a1c525571836841bbf5ef7620bc34c34678e71a3d6adf4dd074af3cdf41a8866

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Yitzchak Yeranen/Sefer Ahavah/Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Circumcision/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,107 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Circumcision",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות מילה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Yitzchak Yeranen",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מצוה </b>\n<b> על האב למול את בנו וכו'.</b> הכי איתא בקדושין דף כ\"ט יעו\"ש. וכ\"כ הרא\"ש ז\"ל סוף פרק כסוי הדם וכן האב שחייב למול את בנו ורצה למולו וקדם אחר חייב וכו' יעו\"ש. והנה לכאורה יש לדקדק בדברי הרא\"ש במה שחייב למל בן חבירו והיה רוצה האב למולו דלמה יהא חייב כיון דעונה אמן וגדול העונה אמן יותר מן המברך וכמ\"ש הרא\"ש שם בסמוך עיי\"ש ד\"ה לפטור למי שאמר למוהל שימול לבנו ובא אחר וקדם ומלו ופטרו מטעם זה ואף לתנא אחר שם בברכות דף נ\"ג לא אמר אלא דהוי כמברך אלא שממהרין למברך ומ\"מ שכרן שוה וכמ\"ש הש\"ך חו\"מ סי' שפ\"ב סק\"ד, ואף שעל דברי ר\"ת אלו כתב הרא\"ש וז\"ל ובלאו הני טעמי דר\"ת נ\"ל לפטור המוהל מטעם דהוי דברים וכו' יעו\"ש, לאו משום דלא ס\"ל הך דגדול העונה אמן יותר מן המברך שהוא ש\"ס ערוך אלא דמלבד טעם זה בלא\"ה קנין אין כאן דבמה זכה זה במילת בן חבירו הוי קנין דברים אבל אה\"נ דהא דגדול העונה אמן הוא אמת ויציב וא\"כ היכא דהיה האב רוצה למול את בנו וקדם אחר ומלו אמאי חייב יהיה נפטר במה ששמע אבי הבן הברכה דבמילה שהיא בציבור ובקול רם ליכא למימר דלא שמע ואי לא שמע איהו הוא דאפסיד אנפשיה, וכד חזינן פורתא ליכא למידק כלל דשאני נדון ר\"ת שאמר אבי הבן לאחר למול וקדם אחר ומלו בההוא ר\"ת נשתמש לפוטרו משום דגדול העונה אמן והרא\"ש נשתמש מכח דהוי קנין דברים אבל היכא דגנב המצוה מאבי הבן עצמו דהמצוה מוטלת עליו והיה רוצה לעשותה מה מהני עניית אמן הא מחסרא ליה המצוה עצמה דעל המצוה עצמה דנין עליה י' זהובים כמו שור ואילן דפרק החובל דף צ\"א וכמ\"ש התוס' שם ולכן חייב על זה הרא\"ש לפי דשייכא המצוה לו וא\"כ נלמד סתום מן המפורש דגם ר\"ת הכי סובר דהיכא דהיה רוצה האב למול את בנו ובא אחר ומלו חייב דלא מהני בזה גדול העונה אמן דהא הפסיד המצוה עצמה וכדכתיבנא וזה אמת ויציב.<br><b> מעתה</b> אין מובן למ\"ש מהרש\"ל אחר נשיקת ידיו ורגליו, [בים של שלמה] בפ' החובל וז\"ל ולפי הטעם [האחר] שפטר ר\"ת אותו המוהל אפי' תפס מפקינן מיניה כיון דענה אמן וכו' על כרחך מיירי אליביה הא דרבן גמליאל כיסהו בלי דעת חבירו ובירך בנחת שלא ישמע חבירו ולא מחוור בעיני דסתמא איירי ומסתמא איירי דבירך כדרך המברכין ולא ברשיעי עסקינן דמונע לחבירו מלענות אמן ע\"כ נראה דאפי' ענה אמן חייב ואף דגדול העונה וכו' היינו לענין ברכת ס\"ת ותפילה וכיוצא דליכא מצוה בידים אבל כסוי הדם ומילה אע\"פ דלא אמרינן דמצוה לחוד לענין י' זהובים מ\"מ על מצוה לבד ג\"כ דנין עליה י' זהובים כמו שור ואילן הילכך נראה דאם תפס אפילו בזמן הזה לא מפקינן מיניה וכו' עכ\"ד, דלפי קדימתנו דשאני היכא דהמצוה שייך לאדם עצמו ובא אחר ועשאה להיכא דמחלה לאחר ובא אחר וקדם ועשאה ולא כ\"כ ר\"ת אלא בנדונו דמחל לאחר שימול ובא אחר וקדם בזה פטרו משום גדול העונה אמן אבל היכא שלא מחל לאחר ובא זה וחטף את המצוה מבעליו הראשון לא מהני העניית אמן דעדיין מיחסרא ליה עשי��ת המצוה עצמה וא\"כ בעובדא דר\"ג דהיה א' ששחט והיה שייך המצוה לשוחט ובא אחר וקדם וכיסה וחייבו דלו יהי ששמע הברכה מה בכך הא מיהא הפסיד המצוה ששוה י' זהובים וקושטא קאי ששמע הברכה דלא ברשיעי עסקינן ומינה אין מובן למה שדן לנדון ר\"ת דאפי' ענה אמן חייב ודין דר\"ת נאה ויאה למי שאמרו וכמה עמודי עולם נתלו בו, נ\"ל דלא כ\"כ ר\"ת אלא בנדונו דאבי הבן מחל המצוה לאחר וחטפוה ממנו משא\"כ אי לא מחל אבי הבן וחטפוה המצוה מאבי הבן ודאי חייב וכמ\"ש הרא\"ש דהמצוה חסרה מאבי הבן. ובכן נתנה ראש למה שכתב הש\"ך בחו\"מ סי' שפ\"ב ס\"ק ד' במ\"ש על דברי רש\"ל כדי ליישב דברי ר\"ת וסייעתיה דאינו דוחק דבכסוי הדם יהיה הברכה בנחת דזו היא הדרך משא\"כ במצות מילה שדרכה בקול וכו' יעו\"ש, וכן הביא הש\"ס דחולין דקא פשיט דהוי שכר ברכה וסיים עלה אלמא עיקר החיוב הוא על הברכה ועוד דמה בכך סוף סוף כיון דגדול העונה הרי זה שקדם ומל לא הפסידו כלום דהא נמצא דנטל הי' זהובים ולמה יחוייב וכו' אלו דבריו. וכבר הקדמנו מה שיש מן ההפרש בין מצוה שהיא בפה לכשהיא מצוה בידים וכמ\"ש התוס' וכמו שחילק הרא\"ש, באופן דמה שטען נגד רש\"ל אינה טענה ברם דינא דר\"ת אמת ויציב ולא דמי לנדון הש\"ס וכדכתיבנא.<br><b> ותמיה</b> לי עוד טובא על הש\"ך דס\"ל דגם בנדון הש\"ס דחטף מצות כסוי מהשוחט עצמו הוה מהני עניית אמן אלא שלא שמע וכמ\"ש הוא, א\"כ כד בעי בש\"ס שכר מצוה או שכר ברכה וקאמר הש\"ס למאי נפק\"מ וכו' אימא דנפק\"מ לאי שמע וענה אמן דאי עיקר החיוב הוא על הברכה נפטר מחיובו ואי עיקר החיוב הוא על המצוה אין בעניית אמן הזה כדי לפטור אותו משא\"כ למה שכתבנו לעיל והוכרחנו כן מדברי התוס' דכתבו בפרק החובל דמצוה וברכה הכל אחד וכן מצוה לחודה ג\"כ שוה י' זהובים א\"כ כד בעי שכר ברכה או שכר מצוה ודאי ר\"ל שכר מצוה לחודא ובתרה אזלינן ואף דאיכא ברכה אחת או ארבע או דליכא ברכה כלל חייב אחת או שכר ברכה ובתרה אזלינן ואף דהמצוה אחת היא מ\"מ בתר הברכות אזלינן וקא פשיט דבתר הברכות אזלינן היכא דרבות נינהו ואה\"נ דגם במצוה בלי ברכה חייב י' זהובים דלעולם המצוה שוה י' זהובים, באופן [ש]זכינו לכוונת ר\"ת דלא כתב דינו אלא להיכא דמחל אבי הבן המצוה לאחר וחטפוה ממנו וכדעת הרא\"ש ז\"ל שחילק כן. ומהאמור אינו מובן אחר המחילה למ\"ש עוד הש\"ך שם ריש סק\"ד וז\"ל על דברי הסמ\"ע ואין דבריו נכונים דלא מסתבר כלל לחלק בעניית אמן בין אב לאחר וכן מוכח להדיא מדברי ר' ירוחם וכו' והא ברירנא מדברי הרא\"ש בפירוש דלא מהני עניית אמן בגזל המצוה מהאב דאל\"כ אמאי חייב הא ענה אמן וכן דעת ר\"ת ג\"כ והיינו טעמא דהא מיחסרא להאב המצוה דרמיא עליה. ומה שהביא מרבינו ירוחם יעו\"ש לא זכיתי להבינו ודבריו הם דברי הרא\"ש כדמותן דתחילה חילק בין חטף המצוה מהאב לחטפה מאחר דאם הוא מהאב חייב וכן מונע מצוה מבעליו חייב ושוב כתב דנהי דפטור היכא דחטף מאחר מיהו אי תפס לא מפקינן מיניה זולתי ביכול לענות אמן אף דתפס מפקינן מיניה אלו דבריו, א\"כ נמצא דבחטף המצוה מהאב עצמו לעולם חייב בין ענה אמן בין לא ענה והיינו טעמא דבזה לא מהני עניית אמן וכדכתיבנא והן הן דברי הרא\"ש ואיך למד מדברי רבינו ירוחם דעניית אמן מהני גם לחטף המצוה מהאב. אלא דמצד אחר קשה על הסמ\"ע במה שהרחיק דברי העיר שושן והינם דברי הרא\"ש והוא טעם נכון לפטור למי שחטף המילה מאחר שלא זכה האחר ברם במ\"ש בחטף המצוה מאבי הבן דלא מהני עניית אמן הוא מוסכם לכו\"ע. ודע שדברי רבינו ירוחם אלו הביאו הב\"י בחו\"מ סי' שפ\"ב וקשה עליו דהו\"ל להביא כן על שם הרא\"ש ולסיים דכ\"כ רבינו ירוחם ומדברי הכנה\"ג ז\"ל שם הגהת ב\"י נראה שר\"ל דט\"ס נפל בדברי ב\"י וצ\"ל שהביא כן על שם הרא\"ש כנראה דלא מצא כן בדברי רי\"ו וליתא דקושטא קאי דכ\"כ רבינו ירוחם ג\"כ ודוק. ודע דמדברי הרא\"ש אלו שחילק בין חטף המילה מאבי הבן לחטפה מאחר ומדברי רבינו שכתב דמצות מילה מוטלת על האב תחילה הוליד הש\"ך שם דבני אדם היודעים למול אינן יכולין למול בניהם ע\"י אחר ולדעתו הם מבטלים מצות עשה יעו\"ש, וודאי דה\"ה ג\"כ מצות כיסוי דעל השוחט רמיא.<br><b> ולענ\"ד</b> אין מכאן ראיה דנהי דעליהו דידהו רמיא על אבי הבן ועל השוחט מ\"מ לאו למימרא דאסור לעשותם ע\"י אחרים אלא דהם זוכים תחילה במצוות ונפק\"מ דאם בא אחר וחטפם מינייהו חייב י' זהובים אמנם אי נתנם מדעתם מוחלים הי' זהובים ונמצא כשמוחל המצוה מוחל י' זהובים. וראיתי להרב שמלה חדשה דף נ\"ה ע\"ב הביא ראיה לחלוק על הש\"ך מדתניא בב\"ק דף ק\"ט מנין לכהן שבא ומקריב קרבנותיו שנאמר ובא בכל אות וכו' ואפ\"ה אמרו שם להדיא שנותנה לכל כהן שירצה וכן כתב ג\"כ הרב כרתי ופלתי סי' כ\"ח יעו\"ש. ולי אי מהא לא אירייא דהתם לאו דרמיא עליה דהכהן שיקריב הוא קרבנותיו אלא שנתנה לו התורה כח דאפילו שאינו משמרתו יקריב הוא קרבנו ולא ידחו לו שלא יקריב [מי] שאינו משמרתו ברם אם הוא אינו רוצה רשאי. (וכו') [וכן] הראיה שהביאו ממ\"ש דנדרים דף ל\"ו דמצות תרומה היא מבעל הכרי ואפ\"ה אי רוצה להפריש ע\"י אחר רשאי אינה ראיה נכונה וכן מה שהביא מיבום וממזוזה אינה ראיה דכל המצוות כן נינהו אבל אינם במילה וכיסוי הדם, אבל מה שהביא מש\"ס שבת דף קל\"ג גבי מילה יעו\"ש היא ראיה גדולה נגד הש\"ך. המורם מהם השמלה חדשה והכרתי ופלתי חלוקים בהאי דינא דהש\"ך וכן הדרכי משה ביו\"ד סי' רס\"ד חלק על האור זרוע דסבר כהש\"ך יעו\"ש אלא דעדיין חלוקים דלדעת השמלה חדשה אי עושה שליח זה בשביל ממון אז ודאי אסור דנראה כמי שאינו רוצה לטרוח בעצמו וכשהוא בממון איכא איסורא ואמת קנה ואל תמכור ברם במכבד לאחרים דרך כבוד למי שמהדר אחר המצוה על כיוצא בזה אמרינן ביומא דף ל\"ט דדמי למי שמודד אפרסמון שאומר לו בוא ונתבסם אני ואתה שהוא גרם המצוה והאחר עושהו ומתבסמין שניהם, והכרתי ופלתי כתב להיפך וז\"ל לכן נראה כי שלוחו של אדם כמותו והמשלח מקבל שכרו כאילו עשאו אך ה\"מ במינהו שליח וכו' ברם אם מכבדו בדרך כבוד אינו מקבל שכר כי המצוה היתה שלו ונתנה לאחר בזה לא שייך שלוחו של אדם כמותו וכו' עכ\"ל.<br><b> ולענ\"ד</b> נראה לא כמר ולא כמר אלא דוקא דרך עצלות ובזיון הוא דאסור שלא לעשות המצוה אבל שלא בדרך עצלות אלא משום איזה טעם המונעו יהיה מה שיהיה ועושה שליח או משום לכבד את חבירו שרי כי שלוחו של אדם כמותו בכל התורה כולה.<br><b> ושוב</b> אחרי כותבי זאת מצאתי ראיה משלי דליכא איסורא בעשות המצוה ע\"י אחר והוא ממאי דגרסינן בב\"ק דף צ\"א ע\"ב שורי הרגת נטיעותי קצצת אתה אמרת לי וכו' פטור א\"ל א\"כ לא שבקת חיי וכו' א\"ל וכו' בשור העומד להריגה ואילן העומד לקציצה אי הכי מאי קא טעין ליה דא\"ל אנא בעינא למעבד הא מצוה דתניא ושפך וכיסה מי ששפך יכסה ומעשה וכו' ע\"כ יעו\"ש, וא\"כ משו\"ה נפטר כיון דהא מיהא עומד ליקצץ וליהרג ונאמן במ\"ש אתה אמרת לי ואם איתא דכיון דהמצוה רמיא עליה אסור לעשותה ע\"י אחר למה יהא נאמן באומרו אתה אמרת לי כיון דלפי טענתו זאת חבירו עביד איסורא אלא ודאי דליכא איסורא וכיון שכן נאמן שכנגדו באומרו אתה אמרת לי ומהך סוגיא שהבאנו נתחזקו כל ראיותיו שהביא השמלה חדשה ממה שדחינו בסמוך מכח דיש לחלק בין מילה וכיסוי לשאר המצוות וליתא אלא כולהו דמו לאהדדי דהא בש\"ס זו למד הריגת שור ודוגמתה מכיסוי הדם דמה כיסוי רמיא על השוחט כן קציצת האילן והריגת השור לבעליהן וק\"ל.<br><b> ואחרי</b> כותבי ראיתי להרב יד אליהו סי' נ\"א דגם הוא עומד נגד הרב ש\"ך נ\"ע ותחילה וראש הביא מההיא דקרבן שעושה הכהן שליח להקריב בעדו יעו\"ש ואי מהא הא דחינן לה בסמוך, עוד הביא לנגדו מלשון הרא\"ש עצמו שנסתייע הש\"ך וז\"ל אחר שהעתיק לשון הרא\"ש הרי לפנינו אדרבא שתלה ברצון האב אפילו כשהוא מוהל בעצמו עכ\"ל, והן אני לא ראיתי כזה בדברי הרא\"ש כי מה שסיים הרא\"ש ובדיבור שאמר האב וכו' לא קאי למה שסיים וכן האב וכו' אלא לנדון ר\"ת שאמר למוהל אחד שימול את בנו וקדם חבירו ומלו ופטרו ר\"ת וכו' וע\"ז כתב הרא\"ש דבלאו טעמי דר\"ת יש לפוטרו דבמאי זכה אותו אחר שא\"ל אביו למולו דלא דמיא לכיסוי וכו' ושוב חזר לדבריו לומר דבדיבור שאמר האב למוהל לא זכה במצוה לחייב לאחר וכו' דהיינו נדון ר\"ת ובההיא דר\"ת מי זאת אמר שהיה אבי הבן יודע למול וסתמו כפירושו שאינו יודע למול, ואם נפשך לומר זה אדרבא אם הרא\"ש ור\"ת קיימי באבי הבן יודע למול א\"כ עדיפא מינה הל\"ל דקנין אין כאן כיון דמן הדין חייב אבי הבן וכשאינו מלו עובר על מצות עשה ואיך יחול הקנין הזה אלא ודאי דאין אבי הבן יודע למול וברור.<br><b> עוד</b> כתב וז\"ל גם המל ולא פרע וכו' נותן הפריעה לאחר וכו' ע\"כ. במקומותינו אין נוהגים כן כי מי שמוהל הוא פורע דוקא ומוצץ ולא יש אחד שאינו עושה כן כידוע, ואפילו לנוהגים כן ורוב הפוסקים ס\"ל דגם בשבת ימולו שנים משום דכל אחד עביד פלגא דמצוה והראשון לא חשיב כאילו עביד חבורה עיין ש\"ך סי' רס\"ו.<br><b> עוד</b> הביא ממ\"ש בתנחומא פרשת שלח דחשיב שהקב\"ה עשה לבניו ישראל מה שחייב האב לעשות לבנו וחשיב מילה שמל אותם ע\"י יהושע וכו' יעו\"ש. ואי משם ליכא ראיה דודאי הקב\"ה שהוא רוחני אינו עושה כגשמי ודברי אגדה אלו הם דמיונות דרך דרש ואם נפשך לומר זה נאמר דכאן בהקב\"ה חשיב כאבי הבן שאינו יודע למול וק\"ל. מ\"מ מה שהביא מכל המצוות שבתורה ומש\"ס שבת שזכרנו לעיל הוי ראיה שאין עליה תשובה.<br><b> וראיתי</b> דברים קשים כגידין כתב בס' פרי האדמה הל' בכורים דף ק\"נ ע\"ג וז\"ל על ראיה זאת, וליתא דעד כאן לא קאמר הש\"ך אלא היכא דידע למול והוא שם ואינו רוצה בלי שום סיבה אז ודאי פורק ממנו מצות המילה אלו דבריו. והמה דברים תמוהים חדא דגם בנדון הש\"ס הוי כפורק ממנו מצוה דמידו היתה זאת מכח דמכוין לקוץ בהרת ולא יכוין וימול. ועוד דהש\"ך כתב דהיא מצות עשה לאבי הבן שימול וכיון שהיא מ\"ע איך קאמר בש\"ס ליעבד אחר דאמר רשב\"ל אם אתה יכול לקיים שניהם מוטב וכו' והא אי אתה יכול לקיים שניהם דעבר אבי הבן אמצות עשה למול את בנו.<br><b> עוד</b> תפש הרב יד אליהו ז\"ל על הש\"ך דידיה אדידיה ממ\"ש הוא ביו\"ד סי' ש\"ה ס\"ק י\"א דיכול לפדות ע\"י שליח יעו\"ש והיא מצוה דרמיא על האב יעו\"ש. והרב פרי האדמה שם רצה להליץ באומרו דשאני מילה אם לא מלו אביו חייבים בי\"ד למולו ולכן השליח שמל המצוה שלו משא\"כ פדיון הבן ולכן כשעושה המצוה מכח שליחות בין הממון של אב בין מהשליח המצוה למשלח יעו\"ש. ולא הבנתיו חדא דגם בפדיון הבן כתב הש\"ך דיכולין בי\"ד לפדותו אם לא פדהו האב יעו\"ש וכיון דיכולין ודאי דמחייבו ולא כתב דיכולין אלא לאפוקי ממי שאמר דאין יכולין בי\"ד לפדותו אמנם חייבים בית דין וגם כשיגדיל בי\"ד כופין אותו שיפדה וא\"כ שוה פדיון הבן למילה. ועוד מה טעם יש בו דמשום שבי\"ד חייבים למולו לא יהא יכול לעשות שליח ומרוב חשקו להליץ טוב כתב כדברים האלה, אמנם אי היה מליץ באופן אחר אפשר, והוא דשאני מילה דאם לא מלו אביו כל ישראל חייבים וכיון שכל ישראל חייבים כיון שנתנה האב לאחר כיון שכולן חייבים בדיבור שאמר האב לאחר במאי נקנה וכמ\"ש הרא\"ש ז\"ל משא\"כ בפדיון הבן וזה היה יכול להליץ לפי דבריו ומ\"מ עדיין קשה דגם בפדיון הבן חייבים בי\"ד וכדכתיבנא. גם דלא כתב הש\"ך ביו\"ד דוקא בפדיון הבן אלא בכל המצוות ואיכא קרבן ומזוזה וכיוצא וכדכתיבנא בסמוך.<br><b> [נוסף</b>\n<b> מהשמטות]: </b> מתוך כל הכתוב בין תבין דאין מקום למ\"ש מהר\"י חזן בספר חקרי לב סימן ד' דאם נתנו לו לאדם טלית להתעטף בו ולהתפלל לאו שפיר דמי לכבד לאדם אחר באותו טלית כי הוראת הש\"ך היא תמוהה ואף גם זאת נדון דטלית שאני הרבה יותר מדאי שהוא חובת מנא דאם אינו לובש בת ד' כנפות אין לו חיוב ארבע כנפות אלא דבעידן ריתחא ענשי אעשה ופשוט.",
+                "<b>בכ\"מ. </b> וכתב מרן דרבינו במנין המצות לא מנה מצוה על הרב למול את עבדו וכו' יש מי שלא ידע מה הוא מנין המצוות והבין שקאי מרן לספר המצוות וכתב מה שכתב, ומנין המצוות הוא מ\"ש רבינו כל המצוות בתחילת ספר היד יעו\"ש שמונה כל המצוות.",
+                "<b> עבר</b>\n<b> האב או האדון ולא מל אותן ביטל מצוות עשה וכו'.</b> יש מי שדקדק אמאי לא כתב ג\"כ עברו בי\"ד ולא מלו ביטלו מצות עשה וכו'. וי\"ל דכל עצמו לא בא רבינו אלא לאשמועינן דאינו חייב כרת לא האב ולא האדון שכ\"כ ואינו חייב כרת וכו' וזה אין צריך להשמיענו דאין בי\"ד חייבים כרת דכל אחד מצי אמר אני לא גרמתי ויש במי לתלות ומשו\"ה לא כתב כן רבינו. ועוד י\"ל בפשיטות ע\"פ מ\"ש מרן סוף ה\"ב שדקדק רבינו לכתוב גבי בי\"ד נתעלם וגבי אב עבר משום דליכא למימר בבי\"ד עברו והם עיני העדה והיאך יעברו וכו' ולפ\"ז נסתלק הקושיא וק\"ל."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>יש </b>\n<b> מקנת כסף וכו' ואע\"פ שלקח העובר בפני עצמו.</b> וכתב מרן דנפקא ליה לרבינו ממה שלא חילקו בברייתא וכו' ואי איתא לפלוג ולתני בדידה וכו'. ולענ\"ד יראה דנפקא ליה לרבינו ממאי דאיתא בבראשית רבה פרשת מ\"ו סי' ט' וז\"ל ובן שמונה ימים ימול לכם תניא הלוקח עובר שפחתו של גוי ר' יוחנן אמר ימול לשמונה וכו' עכ\"ל. והנה בפשט הברייתא הזאת אינה מובנת דהוי דלא כמאן דאי לרבי חמא דתלמודא דידן הכל תלוי בטבילה קודם לידתה ואי לרבנן מ\"מ בעינן שיהא קנין לבעל בגוף השפחה אבל אם אין לו קנין בגוף השפחה אפי' נולד בבית ישראל אינו נימול לשמונה ואפי' לקח [שפחה] לעוברה ונתעברה וילדה אצלו קאמר התם דאינו נימול לשמונה למ\"ד קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי וכו' יעו\"ש בגמ', וכן הקשה הרב היפה שם. ותירץ הרב ז\"ל שני תירוצים הראשון דפירוש הברייתא דאיירי בלקח שפחה לעוברה ור' יוחנן לטעמיה דס\"ל קנין פירות כקנין הגוף דמי והשני בלוקח שפחה מעוברת איירי משום דמקנת כסף לעולם אעובר קאי נקט הלוקח עובר וכו' עכ\"ל. והנה תירוץ א' כבר נדחה ממ\"ש הרב היפה עוד שם וז\"ל תניא ר' יוחנן אמר וכו' לא גרסינן הכא ר' יוחנן כי לא מצינו ר' יוחנן סתם בברייתא אלא ר' חייא או ר' חנינא גרסינן וכו', וא\"כ אינו אמת התירוץ הא' דכיון דהלכתא כריש לקיש דקנין פירות לאו כקנין הגוף לא מוקמינן לברייתא דלא כהלכתא. גם התירוץ הב' שלקח שפחה מעוברת הוא דוחק גדול שלוקח את שניהם ואינו מזכיר אלא את העובר ומכח זה מפרש רבינו ז\"ל דלקח את העובר לחוד ואת השפחה לחוד וכיון שהם שתי קניות יצדק יותר לשון הברייתא דמזכיר את העובר לחוד ואה\"נ דקנה את השפחה והיינו הדין שכתב רבינו ז\"ל ואפשר דמהך ברייתא נפקא ליה.<br><b> או</b> אפשר בפירוש הברייתא דאיירי בלקח זה שפחה וזה עוברה דס\"ל לרב אחאי בשאלתות דנימול לשמונה וכמ\"ש התוס' לדעתו מדגריס בגמ' גבי מ\"ש רבא בשלמא וכו' מקנת כסף נימול לאחד כגון שלקח שפחה וולדה עמה ולא גריס כגירסא דידן כגון שלקח זה שפחה וזה עוברה משמע דס\"ל דלקח זה שפחה וזה עוברה נימול לשמונה ושכן נראה לר\"י והכריחו כן בין לת\"ק בין לרב חמא משום דאל\"כ אלא דנימול לאחד אמאי בת\"ק לא תני מקנת כסף נימול לאחד כגון שלקח זה שפחה וזה עוברה ומכח זה דחו תירוץ רש\"י שתירץ למה שהקשה דאמאי לא מפליג לרב חמא במקנת כסף בין ילדה ואח\"כ הטבילה להיפך וכו' ותירץ דחידושא אשמועינן וכו', והקשו הם לתירוצו דא\"כ ת\"ק הו\"ל למינקט הך רבותא וכו' יעו\"ש בדבריהם. ובעניותי לא זכיתי להבין דבריהם דלא שייך להקשות קושיא זו אלא היכא דתנא דברייתא נקט חידוש לדעת חד תנא ולאחר לא דמאי שנא דלדעת חד השמיענו חידושא ולחד לא, ברם כאן דלאו תנא דברייתא הוא דנקט חידוש לדעת ר' חמא אלא סתמא דש\"ס אגב דמפרש לר' חמא היאך משכחת לה נקט חידושא וכמ\"ש רש\"י, וכי משו\"ה נקשה לת\"ק דלא נקט חידוש הא ודאי לדעתי לא מכרעא ודבריהם כעת צ\"ע אצלי.<br><b> איך</b> שיהיה נמצא דלדעת התוס' לקח זה שפחה וזה עוברה נימול לשמונה והיא סברא נכונה לכו\"ע ודלא כהרב ב\"ח ביו\"ד סי' רס\"ז שכתב וז\"ל ודלא כמ\"ש התוס' דלקח זה שפחה וזה עוברה הוי דומיא דלכם וכו' דליתא ותדע דהא אסיקנא דאפי' בלקח שפחה לעוברה דיליד בית הוא ודומה במקצת ללכם אפ\"ה נימול לאחד ומשמע דאף בשפחת ישראל שכבר טבלה קא מיירי כדפי' רש\"י והיינו טעמא כיון דלית ליה חלק באם א\"כ כ\"ש בלקח זה שפחה וזה עוברה וכו' עכ\"ל. והנה למה שסייע עצמו מפי' רש\"י אינו הכרח דרש\"י כתב כן בתירוץ הגמ' לדעת ת\"ק ולת\"ק לא שנא ליה בין טבלה ללא טבלה וכיון שכן יש לחלק וכמ\"ש הרב חידושי הלכות [מהרש\"א] יעו\"ש וא\"כ זהו כונת הבראשית רבה הלוקח עובר שפחה של גוי שאינו לוקח זה אלא העובר והאחר השפחה נימול לשמונה ולא מזכיר אלא מה שקנה זה והיינו כמ\"ש התוס', ומה טוב ומה נעים מאי דתני עוד שם ותני רבי חמא בר יוסי ימול לשמונה דלכל הפירושים שכתב האי ברייתא הוי כת\"ק ולא כר' חמא וכאן תני בפי' ר' חמא וצ\"ל דאינו ר' חמא המוזכר בש\"ס דילן וזה דוחק, ברם לפי' זה האחרון ניחא דהוי ככו\"ע ושפיר תני ר' חמא ודוק."
+            ],
+            [
+                "<b>ואם </b>\n<b> טבלה אמו וכו'.</b> וכתב מרן לא קאי ארישא וכו' אלא למאי דסליק מיניה דהיינו לקח שפחה על מנת שלא להטבילה וכו' ולמד רבינו מדאמרינן ות\"ק וכו'. וראיתי להב\"ח פי' כן אלא שכתב וז\"ל אבל יש ליישב דס\"ל להרמב\"ם דלת\"ק דאפילו בילדה ואח\"כ הטבילה נימול לשמונה ודאי אפילו בלקחה על מנת שלא להטבילה אם טבלה אח\"כ בכלל שפחת ישראל היא וכו' והא דלא קאמרינן בסתם בשלא טבלה אינו אלא כדי דלא תיקשי לך דלמאי דקיי\"ל כר' עקיבא דפ' החולץ דאין מקיימין עבדים ושפחות שלא נתגיירו אפילו יום אחד וכו' ע\"כ אמר בשלקחה על מנת שלא להטבילה וכו' עכ\"ל.<br><b> ודבריו</b> תמוהים דמאי קשיא ליה דאמאי לא תירץ שלא טבלה הא לת\"ק אין הפרש בין טבלה ללא טבלה דאפי' בלא טבלה לת\"ק משכחת לשמונה והיינו טעמא דכיון דבידו להטבילה חשיב שפיר דומיא דלכם אלא כאן דלקחה על מנת שלא להטבילה ולא טבלה לאו דומיא דלכם הוא ומשו\"ה נימול לאחד ברם בטבלה אפילו אחר שילדה נימול לשמונה. ומ\"ש עוד שם דזה מבואר בדברי התוס' אינו, דכוונת התוס' דקשיא להו דהיאך יכול ליקח שפחה על מנת שלא להטבילה הא אסור להשהותה ואהא משנו בשלקחה על מנת כן שרי להשהותה."
+            ],
+            [
+                "<b>לקח </b>\n<b> עבד גדול וכו'.</b> אין לדקדק דמדברי רבינו נראה דפוסק כר' ישמעאל ומשו\"ה לא חילק רבינו בין פסקא ללא לפי דהך חילוקא חילק בש\"ס כדי לאוקמי מימרת ריב\"ל כר' עקיבא ברם לרבי ישמעאל א\"צ לחלק ותצא דינא דבין הכי ובין הכי מגלגל עד י\"ב חדש וא\"כ איך כתב אח\"כ ואם התנה עליו מתחילה וכו' דהך חילוק חילקו בש\"ס כדי לאוקמי מאי דשלח רבין כר\"ע דה\"ק בש\"ס אפילו תימא ר\"ע ה\"מ היכא דלא אתני וכו' ולרבי ישמעאל א\"צ לזה דלא דמי זה לזה דגבי ההיא דפסקא ללא פסקא אינו מפורש החילוק בדברי ריב\"ל אלא אנן הוא דמפרשינן דאיירי ריב\"ל בדפסקא ברם לר' ישמעאל א\"צ להך חילוקא, לא כן לגבי ההיא דרבין דבפירוש אומר איזהו עבד ערל שמותר לקיימו זה שלקחו רבו על מנת שלא למולו ואמר כמאן דלא כר\"ע והיינו כר' ישמעאל משום דהוה ס\"ד דלר\"ע אין חילוק ובין הכי ובין הכי אין מקיימין וקאמר תלמודא דגם ר\"ע מודה בזה וע\"כ לא קאמר אלא בסתם בלא תנאי וכו' וא\"כ לעולם גם לר' ישמעל הוי דינא דיש לחלק בין אתני ללא אתני דבאתני יכול לקיימו לעולם ובלא אתני עד י\"ב חודש בין דפסקא בין דלא פסקא והוא ברור.",
+                "<b> אבל</b>\n<b> אם לא קבל וכו' יהרג וכו'.</b> עיין מ\"ש הראב\"ד, ומ\"ש מרן במ\"ש [הראב\"ד] דאפשר שדעתו דלא נימא דאפילו בזה\"ז [ש]אין אנו יכולין להורגו וכו' יעו\"ש. ולכאורה דברי הראב\"ד גם דברי מרן סתומים דהא בזה\"ז הרי כתב רבינו דאין מקבלין גר תושב וכ\"כ פי\"ד מה' איסורי ביאה יעו\"ש, אלא הכוונה דהראב\"ד משיג לרבינו ע\"פ מ\"ש שם באיסורי ביאה בהשגתו המתחלת אלא בזמן שהיובל נוהג וכו' וכלל דבריו שם דקיום גר תושב יש מהם להקל עליו ויש מהם להחמיר עליו ובזה\"ז יכולין לקיימו ולחומרא יעו\"ש, נמצא דלדעתו אף בזמן שאין היובל נוהג מקיימין וכאן משיג ע\"פ שיטתו דשם וכתב אין לנו עתה להרוג איש ומתמה מרן עליו דרבינו כותב דברי הש\"ס ומפרש דבריו דלא נימא דאפי' בזה\"ז שאין יכולין להורגו וכו' לשיטת הראב\"ד דגם בזה\"ז נוהג מגלגל עמו וכו' קמ\"ל באופן דמשנתו כאן ע\"פ מה שהשיג שם."
+            ],
+            [
+                "<b>גר </b>\n<b> שנכנס לקהל ישראל וכו'.</b> הכי איתא פרק החולץ דף מ\"ו ת\"ר גר שמל ולא טבל ר' אליעזר אומר הרי זה גר טבל ולא מל ר' יהושע אומר הרי זה גר וחכמים אומרים אינו גר עד שימול ויטבול וקאמר בש\"ס בטבל ולא מל כו\"ע לא פליגי דמהני כי פליגי במל ולא טבל ר\"א יליף מאבות וכו' וכתבו התוס' ד\"ה כי פליגי תימה דלקמן פ' הערל דף ע\"א ממעט ר' עקיבא גר שמל ולא טבל מפסח מדכתיב תושב ושכיר והשתא כמאן סבר ר\"ע וכו' יעו\"ש והקשה החכם השלם הוא מוהרי\"א זלה\"ה דאיך כתבו התוס' אי כר' אליעזר וכו' והא ר\"א הוא בר פלוגתיה דר\"ע שם וקאמר שם בש\"ס ור\"א לטעמיה דאמר גר שמל ולא טבל גר מעליא הוא וכו' מכלל דר\"ע לא ס\"ל הכי.<br><b> ולענ\"ד</b> כוונתם פשוטה דקשיא להו דבלא ימנע היאך סבר בהך פלוגתא דאי כר' יהושע פשיטא וכו' ואי כר' אליעזר דחשיב גר גמור אלא דבפסח קפיד רחמנא ולהכי אתא קרא ונמצא ס\"ל כוו��יה בחדא ופליג בחדא אהא דחו כיון דגר מעליא הוא אין סברא למעטו מפסח כלומר סברת ר\"א נכונה היא דאזיל לטעמיה וכיון דר\"ע ס\"ל הכי אין סברא דפליג בסברא זו ודוק. ורבינו פסק כחכמים דהיינו ר' יוסי דשניהם בעי וכאן לא אתא רבינו לזה דזה פסקו פי\"ג דאיסורי ביאה ה\"ו יעו\"ש וכאן לא אתא רבינו אלא לדין היכא שמל עצמו כשהיה גוי.",
+                "<b> ואם</b>\n<b> מל כשהיה גוי וכו'.</b> גרסי' בשבת דף קל\"ה ת\"ר ערלתו ודאי דוחה שבת ולא נולד כשהוא מהול וכו' (סיומא דש\"ס איתא הכי לגירסת רש\"י) וכתבו התוס' ד\"ה לא נחלקו, בסוף דבריהם וז\"ל ונראה לרשב\"א לתת טעם וכו' אי לאו דדרשינן הכא דקטן א\"צ להטיף דם ברית וכו' משום דכתיב ערלתו וכו' עכ\"ל. ולא ידענו מאי קאמרי דהא ערלתו דריש בש\"ס דודאי דוחה שבת ולא נולד מהול והיינו לבית שמאי ברם לבית הלל א\"צ להטיף דם ברית אפילו בחול ולאו מקרא נפקא וכל הפוסקים הבאים אחריהם העתיקו דברי התוס' אלו וודאי דבריהם אמת ואנחנו לא נדע. ורבינו גורס כגירסת הרי\"ף וכמ\"ש מרן וא\"כ בקטן צריך להטיף ממנו דם ברית ובגר צריך להטיף דם ברית וטעמם כמ\"ש הר\"ן הביאו מרן וא\"כ קשה אמ\"ש הגהות מיימוני על דברי רבינו וכן פי' הרי\"ף וכו', ואינו דהרי\"ף ס\"ל דבשניהם אין צריך להטיף דם ברית וכן קשה על המרדכי שכתב על דברי הרי\"ף דבאחד צריך להטיף דם ברית ובאחד אין צריך והוא תמוה דהא דעת הרי\"ף דבשניהם צריך להטיף דם ברית.<br><b> ולענ\"ד</b> נראה טעם נכון למאי דפסק רבינו בשניהם דצריך להטיף דם ברית דתני בבראשית רבה פרשה מ\"ו סי' י' תני ר' שמעון בן אלעזר וכו' ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על קטן שנולד מהול ועל גר שנתגייר כשהוא מהול שצריך להטיף דם ברית על מה נחלקו על נולד מהול וחל שמיני שלו בשבת ר' יצחק בר נחמן בשם ר' הושעיא אמר הלכה כתלמיד, ומשמע דקאי לר\"א בנו של ר\"י הגלילי ומשו\"ה פסק כן. ושוב ראיתי כן להגהות מיימוני אך קשה טובא שדבריו סתרי אהדדי דאילו כאן פוסק דקטן שנולד צריך להטיף דם ברית והיינו טעמא דספק ערלה כבושה היא ומשו\"ה בשבת אין מלין אותו וכמ\"ש רבינו לקמן הל' י\"א וכר' אלעזר הקפר ובהל' תרומות פ\"ז הל' י\"א כתב דנולד מהול אוכל בתרומה וכיון שהוא ספק איך אוכל והא ספיקא דאורייתא לחומרא. והן אמת דהכי תני בברייתא יבמות דף ע\"ב וז\"ל ונולד כשהוא מהול וכו' הרי אלו אוכלים וכו' מ\"מ ההוא תנא סובר כת\"ק דברייתא דפרק ר' אליעזר דמילה דאומר דפליגי ב\"ש וב\"ה בקטן שנולד מהול אי צריך להטיף דם ברית או לא ובית הלל סברי דאין צריך להטיף והיינו טעמא דליכא ערלה כלל והאי תנא ס\"ל הכי ומשו\"ה אוכל ברם רבינו דפוסק דהוי ספק היאך פוסק דאוכל בתרומה.<br><b> וראיתי</b> להלח\"מ פ\"ט מהל' קרבו פסח ה\"ז על מ\"ש רבינו ואין מאכילין ממנו לגוי וכו' וז\"ל בפרק הערל איפליגו ר' אליעזר ור' עקיבא דלר\"א נפקא דערל אינו אוכל בתרומה מגזירה שוה דתושב ושכיר ולר\"ע נפקא מאיש איש וכו' ובפ\"ז מתרומה פסק רבינו כר\"א וכו' והשתא יש לתמוה טובא על רבינו חדא דהיאך פסק כר' אליעזר דהלכה כר' עקיבא מחבירו ועוד דלר\"א תושב ושכיר איירי בישראל כדכתב רש\"י ז\"ל שם וכו' עכ\"ל. והנה למה שהקשה ראשונה דאיך פסק כר\"א לא קשיא דרבינו טעמו ונימוקו עמו דכיון דהוא פסק כרבי יוסי בפי\"ג מאיסורי ביאה דגר צריך מילה וטבילה וכל דחסר חדא משניהם הרי הוא כגוי וא\"כ אי יפסוק רבינו כר\"ע קרא דתושב שכיר במאי מיתוקמא דלמל ולא טבל לזה אין צריך קרא דהרי הוא כגוי ומשו\"ה אינו פוסק כר\"ע ואף דגם לר\"א קאמר בש\"ס ור\"א לטעמיה דאמר מל ולא טבל גר גמור הוא ורבינו לא ס\"ל הכי מ\"מ רבינו מפרש הכי גר שמל ולא טבל לזה אין צריך קרא דבלא\"ה כגוי הוא ומאי דלא קאמר הש\"ס הכי לר\"א משום דלר\"א ס\"ל דהוי כישראל משו\"ה קאמר בש\"ס הכי אבל לדידן צ\"ל כדכתיבנא וא\"כ מוכרח לפסוק כר\"א. ועוד דלר\"ע מוקי לקרא ג\"כ לקטן שנולד מהול וצריך להטיף דם ברית והיינו טעמא דס\"ל דודאי ערלה כבושה היא ונפק\"מ דמחללין עליה את השבת דאי הוי מטעם ספק ערלה כבושה אתי קרא למעוטי ספיקא ומי איכא ספיקא קמי שמיא אלא ודאי דס\"ל דהוי ערלה כבושה ודאי וקמ\"ל דאינו אוכל בפסח, ומה תאמר א\"כ למה צריך קרא כיון דס\"ל דודאי ערלה אינו אוכל, לק\"מ דמיתורא דתושב ושכיר שמעינן דהיא ערלה כבושה ואי לא הוה הך קרא הוה אמינא דלא הוי ערלה ועל דרך זה כתבו התוס' ביבמות דף מ\"ו ע\"ב ד\"ה כי פליגי לגבי טבילה יעו\"ש וא\"כ רבינו דפוסק דהוי ספק ערלה כאן בהל' מילה אי אפשר דיסבור כר\"ע דאייתר ליה קרא ומשו\"ה דריש גזירה שוה כר\"א. ומ\"ש בגמ' לר\"א קטן שנולד מהול אין צריך להטיף דם ברית אגב גר שמל דהוי גר מעליא ואין צריך להטיף דם ברית נקט קטן ג\"כ דאין צריך להטיף דם ברית ברם אה\"נ דאפשר שיסבור דצריך וכמו שפסק רבינו ועפי\"ז סרה מהר מה שהקשה עוד הלח\"מ וז\"ל אבל קשה על רבינו ז\"ל דאיך פסק כר\"א וכו' עד וכיון דמוקמינן קרא לדר' עקיבא גבי קטן וגר היכי פסקינן כר\"א וכו'. ולק\"מ דכבר כתבנו דלרבינו ז\"ל דס\"ל כר' יוסי דאינו גר עד שימול ויטבול א\"צ קרא דודאי אינו אוכל וגם כיון דס\"ל ז\"ל דצריך להטיף דם ברית היינו משום ספק אי אפשר לאוקמי קרא להכי ונמצא א\"כ דאייתר ליה ועביד הגזירה שוה.<br><b> עוד</b> כתב וגם על הכ\"מ יש להקשות במה שהליץ בעד רבינו דאית ליה דקרא אתא לקטן וגר, דהא איהו אמר בהיפך דאתא לגוי וגר תושב ושכיר וכו'. פי' דקטן לא הוזכר בדברי רבינו. ובספר כ\"מ שלנו לא ראיתי כתוב קטן. ועוד כתב הלח\"מ וז\"ל ועוד קשה דאיך יסבור רבינו ז\"ל דקרא אתא לדרשא דר\"ע הא איהו פסק בהל' תרומות כר\"א עכ\"ל. והא ודאי צריכא רבה וקושיא זאת איתא בדברי רבינו ז\"ל בלא\"ה ועוד קשה בדברי מרן קושיא רבתי במה שתירץ ז\"ל דאתא לתושב ושכיר שהוא גבעוני או ישמעלי מהול וכו' ודבריו תמוהים דזו כבר נדחה בש\"ס בפרק הערל דף ע\"א מכח מתני' דנדרים יעו\"ש ומכח זה תירץ בש\"ס לגר שמל ולא טבל וקטן שנולד מהול יעו\"ש. ועיין להגאון הרא\"ם סדר בא ד\"ה כגון ערבי מהול וגבעוני שהכריח לדעת רבינו דפוסק התירוץ דערבי מהול ויישב הוא ז\"ל דאיך פוסק כסלקא דעתך דש\"ס יעו\"ש. ועיין במ\"ש בסיפרי תועפות ראם שם בזה.",
+                "<b> וכן</b>\n<b> יוצא דופן וכו'.</b> ועיין מ\"ש מרן, ודבריו אלו אישתמיטתיה להרב בית חדש ביו\"ד סי' רס\"ז סוף ס\"ק ב' וז\"ל והב\"י כתב וכו' ותימה דא\"כ למה פסק הרמב\"ם ביוצא דופן וכו' יעו\"ש ודוק."
+            ],
+            [
+                "<b>אין </b>\n<b> מלין וכו' וביום וכו'.</b> ומרן הביא הש\"ס דפ' הערל דף ע\"ב. וראיתי להרשב\"א בחידושיו דברים סתומים וז\"ל אפי' למאן דלא דריש וא\"ו וא\"ו וה\"א דריש כלומר שאפילו נימול שלא בזמנו אינו נימול אלא ביום והלא ר' אלעזר בר' שמעון בפירוש אומר הנימולין שלא בזמנן נימולין בין ביום בין בלילה, ועוד מאי קאמרינן מר סבר דרשינן וביום ומר סבר לא דרשינן וביום כי הא דאדרבה בהא דר' יוחנן ור' אלעזר בן פדת אמרינן דכולהו דרשי וביום השמיני ולא פליגי כלל, אלא המחוור כפירוש רש\"י וכו' עכ\"ל אות באות. ולענ\"ד הכי פירושו דהוה מפרש בש\"ס דכד מותיב ר' אלעזר לר' יוחנן אין לי אלא נימול לשמיני שלא יהא אלא ביום מנין לרבות שלא בזמנו וביום ואפילו למאן דלא דריש וא\"ו בעלמא הכא במילה וא\"ו וה\"א דריש דהיינו וא\"ו דוביום וה\"א דהשמיני וא\"כ ה\"ה גבי נותר דכתיב וא\"ו וה\"א דהוי בין בזמנו בין שלא בזמנו והיה מזקיקנו לפירוש זה דאי לא תימא הכי מה צורך להזכיר בקרא מילה כיון דמילה ליכא וא\"ו וה\"א ולא קשיא משם אם לא כמו שפירשנו וז\"ש הרשב\"א וא\"ו וה\"א דריש כלומר שאפילו נימול שלא בזמנו דאיכא וא\"ו וה\"א אינו נימול אלא ביום ואהא קשיתיה להרשב\"א והלא ר' אלעזר ב\"ר שמעון בפירוש אומר הנימולין שלא בזמנן בין ביום בין בלילה ואיך אפשר דמילה ליכא מאן דפליג, ועוד קשה לפירוש זה מאי קאמרינן מר סבר דרשינן וביום וכו' והא כולהו דרשי וביום השמיני משום דאיכא וא\"ו וה\"א וא\"כ מוכרח שהפירוש הוא כמ\"ש רש\"י ז\"ל וה\"א דהשמיני לא שייך לענין זה וצריך וא\"ו וה\"א זה בצד זה כגון והנותר ודוק ותיבת השמיני יתר בסוף דברי הרשב\"א מורה פירוש זה כנ\"ל.<br><b> בכ\"מ.</b> כתב מרן ואע\"ג וכו' כאידך ברייתא. ולכאורה אין צורך לדברים אלו דמאחר דמצינו ת\"ק דברייתא וברייתא דתורת כהנים ור' אלעזר ור' יוחנן מה שייך להקשות ולתרץ בזה."
+            ],
+            [
+                "<b>מילה </b>\n<b> בזמנה וכו'.</b> ועיין למרן שהביא הש\"ס. ובתוס' שם ד\"ה תניא כוותיה וכו' כתבו בכלל דבריהם דאיהו מודה דדרשינן ביום למילה גופא ואות וכו' אתא למכשירין וכו'. ולכאורה דבריהם מתמיהים דמש\"ס משמע דרב נחמן בר יצחק אות ברית ודורות מוקי למילה גופא דהכי קבעי ומילה גופא מנלן וכו' והם כתבו בהיפך דלא תיקשי ברייתא לרב נחמן בר יצחק, ולזה י\"ל לאו בדוקא קאמר הכי דאות ברית ודורות אתי למילה גופא דה\"ה נמי איפכא וכל עצמו לא בא אלא למצוא ריבוי אחר כי היכי דליתו מכשירין לר' אליעזר אלא משום דש\"ס מוקי לעיל לר' אליעזר מריבוי דביום למכשירין קאמר רב נחמן לאות ברית למילה גופא וה\"ה איפכא וא\"כ יכול להיות ברייתא כר\"א דברייתא איירי למילה גופא ודוק ולרב אחא בר יעקב ליכא למימר הכי כמ\"ש הם ז\"ל בסוף דבריהם דברייתא מוכחא בהדיא דלא בעיא למדרש שמיני ימול וכו' ופירוש דבריהם יבוא קמן בס\"ד.<br><b> כתבו</b> עוד אע\"ג דר' יוחנן אית ליה הלכה לר' אליעזר וכו'. ולכאורה דבריהם אינם מובנים וראיתי להרב חידושי הלכות [מהרש\"א] כתב וז\"ל צ\"ל ר' אלעזר בלא יו\"ד והיינו ר' אלעזר בן פדת וכו' ומשמע לכאורה דבגוונא חדא איירי דכמו דאליבא דר' יוחנן ביום אתא למכשירין ומילה גופא הוי הלכה אליבא התנא דר' אלעזר הכא נמי אליבא דר' אלעזר בן פדת אות ברית ודורות אתא למכשירין ומילה גופא הוי הלכה אליבא התנא דר' אלעזר וא\"כ הוי תניא כוותיה נמי דלא כר' אלעזר וכו' יעו\"ש שאר לשונו. ועני הדיוט השתוממתי על המראה דאיך ס\"ד דהתוס' דלרב נחמן בר יצחק אות ברית ודורות אתא למכשירין ומילה גופא הוי הלכה והא כל עצמו לא בא ר' יוחנן ורב נחמן בר יצחק אלא משום קושיא דברייתא דר' אלעזר בן עזריה דמשמע משם דאי אפשר להיות דמילה הוי הלכה ואהא קאמר אלא וכו'. ועוד כל עצמם לא באו אלא לישא וליתן במילה גופא וה\"ק ומילה גופא מנלן ואהא קיימי מר אמר הלכה ומר אמר אות ומר אמר אות וברית ודורות נמצא קיימי למילה ולא למכשירין ואיהו ז\"ל איך כתב דס\"ד דקאי למכשירין.<br><b> עוד</b> כתב הרב [מהרש\"א] וז\"ל והמגיה בדפוס חדש דלובלין דלר' יוחנן אית ליה הלכה אליבא דר' אליעזר (מ\"מ) וכו' גם ��ם מצא להגיה כך אינו נכון דאם נימא לר' יוחנן דהברייתא אתיא דוקא כרבנן א\"כ אמאי הויא תניא כוותיה דלא כרב אחא בר יעקב דהא לדידיה נמי איכא למימר דאתיא ברייתא כרבנן ולא כר' אליעזר ולכך לא בעי למדרש שמיני וכו' זה תוכן דבריו. והנה פירוש דבריו דיש להקשות דרב אחא בר יעקב קאי לר' אליעזר ומשו\"ה קאמר משמיני דאתיא למילה והאי ברייתא היא רבנן. וזה תימה דרבי יוחנן קאי לרבנן ואתי עלה רב אחא בר יעקב וקאי לר' אלעזר ומה גם דלאו הלכה והאמת כהג\"ה זאת והיא הגהת מהר\"ם מלובלין בחידושיו למכילתין יעו\"ש.<br><b> כתבו</b> [התוס'] עוד אלא דלא כרב אחא בר יעקב דברייתא מוכחא בהדיא דלא וכו' עכ\"ל. פירוש דבריהם דהברייתא מספקא לה בפי' שמיני אי הוי דוקא ואפי' בשבת או לאו דוקא והוי בחול עד שהכריח מתיבת וביום ואפילו בשבת נמצא דממשמעות תיבת שמיני ליכא למילף א\"כ היאך נאמר דילפינן למכשירין וכי משום דמצינו ריבוי למילה גופא מוביום נאמר למכשירין בלי ראיה דהא משמיני ליכא למילף נמצא ברייתא מוכחא בהדיא דלא בעיא למידרש שמיני ימול ומתוך דברי אלה יוצא סתירה למ\"ש הרב [מהר\"ם] מאיר עיני חכמים בדיבור זה בסוף דבריו יעו\"ש.",
+                "<b> מילה</b>\n<b> בזמנה דוחה שבת וכו'.</b> הכי איתא פרק ר' אלעזר דמילה דף קל\"ב תניא שמיני ימול אפילו בשבת וכו' אמר רבא האי תנא מעיקרא מאי ניחא ליה וכו' ה\"ק וכו' ומה צרעת שדוחה את העבודה וכו' וכתבו התוס' ד\"ה ומה צרעת וכו' והא דאמר בפסחים וכו' נימא דהיינו כל זמן שהוא עליו ובק\"ו נילף שיקוץ בהרתו כדי לעשות עבודה עכ\"ל. וקשה דא\"כ אמאי כתב רחמנא וישלחו כל צרוע וכו' ויאבדו מצות פסח יקוץ בהרתו ויעשה פסח אלא ודאי דבלאו הכי מצות פסח נאבדת וכמ\"ש.<br><b> עוד</b> בש\"ס ת\"ר מילה דוחה את הצרעת וכו' עד האי עשה ולא תעשה הוא וכו'. אין להקשות דהאי לישנא אחרינא למה לא נאמר לעיל באידך ברייתא דמילה דוחה את השבת דמעיקרא סבר מילה דוחה את השבת דאתי עשה ודוחה לא תעשה הדר קאמר שבת עשה ולא תעשה ולא אתי עשה ודחי לא תעשה ועשה דבשלמא גבי צרעת איכא למיטעי דלאו עשה ולא תעשה הוא דלאו מפורש בתורה הוא עשה שלו ומשו\"ה מעיקרא סבר הכי ולבסוף הכי לא כן בשבת דליכא למיסבר דלאו עשה ולא תעשה הוא דמפורש בתורה העשה ולא תעשה שלו וא\"כ קשיא מעיקרא מאי סבר ולכן לא נאמר האי לישנא אחרינא לעיל. וכתבו התוס' ד\"ה הדר וכו' אימא דעבודה דוחה את הצרעת מק\"ו ומה וכו' ע\"כ. ודאי דאזלי ע\"פ מ\"ש לעיל ד\"ה ומה צרעת דהא דמשמע בפסחים דצרעת דוחה את העבודה יש לדחות דהיינו כל זמן שהוא עליו וכו' ועפי\"ז בנויה הקושיא וא\"כ יש להקשות בתירוצם שתירצו מצי למימר דמקרא נפקא להו וכו', דהא בכלל הקושיא נדחה ההיא ראיה מקרא. וי\"ל דכוונתם לומר דאולי יש להם קרא אחרינא.",
+                "<b> ושלא</b>\n<b> בזמנה אינה דוחה.</b> ועיין מ\"ש מרן דלמד רבינו במכל שכן. ולענ\"ד לאו מהכא נלמד אלא מדאמר קרא וביום ודרשינן אפילו בשבת ובמילה בזמנה איירי קרא ואין לך בו אלא חידושו ולא אמרינן גם שלא בזמנה ידחה שבת ומאי דאיצטריכו אמוראי שם בש\"ס למילף דמילה שלא בזמנה אינה דוחה יו\"ט מדברים זרים היינו משום דיו\"ט קיל משבת ואף דבשבת מילה שלא בזמנה אינה דוחה לשבת ליו\"ט דקיל ס\"ד אמינא דתדחה קמ\"ל דגם ליו\"ט לא דחי ברם לשבת גופיה דלא ידחה אותו מילה שלא בזמנה א\"צ לכל שכן דיו\"ט וכן ראיתי להרב הלבושים חלק או\"ח סי' של\"א ס\"ד שכתב וז\"ל והא דמילה דוחה שבת בזמנה וכו' אבל שלא בזמנה אינו דוחה שבת דביום שמיני ביתורא דשבת ע\"כ, והוא כדכתיבנא. וכ\"כ ביו\"ד סימן רס\"ו ואף שיש שינוי בלשון הכל הולך אל מקום אחד וז\"ל מילה וכו' אבל שלא בזמנה כגון שהיה לו חולי וכו' אינו נימול שאינו דוחה דביום השמיני שמיני ודאי משמע ולא ספק דהיינו שלא בזמנה וכו', ופירוש דבריו דביום השמיני כתיב ועליה כתיב ביום אפי' בשבת מכלל דכל היכא דלאו שמיני ואפילו ספק שמיני אינו נימול בשבת וכדתנינן נולד בין השמשות של שבת נימול לשנים עשר. ועוד קשה מההיא דפרק יוצא דופן דהוציא ראשו חוץ לפרוזדור בערב שבת אין מלין אותו בשבת דהוי מילה שלא בזמנה ופסקו רבינו לקמן הל' ט\"ו. ועוד אני תמה עליו דהא דמילה שלא בזמנה אינה דוחה שבת היא משנה ערוכה דף קל\"ז קטן נימול לשמיני לתשיעי לעשירי לאחד עשר לשנים עשר, לעשירי כיצד בין השמשות של ערב שבת נימול לעשירי וכו' והיינו טעמא דהויא ספק זמנה ספק אינה זמנה ואינה דוחה שבת והשתא בדאיכא ספק אינו דוחה ודאי לא כ\"ש וכעת קשיא.",
+                "<b> אע\"פ</b>\n<b> שקציצת נגע בלא תעשה יבא עשה וידחה לא תעשה.</b> הקושיא מבוארת דבש\"ס משמע בהדיא דאיכא עשה ול\"ת דאיתא שם דף קל\"ב אימור דאמרינן אתי עשה ודוחה את לא תעשה לא תעשה גרידא האי עשה ולא תעשה הוא, ופי' רש\"י השמר לא תעשה הוא ולעשות ככל אשר יורו היינו עשה עכ\"ל. והיינו טעמא דדחי מילה לצרעת למר לקטן וגדול כתיב בהו בשר ובינוני אתיא מביניא ולמר קטן לא צריכא קרא וחד בשר לגדול וחד לבינוני וא\"כ נמצא דקציצת נגע צרעת הוי עשה ולא תעשה ואיך כתב רבינו דהוי לא תעשה לחוד. וראיתי להמשל\"מ פ\"י מהל' טומאת צרעת ה\"ה הקשה כן ועיי\"ש מה שתירץ ועיין מ\"ש הרב לחם יהודה.<br><b> ולענ\"ד</b> נראה דקשיא ליה לרבינו על מאי דאמר רב אשי לקמן גבי יו\"ט דאינו דוחה מילה שלא בזמנה שבתון עשה הוא והו\"ל יו\"ט עשה ולא תעשה ואין עשה דוחה לא תעשה ועשה ואמאי נגמר ממילה בצרעת דאתי עשה ודוחה לא תעשה ועשה וכמ\"ש התוס' ולא שייך תירוצים וכן הקשה הרב חידושי הלכות [מהרש\"א] ועיי\"ש מה שנדחק, ומכח קושיא זאת הכריח דס\"ל לרב אשי דמילה בצרעת הוי לא תעשה לחוד ומשו\"ה אתי עשה ודוחה לא תעשה וא\"כ לרב אשי האי לעשות מאי עביד ליה מוכרח דס\"ל דאתי קרא לסיב שעל גבי רגלו ופליגא האי ברייתא וא\"כ מוכרח דכשאמר ר\"א כגון מילה בצרעת הוי דוקא ולא כמ\"ש התוס' דלסימנא בעלמא נקטיה, ולפי דברי אלה אפי' שנודה למ\"ש הרב לחם יהודה לתירוץ הרב משל\"מ שהוא קשה לדברי לא שייך להקשות דלרב אשי לא שייך להקשות האי בשר מאי עביד ליה דס\"ל כרבא לעולם בפסיק רישה ולא ימות וקושיית הש\"ס לאביי הוא למאי דס\"ל מעיקרא ודוק."
+            ],
+            [
+                "<b>כשם </b>\n<b> שמילת וכו'.</b> כתב בטור יו\"ד סי' רס\"ו דישראל שנשתמד וכו' וכתב מרן בבדק הבית וז\"ל נ\"ל דאפי' נשוי מומרת וכו' יעו\"ש. והמשל\"מ שדי נרגא מלשון הטור שסיים ואין אנו מחזיקין שיצא לתרבות רעה כיון שאמו ישראל וכו' יעו\"ש ונראה לענ\"ד דאף דפשט דבריו לא משמע הכי מ\"מ צריך להעמיס בלשון הטור כן וצ\"ל דמ\"ש כיון שאמו ישראלית ר\"ל ולא גויה דאילו היתה גויה אינו נימול בשבת וכמ\"ש אח\"כ הטור גופיה, משום דבן מומר והיא מומרת הרי הוא כישראל גמור ואם קידש קידושיו קדושין וכמ\"ש הרב המגיד פ\"ד מהל' אישות הט\"ו."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מי </b>\n<b> שנולד בשמיני וכו'.</b> פרק הערל דף פ' ובן שמונה מי חיי וכו' עד סוף (הש\"ס) [הסוגיא]. וכתבו התוס' ד\"ה והא תניא וכו' ומשני וכו' עד אמר ר' אבהו וכו' עכ\"ל. וקשה דמאי קושיא היינו טעמא דר' אבהו דפוסק כרבי לחומרא משא\"כ רבא תוספאה דמקל. כתב עוד וז\"ל רבא תוספאה וכו' עכ\"ל, וקשה דמאי קושייתם כל דמצרכינן אנן הוא למצוא אי איכא מאן דס\"ל דיכול להשהות בבטן יותר מזמנו וכיון דאיכא מאן דאישתהי מוקמינן אשה אחזקתיה דכשרה היא ולא זינתה ואף דליכא בירור ודוק. ועיין בהרא\"ש דנפל ט\"ס בדבריו. עוד בתוס' ד\"ה כיון וכו' עד מה בא להוסיף עכ\"ל. דאי אפשר לומר דבא להוסיף דל' יום סגי אפי' בלא גמרו שעריו וצפרניו דהא פשיטא דכל שלא גמרו שערו וצפורניו אינו חי לכו\"ע וכמ\"ש הם ז\"ל פרק ר' אליעזר דמילה דף קל\"ו ד\"ה מימהל יעו\"ש."
+            ],
+            [
+                "<b>מי </b>\n<b> שנולד וכו'.</b> ומרן האריך וז\"ל וי\"ל שביאור דבריו וכו' עד דאע\"ג וכו'. ביאור דבריו כך הוא ואם [בן] שמונה הוא כלומר ולעולם שהוא שלם דעלה קאי רבינו ויצא קודם שיגמר דהיינו גמר זמנו שהוא ט' חדשים דאע\"ג דבן שמונה וכו' מלין אותו בשבת פי' משום שראוי לימול ולא משום דמחתך בשר בעלמא וכמ\"ש רבינו עצמו לעיל ואהא מתרץ לאו משום דברי הוא שבן קיימא אלא וכו' וע\"ז קשיא ליה שטענה זאת של ממה נפשך שייכא בנולד בשמיני ותירץ דאה\"נ וכו' והוצרכתי לזה לאפוקי ממה שהבין בס' מעשה רוקח דפי' דברי מרן הם דרבינו איירי בחלוקת דובן שמונה הוא באינו שלם וע\"פ זה הקשה שדברי רבינו סתרי אהדדי ממ\"ש כאן למ\"ש לעיל הל' י\"א ומי שנולד בשמיני.<br><b> עוד</b> כתב מרן וז\"ל ואע\"ג דתנן וכו' יעו\"ש. ולתירוץ קמא לא קשיא דא\"כ כד מותיב בש\"ס לתירוצא דרב אדא בר אהבה דתירץ דממ\"נ מהלינן ליה מברייתא דספק בן שבעה ספק בן שמונה אין מחללין למה לא הקשה מהך מתני' דהא לא ידע תירוצא דאתא למכשירין וכר' אליעזר משום דלמתני' יכול לתרץ דספק היינו בין השמשות וכדתירץ מרן בתירוצו ואה\"נ דלפום תירוצא דש\"ס יכול לתרץ למתני' כן ולכן כתב מרן ב' התירוצים.<br><b> עוד</b> כתב מרן וז\"ל וקשיא לי עליו עד מי עדיף וכו' עכ\"ל. הנה דבריו אינן מדוקדקין דהא היכן מצא לרבינו דבבן שבעה צריך שערו וצפורניו למולו בשבת אם לא משום דכתב רבינו שלם וס\"ל דשלם ר\"ל בשערו וצפרניו וא\"כ אח\"כ בספק בן שמונה או בן שבעה כתב שלם ותיקשי ליה שדברי רבינו הוי איפכא דשלם כתב רבינו והיינו שערו וצפרניו ואיך כתב בדלא גמרו ואי ס\"ל דשלם דכתב אח\"כ לאו דוקא ומשו\"ה לא קשיא ליה משלם דכתב בספק בן שמונה או בן שבעה א\"כ מאי קא קשיא ליה מבן שבעה שצריך שערו וצפורניו דהיכן מצא כן הרי שלם לאו דוקא וכמו שלם שאח\"כ דס\"ל ז\"ל דלאו דוקא אלא דבריו כאן לא באו בדקדוק אבל בב\"י סי' רס\"ו דבריו שם באו בדקדוק ואין להקשות שם כמו שהקשינו.<br><b> ובהיותי</b> עסוק בפרט זה ראיתי מ\"ש הרב המגיד פ\"א מהל' יבום תורף הדברים יעו\"ש, וראיתי להלח\"מ שם כתב וז\"ל וא\"ת לדעת רבינו א\"כ מהו זה ששאלו בש\"ס וכו' עד בלא שיהוי שלושים יום עכ\"ל. ונראה לי ע\"פ מ\"ש התוס' פרק ר' אליעזר דמילה דף קל\"ו ד\"ה מימהל וכו' וז\"ל והא דמיבעיא לן לקמן אי פליגי רבנן עליה דר' שמעון בן גמליאל היינו בסתם ולדות דבן שמונה ודאי בהדיא קתני לה וכו', או כמ\"ש הרשב\"א בחידושיו ליבמות דף פ' דתלמודא לא ידע האי ברייתא.<br><b> עוד</b> כתב הלח\"מ וז\"ל וי\"ל דהכי קאמר מי פליגי וכו' עד לפי האמת וכו' עכ\"ל. פי' דהרב בעל הטורים באהע\"ז סי' קנ\"ו הצריך שניהם גמרו סימניו ושיהוי שלושים יום וכמ\"ש הלח\"מ לקמן, וקשה דאיך הבין ושלט בעצמו לומר לדעת הטור דלא פליגי רשב\"ג ורבנן והא קיי\"ל כל שמקדים שמו לאמירתו הוא ��חלוק והטור שהצריך שניהם היינו משום דס\"ל דרשב\"ג שניהם בעי גמרו סימניו ושיהוי שלושים יום לא כן לדעת רבינו דבאחד מהם סגי והיינו טעמא דס\"ל להטור כדעת התוס' שם דכתיבנא לעיל דבלא גמרו א\"א לחיות כלל ורשב\"ג בגמרו איירי וא\"כ מוכרח דפליגי ובהכי מתיישב מ\"ש עוד הלח\"מ לקמן להטור דקשיא דידיה אדידיה דאילו הוא הצריך שניהם ובהלכות טומאת כהנים לא הזכיר גמר סימנים וכן מ\"ש באותן ההלכות לענין אבל יעו\"ש, ולפי מ\"ש לק\"מ דכיון דס\"ל דא\"א לחיות שלושים יום אלא בגמרו כשמצריך שלושים היינו בגמרו סימניו ג\"כ ובאהע\"ז ביארו כדי לגלות דעתו דכך ס\"ל דאי לא הוה אמרינן שדעתו כדעת רבינו דבאחד מהם סגי ויכול להיות שיחיה שלושים יום בלא גמר סימניו ודוק."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הכל </b>\n<b> כשרים וכו' לא ימול כלל.</b> ויש להקשות דתיבת כלל יתר, ויראה דאתא לרמוז דגוי לא ימול בין מהול כגון ערבי מהול וכגון בני קטורה בין אינו מהול וכדאיתא בש\"ס וזהו שכתב כלל. ועוד י\"ל דאתא לומר בין בנמצא ישראל בין אינו נמצא כי אם גוי אפ\"ה לא ימול.",
+                "<b> ואם</b>\n<b> מל אינו צריך וכו' שנית.</b> ומרן בכ\"מ נדחק במקום מוצא דין זה, ובב\"י יו\"ד סי' רס\"ד כתב על שם הרב מנוח דטעם רבינו הוא משום דלא מצינו בתורה מילה לשמה ע\"כ. ואין דבריו אלו מובנים דלא ימנע אי פסק דמילה בגוי פסולה נמצא דלא הוה מילה וצריך להטיף דם ברית ואי פסק דכשרה אף לכתחילה ומה לנו עם ענין זה דלשמה, ואף שכתב עוד הרב מנוח לדעת רבינו אפשר דצריך להטיף דם ברית גם דבריו אלו שגבו ממני דאי צריך להטיף דם ברית לא הוה שתיק רבינו מלהזכירו דדבר שהוא קום עשה לא שייך להניחו בעל פה באופן דהכל מגומגם בדעת רבינו.<br><b> ולענ\"ד</b> נראה בדעת רבינו דפסק כמ\"ד דמילת נכרי פסולה והיינו שהזהיר הכתוב שלא ימול גוי המל ימול או ואתה את בריתי תשמור למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ברם אי נעשית המצוה שהיא המילה אף דעבר האיסורא שהיא ע\"י נכרי הוא איסור מבחוץ אבל עיקר מצות מילה הא נעשית ולא משום שעשה המצוה ע\"י נכרי שהוא איסורא מבחוץ נאמר שלא תהא המצוה מצוה, דוגמא לזה כתבו התוספות בבכורות דף ל\"ד ע\"א ד\"ה ומי קניס דאף לרבא דס\"ל כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני שרי הבכור מדאורייתא אף דהטיל בו מום ועבר האיסור דמטיל מום בקדשים משום דהא אית ביה מום וכן בנגע דהא האי גברא טהור הוא יעו\"ש, הרי דכל דהענין נעשה אף דעתה נעשה ע\"י איסור אזלינן בתר הענין ושפיר חשבינן אותו המעשה מעשה גמור ושלם ודברי התוס' אלו מבוררין יותר בבכורות וסתומים קצת בתמורה דף ד' ע\"ב ד\"ה ורבי יעקב יעו\"ש וכ\"כ ג\"כ בחולין דף קט\"ו ע\"א ד\"ה כל שתיעבתי דכל דשרי רחמנא בעל מום אף דעכשיו נעשה בידים ואסר רחמנא לעשות בידים לא חשיב תועבה אלא דעבד איסורא דעשאו בידים, והשתא הכא כיון דהמילה נעשית כתיקנה ובעלמא מילה מעליא היא אף דמילה כזאת שמל הנכרי נעשית באיסור שהיא ע\"י נכרי מה בכך מילה מעליא היא ופסולה דאמרו בש\"ס [ע\"ז דף כז.] הוא למעט כשרה דהיינו לכתחילה וליכא אלא איסורא דלא ימול נכרי ודוגמא לזה כתב מהרימ\"ט בח\"א סי' ס\"ט ואסברה לה מדעתו הרחבה בנדון שאחד הביא דינו בערכאות של גוים ודנו כדין תורה וכתב דכיון דהדין אמת אף דרביע ליה איסור דערכאות מה בכך כיון דהדין אמת לא פסלינן להאי דינא ואין בזה מ\"ש רבא כל דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני יעו\"ש דבריו בטוב טעם ודעת והביא כמה סוגיות לסייעתו ברוך שחלק מחכמתו ומן התימה על גדולת חכמתו שלא הביא דברי התוס' שהזכרנו שלושה המה וכן הרב משל\"מ פ\"ח מהל' מלוה ולוה אסברה ליה כדברי מהרימ\"ט מדעתו הרחבה ולא הזכיר למהרימ\"ט ושוב ראינו קונטרס א' למהרא\"ק הביאו רבו הרב חזון נחום בתמורה פ\"א כתב לדחות כל דברי מהרימ\"ט ועמד רבו לנגדו לקיים כל דבריו וכבר כתיבנא שהם דברי התוס'.<br><b> ושוב</b> נגלה אלי מ\"ש הפר\"ח במים חיים בליקוטי יו\"ד על דברי הר\"מ הנזכר וז\"ל וליתא דהך מילתא הויא פלוגתא מר' יהודה ור' יוסי בפרק אין מעמידין דף כ\"ז ע\"א ואחר המחילה רבתי אינו כן דלשמה ושלא לשמה דש\"ס הוי בכותי המל משום הר גריזים והר\"מ קאי על דברי רבינו בנכרי המל והוא סוג דלשמה אחר ועלה קאמר דלא מצינו וכו' אלא הא מיהא קשה כמו שהקשינו."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>יש </b>\n<b> ציצין וכו'.</b> הכי איתא במתני' ואינו אוכל בתרומה. ויש לדקדק למה השמיט רבינו האי דינא דאינו אוכל בתרומה לא כאן ולא בהל' תרומות ואם נאמר דכיון דכתב כאן דהוי כערל וכבר כתב שם דערל אסור בתרומה לא הוצרך לכותבו שנית א\"כ גם התנא לא היה צריך לאומרו וכי דבר דהתנא חש לה רבינו לא חש."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>קטן </b>\n<b> שבשרו רך ומדולדל וכו' אם נראה שהוא מהול וכו'.</b> שם גמ' ואם היה בעל בשר וכו' יעו\"ש. פי' דלשמואל נראה מהול הוא דאין צריך הא נראה ואינו נראה צריך ולמתני' אינו נראה הוא דצריך הא נראה ואינו נראה אין צריך וא\"כ קשה דרבינו כתב כדברי שניהם דתחילה כתב אם נראה מהול אין צריך הא נראה ואינו נראה צריך והיינו כשמואל ושוב כתב ואם וכו' לא נראה מהול חוזר וקוצצן הא נראה ואינו נראה אין צריך והיינו כמתני'. ונראה לענ\"ד דרבינו מספקא ליה וכהרי\"ף והרא\"ש דלא הכריעו והעתיקו דברי כולם ורבינו נמשך אחריהם. אלא דמרן כתב אבל מדברי רבינו נראה שהם כדברי שמואל וקשה לכאורה כן, ונראה דס\"ל למרן דנעשה דיוקא דרישא כדינא דסיפא דנראה ואינו נראה הוי כאלו לא נראה מהול וחוזר וקוצץ והיינו כדברי שמואל. ומ\"ש מרן אבל מדברי וכו' נראה כשמואל. היינו משום דיש לצדד בדבריו או דס\"ל כדעת הרי\"ף והרא\"ש או כשמואל ואכן בב\"י כתב שדעת העיטור כדעת רבינו דפוסק כשמואל והיינו טעמא דלא פליגי המתני' עם שמואל יעו\"ש. וקשה דא\"כ למה כתב מרן דהרי\"ף והרא\"ש לא הכריעו אימא דס\"ל דלא פליגי וכדעת העיטור ורבינו וי\"ל. ובקיצור פירוש הרא\"ש יש ט\"ס ברור ולפי שראיתי מי שטעה בו אמרתי להגיהו וכצ\"ל אם כשמתקשה נראה ודאי מהול אין צריך למולו ואם נראה ואינו נראה צריך למולו שנית.<br><b> אך</b> קשה לכאורה דמ\"ש הוא לשמואל והרא\"ש לא הכריע וכמ\"ש מרן ז\"ל ואיך כתב לדעת הרא\"ש מה שאינו. ולענ\"ד אין זה קושיא דס\"ל להטור לדעת הרא\"ש כמ\"ש העיטור דלאו לאפלוגי אברייתא אתא וכמ\"ש מרן סי' רס\"ד יעו\"ש א\"כ הדין יוצא כמ\"ש שמואל דליכא בינייהו לענין דינא וכן הטור כתב כשמואל נמצא הכרחנו שדעת הטור לדעת אביו וכן ס\"ל לדעת העיטור כן וא\"כ קשה דלמה כתב דהרא\"ש לא הכריע ועוד הוסיף בב\"י וז\"ל אבל דברי הרמב\"ם וכו' וכך הם דברי רבינו וזה אינו שאין כן דעת הטור אלא הוא ואביו בשיטה אחת קיימי וכמו שנראה ממ\"ש ברמזים וכמ\"ש ודוק."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מלו </b>\n<b> את הקטן וכו'.</b> הכי איתא דף קל\"ד מתני' מרחיצין את הקטן וכו' ובש\"ס והא אמר רישא מרחיצין וכו' יעו\"ש, וכתב רש\"י אי אמרת בשלמא ת\"ק מזלפין קאמר ולא איירי ברחיצה כלל אלא בזילוף היינו דאתא ר' אלעזר בן עזריה ואמר מרחיצין עכ\"ל. וכתב הרב חידושי הלכות [מהרש\"א] וז\"ל לכאורה משמע מפירושו דלסבי נמי מרחיצין וכו' יעו\"ש כל לשונו.<br><b> והנה</b> במ\"ש ואע\"ג דאכתי וכו', יש לחלק דלא דמי למאי דקאמר בש\"ס דהו\"ל למיתני אף דבשלמא למאי דס\"ל לרבא דלת\"ק ביום א' רחיצה שרי ובשלישי ליכא אלא זילוף ואהא אתא רבי אלעזר לומר דגם בשלישי שרי רחיצה מותיב שפיר דהו\"ל למימר אף, לא מיבעיא זילוף כדקאמרת אלא אף רחיצה וכ\"כ רש\"י ד\"ה אלא אי אמרת, ת\"ק נמי מרחיצין קאמר בב' הימים ולא פליג ר\"א אלא איום שלישי דקאמר ת\"ק מזלפין, אף מרחיצין בשלישי מיבעי ליה ואף קאי ליום שלישי דאיכא רחיצה ג\"כ לשלישי חוץ מזילוף דשרי ברם כשנאמר דלסבי לת\"ק בראשון אית ליה זילוף ובשלישי גם זילוף ליכא ור\"א פליג עליה וס\"ל דאיכא זילוף לא שייך אף, דכל פלוגתייהו הוא דלמר שרי זילוף ולמר לא. ומה שתירץ ז\"ל מ\"מ כיון דלא מפורש וכו' לא שייך למיתני אף, לא זכיתי להבין דבריו דא\"כ גם לרבא מאי האי דקאמר מתני' כוותייהו וכו' דאי אמרת ת\"ק מרחיצין וכו' ומזלפין בשלישי אף מרחיצין מיבעי ליה והא כיון דלא מוזכר בדברי ת\"ק לחלק בין יום א' לשלישי לא שייך למיתני בדברי ר\"א אף ביום השלישי וכמ\"ש הרב ז\"ל.<br><b> ולעיקר</b> פירושו שפירש דלדידהו גם לר\"א מרחיצין היינו מזלפין וכו' ופליג את\"ק דס\"ל דבשלישי גם זילוף ליכא, אני מגמגם דלענ\"ד אין זה במשמעות לשון רש\"י שכתב אי אמרת בשלמא ת\"ק מזלפין קאמר ולא איירי ברחיצה כלל אלא בזילוף וכו'. כנראה שפי' הש\"ס תלוי שת\"ק איירי הכל בזילוף וראב\"ע איירי ברחיצה וכמ\"ש הוא לדעת רש\"י לכאורה, ברם לפי פירושו כל עיקר הפי' תלוי דלת\"ק ליכא זילוף בשלישי ולר\"א איכא, והכי הו\"ל לרש\"י לכתוב אי אמרת בשלמא לת\"ק ליכא זילוף בג' כלל ולר\"א איכא היינו דקתני מרחיצין דהיינו זילוף ולא שייך אף, ברם רש\"י לא כתב כן ומוכרח לפרש כמ\"ש הוא לכאורה ואין לזוז ממנו. ומה שהוכיח עוד שם לפי' ממאי דאמר עוד שם בש\"ס שהיה דואג רבא דאורי כשמעתיה אין זה הוכחה דאינו מוכרח שיסבור רבא דהלכה כראב\"ע וכאמוראי דלקמן ומה שלא הביאו הש\"ס לרבא שחולק להלכה משום דאח\"כ הוא דסבר לה הכי דאסברי ליה ואסבר וכמ\"ש מרן לדעת רבינו והוא מוכרח לדעתו יעו\"ש, ולפי\"ז אינו מן היישוב מה שיישב לשון רש\"י דלקמן ד\"ה דאי ס\"ד [וכו'] והכא אסרי רבנן בשלישי לגמרי. והאמת כרש\"ל שמחק מילת לגמרי וכן ראיתי להרשב\"א בחידושיו שהעתיק לשון רש\"י בלא תיבת לגמרי וא\"כ ע\"פ האמור חזרה קושיית הרב למקומה דלדידהו נמי הו\"ל למתני אף. ולענ\"ד י\"ל דבשלמא כשחולקין ביום שלישי לת\"ק מזלפין ולר\"א מרחיצין ולכו\"ע בראשון מרחיצין שייך שפיר לשון אף לומר אף מרחיצין בשלישי כמו ביום ראשון ור\"ל אף זה כמו זה לא כן לסבי דלת\"ק הכל הוא זילוף ולר\"א הכל הוא ברחיצה לא שייך אף דהכל א' לדידיה וכן לת\"ק ואינן שוין בשום יום שיאמר אף זה כמו זה שאנו שוין בו, וזה אפשר להעמיס בלשון רש\"י שכתב אלא אי אמרת ת\"ק נמי מרחיצין אמר בשני הימים ולא פליג ר' אלעזר אלא השלישי וכו' ודוק, ודלא כדכתיבנא בסמוך לדעת רש\"י משום דלא כתיבנא הכי אלא כד הוה בעינן מימר כפירוש הרב חידושי הלכות [מהרש\"א] דלא הוה קשיא לי במה שהקשה החידושי הלכות דהוה מתרצינן לה כדכתיבנא ואמרינן דלזה כיוון רש\"י, ברם כיון דהכרחנו דאין זה כוונת רש\"י מתרצינן כדכתיבנא השתא ולזה כיוון רש\"י ונכון.<br><b> ומצאתי</b> ראיה לדברי מדברי הרשב\"א בחידושיו דקא מהדר לפשוט דלסבי לת\"ק שרי בזילוף וז\"ל דאי לגמרי אסרי אף ביום שלישי איך אמר רבא אי אמרת בשלמא וכו' אף מרחיצין מיבעי ליה כ\"ש דהו\"ל למיתני אף כלומר אף ביום השלישי מרחיצין עכ\"ל בקיצור. ויש להתבונן דעוד היום קשה דאפילו שנאמר דלסבי לת\"ק מזלפין ולר' אלעזר מרחיצין אפשר לומר אף וכמ\"ש הרב חידושי הלכות והיאך הביא ראיה מזה אם לא כמ\"ש דבלאו הכי לא קשיא דלת\"ק גם בראשון הוא זילוף ולא שייך אף, שאינן שוין בשום יום עד שיאמר זה כזה וכדכתיבנא, ברם כשנאמר דלת\"ק בשלישי כלל כלל לא דהיינו אפילו זילוף שייך שפיר לשון אף מצד אחר דלת\"ק אפילו זילוף ליכא ולר\"א אף רחיצה והוא אף נכון.<br><b> עוד</b> שם בגמ' כי אתא רב דימי וכו' דאי ס\"ד הרחצת מילה וכו' ופי' רש\"י ד\"ה דאי ס\"ד, והכא אסרי רבנן בשלישי עכ\"ל. וכן העתיק הרשב\"א בחידושיו וכתב עליו וז\"ל ואינו מחוור חדא דהא לא שייכא האי קושיא לתרגומא דרבא ודתניא כוותיה דהא בהדיא תניא בדרבנן ובשלישי מזלפין דאלמא רבנן לא אסרי בשלישי ליתן עליה חמין וכו' ועוד הקשה עליו כמה קושיות ופי' לעצמו פירוש אחר. ולענ\"ד נראה להליץ בעד מאיר עיני חכמים ז\"ל דגם לאוקימתא דרבא מפרש [מה] שפי', והוא דהן אמת דלרבנן איכא זילוף ברם רחיצה אסורה ואילו חמין על גבי מכה קאמר רב סתמא אין מונעין ולא פי' ביד ש\"מ דאפילו רחיצה התיר ומי גרע מילה ממכה וק\"ל.<br><b> ומרן</b> הביא משם רבינו תשובה לחכמי לוניל וז\"ל תמהני וכו' עד שעל שלישי של מילה אמרנו וכו', פי' דכיון דתחילת ההלכה מלו את הקטן וכו' דהיינו דוקא מלוהו הא קודם מילה לא א\"כ מוכרח דלא קאי אלא ליום שלישי וי\"ל דאמאי לא הכריח להם דמ\"ש כן הוא במלוהו דוקא ממ\"ש לעיל בהל' ח' בפי' דאין להחם מים למול וז\"ל ואין מחמין לו חמין וכו' זה הכלל וכו', וכמו שתירץ כן הרב המגיד להשגת הראב\"ד פ\"ב מהל' שבת הל' י\"ד וי\"ל.<br><b> עוד</b> כתב מרן אחר שהביא תשובת רבינו וז\"ל ומתוך לשון השאלה והתשובה דאוקי הא דחמין שהוחמו בשבת דוקא בשלישי עד אבל קודם לא וכו'. וקשה דתפשוט כן ממ\"ש רבינו בלשון זה מלו את הקטן וכו' ואח\"כ נשפכו החמין עושין לו וכו' מפני הסכנה הרי דדוקא היכא דמלו אותו תחילה ואח\"כ נשפכו הא תחילה אין דוחין את השבת אלא תדחה מילה דאל\"כ לשמועינן רבותא דאפילו נשפכו קודם ימול ויחם מפני הסכנה אלא ודאי דס\"ל דאין דוחין שבת ודוק.<br><b> עוד</b> כתב מרן וז\"ל כדעת הרז\"ה והרשב\"א וכו'. עיין בדבריהם הובאו בהר\"ן וגם בחידושי הרשב\"א והביאו ראיה לסברתם מדתנן פ\"ק דביצה השוחט וכו' בית שמאי אומרים יחפור בדקר ויכסה ובית הלל אומרים לא ישחוט אא\"כ היה לו דקר נעוץ וכו' יעו\"ש. ולכאורה קשיא לי דשאני הכא דאפשר לעשות מערב יו\"ט משא\"כ באישתפוך חמימי. ואחר החיפוש ראיתי להשיירי [כנה\"ג] סי' של\"א הגהת ב\"י הקשה כן. והראב\"ד השיג על רבינו וז\"ל שחיממן גוי וכו'. ודבריו אלה הם היפך דבריו פ\"ב מהל' שבת הל' י\"ד יעו\"ש ובחידושיו שם."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>מכשירי </b>\n<b> וכו' וק\"ו הדברים.</b> לכאורה אינו מובן ק\"ו זה וכי משום דמדרבנן מחמרינן טפי עבדינן ק\"ו בדינו ממש. גם מ\"ש מרן ומכשירי מילה וכו' עד דלא פלוג רבנן וכו'. אתמהא דכיון דמהוא הדין נפקא היכי חוזר ומלמד מק\"ו ממאי דנפקא מהוא הדין. גם מ\"ש מרן עוד ואפשר שהוא מפרש וכו' עד הוא שכתב רבינו דבריו תמוהים דא\"כ היכי אתי לישנא דש\"ס הוא ולא מכשירין דאתיא בק\"ו וכי משום דאתיא בק\"ו צריך קרא דהוא, אדרבא אין צריך קרא.<br><b> ולענ\"ד</b> י\"ל ��הכי פי' דמ\"ש שבות שהוא מדבריהם ר\"ל לענין מילה בשבת שכתב רבינו לעיל הל' ו' ואין עירוב מדבריהם נדחה מפני הבאת סכין וכו' דנפקא מה\"ה והשתא ליו\"ט נפקא מק\"ו משבות דשבת ליו\"ט ומאי דאיצטריך קרא ליו\"ט משום דלא אפשר לקרא לסמוך אדרבנן דמדאורייתא ליכא שבות כדי שנעשה ק\"ו ומשבת גופיה לא נפקא דיו\"ט קיל וכמ\"ש לעיל פ\"א הל' ח' יעו\"ש וזהו שכתבו בש\"ס הוא ולא מכשירין דאתיא בק\"ו ור\"ל דלדידן דאיכא שבות דרבנן נפקא בק\"ו ובזה יתיישב הכל."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ואבי </b>\n<b> הבן מברך וכו'.</b> עיין מ\"ש מרן, ועיין למהר\"ם אלשקאר סי' י\"ח."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המל </b>\n<b> את הגרים וכו' ולהטיף דם ברית וכו'.</b> וכתב מרן ומה שתקנו בה להטיף דם ברית וכו' עד תקנו לכולם כן. והקשה בס' מעשה רוקח שמדבריו נראה לדעת רבינו דמברכין על הטפת דם של גר שנתגייר כשהוא מהול ואילו רבינו כתב בהל' ו' גר שמל קודם שנתגייר א\"צ ברכה וכו'. ולענ\"ד נראה דכוונת מרן הוא דמה שתיקנו וכו' לפי שיש כמה גרים שמתגיירין וכו' שבא לתת טעם למה מברכין בנוסח זה להטיף ונתן טעם לפי שאיך יאמר וציונו למול את הגרים דהא איכא גר דאין מלין אותו והוי סותר ומשו\"ה אומר להטיף וזהו שכתב לפי שיש וכו' ועיקר מילה הטפת דם, ומה שסיים לפיכך תקנו לכולם כן ר\"ל תקנו לשון זה ששייך לכולם ושפיר אומר וצונו דהיינו או להטיף או למול ודוק."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Yitzchak Yeranen/Sefer Ahavah/Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Circumcision/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,104 @@
+{
+    "title": "Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Circumcision",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yitzchak_Yeranen_on_Mishneh_Torah,_Circumcision",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מצוה </b>\n<b> על האב למול את בנו וכו'.</b> הכי איתא בקדושין דף כ\"ט יעו\"ש. וכ\"כ הרא\"ש ז\"ל סוף פרק כסוי הדם וכן האב שחייב למול את בנו ורצה למולו וקדם אחר חייב וכו' יעו\"ש. והנה לכאורה יש לדקדק בדברי הרא\"ש במה שחייב למל בן חבירו והיה רוצה האב למולו דלמה יהא חייב כיון דעונה אמן וגדול העונה אמן יותר מן המברך וכמ\"ש הרא\"ש שם בסמוך עיי\"ש ד\"ה לפטור למי שאמר למוהל שימול לבנו ובא אחר וקדם ומלו ופטרו מטעם זה ואף לתנא אחר שם בברכות דף נ\"ג לא אמר אלא דהוי כמברך אלא שממהרין למברך ומ\"מ שכרן שוה וכמ\"ש הש\"ך חו\"מ סי' שפ\"ב סק\"ד, ואף שעל דברי ר\"ת אלו כתב הרא\"ש וז\"ל ובלאו הני טעמי דר\"ת נ\"ל לפטור המוהל מטעם דהוי דברים וכו' יעו\"ש, לאו משום דלא ס\"ל הך דגדול העונה אמן יותר מן המברך שהוא ש\"ס ערוך אלא דמלבד טעם זה בלא\"ה קנין אין כאן דבמה זכה זה במילת בן חבירו הוי קנין דברים אבל אה\"נ דהא דגדול העונה אמן הוא אמת ויציב וא\"כ היכא דהיה האב רוצה למול את בנו וקדם אחר ומלו אמאי חייב יהיה נפטר במה ששמע אבי הבן הברכה דבמילה שהיא בציבור ובקול רם ליכא למימר דלא שמע ואי לא שמע איהו הוא דאפסיד אנפשיה, וכד חזינן פורתא ליכא למידק כלל דשאני נדון ר\"ת שאמר אבי הבן לאחר למול וקדם אחר ומלו בההוא ר\"ת נשתמש לפוטרו משום דגדול העונה אמן והרא\"ש נשתמש מכח דהוי קנין דברים אבל היכא דגנב המצוה מאבי הבן עצמו דהמצוה מוטלת עליו והיה רוצה לעשותה מה מהני עניית אמן הא מחסרא ליה המצוה עצמה דעל המצוה עצמה דנין עליה י' זהובים כמו שור ואילן דפרק החובל דף צ\"א וכמ\"ש התוס' שם ולכן חייב על זה הרא\"ש לפי דשייכא המצוה לו וא\"כ נלמד סתום מן המפורש דגם ר\"ת הכי סובר דהיכא דהיה רוצה האב למול את בנו ובא אחר ומלו חייב דלא מהני בזה גדול העונה אמן דהא הפסיד המצוה עצמה וכדכתיבנא וזה אמת ויציב.<br><b> מעתה</b> אין מובן למ\"ש מהרש\"ל אחר נשיקת ידיו ורגליו, [בים של שלמה] בפ' החובל וז\"ל ולפי הטעם [האחר] שפטר ר\"ת אותו המוהל אפי' תפס מפקינן מיניה כיון דענה אמן וכו' על כרחך מיירי אליביה הא דרבן גמליאל כיסהו בלי דעת חבירו ובירך בנחת שלא ישמע חבירו ולא מחוור בעיני דסתמא איירי ומסתמא איירי דבירך כדרך המברכין ולא ברשיעי עסקינן דמונע לחבירו מלענות אמן ע\"כ נראה דאפי' ענה אמן חייב ואף דגדול העונה וכו' היינו לענין ברכת ס\"ת ותפילה וכיוצא דליכא מצוה בידים אבל כסוי הדם ומילה אע\"פ דלא אמרינן דמצוה לחוד לענין י' זהובים מ\"מ על מצוה לבד ג\"כ דנין עליה י' זהובים כמו שור ואילן הילכך נראה דאם תפס אפילו בזמן הזה לא מפקינן מיניה וכו' עכ\"ד, דלפי קדימתנו דשאני היכא דהמצוה שייך לאדם עצמו ובא אחר ועשאה להיכא דמחלה לאחר ובא אחר וקדם ועשאה ולא כ\"כ ר\"ת אלא בנדונו דמחל לאחר שימול ובא אחר וקדם בזה פטרו משום גדול העונה אמן אבל היכא שלא מחל לאחר ובא זה וחטף את המצוה מבעליו הראשון לא מהני העניית אמן דעדיין מיחסרא ליה עשיית המצוה עצמה וא\"כ בעובדא דר\"ג דהיה א' ששחט והיה שייך המצוה לשוחט ובא אחר וקדם וכיסה וחייבו דלו יהי ששמע הברכה מה בכך הא מיהא הפסיד המצוה ששוה י' זהובים וקושטא קאי ששמע הברכה דלא ברשיעי עסקינן ומינה אין מובן למה שדן לנדון ר\"ת דאפי' ענה אמן חייב ודין דר\"ת נאה ויאה למי שאמרו וכמה עמודי עולם נתלו בו, נ\"ל דלא כ\"כ ר\"ת אלא בנדונו דאבי הבן מחל המצוה לאחר וחטפוה ממנו משא\"כ אי לא מחל אבי הבן וחטפוה המצוה מאבי הבן ודאי חייב וכמ\"ש הרא\"ש דהמצוה חסרה מאבי הבן. ובכן נתנה ראש למה שכתב הש\"ך בחו\"מ סי' שפ\"ב ס\"ק ד' במ\"ש על דברי רש\"ל כדי ליישב דברי ר\"ת וסייעתיה דאינו דוחק דבכסוי הדם יהיה הברכה בנחת דזו היא הדרך משא\"כ במצות מילה שדרכה בקול וכו' יעו\"ש, וכן הביא הש\"ס דחולין דקא פשיט דהוי שכר ברכה וסיים עלה אלמא עיקר החיוב הוא על הברכה ועוד דמה בכך סוף סוף כיון דגדול העונה הרי זה שקדם ומל לא הפסידו כלום דהא נמצא דנטל הי' זהובים ולמה יחוייב וכו' אלו דבריו. וכבר הקדמנו מה שיש מן ההפרש בין מצוה שהיא בפה לכשהיא מצוה בידים וכמ\"ש התוס' וכמו שחילק הרא\"ש, באופן דמה שטען נגד רש\"ל אינה טענה ברם דינא דר\"ת אמת ויציב ולא דמי לנדון הש\"ס וכדכתיבנא.<br><b> ותמיה</b> לי עוד טובא על הש\"ך דס\"ל דגם בנדון הש\"ס דחטף מצות כסוי מהשוחט עצמו הוה מהני עניית אמן אלא שלא שמע וכמ\"ש הוא, א\"כ כד בעי בש\"ס שכר מצוה או שכר ברכה וקאמר הש\"ס למאי נפק\"מ וכו' אימא דנפק\"מ לאי שמע וענה אמן דאי עיקר החיוב הוא על הברכה נפטר מחיובו ואי עיקר החיוב הוא על המצוה אין בעניית אמן הזה כדי לפטור אותו משא\"כ למה שכתבנו לעיל והוכרחנו כן מדברי התוס' דכתבו בפרק החובל דמצוה וברכה הכל אחד וכן מצוה לחודה ג\"כ שוה י' זהובים א\"כ כד בעי שכר ברכה או שכר מצוה ודאי ר\"ל שכר מצוה לחודא ובתרה אזלינן ואף דאיכא ברכה אחת או ארבע או דליכא ברכה כלל חייב אחת או שכר ברכה ובתרה אזלינן ואף דהמצוה אחת היא מ\"מ בתר הברכות אזלינן וקא פשיט דבתר הברכות אזלינן היכא דרבות נינהו ואה\"נ דגם במצוה בלי ברכה חייב י' זהובים דלעולם המצוה שוה י' זהובים, באופן [ש]זכינו לכוונת ר\"ת דלא כתב דינו אלא להיכא דמחל אבי הבן המצוה לאחר וחטפוה ממנו וכדעת הרא\"ש ז\"ל שחילק כן. ומהאמור אינו מובן אחר המחילה למ\"ש עוד הש\"ך שם ריש סק\"ד וז\"ל על דברי הסמ\"ע ואין דבריו נכונים דלא מסתבר כלל לחלק בעניית אמן בין אב לאחר וכן מוכח להדיא מדברי ר' ירוחם וכו' והא ברירנא מדברי הרא\"ש בפירוש דלא מהני עניית אמן בגזל המצוה מהאב דאל\"כ אמאי חייב הא ענה אמן וכן דעת ר\"ת ג\"כ והיינו טעמא דהא מיחסרא להאב המצוה דרמיא עליה. ומה שהביא מרבינו ירוחם יעו\"ש לא זכיתי להבינו ודבריו הם דברי הרא\"ש כדמותן דתחילה חילק בין חטף המצוה מהאב לחטפה מאחר דאם הוא מהאב חייב וכן מונע מצוה מבעליו חייב ושוב כתב דנהי דפטור היכא דחטף מאחר מיהו אי תפס לא מפקינן מיניה זולתי ביכול לענות אמן אף דתפס מפקינן מיניה אלו דבריו, א\"כ נמצא דבחטף המצוה מהאב עצמו לעולם חייב בין ענה אמן בין לא ענה והיינו טעמא דבזה לא מהני עניית אמן וכדכתיבנא והן הן דברי הרא\"ש ואיך למד מדברי רבינו ירוחם דעניית אמן מהני גם לחטף המצוה מהאב. אלא דמצד אחר קשה על הסמ\"ע במה שהרחיק דברי העיר שושן והינם דברי הרא\"ש והוא טעם נכון לפטור למי שחטף המילה מאחר שלא זכה האחר ברם במ\"ש בחטף המצוה מאבי הבן דלא מהני עניית אמן הוא מוסכם לכו\"ע. ודע שדברי רבינו ירוחם אלו הביאו הב\"י בחו\"מ סי' שפ\"ב וקשה עליו דהו\"ל להביא כן על שם הרא\"ש ולסיים דכ\"כ רבינו ירוחם ומדברי הכנה\"ג ז\"ל שם הגהת ב\"י נראה שר\"ל דט\"ס נפל בדברי ב\"י וצ\"ל שהביא כן על שם הרא\"ש כנראה דלא מצא כן בדברי רי\"ו וליתא דקושטא קאי דכ\"כ רבינו ירוחם ג\"כ ודוק. ודע דמדבר�� הרא\"ש אלו שחילק בין חטף המילה מאבי הבן לחטפה מאחר ומדברי רבינו שכתב דמצות מילה מוטלת על האב תחילה הוליד הש\"ך שם דבני אדם היודעים למול אינן יכולין למול בניהם ע\"י אחר ולדעתו הם מבטלים מצות עשה יעו\"ש, וודאי דה\"ה ג\"כ מצות כיסוי דעל השוחט רמיא.<br><b> ולענ\"ד</b> אין מכאן ראיה דנהי דעליהו דידהו רמיא על אבי הבן ועל השוחט מ\"מ לאו למימרא דאסור לעשותם ע\"י אחרים אלא דהם זוכים תחילה במצוות ונפק\"מ דאם בא אחר וחטפם מינייהו חייב י' זהובים אמנם אי נתנם מדעתם מוחלים הי' זהובים ונמצא כשמוחל המצוה מוחל י' זהובים. וראיתי להרב שמלה חדשה דף נ\"ה ע\"ב הביא ראיה לחלוק על הש\"ך מדתניא בב\"ק דף ק\"ט מנין לכהן שבא ומקריב קרבנותיו שנאמר ובא בכל אות וכו' ואפ\"ה אמרו שם להדיא שנותנה לכל כהן שירצה וכן כתב ג\"כ הרב כרתי ופלתי סי' כ\"ח יעו\"ש. ולי אי מהא לא אירייא דהתם לאו דרמיא עליה דהכהן שיקריב הוא קרבנותיו אלא שנתנה לו התורה כח דאפילו שאינו משמרתו יקריב הוא קרבנו ולא ידחו לו שלא יקריב [מי] שאינו משמרתו ברם אם הוא אינו רוצה רשאי. (וכו') [וכן] הראיה שהביאו ממ\"ש דנדרים דף ל\"ו דמצות תרומה היא מבעל הכרי ואפ\"ה אי רוצה להפריש ע\"י אחר רשאי אינה ראיה נכונה וכן מה שהביא מיבום וממזוזה אינה ראיה דכל המצוות כן נינהו אבל אינם במילה וכיסוי הדם, אבל מה שהביא מש\"ס שבת דף קל\"ג גבי מילה יעו\"ש היא ראיה גדולה נגד הש\"ך. המורם מהם השמלה חדשה והכרתי ופלתי חלוקים בהאי דינא דהש\"ך וכן הדרכי משה ביו\"ד סי' רס\"ד חלק על האור זרוע דסבר כהש\"ך יעו\"ש אלא דעדיין חלוקים דלדעת השמלה חדשה אי עושה שליח זה בשביל ממון אז ודאי אסור דנראה כמי שאינו רוצה לטרוח בעצמו וכשהוא בממון איכא איסורא ואמת קנה ואל תמכור ברם במכבד לאחרים דרך כבוד למי שמהדר אחר המצוה על כיוצא בזה אמרינן ביומא דף ל\"ט דדמי למי שמודד אפרסמון שאומר לו בוא ונתבסם אני ואתה שהוא גרם המצוה והאחר עושהו ומתבסמין שניהם, והכרתי ופלתי כתב להיפך וז\"ל לכן נראה כי שלוחו של אדם כמותו והמשלח מקבל שכרו כאילו עשאו אך ה\"מ במינהו שליח וכו' ברם אם מכבדו בדרך כבוד אינו מקבל שכר כי המצוה היתה שלו ונתנה לאחר בזה לא שייך שלוחו של אדם כמותו וכו' עכ\"ל.<br><b> ולענ\"ד</b> נראה לא כמר ולא כמר אלא דוקא דרך עצלות ובזיון הוא דאסור שלא לעשות המצוה אבל שלא בדרך עצלות אלא משום איזה טעם המונעו יהיה מה שיהיה ועושה שליח או משום לכבד את חבירו שרי כי שלוחו של אדם כמותו בכל התורה כולה.<br><b> ושוב</b> אחרי כותבי זאת מצאתי ראיה משלי דליכא איסורא בעשות המצוה ע\"י אחר והוא ממאי דגרסינן בב\"ק דף צ\"א ע\"ב שורי הרגת נטיעותי קצצת אתה אמרת לי וכו' פטור א\"ל א\"כ לא שבקת חיי וכו' א\"ל וכו' בשור העומד להריגה ואילן העומד לקציצה אי הכי מאי קא טעין ליה דא\"ל אנא בעינא למעבד הא מצוה דתניא ושפך וכיסה מי ששפך יכסה ומעשה וכו' ע\"כ יעו\"ש, וא\"כ משו\"ה נפטר כיון דהא מיהא עומד ליקצץ וליהרג ונאמן במ\"ש אתה אמרת לי ואם איתא דכיון דהמצוה רמיא עליה אסור לעשותה ע\"י אחר למה יהא נאמן באומרו אתה אמרת לי כיון דלפי טענתו זאת חבירו עביד איסורא אלא ודאי דליכא איסורא וכיון שכן נאמן שכנגדו באומרו אתה אמרת לי ומהך סוגיא שהבאנו נתחזקו כל ראיותיו שהביא השמלה חדשה ממה שדחינו בסמוך מכח דיש לחלק בין מילה וכיסוי לשאר המצוות וליתא אלא כולהו דמו לאהדדי דהא בש\"ס זו למד הריגת שור ודוגמתה מכיסוי הדם דמה כיסוי רמיא על השוחט כן קציצת האילן והריגת השור לבעליהן וק\"ל.<br><b> ואחרי</b> כותבי ראיתי להרב יד אליהו סי' נ\"א דגם הוא עומד נגד הרב ש\"ך נ\"ע ותחילה וראש הביא מההיא דקרבן שעושה הכהן שליח להקריב בעדו יעו\"ש ואי מהא הא דחינן לה בסמוך, עוד הביא לנגדו מלשון הרא\"ש עצמו שנסתייע הש\"ך וז\"ל אחר שהעתיק לשון הרא\"ש הרי לפנינו אדרבא שתלה ברצון האב אפילו כשהוא מוהל בעצמו עכ\"ל, והן אני לא ראיתי כזה בדברי הרא\"ש כי מה שסיים הרא\"ש ובדיבור שאמר האב וכו' לא קאי למה שסיים וכן האב וכו' אלא לנדון ר\"ת שאמר למוהל אחד שימול את בנו וקדם חבירו ומלו ופטרו ר\"ת וכו' וע\"ז כתב הרא\"ש דבלאו טעמי דר\"ת יש לפוטרו דבמאי זכה אותו אחר שא\"ל אביו למולו דלא דמיא לכיסוי וכו' ושוב חזר לדבריו לומר דבדיבור שאמר האב למוהל לא זכה במצוה לחייב לאחר וכו' דהיינו נדון ר\"ת ובההיא דר\"ת מי זאת אמר שהיה אבי הבן יודע למול וסתמו כפירושו שאינו יודע למול, ואם נפשך לומר זה אדרבא אם הרא\"ש ור\"ת קיימי באבי הבן יודע למול א\"כ עדיפא מינה הל\"ל דקנין אין כאן כיון דמן הדין חייב אבי הבן וכשאינו מלו עובר על מצות עשה ואיך יחול הקנין הזה אלא ודאי דאין אבי הבן יודע למול וברור.<br><b> עוד</b> כתב וז\"ל גם המל ולא פרע וכו' נותן הפריעה לאחר וכו' ע\"כ. במקומותינו אין נוהגים כן כי מי שמוהל הוא פורע דוקא ומוצץ ולא יש אחד שאינו עושה כן כידוע, ואפילו לנוהגים כן ורוב הפוסקים ס\"ל דגם בשבת ימולו שנים משום דכל אחד עביד פלגא דמצוה והראשון לא חשיב כאילו עביד חבורה עיין ש\"ך סי' רס\"ו.<br><b> עוד</b> הביא ממ\"ש בתנחומא פרשת שלח דחשיב שהקב\"ה עשה לבניו ישראל מה שחייב האב לעשות לבנו וחשיב מילה שמל אותם ע\"י יהושע וכו' יעו\"ש. ואי משם ליכא ראיה דודאי הקב\"ה שהוא רוחני אינו עושה כגשמי ודברי אגדה אלו הם דמיונות דרך דרש ואם נפשך לומר זה נאמר דכאן בהקב\"ה חשיב כאבי הבן שאינו יודע למול וק\"ל. מ\"מ מה שהביא מכל המצוות שבתורה ומש\"ס שבת שזכרנו לעיל הוי ראיה שאין עליה תשובה.<br><b> וראיתי</b> דברים קשים כגידין כתב בס' פרי האדמה הל' בכורים דף ק\"נ ע\"ג וז\"ל על ראיה זאת, וליתא דעד כאן לא קאמר הש\"ך אלא היכא דידע למול והוא שם ואינו רוצה בלי שום סיבה אז ודאי פורק ממנו מצות המילה אלו דבריו. והמה דברים תמוהים חדא דגם בנדון הש\"ס הוי כפורק ממנו מצוה דמידו היתה זאת מכח דמכוין לקוץ בהרת ולא יכוין וימול. ועוד דהש\"ך כתב דהיא מצות עשה לאבי הבן שימול וכיון שהיא מ\"ע איך קאמר בש\"ס ליעבד אחר דאמר רשב\"ל אם אתה יכול לקיים שניהם מוטב וכו' והא אי אתה יכול לקיים שניהם דעבר אבי הבן אמצות עשה למול את בנו.<br><b> עוד</b> תפש הרב יד אליהו ז\"ל על הש\"ך דידיה אדידיה ממ\"ש הוא ביו\"ד סי' ש\"ה ס\"ק י\"א דיכול לפדות ע\"י שליח יעו\"ש והיא מצוה דרמיא על האב יעו\"ש. והרב פרי האדמה שם רצה להליץ באומרו דשאני מילה אם לא מלו אביו חייבים בי\"ד למולו ולכן השליח שמל המצוה שלו משא\"כ פדיון הבן ולכן כשעושה המצוה מכח שליחות בין הממון של אב בין מהשליח המצוה למשלח יעו\"ש. ולא הבנתיו חדא דגם בפדיון הבן כתב הש\"ך דיכולין בי\"ד לפדותו אם לא פדהו האב יעו\"ש וכיון דיכולין ודאי דמחייבו ולא כתב דיכולין אלא לאפוקי ממי שאמר דאין יכולין בי\"ד לפדותו אמנם חייבים בית דין וגם כשיגדיל בי\"ד כופין אותו שיפדה וא\"כ שוה פדיון הבן למילה. ועוד מה טעם יש בו דמשום שבי\"ד חייבים למולו לא יהא יכול לעשות שליח ומרוב חשקו להליץ טוב כתב כדברים האלה, אמנם אי היה מליץ באופן אחר אפשר, והוא דשאני מילה דאם לא מלו אביו כל ישראל חייבים וכיון שכל ישראל חייבים כיון שנתנה האב לאחר כיון שכולן חייבים בדיבור שאמר האב לאחר במאי נקנה וכמ\"ש הרא\"ש ז\"ל משא\"כ בפדיון הבן וזה היה יכול להליץ לפי דבריו ומ\"מ עדיין קשה דגם בפדיון הבן חייבים בי\"ד וכדכתיבנא. גם דלא כתב הש\"ך ביו\"ד דוקא בפדיון הבן אלא בכל המצוות ואיכא קרבן ומזוזה וכיוצא וכדכתיבנא בסמוך.<br><b> [נוסף</b>\n<b> מהשמטות]: </b> מתוך כל הכתוב בין תבין דאין מקום למ\"ש מהר\"י חזן בספר חקרי לב סימן ד' דאם נתנו לו לאדם טלית להתעטף בו ולהתפלל לאו שפיר דמי לכבד לאדם אחר באותו טלית כי הוראת הש\"ך היא תמוהה ואף גם זאת נדון דטלית שאני הרבה יותר מדאי שהוא חובת מנא דאם אינו לובש בת ד' כנפות אין לו חיוב ארבע כנפות אלא דבעידן ריתחא ענשי אעשה ופשוט.",
+                "<b>בכ\"מ. </b> וכתב מרן דרבינו במנין המצות לא מנה מצוה על הרב למול את עבדו וכו' יש מי שלא ידע מה הוא מנין המצוות והבין שקאי מרן לספר המצוות וכתב מה שכתב, ומנין המצוות הוא מ\"ש רבינו כל המצוות בתחילת ספר היד יעו\"ש שמונה כל המצוות.",
+                "<b> עבר</b>\n<b> האב או האדון ולא מל אותן ביטל מצוות עשה וכו'.</b> יש מי שדקדק אמאי לא כתב ג\"כ עברו בי\"ד ולא מלו ביטלו מצות עשה וכו'. וי\"ל דכל עצמו לא בא רבינו אלא לאשמועינן דאינו חייב כרת לא האב ולא האדון שכ\"כ ואינו חייב כרת וכו' וזה אין צריך להשמיענו דאין בי\"ד חייבים כרת דכל אחד מצי אמר אני לא גרמתי ויש במי לתלות ומשו\"ה לא כתב כן רבינו. ועוד י\"ל בפשיטות ע\"פ מ\"ש מרן סוף ה\"ב שדקדק רבינו לכתוב גבי בי\"ד נתעלם וגבי אב עבר משום דליכא למימר בבי\"ד עברו והם עיני העדה והיאך יעברו וכו' ולפ\"ז נסתלק הקושיא וק\"ל."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>יש </b>\n<b> מקנת כסף וכו' ואע\"פ שלקח העובר בפני עצמו.</b> וכתב מרן דנפקא ליה לרבינו ממה שלא חילקו בברייתא וכו' ואי איתא לפלוג ולתני בדידה וכו'. ולענ\"ד יראה דנפקא ליה לרבינו ממאי דאיתא בבראשית רבה פרשת מ\"ו סי' ט' וז\"ל ובן שמונה ימים ימול לכם תניא הלוקח עובר שפחתו של גוי ר' יוחנן אמר ימול לשמונה וכו' עכ\"ל. והנה בפשט הברייתא הזאת אינה מובנת דהוי דלא כמאן דאי לרבי חמא דתלמודא דידן הכל תלוי בטבילה קודם לידתה ואי לרבנן מ\"מ בעינן שיהא קנין לבעל בגוף השפחה אבל אם אין לו קנין בגוף השפחה אפי' נולד בבית ישראל אינו נימול לשמונה ואפי' לקח [שפחה] לעוברה ונתעברה וילדה אצלו קאמר התם דאינו נימול לשמונה למ\"ד קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי וכו' יעו\"ש בגמ', וכן הקשה הרב היפה שם. ותירץ הרב ז\"ל שני תירוצים הראשון דפירוש הברייתא דאיירי בלקח שפחה לעוברה ור' יוחנן לטעמיה דס\"ל קנין פירות כקנין הגוף דמי והשני בלוקח שפחה מעוברת איירי משום דמקנת כסף לעולם אעובר קאי נקט הלוקח עובר וכו' עכ\"ל. והנה תירוץ א' כבר נדחה ממ\"ש הרב היפה עוד שם וז\"ל תניא ר' יוחנן אמר וכו' לא גרסינן הכא ר' יוחנן כי לא מצינו ר' יוחנן סתם בברייתא אלא ר' חייא או ר' חנינא גרסינן וכו', וא\"כ אינו אמת התירוץ הא' דכיון דהלכתא כריש לקיש דקנין פירות לאו כקנין הגוף לא מוקמינן לברייתא דלא כהלכתא. גם התירוץ הב' שלקח שפחה מעוברת הוא דוחק גדול שלוקח את שניהם ואינו מזכיר אלא את העובר ומכח זה מפרש רבינו ז\"ל דלקח את העובר לחוד ואת השפחה לחוד וכיון שהם שתי קניות יצדק יותר לשון הברייתא דמזכיר את העובר לחוד ואה\"נ דקנה את השפחה והיינו הדין שכתב רבינו ז\"ל ואפשר דמהך ברייתא נפקא ליה.<br><b> או</b> אפשר בפירוש הברייתא דאיירי בלקח זה שפחה וזה עוברה דס\"ל לרב אחאי בשאלתות דנימול לשמונה וכמ\"ש התוס' לדעתו מדגריס בגמ' גבי מ\"ש רבא בשלמא וכו' מקנת כסף נימול לאחד כגון שלקח שפחה וולדה עמה ולא גריס כגירסא דידן כגון שלקח זה שפחה וזה עוברה משמע דס\"ל דלקח זה שפחה וזה עוברה נימול לשמונה ושכן נראה לר\"י והכריחו כן בין לת\"ק בין לרב חמא משום דאל\"כ אלא דנימול לאחד אמאי בת\"ק לא תני מקנת כסף נימול לאחד כגון שלקח זה שפחה וזה עוברה ומכח זה דחו תירוץ רש\"י שתירץ למה שהקשה דאמאי לא מפליג לרב חמא במקנת כסף בין ילדה ואח\"כ הטבילה להיפך וכו' ותירץ דחידושא אשמועינן וכו', והקשו הם לתירוצו דא\"כ ת\"ק הו\"ל למינקט הך רבותא וכו' יעו\"ש בדבריהם. ובעניותי לא זכיתי להבין דבריהם דלא שייך להקשות קושיא זו אלא היכא דתנא דברייתא נקט חידוש לדעת חד תנא ולאחר לא דמאי שנא דלדעת חד השמיענו חידושא ולחד לא, ברם כאן דלאו תנא דברייתא הוא דנקט חידוש לדעת ר' חמא אלא סתמא דש\"ס אגב דמפרש לר' חמא היאך משכחת לה נקט חידושא וכמ\"ש רש\"י, וכי משו\"ה נקשה לת\"ק דלא נקט חידוש הא ודאי לדעתי לא מכרעא ודבריהם כעת צ\"ע אצלי.<br><b> איך</b> שיהיה נמצא דלדעת התוס' לקח זה שפחה וזה עוברה נימול לשמונה והיא סברא נכונה לכו\"ע ודלא כהרב ב\"ח ביו\"ד סי' רס\"ז שכתב וז\"ל ודלא כמ\"ש התוס' דלקח זה שפחה וזה עוברה הוי דומיא דלכם וכו' דליתא ותדע דהא אסיקנא דאפי' בלקח שפחה לעוברה דיליד בית הוא ודומה במקצת ללכם אפ\"ה נימול לאחד ומשמע דאף בשפחת ישראל שכבר טבלה קא מיירי כדפי' רש\"י והיינו טעמא כיון דלית ליה חלק באם א\"כ כ\"ש בלקח זה שפחה וזה עוברה וכו' עכ\"ל. והנה למה שסייע עצמו מפי' רש\"י אינו הכרח דרש\"י כתב כן בתירוץ הגמ' לדעת ת\"ק ולת\"ק לא שנא ליה בין טבלה ללא טבלה וכיון שכן יש לחלק וכמ\"ש הרב חידושי הלכות [מהרש\"א] יעו\"ש וא\"כ זהו כונת הבראשית רבה הלוקח עובר שפחה של גוי שאינו לוקח זה אלא העובר והאחר השפחה נימול לשמונה ולא מזכיר אלא מה שקנה זה והיינו כמ\"ש התוס', ומה טוב ומה נעים מאי דתני עוד שם ותני רבי חמא בר יוסי ימול לשמונה דלכל הפירושים שכתב האי ברייתא הוי כת\"ק ולא כר' חמא וכאן תני בפי' ר' חמא וצ\"ל דאינו ר' חמא המוזכר בש\"ס דילן וזה דוחק, ברם לפי' זה האחרון ניחא דהוי ככו\"ע ושפיר תני ר' חמא ודוק."
+            ],
+            [
+                "<b>ואם </b>\n<b> טבלה אמו וכו'.</b> וכתב מרן לא קאי ארישא וכו' אלא למאי דסליק מיניה דהיינו לקח שפחה על מנת שלא להטבילה וכו' ולמד רבינו מדאמרינן ות\"ק וכו'. וראיתי להב\"ח פי' כן אלא שכתב וז\"ל אבל יש ליישב דס\"ל להרמב\"ם דלת\"ק דאפילו בילדה ואח\"כ הטבילה נימול לשמונה ודאי אפילו בלקחה על מנת שלא להטבילה אם טבלה אח\"כ בכלל שפחת ישראל היא וכו' והא דלא קאמרינן בסתם בשלא טבלה אינו אלא כדי דלא תיקשי לך דלמאי דקיי\"ל כר' עקיבא דפ' החולץ דאין מקיימין עבדים ושפחות שלא נתגיירו אפילו יום אחד וכו' ע\"כ אמר בשלקחה על מנת שלא להטבילה וכו' עכ\"ל.<br><b> ודבריו</b> תמוהים דמאי קשיא ליה דאמאי לא תירץ שלא טבלה הא לת\"ק אין הפרש בין טבלה ללא טבלה דאפי' בלא טבלה לת\"ק משכחת לשמונה והיינו טעמא דכיון דבידו להטבילה חשיב שפיר דומיא דלכם אלא כאן דלקחה על מנת שלא להטבילה ולא טבלה לאו דומיא דלכם הוא ומשו\"ה נימול לאחד ברם בטבלה אפילו אחר שילדה נימול לשמונה. ומ\"ש עוד שם דזה מבואר בדברי התוס' אינו, ד��וונת התוס' דקשיא להו דהיאך יכול ליקח שפחה על מנת שלא להטבילה הא אסור להשהותה ואהא משנו בשלקחה על מנת כן שרי להשהותה."
+            ],
+            [
+                "<b>לקח </b>\n<b> עבד גדול וכו'.</b> אין לדקדק דמדברי רבינו נראה דפוסק כר' ישמעאל ומשו\"ה לא חילק רבינו בין פסקא ללא לפי דהך חילוקא חילק בש\"ס כדי לאוקמי מימרת ריב\"ל כר' עקיבא ברם לרבי ישמעאל א\"צ לחלק ותצא דינא דבין הכי ובין הכי מגלגל עד י\"ב חדש וא\"כ איך כתב אח\"כ ואם התנה עליו מתחילה וכו' דהך חילוק חילקו בש\"ס כדי לאוקמי מאי דשלח רבין כר\"ע דה\"ק בש\"ס אפילו תימא ר\"ע ה\"מ היכא דלא אתני וכו' ולרבי ישמעאל א\"צ לזה דלא דמי זה לזה דגבי ההיא דפסקא ללא פסקא אינו מפורש החילוק בדברי ריב\"ל אלא אנן הוא דמפרשינן דאיירי ריב\"ל בדפסקא ברם לר' ישמעאל א\"צ להך חילוקא, לא כן לגבי ההיא דרבין דבפירוש אומר איזהו עבד ערל שמותר לקיימו זה שלקחו רבו על מנת שלא למולו ואמר כמאן דלא כר\"ע והיינו כר' ישמעאל משום דהוה ס\"ד דלר\"ע אין חילוק ובין הכי ובין הכי אין מקיימין וקאמר תלמודא דגם ר\"ע מודה בזה וע\"כ לא קאמר אלא בסתם בלא תנאי וכו' וא\"כ לעולם גם לר' ישמעל הוי דינא דיש לחלק בין אתני ללא אתני דבאתני יכול לקיימו לעולם ובלא אתני עד י\"ב חודש בין דפסקא בין דלא פסקא והוא ברור.",
+                "<b> אבל</b>\n<b> אם לא קבל וכו' יהרג וכו'.</b> עיין מ\"ש הראב\"ד, ומ\"ש מרן במ\"ש [הראב\"ד] דאפשר שדעתו דלא נימא דאפילו בזה\"ז [ש]אין אנו יכולין להורגו וכו' יעו\"ש. ולכאורה דברי הראב\"ד גם דברי מרן סתומים דהא בזה\"ז הרי כתב רבינו דאין מקבלין גר תושב וכ\"כ פי\"ד מה' איסורי ביאה יעו\"ש, אלא הכוונה דהראב\"ד משיג לרבינו ע\"פ מ\"ש שם באיסורי ביאה בהשגתו המתחלת אלא בזמן שהיובל נוהג וכו' וכלל דבריו שם דקיום גר תושב יש מהם להקל עליו ויש מהם להחמיר עליו ובזה\"ז יכולין לקיימו ולחומרא יעו\"ש, נמצא דלדעתו אף בזמן שאין היובל נוהג מקיימין וכאן משיג ע\"פ שיטתו דשם וכתב אין לנו עתה להרוג איש ומתמה מרן עליו דרבינו כותב דברי הש\"ס ומפרש דבריו דלא נימא דאפי' בזה\"ז שאין יכולין להורגו וכו' לשיטת הראב\"ד דגם בזה\"ז נוהג מגלגל עמו וכו' קמ\"ל באופן דמשנתו כאן ע\"פ מה שהשיג שם."
+            ],
+            [
+                "<b>גר </b>\n<b> שנכנס לקהל ישראל וכו'.</b> הכי איתא פרק החולץ דף מ\"ו ת\"ר גר שמל ולא טבל ר' אליעזר אומר הרי זה גר טבל ולא מל ר' יהושע אומר הרי זה גר וחכמים אומרים אינו גר עד שימול ויטבול וקאמר בש\"ס בטבל ולא מל כו\"ע לא פליגי דמהני כי פליגי במל ולא טבל ר\"א יליף מאבות וכו' וכתבו התוס' ד\"ה כי פליגי תימה דלקמן פ' הערל דף ע\"א ממעט ר' עקיבא גר שמל ולא טבל מפסח מדכתיב תושב ושכיר והשתא כמאן סבר ר\"ע וכו' יעו\"ש והקשה החכם השלם הוא מוהרי\"א זלה\"ה דאיך כתבו התוס' אי כר' אליעזר וכו' והא ר\"א הוא בר פלוגתיה דר\"ע שם וקאמר שם בש\"ס ור\"א לטעמיה דאמר גר שמל ולא טבל גר מעליא הוא וכו' מכלל דר\"ע לא ס\"ל הכי.<br><b> ולענ\"ד</b> כוונתם פשוטה דקשיא להו דבלא ימנע היאך סבר בהך פלוגתא דאי כר' יהושע פשיטא וכו' ואי כר' אליעזר דחשיב גר גמור אלא דבפסח קפיד רחמנא ולהכי אתא קרא ונמצא ס\"ל כוותיה בחדא ופליג בחדא אהא דחו כיון דגר מעליא הוא אין סברא למעטו מפסח כלומר סברת ר\"א נכונה היא דאזיל לטעמיה וכיון דר\"ע ס\"ל הכי אין סברא דפליג בסברא זו ודוק. ורבינו פסק כחכמים דהיינו ר' יוסי דשניהם בעי וכאן לא אתא רבינו לזה דזה פסקו פי\"ג דאיסורי ביאה ה\"ו יעו\"ש וכאן לא אתא רבינו אלא לדין היכא שמל עצמו כשהיה גוי.",
+                "<b> ואם</b>\n<b> מל כשהיה גוי וכו'.</b> גרסי' בשבת דף קל\"ה ת\"ר ערלתו ודאי דוחה שבת ולא נולד כשהוא מהול וכו' (סיומא דש\"ס איתא הכי לגירסת רש\"י) וכתבו התוס' ד\"ה לא נחלקו, בסוף דבריהם וז\"ל ונראה לרשב\"א לתת טעם וכו' אי לאו דדרשינן הכא דקטן א\"צ להטיף דם ברית וכו' משום דכתיב ערלתו וכו' עכ\"ל. ולא ידענו מאי קאמרי דהא ערלתו דריש בש\"ס דודאי דוחה שבת ולא נולד מהול והיינו לבית שמאי ברם לבית הלל א\"צ להטיף דם ברית אפילו בחול ולאו מקרא נפקא וכל הפוסקים הבאים אחריהם העתיקו דברי התוס' אלו וודאי דבריהם אמת ואנחנו לא נדע. ורבינו גורס כגירסת הרי\"ף וכמ\"ש מרן וא\"כ בקטן צריך להטיף ממנו דם ברית ובגר צריך להטיף דם ברית וטעמם כמ\"ש הר\"ן הביאו מרן וא\"כ קשה אמ\"ש הגהות מיימוני על דברי רבינו וכן פי' הרי\"ף וכו', ואינו דהרי\"ף ס\"ל דבשניהם אין צריך להטיף דם ברית וכן קשה על המרדכי שכתב על דברי הרי\"ף דבאחד צריך להטיף דם ברית ובאחד אין צריך והוא תמוה דהא דעת הרי\"ף דבשניהם צריך להטיף דם ברית.<br><b> ולענ\"ד</b> נראה טעם נכון למאי דפסק רבינו בשניהם דצריך להטיף דם ברית דתני בבראשית רבה פרשה מ\"ו סי' י' תני ר' שמעון בן אלעזר וכו' ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על קטן שנולד מהול ועל גר שנתגייר כשהוא מהול שצריך להטיף דם ברית על מה נחלקו על נולד מהול וחל שמיני שלו בשבת ר' יצחק בר נחמן בשם ר' הושעיא אמר הלכה כתלמיד, ומשמע דקאי לר\"א בנו של ר\"י הגלילי ומשו\"ה פסק כן. ושוב ראיתי כן להגהות מיימוני אך קשה טובא שדבריו סתרי אהדדי דאילו כאן פוסק דקטן שנולד צריך להטיף דם ברית והיינו טעמא דספק ערלה כבושה היא ומשו\"ה בשבת אין מלין אותו וכמ\"ש רבינו לקמן הל' י\"א וכר' אלעזר הקפר ובהל' תרומות פ\"ז הל' י\"א כתב דנולד מהול אוכל בתרומה וכיון שהוא ספק איך אוכל והא ספיקא דאורייתא לחומרא. והן אמת דהכי תני בברייתא יבמות דף ע\"ב וז\"ל ונולד כשהוא מהול וכו' הרי אלו אוכלים וכו' מ\"מ ההוא תנא סובר כת\"ק דברייתא דפרק ר' אליעזר דמילה דאומר דפליגי ב\"ש וב\"ה בקטן שנולד מהול אי צריך להטיף דם ברית או לא ובית הלל סברי דאין צריך להטיף והיינו טעמא דליכא ערלה כלל והאי תנא ס\"ל הכי ומשו\"ה אוכל ברם רבינו דפוסק דהוי ספק היאך פוסק דאוכל בתרומה.<br><b> וראיתי</b> להלח\"מ פ\"ט מהל' קרבו פסח ה\"ז על מ\"ש רבינו ואין מאכילין ממנו לגוי וכו' וז\"ל בפרק הערל איפליגו ר' אליעזר ור' עקיבא דלר\"א נפקא דערל אינו אוכל בתרומה מגזירה שוה דתושב ושכיר ולר\"ע נפקא מאיש איש וכו' ובפ\"ז מתרומה פסק רבינו כר\"א וכו' והשתא יש לתמוה טובא על רבינו חדא דהיאך פסק כר' אליעזר דהלכה כר' עקיבא מחבירו ועוד דלר\"א תושב ושכיר איירי בישראל כדכתב רש\"י ז\"ל שם וכו' עכ\"ל. והנה למה שהקשה ראשונה דאיך פסק כר\"א לא קשיא דרבינו טעמו ונימוקו עמו דכיון דהוא פסק כרבי יוסי בפי\"ג מאיסורי ביאה דגר צריך מילה וטבילה וכל דחסר חדא משניהם הרי הוא כגוי וא\"כ אי יפסוק רבינו כר\"ע קרא דתושב שכיר במאי מיתוקמא דלמל ולא טבל לזה אין צריך קרא דהרי הוא כגוי ומשו\"ה אינו פוסק כר\"ע ואף דגם לר\"א קאמר בש\"ס ור\"א לטעמיה דאמר מל ולא טבל גר גמור הוא ורבינו לא ס\"ל הכי מ\"מ רבינו מפרש הכי גר שמל ולא טבל לזה אין צריך קרא דבלא\"ה כגוי הוא ומאי דלא קאמר הש\"ס הכי לר\"א משום דלר\"א ס\"ל דהוי כישראל משו\"ה קאמר בש\"ס הכי אבל לדידן צ\"ל כדכתיבנא וא\"כ מוכרח לפסוק כר\"א. ועוד דלר\"ע מוקי לקרא ג\"כ לקטן שנולד מהול וצריך להטיף דם ברית והיינו טעמא דס\"ל דודאי ערלה כבושה היא ונפק\"מ דמחללין עליה את השבת דאי הוי מטעם ספק ערלה כבושה אתי קרא למעוטי ספיקא ומי איכא ספיקא קמי שמיא אלא ודאי דס\"ל דהוי ערלה כבושה ודאי וקמ\"ל דאינו אוכל בפסח, ומה תאמר א\"כ למה צריך קרא כיון דס\"ל דודאי ערלה אינו אוכל, לק\"מ דמיתורא דתושב ושכיר שמעינן דהיא ערלה כבושה ואי לא הוה הך קרא הוה אמינא דלא הוי ערלה ועל דרך זה כתבו התוס' ביבמות דף מ\"ו ע\"ב ד\"ה כי פליגי לגבי טבילה יעו\"ש וא\"כ רבינו דפוסק דהוי ספק ערלה כאן בהל' מילה אי אפשר דיסבור כר\"ע דאייתר ליה קרא ומשו\"ה דריש גזירה שוה כר\"א. ומ\"ש בגמ' לר\"א קטן שנולד מהול אין צריך להטיף דם ברית אגב גר שמל דהוי גר מעליא ואין צריך להטיף דם ברית נקט קטן ג\"כ דאין צריך להטיף דם ברית ברם אה\"נ דאפשר שיסבור דצריך וכמו שפסק רבינו ועפי\"ז סרה מהר מה שהקשה עוד הלח\"מ וז\"ל אבל קשה על רבינו ז\"ל דאיך פסק כר\"א וכו' עד וכיון דמוקמינן קרא לדר' עקיבא גבי קטן וגר היכי פסקינן כר\"א וכו'. ולק\"מ דכבר כתבנו דלרבינו ז\"ל דס\"ל כר' יוסי דאינו גר עד שימול ויטבול א\"צ קרא דודאי אינו אוכל וגם כיון דס\"ל ז\"ל דצריך להטיף דם ברית היינו משום ספק אי אפשר לאוקמי קרא להכי ונמצא א\"כ דאייתר ליה ועביד הגזירה שוה.<br><b> עוד</b> כתב וגם על הכ\"מ יש להקשות במה שהליץ בעד רבינו דאית ליה דקרא אתא לקטן וגר, דהא איהו אמר בהיפך דאתא לגוי וגר תושב ושכיר וכו'. פי' דקטן לא הוזכר בדברי רבינו. ובספר כ\"מ שלנו לא ראיתי כתוב קטן. ועוד כתב הלח\"מ וז\"ל ועוד קשה דאיך יסבור רבינו ז\"ל דקרא אתא לדרשא דר\"ע הא איהו פסק בהל' תרומות כר\"א עכ\"ל. והא ודאי צריכא רבה וקושיא זאת איתא בדברי רבינו ז\"ל בלא\"ה ועוד קשה בדברי מרן קושיא רבתי במה שתירץ ז\"ל דאתא לתושב ושכיר שהוא גבעוני או ישמעלי מהול וכו' ודבריו תמוהים דזו כבר נדחה בש\"ס בפרק הערל דף ע\"א מכח מתני' דנדרים יעו\"ש ומכח זה תירץ בש\"ס לגר שמל ולא טבל וקטן שנולד מהול יעו\"ש. ועיין להגאון הרא\"ם סדר בא ד\"ה כגון ערבי מהול וגבעוני שהכריח לדעת רבינו דפוסק התירוץ דערבי מהול ויישב הוא ז\"ל דאיך פוסק כסלקא דעתך דש\"ס יעו\"ש. ועיין במ\"ש בסיפרי תועפות ראם שם בזה.",
+                "<b> וכן</b>\n<b> יוצא דופן וכו'.</b> ועיין מ\"ש מרן, ודבריו אלו אישתמיטתיה להרב בית חדש ביו\"ד סי' רס\"ז סוף ס\"ק ב' וז\"ל והב\"י כתב וכו' ותימה דא\"כ למה פסק הרמב\"ם ביוצא דופן וכו' יעו\"ש ודוק."
+            ],
+            [
+                "<b>אין </b>\n<b> מלין וכו' וביום וכו'.</b> ומרן הביא הש\"ס דפ' הערל דף ע\"ב. וראיתי להרשב\"א בחידושיו דברים סתומים וז\"ל אפי' למאן דלא דריש וא\"ו וא\"ו וה\"א דריש כלומר שאפילו נימול שלא בזמנו אינו נימול אלא ביום והלא ר' אלעזר בר' שמעון בפירוש אומר הנימולין שלא בזמנן נימולין בין ביום בין בלילה, ועוד מאי קאמרינן מר סבר דרשינן וביום ומר סבר לא דרשינן וביום כי הא דאדרבה בהא דר' יוחנן ור' אלעזר בן פדת אמרינן דכולהו דרשי וביום השמיני ולא פליגי כלל, אלא המחוור כפירוש רש\"י וכו' עכ\"ל אות באות. ולענ\"ד הכי פירושו דהוה מפרש בש\"ס דכד מותיב ר' אלעזר לר' יוחנן אין לי אלא נימול לשמיני שלא יהא אלא ביום מנין לרבות שלא בזמנו וביום ואפילו למאן דלא דריש וא\"ו בעלמא הכא במילה וא\"ו וה\"א דריש דהיינו וא\"ו דוביום וה\"א דהשמיני וא\"כ ה\"ה גבי נותר דכתיב וא\"ו וה\"א דהוי בין בזמנו בין שלא בזמנו והיה מזקיקנו לפירוש זה דאי לא תימא הכי מה צורך להזכיר בקרא מילה כיון דמילה ליכא וא\"ו וה\"א ולא קשיא משם אם לא כמו שפירשנו וז\"ש הרשב\"א וא\"ו וה\"א דריש כלומר שאפילו נימול שלא בזמנו דאיכא וא\"ו וה\"א אינו נימול אלא ביום ואהא קשיתיה להרשב\"א והלא ר' אלעזר ב\"ר שמעון בפירוש אומר הנימולין שלא בזמנן בין ביום בין בלילה ואיך אפשר דמילה ליכא מאן דפליג, ועוד קשה לפירוש זה מאי קאמרינן מר סבר דרשינן וביום וכו' והא כולהו דרשי וביום השמיני משום דאיכא וא\"ו וה\"א וא\"כ מוכרח שהפירוש הוא כמ\"ש רש\"י ז\"ל וה\"א דהשמיני לא שייך לענין זה וצריך וא\"ו וה\"א זה בצד זה כגון והנותר ודוק ותיבת השמיני יתר בסוף דברי הרשב\"א מורה פירוש זה כנ\"ל.<br><b> בכ\"מ.</b> כתב מרן ואע\"ג וכו' כאידך ברייתא. ולכאורה אין צורך לדברים אלו דמאחר דמצינו ת\"ק דברייתא וברייתא דתורת כהנים ור' אלעזר ור' יוחנן מה שייך להקשות ולתרץ בזה."
+            ],
+            [
+                "<b>מילה </b>\n<b> בזמנה וכו'.</b> ועיין למרן שהביא הש\"ס. ובתוס' שם ד\"ה תניא כוותיה וכו' כתבו בכלל דבריהם דאיהו מודה דדרשינן ביום למילה גופא ואות וכו' אתא למכשירין וכו'. ולכאורה דבריהם מתמיהים דמש\"ס משמע דרב נחמן בר יצחק אות ברית ודורות מוקי למילה גופא דהכי קבעי ומילה גופא מנלן וכו' והם כתבו בהיפך דלא תיקשי ברייתא לרב נחמן בר יצחק, ולזה י\"ל לאו בדוקא קאמר הכי דאות ברית ודורות אתי למילה גופא דה\"ה נמי איפכא וכל עצמו לא בא אלא למצוא ריבוי אחר כי היכי דליתו מכשירין לר' אליעזר אלא משום דש\"ס מוקי לעיל לר' אליעזר מריבוי דביום למכשירין קאמר רב נחמן לאות ברית למילה גופא וה\"ה איפכא וא\"כ יכול להיות ברייתא כר\"א דברייתא איירי למילה גופא ודוק ולרב אחא בר יעקב ליכא למימר הכי כמ\"ש הם ז\"ל בסוף דבריהם דברייתא מוכחא בהדיא דלא בעיא למדרש שמיני ימול וכו' ופירוש דבריהם יבוא קמן בס\"ד.<br><b> כתבו</b> עוד אע\"ג דר' יוחנן אית ליה הלכה לר' אליעזר וכו'. ולכאורה דבריהם אינם מובנים וראיתי להרב חידושי הלכות [מהרש\"א] כתב וז\"ל צ\"ל ר' אלעזר בלא יו\"ד והיינו ר' אלעזר בן פדת וכו' ומשמע לכאורה דבגוונא חדא איירי דכמו דאליבא דר' יוחנן ביום אתא למכשירין ומילה גופא הוי הלכה אליבא התנא דר' אלעזר הכא נמי אליבא דר' אלעזר בן פדת אות ברית ודורות אתא למכשירין ומילה גופא הוי הלכה אליבא התנא דר' אלעזר וא\"כ הוי תניא כוותיה נמי דלא כר' אלעזר וכו' יעו\"ש שאר לשונו. ועני הדיוט השתוממתי על המראה דאיך ס\"ד דהתוס' דלרב נחמן בר יצחק אות ברית ודורות אתא למכשירין ומילה גופא הוי הלכה והא כל עצמו לא בא ר' יוחנן ורב נחמן בר יצחק אלא משום קושיא דברייתא דר' אלעזר בן עזריה דמשמע משם דאי אפשר להיות דמילה הוי הלכה ואהא קאמר אלא וכו'. ועוד כל עצמם לא באו אלא לישא וליתן במילה גופא וה\"ק ומילה גופא מנלן ואהא קיימי מר אמר הלכה ומר אמר אות ומר אמר אות וברית ודורות נמצא קיימי למילה ולא למכשירין ואיהו ז\"ל איך כתב דס\"ד דקאי למכשירין.<br><b> עוד</b> כתב הרב [מהרש\"א] וז\"ל והמגיה בדפוס חדש דלובלין דלר' יוחנן אית ליה הלכה אליבא דר' אליעזר (מ\"מ) וכו' גם אם מצא להגיה כך אינו נכון דאם נימא לר' יוחנן דהברייתא אתיא דוקא כרבנן א\"כ אמאי הויא תניא כוותיה דלא כרב אחא בר יעקב דהא לדידיה נמי איכא למימר דאתיא ברייתא כרבנן ולא כר' אליעזר ולכך לא בעי למדרש שמיני וכו' זה תוכן דבריו. והנה פירוש דבריו דיש להקשות דרב אחא בר יעקב קאי ��ר' אליעזר ומשו\"ה קאמר משמיני דאתיא למילה והאי ברייתא היא רבנן. וזה תימה דרבי יוחנן קאי לרבנן ואתי עלה רב אחא בר יעקב וקאי לר' אלעזר ומה גם דלאו הלכה והאמת כהג\"ה זאת והיא הגהת מהר\"ם מלובלין בחידושיו למכילתין יעו\"ש.<br><b> כתבו</b> [התוס'] עוד אלא דלא כרב אחא בר יעקב דברייתא מוכחא בהדיא דלא וכו' עכ\"ל. פירוש דבריהם דהברייתא מספקא לה בפי' שמיני אי הוי דוקא ואפי' בשבת או לאו דוקא והוי בחול עד שהכריח מתיבת וביום ואפילו בשבת נמצא דממשמעות תיבת שמיני ליכא למילף א\"כ היאך נאמר דילפינן למכשירין וכי משום דמצינו ריבוי למילה גופא מוביום נאמר למכשירין בלי ראיה דהא משמיני ליכא למילף נמצא ברייתא מוכחא בהדיא דלא בעיא למידרש שמיני ימול ומתוך דברי אלה יוצא סתירה למ\"ש הרב [מהר\"ם] מאיר עיני חכמים בדיבור זה בסוף דבריו יעו\"ש.",
+                "<b> מילה</b>\n<b> בזמנה דוחה שבת וכו'.</b> הכי איתא פרק ר' אלעזר דמילה דף קל\"ב תניא שמיני ימול אפילו בשבת וכו' אמר רבא האי תנא מעיקרא מאי ניחא ליה וכו' ה\"ק וכו' ומה צרעת שדוחה את העבודה וכו' וכתבו התוס' ד\"ה ומה צרעת וכו' והא דאמר בפסחים וכו' נימא דהיינו כל זמן שהוא עליו ובק\"ו נילף שיקוץ בהרתו כדי לעשות עבודה עכ\"ל. וקשה דא\"כ אמאי כתב רחמנא וישלחו כל צרוע וכו' ויאבדו מצות פסח יקוץ בהרתו ויעשה פסח אלא ודאי דבלאו הכי מצות פסח נאבדת וכמ\"ש.<br><b> עוד</b> בש\"ס ת\"ר מילה דוחה את הצרעת וכו' עד האי עשה ולא תעשה הוא וכו'. אין להקשות דהאי לישנא אחרינא למה לא נאמר לעיל באידך ברייתא דמילה דוחה את השבת דמעיקרא סבר מילה דוחה את השבת דאתי עשה ודוחה לא תעשה הדר קאמר שבת עשה ולא תעשה ולא אתי עשה ודחי לא תעשה ועשה דבשלמא גבי צרעת איכא למיטעי דלאו עשה ולא תעשה הוא דלאו מפורש בתורה הוא עשה שלו ומשו\"ה מעיקרא סבר הכי ולבסוף הכי לא כן בשבת דליכא למיסבר דלאו עשה ולא תעשה הוא דמפורש בתורה העשה ולא תעשה שלו וא\"כ קשיא מעיקרא מאי סבר ולכן לא נאמר האי לישנא אחרינא לעיל. וכתבו התוס' ד\"ה הדר וכו' אימא דעבודה דוחה את הצרעת מק\"ו ומה וכו' ע\"כ. ודאי דאזלי ע\"פ מ\"ש לעיל ד\"ה ומה צרעת דהא דמשמע בפסחים דצרעת דוחה את העבודה יש לדחות דהיינו כל זמן שהוא עליו וכו' ועפי\"ז בנויה הקושיא וא\"כ יש להקשות בתירוצם שתירצו מצי למימר דמקרא נפקא להו וכו', דהא בכלל הקושיא נדחה ההיא ראיה מקרא. וי\"ל דכוונתם לומר דאולי יש להם קרא אחרינא.",
+                "<b> ושלא</b>\n<b> בזמנה אינה דוחה.</b> ועיין מ\"ש מרן דלמד רבינו במכל שכן. ולענ\"ד לאו מהכא נלמד אלא מדאמר קרא וביום ודרשינן אפילו בשבת ובמילה בזמנה איירי קרא ואין לך בו אלא חידושו ולא אמרינן גם שלא בזמנה ידחה שבת ומאי דאיצטריכו אמוראי שם בש\"ס למילף דמילה שלא בזמנה אינה דוחה יו\"ט מדברים זרים היינו משום דיו\"ט קיל משבת ואף דבשבת מילה שלא בזמנה אינה דוחה לשבת ליו\"ט דקיל ס\"ד אמינא דתדחה קמ\"ל דגם ליו\"ט לא דחי ברם לשבת גופיה דלא ידחה אותו מילה שלא בזמנה א\"צ לכל שכן דיו\"ט וכן ראיתי להרב הלבושים חלק או\"ח סי' של\"א ס\"ד שכתב וז\"ל והא דמילה דוחה שבת בזמנה וכו' אבל שלא בזמנה אינו דוחה שבת דביום שמיני ביתורא דשבת ע\"כ, והוא כדכתיבנא. וכ\"כ ביו\"ד סימן רס\"ו ואף שיש שינוי בלשון הכל הולך אל מקום אחד וז\"ל מילה וכו' אבל שלא בזמנה כגון שהיה לו חולי וכו' אינו נימול שאינו דוחה דביום השמיני שמיני ודאי משמע ולא ספק דהיינו שלא בזמנה וכו', ופירוש דבריו דביום השמיני כתיב ועליה כתיב ביום אפי' בשבת מכלל דכל היכא דלאו שמיני ואפילו ספק שמיני אינו נימול בשבת וכדתנינן נולד בין השמשות של שבת נימול לשנים עשר. ועוד קשה מההיא דפרק יוצא דופן דהוציא ראשו חוץ לפרוזדור בערב שבת אין מלין אותו בשבת דהוי מילה שלא בזמנה ופסקו רבינו לקמן הל' ט\"ו. ועוד אני תמה עליו דהא דמילה שלא בזמנה אינה דוחה שבת היא משנה ערוכה דף קל\"ז קטן נימול לשמיני לתשיעי לעשירי לאחד עשר לשנים עשר, לעשירי כיצד בין השמשות של ערב שבת נימול לעשירי וכו' והיינו טעמא דהויא ספק זמנה ספק אינה זמנה ואינה דוחה שבת והשתא בדאיכא ספק אינו דוחה ודאי לא כ\"ש וכעת קשיא.",
+                "<b> אע\"פ</b>\n<b> שקציצת נגע בלא תעשה יבא עשה וידחה לא תעשה.</b> הקושיא מבוארת דבש\"ס משמע בהדיא דאיכא עשה ול\"ת דאיתא שם דף קל\"ב אימור דאמרינן אתי עשה ודוחה את לא תעשה לא תעשה גרידא האי עשה ולא תעשה הוא, ופי' רש\"י השמר לא תעשה הוא ולעשות ככל אשר יורו היינו עשה עכ\"ל. והיינו טעמא דדחי מילה לצרעת למר לקטן וגדול כתיב בהו בשר ובינוני אתיא מביניא ולמר קטן לא צריכא קרא וחד בשר לגדול וחד לבינוני וא\"כ נמצא דקציצת נגע צרעת הוי עשה ולא תעשה ואיך כתב רבינו דהוי לא תעשה לחוד. וראיתי להמשל\"מ פ\"י מהל' טומאת צרעת ה\"ה הקשה כן ועיי\"ש מה שתירץ ועיין מ\"ש הרב לחם יהודה.<br><b> ולענ\"ד</b> נראה דקשיא ליה לרבינו על מאי דאמר רב אשי לקמן גבי יו\"ט דאינו דוחה מילה שלא בזמנה שבתון עשה הוא והו\"ל יו\"ט עשה ולא תעשה ואין עשה דוחה לא תעשה ועשה ואמאי נגמר ממילה בצרעת דאתי עשה ודוחה לא תעשה ועשה וכמ\"ש התוס' ולא שייך תירוצים וכן הקשה הרב חידושי הלכות [מהרש\"א] ועיי\"ש מה שנדחק, ומכח קושיא זאת הכריח דס\"ל לרב אשי דמילה בצרעת הוי לא תעשה לחוד ומשו\"ה אתי עשה ודוחה לא תעשה וא\"כ לרב אשי האי לעשות מאי עביד ליה מוכרח דס\"ל דאתי קרא לסיב שעל גבי רגלו ופליגא האי ברייתא וא\"כ מוכרח דכשאמר ר\"א כגון מילה בצרעת הוי דוקא ולא כמ\"ש התוס' דלסימנא בעלמא נקטיה, ולפי דברי אלה אפי' שנודה למ\"ש הרב לחם יהודה לתירוץ הרב משל\"מ שהוא קשה לדברי לא שייך להקשות דלרב אשי לא שייך להקשות האי בשר מאי עביד ליה דס\"ל כרבא לעולם בפסיק רישה ולא ימות וקושיית הש\"ס לאביי הוא למאי דס\"ל מעיקרא ודוק."
+            ],
+            [
+                "<b>כשם </b>\n<b> שמילת וכו'.</b> כתב בטור יו\"ד סי' רס\"ו דישראל שנשתמד וכו' וכתב מרן בבדק הבית וז\"ל נ\"ל דאפי' נשוי מומרת וכו' יעו\"ש. והמשל\"מ שדי נרגא מלשון הטור שסיים ואין אנו מחזיקין שיצא לתרבות רעה כיון שאמו ישראל וכו' יעו\"ש ונראה לענ\"ד דאף דפשט דבריו לא משמע הכי מ\"מ צריך להעמיס בלשון הטור כן וצ\"ל דמ\"ש כיון שאמו ישראלית ר\"ל ולא גויה דאילו היתה גויה אינו נימול בשבת וכמ\"ש אח\"כ הטור גופיה, משום דבן מומר והיא מומרת הרי הוא כישראל גמור ואם קידש קידושיו קדושין וכמ\"ש הרב המגיד פ\"ד מהל' אישות הט\"ו."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מי </b>\n<b> שנולד בשמיני וכו'.</b> פרק הערל דף פ' ובן שמונה מי חיי וכו' עד סוף (הש\"ס) [הסוגיא]. וכתבו התוס' ד\"ה והא תניא וכו' ומשני וכו' עד אמר ר' אבהו וכו' עכ\"ל. וקשה דמאי קושיא היינו טעמא דר' אבהו דפוסק כרבי לחומרא משא\"כ רבא תוספאה דמקל. כתב עוד וז\"ל רבא תוספאה וכו' עכ\"ל, וקשה דמאי קושייתם כל דמצרכינן אנן הוא למצוא אי איכא מאן דס\"ל דיכול להשהות בבטן יותר מזמנו וכיון דאיכא מאן דאישתהי מוקמינן אשה אחזקתיה דכשרה היא ולא זינתה ואף דליכא בירור ודוק. ועיין בהרא\"ש דנפל ט\"ס בדבריו. עוד בתוס' ד\"ה כיון וכו' עד מה בא להוסיף עכ\"ל. דאי אפשר לומר דבא להוסיף דל' יום סגי אפי' בלא גמרו שעריו וצפרניו דהא פשיטא דכל שלא גמרו שערו וצפורניו אינו חי לכו\"ע וכמ\"ש הם ז\"ל פרק ר' אליעזר דמילה דף קל\"ו ד\"ה מימהל יעו\"ש."
+            ],
+            [
+                "<b>מי </b>\n<b> שנולד וכו'.</b> ומרן האריך וז\"ל וי\"ל שביאור דבריו וכו' עד דאע\"ג וכו'. ביאור דבריו כך הוא ואם [בן] שמונה הוא כלומר ולעולם שהוא שלם דעלה קאי רבינו ויצא קודם שיגמר דהיינו גמר זמנו שהוא ט' חדשים דאע\"ג דבן שמונה וכו' מלין אותו בשבת פי' משום שראוי לימול ולא משום דמחתך בשר בעלמא וכמ\"ש רבינו עצמו לעיל ואהא מתרץ לאו משום דברי הוא שבן קיימא אלא וכו' וע\"ז קשיא ליה שטענה זאת של ממה נפשך שייכא בנולד בשמיני ותירץ דאה\"נ וכו' והוצרכתי לזה לאפוקי ממה שהבין בס' מעשה רוקח דפי' דברי מרן הם דרבינו איירי בחלוקת דובן שמונה הוא באינו שלם וע\"פ זה הקשה שדברי רבינו סתרי אהדדי ממ\"ש כאן למ\"ש לעיל הל' י\"א ומי שנולד בשמיני.<br><b> עוד</b> כתב מרן וז\"ל ואע\"ג דתנן וכו' יעו\"ש. ולתירוץ קמא לא קשיא דא\"כ כד מותיב בש\"ס לתירוצא דרב אדא בר אהבה דתירץ דממ\"נ מהלינן ליה מברייתא דספק בן שבעה ספק בן שמונה אין מחללין למה לא הקשה מהך מתני' דהא לא ידע תירוצא דאתא למכשירין וכר' אליעזר משום דלמתני' יכול לתרץ דספק היינו בין השמשות וכדתירץ מרן בתירוצו ואה\"נ דלפום תירוצא דש\"ס יכול לתרץ למתני' כן ולכן כתב מרן ב' התירוצים.<br><b> עוד</b> כתב מרן וז\"ל וקשיא לי עליו עד מי עדיף וכו' עכ\"ל. הנה דבריו אינן מדוקדקין דהא היכן מצא לרבינו דבבן שבעה צריך שערו וצפורניו למולו בשבת אם לא משום דכתב רבינו שלם וס\"ל דשלם ר\"ל בשערו וצפרניו וא\"כ אח\"כ בספק בן שמונה או בן שבעה כתב שלם ותיקשי ליה שדברי רבינו הוי איפכא דשלם כתב רבינו והיינו שערו וצפרניו ואיך כתב בדלא גמרו ואי ס\"ל דשלם דכתב אח\"כ לאו דוקא ומשו\"ה לא קשיא ליה משלם דכתב בספק בן שמונה או בן שבעה א\"כ מאי קא קשיא ליה מבן שבעה שצריך שערו וצפורניו דהיכן מצא כן הרי שלם לאו דוקא וכמו שלם שאח\"כ דס\"ל ז\"ל דלאו דוקא אלא דבריו כאן לא באו בדקדוק אבל בב\"י סי' רס\"ו דבריו שם באו בדקדוק ואין להקשות שם כמו שהקשינו.<br><b> ובהיותי</b> עסוק בפרט זה ראיתי מ\"ש הרב המגיד פ\"א מהל' יבום תורף הדברים יעו\"ש, וראיתי להלח\"מ שם כתב וז\"ל וא\"ת לדעת רבינו א\"כ מהו זה ששאלו בש\"ס וכו' עד בלא שיהוי שלושים יום עכ\"ל. ונראה לי ע\"פ מ\"ש התוס' פרק ר' אליעזר דמילה דף קל\"ו ד\"ה מימהל וכו' וז\"ל והא דמיבעיא לן לקמן אי פליגי רבנן עליה דר' שמעון בן גמליאל היינו בסתם ולדות דבן שמונה ודאי בהדיא קתני לה וכו', או כמ\"ש הרשב\"א בחידושיו ליבמות דף פ' דתלמודא לא ידע האי ברייתא.<br><b> עוד</b> כתב הלח\"מ וז\"ל וי\"ל דהכי קאמר מי פליגי וכו' עד לפי האמת וכו' עכ\"ל. פי' דהרב בעל הטורים באהע\"ז סי' קנ\"ו הצריך שניהם גמרו סימניו ושיהוי שלושים יום וכמ\"ש הלח\"מ לקמן, וקשה דאיך הבין ושלט בעצמו לומר לדעת הטור דלא פליגי רשב\"ג ורבנן והא קיי\"ל כל שמקדים שמו לאמירתו הוא לחלוק והטור שהצריך שניהם היינו משום דס\"ל דרשב\"ג שניהם בעי גמרו סימניו ושיהוי שלושים יום לא כן לדעת רבינו דבאחד מהם סגי והיינו טעמא דס\"ל להטור כדעת התוס' שם דכתיבנא לעיל דבלא גמרו א\"א לחיות כלל ורשב\"ג בגמרו איירי וא\"כ מוכרח דפליגי ובהכי מתיישב מ\"ש עוד הלח\"מ לקמן להטור דקשיא דידיה אדידיה דאילו הוא הצריך שניהם ובהלכות טומאת כהנים לא הזכיר גמר סימנים וכן מ\"ש באותן ההלכות לענין אבל יעו\"ש, ולפי מ\"ש לק\"מ דכיון דס\"ל דא\"א לחיות שלושים יום אלא בגמרו כשמצריך שלושים היינו בגמרו סימניו ג\"כ ובאהע\"ז ביארו כדי לגלות דעתו דכך ס\"ל דאי לא הוה אמרינן שדעתו כדעת רבינו דבאחד מהם סגי ויכול להיות שיחיה שלושים יום בלא גמר סימניו ודוק."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הכל </b>\n<b> כשרים וכו' לא ימול כלל.</b> ויש להקשות דתיבת כלל יתר, ויראה דאתא לרמוז דגוי לא ימול בין מהול כגון ערבי מהול וכגון בני קטורה בין אינו מהול וכדאיתא בש\"ס וזהו שכתב כלל. ועוד י\"ל דאתא לומר בין בנמצא ישראל בין אינו נמצא כי אם גוי אפ\"ה לא ימול.",
+                "<b> ואם</b>\n<b> מל אינו צריך וכו' שנית.</b> ומרן בכ\"מ נדחק במקום מוצא דין זה, ובב\"י יו\"ד סי' רס\"ד כתב על שם הרב מנוח דטעם רבינו הוא משום דלא מצינו בתורה מילה לשמה ע\"כ. ואין דבריו אלו מובנים דלא ימנע אי פסק דמילה בגוי פסולה נמצא דלא הוה מילה וצריך להטיף דם ברית ואי פסק דכשרה אף לכתחילה ומה לנו עם ענין זה דלשמה, ואף שכתב עוד הרב מנוח לדעת רבינו אפשר דצריך להטיף דם ברית גם דבריו אלו שגבו ממני דאי צריך להטיף דם ברית לא הוה שתיק רבינו מלהזכירו דדבר שהוא קום עשה לא שייך להניחו בעל פה באופן דהכל מגומגם בדעת רבינו.<br><b> ולענ\"ד</b> נראה בדעת רבינו דפסק כמ\"ד דמילת נכרי פסולה והיינו שהזהיר הכתוב שלא ימול גוי המל ימול או ואתה את בריתי תשמור למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ברם אי נעשית המצוה שהיא המילה אף דעבר האיסורא שהיא ע\"י נכרי הוא איסור מבחוץ אבל עיקר מצות מילה הא נעשית ולא משום שעשה המצוה ע\"י נכרי שהוא איסורא מבחוץ נאמר שלא תהא המצוה מצוה, דוגמא לזה כתבו התוספות בבכורות דף ל\"ד ע\"א ד\"ה ומי קניס דאף לרבא דס\"ל כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני שרי הבכור מדאורייתא אף דהטיל בו מום ועבר האיסור דמטיל מום בקדשים משום דהא אית ביה מום וכן בנגע דהא האי גברא טהור הוא יעו\"ש, הרי דכל דהענין נעשה אף דעתה נעשה ע\"י איסור אזלינן בתר הענין ושפיר חשבינן אותו המעשה מעשה גמור ושלם ודברי התוס' אלו מבוררין יותר בבכורות וסתומים קצת בתמורה דף ד' ע\"ב ד\"ה ורבי יעקב יעו\"ש וכ\"כ ג\"כ בחולין דף קט\"ו ע\"א ד\"ה כל שתיעבתי דכל דשרי רחמנא בעל מום אף דעכשיו נעשה בידים ואסר רחמנא לעשות בידים לא חשיב תועבה אלא דעבד איסורא דעשאו בידים, והשתא הכא כיון דהמילה נעשית כתיקנה ובעלמא מילה מעליא היא אף דמילה כזאת שמל הנכרי נעשית באיסור שהיא ע\"י נכרי מה בכך מילה מעליא היא ופסולה דאמרו בש\"ס [ע\"ז דף כז.] הוא למעט כשרה דהיינו לכתחילה וליכא אלא איסורא דלא ימול נכרי ודוגמא לזה כתב מהרימ\"ט בח\"א סי' ס\"ט ואסברה לה מדעתו הרחבה בנדון שאחד הביא דינו בערכאות של גוים ודנו כדין תורה וכתב דכיון דהדין אמת אף דרביע ליה איסור דערכאות מה בכך כיון דהדין אמת לא פסלינן להאי דינא ואין בזה מ\"ש רבא כל דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני יעו\"ש דבריו בטוב טעם ודעת והביא כמה סוגיות לסייעתו ברוך שחלק מחכמתו ומן התימה על גדולת חכמתו שלא הביא דברי התוס' שהזכרנו שלושה המה וכן הרב משל\"מ פ\"ח מהל' מלוה ולוה אסברה ליה כדברי מהרימ\"ט מדעתו הרחבה ולא הזכיר למהרימ\"ט ושוב ראינו קונטרס א' למהרא\"ק הביאו רבו הרב חזון נחום בתמורה פ\"א כתב לדחות כל דברי מהרימ\"ט ועמד ��בו לנגדו לקיים כל דבריו וכבר כתיבנא שהם דברי התוס'.<br><b> ושוב</b> נגלה אלי מ\"ש הפר\"ח במים חיים בליקוטי יו\"ד על דברי הר\"מ הנזכר וז\"ל וליתא דהך מילתא הויא פלוגתא מר' יהודה ור' יוסי בפרק אין מעמידין דף כ\"ז ע\"א ואחר המחילה רבתי אינו כן דלשמה ושלא לשמה דש\"ס הוי בכותי המל משום הר גריזים והר\"מ קאי על דברי רבינו בנכרי המל והוא סוג דלשמה אחר ועלה קאמר דלא מצינו וכו' אלא הא מיהא קשה כמו שהקשינו."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>יש </b>\n<b> ציצין וכו'.</b> הכי איתא במתני' ואינו אוכל בתרומה. ויש לדקדק למה השמיט רבינו האי דינא דאינו אוכל בתרומה לא כאן ולא בהל' תרומות ואם נאמר דכיון דכתב כאן דהוי כערל וכבר כתב שם דערל אסור בתרומה לא הוצרך לכותבו שנית א\"כ גם התנא לא היה צריך לאומרו וכי דבר דהתנא חש לה רבינו לא חש."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>קטן </b>\n<b> שבשרו רך ומדולדל וכו' אם נראה שהוא מהול וכו'.</b> שם גמ' ואם היה בעל בשר וכו' יעו\"ש. פי' דלשמואל נראה מהול הוא דאין צריך הא נראה ואינו נראה צריך ולמתני' אינו נראה הוא דצריך הא נראה ואינו נראה אין צריך וא\"כ קשה דרבינו כתב כדברי שניהם דתחילה כתב אם נראה מהול אין צריך הא נראה ואינו נראה צריך והיינו כשמואל ושוב כתב ואם וכו' לא נראה מהול חוזר וקוצצן הא נראה ואינו נראה אין צריך והיינו כמתני'. ונראה לענ\"ד דרבינו מספקא ליה וכהרי\"ף והרא\"ש דלא הכריעו והעתיקו דברי כולם ורבינו נמשך אחריהם. אלא דמרן כתב אבל מדברי רבינו נראה שהם כדברי שמואל וקשה לכאורה כן, ונראה דס\"ל למרן דנעשה דיוקא דרישא כדינא דסיפא דנראה ואינו נראה הוי כאלו לא נראה מהול וחוזר וקוצץ והיינו כדברי שמואל. ומ\"ש מרן אבל מדברי וכו' נראה כשמואל. היינו משום דיש לצדד בדבריו או דס\"ל כדעת הרי\"ף והרא\"ש או כשמואל ואכן בב\"י כתב שדעת העיטור כדעת רבינו דפוסק כשמואל והיינו טעמא דלא פליגי המתני' עם שמואל יעו\"ש. וקשה דא\"כ למה כתב מרן דהרי\"ף והרא\"ש לא הכריעו אימא דס\"ל דלא פליגי וכדעת העיטור ורבינו וי\"ל. ובקיצור פירוש הרא\"ש יש ט\"ס ברור ולפי שראיתי מי שטעה בו אמרתי להגיהו וכצ\"ל אם כשמתקשה נראה ודאי מהול אין צריך למולו ואם נראה ואינו נראה צריך למולו שנית.<br><b> אך</b> קשה לכאורה דמ\"ש הוא לשמואל והרא\"ש לא הכריע וכמ\"ש מרן ז\"ל ואיך כתב לדעת הרא\"ש מה שאינו. ולענ\"ד אין זה קושיא דס\"ל להטור לדעת הרא\"ש כמ\"ש העיטור דלאו לאפלוגי אברייתא אתא וכמ\"ש מרן סי' רס\"ד יעו\"ש א\"כ הדין יוצא כמ\"ש שמואל דליכא בינייהו לענין דינא וכן הטור כתב כשמואל נמצא הכרחנו שדעת הטור לדעת אביו וכן ס\"ל לדעת העיטור כן וא\"כ קשה דלמה כתב דהרא\"ש לא הכריע ועוד הוסיף בב\"י וז\"ל אבל דברי הרמב\"ם וכו' וכך הם דברי רבינו וזה אינו שאין כן דעת הטור אלא הוא ואביו בשיטה אחת קיימי וכמו שנראה ממ\"ש ברמזים וכמ\"ש ודוק."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מלו </b>\n<b> את הקטן וכו'.</b> הכי איתא דף קל\"ד מתני' מרחיצין את הקטן וכו' ובש\"ס והא אמר רישא מרחיצין וכו' יעו\"ש, וכתב רש\"י אי אמרת בשלמא ת\"ק מזלפין קאמר ולא איירי ברחיצה כלל אלא בזילוף היינו דאתא ר' אלעזר בן עזריה ואמר מרחיצין עכ\"ל. וכתב הרב חידושי הלכות [מהרש\"א] וז\"ל לכאורה משמע מפירושו דלסבי נמי מרחיצין וכו' יעו\"ש כל לשונו.<br><b> והנה</b> במ\"ש ואע\"ג דאכתי וכו', יש לחלק דלא דמי למאי דקאמר בש\"ס דהו\"ל למיתני אף דבשלמא למאי דס\"ל לרבא דלת\"ק ביום א' רחיצה שרי ובשלישי ליכא אלא זילוף ואהא אתא רבי אלעזר לומר דגם בשלישי שרי רחיצה מותיב שפיר דהו\"ל למימר אף, לא מיבעיא זילוף כדקאמרת אלא אף רחיצה וכ\"כ רש\"י ד\"ה אלא אי אמרת, ת\"ק נמי מרחיצין קאמר בב' הימים ולא פליג ר\"א אלא איום שלישי דקאמר ת\"ק מזלפין, אף מרחיצין בשלישי מיבעי ליה ואף קאי ליום שלישי דאיכא רחיצה ג\"כ לשלישי חוץ מזילוף דשרי ברם כשנאמר דלסבי לת\"ק בראשון אית ליה זילוף ובשלישי גם זילוף ליכא ור\"א פליג עליה וס\"ל דאיכא זילוף לא שייך אף, דכל פלוגתייהו הוא דלמר שרי זילוף ולמר לא. ומה שתירץ ז\"ל מ\"מ כיון דלא מפורש וכו' לא שייך למיתני אף, לא זכיתי להבין דבריו דא\"כ גם לרבא מאי האי דקאמר מתני' כוותייהו וכו' דאי אמרת ת\"ק מרחיצין וכו' ומזלפין בשלישי אף מרחיצין מיבעי ליה והא כיון דלא מוזכר בדברי ת\"ק לחלק בין יום א' לשלישי לא שייך למיתני בדברי ר\"א אף ביום השלישי וכמ\"ש הרב ז\"ל.<br><b> ולעיקר</b> פירושו שפירש דלדידהו גם לר\"א מרחיצין היינו מזלפין וכו' ופליג את\"ק דס\"ל דבשלישי גם זילוף ליכא, אני מגמגם דלענ\"ד אין זה במשמעות לשון רש\"י שכתב אי אמרת בשלמא ת\"ק מזלפין קאמר ולא איירי ברחיצה כלל אלא בזילוף וכו'. כנראה שפי' הש\"ס תלוי שת\"ק איירי הכל בזילוף וראב\"ע איירי ברחיצה וכמ\"ש הוא לדעת רש\"י לכאורה, ברם לפי פירושו כל עיקר הפי' תלוי דלת\"ק ליכא זילוף בשלישי ולר\"א איכא, והכי הו\"ל לרש\"י לכתוב אי אמרת בשלמא לת\"ק ליכא זילוף בג' כלל ולר\"א איכא היינו דקתני מרחיצין דהיינו זילוף ולא שייך אף, ברם רש\"י לא כתב כן ומוכרח לפרש כמ\"ש הוא לכאורה ואין לזוז ממנו. ומה שהוכיח עוד שם לפי' ממאי דאמר עוד שם בש\"ס שהיה דואג רבא דאורי כשמעתיה אין זה הוכחה דאינו מוכרח שיסבור רבא דהלכה כראב\"ע וכאמוראי דלקמן ומה שלא הביאו הש\"ס לרבא שחולק להלכה משום דאח\"כ הוא דסבר לה הכי דאסברי ליה ואסבר וכמ\"ש מרן לדעת רבינו והוא מוכרח לדעתו יעו\"ש, ולפי\"ז אינו מן היישוב מה שיישב לשון רש\"י דלקמן ד\"ה דאי ס\"ד [וכו'] והכא אסרי רבנן בשלישי לגמרי. והאמת כרש\"ל שמחק מילת לגמרי וכן ראיתי להרשב\"א בחידושיו שהעתיק לשון רש\"י בלא תיבת לגמרי וא\"כ ע\"פ האמור חזרה קושיית הרב למקומה דלדידהו נמי הו\"ל למתני אף. ולענ\"ד י\"ל דבשלמא כשחולקין ביום שלישי לת\"ק מזלפין ולר\"א מרחיצין ולכו\"ע בראשון מרחיצין שייך שפיר לשון אף לומר אף מרחיצין בשלישי כמו ביום ראשון ור\"ל אף זה כמו זה לא כן לסבי דלת\"ק הכל הוא זילוף ולר\"א הכל הוא ברחיצה לא שייך אף דהכל א' לדידיה וכן לת\"ק ואינן שוין בשום יום שיאמר אף זה כמו זה שאנו שוין בו, וזה אפשר להעמיס בלשון רש\"י שכתב אלא אי אמרת ת\"ק נמי מרחיצין אמר בשני הימים ולא פליג ר' אלעזר אלא השלישי וכו' ודוק, ודלא כדכתיבנא בסמוך לדעת רש\"י משום דלא כתיבנא הכי אלא כד הוה בעינן מימר כפירוש הרב חידושי הלכות [מהרש\"א] דלא הוה קשיא לי במה שהקשה החידושי הלכות דהוה מתרצינן לה כדכתיבנא ואמרינן דלזה כיוון רש\"י, ברם כיון דהכרחנו דאין זה כוונת רש\"י מתרצינן כדכתיבנא השתא ולזה כיוון רש\"י ונכון.<br><b> ומצאתי</b> ראיה לדברי מדברי הרשב\"א בחידושיו דקא מהדר לפשוט דלסבי לת\"ק שרי בזילוף וז\"ל דאי לגמרי אסרי אף ביום שלישי איך אמר רבא אי אמרת בשלמא וכו' אף מרחיצין מיבעי ליה כ\"ש דהו\"ל למיתני אף כלומר אף ביום השלישי מרחיצין עכ\"ל בקיצור. ויש להתבונן דעוד היום קשה דאפילו שנאמר דלסבי לת\"ק מזלפין ולר' אלעזר מרחיצין אפשר לומר אף וכמ\"ש הרב חידושי הלכות והיאך הביא ראיה מזה אם לא כמ\"ש דבלאו הכי לא קשיא דלת\"ק גם בראשון הוא זילוף ולא שייך אף, שאינן שוין בשום יום עד שיאמר זה כזה וכדכתיבנא, ברם כשנאמר דלת\"ק בשלישי כלל כלל לא דהיינו אפילו זילוף שייך שפיר לשון אף מצד אחר דלת\"ק אפילו זילוף ליכא ולר\"א אף רחיצה והוא אף נכון.<br><b> עוד</b> שם בגמ' כי אתא רב דימי וכו' דאי ס\"ד הרחצת מילה וכו' ופי' רש\"י ד\"ה דאי ס\"ד, והכא אסרי רבנן בשלישי עכ\"ל. וכן העתיק הרשב\"א בחידושיו וכתב עליו וז\"ל ואינו מחוור חדא דהא לא שייכא האי קושיא לתרגומא דרבא ודתניא כוותיה דהא בהדיא תניא בדרבנן ובשלישי מזלפין דאלמא רבנן לא אסרי בשלישי ליתן עליה חמין וכו' ועוד הקשה עליו כמה קושיות ופי' לעצמו פירוש אחר. ולענ\"ד נראה להליץ בעד מאיר עיני חכמים ז\"ל דגם לאוקימתא דרבא מפרש [מה] שפי', והוא דהן אמת דלרבנן איכא זילוף ברם רחיצה אסורה ואילו חמין על גבי מכה קאמר רב סתמא אין מונעין ולא פי' ביד ש\"מ דאפילו רחיצה התיר ומי גרע מילה ממכה וק\"ל.<br><b> ומרן</b> הביא משם רבינו תשובה לחכמי לוניל וז\"ל תמהני וכו' עד שעל שלישי של מילה אמרנו וכו', פי' דכיון דתחילת ההלכה מלו את הקטן וכו' דהיינו דוקא מלוהו הא קודם מילה לא א\"כ מוכרח דלא קאי אלא ליום שלישי וי\"ל דאמאי לא הכריח להם דמ\"ש כן הוא במלוהו דוקא ממ\"ש לעיל בהל' ח' בפי' דאין להחם מים למול וז\"ל ואין מחמין לו חמין וכו' זה הכלל וכו', וכמו שתירץ כן הרב המגיד להשגת הראב\"ד פ\"ב מהל' שבת הל' י\"ד וי\"ל.<br><b> עוד</b> כתב מרן אחר שהביא תשובת רבינו וז\"ל ומתוך לשון השאלה והתשובה דאוקי הא דחמין שהוחמו בשבת דוקא בשלישי עד אבל קודם לא וכו'. וקשה דתפשוט כן ממ\"ש רבינו בלשון זה מלו את הקטן וכו' ואח\"כ נשפכו החמין עושין לו וכו' מפני הסכנה הרי דדוקא היכא דמלו אותו תחילה ואח\"כ נשפכו הא תחילה אין דוחין את השבת אלא תדחה מילה דאל\"כ לשמועינן רבותא דאפילו נשפכו קודם ימול ויחם מפני הסכנה אלא ודאי דס\"ל דאין דוחין שבת ודוק.<br><b> עוד</b> כתב מרן וז\"ל כדעת הרז\"ה והרשב\"א וכו'. עיין בדבריהם הובאו בהר\"ן וגם בחידושי הרשב\"א והביאו ראיה לסברתם מדתנן פ\"ק דביצה השוחט וכו' בית שמאי אומרים יחפור בדקר ויכסה ובית הלל אומרים לא ישחוט אא\"כ היה לו דקר נעוץ וכו' יעו\"ש. ולכאורה קשיא לי דשאני הכא דאפשר לעשות מערב יו\"ט משא\"כ באישתפוך חמימי. ואחר החיפוש ראיתי להשיירי [כנה\"ג] סי' של\"א הגהת ב\"י הקשה כן. והראב\"ד השיג על רבינו וז\"ל שחיממן גוי וכו'. ודבריו אלה הם היפך דבריו פ\"ב מהל' שבת הל' י\"ד יעו\"ש ובחידושיו שם."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>מכשירי </b>\n<b> וכו' וק\"ו הדברים.</b> לכאורה אינו מובן ק\"ו זה וכי משום דמדרבנן מחמרינן טפי עבדינן ק\"ו בדינו ממש. גם מ\"ש מרן ומכשירי מילה וכו' עד דלא פלוג רבנן וכו'. אתמהא דכיון דמהוא הדין נפקא היכי חוזר ומלמד מק\"ו ממאי דנפקא מהוא הדין. גם מ\"ש מרן עוד ואפשר שהוא מפרש וכו' עד הוא שכתב רבינו דבריו תמוהים דא\"כ היכי אתי לישנא דש\"ס הוא ולא מכשירין דאתיא בק\"ו וכי משום דאתיא בק\"ו צריך קרא דהוא, אדרבא אין צריך קרא.<br><b> ולענ\"ד</b> י\"ל דהכי פי' דמ\"ש שבות שהוא מדבריהם ר\"ל לענין מילה בשבת שכתב רבינו לעיל הל' ו' ואין עירוב מדבריהם נדחה מפני הבאת סכין וכו' דנפקא מה\"ה והשתא ליו\"ט נפקא מק\"ו משבות דשבת ליו\"ט ומאי דאיצטריך קרא ליו\"ט משום דלא אפשר לקרא לסמוך אדרבנן דמדאורייתא ליכא שבות כדי שנעשה ק\"ו ומשבת גופיה לא נפקא דיו\"ט קיל וכמ\"ש לעיל פ\"א הל' ח' יעו\"ש וזהו שכתבו בש\"ס הוא ולא מכשירין דאתיא בק\"ו ור\"ל דלדידן דאיכא שבות דרבנן נפקא בק\"ו ובזה יתיישב הכל."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ואבי </b>\n<b> הבן מברך וכו'.</b> עיין מ\"ש מרן, ועיין למהר\"ם אלשקאר סי' י\"ח."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המל </b>\n<b> את הגרים וכו' ולהטיף דם ברית וכו'.</b> וכתב מרן ומה שתקנו בה להטיף דם ברית וכו' עד תקנו לכולם כן. והקשה בס' מעשה רוקח שמדבריו נראה לדעת רבינו דמברכין על הטפת דם של גר שנתגייר כשהוא מהול ואילו רבינו כתב בהל' ו' גר שמל קודם שנתגייר א\"צ ברכה וכו'. ולענ\"ד נראה דכוונת מרן הוא דמה שתיקנו וכו' לפי שיש כמה גרים שמתגיירין וכו' שבא לתת טעם למה מברכין בנוסח זה להטיף ונתן טעם לפי שאיך יאמר וציונו למול את הגרים דהא איכא גר דאין מלין אותו והוי סותר ומשו\"ה אומר להטיף וזהו שכתב לפי שיש וכו' ועיקר מילה הטפת דם, ומה שסיים לפיכך תקנו לכולם כן ר\"ל תקנו לשון זה ששייך לכולם ושפיר אומר וצונו דהיינו או להטיף או למול ודוק."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות מילה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Yitzchak Yeranen",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Yitzchak Yeranen/Sefer Ahavah/Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Fringes/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,101 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Fringes",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות ציצית",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Yitzchak Yeranen",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>ואין </b>\n<b> לחוטי הענף מנין מן התורה.</b> ועיין מ\"ש מרן וז\"ל (א\"ק) [ומ\"מ יש לתמוה] וכו' וצ\"ע. וקשה דמאי קושיא הא הניח הנחה דבתורה לא נתפרש אלא מדברי סופרים."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>התכלת </b>\n<b> אינו מעכב את הלבן והלבן אינו מעכב וכו'.</b> ומה שיש לעמוד בדברי רבינו יעו\"ש בפרק זה הל' י\"ח בדברי מרן, וכאן יישב קצת וז\"ל משמע לי דרבינו אינו מפרש כפירוש רש\"י אלא הכי מפרש לה התינח וכו' אלא תכלת וכו' מאי היא וכו'. והנה פירוש זה שפי' מרן בגמ' לדעת הרמב\"ם קשיא טובא דלא משמע כן בגמ' מכמה אנפי, חדא כשהקשה המקשה תינח וכו' קאי אתירוץ שתירץ לא נצרכה אלא לסדין בציצית דמצוה לאקדומי לבן ברישא וכו' ואי אקדים תכלת ללבן לית לן בה נמצא דאוקי לרישא בקדימה ולעולם דאיכא שניהם ועל זה קאמר הא תינח וכו' ולדברי מרן דפי' דלא כרך עליהם תכלת איך קאמר הא תינח זאת. ב' מאי קא משני בגמ' לא נצרכא אלא לטלית שכולה תכלת דמצוה לאקדומיה תכלת ברישא וכו' ואי הקושיא היא כפירוש מרן דמשמע דאי לא הטיל אלא חוט תכלת בלבד יצא מאי משני בקדימה. יבוא השלישי והוא שתירצה הגמ' אלא אמר רבא לא נצרכא אלא לגרדומין דאי וכו' תכלת וקאי לבן ואי וכו' לבן וקאי תכלת לית לן בה ע\"כ, ובשלמא לפירוש רש\"י ז\"ל דהא דרבא קאי לכולה מתני' ניחא דנקט דבר והיפכו דהיינו כולה מתני' אלא לפירוש מרן דלא קאי הא דרבא אלא לסיפא דמתני' ורישא כדקיימא קיימא דהיינו אין לו תכלת עושה לבן לבדו לפירושו וא\"כ מאי האי דכפל רבא והכי הו\"ל לומר דאי איגרדם לבן וקאי תכלת דהיינו פירושא דסיפא ולא עוד."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אחד </b>\n<b> משמונה.</b> ועיין מ\"ש הראב\"ד, ומ\"ש עליו מרן שכדבריו כתבו התוס'. פי' שכתבו התוס' כן מהספרי דאילו הם סברי דצריך ב' תכלת וב' לבן. וכתב עוד מרן וז\"ל וטעמו של רבינו מדכתיב פתיל תכלת פתיל חד משמע והכי משמע בספרי. וראיתי להרב מרכבת המשנה נר\"ו דהקשה דהיכי משמע מהספרי דאחד משמונה של תכלת די והא ממ\"ש עוד הסיפרי אין פחות מג' חוטין לדעת בית הלל וד' לדעת בית שמאי וג' חוטין לב\"ה הם השלמים דהיינו ו' וא\"כ חוט אחד דאמר תחילה הוי ג\"כ שלם דהיינו ב' וכן אף אנן נמי תנינן בתוספות בכורות דף ט\"ל ע\"ב סוף ד\"ה כמה וז\"ל ומיהו ג' דקאמרי ב\"ה על כרחינו קודם שנכפלו דג' לא משכחת לאחר שנכפלו וכו', וא\"כ קשה איך הוי רבינו כהספרי."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתב </b> מרן ובעל מגדל עוז וכו' נראה דמפרש וכו'. הרב מרכבת המשנה כתב כוונת המגדל עוז דמ\"ש דהוי למצוה הוא לדעת הראב\"ד דמאי קשיא ליה להר\"מ דאדרבא הדין עמו דההיא דספרי לא לעכב נאמר ולזה כתב כבר העתקתי בסמוך שכתב לחכמי לוניל כלומר זה שכתבתי הוא לדעתי ולדעת הראב\"ד אבל רבינו כבר השיב לחכמי לוניל עכ\"ל. ומוכרחים דבריו אלו ממ\"ש עוד המגדל עוז לישב ההיא דעירובין במופסקין וכו' ואין זה נכנס בתוך דברי תשובת רבינו לחכמ�� לוניל מוכרח שהוא תירוץ לעצמו להשגת הראב\"ד.<br><b> ברם</b> שאר דברי המגדל עוז תמוהים א' למה שהשיב לההיא דעירובין דלאו השזירה גורם אלא ההפסקה וכו'. ועין רואה מסוגיית הש\"ס בבירור שהשיזור גורם עד לבסוף ההיא דתירץ בשזורין יעו\"ש. וכן ראיתי להרב הנזכר [מרכבת משנה] הרגיש בזה והוסיף בטענתו עליו ממ\"ש הוא עצמו בפ\"ב ה\"ז עיי\"ש דאזיל ומודה לדעת רבינו דהשיזור עיקר. ועיי\"ש מה שהקשה עוד עליו והצריך עיון."
+            ],
+            [
+                "<b>עיין </b> מה שתפס הרב יד אהרן נר\"ו ממה שפסק רבינו כאן למ\"ש בהל' תפילין, וכן מצאתי כתוב למורי הרב הראב\"ע ז\"ל משם מהר\"ם מלמד ותירץ לו וז\"ל ואפשר לומר במ\"ש התוס' ד\"ה כתנאי וז\"ל תימה דילמא ציצית שאני דבפ\"ק דסוכה דריש גדילים תעשה לך לשם חובך ואי משום דכתיב לך לאות וכו' וזה הוקשה לרבינו ולכך מיישב הכי דהתם כדי דלא תיקשי לרב מוקמי ליה סתמא דש\"ס כרבנן ולשמואל כרשב\"ג דמפורש טפי ואה\"נ דהוה מצי למהוי כרבנן וציצית שאני אלא כדי דלא תיקשי לרב מוקמינן ליה כרשב\"ג אמנם התם דמכח ב\"ה מוכרח סתמא דש\"ס לומר דציצית שאני אם כן מצינן שפיר למימר דאפי' רבנן פסלי בציצית וקיי\"ל כוותייהו בעור של תפילין, ובציצית כשמואל ולא מטעמיה דלדידן אפי' רבנן מודו משום דכתי לך כמו דסברו ב\"ה אי נמי דמצינן למימר למי' דאפי' שמואל מודה בהא והתם שאני דמוקמינן ליה כרשב\"ג משום דלא תירץ לרב כדאמרן עכ\"ל.",
+                "<b> ואין</b>\n<b> עושין מצמר גזול.</b> וכתב מרן נראה דמיירי קודם יאוש עכ\"ל. כוונתו דאי הוה יאוש קני כיון דאיכא ג\"כ שינוי מעשה דלתירוץ זה לא אסיק אדעתיה דהוי שינוי החוזר לברייתו ושניהם צריכי, וקשיא דאי הוה ס\"ד לתירוץ זה דשינוי כזה מועיל ולא הוי חוזר לברייתו א\"כ שפיר קני אפי' בלא יאוש וכמ\"ש רבינו בריש פ\"ב מהל' גזלה דשינוי לחוד קני יעו\"ש. ושוב ראיתי להרב מחנה אפרים הל' גזלה סי' כ\"ט הקשה כן ורצה לפרש דמ\"ש הנימוק\"י דבדאיכא שניהם יאוש ושינוי מעשה קנה היינו אפי' חוזר לברייתו וכמ\"ש הטור סי' שס\"ד דקנה, ורבינו או ס\"ל דליכא יאוש ולכן לא קנה בשינוי כזה או ס\"ל כסברת הרמב\"ן דשינוי החוזר לא מהני אפי' עם יאוש יעו\"ש. והנה אי כוונתו כמו שנראה מפשיטות דבריו דמ\"ש כן הוא לדידיה ולא לדעת מרן ניחא ברם לדעת מרן ז\"ל לא ניחא כלל דאי ס\"ל למרן כן לדעת הנימוק\"י ודאי דדעתו הוא להשוותו עם רבינו וא\"כ לתירוץ זה ניחא ברם לאי נמי נמצא דפליג רבינו עם הנימוק\"י וא\"כ מאי א\"נ דקאמר אין צריך לזה דזה הוא פשט דברי רבינו דפליגי אלא דבא הוא להשוות ולא היה לו לומר אלא מ\"ש בתירוץ א'.<br><b> עוד</b> כתב מרן א\"נ אפי' וכו' עכ\"ל. פי' שגזל צמר מלובנת דאילו בלי ליבון הליבון אינו חוזר לברייתו וכמ\"ש בגמ' ריש פרק הגוזל [קמא]. ושוב ראיתי בס' אדני פז לחכם אשכנזי כתב דאיירי אפי' בלי ליבון והכריח דליבון הוי שינוי החוזר והאמת איתו אמנם אני תמיה דמחוטים לעשותו צמר לא מקרי שינוי החוזר ואמינא לה מהא דאיתא התם הגוזל צמר ועשאן כלים צמר ועשאן בגדים משלם כשעת הגזלה ואמרו בש\"ס הני אין ליבון לא ורמינהי וכו' אמר אביי תנא דידן קתני שינוי דרבנן צמר ועשאן בגדים בצמר טווי דאי בעי סתר ליה ופירש\"י והוי חוטין כמעיקרא, ויש להקשות למה לא פי' צמר ועשאן חוטין דחוזר לברייתו ולמה הלך עד בגדים דכעין זה היא קושיית הגמ' דאמרה אמרי עצים וכו' וכדפירש רש\"י ודאי רש\"י נמוקו עמו דלישנא דמתני' דייק דקתני ועשאן בגדים וה\"ל לומר חוטין אלא ודאי דאיי��י דהוה טווי כשגזלה וצמר דנקט לאו דוקא ואעיקרא דדינא תיקשי לן לתנא למה נקט דינו בהכי ולא צמר ועשאו חוטין נראה מזה ודאי דזה מקרי אינו חוזר וא\"כ נראה דצמר וטוואו אינו חוזר לברייתו היפך דברי מרן."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הטיל </b>\n<b> ציצית על ציצית וכו'.</b> עיין למרן ב\"י סי' י' מ\"ש עליו. ולענ\"ד הוא דוחק גדול חדא דאיך יחד לרבא סברא זאת דמשום דעבר בבל תוסיף לא הוי מן העשוי ואדרבא כלפי לייא וכדקא מותיב ליה רב פפא לפי דרכו זאת. שנית דכפי דרכו נמצא דר\"פ דפליג עליה דרבא (דמתכוון) [במתכוון] להוסיף דלרבא חשיב שפיר כתעשה ולא מן העשוי ולר\"פ חשיב כעשוי א\"כ איך אמר ר\"פ ממאי דגברא לאוסופי וכו' כנראה דאי להוסיף אתי אזיל ומודה ליה וזה אינו כפי דרכו והכי הו\"ל לומר ממאי דכי עבר אבל תוסיף הוי מעשה בהכשר.<br><b> והנראה</b> לענ\"ד הוא דהכי הוי פרושא דשמעתתא לדעת רבינו דהקשו בש\"ס ומי אמר תעשה ולא מן העשוי והאמר ר' זירא הטיל למוטלת כשרה אמר רבא וכו' כלומר פליג אר' זירא השתא בבל תוסיף קאי מעשה לא הוי בתמיה וכיון שכן חשיב מן העשוי ואיך אמרת הטיל למוטלת כשרה אתקיף ליה רב פפא לרבא ממאי וכו' דילמא לבטולי וכו' וא\"כ כשרה כר\"ז והכל נרדף והקושיא הוי עד סוף הענין ומי אמרת תעשה ולא מן העשוי ואסיק בקושיא ואין זה דוחק לפי דרכינו דהא גם לרש\"י אסיק בקושיא אלא שאינו בדרך זה. והא דהביא הש\"ס הא דרבא ור\"פ לפי דרכינו הוא לקיום הא דר\"ז כלומר דהכי קי\"ל, ונמצא לפי דרך זה דבין לרבא בין לר\"פ היכא דמכוון לאוסופי פסול והוי בכל ענין בין דפסיק לקמאי בין לבתראי ומטעם דכתב רבינו ז\"ל ולהיכא דכיון לבטולי כשרה לכו\"ע ואפילו לרבא דעד כאן לא פליג רבא עליה דר\"ז אלא משום דס\"ל דלאוסופי קא מכוון ברם היכא דמכוון לבטולי מודה ליה וכן רב פפא אי לאוסופי מכוון מודה ליה לרבא אלא דלבטולי מכוון ולא פליגי אלא דלמר לבטולי מכוון ולמר לאוסופי דהיינו בסתם וכמ\"ש מרן לעיל בסמוך לדעת הרא\"ש."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> מ\"ש מרן ב' פירושי רש\"י והבין לדעת רבינו כפירוש ב' של רש\"י. והיינו ודאי מדכתב סתם מפני שנראה כתכלת ולא כתב דאיכא למיגזר שום גזרה והא ודאי מורה כפירוש ב' של רש\"י ולפי הנחה זאת יתכן לדעת רבינו מה שלא חילק בין טלית של ד' חוטין לח' שהקשה מרן ז\"ל, דכיון דעיקר הפיסול נגע בה מטעם דצריך ב' מינין, מינה לטלית בת ח' חוטין דלית לן בה וכשר. ומה שלא הביא דין דח' חוטין לענין דלכתחילה לא יעשה כן היינו משום דסתמא איירי רבינו ובכלל [זה] ג\"כ בת ח' לכתחילה, וכדכתב מרן. והוצרכתי לכתוב כן כדי לתת טעם לרבינו למה שסמך בדין בת ח' שלא לכותבו מפני שלכתחילה אין לעשות כן (ואפי') [לאתי] למיטעי לומר ג\"כ דלא יהא כשר לזה כתבתי דאין לחוש לזה.<br><b> ובמ\"ש</b> מהר\"י בן חבי\"ב על רבינו הביאו בב\"י סי' ט', וכתב עליו מרן לא ידעתי וכו' דא\"כ הו\"ל להקדים היתה כולה תכלת ע\"כ. ואנכי לא ידעתי מה הפרש יש בין קדימת דין תכלת לשאר צבעונים דאי יקדים תכלת הפירוש כך הוא אינו יכול לעשותו בגוון תכלת הא שאר צבעונים יכול ואי יקדים שאר צבעונים הכי פירושו שאר צבעונים יכול לעשות מעין צבעו הא תכלת אינו יכול ובין הכי ובין הכי מתפרשים דברי רבינו כפירוש מהר\"י בן חביב.<br><b> עוד</b> כתב מרן שם וז\"ל ומ\"ש בפירוש אחד וכו' ולא נעלם וכו' עכ\"ל. לא ידעתי אמאי לא הקשה לדבריו בפשיטות והוא דמ\"ש רבינו והוא הנקרא לבן איירי בטלית לבן שרובן הן לבנות וכמ\"ש רש\"י במנחות דף ל\"ח ד\"ה מידי צבעא גרים וז\"ל ורוב טליתות לבנות הן וכו', וכ\"כ התוס' ג\"כ משמו, ולכן נקט רבינו שם בפ' א' לבן, וה\"ה לשאר צבעונים דצריך לעשותו מצבע הטלית."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>עיין </b> מ\"ש מרן. ודע דזה שכתב מרן כאן היינו מ\"ש בב\"י משם מהר\"י אבוהב ולא כמ\"ש בס' נחפה בכסף סי' א' בדעת מרן וא\"צ להאריך בביטול דבריו כי מובן הוא ממנו. ומה שהקשה לדברי מרן הרב פרי הארץ ח\"א סי' א' לא קשיא דרבינו קאי בגדול וכמ\"ש בתחילת דבריו כסות שחייב בה אדם לעשות ציצית וכו' וכמ\"ש מרן לקמן בשם מהר\"י בן חביב יעו\"ש שהם ממש דברי מרן ומהר\"י אבוהב. ותמהני עליו במה שתירץ לקושיא שהקשה ביסוד אחר שלא על דרך מרן כי אחר שהביא עצמו לדרך זה והוא האמת מ\"ש לענ\"ד, למה הביא יסוד אחר בחובת גברא ומנא הא כל קושייתו היא דלמה השמיט רבינו הא דגדול וכו' והו\"ל לתרץ בקיצור דרבינו קאי בגדול וכמ\"ש מהר\"י בן חביב ומכח קושייתו פירש לו דרך אחרת בדברי רבינו יעו\"ש ועשה סמוכות לדבריו וכן לדברי מרן מההיא דחסידים הראשונים וכו' וסיים הרי מכאן ראיה דתליא בקטן דוקא דאל\"כ אכתי קשיא דאף דפצעו בה שלוש מ\"מ אכתי לא מיחייב אלא בגדול יוצא וכו' ועיי\"ש. ואנכי לא ידעתי מאי דעתיה בדברים כאלו דמהיכן ידעינן דהא דחסידים הראשונים לא היה יותר ויותר משיעור כדי שהקטן יתכסה ראשו ורובו וא\"כ אף קודם שפצעו בו ג' על ג' היה שיעור כדי חיוב.<br><b> והמרדכי</b> הקשה מהך ברייתא דידן דשיעור טלית הוא דקטן יתכסה בו ראשו ורובו לההיא דאיתא בש\"ס חסידים הראשונים כיון דהיה בו ג' על ג' היו מטילין בה תכלת וז\"ל הקשה ה\"ר אלחנן הא בעינן שיעור וכו' וי\"ל כיון דעתיד לגומרה מחייב עכ\"ל. והקשה הרב פרי הארץ שם וז\"ל ודברים אלו תמוהים דהא אסיקנא בש\"ס אימא כיון שפצעו בה ג' דהשתא לפום הך שינויא הא איכא שיעורא וכו'. עוד מ\"ש משם מר אחיו ולא הונח לו ותלמידו בספר נחפה בכסף קיים דבריו באריכות לשון ויתר דברים והוא ע\"פ מ\"ש בפירוש רש\"י דקושיית הש\"ס לא הוי ממאי דליכא שיעורא דאע\"ג דליכא שיעורא מקרי ראוי לציצית ומ\"ש רש\"י ואע\"פ וכו' היינו משום דא\"כ צריך להוסיף עד השיעור נמצא דהשתא קרנות אחרים אינן ראוין לציצית לפי שהם למעלה מג' אכן אי לא הוה הך שיעורא לא קשיא ומעתה שפיר הקשה בין לפי הס\"ד בין למסקנא דס\"ל דאף דליכא שיעורא מקרי ראוי לציצית ולא הוי תעשה ולא מן העשוי ותירץ דעתיד לגומרה מחייב מיד וכו' זה תוכן דבריו ואם קבלה נקבל דהא מ\"ש דמטעם דליכא שיעורא והוי פטור עדיין בהטלת שתי קרנות ראשונות ואיכא תעשה ולא מן העשוי לא קשיא מטעם דכיון דעתיד לגומרה חשיב כשלם ומטעם דבעינן תוך שלשה קשיא ליה כיון דשתי הקרנות אינן ראויים להטלת ציצית כיון דמוסיף אח\"כ נימא כיון דעתיד לגומרה חשיב כשלם ויהיו שתי הקרנות אחרים ראויים להטלת ציצית והן אמת דכשהם שתי קרנות אינן ראויים ברם כיון דחשבינן ליה על שם סופו כשלם דמי ושפיר חזו שתי האחרים להטלת ציצית וא\"כ מה הפרש יש. ומה שהקשה בדברי רש\"י הרואה יראה מדברי רש\"י [ד]מצד עצמם הם מגומגמים שכתב שכל ציצית וכו' וצ\"ל ועוד, ורש\"י מפרש קושיית הש\"ס בב' אופנים ולעולם זה תלוי בזה אי אזלינן בתר סופו או לא ושפיר הקשה רבו לדרך מר אחיו. ועיין מ\"ש הרב יד אהרן יצ\"ו לקושיא זאת ומאי דאקהי אקהייתא הרב נחפה בכסף שם והרואה יראה דמה דהקשה א' לדרך היד אהרן הוא ממש מה שהקשיתי גם אני לדרכו.<br><b> תניא</b> בפרק התכלת ת\"ר וכו' ור' שמעון פוטר מאי טעמיה דר\"ש דתניא וראיתם אותו פרט לכסות לילה וכו' ומה ראית לרבות כסות סומא ולהוציא כסות לילה מרבה אני כסות סומא שישנו בראיה אצל אחרים ומוציא אני כסות לילה שאינו בראיה אצל אחרים ע\"כ. ואין להקשות דאם כן אשר תכסה בה למה לי דבלאו הכי מוכרח לרבות כסות לילה מוראיתם אותו ולא כסות סומא דזה ישנו בראיה אצל אחרים לא כן כסות לילה וא\"כ אשר תכסה בה למה לי דבשלמא היכא דאית לן קרא לרבות והוצרכנו לרבות חד מינייהו אז שקלינן בשקל הקדש הי מינייהו ראוי למעט והי מינייהו ראוי לרבות אבל היכא דלית לן קרא יתירא ממעטינן מיניה בין כסות לילה בין כסות סומא מוראיתם דמהיכן בא לנו חילוק זה.<br><b> עוד</b> שם בש\"ס ורבנן אשר תכסה בה מאי עבדי לה ופירש\"י דלכסות סומא לא איצטריך דכיון דכסות לילה חייב כ\"ש כסות סומא עכ\"ל. אין להקשות דקשיא רש\"י דידיה אדידיה דאילו כאן כתב דכסות סומא כ\"ש דחייב מכסות לילה ואילו בסוכה דף י\"א גבי רבי יהודה רמא תכלתא לפרזומא דאינשי ביתיה משום דס\"ל לילה זמן ציצית והוי מצות עשה שלא הזמן גרמא ונשים חייבות כתב רש\"י וראיתם אותו פרט לסומא והיאך אפשר לאוקמי קרא בהכי דהא כיון דכסות לילה חייב כ\"ש כסות סומא, דאי כתב רש\"י כאן דכסות סומא מכ\"ש דכסות לילה נפקא היינו היכא דבעינן למימר דאשר תכסה אתי לחיוביה לזה כתב דלא צריך קרא לחיוביה ברם היכא דאמרינן דאתי קרא לפטוריה שפיר דמי דאדרבא להכי אתא קרא כי היכי דלא לימא איפכא במכל שכן.<br><b> אך</b> קשה טובא דדברי רש\"י שם הם היפך הש\"ס דהא מאן דמחייב כסות לילה היינו כרבנן דהכא ולרבנן קרא דוראיתם אותו דריש ליה לראה מצוה זאת וזכור מצוה אחרת וסומא פטור ומהיכא בא לו לרש\"י לפרש כן. וכתב הרא\"ש וז\"ל והא דתניא בספרי וכו' נ\"ל דה\"פ אי לא כתיב וכו' שאין להטיל בכל כנפיים אלא באחד מהם עכ\"ל הביאו הב\"י סי' י'. ואין להקשות דא\"כ אמאי מוקי לפלוגתא להנהו תנאי בפ\"ב דזבחים דף י\"ח דאיכא מאן דפטר בעלת ה' אימא דלא פטר אלא שלא להטיל בכל ה' דבשלמא בספרי מייתי תחילה מקרא דעל כנפי בגדיהם לקס\"ד לחיוב ניחא הך פירושא דהכי משתמע מעל כנפי וכל כנפים במשמע להכי תנא דספרי בא לאשמועינן דפטור דאינו חייב אלא בד' לא כן תנא דברייתא דלא תפש כן ושוב ראיתי למורי הרב הראב\"ע כ\"כ בב\"י."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שהטלית </b>\n<b> שאולה פטורה מן הציצית.</b> וכתב הרא\"ש פ' כל הבשר ולי נראה דהא דטלית שאולה מיירי ששאל טלית שאינה מצוייצת אבל השואל טלית מצוייצת אדעתא דהכי השאילה לו שיברך עליה עכ\"ל. והקשה הט\"ז סי' י\"ד דמאי שנא מלולב דביום הראשון שאול פסול וכו' וסיום דבריו דכי היכי דהתם יש מיעוט דלכם כאן נמי יש מיעוט דכסותך יעו\"ש באורך. והבית יעקב סי' קי\"ד חילק דשאני לולב מציצית וקידושין דבלולב פסלינן שאול דפסול אפילו מתנה ע\"מ להחזיר אלא דמ\"מ מועיל שנותן לו מתנה גמורה דאז לא הוי כמו ע\"מ להחזיר כיון שהוא מתנה גמורה ואח\"כ יחזירהו לו במתנה וכמ\"ש הרא\"ש ושו\"ע שצריך לחזור וליתנו לו במתנה גמורה עיי\"ש, ושם מפורש בהדיא בדבריו דאם אינו חוזר ונותן לבעליו במתנה אלא שנותן לו בכל לשון וכו' הוי כמו שאול, וז\"ל הרא\"ש שם ואחר שיצא בה צריך לחזור וליתנו לו במתנה בשעת חזרה וכו' לא כן בקידושין וציצית דהוי כמו שאול יעו\"ש באורך. ואני בעוניי איני רואה חילוק דגבי קידושין וציצית נמי אי אמרינן דלא מהני שאול אלא מתנה גמורה אמרינן מסתמא על מנת כן נתנו לו ונתנו לו מתנה גמורה כדי שיברך וכן בקידושין כדי שיקדש ומ\"ש דבלולב צריך שיחזור ויתן במתנה ולא בלשון אחר דיפוי כח, לא ראיתי כעת כן בדברי הרא\"ש דמ\"ש דאם נתנו לו ע\"מ להחזיר ולא החזירו לו לא יצא אלא צריך שיחזיר לו אין ללמוד מדבריו אלו כלל, ולו יהי דיהבינן ליה כל דיליה מה יענה למ\"ש הט\"ז ז\"ל מכסותך דדומה ללולב. והרב יד אהרן הי\"ו תירץ לקושיית הט\"ז דשאני הכא דהמיעוט הוא על טלית של ד' כנפות שאינה מצוייצת דפטור מלהטיל בו ציצית אבל במצוייצת ליכא מיעוט שאין לברך עליו יעו\"ש. וליתא דכשממעט כסותך ולא של אחרים הוא בין מצוייצת בין אינה מצוייצת אלא דלדעת הרא\"ש במצוייצת הוי כמו מתנה ע\"מ להחזיר הא לאו הכי פטור הוא מכסותך.<br><b> והנכון</b> לענ\"ד כמו שתירץ הט\"ז בסוף דבריו מקידושין וציצית ללולב דכיון דקפיד קרא התם דאינו יוצא בשאול לא שייך אומדנא יעו\"ש. ומ\"ש דבציצית גופיה כתיב כסותך לא ידעתי קושיא זאת דשאני לולב דקפיד קרא דבשאול אינו יוצא ברם בציצית אדרבא בשאול פטור והוא קולא שהיקל הכתוב וא\"כ בלולב שהחמיר הכתוב דאינו יוצא בשאול אין לנו לפרש לשונו שנתכוון למתנה ולומר שיצא ידי חובה ולפטור לאדם מהמצוה משא\"כ גבי ציצית שהתורה פטרתו כל דחזינן דעת שניהם שזה רוצה לחייבו וזה להתחייב אין כח בידינו לפוטרו."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ומה </b>\n<b> וכו'.</b> עיין להבית חדש סי' ט' האריך לפרש דעת רבינו דס\"ל דלא גזרו אלא בכסות של פשתן וכו' וא\"כ אפשר דמאי דכתב מותר ללבוש ציצית בלילה בשל צמר קאמר אפילו יש בו כלאים דכיון דהותר ביום הותר בלילה. וחוץ שדבריו דחוקים דבריו תמוהים ואיך כ\"כ לדעת רבינו והא רבינו צווח ככרוכיא דאפילו ביום אסור כיון דאפשר בלא\"ה כמ\"ש בפירוש כאן בלשונו זה וז\"ל ומפני מה וכו' ואין נדחה לא תעשה, וא\"כ איך אפשר דגם בלילה שרי מפני שהוא של יום. ועוד קשה דלפירושו איך יתכן מ\"ש רבינו שחובת הציצית ביום ולא בלילה וכך הו\"ל למימר שחובת הציצית בכסות יום ולא בכסות לילה, ולזה יש ליישב. ומ\"ש אכן בהגהות מיימוני הבין מדברי מהר\"ם כדברי רבינו ושכן פירש רש\"י והיינו וכו' הנה בהגהות מיימוני שבידינו כתוב בהיפך על שם רש\"י וז\"ל ודלא כרש\"י שפי' כסות לילה המיוחד ללילה וכו' והיינו מה שפי' בשבת יעו\"ש. ושוב ראיתי להב\"ח סיים ויש נוסחא אחרת בהגהות מיימוני כתובים בטעות. ולענ\"ד ליכא טעות כי שני הנוסחאות הן אמת כי יש שתי לשונות רש\"י סותרין זה לזה וכנראה נעלם מעיניו מ\"ש בשבת, וכ\"כ מרן שכן דעת רש\"י כרבינו מכח מ\"ש פ' התכלת.<br><b> וכתב</b> מרן וז\"ל ואין להקשות שלא יטיל בו תכלת כיון שאפשר לקיים מצות ציצית בלבן שמאחר וכו' תכלת בציצית וכו' וא\"ת וכו' ולי נראה וכו' יעו\"ש. והילך דברי התוס' בכתובות דף מ' ע\"א ד\"ה כגון וא\"ת והא כלאים בציצית אפשר לקיים שניהם שיעשה בטלית של צמר חוטין של צמר ואומר ר\"י דבטלית של פשתן אי אפשר לקיים שניהם דאי אפשר לקיים מצות תכלת אלא ע\"י כלאים דתכלת עמרא ואין לנו לאסור ללבוש טלית של פשתן וכו' יעו\"ש. והנה לפי דברי מרן אלו דכל דשרי רחמנא כלאים בציצית לא אמרינן כל היכא דמצינן לקיים שניהם לא אתי עשה ודחי לא תעשה נאה דורש ומתרץ מרנא מהר\"ח אבולעפיא בעץ החיים לשונות הרמב\"ם הל' תמידין ומוספין על מ\"ש הש\"ך ביו\"ד דאם מל תוך ח' יצא וא\"צ להטיף דם ברית דא\"כ מילה אמאי דחיה שב��, וז\"ל וקשה מילה לאו כלום היא דשאני מילה דגזרת הכתוב היא ביום אפי' בשבת והיכי משכחת לה שימול בשבת מאחר דתוך ז' כשר בדיעבד ולהכי אתא יתורא דביום דלא תימא כבעלמא וכו' אלו דבריו. ונמצאו דבריהם אחדים דכל דהתורה ריבתה להתיר בפירוש האיסור לא אמר כל היכא דיכול לקיים שניהם לא אתי עשה ודוחה לא תעשה ונמצא אין מקום למ\"ש בסיפרי אשר קריתי אגורה באהלך בחלק יו\"ד דף ל\"ז שקושיית הש\"ך היא קושיא אלימתא והיא קושיא לאלהינו דאמאי שרי לחלל שבת יעו\"ש דברי, ברם מדברי מרן אלו נראה דלא ס\"ל הכי אלא כל דשריא רחמנא כך היא גזרת הכתוב ועד כאן לא אמרינן כל היכא דיכול לקיים שניהם לא אתי עשה ודחי לא תעשה אלא לדידן דיכולין אנו לקיים שניהם אמרינן לא אתי עשה ודוחה ל\"ת. אמנם מדברי התוס' דלא כתבו כדברי מרן ותירצו דכיון דבטלית של פשתן אי אפשר לקיים שניהם דאי אפשר להטיל ביה תכלת אלא ע\"י כלאים דתכלת עמרא נמצא דשפיר י\"ל כמ\"ש הש\"ך ז\"ל דיכולין אנו לומר לאלהינו אמאי התיר האיסור כיון דיכולין אנו לקיים שניהם והוא ש\"ס ערוך בנזיר דף נ\"ח ע\"א וז\"ל ומי כתב קרא הכי והאמר ריש לקיש כל מקום וכו' ואי לאו יבוא עשה וידחה את לא תעשה ע\"כ, ופי' רש\"י וז\"ל ומי כתב קרא הכי כלומר כיון דאינו מגלח כולה בחד זימנא לא מיחייב משום דהקפת כל הראש לאו שמיה הקפה מי קא כתביה רחמנא לקרא דאי עביד דרך איסור דמקיף ואח\"כ מגלח לא מיחייב והא שפיר עדיף דליגלח כוליה דהא מקיים עשה דמצורע ולא קא עבר הלאו דלא תקיפו דהכי עדיף טפי כדריש לקיש דאמר כל מקום וכו' ע\"כ, הרי דאף דהתורה התירה האיסור מותבינן דכיון דיכול לקיים שניהם כדריש לקיש למה התיר הכתוב את האיסור וכדעת הש\"ך וכדפירשנו דבריו שם בסיפרי, וכן הקשה הרב החסיד עניו מאד מהר\"ם בן אדרת ז\"ל מהך ש\"ס דנזיר למרן ז\"ל הביא דבריו הרב מרכבת המשנה ז\"ל כאן יעו\"ש דהך סוגיא דלא כמרן וכן סוגיית שבת דף קל\"ג ע\"א ואי איכא אחר ליעבד אחר דאמר רשב\"ל וכו' וכמ\"ש שם יעו\"ש וכ\"כ התוס' שם דף ק\"ל ע\"ב ד\"ה שלא יעו\"ש ונמצא התוס' דהתם והכא שוין וכהסוגיות הנ\"ל והיינו כהש\"ך ז\"ל. אך ע\"פ סברת מרן זו לא מייתבא מ\"ש מהר\"י אשכנזי שם בשער המלך שהבאתי עוד שם בס' אגורה באהלך דלדברי התוס' בשבועות מילה בשבת יהיה ע\"י קטן או נכרי וכו' יעו\"ש, די\"ל דקרא דוביום אפי' בשבת אתי להיכא דליכא נכרי וגוי וא\"כ קושיית מהרי\"א שפיר קשיא אף לדברי מרן אלו, ועיי\"ש שתירצתי דבנכרי וקטן איכא פיקוח נפש ושפיר דחוני בזה דמאן דמותיב שפיר קא מותיב דהקושיא היא למ\"ד דמילת נכרי כשרה מדאורייתא וכדאיתא פרק אין מעמידין דלרבנן דר\"ע אפי' מדרבנן כשר באחר עומד על גביו וכן בקטן נמי לכו\"ע קטן מל ולא חיישי רבנן למידי. ואמת יהגה חכי דכשכתבתי התירוץ הזה היה בע\"פ בלי ראות ספר וקושיית מהרי\"א במקומה עומדת וכעת נראה לתרץ ע\"פ מ\"ש רבינו פ\"ה מהל' שבת ה\"ד וז\"ל כשעושין וכו' לא ע\"י נכרי וקטנים וכו' וכתב מרן שמא יאמרו הרואים בקושי התירו וכו' ויבוא הדבר לשלא ימצאו נכרים וקטנים ולא ירצו לחלל שבת ע\"י גדולי ישראל וכו' אלו דבריו בקיצור, ואף אנו נאמר הכא שמא יאמרו הרואים בקושי התירו ולא ימצאו נכרים וקטנים למול וכמעט יעבור היום ולא נימול בשבת והתורה אמרה ביום אפילו בשבת.<br><b> ועוד</b> נראה לומר ע\"פ מ\"ש התוס' פ' ר\"א [דמילה] דף ק\"ל ע\"א ד\"ה ר\"א שהקשו וז\"ל וא\"ת יביאו התינוק אצל כלי וכו' ועוד י\"ל כיון דיותר בקל יביא הכלי משיביא התינוק שרי ר\"א כדי למהר המצוה כדמוכח בש\"ס וכו' יעו\"ש, נמצא דלר\"א עברינן אדאורייתא אף שאפשר לקיים המצוה בלא\"ה כדי לקיים המצוה מהר וא\"כ לדידן ממנו ניקח ומהלינן בשבת ע\"י ישראל ולא ע\"י נכרי וקטן כדי למהר המצוה ולא לחזור אחר נכרי וקטן וק\"ל.<br><b> ודע</b> שתירוץ ב' זאת של התוס' לא אזלא עם מה שתירצו שם בעמוד ב' ד\"ה ומי שרי שכתבו וי\"ל דכה\"ג לא הוה שרי רבי אליעזר כיון דיכול להביא בדרך מעורבת בהיתר גמור וכו' עכ\"ד, דהא הכא לתירוץ זה להביא תינוק הוי היתר גמור דהחי נושא את עצמו דדוקא ברוכב ע\"ג בהמה אף דהחי נושא את עצמו איכא איסורא דרבנן שמא יחתוך זמורה ברם באדם הנושא את החי ליכא איסורא כלל ואפ\"ה כתבו דכדי למהר עברינן אדאורייתא אף דיכול לעשות בהיתר גמור וזה כתבתי ממ\"ש התוס' דליכא איסור שבת כלל ושוב ראיתי להרב חידושי הלכות [מהרש\"א] שכתב דאיכא איסורא דרבנן יעו\"ש.<br><b> ברם</b> מ\"ש עוד החידושי הלכות בכוונתם דלאו [נחתי] לאקשויי מכח דריש לקיש דכל מקום שאתה יכול לקיים שניהם מוטב ואי לאו יבוא עשה וידחה לא תעשה אלא דמסברא נחתי להקשות אמאי לא נקט תיקון וכו' לא יכולתי הבינו דהא בהדיא כתבו דהשתא ליכא איסור שבת כלל וכן מהראיה שהביאו לתירוצם מההיא דפעם א' ואם כן נראה דהכל א' ולקמן [ד\"ה שלא ברצון] הביאו דברי רשב\"א לחוד ולא תירצו, דסמכו אדהכא, ומ\"מ התי' יוצא לדידן דאמירה לנכרי וכ\"ש לקטן שבות ודוק. ודע דבעיוני בזה ראיתי לרש\"י בנזיר שם (והוא מפרש אחר) שכתב כדר\"ל דאמר ר\"ל כל מקום שאתה מוצא עשה כגון גדילים תעשה לך ולא תעשה כגון לא תלבש שעטנז לקיים את שניהם דלטלית של צמר ציצית של צמר ולשל פשתן ציצית של פשתן ואם אי אתה יכול לקיים שניהם כגון מילה בצרעת וכו' עכ\"ל. ולא ידעתי אמאי נייד למצוא אי אתה יכול לקיים שניהם במילה בצרעת והא בציצית גופיה איכא ג\"כ אי אתה יכול לקיים שניהם כגון בטלית של פשתן תכלת שהוא עמרא דאי אפשר לקיים המצוה בלא העברת הלאו ומדלא כתב הכי נראה דס\"ל דזה לא מקרי אי אתה יכול לקיים שניהם דהא יכול לקיים שניהם דיעשה טלית של צמר ובחוטי תכלת שהוא הכל של צמר ואינו עובר הלאו דלא תלבש שעטנז והא ליתא או כמ\"ש מרן ז\"ל דא\"כ כלאים דשרייה רחמנא היכי משכחת לה או כמ\"ש התוס' דבטלית של פשתן חשיב אי אפשר לקיים שניהם וכ\"כ רש\"י במנחות דף מ' וז\"ל אבל תכלת דצמר דאי אפשר במינו דכל תכלת צמר [הו\"א] רמינן אי לאו משום גזרה דקלא אילן, ועיין עוד שם מ\"ש רש\"י בנוסחאות שונות באופן שדברי המפרש בנזיר קשים.<br><b> וראיתי</b> להתוס' שם ד\"ה כיון וכו' לעיל וכו' א\"נ מדאורייתא שרייה וכו' דכלאים ממש הותר אצל ציצית ולא משום דחיה והא דמסקינן לעיל דפוטר היינו מדאורייתא וכו' אלו דבריהם וקשה לי דא\"כ דכלאים בציצית היתר גמור הוא ולא דחוי היכי פשיט מיניה ביבמות (ד\"ד) [דף ג'-ד'] דאתי עשה ודחי לא תעשה דקאמר התם ותו לא תעשה גרידא מנלן דדחי דכתב לא תלבש שעטנז גדילים תעשה לך וכתב רש\"י אלמא אתי עשה ודחי ל\"ת, הא שאני התם דהוי היתר ולא דיחוי וכעת קשה, וא\"כ לפי זה צ\"ל כמו שכתבו התוס' עוד א\"נ מסקנא לא קיימא הכי ונשאר מסקנא כדסלקא דעתין דכלאים בציצית הוי דיחוי וכן נראה שהוא דעת רש\"י שם ואף שסתם והוא ברור. והנה מתוך דברינו אלה ונראין אמת ויציב דכלאים בציצית הוי דיחוי ולא היתר נראה דאין מקום אחרי נשיקת ידיו ורגליו למ\"ש הרא\"ם בתוספותיו על הסמ\"ג הלכות מגילה סי' ג' על מה שפי' רש\"י גבי גדול כבוד הבריות כגון זקן ואינו לפי כבודו שדוחה לאו דלא תוכ�� להתעלם יעו\"ש בברכות דף כ' ע\"א ברש\"י ותוס' ד\"ה שב ועל תעשה שאני שכתבו על פי' רש\"י ולא נהירא וכו' וכתב הרא\"ם על דבריהם וז\"ל ונראה דלק\"מ דשאני טומאה דבההוא גופיה דאזהרת בל יטמא מפרש קרא בעמיו לאפוקי מ\"מ כי היכי דמפרש גבי טומאה כי אם לשארו לאפוקי קרובים אבל אזהרת לא תוכל להתעלם דלא מפרש בה מלבד זקן וכן באזהרת שבת דלא מפרש בה מלבד מילה ופסח ותמיד הו\"ל אזהרה לכל ישראל והדר מפיק זקן ותמיד ופסח ומילה וכו' אלו דבריו, וכלאים בציצית הוי תברתיה דהוי זה בצד זה לומר אף דאסרתי כלאים מלבד ציצית דלא אסרתי והוי כמו בעמיו וכי אם לשארו ואפ\"ה נדחה קרו לה ולא היתר ונמצא שפיר מקשו התוס'. ומתוך הכתוב מדברי התוס' והרא\"ם הראת לדעת דמילה היא דחויה וכדכתיבנא שם בפשיטות בס' אגורה באהלך."
+            ],
+            [
+                "<b>וסומא </b>\n<b> חייב בציצית וכו'.</b> פרק התכלת דף מ\"ג והוי ככו\"ע דרבנן נמי ס\"ל הכי במכל שכן דכסות לילה וכמ\"ש רש\"י שם, וקרא דוראיתם אותו מוקמי ליה לראה מצוה זאת וזכור מצוה אחרת. ודבריו סתרי למ\"ש רש\"י בסוכה דף י\"א גבי הא דרב עמרם חסידא יעו\"ש, ועיין מ\"ש לעיל בהל' א'. וכן קשה לגאון הביאו הרא\"ש הלכות תפילין וז\"ל סומא פטור מן הציצית ומן התפילין דכתיב וראיתם אותו פרט לסומא ותמה עליו הרא\"ש דוראיתם בסומא הוא דכתיב וכו' והא הוכחנו דלכו\"ע סומא חייב בציצית ואיך כתב דפטור מדכתיב וראיתם, גם הרא\"ש למה לא תמה עליו כן. ומדברי הרב יד אהרן הגהת הטור בהלצתו לטובה על הרא\"ש סי' י\"ז מוכח דס\"ל דלרבנן סומא פטור כמ\"ש רש\"י בסוכה, וזה אינו כמ\"ש. אך קשה שם בש\"ס אמאי לא מוקים קרא דוראיתם אותו לרבנן למעט כסות סומא דפטור, וי\"ל דכל היכא דמצינן לאשוינהו טפי עדיף. ושם בתוספות סוף ד\"ה ור\"ש פוטר כתבו וז\"ל וה\"נ אין להקשות דנדרוש כי היכי דמרבינן גבי אכילת מצה דהתם שאני דכתיבי בחד קרא עכ\"ל. ר\"ל כיון דכתיבי בחד קרא אמרינן כי היכי דנתרבו להא נתרבו להא וכ\"כ בערכין דף ג' הואיל ואיתרבו לאכילת חמץ איתרבו לאכילת מצה, ולכאורה דבריהם אינם מובנים דזה עצמו תמיה לן דמאי שנא זה מזה ומה מתרצי, אלא דרצונן לומר דכיון דמחד קרא נינהו מיתרבו לכולהו והכא בציצית היינו מכח דהוקשה כל התורה כולה לתפילין וכמ\"ש שם ודבריהם עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר. ובזה נתיישב מה שהקשה הרב יד אהרן הי\"ו באו\"ח סימן י\"ז היכי קאמר בש\"ס גבי כהנים נהי וכו' מכלל דאי הוו פטירי מכלאים מכל וכל הוו פטירי מציצית והא אינם בחד קרא יעו\"ש ודוק. ומ\"מ מתוך מ\"ש התוס' יבמות דף ד' מוכח דמ\"ש הכא כיון דמחד קרא הוא היקש כלומר וכאן הוא סמיכות, וכבר זה עצמו דחו הם עצמם מהא דאיתא בש\"ס כהנים אצטריכא ליה והיא ממש קושיית הרב יד אהרן נר\"ו."
+            ],
+            [
+                "<b>מותר </b>\n<b> לאדם ללבוש ציצית בלילה בין בחול בין בשבת וכו'.</b> וכ\"כ פי\"ט מהלכות שבת. ויש להקשות לפי מ\"ש מרן הב\"י בסי' כ\"ט הל' תפילין וז\"ל ולפ\"ז צ\"ל שמ\"ש רבינו דבערב שבת בין השמשות צריך להסירם לא משום דאסור להניחם הוא אלא משום דכיון דאינו זמן חיובם צריך להסירם דחיישינן דילמא נפיק בהו לרשות הרבים ואע\"ג דמדאורייתא לא מיתסר למיפק בהו לא הוי גזרה לגזרה דכיון דאין לו צורך להניחם אפילו למידי דרבנן חיישינן עכ\"ל, א\"כ גם בציצית יהא אסור ג\"כ לעבור ברה\"ר שמא יפסוק ואף דהוי גזרה לגזרה מכל מקום כיון דא\"צ כלל (להניחם) [ללבשו] בלילה כיון דלאו זמן ציצית, ובהדיא התירו להעביר ברה\"ר. ונראה לח��ק דשאני גבי ציצית שהוא לבוש וכיון שצריך ללובשו בשעה זאת אין לעשות גזרה לגזרה ברם גבי תפילין דליכא מצוה בלבישתם ולא הנאה לגוף שאינו לבוש וכיון שאין צורך כלל גזרינן גזרה לגזרה.",
+                "<b>וכיצד </b>\n<b> מברך וכו' להתעטף בציצית.</b> וכ\"כ בטור או\"ח סי' כ\"ב נתעטף מברך להתעטף וכו', ודקדק הב\"ח דלמה שנה פרקו פעמים דהא כתבו בסי' ח', ותירץ וז\"ל ושנאו הכא להורות דאע\"פ שמברך שהחיינו על עשיית הציצית ונתעטף בה מיד אפ\"ה לאחר העטיפה צריך לברך להתעטף ואע\"ג שאינו עובר לעשייתן ממה שעבר עכ\"ל. ור\"ל דכיון דאיכא ברכת שהחיינו מתעכב בזה ולא נשאר שהות לברך ברכת ציצית קודם עטיפה כי היכי דתיהוי עובר לעשייתן אלו דבריו. ותמהני דלא זו הדרך לברך תחילה שהחיינו ואח\"כ ברכת המצוה אלא בהיפך וכן כתב הטור הל' לולב סי' תרנ\"א וכן הוא ודאי בכל המצוות וכן בברכת הנהנין וא\"כ אין מובן לדבריו. ומ\"ש הטור תחילה ברכת שהחיינו היינו משום דקאי דמברך אותה בשעת קניה ולא בשעת עטיפה. והנראה לי הוא דאתא לאשמועינן דאפילו אחר שנתעטף בה מברך וליכא בזה עובר לעשייתן וכמ\"ש הב\"ח דכן משמע מלשון התוספתא נתעטף בה מברך להתעטף בציצית ומשמע אחר שנתעטף וכן דקדק הרא\"ש ז\"ל בסוכה פ' לולב וערבה סי' ג' וז\"ל נתעטף וכו' אלמא אע\"פ שכבר נתעטף אומר אקב\"ו להתעטף וכו' לפי שהמצוה נמשכת כל זמן שהוא מעוטף ועומד וק\"ל.",
+                "<b> וכיצד</b>\n<b> מברך וכו' להתעטף בציצית.</b> הרב הלבוש סי' ח' האריך להוכיח שיברך הבי\"ת בשו\"א ולא בפת\"ח יעו\"ש באו\"ח סי' ח'. והשיירי כנה\"ג כתב ומנהג המדקדקים כהרב הלבוש וכן הוא היה נוהג ברם הרב בית דוד שילש ג' סברות נגד סברא זו, הב\"ח ומצת שמורים והרב צמח יעו\"ש שכתב בשמם שצ\"ל בפת\"ח. ברם מ\"ש משם הרב צמח בפת\"ח הוא תמוה אצלי לפי מה שראיתי לשונו וז\"ל ולכן צ\"ל בציצית כפי לשון הלבוש עכ\"ל, ואין להגיה שום הג\"ה לפי שדבריו סובבים הולכים על דברי הרב נגיד ומצוה שמדבריו נראה ברור כדעת הלבוש והשתא הכא נמצא הרב הלבוש והשיירי כנה\"ג והנגיד ומצוה והרב צמח סברי דיברך בשו\"א ומה גם שהוא על דרך הסוד ואין בידי להכריע.<br><b> והטור</b> או\"ח סי' ח' כתב יתעטף בציצית מעומד ופירושו דגם הברכה יהיה מעומד וכמ\"ש מדברי רש\"י ז\"ל שם והכי הוי ריהטא דלישנא יתעטף בציצית מעומד ויברך כך וקאי גם לברכה, ומה שהפסיק באמצע וכתב וסדר עטיפתו אגב דכתב יתעטף פירש הסדר והלשון נרדף ולכן מרן בספר הקצר נשמר מזה והרחיק את הקרוב וקירב את הרחוק וכתב יתעטף בציצית ויברך מעומד ואח\"כ כתב סדר העטיפה ומעומד שכתב קאי גם לעטיפה.<br><b> והבית</b> חדש כתב משם סמ\"ק דשאר פוסקים דגמרי לה מגזירה שוה דלכם לכם מספירת העומר, ולא קשיא גזירא שוה למה לי דהא גרסינן בירושלמי כל הברכות מעומד דאין זה אלא בברכת המצוות וכו' אך קשה ממילה ולולב דמפיק לה משום דכתיב לכם תיפוק ליה שהם ברכת המצוות וצ\"ע עכ\"ל. ולי נראה דצריך לכם לעכב דלשאר ברכות אינם דוקא למצוה מן המובחר וכמ\"ש הר\"ד אבודרהם ז\"ל וצריך לברך מעומד ושש מצוות הן עומר לבנה ציצית שופר לולב מילה ואנו למדים באלו מג\"ש מלכם לכם ויש מצות אחרות שמברכים עליהם מעומד לכתחילה ואם לא בירך מעומד אין לחוש כגון הלל וכו', נמצא דיש הפרש בין שש אלו להשאר ולכן איצטריך לכם בכולהו הנך. ואף להי\"א שהביא הרד\"א שם נראה דלא פליג ע\"ז וכמו שהבין הרב דרכי נועם חלק או\"ח סי' ג', אלא הכי פירושו וי\"א כלל לזה כי כל מצוה שאין בה הנאה מברכין עליה מעומד עכ\"ל, כלומר כמו סימן לדבר לאיזה ברכות ראוי לברך מעומד בין למצוה מן המובחר בין להנך דכתיב לכם, מצוה שאין בה הנאה ולא פליג אדלעיל וכן מתפרשין דברי הארחות חיים שחילק בין ברכת הנהנים לברכת המצוות דהיינו לכולם בכולל ברם יש הפרש בין הנך דכתיב בהו לכם להשאר, וחילק בהכי משום דהירושלמי לפי האמת איירי בהכי בכולהו כדעת הרד\"א.<br><b> ובטלית</b> קטן כתב מרן בב\"י סי' ח' דמברכין עליו להתעטף ולא על מצות ציצית. והקשה הרב בני חיי משם מורו זקינו דסותר עצמו ממ\"ש בספר הקצר דכתב שם דיכול לברך להתעטף מכלל דעיקר ברכתו היא על מצות ציצית. ולתרץ זה מצאתי כתוב דמ\"ש יכול היינו דיכול לברך להתלבש וכמ\"ש מהרי\"ל הביאו החבי\"ב יעו\"ש. ולי לא נהירא דהיכן כתיבא סברה זאת כי היכי דליסמוך מרן עלה נוסח זה לא נמצא למי מקדושים דקדים למרן דלא הזכיר כן בב\"י. ולענ\"ד פשוט דמ\"ש מרן יכול ר\"ל דיש לברך כן אף דליכא עיטוף ולשון יכול ר\"ל שפיר שייך לשון זה.",
+                "<b> ואינו</b>\n<b> מברך על הציצית בשעת עשייתה וכו'.</b> והקשה המג\"א ז\"ל סי' י\"ט ס\"ק א' דמאי שנא ממזוזה דקי\"ל שצריך לברך כשקובעה דהתם נמי קי\"ל חובת הדר הוא דכל זמן שאינו דר בתוכה פטור ממזוזה וכו'. והרב יד אהרן תירץ וז\"ל ולי נראה דלא דמי כלל רק דכתיבת המזוזה עם עשיית הציצית הכל אחד וכשם דבעשיית הציצית ליכא ברכה כן בכתיבת המזוזה ליכא ברכה נמצא דציצית ומזוזה כחדא סלקין וכו' יעו\"ש. ואני אפרש קושיית המג\"א אשר בזה אין מובן לדברי הרב יד אהרן נר\"ו והוא דקשיא ליה דמאי שנא מציצית דכי היכי דבציצית אין לברך על עשייתה מטעם דבשעת עשייה ליכא מצוה כי אם בלבישה ואז חייב ומברך כן במזוזה שהיא חובת הדר דאי אינו דר בה פטור נמצא דכשקובעה ואינו דר בה פטור באותו זמן ואינו חייב לברך אלא בנכנס לדור בה וא\"כ למה מברך בקובעה נמצא דלבישת הטלית ונכנס לדור בבית דומה בדומה וא\"כ מה ירווח בדמיונו.<br><b> ועוד</b> יש לדקדק בדבריו דאימא דכתיבת המזוזה דומה לטויית החוטין או שזירתן והוי דומה בדומה באופן שדברי המג\"א נכונים. וראיתי להרב בני חיי ציין בשם המג\"א שאם היה לבוש ציצית ונפסקו לו והטיל בו ציציות אחרות שמברך אקב\"ו לעשות ציצית ואחריו נמשך היד אהרן נר\"ו ודבריהם תמוהים דהמג\"א חזר בו שכתב וז\"ל ואה\"נ וכו' מברך לעשות ציצית כמו במזוזה מיהו י\"ל שאחר מיד שנפסק מחוייב לפושטו לתקנו וכו', הרי שחזר בו מטעם דכיון דמחוייב לפושטו מיד כשעושהו הרי אינו לבוש בו ולכן אינו מברך לעשות ציצית וז\"ש ומיהו וכו'. ולדעתם קשה דאיך הוי נותן טעם שיברך כן משום דמיד כשנפסק חייב לפושטו אדרבא כלפי לייא וכמ\"ש."
+            ],
+            [
+                "<b>נפסקו </b>\n<b> לו חוטי לבן וכו' זורקן באשפה וכו'.</b> ובטור סי' כ\"א כתב ציצית וכו' ויכול לזורקן וליכנס בהם לבית הכסא ויראה דאפילו בעודן במצוותן מותר להשתמש בהן עכ\"ל. פי' דבריו ע\"פ מ\"ש התוס' בשבת דף כ\"ו יעו\"ש ותורף דבריהם וז\"ל וא\"כ לא דמי לכל האיסורין לנר חנוכה לא דמי דשם מיירי שרוצה להשתמש בשעה שיש חיוב להיות הנר דולק לא כן ציצית דבשעה שמשתמש אינו מבקש בעת ההיא שיהיה עליו שם מצוה יעו\"ש.<br><b> ואני</b> תם לא אדע שכו\"ל דברים אלו שהם לכאורה קשי ההבנה דעדיין מאי שנא טלית מנר חנוכה דהא גלוי וידוע הוא דכל שעה שלובש ד' כנפות בלא ציצית עובר בעשה דגדילים תעשה לך וא\"כ כשלובשו אי מבטלו לציצית כשמשתמש בו ואינו רוצה שיהיה שם מצוה עובר בעשה וא\"כ איך אפשר ינוח דעתו של זה בביטולו לעבור עליו בעשה הא ודאי ליתא. ועוד לו יהי דיהבינן ליה כל דיליה ונאמר דכשרוצה להשתמש בו אינו רוצה שיהיה שם מצוה עליו ואע\"ג דעובר בעשה א\"כ כ\"ש בנר חנוכה דבשעה שמשתמש ממנו מבטל למצוה ואף שהוא חיוב באותה שעה להדליק מה בכך. ומ\"ש הב\"ח בדברי הטור הוא נאה ומתקבל ומה שתמה עליו הט\"ז וז\"ל וזה תימה דבהא ודאי גם השאילתות מודים דמותר ומנא ליה דאוסר עכ\"ל, ולענ\"ד הטור טעמו ונימוקו עמו לדקדק מדברי השאילתות דאוסר אפילו בזה מדכתב אסור וכו' למעבד צרכיהון במידי דעביד למיפק ביה ידי חובת מצוה כגון חוטין הקבועין וכו', ומהאי לישנא משמע בהדיא דאף דבאותה שעה לא עביד מצוה אסור וזה ג\"כ מ\"ש והושענא לאורוחי ביה אף דבאותה שעה לא עביד מצוה כגון דעביד אחר שיצא ידי חובת נטילה ועביד לצאת למחר ידי חובתו וכו', וז\"ש הטור בסוף דבריו לדחות לדברי השאילתות שאינו דומה לדם דדם שאני כשמכסה ברגל עושה המצוה דרך בזיון וכיון דהוי בשעת עשית המצוה אסורה מה שאין כן כאן דבשעה שמשתמש בו אינו עושה מצוה כי הוא כלי קופסא באותה שעה ושפתיים ישק.<br><b> אך</b> קשה מה שסיים הב\"ח וז\"ל ומ\"ש במקצת ספרים בסוף הסי' וכ\"כ הרמב\"ם מותר ליכנס בציצית לבית הכסא ולבית המרחץ ר\"ל כיון דמתיר ליכנס לבית הכסא ולבית המרחץ אלמא דלא אסרו אלא לעשות המצוה דרך בזיון וכל שאינו בשעת המצוה שרי עכ\"ל, ושותיה דמר לא ידענא דהא כשלובשו הרי הוא מקיים המצוה שמחוייב אז להטיל ציצית והרי זה דומה לנר חנוכה ממש דבשעת הדלקתן מקיים המצוה ואסור ליהנות מהם וכמ\"ש הוא עצמו דבזה מודה הטור ואיך בציצית סובר דבשעת לבישתו אינו מקיים המצוה עד שמזה נסתייע ממ\"ש הרמב\"ם. ולי יראה ע\"פ דרכו דלעולם בשעת עשיית המצוה אסור להשתמש בו והא דשרי ליכנס בו לבית הכסא היינו משום דבזה ליכא שום בזיון דאינו משתמש בו כלום ומ\"ש וליכנס בהם לבית הכסא לאו משום בזיון נגע בה לומר דאף דאיכא בזיון שרי אלא מלתא באפי נפשה והיינו מההיא דפרק התכלת וכמ\"ש מרן ז\"ל ובזה ליכא בזיון דמעולם אין סברא שיפשוט אדם לבושו כדי לעשות צרכיו דלעולם צריך לנהוג בו כמו לבוש וז\"ש וכ\"כ הרמב\"ם מותר לאדם ליכנס לבית הכסא וכו' כלומר דאף דס\"ל דלא אמרו דתשמישי קדושה נזרקין אלא דוקא אחר שנעשו מצותן ולא קודם וכדעת השאילתות וכמ\"ש מרן לדעתו אפ\"ה מתיר ליכנס עמו לבית הכסא נמצא דבזה ליכא בזיון וא\"כ משו\"ה מתיר אני ג\"כ אף שהיא שעת המצוה.<br><b> והנה</b> בנימוק\"י הל' ציצית כתב ג\"כ בשם גאון דמותר ליכנס בציצית לבית הכסא והביא הוא ראיה מדאיתא פ' התכלת דרב יהודה הוה מברך כל צפרא להתעטף בציצית משום דקסבר כל זמן שמניחה מברך עליה וכו' הביאו הב\"י סי' כ\"א יעו\"ש. ולענ\"ד נראה להביא ראיה מדאמר פרק לולב וערבה רבא הוה קאי ועייל לבית הכסא ונפיק ומשי ידיה ומנח תפילין ומברך וכי איצטריך זמנא אחרינא וכו' ומשי ידיה ומנח תפלין וכו' ואינו מזכיר הנחת ציצית נראה שלא היה מסלקו כדי ליכנס לבית הכסא ואין לדחות דלעולם שהיה מסלקו ואינו מזכירו כמו שאינו מזכיר לבישתו בתחילת היום דמה שאינו מזכירו משום שהיה ישן עמו וכדקא ס\"ד בש\"ס בפרק התכלת לדעת רב יהודה דרמי תכלתא וכו' ומדקא ס\"ד התם כן ש\"מ דכך היה מנהגם וכן היה נוהג רבא ולא היה מברך בבוקר דהיה סובר לילה זמן ציצית הוא כרבנן ואין לילה מפסיקו או אפילו כר\"ש וכסות המיוחד ליום ולילה חייב וכדעת הרא\"ש וטור וסייעתיהו בסי' י\"ח יעו\"ש, ברם אי אסור לילך לבית הכסא עמו והיה מסלקו היה צריך להזכיר לבישתו אלא ודאי דליכא איסורא בזה ובראיית הנימוק\"י שדי נרגא הרב יד אהרן יצ\"ו דלעולם שהיה מסיר הטלית כשהיה נכנס לבית הכסא ומה שלא היה מברך בלבישתו משום שהיה בדעתו ללובשו מיד דא\"צ לברך וכמ\"ש הטור סי' ח'.<br><b> ולענ\"ד</b> ראייתו ברורה דמוכח שם לדעת ר' יהודה דאפי' בדעתו ללובשו מיד דליכא היסח הדעת צריך לברך מדמותיב הש\"ס שם אי הכי כל שעתא ושעתא נמי וכו' ומאי קושיא כיון שהיה בדעתו ללובשו וליכא היסח הדעת א\"צ לברך ודאי דס\"ל דאפ\"ה צריך לברך וא\"כ כשהיה פושטו ליכנס לבית הכסא צריך לברך בלבישתו ואיך הוי דוקא בצפרא ודאי מוכח דא\"צ לפושטו ברם לדעת הטור דס\"ל דכל דליכא היסח הדעת א\"צ לברך אין ראיית הנימוק\"י ראיה וצריך להביא ראיה כמ\"ש לענ\"ד מההיא דפרק לולב וערבה. אך קשה להטור דס\"ל דכל דליכא היסח הדעת א\"צ לברך מש\"ס זאת דפרק התכלת דמשמע דאפילו דליכא היסח הדעת צריך לברך וכמ\"ש מדמותיב הש\"ס כל שעתא ושעתא וכו'. ומכל הכתוב ראיה למ\"ש המג\"א סי' כ\"א בשם האר\"י דיש לשכב בלילה בטלית קטן והביא ראיה ושדי נרגא יעו\"ש, וכ\"כ הרא\"ש בתשובה כלל ב' סי' י\"ג הביאו ב\"י סי' ח' יעו\"ש. ועיין בטור סי' כ\"א מ\"ש בשם השאלתות ומ\"ש בב\"י עליו וז\"ל ואיני מבין דבריו עד והא דקאמר בשאלתות עד דהא אין יוצאין בחסר וכו' יעו\"ש.<br><b> ולענ\"ד</b> דבריו תמוהים דאיך אפשר לומר דמ\"ש בשאילתות ואתרוג דמצוה למיכליה היינו כשאין בו יותר מכביצה או ביום ראשון דאין יוצאין בחסר וכו' הא במציאות אלו פסול מדינא ואינו יוצא ידי חובה והשאילתות בפירוש מתורת בזיון נגע בה וכמ\"ש ברור בדבריו."
+            ],
+            [
+                "<b>ואם </b>\n<b> נתכסה בלא ציצית הרי ביטל מצות עשה וכו'.</b> סתמו כפירושו דבין בחול בין בשבת כל דמתכסה בלא ציצית עובר על ביטול מצות עשה והיינו כסברת הר\"ר שלמה הביאו המרדכי הובא בב\"י או\"ח סי' י\"ג ברם ר\"י השיב עליו דלא אמר הכתוב לא תלבש בגד שיש לו ד' כנפים בלא ציצית דאז ודאי היה הדין עמו דגם בשבת עובר אלא מצות עשה גרידא להטיל בו ציצית ומ\"מ אין הטלית אסור וגם אין עובר אם הוא שבת כיון שאינו יכול להטיל בו ציצית משא\"כ בחול דעובר כיון דיכול להטיל אלו דבריו. והנה על סברא זאת הקשה המג\"א סי' הנזכר ס\"ק ח' מש\"ס שבת דף קל\"א ריש ע\"ב דאמרו שם למ\"ד ציצית חובת טלית אם קיימו בביתו בלא ציצית עובר בעשה אפילו בשבת וא\"כ למ\"ד דציצית חובת גברא למה יהא מותר ללובשו בשבת מן התורה בלא ציצית וכו' ע\"כ. וראיתי להרב לשון למודים חלק או\"ח סי' ח' כתב דלא דמי כלל דיש הפרש ממ\"ד חובת מנא למ\"ד חובת גברא דמ\"ד חובת מנא לעולם חיובא רמיא עליה וליכא אופן לפטור משו\"ה חייב גם בשבת משא\"כ למ\"ד חובת גברא כיון דאיתיה בתקנתא שאינו לובשו ואי נמי לובשו יכול לפושטו א\"כ עשה דהטל ציצית לאו בשבת וכו' יעו\"ש שהאריך.<br><b> ולענ\"ד</b> מאן דמותיב שפיר קא מותיב דמידי הוא טעמא דפטר הר\"י ז\"ל כשהוא שבת דליכא איסור עשה משום דלא כתב קרא לא תלבש בגד וכו' אלא מצות עשה להטיל ציצית בד' כנפות והרי זה דומיא דמעקה ומזוזה דלא אסר הכתוב לדור אלא הטיל הכתוב לעשות מעקה ומזוזה וא\"כ כשלובש הד' כנפות ואינו יכול לצייץ בו ציצית ליכא איסור עשה א\"כ גם למ\"ד חובת מנא לא אמר הכתוב לא יהא לך בגד בת ד' בלא ציצית אלא הטל ציצית וכל שהוא שבת דאי אפשר להטיל למה יהיה עליו איסור ואמרו בש\"ס דאם לא מטעם דיכול להפקירן חייב להטיל בו ציצית וביטול דבריו שהאריך שם הוא זה דלמ\"ד חובת מנא משום דיכול להפקירו נפטר ממצות עשה וחייב אם צייץ בשבת הא לא היה טעם דיכול להפקירן חייב לצייץ בשבת הכי נמי למ\"ד חובת גברא כיון דיכול שלא ללובשו וליפטר ממצות עשה חייב אם צייץ בשבת הא אי ליכא טעמא דיכול שלא ללובשו היה חייב לצייץ בשבת נמצא דליכא פיטורא דהטלת ציצית משום דלא אמרה תורה לא תלבש אלא הטל ציצית אלא הכל שוה וא\"כ כדי ליפטר בשבת צריך שלא ילבשנו ואם לבש צריך לפושטו דומיא דלמ\"ד חובת מנא שכדי שיפטר מהטלת ציצית צריך שיפקירנו ולכן אם צייץ בשבת חייב דאיתא בתקנתא דהפקר וכל דלא הפקירו עובר האיסור עשה ומ\"מ אינו יכול לצייץ בשבת. היוצא מן האמור דאיסורא איכא גם בשבת אם לובשו למ\"ד חובת גברא וכן למ\"ד חובת מנא אם אינו מפקירו.<br><b> ובתוך</b> דבריו כן תמה בדברי התוס' דיבמות דף צ' ד\"ה כולהו וז\"ל ואיברא דהתם צריך למיהב טעמא דנהי דיכולין לגזור ולאסור תכלת דהותר מן התורה משום גזירה מ\"מ להתירו שילבשנו בלא ציצית אין כח וכו' אלו דבריו בקיצור נמרץ. ולא ידעתי את שיחו דהא כתבו התוס' טעם לחקירה הלזו דמעיקרא בתחילת הלבישה לא חייביה קרא עד אחר העיטוף ואחר העיטוף הוא דרמי רחמנא עליה מצות ציצית וכיון שכן כשאינו מטיל ציצית הוי שב ואל תעשה ומשום גזרה דרבנן פטרוהו ממצות ציצית נמצא דבתחילת הלבישה לאו מהיתר חכמים הוא שהתירוהו אלא התורה התירתו והיתר חכמים הוא אחר הלבישה שהוא שב ואל תעשה ועיי\"ש שהביא דברי התוס' דפרק אלו נערות דף מ' ד\"ה כגון כדי ליישב לחקירתו וכתב על דבריהם וז\"ל וכנראה דקשיא להו וכו' יעו\"ש, ובפירוש קשיא להו מאי דקשיא ליה וכוונתם מבוארת לך נא ראה בחידושיי הל' ו' ועיין מה שהקשה עוד המג\"א דלמה יהא אסור ללובשו אפילו בחול וכו' ועיין בחידושיי פ\"י מהל' כלאים הכ\"ט מאי דכתיבנא לענ\"ד."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Yitzchak Yeranen/Sefer Ahavah/Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Fringes/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,98 @@
+{
+    "title": "Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Fringes",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yitzchak_Yeranen_on_Mishneh_Torah,_Fringes",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>ואין </b>\n<b> לחוטי הענף מנין מן התורה.</b> ועיין מ\"ש מרן וז\"ל (א\"ק) [ומ\"מ יש לתמוה] וכו' וצ\"ע. וקשה דמאי קושיא הא הניח הנחה דבתורה לא נתפרש אלא מדברי סופרים."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>התכלת </b>\n<b> אינו מעכב את הלבן והלבן אינו מעכב וכו'.</b> ומה שיש לעמוד בדברי רבינו יעו\"ש בפרק זה הל' י\"ח בדברי מרן, וכאן יישב קצת וז\"ל משמע לי דרבינו אינו מפרש כפירוש רש\"י אלא הכי מפרש לה התינח וכו' אלא תכלת וכו' מאי היא וכו'. והנה פירוש זה שפי' מרן בגמ' לדעת הרמב\"ם קשיא טובא דלא משמע כן בגמ' מכמה אנפי, חדא כשהקשה המקשה תינח וכו' קאי אתירוץ שתירץ לא נצרכה אלא לסדין בציצית דמצוה לאקדומי לבן ברישא וכו' ואי אקדים תכלת ללבן לית לן בה נמצא דאוקי לרישא בקדימה ולעולם דאיכא שניהם ועל זה קאמר הא תינח וכו' ולדברי מרן דפי' דלא כרך עליהם תכלת איך קאמר הא תינח זאת. ב' מאי קא משני בגמ' לא נצרכא אלא לטלית שכולה תכלת דמצוה לאקדומיה תכלת ברישא וכו' ואי הקושיא היא כפירוש מרן דמשמע דאי לא הטיל אלא חוט תכלת בלבד יצא מאי משני בקדימה. יבוא השלישי והוא שתירצה הגמ' אלא אמר רבא לא נצרכא אלא לגרדומין דאי וכו' תכלת וקאי לבן ואי וכו' לבן וקאי תכלת לית לן בה ע\"כ, ובשלמא לפירוש רש\"י ז\"ל דהא דרבא קאי לכולה מתני' ניחא דנקט דבר והיפכו דהיינו כולה מתני' אלא לפירוש מרן דלא קאי הא דרבא אלא לסיפא דמתני' ורישא כדקיימא קיימא דהיינו אין לו תכלת עושה לבן לבדו לפירושו וא\"כ מאי האי דכפל רבא והכי הו\"ל לומר דאי איגרדם לבן וקאי תכלת דהיינו פירושא דסיפא ולא עוד."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אחד </b>\n<b> משמונה.</b> ועיין מ\"ש הראב\"ד, ומ\"ש עליו מרן שכדבריו כתבו התוס'. פי' שכתבו התוס' כן מהספרי דאילו הם סברי דצריך ב' תכלת וב' לבן. וכתב עוד מרן וז\"ל וטעמו של רבינו מדכתיב פתיל תכלת פתיל חד משמע והכי משמע בספרי. וראיתי להרב מרכבת המשנה נר\"ו דהקשה דהיכי משמע מהספרי דאחד משמונה של תכלת די והא ממ\"ש עוד הסיפרי אין פחות מג' חוטין לדעת בית הלל וד' לדעת בית שמאי וג' חוטין לב\"ה הם השלמים דהיינו ו' וא\"כ חוט אחד דאמר תחילה הוי ג\"כ שלם דהיינו ב' וכן אף אנן נמי תנינן בתוספות בכורות דף ט\"ל ע\"ב סוף ד\"ה כמה וז\"ל ומיהו ג' דקאמרי ב\"ה על כרחינו קודם שנכפלו דג' לא משכחת לאחר שנכפלו וכו', וא\"כ קשה איך הוי רבינו כהספרי."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתב </b> מרן ובעל מגדל עוז וכו' נראה דמפרש וכו'. הרב מרכבת המשנה כתב כוונת המגדל עוז דמ\"ש דהוי למצוה הוא לדעת הראב\"ד דמאי קשיא ליה להר\"מ דאדרבא הדין עמו דההיא דספרי לא לעכב נאמר ולזה כתב כבר העתקתי בסמוך שכתב לחכמי לוניל כלומר זה שכתבתי הוא לדעתי ולדעת הראב\"ד אבל רבינו כבר השיב לחכמי לוניל עכ\"ל. ומוכרחים דבריו אלו ממ\"ש עוד המגדל עוז לישב ההיא דעירובין במופסקין וכו' ואין זה נכנס בתוך דברי תשובת רבינו לחכמי לוניל מוכרח שהוא תירוץ לעצמו להשגת הראב\"ד.<br><b> ברם</b> שאר דברי המגדל עוז תמוהים א' למה שהשיב לההיא דעירובין דלאו השזירה גורם אלא ההפסקה וכו'. ועין רואה מסוגיית הש\"ס בבירור שהשיזור גורם עד לבסוף ההיא דתירץ בשזורין יעו\"ש. וכן ראיתי להרב הנזכר [מרכבת משנה] הרגיש בזה והוסי�� בטענתו עליו ממ\"ש הוא עצמו בפ\"ב ה\"ז עיי\"ש דאזיל ומודה לדעת רבינו דהשיזור עיקר. ועיי\"ש מה שהקשה עוד עליו והצריך עיון."
+            ],
+            [
+                "<b>עיין </b> מה שתפס הרב יד אהרן נר\"ו ממה שפסק רבינו כאן למ\"ש בהל' תפילין, וכן מצאתי כתוב למורי הרב הראב\"ע ז\"ל משם מהר\"ם מלמד ותירץ לו וז\"ל ואפשר לומר במ\"ש התוס' ד\"ה כתנאי וז\"ל תימה דילמא ציצית שאני דבפ\"ק דסוכה דריש גדילים תעשה לך לשם חובך ואי משום דכתיב לך לאות וכו' וזה הוקשה לרבינו ולכך מיישב הכי דהתם כדי דלא תיקשי לרב מוקמי ליה סתמא דש\"ס כרבנן ולשמואל כרשב\"ג דמפורש טפי ואה\"נ דהוה מצי למהוי כרבנן וציצית שאני אלא כדי דלא תיקשי לרב מוקמינן ליה כרשב\"ג אמנם התם דמכח ב\"ה מוכרח סתמא דש\"ס לומר דציצית שאני אם כן מצינן שפיר למימר דאפי' רבנן פסלי בציצית וקיי\"ל כוותייהו בעור של תפילין, ובציצית כשמואל ולא מטעמיה דלדידן אפי' רבנן מודו משום דכתי לך כמו דסברו ב\"ה אי נמי דמצינן למימר למי' דאפי' שמואל מודה בהא והתם שאני דמוקמינן ליה כרשב\"ג משום דלא תירץ לרב כדאמרן עכ\"ל.",
+                "<b> ואין</b>\n<b> עושין מצמר גזול.</b> וכתב מרן נראה דמיירי קודם יאוש עכ\"ל. כוונתו דאי הוה יאוש קני כיון דאיכא ג\"כ שינוי מעשה דלתירוץ זה לא אסיק אדעתיה דהוי שינוי החוזר לברייתו ושניהם צריכי, וקשיא דאי הוה ס\"ד לתירוץ זה דשינוי כזה מועיל ולא הוי חוזר לברייתו א\"כ שפיר קני אפי' בלא יאוש וכמ\"ש רבינו בריש פ\"ב מהל' גזלה דשינוי לחוד קני יעו\"ש. ושוב ראיתי להרב מחנה אפרים הל' גזלה סי' כ\"ט הקשה כן ורצה לפרש דמ\"ש הנימוק\"י דבדאיכא שניהם יאוש ושינוי מעשה קנה היינו אפי' חוזר לברייתו וכמ\"ש הטור סי' שס\"ד דקנה, ורבינו או ס\"ל דליכא יאוש ולכן לא קנה בשינוי כזה או ס\"ל כסברת הרמב\"ן דשינוי החוזר לא מהני אפי' עם יאוש יעו\"ש. והנה אי כוונתו כמו שנראה מפשיטות דבריו דמ\"ש כן הוא לדידיה ולא לדעת מרן ניחא ברם לדעת מרן ז\"ל לא ניחא כלל דאי ס\"ל למרן כן לדעת הנימוק\"י ודאי דדעתו הוא להשוותו עם רבינו וא\"כ לתירוץ זה ניחא ברם לאי נמי נמצא דפליג רבינו עם הנימוק\"י וא\"כ מאי א\"נ דקאמר אין צריך לזה דזה הוא פשט דברי רבינו דפליגי אלא דבא הוא להשוות ולא היה לו לומר אלא מ\"ש בתירוץ א'.<br><b> עוד</b> כתב מרן א\"נ אפי' וכו' עכ\"ל. פי' שגזל צמר מלובנת דאילו בלי ליבון הליבון אינו חוזר לברייתו וכמ\"ש בגמ' ריש פרק הגוזל [קמא]. ושוב ראיתי בס' אדני פז לחכם אשכנזי כתב דאיירי אפי' בלי ליבון והכריח דליבון הוי שינוי החוזר והאמת איתו אמנם אני תמיה דמחוטים לעשותו צמר לא מקרי שינוי החוזר ואמינא לה מהא דאיתא התם הגוזל צמר ועשאן כלים צמר ועשאן בגדים משלם כשעת הגזלה ואמרו בש\"ס הני אין ליבון לא ורמינהי וכו' אמר אביי תנא דידן קתני שינוי דרבנן צמר ועשאן בגדים בצמר טווי דאי בעי סתר ליה ופירש\"י והוי חוטין כמעיקרא, ויש להקשות למה לא פי' צמר ועשאן חוטין דחוזר לברייתו ולמה הלך עד בגדים דכעין זה היא קושיית הגמ' דאמרה אמרי עצים וכו' וכדפירש רש\"י ודאי רש\"י נמוקו עמו דלישנא דמתני' דייק דקתני ועשאן בגדים וה\"ל לומר חוטין אלא ודאי דאיירי דהוה טווי כשגזלה וצמר דנקט לאו דוקא ואעיקרא דדינא תיקשי לן לתנא למה נקט דינו בהכי ולא צמר ועשאו חוטין נראה מזה ודאי דזה מקרי אינו חוזר וא\"כ נראה דצמר וטוואו אינו חוזר לברייתו היפך דברי מרן."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הטיל </b>\n<b> ציצית על ��יצית וכו'.</b> עיין למרן ב\"י סי' י' מ\"ש עליו. ולענ\"ד הוא דוחק גדול חדא דאיך יחד לרבא סברא זאת דמשום דעבר בבל תוסיף לא הוי מן העשוי ואדרבא כלפי לייא וכדקא מותיב ליה רב פפא לפי דרכו זאת. שנית דכפי דרכו נמצא דר\"פ דפליג עליה דרבא (דמתכוון) [במתכוון] להוסיף דלרבא חשיב שפיר כתעשה ולא מן העשוי ולר\"פ חשיב כעשוי א\"כ איך אמר ר\"פ ממאי דגברא לאוסופי וכו' כנראה דאי להוסיף אתי אזיל ומודה ליה וזה אינו כפי דרכו והכי הו\"ל לומר ממאי דכי עבר אבל תוסיף הוי מעשה בהכשר.<br><b> והנראה</b> לענ\"ד הוא דהכי הוי פרושא דשמעתתא לדעת רבינו דהקשו בש\"ס ומי אמר תעשה ולא מן העשוי והאמר ר' זירא הטיל למוטלת כשרה אמר רבא וכו' כלומר פליג אר' זירא השתא בבל תוסיף קאי מעשה לא הוי בתמיה וכיון שכן חשיב מן העשוי ואיך אמרת הטיל למוטלת כשרה אתקיף ליה רב פפא לרבא ממאי וכו' דילמא לבטולי וכו' וא\"כ כשרה כר\"ז והכל נרדף והקושיא הוי עד סוף הענין ומי אמרת תעשה ולא מן העשוי ואסיק בקושיא ואין זה דוחק לפי דרכינו דהא גם לרש\"י אסיק בקושיא אלא שאינו בדרך זה. והא דהביא הש\"ס הא דרבא ור\"פ לפי דרכינו הוא לקיום הא דר\"ז כלומר דהכי קי\"ל, ונמצא לפי דרך זה דבין לרבא בין לר\"פ היכא דמכוון לאוסופי פסול והוי בכל ענין בין דפסיק לקמאי בין לבתראי ומטעם דכתב רבינו ז\"ל ולהיכא דכיון לבטולי כשרה לכו\"ע ואפילו לרבא דעד כאן לא פליג רבא עליה דר\"ז אלא משום דס\"ל דלאוסופי קא מכוון ברם היכא דמכוון לבטולי מודה ליה וכן רב פפא אי לאוסופי מכוון מודה ליה לרבא אלא דלבטולי מכוון ולא פליגי אלא דלמר לבטולי מכוון ולמר לאוסופי דהיינו בסתם וכמ\"ש מרן לעיל בסמוך לדעת הרא\"ש."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> מ\"ש מרן ב' פירושי רש\"י והבין לדעת רבינו כפירוש ב' של רש\"י. והיינו ודאי מדכתב סתם מפני שנראה כתכלת ולא כתב דאיכא למיגזר שום גזרה והא ודאי מורה כפירוש ב' של רש\"י ולפי הנחה זאת יתכן לדעת רבינו מה שלא חילק בין טלית של ד' חוטין לח' שהקשה מרן ז\"ל, דכיון דעיקר הפיסול נגע בה מטעם דצריך ב' מינין, מינה לטלית בת ח' חוטין דלית לן בה וכשר. ומה שלא הביא דין דח' חוטין לענין דלכתחילה לא יעשה כן היינו משום דסתמא איירי רבינו ובכלל [זה] ג\"כ בת ח' לכתחילה, וכדכתב מרן. והוצרכתי לכתוב כן כדי לתת טעם לרבינו למה שסמך בדין בת ח' שלא לכותבו מפני שלכתחילה אין לעשות כן (ואפי') [לאתי] למיטעי לומר ג\"כ דלא יהא כשר לזה כתבתי דאין לחוש לזה.<br><b> ובמ\"ש</b> מהר\"י בן חבי\"ב על רבינו הביאו בב\"י סי' ט', וכתב עליו מרן לא ידעתי וכו' דא\"כ הו\"ל להקדים היתה כולה תכלת ע\"כ. ואנכי לא ידעתי מה הפרש יש בין קדימת דין תכלת לשאר צבעונים דאי יקדים תכלת הפירוש כך הוא אינו יכול לעשותו בגוון תכלת הא שאר צבעונים יכול ואי יקדים שאר צבעונים הכי פירושו שאר צבעונים יכול לעשות מעין צבעו הא תכלת אינו יכול ובין הכי ובין הכי מתפרשים דברי רבינו כפירוש מהר\"י בן חביב.<br><b> עוד</b> כתב מרן שם וז\"ל ומ\"ש בפירוש אחד וכו' ולא נעלם וכו' עכ\"ל. לא ידעתי אמאי לא הקשה לדבריו בפשיטות והוא דמ\"ש רבינו והוא הנקרא לבן איירי בטלית לבן שרובן הן לבנות וכמ\"ש רש\"י במנחות דף ל\"ח ד\"ה מידי צבעא גרים וז\"ל ורוב טליתות לבנות הן וכו', וכ\"כ התוס' ג\"כ משמו, ולכן נקט רבינו שם בפ' א' לבן, וה\"ה לשאר צבעונים דצריך לעשותו מצבע הטלית."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>עיין </b> מ\"ש מרן. ודע דזה שכתב מרן כאן היינו מ\"ש בב\"י משם מהר\"י אבוהב ולא כמ\"ש בס' נחפה בכסף סי' א' בדעת מרן וא\"צ להאריך בביטול דבריו כי מובן הוא ממנו. ומה שהקשה לדברי מרן הרב פרי הארץ ח\"א סי' א' לא קשיא דרבינו קאי בגדול וכמ\"ש בתחילת דבריו כסות שחייב בה אדם לעשות ציצית וכו' וכמ\"ש מרן לקמן בשם מהר\"י בן חביב יעו\"ש שהם ממש דברי מרן ומהר\"י אבוהב. ותמהני עליו במה שתירץ לקושיא שהקשה ביסוד אחר שלא על דרך מרן כי אחר שהביא עצמו לדרך זה והוא האמת מ\"ש לענ\"ד, למה הביא יסוד אחר בחובת גברא ומנא הא כל קושייתו היא דלמה השמיט רבינו הא דגדול וכו' והו\"ל לתרץ בקיצור דרבינו קאי בגדול וכמ\"ש מהר\"י בן חביב ומכח קושייתו פירש לו דרך אחרת בדברי רבינו יעו\"ש ועשה סמוכות לדבריו וכן לדברי מרן מההיא דחסידים הראשונים וכו' וסיים הרי מכאן ראיה דתליא בקטן דוקא דאל\"כ אכתי קשיא דאף דפצעו בה שלוש מ\"מ אכתי לא מיחייב אלא בגדול יוצא וכו' ועיי\"ש. ואנכי לא ידעתי מאי דעתיה בדברים כאלו דמהיכן ידעינן דהא דחסידים הראשונים לא היה יותר ויותר משיעור כדי שהקטן יתכסה ראשו ורובו וא\"כ אף קודם שפצעו בו ג' על ג' היה שיעור כדי חיוב.<br><b> והמרדכי</b> הקשה מהך ברייתא דידן דשיעור טלית הוא דקטן יתכסה בו ראשו ורובו לההיא דאיתא בש\"ס חסידים הראשונים כיון דהיה בו ג' על ג' היו מטילין בה תכלת וז\"ל הקשה ה\"ר אלחנן הא בעינן שיעור וכו' וי\"ל כיון דעתיד לגומרה מחייב עכ\"ל. והקשה הרב פרי הארץ שם וז\"ל ודברים אלו תמוהים דהא אסיקנא בש\"ס אימא כיון שפצעו בה ג' דהשתא לפום הך שינויא הא איכא שיעורא וכו'. עוד מ\"ש משם מר אחיו ולא הונח לו ותלמידו בספר נחפה בכסף קיים דבריו באריכות לשון ויתר דברים והוא ע\"פ מ\"ש בפירוש רש\"י דקושיית הש\"ס לא הוי ממאי דליכא שיעורא דאע\"ג דליכא שיעורא מקרי ראוי לציצית ומ\"ש רש\"י ואע\"פ וכו' היינו משום דא\"כ צריך להוסיף עד השיעור נמצא דהשתא קרנות אחרים אינן ראוין לציצית לפי שהם למעלה מג' אכן אי לא הוה הך שיעורא לא קשיא ומעתה שפיר הקשה בין לפי הס\"ד בין למסקנא דס\"ל דאף דליכא שיעורא מקרי ראוי לציצית ולא הוי תעשה ולא מן העשוי ותירץ דעתיד לגומרה מחייב מיד וכו' זה תוכן דבריו ואם קבלה נקבל דהא מ\"ש דמטעם דליכא שיעורא והוי פטור עדיין בהטלת שתי קרנות ראשונות ואיכא תעשה ולא מן העשוי לא קשיא מטעם דכיון דעתיד לגומרה חשיב כשלם ומטעם דבעינן תוך שלשה קשיא ליה כיון דשתי הקרנות אינן ראויים להטלת ציצית כיון דמוסיף אח\"כ נימא כיון דעתיד לגומרה חשיב כשלם ויהיו שתי הקרנות אחרים ראויים להטלת ציצית והן אמת דכשהם שתי קרנות אינן ראויים ברם כיון דחשבינן ליה על שם סופו כשלם דמי ושפיר חזו שתי האחרים להטלת ציצית וא\"כ מה הפרש יש. ומה שהקשה בדברי רש\"י הרואה יראה מדברי רש\"י [ד]מצד עצמם הם מגומגמים שכתב שכל ציצית וכו' וצ\"ל ועוד, ורש\"י מפרש קושיית הש\"ס בב' אופנים ולעולם זה תלוי בזה אי אזלינן בתר סופו או לא ושפיר הקשה רבו לדרך מר אחיו. ועיין מ\"ש הרב יד אהרן יצ\"ו לקושיא זאת ומאי דאקהי אקהייתא הרב נחפה בכסף שם והרואה יראה דמה דהקשה א' לדרך היד אהרן הוא ממש מה שהקשיתי גם אני לדרכו.<br><b> תניא</b> בפרק התכלת ת\"ר וכו' ור' שמעון פוטר מאי טעמיה דר\"ש דתניא וראיתם אותו פרט לכסות לילה וכו' ומה ראית לרבות כסות סומא ולהוציא כסות לילה מרבה אני כסות סומא שישנו בראיה אצל אחרים ומוציא אני כסות לילה שאינו בראיה אצל אחרים ע\"כ. ואין להקשות דאם כן אשר תכסה בה למה לי דבלאו הכי מוכרח לרבות כסות לילה מוראיתם אותו ולא כסות סומא דזה ישנו בראיה אצל אחרים לא כן כסות לילה וא\"כ אשר תכסה בה למה לי דבשלמא היכא דאית לן קרא לרבות והוצרכנו לרבות חד מינייהו אז שקלינן בשקל הקדש הי מינייהו ראוי למעט והי מינייהו ראוי לרבות אבל היכא דלית לן קרא יתירא ממעטינן מיניה בין כסות לילה בין כסות סומא מוראיתם דמהיכן בא לנו חילוק זה.<br><b> עוד</b> שם בש\"ס ורבנן אשר תכסה בה מאי עבדי לה ופירש\"י דלכסות סומא לא איצטריך דכיון דכסות לילה חייב כ\"ש כסות סומא עכ\"ל. אין להקשות דקשיא רש\"י דידיה אדידיה דאילו כאן כתב דכסות סומא כ\"ש דחייב מכסות לילה ואילו בסוכה דף י\"א גבי רבי יהודה רמא תכלתא לפרזומא דאינשי ביתיה משום דס\"ל לילה זמן ציצית והוי מצות עשה שלא הזמן גרמא ונשים חייבות כתב רש\"י וראיתם אותו פרט לסומא והיאך אפשר לאוקמי קרא בהכי דהא כיון דכסות לילה חייב כ\"ש כסות סומא, דאי כתב רש\"י כאן דכסות סומא מכ\"ש דכסות לילה נפקא היינו היכא דבעינן למימר דאשר תכסה אתי לחיוביה לזה כתב דלא צריך קרא לחיוביה ברם היכא דאמרינן דאתי קרא לפטוריה שפיר דמי דאדרבא להכי אתא קרא כי היכי דלא לימא איפכא במכל שכן.<br><b> אך</b> קשה טובא דדברי רש\"י שם הם היפך הש\"ס דהא מאן דמחייב כסות לילה היינו כרבנן דהכא ולרבנן קרא דוראיתם אותו דריש ליה לראה מצוה זאת וזכור מצוה אחרת וסומא פטור ומהיכא בא לו לרש\"י לפרש כן. וכתב הרא\"ש וז\"ל והא דתניא בספרי וכו' נ\"ל דה\"פ אי לא כתיב וכו' שאין להטיל בכל כנפיים אלא באחד מהם עכ\"ל הביאו הב\"י סי' י'. ואין להקשות דא\"כ אמאי מוקי לפלוגתא להנהו תנאי בפ\"ב דזבחים דף י\"ח דאיכא מאן דפטר בעלת ה' אימא דלא פטר אלא שלא להטיל בכל ה' דבשלמא בספרי מייתי תחילה מקרא דעל כנפי בגדיהם לקס\"ד לחיוב ניחא הך פירושא דהכי משתמע מעל כנפי וכל כנפים במשמע להכי תנא דספרי בא לאשמועינן דפטור דאינו חייב אלא בד' לא כן תנא דברייתא דלא תפש כן ושוב ראיתי למורי הרב הראב\"ע כ\"כ בב\"י."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שהטלית </b>\n<b> שאולה פטורה מן הציצית.</b> וכתב הרא\"ש פ' כל הבשר ולי נראה דהא דטלית שאולה מיירי ששאל טלית שאינה מצוייצת אבל השואל טלית מצוייצת אדעתא דהכי השאילה לו שיברך עליה עכ\"ל. והקשה הט\"ז סי' י\"ד דמאי שנא מלולב דביום הראשון שאול פסול וכו' וסיום דבריו דכי היכי דהתם יש מיעוט דלכם כאן נמי יש מיעוט דכסותך יעו\"ש באורך. והבית יעקב סי' קי\"ד חילק דשאני לולב מציצית וקידושין דבלולב פסלינן שאול דפסול אפילו מתנה ע\"מ להחזיר אלא דמ\"מ מועיל שנותן לו מתנה גמורה דאז לא הוי כמו ע\"מ להחזיר כיון שהוא מתנה גמורה ואח\"כ יחזירהו לו במתנה וכמ\"ש הרא\"ש ושו\"ע שצריך לחזור וליתנו לו במתנה גמורה עיי\"ש, ושם מפורש בהדיא בדבריו דאם אינו חוזר ונותן לבעליו במתנה אלא שנותן לו בכל לשון וכו' הוי כמו שאול, וז\"ל הרא\"ש שם ואחר שיצא בה צריך לחזור וליתנו לו במתנה בשעת חזרה וכו' לא כן בקידושין וציצית דהוי כמו שאול יעו\"ש באורך. ואני בעוניי איני רואה חילוק דגבי קידושין וציצית נמי אי אמרינן דלא מהני שאול אלא מתנה גמורה אמרינן מסתמא על מנת כן נתנו לו ונתנו לו מתנה גמורה כדי שיברך וכן בקידושין כדי שיקדש ומ\"ש דבלולב צריך שיחזור ויתן במתנה ולא בלשון אחר דיפוי כח, לא ראיתי כעת כן בדברי הרא\"ש דמ\"ש דאם נתנו לו ע\"מ להחזיר ולא החזירו ��ו לא יצא אלא צריך שיחזיר לו אין ללמוד מדבריו אלו כלל, ולו יהי דיהבינן ליה כל דיליה מה יענה למ\"ש הט\"ז ז\"ל מכסותך דדומה ללולב. והרב יד אהרן הי\"ו תירץ לקושיית הט\"ז דשאני הכא דהמיעוט הוא על טלית של ד' כנפות שאינה מצוייצת דפטור מלהטיל בו ציצית אבל במצוייצת ליכא מיעוט שאין לברך עליו יעו\"ש. וליתא דכשממעט כסותך ולא של אחרים הוא בין מצוייצת בין אינה מצוייצת אלא דלדעת הרא\"ש במצוייצת הוי כמו מתנה ע\"מ להחזיר הא לאו הכי פטור הוא מכסותך.<br><b> והנכון</b> לענ\"ד כמו שתירץ הט\"ז בסוף דבריו מקידושין וציצית ללולב דכיון דקפיד קרא התם דאינו יוצא בשאול לא שייך אומדנא יעו\"ש. ומ\"ש דבציצית גופיה כתיב כסותך לא ידעתי קושיא זאת דשאני לולב דקפיד קרא דבשאול אינו יוצא ברם בציצית אדרבא בשאול פטור והוא קולא שהיקל הכתוב וא\"כ בלולב שהחמיר הכתוב דאינו יוצא בשאול אין לנו לפרש לשונו שנתכוון למתנה ולומר שיצא ידי חובה ולפטור לאדם מהמצוה משא\"כ גבי ציצית שהתורה פטרתו כל דחזינן דעת שניהם שזה רוצה לחייבו וזה להתחייב אין כח בידינו לפוטרו."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ומה </b>\n<b> וכו'.</b> עיין להבית חדש סי' ט' האריך לפרש דעת רבינו דס\"ל דלא גזרו אלא בכסות של פשתן וכו' וא\"כ אפשר דמאי דכתב מותר ללבוש ציצית בלילה בשל צמר קאמר אפילו יש בו כלאים דכיון דהותר ביום הותר בלילה. וחוץ שדבריו דחוקים דבריו תמוהים ואיך כ\"כ לדעת רבינו והא רבינו צווח ככרוכיא דאפילו ביום אסור כיון דאפשר בלא\"ה כמ\"ש בפירוש כאן בלשונו זה וז\"ל ומפני מה וכו' ואין נדחה לא תעשה, וא\"כ איך אפשר דגם בלילה שרי מפני שהוא של יום. ועוד קשה דלפירושו איך יתכן מ\"ש רבינו שחובת הציצית ביום ולא בלילה וכך הו\"ל למימר שחובת הציצית בכסות יום ולא בכסות לילה, ולזה יש ליישב. ומ\"ש אכן בהגהות מיימוני הבין מדברי מהר\"ם כדברי רבינו ושכן פירש רש\"י והיינו וכו' הנה בהגהות מיימוני שבידינו כתוב בהיפך על שם רש\"י וז\"ל ודלא כרש\"י שפי' כסות לילה המיוחד ללילה וכו' והיינו מה שפי' בשבת יעו\"ש. ושוב ראיתי להב\"ח סיים ויש נוסחא אחרת בהגהות מיימוני כתובים בטעות. ולענ\"ד ליכא טעות כי שני הנוסחאות הן אמת כי יש שתי לשונות רש\"י סותרין זה לזה וכנראה נעלם מעיניו מ\"ש בשבת, וכ\"כ מרן שכן דעת רש\"י כרבינו מכח מ\"ש פ' התכלת.<br><b> וכתב</b> מרן וז\"ל ואין להקשות שלא יטיל בו תכלת כיון שאפשר לקיים מצות ציצית בלבן שמאחר וכו' תכלת בציצית וכו' וא\"ת וכו' ולי נראה וכו' יעו\"ש. והילך דברי התוס' בכתובות דף מ' ע\"א ד\"ה כגון וא\"ת והא כלאים בציצית אפשר לקיים שניהם שיעשה בטלית של צמר חוטין של צמר ואומר ר\"י דבטלית של פשתן אי אפשר לקיים שניהם דאי אפשר לקיים מצות תכלת אלא ע\"י כלאים דתכלת עמרא ואין לנו לאסור ללבוש טלית של פשתן וכו' יעו\"ש. והנה לפי דברי מרן אלו דכל דשרי רחמנא כלאים בציצית לא אמרינן כל היכא דמצינן לקיים שניהם לא אתי עשה ודחי לא תעשה נאה דורש ומתרץ מרנא מהר\"ח אבולעפיא בעץ החיים לשונות הרמב\"ם הל' תמידין ומוספין על מ\"ש הש\"ך ביו\"ד דאם מל תוך ח' יצא וא\"צ להטיף דם ברית דא\"כ מילה אמאי דחיה שבת, וז\"ל וקשה מילה לאו כלום היא דשאני מילה דגזרת הכתוב היא ביום אפי' בשבת והיכי משכחת לה שימול בשבת מאחר דתוך ז' כשר בדיעבד ולהכי אתא יתורא דביום דלא תימא כבעלמא וכו' אלו דבריו. ונמצאו דבריהם אחדים דכל דהתורה ריבתה להתיר בפירוש האיסור לא אמר כל היכא דיכול לקיים שניהם לא אתי עשה ודוחה לא תעשה ונמצא אין מקום למ\"ש בסיפרי אשר קריתי אגורה באהלך בחלק יו\"ד דף ל\"ז שקושיית הש\"ך היא קושיא אלימתא והיא קושיא לאלהינו דאמאי שרי לחלל שבת יעו\"ש דברי, ברם מדברי מרן אלו נראה דלא ס\"ל הכי אלא כל דשריא רחמנא כך היא גזרת הכתוב ועד כאן לא אמרינן כל היכא דיכול לקיים שניהם לא אתי עשה ודחי לא תעשה אלא לדידן דיכולין אנו לקיים שניהם אמרינן לא אתי עשה ודוחה ל\"ת. אמנם מדברי התוס' דלא כתבו כדברי מרן ותירצו דכיון דבטלית של פשתן אי אפשר לקיים שניהם דאי אפשר להטיל ביה תכלת אלא ע\"י כלאים דתכלת עמרא נמצא דשפיר י\"ל כמ\"ש הש\"ך ז\"ל דיכולין אנו לומר לאלהינו אמאי התיר האיסור כיון דיכולין אנו לקיים שניהם והוא ש\"ס ערוך בנזיר דף נ\"ח ע\"א וז\"ל ומי כתב קרא הכי והאמר ריש לקיש כל מקום וכו' ואי לאו יבוא עשה וידחה את לא תעשה ע\"כ, ופי' רש\"י וז\"ל ומי כתב קרא הכי כלומר כיון דאינו מגלח כולה בחד זימנא לא מיחייב משום דהקפת כל הראש לאו שמיה הקפה מי קא כתביה רחמנא לקרא דאי עביד דרך איסור דמקיף ואח\"כ מגלח לא מיחייב והא שפיר עדיף דליגלח כוליה דהא מקיים עשה דמצורע ולא קא עבר הלאו דלא תקיפו דהכי עדיף טפי כדריש לקיש דאמר כל מקום וכו' ע\"כ, הרי דאף דהתורה התירה האיסור מותבינן דכיון דיכול לקיים שניהם כדריש לקיש למה התיר הכתוב את האיסור וכדעת הש\"ך וכדפירשנו דבריו שם בסיפרי, וכן הקשה הרב החסיד עניו מאד מהר\"ם בן אדרת ז\"ל מהך ש\"ס דנזיר למרן ז\"ל הביא דבריו הרב מרכבת המשנה ז\"ל כאן יעו\"ש דהך סוגיא דלא כמרן וכן סוגיית שבת דף קל\"ג ע\"א ואי איכא אחר ליעבד אחר דאמר רשב\"ל וכו' וכמ\"ש שם יעו\"ש וכ\"כ התוס' שם דף ק\"ל ע\"ב ד\"ה שלא יעו\"ש ונמצא התוס' דהתם והכא שוין וכהסוגיות הנ\"ל והיינו כהש\"ך ז\"ל. אך ע\"פ סברת מרן זו לא מייתבא מ\"ש מהר\"י אשכנזי שם בשער המלך שהבאתי עוד שם בס' אגורה באהלך דלדברי התוס' בשבועות מילה בשבת יהיה ע\"י קטן או נכרי וכו' יעו\"ש, די\"ל דקרא דוביום אפי' בשבת אתי להיכא דליכא נכרי וגוי וא\"כ קושיית מהרי\"א שפיר קשיא אף לדברי מרן אלו, ועיי\"ש שתירצתי דבנכרי וקטן איכא פיקוח נפש ושפיר דחוני בזה דמאן דמותיב שפיר קא מותיב דהקושיא היא למ\"ד דמילת נכרי כשרה מדאורייתא וכדאיתא פרק אין מעמידין דלרבנן דר\"ע אפי' מדרבנן כשר באחר עומד על גביו וכן בקטן נמי לכו\"ע קטן מל ולא חיישי רבנן למידי. ואמת יהגה חכי דכשכתבתי התירוץ הזה היה בע\"פ בלי ראות ספר וקושיית מהרי\"א במקומה עומדת וכעת נראה לתרץ ע\"פ מ\"ש רבינו פ\"ה מהל' שבת ה\"ד וז\"ל כשעושין וכו' לא ע\"י נכרי וקטנים וכו' וכתב מרן שמא יאמרו הרואים בקושי התירו וכו' ויבוא הדבר לשלא ימצאו נכרים וקטנים ולא ירצו לחלל שבת ע\"י גדולי ישראל וכו' אלו דבריו בקיצור, ואף אנו נאמר הכא שמא יאמרו הרואים בקושי התירו ולא ימצאו נכרים וקטנים למול וכמעט יעבור היום ולא נימול בשבת והתורה אמרה ביום אפילו בשבת.<br><b> ועוד</b> נראה לומר ע\"פ מ\"ש התוס' פ' ר\"א [דמילה] דף ק\"ל ע\"א ד\"ה ר\"א שהקשו וז\"ל וא\"ת יביאו התינוק אצל כלי וכו' ועוד י\"ל כיון דיותר בקל יביא הכלי משיביא התינוק שרי ר\"א כדי למהר המצוה כדמוכח בש\"ס וכו' יעו\"ש, נמצא דלר\"א עברינן אדאורייתא אף שאפשר לקיים המצוה בלא\"ה כדי לקיים המצוה מהר וא\"כ לדידן ממנו ניקח ומהלינן בשבת ע\"י ישראל ולא ע\"י נכרי וקטן כדי למהר המצוה ולא לחזור אחר נכרי וקטן וק\"ל.<br><b> ודע</b> שתירוץ ב' זאת של התוס' לא אזלא עם מה שתירצו שם בעמוד ב' ��\"ה ומי שרי שכתבו וי\"ל דכה\"ג לא הוה שרי רבי אליעזר כיון דיכול להביא בדרך מעורבת בהיתר גמור וכו' עכ\"ד, דהא הכא לתירוץ זה להביא תינוק הוי היתר גמור דהחי נושא את עצמו דדוקא ברוכב ע\"ג בהמה אף דהחי נושא את עצמו איכא איסורא דרבנן שמא יחתוך זמורה ברם באדם הנושא את החי ליכא איסורא כלל ואפ\"ה כתבו דכדי למהר עברינן אדאורייתא אף דיכול לעשות בהיתר גמור וזה כתבתי ממ\"ש התוס' דליכא איסור שבת כלל ושוב ראיתי להרב חידושי הלכות [מהרש\"א] שכתב דאיכא איסורא דרבנן יעו\"ש.<br><b> ברם</b> מ\"ש עוד החידושי הלכות בכוונתם דלאו [נחתי] לאקשויי מכח דריש לקיש דכל מקום שאתה יכול לקיים שניהם מוטב ואי לאו יבוא עשה וידחה לא תעשה אלא דמסברא נחתי להקשות אמאי לא נקט תיקון וכו' לא יכולתי הבינו דהא בהדיא כתבו דהשתא ליכא איסור שבת כלל וכן מהראיה שהביאו לתירוצם מההיא דפעם א' ואם כן נראה דהכל א' ולקמן [ד\"ה שלא ברצון] הביאו דברי רשב\"א לחוד ולא תירצו, דסמכו אדהכא, ומ\"מ התי' יוצא לדידן דאמירה לנכרי וכ\"ש לקטן שבות ודוק. ודע דבעיוני בזה ראיתי לרש\"י בנזיר שם (והוא מפרש אחר) שכתב כדר\"ל דאמר ר\"ל כל מקום שאתה מוצא עשה כגון גדילים תעשה לך ולא תעשה כגון לא תלבש שעטנז לקיים את שניהם דלטלית של צמר ציצית של צמר ולשל פשתן ציצית של פשתן ואם אי אתה יכול לקיים שניהם כגון מילה בצרעת וכו' עכ\"ל. ולא ידעתי אמאי נייד למצוא אי אתה יכול לקיים שניהם במילה בצרעת והא בציצית גופיה איכא ג\"כ אי אתה יכול לקיים שניהם כגון בטלית של פשתן תכלת שהוא עמרא דאי אפשר לקיים המצוה בלא העברת הלאו ומדלא כתב הכי נראה דס\"ל דזה לא מקרי אי אתה יכול לקיים שניהם דהא יכול לקיים שניהם דיעשה טלית של צמר ובחוטי תכלת שהוא הכל של צמר ואינו עובר הלאו דלא תלבש שעטנז והא ליתא או כמ\"ש מרן ז\"ל דא\"כ כלאים דשרייה רחמנא היכי משכחת לה או כמ\"ש התוס' דבטלית של פשתן חשיב אי אפשר לקיים שניהם וכ\"כ רש\"י במנחות דף מ' וז\"ל אבל תכלת דצמר דאי אפשר במינו דכל תכלת צמר [הו\"א] רמינן אי לאו משום גזרה דקלא אילן, ועיין עוד שם מ\"ש רש\"י בנוסחאות שונות באופן שדברי המפרש בנזיר קשים.<br><b> וראיתי</b> להתוס' שם ד\"ה כיון וכו' לעיל וכו' א\"נ מדאורייתא שרייה וכו' דכלאים ממש הותר אצל ציצית ולא משום דחיה והא דמסקינן לעיל דפוטר היינו מדאורייתא וכו' אלו דבריהם וקשה לי דא\"כ דכלאים בציצית היתר גמור הוא ולא דחוי היכי פשיט מיניה ביבמות (ד\"ד) [דף ג'-ד'] דאתי עשה ודחי לא תעשה דקאמר התם ותו לא תעשה גרידא מנלן דדחי דכתב לא תלבש שעטנז גדילים תעשה לך וכתב רש\"י אלמא אתי עשה ודחי ל\"ת, הא שאני התם דהוי היתר ולא דיחוי וכעת קשה, וא\"כ לפי זה צ\"ל כמו שכתבו התוס' עוד א\"נ מסקנא לא קיימא הכי ונשאר מסקנא כדסלקא דעתין דכלאים בציצית הוי דיחוי וכן נראה שהוא דעת רש\"י שם ואף שסתם והוא ברור. והנה מתוך דברינו אלה ונראין אמת ויציב דכלאים בציצית הוי דיחוי ולא היתר נראה דאין מקום אחרי נשיקת ידיו ורגליו למ\"ש הרא\"ם בתוספותיו על הסמ\"ג הלכות מגילה סי' ג' על מה שפי' רש\"י גבי גדול כבוד הבריות כגון זקן ואינו לפי כבודו שדוחה לאו דלא תוכל להתעלם יעו\"ש בברכות דף כ' ע\"א ברש\"י ותוס' ד\"ה שב ועל תעשה שאני שכתבו על פי' רש\"י ולא נהירא וכו' וכתב הרא\"ם על דבריהם וז\"ל ונראה דלק\"מ דשאני טומאה דבההוא גופיה דאזהרת בל יטמא מפרש קרא בעמיו לאפוקי מ\"מ כי היכי דמפרש גבי טומאה כי אם לשארו לאפוקי קרובים אבל אזהרת לא תוכל לה��עלם דלא מפרש בה מלבד זקן וכן באזהרת שבת דלא מפרש בה מלבד מילה ופסח ותמיד הו\"ל אזהרה לכל ישראל והדר מפיק זקן ותמיד ופסח ומילה וכו' אלו דבריו, וכלאים בציצית הוי תברתיה דהוי זה בצד זה לומר אף דאסרתי כלאים מלבד ציצית דלא אסרתי והוי כמו בעמיו וכי אם לשארו ואפ\"ה נדחה קרו לה ולא היתר ונמצא שפיר מקשו התוס'. ומתוך הכתוב מדברי התוס' והרא\"ם הראת לדעת דמילה היא דחויה וכדכתיבנא שם בפשיטות בס' אגורה באהלך."
+            ],
+            [
+                "<b>וסומא </b>\n<b> חייב בציצית וכו'.</b> פרק התכלת דף מ\"ג והוי ככו\"ע דרבנן נמי ס\"ל הכי במכל שכן דכסות לילה וכמ\"ש רש\"י שם, וקרא דוראיתם אותו מוקמי ליה לראה מצוה זאת וזכור מצוה אחרת. ודבריו סתרי למ\"ש רש\"י בסוכה דף י\"א גבי הא דרב עמרם חסידא יעו\"ש, ועיין מ\"ש לעיל בהל' א'. וכן קשה לגאון הביאו הרא\"ש הלכות תפילין וז\"ל סומא פטור מן הציצית ומן התפילין דכתיב וראיתם אותו פרט לסומא ותמה עליו הרא\"ש דוראיתם בסומא הוא דכתיב וכו' והא הוכחנו דלכו\"ע סומא חייב בציצית ואיך כתב דפטור מדכתיב וראיתם, גם הרא\"ש למה לא תמה עליו כן. ומדברי הרב יד אהרן הגהת הטור בהלצתו לטובה על הרא\"ש סי' י\"ז מוכח דס\"ל דלרבנן סומא פטור כמ\"ש רש\"י בסוכה, וזה אינו כמ\"ש. אך קשה שם בש\"ס אמאי לא מוקים קרא דוראיתם אותו לרבנן למעט כסות סומא דפטור, וי\"ל דכל היכא דמצינן לאשוינהו טפי עדיף. ושם בתוספות סוף ד\"ה ור\"ש פוטר כתבו וז\"ל וה\"נ אין להקשות דנדרוש כי היכי דמרבינן גבי אכילת מצה דהתם שאני דכתיבי בחד קרא עכ\"ל. ר\"ל כיון דכתיבי בחד קרא אמרינן כי היכי דנתרבו להא נתרבו להא וכ\"כ בערכין דף ג' הואיל ואיתרבו לאכילת חמץ איתרבו לאכילת מצה, ולכאורה דבריהם אינם מובנים דזה עצמו תמיה לן דמאי שנא זה מזה ומה מתרצי, אלא דרצונן לומר דכיון דמחד קרא נינהו מיתרבו לכולהו והכא בציצית היינו מכח דהוקשה כל התורה כולה לתפילין וכמ\"ש שם ודבריהם עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר. ובזה נתיישב מה שהקשה הרב יד אהרן הי\"ו באו\"ח סימן י\"ז היכי קאמר בש\"ס גבי כהנים נהי וכו' מכלל דאי הוו פטירי מכלאים מכל וכל הוו פטירי מציצית והא אינם בחד קרא יעו\"ש ודוק. ומ\"מ מתוך מ\"ש התוס' יבמות דף ד' מוכח דמ\"ש הכא כיון דמחד קרא הוא היקש כלומר וכאן הוא סמיכות, וכבר זה עצמו דחו הם עצמם מהא דאיתא בש\"ס כהנים אצטריכא ליה והיא ממש קושיית הרב יד אהרן נר\"ו."
+            ],
+            [
+                "<b>מותר </b>\n<b> לאדם ללבוש ציצית בלילה בין בחול בין בשבת וכו'.</b> וכ\"כ פי\"ט מהלכות שבת. ויש להקשות לפי מ\"ש מרן הב\"י בסי' כ\"ט הל' תפילין וז\"ל ולפ\"ז צ\"ל שמ\"ש רבינו דבערב שבת בין השמשות צריך להסירם לא משום דאסור להניחם הוא אלא משום דכיון דאינו זמן חיובם צריך להסירם דחיישינן דילמא נפיק בהו לרשות הרבים ואע\"ג דמדאורייתא לא מיתסר למיפק בהו לא הוי גזרה לגזרה דכיון דאין לו צורך להניחם אפילו למידי דרבנן חיישינן עכ\"ל, א\"כ גם בציצית יהא אסור ג\"כ לעבור ברה\"ר שמא יפסוק ואף דהוי גזרה לגזרה מכל מקום כיון דא\"צ כלל (להניחם) [ללבשו] בלילה כיון דלאו זמן ציצית, ובהדיא התירו להעביר ברה\"ר. ונראה לחלק דשאני גבי ציצית שהוא לבוש וכיון שצריך ללובשו בשעה זאת אין לעשות גזרה לגזרה ברם גבי תפילין דליכא מצוה בלבישתם ולא הנאה לגוף שאינו לבוש וכיון שאין צורך כלל גזרינן גזרה לגזרה.",
+                "<b>וכיצד </b>\n<b> מברך וכו' להתעטף בציצית.</b> וכ\"כ בטור או\"ח סי' כ\"ב נתעטף מברך להתעטף וכו', ודקדק הב\"ח דלמה שנה פרקו פעמים דהא כתבו בסי' ח', ותירץ וז\"ל ושנאו הכא להורות דאע\"פ שמברך שהחיינו על עשיית הציצית ונתעטף בה מיד אפ\"ה לאחר העטיפה צריך לברך להתעטף ואע\"ג שאינו עובר לעשייתן ממה שעבר עכ\"ל. ור\"ל דכיון דאיכא ברכת שהחיינו מתעכב בזה ולא נשאר שהות לברך ברכת ציצית קודם עטיפה כי היכי דתיהוי עובר לעשייתן אלו דבריו. ותמהני דלא זו הדרך לברך תחילה שהחיינו ואח\"כ ברכת המצוה אלא בהיפך וכן כתב הטור הל' לולב סי' תרנ\"א וכן הוא ודאי בכל המצוות וכן בברכת הנהנין וא\"כ אין מובן לדבריו. ומ\"ש הטור תחילה ברכת שהחיינו היינו משום דקאי דמברך אותה בשעת קניה ולא בשעת עטיפה. והנראה לי הוא דאתא לאשמועינן דאפילו אחר שנתעטף בה מברך וליכא בזה עובר לעשייתן וכמ\"ש הב\"ח דכן משמע מלשון התוספתא נתעטף בה מברך להתעטף בציצית ומשמע אחר שנתעטף וכן דקדק הרא\"ש ז\"ל בסוכה פ' לולב וערבה סי' ג' וז\"ל נתעטף וכו' אלמא אע\"פ שכבר נתעטף אומר אקב\"ו להתעטף וכו' לפי שהמצוה נמשכת כל זמן שהוא מעוטף ועומד וק\"ל.",
+                "<b> וכיצד</b>\n<b> מברך וכו' להתעטף בציצית.</b> הרב הלבוש סי' ח' האריך להוכיח שיברך הבי\"ת בשו\"א ולא בפת\"ח יעו\"ש באו\"ח סי' ח'. והשיירי כנה\"ג כתב ומנהג המדקדקים כהרב הלבוש וכן הוא היה נוהג ברם הרב בית דוד שילש ג' סברות נגד סברא זו, הב\"ח ומצת שמורים והרב צמח יעו\"ש שכתב בשמם שצ\"ל בפת\"ח. ברם מ\"ש משם הרב צמח בפת\"ח הוא תמוה אצלי לפי מה שראיתי לשונו וז\"ל ולכן צ\"ל בציצית כפי לשון הלבוש עכ\"ל, ואין להגיה שום הג\"ה לפי שדבריו סובבים הולכים על דברי הרב נגיד ומצוה שמדבריו נראה ברור כדעת הלבוש והשתא הכא נמצא הרב הלבוש והשיירי כנה\"ג והנגיד ומצוה והרב צמח סברי דיברך בשו\"א ומה גם שהוא על דרך הסוד ואין בידי להכריע.<br><b> והטור</b> או\"ח סי' ח' כתב יתעטף בציצית מעומד ופירושו דגם הברכה יהיה מעומד וכמ\"ש מדברי רש\"י ז\"ל שם והכי הוי ריהטא דלישנא יתעטף בציצית מעומד ויברך כך וקאי גם לברכה, ומה שהפסיק באמצע וכתב וסדר עטיפתו אגב דכתב יתעטף פירש הסדר והלשון נרדף ולכן מרן בספר הקצר נשמר מזה והרחיק את הקרוב וקירב את הרחוק וכתב יתעטף בציצית ויברך מעומד ואח\"כ כתב סדר העטיפה ומעומד שכתב קאי גם לעטיפה.<br><b> והבית</b> חדש כתב משם סמ\"ק דשאר פוסקים דגמרי לה מגזירה שוה דלכם לכם מספירת העומר, ולא קשיא גזירא שוה למה לי דהא גרסינן בירושלמי כל הברכות מעומד דאין זה אלא בברכת המצוות וכו' אך קשה ממילה ולולב דמפיק לה משום דכתיב לכם תיפוק ליה שהם ברכת המצוות וצ\"ע עכ\"ל. ולי נראה דצריך לכם לעכב דלשאר ברכות אינם דוקא למצוה מן המובחר וכמ\"ש הר\"ד אבודרהם ז\"ל וצריך לברך מעומד ושש מצוות הן עומר לבנה ציצית שופר לולב מילה ואנו למדים באלו מג\"ש מלכם לכם ויש מצות אחרות שמברכים עליהם מעומד לכתחילה ואם לא בירך מעומד אין לחוש כגון הלל וכו', נמצא דיש הפרש בין שש אלו להשאר ולכן איצטריך לכם בכולהו הנך. ואף להי\"א שהביא הרד\"א שם נראה דלא פליג ע\"ז וכמו שהבין הרב דרכי נועם חלק או\"ח סי' ג', אלא הכי פירושו וי\"א כלל לזה כי כל מצוה שאין בה הנאה מברכין עליה מעומד עכ\"ל, כלומר כמו סימן לדבר לאיזה ברכות ראוי לברך מעומד בין למצוה מן המובחר בין להנך דכתיב לכם, מצוה שאין בה הנאה ולא פליג אדלעיל וכן מתפרשין דברי הארחות חיים שחילק בין ברכת הנהנים לברכת המצוות דהיינו לכולם בכולל ברם יש הפרש בין הנך דכתיב בהו לכם להשאר, וחילק בהכי משום דהירושלמי לפי האמת איירי בהכי בכולהו כדעת הרד\"א.<br><b> ובטלית</b> קטן כתב מרן בב\"י סי' ח' דמברכין עליו להתעטף ולא על מצות ציצית. והקשה הרב בני חיי משם מורו זקינו דסותר עצמו ממ\"ש בספר הקצר דכתב שם דיכול לברך להתעטף מכלל דעיקר ברכתו היא על מצות ציצית. ולתרץ זה מצאתי כתוב דמ\"ש יכול היינו דיכול לברך להתלבש וכמ\"ש מהרי\"ל הביאו החבי\"ב יעו\"ש. ולי לא נהירא דהיכן כתיבא סברה זאת כי היכי דליסמוך מרן עלה נוסח זה לא נמצא למי מקדושים דקדים למרן דלא הזכיר כן בב\"י. ולענ\"ד פשוט דמ\"ש מרן יכול ר\"ל דיש לברך כן אף דליכא עיטוף ולשון יכול ר\"ל שפיר שייך לשון זה.",
+                "<b> ואינו</b>\n<b> מברך על הציצית בשעת עשייתה וכו'.</b> והקשה המג\"א ז\"ל סי' י\"ט ס\"ק א' דמאי שנא ממזוזה דקי\"ל שצריך לברך כשקובעה דהתם נמי קי\"ל חובת הדר הוא דכל זמן שאינו דר בתוכה פטור ממזוזה וכו'. והרב יד אהרן תירץ וז\"ל ולי נראה דלא דמי כלל רק דכתיבת המזוזה עם עשיית הציצית הכל אחד וכשם דבעשיית הציצית ליכא ברכה כן בכתיבת המזוזה ליכא ברכה נמצא דציצית ומזוזה כחדא סלקין וכו' יעו\"ש. ואני אפרש קושיית המג\"א אשר בזה אין מובן לדברי הרב יד אהרן נר\"ו והוא דקשיא ליה דמאי שנא מציצית דכי היכי דבציצית אין לברך על עשייתה מטעם דבשעת עשייה ליכא מצוה כי אם בלבישה ואז חייב ומברך כן במזוזה שהיא חובת הדר דאי אינו דר בה פטור נמצא דכשקובעה ואינו דר בה פטור באותו זמן ואינו חייב לברך אלא בנכנס לדור בה וא\"כ למה מברך בקובעה נמצא דלבישת הטלית ונכנס לדור בבית דומה בדומה וא\"כ מה ירווח בדמיונו.<br><b> ועוד</b> יש לדקדק בדבריו דאימא דכתיבת המזוזה דומה לטויית החוטין או שזירתן והוי דומה בדומה באופן שדברי המג\"א נכונים. וראיתי להרב בני חיי ציין בשם המג\"א שאם היה לבוש ציצית ונפסקו לו והטיל בו ציציות אחרות שמברך אקב\"ו לעשות ציצית ואחריו נמשך היד אהרן נר\"ו ודבריהם תמוהים דהמג\"א חזר בו שכתב וז\"ל ואה\"נ וכו' מברך לעשות ציצית כמו במזוזה מיהו י\"ל שאחר מיד שנפסק מחוייב לפושטו לתקנו וכו', הרי שחזר בו מטעם דכיון דמחוייב לפושטו מיד כשעושהו הרי אינו לבוש בו ולכן אינו מברך לעשות ציצית וז\"ש ומיהו וכו'. ולדעתם קשה דאיך הוי נותן טעם שיברך כן משום דמיד כשנפסק חייב לפושטו אדרבא כלפי לייא וכמ\"ש."
+            ],
+            [
+                "<b>נפסקו </b>\n<b> לו חוטי לבן וכו' זורקן באשפה וכו'.</b> ובטור סי' כ\"א כתב ציצית וכו' ויכול לזורקן וליכנס בהם לבית הכסא ויראה דאפילו בעודן במצוותן מותר להשתמש בהן עכ\"ל. פי' דבריו ע\"פ מ\"ש התוס' בשבת דף כ\"ו יעו\"ש ותורף דבריהם וז\"ל וא\"כ לא דמי לכל האיסורין לנר חנוכה לא דמי דשם מיירי שרוצה להשתמש בשעה שיש חיוב להיות הנר דולק לא כן ציצית דבשעה שמשתמש אינו מבקש בעת ההיא שיהיה עליו שם מצוה יעו\"ש.<br><b> ואני</b> תם לא אדע שכו\"ל דברים אלו שהם לכאורה קשי ההבנה דעדיין מאי שנא טלית מנר חנוכה דהא גלוי וידוע הוא דכל שעה שלובש ד' כנפות בלא ציצית עובר בעשה דגדילים תעשה לך וא\"כ כשלובשו אי מבטלו לציצית כשמשתמש בו ואינו רוצה שיהיה שם מצוה עובר בעשה וא\"כ איך אפשר ינוח דעתו של זה בביטולו לעבור עליו בעשה הא ודאי ליתא. ועוד לו יהי דיהבינן ליה כל דיליה ונאמר דכשרוצה להשתמש בו אינו רוצה שיהיה שם מצוה עליו ואע\"ג דעובר בעשה א\"כ כ\"ש בנר חנוכה דבשעה שמשתמש ממנו מבטל למצוה ואף שהוא חיוב באותה שעה להדליק מה בכך. ומ\"ש הב\"ח בדברי הטור הוא נאה ומתקבל ומה ש��מה עליו הט\"ז וז\"ל וזה תימה דבהא ודאי גם השאילתות מודים דמותר ומנא ליה דאוסר עכ\"ל, ולענ\"ד הטור טעמו ונימוקו עמו לדקדק מדברי השאילתות דאוסר אפילו בזה מדכתב אסור וכו' למעבד צרכיהון במידי דעביד למיפק ביה ידי חובת מצוה כגון חוטין הקבועין וכו', ומהאי לישנא משמע בהדיא דאף דבאותה שעה לא עביד מצוה אסור וזה ג\"כ מ\"ש והושענא לאורוחי ביה אף דבאותה שעה לא עביד מצוה כגון דעביד אחר שיצא ידי חובת נטילה ועביד לצאת למחר ידי חובתו וכו', וז\"ש הטור בסוף דבריו לדחות לדברי השאילתות שאינו דומה לדם דדם שאני כשמכסה ברגל עושה המצוה דרך בזיון וכיון דהוי בשעת עשית המצוה אסורה מה שאין כן כאן דבשעה שמשתמש בו אינו עושה מצוה כי הוא כלי קופסא באותה שעה ושפתיים ישק.<br><b> אך</b> קשה מה שסיים הב\"ח וז\"ל ומ\"ש במקצת ספרים בסוף הסי' וכ\"כ הרמב\"ם מותר ליכנס בציצית לבית הכסא ולבית המרחץ ר\"ל כיון דמתיר ליכנס לבית הכסא ולבית המרחץ אלמא דלא אסרו אלא לעשות המצוה דרך בזיון וכל שאינו בשעת המצוה שרי עכ\"ל, ושותיה דמר לא ידענא דהא כשלובשו הרי הוא מקיים המצוה שמחוייב אז להטיל ציצית והרי זה דומה לנר חנוכה ממש דבשעת הדלקתן מקיים המצוה ואסור ליהנות מהם וכמ\"ש הוא עצמו דבזה מודה הטור ואיך בציצית סובר דבשעת לבישתו אינו מקיים המצוה עד שמזה נסתייע ממ\"ש הרמב\"ם. ולי יראה ע\"פ דרכו דלעולם בשעת עשיית המצוה אסור להשתמש בו והא דשרי ליכנס בו לבית הכסא היינו משום דבזה ליכא שום בזיון דאינו משתמש בו כלום ומ\"ש וליכנס בהם לבית הכסא לאו משום בזיון נגע בה לומר דאף דאיכא בזיון שרי אלא מלתא באפי נפשה והיינו מההיא דפרק התכלת וכמ\"ש מרן ז\"ל ובזה ליכא בזיון דמעולם אין סברא שיפשוט אדם לבושו כדי לעשות צרכיו דלעולם צריך לנהוג בו כמו לבוש וז\"ש וכ\"כ הרמב\"ם מותר לאדם ליכנס לבית הכסא וכו' כלומר דאף דס\"ל דלא אמרו דתשמישי קדושה נזרקין אלא דוקא אחר שנעשו מצותן ולא קודם וכדעת השאילתות וכמ\"ש מרן לדעתו אפ\"ה מתיר ליכנס עמו לבית הכסא נמצא דבזה ליכא בזיון וא\"כ משו\"ה מתיר אני ג\"כ אף שהיא שעת המצוה.<br><b> והנה</b> בנימוק\"י הל' ציצית כתב ג\"כ בשם גאון דמותר ליכנס בציצית לבית הכסא והביא הוא ראיה מדאיתא פ' התכלת דרב יהודה הוה מברך כל צפרא להתעטף בציצית משום דקסבר כל זמן שמניחה מברך עליה וכו' הביאו הב\"י סי' כ\"א יעו\"ש. ולענ\"ד נראה להביא ראיה מדאמר פרק לולב וערבה רבא הוה קאי ועייל לבית הכסא ונפיק ומשי ידיה ומנח תפילין ומברך וכי איצטריך זמנא אחרינא וכו' ומשי ידיה ומנח תפלין וכו' ואינו מזכיר הנחת ציצית נראה שלא היה מסלקו כדי ליכנס לבית הכסא ואין לדחות דלעולם שהיה מסלקו ואינו מזכירו כמו שאינו מזכיר לבישתו בתחילת היום דמה שאינו מזכירו משום שהיה ישן עמו וכדקא ס\"ד בש\"ס בפרק התכלת לדעת רב יהודה דרמי תכלתא וכו' ומדקא ס\"ד התם כן ש\"מ דכך היה מנהגם וכן היה נוהג רבא ולא היה מברך בבוקר דהיה סובר לילה זמן ציצית הוא כרבנן ואין לילה מפסיקו או אפילו כר\"ש וכסות המיוחד ליום ולילה חייב וכדעת הרא\"ש וטור וסייעתיהו בסי' י\"ח יעו\"ש, ברם אי אסור לילך לבית הכסא עמו והיה מסלקו היה צריך להזכיר לבישתו אלא ודאי דליכא איסורא בזה ובראיית הנימוק\"י שדי נרגא הרב יד אהרן יצ\"ו דלעולם שהיה מסיר הטלית כשהיה נכנס לבית הכסא ומה שלא היה מברך בלבישתו משום שהיה בדעתו ללובשו מיד דא\"צ לברך וכמ\"ש הטור סי' ח'.<br><b> ולענ\"ד</b> ראייתו ברורה דמוכח שם לדעת ר' י��ודה דאפי' בדעתו ללובשו מיד דליכא היסח הדעת צריך לברך מדמותיב הש\"ס שם אי הכי כל שעתא ושעתא נמי וכו' ומאי קושיא כיון שהיה בדעתו ללובשו וליכא היסח הדעת א\"צ לברך ודאי דס\"ל דאפ\"ה צריך לברך וא\"כ כשהיה פושטו ליכנס לבית הכסא צריך לברך בלבישתו ואיך הוי דוקא בצפרא ודאי מוכח דא\"צ לפושטו ברם לדעת הטור דס\"ל דכל דליכא היסח הדעת א\"צ לברך אין ראיית הנימוק\"י ראיה וצריך להביא ראיה כמ\"ש לענ\"ד מההיא דפרק לולב וערבה. אך קשה להטור דס\"ל דכל דליכא היסח הדעת א\"צ לברך מש\"ס זאת דפרק התכלת דמשמע דאפילו דליכא היסח הדעת צריך לברך וכמ\"ש מדמותיב הש\"ס כל שעתא ושעתא וכו'. ומכל הכתוב ראיה למ\"ש המג\"א סי' כ\"א בשם האר\"י דיש לשכב בלילה בטלית קטן והביא ראיה ושדי נרגא יעו\"ש, וכ\"כ הרא\"ש בתשובה כלל ב' סי' י\"ג הביאו ב\"י סי' ח' יעו\"ש. ועיין בטור סי' כ\"א מ\"ש בשם השאלתות ומ\"ש בב\"י עליו וז\"ל ואיני מבין דבריו עד והא דקאמר בשאלתות עד דהא אין יוצאין בחסר וכו' יעו\"ש.<br><b> ולענ\"ד</b> דבריו תמוהים דאיך אפשר לומר דמ\"ש בשאילתות ואתרוג דמצוה למיכליה היינו כשאין בו יותר מכביצה או ביום ראשון דאין יוצאין בחסר וכו' הא במציאות אלו פסול מדינא ואינו יוצא ידי חובה והשאילתות בפירוש מתורת בזיון נגע בה וכמ\"ש ברור בדבריו."
+            ],
+            [
+                "<b>ואם </b>\n<b> נתכסה בלא ציצית הרי ביטל מצות עשה וכו'.</b> סתמו כפירושו דבין בחול בין בשבת כל דמתכסה בלא ציצית עובר על ביטול מצות עשה והיינו כסברת הר\"ר שלמה הביאו המרדכי הובא בב\"י או\"ח סי' י\"ג ברם ר\"י השיב עליו דלא אמר הכתוב לא תלבש בגד שיש לו ד' כנפים בלא ציצית דאז ודאי היה הדין עמו דגם בשבת עובר אלא מצות עשה גרידא להטיל בו ציצית ומ\"מ אין הטלית אסור וגם אין עובר אם הוא שבת כיון שאינו יכול להטיל בו ציצית משא\"כ בחול דעובר כיון דיכול להטיל אלו דבריו. והנה על סברא זאת הקשה המג\"א סי' הנזכר ס\"ק ח' מש\"ס שבת דף קל\"א ריש ע\"ב דאמרו שם למ\"ד ציצית חובת טלית אם קיימו בביתו בלא ציצית עובר בעשה אפילו בשבת וא\"כ למ\"ד דציצית חובת גברא למה יהא מותר ללובשו בשבת מן התורה בלא ציצית וכו' ע\"כ. וראיתי להרב לשון למודים חלק או\"ח סי' ח' כתב דלא דמי כלל דיש הפרש ממ\"ד חובת מנא למ\"ד חובת גברא דמ\"ד חובת מנא לעולם חיובא רמיא עליה וליכא אופן לפטור משו\"ה חייב גם בשבת משא\"כ למ\"ד חובת גברא כיון דאיתיה בתקנתא שאינו לובשו ואי נמי לובשו יכול לפושטו א\"כ עשה דהטל ציצית לאו בשבת וכו' יעו\"ש שהאריך.<br><b> ולענ\"ד</b> מאן דמותיב שפיר קא מותיב דמידי הוא טעמא דפטר הר\"י ז\"ל כשהוא שבת דליכא איסור עשה משום דלא כתב קרא לא תלבש בגד וכו' אלא מצות עשה להטיל ציצית בד' כנפות והרי זה דומיא דמעקה ומזוזה דלא אסר הכתוב לדור אלא הטיל הכתוב לעשות מעקה ומזוזה וא\"כ כשלובש הד' כנפות ואינו יכול לצייץ בו ציצית ליכא איסור עשה א\"כ גם למ\"ד חובת מנא לא אמר הכתוב לא יהא לך בגד בת ד' בלא ציצית אלא הטל ציצית וכל שהוא שבת דאי אפשר להטיל למה יהיה עליו איסור ואמרו בש\"ס דאם לא מטעם דיכול להפקירן חייב להטיל בו ציצית וביטול דבריו שהאריך שם הוא זה דלמ\"ד חובת מנא משום דיכול להפקירו נפטר ממצות עשה וחייב אם צייץ בשבת הא לא היה טעם דיכול להפקירן חייב לצייץ בשבת הכי נמי למ\"ד חובת גברא כיון דיכול שלא ללובשו וליפטר ממצות עשה חייב אם צייץ בשבת הא אי ליכא טעמא דיכול שלא ללובשו היה חייב לצייץ בשבת נמצא דליכא פיטורא דהטלת ציצית משום ��לא אמרה תורה לא תלבש אלא הטל ציצית אלא הכל שוה וא\"כ כדי ליפטר בשבת צריך שלא ילבשנו ואם לבש צריך לפושטו דומיא דלמ\"ד חובת מנא שכדי שיפטר מהטלת ציצית צריך שיפקירנו ולכן אם צייץ בשבת חייב דאיתא בתקנתא דהפקר וכל דלא הפקירו עובר האיסור עשה ומ\"מ אינו יכול לצייץ בשבת. היוצא מן האמור דאיסורא איכא גם בשבת אם לובשו למ\"ד חובת גברא וכן למ\"ד חובת מנא אם אינו מפקירו.<br><b> ובתוך</b> דבריו כן תמה בדברי התוס' דיבמות דף צ' ד\"ה כולהו וז\"ל ואיברא דהתם צריך למיהב טעמא דנהי דיכולין לגזור ולאסור תכלת דהותר מן התורה משום גזירה מ\"מ להתירו שילבשנו בלא ציצית אין כח וכו' אלו דבריו בקיצור נמרץ. ולא ידעתי את שיחו דהא כתבו התוס' טעם לחקירה הלזו דמעיקרא בתחילת הלבישה לא חייביה קרא עד אחר העיטוף ואחר העיטוף הוא דרמי רחמנא עליה מצות ציצית וכיון שכן כשאינו מטיל ציצית הוי שב ואל תעשה ומשום גזרה דרבנן פטרוהו ממצות ציצית נמצא דבתחילת הלבישה לאו מהיתר חכמים הוא שהתירוהו אלא התורה התירתו והיתר חכמים הוא אחר הלבישה שהוא שב ואל תעשה ועיי\"ש שהביא דברי התוס' דפרק אלו נערות דף מ' ד\"ה כגון כדי ליישב לחקירתו וכתב על דבריהם וז\"ל וכנראה דקשיא להו וכו' יעו\"ש, ובפירוש קשיא להו מאי דקשיא ליה וכוונתם מבוארת לך נא ראה בחידושיי הל' ו' ועיין מה שהקשה עוד המג\"א דלמה יהא אסור ללובשו אפילו בחול וכו' ועיין בחידושיי פ\"י מהל' כלאים הכ\"ט מאי דכתיבנא לענ\"ד."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות ציצית",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Yitzchak Yeranen",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Yitzchak Yeranen/Sefer Ahavah/Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,226 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Yitzchak Yeranen",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מצות </b>\n<b> עשה להתפלל בכל יום וכו'.</b> וכ\"כ רבינו בספר המצוות וז\"ל מצות עשה ה' הוא שציונו לעובדו שהיא התפילה וכו'. והשיגו הרמב\"ן מכמה דוכתין דאמרינן בש\"ס תפילה דרבנן. והמגילת אסתר הליץ בעד רבינו דהנוסח הוא דרבנן יעו\"ש, וכן הליץ כאן מרן. וקשיא לי בדבריהם דא\"כ דעיקר תפילה היא דאורייתא אלא דהנוסח לחוד הוא דרבנן א\"כ היאך חילק בש\"ס פ' מי שמתו גבי מתני' דבעל קרי וז\"ל אלא ברכת המזון וק\"ש דאורייתא תפילה דרבנן והא בהמ\"ז הוי דומיא דתפילה דעיקרה דאורייתא ומטבעה דרבנן כמ\"ש מרן גופיה פ\"ב דברכות משם הרמב\"ן ושכיוצא בזה כתבו הרא\"ש והרשב\"א, ובהל' ב' נראה שהשוה דעת רבינו לדעתם יעו\"ש א\"כ הוי דומה לתפילה ממש.<br><b> גם</b> מ\"ש עוד מרן וז\"ל א\"כ יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה. לא זכיתי להבינו דא\"כ מה יענה אבנ\"ר לקושיא שהזכרנו. ועוד מאי שנא הך דאורייתא מהך דאורייתא.<br><b> עוד</b> הקשה מרן לרבינו למה מנה מצוה זאת מדכתיב בכל לבבכם וכו' וסיים בסוף דבריו דקרא דועבדתם לא מצינו שדרשוהו לדבר אחר ע\"כ ושמעתי מקשים דבפרק החובל והמקבל דרש רבא ועבדתם זו תפילה וק\"ש ואיך כתב דלא דרשוהו לדבר אחר. ולק\"מ וכי ק\"ש מהכא נפקא מקרא מלא דבר הכתוב בק\"ש בשבתך וכו' ובלכתך בדרך אלא דרבא שם קאי ללמד דעת את העם דיאכל אדם בבוקר פת במלח וקיתון של מים ומפיק לה מהכא דרך רמז ועבדתם וכו' ואח\"כ ובירך את לחמך ואת מימיך ונקט ק\"ש בהדי תפילה שלא יאכל קודם ק\"ש משום ואותי השלכת אחרי גויך דלאו דוקא קודם תפילה הוא דאסור אלא גם ק\"ש. ולעיקר קושיית מרן נראה דמפיק ליה מועבדתם לפי דממנו נלמוד חיוב לכל יום וכמ\"ש הלח\"מ משם הרב קרית ספר דומיא דלחם ומים דצריך בכל יום."
+            ],
+            [
+                "<b>ולפיכך </b>\n<b> נשים ועבדים וכו'.</b> אין להקשות אמאי השמיט קטנים דתני במתני' משום דכתב לפיכך וכו' ולכן אי אפשר למתני קטנים דלאו הא בהא תליא וכבר שנאו רבינו דין זה במקום אחר סוף פ\"ו ה\"י.",
+                "<b> שהיא</b>\n<b> מצות עשה שלא הזמן גרמא וכו'.</b> ובש\"ס דרחמי נינהו וכו' כן היא הגירסא לפירוש רש\"י דס\"ל דהוי דרבנן, והתוס' גרסי פשיטא כיון דכתיב וכו' כמצות עשה שהזמן גרמא דמי קמ\"ל רחמי נינהו, וכתבו דרש\"י לא גריס כן משום דס\"ל דהוי דרבנן וכו'. ומהר\"ח אבולעפיה כתב דלא גריס רבינו בש\"ס דרחמי נינהו, והוא תימה דבין רש\"י בין תוס' גרסי גירסא זאת. ונראה דלעולם דרבינו גריס לה וכגירסת התוס' וה\"פ פשיטא מצוה דאין לה זמן היא ומשני כיון דכתיב וכו' נעשה כמי שיש לה זמן מדרבנן ויש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה כדי לקיים דבריהם שקבעו זמנים קמ\"ל כיון דרחמי נינהו אוקמינהו אדאורייתא וליחייבו נשים כאנשים כדינייהו שהיא מצות עשה שלא הזמן גרמא. ושוב ראיתי להרי\"ף דלא גריס לה, ויש לצדד לדעת רבינו אי גריס לה או לא ואין כאן הכרח.",
+                "<b> אלא</b>\n<b> חיוב מצוה וכו' נותן שבח וכו'.</b> וכתב הלח\"מ יש לשאול מנין לו לרבינו שזה מן התורה ובעל קרית ספר כתב לא איתפרש לי היכא, ולשון זה העתיק גם הרב מעיל שמואל בנימוקיו לרבינו. וכתב הרב מרכבת המשנה נר\"ו דהבין המעיל שמואל בדברי הקרית ספר דקאי לכל מ\"ש רבינו מתחילת הלשון שכתב ומגיד שבחו וכו', והוא הכחיש דלא קאי אלא למ\"ש ואח\"כ נותן שבח וכו'. ולא ידעתי היכן רמוז שהבין כן עד דמכחיש ליה דאדרבא כתב כן על מ\"ש רבינו ואח\"כ נותן שבח והודאה וכמו שנראה האמת דמ\"ש הקרית ספר הוא ע\"ז.<br><b> עוד</b> כתב הרב מרכבת המשנה נר\"ו שם וז\"ל ואי לא דמסתפינא הוה אמינא דמ\"ש ומגיד שבחו לא קאי למ\"ש חיוב מצוה וכו'. ולענ\"ד דבר ה' בפיהו אמת מדקדוק לשון רבינו שכתב אלא חיוב מצוה זאת כך היא שיהא אדם מתחנן ומתפלל בכל יום והם דברי מותר דהכי הו\"ל למימר אלא וכו' כך דיגיד שבח הקב\"ה ואח\"כ שואל צרכיו וכו', אלא דתחילה כתב רבנו חיוב התפילה שהיא שאלת צרכיו וז\"ש שיהא אדם מתחנן ומתפלל דהיינו צרכיו שהם בקשה ותחינה ואח\"כ כתב שכך יעשה מדרבנן שיגיד שבחו וכו'. ולדעת מרן דס\"ל דמ\"ש רבינו חיוב מצוה זאת קאי גם ללשון ומגיד שבחו של הקב\"ה ומפיק לה מההיא דרבי שמלאי לעולם יסדר אדם שבחו וכו' י\"ל דהלשון נמשך עד בבקשה ובתחינה, ומ\"ש אח\"כ הוא מילתא באנפי נפשא מצד הסברא ואח\"כ יתן שבח וכו' על הטובה שהשפיע לו וכמשל דאמר בש\"ס."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכן </b>\n<b> תקנו וכו'.</b> עיין מ\"ש מרן והלח\"מ והמעיל שמואל, ולא ימלט מהקושי גם לפי דבריהם. ולי הדיוט נראה דדעת רבינו לפסוק כר' יהושע בן לוי משום דאנו מתפללין תפלת מוסף ולכו\"ע הויא חיובא ובשלמא לריב\"ל דתיקנו אנשי כנה\"ג כנגד תמידין יבוא מרווח תפילת מוסף לא כן לר' יוסי בר חנינא דס\"ל אבות תקנום מוסף מאן דכר שמיה וצריך לידחק כמו שנדחק בש\"ס משו\"ה תפס כריב\"ל וזה הוא כוונת הש\"ס דקאמר לימא תיהוי תיובתא וכו' ומאי קושיא הא ברייתא אחרת הויא תיובתא דריב\"ל ומאי קשיא לריב\"ח טפי מריב\"ל אלא הכוונה דמקשה ליה לריב\"ח מכח תפילת מוסף דתני בברייתא ולריב\"ח היאך ימלט מזה דתני בברייתא דמוסף הוי כנגד מוסף דקרבן דלדידיה ליכא אב אחר ואהא מתרץ לעולם אמר לך וכו' דאי לא תימא הכי מאן תיקנה וכו' כלומר בלאו ברייתא תיקשי ליה לריב\"ח מי לא מודה בתפילת מוסף ומאן תיקנה אלא צ\"ל כדאמרן. או י\"ל על דרך זה דלאו קושיא ותירוץ הוא אלא הכל מדברי אחד דרוצה להכריח דהך ברייתא לא הוי נגד ריב\"ח וז\"ש נימא וכו' כלומר כשם שבברייתא אחרת הויא תיובתיה דריב\"ל כך ברייתא זאת תיהוי תיובתא דריב\"ח ואהא קאמר דאינו, דאמר לך וכו' דאי לא תימא הכי וכו' זה אפשר בפשטא דש\"ס. ולפי מ\"ש בדברי רבינו דמ\"ש כאן הוא כריב\"ל צ\"ל דמ\"ש בהל' מלכים הוא כמ\"ש המעיל שמואל."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בד\"א </b>\n<b> וכו'.</b> עיין מ\"ש הלח\"מ על דברי מרן בב\"י סי' ק\"י וז\"ל ונראה דהוצרך לומר כן למנהג אשכנז שבכל זמן אומרים ברך עלינו אלא שבימות הגשמים אומרים ותן טל ומטר וכו', וקשה לי על תירוצו דא\"כ כשהקשה בש\"ס שם אי הכי הבדלה בחונן הדעת נמי וכו' ומאי קשיא הא י\"ל בין הביננו לאתה חונן שהיא ברכה די\"ח כמו שחילק הוא ז\"ל יעו\"ש. והרב מקראי קודש השיא כוונת הש\"ס לכוונה אחרת יעו\"ש.<br><b> ואחר</b> נשיקת ידיו ורגליו אין לשון הש\"ס סובלו אי מלשון אי הכי הבדלה בחונן הדעת (ואי) דאי כפירושו הו\"ל למימר השתא דאתית להכי וכו'. גם לשון הבדלה בחונן ��דעת דחונן הדעת הוא מהי\"ח ולא מהביננו. ועיין להרב יד אהרן נר\"ו מה שתירץ בתירוץ שני והוא נכון ע\"פ דברי הרשב\"א בחידושיו יעו\"ש והן אמת דלפי דברי הרשב\"א הנה נכון ברם דברי הרשב\"א לא ימלט מהדוחק, דהבדלה בחונן הדעת לאו הביננו הוא וכדכתבינן. וכן הרב פר\"ח פי' הסוגיא כפי הפשט ולקושיית הלח\"מ תירץ כתירוץ הלח\"מ יעו\"ש סדר לשונו. ועיין בב\"י סי' ק\"י מ\"ש משם ה\"ר יונה וז\"ל וה\"ר יונה נתן טעם לדבר דאפשר לתרץ מפני שההבדלה אינה ברכה בפ\"ע וכו'. וראיתי להרב לחם יהודה בתשובה וז\"ל וקשה דלפי\"ז בשאלת מטר נמי למנהג אשכנזים שאומרים לעולם ברך עלינו וכוללין המטר בתוכה אמאי צריכינן לטעמא דטירדא בהביננו ותיפוק ליה דלא יאמרו דהיא ברכה בפני עצמה, ולא קשיא מידי דלא ראי זה כראי זה דגבי הבדלה שאינה ברכה בפני עצמה אלא היא כלולה עם אתה חונן ועכשיו כלולה בהביננו יכול לטעות שהיא ברכה בפני עצמה לא כן גבי ותן טל ומטר דהיא היא ברכת השנים היאך יטעה ויאמר שהיא ברכה בפני עצמה וכי משום דמוסיף בברכת השנים יבוא לטעות הא הכל מענין א' וליכא חששא והוא פשוט."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שבת </b>\n<b> וכו'.</b> עיין מ\"ש מרן וז\"ל מאמצע וא\"כ היה מפרש רבינו לא הו\"ל לכתוב ומשלים בשל שבת ולפיכך נראה שרבינו מפרש וכו'. ואחר נשיקת ידיו ורגליו לא היה צריך לומר שיפרש כן הברייתא אלא כפי' רש\"י ותוס', ומ\"ש ומשלים הוא כמ\"ש איהו אלא שהוא לשון דידיה ולא מלשון הש\"ס והיינו מרויחין בזה דלא תיקשו מה שהקשה הרב מקראי קודש על דברי מרן יעו\"ש. ולענ\"ד י\"ל לקושיא זאת דמ\"ש אין הלכה כאותו הזוג הוא לשון חידוש דאף שהם רבים לית הלכתא כוותייהו וק\"ל, ברם מי הכניסו למרן בזה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b>\n<b> ימות הגשמים וכו' מאימתי אומר מוריד הגשם וכו'.</b> עיין מ\"ש מרן. ובירושלמי הביאו הטור סי' קי\"ד דאמר אסור להתחיל עד שיזכיר הש\"ץ, וכתב שם הטור בשם הראב\"ד דה\"פ אסור להזכיר עד שיזכיר ש\"ץ משיב הרוח ומוריד הגשם או מוריד הטל כדי שלא יהא דבר מעורב ביניהם יעו\"ש. ודבריו תמוהים וכמ\"ש עליו מרן יעו\"ש. ועיין להרב ט\"ז שם מה שתירץ בזה. וצריך אני לפרש דבריו בלשון הירושלמי וז\"ל הירושלמי אסור ליחיד להזכיר עד שיזכיר ש\"ץ ופי' לא מבעיא בציבור דאיכא עירוב במקום אחד דזה מזכיר וזה אינו מזכיר אלא אף ביחיד צריך שישמע מציבור רבי סימון בשם ר' יהושע בן לוי אמר בש\"ץ הדבר תלוי בתמיה וכי אף ביחיד תלוי בש\"ץ כיון שהוא יחיד א\"א לש\"ץ ואהא שאל ר' מנא אי פליג ריב\"ל עליו דר' חגי וא\"ל לא, דא דאת אמר בש\"ץ הדבר תלוי שהוא מימרת ריב\"ל ויוצא מדבריו דיחיד אם רצה להזכיר מזכיר איירי בטל, (והיא) [ודאי] מימרת דר' חגי דאף ביחיד הצריך ש\"ץ איירי בגשם ונמצא לפ\"ז דבציבור בין בגשם בין בטל בש\"ץ הדבר תלוי וביחיד בגשם בש\"ץ תלוי אבל לא בטל זהו כונת הרב ט\"ז. ומפרש דברי הראב\"ד כך על מ\"ש בירושלמי אסור להזכיר וכו' דה\"פ בין משיב הרוח ומוריד הגשם בין מוריד הטל כדי שלא יהיה מעורב והיינו בציבור דביחיד ליכא האי טעמא דעירוב ומשו\"ה השמיט הטור מלשון הירושלמי תיבת ליחיד להורות דהראב\"ד איירי בציבור. והוצרכתי לזה משום דעפ\"ז נתבארו באר היטב דברי הר\"ן ז\"ל על מ\"ש במתני' ריש תעניות ר' יהודה אומר העובר לפני התיבה וכו' וזה לשונו הא דנקיט בעובר ולא תנא דביו\"ט אחרון של חג במוסף מזכירין ולא בשחרית וביו\"ט ראשון של פסח בשחרית ולא במוסף היינו טעמא לפי שאמרו בירושלמי אסור ליחיד להזכיר עד שיזכיר ש\"ץ פי' כיון דתלוי בש\"ץ נקט הכי. וכתב עוד וז\"ל ומיהו דוקא בגשם אבל בטל אם רצה להזכיר יחיד יזכיר כדאיתא התם כלומר דקשיא ליה דא\"כ תירוץ זה ניחא בהעובר דגשם ברם בטל מאי איכא למימר ואהא תירץ וז\"ל ואיידי דנקט ר' יהודה מילתיה בש\"ץ ביו\"ט האחרון של חג נקט נמי ביו\"ט ראשון של פסח אף שאין תלוי בש\"ץ. ושוב כתב א\"נ דאפילו בטל אין מזכיר בציבור עד שיכריז הש\"ץ וכן נראה בירושלמי שאכתוב בסמוך עכ\"ל. פי' דבריו (דא\"כ) [דא\"צ] למה שתירץ דאיידי דיו\"ט אחרון של חג נקט ביו\"ט של פסח נמי בעובר, אלא דכולה איירי בדוקא ומתני' כולה קאי בציבור וכיון שכן אף בטל תלוי בש\"ץ כדי שלא יהא דבר מעורב זה מזכיר וזה אינו מזכיר וכמ\"ש מהירושלמי שהביא בסמוך שהוא הך ירושלמי שכתבנו ונתבארו דברי הר\"ן בפשיטות. והרב יד אהרן לא הבין כן בכוונת הר\"ן וכתב עליו מ\"ש יעו\"ש."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>תפילת </b>\n<b> השחר וכו' עם הנץ החמה.</b> ועיין בב\"י ריש סימן פ\"ט דאחר שהביא דברי רבינו כתב על שם רבינו ירוחם וז\"ל ור\"י כתב זמן תפילה משיכיר את חבירו וכו' ונראה שהוא סובר וכו' ולא ידעתי וכו'. ולי הדיוט דבריו תמוהים דאיך הבין לדעת רבינו ירוחם דמשיראה את חבירו תוך ד' אמות ויכירנו, ואם עלה ברק השחר אחד, ואינו דביראה את חבירו כתב ר\"י דהוא זמן תפילה ובעלה ברק השחר כתב דאם התפלל בדיעבד יצא, נמצא ג' זמנים מחולקים דמשעלה ברק השחר בדיעבד יצא ומשיראה את חבירו ברחוק ד' אמות הוא זמן תפילה שהוא זמן מאוחר יותר דהיינו עד הנץ החמה משום יראוך עם שמש ואיך השוום מרן יחד. וכפי זה גם אינו מובן מ\"ש שפירש כן ר\"י כי היכי דלא תיקשי הא דאביי על מ\"ש הרא\"ש, והא אינם זמן אחד. גם קשה איך אפשר דיפרש ר\"י דמ\"ש אביי לתפילה כאחרים ר\"ל לתפילה ממש והא סיים שם ולק\"ש כוותיקין דאמר ר' יוחנן ותיקין גומרים אותה עם הנץ החמה תניא נמי הכי ותיקין גומרים אותה עם הנץ החמה כדי לסמוך גאולה לתפילה וידוע דהתפילה היא אחר ק\"ש וזמנה משיראה את חבירו ברחוק ד' אמות ויכירנו הוא קודם להנץ החמה וק\"ש כוותיקין שהוא מאוחר, ובשלמא אם הוא תפילין ניחא שהוא כסדר זה תפילין תחילה ואח\"כ ק\"ש וכמ\"ש רש\"י ודוק.<br><b> עוד</b> כתב מרן שם וז\"ל ונראה שלמדו כן וכו' דלא גרע קודם חצות וכו' הרואה יראה דבין לפי' א' בין לפי' ב' לעולם קודם חצות לר' יהודה הוא נלמד או מאחר חצות לכו\"ע לפי' א', או דלא נשוי כ\"כ פלוגתא בין ר' יהודה לרבנן, ובין הכי ובין הכי קשה דאמאי צריך הרא\"ש ז\"ל להוציא הדין באופן זה ונפק\"מ לדרך הב' שכתב מרן דאחר חצות לר\"י אינו מועיל אפילו לשכר תפילה שלא בזמנה, ולדרך הא' ברור לעין כל דוחק הלשון בדברי הרא\"ש ובפשיטות היה יכול להוציא הדין לר\"י אפילו אחר חצות יש לו שכר תפילה שלא בזמנה שכשם שקשה לרבנן שאמרו עד חצות כן קשה לר' יהודה במכל שכן דס\"ל עד ד' שעות וצריך לתרץ דעד ד' שעות שכר תפילה יהבו ליה שכר תפילה בזמנה לא יהבו ליה ונמצא הדין כמ\"ש וגם לרבות עד הלילה.<br><b> וראיתי</b> להלח\"מ הקשה כמו כן בפשט דברי הרא\"ש וכתב וכבר תמה עליו הרב ב\"י. ולא ידעתי איך כתב דעל קושיא זאת מתרץ, והא מזה לא איירי מרן ומה שקשה על הרא\"ש בסתם קשה גם בפי' מרן וכמ\"ש, הן אמת דלפי' א' דמרן יש לדוחה לדחות ולפרש כמ\"ש הלח\"מ דבדבריו מתיישב קושיא זאת ברם בתירוץ האחרון לא נגע ולא פגע בזה.<br><b> עוד</b> כתב בב\"י שם וז\"ל הילכך ממעטינן בפלוגתייהו וכו' והקשה הלח\"מ ז\"ל שם כיון דטעמא דרבנן היינו משום דתמיד היה קרב עד חצות וטעמא דר' יהודה היינו משום דתמיד היה קרב עד ד' שעות מנין לו לתת זמן לר\"י עד חצות כלל. ועוד קשה מה שהקשה הרב לחם יהודה וז\"ל ועוד קשה דאדרבא מוכח בש\"ס דלר\"י אחר ד' שעות לא יצא דהא גבי מוספין קאמר עד ז' שעות ומוכח בש\"ס ופוסק דלרבנן דקיי\"ל כוותייהו בדין המוספין אם התפלל אחר ז' שעות נקרא פושע ויצא ידי חובתו ומדרבנן נשמע לר\"י וכו'. ועוד קשה דהתם דף כ\"ח אמרו כל המתפלל תפילת המוספין לאחר ז' שעות לר' יהודה עליו הכתוב אומר נוגי ממועד וכו' וכיון דאתרוייהו קאי קרא משמע דשוין נינהו דלאחר זמנן אף בדיעבד לא יצא עכ\"ל.<br><b> ולענ\"ד</b> ליישב הכל נקדים מ\"ש התוס' ד\"ה איבעיא להו וכו' לא בעי אם טעה ולא התפלל תפילת מוסף דהא ודאי אינו מתפלל בערבית דהיאך יקרא את הקרבנות וכבר [עבר] זמן מוסף וכו' עד סוף דבריהם. היוצא מדבריהם דשנא תפילת מוסף מתפילת שחרית כיון דתפילת שחרית וכן השאר רחמי נינהו לא כן מוסף ואף דכולן כנגד קרבנות תקנום וא\"כ משו\"ה לר' יהודה אף דזמנה עד ד' שעות מ\"מ מודה דיכול להתפלל אח\"כ כיון דרחמי נינהו ולא דמי למוספין. גם מ\"ש מקרא דנוגי ממועד דמוקי ר\"י בין לשחרית בין למוסף לא קשיא כיון דלאחר ד' שעות לר\"י אין לו שכר תפילה בזמנה קרי ביה נוגי ממועד ומה שמתפלל אח\"כ משום דרחמי נינהו ולכן במוסף דלא שייך רחמי אינו מתפלל ונמצא יישוב לכל.<br><b> והב\"ח</b> לא נראה לו דברי מרן אלו ובחר לו דרך לעצמו והעלה דבין לר' יהודה עד ד' שעות ובין לרבנן עד חצות שכר תפילה בזמנה יש לו מכאן ואילך למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה עד המנחה שכר תפילה שלא בזמנה יש לו ואפי' איחר במזיד ומכאן ואילך מתפלל של מנחה תחילה ואח\"כ שחרית ודוקא בשוגג וכו' עכ\"ל. ודבריו תמוהים דאיך השוה להרי\"ף והרא\"ש ורבינו והטור בזה והא הרי\"ף והרא\"ש כתבו היכא דטעי וצלי לאחר ד' לר\"י מתפלל וכו' נמצא דדוקא בטעה ברם בהזיד לר\"י אינו מתפלל כלל ולא כן להרמב\"ם והטור דכתבו עבר או טעה וכו' ואיך הוא השוום בדרך זה וי\"ל.<br><b> עוד</b> שם הב\"ח חולק עם מרן בפי' דברי הרשב\"א דלדעת מרן פי' דבריו הוא שאחר חצות קודם המנחה אינו יכול להתפלל מכל וכל אלא דלאחר חצות שהגיע שעת המנחה מתפלל מנחה תחילה ואח\"כ שחרית ולהב\"ח כוונת הרשב\"א הוא לאשמועינן דין אחר לענין תשלומים והוא דר\"ל דאם לא התפלל שחרית והגיע זמן מנחה גדולה לא יאמר התפלל שחרית ואח\"כ מנחה אלא להיפך וכו' יעו\"ש.<br><b> ולענ\"ד</b> לא ראיתי בדברי הרשב\"א אופן לפרש כן וז\"ל ומיהו דוקא בזמן תפילה לפי שכיון שהוא זמן תפילה וכו' חוזר ומשלים וכו' אבל שלא בזמן תפילה וכו'. ובדברים אלו היכן רמוז מ\"ש הב\"ח, ומה גם שזה פשוט והוא ש\"ס ערוך דהתשלומין הוא אחר התפילה שהיא זמנה ותניא טעה ולא התפלל מנחה בערב שבת וכו' טעה ולא התפלל מנחה בשבת מתפלל במוצ\"ש שנים של חול מבדיל בראשון וכו' הרי בפירוש דהשני הוא לתשלומין.<br><b> גם</b> הרב פר\"ח כתב דלא כמ\"ש מרן בב\"י ומור\"ם ז\"ל דליתא וכ\"כ הב\"ח וכו'. ובסי' ק\"ח ס\"ק ג' על מ\"ש מרן בסעי' ג' וז\"ל הא דמשלים התפילה שהפסיד דוקא בזמן תפילה אבל בשעה שאינה זמן תפילה לא וכתב עליו [הפר\"ח] דוקא בזמן תפילה כלומר בעודו עסוק בתפילה העיקרית אחר ששהה כדי הילוך ד' אמות וכו' אבל אם הפסיק בין תפילה לתפילה והלך לעסקיו שוב אינו מתפלל תשלומין ודקדק כן הרשב\"א וכו' וזו היא כוונת הרשב\"א שמשם ל��ח המחבר מ\"ש כאן ודלא כהבנת ב\"י ומור\"ם סי' פ\"ט. ולא ידעתי מי הכריחו לפרש כן בדברי הרשב\"א דאין דבריו סובלין פי' זה כמו שיראה המעיין.<br><b> עוד</b> שם בב\"י וז\"ל ואחר שכתבתי כל זה מצאתי להרשב\"א וכו', וראיתי להלח\"מ פ\"ג מהל' תפלה הקשה וז\"ל וקשה עליו דא\"כ למה לא תירץ בש\"ס כשהקשה וכו\"ע ותו לא דמאי דקאמר עד חצות הוא לומר דעד חצות יכול להתפלל כל זמן שירצה אבל מחצות ואילך אינו זמן תפלה עד לאחר חצי שעה שאינו זמן שום תפילה, ותירץ וז\"ל ומיהו לזה י\"ל דאי הוה הכי לא אהני מיעוטא דמתני' דעד חצות אלא לחצי שעה לבד אלא להוסיף ג\"כ לגבי דר' יהודה. ולענ\"ד נראה לעיקר קושייתו דאינו יכול לתרץ הכי בש\"ס דאי מתרץ הכי נמצא דנשאר הענין כפשוטו דאין חילוק בין זמן לזמן לשכר תפלה ובין הכי ובין הכי יש לו שכר תפלה בזמנה אלא דחצי שעה אחר חצות אינו יכול להתפלל וא\"כ מאי טעה דקאמר דמשמע דוקא טעה ואם הזיד אינו מתפלל והא כל דאם הזיד אינו מתפלל איך אם טעה יהיה לו שכר תפלה בזמנה. ועוד כיון דבאמצע יש זמן שעבר זמן תפילה מ\"מ, איך אפשר שיהיה לו אח\"כ שכר תפילה בזמנה ולכן תירץ בש\"ס כדתירץ ודוק."
+            ],
+            [
+                "<b>כבר </b>\n<b> אמרנו וכו'.</b> עיין מ\"ש הלח\"מ ובכלל דבריו הביא דברי התוס' דפרק תפילת השחר שהקשו מנא ליה הא דבשלמא עד תשע שעות ומחצה דעד אותו זמן הוי וכו' מנחה קטנה יעו\"ש. ולענ\"ד חילייהו מדתני בסיפא דהאי ברייתא דאפליגו ר' יהודה ורבנן ואיזהו מנחה גדולה משש שעות ומחצה ולמעלה ואיזהו מנחה קטנה מתשע שעות ומחצה ולמעלה ע\"כ, וסתמא קתני דמשמע בין לר\"י בין לרבנן ותיבת ולמעלה משמע עד הלילה וא\"כ קשיא ליה אמאי קאמר עד פלג המנחה ואהא תירץ שפיר דר\"י ס\"ל דתפילת מנחה הוי כנגד קטורת וקטורת היה עסקו חמשה רביעי שעה דהיינו שעה ורביע ומתחיל זמנו מתשע שעות ומחצה, ולמעלה דקאמר ר\"י היינו עד אחת עשרה שעות חסר רביע שאז כלה זמן הקטורת משא\"כ לת\"ק דהוי כנגד תמיד של בין הערבים שכלה זמנו עד הלילה ולמעלה ר\"ל עד הלילה וק\"ל."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>וזמן </b>\n<b> מנחה קטנה וכו'.</b> וכתב מרן ויש לדקדק בלשון רבינו שהו\"ל לכתוב וזמן מנחה קטנה וכו'. ועיין להרב מקראי קדש מה שכתב ע\"ז וליתא וכו' יעו\"ש. ומי יתן ידעתי מה הכוונה בדבריו דהלא דבריו הם דברי מרן שכתב לתרץ קושיא זאת."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המתפלל </b>\n<b> תפלה וכו'</b> וכתב מרן כבר אפשר וכו' והיינו אם לא יתפלל מנחה מפלג המנחה ולמעלה וכו'. וכתב הרב מרכבת המשנה וז\"ל וקצת קשה דאמאי בתפילת המנחה לקח רבינו לעיל סברת ר' יהודה לעיקר מדכתב וזמן מנחה קטנה וכו' ויש לו להתפלל אותה עד שתשקע החמה וכאן בתפילת ערבית כתב בתחילה שזמנה מתחילת הלילה והיינו כת\"ק ואח\"כ כתב ויש לו להתפלל תפילת ערבית של ליל שבת בער\"ש והיינו כר' יהודה וי\"ל עכ\"ל. ונראה דלעיל גבי מנחה רבינו נחית לכתוב כסדר היום דתחילה בא זמן ר' יהודה ואחר כך בא זמן ת\"ק וז\"ש וקטנה מתשע שעות ומחצה וכו' עד שישאר מן היום שעה ורביע דהיינו קודם הלילה ואח\"כ ויש וכו' עד שתשקע החמה דהיינו זמן מאוחר יותר וכאן כתב דעת ת\"ק קודם דמסתבר לכתחילה כוותיה וק\"ל.<br><b> ובני</b> יצחק נר\"ו תירץ דבכל אחד נקט רבינו מילתא דשוייא לתרוייהו דבין לרבנן בין לר' יהודה יוצא ידי חובה ולכתחילה עדיף לעשות כן לצאת ידי ספק ולכן גבי מנחה נקט תחילה דזמן מנחה קטנה עד י\"א שעות דאליבא דכו\"ע מתשע [שעות] עד אחת עשרה חסר רביע הוא זמנה אלא דרבנן הוסיפו דעד הלילה ג\"כ הוא זמנה ומשו\"ה נקט תחילה סברת ר\"י ואח\"כ סברת רבנן דלכתחילה יעשה כן לצאת ידי ספק וגבי ערבית נקט תחילה שזמנה מתחילת הלילה דהיינו סברת רבנן משום דאף לר\"י נמי הוא זמנה אלא דר\"י הוסיף דאף מאחת עשרה שעות מתחיל זמנה ויעשה כן גם בערבית לכתחילה לומר מתחילת הלילה כדי לצאת ידי ספק וק\"ל."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>טעה </b>\n<b> וכו'.</b> עיין בב\"י סי' ק\"ח וז\"ל וכתב עוד הרשב\"א ומיהו דוקא בזמן תפלה וכו'. פי' דבריו כמ\"ש מרן גופיה שם לעיל סי' פ\"ט והכי פירושו דוקא בזמן תפלה דהיינו שהוא שאר תפילות לאפוקי זמן שאינו ראוי לשום תפילה כמו חצי שעה אחר חצות והוא עוסק בתפילתו פי' כיון שהוא זמן תפילה נקרא עוסק בתפילתו וסיים אבל שלא בזמן תפלה לא ודוק. וכ\"כ בסעי' ה' הא דמשלים התפלה דוקא בזמן תפלה אבל באינו זמן תפלה לא, וזמן משמע כדכתיבנא.<br><b> וראיתי</b> להפר\"ח סי' זה כתב ע\"ז וז\"ל כלומר בעודו עוסק בתפילה העיקרית וכו' יעו\"ש ודבריו תמוהים וכמ\"ש לעיל ה\"א (וכמ\"ש) [ובמ\"ש] עוד הרב ז\"ל וז\"ל וזו היא דעת הראב\"ד בהשגות פ\"ג מהל' תפילה, גם בזה לענ\"ד ליתא ודברי הראב\"ד ה\"פ והם ממש כמ\"ש בפי' דברי הרשב\"א במ\"ש עכ\"ל וכו' עד סוף הלשון. וה\"פ אינן אלא עם התפילה שבאה בזמנה כלומר כיון שהוא זמן תפילה וזה הוא שסיים הואיל ושעת תפילה הוא וראיתי למהריק\"ש הביאו היד אהרן נר\"ו שדקדק דדעת רבינו דדוקא תפילת תשלומין צריך שתהיה סמוכה לתפילת העיקר אבל אם עבר זמן מה שוב אין לה תשלומין וכתב שלא בא זה מפורש בהרשב\"א והראב\"ד. ודבריו תמוהים דאדרבא מדברי רבינו ליכא הוכחה אבל מדברי הרשב\"א והראב\"ד יש להוכיח כן וכמ\"ש הרב פר\"ח ושוב ראיתי להרב בני חיי הביא לשון מהריק\"ש כת\"י היפך ממש ממ\"ש היד אהרן נר\"ו אלא דגם לפי מ\"ש הרב ב\"ח ז\"ל דנהי דיש להוכיח כן מלשון רבינו ברם אפשר שהוא לכתחילה אבל אם עבר ולא התפלל בסמוך מי יאמר דהפסיד התפילה. ועיין מ\"ש הלח\"מ וז\"ל והא דכתב רבינו כן וכו' עד מיהו ישלים ולענ\"ד נראה דאי הוה נקיט הכי הו\"א דוקא במציאות זה דבג' נזכר שלא התפלל הראשונה כיון דהתפילה השניה שהיא סמוכה הו\"ל ליתן דעתו שלא התפלל ראשונה והוי כפושע לא כן בשכח מכל וכל הוי כאנוס וסד\"א דיתפלל שניים קמ\"ל אלא השניה."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>ורוחץ </b>\n<b> ואחר [כך] יתפלל וכו'.</b> עיין למרן בב\"י בדין זה וסיים שם ולענין הלכה כיון דהרי\"ף והר\"מ וכו' הכי נקטינן עכ\"ל. והקשה הט\"ז דכפי זה אפילו אם מתיירא שיעבור זמן התפלה צריך שימתין על המים וא\"כ איך פסק בספרו הקצר שאם מתיירא שיעבור זמן התפילה יקנח ידיו במידי דמנקי הא לדעת הרי\"ף וסיעתיהו צריך שיעבור זמן התפלה זה תוכן דבריו.<br><b> וראיתי</b> להיד אהרן נר\"ו תירץ וז\"ל ונראה דאף לדעת הרי\"ף אם מתיירא שיעבור זמן התפלה ודאי דשרי לקנח ידיו במידי דמנקי שהרי כתב רש\"י משום דזמנה כל היום הא לא נשאר שהות ביום ואינו מוצא מים אלא עד פרסה ודאי דיכול להתפלל בלא נטילה אף במידי דמנקי עכ\"ל. ואחר המחילה הכוונה לרש\"י הוא דאף שיעבור זמן התפלה ימתין דוכי לא ידע רש\"י זמני התפילות השנויות במתני' ומ\"ש דכל היום זמנה ר\"ל דלהך עניינא כל היום הוי זמנה כיון דקפדינן אמיא ולא אתפילה בזמנה ומשום דמסתמא ביום שלם ימצא מים נקט כל היום וכן ראיתי להרב מעדני יו\"ט ד\"ה וגם רב אשי יעו\"ש ולדבריו דזמנה שכתב מרן הוי כל היום קשה היכן גילה רז זה לבניו.<br><b> ולדידי</b> חזי לי אחר המחילה דלא קשיא דלאו הא בהא תליא דאף דיסבור כהרי\"ף וסייעתיה דגרסינן בש\"ס ולא אמרן וכו' יכול לומר דה\"ה כשלא יעבור זמן התפלה והוא ע\"פ דברי הרשב\"א שהקשה על רש\"י כמה קושיות ופירש הוא וז\"ל דק\"ש שהוא דאורייתא לא החמירו עליו למיהדר אמיא כמו שהקלו בה לגבי בעל קרי לפי שאין דברי תורה מקבלין טומאה אבל לתפילה החמירו עד פרסה עכ\"ל הביאו מרן שם. הרי דמצא מקום לחלק בין תפילה לק\"ש בלי יסוד דלתפילה אפי' שיעבור הזמן צריך להמתין אלא בין לק\"ש בין תפלה איירי בנדון דאינו עובר זמן תפלה אלא דלהרי\"ף וסייעתיה צריך להלוך עד פרסה כשאינו עובר זמן תפלה ולהרא\"ש דלא גריס הכי אפי' כשאינו עובר זמן תפלה לא אטריחוהו ולכן אף דפסק כהרי\"ף וסייעתיה דהולך עד פרסה מ\"מ בעובר זמן תפילה מנקי ידיו בעפר וצרור וכל מידי דמנקי וכמ\"ש בספר הקצר ויפה דן. וכן רבינו דס\"ל הכי מוכח דס\"ל כחילוק הרשב\"א וכ\"כ בס' מעשה רוקח יעו\"ש. ברם איכא מאן דסובר דאפי' שיעבור זמן תפילה צריך להלוך עד פרסה הלא המה רש\"י ורב עמרם הביאו הטור סי' רל\"ב יעו\"ש, וריא\"ז הובאו דבריו בשלטי גבורים יעו\"ש. ומן התימה על הרב כנה\"ג [ב]הגהת הטור כתב דעת ריא\"ז והשמיט דעת רש\"י ורב עמרם דסוברים כן וכדכתיבנא.<br><b> ועיין</b> למרן באו\"ח בספרו הקצר סי' ד' ס\"א כתב מים הפסולים לנטילת ידים לסעודה כשרים לנטילת ידים לתפילה מיהו יש מי שאומר דלא מברך עלייהו ע\"כ. והנה מור\"ם ציין על מ\"ש לסעודה לקמן סי' ק\"ס. וכתב מג\"א דכוונתו דדוקא מים שנשתנו מראיהן או נעשה בהם מלאכה המוזכרים בסי' ק\"ס, ובס\"ק ד' כתב עוד כשרים אבל כלי וכח גברא אינו מעכב ומברך כמ\"ש בס\"ז עכ\"ל. ואין בדבריו אלו השניים מובן כאשר יראה הרואה.<br><b> ואיך</b> שיהיה אל זה אביט בדברי מרן גופיה שכתב מיהו יש מי שאומר דלא מברך עלייהו דהרא\"ה גופיה כ\"כ שהוא מאריה דשמעתתא וז\"ל הובא בב\"י כל מים דפסלי לנטילת ידים דוקא לסעודה אבל לתפילה כיון דסגי לן בכל מידי דמנקה מהני אפילו לכתחילה נמי מיהו לא מברך בהו כיון דלא איתקון לנטילה עכ\"ל. ואיך עשאו מחלוקת, ומן התימה על המחברים כולם שלא הרגישו בזה. ונראה דמ\"ש מרן בתחילת דבריו לאו מדברי הרא\"ה אלא הוא מ\"ש בב\"י על דברי הרא\"ש והר\"ן וז\"ל ומשמע דה\"ה לשאר דברים המעכבים בנטילת ידים לסעודה שאינן צריכין לנטילת ידים שחרית דנטילה זו אינה אלא משום נקיות בעלמא ועל זה הביא אח\"כ סברת הרא\"ה בשם יש מי שאומר דלא מברך עלייהו ואף דלא נמצא חולק בזה כן דרך מרן לפעמים כמ\"ש ביד מלאכי כללי מהר\"י קארו."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b>\n<b> הטמאים וכו' אף לתפילה.</b> זה סותר למ\"ש מרן הל' ק\"ש סוף פ\"ד וז\"ל וכיון דתקנת עזרא היתה שיטבול בין לק\"ש ותפילה בין לדברי תורה וכו' יעו\"ש, וכאן כתב רבינו בהיפך. ויש ליישב דמ\"ש וכיון דתקנת עזרא לאו דווקא אלא תקנת עזרא ובי\"ד שאחריו ולא דקדק לכתוב כך שכאן לא בא אלא לפרש מה שנהגו עכשיו לקרות מפני שבטלה או שנהגו כר' יהודה בן בתירא ע\"ז כתב וכיון שהתקנה היה תחילה על הכל כשבטלו לית לן לאפלוגי ובכולהו א\"צ לטבול."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אבל </b>\n<b> חולה שראה קרי וכו'.</b> עיין מ\"ש הלח\"מ. והקשה עליו הרב מקראי קודש וז\"ל וליתא דביורה דעה אמרו דברים המותרים ואחרים נהגו איסור איכא מ\"ד אין לו התרה ואיכא מ\"ד יש לו התרה ולכו\"ע מיהא מועיל המנהג. ולענ\"ד י\"ל דעד כאן לא כתב הלח\"מ כן א��א בנידון דידן שהוא מנהג בטעות דמי שנהג כן הוא משום שדימה קרי לאונסו לשלא לאונסו ומשו\"ה הוי מנהג בטל משא\"כ כשידע שהוא היתר גמור ואפ\"ה אוסרו עליו בההיא הוא דפליגי ביו\"ד ולכו\"ע מועיל המנהג."
+            ],
+            [
+                "<b>כיסוי </b>\n<b> וכו' ולכתחילה לא יעשה.</b> לכאורה דברים אלו הם דברי מותר דזה נכלל במ\"ש רבינו קודם ואם לא כיסה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>דברים </b>\n<b> וכו' וחוזר ומתפלל.</b> וכתב מרן ומדתניא בסיפא תפילתו וכו'. ואין צריך לזה דאפילו לגירסא דידן דגרסי מותר הוי דינא הכי דהא תני בברייתא דף כ\"ב ע\"ב היה מתפלל ומצא צואה במקומו וכו' אלא אמר רבא אע\"פ שהתפלל תפילתו תועבה ופסק רבינו בהל' ט' דחוזר ומתפלל."
+            ],
+            [
+                "<b>מי </b>\n<b> שגיהק או פיהק וכו'.</b> מה שקשה לרבינו מסוגיא דפ' מי שמתו עיין להלח\"מ ז\"ל שכתב שאינו גורס כגירסת רש\"י יעו\"ש ועיין שם בפי' רש\"י שכתב למטה מפיח בקול עכ\"ל. וכתב הרב מעדני יו\"ט על דברי רש\"י הללו לפי' גירסתו ברש\"י וז\"ל ונראה שר\"ל דוקא ע\"י שמפיח בקול שמתבייש מהשומעים דהיינו דיש אומרים ניכר שהוא מכוער שהרי שומעים הקול ש\"מ דמיירי שמפיח בקול וכו' דמשו\"ה קאמר ת\"ק וכו' עכ\"ל. וקשה דא\"כ אמאי לא שני בש\"ס שניהם מלמטה הא שמפיח בקול הא שאינו מפיח בקול ולמה חילק מלמעלה למטה.<br><b> ויש</b> ליישב דאי אפשר לתרץ הכי משום דאמר ר' חנינא אני ראיתי את רבי שנתעטש ואי לא שמע מנא ידע משו\"ה מוכרח לתרץ שהיה מלמעלה ואם ידחה הדוחה שלעולם לא שמע אלא שהריח ריח ולא היה שם כי אם רבי ומינה ידע א\"כ הוי ג\"כ סימן רע דהא מיהא יתבייש דידע ביה חברו דליכא לתלות כי אם בו ומסתברא דלא כתב הרב דכל דליכא קול אינו מתבייש אלא משום דלא נודע מי הוא המפיח ולא שייך זה כי אם בדאיכא הרבה בני אדם דיש לתלות זה בזה ברם בדליכא כי אם שניים אפילו דלא שמע חבירו בקול סימן רע לו שמתבייש ולפי גירסתו ברש\"י גרס כן ברם לפי גירסתינו והוא אמת דלשון רש\"י זה חציו הוא מלשון דלעיל וחציו הוא דבר אחר וכן ג\"כ דבמקום בקול הוא בקל כוונתו פשוטה דקשיא ליה לרש\"י אמאי לא שני בש\"ס דעיטוש כמו דשני בגיהק ופיהק בין לרצונו לאונסו ואהא תירץ דאין עיטוש אלא לאונס דלמטה מפיח בקל ואינו בידו וסלקא דעתיה (דס\"ס) [דמקשן] דלא מיקרי עיטוש אלא מלמטה והתרצן חילק דגם מלמעלה נקרא עיטוש וק\"ל."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שיכור </b>\n<b> אל יתפלל וכו'.</b> וכ\"כ הטור סי' צ\"ט. וכתב שם בב\"י וז\"ל מאחר שכתב בתחילה שתוי אל יתפלל היכי שייך למימר ואעפ\"כ לכתחילה לא יתפלל וכו' ותי' בתירוץ ב' וז\"ל ואפשר דה\"ק שתוי כל שיוכל לדבר לפני המלך ואפילו שיוכל לדבר לפני המלך מ\"מ לא יתפלל לכתחילה עכ\"ל. ואינו מובן דעדיין הקושיא במקומה עומדת שכבר כתב שתוי אל יתפלל ואם התפלל תפילתו תפילה ושתוי הוא כל שיכול לדבר לפני המלך הרי בפירוש דלא יתפלל לכתחילה וא\"צ לכופלו.",
+                "<b> הואיל</b>\n<b> ושתה רביעית יין לא יתפלל.</b> וכתב מרן וז\"ל ומ\"ש דברביעית יין מיקרי שתוי וכו' הכי משמע התם בההוא פירקא עכ\"ל. פירוש לדבריו מדאמרינן שם [עירובין] דף ס\"ד ע\"ב אמר רמי בר אבא דרך מיל ושינה כל שהוא מפיגין את היין אמר רב נחמן לא שנו אלא ששתה כדי רביעית אבל יותר כל שכן שדרך טורדתו וכו' והתניא וכו' ונשא ונתן שם בש\"ס יעו\"ש. וכל זה הוא לתפילה דלאו במס' שיכורים עסקי כאן ופשוט. והלח\"מ ז\"ל כתב וז\"ל שם אמר רב יהודה אמר שמואל שתה רביעית יין אל יורה והוזכרו בתוס' גירסא אחרת שהיא אל יתפלל ונראה שזהוא גירסתו של רבינו עכ\"ל. ואחר נשיקת ידיו ורגליו א\"צ להכניס עצמינו בחילוק גירסאות ופשט דברי רבינו כדכתיבנא."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>היה </b>\n<b> מהלך.</b> עיין מ\"ש מרן בב\"י סי' ק\"י וז\"ל והר\"מ לא הזכיר תפילת הדרך. והפר\"ח רצה להליץ בעדו יעו\"ש. ודבריו תמוהים והכי איתא התם א\"ל אליהו לרב יהודה וכו' כשאתה יוצא לדרך המלך בקונך וצא מאי הוא אמר רב חסדא זו תפילת הדרך מאי הוא יהי רצון מלפניך בא\"י שומע תפילה עכ\"ל, ואיך אפשר לומר שהיא תפילה קצרה והא כאן איירי קודם יציאה לדרך דהיא תפילת הדרך."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שמונה </b>\n<b> דברים וכו'. עמידה כיצד וכו'.</b> הנה דס\"ל דאי התפלל מיושב א\"צ לחזור ולהתפלל מעומד ומרן ב\"י סי' צ\"ד בסופו הוכיח דצריך לחזור ולהתפלל מעומד. ונראה דרבינו ס\"ל כמ\"ש מרן וז\"ל מיהו אפשר לומר דהיינו דוקא כגון רב אשי שהיה מכוון לתפילתו אבל כגון אנו שאין אנו מכוונים בתפילותינו לא יחזור להתפלל דקרית ביה למה לי רוב זבחיכם. אך קשה (ב)מה שהקשה הרב לחם יהודה דאמאי לא הזכיר לרבינו לחולק. ומרן בספרו הקצר פסק דצריך לחזור ולהתפלל מעומד, וכתב הט\"ז [סק\"ה] שלמד כן מדברי התוס' יעו\"ש, והקשה בדברי התוס' במ\"ש הר\"מ דר' שמעון בן אלעזר דס\"ל מסמך גאולה לתפילה עדיף ס\"ל דחוזר ומתפלל מעומד א\"כ מאי פריך בגמ' וליעבד מר כאבוה דשמואל הא כרשב\"א ס\"ל שהוא תנא אחרינא אלא ודאי דהקושיא היא דהוי דלא כמאן וכו' יעו\"ש ולא ידעתי מ\"ש הרב יד אהרן נר\"ו לזה דא\"כ נפל פיתא בבירא דהוי רב אשי דלא כמאן, דלהט\"ז זו היא קושיית הגמ' ותירוץ הגמ' דלא חזינן לרבנן וכו' דעבדי הכי להקדים תפילה לק\"ש ולא היה יכול לכוין מיושב וכו'. ומ\"ש היד אהרן נר\"ו שם ליישב קושיית הט\"ז לא הבנתי דבריו.<br><b> ולענ\"ד</b> אפשר לומר דאדרבא לפירוש הט\"ז קשה דאמאי קאמר וליעבד מר כאבוה דשמואל ולא קאמר רב אשי דעבד כמאן אלא צ\"ל דהקושיא היא כיון דעבד אבוה דשמואל הכי כת\"ק למה רב אשי לא עבד הכי ג\"כ שכן דרך הש\"ס לאקשויי מגדולי האמוראים להאחרונים כך נ\"ל פשוט. ובני יצחק הי\"ו תירץ דודאי מעולם לא עלה על דעתם לומר דרשב\"א ס\"ל דחוזר ומתפלל אלא כוונתם דתחילה הביאו דברי בה\"ג דפסק כרשב\"א דהיינו שלא להקדים ולהתפלל משום דצריך לסמוך גאולה לתפילה ועל זה הקשו על דבריו דמשמע מדפסק כרשב\"א דאין מעכב התפילה אם יהיה במהלך דלרשב\"א כיון דצריך לסמוך גאולה לתפילה הרי הוא מתפלל בדרך וא\"כ נמצא דדברי בה\"ג הוא היפך הש\"ס דפסקינן בש\"ס בפירוש גבי תפילת הביננו דצריכה מעומד ועל זה תירץ בתירוץ ב' דודאי לא קשיא לבה\"ג דאה\"נ דס\"ל לבה\"ג דחוזר ומתפלל כדי להתפלל מעומד כמ\"ש רב אשי בסמוך ומה שפסק בה\"ג כרשב\"א הוא לגבי ת\"ק דסבר דמקדים ומתפלל ואינו סומך גאולה לתפילה דלא קי\"ל הכי אלא כרשב\"א דס\"ל מסמך גאולה לתפילה עדיף ואה\"נ לדידן דקי\"ל גבי הביננו דצריך מעומד ה\"נ דחוזר ומתפלל מעומד ודוק.<br><b> וראיתי</b> להרא\"ש שכתב וז\"ל רבינו חננאל פסק כאבוה דשמואל ולוי דאפי' רב אשי דבסמוך לא פליג עלייהו אלא דלא חזינן לרבנן קשישי קאמר והיינו טעמיה דמהלך בדרך הלכך טוב יותר שיקדים ויתפלל מעומד אבל רב אשי וכו' עכ\"ל, ולא זכיתי להבין תירוץ זה דכיון דמה שלא היה רוצה להקדים היינו משום דהוא מיושב ויכול לכוין למה היה מחזר להתפלל שנית ומכיון ��היה מתפלל שנית למה היה מתפלל מיושב יתפלל מעומד קודם שילך לדרוש אלא ודאי דמה שלא היה מקדים ומתפלל היינו משום דס\"ל דצריך לסמוך גאולה לתפילה ודלא כאבוה דשמואל ולוי דהוו מקדמי ומצלי ולא היו מסמכי גאולה לתפילה וק\"ל."
+            ],
+            [
+                "<b>שמונה </b>\n<b> דברים וכו'. עמידה כיצד וכו'.</b> הנה דס\"ל דאי התפלל מיושב א\"צ לחזור ולהתפלל מעומד ומרן ב\"י סי' צ\"ד בסופו הוכיח דצריך לחזור ולהתפלל מעומד. ונראה דרבינו ס\"ל כמ\"ש מרן וז\"ל מיהו אפשר לומר דהיינו דוקא כגון רב אשי שהיה מכוון לתפילתו אבל כגון אנו שאין אנו מכוונים בתפילותינו לא יחזור להתפלל דקרית ביה למה לי רוב זבחיכם. אך קשה (ב)מה שהקשה הרב לחם יהודה דאמאי לא הזכיר לרבינו לחולק. ומרן בספרו הקצר פסק דצריך לחזור ולהתפלל מעומד, וכתב הט\"ז [סק\"ה] שלמד כן מדברי התוס' יעו\"ש, והקשה בדברי התוס' במ\"ש הר\"מ דר' שמעון בן אלעזר דס\"ל מסמך גאולה לתפילה עדיף ס\"ל דחוזר ומתפלל מעומד א\"כ מאי פריך בגמ' וליעבד מר כאבוה דשמואל הא כרשב\"א ס\"ל שהוא תנא אחרינא אלא ודאי דהקושיא היא דהוי דלא כמאן וכו' יעו\"ש ולא ידעתי מ\"ש הרב יד אהרן נר\"ו לזה דא\"כ נפל פיתא בבירא דהוי רב אשי דלא כמאן, דלהט\"ז זו היא קושיית הגמ' ותירוץ הגמ' דלא חזינן לרבנן וכו' דעבדי הכי להקדים תפילה לק\"ש ולא היה יכול לכוין מיושב וכו'. ומ\"ש היד אהרן נר\"ו שם ליישב קושיית הט\"ז לא הבנתי דבריו.<br><b> ולענ\"ד</b> אפשר לומר דאדרבא לפירוש הט\"ז קשה דאמאי קאמר וליעבד מר כאבוה דשמואל ולא קאמר רב אשי דעבד כמאן אלא צ\"ל דהקושיא היא כיון דעבד אבוה דשמואל הכי כת\"ק למה רב אשי לא עבד הכי ג\"כ שכן דרך הש\"ס לאקשויי מגדולי האמוראים להאחרונים כך נ\"ל פשוט. ובני יצחק הי\"ו תירץ דודאי מעולם לא עלה על דעתם לומר דרשב\"א ס\"ל דחוזר ומתפלל אלא כוונתם דתחילה הביאו דברי בה\"ג דפסק כרשב\"א דהיינו שלא להקדים ולהתפלל משום דצריך לסמוך גאולה לתפילה ועל זה הקשו על דבריו דמשמע מדפסק כרשב\"א דאין מעכב התפילה אם יהיה במהלך דלרשב\"א כיון דצריך לסמוך גאולה לתפילה הרי הוא מתפלל בדרך וא\"כ נמצא דדברי בה\"ג הוא היפך הש\"ס דפסקינן בש\"ס בפירוש גבי תפילת הביננו דצריכה מעומד ועל זה תירץ בתירוץ ב' דודאי לא קשיא לבה\"ג דאה\"נ דס\"ל לבה\"ג דחוזר ומתפלל כדי להתפלל מעומד כמ\"ש רב אשי בסמוך ומה שפסק בה\"ג כרשב\"א הוא לגבי ת\"ק דסבר דמקדים ומתפלל ואינו סומך גאולה לתפילה דלא קי\"ל הכי אלא כרשב\"א דס\"ל מסמך גאולה לתפילה עדיף ואה\"נ לדידן דקי\"ל גבי הביננו דצריך מעומד ה\"נ דחוזר ומתפלל מעומד ודוק.<br><b> וראיתי</b> להרא\"ש שכתב וז\"ל רבינו חננאל פסק כאבוה דשמואל ולוי דאפי' רב אשי דבסמוך לא פליג עלייהו אלא דלא חזינן לרבנן קשישי קאמר והיינו טעמיה דמהלך בדרך הלכך טוב יותר שיקדים ויתפלל מעומד אבל רב אשי וכו' עכ\"ל, ולא זכיתי להבין תירוץ זה דכיון דמה שלא היה רוצה להקדים היינו משום דהוא מיושב ויכול לכוין למה היה מחזר להתפלל שנית ומכיון שהיה מתפלל שנית למה היה מתפלל מיושב יתפלל מעומד קודם שילך לדרוש אלא ודאי דמה שלא היה מקדים ומתפלל היינו משום דס\"ל דצריך לסמוך גאולה לתפילה ודלא כאבוה דשמואל ולוי דהוו מקדמי ומצלי ולא היו מסמכי גאולה לתפילה וק\"ל."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואין </b>\n<b> מתפלל בחורבה. </b> עיין בב\"י סי' צ' שכתב וז\"ל וי\"ל דהתם איירי בהר המוריה וכו'. וכתב הב\"ח כלומר שנקרא בשם שדה אבל לא היה פרוץ אלא מוקף מחיצה וכו' עכ\"ל. ולי פירוש זה תמוה דהא אותו המקום היה מקום רחוק הפקר בלי בעלים, שהיה הר, וראיה דאי היו בעלים שם היאך הניחו לו לעשות שם מזבח ולא מצינו שקנאו קודם העקידה וא\"כ מי הקיפו כיון שלא היה מקום זרע ותאנה. ופירוש דבריהם נראה דכיון שהיה הר המוריה וידוע שהיה שם השראת שכינה אימת שכינה עליו וחשיב מקום מוצנע להתפלל שם. ושוב ראיתי להרב הלבוש כתב כן ולא נראו דבריו להב\"ח שם ולא ידעתי למה."
+            ],
+            [
+                "<b>לא </b>\n<b> יעמוד וכו' לא ע\"ג מיטה וכו'.</b> ויש לדקדק למה שינה לשון הברייתא דהתחילה במיטה כסא וכו' וסיימה במקום גבוה. ונראה דכיוון למ\"ש מהר\"י אבוהב הביאו בב\"י סי' צ' דכשהוא ע\"ג מיטה כסא וספסל אפילו בשיעור מעט אסור משום דנטרד שמא יפול אבל כשאינו כלי אית ליה שיעורא דבפחות מג' יתפלל אבל לא ביותר ולאפוקי מי שכתב דלא אתי כמהרי\"א דלא דק.<br><b> והב\"ח</b> כתב על דברי מהרי\"א אלו וז\"ל וצ\"ל לפי' הא דתני מטה כסא וכו' לא הוי בדרך לא זו אף זו דבחדא בבא לא תני תנא לא זו אף זו אלא דוקא בב' או ג' בבות וכמ\"ש התוס' בדוכתין טובא אלא ה\"ק בין מטה בין כסא בין ספסל. ולענ\"ד לא באתי לכוונתו דהיאך קוראו בבא אחת והינם שלשה לא על גבי מיטה ולא על גבי כסא ולא על גבי ספסל ולא תני תנא לא על גבי מיטה כסא וספסל דאז היה [בבא] א' דומיא דמתני' האיש מקדש בו ובשלוחו דהוי בבא א' דלא תני מקדש בו ומקדש בשלוחו כמו שהוא פשוט שם וא\"כ שפיר יכול להיות כאן לא זו אף זו אלא דבלא\"ה לדעת מהרי\"א א\"א להיות לא זו אף זו משום דטעם כולם היינו שלא יפול ואדרבא במטה ליכא למיחש כ\"כ ועוד איך פי' הוא עצמו לפי דרכו לא זו אף זו והא הן בבא אחת.<br><b> וראיתי</b> להפר\"ח שהקשה דכאן משמע דמקום נמוך עדיף ואילו בפ\"ק דשבת אמר כל [עיר] שגגותיה גבוהין מבית הכנסת לסוף חרבה. ותירץ וז\"ל דהתם כיון דכל הציבור הוא במקום גבוה ליכא למיחש למידי אבל הכא מיירי ביחיד דייקא נמי דקתני לא יעמוד אדם. פי' דבריו דכיון דיחיד מתפלל במקום גבוה ושאר הציבור בנמוך אסור אבל ביחיד ממש דליכא ציבור בהדיה מותר אפילו בגבוה דליכא טעם גבהות וכמ\"ש הלבוש אלא טעם אחר אית בה יעו\"ש. ועיין במעשה רוקח שלא דק בדברי הפר\"ח יעו\"ש. גם מ\"ש שם מההיא דתעניות דאבא חלקיה דאמר לדביתהו ניסק לאיגרא יש לחלק [ב]א' מב', או שהלכו לאיגרא כדי לראות פני רקיע כמו שצריך להתפלל במקום חלונות או שהלכו לאיגרא להתפלל שלא יראו(ה) החכמים שבשבילם באו העננים ושלא יחזיקו להם טובה וכמו שנראה מעובדא שם ואין צריך למ\"ש הוא שם."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אסור </b>\n<b> לו לאדם שיטעום כלום וכו' מאחר שיעלה עמוד השחר וכו'.</b> נראה מדבריו דמשעלה עמוד השחר הוא זמן תפילה וכמ\"ש מדברי הטור סי' פ\"ט שכתב זמן תפילת השחר מתחיל וכו'. ופירוש דבריו דזמנה הוי משעלה עמוד השחר והאיר פני המזרח שהיא כנגד תמיד השחר וכמתיא בן שמואל דתנן ביומא פ\"ג האיר פני מזרח עד שבחברון וזמן זה הוא אחר שיעלה עמוד השחר וכמו שנראה משם והטעם שהיו ממתינים עד זמן זה הוא שלא יטעו וכדתנן שם שפעם אחת עלה מאור הלבנה וכו' יעו\"ש, ברם אפילו מ[ש]עלה עמוד השחר הוא זמן התמיד וכמו שנראה ממתני' דמגילה דמשעלה עמוד השחר הוי יום יעו\"ש בהרב ז\"ל שם, ומ\"מ עיקר זמנה הוא מהנץ החמה ומשום יראוך עם שמש אלא דאם התפלל עם עמוד השחר יצא אפילו בלא האיר כל המזרח כיון שהוא זמן התמיד אלא כדי של�� יטעו לכתחילה אין להתפלל אכן אם התפלל יצא כן נראה פשוט בפירוש דבריו ונימוקו עמו. ברם מדברי הרא\"ש לא משמע הכי שכתב וז\"ל וזמנה משיעלה ברק השחר והאיר פני המזרח מידי דהוה אתמיד של שחר וכו' ונפק\"מ אם התפלל בזו יצא דתנא לא חש לפרשו דמילתא דפשיטא היא כיון דזמן המאוחר הוא בזמן התמיד הוא הדין המוקדם עכ\"ל, הרי משמע דעל מ\"ש דזמנה הוא משהאיר פני המזרח כתב דנפק\"מ דאי התפלל יצא הא בעלות השחר ממש לא יצא. ועוד דמאחר שהאיר פני מזרח לכתחילה יכול להתפלל דומיא דתמיד ולדידיה בדיעבד דוקא ולכאורה חלוקים הם זה מזה. גם מרן בספרו הקצר נמשך אחר דברי הרא\"ש שכתב ואם התפלל משעלה עמוד השחר והאיר פני המזרח יצא הרי שהצריך לשיצא בדיעבד האיר פני מזרח וכפשט הרא\"ש. ואפשר בדוחק להשוות דברי הטור לדברי הרא\"ש וראיתי להפר\"ח שחלק עליה דמרן וכתב כדכתבינן לדעת הטור אלא שכתב בסוף דבריו ודלא כדמשמע מדברי רבינו ירוחם שהביא בב\"י ומדברי ה\"ה וכו' ולמה לא כתב ג\"כ שכן דעת הרא\"ש ג\"כ כרבינו ירוחם והרב המחבר, וגם לא כתב ג\"כ שדברי הטור דלא כרי\"ו כנראה מלשונו.",
+                "<b> ולא</b>\n<b> יצא לדרך קודם וכו'.</b> וכ\"כ הרי\"ף אסור לאדם לצאת לדרך קודם שיתפלל שנאמר צדק לפניו יהלך. ועפי\"ז אין מובן למ\"ש מרן בב\"י סי' פ\"ט וז\"ל וכיון דהרשב\"א והרא\"ש מסכימין לדעת א' הכי נקטינן. נראה מדבריו דס\"ל לדעת הרי\"ף ורבינו דלא סברי כת\"ק מדלא כללם עם הרשב\"א (והרא\"ה) [והרא\"ש], ובכן תמהו כל המחברים עליה דהרי\"ף ורבינו שלא הביאו ההיא ברייתא, ברם עפי\"ז לא קשה כלל שסמכו אהא דכתבו הכא ואדרבא יש לתמוה על הב\"י כפי מה שהבין שהרי\"ף ורבינו לא פסקו הכי אמאי פסק כהרא\"ש דהא כללא כייל לן מרן דאחר הב' מג' הרועים הנזכרים גררינן אלא דלקושטא דמילתא כפי מ\"ש הדין דין אמת כמ\"ש מרן דהרי הרי\"ף ורבינו והרא\"ש והרשב\"א מסכימין לדעת אחת והכי נקטינן."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכל </b>\n<b> המלוין את המת וכו'.</b> עיין מ\"ש הב\"י סי' ק\"ו וז\"ל כתב הרמב\"ם וכו' ופירש בפירוש המשנה וכו' יעו\"ש. ולענ\"ד י\"ל שדעת רבינו כדעת כל הפוסקים דאלו ואלו פטורים אנושאי המטה ודוקא אם נשאו ברם מלוים לחוד חייבים, ומ\"ש וכל המלוים וכו' פטורים פירוש נושאי המטה שכבר נשאו וקרי להו מלוים משום דכל עצמם עכשיו אינו אלא ללוות ומשו\"ה פטורים. ומ\"ש בפירוש המשנה ואם לא היה מן המזומנים, (הם) [הן] נושאי המטה דלפניו (הם) [הן] שלאחר המטה שכבר נשאו ורוצים לשאת שנית וכמ\"ש רש\"י וע\"ז אמר ואם אינו לא זה ולא זה חייבים בק\"ש ופטורים מתפילה וכדעת התוס' דאף שאין דעתם לשאת המטה פטורים דלא כרש\"י יעו\"ש."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כשנוטל </b>\n<b> ידיו מברך על נטילת ידים.</b> כתב הטור סי' ד' וז\"ל וירחץ בנקיון כפיו ויברך על נטילת ידים וכו'. ועיין מ\"ש הב\"ח שם. ועני הדיוט לא מצאתי כן בדברי הרא\"ש סוף פרק הרואה דלא כ\"כ אלא כשמקנח ידיו בעפר מברך על נקיון ידים ואין לומר דמדכתב דמקנח בעפר יברך על נקיון מכלל דבמים הפסולים לנטילת ידים לסעודה מברך דאדרבא נידוק איפכא הא במים פסולים אינו מברך כלל וכדעת הרא\"ה. ואפשר דדייק כן מדכתב הרא\"ש דראוי היה דיברך על נקיות אף אם רוחץ במים אלא כיון דתקנו בנט\"י דסעודה לברך על נטילת ידים משום הכלי דשמו נטלא תקנו ג\"כ בנט\"י דשחרית לברך על נט\"י עכ\"ל, משמע מדבריו דאע\"פ דעיקר נטילה הוא ��כלי ועיקר הברכה דנט\"י הוא על שם זה אפ\"ה מברך על נט\"י בשחרית כיון דלשחרית שפיר חזי שלא בכלי וכבר תקנו נוסח דנט\"י דסעודה לברך על נט\"י תקנו נמי לנט\"י דשחרית א\"כ ה\"ה והוא הטעם למים הפסולים לנט\"י דסעודה דכיון דהם כשרים לנט\"י דשחרית שפיר מצי לברך על נט\"י מאחר דכבר תקנו נוסח זה בנט\"י דסעודה. ועיין בב\"י שכתב על דברי הרא\"ש וז\"ל ומשמע מדברי הרא\"ש דלא בעינן כלי לנט\"י דשחרית וכו' דה\"ה לשאר דברים המעכבים לנט\"י דסעודה וכו' יעו\"ש."
+            ],
+            [
+                "<b>ואחר </b>\n<b> שיצא מברך אשר יצר.</b> עיין מ\"ש הגהות מיימוני כאן ופ\"ז מהל' ברכות ובטור או\"ח סי' ז' ומ\"ש מרן על שם מהר\"י אבוהב דמ\"ש הטור וכ\"ש אם רוצה ללמוד אחר הגדולים דקאי לב' הסברות וכתב עליו מרן ב\"י דאינו הכרע יעו\"ש, וכתב עליו הרב בית חדש וז\"ל ולענ\"ד נראה דמ\"ש מהרי\"א ללמוד אחר קטנים מבעי ליה אינו ר\"ל לחוד דא\"כ יהיו דבריו סותרים שהרי פי' דלא נקט רבינו וכ\"ש אם רוצה ללמוד אלא לאפוקי מדברי הרא\"ש והשתא איכא למימר נמי הא דנקט גדולים הוא לאפוקי מדברי הרא\"ש דס\"ל דאפילו בגדולים אין צריך לברך על נט\"י אלא ודאי דמהרי\"א הכי קאמר דאמאי נקט אחר גדולים לחוד גדולים וקטנים מיבעי ליה. ולפי\"ז אין ממש בדברי הב\"י וחס ליה למרן שיאמר דברים כאלו דבשלמא במאי דנקט וכ\"ש אם רוצה ללמוד שהוא דבר פשוט אמרינן דנקט כן לחידושא דהרא\"ש דאפ\"ה לא היה מברך על נט\"י אלא כשהיה מתפלל, ברם במאי דנקט גדולים לא שוה זה, דשפיר מצי למימר כן וכ\"ש אם רוצה ללמוד אחר קטנים דצ\"ל על נט\"י וא\"א הרא\"ש ז\"ל לא היה מברך אף לגדולים והוי פלוגתייהו מן הקצה אל הקצה ואדרבא לשון זה שפיר נאה ומתקבל ואשמועינן חילוק דבריהם וא\"כ דברי מהרי\"א לא סתרי אהדדי וא\"כ מ\"ש מהרי\"א שאל\"כ וכו' ללמוד אחר קטנים מבעי ליה הוי קטנים לחוד כמו שהבין מרן בדעתו ומשו\"ה כתב עליו אין כאן הכרע.<br><b> אמנם</b> יש לגמגם בדברי מרן דהן אמת דאפשר לומר כן דנקט הכי במכל שכן טפי ברם במקום מסוכן כזה דיש לטעות דנקט בדוקא אבל קטנים לא לפי דקאי ליש אומרים קמא יותר היה לו לכתוב קטנים וכ\"ש גדולים ולא לכתוב גדולים כי היכי דליתי במכל שכן טפי ודין חיליה דמהרי\"א לענ\"ד. שוב ראיתי להר\"מ מטיוולי כתב כן הביאו הרב יד אהרן יצ\"ו, וכתב עליו הרב וז\"ל ונ\"ל דבין הכי ובין הכי ילפינן דבין אחר הקטנים בין אחר הגדולים אם רוצה ללמוד צריך לברך על נט\"י א\"כ עדיף טפי לומר כ\"ש אחר גדולים כי היכי דליתי במכ\"ש טפי עכ\"ל ולפי הנ\"ל בכוונת מהר\"ם הנז' אין מובן לדבריו.<br><b> ומרן</b> בספרו הקצר סי' ז' ס\"א כתב כל היום כשעושה צרכיו בין גדולים בין קטנים מברך אשר יצר לחוד ולא על נט\"י אף אם רוצה ללמוד ולהתפלל מיד. וכתב עליו הט\"ז דוקא בשחר תקנו כן קודם תפילה משום דרוב פעמים ידו נגע במקום מטונף ולהרשב\"א משום בריה חדשה עכ\"ל. ואנכי לא ידעתי לאיזה טעם כ\"כ דרוב פעמים נגע וכו' אם הוא להרא\"ש דלא ס\"ל טעמא דבריה חדשה אין לו לכתוב זה כאן בדין זה דהוי דלא כוותיה דהא להרא\"ש אם עשה צרכיו קודם תפילה מברך על נט\"י ומרן פסק דזה אינו מברך על נט\"י והיינו כר\"י ור\"ת יעו\"ש בב\"י מי הם בעלי הסברות ולדידהו ודאי טעמא כטעם הרשב\"א לפי שהוא בריה חדשה וכן דעת ר\"ת הרי דדין זה שכתב מרן אינו אלא מאותם הסוברים דטעם ברכה זו הוא משום בריה חדשה וא\"כ מה לו לכתוב טעם דנגע ידו ועוד שכתב דרוב פעמים נגע מה לי פעם א' מה לי שנים.<br><b> עוד</b> כתב מרן שם ס\"ג הטיל מים והסיח דעתו מלהטיל עוד ואח\"כ נמלך והטיל פעם ב' צריך לברך ב' פעמים אשר יצר עכ\"ל. וכתב הלכות קטנות והמני\"ח בנו בח\"א סי' פ\"ו דבשותה הפורג\"א וכיוצא דיש בדעתם לפנות הבני מעים עד שתכלה הזוהמה מהם הרי דעתו על כך ולא הסיח דעתו ולא יברך אלא פעם אחת יעו\"ש. והרב יד אהרן נר\"ו בסי' זה חלק עליהם באומרו כיון דאינו יודע כמה פעמים יצא ובאיזה זמן יגמור הזוהמא א\"כ באיזה פעם יברך ולא באתי לכוונתו שדברי השלמים נכונים שימתין עד כדי שידע שלא יצטרך עוד לנקביו ואין קפידת הזמן בזה דבאיזה זמן שיהיה חשיב זימניה דהוי הודאה וכמ\"ש הוא עצמו לעיל סי' ו' בהגהת הטור על דברי הר\"ן שפירא יעו\"ש והיא סברא נכונה, ואה\"נ דאי אחר שנראה לו שלא יצטרך עוד לנקביו ובירך ושוב הוצרך יברך שנית ברם הא הרווחנו שלא יברך עוד פעמים ג' הן חסר הן יתר ולפי דעתו אזלינן, באופן לענ\"ד הדין אמת כמ\"ש הלק\"ט והמני\"ח בנו.",
+                "<b> חלולים</b>\n<b> חלולים וכו'.</b> ובטור או\"ח סי' ו' כתב דלא יאמר חללים בלא וא\"ו. וכתב שם הב\"י שטעמו דבחלל לא שייך בריאה שאין בו ממש יעו\"ש. והקשה עליו הב\"ח דהלא כתיב ובורא חשך וחשך אינו כי אם העדר האור עכ\"ל. ולענ\"ד טעם מרן נכון ושאני חשך דשייך ביה בריאה ואינו העדר האור דהא מצינו במצרים דכתב קרא וימש חשך ופי' רש\"י ויחשיך עליהם חשך יותר מחשכו של לילה וכו' ואם החשך הוא העדר האור מה שייך חשך יתירא ומה גם לפי דרשת רז\"ל שהיה החשך עב כדינר שהיה בו ממש א\"כ שפיר שייך למימר בורא חשך דלא הוי העדר האור, לא כן בחלל דלא שייך בריאה. וכפל דחלולים חלולים כתב מרן שם משום דנקבים טובא איכא בגוף האדם וכן אברים חלולים טובא איכא בגוף האדם ולהורות על רבויים כפלם, אלו דבריו. והרב בני חיי הביא משם מ\"כ ויש להקשות דאמאי צריך לטעם זה שהרי כתב הטעם הטור להורות על רמ\"ח אברים שבאדם ומנא לן שהוא להורות על רבויים ועי\"ש מה שנדחק טובא. ולי קושיא מעיקרא ליתא דלא כתב הטור אלא רמז לדבר מאחר דאיצטריך הכפל מטעם מרן והוא אמת דהא איצטריך טעם זה לנקבים נקבים וה\"ה לחלולים אלא לכדי שלא יאמרו חללים בלא וא\"ו רמז לדבר וק\"ל."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואין </b>\n<b> עושין כן בפחות מעשרה וכו' וש\"ץ אחד מהם.</b> וכ\"כ הטור בסי' קכ\"ד וכשאין תשעה בבית הכנסת וכו' יעו\"ש. ומשם דקדק מרן החבי\"ב בשיירי כנה\"ג שם בהגהת הטור אות ד' וז\"ל מכאן הוכחתי בתשובה שלא כדברי אותם המהנדזים שאין אומרים חזרה בעשרה מצומצמים אלא א\"כ יהיו עשרה מלבד הש\"ץ וכו' יעו\"ש, דדבריו סתרי אהדדי ממ\"ש כאן למ\"ש בסי' קכ\"ח הגהת הטור אות ב' וז\"ל עוד כתבתי בתשובה דכל שיש בבית הכנסת עשרה שאין מתפללין בחזרה אלא הש\"ץ וציבור וכו', נראה מדבריו דכשאין בבית הכנסת אלא י' עם הש\"ץ אין מתפללין בחזרה ויש ליישב בדוחק."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>אבל </b>\n<b> אם טעה ש\"ץ וכו'.</b> עיין בטור סי' קכ\"ו שהביא דברי רבינו אלו. ויש להקשות עליו למה הביאו כיון דעדיפא מינה כתב הוא סי' קכ\"ד דאפי' יחיד שטעה אינו חוזר וסומך על תפילת הש\"ץ וכ\"ש הוא עצמו. וי\"ל דהוה טעינן דדוקא ליחיד מועיל כך משום דאינו אומר בקול רם כש\"ץ לא כן בש\"ץ שאומר בקול רם וקי\"ל כל המגביה קולו בתפילתו ה\"ז מקטני אמנה קמ\"ל דכיון דהוי משום הכרח לית לן בה וכמ\"ש מרן משם הכלבו סי' קכ\"ד יעו\"ש."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מי </b>\n<b> שנסתפק וכו'.</b> ��יין מ\"ש מרן ב\"י סי' ק\"ז ומכלל דבריו כתב וז\"ל ויותר נראה לפרש דהרי\"ף לא קאמר אלא במחדש בה דבר וכו' עכ\"ל. וקשיא לי דא\"כ כשם שכתב הרי\"ף וה\"מ וכו' הו\"ל לומר וע\"י חידוש ולא לסתום, ועוד שכתב וה\"מ בנדבה אבל בחובה לא ואי דאיכא חידוש ובנדבה היאך כתב אבל בחובה לא וכי בחידוש איכא חובה אלא ודאי דאיירי בנדבה וכפשט דברי הרי\"ף.<br><b> והלח\"מ</b> ז\"ל כתב דברי מרן הללו שהשוה דעת הרי\"ף לדעת רבינו דבחידוש דוקא צריך ובתוך דבריו כתב לתרץ מ\"ש מרן לעיל דמדברי הטור משמע דפליגי רב האי ורבינו יונה ולכאורה לא נפק\"מ לענין דינא, ותירץ דהאי דינא דספק התפלל מתפלל אפי' בלא חידוש דאין לך חידוש גדול מזה לאו רב האי קאמר לה אלא רבינו יונה, ומ\"ש הטור כ\"כ הר\"י קאי למתפלל בנדבה דלהרי\"ף א\"צ חידוש ולר\"ה צריך חידוש ולזה כתב וכ\"כ הר\"י וכו' יעו\"ש. וקשה כיון דהוא קאי לפי' הרב ב\"י דהרי\"ף ורבינו שוים דצריך חידוש נמצאו עם ר\"ה שוים וא\"כ איך כתב הטור וכ\"כ ר\"ה לאפוקי דלא ס\"ל כהרי\"ף. ועוד דאי כתב כן הרב ב\"י לא כ\"כ לדעת הטור וכמ\"ש בפירוש וכעת צריך אני להתיישב."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתי </b>\n<b> כנסיות וכו' כך נוהגים בחרבנם וכו'.</b> וקשה דבפ' בני העיר דף כ\"ח ע\"ב אמר ר' אסי בתי כנסיות שבבבל על תנאי הן עשויין פי' שישתמשו בהן, לפי' רש\"י בישובן ולפי' התוס' דוקא בחרבנן, ובין הכי ובין הכי היה לו לרבינו להעתיק דין זה דאין שוין לשל א\"י מפני התנאי. וראיתי להמג\"א סי' קנ\"א ס\"ק י\"ב על מ\"ש מרן התנו עליו וכו', דוקא שהתנו בפירוש אבל מסתמא לא אמרינן על תנאי הן עשויות דדוקא בבבל היה כן בזמניהם וכו' גם הרמב\"ם השמיט דין זה וכו' משום דס\"ל דדוקא בבבל היה כן בזמניהם וכו' עכ\"ל. ואין זה מספיק דאעפ\"כ היה לו לפסוק דאם התנו בפירוש על בית הכנסת שבחוצה לארץ התנאי קיים. ומה שנראה לי כמ\"ש מהר\"ח עשאל הובאו דבריו בלשון למודים חלק או\"ח סי' ס\"ז דרבינו ס\"ל דרב אסי איירי אפי' בבניינם וא\"כ אין הלכה כמותו דמצינו רבים חולקים עליו רבינא ורב אדא בר מתנא דעיילו לבי כנישתא ואמרו דלאו משום מיטרא נראה בפירוש דלא מהני תנאה כלל ומשו\"ה לא חילק הר\"מ ע\"כ. ואני אבוא אחריו להחזיק פירוש זה שפי' רבינו לרב אסי וכן פי' רש\"י שם וכן הגהות אשרי ויעו\"ש בהגהות מיימוני משום דאי כפירוש התוס' שם ד\"ה בתי כנסיות שכתבו דדוקא בחרבנן איירי רב אסי א\"כ צריך לידחק טובא בסיום דבריו דאמר ואעפ\"כ אין נוהגין בהן קלות ראש ומאי ניהו חשבונות דקאי בבניינם ואיצטריך לאשמועינן דסד\"א דשרי וכמ\"ש התוס' בסמוך ד\"ה ואע\"פ ועין רואה כמה דחוק פירוש זה דאיך אתי על מ\"ש קודם על תנאי הן עשויין ומותר להשתמש בחרבנן ואעפ\"כ בבניינם אסור וכו' דלא תימא דשרי וכי מתחילה בבניינם התיר ר' אסי והיאך אתי ואע\"פ דא\"א לפרש דקאי לחרבנם וכי חשבונות יהיו אסורים אחר החרבן אחר דהתנו משא\"כ לפירוש רש\"י והג\"א שהבינו דרב אסי קאי בבניינם אתי שפיר לישנא דואע\"פ דר\"ל אף דהתרנו להשתמש אף בבנויין מ\"מ אין נוהגים בו קלות ראש דהיינו חשבונות משו\"ה נייד רבינו מפירוש התוס' ונמצא רבים חולקים עם רב אסי ואין הלכה כמותו ומתוך הכתוב הזה בין תבין כי מ\"ש התוס' בד\"ה ואע\"פ הוא מוכרח ממ\"ש מקודם בד\"ה בתי כנסיות והיו לאחדים. ועיין להרב יד אהרן ז\"ל חלק או\"ח סי' קנ\"א הגהת הטור דאגב ריהטא נתקשה בדבריהם דקש�� דבריהם אהדדי יעו\"ש.<br><b> ובדברי</b> התוס' דכתבו דהתנאי מועיל דוקא לאותן שבבבל משום דבביאת הגואל תפקע קדושתן ולא לבתי כנסיות שבא\"י, והקשה הרב גופי הלכות כלל צ\"ח ממה שאמרו בסמוך שם בגמ' עתידין בתי כנסיות שבבבל שיקבעו בא\"י וכו', ותירץ דמה שעתידין להיות נקבעים בא\"י היינו דוקא הנמצאים בגוים באותו זמן וכו' יעו\"ש. וכן הקשה המג\"א שם ס\"ק י\"ד ותירץ כן ואפ\"ה סיים וצ\"ע. וכן מהר\"ח עשאל שם כתב דלא נתקררה דעתו דהא דברי תורה דקראו בבתי כנסיות ובתי מדרשות על גבי קרקע נאמרו ומה בנין שייך בהרים ואיהו דידיה תריץ יתיב דדיו לבא מן הדין להיות כנדון מה תבור וכרמל שנקבעו בא\"י ודאי מותר להשתמש בהן ככל א\"י א\"כ ה\"ה בבתי כנסיות שבבבל שהוקבעו בא\"י מותר להשתמש בהן.<br><b> ולענ\"ד</b> קושיא כדקאי קאי דא\"כ לדבריו שמותר להשתמש בהם למאי קובען הקב\"ה אותן בא\"י ומה מעלה היא בשלמא אי קיימי בקדושתן כמאז ומקדם ניחא דלכבוד התורה קובע אותן בא\"י שלא ישתמשו בהן ותבור וכרמל דהוקבעו בא\"י אף דהותר בהן תשמיש זאת היא דאהני להו שיהיה להם קדושת א\"י לכמה דברים דיש מעלה בא\"י מחו\"ל ודי להן מעלה זו מה שלא היה להן מקודם משא\"כ בבתי כנסיות ומדרשות שבבבל דאי הותרו בתשמיש נמצא גרעה קדושתן שהיה להן לכבוד התורה אלא ודאי דהאי קביעות משום כבוד שלא ישתמשו שם תשמיש הדיוט וא\"כ חזרה קושיא לדוכתא.<br><b> ולענ\"ד</b> נראה דהתוספות לא חשו להך דר' אלעזר הקפר דאמר עתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל שיקבעו בא\"י דהא איכא תנא אחרינא פליגא עליה והוא בר קפרא דס\"ל דתבור וכרמל באו מאליהן כדי שיתן הקב\"ה עליהם התורה ופסלן הקב\"ה ואמר להם כולכם בעלי מומין אצל סיני וכן ר' יוסי הגלילי דריש ליה כוותיה בב\"ר סדר ויחי פ' צ\"ט למה תרצדון הרים גבנונים ר\"י הגלילי פתר ליה בהרים בשעה שבא הקב\"ה ליתן תורה בסיני היו ההרים רצים (ומדנים) [ומדיינים] אלו עם אלו זה אומר עלי התורה ניתנת וזה וכו' תבור בא מבית אלים וכרמל מאספמיא הדא הוא דכתיב חי אני וכו' כי כתבור בהרים וכו' אמר להם הקב\"ה כולכם וכו' ע\"כ, נמצא ב' נביאים מתנבאים בסיגנון אחד דקרא דכי כתבור וכו' איירי שבאו הן כדי שיתן התורה עליהן וא\"כ התוס' נגררו אחריהן וכתבו מה שכתבו. ושוב ראיתי למהרש\"א בח\"א כתב כן דבר קפרא פליג אר' אלעזר הקפר ואף דלא קאמר הש\"ס ופליגא משום דכיון שהוא ברור ונראה דפליגי א\"צ לומר ופליגא דלא קאמר הש\"ס ופליגא אלא היכא דהיה אפשר לומר דלא פליגא וכמ\"ש הרב בני חיי לשונות הרמב\"ם דף י\"ד משם מוהר\"ר אהרן בן חיים יעו\"ש והך דהכא הוי סייעתיה דזה הכלל. ובההיא אגדה דב\"ר סיים אעפ\"כ אף ה' ישכון לנצח בבית העולמים ע\"כ. ומהר\"ש יפה פי' שם אף שנתן התורה בסיני אינו אלא לשעה אבל עיקר שכינתו בבית עולמים יעו\"ש שנדחק בלשון האגדה וחוץ מדוחקו בלשון האגדה גם הוא דחוק מהענין עצמו.<br><b> ולענ\"ד</b> נראה נכון ע\"פ המדרש שהביא מהרש\"א עצמו לעיל מיניה גבי קרא דנכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים עתיד הקב\"ה להביא תבור וכרמל וסיני ובונה בית המקדש עליהם, דהיינו ההרים שהיו כבר יעו\"ש. וז\"ש אף שפסלן באותה שעה מ\"מ לעתיד יבנה עליהם בית המקדש בזכות שבאו כדי שינתן התורה עליהן. איך שיהיה זכינו לומר דהתוס' נגררו אחר הני תנאי דפליגי אר' אלעזר הקפר."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>נשיאות </b>\n<b> כפים בעשרה וכו'.</b> גרסינן בכתובות דף כ\"ד איבעיא להו מהו להעלות מנשיאות כפים ליוחסין וכו' ולאו הבא מכלל עשה עשה ע\"כ. אלמא דאסור לזר לישא כפיו וקשה מהא דאיתא בשבת דף קי\"ח אמר ר' יוסי מימי לא עברתי על דברי חברי יודע אני בעצמי שאיני כהן אם יאמרו לי חברי עלה לדוכן אני עולה והיאך עובר העשה משום חבריו דאפילו אינו מברך אשר קדשנו במצותיו וציונו עובר העשה דכה תברכו אתם ולא זרים. עוד תימה במ\"ש התוס' דלא ידע ר\"י מה איסור יש בדבר וכו', והא איכא עשה. ועוד במ\"ש אם לא משום ברכה לבטלה, וכי גרע האי איסורא דעובר אלא תשא משאר איסורים, וכבר הרגישו האחרונים בזה הלא בספרתם. והבית חדש סי' קכ\"ח תירץ וז\"ל ונראה דודאי ר' יוסי לעלות לדוכן ולברך קאמר אלא שהיה מברך בלא נשיאות כפים וגם אינו מברך אקב\"ו וס\"ל דאיסור עשה ליכא אלא בנשיאות כפים דכה תברכו אתם ולא זרים קאי אברכת כהנים בנשיאות כפים כדכתיב וישא אהרן את ידיו אבל בלא נשיאות כפים וברכה דאקב\"ו ליכא איסור עשה ולהכי לא ידע ר\"י מה איסור יש בדבר אלו דבריו. והשתא לדידיה סיום דבריהם כך הוא אם לא משום ברכה לבטלה כלומר ולא מצינו אלא זו וצ\"ל דהיה מברך ככל הכהנים, וכי היה עובר אלא תשא משום כבוד חברים וסלקא להו בקושיא. אך קשה מה דנקטו משום ברכה לבטלה ולא משום איסור עשה דכה תברכו וצ\"ל דה\"ה וכמ\"ש מהרש\"א בחידושי הלכות והוא דוחק.<br><b> והנראה</b> לענ\"ד ע\"פ מ\"ש הטור או\"ח סי' קכ\"ח על שם הר\"פ וז\"ל כתב הר\"פ שאם אין שם אלא אחד אינו עובר דילפינן ליה מאמור להם דמשמע דוקא לרבים וכו' וכן דעת ר\"י בעלי התוס'. והשתא כשם שהכהן אינו עובר כשהוא יחיד העשה דכה תברכו גם אם קראוהו לו לעלות כן הישראל יחיד שעלה לדוכן אינו עובר דהא בהא תליא דבמאי דאיכא עשה איכא לאו הבא מכלל עשה וא\"כ מ\"ש ר' יוסי אם יאמרו לי חברי היינו לי לחוד אבל אי איכא כהנים בהדיה עובר העשה דכה תברכו, וע\"ז קא מתמה ר\"י לא ידעתי מה איסור יש בדבר בזה כיון שהוא יחיד ומאי רבותיה. ומה טוב ומה נעים לגירסאות דגרסי בזה שעולה לדוכן פי' שהוא יחיד אם לא משום איסור ברכה לבטלה והדרא קושיא לדוכתא דאיך עובר אלאו דלא תשא וסלקא בקשיא וכדרך החידושי הלכות ולא קשיא מה שהקשה בסוף דבריו יעו\"ש. או נלך לדרך זה אם לא משום איסור ברכה לבטלה כלומר וליכא אלא איסורא דרבנן וקרא אסמכתא וכמאן דס\"ל הכי כלומר ומוכרח שכן דעת ר\"י."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Yitzchak Yeranen/Sefer Ahavah/Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,223 @@
+{
+    "title": "Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yitzchak_Yeranen_on_Mishneh_Torah,_Prayer_and_the_Priestly_Blessing",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מצות </b>\n<b> עשה להתפלל בכל יום וכו'.</b> וכ\"כ רבינו בספר המצוות וז\"ל מצות עשה ה' הוא שציונו לעובדו שהיא התפילה וכו'. והשיגו הרמב\"ן מכמה דוכתין דאמרינן בש\"ס תפילה דרבנן. והמגילת אסתר הליץ בעד רבינו דהנוסח הוא דרבנן יעו\"ש, וכן הליץ כאן מרן. וקשיא לי בדבריהם דא\"כ דעיקר תפילה היא דאורייתא אלא דהנוסח לחוד הוא דרבנן א\"כ היאך חילק בש\"ס פ' מי שמתו גבי מתני' דבעל קרי וז\"ל אלא ברכת המזון וק\"ש דאורייתא תפילה דרבנן והא בהמ\"ז הוי דומיא דתפילה דעיקרה דאורייתא ומטבעה דרבנן כמ\"ש מרן גופיה פ\"ב דברכות משם הרמב\"ן ושכיוצא בזה כתבו הרא\"ש והרשב\"א, ובהל' ב' נראה שהשוה דעת רבינו לדעתם יעו\"ש א\"כ הוי דומה לתפילה ממש.<br><b> גם</b> מ\"ש עוד מרן וז\"ל א\"כ יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה. לא זכיתי להבינו דא\"כ מה יענה אבנ\"ר לקושיא שהזכרנו. ועוד מאי שנא הך דאורייתא מהך דאורייתא.<br><b> עוד</b> הקשה מרן לרבינו למה מנה מצוה זאת מדכתיב בכל לבבכם וכו' וסיים בסוף דבריו דקרא דועבדתם לא מצינו שדרשוהו לדבר אחר ע\"כ ושמעתי מקשים דבפרק החובל והמקבל דרש רבא ועבדתם זו תפילה וק\"ש ואיך כתב דלא דרשוהו לדבר אחר. ולק\"מ וכי ק\"ש מהכא נפקא מקרא מלא דבר הכתוב בק\"ש בשבתך וכו' ובלכתך בדרך אלא דרבא שם קאי ללמד דעת את העם דיאכל אדם בבוקר פת במלח וקיתון של מים ומפיק לה מהכא דרך רמז ועבדתם וכו' ואח\"כ ובירך את לחמך ואת מימיך ונקט ק\"ש בהדי תפילה שלא יאכל קודם ק\"ש משום ואותי השלכת אחרי גויך דלאו דוקא קודם תפילה הוא דאסור אלא גם ק\"ש. ולעיקר קושיית מרן נראה דמפיק ליה מועבדתם לפי דממנו נלמוד חיוב לכל יום וכמ\"ש הלח\"מ משם הרב קרית ספר דומיא דלחם ומים דצריך בכל יום."
+            ],
+            [
+                "<b>ולפיכך </b>\n<b> נשים ועבדים וכו'.</b> אין להקשות אמאי השמיט קטנים דתני במתני' משום דכתב לפיכך וכו' ולכן אי אפשר למתני קטנים דלאו הא בהא תליא וכבר שנאו רבינו דין זה במקום אחר סוף פ\"ו ה\"י.",
+                "<b> שהיא</b>\n<b> מצות עשה שלא הזמן גרמא וכו'.</b> ובש\"ס דרחמי נינהו וכו' כן היא הגירסא לפירוש רש\"י דס\"ל דהוי דרבנן, והתוס' גרסי פשיטא כיון דכתיב וכו' כמצות עשה שהזמן גרמא דמי קמ\"ל רחמי נינהו, וכתבו דרש\"י לא גריס כן משום דס\"ל דהוי דרבנן וכו'. ומהר\"ח אבולעפיה כתב דלא גריס רבינו בש\"ס דרחמי נינהו, והוא תימה דבין רש\"י בין תוס' גרסי גירסא זאת. ונראה דלעולם דרבינו גריס לה וכגירסת התוס' וה\"פ פשיטא מצוה דאין לה זמן היא ומשני כיון דכתיב וכו' נעשה כמי שיש לה זמן מדרבנן ויש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה כדי לקיים דבריהם שקבעו זמנים קמ\"ל כיון דרחמי נינהו אוקמינהו אדאורייתא וליחייבו נשים כאנשים כדינייהו שהיא מצות עשה שלא הזמן גרמא. ושוב ראיתי להרי\"ף דלא גריס לה, ויש לצדד לדעת רבינו אי גריס לה או לא ואין כאן הכרח.",
+                "<b> אלא</b>\n<b> חיוב מצוה וכו' נותן שבח וכו'.</b> וכתב הלח\"מ יש לשאול מנין לו לרבינו שזה מן התורה ובעל קרית ספר כתב לא איתפרש לי היכא, ולשון זה העתיק גם הרב מעיל שמואל בנימוקיו לרבינו. וכתב הרב מרכבת המשנה נר\"ו דהבין המעיל שמואל בדברי הקרית ספר דקאי לכל מ\"ש רבינו מתחילת הלשון שכתב ומגיד שבחו וכו', והוא הכחיש דלא קאי ��לא למ\"ש ואח\"כ נותן שבח וכו'. ולא ידעתי היכן רמוז שהבין כן עד דמכחיש ליה דאדרבא כתב כן על מ\"ש רבינו ואח\"כ נותן שבח והודאה וכמו שנראה האמת דמ\"ש הקרית ספר הוא ע\"ז.<br><b> עוד</b> כתב הרב מרכבת המשנה נר\"ו שם וז\"ל ואי לא דמסתפינא הוה אמינא דמ\"ש ומגיד שבחו לא קאי למ\"ש חיוב מצוה וכו'. ולענ\"ד דבר ה' בפיהו אמת מדקדוק לשון רבינו שכתב אלא חיוב מצוה זאת כך היא שיהא אדם מתחנן ומתפלל בכל יום והם דברי מותר דהכי הו\"ל למימר אלא וכו' כך דיגיד שבח הקב\"ה ואח\"כ שואל צרכיו וכו', אלא דתחילה כתב רבנו חיוב התפילה שהיא שאלת צרכיו וז\"ש שיהא אדם מתחנן ומתפלל דהיינו צרכיו שהם בקשה ותחינה ואח\"כ כתב שכך יעשה מדרבנן שיגיד שבחו וכו'. ולדעת מרן דס\"ל דמ\"ש רבינו חיוב מצוה זאת קאי גם ללשון ומגיד שבחו של הקב\"ה ומפיק לה מההיא דרבי שמלאי לעולם יסדר אדם שבחו וכו' י\"ל דהלשון נמשך עד בבקשה ובתחינה, ומ\"ש אח\"כ הוא מילתא באנפי נפשא מצד הסברא ואח\"כ יתן שבח וכו' על הטובה שהשפיע לו וכמשל דאמר בש\"ס."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכן </b>\n<b> תקנו וכו'.</b> עיין מ\"ש מרן והלח\"מ והמעיל שמואל, ולא ימלט מהקושי גם לפי דבריהם. ולי הדיוט נראה דדעת רבינו לפסוק כר' יהושע בן לוי משום דאנו מתפללין תפלת מוסף ולכו\"ע הויא חיובא ובשלמא לריב\"ל דתיקנו אנשי כנה\"ג כנגד תמידין יבוא מרווח תפילת מוסף לא כן לר' יוסי בר חנינא דס\"ל אבות תקנום מוסף מאן דכר שמיה וצריך לידחק כמו שנדחק בש\"ס משו\"ה תפס כריב\"ל וזה הוא כוונת הש\"ס דקאמר לימא תיהוי תיובתא וכו' ומאי קושיא הא ברייתא אחרת הויא תיובתא דריב\"ל ומאי קשיא לריב\"ח טפי מריב\"ל אלא הכוונה דמקשה ליה לריב\"ח מכח תפילת מוסף דתני בברייתא ולריב\"ח היאך ימלט מזה דתני בברייתא דמוסף הוי כנגד מוסף דקרבן דלדידיה ליכא אב אחר ואהא מתרץ לעולם אמר לך וכו' דאי לא תימא הכי מאן תיקנה וכו' כלומר בלאו ברייתא תיקשי ליה לריב\"ח מי לא מודה בתפילת מוסף ומאן תיקנה אלא צ\"ל כדאמרן. או י\"ל על דרך זה דלאו קושיא ותירוץ הוא אלא הכל מדברי אחד דרוצה להכריח דהך ברייתא לא הוי נגד ריב\"ח וז\"ש נימא וכו' כלומר כשם שבברייתא אחרת הויא תיובתיה דריב\"ל כך ברייתא זאת תיהוי תיובתא דריב\"ח ואהא קאמר דאינו, דאמר לך וכו' דאי לא תימא הכי וכו' זה אפשר בפשטא דש\"ס. ולפי מ\"ש בדברי רבינו דמ\"ש כאן הוא כריב\"ל צ\"ל דמ\"ש בהל' מלכים הוא כמ\"ש המעיל שמואל."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בד\"א </b>\n<b> וכו'.</b> עיין מ\"ש הלח\"מ על דברי מרן בב\"י סי' ק\"י וז\"ל ונראה דהוצרך לומר כן למנהג אשכנז שבכל זמן אומרים ברך עלינו אלא שבימות הגשמים אומרים ותן טל ומטר וכו', וקשה לי על תירוצו דא\"כ כשהקשה בש\"ס שם אי הכי הבדלה בחונן הדעת נמי וכו' ומאי קשיא הא י\"ל בין הביננו לאתה חונן שהיא ברכה די\"ח כמו שחילק הוא ז\"ל יעו\"ש. והרב מקראי קודש השיא כוונת הש\"ס לכוונה אחרת יעו\"ש.<br><b> ואחר</b> נשיקת ידיו ורגליו אין לשון הש\"ס סובלו אי מלשון אי הכי הבדלה בחונן הדעת (ואי) דאי כפירושו הו\"ל למימר השתא דאתית להכי וכו'. גם לשון הבדלה בחונן הדעת דחונן הדעת הוא מהי\"ח ולא מהביננו. ועיין להרב יד אהרן נר\"ו מה שתירץ בתירוץ שני והוא נכון ע\"פ דברי הרשב\"א בחידושיו יעו\"ש והן אמת דלפי דברי הרשב\"א הנה נכון ברם דברי הרשב\"א לא ימלט מהדוחק, דהבדלה בחונן הדעת לאו הביננו הוא וכדכתבינן. וכן הרב פר\"ח פי' הסוגיא כפי הפשט ו��קושיית הלח\"מ תירץ כתירוץ הלח\"מ יעו\"ש סדר לשונו. ועיין בב\"י סי' ק\"י מ\"ש משם ה\"ר יונה וז\"ל וה\"ר יונה נתן טעם לדבר דאפשר לתרץ מפני שההבדלה אינה ברכה בפ\"ע וכו'. וראיתי להרב לחם יהודה בתשובה וז\"ל וקשה דלפי\"ז בשאלת מטר נמי למנהג אשכנזים שאומרים לעולם ברך עלינו וכוללין המטר בתוכה אמאי צריכינן לטעמא דטירדא בהביננו ותיפוק ליה דלא יאמרו דהיא ברכה בפני עצמה, ולא קשיא מידי דלא ראי זה כראי זה דגבי הבדלה שאינה ברכה בפני עצמה אלא היא כלולה עם אתה חונן ועכשיו כלולה בהביננו יכול לטעות שהיא ברכה בפני עצמה לא כן גבי ותן טל ומטר דהיא היא ברכת השנים היאך יטעה ויאמר שהיא ברכה בפני עצמה וכי משום דמוסיף בברכת השנים יבוא לטעות הא הכל מענין א' וליכא חששא והוא פשוט."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שבת </b>\n<b> וכו'.</b> עיין מ\"ש מרן וז\"ל מאמצע וא\"כ היה מפרש רבינו לא הו\"ל לכתוב ומשלים בשל שבת ולפיכך נראה שרבינו מפרש וכו'. ואחר נשיקת ידיו ורגליו לא היה צריך לומר שיפרש כן הברייתא אלא כפי' רש\"י ותוס', ומ\"ש ומשלים הוא כמ\"ש איהו אלא שהוא לשון דידיה ולא מלשון הש\"ס והיינו מרויחין בזה דלא תיקשו מה שהקשה הרב מקראי קודש על דברי מרן יעו\"ש. ולענ\"ד י\"ל לקושיא זאת דמ\"ש אין הלכה כאותו הזוג הוא לשון חידוש דאף שהם רבים לית הלכתא כוותייהו וק\"ל, ברם מי הכניסו למרן בזה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b>\n<b> ימות הגשמים וכו' מאימתי אומר מוריד הגשם וכו'.</b> עיין מ\"ש מרן. ובירושלמי הביאו הטור סי' קי\"ד דאמר אסור להתחיל עד שיזכיר הש\"ץ, וכתב שם הטור בשם הראב\"ד דה\"פ אסור להזכיר עד שיזכיר ש\"ץ משיב הרוח ומוריד הגשם או מוריד הטל כדי שלא יהא דבר מעורב ביניהם יעו\"ש. ודבריו תמוהים וכמ\"ש עליו מרן יעו\"ש. ועיין להרב ט\"ז שם מה שתירץ בזה. וצריך אני לפרש דבריו בלשון הירושלמי וז\"ל הירושלמי אסור ליחיד להזכיר עד שיזכיר ש\"ץ ופי' לא מבעיא בציבור דאיכא עירוב במקום אחד דזה מזכיר וזה אינו מזכיר אלא אף ביחיד צריך שישמע מציבור רבי סימון בשם ר' יהושע בן לוי אמר בש\"ץ הדבר תלוי בתמיה וכי אף ביחיד תלוי בש\"ץ כיון שהוא יחיד א\"א לש\"ץ ואהא שאל ר' מנא אי פליג ריב\"ל עליו דר' חגי וא\"ל לא, דא דאת אמר בש\"ץ הדבר תלוי שהוא מימרת ריב\"ל ויוצא מדבריו דיחיד אם רצה להזכיר מזכיר איירי בטל, (והיא) [ודאי] מימרת דר' חגי דאף ביחיד הצריך ש\"ץ איירי בגשם ונמצא לפ\"ז דבציבור בין בגשם בין בטל בש\"ץ הדבר תלוי וביחיד בגשם בש\"ץ תלוי אבל לא בטל זהו כונת הרב ט\"ז. ומפרש דברי הראב\"ד כך על מ\"ש בירושלמי אסור להזכיר וכו' דה\"פ בין משיב הרוח ומוריד הגשם בין מוריד הטל כדי שלא יהיה מעורב והיינו בציבור דביחיד ליכא האי טעמא דעירוב ומשו\"ה השמיט הטור מלשון הירושלמי תיבת ליחיד להורות דהראב\"ד איירי בציבור. והוצרכתי לזה משום דעפ\"ז נתבארו באר היטב דברי הר\"ן ז\"ל על מ\"ש במתני' ריש תעניות ר' יהודה אומר העובר לפני התיבה וכו' וזה לשונו הא דנקיט בעובר ולא תנא דביו\"ט אחרון של חג במוסף מזכירין ולא בשחרית וביו\"ט ראשון של פסח בשחרית ולא במוסף היינו טעמא לפי שאמרו בירושלמי אסור ליחיד להזכיר עד שיזכיר ש\"ץ פי' כיון דתלוי בש\"ץ נקט הכי. וכתב עוד וז\"ל ומיהו דוקא בגשם אבל בטל אם רצה להזכיר יחיד יזכיר כדאיתא התם כלומר דקשיא ליה דא\"כ תירוץ זה ניחא בהעובר דגשם ברם בטל מאי איכא למימר ואהא תירץ וז\"ל ואיידי דנקט ר' יהודה מילתיה בש\"ץ ביו\"ט האחרון של חג נקט נמי ביו\"ט ראשון של פסח אף שאין תלוי בש\"ץ. ושוב כתב א\"נ דאפילו בטל אין מזכיר בציבור עד שיכריז הש\"ץ וכן נראה בירושלמי שאכתוב בסמוך עכ\"ל. פי' דבריו (דא\"כ) [דא\"צ] למה שתירץ דאיידי דיו\"ט אחרון של חג נקט ביו\"ט של פסח נמי בעובר, אלא דכולה איירי בדוקא ומתני' כולה קאי בציבור וכיון שכן אף בטל תלוי בש\"ץ כדי שלא יהא דבר מעורב זה מזכיר וזה אינו מזכיר וכמ\"ש מהירושלמי שהביא בסמוך שהוא הך ירושלמי שכתבנו ונתבארו דברי הר\"ן בפשיטות. והרב יד אהרן לא הבין כן בכוונת הר\"ן וכתב עליו מ\"ש יעו\"ש."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>תפילת </b>\n<b> השחר וכו' עם הנץ החמה.</b> ועיין בב\"י ריש סימן פ\"ט דאחר שהביא דברי רבינו כתב על שם רבינו ירוחם וז\"ל ור\"י כתב זמן תפילה משיכיר את חבירו וכו' ונראה שהוא סובר וכו' ולא ידעתי וכו'. ולי הדיוט דבריו תמוהים דאיך הבין לדעת רבינו ירוחם דמשיראה את חבירו תוך ד' אמות ויכירנו, ואם עלה ברק השחר אחד, ואינו דביראה את חבירו כתב ר\"י דהוא זמן תפילה ובעלה ברק השחר כתב דאם התפלל בדיעבד יצא, נמצא ג' זמנים מחולקים דמשעלה ברק השחר בדיעבד יצא ומשיראה את חבירו ברחוק ד' אמות הוא זמן תפילה שהוא זמן מאוחר יותר דהיינו עד הנץ החמה משום יראוך עם שמש ואיך השוום מרן יחד. וכפי זה גם אינו מובן מ\"ש שפירש כן ר\"י כי היכי דלא תיקשי הא דאביי על מ\"ש הרא\"ש, והא אינם זמן אחד. גם קשה איך אפשר דיפרש ר\"י דמ\"ש אביי לתפילה כאחרים ר\"ל לתפילה ממש והא סיים שם ולק\"ש כוותיקין דאמר ר' יוחנן ותיקין גומרים אותה עם הנץ החמה תניא נמי הכי ותיקין גומרים אותה עם הנץ החמה כדי לסמוך גאולה לתפילה וידוע דהתפילה היא אחר ק\"ש וזמנה משיראה את חבירו ברחוק ד' אמות ויכירנו הוא קודם להנץ החמה וק\"ש כוותיקין שהוא מאוחר, ובשלמא אם הוא תפילין ניחא שהוא כסדר זה תפילין תחילה ואח\"כ ק\"ש וכמ\"ש רש\"י ודוק.<br><b> עוד</b> כתב מרן שם וז\"ל ונראה שלמדו כן וכו' דלא גרע קודם חצות וכו' הרואה יראה דבין לפי' א' בין לפי' ב' לעולם קודם חצות לר' יהודה הוא נלמד או מאחר חצות לכו\"ע לפי' א', או דלא נשוי כ\"כ פלוגתא בין ר' יהודה לרבנן, ובין הכי ובין הכי קשה דאמאי צריך הרא\"ש ז\"ל להוציא הדין באופן זה ונפק\"מ לדרך הב' שכתב מרן דאחר חצות לר\"י אינו מועיל אפילו לשכר תפילה שלא בזמנה, ולדרך הא' ברור לעין כל דוחק הלשון בדברי הרא\"ש ובפשיטות היה יכול להוציא הדין לר\"י אפילו אחר חצות יש לו שכר תפילה שלא בזמנה שכשם שקשה לרבנן שאמרו עד חצות כן קשה לר' יהודה במכל שכן דס\"ל עד ד' שעות וצריך לתרץ דעד ד' שעות שכר תפילה יהבו ליה שכר תפילה בזמנה לא יהבו ליה ונמצא הדין כמ\"ש וגם לרבות עד הלילה.<br><b> וראיתי</b> להלח\"מ הקשה כמו כן בפשט דברי הרא\"ש וכתב וכבר תמה עליו הרב ב\"י. ולא ידעתי איך כתב דעל קושיא זאת מתרץ, והא מזה לא איירי מרן ומה שקשה על הרא\"ש בסתם קשה גם בפי' מרן וכמ\"ש, הן אמת דלפי' א' דמרן יש לדוחה לדחות ולפרש כמ\"ש הלח\"מ דבדבריו מתיישב קושיא זאת ברם בתירוץ האחרון לא נגע ולא פגע בזה.<br><b> עוד</b> כתב בב\"י שם וז\"ל הילכך ממעטינן בפלוגתייהו וכו' והקשה הלח\"מ ז\"ל שם כיון דטעמא דרבנן היינו משום דתמיד היה קרב עד חצות וטעמא דר' יהודה היינו משום דתמיד היה קרב עד ד' שעות מנין לו לתת זמן לר\"י עד חצות כלל. ועוד קשה מה שהקשה הרב לחם יהודה וז\"ל ועוד קשה דאדרבא מוכח בש\"ס דלר\"י אחר ד' שעות לא יצא דהא גבי מוספין קאמר עד ז' שעות ומוכח בש\"ס ופוסק דלרבנן דקיי\"ל כוותייהו בדין המוספין אם התפלל אחר ז' שעות נקרא פושע ויצא ידי חובתו ומדרבנן נשמע לר\"י וכו'. ועוד קשה דהתם דף כ\"ח אמרו כל המתפלל תפילת המוספין לאחר ז' שעות לר' יהודה עליו הכתוב אומר נוגי ממועד וכו' וכיון דאתרוייהו קאי קרא משמע דשוין נינהו דלאחר זמנן אף בדיעבד לא יצא עכ\"ל.<br><b> ולענ\"ד</b> ליישב הכל נקדים מ\"ש התוס' ד\"ה איבעיא להו וכו' לא בעי אם טעה ולא התפלל תפילת מוסף דהא ודאי אינו מתפלל בערבית דהיאך יקרא את הקרבנות וכבר [עבר] זמן מוסף וכו' עד סוף דבריהם. היוצא מדבריהם דשנא תפילת מוסף מתפילת שחרית כיון דתפילת שחרית וכן השאר רחמי נינהו לא כן מוסף ואף דכולן כנגד קרבנות תקנום וא\"כ משו\"ה לר' יהודה אף דזמנה עד ד' שעות מ\"מ מודה דיכול להתפלל אח\"כ כיון דרחמי נינהו ולא דמי למוספין. גם מ\"ש מקרא דנוגי ממועד דמוקי ר\"י בין לשחרית בין למוסף לא קשיא כיון דלאחר ד' שעות לר\"י אין לו שכר תפילה בזמנה קרי ביה נוגי ממועד ומה שמתפלל אח\"כ משום דרחמי נינהו ולכן במוסף דלא שייך רחמי אינו מתפלל ונמצא יישוב לכל.<br><b> והב\"ח</b> לא נראה לו דברי מרן אלו ובחר לו דרך לעצמו והעלה דבין לר' יהודה עד ד' שעות ובין לרבנן עד חצות שכר תפילה בזמנה יש לו מכאן ואילך למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה עד המנחה שכר תפילה שלא בזמנה יש לו ואפי' איחר במזיד ומכאן ואילך מתפלל של מנחה תחילה ואח\"כ שחרית ודוקא בשוגג וכו' עכ\"ל. ודבריו תמוהים דאיך השוה להרי\"ף והרא\"ש ורבינו והטור בזה והא הרי\"ף והרא\"ש כתבו היכא דטעי וצלי לאחר ד' לר\"י מתפלל וכו' נמצא דדוקא בטעה ברם בהזיד לר\"י אינו מתפלל כלל ולא כן להרמב\"ם והטור דכתבו עבר או טעה וכו' ואיך הוא השוום בדרך זה וי\"ל.<br><b> עוד</b> שם הב\"ח חולק עם מרן בפי' דברי הרשב\"א דלדעת מרן פי' דבריו הוא שאחר חצות קודם המנחה אינו יכול להתפלל מכל וכל אלא דלאחר חצות שהגיע שעת המנחה מתפלל מנחה תחילה ואח\"כ שחרית ולהב\"ח כוונת הרשב\"א הוא לאשמועינן דין אחר לענין תשלומים והוא דר\"ל דאם לא התפלל שחרית והגיע זמן מנחה גדולה לא יאמר התפלל שחרית ואח\"כ מנחה אלא להיפך וכו' יעו\"ש.<br><b> ולענ\"ד</b> לא ראיתי בדברי הרשב\"א אופן לפרש כן וז\"ל ומיהו דוקא בזמן תפילה לפי שכיון שהוא זמן תפילה וכו' חוזר ומשלים וכו' אבל שלא בזמן תפילה וכו'. ובדברים אלו היכן רמוז מ\"ש הב\"ח, ומה גם שזה פשוט והוא ש\"ס ערוך דהתשלומין הוא אחר התפילה שהיא זמנה ותניא טעה ולא התפלל מנחה בערב שבת וכו' טעה ולא התפלל מנחה בשבת מתפלל במוצ\"ש שנים של חול מבדיל בראשון וכו' הרי בפירוש דהשני הוא לתשלומין.<br><b> גם</b> הרב פר\"ח כתב דלא כמ\"ש מרן בב\"י ומור\"ם ז\"ל דליתא וכ\"כ הב\"ח וכו'. ובסי' ק\"ח ס\"ק ג' על מ\"ש מרן בסעי' ג' וז\"ל הא דמשלים התפילה שהפסיד דוקא בזמן תפילה אבל בשעה שאינה זמן תפילה לא וכתב עליו [הפר\"ח] דוקא בזמן תפילה כלומר בעודו עסוק בתפילה העיקרית אחר ששהה כדי הילוך ד' אמות וכו' אבל אם הפסיק בין תפילה לתפילה והלך לעסקיו שוב אינו מתפלל תשלומין ודקדק כן הרשב\"א וכו' וזו היא כוונת הרשב\"א שמשם לקח המחבר מ\"ש כאן ודלא כהבנת ב\"י ומור\"ם סי' פ\"ט. ולא ידעתי מי הכריחו לפרש כן בדברי הרשב\"א דאין דבריו סובלין פי' זה כמו שיראה המעיין.<br><b> עוד</b> שם בב\"י וז\"ל ואחר שכתבתי כל זה מצאתי להרשב\"א וכו', וראיתי להלח\"מ פ\"ג מהל' תפלה הקשה וז\"ל וקשה עליו דא\"כ למה לא תירץ בש\"ס כשהקשה ו��ו\"ע ותו לא דמאי דקאמר עד חצות הוא לומר דעד חצות יכול להתפלל כל זמן שירצה אבל מחצות ואילך אינו זמן תפלה עד לאחר חצי שעה שאינו זמן שום תפילה, ותירץ וז\"ל ומיהו לזה י\"ל דאי הוה הכי לא אהני מיעוטא דמתני' דעד חצות אלא לחצי שעה לבד אלא להוסיף ג\"כ לגבי דר' יהודה. ולענ\"ד נראה לעיקר קושייתו דאינו יכול לתרץ הכי בש\"ס דאי מתרץ הכי נמצא דנשאר הענין כפשוטו דאין חילוק בין זמן לזמן לשכר תפלה ובין הכי ובין הכי יש לו שכר תפלה בזמנה אלא דחצי שעה אחר חצות אינו יכול להתפלל וא\"כ מאי טעה דקאמר דמשמע דוקא טעה ואם הזיד אינו מתפלל והא כל דאם הזיד אינו מתפלל איך אם טעה יהיה לו שכר תפלה בזמנה. ועוד כיון דבאמצע יש זמן שעבר זמן תפילה מ\"מ, איך אפשר שיהיה לו אח\"כ שכר תפילה בזמנה ולכן תירץ בש\"ס כדתירץ ודוק."
+            ],
+            [
+                "<b>כבר </b>\n<b> אמרנו וכו'.</b> עיין מ\"ש הלח\"מ ובכלל דבריו הביא דברי התוס' דפרק תפילת השחר שהקשו מנא ליה הא דבשלמא עד תשע שעות ומחצה דעד אותו זמן הוי וכו' מנחה קטנה יעו\"ש. ולענ\"ד חילייהו מדתני בסיפא דהאי ברייתא דאפליגו ר' יהודה ורבנן ואיזהו מנחה גדולה משש שעות ומחצה ולמעלה ואיזהו מנחה קטנה מתשע שעות ומחצה ולמעלה ע\"כ, וסתמא קתני דמשמע בין לר\"י בין לרבנן ותיבת ולמעלה משמע עד הלילה וא\"כ קשיא ליה אמאי קאמר עד פלג המנחה ואהא תירץ שפיר דר\"י ס\"ל דתפילת מנחה הוי כנגד קטורת וקטורת היה עסקו חמשה רביעי שעה דהיינו שעה ורביע ומתחיל זמנו מתשע שעות ומחצה, ולמעלה דקאמר ר\"י היינו עד אחת עשרה שעות חסר רביע שאז כלה זמן הקטורת משא\"כ לת\"ק דהוי כנגד תמיד של בין הערבים שכלה זמנו עד הלילה ולמעלה ר\"ל עד הלילה וק\"ל."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>וזמן </b>\n<b> מנחה קטנה וכו'.</b> וכתב מרן ויש לדקדק בלשון רבינו שהו\"ל לכתוב וזמן מנחה קטנה וכו'. ועיין להרב מקראי קדש מה שכתב ע\"ז וליתא וכו' יעו\"ש. ומי יתן ידעתי מה הכוונה בדבריו דהלא דבריו הם דברי מרן שכתב לתרץ קושיא זאת."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המתפלל </b>\n<b> תפלה וכו'</b> וכתב מרן כבר אפשר וכו' והיינו אם לא יתפלל מנחה מפלג המנחה ולמעלה וכו'. וכתב הרב מרכבת המשנה וז\"ל וקצת קשה דאמאי בתפילת המנחה לקח רבינו לעיל סברת ר' יהודה לעיקר מדכתב וזמן מנחה קטנה וכו' ויש לו להתפלל אותה עד שתשקע החמה וכאן בתפילת ערבית כתב בתחילה שזמנה מתחילת הלילה והיינו כת\"ק ואח\"כ כתב ויש לו להתפלל תפילת ערבית של ליל שבת בער\"ש והיינו כר' יהודה וי\"ל עכ\"ל. ונראה דלעיל גבי מנחה רבינו נחית לכתוב כסדר היום דתחילה בא זמן ר' יהודה ואחר כך בא זמן ת\"ק וז\"ש וקטנה מתשע שעות ומחצה וכו' עד שישאר מן היום שעה ורביע דהיינו קודם הלילה ואח\"כ ויש וכו' עד שתשקע החמה דהיינו זמן מאוחר יותר וכאן כתב דעת ת\"ק קודם דמסתבר לכתחילה כוותיה וק\"ל.<br><b> ובני</b> יצחק נר\"ו תירץ דבכל אחד נקט רבינו מילתא דשוייא לתרוייהו דבין לרבנן בין לר' יהודה יוצא ידי חובה ולכתחילה עדיף לעשות כן לצאת ידי ספק ולכן גבי מנחה נקט תחילה דזמן מנחה קטנה עד י\"א שעות דאליבא דכו\"ע מתשע [שעות] עד אחת עשרה חסר רביע הוא זמנה אלא דרבנן הוסיפו דעד הלילה ג\"כ הוא זמנה ומשו\"ה נקט תחילה סברת ר\"י ואח\"כ סברת רבנן דלכתחילה יעשה כן לצאת ידי ספק וגבי ערבית נקט תחילה שזמנה מתחילת הלילה דהיינו סברת רבנן משום דאף לר\"י נמי הוא זמנה אלא דר\"י הוסיף דאף מאחת עשרה שעות מתחיל זמנה ויעשה כן גם בערבית לכתחילה לומר מתחילת הלילה כדי לצאת ידי ספק וק\"ל."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>טעה </b>\n<b> וכו'.</b> עיין בב\"י סי' ק\"ח וז\"ל וכתב עוד הרשב\"א ומיהו דוקא בזמן תפלה וכו'. פי' דבריו כמ\"ש מרן גופיה שם לעיל סי' פ\"ט והכי פירושו דוקא בזמן תפלה דהיינו שהוא שאר תפילות לאפוקי זמן שאינו ראוי לשום תפילה כמו חצי שעה אחר חצות והוא עוסק בתפילתו פי' כיון שהוא זמן תפילה נקרא עוסק בתפילתו וסיים אבל שלא בזמן תפלה לא ודוק. וכ\"כ בסעי' ה' הא דמשלים התפלה דוקא בזמן תפלה אבל באינו זמן תפלה לא, וזמן משמע כדכתיבנא.<br><b> וראיתי</b> להפר\"ח סי' זה כתב ע\"ז וז\"ל כלומר בעודו עוסק בתפילה העיקרית וכו' יעו\"ש ודבריו תמוהים וכמ\"ש לעיל ה\"א (וכמ\"ש) [ובמ\"ש] עוד הרב ז\"ל וז\"ל וזו היא דעת הראב\"ד בהשגות פ\"ג מהל' תפילה, גם בזה לענ\"ד ליתא ודברי הראב\"ד ה\"פ והם ממש כמ\"ש בפי' דברי הרשב\"א במ\"ש עכ\"ל וכו' עד סוף הלשון. וה\"פ אינן אלא עם התפילה שבאה בזמנה כלומר כיון שהוא זמן תפילה וזה הוא שסיים הואיל ושעת תפילה הוא וראיתי למהריק\"ש הביאו היד אהרן נר\"ו שדקדק דדעת רבינו דדוקא תפילת תשלומין צריך שתהיה סמוכה לתפילת העיקר אבל אם עבר זמן מה שוב אין לה תשלומין וכתב שלא בא זה מפורש בהרשב\"א והראב\"ד. ודבריו תמוהים דאדרבא מדברי רבינו ליכא הוכחה אבל מדברי הרשב\"א והראב\"ד יש להוכיח כן וכמ\"ש הרב פר\"ח ושוב ראיתי להרב בני חיי הביא לשון מהריק\"ש כת\"י היפך ממש ממ\"ש היד אהרן נר\"ו אלא דגם לפי מ\"ש הרב ב\"ח ז\"ל דנהי דיש להוכיח כן מלשון רבינו ברם אפשר שהוא לכתחילה אבל אם עבר ולא התפלל בסמוך מי יאמר דהפסיד התפילה. ועיין מ\"ש הלח\"מ וז\"ל והא דכתב רבינו כן וכו' עד מיהו ישלים ולענ\"ד נראה דאי הוה נקיט הכי הו\"א דוקא במציאות זה דבג' נזכר שלא התפלל הראשונה כיון דהתפילה השניה שהיא סמוכה הו\"ל ליתן דעתו שלא התפלל ראשונה והוי כפושע לא כן בשכח מכל וכל הוי כאנוס וסד\"א דיתפלל שניים קמ\"ל אלא השניה."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>ורוחץ </b>\n<b> ואחר [כך] יתפלל וכו'.</b> עיין למרן בב\"י בדין זה וסיים שם ולענין הלכה כיון דהרי\"ף והר\"מ וכו' הכי נקטינן עכ\"ל. והקשה הט\"ז דכפי זה אפילו אם מתיירא שיעבור זמן התפלה צריך שימתין על המים וא\"כ איך פסק בספרו הקצר שאם מתיירא שיעבור זמן התפילה יקנח ידיו במידי דמנקי הא לדעת הרי\"ף וסיעתיהו צריך שיעבור זמן התפלה זה תוכן דבריו.<br><b> וראיתי</b> להיד אהרן נר\"ו תירץ וז\"ל ונראה דאף לדעת הרי\"ף אם מתיירא שיעבור זמן התפלה ודאי דשרי לקנח ידיו במידי דמנקי שהרי כתב רש\"י משום דזמנה כל היום הא לא נשאר שהות ביום ואינו מוצא מים אלא עד פרסה ודאי דיכול להתפלל בלא נטילה אף במידי דמנקי עכ\"ל. ואחר המחילה הכוונה לרש\"י הוא דאף שיעבור זמן התפלה ימתין דוכי לא ידע רש\"י זמני התפילות השנויות במתני' ומ\"ש דכל היום זמנה ר\"ל דלהך עניינא כל היום הוי זמנה כיון דקפדינן אמיא ולא אתפילה בזמנה ומשום דמסתמא ביום שלם ימצא מים נקט כל היום וכן ראיתי להרב מעדני יו\"ט ד\"ה וגם רב אשי יעו\"ש ולדבריו דזמנה שכתב מרן הוי כל היום קשה היכן גילה רז זה לבניו.<br><b> ולדידי</b> חזי לי אחר המחילה דלא קשיא דלאו הא בהא תליא דאף דיסבור כהרי\"ף וסייעתיה דגרסינן בש\"ס ולא אמרן וכו' יכול לומר דה\"ה כשלא יעבור זמן התפלה והוא ע\"פ דברי הרשב\"א שהקשה על רש\"י כמה קושיות ופירש הוא וז\"ל דק\"ש שהוא דאורייתא לא החמירו עליו למיהדר אמיא כמו שהקלו בה לגבי בעל קרי לפי שאין דברי תורה מקבלין טומאה אבל לתפילה החמירו עד פרסה עכ\"ל הביאו מרן שם. הרי דמצא מקום לחלק בין תפילה לק\"ש בלי יסוד דלתפילה אפי' שיעבור הזמן צריך להמתין אלא בין לק\"ש בין תפלה איירי בנדון דאינו עובר זמן תפלה אלא דלהרי\"ף וסייעתיה צריך להלוך עד פרסה כשאינו עובר זמן תפלה ולהרא\"ש דלא גריס הכי אפי' כשאינו עובר זמן תפלה לא אטריחוהו ולכן אף דפסק כהרי\"ף וסייעתיה דהולך עד פרסה מ\"מ בעובר זמן תפילה מנקי ידיו בעפר וצרור וכל מידי דמנקי וכמ\"ש בספר הקצר ויפה דן. וכן רבינו דס\"ל הכי מוכח דס\"ל כחילוק הרשב\"א וכ\"כ בס' מעשה רוקח יעו\"ש. ברם איכא מאן דסובר דאפי' שיעבור זמן תפילה צריך להלוך עד פרסה הלא המה רש\"י ורב עמרם הביאו הטור סי' רל\"ב יעו\"ש, וריא\"ז הובאו דבריו בשלטי גבורים יעו\"ש. ומן התימה על הרב כנה\"ג [ב]הגהת הטור כתב דעת ריא\"ז והשמיט דעת רש\"י ורב עמרם דסוברים כן וכדכתיבנא.<br><b> ועיין</b> למרן באו\"ח בספרו הקצר סי' ד' ס\"א כתב מים הפסולים לנטילת ידים לסעודה כשרים לנטילת ידים לתפילה מיהו יש מי שאומר דלא מברך עלייהו ע\"כ. והנה מור\"ם ציין על מ\"ש לסעודה לקמן סי' ק\"ס. וכתב מג\"א דכוונתו דדוקא מים שנשתנו מראיהן או נעשה בהם מלאכה המוזכרים בסי' ק\"ס, ובס\"ק ד' כתב עוד כשרים אבל כלי וכח גברא אינו מעכב ומברך כמ\"ש בס\"ז עכ\"ל. ואין בדבריו אלו השניים מובן כאשר יראה הרואה.<br><b> ואיך</b> שיהיה אל זה אביט בדברי מרן גופיה שכתב מיהו יש מי שאומר דלא מברך עלייהו דהרא\"ה גופיה כ\"כ שהוא מאריה דשמעתתא וז\"ל הובא בב\"י כל מים דפסלי לנטילת ידים דוקא לסעודה אבל לתפילה כיון דסגי לן בכל מידי דמנקה מהני אפילו לכתחילה נמי מיהו לא מברך בהו כיון דלא איתקון לנטילה עכ\"ל. ואיך עשאו מחלוקת, ומן התימה על המחברים כולם שלא הרגישו בזה. ונראה דמ\"ש מרן בתחילת דבריו לאו מדברי הרא\"ה אלא הוא מ\"ש בב\"י על דברי הרא\"ש והר\"ן וז\"ל ומשמע דה\"ה לשאר דברים המעכבים בנטילת ידים לסעודה שאינן צריכין לנטילת ידים שחרית דנטילה זו אינה אלא משום נקיות בעלמא ועל זה הביא אח\"כ סברת הרא\"ה בשם יש מי שאומר דלא מברך עלייהו ואף דלא נמצא חולק בזה כן דרך מרן לפעמים כמ\"ש ביד מלאכי כללי מהר\"י קארו."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b>\n<b> הטמאים וכו' אף לתפילה.</b> זה סותר למ\"ש מרן הל' ק\"ש סוף פ\"ד וז\"ל וכיון דתקנת עזרא היתה שיטבול בין לק\"ש ותפילה בין לדברי תורה וכו' יעו\"ש, וכאן כתב רבינו בהיפך. ויש ליישב דמ\"ש וכיון דתקנת עזרא לאו דווקא אלא תקנת עזרא ובי\"ד שאחריו ולא דקדק לכתוב כך שכאן לא בא אלא לפרש מה שנהגו עכשיו לקרות מפני שבטלה או שנהגו כר' יהודה בן בתירא ע\"ז כתב וכיון שהתקנה היה תחילה על הכל כשבטלו לית לן לאפלוגי ובכולהו א\"צ לטבול."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אבל </b>\n<b> חולה שראה קרי וכו'.</b> עיין מ\"ש הלח\"מ. והקשה עליו הרב מקראי קודש וז\"ל וליתא דביורה דעה אמרו דברים המותרים ואחרים נהגו איסור איכא מ\"ד אין לו התרה ואיכא מ\"ד יש לו התרה ולכו\"ע מיהא מועיל המנהג. ולענ\"ד י\"ל דעד כאן לא כתב הלח\"מ כן אלא בנידון דידן שהוא מנהג בטעות דמי שנהג כן הוא משום שדימה קרי לאונסו לשלא לאונסו ומשו\"ה הוי מנהג בטל משא\"כ כשידע שהוא היתר גמור ואפ\"ה אוסרו עליו בההיא הוא דפליגי ביו\"ד ולכו\"ע מועיל המנהג."
+            ],
+            [
+                "<b>כיסוי </b>\n<b> וכו' ולכתחילה לא יעשה.</b> לכאורה דברים ��לו הם דברי מותר דזה נכלל במ\"ש רבינו קודם ואם לא כיסה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>דברים </b>\n<b> וכו' וחוזר ומתפלל.</b> וכתב מרן ומדתניא בסיפא תפילתו וכו'. ואין צריך לזה דאפילו לגירסא דידן דגרסי מותר הוי דינא הכי דהא תני בברייתא דף כ\"ב ע\"ב היה מתפלל ומצא צואה במקומו וכו' אלא אמר רבא אע\"פ שהתפלל תפילתו תועבה ופסק רבינו בהל' ט' דחוזר ומתפלל."
+            ],
+            [
+                "<b>מי </b>\n<b> שגיהק או פיהק וכו'.</b> מה שקשה לרבינו מסוגיא דפ' מי שמתו עיין להלח\"מ ז\"ל שכתב שאינו גורס כגירסת רש\"י יעו\"ש ועיין שם בפי' רש\"י שכתב למטה מפיח בקול עכ\"ל. וכתב הרב מעדני יו\"ט על דברי רש\"י הללו לפי' גירסתו ברש\"י וז\"ל ונראה שר\"ל דוקא ע\"י שמפיח בקול שמתבייש מהשומעים דהיינו דיש אומרים ניכר שהוא מכוער שהרי שומעים הקול ש\"מ דמיירי שמפיח בקול וכו' דמשו\"ה קאמר ת\"ק וכו' עכ\"ל. וקשה דא\"כ אמאי לא שני בש\"ס שניהם מלמטה הא שמפיח בקול הא שאינו מפיח בקול ולמה חילק מלמעלה למטה.<br><b> ויש</b> ליישב דאי אפשר לתרץ הכי משום דאמר ר' חנינא אני ראיתי את רבי שנתעטש ואי לא שמע מנא ידע משו\"ה מוכרח לתרץ שהיה מלמעלה ואם ידחה הדוחה שלעולם לא שמע אלא שהריח ריח ולא היה שם כי אם רבי ומינה ידע א\"כ הוי ג\"כ סימן רע דהא מיהא יתבייש דידע ביה חברו דליכא לתלות כי אם בו ומסתברא דלא כתב הרב דכל דליכא קול אינו מתבייש אלא משום דלא נודע מי הוא המפיח ולא שייך זה כי אם בדאיכא הרבה בני אדם דיש לתלות זה בזה ברם בדליכא כי אם שניים אפילו דלא שמע חבירו בקול סימן רע לו שמתבייש ולפי גירסתו ברש\"י גרס כן ברם לפי גירסתינו והוא אמת דלשון רש\"י זה חציו הוא מלשון דלעיל וחציו הוא דבר אחר וכן ג\"כ דבמקום בקול הוא בקל כוונתו פשוטה דקשיא ליה לרש\"י אמאי לא שני בש\"ס דעיטוש כמו דשני בגיהק ופיהק בין לרצונו לאונסו ואהא תירץ דאין עיטוש אלא לאונס דלמטה מפיח בקל ואינו בידו וסלקא דעתיה (דס\"ס) [דמקשן] דלא מיקרי עיטוש אלא מלמטה והתרצן חילק דגם מלמעלה נקרא עיטוש וק\"ל."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שיכור </b>\n<b> אל יתפלל וכו'.</b> וכ\"כ הטור סי' צ\"ט. וכתב שם בב\"י וז\"ל מאחר שכתב בתחילה שתוי אל יתפלל היכי שייך למימר ואעפ\"כ לכתחילה לא יתפלל וכו' ותי' בתירוץ ב' וז\"ל ואפשר דה\"ק שתוי כל שיוכל לדבר לפני המלך ואפילו שיוכל לדבר לפני המלך מ\"מ לא יתפלל לכתחילה עכ\"ל. ואינו מובן דעדיין הקושיא במקומה עומדת שכבר כתב שתוי אל יתפלל ואם התפלל תפילתו תפילה ושתוי הוא כל שיכול לדבר לפני המלך הרי בפירוש דלא יתפלל לכתחילה וא\"צ לכופלו.",
+                "<b> הואיל</b>\n<b> ושתה רביעית יין לא יתפלל.</b> וכתב מרן וז\"ל ומ\"ש דברביעית יין מיקרי שתוי וכו' הכי משמע התם בההוא פירקא עכ\"ל. פירוש לדבריו מדאמרינן שם [עירובין] דף ס\"ד ע\"ב אמר רמי בר אבא דרך מיל ושינה כל שהוא מפיגין את היין אמר רב נחמן לא שנו אלא ששתה כדי רביעית אבל יותר כל שכן שדרך טורדתו וכו' והתניא וכו' ונשא ונתן שם בש\"ס יעו\"ש. וכל זה הוא לתפילה דלאו במס' שיכורים עסקי כאן ופשוט. והלח\"מ ז\"ל כתב וז\"ל שם אמר רב יהודה אמר שמואל שתה רביעית יין אל יורה והוזכרו בתוס' גירסא אחרת שהיא אל יתפלל ונראה שזהוא גירסתו של רבינו עכ\"ל. ואחר נשיקת ידיו ורגליו א\"צ להכניס עצמינו בחילוק גירסאות ופשט דברי רבינו כדכתיבנא."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>היה </b>\n<b> מהלך.</b> ע��ין מ\"ש מרן בב\"י סי' ק\"י וז\"ל והר\"מ לא הזכיר תפילת הדרך. והפר\"ח רצה להליץ בעדו יעו\"ש. ודבריו תמוהים והכי איתא התם א\"ל אליהו לרב יהודה וכו' כשאתה יוצא לדרך המלך בקונך וצא מאי הוא אמר רב חסדא זו תפילת הדרך מאי הוא יהי רצון מלפניך בא\"י שומע תפילה עכ\"ל, ואיך אפשר לומר שהיא תפילה קצרה והא כאן איירי קודם יציאה לדרך דהיא תפילת הדרך."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שמונה </b>\n<b> דברים וכו'. עמידה כיצד וכו'.</b> הנה דס\"ל דאי התפלל מיושב א\"צ לחזור ולהתפלל מעומד ומרן ב\"י סי' צ\"ד בסופו הוכיח דצריך לחזור ולהתפלל מעומד. ונראה דרבינו ס\"ל כמ\"ש מרן וז\"ל מיהו אפשר לומר דהיינו דוקא כגון רב אשי שהיה מכוון לתפילתו אבל כגון אנו שאין אנו מכוונים בתפילותינו לא יחזור להתפלל דקרית ביה למה לי רוב זבחיכם. אך קשה (ב)מה שהקשה הרב לחם יהודה דאמאי לא הזכיר לרבינו לחולק. ומרן בספרו הקצר פסק דצריך לחזור ולהתפלל מעומד, וכתב הט\"ז [סק\"ה] שלמד כן מדברי התוס' יעו\"ש, והקשה בדברי התוס' במ\"ש הר\"מ דר' שמעון בן אלעזר דס\"ל מסמך גאולה לתפילה עדיף ס\"ל דחוזר ומתפלל מעומד א\"כ מאי פריך בגמ' וליעבד מר כאבוה דשמואל הא כרשב\"א ס\"ל שהוא תנא אחרינא אלא ודאי דהקושיא היא דהוי דלא כמאן וכו' יעו\"ש ולא ידעתי מ\"ש הרב יד אהרן נר\"ו לזה דא\"כ נפל פיתא בבירא דהוי רב אשי דלא כמאן, דלהט\"ז זו היא קושיית הגמ' ותירוץ הגמ' דלא חזינן לרבנן וכו' דעבדי הכי להקדים תפילה לק\"ש ולא היה יכול לכוין מיושב וכו'. ומ\"ש היד אהרן נר\"ו שם ליישב קושיית הט\"ז לא הבנתי דבריו.<br><b> ולענ\"ד</b> אפשר לומר דאדרבא לפירוש הט\"ז קשה דאמאי קאמר וליעבד מר כאבוה דשמואל ולא קאמר רב אשי דעבד כמאן אלא צ\"ל דהקושיא היא כיון דעבד אבוה דשמואל הכי כת\"ק למה רב אשי לא עבד הכי ג\"כ שכן דרך הש\"ס לאקשויי מגדולי האמוראים להאחרונים כך נ\"ל פשוט. ובני יצחק הי\"ו תירץ דודאי מעולם לא עלה על דעתם לומר דרשב\"א ס\"ל דחוזר ומתפלל אלא כוונתם דתחילה הביאו דברי בה\"ג דפסק כרשב\"א דהיינו שלא להקדים ולהתפלל משום דצריך לסמוך גאולה לתפילה ועל זה הקשו על דבריו דמשמע מדפסק כרשב\"א דאין מעכב התפילה אם יהיה במהלך דלרשב\"א כיון דצריך לסמוך גאולה לתפילה הרי הוא מתפלל בדרך וא\"כ נמצא דדברי בה\"ג הוא היפך הש\"ס דפסקינן בש\"ס בפירוש גבי תפילת הביננו דצריכה מעומד ועל זה תירץ בתירוץ ב' דודאי לא קשיא לבה\"ג דאה\"נ דס\"ל לבה\"ג דחוזר ומתפלל כדי להתפלל מעומד כמ\"ש רב אשי בסמוך ומה שפסק בה\"ג כרשב\"א הוא לגבי ת\"ק דסבר דמקדים ומתפלל ואינו סומך גאולה לתפילה דלא קי\"ל הכי אלא כרשב\"א דס\"ל מסמך גאולה לתפילה עדיף ואה\"נ לדידן דקי\"ל גבי הביננו דצריך מעומד ה\"נ דחוזר ומתפלל מעומד ודוק.<br><b> וראיתי</b> להרא\"ש שכתב וז\"ל רבינו חננאל פסק כאבוה דשמואל ולוי דאפי' רב אשי דבסמוך לא פליג עלייהו אלא דלא חזינן לרבנן קשישי קאמר והיינו טעמיה דמהלך בדרך הלכך טוב יותר שיקדים ויתפלל מעומד אבל רב אשי וכו' עכ\"ל, ולא זכיתי להבין תירוץ זה דכיון דמה שלא היה רוצה להקדים היינו משום דהוא מיושב ויכול לכוין למה היה מחזר להתפלל שנית ומכיון שהיה מתפלל שנית למה היה מתפלל מיושב יתפלל מעומד קודם שילך לדרוש אלא ודאי דמה שלא היה מקדים ומתפלל היינו משום דס\"ל דצריך לסמוך גאולה לתפילה ודלא כאבוה דשמואל ולוי דהוו מקדמי ומצלי ולא היו מסמכי גאולה לתפילה וק\"ל."
+            ],
+            [
+                "<b>שמונה </b>\n<b> דברים וכו'. עמ��דה כיצד וכו'.</b> הנה דס\"ל דאי התפלל מיושב א\"צ לחזור ולהתפלל מעומד ומרן ב\"י סי' צ\"ד בסופו הוכיח דצריך לחזור ולהתפלל מעומד. ונראה דרבינו ס\"ל כמ\"ש מרן וז\"ל מיהו אפשר לומר דהיינו דוקא כגון רב אשי שהיה מכוון לתפילתו אבל כגון אנו שאין אנו מכוונים בתפילותינו לא יחזור להתפלל דקרית ביה למה לי רוב זבחיכם. אך קשה (ב)מה שהקשה הרב לחם יהודה דאמאי לא הזכיר לרבינו לחולק. ומרן בספרו הקצר פסק דצריך לחזור ולהתפלל מעומד, וכתב הט\"ז [סק\"ה] שלמד כן מדברי התוס' יעו\"ש, והקשה בדברי התוס' במ\"ש הר\"מ דר' שמעון בן אלעזר דס\"ל מסמך גאולה לתפילה עדיף ס\"ל דחוזר ומתפלל מעומד א\"כ מאי פריך בגמ' וליעבד מר כאבוה דשמואל הא כרשב\"א ס\"ל שהוא תנא אחרינא אלא ודאי דהקושיא היא דהוי דלא כמאן וכו' יעו\"ש ולא ידעתי מ\"ש הרב יד אהרן נר\"ו לזה דא\"כ נפל פיתא בבירא דהוי רב אשי דלא כמאן, דלהט\"ז זו היא קושיית הגמ' ותירוץ הגמ' דלא חזינן לרבנן וכו' דעבדי הכי להקדים תפילה לק\"ש ולא היה יכול לכוין מיושב וכו'. ומ\"ש היד אהרן נר\"ו שם ליישב קושיית הט\"ז לא הבנתי דבריו.<br><b> ולענ\"ד</b> אפשר לומר דאדרבא לפירוש הט\"ז קשה דאמאי קאמר וליעבד מר כאבוה דשמואל ולא קאמר רב אשי דעבד כמאן אלא צ\"ל דהקושיא היא כיון דעבד אבוה דשמואל הכי כת\"ק למה רב אשי לא עבד הכי ג\"כ שכן דרך הש\"ס לאקשויי מגדולי האמוראים להאחרונים כך נ\"ל פשוט. ובני יצחק הי\"ו תירץ דודאי מעולם לא עלה על דעתם לומר דרשב\"א ס\"ל דחוזר ומתפלל אלא כוונתם דתחילה הביאו דברי בה\"ג דפסק כרשב\"א דהיינו שלא להקדים ולהתפלל משום דצריך לסמוך גאולה לתפילה ועל זה הקשו על דבריו דמשמע מדפסק כרשב\"א דאין מעכב התפילה אם יהיה במהלך דלרשב\"א כיון דצריך לסמוך גאולה לתפילה הרי הוא מתפלל בדרך וא\"כ נמצא דדברי בה\"ג הוא היפך הש\"ס דפסקינן בש\"ס בפירוש גבי תפילת הביננו דצריכה מעומד ועל זה תירץ בתירוץ ב' דודאי לא קשיא לבה\"ג דאה\"נ דס\"ל לבה\"ג דחוזר ומתפלל כדי להתפלל מעומד כמ\"ש רב אשי בסמוך ומה שפסק בה\"ג כרשב\"א הוא לגבי ת\"ק דסבר דמקדים ומתפלל ואינו סומך גאולה לתפילה דלא קי\"ל הכי אלא כרשב\"א דס\"ל מסמך גאולה לתפילה עדיף ואה\"נ לדידן דקי\"ל גבי הביננו דצריך מעומד ה\"נ דחוזר ומתפלל מעומד ודוק.<br><b> וראיתי</b> להרא\"ש שכתב וז\"ל רבינו חננאל פסק כאבוה דשמואל ולוי דאפי' רב אשי דבסמוך לא פליג עלייהו אלא דלא חזינן לרבנן קשישי קאמר והיינו טעמיה דמהלך בדרך הלכך טוב יותר שיקדים ויתפלל מעומד אבל רב אשי וכו' עכ\"ל, ולא זכיתי להבין תירוץ זה דכיון דמה שלא היה רוצה להקדים היינו משום דהוא מיושב ויכול לכוין למה היה מחזר להתפלל שנית ומכיון שהיה מתפלל שנית למה היה מתפלל מיושב יתפלל מעומד קודם שילך לדרוש אלא ודאי דמה שלא היה מקדים ומתפלל היינו משום דס\"ל דצריך לסמוך גאולה לתפילה ודלא כאבוה דשמואל ולוי דהוו מקדמי ומצלי ולא היו מסמכי גאולה לתפילה וק\"ל."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואין </b>\n<b> מתפלל בחורבה. </b> עיין בב\"י סי' צ' שכתב וז\"ל וי\"ל דהתם איירי בהר המוריה וכו'. וכתב הב\"ח כלומר שנקרא בשם שדה אבל לא היה פרוץ אלא מוקף מחיצה וכו' עכ\"ל. ולי פירוש זה תמוה דהא אותו המקום היה מקום רחוק הפקר בלי בעלים, שהיה הר, וראיה דאי היו בעלים שם היאך הניחו לו לעשות שם מזבח ולא מצינו שקנאו קודם העקידה וא\"כ מי הקיפו כיון שלא היה מקום זרע ותאנה. ופירוש דבריהם נראה דכיון שהיה הר המוריה וידוע שהיה שם השראת שכינה אימת שכינה עליו וחשיב מקום מוצנע להתפלל שם. ושוב ראיתי להרב הלבוש כתב כן ולא נראו דבריו להב\"ח שם ולא ידעתי למה."
+            ],
+            [
+                "<b>לא </b>\n<b> יעמוד וכו' לא ע\"ג מיטה וכו'.</b> ויש לדקדק למה שינה לשון הברייתא דהתחילה במיטה כסא וכו' וסיימה במקום גבוה. ונראה דכיוון למ\"ש מהר\"י אבוהב הביאו בב\"י סי' צ' דכשהוא ע\"ג מיטה כסא וספסל אפילו בשיעור מעט אסור משום דנטרד שמא יפול אבל כשאינו כלי אית ליה שיעורא דבפחות מג' יתפלל אבל לא ביותר ולאפוקי מי שכתב דלא אתי כמהרי\"א דלא דק.<br><b> והב\"ח</b> כתב על דברי מהרי\"א אלו וז\"ל וצ\"ל לפי' הא דתני מטה כסא וכו' לא הוי בדרך לא זו אף זו דבחדא בבא לא תני תנא לא זו אף זו אלא דוקא בב' או ג' בבות וכמ\"ש התוס' בדוכתין טובא אלא ה\"ק בין מטה בין כסא בין ספסל. ולענ\"ד לא באתי לכוונתו דהיאך קוראו בבא אחת והינם שלשה לא על גבי מיטה ולא על גבי כסא ולא על גבי ספסל ולא תני תנא לא על גבי מיטה כסא וספסל דאז היה [בבא] א' דומיא דמתני' האיש מקדש בו ובשלוחו דהוי בבא א' דלא תני מקדש בו ומקדש בשלוחו כמו שהוא פשוט שם וא\"כ שפיר יכול להיות כאן לא זו אף זו אלא דבלא\"ה לדעת מהרי\"א א\"א להיות לא זו אף זו משום דטעם כולם היינו שלא יפול ואדרבא במטה ליכא למיחש כ\"כ ועוד איך פי' הוא עצמו לפי דרכו לא זו אף זו והא הן בבא אחת.<br><b> וראיתי</b> להפר\"ח שהקשה דכאן משמע דמקום נמוך עדיף ואילו בפ\"ק דשבת אמר כל [עיר] שגגותיה גבוהין מבית הכנסת לסוף חרבה. ותירץ וז\"ל דהתם כיון דכל הציבור הוא במקום גבוה ליכא למיחש למידי אבל הכא מיירי ביחיד דייקא נמי דקתני לא יעמוד אדם. פי' דבריו דכיון דיחיד מתפלל במקום גבוה ושאר הציבור בנמוך אסור אבל ביחיד ממש דליכא ציבור בהדיה מותר אפילו בגבוה דליכא טעם גבהות וכמ\"ש הלבוש אלא טעם אחר אית בה יעו\"ש. ועיין במעשה רוקח שלא דק בדברי הפר\"ח יעו\"ש. גם מ\"ש שם מההיא דתעניות דאבא חלקיה דאמר לדביתהו ניסק לאיגרא יש לחלק [ב]א' מב', או שהלכו לאיגרא כדי לראות פני רקיע כמו שצריך להתפלל במקום חלונות או שהלכו לאיגרא להתפלל שלא יראו(ה) החכמים שבשבילם באו העננים ושלא יחזיקו להם טובה וכמו שנראה מעובדא שם ואין צריך למ\"ש הוא שם."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אסור </b>\n<b> לו לאדם שיטעום כלום וכו' מאחר שיעלה עמוד השחר וכו'.</b> נראה מדבריו דמשעלה עמוד השחר הוא זמן תפילה וכמ\"ש מדברי הטור סי' פ\"ט שכתב זמן תפילת השחר מתחיל וכו'. ופירוש דבריו דזמנה הוי משעלה עמוד השחר והאיר פני המזרח שהיא כנגד תמיד השחר וכמתיא בן שמואל דתנן ביומא פ\"ג האיר פני מזרח עד שבחברון וזמן זה הוא אחר שיעלה עמוד השחר וכמו שנראה משם והטעם שהיו ממתינים עד זמן זה הוא שלא יטעו וכדתנן שם שפעם אחת עלה מאור הלבנה וכו' יעו\"ש, ברם אפילו מ[ש]עלה עמוד השחר הוא זמן התמיד וכמו שנראה ממתני' דמגילה דמשעלה עמוד השחר הוי יום יעו\"ש בהרב ז\"ל שם, ומ\"מ עיקר זמנה הוא מהנץ החמה ומשום יראוך עם שמש אלא דאם התפלל עם עמוד השחר יצא אפילו בלא האיר כל המזרח כיון שהוא זמן התמיד אלא כדי שלא יטעו לכתחילה אין להתפלל אכן אם התפלל יצא כן נראה פשוט בפירוש דבריו ונימוקו עמו. ברם מדברי הרא\"ש לא משמע הכי שכתב וז\"ל וזמנה משיעלה ברק השחר והאיר פני המזרח מידי דהוה אתמיד של שחר וכו' ונפק\"מ אם התפלל בזו יצא דתנא לא חש לפרשו דמילתא דפשיטא היא כיון דזמן המאוחר הוא בזמן התמיד הוא הדין המוקדם עכ\"ל, הרי משמע דעל מ\"ש דזמנה הוא משהאיר פני המזרח כתב דנפק\"מ דאי התפלל יצא הא בעלות השחר ממש לא יצא. ועוד דמאחר שהאיר פני מזרח לכתחילה יכול להתפלל דומיא דתמיד ולדידיה בדיעבד דוקא ולכאורה חלוקים הם זה מזה. גם מרן בספרו הקצר נמשך אחר דברי הרא\"ש שכתב ואם התפלל משעלה עמוד השחר והאיר פני המזרח יצא הרי שהצריך לשיצא בדיעבד האיר פני מזרח וכפשט הרא\"ש. ואפשר בדוחק להשוות דברי הטור לדברי הרא\"ש וראיתי להפר\"ח שחלק עליה דמרן וכתב כדכתבינן לדעת הטור אלא שכתב בסוף דבריו ודלא כדמשמע מדברי רבינו ירוחם שהביא בב\"י ומדברי ה\"ה וכו' ולמה לא כתב ג\"כ שכן דעת הרא\"ש ג\"כ כרבינו ירוחם והרב המחבר, וגם לא כתב ג\"כ שדברי הטור דלא כרי\"ו כנראה מלשונו.",
+                "<b> ולא</b>\n<b> יצא לדרך קודם וכו'.</b> וכ\"כ הרי\"ף אסור לאדם לצאת לדרך קודם שיתפלל שנאמר צדק לפניו יהלך. ועפי\"ז אין מובן למ\"ש מרן בב\"י סי' פ\"ט וז\"ל וכיון דהרשב\"א והרא\"ש מסכימין לדעת א' הכי נקטינן. נראה מדבריו דס\"ל לדעת הרי\"ף ורבינו דלא סברי כת\"ק מדלא כללם עם הרשב\"א (והרא\"ה) [והרא\"ש], ובכן תמהו כל המחברים עליה דהרי\"ף ורבינו שלא הביאו ההיא ברייתא, ברם עפי\"ז לא קשה כלל שסמכו אהא דכתבו הכא ואדרבא יש לתמוה על הב\"י כפי מה שהבין שהרי\"ף ורבינו לא פסקו הכי אמאי פסק כהרא\"ש דהא כללא כייל לן מרן דאחר הב' מג' הרועים הנזכרים גררינן אלא דלקושטא דמילתא כפי מ\"ש הדין דין אמת כמ\"ש מרן דהרי הרי\"ף ורבינו והרא\"ש והרשב\"א מסכימין לדעת אחת והכי נקטינן."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכל </b>\n<b> המלוין את המת וכו'.</b> עיין מ\"ש הב\"י סי' ק\"ו וז\"ל כתב הרמב\"ם וכו' ופירש בפירוש המשנה וכו' יעו\"ש. ולענ\"ד י\"ל שדעת רבינו כדעת כל הפוסקים דאלו ואלו פטורים אנושאי המטה ודוקא אם נשאו ברם מלוים לחוד חייבים, ומ\"ש וכל המלוים וכו' פטורים פירוש נושאי המטה שכבר נשאו וקרי להו מלוים משום דכל עצמם עכשיו אינו אלא ללוות ומשו\"ה פטורים. ומ\"ש בפירוש המשנה ואם לא היה מן המזומנים, (הם) [הן] נושאי המטה דלפניו (הם) [הן] שלאחר המטה שכבר נשאו ורוצים לשאת שנית וכמ\"ש רש\"י וע\"ז אמר ואם אינו לא זה ולא זה חייבים בק\"ש ופטורים מתפילה וכדעת התוס' דאף שאין דעתם לשאת המטה פטורים דלא כרש\"י יעו\"ש."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כשנוטל </b>\n<b> ידיו מברך על נטילת ידים.</b> כתב הטור סי' ד' וז\"ל וירחץ בנקיון כפיו ויברך על נטילת ידים וכו'. ועיין מ\"ש הב\"ח שם. ועני הדיוט לא מצאתי כן בדברי הרא\"ש סוף פרק הרואה דלא כ\"כ אלא כשמקנח ידיו בעפר מברך על נקיון ידים ואין לומר דמדכתב דמקנח בעפר יברך על נקיון מכלל דבמים הפסולים לנטילת ידים לסעודה מברך דאדרבא נידוק איפכא הא במים פסולים אינו מברך כלל וכדעת הרא\"ה. ואפשר דדייק כן מדכתב הרא\"ש דראוי היה דיברך על נקיות אף אם רוחץ במים אלא כיון דתקנו בנט\"י דסעודה לברך על נטילת ידים משום הכלי דשמו נטלא תקנו ג\"כ בנט\"י דשחרית לברך על נט\"י עכ\"ל, משמע מדבריו דאע\"פ דעיקר נטילה הוא בכלי ועיקר הברכה דנט\"י הוא על שם זה אפ\"ה מברך על נט\"י בשחרית כיון דלשחרית שפיר חזי שלא בכלי וכבר תקנו נוסח דנט\"י דסעודה לברך על נט\"י תקנו נמי לנט\"י דשחרית א\"כ ה\"ה והוא הטעם למים הפסולים לנט\"י דסעודה דכיון דהם כשרים לנט\"י דשחרית שפיר מצי לברך על נט\"י מאחר דכבר תקנו נו��ח זה בנט\"י דסעודה. ועיין בב\"י שכתב על דברי הרא\"ש וז\"ל ומשמע מדברי הרא\"ש דלא בעינן כלי לנט\"י דשחרית וכו' דה\"ה לשאר דברים המעכבים לנט\"י דסעודה וכו' יעו\"ש."
+            ],
+            [
+                "<b>ואחר </b>\n<b> שיצא מברך אשר יצר.</b> עיין מ\"ש הגהות מיימוני כאן ופ\"ז מהל' ברכות ובטור או\"ח סי' ז' ומ\"ש מרן על שם מהר\"י אבוהב דמ\"ש הטור וכ\"ש אם רוצה ללמוד אחר הגדולים דקאי לב' הסברות וכתב עליו מרן ב\"י דאינו הכרע יעו\"ש, וכתב עליו הרב בית חדש וז\"ל ולענ\"ד נראה דמ\"ש מהרי\"א ללמוד אחר קטנים מבעי ליה אינו ר\"ל לחוד דא\"כ יהיו דבריו סותרים שהרי פי' דלא נקט רבינו וכ\"ש אם רוצה ללמוד אלא לאפוקי מדברי הרא\"ש והשתא איכא למימר נמי הא דנקט גדולים הוא לאפוקי מדברי הרא\"ש דס\"ל דאפילו בגדולים אין צריך לברך על נט\"י אלא ודאי דמהרי\"א הכי קאמר דאמאי נקט אחר גדולים לחוד גדולים וקטנים מיבעי ליה. ולפי\"ז אין ממש בדברי הב\"י וחס ליה למרן שיאמר דברים כאלו דבשלמא במאי דנקט וכ\"ש אם רוצה ללמוד שהוא דבר פשוט אמרינן דנקט כן לחידושא דהרא\"ש דאפ\"ה לא היה מברך על נט\"י אלא כשהיה מתפלל, ברם במאי דנקט גדולים לא שוה זה, דשפיר מצי למימר כן וכ\"ש אם רוצה ללמוד אחר קטנים דצ\"ל על נט\"י וא\"א הרא\"ש ז\"ל לא היה מברך אף לגדולים והוי פלוגתייהו מן הקצה אל הקצה ואדרבא לשון זה שפיר נאה ומתקבל ואשמועינן חילוק דבריהם וא\"כ דברי מהרי\"א לא סתרי אהדדי וא\"כ מ\"ש מהרי\"א שאל\"כ וכו' ללמוד אחר קטנים מבעי ליה הוי קטנים לחוד כמו שהבין מרן בדעתו ומשו\"ה כתב עליו אין כאן הכרע.<br><b> אמנם</b> יש לגמגם בדברי מרן דהן אמת דאפשר לומר כן דנקט הכי במכל שכן טפי ברם במקום מסוכן כזה דיש לטעות דנקט בדוקא אבל קטנים לא לפי דקאי ליש אומרים קמא יותר היה לו לכתוב קטנים וכ\"ש גדולים ולא לכתוב גדולים כי היכי דליתי במכל שכן טפי ודין חיליה דמהרי\"א לענ\"ד. שוב ראיתי להר\"מ מטיוולי כתב כן הביאו הרב יד אהרן יצ\"ו, וכתב עליו הרב וז\"ל ונ\"ל דבין הכי ובין הכי ילפינן דבין אחר הקטנים בין אחר הגדולים אם רוצה ללמוד צריך לברך על נט\"י א\"כ עדיף טפי לומר כ\"ש אחר גדולים כי היכי דליתי במכ\"ש טפי עכ\"ל ולפי הנ\"ל בכוונת מהר\"ם הנז' אין מובן לדבריו.<br><b> ומרן</b> בספרו הקצר סי' ז' ס\"א כתב כל היום כשעושה צרכיו בין גדולים בין קטנים מברך אשר יצר לחוד ולא על נט\"י אף אם רוצה ללמוד ולהתפלל מיד. וכתב עליו הט\"ז דוקא בשחר תקנו כן קודם תפילה משום דרוב פעמים ידו נגע במקום מטונף ולהרשב\"א משום בריה חדשה עכ\"ל. ואנכי לא ידעתי לאיזה טעם כ\"כ דרוב פעמים נגע וכו' אם הוא להרא\"ש דלא ס\"ל טעמא דבריה חדשה אין לו לכתוב זה כאן בדין זה דהוי דלא כוותיה דהא להרא\"ש אם עשה צרכיו קודם תפילה מברך על נט\"י ומרן פסק דזה אינו מברך על נט\"י והיינו כר\"י ור\"ת יעו\"ש בב\"י מי הם בעלי הסברות ולדידהו ודאי טעמא כטעם הרשב\"א לפי שהוא בריה חדשה וכן דעת ר\"ת הרי דדין זה שכתב מרן אינו אלא מאותם הסוברים דטעם ברכה זו הוא משום בריה חדשה וא\"כ מה לו לכתוב טעם דנגע ידו ועוד שכתב דרוב פעמים נגע מה לי פעם א' מה לי שנים.<br><b> עוד</b> כתב מרן שם ס\"ג הטיל מים והסיח דעתו מלהטיל עוד ואח\"כ נמלך והטיל פעם ב' צריך לברך ב' פעמים אשר יצר עכ\"ל. וכתב הלכות קטנות והמני\"ח בנו בח\"א סי' פ\"ו דבשותה הפורג\"א וכיוצא דיש בדעתם לפנות הבני מעים עד שתכלה הזוהמה מהם הרי דעתו על כך ולא הסיח דעתו ולא יברך אלא פעם אחת יעו\"ש. והרב יד אהרן נר\"ו בסי' זה חלק עלי��ם באומרו כיון דאינו יודע כמה פעמים יצא ובאיזה זמן יגמור הזוהמא א\"כ באיזה פעם יברך ולא באתי לכוונתו שדברי השלמים נכונים שימתין עד כדי שידע שלא יצטרך עוד לנקביו ואין קפידת הזמן בזה דבאיזה זמן שיהיה חשיב זימניה דהוי הודאה וכמ\"ש הוא עצמו לעיל סי' ו' בהגהת הטור על דברי הר\"ן שפירא יעו\"ש והיא סברא נכונה, ואה\"נ דאי אחר שנראה לו שלא יצטרך עוד לנקביו ובירך ושוב הוצרך יברך שנית ברם הא הרווחנו שלא יברך עוד פעמים ג' הן חסר הן יתר ולפי דעתו אזלינן, באופן לענ\"ד הדין אמת כמ\"ש הלק\"ט והמני\"ח בנו.",
+                "<b> חלולים</b>\n<b> חלולים וכו'.</b> ובטור או\"ח סי' ו' כתב דלא יאמר חללים בלא וא\"ו. וכתב שם הב\"י שטעמו דבחלל לא שייך בריאה שאין בו ממש יעו\"ש. והקשה עליו הב\"ח דהלא כתיב ובורא חשך וחשך אינו כי אם העדר האור עכ\"ל. ולענ\"ד טעם מרן נכון ושאני חשך דשייך ביה בריאה ואינו העדר האור דהא מצינו במצרים דכתב קרא וימש חשך ופי' רש\"י ויחשיך עליהם חשך יותר מחשכו של לילה וכו' ואם החשך הוא העדר האור מה שייך חשך יתירא ומה גם לפי דרשת רז\"ל שהיה החשך עב כדינר שהיה בו ממש א\"כ שפיר שייך למימר בורא חשך דלא הוי העדר האור, לא כן בחלל דלא שייך בריאה. וכפל דחלולים חלולים כתב מרן שם משום דנקבים טובא איכא בגוף האדם וכן אברים חלולים טובא איכא בגוף האדם ולהורות על רבויים כפלם, אלו דבריו. והרב בני חיי הביא משם מ\"כ ויש להקשות דאמאי צריך לטעם זה שהרי כתב הטעם הטור להורות על רמ\"ח אברים שבאדם ומנא לן שהוא להורות על רבויים ועי\"ש מה שנדחק טובא. ולי קושיא מעיקרא ליתא דלא כתב הטור אלא רמז לדבר מאחר דאיצטריך הכפל מטעם מרן והוא אמת דהא איצטריך טעם זה לנקבים נקבים וה\"ה לחלולים אלא לכדי שלא יאמרו חללים בלא וא\"ו רמז לדבר וק\"ל."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואין </b>\n<b> עושין כן בפחות מעשרה וכו' וש\"ץ אחד מהם.</b> וכ\"כ הטור בסי' קכ\"ד וכשאין תשעה בבית הכנסת וכו' יעו\"ש. ומשם דקדק מרן החבי\"ב בשיירי כנה\"ג שם בהגהת הטור אות ד' וז\"ל מכאן הוכחתי בתשובה שלא כדברי אותם המהנדזים שאין אומרים חזרה בעשרה מצומצמים אלא א\"כ יהיו עשרה מלבד הש\"ץ וכו' יעו\"ש, דדבריו סתרי אהדדי ממ\"ש כאן למ\"ש בסי' קכ\"ח הגהת הטור אות ב' וז\"ל עוד כתבתי בתשובה דכל שיש בבית הכנסת עשרה שאין מתפללין בחזרה אלא הש\"ץ וציבור וכו', נראה מדבריו דכשאין בבית הכנסת אלא י' עם הש\"ץ אין מתפללין בחזרה ויש ליישב בדוחק."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>אבל </b>\n<b> אם טעה ש\"ץ וכו'.</b> עיין בטור סי' קכ\"ו שהביא דברי רבינו אלו. ויש להקשות עליו למה הביאו כיון דעדיפא מינה כתב הוא סי' קכ\"ד דאפי' יחיד שטעה אינו חוזר וסומך על תפילת הש\"ץ וכ\"ש הוא עצמו. וי\"ל דהוה טעינן דדוקא ליחיד מועיל כך משום דאינו אומר בקול רם כש\"ץ לא כן בש\"ץ שאומר בקול רם וקי\"ל כל המגביה קולו בתפילתו ה\"ז מקטני אמנה קמ\"ל דכיון דהוי משום הכרח לית לן בה וכמ\"ש מרן משם הכלבו סי' קכ\"ד יעו\"ש."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מי </b>\n<b> שנסתפק וכו'.</b> עיין מ\"ש מרן ב\"י סי' ק\"ז ומכלל דבריו כתב וז\"ל ויותר נראה לפרש דהרי\"ף לא קאמר אלא במחדש בה דבר וכו' עכ\"ל. וקשיא לי דא\"כ כשם שכתב הרי\"ף וה\"מ וכו' הו\"ל לומר וע\"י חידוש ולא לסתום, ועוד שכתב וה\"מ בנדבה אבל בחובה לא ואי דאיכא חידוש ובנדבה היאך כתב אבל בחובה לא וכי בחידוש איכא ��ובה אלא ודאי דאיירי בנדבה וכפשט דברי הרי\"ף.<br><b> והלח\"מ</b> ז\"ל כתב דברי מרן הללו שהשוה דעת הרי\"ף לדעת רבינו דבחידוש דוקא צריך ובתוך דבריו כתב לתרץ מ\"ש מרן לעיל דמדברי הטור משמע דפליגי רב האי ורבינו יונה ולכאורה לא נפק\"מ לענין דינא, ותירץ דהאי דינא דספק התפלל מתפלל אפי' בלא חידוש דאין לך חידוש גדול מזה לאו רב האי קאמר לה אלא רבינו יונה, ומ\"ש הטור כ\"כ הר\"י קאי למתפלל בנדבה דלהרי\"ף א\"צ חידוש ולר\"ה צריך חידוש ולזה כתב וכ\"כ הר\"י וכו' יעו\"ש. וקשה כיון דהוא קאי לפי' הרב ב\"י דהרי\"ף ורבינו שוים דצריך חידוש נמצאו עם ר\"ה שוים וא\"כ איך כתב הטור וכ\"כ ר\"ה לאפוקי דלא ס\"ל כהרי\"ף. ועוד דאי כתב כן הרב ב\"י לא כ\"כ לדעת הטור וכמ\"ש בפירוש וכעת צריך אני להתיישב."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתי </b>\n<b> כנסיות וכו' כך נוהגים בחרבנם וכו'.</b> וקשה דבפ' בני העיר דף כ\"ח ע\"ב אמר ר' אסי בתי כנסיות שבבבל על תנאי הן עשויין פי' שישתמשו בהן, לפי' רש\"י בישובן ולפי' התוס' דוקא בחרבנן, ובין הכי ובין הכי היה לו לרבינו להעתיק דין זה דאין שוין לשל א\"י מפני התנאי. וראיתי להמג\"א סי' קנ\"א ס\"ק י\"ב על מ\"ש מרן התנו עליו וכו', דוקא שהתנו בפירוש אבל מסתמא לא אמרינן על תנאי הן עשויות דדוקא בבבל היה כן בזמניהם וכו' גם הרמב\"ם השמיט דין זה וכו' משום דס\"ל דדוקא בבבל היה כן בזמניהם וכו' עכ\"ל. ואין זה מספיק דאעפ\"כ היה לו לפסוק דאם התנו בפירוש על בית הכנסת שבחוצה לארץ התנאי קיים. ומה שנראה לי כמ\"ש מהר\"ח עשאל הובאו דבריו בלשון למודים חלק או\"ח סי' ס\"ז דרבינו ס\"ל דרב אסי איירי אפי' בבניינם וא\"כ אין הלכה כמותו דמצינו רבים חולקים עליו רבינא ורב אדא בר מתנא דעיילו לבי כנישתא ואמרו דלאו משום מיטרא נראה בפירוש דלא מהני תנאה כלל ומשו\"ה לא חילק הר\"מ ע\"כ. ואני אבוא אחריו להחזיק פירוש זה שפי' רבינו לרב אסי וכן פי' רש\"י שם וכן הגהות אשרי ויעו\"ש בהגהות מיימוני משום דאי כפירוש התוס' שם ד\"ה בתי כנסיות שכתבו דדוקא בחרבנן איירי רב אסי א\"כ צריך לידחק טובא בסיום דבריו דאמר ואעפ\"כ אין נוהגין בהן קלות ראש ומאי ניהו חשבונות דקאי בבניינם ואיצטריך לאשמועינן דסד\"א דשרי וכמ\"ש התוס' בסמוך ד\"ה ואע\"פ ועין רואה כמה דחוק פירוש זה דאיך אתי על מ\"ש קודם על תנאי הן עשויין ומותר להשתמש בחרבנן ואעפ\"כ בבניינם אסור וכו' דלא תימא דשרי וכי מתחילה בבניינם התיר ר' אסי והיאך אתי ואע\"פ דא\"א לפרש דקאי לחרבנם וכי חשבונות יהיו אסורים אחר החרבן אחר דהתנו משא\"כ לפירוש רש\"י והג\"א שהבינו דרב אסי קאי בבניינם אתי שפיר לישנא דואע\"פ דר\"ל אף דהתרנו להשתמש אף בבנויין מ\"מ אין נוהגים בו קלות ראש דהיינו חשבונות משו\"ה נייד רבינו מפירוש התוס' ונמצא רבים חולקים עם רב אסי ואין הלכה כמותו ומתוך הכתוב הזה בין תבין כי מ\"ש התוס' בד\"ה ואע\"פ הוא מוכרח ממ\"ש מקודם בד\"ה בתי כנסיות והיו לאחדים. ועיין להרב יד אהרן ז\"ל חלק או\"ח סי' קנ\"א הגהת הטור דאגב ריהטא נתקשה בדבריהם דקשו דבריהם אהדדי יעו\"ש.<br><b> ובדברי</b> התוס' דכתבו דהתנאי מועיל דוקא לאותן שבבבל משום דבביאת הגואל תפקע קדושתן ולא לבתי כנסיות שבא\"י, והקשה הרב גופי הלכות כלל צ\"ח ממה שאמרו בסמוך שם בגמ' עתידין בתי כנסיות שבבבל שיקבעו בא\"י וכו', ותירץ דמה שעתידין להיות נקבעים בא\"י היינו דוקא הנמצאים בגוים באותו זמן וכו' יעו\"ש. וכן הקשה המג\"א שם ס\"ק י\"ד ותירץ כן ואפ\"ה סיים וצ\"ע. וכן מהר\"ח עשאל שם כתב דלא נתקררה דעתו דהא דברי תורה דקראו בבתי כנסיות ובתי מדרשות על גבי קרקע נאמרו ומה בנין שייך בהרים ואיהו דידיה תריץ יתיב דדיו לבא מן הדין להיות כנדון מה תבור וכרמל שנקבעו בא\"י ודאי מותר להשתמש בהן ככל א\"י א\"כ ה\"ה בבתי כנסיות שבבבל שהוקבעו בא\"י מותר להשתמש בהן.<br><b> ולענ\"ד</b> קושיא כדקאי קאי דא\"כ לדבריו שמותר להשתמש בהם למאי קובען הקב\"ה אותן בא\"י ומה מעלה היא בשלמא אי קיימי בקדושתן כמאז ומקדם ניחא דלכבוד התורה קובע אותן בא\"י שלא ישתמשו בהן ותבור וכרמל דהוקבעו בא\"י אף דהותר בהן תשמיש זאת היא דאהני להו שיהיה להם קדושת א\"י לכמה דברים דיש מעלה בא\"י מחו\"ל ודי להן מעלה זו מה שלא היה להן מקודם משא\"כ בבתי כנסיות ומדרשות שבבבל דאי הותרו בתשמיש נמצא גרעה קדושתן שהיה להן לכבוד התורה אלא ודאי דהאי קביעות משום כבוד שלא ישתמשו שם תשמיש הדיוט וא\"כ חזרה קושיא לדוכתא.<br><b> ולענ\"ד</b> נראה דהתוספות לא חשו להך דר' אלעזר הקפר דאמר עתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל שיקבעו בא\"י דהא איכא תנא אחרינא פליגא עליה והוא בר קפרא דס\"ל דתבור וכרמל באו מאליהן כדי שיתן הקב\"ה עליהם התורה ופסלן הקב\"ה ואמר להם כולכם בעלי מומין אצל סיני וכן ר' יוסי הגלילי דריש ליה כוותיה בב\"ר סדר ויחי פ' צ\"ט למה תרצדון הרים גבנונים ר\"י הגלילי פתר ליה בהרים בשעה שבא הקב\"ה ליתן תורה בסיני היו ההרים רצים (ומדנים) [ומדיינים] אלו עם אלו זה אומר עלי התורה ניתנת וזה וכו' תבור בא מבית אלים וכרמל מאספמיא הדא הוא דכתיב חי אני וכו' כי כתבור בהרים וכו' אמר להם הקב\"ה כולכם וכו' ע\"כ, נמצא ב' נביאים מתנבאים בסיגנון אחד דקרא דכי כתבור וכו' איירי שבאו הן כדי שיתן התורה עליהן וא\"כ התוס' נגררו אחריהן וכתבו מה שכתבו. ושוב ראיתי למהרש\"א בח\"א כתב כן דבר קפרא פליג אר' אלעזר הקפר ואף דלא קאמר הש\"ס ופליגא משום דכיון שהוא ברור ונראה דפליגי א\"צ לומר ופליגא דלא קאמר הש\"ס ופליגא אלא היכא דהיה אפשר לומר דלא פליגא וכמ\"ש הרב בני חיי לשונות הרמב\"ם דף י\"ד משם מוהר\"ר אהרן בן חיים יעו\"ש והך דהכא הוי סייעתיה דזה הכלל. ובההיא אגדה דב\"ר סיים אעפ\"כ אף ה' ישכון לנצח בבית העולמים ע\"כ. ומהר\"ש יפה פי' שם אף שנתן התורה בסיני אינו אלא לשעה אבל עיקר שכינתו בבית עולמים יעו\"ש שנדחק בלשון האגדה וחוץ מדוחקו בלשון האגדה גם הוא דחוק מהענין עצמו.<br><b> ולענ\"ד</b> נראה נכון ע\"פ המדרש שהביא מהרש\"א עצמו לעיל מיניה גבי קרא דנכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים עתיד הקב\"ה להביא תבור וכרמל וסיני ובונה בית המקדש עליהם, דהיינו ההרים שהיו כבר יעו\"ש. וז\"ש אף שפסלן באותה שעה מ\"מ לעתיד יבנה עליהם בית המקדש בזכות שבאו כדי שינתן התורה עליהן. איך שיהיה זכינו לומר דהתוס' נגררו אחר הני תנאי דפליגי אר' אלעזר הקפר."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>נשיאות </b>\n<b> כפים בעשרה וכו'.</b> גרסינן בכתובות דף כ\"ד איבעיא להו מהו להעלות מנשיאות כפים ליוחסין וכו' ולאו הבא מכלל עשה עשה ע\"כ. אלמא דאסור לזר לישא כפיו וקשה מהא דאיתא בשבת דף קי\"ח אמר ר' יוסי מימי לא עברתי על דברי חברי יודע אני בעצמי שאיני כהן אם יאמרו לי חברי עלה לדוכן אני עולה והי��ך עובר העשה משום חבריו דאפילו אינו מברך אשר קדשנו במצותיו וציונו עובר העשה דכה תברכו אתם ולא זרים. עוד תימה במ\"ש התוס' דלא ידע ר\"י מה איסור יש בדבר וכו', והא איכא עשה. ועוד במ\"ש אם לא משום ברכה לבטלה, וכי גרע האי איסורא דעובר אלא תשא משאר איסורים, וכבר הרגישו האחרונים בזה הלא בספרתם. והבית חדש סי' קכ\"ח תירץ וז\"ל ונראה דודאי ר' יוסי לעלות לדוכן ולברך קאמר אלא שהיה מברך בלא נשיאות כפים וגם אינו מברך אקב\"ו וס\"ל דאיסור עשה ליכא אלא בנשיאות כפים דכה תברכו אתם ולא זרים קאי אברכת כהנים בנשיאות כפים כדכתיב וישא אהרן את ידיו אבל בלא נשיאות כפים וברכה דאקב\"ו ליכא איסור עשה ולהכי לא ידע ר\"י מה איסור יש בדבר אלו דבריו. והשתא לדידיה סיום דבריהם כך הוא אם לא משום ברכה לבטלה כלומר ולא מצינו אלא זו וצ\"ל דהיה מברך ככל הכהנים, וכי היה עובר אלא תשא משום כבוד חברים וסלקא להו בקושיא. אך קשה מה דנקטו משום ברכה לבטלה ולא משום איסור עשה דכה תברכו וצ\"ל דה\"ה וכמ\"ש מהרש\"א בחידושי הלכות והוא דוחק.<br><b> והנראה</b> לענ\"ד ע\"פ מ\"ש הטור או\"ח סי' קכ\"ח על שם הר\"פ וז\"ל כתב הר\"פ שאם אין שם אלא אחד אינו עובר דילפינן ליה מאמור להם דמשמע דוקא לרבים וכו' וכן דעת ר\"י בעלי התוס'. והשתא כשם שהכהן אינו עובר כשהוא יחיד העשה דכה תברכו גם אם קראוהו לו לעלות כן הישראל יחיד שעלה לדוכן אינו עובר דהא בהא תליא דבמאי דאיכא עשה איכא לאו הבא מכלל עשה וא\"כ מ\"ש ר' יוסי אם יאמרו לי חברי היינו לי לחוד אבל אי איכא כהנים בהדיה עובר העשה דכה תברכו, וע\"ז קא מתמה ר\"י לא ידעתי מה איסור יש בדבר בזה כיון שהוא יחיד ומאי רבותיה. ומה טוב ומה נעים לגירסאות דגרסי בזה שעולה לדוכן פי' שהוא יחיד אם לא משום איסור ברכה לבטלה והדרא קושיא לדוכתא דאיך עובר אלאו דלא תשא וסלקא בקשיא וכדרך החידושי הלכות ולא קשיא מה שהקשה בסוף דבריו יעו\"ש. או נלך לדרך זה אם לא משום איסור ברכה לבטלה כלומר וליכא אלא איסורא דרבנן וקרא אסמכתא וכמאן דס\"ל הכי כלומר ומוכרח שכן דעת ר\"י."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Yitzchak Yeranen",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Yitzchak Yeranen/Sefer Ahavah/Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Reading the Shema/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,137 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Reading the Shema",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות קריאת שמע",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Yitzchak Yeranen",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>פעמיים </b>\n<b> בכל יום קוראין ק\"ש וכו'.</b> וכתב בספר המצוות מצות עשה י' היא שציונו לקרוא ק\"ש ערבית ושחרית וכו' ומינה תברא למ\"ש הלח\"מ ריש הל' תפילה עיין מ\"ש רבינו וז\"ל מצות עשה להתפלל בכל יום וכו' והקשה הוא ז\"ל דלמה לא התחיל בהל' ק\"ש מצות עשה לקרוא את שמע כמו בתפילה ותירץ וז\"ל וי\"ל כדמתרץ בספר חרדים דמצות יחוד ה' חייב אדם לייחד בכל רגע ולכך לא חשבה לאחד ממצוות עשה שבתורה עכ\"ל. והרי כתבה בפירוש לאחת ממצות עשה. ועוד קשה דמצוות אחרות כתב כלשון זה דהכא ולא שייך תירוץ זה. ועיין בחנן אלהים ריש הלכות שבת מ\"ש לחילוק זה דמשנה רבינו כפעם בפעם משם הרב דוד גרשון, ומה שכתבתי לענ\"ד בחי' להל' שבת יעו\"ש."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הקורא </b>\n<b> ק\"ש וכו'.</b> וכתב מרן ברכות דף י\"א עד וזו היא דעת רבינו עכ\"ל. ודבריו סתרי אהדדי ממ\"ש כאן למ\"ש מרן בב\"י סי' ס' על מ\"ש הטור והגאונים הכריעו וכו', שכתב כן פסקו הגאונים והרא\"ש וכו' אבל וכו' וכדברי הרי\"ף ז\"ל, הרי דהשוה לגאונים עם הרא\"ש והיינו טעמא מדכתב דעת הגאונים בסוף דבריו וכאן השוה להרא\"ש כהרי\"ף ורבינו."
+            ],
+            [
+                "<b>ברכה </b>\n<b> וכו' יוצר אור ובורא חושך.</b> ועיין בב\"י סי' נ\"ט כתב על שם מהר\"י אבוהב וז\"ל היה נראה דהחשך רע ואינו כן וכו' עכ\"ל ודבריו מתמיהים דמקרא מלא דבר הכתוב וירא אלהים את האור כי טוב ורז\"ל יחסו מעשיהם של צדיקים לטוב ושל רשעים לחשך ועוד אמרו בש\"ס אין הקב\"ה מייחד שמו על הרעה שנאמר ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה הרי דהחשך הוי רע אף שיפה בעתו ואיך כתב דלא הוי רע כיון דיפה בעתו. ולענ\"ד יראה טעם אחר דבא להורות דביד ה' להחשיך ביום כמו בלילה וכמו במצרים ולהאיר בלילה כמו בליל יציאת מצרים. ואחר זמן הרבה נדפס ספר ברכי יוסף בשיוריו סי' נ\"ט כתב דאין להקשות כמו שהקשינו דכונת מהרי\"א לומר דהכל עשה יפה בעתו עכ\"ל. ולענ\"ד קושיין כדקאי קאי."
+            ],
+            [
+                "<b>וכל </b>\n<b> שאינו אומר וכו' לא יצא ידי חובתו.</b> וכתבו מרן וז\"ל וכתבו ההגהות על שם הרמ\"ך דלא יצא ידי חובתו היינו ידי חובת ברכה זו אבל ידי חובת ק\"ש יצא וכו' עכ\"ל וכתב עליו וז\"ל אי נמי הכי קאמר אפי' אמר הברכות אלו אלא שלא התחיל אמת ויציב לא יצא ידי חובת קריאת ברכות אלו כראוי וכו' עכ\"ל. והקשה הרב יד אהרן נר\"ו [או\"ח] סי' ס\"ו וז\"ל וקשה דהרי אמרינן פרק היה קורא חייא בר רב אמר אמר אני ה' אלהיכם צ\"ל אמת לא אמר וכו' א\"צ לומר אמת וכו' והא בעי לאדכורי יציאת מצרים דאמר הכי מודים אנחנו לך וכו' ולפי דברי מרן עדיין קשה והא בעי לומר אמת וכו' אלו דבריו. וכעת אין כאן קושיא דהא אני ה' אלהיכם דנקט בש\"ס היינו פרשת ציצית כולה וכמ\"ש רש\"י שם והעולה מהש\"ס דאי אמר פרשת ציצית צ\"ל אמת ויציב ואי לא אמר פרשת ציצית גם אמת ויציב אינו חייב כי אם מודים אנחנו לך די ומרן איירי הכא בדאמר פרשת ציצית אלא דלא ��מר תיבות אמת ויציב אלא השאר (מהברכות) [מהברכה] וע\"ז אמר דלא יצא ידי חובתו כראוי לפי שעיקרם נתקנו לומר שהקב\"ה אמת וכו' וכמ\"ש מרן, וטעם זה לאו לומר דאי לא אמרו לא יצא אלא דלא הוי כראוי ברם טעמא דיציאת מצרים מספיק להצריכו לברך שנית ולכן הקשו בש\"ס, והשתא אין צריך לכל מ\"ש. גם מה שהקשה להרב מנוח תראנו משם לא קשה דעד כאן לא אמרו בש\"ס דיאמר מודים אלא באינו אומר פרשת ציצית וכך היא המטבע מעיקרא ברם כשיאמר פרשת ציצית ואינו אומר אמת ויציב בשחרית ומהפך נמצא משנה מטבע שטבעו חכמים וזה פשוט."
+            ],
+            [
+                "<b>לפי </b>\n<b> שאין סדר בברכות וכו'.</b> נ\"ב עיין בטור סי' ס' ודבריו מתמיהים וכמ\"ש מרן ז\"ל, והב\"ח שם הליץ עליו וז\"ל ומשמע לרבינו דמ\"ש הרא\"ש והא דדייק לאו אדברי רב האי דסמיך ליה קאי וכו' וכתב על מרן דשארי ליה מאריה יעו\"ש. ודבריו תמוהים ועייל פילא בקופא דמחטא דהנה מ\"ש דכתב הרא\"ש וההיא דדייק וכו' וכמ\"ש התוס', לא דמי הא להא כלל דהתוס' מאחר שכתבו הירושלמי דברכות אינן מעכבות קשיא ליה מש\"ס דילן דאמר דהסדר אינו מעכב מכלל דברכות גופייהו מעכבי תירצו שפיר לחלק בין יחיד לציבור ברם הכא כל חיליה דרבינו חננאל הוא מהירושלמי וא\"כ הו\"ל [להרא\"ש] להקשות מש\"ס דילן כדי לחלק בין ציבור ליחיד ואם נאמר דסמך אמ\"ש משם רב האי דצריך לקרות מההיא דש\"ס דילן וא\"כ נמצא דש\"ס דילן קשיא לר\"ח ואהא מחלק בין יחיד וכו', חוץ דזה רחוק אל השכל זאת עוד קשה דהכי הו\"ל למימר וההיא דש\"ס דילן איירי בציבור דהא משם בא תברתיה וכ\"כ התוס' יעו\"ש, ולא לחלק במקום אשר הוא נח לו. ועוד זאת קשה מה ראה על ככה ליישב לר\"ח הש\"ס דילן ולא לרב האי הירושלמי ואם אין לו תירוץ הו\"ל להקשות עליו ולפסוק כר\"ח כמנהגו ולא להניחו בלא קושיא ומה גם דהרשב\"א כ\"כ בפירוש משם רב האי ומאחר שכן אי אפשר לשום אדם לפרש כן והטור ח\"ו לאו קטיל קני באגמא הוא. ומ\"ש דהוכרח לפרש כן הטור בדברי הרא\"ש דא\"כ למה כתב הרא\"ש ב' פירושים לא זכיתי להבינו דהא חלוקים הם הפירושים לר\"ח ברכות אינן מעכבות ואם לא אמרם יצא וכדדייק מהירושלמי, ומש\"ס דילן לא קשיא ליה כמ\"ש הרשב\"א בחידושיו תראנו משם, לא כן לרב האי ז\"ל ודעימיה דברכות מעכבות אלא דאם אמרם שלא כסדרן אינו מעכב ומוקים להירושלמי ליחיד, לא כן לר\"ח דלא קשיא ליה הירושלמי.<br><b> ועוד</b> דלפי פירושו זה נמצא הרא\"ש פוסק כר\"ח דביה סיים ויישב מאי דהיה להקשות בו ודברי רב האי הניחם כן ולא יישב לדעתו הירושלמי וכמו שיישב הטור בעדו והטור הפך את הסדר עליונים למטה ותחתונים למעלה דלר\"ח הביאו בתחילה ולא יישב לדעתו הש\"ס דילן ואח\"כ הביא דברי רב האי ויישב הירושלמי לדעתו ונמצא פוסק כרב האי היפך אביו. גם מ\"ש לתרץ לקושיית מרן אשר הוא עצמו כתב וזו ודאי קושיא היא, דבריו הם על צד הדחק שהוא כדמיון. ועוד דהירושלמי אמר ברכות אינן מעכבות ולא אמר סדר ואדרבא עליה דידיה צ\"ל שארי ליה מארי שחלק עם מרן ז\"ל. גם מ\"ש הב\"ח ז\"ל להתוס' והרא\"ש דמאי מקשה וכו' והצריך עיון, נראה לענ\"ד דקשיא להו ממאי דאמר הש\"ס שם ומאי ברכות אינן מעכבות סדר ברכות ומהאי דייקי דוקא סדר דלא קפדינן הא הברכה קפדינן והוי היפך הירושלמי ואם נאמר דהירושלמי איירי דלא מעכב לק\"ש ויצא ידי חובת ק\"ש וכמ\"ש הרב א\"כ כ\"ש דלא קפדינן הסדר דהא עיקר סידרן אקריאת שמע נתקן וכי היכי דאעיקרא אין קפידא בתקנה זו ואי לא אמרן יצא ידי חובה כ\"ש כשאמרן שלא כסדר ומדאמר סדר ברכ��ת ש\"מ הא עיקרן מעכב ודוק ויש לדחות.<br><b> וראיתי</b> להפר\"ח ז\"ל שם כתב לתרץ לקושיית הב\"ח וז\"ל ולא קשיא מידי דבירושלמי משמע דר' בא שדחה זאת אומרת דר\"ש בן לקיש קאמר איהו גופיה אמתני' דריש פרק היה קורא זאת אומרת וכו' ומשמע דהכי קאמר אע\"ג דמההיא ליכא הוכחה הכא איכא הוכחה שאין הברכות מעכבות כלומר ושיכול לברך הברכה שיודע עכ\"ל. ואחר נשיקת ידיו ורגליו לא יישב מידי דהנה פירוש ההוא ירושלמי עלה דאמר להם הממונה הכריח הרב שדה יהושע דהכוונה היא דברכות אינן מעכבות לק\"ש דלא כפירוש ש\"ס דילן ולא איירי כלל הירושלמי בברכות עצמן אי מעכבות זו את זו או לא וא\"כ כשאמר ר' בא מהכא ליכא למילף ברם מהכא איכא למילף קאי לק\"ש אי מעכבות הברכות וקאמר דאינן מעכבות לק\"ש ויוצא ידי חובת ק\"ש בלא ברכות ברם ברכות עצמן מעכבות זו את זו כדאמר ש\"ס דילן וחזרה קושיית הב\"ח למקומה.<br><b> ומדברי</b> הרב אלו למדתי כוונת הירושלמי ולק\"מ קושיית הרב שדה יהושע דף ח' ע\"ב על התוס' והרא\"ש לדעת רב האי גאון שכתבו לחלק בין הירושלמי לש\"ס דילן דהירושלמי איירי ביחיד וש\"ס דילן בציבור והשתא הושוו ש\"ס דילן עם הירושלמי ואהא כתב ואיני מבין כן שבירושלמי לעיל על מתני' דאמר להם הממונה אמר זאת אומרת ברכות אינן מעכבות והתם איירי בציבור וכו' ונדחק הוא בדברי התוס' והרא\"ש ומוקי להירושלמי דפליג אש\"ס דילן, ותמהני טובא עליו מה ראה על ככה דחרד כל החרדה הזאת דלא קשיא מידי דהא ר' בא הוא דדחי לעיל לדאמר ריש לקיש ברכות אינן מעכבות אך מכאן למד שפיר למאי דאיירי ביה תנא דהיינו ביחיד וכדקתני היה קורא ואה\"נ דאי הוה ניחא ליה הילפותא דר\"ל ממתני' דאמר להם הממונה היה הדין יוצא אפי' בציבור משום דהוא מוכרח לומר כן דבציבור דברים אמורים ברם עכשיו דלא מצינן למילף משם אלא מהא דפרק היה קורא דאיירי ביה תנא ילפינן דהיינו ביחיד ולא בציבור ומה גם דבזה לא פליגי הירושלמי עם ש\"ס דילן וזה ברור.<br><b> והנה</b> קושיית הב\"ח היא גדולה על הרשב\"א שהוא הסכים עם רבינו חננאל דבין ביחיד בין בציבור אין מעכבות וההיא דש\"ס דסוף פ\"ק הוא דרך דחיה ולא לקושטא דמילתא יעו\"ש וכתב בסוף דבריו ומיהו לענין פירושא דירושלמי דדייק דאין ברכות מעכבות יש לי לפרש דמאי אין מעכבות להקדים לקריאתה אבל חוזר ומברך אותן לאחר מכאן וכו', והשתא לפ\"ז לא היה צ\"ל דההיא דש\"ס דילן היא דחיה דלו יהי דהוי קושטא וכדעת החולקים עם ר\"ח אפ\"ה לא קשיא ההיא דירושלמי דשם איירי דהברכות אינן מעכבות לקריאת שמע וידי חובת ק\"ש יצא וש\"ס דילן קאי לסדר הברכות כשמברך אותן, ואין לומר דקושטא דמילתא קאמר דאין זה מוסכם לכל כדי שנאמר כן ואדרבא הו\"ל לתרץ אפי' לדעת החולקים דס\"ל דהך דחיה הוא קושטא. אשר מזה נ\"ל כמ\"ש לעיל דכיון דאמרינן דחכמים לא הקפידו אי קרא ק\"ש בלא ברכות דיצא כ\"ש דלא הקפידו בסדר וגם אי קרא ראשונה יצא ידי חובתו מאותה ברכה דכל אחת ענין אחר דלא קיימי על הק\"ש כ\"כ כדי שנאמר שהם ענין אחד וראיה מאנשי משמר שלא היו מברכים כי אם אחת מהם ולכן הוצרך הרשב\"א ליישב הש\"ס דילן לר\"ח כשנאמר שהוא דרך דחיה כנ\"ל. ועיין להרשב\"א בתשובה ב' וג' מקומות ציינם החבי\"ב ז\"ל. ועיין בדברי מרן בב\"י סי' זה באורך עד מ\"ש וכן הסכימו הגאונים וכו' יעו\"ש, וכ\"כ בשו\"ע יעו\"ש ככל דברי הרשב\"א.<br><b> וראיתי</b> להרב פר\"ח שכתב עליו אחר שכתב דברי הרשב\"א וז\"ל וא\"כ מ\"ש המחבר ספר הברכות אינו מעכב מכלל דהברכות מעכבות לא קיי\"ל הכי אל�� הברכות אינן מעכבות וכפשט השמועה ולזה הסכים הרשב\"א ז\"ל ע\"כ יעו\"ש. ולא זכיתי להבינו דהא כתב מרן בפירוש קרא ק\"ש בלא ברכותיה יצא וכו' וא\"כ אין לטעות ממ\"ש סדר הברכות וכו'.<br><b> עוד</b> כתב הרב הנזכר וז\"ל וכתבו התוס' וכו' דאע\"פ שלא אמר ב' לפניה וב' לאחריה יצא וכו' משמע מדבריהם דא\"צ עוד לקרות הברכות וכן נראה מדברי הרשב\"א ריש פרק מאימתי שכתב דמה שאין אנו קורין על המטה ק\"ש בברכות משום דאינן מעכבות וכן נראה מדברי הרא\"ש, ודברי תימה הם דהא ודאי צריך לקרוא הברכות ותנן בין ברכה ראשונה לשניה משיב שלום וכו' ואי להפסיק אסור כ\"ש שמעכבות ואע\"ג דאנשי משמר וכו' מ\"מ הוו פטירי לפי שהיו עסוקים בצורכי הקרבנות דלא כהרשב\"א שהניח זה בקושיא והא דאמר בירושלמי זאת אומרת וכו' נראה לי דהכי דייק דכי היכי דקרא ק\"ש בלא ברכות יצא מידי ק\"ש ה\"ה ברכות זו בלא זו יצא ע\"כ תוכן דבריו.<br><b> והנה</b> כל דבריו אלו תמוהים טובא דמה שדקדק מהתוס' אינו הכרח דלא נתעסקו בזה וי\"ל דמודו דצריך לקרות הברכות. ומה שהביא מהרשב\"א ריש מכילתין אחרי ראות כל לשונו שם נראה שאין כן דעת הרשב\"א והכי הוי פי' דבריו שם ומה שאין אנו קורין ק\"ש על המטה בברכותיה משום דאין הברכות מעכבות ר\"ל לק\"ש ואם קרא ק\"ש בלא ברכות יצא והברכות עצמן כבר קראם מבעוד יום עם ק\"ש ויצא מידי ברכות דבהא קיימא הרשב\"א והחולקים שם יעו\"ש. וזה מוכרח דהא איהו גופיה כתב בדף י\"ב על דברי הירושלמי ומיהו מדברי הירושלמי וכו' יש לי לפרש דמאי אין מעכבות להקדים לקריאתה אבל חוזר ומברך הברכות לאחר מכאן וכו' יעו\"ש, וכ\"כ מרן ב\"י משם הרשב\"א בתשובה בסימן זה וא\"כ קשה איך כתב כן וצ\"ע. ומה שהביא מדברי הרא\"ש אינו הכרח. ומ\"ש ותנן נמי בין ברכה ראשונה לשניה וכו' ואי להפסיק אסור כל שכן שמעכבות כבר הקשה הרשב\"א כן ולא מצא מקום לנוח. ועוד קשה דידיה אדידיה דאילו הוא רוצה להכריח דמעכבות זו את זו והוא מפרש הירושלמי דר\"ל דכי היכי דלא מעכבי לק\"ש כן לא מעכבי זה לזה והא אם נפרש כן קשיא מתני' דלא יפסיק ביניהם וכמ\"ש הוא ז\"ל. גם מ\"ש בפירוש הירושלמי כדי ליישב מאי דר\"ל דהברכות מיהא צ\"ל אח\"כ, לא ידעתי אמאי נדחק כן דהיה יכול לפרש בפירוש הרשב\"א דאינן מעכבות לק\"ש ויוצא ידי חובת ק\"ש אבל לא ידי חובת ברכות וצריך לברך הברכות, והן אמת דהוא לא ידע דברי הרשב\"א ברם הוא פשוט בדברי הירושלמי כיון שרוצה להכריח דצ\"ל הברכות באופן שכל דבריו תמוהים.",
+                "<b> בשחרית</b>\n<b> פתח וכו'.</b> עיין למרן ז\"ל הרחיב הביאור בזה יעו\"ש עד וכן כי אמרינן ערבית בשעת הזכרת שם ומלכות אדעתא דמעריב ערבים ושכח וסיים יוצר אור לא יצא משום דמסתמא סירכיה נקט ואזיל וחתם יוצר המאורות עכ\"ל. פירוש לפירושו דאי חתם ברוך אתה ה' המעריב ערבים יצא דהו\"ל פותח וחותם במעריב ערבים ויוצא משום דבהזכרת שם ומלכות היה אדעתא דמעריב ערבים וחתם במעריב ערבים ויוצא ומשום הכי כתב דסירכיה נקט ואזיל. והנה פירושו זה לדעת רבינו הוא כפי' רש\"י כדמותו דס\"ל דכשאמר בש\"ס אלא כדרבה בר עולא כדי להזכיר מידת יום בלילה פי' דלעולם אחר מלך העולם מיד אומר יוצר אור אלא דבשעת הזכרת שם ומלכות הוה דעתיה למימר אשר בדברו מעריב ערבים ואהא אמרינן כיון דאפי' הוה מסיים בדעתיה והיה אומר אשר בדברו מעריב ערבים היה מזכיר מידת יום מועיל ברכה זו כיון דהא מיהא חתם טוב והוי חתימה ופתיחה טובה. וזה דקדק רש\"י לפרש כן כמ\"ש ד\"ה ה\"ג וכו' וז\"ל דהא כי פתח בשחרית א��עתא דמעריב ערבים הוה דעתיה לאדכורי בה מידת היום בלילה כגון גולל אור. הרי דס\"ל לרש\"י דלקושטא דמילתא התחיל ביוצר אור וכמ\"ש מרן לדעת רבינו. ולפי שיטה זו של רש\"י הקשה הרשב\"א ז\"ל בחידושיו וז\"ל וא\"ת מאי קאמר כללו של דבר הכל הולך אחר החיתום דהא הכא לאו משום דאזלינן אחר החיתום אלא משום דפתיחתה וחתימתה הוי כתיקונה, ותירץ וז\"ל הא אמר בסמוך דלאתויי היכא דאכל תמרי וקסבר דאכל נהמא הוא דאתא כנ\"ל לפי שיטה של רש\"י ז\"ל עכ\"ל.<br><b> ודבריו</b> קשים לכאורה דאדרבא אי קאי כללו של דבר וכו' לרישא לא קשיא ואי קאי לסיפא קשיא, דאי קאי לרישא לא קשיא משום דהכי פירושו פתח במעריב ערבים דהיינו אדעתא וכו' וכיון דאפי' היה אומר מעריב ערבים היה מזכיר מידת יום וסיים דהיינו מיד אחר מה דהתחיל ביוצר אור עד סופו יצא דהכל הולך אחר החיתום ואי הוה חתים במעריב ערבים אף דהוה מזכיר בכלל מידת יום לא יצא נמצא דהכל הולך אחר החיתום דמה שחשב בשעת הזכרת שם ומלכות לומר אשר בדברו מעריב ערבים לית לן בה כיון דהא מיהא סיים כהוגן אלא אי קאי לסיפא קשיא טובא דהיכי קאמר הכל הולך אחר החיתום דהא מאי דיוצא ידי חובתו לאו משום דיוצא בדנהמא אלא משום דכשפתח אדעתא דתמרי אף דהוה מסיים הכי דיוצא בדנהמא אלא משום דכשפתח אדעתא יצא כיון דתמרי מיזן זייני ונמצא דלאו משום חיתום הוא דיצא. ועוד קשה דזו לא ראינו ולא שמענו דכשמסיים זה הכלל לא קאי לרישא אלא ודאי לרישא קאי והוי פירושא דרישא אלא דמחמת יתור אמרינן דאתא לרבות איזה דבר חידוש.<br><b> ולענ\"ד</b> נראה דגם בסיפא שפיר דמי למימר הכל הולך אחר החיתום משום דעל כרחך לא אמרינן על הכל אם אמר שהכל יצא אלא בדיעבד אם כבר אמר שיצא הברכה מפיו אבל לכתחילה צ\"ל כתיקון חז\"ל וכן בהא דתמרי אם אמר ברכת הזן יצא אלא דלכתחילה צ\"ל כתיקון חז\"ל וכאן כיון דנזכר אחר מלך העולם דהוא תמרי וצ\"ל ברכת תמרים ונמצא דאי הוה מסיים ברכתא דנהמא לא יצא דלכתחילה כל שלא אמר כתיקון חז\"ל לא יצא. והא דמהני הא דאפי' סיים בנהמא יצא אינו אלא להזכרת שם ומלכות דלאו אדעתיה לברך אדתמרי ודעתיה אנהמא בזה מועיל הא סיים בנהמא יצא דהיינו בהיותו בטעות זה דלאו אדעתיה לברך בדתמרי ברם כשהוא בדעתו שהוא תמרי צריך לברך אדתמרי וא\"כ זה שנזכר אחר מלך העולם שהוא תמרי צריך לסיים בדתמרי נמצא הכל הולך אחר החיתום."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ושיעור </b>\n<b> זה כמו עישור שעה וכו'.</b> נוסחא אחרינא כמו שעה. וכתב הב\"ח באו\"ח סי' נ\"ח וז\"ל נראה לפי גירסא זאת שהרמב\"ם בא להודיע השיעור מהתחלת היום כל זמן שהוא נקרא בשם קודם הנץ החמה עד הנץ החמה והוא כמו שעה קודם שיעלה השמש וכתב כן ע\"פ הירושלמי וכו' לפי חשבון מהלך אדם בינוני ארבעים מילין ביום שהוא י\"ב שעות זה תוכן דבריו.<br><b> והעיני</b> בשר לו יראה דכל מה שחידש בזה כדי להבין דברי רבינו למה שהקשה דאינו כ\"כ זמן מקודם הנץ החמה לאחר הנץ הוא דמתחיל הזמן הזה משיראה פני מזרח וכפי הירושלמי.<br><b> ואחר</b> נשיקת ידיו ורגליו אינו דקודם הנץ אינו משיאיר פני המזרח אלא סמוך לו להנץ וזה לחוד וזה לחוד. וראיה ממ\"ש הרא\"ש גבי ברייתות דרשב\"י דפעמים אדם קורא ק\"ש זו בצד זו ויוצא דשל יום ושל לילה ובברייתא א' כתב על מ\"ש בש\"ס לעולם לילה הוא וז\"ל פי' בלשון העולם נקרא לילה לפי שעדיין לא האיר היום וכו' וגבי ברייתא ב' כתב על מ\"ש בש\"ס לעולם יום הוא וכו' פי' בלשון העולם נקרא קודם הנץ החמה לפ�� שכבר האיר היום קצת וכו' ופירוש זה מוכרח מהש\"ס דקודם הנץ החמה נקרא יום ואחר עלות השחר נקרא לילה והם זמנים מחולקים וא\"כ כשכתב הר\"מ מצותה שיתחיל קודם הנץ החמה כדי וכו' עם הנץ החמה ושיעור זה כמו עישור שעה וכו' ודאי דקאי לקודם הנץ החמה עם אחר הנץ החמה דבהא קשיא ליה למרן בב\"י ובכ\"מ."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> מ\"ש מרן בכ\"מ אחר שכתב לשון הרי\"ף וכ\"כ הרא\"ש ז\"ל. הרי דהשוום לשלושה. וז\"ל הרא\"ש, והראב\"ד כתב וכו' והא דלא בעי עמידה בכל הפרשה משום דפסוק דבתריה כתיב ובלכתך בדרך אלמא דקורא במהלך עכ\"ל. ודבריו שגבו מני דאי מקרא דובלכתך בדרך מוכח דקורא במהלך הא לא קאי לקרא גופיה דוקא אלא לכולה פרשה קאי וא\"כ יהלך בה ולא יצריך כונה כי גזרת הכתוב היא. איך שיהיה מדכתב הרא\"ש באחרונה דעת הראב\"ד נראה דס\"ל כוותיה וכדכתב בב\"י סי' ס\"ג לדעת הרא\"ש ונמצא דבריו סתרי אהדדי ועיין בב\"ח."
+            ],
+            [
+                "<b>מי </b>\n<b> שהיה עוסק במלאכה מפסיק וכו'.</b> והקשה בלח\"מ ז\"ל דלמה לא מחלק רבינו בין עושין בשכרן לעושין בסעודתן כמו בהלכות תפלה ומדסתם משמע דאיירי בעושין בשכרן וא\"כ אמאי מברכין הברכות דהוי דרבנן, ותירץ דשאני התם דעיקר ק\"ש הוי דאורייתא וכו' יעו\"ש. ולעיקר הקושיא תי' הרב יד אהרן סי' ס\"ג דאין לומר כמ\"ש הלח\"מ דמסתמא איירי בעושין בשכרן דהרי בהל' תפלה חלקו וכו'. ולא ידענא מאי קאמר דהיא הנותנת דמדלא חילק סתמא עושין בשכרן משמע.<br><b> עוד</b> כתב היד אהרן נר\"ו שם דלכאורה וכו' והתם בהל' ברכות איירי באינו עוסק במלאכה וכו' אבל זה אי אפשר וכו'. וגם בזה לא ידענא מאי קאמר דאי איירי שם באינו עוסק במלאכתו יעסוק במלאכתו ויברך כמו הכא ומה הפרש יש ביניהם ולמה כאן אמרינן יעסוק ויברך ברכות דרבנן ושם לא יברך ברכות דרבנן ולא יעסוק בהם. ברם מה שתירץ לקושיית הלח\"מ הוא אמת ויציב וכיונתי לדעתו. ועיין בס' לחם יהודה ז\"ל מ\"ש על דברי הלח\"מ ודבריו תמוהים.<br><b> וראיתי</b> להפר\"ח סי' ס\"ג כתב וז\"ל מדברי הר\"מ פ\"ב דלא חילק באומנים בעושין בשכרן לעושין בסעודתן משמע דעכ\"פ מברכין לפניה ולאחריה ומשמע דבברכות דרבנן עוסק במלאכתו וקורא ולא משמע הכי בפרק היה קורא גבי פועלים וכו'. ולא ידעתי אמאי לא הביא מרבינו עצמו שכתב דהפועלים לא יברכו המוציא. ואם איתא דעוסק במלאכתו וקורא הברכה יעסוק ויברך אלא ודאי בדרבנן לא יעסוק וק\"ל."
+            ],
+            [
+                "<b>היה </b>\n<b> עוסק בצרכי רבים וכו'.</b> וכתב מרן נראה לי שלמד כן מדאקשינן בש\"ס אהא דתנן מפסיק וכו' עד נראה דסובר דהירושלמי איירי לענין תפלה וכו' זה תוכן דבריו. ולענ\"ד י\"ל דס\"ל לרבינו דהירושלמי איירי לענין ק\"ש ג\"כ אלא דהירושלמי רוח אחרת אתו דס\"ל דעוסק בדברי תורה אינו פוסק לק\"ש הביאו בעל המאור בשבת בסוגיין וגם התוס' במו\"ק דף ט' גבי מאי דדריש התם וכל חפציך לא ישוו בה יעו\"ש, נמצא דלהירושמי שוין עוסק בדברי תורה עם עוסק בצרכי צבור ואינו פוסק ולכן השוום ברם רבינו ז\"ל פסק כש\"ס דילן דאמרו בפירוש העוסק בד\"ת פוסק וקורא ברם בתפלה הש\"ס דידן נקט כלשון הירושלמי עוסק בצרכי צבור כעוסק בד\"ת ואינו פוסק לתפלה.<br><b> ובדברי</b> הירושלמי אלו תמה הראנ\"ח ז\"ל סדר צו וז\"ל אלא שלפ\"ז יקשה ממה שסובר בש\"ס פ' במה מדליקין על רשב\"י ובנו דטשו למערה בעידן צלותא לבשי ומצלי וכו' והא רשב\"י וחבריו פטורים מתפלה, והתוס' נתעוררו על זה ותירצו דקאי לק\"ש, ו��נה זה יכוון לתלמוד דידן דרשב\"י וחבריו פוסקים לק\"ש ברם להירושלמי דאינו פוסק מה יענו זה תוכן דבריו. ולענ\"ד י\"ל דהירושלמי ס\"ל דמ\"ש בעידן צלותא לבשי ומצלי אינו ר\"ל כד מטי עידן צלותא דודאי לית להו עידן ועידנין דכל זמן פטורים אלא הכונה דודאי דבאותם (ב') [שנים] שהיו במערה לא יבצר מלהפסיק תלמודם ואז היא עידן צלותא ועד כאן לא אמרן דפטורים אלא כשבאים להפסיק לכתחילה כדי ללמוד ברם אם בלאו הכי פסקו לאיזה סיבה לא מצינו שיתחילו ללמוד ולא ליצלו כיון דכל העולם עסוקים בה והוו מצלי וזהו שאמרו בעידן צלותא ר\"ל בעידנא דהוו מצלי הוו לבשי לא כן כשהיו עסוקים בתורה דלא הוו לבשי. ומ\"ש התוס' מהש\"ס דאמר כד מטי עידן צלותא אינו לשון הש\"ס אלא לשון דידהו למה שהבינו הם כפשט לשון הש\"ס דבעידן ר\"ל כד אתי זמן תפלה. וסימנין מצאתי לחילוק זה ממאי דאמרינן בסוף ר\"ה שאני רב יהודה דמשלושים לשלושים הוה מצלי ופי' רש\"י שהיה מחזר הש\"ס בכל שלושים, ואין ספק שתורתו אומנותו ומשו\"ה לא היה פוסק ובסוף כל שלושים הוה מצלי כיון שלא התחיל.<br><b> והלח\"מ</b> ז\"ל ג\"כ הסכים דעתו לדברי מרן אלו שבכ\"מ, שאז לא היה לו ספר כ\"מ, שכתב דלמד כן מההיא דעיבור שנה אלא שכתב אבל אין זה מספיק דדילמא שאני התם מטעם דלא יתקלקלו המועדות אבל שאר צרכי רבים מנין, וע\"ז תירץ וז\"ל ונראה דלמד כן מטעם דכל עוסק במצוה פטור מן המצוה עכ\"ל. פי' ונמצא דלאו דוקא עיבור שנה ונקטיה משום מעשה שהיה.<br><b> ובדברי</b> מרן ב\"י אין להקשות דידיה אדידיה דכאן כתב דהך ירושלמי מפרש לה הרמב\"ם [אף] לק\"ש ובסי' צ\"ג על מ\"ש בטור או\"ח וי\"מ וכו' כדי להתפלל כתב כן נראה מדברי הרמב\"ם וכו', דמ\"ש שם בהל' תפלה לאו לאפוקי ק\"ש אתא אלא כלפי מ\"ש הטור דפירוש הירושלמי הוא לענין לעמוד מתוכו להתפלל וע\"ז כתב וי\"מ וכו' כתב הוא וכן נראה מדברי הרמב\"ם דמפרשה לענין הפסקה, והביא ההיא דפ\"ו מהל' תפלה שהוא ברור הנראה אליו ברם ס\"ל דגם לק\"ש מפרשו אלא דאין עסק לו בזה כאן."
+            ],
+            [
+                "<b>היה </b>\n<b> עוסק באכילה וכו'.</b> עיין מ\"ש מרן וסיים וז\"ל ואי קשיא דההיא דשבת דאין מפסיקין לתפלה וכו' עד סוף הלשון ותהי בה החכם בני יצחק יצ\"ו דא\"כ דתחילה דמתני' דקתני ואם התחילו אין מפסיקין איירי בין בק\"ש בין בתפלה ובדאיכא שהות ביום וסיפא דקתני מפסיקין לק\"ש ואין מפסיקין לתפלה איירי בדברי תורה א\"כ מאי מקשה הש\"ס מהך מתני' דקתני מפסיקין לק\"ש ואין מפסיקין לתפלה לברייתא דקתני כשם שאין מפסיקין לתפלה כך אין מפסיקין לק\"ש והוצרך לאוקמי הברייתא בעיבור שנה ומאי קושיא הא מתני' דקתני דמפסיקין לק\"ש הוא דוקא בד\"ת אבל בשאר דברים שוה לתפלה והברייתא לא איירי בד\"ת. ועיין מ\"ש הלח\"מ בדברי רבינו ותוכן דבריו הוא דיוצא מהש\"ס מכח קושיית התוס' ז\"ל דבדאורייתא מצוה להפסיק אף דאיכא שהות הגם דאינו מן הדין ודרבנן דוקא היכא דליכא שהות מפסיקין הא איכא שהות אין מפסיקין כלומר אפי' מצוה לא הוי וכו'. ולא יכולתי להלום דבריו דהא מאי דקשיא ליה לדברי מרן דאם כדבריו הו\"ל לחלק בין התחיל קודם דמטא זימניה דהיינו זמן חיוביה להתחיל אח\"כ גם לו קשה דלדידיה קאמר דבפ\"ו מהל' תפלה סתם ולא חילק בין איכא שהות לליכא, ואי סמך שם על מ\"ש יגמור ואח\"כ יתפלל גם לדרך מרן נימא סמך על מ\"ש והגיע זמן ק\"ש מכלל דהתחיל בהיתר ויש לחלק."
+            ],
+            [
+                "<b>מי </b>\n<b> שירד לטבול וכו'.</b> והקשה הלח\"מ לדעת רבינו חננאל דפי' גומרים הוא קוראין על דרך גמרא גמור וכו' איך יתיישב לו הך מתני' דאוקמוה בש\"ס כותיקין. וכן הקשה (הלחם חמודות) [במעדני יו\"ט] פ\"א ותירץ וז\"ל אי נמי י\"ל דר\"ח לא גריס ולקרות וכן בתוס' יומא דף ל\"ז כתבו המשנה ולא כתבו ולקרות (וכו'). ברם לא ניתן ליאמר דא\"כ היאך מכריחין מהך מתניתין דהקריאה היא עם הנץ החמה דהיינו הגמר יעו\"ש. ואולי י\"ל דממשמעות הוא דנראה לו הכי ואה\"נ דיש לדחות דאי לא תימא הכי עיקר הסיוע דלגו הא ודאי תימה. אמנם מ\"ש עליו הרב יד אהרן נר\"ו לגירסא זו דא\"כ מאי מקשה בש\"ס וכו' לא ידענא מאי קאמר דאי איתא דיכול לקרות כר' יהושע עד שלש שעות אמאי יתכסה ויקרא יעלה ויקרא דעוד היום גדול. ומה שהמציא גירסא מדנפשיה אין כח בידינו להמציא גירסא חדשה אא\"כ מצאנוה בספר האחד."
+            ],
+            [
+                "<b>הקורא </b>\n<b> ק\"ש לא ירמוז וכו'.</b> וכתב מרן ז\"ל ופשיטא דלא אמרינן אלא לכתחילה אבל ידי חובה מיהא יוצא עכ\"ל. והיינו ממ\"ש עליו הכתוב אומר ולא אותי קראת יעקב כלומר שהוא תלונה ולא שלא יצא ידי חובה עיי\"ש משם הר\"ר מנוח, אי נמי בפרק שני איסור הוא דליכא אבל מגונה הוא עכ\"ל. כצ\"ל והוא ברור, ומדברי רבינו אלו מפורש יוצא למ\"ש בתוך דבריו וז\"ל מי שהיה עוסק במלאכה מפסיק עד שיקרא פרק ראשון וכו' היינו לכתחילה אבל בדיעבד יצא דהא מדין דלא ירמוז אנו למדין זה. ואף שלא כתב ואי קרא יצא אין קפידא בזה דאדרבא מדלא כתב ואי קרא לא יצא דומיא דכתב ריש פ\"ב הקורא את שמע וכו' יעו\"ש למדינן דאי קרא יצא וזה פשוט."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>קראה </b>\n<b> מתנמנם וכו'. </b> ויש לדקדק דכיון דכתבי האי דינא מה צורך למ\"ש הל' ג' היה ישן מצערין אותו עד שקרא פס' ראשון מכאן ואילך אין מצערין אותו דהא הכל אחד, ומה גם דבלשון דהל' ג' איכא למיטעי ביה. ונראה לומר דכה\"ג קמ\"ל דלא תימא דאי יצא בקראה מתנמנם היינו בדיעבד אם כבר קראה ברם לכתחילה דלא מצערינן ליה היכא כתיבה קמ\"ל דלא מצערינן ליה וק\"ל.<br><b> וראיתי</b> להרב ראשון לציון בחי' ברכות דף ג' ע\"ד שחלק על מרן ושלט בעצמו דלא כמרן אלא דמ\"ש רבינו דלא מצערינן ליה היינו אפילו אינו קורא כלל חוץ מפס' ראשון אלא דאי נעור אח\"כ חייב לקראה ומ\"ש לקמן דאי קראה מתנמנם יצא היינו דאין צריך לקרות אח\"כ יעו\"ש. ודבריו תמוהים טובא וכי דבר שמחוייב בה אמרינן דלא מצערינן ליה הא אם לא יעור משנתו איך יאבד המצוה אלא מעתה אי חזינן לאדם דמאבד מצוה מפני השינה שבקינן ליה ובשלמא אי אפילו יהיה נעור נפטר כמ\"ש מרן מטעם דהרי הוא קורא אלא דמתנמנם ניחא דלא מצערינן ליה דיצא ידי חובה בפסוק ראשון דכיון שהיה ער והשאר קראה מתנמנם ולא מאבד מצוה מכל וכל ברם לדעת הרב הנזכר אתמהא."
+            ],
+            [
+                "<b>נעלם </b>\n<b> ממנו וכו' חוזר לפרשה ראשונה שהיא ואהבת.</b> ועיין למרן מה שנדחק לפי דברי רבינו באומרו דעד ואהבת הוי פרשה ראשונה. ועיין בהרב ראשון לציון על דברי מרן. ועיין להלח\"מ מ\"ש לקושיין ותוכן דבריו דכיון דפרשה ראשונה בעי כונה דלא ליהוי כעראי וזה אינו זוכר איזו השלים נמצא שלא כיון לבו לכן יחזור לפרשה ראשונה, והקשה עליו הרב הנזכר דאי מהאי טעמא נגע בה א\"צ לחזור אלא לכתחילה צריך ליזהר. ולענ\"ד י\"ל דעד כאן לא אמרינן דלא יחזור אלא כשקרא כל הק\"ש בשלימות דאז לא מטרחינן ליה לחזור ברם כשיש לו לקרוא הפרשיות אחרות ובידוע דלא כיון בראשונה יחזור ויקרא מתחילת ק\"ש והיא סברא נכונה וכלכתחילה ��מי.<br><b> ברם</b> מ\"ש הלח\"מ מהרשב\"א אחר נשיקת ידיו ורגליו תמהני עליו היכן ראה בהרשב\"א כן לא כתב אלא דפס' ראשון בעי כוונה מדאורייתא אבל פרשה ראשונה לא כתב כלום והיה לו להביא לרבינו והרא\"ש דכתבו כן בפירוש דפרשה ראשונה צריך לכוון דלא ליחזי כעראי. גם מ\"ש למה שאין מתחיל פסוק שמע הוא דוחק גדול. ולדידי לק\"מ דלפי דבריו החזרת פרשה ראשונה מואהבת היינו משום שלא כיון ופסוק אחד מאחר שכיוון מה צורך לחזור דכיון שיודע שקרא כדינו אין צריך לחזור ובהא איירי רבינו והיינו טעמא דזוכר מפסוק אחד יותר מכח שמוזהר לקבל עליו עול מלכות שמים יהיב דעתיה, דאין לומר דס\"ל להלח\"מ דגם מפסוק ראשון אינו זוכר דא\"כ חייב לחזור ולא יצא."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בית </b>\n<b> הכסא החדש וכו'.</b> וכתב מרן וז\"ל ועוד יש הכרח מדיני הזמנות שכתב רבינו בסמוך דאי איתא וכו' א\"כ בטלו דיני הזמנות הללו ע\"כ. ודבריו באו בקיצור דהכריח הדין ממ\"ש בסמוך, ערביך ערבא צריך ולא יפסוק לקמן דיני הזמנות. אלא נראה כוונתו דאתמר בנדרים יש זימון או לא ואת\"ל וכו' יש יד או לא, וכיון שדרכו לפסוק כאת\"ל א\"כ מוכרחים דיני הזמנה ומשו\"ה הכריח מדיני הזמנות שפסקם רבינו בסמוך. אך קשה דסותר עצמו למאי דס\"ל לדעת רבינו בב\"י אהע\"ז [סי' קכב] ובכ\"מ הל' מתנות עניים פ\"ב (ה\"ד) [הל' י\"ג] דכתב דמאי דפוסק רבינו כאת\"ל הוא דוקא באת\"ל מפורש אבל באינו מפורש לא הוי הלכתא דלאו פשיטותא היא יעו\"ש.<br><b> והלח\"מ</b> פ\"ב דגירושין [ה\"ט] חולק בזה וסובר דאפילו באינו מפורש הויא פשיטותא והוי הלכתא (וכן) [וכאן] כתב ג\"כ דפסק כאת\"ל. וגם עליו התמיהה קיימת דאילו התם החליט המאמר דעד כאן לא אמר דכשהאת\"ל אפי' שאינו מפורש דהויא פשיטותא אלא דוקא כשהם ב' בעיינים ולא בבעיין אחד וכאן הוא בעיין אחד ואפ\"ה כתב לדעת רבינו דפוסק כאת\"ל וצריך להתיישב בזה. ועיין בחידושיי פ\"ח דגירושין."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>נתן </b>\n<b> רביעית מים וכו'. </b> עיין להפר\"ח סי' ע\"ז שהכריח כרבינו והרא\"ש מדברי הירושלמי דאמר רביעית לתוך רביעית יעו\"ש. ואחר נשיקת ידיו ורגליו אין משם ראיה דהירושלמי מחמיר יותר דאפי' בפעם אחת אם השתין יותר מרביעית צריך יותר מים וכמו שנראה מדברי הר\"ב שדה יהושע שם שכתב וז\"ל אך הרמב\"ם כתב וכו' ואולי פוסק כרב נחמן מחמת דיוצא דינו מכ\"ש מהירושלמי לאפוקי מהרשב\"א אבל קשה עליו מ\"ש לפסוק כר' זכאי לפי פי' רב נחמן אחר שעשה מעשה רב יוסף ולא מצינו לשום מהגדולים דפסק דלא כוותיה ומה מצא מחדש לסמוך על רב נחמן."
+            ],
+            [
+                "<b>היתה </b>\n<b> צואה בגומא וכו'. </b> והשיגו הר\"א יעו\"ש. וכתב המגדל עוז א\"כ היה לו לומר יכולה להדבק או דבקה או עולה אלא דבוקה משמע שנוגעת וכו' יעו\"ש. והנה מ\"ש יכולה להדבק אינו מובן. גם מ\"ש או דבקה כלפי לייא דאי הוה אמר הכי משתמע שפיר כמ\"ש רבינו דקאי לגומא וכן אם היה כותב עולה ג\"כ דקאי לדלעיל. והנה גירסת ש\"ס דילן הכי צואה דבוקה בסנדלו וכו' וכפי זה שפיר מוכח כהראב\"ד והוא מילתא באנפי נפשא דאי כפירוש רבינו הו\"ל למימר דבוקה בסנדלו ולא צואה דעל עובדא דלעיל קאי ברם לא ראיתי לשום פוסק שהעתיק כן אלא דבוקה בסנדלו לחוד. ומשם הר' מנוח כתב מרן להליץ בעד רבינו וז\"ל מדנקט רבא צואה בגומא אלמא דדוקא באין סנדלו נוגע בה הוא דשרי דאל\"כ גומא דנקט למה לי עכ\"ל.<br><b> ואנ��</b> הדיוט לא זכיתי להבינו דנחזי אנן לדעת הראב\"ד מה הפרש יש בין נוגע בסנדלו לדבוקה הא לכאורה הכל אחד אלא ודאי ההפרש הוא דנוגע בסנדלו היינו דנוגע ואי מסיר הסנדל אינו נגרר אבתריה לא כן דבוקה בסנדלו דנגרר אבתריה ועיקרה על הסנדל נסמכת וא\"כ משו\"ה נקט הש\"ס גומא כי היכי דתיהוי נוגע ולא נסמכת על הסנדל לא כן היכא דליכא גומא דאי משים הסנדל עליה הוי דבוקה והכל אחד וא\"כ מה סיוע הוא זה להרא\"ש והטור ורבינו דפי' הכי. והרב ט\"ז סי' ע\"ו כתב אע\"ג דבעששית נמי נוגע מ\"מ סנדלו גרע כיון דהסנדל הוי מלבוש שלו עכ\"ל. פי' דבריו דמדלא חילקו בין נוגע בעששית ללא, משמע דלא שנא דלעולם שרי וכאן נראה דבנוגע אסור ולזה חילק שפיר דכאן שהוא מלבושו שלובש חשיב כגופו דמה לי על לבושו או על גופו לא כן בעששית. וראיתי להרב פר\"ח שכתב דכל זה כשסנדלו ברגלו אבל אם חלץ הסנדל מרגלו אפי' דאיכא צואה דבוקה בסנדלו פשיטא דשרי דאין לך כיסוי גדול מזה עכ\"ל. פי' דבריו דאיירי במציאות שחלץ סנדלו והניחו על הגומא ברם רגלו על סנדלו לא וההא קאמר דפשיטא דכיון דאינו לבוש הסנדל שרי וק\"ל."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכל </b>\n<b> גוף האשה ערוה וכו'.</b> נ\"ב פ' מי שמתו יעו\"ש. והרי\"ף השמיט הנך מימרות וכתב הרשב\"א על שם הראב\"ד (דא\"כ) [דאפשר] משום דאמרינן לעיל עגבות אין בהם משום ערוה וסובר הרב דכ\"ש הנך אלא שכתב הוא ז\"ל דהכא משום דמטריד ורואה ועגבות הא פרישנא דוקא בנפשיה ובאשתו ואינו רואה עכ\"ל. ולענ\"ד נראה ליישב יישובו ולא תיקשי מ\"ש עליו דלא מן השם והוא דהרי\"ף ס\"ל דכל הנך מימרות לאו ברואה איירי פי' דמסתכל בה דלזה אפי' שלא יהיה ערוה כיון דמסתכל בה מטריד ואסור אלא איירי באינו מסתכל בה ואפ\"ה אסור משום ולא יראה בך ערות דבר דאיירי קרא אפי' באינו רואה כיון דהערוה נראית לו קרי ביה ולא יראה בך ערות דבר, ועוד כיון דאילו רוצה רואה ומשום הכי אסור וכדכתבו הפוסקים היפך מרן וכמו שיבוא לקמן בס\"ד, וע\"ז אמרו האמוראים איזה דבר קרוי ערוה כדי לכלול בפסוק דולא יראה בך ערות דבר וקאי באינו מסתכל בה. ומ\"ש במתני' דחלה האשה יושבת וקוצה חלתה ערומה וכו' ומוקי לה בפניה טוחות בקרקע וכו' ברם שאר גופה מגולה ולא קרינן בה ערות דבר הרי כיון דלא מסתכל או אף דמסתכל אין חשש כי הוא גופה ונמצא דטעמא הוי משום דמסתכל בה, לא קשיא דאה\"נ דטעמא הוי משום ערוה דאינו מסתכל אסור ושאני הכא דהוא גופה ולא חשיב ערוה לגבי דידה דחשיב לה כידה ורגלה לא כן לגבי אחריני ערוה גמורה כיון דאילו רואה חומד הו\"ל כמקום התורף וא\"כ נמצא דאיירי באינו רואה וכיון דהוא ס\"ל דעגבות אין בהם משום ערוה כ\"ש הנך. וא\"ת א\"כ כד פריך בש\"ס למאי לאיסתכולי ביה וכו' אמאי לא תירצו כולה באשה אחרת הא בק\"ש ולא מסתכל בה הא בלא ק\"ש ומסתכל בה. וי\"ל באשתו ר\"ל אפי' באשתו בטפח סגי דלא נימא דוקא אשה זרה סגי טפח לאסור אבל באשתו דגס בה צריך יותר קמ\"ל אפי' באשתו כן נ\"ל. וכן צריך ליישב ג\"כ לפי מ\"ש הב\"ח סי' ע\"ה לדעת רבינו והטור דכולם שוים בין אשתו בין אשה אחרת דפחות מטפח ליכא איסורא לקרות ק\"ש כנגדה וא\"כ מ\"ש כל המסתכל וכו' היינו במכוין ליהנות מיופיה ברם באינו מכוין כלל להסתכל אלא שרואה אותה בבלי דעת זה אינו אסור אלא לק\"ש ובטפח מגולה אלו דבריו, דקשיא לדידיה ג\"כ מה שהקשיתי לפי דרכי דא\"כ לוקמא בש\"ס הא במכוין לראות הא באינו מכוין ולק\"ש וכולה באשת אחרים ולא באשתו, וצ\"ל כמ\"ש.<br><b> ובמימרא</b> דקול באשה ערוה כתב הרבינו יונה דהיינו לק\"ש ובמנגנת יעו\"ש. ומורנו הרב בס' ישרש יעקב דף צ\"ז הקשה עליו וכן לרב האי דס\"ל דקאי לק\"ש מההיא דקידושין דף ע' ועיי\"ש מ\"ש, וכן תירץ מהר\"ח עשאל בליקוטים דף ו' בתירוץ א' יעו\"ש. ואחר נשיקת ידיהם ורגליהם אשתמיטא מינייהו דברי הרשב\"א בשמעתין וז\"ל ואסור לשמוע אפי' קול דיבורה כדאמר בקידושין לשדר מר שלמא לילתא א\"ל הכי אמר שמואל קול באשה ערוה ואלא מיהו נראה דדוקא קול שאלת שלום או בהשבת שלום כי התם דאיכא קירוב דעת נמצאו דבריהם דברי הרשב\"א. והרב יד אהרן סי' ע\"ה תירץ וז\"ל דמאן דס\"ל דבק\"ש איירי הוי לא מיבעיא בלא ק\"ש דאינו טרוד בשום דבר אלא אפי' קורא ק\"ש אסור והחולקים ס\"ל דלא איירי בק\"ש דבקורא שמע שרי דטרוד בק\"ש אלא באינו קורא איירי אלו דבריו. וליתא דא\"כ כי הקשה בש\"ס למ\"ד טפח באשה ערוה וכו' מכל המסתכל וכו' אמאי מוקי לה באשתו ולק\"ש דמשמע דמשום חומרא דק\"ש הוא דחשיב ערוה באשתו ולפי דברי הרב אדרבא הו\"ל לאוקמי באשה אחרת כפשטה דמימרא דקאמר טפח באשה ערוה ואיירי בק\"ש דוקא ומשום דטריד לקרות לא החמירו בפחות מטפח אבל שלא בשעת ק\"ש כל המסתכל באצבע קטנה כאילו מסתכל בתורף משום דאינו טרוד אלא ודאי אדרבא נהפוך הוא.<br><b> גם</b> מ\"ש מהר\"ח עשאל להר' יונה דתירוץ ב' דבק\"ש איירי ובמנגנת ואפי' באשתו ברם במדבר בעסקיה אפי' שלא בשעת ק\"ש אסור באשה אחרת ובאשתו שרי אפילו בק\"ש זה תוכן דבריו. לאו מתרצתא היא דרבינו יונה לא כ\"כ וז\"ל וכן אין לו לקרות בשעה שמנגנת דקול באשה ערוה אבל וכו' או בשעה שמדברת כדרכה מותר וכו' ואשה זו שכתב קאי לכל אשה בין זרה בין אשתו ואהא סיים דאי מדברת כדרכה מותר ואפי' לק\"ש. ולענ\"ד יראה לחלק בין כשהדיבור הוא עמו לכשאינו עמו דכשהוא עמו חיישינן והוי ערוה לא כן כשאינה מדברת עמו אלא ששומע קולה אז אם קורא ק\"ש דוקא אסור וק\"ל."
+            ],
+            [
+                "<b>חוצץ </b>\n<b> בטליתו מתחת לבו וכו'.</b> נ\"ב כתב רבינו ירוחם היה יושב בתוך מגדל אחד של עצים ועשאו כמין מלבוש והוציא ראשו חוץ לחלון יברך ואם לבו רואה את הערוה אסור כן הוא בירושלמי. והקושיא היא גלויה דבירושלמי בעי לה ר' ירמיה ונשאר בתיקו ופי' הרא\"ש ז\"ל פרק הרואה דקא מספקא ליה אי לבו רואה את הערוה מותר או אסור. ומ\"ש הרב יד אהרן נר\"ו סי' ע\"ד דלא מפרש לה כהרא\"ש ז\"ל וכו' ופשיט לה להתירא לא ידעתי איך ספיקא דאיסורא דאורייתא פשיט לה להתירא. גם מ\"ש דהוא ירושלמי אחר והוא ממש תלמוד דידן א\"כ הוא אדמייתי מהירושלמי ליתי מתלמוד דידן דכך הוא דרכו.<br><b> והנראה</b> לי בזה הוא דהירושלמי איירי במגדל עצים והוא מקום גדול ולבו רואה את הערוה ולא פשיטא להו וכמ\"ש הרא\"ש, ורבינו ירוחם איירי בעשה מעצים כמין מלבוש דהיינו מגדל קטן כמו שמדוייק בדברי רי\"ו וע\"ז כתב יברך דזה פשוט משום דאין לבו רואה את הערוה, ושוב כתב דאם לבו רואה את הערוה דהיינו מגדל גדול כבעיית רבי ירמיה אסור דכל תיקו דאיסורא לחומרא, וז\"ש כך הוא בירושלמי כלומר דלא אפשיטא ולחומרא והיינו טעמא דהביא מהירושלמי כיון דבש\"ס דילן דף כ\"ד ע\"ב אפליגו תנאי בלבו רואה את הערוה והראשונים איכא מאן דפסק כת\"ק ואיכא מ\"ד כיש אומרים וא\"כ ליכא למילף מינה, ובירושלמי בעי לה ר' ירמיה שהוא בתרא ולא איפשיטא ולחומרא נמצא דלמד דינו מהירושלמי דהניחו בספיקא. ועיין להמג\"א סי' ע\"ד שהבין בעד רבינו ירוחם דפסק הבעיא לקולא והם דברים תמוהים וכי ספק דאורייתא נפשט לקולא. גם מ\"ש על הרא\"ש דאשתמיט מיניה הש\"ס דסוכה דף י' חלילה לכתוב כן על הרא\"ש אלא דלא הונח לו פירוש זה, חדא דאם כן הו\"ל לר' ירמיה לפרש דבעייתו במגדל פחות מי' אי חשיב ככלי ולא נגרר ראשו אחר גופו או חשוב כאהל וגריר. ועוד דהירושלמי בעי ג\"כ בבית יעו\"ש בפירוש ואיך נוכל לפרש כן. והרא\"ש נקט חדא ואין לבדות גירסא מלבנו כדי להקשות. גם מ\"ש לתרץ להשמטת הפוסקים ההיא דסוכה (ו)עדיין קשה דאף דקיי\"ל לבו רואה את הערוה אסור מ\"מ נפק\"מ אם הוא בכילה ולבו מכוסה בבגד אי אזיל ראשו בתר רובו או לא לענין ולא יראה בך ערות דבר.<br><b> וכתב</b> בתרומת הדשן סי' י' דדוקא בבגד אבל בידים לא הוי כיסוי. והקשה הפר\"ח סימן ע\"ד סק\"ג מההיא דפ' כל כתבי דתניא התם הרי שהיה שם כתוב על בשרו וכו' וקאמר התם לעולם וכו' משום זמנין דמשתלי ושקיל וכו' וכי היכי דחיישינן התם ה\"נ ניחוש דילמא משתלי וכו' יעו\"ש. ולענ\"ד לא קשיא דיש לחלק מהכא להתם דשאני התם דהם ב' עניינים דמה שמשים היד הוא בשביל השם והוא עושה מעשהו, אגב טירדיה ברחיצתו או בסיכתו שקיל ידיה ולאו אדעתיה, לא כן כאן דמשום ק\"ש שקורא משים ידו על לבו וכיון דקורא נמצא עסוק באותו ענין עצמו דשימת היד ודעתיה עלויה ולא שקיל."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>עד </b>\n<b> אימתי הם קטנים לענין זה וכו'.</b> כתב הב\"ח וז\"ל ועד כמה וכו' פי' שלא הגיע עדיין התינוק לי\"ב מלאים ותינוקת לי\"א מלאים וכו' יעו\"ש ואחרי המחילה הא ודאי ליתא.<br><b> ולענ\"ד</b> הכי פירושו ועד כמה הם חשובים קטנים בתינוק עד שיהיו לו י\"ב שנים מלאים וקודם שישלמו אפילו הביא סימנים חשיבי שומא ובשנת י\"ג דהיינו משהשלים י\"ב והתחיל י\"ג עד סופו שהוא תחילת י\"ד אם הביאו ב' שערות אסור בלא הפסקה ומשנת י\"ג ואילך פי' משהשלים הי\"ג והתחיל בי\"ד ואילך אפי' לא הביא ב' [שערות] אסור בלא הפסקה, וזה פשוט ממ\"ש בש\"ס ועד כמה איכא דאמרי תינוקת בת י\"א [שנה] ויום אחד ותינוק בן י\"ב [שנה] ויום אחד אידי ואידי שדיים נכונו וכו' נמצא דבזמן דצריך הסימנים לזכר הם י\"ב [שנים] שלמים מכלל דפחות מכאן אפילו בסימנים א\"צ להפסיק ומי\"ג שלמים ואילך אפי' לא הביא סימנים צריך להפסיק וק\"ל. וזו היא דעת רבינו שכתב כאן עד אימתי וכו' עד שיהא הזכר בן שנים עשר שנה ויום אחד דהיינו שלימים הא בפחות אפי' הביא סימנים ואח\"כ כתב אבל אם עדיין לא הביא ב' שערות פירוש בי\"ב [שנה] ויום אחד אינו צריך הפסק עד שיהיה בן י\"ג [שנה] ויום אחד ר\"ל שנכנס בי\"ד והוא פשוט.<br><b> ועיין</b> להמג\"א ז\"ל מה שהקשה להטור דידיה אדידיה ממ\"ש באו\"ח סי' ע\"ג למ\"ש באהע\"ז סי' כ\"א, וכן על הרא\"ש. וכן קשה לי לרבינו ממ\"ש כאן למ\"ש פכ\"א מהל' איסורי ביאה דלא כתב דין השנים אלא סתם כתב הגדילו עד שנעשו שדיים נכונו וכו' ולא כתב במה אנן קיימין אי בשיעור הצריך ב' [שערות] דהיינו בן י\"ב [שנה] ויום אחד או אם הוא הגדול דהיינו לזכר י\"ג [שנה] ויום אחד או אם הוא הסימנים לחוד בלי שנים ואפילו פחות מי\"ב [שנים], ולא ידעינן מה היה גירסתו בש\"ס שם בקדושין דף פ\"א אי גריס כהרא\"ש, ובפירוש המשניות הביא כגירסת הש\"ס שם.<br><b> והגהות</b> אשרי כתבו דהא דשרינן בבניו הקטנים אפילו בנוגעים וכו' וכתב עליו מרן בב\"י או\"ח סימן ע\"ג וז\"ל ודבר תימה הוא להתיר כולי האי וכו' עכ\"ל. וכתב הרב פר\"ח שנראה לו עיקר כמ\"ש ההגהות אשרי מדתניא בברייתא הישן וכו' ה\"ז לא יקרא ק\"ש אלא א\"כ היתה טלית מפסקת וכו' ואם קטנים מותר ובהך ברייתא לא הזכיר כלל חזרת פנים דנימא דההיתר הוא בחזרת פנים ומשמע ודאי דהכי קאמר ה\"ז לא יקרא וכו' אא\"כ מפסקת ביניהם דאז אפי' בפנים זה תוכן דבריו.<br><b> ואחר</b> נשיקת ידיו ורגליו אין משם ראיה וברייתא כולה איירי בחזרת פנים, דאי לא תימא הכי אלא כמ\"ש הרב ז\"ל א\"כ מאי מותיב בש\"ס לשמואל דאמר ואפי' אשתו מרומיא דברייתות ובשלמא לרב יוסף ניחא וכו', דלשמואל נמי ניחא דמ\"ש הברייתא אא\"כ היתה טלית מפסקת ביניהם לא תידוק דחזרת פנים לא מהני דה\"ה דמהני ומאי דנקט הברייתא האי תקנתא היינו משום דהוי מילתא דשויא לשניהם דבין בחזרת פנים בין בלתי חזרת פנים מועיל דאכולם קאי לפי מ\"ש הפר\"ח ז\"ל, אלא ודאי דס\"ל לש\"ס דהברייתא איירי בחזרת פנים דאפ\"ה הצריך הפסקת טלית ומשו\"ה קשיתיה לשמואל הברייתות. ואין להקשות דלש\"ס גופא תימה אמאי לא פירש כן הברייתות ולא תירץ לשמואל, משום דא\"כ צריך לומר דסיפא דקתני דקטנים מותר צ\"ל אפילו בלא חזרת פנים ואין זו סברא וכמו שהקשה מרן ונמצא אדרבא סברת מרן מסתייעת מכאן.<br><b> וראיתי</b> בס' לחם יהודה שתמה על מרן דלמה הוצרך לדקדק קצת לאסור ממ\"ש רבינו יונה והוא פשוט לאסור כדכתיבנא עכ\"ל, יעו\"ש מ\"ש על הגהות אשירי. ולא ידעתי איך רצה לערב דעת רבינו עם הגהות אשרי דהם חלוקים דלרבינו עגבות יש בהם משום ערוה ולהג\"א ס\"ל דאין בהם משום ערוה דפסקי כרב הונא ואף שנדחה סייעתיה מ\"מ לא נדחה הדין, ועוד דקמה סייעתא אחריתי שאמרו שם מדאמר מר זה מחזיר פניו וקורא והא איכא עגבות ואמרו מסייע לרב הונא דאמר עגבות אין בהם משום ערוה ולכן פסקי דאין בהם משום ערוה, וא\"כ קטנים עדיפי דאפי' נוגעים בערותם מותר. לא כן לרבינו דס\"ל דיש בהם משום ערוה וצריך הפסקת טלית וקטנים עדיפי דאין צריך הפסקת טלית ועגבות אין בהם משום ערוה ודוק."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מי </b>\n<b> שהיה לבו טרוד וכו' פטור מכל המצוות וכו'.</b> עיין בסוכה דף כ\"ה ע\"ב ת\"ר חתן וכו' פטורים וכו' ועיין מ\"ש רש\"י ומ\"ש הרב בית חדש סימן ל\"ח. ואחרי המחילה רבה לא ידענא מאי קא קשיא ליה דיש הפרש ביניהם דגבי אבל לאו מצוה להצטער אלא לנהוג דיני אבלות לא כן בחתן ושושביניו דמצוה לשמח חתן וכלה וכל דהוי מצוה וטריד בשביל המצוה פטור ממצוה אחרת דעד כאן לא איתמר כן להני תנאי דעוסק במצוה אינו פטור מן המצוה אלא ביכול לקיים את שניהם ברם באינו יכול ודאי דפטור דמאי חזית לדחות זו מפני זו ואה\"נ דס\"ל דהעוסק במצוה חייב במצוה וכן הבינו המאור והר\"ן בדברי רש\"י.<br><b> עוד</b> כתב הב\"ח וז\"ל ונראה לענ\"ד דלא קאי וכו' עכ\"ל. ועל הראשונים אנו מצטערים שהבינו כן בדברי רש\"י מה שאינו נראה מדבריו כמו שנראה ממ\"ש בדברי ת\"ק וכ\"כ הרב חידושי הלכות דאולי לא היה כתוב כן בדברי רש\"י שלפניהם יעו\"ש ואיך נאמר באמת דכן דעת רש\"י. ומ\"ש ליישב דברי רש\"י דבת\"ק אינו מן היישוב דכיון דק\"ש בעי כוונה אפי' שהוא פסוק אחד מ\"מ כדי לבוא לכונה צריך מקודם ביטול שמחת חתן וכלה ומה הפרש יש אם יהיה הכוונה הרבה או מעט. ועוד דאם כן יתחייב בתפילין דבזמן מועט הא מיהא יקיים המצוה ואף שמצותן כל היום הא נפטרין אנו בשעת התפילה לחוד וא\"כ בנידון זה יהיה מעט יותר ולא יפטור לגמרי וגם התפלה יתפלל קצת ואל יתפלל באורך."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>היו </b>\n<b> עסוקין וכו' נשמטין אחד אחד וכו'.</b> ועיין בב\"י סי' ע\"ב מה שכתב משם תלמידי רבינו יונה שכתבו ואומר מורי דה\"ה לתפל�� נמי נשמטין ומביא ראיה מן התוספתא ע\"כ. וז\"ל תלמידי ר' יונה ואומר מורי הרב דה\"ה לתפלה דתני בתוספתא העם העוסקים בהספד מפסיקין לק\"ש ואין מפסיקין לתפלה רבותינו הפסיקו בין לק\"ש בין לתפלה וכיון דחזינן לרבותינו דהפסיקו לשניהם הכי נקטינן ולא פליג ש\"ס שלנו אמעשה רב וכו' ע\"כ.<br><b> והנה</b> ראשונה קשה מה שהקשה אחי יפת החכם השלם שלמה בן עזרא נר\"ו דמאי ראיה מייתי מהאי תוספתא כיון דבירושלמי פ' זה הביאו הרא\"ש פ' מי שמתו אוקמוה ביום שני וא\"כ י\"ל דברייתא דידן קאי ביום ראשון ומה גם דלא נקבר עדיין לכן אין מתפללין לא כן בתוספתא דקיימא ביום שני קיל הוא ולכן חייב גם בתפלה. ועוד קשה לי דעדיין אין ההוא מעשה רב נגד ש\"ס דילן ולעולם דפי' דברייתא דוקא ולא מתפללין וההיא דרבינו איירי כשאין המת מוטל לפניהם דהכי תני בברייתא דידן נמי אין המת מוטל לפניהם קורין וכו' עומדין ומתפללים וכו' אלא דת\"ק דרבותינו לא חילקו בהכי בין המת מוטל לפניהם לאינו מוטל אבל לעולם יש לחלק בין ק\"ש לתפלה.<br><b> ובני</b> יצחק נר\"ו תירץ דס\"ל לתלמידי רבינו יונה דאף דהאי תוספתא איירי ביום שני אפ\"ה שפיר ילפינן מינה להאי דנשמטין אחד אחד אפילו ביום ראשון והוא דאעיקרא תירוצא כפי הירושלמי הלזו דמוקי ההיא תוספתא ביום שני אבל ביום ראשון אין מפסיקין וכמתני' דאם יכולין להתחיל ולגמור וכו' איך תני בהאי ברייתא דנשמטין אחד אחד וקורין ק\"ש כשהמת לפניהם מאחר דביום ראשון אין מפסיקין אלא ודאי דהא דנשמטין שוה לדין דיום שני כי היכי דביום שני כולם מפסיקין כאחד וקורין ה\"נ ביום ראשון נשמטין אחד אחד וקורין והיינו טעמא דנשמטין מפני דאינו מתבטל ההספד דאחד נשמט וקורא ובא ואח\"כ נשמט אחר וקורא ובא וכן על זה הדרך כולם עד שקוראים כולם ק\"ש ואה\"נ דאם לא הספיק האחרון להשמט ולקרות עד שעבר זמן ק\"ש אין עליו עון אשר חטא כיון שהמת לפניהם והשתא מינה למדו תלמידי הר\"י דכי היכי דגבי יום ב' דצריך להפסיק לק\"ש כמ\"ש בתוס' ועבדו רבותינו חומרא להפסיק גם לתפלה ה\"נ להאי דינא דנשמטין דכמו דצריכין להיות נשמטין לק\"ש ה\"נ לדעת רבותינו נשמטין ג\"כ לתפלה דדינן שוה. ומעתה נסתלקה ג\"כ הקושיא השניה דמדברי הירושלמי הלזו מוכח דאין הברייתא מיירי באין המת לפניהם דאם איתא כשהקשה הירושלמי מההיא דאם יכולים להתחיל ולגמור אמאי אינו מתרץ דהתוספתא מיירי כשאין המת לפניהם דאין ההספד כ\"כ צורך וכדתניא בהאי ברייתא אבל מתני' דאיירי בתנחומין דעיקר התנחומין הוא כשחוזרין מלקוברו כדמוכח במתני' משו\"ה אינן קורין אלא ודאי דמשמע ליה להירושלמי דלישנא דהעוסקין בהספד איירי במת לפניהם מסתמא דשם הוא עיקר ההספד ודוק.<br><b> והטור</b> כתב בסי' ע\"ב וז\"ל ודוקא וכו' אבל החזנים וכו' יעו\"ש. פירוש לפירושו שהם עוסקים בהספד ודוקא ביום הראשון וכו' פי' ואפילו החזנים נמי לא אמרן דפטורין אלא ביום ראשון אבל משם ואילך גם החזנים חייבים ונפקא ליה הא מהירושלמי וכמ\"ש מרן דס\"ל להטור דהעוסקין בהספד היינו בחזנים המספידים וכו'. והשתא האמת יורה דרכו דמ\"ש ברמזי' ט\"ס נפל וכצ\"ל כל העוסקין בהספד חייבים בק\"ש והחזנים הסופדים ביום שני פטורים מכאן ואילך חייבים והיינו ממש כמ\"ש כאן בטור. והשתא ניצול ממה שהקשה עליו מרן שם בב\"י דמה שהקשה א' וב' כבר תירץ הוא בסוף דבריו. ומה שהקשה בג' ועוד וכו' לא קשיא ע\"פ קדימתנו, וכן הד' וכן הה'.<br><b> אך</b> קשה מ\"ש עוד וז\"ל דפשט הירושלמי וכו' ומאחר דמתני' וכו' עד וכמ\"ש רבינו עצמו כאן וכו' עכ\"ל. ולזה יראה לענ\"ד דלדעת הטור הכי מתפרש הירושלמי דהקשה והא תנינן אם יכולין להתחיל ולגמור וכו' ומתני' בכל העם מיירי וקתני דוקא אם יכולין וכו' ואי לא אין חייבין להפסיק וכל העם פטורין וברייתא תני ברישא כל העוסקים בהספד פטורין מק\"ש ומשמע דוקא העוסקין דהם החזנים ולא השומעים ואהא משני מתני' ביום הראשון דהיינו מה שעושין אחר קבורת המת שהיה להם מקום מיוחד ובשובם מלקבור המת היו הולכים האבלים והקהל עד המקום ההוא ועומדין שם האבלים ומנחמין אותם וכמ\"ש רבינו בפי' המשנה ולכן במעשה הזה דיום ראשון הוא מילתא דשוה לכו\"ע דכולם מנחמים הם והיא מצוה דגמילות חסדים שהיא מן התורה ולכן כולם לא יפסיקו וביום השני שהוא הספד שסופדין החזנים הם דוקא פטורים וכל העם חייבין ושקלא וטריא זו היא לת\"ק ברם רבותינו דתני שם בברייתא עשו מעשה היפך הת\"ק והפסיקו גם החזנים והיינו ביום שני דעליה דידיה דת\"ק קאי, והשתא גם ביום הא' נחתינן דרגא ודוקא החזנים לא יפסיקו הא שאר העם יפסיקו ולא שנא להו בין יום ראשון לשני. והשתא הטור דפוסק כרבינו משום מעשה רב היפך פשט המשנה דנראה דכל העם פטורים שפיר כתב דכל שאר העם בין הכי ובין הכי חייבין לא כן החזנים דיש זמן דהיינו יום שלישי דחייבים ויש זמן שהוא יום שני דפטורים.<br><b> ברם</b> אחרי ההתבוננות דרך זה דחוי מכמה אנפי חדא דהא הטור כתב דין דקברו דמתני', ועוד אי מצינן למימר דרבנן פליגי אמתני' מאי חיליה דהש\"ס דמותיב ממתני' לברייתא דהיינו לרישא ולא לסיפא. ולכן נראה באופן אחר והוא כדפירש קושיית הירושלמי מרן ב\"י אלא דהתירוץ הוא דמתני' איירי ביום ראשון דוקא על דרך הראשון שכתבתי בסמוך שהוא בשורה ומנחמין את האבל וזה שייך לכל העם בכלל ואין לחלק ולכן אין מפסיקין לכולם קאי לא כן ביום שני שהוא קל מפסיקין וכרבינו ונמצא דיום ראשון כשמנחמים בשורה הוא חמור הרבה ואין הפרש בין שאר בני אדם לחזנים דכולם מנחמים הם ולא מתורת הספד הוא הפיטור ולכן בדין המנחמים בשורה לא חילק הטור והעתיק לשון המשנה דאין חילוק בין שאר העם לחזנים לא כן ביום ראשון דהיינו קודם שקברו את המת שמספידים דלאו מתורת נחמה נחתי שם י\"ל בין חזנים לשאר העם דשאר העם חייבין וחזנים פטורין לא כן ביום שני דכולן חייבין כנ\"ל."
+            ],
+            [
+                "<b>קברו </b>\n<b> וכו'.</b> ועיין השגת הראב\"ד ועיין מ\"ש עליו המגדל עוז ומ\"ש עליו מרן. ולענ\"ד קשה שאם לזה כיון הראב\"ד אין זו השגה דהא כתבו רבינו שם בסמוך בני אדם הפנימיים וכו' פטורים מק\"ש והחיצונים חייבין בק\"ש במקומם וכיון דחיצונים חייבין במקומן מינה דמ\"ש רבינו יתחיל ר\"ל הפנימיים ואולי הוא פירש אף שאין צורך ודוחק.<br><b> עוד</b> כתב מרן וז\"ל או שחוזר למ\"ש ואי לאו לא יתחילו. לענ\"ד דבריו סתומים ונראה דכוונתו דמ\"ש הראב\"ד דוקא וכו' ואי לאו לא יתחילו ר\"ל דמתני' לא קאי לכל העם הבאים מהקבר לשורה אלא לאותם הצריכים דהיינו הפנימיים אבל החיצונים יתחילו וכמ\"ש רבינו יונה דמ\"ש וכו' וס\"ל להראב\"ד דזה הוא פירוש דברי ר' יהודה ולא פליג את\"ק אלא לפרושי אתי ואין הפרש בין אחר שהגיעו לשורה לקודם שהגיעו וזה הוא כוונת ההשגה, ועל זה כתב ואין כן דעת רבינו כמו שאפרש דהיינו שהוא מפרש פנימיים ממש דהיינו רואים פני האבל דלא כהראב\"ד דפירש פנימיים ר\"ל קרובים, ונמצא דהשיג עליו בשנים חדא בפירוש פנימיים ושנית במה שלא חילק גם קודם שהגיעו לשורה ב��ן פנימיים לחיצוניים. ומה שהוצרך לומר דס\"ל להראב\"ד דלא פליגי היינו משום דאל\"כ איך פסק הראב\"ד נגד ת\"ק. אך במה שהשיג עליו דמאי שנא דקודם שהגיעו לשורה לא חילק לא הליץ מרן בעד רבינו ואולי כיון דאינם יודעים אם יהיו פנימיים או חיצוניים אינן יכולין להתחיל דבשלמא לדעת הראב\"ד דר\"ל קרובים זה ידוע מקודם ואין הפרש לא כן לפירוש רבינו ולכן במ\"ש מרן ואין כן דעת רבינו כמו שיתבאר בסמוך הליץ עליו על הכל.<br><b> ועיין</b> מ\"ש הטור וז\"ל בסי' ע\"ב העומדים וכו' שורה הפנימית וכו' ועיין מ\"ש הב\"ח שם וז\"ל משמע מלשון רבינו דשורה אחת הפנימית לבדה היא פטורה וכו' והשורות כולן חיצוניות הם אבל לשון משנתינו העומדים וכו' הפנימיים פטורין משמע ששני הפנימיים פטורים וכ\"כ הרמב\"ם והכי מוכח להדיא מפירוש רש\"י בברייתא וכו' ועיי\"ש שמכח זה הגיה לשון רבינו. ולענ\"ד אין צריך שום הגה\"ה ולא קשה דמ\"ש משנתינו הפנימיים קאי לבני אדם ולא לשורות דהכי תני העומדים בשורה דהיינו הבני אדם הפנימיים פטורים דהיינו השורה הראשונה והחיצונים חייבין דהיינו השורה השניה וכן מ\"ש רבינו הפנימיים קאי לבני אדם שכ\"כ העומדים בשורה הפנימיים וכו' אך הטור שכתב הפנימית משום דקאי לשורה שכתב שורה הפנימית וא\"כ שוה מ\"ש רבינו עם מ\"ש במתני'. אך מ\"ש רש\"י הוא היפך מכל זה והאמת דטעמו ונימוקו עמו כפי גירסת הברייתא שהיה לו שורה הרואה פנימה פטורה וכו' ומש\"ה פירש מה שפירש, והוא עצמו פירש כפירוש רבינו במקום אחר והוא ברש\"י שבהרי\"ף שכתב הברייתא כלשון הזה שורה הרואה את הפנים פטורה ופי' רש\"י שורה היקף ובחלל האבל יושב וכו' ולא פירש כמו שפירש בש\"ס סתמו כפירושו שהוא השורה הראשונה דוקא. וכ\"כ רבינו בפי' המשנה והפנימיים הם העם הרואים את האבלים ואין ביניהם אנשים אמצעיים ואשר אחריהם נקראים חיצוניים עכ\"ל. הרי כמו שפירשתי ודלא כהב\"ח למדקדק בלשון. והטור ורבינו היו גורסים בברייתא שורה הרואה את הפנים וכו' וכן העתיק מרן בב\"י וכן בהרי\"ף ודוק."
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b>\n<b> מי שהוא פטור וכו'.</b> עיין להראנ\"ח סדר טהרה רצה להשוות דעת רבינו עם התוס' דלא קיימי הם ז\"ל אלא לדורות אחרונים ולעולם דפסקו כרשב\"ג יעו\"ש. ואיני יכול להולמו דבשלמא התוס' אומרים בפירושם דקיימי לדורות אחרונים ברם הרי\"ף שהעתיק המשנה וכתב הלכה כת\"ק וכן רבינו דחיבורו הוא קיצור הש\"ס א\"א לומר דקאי לדורות אחרונים ולא קאי לדינא דמתני' וזה ידוע לכל דהם פוסקים דין הש\"ס ואי משתנה הדין מזמן לזמן כותבים דבזמננו אינו כן.<br><b> אך</b> מה שהקשה עליו הרב יד אהרן נר\"ו סי' ע' דא\"כ דקאי לדורותינו איך מחלק הר\"מ ז\"ל בין מבוהל לאינו מבוהל לא קשיא דוכי בדורות אחרונים כולם מבוהלים כדי שנאמר דאפי' מבוהל יקרא, הא אינו אלא דאינם מכוונים והם טרודים בעלמא, ברם כשהוא מבוהל מחמת מצוה אינו יכול לקרות דהוי כמזכיר שם שמים לבטלה אלא דבמבוהל שלא מחמת מצוה לא פטרו אותו דאי בעי לפכוחי פחדיה.<br><b> גם</b> מ\"ש דא\"כ איך כתב רשאי והא חייב ג\"כ דאין הפרש בין חתן לכל אדם לא קשיא דנקט רשאי לומר עליו אח\"כ דאי מבוהל אינו רשאי ואגב סיפא נקטיה וקל להבין. אך קשה מה שהקשיתי עליו שרבינו מחבר [וכותב דיני] הש\"ס בין נוהג בין אינו נוהג, ובשלמא לדרכי מרן בין מ\"ש כאן בכ\"מ דפוסק כת\"ק לפי סדר המשנה השנויה בין למ\"ש בב\"י סי' ע' דפוסק כרשב\"ג וכר' יוחנן דאמר איפוך ניחא דפוסק דין המשנה ממש, וכן נראה ממ\"ש מרן אח\"כ ד\"ה והרמב\"ם ועיי\"ש בב\"י שכתב וז\"ל ונראה שהביא רבינו דברי הרמב\"ם וכו'. וכתב הב\"ח שם וז\"ל נראה דלפי מ\"ש רבינו וכ\"ש האידנא וכו' נראה דלא מיבעיא דרשאי אלא דחייב על כן כתב רבינו דהרמב\"ם חולק על זה דהרי כתב דאינו רשאי לקרות אם הוא מבוהל א\"כ כל אדם נמי וכו' דלענין זה אין חילוק בין חתן לשאר כל אדם דטבעה ספינתו בים וכו' והא דאיתא בש\"ס וכו' עכ\"ל.<br><b> ולענ\"ד</b> לא באתי לכוונתו דראשונה קשה לי לאיזה צורך הוצרך לכתוב דה\"ה כל אדם שטבעה ספינתו בים דכל הנרצה אליו הוא למצוא לרבינו [הרמב\"ם] דפטר דלא כרבינו [הטור] דלעולם חייב. ועוד קשה מי לא מודה בדין זה דמבוהל דאסור לקרות דעד כאן לא אמרינן דבזמן הזה חתן קורא לפי שכל אדם אינו מכוין אלא דוקא כשלא היה בהול אלא טירדא בעלמא דבזמן הש\"ס אפי' היה אומר שיכול לפנות דעתו לא מהימנינן ליה ברם עכשיו מהימנינן ליה דגם כל אדם לא מכוון ודי אי אומר דמכוון לא כן בחזינן ליה שהוא מבוהל בבירור זו לא אמרה אדם מעולם שיקרא בלא כוונה וגם התוס' והר\"מ מודים לו ודוק. ופירוש דברי הר\"מ כך דאיהו פוסק כת\"ק דרשאי והיינו רשות שאומר שיכול לכוון דלא כרשב\"ג דלא נאמן אבל אם הוא מבוהל בבירור ודאי דלא יקרא. גם מה שדימה הב\"ח דה\"ה טבעה ספינתו בים שהוא טרוד ובהול דפטור, דבריו תמוהים ע\"פ דברי הר\"מ והוא האמת דכל ההיתר אינו אלא באומר יכול אני לכוון לא כן בבירור דלא מכוון אינו רשאי וזה דוקא בטרוד בדבר מצוה ברם בעלמא דאית ליה צערא הו\"ל רשות דאי בעי ליה לאפכוחי פחדיה וכמסקנא דש\"ס דחילק מרשות למצוה. ובכלל התמיה נכנס גם הרב מהר\"י הלוי סי' מ\"ו דף פ\"ז עיי\"ש וז\"ל אבל קשה לי בדברי הרמב\"ם שכתב אבל אם היה הפטור מבוהל אינו רשאי וכו' והא בש\"ס וכו' הכא טירדא דמצוה הכא טירדא דרשות הרי דברשות אפי' מבוהל יקרא ואיך כתב דמבוהל לא יקרא אלו תוכן דבריו. וכבר כתבנו דהך דינא דרבינו אינו אלא בטירדא דמצוה לא כן ברשות דאיבעי ליה לפכוחי פחדיה ואינו רשאי לפטור עצמו. ועוד קשה לי על הב\"ח במה שעשאו לרבינו חולק עם רבינו [הטור] והתוס', דמי הגיד לו דחולק הוא דעד כאן לא כתב רבינו כן אלא לפי דין המשנה כמנהגו שמעתיק דין המשנה ואז הוא דיש חילוק בין מבוהל דהיינו שהוא ברור שאינו מכוון לטרוד סתם דאומר דמכוון וכת\"ק, לא כן בדורות אחרונים דלא כל אדם מכוון אפי' אינו מבוהל והן אמת שע\"פ מ\"ש מרן בב\"י להוציא מדברי הרמב\"ם גם לזמן הזה נמצא שפיר חולק בהם, לא דרך בזה רב ב\"ח כמו שנראה מדבריו יעו\"ש. ועוד קשה עליו שאם כוונת הטור להביאו לחלוק הוה ליה לומר אבל הר\"מ וכו' כמנהגו ולכן לדרך מרן משוה אותם."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Yitzchak Yeranen/Sefer Ahavah/Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Reading the Shema/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,134 @@
+{
+    "title": "Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Reading the Shema",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yitzchak_Yeranen_on_Mishneh_Torah,_Reading_the_Shema",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>פעמיים </b>\n<b> בכל יום קוראין ק\"ש וכו'.</b> וכתב בספר המצוות מצות עשה י' היא שציונו לקרוא ק\"ש ערבית ושחרית וכו' ומינה תברא למ\"ש הלח\"מ ריש הל' תפילה עיין מ\"ש רבינו וז\"ל מצות עשה להתפלל בכל יום וכו' והקשה הוא ז\"ל דלמה לא התחיל בהל' ק\"ש מצות עשה לקרוא את שמע כמו בתפילה ותירץ וז\"ל וי\"ל כדמתרץ בספר חרדים דמצות יחוד ה' חייב אדם לייחד בכל רגע ולכך לא חשבה לאחד ממצוות עשה שבתורה עכ\"ל. והרי כתבה בפירוש לאחת ממצות עשה. ועוד קשה דמצוות אחרות כתב כלשון זה דהכא ולא שייך תירוץ זה. ועיין בחנן אלהים ריש הלכות שבת מ\"ש לחילוק זה דמשנה רבינו כפעם בפעם משם הרב דוד גרשון, ומה שכתבתי לענ\"ד בחי' להל' שבת יעו\"ש."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הקורא </b>\n<b> ק\"ש וכו'.</b> וכתב מרן ברכות דף י\"א עד וזו היא דעת רבינו עכ\"ל. ודבריו סתרי אהדדי ממ\"ש כאן למ\"ש מרן בב\"י סי' ס' על מ\"ש הטור והגאונים הכריעו וכו', שכתב כן פסקו הגאונים והרא\"ש וכו' אבל וכו' וכדברי הרי\"ף ז\"ל, הרי דהשוה לגאונים עם הרא\"ש והיינו טעמא מדכתב דעת הגאונים בסוף דבריו וכאן השוה להרא\"ש כהרי\"ף ורבינו."
+            ],
+            [
+                "<b>ברכה </b>\n<b> וכו' יוצר אור ובורא חושך.</b> ועיין בב\"י סי' נ\"ט כתב על שם מהר\"י אבוהב וז\"ל היה נראה דהחשך רע ואינו כן וכו' עכ\"ל ודבריו מתמיהים דמקרא מלא דבר הכתוב וירא אלהים את האור כי טוב ורז\"ל יחסו מעשיהם של צדיקים לטוב ושל רשעים לחשך ועוד אמרו בש\"ס אין הקב\"ה מייחד שמו על הרעה שנאמר ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה הרי דהחשך הוי רע אף שיפה בעתו ואיך כתב דלא הוי רע כיון דיפה בעתו. ולענ\"ד יראה טעם אחר דבא להורות דביד ה' להחשיך ביום כמו בלילה וכמו במצרים ולהאיר בלילה כמו בליל יציאת מצרים. ואחר זמן הרבה נדפס ספר ברכי יוסף בשיוריו סי' נ\"ט כתב דאין להקשות כמו שהקשינו דכונת מהרי\"א לומר דהכל עשה יפה בעתו עכ\"ל. ולענ\"ד קושיין כדקאי קאי."
+            ],
+            [
+                "<b>וכל </b>\n<b> שאינו אומר וכו' לא יצא ידי חובתו.</b> וכתבו מרן וז\"ל וכתבו ההגהות על שם הרמ\"ך דלא יצא ידי חובתו היינו ידי חובת ברכה זו אבל ידי חובת ק\"ש יצא וכו' עכ\"ל וכתב עליו וז\"ל אי נמי הכי קאמר אפי' אמר הברכות אלו אלא שלא התחיל אמת ויציב לא יצא ידי חובת קריאת ברכות אלו כראוי וכו' עכ\"ל. והקשה הרב יד אהרן נר\"ו [או\"ח] סי' ס\"ו וז\"ל וקשה דהרי אמרינן פרק היה קורא חייא בר רב אמר אמר אני ה' אלהיכם צ\"ל אמת לא אמר וכו' א\"צ לומר אמת וכו' והא בעי לאדכורי יציאת מצרים דאמר הכי מודים אנחנו לך וכו' ולפי דברי מרן עדיין קשה והא בעי לומר אמת וכו' אלו דבריו. וכעת אין כאן קושיא דהא אני ה' אלהיכם דנקט בש\"ס היינו פרשת ציצית כולה וכמ\"ש רש\"י שם והעולה מהש\"ס דאי אמר פרשת ציצית צ\"ל אמת ויציב ואי לא אמר פרשת ציצית גם אמת ויציב אינו חייב כי אם מודים אנחנו לך די ומרן איירי הכא בדאמר פרשת ציצית אלא דלא אמר תיבות אמת ויציב אלא השאר (מהברכות) [מהברכה] וע\"ז אמר דלא יצא ידי חובתו כראוי לפי שעיקרם נתקנו לומר שהקב\"ה אמת וכו' וכמ\"ש מרן, וטעם זה לאו לומר דאי לא אמרו לא יצא אלא דלא הוי כראוי ברם טעמא דיציאת מצרים מספיק להצריכו לברך שנית ולכן הקשו בש\"ס, והשתא אין צריך לכל מ\"ש. גם מה שהקשה להרב מנוח תראנו משם לא קשה דעד כאן לא אמרו בש\"ס דיאמר מודים אלא באינו אומר פרשת ציצית וכך היא המטבע מעיקרא ברם כשיאמר פרשת ציצית ואינו אומר אמת ויציב בשחרית ומהפך נמצא משנה מטבע שטבעו חכמים וזה פשוט."
+            ],
+            [
+                "<b>לפי </b>\n<b> שאין סדר בברכות וכו'.</b> נ\"ב עיין בטור סי' ס' ודבריו מתמיהים וכמ\"ש מרן ז\"ל, והב\"ח שם הליץ עליו וז\"ל ומשמע לרבינו דמ\"ש הרא\"ש והא דדייק לאו אדברי רב האי דסמיך ליה קאי וכו' וכתב על מרן דשארי ליה מאריה יעו\"ש. ודבריו תמוהים ועייל פילא בקופא דמחטא דהנה מ\"ש דכתב הרא\"ש וההיא דדייק וכו' וכמ\"ש התוס', לא דמי הא להא כלל דהתוס' מאחר שכתבו הירושלמי דברכות אינן מעכבות קשיא ליה מש\"ס דילן דאמר דהסדר אינו מעכב מכלל דברכות גופייהו מעכבי תירצו שפיר לחלק בין יחיד לציבור ברם הכא כל חיליה דרבינו חננאל הוא מהירושלמי וא\"כ הו\"ל [להרא\"ש] להקשות מש\"ס דילן כדי לחלק בין ציבור ליחיד ואם נאמר דסמך אמ\"ש משם רב האי דצריך לקרות מההיא דש\"ס דילן וא\"כ נמצא דש\"ס דילן קשיא לר\"ח ואהא מחלק בין יחיד וכו', חוץ דזה רחוק אל השכל זאת עוד קשה דהכי הו\"ל למימר וההיא דש\"ס דילן איירי בציבור דהא משם בא תברתיה וכ\"כ התוס' יעו\"ש, ולא לחלק במקום אשר הוא נח לו. ועוד זאת קשה מה ראה על ככה ליישב לר\"ח הש\"ס דילן ולא לרב האי הירושלמי ואם אין לו תירוץ הו\"ל להקשות עליו ולפסוק כר\"ח כמנהגו ולא להניחו בלא קושיא ומה גם דהרשב\"א כ\"כ בפירוש משם רב האי ומאחר שכן אי אפשר לשום אדם לפרש כן והטור ח\"ו לאו קטיל קני באגמא הוא. ומ\"ש דהוכרח לפרש כן הטור בדברי הרא\"ש דא\"כ למה כתב הרא\"ש ב' פירושים לא זכיתי להבינו דהא חלוקים הם הפירושים לר\"ח ברכות אינן מעכבות ואם לא אמרם יצא וכדדייק מהירושלמי, ומש\"ס דילן לא קשיא ליה כמ\"ש הרשב\"א בחידושיו תראנו משם, לא כן לרב האי ז\"ל ודעימיה דברכות מעכבות אלא דאם אמרם שלא כסדרן אינו מעכב ומוקים להירושלמי ליחיד, לא כן לר\"ח דלא קשיא ליה הירושלמי.<br><b> ועוד</b> דלפי פירושו זה נמצא הרא\"ש פוסק כר\"ח דביה סיים ויישב מאי דהיה להקשות בו ודברי רב האי הניחם כן ולא יישב לדעתו הירושלמי וכמו שיישב הטור בעדו והטור הפך את הסדר עליונים למטה ותחתונים למעלה דלר\"ח הביאו בתחילה ולא יישב לדעתו הש\"ס דילן ואח\"כ הביא דברי רב האי ויישב הירושלמי לדעתו ונמצא פוסק כרב האי היפך אביו. גם מ\"ש לתרץ לקושיית מרן אשר הוא עצמו כתב וזו ודאי קושיא היא, דבריו הם על צד הדחק שהוא כדמיון. ועוד דהירושלמי אמר ברכות אינן מעכבות ולא אמר סדר ואדרבא עליה דידיה צ\"ל שארי ליה מארי שחלק עם מרן ז\"ל. גם מ\"ש הב\"ח ז\"ל להתוס' והרא\"ש דמאי מקשה וכו' והצריך עיון, נראה לענ\"ד דקשיא להו ממאי דאמר הש\"ס שם ומאי ברכות אינן מעכבות סדר ברכות ומהאי דייקי דוקא סדר דלא קפדינן הא הברכה קפדינן והוי היפך הירושלמי ואם נאמר דהירושלמי איירי דלא מעכב לק\"ש ויצא ידי חובת ק\"ש וכמ\"ש הרב א\"כ כ\"ש דלא קפדינן הסדר דהא עיקר סידרן אקריאת שמע נתקן וכי היכי דאעיקרא אין קפידא בתקנה זו ואי לא אמרן יצא ידי חובה כ\"ש כשאמרן שלא כסדר ומדאמר סדר ברכות ש\"מ הא עיקרן מעכב ודוק ויש לדחות.<br><b> וראיתי</b> להפר\"ח ז\"ל שם כתב לתרץ לקושיית הב\"ח וז\"ל ולא קשיא מידי דבירושלמי משמע דר' בא שדחה זאת אומרת דר\"ש בן לקיש קאמר איהו גופיה אמתני' דריש פרק היה קורא זאת אומרת וכו' ומשמע דהכי קאמר אע\"ג דמההיא ליכא הוכחה הכא איכא הוכחה שאין הברכות מעכבות כלומר ושיכול לברך הברכה שיודע עכ\"ל. ואחר נשיקת ידיו ורגליו לא יישב מידי דהנה פירוש ההוא ירושלמי עלה דאמר להם הממונה הכריח הרב שדה יהושע דהכוונה היא דברכות אינן מעכבות לק\"ש דלא כפירוש ש\"ס דילן ולא איירי כלל הירושלמי בברכות עצמן אי מעכבות זו את זו או לא וא\"כ כשאמר ר' בא מהכא ליכא למילף ברם מהכא איכא למילף קאי לק\"ש אי מעכבות הברכות וקאמר דאינן מעכבות לק\"ש ויוצא ידי חובת ק\"ש בלא ברכות ברם ברכות עצמן מעכבות זו את זו כדאמר ש\"ס דילן וחזרה קושיית הב\"ח למקומה.<br><b> ומדברי</b> הרב אלו למדתי כוונת הירושלמי ולק\"מ קושיית הרב שדה יהושע דף ח' ע\"ב על התוס' והרא\"ש לדעת רב האי גאון שכתבו לחלק בין הירושלמי לש\"ס דילן דהירושלמי איירי ביחיד וש\"ס דילן בציבור והשתא הושוו ש\"ס דילן עם הירושלמי ואהא כתב ואיני מבין כן שבירושלמי לעיל על מתני' דאמר להם הממונה אמר זאת אומרת ברכות אינן מעכבות והתם איירי בציבור וכו' ונדחק הוא בדברי התוס' והרא\"ש ומוקי להירושלמי דפליג אש\"ס דילן, ותמהני טובא עליו מה ראה על ככה דחרד כל החרדה הזאת דלא קשיא מידי דהא ר' בא הוא דדחי לעיל לדאמר ריש לקיש ברכות אינן מעכבות אך מכאן למד שפיר למאי דאיירי ביה תנא דהיינו ביחיד וכדקתני היה קורא ואה\"נ דאי הוה ניחא ליה הילפותא דר\"ל ממתני' דאמר להם הממונה היה הדין יוצא אפי' בציבור משום דהוא מוכרח לומר כן דבציבור דברים אמורים ברם עכשיו דלא מצינן למילף משם אלא מהא דפרק היה קורא דאיירי ביה תנא ילפינן דהיינו ביחיד ולא בציבור ומה גם דבזה לא פליגי הירושלמי עם ש\"ס דילן וזה ברור.<br><b> והנה</b> קושיית הב\"ח היא גדולה על הרשב\"א שהוא הסכים עם רבינו חננאל דבין ביחיד בין בציבור אין מעכבות וההיא דש\"ס דסוף פ\"ק הוא דרך דחיה ולא לקושטא דמילתא יעו\"ש וכתב בסוף דבריו ומיהו לענין פירושא דירושלמי דדייק דאין ברכות מעכבות יש לי לפרש דמאי אין מעכבות להקדים לקריאתה אבל חוזר ומברך אותן לאחר מכאן וכו', והשתא לפ\"ז לא היה צ\"ל דההיא דש\"ס דילן היא דחיה דלו יהי דהוי קושטא וכדעת החולקים עם ר\"ח אפ\"ה לא קשיא ההיא דירושלמי דשם איירי דהברכות אינן מעכבות לקריאת שמע וידי חובת ק\"ש יצא וש\"ס דילן קאי לסדר הברכות כשמברך אותן, ואין לומר דקושטא דמילתא קאמר דאין זה מוסכם לכל כדי שנאמר כן ואדרבא הו\"ל לתרץ אפי' לדעת החולקים דס\"ל דהך דחיה הוא קושטא. אשר מזה נ\"ל כמ\"ש לעיל דכיון דאמרינן דחכמים לא הקפידו אי קרא ק\"ש בלא ברכות דיצא כ\"ש דלא הקפידו בסדר וגם אי קרא ראשונה יצא ידי חובתו מאותה ברכה דכל אחת ענין אחר דלא קיימי על הק\"ש כ\"כ כדי שנאמר שהם ענין אחד וראיה מאנשי משמר שלא היו מברכים כי אם אחת מהם ולכן הוצרך הרשב\"א ליישב הש\"ס דילן לר\"ח כשנאמר שהוא דרך דחיה כנ\"ל. ועיין להרשב\"א בתשובה ב' וג' מקומות ציינם החבי\"ב ז\"ל. ועיין בדברי מרן בב\"י סי' זה באורך עד מ\"ש וכן הסכימו הגאונים וכו' יעו\"ש, וכ\"כ בשו\"ע יעו\"ש ככל דברי הרשב\"א.<br><b> וראיתי</b> להרב פר\"ח שכתב עליו אחר שכתב דברי הרשב\"א וז\"ל וא\"כ מ\"ש המחבר ספר הברכות אינו מעכב מכלל דהברכות מעכבות לא קיי\"ל הכי אלא הברכות אינן מעכבות וכפשט השמועה ולזה הסכים הרשב\"א ז\"ל ע\"כ יעו\"ש. ולא זכיתי להבינו דהא כתב מרן בפירוש קרא ק\"ש בלא ברכותיה יצא וכו' וא\"כ אין לטעות ממ\"ש סדר הברכות וכו'.<br><b> עוד</b> כתב הרב הנזכר וז\"ל וכתבו התוס' וכו' דאע\"פ שלא אמר ב' לפניה וב' לאחריה יצא וכו' משמע מדבריהם דא\"צ עוד לקרות הברכות וכן נראה מדברי הרשב\"א ריש פרק מאימתי שכתב דמה שאין אנו קורין על המטה ק\"ש בברכות משום דאינן מעכבות וכן נראה מדברי הרא\"ש, ודברי תימה הם דהא ודאי צריך לקרוא הברכות ותנן בין ברכה ראשונה לשניה משיב שלום וכו' ואי להפסיק אסור כ\"ש שמעכבות ואע\"ג דאנשי משמר וכו' מ\"מ הוו פטירי לפי שהיו עסוקים בצורכי הקרבנות דלא כהרשב\"א שהניח זה בקושיא והא דאמר בירושלמי זאת אומרת וכו' נראה לי דהכי דייק דכי היכי דקרא ק\"ש בלא ברכות יצא מידי ק\"ש ה\"ה ברכות זו בלא זו יצא ע\"כ תוכן דבריו.<br><b> והנה</b> כל דבריו אלו תמוהים טובא דמה שדקדק מהתוס' אינו הכרח דלא נתעסקו בזה וי\"ל דמודו דצריך לקרות הברכות. ומה שהביא מהרשב\"א ריש מכילתין אחרי ראות כל לשונו שם נראה שאין כן דעת הרשב\"א והכי הוי פי' דבריו שם ומה שאין אנו קורין ק\"ש על המטה בברכותיה משום דאין הברכות מעכבות ר\"ל לק\"ש ואם קרא ק\"ש בלא ברכות יצא והברכות עצמן כבר קראם מבעוד יום עם ק\"ש ויצא מידי ברכות דבהא קיימא הרשב\"א והחולקים שם יעו\"ש. וזה מוכרח דהא איהו גופיה כתב בדף י\"ב על דברי הירושלמי ומיהו מדברי הירושלמי וכו' יש לי לפרש דמאי אין מעכבות להקדים לקריאתה אבל חוזר ומברך הברכות לאחר מכאן וכו' יעו\"ש, וכ\"כ מרן ב\"י משם הרשב\"א בתשובה בסימן זה וא\"כ קשה איך כתב כן וצ\"ע. ומה שהביא מדברי הרא\"ש אינו הכרח. ומ\"ש ותנן נמי בין ברכה ראשונה לשניה וכו' ואי להפסיק אסור כל שכן שמעכבות כבר הקשה הרשב\"א כן ולא מצא מקום לנוח. ועוד קשה דידיה אדידיה דאילו הוא רוצה להכריח דמעכבות זו את זו והוא מפרש הירושלמי דר\"ל דכי היכי דלא מעכבי לק\"ש כן לא מעכבי זה לזה והא אם נפרש כן קשיא מתני' דלא יפסיק ביניהם וכמ\"ש הוא ז\"ל. גם מ\"ש בפירוש הירושלמי כדי ליישב מאי דר\"ל דהברכות מיהא צ\"ל אח\"כ, לא ידעתי אמאי נדחק כן דהיה יכול לפרש בפירוש הרשב\"א דאינן מעכבות לק\"ש ויוצא ידי חובת ק\"ש אבל לא ידי חובת ברכות וצריך לברך הברכות, והן אמת דהוא לא ידע דברי הרשב\"א ברם הוא פשוט בדברי הירושלמי כיון שרוצה להכריח דצ\"ל הברכות באופן שכל דבריו תמוהים.",
+                "<b> בשחרית</b>\n<b> פתח וכו'.</b> עיין למרן ז\"ל הרחיב הביאור בזה יעו\"ש עד וכן כי אמרינן ערבית בשעת הזכרת שם ומלכות אדעתא דמעריב ערבים ושכח וסיים יוצר אור לא יצא משום דמסתמא סירכיה נקט ואזיל וחתם יוצר המאורות עכ\"ל. פירוש לפירושו דאי חתם ברוך אתה ה' המעריב ערבים יצא דהו\"ל פותח וחותם במעריב ערבים ויוצא משום דבהזכרת שם ומלכות היה אדעתא דמעריב ערבים וחתם במעריב ערבים ויוצא ומשום הכי כתב דסירכיה נקט ואזיל. והנה פירושו זה לדעת רבינו הוא כפי' רש\"י כדמותו דס\"ל דכשאמר בש\"ס אלא כדרבה בר עולא כדי להזכיר מידת יום בלילה פי' דלעולם אחר מלך העולם מיד אומר יוצר אור אלא דבשעת הזכרת שם ומלכות הוה דעתיה למימר אשר בדברו מעריב ערבים ואהא אמרינן כיון דאפי' הוה מסיים בדעתיה והיה אומר אשר בדברו מעריב ערבים היה מזכיר מידת יום מועיל ברכה זו כיון דהא מיהא חתם טוב והוי חתימה ופתיחה טובה. וזה דקדק רש\"י לפרש כן כמ\"ש ד\"ה ה\"ג וכו' וז\"ל דהא כי פתח בשחרית אדעתא דמעריב ערבים הוה דעתיה לאדכורי בה מידת היום בלילה כגון גולל אור. הרי דס\"ל לרש\"י דלקושטא דמילתא התחיל ביוצר אור וכמ\"ש מרן לדעת רבינו. ולפי שיטה זו של רש\"י הקשה הרשב\"א ז\"ל בחידושיו וז\"ל וא\"ת מאי קאמר כללו של דבר הכל הולך אחר החיתום דהא הכא לאו משום דאזלינן אחר החיתום אלא משום דפתיחתה וחתימתה הוי כתיקונה, ותירץ וז\"ל הא אמר בסמוך דלאתויי היכא דאכל תמרי וקסבר דאכל נהמא הוא דאתא כנ\"ל לפי שיטה של רש\"י ז\"ל עכ\"ל.<br><b> ודבריו</b> קשים לכאורה דאדרבא אי קאי כללו של דבר וכו' לרישא לא קשיא ואי קאי לסיפא קשיא, דאי קאי לרישא לא קשיא משום דהכי פירושו פתח במעריב ערבים דהיינו אדעתא וכו' וכיון דאפי' היה אומר מעריב ערבים היה מזכיר מידת יום וסיים דהיינו מיד אחר מה דהתחיל ביוצר אור עד סופו יצא דהכל הולך אחר החיתום ואי הוה חתים במעריב ערבים אף דהוה מזכיר בכלל מידת יום לא יצא נמצא דהכל הולך אחר החיתום דמה שחשב בשעת הזכרת שם ומלכות לומר אשר בדברו מעריב ערבים לית לן בה כיון דהא מיהא סיים כהוגן אלא אי קאי לסיפא קשיא טובא דהיכי קאמר הכל הולך אחר החיתום דהא מאי דיוצא ידי חובתו לאו משום דיוצא בדנהמא אלא משום דכשפתח אדעתא דתמרי אף דהוה מסיים הכי דיוצא בדנהמא אלא משום דכשפתח אדעתא יצא כיון דתמרי מיזן זייני ונמצא דלאו משום חיתום הוא דיצא. ועוד קשה דזו לא ראינו ולא שמענו דכשמסיים זה הכלל לא קאי לרישא אלא ודאי לרישא קאי והוי פירושא דרישא אלא דמחמת יתור אמרינן דאתא לרבות איזה דבר חידוש.<br><b> ולענ\"ד</b> נראה דגם בסיפא שפיר דמי למימר הכל הולך אחר החיתום משום דעל כרחך לא אמרינן על הכל אם אמר שהכל יצא אלא בדיעבד אם כבר אמר שיצא הברכה מפיו אבל לכתחילה צ\"ל כתיקון חז\"ל וכן בהא דתמרי אם אמר ברכת הזן יצא אלא דלכתחילה צ\"ל כתיקון חז\"ל וכאן כיון דנזכר אחר מלך העולם דהוא תמרי וצ\"ל ברכת תמרים ונמצא דאי הוה מסיים ברכתא דנהמא לא יצא דלכתחילה כל שלא אמר כתיקון חז\"ל לא יצא. והא דמהני הא דאפי' סיים בנהמא יצא אינו אלא להזכרת שם ומלכות דלאו אדעתיה לברך אדתמרי ודעתיה אנהמא בזה מועיל הא סיים בנהמא יצא דהיינו בהיותו בטעות זה דלאו אדעתיה לברך בדתמרי ברם כשהוא בדעתו שהוא תמרי צריך לברך אדתמרי וא\"כ זה שנזכר אחר מלך העולם שהוא תמרי צריך לסיים בדתמרי נמצא הכל הולך אחר החיתום."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ושיעור </b>\n<b> זה כמו עישור שעה וכו'.</b> נוסחא אחרינא כמו שעה. וכתב הב\"ח באו\"ח סי' נ\"ח וז\"ל נראה לפי גירסא זאת שהרמב\"ם בא להודיע השיעור מהתחלת היום כל זמן שהוא נקרא בשם קודם הנץ החמה עד הנץ החמה והוא כמו שעה קודם שיעלה השמש וכתב כן ע\"פ הירושלמי וכו' לפי חשבון מהלך אדם בינוני ארבעים מילין ביום שהוא י\"ב שעות זה תוכן דבריו.<br><b> והעיני</b> בשר לו יראה דכל מה שחידש בזה כדי להבין דברי רבינו למה שהקשה דאינו כ\"כ זמן מקודם הנץ החמה לאחר הנץ הוא דמתחיל הזמן הזה משיראה פני מזרח וכפי הירושלמי.<br><b> ואחר</b> נשיקת ידיו ורגליו אינו דקודם הנץ אינו משיאיר פני המזרח אלא סמוך לו להנץ וזה לחוד וזה לחוד. וראיה ממ\"ש הרא\"ש גבי ברייתות דרשב\"י דפעמים אדם קורא ק\"ש זו בצד זו ויוצא דשל יום ושל לילה ובברייתא א' כתב על מ\"ש בש\"ס לעולם לילה הוא וז\"ל פי' בלשון העולם נקרא לילה לפי שעדיין לא האיר היום וכו' וגבי ברייתא ב' כתב על מ\"ש בש\"ס לעולם יום הוא וכו' פי' בלשון העולם נקרא קודם הנץ החמה לפי שכבר האיר היום קצת וכו' ופירוש זה מוכרח מהש\"ס דקודם הנץ החמה נקרא יום ואחר עלות השחר נקרא לילה והם זמנים מחולקים וא\"כ כשכתב הר\"מ מצותה שיתחיל קודם הנץ החמה כדי וכו' עם הנץ החמה ושיעור זה כמו עישור שעה וכו' ודאי דקאי לקודם הנץ החמה עם אחר הנץ החמה דבהא קשיא ליה למרן בב\"י ובכ\"מ."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> מ\"ש מרן בכ\"מ אחר שכתב לשון הרי\"ף וכ\"כ הרא\"ש ז\"ל. הרי דהשוום לשלושה. וז\"ל הרא\"ש, והראב\"ד כתב וכו' והא דלא בעי עמידה בכל הפרשה משום דפסוק דבתריה כתיב ובלכתך בדרך אלמא דקורא במהלך עכ\"ל. ודבריו שגבו מני דאי מקרא דובלכתך בדרך מוכח דקורא במהלך הא לא קאי לקרא גופיה דוקא אלא לכולה פרשה קאי וא\"כ יהלך בה ולא יצריך כונה כי גזרת הכתוב היא. איך שיהיה מדכתב הרא\"ש באחרונה דעת הראב\"ד נראה דס\"ל כוותיה וכדכתב בב\"י סי' ס\"ג לדעת הרא\"ש ונמצא דבריו סתרי אהדדי ועיין בב\"ח."
+            ],
+            [
+                "<b>מי </b>\n<b> שהיה עוסק במלאכה מפסיק וכו'.</b> והקשה בלח\"מ ז\"ל דלמה לא מחלק רבינו בין עושין בשכרן לעושין בסעודתן כמו בהלכות תפלה ומדסתם משמע דאיירי בעושין בשכרן וא\"כ אמאי מברכין הברכות דהוי דרבנן, ותירץ דשאני התם דעיקר ק\"ש הוי דאורייתא וכו' יעו\"ש. ולעיקר הקושיא תי' הרב יד אהרן סי' ס\"ג דאין לומר כמ\"ש הלח\"מ דמסתמא איירי בעושין בשכרן דהרי בהל' תפלה חלקו וכו'. ולא ידענא מאי קאמר דהיא הנותנת דמדלא חילק סתמא עושין בשכרן משמע.<br><b> עוד</b> כתב היד אהרן נר\"ו שם דלכאורה וכו' והתם בהל' ברכות איירי באינו עוסק במלאכה וכו' אבל זה אי אפשר וכו'. וגם בזה לא ידענא מאי קאמר דאי איירי שם באינו עוסק במלאכתו יעסוק במלאכתו ויברך כמו הכא ומה הפרש יש ביניהם ולמה כאן אמרינן יעסוק ויברך ברכות דרבנן ושם לא יברך ברכות דרבנן ולא יעסוק בהם. ברם מה שתירץ לקושיית הלח\"מ הוא אמת ויציב וכיונתי לדעתו. ועיין בס' לחם יהודה ז\"ל מ\"ש על דברי הלח\"מ ודבריו תמוהים.<br><b> וראיתי</b> להפר\"ח סי' ס\"ג כתב וז\"ל מדברי הר\"מ פ\"ב דלא חילק באומנים בעושין בשכרן לעושין בסעודתן משמע דעכ\"פ מברכין לפניה ולאחריה ומשמע דבברכות דרבנן עוסק במלאכתו וקורא ולא משמע הכי בפרק היה קורא גבי פועלים וכו'. ולא ידעתי אמאי לא הביא מרבינו עצמו שכתב דהפועלים לא יברכו המוציא. ואם איתא דעוסק במלאכתו וקורא הברכה יעסוק ויברך אלא ודאי בדרבנן לא יעסוק וק\"ל."
+            ],
+            [
+                "<b>היה </b>\n<b> עוסק בצרכי רבים וכו'.</b> וכתב מרן נראה לי שלמד כן מדאקשינן בש\"ס אהא דתנן מפסיק וכו' עד נראה דסובר דהירושלמי איירי לענין תפלה וכו' זה תוכן דבריו. ולענ\"ד י\"ל דס\"ל לרבינו דהירושלמי איירי לענין ק\"ש ג\"כ אלא דהירושלמי רוח אחרת אתו דס\"ל דעוסק בדברי תורה אינו פוסק לק\"ש הביאו בעל המאור בשבת בסוגיין וגם התוס' במו\"ק דף ט' גבי מאי דדריש התם וכל חפציך לא ישוו בה יעו\"ש, נמצא דלהירושמי שוין עוסק בדברי תורה עם עוסק בצרכי צבור ואינו פוסק ולכן השוום ברם רבינו ז\"ל פסק כש\"ס דילן דאמרו בפירוש העוסק בד\"ת פוסק וקורא ברם בתפלה הש\"ס דידן נקט כלשון הירושלמי עוסק בצרכי צבור כעוסק בד\"ת ואינו פוסק לתפלה.<br><b> ובדברי</b> הירושלמי אלו תמה הראנ\"ח ז\"ל סדר צו וז\"ל אלא שלפ\"ז יקשה ממה שסובר בש\"ס פ' במה מדליקין על רשב\"י ובנו דטשו למערה בעידן צלותא לבשי ומצלי וכו' והא רשב\"י וחבריו פטורים מתפלה, והתוס' נתעוררו על זה ותירצו דקאי לק\"ש, והנה זה יכוון לתלמוד דידן דרשב\"י וחבריו פוסקים לק\"ש ברם להירושלמי דאינו פוסק מה יענו זה תוכן דבריו. ולענ\"ד י\"ל דהירושלמי ס\"ל דמ\"ש בעידן צלותא לבשי ומצלי אינו ר\"ל כד מטי עידן צלותא דודאי לית להו עידן ועידנין דכל זמן פטורים אלא הכונה דודאי דבאותם (ב') [שנים] שהיו במערה לא יבצר מלהפסיק תלמודם ואז היא עידן צלותא ועד כאן לא אמרן דפטורים אלא כשבאים להפסיק לכתחילה כדי ללמוד ברם אם בלאו הכי פסקו לאיזה סיבה לא מצינו שיתחילו ללמוד ולא ליצלו כיון דכל העולם עסוקים בה והוו מצלי וזהו שאמרו בעידן צלותא ר\"ל בעידנא דהוו מצלי הוו לבשי לא כן כשהיו עסוקים בתורה דלא הוו לבשי. ומ\"ש התוס' מהש\"ס דאמר כד מטי עידן צלותא אינו לשון הש\"ס אלא לשון דידהו למה שהבינו הם כפשט לשון הש\"ס דבעידן ר\"ל כד אתי זמן תפלה. וסימנין מצאתי לחילוק זה ממאי דאמרינן בסוף ר\"ה שאני רב יהודה דמשלושים לשלושים הוה מצלי ופי' רש\"י שהיה מחזר הש\"ס בכל שלושים, ואין ספק שתורתו אומנותו ומשו\"ה לא היה פוסק ובסוף כל שלושים הוה מצלי כיון שלא התחיל.<br><b> והלח\"מ</b> ז\"ל ג\"כ הסכים דעתו לדברי מרן אלו שבכ\"מ, שאז לא היה לו ספר כ\"מ, שכתב דלמד כן מההיא דעיבור שנה אלא שכתב אבל אין זה מספיק דדילמא שאני התם מטעם דלא יתקלקלו המועדות אבל שאר צרכי רבים מנין, וע\"ז תירץ וז\"ל ונראה דלמד כן מטעם דכל עוסק במצוה פטור מן המצוה עכ\"ל. פי' ונמצא דלאו דוקא עיבור שנה ונקטיה משום מעשה שהיה.<br><b> ובדברי</b> מרן ב\"י אין להקשות דידיה אדידיה דכאן כתב דהך ירושלמי מפרש לה הרמב\"ם [אף] לק\"ש ובסי' צ\"ג על מ\"ש בטור או\"ח וי\"מ וכו' כדי להתפלל כתב כן נראה מדברי הרמב\"ם וכו', דמ\"ש שם בהל' תפלה לאו לאפוקי ק\"ש אתא אלא כלפי מ\"ש הטור דפירוש הירושלמי הוא לענין לעמוד מתוכו להתפלל וע\"ז כתב וי\"מ וכו' כתב הוא וכן נראה מדברי הרמב\"ם דמפרשה לענין הפסקה, והביא ההיא דפ\"ו מהל' תפלה שהוא ברור הנראה אליו ברם ס\"ל דגם לק\"ש מפרשו אלא דאין עסק לו בזה כאן."
+            ],
+            [
+                "<b>היה </b>\n<b> עוסק באכילה וכו'.</b> עיין מ\"ש מרן וסיים וז\"ל ואי קשיא דההיא דשבת דאין מפסיקין לתפלה וכו' עד סוף הלשון ותהי בה החכם בני יצחק יצ\"ו דא\"כ דתחילה דמתני' דקתני ואם התחילו אין מפסיקין איירי בין בק\"ש בין בתפלה ובדאיכא שהות ביום וסיפא דקתני מפסיקין לק\"ש ואין מפסיקין לתפלה איירי בדברי תורה א\"כ מאי מקשה הש\"ס מהך מתני' דקתני מפסיקין לק\"ש ואין מפסיקין לתפלה לברייתא דקתני כשם שאין מפסיקין לתפלה כך אין מפסיקין לק\"ש והוצרך לאוקמי הברייתא בעיבור שנה ומאי קושיא הא מתני' דקתני דמפסיקין לק\"ש הוא דוקא בד\"ת אבל בשאר דברים שוה לתפלה והברייתא לא איירי בד\"ת. ועיין מ\"ש הלח\"מ בדברי רבינו ותוכן דבריו הוא דיוצא מהש\"ס מכח קושיית התוס' ז\"ל דבדאורייתא מצוה להפסיק אף דאיכא שהות הגם דאינו מן הדין ודרבנן דוקא היכא דליכא שהות מפסיקין הא איכא שהות אין מפסיקין כלומר אפי' מצוה לא הוי וכו'. ולא יכולתי להלום דבריו דהא מאי דקשיא ליה לדברי מרן דאם כדבריו הו\"ל לחלק בין התחיל קודם דמטא זימניה דהיינו זמן חיוביה להתחיל אח\"כ גם לו קשה דלדידיה קאמר דבפ\"ו מהל' תפלה סתם ולא חילק בין איכא שהות לליכא, ואי סמך שם על מ\"ש יגמור ואח\"כ יתפלל גם לדרך מרן נימא סמך על מ\"ש והגיע זמן ק\"ש מכלל דהתחיל בהיתר ויש לחלק."
+            ],
+            [
+                "<b>מי </b>\n<b> שירד לטבול וכו'.</b> והקשה הלח\"מ לדעת רבינו חננאל דפי' גומרים הוא קוראין על דרך גמרא גמור וכו' איך יתיישב לו הך מתני' דאוקמוה בש\"ס כותיקין. וכן הקשה (הלחם חמודות) [במעדני יו\"ט] פ\"א ותירץ וז\"ל אי נמי י\"ל דר\"ח לא גריס ולקרות וכן בתוס' יומא דף ל\"ז כתבו המשנה ולא כתבו ולקרות (וכו'). ברם לא ניתן ליאמר דא\"כ היאך מכריחין מהך מתניתין דהקריאה היא עם הנץ החמה דהיינו הגמר יעו\"ש. ואולי י\"ל דממשמעות הוא דנראה לו הכי ואה\"נ דיש לדחות דאי לא תימא הכי עיקר הסיוע דלגו הא ודאי תימה. אמנם מ\"ש עליו הרב יד אהרן נר\"ו לגירסא זו דא\"כ מאי מקשה בש\"ס וכו' לא ידענא מאי קאמר דאי איתא דיכול לקרות כר' יהושע עד שלש שעות אמאי יתכסה ויקרא יעלה ויקרא דעוד היום גדול. ומה שהמציא גירסא מדנפשיה אין כח בידינו להמציא גירסא חדשה אא\"כ מצאנוה בספר האחד."
+            ],
+            [
+                "<b>הקורא </b>\n<b> ק\"ש לא ירמוז וכו'.</b> וכתב מרן ז\"ל ופשיטא דלא אמרינן אלא לכתחילה אבל ידי חובה מיהא יוצא עכ\"ל. והיינו ממ\"ש עליו הכתוב אומר ולא אותי קראת יעקב כלומר שהוא תלונה ולא שלא יצא ידי חובה עיי\"ש משם הר\"ר מנוח, אי נמי בפרק שני איסור הוא דליכא אבל מגונה הוא עכ\"ל. כצ\"ל והוא ברור, ומדברי רבינו אלו מפורש יוצא למ\"ש בתוך דבריו וז\"ל מי שהיה עוסק במלאכה מפסיק עד שיקרא פרק ראשון וכו' היינו לכתחילה אבל בדיעבד יצא דהא מדין דלא ירמוז אנו למדין זה. ואף שלא כתב ואי קרא יצא אין קפידא בזה דאדרבא מדלא כתב ואי קרא לא יצא דומיא דכתב ריש פ\"ב הקורא את שמע וכו' יעו\"ש למדינן דאי קרא יצא וזה פשוט."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>קראה </b>\n<b> מתנמנם וכו'. </b> ויש לדקדק דכיון דכתבי האי דינא מה צורך למ\"ש הל' ג' היה ישן מצערין אותו עד שקרא פס' ראשון מכאן ואילך אין מצערין אותו דהא הכל אחד, ומה גם דבלשון דהל' ג' איכא למיטעי ביה. ונראה לומר דכה\"ג קמ\"ל דלא תימא דאי יצא בקראה מתנמנם היינו בדיעבד אם כבר קראה ברם לכתחילה דלא מצערינן ליה היכא כתיבה קמ\"ל דלא מצערינן ליה וק\"ל.<br><b> וראיתי</b> להרב ראשון לציון בחי' ברכות דף ג' ע\"ד שחלק על מרן ושלט בעצמו דלא כמרן אלא דמ\"ש רבינו דלא מצערינן ליה היינו אפילו אינו קורא כלל חוץ מפס' ראשון אלא דאי נעור אח\"כ חייב לקראה ומ\"ש לקמן דאי קראה מתנמנם יצא היינו דאין צריך לקרות אח\"כ יעו\"ש. ודבריו תמוהים טובא וכי דבר שמחוייב בה אמרינן דלא מצערינן ליה הא אם לא יעור משנתו איך יאבד המצוה אלא מעתה אי חזינן לאדם דמאבד מצוה מפני השינה שבקינן ליה ובשלמא אי אפילו יהיה נעור נפטר כמ\"ש מרן מטעם דהרי הוא קורא אלא דמתנמנם ניחא דלא מצערינן ליה דיצא ידי חובה בפסוק ראשון דכיון שהיה ער והשאר קראה מתנמנם ולא מאבד מצוה מכל וכל ברם לדעת הרב הנזכר אתמהא."
+            ],
+            [
+                "<b>נעלם </b>\n<b> ממנו וכו' חוזר לפרשה ראשונה שהיא ואהבת.</b> ועיין למרן מה שנדחק לפי דברי רבינו באומרו דעד ואהבת הוי פרשה ראשונה. ועיין בהרב ראשון לציון על דברי מרן. ועיין להלח\"מ מ\"ש לקושיין ותוכן דבריו דכיון דפרשה ראשונה בעי כונה דלא ליהוי כעראי וזה אינו זוכר איזו השלים נמצא שלא כיון לבו לכן יחזור לפרשה ראשונה, והקשה עליו הרב הנזכר דאי מהאי טעמא נגע בה א\"צ לחזור אלא לכתחילה צריך ליזהר. ולענ\"ד י\"ל דעד כאן לא אמרינן דלא יחזור אלא כשקרא כל הק\"ש בשלימות דאז לא מטרחינן ליה לחזור ברם כשיש לו לקרוא הפרשיות אחרות ובידוע דלא כיון בראשונה יחזור ויקרא מתחילת ק\"ש והיא סברא נכונה וכלכתחילה דמי.<br><b> ברם</b> מ\"ש הלח\"מ מהרשב\"א אחר נשיקת ידיו ורגליו תמהני עליו היכן ראה בהרשב\"א כן לא כתב אלא דפס' ראשון בעי כוונה מדאורייתא אבל פרשה ראשונה לא כתב כלום והיה לו להביא לרבינו והרא\"ש דכתבו כן בפירוש דפרשה ראשונה צריך לכוון דלא ליחזי כעראי. גם מ\"ש למה שאין מתחיל פסוק ��מע הוא דוחק גדול. ולדידי לק\"מ דלפי דבריו החזרת פרשה ראשונה מואהבת היינו משום שלא כיון ופסוק אחד מאחר שכיוון מה צורך לחזור דכיון שיודע שקרא כדינו אין צריך לחזור ובהא איירי רבינו והיינו טעמא דזוכר מפסוק אחד יותר מכח שמוזהר לקבל עליו עול מלכות שמים יהיב דעתיה, דאין לומר דס\"ל להלח\"מ דגם מפסוק ראשון אינו זוכר דא\"כ חייב לחזור ולא יצא."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בית </b>\n<b> הכסא החדש וכו'.</b> וכתב מרן וז\"ל ועוד יש הכרח מדיני הזמנות שכתב רבינו בסמוך דאי איתא וכו' א\"כ בטלו דיני הזמנות הללו ע\"כ. ודבריו באו בקיצור דהכריח הדין ממ\"ש בסמוך, ערביך ערבא צריך ולא יפסוק לקמן דיני הזמנות. אלא נראה כוונתו דאתמר בנדרים יש זימון או לא ואת\"ל וכו' יש יד או לא, וכיון שדרכו לפסוק כאת\"ל א\"כ מוכרחים דיני הזמנה ומשו\"ה הכריח מדיני הזמנות שפסקם רבינו בסמוך. אך קשה דסותר עצמו למאי דס\"ל לדעת רבינו בב\"י אהע\"ז [סי' קכב] ובכ\"מ הל' מתנות עניים פ\"ב (ה\"ד) [הל' י\"ג] דכתב דמאי דפוסק רבינו כאת\"ל הוא דוקא באת\"ל מפורש אבל באינו מפורש לא הוי הלכתא דלאו פשיטותא היא יעו\"ש.<br><b> והלח\"מ</b> פ\"ב דגירושין [ה\"ט] חולק בזה וסובר דאפילו באינו מפורש הויא פשיטותא והוי הלכתא (וכן) [וכאן] כתב ג\"כ דפסק כאת\"ל. וגם עליו התמיהה קיימת דאילו התם החליט המאמר דעד כאן לא אמר דכשהאת\"ל אפי' שאינו מפורש דהויא פשיטותא אלא דוקא כשהם ב' בעיינים ולא בבעיין אחד וכאן הוא בעיין אחד ואפ\"ה כתב לדעת רבינו דפוסק כאת\"ל וצריך להתיישב בזה. ועיין בחידושיי פ\"ח דגירושין."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>נתן </b>\n<b> רביעית מים וכו'. </b> עיין להפר\"ח סי' ע\"ז שהכריח כרבינו והרא\"ש מדברי הירושלמי דאמר רביעית לתוך רביעית יעו\"ש. ואחר נשיקת ידיו ורגליו אין משם ראיה דהירושלמי מחמיר יותר דאפי' בפעם אחת אם השתין יותר מרביעית צריך יותר מים וכמו שנראה מדברי הר\"ב שדה יהושע שם שכתב וז\"ל אך הרמב\"ם כתב וכו' ואולי פוסק כרב נחמן מחמת דיוצא דינו מכ\"ש מהירושלמי לאפוקי מהרשב\"א אבל קשה עליו מ\"ש לפסוק כר' זכאי לפי פי' רב נחמן אחר שעשה מעשה רב יוסף ולא מצינו לשום מהגדולים דפסק דלא כוותיה ומה מצא מחדש לסמוך על רב נחמן."
+            ],
+            [
+                "<b>היתה </b>\n<b> צואה בגומא וכו'. </b> והשיגו הר\"א יעו\"ש. וכתב המגדל עוז א\"כ היה לו לומר יכולה להדבק או דבקה או עולה אלא דבוקה משמע שנוגעת וכו' יעו\"ש. והנה מ\"ש יכולה להדבק אינו מובן. גם מ\"ש או דבקה כלפי לייא דאי הוה אמר הכי משתמע שפיר כמ\"ש רבינו דקאי לגומא וכן אם היה כותב עולה ג\"כ דקאי לדלעיל. והנה גירסת ש\"ס דילן הכי צואה דבוקה בסנדלו וכו' וכפי זה שפיר מוכח כהראב\"ד והוא מילתא באנפי נפשא דאי כפירוש רבינו הו\"ל למימר דבוקה בסנדלו ולא צואה דעל עובדא דלעיל קאי ברם לא ראיתי לשום פוסק שהעתיק כן אלא דבוקה בסנדלו לחוד. ומשם הר' מנוח כתב מרן להליץ בעד רבינו וז\"ל מדנקט רבא צואה בגומא אלמא דדוקא באין סנדלו נוגע בה הוא דשרי דאל\"כ גומא דנקט למה לי עכ\"ל.<br><b> ואני</b> הדיוט לא זכיתי להבינו דנחזי אנן לדעת הראב\"ד מה הפרש יש בין נוגע בסנדלו לדבוקה הא לכאורה הכל אחד אלא ודאי ההפרש הוא דנוגע בסנדלו היינו דנוגע ואי מסיר הסנדל אינו נגרר אבתריה לא כן דבוקה בסנדלו דנגרר אבתריה ועיקרה על הסנדל נסמכת וא\"כ משו\"ה נקט הש\"ס גומא כי היכי דתיהוי נוגע ולא נסמכת על הסנדל לא כן היכא דליכא גומא דאי משים הסנדל עליה הוי דבוקה והכל אחד וא\"כ מה סיוע הוא זה להרא\"ש והטור ורבינו דפי' הכי. והרב ט\"ז סי' ע\"ו כתב אע\"ג דבעששית נמי נוגע מ\"מ סנדלו גרע כיון דהסנדל הוי מלבוש שלו עכ\"ל. פי' דבריו דמדלא חילקו בין נוגע בעששית ללא, משמע דלא שנא דלעולם שרי וכאן נראה דבנוגע אסור ולזה חילק שפיר דכאן שהוא מלבושו שלובש חשיב כגופו דמה לי על לבושו או על גופו לא כן בעששית. וראיתי להרב פר\"ח שכתב דכל זה כשסנדלו ברגלו אבל אם חלץ הסנדל מרגלו אפי' דאיכא צואה דבוקה בסנדלו פשיטא דשרי דאין לך כיסוי גדול מזה עכ\"ל. פי' דבריו דאיירי במציאות שחלץ סנדלו והניחו על הגומא ברם רגלו על סנדלו לא וההא קאמר דפשיטא דכיון דאינו לבוש הסנדל שרי וק\"ל."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכל </b>\n<b> גוף האשה ערוה וכו'.</b> נ\"ב פ' מי שמתו יעו\"ש. והרי\"ף השמיט הנך מימרות וכתב הרשב\"א על שם הראב\"ד (דא\"כ) [דאפשר] משום דאמרינן לעיל עגבות אין בהם משום ערוה וסובר הרב דכ\"ש הנך אלא שכתב הוא ז\"ל דהכא משום דמטריד ורואה ועגבות הא פרישנא דוקא בנפשיה ובאשתו ואינו רואה עכ\"ל. ולענ\"ד נראה ליישב יישובו ולא תיקשי מ\"ש עליו דלא מן השם והוא דהרי\"ף ס\"ל דכל הנך מימרות לאו ברואה איירי פי' דמסתכל בה דלזה אפי' שלא יהיה ערוה כיון דמסתכל בה מטריד ואסור אלא איירי באינו מסתכל בה ואפ\"ה אסור משום ולא יראה בך ערות דבר דאיירי קרא אפי' באינו רואה כיון דהערוה נראית לו קרי ביה ולא יראה בך ערות דבר, ועוד כיון דאילו רוצה רואה ומשום הכי אסור וכדכתבו הפוסקים היפך מרן וכמו שיבוא לקמן בס\"ד, וע\"ז אמרו האמוראים איזה דבר קרוי ערוה כדי לכלול בפסוק דולא יראה בך ערות דבר וקאי באינו מסתכל בה. ומ\"ש במתני' דחלה האשה יושבת וקוצה חלתה ערומה וכו' ומוקי לה בפניה טוחות בקרקע וכו' ברם שאר גופה מגולה ולא קרינן בה ערות דבר הרי כיון דלא מסתכל או אף דמסתכל אין חשש כי הוא גופה ונמצא דטעמא הוי משום דמסתכל בה, לא קשיא דאה\"נ דטעמא הוי משום ערוה דאינו מסתכל אסור ושאני הכא דהוא גופה ולא חשיב ערוה לגבי דידה דחשיב לה כידה ורגלה לא כן לגבי אחריני ערוה גמורה כיון דאילו רואה חומד הו\"ל כמקום התורף וא\"כ נמצא דאיירי באינו רואה וכיון דהוא ס\"ל דעגבות אין בהם משום ערוה כ\"ש הנך. וא\"ת א\"כ כד פריך בש\"ס למאי לאיסתכולי ביה וכו' אמאי לא תירצו כולה באשה אחרת הא בק\"ש ולא מסתכל בה הא בלא ק\"ש ומסתכל בה. וי\"ל באשתו ר\"ל אפי' באשתו בטפח סגי דלא נימא דוקא אשה זרה סגי טפח לאסור אבל באשתו דגס בה צריך יותר קמ\"ל אפי' באשתו כן נ\"ל. וכן צריך ליישב ג\"כ לפי מ\"ש הב\"ח סי' ע\"ה לדעת רבינו והטור דכולם שוים בין אשתו בין אשה אחרת דפחות מטפח ליכא איסורא לקרות ק\"ש כנגדה וא\"כ מ\"ש כל המסתכל וכו' היינו במכוין ליהנות מיופיה ברם באינו מכוין כלל להסתכל אלא שרואה אותה בבלי דעת זה אינו אסור אלא לק\"ש ובטפח מגולה אלו דבריו, דקשיא לדידיה ג\"כ מה שהקשיתי לפי דרכי דא\"כ לוקמא בש\"ס הא במכוין לראות הא באינו מכוין ולק\"ש וכולה באשת אחרים ולא באשתו, וצ\"ל כמ\"ש.<br><b> ובמימרא</b> דקול באשה ערוה כתב הרבינו יונה דהיינו לק\"ש ובמנגנת יעו\"ש. ומורנו הרב בס' ישרש יעקב דף צ\"ז הקשה עליו וכן לרב האי דס\"ל דקאי לק\"ש מההיא דקידושין דף ע' ועיי\"ש מ\"ש, וכן תירץ מהר\"ח עשאל בליקוטים דף ו' בתירוץ א' יעו\"ש. ואחר נשיקת ידיהם ורגליהם אשתמיטא מינייהו דברי הרשב\"א בשמעתין וז\"ל ואסור לשמוע אפי' קול דיבורה כדאמר בקידושין לשדר מר שלמא לילתא א\"ל הכי אמר שמואל קול באשה ערוה ואלא מיהו נראה דדוקא קול שאלת שלום או בהשבת שלום כי התם דאיכא קירוב דעת נמצאו דבריהם דברי הרשב\"א. והרב יד אהרן סי' ע\"ה תירץ וז\"ל דמאן דס\"ל דבק\"ש איירי הוי לא מיבעיא בלא ק\"ש דאינו טרוד בשום דבר אלא אפי' קורא ק\"ש אסור והחולקים ס\"ל דלא איירי בק\"ש דבקורא שמע שרי דטרוד בק\"ש אלא באינו קורא איירי אלו דבריו. וליתא דא\"כ כי הקשה בש\"ס למ\"ד טפח באשה ערוה וכו' מכל המסתכל וכו' אמאי מוקי לה באשתו ולק\"ש דמשמע דמשום חומרא דק\"ש הוא דחשיב ערוה באשתו ולפי דברי הרב אדרבא הו\"ל לאוקמי באשה אחרת כפשטה דמימרא דקאמר טפח באשה ערוה ואיירי בק\"ש דוקא ומשום דטריד לקרות לא החמירו בפחות מטפח אבל שלא בשעת ק\"ש כל המסתכל באצבע קטנה כאילו מסתכל בתורף משום דאינו טרוד אלא ודאי אדרבא נהפוך הוא.<br><b> גם</b> מ\"ש מהר\"ח עשאל להר' יונה דתירוץ ב' דבק\"ש איירי ובמנגנת ואפי' באשתו ברם במדבר בעסקיה אפי' שלא בשעת ק\"ש אסור באשה אחרת ובאשתו שרי אפילו בק\"ש זה תוכן דבריו. לאו מתרצתא היא דרבינו יונה לא כ\"כ וז\"ל וכן אין לו לקרות בשעה שמנגנת דקול באשה ערוה אבל וכו' או בשעה שמדברת כדרכה מותר וכו' ואשה זו שכתב קאי לכל אשה בין זרה בין אשתו ואהא סיים דאי מדברת כדרכה מותר ואפי' לק\"ש. ולענ\"ד יראה לחלק בין כשהדיבור הוא עמו לכשאינו עמו דכשהוא עמו חיישינן והוי ערוה לא כן כשאינה מדברת עמו אלא ששומע קולה אז אם קורא ק\"ש דוקא אסור וק\"ל."
+            ],
+            [
+                "<b>חוצץ </b>\n<b> בטליתו מתחת לבו וכו'.</b> נ\"ב כתב רבינו ירוחם היה יושב בתוך מגדל אחד של עצים ועשאו כמין מלבוש והוציא ראשו חוץ לחלון יברך ואם לבו רואה את הערוה אסור כן הוא בירושלמי. והקושיא היא גלויה דבירושלמי בעי לה ר' ירמיה ונשאר בתיקו ופי' הרא\"ש ז\"ל פרק הרואה דקא מספקא ליה אי לבו רואה את הערוה מותר או אסור. ומ\"ש הרב יד אהרן נר\"ו סי' ע\"ד דלא מפרש לה כהרא\"ש ז\"ל וכו' ופשיט לה להתירא לא ידעתי איך ספיקא דאיסורא דאורייתא פשיט לה להתירא. גם מ\"ש דהוא ירושלמי אחר והוא ממש תלמוד דידן א\"כ הוא אדמייתי מהירושלמי ליתי מתלמוד דידן דכך הוא דרכו.<br><b> והנראה</b> לי בזה הוא דהירושלמי איירי במגדל עצים והוא מקום גדול ולבו רואה את הערוה ולא פשיטא להו וכמ\"ש הרא\"ש, ורבינו ירוחם איירי בעשה מעצים כמין מלבוש דהיינו מגדל קטן כמו שמדוייק בדברי רי\"ו וע\"ז כתב יברך דזה פשוט משום דאין לבו רואה את הערוה, ושוב כתב דאם לבו רואה את הערוה דהיינו מגדל גדול כבעיית רבי ירמיה אסור דכל תיקו דאיסורא לחומרא, וז\"ש כך הוא בירושלמי כלומר דלא אפשיטא ולחומרא והיינו טעמא דהביא מהירושלמי כיון דבש\"ס דילן דף כ\"ד ע\"ב אפליגו תנאי בלבו רואה את הערוה והראשונים איכא מאן דפסק כת\"ק ואיכא מ\"ד כיש אומרים וא\"כ ליכא למילף מינה, ובירושלמי בעי לה ר' ירמיה שהוא בתרא ולא איפשיטא ולחומרא נמצא דלמד דינו מהירושלמי דהניחו בספיקא. ועיין להמג\"א סי' ע\"ד שהבין בעד רבינו ירוחם דפסק הבעיא לקולא והם דברים תמוהים וכי ספק דאורייתא נפשט לקולא. גם מ\"ש על הרא\"ש דאשתמיט מיניה הש\"ס דסוכה דף י' חלילה לכתוב כן על הרא\"ש אלא דלא הונח לו פירוש זה, חדא דאם כן הו\"ל לר' ירמיה לפרש דבעייתו במגדל פחות מי' אי חשיב ככלי ולא נגרר ראשו אחר גופו או חשוב כאהל וגריר. ועוד דהירושלמי בעי ג\"כ בבית יעו\"ש בפירוש ואיך נוכל לפרש כן. והרא\"ש נקט חדא ואין לבדות גירסא מלבנו כדי להקשות. גם מ\"ש לתרץ להשמטת הפוסקים ההיא דסוכה (ו)עדיין קשה דאף דקיי\"ל לבו רואה את הערוה אסור מ\"מ נפק\"מ אם הוא בכילה ולבו מכוסה בבגד אי אזיל ראשו בתר רובו או לא לענין ולא יראה בך ערות דבר.<br><b> וכתב</b> בתרומת הדשן סי' י' דדוקא בבגד אבל בידים לא הוי כיסוי. והקשה הפר\"ח סימן ע\"ד סק\"ג מההיא דפ' כל כתבי דתניא התם הרי שהיה שם כתוב על בשרו וכו' וקאמר התם לעולם וכו' משום זמנין דמשתלי ושקיל וכו' וכי היכי דחיישינן התם ה\"נ ניחוש דילמא משתלי וכו' יעו\"ש. ולענ\"ד לא קשיא דיש לחלק מהכא להתם דשאני התם דהם ב' עניינים דמה שמשים היד הוא בשביל השם והוא עושה מעשהו, אגב טירדיה ברחיצתו או בסיכתו שקיל ידיה ולאו אדעתיה, לא כן כאן דמשום ק\"ש שקורא משים ידו על לבו וכיון דקורא נמצא עסוק באותו ענין עצמו דשימת היד ודעתיה עלויה ולא שקיל."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>עד </b>\n<b> אימתי הם קטנים לענין זה וכו'.</b> כתב הב\"ח וז\"ל ועד כמה וכו' פי' שלא הגיע עדיין התינוק לי\"ב מלאים ותינוקת לי\"א מלאים וכו' יעו\"ש ואחרי המחילה הא ודאי ליתא.<br><b> ולענ\"ד</b> הכי פירושו ועד כמה הם חשובים קטנים בתינוק עד שיהיו לו י\"ב שנים מלאים וקודם שישלמו אפילו הביא סימנים חשיבי שומא ובשנת י\"ג דהיינו משהשלים י\"ב והתחיל י\"ג עד סופו שהוא תחילת י\"ד אם הביאו ב' שערות אסור בלא הפסקה ומשנת י\"ג ואילך פי' משהשלים הי\"ג והתחיל בי\"ד ואילך אפי' לא הביא ב' [שערות] אסור בלא הפסקה, וזה פשוט ממ\"ש בש\"ס ועד כמה איכא דאמרי תינוקת בת י\"א [שנה] ויום אחד ותינוק בן י\"ב [שנה] ויום אחד אידי ואידי שדיים נכונו וכו' נמצא דבזמן דצריך הסימנים לזכר הם י\"ב [שנים] שלמים מכלל דפחות מכאן אפילו בסימנים א\"צ להפסיק ומי\"ג שלמים ואילך אפי' לא הביא סימנים צריך להפסיק וק\"ל. וזו היא דעת רבינו שכתב כאן עד אימתי וכו' עד שיהא הזכר בן שנים עשר שנה ויום אחד דהיינו שלימים הא בפחות אפי' הביא סימנים ואח\"כ כתב אבל אם עדיין לא הביא ב' שערות פירוש בי\"ב [שנה] ויום אחד אינו צריך הפסק עד שיהיה בן י\"ג [שנה] ויום אחד ר\"ל שנכנס בי\"ד והוא פשוט.<br><b> ועיין</b> להמג\"א ז\"ל מה שהקשה להטור דידיה אדידיה ממ\"ש באו\"ח סי' ע\"ג למ\"ש באהע\"ז סי' כ\"א, וכן על הרא\"ש. וכן קשה לי לרבינו ממ\"ש כאן למ\"ש פכ\"א מהל' איסורי ביאה דלא כתב דין השנים אלא סתם כתב הגדילו עד שנעשו שדיים נכונו וכו' ולא כתב במה אנן קיימין אי בשיעור הצריך ב' [שערות] דהיינו בן י\"ב [שנה] ויום אחד או אם הוא הגדול דהיינו לזכר י\"ג [שנה] ויום אחד או אם הוא הסימנים לחוד בלי שנים ואפילו פחות מי\"ב [שנים], ולא ידעינן מה היה גירסתו בש\"ס שם בקדושין דף פ\"א אי גריס כהרא\"ש, ובפירוש המשניות הביא כגירסת הש\"ס שם.<br><b> והגהות</b> אשרי כתבו דהא דשרינן בבניו הקטנים אפילו בנוגעים וכו' וכתב עליו מרן בב\"י או\"ח סימן ע\"ג וז\"ל ודבר תימה הוא להתיר כולי האי וכו' עכ\"ל. וכתב הרב פר\"ח שנראה לו עיקר כמ\"ש ההגהות אשרי מדתניא בברייתא הישן וכו' ה\"ז לא יקרא ק\"ש אלא א\"כ היתה טלית מפסקת וכו' ואם קטנים מותר ובהך ברייתא לא הזכיר כלל חזרת פנים דנימא דההיתר הוא בחזרת פנים ומשמע ודאי דהכי קאמר ה\"ז לא יקרא וכו' אא\"כ מפסקת ביניהם דאז אפי' בפנים זה תוכן דבריו.<br><b> ואחר</b> נשיקת ידיו ורגליו אין משם ראיה וברייתא כולה איירי בחזרת פנים, דאי לא תימא הכי אלא כמ\"ש הרב ז\"ל א\"כ מאי מותיב בש\"ס לשמואל ��אמר ואפי' אשתו מרומיא דברייתות ובשלמא לרב יוסף ניחא וכו', דלשמואל נמי ניחא דמ\"ש הברייתא אא\"כ היתה טלית מפסקת ביניהם לא תידוק דחזרת פנים לא מהני דה\"ה דמהני ומאי דנקט הברייתא האי תקנתא היינו משום דהוי מילתא דשויא לשניהם דבין בחזרת פנים בין בלתי חזרת פנים מועיל דאכולם קאי לפי מ\"ש הפר\"ח ז\"ל, אלא ודאי דס\"ל לש\"ס דהברייתא איירי בחזרת פנים דאפ\"ה הצריך הפסקת טלית ומשו\"ה קשיתיה לשמואל הברייתות. ואין להקשות דלש\"ס גופא תימה אמאי לא פירש כן הברייתות ולא תירץ לשמואל, משום דא\"כ צריך לומר דסיפא דקתני דקטנים מותר צ\"ל אפילו בלא חזרת פנים ואין זו סברא וכמו שהקשה מרן ונמצא אדרבא סברת מרן מסתייעת מכאן.<br><b> וראיתי</b> בס' לחם יהודה שתמה על מרן דלמה הוצרך לדקדק קצת לאסור ממ\"ש רבינו יונה והוא פשוט לאסור כדכתיבנא עכ\"ל, יעו\"ש מ\"ש על הגהות אשירי. ולא ידעתי איך רצה לערב דעת רבינו עם הגהות אשרי דהם חלוקים דלרבינו עגבות יש בהם משום ערוה ולהג\"א ס\"ל דאין בהם משום ערוה דפסקי כרב הונא ואף שנדחה סייעתיה מ\"מ לא נדחה הדין, ועוד דקמה סייעתא אחריתי שאמרו שם מדאמר מר זה מחזיר פניו וקורא והא איכא עגבות ואמרו מסייע לרב הונא דאמר עגבות אין בהם משום ערוה ולכן פסקי דאין בהם משום ערוה, וא\"כ קטנים עדיפי דאפי' נוגעים בערותם מותר. לא כן לרבינו דס\"ל דיש בהם משום ערוה וצריך הפסקת טלית וקטנים עדיפי דאין צריך הפסקת טלית ועגבות אין בהם משום ערוה ודוק."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מי </b>\n<b> שהיה לבו טרוד וכו' פטור מכל המצוות וכו'.</b> עיין בסוכה דף כ\"ה ע\"ב ת\"ר חתן וכו' פטורים וכו' ועיין מ\"ש רש\"י ומ\"ש הרב בית חדש סימן ל\"ח. ואחרי המחילה רבה לא ידענא מאי קא קשיא ליה דיש הפרש ביניהם דגבי אבל לאו מצוה להצטער אלא לנהוג דיני אבלות לא כן בחתן ושושביניו דמצוה לשמח חתן וכלה וכל דהוי מצוה וטריד בשביל המצוה פטור ממצוה אחרת דעד כאן לא איתמר כן להני תנאי דעוסק במצוה אינו פטור מן המצוה אלא ביכול לקיים את שניהם ברם באינו יכול ודאי דפטור דמאי חזית לדחות זו מפני זו ואה\"נ דס\"ל דהעוסק במצוה חייב במצוה וכן הבינו המאור והר\"ן בדברי רש\"י.<br><b> עוד</b> כתב הב\"ח וז\"ל ונראה לענ\"ד דלא קאי וכו' עכ\"ל. ועל הראשונים אנו מצטערים שהבינו כן בדברי רש\"י מה שאינו נראה מדבריו כמו שנראה ממ\"ש בדברי ת\"ק וכ\"כ הרב חידושי הלכות דאולי לא היה כתוב כן בדברי רש\"י שלפניהם יעו\"ש ואיך נאמר באמת דכן דעת רש\"י. ומ\"ש ליישב דברי רש\"י דבת\"ק אינו מן היישוב דכיון דק\"ש בעי כוונה אפי' שהוא פסוק אחד מ\"מ כדי לבוא לכונה צריך מקודם ביטול שמחת חתן וכלה ומה הפרש יש אם יהיה הכוונה הרבה או מעט. ועוד דאם כן יתחייב בתפילין דבזמן מועט הא מיהא יקיים המצוה ואף שמצותן כל היום הא נפטרין אנו בשעת התפילה לחוד וא\"כ בנידון זה יהיה מעט יותר ולא יפטור לגמרי וגם התפלה יתפלל קצת ואל יתפלל באורך."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>היו </b>\n<b> עסוקין וכו' נשמטין אחד אחד וכו'.</b> ועיין בב\"י סי' ע\"ב מה שכתב משם תלמידי רבינו יונה שכתבו ואומר מורי דה\"ה לתפלה נמי נשמטין ומביא ראיה מן התוספתא ע\"כ. וז\"ל תלמידי ר' יונה ואומר מורי הרב דה\"ה לתפלה דתני בתוספתא העם העוסקים בהספד מפסיקין לק\"ש ואין מפסיקין לתפלה רבותינו הפסיקו בין לק\"ש בין לתפלה וכיון דחזינן לרבותינו דהפסיקו לשניהם הכי נקטינן ולא פליג ש\"ס שלנו אמעשה רב וכו' ע\"כ.<br><b> והנה</b> ראשונה קשה מה שהקשה אחי יפת החכם השלם שלמה בן עזרא נר\"ו דמאי ראיה מייתי מהאי תוספתא כיון דבירושלמי פ' זה הביאו הרא\"ש פ' מי שמתו אוקמוה ביום שני וא\"כ י\"ל דברייתא דידן קאי ביום ראשון ומה גם דלא נקבר עדיין לכן אין מתפללין לא כן בתוספתא דקיימא ביום שני קיל הוא ולכן חייב גם בתפלה. ועוד קשה לי דעדיין אין ההוא מעשה רב נגד ש\"ס דילן ולעולם דפי' דברייתא דוקא ולא מתפללין וההיא דרבינו איירי כשאין המת מוטל לפניהם דהכי תני בברייתא דידן נמי אין המת מוטל לפניהם קורין וכו' עומדין ומתפללים וכו' אלא דת\"ק דרבותינו לא חילקו בהכי בין המת מוטל לפניהם לאינו מוטל אבל לעולם יש לחלק בין ק\"ש לתפלה.<br><b> ובני</b> יצחק נר\"ו תירץ דס\"ל לתלמידי רבינו יונה דאף דהאי תוספתא איירי ביום שני אפ\"ה שפיר ילפינן מינה להאי דנשמטין אחד אחד אפילו ביום ראשון והוא דאעיקרא תירוצא כפי הירושלמי הלזו דמוקי ההיא תוספתא ביום שני אבל ביום ראשון אין מפסיקין וכמתני' דאם יכולין להתחיל ולגמור וכו' איך תני בהאי ברייתא דנשמטין אחד אחד וקורין ק\"ש כשהמת לפניהם מאחר דביום ראשון אין מפסיקין אלא ודאי דהא דנשמטין שוה לדין דיום שני כי היכי דביום שני כולם מפסיקין כאחד וקורין ה\"נ ביום ראשון נשמטין אחד אחד וקורין והיינו טעמא דנשמטין מפני דאינו מתבטל ההספד דאחד נשמט וקורא ובא ואח\"כ נשמט אחר וקורא ובא וכן על זה הדרך כולם עד שקוראים כולם ק\"ש ואה\"נ דאם לא הספיק האחרון להשמט ולקרות עד שעבר זמן ק\"ש אין עליו עון אשר חטא כיון שהמת לפניהם והשתא מינה למדו תלמידי הר\"י דכי היכי דגבי יום ב' דצריך להפסיק לק\"ש כמ\"ש בתוס' ועבדו רבותינו חומרא להפסיק גם לתפלה ה\"נ להאי דינא דנשמטין דכמו דצריכין להיות נשמטין לק\"ש ה\"נ לדעת רבותינו נשמטין ג\"כ לתפלה דדינן שוה. ומעתה נסתלקה ג\"כ הקושיא השניה דמדברי הירושלמי הלזו מוכח דאין הברייתא מיירי באין המת לפניהם דאם איתא כשהקשה הירושלמי מההיא דאם יכולים להתחיל ולגמור אמאי אינו מתרץ דהתוספתא מיירי כשאין המת לפניהם דאין ההספד כ\"כ צורך וכדתניא בהאי ברייתא אבל מתני' דאיירי בתנחומין דעיקר התנחומין הוא כשחוזרין מלקוברו כדמוכח במתני' משו\"ה אינן קורין אלא ודאי דמשמע ליה להירושלמי דלישנא דהעוסקין בהספד איירי במת לפניהם מסתמא דשם הוא עיקר ההספד ודוק.<br><b> והטור</b> כתב בסי' ע\"ב וז\"ל ודוקא וכו' אבל החזנים וכו' יעו\"ש. פירוש לפירושו שהם עוסקים בהספד ודוקא ביום הראשון וכו' פי' ואפילו החזנים נמי לא אמרן דפטורין אלא ביום ראשון אבל משם ואילך גם החזנים חייבים ונפקא ליה הא מהירושלמי וכמ\"ש מרן דס\"ל להטור דהעוסקין בהספד היינו בחזנים המספידים וכו'. והשתא האמת יורה דרכו דמ\"ש ברמזי' ט\"ס נפל וכצ\"ל כל העוסקין בהספד חייבים בק\"ש והחזנים הסופדים ביום שני פטורים מכאן ואילך חייבים והיינו ממש כמ\"ש כאן בטור. והשתא ניצול ממה שהקשה עליו מרן שם בב\"י דמה שהקשה א' וב' כבר תירץ הוא בסוף דבריו. ומה שהקשה בג' ועוד וכו' לא קשיא ע\"פ קדימתנו, וכן הד' וכן הה'.<br><b> אך</b> קשה מ\"ש עוד וז\"ל דפשט הירושלמי וכו' ומאחר דמתני' וכו' עד וכמ\"ש רבינו עצמו כאן וכו' עכ\"ל. ולזה יראה לענ\"ד דלדעת הטור הכי מתפרש הירושלמי דהקשה והא תנינן אם יכולין להתחיל ולגמור וכו' ומתני' בכל העם מיירי וקתני דוקא אם יכולין וכו' ואי לא אין חייבין להפסיק וכל העם פטורין וברייתא תני ברישא כל העוסקים בהספד פטורין מק\"ש ומשמע דוקא העוסקין דהם החזנים ולא השומעים ואהא משני מתני' ביום הראשון דהיינו מה שעושין אחר קבורת המת שהיה להם מקום מיוחד ובשובם מלקבור המת היו הולכים האבלים והקהל עד המקום ההוא ועומדין שם האבלים ומנחמין אותם וכמ\"ש רבינו בפי' המשנה ולכן במעשה הזה דיום ראשון הוא מילתא דשוה לכו\"ע דכולם מנחמים הם והיא מצוה דגמילות חסדים שהיא מן התורה ולכן כולם לא יפסיקו וביום השני שהוא הספד שסופדין החזנים הם דוקא פטורים וכל העם חייבין ושקלא וטריא זו היא לת\"ק ברם רבותינו דתני שם בברייתא עשו מעשה היפך הת\"ק והפסיקו גם החזנים והיינו ביום שני דעליה דידיה דת\"ק קאי, והשתא גם ביום הא' נחתינן דרגא ודוקא החזנים לא יפסיקו הא שאר העם יפסיקו ולא שנא להו בין יום ראשון לשני. והשתא הטור דפוסק כרבינו משום מעשה רב היפך פשט המשנה דנראה דכל העם פטורים שפיר כתב דכל שאר העם בין הכי ובין הכי חייבין לא כן החזנים דיש זמן דהיינו יום שלישי דחייבים ויש זמן שהוא יום שני דפטורים.<br><b> ברם</b> אחרי ההתבוננות דרך זה דחוי מכמה אנפי חדא דהא הטור כתב דין דקברו דמתני', ועוד אי מצינן למימר דרבנן פליגי אמתני' מאי חיליה דהש\"ס דמותיב ממתני' לברייתא דהיינו לרישא ולא לסיפא. ולכן נראה באופן אחר והוא כדפירש קושיית הירושלמי מרן ב\"י אלא דהתירוץ הוא דמתני' איירי ביום ראשון דוקא על דרך הראשון שכתבתי בסמוך שהוא בשורה ומנחמין את האבל וזה שייך לכל העם בכלל ואין לחלק ולכן אין מפסיקין לכולם קאי לא כן ביום שני שהוא קל מפסיקין וכרבינו ונמצא דיום ראשון כשמנחמים בשורה הוא חמור הרבה ואין הפרש בין שאר בני אדם לחזנים דכולם מנחמים הם ולא מתורת הספד הוא הפיטור ולכן בדין המנחמים בשורה לא חילק הטור והעתיק לשון המשנה דאין חילוק בין שאר העם לחזנים לא כן ביום ראשון דהיינו קודם שקברו את המת שמספידים דלאו מתורת נחמה נחתי שם י\"ל בין חזנים לשאר העם דשאר העם חייבין וחזנים פטורין לא כן ביום שני דכולן חייבין כנ\"ל."
+            ],
+            [
+                "<b>קברו </b>\n<b> וכו'.</b> ועיין השגת הראב\"ד ועיין מ\"ש עליו המגדל עוז ומ\"ש עליו מרן. ולענ\"ד קשה שאם לזה כיון הראב\"ד אין זו השגה דהא כתבו רבינו שם בסמוך בני אדם הפנימיים וכו' פטורים מק\"ש והחיצונים חייבין בק\"ש במקומם וכיון דחיצונים חייבין במקומן מינה דמ\"ש רבינו יתחיל ר\"ל הפנימיים ואולי הוא פירש אף שאין צורך ודוחק.<br><b> עוד</b> כתב מרן וז\"ל או שחוזר למ\"ש ואי לאו לא יתחילו. לענ\"ד דבריו סתומים ונראה דכוונתו דמ\"ש הראב\"ד דוקא וכו' ואי לאו לא יתחילו ר\"ל דמתני' לא קאי לכל העם הבאים מהקבר לשורה אלא לאותם הצריכים דהיינו הפנימיים אבל החיצונים יתחילו וכמ\"ש רבינו יונה דמ\"ש וכו' וס\"ל להראב\"ד דזה הוא פירוש דברי ר' יהודה ולא פליג את\"ק אלא לפרושי אתי ואין הפרש בין אחר שהגיעו לשורה לקודם שהגיעו וזה הוא כוונת ההשגה, ועל זה כתב ואין כן דעת רבינו כמו שאפרש דהיינו שהוא מפרש פנימיים ממש דהיינו רואים פני האבל דלא כהראב\"ד דפירש פנימיים ר\"ל קרובים, ונמצא דהשיג עליו בשנים חדא בפירוש פנימיים ושנית במה שלא חילק גם קודם שהגיעו לשורה בין פנימיים לחיצוניים. ומה שהוצרך לומר דס\"ל להראב\"ד דלא פליגי היינו משום דאל\"כ איך פסק הראב\"ד נגד ת\"ק. אך במה שהשיג עליו דמאי שנא דקודם שהגיעו לשורה לא חילק לא הליץ מרן בעד רבינו ואולי כיון דאינם יודעים אם יהיו פנימיים או חיצוניים אינן יכולין להתחיל דבשלמא לדעת הראב\"�� דר\"ל קרובים זה ידוע מקודם ואין הפרש לא כן לפירוש רבינו ולכן במ\"ש מרן ואין כן דעת רבינו כמו שיתבאר בסמוך הליץ עליו על הכל.<br><b> ועיין</b> מ\"ש הטור וז\"ל בסי' ע\"ב העומדים וכו' שורה הפנימית וכו' ועיין מ\"ש הב\"ח שם וז\"ל משמע מלשון רבינו דשורה אחת הפנימית לבדה היא פטורה וכו' והשורות כולן חיצוניות הם אבל לשון משנתינו העומדים וכו' הפנימיים פטורין משמע ששני הפנימיים פטורים וכ\"כ הרמב\"ם והכי מוכח להדיא מפירוש רש\"י בברייתא וכו' ועיי\"ש שמכח זה הגיה לשון רבינו. ולענ\"ד אין צריך שום הגה\"ה ולא קשה דמ\"ש משנתינו הפנימיים קאי לבני אדם ולא לשורות דהכי תני העומדים בשורה דהיינו הבני אדם הפנימיים פטורים דהיינו השורה הראשונה והחיצונים חייבין דהיינו השורה השניה וכן מ\"ש רבינו הפנימיים קאי לבני אדם שכ\"כ העומדים בשורה הפנימיים וכו' אך הטור שכתב הפנימית משום דקאי לשורה שכתב שורה הפנימית וא\"כ שוה מ\"ש רבינו עם מ\"ש במתני'. אך מ\"ש רש\"י הוא היפך מכל זה והאמת דטעמו ונימוקו עמו כפי גירסת הברייתא שהיה לו שורה הרואה פנימה פטורה וכו' ומש\"ה פירש מה שפירש, והוא עצמו פירש כפירוש רבינו במקום אחר והוא ברש\"י שבהרי\"ף שכתב הברייתא כלשון הזה שורה הרואה את הפנים פטורה ופי' רש\"י שורה היקף ובחלל האבל יושב וכו' ולא פירש כמו שפירש בש\"ס סתמו כפירושו שהוא השורה הראשונה דוקא. וכ\"כ רבינו בפי' המשנה והפנימיים הם העם הרואים את האבלים ואין ביניהם אנשים אמצעיים ואשר אחריהם נקראים חיצוניים עכ\"ל. הרי כמו שפירשתי ודלא כהב\"ח למדקדק בלשון. והטור ורבינו היו גורסים בברייתא שורה הרואה את הפנים וכו' וכן העתיק מרן בב\"י וכן בהרי\"ף ודוק."
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b>\n<b> מי שהוא פטור וכו'.</b> עיין להראנ\"ח סדר טהרה רצה להשוות דעת רבינו עם התוס' דלא קיימי הם ז\"ל אלא לדורות אחרונים ולעולם דפסקו כרשב\"ג יעו\"ש. ואיני יכול להולמו דבשלמא התוס' אומרים בפירושם דקיימי לדורות אחרונים ברם הרי\"ף שהעתיק המשנה וכתב הלכה כת\"ק וכן רבינו דחיבורו הוא קיצור הש\"ס א\"א לומר דקאי לדורות אחרונים ולא קאי לדינא דמתני' וזה ידוע לכל דהם פוסקים דין הש\"ס ואי משתנה הדין מזמן לזמן כותבים דבזמננו אינו כן.<br><b> אך</b> מה שהקשה עליו הרב יד אהרן נר\"ו סי' ע' דא\"כ דקאי לדורותינו איך מחלק הר\"מ ז\"ל בין מבוהל לאינו מבוהל לא קשיא דוכי בדורות אחרונים כולם מבוהלים כדי שנאמר דאפי' מבוהל יקרא, הא אינו אלא דאינם מכוונים והם טרודים בעלמא, ברם כשהוא מבוהל מחמת מצוה אינו יכול לקרות דהוי כמזכיר שם שמים לבטלה אלא דבמבוהל שלא מחמת מצוה לא פטרו אותו דאי בעי לפכוחי פחדיה.<br><b> גם</b> מ\"ש דא\"כ איך כתב רשאי והא חייב ג\"כ דאין הפרש בין חתן לכל אדם לא קשיא דנקט רשאי לומר עליו אח\"כ דאי מבוהל אינו רשאי ואגב סיפא נקטיה וקל להבין. אך קשה מה שהקשיתי עליו שרבינו מחבר [וכותב דיני] הש\"ס בין נוהג בין אינו נוהג, ובשלמא לדרכי מרן בין מ\"ש כאן בכ\"מ דפוסק כת\"ק לפי סדר המשנה השנויה בין למ\"ש בב\"י סי' ע' דפוסק כרשב\"ג וכר' יוחנן דאמר איפוך ניחא דפוסק דין המשנה ממש, וכן נראה ממ\"ש מרן אח\"כ ד\"ה והרמב\"ם ועיי\"ש בב\"י שכתב וז\"ל ונראה שהביא רבינו דברי הרמב\"ם וכו'. וכתב הב\"ח שם וז\"ל נראה דלפי מ\"ש רבינו וכ\"ש האידנא וכו' נראה דלא מיבעיא דרשאי אלא דחייב על כן כתב רבינו דהרמב\"ם חולק על זה דהרי כתב דאינו רשאי לקרות אם הוא מבוהל א\"כ כל אדם נמי וכו' דלענין זה אין חילוק בין חתן לשאר כל אדם דטבעה ספינתו בים וכו' והא דאיתא בש\"ס וכו' עכ\"ל.<br><b> ולענ\"ד</b> לא באתי לכוונתו דראשונה קשה לי לאיזה צורך הוצרך לכתוב דה\"ה כל אדם שטבעה ספינתו בים דכל הנרצה אליו הוא למצוא לרבינו [הרמב\"ם] דפטר דלא כרבינו [הטור] דלעולם חייב. ועוד קשה מי לא מודה בדין זה דמבוהל דאסור לקרות דעד כאן לא אמרינן דבזמן הזה חתן קורא לפי שכל אדם אינו מכוין אלא דוקא כשלא היה בהול אלא טירדא בעלמא דבזמן הש\"ס אפי' היה אומר שיכול לפנות דעתו לא מהימנינן ליה ברם עכשיו מהימנינן ליה דגם כל אדם לא מכוון ודי אי אומר דמכוון לא כן בחזינן ליה שהוא מבוהל בבירור זו לא אמרה אדם מעולם שיקרא בלא כוונה וגם התוס' והר\"מ מודים לו ודוק. ופירוש דברי הר\"מ כך דאיהו פוסק כת\"ק דרשאי והיינו רשות שאומר שיכול לכוון דלא כרשב\"ג דלא נאמן אבל אם הוא מבוהל בבירור ודאי דלא יקרא. גם מה שדימה הב\"ח דה\"ה טבעה ספינתו בים שהוא טרוד ובהול דפטור, דבריו תמוהים ע\"פ דברי הר\"מ והוא האמת דכל ההיתר אינו אלא באומר יכול אני לכוון לא כן בבירור דלא מכוון אינו רשאי וזה דוקא בטרוד בדבר מצוה ברם בעלמא דאית ליה צערא הו\"ל רשות דאי בעי ליה לאפכוחי פחדיה וכמסקנא דש\"ס דחילק מרשות למצוה. ובכלל התמיה נכנס גם הרב מהר\"י הלוי סי' מ\"ו דף פ\"ז עיי\"ש וז\"ל אבל קשה לי בדברי הרמב\"ם שכתב אבל אם היה הפטור מבוהל אינו רשאי וכו' והא בש\"ס וכו' הכא טירדא דמצוה הכא טירדא דרשות הרי דברשות אפי' מבוהל יקרא ואיך כתב דמבוהל לא יקרא אלו תוכן דבריו. וכבר כתבנו דהך דינא דרבינו אינו אלא בטירדא דמצוה לא כן ברשות דאיבעי ליה לפכוחי פחדיה ואינו רשאי לפטור עצמו. ועוד קשה לי על הב\"ח במה שעשאו לרבינו חולק עם רבינו [הטור] והתוס', דמי הגיד לו דחולק הוא דעד כאן לא כתב רבינו כן אלא לפי דין המשנה כמנהגו שמעתיק דין המשנה ואז הוא דיש חילוק בין מבוהל דהיינו שהוא ברור שאינו מכוון לטרוד סתם דאומר דמכוון וכת\"ק, לא כן בדורות אחרונים דלא כל אדם מכוון אפי' אינו מבוהל והן אמת שע\"פ מ\"ש מרן בב\"י להוציא מדברי הרמב\"ם גם לזמן הזה נמצא שפיר חולק בהם, לא דרך בזה רב ב\"ח כמו שנראה מדבריו יעו\"ש. ועוד קשה עליו שאם כוונת הטור להביאו לחלוק הוה ליה לומר אבל הר\"מ וכו' כמנהגו ולכן לדרך מרן משוה אותם."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות קריאת שמע",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Yitzchak Yeranen",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Yitzchak Yeranen/Sefer Ahavah/Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Tefillin, Mezuzah and the Torah Scroll/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,125 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Tefillin, Mezuzah and the Torah Scroll",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Yitzchak Yeranen",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> מ\"ש מרן דפסק רבינו כת\"ק וכמ\"ש הרב יד אהרן הל' תפילין סי' ל\"ב הגהת ב\"י. ומ\"מ אחרי ראות מ\"ש מהר\"ם ישראל שם והרב תוס' יו\"ט בגיטין פרק השולח נראה בבירור דלא ס\"ל לרבינו האי כללא דכל מקום ששנה רשב\"ג הלכה כמותו וכ\"כ רש\"ל הביא דבריו הב\"ח או\"ח סי' תל\"ג ס\"ק י\"א וז\"ל הרי\"ף והרמב\"ם לא ס\"ל האי כללא דכל מקום ששנה רשב\"ג וכו' יעו\"ש. ומן התימה על הרב יד אהרן נר\"ו שם שתמה על רש\"ל דבכל ספר היד פוסק הלכה כרשב\"ג וכו' וכ\"כ גם מרן בפי\"ב דמעשר הי\"ז, וליתא וכדכתיבנא. גם מה שתמה הרב הנזכר נר\"ו במ\"ש על שם הרי\"ף דלא ס\"ל האי כללא ממה שהרי\"ף גופיה הביא בפרק גט פשוט דהאי מימרא דר' יוחנן כל מקום ששנה רשב\"ג וכו' הלכה כמותו יעו\"ש, הן אמת דכך פסק הרי\"ף שם ברם רש\"ל כתב כן ע\"פ מ\"ש הרא\"ש פ\"ה דב\"ק דף מ\"ט וז\"ל הרי\"ף הביא המשנה כצורתה ולא פי' במאי פליגי משום דסבר דהלכה כרבנן דלית ליה האי כללא דר' יוחנן כל מקום ששנה רשב\"ג עכ\"ל, ומי לנו בקי בדברי הרי\"ף יותר מהרא\"ש ז\"ל וכ\"כ עוד הרא\"ש כן לדעת הרי\"ף בסוף כתובות גבי מתני' ג' ארצות יעו\"ש. ומן התימה על הרא\"ש פרק גט פשוט הביא דברי הרי\"ף וז\"ל וליתא לדרשב\"ג וכו' דאמר ר' יוחנן הלכה כרשב\"ג חוץ מערב וצידן וכו', וצריך לדחוק מחומר הנושא דמ\"ש הרי\"ף כן, הוא אפי' לר' יוחנן דאמר הלכה כרשב\"ג כאן ליתא לדרשב\"ג וכ\"ש לדידן דלית לן הא דר\"י דאמוראי נינהו ואליבא דר\"י. ולפ\"ז לא קשיא מה שהשמיט מעשה דצידן דמתני' כיון דכתב מימרא דר' נתן בסוף פ\"ג דנדרים."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>תפילה </b>\n<b> של ראש אין עושין אותה של יד.</b> ועיין מ\"ש הרב ב\"י סי' מ\"ב וסיים ומנא ליה לומר שסובר הרמב\"ם כן. ועיין מ\"ש גם בבדק הבית. ונראה לענ\"ד דכיון דלא חילק רבינו בין אתני ללא אתני מוכרח דלא ס\"ל לחלק בהכי והיינו טעמא דעד כאן לא קאמר בש\"ס דמהני תנאי אלא למאן דס\"ל הזמנה מילתא היא דהיא מילתא כחושה ברם לגבי מעשה לא מהני דלא ס\"ל כרבינו ירוחם ומהר\"י אבוהב דלא חילקו בין הזמנה למעשה."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>ושל </b>\n<b> יד קושר אותה וכו'.</b> כתב הכנה\"ג באו\"ח סי' כ\"ז משם (אומרם) [מור\"ם] דמי שאין לו יד שמאל פטור מן התפילין, ותמה עליו החבי\"ב דאי מיירי באין לו זרוע גמ' ערוכה היא פרק הקומץ וכו' וסיים דאולי איירי באין לו יד יעו\"ש. וודאי דכתב הרב כן משום דלא ראה דברי הר\"מ איסרלס וכמו שיעד בתחילת דבריו דהא מדבריו משמע דאיירי באין לו זרוע שכתב וז\"ל נראה דאינו מניח כלל וראיה מחליצה דאיטר רגל ימין חולץ בשמאל לדעת מקצת הפוסקים ואפ\"ה אי נקטעה רגלו אינו חולץ כלל וכו'. ואי איירי באין לו זרוע כלל ניחא דמייתי ראיה משם ברם אי איירי בגידם מה ראיה מיי��י מחליצה שאני התם דאינו חולץ כלל משום דהחליצה היא ברגל עצמו וכיון שאין לו רגל לאו בר חליצה הוא כלל משא\"כ כאן בתפילין שהוא בזרוע כיון דיש לו זרוע יכולים אנו לומר שיניח בימין כיון דבר הנחה הוא או בשמאל עצמו כיון דיש לו זרוע. ואף שלזה יש לדחות דאין מזה קושיא כלל דאה\"נ דאיירי באין לו יד ומייתי ראיה מחליצה דגם התם חלצה מן הארכובה ולמטה חליצתה כשרה וכך פסק רבינו פ\"ד מחליצה מ\"מ לפחות הו\"ל להביא הך סוגיא ולא לילך לעצות מרחוק. ועוד דהתוס' ז\"ל בפירוש ס\"ל דמי שאין לו יד חייב והו\"ל להזכירם לפחות אשר מזה מוכח דאותה שעה נעלם ממנו סוגיא זאת ואיירי הרב באין לו זרוע והפנים חדשות לא נתן אל לבו בזה אלא לציין פסקי ההלכות. וכן נראה ממה שפסק מור\"ם עצמו בהגהת שו\"ע גידם שאין לו יד רק זרוע יניח בלא ברכה, נמצא דמ\"ש בתשובה שלא יניח כלל איירי באין לו זרוע כלל. וכן [דעת] המג\"א ז\"ל שמ\"ש בתשובה איירי באין לו זרוע, שהקשה עליו דש\"ס ערוך הוא דאין לו זרוע פטור מן התפילין."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>תפילה </b>\n<b> של ראש אינה מעכבת של יד.</b> כתב רבינו בס' המצוות וז\"ל מצות עשה י\"ג היא שציונו להניח תפילין וכו' ואלו השני מצוות לא יתחייבו לנשים דכתיב למען תהיה תורת ה' בפיך ונשים אינן חייבות בתלמוד תורה וכו' עכ\"ל. ועיין בש\"ס קדושין דף ל\"ג איתא הכי ותפילין גמר מתלמוד תורה מה ת\"ת נשים פטורות אף תפילין נשים פטורות ונקיש תפילין למזוזה וכו' תפילין לת\"ת איתקוש בפרשה ראשונה ושניה."
+            ],
+            [
+                "<b>אבל </b>\n<b> אם הניח שתיהן מברך ברכה אחת והיא להניח תפילין.</b> עיין להרב משל\"מ שהצריך עיון בדברי הרא\"ש, וכתב עליו הרב מרכבת המשנה נר\"ו שהבין שמ\"ש ואני מברך שנים היינו בשל ראש ולכן הקשה דאיהו כתב דאין לברך אלא אחת. ואגב שיטפא לא דק דאחר שבירך בשל יד להניח לא אמר אדם מעולם שיברך בשל ראש שנים ועד כאן לא קאמרי ר\"ת ודעימיה דיברך שנים בשל ראש אלא בשח בינתיים וכן היכא שאין לו אלא תפילה של ראש ברם היכא דבירך בשל יד אינו מברך בשל ראש אלא אחת דברכה של יד קאי גם אשל ראש, ומאי דקשיא ליה הוא דבתשובה ראשונה כתב דברכה של יד שייכא גם לשל ראש כנראה דס\"ל דברכה א' די לשניהם ומתשובה שאחריה משמע דס\"ל דמברך שנים להניח בשל יד ועל מצות בשל ראש זה ודאי כוונתו בקושיא זאת. ברם לא קשיא וכמ\"ש הרב נר\"ו דמ\"ש בתשובה ראשונה שייכא היינו דקאי גם לשל ראש דאי לא קאי עליה צריך לברך שנים ופשוט."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>זמן </b>\n<b> הנחת תפילין ביום ולא בלילה וכו'.</b> עיין מ\"ש מרן וכדתניא בהדיא וכו'. וקשה לי טובא במ\"ש דכל תנאי דברייתא קמייתא ס\"ל דלילה לאו זמן תפילין והא רבי יעקב אמר עד שתכלה רגל מן השוק וחכמים אומרים עד שישן ומשקיעת החמה הוי לילה ולמה יחייבו עד זמנים אלו אלא ודאי דס\"ל דלילה הוי זמן תפילין, ואפי' אם הוא לבוש בהם צריך שיסלקם אי ס\"ל לילה לאו זמן תפילין כיון דקפיד רחמנא וכתב קרא ושמרת ולמר בעשה ולמר בלאו וכן בני מערבא דס\"ל לילה לאו זמן תפילין הוו מברכי לשמור חוקיו. הן אמת דרש\"י כתב דסברי לילה לאו זמן תפילין מ\"מ כבר כתבו התוס' להיפך דס\"ל לילה זמן תפילין אלא דמר עביד הרחקה יתירה ומר לא עביד וודאי מאי דניידי התוס' מפירוש רש\"י הוא ממאי דכתיבנא וא\"כ לפחות היה לו למרן לומר דרבינו ס\"ל כפירוש רש\"י ולא לסתום. ועוד בב\"י סי' ל' בשנותו את טעמו דהרא\"ש ו��טור דס\"ל דלילה זמן תפילין דלמדו כן מהאי ברייתא וכהתוס' ומדבריו נרמז שהכרחם הוא כמ\"ש לענ\"ד וכ\"כ בסתם והיה לו לומר דזה כדעת התוס' באופן דבב' המקומות סתם. עוד כתב מרן והלכה כר\"ע מחבירו ע\"כ. ויש לדקדק דמה שייך בזה לומר הלכה בדבר דלא נפק\"מ לענין דינא יהיה מכתוב זה או מזה."
+            ],
+            [
+                "<b>מי </b>\n<b> שהניח וכו'.</b> וכתב מרן ההיא עובדא דרבינא וסיים ומאחר שרבינו פוסק כמ\"ד לילה לאו זמן תפילין, וכ\"כ בב\"י סי' ל'. ולא ידעתי אמאי הוצרך לזה והא בסמוך הל' י' כתב דפלוגתייהו בהנחה לכתחילה מדאמר ומודים וכו' כנראה דכשהם מבעוד יום אין צריך לסלקם יעו\"ש."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>וכל </b>\n<b> הטמאין כולן חייבין וכו'.</b> והוא מש\"ס סוכה דף כ\"ו וממנה תמה מרן בב\"י סי' ל\"ח על הכלבו שכתב על שם הר\"ם וז\"ל ועל הבחורים אשר מהרהרים אפי' בשעת ק\"ש לא יניחו תפילין, ותמה עליו מהך ש\"ס וסיים הרי בהדיא דמשום הרהור לא מיתסר וסיים ואפשר לומר דהר\"ם מפרש וכו'. פירוש דבריו דקשיא ליה ע\"פ פירוש רש\"י דפי' שמא יראו קרי וכו' ואהא קאמר לימא וכו' ומשני בנשותיהן עמהן נמצא דאפי' בקרי אין קפידא וקשיא דתיפוק ליה משום הרהור וכדעת הר\"ם ואהא תירץ דיפרש דקס\"ד דהם בעלי קריין וכו' ולעולם דאי מהרהר בהם אסור ולענ\"ד עדיין קשיא דניחא כשנקשה על אופן זה ברם כשנקשה ממסקנת הש\"ס דמוקי לה בהרגל דבר ותיפוק ליה משום הרהור לחוד מה יענה הרב ז\"ל. ואין לומר דכשנקשה הכי נתרץ דהכלבו כתב על קצת בחורים שמהרהרים ולא שכולם מהרהרים בודאי בש\"ס דקתני הילדים סתם הוכרח לאוקמי בנשותיהן עמהם דבזה איירי דעדיין קשה דנוקמא במהרהרים דמאי חזית באוקימתא זאת יותר מזאת ואולי חדא מינייהו נקט.",
+                "<b> מצטער</b>\n<b> וכו' פטור מן התפילין.</b> עיין בב\"י או\"ח סי' ל\"ח כתב וז\"ל ומצאתי בס' ארחות חיים על שם הר\"ם מצטער וכו' פטור עכ\"ל. ואתמהא מה מציאה היא זאת דהכי כתב רבינו הכא ואי קאי להר\"ם אחר למה הלך לעצות מרחוק יביא הדין על שם רבינו דליכא חידושא משם יותר [א\"ה. עיין בבדק הבית שתיקן]. ועיין מ\"ש מרן בכ\"מ משם הר\"ר מנוח ומה שהשיב עליו מרן. ולענ\"ד גם מצד אחר איכא למשדי נרגא דהחושש בראשו אין בידו כי היכי דנימא איבעי ליה ליתובי דעתיה לא כן במצטער במילי דעלמא דהוי דבר חוץ מגופו כמו טבעה ספינתו בים וכן על זה הדרך אפשר דחייב ואמר איבעי ליה ליתובי דעתיה, וחילוק זה איתיה בש\"ס סוכה דף כ\"ה. ומדברי מרן בב\"י נראה דס\"ל דפי' מצטער שכתב הר\"מ היינו מחמת חולי, שכתב אחר מ\"ש דין מצטער וז\"ל ולפ\"ז אפשר לפטור כל חולה אם הוא מצטער. ופירוש דבריו כיון דהכל תלוי בצער אין הפרש בין חולה לחולה ולהכי נקט הר\"מ מצטער כדי לכלול כל חולה ברם בלא חולי אמרינן איבעי ליה ליתובי דעתיה ואין זה במשמעות לשון הר\"מ ויש לבע\"ד לחלוק בזה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>לא </b>\n<b> שינת קבע ולא שינת עראי.</b> כתב רבינו יונה פרק מי שמתו ולא גזרינן עראי אטו קבע דשאני גבי סוכה דשינה עצמה אסורה אמרו דגזרינן עראי אטו קבע אבל גבי תפילין דאפילו שינת קבע עצמה לא אסרו אלא משום שמא יפיח ולא עבדינן גזירה לגזירה עכ\"ל. וקשה לי דלפי חילוק זה מה הקשה בש\"ס סוכה דף כ\"ו על מאי דתני שם אוכלין עראי חוץ לסוכה ואין ישנים שנת עראי חוץ לסוכה מאי טעמא אמר רב אשי גזרה שמא ירדם א\"ל אביי אלא הא דתניא ישן אדם שינת עראי בתפילין אבל וכו' ליחוש שמא ירדם אלא אמר ר' יוחנן וכו', ומאי קש��א הא שנא ושנא דבתפילין הוי גזירה לגזירה ולכן עראי שרי לא כן בסוכה דהוי חדא גזירה ולכן אפי' עראי אסור ודוק."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בית </b>\n<b> וכו' אסור לשמש מטתו וכו'.</b> וכפירוש רש\"י בש\"ס ובב\"י סי' מ' כתב על שם הר' יונה דנראה מדבריו דכי הוו שניהם אינן כליין אפי' עשרה כחד דמו וכו' יעו\"ש. והן אמת דכפי הלשון המוצג לפנינו נראה כן מדבריו ברם אין הדעת סובלתו דאדרבא יותר טוב שלא יהיה כליין מכליין ובלא ימנע איזה מהן טוב מחבירו אי כליין טוב משאינו כליין א\"כ כשהן ב' כליינים יותר טוב ואי שאינו כליין טוב מכליין בשניהם שאינן כליינים יותר טוב וכי גזרה היא זו אם קבלה נקבל. והרב בית חדש הגיה בלשונו ובמקום אפילו עשרה שאינן כליין כתב שהן כליין ופירש דסד\"א דכשם דאי איכא עשרה כליינים אינו מועיל כי אם לאחד כך צריך עשרה שאינן כליינים וכו' יעו\"ש סיום דבריו. ואני הדיוט תמהני עליו אם יצאו דבריו מפיו וכי מתורת ביטול אתינן עלה דס\"ד דצריך עשרה שאינן כליינים נגד הכליינים הא כל הפסול מאלו (ההי') [העשרה] הוא משום דהוו כליינים דאי הוו שאינן כליינים מי לא מודה דמועיל וכי משום דאיתוספו כליינים נפסלו שאינן כליינים אתמהא.<br><b> ולענ\"ד</b> אי לא דמסתפינא היה נראה להגיה עוד ולהוסיף תיבת לא וכצ\"ל כלומר לא תימא עשרה שהן כליינים לא דמי לכלי אחד וכו' וכמ\"ש שם הלשון הב\"ח. וה\"פ דבא להוציא פירוש אחר בגמ' דאפשר לפרש לזה פי' לא שנו דסגי כלי בתוך כלי אלא בכלי שאינו כליין כלומר דשניהם צריך שלא יהיו כליינים ברם כל כליין אם אחד מהם כליין אפי' עשרה שכולן כליינים עם אחד שאינו כליין כחד חשוב כלומר ואינו חשוב מתוכן אלא השאינו כליין וצריך גם אחר שאינו כליין עמו שאותם כליינים כלא חשיבין וזהו שאמר לא תימא עשרה שהן כליין לא דמו לכלי אחד כלומר דלא חשיב לכלל וכמ\"ש אלא אפי' עשרה שהן כליין דיינינן להו ככלי אחד כלומר דפי' הש\"ס דקאמר אבל כלי כליין אפילו עשרה כחד מאנא דמו הוא מועיל לחד וסיים מיהו אפילו כלי אחד לבדו שאינו כליין לא נתמעט מאחד וכו' כלומר ההפרש שיש בין כליין לשאינו כליין הוא דשאינו כליין סגי בשנים או לפחות אחד שלא יהיה כליין אבל שניהם כליינים לא מהני ואפי' עשרה לאחד ונמצא לפעמים עשרה כליינים לא מהני אפי' לאחד, לא כן שאינו כליין לעולם אחד נחשב לאחד וזהו שאמר אפילו וכו' לא נתמעט מאחד וכו' והוא נכון וחריף וכן ראיתי לכמה גדולים שהגיהו כרצונם.",
+                "<b> ואם</b>\n<b> הניחם כלי בתוך כלי מותר להניחן וכו' שלא כנגד ראשו.</b> הכי אמר ר' ירמיה בברכות דף כ\"ד והיכא מנח להו אמר ר' ירמיה בין כר לכסת שלא כנגד ראשו וכו'. והקשו בתוס' אימא שלא כנגד ראשו וכו' ותירצו דא\"כ מאי איריא בכובע וכו' עכ\"ל. פירוש לדבריהם דמשו\"ה הקשה המקשה מר' חייא ולא מברייתא דלעיל דאי מההיא יש לומר שלא כנגד ראשו אבל מדר' חייא מדצריך כובע משמע אפי' כנגד ראשו והוי איפכא ולזה תירץ לו המתרץ דאה\"נ דמשום כובע הוא דהתיר והיינו טעמא דכל דאיכא כובע אף דהוי תחת ראשו הוי שלא כנגד ראשו דמפיק למורשא לבר ונמצא שלא כנגד ראשו. וזה נראה כונת הרשב\"א בחידושיו שאחרי כותבו דברי התוס' סיים וז\"ל ומיהו לכובע למי שנותנן תחת מראשותיו ממש לא מעלה ומוריד עכ\"ל, ור\"ל הכי. ומיהו אף דהמקשה הבין דכל דאיכא כובע שרי אפי' תחת מראשותיו לפי המסקנא לקושטא דמילתא תחת מראשותיו ממש לא מעלה ומוריד אלא ההיתר בהוציא המורשא לבר דהוי שלא כנגד ראשו, ולאפוקי מהרב יד אהרן סי' מ' שפירש בכוונת התוס' וכוונת הרשב\"א שלענ\"ד הם דברים זרים דכיון דאמר דמשום הכובע הוא דהתיר ר' חייא איך אמרינן דהכובע אינו מעלה ומוריד יעו\"ש. וע\"פ מה שביררתי דבריהם ז\"ל אין מובן למ\"ש הט\"ז סי' מ' סק\"ג בדבריהם וק\"ל."
+            ],
+            [
+                "<b>קדושת </b>\n<b> תפילין קדושתן גדולה וכו'.</b> כתב כנה\"ג סי' כ\"ה דמי שאין ידו משגת לקנות ציצית ותפילין ציצית קודם ששקולה ככל התורה כולה ובשיירי סייע עצמו מהנימוק\"י שכתב דיקדים ציצית לתפילין משום דציצית שקולה כנגד כל המצוות ועוד שהוא תדיר עכ\"ל. והקשה הרב בני חיי דמאי ראיה מייתי מהנימוק\"י שאני התם דאיירי לקדימה. ושוב כתב דאפשר דהא בהא תליא דכיון דקודם נדחה האחרת מפניה וכההיא דכתב הרמב\"ם פי\"א דבכורים היה הוא לפדות וכו' ולעלות לרגל ואין לו כדי לשניהם פודה את בנו ואח\"כ עולה לרגל שנאמר כל בכור בניך תפדה ואח\"כ ולא יראו פני ריקם הרי דמדין קדימה דקדם בקרא למדנו דהיכא שאינו יכול לעשות שניהם שנדחה מפניו זה תוכן דבריו. ולא ידעתי דמיון זה דמה לההיא דפדיון ועלית רגל דקרא כתב תחילה כל בכור בניך תפדה ואח\"כ ולא יראו פני ריקם ומאן לימא לן דלענין קדימה היא ולא לומר דאין לו לעשות שניהם דפדיון קודם וזה נדחה מפני זה ולא דקרא בקדימה איירי ולמדינן מינה להיכא דאי אפשר לעשות שניהם משא\"כ הכא דבפירוש כתב הנימוק\"י דיקדים ציצית לתפילין דאפשר לומר דדוקא לענין זה כ\"כ הנימוק\"י ולא להיכא דאי אפשר לעשות שניהם.<br><b> והנראה</b> לי בכוונת הכנה\"ג דרצונו להורות דהא מיהא לענין קדימה ס\"ל להנימוק\"י דגדולה מצות ציצית ואנן בדידן ס\"ל דאף באין יכול לעשות שניהם ציצית קודם. ומהר\"י הכהן בן ארדוט נר\"ו בס' בית דוד הביא עוד סיוע כעין מ\"ש הרב בני חיי ודבריו מתמיהים דממקום שבא אינו ענין לנידון דידן יעו\"ש. ולמאי דמתמהי עליה דהיאך קודם ציצית לתפילין כיון דמציצית פטור דאינו לבוש בת ארבע כנפות ובתפילין חייב היאך יעשה הפטור ויניח החיוב נראה דמ\"מ כיון דמביא עצמו לידי חיוב בלבישתו קודם לתפילין כיון שיש לו כ\"כ חשיבות ששקולה כנגד כל המצות ועל ידו יזכור את ה' ואין קבלת עול מלכות שמים יותר מזה והא דלא אחשביה ר' יוחנן דאמר הרוצה שיקבל עול מלכות שמים יפנה ויטול ידיו ויניח תפילין היינו משום דציצית כבר הוא לבוש מבלילה כמ\"ש במקום אחר הל' ציצית יעו\"ש בחי', ואה\"נ דגם בציצית יש קבלת עול מלכות שמים כיון שעל ידה יזכור כל מעשה ה' הגדול והנורא וכיון דהא מיהא אחר לבישתו שפיר מתחייב אהני לן כל הני דוחקי להביאו לידי חיוב כנ\"ל כונת הרב. או כמ\"ש הרב הלבוש שלא הזכיר ציצית לפי שעטיפת ציצית הוא חובה מוטלת עליו מיד שילבש ויתכסה עצמו בבוקר יעו\"ש."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>והמלך </b>\n<b> מצוה עליו לכתוב וכו'.</b> ובספר המצוות כתב מצות עשה י\"ז היא שצונו שיהיה כל מלך יושב למלוך כותב ספר תורה לו לעצמו וכו' עכ\"ל. ולכאורה קשה דבפי' המשנה פ\"ב מסנהדרין כתב וז\"ל ויכתוב שני ס\"ת שלמים וכו' וי\"ל דמ\"ש בפירוש המשניות היינו אם לא היה לו ס\"ת בהיותו הדיוט דצריך שיהיו לו שתים ברם אם היה לו ס\"ת בהיותו הדיוט די באחד מחדש וכ\"כ בפירושו כאן לא היה לו ס\"ת קודם שימלוך צריך לכתוב אחר שמלך שני ס\"ת וכו'. ובפ\"ג מהל' מלכים הוסיף עוד שאף אם היה אחד משל אבותיו די בש��כתוב אחד אחר שמלך. ותמה עליו מרן דהוי היפך הש\"ס יעו\"ש, ויישב בדוחק דמאי דאמר בש\"ס שלא יתנאה בשל אבותיו היינו באותו שחייב המלך להוסיף משום היותו מלך אבל במי שחייב אף בהיותו הדיוט יכול להתנאות בשל אבותיו יעו\"ש. ולשון לא צריכא לשתי תורות דקאמר בש\"ס לא משמע הכי וגם מלשון שכתב רבינו הכא בהל' ס\"ת לא משמע הכי ויותר תימה דשם בספר המצוות מצוה י\"ח הביא לשון הש\"ס דלא נצרכא אלא לשתי תורות ופי' וז\"ל כלומר שהפרש יש בין מלך והדיוט כי כל איש חייב לכתוב אחד והמלך שנים וכו' דזה מורה דכוונתו דגם שנים אי אפשר להתנאות בשל אבותיו וזה סותר למ\"ש במצוה י\"ז דדי באחד מחדש באופן דהכל מגומגם."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>אסור </b>\n<b> לאדם למכור ס\"ת.</b> פ' בני העיר אמר רשב\"ג אפילו אין לו מה יאכל ומכר ס\"ת או בתו אינו רואה סימן ברכה. וכתב מרן ביו\"ד סי' ע\"ר וז\"ל ומשמע דכיון דאינו רואה סימן ברכה אסור למוכרו. וכתב המשל\"מ ז\"ל וז\"ל והא דכתב מרן באו\"ח סי' תקפ\"ה דהא דקאמר אינו רואה סימן ברכה משמע דליכא איסורא שאני הכא דכיון דחלוקת ההתר לא היתה אלא כדי שיהנה מאלו המעות א\"כ כיון דאמר דאינו רואה סימן ברכה פשיטא דאסור אלו דבריו. ולישנא דמרן משמע דמשום דאמר אינו רואה סימן ברכה הוא דדייקינן דאיסורא איכא והוי היפך מ\"ש בסי' תקפ\"ה. והט\"ז ביו\"ד סי' ע\"ר קשיא ליה על מרן דאמר דכל דאינו רואה סימן ברכה איכא איסורא מש\"ס דפ' מקום שנהגו דאמר שם סימן ברכה לא חזי שמותי לא משמתינן דנראה דאיסורא ליכא ותירץ דכיון דתני ברישא לא ימכור דנראה איסורא וסיים יתר על כן וכו' אינו רואה סימן ברכה משמע דגם איסורא איכא כמו ברישא אלו דבריו. וגם זה אינו צודק בלשון מרן וכמ\"ש דלא תלי ליה בתחילת לשון הברייתא ודוק, ולא הרגיש מדברי מרן דסתרי אהדדי כנראה שלא זכר שר ממ\"ש באו\"ח. ומ\"מ ע\"פ תירוצו למה שהקשה מהש\"ס יתיישב גם למרן דלא תיקשי דבריו אהדדי על דרך שתירץ המשל\"מ. ועיין להשיירי כנה\"ג או\"ח סי' תס\"ח הגהת ב\"י וביו\"ד סי' ע\"ר שחתר בענין זה אי כשאינו רואה סימן ברכה איכא איסורא או לא ולמה שהקשו דברי מרן אהדדי לא מצא מענה.<br><b> וראיתי</b> להרב מקראי קודש דף ר\"ג דקא מתרץ לדברי מרן והוא דחוק בלשון מרן דאינו מורה הכי, והוא כתב דלא קשה מידי. ואני הדיוט עד השתא הכא לא ראיתי דברי מרן דסי' תקפ\"ה במקומן וכדו דראיתי לשונו לא ידענא מאי אידון בה ותמיה אני על כל התמהים עליו מה ראו על ככה לתמוה דליכא קושיא כלל ועיקר וז\"ל שם וכן משמע בפרק מקום שנהגו דת\"ר ד' פרוטות אין בהן סימן ברכה וחד מינייהו שכר מתורגמן וכו' ואם איתא דאיכא איסורא לא הו\"ל לומר אין בהם סימן ברכה אלא שאין רואין סימן ברכה אלו דבריו הרי דאומר דכל דאומר אינו רואה סימן ברכה ר\"ל דאיכא איסורא אלא כשאומר אין בהם סימן ברכה ר\"ל וליכא איסורא נמצא דבריו מכווני אהדדי.<br><b> והנה</b> מדברי רבינו נראה דאף בס\"ת דיחיד אסור למוכרו אם לא ללמוד תורה וכו' והוא יחיד דלכולהו רברבתא ס\"ת דיחיד שרי למכור ואף שלא מכרו ללמוד תורה וכו' יעו\"ש במרן חלק או\"ח סי' קנ\"ג ויו\"ד סי' ע\"ר. ואף דבדברי הרא\"ש לא משמע אלא אי מכר ולא לכתחילה לאו דוקא וכמ\"ש הפרישה ודרישה שם ס\"ק כ' יעו\"ש. וראיה מדברי בנו באו\"ח ויו\"ד שהביא דינו זה כתבו בלכתחילה וכן בקיצור פסקי הרא\"ש יעו\"ש, ורבינו הוא יחיד בדבר זה ואמטו להכי לא פסק מרן כוותיה וז\"ל מרן סי' קנ\"ג סעיף י' יש אומרים דיחיד ב��לו אפילו בס\"ת מותר למוכרו ולעשות בדמיו כל מה שירצה ויש מי שאוסר וכו' עכ\"ל. ורצונו לפסוק כיש אומרים שהם רבים משא\"כ האוסר שהוא יחיד ואף שהביאו באחרונה וכמו שמצינו דוגמתו כשכותב יש מי שאומר וכו' להיתר ורב פלוני אוסר שכתב השיירי כנה\"ג או\"ח סי' ש\"כ הגהת ב\"י אות ז' דכוונתו לפסוק להתירא והביא הפוסק האוסר להורות שיחיד הוא האוסר ואף כאן הוא הדין, שכתב ויש מי שאוסר להורות שיחיד הוא האוסר ומכאן ראיה לדברי השיירי כנה\"ג. וכן דוגמא אחרת כיוצא בזה כשכותב בשו\"ע סברא א' בלשון יש אומרים והב' בלשון יש מי שאומר שדעתו לפסוק כיש אומרים קמא שהם רבים ולא כיש מי שאומר שהוא יחידאה וכמ\"ש הגינת ורדים חלק אהע\"ז כלל ד' סי' ל' דמדשינה וכתב בתחילה בלשון רבים ואח\"כ בלשון יחיד להורות דהלכה כרבים וכ\"כ בכנה\"ג חלק חו\"מ סי' כ\"ה בהגהת ב\"י כללי הקים לי אות נ\"ב דכל דכותב יש מי שאומר הוא יחיד. ואף שבשיירי כללי הפוסקים כתב דאפשר יש מי שאומר הוי שנים, מ\"מ היינו כשכותב יש מי שאומר לחוד אבל כשמתחילה כותב יש אומרים ומסיים ויש מי שאומר או יש מי שאוסר ודאי דהוי יחיד ודוק.<br><b> ודע</b> דממקום שבא השיירי כנה\"ג בכללי הפוסקים דגם יש מי שאומר הוי שנים והוא מדברי מרן בספרו הקצר [יו\"ד סי' פז ס\"ח] גבי מי חלב, לא מצאתי מאומה וליכא שם אלא יש מי שאוסר והוא מיחידאה הוא ה\"ר אליעזר יעו\"ש, ולא ידענא מאי אידון בה, ואם באולי הוא אמת ואנוכי לא ידעתי מ\"מ ליכא בתחילה יש אומרים בלשון רבים ואחריו יש מי שאומר, ונמצא א\"כ עדיין דברי הגינת ורדים אמת ושניהם יכונו ואיך כתב היד מלאכי כללי מהר\"י קארו סי' ס\"ז לא תציתו להאי כללא מכח ההיא דכלל השיירי כנה\"ג.<br><b> איך</b> שיהיה כאן פסק מרן דלא כרבינו אלא כרבים החולקים ומ\"ש ביו\"ד לאסור בסי' ע\"ר הוא הברייתא כפשטא דקאי בס\"ת של רבים דאיכא איסורא הדרן לקמייתא דכתב מרן בב' המקומות דכל דאמרו אינו רואה סימן ברכה איסורא איכא וכן הוא גמרא ערוכה בב\"ב דף קנ\"א ע\"א ספר תורה מאי כיון דלא מזדבן דאסור לזבוני לאו נכסי הוא או דילמא כיון דמזבן ללמוד תורה וכו' נכסי הוא וכו' ע\"כ. הרי דקרי ליה איסורא ומן התימה על כל המבינים בהך ברייתא גופא דרשב\"ג דאמר אינו רואה סימן ברכה דאיסורא ליכא יעו\"ש במרן ב\"י חלק או\"ח סי' קנ\"ג וביו\"ד סי' ע\"ר ודוק.<br><b> והמג\"א</b> בסי' קנ\"ג ס\"ק כ\"ב על מ\"ש מרן יש אומרים יחיד בשלו מותר למכור ואפילו ס\"ת כתב צ\"ע דבחו\"מ סי' רמ\"ח סי\"א כתב האומר נכסי לפלוני ס\"ת הוי בכלל או כיון דלא מזדבן לא הוי בכלל נכסי ובשל יחיד מיירי דאי הקדישו פשיטא דלא מצי יהיב וצ\"ל דמ\"ש הכא הקדישו כלומר שנתנו לבית הכנסת לקרות ולא הקדישו ממש ואפ\"ה אסור למוכרו ובהכי מיירי בחו\"מ, ומ\"מ צ\"ע דהיה לו לפרש והקושיא היא מובנת דאיך התירו למכור והתם מספיקא אי שרי או לא. ברם מה שתירץ לא ידעתי דכתב דבין הכא והתם נתנו לבית הכנסת לקרות וא\"כ עוד היום קשיא כדמעיקרא ואף גם זאת מגומגם הלשון והנראה יותר שהכל הוא קושיא וליכא תירוץ ואף דלא אתי שפיר סוף הלשון וצריך לתקנו."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בית </b>\n<b> שיש בו ספר תורה וכו' בית אחר.</b> ועיין מ\"ש מרן דס\"ל לר' יהושע בן לוי דחלוק דין ס\"ת מדין תפילין דבס\"ת כל שיכול לעשות מחיצה י' טפחים צריך לעשות ולא די בכלי תוך כלי וזו היא דעת רבינו אף שלא בא מפורש יפה בדבריו. ולענ\"ד לא באתי לכוונתו חדא דהיאך נאמר דריב\"ל פליג אברייתא דהב��ייתא אמרה בפירוש דמועיל בכלי תוך כלי וריב\"ל פליג ומצריך גם עשרה טפחים ונפסוק הלכה כריב\"ל נגד הברייתא. ועוד דבפירוש כתב רבינו התיקון דכלי תוך כלי וסיים או עד שיעשה מחיצה וכן בפ\"ד דתפילין הכ\"ד לא כתב בס\"ת אלא תיקון דכלי תוך כלי ולא סיים או עד שיעשה מחיצה הרי דפוסק כהברייתא ולא כריב\"ל.<br><b> ולענ\"ד</b> נראה שדעת רבינו הוא דתיקון דמחיצה י' טפחים קלישא מתיקון כלי תוך כלי ולכן בתיקון כלי תוך כלי אפי' שיש לו בית אחר מועיל לפי שהוא תיקון נאה משא\"כ תיקון דמחיצה דמועיל אי לית ליה ביתא אחרינא ברם אי אית ליה אינו מועיל ונמצא אינו חלוק ר' יהושע בן לוי עם הברייתא דהברייתא דהצריך תיקון נאה דכלי תוך כלי היינו בין דאיכא ביתא אחרינא בין ליכא וריב\"ל דהיקל בתיקון קליש היינו בדליכא ביתא אחרינא וזהו דאמר מר זוטרא לרב אשי כמאן כריב\"ל כלומר קולא זאת דעשית בתיקון קליש דמחיצה היא כריב\"ל אימור דאמר ריב\"ל בדליכא ביתא אחרינא ומר אית ליה ביתא אחרינא וא\"ל לאו אדעתאי, וזהו שאמר רבינו בתחילה תיקון דכלי תוך כלי וסיים או עד שיעשה מחיצה בתנאי אם לא היה בית אחר לפי שתיקון זה הוא קליש ולכן בפ\"ד מהל' תפילין שלא הזכיר אלא תיקון דכלי תוך כלי לא כתב התנאי דאם לא היה לו בית אחר לפי שתיקון זה מועיל אף דאיכא ביתא אחרינא. ומ\"מ יש לגמגם דנמצא רבינו חלוק דעתו מספר התרומות וספר המצוות דפסקו דלא די לס\"ת כלי תוך כלי (או) [אלא] מחיצה גבוה י' טפחים או להוציאו דס\"ל דמחיצה עדיפא מכלי תוך כלי והוי פלוגתא בסברא ודעת הרא\"ש ג\"כ כספר התרומות והמצוות וז\"ל אמר ר' יהושע בן לוי ס\"ת עושה לו מחיצה גבוה י' טפחים וכו' והא דקתני בברייתא עד שיניח כלי תוך כלי לא קאי אס\"ת אלא אתפילין ודוקא ס\"ת אבל שאר ספרי הקודש וחומשין כיון שאינם עשוין בגלילה סגיא בכלי על כלי עכ\"ל.<br><b> והנה</b> במ\"ש דתיקון דכלי תוך כלי לא קאי אלא אתפילין יש לגמגם לכאורה דא\"כ מאי האי דקאמר ליה מר זוטרא לרב אשי כמאן כריב\"ל עד כאן לא קאמר וכו' כמי שאיכא חולק והא ליכא חולק בזה כמ\"ש הוא ז\"ל. וי\"ל דזה שכתב הרא\"ש ז\"ל דהברייתא לא איירי אלא בתפילין היינו לדעתיה דריב\"ל דאי לאו הכי פליג ריב\"ל אברייתא ברם מר זוטרא לא ס\"ל הכי אלא דהברייתא דקאמר תיקון דכלי תוך כלי הוי גם לס\"ת ותפילין וא\"צ לחומרא דר' יהושע בן לוי דמחיצה אלא לדידן דס\"ל כריב\"ל דתיקון דברייתא אינו מועיל לס\"ת ואמטו להכי אתה רוצה לעשות מחיצה עדיין לא הועלת כלום דעד כאן לא קאמר אלא בדליכא ביתא אחרינא."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Yitzchak Yeranen/Sefer Ahavah/Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Tefillin, Mezuzah and the Torah Scroll/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,122 @@
+{
+    "title": "Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Tefillin, Mezuzah and the Torah Scroll",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yitzchak_Yeranen_on_Mishneh_Torah,_Tefillin,_Mezuzah_and_the_Torah_Scroll",
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> מ\"ש מרן דפסק רבינו כת\"ק וכמ\"ש הרב יד אהרן הל' תפילין סי' ל\"ב הגהת ב\"י. ומ\"מ אחרי ראות מ\"ש מהר\"ם ישראל שם והרב תוס' יו\"ט בגיטין פרק השולח נראה בבירור דלא ס\"ל לרבינו האי כללא דכל מקום ששנה רשב\"ג הלכה כמותו וכ\"כ רש\"ל הביא דבריו הב\"ח או\"ח סי' תל\"ג ס\"ק י\"א וז\"ל הרי\"ף והרמב\"ם לא ס\"ל האי כללא דכל מקום ששנה רשב\"ג וכו' יעו\"ש. ומן התימה על הרב יד אהרן נר\"ו שם שתמה על רש\"ל דבכל ספר היד פוסק הלכה כרשב\"ג וכו' וכ\"כ גם מרן בפי\"ב דמעשר הי\"ז, וליתא וכדכתיבנא. גם מה שתמה הרב הנזכר נר\"ו במ\"ש על שם הרי\"ף דלא ס\"ל האי כללא ממה שהרי\"ף גופיה הביא בפרק גט פשוט דהאי מימרא דר' יוחנן כל מקום ששנה רשב\"ג וכו' הלכה כמותו יעו\"ש, הן אמת דכך פסק הרי\"ף שם ברם רש\"ל כתב כן ע\"פ מ\"ש הרא\"ש פ\"ה דב\"ק דף מ\"ט וז\"ל הרי\"ף הביא המשנה כצורתה ולא פי' במאי פליגי משום דסבר דהלכה כרבנן דלית ליה האי כללא דר' יוחנן כל מקום ששנה רשב\"ג עכ\"ל, ומי לנו בקי בדברי הרי\"ף יותר מהרא\"ש ז\"ל וכ\"כ עוד הרא\"ש כן לדעת הרי\"ף בסוף כתובות גבי מתני' ג' ארצות יעו\"ש. ומן התימה על הרא\"ש פרק גט פשוט הביא דברי הרי\"ף וז\"ל וליתא לדרשב\"ג וכו' דאמר ר' יוחנן הלכה כרשב\"ג חוץ מערב וצידן וכו', וצריך לדחוק מחומר הנושא דמ\"ש הרי\"ף כן, הוא אפי' לר' יוחנן דאמר הלכה כרשב\"ג כאן ליתא לדרשב\"ג וכ\"ש לדידן דלית לן הא דר\"י דאמוראי נינהו ואליבא דר\"י. ולפ\"ז לא קשיא מה שהשמיט מעשה דצידן דמתני' כיון דכתב מימרא דר' נתן בסוף פ\"ג דנדרים."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>תפילה </b>\n<b> של ראש אין עושין אותה של יד.</b> ועיין מ\"ש הרב ב\"י סי' מ\"ב וסיים ומנא ליה לומר שסובר הרמב\"ם כן. ועיין מ\"ש גם בבדק הבית. ונראה לענ\"ד דכיון דלא חילק רבינו בין אתני ללא אתני מוכרח דלא ס\"ל לחלק בהכי והיינו טעמא דעד כאן לא קאמר בש\"ס דמהני תנאי אלא למאן דס\"ל הזמנה מילתא היא דהיא מילתא כחושה ברם לגבי מעשה לא מהני דלא ס\"ל כרבינו ירוחם ומהר\"י אבוהב דלא חילקו בין הזמנה למעשה."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>ושל </b>\n<b> יד קושר אותה וכו'.</b> כתב הכנה\"ג באו\"ח סי' כ\"ז משם (אומרם) [מור\"ם] דמי שאין לו יד שמאל פטור מן התפילין, ותמה עליו החבי\"ב דאי מיירי באין לו זרוע גמ' ערוכה היא פרק הקומץ וכו' וסיים דאולי איירי באין לו יד יעו\"ש. וודאי דכתב הרב כן משום דלא ראה דברי הר\"מ איסרלס וכמו שיעד בתחילת דבריו דהא מדבריו משמע דאיירי באין לו זרוע שכתב וז\"ל נראה דאינו מניח כלל וראיה מחליצה דאיטר רגל ימין חולץ בשמאל לדעת מקצת הפוסקים ואפ\"ה אי נקטעה רגלו אינו חולץ כלל וכו'. ואי איירי באין לו זרוע כלל ניחא דמייתי ראיה משם ברם אי איירי בגידם מה ראיה מייתי מחליצה שאני התם דאינו חולץ כלל משום דהחליצה היא ברגל עצמו וכיון שאין לו רגל לאו בר חליצה הוא כלל משא\"כ כאן בתפילין שהוא בזרוע כיון דיש לו זרוע יכולים אנו לומר שיניח בימין כיון דבר הנחה הוא או בשמאל עצמו כיון דיש לו זרוע. ואף שלזה יש לדחות דאין מזה קושיא כלל דאה\"נ דאיירי באין לו יד ומייתי ראיה מחליצה דגם התם חלצה מן הארכובה ולמטה חליצתה כשרה וכך פסק רבינו פ\"ד מחליצה מ\"מ לפחות הו\"ל להביא הך סוגיא ולא לילך לעצות מרחוק. ועוד דהתוס' ז\"ל בפירוש ס\"ל דמי שאין לו יד חייב והו\"ל להזכירם לפחות אשר מזה מוכח דאותה שעה נעלם ממנו סוגיא זאת ואיירי הרב באין לו זרוע והפנים חדשות לא נתן אל לבו בזה אלא לציין פסקי ההלכות. וכן נראה ממה שפסק מור\"ם עצמו בהגהת שו\"ע גידם שאין לו יד רק זרוע יניח בלא ברכה, נמצא דמ\"ש בתשובה שלא יניח כלל איירי באין לו זרוע כלל. וכן [דעת] המג\"א ז\"ל שמ\"ש בתשובה איירי באין לו זרוע, שהקשה עליו דש\"ס ערוך הוא דאין לו זרוע פטור מן התפילין."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>תפילה </b>\n<b> של ראש אינה מעכבת של יד.</b> כתב רבינו בס' המצוות וז\"ל מצות עשה י\"ג היא שציונו להניח תפילין וכו' ואלו השני מצוות לא יתחייבו לנשים דכתיב למען תהיה תורת ה' בפיך ונשים אינן חייבות בתלמוד תורה וכו' עכ\"ל. ועיין בש\"ס קדושין דף ל\"ג איתא הכי ותפילין גמר מתלמוד תורה מה ת\"ת נשים פטורות אף תפילין נשים פטורות ונקיש תפילין למזוזה וכו' תפילין לת\"ת איתקוש בפרשה ראשונה ושניה."
+            ],
+            [
+                "<b>אבל </b>\n<b> אם הניח שתיהן מברך ברכה אחת והיא להניח תפילין.</b> עיין להרב משל\"מ שהצריך עיון בדברי הרא\"ש, וכתב עליו הרב מרכבת המשנה נר\"ו שהבין שמ\"ש ואני מברך שנים היינו בשל ראש ולכן הקשה דאיהו כתב דאין לברך אלא אחת. ואגב שיטפא לא דק דאחר שבירך בשל יד להניח לא אמר אדם מעולם שיברך בשל ראש שנים ועד כאן לא קאמרי ר\"ת ודעימיה דיברך שנים בשל ראש אלא בשח בינתיים וכן היכא שאין לו אלא תפילה של ראש ברם היכא דבירך בשל יד אינו מברך בשל ראש אלא אחת דברכה של יד קאי גם אשל ראש, ומאי דקשיא ליה הוא דבתשובה ראשונה כתב דברכה של יד שייכא גם לשל ראש כנראה דס\"ל דברכה א' די לשניהם ומתשובה שאחריה משמע דס\"ל דמברך שנים להניח בשל יד ועל מצות בשל ראש זה ודאי כוונתו בקושיא זאת. ברם לא קשיא וכמ\"ש הרב נר\"ו דמ\"ש בתשובה ראשונה שייכא היינו דקאי גם לשל ראש דאי לא קאי עליה צריך לברך שנים ופשוט."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>זמן </b>\n<b> הנחת תפילין ביום ולא בלילה וכו'.</b> עיין מ\"ש מרן וכדתניא בהדיא וכו'. וקשה לי טובא במ\"ש דכל תנאי דברייתא קמייתא ס\"ל דלילה לאו זמן תפילין והא רבי יעקב אמר עד שתכלה רגל מן השוק וחכמים אומרים עד שישן ומשקיעת החמה הוי לילה ולמה יחייבו עד זמנים אלו אלא ודאי דס\"ל דלילה הוי זמן תפילין, ואפי' אם הוא לבוש בהם צריך שיסלקם אי ס\"ל לילה לאו זמן תפילין כיון דקפיד רחמנא וכתב קרא ושמרת ולמר בעשה ולמר בלאו וכן בני מערבא דס\"ל לילה לאו זמן תפילין הוו מברכי לשמור חוקיו. הן אמת דרש\"י כתב דסברי לילה לאו זמן תפילין מ\"מ כבר כתבו התוס' להיפך דס\"ל לילה זמן תפילין אלא דמר עביד הרחקה יתירה ומר לא עביד וודאי מאי דניידי התוס' מפירוש רש\"י הוא ממאי דכתיבנא וא\"כ לפחות היה לו למרן לומר דרבינו ס\"ל כפירוש רש\"י ולא לסתום. ועוד בב\"י סי' ל' בשנותו את טעמו דהרא\"ש והטור דס\"ל דלילה זמן תפילין דלמדו כן מהאי ברייתא וכהתוס' ומדבריו נרמז שהכרחם הוא כמ\"ש לענ\"ד וכ\"כ בסתם והיה לו לומר דזה כדעת התוס' באופן דבב' המקומות סתם. עוד כתב מרן והלכה כר\"ע מחבירו ע\"כ. ויש לדקדק דמה שייך בזה לומר הלכה בדבר דלא נפק\"מ לענין דינא יהיה מכתוב זה או מזה."
+            ],
+            [
+                "<b>מי </b>\n<b> שהניח וכו'.</b> וכתב מרן ההיא עובדא דרבינא וסיים ומאחר שרבינו פוסק כמ\"ד לילה לאו זמן תפילין, וכ\"כ בב\"י סי' ל'. ולא ידעתי אמאי הוצרך לזה והא בסמוך הל' י' כתב דפלוגתייהו בהנחה לכתחילה מדאמר ומודים וכו' כנראה דכשהם מבעוד יום אין צריך לסלקם יעו\"ש."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>וכל </b>\n<b> הטמאין כולן חייבין וכו'.</b> והוא מש\"ס סוכה דף כ\"ו וממנה תמה מרן בב\"י סי' ל\"ח על הכלבו שכתב על שם הר\"ם וז\"ל ועל הבחורים אשר מהרהרים אפי' בשעת ק\"ש לא יניחו תפילין, ותמה עליו מהך ש\"ס וסיים הרי בהדיא דמשום הרהור לא מיתסר וסיים ואפשר לומר דהר\"ם מפרש וכו'. פירוש דבריו דקשיא ליה ע\"פ פירוש רש\"י דפי' שמא יראו קרי וכו' ואהא קאמר לימא וכו' ומשני בנשותיהן עמהן נמצא דאפי' בקרי אין קפידא וקשיא דתיפוק ליה משום הרהור וכדעת הר\"ם ואהא תירץ דיפרש דקס\"ד דהם בעלי קריין וכו' ולעולם דאי מהרהר בהם אסור ולענ\"ד עדיין קשיא דניחא כשנקשה על אופן זה ברם כשנקשה ממסקנת הש\"ס דמוקי לה בהרגל דבר ותיפוק ליה משום הרהור לחוד מה יענה הרב ז\"ל. ואין לומר דכשנקשה הכי נתרץ דהכלבו כתב על קצת בחורים שמהרהרים ולא שכולם מהרהרים בודאי בש\"ס דקתני הילדים סתם הוכרח לאוקמי בנשותיהן עמהם דבזה איירי דעדיין קשה דנוקמא במהרהרים דמאי חזית באוקימתא זאת יותר מזאת ואולי חדא מינייהו נקט.",
+                "<b> מצטער</b>\n<b> וכו' פטור מן התפילין.</b> עיין בב\"י או\"ח סי' ל\"ח כתב וז\"ל ומצאתי בס' ארחות חיים על שם הר\"ם מצטער וכו' פטור עכ\"ל. ואתמהא מה מציאה היא זאת דהכי כתב רבינו הכא ואי קאי להר\"ם אחר למה הלך לעצות מרחוק יביא הדין על שם רבינו דליכא חידושא משם יותר [א\"ה. עיין בבדק הבית שתיקן]. ועיין מ\"ש מרן בכ\"מ משם הר\"ר מנוח ומה שהשיב עליו מרן. ולענ\"ד גם מצד אחר איכא למשדי נרגא דהחושש בראשו אין בידו כי היכי דנימא איבעי ליה ליתובי דעתיה לא כן במצטער במילי דעלמא דהוי דבר חוץ מגופו כמו טבעה ספינתו בים וכן על זה הדרך אפשר דחייב ואמר איבעי ליה ליתובי דעתיה, וחילוק זה איתיה בש\"ס סוכה דף כ\"ה. ומדברי מרן בב\"י נראה דס\"ל דפי' מצטער שכתב הר\"מ היינו מחמת חולי, שכתב אחר מ\"ש דין מצטער וז\"ל ולפ\"ז אפשר לפטור כל חולה אם הוא מצטער. ופירוש דבריו כיון דהכל תלוי בצער אין הפרש בין חולה לחולה ולהכי נקט הר\"מ מצטער כדי לכלול כל חולה ברם בלא חולי אמרינן איבעי ליה ליתובי דעתיה ואין זה במשמעות לשון הר\"מ ויש לבע\"ד לחלוק בזה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>לא </b>\n<b> שינת קבע ולא שינת עראי.</b> כתב רבינו יונה פרק מי שמתו ולא גזרינן עראי אטו קבע דשאני גבי סוכה דשינה עצמה אסורה אמרו דגזרינן עראי אטו קבע אבל גבי תפילין דאפילו שינת קבע עצמה לא אסרו אלא משום שמא יפיח ולא עבדינן גזירה לגזירה עכ\"ל. וקשה לי דלפי חילוק זה מה הקשה בש\"ס סוכה דף כ\"ו על מאי דתני שם אוכלין עראי חוץ לסוכה ואין ישנים שנת עראי חוץ לסוכה מאי טעמא אמר רב אשי גזרה שמא ירדם א\"ל אביי אלא הא דתניא ישן אדם שינת עראי בתפילין אבל וכו' ליחוש שמא ירדם אלא אמר ר' יוחנן וכו', ומאי קשיא הא שנא ושנא דבתפילין הוי גזירה לגזירה ולכן עראי שרי לא כן בסוכה דהוי חדא גזירה ולכן אפי' עראי אסור ודוק."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בית </b>\n<b> וכו' אסור לשמש מטתו וכו'.</b> וכפירוש רש\"י בש\"ס ובב\"�� סי' מ' כתב על שם הר' יונה דנראה מדבריו דכי הוו שניהם אינן כליין אפי' עשרה כחד דמו וכו' יעו\"ש. והן אמת דכפי הלשון המוצג לפנינו נראה כן מדבריו ברם אין הדעת סובלתו דאדרבא יותר טוב שלא יהיה כליין מכליין ובלא ימנע איזה מהן טוב מחבירו אי כליין טוב משאינו כליין א\"כ כשהן ב' כליינים יותר טוב ואי שאינו כליין טוב מכליין בשניהם שאינן כליינים יותר טוב וכי גזרה היא זו אם קבלה נקבל. והרב בית חדש הגיה בלשונו ובמקום אפילו עשרה שאינן כליין כתב שהן כליין ופירש דסד\"א דכשם דאי איכא עשרה כליינים אינו מועיל כי אם לאחד כך צריך עשרה שאינן כליינים וכו' יעו\"ש סיום דבריו. ואני הדיוט תמהני עליו אם יצאו דבריו מפיו וכי מתורת ביטול אתינן עלה דס\"ד דצריך עשרה שאינן כליינים נגד הכליינים הא כל הפסול מאלו (ההי') [העשרה] הוא משום דהוו כליינים דאי הוו שאינן כליינים מי לא מודה דמועיל וכי משום דאיתוספו כליינים נפסלו שאינן כליינים אתמהא.<br><b> ולענ\"ד</b> אי לא דמסתפינא היה נראה להגיה עוד ולהוסיף תיבת לא וכצ\"ל כלומר לא תימא עשרה שהן כליינים לא דמי לכלי אחד וכו' וכמ\"ש שם הלשון הב\"ח. וה\"פ דבא להוציא פירוש אחר בגמ' דאפשר לפרש לזה פי' לא שנו דסגי כלי בתוך כלי אלא בכלי שאינו כליין כלומר דשניהם צריך שלא יהיו כליינים ברם כל כליין אם אחד מהם כליין אפי' עשרה שכולן כליינים עם אחד שאינו כליין כחד חשוב כלומר ואינו חשוב מתוכן אלא השאינו כליין וצריך גם אחר שאינו כליין עמו שאותם כליינים כלא חשיבין וזהו שאמר לא תימא עשרה שהן כליין לא דמו לכלי אחד כלומר דלא חשיב לכלל וכמ\"ש אלא אפי' עשרה שהן כליין דיינינן להו ככלי אחד כלומר דפי' הש\"ס דקאמר אבל כלי כליין אפילו עשרה כחד מאנא דמו הוא מועיל לחד וסיים מיהו אפילו כלי אחד לבדו שאינו כליין לא נתמעט מאחד וכו' כלומר ההפרש שיש בין כליין לשאינו כליין הוא דשאינו כליין סגי בשנים או לפחות אחד שלא יהיה כליין אבל שניהם כליינים לא מהני ואפי' עשרה לאחד ונמצא לפעמים עשרה כליינים לא מהני אפי' לאחד, לא כן שאינו כליין לעולם אחד נחשב לאחד וזהו שאמר אפילו וכו' לא נתמעט מאחד וכו' והוא נכון וחריף וכן ראיתי לכמה גדולים שהגיהו כרצונם.",
+                "<b> ואם</b>\n<b> הניחם כלי בתוך כלי מותר להניחן וכו' שלא כנגד ראשו.</b> הכי אמר ר' ירמיה בברכות דף כ\"ד והיכא מנח להו אמר ר' ירמיה בין כר לכסת שלא כנגד ראשו וכו'. והקשו בתוס' אימא שלא כנגד ראשו וכו' ותירצו דא\"כ מאי איריא בכובע וכו' עכ\"ל. פירוש לדבריהם דמשו\"ה הקשה המקשה מר' חייא ולא מברייתא דלעיל דאי מההיא יש לומר שלא כנגד ראשו אבל מדר' חייא מדצריך כובע משמע אפי' כנגד ראשו והוי איפכא ולזה תירץ לו המתרץ דאה\"נ דמשום כובע הוא דהתיר והיינו טעמא דכל דאיכא כובע אף דהוי תחת ראשו הוי שלא כנגד ראשו דמפיק למורשא לבר ונמצא שלא כנגד ראשו. וזה נראה כונת הרשב\"א בחידושיו שאחרי כותבו דברי התוס' סיים וז\"ל ומיהו לכובע למי שנותנן תחת מראשותיו ממש לא מעלה ומוריד עכ\"ל, ור\"ל הכי. ומיהו אף דהמקשה הבין דכל דאיכא כובע שרי אפי' תחת מראשותיו לפי המסקנא לקושטא דמילתא תחת מראשותיו ממש לא מעלה ומוריד אלא ההיתר בהוציא המורשא לבר דהוי שלא כנגד ראשו, ולאפוקי מהרב יד אהרן סי' מ' שפירש בכוונת התוס' וכוונת הרשב\"א שלענ\"ד הם דברים זרים דכיון דאמר דמשום הכובע הוא דהתיר ר' חייא איך אמרינן דהכובע אינו מעלה ומוריד יעו\"ש. וע\"פ מה שביררתי דבריהם ז\"ל אין מובן למ\"ש הט\"ז סי' מ' סק\"ג בדבריהם וק\"ל."
+            ],
+            [
+                "<b>קדושת </b>\n<b> תפילין קדושתן גדולה וכו'.</b> כתב כנה\"ג סי' כ\"ה דמי שאין ידו משגת לקנות ציצית ותפילין ציצית קודם ששקולה ככל התורה כולה ובשיירי סייע עצמו מהנימוק\"י שכתב דיקדים ציצית לתפילין משום דציצית שקולה כנגד כל המצוות ועוד שהוא תדיר עכ\"ל. והקשה הרב בני חיי דמאי ראיה מייתי מהנימוק\"י שאני התם דאיירי לקדימה. ושוב כתב דאפשר דהא בהא תליא דכיון דקודם נדחה האחרת מפניה וכההיא דכתב הרמב\"ם פי\"א דבכורים היה הוא לפדות וכו' ולעלות לרגל ואין לו כדי לשניהם פודה את בנו ואח\"כ עולה לרגל שנאמר כל בכור בניך תפדה ואח\"כ ולא יראו פני ריקם הרי דמדין קדימה דקדם בקרא למדנו דהיכא שאינו יכול לעשות שניהם שנדחה מפניו זה תוכן דבריו. ולא ידעתי דמיון זה דמה לההיא דפדיון ועלית רגל דקרא כתב תחילה כל בכור בניך תפדה ואח\"כ ולא יראו פני ריקם ומאן לימא לן דלענין קדימה היא ולא לומר דאין לו לעשות שניהם דפדיון קודם וזה נדחה מפני זה ולא דקרא בקדימה איירי ולמדינן מינה להיכא דאי אפשר לעשות שניהם משא\"כ הכא דבפירוש כתב הנימוק\"י דיקדים ציצית לתפילין דאפשר לומר דדוקא לענין זה כ\"כ הנימוק\"י ולא להיכא דאי אפשר לעשות שניהם.<br><b> והנראה</b> לי בכוונת הכנה\"ג דרצונו להורות דהא מיהא לענין קדימה ס\"ל להנימוק\"י דגדולה מצות ציצית ואנן בדידן ס\"ל דאף באין יכול לעשות שניהם ציצית קודם. ומהר\"י הכהן בן ארדוט נר\"ו בס' בית דוד הביא עוד סיוע כעין מ\"ש הרב בני חיי ודבריו מתמיהים דממקום שבא אינו ענין לנידון דידן יעו\"ש. ולמאי דמתמהי עליה דהיאך קודם ציצית לתפילין כיון דמציצית פטור דאינו לבוש בת ארבע כנפות ובתפילין חייב היאך יעשה הפטור ויניח החיוב נראה דמ\"מ כיון דמביא עצמו לידי חיוב בלבישתו קודם לתפילין כיון שיש לו כ\"כ חשיבות ששקולה כנגד כל המצות ועל ידו יזכור את ה' ואין קבלת עול מלכות שמים יותר מזה והא דלא אחשביה ר' יוחנן דאמר הרוצה שיקבל עול מלכות שמים יפנה ויטול ידיו ויניח תפילין היינו משום דציצית כבר הוא לבוש מבלילה כמ\"ש במקום אחר הל' ציצית יעו\"ש בחי', ואה\"נ דגם בציצית יש קבלת עול מלכות שמים כיון שעל ידה יזכור כל מעשה ה' הגדול והנורא וכיון דהא מיהא אחר לבישתו שפיר מתחייב אהני לן כל הני דוחקי להביאו לידי חיוב כנ\"ל כונת הרב. או כמ\"ש הרב הלבוש שלא הזכיר ציצית לפי שעטיפת ציצית הוא חובה מוטלת עליו מיד שילבש ויתכסה עצמו בבוקר יעו\"ש."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>והמלך </b>\n<b> מצוה עליו לכתוב וכו'.</b> ובספר המצוות כתב מצות עשה י\"ז היא שצונו שיהיה כל מלך יושב למלוך כותב ספר תורה לו לעצמו וכו' עכ\"ל. ולכאורה קשה דבפי' המשנה פ\"ב מסנהדרין כתב וז\"ל ויכתוב שני ס\"ת שלמים וכו' וי\"ל דמ\"ש בפירוש המשניות היינו אם לא היה לו ס\"ת בהיותו הדיוט דצריך שיהיו לו שתים ברם אם היה לו ס\"ת בהיותו הדיוט די באחד מחדש וכ\"כ בפירושו כאן לא היה לו ס\"ת קודם שימלוך צריך לכתוב אחר שמלך שני ס\"ת וכו'. ובפ\"ג מהל' מלכים הוסיף עוד שאף אם היה אחד משל אבותיו די בשיכתוב אחד אחר שמלך. ותמה עליו מרן דהוי היפך הש\"ס יעו\"ש, ויישב בדוחק דמאי דאמר בש\"ס שלא יתנאה בשל אבותיו היינו באותו שחייב המלך להוסיף משום היותו מלך אבל במי שחייב אף בהיותו הדיוט יכול להתנאות בשל אבותיו יעו\"ש. ולשון לא צריכא לשתי תורות דקאמר בש\"ס לא משמע הכי וגם מלשון שכתב רבינו הכא בהל' ס\"ת לא משמע הכי ויותר תימה דשם בספר המצוות מצוה י\"ח הביא לשון הש\"ס דלא נצרכא אלא לשתי תורות ופי' וז\"ל כלומר שהפרש יש בין מלך והדיוט כי כל איש חייב לכתוב אחד והמלך שנים וכו' דזה מורה דכוונתו דגם שנים אי אפשר להתנאות בשל אבותיו וזה סותר למ\"ש במצוה י\"ז דדי באחד מחדש באופן דהכל מגומגם."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>אסור </b>\n<b> לאדם למכור ס\"ת.</b> פ' בני העיר אמר רשב\"ג אפילו אין לו מה יאכל ומכר ס\"ת או בתו אינו רואה סימן ברכה. וכתב מרן ביו\"ד סי' ע\"ר וז\"ל ומשמע דכיון דאינו רואה סימן ברכה אסור למוכרו. וכתב המשל\"מ ז\"ל וז\"ל והא דכתב מרן באו\"ח סי' תקפ\"ה דהא דקאמר אינו רואה סימן ברכה משמע דליכא איסורא שאני הכא דכיון דחלוקת ההתר לא היתה אלא כדי שיהנה מאלו המעות א\"כ כיון דאמר דאינו רואה סימן ברכה פשיטא דאסור אלו דבריו. ולישנא דמרן משמע דמשום דאמר אינו רואה סימן ברכה הוא דדייקינן דאיסורא איכא והוי היפך מ\"ש בסי' תקפ\"ה. והט\"ז ביו\"ד סי' ע\"ר קשיא ליה על מרן דאמר דכל דאינו רואה סימן ברכה איכא איסורא מש\"ס דפ' מקום שנהגו דאמר שם סימן ברכה לא חזי שמותי לא משמתינן דנראה דאיסורא ליכא ותירץ דכיון דתני ברישא לא ימכור דנראה איסורא וסיים יתר על כן וכו' אינו רואה סימן ברכה משמע דגם איסורא איכא כמו ברישא אלו דבריו. וגם זה אינו צודק בלשון מרן וכמ\"ש דלא תלי ליה בתחילת לשון הברייתא ודוק, ולא הרגיש מדברי מרן דסתרי אהדדי כנראה שלא זכר שר ממ\"ש באו\"ח. ומ\"מ ע\"פ תירוצו למה שהקשה מהש\"ס יתיישב גם למרן דלא תיקשי דבריו אהדדי על דרך שתירץ המשל\"מ. ועיין להשיירי כנה\"ג או\"ח סי' תס\"ח הגהת ב\"י וביו\"ד סי' ע\"ר שחתר בענין זה אי כשאינו רואה סימן ברכה איכא איסורא או לא ולמה שהקשו דברי מרן אהדדי לא מצא מענה.<br><b> וראיתי</b> להרב מקראי קודש דף ר\"ג דקא מתרץ לדברי מרן והוא דחוק בלשון מרן דאינו מורה הכי, והוא כתב דלא קשה מידי. ואני הדיוט עד השתא הכא לא ראיתי דברי מרן דסי' תקפ\"ה במקומן וכדו דראיתי לשונו לא ידענא מאי אידון בה ותמיה אני על כל התמהים עליו מה ראו על ככה לתמוה דליכא קושיא כלל ועיקר וז\"ל שם וכן משמע בפרק מקום שנהגו דת\"ר ד' פרוטות אין בהן סימן ברכה וחד מינייהו שכר מתורגמן וכו' ואם איתא דאיכא איסורא לא הו\"ל לומר אין בהם סימן ברכה אלא שאין רואין סימן ברכה אלו דבריו הרי דאומר דכל דאומר אינו רואה סימן ברכה ר\"ל דאיכא איסורא אלא כשאומר אין בהם סימן ברכה ר\"ל וליכא איסורא נמצא דבריו מכווני אהדדי.<br><b> והנה</b> מדברי רבינו נראה דאף בס\"ת דיחיד אסור למוכרו אם לא ללמוד תורה וכו' והוא יחיד דלכולהו רברבתא ס\"ת דיחיד שרי למכור ואף שלא מכרו ללמוד תורה וכו' יעו\"ש במרן חלק או\"ח סי' קנ\"ג ויו\"ד סי' ע\"ר. ואף דבדברי הרא\"ש לא משמע אלא אי מכר ולא לכתחילה לאו דוקא וכמ\"ש הפרישה ודרישה שם ס\"ק כ' יעו\"ש. וראיה מדברי בנו באו\"ח ויו\"ד שהביא דינו זה כתבו בלכתחילה וכן בקיצור פסקי הרא\"ש יעו\"ש, ורבינו הוא יחיד בדבר זה ואמטו להכי לא פסק מרן כוותיה וז\"ל מרן סי' קנ\"ג סעיף י' יש אומרים דיחיד בשלו אפילו בס\"ת מותר למוכרו ולעשות בדמיו כל מה שירצה ויש מי שאוסר וכו' עכ\"ל. ורצונו לפסוק כיש אומרים שהם רבים משא\"כ האוסר שהוא יחיד ואף שהביאו באחרונה וכמו שמצינו דוגמתו כשכותב יש מי שאומר וכו' להיתר ורב פלוני אוסר שכתב השיירי כנה\"ג או\"ח סי' ש\"כ הגהת ב\"י אות ז' דכוונתו לפסוק להתירא והביא הפוסק האוסר להורות שיחיד הוא האוסר ואף כאן הוא הדין, שכתב ויש מי שאוסר להורות שיחיד הוא האוסר ומכאן ראיה לדברי השיירי כנה\"ג. וכן דוגמא אחרת כיוצא בזה כשכותב בשו\"ע סברא א' בלשון יש אומרים והב' בלשון יש מי שאומר שדעתו לפסוק כיש אומרים קמא שהם רבים ולא כיש מי שאומר שהוא יחידאה וכמ\"ש הגינת ורדים חלק אהע\"ז כלל ד' סי' ל' דמדשינה וכתב בתחילה בלשון רבים ואח\"כ בלשון יחיד להורות דהלכה כרבים וכ\"כ בכנה\"ג חלק חו\"מ סי' כ\"ה בהגהת ב\"י כללי הקים לי אות נ\"ב דכל דכותב יש מי שאומר הוא יחיד. ואף שבשיירי כללי הפוסקים כתב דאפשר יש מי שאומר הוי שנים, מ\"מ היינו כשכותב יש מי שאומר לחוד אבל כשמתחילה כותב יש אומרים ומסיים ויש מי שאומר או יש מי שאוסר ודאי דהוי יחיד ודוק.<br><b> ודע</b> דממקום שבא השיירי כנה\"ג בכללי הפוסקים דגם יש מי שאומר הוי שנים והוא מדברי מרן בספרו הקצר [יו\"ד סי' פז ס\"ח] גבי מי חלב, לא מצאתי מאומה וליכא שם אלא יש מי שאוסר והוא מיחידאה הוא ה\"ר אליעזר יעו\"ש, ולא ידענא מאי אידון בה, ואם באולי הוא אמת ואנוכי לא ידעתי מ\"מ ליכא בתחילה יש אומרים בלשון רבים ואחריו יש מי שאומר, ונמצא א\"כ עדיין דברי הגינת ורדים אמת ושניהם יכונו ואיך כתב היד מלאכי כללי מהר\"י קארו סי' ס\"ז לא תציתו להאי כללא מכח ההיא דכלל השיירי כנה\"ג.<br><b> איך</b> שיהיה כאן פסק מרן דלא כרבינו אלא כרבים החולקים ומ\"ש ביו\"ד לאסור בסי' ע\"ר הוא הברייתא כפשטא דקאי בס\"ת של רבים דאיכא איסורא הדרן לקמייתא דכתב מרן בב' המקומות דכל דאמרו אינו רואה סימן ברכה איסורא איכא וכן הוא גמרא ערוכה בב\"ב דף קנ\"א ע\"א ספר תורה מאי כיון דלא מזדבן דאסור לזבוני לאו נכסי הוא או דילמא כיון דמזבן ללמוד תורה וכו' נכסי הוא וכו' ע\"כ. הרי דקרי ליה איסורא ומן התימה על כל המבינים בהך ברייתא גופא דרשב\"ג דאמר אינו רואה סימן ברכה דאיסורא ליכא יעו\"ש במרן ב\"י חלק או\"ח סי' קנ\"ג וביו\"ד סי' ע\"ר ודוק.<br><b> והמג\"א</b> בסי' קנ\"ג ס\"ק כ\"ב על מ\"ש מרן יש אומרים יחיד בשלו מותר למכור ואפילו ס\"ת כתב צ\"ע דבחו\"מ סי' רמ\"ח סי\"א כתב האומר נכסי לפלוני ס\"ת הוי בכלל או כיון דלא מזדבן לא הוי בכלל נכסי ובשל יחיד מיירי דאי הקדישו פשיטא דלא מצי יהיב וצ\"ל דמ\"ש הכא הקדישו כלומר שנתנו לבית הכנסת לקרות ולא הקדישו ממש ואפ\"ה אסור למוכרו ובהכי מיירי בחו\"מ, ומ\"מ צ\"ע דהיה לו לפרש והקושיא היא מובנת דאיך התירו למכור והתם מספיקא אי שרי או לא. ברם מה שתירץ לא ידעתי דכתב דבין הכא והתם נתנו לבית הכנסת לקרות וא\"כ עוד היום קשיא כדמעיקרא ואף גם זאת מגומגם הלשון והנראה יותר שהכל הוא קושיא וליכא תירוץ ואף דלא אתי שפיר סוף הלשון וצריך לתקנו."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בית </b>\n<b> שיש בו ספר תורה וכו' בית אחר.</b> ועיין מ\"ש מרן דס\"ל לר' יהושע בן לוי דחלוק דין ס\"ת מדין תפילין דבס\"ת כל שיכול לעשות מחיצה י' טפחים צריך לעשות ולא די בכלי תוך כלי וזו היא דעת רבינו אף שלא בא מפורש יפה בדבריו. ולענ\"ד לא באתי לכוונתו חדא דהיאך נאמר דריב\"ל פליג אברייתא דהברייתא אמרה בפירוש דמועיל בכלי תוך כלי וריב\"ל פליג ומצריך גם עשרה טפחים ונפסוק הלכה כריב\"ל נגד הברייתא. ועוד דבפירוש כתב רבינו התיקון דכלי תוך כלי וסיים או עד שיעשה מחיצה וכן בפ\"ד דתפילין הכ\"ד לא כתב בס\"ת אלא תיקון דכלי תוך כלי ולא סיים או עד שיעשה מחיצה הרי דפוסק כהברייתא ולא כריב\"ל.<br><b> ולענ\"ד</b> נראה שדעת רבינו הוא דתיקון דמחיצה י' טפחים קלישא מתיקון כלי תוך כלי ולכן בתיקון כלי תוך כלי אפי' שיש לו בית אחר מועיל לפי שהוא תיקון נאה משא\"כ תיקון דמחיצה דמועיל אי לית ליה ביתא אחרינא ברם אי אית ליה אינו מועיל ונמצא אינו חלוק ר' יהושע בן לוי עם הברייתא דהברייתא דהצריך תיקון נאה דכלי תוך כלי היינו בין דאיכא ביתא אחרינא בין ליכא וריב\"ל דהיקל בתיקון קליש היינו בדליכא ביתא אחרינא וזהו דאמר מר זוטרא לרב אשי כמאן כריב\"ל כלומר קולא זאת דעשית בתיקון קליש דמחיצה היא כריב\"ל אימור דאמר ריב\"ל בדליכא ביתא אחרינא ומר אית ליה ביתא אחרינא וא\"ל לאו אדעתאי, וזהו שאמר רבינו בתחילה תיקון דכלי תוך כלי וסיים או עד שיעשה מחיצה בתנאי אם לא היה בית אחר לפי שתיקון זה הוא קליש ולכן בפ\"ד מהל' תפילין שלא הזכיר אלא תיקון דכלי תוך כלי לא כתב התנאי דאם לא היה לו בית אחר לפי שתיקון זה מועיל אף דאיכא ביתא אחרינא. ומ\"מ יש לגמגם דנמצא רבינו חלוק דעתו מספר התרומות וספר המצוות דפסקו דלא די לס\"ת כלי תוך כלי (או) [אלא] מחיצה גבוה י' טפחים או להוציאו דס\"ל דמחיצה עדיפא מכלי תוך כלי והוי פלוגתא בסברא ודעת הרא\"ש ג\"כ כספר התרומות והמצוות וז\"ל אמר ר' יהושע בן לוי ס\"ת עושה לו מחיצה גבוה י' טפחים וכו' והא דקתני בברייתא עד שיניח כלי תוך כלי לא קאי אס\"ת אלא אתפילין ודוקא ס\"ת אבל שאר ספרי הקודש וחומשין כיון שאינם עשוין בגלילה סגיא בכלי על כלי עכ\"ל.<br><b> והנה</b> במ\"ש דתיקון דכלי תוך כלי לא קאי אלא אתפילין יש לגמגם לכאורה דא\"כ מאי האי דקאמר ליה מר זוטרא לרב אשי כמאן כריב\"ל עד כאן לא קאמר וכו' כמי שאיכא חולק והא ליכא חולק בזה כמ\"ש הוא ז\"ל. וי\"ל דזה שכתב הרא\"ש ז\"ל דהברייתא לא איירי אלא בתפילין היינו לדעתיה דריב\"ל דאי לאו הכי פליג ריב\"ל אברייתא ברם מר זוטרא לא ס\"ל הכי אלא דהברייתא דקאמר תיקון דכלי תוך כלי הוי גם לס\"ת ותפילין וא\"צ לחומרא דר' יהושע בן לוי דמחיצה אלא לדידן דס\"ל כריב\"ל דתיקון דברייתא אינו מועיל לס\"ת ואמטו להכי אתה רוצה לעשות מחיצה עדיין לא הועלת כלום דעד כאן לא קאמר אלא בדליכא ביתא אחרינא."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Yitzchak Yeranen",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Yitzchak Yeranen/Sefer Kedushah/Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Forbidden Foods/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,410 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Forbidden Foods",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Yitzchak Yeranen",
+        "Sefer Kedushah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מצות </b>\n<b> עשה וכו'.</b> עיין מש\"כ הלח\"מ שמהרלב\"ח תירץ לזה סי' פ\"ו וחוץ ממה שהקשה עליו הפרי תואר סי' ע\"ט סוף ס\"ק א' ועוד אני תמיה עליו בתירוץ הג' שכתב דלא חשיב עשה גבי חגבים משום דכתיב לעיל מיניה כל שרץ העוף ההולך על ארבע יעו\"ש.<br><b> ולענ\"ד</b> קשה דאם כדבריו די במ\"ש אך את זה תאכלו מכל שרץ העוף מאי את אלה מהם תאכלו את הארבה ודאי שהוא ליתן עשה ועיין עוד להרב פרי תואר שם במ\"ש וז\"ל ונראה שכונת השי\"ת במצות עשה זאת וכו' יעו\"ש ולענ\"ד אם כדבריו היה לו לרבינו להוסיף מצות עשה אחרת ודוק ועיין עוד להלח\"מ שכתב לשון זה קשה אצלי עד אינו אלא להבדיל בין הטהורה לטמאה וכו' עכ\"ל וקשה לי דלזה לא אצטריך קרא דוהבדלתם דממילא ידעינן זה כמו מניעה ממלאכה בימים המקודשים דכתיב ביה קרא ששת ימים תעשה מלאכה והכונה דעובר בעשה בעושה ביום שבת קודש ואף דליכא כתוב אחר."
+            ],
+            [
+                "<b>סימני </b>\n<b> וכו' חוץ מן החזיר.</b> חולין דף נ\"ט ואמר רב חסדא וכו' ובלבד שיכיר חזיר ועיין מ\"ש הרב חידושי הלכות שם בגמ' דף נ\"ט ד\"ה גמ' אלא ה\"ק ודוק."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ומצא </b>\n<b> כמין חזיר כו'.</b> דרך אגב ראיתי לרבינו פ\"ד מהל' בכורות ה\"ח וז\"ל ואפי' היה זה שמניקה כמו מין אחר וכו' ועיין מה שהקשה עליו הלח\"מ ז\"ל מש\"ס בכורות דף כ\"ד ונדחק הרבה בתירוצו יעו\"ש. ולענ\"ד נראה דנקט אפי' כלפי מ\"ש שמא בנה של אחרת היא דכתב אפי' כמין חזיר די\"ל שהיא בנה של אחרת כיון דלא דמי לאמה אי הכי פטור מן הבכורה אבל אה\"נ דאדרבא יותר סברה לומר שהיא בנה כשאינה דומה וכסוגיין."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בהמה </b>\n<b> וכו' שיש לה שתי גבין ושתי שדראות וכו'.</b> עיין סוגיית נידה דף כ\"ד ופירוש רש\"י שם והיינו פי' הרמב\"ן שהביא הרב פרי תאר סי' י\"ג ס\"ק י\"ז ומ\"ש רש\"י ד\"ה בעלמא אגמריה אותו המין אסר וכו' פי' מה שיצא לאויר העולם לאפוקי מה שנמצא במעי אמו דאלת\"ה נימא דהמין לחודיה שהוא בריה בפני עצמה אבל היוצא מטהורה בין נמצא בתוכה בין יוצא ממנה לחוץ נשרי אלא ודאי כדפירשתי ומה שהקשה הרב פרי תואר על הרמב\"ן וז\"ל ואין דעתי וכו'. אחר נשיקת ידיו ורגליו לא קשה דכבר תירצו התוס' לזה וגם הוא הביא דבריהם לעיל בסמוך ומ\"ש עוד ותו מסתברא לי וכו' יפה השיב עליו חד מרבנן מהא דאיתא בחולין דף ס\"ט ע\"א גבי קלוט וז\"ל הני מילי היכא דיצא לאויר העולם אבל במעי אמו שרי יעו\"ש."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b>\n<b> לך וכו'.</b> ועיין להרב המגיד מה שהקשה עד וששה מיני חיה וכו' וסיים איני יודע לתרץ. ולענ\"ד לפי חומר הנושא י\"ל דס\"ל לרבינו דמ\"ש ודילמא מיני דאקו נינהו או מינא דתאו או דזמר סותר למ\"ש בטעם פלוגתא דרבנן ור\"י דאזלינן בתר שמא ולהך ודילמא אה\"נ דשור הבר מין בהמה אף דתאו מין חיה ולא מוקמינן לפלוגתייהו דתנאי מדמתרגמינן ותורבלא כמ\"ש רב הונא בר חייא ואף דבדרך דילמא אמר בש\"ס כ��ון דקשה להאי פירושא בפלוגתא דתנאי קושית התוס' ד\"ה מדחשיב ליה וא\"כ נמצא דהאי פירוש הוי הפך ההיא ברייתא וההוא אמורא לא הוה ידע לה אבל אנן דידעינן לה דחינן פירוש דאמורא מקמי ברייתא ולא הא בהא תליא ודוק.<br><b> עוד</b> כתב הרב המגיד אבל מה שמנה התאו וכו' איני יודע לתרץ וכו' וכתב מרן ואני אומר אם כונתו על חילוף גירסת הספרים וכו' פירוש לפירושו אם כונתו על גירסת הגמ' וכו' אבל אם כונתו על רבינו הר\"מ אין מקום למה שאכתוב ועיין להלח\"מ דנפל ט\"ס וכצ\"ל פשוט הוא דקאי וכו' יעו\"ש ועיין להתוס' בסוגיין ד\"ה מדחשיב שקושייתם שייכא לעיל בדר' יצחק וקאמר והני מדלא קחשיב כו' והחידושי הלכות הרגיש וכעת לא זכינו להבינו גם הרב מאיר עיני חכמים אין דבריו מבוררין יעו\"ש."
+            ],
+            [
+                "<b>אע\"פ </b>\n<b> וכו'.</b> עיי\"ש ועוד איכא בינייהו לענין אותו ואת בנו וא\"כ למה לא כתבו רבינו ז\"ל."
+            ],
+            [
+                "<b>וסימני </b>\n<b> חיה וכו'.</b> וכתב הרב המגיד וז\"ל וגם לפירוש רש\"י ז\"ל נראה שצריך מבלע חרקייהו עכ\"ל אף דאינו מפרש כפירוש רש\"י רבינו ז\"ל מ\"מ בזה מיהא ס\"ל כוותיה שצריך מבלע חרקייהו לפי שהוא פי' דכרוכות לאפוקי עיזי דכרכום יעו\"ש וא\"כ אף דעיזי דכרכום שרי נהי דכרוכות לא בעינן מבלע חרקייהו בעינן ורבינו נראה דס\"ל כפי' הריב\"ם שהביאו התוס' בסוגיין ד\"ה אלו הן וכמ\"ש הפרי חדש סי' פ' ועיין למעדני מלך ולחם חמודות שהכריחו מדברי הטור סי' פ' מדלא הביא סימן דטלפים ש\"מ דס\"ל כתירוץ י\"ל שכתבו התוס' אחר פירוש ר\"ת יעו\"ש וליתא דזה כבר כתבו בסימן ס\"ט וכאן לא נחית אלא ללמד איזה הפרש יש בין חיה טהורה לבהמה טהורה ועיין עוד שם מה שהבין מפירוש ר\"ת ז\"ל דבסימן דקרנים די דודאי יש לו טלפים ודבריו תמוהים דבהדיא הצריך ר\"ת ב' לפי דאיכא טלפים דחיה לחוד וקרנים דחיה לחוד יעו\"ש בתוספות ובסוף דברי התוס' שכתבו וז\"ל אך קשה על פירוש זה דכי פריך והרי עז וכו' ועמ\"ש החידושי הלכות.<br><b> ולענ\"ד</b> אין דברי התוס' סובלין פירושו ומה שהקשה דכשם דבברייתא מפרשינן או או ה\"ה בדברי המקשה לא דמי הא להא דאיך אפשר לפרש והרי עז דיש קרנים או טלפים בודאי דזה שקר דשניהם איתנהו בעז וודאי דפי' המקשה הוא קרנים וטלפים וכתב רש\"י בסוגיין וז\"ל בעינן הדורות וכו' ואע\"ג דשל עז וכו' וכתב החידושי הלכות ז\"ל וזה לשונו ולולי שהר\"ן פי' כן דבריו היה נראה לי לפרש דבריו דכרוכות לא אתי לאפוקי עיזי דכרכום אלא עז סתם ושכתב ואע\"ג דשל עז אינן הדורות אינו נמשך אדלעיל אלא מלתא באנפי נפשא הוא דהשתא והיינו ספיקא דעיזי דכרכום שפירש ומבלע חרקייהו עכ\"ל. (ואורך) [וקשה] דכדי לפרש כן בדבריו היה צריך רש\"י לתפוש מוהוא דמבלע חרקייהו זאת ועוד דא\"כ נמצא דמפרש רש\"י ז\"ל דכרוכות והדורות לאפוקי מעז ושנים למה לי וחד סגי והאמת כמו שפירש הר\"ן את דבריו ומן התימה על הרב חידושי הלכות בפי' זה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כלאים </b>\n<b> הבא מבהמה טהורה וכו'.</b> עיין בדברי הלח\"מ כאן ופי\"ב מהל' שחיטה האריך ולא הביא אלא למ\"ש לק' מ\"ש רבינו פ\"ט הל' כלאים וז\"ל הלח\"מ ולכך כתב רבינו ואם היו אמותיהן משני מינים אסור להרכיבן כלומר דסתמא דמילתא שהאב אחד עכ\"ל. ודבריו תמוהים דזה כבר כתבו רבינו לעיל שם באותו פרק ה\"ד וז\"ל והסוס עם הפרד והפרד עם החמור וכו' ודוק וכדברי הלח\"מ אלו הבין הרדב\"ז שם בהל' כלאים וקשה עליו כמ\"ש ועוד קשה שהרי רבינו סיים שם כיצד וכו' וזה סותר לדבריו וצ\"ע.",
+                "<b> ואין</b>\n<b> מין טמא מתעבר ממין טהור וכו'.</b> והיינו כר' אליעזר דאמר דחיה מתעברת מבהמה אבל טהור מטמא מודה דמתעבר וזו היא דעת הרא\"ש פ' אותו ואת בנו סי' ג' יעו\"ש וקשה מיניה וביה ממ\"ש בבכורות סי' ו'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ושאינו </b>\n<b> דורס ואוכל וכו'. חוץ מפרס ועזניה וכו'.</b> והדבר קשה גלוי ומפורסם ובהגהות מיימוני תירץ וז\"ל והיה נראה לפרש דטהור נמי אחר הוא דורס א\"כ הו\"ל או פרס או עזניה וכו' עכ\"ל והדברים תמוהים דלא מצינו בכל הש\"ס דאיכא מ\"ד דעוף טהור דורס וצ\"ע.<br><b> והרב</b> המגיד כתב בפי' ב' וז\"ל ואפשר שהוא מפרש והוא שאין ידוע שדורס עכ\"ל. וקשה טובא דרבינו בפי' המשנה כתב להיפך וז\"ל ואין אנו צריכים לכולם אלא אפי' אחד מהם אם נמצאת בעוף שאין אנו מכירין אותו הרי הוא עוף טהור על מנת שלא יהא דורס ואוכל לפי שכל דורס ואוכל טמא עכ\"ל וא\"כ אלא ודאי שהוא כפי' הא'.<br><b> וראיתי</b> להלח\"מ מה שהביא מהריב\"ש שכתב לישב דעת רבינו דמ\"ש בסוגייא דאית ליה חד היינו סימן שבגופו זולת הדריסה דלא הוי בגופו ואהא הקשה עליו וז\"ל ודבריו תמוהים דהדריסה מכלל הארבעה סימנים וכו' א\"כ איך אמרו בש\"ס השתא עורב דאית ליה שנים לא פרס ועזניה דאית ליה חד מבעיא הא אית להו נמי שנים דהיינו אינו דורס וסימן אחר שבגופו ומאי ק\"ו הוא זה עכ\"ל וי\"ל דע\"פ דרך זה דהעורב אינו דורס וכדכתבו התוס' דלא כפרש\"י וא\"כ העורב אית ליה ב' סימנים בגופו ופרס ועזניה לית להו אלא חד דבגופו ולפ\"ז מתורץ גם מה שהקשה עוד עליו יעו\"ש.<br><b> עוד</b> כתב הלח\"מ בסוף דבריו וז\"ל וצ\"ע מנין לו להרב המגיד לדקדק בדברי רבינו הפי' הראשון יותר מהם וכו' עכ\"ל ולענ\"ד הוא פשוט דמכח הלשון הוא דיש לו להרה\"מ לדקדק בדברי רבינו ושאינו דורס ואוכל וצ\"ל פירושו ושאינו ידוע דדורס ואוכל וק\"ל. וראיתי למרן בב\"י חלק יו\"ד סי' פ\"ב כתב על דברי רבינו וז\"ל ואיכא למידק עליה דהרמב\"ם למה כתב שהבקי בהן ובשמותיהן אוכל כל עוף שאינו מהן ואין צריך בדיקה והא לכאורה משמע דרב נחמן לא אכשר אלא בבדיקה דהא קאמר היה בקי בהם ובשמותיהן וכו' עכ\"ל ואין זו קושיא דכשבקי בהן ובשמותיהן מה צריך בדיקה הא יודע שאינו מהטמאים ומ\"ש ר\"נ עוף הבא בסימן אחד וכו' פי' דאפי' רואה בו סימן אחד אין לחוש לפרס ועזניה כיון שבקי בהן ובשמותיהן וכו' וק\"ל. עוד כתב מרן וז\"ל ועוד דהרמב\"ם מצריך לשאינו בקי שני סימנים לטהר אחד שאינו דורס ואחד משלשה סימנים אחרים ואילו ר\"נ מכשר בבא בסימן אחד משמע דבחד סגי עכ\"ל ואי ליכא ט\"ס דבריו תמוהים דמאי דר\"נ מכשר בבא בסימן אחד היינו בבקי בהן וכו' ורבינו איירי בבקי בהן ובשמותיהן.<br><b> עוד</b> כתב מרן וז\"ל ונראה שהר\"מ היה מפרש וכו' ולאו למימרא דצריך לבודקו וכו' ואע\"פ שאין אנו מוצאין בו אלא סימן אחד וכו' עכ\"ל עין רואה דזה דרכו אזיל ע\"פ דרך ב' שכתב המגיד משנה בדברי רבינו יעו\"ש שכתב ואפשר שהוא מפרש והוא שאין ידוע שדורס וכו' יעו\"ש וממ\"ש בסוף דבריו נראה דאזיל עם הדרך הא' של הרה\"מ יעו\"ש ודבריו סתריה אהדדיה."
+            ],
+            [
+                "<b>ושאינו </b>\n<b> דורס ואוכל וכו'. חוץ מפרס ועזניה וכו'.</b> והדבר קשה גלוי ומפורסם ובהגהות מיימוני תירץ וז\"ל והיה נראה לפרש דטהור נמי אחר הוא דורס א\"כ הו\"ל או פרס או עזניה וכו' עכ\"ל והדברים תמוהים דלא מצינו בכל הש\"ס דאיכא מ\"ד דעוף טהור דורס וצ\"ע.<br><b> והרב</b> המגיד כתב בפי' ב' וז\"ל ואפשר שהו�� מפרש והוא שאין ידוע שדורס עכ\"ל. וקשה טובא דרבינו בפי' המשנה כתב להיפך וז\"ל ואין אנו צריכים לכולם אלא אפי' אחד מהם אם נמצאת בעוף שאין אנו מכירין אותו הרי הוא עוף טהור על מנת שלא יהא דורס ואוכל לפי שכל דורס ואוכל טמא עכ\"ל וא\"כ אלא ודאי שהוא כפי' הא'.<br><b> וראיתי</b> להלח\"מ מה שהביא מהריב\"ש שכתב לישב דעת רבינו דמ\"ש בסוגייא דאית ליה חד היינו סימן שבגופו זולת הדריסה דלא הוי בגופו ואהא הקשה עליו וז\"ל ודבריו תמוהים דהדריסה מכלל הארבעה סימנים וכו' א\"כ איך אמרו בש\"ס השתא עורב דאית ליה שנים לא פרס ועזניה דאית ליה חד מבעיא הא אית להו נמי שנים דהיינו אינו דורס וסימן אחר שבגופו ומאי ק\"ו הוא זה עכ\"ל וי\"ל דע\"פ דרך זה דהעורב אינו דורס וכדכתבו התוס' דלא כפרש\"י וא\"כ העורב אית ליה ב' סימנים בגופו ופרס ועזניה לית להו אלא חד דבגופו ולפ\"ז מתורץ גם מה שהקשה עוד עליו יעו\"ש.<br><b> עוד</b> כתב הלח\"מ בסוף דבריו וז\"ל וצ\"ע מנין לו להרב המגיד לדקדק בדברי רבינו הפי' הראשון יותר מהם וכו' עכ\"ל ולענ\"ד הוא פשוט דמכח הלשון הוא דיש לו להרה\"מ לדקדק בדברי רבינו ושאינו דורס ואוכל וצ\"ל פירושו ושאינו ידוע דדורס ואוכל וק\"ל. וראיתי למרן בב\"י חלק יו\"ד סי' פ\"ב כתב על דברי רבינו וז\"ל ואיכא למידק עליה דהרמב\"ם למה כתב שהבקי בהן ובשמותיהן אוכל כל עוף שאינו מהן ואין צריך בדיקה והא לכאורה משמע דרב נחמן לא אכשר אלא בבדיקה דהא קאמר היה בקי בהם ובשמותיהן וכו' עכ\"ל ואין זו קושיא דכשבקי בהן ובשמותיהן מה צריך בדיקה הא יודע שאינו מהטמאים ומ\"ש ר\"נ עוף הבא בסימן אחד וכו' פי' דאפי' רואה בו סימן אחד אין לחוש לפרס ועזניה כיון שבקי בהן ובשמותיהן וכו' וק\"ל. עוד כתב מרן וז\"ל ועוד דהרמב\"ם מצריך לשאינו בקי שני סימנים לטהר אחד שאינו דורס ואחד משלשה סימנים אחרים ואילו ר\"נ מכשר בבא בסימן אחד משמע דבחד סגי עכ\"ל ואי ליכא ט\"ס דבריו תמוהים דמאי דר\"נ מכשר בבא בסימן אחד היינו בבקי בהן וכו' ורבינו איירי בבקי בהן ובשמותיהן.<br><b> עוד</b> כתב מרן וז\"ל ונראה שהר\"מ היה מפרש וכו' ולאו למימרא דצריך לבודקו וכו' ואע\"פ שאין אנו מוצאין בו אלא סימן אחד וכו' עכ\"ל עין רואה דזה דרכו אזיל ע\"פ דרך ב' שכתב המגיד משנה בדברי רבינו יעו\"ש שכתב ואפשר שהוא מפרש והוא שאין ידוע שדורס וכו' יעו\"ש וממ\"ש בסוף דבריו נראה דאזיל עם הדרך הא' של הרה\"מ יעו\"ש ודבריו סתריה אהדדיה."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מכלל </b>\n<b> וכו' וכל שכן וכו' בלא תעשה.</b> וכתב הרב המגיד וז\"ל ודע שאין לתמוה וכו' ממ\"ש אין מזהירין מדין ק\"ו וכו' ודברי הרה\"מ אלו הביאן הרא\"ם סדר שמיני ד\"ה מבשרם וכתב עליו ונכון. והקשה אלי החכם השלם עצום ורב יצחק נוניש הי\"ו דהרא\"ם עצמו פליג דידיה אדידיה ממ\"ש בסדר ראה ד\"ה ותרומת ידך אלו הבכורים שכתב שהוא אזהרה לאוכל בכורים חוץ לחומה ואע\"פ שהוא בא בק\"ו מבכורים לא למדנו אלא איסורא ולא מלקות יעו\"ש והא התם דאיכא עשה דוהבאתם שמה ואפילו הכי אצטריך ותרומת ידך ולא אמרינן כיון דאיכא איסור עשה לילקי מק\"ו כמ\"ש הרה\"מ כאן. ועוד קשה לי ממ\"ש בכריתות דף ד' ע\"ב א\"ר אילא אכל מעשר דגן תירוש ויצהר לוקה ג' והא אין לוקין על לאו שבכללות שאני הכא דמייתרי קראי מכדי כתיב ואכלת לפני ה' וכו' לפנים אין בחוץ לא למה לי דכתב רחמנא לא תאכל וכו' מעשר דגנך תירושך ויצהרך לחלק אי מההיא הוה אמינא ה\"מ בעשה אבל בלאו אימא לא אמטו להכי כתב רחמנא לא תוכל לאוקמה בלאו ועדיין לאו שבכללות הוא וכו' ולא לקי ע\"כ הרי בפירוש דהש\"ס קרי להאי עשה דוהבאתם שמה לאו הבא מכלל עשה לאוכל חוץ לחומה וא\"כ הוי דומה בדומה להך דהכא דבהמה דליכא שום סימן טהרה דאית ליה לאו הבא מכלל עשה ואפילו הכי אתא קרא להוסיף בעונשו בלא מלקות ואף אנו נאמר הכא דמכח ק\"ו יהא נוסף באיסור לאו ולא מלקות ומהיכן בא לנו לומר דמכח ק\"ו לילקי.<br><b> ועוד</b> קשה לי מדברי הש\"ס במכות דף י\"ז שהקשו שם על דברי ר\"ש וכי מזהירין מן הדין אפי' למ\"ד עונשין מן הדין אין מזהירין מן הדין וכו' ומאי קושיא שאני הכא דהא איכא איסור לאו הבא מכלל עשה ומשום הכי מזהירין מן הדין ולקי אלא ודאי דאפילו הכי אין מזהירין מן הדין דלא כהרה\"מ גם ממה שתירצו בש\"ס לקושיא זאת איסורא בעלמא ולא למלקות ונמצא דאף דאיכא לאו הבא מכלל עשה אפילו הכי מייתינן מק\"ו להוסיף באיסור לא תעשה קשה שהרי מק\"ו מייתינן איסורא לחוד אף מקודם איסורא וכן מש\"ס זה לא באתי לכוונת הרא\"ם בתחילת הל' שאנו בו שכתב והלא אין מזהירין מן הדין וליכא למימר דהאי ק\"ו לאיסורא בעלמא כדמשני במכות דאי לאיסורא בעלמא תיפוק ליה בלאו הבא מכלל עשה והתימה מרבינו ישעיה שתירץ שהק\"ו הזה הוא לאיסורא ולא ללקות וכו' וסיים ושמא י\"ל דהאי ק\"ו הוא להביא איסור ל\"ת והתמהא דההיא סוגייא דמכות אף דאיכא איסורא דלאו הבא מכלל עשה אפילו הכי תירץ הש\"ס לאיסורא והיינו איסור לאו והן דברי הר' ישעיה וכן מהש\"ס דכריתות שזכרנו מורה בפירוש כן דקאמר אי מההיא הוה אמינא הני מילי בעשה אבל בלאו אימא לא אמטו להכי כתב רחמנא לא תוכל וכו' ועדיין לאו שבכללות וכו' הרי דאף דאיכא איסורא דלאו הבא מכלל עשה אפשר לומר דבא לא תעשה בלאו שבכללות להוסיף באיסורו אף דלא לקי והיא ראיה שאין עליה תשובה וכן הרב תנא הוא נמשך אחר סברא זאת דכל דאיכא איסור חד לא אמרינן מק\"ו להוסיף עוד איסור אחר דמאי נפק\"מ כיון דליכא מלקות יעו\"ש בדבריו ולא זכר ש'ר שרבינו ישעיה ס\"ל הכי וגם הרא\"ם כתב ושמא י\"ל הכי יעו\"ש עוד זאת הני סוגיי דברירן טובא דלפעמים אתי קרא להוסיף איסורא וא\"כ ממנו ניקח להוסיף איסור לאו מק\"ו ושם בש\"ס דמכות בק\"ו איירי וקאמר לאיסורא באופן שדברי הרא\"ם וגם דברי הרה\"מ לכאורה אינן מובנים שרבנן בתראי מרן והלח\"מ בהלכות איסורי מזבח פ\"ה והרא\"ם והמל\"מ קלסוהו.<br><b> וע\"פ</b> הצעתינו זאת והיא אמיתית דמאי דמשני בש\"ס לאיסורא היינו איסור נוסף דלא תעשה דאילו איסור לאו הבא מכלל עשה אית ליה מוהבאתם שמה לא קשה מה שהקשיתי בס' תועפות ראם סדר שמיני ד\"ה מבשרם למ\"ש הרב המגיד סוף פ\"כ מהל' שבת דבעשה אין מזהירין מן הדין דמאי שנא כיון דאיסור לא תעשה דליכא מלקות דומה לעשה דבשניהם ליכא אלא איסורא ואיסור ל\"ת מייתינן מן הדין ואיסור עשה לא דעד כאן לא הקשיתי אלא להרא\"ם שהבין דכל דליכא איסורא מקודם [אין מזהירין] מן הדין אבל אי איכא איסורא מקודם לא וא\"כ למה לא נביא עשה מק\"ו ברם למאי דאנן קיימין בפי' הש\"ס הסברא היא להפך דכל דאיכא איסורא מקודם נוכל להביא מק\"ו איסור אחר וכמ\"ש בש\"ס שם לאיסורא אבל כל דליכא איסור לא מייתינן מק\"ו לאיסורא ועיין להרב מוצל מאש בס' אש דת סי' כ' מה שהקשה להרה\"מ מסוגית מכות מעדים זוממין והתם איכא איסורא דלא תענה ברעך עד שקר ואפילו הכי אין עונשין מן הדין ותירץ דשאני עונש מאזהרה והקשתי לו בסיפרי תועפות ראם סוף סדר תשא דהא קי\"ל אפילו למ\"ד עונשין מן הדין אין מזהירין מן הדין רצוני לומר דחזינן דיותר קשה להזהיר מן הדין מענוש מן הדין וכאן הוא להיפך דכל דמצינו איסור מן התורה מזהירין מדין ק\"ו ואין עונשין מדין ק\"ו ולכאורה היא קושיא ברם מ\"ש עוד שם הם דברים שפלטתן קולמוס בלי דעת בעלים דההיא שכתב הרה\"מ מזהירין הוא ממש הזהרה דהיינו מלקות ועונש הוי מיתה גם מה שהקשיתי שם להתוס' דחולין י\"ל דלא קשה דהוי גלוי מילתא ודוק.<br><b> והנה</b> ראיתי להמל\"מ דברים מעורבבים שכתב על דברי הרב המגיד אלו שרבינו עצמו כתב כן במנין המצות ושהרמב\"ן השיגו יעו\"ש וליתא דאין דבריו שבמנין המצות ענין למ\"ש הרה\"מ דמה שכתב במנין המצות שורש י\"ד הוא דדבר שענשו מפורש האזהרה ילפינן מק\"ו ומ\"ש הרה\"מ הוא דדבר שהוא אסור משב ואל תעשה ילפינן מק\"ו להלקותו וזה הוא יותר חומרא דמלקינן ליה מן הדין משא\"כ מ\"ש רבינו דלא מייתינן חומרא מק\"ו דהעונש מפורש וכל זה מפורש במ\"ש בסוף דבריו יעו\"ש וביתר דבריו עיין מ\"ש עליו בספרי תועפות ראם סדר שמיני ד\"ה כל מפרסת פרסה גם בדברי הלח\"מ ע\"ש ד\"ה אותה תאכלו.<br><b> ובספר</b> המצות מצות עשה קמ\"ט כתב היא שציוונו לבדוק בסימני בהמה חיה ועוף והיא מצות עשה וכו' ולשון סיפרי אותה תאכלו ואין בהמה טמאה באכילה וכו' וזה לאו הבא מכלל עשה שהוא עשה הנה נתבאר שאומרו אותה תאכלו מ\"ע והענין במצוה זאת שאנו מצוין לבדוק הסימנים האלו וכו' עכ\"ל. ולא יכולתי להלום דבריו דאי מ\"ע זאת היא כדי שכשיעבור ויאכל בהמה וחיה טמאה יעבור על עשה דלאו הבא מכלל עשה עשה איך כתב דהמ\"ע היא הבדיקה ואי הבדיקה בסימנים תקרא מ\"ע היאך נאמר דבאכול הטמאה עובר גם במ\"ע והוא עירב שנים יחד וקראו מ\"ע ומי שעובר עובר גם בל\"ת וכן יש לעורר גם במצוה קנ\"ב בדגים דאין דבריו מובנים דאי מצוה תחשב הבדיקה היאך שאלו בש\"ס כי מאומרו זה לא תאכלו מינה נשמע דזה תאכלו והא צריך למכתיביה למצות הבדיקה ומ\"מ המתבאר מדבריו בין ממצוה קמ\"ט בין ממצוה קנ\"ב דלאו הבא מכלל עשה עשה וזה כונת הסיפרי באומרו זו מצות עשה ואם כן מצאה הקפידה מקום לנוח במה שהשיג הרמב\"ן בשורש הו' יעו\"ש באות אל\"ף ובי\"ת שהרי מנה רבינו אלו המצות בעשין דלא כמו ששרש בשורש הו' יעו\"ש.<br><b> ולפי</b> קוצר דעתי טענת הרמב\"ן היא טענה ואיני מבין למה שהליץ עליו המגילת אסתר שכונת רבינו והסיפרי הוא לומר שהבדיקה דבין טמא לטהור היא המ\"ע ולא דכשאוכל הטמא עובר העשה ול\"ת וכמ\"ש הר\"ד ויטל יעו\"ש כי בפירוש כתב רבינו הכא דעובר בעשה ול\"ת וכעת ראיתי מ\"ש הרב המגיד ריש ההלכות דידן וז\"ל וביאור מנין מצות אלו בס' המצות שהוא שאנו רשאין לאכול הטהורין ולא הטמאין וכמ\"ש בת\"כ אותה תאכלו ולא בהמה טמאה וידוע דלאו הבא מכלל עשה עשה וכו' יעו\"ש הרי שפי' למ\"ש רבינו מ\"ע לידע הסימנים שמבדילין דהכונה שידע ויאכל מהם ולא מהטמאה דאי אוכל מהטמאה עובר גם בלאו הבא מכלל עשה נמצא דהעשה דאיכא הוא שלא יאכל מהטמאה וניצול מזה בידיעת הסימנין וממילא נתבארו דברי רבינו דס' המצות ברם למ\"ש המגילת אסתר בשרש הששי שזכרנו אין מקום להבין דברי רבינו דמצוה קמ\"ט וקנ\"ב גם דברי הרמב\"ן נכונו.<br><b> ואחר</b> זמן רב נדפס ס' שער המלך למהר\"י נוניש נר\"ו וראיתי לו בלשון זה דאנן קיימין מ\"ש מדברי כאן ובסיפרי תועפות ראם יעו\"ש ומחדש ראיתי לו שהקשה עמ\"ש רבינו בשרש י\"ד מס' המצות בהא דאמרינן לא ענש הכתוב אלא א\"כ הזהיר דכשהעונש מפורש בתורה יכולין להוציא אזהרה מן הדין אין זה סותר אומרם אין מזהירין מן הדין כיון ש��עונש מפורש בתורה מסוגיית פרק יוה\"כ דף פ\"א דאמרו שם אבל אזהרה לעינוי של יום עצמו לא למדנו מנין לא יאמר עונש וכו' אלא לא יאמר עונש בעינוי דגמר ממלאכה וכו' והא התם עונש עינוי מפורש בתורה וא\"כ אמאי אצטריך למילף אזהרה בעינוי ממה שלא יאמר עונש (באזהרה) [בעינוי] אזהרה גופיה תיתי בק\"ו כיון דהעונש מפורש בתורה וכן הקשה עוד מסוגיית זבחים דף ק\"ו דאמרו שם בשלמא העלאה כתיב עונש וכתיב אזהרה אלא שחיטה בעלמא עונש כתיבה אלא אזהרה מנ\"ל וכו' אלא א\"ר אבין ק\"ו מה במקום שלא ענש הזהיר מקום שענש אינו דין שהזהיר ופריך וכי מזהירין מן הדין וכו' יעו\"ש הרי בהדיא דאע\"ג דהעונש מפורש בתורה אפ\"ה אין מזהירין מן הדין אלו דבריו.<br><b> וכל</b> זה תמוה ולא ידענא מאי אידון בה דשם בשרש י\"ד כתב רבינו בפירוש דאף דאמרינן לא ענש אלא א\"כ הזהיר מ\"מ הוא בהוציא הדבר באיזו ממידות שהתורה נדרשת יעו\"ש דבריו בטוב טעם אבל כל דלא מצינן אזהרה מכח איזה מדה מהמידות אין מזהירין מן הדין והא ראיה שרבינו בהל' שביתת עשור ה\"ד כתב דאזהרת עינוי נפקא מלא ענש אלא א\"כ הזהיר מאי דליתא בש\"ס אלא דרבינו קיצר ולא הביא מ\"ש בש\"ס דהא בהא תליא וכ\"כ הלח\"מ שם יעו\"ש ועוד ראיה דבס' המצות לאוין קצ\"ו כתב רבינו שם אזהרה לעינוי כמ\"ש בש\"ס יעו\"ש ולא הזכיר לא ענש אלא א\"כ הזהיר והיינו דהא בהא תליא כמ\"ש בשרש י\"ד יעו\"ש.<br><b> אמנם</b> מה שהקשה מש\"ס דזבחים זאת לפי שיטת הרה\"מ דכל דאיכא לאו הבא מכלל עשה מזהירין מן הדין דהרי התם ג\"כ איכא עשה ואפילו הכי קאמר אין מזהירין מן הדין קשה ולענ\"ד נראה דאינו ענין עשה לל\"ת דוכי גרע העונש מעשה ואפילו הכי אמרינן עונש מצינו אזהרה מנין ומהדרינן האחד מהמידות שהתורה נדרשת כדי למצוא אזהרה ודאי דאינו ענין זה לזה וצריך למצוא אזהרה לענין זה דאיכא עונש בתורה ומ\"ש הרה\"מ הוא להביא אזהרה מק\"ו כיון דאיכא עשה בתורה מייתינן אזהרה בק\"ו ונדון הרה\"מ לחוד ונדון הש\"ס לחוד.<br><b> וע\"פ</b> האמור א\"מ גם למ\"ש להמל\"מ בלשון זה שהבין בדעת הרב המגיד דלא כהרב מוצל מאש סי' כ' אלא דכל דאיכא עשה אף בעשה ממש כפשטיה מזהירין מן הדין מש\"ס יומא דאף דכתיב ועניתם את נפשותיכם אפילו הכי מהדר עונש שמענו אזהרה מנין והא איכא עשה דהתם הוא למצוא אזהרה להיכא דענש וצריך כעין אזהרה ולא מהניא עשה משא\"כ בנדון הרה\"מ וכדכתיבנא ואחר שנים רבות ראיתי להרב החבי\"ב בספר תורת חסד סי' ר\"ה האריך בפרט זה ולא ימלט ממ\"ש על דברי המש\"ל בסיפרי תועפות ראם סדר שמיני כתוב שם ותעלוז לבי."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> בספרי תועפות ראם דף ס\"ו ע\"ג."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> בספרי תועפות ראם דף ס\"ו וס\"ז."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>לפי </b>\n<b> שאין בשרו חלוק וכו'.</b> ע' להלח\"מ מ\"ש שנשמט מכאן וכתוב אחר הלכה י\"ד."
+            ],
+            [
+                "<b>דם </b>\n<b> שרצים שפרש וכו'.</b> עיין מ\"ש הרב המגיד ה\"ט שרבינו מחלק בין פירש ללא פירש וסוגיית הש\"ס במעילה לא משמע הכי יעו\"ש."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>האוכל </b>\n<b> כזית וכו'.</b> בהלכה זאת שייך מ\"ש הגהות מיימוני ד\"ה ואע\"פ וכו'."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל </b>\n<b> מאכל וכו' שנאמר ואת בת היענה וכו'.</b> הקשה בס' צרור החיים וז\"ל וקשה טובא דאיסור בהמה טמאה נפקא להו לרבנן פ\"ק דבכורות דף ו' מגמל גמל ולר\"ש מאת הגמל והיאך מפיק ליה רבינו מקרא דבת היענה עכ\"ל וצ\"ל דלא הקפיד רבינו בזה כיון דהדין אמת וזה דרכו כמה פעמים להביא מקרא אחרינא אף שלא נזכר בש\"ס ולמה שהקשה דב' קראי למה לי עיין להתוס' חולין דף ס\"ד ע\"ב בסה\"ד מה שתירצו בזה אך הדבר הקשה הוא מה שהקשה אחי יפ'ת החכם השלם שב\"ע נר\"ו במ\"ש רבינו דביצי דגים הטמאים נפקא מבת היענה וליכא לאו ללקות עליו ובה\"ז כתב יראה לי שהאוכל ביצי דגים טמאים לוקה ואין לחלק בין יצאו לחוץ ללא יצאו לחוץ דבצי דגים טמאים אין יוצאין לחוץ אלא במעי משריץ וכמ\"ש בברכות דך ח' וע\"א דף מ' יעו\"ש. ולענ\"ד נראה לפי חומר הנושא דיש הפרש בין כשהבצים קטנים הרבה שעדיין אינן ראוים להשריץ לכשהם גדולים וראוים להשריץ דכשהם קטנים חשיב כגוף הדג ולוקה עליו והרי זה דומה לאוכל ביצי עוף טמא התלויים באשכול דלוקה ובהא איירי בהל' ז' וכאן איירי בבצים גדולים שראוים להשריץ דכך הוא הדרך שאלו הגדולים אוכלים אותם בפני עצמם ואף שדרכם להיות משריץ בפנים כיון שמתחילה הוא ביצה וחשיב ליאכל בפני עצמו ולא חשיב כדג גופיה ללקות עליו ואינו דומה לולד בהמה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עד </b>\n<b> סוף כ\"ד חדש וכו'.</b> יש מי שפירש עד סוף כ\"ד חדש מזמן שחזר לינק פעם שניה וליתא וכי משום חדש אחד או שנים שלא ינק צריך ליתן לו זמן היניקה מחדש ועיין בלח\"מ."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>יראה </b>\n<b> לי.</b> עיין מ\"ש הרב המגיד והלח\"מ ז\"ל והוא אמת ויציב ומן התימה על מרן ז\"ל פ\"ג מאבות הטומאה ה\"י כתב על מ\"ש רבינו שם מן האשכול של בצים מבשר השדרה שהבצים אדוקים שם עכ\"ל והא כפי מ\"ש רבינו כאן גם הביצה עצמה כשלא נגמרה קרוי בשר וכעת קשה אך זאת אגיד שמש\"כ המגיד המשנה בסוף הלשון כמו שיתבאר פ\"ט קאי למה שסיים שבשר עוף אינו אלא מדבריהם לאפוקי ממה שכתב הלח\"מ ז\"ל יעו\"ש."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b>\n<b> הנבלות וכו'.</b> עיין מ\"ש הרב המגיד וז\"ל נראה שדעתו וכו' ואם הר\"א סבור וכו' ועיין מ\"ש הלח\"מ ולי נראה שדעת הר\"א וכו' וכונת הלח\"מ לתרץ לקושיא השניה של הרה\"מ דאילו הקושיא הראשונה איתא לה עדיין אמאי לא השיגו לעיל ה\"ב."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>קבת </b>\n<b> הנבלה וכו'.</b> עיין מ\"ש רבינו פ\"א מהל' טומאת אוכלין הכ\"ג חשב על החלב שבקבה הרי זה מתטמא טומאת אוכלין ובפ\"א מאבות הטומאות כתב שליה של נבלה וכו' ואם חשב עליו וכו' והחלב של נבלה טהורין מכלום עכ\"ל דנראה ברור דלקבה אינו מועיל מחשבה היפך מ\"ש שם ודוק."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מפי </b>\n<b> השמועה וכו'. ועל אבר מן החי הוא אומר לנח אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו ואיסור אבר מן החי בטהורים. </b> ועיין בטור יו\"ד סי' ס\"ב ומ\"ש שם מרן והב\"ח והפרי חדש סק\"ג וז\"ל אמנם אח\"כ ראיתי בס' אמונת שמואל בסי' י\"ד שרצה להציל הב\"ח מקושיא הנזכרת ותירץ דלהושיט לבן נח בטמאים שרו כיון דלדידיה שרי וליתא דהא בישראל נמי איכא איסור הושטה משום טמא ולא שייך לאקשויי מי איכא מידי וכו' עכ\"ל ודבריו תמוהים דמה איסור יש להושיט לגוי דבר דלגוי שרי והא רחמנא שריה ליה ומה לי אי לישראל אסיר והיכי קרי ליה מכשול והא נבלה שריה רחמנא או מכור לנכרי וכעת קשה ועיין בעץ החיים סדר וישב ודרך אגב ראינו תשובת התשב\"ץ ח\"ג סי' רצ\"ו דברים מגומגמים גם נעלמה ממנו סוגיית חולין דף קכ\"א ע\"ב יעו\"ש."
+            ],
+            [
+                "<b>אחד </b>\n<b> אבר שיש בו בשר וכו'.</b> עיין מ\"ש הרב המגיד ומ\"ש עליו הלח\"מ וז\"ל ונ\"ל דהוצרך להביא הך מימרא וכו' דדילמא לוקה משום בשר מן החי קאמר וכו' יעו\"ש ולכאורה הדברים תמוהים דהא בש\"ס דף ק\"ג קאמר בפירוש מאן דאמר שלש קסבר בהמה בחייה לאברים עומדת דאיסור חלב ואיסור אבר ואיסור טריפה וכו' ואיך אפשר לומר משום בשר מן החי וכן יש להקשות בדברי הרשב\"א בסוגיא הלזו יעו\"ש ויפה פירש עמיתנו ה\"ה שב\"ע נר\"ו דהכונה במ\"ש הלח\"מ דדילמא לוקה משום בשר מן החי פי' ומשום אבר מן החי וכמ\"ש רשב\"ל דאבר מן החי ובשר מן החי מלא תאכל הנפש עם הבשר נפקא והכל אחד אבל כיון דמצינו למימרא קמייתא דר\"י דבשר מן החי נפקא ליה מבשר בשדה טריפה ולאו מענייניה דאבר מן החי הוא א\"א לפרש דמ\"ש בש\"ס דאיסור חלב ואיסור אבר וכו' דהא אין זה ענין לאבר מן החי ודוק גם בלשון הרשב\"א ז\"ל."
+            ],
+            [
+                "<b>אבל </b>\n<b> אם הפריד וכו'.</b> עיין מ\"ש הרב המגיד ומ\"ש הלח\"מ ויש להקשות עליו דא\"כ הו\"ל לרבינו להקדים מ\"ש בה\"ד שהוא דין הש\"ס ואחר כך לכתוב מ\"ש בה\"ג שהוא דין מחודש מסברא דנפשיה ועוד איך נלמד מדין דחלק את האבר דין דהפריד את האבר מן הבשר דשאני דין דחילק את האבר דאוכלו מעט מעט אבל הפריד שאוכלו בבת אחת מאן לימא לן דמשום הפירוד דקדם נשתנה דינו אין זה נפקא מסברא."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הוציא </b>\n<b> מקצת האבר וכו'.</b> עיין בכ\"מ שכתב וז\"ל אפשר לומר שסמך וכו' ט\"ס נפל ודבריו אלו שייכי להשגת הראב\"ד לקמן הי\"א יעו\"ש."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מצא </b>\n<b> בה עובר וכו' אינו צריך שחיטה.</b> ועיין בפרי חדש סי' י\"ג ס\"ק ה' שכתב (ע\"ש) [אלא שמצאתי] בתשובה בבן פקועה שהפריס ע\"ג קרקע דמצוה של דבריהם היא ומברכין על שחיטתו וכו' וסיים וא\"כ פשיטא דמברכין על השחיטה דלא כדמשמע מדברי הר\"ן בפ' כיצד מברכין גבי חצר שיש לו ב' פתחים שכתב דכיון דאינו מדליק אלא משום חשדא לא מברך אלא בחד פתחא וליתא דכיון דמדרבנן צריך להדליק אע\"ג דלא הצריכו להדליק אלא משום חשדא בעלמא מצוה דרבנן היא ומחייב לברוכי עכ\"ל והרב בני חיי תירץ וז\"ל ונראה דלא דמי דבשלמא התם אם לא הדליק בב' פתחים אלא באחד יצא אבל אם שחט לאחד שחיטתו פסולה וא\"כ מצוה דרבנן היא וק\"ל וט\"ס יש והכונה מובנת ומ\"מ יש לגמגם ולא דמי הא להא דשאני בבן פקועה דהחשדא היא שמא יבא אדם אחר ויאכל בהמה בלא שחיטה נמצא דלתקון המצוה תקנו שחיטה בבן פקועה לא כן בנרות חנוכה דהחשדא הוא שלא יאמרו שלא הדליק ולא הוי תיקון המצוה."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> בספרי תועפות ראם דף ע\"ד ע\"ב."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הכבד </b>\n<b> וכו'.</b> עיין בלח\"מ שכתב ויש מי שרצה להעמיד וכו' ודוחק עכ\"ל וקושטא הכי הוא דא\"א לומר הכי שלא נמצא לא בחידושיו ולא בתורת הבית שכתב בלשון זה ולענ\"ד נראה שהם דברי הרב המגיד וט\"ס נפל וצ\"ל וכן נראה מדברי הרמב\"ן שכן כתב הרשב\"א משמו בתורת הבית יעו\"ש."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>השובר </b>\n<b> מפרקת.</b> עיין בלח\"מ ובתוך הלשון כתב ולכך קאמר דבעי חתיכה ומליחה כצ\"ל."
+            ],
+            [
+                "<b>אין </b>\n<b> הבשר וכו'. כ��י הילוך מיל.</b> וכתב הרב המגיד ונראה שיש סמך לשיעורו של רבינו ממ\"ש גבי העור וכמה כדי עבודה כדי הילוך מיל עכ\"ל לא מצאנו ידינו ורגלינו דבהדיא אמרו בחולין דף קכ\"ב כמה כדי עבודה ד' מילין ופסקה רבינו פ\"א דשאר אבות הטומאה.<br><b> עוד</b> כתב הרב המגיד ובפרק כלל גדול יש מי שסובר וכו' ועיין בלח\"מ מה שהקשה עליו ומה שתירץ א' בשהבין דמ\"ש בש\"ס דמלח בשרא היינו אחר הבישול וזה שכתב בדבריו אוכל וכו' וכשאמר בש\"ס אין עבוד באוכלין אפי' בשר חי לית ביה דין עבוד וכו'. וקשה דא\"כ מנא ליה לפרש אין עבוד באוכלין אפי' בבשר חי ולא בבישול דבזה קאי דסמיך האין עיבוד ויש עבוד באוכלין יעו\"ש וא\"כ חזרה קושיא לדוכתא ושוב חזינא דאין כונתו אלא דמ\"ש בש\"ס דמליחא דביתא לא הוי עיבוד היינו משום דהוי אוכל ושל אורחא כיון דהוי עץ אף שהוא אוכל חשיב עיבוד ושמעינן דוקא משום דהוי אוכל הוא דלא הוי עיבוד מכלל דאי לא הוי אוכל הוי עבוד הרי דהוי שיעור עיבוד ופסקינן דאין עיבוד באוכלין וק\"ל."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ונאמן </b>\n<b> הטבח על גיד הנשה כשם שנאמנים על החלב.</b> וכ\"כ הטור ביו\"ד סי' ס\"ה והרגיש הב\"ח ז\"ל האי לישנא דכשם שנאמנים על החלב ועיין מה שפירש ועיין בחידושי הריטב\"א לחולין דף צ\"ג וראה דכך היה גריס בש\"ס ממש כלשון זה שכתב רבינו והטור."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ויוציא </b>\n<b> טרפה לעצמו בממון חשוב וכו'.</b> הקשה עמיתי בתורה הרב הכולל יעקב אלבעלי הי\"ו מכאן למ\"ש מרן כ\"מ סוף פי\"ב מהל' עדות וז\"ל ומאי דאמר או יוציא טריפה בדבר חשוב היינו לעצמו דאילו לאחרים מאי איכפת ליה וכו' ועיין גם במ\"ש בחו\"מ סי' ל\"ד ומהיכא תיתי לס\"ד זה כיון דכתבו רבינו בהדיא הכא ויוציא טריפה לעצמו בממון חשוב וי\"ל דמ\"ש הכא במאכלות אסורות היינו מ\"ש בש\"ס דסנהדרין אבל שם גבי עדות שהוא נלמד משם ולאו היינו הדין עצמו אפשר דלאו יוציא טריפה לעצמו משו\"ה הוצרך לפרש מרן שם דהיינו לעצמו."
+            ],
+            [
+                "<b>הלוקח </b>\n<b> בשר וכו'.</b> עיין מ\"ש הרב המגיד על שם הרשב\"א ומה שהקשה הלח\"מ וז\"ל קשה שהוא ז\"ל כתב שמי שהוא חשוד וכו' וא\"כ תפירת בגדים בפשתים אין רגילים להקל בו וכו' עכ\"ל ויראה לענ\"ד דכשנתן לחייט חוטי קנבוס אם יתפור בחוטי פשתן מה יעשה בחוטי קנבוס האלו צריך לתפור בהן לאחרים וא\"כ מאי נפקא ליה מיניה ולמוכרם וליקח בהם של פשתן כל כי האי לא עביד וק\"ל. עוד הקשה הלח\"מ שם והצריך עיון יעו\"ש והרשב\"א כיון דס\"ל מדעתו דהכל אחד א\"כ איך חילק בין הש\"ס לנידון דידן בין גזל לשאר איסורים הא אין חילוק ביניהם וק\"ל."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>וכן </b>\n<b> בשר הנמצא וכו'.</b> עיין בחולין דף צ\"ה גבי מימרת רב בשר שנתעלם מן העין דמותיב ממימרת מצא בה בשר וכו' ותירץ בעומד ורואהו ועיין מ\"ש הרמב\"ם בפי' משנה זאת פ\"ב משנה ט' ומה שהקשה עליו הרב חזון נחום ולא קשה דכיון דמשני בש\"ס לבסוף הכי מידי הוא טעמא אלא לרב הא אתמר עלה רב אמר מותרות משום נבלה א\"כ ממילא אין צריך לההיא תירוצא דלעיל שהוא דוחק אלא מ\"ש רב הוא מדרבנן ומתני' הוא מדאורייתא וז\"ש רבינו שם פשט המשנה. וע\"פ האמור כמה תמוהים דברי רש\"י בסוגיין ע\"ב ד\"ה רב הונא ס\"ל כרב ולא קי\"ל כוותיה אלא אמתני' סמכינן ואע\"ג דשנינו בעומד ורואהו שינויי דחיקי נינהו וכו' והא לא אסיק בש\"ס בהך תירוץ למתני' א' כדכתיב��א ולב' הוא בפירוש וצ\"ע ועל פי האמור נתבארו דברי רבינו הכא."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הצייד </b>\n<b> שנזדמנו לו וכו'.</b> עיין להט\"ז ביו\"ד סי' קי\"ז ס\"ק א' שכתב וז\"ל ונראה לתרץ דאין כח ביד חכמים להחמיר אלא במקום שאין בו לא איסור ולא התר משא\"כ בדבר שיש בו התר מן התורה ולכן הוכיחו התוס' וכו' יעו\"ש ודבריו תמוהים דא\"כ דא\"א לומר דאסרו חכמים משום דהתורה התירה איך אפשר לומר דאיכא איסור מן התורה ומה צ\"ל דהתר שהתירה תורה הוא בנזדמנה אבל לכתחילה אסור מן התורה אם כן אף אנו נאמר דמה שהתירה תורה הוא בנזדמנה אבל בלא נזדמן לא דבר הכתוב ואסרוהו חכמים דאין זה נגד הכתוב דלא דבר הכתוב בזה.<br><b> וכתב</b> הב\"ח באו\"ח סי' תקנ\"א סק\"י בסופו וז\"ל ומי שיש לו תישים שזמנן לשוחטן ולמכור העורות מראש חודש ואילך ורוצה ליתן לקצב גוי לנוחרן נראה דכיון דישראל אסור לנוחרן וכדתניא עיקור שיש בה טריפה אסור ושאין בה טריפה מותר ופרש\"י וכו' ואע\"פ שהתוס' וכו' יש לנו לתפוס כרש\"י וכו' עכ\"ל.<br><b> ודבריו</b> תמוהים טובא דאפי' הוא עצמו שרי לנוחרן וברייתא ערוכה שנינו חולין דף כ\"ז והשוחט וצריך לדם חייב לכסות כיצד הוא עושה או נוחרו או עוקרו עכ\"ל הרי דכיון דא\"א בלא\"ה דזה צריך לדם ואי שוחט כראוי מפסיד הדם נוחרו או עוקרו אף כאן כן כיון דא\"א לשחוט מכח המנהג ובהכרח צריך העורות נוחר או עוקר וזה הוא לפי הנחתו אבל לדעתי אסור כיון שאפשר לשחוט דאין כאן איסור לשחוט אלא שלא לאכול בשר ולכן אסרו השחיטה שלא יאכלו אבל לצורך העורות ושלא לאכול הבשר ודאי שרי."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>לשון </b> הלח\"מ עיין בספרי תועפות ראם דף נ' ע\"ג.",
+                "<b> ומי</b>\n<b> שיבשל משניהם כזית כאחד לוקה וכו'.</b> וכתב הרב המגיד ופסק כלוי לגבי רב ומ\"ש רבינו דעל כזית משניהם לוקה כבר נתבאר בסמוך דאפילו רב מודה באכילה ע\"כ ודבריו תמוהים כמו שתמה הלח\"מ ז\"ל ומ\"ש הלח\"מ דפסק כלוי כדפי' כפי הנוסחא הא' לדעת רבינו וכו' וכן מה שסיים וז\"ל ולפי הנוסחא הב' וכו' י\"ל עד מיורה גדולה.<br><b> ודבריו</b> תמוהים דכל דברי הלח\"מ אלו קיימי על דברי הרב המגיד שכתב וז\"ל וי\"ל דמשמע ליה וכו' וכן כתב אחר כך וז\"ל עוד כתב הרה\"מ וכו' והרה\"מ כתב דפסק כלוי ואיך צידד דפסק כרב ודוק ובעיקר דברי הרה\"מ נראה לפרש דבא למעט מאי דאיכא לפרש בדברי רבינו דפסק כרב במ\"ש וז\"ל וכן האוכל כזית משניהם מהבשר והחלב שנתבשלו כאחד ופי' שנתבשלו כאחד ביורה גדולה והא ליתא כיון דבבישול פסק כלוי וכמ\"ש איהו גופיה ואיך באכילה יפסוק כרב וז\"ש הרה\"מ כבר נתבאר בסמוך דאפי' רב מודה באכילה אלא שהוא בבא מיורה גדולה וא\"כ רבינו דפסק כלוי צ\"ל דכאן איירי אפי' שלא בא מיורה גדולה והיינו כלוי ודבריו הם הכרח."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכן </b>\n<b> בשר חיה ועוף וכו'.</b> וכתב הרב המגיד שפסק כן מהא דריש פרק כל הבשר וכו' ותירץ רב אשי הכי קאמר כל הבשר וכו' מהן מדברי תורה מהן מדברי סופרים וכו' עכ\"ל כלומר וכיון דרבינו הקדוש סתם כר\"ע הכי נקטינן. וע\"פ זה לא קשה מה שהקשה הרשב\"א בחידושיו דף קי\"ג וז\"ל ופסקו הגאונים ז\"ל כר\"ע דחיה ועוף אינן מן התורה ואי קשיא לן דהא שמואל דהוא אמורא לא דריש כוותיה לעיל דמוקי חד לחלב ומתה וחד לאפוקי טמאה וחד לרבות את השליל עכ\"ל כלומר וכיון דשמואל שהוא בתרא לא פסק כוותיה איך אנו פסקינן כוותיה ולא קשה כיון דרב אש�� שהוא בתרא משמואל טפי פסק כוותיה מדמוקי לסתם מתני' כוותיה ולדידיה גם רבינו הקדוש סתם כוותיה פסקינן כר\"ע וממילא נסתלק. גם מ\"ש אח\"כ וז\"ל ועוד דהא משמע דת\"ק לא ממעט אלא טמאה אבל חיה ועוף לא עכ\"ל גם מצד עצמם הדברים תמוהים דאיך אפשר לומר דת\"ק ס\"ל דחיה ועוף אינן בכלל האיסור מדאורייתא והא מסוגייא דריש פרק כל הבשר מורה בפירוש דפליגי ולת\"ק חיה ועוף הוי מדאורייתא דקאמר התם הא עוף אסור מדאורייתא כמאן דלא כר\"ע דאי ר\"ע הא אמר חיה ועוף אינן מן התורה וכו' ואיך אפשר לומר ולצדד דלא פליגי ורש\"י במתני' ריש כל הבשר כתב וז\"ל ומיפלג פליגי בה לקמן איכא למ\"ד דאורייתא ואיכא למ\"ד דרבנן והיינו ת\"ק דס\"ל דאורייתא דאי ר\"י הגלילי הא ס\"ל בפירוש דעוף שרי שאין לו חלב אם וכן כתבו התוס' שם דף קי\"ג ד\"ה בשר וז\"ל ה\"ה בשר עוף לרבנן דאסור מן התורה וכו' והיינו מכח הך סוגיא דריש פרק כל הבשר ויותר תימה להרא\"ש בסוף פרק כל הבשר שהחליט המאמר וכתב לדעת רב אלפס דלא פליגי ר\"ע עם ת\"ק מדפסק כוותיה דהלכה כר\"ע מחבירו ולא מחביריו ומה יענה לש\"ס דריש פרק כל הבשר. ועלה על דעתי לומר דמ\"ש הרא\"ש כן הוא לקושטא דמילתא דרב אשי מפרש למתני' כר\"ע אף אנו נאמר לדעתיה דרב אשי דלא פליגי ר\"ע עם רבנן ולא נהירא דא\"כ נאמר דבזה פליגי רב יוסף ורב אשי וגם כמה גמגומין.<br><b> גם</b> מה שהקשה עוד הרשב\"א וז\"ל ועוד דהא לא קי\"ל דאיסור חל על איסור עכ\"ל נראה דלא קשה דאין ה\"נ דלהגאונים חלב ומתה באכילה לא לקי על בשר בחלב וכן פסק רבינו לקמן ה\"ו יעו\"ש משום דאין איסור חל על איסור ונשארו ג' קראי לבהמה טמאה חיה ועוף ועל כרחך לא קאמר בש\"ס לר\"ע חלב ומתה לא צריך קרא משום דס\"ל דאיסור חל על איסור אלא משום דר\"ע ממעט מחד גדי בהמה טמאה ואי ס\"ל בעלמא אין איסור חל על איסור למה צריך למעוטי אלא ודאי ס\"ל בעלמא איסור חל על איסור מדאצטריך קרא למעט בהמה טמאה אבל הגאונים פסקו אין איסור חל על איסור.<br><b> עוד</b> כתב הרב המגיד פסק כתירוץ דרב אשי וכו' והקשה הלח\"מ ז\"ל וזה לשונו וא\"ת הא לא אצטריך תירוצא דרב אשי אלא לפרוקי קושיא דכמאן דלא כר\"ע וכו' עד איך פסק כהך תירוצא דליתי אלא אליבא דרב יוסף וכו' יעו\"ש ולענ\"ד אחרי נשיקת ידיו ורגליו לק\"מ דאה\"נ דלס\"ד דמקשה דדייק הא עוף אסור וכו' משום דסמיך אסיפא דגזר העלאה אטו אכילה כדדייק רב יוסף וכן כד דייק רב יוסף בסמוך ש\"מ וכו' הוא לדחות תירוץ דרב אשי דלעיל וכמ\"ש רש\"י וכד תריץ בש\"ס כולה חדא גזרה היא חזרה תירוץ דרב אשי למקומה דכולה ר\"ע ולכן פסק רבינו כן ואין צריך בתירוץ בעקיפין.<br><b> עוד</b> כתב הרב המגיד וכשם שגזרו באיסור העלאה על השולחן וכו' וכתב הלח\"מ וז\"ל וקשה דמשמע מדברי הרה\"מ דגזרו איסור העלאה וכו' דחיה ועוף וכו' אטו אכילה וכו' ובריש פרק כל הבשר לא משמע הכי וכו' עכ\"ל וכן כתב רבינו בפירוש לקמן ה\"כ יעו\"ש והאמת דהכל אחד וכמ\"ש הלח\"מ."
+            ],
+            [
+                "<b>והשוחט </b>\n<b> עוף וכו'.</b> עיין מ\"ש הרב המגיד וז\"ל ומשמע דת\"ק אפי' מעורות בגידים שרי וכו' עכ\"ל ונ\"ל דבא למעט פירוש אחר דאפשר לפרש בברייתא וה\"פ ומצא בה בצים גמורות דהיינו עם קליפתם כמו שנמכרים בשוק מותר וכו' הא לאו הכי אסור אפילו אינן מעורות בגידין ובא רבי יעקב ואמר אם היו מעורות בגידין אסורות הא אינן מעורות מותרות אפי' אינן גמורות וכן פי' בהגהות מיימוני וכן מצאתי אח\"כ בשיטה מקובצת בשם י\"מ יעו\"ש ומה שקשה לפי\"ז מסוגיית הש\"ס עיין להפרי חד�� סי' פ\"ז גם אצלי היה תירוץ ומפני דוחקו לא העליתיהו בספר ולזה כתב הרה\"מ ומשמע וכו'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בד\"א </b>\n<b> וכו'. אבל אם נער מתחילה ועד סוף וכו'.</b> עיין מ\"ש בלח\"מ ולפירושו קשה מ\"ש רבינו או כסה מתחילה ועד סוף ודוחק לומר דאגב נקטיה ועיין מ\"ש הרב המגיד בסוף הלשון וז\"ל וכנ\"ל לדעת רבינו שאין חתיכה עצמה נעשית נבילה אלא בבשר בחלב בלבד וכו' וכן הסכים הרשב\"א וז\"ל הטור סי' צ\"ב ופסק ה\"ר אפרים דלא אמרינן אפשר לסוחטו אסור אלא בבשר בחלב וכו' אבל בשאר איסורין אין צריך אלא ששים כדי כזית הראשון ואז אפילו החתיכה עצמה חוזרת להיות מותרת וכו' ואדוני אבי הרא\"ש הסכים לדעת ה\"ר אפרים עכ\"ל וכתב מרן [הרא\"ש] בסוף פ' גיד הנשה לא הכריע אלא הביא ב' הסברות אלא דכתב כמה מקומות דניחא פי' ה\"ר אפרים ואי לא דסבר לה כוותיה לא היה מאריך וכו' ושכן משמע בתשובותיו וכו' ובסי' ק\"ו הביא הטור דברי הרשב\"א דהחתיכה עצמה אינה נתרת והקשה עליו וכו' יעו\"ש.<br><b> ומכל</b> הכתוב תשובה מוצאת על מ\"ש מרן החבי\"ב בסי' ק\"ו הגהות הטור אות ה' וז\"ל ואע\"פ שהרא\"ש פ' גיד הנשה בסופו בכמה מקומות נראה דהחתיכה עצמה אסורה כמ\"ש למעלה אפשר שלא כתב לדעתו אלא לדעת ר' אפרים וכו' וכן משמע ממ\"ש אבל היא עצמה שנאסרה אסורה למ\"ד אפשר לסוחטו אסור ומדקאמר למ\"ד משמע דליה לא ס\"ל עכ\"ל והדברים תמוהים דהא העיד הטור דס\"ל להרא\"ש דהחתיכה מותרת וכן כתב בקיצור פסקי הרא\"ש סוף פ' גיד הנשה ומרן כתב דהיינו משום דכמה מקומות כתב דניחא ליה והוא היכן מצא להפך ואי משום דכתב למ\"ד וכו' וכמו כן הב\"ח בסי' צ\"ב ס\"ק ח' יעו\"ש כתב כן לסברת ר\"ת דשקיל וטרי אליביה יעו\"ש ולא קאי לשיטת ר' אפרים.<br><b> גם</b> מ\"ש הב\"ח ז\"ל שם דהרא\"ש ס\"ל לדעת ר' אפרים דהחתיכה עצמה אסורה ממ\"ש וא\"א לפרד ממנה וכו' אינו הכרח דהכוונה הוא דאינו יכול ליפרד קודם התערובת דאי לאו הכי היאך מתבטל וגם אי כמו שהבין הוא היאך אתי ההלכך שכתב על דברים אלו אלא ודאי כמ\"ש וגם בתוס' ליתי לדברים אלו בדברי ר' אפרים וכ\"כ הלחם חמודות יעו\"ש גם הרב החבי\"ב כאן בלשון זה שאנו עסוקין הבין בעד הרא\"ש לדעת ר' אפרים דהחתיכה עצמה מותרת ועוד אני מכריח בין להר' אפרים בין להרא\"ש דס\"ל דהחתיכה עצמה מותרת משום דאחת מהראיות שהביאו לה\"ר אפרים הוא מההוא דיין נסך שנפל לבור וכו' והתם היין כולו שרי ואי החתיכה עצמה אסורה היאך שרי כולו ואין לומר דשאני התם דהוי לח בלח ואינו ניכר דא\"כ מאי ראיה מייתי לר' אפרים אלא ודאי דלא שנא והכל שרי ודוק.<br><b> והרא\"ש</b> ג\"כ הביאה ונראה דהסכים כוותיה כמ\"ש מרן והרב החבי\"ב אנה מצא בהרא\"ש היפך מזה גם מ\"ש שדעת ר' אפרים דהחתיכה עצמה אסורה ועל הכל צ\"ע ומלשון זה שאנו עסוקין קשה לי על מ\"ש החבי\"ב שם הגהת בית יוסף אות ב' וז\"ל ויגיד עליו בשר שנתבשל בלא מליחה דבעינן ס' כנגד כולו וכו' ואעפ\"כ החתיכה עצמה מותרת להרא\"ש וכו' עכ\"ל ומה ראיה היא זאת דשאני הכא שלא נאסר הבשר מעולם ולא שייך אפשר לסוחטו איסור כמו שהבין כן מדברי הרא\"ש עצמו בהגהות הטור ודוק ובדברי הרא\"ש שאנו עסוקים שכתב ועוד ניחא לפירושו הא דאמר פרק בתרא דע\"ז עד היה מתיר גם החתיכה עצמה ובתוס' מבואר יותר עכ\"ל דבריהם תמוהים דהא ר\"י קאמר בשמעתין דף ק\"ח אפשר לסוחטו אסור ומארי דשמעתין שם בע\"ז הוא ר' יוחנן ואיך נוכל לדחות דיסבור אפשר לסוחטו מותר. ודרך אגב קשה לי אמה שכתב רש\"י בסוגיין דף ק\"ח ע\"ב וחכ\"א עד שתתן טעם קס\"ד דאטיפה קיימי וכו' והוא מסקנת הש\"ס בסמוך ועל הכל צ\"ע."
+            ],
+            [
+                "<b>קדרה </b>\n<b> וכו'.</b> וכתב הרב המגיד וי\"מ שהיו מקילין בבשר וכו' עכ\"ל פי' בשאינו בן יומו דלא גזור אטו בן יומו כיון שכל אחד בפני עצמו התר ודוק. ועיין מ\"ש הלח\"מ דעפי\"ז אין מקום לקושיתו ושוב ראיתי להריטב\"א שהביא הי\"מ אלו בפירוש כדכתיבנא."
+            ],
+            [
+                "<b>הכחל </b>\n<b> אסור וכו'.</b> חולין דף ק\"ט יעו\"ש הסוגייא וכתבו התוס' ד\"ה הא איסורא איכא וא\"ת לפירוש הקונטרס דילמא הא איסורא איכא לקדרה וכו' פירוש דבריהם דאף דרב קאי על מתני' ומתני' איירי בצלי מ\"מ קשה להו דנימא דמתני' איירי בין לקדרה בין לצלי ומשום קדרה סיים מתני' אינו עובר הא איסורא איכא אבל לצלי גם איסורא ליכא ומתרצי דא\"כ הו\"ל למתני דאם לא קרעו מותר וממילא מוקמינן ליה לצלי דלקדרה א\"א כיון דיוצא וחוזר ונבלע וכמ\"ש רש\"י וא\"כ כחה דהתירא הו\"ל למימר וק\"ל.<br><b> כתבו</b> עוד בד\"ה ההוא לקדרה ואינו ר\"ל דסבר לגמרי כלישנא בתרא וכו' ועיין להרב חידושי הלכות דהוא ממש כלישנא בתרא וס\"ל ללישנא בתרא דמתני' איירי לקדרה וכו' יעו\"ש והקשו עליו דא\"כ כד מותיב בש\"ס ללישנא בתרא מברייתא דכחל וקאמר לישנא בתרא הוא וכו' אבל כחל לא בעי קריעה וכו' והיאך אפשר לומר דבקדרה לא בעי קריעה והא אפילו בקריעה אינו מועיל דהא יצא וחוזר ונבלע וכמ\"ש רש\"י בלישנא בתרא לקמן ד\"ה והא קתני יעו\"ש וי\"ל דלא כתב כן החידושי הלכות אלא אח\"כ דידעינן דברי רב נחמן ופי' דברייתא אליבא דר\"נ אף אנן נמי נאמר דפי' דלישנא בתרא הוי הכי לקושטא דמילתא וכ\"כ החידושי הלכות בסוף דבריו ודוק.<br><b> באותו</b> דיבור א\"ל ר' אלעזר קרע לי ואנא איכול פי' קרע לי קריעה קצת ואנא איכול בקדרה בלא בשר וכו' אמר להו רב נחמן בשלו בקדרה בלא בשר וכו' עכ\"ל הקשה הפרי חדש בי\"ד סי' צ' דלפירושו קשה דלר\"א הקשה לו פשיטא ולר\"נ הקשה לו והאנן קורעו תנן ושניהם אמרו דבר אחד ונראה לענ\"ד דלא כתבו כן התוס' אלא לקושטא דמילתא אבל לקס\"ד דמקשה הבין דמ\"ש ר\"א קרע לי ואנא איכול ר\"ל כדינו שתי וערב והיינו ודאי לקדרה בבשר דגם במתני' אמרו קורעו ופירושו שתי וערב ואמטו להכי מותיב ליה פשיטא וכו' אבל גבי מ\"ש ר\"נ זויקו לי כחלי והיינו בלא קריעה שתי וערב דהא היא שאלה לו למיכל בישרא בחלבא ואי קרעו שתי וערב ליכא בשרא בחלבא וגם זויקו משמע בלא קריעא ומסתמא משמע גם לקדרה בבשר דלא פירש ומשו\"ה מותיב ליה ממתני' ויש הפרש גדול בין קרע (דרב) [דר\"א] לזויקו דר\"נ."
+            ],
+            [
+                "<b>ואין </b>\n<b> משערין בו אלא כמות שהוא וכו'.</b> וכתב הרב המגיד שמפרש בש\"ס או אף במאי דנפק מיניה והקשה הרב ב\"י בסי' צ' הביאו הלח\"מ דאם כן מאי קשיא להו בש\"ס מנא ידע הא אנו יכולין לידע כמה היה בשעה שנפל ע\"כ פי' שקודם הנפילה אפשר למיקם עלה כמה היה לא כן לפי' רש\"י דהבעיא היא דוקא במאי דנפק מיניה א\"א לידע אלא באומדנא כמה יצא מהכחל ולא סמכינן האומד זה ולכן מותיב בש\"ס כן ולפ\"ז אין מקום לכל מ\"ש הלח\"מ על דברי מרן הב\"י אלו.<br><b> עוד</b> כתב הב\"י ז\"ל שם שרבינו הוציא זה מההוא כזיתא דתרבא וכו' יעו\"ש והקשה הלח\"מ ממ\"ש רבינו לקמן פט\"ו הכ\"ד שמשערין כמו דבלעה קדרה יעו\"ש ומכח זה הסכים שדברי הרב המגיד עיקר יעו\"ש ומן התימה עליו שהסכים כן והא איהו גופיה כתב שם כדי ליישב הסוגייאות ההיא דכזיתא דתרבא עם ההיא דר' חנינא כשהן משערין וכו' איכא דאמרי ��איכא דאמרי וכו' דגבי כזיתא דתרבא איירי שלא נודע האיסור וגבי הא דר\"ח איירי שנודע האיסור וגם ההתר וכו' יעו\"ש ואם כן מה מקום להקשות לפי' הרב ב\"י מההיא דפרק ט\"ו לעולם דמשערין כמ\"ש ושאני התם דאיירי שנודע האיסור ומ\"ש שם לתרץ ב' לענ\"ד לא נהירא דכיון דגבי ההוא כזיתא אמרו סבר וכו' א\"ל רבנן וכי דהתירה בלע דאיסורא לא בלע והודה רב אשי לרבנן היאך נפסוק להיפך וכן רש\"י שסובר כן דפליגי פסק כרבנן דההוא כזיתא ולכן המחוור כתירוץ ראשון ואין להקשות דאילו שם בפ' ט\"ו הכ\"ד כתב כשמשערין בכל האיסורין וכו' משערין גם במה שבלעה הקדרה לפי אומד הדעת וכו' ואילו בריש פי\"ז כתב קדרה של חרס שנתבשל בה בשר נבלה וכו' ואם בשל בה מין בשר התבשיל אסור ואמאי אסור הן אמת דבטעם לא מנכר מ\"מ יאמדוהו באומד הדעת בששים כדכתב הכא דמשערינן מה שהיה בלוע בקדרה דשאני הכא דמתחלה נודע כמה היה בקדרה ונראה כמה חסר ומשו\"ה משערינן בליעת הקדרה אבל שם דלא איירי בהכי א\"א לשער בליעת הקדרה.<br><b> והנה</b> במה שפי' רש\"י גבי ההיא איכא דאמרי ואיכא דאמרי במה שבלעה הקדרה עיין להר\"ן שהגיה בדבריו יעו\"ש ולענ\"ד הכי מתפרשין דברי רש\"י אם ראינוהו להתר כשנפל שם האיסור קודם שנתמעט ההתר ואנן משערינן אותו להתר לאחר שנתבשל לכמות שהוא שנפל שם האיסור וכו' ושוב ראיתי להרשב\"א בחידושיו הבין כן בדברי רש\"י."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במה </b>\n<b> דברים אמורים שנתבשלו שניהם יחד.</b> עיין להלח\"מ שהקשה דאמאי לא כתב בפ' ח' מהל' קרבן פסח שהוא חרס רותח והצריך עיון וי\"ל דנרמז במ\"ש רבינו שם דכל המרק והליחה שתפרוש ממנו כשיצלה אסורה הרי דס\"ל דהחרס רותח דאי צוננת איך המרק והליחה נצלה בחרס אלא ודאי שהוא חם ומ\"ש גם וכו' סתם סמך אהך וכתב הר\"ן בפרק כל הבשר הביאו מרן ביו\"ד סי' צ\"א שהרא\"ה פי' דכי אמרינן צונן לתוך חם אסור ובשר צונן שנפל לתוך חלב רותח אסור היינו נטילת מקום והביא ראיה מפ' כיצד צולין ודחה הר\"ן דהתם בצלי אבל במבושל כולו אסור וכו' וקשה אמאי לא הכריח הר\"ן לעצמו ממ\"ש שם בש\"ס לשמואל הכא נמי בחרס רותח ונמצא א\"כ דחם בחם יטול את מקומו והא חם לתוך חם כלו אסור כמו שנראה מדברי רב ושמואל וכן הרא\"ה לא כתב כן אלא בצונן בחם ולא בחם בחם וצ\"ל בהכרח דמ\"ש במתני' בחם בחם יטול אינו אלא בצלי וא\"כ אידחיה לדברי הרא\"ה גם ממ\"ש בגמ' לקמן אלא לשמואל נתסר לגמרי משמע מכל וכל ולא נטילת מקום ושוב ראיתי להרא\"ה גופיה בבדק הבית דף פ\"ד דכתב דינו גם חם בחם יעו\"ש ואם כן לא קשה מה שהקשיתי. גם מה שהקשיתי ממ\"ש בש\"ס לגמרי י\"ל דפירוש הוא נטילת מקום לאפוקי כדי קליפה וכן נראה מדברי הרשב\"א בתורת הבית שנדחק בתבת לגמרי אבל קשה למרן ב\"י סי' ק\"ה שלא ראה דברי הרא\"ה אלו אלא דברי הר\"ן לחוד וכתב דבחם לתוך חם לא אמרו קשה טובא."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ומ\"ש </b> הלח\"מ עיין בסיפרי אגורה באהלך דף ל\"ט."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>יין </b>\n<b> וכו'.</b> וכתב הלח\"מ מהדורא ג' וז\"ל ומ\"ש רבינו לוקה מן התורה ר\"ל שנים שהוא מקרא דלא תביא תועבה ולא ידבק בידך וכו' והגלוי הוא ישתו יין נסיכם וזהו שכתב שנאמר אשר חלב זבחמו וכו' כלומר זהו הגלוי אבל הלאוין כבר כתבם פ\"ז מע\"ז עכ\"ל. ולא הבינותי דבריו דכיון דאיכא ב' לאוין לנהנה משום תקרובת ע\"ז ושום דבר שנעשה בשבילה כמ\"ש שם פ\"ז למה צריך גלוי ליין נסך [וכי יין נסך] גרע משום תקרובת ע\"ז אלא מעתה לכל דבר נצטרך לגלוי ובספר מגילת אסתר מצות לא תעשה קצ\"ד אות ט' כתב דכונת רבינו להלקותו ג' והשלישי היינו מישתו יין נסיכם כמ\"ש במצות לא תעשה כ\"ה בעצי אשירה דלוקה ב' וה\"ה הכא ג' ואתמהה דממקום שבא לא ניתן זה ליאמר דא\"כ היה לו לכתוב דלוקה ג' לאוין כמ\"ש שם דלוקה ב' ואיך סתם בספר המצות סי' קצ\"ד וכתב לוקה ומה גם דבישתו יין נסיכם ליכא לאו כמו שהשיג הרמב\"ן ומה שהליץ לזה במגילת אסתר אות יו\"ד וז\"ל כי כבר הקדים לנו הרב סוף הי\"ד שרשים כי כשיזכיר העונש אע\"פ שלא יזכיר האזהרה יש לנו למנותו על העיקר שאצלנו לא ענש הכתוב אלא א\"כ הזהיר עכ\"ל לא הבינותיו דהיכן ראה עונש בכתוב הזה דישתו יין נסיכם עד כאן לא כתב הרב כן אלא היכא דענש הכתוב איזה עונש דמיתה או מלקות ולא הזהיר משא\"כ כאן ועוד דלו יהי כדבריו דחשיב זה עונש ולא ענש אלא א\"כ הזהיר מ\"מ היינו ההזהרה דלא ידבק בידך מאומה מן החרם ולא תביא תועבה אל ביתך ואם כן היכא איכא לאו שלישי דכתב הוא דלוקה ג'."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> מ\"ש הלח\"מ ועיין מה שכתבתי פ\"ב דהל' חמץ ומצה הי\"ב ד\"ה או שבא עכבר."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> בסיפרי אגורה באהלך דף ל\"ח ע\"ד."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כיצד </b>\n<b> היו לפנינו טבל ונבלה וכו'.</b> מכאן תמה הרב פרשת דרכים דרוש י\"ט על מ\"ש הר\"ן משם הראב\"ד בהא דקי\"ל דחולה שיש בו סכנה דשוחטין לו בשבת דלמה לא נאכילהו נבלה שהוא איסור לאו ולא לשחוט שהוא איסור סקילה ותירץ דנהי דאיסור נבלה הוא איסור לאו ושבת איסור סקילה מ\"מ איכא בנבלה שעובר על כל זית אבל לענין שבת לא עבר אלא בשעת שחיטה וחד איסור הוא דאיכא וכו' יעו\"ש והא בסוגייא זו קאמר דטבל ותרומה מאכילין אותו טבל דתרומה חמירה דלית לה תקנתא הא הכא כשאוכל טבל עובר על כל זית וזית יעו\"ש מה שתירץ.<br><b> והרב</b> בשער המלך הקשה ממ\"ש רבינו פ\"ז מהל' נזיר הי\"ג נזיר וכהן שפגעו במת מצוה יטמא נזיר אע\"פ שהוא סותר ימים הראשונים וכו' ולא יטמא כהן שזה קדושתו קדושת עולם וכחכמים דר\"פ כ\"ג ונזיר וכפי דעת הראב\"ד דרבוי הלאוין חשיב איסור חמור א\"כ נזיר חשיב חמיר טפי דאית ביה לאוין הרבה וכמ\"ש רבינו פ\"ה מנזיר הכ\"א דלוקה ד' מלקיות וא\"כ עדיף שיטמא כהן דליכא ביה אלא לאו אחד אף שקדושתו קדושת עולם משיטמא נזיר דחמיר טובא שעובר על לאוין הרבה וכתב דעלה בדעתו לחלק בין כשעובר הלאוין בבת אחת לזה אחר זה ואין בו כדי שביעה.<br><b> ולענ\"ד</b> איכא בחילוק זה כדי שביעה והותר דכל עיקר חילוק הראב\"ד הוא דאף דבשחיטה שהוא בסקילה והוא עון חמור הן דאיכא מיתה והן דעונשו חמור שהיא סקילה אמרינן דעובר וישחוט משום דבשחיטתו עוברו בשקידה אחת משא\"כ נבלה אף שאיסורו בלאו מ\"מ עובר בקום עשה פעמים הרבה ויותר טוב לחטא פעם אחת בעון גדול ולא לחטא פעמים הרבה עון קל וא\"כ הוא החילוק מבואר ויותר נראה לומר דעיקר קושייתו היא באומרו דרבוי הלאוין בנזיר חשיב חומרא לגבי כהן שקדושתו קדושת עולם ומי גילה לו רז זה דזה חמור מזה חכמים דאמרו הדין כן המה ראו דכהן דקדושתו קדושת עולם אף שהוא בלאו אחד חמיר טפי והא ראיה דחמירא להו מנזיר אף דבנזיר איכא קרבן ואיכא למיחש לחולין בעזרה ולא חששו משום חומרא דכהן דקדושתו קדושת עולם ונ\"ל טעמם דכהן לית ליה תקון מה שאין כן בנזיר דמונה מחדש והיינו טעמא דכיון דקדושתו קדושת עולם מה תקון איכא ואפי' בנזיר מבטן כשמשון אמרו בירושלמי דלא דמי לכהן יעו\"ש בנזיר ועיין בספר שושנים לדוד ודרך אגב ראיתי להתוס' בקדושין דף כ\"ו ע\"ב ד\"ה מעשה וז\"ל פי' הקונטריס רבן גמליאל שכח לתרום וכו' והיה ממהר לתרום בעודו בספינה שהיה ירא שמא יאכלו ויסמכו עליו וכו' (א\"ק) [וקשה] דא\"כ מה היה מועיל תקונו אדרבא גרע טפי שמא יאכלו בני ביתו הכל ואף העישור וכו' עכ\"ל ואנכי לא ידעתי איך גרע טפי בעשות התקון והא אחר התיקון כל שהפריש נשאר החולין לחוד והעישור לחוד וכשאוכל החולין ליכא איסורא (ולא) [אלא] כשאוכל העישור משא\"כ כשלא הופרש הכל טבל וכל מה שאוכל הוא איסור וחייב על כל זית וזית ואינו אוכל התר כלל וכלל. ועוד קשה יותר דכשעושה התיקון אף שאוכל הכל ליכא איסורא כלל לפי שמתערב האיסור עם ההתר והאיסור דהיינו העישור הוא מעט וחד בתרי בטיל מן התורה כדכתיב אחרי רבים להטות ומה גם מין במינו כמבואר באופן שלא באתי לכונת דבריהם. ושוב ראיתי דקושיא זאת ליתא דאינהו מקשים לרש\"י ורש\"י סובר דמין במינו לא בטיל אפילו באלף מדאורייתא וכמ\"ש בטור יו\"ד סימן צ\"ח משמו יעו\"ש וע\"פ סברא זאת דרש\"י לא קשה קושית הפרשת דרכים לרש\"י יעו\"ש בס' מרכבת המשנה לרב אשכנזי זלה\"ה ובס' אורים גדולים למהר\"א זאבי ז\"ל."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>חמץ </b>\n<b> בפסח וכו'. שהרי לאחר הפסח וכו'.</b> וכן כתב בפי' המשנה בסוף מס' ע\"ז וקשה דא\"כ אין מקום למה שהקשה בהי\"ב ואל תתמה על חמץ בפסח וכו' ואמאי אצטריך ליה לתרץ תירוץ אחר ועיין מה שהקשה הרב מקראי קודש מדבריו אלה למ\"ש מרן פ\"א דחמץ ומצה יעו\"ש. ולענ\"ד לא קשה דהכא מפיק ליה מתיבת כל דמרבה אפי' כל שהוא ואפילו בשאינו מינו ומרן שם קאי לעיקר הלאו וק\"ל."
+            ],
+            [
+                "<b>והוא הדין </b>\n<b> לתבואה חדשה וכו'.</b> על כרחך לא קאי לחמץ בפסח דהא חמץ בפסח הוי אפי' מין בשאינו מינו אלא קאי לעיל לטבל ושביעית דדינם שוים והיינו טעמא דאין דינו שוה לחמץ משום דחמץ ממילא ניתר אחר ח' ימים משא\"כ חדש דאינו ניתר כי אם על ידי מעשה דהקרבת העומר ודוק."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>נטיעה </b>\n<b> של ערלה וכו' ולמה התירו לו ללקוט לכתחילה וכו'.</b> וכתב הפרי חדש במים חיים בשיטת גיטין דף נ\"ד מהש\"ס וז\"ל דע שהרב אינו מפרש כפירוש רש\"י דמחובר חשיבא ולא בטלה אלא דאף במחובר בטלה כדינה במאתים נטיעות וזה שהתיר ללקוט לכתחילה ואף שנתבטלה קאמר ת\"ק שלא ילקוט כדי שיטרח ויוציא הנטיעה האסורה אבל אם כבר עבר וליקט שרי ור\"י פליג עליה דכיון שכבר נתבטל במחובר אף לכתחילה יכול ללקוט וכו' יעו\"ש.<br><b> ולענ\"ד</b> דעת רבינו כדעת רש\"י דבמחובר ליכא ביטול והוא דרבינו ס\"ל כר' יוסי ור\"י התיר ללקוט לכתחילה ובלקיטה מתערבין זה בזה ומתבטל האיסור דלא כת\"ק דאסר ללקוט מטעם דאין מבטלין איסור לכתחילה ואהא קשה לו לרבינו לר' לר\"ש למה התירו לו ללקוט לכתחילה והיה מן הדין שאוסרין לו עד שיטרח ויוציא הנטיעה וכו' דהיינו טעם דבעלמא דאין מבטלין איסור לכתחילה ואהא משני שהדבר חזקה וכו' וא\"כ כאן שרי לבטל האי איסורא משא\"כ בעלמא ועיין להר\"ב ותוס' יו\"ט בפי' המשנה וא\"כ נמצא דעת רבינו ורש\"י שוין וז\"ל רבינו בפירוש המשניות על כן כשיתערב זאת הנטיעה האסורה בכלל נטיעות כשירות אפי' היו אלף אסור ללקוט מהם שום דבר לכתחילה לפי שאינו יודע אם מן הפרי המותר לקח אם מן האסור וכו' עכ\"ל פירוש לפירושו דהוי מחובר וכל אחד חשוב לעצמו דאי לא תימא הכי בתלוש דמן התורה חד בתרי בטיל היאך מבוטל כיון דאינו יודע אם מן המותר נטל אלא ודאי דטעמו משום היותו מחובר דחשיב ולא בטיל ובדברי רש\"י דאתן עלה תהי בהו עמיתנו החכם השלם שב\"ע הי\"ו דאילו הכא ס\"ל לרש\"י דמחובר לא בטיל ואילו בסוכה דף ט' ע\"ב כתב בד\"ה כשחבטן וז\"ל השפיל ענפיו למטה מעורבין עם סכך כשר ואין נראין בעין וסכך כשר רבה עליו ומבטלו דמדאורייתא כל מילי בטל ברובא כדתנן במתני' וכו' עכ\"ל והא במחובר ליכא ביטול דחשיב ולק\"מ דהא דדבר חשוב לא בטיל הוי מדרבנן וכמ\"ש רש\"י בפירוש בגיטין דמדאורייתא אחרי רבים להטות ובסוכה כתב רש\"י וז\"ל דמדאורייתא כל מילי בטל ברובא הרי דקאי אדינא דאורייתא וא\"ת למה בסוכה אוקמוה חכמים אדינא דאורייתא י\"ל דשאני התם בסוכה דבשעת הביטול עדיין לא הוי אסור וקיל ומשו\"ה מועיל ביטול אף דחשוב דבלא\"ה צ\"ל טעם זה דהא קי\"ל דמדרבנן אין מבטלין איסור לכתחילה ובסוכה מבטל לכתחילה אלא ודאי צ\"ל דשאני סוכה דעדיין לא הוי איסור."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ומפני </b>\n<b> מה וכו'.</b> בספרי תועפות ראם דף ס\"ז."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Yitzchak Yeranen/Sefer Kedushah/Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Forbidden Foods/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,407 @@
+{
+    "title": "Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Forbidden Foods",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yitzchak_Yeranen_on_Mishneh_Torah,_Forbidden_Foods",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מצות </b>\n<b> עשה וכו'.</b> עיין מש\"כ הלח\"מ שמהרלב\"ח תירץ לזה סי' פ\"ו וחוץ ממה שהקשה עליו הפרי תואר סי' ע\"ט סוף ס\"ק א' ועוד אני תמיה עליו בתירוץ הג' שכתב דלא חשיב עשה גבי חגבים משום דכתיב לעיל מיניה כל שרץ העוף ההולך על ארבע יעו\"ש.<br><b> ולענ\"ד</b> קשה דאם כדבריו די במ\"ש אך את זה תאכלו מכל שרץ העוף מאי את אלה מהם תאכלו את הארבה ודאי שהוא ליתן עשה ועיין עוד להרב פרי תואר שם במ\"ש וז\"ל ונראה שכונת השי\"ת במצות עשה זאת וכו' יעו\"ש ולענ\"ד אם כדבריו היה לו לרבינו להוסיף מצות עשה אחרת ודוק ועיין עוד להלח\"מ שכתב לשון זה קשה אצלי עד אינו אלא להבדיל בין הטהורה לטמאה וכו' עכ\"ל וקשה לי דלזה לא אצטריך קרא דוהבדלתם דממילא ידעינן זה כמו מניעה ממלאכה בימים המקודשים דכתיב ביה קרא ששת ימים תעשה מלאכה והכונה דעובר בעשה בעושה ביום שבת קודש ואף דליכא כתוב אחר."
+            ],
+            [
+                "<b>סימני </b>\n<b> וכו' חוץ מן החזיר.</b> חולין דף נ\"ט ואמר רב חסדא וכו' ובלבד שיכיר חזיר ועיין מ\"ש הרב חידושי הלכות שם בגמ' דף נ\"ט ד\"ה גמ' אלא ה\"ק ודוק."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ומצא </b>\n<b> כמין חזיר כו'.</b> דרך אגב ראיתי לרבינו פ\"ד מהל' בכורות ה\"ח וז\"ל ואפי' היה זה שמניקה כמו מין אחר וכו' ועיין מה שהקשה עליו הלח\"מ ז\"ל מש\"ס בכורות דף כ\"ד ונדחק הרבה בתירוצו יעו\"ש. ולענ\"ד נראה דנקט אפי' כלפי מ\"ש שמא בנה של אחרת היא דכתב אפי' כמין חזיר די\"ל שהיא בנה של אחרת כיון דלא דמי לאמה אי הכי פטור מן הבכורה אבל אה\"נ דאדרבא יותר סברה לומר שהיא בנה כשאינה דומה וכסוגיין."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בהמה </b>\n<b> וכו' שיש לה שתי גבין ושתי שדראות וכו'.</b> עיין סוגיית נידה דף כ\"ד ופירוש רש\"י שם והיינו פי' הרמב\"ן שהביא הרב פרי תאר סי' י\"ג ס\"ק י\"ז ומ\"ש רש\"י ד\"ה בעלמא אגמריה אותו המין אסר וכו' פי' מה שיצא לאויר העולם לאפוקי מה שנמצא במעי אמו דאלת\"ה נימא דהמין לחודיה שהוא בריה בפני עצמה אבל היוצא מטהורה בין נמצא בתוכה בין יוצא ממנה לחוץ נשרי אלא ודאי כדפירשתי ומה שהקשה הרב פרי תואר על הרמב\"ן וז\"ל ואין דעתי וכו'. אחר נשיקת ידיו ורגליו לא קשה דכבר תירצו התוס' לזה וגם הוא הביא דבריהם לעיל בסמוך ומ\"ש עוד ותו מסתברא לי וכו' יפה השיב עליו חד מרבנן מהא דאיתא בחולין דף ס\"ט ע\"א גבי קלוט וז\"ל הני מילי היכא דיצא לאויר העולם אבל במעי אמו שרי יעו\"ש."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b>\n<b> לך וכו'.</b> ועיין להרב המגיד מה שהקשה עד וששה מיני חיה וכו' וסיים איני יודע לתרץ. ולענ\"ד לפי חומר הנושא י\"ל דס\"ל לרבינו דמ\"ש ודילמא מיני דאקו נינהו או מינא דתאו או דזמר סותר למ\"ש בטעם פלוגתא דרבנן ור\"י דאזלינן בתר שמא ולהך ודילמא אה\"נ דשור הבר מין בהמה אף דתאו מין חיה ולא מוקמינן לפלוגתייהו דתנאי מדמתרגמינן ותורבלא כמ\"ש רב הונא בר חייא ואף דבדרך דילמא אמר בש\"ס כיון דקשה להאי פירושא בפלוגתא דתנאי קושית התוס' ד\"ה מדחשיב ליה וא\"כ נמצא דהאי פירוש הוי הפך ההיא ברייתא וההוא אמורא לא הוה ידע לה אבל אנן דידעינן לה דחינן פירוש דאמורא מקמי ברייתא ולא הא בהא תליא ודוק.<br><b> עוד</b> כתב הרב המגיד אבל מה שמנה התאו וכו' איני יודע לתרץ וכו' וכתב מרן ואני אומר אם כונתו על חילוף גירסת הספרים וכו' פירוש לפירושו אם כונתו על גירסת הגמ' וכו' אבל אם כונתו על רבינו הר\"מ אין מקום למה שאכתוב ועיין להלח\"מ דנפל ט\"ס וכצ\"ל פשוט הוא דקאי וכו' יעו\"ש ועיין להתוס' בסוגיין ד\"ה מדחשיב שקושייתם שייכא לעיל בדר' יצחק וקאמר והני מדלא קחשיב כו' והחידושי הלכות הרגיש וכעת לא זכינו להבינו גם הרב מאיר עיני חכמים אין דבריו מבוררין יעו\"ש."
+            ],
+            [
+                "<b>אע\"פ </b>\n<b> וכו'.</b> עיי\"ש ועוד איכא בינייהו לענין אותו ואת בנו וא\"כ למה לא כתבו רבינו ז\"ל."
+            ],
+            [
+                "<b>וסימני </b>\n<b> חיה וכו'.</b> וכתב הרב המגיד וז\"ל וגם לפירוש רש\"י ז\"ל נראה שצריך מבלע חרקייהו עכ\"ל אף דאינו מפרש כפירוש רש\"י רבינו ז\"ל מ\"מ בזה מיהא ס\"ל כוותיה שצריך מבלע חרקייהו לפי שהוא פי' דכרוכות לאפוקי עיזי דכרכום יעו\"ש וא\"כ אף דעיזי דכרכום שרי נהי דכרוכות לא בעינן מבלע חרקייהו בעינן ורבינו נראה דס\"ל כפי' הריב\"ם שהביאו התוס' בסוגיין ד\"ה אלו הן וכמ\"ש הפרי חדש סי' פ' ועיין למעדני מלך ולחם חמודות שהכריחו מדברי הטור סי' פ' מדלא הביא סימן דטלפים ש\"מ דס\"ל כתירוץ י\"ל שכתבו התוס' אחר פירוש ר\"ת יעו\"ש וליתא דזה כבר כתבו בסימן ס\"ט וכאן לא נחית אלא ללמד איזה הפרש יש בין חיה טהורה לבהמה טהורה ועיין עוד שם מה שהבין מפירוש ר\"ת ז\"ל דבסימן דקרנים די דודאי יש לו טלפים ודבריו תמוהים דבהדיא הצריך ר\"ת ב' לפי דאיכא טלפים דחיה לחוד וקרנים דחיה לחוד יעו\"ש בתוספות ובסוף דברי התוס' שכתבו וז\"ל אך קשה על פירוש זה דכי פריך והרי עז וכו' ועמ\"ש החידושי הלכות.<br><b> ולענ\"ד</b> אין דברי התוס' סובלין פירושו ומה שהקשה דכשם דבברייתא מפרשינן או או ה\"ה בדברי המקשה לא דמי הא להא דאיך אפשר לפרש והרי עז דיש קרנים או טלפים בודאי דזה שקר דשניהם איתנהו בעז וודאי דפי' המקשה הוא קרנים וטלפים וכתב רש\"י בסוגיין וז\"ל בעינן הדורות וכו' ואע\"ג דשל עז וכו' וכתב החידושי הלכות ז\"ל וזה לשונו ולולי שהר\"ן פי' כן דבריו היה נראה לי לפרש דבריו דכרוכות לא אתי לאפוקי עיזי דכרכום אלא עז סתם ושכתב ואע\"ג דשל עז אינן הדורות אינו נמשך אדלעיל אלא מלתא באנפי נפשא הוא דהשתא והיינו ספיקא דעיזי דכרכום שפירש ומבלע חרקייהו עכ\"ל. (ואורך) [וקשה] דכדי לפרש כן בדבריו היה צריך רש\"י לתפוש מוהוא דמבלע חרקייהו זאת ועוד דא\"כ נמצא דמפרש רש\"י ז\"ל דכרוכות והדורות לאפוקי מעז ושנים למה לי וחד סגי והאמת כמו שפירש הר\"ן את דבריו ומן התימה על הרב חידושי הלכות בפי' זה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כלאים </b>\n<b> הבא מבהמה טהורה וכו'.</b> עיין בדברי הלח\"מ כאן ופי\"ב מהל' שחיטה האריך ולא הביא אלא למ\"ש לק' מ\"ש רבינו פ\"ט הל' כלאים וז\"ל הלח\"מ ולכך כתב רבינו ואם היו אמותיהן משני מינים אסור להרכיבן כלומר דסתמא דמילתא שהאב אחד עכ\"ל. ודבריו תמוהים דזה כבר כתבו רבינו לעיל שם באותו פרק ה\"ד וז\"ל והסוס עם הפרד והפרד עם החמור וכו' ודוק וכדברי הלח\"מ אלו הבין הרדב\"ז שם בהל' כלאים וקשה עליו כמ\"ש ועוד קשה שהרי רבינו סיים שם כיצד וכו' וזה סותר לדבריו וצ\"ע.",
+                "<b> ואין</b>\n<b> מין טמא מתעבר ממין טהור וכו'.</b> והיינו כר' אליעזר דאמר דחיה מתעברת מבהמה אבל טהור מטמא מודה דמתעבר וזו היא דעת הרא\"ש פ' אותו ואת בנו סי' ג' יעו\"ש וקשה מיניה וביה ממ\"ש בבכורות סי' ו'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ושאי��ו </b>\n<b> דורס ואוכל וכו'. חוץ מפרס ועזניה וכו'.</b> והדבר קשה גלוי ומפורסם ובהגהות מיימוני תירץ וז\"ל והיה נראה לפרש דטהור נמי אחר הוא דורס א\"כ הו\"ל או פרס או עזניה וכו' עכ\"ל והדברים תמוהים דלא מצינו בכל הש\"ס דאיכא מ\"ד דעוף טהור דורס וצ\"ע.<br><b> והרב</b> המגיד כתב בפי' ב' וז\"ל ואפשר שהוא מפרש והוא שאין ידוע שדורס עכ\"ל. וקשה טובא דרבינו בפי' המשנה כתב להיפך וז\"ל ואין אנו צריכים לכולם אלא אפי' אחד מהם אם נמצאת בעוף שאין אנו מכירין אותו הרי הוא עוף טהור על מנת שלא יהא דורס ואוכל לפי שכל דורס ואוכל טמא עכ\"ל וא\"כ אלא ודאי שהוא כפי' הא'.<br><b> וראיתי</b> להלח\"מ מה שהביא מהריב\"ש שכתב לישב דעת רבינו דמ\"ש בסוגייא דאית ליה חד היינו סימן שבגופו זולת הדריסה דלא הוי בגופו ואהא הקשה עליו וז\"ל ודבריו תמוהים דהדריסה מכלל הארבעה סימנים וכו' א\"כ איך אמרו בש\"ס השתא עורב דאית ליה שנים לא פרס ועזניה דאית ליה חד מבעיא הא אית להו נמי שנים דהיינו אינו דורס וסימן אחר שבגופו ומאי ק\"ו הוא זה עכ\"ל וי\"ל דע\"פ דרך זה דהעורב אינו דורס וכדכתבו התוס' דלא כפרש\"י וא\"כ העורב אית ליה ב' סימנים בגופו ופרס ועזניה לית להו אלא חד דבגופו ולפ\"ז מתורץ גם מה שהקשה עוד עליו יעו\"ש.<br><b> עוד</b> כתב הלח\"מ בסוף דבריו וז\"ל וצ\"ע מנין לו להרב המגיד לדקדק בדברי רבינו הפי' הראשון יותר מהם וכו' עכ\"ל ולענ\"ד הוא פשוט דמכח הלשון הוא דיש לו להרה\"מ לדקדק בדברי רבינו ושאינו דורס ואוכל וצ\"ל פירושו ושאינו ידוע דדורס ואוכל וק\"ל. וראיתי למרן בב\"י חלק יו\"ד סי' פ\"ב כתב על דברי רבינו וז\"ל ואיכא למידק עליה דהרמב\"ם למה כתב שהבקי בהן ובשמותיהן אוכל כל עוף שאינו מהן ואין צריך בדיקה והא לכאורה משמע דרב נחמן לא אכשר אלא בבדיקה דהא קאמר היה בקי בהם ובשמותיהן וכו' עכ\"ל ואין זו קושיא דכשבקי בהן ובשמותיהן מה צריך בדיקה הא יודע שאינו מהטמאים ומ\"ש ר\"נ עוף הבא בסימן אחד וכו' פי' דאפי' רואה בו סימן אחד אין לחוש לפרס ועזניה כיון שבקי בהן ובשמותיהן וכו' וק\"ל. עוד כתב מרן וז\"ל ועוד דהרמב\"ם מצריך לשאינו בקי שני סימנים לטהר אחד שאינו דורס ואחד משלשה סימנים אחרים ואילו ר\"נ מכשר בבא בסימן אחד משמע דבחד סגי עכ\"ל ואי ליכא ט\"ס דבריו תמוהים דמאי דר\"נ מכשר בבא בסימן אחד היינו בבקי בהן וכו' ורבינו איירי בבקי בהן ובשמותיהן.<br><b> עוד</b> כתב מרן וז\"ל ונראה שהר\"מ היה מפרש וכו' ולאו למימרא דצריך לבודקו וכו' ואע\"פ שאין אנו מוצאין בו אלא סימן אחד וכו' עכ\"ל עין רואה דזה דרכו אזיל ע\"פ דרך ב' שכתב המגיד משנה בדברי רבינו יעו\"ש שכתב ואפשר שהוא מפרש והוא שאין ידוע שדורס וכו' יעו\"ש וממ\"ש בסוף דבריו נראה דאזיל עם הדרך הא' של הרה\"מ יעו\"ש ודבריו סתריה אהדדיה."
+            ],
+            [
+                "<b>ושאינו </b>\n<b> דורס ואוכל וכו'. חוץ מפרס ועזניה וכו'.</b> והדבר קשה גלוי ומפורסם ובהגהות מיימוני תירץ וז\"ל והיה נראה לפרש דטהור נמי אחר הוא דורס א\"כ הו\"ל או פרס או עזניה וכו' עכ\"ל והדברים תמוהים דלא מצינו בכל הש\"ס דאיכא מ\"ד דעוף טהור דורס וצ\"ע.<br><b> והרב</b> המגיד כתב בפי' ב' וז\"ל ואפשר שהוא מפרש והוא שאין ידוע שדורס עכ\"ל. וקשה טובא דרבינו בפי' המשנה כתב להיפך וז\"ל ואין אנו צריכים לכולם אלא אפי' אחד מהם אם נמצאת בעוף שאין אנו מכירין אותו הרי הוא עוף טהור על מנת שלא יהא דורס ואוכל לפי שכל דורס ואוכל טמא עכ\"ל וא\"כ אלא ודאי שהוא כפי' הא'.<br><b> וראיתי</b> להלח\"מ מה שהבי�� מהריב\"ש שכתב לישב דעת רבינו דמ\"ש בסוגייא דאית ליה חד היינו סימן שבגופו זולת הדריסה דלא הוי בגופו ואהא הקשה עליו וז\"ל ודבריו תמוהים דהדריסה מכלל הארבעה סימנים וכו' א\"כ איך אמרו בש\"ס השתא עורב דאית ליה שנים לא פרס ועזניה דאית ליה חד מבעיא הא אית להו נמי שנים דהיינו אינו דורס וסימן אחר שבגופו ומאי ק\"ו הוא זה עכ\"ל וי\"ל דע\"פ דרך זה דהעורב אינו דורס וכדכתבו התוס' דלא כפרש\"י וא\"כ העורב אית ליה ב' סימנים בגופו ופרס ועזניה לית להו אלא חד דבגופו ולפ\"ז מתורץ גם מה שהקשה עוד עליו יעו\"ש.<br><b> עוד</b> כתב הלח\"מ בסוף דבריו וז\"ל וצ\"ע מנין לו להרב המגיד לדקדק בדברי רבינו הפי' הראשון יותר מהם וכו' עכ\"ל ולענ\"ד הוא פשוט דמכח הלשון הוא דיש לו להרה\"מ לדקדק בדברי רבינו ושאינו דורס ואוכל וצ\"ל פירושו ושאינו ידוע דדורס ואוכל וק\"ל. וראיתי למרן בב\"י חלק יו\"ד סי' פ\"ב כתב על דברי רבינו וז\"ל ואיכא למידק עליה דהרמב\"ם למה כתב שהבקי בהן ובשמותיהן אוכל כל עוף שאינו מהן ואין צריך בדיקה והא לכאורה משמע דרב נחמן לא אכשר אלא בבדיקה דהא קאמר היה בקי בהם ובשמותיהן וכו' עכ\"ל ואין זו קושיא דכשבקי בהן ובשמותיהן מה צריך בדיקה הא יודע שאינו מהטמאים ומ\"ש ר\"נ עוף הבא בסימן אחד וכו' פי' דאפי' רואה בו סימן אחד אין לחוש לפרס ועזניה כיון שבקי בהן ובשמותיהן וכו' וק\"ל. עוד כתב מרן וז\"ל ועוד דהרמב\"ם מצריך לשאינו בקי שני סימנים לטהר אחד שאינו דורס ואחד משלשה סימנים אחרים ואילו ר\"נ מכשר בבא בסימן אחד משמע דבחד סגי עכ\"ל ואי ליכא ט\"ס דבריו תמוהים דמאי דר\"נ מכשר בבא בסימן אחד היינו בבקי בהן וכו' ורבינו איירי בבקי בהן ובשמותיהן.<br><b> עוד</b> כתב מרן וז\"ל ונראה שהר\"מ היה מפרש וכו' ולאו למימרא דצריך לבודקו וכו' ואע\"פ שאין אנו מוצאין בו אלא סימן אחד וכו' עכ\"ל עין רואה דזה דרכו אזיל ע\"פ דרך ב' שכתב המגיד משנה בדברי רבינו יעו\"ש שכתב ואפשר שהוא מפרש והוא שאין ידוע שדורס וכו' יעו\"ש וממ\"ש בסוף דבריו נראה דאזיל עם הדרך הא' של הרה\"מ יעו\"ש ודבריו סתריה אהדדיה."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מכלל </b>\n<b> וכו' וכל שכן וכו' בלא תעשה.</b> וכתב הרב המגיד וז\"ל ודע שאין לתמוה וכו' ממ\"ש אין מזהירין מדין ק\"ו וכו' ודברי הרה\"מ אלו הביאן הרא\"ם סדר שמיני ד\"ה מבשרם וכתב עליו ונכון. והקשה אלי החכם השלם עצום ורב יצחק נוניש הי\"ו דהרא\"ם עצמו פליג דידיה אדידיה ממ\"ש בסדר ראה ד\"ה ותרומת ידך אלו הבכורים שכתב שהוא אזהרה לאוכל בכורים חוץ לחומה ואע\"פ שהוא בא בק\"ו מבכורים לא למדנו אלא איסורא ולא מלקות יעו\"ש והא התם דאיכא עשה דוהבאתם שמה ואפילו הכי אצטריך ותרומת ידך ולא אמרינן כיון דאיכא איסור עשה לילקי מק\"ו כמ\"ש הרה\"מ כאן. ועוד קשה לי ממ\"ש בכריתות דף ד' ע\"ב א\"ר אילא אכל מעשר דגן תירוש ויצהר לוקה ג' והא אין לוקין על לאו שבכללות שאני הכא דמייתרי קראי מכדי כתיב ואכלת לפני ה' וכו' לפנים אין בחוץ לא למה לי דכתב רחמנא לא תאכל וכו' מעשר דגנך תירושך ויצהרך לחלק אי מההיא הוה אמינא ה\"מ בעשה אבל בלאו אימא לא אמטו להכי כתב רחמנא לא תוכל לאוקמה בלאו ועדיין לאו שבכללות הוא וכו' ולא לקי ע\"כ הרי בפירוש דהש\"ס קרי להאי עשה דוהבאתם שמה לאו הבא מכלל עשה לאוכל חוץ לחומה וא\"כ הוי דומה בדומה להך דהכא דבהמה דליכא שום סימן טהרה דאית ליה לאו הבא מכלל עשה ואפילו הכי אתא קרא להוסיף בעונשו בלא מלקות ואף אנו נאמר הכא דמכח ק\"ו יהא נוסף באיסור לאו ולא מלקות ומהיכן בא לנו לומר דמכח ק\"ו לילקי.<br><b> ועוד</b> קשה לי מדברי הש\"ס במכות דף י\"ז שהקשו שם על דברי ר\"ש וכי מזהירין מן הדין אפי' למ\"ד עונשין מן הדין אין מזהירין מן הדין וכו' ומאי קושיא שאני הכא דהא איכא איסור לאו הבא מכלל עשה ומשום הכי מזהירין מן הדין ולקי אלא ודאי דאפילו הכי אין מזהירין מן הדין דלא כהרה\"מ גם ממה שתירצו בש\"ס לקושיא זאת איסורא בעלמא ולא למלקות ונמצא דאף דאיכא לאו הבא מכלל עשה אפילו הכי מייתינן מק\"ו להוסיף באיסור לא תעשה קשה שהרי מק\"ו מייתינן איסורא לחוד אף מקודם איסורא וכן מש\"ס זה לא באתי לכוונת הרא\"ם בתחילת הל' שאנו בו שכתב והלא אין מזהירין מן הדין וליכא למימר דהאי ק\"ו לאיסורא בעלמא כדמשני במכות דאי לאיסורא בעלמא תיפוק ליה בלאו הבא מכלל עשה והתימה מרבינו ישעיה שתירץ שהק\"ו הזה הוא לאיסורא ולא ללקות וכו' וסיים ושמא י\"ל דהאי ק\"ו הוא להביא איסור ל\"ת והתמהא דההיא סוגייא דמכות אף דאיכא איסורא דלאו הבא מכלל עשה אפילו הכי תירץ הש\"ס לאיסורא והיינו איסור לאו והן דברי הר' ישעיה וכן מהש\"ס דכריתות שזכרנו מורה בפירוש כן דקאמר אי מההיא הוה אמינא הני מילי בעשה אבל בלאו אימא לא אמטו להכי כתב רחמנא לא תוכל וכו' ועדיין לאו שבכללות וכו' הרי דאף דאיכא איסורא דלאו הבא מכלל עשה אפשר לומר דבא לא תעשה בלאו שבכללות להוסיף באיסורו אף דלא לקי והיא ראיה שאין עליה תשובה וכן הרב תנא הוא נמשך אחר סברא זאת דכל דאיכא איסור חד לא אמרינן מק\"ו להוסיף עוד איסור אחר דמאי נפק\"מ כיון דליכא מלקות יעו\"ש בדבריו ולא זכר ש'ר שרבינו ישעיה ס\"ל הכי וגם הרא\"ם כתב ושמא י\"ל הכי יעו\"ש עוד זאת הני סוגיי דברירן טובא דלפעמים אתי קרא להוסיף איסורא וא\"כ ממנו ניקח להוסיף איסור לאו מק\"ו ושם בש\"ס דמכות בק\"ו איירי וקאמר לאיסורא באופן שדברי הרא\"ם וגם דברי הרה\"מ לכאורה אינן מובנים שרבנן בתראי מרן והלח\"מ בהלכות איסורי מזבח פ\"ה והרא\"ם והמל\"מ קלסוהו.<br><b> וע\"פ</b> הצעתינו זאת והיא אמיתית דמאי דמשני בש\"ס לאיסורא היינו איסור נוסף דלא תעשה דאילו איסור לאו הבא מכלל עשה אית ליה מוהבאתם שמה לא קשה מה שהקשיתי בס' תועפות ראם סדר שמיני ד\"ה מבשרם למ\"ש הרב המגיד סוף פ\"כ מהל' שבת דבעשה אין מזהירין מן הדין דמאי שנא כיון דאיסור לא תעשה דליכא מלקות דומה לעשה דבשניהם ליכא אלא איסורא ואיסור ל\"ת מייתינן מן הדין ואיסור עשה לא דעד כאן לא הקשיתי אלא להרא\"ם שהבין דכל דליכא איסורא מקודם [אין מזהירין] מן הדין אבל אי איכא איסורא מקודם לא וא\"כ למה לא נביא עשה מק\"ו ברם למאי דאנן קיימין בפי' הש\"ס הסברא היא להפך דכל דאיכא איסורא מקודם נוכל להביא מק\"ו איסור אחר וכמ\"ש בש\"ס שם לאיסורא אבל כל דליכא איסור לא מייתינן מק\"ו לאיסורא ועיין להרב מוצל מאש בס' אש דת סי' כ' מה שהקשה להרה\"מ מסוגית מכות מעדים זוממין והתם איכא איסורא דלא תענה ברעך עד שקר ואפילו הכי אין עונשין מן הדין ותירץ דשאני עונש מאזהרה והקשתי לו בסיפרי תועפות ראם סוף סדר תשא דהא קי\"ל אפילו למ\"ד עונשין מן הדין אין מזהירין מן הדין רצוני לומר דחזינן דיותר קשה להזהיר מן הדין מענוש מן הדין וכאן הוא להיפך דכל דמצינו איסור מן התורה מזהירין מדין ק\"ו ואין עונשין מדין ק\"ו ולכאורה היא קושיא ברם מ\"ש עוד שם הם דברים שפלטתן קולמוס בלי דעת בעלים דההיא שכתב הרה\"מ מזהירין הוא ממש הזהרה דהיינו מלקות ועונש הוי מיתה גם מה שהקשיתי שם להתוס' דחולין י\"ל דלא קשה דהוי גלוי מילתא ודוק.<br><b> והנה</b> ראיתי להמל\"מ דברים מעורבבים שכתב על דברי הרב המגיד אלו שרבינו עצמו כתב כן במנין המצות ושהרמב\"ן השיגו יעו\"ש וליתא דאין דבריו שבמנין המצות ענין למ\"ש הרה\"מ דמה שכתב במנין המצות שורש י\"ד הוא דדבר שענשו מפורש האזהרה ילפינן מק\"ו ומ\"ש הרה\"מ הוא דדבר שהוא אסור משב ואל תעשה ילפינן מק\"ו להלקותו וזה הוא יותר חומרא דמלקינן ליה מן הדין משא\"כ מ\"ש רבינו דלא מייתינן חומרא מק\"ו דהעונש מפורש וכל זה מפורש במ\"ש בסוף דבריו יעו\"ש וביתר דבריו עיין מ\"ש עליו בספרי תועפות ראם סדר שמיני ד\"ה כל מפרסת פרסה גם בדברי הלח\"מ ע\"ש ד\"ה אותה תאכלו.<br><b> ובספר</b> המצות מצות עשה קמ\"ט כתב היא שציוונו לבדוק בסימני בהמה חיה ועוף והיא מצות עשה וכו' ולשון סיפרי אותה תאכלו ואין בהמה טמאה באכילה וכו' וזה לאו הבא מכלל עשה שהוא עשה הנה נתבאר שאומרו אותה תאכלו מ\"ע והענין במצוה זאת שאנו מצוין לבדוק הסימנים האלו וכו' עכ\"ל. ולא יכולתי להלום דבריו דאי מ\"ע זאת היא כדי שכשיעבור ויאכל בהמה וחיה טמאה יעבור על עשה דלאו הבא מכלל עשה עשה איך כתב דהמ\"ע היא הבדיקה ואי הבדיקה בסימנים תקרא מ\"ע היאך נאמר דבאכול הטמאה עובר גם במ\"ע והוא עירב שנים יחד וקראו מ\"ע ומי שעובר עובר גם בל\"ת וכן יש לעורר גם במצוה קנ\"ב בדגים דאין דבריו מובנים דאי מצוה תחשב הבדיקה היאך שאלו בש\"ס כי מאומרו זה לא תאכלו מינה נשמע דזה תאכלו והא צריך למכתיביה למצות הבדיקה ומ\"מ המתבאר מדבריו בין ממצוה קמ\"ט בין ממצוה קנ\"ב דלאו הבא מכלל עשה עשה וזה כונת הסיפרי באומרו זו מצות עשה ואם כן מצאה הקפידה מקום לנוח במה שהשיג הרמב\"ן בשורש הו' יעו\"ש באות אל\"ף ובי\"ת שהרי מנה רבינו אלו המצות בעשין דלא כמו ששרש בשורש הו' יעו\"ש.<br><b> ולפי</b> קוצר דעתי טענת הרמב\"ן היא טענה ואיני מבין למה שהליץ עליו המגילת אסתר שכונת רבינו והסיפרי הוא לומר שהבדיקה דבין טמא לטהור היא המ\"ע ולא דכשאוכל הטמא עובר העשה ול\"ת וכמ\"ש הר\"ד ויטל יעו\"ש כי בפירוש כתב רבינו הכא דעובר בעשה ול\"ת וכעת ראיתי מ\"ש הרב המגיד ריש ההלכות דידן וז\"ל וביאור מנין מצות אלו בס' המצות שהוא שאנו רשאין לאכול הטהורין ולא הטמאין וכמ\"ש בת\"כ אותה תאכלו ולא בהמה טמאה וידוע דלאו הבא מכלל עשה עשה וכו' יעו\"ש הרי שפי' למ\"ש רבינו מ\"ע לידע הסימנים שמבדילין דהכונה שידע ויאכל מהם ולא מהטמאה דאי אוכל מהטמאה עובר גם בלאו הבא מכלל עשה נמצא דהעשה דאיכא הוא שלא יאכל מהטמאה וניצול מזה בידיעת הסימנין וממילא נתבארו דברי רבינו דס' המצות ברם למ\"ש המגילת אסתר בשרש הששי שזכרנו אין מקום להבין דברי רבינו דמצוה קמ\"ט וקנ\"ב גם דברי הרמב\"ן נכונו.<br><b> ואחר</b> זמן רב נדפס ס' שער המלך למהר\"י נוניש נר\"ו וראיתי לו בלשון זה דאנן קיימין מ\"ש מדברי כאן ובסיפרי תועפות ראם יעו\"ש ומחדש ראיתי לו שהקשה עמ\"ש רבינו בשרש י\"ד מס' המצות בהא דאמרינן לא ענש הכתוב אלא א\"כ הזהיר דכשהעונש מפורש בתורה יכולין להוציא אזהרה מן הדין אין זה סותר אומרם אין מזהירין מן הדין כיון שהעונש מפורש בתורה מסוגיית פרק יוה\"כ דף פ\"א דאמרו שם אבל אזהרה לעינוי של יום עצמו לא למדנו מנין לא יאמר עונש וכו' אלא לא יאמר עונש בעינוי דגמר ממלאכה וכו' והא התם עונש עינוי מפורש בתורה וא\"כ אמאי אצטריך למילף אזהרה בעינוי ממה שלא יאמר עונש (באזהרה) [בעינוי] אזהרה גופיה תיתי בק\"ו כיון דהעונש מפורש בתורה וכן הקשה עוד מסוגיית זבחים דף ק\"ו דאמרו שם בשלמא העלאה כתיב עונש וכתיב אזהרה אלא שחיטה בעלמא עונש כתיבה אלא אזהרה מנ\"ל וכו' אלא א\"ר אבין ק\"ו מה במקום שלא ענש הזהיר מקום שענש אינו דין שהזהיר ופריך וכי מזהירין מן הדין וכו' יעו\"ש הרי בהדיא דאע\"ג דהעונש מפורש בתורה אפ\"ה אין מזהירין מן הדין אלו דבריו.<br><b> וכל</b> זה תמוה ולא ידענא מאי אידון בה דשם בשרש י\"ד כתב רבינו בפירוש דאף דאמרינן לא ענש אלא א\"כ הזהיר מ\"מ הוא בהוציא הדבר באיזו ממידות שהתורה נדרשת יעו\"ש דבריו בטוב טעם אבל כל דלא מצינן אזהרה מכח איזה מדה מהמידות אין מזהירין מן הדין והא ראיה שרבינו בהל' שביתת עשור ה\"ד כתב דאזהרת עינוי נפקא מלא ענש אלא א\"כ הזהיר מאי דליתא בש\"ס אלא דרבינו קיצר ולא הביא מ\"ש בש\"ס דהא בהא תליא וכ\"כ הלח\"מ שם יעו\"ש ועוד ראיה דבס' המצות לאוין קצ\"ו כתב רבינו שם אזהרה לעינוי כמ\"ש בש\"ס יעו\"ש ולא הזכיר לא ענש אלא א\"כ הזהיר והיינו דהא בהא תליא כמ\"ש בשרש י\"ד יעו\"ש.<br><b> אמנם</b> מה שהקשה מש\"ס דזבחים זאת לפי שיטת הרה\"מ דכל דאיכא לאו הבא מכלל עשה מזהירין מן הדין דהרי התם ג\"כ איכא עשה ואפילו הכי קאמר אין מזהירין מן הדין קשה ולענ\"ד נראה דאינו ענין עשה לל\"ת דוכי גרע העונש מעשה ואפילו הכי אמרינן עונש מצינו אזהרה מנין ומהדרינן האחד מהמידות שהתורה נדרשת כדי למצוא אזהרה ודאי דאינו ענין זה לזה וצריך למצוא אזהרה לענין זה דאיכא עונש בתורה ומ\"ש הרה\"מ הוא להביא אזהרה מק\"ו כיון דאיכא עשה בתורה מייתינן אזהרה בק\"ו ונדון הרה\"מ לחוד ונדון הש\"ס לחוד.<br><b> וע\"פ</b> האמור א\"מ גם למ\"ש להמל\"מ בלשון זה שהבין בדעת הרב המגיד דלא כהרב מוצל מאש סי' כ' אלא דכל דאיכא עשה אף בעשה ממש כפשטיה מזהירין מן הדין מש\"ס יומא דאף דכתיב ועניתם את נפשותיכם אפילו הכי מהדר עונש שמענו אזהרה מנין והא איכא עשה דהתם הוא למצוא אזהרה להיכא דענש וצריך כעין אזהרה ולא מהניא עשה משא\"כ בנדון הרה\"מ וכדכתיבנא ואחר שנים רבות ראיתי להרב החבי\"ב בספר תורת חסד סי' ר\"ה האריך בפרט זה ולא ימלט ממ\"ש על דברי המש\"ל בסיפרי תועפות ראם סדר שמיני כתוב שם ותעלוז לבי."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> בספרי תועפות ראם דף ס\"ו ע\"ג."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> בספרי תועפות ראם דף ס\"ו וס\"ז."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>לפי </b>\n<b> שאין בשרו חלוק וכו'.</b> ע' להלח\"מ מ\"ש שנשמט מכאן וכתוב אחר הלכה י\"ד."
+            ],
+            [
+                "<b>דם </b>\n<b> שרצים שפרש וכו'.</b> עיין מ\"ש הרב המגיד ה\"ט שרבינו מחלק בין פירש ללא פירש וסוגיית הש\"ס במעילה לא משמע הכי יעו\"ש."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>האוכל </b>\n<b> כזית וכו'.</b> בהלכה זאת שייך מ\"ש הגהות מיימוני ד\"ה ואע\"פ וכו'."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל </b>\n<b> מאכל וכו' שנאמר ואת בת היענה וכו'.</b> הקשה בס' צרור החיים וז\"ל וקשה טובא דאיסור בהמה טמאה נפקא להו לרבנן פ\"ק דבכורות דף ו' מגמל גמל ולר\"ש מאת הגמל והיאך מפיק ליה רבינו מקרא דבת היענה עכ\"ל וצ\"ל דלא הקפיד רבינו בזה כיון דהדין אמת וזה דרכו כמה פעמים להביא מקרא אחרינא אף שלא נזכר בש\"ס ולמה שהקשה דב' קראי למה לי עיין להתוס' חולין דף ס\"ד ע\"ב בסה\"ד מה שתירצו בזה אך הדבר הקשה הוא מה שהקשה אחי יפ'ת החכם השלם שב\"ע נר\"ו במ\"ש רבינו דביצי דגים הטמאים נפקא מב�� היענה וליכא לאו ללקות עליו ובה\"ז כתב יראה לי שהאוכל ביצי דגים טמאים לוקה ואין לחלק בין יצאו לחוץ ללא יצאו לחוץ דבצי דגים טמאים אין יוצאין לחוץ אלא במעי משריץ וכמ\"ש בברכות דך ח' וע\"א דף מ' יעו\"ש. ולענ\"ד נראה לפי חומר הנושא דיש הפרש בין כשהבצים קטנים הרבה שעדיין אינן ראוים להשריץ לכשהם גדולים וראוים להשריץ דכשהם קטנים חשיב כגוף הדג ולוקה עליו והרי זה דומה לאוכל ביצי עוף טמא התלויים באשכול דלוקה ובהא איירי בהל' ז' וכאן איירי בבצים גדולים שראוים להשריץ דכך הוא הדרך שאלו הגדולים אוכלים אותם בפני עצמם ואף שדרכם להיות משריץ בפנים כיון שמתחילה הוא ביצה וחשיב ליאכל בפני עצמו ולא חשיב כדג גופיה ללקות עליו ואינו דומה לולד בהמה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עד </b>\n<b> סוף כ\"ד חדש וכו'.</b> יש מי שפירש עד סוף כ\"ד חדש מזמן שחזר לינק פעם שניה וליתא וכי משום חדש אחד או שנים שלא ינק צריך ליתן לו זמן היניקה מחדש ועיין בלח\"מ."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>יראה </b>\n<b> לי.</b> עיין מ\"ש הרב המגיד והלח\"מ ז\"ל והוא אמת ויציב ומן התימה על מרן ז\"ל פ\"ג מאבות הטומאה ה\"י כתב על מ\"ש רבינו שם מן האשכול של בצים מבשר השדרה שהבצים אדוקים שם עכ\"ל והא כפי מ\"ש רבינו כאן גם הביצה עצמה כשלא נגמרה קרוי בשר וכעת קשה אך זאת אגיד שמש\"כ המגיד המשנה בסוף הלשון כמו שיתבאר פ\"ט קאי למה שסיים שבשר עוף אינו אלא מדבריהם לאפוקי ממה שכתב הלח\"מ ז\"ל יעו\"ש."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b>\n<b> הנבלות וכו'.</b> עיין מ\"ש הרב המגיד וז\"ל נראה שדעתו וכו' ואם הר\"א סבור וכו' ועיין מ\"ש הלח\"מ ולי נראה שדעת הר\"א וכו' וכונת הלח\"מ לתרץ לקושיא השניה של הרה\"מ דאילו הקושיא הראשונה איתא לה עדיין אמאי לא השיגו לעיל ה\"ב."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>קבת </b>\n<b> הנבלה וכו'.</b> עיין מ\"ש רבינו פ\"א מהל' טומאת אוכלין הכ\"ג חשב על החלב שבקבה הרי זה מתטמא טומאת אוכלין ובפ\"א מאבות הטומאות כתב שליה של נבלה וכו' ואם חשב עליו וכו' והחלב של נבלה טהורין מכלום עכ\"ל דנראה ברור דלקבה אינו מועיל מחשבה היפך מ\"ש שם ודוק."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מפי </b>\n<b> השמועה וכו'. ועל אבר מן החי הוא אומר לנח אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו ואיסור אבר מן החי בטהורים. </b> ועיין בטור יו\"ד סי' ס\"ב ומ\"ש שם מרן והב\"ח והפרי חדש סק\"ג וז\"ל אמנם אח\"כ ראיתי בס' אמונת שמואל בסי' י\"ד שרצה להציל הב\"ח מקושיא הנזכרת ותירץ דלהושיט לבן נח בטמאים שרו כיון דלדידיה שרי וליתא דהא בישראל נמי איכא איסור הושטה משום טמא ולא שייך לאקשויי מי איכא מידי וכו' עכ\"ל ודבריו תמוהים דמה איסור יש להושיט לגוי דבר דלגוי שרי והא רחמנא שריה ליה ומה לי אי לישראל אסיר והיכי קרי ליה מכשול והא נבלה שריה רחמנא או מכור לנכרי וכעת קשה ועיין בעץ החיים סדר וישב ודרך אגב ראינו תשובת התשב\"ץ ח\"ג סי' רצ\"ו דברים מגומגמים גם נעלמה ממנו סוגיית חולין דף קכ\"א ע\"ב יעו\"ש."
+            ],
+            [
+                "<b>אחד </b>\n<b> אבר שיש בו בשר וכו'.</b> עיין מ\"ש הרב המגיד ומ\"ש עליו הלח\"מ וז\"ל ונ\"ל דהוצרך להביא הך מימרא וכו' דדילמא לוקה משום בשר מן החי קאמר וכו' יעו\"ש ולכאורה הדברים תמוהים ��הא בש\"ס דף ק\"ג קאמר בפירוש מאן דאמר שלש קסבר בהמה בחייה לאברים עומדת דאיסור חלב ואיסור אבר ואיסור טריפה וכו' ואיך אפשר לומר משום בשר מן החי וכן יש להקשות בדברי הרשב\"א בסוגיא הלזו יעו\"ש ויפה פירש עמיתנו ה\"ה שב\"ע נר\"ו דהכונה במ\"ש הלח\"מ דדילמא לוקה משום בשר מן החי פי' ומשום אבר מן החי וכמ\"ש רשב\"ל דאבר מן החי ובשר מן החי מלא תאכל הנפש עם הבשר נפקא והכל אחד אבל כיון דמצינו למימרא קמייתא דר\"י דבשר מן החי נפקא ליה מבשר בשדה טריפה ולאו מענייניה דאבר מן החי הוא א\"א לפרש דמ\"ש בש\"ס דאיסור חלב ואיסור אבר וכו' דהא אין זה ענין לאבר מן החי ודוק גם בלשון הרשב\"א ז\"ל."
+            ],
+            [
+                "<b>אבל </b>\n<b> אם הפריד וכו'.</b> עיין מ\"ש הרב המגיד ומ\"ש הלח\"מ ויש להקשות עליו דא\"כ הו\"ל לרבינו להקדים מ\"ש בה\"ד שהוא דין הש\"ס ואחר כך לכתוב מ\"ש בה\"ג שהוא דין מחודש מסברא דנפשיה ועוד איך נלמד מדין דחלק את האבר דין דהפריד את האבר מן הבשר דשאני דין דחילק את האבר דאוכלו מעט מעט אבל הפריד שאוכלו בבת אחת מאן לימא לן דמשום הפירוד דקדם נשתנה דינו אין זה נפקא מסברא."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הוציא </b>\n<b> מקצת האבר וכו'.</b> עיין בכ\"מ שכתב וז\"ל אפשר לומר שסמך וכו' ט\"ס נפל ודבריו אלו שייכי להשגת הראב\"ד לקמן הי\"א יעו\"ש."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מצא </b>\n<b> בה עובר וכו' אינו צריך שחיטה.</b> ועיין בפרי חדש סי' י\"ג ס\"ק ה' שכתב (ע\"ש) [אלא שמצאתי] בתשובה בבן פקועה שהפריס ע\"ג קרקע דמצוה של דבריהם היא ומברכין על שחיטתו וכו' וסיים וא\"כ פשיטא דמברכין על השחיטה דלא כדמשמע מדברי הר\"ן בפ' כיצד מברכין גבי חצר שיש לו ב' פתחים שכתב דכיון דאינו מדליק אלא משום חשדא לא מברך אלא בחד פתחא וליתא דכיון דמדרבנן צריך להדליק אע\"ג דלא הצריכו להדליק אלא משום חשדא בעלמא מצוה דרבנן היא ומחייב לברוכי עכ\"ל והרב בני חיי תירץ וז\"ל ונראה דלא דמי דבשלמא התם אם לא הדליק בב' פתחים אלא באחד יצא אבל אם שחט לאחד שחיטתו פסולה וא\"כ מצוה דרבנן היא וק\"ל וט\"ס יש והכונה מובנת ומ\"מ יש לגמגם ולא דמי הא להא דשאני בבן פקועה דהחשדא היא שמא יבא אדם אחר ויאכל בהמה בלא שחיטה נמצא דלתקון המצוה תקנו שחיטה בבן פקועה לא כן בנרות חנוכה דהחשדא הוא שלא יאמרו שלא הדליק ולא הוי תיקון המצוה."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> בספרי תועפות ראם דף ע\"ד ע\"ב."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הכבד </b>\n<b> וכו'.</b> עיין בלח\"מ שכתב ויש מי שרצה להעמיד וכו' ודוחק עכ\"ל וקושטא הכי הוא דא\"א לומר הכי שלא נמצא לא בחידושיו ולא בתורת הבית שכתב בלשון זה ולענ\"ד נראה שהם דברי הרב המגיד וט\"ס נפל וצ\"ל וכן נראה מדברי הרמב\"ן שכן כתב הרשב\"א משמו בתורת הבית יעו\"ש."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>השובר </b>\n<b> מפרקת.</b> עיין בלח\"מ ובתוך הלשון כתב ולכך קאמר דבעי חתיכה ומליחה כצ\"ל."
+            ],
+            [
+                "<b>אין </b>\n<b> הבשר וכו'. כדי הילוך מיל.</b> וכתב הרב המגיד ונראה שיש סמך לשיעורו של רבינו ממ\"ש גבי העור וכמה כדי עבודה כדי הילוך מיל עכ\"ל לא מצאנו ידינו ורגלינו דבהדיא אמרו בחולין דף קכ\"ב כמה כדי עבודה ד' מילין ופסקה רבינו פ\"א דשאר אבות הטומאה.<br><b> עוד</b> כתב הרב המגיד ובפרק כלל גדול יש מי שסובר וכו' ועי��ן בלח\"מ מה שהקשה עליו ומה שתירץ א' בשהבין דמ\"ש בש\"ס דמלח בשרא היינו אחר הבישול וזה שכתב בדבריו אוכל וכו' וכשאמר בש\"ס אין עבוד באוכלין אפי' בשר חי לית ביה דין עבוד וכו'. וקשה דא\"כ מנא ליה לפרש אין עבוד באוכלין אפי' בבשר חי ולא בבישול דבזה קאי דסמיך האין עיבוד ויש עבוד באוכלין יעו\"ש וא\"כ חזרה קושיא לדוכתא ושוב חזינא דאין כונתו אלא דמ\"ש בש\"ס דמליחא דביתא לא הוי עיבוד היינו משום דהוי אוכל ושל אורחא כיון דהוי עץ אף שהוא אוכל חשיב עיבוד ושמעינן דוקא משום דהוי אוכל הוא דלא הוי עיבוד מכלל דאי לא הוי אוכל הוי עבוד הרי דהוי שיעור עיבוד ופסקינן דאין עיבוד באוכלין וק\"ל."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ונאמן </b>\n<b> הטבח על גיד הנשה כשם שנאמנים על החלב.</b> וכ\"כ הטור ביו\"ד סי' ס\"ה והרגיש הב\"ח ז\"ל האי לישנא דכשם שנאמנים על החלב ועיין מה שפירש ועיין בחידושי הריטב\"א לחולין דף צ\"ג וראה דכך היה גריס בש\"ס ממש כלשון זה שכתב רבינו והטור."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ויוציא </b>\n<b> טרפה לעצמו בממון חשוב וכו'.</b> הקשה עמיתי בתורה הרב הכולל יעקב אלבעלי הי\"ו מכאן למ\"ש מרן כ\"מ סוף פי\"ב מהל' עדות וז\"ל ומאי דאמר או יוציא טריפה בדבר חשוב היינו לעצמו דאילו לאחרים מאי איכפת ליה וכו' ועיין גם במ\"ש בחו\"מ סי' ל\"ד ומהיכא תיתי לס\"ד זה כיון דכתבו רבינו בהדיא הכא ויוציא טריפה לעצמו בממון חשוב וי\"ל דמ\"ש הכא במאכלות אסורות היינו מ\"ש בש\"ס דסנהדרין אבל שם גבי עדות שהוא נלמד משם ולאו היינו הדין עצמו אפשר דלאו יוציא טריפה לעצמו משו\"ה הוצרך לפרש מרן שם דהיינו לעצמו."
+            ],
+            [
+                "<b>הלוקח </b>\n<b> בשר וכו'.</b> עיין מ\"ש הרב המגיד על שם הרשב\"א ומה שהקשה הלח\"מ וז\"ל קשה שהוא ז\"ל כתב שמי שהוא חשוד וכו' וא\"כ תפירת בגדים בפשתים אין רגילים להקל בו וכו' עכ\"ל ויראה לענ\"ד דכשנתן לחייט חוטי קנבוס אם יתפור בחוטי פשתן מה יעשה בחוטי קנבוס האלו צריך לתפור בהן לאחרים וא\"כ מאי נפקא ליה מיניה ולמוכרם וליקח בהם של פשתן כל כי האי לא עביד וק\"ל. עוד הקשה הלח\"מ שם והצריך עיון יעו\"ש והרשב\"א כיון דס\"ל מדעתו דהכל אחד א\"כ איך חילק בין הש\"ס לנידון דידן בין גזל לשאר איסורים הא אין חילוק ביניהם וק\"ל."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>וכן </b>\n<b> בשר הנמצא וכו'.</b> עיין בחולין דף צ\"ה גבי מימרת רב בשר שנתעלם מן העין דמותיב ממימרת מצא בה בשר וכו' ותירץ בעומד ורואהו ועיין מ\"ש הרמב\"ם בפי' משנה זאת פ\"ב משנה ט' ומה שהקשה עליו הרב חזון נחום ולא קשה דכיון דמשני בש\"ס לבסוף הכי מידי הוא טעמא אלא לרב הא אתמר עלה רב אמר מותרות משום נבלה א\"כ ממילא אין צריך לההיא תירוצא דלעיל שהוא דוחק אלא מ\"ש רב הוא מדרבנן ומתני' הוא מדאורייתא וז\"ש רבינו שם פשט המשנה. וע\"פ האמור כמה תמוהים דברי רש\"י בסוגיין ע\"ב ד\"ה רב הונא ס\"ל כרב ולא קי\"ל כוותיה אלא אמתני' סמכינן ואע\"ג דשנינו בעומד ורואהו שינויי דחיקי נינהו וכו' והא לא אסיק בש\"ס בהך תירוץ למתני' א' כדכתיבנא ולב' הוא בפירוש וצ\"ע ועל פי האמור נתבארו דברי רבינו הכא."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הצייד </b>\n<b> שנזדמנו לו וכו'.</b> עיין להט\"ז ביו\"ד סי' קי\"ז ס\"ק א' שכתב וז\"ל ונראה לתרץ דאין כח ביד חכמים להחמיר אלא במקום שאין בו לא איסור ולא התר משא\"כ ��דבר שיש בו התר מן התורה ולכן הוכיחו התוס' וכו' יעו\"ש ודבריו תמוהים דא\"כ דא\"א לומר דאסרו חכמים משום דהתורה התירה איך אפשר לומר דאיכא איסור מן התורה ומה צ\"ל דהתר שהתירה תורה הוא בנזדמנה אבל לכתחילה אסור מן התורה אם כן אף אנו נאמר דמה שהתירה תורה הוא בנזדמנה אבל בלא נזדמן לא דבר הכתוב ואסרוהו חכמים דאין זה נגד הכתוב דלא דבר הכתוב בזה.<br><b> וכתב</b> הב\"ח באו\"ח סי' תקנ\"א סק\"י בסופו וז\"ל ומי שיש לו תישים שזמנן לשוחטן ולמכור העורות מראש חודש ואילך ורוצה ליתן לקצב גוי לנוחרן נראה דכיון דישראל אסור לנוחרן וכדתניא עיקור שיש בה טריפה אסור ושאין בה טריפה מותר ופרש\"י וכו' ואע\"פ שהתוס' וכו' יש לנו לתפוס כרש\"י וכו' עכ\"ל.<br><b> ודבריו</b> תמוהים טובא דאפי' הוא עצמו שרי לנוחרן וברייתא ערוכה שנינו חולין דף כ\"ז והשוחט וצריך לדם חייב לכסות כיצד הוא עושה או נוחרו או עוקרו עכ\"ל הרי דכיון דא\"א בלא\"ה דזה צריך לדם ואי שוחט כראוי מפסיד הדם נוחרו או עוקרו אף כאן כן כיון דא\"א לשחוט מכח המנהג ובהכרח צריך העורות נוחר או עוקר וזה הוא לפי הנחתו אבל לדעתי אסור כיון שאפשר לשחוט דאין כאן איסור לשחוט אלא שלא לאכול בשר ולכן אסרו השחיטה שלא יאכלו אבל לצורך העורות ושלא לאכול הבשר ודאי שרי."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>לשון </b> הלח\"מ עיין בספרי תועפות ראם דף נ' ע\"ג.",
+                "<b> ומי</b>\n<b> שיבשל משניהם כזית כאחד לוקה וכו'.</b> וכתב הרב המגיד ופסק כלוי לגבי רב ומ\"ש רבינו דעל כזית משניהם לוקה כבר נתבאר בסמוך דאפילו רב מודה באכילה ע\"כ ודבריו תמוהים כמו שתמה הלח\"מ ז\"ל ומ\"ש הלח\"מ דפסק כלוי כדפי' כפי הנוסחא הא' לדעת רבינו וכו' וכן מה שסיים וז\"ל ולפי הנוסחא הב' וכו' י\"ל עד מיורה גדולה.<br><b> ודבריו</b> תמוהים דכל דברי הלח\"מ אלו קיימי על דברי הרב המגיד שכתב וז\"ל וי\"ל דמשמע ליה וכו' וכן כתב אחר כך וז\"ל עוד כתב הרה\"מ וכו' והרה\"מ כתב דפסק כלוי ואיך צידד דפסק כרב ודוק ובעיקר דברי הרה\"מ נראה לפרש דבא למעט מאי דאיכא לפרש בדברי רבינו דפסק כרב במ\"ש וז\"ל וכן האוכל כזית משניהם מהבשר והחלב שנתבשלו כאחד ופי' שנתבשלו כאחד ביורה גדולה והא ליתא כיון דבבישול פסק כלוי וכמ\"ש איהו גופיה ואיך באכילה יפסוק כרב וז\"ש הרה\"מ כבר נתבאר בסמוך דאפי' רב מודה באכילה אלא שהוא בבא מיורה גדולה וא\"כ רבינו דפסק כלוי צ\"ל דכאן איירי אפי' שלא בא מיורה גדולה והיינו כלוי ודבריו הם הכרח."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכן </b>\n<b> בשר חיה ועוף וכו'.</b> וכתב הרב המגיד שפסק כן מהא דריש פרק כל הבשר וכו' ותירץ רב אשי הכי קאמר כל הבשר וכו' מהן מדברי תורה מהן מדברי סופרים וכו' עכ\"ל כלומר וכיון דרבינו הקדוש סתם כר\"ע הכי נקטינן. וע\"פ זה לא קשה מה שהקשה הרשב\"א בחידושיו דף קי\"ג וז\"ל ופסקו הגאונים ז\"ל כר\"ע דחיה ועוף אינן מן התורה ואי קשיא לן דהא שמואל דהוא אמורא לא דריש כוותיה לעיל דמוקי חד לחלב ומתה וחד לאפוקי טמאה וחד לרבות את השליל עכ\"ל כלומר וכיון דשמואל שהוא בתרא לא פסק כוותיה איך אנו פסקינן כוותיה ולא קשה כיון דרב אשי שהוא בתרא משמואל טפי פסק כוותיה מדמוקי לסתם מתני' כוותיה ולדידיה גם רבינו הקדוש סתם כוותיה פסקינן כר\"ע וממילא נסתלק. גם מ\"ש אח\"כ וז\"ל ועוד דהא משמע דת\"ק לא ממעט אלא טמאה אבל חיה ועוף לא עכ\"ל גם מצד עצמם הדברים תמוהים דאיך אפשר לומר דת\"ק ס\"ל דחיה ועוף אינן בכלל האיסור מדאורייתא והא מסוגייא דריש פרק כל הבשר מורה בפירוש דפליגי ולת\"ק חיה ועוף הוי מדאורייתא דקאמר התם הא עוף אסור מדאורייתא כמאן דלא כר\"ע דאי ר\"ע הא אמר חיה ועוף אינן מן התורה וכו' ואיך אפשר לומר ולצדד דלא פליגי ורש\"י במתני' ריש כל הבשר כתב וז\"ל ומיפלג פליגי בה לקמן איכא למ\"ד דאורייתא ואיכא למ\"ד דרבנן והיינו ת\"ק דס\"ל דאורייתא דאי ר\"י הגלילי הא ס\"ל בפירוש דעוף שרי שאין לו חלב אם וכן כתבו התוס' שם דף קי\"ג ד\"ה בשר וז\"ל ה\"ה בשר עוף לרבנן דאסור מן התורה וכו' והיינו מכח הך סוגיא דריש פרק כל הבשר ויותר תימה להרא\"ש בסוף פרק כל הבשר שהחליט המאמר וכתב לדעת רב אלפס דלא פליגי ר\"ע עם ת\"ק מדפסק כוותיה דהלכה כר\"ע מחבירו ולא מחביריו ומה יענה לש\"ס דריש פרק כל הבשר. ועלה על דעתי לומר דמ\"ש הרא\"ש כן הוא לקושטא דמילתא דרב אשי מפרש למתני' כר\"ע אף אנו נאמר לדעתיה דרב אשי דלא פליגי ר\"ע עם רבנן ולא נהירא דא\"כ נאמר דבזה פליגי רב יוסף ורב אשי וגם כמה גמגומין.<br><b> גם</b> מה שהקשה עוד הרשב\"א וז\"ל ועוד דהא לא קי\"ל דאיסור חל על איסור עכ\"ל נראה דלא קשה דאין ה\"נ דלהגאונים חלב ומתה באכילה לא לקי על בשר בחלב וכן פסק רבינו לקמן ה\"ו יעו\"ש משום דאין איסור חל על איסור ונשארו ג' קראי לבהמה טמאה חיה ועוף ועל כרחך לא קאמר בש\"ס לר\"ע חלב ומתה לא צריך קרא משום דס\"ל דאיסור חל על איסור אלא משום דר\"ע ממעט מחד גדי בהמה טמאה ואי ס\"ל בעלמא אין איסור חל על איסור למה צריך למעוטי אלא ודאי ס\"ל בעלמא איסור חל על איסור מדאצטריך קרא למעט בהמה טמאה אבל הגאונים פסקו אין איסור חל על איסור.<br><b> עוד</b> כתב הרב המגיד פסק כתירוץ דרב אשי וכו' והקשה הלח\"מ ז\"ל וזה לשונו וא\"ת הא לא אצטריך תירוצא דרב אשי אלא לפרוקי קושיא דכמאן דלא כר\"ע וכו' עד איך פסק כהך תירוצא דליתי אלא אליבא דרב יוסף וכו' יעו\"ש ולענ\"ד אחרי נשיקת ידיו ורגליו לק\"מ דאה\"נ דלס\"ד דמקשה דדייק הא עוף אסור וכו' משום דסמיך אסיפא דגזר העלאה אטו אכילה כדדייק רב יוסף וכן כד דייק רב יוסף בסמוך ש\"מ וכו' הוא לדחות תירוץ דרב אשי דלעיל וכמ\"ש רש\"י וכד תריץ בש\"ס כולה חדא גזרה היא חזרה תירוץ דרב אשי למקומה דכולה ר\"ע ולכן פסק רבינו כן ואין צריך בתירוץ בעקיפין.<br><b> עוד</b> כתב הרב המגיד וכשם שגזרו באיסור העלאה על השולחן וכו' וכתב הלח\"מ וז\"ל וקשה דמשמע מדברי הרה\"מ דגזרו איסור העלאה וכו' דחיה ועוף וכו' אטו אכילה וכו' ובריש פרק כל הבשר לא משמע הכי וכו' עכ\"ל וכן כתב רבינו בפירוש לקמן ה\"כ יעו\"ש והאמת דהכל אחד וכמ\"ש הלח\"מ."
+            ],
+            [
+                "<b>והשוחט </b>\n<b> עוף וכו'.</b> עיין מ\"ש הרב המגיד וז\"ל ומשמע דת\"ק אפי' מעורות בגידים שרי וכו' עכ\"ל ונ\"ל דבא למעט פירוש אחר דאפשר לפרש בברייתא וה\"פ ומצא בה בצים גמורות דהיינו עם קליפתם כמו שנמכרים בשוק מותר וכו' הא לאו הכי אסור אפילו אינן מעורות בגידין ובא רבי יעקב ואמר אם היו מעורות בגידין אסורות הא אינן מעורות מותרות אפי' אינן גמורות וכן פי' בהגהות מיימוני וכן מצאתי אח\"כ בשיטה מקובצת בשם י\"מ יעו\"ש ומה שקשה לפי\"ז מסוגיית הש\"ס עיין להפרי חדש סי' פ\"ז גם אצלי היה תירוץ ומפני דוחקו לא העליתיהו בספר ולזה כתב הרה\"מ ומשמע וכו'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בד\"א </b>\n<b> וכו'. אבל אם נער מתחילה ועד סוף וכו'.</b> עיין מ\"ש בלח\"מ ולפירושו קשה מ\"ש רבינו או כסה מתחילה ועד סוף ודוחק לומר דאגב נקטיה ועיין מ\"ש הרב המגיד בסוף הלשון וז\"ל וכנ\"ל לדעת רבינו שאין חתיכה עצמה נעשית נבילה אלא בבשר בחלב בלבד וכו' וכן הסכים הרשב\"א וז\"ל הטור סי' צ\"ב ופסק ה\"ר אפרים דלא אמרינן אפשר לסוחטו אסור אלא בבשר בחלב וכו' אבל בשאר איסורין אין צריך אלא ששים כדי כזית הראשון ואז אפילו החתיכה עצמה חוזרת להיות מותרת וכו' ואדוני אבי הרא\"ש הסכים לדעת ה\"ר אפרים עכ\"ל וכתב מרן [הרא\"ש] בסוף פ' גיד הנשה לא הכריע אלא הביא ב' הסברות אלא דכתב כמה מקומות דניחא פי' ה\"ר אפרים ואי לא דסבר לה כוותיה לא היה מאריך וכו' ושכן משמע בתשובותיו וכו' ובסי' ק\"ו הביא הטור דברי הרשב\"א דהחתיכה עצמה אינה נתרת והקשה עליו וכו' יעו\"ש.<br><b> ומכל</b> הכתוב תשובה מוצאת על מ\"ש מרן החבי\"ב בסי' ק\"ו הגהות הטור אות ה' וז\"ל ואע\"פ שהרא\"ש פ' גיד הנשה בסופו בכמה מקומות נראה דהחתיכה עצמה אסורה כמ\"ש למעלה אפשר שלא כתב לדעתו אלא לדעת ר' אפרים וכו' וכן משמע ממ\"ש אבל היא עצמה שנאסרה אסורה למ\"ד אפשר לסוחטו אסור ומדקאמר למ\"ד משמע דליה לא ס\"ל עכ\"ל והדברים תמוהים דהא העיד הטור דס\"ל להרא\"ש דהחתיכה מותרת וכן כתב בקיצור פסקי הרא\"ש סוף פ' גיד הנשה ומרן כתב דהיינו משום דכמה מקומות כתב דניחא ליה והוא היכן מצא להפך ואי משום דכתב למ\"ד וכו' וכמו כן הב\"ח בסי' צ\"ב ס\"ק ח' יעו\"ש כתב כן לסברת ר\"ת דשקיל וטרי אליביה יעו\"ש ולא קאי לשיטת ר' אפרים.<br><b> גם</b> מ\"ש הב\"ח ז\"ל שם דהרא\"ש ס\"ל לדעת ר' אפרים דהחתיכה עצמה אסורה ממ\"ש וא\"א לפרד ממנה וכו' אינו הכרח דהכוונה הוא דאינו יכול ליפרד קודם התערובת דאי לאו הכי היאך מתבטל וגם אי כמו שהבין הוא היאך אתי ההלכך שכתב על דברים אלו אלא ודאי כמ\"ש וגם בתוס' ליתי לדברים אלו בדברי ר' אפרים וכ\"כ הלחם חמודות יעו\"ש גם הרב החבי\"ב כאן בלשון זה שאנו עסוקין הבין בעד הרא\"ש לדעת ר' אפרים דהחתיכה עצמה מותרת ועוד אני מכריח בין להר' אפרים בין להרא\"ש דס\"ל דהחתיכה עצמה מותרת משום דאחת מהראיות שהביאו לה\"ר אפרים הוא מההוא דיין נסך שנפל לבור וכו' והתם היין כולו שרי ואי החתיכה עצמה אסורה היאך שרי כולו ואין לומר דשאני התם דהוי לח בלח ואינו ניכר דא\"כ מאי ראיה מייתי לר' אפרים אלא ודאי דלא שנא והכל שרי ודוק.<br><b> והרא\"ש</b> ג\"כ הביאה ונראה דהסכים כוותיה כמ\"ש מרן והרב החבי\"ב אנה מצא בהרא\"ש היפך מזה גם מ\"ש שדעת ר' אפרים דהחתיכה עצמה אסורה ועל הכל צ\"ע ומלשון זה שאנו עסוקין קשה לי על מ\"ש החבי\"ב שם הגהת בית יוסף אות ב' וז\"ל ויגיד עליו בשר שנתבשל בלא מליחה דבעינן ס' כנגד כולו וכו' ואעפ\"כ החתיכה עצמה מותרת להרא\"ש וכו' עכ\"ל ומה ראיה היא זאת דשאני הכא שלא נאסר הבשר מעולם ולא שייך אפשר לסוחטו איסור כמו שהבין כן מדברי הרא\"ש עצמו בהגהות הטור ודוק ובדברי הרא\"ש שאנו עסוקים שכתב ועוד ניחא לפירושו הא דאמר פרק בתרא דע\"ז עד היה מתיר גם החתיכה עצמה ובתוס' מבואר יותר עכ\"ל דבריהם תמוהים דהא ר\"י קאמר בשמעתין דף ק\"ח אפשר לסוחטו אסור ומארי דשמעתין שם בע\"ז הוא ר' יוחנן ואיך נוכל לדחות דיסבור אפשר לסוחטו מותר. ודרך אגב קשה לי אמה שכתב רש\"י בסוגיין דף ק\"ח ע\"ב וחכ\"א עד שתתן טעם קס\"ד דאטיפה קיימי וכו' והוא מסקנת הש\"ס בסמוך ועל הכל צ\"ע."
+            ],
+            [
+                "<b>קדרה </b>\n<b> וכו'.</b> וכתב הרב המגיד וי\"מ שהיו מקילין בבשר וכו' עכ\"ל פי' בשאינו בן יומו דלא גזור אטו בן יומו כיון שכל אחד בפני עצמו התר ודוק. ועיין מ\"ש הלח\"מ דעפי\"ז אין מ��ום לקושיתו ושוב ראיתי להריטב\"א שהביא הי\"מ אלו בפירוש כדכתיבנא."
+            ],
+            [
+                "<b>הכחל </b>\n<b> אסור וכו'.</b> חולין דף ק\"ט יעו\"ש הסוגייא וכתבו התוס' ד\"ה הא איסורא איכא וא\"ת לפירוש הקונטרס דילמא הא איסורא איכא לקדרה וכו' פירוש דבריהם דאף דרב קאי על מתני' ומתני' איירי בצלי מ\"מ קשה להו דנימא דמתני' איירי בין לקדרה בין לצלי ומשום קדרה סיים מתני' אינו עובר הא איסורא איכא אבל לצלי גם איסורא ליכא ומתרצי דא\"כ הו\"ל למתני דאם לא קרעו מותר וממילא מוקמינן ליה לצלי דלקדרה א\"א כיון דיוצא וחוזר ונבלע וכמ\"ש רש\"י וא\"כ כחה דהתירא הו\"ל למימר וק\"ל.<br><b> כתבו</b> עוד בד\"ה ההוא לקדרה ואינו ר\"ל דסבר לגמרי כלישנא בתרא וכו' ועיין להרב חידושי הלכות דהוא ממש כלישנא בתרא וס\"ל ללישנא בתרא דמתני' איירי לקדרה וכו' יעו\"ש והקשו עליו דא\"כ כד מותיב בש\"ס ללישנא בתרא מברייתא דכחל וקאמר לישנא בתרא הוא וכו' אבל כחל לא בעי קריעה וכו' והיאך אפשר לומר דבקדרה לא בעי קריעה והא אפילו בקריעה אינו מועיל דהא יצא וחוזר ונבלע וכמ\"ש רש\"י בלישנא בתרא לקמן ד\"ה והא קתני יעו\"ש וי\"ל דלא כתב כן החידושי הלכות אלא אח\"כ דידעינן דברי רב נחמן ופי' דברייתא אליבא דר\"נ אף אנן נמי נאמר דפי' דלישנא בתרא הוי הכי לקושטא דמילתא וכ\"כ החידושי הלכות בסוף דבריו ודוק.<br><b> באותו</b> דיבור א\"ל ר' אלעזר קרע לי ואנא איכול פי' קרע לי קריעה קצת ואנא איכול בקדרה בלא בשר וכו' אמר להו רב נחמן בשלו בקדרה בלא בשר וכו' עכ\"ל הקשה הפרי חדש בי\"ד סי' צ' דלפירושו קשה דלר\"א הקשה לו פשיטא ולר\"נ הקשה לו והאנן קורעו תנן ושניהם אמרו דבר אחד ונראה לענ\"ד דלא כתבו כן התוס' אלא לקושטא דמילתא אבל לקס\"ד דמקשה הבין דמ\"ש ר\"א קרע לי ואנא איכול ר\"ל כדינו שתי וערב והיינו ודאי לקדרה בבשר דגם במתני' אמרו קורעו ופירושו שתי וערב ואמטו להכי מותיב ליה פשיטא וכו' אבל גבי מ\"ש ר\"נ זויקו לי כחלי והיינו בלא קריעה שתי וערב דהא היא שאלה לו למיכל בישרא בחלבא ואי קרעו שתי וערב ליכא בשרא בחלבא וגם זויקו משמע בלא קריעא ומסתמא משמע גם לקדרה בבשר דלא פירש ומשו\"ה מותיב ליה ממתני' ויש הפרש גדול בין קרע (דרב) [דר\"א] לזויקו דר\"נ."
+            ],
+            [
+                "<b>ואין </b>\n<b> משערין בו אלא כמות שהוא וכו'.</b> וכתב הרב המגיד שמפרש בש\"ס או אף במאי דנפק מיניה והקשה הרב ב\"י בסי' צ' הביאו הלח\"מ דאם כן מאי קשיא להו בש\"ס מנא ידע הא אנו יכולין לידע כמה היה בשעה שנפל ע\"כ פי' שקודם הנפילה אפשר למיקם עלה כמה היה לא כן לפי' רש\"י דהבעיא היא דוקא במאי דנפק מיניה א\"א לידע אלא באומדנא כמה יצא מהכחל ולא סמכינן האומד זה ולכן מותיב בש\"ס כן ולפ\"ז אין מקום לכל מ\"ש הלח\"מ על דברי מרן הב\"י אלו.<br><b> עוד</b> כתב הב\"י ז\"ל שם שרבינו הוציא זה מההוא כזיתא דתרבא וכו' יעו\"ש והקשה הלח\"מ ממ\"ש רבינו לקמן פט\"ו הכ\"ד שמשערין כמו דבלעה קדרה יעו\"ש ומכח זה הסכים שדברי הרב המגיד עיקר יעו\"ש ומן התימה עליו שהסכים כן והא איהו גופיה כתב שם כדי ליישב הסוגייאות ההיא דכזיתא דתרבא עם ההיא דר' חנינא כשהן משערין וכו' איכא דאמרי ואיכא דאמרי וכו' דגבי כזיתא דתרבא איירי שלא נודע האיסור וגבי הא דר\"ח איירי שנודע האיסור וגם ההתר וכו' יעו\"ש ואם כן מה מקום להקשות לפי' הרב ב\"י מההיא דפרק ט\"ו לעולם דמשערין כמ\"ש ושאני התם דאיירי שנודע האיסור ומ\"ש שם לתרץ ב' לענ\"ד לא נהירא דכיון דגבי ההוא כזיתא אמרו סבר וכו' א\"�� רבנן וכי דהתירה בלע דאיסורא לא בלע והודה רב אשי לרבנן היאך נפסוק להיפך וכן רש\"י שסובר כן דפליגי פסק כרבנן דההוא כזיתא ולכן המחוור כתירוץ ראשון ואין להקשות דאילו שם בפ' ט\"ו הכ\"ד כתב כשמשערין בכל האיסורין וכו' משערין גם במה שבלעה הקדרה לפי אומד הדעת וכו' ואילו בריש פי\"ז כתב קדרה של חרס שנתבשל בה בשר נבלה וכו' ואם בשל בה מין בשר התבשיל אסור ואמאי אסור הן אמת דבטעם לא מנכר מ\"מ יאמדוהו באומד הדעת בששים כדכתב הכא דמשערינן מה שהיה בלוע בקדרה דשאני הכא דמתחלה נודע כמה היה בקדרה ונראה כמה חסר ומשו\"ה משערינן בליעת הקדרה אבל שם דלא איירי בהכי א\"א לשער בליעת הקדרה.<br><b> והנה</b> במה שפי' רש\"י גבי ההיא איכא דאמרי ואיכא דאמרי במה שבלעה הקדרה עיין להר\"ן שהגיה בדבריו יעו\"ש ולענ\"ד הכי מתפרשין דברי רש\"י אם ראינוהו להתר כשנפל שם האיסור קודם שנתמעט ההתר ואנן משערינן אותו להתר לאחר שנתבשל לכמות שהוא שנפל שם האיסור וכו' ושוב ראיתי להרשב\"א בחידושיו הבין כן בדברי רש\"י."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במה </b>\n<b> דברים אמורים שנתבשלו שניהם יחד.</b> עיין להלח\"מ שהקשה דאמאי לא כתב בפ' ח' מהל' קרבן פסח שהוא חרס רותח והצריך עיון וי\"ל דנרמז במ\"ש רבינו שם דכל המרק והליחה שתפרוש ממנו כשיצלה אסורה הרי דס\"ל דהחרס רותח דאי צוננת איך המרק והליחה נצלה בחרס אלא ודאי שהוא חם ומ\"ש גם וכו' סתם סמך אהך וכתב הר\"ן בפרק כל הבשר הביאו מרן ביו\"ד סי' צ\"א שהרא\"ה פי' דכי אמרינן צונן לתוך חם אסור ובשר צונן שנפל לתוך חלב רותח אסור היינו נטילת מקום והביא ראיה מפ' כיצד צולין ודחה הר\"ן דהתם בצלי אבל במבושל כולו אסור וכו' וקשה אמאי לא הכריח הר\"ן לעצמו ממ\"ש שם בש\"ס לשמואל הכא נמי בחרס רותח ונמצא א\"כ דחם בחם יטול את מקומו והא חם לתוך חם כלו אסור כמו שנראה מדברי רב ושמואל וכן הרא\"ה לא כתב כן אלא בצונן בחם ולא בחם בחם וצ\"ל בהכרח דמ\"ש במתני' בחם בחם יטול אינו אלא בצלי וא\"כ אידחיה לדברי הרא\"ה גם ממ\"ש בגמ' לקמן אלא לשמואל נתסר לגמרי משמע מכל וכל ולא נטילת מקום ושוב ראיתי להרא\"ה גופיה בבדק הבית דף פ\"ד דכתב דינו גם חם בחם יעו\"ש ואם כן לא קשה מה שהקשיתי. גם מה שהקשיתי ממ\"ש בש\"ס לגמרי י\"ל דפירוש הוא נטילת מקום לאפוקי כדי קליפה וכן נראה מדברי הרשב\"א בתורת הבית שנדחק בתבת לגמרי אבל קשה למרן ב\"י סי' ק\"ה שלא ראה דברי הרא\"ה אלו אלא דברי הר\"ן לחוד וכתב דבחם לתוך חם לא אמרו קשה טובא."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ומ\"ש </b> הלח\"מ עיין בסיפרי אגורה באהלך דף ל\"ט."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>יין </b>\n<b> וכו'.</b> וכתב הלח\"מ מהדורא ג' וז\"ל ומ\"ש רבינו לוקה מן התורה ר\"ל שנים שהוא מקרא דלא תביא תועבה ולא ידבק בידך וכו' והגלוי הוא ישתו יין נסיכם וזהו שכתב שנאמר אשר חלב זבחמו וכו' כלומר זהו הגלוי אבל הלאוין כבר כתבם פ\"ז מע\"ז עכ\"ל. ולא הבינותי דבריו דכיון דאיכא ב' לאוין לנהנה משום תקרובת ע\"ז ושום דבר שנעשה בשבילה כמ\"ש שם פ\"ז למה צריך גלוי ליין נסך [וכי יין נסך] גרע משום תקרובת ע\"ז אלא מעתה לכל דבר נצטרך לגלוי ובספר מגילת אסתר מצות לא תעשה קצ\"ד אות ט' כתב דכונת רבינו להלקותו ג' והשלישי היינו מישתו יין נסיכם כמ\"ש במצות לא תעשה כ\"ה בעצי אשירה דלוקה ב' וה\"ה הכא ג' ואתמהה דממקום שבא לא ניתן זה ליאמר דא\"כ היה לו לכתוב דלוקה ג' לאוין כמ\"ש שם דלוקה ב' ואיך סתם בספר המצות סי' קצ\"ד וכתב לוקה ומה גם דבישתו יין נסיכם ליכא לאו כמו שהשיג הרמב\"ן ומה שהליץ לזה במגילת אסתר אות יו\"ד וז\"ל כי כבר הקדים לנו הרב סוף הי\"ד שרשים כי כשיזכיר העונש אע\"פ שלא יזכיר האזהרה יש לנו למנותו על העיקר שאצלנו לא ענש הכתוב אלא א\"כ הזהיר עכ\"ל לא הבינותיו דהיכן ראה עונש בכתוב הזה דישתו יין נסיכם עד כאן לא כתב הרב כן אלא היכא דענש הכתוב איזה עונש דמיתה או מלקות ולא הזהיר משא\"כ כאן ועוד דלו יהי כדבריו דחשיב זה עונש ולא ענש אלא א\"כ הזהיר מ\"מ היינו ההזהרה דלא ידבק בידך מאומה מן החרם ולא תביא תועבה אל ביתך ואם כן היכא איכא לאו שלישי דכתב הוא דלוקה ג'."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> מ\"ש הלח\"מ ועיין מה שכתבתי פ\"ב דהל' חמץ ומצה הי\"ב ד\"ה או שבא עכבר."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> בסיפרי אגורה באהלך דף ל\"ח ע\"ד."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כיצד </b>\n<b> היו לפנינו טבל ונבלה וכו'.</b> מכאן תמה הרב פרשת דרכים דרוש י\"ט על מ\"ש הר\"ן משם הראב\"ד בהא דקי\"ל דחולה שיש בו סכנה דשוחטין לו בשבת דלמה לא נאכילהו נבלה שהוא איסור לאו ולא לשחוט שהוא איסור סקילה ותירץ דנהי דאיסור נבלה הוא איסור לאו ושבת איסור סקילה מ\"מ איכא בנבלה שעובר על כל זית אבל לענין שבת לא עבר אלא בשעת שחיטה וחד איסור הוא דאיכא וכו' יעו\"ש והא בסוגייא זו קאמר דטבל ותרומה מאכילין אותו טבל דתרומה חמירה דלית לה תקנתא הא הכא כשאוכל טבל עובר על כל זית וזית יעו\"ש מה שתירץ.<br><b> והרב</b> בשער המלך הקשה ממ\"ש רבינו פ\"ז מהל' נזיר הי\"ג נזיר וכהן שפגעו במת מצוה יטמא נזיר אע\"פ שהוא סותר ימים הראשונים וכו' ולא יטמא כהן שזה קדושתו קדושת עולם וכחכמים דר\"פ כ\"ג ונזיר וכפי דעת הראב\"ד דרבוי הלאוין חשיב איסור חמור א\"כ נזיר חשיב חמיר טפי דאית ביה לאוין הרבה וכמ\"ש רבינו פ\"ה מנזיר הכ\"א דלוקה ד' מלקיות וא\"כ עדיף שיטמא כהן דליכא ביה אלא לאו אחד אף שקדושתו קדושת עולם משיטמא נזיר דחמיר טובא שעובר על לאוין הרבה וכתב דעלה בדעתו לחלק בין כשעובר הלאוין בבת אחת לזה אחר זה ואין בו כדי שביעה.<br><b> ולענ\"ד</b> איכא בחילוק זה כדי שביעה והותר דכל עיקר חילוק הראב\"ד הוא דאף דבשחיטה שהוא בסקילה והוא עון חמור הן דאיכא מיתה והן דעונשו חמור שהיא סקילה אמרינן דעובר וישחוט משום דבשחיטתו עוברו בשקידה אחת משא\"כ נבלה אף שאיסורו בלאו מ\"מ עובר בקום עשה פעמים הרבה ויותר טוב לחטא פעם אחת בעון גדול ולא לחטא פעמים הרבה עון קל וא\"כ הוא החילוק מבואר ויותר נראה לומר דעיקר קושייתו היא באומרו דרבוי הלאוין בנזיר חשיב חומרא לגבי כהן שקדושתו קדושת עולם ומי גילה לו רז זה דזה חמור מזה חכמים דאמרו הדין כן המה ראו דכהן דקדושתו קדושת עולם אף שהוא בלאו אחד חמיר טפי והא ראיה דחמירא להו מנזיר אף דבנזיר איכא קרבן ואיכא למיחש לחולין בעזרה ולא חששו משום חומרא דכהן דקדושתו קדושת עולם ונ\"ל טעמם דכהן לית ליה תקון מה שאין כן בנזיר דמונה מחדש והיינו טעמא דכיון דקדושתו קדושת עולם מה תקון איכא ואפי' בנזיר מבטן כשמשון אמרו בירושלמי דלא דמי לכהן יעו\"ש בנזיר ועיין בספר שושנים לדוד ודרך אגב ראיתי להתוס' בקדושין דף כ\"ו ע\"ב ד\"ה מעשה וז\"ל פי' הקונטריס רבן גמליאל שכח לתרום וכו' והיה ממהר לתרום בעודו בספינה שהיה ירא שמא יאכלו ויסמכו עליו וכו' (א\"ק) [וקשה] דא\"כ מה היה מועיל תקונו אדרבא גרע טפי שמא יאכלו בני ביתו הכל ואף העישור וכו' עכ\"ל ואנכי לא ידעתי איך גרע טפי בעשות התקון והא אחר התיקון כל שהפריש נשאר החולין לחוד והעישור לחוד וכשאוכל החולין ליכא איסורא (ולא) [אלא] כשאוכל העישור משא\"כ כשלא הופרש הכל טבל וכל מה שאוכל הוא איסור וחייב על כל זית וזית ואינו אוכל התר כלל וכלל. ועוד קשה יותר דכשעושה התיקון אף שאוכל הכל ליכא איסורא כלל לפי שמתערב האיסור עם ההתר והאיסור דהיינו העישור הוא מעט וחד בתרי בטיל מן התורה כדכתיב אחרי רבים להטות ומה גם מין במינו כמבואר באופן שלא באתי לכונת דבריהם. ושוב ראיתי דקושיא זאת ליתא דאינהו מקשים לרש\"י ורש\"י סובר דמין במינו לא בטיל אפילו באלף מדאורייתא וכמ\"ש בטור יו\"ד סימן צ\"ח משמו יעו\"ש וע\"פ סברא זאת דרש\"י לא קשה קושית הפרשת דרכים לרש\"י יעו\"ש בס' מרכבת המשנה לרב אשכנזי זלה\"ה ובס' אורים גדולים למהר\"א זאבי ז\"ל."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>חמץ </b>\n<b> בפסח וכו'. שהרי לאחר הפסח וכו'.</b> וכן כתב בפי' המשנה בסוף מס' ע\"ז וקשה דא\"כ אין מקום למה שהקשה בהי\"ב ואל תתמה על חמץ בפסח וכו' ואמאי אצטריך ליה לתרץ תירוץ אחר ועיין מה שהקשה הרב מקראי קודש מדבריו אלה למ\"ש מרן פ\"א דחמץ ומצה יעו\"ש. ולענ\"ד לא קשה דהכא מפיק ליה מתיבת כל דמרבה אפי' כל שהוא ואפילו בשאינו מינו ומרן שם קאי לעיקר הלאו וק\"ל."
+            ],
+            [
+                "<b>והוא הדין </b>\n<b> לתבואה חדשה וכו'.</b> על כרחך לא קאי לחמץ בפסח דהא חמץ בפסח הוי אפי' מין בשאינו מינו אלא קאי לעיל לטבל ושביעית דדינם שוים והיינו טעמא דאין דינו שוה לחמץ משום דחמץ ממילא ניתר אחר ח' ימים משא\"כ חדש דאינו ניתר כי אם על ידי מעשה דהקרבת העומר ודוק."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>נטיעה </b>\n<b> של ערלה וכו' ולמה התירו לו ללקוט לכתחילה וכו'.</b> וכתב הפרי חדש במים חיים בשיטת גיטין דף נ\"ד מהש\"ס וז\"ל דע שהרב אינו מפרש כפירוש רש\"י דמחובר חשיבא ולא בטלה אלא דאף במחובר בטלה כדינה במאתים נטיעות וזה שהתיר ללקוט לכתחילה ואף שנתבטלה קאמר ת\"ק שלא ילקוט כדי שיטרח ויוציא הנטיעה האסורה אבל אם כבר עבר וליקט שרי ור\"י פליג עליה דכיון שכבר נתבטל במחובר אף לכתחילה יכול ללקוט וכו' יעו\"ש.<br><b> ולענ\"ד</b> דעת רבינו כדעת רש\"י דבמחובר ליכא ביטול והוא דרבינו ס\"ל כר' יוסי ור\"י התיר ללקוט לכתחילה ובלקיטה מתערבין זה בזה ומתבטל האיסור דלא כת\"ק דאסר ללקוט מטעם דאין מבטלין איסור לכתחילה ואהא קשה לו לרבינו לר' לר\"ש למה התירו לו ללקוט לכתחילה והיה מן הדין שאוסרין לו עד שיטרח ויוציא הנטיעה וכו' דהיינו טעם דבעלמא דאין מבטלין איסור לכתחילה ואהא משני שהדבר חזקה וכו' וא\"כ כאן שרי לבטל האי איסורא משא\"כ בעלמא ועיין להר\"ב ותוס' יו\"ט בפי' המשנה וא\"כ נמצא דעת רבינו ורש\"י שוין וז\"ל רבינו בפירוש המשניות על כן כשיתערב זאת הנטיעה האסורה בכלל נטיעות כשירות אפי' היו אלף אסור ללקוט מהם שום דבר לכתחילה לפי שאינו יודע אם מן הפרי המותר לקח אם מן האסור וכו' עכ\"ל פירוש לפירושו דהוי מחובר וכל אחד חשוב לעצמו דאי לא תימא הכי בתלוש דמן התורה חד בתרי בטיל היאך מבוטל כיון דאינו יודע אם מן המותר נטל אלא ודאי דטעמו משום היותו מחובר דחשיב ולא בטיל ובדברי רש\"י דאתן עלה תהי בהו עמיתנו החכם השלם שב\"ע הי\"ו דאילו הכא ס\"ל לרש\"י דמחובר לא בטיל ואילו בסוכה דף ט' ע\"ב כתב בד\"ה כשחבטן וז\"ל השפיל ענפיו למטה מעורבין עם סכך כשר ואין נראין בעין וסכך כשר רבה עליו ומבטלו דמדאורייתא כל מילי בטל ברובא כדתנן במתני' וכו' עכ\"ל והא במחובר ליכא ביטול דחשיב ולק\"מ דהא דדבר חשוב לא בטיל הוי מדרבנן וכמ\"ש רש\"י בפירוש בגיטין דמדאורייתא אחרי רבים להטות ובסוכה כתב רש\"י וז\"ל דמדאורייתא כל מילי בטל ברובא הרי דקאי אדינא דאורייתא וא\"ת למה בסוכה אוקמוה חכמים אדינא דאורייתא י\"ל דשאני התם בסוכה דבשעת הביטול עדיין לא הוי אסור וקיל ומשו\"ה מועיל ביטול אף דחשוב דבלא\"ה צ\"ל טעם זה דהא קי\"ל דמדרבנן אין מבטלין איסור לכתחילה ובסוכה מבטל לכתחילה אלא ודאי צ\"ל דשאני סוכה דעדיין לא הוי איסור."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ומפני </b>\n<b> מה וכו'.</b> בספרי תועפות ראם דף ס\"ז."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Yitzchak Yeranen",
+        "Sefer Kedushah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Yitzchak Yeranen/Sefer Kedushah/Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Forbidden Intercourse/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,210 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Forbidden Intercourse",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות איסורי ביאה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Yitzchak Yeranen",
+        "Sefer Kedushah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אבל </b>\n<b> הבא על ערוה מן העריות והיא מתה פטור מכלום.</b> והוא ש\"ס ערוך פ' הבא על יבמתו דף נ\"ה שכבת זרע באשת איש פרט למשמש מתה דסד\"א לאחר מיתה נמי שארו אקרי ואימא לחייב עלה באשת איש קמ\"ל נמצא דכל שמתה האשה פקעה זיקת בעלה ולא הויא אשת איש.<br><b> ובכן</b> אני תמיה על מרן החבי\"ב ז\"ל באה\"ע ריש סי' י\"ז הגהות הטור אות ב' כתב וז\"ל אשת אליהו או ריב\"ל מותרת לינשא תרומת הדשן סי' ק\"ב א\"ה וכו' ועוד אומר אני נפקותא אחריתי דנ\"מ כשתחיה אשת אליהו או ריב\"ל בתחית המתים מותרת לינשא דכל זמן שהבעל קיים לא מפני שמתה היא פקעה זיקתה וסבור אני לומר דאם מתה אשה תחת בעלה מיתה ודאית ושוב חיתה ע\"י נביא דלא פקעה זיקת בעל מעליה ואינה יכולה לינשא לאחר אלו דבריו ז\"ל והמה דברים תמוהים דהא הלכה פסוקה היא דכל שמתה פקעה זיקת בעלה דלאו שארו היא והבא עליה פטור מכלום.<br><b> אמנם</b> מטעם אחר נראה דאשת איש שמתה וחיתה על ידי נביא כבן הצרפית ובן השונמית לא פקעה מעליה זיקת בעלה דכיון דחיתה לא חשיבא המיתה מיתה והוא ש\"ס ערוך פרק התנוקת שאלו לר\"י בן חנניא בן שונמית מהו שיטמא א\"ל מת מטמא ואין חי מטמא ע\"כ הרי דחשיב כאילו לא מת כלל ולכן ליכא טומאה ולאו דוקא אחר שחיה אלא אף בעודו מת דכיון דלא חשיבא המיתה מיתה ליכא טומאה ואי הוה טומאה בשעת מיתה אח\"כ כשחי טומאה היכן הלכה נמצא א\"כ דהמיתה כזאת כלא חשיבא ומינה דלא פקעה זיקת בעלה אלא דבמיתה ממש כדרך כל הארץ בלי תחיה עד תחית המתים פקעה זיקת בעלה ונמצא א\"כ דכשחיתה בתחית המתים אפילו בעלה חי אינה אשת איש דפקעה מעליה זיקת בעלה נמצא הדבר מפורש בש\"ס דילן דכל שמת וחי כדרך בן הצרפית ובן השונמית לא הויא מיתה ולפ\"ז לא היה לו להרב ברכי יוסף נר\"ו באה\"ע סי' י\"ז להפשיט ספקו אשת ר' זירא שנשחט אי אחר שנתרפא היתה צריכה אשתו קדושין אחרים מהירושלמי דפרק מי שאחזו סי' ג' ועלה על דעתו לומר דש\"ס דילן פליג עליה יעו\"ש דהא פשוט בש\"ס דילן דלא חשיב מיתה כיון דחזר להחיות וק\"ל ועיין להרב חידושי אגדות שם בפ' תנוקת ועיין לתלמידי הר\"פ בשיטה מקובצת לב\"מ (גבי) דף קי\"ד דקשיא להו היאך החיה אליהו לבן הצרפית ותירצו דכיון שהיה ברור לו שמחיהו כחי דמי עכ\"ל הרי דכל כנדון זה חשיב חי ואף שהתוס' שם הוסיפו בתירוץ וסיימו הכי שהיה ברור לו שיחיהו הותר לו משום פקוח נפש עכ\"ל כתבו כן לתרץ דהיאך בהיותו מת נכנס להטמאות ואהא תירצו משום פקוח נפש ברם לענין שאח\"כ חי כמאז ומקדם בזה ודאי דלא חשיב מת כלל ולמפרע ידעינן דליכא טומאה וכמ\"ש בפ' תנוקת וא\"כ לגבי אשה אי אירעה לה כזה ודאי לא פקעה ממנה זיקה מבעלה וכל זה פשוט. והרואה יראה בדבריהם אלו דהתוס' דארכבהו תירוצם אתרי רכשי.<br><b> ולענ\"ד</b> חסר בדבריהם תיבות אי נמי והוו ב' תירוצים והמפרשים נדחקו. הדרן לקמייתא דמ\"מ כשהתחיה היא בתחית המתים ודאי דפקעה זיקת בעלה. ושוב ראיתי שדברי מרן החבי\"ב יתכנו ע\"פ פירוש רש\"י וגירסתו שם דגריס בש\"ס הכי דסד\"א הואיל לאחר מיתה נמי שארו איקרו אימא ליחייב עלה באשת איש קמ\"ל ופרש\"י סד\"א הואיל וכו' דבעלה מקרי דכתיב גבי טומאה כי אם לשארו ושארו היא אשתו ליחייב עלה קמ\"ל עכ\"ל הרי דאף לאחר מיתתה שארו מיקרי וזיקת בעלה עליה אלא דהבא עליה פטור מגזרת הכתוב דכתיב שכבת זרע יתר לאפטורי וזו היא שיטת התוס' בב\"ב דף קי\"ד ע\"ב ד\"ה מה אשה שכתבו בפירוש הכי וז\"ל דאמרינן בפרק הבא על יבמתו דלאחר מיתה נמי מקרי שארו ברם התוס' בסוגיין דיבמות רוח אחרת אתם דלאחר מיתה לאו שארו מקרי והיינו טעמא דלא גרסי הואיל אלא לאחר מיתה נמי שארו איקרי אימא לחייב עלה באשת אשת קמ\"ל ור\"ל דגלי קרא דלא אגידה ביה לאחר מיתתה ושארו דכתב רחמנא שהיתה כבר ונמצא א\"כ דאין מהש\"ס תיוהא על דברי החבי\"ב ומ\"מ לא ימלט מן הגמגום שכתב כן מדעתו שכתב וסבור אני לומר וכו' ומה גם דהתוס' חלוקים ולא היה לו לומר אלא דלשיטת רש\"י נ\"מ הכי והו\"ל להביא הך סוגיא דפרק הבא על יבמתו ודוק.<br><b> ודע</b> דדברי התוס' דסוגיין לא באתי לכונתם דכתבו דההיא דפרק יש נוחלין דקאמר כשם שאין יורש את אשתו בקבר להנחיל לקרוביו וכו' והא דפשיטא ליה בבעל טפי היינו מהך דהכא וכו' ופי' דבריהם דהיינו דהאיש מת ואח\"כ מתה אשתו ואחר שמתה אשתו באה לה ירושה בקבר קאמר דאינו יורש את אשתו כשהוא בקבר להנחיל לאחיו דכבר פקע זיקת בעלה כשהיא מתה דלא מיקרי שארו ומשום דגבי האיש שאינו יורש את אשתו הוי פשוט יותר מכח דרשא דהכא נקט כשם וכו' והא בנדון כזה שמת האיש ואחר שמת הוא מתה היא והוא אינו יורשה להנחיל לאחרים אין צריך להשתמש מטעמא דכשמתה האשה אין זיקת בעלה עליה אלא דכיון שמת הבעל תחילה ליכא זיקה עוד על אשתו דהרי היא אלמנה ומותרת לכל אדם ומהיכא תיתי לירש את אשתו כשהיא בקבר. ושוב ראיתי להרמב\"ן ז\"ל בשיטת ב\"ב משם הר\"י הלוי שזה עצמו פי' בש\"ס כשם שאין הבעל יורש את אשתו דהיינו אחר שמת הוא אינו יורשה כיון שהיא מותרת לינשא לאחר הרי היא קונה את עצמה לגמרי במיתת בעלה כן נמי וכו' יעו\"ש באופן שדבריהם נעלמו ממני.<br><b> ועוד</b> קשה לדבריהם דלא גרסי הואיל ונ\"מ דכיון שמתה פקע זיקת בעלה מעליה מהיכא נפקא וכי משום דכתיב שכבת זרע נאמר פרט למתה שאינה אשתו עוד הא עדיין יש לקיים ב' המקראות דלעולם שארו זו אשתו ואף אחר שמתה וכפשטא דקרא כי אם לשארו אף אחר מיתתה נקראת שאר וזיקת בעלה עליה ושכבת זרע אתא דכיון דליכא הזרעה פטריה קרא ממיתה לבועלה ונ\"מ דאי חיה ע\"י תפלה הבועלה חייב מיתה דליכא מיעוטא דשכבת זרע ועוד דדבריהם סתראי נינהו מיבמות לב\"ב.<br><b> ושוב</b> נגלה אלי חידושי תוספי הרא\"ש על מס' יבמות וז\"ל לאחר מיתה מיקרי שארו וא\"ת הכא משמע דאי לאו קרא הו\"א דחשיב שאר לאחר מיתה ובפ' יש נוחלין פשיטא לן דאין הבעל יורש את אשתו בקבר והיינו טעמא משום דפסק שארו לאחר מיתה וי\"ל משום דמהך דרשא דהכא דאשמועינן מקרא דלאחר מיתה לא אקרי שארו הוא דפשיטא ליה התם והא דכתיב כי אם לשארו גבי טומאה הכי פירושו למי שהיתה שארו כבר בחייו יטמא לה במותה עכ\"ל והיינו כדברי התוס' דידן דכל שמתה פקע זיקת בעלה ונמצא א\"כ דכשחיתה בתחית המתים אי פקע זיקת בעלה או לא במחלוקת היא שנויה לפי פירושי הסוגיא דיבמות ברם בחיתה ע\"י נס לא חשיב מיתה כמ\"ש מפרק תינוקת וכן נראה ג\"כ מהירושלמי שהביא הרב ברכי יוסף נר\"ו וק\"ל.<br><b> והנה</b> מהך סוגיא דאנן קיימין דקאמר סד\"א שארו וכו' תברא למ\"ש הגאון הרא\"ם ז\"ל סדר אמור ד\"ה אין שארו וז\"ל דזה שאמרו אין שארו אלא אשתו אינו אלא דרך אסמכתא כמו עירובי תבשילין וכו' יעו\"ש דהא בש\"ס קאמר דאצטריך שכבת זרע דסד\"א כיון דשארו אקרי בההוא קרא דכי אם לשארו וכו' וכיון דקרויה שארו הו\"א לחייב עלה באשת איש קמ\"ל הרי דמשום שארו דכתיב גבי טומאה אצטריך קרא דשכבת זרע יתירא נמצא דהוי דאורייתא ויש ליישב דזה שאמרו בש\"ס הוא למ\"ד משמש מת בעריות חייב ברם למ\"ד פטור שארו אינה אשתו ודוק ועוד י\"ל על פי מ\"ש התוספות שהבאנו דאשה אחר מיתתה לאו שאר היא וכאן קיימינן לאחר מיתתה ודוק."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הבא </b>\n<b> על אשה דרך זנות וכו'.</b> אבל בספר המצוות מצות לא תעשה של\"ו כתב הזהירנו מגלות ערות הבת עצמה וזה לא התבאר בפירוש בתורה וכו' ואמנם ממה שהזכיר בת הבן כ\"ש בת עצמה עכ\"ל נראה מדבריו לבתו מנשואתו נפקא ליה מק\"ו ואין כן סוגיית הש\"ס אלא לבתו מאנוסתו דלבתו מנשואתו כתוב בהדיא ערות אשה ובתה והרי בתו מאשתו בכלל בת אשתו יעו\"ש בש\"ס בכמה דוכתי מפורש בהדיא וכן רבינו כאן בס' היד פי' בתו מאנוסתו.",
+                "<b> ואע\"פ</b>\n<b> שלא נאמר בתורה וכו' עד ואסורה מן התורה.</b> ועיין מש\"כ מרן שהוא כאביי דגלוי מלתא בעלמא הוא דלא כרבא דמייתי לה בגזירה שוה וכמה דוכתי דפסק הכי כולם נקבצו באו בספרי תועפות ראם סדר תשא סוף סידרא ואף דכללא הוא הלכתא כרבא חוץ מיע\"ל קג\"ם שאני דין זה דסתם גמ' ס\"ל הכי בכורות דף י\"ד גבי אין עושין תמורה מ\"ט אמר קרא וכו' השתא [רע] בטוב אמרת לא טוב ברע מבעיא והיינו כאביי ריש פ\"ק דתמורה דף ט' ולא כרבא דקאמר ליה התם אין עונשין מן הדין ודריש התם בענין אחר יעו\"ש ואמטו להכי פסק רבינו בכל דוכתא דפליג אביי עם רבא בפרט זה דגלוי מילתא הלכה כאביי ועיין למרן ריש הל' טומאת מת."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> בספרי אגורה באהלך דף מ\"ד."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>גר </b>\n<b> עמוני וכו' זה הכלל באומות הלך אחר הזכר.</b> מימרא דר' יוחנן בפ' האומר דף ס\"ז והקשה מהרימ\"ט בחידושיו ממ\"ש בפרק עגלה [ערופה] רות בתו של עגלון בן בנו של בלק מלך מואב ובלק מנסיכי סיחון היה וכשמת סיחון מינוהו לצורך שעה ואם איתא דבאומות הלך אחר הזכר אפי' נשא בלק מואבית בתר דידיה שדינן ליה ורות מדינית היתה ולא מואבית ועיי\"ש מה שתירץ דברים הראויים אליו.<br><b> וראיתי</b> להרב יקרא דשכבי דרוש ס\"א דקשה לו לקושיא זאת במה שהקשה על כלל זה דבאומות הלך אחר הזכר ממ\"ש ביבמות דף צ\"ז ע\"ב דשני אחים שנתגיירו שרא להו רב אחא בר יעקב נשי אהדדי וכו' דקרו ליה בני פלנייא ופי' רש\"י הלכך לא מסקי אינשי אדעתייהו שהם אחים מן האם ומידע ידעי דהא דשרינן משום דאין אחוה מן האב לגר דסתם גויה זונה היא ומאיש אחר הוא וא\"כ היכי אמר הכא באומות הלך אחר הזכר שאם אחד משאר אומות נשא כנענית הולד מותר לקנותו בעבד דהולך אחר הזכר דנהי דהלך אחר הזכר מ\"מ סתם גויה זונה ונחוש שהולד מאיש כנעני ה��א וכו'.<br><b> איברא</b> דמצינו בש\"ס שם דף צ\"ח אמר רבא הא דאמור רבנן אין אב לגוי לא תימא משום דשטופי זימה נינהו אלא אפילו דידיע נמי לא חיישינן דהא שני אחין וכו' אלא אפקורי אפקרי רחמנא לזרעיה דכתיב בשר חמורים בשרם ולפי טעם זה לק\"מ ועיי\"ש מה שנדחק בדברי רש\"י ומה שבנה בניין כדי ליישב קושית הרימ\"ט.<br><b> ואנא</b> בריה קלה כמות שהיא לא באתי לכוונתו דנחזי אנן וכי רש\"י גמרא הוא דקא נסיב טעמא לנפשיה מאי דליתי בש\"ס והא בש\"ס טעמא טעים דרחמנא אפקריה לזרעיה וודאי כונת רש\"י פשוטה דקשה לו במ\"ש בש\"ס כי פליגי מן האב ומן האם מאן דשרי בתר האב שדינן דבני פלנייא קרו להו דמאי שנא במן האם ולא מן האב כו\"ע לא פליגי דאסור משום דאתי לאחלופי בישראל ואף מן האם ומן האב אתי לאחלופי בישראל דלעולם שוין בין מן האם לחוד בין מן האב לחוד בין משניהם בגרים שרי ובישראל אסור וא\"כ מאי שנא דמן האם לחודיה אתי לאחלופי ומן האב והאם לא אתי לאחלופי ואהא מתרץ שפיר דכשהם מן האב ג\"כ מידע ידעי דמאי דשרינן משום דאין אחוה לגוי דסתם כותית זונה היא ומאיש אחר ר\"ל דמכח הך ידיעה סבור דהכא מאי דשרינן הוא מטעם זה וזה לא שייך בישראל וזה סלקא דעתין דאינשי ואף דלפי האמת אין זה לענין זה מ\"מ אהני לן ס\"ד זה דלא ליתו לאחלופי משא\"כ מן האם לחוד דאתי לאחלופי דליכא טעם האמור לחלק ביניהם דלא ידעי דרחמנא אפקריה לזרעיה וא\"כ טעם לענין זה הוא מ\"ש בש\"ס דרחמנא אפקריה לזרעיה ומ\"ש רש\"י הוא ס\"ד דאינשי דמזה לא אתו לאחלופי ואף דלשון רש\"י מגומגם קצת האמת יורה דרכו גם מה שהקשה דכיון דרחמנא אפקריה לזרעיה דגוי אמאי באומות הלך [אחר] הזכר לא ידעתי את שיחו דהאי דרחמנא אפקריה לזרעיה הוא בבא להתגייר משא\"כ בהיותו גוי הלך אחר הזכר ופשוט ושפיר תריץ לה מהרימ\"ט למאי דקשיא ליה ואתי עם ההיא דפ' עגלה ערופה דף מ\"ב דרות אתי מבלק ועיין מ\"ש להרב הנזכר דף קל\"ה ע\"ג מה שרצה לתרץ לקשית מהרימ\"ט הנזכר במה שרצה לחלק בין מצרי שנשא עמונית לגוי אחר שלא נאסר לבא בקהל ע\"פ מ\"ש רש\"י בסנהדרין דף נ\"ח דגר שנתגייר אין לו עליו קורבה מקודם וזה דוקא שייך בגויים דעלמא ולא בעמוני ומואבי ומצרי דא\"כ איך אסרה תורה גר שלהם דכתיב לא יבא עמוני ומואבי ומצרי בקהל ה' הלא נתגייר ולא נשאר שום קורבה עימם אלא ודאי באלו נשאר הקורבה וא\"כ בגוים דעלמא שנשא מואבית והולד כזכר הוא בעודו בגיות אבל בנתגייר שביטל הקורבה מה לו לילך אחר הזכר הא אינו אביו ונמצא נשאר לו קורבת האם שהיא מעמוני שאינה בטלה ממנו ואסור לבא בקהל משא\"כ מצרי שנשא עמונית שהולד מצרי אף אם נתגייר דלא נתבטל בגרותו שאר האב דהא אסרה וכו' יעו\"ש.<br><b> ולענ\"ד</b> זה אינו דכל עצמו לא בא אלא מכח דאיך יאסר גר מעמון ומואב ומצרי לבא בקהל מאחר דלא נשאר לגר הזה קורבה עם אביו ואין זו הכרח דכך גזר ה' להם דרך קנס דאף שיתגיירו יהיו באיסורן לבא בקהל משום חטאתם ומ\"ש בתוך דבריו דקורבת האם אינה בטלה ממנו גם זה אינו דכך תתבטל קורבת האם כמו קורבת האב כמו שנראה מש\"ס יבמות דף צ\"ז שזכרנו דבין לרב ששת בין לרב אחא בר יעקב גם באחים מן האם לחוד שרי בגרותן למנסב נשי דהדדי אלא דללישנא קמא לכו\"ע אסור משום גזרה וללישנא בתרא לחד מינייהו אסור משום גזרה ולאידך גם בזה לא גזר נמצא דמדינא לכו\"ע שרי משום דרחמנא אפקריה לזרעיה דכתיב בשר חמורים בשרם וזירמת סוסים זרמתם כמ\"ש שם בדף צ\"ח נמצא דגם זרע האם אפקריה רחמנא כזרע האב ואיך הוא חי��קם וכתב נשאר לו קורבת האם שאינה בטלה ממנו וק\"ל ואין לנו אלא תירוץ מהרימ\"ט."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>איזהו </b>\n<b> גר תושב וכו' ולא מל וכו'.</b> וכן כתב רבינו בכמה דוכתי דגר תושב אין צריך למילה פ\"א מהל' מילה ופ\"כ מהל' שבת וכמה דוכתי דאינו מזכיר בגר תושב אלא ז' מצות בלא מילה דזה מוסכם לכולהו תנאי בברייתא שם בע\"ז דף ס\"ד דפליגי שם תנאי איזהו גר תושב זה אומר בכה וזה אומר בכה ואין גם אחד דהזכיר מילה מורה ודאי דאין צריך מילה לגר תושב אשר מזה אני תמיה בפשט הש\"ס שם דף ס\"ה דמותיב לר' יהודה דשדר דורונא לנכרי ביום אידם מטעמא דלא פלח לע\"ז מר' יוחנן דאמר גר תושב שעברו עליו י\"ב חדש ולא מל הרי הוא כמין שבאומות דנראה מזה שהבין המקשן דלר' יוחנן גר תושב צריך מילה והתמהא דהוי ר' יוחנן דלא כמאן דהא כתיבנא דלכולהו תנאי גר תושב אין צריך מילה ומן התימה להמש\"ל פ\"י מהל' מלכים שכתב דגר תושב שהוזכר בתורה היינו שמל וקבל ז' מצות וכמו שהקשיתי בספרי תועפות ראם סוף סדר בראשית."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> בחידושי פרק ב' מהלכות שבת ה\"כ."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואינו </b>\n<b> נושא ב' נשים וכו'.</b> ועיין השגת הר\"א ור\"ל דאי איתא דגם בשאר השנה אסור למה לי קרא דובעד ביתו וש\"ס ג\"כ ביומא דף י\"ג שהקשה א\"כ הו\"ל ב' בתים ורחמנא אמר וכו' ולא ב' בתים בלא\"ה תיפוק ליה דאי אפשר לכהן גדול ליקח שתים והרב המגיד לא מצא מענה לזה דלו יהי דהמציא פסק רבינו מההיא סוגייא דהבא על יבמתו מ\"מ סוגייא דיומא מנגד לפירוש זה דפי' רבינו בההיא סוגייא.<br><b> ולענ\"ד</b> כבר תירץ זה רבינו בפ\"ה מכלי המקדש ה\"י שכתב ואינו נושא שתי נשים ואם נשא שתים אינו יכול לעבוד ביום הצום עד שיגרש לאחת מהם עכ\"ל נמצא דאצטריך קרא לובעד ביתו ללמד זה דאף אם עבר ונשאה אינו עובד דלא נימא לו יהי דעבד איסורא אבל אינו ענין לעבודת יום הכיפורים קמ\"ל דמעכב ואינו יכול לעבוד ומשום הכי הקשה בש\"ס ורחמנא אמר בעד ביתו ולא ב' דהיא קושיא דאלימא טובא דמעכב לעבודה ואפילו אם נשאה צריך לגרשה ועיין להמש\"ל פ\"ג דעבדים הי\"א מ\"ש לדעת רבינו ומתוך דבריו מתורצת תמיהת הראב\"ד והוא דוחק לענ\"ד וצריך לחלק שם באופן אחר.<br><b> ולמ\"ש</b> הר\"א אלא שאני מוצא וישא לו יהוידע נשים שתים עיין מש\"כ הרב המגיד עד שהיה מגרש אחד מהן וכן כתבו בתוס' ישנים דיומא וז\"ל ולא בעד ב' בתים ומ\"ש בדברי הימים שמא ביוה\"כ היה מגרש אחת מהן עכ\"ל וודאי לדעתם צ\"ל דהיה נושא כמה נשים לפי שגרושה אסורה אפילו לכהן הדיוט והוא דוחק והאמת לדעתי מ\"ש הרה\"מ דנשאם זו אחר זו או שאח\"כ נתמנה לכ\"ג ולא כהר\"א ותוס' ישנים ולהרה\"מ קשה לי למה לא תירץ להשגת הר\"א מההיא במה שכתב לתרץ לקרא דדברי הימים שאח\"כ נתמנה ולהכי אתא קרא דוכפר בעדו ובעד ביתו שאפילו נשאם קודם שנתמנה צריך לגרשה דאי לאו האי קרא הו\"א דשרי כיון דנשאה בהתר.<br><b> והקשה</b> החכם השלם שב\"ע נ��\"ו לדעת רבינו ז\"ל דגם בשאר ימות השנה אסור לכ\"ג ליקח ב' נשים א\"כ היכי נסבינן ליה לכ\"ג אשה אחרת בערב יוה\"כ והא עד דמגרש לה הוו להו ב' נשים ואף שהוא לצורך יוה\"כ מ\"מ לא הוי בעידנא דמה שעובר הוא בערב יוה\"כ ומה שמקיים הוא ביוה\"כ ונראה דרבינו ס\"ל כס' הר\"ן הביאו הנמוק\"י פרק אלו מציאות למה שהקשה ז\"ל דלמה ליה לש\"ס לומר דאינו נכנס כהן בבית הקברות להשיב אבידה משום דאבידה עשה וכהן הוי עשה ולא תעשה תיפוק ליה דלא הוי בעידנא דמיד בהכנסת הכהן בבית הקברות עובר ותירץ הר\"ן דהכא נמי הוי בעידנא דכשנכנס מתעסק הוא במצות השבת אבידה ואע\"פ דלא גמרה מה בכך וכו' העולה מדבריו דכל שא\"א לקיים העשה באופן אחר אף שקודם קיום העשה עבר הל\"ת אין בכך כלום והכא נמי שא\"א לכ\"ג לעבוד ביוה\"כ אם לא נעשה מעשה זה בערב יוה\"כ חשיב בעידנא ולכן גריס רבינו בש\"ס שם באלו מציאות משום דכהן הוי עשה ול\"ת יעו\"ש כמ\"ש פי\"א דגזלה ואבידה הי\"ח ומן התימה על הרה\"מ שכתב שם לענין דינא לא נפקא לן מידי והא נפק\"מ טובא לענין אחר."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> מש\"כ המשנה למלך פי' המתחלת וא\"ת כפי זה וכו' עד יעו\"ש. ולי אני עבדו דבריו תמוהים חדא במ\"ש דאף דהיה כהן אפשר שלא היה משוח מלחמה והלך שם מטעמא אחרינא וכו' והא כל [זמן] דלא היה משוח מלחמה לא היה ג\"כ כהן דלא נתכהן עד ששם שלום בין השבטים ולא מצינו סברא (ג') [זו] שהיה כהן ולא משוח מלחמה לשום חד מרז\"ל ועוד במ\"ש שאלעזר הלך עמהם למלחמה ומקרא מלא דבר הכתוב וישלח אותם ואת פנחס וכו' לצבא ומאי שנא דהזכיר לפנחס ולא לאלעזר ועוד דכתיב בתריה ויביאו אל משה ואל אלעזר הכהן ואל עדת בני ישראל הרי דאלעזר נשאר עם משה וכל עדת ישראל ומה גם דמעיקרא קושיא ליתא דהך דרשב\"י דגיורת פחותה מבת ג' שנים ויום א' דכשרה לכהונה לית הלכתא כוותיה אלא כרבנן דפליגי עליה ומוקמו לקרא דהחיו לכם לעבדים ולשפחות יעו\"ש בקידושין דף ע\"ח וכוותייהו פסק רבינו לקמן פי\"ח ה\"ג ולפי\"ז איני מבין למ\"ש עוד וז\"ל ועוד דנשואין אלו וכו' ועוד וכו' דכל זה דלא כרבנן ועוד מה שראיתי במכתב לחכם בני שלם בתורתו פחד יצחק יהיה בעזרו הקשה בשם מהרח\"א הי\"ו במה שסיים וז\"ל ומיהו וכו' וכגון מעוברת שנתגיירה וכדאיתא וכו' עכ\"ל ואיך אפשר במדיין דנאמר הכי והא כתיב וכל אשה יודעת איש למשכב זכר הרוגו ואיהו מתרץ לה הבן יקיר לי יצ\"ו באומרו דהאי קרא דוכל אשה יודעת איש נאמר אחר בואם אצל משה ואמר להם החייתם כל נקבה והזהירם שיהרגו אותם וא\"כ אפשר שקודם זה גיירו איזה מהם מעוברות ואח\"כ בהזהרת משה הרגו לאמותם ועפי\"ז תירוץ מצא למה שהקשה הרב בעץ החיים סדר מטות במ\"ש התוס' בשבת והלא יפת תואר מותרת להם וכו' והקשה הרב דמאי קושיא הא מלחמת מדין היא מלחמת חובה וליכא דין יפת תואר אלא ברשות אלו דבריו ז\"ל. וע\"פ האמור נכון דמ\"ש התוס' הוא למה שהבינו דההיא מלחמה הויא רשות דהא ראיה שהביאו הנשים חיות ואם כן למה השיבו כששאל להם חזרתם לקלקולכם (מימי) [מידי] הרהור לא יצאתם הו\"ל לומר והלא יפת תואר מותרת והיינו לפי סברתם ודוק אלו דבריו נר\"ו.<br><b> ואנכי</b> הרואה שדבריו יתכנו לקושית הרב עץ החיים ברם לקושית מהרח\"א הי\"ו אינו נוח לי דאינו עולה על הדעת דבזמן קצר כל כך גיירו להן וצ\"ל דכשאמר להם וכל אשה יודעת וכו' הרוגו כבר ילדו והרגו לאמותם לחוד ועוד דהחיו לכם צ\"ל דלפינחס קאי להנך ולדות באופן דלדידי כל דברי המש\"ל תמוהים."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> בסיפרי תועפות ראם דף ע\"ח ע\"ד."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אבל </b>\n<b> הכהנת וכו' ולא בנות אהרן.</b> וקשה טובא דבני אהרן לא קאי האשה זונה וחללה דכתיב בתריה וכמו דאיתא ביבמות דף פ\"ד לא הוזהרו כשרות להנשא לפסולים עד היא אינה מוזהרת ע\"כ ואם איתא דבני אהרן קאי גם ההאי עניינא דאשה זונה וחללה ומשום הכי מתמעטו נשים כהנות שיכולות להנשא לפסולים כגון חלל וכיוצא מפסולי כהונה מאי קשיא ליה מלא יקחו התם הוא ענין אחר שכשם שהכהן הנושא חללה עובר בלאו כן החללה עוברת דגלי רחמנא לא יקחו לומר שהיא ג\"כ עוברת וגם רבא אמאי תלי לה כל היכא שהוא מוזהר היא מוזהרת וכו' והא לימא ליה קרא כתיב בני אהרן ולא יקחו הוא ענין אחר וכן נראה מההיא דקידושין דף ל\"ה ע\"ב דגלי הגזירה שוה דפאת פאת דבני אהרן ולא בנות קאי גם אעניינא דלא יקחו וכו' מכלל דמשם ואילך לא והפסיק הכתוב דקדושים ויש לישב כל זה האמנם נ\"ל מהך סוגייא דלא יקחו יתר אתא לומר דגם היא עוברת ומכאן תשובה מוצאת למ\"ש התוס' בחגיגה דף י\"ד ע\"ב ד\"ה בתולה וכו' וקשה לר\"י מההיא דתנן היתה מעוברת וכו' והא משמע דקא בעי אליבא דכו\"ע ושמא כאן דאף היא בכלל האיסור כדכתיבנא וכו' קרי ביה יקיח נאמנת עכ\"ל ואין תירוצם מובנת דגם בנדון דמתני' גם היא בכלל האיסור אם אמת הדבר שנבעלה מנתין וממזר ושוב נשאת לכהן מקרא דלא יקחו ומה הפרש יש ביניהם.<br><b> ולענ\"ד</b> נראה דהכא כיון שהיא בכלל האיסור אמרינן דלא עבדא איסורא כיון דלא איתרע חזקתה לומר דעבדא איסורא לפי דאפילו אם אמת הוא דאינה בתולה באותה בעילה מה איסור איכא וכיון שכן אמרינן דנאמנת דלא עבדא איסורא אבל התם אם אמת הדבר שנבעלה לנתין או ממזר איך נאמר דלא עבדא איסורא והא עבדא איסורא בבעילתה לנתין ולממזר דהיא ג\"כ בכלל האיסור דלא יבא ממזר כיון דהוא עביד איסורא אף היא עבדא איסורא וע\"כ לא נאמר לא הוזהרו כשרות להנשא לפסולים אלא אשה כשרה שיכול לישא חלל וכיוצא מפסולי כהונה ועמיתי בתורה מהרי\"א נר\"ו פי' באופן אחר דשאני גבי בתולה שעיברה כיון דעבדא איסורא גם היא והיא מילתא דעבידא לאגלויי דאחר בעילה אחת יתוודע חרפתה דעבדא איסורא משו\"ה אמרינן דלא עבדא איסורא משא\"כ התם דלו היה דעבדא איסורא כיון דלא נודע עבדא ועבדא.<br><b> ומה</b> שכתבו קרי ביה יקיח יש לעיין ולבקש מקום מוצאם ונראה דהיינו מש\"ס יבמות דדרשו מלא יקחו יתר לחייב לאשה ומשמעות הדרשה היינו ודאי דלא יקחו צ\"ל לא יקיחו ואף כאן בכ\"ג כיון דכתיב והוא וכו' יקח למה לי כי אם בתולה מעמיו יקח אשה ואף דאתא לאוקומא בעשה כמ\"ש התוס' בפסחים דף מ\"א מ\"מ לימא קרא יקח לחודיה אשה למה לי למדרש יקיח אשה ומ\"ש בספרים קרא דיחזקאל ט\"ס הוא ושוב כה הראני הבן יקיר לי פחד יצחק ישמרהו בוראו סוגייא דפרק אין מעמידין דף כ\"ג גבי ויקחו אליך וכו' שדרשו ימכרו והיינו משום דקרי ביה ויקיחו יעו\"ש גם בפי' רש\"י ואחר זמן רב נדפסו ספרי שער המלך ח\"א הל' איסורי ביאה וברכי יוסף אה\"ע סי' ו' ויד מלאכי סי' קמ\"ד האריכו בקושיות אלו ותהילות לאל באנו לכוונתם."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>כל </b>\n<b> הבא על ערוה דרך אברים וכו' הרי זה לוקה מן התורה.</b> הנה ביאר דעתו דוקא דרך תאוה שנהנה בקירוב בשר וכו' ולפי\"ז ינצל מהשגת הרמב\"ן בס' ה��צוות סי' שנ\"ג שתמה עליו מסוגיית שבת דף י\"ג דא\"כ היו מביאין הברייתא הזאת דספרי שממנה למד רבינו דין לתיובתא לר' פדת וכו' יעו\"ש דההיא דר' פדת אינו מנגד להך דספרי דפסק רבינו דהספרי ורבינו איירו בקירוב בשר של חיבוק ונישוק דרך תאוה שהוא הרגל לביאה ממש ובזה הוא דאיכא מלקות אבל התם בשבת איירי בקריבה בלא תאוה כלל אלא שהן קרובים זה לזה אמנם דברי רבינו תמוהים מצד עצמם דסותר עצמו דידיה אדידיה דאילו כאן פסק דבחיבוק ונישוק דרך תאוה לוקה וכ\"ש נשיקת השמש ואילו הוא ז\"ל בפ\"א מהלכותינו ה\"י כתב דליכא חיוב מיתת בי\"ד או כרת או מלקות או מכת מרדות כל חד כדאית ליה אלא במכניס ראש העטרה שהוא מערה או בהכניס כל האבר שהוא הנקרא גומר וסיים דליכא חיובא אלא בהכניס ראש העטרה והא אפילו בנשוק וחבוק חייב מלקות.",
+                "<b> כלומר</b>\n<b> לא תקרבו לדברים המביאים לידי גלוי ערוה.</b> וקשה טובא דזה הוי לאו שבכללות ואין לוקין עליו ופסקו בכמה דוכתי ולכאורה עלה על דעתי לומר דלק\"מ דעד כאן לא מקרי לאו שבכללות אלא כעין לאו דלא תאכלו על הדם דמשמע מיניה עניינים הרבה מובדלים זה מזה כידוע אבל היכא שאינו כולל אלא ענין אחד כגון דרך משל לאו דקללה אע\"פ שיוצא איסור לגופים מוחלקים לא חשיב לאו שבכללות וכמ\"ש הראש יוסף חו\"מ בסי' כ\"ז וא\"כ השתא הכא דלא תקרבו אינו כולל אלא ענין אחד של קריבה אלא שיוצא לגופים מוחלקים דהיינו מיני קריבה ודאי דלוקה.<br><b> ולא</b> קשה ג\"כ מה שהקשה הרב מוצל מאש סי' נ' על מ\"ש מרן פ\"א מהל' טומאת מת דבשר בחלב הוי איסורו מלא תאכל כל תועבה דא\"כ לא לילקי משום דהוי לאו שבכללות וכמ\"ש הרא\"ם סדר משפטים על פסוק לא תבשל גדי וכו' דלא תאכל כל תועבה כולל כל דבר התעוב והוי כלאו דקללה וכלאו דקריבה אלא שיוצא לגופים מוחלקים ובזה ודאי דלקי אלא דאי קשה על מרן הוא ממ\"ש רבינו פי\"ח דפסולי המוקדשין ה\"ג כל קרבן שהוא פסול וכו' כל האוכל ממנו לוקה שנאמר לא תאכל כל תועבה מפי השמועה למדו שאין הכתוב מזהיר אלא על פסולי המוקדשין וכן קדשים שהוטל בהם מום האוכל מהם כזית לוקה הוי בכלל לא תאכל כל תועבה וכו' עכ\"ל הרי דכתב רבינו דמאי דלקי האוכל מפסולי המוקדשין מקרא דלא תאכל כל תועבה הוא משום דבאה הקבלה דהאי קרא מיירי בפסולי המוקדשין ונמצא דהוי מיוחד בפסולי המוקדשין ולא הוי לאו שבכללות אלא כלאו דקללה וקריבה דהוי ענין אחד כולל גופים מוחלקים ולכן האוכל מכל פסולי המוקדשין לוקה וא\"כ איך כתב מרן לדעת רבינו דמאי דלקי בבשר בחלב הוא מקרא דלא תאכל כל תועבה והא האי קרא אינו אלא בפסולי המוקדשין כמ\"ש רבינו ואף דבש\"ס פרק כל הבשר הביאו הרא\"ם סדר משפטים איכא מאן דמפיק לאיסור בשר בחלב מלא תאכל כל תועבה היינו לאיסור מדשני רחמנא וכתב לא תאכל כל תועבה ולא כתב פסולי המוקדשין ובזה ודאי דלא לקי כמ\"ש מרן גופיה סוף הל' ע\"ז הי\"ד וז\"ל וא\"ת היאך לוקה המגדד עצמו דהא לאו שבכללות הוא כמו לאו דלא תאכלו על הדם וי\"ל דלא דמי דהתם לא נודע הלאו איזה הוא אבל הכא ידענו שהוא שלא נגדד עצמנו אלא שריבה גם שלא להעשות אגודות אגודות ולזה הוי בדם לאו שבכללות אלו דבריו וכן כתב ג\"כ בהל' איסורי מזבח פ\"ה ה\"ג וז\"ל ואפשר לומר וכו' ומן התימה עליו שכתבו בדרך אפשר והיינו הך דלא תאכל כל תועבה כמו לא תתגודדו ובמאי דידעינן דאיירי ביה קרא לקי ובשאר דברים הנלוים אליו לא לקי וא\"כ איך כתב מרן דלקי בבשר בחלב מקרא דלא תאכל כל תועבה ואין להעמיס ז�� בדברי המוצל מאש.<br><b> ולענ\"ד</b> דברי מרן נכונים ואין בהם נפתל ועקש וגם לא קשה כלל מ\"ש עוד הרב מוצל מאש ז\"ל שם וז\"ל דקשה טובא שהרי בדברי רבינו לא הוזכר כלל אלא מק\"ו דבשול וכו' דכוונתו רצויה דלא מקרי עונשין מן הדין כיון דאיסור בישולו הוי בכלל לא תאכל כל תועבה כל דבר שתיעבתי לך הרי הוא בבל תאכל וכיון דנאסר באיסור בכתוב אהני הק\"ו להביא עונש עליו וכיוצא בזה כתב הרב המגיד רפ\"ב דמאכלות אסורות וז\"ל ודע דאין לתמוה וכו' דלאו מיני בהמה וחיה טמאים באים מק\"ו וכו' לפי שאלו כבר נאסרו בלאו הבא מכלל עשה וכו' וכיון שכן אפשר ללאו שלהן לבא מק\"ו והיינו ממש כדברי מרן הכא ואף שאין בדברי רבינו מוזכר הלאו הבא מכלל עשה אלא הק\"ו לחוד ולא זה בלבד כתב מרן כן אלא בפ\"ה מאיסורי מזבח ה\"ו כתב כן כדברי הרה\"מ ונשתמש מדבריו אלו יעו\"ש ונמצא דבריו אלו דהוו מצודקים עם דבריו שבמקום אחר וכדברי הרה\"מ אלא מצד אחר תברא ליסוד זה שהמציא הרה\"מ ז\"ל יעו\"ש בחידושינו פ\"ב דמאכלות אסורות.<br><b> ואיך</b> שיהיה הדרן לדאתן עלה דכלל זה דכייל לן הראש יוסף בר סמכה היא ממ\"ש כאן רבינו דלוקה מקרא דלא תקרבו אמנם קשה טובא דנסתר כלל זה מש\"ס סנהדרין דף ס\"ג ע\"א דשם השוה לאו דלא תעבדם ללאו דלא תאכלו על הדם ולאו דלא תעבדם דמי ממש ללאו דקללה ולאו דלא תקרבו לגלות ערוה ויותר תימה דרבינו פסק ההיא דלא תעבדם דהוי לאו שבכללות בפ\"ג מהל' ע\"ז ה\"ו יעו\"ש וסותר דידיה אדידיה ושוב ראיתי מ\"ש התוס' שם ד\"ה על כולם וכתב הרב המגיד ולפי דעתו ז\"ל וכו' עד באותו מקום לוקה יעו\"ש ועיין בס' שער המלך מאי דקשיא ליה ויסוד קושיתו היא דבשעת נשיקה לא מקיים עשה עד גמר ביאה דאיכא הקמת שם וכמו כן כתבו התוס' פרק השולח גבי מי שחציו עבד וחציו בן חורין דלא אתי עשה דפרו ורבו ודחי לא תעשה דלא יהיה קדש משום דמשעת העראה עבר הלאו ועשה דפרו ורבו לא מקיים עד גמר ביאה אלו דבריו ונעלם ממנו מ\"ש התוס' ביבמות דף כ' ע\"ב ד\"ה אטו ביאה שניה שכתבו לאו דוקא נקט ביאה שניה דהא אפי' גמר ביאה ראשונה אסיר דיבמה נקנית בהעראה וכו' עכ\"ל וא\"כ שאני מפריה ורביה דצריך גמר ביאה לפי דהפריה ורביה הוא להפרות ולהרבות משא\"כ יבמה דדי בהעראה לחוד ועיין מש\"כ התוס' שם בעמוד א' ד\"ה יבא עשה וא\"כ אין מקום למה שהאריך אח\"כ וק\"ל."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>לא </b>\n<b> יהלכו בנות ישראל כו' ואחת אשת איש וכו'.</b> וכן כתב מרן בספרו הקצר אה\"ע סי' כ\"א והקשה המגן אברהם או\"ח סי' ע\"ה דסותר עצמו מרן שכתב שם אבל בתולות שדרכן לילך פרועות ראש מותר וגם דאיתא בכתובות אם יצאת בהינומא וראשה פרועה בחזקת שהיתה בתולה ועיי\"ש מה שתירץ. ודבריו תמוהים חדא במ\"ש דפרועות ראש דאה\"ע היינו קליעת שער ונסתייע ממ\"ש רש\"י בחומש סדר נשא ואגב שטפיה לא עיין בלשון רש\"י שם דהתם לאו מתבת ופרע הוא דמפיק לה דפירוש פרע הוא גלוי וכמ\"ש הרא\"ם שם יעו\"ש שהכריח הדבר כראי מוצק. ועוד לו יהי כדבריו מה הפרש יש בין פרועות דאה\"ע דפירושו קליעת שער לפרועות ראש דכאן שהוא גלוי הראש וכי בתבה אחת משתמש הרב לב' עניינים אלא ודאי הכל אחד וחזרה קושיא לדוכתא והבית שמואל מכח קושיא זאת כתב דפנויות דאה\"ע היינו גרושות או אלמנות ולי הדיוט אין צריך לזה ולק\"מ דמ\"ש רבינו וכן מרן באה\"ע היינו בהולכת בשוק וכמ\"ש בפירוש ואפילו דשרי מ\"מ בשוק גנאי הדבר והוי פריצות אמטו להכי אסרו ברם בבית וחצר שפיר דמי לילך הבתולות פרועות ראש ושוב ראיתי להכנסת הגדולה באה\"ע סי' הנזכר שכתב משם חכם אחד הובא בבאר שבע כמ\"ש דהיינו דוקא בשוק אלא שחלק עליו במה שחילק בין שוק לחצר ברם בבית שרי ושוב ראיתי להב\"ח שלא נראה לו לחלק בהכי מכח ההיא דיצאת בהינומא וראשה פרועה ולענ\"ד לק\"מ דהתם לכתחילה היו מוליכין אותה הכי ראשה פרועה כדי שיזכרו וימצא לה עדות לעת הצורך."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואם </b>\n<b> השתין מים לא יאחוז באמה ואם הוא נשוי מותר.</b> כתב הב\"י באו\"ח סי' ג' וז\"ל כתב בסמ\"ג שהרי\"ץ היה מסופק אם נשוי שמותר לאחוז וכו' אי דוקא להשתין אבל להתחכך אסור או דילמא לא שנא אלו דבריו והקשה חד מרבנן דמאי מספקא ליה והא נראה מברייתא דפרק כל היד דף י\"ג דאסור דאמר ר' טרפון כל המכניס ידו למטה מטבורו תקצץ אמרו לר\"ט ישב לו קוץ לא יטלהו א\"ל לא והלא כריסו נבקעת א\"ל מוטב וכו' ולא ירד לבאר שחת וכו' נראה דהודו לר\"ט דומיא דברייתא אחרת דאיתא שם לעיל מיניה וכתבו התוס' דהודו לר' אליעזר וא\"כ ה\"ה בברייתא זאת דהודו ולק\"מ דהתם הכריחו דהודו וכאן לא מצינו ועוד לו יהי דהודו ליה מ\"מ הן אמת דהודו ליה מיהא דלהשתין אסור אבל כשא\"א בלא\"ה לא אלא דר\"ט אמר אפי' כשא\"א בלא\"ה ורבנן הכי קא אמרי ליה הודו לי מיהא בזה ולא הודה וגם אפשר דרבנן הודו ליה לר\"ט אף בזה שא\"א בלא\"ה ולכן מסתפק הרי\"ץ ובספר הקצר פסק להחמיר אחר שראה להתוס' שם בנידה ד\"ה כל ובד\"ה אוחז דלתירוץ ב' בשני המקומות יוצא דאסור."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Yitzchak Yeranen/Sefer Kedushah/Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Forbidden Intercourse/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,207 @@
+{
+    "title": "Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Forbidden Intercourse",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yitzchak_Yeranen_on_Mishneh_Torah,_Forbidden_Intercourse",
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אבל </b>\n<b> הבא על ערוה מן העריות והיא מתה פטור מכלום.</b> והוא ש\"ס ערוך פ' הבא על יבמתו דף נ\"ה שכבת זרע באשת איש פרט למשמש מתה דסד\"א לאחר מיתה נמי שארו אקרי ואימא לחייב עלה באשת איש קמ\"ל נמצא דכל שמתה האשה פקעה זיקת בעלה ולא הויא אשת איש.<br><b> ובכן</b> אני תמיה על מרן החבי\"ב ז\"ל באה\"ע ריש סי' י\"ז הגהות הטור אות ב' כתב וז\"ל אשת אליהו או ריב\"ל מותרת לינשא תרומת הדשן סי' ק\"ב א\"ה וכו' ועוד אומר אני נפקותא אחריתי דנ\"מ כשתחיה אשת אליהו או ריב\"ל בתחית המתים מותרת לינשא דכל זמן שהבעל קיים לא מפני שמתה היא פקעה זיקתה וסבור אני לומר דאם מתה אשה תחת בעלה מיתה ודאית ושוב חיתה ע\"י נביא דלא פקעה זיקת בעל מעליה ואינה יכולה לינשא לאחר אלו דבריו ז\"ל והמה דברים תמוהים דהא הלכה פסוקה היא דכל שמתה פקעה זיקת בעלה דלאו שארו היא והבא עליה פטור מכלום.<br><b> אמנם</b> מטעם אחר נראה דאשת איש שמתה וחיתה על ידי נביא כבן הצרפית ובן השונמית לא פקעה מעליה זיקת בעלה דכיון דחיתה לא חשיבא המיתה מיתה והוא ש\"ס ערוך פרק התנוקת שאלו לר\"י בן חנניא בן שונמית מהו שיטמא א\"ל מת מטמא ואין חי מטמא ע\"כ הרי דחשיב כאילו לא מת כלל ולכן ליכא טומאה ולאו דוקא אחר שחיה אלא אף בעודו מת דכיון דלא חשיבא המיתה מיתה ליכא טומאה ואי הוה טומאה בשעת מיתה אח\"כ כשחי טומאה היכן הלכה נמצא א\"כ דהמיתה כזאת כלא חשיבא ומינה דלא פקעה זיקת בעלה אלא דבמיתה ממש כדרך כל הארץ בלי תחיה עד תחית המתים פקעה זיקת בעלה ונמצא א\"כ דכשחיתה בתחית המתים אפילו בעלה חי אינה אשת איש דפקעה מעליה זיקת בעלה נמצא הדבר מפורש בש\"ס דילן דכל שמת וחי כדרך בן הצרפית ובן השונמית לא הויא מיתה ולפ\"ז לא היה לו להרב ברכי יוסף נר\"ו באה\"ע סי' י\"ז להפשיט ספקו אשת ר' זירא שנשחט אי אחר שנתרפא היתה צריכה אשתו קדושין אחרים מהירושלמי דפרק מי שאחזו סי' ג' ועלה על דעתו לומר דש\"ס דילן פליג עליה יעו\"ש דהא פשוט בש\"ס דילן דלא חשיב מיתה כיון דחזר להחיות וק\"ל ועיין להרב חידושי אגדות שם בפ' תנוקת ועיין לתלמידי הר\"פ בשיטה מקובצת לב\"מ (גבי) דף קי\"ד דקשיא להו היאך החיה אליהו לבן הצרפית ותירצו דכיון שהיה ברור לו שמחיהו כחי דמי עכ\"ל הרי דכל כנדון זה חשיב חי ואף שהתוס' שם הוסיפו בתירוץ וסיימו הכי שהיה ברור לו שיחיהו הותר לו משום פקוח נפש עכ\"ל כתבו כן לתרץ דהיאך בהיותו מת נכנס להטמאות ואהא תירצו משום פקוח נפש ברם לענין שאח\"כ חי כמאז ומקדם בזה ודאי דלא חשיב מת כלל ולמפרע ידעינן דליכא טומאה וכמ\"ש בפ' תנוקת וא\"כ לגבי אשה אי אירעה לה כזה ודאי לא פקעה ממנה זיקה מבעלה וכל זה פשוט. והרואה יראה בדבריהם אלו דהתוס' דארכבהו תירוצם אתרי רכשי.<br><b> ולענ\"ד</b> חסר בדבריהם תיבות אי נמי והוו ב' תירוצים והמפרשים נדחקו. הדרן לקמייתא דמ\"מ כשהתחיה היא בתחית המתים ודאי דפקעה זיקת בעלה. ושוב ראיתי שדברי מרן החבי\"ב יתכנו ע\"פ פירוש רש\"י וגירסתו שם דגריס בש\"ס הכי דסד\"א הואיל לאחר מיתה נמי שארו איקרו אימא ליחייב עלה באשת איש קמ\"ל ופרש\"י סד\"א הואיל וכו' דבעלה מקרי דכתיב גבי טומאה כי אם לשארו ושארו היא אשתו ליחייב עלה קמ\"ל עכ\"ל הרי דאף לאחר מיתתה שארו מיקרי וזיקת בעלה עליה אלא דהבא עליה פטור מגזרת הכתוב דכתיב שכבת זרע יתר לאפטורי וזו היא שיטת התוס' בב\"ב דף קי\"ד ע\"ב ד\"ה מה אשה שכתבו בפירוש הכי וז\"ל דאמרינן בפרק הבא על יבמתו דלאחר מיתה נמי מקרי שארו ברם התוס' בסוגיין דיבמות רוח אחרת אתם דלאחר מיתה לאו שארו מקרי והיינו טעמא דלא גרסי הואיל אלא לאחר מיתה נמי שארו איקרי אימא לחייב עלה באשת אשת קמ\"ל ור\"ל דגלי קרא דלא אגידה ביה לאחר מיתתה ושארו דכתב רחמנא שהיתה כבר ונמצא א\"כ דאין מהש\"ס תיוהא על דברי החבי\"ב ומ\"מ לא ימלט מן הגמגום שכתב כן מדעתו שכתב וסבור אני לומר וכו' ומה גם דהתוס' חלוקים ולא היה לו לומר אלא דלשיטת רש\"י נ\"מ הכי והו\"ל להביא הך סוגיא דפרק הבא על יבמתו ודוק.<br><b> ודע</b> דדברי התוס' דסוגיין לא באתי לכונתם דכתבו דההיא דפרק יש נוחלין דקאמר כשם שאין יורש את אשתו בקבר להנחיל לקרוביו וכו' והא דפשיטא ליה בבעל טפי היינו מהך דהכא וכו' ופי' דבריהם דהיינו דהאיש מת ואח\"כ מתה אשתו ואחר שמתה אשתו באה לה ירושה בקבר קאמר דאינו יורש את אשתו כשהוא בקבר להנחיל לאחיו דכבר פקע זיקת בעלה כשהיא מתה דלא מיקרי שארו ומשום דגבי האיש שאינו יורש את אשתו הוי פשוט יותר מכח דרשא דהכא נקט כשם וכו' והא בנדון כזה שמת האיש ואחר שמת הוא מתה היא והוא אינו יורשה להנחיל לאחרים אין צריך להשתמש מטעמא דכשמתה האשה אין זיקת בעלה עליה אלא דכיון שמת הבעל תחילה ליכא זיקה עוד על אשתו דהרי היא אלמנה ומותרת לכל אדם ומהיכא תיתי לירש את אשתו כשהיא בקבר. ושוב ראיתי להרמב\"ן ז\"ל בשיטת ב\"ב משם הר\"י הלוי שזה עצמו פי' בש\"ס כשם שאין הבעל יורש את אשתו דהיינו אחר שמת הוא אינו יורשה כיון שהיא מותרת לינשא לאחר הרי היא קונה את עצמה לגמרי במיתת בעלה כן נמי וכו' יעו\"ש באופן שדבריהם נעלמו ממני.<br><b> ועוד</b> קשה לדבריהם דלא גרסי הואיל ונ\"מ דכיון שמתה פקע זיקת בעלה מעליה מהיכא נפקא וכי משום דכתיב שכבת זרע נאמר פרט למתה שאינה אשתו עוד הא עדיין יש לקיים ב' המקראות דלעולם שארו זו אשתו ואף אחר שמתה וכפשטא דקרא כי אם לשארו אף אחר מיתתה נקראת שאר וזיקת בעלה עליה ושכבת זרע אתא דכיון דליכא הזרעה פטריה קרא ממיתה לבועלה ונ\"מ דאי חיה ע\"י תפלה הבועלה חייב מיתה דליכא מיעוטא דשכבת זרע ועוד דדבריהם סתראי נינהו מיבמות לב\"ב.<br><b> ושוב</b> נגלה אלי חידושי תוספי הרא\"ש על מס' יבמות וז\"ל לאחר מיתה מיקרי שארו וא\"ת הכא משמע דאי לאו קרא הו\"א דחשיב שאר לאחר מיתה ובפ' יש נוחלין פשיטא לן דאין הבעל יורש את אשתו בקבר והיינו טעמא משום דפסק שארו לאחר מיתה וי\"ל משום דמהך דרשא דהכא דאשמועינן מקרא דלאחר מיתה לא אקרי שארו הוא דפשיטא ליה התם והא דכתיב כי אם לשארו גבי טומאה הכי פירושו למי שהיתה שארו כבר בחייו יטמא לה במותה עכ\"ל והיינו כדברי התוס' דידן דכל שמתה פקע זיקת בעלה ונמצא א\"כ דכשחיתה בתחית המתים אי פקע זיקת בעלה או לא במחלוקת היא שנויה לפי פירושי הסוגיא דיבמות ברם בחיתה ע\"י נס לא חשיב מיתה כמ\"ש מפרק תינוקת וכן נראה ג\"כ מהירושלמי שהביא הרב ברכי יוסף נר\"ו וק\"ל.<br><b> והנה</b> מהך סוגיא דאנן קיימין דקאמר סד\"א שארו וכו' תברא למ\"ש הגאון הרא\"ם ז\"ל סדר אמור ד\"ה אין שארו וז\"ל דזה שאמרו אין שארו אלא אשתו אינו אלא דרך אסמכתא כמו עירובי תבשילין וכו' יעו\"ש דהא בש\"ס קאמר דאצטריך שכבת זרע דסד\"א כיון דשארו אקרי ב��הוא קרא דכי אם לשארו וכו' וכיון דקרויה שארו הו\"א לחייב עלה באשת איש קמ\"ל הרי דמשום שארו דכתיב גבי טומאה אצטריך קרא דשכבת זרע יתירא נמצא דהוי דאורייתא ויש ליישב דזה שאמרו בש\"ס הוא למ\"ד משמש מת בעריות חייב ברם למ\"ד פטור שארו אינה אשתו ודוק ועוד י\"ל על פי מ\"ש התוספות שהבאנו דאשה אחר מיתתה לאו שאר היא וכאן קיימינן לאחר מיתתה ודוק."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הבא </b>\n<b> על אשה דרך זנות וכו'.</b> אבל בספר המצוות מצות לא תעשה של\"ו כתב הזהירנו מגלות ערות הבת עצמה וזה לא התבאר בפירוש בתורה וכו' ואמנם ממה שהזכיר בת הבן כ\"ש בת עצמה עכ\"ל נראה מדבריו לבתו מנשואתו נפקא ליה מק\"ו ואין כן סוגיית הש\"ס אלא לבתו מאנוסתו דלבתו מנשואתו כתוב בהדיא ערות אשה ובתה והרי בתו מאשתו בכלל בת אשתו יעו\"ש בש\"ס בכמה דוכתי מפורש בהדיא וכן רבינו כאן בס' היד פי' בתו מאנוסתו.",
+                "<b> ואע\"פ</b>\n<b> שלא נאמר בתורה וכו' עד ואסורה מן התורה.</b> ועיין מש\"כ מרן שהוא כאביי דגלוי מלתא בעלמא הוא דלא כרבא דמייתי לה בגזירה שוה וכמה דוכתי דפסק הכי כולם נקבצו באו בספרי תועפות ראם סדר תשא סוף סידרא ואף דכללא הוא הלכתא כרבא חוץ מיע\"ל קג\"ם שאני דין זה דסתם גמ' ס\"ל הכי בכורות דף י\"ד גבי אין עושין תמורה מ\"ט אמר קרא וכו' השתא [רע] בטוב אמרת לא טוב ברע מבעיא והיינו כאביי ריש פ\"ק דתמורה דף ט' ולא כרבא דקאמר ליה התם אין עונשין מן הדין ודריש התם בענין אחר יעו\"ש ואמטו להכי פסק רבינו בכל דוכתא דפליג אביי עם רבא בפרט זה דגלוי מילתא הלכה כאביי ועיין למרן ריש הל' טומאת מת."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> בספרי אגורה באהלך דף מ\"ד."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>גר </b>\n<b> עמוני וכו' זה הכלל באומות הלך אחר הזכר.</b> מימרא דר' יוחנן בפ' האומר דף ס\"ז והקשה מהרימ\"ט בחידושיו ממ\"ש בפרק עגלה [ערופה] רות בתו של עגלון בן בנו של בלק מלך מואב ובלק מנסיכי סיחון היה וכשמת סיחון מינוהו לצורך שעה ואם איתא דבאומות הלך אחר הזכר אפי' נשא בלק מואבית בתר דידיה שדינן ליה ורות מדינית היתה ולא מואבית ועיי\"ש מה שתירץ דברים הראויים אליו.<br><b> וראיתי</b> להרב יקרא דשכבי דרוש ס\"א דקשה לו לקושיא זאת במה שהקשה על כלל זה דבאומות הלך אחר הזכר ממ\"ש ביבמות דף צ\"ז ע\"ב דשני אחים שנתגיירו שרא להו רב אחא בר יעקב נשי אהדדי וכו' דקרו ליה בני פלנייא ופי' רש\"י הלכך לא מסקי אינשי אדעתייהו שהם אחים מן האם ומידע ידעי דהא דשרינן משום דאין אחוה מן האב לגר דסתם גויה זונה היא ומאיש אחר הוא וא\"כ היכי אמר הכא באומות הלך אחר הזכר שאם אחד משאר אומות נשא כנענית הולד מותר לקנותו בעבד דהולך אחר הזכר דנהי דהלך אחר הזכר מ\"מ סתם גויה זונה ונחוש שהולד מאיש כנעני הוא וכו'.<br><b> איברא</b> דמצינו בש\"ס שם דף צ\"ח אמר רבא הא דאמור רבנן אין אב לגוי לא תימא משום דשטופי זימה נינהו אלא אפילו דידיע נמי לא חיישינן דהא שני אחין וכו' אלא אפקורי אפקרי רחמנא לזרעיה דכתיב בשר חמורים בשרם ולפי טעם זה לק\"מ ועיי\"ש מה שנדחק בדברי רש\"י ומה שבנה בניין כדי ליישב קושית הרימ\"ט.<br><b> ואנא</b> בריה קלה כמות שהיא לא באתי לכוונתו דנחזי אנן וכי רש\"י גמרא הוא דקא נסיב טעמא לנפשיה מאי דליתי בש\"ס והא בש\"ס טעמא טעים דרחמנא אפקריה לזרעיה וודאי כונת רש\"י פשוטה דקשה לו במ\"ש בש\"ס כי פליגי מן האב ומן האם מאן דשרי בתר האב שדינן דבני פלנייא קרו להו דמאי שנא במן האם ולא מן האב כו\"ע לא פליגי דאסור משום דאתי לאחלופי בישראל ואף מן האם ומן האב אתי לאחלופי בישראל דלעולם שוין בין מן האם לחוד בין מן האב לחוד בין משניהם בגרים שרי ובישראל אסור וא\"כ מאי שנא דמן האם לחודיה אתי לאחלופי ומן האב והאם לא אתי לאחלופי ואהא מתרץ שפיר דכשהם מן האב ג\"כ מידע ידעי דמאי דשרינן משום דאין אחוה לגוי דסתם כותית זונה היא ומאיש אחר ר\"ל דמכח הך ידיעה סבור דהכא מאי דשרינן הוא מטעם זה וזה לא שייך בישראל וזה סלקא דעתין דאינשי ואף דלפי האמת אין זה לענין זה מ\"מ אהני לן ס\"ד זה דלא ליתו לאחלופי משא\"כ מן האם לחוד דאתי לאחלופי דליכא טעם האמור לחלק ביניהם דלא ידעי דרחמנא אפקריה לזרעיה וא\"כ טעם לענין זה הוא מ\"ש בש\"ס דרחמנא אפקריה לזרעיה ומ\"ש רש\"י הוא ס\"ד דאינשי דמזה לא אתו לאחלופי ואף דלשון רש\"י מגומגם קצת האמת יורה דרכו גם מה שהקשה דכיון דרחמנא אפקריה לזרעיה דגוי אמאי באומות הלך [אחר] הזכר לא ידעתי את שיחו דהאי דרחמנא אפקריה לזרעיה הוא בבא להתגייר משא\"כ בהיותו גוי הלך אחר הזכר ופשוט ושפיר תריץ לה מהרימ\"ט למאי דקשיא ליה ואתי עם ההיא דפ' עגלה ערופה דף מ\"ב דרות אתי מבלק ועיין מ\"ש להרב הנזכר דף קל\"ה ע\"ג מה שרצה לתרץ לקשית מהרימ\"ט הנזכר במה שרצה לחלק בין מצרי שנשא עמונית לגוי אחר שלא נאסר לבא בקהל ע\"פ מ\"ש רש\"י בסנהדרין דף נ\"ח דגר שנתגייר אין לו עליו קורבה מקודם וזה דוקא שייך בגויים דעלמא ולא בעמוני ומואבי ומצרי דא\"כ איך אסרה תורה גר שלהם דכתיב לא יבא עמוני ומואבי ומצרי בקהל ה' הלא נתגייר ולא נשאר שום קורבה עימם אלא ודאי באלו נשאר הקורבה וא\"כ בגוים דעלמא שנשא מואבית והולד כזכר הוא בעודו בגיות אבל בנתגייר שביטל הקורבה מה לו לילך אחר הזכר הא אינו אביו ונמצא נשאר לו קורבת האם שהיא מעמוני שאינה בטלה ממנו ואסור לבא בקהל משא\"כ מצרי שנשא עמונית שהולד מצרי אף אם נתגייר דלא נתבטל בגרותו שאר האב דהא אסרה וכו' יעו\"ש.<br><b> ולענ\"ד</b> זה אינו דכל עצמו לא בא אלא מכח דאיך יאסר גר מעמון ומואב ומצרי לבא בקהל מאחר דלא נשאר לגר הזה קורבה עם אביו ואין זו הכרח דכך גזר ה' להם דרך קנס דאף שיתגיירו יהיו באיסורן לבא בקהל משום חטאתם ומ\"ש בתוך דבריו דקורבת האם אינה בטלה ממנו גם זה אינו דכך תתבטל קורבת האם כמו קורבת האב כמו שנראה מש\"ס יבמות דף צ\"ז שזכרנו דבין לרב ששת בין לרב אחא בר יעקב גם באחים מן האם לחוד שרי בגרותן למנסב נשי דהדדי אלא דללישנא קמא לכו\"ע אסור משום גזרה וללישנא בתרא לחד מינייהו אסור משום גזרה ולאידך גם בזה לא גזר נמצא דמדינא לכו\"ע שרי משום דרחמנא אפקריה לזרעיה דכתיב בשר חמורים בשרם וזירמת סוסים זרמתם כמ\"ש שם בדף צ\"ח נמצא דגם זרע האם אפקריה רחמנא כזרע האב ואיך הוא חילקם וכתב נשאר לו קורבת האם שאינה בטלה ממנו וק\"ל ואין לנו אלא תירוץ מהרימ\"ט."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>איזהו </b>\n<b> גר תושב וכו' ולא מל וכו'.</b> וכן כתב רבינו בכמה דוכתי דגר תושב אין צריך למילה פ\"א מהל' מילה ופ\"כ מהל' שבת וכמה דוכתי דאינו מזכיר בגר תושב אלא ז' מצות בלא מילה דזה מוסכם לכולהו תנאי בברייתא שם בע\"ז דף ס\"ד דפליגי שם תנאי איזהו גר תושב זה אומר בכה וזה אומר בכה ואין גם אחד דהזכיר מילה מורה ודאי דאין צריך מילה לגר תושב אשר מזה אני תמיה בפשט הש\"ס שם דף ס\"ה דמותיב לר' יהודה דשדר דורונא לנכרי ביום אידם מטעמא דלא פלח לע\"ז מר' יוחנן דאמר גר תושב שעברו עליו י\"ב חדש ולא מל הרי הוא כמין שבאומות דנראה מזה שהבין המקשן דלר' יוחנן גר תושב צריך מילה והתמהא דהוי ר' יוחנן דלא כמאן דהא כתיבנא דלכולהו תנאי גר תושב אין צריך מילה ומן התימה להמש\"ל פ\"י מהל' מלכים שכתב דגר תושב שהוזכר בתורה היינו שמל וקבל ז' מצות וכמו שהקשיתי בספרי תועפות ראם סוף סדר בראשית."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> בחידושי פרק ב' מהלכות שבת ה\"כ."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואינו </b>\n<b> נושא ב' נשים וכו'.</b> ועיין השגת הר\"א ור\"ל דאי איתא דגם בשאר השנה אסור למה לי קרא דובעד ביתו וש\"ס ג\"כ ביומא דף י\"ג שהקשה א\"כ הו\"ל ב' בתים ורחמנא אמר וכו' ולא ב' בתים בלא\"ה תיפוק ליה דאי אפשר לכהן גדול ליקח שתים והרב המגיד לא מצא מענה לזה דלו יהי דהמציא פסק רבינו מההיא סוגייא דהבא על יבמתו מ\"מ סוגייא דיומא מנגד לפירוש זה דפי' רבינו בההיא סוגייא.<br><b> ולענ\"ד</b> כבר תירץ זה רבינו בפ\"ה מכלי המקדש ה\"י שכתב ואינו נושא שתי נשים ואם נשא שתים אינו יכול לעבוד ביום הצום עד שיגרש לאחת מהם עכ\"ל נמצא דאצטריך קרא לובעד ביתו ללמד זה דאף אם עבר ונשאה אינו עובד דלא נימא לו יהי דעבד איסורא אבל אינו ענין לעבודת יום הכיפורים קמ\"ל דמעכב ואינו יכול לעבוד ומשום הכי הקשה בש\"ס ורחמנא אמר בעד ביתו ולא ב' דהיא קושיא דאלימא טובא דמעכב לעבודה ואפילו אם נשאה צריך לגרשה ועיין להמש\"ל פ\"ג דעבדים הי\"א מ\"ש לדעת רבינו ומתוך דבריו מתורצת תמיהת הראב\"ד והוא דוחק לענ\"ד וצריך לחלק שם באופן אחר.<br><b> ולמ\"ש</b> הר\"א אלא שאני מוצא וישא לו יהוידע נשים שתים עיין מש\"כ הרב המגיד עד שהיה מגרש אחד מהן וכן כתבו בתוס' ישנים דיומא וז\"ל ולא בעד ב' בתים ומ\"ש בדברי הימים שמא ביוה\"כ היה מגרש אחת מהן עכ\"ל וודאי לדעתם צ\"ל דהיה נושא כמה נשים לפי שגרושה אסורה אפילו לכהן הדיוט והוא דוחק והאמת לדעתי מ\"ש הרה\"מ דנשאם זו אחר זו או שאח\"כ נתמנה לכ\"ג ולא כהר\"א ותוס' ישנים ולהרה\"מ קשה לי למה לא תירץ להשגת הר\"א מההיא במה שכתב לתרץ לקרא דדברי הימים שאח\"כ נתמנה ולהכי אתא קרא דוכפר בעדו ובעד ביתו שאפילו נשאם קודם שנתמנה צריך לגרשה דאי לאו האי קרא הו\"א דשרי כיון דנשאה בהתר.<br><b> והקשה</b> החכם השלם שב\"ע נר\"ו לדעת רבינו ז\"ל דגם בשאר ימות השנה אסור לכ\"ג ליקח ב' נשים א\"כ היכי נסבינן ליה לכ\"ג אשה אחרת בערב יוה\"כ והא עד דמגרש לה הוו להו ב' נשים ואף שהוא לצורך יוה\"כ מ\"מ לא הוי בעידנא דמה שעובר הוא בערב יוה\"כ ומה שמקיים הוא ביוה\"כ ונראה דרבינו ס\"ל כס' הר\"ן הביאו הנמוק\"י פרק אלו מציאות למה שהקשה ז\"ל דלמה ליה לש\"ס לומר דאינו נכנס כהן בבית הקברות להשיב אבידה משום דאבידה עשה וכהן הוי עשה ולא תעשה תיפוק ליה דלא הוי בעידנא דמיד בהכנסת הכהן בבית הקברות עובר ותירץ הר\"ן דהכא נמי הוי בעידנא דכשנכנס מתעסק הוא במצות השבת אבידה ואע\"פ דלא גמרה מה בכך וכו' העולה מדבריו דכל שא\"א לקיים העשה באופן אחר אף שקודם קיום העשה עבר הל\"ת אין בכך כלום והכא נמי שא\"א לכ\"ג לעבוד ביוה\"כ אם לא נעשה מעשה זה בערב יוה\"כ חשיב בעידנא ולכן גריס רבינו בש\"ס שם באלו מציאות משום דכהן הוי עשה ול\"ת יעו\"ש כמ\"ש פי\"א דגזלה ואבידה הי\"ח ומן התימה על הרה\"מ שכתב שם לענין דינא לא נפקא לן מידי והא נפק\"מ טובא לענין אחר."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> מש\"כ המשנה למלך פי' המתחלת וא\"ת כפי זה וכו' עד יעו\"ש. ולי אני עבדו דבריו תמוהים חדא במ\"ש דאף דהיה כהן אפשר שלא היה משוח מלחמה והלך שם מטעמא אחרינא וכו' והא כל [זמן] דלא היה משוח מלחמה לא היה ג\"כ כהן דלא נתכהן עד ששם שלום בין השבטים ולא מצינו סברא (ג') [זו] שהיה כהן ולא משוח מלחמה לשום חד מרז\"ל ועוד במ\"ש שאלעזר הלך עמהם למלחמה ומקרא מלא דבר הכתוב וישלח אותם ואת פנחס וכו' לצבא ומאי שנא דהזכיר לפנחס ולא לאלעזר ועוד דכתיב בתריה ויביאו אל משה ואל אלעזר הכהן ואל עדת בני ישראל הרי דאלעזר נשאר עם משה וכל עדת ישראל ומה גם דמעיקרא קושיא ליתא דהך דרשב\"י דגיורת פחותה מבת ג' שנים ויום א' דכשרה לכהונה לית הלכתא כוותיה אלא כרבנן דפליגי עליה ומוקמו לקרא דהחיו לכם לעבדים ולשפחות יעו\"ש בקידושין דף ע\"ח וכוותייהו פסק רבינו לקמן פי\"ח ה\"ג ולפי\"ז איני מבין למ\"ש עוד וז\"ל ועוד דנשואין אלו וכו' ועוד וכו' דכל זה דלא כרבנן ועוד מה שראיתי במכתב לחכם בני שלם בתורתו פחד יצחק יהיה בעזרו הקשה בשם מהרח\"א הי\"ו במה שסיים וז\"ל ומיהו וכו' וכגון מעוברת שנתגיירה וכדאיתא וכו' עכ\"ל ואיך אפשר במדיין דנאמר הכי והא כתיב וכל אשה יודעת איש למשכב זכר הרוגו ואיהו מתרץ לה הבן יקיר לי יצ\"ו באומרו דהאי קרא דוכל אשה יודעת איש נאמר אחר בואם אצל משה ואמר להם החייתם כל נקבה והזהירם שיהרגו אותם וא\"כ אפשר שקודם זה גיירו איזה מהם מעוברות ואח\"כ בהזהרת משה הרגו לאמותם ועפי\"ז תירוץ מצא למה שהקשה הרב בעץ החיים סדר מטות במ\"ש התוס' בשבת והלא יפת תואר מותרת להם וכו' והקשה הרב דמאי קושיא הא מלחמת מדין היא מלחמת חובה וליכא דין יפת תואר אלא ברשות אלו דבריו ז\"ל. וע\"פ האמור נכון דמ\"ש התוס' הוא למה שהבינו דההיא מלחמה הויא רשות דהא ראיה שהביאו הנשים חיות ואם כן למה השיבו כששאל להם חזרתם לקלקולכם (מימי) [מידי] הרהור לא יצאתם הו\"ל לומר והלא יפת תואר מותרת והיינו לפי סברתם ודוק אלו דבריו נר\"ו.<br><b> ואנכי</b> הרואה שדבריו יתכנו לקושית הרב עץ החיים ברם לקושית מהרח\"א הי\"ו אינו נוח לי דאינו עולה על הדעת דבזמן קצר כל כך גיירו להן וצ\"ל דכשאמר להם וכל אשה יודעת וכו' הרוגו כבר ילדו והרגו לאמותם לחוד ועוד דהחיו לכם צ\"ל דלפינחס קאי להנך ולדות באופן דלדידי כל דברי המש\"ל תמוהים."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> בסיפרי תועפות ראם דף ע\"ח ע\"ד."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אבל </b>\n<b> הכהנת וכו' ולא בנות אהרן.</b> וקשה טובא דבני אהרן לא קאי האשה זונה וחללה דכתיב בתריה וכמו דאיתא ביבמות דף פ\"ד לא הוזהרו כשרות להנשא לפסולים עד היא אינה מוזהרת ע\"כ ואם איתא דבני אהרן קאי גם ההאי עניינא דאשה זונה וחללה ומשום הכי מתמעטו נשים כהנות שיכולות להנשא לפסולים כגון חלל וכיוצא מפסולי כהונה מאי קשיא ליה מלא יקחו התם הוא ענין אחר שכשם שהכהן הנושא חללה עובר בלאו כן החללה עוברת דגלי רחמנא לא יקחו לומר שהיא ג\"כ עוברת וגם רבא אמאי תלי לה כל היכא שהוא מוזהר היא מוזהרת וכו' והא לימא ליה קרא כתיב בני אהרן ולא יקחו הוא ענין אחר וכן נראה מההיא דקידושין דף ל\"ה ע\"ב דגלי הגזירה שוה דפאת פאת דבני אהרן ולא בנות קאי גם אעניינא דלא יקחו וכו' מכלל דמשם ואילך לא והפסיק הכתוב דקדושים ויש לישב כל זה האמנם נ\"ל מהך סוגייא דלא יקחו יתר אתא לומר דגם היא עוברת ומכאן תשובה מוצאת למ\"ש התוס' בחגיגה דף י\"ד ע\"ב ד\"ה בתולה וכו' וקשה לר\"י מההיא דתנן היתה מעוברת וכו' והא משמע דקא בעי אליבא דכו\"ע ושמא כאן דאף היא בכלל האיסור כדכתיבנא וכו' קרי ביה יקיח נאמנת עכ\"ל ואין תירוצם מובנת דגם בנדון דמתני' גם היא בכלל האיסור אם אמת הדבר שנבעלה מנתין וממזר ושוב נשאת לכהן מקרא דלא יקחו ומה הפרש יש ביניהם.<br><b> ולענ\"ד</b> נראה דהכא כיון שהיא בכלל האיסור אמרינן דלא עבדא איסורא כיון דלא איתרע חזקתה לומר דעבדא איסורא לפי דאפילו אם אמת הוא דאינה בתולה באותה בעילה מה איסור איכא וכיון שכן אמרינן דנאמנת דלא עבדא איסורא אבל התם אם אמת הדבר שנבעלה לנתין או ממזר איך נאמר דלא עבדא איסורא והא עבדא איסורא בבעילתה לנתין ולממזר דהיא ג\"כ בכלל האיסור דלא יבא ממזר כיון דהוא עביד איסורא אף היא עבדא איסורא וע\"כ לא נאמר לא הוזהרו כשרות להנשא לפסולים אלא אשה כשרה שיכול לישא חלל וכיוצא מפסולי כהונה ועמיתי בתורה מהרי\"א נר\"ו פי' באופן אחר דשאני גבי בתולה שעיברה כיון דעבדא איסורא גם היא והיא מילתא דעבידא לאגלויי דאחר בעילה אחת יתוודע חרפתה דעבדא איסורא משו\"ה אמרינן דלא עבדא איסורא משא\"כ התם דלו היה דעבדא איסורא כיון דלא נודע עבדא ועבדא.<br><b> ומה</b> שכתבו קרי ביה יקיח יש לעיין ולבקש מקום מוצאם ונראה דהיינו מש\"ס יבמות דדרשו מלא יקחו יתר לחייב לאשה ומשמעות הדרשה היינו ודאי דלא יקחו צ\"ל לא יקיחו ואף כאן בכ\"ג כיון דכתיב והוא וכו' יקח למה לי כי אם בתולה מעמיו יקח אשה ואף דאתא לאוקומא בעשה כמ\"ש התוס' בפסחים דף מ\"א מ\"מ לימא קרא יקח לחודיה אשה למה לי למדרש יקיח אשה ומ\"ש בספרים קרא דיחזקאל ט\"ס הוא ושוב כה הראני הבן יקיר לי פחד יצחק ישמרהו בוראו סוגייא דפרק אין מעמידין דף כ\"ג גבי ויקחו אליך וכו' שדרשו ימכרו והיינו משום דקרי ביה ויקיחו יעו\"ש גם בפי' רש\"י ואחר זמן רב נדפסו ספרי שער המלך ח\"א הל' איסורי ביאה וברכי יוסף אה\"ע סי' ו' ויד מלאכי סי' קמ\"ד האריכו בקושיות אלו ותהילות לאל באנו לכוונתם."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>כל </b>\n<b> הבא על ערוה דרך אברים וכו' הרי זה לוקה מן התורה.</b> הנה ביאר דעתו דוקא דרך תאוה שנהנה בקירוב בשר וכו' ולפי\"ז ינצל מהשגת הרמב\"ן בס' המצוות סי' שנ\"ג שתמה עליו מסוגיית שבת דף י\"ג דא\"כ היו מביאין הברייתא הזאת דספרי שממנה למד רבינו דין לתיובתא לר' פדת וכו' יעו\"ש דההיא דר' פדת אינו מנגד להך דספרי דפסק רבינו דהספרי ורבינו איירו בקירוב בשר של חיבוק ונישוק דרך תאוה שהוא הרגל לביאה ממש ובזה הוא דאיכא מלקות אבל התם בשבת איירי בקריבה בלא תאוה כלל אלא שהן קרובים זה לזה אמנם דברי רבינו תמוהים מצד עצמם דסותר עצמו דידיה אדידיה דאילו כאן פסק דבחיבוק ונישוק דרך תאוה לוקה וכ\"ש נשיקת השמש ואילו הוא ז\"ל בפ\"א מהלכותינו ה\"י כתב דליכא חיוב מיתת בי\"ד או כרת או מלקות או מכת מרדות כל חד כדאית ליה אלא במכניס ראש העטרה שהוא מערה או בהכניס כל האבר שהוא הנקרא גומר וסיים דליכא חיובא אלא בהכניס ראש העטרה והא אפילו בנשוק וחבוק חייב מלקות.",
+                "<b> כלומר</b>\n<b> לא תקרבו לדברים המביאים לידי גלוי ערוה.</b> וקשה טובא דזה הוי לאו שבכללות ואין לוקין עליו ופסקו בכמה דוכתי ולכאורה עלה על דעתי לומר דלק\"מ דעד כאן לא מקרי לאו שבכללות אלא כעין לאו דלא תאכלו על הדם דמשמע מיניה עניינים הרבה מובדלים זה מזה כידוע אבל היכא שאינו כולל אלא ענין אחד כגון דרך משל לאו דקללה אע\"פ שיוצא איסור לגופים מוחלקים לא חשיב לאו שבכללות וכמ\"ש הראש יוסף חו\"מ בסי' כ\"ז וא\"כ השתא הכא דלא תקרבו אינו כולל אלא ענין אחד של קריבה אלא שיוצא לגופים מוחלקים דהיינו מיני קריבה ודאי דלוקה.<br><b> ולא</b> קשה ג\"כ מה שהקשה הרב מוצל מאש סי' נ' על מ\"ש מרן פ\"א מהל' טומאת מת דבשר בחלב הוי איסורו מלא תאכל כל תועבה דא\"כ לא לילקי משום דהוי לאו שבכללות וכמ\"ש הרא\"ם סדר משפטים על פסוק לא תבשל גדי וכו' דלא תאכל כל תועבה כולל כל דבר התעוב והוי כלאו דקללה וכלאו דקריבה אלא שיוצא לגופים מוחלקים ובזה ודאי דלקי אלא דאי קשה על מרן הוא ממ\"ש רבינו פי\"ח דפסולי המוקדשין ה\"ג כל קרבן שהוא פסול וכו' כל האוכל ממנו לוקה שנאמר לא תאכל כל תועבה מפי השמועה למדו שאין הכתוב מזהיר אלא על פסולי המוקדשין וכן קדשים שהוטל בהם מום האוכל מהם כזית לוקה הוי בכלל לא תאכל כל תועבה וכו' עכ\"ל הרי דכתב רבינו דמאי דלקי האוכל מפסולי המוקדשין מקרא דלא תאכל כל תועבה הוא משום דבאה הקבלה דהאי קרא מיירי בפסולי המוקדשין ונמצא דהוי מיוחד בפסולי המוקדשין ולא הוי לאו שבכללות אלא כלאו דקללה וקריבה דהוי ענין אחד כולל גופים מוחלקים ולכן האוכל מכל פסולי המוקדשין לוקה וא\"כ איך כתב מרן לדעת רבינו דמאי דלקי בבשר בחלב הוא מקרא דלא תאכל כל תועבה והא האי קרא אינו אלא בפסולי המוקדשין כמ\"ש רבינו ואף דבש\"ס פרק כל הבשר הביאו הרא\"ם סדר משפטים איכא מאן דמפיק לאיסור בשר בחלב מלא תאכל כל תועבה היינו לאיסור מדשני רחמנא וכתב לא תאכל כל תועבה ולא כתב פסולי המוקדשין ובזה ודאי דלא לקי כמ\"ש מרן גופיה סוף הל' ע\"ז הי\"ד וז\"ל וא\"ת היאך לוקה המגדד עצמו דהא לאו שבכללות הוא כמו לאו דלא תאכלו על הדם וי\"ל דלא דמי דהתם לא נודע הלאו איזה הוא אבל הכא ידענו שהוא שלא נגדד עצמנו אלא שריבה גם שלא להעשות אגודות אגודות ולזה הוי בדם לאו שבכללות אלו דבריו וכן כתב ג\"כ בהל' איסורי מזבח פ\"ה ה\"ג וז\"ל ואפשר לומר וכו' ומן התימה עליו שכתבו בדרך אפשר והיינו הך דלא תאכל כל תועבה כמו לא תתגודדו ובמאי דידעינן דאיירי ביה קרא לקי ובשאר דברים הנלוים אליו לא לקי וא\"כ איך כתב מרן דלקי בבשר בחלב מקרא דלא תאכל כל תועבה ואין להעמיס זה בדברי המוצל מאש.<br><b> ולענ\"ד</b> דברי מרן נכונים ואין בהם נפתל ועקש וגם לא קשה כלל מ\"ש עוד הרב מוצל מאש ז\"ל שם וז\"ל דקשה טובא שהרי בדברי רבינו לא הוזכר כלל אלא מק\"ו דבשול וכו' דכוונתו רצויה דלא מקרי עונשין מן הדין כיון דאיסור בישולו הוי בכלל לא תאכל כל תועבה כל דבר שתיעבתי לך הרי הוא בבל תאכל וכיון דנאסר באיסור בכתוב אהני הק\"ו להביא עונש עליו וכיוצא בזה כתב הרב המגיד רפ\"ב דמאכלות אסורות וז\"ל ודע דאין לתמוה וכו' דלאו מיני בהמה וחיה טמאים באים מק\"ו וכו' לפי שאלו כבר נאסרו בלאו הבא מכלל עשה וכו' וכיון שכן אפשר ללאו שלהן לבא מק\"ו והיינו ממש כדברי מרן הכא ואף שאין בדברי רבינו מוזכר הלאו הבא מכלל עשה אלא הק\"ו לחוד ולא זה בלבד כתב מרן כן אלא בפ\"ה מאיסורי מזבח ה\"ו כתב כן כדברי הרה\"מ ונשתמש מדבריו אלו יעו\"ש ונמצא דבריו אלו דהוו מצודקים עם דבריו שבמקום אחר וכדברי הרה\"מ אלא מצד אחר תברא ליסוד זה שהמציא הרה\"מ ז\"ל יעו\"ש בחידושינו פ\"ב דמאכלות אסורות.<br><b> ואיך</b> שיהיה הדרן לדאתן עלה דכלל זה דכייל לן הראש יוסף בר סמכה היא ממ\"ש כאן רבינו דלוקה מקרא דלא תקרבו אמנם קשה טובא דנסתר כלל זה מש\"ס סנהדרין דף ס\"ג ע\"א דשם השוה לאו דלא תעבדם ללאו דלא תאכלו על הדם ולאו דלא תעבדם דמי ממש ללאו דקללה ולאו דלא תקרבו לגלות ערוה ויותר תימה דרבינו פסק ההיא דלא תעבדם דהוי לאו שבכללות בפ\"ג מהל' ע\"ז ה\"ו יעו\"ש וסותר דידיה אדידיה ושוב ראיתי מ\"ש התוס' שם ד\"ה על כולם וכתב הרב המגיד ולפי דעתו ז\"ל וכו' עד באותו מקום לוקה יעו\"ש ועיין בס' שער המלך מאי דקשיא ליה ויסוד קושיתו היא דבשעת נשיקה לא מקיים עשה עד גמר ביאה דאיכא הקמת שם וכמו כן כתבו התוס' פרק השולח גבי מי שחציו עבד וחציו בן חורין דלא אתי עשה דפרו ורבו ודחי לא תעשה דלא יהיה קדש משום דמשעת העראה עבר הלאו ועשה דפרו ורבו לא מקיים עד גמר ביאה אלו דבריו ונעלם ממנו מ\"ש התוס' ביבמות דף כ' ע\"ב ד\"ה אטו ביאה שניה שכתבו לאו דוקא נקט ביאה שניה דהא אפי' גמר ביאה ראשונה אסיר דיבמה נקנית בהעראה וכו' עכ\"ל וא\"כ שאני מפריה ורביה דצריך גמר ביאה לפי דהפריה ורביה הוא להפרות ולהרבות משא\"כ יבמה דדי בהעראה לחוד ועיין מש\"כ התוס' שם בעמוד א' ד\"ה יבא עשה וא\"כ אין מקום למה שהאריך אח\"כ וק\"ל."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>לא </b>\n<b> יהלכו בנות ישראל כו' ואחת אשת איש וכו'.</b> וכן כתב מרן בספרו הקצר אה\"ע סי' כ\"א והקשה המגן אברהם או\"ח סי' ע\"ה דסותר עצמו מרן שכתב שם אבל בתולות שדרכן לילך פרועות ראש מותר וגם דאיתא בכתובות אם יצאת בהינומא וראשה פרועה בחזקת שהיתה בתולה ועיי\"ש מה שתירץ. ודבריו תמוהים חדא במ\"ש דפרועות ראש דאה\"ע היינו קליעת שער ונסתייע ממ\"ש רש\"י בחומש סדר נשא ואגב שטפיה לא עיין בלשון רש\"י שם דהתם לאו מתבת ופרע הוא דמפיק לה דפירוש פרע הוא גלוי וכמ\"ש הרא\"ם שם יעו\"ש שהכריח הדבר כראי מוצק. ועוד לו יהי כדבריו מה הפרש יש בין פרועות דאה\"ע דפירושו קליעת שער לפרועות ראש דכאן שהוא גלוי הראש וכי בתבה אחת משתמש הרב לב' עניינים אלא ודאי הכל אחד וחזרה קושיא לדוכתא והבית שמואל מכח קושיא זאת כתב דפנויות דאה\"ע היינו גרושות או אלמנות ולי הדיוט אין צריך לזה ולק\"מ דמ\"ש רבינו וכן מרן באה\"ע היינו בהולכת בשוק וכמ\"ש בפירוש ואפילו דשרי מ\"מ בשוק גנאי הדבר והוי פריצות אמטו להכי אסרו ברם בבית וחצר שפיר דמי לילך הבתולות פרועות ראש ושוב ראיתי להכנסת הגדולה באה\"ע סי' הנזכר שכתב משם חכם אחד הובא בבאר שבע כמ\"ש דהיינו דוקא בשוק אלא שחלק עליו במה שחילק בין שוק לחצר ברם בבית שרי ושו�� ראיתי להב\"ח שלא נראה לו לחלק בהכי מכח ההיא דיצאת בהינומא וראשה פרועה ולענ\"ד לק\"מ דהתם לכתחילה היו מוליכין אותה הכי ראשה פרועה כדי שיזכרו וימצא לה עדות לעת הצורך."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואם </b>\n<b> השתין מים לא יאחוז באמה ואם הוא נשוי מותר.</b> כתב הב\"י באו\"ח סי' ג' וז\"ל כתב בסמ\"ג שהרי\"ץ היה מסופק אם נשוי שמותר לאחוז וכו' אי דוקא להשתין אבל להתחכך אסור או דילמא לא שנא אלו דבריו והקשה חד מרבנן דמאי מספקא ליה והא נראה מברייתא דפרק כל היד דף י\"ג דאסור דאמר ר' טרפון כל המכניס ידו למטה מטבורו תקצץ אמרו לר\"ט ישב לו קוץ לא יטלהו א\"ל לא והלא כריסו נבקעת א\"ל מוטב וכו' ולא ירד לבאר שחת וכו' נראה דהודו לר\"ט דומיא דברייתא אחרת דאיתא שם לעיל מיניה וכתבו התוס' דהודו לר' אליעזר וא\"כ ה\"ה בברייתא זאת דהודו ולק\"מ דהתם הכריחו דהודו וכאן לא מצינו ועוד לו יהי דהודו ליה מ\"מ הן אמת דהודו ליה מיהא דלהשתין אסור אבל כשא\"א בלא\"ה לא אלא דר\"ט אמר אפי' כשא\"א בלא\"ה ורבנן הכי קא אמרי ליה הודו לי מיהא בזה ולא הודה וגם אפשר דרבנן הודו ליה לר\"ט אף בזה שא\"א בלא\"ה ולכן מסתפק הרי\"ץ ובספר הקצר פסק להחמיר אחר שראה להתוס' שם בנידה ד\"ה כל ובד\"ה אוחז דלתירוץ ב' בשני המקומות יוצא דאסור."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות איסורי ביאה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Yitzchak Yeranen",
+        "Sefer Kedushah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Yitzchak Yeranen/Sefer Kedushah/Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Ritual Slaughter/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,85 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Ritual Slaughter",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות שחיטה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Yitzchak Yeranen",
+        "Sefer Kedushah"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> בספרי תועפות ראם דף ע\"ד ע\"א."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אסור </b>\n<b> וכו'. ואם לא שילח לוקה שאין עשה דוחה לא תעשה ועשה.</b> הנה נראה ברור דרבינו חולק אדברי ריב\"א שהביאו התוס' בסוף חולין דלא לקי וכבר עשיתי סמוכות לדעת רבינו מהסוגיות וכמ\"ש בחידושי להל' שופר פ\"א קחנו משם ושוב אחר זמן רב נדפס ס' שער המלך וראיתי לו בהל' נדרים פ\"ג סוף ה\"ו דהרגיש מהסוגיות כמו שהרגשנו והוא מפרק לה ע\"פ מ\"ש התוס' שם במציעא יעו\"ש מה שהקשה שם ותירץ דהכא סמיך על ותו מי דחינן איסורא ולקמן נמי עדיפא מינה משני יעו\"ש וא\"כ אף אנו נאמר כן לקושיא דידן אלו דבריו.<br><b> והרואה</b> יראה דלמה שהקשה מדף ל\"ב צריך לתרץ לדבריו דעדיפא מינה מתרץ וכו' דליכא שם ותו וכמ\"ש בדף ל' יעו\"ש אמנם מה יענה למה שהוספתי אני הדיוט להקשות מש\"ס דחולין יעו\"ש דשם לא שייך לתרץ דעדיפא מינה משני חדא דרב כהנא דתירץ תחילה לא צריכא דעבר ושקלה לאם נדחה בהניחא למאן דתני קיימו ולא קיימו וכו' ותו לר\"י וכו' ובא מר בר רב אשי ותירץ בכגון שנטלה ע\"מ לשלח וכו' ולמה לן כל הני דוחקי כיון דלדעת ריב\"א לא קשה דנימא דאתא קרא למלקות ועוד דהאי תירוץ אחרון דמר בר רב אשי לא הונח אלא במ\"ש מהו דתימא כיון דאסור בתשמיש המטה ליתי עשה דידיה וכו' וזה ניחא למ\"ד דבימי חלוטו אסור בתשמיש המטה ברם למאן דשרי בימי חלוטו בתשמיש המטה יעו\"ש במועד קטן דף ו' לא שייך לומר הך תירוץ וא\"כ עדיפא מינה הוא לתרץ דאתא קרא למלקות וחזרה קושיא לדוכתא גם מה שתירץ עוד וז\"ל ועוד אפשר לתרץ דתלמודא לאו אקרא פריך וכו' אלא התנא דברייתא וכו'.<br><b> ולענ\"ד</b> לא ניתן ליאמר דכיון דידע המקשן דקרא אתא למלקות מאי מקשה לתנא דברייתא אימא דהיא היא מ\"ש התנא וכמ\"ש דמשו\"ה אצטריך קרא אף דלכתחילה לא צריך קרא אלא ללמד דאי עבר דללקיה. וע\"פ האמור אין מקום למ\"ש עוד דמדברי רבינו בהל' שחיטה אין ראיה דס\"ל דלא כריב\"א דשאני התם דכתיב תשלח אפי' לדבר מצוה אלו דבריו ז\"ל וכי רבינו עשה גמ' חדשה דלפי דבריו אין זו כוונת הש\"ס דאמר תשלח אפי' לדבר מצוה וללקי דא\"כ מה מקום להקושיא אלא טעמא וכו' מאי קושיא אימא דאתא קרא למלקות אלא ודאי גם בעלמא אי עבר מכח העשה עשה ול\"ת לקי ומשו\"ה שפיר קא מותיב טעמא וכו' נמצא רבינו ס\"ל דלא כריב\"א וק\"ל.<br><b> ומה</b> שהיה נראה לכאורה שהתוס' בקדושין דף ל\"ד ד\"ה מעקה חלוקין על ריב\"א ליתא אלא יש לכוונם עם ריב\"א במה שכתבתי שם בהל' שופר לאפוקי ממה שראיתי כעת להרב דברי אמת קונטרס ז' דף נ\"ח שעשאם חלוקים עם ריב\"א וכן הרב בשער המלך הל' נדרים פ\"ג יעו\"ש דליתא ולפ\"ז שכתבנו שם דאפשר לכוון דבריהם עם ריב\"א אין מקום למ\"ש הרב דברי אמת שם וז\"ל וא\"ת מה יענה ריב\"א על קושית התוספות שהקשו משריפת קדשים וכו' יעו\"ש דהא שוין נינהו ריב\"א עם התוס' דקדושין דודאי לכתחילה לא יעבור דהוי הלאו אלים ומשו\"ה גם האשה אינה יכולה לשרוף קדשים אלא דאם עבר לא לקי וכמ\"ש ריב\"א אך לרבינו פ\"ז דנזיר הט\"ו יעו\"ש לא קשה במה שהקשו התוס' משריפת קדשים משום דרבינו סובר דהנשים איתנהו בכל מצות עשה שהזמן גרמא דאיכא בהו לאו דלא כדעת התוס' וכמ\"ש הרב פרשת דרכים בהגהותיו על החינוך וכמ\"ש הרב דברי אמת גם בר מן דין יש לחלק דעד כאן לא כתב רבינו בנזיר דאתי עשה דתגלחת ודחי לא תעשה דנזירות משום דעשה דנזירות ליתי כלל בנדון זה וכבר חולל קדושתו משא\"כ בשריפת קדשים דהא מיהא איכא עשה לגברי אלא דהנשים לא שייכי בעשה זה ולא חשיב כליתי לעשה כלל ודע דבהאי כללא דאתי עשה ודחי לא תעשה כתבו התוס' בעירובין דף ק' ד\"ה מתן ד' דלא נאמר זה אלא כגון כלאים בציצית דאינו בא ע\"י פשיעה אבל היכא דבא ע\"י פשיעה כגון עירוב דמים דמידו היתה זאת וכיוצא דלאו מאליו בא אז לא אתי עשה ודחי לא תעשה ותמה עליהם מהרש\"ש הביאו בשער המלך שם ממ\"ש בזבחים דף צ\"ז ת\"ר כל אשר יגע בבשרה להיות כמוה שאם פסולה תפסל ופריך עלה וליתי עשה ונידחי לא תעשה ומשני וכו' ולפי דברי התוס' מאי קושיא הא הכא ע\"י פשיעתו שנגע בשר קדש פסול בבשר קדש אחר אשר הוא בא לידי דחיית הלאו והיה יכול להתקיים עשה דאכילת קדשים בלא דחיית הלאו אם לא ע\"י פשיעתו שנגעו ובלעו זה מזה והרי זה דומה לההיא שנתערבו מתן ד' במתן אחד והרב המחבר תירץ בחילוק היכא דחל הלא תעשה קודם הפשיעה להיכא דהעשה והלא תעשה באים בבת אחת אחר הפשיעה והיכא דחל הלא תעשה קודם הפשיעה אז לא אתי עשה ודחי לא תעשה כגון בעירוב דמים דקודם הפשיעה כבר חל לא תעשה דבל תוסיף יעו\"ש בטוב טעם.<br><b> ולענ\"ד</b> איננו שוה תירוץ זה דא\"כ בנותר דתני מתני' בפסחים דף פ\"ג העצמות והגידים והנותר ישרפו בט\"ז וכו' שאינן דוחין לא את השבת ולא את יו\"ט ונותר הוא כמו שפי' רש\"י בשר פסח שנתרשלו באכילתו וניתותר והקשו עליו בש\"ס ואמאי ניתי עשה ונדחי לא תעשה ואתמרו בה כמה תירוצים ומאי קושיא האי נותר הוא בפשיעה וכשמקיים העשה כבר חל הלא תעשה דמלאכת יו\"ט מקדם וודאי הך קושיא היא לכולה מתני' גם קשה מסוגיית ביצה דף ח' ע\"ב דאמר ודאי כי עביד כתישה אתי עשה ודחי לא תעשה וכו' והאי עשה דכסוי אתי אחר דחל לא תעשה דמלאכת יו\"ט והוא בפשיעה דשחט ביו\"ט והוה ליה לשחוט מאתמול אלא ודאי ליתי לחילוק זה גם קשה מש\"ס דשבת דף כ\"ד ע\"ב על מתני' אין מדליקין בשמן שריפה ביו\"ט מנא הני מילי וכו' ופרש\"י דאי לא ממעט ליה קרא אית לן למימר ליתי עשה דבאש תשרופו וידחה את לא תעשה דכל מלאכה וכו' ואתמרו בה כמה תירוצים ומאי קושיא לא תעשה דמלאכת יו\"ט חל קודם ואח\"כ העשה דשריפת קדשים דבשעת שריפה כבר הוא יו\"ט ואחר שנכנס יו\"ט מקיים העשה וקיום העשה זה בא מכח פשיעה שנטמא שאם נזדרז עצמו בשמירתם לא נטמאה ומאי מקשו דליתי עשה ולידחי לא תעשה ומשני כמה תירוצים.<br><b> ולעיקר</b> הקושיא נראה לענ\"ד דלא כתבו התוס' כן אלא למ\"ד ינתנו מתן אחת אבל למ\"ד מתן ד' היינו טעמא דאתי עשה ודחי לא תעשה ובש\"ס רצו לתרוצי עדיפא מינה גם אי יסבור כמ\"ד דאתי עשה ודחי לא תעשה גם בפשיעה ודוגמא לזה תירצו התוס' פרק אלו מציאות דף ל' ד\"ה הא וז\"ל ולקמן נמי עדיפא משני דהוה דחי אפי' לאו ועשה אי לאו קרא וכו' ותירוץ התוס' היא דחוקה יותר מתירוצנו."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Yitzchak Yeranen/Sefer Kedushah/Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Ritual Slaughter/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,82 @@
+{
+    "title": "Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Ritual Slaughter",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yitzchak_Yeranen_on_Mishneh_Torah,_Ritual_Slaughter",
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> בספרי תועפות ראם דף ע\"ד ע\"א."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אסור </b>\n<b> וכו'. ואם לא שילח לוקה שאין עשה דוחה לא תעשה ועשה.</b> הנה נראה ברור דרבינו חולק אדברי ריב\"א שהביאו התוס' בסוף חולין דלא לקי וכבר עשיתי סמוכות לדעת רבינו מהסוגיות וכמ\"ש בחידושי להל' שופר פ\"א קחנו משם ושוב אחר זמן רב נדפס ס' שער המלך וראיתי לו בהל' נדרים פ\"ג סוף ה\"ו דהרגיש מהסוגיות כמו שהרגשנו והוא מפרק לה ע\"פ מ\"ש התוס' שם במציעא יעו\"ש מה שהקשה שם ותירץ דהכא סמיך על ותו מי דחינן איסורא ולקמן נמי עדיפא מינה משני יעו\"ש וא\"כ אף אנו נאמר כן לקושיא דידן אלו דבריו.<br><b> והרואה</b> יראה דלמה שהקשה מדף ל\"ב צריך לתרץ לדבריו דעדיפא מינה מתרץ וכו' דליכא שם ותו וכמ\"ש בדף ל' יעו\"ש אמנם מה יענה למה שהוספתי אני הדיוט להקשות מש\"ס דחולין יעו\"ש דשם לא שייך לתרץ דעדיפא מינה משני חדא דרב כהנא דתירץ תחילה לא צריכא דעבר ושקלה לאם נדחה בהניחא למאן דתני קיימו ולא קיימו וכו' ותו לר\"י וכו' ובא מר בר רב אשי ותירץ בכגון שנטלה ע\"מ לשלח וכו' ולמה לן כל הני דוחקי כיון דלדעת ריב\"א לא קשה דנימא דאתא קרא למלקות ועוד דהאי תירוץ אחרון דמר בר רב אשי לא הונח אלא במ\"ש מהו דתימא כיון דאסור בתשמיש המטה ליתי עשה דידיה וכו' וזה ניחא למ\"ד דבימי חלוטו אסור בתשמיש המטה ברם למאן דשרי בימי חלוטו בתשמיש המטה יעו\"ש במועד קטן דף ו' לא שייך לומר הך תירוץ וא\"כ עדיפא מינה הוא לתרץ דאתא קרא למלקות וחזרה קושיא לדוכתא גם מה שתירץ עוד וז\"ל ועוד אפשר לתרץ דתלמודא לאו אקרא פריך וכו' אלא התנא דברייתא וכו'.<br><b> ולענ\"ד</b> לא ניתן ליאמר דכיון דידע המקשן דקרא אתא למלקות מאי מקשה לתנא דברייתא אימא דהיא היא מ\"ש התנא וכמ\"ש דמשו\"ה אצטריך קרא אף דלכתחילה לא צריך קרא אלא ללמד דאי עבר דללקיה. וע\"פ האמור אין מקום למ\"ש עוד דמדברי רבינו בהל' שחיטה אין ראיה דס\"ל דלא כריב\"א דשאני התם דכתיב תשלח אפי' לדבר מצוה אלו דבריו ז\"ל וכי רבינו עשה גמ' חדשה דלפי דבריו אין זו כוונת הש\"ס דאמר תשלח אפי' לדבר מצוה וללקי דא\"כ מה מקום להקושיא אלא טעמא וכו' מאי קושיא אימא דאתא קרא למלקות אלא ודאי גם בעלמא אי עבר מכח העשה עשה ול\"ת לקי ומשו\"ה שפיר קא מותיב טעמא וכו' נמצא רבינו ס\"ל דלא כריב\"א וק\"ל.<br><b> ומה</b> שהיה נראה לכאורה שהתוס' בקדושין דף ל\"ד ד\"ה מעקה חלוקין על ריב\"א ליתא אלא יש לכוונם עם ריב\"א במה שכתבתי שם בהל' שופר לאפוקי ממה שראיתי כעת להרב דברי אמת קונטרס ז' דף נ\"ח שעשאם חלוקים עם ריב\"א וכן הרב בשער המלך הל' נדרים פ\"ג יעו\"ש דליתא ולפ\"ז שכתבנו שם דאפשר לכוון דבריהם עם ריב\"א אין מקום למ\"ש הרב דברי אמת שם וז\"ל וא\"ת מה יענה ריב\"א על קושית התוספות שהקשו משריפת קדשים וכו' יעו\"ש דהא שוין נינהו ריב\"א עם התוס' דקדושין דודאי לכתחילה לא יעבור דהוי הלאו אלים ומשו\"ה גם האשה אינה יכולה לשרוף קדשים אלא דאם עבר לא לקי וכמ\"ש ריב\"א אך לרבינו פ\"ז דנזיר הט\"ו יעו\"ש לא קשה במה שהקשו התוס' משריפת קדשים משום דרבינו סובר דהנשים איתנהו בכל מצות עשה שהזמן גרמא דאיכא בהו לאו דלא כדעת התוס' וכמ\"ש הרב פרשת דרכים בהגהותיו על החינוך וכמ\"ש הרב דברי אמת גם בר מן דין יש לחלק דעד כאן לא כתב רבינו בנזיר דאתי עשה דתגלחת ודחי לא תעשה דנזירות משום דעשה דנזירות ליתי כלל בנדון זה וכבר חולל קדושתו משא\"כ בשריפת קדשים דהא מיהא איכא עשה לגברי אלא דהנשים לא שייכי בעשה זה ולא חשיב כליתי לעשה כלל ודע דבהאי כללא דאתי עשה ודחי לא תעשה כתבו התוס' בעירובין דף ק' ד\"ה מתן ד' דלא נאמר זה אלא כגון כלאים בציצית דאינו בא ע\"י פשיעה אבל היכא דבא ע\"י פשיעה כגון עירוב דמים דמידו היתה זאת וכיוצא דלאו מאליו בא אז לא אתי עשה ודחי לא תעשה ותמה עליהם מהרש\"ש הביאו בשער המלך שם ממ\"ש בזבחים דף צ\"ז ת\"ר כל אשר יגע בבשרה להיות כמוה שאם פסולה תפסל ופריך עלה וליתי עשה ונידחי לא תעשה ומשני וכו' ולפי דברי התוס' מאי קושיא הא הכא ע\"י פשיעתו שנגע בשר קדש פסול בבשר קדש אחר אשר הוא בא לידי דחיית הלאו והיה יכול להתקיים עשה דאכילת קדשים בלא דחיית הלאו אם לא ע\"י פשיעתו שנגעו ובלעו זה מזה והרי זה דומה לההיא שנתערבו מתן ד' במתן אחד והרב המחבר תירץ בחילוק היכא דחל הלא תעשה קודם הפשיעה להיכא דהעשה והלא תעשה באים בבת אחת אחר הפשיעה והיכא דחל הלא תעשה קודם הפשיעה אז לא אתי עשה ודחי לא תעשה כגון בעירוב דמים דקודם הפשיעה כבר חל לא תעשה דבל תוסיף יעו\"ש בטוב טעם.<br><b> ולענ\"ד</b> איננו שוה תירוץ זה דא\"כ בנותר דתני מתני' בפסחים דף פ\"ג העצמות והגידים והנותר ישרפו בט\"ז וכו' שאינן דוחין לא את השבת ולא את יו\"ט ונותר הוא כמו שפי' רש\"י בשר פסח שנתרשלו באכילתו וניתותר והקשו עליו בש\"ס ואמאי ניתי עשה ונדחי לא תעשה ואתמרו בה כמה תירוצים ומאי קושיא האי נותר הוא בפשיעה וכשמקיים העשה כבר חל הלא תעשה דמלאכת יו\"ט מקדם וודאי הך קושיא היא לכולה מתני' גם קשה מסוגיית ביצה דף ח' ע\"ב דאמר ודאי כי עביד כתישה אתי עשה ודחי לא תעשה וכו' והאי עשה דכסוי אתי אחר דחל לא תעשה דמלאכת יו\"ט והוא בפשיעה דשחט ביו\"ט והוה ליה לשחוט מאתמול אלא ודאי ליתי לחילוק זה גם קשה מש\"ס דשבת דף כ\"ד ע\"ב על מתני' אין מדליקין בשמן שריפה ביו\"ט מנא הני מילי וכו' ופרש\"י דאי לא ממעט ליה קרא אית לן למימר ליתי עשה דבאש תשרופו וידחה את לא תעשה דכל מלאכה וכו' ואתמרו בה כמה תירוצים ומאי קושיא לא תעשה דמלאכת יו\"ט חל קודם ואח\"כ העשה דשריפת קדשים דבשעת שריפה כבר הוא יו\"ט ואחר שנכנס יו\"ט מקיים העשה וקיום העשה זה בא מכח פשיעה שנטמא שאם נזדרז עצמו בשמירתם לא נטמאה ומאי מקשו דליתי עשה ולידחי לא תעשה ומשני כמה תירוצים.<br><b> ולעיקר</b> הקושיא נראה לענ\"ד דלא כתבו התוס' כן אלא למ\"ד ינתנו מתן אחת אבל למ\"ד מתן ד' היינו טעמא דאתי עשה ודחי לא תעשה ובש\"ס רצו לתרוצי עדיפא מינה גם אי יסבור כמ\"ד דאתי עשה ודחי לא תעשה גם בפשיעה ודוגמא לזה תירצו התוס' פרק אלו מציאות דף ל' ד\"ה הא וז\"ל ולקמן נמי עדיפא משני דהוה דחי אפי' לאו ועשה אי לאו קרא וכו' ותירוץ התוס' היא דחוקה יותר מתירוצנו."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות שחיטה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Yitzchak Yeranen",
+        "Sefer Kedushah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Yitzchak Yeranen/Sefer Kinyan/Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Agents and Partners/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,39 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Agents and Partners",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות שלוחין ושותפין",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Yitzchak Yeranen",
+        "Sefer Kinyan"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>כתוב</b> אצלי בחי' קידושין דף ס\"ג גמ' באומרת יקדשו ידים לעושיהן וידים איתנהו בעולם ע\"כ מכאן אני תמיה על מ\"ש מרן כ\"מ פ\"ד משלוחין ה\"ב וז\"ל ומה שרצה להשוות ליקדשו ידי אין הנדון דומה לראיה דהתם מתורת קיום הנדר נגעו בה וכמ\"ש בהל' מכירה והל' ערכין וכו' עכ\"ל וחוץ ממה שתמה עמיתנו הרב יעקב אלבעלי הי\"ו דבהל' מכירה וערכין ליתא כלל אלא הוא ענין אחר כמו שיראה המעיין, עוד אני תמיה דסוגיא דידן הוי תברתיה דהא הקשו בש\"ס דאמאי לא מני לר' עקיבא דס\"ל אדם מקנה דבר שלא בא לעולם כיון דאמר יקדשו ידי וידים איתנהו בעולם והו\"ל מקדיש דבר שבא לעולם הרי דלאו מתורת קיום הנדר נגעו בה וכן קשה מש\"ס יבמות דף צ\"ג דעל מאי דקאמר שם הך אוקמתא באומרת וכו' וא\"כ לא ס\"ל לר\"ע אדם מקנה דבר שלא בא לעולם קאמר ופליגא וכו' כר\"ע דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם הרי בפירוש דלאו מתורת נדר נגעו בה אלא משום דהוי כדבר שבא לעולם יעו\"ש וכן יש כמה סוגיאות דומות לזו."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Yitzchak Yeranen/Sefer Kinyan/Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Agents and Partners/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,36 @@
+{
+    "title": "Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Agents and Partners",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yitzchak_Yeranen_on_Mishneh_Torah,_Agents_and_Partners",
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>כתוב</b> אצלי בחי' קידושין דף ס\"ג גמ' באומרת יקדשו ידים לעושיהן וידים איתנהו בעולם ע\"כ מכאן אני תמיה על מ\"ש מרן כ\"מ פ\"ד משלוחין ה\"ב וז\"ל ומה שרצה להשוות ליקדשו ידי אין הנדון דומה לראיה דהתם מתורת קיום הנדר נגעו בה וכמ\"ש בהל' מכירה והל' ערכין וכו' עכ\"ל וחוץ ממה שתמה עמיתנו הרב יעקב אלבעלי הי\"ו דבהל' מכירה וערכין ליתא כלל אלא הוא ענין אחר כמו שיראה המעיין, עוד אני תמיה דסוגיא דידן הוי תברתיה דהא הקשו בש\"ס דאמאי לא מני לר' עקיבא דס\"ל אדם מקנה דבר שלא בא לעולם כיון דאמר יקדשו ידי וידים איתנהו בעולם והו\"ל מקדיש דבר שבא לעולם הרי דלאו מתורת קיום הנדר נגעו בה וכן קשה מש\"ס יבמות דף צ\"ג דעל מאי דקאמר שם הך אוקמתא באומרת וכו' וא\"כ לא ס\"ל לר\"ע אדם מקנה דבר שלא בא לעולם קאמר ופליגא וכו' כר\"ע דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם הרי בפירוש דלאו מתורת נדר נגעו בה אלא משום דהוי כדבר שבא לעולם יעו\"ש וכן יש כמה סוגיאות דומות לזו."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות שלוחין ושותפין",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Yitzchak Yeranen",
+        "Sefer Kinyan"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Yitzchak Yeranen/Sefer Kinyan/Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Neighbors/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,46 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Neighbors",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות שכנים",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Yitzchak Yeranen",
+        "Sefer Kinyan"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתוב</b> אצלי בחי' גיטין דף ס' ע\"ב רש\"י ד\"ה (בדמי ז\"ל) [במיזל] כו\"ע לא פליגי וכו'. דכל הרוצה לדלות ידלה וכו' ע\"כ ולכאורה אין הענין מובן דאי אין סוכרין את הנהר אלא הולך כפשטו מה שייך לומר בזה דלא פליגי אלא כולן ידלו ודאי ידלו דמי מערער בזה ונראה הכונה דלעולם שרוצים לסכור משום דאף דאיכא להשקות כולן בבת אחת ברם אחר כך מימיו פוסקין ואין מסיימין כולם השקאתם וכמ\"ש התוספות ז\"ל ולכן רוצים העליונים לסכור וקאמר כיון דבלי סכור יכולין להשקות את שדותם והנהר מושך כפשטו משום דבאים מים רבים בבת אחת כל הרוצה ידלה ולא יסכור העליון מטעם דאחר כך נפסקין אלא ישקו כולם בבת אחת כל היכא דאיכא וזה ג\"כ דעת התוס' ברם הר\"מ פ\"ג דשכנים פירש בדמיזל משקין על הסדר יעו\"ש. ולא ירדתי לכונתו דכיון דהנהר הולך כפשטו למה לא ישקו כולן בבת אחת מה היזק מטי ליה לעליון המשקה אי משקין אחריו מן הנהר ההולך עוד כפשטו והבאים אחריו נשאו ונתנו בדבריו ולא נתנו לבם בזה. וחכם בני יצחק יצ\"ו פירש דבריו נכון והוא דלדעתו בדמיזל דקאמר בש\"ס לאו כפי' רש\"י ז\"ל אלא הכי פירושו דא\"צ לסכור כדי שיבא הנהר תוך שדה של עליון זה אלא זה דרכו לילך לתוך שדה זה ומתוך שדה זה הולך לתוך שדה אחר וכן משדה לשדה ואין דרכו לילך דרך חוצה וקרי ליה מיזל משום דאין צריך לסכור כדי שיכניס הנהר לתוך שדה של עליון זה אלא ממילא אזל וקאמר בש\"ס דבזה לא פליגי דעלאי שתו ברישא משום דכיון דנכנס ממילא לתוך שדהו ראוי הוא שהוא ישקה תחילה כי פליגי בדמסכר שכדי להשקות שדהו צריך שיסכור שלא ילכו כפשטו המים שהוא ענין אחר שהנהר דרכו הוא דרך חוץ בזה הוא דפליגי.<br><b> וע\"פ</b> דברי הבן יקיר לי הונח לי מ\"ש עוד הרמב\"ם <b> ובור הקרוב לאמה וכו' </b> שנתקשה בהם הר\"א והרה\"מ והלח\"מ יעו\"ש והוא דבור הקרוב לאמה מתמלא ראשון דהיינו אמה המתהלכת ע\"פ בורו הוא ממש נדון דמיזל דקאמר בגמ' דלכו\"ע הראשון קודם ולכן כתבו רבינו שהוא ככו\"ע והעתיק לשון המשנה והש\"ס כלשונם ועיין להלח\"מ מה שהקשה לפירוש רש\"י דכל הרוצה לדלות ידלה היאך אמר במתני' דבור הקרוב לאמה מתמלא ראשון הא כל הרוצה ידלה יעו\"ש ולא הבינותי דבריו דבבור מה שייך לומר כל הרוצה אם אינו מתמלא זה שהולך אמת המים על פיו היאך ימלא אחר."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Yitzchak Yeranen/Sefer Kinyan/Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Neighbors/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,43 @@
+{
+    "title": "Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Neighbors",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yitzchak_Yeranen_on_Mishneh_Torah,_Neighbors",
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתוב</b> אצלי בחי' גיטין דף ס' ע\"ב רש\"י ד\"ה (בדמי ז\"ל) [במיזל] כו\"ע לא פליגי וכו'. דכל הרוצה לדלות ידלה וכו' ע\"כ ולכאורה אין הענין מובן דאי אין סוכרין את הנהר אלא הולך כפשטו מה שייך לומר בזה דלא פליגי אלא כולן ידלו ודאי ידלו דמי מערער בזה ונראה הכונה דלעולם שרוצים לסכור משום דאף דאיכא להשקות כולן בבת אחת ברם אחר כך מימיו פוסקין ואין מסיימין כולם השקאתם וכמ\"ש התוספות ז\"ל ולכן רוצים העליונים לסכור וקאמר כיון דבלי סכור יכולין להשקות את שדותם והנהר מושך כפשטו משום דבאים מים רבים בבת אחת כל הרוצה ידלה ולא יסכור העליון מטעם דאחר כך נפסקין אלא ישקו כולם בבת אחת כל היכא דאיכא וזה ג\"כ דעת התוס' ברם הר\"מ פ\"ג דשכנים פירש בדמיזל משקין על הסדר יעו\"ש. ולא ירדתי לכונתו דכיון דהנהר הולך כפשטו למה לא ישקו כולן בבת אחת מה היזק מטי ליה לעליון המשקה אי משקין אחריו מן הנהר ההולך עוד כפשטו והבאים אחריו נשאו ונתנו בדבריו ולא נתנו לבם בזה. וחכם בני יצחק יצ\"ו פירש דבריו נכון והוא דלדעתו בדמיזל דקאמר בש\"ס לאו כפי' רש\"י ז\"ל אלא הכי פירושו דא\"צ לסכור כדי שיבא הנהר תוך שדה של עליון זה אלא זה דרכו לילך לתוך שדה זה ומתוך שדה זה הולך לתוך שדה אחר וכן משדה לשדה ואין דרכו לילך דרך חוצה וקרי ליה מיזל משום דאין צריך לסכור כדי שיכניס הנהר לתוך שדה של עליון זה אלא ממילא אזל וקאמר בש\"ס דבזה לא פליגי דעלאי שתו ברישא משום דכיון דנכנס ממילא לתוך שדהו ראוי הוא שהוא ישקה תחילה כי פליגי בדמסכר שכדי להשקות שדהו צריך שיסכור שלא ילכו כפשטו המים שהוא ענין אחר שהנהר דרכו הוא דרך חוץ בזה הוא דפליגי.<br><b> וע\"פ</b> דברי הבן יקיר לי הונח לי מ\"ש עוד הרמב\"ם <b> ובור הקרוב לאמה וכו' </b> שנתקשה בהם הר\"א והרה\"מ והלח\"מ יעו\"ש והוא דבור הקרוב לאמה מתמלא ראשון דהיינו אמה המתהלכת ע\"פ בורו הוא ממש נדון דמיזל דקאמר בגמ' דלכו\"ע הראשון קודם ולכן כתבו רבינו שהוא ככו\"ע והעתיק לשון המשנה והש\"ס כלשונם ועיין להלח\"מ מה שהקשה לפירוש רש\"י דכל הרוצה לדלות ידלה היאך אמר במתני' דבור הקרוב לאמה מתמלא ראשון הא כל הרוצה ידלה יעו\"ש ולא הבינותי דבריו דבבור מה שייך לומר כל הרוצה אם אינו מתמלא זה שהולך אמת המים על פיו היאך ימלא אחר."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות שכנים",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Yitzchak Yeranen",
+        "Sefer Kinyan"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Yitzchak Yeranen/Sefer Kinyan/Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Ownerless Property and Gifts/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,48 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Ownerless Property and Gifts",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות זכייה ומתנה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Yitzchak Yeranen",
+        "Sefer Kinyan"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אבל הקרקע וכו'.</b> ומרן הבין במ\"ש שאין דעתו סומכת היינו משום דגוי לא סמכה דעתיה אלא על השטר יעו\"ש פ\"א ממכירה הי\"ז והמל\"מ תמה עליו דא\"כ היכי קאמר גוי מכי מטי זוזי לידי איסתלק ליה והרי הן כמדבר והא לא סמכה דעתיה והצריך עיון ולכן פי' הוא ז\"ל דקאי לישראל והיינו טעמא דכיון דהגוי אלם כל דלא כתב שטרא לא סמכא דעתיה וכיון שכן ב' יכולין לחזור אלו דבריו.<br><b> ולענ\"ד</b> כוונת מרן במ\"ש דגוי לא סמכה דעתיה היינו דאף דמן הדין כל קניינו של גוי בכסף ומן הדין נסתלק הגוי במה שלקח המעות מ\"מ כיון שהוא אלם ויכול לתבוע לא סמכה דעתיה שלא לעשות אלמות כי אם בשטר וא\"כ מן הדין אף שלא עשה שטר ובא אחר והחזיק זכה דמן הדין נסתלק הגוי וישראל לא קני עד דמטא שטרא לידיה נמצאו במדבר כל המחזיק זכה בהן והרב המגיד שם בהל' מכירה כתב דהטעם שהגוי אינו קונה בחזקה שאם הגוי קונה בחזקה מתוך אלמותו היה מחזיק אבל לכתוב שטר כולי האי לא עבדי והשיגו מרן שם דטעם זה אינו מספיק לישראל הקונה מן הגוי עכ\"ל. ונראה דהא בהא תליא כיון דגוי אינו קונה בחזקה מטעם שיהיה ישראל הקונה ממנו אינו קונה בחזקה כיון דבא מכחו ולדידיה לית ליה ומ\"מ א\"צ לזה דבלא\"ה קשה על הרה\"מ ממ\"ש רבינו הכא לפי שאין דעתו סומכת אלא על השטר ואילו הוא יהיב טעמא אחרינא וצ\"ל דמ\"ש רבינו הכא לפי שאין דעתו סומכת קאי לדסמיך דהיינו בגוי המוכר ומ\"ש הרה\"מ קאי לגוי הלוקח וא\"כ לק\"מ."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Yitzchak Yeranen/Sefer Kinyan/Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Ownerless Property and Gifts/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,45 @@
+{
+    "title": "Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Ownerless Property and Gifts",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yitzchak_Yeranen_on_Mishneh_Torah,_Ownerless_Property_and_Gifts",
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אבל הקרקע וכו'.</b> ומרן הבין במ\"ש שאין דעתו סומכת היינו משום דגוי לא סמכה דעתיה אלא על השטר יעו\"ש פ\"א ממכירה הי\"ז והמל\"מ תמה עליו דא\"כ היכי קאמר גוי מכי מטי זוזי לידי איסתלק ליה והרי הן כמדבר והא לא סמכה דעתיה והצריך עיון ולכן פי' הוא ז\"ל דקאי לישראל והיינו טעמא דכיון דהגוי אלם כל דלא כתב שטרא לא סמכא דעתיה וכיון שכן ב' יכולין לחזור אלו דבריו.<br><b> ולענ\"ד</b> כוונת מרן במ\"ש דגוי לא סמכה דעתיה היינו דאף דמן הדין כל קניינו של גוי בכסף ומן הדין נסתלק הגוי במה שלקח המעות מ\"מ כיון שהוא אלם ויכול לתבוע לא סמכה דעתיה שלא לעשות אלמות כי אם בשטר וא\"כ מן הדין אף שלא עשה שטר ובא אחר והחזיק זכה דמן הדין נסתלק הגוי וישראל לא קני עד דמטא שטרא לידיה נמצאו במדבר כל המחזיק זכה בהן והרב המגיד שם בהל' מכירה כתב דהטעם שהגוי אינו קונה בחזקה שאם הגוי קונה בחזקה מתוך אלמותו היה מחזיק אבל לכתוב שטר כולי האי לא עבדי והשיגו מרן שם דטעם זה אינו מספיק לישראל הקונה מן הגוי עכ\"ל. ונראה דהא בהא תליא כיון דגוי אינו קונה בחזקה מטעם שיהיה ישראל הקונה ממנו אינו קונה בחזקה כיון דבא מכחו ולדידיה לית ליה ומ\"מ א\"צ לזה דבלא\"ה קשה על הרה\"מ ממ\"ש רבינו הכא לפי שאין דעתו סומכת אלא על השטר ואילו הוא יהיב טעמא אחרינא וצ\"ל דמ\"ש רבינו הכא לפי שאין דעתו סומכת קאי לדסמיך דהיינו בגוי המוכר ומ\"ש הרה\"מ קאי לגוי הלוקח וא\"כ לק\"מ."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות זכייה ומתנה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Yitzchak Yeranen",
+        "Sefer Kinyan"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Yitzchak Yeranen/Sefer Kinyan/Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Sales/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,98 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Sales",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות מכירה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Yitzchak Yeranen",
+        "Sefer Kinyan"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>כתוב</b> אצלי בחי' גיטין דף נ\"ה ע\"ב רש\"י ד\"ה לא היה סקריקון וכו'. שנותן לו קרקע בפדיון נפשו ואומר לו שא קרקע זו ואל תמיתני עכ\"ל נראה בבירור מדבריו אלה דנותן לו הקרקע בלא כסף כלל ולכאורה קשה דא\"כ איך כתב בסמוך ד\"ה לקטלוהו וז\"ל אקנייה ניהליה בלב שלם וקי\"ל תליוה וזבין זביני זביני והא התם איירי שכופהו במעותיו אבל תלוהו ויהיב לא הוי מתנה ואין זו קושיא כמ\"ש במרדכי בסוגיין וז\"ל על מתני' בגמ' מפרש דאגב אונסא גמר ומקני ואע\"ג דאמר תלוה ויהיב אינה מתנה נראה לר\"ת דהא מילתא דמי לזביני כיון דאי לא יהיב ליה קרקע מסתפי וקטיל ליה דמי כאילו הסקריקון מכר בשביל הקרקע שלו עכ\"ל וכ\"כ עוד רש\"י לקמן דף נ\"ח ע\"ב ד\"ה אם שהה בידו וכו' כתב לפי שבחנם באה לו יעו\"ש וכ\"כ הרשב\"א בחידושיו בפי' דנותן לו הקרקע בחנם וכן הריטב\"א בחי' וכן מרן הב\"י בחו\"מ סי' ר\"ה יעו\"ש באורך.<br><b> ומן </b> התימה על הרב מל\"מ פ\"י דמכירה ה\"א דכתב וז\"ל מדברי המרדכי דפרק הנזקין במעשה דיהודים שדחקו וכו' נראה דס\"ל למהר\"ם דבאונס דמיתה אמרינן אגב אונסיה גמר ומקני אף דלא יהיב דמי וכ\"כ בתרומת הדשן סי' ע\"ג אך קשה מההיא אגדה דאמר מכאן מודעא רבא לאורייתא וצ\"ע עכ\"ל וכי לא מצא סברא הלזו אלא למהר\"ם ותרוה\"ד והא ראש המפרשים רש\"י וגם הרשב\"א פי' כן ולעיקר קושיא ע\"פ דברי הרשב\"א וע\"פ דברי מרן שם לא קשה יעו\"ש במרן באורך."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין</b> בספרי אגורה באהלך דף ל\"א ע\"ד ודברי מרן שם ד\"ה."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>דין ההקדש וכו' כיצד אמר אדם כל מה שתלד בהמתי יהא הקדש לבדק הבית וכו' שנאמר ככל היוצא מפיו וכו'.</b> וקשה מהא דאמרינן בקידושין דף ס\"ג ע\"ב באומרת יקדשו ידי לעושיהן וידים איתנהו בעולם ע\"כ ולפי דברי רבינו אלו אמאי צריך לאוקמא ביקדשו ידי וכו' אפי' בלא\"ה והוי דבר שלא בא לעולם צריך להפר משום כל היוצא מפיו יעשה ועוד דא\"כ בערכין דף כ\"א דקאמר לכשיבא שכרו יקדש והא אין אדם מקדיש דבר שלב\"ל ומאי קשיא הן אמת דלא מקדש משום שלא בא לעולם מ\"מ מצד אחר מקדש דאיכא עשה דכל היוצא מפיו יעשה ובשלמא למ\"ש בסוף פ\"ו דערכין דקאמר הרי עלי להקדיש לא קשיא דהכא איירי בהקדישו דהכי קתני הקדישו הדר בו וכו' ברם למ\"ש כאן קשה וצ\"ע. ועיין בלח\"מ בהל' ערכין דלפי דבריו קשה כן ברם למ\"ש הכנה\"ג חלק חו\"מ סי' רי\"ב הגהת טור ס\"ק ל\"ג לא קשה מידי יעו\"ש ודוק."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>יש גאונים שחולקים וכו' כמו שביאר��ו בערכין. </b> ועיין בכל פרט זה להכנה\"ג חו\"מ סי' רי\"ב הגהת הטור מ\"ש בדברי רבינו והכ\"מ ומ\"מ כפי דרכו נראה שהיה גורס בלשון זה יהיה לעניים מאי דליתי בספרי רבינו וכן הכ\"מ הרגיש בזה וישב והן אמת דבספרי הטור איתיה להאי גירסא אבל מדברי מרן הב\"י נראה דגם בספרי הטור ליתא להאי גירסא והו\"ל להרגיש בזה. גם מ\"ש בדעת הגאונים דלא פליגי העיקר דיניה דרבינו אלא אמה שכתב והואיל וכו' אם צוה אדם וכו' וכן כתב גם הב\"ח בסי' זה וחוץ שהוא דוחק טובא במ\"ש ואין דעתי וכו' שאין אדם מצווה וכו' וכמו שנדחק בפירוש הב\"ח זאת עוד לענ\"ד (ליתי) [ליתא] לפי' זה והוא מדקדוק שכתב כמו שביארנו בערכין והא גם הגאונים לא פליגי במ\"ש בהל' ערכין וא\"צ להזכיר זה כאן. ואף גם זה קשה לדרך זה מ\"ש בהל' ערכין הל' ל\"א וז\"ל יראה לי אע\"פ שאין אדם מקדיש אם אמר הרי עלי להקדישו הרי זה חייב להקדיש כשיבא לעולם וכו' ואם איתא דגם הגאונים ס\"ל הכי מאי יראה לי דקאמר אלא ודאי כוונתו ז\"ל דהגאונים פליגי ארבינו בדין זה ולא ס\"ל שדין העניים כדין ההקדש אלא כדין ההדיוט ומ\"ש יראה היינו משום שרוצה לכלול לעניים ג\"כ בכלל הקדש וזה מוכרח ביראה לי שכתב דאי קאי להקדש מאי יראה לי והא כן כתבו התוס' פ' ד' וה' גבי נתביה לעניים וכן הרי\"ף ז\"ל אלא ודאי דקאי לכלול הצדקה ולאפוקי מהגאונים וכהצד הראשון שכתב מהר\"י בן לב דכוונת הגאונים לחלוק אהיכא דאמר הרי עלי להקדיש או ליתן דבזה מודו הגאונים יעו\"ש דלטעם הגאונים שכתבו דאין העניים זוכים אלא בדברים שההדיוט קונה בהן מורה שמשוה אותם להדיוט ממש ואין לחלק ביניהן ומ\"מ התוס' והרי\"ף והרא\"ש והטור ביו\"ד סימן רנ\"ח וכמה פוסקים אחרים סברי שדינם שוה להקדש."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מכר עבדו לקנס וכו' ה\"ז ספק.</b> וכתב הרב המגיד פסק כדרכו בתיקו דממונא וכבר דקדקו המפרשים למה אינו מכור כגוף לפירותיו ויש מי שתירץ דכיון דאיכא ב' מי ימר וכו' עכ\"ל ולא זכיתי לכונתו דהא בש\"ס אסיק בתיקו אף דהוי כגוף לפירותיו ומה הקשה ומה תירץ."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Yitzchak Yeranen/Sefer Kinyan/Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Sales/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,95 @@
+{
+    "title": "Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Sales",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yitzchak_Yeranen_on_Mishneh_Torah,_Sales",
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>כתוב</b> אצלי בחי' גיטין דף נ\"ה ע\"ב רש\"י ד\"ה לא היה סקריקון וכו'. שנותן לו קרקע בפדיון נפשו ואומר לו שא קרקע זו ואל תמיתני עכ\"ל נראה בבירור מדבריו אלה דנותן לו הקרקע בלא כסף כלל ולכאורה קשה דא\"כ איך כתב בסמוך ד\"ה לקטלוהו וז\"ל אקנייה ניהליה בלב שלם וקי\"ל תליוה וזבין זביני זביני והא התם איירי שכופהו במעותיו אבל תלוהו ויהיב לא הוי מתנה ואין זו קושיא כמ\"ש במרדכי בסוגיין וז\"ל על מתני' בגמ' מפרש דאגב אונסא גמר ומקני ואע\"ג דאמר תלוה ויהיב אינה מתנה נראה לר\"ת דהא מילתא דמי לזביני כיון דאי לא יהיב ליה קרקע מסתפי וקטיל ליה דמי כאילו הסקריקון מכר בשביל הקרקע שלו עכ\"ל וכ\"כ עוד רש\"י לקמן דף נ\"ח ע\"ב ד\"ה אם שהה בידו וכו' כתב לפי שבחנם באה לו יעו\"ש וכ\"כ הרשב\"א בחידושיו בפי' דנותן לו הקרקע בחנם וכן הריטב\"א בחי' וכן מרן הב\"י בחו\"מ סי' ר\"ה יעו\"ש באורך.<br><b> ומן </b> התימה על הרב מל\"מ פ\"י דמכירה ה\"א דכתב וז\"ל מדברי המרדכי דפרק הנזקין במעשה דיהודים שדחקו וכו' נראה דס\"ל למהר\"ם דבאונס דמיתה אמרינן אגב אונסיה גמר ומקני אף דלא יהיב דמי וכ\"כ בתרומת הדשן סי' ע\"ג אך קשה מההיא אגדה דאמר מכאן מודעא רבא לאורייתא וצ\"ע עכ\"ל וכי לא מצא סברא הלזו אלא למהר\"ם ותרוה\"ד והא ראש המפרשים רש\"י וגם הרשב\"א פי' כן ולעיקר קושיא ע\"פ דברי הרשב\"א וע\"פ דברי מרן שם לא קשה יעו\"ש במרן באורך."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין</b> בספרי אגורה באהלך דף ל\"א ע\"ד ודברי מרן שם ד\"ה."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>דין ההקדש וכו' כיצד אמר אדם כל מה שתלד בהמתי יהא הקדש לבדק הבית וכו' שנאמר ככל היוצא מפיו וכו'.</b> וקשה מהא דאמרינן בקידושין דף ס\"ג ע\"ב באומרת יקדשו ידי לעושיהן וידים איתנהו בעולם ע\"כ ולפי דברי רבינו אלו אמאי צריך לאוקמא ביקדשו ידי וכו' אפי' בלא\"ה והוי דבר שלא בא לעולם צריך להפר משום כל היוצא מפיו יעשה ועוד דא\"כ בערכין דף כ\"א דקאמר לכשיבא שכרו יקדש והא אין אדם מקדיש דבר שלב\"ל ומאי קשיא הן אמת דלא מקדש משום שלא בא לעולם מ\"מ מצד אחר מקדש דאיכא עשה דכל היוצא מפיו יעשה ובשלמא למ\"ש בסוף פ\"ו דערכין דקאמר הרי עלי להקדיש לא קשיא דהכא איירי בהקדישו דהכי קתני הקדישו הדר בו וכו' ברם למ\"ש כאן קשה וצ\"ע. ועיין בלח\"מ בהל' ערכין דלפי דבריו קשה כן ברם למ\"ש הכנה\"ג חלק חו\"מ סי' רי\"ב הגהת טור ס\"ק ל\"ג לא קשה מידי יעו\"ש ודוק."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>יש גאונים שחולקים וכו' כמו שביארנו בערכין. </b> ועיין בכל פרט זה להכנה\"ג חו\"מ סי' רי\"ב הגהת הטור מ\"ש בדברי רבינו והכ\"מ ומ\"מ כפי דרכו נראה שהיה גורס בלשון זה יהיה לעניים מאי דליתי בספרי רבינו וכן הכ\"מ הרגיש בזה וישב והן אמת דבספרי הטור איתיה להאי גירסא אבל מדברי מרן הב\"י נראה דגם בספרי הטור ליתא להאי גירס�� והו\"ל להרגיש בזה. גם מ\"ש בדעת הגאונים דלא פליגי העיקר דיניה דרבינו אלא אמה שכתב והואיל וכו' אם צוה אדם וכו' וכן כתב גם הב\"ח בסי' זה וחוץ שהוא דוחק טובא במ\"ש ואין דעתי וכו' שאין אדם מצווה וכו' וכמו שנדחק בפירוש הב\"ח זאת עוד לענ\"ד (ליתי) [ליתא] לפי' זה והוא מדקדוק שכתב כמו שביארנו בערכין והא גם הגאונים לא פליגי במ\"ש בהל' ערכין וא\"צ להזכיר זה כאן. ואף גם זה קשה לדרך זה מ\"ש בהל' ערכין הל' ל\"א וז\"ל יראה לי אע\"פ שאין אדם מקדיש אם אמר הרי עלי להקדישו הרי זה חייב להקדיש כשיבא לעולם וכו' ואם איתא דגם הגאונים ס\"ל הכי מאי יראה לי דקאמר אלא ודאי כוונתו ז\"ל דהגאונים פליגי ארבינו בדין זה ולא ס\"ל שדין העניים כדין ההקדש אלא כדין ההדיוט ומ\"ש יראה היינו משום שרוצה לכלול לעניים ג\"כ בכלל הקדש וזה מוכרח ביראה לי שכתב דאי קאי להקדש מאי יראה לי והא כן כתבו התוס' פ' ד' וה' גבי נתביה לעניים וכן הרי\"ף ז\"ל אלא ודאי דקאי לכלול הצדקה ולאפוקי מהגאונים וכהצד הראשון שכתב מהר\"י בן לב דכוונת הגאונים לחלוק אהיכא דאמר הרי עלי להקדיש או ליתן דבזה מודו הגאונים יעו\"ש דלטעם הגאונים שכתבו דאין העניים זוכים אלא בדברים שההדיוט קונה בהן מורה שמשוה אותם להדיוט ממש ואין לחלק ביניהן ומ\"מ התוס' והרי\"ף והרא\"ש והטור ביו\"ד סימן רנ\"ח וכמה פוסקים אחרים סברי שדינם שוה להקדש."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מכר עבדו לקנס וכו' ה\"ז ספק.</b> וכתב הרב המגיד פסק כדרכו בתיקו דממונא וכבר דקדקו המפרשים למה אינו מכור כגוף לפירותיו ויש מי שתירץ דכיון דאיכא ב' מי ימר וכו' עכ\"ל ולא זכיתי לכונתו דהא בש\"ס אסיק בתיקו אף דהוי כגוף לפירותיו ומה הקשה ומה תירץ."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות מכירה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Yitzchak Yeranen",
+        "Sefer Kinyan"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Yitzchak Yeranen/Sefer Kinyan/Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Slaves/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,136 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Slaves",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות עבדים",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Yitzchak Yeranen",
+        "Sefer Kinyan"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>עיין מ\"ש</b> בספרי תועפות ראם דף מ' ע\"ב."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין מ\"ש</b> בספרי תועפות ראם דף ל\"ט ומ'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עבד עברי וכו'.</b> כתב המל\"מ וז\"ל ומ\"מ נ\"ל שאם יש לכהן מום קבוע דנרצע דאין הפרש בין מום אחד לשני מומין עכ\"ל ושמעתי מהנדזים על דברי הרב ז\"ל ממ\"ש הוא עצמו לקמן סוף הי\"א וז\"ל הוא חולה וכו' ואיתא במכילתא כי טוב לו עמך שיהא טובתו שוה לך אם היה חגר או סומא אינו נרצע ונראה דרבינו לא הביא דין זה דמשמע ליה דהכל נכלל בדין זה עכ\"ל והשתא קשה לי על הרב דכיון דאיהו עצמו כתב דעבד עברי אפי' שאינו כהן אי בעל מום הוא אינו נרצע מטעם דכתיב כי טוב לו עמך א\"כ איך כתב הכא דאם יש לכהן מום קבוע דנרצע והא כל דאיכא מום אינו נרצע באינו כהן. ולק\"מ דמ\"ש לקמן בהי\"א הוא במום דשייך למקרייה חולה כגון חגר או סומא וכיוצא דלא מקיים מקרא שכתוב כי טוב לו עמך ברם מומין דלאו מקרו חולי כגון מי שיוצא ראשו מאחוריו כנגד ערפו וכן מי שראשו רחב וכיוצא כמה מומין כאלו שמנאן רבינו פ\"ח מהל' ביאת המקדש לא מתמעטו מכי טוב לו עמך בעבד עברי ברם לגבי כהן דהוי מום כתב הרב אם יש בו מום כזה נרצע דמה לי חד מום מה לי תרי מומין וק\"ל."
+            ],
+            [
+                "<b>עיין מ\"ש</b> בספרי תועפות ראם דף ל\"א ודף מ\"א."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>היתה וכו' ולרבו אין אשה ובנים אינו נרצע שנאמר כי אהבך ואת ביתך.</b> וכתב מהרימ\"ט ז\"ל דבנים דרבו אלו לאו דוקא אלא אגב דנקט גבי דידיה יש לו אשה ובנים נקט גבי אדון ולרבו אין אשה ובנים והכריח זה מקרא שכתוב ואת ביתך דלא משמע כי אם אשה וכדאמר גבי כהן גדול ותמה עליו המל\"מ ז\"ל דהא קי\"ל כר' עקיבא דדריש האתין לרבות וא\"כ נימא דמואת נתרבו הבנים וצ\"ע עכ\"ל.<br><b> ולענ\"ד</b> נראה כן דמואת ביתך דרשו כן ומה תאמר דא\"כ מה ידרשו באהבתי את אדוני את אשתי ואת בני דבאותם אתים מה מרבו נראה דשם אצטריכו לדרשה להקדים דבר לחבירו וכמ\"ש בפ\"ב דחגיגה ואת הארץ למה לי להקדים שמים לארץ וכתב רש\"י דאי כתיב השמים והארץ הו\"א שניהם כאחד לפי שא\"א לכתוב בענין אחר לכך כתב ואת הארץ להקדים ע\"כ והשתא הכא דצריך שיאמר העבד אהבתי את אדוני את אשתי ואת בני צריך באמירתו שיקדים לאדון ואחר כך לאשתו ואחר כך לבניו משו\"ה נכתבו אתים אלו ועוד אם כמהרימ\"ט יותר נכון היה להקדים בברייתא אשה ובנים דעבד דהם דוקא לאשה ובנים דאדון דלאו דוקא ומה גם דאשה ובנים דעבד קדמו בכתוב דהוא בסדר משפטים ואשה ובנים דאדון מאוחר בכתוב בסדר ראה וק\"ל.<br><b> ואני</b> מסתפק בבנים אלו אי הוי בנות בכלל או דוקא בנים ולא בנות והנה מדברי הרא\"ם ריש סדר אמור דקא פסיק ותני דאי תיבת בנים מיותר הוי למעט בנות ואם אינו מיותר הוי בנות בכלל יעו\"ש אין ללמוד לנדון דידן דאינו מיותר דהוי בנות בכלל דהא כבר בי��ר את שיחתו הרא\"ם ז\"ל דעד כאן לא כתב כן אלא היכא דאינו מיותר והוי ענין עונש ומשום השוה הכתוב אשה לאיש בנות בכלל בנים ברם כל דליכא עונש וכמו ולמדתם את בניכם וכיוצא בזה הוי בנים ולא בנות אשר בזה אין מקום למה שהשיג הרב החסיד בקונטרס מענה לשון על הרא\"ם מדברי התוס' בקדושין דף ס\"ו ד\"ה ולזרעו כאשר רמזתי בספרי הקטן תועפות ראם יעו\"ש ואף גם זאת כעת חזינא להנחלת יעקב ז\"ל שהקיפו בסוגיאות להראות דכל דכתב קרא בנים הוי ולא בנות ואף דאינו מיותר ולא הביט בתנאו שהתנה דהיינו דוקא בענין עונש משום השוה הכתוב אשה לאיש וחד מהסוגיאות שהביא הנחלת יעקב היא ולמדתם את בניכם והרא\"ם הביאה וישבה וגם מה שהשיגו יותר הנחלת יעקב עיין במה שציינתי בספרי תועפות ראם למליצי יושר עליו ואני תמיה על המשיגים על הרא\"ם דלא הביטו לראות תנאו שהתנה דעד כאן לא כתב דכל דאינו מיותר הוי בנות בכלל בנים אלא היכא דהוי ענין דעונש אבל כל דאינו עונש הוי בנים דוקא ולא בנות מקרא שכתוב בסדר משפטים אם אדוניו יתן לו אשה וילדה לו בנים או בנות ואם איתא דכל דאינו מיותר הוי בנות בכלל בנים למה כתב קרא או בנות הא כתב בנים ובכלל בנות אלא ודאי דאפ\"ה אין בנות בכלל. איך שיהיה היוצא לנדון דידן דהאי בני הוי בנים ולא בנות לכו\"ע ואף לדעת הרא\"ם וכן מוכח מקרא גופיה דכתיב בני ולא ילדי כדכתיב בסמוך האשה וילדיה תהיה לאדוניה לכלול בנים ובנות ולמה בסמוך כתב קרא וילדיה לכלול בנות וכאן בני אלא ודאי האי בני הוי בנים ולא בנות.<br><b> ועדיין </b> יש להסתפק דזה ניחא בבני דעבד ברם בבני האדון דמתרבו מתיבת ואת ביתך כדכתיבנא נימא דמתרבו בין בנים בין בנות ולכאורה יש לומר ילמד סתום מן המפורש אבל מי יאמר דזה חשיב מפורש לענין זה ולא נאמר דאינן עניינם אחד דכתוב אחד הוא בעבד וכתוב אחר הוא באדון ואצלי הוא ספק.<br><b> עוד</b> יש להסתפק בזה אי אין לו אלא בן טומטום או אנדרוגינוס אי יכול לומר אהבתי וכו' ואת בני ונראה לפי מה שביררנו דבני הוי בנים ולא בנות ואם אין לו בן אינו נרצע א\"כ טומטום ואנדרוגינוס דהוו ספק אי הוי זכר או נקבה איך יאמר בני והוי ספק אי הוי זכר או נקבה דטומטום אפשר שיקרע והוי נקבה ואנדרוגינוס אפשר דמין זה הוי נקבה ואם הוא בריה בפני עצמו הא לא הוי זכר."
+            ],
+            [
+                "<b>עיין מ\"ש</b> המל\"מ סוף פסקא המתחלת עוד נראה לומר וז\"ל אלא ס\"ל התירוץ השני דטעמא דת\"ק דלא מיעט בע\"ח הוא משום דהענקה הוי כמו צדקה ולא אצטריך קרא למעט בע\"ח מהענקה וכו' עכ\"ל ומ\"ש רבינו בפ\"ב דמלוה ולוה יעו\"ש דפסק כרב נתן וכתב הרב המגיד וז\"ל זה מחלוקת בברייתא דת\"ק ור\"נ בפ\"ק דקידושין וכו' ופסק כר\"נ עכ\"ל אינו מנגד לדברי הרב וכמ\"ש הרב גופיה לעיל בדרך ראשון.<br><b> אך</b> בעיקר תירוצו יש לעמוד שתירץ דמאן דס\"ל כרב נתן קאמר דטעמא דת\"ק וכו' הוא משום דהענקה הוא מדין צדקה ולכן א\"צ לו לבעל חובו וכו' יעו\"ש וקשה לי ממ\"ש בקדושין דף ט\"ז ע\"ב תני חדא הענקה עבד עברי וכו' אלא הענקה עבד עברי לעצמו פשיטא וכו' הא מני תוטאי הוא וכו' לו ולא לבע\"ח ומאי קשיא אימא דמאי דקאמר לעצמו ר\"ל משום דהוי כצדקה ולא משום דכתיב לו והוי אף כת\"ק דהוי הלכתא ובשלמא לפירוש הרב נתנאל דף ט\"ו ע\"א הביאוהו התוס' לא קשה לפי שהם השוו הענקה לשכירות ומשו\"ה שפיר הקשה בש\"ס פשיטא דאי להא אתא לומר דדמי לשכירות ומשו\"ה לעצמו ולא לבע\"ח העיקרא בשכירות לא ידעינן ואי דידעינן בשכירות ה\"ה בהענקה ופש��טא וחידש דדוקא בהענקה ומתיב' לו משא\"כ למ\"ש המל\"מ ז\"ל וי\"ל דאין הכי נמי דלמאן דס\"ל כר' נתן וס\"ל דצדקה והענקה הכל שוים מוקי להך ברייתא כת\"ק וכר\"נ אבל בש\"ס קאי אליבא דרב טביומי דלעיל דמוקי לת\"ק דלא כר\"נ."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין מ\"ש</b> הרב מל\"מ על מה שהביא דברי התוספות על שם ר\"י וכתב מרן שכן הסכימו הר\"ן והרמב\"ן בשיטת בבא בתרא וקשיא ליה שהרשב\"א בתשובות בסי' תשמ\"ה וכן במכונות כתב דהשבת עבוט אין בי\"ד כופין עליה משום דהוי מצות עשה שמתן שכרה בצדה יעו\"ש. וקשה לי הכי אף דהוי גברא אגברא משום דהרשב\"א חשיב כתלמיד לגבי הרמב\"ן שהיה גדול הדור בזמן הרשב\"א והרמב\"ן היה חשוב הרבה בעיני הרשב\"א או יותר נראה דכוונתו דאיך כתב מרן סתם דעת הר\"ן והרמב\"ן ולא כתב דהרשב\"א חלוק ולא ס\"ל כר\"י. ומהכתוב אין מקום למה שזכורני שהיה מקשה מהרי\"א ז\"ל למ\"ש הרב תנא הוא בפ\"ז דמתנות עניים ה\"י שהקשה קושיא זאת מדברי הרמב\"ן בתשובה למ\"ש הרב ב\"י על שם הרמב\"ן יעו\"ש וחשב מהרי\"א ז\"ל שמה שהקשה כן משום היותו סובר הרב דתשובות המכונות הן מהרמב\"ן ואמטו להכי תמה עליו ואינו דהם תשובות הרשב\"א המכונות להרמב\"ן. דהא נראה בפירוש ממ\"ש כאן דלא נעלם ממנו דהם תשובות הרשב\"א (וה\"א) [ואפ\"ה] קשיא ליה וכמ\"ש.<br><b> וגם</b> אין להקשות עליו דמאי קשיא ליה מצדקה להשבת עבוט דבצדקה איכא ב' לאוי לא תאמץ ולא תקפוץ וכל דאיכא ב' לאוי לא חשיב לאו הניתק לעשה כמ\"ש בתמורה דף ג' ופסקו רבינו ריש הל' תמורה יעו\"ש דשאני ההיא דתמורה ודומיהן דהוי לאוי גמורים ולוקין עליהן משא\"כ לאוי דצדקה לא תאמץ ולא תקפוץ דלאו לאוי דמלקות נינהו וחשיבי כמו עשין ומה לי חד ומה לי תרי וזה מוכרח מסוף חולין דנגדיה רב יהודה לההוא גברא משום שילוח הקן והתם ליכא אלא חד לאו יעו\"ש וכמו שאכתוב בסמוך.<br><b> אלא</b> שבמה שתירץ לזה דבהשבת עבוט הוי לאו הניתק לעשה וחשיב כעשה ואיכא מתן שכרה בצדה משו\"ה אין בי\"ד מוזהרין קשה לי דיותר הוי לאו הניתק לעשה לא תאמץ ולא תקפוץ דכתיבי קודם העשה ומה גם דכתיב כי פתוח תפתח וכו' שיותר נאה לומר לא תעשה כן וכן ואם עשית שקפצת ואימצת ושילחתו ריקם פתוח תפתח ואף דהוו ב' לאוי וחד עשה ולא אתי חד עשה ועקר תרי לאוי וכמ\"ש בריש תמורה שזכרנו, מ\"מ הא כתיבנא דמה שאמר הכתוב לא תאמץ ולא תקפוץ דלאו לאוי דמלקות נינהו אלא הוו כמו עשין שאינן בני מלקות משא\"כ לא יחליפנו ולא ימיר שהן בני מלקות וכמ\"ש רבינו ריש הל' תמורה יעו\"ש.<br><b> ועיי\"ש</b> בהל' מתנות עניים שהאריך יותר דקשה ליה ממה שסיים בתשובה הנזכרת דאם ירצו בי\"ד לכוף יכולין נראה דס\"ל דלא כתירוץ שני של התוס' וסיים לתרץ זה דכי מקשו ותירצו התוס' לא החיובא אלא הרשות כלומר וא\"צ למ\"ש תחילה משום דהוי לאו הניתק לעשה אלו דבריו.<br><b> ופשוט</b> דכוונתו בדברי התוס' דקשיא ליה איך אכפייה לרב נתן בר אמי לצדקה והא הוי מתן שכרה בצידה דאיתא בחולין דף ק\"י דרמי בר דקולי חזא לרב חסדא דאמר כפתוהו לההוא גברא דלא הוה מוקיר לאבוה ואימיה א\"ל שבקוהו דתניא כל מצות עשה שמתן שכרה בצדה אין בי\"ד מוזהרין ונראה דאינן רשאין דאי רשאין אמאי אמר ליה שבקוהו כך נראה לו לרב חסדא כיון דרשאי הוא וגם רב חסדא ידע מזה ואפ\"ה עושהו ואמאי שבקיה ר\"ח ואדרבא קלסו לרמי בר דקולי אלא ודאי דכל שאינו מוזהר אינו רשאי ולזה תירץ בדברים ועוד תירץ שהיה קצבה והוא ענין אחר ור\"י תירץ כיון דאיכא ב' לאוי רשאי לכוף אף שמתן שכר�� בצדה וזהו שסיים שדעת הרשב\"א ז\"ל שדעתו כהתוס' והרמב\"ן דכופין היינו אם ירצו והיינו טעמא משום הלאו אף שמתן שכרה בצדה והוא סוג ג' משא\"כ בההיא דר\"ח דחולין משום דהוי מתן שכרה בצדה וליכא לאו. ושוב ראיתי יותר ברור דזה מוכרח בכוונת התוס' ממ\"ש הם עצמם בב\"ב דף ח' ע\"ב שאחר תירוץ ר\"י דצדקה שאני משום השני לאוי הביאו משם ריצב\"א דהא דאין בי\"ד מוזהרין הוא דאין נענשין וקשיא להו מההיא דכל הבשר דמשמע דנראה מדאמר שבקוהו שאין רשאין ונדחק בההיא ש\"ס דשבקוהו ר\"ל אינכם מוזהרין להכריחו יעו\"ש הרי מבואר דלר\"י פירוש שבקוהו אין רשאין וכן בתשובה לספר קנין סימן כ\"ז שהקשה קושית התוס' הלזו ומשם ר\"י הביא התירוץ דאיכא לאוי ושוב כתב לעצמו תירוץ ריצב\"א יעו\"ש הרי דחלוקים הם מריצב\"א דלר\"י מ\"ש שבקוהו ר\"ל שאינן רשאין ולריצב\"א ר\"ל אינן נזהרין.<br><b> וע\"פ</b> יסוד זה שבנה בהל' מתנות עניים בעד ר\"י ודעמיה מתורץ מה שהקשה כאן בהל' עבדים להרשב\"א מכח סוגית סוף חולין דנגדיה ר' יהודה לההוא גברא דגזז גפיה וכו' ואף דהוי מצוה שמתן שכרה בצידה דהא כתב שם דהרשב\"א בשיטת ר\"י וכדכתיבנא. אך קשה כמו שהקשה הרב לר\"ת דלא תירץ כר\"י מההיא דסוף חולין וכן בהגהות מיימוני פי\"ב דאישות אות כ' כשהביא תירוץ משם ר\"י סייע לו מההיא דסוף שילוח הקן כלומר משא\"כ לר\"ת וכן ממה שסייע לר\"י מההיא דסוף חולין נראה דס\"ל בדעת ר\"י דלאו משום ב' לאוי תלוי תירוץ ר\"י אלא משום דאיכא לאו דהא בההיא דחולין ליכא אלא לאו אחד דלא תקח האם על הבנים והיינו טעמא דבצדקה אף שהם ב' לאוי כחד חשיבי כיון דלאו לאוי דמלקיות נינהו וכדכתיבנא בסמוך. ודע דמ\"ש הר\"ן בפרק נערה והרב המגיד פי\"ב דאישות דהרשב\"א ס\"ל דכופין על הצדקה ולא נחתינן לנכסי אלא דוקא בפניו פי' כשירצה לכוף דרשאין נינהו וקמ\"ל דלא נחתינן וכמ\"ש בתשובה בב' המקומות שאם ירצה לכוף כופין ועיין ברכי יוסף הנדפס מחדש חלק יו\"ד דף כ\"ב וכ\"ג."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בספרי</b> תועפות ראם דף מ\"א ע\"ב."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שם</b> דף מ\"א ע\"ג."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>וקונה עצמו או בשטר או בראשי אברים וכו'.</b> וכתב רבינו בספר המצוות מצוה רל\"ה עשין היא שציונו בדין עבד כנעני וכו' ובא בתורה שהוא משתחרר בשן ועין והשיגו הרמב\"ן שהם ב' מצות חיוב לעולם בהם תעבודו וחיוב לשחררו בשן ועין והן ב' עניינים סותרין חיוב שלא לשחררו וחיוב לשחררו בשן ועין ואם לא רצה לשחררו בשן ועין ודאי דבי\"ד כופין לו כמו שכופין לכל המצוות עשה עד שתצא נפשו נמצאו עניינם נפרדים זה מזה כמו נשואין וגירושין דהם ב' ענינים סותרים זה כונס וזה פוטר זו היא טענתו והיא אלימתא ומ\"ש במגילת אסתר דהוא אחד מן הדינים השייכים בעבד וכו' א\"כ גם בגירושין נאמר שהוא אחד מן הדינים השייכים באשה גם מ\"ש בסוף דבריו דאינו צווי לדיינים כבר ביארתי טענת הרמב\"ן."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כתוב</b> אצלי בחי' גיטין דף ט' ע\"ב רש\"י ד\"ה לא יתנו לאחר מיתה וכו' נהי דלהכי זכה ביה דלא מצי למהדר ביה וכו' עכ\"ל וזו היא דעת הרי\"ף בהלכות יעו\"ש וזו היא דעת הרמב\"ם פ\"ו מהל' עבדים ה\"א לדעת הטור יו\"ד סי' רס\"ז והכ\"מ והלח\"מ.<br><b> ולענ\"ד</b> לא כן אדמה בכוונתו דלפי דעתם ז\"ל הו\"ל להר\"מ לכתוב אבל אם אמר תן אינו יכול לחזור לפיכך האומר תן וכו' כיון שהוא מחלק בין זכה לתן אלא דעתו כדעת רש\"י בחזרתו שהוא דעת ר\"ת דמיד זכה בגט ויצא בן חורין ומתני' היינו בתנו דלאו שליח שויא אלא מצוה אבל בעשה שליח גם בתן הוי כזוכה ומיד יצא לחירות והרמב\"ם כבר כתב פ\"ד מזכיה ומתנה דתן כזכה ולכן כתב בזכה דהיינו גם בתן דשניהם אחד דיצא לחירות גם בשלא הגיע גט לידו אבל בתן אינו יכול לחזור ואינו יוצא לחירות. ומתוך דברי אלה אחרי נשיקת ידיו ורגליו ממרן אין מקום למ\"ש בב\"י הל' עבדים סימן הנזכר יעו\"ש וכתב הפרישה שם ס\"ק קמ\"ד וז\"ל אבל אמר תנו לו וכו' אבל בעבד כהן יכול לחזור בו דחוב הוא לו שמפסיד מלאכול בתרומה כך איתא בתוס' פ\"ק דכתובות דף י\"א עכ\"ל ודבריו תמוהים דעד כאן לא כתבו כן התוס' אלא לר' מאיר אבל לרבנן דהלכתא כוותייהו חולקין וכ\"כ הב\"ח להיפך ממ\"ש הפרישה על שם התוס' והוא הנכון."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל שטר שיש עליו אפי' עד אחד פסול וכו' והוא שיהיה כותי חבר.</b> ועיין מה שגמגם הלח\"מ ז\"ל עליו דלא כתב דחתים ישראל לבסוף. ולענ\"ד נראה דא\"צ דכיון דכתב דצריך שיהיה חבר מובן או דידעינן ליה שהוא חבר או מכח דחתים ישראל לבסוף ואופן הידיעה יהיה על אופן שיהיה וכתב רבינו הכי לאורויי דאי ידעינן ליה שהוא כותי חבר אף דחתים לבסוף שפיר דמי."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>עיין מ\"ש</b> מרן ותירץ וז\"ל דמ\"ש בש\"ס ואיבעית אימא קאי לדסמיך ליה והא לפירא יעו\"ש וכתב עליו הלח\"מ דמאי קשיא הא כיון דכתב דאע\"ג דלא מטא זימני יצא לחירות כל שכן היכא דמטא ולא משכנו עכ\"ל ואין דבריו ברורים דיש בזה מה שאין בזה ולא נפקא חד מחבריה דבמטא זמניה משתעבד בו ובלא דמטא זמניה אינו משתעבד בו וא\"כ איך הוי כל שכן ושפיר קשיא ליה למרן ז\"ל. אמנם בתירוצו יש לדון דלו יהי דהתירוץ בתרא קאי לוהא לפירא סוף סוף הו\"ל להרמב\"ם לכתוב דין זה בעבד כשלוה על מנת למשכנו ולא משכנו כשם שכתב תירוץ דש\"ס דוהא לפירא דקאי בשדה וכתבו בעבד וז\"ל ואם א\"ל תקנה מעשה ידיו לא יצא לחירות לפי שיוצא הדין בעבד. ובפירוש דברי מרן נתלבט הלח\"מ וסיים בסוף דבריו היינו פירוש רש\"י ז\"ל ומה חידש לנו הרב באומרו שרבינו מפרש וכו' עכ\"ל. והוא פשוט דלרש\"י קאי ואיבעית אימא בין לעבד בין לשדה וזה וזה לגופא וזה וזה מטא זימניה וזה וזה לא משכנו ועבד שאני משום קנסא משא\"כ למ\"ש מרן לא בא התירוץ אלא לשדה אבל בעבד כדקאי קאי והיינו טעמא דכבר הוא משתעבד בו וכמ\"ש רש\"י לתירוץ קמא. וכעת נראה דכוונתו להקשות לתחילת דברי מרן שכתב לדעת רבינו שהוא מפרש דהאי שינוייא קאי למאי דאמר הא לגופא והא לפירא וכו' דאי ס\"ל דאידי ואידי לגופא ודמטא זימניה היינו פירוש רש\"י, ולא הו\"ל למרן לומר אלא דרבינו מפרש דואיבעית אימא בשלוה עליו למשכנו ולא משכנו, לא קאי כי אם לשדה דוקא, וזהו שסיים הלח\"מ וכתב ומה חידש לנו הרב באומרו שרבינו מפרש דשינוייא קאי להא לגופא והא לפירא."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ומפני מה קנסו הלוקח לבדו שאילו לא לקח זה לא יצא העבד לחו\"ל.</b> וי\"ל דזה שכתב רבינו היינו מ\"ש הש\"ס לאו עכברא גנבא וכו' ברם עוד קשיא ליה להש\"ס אי לאו עכברא חורא מנא ליה ואמר מסתברא וכו' והאי דמסתברא הו\"ל לרבינו להביאו ובחי' גיטין כתוב אצלי דף מ\"ג ע\"ב גמ' ת\"ר וכו' רשב\"ג אומר וכו' זהו שחרורו ע\"כ לכאורה נראה דלא פליגי ולא בא רשב\"ג אלא לפרש דברי ת\"ק ועל כרחך לא אמר דבמה דברים אמורים הוא לחלוק אלא במתני' ולא מברייתא ואפשר הכי והכי אמנם מדהרי\"ף והרא\"ש השמיטו הך דרשב\"ג מודה דס\"ל דפליגי ופסקו כת\"ק.<br><b> אך</b> קשה להר\"מ פ\"ח דעבדים ה\"ו דפסק כת\"ק ולא הזכיר לדרשב\"ג נראה דס\"ל דפליגי ואף דהלכה כרשב\"ג אינו בברייתא אלא במתני' וקשה דבפ\"ט דטומאת מת כתב מרן לדעת הרמב\"ם דלאו דוקא הלכה כרשב\"ג במתני' אלא ה\"ה בברייתא."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> מ\"ש הרב [מהר\"ח אבולעפיה] בעץ החיים סדר תצא ובישרש יעקב בחי' מהר\"י בן ג'אמיל דף קס\"ג ע\"ב מ\"ש משם מהר\"ח אבולעפיה הזקן ותירץ מהר\"א בן ג'אמיל ז\"ל על מ\"ש בסי' ת\"ל עבד מכאן אמרו המוכר עבדו לנכרי או לחו\"ל יצא לחירות אשר ינצל אליך לרבות גר תושב ולכן אף דלא פסק כרישא דסיפרי דקרא לא מוקי ליה בעבד שברח מ\"מ דרשא דמעם אדוניו דהוי יתר ודי אומרו אשר ינצל אליך לרבויי גר תושב וקאי אקרא דאבתריה והשתא שפיר אתי הג\"ש עכ\"ל ופליאה דעת ממני דאיך אפשר לומר דהרמב\"ם ס\"ל כסיפא דברייתא דקרא איירי בגר תושב והא כתב רבינו בהל' י\"א עבד זה שברח הוא גר צדק והוסיף אזהרה אחרת למי שמאנה אותו שנאמר בטוב לו לא תוננו הרי בפירוש דמוקי לסיפא דקרא בגר צדק."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>פסק</b> כרבנן וכרב וכן כתב מרן ומנא אמינא לה דאי פסק כרבן שמעון בן גמליאל וכאביי נמצא דאיחר דינא דמתני' והקדים הדין היוצא מהש\"ס ולא נזכר בש\"ס ומ\"מ מסיגנון לשון הראב\"ד נראה שהבין לדעת רבינו דפסק כרשב\"ג וכאביי לאפוקי שהוא פסק כרבנן וכרבא וכמ\"ש הלח\"מ. ומ\"מ בין נאמר דפסק כרבנן ורבא בין נאמר דפסק כרשב\"ג וכאביי, מה שכתב בס' הטורים והרמב\"ם והראב\"ד פסקו כרשב\"ג ט\"ס הוא דהא לא פסק רבינו כרשב\"ג גם אם נאמר דפסק כרשב\"ג היינו כאביי ואילו הטור קדם בדברו דברי רבא ועלה הביא פלוגתא דרשב\"ג וחכמים ועלה כתב דרבינו כתב כרשב\"ג וליתא ומ\"מ נראה דלשיטת הסוברים דפסק כרשב\"ג וכאביי לא קשה איך פסק כאביי נגד הכלל דהלכתא כרבא לגבי אביי דבנדון כזה לא כללינהו כמ\"ש פ\"ט מהל' שמיטה ויובל ד\"ה כשראה הלל יעו\"ש ודעת הרמב\"ן לפסוק כחכמים וכמו שפי' גאון הובאו דבריו בחי' הרשב\"א ולדחות ראיית הראב\"ד כתב והא דשלחו מתם אנן כרשב\"ג ס\"ל אינהו כאוקמתא דאביי ס\"ל כדקאמר בהדיא ואינהו סבור לפני יאוש ובודאי לאוקמתא דאביי הלכתא כרשב\"ג דמסתבר טעמא דהא מוקי לה בדינא ורבנן מפקי ליה מרביה משום תקנתא דדילמא ממנעי ולא פרקי ולא מסתבר כוותייהו משום דכשם שמצוה וכו' כך מצוה לפדות את העבדים וכו' אלו דבריו.<br><b> וכאן</b> הבן שואל הבן יקיר לי פחד יצחק יהיה בעזרו דאיך כתב דבהדיא משמע דכאוקמתא דאביי ס\"ל נימא דכאוקמתא דרבא ס\"ל ואף לרבא ס\"ל לרבן שמעון בן גמליאל דלפני יאוש ג\"כ ישתעבד דהכי פירשו בש\"ס הברייתא לרבא אי לפני יאוש קאמריתו היינו כשם וכו' הרי דגם לרבא לרשב\"ג לפני יאוש ישתעבד ולא קשה מידי דלרבא גם לת\"ק לפני יאוש משתעבד דלא פליגי בזה וכמ\"ש התוס' ד\"ה אי לפני יאוש יעו\"ש וכמ\"ש החידושי הלכות ז\"ל וא\"כ איך קאמרי אנן כרשב\"ג ס\"ל את אי כרבנן ס\"ל וכו' אלא ודאי דקיימי כאביי וק\"ל.<br><b> אך </b> קשה טובא מאי דקשה ליה עוד לחכם בני יצחק הי\"ו במ\"ש הרשב\"א ז\"ל דדוקא אי קי\"ל כאביי פסקינן כרבן שמעון בן גמליאל דמסתבר טעמיה וקודם זה כתב ואי משום דרבי יוחנן דכליל לן כל מקום ששנה רשב\"ג במשנתינו הלכה כמותו ההוא כללא לאו דוקא וכ\"כ הרי\"ף בפ' גט פשוט דלא אמרינן הלכה כרשב\"ג אלא היכא דאיכא טעמא הרי שסוברים דדוקא אי איכא טעמא הוא דאמר ר' יוחנן הלכה כרשב\"ג ואי ליכא טעמא לאו ואם כן מאי מותיב בש\"ס לקמן דף ל\"ח ע\"א לר' יוחנן דאמר עבד שברח וכו' ממ\"ש ר\"י גופיה כל מקום ששנה רשב\"ג במשנתינו הלכה כמותו בשלמא לאביי וכו' אלא לרבא קשיא וכו' ומאי קשיא הא אי ס\"ל כרבא מודה דלאו הלכתא כרשב\"ג דלא מסתבר טעמיה כמ\"ש הוא ז\"ל ועיין להרשב\"א בתשובות סי' מ\"ה שדעתו כדעת הרי\"ף בהאי כללא דדוקא היכא דמסתבר טעמיה דרשב\"ג הוא דהלכתא כוותיה ועיין להחבי\"ב בכללי הש\"ס סי' כ' מ\"א מ\"ש בזה ועיין בתוס' יו\"ט פ\"ד דפסחים מ\"ד.<br><b> עוד</b> קשיא לי מסוגיא דידן דמותיב לר' יוחנן דידיה אדידיה למ\"ש מהראנ\"ח סדר טהרה וז\"ל פשפשתי ומצאתי כי הכלל הזה הנאמר שכל מקום ששנה רבן שמעון בן גמליאל במשנתינו הלכה כמותו אינו מוסכם לפסק הלכה דאמוראי נינהו אליבא דר\"י וכו' ושוב ראיתי מקומו איו מציעא דף ל\"ח ע\"ב יעו\"ש וכתובות דף ע\"ז ע\"ב וא\"כ מאי מותיב בש\"ס מר\"י אימא אמוראי נינהו וי\"ל דהא דרב שמואל בר אבא לא הוי אמוראי והכי מותיב אי ס\"ל לר\"ש בהא כרבה בר בר חנה אמר ר\"י וכו' קשה וק\"ל."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין</b> בספרי תועפות ראם דף ל\"ט ע\"ב."
+            ],
+            [
+                "<b>ומותר לשחררו לדבר מצוה אפי' למצוה של דבריהם וכו'.</b> ומרן הביא דברי הר\"ן שהקשה דהיאך אתי מצוה דעשרה להתפלל ודחי עשה גמור דלעולם בהם תעבודו אלא ודאי דלאו עשה גמור הוא ומשם מתרצים הביא דלעולם דהוי עשה גמור ולא אסרה תורה אלא משום לא תחנם וכיון דאיכא מצוה לאו חנינא דידהו קא עביד אלא לצורך וכו' וע\"ז הביא הש\"ס וז\"ל ובגמ' פרק שלשה שאכלו פריך על הא מצוה הבאה בעבירה היא ומשני מצוה דרבים שאני ע\"כ.<br><b> ולכאורה</b> נראה בכוונתו בהבאת ש\"ס זו דקשיא ליה להיש מתרצים דמה תירוץ הוא זה דאם איתא דכל דאיכא מצוה בשחרורו ליכא לא תחנם מאי מקשה בש\"ס מצוה הבאה בעבירה היא ומאי קושיא דכאן ליכא עבירה דליכא איסורא דלא תחנם כיון דאיכא מצוה. אמנם לענ\"ד מרן לא בא להכי אלא כוונתו שכיון לדעת הרשב\"א בגיטין דף ל\"ח שהקשה על שם הרמב\"ן וכי מפני מצוה להתפלל נדחה עשה שבתורה ותירץ שלא אסרה תורה אלא ליתן להם מתנת חנם וכו' אבל כשהוא משום מצוה ליכא חנינה וקשה לי עליו דאפי' לגר אוכל נבלות מותר ליתן מתנת חנם לכו\"ע וכל שכן לעבד כנעני וכו' אלא הכא מצוה דרבים שאני ולאפרושי רבים מאיסורא נמי עדיף ושרי אלו דבריו. נמצא דלהרשב\"א לא הונח לו מה שאמרו היש מתרצים ותירץ הוא דלעולם בהם תעבודו הוי עשה גמור והיינו טעמא דדחי משום דהוי מצוה דרבים וכמ\"ש בש\"ס וזה שכתב מרן על דברי הר\"ן הש\"ס דמצוה דרבים לומר דשאני מצוה דרבים דדחי לעשה גמור ולא מטעם מתנת חנם וכוונת הש\"ס דכשתירץ מצוה שאני היינו מצוה כזאת שהיא דרבים אלא דהמקשה לא הבין והקשה מצוה הבאה מעבירה ותירצו לו מצוה דרבים שאני וזה שאמרתי מצוה שאני ר\"ל מצוה כזאת זו היא כוונת הרשב\"א.<br><b> ולהיש </b> מתרצים נראה לפרש דבריהם דלא תיקשי להו מש\"ס ברכות דהקשה מצוה הבאה מעבירה היא דהכי פירושו דכוונת התרצן מצוה שאני הוי כמ\"ש היש מתרצים וכיון דאיכא מצוה לא חשיב כחנינה להם ואהא קשיא ליה מצוה הבאה בעבירה היא כלומר לו יהי דלגבי האדון איכא מצוה מ\"מ העבד מתחנן ממילא והוי מצוה הבאה בעבירה ותירץ מצוה דרבים דכיון דהוי מצוה רבה יש כח לבטל האיסור דמתחנן העבד וחשיב האיסור כמאן דליתי מצד המצוה רבה דהוי מצוה דרבים ואמטו להכי לא הקשה הרשב\"א להרמב\"ן מהך ש\"ס דברכות אלא אתי עליה מש\"ס אחר יעו\"ש וע\"פ הכתוב הזה הותר כל מה שהקשה הרב לשון למודים ז\"ל חלק או\"ח סי' ע\"ו ולא ראיתיו עד אחר זמן רב יעו\"ש.<br><b> ודע</b> דמהך סוגיא דברכות דקאמר מצוה דרבים שאני הוליד הרא\"ש ז\"ל דמצוה דרבים אף שאין לו עיקר מן התורה דחי עשה דיחיד מן התורה ועשה תשובה לבעל הלכות גדולות יעו\"ש וכיון דחיליה לזה הוא מתבות עשה דרבים קיצר לשון הש\"ס ולא הביא מצוה שאני והא מצוה הבאה בעבירה היא אלא (מי) [מיד] הלך לו להעתיק מצוה דרבים שהוא העיקר לילפותא שלו וזה פשוט הרבה לאפוקי מהרב החסיד בארעא דרבנן אות מ\"ם סי' שנ\"ט כתב דגירסת הרא\"ש בש\"ס הכי לעולם בהם תעבודו מצוה דרבים שאני יעו\"ש וליתא אלא דהרא\"ש קיצר לשון הש\"ס במה שאין לו צורך.<br><b> ובעיקר</b> דברי הרא\"ש דדחי לדינא דגמ' הוא הלכות גדולות וכן הוא בתוס', לא באתי לכוונתם דההיא דשמחת הרגל אינו דומה להשלמת העשרה דשמחת הרגל נהי דרבים חייבים אבל הוא כל אחד ואחד לבדו וא\"צ כנופייא משא\"כ קדיש וקדושה דאי ליכא רבים בכנופייא אינה נעשית המצוה דקדושה ומשו\"ה קרויה מצוה דרבים וק\"ל. וודאי דקדמוני בזה ברם לא ראיתיו וכעת ראיתי להרא\"ש גופיה בפרק ואלו מגלחין תירץ כן בעד ההלכות גדולות יעו\"ש.<br><b> ואחר</b> זמן רב ראיתי דסברת הרא\"ש היא סברת ר\"ת הביאה השבולי הלק\"ט הובאו דבריו במג\"א סי' תמ\"ו ס\"ק ב' וז\"ל גבי סוגית סוף ר\"ה דאין מפקחין עליו את הגל מאי טעמא שופר עשה ויו\"ט עשה ולא תעשה וכו' והקשה השבולי לקט מה צ\"ל דיו\"ט עשה ול\"ת אפי' ל\"ת לחודיה נמי לא דחי כיון דבעידנא דמיעקר לאו לא מקיים עשה ותירץ ר\"ת דעשה דרבים דחי לא תעשה אף על גב דבעידנא דמיעקר לאו לא מקיים עשה אלו דבריו. וכתב עליו המג\"א כדכתיבנא לענ\"ד וז\"ל ונראה לי דחמץ לא הוי מצוה דרבים דדוקא שופר שהיחיד מוציא רבים ידי חובתם מקרי עשה דרבים וכו'. אלא דמה שסיים שם המג\"א כעת לא הבנתיו וז\"ל דאל\"כ חמץ נמי עשה ולא תעשה הוא ולידחי עשה ול\"ת דיו\"ט והיאך תלוי זה בזה דכתב דאל\"כ וכו'."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Yitzchak Yeranen/Sefer Kinyan/Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Slaves/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,133 @@
+{
+    "title": "Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Slaves",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yitzchak_Yeranen_on_Mishneh_Torah,_Slaves",
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>עיין מ\"ש</b> בספרי תועפות ראם דף מ' ע\"ב."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין מ\"ש</b> בספרי תועפות ראם דף ל\"ט ומ'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עבד עברי וכו'.</b> כתב המל\"מ וז\"ל ומ\"מ נ\"ל שאם יש לכהן מום קבוע דנרצע דאין הפרש בין מום אחד לשני מומין עכ\"ל ושמעתי מהנדזים על דברי הרב ז\"ל ממ\"ש הוא עצמו לקמן סוף הי\"א וז\"ל הוא חולה וכו' ואיתא במכילתא כי טוב לו עמך שיהא טובתו שוה לך אם היה חגר או סומא אינו נרצע ונראה דרבינו לא הביא דין זה דמשמע ליה דהכל נכלל בדין זה עכ\"ל והשתא קשה לי על הרב דכיון דאיהו עצמו כתב דעבד עברי אפי' שאינו כהן אי בעל מום הוא אינו נרצע מטעם דכתיב כי טוב לו עמך א\"כ איך כתב הכא דאם יש לכהן מום קבוע דנרצע והא כל דאיכא מום אינו נרצע באינו כהן. ולק\"מ דמ\"ש לקמן בהי\"א הוא במום דשייך למקרייה חולה כגון חגר או סומא וכיוצא דלא מקיים מקרא שכתוב כי טוב לו עמך ברם מומין דלאו מקרו חולי כגון מי שיוצא ראשו מאחוריו כנגד ערפו וכן מי שראשו רחב וכיוצא כמה מומין כאלו שמנאן רבינו פ\"ח מהל' ביאת המקדש לא מתמעטו מכי טוב לו עמך בעבד עברי ברם לגבי כהן דהוי מום כתב הרב אם יש בו מום כזה נרצע דמה לי חד מום מה לי תרי מומין וק\"ל."
+            ],
+            [
+                "<b>עיין מ\"ש</b> בספרי תועפות ראם דף ל\"א ודף מ\"א."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>היתה וכו' ולרבו אין אשה ובנים אינו נרצע שנאמר כי אהבך ואת ביתך.</b> וכתב מהרימ\"ט ז\"ל דבנים דרבו אלו לאו דוקא אלא אגב דנקט גבי דידיה יש לו אשה ובנים נקט גבי אדון ולרבו אין אשה ובנים והכריח זה מקרא שכתוב ואת ביתך דלא משמע כי אם אשה וכדאמר גבי כהן גדול ותמה עליו המל\"מ ז\"ל דהא קי\"ל כר' עקיבא דדריש האתין לרבות וא\"כ נימא דמואת נתרבו הבנים וצ\"ע עכ\"ל.<br><b> ולענ\"ד</b> נראה כן דמואת ביתך דרשו כן ומה תאמר דא\"כ מה ידרשו באהבתי את אדוני את אשתי ואת בני דבאותם אתים מה מרבו נראה דשם אצטריכו לדרשה להקדים דבר לחבירו וכמ\"ש בפ\"ב דחגיגה ואת הארץ למה לי להקדים שמים לארץ וכתב רש\"י דאי כתיב השמים והארץ הו\"א שניהם כאחד לפי שא\"א לכתוב בענין אחר לכך כתב ואת הארץ להקדים ע\"כ והשתא הכא דצריך שיאמר העבד אהבתי את אדוני את אשתי ואת בני צריך באמירתו שיקדים לאדון ואחר כך לאשתו ואחר כך לבניו משו\"ה נכתבו אתים אלו ועוד אם כמהרימ\"ט יותר נכון היה להקדים בברייתא אשה ובנים דעבד דהם דוקא לאשה ובנים דאדון דלאו דוקא ומה גם דאשה ובנים דעבד קדמו בכתוב דהוא בסדר משפטים ואשה ובנים דאדון מאוחר בכתוב בסדר ראה וק\"ל.<br><b> ואני</b> מסתפק בבנים אלו אי הוי בנות בכלל או דוקא בנים ולא בנות והנה מדברי הרא\"ם ריש סדר אמור דקא פסיק ותני דאי תיבת בנים מיותר הוי למעט בנות ואם אינו מיותר הוי בנות בכלל יעו\"ש אין ללמוד לנדון דידן דאינו מיותר דהוי בנות בכלל דהא כבר בירר את שיחתו הרא\"ם ז\"ל דעד כאן לא כתב כן אלא היכא דאינו מיותר והוי ענין עונש ומשום השוה הכתוב אשה לאיש בנות בכלל בנים ברם כל דליכא עונש וכמו ולמדתם את בניכם וכיוצא בזה הוי בנים ולא בנות אשר בזה אין מקום למה שהשיג הרב החסיד בקונטרס מענה לשון על הרא\"ם מדברי התוס' בקדושין דף ס\"ו ד\"ה ולזרעו כאשר רמזתי בספרי הקטן תועפות ראם יעו\"ש ואף גם זאת כעת חזינא להנחלת יעקב ז\"ל שהקיפו בסוגיאות להראות דכל דכתב קרא בנים הוי ולא בנות ואף דאינו מיותר ולא הביט בתנאו שהתנה דהיינו דוקא בענין עונש משום השוה הכתוב אשה לאיש וחד מהסוגיאות שהביא הנחלת יעקב היא ולמדתם את בניכם והרא\"ם הביאה וישבה וגם מה שהשיגו יותר הנחלת יעקב עיין במה שציינתי בספרי תועפות ראם למליצי יושר עליו ואני תמיה על המשיגים על הרא\"ם דלא הביטו לראות תנאו שהתנה דעד כאן לא כתב דכל דאינו מיותר הוי בנות בכלל בנים אלא היכא דהוי ענין דעונש אבל כל דאינו עונש הוי בנים דוקא ולא בנות מקרא שכתוב בסדר משפטים אם אדוניו יתן לו אשה וילדה לו בנים או בנות ואם איתא דכל דאינו מיותר הוי בנות בכלל בנים למה כתב קרא או בנות הא כתב בנים ובכלל בנות אלא ודאי דאפ\"ה אין בנות בכלל. איך שיהיה היוצא לנדון דידן דהאי בני הוי בנים ולא בנות לכו\"ע ואף לדעת הרא\"ם וכן מוכח מקרא גופיה דכתיב בני ולא ילדי כדכתיב בסמוך האשה וילדיה תהיה לאדוניה לכלול בנים ובנות ולמה בסמוך כתב קרא וילדיה לכלול בנות וכאן בני אלא ודאי האי בני הוי בנים ולא בנות.<br><b> ועדיין </b> יש להסתפק דזה ניחא בבני דעבד ברם בבני האדון דמתרבו מתיבת ואת ביתך כדכתיבנא נימא דמתרבו בין בנים בין בנות ולכאורה יש לומר ילמד סתום מן המפורש אבל מי יאמר דזה חשיב מפורש לענין זה ולא נאמר דאינן עניינם אחד דכתוב אחד הוא בעבד וכתוב אחר הוא באדון ואצלי הוא ספק.<br><b> עוד</b> יש להסתפק בזה אי אין לו אלא בן טומטום או אנדרוגינוס אי יכול לומר אהבתי וכו' ואת בני ונראה לפי מה שביררנו דבני הוי בנים ולא בנות ואם אין לו בן אינו נרצע א\"כ טומטום ואנדרוגינוס דהוו ספק אי הוי זכר או נקבה איך יאמר בני והוי ספק אי הוי זכר או נקבה דטומטום אפשר שיקרע והוי נקבה ואנדרוגינוס אפשר דמין זה הוי נקבה ואם הוא בריה בפני עצמו הא לא הוי זכר."
+            ],
+            [
+                "<b>עיין מ\"ש</b> המל\"מ סוף פסקא המתחלת עוד נראה לומר וז\"ל אלא ס\"ל התירוץ השני דטעמא דת\"ק דלא מיעט בע\"ח הוא משום דהענקה הוי כמו צדקה ולא אצטריך קרא למעט בע\"ח מהענקה וכו' עכ\"ל ומ\"ש רבינו בפ\"ב דמלוה ולוה יעו\"ש דפסק כרב נתן וכתב הרב המגיד וז\"ל זה מחלוקת בברייתא דת\"ק ור\"נ בפ\"ק דקידושין וכו' ופסק כר\"נ עכ\"ל אינו מנגד לדברי הרב וכמ\"ש הרב גופיה לעיל בדרך ראשון.<br><b> אך</b> בעיקר תירוצו יש לעמוד שתירץ דמאן דס\"ל כרב נתן קאמר דטעמא דת\"ק וכו' הוא משום דהענקה הוא מדין צדקה ולכן א\"צ לו לבעל חובו וכו' יעו\"ש וקשה לי ממ\"ש בקדושין דף ט\"ז ע\"ב תני חדא הענקה עבד עברי וכו' אלא הענקה עבד עברי לעצמו פשיטא וכו' הא מני תוטאי הוא וכו' לו ולא לבע\"ח ומאי קשיא אימא דמאי דקאמר לעצמו ר\"ל משום דהוי כצדקה ולא משום דכתיב לו והוי אף כת\"ק דהוי הלכתא ובשלמא לפירוש הרב נתנאל דף ט\"ו ע\"א הביאוהו התוס' לא קשה לפי שהם השוו הענקה לשכירות ומשו\"ה שפיר הקשה בש\"ס פשיטא דאי להא אתא לומר דדמי לשכירות ומשו\"ה לעצמו ולא לבע\"ח העיקרא בשכירות לא ידעינן ואי דידעינן בשכירות ה\"ה בהענקה ופשיטא וחידש דדוקא בהענקה ומתיב' לו משא\"כ למ\"ש המל\"מ ז\"ל וי\"ל דאין הכי נמי דלמאן דס\"ל כר' נתן וס\"ל דצדקה והענקה הכל שוים מוקי להך ברייתא כת\"ק וכר\"נ אבל בש\"ס קאי אליבא דרב טביומי דלעיל דמוקי לת\"ק דלא כר\"נ."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין מ\"ש</b> הרב מל\"מ על מה שהבי�� דברי התוספות על שם ר\"י וכתב מרן שכן הסכימו הר\"ן והרמב\"ן בשיטת בבא בתרא וקשיא ליה שהרשב\"א בתשובות בסי' תשמ\"ה וכן במכונות כתב דהשבת עבוט אין בי\"ד כופין עליה משום דהוי מצות עשה שמתן שכרה בצדה יעו\"ש. וקשה לי הכי אף דהוי גברא אגברא משום דהרשב\"א חשיב כתלמיד לגבי הרמב\"ן שהיה גדול הדור בזמן הרשב\"א והרמב\"ן היה חשוב הרבה בעיני הרשב\"א או יותר נראה דכוונתו דאיך כתב מרן סתם דעת הר\"ן והרמב\"ן ולא כתב דהרשב\"א חלוק ולא ס\"ל כר\"י. ומהכתוב אין מקום למה שזכורני שהיה מקשה מהרי\"א ז\"ל למ\"ש הרב תנא הוא בפ\"ז דמתנות עניים ה\"י שהקשה קושיא זאת מדברי הרמב\"ן בתשובה למ\"ש הרב ב\"י על שם הרמב\"ן יעו\"ש וחשב מהרי\"א ז\"ל שמה שהקשה כן משום היותו סובר הרב דתשובות המכונות הן מהרמב\"ן ואמטו להכי תמה עליו ואינו דהם תשובות הרשב\"א המכונות להרמב\"ן. דהא נראה בפירוש ממ\"ש כאן דלא נעלם ממנו דהם תשובות הרשב\"א (וה\"א) [ואפ\"ה] קשיא ליה וכמ\"ש.<br><b> וגם</b> אין להקשות עליו דמאי קשיא ליה מצדקה להשבת עבוט דבצדקה איכא ב' לאוי לא תאמץ ולא תקפוץ וכל דאיכא ב' לאוי לא חשיב לאו הניתק לעשה כמ\"ש בתמורה דף ג' ופסקו רבינו ריש הל' תמורה יעו\"ש דשאני ההיא דתמורה ודומיהן דהוי לאוי גמורים ולוקין עליהן משא\"כ לאוי דצדקה לא תאמץ ולא תקפוץ דלאו לאוי דמלקות נינהו וחשיבי כמו עשין ומה לי חד ומה לי תרי וזה מוכרח מסוף חולין דנגדיה רב יהודה לההוא גברא משום שילוח הקן והתם ליכא אלא חד לאו יעו\"ש וכמו שאכתוב בסמוך.<br><b> אלא</b> שבמה שתירץ לזה דבהשבת עבוט הוי לאו הניתק לעשה וחשיב כעשה ואיכא מתן שכרה בצדה משו\"ה אין בי\"ד מוזהרין קשה לי דיותר הוי לאו הניתק לעשה לא תאמץ ולא תקפוץ דכתיבי קודם העשה ומה גם דכתיב כי פתוח תפתח וכו' שיותר נאה לומר לא תעשה כן וכן ואם עשית שקפצת ואימצת ושילחתו ריקם פתוח תפתח ואף דהוו ב' לאוי וחד עשה ולא אתי חד עשה ועקר תרי לאוי וכמ\"ש בריש תמורה שזכרנו, מ\"מ הא כתיבנא דמה שאמר הכתוב לא תאמץ ולא תקפוץ דלאו לאוי דמלקות נינהו אלא הוו כמו עשין שאינן בני מלקות משא\"כ לא יחליפנו ולא ימיר שהן בני מלקות וכמ\"ש רבינו ריש הל' תמורה יעו\"ש.<br><b> ועיי\"ש</b> בהל' מתנות עניים שהאריך יותר דקשה ליה ממה שסיים בתשובה הנזכרת דאם ירצו בי\"ד לכוף יכולין נראה דס\"ל דלא כתירוץ שני של התוס' וסיים לתרץ זה דכי מקשו ותירצו התוס' לא החיובא אלא הרשות כלומר וא\"צ למ\"ש תחילה משום דהוי לאו הניתק לעשה אלו דבריו.<br><b> ופשוט</b> דכוונתו בדברי התוס' דקשיא ליה איך אכפייה לרב נתן בר אמי לצדקה והא הוי מתן שכרה בצידה דאיתא בחולין דף ק\"י דרמי בר דקולי חזא לרב חסדא דאמר כפתוהו לההוא גברא דלא הוה מוקיר לאבוה ואימיה א\"ל שבקוהו דתניא כל מצות עשה שמתן שכרה בצדה אין בי\"ד מוזהרין ונראה דאינן רשאין דאי רשאין אמאי אמר ליה שבקוהו כך נראה לו לרב חסדא כיון דרשאי הוא וגם רב חסדא ידע מזה ואפ\"ה עושהו ואמאי שבקיה ר\"ח ואדרבא קלסו לרמי בר דקולי אלא ודאי דכל שאינו מוזהר אינו רשאי ולזה תירץ בדברים ועוד תירץ שהיה קצבה והוא ענין אחר ור\"י תירץ כיון דאיכא ב' לאוי רשאי לכוף אף שמתן שכרה בצדה וזהו שסיים שדעת הרשב\"א ז\"ל שדעתו כהתוס' והרמב\"ן דכופין היינו אם ירצו והיינו טעמא משום הלאו אף שמתן שכרה בצדה והוא סוג ג' משא\"כ בההיא דר\"ח דחולין משום דהוי מתן שכרה בצדה וליכא לאו. ושוב ראיתי יותר ברור דזה מוכרח בכוונת התוס' ממ\"ש הם עצמם בב\"ב דף ח' ע\"ב שאחר תירוץ ר\"�� דצדקה שאני משום השני לאוי הביאו משם ריצב\"א דהא דאין בי\"ד מוזהרין הוא דאין נענשין וקשיא להו מההיא דכל הבשר דמשמע דנראה מדאמר שבקוהו שאין רשאין ונדחק בההיא ש\"ס דשבקוהו ר\"ל אינכם מוזהרין להכריחו יעו\"ש הרי מבואר דלר\"י פירוש שבקוהו אין רשאין וכן בתשובה לספר קנין סימן כ\"ז שהקשה קושית התוס' הלזו ומשם ר\"י הביא התירוץ דאיכא לאוי ושוב כתב לעצמו תירוץ ריצב\"א יעו\"ש הרי דחלוקים הם מריצב\"א דלר\"י מ\"ש שבקוהו ר\"ל שאינן רשאין ולריצב\"א ר\"ל אינן נזהרין.<br><b> וע\"פ</b> יסוד זה שבנה בהל' מתנות עניים בעד ר\"י ודעמיה מתורץ מה שהקשה כאן בהל' עבדים להרשב\"א מכח סוגית סוף חולין דנגדיה ר' יהודה לההוא גברא דגזז גפיה וכו' ואף דהוי מצוה שמתן שכרה בצידה דהא כתב שם דהרשב\"א בשיטת ר\"י וכדכתיבנא. אך קשה כמו שהקשה הרב לר\"ת דלא תירץ כר\"י מההיא דסוף חולין וכן בהגהות מיימוני פי\"ב דאישות אות כ' כשהביא תירוץ משם ר\"י סייע לו מההיא דסוף שילוח הקן כלומר משא\"כ לר\"ת וכן ממה שסייע לר\"י מההיא דסוף חולין נראה דס\"ל בדעת ר\"י דלאו משום ב' לאוי תלוי תירוץ ר\"י אלא משום דאיכא לאו דהא בההיא דחולין ליכא אלא לאו אחד דלא תקח האם על הבנים והיינו טעמא דבצדקה אף שהם ב' לאוי כחד חשיבי כיון דלאו לאוי דמלקיות נינהו וכדכתיבנא בסמוך. ודע דמ\"ש הר\"ן בפרק נערה והרב המגיד פי\"ב דאישות דהרשב\"א ס\"ל דכופין על הצדקה ולא נחתינן לנכסי אלא דוקא בפניו פי' כשירצה לכוף דרשאין נינהו וקמ\"ל דלא נחתינן וכמ\"ש בתשובה בב' המקומות שאם ירצה לכוף כופין ועיין ברכי יוסף הנדפס מחדש חלק יו\"ד דף כ\"ב וכ\"ג."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בספרי</b> תועפות ראם דף מ\"א ע\"ב."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שם</b> דף מ\"א ע\"ג."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>וקונה עצמו או בשטר או בראשי אברים וכו'.</b> וכתב רבינו בספר המצוות מצוה רל\"ה עשין היא שציונו בדין עבד כנעני וכו' ובא בתורה שהוא משתחרר בשן ועין והשיגו הרמב\"ן שהם ב' מצות חיוב לעולם בהם תעבודו וחיוב לשחררו בשן ועין והן ב' עניינים סותרין חיוב שלא לשחררו וחיוב לשחררו בשן ועין ואם לא רצה לשחררו בשן ועין ודאי דבי\"ד כופין לו כמו שכופין לכל המצוות עשה עד שתצא נפשו נמצאו עניינם נפרדים זה מזה כמו נשואין וגירושין דהם ב' ענינים סותרים זה כונס וזה פוטר זו היא טענתו והיא אלימתא ומ\"ש במגילת אסתר דהוא אחד מן הדינים השייכים בעבד וכו' א\"כ גם בגירושין נאמר שהוא אחד מן הדינים השייכים באשה גם מ\"ש בסוף דבריו דאינו צווי לדיינים כבר ביארתי טענת הרמב\"ן."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כתוב</b> אצלי בחי' גיטין דף ט' ע\"ב רש\"י ד\"ה לא יתנו לאחר מיתה וכו' נהי דלהכי זכה ביה דלא מצי למהדר ביה וכו' עכ\"ל וזו היא דעת הרי\"ף בהלכות יעו\"ש וזו היא דעת הרמב\"ם פ\"ו מהל' עבדים ה\"א לדעת הטור יו\"ד סי' רס\"ז והכ\"מ והלח\"מ.<br><b> ולענ\"ד</b> לא כן אדמה בכוונתו דלפי דעתם ז\"ל הו\"ל להר\"מ לכתוב אבל אם אמר תן אינו יכול לחזור לפיכך האומר תן וכו' כיון שהוא מחלק בין זכה לתן אלא דעתו כדעת רש\"י בחזרתו שהוא דעת ר\"ת דמיד זכה בגט ויצא בן חורין ומתני' היינו בתנו דלאו שליח שויא אלא מצוה אבל בעשה שליח גם בתן הוי כזוכה ומיד יצא לחירות והרמב\"ם כבר כתב פ\"ד מזכיה ומתנה דתן כזכה ולכן כתב בזכה דהיינו גם בתן דשניהם אחד דיצא לחירות גם בשלא הגיע גט לידו אבל בתן אינו יכול לחזור ואינו יוצא לחירות. ומתוך דברי אלה אחרי נשיקת ידיו ורגליו ממרן אין מקום למ\"ש בב\"י הל' עבדים סימן הנזכר יעו\"ש וכתב הפרישה שם ס\"ק קמ\"ד וז\"ל אבל אמר תנו לו וכו' אבל בעבד כהן יכול לחזור בו דחוב הוא לו שמפסיד מלאכול בתרומה כך איתא בתוס' פ\"ק דכתובות דף י\"א עכ\"ל ודבריו תמוהים דעד כאן לא כתבו כן התוס' אלא לר' מאיר אבל לרבנן דהלכתא כוותייהו חולקין וכ\"כ הב\"ח להיפך ממ\"ש הפרישה על שם התוס' והוא הנכון."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל שטר שיש עליו אפי' עד אחד פסול וכו' והוא שיהיה כותי חבר.</b> ועיין מה שגמגם הלח\"מ ז\"ל עליו דלא כתב דחתים ישראל לבסוף. ולענ\"ד נראה דא\"צ דכיון דכתב דצריך שיהיה חבר מובן או דידעינן ליה שהוא חבר או מכח דחתים ישראל לבסוף ואופן הידיעה יהיה על אופן שיהיה וכתב רבינו הכי לאורויי דאי ידעינן ליה שהוא כותי חבר אף דחתים לבסוף שפיר דמי."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>עיין מ\"ש</b> מרן ותירץ וז\"ל דמ\"ש בש\"ס ואיבעית אימא קאי לדסמיך ליה והא לפירא יעו\"ש וכתב עליו הלח\"מ דמאי קשיא הא כיון דכתב דאע\"ג דלא מטא זימני יצא לחירות כל שכן היכא דמטא ולא משכנו עכ\"ל ואין דבריו ברורים דיש בזה מה שאין בזה ולא נפקא חד מחבריה דבמטא זמניה משתעבד בו ובלא דמטא זמניה אינו משתעבד בו וא\"כ איך הוי כל שכן ושפיר קשיא ליה למרן ז\"ל. אמנם בתירוצו יש לדון דלו יהי דהתירוץ בתרא קאי לוהא לפירא סוף סוף הו\"ל להרמב\"ם לכתוב דין זה בעבד כשלוה על מנת למשכנו ולא משכנו כשם שכתב תירוץ דש\"ס דוהא לפירא דקאי בשדה וכתבו בעבד וז\"ל ואם א\"ל תקנה מעשה ידיו לא יצא לחירות לפי שיוצא הדין בעבד. ובפירוש דברי מרן נתלבט הלח\"מ וסיים בסוף דבריו היינו פירוש רש\"י ז\"ל ומה חידש לנו הרב באומרו שרבינו מפרש וכו' עכ\"ל. והוא פשוט דלרש\"י קאי ואיבעית אימא בין לעבד בין לשדה וזה וזה לגופא וזה וזה מטא זימניה וזה וזה לא משכנו ועבד שאני משום קנסא משא\"כ למ\"ש מרן לא בא התירוץ אלא לשדה אבל בעבד כדקאי קאי והיינו טעמא דכבר הוא משתעבד בו וכמ\"ש רש\"י לתירוץ קמא. וכעת נראה דכוונתו להקשות לתחילת דברי מרן שכתב לדעת רבינו שהוא מפרש דהאי שינוייא קאי למאי דאמר הא לגופא והא לפירא וכו' דאי ס\"ל דאידי ואידי לגופא ודמטא זימניה היינו פירוש רש\"י, ולא הו\"ל למרן לומר אלא דרבינו מפרש דואיבעית אימא בשלוה עליו למשכנו ולא משכנו, לא קאי כי אם לשדה דוקא, וזהו שסיים הלח\"מ וכתב ומה חידש לנו הרב באומרו שרבינו מפרש דשינוייא קאי להא לגופא והא לפירא."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ומפני מה קנסו הלוקח לבדו שאילו לא לקח זה לא יצא העבד לחו\"ל.</b> וי\"ל דזה שכתב רבינו היינו מ\"ש הש\"ס לאו עכברא גנבא וכו' ברם עוד קשיא ליה להש\"ס אי לאו עכברא חורא מנא ליה ואמר מסתברא וכו' והאי דמסתברא הו\"ל לרבינו להביאו ובחי' גיטין כתוב אצלי דף מ\"ג ע\"ב גמ' ת\"ר וכו' רשב\"ג אומר וכו' זהו שחרורו ע\"כ לכאורה נראה דלא פליגי ולא בא רשב\"ג אלא לפרש דברי ת\"ק ועל כרחך לא אמר דבמה דברים אמורים הוא לחלוק אלא במתני' ולא מברייתא ואפשר הכי והכי אמנם מדהרי\"ף והרא\"ש השמיטו הך דרשב\"ג מודה דס\"ל דפליגי ופסקו כת\"ק.<br><b> אך</b> קשה להר\"מ פ\"ח דעבדים ה\"ו דפסק כת\"ק ולא הזכיר לדרשב\"ג נראה דס\"ל דפליגי ואף דהלכה כרשב\"ג אינו בברייתא אלא במתני' וקשה דבפ\"ט ד��ומאת מת כתב מרן לדעת הרמב\"ם דלאו דוקא הלכה כרשב\"ג במתני' אלא ה\"ה בברייתא."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> מ\"ש הרב [מהר\"ח אבולעפיה] בעץ החיים סדר תצא ובישרש יעקב בחי' מהר\"י בן ג'אמיל דף קס\"ג ע\"ב מ\"ש משם מהר\"ח אבולעפיה הזקן ותירץ מהר\"א בן ג'אמיל ז\"ל על מ\"ש בסי' ת\"ל עבד מכאן אמרו המוכר עבדו לנכרי או לחו\"ל יצא לחירות אשר ינצל אליך לרבות גר תושב ולכן אף דלא פסק כרישא דסיפרי דקרא לא מוקי ליה בעבד שברח מ\"מ דרשא דמעם אדוניו דהוי יתר ודי אומרו אשר ינצל אליך לרבויי גר תושב וקאי אקרא דאבתריה והשתא שפיר אתי הג\"ש עכ\"ל ופליאה דעת ממני דאיך אפשר לומר דהרמב\"ם ס\"ל כסיפא דברייתא דקרא איירי בגר תושב והא כתב רבינו בהל' י\"א עבד זה שברח הוא גר צדק והוסיף אזהרה אחרת למי שמאנה אותו שנאמר בטוב לו לא תוננו הרי בפירוש דמוקי לסיפא דקרא בגר צדק."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>פסק</b> כרבנן וכרב וכן כתב מרן ומנא אמינא לה דאי פסק כרבן שמעון בן גמליאל וכאביי נמצא דאיחר דינא דמתני' והקדים הדין היוצא מהש\"ס ולא נזכר בש\"ס ומ\"מ מסיגנון לשון הראב\"ד נראה שהבין לדעת רבינו דפסק כרשב\"ג וכאביי לאפוקי שהוא פסק כרבנן וכרבא וכמ\"ש הלח\"מ. ומ\"מ בין נאמר דפסק כרבנן ורבא בין נאמר דפסק כרשב\"ג וכאביי, מה שכתב בס' הטורים והרמב\"ם והראב\"ד פסקו כרשב\"ג ט\"ס הוא דהא לא פסק רבינו כרשב\"ג גם אם נאמר דפסק כרשב\"ג היינו כאביי ואילו הטור קדם בדברו דברי רבא ועלה הביא פלוגתא דרשב\"ג וחכמים ועלה כתב דרבינו כתב כרשב\"ג וליתא ומ\"מ נראה דלשיטת הסוברים דפסק כרשב\"ג וכאביי לא קשה איך פסק כאביי נגד הכלל דהלכתא כרבא לגבי אביי דבנדון כזה לא כללינהו כמ\"ש פ\"ט מהל' שמיטה ויובל ד\"ה כשראה הלל יעו\"ש ודעת הרמב\"ן לפסוק כחכמים וכמו שפי' גאון הובאו דבריו בחי' הרשב\"א ולדחות ראיית הראב\"ד כתב והא דשלחו מתם אנן כרשב\"ג ס\"ל אינהו כאוקמתא דאביי ס\"ל כדקאמר בהדיא ואינהו סבור לפני יאוש ובודאי לאוקמתא דאביי הלכתא כרשב\"ג דמסתבר טעמא דהא מוקי לה בדינא ורבנן מפקי ליה מרביה משום תקנתא דדילמא ממנעי ולא פרקי ולא מסתבר כוותייהו משום דכשם שמצוה וכו' כך מצוה לפדות את העבדים וכו' אלו דבריו.<br><b> וכאן</b> הבן שואל הבן יקיר לי פחד יצחק יהיה בעזרו דאיך כתב דבהדיא משמע דכאוקמתא דאביי ס\"ל נימא דכאוקמתא דרבא ס\"ל ואף לרבא ס\"ל לרבן שמעון בן גמליאל דלפני יאוש ג\"כ ישתעבד דהכי פירשו בש\"ס הברייתא לרבא אי לפני יאוש קאמריתו היינו כשם וכו' הרי דגם לרבא לרשב\"ג לפני יאוש ישתעבד ולא קשה מידי דלרבא גם לת\"ק לפני יאוש משתעבד דלא פליגי בזה וכמ\"ש התוס' ד\"ה אי לפני יאוש יעו\"ש וכמ\"ש החידושי הלכות ז\"ל וא\"כ איך קאמרי אנן כרשב\"ג ס\"ל את אי כרבנן ס\"ל וכו' אלא ודאי דקיימי כאביי וק\"ל.<br><b> אך </b> קשה טובא מאי דקשה ליה עוד לחכם בני יצחק הי\"ו במ\"ש הרשב\"א ז\"ל דדוקא אי קי\"ל כאביי פסקינן כרבן שמעון בן גמליאל דמסתבר טעמיה וקודם זה כתב ואי משום דרבי יוחנן דכליל לן כל מקום ששנה רשב\"ג במשנתינו הלכה כמותו ההוא כללא לאו דוקא וכ\"כ הרי\"ף בפ' גט פשוט דלא אמרינן הלכה כרשב\"ג אלא היכא דאיכא טעמא הרי שסוברים דדוקא אי איכא טעמא הוא דאמר ר' יוחנן הלכה כרשב\"ג ואי ליכא טעמא לאו ואם כן מאי מותיב בש\"ס לקמן דף ל\"ח ע\"א לר' יוחנן דאמר עבד שברח וכו' ממ\"ש ר\"י גופיה כל מקום ששנה רשב\"ג במשנתינו הלכה כמותו ב��למא לאביי וכו' אלא לרבא קשיא וכו' ומאי קשיא הא אי ס\"ל כרבא מודה דלאו הלכתא כרשב\"ג דלא מסתבר טעמיה כמ\"ש הוא ז\"ל ועיין להרשב\"א בתשובות סי' מ\"ה שדעתו כדעת הרי\"ף בהאי כללא דדוקא היכא דמסתבר טעמיה דרשב\"ג הוא דהלכתא כוותיה ועיין להחבי\"ב בכללי הש\"ס סי' כ' מ\"א מ\"ש בזה ועיין בתוס' יו\"ט פ\"ד דפסחים מ\"ד.<br><b> עוד</b> קשיא לי מסוגיא דידן דמותיב לר' יוחנן דידיה אדידיה למ\"ש מהראנ\"ח סדר טהרה וז\"ל פשפשתי ומצאתי כי הכלל הזה הנאמר שכל מקום ששנה רבן שמעון בן גמליאל במשנתינו הלכה כמותו אינו מוסכם לפסק הלכה דאמוראי נינהו אליבא דר\"י וכו' ושוב ראיתי מקומו איו מציעא דף ל\"ח ע\"ב יעו\"ש וכתובות דף ע\"ז ע\"ב וא\"כ מאי מותיב בש\"ס מר\"י אימא אמוראי נינהו וי\"ל דהא דרב שמואל בר אבא לא הוי אמוראי והכי מותיב אי ס\"ל לר\"ש בהא כרבה בר בר חנה אמר ר\"י וכו' קשה וק\"ל."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין</b> בספרי תועפות ראם דף ל\"ט ע\"ב."
+            ],
+            [
+                "<b>ומותר לשחררו לדבר מצוה אפי' למצוה של דבריהם וכו'.</b> ומרן הביא דברי הר\"ן שהקשה דהיאך אתי מצוה דעשרה להתפלל ודחי עשה גמור דלעולם בהם תעבודו אלא ודאי דלאו עשה גמור הוא ומשם מתרצים הביא דלעולם דהוי עשה גמור ולא אסרה תורה אלא משום לא תחנם וכיון דאיכא מצוה לאו חנינא דידהו קא עביד אלא לצורך וכו' וע\"ז הביא הש\"ס וז\"ל ובגמ' פרק שלשה שאכלו פריך על הא מצוה הבאה בעבירה היא ומשני מצוה דרבים שאני ע\"כ.<br><b> ולכאורה</b> נראה בכוונתו בהבאת ש\"ס זו דקשיא ליה להיש מתרצים דמה תירוץ הוא זה דאם איתא דכל דאיכא מצוה בשחרורו ליכא לא תחנם מאי מקשה בש\"ס מצוה הבאה בעבירה היא ומאי קושיא דכאן ליכא עבירה דליכא איסורא דלא תחנם כיון דאיכא מצוה. אמנם לענ\"ד מרן לא בא להכי אלא כוונתו שכיון לדעת הרשב\"א בגיטין דף ל\"ח שהקשה על שם הרמב\"ן וכי מפני מצוה להתפלל נדחה עשה שבתורה ותירץ שלא אסרה תורה אלא ליתן להם מתנת חנם וכו' אבל כשהוא משום מצוה ליכא חנינה וקשה לי עליו דאפי' לגר אוכל נבלות מותר ליתן מתנת חנם לכו\"ע וכל שכן לעבד כנעני וכו' אלא הכא מצוה דרבים שאני ולאפרושי רבים מאיסורא נמי עדיף ושרי אלו דבריו. נמצא דלהרשב\"א לא הונח לו מה שאמרו היש מתרצים ותירץ הוא דלעולם בהם תעבודו הוי עשה גמור והיינו טעמא דדחי משום דהוי מצוה דרבים וכמ\"ש בש\"ס וזה שכתב מרן על דברי הר\"ן הש\"ס דמצוה דרבים לומר דשאני מצוה דרבים דדחי לעשה גמור ולא מטעם מתנת חנם וכוונת הש\"ס דכשתירץ מצוה שאני היינו מצוה כזאת שהיא דרבים אלא דהמקשה לא הבין והקשה מצוה הבאה מעבירה ותירצו לו מצוה דרבים שאני וזה שאמרתי מצוה שאני ר\"ל מצוה כזאת זו היא כוונת הרשב\"א.<br><b> ולהיש </b> מתרצים נראה לפרש דבריהם דלא תיקשי להו מש\"ס ברכות דהקשה מצוה הבאה מעבירה היא דהכי פירושו דכוונת התרצן מצוה שאני הוי כמ\"ש היש מתרצים וכיון דאיכא מצוה לא חשיב כחנינה להם ואהא קשיא ליה מצוה הבאה בעבירה היא כלומר לו יהי דלגבי האדון איכא מצוה מ\"מ העבד מתחנן ממילא והוי מצוה הבאה בעבירה ותירץ מצוה דרבים דכיון דהוי מצוה רבה יש כח לבטל האיסור דמתחנן העבד וחשיב האיסור כמאן דליתי מצד המצוה רבה דהוי מצוה דרבים ואמטו להכי לא הקשה הרשב\"א להרמב\"ן מהך ש\"ס דברכות אלא אתי עליה מש\"ס אחר יעו\"ש וע\"פ הכתוב הזה הותר כל מה שהקשה הרב לשון למודים ז\"ל חלק או\"ח סי' ע\"ו ולא ראיתיו עד אחר זמן רב יעו\"ש.<br><b> ודע</b> דמהך סוגיא דברכות דקאמר מצוה דרבים שאני הוליד הרא\"ש ז\"ל דמצוה דרבים אף שאין לו עיקר מן התורה דחי עשה דיחיד מן התורה ועשה תשובה לבעל הלכות גדולות יעו\"ש וכיון דחיליה לזה הוא מתבות עשה דרבים קיצר לשון הש\"ס ולא הביא מצוה שאני והא מצוה הבאה בעבירה היא אלא (מי) [מיד] הלך לו להעתיק מצוה דרבים שהוא העיקר לילפותא שלו וזה פשוט הרבה לאפוקי מהרב החסיד בארעא דרבנן אות מ\"ם סי' שנ\"ט כתב דגירסת הרא\"ש בש\"ס הכי לעולם בהם תעבודו מצוה דרבים שאני יעו\"ש וליתא אלא דהרא\"ש קיצר לשון הש\"ס במה שאין לו צורך.<br><b> ובעיקר</b> דברי הרא\"ש דדחי לדינא דגמ' הוא הלכות גדולות וכן הוא בתוס', לא באתי לכוונתם דההיא דשמחת הרגל אינו דומה להשלמת העשרה דשמחת הרגל נהי דרבים חייבים אבל הוא כל אחד ואחד לבדו וא\"צ כנופייא משא\"כ קדיש וקדושה דאי ליכא רבים בכנופייא אינה נעשית המצוה דקדושה ומשו\"ה קרויה מצוה דרבים וק\"ל. וודאי דקדמוני בזה ברם לא ראיתיו וכעת ראיתי להרא\"ש גופיה בפרק ואלו מגלחין תירץ כן בעד ההלכות גדולות יעו\"ש.<br><b> ואחר</b> זמן רב ראיתי דסברת הרא\"ש היא סברת ר\"ת הביאה השבולי הלק\"ט הובאו דבריו במג\"א סי' תמ\"ו ס\"ק ב' וז\"ל גבי סוגית סוף ר\"ה דאין מפקחין עליו את הגל מאי טעמא שופר עשה ויו\"ט עשה ולא תעשה וכו' והקשה השבולי לקט מה צ\"ל דיו\"ט עשה ול\"ת אפי' ל\"ת לחודיה נמי לא דחי כיון דבעידנא דמיעקר לאו לא מקיים עשה ותירץ ר\"ת דעשה דרבים דחי לא תעשה אף על גב דבעידנא דמיעקר לאו לא מקיים עשה אלו דבריו. וכתב עליו המג\"א כדכתיבנא לענ\"ד וז\"ל ונראה לי דחמץ לא הוי מצוה דרבים דדוקא שופר שהיחיד מוציא רבים ידי חובתם מקרי עשה דרבים וכו'. אלא דמה שסיים שם המג\"א כעת לא הבנתיו וז\"ל דאל\"כ חמץ נמי עשה ולא תעשה הוא ולידחי עשה ול\"ת דיו\"ט והיאך תלוי זה בזה דכתב דאל\"כ וכו'."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות עבדים",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Yitzchak Yeranen",
+        "Sefer Kinyan"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Yitzchak Yeranen/Sefer Mishpatim/Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Creditor and Debtor/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,114 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Creditor and Debtor",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות מלווה ולווה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Yitzchak Yeranen",
+        "Sefer Mishpatim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מצות עשה להלות לעניי ישראל שנאמר אם כסף וכו' את העני עמך.</b> וכן כתב בפתיחת ההלכות במנין המצוות להלות לעני ומך עכ\"ל נראה בבירור מדבריו דליכא מצות הלואה אלא לעני ומך ולא לעשיר ובש\"ס ב\"מ דף ע\"א תני רב יוסף אם כסף תלוה את עמי את העני עמך עמי ונכרי עמי קודם עני ועשיר עני קודם כו' נמצא דאיכא מצוה בהלואה גם לעשיר וכל הברייתא הזאת לא הזכירה רבינו והלח\"מ ה\"ג הרגיש בזה וכתב דסמך דכתבו בהל' מתנות עניים והתם לא הביא הך דעני ועשיר לפי דקאי בצדקה ועשיר לא שייך בצדקה ולא די דהשמיט הך דעני ועשיר כאן בהלואה אלא שכתב בפירוש לעניי ישראל ודוק."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>כדרך וכו'.</b> עיין להרב מל\"מ מה שהביא תירוץ הרב פני משה והקשה עליו מדברי התוס' חגיגה דף י\"ג וכן הרב בני חיי חו\"מ סי' ל\"ד הקשה עליו גם מדברי התוס' סוף איזהו נשך ואף אני הביא מ\"ה ממאי דכתבו התוס' בשנים אוחזין דף י' ע\"ב ד\"ה דאמר וז\"ל אע\"ג דעובר משום לפני עור לא תתן מכשול כשמקדשה לכהן כו' ונחזי אנן איך עובר לפני עור כו' והא אם לא ילך ישראל זה בשליחותו ישלח לאחר או ילך הוא והוי כחד עברא דנהרא וצ\"ל דגם אם ישלח לאחר עובר אותו האחר ולגוי אינו יכול לשלוח דאין שליחות לגוי ומה גם לקידושין ומה תאמר דילך הוא עצמו איירי באי אפשר ע\"י עצמו וכונתם ז\"ל דאף במציאות דא\"א לילך הוא ואיכא לפני עור לא תתן מכשול לא חשיב בר חיובא ואחר ההתבוננות קצת נראה דמאי דנקטו התוס' מילתא דהתירה בכולהו דוכתי ר\"ל דלא נקטו דישראל אחר הוה עביד האיסורא משום דאחר היות מילתא דאיסורא דעובר אלפני עור לא הוי מילתא דשכיח דישראל אחר יעשה האיסור ומשום הכי נקטו בכל דוכתא אופן אחד שלא להשתמש מכח דישראל אחר יעשה האיסור ואה\"נ דגם בנדון כזה שישראל אחר היה עובר אלפני עור כיון דהא מיהא מלוה זה ברבית לאיש אחר אפשר כמ\"ש הרב פני משה ז\"ל."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתוב </b> אצלי בחי' גיטין דף ל\"ו ע\"ב גמ' אמר ליה תלי נמי עד דאמר הכי ע\"כ מכאן תשובה למה שהקשה הגידולי תרומה ח\"ב סי' ה' הביאו המל\"מ כאן על מ\"ש רש\"י בפרק הרבית עלה דמאי דאמר ויהבינן להו ניהליה בבית דינא שיש להם כח להפקיר נכסי היתומים כו' וכתב המרדכי כדברי רש\"י אלו הואיל ולאו רבית דאורייתא הוא כו' יעו\"ש וקשה לי דאפי' באיסור דאורייתא אמרינן הפקר בי\"ד הפקר ופרוזבול יוכיח דאף דס\"ל דהשמיטה בזמן הזה דאורייתא מהני ומטעם הפקר בי\"ד הפקר וכמ\"ש רש\"י לעיל יעו\"ש מה שתירץ בפנים שונים ועל פי הך ש\"ס דקאמר דתלינן ליה עד דיהיב ליה במתנה לא קשה דשאני פרוזבול מרבית דאפילו בנדון זה אסור."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ומ\"ע להשיך לנכרי וכו' דין תורה.</b> והר\"א פליג יעו\"ש ונראה לענ\"ד שדעת רבינו שכתב שהיא מצוה הוא ממאי דגרסינן בפ' איזהו נשך דף ע' ע\"ב מרבה הונו כו' לחונן דלים כו' לא נצרכה אלא דאפי' דנכרי כו' איתיביה לנכרי תשיך כו' יעו\"ש ומאי קשה לנכרי תשיך הוא מדאורייתא ומדרבנן הוא דאסורא אלא ודאי דס\"ל לש\"ס דהוי מצוה וכל דאיכא מצוה אין להם לחכמים לגזור ולבטל המצוה מכל וכל וכמ\"ש התוס' שם ד\"ה תשיך וז\"ל דכיון דאמר רחמנא מצוה לחסרם ולא היה לחכמים לאסרם משא\"כ אי לא היה מצוה אלא רשות שפיר מצו רבנן לאסור והראב\"ד דלא ס\"ל כדעת רבינו היינו משום דס\"ל כדעת המאירי בשיטה מקובצת כ\"י למסכת סנהדרין דכל דהתורה התיר הדבר בפי' אין כח ביד חכמים לאסור יעו\"ש דבריו הביאם הרב שער המלך בפ\"ה מיסודי התורה ה\"ח ושכן כתב הט\"ז ז\"ל ביו\"ד סי' קט\"ז ס\"ק א' מדברי התוס' דסוכה דף ל\"ט ע\"א יעו\"ש וחיליה דהרב המאירי מהך ש\"ס דפרק איזהו נשך והכי משמע דס\"ל כדעת הראב\"ד ז\"ל דלנכרי תשיך אינה מצוה ולפי שיטתיה הביא ראיה ונמצא אם כן מהאמור דלדעת רבינו דוקא אי איכא מצוה אין כח ביד חכמים לאסור אבל אי ליכא מצוה אף דהתורה התירו יש כח ביד חכמים לאסור ומתוך דברי התוס' דפרק איזהו נשך נראה בבירור כדעת רבינו במה שתירץ משום דאיכא מצוה מכלל דהיכא דליכא מצוה אלא התר יש כח ביד חכמים לאסור דלא כמ\"ש התוס' בסוכה וזה הוי סתירה לדברי הט\"ז שלמד מדבריהם כן וודאי צ\"ל דאין ראיה מדבריהם דהתם וכמ\"ש הרב שער המלך דמ\"ש התוס' הכי דלשיטתייהו אזלי דס\"ל דאיסור סחורה מן התורה כמ\"ש בפ' כל שעה וכן הביא ג\"כ הרב ז\"ל מדבריהם דסוכה דף מ' והיינו כמ\"ש כאן בפ' איזהו נשך וכבר רמזו ג\"כ הרב שער המלך וכן הביא עוד מדבריהם בכמה דוכתי יעו\"ש באופן דהך הולדה דהרב ט\"ז לאו דסמכה היא.<br><b> ומתוך</b> הכתוב יוצא לכ\"ע כל דאיכא מצוה אין כח ביד חכמים לאסור ואם כן אין מקום לחקירת הר\"ן בריש פ' יו\"ט של ראש השנה שחל להיות בשבת דלמה לא אסרינן מילה בשבת משום גזרה שמא יעבור תנוק או איזמל ד' אמות ברה\"ר כדרך שגזרו בשופר ולולב כו' דהא התורה אמרה שמצוה למול בשבת ביום הח' והיאך יאסרו רבנן מה שאין כן שופר ולולב דלא אמרה התורה בשבת ולכן גזרו בשב ואל תעשה וכן אין מקום למה שהקשה הרא\"ם בתוספותיו על הסמ\"ג הלכות שופר דלא יתקעו בראש השנה משום שמא יתקן כלי שיר דהא כיון דהתורה ציותה לתקוע בר\"ה היאך יאסרו חכמים ואף שכן תירצתי אני בעניותי קודם ראות שכן תירץ הט\"ז ופר\"ח בא\"מ הלכות שופר יעו\"ש וכמ\"ש כל זה בחידושיו הל' שופר פ\"ב מכל מקום לא כתבנו כלנו אלא מכח סברה והיא נכונה ברם לא אתינן עלה מכח סוגייא דש\"ס ברם כעת דחזינא שהוא ש\"ס ערוך והתוס' ואליבא דכו\"ע כל דאיכא מצוה א\"א להם לחכמים לגזור ולאסור התמיה קיימת להמקשים הנ\"ל איך הקשו כזאת ולא תירצו כן וצ\"ע.<br><b> והנה</b> כעין קושית הר\"ן הלזו דלמה לא אסרו מילה בשבת הקשו ג\"כ התוס' במגילה דף ד' ע\"ב אלא שהר\"ן נקט הגזרה שמא יעבור האיזמל או התנוק ד\"א בר\"ה ופי' שישכח ויעבור את התינוק או האיזמל משא\"כ התוס' מקשים שמא ילך עם התנוק והאיזמל אצל בקי ללמוד למול שכן נראה מתירוצם הב' שתירצו דכיון דאיכא סכנה ודאי אין אדם מל אם אינו בקי וא\"כ ליכא למיחש לילך אצל בקי אלא דצריך לראות דניחא כשנקשה כקושיא אמנם כשנקשה כקושית הר\"ן דלא שייכא תירוץ קושיא זה חזרה קושיא לדוכתא דהקושיא היא שמא ישכח ויעבור או תנוק או איזמל הן אמת דבתירוץ הראשון יתיישב גם לקושיא הלזו מ\"מ לעת לא הקשו כקושית הר\"ן ולא יתרצו אלא התירוץ הראשון דוקא ונראה דטעמם עמם דעד כאן לא אמרו בש\"ס דמשום גזרה דרבה דחינן מצוה דאורייתא אלא בדאיכא חששא דשמא ילך אצל בקי דהיא חששא קרובה אבל כל דליכא חששא קרובה כי האי אלא חששא דשמא ישכח ויעבור התנוק או האיזמל ודאי לא גזרו רבנן לעבור על מצות דאורייתא ומשום הכי לא ק\"ל אלא שמא ילך עם התנוק והאיזמל דומיא דחששת דשופר ולולב ומגילה.<br><b> וע\"פ</b> האמור אין מקום להקשות על הש\"ס שאמר והיינו טעמא דמגילה ולולב בכל דוכתא דלמה לא אמר והיינו טעמא דטבילת כלים וכן והיינו טעמא דהזאה יעו\"ש בביצה דף י\"ח ובפסחים דף ס\"ט דהנהו לא דמו ללולב ושופר ומגילה דהנך ג' הם עצמם מצות דאורייתא ואי לאו משום חששה קרובה דילך אצל בקי לא בטלי המצוות מכל וכל משא\"כ טבילת כלים והזאה דאינהו גופייהו לאו מצות נינהו אלא שמכחם יתבטלו המצות אין צריך חששה קרובה כדי לבטלם אלא אפי' חששה רחוקה כמו שמא יעביר ההזאה או הכלי ד' אמות ברה\"ר מבטלינן המצות ונמצא אין טעמם אחד דהנך שתים עם הנך תלתא ולכן לא כללם בש\"ס ואמר והיינו טעמא דהזאה והיינו טעמא דטבילת כלים.<br><b> המורם</b> מהאמור דקושית הר\"ן במילה שמא יעבור התינוק או האזמל לא קשה כלל דמשום חששה רחוקה כזו לא מבטלינן מצוה דאורייתא דלא הוי כחששת הנך ג' דהיא שמא ילך אצל בקי ואי נקשה מטבילת כלים והזאה דגזרינן שמא יעבור ד' אמות ברה\"ר לא קשה ג\"כ כדכתיבנא דהנך ב' לא מבטילינן המצות מכח הגזרה אלא מבטלינן ההזאה וטבילת הכלים ומכחם יתבטלו המצוות וכיון שכן אפי' בחששה רחוקה מבטלינן משא\"כ מילה משא\"כ קושית התוס' דשפיר מקשה שמא ילך אצל בקי במילה והוי דומה לגזרת לולב ושופר ומגילה ומתרצו שפיר ומתוך הכתוב יש לגמגם על התוס' יו\"ט פ\"ד דסוכה מ\"ב על דברי הר\"ן כתב וז\"ל והתוס' במגילה דף ד' תירצו כו' כאילו קושית הר\"ן והתוס' חדא היא וליתא וכדכתיבנא ונמצא א\"כ קושית התוס' בר קיימא היא וקושית הר\"ן אין לה על מה לסמוך.<br><b> ודע</b> שכתב עוד שם התוספות יו\"ט על דברי הרב וז\"ל ומ\"ש והיינו טעמא דמגילה אגזרה שמא יטלנו קאי אבל משום דלא בקיאינן לא שייך למנייניה למגילה דכיון דמדבריהם הוא אפילו היינו בקיאים לא היה דוחה שבת אלו דבריו. ולא ידענא מאי אידון בה ובפירוש גרסינן במגילה אמר רבה הכל חייבין בקריאת המגילה ואין הכל בקיאין במקרא מגילה גזרה שמא יטלנה בידו וילך אצל בקי ללמוד ויעבירנה ד' אמות ברה\"ר והיינו טעמא דשופר ודלולב ע\"כ ותימה דכאן כתב על דבריו אלו וז\"ל וכמו שכתב במשנה ב' פ\"ק דמגילה ושם הביא דברי הש\"ס שהבאנו יעו\"ש."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> מ\"ש הרב המגיד שדעתו כסברת הגאונים דנאמן לומר פרעתי כיון דאינו גובה ממשעבדי והקשה עליו הרא\"ש בפ\"ב דכתובות דף כ\"א על מה שאמר אביי לכתוב חתימת ידיה אחספא אבל אמגילתא לא דלמא משכח ליה איניש דלא מעלייא וכתב עילויה מאי דבעי ותנן הוציא עליו כתב יד גובה מנכסים בנ\"ח וז\"ל ואע\"פ שפסק רב אלפס והרמב\"ם וכו' דיכול לומר פרעתי מכל מקום כו' וכן הקשה בשיטה מקובצת לכתובות ותירץ על שם הרא\"ה דאפשר יכתוב שטר עם זמן ויתבענו וא\"א לטעון פרעתי דחזקה אין אדם פורע תוך זמנו אלו דבריו והקשה החכם השלם אליה חאקו נר\"ו דהכא אנן קיימין לאביי ואביי הוא מכת הסוברים דאדם פורע תוך זמנו יעו\"ש בב\"ב דף ה' וא\"כ חזרה קושיא לדוכתא דיטעון פרעתי ויפה תירץ לו חכם בני הי\"ו על פי מ\"ש התוס' בב\"ב שם ד\"ה כי ה��כי דלא ליטרדן יעו\"ש דשוכר שאני ואף הכא יש לומר דיכתוב שכירות ודוק."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עבד וכו'.</b> הנה פסק כרשב\"ג והראב\"ד השיגו ופסק כת\"ק וקשה דהא קיי\"ל כל מקום ששנה רשב\"ג במשנתינו הלכה כמותו ומה גם דהראב\"ד גופיה פ\"ז דפרה השיגו לרבינו וז\"ל אבל לדעת רשב\"ג יש חלוק עכ\"ל."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>יש מן הגאונים וכו'.</b> ועיין מ\"ש הרב המגיד עד ואלו הדברים אינן אלא בערב להביא הלוה עכ\"ל ועיין בלח\"מ דאין מדברי הטור משמע כן וכן הקשה המל\"מ על הב\"י שם שהשוה דעת הטור עם הרה\"מ יעו\"ש ולענ\"ד גם בעל התרומות אף דלא סיים כמ\"ש הטור וכשיביאנו לב\"ד וכו' עד שישבע הלוה שאין לו מה לפרוע אלא כתב הכי ואי אייתי על כרחך בע\"ח לדינא נפטר הערב ממנו ועליו כתב הרי\"ף ז\"ל כדעת הטור דמדמייתי דברים אלו בתוך עניינים דערבנות לממון יעו\"ש בסעיף כ\"ג ואי היה דעתו כהרה\"מ הו\"ל להביא דברים אלו לעיל בסעיף ז' דקאי בערבנות דגוף יעו\"ש ברם מה שתמה הרב גידולי תרומה על הרה\"מ שהביא על דברי הר' נחשון דאמטייה כד נפיק חד כוכבא וכו' על דברי הגאונים דליתא דלה\"ר נחשון אינו חייב לשלם אלא באומר מעכשיו כמו שכתב משמו בעל התרומות שם שער ל\"ה סעי' ו' יעו\"ש לע\"ד לא קשה דלו יהי דלהר' נחשון לא ס\"ל כהגאונים מ\"מ מייתי לה על דברי הגאונים ללמוד לדעת הגאונים דאי מייתי ליה כד נפיק חד ככבא דהוי יום היכא שחייב להביאו לדעת הגאונים אף דלא אמר מעכשיו ודוק."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Yitzchak Yeranen/Sefer Mishpatim/Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Creditor and Debtor/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,111 @@
+{
+    "title": "Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Creditor and Debtor",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yitzchak_Yeranen_on_Mishneh_Torah,_Creditor_and_Debtor",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מצות עשה להלות לעניי ישראל שנאמר אם כסף וכו' את העני עמך.</b> וכן כתב בפתיחת ההלכות במנין המצוות להלות לעני ומך עכ\"ל נראה בבירור מדבריו דליכא מצות הלואה אלא לעני ומך ולא לעשיר ובש\"ס ב\"מ דף ע\"א תני רב יוסף אם כסף תלוה את עמי את העני עמך עמי ונכרי עמי קודם עני ועשיר עני קודם כו' נמצא דאיכא מצוה בהלואה גם לעשיר וכל הברייתא הזאת לא הזכירה רבינו והלח\"מ ה\"ג הרגיש בזה וכתב דסמך דכתבו בהל' מתנות עניים והתם לא הביא הך דעני ועשיר לפי דקאי בצדקה ועשיר לא שייך בצדקה ולא די דהשמיט הך דעני ועשיר כאן בהלואה אלא שכתב בפירוש לעניי ישראל ודוק."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>כדרך וכו'.</b> עיין להרב מל\"מ מה שהביא תירוץ הרב פני משה והקשה עליו מדברי התוס' חגיגה דף י\"ג וכן הרב בני חיי חו\"מ סי' ל\"ד הקשה עליו גם מדברי התוס' סוף איזהו נשך ואף אני הביא מ\"ה ממאי דכתבו התוס' בשנים אוחזין דף י' ע\"ב ד\"ה דאמר וז\"ל אע\"ג דעובר משום לפני עור לא תתן מכשול כשמקדשה לכהן כו' ונחזי אנן איך עובר לפני עור כו' והא אם לא ילך ישראל זה בשליחותו ישלח לאחר או ילך הוא והוי כחד עברא דנהרא וצ\"ל דגם אם ישלח לאחר עובר אותו האחר ולגוי אינו יכול לשלוח דאין שליחות לגוי ומה גם לקידושין ומה תאמר דילך הוא עצמו איירי באי אפשר ע\"י עצמו וכונתם ז\"ל דאף במציאות דא\"א לילך הוא ואיכא לפני עור לא תתן מכשול לא חשיב בר חיובא ואחר ההתבוננות קצת נראה דמאי דנקטו התוס' מילתא דהתירה בכולהו דוכתי ר\"ל דלא נקטו דישראל אחר הוה עביד האיסורא משום דאחר היות מילתא דאיסורא דעובר אלפני עור לא הוי מילתא דשכיח דישראל אחר יעשה האיסור ומשום הכי נקטו בכל דוכתא אופן אחד שלא להשתמש מכח דישראל אחר יעשה האיסור ואה\"נ דגם בנדון כזה שישראל אחר היה עובר אלפני עור כיון דהא מיהא מלוה זה ברבית לאיש אחר אפשר כמ\"ש הרב פני משה ז\"ל."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתוב </b> אצלי בחי' גיטין דף ל\"ו ע\"ב גמ' אמר ליה תלי נמי עד דאמר הכי ע\"כ מכאן תשובה למה שהקשה הגידולי תרומה ח\"ב סי' ה' הביאו המל\"מ כאן על מ\"ש רש\"י בפרק הרבית עלה דמאי דאמר ויהבינן להו ניהליה בבית דינא שיש להם כח להפקיר נכסי היתומים כו' וכתב המרדכי כדברי רש\"י אלו הואיל ולאו רבית דאורייתא הוא כו' יעו\"ש וקשה לי דאפי' באיסור דאורייתא אמרינן הפקר בי\"ד הפקר ופרוזבול יוכיח דאף דס\"ל דהשמיטה בזמן הזה דאורייתא מהני ומטעם הפקר בי\"ד הפקר וכמ\"ש רש\"י לעיל יעו\"ש מה שתירץ בפנים שונים ועל פי הך ש\"ס דקאמר דתלינן ליה עד דיהיב ליה במתנה לא קשה דשאני פרוזבול מרבית דאפילו בנדון זה אסור."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ומ\"ע להשיך לנכרי וכו' דין תורה.</b> והר\"א פליג יעו\"ש ונראה לענ\"ד שדעת רבינו שכתב שהיא מצוה הוא ממאי דגרסינן בפ' איזהו נשך דף ע' ע\"ב מרבה הונו כו' לחונן דלים כו' לא נצרכה אלא דאפי' דנכרי כו' איתיביה לנכרי תשיך כו' יעו\"ש ומאי קשה לנכרי תשיך הוא מדאורייתא ומדרבנן הוא דאסורא אלא ודאי דס\"ל לש\"ס דהוי מצוה וכל דאיכא מצוה אין להם לחכמים לגזור ולבטל המצוה מכל וכ�� וכמ\"ש התוס' שם ד\"ה תשיך וז\"ל דכיון דאמר רחמנא מצוה לחסרם ולא היה לחכמים לאסרם משא\"כ אי לא היה מצוה אלא רשות שפיר מצו רבנן לאסור והראב\"ד דלא ס\"ל כדעת רבינו היינו משום דס\"ל כדעת המאירי בשיטה מקובצת כ\"י למסכת סנהדרין דכל דהתורה התיר הדבר בפי' אין כח ביד חכמים לאסור יעו\"ש דבריו הביאם הרב שער המלך בפ\"ה מיסודי התורה ה\"ח ושכן כתב הט\"ז ז\"ל ביו\"ד סי' קט\"ז ס\"ק א' מדברי התוס' דסוכה דף ל\"ט ע\"א יעו\"ש וחיליה דהרב המאירי מהך ש\"ס דפרק איזהו נשך והכי משמע דס\"ל כדעת הראב\"ד ז\"ל דלנכרי תשיך אינה מצוה ולפי שיטתיה הביא ראיה ונמצא אם כן מהאמור דלדעת רבינו דוקא אי איכא מצוה אין כח ביד חכמים לאסור אבל אי ליכא מצוה אף דהתורה התירו יש כח ביד חכמים לאסור ומתוך דברי התוס' דפרק איזהו נשך נראה בבירור כדעת רבינו במה שתירץ משום דאיכא מצוה מכלל דהיכא דליכא מצוה אלא התר יש כח ביד חכמים לאסור דלא כמ\"ש התוס' בסוכה וזה הוי סתירה לדברי הט\"ז שלמד מדבריהם כן וודאי צ\"ל דאין ראיה מדבריהם דהתם וכמ\"ש הרב שער המלך דמ\"ש התוס' הכי דלשיטתייהו אזלי דס\"ל דאיסור סחורה מן התורה כמ\"ש בפ' כל שעה וכן הביא ג\"כ הרב ז\"ל מדבריהם דסוכה דף מ' והיינו כמ\"ש כאן בפ' איזהו נשך וכבר רמזו ג\"כ הרב שער המלך וכן הביא עוד מדבריהם בכמה דוכתי יעו\"ש באופן דהך הולדה דהרב ט\"ז לאו דסמכה היא.<br><b> ומתוך</b> הכתוב יוצא לכ\"ע כל דאיכא מצוה אין כח ביד חכמים לאסור ואם כן אין מקום לחקירת הר\"ן בריש פ' יו\"ט של ראש השנה שחל להיות בשבת דלמה לא אסרינן מילה בשבת משום גזרה שמא יעבור תנוק או איזמל ד' אמות ברה\"ר כדרך שגזרו בשופר ולולב כו' דהא התורה אמרה שמצוה למול בשבת ביום הח' והיאך יאסרו רבנן מה שאין כן שופר ולולב דלא אמרה התורה בשבת ולכן גזרו בשב ואל תעשה וכן אין מקום למה שהקשה הרא\"ם בתוספותיו על הסמ\"ג הלכות שופר דלא יתקעו בראש השנה משום שמא יתקן כלי שיר דהא כיון דהתורה ציותה לתקוע בר\"ה היאך יאסרו חכמים ואף שכן תירצתי אני בעניותי קודם ראות שכן תירץ הט\"ז ופר\"ח בא\"מ הלכות שופר יעו\"ש וכמ\"ש כל זה בחידושיו הל' שופר פ\"ב מכל מקום לא כתבנו כלנו אלא מכח סברה והיא נכונה ברם לא אתינן עלה מכח סוגייא דש\"ס ברם כעת דחזינא שהוא ש\"ס ערוך והתוס' ואליבא דכו\"ע כל דאיכא מצוה א\"א להם לחכמים לגזור ולאסור התמיה קיימת להמקשים הנ\"ל איך הקשו כזאת ולא תירצו כן וצ\"ע.<br><b> והנה</b> כעין קושית הר\"ן הלזו דלמה לא אסרו מילה בשבת הקשו ג\"כ התוס' במגילה דף ד' ע\"ב אלא שהר\"ן נקט הגזרה שמא יעבור האיזמל או התנוק ד\"א בר\"ה ופי' שישכח ויעבור את התינוק או האיזמל משא\"כ התוס' מקשים שמא ילך עם התנוק והאיזמל אצל בקי ללמוד למול שכן נראה מתירוצם הב' שתירצו דכיון דאיכא סכנה ודאי אין אדם מל אם אינו בקי וא\"כ ליכא למיחש לילך אצל בקי אלא דצריך לראות דניחא כשנקשה כקושיא אמנם כשנקשה כקושית הר\"ן דלא שייכא תירוץ קושיא זה חזרה קושיא לדוכתא דהקושיא היא שמא ישכח ויעבור או תנוק או איזמל הן אמת דבתירוץ הראשון יתיישב גם לקושיא הלזו מ\"מ לעת לא הקשו כקושית הר\"ן ולא יתרצו אלא התירוץ הראשון דוקא ונראה דטעמם עמם דעד כאן לא אמרו בש\"ס דמשום גזרה דרבה דחינן מצוה דאורייתא אלא בדאיכא חששא דשמא ילך אצל בקי דהיא חששא קרובה אבל כל דליכא חששא קרובה כי האי אלא חששא דשמא ישכח ויעבור התנוק או האיזמל ודאי לא גזרו רבנן לעבור על מצות דאורייתא ומשום הכי לא ק\"ל אלא שמא ילך עם התנוק וה��יזמל דומיא דחששת דשופר ולולב ומגילה.<br><b> וע\"פ</b> האמור אין מקום להקשות על הש\"ס שאמר והיינו טעמא דמגילה ולולב בכל דוכתא דלמה לא אמר והיינו טעמא דטבילת כלים וכן והיינו טעמא דהזאה יעו\"ש בביצה דף י\"ח ובפסחים דף ס\"ט דהנהו לא דמו ללולב ושופר ומגילה דהנך ג' הם עצמם מצות דאורייתא ואי לאו משום חששה קרובה דילך אצל בקי לא בטלי המצוות מכל וכל משא\"כ טבילת כלים והזאה דאינהו גופייהו לאו מצות נינהו אלא שמכחם יתבטלו המצות אין צריך חששה קרובה כדי לבטלם אלא אפי' חששה רחוקה כמו שמא יעביר ההזאה או הכלי ד' אמות ברה\"ר מבטלינן המצות ונמצא אין טעמם אחד דהנך שתים עם הנך תלתא ולכן לא כללם בש\"ס ואמר והיינו טעמא דהזאה והיינו טעמא דטבילת כלים.<br><b> המורם</b> מהאמור דקושית הר\"ן במילה שמא יעבור התינוק או האזמל לא קשה כלל דמשום חששה רחוקה כזו לא מבטלינן מצוה דאורייתא דלא הוי כחששת הנך ג' דהיא שמא ילך אצל בקי ואי נקשה מטבילת כלים והזאה דגזרינן שמא יעבור ד' אמות ברה\"ר לא קשה ג\"כ כדכתיבנא דהנך ב' לא מבטילינן המצות מכח הגזרה אלא מבטלינן ההזאה וטבילת הכלים ומכחם יתבטלו המצוות וכיון שכן אפי' בחששה רחוקה מבטלינן משא\"כ מילה משא\"כ קושית התוס' דשפיר מקשה שמא ילך אצל בקי במילה והוי דומה לגזרת לולב ושופר ומגילה ומתרצו שפיר ומתוך הכתוב יש לגמגם על התוס' יו\"ט פ\"ד דסוכה מ\"ב על דברי הר\"ן כתב וז\"ל והתוס' במגילה דף ד' תירצו כו' כאילו קושית הר\"ן והתוס' חדא היא וליתא וכדכתיבנא ונמצא א\"כ קושית התוס' בר קיימא היא וקושית הר\"ן אין לה על מה לסמוך.<br><b> ודע</b> שכתב עוד שם התוספות יו\"ט על דברי הרב וז\"ל ומ\"ש והיינו טעמא דמגילה אגזרה שמא יטלנו קאי אבל משום דלא בקיאינן לא שייך למנייניה למגילה דכיון דמדבריהם הוא אפילו היינו בקיאים לא היה דוחה שבת אלו דבריו. ולא ידענא מאי אידון בה ובפירוש גרסינן במגילה אמר רבה הכל חייבין בקריאת המגילה ואין הכל בקיאין במקרא מגילה גזרה שמא יטלנה בידו וילך אצל בקי ללמוד ויעבירנה ד' אמות ברה\"ר והיינו טעמא דשופר ודלולב ע\"כ ותימה דכאן כתב על דבריו אלו וז\"ל וכמו שכתב במשנה ב' פ\"ק דמגילה ושם הביא דברי הש\"ס שהבאנו יעו\"ש."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> מ\"ש הרב המגיד שדעתו כסברת הגאונים דנאמן לומר פרעתי כיון דאינו גובה ממשעבדי והקשה עליו הרא\"ש בפ\"ב דכתובות דף כ\"א על מה שאמר אביי לכתוב חתימת ידיה אחספא אבל אמגילתא לא דלמא משכח ליה איניש דלא מעלייא וכתב עילויה מאי דבעי ותנן הוציא עליו כתב יד גובה מנכסים בנ\"ח וז\"ל ואע\"פ שפסק רב אלפס והרמב\"ם וכו' דיכול לומר פרעתי מכל מקום כו' וכן הקשה בשיטה מקובצת לכתובות ותירץ על שם הרא\"ה דאפשר יכתוב שטר עם זמן ויתבענו וא\"א לטעון פרעתי דחזקה אין אדם פורע תוך זמנו אלו דבריו והקשה החכם השלם אליה חאקו נר\"ו דהכא אנן קיימין לאביי ואביי הוא מכת הסוברים דאדם פורע תוך זמנו יעו\"ש בב\"ב דף ה' וא\"כ חזרה קושיא לדוכתא דיטעון פרעתי ויפה תירץ לו חכם בני הי\"ו על פי מ\"ש התוס' בב\"ב שם ד\"ה כי היכי דלא ליטרדן יעו\"ש דשוכר שאני ואף הכא יש לומר דיכתוב שכירות ודוק."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עבד וכו'.</b> הנה פסק כרשב\"ג והראב\"ד השיגו ופסק כת\"ק וקשה דהא קיי\"ל כל מק��ם ששנה רשב\"ג במשנתינו הלכה כמותו ומה גם דהראב\"ד גופיה פ\"ז דפרה השיגו לרבינו וז\"ל אבל לדעת רשב\"ג יש חלוק עכ\"ל."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>יש מן הגאונים וכו'.</b> ועיין מ\"ש הרב המגיד עד ואלו הדברים אינן אלא בערב להביא הלוה עכ\"ל ועיין בלח\"מ דאין מדברי הטור משמע כן וכן הקשה המל\"מ על הב\"י שם שהשוה דעת הטור עם הרה\"מ יעו\"ש ולענ\"ד גם בעל התרומות אף דלא סיים כמ\"ש הטור וכשיביאנו לב\"ד וכו' עד שישבע הלוה שאין לו מה לפרוע אלא כתב הכי ואי אייתי על כרחך בע\"ח לדינא נפטר הערב ממנו ועליו כתב הרי\"ף ז\"ל כדעת הטור דמדמייתי דברים אלו בתוך עניינים דערבנות לממון יעו\"ש בסעיף כ\"ג ואי היה דעתו כהרה\"מ הו\"ל להביא דברים אלו לעיל בסעיף ז' דקאי בערבנות דגוף יעו\"ש ברם מה שתמה הרב גידולי תרומה על הרה\"מ שהביא על דברי הר' נחשון דאמטייה כד נפיק חד כוכבא וכו' על דברי הגאונים דליתא דלה\"ר נחשון אינו חייב לשלם אלא באומר מעכשיו כמו שכתב משמו בעל התרומות שם שער ל\"ה סעי' ו' יעו\"ש לע\"ד לא קשה דלו יהי דלהר' נחשון לא ס\"ל כהגאונים מ\"מ מייתי לה על דברי הגאונים ללמוד לדעת הגאונים דאי מייתי ליה כד נפיק חד ככבא דהוי יום היכא שחייב להביאו לדעת הגאונים אף דלא אמר מעכשיו ודוק."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות מלווה ולווה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Yitzchak Yeranen",
+        "Sefer Mishpatim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Yitzchak Yeranen/Sefer Mishpatim/Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Hiring/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,65 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Hiring",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות שכירות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Yitzchak Yeranen",
+        "Sefer Mishpatim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>לפיכך וכו'.</b> עיין מ\"ש מרן ולכאורה אין דבריו מובנים וכמו שנתקשה הרב משנה למלך והצריך עיון. ולענ\"ד נראה דה\"פ דלו יהי דהוסיף בשמירתו וכמ\"ש המל\"מ ז\"ל מכל מקום נקרא מיעט במה שמסר לשומר אחר והיינו טעמא דזה הב' לא מהימן ליה בשבועה וכיון דלא מהימן נמצא דחשביה לזה הב' פושע שפשע ונשבע על שקר ואין לך מיעט בשמירתו יותר מזה שמסרו לאדם שפושע בה משא\"כ הא' דחשיב ליה לצדיק גמור ולא יפשע והשאיל עצמו או השכיר עצמו עם החפץ והיינו טעמא שמאמין בו שלא יפשע ודבריו אלו לא קאי למה שסיים הואיל כו' אלא לעיקר הדין שהתחיל רבינו לומר יש לבעל החפץ לומר את מהמנת לי בשבועה כו' ועליה קאי ואע\"פ."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>פועל וכו'.</b> עיין מ\"ש המל\"מ על שם מהרימ\"ט סי' ק\"ן מחלק א' שנסתפק באורחים המסובין אצל בעל הבית אם זוכים במתנותיהם משיגביהם או עד שיתנו לתוך פיהם והביא הרב לפשוט לו ממ\"ש הרב יונה סוף פרק אלו דברים עלה דתניא לא יתן פרוסה לשמש בין שהכוס בידו בין ביד בעה\"ב וז\"ל ודוקא לשמש אבל שאר בני הסעודה יכולין לתת זה לזה שמאחר שהוא זימן אותם אינו מקפיד במה שהם נותנים זל\"ז ע\"כ הרי שמזכה להם אפי' קודם שיתנו לתוך פיהם ולמסקנת מהרימ\"ט אינו מזכה להם אלא אחר שנתנו לתוך פיהם אלו דבריו ז\"ל.<br><b> ולענ\"ד</b> לא באתי לכוונתו מאי קשיא ליה למר דלכאורה אינו ענין נדון מהרימ\"ט לר' יונה דמ\"ש הר' יונה הוא דבעה\"ב אינו מקפיד במה שיתן זה לזה מאחר שכולם הם מזומנים מאיתו והמנות שהזמין לכל המזומנים הם ומה לו אם יתנו זל\"ז משא\"כ נדון מהרימ\"ט דספיקו הוא אם יכול לזכות אחד מהמסובין כדי לאוסרו לחבירו המזומן לאכול כמותו או אם יכול לקדש בו את האשה דאדעתא דהכי לא הזמינן שיזכה אחד מהם במנה אחת שתהיה שלו דוקא אלא אדרבה הזמינם שיהיו כולם רשאים ושלטאים ומסיק דלא זכה שיהיה המנה שלו עד שיתן לתוך פיו וכל עוד שלא נתנה לתוך פיו הרי היא מכל המזומנים וק\"ל.<br><b> ושמעתי</b> מקשים עוד למהרימ\"ט ממ\"ש רש\"י בסוגיית נדרים דף ל\"ד ע\"ב ד\"ה לא לאפוקי שכתב כיון דאזמניה עליה קנה חלקו כמ\"ש יכול לאכול הימנו ואינו יכול לאוסרה עליו כו' הרי דאף קודם נותנו אל פיו קנה ולא קשה מידי דשאני נדון מהרימ\"ט דרבים הם המסובים וכיון דכל אחד אפשר דאינו אוכל מזה אלא מזה ומה שמותיר הוא מהבע\"ה א\"כ אין דעת בעה\"ב להקנות לשום מהמסובין אלא כשיתן אל פיו דאז נודע שרוצה לזכות ואף שנתן לפניו אפשר שלא יאכלנו ונשאר שם משא\"כ בנדון רש\"י דזמניה על הככר ודאי שנותן לו מאותו הככר דעליו הזמינו ונמצא דיש חלק למזומן בהכרח באותו ככר ודאי אינו יכול לאוסרו עליו.<br><b> וחכם</b> בני הי\"ו חילק באופן אחר והוא דשאני נדון מהרימ\"ט דכיון דאינו מבורר מתחילה מה שנותן לכל אחד ואחד דלכולם כאחד נותן אמרינן דאינו מוברר שיזכה להיות לכל אחד חלקו אלא אחר האכילה ולכן מסתבר דלא זכה שום אחד מהם אפי' במה שנתן לפניו משא\"כ בנדון רש\"י דאיירי בענין מדיר כל דאיכא ודאי לאדם חלק בככר אפילו אינו מבורר אינו יכול לאוסרו עליו."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Yitzchak Yeranen/Sefer Mishpatim/Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Hiring/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,62 @@
+{
+    "title": "Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Hiring",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yitzchak_Yeranen_on_Mishneh_Torah,_Hiring",
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>לפיכך וכו'.</b> עיין מ\"ש מרן ולכאורה אין דבריו מובנים וכמו שנתקשה הרב משנה למלך והצריך עיון. ולענ\"ד נראה דה\"פ דלו יהי דהוסיף בשמירתו וכמ\"ש המל\"מ ז\"ל מכל מקום נקרא מיעט במה שמסר לשומר אחר והיינו טעמא דזה הב' לא מהימן ליה בשבועה וכיון דלא מהימן נמצא דחשביה לזה הב' פושע שפשע ונשבע על שקר ואין לך מיעט בשמירתו יותר מזה שמסרו לאדם שפושע בה משא\"כ הא' דחשיב ליה לצדיק גמור ולא יפשע והשאיל עצמו או השכיר עצמו עם החפץ והיינו טעמא שמאמין בו שלא יפשע ודבריו אלו לא קאי למה שסיים הואיל כו' אלא לעיקר הדין שהתחיל רבינו לומר יש לבעל החפץ לומר את מהמנת לי בשבועה כו' ועליה קאי ואע\"פ."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>פועל וכו'.</b> עיין מ\"ש המל\"מ על שם מהרימ\"ט סי' ק\"ן מחלק א' שנסתפק באורחים המסובין אצל בעל הבית אם זוכים במתנותיהם משיגביהם או עד שיתנו לתוך פיהם והביא הרב לפשוט לו ממ\"ש הרב יונה סוף פרק אלו דברים עלה דתניא לא יתן פרוסה לשמש בין שהכוס בידו בין ביד בעה\"ב וז\"ל ודוקא לשמש אבל שאר בני הסעודה יכולין לתת זה לזה שמאחר שהוא זימן אותם אינו מקפיד במה שהם נותנים זל\"ז ע\"כ הרי שמזכה להם אפי' קודם שיתנו לתוך פיהם ולמסקנת מהרימ\"ט אינו מזכה להם אלא אחר שנתנו לתוך פיהם אלו דבריו ז\"ל.<br><b> ולענ\"ד</b> לא באתי לכוונתו מאי קשיא ליה למר דלכאורה אינו ענין נדון מהרימ\"ט לר' יונה דמ\"ש הר' יונה הוא דבעה\"ב אינו מקפיד במה שיתן זה לזה מאחר שכולם הם מזומנים מאיתו והמנות שהזמין לכל המזומנים הם ומה לו אם יתנו זל\"ז משא\"כ נדון מהרימ\"ט דספיקו הוא אם יכול לזכות אחד מהמסובין כדי לאוסרו לחבירו המזומן לאכול כמותו או אם יכול לקדש בו את האשה דאדעתא דהכי לא הזמינן שיזכה אחד מהם במנה אחת שתהיה שלו דוקא אלא אדרבה הזמינם שיהיו כולם רשאים ושלטאים ומסיק דלא זכה שיהיה המנה שלו עד שיתן לתוך פיו וכל עוד שלא נתנה לתוך פיו הרי היא מכל המזומנים וק\"ל.<br><b> ושמעתי</b> מקשים עוד למהרימ\"ט ממ\"ש רש\"י בסוגיית נדרים דף ל\"ד ע\"ב ד\"ה לא לאפוקי שכתב כיון דאזמניה עליה קנה חלקו כמ\"ש יכול לאכול הימנו ואינו יכול לאוסרה עליו כו' הרי דאף קודם נותנו אל פיו קנה ולא קשה מידי דשאני נדון מהרימ\"ט דרבים הם המסובים וכיון דכל אחד אפשר דאינו אוכל מזה אלא מזה ומה שמותיר הוא מהבע\"ה א\"כ אין דעת בעה\"ב להקנות לשום מהמסובין אלא כשיתן אל פיו דאז נודע שרוצה לזכות ואף שנתן לפניו אפשר שלא יאכלנו ונשאר שם משא\"כ בנדון רש\"י דזמניה על הככר ודאי שנותן לו מאותו הככר דעליו הזמינו ונמצא דיש חלק למזומן בהכרח באותו ככר ודאי אינו יכול לאוסרו עליו.<br><b> וחכם</b> בני הי\"ו חילק באופן אחר והוא דשאני נדון מהרימ\"ט דכיון דאינו מבורר מתחילה מה שנותן לכל אחד ואחד דלכולם כאחד נותן אמרינן דאינו מוברר שיזכה להיות לכל אחד חלקו אלא אחר האכילה ולכן מסתבר דלא זכה שום אחד מהם אפי' במה שנתן לפניו משא\"כ בנדון רש\"י דאיירי בענין מדיר כל דאיכא ודאי לאדם חלק בככר אפילו אינו מבורר אינו יכול לאוסרו עליו."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות שכירות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Yitzchak Yeranen",
+        "Sefer Mishpatim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Yitzchak Yeranen/Sefer Zemanim/Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Eruvin/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,61 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Eruvin",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות עירובין",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Yitzchak Yeranen",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מבוי </b>\n<b> וכו' שכח אחד וכו' ולא עירב וכו' לא הפסיד כלום וכו'.</b> הנה כתב כן דקאי לכשהשיתוף הוא ביין אבל אם הוא בפת העיקרא א\"צ עירוב כמבואר בדבריו ועיין בב\"י או\"ח סי' שפ\"ז שהשיא דעת רבינו חלוק מכלהו רבוותא ועיין בב\"ח שם וט\"ז ויד אהרן שם דכתבו דלכו\"ע בשכח ולא עירב אחד מהם סומכין על השיתוף ולא מיבעיא בשכח אלא אפי' לא עירבו כלל וכלל סומכין ואפילו אם השיתוף הוא ביין להחולקין על רבינו ולדעת רבינו דוקא אם השיתוף הוא בפת וא\"כ נפק\"מ דמ\"ש במתני' שם פ' הדר דף ס\"ט אנשי חצר ששכח אחד ולא עירב אסור להכניס ולהוציא וכו' ואמרו שם בש\"ס דאוסר לשכנים ג\"כ להכניס ולהוציא וצריך שיבטל רשותו כמ\"ש הפוסקים סי' ש\"פ איירי היכא דליכא שיתוף במבוי ונפק\"מ לדידן דאית לן שיתופי מבואות ושכח אחד לערב א\"צ ביטול רשות ואם שכחו לערב כל החצר יש לסמוך אשיתוף לכתחילה אפי' אם הוא ביין ולרבינו דוקא אם הוא בפת וכן פסק מרן בס' הקצר סי' שפ\"ז שהביא סברת רבינו בסתמא וסיים ויש אומרים וכו' וא\"כ לפי האי סתמא דידוע דסתם כן להלכה אינו מועיל השיתוף דיין בעד עירובי חצרות.<br><b> ונראה</b> דהיינו טעמיה דמ\"ה הכולל אברהם בן עזרא ז\"ל ההוא אמר במה שאירע זה שנים רבות בחצר אחד ששרפו הפת של עירוב בשבוע של קודם פסח ושכחו לערב ובאותו שבת שלא עירבו היה מילה באותו חצר ושאלו היאך יביאו התנוק למול למקום שהכינו למולו ושאלו למורה הנזכר והשיב שיביא התנוק ע\"י עכו\"ם והביא אותו שפחה דכיון דאנו עושין השיתוף בשמן אינו מועיל בעד עירובי חצירות לרבינו ומרן אמנם אחרי נשיקת ידיו ורגליו נראה להתיר בנדון כזה כיון שהוא דבר מצוה וכדכתב מרן בב\"י סי' שפ\"ז על שם אור זרוע דבמקום מצוה סמכינן אשיתוף דיין אף למאן דפוסק כר' מאיר דהיינו סברת רבינו ומרן מההיא ש\"ס דפ' הדר דף ס\"ז דקאמר לא ערבינן נסמוך אשיתוף וכו' יעו\"ש ובשעת הדחק יש לסמוך על סברה זאת."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b>\n<b> מערבין וכו'.</b> עד סוף הלכה. וכתב הרב המגיד עירובין דף פ\"ב אמר רב יוסף אין מערבין אלא לדבר מצוה והקשו מאי קמ\"ל תנינא וכל מי שילך לבית האבל או לבית המשתה ותירצו מהו דתימא אורחא דמילתא נקט קמ\"ל ומש\"ס זה איכא דקשיא ליה על מ\"ש מהר\"ר יהונתן בחי' הרי\"ף בפ' בכל מערבין על מתני' מתנה אדם על עירובו וכו' אם באו גוים למזרח וכו' וז\"ל ולפי שדרך העולם לברוח מפני גוים ולסטים ולצאת לקראת חכם ללמוד תורה מפיו לפיכך נקט אותה במשנתנו עכ\"ל והרי הרמב\"ם כלילינהו לכל הני דהאי מתני' בהדי הנך אלמא דכולהו הוי לדבר מצוה דוקא והיאך כתב מהר\"ר יהונתן דמשום דאורחא דמלתא הוא דנקט אלו דבריו והכונה פשוטה למהר\"ר יהונתן ז\"ל דבא לתרץ למה בה�� מתני' דאם באו גוים לא נקט אלא להך דגוים וחכם ולא שאר מצוות כדתני בההיא מתני' דלקמן דבית האבל או בית המשתה ואהא תירץ שפיר כיון שדרך לברוח מגוים ולצאת לקראת חכם והוי דברים שאינן מבוררין מקודם ואיכא לספק בהו שייך בהו עירוב זה בספק אם באו וכו' משא\"כ בבית האבל ובית המשתה דנודע מקומן איו ואף שאין הלשון מבורר כל כך הכונה אמת."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Yitzchak Yeranen/Sefer Zemanim/Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Eruvin/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,58 @@
+{
+    "title": "Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Eruvin",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yitzchak_Yeranen_on_Mishneh_Torah,_Eruvin",
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מבוי </b>\n<b> וכו' שכח אחד וכו' ולא עירב וכו' לא הפסיד כלום וכו'.</b> הנה כתב כן דקאי לכשהשיתוף הוא ביין אבל אם הוא בפת העיקרא א\"צ עירוב כמבואר בדבריו ועיין בב\"י או\"ח סי' שפ\"ז שהשיא דעת רבינו חלוק מכלהו רבוותא ועיין בב\"ח שם וט\"ז ויד אהרן שם דכתבו דלכו\"ע בשכח ולא עירב אחד מהם סומכין על השיתוף ולא מיבעיא בשכח אלא אפי' לא עירבו כלל וכלל סומכין ואפילו אם השיתוף הוא ביין להחולקין על רבינו ולדעת רבינו דוקא אם השיתוף הוא בפת וא\"כ נפק\"מ דמ\"ש במתני' שם פ' הדר דף ס\"ט אנשי חצר ששכח אחד ולא עירב אסור להכניס ולהוציא וכו' ואמרו שם בש\"ס דאוסר לשכנים ג\"כ להכניס ולהוציא וצריך שיבטל רשותו כמ\"ש הפוסקים סי' ש\"פ איירי היכא דליכא שיתוף במבוי ונפק\"מ לדידן דאית לן שיתופי מבואות ושכח אחד לערב א\"צ ביטול רשות ואם שכחו לערב כל החצר יש לסמוך אשיתוף לכתחילה אפי' אם הוא ביין ולרבינו דוקא אם הוא בפת וכן פסק מרן בס' הקצר סי' שפ\"ז שהביא סברת רבינו בסתמא וסיים ויש אומרים וכו' וא\"כ לפי האי סתמא דידוע דסתם כן להלכה אינו מועיל השיתוף דיין בעד עירובי חצרות.<br><b> ונראה</b> דהיינו טעמיה דמ\"ה הכולל אברהם בן עזרא ז\"ל ההוא אמר במה שאירע זה שנים רבות בחצר אחד ששרפו הפת של עירוב בשבוע של קודם פסח ושכחו לערב ובאותו שבת שלא עירבו היה מילה באותו חצר ושאלו היאך יביאו התנוק למול למקום שהכינו למולו ושאלו למורה הנזכר והשיב שיביא התנוק ע\"י עכו\"ם והביא אותו שפחה דכיון דאנו עושין השיתוף בשמן אינו מועיל בעד עירובי חצירות לרבינו ומרן אמנם אחרי נשיקת ידיו ורגליו נראה להתיר בנדון כזה כיון שהוא דבר מצוה וכדכתב מרן בב\"י סי' שפ\"ז על שם אור זרוע דבמקום מצוה סמכינן אשיתוף דיין אף למאן דפוסק כר' מאיר דהיינו סברת רבינו ומרן מההיא ש\"ס דפ' הדר דף ס\"ז דקאמר לא ערבינן נסמוך אשיתוף וכו' יעו\"ש ובשעת הדחק יש לסמוך על סברה זאת."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b>\n<b> מערבין וכו'.</b> עד סוף הלכה. וכתב הרב המגיד עירובין דף פ\"ב אמר רב יוסף אין מערבין אלא לדבר מצוה והקשו מאי קמ\"ל תנינא וכל מי שילך לבית האבל או לבית המשתה ותירצו מהו דתימא אורחא דמילתא נקט קמ\"ל ומש\"ס זה איכא דקשיא ליה על מ\"ש מהר\"ר יהונתן בחי' הרי\"ף בפ' בכל מערבין על מתני' מתנה אדם על עירובו וכו' אם באו גוים למזרח וכו' וז\"ל ולפי שדרך העולם לברוח מפני גוים ולסטים ולצאת לקראת חכם ללמוד תורה מפיו לפיכך נקט אותה במשנתנו עכ\"ל והרי הרמב\"ם כלילינהו לכל הני דהאי מתני' בהדי הנך אלמא דכולהו הוי לדבר מצוה דוקא והיאך כתב מהר\"ר יהונתן דמשום דאורחא דמלתא הוא דנקט אלו דבריו והכונה פשוטה למהר\"ר יהונתן ז\"ל דבא לתרץ למה בהך מתני' דאם באו גוים לא נקט אלא להך דגוים וחכם ולא שאר מצוות כדתני בההיא מתני' דלקמן דבית האבל או בית המשתה ואהא תירץ שפיר כיון שדרך לברוח מגוים ולצאת לקראת חכם והוי דברים שאינן מבוררין מקודם ואיכא לספק בהו שייך בהו עירוב זה בספק אם באו וכו' משא\"כ בבית האבל ובית המשתה דנודע מקומן איו ואף שאין הלשון מבורר כל כך הכונה אמת."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות עירובין",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Yitzchak Yeranen",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Yitzchak Yeranen/Sefer Zemanim/Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Fasts/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,61 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Fasts",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות תעניות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Yitzchak Yeranen",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מצות </b>\n<b> עשה מן התורה לזעוק ולהריע וכו' .</b> וכתב רבינו בס' המצות מצות עשה נ\"ט וז\"ל היא שצונו לתקוע וכו' עם הקרבת קרבני המועדות וכו' הנה מה שלא הזכיר ר\"ח לא חשש כיון שאין כונתו כאן לבאר התורות אלא מנין המצות וסמך על מה שהביא הכתוב ובכלל הוא ר\"ח ובס' היד פ\"ג מכלי המקדש כתב בפי' דגם בר\"ח צונו לתקוע יעו\"ש בהרב המגיד אמנם הרב החינוך הפריז על המידה וכתב דמצוה זאת היא בכל יום בבוקר בהקריב כל קרבן וכו' ואף שהזהיר הכתוב ביום שמחה ומועד ור\"ח לאו דוקא וכן מבואר בר\"ה בפ' ראוהו בי\"ד דקאמר והני כהני הואיל ואיתנהו בתקיעה דכל השנה דכתיב ותקעתם בחצוצרות מדקאמר כל השנה שמע מינה דבכל יום איכא חצוצרות עכ\"ל ודבריו תמוהים דכיון דהכתוב פרט שמחה ומועד ור\"ח איך נאמר לאו דוקא דא\"כ למה האריך הכתוב כל כך ומה גם דיותר נראה לומר דמ\"ש בש\"ס כל השנה לאו דוקא אלא לגבי יום ר\"ה נקרא שמחה ומועד ור\"ח כל השנה ולעולם דבכל יום א\"צ תקיעה ויותר תימה דלפחות הו\"ל להזכיר לרבינו לחולק בזה ועיין מ\"ש בהל' מחוסרי כפרה."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>מתחילין </b>\n<b> תלמידי חכמים וכו'.</b> וכן הוא לשון מרן באו\"ח סי' תקע\"ה והקשה עליו המג\"א הל' ר\"ה סי' תקפ\"א סק\"ט ממ\"ש הרב ב\"י אע\"ג דאיתא במדרש דבערב ר\"ה הגדולים מתענים נהגו כולם להתענות משום דבדבר של צער הרוצה לעשות עצמו גדול עושה כדאיתא בפ\"ק ואיך הוא עצמו לא פסק כן ריש סימן תקע\"ה ונראה לחלק דבשלמא גבי עצירת גשמים שהוא סוג דת\"ח אז אמר לא כל הרוצה ליטול את השם יטול דמחזי כיוהרא משא\"כ גבי ערב ר\"ה דאמר במדרש הגדולים מתענים לא גדולים בתורה נינהו אלא חסידים ואנשי מעשה ג\"כ ועוד י\"ל דשאני עצירת גשמים דהתענית הוא מגזרת חכמים וכיון דלא עליה דידיה גזרו מחזי כיוהרא משא\"כ גבי תענית ערב ר\"ה שהם נוהגים מעצמם לא שייך לומר מחזי כיוהרא."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אסורין </b>\n<b> במלאכה ביום ומותרין בלילה.</b> הכי איתא בתענית דף י\"ג כשאמרו אסור במלאכה לא אמרו אלא ביום אבל בלילה מותר ע\"כ. ומזה הוליד רש\"י שם וז\"ל מהכא משמע דבליל תשעה באב מותר במלאכה ואין ביטול אלא ביום אבל אין מפרסמים הדבר עכ\"ל ועיין להמג\"א סי' תקנ\"ד ס\"ק כ\"ג שתמה על רש\"י ז\"ל שדבריו סתראי נינהו ממ\"ש הכא למ\"ש בפסחים דף נ\"ד וז\"ל בין השמשות שלו אסור באכילה ומלאכה דמחמירין על ספיקו כדאמרינן בתענית ציבור וכו' ותקע עצמו על דבריו שבפסחים לדבר הלכה שליל תשעה באב אסור בעשית מלאכה ואחר המחילה ליתא דמ\"ש בפסחים פי' דבריו או דמ\"ש בין השמשות ר\"ל של יום ט' וי' או דמ\"ש ובמלאכה קאי לעצמו של יום ולא לילה ודבריו עניים כאן ועשירים לעיל מיניה ד\"ה אין תענית ציבור בבבל וכו' שכתב לאכול מבעוד יום וליאסר במלאכה וכו' ונראה ברור דלמלאכה לא קאי כי אם ליום ונמצא דברי רש\"י אחדים ואדרבא הדין יוצא דבלילה שרי וכמ\"ש בפי' בתענית ומן התימה על��ו שהניח המפורש מכח הסתום דיש לצדד בו וכמ\"ש ומ\"ש המג\"א דמסתימת כל הפוסקים משמע דאסור גם בלילה אינו הכרח דסתמו מטעם שכתב רש\"י וז\"ל אבל אין מפרסמים הדבר ואה\"נ דשרי.<br><b> והטיב</b> לראות החכם השלם רפאל אשכנזי הי\"ו דכונת רש\"י שבפסחים אינן כמשמען דאם כפשוטן יוצא דבתענית ציבור אסורין במלאכה בלילה והוי היפך ברייתא דתעניות שהבאנו בתחילת דברינו והו\"ל להמג\"א להרגיש בזה ומכוחו היה נכנס לכונת רש\"י ולא היה תוקע עצמו להלכה דגם בלילה אסיר ועוד זאת קשיא לי לפי פסקו מאי קשיא ליה לש\"ס שם בפסחים לר' יוחנן דאמר ט\"ב אינו כת\"צ למ\"ש ר\"י גופיה בין השמשות שלו אסור ותירצו לא למלאכה מלאכה תנינא מקום שנהגו וכו' ואימא דמ\"ש ר\"י פי' הוא למלאכה וה\"פ ט\"ב אינו כת\"צ דת\"צ אסור במלאכה דוקא ביום וט\"ב גם בלילה אסיר ולא קשיא כמו שהקשו הש\"ס מלאכה תנינא וכו' וכמו כן קשה למ\"ש מהרש\"ל לישב דברי רש\"י בפסחים שם ד\"ה לא למלאכה של יום עצמו משתחשך ואשמועינן דבת\"צ אסור וכו' ואינו דבת\"צ שרי בלילה יעו\"ש דלפי דבריו קשה כמו שהקשינו והאמת כמ\"ש עוד שם דט\"ס נפל בדברי רש\"י וק\"ל ומדברי מהרש\"ל אלו סיוע למ\"ש בסמוך בכונת רש\"י דלא תיקשה קושית המג\"א דאי דברי רש\"י כפשטן קשה קושית מהרש\"ל גם באותן דברי רש\"י וכמו שכתבנו דלמה לא הרגיש מהרש\"ל לעיל באותן דברי רש\"י כמו שהרגיש כאן אלא וודאי דהבין בדברי רש\"י כמ\"ש וק\"ל."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ובי\"ג </b>\n<b> באדר וכו' וזעקתם.</b> פי' מצינו שהתענו בימי המן שנאמר דברי הצומות וכו' ואף שמצינו בכתוב זכר הצום מ\"מ עדיין לא ידעינן באיזה יום ולזה כתב הרב המגיד דממ\"ש בש\"ס י\"ג זמן קהילה לכל היא דר\"ל תענית ידעינן שהיה יום י\"ג ובש\"ס מגילה דף ט\"ז דאמרו דברי הצומות לא בתמיה יעו\"ש עיין פי' בחידושי אגדות ודומה לו כתב רש\"י בתשובה הביאה מרן [בב\"י] הל' מגילה סי' תרפ\"ו יעו\"ש באופן דלכו\"ע פי' דברי הצומות היינו שעשו בימי מרדכי ולא שקבלו עליהם ואין מקום למ\"ש מהר\"ש הלוי חלק או\"ח סי' י\"א על תשובת רש\"י הלזו מדברי רבינו כאן ואף דבלא\"ה לא קשה מרבינו לרש\"י.",
+                "<b> אבל</b>\n<b> אחד מד' צומות וכו' חל להיות בע\"ש מתענין בע\"ש.</b> ואף דבזמן הזה אין חלין ד' צומות אלו לא בשבת ולא בע\"ש ומדבריו נראה דיכול להיות כל הד' בין בע\"ש בין בשבת לא קאי לזמן זה אלא לזמן שמקדשין על פי הראיה וכן איתא בברייתא פ\"ד דתענית דף כ\"ט ע\"ב גבי ט\"ב חל להיות בע\"ש מותר לכבס בחמישי מפני כבוד השבת ומייתי לה הטור או\"ח סי' תקנ\"א ומפרש לה כגון למקדשין ע\"פ הראיה וכן איתא במס' ר\"ה במתני' שהשלוחין יוצאין על חדש אב מפני התענית ונמשך קידוש על פי הראיה עד ימי אביי ורבא וכמ\"ש רבינו פ\"ה מהל' קידוש החודש ה\"ג יעו\"ש.<br><b> ולפי</b> הכתוב אין מקום כלל למ\"ש הרב עטרת זקנים הל' ט\"ב סי' תק\"נ על מ\"ש מור\"ם ואם חלו בע\"ש וכו' וז\"ל (וצ\"ל) [ונ\"ל] המעתיק ד' צומות ר\"ל אחד מד' צומות והוא י' בטבת כי י\"ז בתמוז וט\"ב וצום גדליה אינם חלים לעולם בע\"ש ואם תרצה להשיב שדעת המחבר ר\"ל בזמן שבית המקדש קיים היו מקדשין ע\"פ הראיה ויכול להיות חלים בע\"ש זה אינו והלא בזמן בית שני היו עושין ימי שמחה כמ\"ש חז\"ל עכ\"ל וליתא שהרי הוכחנו דגם בזמן שאין בית המקדש קיים היו מקדשין על פי הראיה וק\"ל.<br><b> וקושטא</b> קאי דבין מור\"ם בין מרן קיימי בזמן הראיה דהא דינא דכתב מרן וז\"ל כל הד' צומות אלו אם חלו להיות בשבת נדחין לאחר השבת הוא דינא דמתני' פ\"ק דמגילה דף ה' ע\"א דתני אבל זמן עצי כהנים ט\"ב חגיגה והקהל מאחרין ולא מקדימין וכבר זכרנו דבזמן המשנה היו מקדשין ע\"פ הראיה ונמצא א\"כ כולן חלין בשבת ומאי דנקט ט\"ב כבר ישב רש\"י ז\"ל שם וז\"ל וכן ט\"ב שחל בשבת וה\"ה לי\"ז בתמוז ועשרה בטבת והאי דנקט ט\"ב משום דנכפלו בו צרות אבל שאר צומות רצו מתענין רצו אין מתענין וכו' עכ\"ל אלא דאיכא למתמה על רש\"י אמאי לא הזכיר לצום גדליה דלא מבעיא דבזמן הראיה היה חל בשבת אלא אף בזמן הזה חל בשבת ומאי שייר דהאי שייר וסתם הו\"ל למימר והוא הדין לשאר צומות ואיך שיהיה כיון דדינא דמתני' הוא דקאי לזמן הראיה נמצא כל הד' צומות מצי חיילי בשבת ואין מקום למ\"ש המג\"א ס\"ק ד' יעו\"ש ואחריו נמשך מור\"ם וכתב ואם חלו בע\"ש וכו' ואף דבזמן הזה אינו חל כי אם י' בטבת בע\"ש מה בכך נקט הדין בין לזמן הראיה בין לזמן הזה ואין מקום למה שהצריך עיון המג\"א ולדוחק שנדחק העטרת זקנים דלא כתב דינו לזמן הראיה דוקא ומה גם דנמשך אחרי מרן ופשוט."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ובין </b>\n<b> השמשות שלו אסור כיוה\"כ .</b> ועיין מ\"ש הרב המגיד ועיין להרדב\"ז ח\"ג בלשון הרמב\"ם סי' ק\"ד מה שהיכה על קדקד מי שדרש דאיכא תוספת כיוה\"כ בט\"ב שדקדק כן מלשון רבינו יעו\"ש וחוץ ממה שתמה הרב ז\"ל יש לתמוה דאפי' בין השמשות איכא מאן דאמר שם בפרק מקום שנהגו דף נ\"ד דליכא עינוי אלא דאנן פסקינן כמאן דאמר דבבין השמשות חייב בעינוי ואיך נאמר דחייב גם בתוספת והוי מחלוקת מן הקצה אל הקצה ומה גם דאי מ\"ד דאיכא בביה\"ש חיוב עינוי עדיפא מינה הו\"ל למימר דחייב גם בתוספת וכל שכן ביה\"ש ומ\"ש הרב המגיד משם הרמב\"ן ועוד דעל הראשונים אנו מצטערים בביה\"ש דלא צריך עינוי דספיקא דרבנן לקולא ואיך נוסיף גם התוספת הס כי לא להזכיר.<br><b> ובתוך</b> דבריו כתב הרדב\"ז סוף דבר לא ראיתי בכל הספרים אשר לפני שכתבו תוספת בעינוי בט\"ב כיוה\"כ וראיתי כתוב לחד מרבנן יניק וחכים תמה עליו דאיך לא ראה כן בס' והא כתבו התוס' פרק תפילת השחר דף כ\"ז ד\"ה דרב צלי וז\"ל וכן לענין תוספת שבת וט\"ב ויוה\"כ וכו' יעו\"ש ואני אומר לו דאי היה מדקדק בדבריהם לא היה כותב כן חדא שסיימו שהוא מן התורה ובט\"ב לא שייך לומר כן ועוד דאינהו קיימי בענין מלאכה ובט\"ב הוי מקום שנהגו ולא נהגו באופן שט\"ס הוא שנפל בדבריהם וצ\"ל שבת ויו\"ט ויוה\"כ וכדאיתא ביומא דף פ\"א יעו\"ש ועוד דט\"ב אינו אסור במלאכה אלא ביום ולא בלילה וכדכתיב לעיל בפרקין הי\"ד וא\"כ מה שייך לומר בו תוספת וכן הרא\"ש שם בברכות כשהביא דברי התוס' אלו הזכיר שבת ויו\"ט יעו\"ש ועוד דהתוס' עצמם פרק מקום שנהגו דף נ\"ד ד\"ה לקבועא דירחא כתבו וז\"ל והא יוה\"כ תוספתו אסור וט\"ב תוספתו מותר וכו' יעו\"ש ומרוב חשקו לפלפל לא עיין היטב."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Yitzchak Yeranen/Sefer Zemanim/Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Fasts/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,58 @@
+{
+    "title": "Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Fasts",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yitzchak_Yeranen_on_Mishneh_Torah,_Fasts",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מצות </b>\n<b> עשה מן התורה לזעוק ולהריע וכו' .</b> וכתב רבינו בס' המצות מצות עשה נ\"ט וז\"ל היא שצונו לתקוע וכו' עם הקרבת קרבני המועדות וכו' הנה מה שלא הזכיר ר\"ח לא חשש כיון שאין כונתו כאן לבאר התורות אלא מנין המצות וסמך על מה שהביא הכתוב ובכלל הוא ר\"ח ובס' היד פ\"ג מכלי המקדש כתב בפי' דגם בר\"ח צונו לתקוע יעו\"ש בהרב המגיד אמנם הרב החינוך הפריז על המידה וכתב דמצוה זאת היא בכל יום בבוקר בהקריב כל קרבן וכו' ואף שהזהיר הכתוב ביום שמחה ומועד ור\"ח לאו דוקא וכן מבואר בר\"ה בפ' ראוהו בי\"ד דקאמר והני כהני הואיל ואיתנהו בתקיעה דכל השנה דכתיב ותקעתם בחצוצרות מדקאמר כל השנה שמע מינה דבכל יום איכא חצוצרות עכ\"ל ודבריו תמוהים דכיון דהכתוב פרט שמחה ומועד ור\"ח איך נאמר לאו דוקא דא\"כ למה האריך הכתוב כל כך ומה גם דיותר נראה לומר דמ\"ש בש\"ס כל השנה לאו דוקא אלא לגבי יום ר\"ה נקרא שמחה ומועד ור\"ח כל השנה ולעולם דבכל יום א\"צ תקיעה ויותר תימה דלפחות הו\"ל להזכיר לרבינו לחולק בזה ועיין מ\"ש בהל' מחוסרי כפרה."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>מתחילין </b>\n<b> תלמידי חכמים וכו'.</b> וכן הוא לשון מרן באו\"ח סי' תקע\"ה והקשה עליו המג\"א הל' ר\"ה סי' תקפ\"א סק\"ט ממ\"ש הרב ב\"י אע\"ג דאיתא במדרש דבערב ר\"ה הגדולים מתענים נהגו כולם להתענות משום דבדבר של צער הרוצה לעשות עצמו גדול עושה כדאיתא בפ\"ק ואיך הוא עצמו לא פסק כן ריש סימן תקע\"ה ונראה לחלק דבשלמא גבי עצירת גשמים שהוא סוג דת\"ח אז אמר לא כל הרוצה ליטול את השם יטול דמחזי כיוהרא משא\"כ גבי ערב ר\"ה דאמר במדרש הגדולים מתענים לא גדולים בתורה נינהו אלא חסידים ואנשי מעשה ג\"כ ועוד י\"ל דשאני עצירת גשמים דהתענית הוא מגזרת חכמים וכיון דלא עליה דידיה גזרו מחזי כיוהרא משא\"כ גבי תענית ערב ר\"ה שהם נוהגים מעצמם לא שייך לומר מחזי כיוהרא."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אסורין </b>\n<b> במלאכה ביום ומותרין בלילה.</b> הכי איתא בתענית דף י\"ג כשאמרו אסור במלאכה לא אמרו אלא ביום אבל בלילה מותר ע\"כ. ומזה הוליד רש\"י שם וז\"ל מהכא משמע דבליל תשעה באב מותר במלאכה ואין ביטול אלא ביום אבל אין מפרסמים הדבר עכ\"ל ועיין להמג\"א סי' תקנ\"ד ס\"ק כ\"ג שתמה על רש\"י ז\"ל שדבריו סתראי נינהו ממ\"ש הכא למ\"ש בפסחים דף נ\"ד וז\"ל בין השמשות שלו אסור באכילה ומלאכה דמחמירין על ספיקו כדאמרינן בתענית ציבור וכו' ותקע עצמו על דבריו שבפסחים לדבר הלכה שליל תשעה באב אסור בעשית מלאכה ואחר המחילה ליתא דמ\"ש בפסחים פי' דבריו או דמ\"ש בין השמשות ר\"ל של יום ט' וי' או דמ\"ש ובמלאכה קאי לעצמו של יום ולא לילה ודבריו עניים כאן ועשירים לעיל מיניה ד\"ה אין תענית ציבור בבבל וכו' שכתב לאכול מבעוד יום וליאסר במלאכה וכו' ונראה ברור דלמלאכה לא קאי כי אם ליום ונמצא דברי רש\"י אחדים ואדרבא הדין יוצא דבלילה שרי וכמ\"ש בפי' בתענית ומן התימה עליו שהניח המפורש מכח הסתום דיש לצדד בו וכמ\"ש ומ\"ש המג\"א דמסתימת כל הפוסקים משמע דאסור גם בלילה אינו הכרח דסתמו מטעם שכתב רש\"י וז\"ל אבל אין מפרסמים הדבר ואה\"נ דשרי.<br><b> והטיב</b> לראות החכם השלם רפאל אשכנזי הי\"ו דכונת רש\"י שבפסחים אינן כמשמען דאם כפשוטן יוצא דבתענית ציבור א��ורין במלאכה בלילה והוי היפך ברייתא דתעניות שהבאנו בתחילת דברינו והו\"ל להמג\"א להרגיש בזה ומכוחו היה נכנס לכונת רש\"י ולא היה תוקע עצמו להלכה דגם בלילה אסיר ועוד זאת קשיא לי לפי פסקו מאי קשיא ליה לש\"ס שם בפסחים לר' יוחנן דאמר ט\"ב אינו כת\"צ למ\"ש ר\"י גופיה בין השמשות שלו אסור ותירצו לא למלאכה מלאכה תנינא מקום שנהגו וכו' ואימא דמ\"ש ר\"י פי' הוא למלאכה וה\"פ ט\"ב אינו כת\"צ דת\"צ אסור במלאכה דוקא ביום וט\"ב גם בלילה אסיר ולא קשיא כמו שהקשו הש\"ס מלאכה תנינא וכו' וכמו כן קשה למ\"ש מהרש\"ל לישב דברי רש\"י בפסחים שם ד\"ה לא למלאכה של יום עצמו משתחשך ואשמועינן דבת\"צ אסור וכו' ואינו דבת\"צ שרי בלילה יעו\"ש דלפי דבריו קשה כמו שהקשינו והאמת כמ\"ש עוד שם דט\"ס נפל בדברי רש\"י וק\"ל ומדברי מהרש\"ל אלו סיוע למ\"ש בסמוך בכונת רש\"י דלא תיקשה קושית המג\"א דאי דברי רש\"י כפשטן קשה קושית מהרש\"ל גם באותן דברי רש\"י וכמו שכתבנו דלמה לא הרגיש מהרש\"ל לעיל באותן דברי רש\"י כמו שהרגיש כאן אלא וודאי דהבין בדברי רש\"י כמ\"ש וק\"ל."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ובי\"ג </b>\n<b> באדר וכו' וזעקתם.</b> פי' מצינו שהתענו בימי המן שנאמר דברי הצומות וכו' ואף שמצינו בכתוב זכר הצום מ\"מ עדיין לא ידעינן באיזה יום ולזה כתב הרב המגיד דממ\"ש בש\"ס י\"ג זמן קהילה לכל היא דר\"ל תענית ידעינן שהיה יום י\"ג ובש\"ס מגילה דף ט\"ז דאמרו דברי הצומות לא בתמיה יעו\"ש עיין פי' בחידושי אגדות ודומה לו כתב רש\"י בתשובה הביאה מרן [בב\"י] הל' מגילה סי' תרפ\"ו יעו\"ש באופן דלכו\"ע פי' דברי הצומות היינו שעשו בימי מרדכי ולא שקבלו עליהם ואין מקום למ\"ש מהר\"ש הלוי חלק או\"ח סי' י\"א על תשובת רש\"י הלזו מדברי רבינו כאן ואף דבלא\"ה לא קשה מרבינו לרש\"י.",
+                "<b> אבל</b>\n<b> אחד מד' צומות וכו' חל להיות בע\"ש מתענין בע\"ש.</b> ואף דבזמן הזה אין חלין ד' צומות אלו לא בשבת ולא בע\"ש ומדבריו נראה דיכול להיות כל הד' בין בע\"ש בין בשבת לא קאי לזמן זה אלא לזמן שמקדשין על פי הראיה וכן איתא בברייתא פ\"ד דתענית דף כ\"ט ע\"ב גבי ט\"ב חל להיות בע\"ש מותר לכבס בחמישי מפני כבוד השבת ומייתי לה הטור או\"ח סי' תקנ\"א ומפרש לה כגון למקדשין ע\"פ הראיה וכן איתא במס' ר\"ה במתני' שהשלוחין יוצאין על חדש אב מפני התענית ונמשך קידוש על פי הראיה עד ימי אביי ורבא וכמ\"ש רבינו פ\"ה מהל' קידוש החודש ה\"ג יעו\"ש.<br><b> ולפי</b> הכתוב אין מקום כלל למ\"ש הרב עטרת זקנים הל' ט\"ב סי' תק\"נ על מ\"ש מור\"ם ואם חלו בע\"ש וכו' וז\"ל (וצ\"ל) [ונ\"ל] המעתיק ד' צומות ר\"ל אחד מד' צומות והוא י' בטבת כי י\"ז בתמוז וט\"ב וצום גדליה אינם חלים לעולם בע\"ש ואם תרצה להשיב שדעת המחבר ר\"ל בזמן שבית המקדש קיים היו מקדשין ע\"פ הראיה ויכול להיות חלים בע\"ש זה אינו והלא בזמן בית שני היו עושין ימי שמחה כמ\"ש חז\"ל עכ\"ל וליתא שהרי הוכחנו דגם בזמן שאין בית המקדש קיים היו מקדשין על פי הראיה וק\"ל.<br><b> וקושטא</b> קאי דבין מור\"ם בין מרן קיימי בזמן הראיה דהא דינא דכתב מרן וז\"ל כל הד' צומות אלו אם חלו להיות בשבת נדחין לאחר השבת הוא דינא דמתני' פ\"ק דמגילה דף ה' ע\"א דתני אבל זמן עצי כהנים ט\"ב חגיגה והקהל מאחרין ולא מקדימין וכבר זכרנו דבזמן המשנה היו מקדשין ע\"פ הראיה ונמצא א\"כ כולן חלין בשבת ומאי דנקט ט\"ב כבר ישב רש\"י ז\"ל שם וז\"ל וכן ט\"ב שחל בשבת וה\"ה לי\"ז בתמוז ועשרה בטבת והאי דנק�� ט\"ב משום דנכפלו בו צרות אבל שאר צומות רצו מתענין רצו אין מתענין וכו' עכ\"ל אלא דאיכא למתמה על רש\"י אמאי לא הזכיר לצום גדליה דלא מבעיא דבזמן הראיה היה חל בשבת אלא אף בזמן הזה חל בשבת ומאי שייר דהאי שייר וסתם הו\"ל למימר והוא הדין לשאר צומות ואיך שיהיה כיון דדינא דמתני' הוא דקאי לזמן הראיה נמצא כל הד' צומות מצי חיילי בשבת ואין מקום למ\"ש המג\"א ס\"ק ד' יעו\"ש ואחריו נמשך מור\"ם וכתב ואם חלו בע\"ש וכו' ואף דבזמן הזה אינו חל כי אם י' בטבת בע\"ש מה בכך נקט הדין בין לזמן הראיה בין לזמן הזה ואין מקום למה שהצריך עיון המג\"א ולדוחק שנדחק העטרת זקנים דלא כתב דינו לזמן הראיה דוקא ומה גם דנמשך אחרי מרן ופשוט."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ובין </b>\n<b> השמשות שלו אסור כיוה\"כ .</b> ועיין מ\"ש הרב המגיד ועיין להרדב\"ז ח\"ג בלשון הרמב\"ם סי' ק\"ד מה שהיכה על קדקד מי שדרש דאיכא תוספת כיוה\"כ בט\"ב שדקדק כן מלשון רבינו יעו\"ש וחוץ ממה שתמה הרב ז\"ל יש לתמוה דאפי' בין השמשות איכא מאן דאמר שם בפרק מקום שנהגו דף נ\"ד דליכא עינוי אלא דאנן פסקינן כמאן דאמר דבבין השמשות חייב בעינוי ואיך נאמר דחייב גם בתוספת והוי מחלוקת מן הקצה אל הקצה ומה גם דאי מ\"ד דאיכא בביה\"ש חיוב עינוי עדיפא מינה הו\"ל למימר דחייב גם בתוספת וכל שכן ביה\"ש ומ\"ש הרב המגיד משם הרמב\"ן ועוד דעל הראשונים אנו מצטערים בביה\"ש דלא צריך עינוי דספיקא דרבנן לקולא ואיך נוסיף גם התוספת הס כי לא להזכיר.<br><b> ובתוך</b> דבריו כתב הרדב\"ז סוף דבר לא ראיתי בכל הספרים אשר לפני שכתבו תוספת בעינוי בט\"ב כיוה\"כ וראיתי כתוב לחד מרבנן יניק וחכים תמה עליו דאיך לא ראה כן בס' והא כתבו התוס' פרק תפילת השחר דף כ\"ז ד\"ה דרב צלי וז\"ל וכן לענין תוספת שבת וט\"ב ויוה\"כ וכו' יעו\"ש ואני אומר לו דאי היה מדקדק בדבריהם לא היה כותב כן חדא שסיימו שהוא מן התורה ובט\"ב לא שייך לומר כן ועוד דאינהו קיימי בענין מלאכה ובט\"ב הוי מקום שנהגו ולא נהגו באופן שט\"ס הוא שנפל בדבריהם וצ\"ל שבת ויו\"ט ויוה\"כ וכדאיתא ביומא דף פ\"א יעו\"ש ועוד דט\"ב אינו אסור במלאכה אלא ביום ולא בלילה וכדכתיב לעיל בפרקין הי\"ד וא\"כ מה שייך לומר בו תוספת וכן הרא\"ש שם בברכות כשהביא דברי התוס' אלו הזכיר שבת ויו\"ט יעו\"ש ועוד דהתוס' עצמם פרק מקום שנהגו דף נ\"ד ד\"ה לקבועא דירחא כתבו וז\"ל והא יוה\"כ תוספתו אסור וט\"ב תוספתו מותר וכו' יעו\"ש ומרוב חשקו לפלפל לא עיין היטב."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות תעניות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Yitzchak Yeranen",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Yitzchak Yeranen/Sefer Zemanim/Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,113 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות חמץ ומצה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Yitzchak Yeranen",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>האוכל </b>\n<b> מן החמץ בפסח כל שהוא וכו'.</b> וכתב הרב המגיד פ' יוה\"כ חצי שיעור ר' יוחנן אמר אסור מן התורה וכו' וקי\"ל כר\"י עכ\"ל ובמכתב שלח אלי עמיתי בתורה החכם השלם חיים שלמה בן עזרא נר\"ו וז\"ל ב' אותותי אלה למען יאיר עיני במאור תורת חסד על לשונו במאי דקשה לי בזה הל' ממ\"ש התוס' בפסחים דף מ\"ד ד\"ה לענין חמץ שכתבו דלר' יוחנן לאיסורא לא נפקא מחלב לחמץ ונ\"ל דהיינו טעמא דחלב לית ליה התר וחמץ אית ליה התר ובהכי סרה מהר תלונת מרן ז\"ל שהקשה למה לן קרא לחמץ כיון דנפקא ליה מחלב לר\"י ועיין להמל\"מ פי\"ח מהלכות שבת ה\"א מ\"ש המגיה והרואה יראה שדעת התוס' ז\"ל ברור מללו דלא ילפינן חד מחבריה גם למ\"ש מרן עוד דהו\"ל למילף מקרא דכל מחמצת י\"ל אה\"נ דמהתם נפקא ליה אלא כיון דהדין הוי אמת נקט האי קרא מושאל אלו דבריו.<br><b> והשבתי</b> לו לא כמו שעלה על דעתו עלה על דעתי בכוונת דבריהם ונקדים מ\"ש הרב חידושי הלכות וז\"ל קצת קשה דמאי קושיא אימא דחצי שיעור בעין דוקא אוסר ר' יוחנן משא\"כ הכא חצי שיעור ע\"י תערובת לא דריש ר\"י מכל ובכי האי גוונא חילקו התוס' לעיל וליכא למימר דמ\"מ כל חמץ למה לי דנילף לענין זה חמץ מחלב דא\"כ לתירוצא דלא דריש אלא לאיסורא מ\"מ כל דחמץ למה לי דנילף ליה מחלב ויש לישב עכ\"ל. ולענ\"ד מ\"ש הוא דליכא למימר, לענ\"ד ניתן ליאמר דק\"ל לר\"י כיון דאיכא קרא דכל חלב לרבות חצי שיעור ומינה ילפינן לכל איסורין שבתורה למאי אתא האי כל ודאי אתא לרבות אפי' בתערובות וילקה ותירצו בתוס' דר\"י לא דריש מכל אלא איסורא אבל מלקות לא וא\"כ מחלב ילפינן לכל איסורין בעין שיהא אסור וכל מחמצת שיהא אסור אפי' בתערובת אבל לעולם מלקות ליכא וזהו שכתבו וכן גבי חמץ כלומר לאיסור דוקא ולא למלקות ואפשר להעמיס זה בכונת הרב חידושי הלכות ואף שאין נראה כן כונתו מ\"מ נראה אמת בכונת דבריהם וא\"כ נמצא דלכל איסורין שבתורה ילפינן לה מכל חלב וא\"כ שפיר כתב הרב המגיד ושפיר קשיא ליה למרן דמעולם לא מצינו מי שיחלק שאר איסורים מחלב והיינו טעמא שמהרלנ\"ח בתשובה סי' כ\"א הביאו המל\"מ ז\"ל שכתב לתרץ לדעת רבינו דיש לחלק בין חמץ לחלב לא הביא דברי התוס' הנזכר לסיוע שהבין בדבריו כדכתיבנא ודעת הרה\"מ דאף דכתב רבינו מקרא דלא יאכל לאו דוקא אלא דכיון דקושטא הכי הוא מסמיך ליה אקרא וכדעת התוס' וכדפרישנא ליה משמע שהוא דעת רבינו פט\"ו דמאכלות אסורות הי\"ב שכתב דלתערובת חמץ במה שהוא נפקא ליה מכל מחמצת והיינו טעמא דלכל שהוא בעיניה נפקא ליה מכל חלב אייתר כל מחמצת אפי' לתערובת ומהאמור אין מקום למ\"ש החה\"ש עוד בעיקר הילפותא דכל שהוא נפקא ליה מכל מחמצת.<br><b> עוד</b> כתב החכם השלם הנזכר וז\"ל ועיין למרן בריש הלכות ביאת המקדש דכתב דאע\"ג דמרבה לחצי שיעור אינו לוקה והיינו כדברי התוס' דפסחים דלא ילפינן חד מחבריה אלא דקשה דבריש פ\"ה מאיסורי מזבח כתב רבינו דלקי אחצי שיעור ולפי מ\"ש שם מרן היינו משום דמרבה ליה מכל שאור וכן קשה במ\"ש שם דלא פליגי ובפסחים אמרו לאפוקי מדאביי עכ\"ל והנה למ\"ש מדברי התוס' כבר ביררנו דבריהם ולמ\"ש מרן שם לדעת ת\"ק י\"ל דאצטריך קרא גבי יין לרבות אפי' כל שהוא דאי לא הוה אמר קרא יין אלא שכר משמע דוקא אי משכר אבל אי לא משכר אפי' איסורא ליכא דזיל בתר קרא היכי כתיב שכר דמשמע משכר הא לא משכר לא וראיה לזה מדלא כתב קרא יין וא\"כ משו\"ה אצטריך למכתב יין לרבות חצי שיעור לאיסורא ואי כתב רחמנא יין לחוד הו\"א דאף בפחות מרביעית יהיה חייב מיתה קמ\"ל שכר עד רביעית דוקא נמצא משום דהוה ס\"ד לחלק מכח הכתוב הוא דאצטריך קרא אבל לא מסברה דנפשין.<br><b> ולמ\"ש</b> למרן כבר קדמו הלח\"מ פי\"ג דמעשה הקרבנות יעו\"ש אלא דמר מייתי ממנחות וכתב מפ' אלו עוברין וכתב הוא דמ\"ש הרמב\"ם הוא איסור ולא מלקות ומטעם דחצי שיעור אסור מן התורה והרב מוצל מאש סי' נ\"א תהי עליה טובא דא\"כ דנפקא ליה משום דהוי דומיא דכל איסורים איך כתב הרמב\"ם שנאמר כי כל שאור וכו' והא זה נפקא מכל חלב אלו תוכן דבריו. ולענ\"ד אין זה כדאי למתמה עליה כל כך דמ\"ש רבינו שנאמר קאי לעיקר הדין שכתב שאור ודבש אסורים ולא קאי למ\"ש בכל שהן והוא נכון.<br><b> ע\"כ</b> החכם השלם וז\"ל ודרך אגב ראיתי להרב מוצל מאש שם על מ\"ש הרמב\"ם אע\"פ שהפסיק ושתה מעט מעט חייב וז\"ל ולא פי' שיעור הפסקה אם הוא כמו אכילת פרס כשיעור שהיה אכילת איסור או לא ולא זכר שר ששיעור שתיית נזיר הוי רביעית כמו שהן וכתב הרמב\"ם בפ\"ה מהלכות נזיר שצריך שישתה רביעית בכדי אכילת פרס של מאכל עכ\"ל וליתא דרבינו פסק כת\"ק דיליף שכר שכר מנזיר אלא או כמו ר' יהודה או כמו ר' אליעזר וכיון שכן שאני נזיר דכתיב משרת ענבים וכמ\"ש רבינו פ\"ה דנזיר ה\"ה יעו\"ש משא\"כ בביאת מקדש ולכן כתב הרב דלא פי' רבינו ז\"ל שעור. ועוד יש לחלק בין איכא מאכל באמצע השתיה רביעית לליכא דגבי נזיר איירי בנתערב היין בדבר אחר ובביאת מקדש איירי דליכא אכילה כלל אלא הפסק ושוב ראיתי הדבר ברור דרבינו בביאת מקדש איירי דשתה יותר מרביעית אבל בהל' נזיר איירי בשתה רביעית ומשו\"ה כתב הרב ז\"ל דלא ביאר.<br><b> ושוב</b> חזר החכם השלם הנ\"ל לדחות מה שכתבתי בכונת דברי התוס' דלפי פירושם בדבריהם נמצא לר' יוחנן דמכל חלב דריש חצי שיעור גם לכל התורה ומכל מחמצת לתערובת חמץ דוקא ואימא איפכא מכל חלב לרבות התערובת גם לכל התורה ומכל מחמצת לרבות חצי שיעור לפסח דוקא דמאי חזית. ואני ובני חכם יצחק הי\"ו דחינו לזה ע\"פ מ\"ש התוס' שם ביומא על מ\"ש ר' יוחנן דחצי שיעור אסור דחזי לאצטרופיה וקשיא להו דלמה ליה להאי טעמא תיפוק ליה דכתיב כל וכדתני בברייתא וניחא להו דאי לאו האי טעמא הו\"א דכל חלב לא אתא אלא לכוי ברם כיון דאיכא האי סברא מסתברא דמרבה גם לחצי שיעור אלו דבריהם ז\"ל.<br><b> נמצינו</b> למדים דלרבות חצי שיעור כיון דאיכא האי סברא א\"צ לקרא בפני עצמו אלא מקרא דמרבה לכוי מתרבי וא\"כ אייתר כל מחמצת לתערובת ברם לתערובת אי אפשר מקרא דכל חלב דכיון דליכא סברא לא מתרבי דקרא לא אתא אלא לכוי ומשו\"ה דריש ר\"י לחצי שיעור דאיכא סברא מקרא דכל חלב אף דדריש מיניה גם כוי ומכל מחמצת מרבה תערובת חמץ ודוק.<br><b> עוד</b> כתב החכם השלם הנזכר לפרש כונת התוס' באופן אחר וז\"ל ולענ\"ד כונתם דקשיא להו דלר\"י דס\"ל דחצי שיעור אסור מדאורייתא מכל חלב הוא הדין בחמץ א\"כ נימא דאתא קרא דכל מחמצת למלקות דאיסור ��חוד בלא\"ה איתא ולזה תירצו דלא גמרינן מכל אלא איסור לחוד ואף דילפינן ליה מחלב הו\"א דיש לחלק וכמ\"ש מהרלנ\"ח לדעת הרמב\"ם הביאו המל\"מ פ\"א דחמץ ומצה ה\"ו יעו\"ש והתוס' לא כתבו זה משום דלא נטפלו בהא דב' קראי למה לי אלו דבריו וכמה תמוהים דבריו במ\"ש דלא נטפלו בהא דב' קראי למה לי והא כל עיקר קושיתם דהקשו דנימא דכל מחמצת אתא למלקות מכח יתורא הוא דאל\"כ ב' למה לי ולפי תירוצם צריך שיאמרו בפיהם ב' קראי למאי אתו ולא להניחו בע\"פ.<br><b> ולענ\"ד</b> מ\"ש בתחילת דבריהם נכון דקשיא להו דנימא לר\"י דכל מחמצת אתא למלקות מכח יתורא ולא נימא דאתא לתערובת ומתרצי שפיר דמכל לא דריש למלקות אלא לאיסורא וכן גבי חמץ דוקא לאיסורא וכיון שכן צ\"ל בהכרח שהוא לתערובת לאיסורא ונכון ונמצא בין למאי דכתיבנא לעיל בכוונתם בין למאי דכתיבנא השתא חמץ ילפינן מחלב לחצי שיעור.<br><b> עוד</b> כתב החכם השלם הנ\"ל למשדי נרגא על תירוץ מהרלנ\"ח דתירץ לדעת רבינו דאיסור חמץ לא דמי לחלב משום דחלב אסור לעולם וליכא שעת התר משא\"כ חמץ דשרי קודם ואחר הפסח ולכן הוצרך קרא אחרינא לאסור אף בחצי שיעור יעו\"ש וז\"ל וקשה דלפי דבריו דבמקום דיש לחלק ביניהם אמרינן אי לאו דליכא קרא מאי שנא ממ\"ש רבינו ריש פ\"ד מהל' שבועות דחצי שיעור אסור מן התורה אע\"ג דליכא קרא וכמ\"ש מרן שם ואף דיש לחלק טובא בין חלב לשבועה וכמ\"ש הר\"ן הביאו המל\"מ שם יעו\"ש עכ\"ל והנה גילה טפח וכסה טפחיים דאף דהר\"ן כתב כן בחי' בפרושיו להלכות חזר בו והשוה אותם בטוב טעם ודעת כמ\"ש המל\"מ שם משמו ואף א\"ת לומר דלא ימלט מן החילוק קצת כיון דגילה רחמנא בחמץ ואף דלא דמי לחלב מינה ילפינן הוא הדין לכל הדברים ואף דלא דמו ממש והצד השוה שבהם שהם חצי שיעור ואסירי מן התורה ."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מצות </b>\n<b> עשה וכו' שנאמר ביום הראשון וכו'. לא תשחט על חמץ דם זבחי.</b> וכתב מרן ואם תאמר מאחר שמפי השמועה וכו' יום י\"ד לא תשחט על חמץ למה לי וי\"ל לאשמועינן באיזה שעה עכ\"ל פי' דלהא צרכינן לקרא לא תשחט על חמץ ומ\"מ למדינן מיניה דקושטא הוא דקרא איירי לי\"ד דהא אפילו לשעור גמרינן וז\"ש רבינו וראיה לדבר וכו' וכ\"כ מרן לקמן בסמוך ואם כן פי' דברי רבינו כך הם ראיה שפירוש אך ביום הראשון הוא י\"ד לא תשחט וכו' והוא ראיה בעלמא ממה דאצריך קרא לברר באיזה שעה ברם עיקר מילתא מיום הראשון שהוא מפי השמועה נפקא והנה בכל דבריו לא ימלט מן הגמגום וכבר קדמנו מרן במקראי קודש דף ק' ע\"ב ומלכי בקדש.<br><b> ולענ\"ד</b> אחרי נשיקת ידים ורגלים ממרן לדידי חזי לי דמ\"ש רבינו הוא הברייתא דתני ביום הראשון מערב יו\"ט או אינו אלא ביו\"ט תלמוד לומר לא תשחט על חמץ דם זבחי וז\"ש רבינו מפי השמועה ר\"ל שהוא מדרש רבותינו ז\"ל ולא מקרא מפורש והראיה של שמועה זאת היא מלא תשחט על חמץ דם זבחי והוא פשוט."
+            ],
+            [
+                "<b>ומה </b>\n<b> וכו'.</b> ועיין להר\"ן וז\"ל אלא כך הוא עיקרן של דברים שזה שאמרה תורה תשביתו וכו' עד סוף הלשון. וראיתי להרב לשון למודים דף פ\"ה הקשה משם מורו חמיו הרב מהר\"א חאקו ז\"ל וז\"ל וקשה מאי ראיה מייתי מהא דאמר רב יהודה אמר רב דבחמץ שאינו ידוע לא חל עליהם מצוות השבתה דהתם בשכבר בדק עסקינן ולעולם שאם לא בדק ולא ביטל חל עליה חיוב בדיקה או ביטול ולענ\"ד הכל אחד דזיל בתר טעמא היכא דבדק דאינו עובר למפרע משום דהתורה סמכה על החזקה א\"כ גם במקום דליכא חששה דאיכא חמץ הוי כחזקתו בדוק והוי הכל אחד ולמה שהקשה ב' כבר האריך הוא ולא עת האסף ולמה שהקשה ג' כן הקשה מהרי\"ט צהלון סי' קט\"ז יעו\"ש מה שתירץ ודבריו תמוהים דאיך אפשר שיחלוק רב יהודה אמתני' ומה שהקשה מהר\"א חאקו שם לדרך מהרי\"ט לא ידעתי מה לו עם מהרי\"ט גם לדרכו קשיא זה גם לכל הדרכים שיאמרו בזה וצ\"ל דהר\"ן היה יכול להכריח כן מן הש\"ס אלא דרצה להכריח מהענין עצמו שהוא הכרח הש\"ס ולעיקר הקושיא דאמאי לא הכריח ממ\"ש לעיל י\"ל דמ\"ש לבסוף הוא אם נאמר דבפסח אין סומכין על החזקה דשאני איסורו משאר איסורים דחמור הוא ואהא תירץ דזה אי אפשר וכו' יעו\"ש."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>והניח </b>\n<b> עשר חלות ומצא תשע וכו'.</b> וכתב ההגהות מיימוני וז\"ל היינו דתנן הניח מאתיים ומצא מאה מנה מונח מנה מוטל עכ\"ל ודברים תמוהים דא\"כ נמצא דפסק רבינו כרבי וליתא דבהי\"ב גבי הניח ט' ומצא י' אמאי צריך לבדוק הא לרבי א\"צ לבדוק אלא לרבנן וכ\"כ ההגהות מיימוני שם וכרבנן וכו' יעו\"ש ונראה דס\"ל בדעת רבינו דמפרש בגמ' דהא דמדמי חמץ למעשר היינו לס\"ד דש\"ס דביצה דמדמי מעשר לגוזלות יעו\"ש בתוס' ד\"ה הכל חולין וכמו שאכתוב לקמן ברם אחר שתירץ התרצן שם בביצה אפי' תימא רבנן שאני גוזלות הואיל ועשויין לדדות כלומר וכיון דאורחייהו בהכי אין זה ריעותא אף אנו נאמר דגם מאי דדמי בגמ' בפסחים מעשר לא דמי ואף רבנן מודו בחמץ לרבי לפי שכך דרך העכברים שנוטלין חדא חדא ולא סיימו ליטול עוד ונמצא דבהניח עשר ומצא ט' גם רבנן מודו דא\"צ לחזור ולבדוק אלא על הפרוסה האבודה וכרבי וזהו שכתב ההגהות מיימוני היינו דתנן הניח ר' וכו' ולא כתב כרבי משום דר\"ל האי דינא דהכא הוא אליבא דכו\"ע וכדינא דרבי גבי מעשר ברם גבי הניח ט' ומצא י' לא אמרינן עכבר הביא אחד לכאן וכשם שהביא אחד כאן כך אפשר שהוליך למקום אחר ומשו\"ה צריך בדיקה דזה לא חיישינן וכדתנן אין חוששין שמא גיררה חולדה וא\"כ מוכרח לומר דהני י' אחריני נינהו וצריך לבדוק אחר כל הט' לדעת רבנן דבזה אינן מודים לרבי ומשו\"ה ציינו שם בהי\"ב כרבנן וכו' דבזה פסק רבינו כרבנן דהלכתא כוותייהו לגבי רבי.<br><b> וראיתי</b> להרב גופי הלכות כלל תקל\"א וז\"ל תו קשה במ\"ש התוס' ד\"ה היינו סיפא וקשה דלקתה מדת הדין דכיון דבדיקת חמץ דרבנן איך תולין להחמיר ועוד שאני התם דיש לתלות וכמ\"ש רש\"י שם וא\"כ איך מדמינן חמץ למעשר אלו תוכן דבריו ויפה השיב הרב לשון למודים סי' קע\"ב דמאי קשה כיון שסיימו התוס' דמיירי אליבא דרבנן בקשורין והוי כמו כיסים מקושרים ממש דלרבנן אמרי הנך אחריני נינהו והשתא להאי אוקמתא א\"צ למ\"ש רש\"י כרבנן בטעם התליה כמ\"ש ברישא דאין אדם מניח חולין ומעשר מעורבין וכו' וכאן בחמץ מקושרין נינהו והוי דומה בדומה.<br><b> וקשה</b> טובא מאי דעתיה דמהרש\"א להקשות וכי לא ראה סיום דברי התוס' הס כי לא להזכיר אלא נראה דאפי' דמוקי לה במקושרין בנה הרב קושיא משום דהוא הבין במ\"ש רש\"י בטעם התליות בין ברישא בין בסיפא הוא גם כן לאוקמתא דמקושרין ומשו\"ה בחמץ דליכא כהאי תליה דכתב רש\"י משו\"ה קשיא ליה והתשובה בזה דלהך אוקמתא דמקושרין א\"צ לפי' רש\"י דלעיל וכדכתיבנא.<br><b> ואחר</b> ההתבוננות ראיתי דא\"צ להקשות להתוספות מסוגייא דפסחים הא קושיא זאת איתא שם בש\"ס גופיה דביצה וכן ראיתי למהרש\"א בחידושי הלכות גבי מ\"ש התוס' ד\"ה הכל חולין שהקשה דלפי פרש\"י שכתב בטעם התליה דמעשר משום דאין דרך להפריד היאך מדמה המקשן הא דגוזלות עם הא דמע��ר הא ליכא בהך תליה דמעשר בגוזלות.<br><b> ומן</b> התימה הגדולה למה\"ר שלמה אלגאזי ז\"ל שכתב בהליכות אלי כלל תרצ\"ג על דברי התוס' דביצה ד\"ה הכל חולין וז\"ל פי' ובסיפא נמי איכא סברא למיתלי להקל כדכתב רש\"י וכו' ואפ\"ה פריך מגוזלות כיון דאכתי לא ידעינן חילוק דעשויין לדדות היינו הך עכ\"ל נמצא שהרגיש בקושית החידושי הלכות ותירץ בדברים ואף שאנחנו לא נדע מה כונתו בתירוצו מ\"מ הא ניחא ליה וא\"כ מאי קא קשיא ליה בס' גופי הלכות על דברי התוס' הא הכל הוא קושיא אחת באופן שדברי מהר\"ש אלגאזי ז\"ל צ\"ע מב' פנים הן שלא ידענו מה תירוצו לקושית החידושי הלכות והן שדבריו סתרי אהדדי.<br><b> ולקושית</b> החידושי הלכות ז\"ל תירץ מהר\"א חאקו ז\"ל בס' לשון למודים שם וז\"ל ולענ\"ד הדבר פשוט וכו' כיון דחזינן ריעותא בפנינו דחסר חד מינייהו אפשר דאזלי כולהו והני אחריני נינהו וכו' ולפי מ\"ש יש סתירה למ\"ש הפ\"ח הי\"ט וז\"ל ויראה וכו' ואי משום הא לא אירייא דאדרבא בגוזלות קמ\"ל טובא דבשלמא בכיסים אמרינן מנה מונח וכו' עכ\"ל ואין זו קושיא להפ\"ח דבשלמא לס\"ד דלא אסיק אדעתיה הא דמוקים פלוגתא דרבי ורבנן דפליגי במקושרים אבל בשאינן מקושרים דברי הכל מנה מונח מנה מוטל קיימא לן שפיר אבל למאי דמוקים דבשאינן מקושרים דברי הכל מנה מונח מנה מוטל היינו גוזלות לפי דכשם דבמנה לא אמרינן כיון דאיכא ריעותא דחסר חד אמרינן ב' נטלו והני אחריני נינהו ה\"נ בגוזלות ומאי אתא לאשמועינן ומה גם דלא נכחד דיותר מסתברא בגוזלות דהאחד הלך ולא כולם וק\"ל ובפשט השמועה עיין להט\"ז סי' תצ\"ז שדקדק למה הוצרך רב אשי לפרש ההיא דכיסים וכו' ודבריו תמוהים לעין כל כמו שיראה הרואה ודוק."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכן </b>\n<b> ב' בתים בדוקים וכו'.</b> ועיין מ\"ש מרן וסיים א\"נ משום דהוי ספק ספיקא ספק לבית זה נכנס וכו' ולא תיקשי לכולהו תירוצא מאי שנא מספק נכנס וכו' שהרי הרגיש הרב המגיד קושיא זאת וכו' עכ\"ל פי' לפירושו דבדין י\"ב היכא שבא עכבר ונטל החמץ וספק לבית זה נכנס או לא נכנס כתב רבינו צריך לבדוק ויישב הרה\"מ שפיר יעו\"ש וכן נאמר נמי לפי דרכו לתירוץ זה דספק ספיקא דשם כיון דשורש הדין הוא על הספק אף דאיכא ספק ספיקא בספק נכנס הצריכו לבדוק משום ספק אי היום יש חמץ או לא לא כן כשהם ב' בתים ומוכרח דאחד מהם בדוק אי נאמר דיבדוק צריך ב' לבדוק ולקושטא דמילתא אחד מהם היא בדוקה וכמ\"ש הרה\"מ.<br><b> ולפי\"ז</b> אין מקום למ\"ש בס' יד אהרן סי' תל\"ט הגהות ב\"י יעו\"ש דמשם בארה כונתו שהבין דהאי א\"נ קאי למ\"ש דהלא ספק דבדיקה ברה\"י וכו' וההא תירץ כתירוץ ב' דהוי ספק ספיקא וא\"כ הקשה קושיא עצומה לדעתו וכן בס' לשון למודים שנדפס מחדש סי' קע\"ה הקשה כן משום דהבין כמו שהבין הרב יד אהרן נר\"ו דא\"נ קאי לקושיא ב' יעו\"ש מה שנדחק לתרץ משם מורו חמיו כמהר\"א חאקו ברם לענ\"ד אין כן כונת מרן אלא כדכתיבנא בקדימת דברינו דאי כמו שהבינו הם קשה למרן אדמתרץ כן לקושיא הב' יתרץ כן לעיקר קושיא הא' ויתורץ הכל ולמה תירץ כן לב' דוקא. ועוד דמלשון ולא תיקשי לכולהו תירוצי משמע שהוא תירץ ב' תירצים חוץ מתירוץ הרב המגיד למדקדק היטב.<br><b> ושוב</b> חפשתי למחברים הקודמים ללמוד מדבריהם מה הבינו מדברי מרן ומצאתי להרב הגדול משנה למלך שהבין כדעתינו שאחר שכתב קושית הרה\"מ כתב ולעיקר הקושיא שתמהו על רבינו לא ידעתי שדינו של רבינו ברור בכתובות וכו' הן אמת שדברי מרן כ\"מ בתירוץ הב' מסכים למ\"ש וז\"ל א\"נ וכו' אלא שלא היה צריך וכו' יעו\"ש הרי שהבין דא\"נ דכתב מרן קאי לעיל וכן הבין הרב מקראי קודש דף פ\"ז שאחר שהביא קושית הרה\"מ כתב תירוץ מרן דהוי ספק ספיקא יעו\"ש וממ\"ש עיי\"ש נראה ג\"כ הכי וכנלע\"ד.<br><b> והרב</b> מל\"מ ז\"ל תמה על כל התמהים על רבינו שלא חילק בדין ב' שבילין שדינו של רבינו ברור מש\"ס כתובות דף נ\"ז יעו\"ש שדחי בש\"ס הכי השתא וכו' וסיים והן אמת שדברי מרן הכ\"מ בתירוץ ב' מסכים למ\"ש אלא שלא היה צריך לטעמא דספק ספיקא וכו' עכ\"ל ותמה עליו החה\"מ שב\"ע נר\"ו דמה כל החרדה הזאת דמה שתירץ מרן דהוי ספק ספיקא הוא כונת הש\"ס גופא דאמר התם ודאי איכא טומאה הכא מי יימר וכו' וכן פי' הרי\"ף פי' הש\"ס הביאו הרא\"ש יעו\"ש ולא קשה מידי דדוקא הרי\"ף וסייעתיה פירשו כן ומהאי טעמא פסקו לקולא משום ספק ספיקא לא כן הרמב\"ם וסייעתיה דפסקו להחמיר ומשו\"ה לא כתבו הדין להתירה אלא (כשיאמר) [כשתאמר] טהורה אני וכמ\"ש רבינו פי\"ח מהלכות איסורי ביאה יעו\"ש והיינו טעמא דפסקו להחמיר דלא אפשיטא הבעייא ולא התירו אלא כשתאמר טהורה אני וא\"כ מוכרח דלא מפרש לה כמו הרי\"ף משום ספק ספיקא דא\"כ היה מתיר אפי' שלא כשתאמר טהורה אני אלא כפשט הסוגייא ואמטו להכי מתמה המל\"מ ועפ\"י האמור יתיישב מה שהקשה מרן שם בכתובות שהצריך טהורה אני יעו\"ש.<br><b> ולענ\"ד</b> אין מקום לקושייתו אלא דעפ\"י האמור אין מקום לעיקר קושיתו שדברי רבינו נתבארו מש\"ס דכתובות דאדרבא פסק שם להחמיר ודע דמתוך הכתוב אין מקום למה שפירשנו בתחילת דברינו דא\"נ דכתב מרן דקאי לקושיא הא' ומן התימה על המל\"מ.<br><b> עוד</b> כתב הרב מל\"מ וז\"ל אך איכא לעיוני וכו' ספק נכנס ספק לא נכנס וכו' יעו\"ש ולא ידענא מאי אידון בדברי הרב אלו דהרב המגיד תירץ לקושיא זאת יעו\"ש.<br><b> ובהא</b> דב' שבילין כשלא באו בבת אחת דשניהם טהורים אפי' ידעו שניהם שחבירו טהור אין קפידה דע\"כ לא אמרו דדמי לחוכא וכו' אלא בההיא דפרק הדר דף ע\"ו גבי ההיא דב' חצרות וב' בתים וכו' משום דאי לגבי דהאי בית לגבי דהאי בית ואי לגבי דהאי שער לגבי דהאי שער ומנכרא מילתא ומחזי כחוכא וכו' לא כן כאן דכל אחד אומר הטהורות שלי טהורות ושל חברי טמאות וכן חבירו אומר כן לא מחזי כחוכא ורצוני לומר דשם דלאחד הוא שער ולאחר הוא שער מחזי ליה כחוכא לא כן כאן דלא הוי סותר אלא דכולן טהורין.<br><b> ובפרט</b> זה עיין להרב מל\"מ פי\"ט דאבות הטומאות ה\"ב כתב וז\"ל ולא ידעתי כפי סברתו איך יתיישב סוגייא הלזו דכתובות דאיהו כתב בפירוש דמדר' יוסי פריך וכו' וצ\"ע ולענ\"ד אחרי נשיקת ידיו ורגליו נראה דזה כבר ישבו רש\"י בכתובות בנועם שפתיו בד\"ה ומאי שנא מב' שבילין וז\"ל דכיון דבא לשאול עליו ועל חבירו אמר ר' יוסי טמאין ה\"נ לכולהו שרינן כי הדדי נינהו עכ\"ל ומסכים הולך על מ\"ש בפסחים דפי' לדעת ר\"י דמדמה עליו ועל חבירו לכת אחת משום דצריך הוראה אחת לשתיהם ואיך יאמר טהורים ובכרכום נמי כי שרינן לאו לכל חדא בפני עצמו שרינן אלא לכולהו כי הדדי והוי הוראה אחת לב' ושפיר פריך לר\"י דלר' יהודה אפי' כי שרינן לכולהו בהדי הדדי ליכא למיחש כל שלא באו ב' לשאול וכאן אינן באים לשאול כולם וניחא לרבי יהודה אך לר\"י דאזיל בתר הוראה אחת לב' ובכרכום הוראה אחת לב' הוי וכמ\"ש רש\"י ז\"ל בש\"ס.",
+                "<b> או</b>\n<b> שבדק ומצא ככר וכו'.</b> וכתב הרב המגיד כרבי וכו' וצ\"ל דמסתבר טעמיה דרבינו דכיון שנמצא קבר (דאי) [ודאי] דהאי הוא דאבד דלית לן למחש לקבר אחר וא\"כ אין הלכה כרש��\"ג וכמ\"ש הרב יד אהרן נר\"ו למה שהקשה לרבינו דידיה אדידיה יעו\"ש הלכות תפילין.<br><b> ולענ\"ד</b> כאן אין אנו צריכין להא דמסתבר טעמיה אלא מטעם אחר נפקא ליה לרבינו ממאי דאיתא עוד שם בסוגיין דפסחים הא דתנן [היה] ר\"מ אומר כל דבר שבחזקת טומאה לעולם הוא בטומאתו עד שיודע לך טומאה היכן הוא וחכמים אומרים בודק וכו' ולר\"מ ודאי אם בדקו באותם ג' גלים ולא מצאו ואח\"ז בדק ומצא טהור דכך אמר ר\"מ עד שיודע לך טומאה היכן היא מכלל דאי ידעינן השאר טהור והיינו כסברת רבי דאמר הוא קבר שאבד הוא קבר שנמצא וגם דפליגי עליה דר\"מ מודה בזה אלא דפליגי עליה היכא דלא מצא דבודק עד שמגיע לסלע וכו' ברם אי מצא אפי' לאחר זמן א\"צ לבדוק ונמצא ר\"מ ורבנן כרבי ומשו\"ה פסק כוותיה.<br><b> וחד</b> מן חברייא הביא ראיה לרבינו לפסוק כרבי מהא דאיתא דף י' ע\"ב אמר רבא עכבר נכנס וככר בפיו ונכנס אחריו ומצא פירורין צריך בדיקה מפני שאין דרכו של עכבר לפרר וטעמא משום דמצא פירורין הא מצא ככר זה שמצא זה שהכניס והיינו כרבי דאמר זה קבר שאבד זה קבר שנמצא ויש לדחות דכל הנך דינים דקאמר רבינו הם דינים מוסכמים לכו\"ע ובפלוגתא לא קמיירי ומשו\"ה נקט בפירורין דבזה אף רבי מודה לפי שאין דרך עכבר לפרר אבל בפלוגתא דרבי ורבנן לא ידעינן כמאן יסבור רבא וכן שאר הדינים דקאמר רבא גם רשב\"ג מודה דפשיטא דכשאין דרכו לפרר ודאי דלא אמר רבי דזה הוא הכיכר אבל בדין הב' הוצרכו לומר דגם רשב\"ג מודה משום רגלים לדבר וזה פשוט ובהך פלוגתא דרבי ורבנן לא מצאתי לרבינו במקומו בהלכות טומאת מת ואולי סמך כאן שפסק כרבי."
+            ],
+            [
+                "<b>הניח </b>\n<b> בזוית זו ומצא בזוית אחרת וכו'.</b> הכי איתא פ\"ק דפסחים הניח בזוית זו ומצא בזוית אחרת פלוגתא דרבנן ורשב\"ג דתנן קרדום וכו' ופסק רבינו כרבנן וכן פסק בהלכות מטמאי משכב ומושב פי\"ב יעו\"ש וקשה טובא היאך פסק דלא כרשב\"ג כיון דהלכתא כוותיה אפי' בברייתא וכמ\"ש מרן פ\"ט דטומאת מת לדעת הרמב\"ם ונראה לענ\"ד דפסק כרבנן משום דסתם מתני' דריש פי\"א דפרה אתייא כותייהו דתלינן באדם טמא וכמ\"ש בפ\"ק דחולין דף ט' יעו\"ש ופסקה רבינו בפ\"ט מהלכות פרה הט\"ז יעו\"ש.<br><b> ועפ\"י</b> זה נראה ליישב מה שהקשה הר\"ב לשון למודים סי' קע\"א מחלק או\"ח גבי קושית מרן בפרקין לעיל בהלכה י\"א וז\"ל והלא ספק דבדיקה ברה\"י היא ומדין תורה ספק טומאה ברה\"י טמא וכו' והקשה עליו דמאי קושיא והא קי\"ל ספק טומאה ברה\"י כשאין בו דעת לישאל ספיקא טהור והכא נמי דכוותא עכ\"ל ועפ\"ז לא קשה והוא ע\"פ מ\"ש התוס' שם בפסחים ד\"ה שאני אומר וכו' שהקשו לדעת רבנן דתלינן באדם טמא וכן גבי צלוחית במס' פרה מאי שנא מההיא דנדה גבי ככר הנתון ע\"ג הדף וכו' תלינן באדם טהור ותירץ ר\"ת דשאני כלים לאוכלין ובפ\"ק דנידה ביארו יותר יעו\"ש היוצא מדבריהם בתירוץ זה דלרבנן דאמרינן כל שאין בו דעת לישאל דאף ברה\"י ספיקא טהור היינו דוקא באוכלין אבל גבי כלים דאיכא טהרה במקוה החמירו ואם כן רבינו דפסק כרבנן בהך דקרדום ובחמץ וכן גבי צלוחית בהלכות פרה קשה לדידיה קושית התוס' וס\"ל לרבינו כמו שתירצו התוס' בתירוץ א' וא\"כ שפיר קשיא ליה למרן גבי בדיקה דדמי לכלים דכמו גבי כלים טעמא דהחמירו משום דאיכא טהרה במקוה ה\"נ איכא תקון בבדיקה ואף דאין הכרח דס\"ל לרבינו כתירוץ ראשון דהתוס' דאפשר דיסבור כתירוץ שני וא\"כ ל\"ק קושית מרן מכל מקום ק\"ל לומר דאף אם יסבור כתי' א' לא קשיא כלל משום דבדיקה דרבנן כמו שתירץ ��רן שם יעו\"ש.<br><b> ואין</b> להקשות דאי אפשר שיסבור רבינו כתירוץ א' דהתוס' ממ\"ש בפרק ט\"ו משאר אבות הטומאה ה\"ח ספק רה\"ר וכו' אפילו ברה\"י מפני שאין בו דעת לישאל וכתב שם מרן וז\"ל וצ\"ל דמשמע לרבינו דכי תנן אלו ספקות שטיהרו חכמים לאו למימרא שנשתנו אלו משאר ספקות וכו' אלא הספקות שטיהרו חכמים מטעם שאין בו דעת לישאל מני ואזיל והיינו מתני' דפ\"ד דטהרות משנה ז' ופסקה רבינו מתחילת פי\"ד מאותן הלכות יעו\"ש ומכללם איכא ספק טומאה בכלי דאיכא טהרה במקוה והוא שפסק בהלכה ז' וכן אם נסתפק לו אם נגעו משקין טמאים בכלי או לא נגעו הרי הכלי טהור ע\"כ משמע דס\"ל דאף גבי כלים ספקו טהור לא קשיא שהרי כתב מרן שם דטעם כולם משום דטומאת משקין דרבנן יעו\"ש וא\"כ דוקא בטומאה דרבנן אף גבי כלים הקלו אבל בספק טומאה דאורייתא בכלים החמירו ואם כן משו\"ה קשיא ליה למרן גבי בדיקה דדמיא לכלים וכדכתיבנא ותירץ כיון דבדיקת חמץ דרבנן הקלו כמו גבי כלים שנגעו במשקין דרבנן והוי כמו רה\"ר דספקו טהור ודוק.<br><b> והתוס'</b> בפסחים שם בדף י' בד\"ה הניח בזוית זו וכו' כתבו וז\"ל דלרבנן צריך בדיקה דחוששין שמא עכבר עשה ולא זה הוא שהניח ולית להו לרבנן הוא שאבד הוא שנמצא אלא כרשב\"ג וכו' א\"נ וכו' עד סוף הלשון וודאי דקשיא להו דלכאורה נראה דהך רבנן הוו רבי דפליג בברייתא דלעיל אדרשב\"ג ואיך בברייתא דלעיל ס\"ל זה שאבד זה שנמצא וכאן ס\"ל אדם טמא נכנס וכו' ולא אמרינן השאילו ושכח והוא הוא וכדלעיל וא\"כ קשה לי טובא דאמאי עשו הצעה זאת שכתבו דלרבנן צריך בדיקה וכו'.<br><b> ולכן</b> נראה דכונתם להקשות למאי דמוקים בגמ' הא דהניח בזוית זו וכו' בפלוגתא דרשב\"ג ורבנן דבלא\"ה לא קשיא כלל דלו יהי דהנך רבנן הוו רבי מ\"מ יש לחלק דשאני התם דנאבד ובקשו ולא מצאו ואחר כך מצאו ויש לתלות במקום שהיה מתחילה היה עכשיו אלא דטעה בדעתו משו\"ה אומר רבי הוא שאבד הוא שנמצא לא כן כשהניח בזוית זו ומצאו בזוית אחרת דודאי ברירה ליה מילתא דלא הניחו בזוית זו ס\"ל דתליא באדם טמא וכן רשב\"ג דס\"ל דבודק עד שמגיע לסלע או לבתולה ס\"ל דשאני התם משום דכיון דבדק ולא אשכח אף שאח\"כ מצא תלינן באחר דאי איתא דזה הוי היה מוצאו מתחילה לא כן במצא בזוית אחרת ס\"ל דיש לתלות בדידיה ושכח שדרך בני אדם לעשות כן ולא יהבי דעתם עלייהו ושכח אך למאי דמדמינן בגמ' הך דהניח בזוית זו עם הך פלוגתא ונמצא בהך דחמץ דלרבנן צריך בדיקה א\"כ קשה טובא דמאי שנא כשעל העכבר עם החמץ בפיו ובדק אח\"כ ומצא דא\"צ לבדוק דמדמינן ליה לקבר שאבד וכאן אמר דצריך לבדוק דהא ודאי לא דמי עכבר כמו קבר שנאבד דאמרינן איהו הוא דהתם הקבר אינו זז ממקומו וא\"כ דתלינן דזה הוא שנמצא ולא ראינוהו אבל גבי עכבר דאפשר דכמו שהוליך מכאן הביא ממקום אחר ואפי\"ה תלינן דזה הוא הככר שהיה בפיו ודמינן ליה לקבר א\"כ קשה מאי שנא ואהא תירצו דהנך רבנן לאו היינו רבי דלעיל אלא אחרים נינהו וסבירא להו בההיא דינא דלעיל כרשב\"ג והכא פליגי עליה דרשב\"ג וה\"ט דרשב\"ג מחלק בדינים אלו כדכתיבנא והנך רבנן מדמו גם הך דינא דהכא כההיא דלעיל וס\"ל כרשב\"ג דלעיל ועוד מתרצים דאפי' דהנך רבנן הוו רבי דלעיל הכא איירי בהניח בזוית זו כשאינו יודע כמה ככרות הניח והשתא דמיון הש\"ס דאחרי היות השכחה בחמץ כמה היו דמי לההיא פלוגתא ודוק.",
+                "<b> או</b>\n<b> שבא עכבר ונטל חמץ וכו'.</b> וכתב הרב המגיד וקי\"ל כחכמים וכו' וכ\"כ בפי' המשנה פ\"ו דטהרות וריש פרק י\"ח דאבות הטומאו�� ואפילו איכא כמה ס\"ס מטמא וכ\"כ מרן שם יעו\"ש וע\"פ זה אחרי נשיקת ידיו ורגליו אין מקום למ\"ש הלח\"מ לרבינו פי\"ב דמאכלות אסורות הכ\"ט וז\"ל עוד שם הוה עובדא בנהרדעא ואמר שמואל וכו' ספק גוי ספק ישראל וא\"ת לומר גוי ספק נגע ספק לא נגע וא\"כ יש לתמוה על רבינו למה כתב דאם רוב גנבי [העיר] ישראל הא אפילו דהוי מחצה על מחצה גנבי ישראל שרי משום (ס\"ס) [ספיקא] עכ\"ל דלפי מה שסובר רבינו דאפילו ספק ספיקא אסרי רבנן בטהרות ויין נסך מדמי ליה בש\"ס לטהרות ומוכרח דאיהו לא גריס כגירסא שבידנו כמאן כר' אליעזר וכו' לא וכו' אלא בניחותא וכמ\"ש התוס' פרק חזקת הבתים דף נ\"ה ד\"ה ר' אליעזר מטהר ונמצא דהנך דינים דהתם הוי לר' אליעזר ולית הלכתא כוותיה ומשום הכי השמיטם רבינו ז\"ל.<br><b> וכעת</b> חל עלינו חובת ביאור למה פסק רבינו כרבנן כיון דמהך ש\"ס דע\"ז נראה דהלכתא כר\"א ונראה דנמשך לההיא דאיתא בב\"ב דף נ\"ה אמר ר\"א אמר ר' יוחנן אפילו לפאה וטומאה והיינו מ\"מ כיון דהביא בש\"ס בתחילה הא דרב אסי דנראה כסתמא דש\"ס ש\"מ הכי ס\"ל לש\"ס ומה גם דלפי רב אסי אתיא הלכתא כרבנן וקי\"ל יחיד ורבים הלכה כרבים וכן נראה דס\"ל לרבא שם בע\"ז בההיא עובדא חמרא שרי מ\"ט רובא גנבי וכו' והיינו כרבנן ועיין שם בע\"ב גבי עובדא אחרינא דאמר ולא ידענא וכו' או משום דסבר רובא וכו' דנראה דלטעמא דרובא הוי כרבנן ודוק.<br><b> גם</b> הטור לפי מ\"ש כאן הלכות פסח נראה דפוסק כרבנן וכמ\"ש מרן וכ\"כ גם ביו\"ד סי' קכ\"ט לדעת הטור ואף שהבאים אחריו תמהו עליו דאי פסק כרבנן למה כתב אפי' אם רוב גנבי העיר גוים דהא כיון דאיכא רוב ליכא אלא חדא ספיקא כשראו שהוא יין אי נגעו או לא עיין להש\"ך ולהחבי\"ב שם ומ\"מ כבר כתבו לאיזה דרכים דפסק כרבנן ובספר בית יעקב סי' קס\"א שלט בעצמו לומר דפסק כר\"א ונדחק במה שפסק כאן בהלכות פסח יעו\"ש ואין דעתי נוחה אלא דפסק כרבנן ומה שהקשה ממ\"ש בהלכות יין נסך כבר בא התירוץ בס' הראשון שקדמונו.<br><b> ולענ\"ד</b> נראה לתרץ דעד כאן לא אמרינן בעלמא דאזלינן בתר רובא אלא היכא דליכא אח\"כ ספק אחר ברם היכא דאיכא ספק אחר כגון כאן דאף דאיכא רובא גוים מ\"מ אפשר דלא באו אלא בשביל ממון דאיכא ספק ספיקא ספק גוי ספק ישראל וא\"ת לומר גוי אפשר באו בשביל ממון ואף דאיכא רובא גוים לא ימלט מלהסתפק אם הם ישראל כיון דאיכא ספק אחר כנ\"ל.<br><b> וכתבו</b> התוס' ד\"ה ספק ביאה טהור פרש\"י וכו' וכן פירש ר\"ת בע\"ז אבל רש\"י פי' שם בענין אחר ונראה לר\"י דטעמא דר' אליעזר דלא גמר מסוטה וכו' עד סוף לשונו וכתב החידושי הלכות על דבריהם וז\"ל וקצת קשה לפי' ר\"ת ור\"י וכו' עד וצ\"ל דמ\"ש לעיל אינו לפי' ר\"ת וכו' עכ\"ל וק\"ק דא\"כ דשם לא אזלי עם פי' ר\"ת ור\"י קשה בתירוץ הב' א\"נ אימור אכלתיה עדיף וכו' וקרוב לודאי הוא עכ\"ל ותירוץ זה נראה דר\"ל דאפילו רבנן דר\"א מודו ומלשון המשנה דתני כל שאתה יכול לרבות ספיקות וס\"ס וכו' נראה דליכא שום ספק דמועיל ולדבריהם הא מועיל זה ולומר דקאי לר\"א הוא דוחק הנראה לעין ועוד קשה דלדבריו התירוץ הוא כר\"א דספק ביאה טהור והוא תימה דנוקים להך מתני' כר\"א דלאו הלכתא דבית הלל שנאה יעו\"ש סוף אהלות וכנראה דגם בית שמאי לא פליגי ועוד קשה דא\"כ מאי מותיב בש\"ס טעמא וכו' ואמאי נימא אכלתיה מי לא תנן וכו' הא ההיא מתני' היא כר\"א והך מתני' היא כרבנן והיא כהלכתא ועוד קשה דקושית התוס' היא מדברי רבנן דאמרו כל שאתה יכול לרבות ספיקות וס\"ס וכו' ודוחק דכוונתם דלא כמאן וזה הוא דוחק גדול דהתוס' ישאו ויתנו לפרש\"י שלא הוזכר במסכתא זאת ומה גם דר\"ת ור\"י לא סברי לה.<br><b> אשר</b> על כן נראה לישב הכל והוא דאזלי עם פי' ר\"ת ור\"י דבספק ספיקא פליגי וכמ\"ש אחר כך משמם ואינהו מקשו ממתני' דכל שאתה יכול לרבות ספיקות וס\"ס מרבינן דהכי הלכתא ומתרצי דשאני נדון זה מנדון מתני' דטהרות דהתם איכא טומאה בעולם וכדתניא התם כיצד נכנס למבוי והטומאה בחצר וכו' ספק וכו' וע\"ז איכא ס\"ס לא כן הכא דאמאי אית לן למימר שיהא בו נפל ודמי לספק ביאה דאיכא ס\"ס ואפ\"ה רבנן סברי דלא מהני וה\"ה הכא ותבות ודמי לספק ביאה הוא סיום דאמאי אית לן למימר דתחילת דבריהם ור\"ל דרבנן מודו בהאי כיון דהעיקרא נפל הוא דבר דלא שכיח ולא ספק שקול הוא את זה נ\"ל לפי חומר הנושא עוד עיינתי דרך אחר דחוק מזה ומצאתיהו בס' אליהו רבה דף ל\"ח.<br><b> וכתב</b> רש\"י בסוגיין דפסחים ור\"א לא חשיב לה ספק טומאה אלא א\"כ נכנס לשדה אבל אינו יודע אם האהיל או לא אבל השתא הו\"ל ספק ספיקא פי' ספק על ספק לא על ואת\"ל על אימא לא נגע וכתב עליו הרמב\"ן בחי' לב\"ב דף נ\"ה וז\"ל ולא פי' בדברי חכמים כלום אלא שנראה מכאן דרבנן נמי ב' ספיקי חשבי לה ואע\"פ כן מטמאין וכן פירשו אחרים ואיכא למידק עליה מהא דגרסינן פ\"ה דע\"ז דף ע' ע\"ב גבי ההוא פולמוסא דפתח חביתא טובא אתא עובדא קמיה דר' יוחנן ושרינהו כמאן כר' אליעזר דאמר ספק ביאה טהור ואקשינן ספק ביאה ספק מגע הוא לא כיון דפתח חביתא טובא דאדעתא דממונא פתחו וכספק ספיקא דמי משמע דה\"ק כספק ספיקא דמי ולא כספק ביאה ואפילו רבנן מודו ונראה לומר שגורס כספק ביאה וכו' עכ\"ל ולא ידענא מאי קא קשיא ליה ואדרבא רש\"י גורס כגירסא זאת כס\"ס דמי ומכח זה מפרש רש\"י דבספק ספיקא פליגי והוא דשם בש\"ס נראה ברור הכי דמוקי לה כר' אליעזר דאמר כמאן כר' אליעזר יעו\"ש."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> להמל\"מ שכתב וז\"ל ולא ראיתי בדברי הרב המגיד דבר שיורה היפך מזה עכ\"ל וענ\"י הדיוט לא ידענא מאי אידון בדעת הרב דהרי הרה\"מ צווח ככרוכיא כמ\"ש מרן על שם ה\"ה שכתב ותימה גדולה אני רואה בדברי הראב\"ד ז\"ל שהוא מפרש וכו' ומי הזקיקו לזה והרי כל הבעיות הנזכרים שם בכיוצא בזה כולן לענין בדיקה וכו' הרי דמקשה להר\"א אמאי מחלק ביניהם ואי ס\"ל כמרן דעל כולן משיג מה תימה איכא להראב\"ד."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כשבודק </b>\n<b> וכו' על ביעור חמץ .</b> הכי איתא בפסחים במסקנא דף ז' ועיין מ\"ש הרא\"ש שם ומ\"ש בברכות דף ל\"ח גבי המוציא וכו' שדבריו סתרי אהדדי ועיין ישובו להרב מעדני מלך שם ס\"ק י\"ד ד\"ה וסמכינן יעו\"ש ברם למאי דקשיא ליה דהרא\"ש הולך בעקבי התוס' עדיין קשה שכתב בד\"ה והלכתא וז\"ל ואע\"פ דמוציא כו\"ע לא פליגי ובירושלמי מפרש טעמא וכו' נראה מדבריהם דהוי טעם למאי דפסקינן כיחידאה ומ\"מ דלא תיקשי דידיה אדידיה יתכנו הדברים. ברם להתוס' דכתבו דטעמא דפסקינן המוציא כיחידאה משום מאי דאיתא בירושלמי מה יענו למאי דפסקינן בעל ביעור כיחידאה כיון שיכול לומר לבער ככו\"ע.<br><b> ולזה</b> יפה השיב אחי יפת החה\"ש שלמה בן עזרא נר\"ו דהתוספות אזלי הכא על פי מ\"ש בפסחים לחד תירוצא דמ\"ש והלכתא על ביעור פירוש גם על ביעור ברם אה\"נ דלבער ודאי שפיר דמי ואם כן גם בברכות שרצו לפרש דהלכתא המוציא דוקא היא משום דאיתא בירושלמי דאי לאו האי טעמא דירושלמי הוה אמינא דגם המוציא וכ\"ש מוציא ועפ\"ז נסתלקה ג\"כ קושית הרא\"ש דקשה דידיה אדידיה דמ\"ש בפסחים דטעמא דעל ביעור הוא כדי לאשמועינן חידושא וכו' היינו משום דכתב דגם על ביעור וכמ\"ש הוא בפי' ברם בברכות שר\"ל דוקא המוציא צ\"ל מטעמא דירושלמי.<br><b> והמרדכי</b> ז\"ל כתב וז\"ל והלכתא על ביעור יש לתמוה דכיון דלבער כו\"ע לא פליגי דלהבא משמע אמאי לא אמרינן מידי דלישתמע טפי להבא בשלמא גבי המוציא דפסקינן הלכתא המוציא אע\"ג דמוציא משמע מעיקרא טפי מצא ר\"י הטעם משום מ\"ש בירוש' עכ\"ל הנה הקשה כן משום דלא הבין דוהלכתא על ביעור ר\"ל גם על ביעור כדכתיבנא אלא דוקא כוהלכתא דהמוציא ברם למאי דכתיבנא לא קשה מידי. עוד כתב המרדכי והא דמברך אחר המילה להכניסו דחיישינן שמא תתקלקל המילה והויא ברכה לבטלה עכ\"ל ותמה אחי החכם הנז\"ל נר\"ו דא\"כ בברכה דעל המילה ניחוש ג\"כ להכי ולא נברוך עד אחר המילה ועוד דאיתא בסוגיין בי רב אמרי חוץ מן הטבילה ושופר פי' דא\"צ לברך עובר לעשייתן וקאמר בש\"ס בשלמא לטבילה וכו' אלא שופר מאי טעמא וכי תימא דילמא מתקלקלה תקיעה אי הכי אפילו שחיטה ומילה אלא אמר רב חסדא חוץ מן הטבילה בלבד עכ\"ל הרי דבמילה ליכא למיחש לקלקולא היפך המרדכי.<br><b> ונראה</b> לי לחלק דבשלמא גבי ברכת על המילה כיון שהיא ברכת המצוה וצריך לברך עובר לעשייתן לא חיישינן לקלקולא לא כן בברכת להכניסו דלא על זו הנעשה עכשיו מברך אלא משבח ומודה להקב\"ה שצונו על המילה כשתבא לידו ותקנוה כאן לגלות ולהודיע שזאת המצוה נעשה לשם יוצרנו וכמ\"ש התוס' ד\"ה בלבער יעו\"ש אלא דאפ\"ה הקשה המרדכי דמ\"מ יותר טוב לברך אותה קודם המילה וכדהוקשה להם להתוס' שם אף שכתבו כן דא\"צ לברך עובר [לעשייתן] ותירצו דיש חילוק בין כשמברך עושה המצוה לאחר וכן תירץ ג\"כ המרדכי אחר כך ובתירוץ זה מתרץ דכיון דברכה זו לא קאי על זאת שנעשה עכשיו חיישינן לקולא וק\"ל.<br><b> ובענין</b> ברכת שהחיינו עיין מ\"ש הטור באו\"ח סי' תל\"ב משם בעל העיטור ואביו הרא\"ש ז\"ל ומ\"ש עליו הרשב\"ץ בס' מאמר חמץ על זה וז\"ל ואני אומר דאין מקום למשא ומתן זה שאין ברכת שהחיינו אלא בדבר שיש לו הנאה כמ\"ש בסוף פסחים בענין פדיון הבן כהן מברך דמטי ליה הנאה ובביעור חמץ דליכא הנאה למה יברך עכ\"ד. ודבריו תמוהים וכי ברכת שהחיינו בהנאה תליא מילתא הא כמה מצות דאית בהו חסרון כיס ומברך שהחיינו סוכה לולב חנוכה ודוגמתן ובש\"ס דקאמר הכי היינו משום דאיכא לספק בכהן או באבי הבן כיון דנעשה ע\"י שנים כהן ואבי הבן ויש צדדין לכאן ולכאן לא כן כשהוא בעל המצוה לחוד אין לספק בו כלל ובין דאיכא חסרון כיס בין דליכא מברך שהחיינו ועוד קשה דמסקנא דש\"ס הוא דאב מברך שהחיינו ואף דליכא הנאה וק\"ל."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>או </b>\n<b> הפקיד אותו ביד גוי וכו'.</b> וכתב הרב המגיד וק\"ו ומה חמץ של גוי שחייב ישראל באחריותו חייב לבערו של ישראל לגמרי לא כל שכן פי' דבריו דכשהחמץ הוא של גוי שהוא ממש שלו אלא דהישראל חייב באחריותו שאם יגנב או יאבד ואפשר לא יגנב ולא יאבד חייב דחשיב כשל ישראל כשהוא של ישראל לגמרי והגוי חייב באחריותו דיותר חשיב משל ישראל ממאי דחשיב משל נכרי לא כל שכן ועיין בסוגייא אי דבר הגורם לממון כממון דמי או לא ועיין מקראי קודש.",
+                "<b> יכול</b>\n<b> וכו' תלמוד לומר בכל גבולך.</b> ועיין מה שהקשה הלח\"מ ותירץ בתירוץ ב' וז\"ל דנהי דמרבינן הפקידו ביד גוי כשהוא בביתו ובאותה העיר אבל בשדה ובעיר אחרת מנין ת\"ל בכל גבולך. וחוץ דאין תירוץ זה עולה להש\"ס דלא הזכירו שדות וכרמים אלא בורות שיחין ומערות והוי אפילו בעיר עוד קשה טובא דאפי' דבית הגוי הוא בעירו מ\"מ הוא בית הגוי ולא רשות ישראל הוא ואפי\"ה עובר וכ\"ש ברשות ישראל ואף דאינו בעירו דעובר ואם תאמר דבית גוי חשיב כשל ישראל שהרי המקום שמניח בו חמצו ביד גוי הרי הוא ביתו סוף סוף הכל אחד דמה לי בית גוי בעיר הזאת הא מיהא רחוק מיקרי כיון שאינו כל כך קרוב אצלו לילך שם והוה ליה כעיר אחרת ושדה וגם בהלכה ב' הפך רבינו החלוקות וכתב ואפילו בעיר אחרת ואפי' מופקד ביד גוי ועיין להב\"ח סי' ת\"מ על מ\"ש הטור לא שנא אם הוא בביתו וכו' מה שדקדק עליו וסיים אבל בפ\"ד כתוב כתקון עפ\"י הש\"ס יעו\"ש וליתא דמ\"ש יכול לא יהא עובר וכו' תלמוד לומר בכל גבולך לא קאי אלא לחמץ ישראל בבית ישראל וכן נראה ממ\"ש ה\"ב אבל בהפקיד ביד גוי ולא כתב דחייב אפי' בגבול הגוי ואדרבא קשה כמ\"ש החה\"מ שלמה בן עזרא נר\"ו דבכה\"ג בגוי שהפקיד אצל ישראל לא הזכיר כלל מגבול דבחלוקה זאת מוזכר בש\"ס ואדרבא דברי הטור נכונים דבמה שהזכיר בש\"ס הזכיר הוא ג\"כ והוא הדין אידך ולרבינו ז\"ל קשה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>הגוי </b>\n<b> שהפקיד חמצו אצל ישראל וכו' הרי זה חייב לבערו וכו'.</b> ועיין מ\"ש הלח\"מ עד גם רבינו וכו' כשלא קבל אחריות עכ\"ל וכתב הרב מקראי קודש דף צ' ע\"ב וז\"ל וליתא וכו' אלא לפי' רש\"י כשלא קבל אחריות צריך מדרבנן יחוד בית שלא יאכלנו יעו\"ש ודבריו תמוהים דאיך אפשר לומר דיחוד בית הוי דרבנן והא תניא בברייתא יחד לו בית וכו' שנאמר לא ימצא וקאמר עלה רב אשי אמר לעולם אסיפא קאי וה\"ק יחד לו בית אין זקוק [לבער] שנאמר לא ימצא וכו' והא לאו דידיה דגוי כי קא מעייל לביתא דנפשיה קא מעייל וכו' הרי דהתר דיחוד בית מקרא קא מפיק ליה ואיך נאמר דהוי דרבנן.<br><b> עוד</b> כתב הלח\"מ וז\"ל ועוד קשה לפי' רבינו ורש\"י דבלא קבל סגי ביחוד בית א\"כ למה הוצרכו בגמ' כשאמרו שם אמר מר יכול יטמין וכו' והקשו והא אמרת וכו' ותירצו הא בדקביל עליה אחריות הא דלא קביל לימא אידי ואידי בדלא קביל הא דיחד לו בית הא דלא יחד דהשתא דחיק בב' דוחקי חדא דמוקים חדא בשקבל אחריות ואפי' ייחד ואחרת בדלא קבל ויחד והא טפי עדיף וכו' עכ\"ל ולא ידעתי איך הוו ב' דוחקי ואינו אלא חד דכשם דהשתא מוקים בגמ' הא דקבל הא דלא קבל ולעולם ודאי דלדעת רש\"י שניהם איירי אפי' ביחד לו בית דב' צריכי להתירה יחוד ולא יקבל אחריות כן כשנאמר לחלק הא ביחד הא בלא יחד ושניהם איירי אף דלא קבל אחריות דב' צריכי להתירה ואפוכי מטרתא הוי ועוד קשה דאמאי לא הקשו כן להתוס' דפליגי עם רש\"י וסבירא להו דבחדא סגי להתירה או שלא יקבל אחריות או יחוד בית א\"כ הוה מצי לתרץ הא דיחד לו בית הא דלא יחד לו בית ושניהם כשקבל אחריות וכדקשיא ליה לדעת רש\"י ואי ידע התירוץ וכמו שתירצנו מאי קא קשיא ליה לדעת רש\"י.<br><b> עוד</b> כתב הלח\"מ וז\"ל ועוד דלא הוה שייך לאקשויי אפירכא דהיינו מקשינן לאיכא דאמרי דאמר הניחא למ\"ד לאו כממון דמי אלא למ\"ד וכו' דהא כיון דלא קבל אחריות לאו גורם לממון הוא ושפיר אצטריך קרא להכי עכ\"ל פי' דבריו דאי הוה משני בגמ' הא דיחד לו בית הא דלא יחד הן אמת דהוה שייך עדיין פירכא דהניחא למ\"ד דבר הגורם לממון כממון דמי וכו' ועל דרך זה דמידי הוא טעמא דאסור בפיקדון משום דליכא ב' יחוד בית ולא יקבל אחריות אבל אי איכא חד מינייהו אסור משום דקבלת אחריות הוי כממון ואהא שייך להקשות הניחא למ\"ד דבר הגורם לממון וכו' אך הפירכא דאיכא דאמרי לא שייך להקשות בשום צד דכל הפירכא היא דלמ\"ד כממון דמי קרא למה לי ולזה לא קשיא דמוקמינן לקרא בשלא קבל אחריות ולא יחד לו בית דאסיר.<br><b> ועיין</b> להמל\"מ מ\"ש על דברי הריב\"ש וז\"ל גם מ\"ש וכו' גם בזה לא ירדתי לסוף דעתו וכו' והוי הפקר וכו' עכ\"ל ואני לא ידעתי מאי קא קשיא ליה דהא לדעת הריב\"ש דהישראל חייב באחריותו לגוי הנותן מעות מה לי אם הוא הפקר או אם הוא ברשות הגוי הראשון הא מיהא הישראל חייב באחריות ומ\"ש הריב\"ש והרי הוא ברשות הגוי הראשון י\"ל דע\"כ לא אמרינן דהגוי מכי מטי זוזיה לידיה נסתלק אלא בקרקע אבל במטלטלין כיון שעודן בידו ולא זכה אחר בהם נימא דנשאר עדיין בגוי הראשון וכעת לא אוכל לבקש תבלין לזה ומ\"מ כיון דס\"ל להריב\"ש דחייב ישראל באחריותו הדין נאה ומתקבל אך קשה על הריב\"ש דמהיכן בא לו דחייב באחריותו דהא הו\"ל כשטר חוב ורובא דרבוותא סברי דאינו חייב באחריותו ודוק."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>מצות </b>\n<b> עשה וכו' שנאמר בערב תאכלו מצות וכו'.</b> הכי איתא בפסחים דף ק\"כ אמר רבא מצה בזמן הזה דאורייתא וכו' ורב אחא בר יעקב אמר דרבנן וכו' וכתב התוספות צ\"ע בההיא סוגייא דפרק כל שעה דמשמע בין לר' יהודה בין לר' שמעון ס\"ל דהוי דאורייתא וכו' וצ\"ל דההיא פלוגתא אליבא דרבא ולא כראב\"י עכ\"ל ופי' דבריהם דקאמר בש\"ס הך קרא אתא לר\"י להך דרשא והך קרא להך דרשא וכן לר\"ש כל זה לרבא ואה\"נ דלראב\"י לרש\"י הוא מדרבנן דלא נפקא ליה מקרא דבערב ולפי דבריהם י\"ל דא\"כ מאי קאמר בש\"ס תניא כוותיה והא גם ראב\"י ס\"ל דאיכא תנא דסובר הכי והיינו ר\"י ואיהו דקאמר כר\"ש ועוד וכי בפלוגתא דתנאי קמפלגי והכונה בש\"ס לפי דבריהם הכי דרבא דקאמר דאורייתא הוא דכו\"ע בין לר\"ש בין לר\"י וראב\"י דקאמר דרבנן הוא לר\"ש ואהא קאמר דתניא כוותיה דרבא דלכו\"ע הוי דאורייתא ממאי דקאמר ת\"ל בערב וכו' וא\"כ האי תנא ודאי שהוא ר\"ש דלר\"י נפקא ליה משבעת ימים תאכל עליו מצות ועיין להלח\"מ מה שהקשה לרבינו ומה שתירץ ולי נראה במה שהוא דרך רבינו בכמה מקומות דכל שהדין אמת אף דמפיק ליה בש\"ס מקרא אחד איהו מייתי מקרא אחרינא ומ\"מ אחרי ראות מ\"ש רבינו לקמן ה\"ד אין אדם וכו' שנאמר לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות והוא מברייתא דף ל\"ה יעו\"ש ועיין בחידושי הלכות שם דכתב דהוא הדין דהוי מצי למימר לר\"י דאתא קרא לדרשא דדברים הבאים לידי חימוץ אדם יוצא בהם ידי חובתו במצה וכו' אין מקום לק' כלל ועפי\"ז אין מקום לקושית התוס' בדבור שהזכרנו וז\"ל ומ\"מ תימה וכו' יעו\"ש ודוק."
+            ],
+            [
+                "<b>בלע </b>\n<b> מצה וכו'.</b> עיין מ\"ש הראב\"ד ומ\"ש הרב המגיד עליו ומ\"ש הלח\"מ בפי' דברי הראב\"ד דהיה לו נוסחא אחרת בש\"ס יע\"ש ולענ\"ד ליתא דא\"כ הו\"ל להראב\"ד להשיגו בחלוקת בלע מצה ולא להמתין עד בבא בלע מצה ומרור."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מצה </b>\n<b> שלשה במי פירות וכו'.</b> וכתב הרב המגיד וז\"ל ואמנם ראיתי מי שכתב וכו' ועיין להלח\"מ שכתב וז\"ל יש להקשות על רבינו וכו' וראיתי מי שתירץ ונכון וכ\"כ הפר\"ח סי' תס\"ב וראיתי להרמב\"ן במלחמות גבי סוגיית דף ל\"ו אין לשין עיסה בפסח וכו' דברים סותרים לתירוץ זה וז\"ל ועדיין דברי בעל המאור קרובים אלא שיש לרחקם ולסמוך דברי רבינו הגדול ז\"ל שהרי הביאו בגמ' ר' יהושע בן לוי ללמד שאין יוצאין ביום ראשון במצה עשירה כדברי ר\"ע ואם בלא מים תיפוק ליה משום דכל שאינו בא לידי חימוץ אין יוצאין בו במצה ואם תאמר לשאר מינין נצרכין הא ליתא כדאתמר לעיל בדריש לקיש דברים שאין אדם יוצא בהם ידי חובתו בפסח כגון מצה עשירה אין חייבין על חימוצה כרת ואעפ\"י שיש במינם חמץ ומצה ואע\"ג דאידחי האי סברא במסקנא היינו לומר שיש שחייבין על חימוצו כרת ואין יוצאין בה משום דאינו קרוי מצה אבל אין לך דבר דאינו בא לידי חימוץ שיהיו יוצאין בו משום מצה דהא איתקוש עכ\"ל.<br><b> ודבריו</b> כספר החתום וצריכין ביאור ולענ\"ד הכי פירושו וא\"ת לשאר מינין נצרכא כלומר וההקש דכל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו וכו' ר\"ל ישנו במינו ואה\"נ דבנילושה בשמן וכו' יוצא י\"ח הא ליתא מדחזינן לריש לקיש כשעשה ההקש להיפך כל שישנו בשבעת ימים תאכל עליו מצות חייבין על חימוצו כרת ואי לא לא ופוטר במצה עשירה מחימוץ הרי דלא אזלינן בתר המין אלא בתר המעשה אי יוצא י\"ח באותה מצה עובר בבל תאכל חמץ ואי לא לא ואף אנו נאמר כן כשנעשה ההקש היפך מזה כל שישנו בבל תאכל חמץ דהיינו דלא נילושה בשמן ישנו באכילת מצה ואי לא לא ואע\"ג דאידחי האי סברא מכח ברייתא דהמחהו וגמעו היינו טעמא דאידחיה דקושטא הוא דס\"ל להש\"ס דלא אמרינן הקש כזה דהחמץ תלוי במצה אלא שיש שחייבין על חמוצו כרת ואין יוצאין בו משום מצה ברם הסברא דמאי דתלי רחמנא המצה בחמץ הוי גם כשנילושה בשמן דכשם דאינו מחמיץ כך אינו יוצא י\"ח כדחזינן לר\"ל להס\"ד זה נשאר בקיומו ואינו נדחה הא דר\"ל אלא משום דהעיקרא לא ס\"ל לש\"ס דחמץ תלוי במצה ואה\"נ דאי הוה ניחא לש\"ס ההקש היה עושהו גם כשנילושה בדבר שאינו מחמיץ איך שיהיה נמצא א\"כ דברים אלו סותרים לדבריהם.<br><b> וראיתי</b> להרב הליכות אלי דף ע\"ד הקשה קושית הלח\"מ משם מהרש\"ך והשיא כונת הרב המגיד לכונה אחרת יעו\"ש וסיים שהוא חריף וישר ולענ\"ד הוא חריף אבל אינו ישר ומה גם דלפי דרכו יוצא דפי' הירושלמי הוא בלש במשקין בלא מים כלל ומלשון הירושלמי שהזכיר הרה\"מ לעיל פ\"ה ה\"כ ז\"ל אמר ר' יהושע בן לוי אותו כזית שאדם יוצא י\"ח בפסח צריך שלא יהיו בו משקין משמע שלא יהא תערובת משקין עם מים.<br><b> וכתב</b> הרא\"ש בסוגיין דף ל\"ה וז\"ל אמר ריש לקיש עיסה וכו' ואסיקנא דטעמיה דמי פירות אין מחמיצין משמע [וכו'] ולקי עליה וה\"נ אמרו לקמן אין לשין את העסה ביין ושמן ודבש ואם לש תשרף מיד וקשה וכו' ופי' ר\"ת וכו' וכן מוכח פרק כל המנחות עכ\"ל וקשה דמלשון זה וה\"נ אמרו לקמן וכו' תשרף משמע דר\"ל הכי נמי ס\"ל דתשרף משום שלא יהא עובר בלאו משום דמחמיץ מיד ואהא הקשה ותירץ משם ר\"ת וקשה דא\"כ איך מייתי עלה ההיא דמנחות דמסיק דהוא במים והא א\"כ מיד מחמיצין וכדקאמר ת\"ק תשרף וכן ס\"ל לר\"ל ואיך מייתי עלה דבר בהפכו ולענ\"ד ה\"פ דמאי דקאמר וה\"נ הוא לומר דאיכא מאן דס\"ל דעובר בלאו דחכמים אמרו בהך ברייתא תאפה כלומר בדיעבד או לש וה\"ט משום דס\"ל דמחמיץ אלא דלאלומי למילתיה הביא מרבן גמליאל דתשרף מיד אבל לעולם ר\"ל לא ס\"ל הכי אלא כרבנן דצריך ליזהר בו ואהא הקשה ותירץ משם ר\"ת והביא מהא דמנחות דמחמיץ אבל לא מיד וההוא תנא ס\"ל כחכמים כאן כן נראה לי.<br><b> עוד</b> כתב הרא\"ש שם והשתא לדבריו וכו' עד ועוד נ\"ל דליתא וכו' עכ\"ל וחוץ שתמהו עליו שדבריו סתרי אהדדי למ\"ש ריש פרק אלו עוברין עוד קשה במה שהקשה מההיא דמנחת נסכין וכו' ומאי קושיא הרי\"ף פסק כר\"ע וההוא תנא לאו ר\"ע ואין זו קושיא דההוא תנא מוקי לה בש\"ס שם שהוא ר\"ע אך קשה במ\"ש הלכך נ\"ל וכו' עד ועוד נ\"ל דא\"כ דמוקי לברייתא דמי פירות עם מים ואפ\"ה קאמר ר\"ע דאין מחמיצין כלל פי' דלא אתי לידי חימוץ ההיא דמנחת נסכין שהוא ר\"ע היאך קאמר דאתי לידי חימוץ ונראה לומר בדוחק דלא אתי אלא כלפי הקושיא הראשונה שהקשה על הרי\"ף כלומר אי לא הוה הקושיא בתרייתא אבל כלפי הקושיא הב' כתב אח\"כ ועוד נ\"ל וכו' עוד י\"ל בהאי פי' דהרא\"ש דמסיק דמי פירות לחודייהו איירי בברייתא וא\"כ ר\"ג וחכמים סבירא להו דמחמיץ א\"כ מאי מותיב במנחות ומי פירות לחודייהו מחמיצין וכו' ומאי קושיא הא איכא תנאי דסבירא להו הכי ומה גם דהלכה כוותייהו.",
+                "<b> אבל</b>\n<b> אין לשין אותן וכו'.</b> וכתב הראב\"ד אע\"ג דתניא וכו' משנאפת עכ\"ל ודבריו תמוהים דהא בירושלמי הביאו הפר\"ח סי' תס\"ב אמרינן בהדיא בעד התוספתא הלזו דאיירי קודם אפיה וכן קשה על הרב המגיד ודוק עוד ראיתי במכתב שהקשה לדברי הראב\"ד מש\"ס דפסחים דף ל\"ח ע\"ב על ברייתות דתני יכול יוצא י\"ח בחלות תודה ורקיקי נזיר וכו' ותיפוק ליה דהוי מצה עשירה וכו' וקאי בין ללחמי תודה בין לרקיקי נזיר דהיה משיחה שלהן אחר אפייתן וכן כל הרקיקין וכמ\"ש רבינו פ\"ט דמעשה הקרבנות הכ\"א ופי\"ג ה\"ח וא\"כ דכל דהתבלין הם אחר אפייה לא חשיב מצה עשירה מאי קשיא להו לש\"ס ותיפוק ליה וכו' נימא דמשום רקיקים יהיב בברייתא האי טעמא ואגב נקט חלות תודה כיון דלקושטא דמילתא הדין אמת ואף דנמעט מטעם דהוי מצה עשירה אין קפידא אלא וודאי דס\"ל לש\"ס דגם אי התבלין הן אחר האפיה חשיב מצה עשירה ממורי הרב יאודה אשכנזי ז\"ל ולענ\"ד חישבתי דרכי לתרץ דמ\"ש רבינו שם ברקיקין דהשמן היה אחר אפיה אינו מוסכם וכ\"כ יראה לי יעו\"ש וא\"כ מ\"ש רש\"י ד\"ה ות\"ל וכו' דהא נילושה בשמן עכ\"ל לאו אלחמי תודה קאי אלא גם לרקיקין והראב\"ד ס\"ל כרש\"י וזהו שכתב הראב\"ד ההיא וכו' משנאפית כלומר משא\"כ להרמב\"ם דאי אפשר לישב הכי דלדידיה אף לאחר אפיה חשיב מצה עשירה וא\"כ קשיא ליה התוספתא מ\"מ קשה דא\"כ הו\"ל להראב\"ד להשיגו שם אלא וודאי דמשמע דמודה לו."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>ואוכל </b>\n<b> כזית וכו'.</b> ובשו\"ע סימן תע\"ג כתב ויקח מהכרפס פחות מכזית וכו' ע\"כ ושמעתי מקשים דכיון שהוא פחות מכזית בדוקא למאי אצטריך נטילת ידים לצורך האי טבולא שהקדים נוטל ידיו לצורך טבול ראשון ולא יברך וכו' והא פסק הוא ז\"ל בהלכות נטילת ידים סי' קנ\"ח ס\"ב דאם אוכל פחות מכזית א\"צ נטילה והוא מוסכם.<br><b> ולענ\"ד</b> נראה דשאני הכא בפסח כיון דכו\"ע עבדי טבול זה בליל פסח חששו דשמא יהיו טועים ולא יחלקו מכזית לפחות מכזית ויאמרו כשם דבטבול פסח לא נטלנו הוא הדין דשאר ימות השנה דמאי שנא ויתבטל נטילת ידים דטבולו במשקה ולכן הצריכו נטילה גם בפחות מכזית בליל פסח מה שאין כן בפחות מכזית דלחם דפסק שם דא\"צ נטילה דאין זה מעשים בכל יום ולא אתו למסרך ממנו ולבטל נטילת ידים ולכן אוקמוהו אדיניה דא\"צ נטילת ידים עוד י\"ל דשאני הכא גבי פסח כיון שהוא דבר דטבולו במשקה ואיכא מאן דאמר דבזמן הזה א\"צ נטילה לטבולו במשקה הביאו מרן בב\"י סי' קנ\"ח לכן חששו שיבואו לטעות ולא יחלקו בין כזית לפחות מכזית ויאמרו אין נטילה לטבולו במשקה משא\"כ בפת דליכא למטעי לומר א\"צ נטילה לפת ואדרבא הרואה שאינו נוטל לפת שאול ישאל למה אינו נוטל לפת ובאה לו התשובה נצחת כי בפחות מכזית א\"צ נטילה ויודע טעמו של דבר. עוד י\"ל דשאני בפת דלא החמירו גם בפחות מכזית משום דהוי חומרא דאתי לידי קולא דכיון דנטילת ידים דפת רגיל לברך על נטילת ידים טועה ומברך גם בנוטל לפחות מכזית ומשו\"ה לא הצריכוהו נטילת ידים משא\"כ באוכל טבולו במשקה כיון דהצריכוהו נטילה לא פלוג רבנן מכזית לפחות מכזית כיון דליכא למיחש לה לשום תקלה.<br><b> ואחר</b> זמן רב שכתבתי זה שבתי וראה בשורשן של דברים וראיתי להרב מעדני מלך ולהמג\"א סימן קנ\"ח ס\"ק ד' שכתבו דנוסחא מוטעת נזדמנה להב\"י ברוקח והנוסחא הישרה צ\"ל דעל פחות מכביצה א\"צ נטילה כדאמרו בסוכה דף כ\"ז יעו\"ש ומ\"ש בט\"ז ס\"ק ב' אבל בפחות מכזית מפורש בש\"ס סוכה דא\"צ נטילה ט\"ס הוא וצ\"ל פחות מכביצה יעו\"ש נמצא א\"כ קושית המקשן דכתיבנא קשה גם לרבינו דהצריך כזית לאכילת הכרפס דהא מיהא הוא פחות מכביצה ובפחות מכביצה א\"צ נטילה ולמה הצריך נטילה רבינו לטבול הראשון שהוא בכזית ונראה דלרבינו לא קשיא כלל משני צדדין חדא דרבינו לא פסק האי דינא דפחות מכביצה אין צריך נטילה דאיכא דסוברים הכי וא\"כ לא קשיא והב' לו יהי דפסק כן מ\"מ הא צריך ליטול במפה ולאכול ומשו\"ה הצריכו נטילה כי היכי דלא לשתרבב מפחות מכביצה לכביצה.<br><b> אך</b> קשה למרן דהעתיק דברי הרוקח כמו שהן בפחות מכזית ולאו מהאי סוגיא דסוכה אתי עלה דהתם ליכא כזית ומשו\"ה לא הזכיר נטילה במפה קשה קושיית המקשן וצריך לתרץ כדתריצנא ודע דע\"פ סברת התוס' שבפרק ערבי פסחים דף קט\"ו ע\"א ד\"ה כל שטיבולו במשקה שחלקו על רש\"י וכתבו דטעם נטילה בטיבולו במשקה לאו משום סרך תרומה כפת הוא אלא משום שלא יטמא משקין להיות תחילה ויהא אסור לשתותן ולפסול את גופו וכו' יעו\"ש לא קשה ג\"כ קושית המקשן דשאני אכילתן דפחות מכזית א\"צ נטילה לפי שאין אוכל פחות מכביצה מטמא טומאת אוכלין משא\"כ בנוטל לדבר שטיבולו במשקה דהוי משום חששא שלא יטמא המשקין להיות תחילה מה לי כביצה מה לי פחות מכביצה ברם לפי שיטת רש\"י צריך אנן למאי דתריצנא בדברות הראשונות.<br><b> וכעת</b> חזינא דגם לסברת התוס' קושית המקשן במקומה עומדת דלדידהו אין צריך נטילה כלל לדידן שאין אנו מוזהרין בטומאה ולהכי א\"צ לברך על הנטילה כמבואר בדבריהם ולהכי פסק מרן שלא יברך מספק וא\"כ עדיין קשה דוודאי מאי דאצריך מרן נטילה הוא שחשש לסברת רש\"י דהנטילה היא משום סרך תרומה וא\"כ קשה למה צריך נטילה על פחות מכזית דאי כהתוס' מעיקרא נטילה א\"צ כלל אפי' ביותר מכזית."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Yitzchak Yeranen/Sefer Zemanim/Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,110 @@
+{
+    "title": "Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yitzchak_Yeranen_on_Mishneh_Torah,_Leavened_and_Unleavened_Bread",
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>האוכל </b>\n<b> מן החמץ בפסח כל שהוא וכו'.</b> וכתב הרב המגיד פ' יוה\"כ חצי שיעור ר' יוחנן אמר אסור מן התורה וכו' וקי\"ל כר\"י עכ\"ל ובמכתב שלח אלי עמיתי בתורה החכם השלם חיים שלמה בן עזרא נר\"ו וז\"ל ב' אותותי אלה למען יאיר עיני במאור תורת חסד על לשונו במאי דקשה לי בזה הל' ממ\"ש התוס' בפסחים דף מ\"ד ד\"ה לענין חמץ שכתבו דלר' יוחנן לאיסורא לא נפקא מחלב לחמץ ונ\"ל דהיינו טעמא דחלב לית ליה התר וחמץ אית ליה התר ובהכי סרה מהר תלונת מרן ז\"ל שהקשה למה לן קרא לחמץ כיון דנפקא ליה מחלב לר\"י ועיין להמל\"מ פי\"ח מהלכות שבת ה\"א מ\"ש המגיה והרואה יראה שדעת התוס' ז\"ל ברור מללו דלא ילפינן חד מחבריה גם למ\"ש מרן עוד דהו\"ל למילף מקרא דכל מחמצת י\"ל אה\"נ דמהתם נפקא ליה אלא כיון דהדין הוי אמת נקט האי קרא מושאל אלו דבריו.<br><b> והשבתי</b> לו לא כמו שעלה על דעתו עלה על דעתי בכוונת דבריהם ונקדים מ\"ש הרב חידושי הלכות וז\"ל קצת קשה דמאי קושיא אימא דחצי שיעור בעין דוקא אוסר ר' יוחנן משא\"כ הכא חצי שיעור ע\"י תערובת לא דריש ר\"י מכל ובכי האי גוונא חילקו התוס' לעיל וליכא למימר דמ\"מ כל חמץ למה לי דנילף לענין זה חמץ מחלב דא\"כ לתירוצא דלא דריש אלא לאיסורא מ\"מ כל דחמץ למה לי דנילף ליה מחלב ויש לישב עכ\"ל. ולענ\"ד מ\"ש הוא דליכא למימר, לענ\"ד ניתן ליאמר דק\"ל לר\"י כיון דאיכא קרא דכל חלב לרבות חצי שיעור ומינה ילפינן לכל איסורין שבתורה למאי אתא האי כל ודאי אתא לרבות אפי' בתערובות וילקה ותירצו בתוס' דר\"י לא דריש מכל אלא איסורא אבל מלקות לא וא\"כ מחלב ילפינן לכל איסורין בעין שיהא אסור וכל מחמצת שיהא אסור אפי' בתערובת אבל לעולם מלקות ליכא וזהו שכתבו וכן גבי חמץ כלומר לאיסור דוקא ולא למלקות ואפשר להעמיס זה בכונת הרב חידושי הלכות ואף שאין נראה כן כונתו מ\"מ נראה אמת בכונת דבריהם וא\"כ נמצא דלכל איסורין שבתורה ילפינן לה מכל חלב וא\"כ שפיר כתב הרב המגיד ושפיר קשיא ליה למרן דמעולם לא מצינו מי שיחלק שאר איסורים מחלב והיינו טעמא שמהרלנ\"ח בתשובה סי' כ\"א הביאו המל\"מ ז\"ל שכתב לתרץ לדעת רבינו דיש לחלק בין חמץ לחלב לא הביא דברי התוס' הנזכר לסיוע שהבין בדבריו כדכתיבנא ודעת הרה\"מ דאף דכתב רבינו מקרא דלא יאכל לאו דוקא אלא דכיון דקושטא הכי הוא מסמיך ליה אקרא וכדעת התוס' וכדפרישנא ליה משמע שהוא דעת רבינו פט\"ו דמאכלות אסורות הי\"ב שכתב דלתערובת חמץ במה שהוא נפקא ליה מכל מחמצת והיינו טעמא דלכל שהוא בעיניה נפקא ליה מכל חלב אייתר כל מחמצת אפי' לתערובת ומהאמור אין מקום למ\"ש החה\"ש עוד בעיקר הילפותא דכל שהוא נפקא ליה מכל מחמצת.<br><b> עוד</b> כתב החכם השלם הנזכר וז\"ל ועיין למרן בריש הלכות ביאת המקדש דכתב דאע\"ג דמרבה לחצי שיעור אינו לוקה והיינו כדברי התוס' דפסחים דלא ילפינן חד מחבריה אלא דקשה דבריש פ\"ה מאיסורי מזבח כתב רבינו דלקי אחצי שיעור ולפי מ\"ש שם מרן היינו משום דמרבה ליה מכל שאור וכן קשה במ\"ש שם דלא פליגי ובפסחים אמרו לאפוקי מדאביי עכ\"ל והנה למ\"ש מדברי התוס' כבר ביררנו דבריהם ולמ\"ש מרן שם לדעת ת\"ק י\"ל דאצטריך קרא גבי יין לרבות אפי' כל שהוא דאי לא הוה אמר קרא יין אל�� שכר משמע דוקא אי משכר אבל אי לא משכר אפי' איסורא ליכא דזיל בתר קרא היכי כתיב שכר דמשמע משכר הא לא משכר לא וראיה לזה מדלא כתב קרא יין וא\"כ משו\"ה אצטריך למכתב יין לרבות חצי שיעור לאיסורא ואי כתב רחמנא יין לחוד הו\"א דאף בפחות מרביעית יהיה חייב מיתה קמ\"ל שכר עד רביעית דוקא נמצא משום דהוה ס\"ד לחלק מכח הכתוב הוא דאצטריך קרא אבל לא מסברה דנפשין.<br><b> ולמ\"ש</b> למרן כבר קדמו הלח\"מ פי\"ג דמעשה הקרבנות יעו\"ש אלא דמר מייתי ממנחות וכתב מפ' אלו עוברין וכתב הוא דמ\"ש הרמב\"ם הוא איסור ולא מלקות ומטעם דחצי שיעור אסור מן התורה והרב מוצל מאש סי' נ\"א תהי עליה טובא דא\"כ דנפקא ליה משום דהוי דומיא דכל איסורים איך כתב הרמב\"ם שנאמר כי כל שאור וכו' והא זה נפקא מכל חלב אלו תוכן דבריו. ולענ\"ד אין זה כדאי למתמה עליה כל כך דמ\"ש רבינו שנאמר קאי לעיקר הדין שכתב שאור ודבש אסורים ולא קאי למ\"ש בכל שהן והוא נכון.<br><b> ע\"כ</b> החכם השלם וז\"ל ודרך אגב ראיתי להרב מוצל מאש שם על מ\"ש הרמב\"ם אע\"פ שהפסיק ושתה מעט מעט חייב וז\"ל ולא פי' שיעור הפסקה אם הוא כמו אכילת פרס כשיעור שהיה אכילת איסור או לא ולא זכר שר ששיעור שתיית נזיר הוי רביעית כמו שהן וכתב הרמב\"ם בפ\"ה מהלכות נזיר שצריך שישתה רביעית בכדי אכילת פרס של מאכל עכ\"ל וליתא דרבינו פסק כת\"ק דיליף שכר שכר מנזיר אלא או כמו ר' יהודה או כמו ר' אליעזר וכיון שכן שאני נזיר דכתיב משרת ענבים וכמ\"ש רבינו פ\"ה דנזיר ה\"ה יעו\"ש משא\"כ בביאת מקדש ולכן כתב הרב דלא פי' רבינו ז\"ל שעור. ועוד יש לחלק בין איכא מאכל באמצע השתיה רביעית לליכא דגבי נזיר איירי בנתערב היין בדבר אחר ובביאת מקדש איירי דליכא אכילה כלל אלא הפסק ושוב ראיתי הדבר ברור דרבינו בביאת מקדש איירי דשתה יותר מרביעית אבל בהל' נזיר איירי בשתה רביעית ומשו\"ה כתב הרב ז\"ל דלא ביאר.<br><b> ושוב</b> חזר החכם השלם הנ\"ל לדחות מה שכתבתי בכונת דברי התוס' דלפי פירושם בדבריהם נמצא לר' יוחנן דמכל חלב דריש חצי שיעור גם לכל התורה ומכל מחמצת לתערובת חמץ דוקא ואימא איפכא מכל חלב לרבות התערובת גם לכל התורה ומכל מחמצת לרבות חצי שיעור לפסח דוקא דמאי חזית. ואני ובני חכם יצחק הי\"ו דחינו לזה ע\"פ מ\"ש התוס' שם ביומא על מ\"ש ר' יוחנן דחצי שיעור אסור דחזי לאצטרופיה וקשיא להו דלמה ליה להאי טעמא תיפוק ליה דכתיב כל וכדתני בברייתא וניחא להו דאי לאו האי טעמא הו\"א דכל חלב לא אתא אלא לכוי ברם כיון דאיכא האי סברא מסתברא דמרבה גם לחצי שיעור אלו דבריהם ז\"ל.<br><b> נמצינו</b> למדים דלרבות חצי שיעור כיון דאיכא האי סברא א\"צ לקרא בפני עצמו אלא מקרא דמרבה לכוי מתרבי וא\"כ אייתר כל מחמצת לתערובת ברם לתערובת אי אפשר מקרא דכל חלב דכיון דליכא סברא לא מתרבי דקרא לא אתא אלא לכוי ומשו\"ה דריש ר\"י לחצי שיעור דאיכא סברא מקרא דכל חלב אף דדריש מיניה גם כוי ומכל מחמצת מרבה תערובת חמץ ודוק.<br><b> עוד</b> כתב החכם השלם הנזכר לפרש כונת התוס' באופן אחר וז\"ל ולענ\"ד כונתם דקשיא להו דלר\"י דס\"ל דחצי שיעור אסור מדאורייתא מכל חלב הוא הדין בחמץ א\"כ נימא דאתא קרא דכל מחמצת למלקות דאיסור לחוד בלא\"ה איתא ולזה תירצו דלא גמרינן מכל אלא איסור לחוד ואף דילפינן ליה מחלב הו\"א דיש לחלק וכמ\"ש מהרלנ\"ח לדעת הרמב\"ם הביאו המל\"מ פ\"א דחמץ ומצה ה\"ו יעו\"ש והתוס' לא כתבו זה משום דלא נטפלו בהא דב' קראי למה לי אלו דבריו וכמה תמוהים דבריו במ\"ש דלא נטפלו בהא דב' קראי למה לי והא כל עיקר קושיתם דהקשו דנימא דכל מחמצת אתא למלקות מכח יתורא הוא דאל\"כ ב' למה לי ולפי תירוצם צריך שיאמרו בפיהם ב' קראי למאי אתו ולא להניחו בע\"פ.<br><b> ולענ\"ד</b> מ\"ש בתחילת דבריהם נכון דקשיא להו דנימא לר\"י דכל מחמצת אתא למלקות מכח יתורא ולא נימא דאתא לתערובת ומתרצי שפיר דמכל לא דריש למלקות אלא לאיסורא וכן גבי חמץ דוקא לאיסורא וכיון שכן צ\"ל בהכרח שהוא לתערובת לאיסורא ונכון ונמצא בין למאי דכתיבנא לעיל בכוונתם בין למאי דכתיבנא השתא חמץ ילפינן מחלב לחצי שיעור.<br><b> עוד</b> כתב החכם השלם הנ\"ל למשדי נרגא על תירוץ מהרלנ\"ח דתירץ לדעת רבינו דאיסור חמץ לא דמי לחלב משום דחלב אסור לעולם וליכא שעת התר משא\"כ חמץ דשרי קודם ואחר הפסח ולכן הוצרך קרא אחרינא לאסור אף בחצי שיעור יעו\"ש וז\"ל וקשה דלפי דבריו דבמקום דיש לחלק ביניהם אמרינן אי לאו דליכא קרא מאי שנא ממ\"ש רבינו ריש פ\"ד מהל' שבועות דחצי שיעור אסור מן התורה אע\"ג דליכא קרא וכמ\"ש מרן שם ואף דיש לחלק טובא בין חלב לשבועה וכמ\"ש הר\"ן הביאו המל\"מ שם יעו\"ש עכ\"ל והנה גילה טפח וכסה טפחיים דאף דהר\"ן כתב כן בחי' בפרושיו להלכות חזר בו והשוה אותם בטוב טעם ודעת כמ\"ש המל\"מ שם משמו ואף א\"ת לומר דלא ימלט מן החילוק קצת כיון דגילה רחמנא בחמץ ואף דלא דמי לחלב מינה ילפינן הוא הדין לכל הדברים ואף דלא דמו ממש והצד השוה שבהם שהם חצי שיעור ואסירי מן התורה ."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מצות </b>\n<b> עשה וכו' שנאמר ביום הראשון וכו'. לא תשחט על חמץ דם זבחי.</b> וכתב מרן ואם תאמר מאחר שמפי השמועה וכו' יום י\"ד לא תשחט על חמץ למה לי וי\"ל לאשמועינן באיזה שעה עכ\"ל פי' דלהא צרכינן לקרא לא תשחט על חמץ ומ\"מ למדינן מיניה דקושטא הוא דקרא איירי לי\"ד דהא אפילו לשעור גמרינן וז\"ש רבינו וראיה לדבר וכו' וכ\"כ מרן לקמן בסמוך ואם כן פי' דברי רבינו כך הם ראיה שפירוש אך ביום הראשון הוא י\"ד לא תשחט וכו' והוא ראיה בעלמא ממה דאצריך קרא לברר באיזה שעה ברם עיקר מילתא מיום הראשון שהוא מפי השמועה נפקא והנה בכל דבריו לא ימלט מן הגמגום וכבר קדמנו מרן במקראי קודש דף ק' ע\"ב ומלכי בקדש.<br><b> ולענ\"ד</b> אחרי נשיקת ידים ורגלים ממרן לדידי חזי לי דמ\"ש רבינו הוא הברייתא דתני ביום הראשון מערב יו\"ט או אינו אלא ביו\"ט תלמוד לומר לא תשחט על חמץ דם זבחי וז\"ש רבינו מפי השמועה ר\"ל שהוא מדרש רבותינו ז\"ל ולא מקרא מפורש והראיה של שמועה זאת היא מלא תשחט על חמץ דם זבחי והוא פשוט."
+            ],
+            [
+                "<b>ומה </b>\n<b> וכו'.</b> ועיין להר\"ן וז\"ל אלא כך הוא עיקרן של דברים שזה שאמרה תורה תשביתו וכו' עד סוף הלשון. וראיתי להרב לשון למודים דף פ\"ה הקשה משם מורו חמיו הרב מהר\"א חאקו ז\"ל וז\"ל וקשה מאי ראיה מייתי מהא דאמר רב יהודה אמר רב דבחמץ שאינו ידוע לא חל עליהם מצוות השבתה דהתם בשכבר בדק עסקינן ולעולם שאם לא בדק ולא ביטל חל עליה חיוב בדיקה או ביטול ולענ\"ד הכל אחד דזיל בתר טעמא היכא דבדק דאינו עובר למפרע משום דהתורה סמכה על החזקה א\"כ גם במקום דליכא חששה דאיכא חמץ הוי כחזקתו בדוק והוי הכל אחד ולמה שהקשה ב' כבר האריך הוא ולא עת האסף ולמה שהקשה ג' כן הקשה מהרי\"ט צהלון סי' קט\"ז יעו\"ש מה שתירץ ודבריו תמוהים דאיך אפשר שיחלוק רב יהודה אמתני' ומה שהקשה מהר\"א חאקו שם לדרך מהרי\"ט לא ידעתי מה לו עם מהרי\"ט גם לדרכו קשיא זה גם לכל הדרכים שיאמרו בזה וצ\"ל דהר\"ן היה ��כול להכריח כן מן הש\"ס אלא דרצה להכריח מהענין עצמו שהוא הכרח הש\"ס ולעיקר הקושיא דאמאי לא הכריח ממ\"ש לעיל י\"ל דמ\"ש לבסוף הוא אם נאמר דבפסח אין סומכין על החזקה דשאני איסורו משאר איסורים דחמור הוא ואהא תירץ דזה אי אפשר וכו' יעו\"ש."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>והניח </b>\n<b> עשר חלות ומצא תשע וכו'.</b> וכתב ההגהות מיימוני וז\"ל היינו דתנן הניח מאתיים ומצא מאה מנה מונח מנה מוטל עכ\"ל ודברים תמוהים דא\"כ נמצא דפסק רבינו כרבי וליתא דבהי\"ב גבי הניח ט' ומצא י' אמאי צריך לבדוק הא לרבי א\"צ לבדוק אלא לרבנן וכ\"כ ההגהות מיימוני שם וכרבנן וכו' יעו\"ש ונראה דס\"ל בדעת רבינו דמפרש בגמ' דהא דמדמי חמץ למעשר היינו לס\"ד דש\"ס דביצה דמדמי מעשר לגוזלות יעו\"ש בתוס' ד\"ה הכל חולין וכמו שאכתוב לקמן ברם אחר שתירץ התרצן שם בביצה אפי' תימא רבנן שאני גוזלות הואיל ועשויין לדדות כלומר וכיון דאורחייהו בהכי אין זה ריעותא אף אנו נאמר דגם מאי דדמי בגמ' בפסחים מעשר לא דמי ואף רבנן מודו בחמץ לרבי לפי שכך דרך העכברים שנוטלין חדא חדא ולא סיימו ליטול עוד ונמצא דבהניח עשר ומצא ט' גם רבנן מודו דא\"צ לחזור ולבדוק אלא על הפרוסה האבודה וכרבי וזהו שכתב ההגהות מיימוני היינו דתנן הניח ר' וכו' ולא כתב כרבי משום דר\"ל האי דינא דהכא הוא אליבא דכו\"ע וכדינא דרבי גבי מעשר ברם גבי הניח ט' ומצא י' לא אמרינן עכבר הביא אחד לכאן וכשם שהביא אחד כאן כך אפשר שהוליך למקום אחר ומשו\"ה צריך בדיקה דזה לא חיישינן וכדתנן אין חוששין שמא גיררה חולדה וא\"כ מוכרח לומר דהני י' אחריני נינהו וצריך לבדוק אחר כל הט' לדעת רבנן דבזה אינן מודים לרבי ומשו\"ה ציינו שם בהי\"ב כרבנן וכו' דבזה פסק רבינו כרבנן דהלכתא כוותייהו לגבי רבי.<br><b> וראיתי</b> להרב גופי הלכות כלל תקל\"א וז\"ל תו קשה במ\"ש התוס' ד\"ה היינו סיפא וקשה דלקתה מדת הדין דכיון דבדיקת חמץ דרבנן איך תולין להחמיר ועוד שאני התם דיש לתלות וכמ\"ש רש\"י שם וא\"כ איך מדמינן חמץ למעשר אלו תוכן דבריו ויפה השיב הרב לשון למודים סי' קע\"ב דמאי קשה כיון שסיימו התוס' דמיירי אליבא דרבנן בקשורין והוי כמו כיסים מקושרים ממש דלרבנן אמרי הנך אחריני נינהו והשתא להאי אוקמתא א\"צ למ\"ש רש\"י כרבנן בטעם התליה כמ\"ש ברישא דאין אדם מניח חולין ומעשר מעורבין וכו' וכאן בחמץ מקושרין נינהו והוי דומה בדומה.<br><b> וקשה</b> טובא מאי דעתיה דמהרש\"א להקשות וכי לא ראה סיום דברי התוס' הס כי לא להזכיר אלא נראה דאפי' דמוקי לה במקושרין בנה הרב קושיא משום דהוא הבין במ\"ש רש\"י בטעם התליות בין ברישא בין בסיפא הוא גם כן לאוקמתא דמקושרין ומשו\"ה בחמץ דליכא כהאי תליה דכתב רש\"י משו\"ה קשיא ליה והתשובה בזה דלהך אוקמתא דמקושרין א\"צ לפי' רש\"י דלעיל וכדכתיבנא.<br><b> ואחר</b> ההתבוננות ראיתי דא\"צ להקשות להתוספות מסוגייא דפסחים הא קושיא זאת איתא שם בש\"ס גופיה דביצה וכן ראיתי למהרש\"א בחידושי הלכות גבי מ\"ש התוס' ד\"ה הכל חולין שהקשה דלפי פרש\"י שכתב בטעם התליה דמעשר משום דאין דרך להפריד היאך מדמה המקשן הא דגוזלות עם הא דמעשר הא ליכא בהך תליה דמעשר בגוזלות.<br><b> ומן</b> התימה הגדולה למה\"ר שלמה אלגאזי ז\"ל שכתב בהליכות אלי כלל תרצ\"ג על דברי התוס' דביצה ד\"ה הכל חולין וז\"ל פי' ובסיפא נמי איכא סברא למיתלי להקל כדכתב רש\"י וכו' ואפ\"ה פריך מגוזלות כיון דאכתי לא ידעינן חילוק דעשויין לדדות היינו הך עכ\"ל נמצא שהרגיש בקושית החידושי הלכות ותירץ בדברים ואף שאנחנו לא נדע מה כונתו בתירוצו מ\"מ הא ניחא ליה וא\"כ מאי קא קשיא ליה בס' גופי הלכות על דברי התוס' הא הכל הוא קושיא אחת באופן שדברי מהר\"ש אלגאזי ז\"ל צ\"ע מב' פנים הן שלא ידענו מה תירוצו לקושית החידושי הלכות והן שדבריו סתרי אהדדי.<br><b> ולקושית</b> החידושי הלכות ז\"ל תירץ מהר\"א חאקו ז\"ל בס' לשון למודים שם וז\"ל ולענ\"ד הדבר פשוט וכו' כיון דחזינן ריעותא בפנינו דחסר חד מינייהו אפשר דאזלי כולהו והני אחריני נינהו וכו' ולפי מ\"ש יש סתירה למ\"ש הפ\"ח הי\"ט וז\"ל ויראה וכו' ואי משום הא לא אירייא דאדרבא בגוזלות קמ\"ל טובא דבשלמא בכיסים אמרינן מנה מונח וכו' עכ\"ל ואין זו קושיא להפ\"ח דבשלמא לס\"ד דלא אסיק אדעתיה הא דמוקים פלוגתא דרבי ורבנן דפליגי במקושרים אבל בשאינן מקושרים דברי הכל מנה מונח מנה מוטל קיימא לן שפיר אבל למאי דמוקים דבשאינן מקושרים דברי הכל מנה מונח מנה מוטל היינו גוזלות לפי דכשם דבמנה לא אמרינן כיון דאיכא ריעותא דחסר חד אמרינן ב' נטלו והני אחריני נינהו ה\"נ בגוזלות ומאי אתא לאשמועינן ומה גם דלא נכחד דיותר מסתברא בגוזלות דהאחד הלך ולא כולם וק\"ל ובפשט השמועה עיין להט\"ז סי' תצ\"ז שדקדק למה הוצרך רב אשי לפרש ההיא דכיסים וכו' ודבריו תמוהים לעין כל כמו שיראה הרואה ודוק."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכן </b>\n<b> ב' בתים בדוקים וכו'.</b> ועיין מ\"ש מרן וסיים א\"נ משום דהוי ספק ספיקא ספק לבית זה נכנס וכו' ולא תיקשי לכולהו תירוצא מאי שנא מספק נכנס וכו' שהרי הרגיש הרב המגיד קושיא זאת וכו' עכ\"ל פי' לפירושו דבדין י\"ב היכא שבא עכבר ונטל החמץ וספק לבית זה נכנס או לא נכנס כתב רבינו צריך לבדוק ויישב הרה\"מ שפיר יעו\"ש וכן נאמר נמי לפי דרכו לתירוץ זה דספק ספיקא דשם כיון דשורש הדין הוא על הספק אף דאיכא ספק ספיקא בספק נכנס הצריכו לבדוק משום ספק אי היום יש חמץ או לא לא כן כשהם ב' בתים ומוכרח דאחד מהם בדוק אי נאמר דיבדוק צריך ב' לבדוק ולקושטא דמילתא אחד מהם היא בדוקה וכמ\"ש הרה\"מ.<br><b> ולפי\"ז</b> אין מקום למ\"ש בס' יד אהרן סי' תל\"ט הגהות ב\"י יעו\"ש דמשם בארה כונתו שהבין דהאי א\"נ קאי למ\"ש דהלא ספק דבדיקה ברה\"י וכו' וההא תירץ כתירוץ ב' דהוי ספק ספיקא וא\"כ הקשה קושיא עצומה לדעתו וכן בס' לשון למודים שנדפס מחדש סי' קע\"ה הקשה כן משום דהבין כמו שהבין הרב יד אהרן נר\"ו דא\"נ קאי לקושיא ב' יעו\"ש מה שנדחק לתרץ משם מורו חמיו כמהר\"א חאקו ברם לענ\"ד אין כן כונת מרן אלא כדכתיבנא בקדימת דברינו דאי כמו שהבינו הם קשה למרן אדמתרץ כן לקושיא הב' יתרץ כן לעיקר קושיא הא' ויתורץ הכל ולמה תירץ כן לב' דוקא. ועוד דמלשון ולא תיקשי לכולהו תירוצי משמע שהוא תירץ ב' תירצים חוץ מתירוץ הרב המגיד למדקדק היטב.<br><b> ושוב</b> חפשתי למחברים הקודמים ללמוד מדבריהם מה הבינו מדברי מרן ומצאתי להרב הגדול משנה למלך שהבין כדעתינו שאחר שכתב קושית הרה\"מ כתב ולעיקר הקושיא שתמהו על רבינו לא ידעתי שדינו של רבינו ברור בכתובות וכו' הן אמת שדברי מרן כ\"מ בתירוץ הב' מסכים למ\"ש וז\"ל א\"נ וכו' אלא שלא היה צריך וכו' יעו\"ש הרי שהבין דא\"נ דכתב מרן קאי לעיל וכן הבין הרב מקראי קודש דף פ\"ז שאחר שהביא קושית הרה\"מ כתב תירוץ מרן דהוי ספק ספיקא יעו\"ש וממ\"ש עיי\"ש נראה ג\"כ הכי וכנלע\"ד.<br><b> והרב</b> מל\"מ ז\"ל תמה על כל התמהים על רבינו שלא חילק בדין ב' שבילין שדינו של רבינו ברור מש\"ס כתובות דף נ\"ז יעו\"ש שדחי בש\"ס הכי השתא וכו' וסיים והן אמת שדברי מרן הכ\"מ בתירוץ ב' מסכים למ\"ש אלא שלא היה צריך לטעמא דספק ספיקא וכו' עכ\"ל ותמה עליו החה\"מ שב\"ע נר\"ו דמה כל החרדה הזאת דמה שתירץ מרן דהוי ספק ספיקא הוא כונת הש\"ס גופא דאמר התם ודאי איכא טומאה הכא מי יימר וכו' וכן פי' הרי\"ף פי' הש\"ס הביאו הרא\"ש יעו\"ש ולא קשה מידי דדוקא הרי\"ף וסייעתיה פירשו כן ומהאי טעמא פסקו לקולא משום ספק ספיקא לא כן הרמב\"ם וסייעתיה דפסקו להחמיר ומשו\"ה לא כתבו הדין להתירה אלא (כשיאמר) [כשתאמר] טהורה אני וכמ\"ש רבינו פי\"ח מהלכות איסורי ביאה יעו\"ש והיינו טעמא דפסקו להחמיר דלא אפשיטא הבעייא ולא התירו אלא כשתאמר טהורה אני וא\"כ מוכרח דלא מפרש לה כמו הרי\"ף משום ספק ספיקא דא\"כ היה מתיר אפי' שלא כשתאמר טהורה אני אלא כפשט הסוגייא ואמטו להכי מתמה המל\"מ ועפ\"י האמור יתיישב מה שהקשה מרן שם בכתובות שהצריך טהורה אני יעו\"ש.<br><b> ולענ\"ד</b> אין מקום לקושייתו אלא דעפ\"י האמור אין מקום לעיקר קושיתו שדברי רבינו נתבארו מש\"ס דכתובות דאדרבא פסק שם להחמיר ודע דמתוך הכתוב אין מקום למה שפירשנו בתחילת דברינו דא\"נ דכתב מרן דקאי לקושיא הא' ומן התימה על המל\"מ.<br><b> עוד</b> כתב הרב מל\"מ וז\"ל אך איכא לעיוני וכו' ספק נכנס ספק לא נכנס וכו' יעו\"ש ולא ידענא מאי אידון בדברי הרב אלו דהרב המגיד תירץ לקושיא זאת יעו\"ש.<br><b> ובהא</b> דב' שבילין כשלא באו בבת אחת דשניהם טהורים אפי' ידעו שניהם שחבירו טהור אין קפידה דע\"כ לא אמרו דדמי לחוכא וכו' אלא בההיא דפרק הדר דף ע\"ו גבי ההיא דב' חצרות וב' בתים וכו' משום דאי לגבי דהאי בית לגבי דהאי בית ואי לגבי דהאי שער לגבי דהאי שער ומנכרא מילתא ומחזי כחוכא וכו' לא כן כאן דכל אחד אומר הטהורות שלי טהורות ושל חברי טמאות וכן חבירו אומר כן לא מחזי כחוכא ורצוני לומר דשם דלאחד הוא שער ולאחר הוא שער מחזי ליה כחוכא לא כן כאן דלא הוי סותר אלא דכולן טהורין.<br><b> ובפרט</b> זה עיין להרב מל\"מ פי\"ט דאבות הטומאות ה\"ב כתב וז\"ל ולא ידעתי כפי סברתו איך יתיישב סוגייא הלזו דכתובות דאיהו כתב בפירוש דמדר' יוסי פריך וכו' וצ\"ע ולענ\"ד אחרי נשיקת ידיו ורגליו נראה דזה כבר ישבו רש\"י בכתובות בנועם שפתיו בד\"ה ומאי שנא מב' שבילין וז\"ל דכיון דבא לשאול עליו ועל חבירו אמר ר' יוסי טמאין ה\"נ לכולהו שרינן כי הדדי נינהו עכ\"ל ומסכים הולך על מ\"ש בפסחים דפי' לדעת ר\"י דמדמה עליו ועל חבירו לכת אחת משום דצריך הוראה אחת לשתיהם ואיך יאמר טהורים ובכרכום נמי כי שרינן לאו לכל חדא בפני עצמו שרינן אלא לכולהו כי הדדי והוי הוראה אחת לב' ושפיר פריך לר\"י דלר' יהודה אפי' כי שרינן לכולהו בהדי הדדי ליכא למיחש כל שלא באו ב' לשאול וכאן אינן באים לשאול כולם וניחא לרבי יהודה אך לר\"י דאזיל בתר הוראה אחת לב' ובכרכום הוראה אחת לב' הוי וכמ\"ש רש\"י ז\"ל בש\"ס.",
+                "<b> או</b>\n<b> שבדק ומצא ככר וכו'.</b> וכתב הרב המגיד כרבי וכו' וצ\"ל דמסתבר טעמיה דרבינו דכיון שנמצא קבר (דאי) [ודאי] דהאי הוא דאבד דלית לן למחש לקבר אחר וא\"כ אין הלכה כרשב\"ג וכמ\"ש הרב יד אהרן נר\"ו למה שהקשה לרבינו דידיה אדידיה יעו\"ש הלכות תפילין.<br><b> ולענ\"ד</b> כאן אין אנו צריכין להא דמסתבר טעמיה אלא מטעם אחר נפקא ליה לרבינו ממאי דאיתא עוד שם בסוגיין דפסחים הא דתנן [היה] ר\"מ אומר כל דבר שבחזקת טומאה לעולם הוא בטומאתו עד שיודע לך ��ומאה היכן הוא וחכמים אומרים בודק וכו' ולר\"מ ודאי אם בדקו באותם ג' גלים ולא מצאו ואח\"ז בדק ומצא טהור דכך אמר ר\"מ עד שיודע לך טומאה היכן היא מכלל דאי ידעינן השאר טהור והיינו כסברת רבי דאמר הוא קבר שאבד הוא קבר שנמצא וגם דפליגי עליה דר\"מ מודה בזה אלא דפליגי עליה היכא דלא מצא דבודק עד שמגיע לסלע וכו' ברם אי מצא אפי' לאחר זמן א\"צ לבדוק ונמצא ר\"מ ורבנן כרבי ומשו\"ה פסק כוותיה.<br><b> וחד</b> מן חברייא הביא ראיה לרבינו לפסוק כרבי מהא דאיתא דף י' ע\"ב אמר רבא עכבר נכנס וככר בפיו ונכנס אחריו ומצא פירורין צריך בדיקה מפני שאין דרכו של עכבר לפרר וטעמא משום דמצא פירורין הא מצא ככר זה שמצא זה שהכניס והיינו כרבי דאמר זה קבר שאבד זה קבר שנמצא ויש לדחות דכל הנך דינים דקאמר רבינו הם דינים מוסכמים לכו\"ע ובפלוגתא לא קמיירי ומשו\"ה נקט בפירורין דבזה אף רבי מודה לפי שאין דרך עכבר לפרר אבל בפלוגתא דרבי ורבנן לא ידעינן כמאן יסבור רבא וכן שאר הדינים דקאמר רבא גם רשב\"ג מודה דפשיטא דכשאין דרכו לפרר ודאי דלא אמר רבי דזה הוא הכיכר אבל בדין הב' הוצרכו לומר דגם רשב\"ג מודה משום רגלים לדבר וזה פשוט ובהך פלוגתא דרבי ורבנן לא מצאתי לרבינו במקומו בהלכות טומאת מת ואולי סמך כאן שפסק כרבי."
+            ],
+            [
+                "<b>הניח </b>\n<b> בזוית זו ומצא בזוית אחרת וכו'.</b> הכי איתא פ\"ק דפסחים הניח בזוית זו ומצא בזוית אחרת פלוגתא דרבנן ורשב\"ג דתנן קרדום וכו' ופסק רבינו כרבנן וכן פסק בהלכות מטמאי משכב ומושב פי\"ב יעו\"ש וקשה טובא היאך פסק דלא כרשב\"ג כיון דהלכתא כוותיה אפי' בברייתא וכמ\"ש מרן פ\"ט דטומאת מת לדעת הרמב\"ם ונראה לענ\"ד דפסק כרבנן משום דסתם מתני' דריש פי\"א דפרה אתייא כותייהו דתלינן באדם טמא וכמ\"ש בפ\"ק דחולין דף ט' יעו\"ש ופסקה רבינו בפ\"ט מהלכות פרה הט\"ז יעו\"ש.<br><b> ועפ\"י</b> זה נראה ליישב מה שהקשה הר\"ב לשון למודים סי' קע\"א מחלק או\"ח גבי קושית מרן בפרקין לעיל בהלכה י\"א וז\"ל והלא ספק דבדיקה ברה\"י היא ומדין תורה ספק טומאה ברה\"י טמא וכו' והקשה עליו דמאי קושיא והא קי\"ל ספק טומאה ברה\"י כשאין בו דעת לישאל ספיקא טהור והכא נמי דכוותא עכ\"ל ועפ\"ז לא קשה והוא ע\"פ מ\"ש התוס' שם בפסחים ד\"ה שאני אומר וכו' שהקשו לדעת רבנן דתלינן באדם טמא וכן גבי צלוחית במס' פרה מאי שנא מההיא דנדה גבי ככר הנתון ע\"ג הדף וכו' תלינן באדם טהור ותירץ ר\"ת דשאני כלים לאוכלין ובפ\"ק דנידה ביארו יותר יעו\"ש היוצא מדבריהם בתירוץ זה דלרבנן דאמרינן כל שאין בו דעת לישאל דאף ברה\"י ספיקא טהור היינו דוקא באוכלין אבל גבי כלים דאיכא טהרה במקוה החמירו ואם כן רבינו דפסק כרבנן בהך דקרדום ובחמץ וכן גבי צלוחית בהלכות פרה קשה לדידיה קושית התוס' וס\"ל לרבינו כמו שתירצו התוס' בתירוץ א' וא\"כ שפיר קשיא ליה למרן גבי בדיקה דדמי לכלים דכמו גבי כלים טעמא דהחמירו משום דאיכא טהרה במקוה ה\"נ איכא תקון בבדיקה ואף דאין הכרח דס\"ל לרבינו כתירוץ ראשון דהתוס' דאפשר דיסבור כתירוץ שני וא\"כ ל\"ק קושית מרן מכל מקום ק\"ל לומר דאף אם יסבור כתי' א' לא קשיא כלל משום דבדיקה דרבנן כמו שתירץ מרן שם יעו\"ש.<br><b> ואין</b> להקשות דאי אפשר שיסבור רבינו כתירוץ א' דהתוס' ממ\"ש בפרק ט\"ו משאר אבות הטומאה ה\"ח ספק רה\"ר וכו' אפילו ברה\"י מפני שאין בו דעת לישאל וכתב שם מרן וז\"ל וצ\"ל דמשמע לרבינו דכי תנן אלו ספקות שטיהרו חכמים לאו למימרא שנשתנו אלו משאר ספקות וכו' אלא הספקות שטיהרו חכמים מטעם שאין בו דעת לישאל מני ואזיל והיינו מתני' דפ\"ד דטהרות משנה ז' ופסקה רבינו מתחילת פי\"ד מאותן הלכות יעו\"ש ומכללם איכא ספק טומאה בכלי דאיכא טהרה במקוה והוא שפסק בהלכה ז' וכן אם נסתפק לו אם נגעו משקין טמאים בכלי או לא נגעו הרי הכלי טהור ע\"כ משמע דס\"ל דאף גבי כלים ספקו טהור לא קשיא שהרי כתב מרן שם דטעם כולם משום דטומאת משקין דרבנן יעו\"ש וא\"כ דוקא בטומאה דרבנן אף גבי כלים הקלו אבל בספק טומאה דאורייתא בכלים החמירו ואם כן משו\"ה קשיא ליה למרן גבי בדיקה דדמיא לכלים וכדכתיבנא ותירץ כיון דבדיקת חמץ דרבנן הקלו כמו גבי כלים שנגעו במשקין דרבנן והוי כמו רה\"ר דספקו טהור ודוק.<br><b> והתוס'</b> בפסחים שם בדף י' בד\"ה הניח בזוית זו וכו' כתבו וז\"ל דלרבנן צריך בדיקה דחוששין שמא עכבר עשה ולא זה הוא שהניח ולית להו לרבנן הוא שאבד הוא שנמצא אלא כרשב\"ג וכו' א\"נ וכו' עד סוף הלשון וודאי דקשיא להו דלכאורה נראה דהך רבנן הוו רבי דפליג בברייתא דלעיל אדרשב\"ג ואיך בברייתא דלעיל ס\"ל זה שאבד זה שנמצא וכאן ס\"ל אדם טמא נכנס וכו' ולא אמרינן השאילו ושכח והוא הוא וכדלעיל וא\"כ קשה לי טובא דאמאי עשו הצעה זאת שכתבו דלרבנן צריך בדיקה וכו'.<br><b> ולכן</b> נראה דכונתם להקשות למאי דמוקים בגמ' הא דהניח בזוית זו וכו' בפלוגתא דרשב\"ג ורבנן דבלא\"ה לא קשיא כלל דלו יהי דהנך רבנן הוו רבי מ\"מ יש לחלק דשאני התם דנאבד ובקשו ולא מצאו ואחר כך מצאו ויש לתלות במקום שהיה מתחילה היה עכשיו אלא דטעה בדעתו משו\"ה אומר רבי הוא שאבד הוא שנמצא לא כן כשהניח בזוית זו ומצאו בזוית אחרת דודאי ברירה ליה מילתא דלא הניחו בזוית זו ס\"ל דתליא באדם טמא וכן רשב\"ג דס\"ל דבודק עד שמגיע לסלע או לבתולה ס\"ל דשאני התם משום דכיון דבדק ולא אשכח אף שאח\"כ מצא תלינן באחר דאי איתא דזה הוי היה מוצאו מתחילה לא כן במצא בזוית אחרת ס\"ל דיש לתלות בדידיה ושכח שדרך בני אדם לעשות כן ולא יהבי דעתם עלייהו ושכח אך למאי דמדמינן בגמ' הך דהניח בזוית זו עם הך פלוגתא ונמצא בהך דחמץ דלרבנן צריך בדיקה א\"כ קשה טובא דמאי שנא כשעל העכבר עם החמץ בפיו ובדק אח\"כ ומצא דא\"צ לבדוק דמדמינן ליה לקבר שאבד וכאן אמר דצריך לבדוק דהא ודאי לא דמי עכבר כמו קבר שנאבד דאמרינן איהו הוא דהתם הקבר אינו זז ממקומו וא\"כ דתלינן דזה הוא שנמצא ולא ראינוהו אבל גבי עכבר דאפשר דכמו שהוליך מכאן הביא ממקום אחר ואפי\"ה תלינן דזה הוא הככר שהיה בפיו ודמינן ליה לקבר א\"כ קשה מאי שנא ואהא תירצו דהנך רבנן לאו היינו רבי דלעיל אלא אחרים נינהו וסבירא להו בההיא דינא דלעיל כרשב\"ג והכא פליגי עליה דרשב\"ג וה\"ט דרשב\"ג מחלק בדינים אלו כדכתיבנא והנך רבנן מדמו גם הך דינא דהכא כההיא דלעיל וס\"ל כרשב\"ג דלעיל ועוד מתרצים דאפי' דהנך רבנן הוו רבי דלעיל הכא איירי בהניח בזוית זו כשאינו יודע כמה ככרות הניח והשתא דמיון הש\"ס דאחרי היות השכחה בחמץ כמה היו דמי לההיא פלוגתא ודוק.",
+                "<b> או</b>\n<b> שבא עכבר ונטל חמץ וכו'.</b> וכתב הרב המגיד וקי\"ל כחכמים וכו' וכ\"כ בפי' המשנה פ\"ו דטהרות וריש פרק י\"ח דאבות הטומאות ואפילו איכא כמה ס\"ס מטמא וכ\"כ מרן שם יעו\"ש וע\"פ זה אחרי נשיקת ידיו ורגליו אין מקום למ\"ש הלח\"מ לרבינו פי\"ב דמאכלות אסורות הכ\"ט וז\"ל עוד שם הוה עובדא בנהרדעא ואמר שמואל וכו' ספק גוי ספק ישראל וא\"ת לומר גוי ספק נגע ספק לא נגע וא\"כ יש לתמוה על רבינו למה כתב דאם רו�� גנבי [העיר] ישראל הא אפילו דהוי מחצה על מחצה גנבי ישראל שרי משום (ס\"ס) [ספיקא] עכ\"ל דלפי מה שסובר רבינו דאפילו ספק ספיקא אסרי רבנן בטהרות ויין נסך מדמי ליה בש\"ס לטהרות ומוכרח דאיהו לא גריס כגירסא שבידנו כמאן כר' אליעזר וכו' לא וכו' אלא בניחותא וכמ\"ש התוס' פרק חזקת הבתים דף נ\"ה ד\"ה ר' אליעזר מטהר ונמצא דהנך דינים דהתם הוי לר' אליעזר ולית הלכתא כוותיה ומשום הכי השמיטם רבינו ז\"ל.<br><b> וכעת</b> חל עלינו חובת ביאור למה פסק רבינו כרבנן כיון דמהך ש\"ס דע\"ז נראה דהלכתא כר\"א ונראה דנמשך לההיא דאיתא בב\"ב דף נ\"ה אמר ר\"א אמר ר' יוחנן אפילו לפאה וטומאה והיינו מ\"מ כיון דהביא בש\"ס בתחילה הא דרב אסי דנראה כסתמא דש\"ס ש\"מ הכי ס\"ל לש\"ס ומה גם דלפי רב אסי אתיא הלכתא כרבנן וקי\"ל יחיד ורבים הלכה כרבים וכן נראה דס\"ל לרבא שם בע\"ז בההיא עובדא חמרא שרי מ\"ט רובא גנבי וכו' והיינו כרבנן ועיין שם בע\"ב גבי עובדא אחרינא דאמר ולא ידענא וכו' או משום דסבר רובא וכו' דנראה דלטעמא דרובא הוי כרבנן ודוק.<br><b> גם</b> הטור לפי מ\"ש כאן הלכות פסח נראה דפוסק כרבנן וכמ\"ש מרן וכ\"כ גם ביו\"ד סי' קכ\"ט לדעת הטור ואף שהבאים אחריו תמהו עליו דאי פסק כרבנן למה כתב אפי' אם רוב גנבי העיר גוים דהא כיון דאיכא רוב ליכא אלא חדא ספיקא כשראו שהוא יין אי נגעו או לא עיין להש\"ך ולהחבי\"ב שם ומ\"מ כבר כתבו לאיזה דרכים דפסק כרבנן ובספר בית יעקב סי' קס\"א שלט בעצמו לומר דפסק כר\"א ונדחק במה שפסק כאן בהלכות פסח יעו\"ש ואין דעתי נוחה אלא דפסק כרבנן ומה שהקשה ממ\"ש בהלכות יין נסך כבר בא התירוץ בס' הראשון שקדמונו.<br><b> ולענ\"ד</b> נראה לתרץ דעד כאן לא אמרינן בעלמא דאזלינן בתר רובא אלא היכא דליכא אח\"כ ספק אחר ברם היכא דאיכא ספק אחר כגון כאן דאף דאיכא רובא גוים מ\"מ אפשר דלא באו אלא בשביל ממון דאיכא ספק ספיקא ספק גוי ספק ישראל וא\"ת לומר גוי אפשר באו בשביל ממון ואף דאיכא רובא גוים לא ימלט מלהסתפק אם הם ישראל כיון דאיכא ספק אחר כנ\"ל.<br><b> וכתבו</b> התוס' ד\"ה ספק ביאה טהור פרש\"י וכו' וכן פירש ר\"ת בע\"ז אבל רש\"י פי' שם בענין אחר ונראה לר\"י דטעמא דר' אליעזר דלא גמר מסוטה וכו' עד סוף לשונו וכתב החידושי הלכות על דבריהם וז\"ל וקצת קשה לפי' ר\"ת ור\"י וכו' עד וצ\"ל דמ\"ש לעיל אינו לפי' ר\"ת וכו' עכ\"ל וק\"ק דא\"כ דשם לא אזלי עם פי' ר\"ת ור\"י קשה בתירוץ הב' א\"נ אימור אכלתיה עדיף וכו' וקרוב לודאי הוא עכ\"ל ותירוץ זה נראה דר\"ל דאפילו רבנן דר\"א מודו ומלשון המשנה דתני כל שאתה יכול לרבות ספיקות וס\"ס וכו' נראה דליכא שום ספק דמועיל ולדבריהם הא מועיל זה ולומר דקאי לר\"א הוא דוחק הנראה לעין ועוד קשה דלדבריו התירוץ הוא כר\"א דספק ביאה טהור והוא תימה דנוקים להך מתני' כר\"א דלאו הלכתא דבית הלל שנאה יעו\"ש סוף אהלות וכנראה דגם בית שמאי לא פליגי ועוד קשה דא\"כ מאי מותיב בש\"ס טעמא וכו' ואמאי נימא אכלתיה מי לא תנן וכו' הא ההיא מתני' היא כר\"א והך מתני' היא כרבנן והיא כהלכתא ועוד קשה דקושית התוס' היא מדברי רבנן דאמרו כל שאתה יכול לרבות ספיקות וס\"ס וכו' ודוחק דכוונתם דלא כמאן וזה הוא דוחק גדול דהתוס' ישאו ויתנו לפרש\"י שלא הוזכר במסכתא זאת ומה גם דר\"ת ור\"י לא סברי לה.<br><b> אשר</b> על כן נראה לישב הכל והוא דאזלי עם פי' ר\"ת ור\"י דבספק ספיקא פליגי וכמ\"ש אחר כך משמם ואינהו מקשו ממתני' דכל שאתה יכול לרבות ספיקות וס\"ס מרבינן דהכי הלכתא ומתרצי דשאני נדון זה מנדון מת��י' דטהרות דהתם איכא טומאה בעולם וכדתניא התם כיצד נכנס למבוי והטומאה בחצר וכו' ספק וכו' וע\"ז איכא ס\"ס לא כן הכא דאמאי אית לן למימר שיהא בו נפל ודמי לספק ביאה דאיכא ס\"ס ואפ\"ה רבנן סברי דלא מהני וה\"ה הכא ותבות ודמי לספק ביאה הוא סיום דאמאי אית לן למימר דתחילת דבריהם ור\"ל דרבנן מודו בהאי כיון דהעיקרא נפל הוא דבר דלא שכיח ולא ספק שקול הוא את זה נ\"ל לפי חומר הנושא עוד עיינתי דרך אחר דחוק מזה ומצאתיהו בס' אליהו רבה דף ל\"ח.<br><b> וכתב</b> רש\"י בסוגיין דפסחים ור\"א לא חשיב לה ספק טומאה אלא א\"כ נכנס לשדה אבל אינו יודע אם האהיל או לא אבל השתא הו\"ל ספק ספיקא פי' ספק על ספק לא על ואת\"ל על אימא לא נגע וכתב עליו הרמב\"ן בחי' לב\"ב דף נ\"ה וז\"ל ולא פי' בדברי חכמים כלום אלא שנראה מכאן דרבנן נמי ב' ספיקי חשבי לה ואע\"פ כן מטמאין וכן פירשו אחרים ואיכא למידק עליה מהא דגרסינן פ\"ה דע\"ז דף ע' ע\"ב גבי ההוא פולמוסא דפתח חביתא טובא אתא עובדא קמיה דר' יוחנן ושרינהו כמאן כר' אליעזר דאמר ספק ביאה טהור ואקשינן ספק ביאה ספק מגע הוא לא כיון דפתח חביתא טובא דאדעתא דממונא פתחו וכספק ספיקא דמי משמע דה\"ק כספק ספיקא דמי ולא כספק ביאה ואפילו רבנן מודו ונראה לומר שגורס כספק ביאה וכו' עכ\"ל ולא ידענא מאי קא קשיא ליה ואדרבא רש\"י גורס כגירסא זאת כס\"ס דמי ומכח זה מפרש רש\"י דבספק ספיקא פליגי והוא דשם בש\"ס נראה ברור הכי דמוקי לה כר' אליעזר דאמר כמאן כר' אליעזר יעו\"ש."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> להמל\"מ שכתב וז\"ל ולא ראיתי בדברי הרב המגיד דבר שיורה היפך מזה עכ\"ל וענ\"י הדיוט לא ידענא מאי אידון בדעת הרב דהרי הרה\"מ צווח ככרוכיא כמ\"ש מרן על שם ה\"ה שכתב ותימה גדולה אני רואה בדברי הראב\"ד ז\"ל שהוא מפרש וכו' ומי הזקיקו לזה והרי כל הבעיות הנזכרים שם בכיוצא בזה כולן לענין בדיקה וכו' הרי דמקשה להר\"א אמאי מחלק ביניהם ואי ס\"ל כמרן דעל כולן משיג מה תימה איכא להראב\"ד."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כשבודק </b>\n<b> וכו' על ביעור חמץ .</b> הכי איתא בפסחים במסקנא דף ז' ועיין מ\"ש הרא\"ש שם ומ\"ש בברכות דף ל\"ח גבי המוציא וכו' שדבריו סתרי אהדדי ועיין ישובו להרב מעדני מלך שם ס\"ק י\"ד ד\"ה וסמכינן יעו\"ש ברם למאי דקשיא ליה דהרא\"ש הולך בעקבי התוס' עדיין קשה שכתב בד\"ה והלכתא וז\"ל ואע\"פ דמוציא כו\"ע לא פליגי ובירושלמי מפרש טעמא וכו' נראה מדבריהם דהוי טעם למאי דפסקינן כיחידאה ומ\"מ דלא תיקשי דידיה אדידיה יתכנו הדברים. ברם להתוס' דכתבו דטעמא דפסקינן המוציא כיחידאה משום מאי דאיתא בירושלמי מה יענו למאי דפסקינן בעל ביעור כיחידאה כיון שיכול לומר לבער ככו\"ע.<br><b> ולזה</b> יפה השיב אחי יפת החה\"ש שלמה בן עזרא נר\"ו דהתוספות אזלי הכא על פי מ\"ש בפסחים לחד תירוצא דמ\"ש והלכתא על ביעור פירוש גם על ביעור ברם אה\"נ דלבער ודאי שפיר דמי ואם כן גם בברכות שרצו לפרש דהלכתא המוציא דוקא היא משום דאיתא בירושלמי דאי לאו האי טעמא דירושלמי הוה אמינא דגם המוציא וכ\"ש מוציא ועפ\"ז נסתלקה ג\"כ קושית הרא\"ש דקשה דידיה אדידיה דמ\"ש בפסחים דטעמא דעל ביעור הוא כדי לאשמועינן חידושא וכו' היינו משום דכתב דגם על ביעור וכמ\"ש הוא בפי' ברם בברכות שר\"ל דוקא המוציא צ\"ל מטעמא דירושלמי.<br><b> והמרדכי</b> ז\"ל כתב וז\"ל והלכתא על ביעור יש לתמוה דכיון דלבער כו\"ע לא פליגי דלהבא משמע ��מאי לא אמרינן מידי דלישתמע טפי להבא בשלמא גבי המוציא דפסקינן הלכתא המוציא אע\"ג דמוציא משמע מעיקרא טפי מצא ר\"י הטעם משום מ\"ש בירוש' עכ\"ל הנה הקשה כן משום דלא הבין דוהלכתא על ביעור ר\"ל גם על ביעור כדכתיבנא אלא דוקא כוהלכתא דהמוציא ברם למאי דכתיבנא לא קשה מידי. עוד כתב המרדכי והא דמברך אחר המילה להכניסו דחיישינן שמא תתקלקל המילה והויא ברכה לבטלה עכ\"ל ותמה אחי החכם הנז\"ל נר\"ו דא\"כ בברכה דעל המילה ניחוש ג\"כ להכי ולא נברוך עד אחר המילה ועוד דאיתא בסוגיין בי רב אמרי חוץ מן הטבילה ושופר פי' דא\"צ לברך עובר לעשייתן וקאמר בש\"ס בשלמא לטבילה וכו' אלא שופר מאי טעמא וכי תימא דילמא מתקלקלה תקיעה אי הכי אפילו שחיטה ומילה אלא אמר רב חסדא חוץ מן הטבילה בלבד עכ\"ל הרי דבמילה ליכא למיחש לקלקולא היפך המרדכי.<br><b> ונראה</b> לי לחלק דבשלמא גבי ברכת על המילה כיון שהיא ברכת המצוה וצריך לברך עובר לעשייתן לא חיישינן לקלקולא לא כן בברכת להכניסו דלא על זו הנעשה עכשיו מברך אלא משבח ומודה להקב\"ה שצונו על המילה כשתבא לידו ותקנוה כאן לגלות ולהודיע שזאת המצוה נעשה לשם יוצרנו וכמ\"ש התוס' ד\"ה בלבער יעו\"ש אלא דאפ\"ה הקשה המרדכי דמ\"מ יותר טוב לברך אותה קודם המילה וכדהוקשה להם להתוס' שם אף שכתבו כן דא\"צ לברך עובר [לעשייתן] ותירצו דיש חילוק בין כשמברך עושה המצוה לאחר וכן תירץ ג\"כ המרדכי אחר כך ובתירוץ זה מתרץ דכיון דברכה זו לא קאי על זאת שנעשה עכשיו חיישינן לקולא וק\"ל.<br><b> ובענין</b> ברכת שהחיינו עיין מ\"ש הטור באו\"ח סי' תל\"ב משם בעל העיטור ואביו הרא\"ש ז\"ל ומ\"ש עליו הרשב\"ץ בס' מאמר חמץ על זה וז\"ל ואני אומר דאין מקום למשא ומתן זה שאין ברכת שהחיינו אלא בדבר שיש לו הנאה כמ\"ש בסוף פסחים בענין פדיון הבן כהן מברך דמטי ליה הנאה ובביעור חמץ דליכא הנאה למה יברך עכ\"ד. ודבריו תמוהים וכי ברכת שהחיינו בהנאה תליא מילתא הא כמה מצות דאית בהו חסרון כיס ומברך שהחיינו סוכה לולב חנוכה ודוגמתן ובש\"ס דקאמר הכי היינו משום דאיכא לספק בכהן או באבי הבן כיון דנעשה ע\"י שנים כהן ואבי הבן ויש צדדין לכאן ולכאן לא כן כשהוא בעל המצוה לחוד אין לספק בו כלל ובין דאיכא חסרון כיס בין דליכא מברך שהחיינו ועוד קשה דמסקנא דש\"ס הוא דאב מברך שהחיינו ואף דליכא הנאה וק\"ל."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>או </b>\n<b> הפקיד אותו ביד גוי וכו'.</b> וכתב הרב המגיד וק\"ו ומה חמץ של גוי שחייב ישראל באחריותו חייב לבערו של ישראל לגמרי לא כל שכן פי' דבריו דכשהחמץ הוא של גוי שהוא ממש שלו אלא דהישראל חייב באחריותו שאם יגנב או יאבד ואפשר לא יגנב ולא יאבד חייב דחשיב כשל ישראל כשהוא של ישראל לגמרי והגוי חייב באחריותו דיותר חשיב משל ישראל ממאי דחשיב משל נכרי לא כל שכן ועיין בסוגייא אי דבר הגורם לממון כממון דמי או לא ועיין מקראי קודש.",
+                "<b> יכול</b>\n<b> וכו' תלמוד לומר בכל גבולך.</b> ועיין מה שהקשה הלח\"מ ותירץ בתירוץ ב' וז\"ל דנהי דמרבינן הפקידו ביד גוי כשהוא בביתו ובאותה העיר אבל בשדה ובעיר אחרת מנין ת\"ל בכל גבולך. וחוץ דאין תירוץ זה עולה להש\"ס דלא הזכירו שדות וכרמים אלא בורות שיחין ומערות והוי אפילו בעיר עוד קשה טובא דאפי' דבית הגוי הוא בעירו מ\"מ הוא בית הגוי ולא רשות ישראל הוא ואפי\"ה עובר וכ\"ש ברשות ישראל ואף דאינו בעירו דעובר ואם תאמר דבית גוי חשיב כשל ישראל שהרי המקום שמניח בו חמצו ביד גוי הרי הו�� ביתו סוף סוף הכל אחד דמה לי בית גוי בעיר הזאת הא מיהא רחוק מיקרי כיון שאינו כל כך קרוב אצלו לילך שם והוה ליה כעיר אחרת ושדה וגם בהלכה ב' הפך רבינו החלוקות וכתב ואפילו בעיר אחרת ואפי' מופקד ביד גוי ועיין להב\"ח סי' ת\"מ על מ\"ש הטור לא שנא אם הוא בביתו וכו' מה שדקדק עליו וסיים אבל בפ\"ד כתוב כתקון עפ\"י הש\"ס יעו\"ש וליתא דמ\"ש יכול לא יהא עובר וכו' תלמוד לומר בכל גבולך לא קאי אלא לחמץ ישראל בבית ישראל וכן נראה ממ\"ש ה\"ב אבל בהפקיד ביד גוי ולא כתב דחייב אפי' בגבול הגוי ואדרבא קשה כמ\"ש החה\"מ שלמה בן עזרא נר\"ו דבכה\"ג בגוי שהפקיד אצל ישראל לא הזכיר כלל מגבול דבחלוקה זאת מוזכר בש\"ס ואדרבא דברי הטור נכונים דבמה שהזכיר בש\"ס הזכיר הוא ג\"כ והוא הדין אידך ולרבינו ז\"ל קשה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>הגוי </b>\n<b> שהפקיד חמצו אצל ישראל וכו' הרי זה חייב לבערו וכו'.</b> ועיין מ\"ש הלח\"מ עד גם רבינו וכו' כשלא קבל אחריות עכ\"ל וכתב הרב מקראי קודש דף צ' ע\"ב וז\"ל וליתא וכו' אלא לפי' רש\"י כשלא קבל אחריות צריך מדרבנן יחוד בית שלא יאכלנו יעו\"ש ודבריו תמוהים דאיך אפשר לומר דיחוד בית הוי דרבנן והא תניא בברייתא יחד לו בית וכו' שנאמר לא ימצא וקאמר עלה רב אשי אמר לעולם אסיפא קאי וה\"ק יחד לו בית אין זקוק [לבער] שנאמר לא ימצא וכו' והא לאו דידיה דגוי כי קא מעייל לביתא דנפשיה קא מעייל וכו' הרי דהתר דיחוד בית מקרא קא מפיק ליה ואיך נאמר דהוי דרבנן.<br><b> עוד</b> כתב הלח\"מ וז\"ל ועוד קשה לפי' רבינו ורש\"י דבלא קבל סגי ביחוד בית א\"כ למה הוצרכו בגמ' כשאמרו שם אמר מר יכול יטמין וכו' והקשו והא אמרת וכו' ותירצו הא בדקביל עליה אחריות הא דלא קביל לימא אידי ואידי בדלא קביל הא דיחד לו בית הא דלא יחד דהשתא דחיק בב' דוחקי חדא דמוקים חדא בשקבל אחריות ואפי' ייחד ואחרת בדלא קבל ויחד והא טפי עדיף וכו' עכ\"ל ולא ידעתי איך הוו ב' דוחקי ואינו אלא חד דכשם דהשתא מוקים בגמ' הא דקבל הא דלא קבל ולעולם ודאי דלדעת רש\"י שניהם איירי אפי' ביחד לו בית דב' צריכי להתירה יחוד ולא יקבל אחריות כן כשנאמר לחלק הא ביחד הא בלא יחד ושניהם איירי אף דלא קבל אחריות דב' צריכי להתירה ואפוכי מטרתא הוי ועוד קשה דאמאי לא הקשו כן להתוס' דפליגי עם רש\"י וסבירא להו דבחדא סגי להתירה או שלא יקבל אחריות או יחוד בית א\"כ הוה מצי לתרץ הא דיחד לו בית הא דלא יחד לו בית ושניהם כשקבל אחריות וכדקשיא ליה לדעת רש\"י ואי ידע התירוץ וכמו שתירצנו מאי קא קשיא ליה לדעת רש\"י.<br><b> עוד</b> כתב הלח\"מ וז\"ל ועוד דלא הוה שייך לאקשויי אפירכא דהיינו מקשינן לאיכא דאמרי דאמר הניחא למ\"ד לאו כממון דמי אלא למ\"ד וכו' דהא כיון דלא קבל אחריות לאו גורם לממון הוא ושפיר אצטריך קרא להכי עכ\"ל פי' דבריו דאי הוה משני בגמ' הא דיחד לו בית הא דלא יחד הן אמת דהוה שייך עדיין פירכא דהניחא למ\"ד דבר הגורם לממון כממון דמי וכו' ועל דרך זה דמידי הוא טעמא דאסור בפיקדון משום דליכא ב' יחוד בית ולא יקבל אחריות אבל אי איכא חד מינייהו אסור משום דקבלת אחריות הוי כממון ואהא שייך להקשות הניחא למ\"ד דבר הגורם לממון וכו' אך הפירכא דאיכא דאמרי לא שייך להקשות בשום צד דכל הפירכא היא דלמ\"ד כממון דמי קרא למה לי ולזה לא קשיא דמוקמינן לקרא בשלא קבל אחריות ולא יחד לו בית דאסיר.<br><b> ועיין</b> להמל\"מ מ\"ש על דברי הריב\"ש וז\"ל גם מ\"ש וכו' גם בזה לא ירדתי לסוף דעתו וכו' והוי הפקר וכו' עכ\"ל ואני לא ידעתי מאי קא קשיא ליה דהא לדעת הריב\"ש דהישראל חייב באחריותו לגוי הנותן מעות מה לי אם הוא הפקר או אם הוא ברשות הגוי הראשון הא מיהא הישראל חייב באחריות ומ\"ש הריב\"ש והרי הוא ברשות הגוי הראשון י\"ל דע\"כ לא אמרינן דהגוי מכי מטי זוזיה לידיה נסתלק אלא בקרקע אבל במטלטלין כיון שעודן בידו ולא זכה אחר בהם נימא דנשאר עדיין בגוי הראשון וכעת לא אוכל לבקש תבלין לזה ומ\"מ כיון דס\"ל להריב\"ש דחייב ישראל באחריותו הדין נאה ומתקבל אך קשה על הריב\"ש דמהיכן בא לו דחייב באחריותו דהא הו\"ל כשטר חוב ורובא דרבוותא סברי דאינו חייב באחריותו ודוק."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>מצות </b>\n<b> עשה וכו' שנאמר בערב תאכלו מצות וכו'.</b> הכי איתא בפסחים דף ק\"כ אמר רבא מצה בזמן הזה דאורייתא וכו' ורב אחא בר יעקב אמר דרבנן וכו' וכתב התוספות צ\"ע בההיא סוגייא דפרק כל שעה דמשמע בין לר' יהודה בין לר' שמעון ס\"ל דהוי דאורייתא וכו' וצ\"ל דההיא פלוגתא אליבא דרבא ולא כראב\"י עכ\"ל ופי' דבריהם דקאמר בש\"ס הך קרא אתא לר\"י להך דרשא והך קרא להך דרשא וכן לר\"ש כל זה לרבא ואה\"נ דלראב\"י לרש\"י הוא מדרבנן דלא נפקא ליה מקרא דבערב ולפי דבריהם י\"ל דא\"כ מאי קאמר בש\"ס תניא כוותיה והא גם ראב\"י ס\"ל דאיכא תנא דסובר הכי והיינו ר\"י ואיהו דקאמר כר\"ש ועוד וכי בפלוגתא דתנאי קמפלגי והכונה בש\"ס לפי דבריהם הכי דרבא דקאמר דאורייתא הוא דכו\"ע בין לר\"ש בין לר\"י וראב\"י דקאמר דרבנן הוא לר\"ש ואהא קאמר דתניא כוותיה דרבא דלכו\"ע הוי דאורייתא ממאי דקאמר ת\"ל בערב וכו' וא\"כ האי תנא ודאי שהוא ר\"ש דלר\"י נפקא ליה משבעת ימים תאכל עליו מצות ועיין להלח\"מ מה שהקשה לרבינו ומה שתירץ ולי נראה במה שהוא דרך רבינו בכמה מקומות דכל שהדין אמת אף דמפיק ליה בש\"ס מקרא אחד איהו מייתי מקרא אחרינא ומ\"מ אחרי ראות מ\"ש רבינו לקמן ה\"ד אין אדם וכו' שנאמר לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות והוא מברייתא דף ל\"ה יעו\"ש ועיין בחידושי הלכות שם דכתב דהוא הדין דהוי מצי למימר לר\"י דאתא קרא לדרשא דדברים הבאים לידי חימוץ אדם יוצא בהם ידי חובתו במצה וכו' אין מקום לק' כלל ועפי\"ז אין מקום לקושית התוס' בדבור שהזכרנו וז\"ל ומ\"מ תימה וכו' יעו\"ש ודוק."
+            ],
+            [
+                "<b>בלע </b>\n<b> מצה וכו'.</b> עיין מ\"ש הראב\"ד ומ\"ש הרב המגיד עליו ומ\"ש הלח\"מ בפי' דברי הראב\"ד דהיה לו נוסחא אחרת בש\"ס יע\"ש ולענ\"ד ליתא דא\"כ הו\"ל להראב\"ד להשיגו בחלוקת בלע מצה ולא להמתין עד בבא בלע מצה ומרור."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מצה </b>\n<b> שלשה במי פירות וכו'.</b> וכתב הרב המגיד וז\"ל ואמנם ראיתי מי שכתב וכו' ועיין להלח\"מ שכתב וז\"ל יש להקשות על רבינו וכו' וראיתי מי שתירץ ונכון וכ\"כ הפר\"ח סי' תס\"ב וראיתי להרמב\"ן במלחמות גבי סוגיית דף ל\"ו אין לשין עיסה בפסח וכו' דברים סותרים לתירוץ זה וז\"ל ועדיין דברי בעל המאור קרובים אלא שיש לרחקם ולסמוך דברי רבינו הגדול ז\"ל שהרי הביאו בגמ' ר' יהושע בן לוי ללמד שאין יוצאין ביום ראשון במצה עשירה כדברי ר\"ע ואם בלא מים תיפוק ליה משום דכל שאינו בא לידי חימוץ אין יוצאין בו במצה ואם תאמר לשאר מינין נצרכין הא ליתא כדאתמר לעיל בדריש לקיש דברים שאין אדם יוצא בהם ידי חובתו בפסח כגון מצה עשירה אין חייבין על חימוצה כרת ואעפ\"י שיש במינם חמץ ומצה ואע\"ג דאידחי האי סברא במסקנא היינו לומר שיש שחייבין על חימוצו כר�� ואין יוצאין בה משום דאינו קרוי מצה אבל אין לך דבר דאינו בא לידי חימוץ שיהיו יוצאין בו משום מצה דהא איתקוש עכ\"ל.<br><b> ודבריו</b> כספר החתום וצריכין ביאור ולענ\"ד הכי פירושו וא\"ת לשאר מינין נצרכא כלומר וההקש דכל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו וכו' ר\"ל ישנו במינו ואה\"נ דבנילושה בשמן וכו' יוצא י\"ח הא ליתא מדחזינן לריש לקיש כשעשה ההקש להיפך כל שישנו בשבעת ימים תאכל עליו מצות חייבין על חימוצו כרת ואי לא לא ופוטר במצה עשירה מחימוץ הרי דלא אזלינן בתר המין אלא בתר המעשה אי יוצא י\"ח באותה מצה עובר בבל תאכל חמץ ואי לא לא ואף אנו נאמר כן כשנעשה ההקש היפך מזה כל שישנו בבל תאכל חמץ דהיינו דלא נילושה בשמן ישנו באכילת מצה ואי לא לא ואע\"ג דאידחי האי סברא מכח ברייתא דהמחהו וגמעו היינו טעמא דאידחיה דקושטא הוא דס\"ל להש\"ס דלא אמרינן הקש כזה דהחמץ תלוי במצה אלא שיש שחייבין על חמוצו כרת ואין יוצאין בו משום מצה ברם הסברא דמאי דתלי רחמנא המצה בחמץ הוי גם כשנילושה בשמן דכשם דאינו מחמיץ כך אינו יוצא י\"ח כדחזינן לר\"ל להס\"ד זה נשאר בקיומו ואינו נדחה הא דר\"ל אלא משום דהעיקרא לא ס\"ל לש\"ס דחמץ תלוי במצה ואה\"נ דאי הוה ניחא לש\"ס ההקש היה עושהו גם כשנילושה בדבר שאינו מחמיץ איך שיהיה נמצא א\"כ דברים אלו סותרים לדבריהם.<br><b> וראיתי</b> להרב הליכות אלי דף ע\"ד הקשה קושית הלח\"מ משם מהרש\"ך והשיא כונת הרב המגיד לכונה אחרת יעו\"ש וסיים שהוא חריף וישר ולענ\"ד הוא חריף אבל אינו ישר ומה גם דלפי דרכו יוצא דפי' הירושלמי הוא בלש במשקין בלא מים כלל ומלשון הירושלמי שהזכיר הרה\"מ לעיל פ\"ה ה\"כ ז\"ל אמר ר' יהושע בן לוי אותו כזית שאדם יוצא י\"ח בפסח צריך שלא יהיו בו משקין משמע שלא יהא תערובת משקין עם מים.<br><b> וכתב</b> הרא\"ש בסוגיין דף ל\"ה וז\"ל אמר ריש לקיש עיסה וכו' ואסיקנא דטעמיה דמי פירות אין מחמיצין משמע [וכו'] ולקי עליה וה\"נ אמרו לקמן אין לשין את העסה ביין ושמן ודבש ואם לש תשרף מיד וקשה וכו' ופי' ר\"ת וכו' וכן מוכח פרק כל המנחות עכ\"ל וקשה דמלשון זה וה\"נ אמרו לקמן וכו' תשרף משמע דר\"ל הכי נמי ס\"ל דתשרף משום שלא יהא עובר בלאו משום דמחמיץ מיד ואהא הקשה ותירץ משם ר\"ת וקשה דא\"כ איך מייתי עלה ההיא דמנחות דמסיק דהוא במים והא א\"כ מיד מחמיצין וכדקאמר ת\"ק תשרף וכן ס\"ל לר\"ל ואיך מייתי עלה דבר בהפכו ולענ\"ד ה\"פ דמאי דקאמר וה\"נ הוא לומר דאיכא מאן דס\"ל דעובר בלאו דחכמים אמרו בהך ברייתא תאפה כלומר בדיעבד או לש וה\"ט משום דס\"ל דמחמיץ אלא דלאלומי למילתיה הביא מרבן גמליאל דתשרף מיד אבל לעולם ר\"ל לא ס\"ל הכי אלא כרבנן דצריך ליזהר בו ואהא הקשה ותירץ משם ר\"ת והביא מהא דמנחות דמחמיץ אבל לא מיד וההוא תנא ס\"ל כחכמים כאן כן נראה לי.<br><b> עוד</b> כתב הרא\"ש שם והשתא לדבריו וכו' עד ועוד נ\"ל דליתא וכו' עכ\"ל וחוץ שתמהו עליו שדבריו סתרי אהדדי למ\"ש ריש פרק אלו עוברין עוד קשה במה שהקשה מההיא דמנחת נסכין וכו' ומאי קושיא הרי\"ף פסק כר\"ע וההוא תנא לאו ר\"ע ואין זו קושיא דההוא תנא מוקי לה בש\"ס שם שהוא ר\"ע אך קשה במ\"ש הלכך נ\"ל וכו' עד ועוד נ\"ל דא\"כ דמוקי לברייתא דמי פירות עם מים ואפ\"ה קאמר ר\"ע דאין מחמיצין כלל פי' דלא אתי לידי חימוץ ההיא דמנחת נסכין שהוא ר\"ע היאך קאמר דאתי לידי חימוץ ונראה לומר בדוחק דלא אתי אלא כלפי הקושיא הראשונה שהקשה על הרי\"ף כלומר אי לא הוה הקושיא בתרייתא אבל כלפי הקושיא הב' כתב אח\"כ ועוד נ\"ל וכו' עוד י\"ל בהאי פי' דהרא\"ש דמסיק דמי פירות לחודייהו איירי בברייתא וא\"כ ר\"ג וחכמים סבירא להו דמחמיץ א\"כ מאי מותיב במנחות ומי פירות לחודייהו מחמיצין וכו' ומאי קושיא הא איכא תנאי דסבירא להו הכי ומה גם דהלכה כוותייהו.",
+                "<b> אבל</b>\n<b> אין לשין אותן וכו'.</b> וכתב הראב\"ד אע\"ג דתניא וכו' משנאפת עכ\"ל ודבריו תמוהים דהא בירושלמי הביאו הפר\"ח סי' תס\"ב אמרינן בהדיא בעד התוספתא הלזו דאיירי קודם אפיה וכן קשה על הרב המגיד ודוק עוד ראיתי במכתב שהקשה לדברי הראב\"ד מש\"ס דפסחים דף ל\"ח ע\"ב על ברייתות דתני יכול יוצא י\"ח בחלות תודה ורקיקי נזיר וכו' ותיפוק ליה דהוי מצה עשירה וכו' וקאי בין ללחמי תודה בין לרקיקי נזיר דהיה משיחה שלהן אחר אפייתן וכן כל הרקיקין וכמ\"ש רבינו פ\"ט דמעשה הקרבנות הכ\"א ופי\"ג ה\"ח וא\"כ דכל דהתבלין הם אחר אפייה לא חשיב מצה עשירה מאי קשיא להו לש\"ס ותיפוק ליה וכו' נימא דמשום רקיקים יהיב בברייתא האי טעמא ואגב נקט חלות תודה כיון דלקושטא דמילתא הדין אמת ואף דנמעט מטעם דהוי מצה עשירה אין קפידא אלא וודאי דס\"ל לש\"ס דגם אי התבלין הן אחר האפיה חשיב מצה עשירה ממורי הרב יאודה אשכנזי ז\"ל ולענ\"ד חישבתי דרכי לתרץ דמ\"ש רבינו שם ברקיקין דהשמן היה אחר אפיה אינו מוסכם וכ\"כ יראה לי יעו\"ש וא\"כ מ\"ש רש\"י ד\"ה ות\"ל וכו' דהא נילושה בשמן עכ\"ל לאו אלחמי תודה קאי אלא גם לרקיקין והראב\"ד ס\"ל כרש\"י וזהו שכתב הראב\"ד ההיא וכו' משנאפית כלומר משא\"כ להרמב\"ם דאי אפשר לישב הכי דלדידיה אף לאחר אפיה חשיב מצה עשירה וא\"כ קשיא ליה התוספתא מ\"מ קשה דא\"כ הו\"ל להראב\"ד להשיגו שם אלא וודאי דמשמע דמודה לו."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>ואוכל </b>\n<b> כזית וכו'.</b> ובשו\"ע סימן תע\"ג כתב ויקח מהכרפס פחות מכזית וכו' ע\"כ ושמעתי מקשים דכיון שהוא פחות מכזית בדוקא למאי אצטריך נטילת ידים לצורך האי טבולא שהקדים נוטל ידיו לצורך טבול ראשון ולא יברך וכו' והא פסק הוא ז\"ל בהלכות נטילת ידים סי' קנ\"ח ס\"ב דאם אוכל פחות מכזית א\"צ נטילה והוא מוסכם.<br><b> ולענ\"ד</b> נראה דשאני הכא בפסח כיון דכו\"ע עבדי טבול זה בליל פסח חששו דשמא יהיו טועים ולא יחלקו מכזית לפחות מכזית ויאמרו כשם דבטבול פסח לא נטלנו הוא הדין דשאר ימות השנה דמאי שנא ויתבטל נטילת ידים דטבולו במשקה ולכן הצריכו נטילה גם בפחות מכזית בליל פסח מה שאין כן בפחות מכזית דלחם דפסק שם דא\"צ נטילה דאין זה מעשים בכל יום ולא אתו למסרך ממנו ולבטל נטילת ידים ולכן אוקמוהו אדיניה דא\"צ נטילת ידים עוד י\"ל דשאני הכא גבי פסח כיון שהוא דבר דטבולו במשקה ואיכא מאן דאמר דבזמן הזה א\"צ נטילה לטבולו במשקה הביאו מרן בב\"י סי' קנ\"ח לכן חששו שיבואו לטעות ולא יחלקו בין כזית לפחות מכזית ויאמרו אין נטילה לטבולו במשקה משא\"כ בפת דליכא למטעי לומר א\"צ נטילה לפת ואדרבא הרואה שאינו נוטל לפת שאול ישאל למה אינו נוטל לפת ובאה לו התשובה נצחת כי בפחות מכזית א\"צ נטילה ויודע טעמו של דבר. עוד י\"ל דשאני בפת דלא החמירו גם בפחות מכזית משום דהוי חומרא דאתי לידי קולא דכיון דנטילת ידים דפת רגיל לברך על נטילת ידים טועה ומברך גם בנוטל לפחות מכזית ומשו\"ה לא הצריכוהו נטילת ידים משא\"כ באוכל טבולו במשקה כיון דהצריכוהו נטילה לא פלוג רבנן מכזית לפחות מכזית כיון דליכא למיחש לה לשום תקלה.<br><b> ואחר</b> זמן רב שכתבתי זה שבתי וראה בשורשן של דברים וראיתי להרב מעדני מלך ולהמג\"א סימן קנ\"ח ס\"ק ד' שכתבו דנוסחא מוטעת נזדמנה להב\"י ברוקח והנוסחא הישרה צ\"ל דעל פחות מכביצה א\"צ נטילה כדאמרו בסוכה דף כ\"ז יעו\"ש ומ\"ש בט\"ז ס\"ק ב' אבל בפחות מכזית מפורש בש\"ס סוכה דא\"צ נטילה ט\"ס הוא וצ\"ל פחות מכביצה יעו\"ש נמצא א\"כ קושית המקשן דכתיבנא קשה גם לרבינו דהצריך כזית לאכילת הכרפס דהא מיהא הוא פחות מכביצה ובפחות מכביצה א\"צ נטילה ולמה הצריך נטילה רבינו לטבול הראשון שהוא בכזית ונראה דלרבינו לא קשיא כלל משני צדדין חדא דרבינו לא פסק האי דינא דפחות מכביצה אין צריך נטילה דאיכא דסוברים הכי וא\"כ לא קשיא והב' לו יהי דפסק כן מ\"מ הא צריך ליטול במפה ולאכול ומשו\"ה הצריכו נטילה כי היכי דלא לשתרבב מפחות מכביצה לכביצה.<br><b> אך</b> קשה למרן דהעתיק דברי הרוקח כמו שהן בפחות מכזית ולאו מהאי סוגיא דסוכה אתי עלה דהתם ליכא כזית ומשו\"ה לא הזכיר נטילה במפה קשה קושיית המקשן וצריך לתרץ כדתריצנא ודע דע\"פ סברת התוס' שבפרק ערבי פסחים דף קט\"ו ע\"א ד\"ה כל שטיבולו במשקה שחלקו על רש\"י וכתבו דטעם נטילה בטיבולו במשקה לאו משום סרך תרומה כפת הוא אלא משום שלא יטמא משקין להיות תחילה ויהא אסור לשתותן ולפסול את גופו וכו' יעו\"ש לא קשה ג\"כ קושית המקשן דשאני אכילתן דפחות מכזית א\"צ נטילה לפי שאין אוכל פחות מכביצה מטמא טומאת אוכלין משא\"כ בנוטל לדבר שטיבולו במשקה דהוי משום חששא שלא יטמא המשקין להיות תחילה מה לי כביצה מה לי פחות מכביצה ברם לפי שיטת רש\"י צריך אנן למאי דתריצנא בדברות הראשונות.<br><b> וכעת</b> חזינא דגם לסברת התוס' קושית המקשן במקומה עומדת דלדידהו אין צריך נטילה כלל לדידן שאין אנו מוזהרין בטומאה ולהכי א\"צ לברך על הנטילה כמבואר בדבריהם ולהכי פסק מרן שלא יברך מספק וא\"כ עדיין קשה דוודאי מאי דאצריך מרן נטילה הוא שחשש לסברת רש\"י דהנטילה היא משום סרך תרומה וא\"כ קשה למה צריך נטילה על פחות מכזית דאי כהתוס' מעיקרא נטילה א\"צ כלל אפי' ביותר מכזית."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות חמץ ומצה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Yitzchak Yeranen",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Yitzchak Yeranen/Sefer Zemanim/Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Rest on the Tenth of Tishrei/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,48 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Rest on the Tenth of Tishrei",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות שביתת עשור",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Yitzchak Yeranen",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>כללו </b>\n<b> של דבר אין בין וכו'.</b> ועיין להלח\"מ מה שהקשה ומה שתירץ ועיין מה שהקשה עליו הרב מרכבת המשנה גם בס' יד אהרן סי' תרי\"א הגהות ב\"י ולענ\"ד לא קשה מידי דגם הלח\"מ ס\"ל לדעת רבינו דתנא ושייר אלא דבעניינים אלו ר\"ל דהאי חילוקא הוא בעניינים אלו דהיינו דמלאכה אבל בענין אחר דהיינו דקניבת ירק איכא חילוק אחר ואף דכלל בתחילה ששוין בין בדאורייתא בין בדרבנן החילוק בדרבנן שיירו כדשייר במתני' וכדכתב הרשב\"א שהכריח דמתני' כייל בין בדרבנן בין בדאורייתא ושייר ופשוט.<br><b> ודע</b> דמ\"ש עוד הלח\"מ בה\"ג וי\"ל וכו' תירץ כן עפ\"י מ\"ש לעיל בה\"א בתירוץ א' ברם למ\"ש בסוף ההלכה וז\"ל ועוד י\"ל דרבינו יתרץ כתירוץ התוס' גם בה\"ג יתרץ כן ודברי הלח\"מ אלו שכתב ועוד י\"ל וכו' אשתמטתיה להרב יד אהרן שם עוד אפשר לענ\"ד לפרש במ\"ש רבינו בעניינים אלו למעט דבענין אחר איכא עוד חילוק אחר דהיינו דביום הכיפורים איכא תוספת בעינוי מדאורייתא ובשבת ליכא תוספת במלאכה כמ\"ש מרן בב\"י סי' תר\"ח שכן נראה מדברי רבינו פ\"א משביתת עשור ואף שיש לתרץ בזה עוד תירוצים אחרים מ\"מ רבינו מתרץ גם לזו בתנא ושייר.<br><b> ועפ\"י</b> האמור אין מקום למ\"ש בחי' הריטב\"א למס' יומא בהג\"ה לאחד קדוש בדף ס\"ו ע\"ב גבי הא דרפרם דאמר זאת אומרת עירוב והוצאה לשבת ולא ליוה\"כ וז\"ל ובודאי דהא מתני' פליגא אמתני' דאין בין שבת ליוה\"כ וכו' עכ\"ל וליתא דתנא ושייר כדשייר הנך דכתבינן ושוב ראיתי גם להרב קרבן חגיגה דף מ' על מ\"ש רש\"י בסוטה דף מ\"א ע\"א ד\"ה מכאן ואילך וכו' דקסבר אין עירוב והוצאה ליוה\"כ וכו' עכ\"ל כתב וז\"ל וצריך לתרץ משנתנו דאין בין שבת ליוה\"כ עכ\"ל וכבר כתיבנא דא\"צ לתרץ אלא דתנא ושייר.<br><b> אך</b> אי קשיא הא קשיא מה שכתוב אצלי בגליון הרב קרבן חגיגה וז\"ל ואני מוסיף להפליא מש\"ס כריתות דף י\"ד שדחה כך פשיטותא דרפרם וסיים אלא הא דרפרם בדותא היא ועיין שם בתוס' שכתבו דאף דביומא לא סיימו הכי דברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר ואיך כתב רש\"י נגד הש\"ס ואף שצדד רש\"י וכתב אי נמי ירושלים [וכו'] מערבין את כולה מ\"מ אין כאן מקום לספק כלל גם ביומא דף ע' ע\"א כתב רש\"י כא\"נ דיש עירוב והוצאה ליוה\"כ אלא דמערב יוה\"כ הביאום ומ\"מ מ\"ש בתחילה בסוטה נראה בתימה גדולה וכעת ראיתי להרב יד אהרן נר\"ו בסי' תרי\"א הגהות ב\"י תמה עליו מההיא דכריתות כדכתיבנא.<br><b> ואולם</b> לצאת ידי חובה שאנו חייבין להליץ טוב בעד מאור עיננו רש\"י ז\"ל דכל רז לא אניס ליה נראה ובהקדים מ\"ש הרא\"ם בתוספותיו על הסמ\"ג על מה שכתב הסמ\"ג דשוין הם שבת ליוה\"כ גם באיסור טלטול ושבפרק אמרו לו מסיק דליתא לדרפרם דאמר אין איסור הוצאה ליוה\"כ ולא עירוב כתב הרא\"ם וז\"ל ולא שמעתי מנ\"ל לסמ\"ג הא לימא דהא דרפרם דאמר בגמ' בדותא היא ה\"פ הא דהוכיח רפרם ממתני' ומברייתא דב' שעירי בדותא היא דאין משם הוכחה וכדדחי הש\"ס בפי' ולא שיש להוכיח משם דיש עירוב והוצאה היפך דברי רפרם דלא נאמר אלא בדרך דחייה בלשון דילמא וכו' אלו דבריו וזה דעת רש\"י דלא חש להצד הא' לסוגייא זאת דכריתות ואף דמרן בב\"י סי' תרי\"א כתב על דברי הרא\"ם אלו וז\"ל ולי נראה דאי בדרך דחייה וכו' לא הו\"ל לאסוקי להש\"ס ולומר אלא דרפרם בדותא היא וכו' עכ\"ל והמה דברים נכונים לכאורה מ\"מ כיון דחזינן לש\"ס דפרק ב' שעירי דלא דחו לדברי רפרם משמע דאינו אלא דחייה בעלמא ובדרך דילמא ודינא דרפרם כדקאי קאי ובהכרח צריך לפרש בסוגייא דכריתות כדפי' הרא\"ם ז\"ל ולא ס\"ל כדכתבו התוס' דדברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר ורש\"י ז\"ל לא סבר לה הכי בהנחה מונחת אלא לצד אחד וצידד וכתב א\"נ וכו' דיש עירוב וכדעת התוספות וביומא החליט המאמר כאי נמי שהוא כדעת התוס' שהוא יותר מרווח נמצא דברי רש\"י נכונים ומבוררים.<br><b> וזה</b> נראה דעת הרי\"ף והרא\"ש בפ\"ק דביצה דכתבו דיש עירוב ביוה\"כ מברייתא דערובין דף ל' אמרו להן בית הלל לבית שמאי אי אתם מודים שמערבים לגדול ביוה\"כ אמרו להם אבל וכו' וז\"ל ש\"מ בין ב\"ש בין ב\"ה ס\"ל דמערבין לגדול ביוה\"כ עירובי תחומין ועירובי חצירות כשבת וכן הלכה עכ\"ל ולא פשטו מש\"ס דכריתות דאיכא למדחי כדדחי הרא\"ם כדכתיבנא ורש\"י ז\"ל להצד הא' דכתב דליכא עירוב ביוה\"כ לא קשיא ליה מהא דעירובין דמוקי לה כפשטא בעירובי תחומין וכמו שגמגם מרן בב\"י סי' תרי\"א והיא דחיה גמורה ואדרבא קשה על הרי\"ף והרא\"ש דמאי פשטו מינה ואף שהרב תפארת שמואל בין בנימוקיו על הרא\"ש בין בנימוקיו על הטור דחי לה וז\"ל ולי נראה דלק\"מ דאי אתחומין קאי מה הקשו ב\"ה לב\"ש דהיאך מערבין בתחומין ביוה\"כ דבעינן סעודה הראויה וכו' דילמא הא דמערבין ביוה\"כ היינו ברגלים דאמר שביתתי במקומי אלא על כרחך אחצרות קאי ובעינן פת ודוק אין דבריו מובנים דדברים כאלו שייך כשמקשים זה לזה מדבר שבחוץ כגון מכתוב או ממשנה או ברייתא שייך לומר דמאי קושיא אימא דהכתוב או המשנה וכו' איירי בהכי אבל כשאומרים זה לזה אי אתה מודה לי וכו' ודאי דיודע דמודה לו במה שממנו סתירה לחבירו והכא ודאי דיודע דמודה לו דגם בעירוב דסעודה מערבין לגדול ביוה\"כ וא\"כ עדיין י\"ל דבתחומין דוקא איירו ודברי מרן נכונים.<br><b> ונראה</b> לענ\"ד דזה כונת רבינו ישעיה שתפס על הרי\"ף וז\"ל ואינו נראה לי מה שדקדק מכאן דיוה\"כ צריך עירובי חצירות דההיא לאו בעירובי חצירות קא מיירי אלא בעירובי תחומין שאף יו\"ט נמי צריך אבל עירובי חצירות מנ\"ל עכ\"ד וכתב עליו הרא\"ם בנימוקיו על הסמ\"ג וז\"ל ולא ידענא מנ\"ל לר\"י דההיא וכו' איירי בעירובי תחומין וכו' אי משום דהסוגייא איירי בעירובי תחומין אימא ה\"פ אי אתם מודים לי וכו' בין עירובי חצרות בין עירובי תחומין וכו' עכ\"ל והכי מתפרשין דברי ר\"י דהיאך מדקדק מכאן דיש עירובי חצירות ביוה\"כ דההיא לאו בעירובי חצירות קא מיירי בהכרח אלא בעירובי תחומין דוקא נאמר והכי מסתברא כיון שאף ביו\"ט נמי צריך עירובי תחומין אבל עירובי חצירות לא והיינו הקושיא בעצמה שהקשה הרא\"ם אח\"כ לעצמו וז\"ל אך קשה וכו' יעו\"ש באופן דליכא הוכחה מההיא דכל מערבין עוד קשיא לי על הרי\"ף והרא\"ש דמאי מייתו מההיא דעירובין דאיכא עירובי חצרות ביוה\"כ אימא דהתם איירי ביוה\"כ שחל בשבת וה\"ק להו אי אתם מודים דמערבין לגדול ביוה\"כ בדאיכא צורך עירוב דהיינו כשחל בשבת ואף דלא חזי לאכול ואה\"נ דביוה\"כ דחול א\"צ לערב באופן דבראיה זאת איכא למשדי נרגא טובא ואין ממנה מקום לאתמוהי על רש\"י להצד שכתב דאין עירוב והוצאה ליוה\"כ ואחרי כל הכתוב חמותי ראיתי מ\"ש רש\"י ביבמות דף ל\"ד ע\"א ד\"ה אם היתה שבת וז\"ל אבל משום יוה\"כ וכו' דאין עירוב וכו' והכי מפרש בכריתות וכו' עכ\"ל וכל אשר בתוכו יתמה דבכריתות הוי איפכא דקאמר הא דרפרם בדותא היא וכו' מוכרח דדבריו אלה אזלי כהצד הא' שכתב בסוטה וקא מפרש מ\"ש בדותא היא להכרח ולא לדין וכדכתיבנא לעיל וזה מופת חותך וחדאי נפשאי שאחרי זה ראיתי להרשב\"א בחי' ליבמות הקשה כן לרש\"י מההיא דכריתות ותירץ כדתריצנא יעו\"ש."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>גם</b> דברי הלח\"מ עיין בחידושי פ\"ב מהלכות שבת ה\"ב."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Yitzchak Yeranen/Sefer Zemanim/Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Rest on the Tenth of Tishrei/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,45 @@
+{
+    "title": "Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Rest on the Tenth of Tishrei",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yitzchak_Yeranen_on_Mishneh_Torah,_Rest_on_the_Tenth_of_Tishrei",
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>כללו </b>\n<b> של דבר אין בין וכו'.</b> ועיין להלח\"מ מה שהקשה ומה שתירץ ועיין מה שהקשה עליו הרב מרכבת המשנה גם בס' יד אהרן סי' תרי\"א הגהות ב\"י ולענ\"ד לא קשה מידי דגם הלח\"מ ס\"ל לדעת רבינו דתנא ושייר אלא דבעניינים אלו ר\"ל דהאי חילוקא הוא בעניינים אלו דהיינו דמלאכה אבל בענין אחר דהיינו דקניבת ירק איכא חילוק אחר ואף דכלל בתחילה ששוין בין בדאורייתא בין בדרבנן החילוק בדרבנן שיירו כדשייר במתני' וכדכתב הרשב\"א שהכריח דמתני' כייל בין בדרבנן בין בדאורייתא ושייר ופשוט.<br><b> ודע</b> דמ\"ש עוד הלח\"מ בה\"ג וי\"ל וכו' תירץ כן עפ\"י מ\"ש לעיל בה\"א בתירוץ א' ברם למ\"ש בסוף ההלכה וז\"ל ועוד י\"ל דרבינו יתרץ כתירוץ התוס' גם בה\"ג יתרץ כן ודברי הלח\"מ אלו שכתב ועוד י\"ל וכו' אשתמטתיה להרב יד אהרן שם עוד אפשר לענ\"ד לפרש במ\"ש רבינו בעניינים אלו למעט דבענין אחר איכא עוד חילוק אחר דהיינו דביום הכיפורים איכא תוספת בעינוי מדאורייתא ובשבת ליכא תוספת במלאכה כמ\"ש מרן בב\"י סי' תר\"ח שכן נראה מדברי רבינו פ\"א משביתת עשור ואף שיש לתרץ בזה עוד תירוצים אחרים מ\"מ רבינו מתרץ גם לזו בתנא ושייר.<br><b> ועפ\"י</b> האמור אין מקום למ\"ש בחי' הריטב\"א למס' יומא בהג\"ה לאחד קדוש בדף ס\"ו ע\"ב גבי הא דרפרם דאמר זאת אומרת עירוב והוצאה לשבת ולא ליוה\"כ וז\"ל ובודאי דהא מתני' פליגא אמתני' דאין בין שבת ליוה\"כ וכו' עכ\"ל וליתא דתנא ושייר כדשייר הנך דכתבינן ושוב ראיתי גם להרב קרבן חגיגה דף מ' על מ\"ש רש\"י בסוטה דף מ\"א ע\"א ד\"ה מכאן ואילך וכו' דקסבר אין עירוב והוצאה ליוה\"כ וכו' עכ\"ל כתב וז\"ל וצריך לתרץ משנתנו דאין בין שבת ליוה\"כ עכ\"ל וכבר כתיבנא דא\"צ לתרץ אלא דתנא ושייר.<br><b> אך</b> אי קשיא הא קשיא מה שכתוב אצלי בגליון הרב קרבן חגיגה וז\"ל ואני מוסיף להפליא מש\"ס כריתות דף י\"ד שדחה כך פשיטותא דרפרם וסיים אלא הא דרפרם בדותא היא ועיין שם בתוס' שכתבו דאף דביומא לא סיימו הכי דברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר ואיך כתב רש\"י נגד הש\"ס ואף שצדד רש\"י וכתב אי נמי ירושלים [וכו'] מערבין את כולה מ\"מ אין כאן מקום לספק כלל גם ביומא דף ע' ע\"א כתב רש\"י כא\"נ דיש עירוב והוצאה ליוה\"כ אלא דמערב יוה\"כ הביאום ומ\"מ מ\"ש בתחילה בסוטה נראה בתימה גדולה וכעת ראיתי להרב יד אהרן נר\"ו בסי' תרי\"א הגהות ב\"י תמה עליו מההיא דכריתות כדכתיבנא.<br><b> ואולם</b> לצאת ידי חובה שאנו חייבין להליץ טוב בעד מאור עיננו רש\"י ז\"ל דכל רז לא אניס ליה נראה ובהקדים מ\"ש הרא\"ם בתוספותיו על הסמ\"ג על מה שכתב הסמ\"ג דשוין הם שבת ליוה\"כ גם באיסור טלטול ושבפרק אמרו לו מסיק דליתא לדרפרם דאמר אין איסור הוצאה ליוה\"כ ולא עירוב כתב הרא\"ם וז\"ל ולא שמעתי מנ\"ל לסמ\"ג הא לימא דהא דרפרם דאמר בגמ' בדותא היא ה\"פ הא דהוכיח רפרם ממתני' ומברייתא דב' שעירי בדותא היא דאין משם הוכחה וכדדחי הש\"ס בפי' ולא שיש להוכיח משם דיש עירוב והוצאה היפך דברי רפרם דלא נאמר אלא בדרך דחייה בלשון דילמא וכו' אלו דבריו וזה דעת רש\"י דלא חש להצד הא' לסוגייא זאת דכריתות ואף דמרן בב\"י סי' תרי\"א כתב על דברי הרא\"ם אלו וז\"ל ולי נראה דאי בדרך דחייה וכו' לא הו\"ל לאסוקי להש\"ס ולומר אלא דרפרם בדותא היא וכו' עכ\"ל ��המה דברים נכונים לכאורה מ\"מ כיון דחזינן לש\"ס דפרק ב' שעירי דלא דחו לדברי רפרם משמע דאינו אלא דחייה בעלמא ובדרך דילמא ודינא דרפרם כדקאי קאי ובהכרח צריך לפרש בסוגייא דכריתות כדפי' הרא\"ם ז\"ל ולא ס\"ל כדכתבו התוס' דדברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר ורש\"י ז\"ל לא סבר לה הכי בהנחה מונחת אלא לצד אחד וצידד וכתב א\"נ וכו' דיש עירוב וכדעת התוספות וביומא החליט המאמר כאי נמי שהוא כדעת התוס' שהוא יותר מרווח נמצא דברי רש\"י נכונים ומבוררים.<br><b> וזה</b> נראה דעת הרי\"ף והרא\"ש בפ\"ק דביצה דכתבו דיש עירוב ביוה\"כ מברייתא דערובין דף ל' אמרו להן בית הלל לבית שמאי אי אתם מודים שמערבים לגדול ביוה\"כ אמרו להם אבל וכו' וז\"ל ש\"מ בין ב\"ש בין ב\"ה ס\"ל דמערבין לגדול ביוה\"כ עירובי תחומין ועירובי חצירות כשבת וכן הלכה עכ\"ל ולא פשטו מש\"ס דכריתות דאיכא למדחי כדדחי הרא\"ם כדכתיבנא ורש\"י ז\"ל להצד הא' דכתב דליכא עירוב ביוה\"כ לא קשיא ליה מהא דעירובין דמוקי לה כפשטא בעירובי תחומין וכמו שגמגם מרן בב\"י סי' תרי\"א והיא דחיה גמורה ואדרבא קשה על הרי\"ף והרא\"ש דמאי פשטו מינה ואף שהרב תפארת שמואל בין בנימוקיו על הרא\"ש בין בנימוקיו על הטור דחי לה וז\"ל ולי נראה דלק\"מ דאי אתחומין קאי מה הקשו ב\"ה לב\"ש דהיאך מערבין בתחומין ביוה\"כ דבעינן סעודה הראויה וכו' דילמא הא דמערבין ביוה\"כ היינו ברגלים דאמר שביתתי במקומי אלא על כרחך אחצרות קאי ובעינן פת ודוק אין דבריו מובנים דדברים כאלו שייך כשמקשים זה לזה מדבר שבחוץ כגון מכתוב או ממשנה או ברייתא שייך לומר דמאי קושיא אימא דהכתוב או המשנה וכו' איירי בהכי אבל כשאומרים זה לזה אי אתה מודה לי וכו' ודאי דיודע דמודה לו במה שממנו סתירה לחבירו והכא ודאי דיודע דמודה לו דגם בעירוב דסעודה מערבין לגדול ביוה\"כ וא\"כ עדיין י\"ל דבתחומין דוקא איירו ודברי מרן נכונים.<br><b> ונראה</b> לענ\"ד דזה כונת רבינו ישעיה שתפס על הרי\"ף וז\"ל ואינו נראה לי מה שדקדק מכאן דיוה\"כ צריך עירובי חצירות דההיא לאו בעירובי חצירות קא מיירי אלא בעירובי תחומין שאף יו\"ט נמי צריך אבל עירובי חצירות מנ\"ל עכ\"ד וכתב עליו הרא\"ם בנימוקיו על הסמ\"ג וז\"ל ולא ידענא מנ\"ל לר\"י דההיא וכו' איירי בעירובי תחומין וכו' אי משום דהסוגייא איירי בעירובי תחומין אימא ה\"פ אי אתם מודים לי וכו' בין עירובי חצרות בין עירובי תחומין וכו' עכ\"ל והכי מתפרשין דברי ר\"י דהיאך מדקדק מכאן דיש עירובי חצירות ביוה\"כ דההיא לאו בעירובי חצירות קא מיירי בהכרח אלא בעירובי תחומין דוקא נאמר והכי מסתברא כיון שאף ביו\"ט נמי צריך עירובי תחומין אבל עירובי חצירות לא והיינו הקושיא בעצמה שהקשה הרא\"ם אח\"כ לעצמו וז\"ל אך קשה וכו' יעו\"ש באופן דליכא הוכחה מההיא דכל מערבין עוד קשיא לי על הרי\"ף והרא\"ש דמאי מייתו מההיא דעירובין דאיכא עירובי חצרות ביוה\"כ אימא דהתם איירי ביוה\"כ שחל בשבת וה\"ק להו אי אתם מודים דמערבין לגדול ביוה\"כ בדאיכא צורך עירוב דהיינו כשחל בשבת ואף דלא חזי לאכול ואה\"נ דביוה\"כ דחול א\"צ לערב באופן דבראיה זאת איכא למשדי נרגא טובא ואין ממנה מקום לאתמוהי על רש\"י להצד שכתב דאין עירוב והוצאה ליוה\"כ ואחרי כל הכתוב חמותי ראיתי מ\"ש רש\"י ביבמות דף ל\"ד ע\"א ד\"ה אם היתה שבת וז\"ל אבל משום יוה\"כ וכו' דאין עירוב וכו' והכי מפרש בכריתות וכו' עכ\"ל וכל אשר בתוכו יתמה דבכריתות הוי איפכא דקאמר הא דרפרם בדותא היא וכו' מוכרח דדבריו אלה אזלי כהצד הא' שכתב בסוטה וקא מפרש מ\"ש בדותא היא להכרח ולא לדין וכדכתיבנא לעיל וזה מופת חותך וחדאי נפשאי שאחרי זה ראיתי להרשב\"א בחי' ליבמות הקשה כן לרש\"י מההיא דכריתות ותירץ כדתריצנא יעו\"ש."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>גם</b> דברי הלח\"מ עיין בחידושי פ\"ב מהלכות שבת ה\"ב."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות שביתת עשור",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Yitzchak Yeranen",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Yitzchak Yeranen/Sefer Zemanim/Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Sanctification of the New Month/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,39 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Sanctification of the New Month",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות קידוש החודש",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Yitzchak Yeranen",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>כתוב </b> אצלי בחי' למס' סנהדרין גמ' דף י\"ב ת\"ר אין מעברין את השנה לפני ראש השנה וכו' אלא מפני הדחק ע\"כ ולכאורה יש להקשות דלפני ר\"ה ליכא בירור לא אביב ולא פירות האילן כדי שמתוכם יבואו לעבר אלא מהתקופה לבדה וא\"כ ליכא אלא חדא ואנן ב' מגו ג' בעינן כדתניא לעיל דף י\"א ע\"ב וי\"ל דכיון דאמר שם רשב\"ג בברייתא על התקופה פי' על התקופה לבדה מעברינן ולא מצריכינן ב' אלא לאביב ופירות האילן ואף דבש\"ס איבעיא אי הכי פירושו או לא וסלקא בתיקו היינו לפי שלא היינו יודעים הך ברייתא דידן אבל אחרי שידעינן הך ברייתא פי' דרשב\"ג אומר על התקופה לבדה וההיא ברייתא היא רשב\"ג והיא בין התקופה וכו' בין התקופה דניסן דסתמא מתניא.<br><b> ואחרי</b> הודיע אלהים לנו את כל זאת נתבארו דברי הר\"מ פ\"ד דקידוש החדש ה\"ב יעו\"ש ומה שהשיג עליו הרמ\"ה וכל זה לרווחא דמילתא דבלא\"ה י\"ל דהר\"ם פסק כהאי ברייתא דידן ומה גם דאיכא לספוקי ברשב\"ג ועוד ראה הר\"מ מ\"ש עוד בש\"ס לקמן סוף ע\"ב מידע ידיעי דשתא מעברתא בחושבנא תליא מילתא וכו' יעו\"ש דמשם בארה דעל התקופה לבדה מעברין."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Yitzchak Yeranen/Sefer Zemanim/Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Sanctification of the New Month/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,36 @@
+{
+    "title": "Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Sanctification of the New Month",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yitzchak_Yeranen_on_Mishneh_Torah,_Sanctification_of_the_New_Month",
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>כתוב </b> אצלי בחי' למס' סנהדרין גמ' דף י\"ב ת\"ר אין מעברין את השנה לפני ראש השנה וכו' אלא מפני הדחק ע\"כ ולכאורה יש להקשות דלפני ר\"ה ליכא בירור לא אביב ולא פירות האילן כדי שמתוכם יבואו לעבר אלא מהתקופה לבדה וא\"כ ליכא אלא חדא ואנן ב' מגו ג' בעינן כדתניא לעיל דף י\"א ע\"ב וי\"ל דכיון דאמר שם רשב\"ג בברייתא על התקופה פי' על התקופה לבדה מעברינן ולא מצריכינן ב' אלא לאביב ופירות האילן ואף דבש\"ס איבעיא אי הכי פירושו או לא וסלקא בתיקו היינו לפי שלא היינו יודעים הך ברייתא דידן אבל אחרי שידעינן הך ברייתא פי' דרשב\"ג אומר על התקופה לבדה וההיא ברייתא היא רשב\"ג והיא בין התקופה וכו' בין התקופה דניסן דסתמא מתניא.<br><b> ואחרי</b> הודיע אלהים לנו את כל זאת נתבארו דברי הר\"מ פ\"ד דקידוש החדש ה\"ב יעו\"ש ומה שהשיג עליו הרמ\"ה וכל זה לרווחא דמילתא דבלא\"ה י\"ל דהר\"ם פסק כהאי ברייתא דידן ומה גם דאיכא לספוקי ברשב\"ג ועוד ראה הר\"מ מ\"ש עוד בש\"ס לקמן סוף ע\"ב מידע ידיעי דשתא מעברתא בחושבנא תליא מילתא וכו' יעו\"ש דמשם בארה דעל התקופה לבדה מעברין."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות קידוש החודש",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Yitzchak Yeranen",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Yitzchak Yeranen/Sefer Zemanim/Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Scroll of Esther and Hanukkah/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,116 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Scroll of Esther and Hanukkah",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות מגילה וחנוכה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Yitzchak Yeranen",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>קריאת </b>\n<b> המגילה בזמנה מצות עשה מדברי סופרים.</b> ע\"כ. וכתב החבי\"ב חלק או\"ח סי' תרפ\"ז משם מצאתי כתוב וז\"ל יש להקשות למה לא כתב מ\"ע וכו' לקרוא המגילה בזמנה כמ\"ש בשופר סוכה ולולב וי\"ל דאם היה אומר כן משמע שהחיוב הוא לקרוא ולא לשמוע להכי נקט כן כלומר מציאות המגילה וכתב עליו הרב יד אהרן נר\"ו וז\"ל ולי נראה שהרי בתקיעת שופר כתב לשמוע ולא אמר וכו' וכי תימא דכתב לשמוע ה\"נ לימא הכי וכו' יעו\"ש ולי לא דמי הא להא דבשלמא כאן צ\"ל קריאה לפי שעיקר המצוה היא הקריאה לא השמיעה אלא דאם שמע יצא משא\"כ בשופר דעיקר המצוה היא השמיעה צ\"ל לשון שמיעה.<br><b> עוד</b> כתב החבי\"ב א\"נ דכשהיא מן התורה מתחיל מ\"ע אבל כשהיא מד\"ס אינו מתחיל כן ע\"כ ומצאתי כתוב בגליון וז\"ל וקשה דאיך קאמר דכשהיא מן התורה מתחיל מ\"ע והא בפ\"א מהל' שבת כתב לשבות ממלאכה והיא מן התורה עכ\"ל ועיין בחי' שם בהל' שבת.",
+                "<b> והכל</b>\n<b> חייבין בקריאתה אנשים ונשים וכו' .</b> וכתב הרב המגיד משנה בערכין וכו' לאתויי נשים וכדר' יהושע בן לוי וכו' שאף הן היו באותו הנס וכו' עכ\"ל ומרן בב\"י סי' תרפ\"ט כתב על מה שפי' רש\"י בערכין שמוציאות לאנשים ידי חובתם וטעמו עמו משום דעיקר הנס היה ע\"י אשה וכתב הרה\"מ שכן נראה שהוא דעת הרמב\"ם עכ\"ל והיינו מ\"ש בה\"ב וז\"ל אבל אשה נראה מדברי רבינו שהיא מוציאה לאחרים עכ\"ל ועיין רש\"י ותוס' במגילה דף ד' ולהרב בני חיי מ\"ש בדבריהם ומ\"ש בזה משנים רבות מצאתיו כעת בהרב לשון למודים ורק אין חדש דכאן במגילה דבאו להקשות על רש\"י מהתוספות צריכי להו להקשות מטומטום ואנדרוגינוס דסיפא דתני דנשים חייבות לא תני ליה רש\"י כמ\"ש הב\"ח לא כן בערכין דלא באו להקשות על רש\"י אלא לומר הדין הביאו מסיפא דאינהו תנו להך סיפא.<br><b> ודרך</b> אגב ראיתי עוד להתוס' שם ד\"ה שאף הן היו באותו הנס וכו' ורבינו יוסף איש ירושלמי תירץ דס\"ד למפטריה מגזירה שוה דט\"ו ט\"ו דחג הסוכות עכ\"ל והקשה הרב בחנן אלהים דף קי\"ח ע\"ב וז\"ל קשה לתירוץ הרב יוסף דאהני טעם זה למ\"ע דמצה ומה יתרץ בסוכה כדאיתא פ\"ב דסוכה יעו\"ש ודבריו אינם מובנים דהא בסוכה כתיב האזרח למעט נשים כדאיתא בפ\"ב דסוכה וכדכתב הרב בקושיתו הב' ואפשר דכונתו להקשות להר\"י איש ירושלים דס\"ל דאף מדאורייתא אהני האי טעמא דאף הן היו באותו הנס דלמצה שפיר מתורץ דאף דאיכא טעמא דאף הן היו מ\"מ הו\"א דכל דאיכא טעמא וג\"ש למיעוט לא אהני ולהכי אצטריך קרא דלא תאכל עליו חמץ דלא נילף גזירה שוה ט\"ו ט\"ו וקמ\"ל קרא לקושטא דמילתא דטעמא דאף הן היו הוא אמת ומשו\"ה חייבות אבל לסוכה מה יתרץ דמיעטיה קרא אף דהיו באותו הנס דנמצא לפ\"ז דבאורייתא לא אהני טעם זה דאי לא למה מיעטן קרא וזה עצמו הקשו התוס' בפ' ערבי פסחים דף ק\"ח ד\"ה היו באותו הנס ותירוצם דהתם אינו עולה לכאן כמבואר.<br><b> ועוד</b> הקשה להך תירוץ דבפ\"ב דסוכה דרשי האזרח למעוטי נשים ואקשינן מ\"ע שהזמן גרמ�� היא ותירץ רבא סד\"א נילף ט\"ו ט\"ו מחג המצות ע\"כ והשתא אי איתא תירוץ הר\"י לא לכתוב לא האזרח ולא הקש דחמץ עכ\"ל ולפי דבריו אלו לא ידענא מאי קשיא ליה דאילו לא כתיב לא הקש דמצה ולא האזרח היכי הוה אמרינן דבמצה דוקא חייבין ובסוכה פטורין דמה הפרש יש ביניהם הא גם בסוכה היה בנס ענני כבוד.<br><b> עוד</b> הקשה ג' וז\"ל ועוד קשה דהו\"ל לתרץ דאצטריך אזרח דלא נימא דחייבות בסוכה מטעם דאף הן היו באותו הנס ועיין בס' דברי יוסף למהר\"י אירגס סי' נ\"ה שתירץ ג' תי' ומה שתירץ ב' ליתא דאי לא היו ענני כבוד היו מתים מכח השמש וק\"ל ולפי מ\"ש התוס' בפסחים דף ק\"ח ע\"ב ד\"ה היו באותו הנס דבעשה דאורייתא לא אזלינן בתר טעמא אין מקום לקושית התוס' דהכא וראיתי מקשים שדבריהם בפסחים שם סתרי למה שקדמו לעיל מזה ד\"ה שאף הן היו יעו\"ש וליתא למי שיעיין בדבריהם.",
+                "<b> ועבדים</b>\n<b> משוחררים וכו'.</b> וכתב הלח\"מ אפשר שרבינו מפרש כדכתב הרב ב\"י סי' תרפ\"ט שעבדים שמלו וטבלו לשם עבדות אינם חייבים וכו' עכ\"ל והיינו מ\"ש וז\"ל ומיהו לדברי המפרשים וכו' אפשר דאין ללמוד מנשים לעבדים וכו' עכ\"ל ופי' הרב דינא דחיי וז\"ל אפשר שאין ללמוד מנשים לעבדים ופטורים אף לפי האמת וכן הבין הרב יד אהרן נר\"ו שכתב על דברי מרן וז\"ל נראה מדבריו דלא הוקשו אלא במאי דשייכי והקשה עליו ממאי דאמרו פ\"ק דחגיגה מכדי כל מצוה שאין האשה חייבת בה אין העבד חייב בה וכו' והכי מוכח דאפילו במידי דלא שייכא האשה ושייך העבד אפ\"ה גמרינן לה לה מאשה דהעבד אית ליה זכרות משא\"כ באשה ולי לא דמי כלל דשייך ולא שייך לא נאמר אלא במצוה דטעמא גלוי לן וכפי הטעם חזינן דזה שייך וזה לא שייך כמו מקרא מגילה דהטעם דחייבות הוא משום שעל ידן נעשה הנס לא כן בראיה דמיעט קרא לנשים מזכורך ממילא נתמעטו העבדים דבזה לא נאמר שייך ולא שייך והוי ככל המצות דנשים פטורות והוא הדין עבדים נחזור לדברי מרן דלענ\"ד נראה לפרש באופן אחר ומיהו אפשר דאין ללמוד וכו' ולהכי אצטריך למתני עבדים בפי' דהיינו שמלו וטבלו לשם עבדות דחייבים והכנסת הגדולה כתב עוד וז\"ל א\"ה א\"צ לזה דבהדייא קתני בתוספתא נשים ועבדים פטורים ממקרא מגילה וודאי עבדים דרישא איירי במשוחררים וכו' עכ\"ל.<br><b> ודבריו</b> תמוהים דמוכח מדבריו שהבין בדברי מרן שקאי על התוס' וזה אינו דמרן קאי על דברי הטור וכן ראיתי להרב יד אהרן נר\"ו השיגו כן ויראה לי הכרח לדברי כמ\"ש מרן דאילו עבדים שמלו וטבלו לשם עבדות מדין נשים שהזכיר אח\"כ הוא נלמד וכו' ואי קאי להתוס' היכן הזכיר דין נשים לחיוב כי היכי דנילף מיניה עבדים ואם נאמר דר\"ל מדין נשים שהזכיר אח\"כ הוא נלמד ר\"ל לפיטור דתני נשים וקטנים פטורים א\"כ הכי הו\"ל למימר אדרבא פטורים מדין נשים שהזכיר אח\"כ ואם נאמר דאדרבא חייבים בשמיעה מ\"מ עכשיו קיימינן בחיוב קריאה ופטורים דסיפא הוא בקריאה שלא להוציא אחרים ידי חובתם וא\"כ לא הו\"ל למנקט בלשון חיוב אלא בלשון פיטור ובעיקר דברי מרן במה שהכריח דאיירי במשוחררין דאל\"ה מדין נשים נלמד דדינם שוה דאף דבש\"ס מוקים לה בחציו עבד וחציו בן חורין היינו מיתורא דמשוחררין הא לא\"ה לית לן בה שכן דרך התנא ועוד דזה הוא למשנה ראשונה ברם למשנה אחרונה מי שחציו עבד וחציו בן חורין חייב וכן תני בריש ערכין הכל חייבין וכו' נשים ועבדים וא\"כ הכרעתו לאו הכרעה."
+            ],
+            [
+                "<b>אחד </b>\n<b> הקורא וכו' לא יצא.</b> עיין מ\"ש מרן וז\"ל ואם נפשך לקיים נוסחת ספרי��ו וכו' אבל כיון דחזינן דרבי גבי ק\"ש שנה הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא וכו' דמדסתם משמע דס\"ל כת\"ק וכו' עכ\"ל ויפה הקשה לו חכם בני פחד יצחק יהיה בעזרו מסוגיית מגילה דף י\"ז ע\"ב ורבי נמי הא כתיב שמע ההוא מיבעי ליה השמע לאזניך מה שאתה מוצא מפיך ורבנן סברי כמאן דאמר הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא וכו' מוכח דרבי ס\"ל לא יצא ואיך כתב וז\"ל דמדסתם רבי מורה דס\"ל דיצא ואין לומר דמ\"ש ההוא מיבעי ליה השמע לאזניך מה שאתה מוצא מפיך ר\"ל לכתחילה אבל בדיעבד יצא דהא בברכות דף ט\"ו קאמר מ\"ט דר\"י דאמר לא יצא דכתיב שמע וכו' מה שאתה מוצא מפיך ות\"ק סובר בכל לשון שאתה שומע הרי דמאן דדריש קרא דשמע להשמע לאזניך אף בדיעבד לא יצא ובקיצור יותר קשה באופן אחר דאילו רבי ס\"ל לא השמיע לאזנו יצא והיינו מטעם שמע בכל לשון שאתה שומע וכמ\"ש שם בברכות ואיך קאמר רבי בברייתא ככתבה דוקא משום והיו ושמע להשמע לאזניך וכעת קשה.<br><b> והלח\"מ</b> כתב וז\"ל דרבינו הוקשה לו בסוגייא דאם היה ר' יהודה מכשיר בחרש ג\"כ הו\"ל למימר ר\"י מכשיר בקטן ובחרש וכו' לכך מפרש דמ\"ש בש\"ס לעולם ר\"י ואפי' לכתחילה ר\"ל דר\"י לכתחילה קאמר ומתני' דמגילה וההיא דשמע לא דמיין דמגילה אית בה פרסומי ניסא וכו' אלו תוכן דבריו והנה למ\"ש דקשיא ליה לרבינו לא קשה או דס\"ל כמ\"ש הראב\"ד הביאו הרשב\"א בברכות דכבר פליג ר\"י בחרש בדוכתא אחריתי או כמ\"ש הרשב\"א והוא פשט הש\"ס דכד מוקמינן ממתני' ר\"י משמיה דרביה כולה היא משמיה דרביה ובחסורי מחסרא ולא דר\"י הוא דידיה.<br><b> גם</b> מה שפירש בסוגייא הוא דוחק גדול דאם קבלה נקבל דכפי פי' זה באיזה תבות רמז בש\"ס האי חילוקא דפרסומא ניסא אדרבא הטפל שהוא הא דידיה הא דרביה עשה עיקר ופי' בפי' הא דידיה הא דרביה הוא לאוקומי האי דברכת המזון כמאן לפי דרכו מאי דלא קשה ליה מעיקרא כי אם מההיא דבן פזי והניח התירוץ בע\"פ דשאני תרומה ממגילה ומתרץ מאי דקשה על זה מההיא דברכת המזון בהא דידיה הא דרביה נמצא דהעיקר חסר עוד זאת קשיא ליה לחכם בני יצ\"ו דבברכות דף ט\"ו איתא להך סוגייא ממש דקא שקיל וטרי התם מתרומה עם שמע וקאמר כדהכא לעולם ר\"י ואפי' לכתחילה ולא קאמר הא דידיה הא דרביה ושם אי אפשר לפרש כדפי' הלח\"מ.<br><b> ועיין</b> בסוגיין דמגילה מ\"ש רש\"י גבי לעולם ר' יהודה ואפילו לכתחילה ולא קאמר הא דידיה הא דרביה דלעולם ר' יהודה ואפי' לכתחילה מכשיר ומתני' ר' יוסי היא ואפי' דיעבד לא והאי דתורם לכתחילה ר' יהודה היא עכ\"ל והקשה החידושי הלכות דאמאי לא פי' דהאוקמתא דלעיל קאי דמתני' לכתחילה לא ודיעבד שפיר דמי ואתיא כר' יהודה אליבא דרביה ולכאורה חישבתי לתרץ דהוכרח רש\"י לפירוש זה דאי כפירוש החידושי הלכות כשאמר בש\"ס ואלא מאי ר' יהודה אלא הא דתניא וכו' מני נמצא דלא יכול להנצל אלא באומר וליטעמיך ולפי' החידושי הלכות דלעולם ר' יהודה היא הוא לאוקומי דמתני' ר' יהודה היא והוא משמיה דרביה וההיא דתורם אפילו לכתחילה ר' יהודה דידיה הכי הו\"ל לשנויי ולא לומר ולדידך מי ניחא כמי שאין לו תירוץ ברם לרש\"י הנה נכון דהשתא מהדר מאן דמוקים לה כר\"י לקיומי למילתיה ולהמלט מולדידך מי ניחא ומתרץ הא דידיה הא דרביה ומתני' ר' יוסי וכדפי' רש\"י אמנם סוגייא דברכות דף ט\"ו ע\"א דומה לזו ממש מנגדתי ועיין שם פי' רש\"י כפי' החידושי הלכות ועיין להפ\"ח או\"ח סי' תרפ\"ט מה שהליץ בעד רש\"י.<br><b> וראיתי</b> להרשב\"א בחי' לברכות יעו\"ש פירושו דס\"ל בהאי פי' דלעולם ר' יהודה ואפי' לכתחילה ר\"ל ומתני' ר\"י אליבא דרביה דבדיעבד דוקא ולא לכתחילה שכתב וז\"ל וכי אסיק הא דידיה הא דרביה מתני' דמגילה ר' יהודה אליבא דרביה מדלא תני ר' יהודה מכשיר בחרש ובקטן עכ\"ל ר\"ל דהשתא אוקמתא דחסורי מחסרא וכולה ר' יהודה היא קיימא כדלעיל ולא תירץ ההיא דיהודה [בריה דר\"ש] בן פזי כמאן דמתרץ ר' יהודה אליבא דרביה היא דמחלק בין לכתחילה לדיעבד ולכן לא תני חרש וקטן כי אין דינן שוה דחרש דוקא דיעבד וקטן אפילו לכתחילה ופשוט לאפוקי מהרב יד אהרן נר\"ו סי' תרפ\"ט הגה\"ט שהבין בדברי הרשב\"א דר\"י מכשיר בקטן הוא דידיה ומטעם זה כתב מה שכתב."
+            ],
+            [
+                "<b>מצוה </b>\n<b> וכו' וכל הלילה וכו' וכל היום וכו'.</b> ועיין מ\"ש הלח\"מ ומכלל דבריו וז\"ל וא\"כ זה הכלל אינו שהוא דלא כהלכתא שהרי רבינו בהל' קרבן פסח פסק כר' אליעזר וכן בסידור בזיכין עכ\"ל וכבר תמהו עליו הרב מקראי קודש בהל' מגילה והרב אור יקרות דף מ\"ג דרבינו בפי' פסק כר' עקיבא שכתב ודין תורה שיאכל כל הלילה עד הבוקר וא\"כ פסק כזה הכלל ועוד קשה על רבינו דבכללא דלילה פסק כהך מתני' ובכללא דיום לא פסק כהך מתני' אלא אלו מושכין ואלו מניחין וטפחו של זה בתוך טפחו של זה יע\"ש פ\"ה דתמידין ומוספין וכבר קדמני הרב בני חיי בליקוטים ועיי\"ש מה שתירץ גם בספר אור יקרות ומ\"ש בחי' פ\"ה דתמידין ומוספין.<br><b> וראיתי</b> להרב פר\"ח סי' תע\"ז נתן טעם לרבינו היאך פסק כר\"ע ממ\"ש בפסחים דף ק\"כ אמר רבא אכל מצה בזמן הזה אחר חצות לר' אלעזר בן עזריה לא יצא ידי חובתו ומדאמר הכי ולא אמר מדברי ראב\"ע נלמוד אכל מצה וכו' לא יצא ש\"מ דס\"ל לרבא דלאו הלכתא היא הא דראב\"ע יעו\"ש וקשיא לי א\"כ במנחות דף צ\"ט דאיתא הכי א\"ר אמי מדבריו של ר' יוסי נלמוד אפי' לא שנה אדם אלא פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית קיים לא ימוש הרי דפוסק ר' אמי שהוא אמורא בתרא כר' יוסי והנכון כמו שתירץ הרב בני חיי יעו\"ש ובהל' תלמוד תורה פ\"א ה\"ח כתב וחייב לקבוע זמן לתלמוד תורה ביום ובלילה שנאמר והגית בו יומם ולילה. והקשה הלח\"מ שם דזה הוי כר' יוסי ואיהו פסק דלא כר\"י בהלכות תמידין ומוספין והוא מפרק לה בדוחק דבקרא דוהגית בו יומם ולילה כו\"ע מודו יעו\"ש ועל פי זה יתיישבו דברי הפר\"ח ואין להקשות דשם בש\"ס ר' ישמעאל ס\"ל דקרא כפשטיה ממש יומם ולילה ולכן השיב לבן אחותו שאינו יכול ללמוד חכמת יונית דהוי תנא ג'.<br><b> ולענ\"ד</b> נראה דפסק כן בהל' ת\"ת מש\"ס דברכות דף ל\"ה דתניא ואספת דגנך מה תלמוד לומר לפי שנאמר לא ימוש יכול דברים ככתבן ת\"ל ואספת הנהג בה מנהג דרך ארץ וכו' נמצא דקרא דלא ימוש וכו' מגלה ליה קרא דואספת דגנך ולא מכח פי' דיומם ולילה דר\"ל כמו תמיד דלחם הפנים וכמ\"ש רבי אמי ואף דרשב\"י פליג עליה בברייתא שם הא אמר בש\"ס שם אמר אביי הרבה עשו כר' ישמעאל ועלתה בידם כרשב\"י ולא עלתה בידם א\"ל רבא לתלמידיו במטותא מינייכו וכו' וכיון דאביי ורבא ס\"ל כר\"י אמטו להכי פסק רבינו כוותיה.<br><b> אבל</b> קשה דכאן תני בהך ברייתא דר' ישמעאל ס\"ל דלא ימוש לאו כפשטיה אלא הנהג בהם מנהג דרך ארץ ובמנחות נמי שאל דמה בן אחותו של ר' ישמעאל לר' ישמעאל כגון אני שלמדתי כל התורה כולה מהו ללמוד חכמת יונית קרא עליו המקרא הזה לא ימוש וכו' צא ובדוק שעה שאינה לא מן היום ולא מן הלילה וכו' הרי מפורש דס\"ל הכתוב כפשטיה והוי סותר לההיא ברייתא ולענ\"ד נראה דגם לר\"י מ\"מ לא נפקא קרא מפשטיה דנהי דקרא דואספת מורה דלאו יומם ולילה ממש הוא וקרא דיומם וליל�� מה תהא עליו צ\"ל דאיירי לשעה שאין לו עסק לצרכי מזונותיו דחייב יומם ולילה ולכן השיב לו למה ששאל ממנו אי יכול ללמוד חכמת יונית דאינו יכול דכתיב יומם ולילה.<br><b> ונבא</b> למה שהקשה הרב טירת כסף סדר אמור דף קצ\"ה ע\"א וז\"ל וכן צ\"ע על מ\"ש ר' יוחנן משום רשב\"י דאפי' לא קרא ק\"ש אלא שחרית וערבית קיים פסוק לא ימוש ספר התורה הזה מפיך ואלו בפרק כיצד מברכין אמר רשב\"י דפסוק לא ימוש סברא התורה דברים ככתבן ופליג אמאן דאמר שם דשרי לנהוג בה מנהג דרך ארץ כדכתיב ואספת דגנך והיאך קאמר הכא דבק\"ש קיים לא ימוש וצ\"ע עכ\"ל ולק\"מ דלעולם רשב\"י ס\"ל דבק\"ש שחרית וערבית קיים לא ימוש ומאי דאמר בברכות הכי פירושו למ\"ש ר' ישמעאל תלמוד לומר ואספת דגנך הנהג בהם מנהג דרך ארץ ונמצא חיוב לאדם לנהוג דרך ארץ ולא יעסוק בתורה ביום ובלילה אהא השיב לו אפשר אדם חורש בשעת חרישה וכו' תורה מה תהא עליה דהן אמת דיוצאין ידי חובת לא ימוש ספר התורה אבל לא נמצא מי שיעסוק בתורה ומה תהא עליה אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתם נעשית ע\"י אחרים וכו' ובזמן שאין עושין רצונו של מקום וכו' ואספת דגנך נמצא ואספת דגנך אינו חובה וא\"כ אף דאדם יוצא ידי חובת לימוד בק\"ש שחרית וערבית מ\"מ אם עושה רצונו של מקום יכול לעסוק בתורה ביום ובלילה ממש ומלאכתו נעשית ע\"י אחרים.<br><b> ועיין</b> במג\"א ריש סי' תרפ\"ז בשם הגהות מנהגים דגר שנתגייר קודם הנץ החמה פטור מקריאת הלילה דעיקר מצותה ביום עכ\"ל מזה נסתייע בס\"ק א' יעו\"ש ואתמהא דהא החיוב דיש ביום הוא ג\"כ בלילה וכמ\"ש רבינו והוא מהש\"ס וע\"כ לא כתבו ר\"י ור\"ת שם בדף ד' דהעיקר הוא ביממא אלא להצריך זמן גם ביום וכלפי ההוא דינא כתבו כן אבל לעולם חיוב איכא בלילה כמו ביום ומ\"מ הדין אמת ולא מטעמיה אלא מטעם אחר והוא דמשעלה עמוד השחר יום הוא ולכתחילה אינו יכול לקרות ק\"ש ערבית אחר שעלה עמוד השחר אלא א\"כ נאנס והיינו טעמא דמועיל בנאנס דכתיב ובשכבך ואיכא דגני בההיא שעתא וכמ\"ש במלחמות ריש ברכות הביאו המג\"א שם גבי דין זה הל' ק\"ש סי' נ\"ח ס\"ק ו' וזה שייך דוקא בק\"ש דכתיב ובשכבך אבל בעלמא יום הוא ואף גם זאת אפי' נאמר דדומה לק\"ש מ\"מ כיון דלכתחילה לא חשיב לילה אלא היכא דנאנס הוי כמו תשלומין ובנידון דידן דלא נתחייב בלילה שהרי נכרי ליתי בתשלומין והוי כחגר ביום א' ונתפשט ביום ב' דפטור מן הראיה כיון דלא חל חיובא עליה ודוק."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כיצד </b>\n<b> חל י\"ד כו'.</b> מתני' מגילה נקראת כו' לא פחות ולא יותר וכתב רש\"י לא פחות מי\"א ולא יותר מט\"ו עכ\"ל ואענה חלקי מ\"ש מזה שנים והוא דמיעט דמפשטא דמתני' משמע דאף מגילה נקראת בי\"א בי\"ב כל אחד בזמנו איש איש לפי מקומו ומי שקורא בי\"א אינו קורא בי\"ב וכן כולם ולא פחות ולא יותר קאי לכל אחד בזמנו דהיינו מי שזמנו בי\"א אינו קורא לא פחות ולא יותר וכן כל אחד ואחד וזה אינו מדקתני כיצד כו' וזהו שכתב רש\"י מגילה כו' פעמים בזה פעמים בזה דבזמן תליא מילתא וכדפריש ואזיל וא\"כ לא פחות ולא יותר היינו לא פחות מי\"א ולא יותר מט\"ו ולא קאי לכל זמן וזמן וכעת מצאתי כן למהרש\"א בקונטרס קלורית לעין.",
+                "<b> חל</b>\n<b> להיות בג' קורין בב' שהוא יום י\"ג כו'.</b> הכי איתא בש\"ס י\"ג זמן קהילה לכל היא ופרש\"י ז\"ל שנקהלו לעמוד על נפשם ולכך לא צריך קרא וכתב הרא\"ש ולא נהירא [וכו'] ונראה לר\"י דש\"ס דידן כעין הירושלמי ודלא כרש\"י כו' וראיתי להרב שדה יהושע ז\"ל רצה להליץ בעד רש\"י ולכוון הך ירושלמי לש\"ס דילן וז\"ל ולפי' רש\"י יש לקשור הירושלמי עם הש\"ס דכי היכי דפי' בש\"ס דזמן קהילה לכל כלומר דנקהלו להנקם מאויביהם ולכן לא צריך קרא ה\"נ י\"ל הך דהכא בזה האופן דכיון דיום י\"ג היה יום מלחמה ולא יום מנוחה הוא מוכיח שעיקר הנס בו היה וא\"צ קרא לרבות אבל לפי' ר\"ת דמפרש זמן קהילה לכל שהכל מתאספים לצום אסתר אין לקשור הירושלמי עם ש\"ס דילן עכ\"ל.<br><b> ואחרי</b> נשיקת ידיו ורגליו נראה דאי אפשר לקשרם ולדבקם דהא לדעת רש\"י עיקר הנס בו היה ולכן לא צריך קרא והירושלמי מקשה מעתה אל יקראו בו וכי משו\"ה אין ראוי לקרות בו וכן התירוץ שתירץ בירושלמי מק\"ו השתא לפניו ולאחריו קורין בו אין קורין ולפי' רש\"י ז\"ל מה צריך לק\"ו והא היום הוא דחזי לקרות בו ובשלמא לפי' הרא\"ש ניחא שאין היום גורם כי יום מלחמה הוא אלא דמק\"ו ילפינן.<br><b> עוד</b> כתב הרא\"ש וז\"ל ופי' ר\"ת כו' וראיתי להרב פר\"ח סימן תרפ\"ו כתב על דברי ר\"ת אלו וז\"ל וקשיא לי דאי איתא שבי\"ג היו מתקבצים כשחל בד' אמאי דחינן להו ליום הכניסה ליקרו בי\"ג ועוד דמוכח בהדיא כו' דאינו תקנת חכמים [וכו'] אבל בפ\"ק דמגילה משמע דתקנת חכמים הוא דגרסינן כו' עכ\"ל והרב מקראי קודש כתב וז\"ל ור\"ת יפרש ביום הכניסה והוא יום י\"ג שהוא יום ג' והא דתנן בי\"א בי\"ב בי\"ג היינו כשחל י\"ד בע\"ש ובשבת ובאחד בשבת כתנן במתני' עכ\"ל ודבריו תמוהים דא\"כ ביום הכניסה דקאמר היינו יום י\"ג לקמן בפי' המתחלת אלא שהכפרים כו' דקא מתמה תלמודא דאם איתא לקדמו ליום הכניסה ותירצו הו\"ל י' כו' ואי איתא דיום הכניסה היינו י\"ג א\"כ כשחל י\"ד בב' הוי יום הכניסה יום א' דהיינו י\"ג ומה תירצו הש\"ס הו\"ל י' וא\"כ חזרה קושית הפר\"ח למקומה.<br><b> עוד</b> הקשה הפר\"ח אך קשה לפי' ר\"ת דאי הכי י\"ב לא משכחת לה דאי חל פורים בשבת קורין ביום הכניסה דהיינו יום י\"ב שהוא יום ה' ולמה לא יקראו בע\"ש שמתענים בו דע\"כ לא אמרו הגאונים שיתענו ביום ה' רק כשחל י\"ד באחד בשבת דע\"ש אינו זמן התענית משא\"כ כשחל י\"ד בשבת דע\"ש זימניה וכמ\"ש הרה\"מ כו'.<br><b> וכתב</b> הרב מקראי קודש וז\"ל ונראה דלא קשה מידי דכשחל י\"ד בשבת שגם העיירות מקדמים ליום הכניסה ממילא גם בני הכפרים שליקרוא עמהם אף שאינו קולא להם שיום ו' ג\"כ מתאספים כו' עכ\"ל ולא הבינותי דבריו דהעיקרא דמילתא קשה דליקרו עיירות גדולות בע\"ש כיון שקורין ג\"כ הכפרים בו דהוי זימנייהו דהוי יותר טוב דליהוי הקריאה יותר קרובה לזמנה. ולעיקר קושיתו י\"ל דר\"ת יסבור כסברת הטור שכתב דהטעם שמתענים [בה'] בשבת היינו משום שמרבים בסליחות ותחנונים ולא יתכן לעשות כן בע\"ש וכ\"כ הרא\"ש ורב אחאי גאון ולפי טעם זה מה לי אי חל י\"ד בשבת או באחד בשבת לעולם הדין שוה שאין להתענות ביום ו'."
+            ],
+            [
+                "<b>ועיר </b>\n<b> שאין בה י' בטלנים כו'.</b> כתבו התוס' ד\"ה כרך שאין בו י' בטלנים וצ\"ל דמיירי בסתם כרכים האמורים בש\"ס כו' וה\"נ משמע דפריך בסמוך כו' והקשה הפר\"ח בליקוטי מים חיים דאימא דזה הוא כונת הש\"ס ולענ\"ד זה לא ניתן ליאמר בכונת הש\"ס דא\"כ הו\"ל למימר וגם מקלעי ליה מעלמא שהם ב' צריכיות וק\"ל.<br><b> עוד</b> הקשה ז\"ל ולו יהי דהתוס' הכריחו יפה מן הש\"ס היא עצמה מהיכן ידעה זה ותי' בזה עם אהובנו הרב יעקב אלבעלי הי\"ו דהש\"ס ידעה זה מהכרח המימרא אחרת דריב\"ל וכמ\"ש הרא\"ש והר\"ן וזו היא כונת התוספות שכתבו וצ\"ל דמיירי כו' וה\"נ משמע והכרח הראשון הוא הכרח הרא\"ש ולפ\"ז דברי החידושי הלכות בזה תמוהים."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בן </b>\n<b> עיר כו'.</b> ועיין במ\"ש מרן וז\"ל הצריך לנו ובן עיר שקריאת מקומו בי\"ד עד וקורא בי\"ד אם דעתו שלא להמצא כו' עכ\"ל הנך רואה שמתבות אם דעתו שלא להמצא עד וקורא עמהם הם דברים הפכיים להקודם ואף אם נדחוק ונגיה ויכונו מ\"מ הם דברי מותר והוי כפל הענין ולכן נראה דצריך להשמיט כל זה וכן נראה מדבריו בב\"י יעו\"ש."
+            ],
+            [
+                "<b>עיין </b> להרב מל\"מ מה שהקשה על הר\"ן שכתב ולענין עיירות המסופקות כו'. ממ\"ש פרק התכלת דף מ\"ט תמידין דלמחר כו' עיי\"ש מה שתירץ והקשה לתירוץ זה הבן יקיר לי מסוגיית סוכה דף כ\"ה ע\"ב דקאמר שם דהעוסק במצוה פטור מן המצוה מטעם דאין מעבירין על המצות הרי דבב' מצות ג\"כ אמרינן אין מעבירין על המצות ואיהו מתרץ לה במאי דקשה סוגית סוכה עם סוגיית מנחות כמו שהקשה מהרח\"א נר\"ו דקשיא ליה להא דקי\"ל העוסק במצוה פטור מן המצוה דא\"כ מאי קמבעיא ליה לש\"ס דמנחות תדיר ומקודש איזה מהם עדיף והיינו תמידין דלמחר ומוספין דהיום ודאי דתמידין קדמי דהעוסק במצוה פטור מן המצוה ותירץ לזה מור\"י החכם השלם עצום ורב כמהר\"ר יאודה אשכנזי זלה\"ה וכן תירץ הרב המקשה דשאני הכא דאמרינן העוסק במצוה פטור מן המצוה כיון דמחמת מצוה הראשונה נפטר מכל וכל מהב' כגון הא דטומאה לא כן בההיא דזבחים דלא נפטר ממוספין אלא מחמת דאינו מוצא וכיון דגברא בר חיובא ולא נפטר מהמצוה הב' נפל הספק שיעשה הב' כיון דנשאר עליו חיוב והוא חילוק דק למעין ויש לבעל דין לחלוק.<br><b> ולענ\"ד</b> נראה לחלק דשאני מצוה שהיא יחידית בכל העולם למצוה אחרת דמצוה דקרבנות שהיא יחידית ואין עושין אותה כל אחד ואחד אז לא אמרינן העוסק במצוה פטור מן המצוה אלא אית בה ספקא איזה מהם עדיף או תדיר או מקודש לא כן כשהיא מצוה שנעשית בפרטות אף דזה אינו עושה המצוה הא מיהא אחר עושה אותה וקילא טפי נמצא דבין למה שתירץ הרב המקשה ובין לחילוק דידן שניא דא מן דא ותמידין ומוספין שאני מההיא משום ספקא דאית בהו משא\"כ גבי ההיא דש\"ס דסוכה דלית ביה ספיקא וק\"ל.<br><b> ודרך</b> אגב אמרתי להזכיר מה ששמעתי מקשים משם הרב דוד אופנהיים זלה\"ה בהך ש\"ס דסוכה דקאמר והעוסק במצוה פטור מן המצוה מהכא נפקא מהתם נפקא [דתניא] ויהי אנשים כו' ביום ההוא אינן יכולין לעשות הא למחר כו' דאיך נלמד ממה שנטמאו דהעוסק במצוה פטור מן המצוה והא הם לא ידעו בשעה שנטמאו דאי אפשר להו לעשות פסח מדאמרו למשה רבינו למה נגרע כו' ומשו\"ה נטמאו ואה\"נ דאי ידעו לא היו נטמאים. ולענ\"ד י\"ל וכן תירץ ג\"כ מו\"ר מה\"ר יעקב אלבעלי הנזכר דאף דאינהו לא ידעו משה רבינו ע\"ה ידע הדין והיאך הניחם להטמא ואפי' אי הוה מספקא ליה למשה לא היה לו להניחם ליטמא כי שמא יאבדו מצות קרבן פסח ומה שאמר להם משה עמדו ואשמעה לאו לשאלה זאת אלא למ\"ש לפחות יזרק הדם עלינו ולא נאכל וכמו שיבא קמן בס\"ד.<br><b> והחכם</b> השלם עצום ורב כמה\"ר יצחק נוניש הי\"ו תירץ ע\"פ מ\"ש בספרי הביאו בילקוט למה נגרע כו' אמר להם אין קדשים קרבים בטומאה אמרו לו אי לא יזרק הדם עלינו והבשר יאכל לטהורים הרי דטענתם היה לפחות להקריב עליהם ואפי' בלא אכילה ואיך נתרצו ליטמא ושלא לאכול קרבן פסח שמע מינה דהעוסק במצוה פטור מן המצוה וכנראה שלא ראה הספרי אלא בעל פה נזכר ממנו דהא מתחילה שאלו למה נגרע לבלתי הקריב וכשהשיב אין קדשים קרבים בטומאה שאלו לפחות שיזרק הדם עליהם וא\"כ נימא דעל פי טעותם שהיו מקריבים קרבן פסח בטומאה נטמאו ולפי האמת אינן רשאים להטמא והקושיא כדקאי קאי משא\"כ לפי תירוציה דכיון דמשה רבינו ע\"ה היה יודע דאכילת קרבן פסח ליכא שכן השיב להם קודם שאמר עמדו ואשמעה ואפילו הכי הניחם להטמא שמע מינה דהעוסק במצוה פטור מן המצוה.<br><b> ושוב</b> ראיתי להרא\"ם ז\"ל בחומש שהבין דכל כונתם היה לשאלה אי לאו יזרק הדם אלא דלא הבינם משה יעו\"ש. ולפ\"ז יתכן תירוץ מהר\"י נוניש נר\"ו ומ\"מ מצד אחר לא ניתן ליאמר תירוץ זה דהא לפי דעתם דהיו יכולים לזרוק עליהם את הדם נמצא לדעתם שמקיימין מצות קרבן פסח אף בלא אכילה דומיא דחטאת דכך שאלו מה בין זה לחטאת לכן נראה דהעיקר כדתריצנא לה מעיקרא.<br><b> ואחר</b> זמן רב ראיתי להרב מחנה אפרים בנימוקו לרבינו פ\"ו מהל' קרבן פסח שהקשה להראב\"ד קושיא הלזו שהקשה מהר\"ר דוד הנזכר ולא ידענו מה לו עם הראב\"ד דוקא ועיין להריטב\"א בסוכה שהקשה כן בפשטא דש\"ס כמו שהקשה מהרר\"ד הנזכר.<br><b> נחזור</b> לקושית הרב מל\"מ דנראה לענ\"ד דשאני נדון הר\"ן ז\"ל דמדינא פטור משניהם כיון דאיכא ספיקא וכמ\"ש הר\"ן ז\"ל אלא דכדי שלא יבטל מ\"מ מכל וכל לפחות יקרא ביום אחד לא כן בההיא דתמידין דחייב בב' ודוק.<br><b> עוד</b> הקשה הרב מל\"מ ז\"ל דברי הר\"ן אהדדי מדבריו אלה למ\"ש גבי הסבה בד' כוסות יעו\"ש ותירץ דשאני הסבה דאי יתקנו קמאי או בתראי דוקא אפשר דתקנת החכמים היתה בזולתם ולא נפקי ידי חובתם אלו תוכן דבריו. ולענ\"ד קשיא לי אם כן כשצדד הר\"ן וכתב וז\"ל הכא בעי למעבד הסבה בכולהו דאי נזיל לקולא אמאי נקל בהני טפי מהני כו' והו\"ל למימר עדיפא מינה דאי נזיל לקולא אפשר דלא ניעבד התקון חכמים דתקנת חכמים הוא בזולתם.<br><b> והרב</b> מקראי קודש ז\"ל תירץ דבמגילה אי אפשר לקרות בשניהם ממ\"ש בגמ' ואימא את יום י\"ד וט\"ו אתא את ופסקיה נמצא דקפיד קרא דלא יקראו בב' הימים אלו תוכן דבריו ומלבד דיש לגמגם על תירוץ זה מלשון הר\"ן עוד זאת אין הנדון דומה לראיה דהתם קאי לקרות בתורת חיוב בב' הימים אתא את ופסקיה לפטור אבל היכא דמספקא לן באיזה יום הוא חיובו יקרא בב' כדי שממה נפשך יצא ידי חובתו ושאני ההיא דש\"ס מהך דהכא ולענ\"ד נראה בשנאמר דע\"כ לא אמרינן אין מעבירין על המצות אלא בדרך משל ב' מצות או במצוה אחת שאם יעשנה היום היא זמנה ואי יעשנה למחר ג\"כ היא זמנה אבל בדאיכא ספק אי זמנה היא היום או למחר ומספק די לעשותה או היום או למחר אז לא אמרינן אין מעבירין על המצות דכיון דלאו ודאי מצוה היא דאפשר דקדימה זאת ביום זה לאו מצוה היא ולכן בד' כוסות איך נאמר דישתה הראשונים בהסיבה משום אין מעבירין והא אפשר דלאו מצוה היא לא כן מגילה דגם אם יהיה זה מוקף מימות יהושע בן נון מ\"מ הא הוי י\"ד זמן קריאה לפרזים וקרינן ביה אין מעבירין על המצות כיון דאפשר שיהיה זמנו של זה."
+            ],
+            [
+                "<b>קראו </b>\n<b> את המגילה כו'.</b> במגילה דף ו' ע\"ב ורבינו הביא המשנה כצורתה ממש ולא מאי דאיתמר עלה וא\"כ נראה דפוסק דלא כרשב\"ג דאילו לרשב\"ג דס\"ל לענין סדר פרשיות דאם קראן בראשון צריך לקרותן בשני צ\"ל במתני' חסורי מחסרא משא\"כ לבר פלוגתיה דס\"ל בסדר פרשיות דקראן בראשון אין צריך לקרות בשני מתני' כדקאי קאי ולכן לא כתב רבינו אלא רישא דמתני' ונפק\"מ דבפרשיות אין צריך לחזור עליהן בשני והוא תימה דללישנא ב' אתיא כרשב\"ג ור' יוחנן ג\"כ פסק כוותיה וא\"כ איך פסק דלא כרשב\"ג."
+            ],
+            [
+                "<b>שואלין </b>\n<b> ודורש��ן כו' כדי להזכיר שהוא פורים.</b> ע\"כ. ועיין מה שהקשה הלח\"מ מש\"ס דמגילה דף ד' ומה שתירץ דגם בשאר פורים דחול צריך לדרוש מעניינו של יום ואין כן דעת התוס' שם ד\"ה פורים שחל להיות בשבת דבחול א\"צ משום [דאיכא כבר] פרסומי ניסא וא\"כ למה נשוי פלוגתא ביניהם ולעיקר קושיתו עיין להרב רצוף אהבה מה שפי' בדבריהם והוא אמת ויציב ואין מקום לקושיתו ועיין להרב פר\"ח במים חיים ומ\"ש בש\"ס ומה שפי' בדבריהם בלשון סתום שלא באתי לכונתו גם מ\"ש בס' מר דרור ליתא כמו שיראה המעיין."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ומותר </b>\n<b> בעשיית מלאכה כו'. לעולם.</b> וכתב הלח\"מ וז\"ל לא ידעתי אמאי לא חילק רבינו בין אתרא דנהוג ללא נהוג וכמ\"ש בש\"ס ע\"כ וכתב עליו השיירי כנה\"ג סימן תרצ\"ו הגהות ב\"י אות א' וז\"ל ומאי קשה כיון דאפילו במקום שנהגו כתב הרמב\"ם אינו רואה סימן ברכה כ\"ש במקום שנהגו שלא לעשות כו' עכ\"ד כוונתו מבוארת דמאי קשיא ליה להלח\"מ על רבינו דהו\"ל לחלק בשלמא אי היה סותם והיה כותב דכל העושה מלאכה בפורים אינו רואה סימן ברכה הוה קשיא ליה שפיר דהו\"ל לחלק ברם כיון דבפי' כתב דגם במקום שנהגו לעשות לא יעשה ואם עושה אינו רואה סימן ברכה מה שייך להקשות דהו\"ל לחלק אי קשיא על רבינו הוא באופן אחר דאיך כתב דאף במקום שנהגו לעשות ועשה אינו רואה סימן ברכה והוי היפך הש\"ס ועיין להרב מקראי קודש דף ר\"ג ע\"א שלא בא לכוונתו יעו\"ש.<br><b> ולהך</b> שהקשינו דדברי רבינו הם היפך הש\"ס כן הוקשה לו להשיירי כנה\"ג שם בתחילת דבריו וניחא ליה דאף לאותם דנהיגי לעשות מלאכה אין ראוי לעשות לפי שאמרו חכמים במקום שנהגו שלא לעשות דאינו רואה סימן ברכה ומינה דבמקום שנהגו לעשות ראוי שלא לעשות מהיות טוב כן פי' דברי רבינו ז\"ל וקשיא לי דאם כן איך רבי נטע נטיעה בפורים ולו יהי שהיה במקום שנהגו לעשות ראוי היה שלא לעשות וכדברי רבינו ז\"ל ואיך דבר שהתיר רבי אסרו רבינו.<br><b> ולענ\"ד</b> נראה כונת רבינו דאיירי במקום שנהגו שלא לעשות והכי פירושו דמן הדין איסור מלאכה לא קבילו עלייהו ואע\"פ כן אין ראוי לעשות בו מלאכה וכמו שנהגו אותם שנהגו שלא לעשות וע\"ז סיים אמרו חכמים כו' לעולם כלומר דזה עונשו של אותם שנהגו שלא לעשות ופשוט ונתיישב הן קושית הלח\"מ הן קושית השיירי כנה\"ג ומ\"ש רבינו בלשון זה ואע\"פ כו' ולא כתב כמ\"ש בט\"ב בהל' תעניות יען בפורים כתיב ויום טוב לאסור בעשית מלאכה אלא דלא קבילו וכמ\"ש בש\"ס משום הכי כתב רבינו שראוי לאסור ולנהוג שלא לעשות ודוק.<br><b> ועיין</b> עוד מה שהקשה הלח\"מ דהשמיט רבינו נטיעה של מצוה ועיי\"ש להשיירי מה שישב בהדרגות דמדברי רבינו יוצא דאינו רשאי יעו\"ש. ולענ\"ד איננו שוה חדא דא\"כ דבר דלרבי שרי ועביד עובדא איך רבינו אוסרו ועוד דאף לדבריו במקום שנהגו התר אף דאפ\"ה כתב רבינו דאין ראוי לעשות מ\"מ בנטיעה של שמחה שרי ואם כן הוה ליה לרבינו להתירו ולא להשמיטו.",
+                "<b> אם</b>\n<b> חלקו מעות לאביונים ביום קריאתן יצאו.</b> ועיין למרן והלח\"מ ז\"ל ועדיין קשה דלפי הטעם דעיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה למה לא חייבו לחלק המתנות ביום הקריאה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b>\n<b> פוחתין מב' עניים נותן לכל אחד מתנה אחת כו'.</b> ע\"כ. והיא הלכה פסוקה והקשה הפר\"ח הל' מגילה סי' תרצ\"ד וז\"ל וא\"�� ואימא ב' מתנות לכל אביון דהוו ב' שהן ד' וכההיא דאמר פ\"ג דיומא דף ל\"ז גבי קרא דונתן על ב' השעירים כו' יכול יתן ב' על זה וב' על זה כו' וי\"ל דאי הוה כתיב ולאביונים מתנות הוה מצינן לפרושי לב' אביונים ד' מתנות אבל השתא דכתיב ומתנות לאביונים משמע דבב' מתנות מפטר והדר קאמר שיחלקהו לעניים דהיינו ב' מתנות לב' בני אדם עכ\"ד והרב יד אהרן ז\"ל שדי נרגא בתירוץ זה דא\"כ למאי אצטריך לומר ונתן על שני השעירים גורלות לימא ונתן גורלות על שני השעירים והייתי אומר גורלות צריך ליתן דהיינו ב' גורלות ואחר כך יאמר על ב' השעירים דהיינו על כל שעיר גורל אחד ולשתוק מגורל אחד ע\"כ ואין זו קושיא חדא דהא ידוע הוא מאי דכייל לן הרא\"ם על החומש [מההשמטות] [בסדר משפטים ד\"ה ת\"ל כי ימכר יעו\"ש] דלשתוק [אמרינן] ולכתוב לא אמרינן זאת ב' דאי הוה כתיב קרא הכי לא הוה אייתר לן גורלות דאצטריך לגופיה דיתן גורל על כל אחד משא\"כ עכשיו דכתיב גורל אחד כו' אייתר לן גורלות ללמד שיהיו שוין כדסיים בברייתא יעו\"ש נמצא דהוצרך הכתוב לכתוב כן להכרחו ולדידיה ניחא ליה דבעלמא אמרינן ב' שהן ד' והכא מדשני קרא דהו\"ל למימר ויתן מתנות לאביונים דבצדקה לא שייך לישנא דשילוח רק לישנא דנתינה וא\"כ הל\"ל ומשלוח כו' ונתינת מנות לאביונים ומדערבינהו בהדי הדדי שמע מינה לדרשא אתי דדינם שוה מה מנות ב' דוקא כך מתנות ב' דוקא אלו דבריו.<br><b> ולא</b> ידעתי מי גילה לו דערבינהו בהדי הדדי דמה הפרש יש בין יתן למתנות כולהו לשון נתינה והכתוב מילי מילי קתני ומשלוח מנות איש לרעהו גם מתנות לאביונים ולא קאי למשלוח דלעיל ובר מן דין לפי דבריו דשוינהו קרא לדרשה אדרבא הדרשה בהיפך כשם דבמנות ב' מנות לאדם אחד כך במתנות ב' מתנות לכל אביון שיהא דומה האביון בלקיחה ב' דומיא דמנות דאחד לוקח שתים.<br><b> ולעיקר</b> הקושיא נראה לענ\"ד דאה\"נ דמשמעות דקרא כדהכא ב' מתנות לב' אביונים והתם ביומא דקס\"ד דיתן ב' על כל אחד אינו אלא מיתורא דקרא דכיון דכתיב גורל אחד לה' וגורל אחד כו' למאי אצטריך גורלות ומשו\"ה הוה קס\"ד הכי והכי הוי ריהטא דברייתא גורלות כו' יכול ב' כו' מכח היתור זה אי אפשר דכתיב גורל אחד כו' יכול כו' זה אי אפשר דכתיב אחד כו' ואם כן מה תלמוד לומר גורלות דהוא מיותר שיהו שוין כו' דהיתור בא לזה דכוותא מצינו בש\"ס אי אפשר לומר ונקה שכבר נאמר לא ינקה ואי אפשר לומר לא ינקה דכבר נאמר ונקה הא כיצד מנקה הוא לשבים ואינו מנקה לשאינן שבים ומ\"מ מה שנראה אמת הוא מ\"ש הפר\"ח ז\"ל.<br><b> ושוב</b> ראיתי מה שתירץ הרב מהר\"ח אלפ'נדארי בבני חיי יעו\"ש באורך ותוכן דבריו דכאן גבי מתנות לאביונים דלא מייתר קרא אלא לגופיה אצטריך מהיכא תיתי להצריך ב' מתנות שהן ד' ואין דבריו מובנים דעדיין קשה ממ\"ש יכול יתן ב' על זה וב' על זה תלמוד לומר גורל אחד והפי' הוא דאי לא הוה כתיב אלא ונתן על ב' השעירים גורלות הוה משמע ב' לזה וב' על זה תלמוד לומר גורל אחד כו' והתם ליכא יתורא אלא משמעות ואין לנו ליישב דבריו אלא כמ\"ש לענ\"ד והיינו הך והוא דבר חדש בדברי הברייתא ואי נחית להכי איך הניחו בעל פה אתמהא וצ\"ע.<br><b> ומ\"ש</b> אין פוחתין כו' פי' דלא תימא דוקא קפיד קרא שלא יתן כי אם ב' מתנות לב' אביונים דאי אפשר זה אלא ודאי דלא יפחות מזה ואם רצה להוסיף תבא עליו ברכת טוב. וזהו שכתב הטור סי' תרצ\"ד ולפחות ב' מתנות לב' עניים כלומר זה הוא מן המובחר ואם רצה להוסיף מוסיף ואין מקום למה שתמה הרב יד אהרן ז\"ל שדקדק מדבריו דמן הדין חייב ליתן הרבה אלא דלפחות ב' מתנות לב' אביונים וקשיא ליה דמן הש\"ס נראה שאינו חייב כי אם ב' מתנות לב' אביונים והצריך עיון יעו\"ש."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> בחי' לעיל הלכות ברכות פרק י\"א הט\"ז."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואפי' </b>\n<b> לבדוק מעות או למנותן לאורה אסור.</b> והיא מימרת רב שבת דף כ\"ב ומטעם שלא יהיו מצות בזויות עליו ולמד כן מכיסוי הדם שלא יכסה ברגל יעו\"ש וקשה לי דלא דמי הא להא דבכסוי הדם הבזיון הוא בעשות המצוה שעושה אותה דרך בזיון משא\"כ גבי נר חנוכה דכבר עשה המצוה בכבוד שהיא ההדלקה אלא שאח\"כ נהנה ממנה ואף אם נאמר דלא ס\"ל לרב כר' יהושע בן לוי דהדלקה עושה מצוה מ\"מ לדידן דקי\"ל הדלקה עושה מצוה איך פסקינן שניהם."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הדליקו </b>\n<b> מבפנים והוציאו דלוק והניחו על פתח ביתו לא עשה ולא כלום.</b> והקשה הרב עץ החיים דף ד' ע\"ג וז\"ל ואיכא למיפרך דבפ\"ט מהל' ביאת מקדש כתב רבינו הטיב הכהן מבפנים והוציאה לחוץ והדליקה הזר כשר ואפילו לכתחילה ומאי שנא מנרות חנוכה דבעינן הדלקה במקומה ובפ' במה מדליקין מדמינן נרות חנוכה למנורה אי מדליקין נרות חנוכה מנר לנר משום בזויי או משום אכחושי וצ\"ע.<br><b> ולענ\"ד</b> לא קשיא דלא משום שדימו ההיא דנר מנר משום בזוי או משום אכחושי צריך לדמויינהו לכל מילי דההיא דמוי אינו אלא משום מצוה בעלמא דשניהם מצוה ושייכותם משום מצות דומה להם מצינו שלמדו שלא למנות מעות בנר חנוכה מכסוי הדם משום בזוי מצוה ואף דלא שייכי אהדדי וא\"כ אינו מוכרח שיהיו דומים להדלקה במקומה ודוק."
+            ],
+            [
+                "<b>חצר </b>\n<b> כו' שלא יאמרו כו' לא הניח נר חנוכה כו'.</b> ועיין מ\"ש מרן בב\"י סי' תרע\"א מההיא דפ\"ק דברכות אסור לעבור אחורי בית הכנסת בשעה שהצבור מתפללין כו' ואי איכא פתחא אחרינא לית לן בה ותירץ בחדא תירוצא דשאני נר חנוכה דאית בה חסרון כיס יעו\"ש והרב פר\"ח ס\"ק ח' כתב עליו דמההיא דפאה דאייתי עלה לא משמע הכי ופי' דבריו עיין בספרי אשר קריתי לי תועפות ראם סדר קדושים גם מ\"ש בספרי אגורה באהלך בהשמטות סדר קדושים.<br><b> גם</b> מאי דקשיא ליה לתירוץ זה מההיא דפ\"ק דקדושין לענ\"ד לא קשה דאה\"נ דהתם ליכא חסרון כיס ברם איכא טעמא אחרינא שהוא מתגאה נגד רבו ואינו מקיים דברי התנא ומורא רבך כמורא שמים ועיין להמגן אברהם תירוץ אמיתי לזה ע\"פ פירוש רש\"י ועיין להרב שער אפרים בהגהת בנו סימן ע\"ח תירוץ לקושיא זאת ע\"פ מה שקדם להקשות מהש\"ס שבת דף כ\"ג בשביל ד' דברים כו' בסוף שדהו מפני החשד ופרש\"י שלא ידעו שהניח פאה ובברכות אמרו דאי איכא פתחא אחרינא לית לן בה ולא חיישינן לחשדא ותירץ דשם בידו לתקן ולהוציא עצמו מחשדא שיכניס באידך פתחא ויראו אותו משא\"כ בפאה אין בידו לתקן וסיים ולפי מ\"ש לעיל בפאה ניחא נמי הא דנר חנוכה דאין בידו להוציא עצמו מחשדא להני דחלפי בהאי פתחא אלו דבריו.<br><b> ולא</b> ידעתי תירוץ זה דמאי שנא נר חנוכה מבית הכנסת דמה בית הכנסת מאן דחלפי בפתח זה אומר אף שלא נכנס בפתח זה אימור יכנס בפתח האחרת ואף שאינו רואין אותו נכנס ברוח אחרת א\"כ גם בנר חנוכה אף שאין רואין נר חנוכה ברוח זו אימור ברוח אחרת הדליק ומה חילוק איכא מבידו לאין בידו."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Yitzchak Yeranen/Sefer Zemanim/Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Scroll of Esther and Hanukkah/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,113 @@
+{
+    "title": "Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Scroll of Esther and Hanukkah",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yitzchak_Yeranen_on_Mishneh_Torah,_Scroll_of_Esther_and_Hanukkah",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>קריאת </b>\n<b> המגילה בזמנה מצות עשה מדברי סופרים.</b> ע\"כ. וכתב החבי\"ב חלק או\"ח סי' תרפ\"ז משם מצאתי כתוב וז\"ל יש להקשות למה לא כתב מ\"ע וכו' לקרוא המגילה בזמנה כמ\"ש בשופר סוכה ולולב וי\"ל דאם היה אומר כן משמע שהחיוב הוא לקרוא ולא לשמוע להכי נקט כן כלומר מציאות המגילה וכתב עליו הרב יד אהרן נר\"ו וז\"ל ולי נראה שהרי בתקיעת שופר כתב לשמוע ולא אמר וכו' וכי תימא דכתב לשמוע ה\"נ לימא הכי וכו' יעו\"ש ולי לא דמי הא להא דבשלמא כאן צ\"ל קריאה לפי שעיקר המצוה היא הקריאה לא השמיעה אלא דאם שמע יצא משא\"כ בשופר דעיקר המצוה היא השמיעה צ\"ל לשון שמיעה.<br><b> עוד</b> כתב החבי\"ב א\"נ דכשהיא מן התורה מתחיל מ\"ע אבל כשהיא מד\"ס אינו מתחיל כן ע\"כ ומצאתי כתוב בגליון וז\"ל וקשה דאיך קאמר דכשהיא מן התורה מתחיל מ\"ע והא בפ\"א מהל' שבת כתב לשבות ממלאכה והיא מן התורה עכ\"ל ועיין בחי' שם בהל' שבת.",
+                "<b> והכל</b>\n<b> חייבין בקריאתה אנשים ונשים וכו' .</b> וכתב הרב המגיד משנה בערכין וכו' לאתויי נשים וכדר' יהושע בן לוי וכו' שאף הן היו באותו הנס וכו' עכ\"ל ומרן בב\"י סי' תרפ\"ט כתב על מה שפי' רש\"י בערכין שמוציאות לאנשים ידי חובתם וטעמו עמו משום דעיקר הנס היה ע\"י אשה וכתב הרה\"מ שכן נראה שהוא דעת הרמב\"ם עכ\"ל והיינו מ\"ש בה\"ב וז\"ל אבל אשה נראה מדברי רבינו שהיא מוציאה לאחרים עכ\"ל ועיין רש\"י ותוס' במגילה דף ד' ולהרב בני חיי מ\"ש בדבריהם ומ\"ש בזה משנים רבות מצאתיו כעת בהרב לשון למודים ורק אין חדש דכאן במגילה דבאו להקשות על רש\"י מהתוספות צריכי להו להקשות מטומטום ואנדרוגינוס דסיפא דתני דנשים חייבות לא תני ליה רש\"י כמ\"ש הב\"ח לא כן בערכין דלא באו להקשות על רש\"י אלא לומר הדין הביאו מסיפא דאינהו תנו להך סיפא.<br><b> ודרך</b> אגב ראיתי עוד להתוס' שם ד\"ה שאף הן היו באותו הנס וכו' ורבינו יוסף איש ירושלמי תירץ דס\"ד למפטריה מגזירה שוה דט\"ו ט\"ו דחג הסוכות עכ\"ל והקשה הרב בחנן אלהים דף קי\"ח ע\"ב וז\"ל קשה לתירוץ הרב יוסף דאהני טעם זה למ\"ע דמצה ומה יתרץ בסוכה כדאיתא פ\"ב דסוכה יעו\"ש ודבריו אינם מובנים דהא בסוכה כתיב האזרח למעט נשים כדאיתא בפ\"ב דסוכה וכדכתב הרב בקושיתו הב' ואפשר דכונתו להקשות להר\"י איש ירושלים דס\"ל דאף מדאורייתא אהני האי טעמא דאף הן היו באותו הנס דלמצה שפיר מתורץ דאף דאיכא טעמא דאף הן היו מ\"מ הו\"א דכל דאיכא טעמא וג\"ש למיעוט לא אהני ולהכי אצטריך קרא דלא תאכל עליו חמץ דלא נילף גזירה שוה ט\"ו ט\"ו וקמ\"ל קרא לקושטא דמילתא דטעמא דאף הן היו הוא אמת ומשו\"ה חייבות אבל לסוכה מה יתרץ דמיעטיה קרא אף דהיו באותו הנס דנמצא לפ\"ז דבאורייתא לא אהני טעם זה דאי לא למה מיעטן קרא וזה עצמו הקשו התוס' בפ' ערבי פסחים דף ק\"ח ד\"ה היו באותו הנס ותירוצם דהתם אינו עולה לכאן כמבואר.<br><b> ועוד</b> הקשה להך תירוץ דבפ\"ב דסוכה דרשי האזרח למעוטי נשים ואקשינן מ\"ע שהזמן גרמא היא ותירץ רבא סד\"א נילף ט\"ו ט\"ו מחג המצות ע\"כ והשתא אי איתא תירוץ הר\"י לא לכתוב לא האזרח ולא הקש דחמץ עכ\"ל ולפי דבריו אלו לא ידענא מאי קשיא ליה דאילו לא כתיב לא הקש דמצה ולא האזרח היכי הוה אמרינן דבמצה דוקא חייבין ובסוכה פטורין דמה הפרש יש ביניהם הא גם בסוכה היה בנס ענני כבוד.<br><b> עוד</b> הקשה ג' וז\"ל ועוד קשה דהו\"ל לתרץ דאצטריך אזרח דלא נימא דחייבות בסוכה מטעם דאף הן היו באותו הנס ועיין בס' דברי יוסף למהר\"י אירגס סי' נ\"ה שתירץ ג' תי' ומה שתירץ ב' ליתא דאי לא היו ענני כבוד היו מתים מכח השמש וק\"ל ולפי מ\"ש התוס' בפסחים דף ק\"ח ע\"ב ד\"ה היו באותו הנס דבעשה דאורייתא לא אזלינן בתר טעמא אין מקום לקושית התוס' דהכא וראיתי מקשים שדבריהם בפסחים שם סתרי למה שקדמו לעיל מזה ד\"ה שאף הן היו יעו\"ש וליתא למי שיעיין בדבריהם.",
+                "<b> ועבדים</b>\n<b> משוחררים וכו'.</b> וכתב הלח\"מ אפשר שרבינו מפרש כדכתב הרב ב\"י סי' תרפ\"ט שעבדים שמלו וטבלו לשם עבדות אינם חייבים וכו' עכ\"ל והיינו מ\"ש וז\"ל ומיהו לדברי המפרשים וכו' אפשר דאין ללמוד מנשים לעבדים וכו' עכ\"ל ופי' הרב דינא דחיי וז\"ל אפשר שאין ללמוד מנשים לעבדים ופטורים אף לפי האמת וכן הבין הרב יד אהרן נר\"ו שכתב על דברי מרן וז\"ל נראה מדבריו דלא הוקשו אלא במאי דשייכי והקשה עליו ממאי דאמרו פ\"ק דחגיגה מכדי כל מצוה שאין האשה חייבת בה אין העבד חייב בה וכו' והכי מוכח דאפילו במידי דלא שייכא האשה ושייך העבד אפ\"ה גמרינן לה לה מאשה דהעבד אית ליה זכרות משא\"כ באשה ולי לא דמי כלל דשייך ולא שייך לא נאמר אלא במצוה דטעמא גלוי לן וכפי הטעם חזינן דזה שייך וזה לא שייך כמו מקרא מגילה דהטעם דחייבות הוא משום שעל ידן נעשה הנס לא כן בראיה דמיעט קרא לנשים מזכורך ממילא נתמעטו העבדים דבזה לא נאמר שייך ולא שייך והוי ככל המצות דנשים פטורות והוא הדין עבדים נחזור לדברי מרן דלענ\"ד נראה לפרש באופן אחר ומיהו אפשר דאין ללמוד וכו' ולהכי אצטריך למתני עבדים בפי' דהיינו שמלו וטבלו לשם עבדות דחייבים והכנסת הגדולה כתב עוד וז\"ל א\"ה א\"צ לזה דבהדייא קתני בתוספתא נשים ועבדים פטורים ממקרא מגילה וודאי עבדים דרישא איירי במשוחררים וכו' עכ\"ל.<br><b> ודבריו</b> תמוהים דמוכח מדבריו שהבין בדברי מרן שקאי על התוס' וזה אינו דמרן קאי על דברי הטור וכן ראיתי להרב יד אהרן נר\"ו השיגו כן ויראה לי הכרח לדברי כמ\"ש מרן דאילו עבדים שמלו וטבלו לשם עבדות מדין נשים שהזכיר אח\"כ הוא נלמד וכו' ואי קאי להתוס' היכן הזכיר דין נשים לחיוב כי היכי דנילף מיניה עבדים ואם נאמר דר\"ל מדין נשים שהזכיר אח\"כ הוא נלמד ר\"ל לפיטור דתני נשים וקטנים פטורים א\"כ הכי הו\"ל למימר אדרבא פטורים מדין נשים שהזכיר אח\"כ ואם נאמר דאדרבא חייבים בשמיעה מ\"מ עכשיו קיימינן בחיוב קריאה ופטורים דסיפא הוא בקריאה שלא להוציא אחרים ידי חובתם וא\"כ לא הו\"ל למנקט בלשון חיוב אלא בלשון פיטור ובעיקר דברי מרן במה שהכריח דאיירי במשוחררין דאל\"ה מדין נשים נלמד דדינם שוה דאף דבש\"ס מוקים לה בחציו עבד וחציו בן חורין היינו מיתורא דמשוחררין הא לא\"ה לית לן בה שכן דרך התנא ועוד דזה הוא למשנה ראשונה ברם למשנה אחרונה מי שחציו עבד וחציו בן חורין חייב וכן תני בריש ערכין הכל חייבין וכו' נשים ועבדים וא\"כ הכרעתו לאו הכרעה."
+            ],
+            [
+                "<b>אחד </b>\n<b> הקורא וכו' לא יצא.</b> עיין מ\"ש מרן וז\"ל ואם נפשך לקיים נוסחת ספרינו וכו' אבל כיון דחזינן דרבי גבי ק\"ש שנה הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא וכו' דמדסתם משמע דס\"ל כת\"ק וכו' עכ\"ל ויפה הקשה לו חכם בני פחד יצחק יהיה בעזרו מסוגיית מגילה דף י\"ז ע\"ב ורבי נמי הא כתיב שמע ההוא מיבעי ליה השמע לאזניך מה שאתה מוצא מפיך ורבנן סברי כמאן דאמר הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא וכו' מוכח דרבי ס\"ל לא יצא ואיך כתב וז\"ל דמדסתם רבי מורה דס\"ל דיצא ואין לומר דמ\"ש ההוא מיבעי ליה השמע לאזניך מה שאתה מוצא מפיך ר\"ל לכתחילה אבל בדיעבד יצא דהא בברכות דף ט\"ו קאמר מ\"ט דר\"י דאמר לא יצא דכתיב שמע וכו' מה שאתה מוצא מפיך ות\"ק סובר בכל לשון שאתה שומע הרי דמאן דדריש קרא דשמע להשמע לאזניך אף בדיעבד לא יצא ובקיצור יותר קשה באופן אחר דאילו רבי ס\"ל לא השמיע לאזנו יצא והיינו מטעם שמע בכל לשון שאתה שומע וכמ\"ש שם בברכות ואיך קאמר רבי בברייתא ככתבה דוקא משום והיו ושמע להשמע לאזניך וכעת קשה.<br><b> והלח\"מ</b> כתב וז\"ל דרבינו הוקשה לו בסוגייא דאם היה ר' יהודה מכשיר בחרש ג\"כ הו\"ל למימר ר\"י מכשיר בקטן ובחרש וכו' לכך מפרש דמ\"ש בש\"ס לעולם ר\"י ואפי' לכתחילה ר\"ל דר\"י לכתחילה קאמר ומתני' דמגילה וההיא דשמע לא דמיין דמגילה אית בה פרסומי ניסא וכו' אלו תוכן דבריו והנה למ\"ש דקשיא ליה לרבינו לא קשה או דס\"ל כמ\"ש הראב\"ד הביאו הרשב\"א בברכות דכבר פליג ר\"י בחרש בדוכתא אחריתי או כמ\"ש הרשב\"א והוא פשט הש\"ס דכד מוקמינן ממתני' ר\"י משמיה דרביה כולה היא משמיה דרביה ובחסורי מחסרא ולא דר\"י הוא דידיה.<br><b> גם</b> מה שפירש בסוגייא הוא דוחק גדול דאם קבלה נקבל דכפי פי' זה באיזה תבות רמז בש\"ס האי חילוקא דפרסומא ניסא אדרבא הטפל שהוא הא דידיה הא דרביה עשה עיקר ופי' בפי' הא דידיה הא דרביה הוא לאוקומי האי דברכת המזון כמאן לפי דרכו מאי דלא קשה ליה מעיקרא כי אם מההיא דבן פזי והניח התירוץ בע\"פ דשאני תרומה ממגילה ומתרץ מאי דקשה על זה מההיא דברכת המזון בהא דידיה הא דרביה נמצא דהעיקר חסר עוד זאת קשיא ליה לחכם בני יצ\"ו דבברכות דף ט\"ו איתא להך סוגייא ממש דקא שקיל וטרי התם מתרומה עם שמע וקאמר כדהכא לעולם ר\"י ואפי' לכתחילה ולא קאמר הא דידיה הא דרביה ושם אי אפשר לפרש כדפי' הלח\"מ.<br><b> ועיין</b> בסוגיין דמגילה מ\"ש רש\"י גבי לעולם ר' יהודה ואפילו לכתחילה ולא קאמר הא דידיה הא דרביה דלעולם ר' יהודה ואפי' לכתחילה מכשיר ומתני' ר' יוסי היא ואפי' דיעבד לא והאי דתורם לכתחילה ר' יהודה היא עכ\"ל והקשה החידושי הלכות דאמאי לא פי' דהאוקמתא דלעיל קאי דמתני' לכתחילה לא ודיעבד שפיר דמי ואתיא כר' יהודה אליבא דרביה ולכאורה חישבתי לתרץ דהוכרח רש\"י לפירוש זה דאי כפירוש החידושי הלכות כשאמר בש\"ס ואלא מאי ר' יהודה אלא הא דתניא וכו' מני נמצא דלא יכול להנצל אלא באומר וליטעמיך ולפי' החידושי הלכות דלעולם ר' יהודה היא הוא לאוקומי דמתני' ר' יהודה היא והוא משמיה דרביה וההיא דתורם אפילו לכתחילה ר' יהודה דידיה הכי הו\"ל לשנויי ולא לומר ולדידך מי ניחא כמי שאין לו תירוץ ברם לרש\"י הנה נכון דהשתא מהדר מאן דמוקים לה כר\"י לקיומי למילתיה ולהמלט מולדידך מי ניחא ומתרץ הא דידיה הא דרביה ומתני' ר' יוסי וכדפי' רש\"י אמנם סוגייא דברכות דף ט\"ו ע\"א דומה לזו ממש מנגדתי ועיין שם פי' רש\"י כפי' החידושי הלכות ועיין להפ\"ח או\"ח סי' תרפ\"ט מה שהליץ בעד רש\"י.<br><b> וראיתי</b> להרשב\"א בחי' לברכות יעו\"ש פירושו דס\"ל בהאי פי' דלעולם ר' יהודה ואפי' לכתחילה ר\"ל ומתני' ר\"י אליבא דרביה דבדיעבד דוקא ולא לכתחילה שכתב וז\"ל וכי אסיק הא דידיה הא דרביה מתני' דמגילה ר' יהודה אליבא דרביה מדלא תני ר' יהודה מכשיר בחרש ובקטן עכ\"ל ר\"ל דהשתא אוקמתא דחסורי מחסרא וכולה ר' יהודה היא קיימא כדלעיל ולא תירץ ההיא דיהודה [בריה דר\"ש] ��ן פזי כמאן דמתרץ ר' יהודה אליבא דרביה היא דמחלק בין לכתחילה לדיעבד ולכן לא תני חרש וקטן כי אין דינן שוה דחרש דוקא דיעבד וקטן אפילו לכתחילה ופשוט לאפוקי מהרב יד אהרן נר\"ו סי' תרפ\"ט הגה\"ט שהבין בדברי הרשב\"א דר\"י מכשיר בקטן הוא דידיה ומטעם זה כתב מה שכתב."
+            ],
+            [
+                "<b>מצוה </b>\n<b> וכו' וכל הלילה וכו' וכל היום וכו'.</b> ועיין מ\"ש הלח\"מ ומכלל דבריו וז\"ל וא\"כ זה הכלל אינו שהוא דלא כהלכתא שהרי רבינו בהל' קרבן פסח פסק כר' אליעזר וכן בסידור בזיכין עכ\"ל וכבר תמהו עליו הרב מקראי קודש בהל' מגילה והרב אור יקרות דף מ\"ג דרבינו בפי' פסק כר' עקיבא שכתב ודין תורה שיאכל כל הלילה עד הבוקר וא\"כ פסק כזה הכלל ועוד קשה על רבינו דבכללא דלילה פסק כהך מתני' ובכללא דיום לא פסק כהך מתני' אלא אלו מושכין ואלו מניחין וטפחו של זה בתוך טפחו של זה יע\"ש פ\"ה דתמידין ומוספין וכבר קדמני הרב בני חיי בליקוטים ועיי\"ש מה שתירץ גם בספר אור יקרות ומ\"ש בחי' פ\"ה דתמידין ומוספין.<br><b> וראיתי</b> להרב פר\"ח סי' תע\"ז נתן טעם לרבינו היאך פסק כר\"ע ממ\"ש בפסחים דף ק\"כ אמר רבא אכל מצה בזמן הזה אחר חצות לר' אלעזר בן עזריה לא יצא ידי חובתו ומדאמר הכי ולא אמר מדברי ראב\"ע נלמוד אכל מצה וכו' לא יצא ש\"מ דס\"ל לרבא דלאו הלכתא היא הא דראב\"ע יעו\"ש וקשיא לי א\"כ במנחות דף צ\"ט דאיתא הכי א\"ר אמי מדבריו של ר' יוסי נלמוד אפי' לא שנה אדם אלא פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית קיים לא ימוש הרי דפוסק ר' אמי שהוא אמורא בתרא כר' יוסי והנכון כמו שתירץ הרב בני חיי יעו\"ש ובהל' תלמוד תורה פ\"א ה\"ח כתב וחייב לקבוע זמן לתלמוד תורה ביום ובלילה שנאמר והגית בו יומם ולילה. והקשה הלח\"מ שם דזה הוי כר' יוסי ואיהו פסק דלא כר\"י בהלכות תמידין ומוספין והוא מפרק לה בדוחק דבקרא דוהגית בו יומם ולילה כו\"ע מודו יעו\"ש ועל פי זה יתיישבו דברי הפר\"ח ואין להקשות דשם בש\"ס ר' ישמעאל ס\"ל דקרא כפשטיה ממש יומם ולילה ולכן השיב לבן אחותו שאינו יכול ללמוד חכמת יונית דהוי תנא ג'.<br><b> ולענ\"ד</b> נראה דפסק כן בהל' ת\"ת מש\"ס דברכות דף ל\"ה דתניא ואספת דגנך מה תלמוד לומר לפי שנאמר לא ימוש יכול דברים ככתבן ת\"ל ואספת הנהג בה מנהג דרך ארץ וכו' נמצא דקרא דלא ימוש וכו' מגלה ליה קרא דואספת דגנך ולא מכח פי' דיומם ולילה דר\"ל כמו תמיד דלחם הפנים וכמ\"ש רבי אמי ואף דרשב\"י פליג עליה בברייתא שם הא אמר בש\"ס שם אמר אביי הרבה עשו כר' ישמעאל ועלתה בידם כרשב\"י ולא עלתה בידם א\"ל רבא לתלמידיו במטותא מינייכו וכו' וכיון דאביי ורבא ס\"ל כר\"י אמטו להכי פסק רבינו כוותיה.<br><b> אבל</b> קשה דכאן תני בהך ברייתא דר' ישמעאל ס\"ל דלא ימוש לאו כפשטיה אלא הנהג בהם מנהג דרך ארץ ובמנחות נמי שאל דמה בן אחותו של ר' ישמעאל לר' ישמעאל כגון אני שלמדתי כל התורה כולה מהו ללמוד חכמת יונית קרא עליו המקרא הזה לא ימוש וכו' צא ובדוק שעה שאינה לא מן היום ולא מן הלילה וכו' הרי מפורש דס\"ל הכתוב כפשטיה והוי סותר לההיא ברייתא ולענ\"ד נראה דגם לר\"י מ\"מ לא נפקא קרא מפשטיה דנהי דקרא דואספת מורה דלאו יומם ולילה ממש הוא וקרא דיומם ולילה מה תהא עליו צ\"ל דאיירי לשעה שאין לו עסק לצרכי מזונותיו דחייב יומם ולילה ולכן השיב לו למה ששאל ממנו אי יכול ללמוד חכמת יונית דאינו יכול דכתיב יומם ולילה.<br><b> ונבא</b> למה שהקשה הרב טירת כסף סדר אמור דף קצ\"ה ע\"א וז\"ל וכן צ\"ע על מ\"ש ר' יוחנן משום רשב\"י דאפי' לא קרא ק\"ש א��א שחרית וערבית קיים פסוק לא ימוש ספר התורה הזה מפיך ואלו בפרק כיצד מברכין אמר רשב\"י דפסוק לא ימוש סברא התורה דברים ככתבן ופליג אמאן דאמר שם דשרי לנהוג בה מנהג דרך ארץ כדכתיב ואספת דגנך והיאך קאמר הכא דבק\"ש קיים לא ימוש וצ\"ע עכ\"ל ולק\"מ דלעולם רשב\"י ס\"ל דבק\"ש שחרית וערבית קיים לא ימוש ומאי דאמר בברכות הכי פירושו למ\"ש ר' ישמעאל תלמוד לומר ואספת דגנך הנהג בהם מנהג דרך ארץ ונמצא חיוב לאדם לנהוג דרך ארץ ולא יעסוק בתורה ביום ובלילה אהא השיב לו אפשר אדם חורש בשעת חרישה וכו' תורה מה תהא עליה דהן אמת דיוצאין ידי חובת לא ימוש ספר התורה אבל לא נמצא מי שיעסוק בתורה ומה תהא עליה אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתם נעשית ע\"י אחרים וכו' ובזמן שאין עושין רצונו של מקום וכו' ואספת דגנך נמצא ואספת דגנך אינו חובה וא\"כ אף דאדם יוצא ידי חובת לימוד בק\"ש שחרית וערבית מ\"מ אם עושה רצונו של מקום יכול לעסוק בתורה ביום ובלילה ממש ומלאכתו נעשית ע\"י אחרים.<br><b> ועיין</b> במג\"א ריש סי' תרפ\"ז בשם הגהות מנהגים דגר שנתגייר קודם הנץ החמה פטור מקריאת הלילה דעיקר מצותה ביום עכ\"ל מזה נסתייע בס\"ק א' יעו\"ש ואתמהא דהא החיוב דיש ביום הוא ג\"כ בלילה וכמ\"ש רבינו והוא מהש\"ס וע\"כ לא כתבו ר\"י ור\"ת שם בדף ד' דהעיקר הוא ביממא אלא להצריך זמן גם ביום וכלפי ההוא דינא כתבו כן אבל לעולם חיוב איכא בלילה כמו ביום ומ\"מ הדין אמת ולא מטעמיה אלא מטעם אחר והוא דמשעלה עמוד השחר יום הוא ולכתחילה אינו יכול לקרות ק\"ש ערבית אחר שעלה עמוד השחר אלא א\"כ נאנס והיינו טעמא דמועיל בנאנס דכתיב ובשכבך ואיכא דגני בההיא שעתא וכמ\"ש במלחמות ריש ברכות הביאו המג\"א שם גבי דין זה הל' ק\"ש סי' נ\"ח ס\"ק ו' וזה שייך דוקא בק\"ש דכתיב ובשכבך אבל בעלמא יום הוא ואף גם זאת אפי' נאמר דדומה לק\"ש מ\"מ כיון דלכתחילה לא חשיב לילה אלא היכא דנאנס הוי כמו תשלומין ובנידון דידן דלא נתחייב בלילה שהרי נכרי ליתי בתשלומין והוי כחגר ביום א' ונתפשט ביום ב' דפטור מן הראיה כיון דלא חל חיובא עליה ודוק."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כיצד </b>\n<b> חל י\"ד כו'.</b> מתני' מגילה נקראת כו' לא פחות ולא יותר וכתב רש\"י לא פחות מי\"א ולא יותר מט\"ו עכ\"ל ואענה חלקי מ\"ש מזה שנים והוא דמיעט דמפשטא דמתני' משמע דאף מגילה נקראת בי\"א בי\"ב כל אחד בזמנו איש איש לפי מקומו ומי שקורא בי\"א אינו קורא בי\"ב וכן כולם ולא פחות ולא יותר קאי לכל אחד בזמנו דהיינו מי שזמנו בי\"א אינו קורא לא פחות ולא יותר וכן כל אחד ואחד וזה אינו מדקתני כיצד כו' וזהו שכתב רש\"י מגילה כו' פעמים בזה פעמים בזה דבזמן תליא מילתא וכדפריש ואזיל וא\"כ לא פחות ולא יותר היינו לא פחות מי\"א ולא יותר מט\"ו ולא קאי לכל זמן וזמן וכעת מצאתי כן למהרש\"א בקונטרס קלורית לעין.",
+                "<b> חל</b>\n<b> להיות בג' קורין בב' שהוא יום י\"ג כו'.</b> הכי איתא בש\"ס י\"ג זמן קהילה לכל היא ופרש\"י ז\"ל שנקהלו לעמוד על נפשם ולכך לא צריך קרא וכתב הרא\"ש ולא נהירא [וכו'] ונראה לר\"י דש\"ס דידן כעין הירושלמי ודלא כרש\"י כו' וראיתי להרב שדה יהושע ז\"ל רצה להליץ בעד רש\"י ולכוון הך ירושלמי לש\"ס דילן וז\"ל ולפי' רש\"י יש לקשור הירושלמי עם הש\"ס דכי היכי דפי' בש\"ס דזמן קהילה לכל כלומר דנקהלו להנקם מאויביהם ולכן לא צריך קרא ה\"נ י\"ל הך דהכא בזה האופן דכיון דיום י\"ג היה יום מלחמה ולא יום מנוחה הוא מוכיח שעיקר הנ�� בו היה וא\"צ קרא לרבות אבל לפי' ר\"ת דמפרש זמן קהילה לכל שהכל מתאספים לצום אסתר אין לקשור הירושלמי עם ש\"ס דילן עכ\"ל.<br><b> ואחרי</b> נשיקת ידיו ורגליו נראה דאי אפשר לקשרם ולדבקם דהא לדעת רש\"י עיקר הנס בו היה ולכן לא צריך קרא והירושלמי מקשה מעתה אל יקראו בו וכי משו\"ה אין ראוי לקרות בו וכן התירוץ שתירץ בירושלמי מק\"ו השתא לפניו ולאחריו קורין בו אין קורין ולפי' רש\"י ז\"ל מה צריך לק\"ו והא היום הוא דחזי לקרות בו ובשלמא לפי' הרא\"ש ניחא שאין היום גורם כי יום מלחמה הוא אלא דמק\"ו ילפינן.<br><b> עוד</b> כתב הרא\"ש וז\"ל ופי' ר\"ת כו' וראיתי להרב פר\"ח סימן תרפ\"ו כתב על דברי ר\"ת אלו וז\"ל וקשיא לי דאי איתא שבי\"ג היו מתקבצים כשחל בד' אמאי דחינן להו ליום הכניסה ליקרו בי\"ג ועוד דמוכח בהדיא כו' דאינו תקנת חכמים [וכו'] אבל בפ\"ק דמגילה משמע דתקנת חכמים הוא דגרסינן כו' עכ\"ל והרב מקראי קודש כתב וז\"ל ור\"ת יפרש ביום הכניסה והוא יום י\"ג שהוא יום ג' והא דתנן בי\"א בי\"ב בי\"ג היינו כשחל י\"ד בע\"ש ובשבת ובאחד בשבת כתנן במתני' עכ\"ל ודבריו תמוהים דא\"כ ביום הכניסה דקאמר היינו יום י\"ג לקמן בפי' המתחלת אלא שהכפרים כו' דקא מתמה תלמודא דאם איתא לקדמו ליום הכניסה ותירצו הו\"ל י' כו' ואי איתא דיום הכניסה היינו י\"ג א\"כ כשחל י\"ד בב' הוי יום הכניסה יום א' דהיינו י\"ג ומה תירצו הש\"ס הו\"ל י' וא\"כ חזרה קושית הפר\"ח למקומה.<br><b> עוד</b> הקשה הפר\"ח אך קשה לפי' ר\"ת דאי הכי י\"ב לא משכחת לה דאי חל פורים בשבת קורין ביום הכניסה דהיינו יום י\"ב שהוא יום ה' ולמה לא יקראו בע\"ש שמתענים בו דע\"כ לא אמרו הגאונים שיתענו ביום ה' רק כשחל י\"ד באחד בשבת דע\"ש אינו זמן התענית משא\"כ כשחל י\"ד בשבת דע\"ש זימניה וכמ\"ש הרה\"מ כו'.<br><b> וכתב</b> הרב מקראי קודש וז\"ל ונראה דלא קשה מידי דכשחל י\"ד בשבת שגם העיירות מקדמים ליום הכניסה ממילא גם בני הכפרים שליקרוא עמהם אף שאינו קולא להם שיום ו' ג\"כ מתאספים כו' עכ\"ל ולא הבינותי דבריו דהעיקרא דמילתא קשה דליקרו עיירות גדולות בע\"ש כיון שקורין ג\"כ הכפרים בו דהוי זימנייהו דהוי יותר טוב דליהוי הקריאה יותר קרובה לזמנה. ולעיקר קושיתו י\"ל דר\"ת יסבור כסברת הטור שכתב דהטעם שמתענים [בה'] בשבת היינו משום שמרבים בסליחות ותחנונים ולא יתכן לעשות כן בע\"ש וכ\"כ הרא\"ש ורב אחאי גאון ולפי טעם זה מה לי אי חל י\"ד בשבת או באחד בשבת לעולם הדין שוה שאין להתענות ביום ו'."
+            ],
+            [
+                "<b>ועיר </b>\n<b> שאין בה י' בטלנים כו'.</b> כתבו התוס' ד\"ה כרך שאין בו י' בטלנים וצ\"ל דמיירי בסתם כרכים האמורים בש\"ס כו' וה\"נ משמע דפריך בסמוך כו' והקשה הפר\"ח בליקוטי מים חיים דאימא דזה הוא כונת הש\"ס ולענ\"ד זה לא ניתן ליאמר בכונת הש\"ס דא\"כ הו\"ל למימר וגם מקלעי ליה מעלמא שהם ב' צריכיות וק\"ל.<br><b> עוד</b> הקשה ז\"ל ולו יהי דהתוס' הכריחו יפה מן הש\"ס היא עצמה מהיכן ידעה זה ותי' בזה עם אהובנו הרב יעקב אלבעלי הי\"ו דהש\"ס ידעה זה מהכרח המימרא אחרת דריב\"ל וכמ\"ש הרא\"ש והר\"ן וזו היא כונת התוספות שכתבו וצ\"ל דמיירי כו' וה\"נ משמע והכרח הראשון הוא הכרח הרא\"ש ולפ\"ז דברי החידושי הלכות בזה תמוהים."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בן </b>\n<b> עיר כו'.</b> ועיין במ\"ש מרן וז\"ל הצריך לנו ובן עיר שקריאת מקומו בי\"ד עד וקורא בי\"ד אם דעתו שלא להמצא כו' עכ\"ל הנך רואה שמתבות אם דעתו שלא להמצא עד וקורא עמהם הם דברים הפכיים להקודם ואף אם נדחו�� ונגיה ויכונו מ\"מ הם דברי מותר והוי כפל הענין ולכן נראה דצריך להשמיט כל זה וכן נראה מדבריו בב\"י יעו\"ש."
+            ],
+            [
+                "<b>עיין </b> להרב מל\"מ מה שהקשה על הר\"ן שכתב ולענין עיירות המסופקות כו'. ממ\"ש פרק התכלת דף מ\"ט תמידין דלמחר כו' עיי\"ש מה שתירץ והקשה לתירוץ זה הבן יקיר לי מסוגיית סוכה דף כ\"ה ע\"ב דקאמר שם דהעוסק במצוה פטור מן המצוה מטעם דאין מעבירין על המצות הרי דבב' מצות ג\"כ אמרינן אין מעבירין על המצות ואיהו מתרץ לה במאי דקשה סוגית סוכה עם סוגיית מנחות כמו שהקשה מהרח\"א נר\"ו דקשיא ליה להא דקי\"ל העוסק במצוה פטור מן המצוה דא\"כ מאי קמבעיא ליה לש\"ס דמנחות תדיר ומקודש איזה מהם עדיף והיינו תמידין דלמחר ומוספין דהיום ודאי דתמידין קדמי דהעוסק במצוה פטור מן המצוה ותירץ לזה מור\"י החכם השלם עצום ורב כמהר\"ר יאודה אשכנזי זלה\"ה וכן תירץ הרב המקשה דשאני הכא דאמרינן העוסק במצוה פטור מן המצוה כיון דמחמת מצוה הראשונה נפטר מכל וכל מהב' כגון הא דטומאה לא כן בההיא דזבחים דלא נפטר ממוספין אלא מחמת דאינו מוצא וכיון דגברא בר חיובא ולא נפטר מהמצוה הב' נפל הספק שיעשה הב' כיון דנשאר עליו חיוב והוא חילוק דק למעין ויש לבעל דין לחלוק.<br><b> ולענ\"ד</b> נראה לחלק דשאני מצוה שהיא יחידית בכל העולם למצוה אחרת דמצוה דקרבנות שהיא יחידית ואין עושין אותה כל אחד ואחד אז לא אמרינן העוסק במצוה פטור מן המצוה אלא אית בה ספקא איזה מהם עדיף או תדיר או מקודש לא כן כשהיא מצוה שנעשית בפרטות אף דזה אינו עושה המצוה הא מיהא אחר עושה אותה וקילא טפי נמצא דבין למה שתירץ הרב המקשה ובין לחילוק דידן שניא דא מן דא ותמידין ומוספין שאני מההיא משום ספקא דאית בהו משא\"כ גבי ההיא דש\"ס דסוכה דלית ביה ספיקא וק\"ל.<br><b> ודרך</b> אגב אמרתי להזכיר מה ששמעתי מקשים משם הרב דוד אופנהיים זלה\"ה בהך ש\"ס דסוכה דקאמר והעוסק במצוה פטור מן המצוה מהכא נפקא מהתם נפקא [דתניא] ויהי אנשים כו' ביום ההוא אינן יכולין לעשות הא למחר כו' דאיך נלמד ממה שנטמאו דהעוסק במצוה פטור מן המצוה והא הם לא ידעו בשעה שנטמאו דאי אפשר להו לעשות פסח מדאמרו למשה רבינו למה נגרע כו' ומשו\"ה נטמאו ואה\"נ דאי ידעו לא היו נטמאים. ולענ\"ד י\"ל וכן תירץ ג\"כ מו\"ר מה\"ר יעקב אלבעלי הנזכר דאף דאינהו לא ידעו משה רבינו ע\"ה ידע הדין והיאך הניחם להטמא ואפי' אי הוה מספקא ליה למשה לא היה לו להניחם ליטמא כי שמא יאבדו מצות קרבן פסח ומה שאמר להם משה עמדו ואשמעה לאו לשאלה זאת אלא למ\"ש לפחות יזרק הדם עלינו ולא נאכל וכמו שיבא קמן בס\"ד.<br><b> והחכם</b> השלם עצום ורב כמה\"ר יצחק נוניש הי\"ו תירץ ע\"פ מ\"ש בספרי הביאו בילקוט למה נגרע כו' אמר להם אין קדשים קרבים בטומאה אמרו לו אי לא יזרק הדם עלינו והבשר יאכל לטהורים הרי דטענתם היה לפחות להקריב עליהם ואפי' בלא אכילה ואיך נתרצו ליטמא ושלא לאכול קרבן פסח שמע מינה דהעוסק במצוה פטור מן המצוה וכנראה שלא ראה הספרי אלא בעל פה נזכר ממנו דהא מתחילה שאלו למה נגרע לבלתי הקריב וכשהשיב אין קדשים קרבים בטומאה שאלו לפחות שיזרק הדם עליהם וא\"כ נימא דעל פי טעותם שהיו מקריבים קרבן פסח בטומאה נטמאו ולפי האמת אינן רשאים להטמא והקושיא כדקאי קאי משא\"כ לפי תירוציה דכיון דמשה רבינו ע\"ה היה יודע דאכילת קרבן פסח ליכא שכן השיב להם קודם שאמר עמדו ואשמעה ואפילו הכי הניחם להטמא שמע מינה דהעוסק במצוה פטור מן המצוה.<br><b> וש��ב</b> ראיתי להרא\"ם ז\"ל בחומש שהבין דכל כונתם היה לשאלה אי לאו יזרק הדם אלא דלא הבינם משה יעו\"ש. ולפ\"ז יתכן תירוץ מהר\"י נוניש נר\"ו ומ\"מ מצד אחר לא ניתן ליאמר תירוץ זה דהא לפי דעתם דהיו יכולים לזרוק עליהם את הדם נמצא לדעתם שמקיימין מצות קרבן פסח אף בלא אכילה דומיא דחטאת דכך שאלו מה בין זה לחטאת לכן נראה דהעיקר כדתריצנא לה מעיקרא.<br><b> ואחר</b> זמן רב ראיתי להרב מחנה אפרים בנימוקו לרבינו פ\"ו מהל' קרבן פסח שהקשה להראב\"ד קושיא הלזו שהקשה מהר\"ר דוד הנזכר ולא ידענו מה לו עם הראב\"ד דוקא ועיין להריטב\"א בסוכה שהקשה כן בפשטא דש\"ס כמו שהקשה מהרר\"ד הנזכר.<br><b> נחזור</b> לקושית הרב מל\"מ דנראה לענ\"ד דשאני נדון הר\"ן ז\"ל דמדינא פטור משניהם כיון דאיכא ספיקא וכמ\"ש הר\"ן ז\"ל אלא דכדי שלא יבטל מ\"מ מכל וכל לפחות יקרא ביום אחד לא כן בההיא דתמידין דחייב בב' ודוק.<br><b> עוד</b> הקשה הרב מל\"מ ז\"ל דברי הר\"ן אהדדי מדבריו אלה למ\"ש גבי הסבה בד' כוסות יעו\"ש ותירץ דשאני הסבה דאי יתקנו קמאי או בתראי דוקא אפשר דתקנת החכמים היתה בזולתם ולא נפקי ידי חובתם אלו תוכן דבריו. ולענ\"ד קשיא לי אם כן כשצדד הר\"ן וכתב וז\"ל הכא בעי למעבד הסבה בכולהו דאי נזיל לקולא אמאי נקל בהני טפי מהני כו' והו\"ל למימר עדיפא מינה דאי נזיל לקולא אפשר דלא ניעבד התקון חכמים דתקנת חכמים הוא בזולתם.<br><b> והרב</b> מקראי קודש ז\"ל תירץ דבמגילה אי אפשר לקרות בשניהם ממ\"ש בגמ' ואימא את יום י\"ד וט\"ו אתא את ופסקיה נמצא דקפיד קרא דלא יקראו בב' הימים אלו תוכן דבריו ומלבד דיש לגמגם על תירוץ זה מלשון הר\"ן עוד זאת אין הנדון דומה לראיה דהתם קאי לקרות בתורת חיוב בב' הימים אתא את ופסקיה לפטור אבל היכא דמספקא לן באיזה יום הוא חיובו יקרא בב' כדי שממה נפשך יצא ידי חובתו ושאני ההיא דש\"ס מהך דהכא ולענ\"ד נראה בשנאמר דע\"כ לא אמרינן אין מעבירין על המצות אלא בדרך משל ב' מצות או במצוה אחת שאם יעשנה היום היא זמנה ואי יעשנה למחר ג\"כ היא זמנה אבל בדאיכא ספק אי זמנה היא היום או למחר ומספק די לעשותה או היום או למחר אז לא אמרינן אין מעבירין על המצות דכיון דלאו ודאי מצוה היא דאפשר דקדימה זאת ביום זה לאו מצוה היא ולכן בד' כוסות איך נאמר דישתה הראשונים בהסיבה משום אין מעבירין והא אפשר דלאו מצוה היא לא כן מגילה דגם אם יהיה זה מוקף מימות יהושע בן נון מ\"מ הא הוי י\"ד זמן קריאה לפרזים וקרינן ביה אין מעבירין על המצות כיון דאפשר שיהיה זמנו של זה."
+            ],
+            [
+                "<b>קראו </b>\n<b> את המגילה כו'.</b> במגילה דף ו' ע\"ב ורבינו הביא המשנה כצורתה ממש ולא מאי דאיתמר עלה וא\"כ נראה דפוסק דלא כרשב\"ג דאילו לרשב\"ג דס\"ל לענין סדר פרשיות דאם קראן בראשון צריך לקרותן בשני צ\"ל במתני' חסורי מחסרא משא\"כ לבר פלוגתיה דס\"ל בסדר פרשיות דקראן בראשון אין צריך לקרות בשני מתני' כדקאי קאי ולכן לא כתב רבינו אלא רישא דמתני' ונפק\"מ דבפרשיות אין צריך לחזור עליהן בשני והוא תימה דללישנא ב' אתיא כרשב\"ג ור' יוחנן ג\"כ פסק כוותיה וא\"כ איך פסק דלא כרשב\"ג."
+            ],
+            [
+                "<b>שואלין </b>\n<b> ודורשין כו' כדי להזכיר שהוא פורים.</b> ע\"כ. ועיין מה שהקשה הלח\"מ מש\"ס דמגילה דף ד' ומה שתירץ דגם בשאר פורים דחול צריך לדרוש מעניינו של יום ואין כן דעת התוס' שם ד\"ה פורים שחל להיות בשבת דבחול א\"צ משום [דאיכא כבר] פרסומי ניסא וא\"כ למה נשוי פלוגתא ביניהם ולעיקר קושיתו עיין להרב רצוף אהבה מה שפי' בדבריהם והוא אמת ויציב ואין מקום לקושיתו ועיין להרב פר\"ח במים חיים ומ\"ש בש\"ס ומה שפי' בדבריהם בלשון סתום שלא באתי לכונתו גם מ\"ש בס' מר דרור ליתא כמו שיראה המעיין."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ומותר </b>\n<b> בעשיית מלאכה כו'. לעולם.</b> וכתב הלח\"מ וז\"ל לא ידעתי אמאי לא חילק רבינו בין אתרא דנהוג ללא נהוג וכמ\"ש בש\"ס ע\"כ וכתב עליו השיירי כנה\"ג סימן תרצ\"ו הגהות ב\"י אות א' וז\"ל ומאי קשה כיון דאפילו במקום שנהגו כתב הרמב\"ם אינו רואה סימן ברכה כ\"ש במקום שנהגו שלא לעשות כו' עכ\"ד כוונתו מבוארת דמאי קשיא ליה להלח\"מ על רבינו דהו\"ל לחלק בשלמא אי היה סותם והיה כותב דכל העושה מלאכה בפורים אינו רואה סימן ברכה הוה קשיא ליה שפיר דהו\"ל לחלק ברם כיון דבפי' כתב דגם במקום שנהגו לעשות לא יעשה ואם עושה אינו רואה סימן ברכה מה שייך להקשות דהו\"ל לחלק אי קשיא על רבינו הוא באופן אחר דאיך כתב דאף במקום שנהגו לעשות ועשה אינו רואה סימן ברכה והוי היפך הש\"ס ועיין להרב מקראי קודש דף ר\"ג ע\"א שלא בא לכוונתו יעו\"ש.<br><b> ולהך</b> שהקשינו דדברי רבינו הם היפך הש\"ס כן הוקשה לו להשיירי כנה\"ג שם בתחילת דבריו וניחא ליה דאף לאותם דנהיגי לעשות מלאכה אין ראוי לעשות לפי שאמרו חכמים במקום שנהגו שלא לעשות דאינו רואה סימן ברכה ומינה דבמקום שנהגו לעשות ראוי שלא לעשות מהיות טוב כן פי' דברי רבינו ז\"ל וקשיא לי דאם כן איך רבי נטע נטיעה בפורים ולו יהי שהיה במקום שנהגו לעשות ראוי היה שלא לעשות וכדברי רבינו ז\"ל ואיך דבר שהתיר רבי אסרו רבינו.<br><b> ולענ\"ד</b> נראה כונת רבינו דאיירי במקום שנהגו שלא לעשות והכי פירושו דמן הדין איסור מלאכה לא קבילו עלייהו ואע\"פ כן אין ראוי לעשות בו מלאכה וכמו שנהגו אותם שנהגו שלא לעשות וע\"ז סיים אמרו חכמים כו' לעולם כלומר דזה עונשו של אותם שנהגו שלא לעשות ופשוט ונתיישב הן קושית הלח\"מ הן קושית השיירי כנה\"ג ומ\"ש רבינו בלשון זה ואע\"פ כו' ולא כתב כמ\"ש בט\"ב בהל' תעניות יען בפורים כתיב ויום טוב לאסור בעשית מלאכה אלא דלא קבילו וכמ\"ש בש\"ס משום הכי כתב רבינו שראוי לאסור ולנהוג שלא לעשות ודוק.<br><b> ועיין</b> עוד מה שהקשה הלח\"מ דהשמיט רבינו נטיעה של מצוה ועיי\"ש להשיירי מה שישב בהדרגות דמדברי רבינו יוצא דאינו רשאי יעו\"ש. ולענ\"ד איננו שוה חדא דא\"כ דבר דלרבי שרי ועביד עובדא איך רבינו אוסרו ועוד דאף לדבריו במקום שנהגו התר אף דאפ\"ה כתב רבינו דאין ראוי לעשות מ\"מ בנטיעה של שמחה שרי ואם כן הוה ליה לרבינו להתירו ולא להשמיטו.",
+                "<b> אם</b>\n<b> חלקו מעות לאביונים ביום קריאתן יצאו.</b> ועיין למרן והלח\"מ ז\"ל ועדיין קשה דלפי הטעם דעיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה למה לא חייבו לחלק המתנות ביום הקריאה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b>\n<b> פוחתין מב' עניים נותן לכל אחד מתנה אחת כו'.</b> ע\"כ. והיא הלכה פסוקה והקשה הפר\"ח הל' מגילה סי' תרצ\"ד וז\"ל וא\"ת ואימא ב' מתנות לכל אביון דהוו ב' שהן ד' וכההיא דאמר פ\"ג דיומא דף ל\"ז גבי קרא דונתן על ב' השעירים כו' יכול יתן ב' על זה וב' על זה כו' וי\"ל דאי הוה כתיב ולאביונים מתנות הוה מצינן לפרושי לב' אביונים ד' מתנות אבל השתא דכתיב ומתנות לאביונים משמע דבב' מתנות מפטר והדר קאמר שיח��קהו לעניים דהיינו ב' מתנות לב' בני אדם עכ\"ד והרב יד אהרן ז\"ל שדי נרגא בתירוץ זה דא\"כ למאי אצטריך לומר ונתן על שני השעירים גורלות לימא ונתן גורלות על שני השעירים והייתי אומר גורלות צריך ליתן דהיינו ב' גורלות ואחר כך יאמר על ב' השעירים דהיינו על כל שעיר גורל אחד ולשתוק מגורל אחד ע\"כ ואין זו קושיא חדא דהא ידוע הוא מאי דכייל לן הרא\"ם על החומש [מההשמטות] [בסדר משפטים ד\"ה ת\"ל כי ימכר יעו\"ש] דלשתוק [אמרינן] ולכתוב לא אמרינן זאת ב' דאי הוה כתיב קרא הכי לא הוה אייתר לן גורלות דאצטריך לגופיה דיתן גורל על כל אחד משא\"כ עכשיו דכתיב גורל אחד כו' אייתר לן גורלות ללמד שיהיו שוין כדסיים בברייתא יעו\"ש נמצא דהוצרך הכתוב לכתוב כן להכרחו ולדידיה ניחא ליה דבעלמא אמרינן ב' שהן ד' והכא מדשני קרא דהו\"ל למימר ויתן מתנות לאביונים דבצדקה לא שייך לישנא דשילוח רק לישנא דנתינה וא\"כ הל\"ל ומשלוח כו' ונתינת מנות לאביונים ומדערבינהו בהדי הדדי שמע מינה לדרשא אתי דדינם שוה מה מנות ב' דוקא כך מתנות ב' דוקא אלו דבריו.<br><b> ולא</b> ידעתי מי גילה לו דערבינהו בהדי הדדי דמה הפרש יש בין יתן למתנות כולהו לשון נתינה והכתוב מילי מילי קתני ומשלוח מנות איש לרעהו גם מתנות לאביונים ולא קאי למשלוח דלעיל ובר מן דין לפי דבריו דשוינהו קרא לדרשה אדרבא הדרשה בהיפך כשם דבמנות ב' מנות לאדם אחד כך במתנות ב' מתנות לכל אביון שיהא דומה האביון בלקיחה ב' דומיא דמנות דאחד לוקח שתים.<br><b> ולעיקר</b> הקושיא נראה לענ\"ד דאה\"נ דמשמעות דקרא כדהכא ב' מתנות לב' אביונים והתם ביומא דקס\"ד דיתן ב' על כל אחד אינו אלא מיתורא דקרא דכיון דכתיב גורל אחד לה' וגורל אחד כו' למאי אצטריך גורלות ומשו\"ה הוה קס\"ד הכי והכי הוי ריהטא דברייתא גורלות כו' יכול ב' כו' מכח היתור זה אי אפשר דכתיב גורל אחד כו' יכול כו' זה אי אפשר דכתיב אחד כו' ואם כן מה תלמוד לומר גורלות דהוא מיותר שיהו שוין כו' דהיתור בא לזה דכוותא מצינו בש\"ס אי אפשר לומר ונקה שכבר נאמר לא ינקה ואי אפשר לומר לא ינקה דכבר נאמר ונקה הא כיצד מנקה הוא לשבים ואינו מנקה לשאינן שבים ומ\"מ מה שנראה אמת הוא מ\"ש הפר\"ח ז\"ל.<br><b> ושוב</b> ראיתי מה שתירץ הרב מהר\"ח אלפ'נדארי בבני חיי יעו\"ש באורך ותוכן דבריו דכאן גבי מתנות לאביונים דלא מייתר קרא אלא לגופיה אצטריך מהיכא תיתי להצריך ב' מתנות שהן ד' ואין דבריו מובנים דעדיין קשה ממ\"ש יכול יתן ב' על זה וב' על זה תלמוד לומר גורל אחד והפי' הוא דאי לא הוה כתיב אלא ונתן על ב' השעירים גורלות הוה משמע ב' לזה וב' על זה תלמוד לומר גורל אחד כו' והתם ליכא יתורא אלא משמעות ואין לנו ליישב דבריו אלא כמ\"ש לענ\"ד והיינו הך והוא דבר חדש בדברי הברייתא ואי נחית להכי איך הניחו בעל פה אתמהא וצ\"ע.<br><b> ומ\"ש</b> אין פוחתין כו' פי' דלא תימא דוקא קפיד קרא שלא יתן כי אם ב' מתנות לב' אביונים דאי אפשר זה אלא ודאי דלא יפחות מזה ואם רצה להוסיף תבא עליו ברכת טוב. וזהו שכתב הטור סי' תרצ\"ד ולפחות ב' מתנות לב' עניים כלומר זה הוא מן המובחר ואם רצה להוסיף מוסיף ואין מקום למה שתמה הרב יד אהרן ז\"ל שדקדק מדבריו דמן הדין חייב ליתן הרבה אלא דלפחות ב' מתנות לב' אביונים וקשיא ליה דמן הש\"ס נראה שאינו חייב כי אם ב' מתנות לב' אביונים והצריך עיון יעו\"ש."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> בחי' לעיל הלכות ברכות פרק י\"א הט\"ז."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואפי' </b>\n<b> לבדוק מעות או למנותן לאורה אסור.</b> והיא מימרת רב שבת דף כ\"ב ומטעם שלא יהיו מצות בזויות עליו ולמד כן מכיסוי הדם שלא יכסה ברגל יעו\"ש וקשה לי דלא דמי הא להא דבכסוי הדם הבזיון הוא בעשות המצוה שעושה אותה דרך בזיון משא\"כ גבי נר חנוכה דכבר עשה המצוה בכבוד שהיא ההדלקה אלא שאח\"כ נהנה ממנה ואף אם נאמר דלא ס\"ל לרב כר' יהושע בן לוי דהדלקה עושה מצוה מ\"מ לדידן דקי\"ל הדלקה עושה מצוה איך פסקינן שניהם."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הדליקו </b>\n<b> מבפנים והוציאו דלוק והניחו על פתח ביתו לא עשה ולא כלום.</b> והקשה הרב עץ החיים דף ד' ע\"ג וז\"ל ואיכא למיפרך דבפ\"ט מהל' ביאת מקדש כתב רבינו הטיב הכהן מבפנים והוציאה לחוץ והדליקה הזר כשר ואפילו לכתחילה ומאי שנא מנרות חנוכה דבעינן הדלקה במקומה ובפ' במה מדליקין מדמינן נרות חנוכה למנורה אי מדליקין נרות חנוכה מנר לנר משום בזויי או משום אכחושי וצ\"ע.<br><b> ולענ\"ד</b> לא קשיא דלא משום שדימו ההיא דנר מנר משום בזוי או משום אכחושי צריך לדמויינהו לכל מילי דההיא דמוי אינו אלא משום מצוה בעלמא דשניהם מצוה ושייכותם משום מצות דומה להם מצינו שלמדו שלא למנות מעות בנר חנוכה מכסוי הדם משום בזוי מצוה ואף דלא שייכי אהדדי וא\"כ אינו מוכרח שיהיו דומים להדלקה במקומה ודוק."
+            ],
+            [
+                "<b>חצר </b>\n<b> כו' שלא יאמרו כו' לא הניח נר חנוכה כו'.</b> ועיין מ\"ש מרן בב\"י סי' תרע\"א מההיא דפ\"ק דברכות אסור לעבור אחורי בית הכנסת בשעה שהצבור מתפללין כו' ואי איכא פתחא אחרינא לית לן בה ותירץ בחדא תירוצא דשאני נר חנוכה דאית בה חסרון כיס יעו\"ש והרב פר\"ח ס\"ק ח' כתב עליו דמההיא דפאה דאייתי עלה לא משמע הכי ופי' דבריו עיין בספרי אשר קריתי לי תועפות ראם סדר קדושים גם מ\"ש בספרי אגורה באהלך בהשמטות סדר קדושים.<br><b> גם</b> מאי דקשיא ליה לתירוץ זה מההיא דפ\"ק דקדושין לענ\"ד לא קשה דאה\"נ דהתם ליכא חסרון כיס ברם איכא טעמא אחרינא שהוא מתגאה נגד רבו ואינו מקיים דברי התנא ומורא רבך כמורא שמים ועיין להמגן אברהם תירוץ אמיתי לזה ע\"פ פירוש רש\"י ועיין להרב שער אפרים בהגהת בנו סימן ע\"ח תירוץ לקושיא זאת ע\"פ מה שקדם להקשות מהש\"ס שבת דף כ\"ג בשביל ד' דברים כו' בסוף שדהו מפני החשד ופרש\"י שלא ידעו שהניח פאה ובברכות אמרו דאי איכא פתחא אחרינא לית לן בה ולא חיישינן לחשדא ותירץ דשם בידו לתקן ולהוציא עצמו מחשדא שיכניס באידך פתחא ויראו אותו משא\"כ בפאה אין בידו לתקן וסיים ולפי מ\"ש לעיל בפאה ניחא נמי הא דנר חנוכה דאין בידו להוציא עצמו מחשדא להני דחלפי בהאי פתחא אלו דבריו.<br><b> ולא</b> ידעתי תירוץ זה דמאי שנא נר חנוכה מבית הכנסת דמה בית הכנסת מאן דחלפי בפתח זה אומר אף שלא נכנס בפתח זה אימור יכנס בפתח האחרת ואף שאינו רואין אותו נכנס ברוח אחרת א\"כ גם בנר חנוכה אף שאין רואין נר חנוכה ברוח זו אימור ברוח אחרת הדליק ומה חילוק איכא מבידו לאין בידו."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות מגילה וחנוכה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Yitzchak Yeranen",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Yitzchak Yeranen/Sefer Zemanim/Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Sheqel Dues/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,39 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Sheqel Dues",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות שקלים",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Yitzchak Yeranen",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>המנורה </b>\n<b> וכו'.</b> ממ\"ש מרן וז\"ל ופסק כרבי עקיבא ואע\"ג דר' חנינא סגן הכהנים סבר כר' ישמעאל עכ\"ל ודאי דהיינו טעמא כיון דר\"ע הוה רביה דרבי ישמעאל כמ\"ש רבינו בפי' המשנה פ\"ב דעדויות משנה ו' וכ\"כ בס' היד בהקדמתו יעו\"ש ועיין בהקדמת רבינו לסדר זרעים דלא הזכיר לרבי ישמעאל לתלמיד לר\"ע אלא לר\"מ ורשב\"י ואי אפשר לומר דחד מינייהו הוא ט\"ס משום דמ\"ש דר\"י היה תלמיד ר\"ע כתבו פעמים שם יעו\"ש ואם דב' הוו תלמידיו ופעם הזכיר לחד ופעם לחד זה ודאי דוחק ועוד קשה מה ששאלני ידיד נפשי יניק וחכים החכם המופלג רפאל אשכנזי הי\"ו למ\"ש רבינו דר\"י תלמיד ר\"ע ממאי דאמר בסוף פרק איזהו מקומן דף נ\"ז ע\"א דאמר התם וכשנאמרו דברים לפני ר\"י אמר להן צאו ואמרו לו לר\"ע טעית וכו' יעו\"ש ואי הוה רביה לא היה אומר לו כן ועיין להכנה\"ג כללי הש\"ס סימן י\"ח פי' המתחלת ולכן אני אומר ועיין למרן כ\"מ פי\"ח מהל' כלים הי\"ג דכתב דר\"י הוה רביה דר\"ע ופי\"ד דטומאת צרעת ה\"ז כתב דהיו חברים ר\"ע ור\"י ועיין ביד אהרן בכללים שבסוף הס'.<br><b> עוד</b> כתב מרן וז\"ל ודע וכו' עד סוף הלשון והנה קשיא לי בש\"ס רב הונא דבעי מרב ורב דקא פשיט ליה במה הם נבוכים והא משנה ערוכה שנינו בשקלים מר אמר מתרומת הלשכה ומר ממותר נסכים וכי משנה לא שמיע להו ונראה דלא נעלם מהם המשנה אלא דאיבעיא ליה היכא דליכא לא ממותר נכסים ולא ממותר הלשכה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה אי מביאים ממותר קדשי בדק הבית או לא ואמר לו אין נעשין אלא דוקא מתרומת הלשכה דס\"ל כמאן דאמר הכי ודייק דקאמר בלשון שלילה אין נעשין כלומר אפי' דליכא בלשכה עבדינן טצדקי וליהוי מתרומת הלשכה ורב הונא אותביה ליה מקרא דוככלותם וכו' אמר ליה הא איכא קרא אחרינא אך לא יעשה [וכו'] א\"כ קשו קראי וכו' כאן שגבו והותירו כאן שגבו ולא הותירו כלומר אה\"נ כשהותירו יכולין להביא משם כיון דלב בי\"ד מתנין עליהן דהמותר יהא לתרומת הלשכה ונמצא כשמביאין מתרומת הלשכה מביאים ולא מבדק הבית והנה מ\"ש מרן ויש לתמוה וכו' וצ\"ל וכו' מסיגנון לשונו נראה שהניח דלא אפליגו תנאי אלא היכא דליכא מותר בקדשי בדק הבית יעו\"ש.<br><b> ולענ\"ד</b> המה דברים תמוהים דלא מצינו לשום תנא דאשמיענו כלי שרת מאין באים דפלוגתייהו הוא היכא דליכא בקדשי בדק הבית אבל היכא דאיכא בקדשי בדק הבית משם באים ולא רמזו מזה כלל והן אמת דדברי מרן צריכין נגר דיפריקינם דכונת הש\"ס נראה לענ\"ד כדכתיבנא אך מ\"ש עוד המל\"מ למרן דכתב דלב בי\"ד מתנה עליהם שיהא מותר קדשי בדק הבית כמותר נסכים או כתרומה לא זכיתי להבין דכן כתב מרן כמ\"ש הוא ז\"ל וז\"ל וצ\"ל וכו' חזרו אותם מעות כמותר נסכים או כתרומת הלשכה ופי' כשם דמשם מביאים כך מביאים ממותר קדשי בדק הבית."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Yitzchak Yeranen/Sefer Zemanim/Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Sheqel Dues/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,36 @@
+{
+    "title": "Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Sheqel Dues",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yitzchak_Yeranen_on_Mishneh_Torah,_Sheqel_Dues",
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>המנורה </b>\n<b> וכו'.</b> ממ\"ש מרן וז\"ל ופסק כרבי עקיבא ואע\"ג דר' חנינא סגן הכהנים סבר כר' ישמעאל עכ\"ל ודאי דהיינו טעמא כיון דר\"ע הוה רביה דרבי ישמעאל כמ\"ש רבינו בפי' המשנה פ\"ב דעדויות משנה ו' וכ\"כ בס' היד בהקדמתו יעו\"ש ועיין בהקדמת רבינו לסדר זרעים דלא הזכיר לרבי ישמעאל לתלמיד לר\"ע אלא לר\"מ ורשב\"י ואי אפשר לומר דחד מינייהו הוא ט\"ס משום דמ\"ש דר\"י היה תלמיד ר\"ע כתבו פעמים שם יעו\"ש ואם דב' הוו תלמידיו ופעם הזכיר לחד ופעם לחד זה ודאי דוחק ועוד קשה מה ששאלני ידיד נפשי יניק וחכים החכם המופלג רפאל אשכנזי הי\"ו למ\"ש רבינו דר\"י תלמיד ר\"ע ממאי דאמר בסוף פרק איזהו מקומן דף נ\"ז ע\"א דאמר התם וכשנאמרו דברים לפני ר\"י אמר להן צאו ואמרו לו לר\"ע טעית וכו' יעו\"ש ואי הוה רביה לא היה אומר לו כן ועיין להכנה\"ג כללי הש\"ס סימן י\"ח פי' המתחלת ולכן אני אומר ועיין למרן כ\"מ פי\"ח מהל' כלים הי\"ג דכתב דר\"י הוה רביה דר\"ע ופי\"ד דטומאת צרעת ה\"ז כתב דהיו חברים ר\"ע ור\"י ועיין ביד אהרן בכללים שבסוף הס'.<br><b> עוד</b> כתב מרן וז\"ל ודע וכו' עד סוף הלשון והנה קשיא לי בש\"ס רב הונא דבעי מרב ורב דקא פשיט ליה במה הם נבוכים והא משנה ערוכה שנינו בשקלים מר אמר מתרומת הלשכה ומר ממותר נסכים וכי משנה לא שמיע להו ונראה דלא נעלם מהם המשנה אלא דאיבעיא ליה היכא דליכא לא ממותר נכסים ולא ממותר הלשכה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה אי מביאים ממותר קדשי בדק הבית או לא ואמר לו אין נעשין אלא דוקא מתרומת הלשכה דס\"ל כמאן דאמר הכי ודייק דקאמר בלשון שלילה אין נעשין כלומר אפי' דליכא בלשכה עבדינן טצדקי וליהוי מתרומת הלשכה ורב הונא אותביה ליה מקרא דוככלותם וכו' אמר ליה הא איכא קרא אחרינא אך לא יעשה [וכו'] א\"כ קשו קראי וכו' כאן שגבו והותירו כאן שגבו ולא הותירו כלומר אה\"נ כשהותירו יכולין להביא משם כיון דלב בי\"ד מתנין עליהן דהמותר יהא לתרומת הלשכה ונמצא כשמביאין מתרומת הלשכה מביאים ולא מבדק הבית והנה מ\"ש מרן ויש לתמוה וכו' וצ\"ל וכו' מסיגנון לשונו נראה שהניח דלא אפליגו תנאי אלא היכא דליכא מותר בקדשי בדק הבית יעו\"ש.<br><b> ולענ\"ד</b> המה דברים תמוהים דלא מצינו לשום תנא דאשמיענו כלי שרת מאין באים דפלוגתייהו הוא היכא דליכא בקדשי בדק הבית אבל היכא דאיכא בקדשי בדק הבית משם באים ולא רמזו מזה כלל והן אמת דדברי מרן צריכין נגר דיפריקינם דכונת הש\"ס נראה לענ\"ד כדכתיבנא אך מ\"ש עוד המל\"מ למרן דכתב דלב בי\"ד מתנה עליהם שיהא מותר קדשי בדק הבית כמותר נסכים או כתרומה לא זכיתי להבין דכן כתב מרן כמ\"ש הוא ז\"ל וז\"ל וצ\"ל וכו' חזרו אותם מעות כמותר נסכים או כתרומת הלשכה ופי' כשם דמשם מביאים כך מביאים ממותר קדשי בדק הבית."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות שקלים",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Yitzchak Yeranen",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Yitzchak Yeranen/Sefer Zemanim/Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Shofar, Sukkah and Lulav/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,165 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Shofar, Sukkah and Lulav",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות שופר וסוכה ולולב",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Yitzchak Yeranen",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>עיין </b> בהגהות מיימוני מה שהאריך אם מותר להתענות בר\"ה או אסור ועיין להרב ט\"ז סי' תקצ\"ז שכתב דאי אפשר לומר מצוה להתענות דמצינו גבי אלישע שאכל אצל השונמית ואותו היום היה ר\"ה כדאיתא במדרש אלו דבריו וראיתי בספר מגיני ארץ בגליון הג\"ה בשם צ\"ש כתב עליו דבמחילה מכבודו אינו דבמלכים ב' פ' ד' כתיב ויעבור אלישע וכו' ושם אשה גדולה ותחזק בו לאכול לחם עד ויסר אל העליה וישכב שמה ואיתא בזוהר ריש סדר בשלח אשה גדולה בעובדהא וכו' עד ויהי היום עכ\"ל פי' דבריו דלא דריש בזהר שהיה ר\"ה בויהי היום הא' דכתיב שם אכילה אלא בויהי היום הב' דלא כתיב שם אכילה וק\"ל."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ואם </b>\n<b> תאמר והלא נהנה בשמיעת הקול וכו'.</b> פי' דבשמיעת הקול נהנה דקיים המצוה ויש לו שכר מצוה ואהא תירץ דמצות לאו ליהנות ניתנו ולא חשיב זה הנאה אלא כשנהנה הגוף מעצמו של דבר ומיהו קשיא לי דהא נהנה הגוף מעצמו של דבר דשופר יש בה קול ערב ככלי זמר והרי זה דומה למודר הנאה ממעיין דאינו טובל טבילת מצוה בימות החמה משום דקא מתהני גופא ואולי דאין קול זה חשיב הנאת הגוף ואפי' למאן דסבר דאיכא הנאה התוקע הוא דנהנה בתקיעתו יעו\"ש בב\"ח סי' תקפ\"ו סק\"ו והנראה יותר דלא דמי דבמעיין מיד שטבל נעשה המצוה ונשאר אח\"כ הנאה לחודה משא\"כ בשופר דאחר המצוה ליכא הנאה לחודה.",
+                "<b> וכן</b>\n<b> שופר של עולה וכו'.</b> וכתב מרן היינו כשתלשו קודם זריקה דאילו לאחר זריקה אין מעילה לא בעורה וכו' עכ\"ל וכתב עליו הרב אור יקרות וז\"ל הרב העתיק לשון רש\"י על דברי רבנו והוא תמוה לפי מה שפסק רבינו פ\"ב מהלכות מעילה וז\"ל עצמות העולה שפירשו קודם זריקה אין מועלין בהם לאחר זריקה שהזריקה מתרת אותם ואם פירשו לאחר זריקה מועלים בהם לעולם ע\"כ ואם כן אדרבא אי מיירי לאחר זריקה אתי שפיר טפי דיש מעילה לעולם אבל קודם זריקה אין מעילה אלא אם תקע קודם זריקה וצ\"ע עכ\"ל.<br><b> ולענ\"ד</b> י\"ל דכונת מרן הכי היינו כשתלשו קודם זריקה ותקע בו קודם זריקה דאילו לאחר זריקה תקע אין מעילה כדאמרינן בזבחים ר' יוחנן בשם ר' ישמעאל נאמר לו יהיה וכו' אף עולה עצמותיו מותרין ואוקמוה בפירש קודם זריקה דיכול ליהנות לאחר זריקה יעו\"ש וה\"ה דהוה מצי לאוקומיה בתלשו לאחר זריקה ולא אתא למעוטי אלא כשתלשו קודם זריקה ותקע בו לאחר זריקה דליכא מעילה דודאי מותר לתקוע בו ומאי אתא לאשמועינן דאין בקול דין גזל וגם מצות לאו ליהנות ניתנו מאחר דמותר לעשות אפי' קתא דסכינא ואפרש גם זה בכונת רש\"י.",
+                "<b> לפיכך</b>\n<b> המודר הנאה משופר מותר לתקוע בו וכו'.</b> ועיין מ\"ש הרב המגיד והלח\"מ ז\"ל ויפה תירץ הבן יקיר לי פחד יצחק יהי' בעזרתו ע\"פ המחלוקת דאיכא בין רבינו וסייעתיה להחולקים עמו דרבינו ס\"ל דאפי' הוא בעצמו יכול לתקוע ולא חשיב הנאה מה שנהנה בתקיעתו והחולקים סבירא להו דהוא בעצמו לא יתקע אלא אחר יתקע לו ועיין ב��\"י וב\"ח סימן תקפ\"ו וא\"כ כיון דרבינו פסק מותר לתקוע בו ולא חשיב הנאה מה שמתפאר בתקיעתו כ\"ש כשנדר הנאה מחבירו דיכול לתקוע לו וק\"ל."
+            ],
+            [
+                "<b>ואין </b>\n<b> עשה דוחה לא תעשה ועשה.</b> כן הוא בגמ' וכתב הר\"ן קושטא דמילתה קאמר ומיהו לא צריכינן להכי דאפי' דהוי יו\"ט ל\"ת גרידא לא אתו מכשירי שופר ודחו לה דהא בעידנא דקא מעקר לאו לא מקיים עשה ע\"כ וקשה דהר\"ן סותר עצמו דידיה אדידיה דכתב הנמוקי יוסף בפרק אלו מציאות וז\"ל ועל הא דאמר דאין עשה דוחה ל\"ת ועשה איכא דמקשו למה לי מהאי טעמא תיפוק ליה דאפי' ליכא (בהאי טעמא) [גבי טומאה] אלא לאו גרידא לא דחי ליה דהא בעידנא דקא מעקר לאו דטומאה לא מקיים עשה דאבידה ותירצו דלרוחא דמילתא אקשו הכי והר\"ן תירץ דהכא נמי בשעה שעבר הלאו מקיים העשה וכו' אבל הרב יהוסף בלשונו כתב דשאר מפרשים לא סברי הכי אלא דהכל אחד עכ\"ל הנך רואה דמכח הקושיא נדחק עצמו נגד המפרשים ולחלק יצא בין ההיא דאבדה לשאר נדונות ולפי מ\"ש בראש השנה נמצא דאזיל ומודה שכן דרך הש\"ס לומר כן לרווחא דמילתא ויש לדוחה לדחות בקל ועיין להמל\"מ ומ\"ש בספרי אגורה באהלך דף ט'."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b>\n<b> מי שאינו חייב בדבר וכו'.</b> וכתב הרב המגיד ואין נראה כן מדברי רבינו פ\"ג מהלכות ציצית כצ\"ל."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>המתעסק </b>\n<b> וכו'.</b> עיין להרא\"ש בראש השנה דפוסק כדעת רבינו דמצות צריכות כונה וקשה עליו דבפרק לולב הגזול דף מ\"ב נראה דפוסק דמצות אין צריכות כונה יעו\"ש. ונלע\"ד דסובר דמצות צריכות כונה ובפרק לולב הגזול דקא שקיל וטרי הוי בין למאן דסובר מצות צריכות כונה בין למאן דסובר אין צריכות כונה דלכו\"ע קשה איך יברך על הלולב עובר לעשייתן דהא מדהגביה נפק ביה דלמ\"ד מצות אין צריכות כונה מיד יצא ולמ\"ד צריכות כונה הא איכוון לצאת דלצאת י\"ח נטל הלולב בידו ומיד יצא קודם שיברך ואין לך מכוון יותר מזה ואהא משני כל הני שינויי אלא שבתירוץ שתי' במכוון שלא לצאת עד אחר הברכה הוקשה לו מההיא דמצות אין צריכות כונה למאן דס\"ל הכי דלא יתכן לדידיה התירוץ הזה ואהא משני דיש הפרש בין אינו מכוון למצוה למכוון שלא לצאת וברור.<br><b> ועל</b> דרך זה אין מקום למ\"ש הרב מקראי קודש דף ע\"ג על מ\"ש מרן פ\"ו דלולב ה\"ט וז\"ל וכתבו המפרשים ז\"ל דכיון דקי\"ל דכל המצות מברך עליו עובר לעשייתן שמברך עליו קודם שיטלנו או יהפוך וכו' דכיון דרבינו פוסק דמצות צריכות כונה א\"צ לכל אלו התנאים וכו' יעו\"ש דהא אף דס\"ל לרבינו מצות צריכות כונה אפ\"ה צרכינן להני תנאי והיינו טעמא דמי שנוטל הלולב לצאת י\"ח הרי מכוון לצאת והיאך יברך אחר הנטילה דבהא קאי מרן דהרוצה לצאת י\"ח היאך יברך ואהא מתני שיהפוך וכו' או בכלי וכו' וק\"ל.<br><b> עוד</b> כתב הרא\"ש וז\"ל והא דלא משני הכא הכי וכו' עד אלא כדרך גדילתן וכו' עכ\"ל וכתב הרב מוצל מאש שבסוף ס' רב יוסף סי' ז' וז\"ל וכעת נתקשיתי דאמאי לא תירצו כשכיון שלא לצאת ואח\"כ ראיתי להרא\"ש שתירץ דכיון דהוא עם הארץ וכו' ולא הבינותי דברים אלו דאי ידע שאינו יוצא בכך אבל אם נוטלו דרך גדילתו יודע שיוצא י\"ח אמאי וכו' יטלנו דרך גדילתו ויצא בו ודי לו בזה אלא וודאי שהוא מכוון שלא לצאת כדי לילך אצל בקי ולכך הופכו וא\"כ הוא היאך קורא אותו יוצא ברשות כיון שהיה יכול לצאת בו אם לא הפכו והוא הפכו בכוונה עכ\"ל.<br><b> ואני</b> הדיוט לא הבינותי דבריו דלפי קושיתו זאת בדברי הרא\"ש ממילא נפרכא קושיתו שהיא קושית הרא\"ש דלוקמא במכוון שלא לצאת דא\"כ דמכוון שלא לצאת איך מקרי טרוד בדבר מצוה יכוון לצאת ויצא י\"ח ואיך כתב דלא הבין תירוץ הרא\"ש כלומר דהקושיא במקומה עומדת ואדרבא כפי דבריו קשה על הרא\"ש במאי דמקשה דלוקמא בגמ' במכוון שלא לצאת דלא קשה מידי ע\"פ דרכו כדכתיבנא ואולי כוונתו דקאי בין להתירוץ בין להקושיא.<br><b> ולעיקר</b> קושיתו על דברי הרא\"ש נראה אחר שנדקדק בדברי הרא\"ש שכתב שאינו בקי בדיני כוונת המצוות ולא כתב שאינו בקי במצוות ודאי דסובר דיודע לעשות המצוה אבל אינו יודע לעשותה כתיקונה ולכן הולך אצל בקי במצוות ויודע דבהפכו אינו יוצא וכמ\"ש רש\"י ריש פרק לולב וערבה על מ\"ש בש\"ס שמא יעבירנו ארבע אמות ברה\"ר וכו' לילך אצל בקי ללמוד ברכתו או נענועו עכ\"ל נמצא דידע זה לעשות המצוה אבל הברכה או הנענוע אינו יודע ורוצה לעשות המצוה כתיקונה ולכן הופכו.<br><b> אך</b> קשה להרי\"ף שהביא אוקמתא דאביי ורבא דפוסק מצוות אין צריכות כונה ולכן השמיט ההיא מימרא דאבוה דשמואל דאכלוהו פרסיים לא יצא ובפרק ערבי פסחים הביא ברייתא דרבי יוסי דמרור דס\"ל מצות צריכות כונה וכן הביא ברייתא דרבי יוסי בר\"ה דתני עד שיכוין שומע ומשמיע והוי סתרן אהדדי.<br><b> וראיתי</b> להרב פר\"ח הל' ר\"ה סי' תקפ\"ט הקשה על מ\"ש ה\"ר יונה לחלק בין מצוה דמעשה למצוה דדבור וז\"ל ויש לתמוה דא\"כ מאי מקשה בש\"ס פרק היה קורא למ\"ד מצות א\"צ כונה ממתני' דפרק היה קורא דתני אם כיון לבו וכו' הא שאני ק\"ש דלית בה מעשה ועוד ממאי דמותיב במגילה למ\"ד מצות א\"צ כונה ממתני' דהיה עובר אחורי ביהכ\"נ ושמע קול שופר או קול מגילה וכו' יעו\"ש. ולענ\"ד נראה לומר דע\"כ לא חילקו הר\"י ודעימיה אלא לדידן ברם לרבא לא אמר אדם דהא בש\"ס אמר רבא בפי' זאת אומרת התוקע לשיר יצא והיינו מההיא דאכלוהו פרסיים דהוי מעשה וכמ\"ש הר\"ן והרה\"מ בפי' וכת דידן לחלק בין דבור למעשה עיין להרה\"מ והר\"ן וא\"כ מ\"ש הר\"י דאפי' מי שסובר מצות אין צריכות כונה במעשה בדבור מודה היינו למאן דפוסק כרבא דא\"צ כונה מודה במצוה דאין בה מעשה ברם לרבא גופיה לא מחלק וכמ\"ש במגילה סד\"א אכול מצה אמר רחמנא והא אכל וכו' קמ\"ל דשניהם שוים וא\"כ קושית הש\"ס היא לרבא דאינו מחלק בין מצוה דאית בה מעשה למצוה דלית בה מעשה וכמו שהקשה כן בבירור במגילה לרבא ממתני' דק\"ש וכן פירש רש\"י בברכות ומה שהקשה הלח\"מ להרה\"מ אינו אלא למה שהיה סבור לחלק בין תקיעת שופר למגילה ונמצא שופר ומצה שוין ונקראין מעשה ודוק."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>יו\"ט </b>\n<b> וכו' אע\"פ שהתקיעה משום שבות וכו'. יבא עשה של תורה וידחה שבות של דבריהם וכו'.</b> הקשה הלח\"מ ז\"ל ממ\"ש רבינו לעיל פ\"א דיו\"ט עשה ולא תעשה והשבות הוי דעשה ול\"ת ולא דחי תקיעה שהיא מ\"ע השבות שלה בקום עשה דרבנן העמידו דבריהם נגד תורה בשב ואל תעשה וכו'. ולענ\"ד דברי רבינו מבוררין כשמש וכונתו פשוטה דכיון דליכא אלא שבות דרבנן איך ידחה לתקיעת שופר שהיא דאורייתא אינו מן הדין וזהו שכתב ומן הדין היה וכו' והגזירה הניחה בעל פה והיינו מ\"ש לעיל פ\"א דיו\"ט עשה ולא תעשה וכן שבות שלו ופי' דבריו שם כמ\"ש מרן ז\"ל שם דחכמים עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה וכשם דלא דחי למלאכה דאורייתא כך לא דחי לשבות דדבריהם ואין זה דבר חדש כי זה ברור בדברי רבינו דלא כתב כאן טעמא דמילתא דלמה אין תוקעין שהניחו בע\"פ והיינו טעמא דכתבו לעיל פ\"א ופשוט ומ\"ש ולמה אין תוקעין אינו הגזירה אלא פי' למ\"ש שבות של דבריהם וקא מפרש מהו השבות שמכחו אין תוקעין שמא יטלנו בידו וכמ\"ש בש\"ס.<br><b> גם</b> מ\"ש וכי תימא דשאני התם דהוי משום שמא יתלוש אף הכא נמי איכא גזרה שמא יתקן כלי שיר ע\"כ לא ידעתי את שיחו דלמה בדה טעם זה מלבו כיון דבש\"ס קא יהיב טעמא שמא יעבירנו ד' אמות ברה\"ר וכן ציין הרב המגיד ובשביתת שבת איכא עשה ול\"ת וגזרת חכמים חשיב כעשה ול\"ת ואין כח בעשה דשופר לדחות שבות של דבריהם דעשה ול\"ת וכדכתיבנא אנן בדידן וממילא אין מקום למה שתירץ וי\"ל וכו' כמו שיראה המעיין וכן למה שתירץ עוד ואף בלא זה אין דבריו מבוררין בתירוצו הג' ודבריו בתירוץ הג' הם דברי הרא\"ם על הסמ\"ג הל' שופר למאי דקשיא ליה דגם ביו\"ט לא יתקעו משום גזרה דשמא יתקן כלי שיר וכו' יעו\"ש ברם מעולם ליכא מ\"ד דטעמא דאין תוקעין בשבת משום שבות הוא שמא יתקן כלי שיר דלא אמרו כן בש\"ס ועי' בב\"ח סי' תקפ\"ח מ\"ש על הרא\"ם בדבריו אלו.<br><b> ואחרי</b> הלח\"מ נמשך המג\"א בהבנת דברי רבינו שהבין דמ\"ש ולמה אין תוקעין גזרה הוא טעם למה שהקשה ומן הדין היה ואהא תירץ משום גזרה יעו\"ש בלשונו וליתא אלא פי' דבריו הוא כדכתיבנא דטעם דדוחה השבות למצוה דאורייתא הניחו בע\"פ ומ\"ש ולמה אין תוקעין הוא פי' השבות שאמרו בש\"ס וכדכתיבנא.<br><b> והקשה</b> הר\"ן בריש פרק יו\"ט של ר\"ה וז\"ל וא\"ת מאי שנא הני דגזרינן בשבת ומאי שנא מילה דשריא בשבת ולא גזרינן שמא יעביר תינוק או איזמל ד' אמות ברה\"ר ועיין להכנה\"ג סימן תקפ\"ח שהקשה עליו ממ\"ש בפ' לולב וערבה דלולב גזרה משום דלא ידעינן בקבועא דירחא וטעם זה יספיק לתת הפרש בין לולב למילה ושופר ג\"כ כבר כתב הוא ז\"ל דהוי דומיא דלולב לענין דלא ידעינן בקבועא דירחא יעו\"ש. וראיתי למה\"ר יצחק נוניש בשער המלך שרצה לישב לזה דס\"ל להר\"ן דאע\"ג דגבי לולב היינו טעמא דלא בקיאינן בקבועא דירחא הא לאו הכי לא גזרינן שמא יעבירנו משום דהוי מצוה דכל ישראל דאלימא אבל מצוה דיחיד אפי' ודאית לא דחי שבת והיינו טעמא דהזאה דלא דחי שבת אע\"ג דהוי מצוה ודאית משום דהוי מצוה דיחיד ומשו\"ה קשיא ליה ממילה דהוי מצוה דיחיד אלו דבריו.<br><b> ולי</b> איננו שוה בכונת הר\"ן ז\"ל כלל דלפי דבריו דקושיתו היא מהזאה למילה והזאה לא נזכר בדברי הר\"ן כלל וזה לשון הר\"ן מאי שנא הני דגזרינן והיינו שופר ולולב וכן מתירוץ דתירץ דהני שאני לפי שהכל טרודים וכו' והיינו שופר ולולב ולא נזכר בדבריו הזאה כלל נמצא דקושיתו בפי' הוי מלולב ושופר וגם התירוץ שתירץ הר\"ן לא שייכא לקושייתו אי הכי קשיא לי כמבואר וחזרה קושית הרב לדוכתא ועוד קשה לי עליו דמאי קשה ליה ממילה שאני מילה דגלי קרא ביום השמיני ביום אפילו בשבת וכיון שחייבה תורה למול בשבת היאך יאמרו רבנן שלא לימול וכתוב זה מה תהא עליה משא\"כ בשאר המצות דעקרו להו רבנן בשב ואל תעשה משום דיתקיים המצות בשנים אחרים ולא תבטל המצוה מכל וכל ונמצא א\"כ אין מקום לקושיא זאת ותירץ הר\"ן לקושיתו וז\"ל וי\"ל דהני שאני לפי שהכל טרודים בהם ולא מדכר חדא לחבריה משא\"כ במילה והקשה עליו הרב שער המלך שם מדגרסינן פ\"ק דיומא ולטעמיך הזאה כל ז' מי איכא וכו' והא טעמא דהזאה שמא יעבירנו ד' אמות ברה\"ר כדאמרינן באלו דברים והזאה מ\"ט לא דחיא שבת מכדי טלטול בעלמא דוחה שבת משום פסח אמר רבה גזרה שמא יעבירנו ד' אמות והא הכא ליכא למגזר משום דמדכרי ליה דומיא דמילה ולעולם דהזאה כל ז' איכא ועיין מה שתירץ במה שהשיא כונת ��ש\"ס דאמר ביומא הזאה שבות משום איסור טלטול ואף דלגבי מצוה איסור טלטול ליכא הכא דהזאה זאת הוי דרבנן איכא איסור שבות טלטול זה יעו\"ש.<br><b> ולענ\"ד</b> כל זה הוא תורה שבעל פה והוי כהררים התלוים בשער ועוד דמלישנא דש\"ס לא משמע הכי דקאמר הזאה כל ז' מי איכא והא קי\"ל דהזאה שבות ואי הך שבות הוא משום טלטול היכן קי\"ל הכי והא שבות דהזאה דעלמא הוי מטעם שמא יעבירנו ד' אמות ברה\"ר ולעיקר קושייתו מהזאה לתירוץ הר\"ן דהא הזאה דומה למילה שאין העולם טרודים ואפ\"ה לא דחי הזאה י\"ל דשאני טמא דליכא עליה שום מצוה משו\"ה אף שהחששא היא רחוקה גזרינן משום שבות משא\"כ שופר ולולב ומגילה דכבר נתחייבו במצות צריך טעמא אלימתא לפוטרן שמא יעבירנו והדבר קרוב לודאי דכל העם טרודים ודומה לזה הוי ג\"כ הזאה דכהן השורף את הפרה דליכא שום חיובא מקיום המצוה עליו ודוק ומילה כיון דבא יום ח' נתחייב אין כח בגזרה שמא יעביר איזמל או תנוק ברה\"ר כיון דאין כל העם טרודים.<br><b> אשר</b> בזה יתורץ אצלי שקשה לכאורה לרבינו פ\"ו מהל' קרבן פסח ה\"ו שכתב והלא איסור הזיה בשבת משום שבות והפסח בכרת ואיך יעמידו דבריהם במקום כרת מפני שביום שהוא אסור בהזיה משום שבות אינו זמן הקרבן שחייבין עליו כרת וכו' ויש להקשות עליו דלמה נשתמש מזה משום שעדיין אינו זמן הקרבן והא בלא\"ה גם כן גזרינן דהא לולב ושופר אף שבבא היום נתחייב במצוה ואפ\"ה משום גזרת רבה שמא יעבירנו נדחה המצוה אלא שעל פי מ\"ש לא קשיא כלל דהוצרך לזה דעדיין לא בא החיוב כדי דלא תיקשי מאי שנא מילה דהיא מצוה פרטית כמו הזאה ומילה דוחה שבת והזאה לא ומשו\"ה מחלק דשאני הזאה שעדיין לא נתחייב בפסח ודוק.<br><b> ומן</b> האמור אני תמיה על הריטב\"א בחי' בסוכה שכתב וז\"ל והשתא מתרצה לן אחריתי דמילה דוחה שבת ולא העמידו דבריהם לגזור משום גזרה דרבה שאין הטעם מפני שאינה בכל ישראל אלא אבי הבן כמו שכתבו מקצת רבנן דהא הזאה דליכא אלא בחד והעמידו דבריהם מטעם גזרה דרבה ואע\"ג דיש בה כרת אלא הטעם הוא שהוא דאורייתא וידעי בקבועה דירחא דהרי יום ח' הוא ברור ולכן לא גזרו לדחות מצותו שעליו משא\"כ לולב שאינו ברור מן התורה ומשא\"כ מגילה שהוא מדבריהם ומשא\"כ בהזאה שאף שזמן הפסח ברור והיא של תורה כיון דעכשיו טמא ואינו מחיוב בפסח גזרו בהזאתו אלו דבריו והתמהא דהא חילוק עצמו שחלק בהזאה בסוף דבריו דשאני הזאה דבאותה שעה עדין לא נתחייב בפסח היה יכול לחלקו ג\"כ למאי דכתב משם מקצת רבנן דמילה שאני דהוא אבי הבן לחוד ואינה בכל ישראל דהוא חילוק הר\"ן ז\"ל וקשיא ליה מהזאה דהוי ג\"כ בחד והעמידו דבריהם מכח גזרה דרבה ומכח הך קושיא דהזאה נייד מטעם זה דמקצת רבנן ולמה דחה אותו כיון דיש לחלק בין כשהמצוה היא בחד לכשהיא בכל ישראל ומשו\"ה מילה שהיא בחד דחיה שבת ושאני הזאה דאפילו שהיא בחד לא דחיה שבת משום דהזאה שאני דעדין לא נתחייב במצוה וכמו שחילק איהו גופיה דכיון דהדבר קל דעדיין לא נתחייב במצוה משום חשש כל דהו נדחית המצוה.<br><b> ושוב</b> נגלה אלי שהקושית הכנה\"ג על הר\"ן הקשה אותה הרב שער אפרים סי' ב' משם הרב השואל יעו\"ש ועיי\"ש מ\"ש לתרץ דברי הר\"ן פשוטים ואנכי הגדתי שלא זכיתי להבין תירוצו דבש\"ס בפי' משתמש ללולב ביום א' לדידן דלא נטלינן ליה משום דלא ידעינן בקבועא דירחא כלומר וכיון דאינה מצוה ודאית גזרינן גזרה דרבה וא\"כ שפיר קשיא ליה לשואל דמאי קשיא ליה להר\"ן ממילה שאני הכי שהיא מצוה ודאית וק\"ל ובנו הרב שם בהגה מתרץ ליה דקושית הר\"ן היא מאי שנא דלולב ביום א' במקדש תקינו ליה רבנן בביתו כמ\"ש בש\"ס ומשום גזרה דרבה ומאי שנא במילה דלא גזרינן אלו דבריו וליתא דבלולב אינה נדחית המצוה משא\"כ במילה דנדחית מצוה דיום הח' וק\"ל ובדברי הר\"ן אלו עיין מ\"ש בחידושי פ\"ה דמלוה ולוה ה\"א.<br><b> והמג\"א</b> סי' תקפ\"ח הקשה דאמאי לא גזרו בתקיעה משום שמא יתקן כלי שיר יעו\"ש עד מ\"ש בסוף דבריו דביו\"ט שרי דממה נפשך אי יו\"ט הוא עבדינן מצוה ואי חול הוא לא עבדינן כלום משא\"כ בשבת ע\"כ והקשה עליו הרב רוח אליהו ז\"ל דליתא דהרי יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה כדאיתא בפרק האשה רבה וכו' יעו\"ש.<br><b> ודבריו</b> תמוהים דמאחר דבסמוך ירד להבין דברי המג\"א שקדמו וכמ\"ש דעכשיו קאי אמ\"ש הר\"ן דטעם גזרה זו משום דלא בקיאינן בקיבועא דירחא וכו' דאי הוה בקיאינן בקבועא דירחא לא הוי גזרי נמצא דשניא גזרה זו דלא גזרו לעקור דבר מן התורה אף שהיא בשב ואל תעשה אלא משום דלא בקיאינן בקביעא דירחא וא\"כ שפיר כתב המג\"א דאי היה הגזרה משום שמא יתקן כלי שיר היו גוזרין דוקא בשבת דעובר בודאי השבות דיתקן כלי שיר דהוי כמו בקיאינן בקבועא דירחא משא\"כ ביו\"ט לחוד דלא ימנע אי הוי חול אין קפידה ואי הוי יו\"ט איכא מצוה והוי כמו בקיאינן בקבועא דירחא ונמצא הוי המצוה ודאי ולא דחי למצוה זאת השבות ואחר ימים כן ראיתי להרב המובהק בנימין הלוי ז\"ל שנתקשה ג\"כ בדברי המג\"א אלו ותלמידו בס' מרכבת המשנה מתרץ לה כדברי יעו\"ש הל' שופר פ\"ב.<br><b> והנה</b> הך קושיא שהקשה המג\"א ז\"ל שלמים וכן רבים הקשו כן ולעילא מנהון הגאון הרא\"ם בביאורו על הסמ\"ג הל' שופר וז\"ל אך קשה דא\"כ בלא גזרה דרבה וכו' דאין לומר יבא עשה של תורה וידחה שבות דרבנן אלא היכא דמבטל עשה בידים אבל היכא דיושב ודברי תורה נעקר מאליו יש כח ביד חכמים לבטל ד\"ת משום שבות דשב ואל תעשה שאני ותירץ דכל דאיכא הכשר מצוה דהיינו דבעידנא דמעקר שבות של דבריהם מקיים עשה דתקיעה אין כח לחכמים להעמיד דבריהם נגד התורה תדע דהא בפ\"ק דיבמות תניא יכול יהא כבוד אב ואם דוחה שבת וכו' ת\"ל אני ה' ואע\"ג דכבוד הוי עשה גרידא וחלול שבת הוי ל\"ת ועשה והיינו נמי דפריך וכו' אע\"ג דשופר עשה ויו\"ט הוי ל\"ת ועשה אלו דבריו בקיצור הרבה.<br><b> ועיין</b> להרב יבין שמועה דף קכ\"א כלל תנ\"ד ולמה שהקשה הרב על מ\"ש דכל דאיכא הכשר מצוה יבא עשה וידחה ל\"ת ועשה אם כן כשאמר ריש לקיש כל מקום שאתה מוצא עשה ול\"ת אם אתה יכול לקיים שניהם מוטב ואי לאו אתי עשה וידחה ל\"ת ולימא רבותא כל מקום וכו' אי אתה מוצא לקיים עשה ול\"ת ועשה שכנגדו מוטב ואי לאו יבא עשה וידחה ל\"ת ועשה וכו' יעו\"ש יש לישב דנקט ל\"ת לחוד לומר דכל דאתה מוצא לקיים שניהם אפי' שהוא עשה נגד ל\"ת לחוד יתקיימו שניהם ולא אתי עשה ודוחה ל\"ת דסד\"א דכל דאיכא עשה נגד ל\"ת הותר הל\"ת מאליו קמ\"ל דלא הותר אלא הוא נדחה וכיון שהוא נדחה כל שאתה מוצא לקיים שניהם צריך לקיימן משא\"כ אי הוה אמר עשה עם ל\"ת הו\"א דמשום דאיכא עשה ול\"ת נגד העשה הוא דאמרינן דאי יכול לקיים שלשתם מוטב כלומר דצריך לקיימן אבל אי לא היה אלא ל\"ת לחוד נגד העשה הו\"א דאף דיכול לקיים שניהם העשה ול\"ת אפ\"ה אתי עשה ודחי ל\"ת דהותר כיון דהוי ל\"ת לחוד אך קשה מה שהקשה שנית מש\"ס אלו מציאות יעו\"ש.<br><b> וראיתי </b> למהר\"ב הלוי ז\"ל בס' מרכבת המשנה הל' שופר רצה להליץ על הגאון לקושיות אלו וגם ממה שהקשה עוד עליו מש\"ס דיו\"ט דף ח' ע\"ב יע��\"ש באומרו דעד כאן לא כתב הגאון דכל דאיכא הכשר מצוה דהיינו דהוי בעידנא אז אתי עשה של תורה ודחי שבות דדבריהם אלא במצות עשה דאלימא כגון שופר שמעלה זכרונם של ישראל וכן כבוד אב ואם דהוקש כבודם לכבוד המקום וכל כך הוא גדול שדוחה ל\"ת ועשה אי לאו קרא דאני אבל בעשה דעלמא אף דהוי הכשר מצוה לא דחי לשבות דדבריהם אלו דבריו בקיצור.<br><b> ולענ\"ד</b> הוי תורה שבע\"פ ואין דרכו בכך לסתום כל כך ומ\"מ דא עקא במ\"ש בפי' הכשר מצוה לא כפי' רש\"י ולא כפי' התוס' שם דלפי' התוס' הכשר מצוה ר\"ל דלא הוי בעידנא דמבטל הל\"ת מקיים העשה וכדעביד העשה בעידנא דמבטל הל\"ת קרי ליה דעביד גוף המצוה יעו\"ש [יבמות] דף ו' ד\"ה שכן והיינו משום דס\"ל דמאי דמוקי הש\"ס לברייתא בלאו דמחמר נשארה האוקמתא ולפי' רש\"י הכשר מצוה פי' הוא דמוכרח כדי לקיים העשה לעבור אלא תעשה והיינו משום דס\"ל דאוקמתא דמחמר נדחה ופי' הברייתא הוא שחוט לי בשל לי יעו\"ש ואיך פי' פי' זה כמו שהוא פשוט ומה גם דפי' זה לא ניתן ליאמר בש\"ס כלל דא\"כ דפי' שאני הנך שכן הכשר מצוה פי' הוא דהוי בעידנא דכשמבשל או שוחט באותו מעשה מקיים מצות כבוד אב ואם א\"כ גם ביבום הוא כן דכשמיבמה באותו מעשה עצמו הוא מקיים יבמה יבא עליה ונדחה הלאו דואשה אל אחותה לא תקח וכו' והיאך דחי מה להנך שכן הכשר מצוה ובשלמא לפי' רש\"י שפי' דחי דיבום אפשר בחליצה ואינו מוכרח ליבם משא\"כ כבוד אב ואם דהוי הכשר מצוה דאי אפשר לכבוד אב ואם בלא בשול ושחיטה דזה הוא רצונו.<br><b> באופן</b> דפי' זה תמוה טובא ולא הוי לא כפי' רש\"י ולא כפי' התוס' מעתה תמוהים דברי מהר\"ב הלוי ז\"ל שם שכתב וז\"ל מבואר הדבר שהרב ז\"ל הוא הרא\"ם בשיטת רש\"י והר\"ן אמרה לשמעתיה יעו\"ש בכל דבריו וליתא דהרא\"ם לא אמרה לשמעתיה לא כרש\"י ולא כתוס' דלרש\"י הכשר מצוה הוא כל דאי אפשר לקיים מצוה זאת בלי ביטול האחרת ובזה די לבטל מצוה משום קיום האחרת וא\"צ בעידנא ממש ולתוס' כדי לבטל מצוה משום קיום מצוה אחרת צריך בעידנא ממש ואין בעידנא קרוי הכשר מצוה אלא הכשר הוא שלא בעידנא ולרא\"ם צריך בעידנא ממש כדי לבטל מצוה אחרת כמו התוס' אלא שהרא\"ם מפרש הכשר מצוה דפי' הוי בעידנא דמי לפי' רש\"י על אופן שפי' בש\"ס מה להנך שכן הכשר ולא הוי כפי' רש\"י ולא כפי' התוס' ועל הכל צ\"ע.<br><b> גם</b> במה שסיים מהר\"ב שם וז\"ל אך זה חלי וקשה טובא דלא אתיא אפילו כשיטת רש\"י והר\"ן דלדידהו דוקא כשאי אפשר בשום צד לקיים העשה מבלי שיעקר הל\"ת קרוי בעידנא אבל הכא גבי גזרה דרבה אפשר לקיים המצוה מבלי שיעבירנו ד\"א ברה\"ר כגון שלא ילך אצל בקי אלא שהבקי יוציאנו ידי חובתו בשופר שלו או שיבא בקי לכאן ובזה אף רש\"י והר\"ן יודו דלא הוי בעידנא אלו דבריו ז\"ל דבריו תמוהים טובא דהא כל דגזרו רבנן שלא יתקע שמא יעבירנו ד\"א ברה\"ר כיון שתוקע נמצא עובר אגזרה דרבנן והתקיעה עצמה היא האיסור דרבנן וא\"כ שפיר הוי בעידנא דבעידנא דתוקע ומקיים עשה דאורייתא מבטל שבות דרבנן דגזרו שלא לתקוע דהתקיעה עצמה אסירא מדרבנן ופשוט.<br><b> אבל</b> קשה טובא מה שהקשה שם מהר\"ב ז\"ל להרא\"ם סדר קדושים דקא פסיק ותני דבמחמר ליכא אלא לאו ולא עשה והוא תמוה דאיכא עשה לכו\"ע יעו\"ש וכן אני תמיה על מ\"ש שם הרא\"ם בלשון הב' וז\"ל ושי\"ל דה\"א תיתי משאר קרבנות וכו' והא התוס' דף ה' ע\"ב הקשו על מ\"ש בש\"ס ומכולהו נמי שכן ישנן לפני הדבר וא\"ת נילף משאר קרבנות דדחו שבת וכו' ואומר ר\"י דחשיבי כולהו תדיר וכו' יעו\"ש ואיהו ז\"ל כיון דלענין עשה ול\"ת דחה כדחיית הש\"ס והש\"ס קיצר ולא קאמר תיתי משאר קרבנות דאיכא למימר שכן תדיר וכמ\"ש התוס' איך הוא נשתמש מקרבנות והן אמת שבלשונו שינה מדחיית הש\"ס ובתמיד לא קאמר שכן תדיר כהש\"ס אלא שכן ישנן לפני הדבר מ\"מ הדחיה שכן תדיר היא דחיה כדדחי לה הש\"ס וא\"כ הוא הדין קרבנות כמ\"ש התוס'.<br><b> הדרן</b> לקמייתא לדברי הרא\"ם על הסמ\"ג שדבריו תמוהים ואף גם זאת ראיתי להרב רוח אליהו ז\"ל הל' שופר דקא מתמה על הרא\"ם עוד במה שהבין דבכבוד אב ואם אי לאו אני ה' הוה דחי העשה דכבוד אב ואם לעשה ול\"ת דשבת דאיכא כרת כיון דהוי בעידנא וליתא דלא אתי אני ה' אלא משום דבעלמא דחי עשה לל\"ת דיש בו כרת ולא דבעלמא דחי עשה לא תעשה ועשה וכמו שנראה הכי מדברי התוס' בסוגיין יעו\"ש אלו דבריו בקיצור ויש להליץ בעד הרא\"ם דאין כונתו בראיה זאת לומר דכיון שהוא בעידנא אמרינן דדחי עשה לל\"ת ועשה אי לאו קרא דאני ה' אלא כונתו דכל דהוי בעידנא דחי עשה ללאו שיש בו כרת להראות כחו של בעידנא דאף שיש בו כרת דחי אותו ואף דנקיט בלישניה עשה ול\"ת כיון דהאמת הוא דאיכא עשה ג\"כ נקיט ליה בלישניה באשגרת לישן ומה גם דהעשה שכנגדו הוא כבוד אב ואם ולגבי עשה גדול כזה העשה שכנגדו כלא חשיב וכמו שכתבו התוס' ד\"ה נגמר ונמצא דליכא אלא ל\"ת לחוד אלא דהוא חמור שיש בו כרת ושוב הביא מש\"ס ר\"ה להראות כח בעידנא שדוחה העשה לעשה ול\"ת ג\"כ ומכל מקום כל דבריו תמוהים ומה שכתבתי הוא משום יגדיל תורה.<br><b> עוד</b> כתב הרב הנזכר שם דאין להקשות דעדיין נימא דלא אתי עשה ודוחה ל\"ת דכרת ואצטריך אני ה' דסד\"א דעשה דכבוד אב ואם דאלים ידחה לל\"ת דשבת דאית ביה כרת קמ\"ל דא\"כ לישמועינן קרא זה בל\"ת אחר דלית ביה כרת ולא בל\"ת דכרת דאיכא למטעי דקרא אתי לדיוקא דהא בעלמא אתי עשה ודחי לל\"ת ואף דאיכא כרת ע\"ד שכתב התוס' בענין אחר אלו דבריו ולא זכיתי להבינו דכתביה רחמנא זה גבי לא תעשה שיש בו כרת להורות דדוקא הכא דגלי אני ה' הוא דלא אתי עשה דאלים ודחי לל\"ת אף דיש כרת הא בעלמא יש כח בעשה אלים לדחות אף ל\"ת דאית ביה כרת.<br><b> ולעיקר</b> קושיתו הוא כתב דאין להקשות אבל היא קושיא אלימתא הקשו אותה התוס' ד\"ה טעמא דכתב רחמנא וז\"ל וא\"ת אכתי הא אצטריך לגופא דסד\"א דהואיל והוקש וכו' לדחי כדאמר בסוף אלו מציאות וכו' ועיי\"ש מה שתירצו וראיתי להרב לח\"מ ז\"ל שהקשה בדברי רבינו דאיך כתב דמן הדין היה שתוקעין יבא עשה של תורה וידחה שבות של דבריהם הא הך שבות הוי עשה ול\"ת ולא אתי עשה ודוחה ל\"ת ועשה אפי' של דבריהם וכמ\"ש רבינו לעיל פ\"א ותירץ בא' דהך שבות דיתקן כלי שיר הוא קל דהא התורה התירה לתקוע ולכן היה ראוי להתירה גם בשבת אלו דבריו ואנכי לא ידעתי את שיחו וכי התורה מתיר את השבות הא השבות הוא דרבנן ומכח השבות מתבטל התורה בשב ואל תעשה וזאת היא מה שקשה שיבא השבות שהוא עשה ול\"ת וידחה העשה ומה מתרץ דהוי השבות קיל דהתורה התירה אותו ואולי כונתו דכיון דא\"כ מתבטל המצוה מכל וכל ומוכרח לעשות המצוה כשחל יו\"ט בחול א\"כ צריך ג\"כ לתקוע בשבת דלא שייך לחלק בין שניהם כיון דכולהו שייך הך גזרה והוא תירוץ הפר\"ח דכתיבנא לעיל.<br><b> ועיין</b> מה שתירץ ב' דשאני הכא דאי אפשר לעשות התקיעה מאתמול כמו התם יעו\"ש וגם בזה לא ידעתי דהקושיא היא דאיך כתב יבא עשה של תורה וידחה ל\"ת שבות של דבריהם והא השבות הזה הוא עשה ול\"ת ומה מתרץ דאי אפשר לעשותה מאתמול וכי משו\"ה יבא עשה וידחה ל\"ת ועשה ונהי דנדון דכתב רבינו בפ\"א הוא שיכול לעשותו מאתמול מ\"מ תלה אותו רבינו שאין עשה של תורה דחי ל\"ת ועשה דשבות דדבריהם גם את הג' שחילק מעין הב' בין נדון דהכא לדפ\"א דהכא הוא בעידנא והתם לאו בעידנא יעו\"ש קשה כמו שהקשיתי ועוד וכי זה מוסכם דכשהוא בעידנא יש כח בעשה לדחות עשה ול\"ת ומה גם דאין בדברי רבינו רמז מזה. כתב עוד וא\"ת וכו' והוא קושית הרא\"ם שלא תירצו והוא תירץ נכון ודוק ומ\"מ יש לדקדק עליו דעפ\"י מה שתירץ בראשונה למה שחקר בראשונה וברירנא כונתו אין מקום לקושיא זאת וכמו שכן תירץ הפר\"ח לקושיא זאת וכמ\"ש בסמוך.<br><b> נעוץ</b> סופו בתחילתו במאי דאתן עלה מעיקרא במ\"ש הכנה\"ג סי' תקפ\"ח על דברי הר\"ן וכן כתב בתומת ישרים סי' ע\"ז ראיתי כעת אחר זמן רב בליקוטי הרב יד משה דף קנ\"ט ע\"א שהקשה עליהם ממ\"ש בפסחים דף ס\"ט והזאה מאי טעמא לא דחיה שבת וכו' דהא א\"ר אליעזר מכשירי מצוה דוחין את השבת ומאי קושיא שאני מילה דליכא למתלי בטעות וק\"ל וצ\"ע.<br><b> ואנכי</b> הרואה לא ידעתי את שיחו דלפי קושייתו נחזי אנן היאך היה קרב הקרבן פסח והא אפשר דהיום לאו י\"ד לחדש הוא ונמצא כמה מלאכות נעשות בקרבן פסח שלא במקום מצוה וגם נאבד מצות קרבן פסח דאינן עושין מספק קרבן פסח אחר אלא שאני קרבן פסח דלא קרב אלא בזמן שהיו מקדשין עפ\"י הראיה וכשהיה בית המקדש קיים דבאותו זמן לא היו מקדשין עפ\"י החשבון וכיון שכן מה הפרש יש בין מילה להזאה דקרבן פסח ופשוט."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ומ\"ש </b> הרב המגיד והלח\"מ עיין בספרי אגורה באהלך דף ט\"ז ע\"ג."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>[זה] שתוקע </b>\n<b> וכו'.</b> ועיין מה שהביא הרב המגיד שאמר רבינו האי יעו\"ש וכ\"כ המרדכי הביאו ב\"י סי' תקפ\"ה וכתב מרן עליהם וז\"ל ומשמע דהיינו דוקא כשהיה שם התוקע בשעת הברכה וכו' יעו\"ש ועי' בשיירי כנה\"ג מה שצדד בדברים אלו ובסוף דבריו עיין מה שנסתפק שם וז\"ל וצריך לחקור אם יתברר לנו וכו' יעו\"ש ולענ\"ד נראה דבנדון זה לא יתחיל מתחילת התקיעות אלא ממקום שפסק הראשון ויש לדקדק בדבריו במה שצדד הספק בסוף דבריו דכיון דהברכה לא אהניא גם התקיעות לא מהנו מהיכן בא לו דהברכה לא אהניא אימא דמהניא לאותם התקיעות שתקע דהגע עצמך דאדם אחד שמע מקצת תקיעות ממקום אחד ושוב שמע מקצת תקיעות ממקום אחר מי לא צריך הב' ברכה אחרת היכא דסח בנתיים דע\"כ לא כתבו רבינו ומרן שמע תקיעה אחת בשעה אחת ושניה בשעה שניה הרי אלו מצטרף וכו' ומשמע בלא ברכה אלא היכא דליכא היסח הדעת אבל כל דאיכא היסח הדעת (א\"צ) [צריך] אשארה או אפשר לומר דאיירי בהיסח הדעת וחידוש אשמועינן דמצטרפין וא\"צ להתחיל מתחילת התקיעות ולעולם בברכה שניה ונראה להביא ראיה דצריך לברך ממ\"ש רבינו בהלכה זאת זה שתוקע כשהן יושבין הוא שתוקע על סדר הברכות כשהן עומדים ואינו מדבר בין תקיעות שמיושב לדמעומד ואם סח ביניהם אינו חוזר ומברך עכ\"ל משמע בין דמעומד לדמיושב לפי דהא מיהא יצא י\"ח באותם דמיושב הא לא יצא עדיין י\"ח והסיח דעתו צריך לברך ב' ועדיין יש לעיין בזה וא\"כ בנידון דידן דלצורך הצבור צריך ברכה אחרת לשאר התקיעות משום שלא שמע התוקע הב' הברכה יברך ויתחיל ממקום שפסק והברכה הא' לא אזלא לאיבוד כי נצרכה לתחילת התקיעות."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>סוכה </b>\n<b> שאין לה גג פ��ולה כיצד וכו'. כמין צריף או שסמך ראש הדופן לכותל וכו'.</b> וכתב הרב המגיד וז\"ל ופרש\"י דכל שמגביה מן הקרקע טפח וכו' או שהרחיק מן הכותל טפח וסכך אותו טפח בסכך הסוכה כשירה דכיון דאיכא וכו' כשירה עכ\"ל ועיין להתוס' כתבו משמו היפך יעו\"ש ולדידי חזי לי דברי רש\"י כמ\"ש הרה\"מ דלתוס' יש להקשות מה מצאו מקום לפרש כן בדבריו דמ\"ש רש\"י והיתה סמוכה על יתידות אין כאן הכרח דכתב כן למצוא אופן שיניח חלל מלמעלה וע\"ז אמר ביתדות שיניח בכותל האחרת ועליהם יסמוך הכותל חדש ואה\"נ שלא יניח חלל זה בלא כלום אלא יסכך אותו."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שאין </b>\n<b> הקרקע נגזלת.</b> וכרבנן שם דף ל\"א ודלא כר' אליעזר דסובר דקרקע נגזלת בב\"ק דף קי\"ז ואף דבסוכה אמרו ור\"א לטעמיה דאמר אין אדם יוצא י\"ח בסוכתו של חבירו אי קרקע נגזלת סוכה גזולה היא וא\"נ קרקע אינה נגזלת סוכה שאולה היא לאו למימרא דאיכא לספוקי בר\"א אלא כמ\"ש רש\"י דהוצרך לומר הכי ולא בפשיטות דר\"א ס\"ל קרקע נגזלת כדי לומר דר\"א פוסל בשאולה כדאיתא בקדושין יעו\"ש וזה היא דעת הריטב\"א בשיטתו בהך ש\"ס שכתב וז\"ל ואסיקנא דפליגי בשתקף את חבירו והוציאו מסוכתו דר\"א סבר קרקע אינה נגזלת וסוכה שאולה היא ואין אדם יוצא י\"ח בסוכתו של חבירו וכו' כוונתו דאף דצדד הש\"ס בדעת ר\"א מ\"מ הרצון בו דר\"א סבר דאין אדם יוצא בסוכה שאולה ואף דלר\"א קרקע נגזלת תפס הצד הזה של הש\"ס כדי לומר דלר\"א סוכה שאולה פסולה והוא פשוט לאפוקי מהרב מרכבת המשנה שהצריך עיון דברי הריטב\"א אלו שכתב דלר\"א קרקע אינה נגזלת וכו' יעו\"ש שזה אמת ויציב ולדעת הרב המקשה אני תמיה עליו דאדמקשה ליה מהש\"ס דבב\"ק תיקשי ליה מש\"ס דסוכה גופא דאילו הריטב\"א כתב ואסיקנא וכו' ואילו בש\"ס לא אסיק הכי אלא מצדד אצדודי והאמת כונתו כדכתיבנא.<br><b> כתב</b> ה\"ר מנוח בפ\"א וז\"ל ושמעתי בשם החכם ר' שמואל ב\"ר שלמה דמחיצות הסוכה והסכך כשרין מאשירה ומעיר הנדחת ע\"כ ואני אומר תינח מחיצות דאע\"ג דאמרינן כתותי מכתת שעוריה אפ\"ה כשרות אלא סכך אמאי כשר הא בעינן לגג הסוכה שיעור טפח לפחות עיי\"ש והרב יד אהרן ז\"ל סי' תרכ\"ט כתב עליו וז\"ל קשה דדפנות נמי בעי שיעור וכיון דלשריפה עומד בצרי משיעורייהו אלו דבריו. ואני מצאתי טעם ר' שמואל הביאו המעשה רוקח בריש ספרו פי\"ז מהל' שבת על מ\"ש הרמב\"ם דלחי של אשירה כשרה והבאתי לשונו בס' אגורה באהליך סי' נ\"ט וס' מחלק או\"ח וז\"ל הנרצה אלינו ומזה הפי' הוציא ה\"ר שמואל שמותר לסכך הסוכה באיסורי הנאה דאע\"ג דהוי הסיכוך כאילו נפרך והוו העלים דקים מ\"מ צלתה מרובה מחמתה ולא משוינן חילוק אי הוי מדבר שלם או נפרך לחתיכות דקות כעפר הואיל וממין הראוי לסכך הוא ע\"כ ונקט שם סכך והוא הדין דפנות דהוא הדין והוא הטעם להם דכיון דגבוהות י' ועבדי צל מה לי אי הוו מדבר שלם או נפרך לחתיכות דקות וא\"כ יפה שמע הרב מנוח על שם הרב שמואל דבין המחיצות בין הסכך מעצי אשירה כשרין וטעמו עמו ומה שיש לעמוד בדברי הר\"ש אלו עיין בספרי שם סי' נ\"ט מ\"ש ועל דברי מורינו הרב ר' משה גלאנטי ז\"ל וכעת ראיתי להרב יד אהרן ז\"ל שם מ\"ש על דברי מהרמ\"ג."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>קטן </b>\n<b> שאינו צריך לאמו כבן שש חייב בסוכה .</b> וכתב מרן ויש לתמוה אמאי דחה מאי דאתמר לענין סוכה ונקט שיעורא דאתמר גבי עירוב ואפשר לדחוק וכו' ע\"כ ולפי קוצר דעתי לא באתי לכוונתו לידע מאי קא קשיא ליה דהא בסוגיין דעירובין בפירוש משוה להו אהדדי עירוב לסוכה מדתניא קטן שצריך לאמו יוצא בעירוב אמו וכן סוכה מי שאין צריך לאמו חייב בסוכה ועל פי הנחה זאת דשוין נינהו קשיא ליה לרב אסי.<br><b> עוד</b> כתב מרן וז\"ל תני ר' הושעיא וכו' ואינו יוצא בעירוב אמו כצ\"ל לפי דעתי.<br><b> עוד</b> כתב מרן ודע וכו' עד סוף הל' ואני ובני חטאים שלא זכינו להבינו במ\"ש דבליתיה לאבוה במתא הוי בן שש חייב בסוכה וזה אינו דבליתיה לאבוה במתא בן שש יוצא בעירוב אמו ואינו חייב בסוכה דשוין נינהו כמבואר בש\"ס וגם על הלח\"מ יפול התימה דכתב כמו כן.<br><b> וראיתי</b> למרן ב\"י סי' תי\"ד כתב וז\"ל אבל הרי\"ף והרמב\"ם פ\"ו [וכו'] לא כתבו אלא דברי רב אסי לבד משמע דסבירא להו דלא סמכינן האי שינוייא דהא שני עד ועד בכלל ור' ינאי וריש לקיש דשנו הכי היינו משום דסבירא להו עד ולא עד בכלל ואנן כרב אסי נקטינן וכו' עכ\"ל והנה מ\"ש דר\"י ור\"ל דשנו הכי הוא משום דסבירא להו עד ולא עד בכלל לא ידעתי כוונתו דנראה מדבריו דאי סבירא להו עד ועד בכלל לא הוה קשיא להו מהברייתא והא אי הוי עד ועד בכלל קשיא להו יותר ויותר ובעיקר הלצתו בעד רבינו הוא דוחק גדול דמי הכניסו לעשות מחלוקת בין ר\"א לר\"ל ור' ינאי כל דמצינן למימר דלא פליגי והביטה וראה מ\"ש התוס' בסוגיין ד\"ה עד ועד לא בעי לשנויי וכו' דא\"כ פליגי ר\"י ור\"ל אדר\"א והמעיין בדבריהם יראה דהכי פירושו דכי הוה משנינן לר\"א הא כדאיתא והא כדאיתא נפקא דבן שש שלמים אי ליתיה לאבוה נגרר בתר האם ולר\"ל ור\"י דמשנינן הכי נפקא דבן חמש שלמים כל דליתיה לאבוה נגרר בתר האם הרי דכתבו דש\"ס מבקש שלא לעשות מחלוקת ואיך אנו נעשה מחלוקת ביניהם."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אכילה </b>\n<b> בליל יו\"ט הראשון חובה וכו'.</b> וכתב מור\"ם סימן תר\"מ ס\"ד אבל בלילה ראשונה אפי' מצטער חייב לאכול שם כזית (כל בו) עכ\"ל והו\"ל להביא מהרא\"ש שכתב כן בפ' שלשה שאכלו גבי ש\"ס דף מ\"ט וז\"ל דדוקא מלילה ראשונה ואילך רשות אבל בלילה הראשונה חובה ואפי' יורדין גשמים חייב לאכול כזית בסוכה דילפינן ט\"ו ט\"ו מחג המצות הרי דאף דמצטער מכח הגשמים חייב בסוכה וכדברי הכלבו ואחרי ראות דברי הרא\"ש אלו אין מקום למה שהקשה הרב לשון למודים חלק או\"ח סימן רל\"א לדברי הכלבו אלו ממ\"ש ריש פ\"ק דע\"ז אע\"פ כן מצוה קלה יש לי וסוכה שמה וכו' וכל אחד מבעט בסוכתו ויוצא ופריך ואמר רבא מצטער פטור מן הסוכה ולפ\"ז מאי קשה ממצטער וכו' דמאי דפטור הוא בשאר ימים אבל לא בלילה הראשונה יעו\"ש דמאי דחייב בלילה הראשונה אף במצטער היינו מכח הגזירה שוה דט\"ו ט\"ו אבל בשאר ימים פטור וא\"כ לעתיד דמצוה להם הקב\"ה לעשות סוכה הוי כמו סוכה דשאר ימים וכשמצטערים פטירי וא\"כ שפיר מותיב מרבא וק\"ל.<br><b> וכ\"כ</b> הטור סי' תרל\"ט וז\"ל ומיהו משאכל בה כזית דגן יצא אע\"ג דשיעור אכילה בלא סוכה הוא בכביצה שאני ליל ראשון שהוא חובה טפי ואפי' לא בעי למיכל אלא כזית אסור לאוכלו חוצה לה וכו' וכתב מרן ב\"י וז\"ל ולבי מגמגם בזה דקאמר ואפילו לא בעי למיכל אלא כזית דאטו באי בעי תליא מילתא והו\"ל למימר לא מצי במקום לא בעי ועוד דהיא גופא מנ\"ל דשאני ליל ראשון משאר לילות וטפי [הוה] עדיף למינקט טעמא דגמר מחג המצות שיעורא מכזית וכו' אלו דבריו ופירוש דבריו דקשיא ליה ז\"ל במ\"ש ואפי' לא בעי למיכל אלא כזית דנראה דהוי ברצונו אי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל אלא דאי בעי למיכל כזית צריך שיהיה בסוכה ואינו כן דלילה ראשונה חייב לאכול בסוכה מדאורייתא ולא ברצונו תליא מילתא והכי הו\"ל למימר ואפי' לא מצי למיכל אלא כזית כלומר משום צד שיהיה דאינו יכול לאכול אלא כזית אפ\"ה אסור לאכול חוץ לסוכה ולא בעי יותר מכביצה להתחייב בסוכה והוצרכתי לבארו לפי שראיתי להרב ט\"ז ס\"ק י\"א שכתב שלא הבין קושיא זאת גם במה שהקשה שנית כתב עליו הט\"ז וז\"ל וקושיא הב' אינה קושיא דהטור יליף לה מהירושלמי דמייתי הרא\"ש בסוכה דף כ\"ז ר' זירא בעי מה להלן עד שיאכל כזית דגן מצה אף כאן עד שיאכל כזית דגן בסוכה ומפרש לה דהספק הוא אי הוי חיוב סוכה בליל ראשון [עד כזית] ואינו פטור אלא פחות מכזית וחמיר משאר לילות וקי\"ל לחומרא דבכזית חייב בסוכה וכו' אלו דבריו.<br><b> ולענ\"ד</b> אין זה במשמעות דברי הירושלמי דא\"כ למה ליה למימר במצה כזית דגן הוה די שיאמר כזית מצה וכן במה שסיים כזית דגן בסוכה סתם הו\"ל למימר כזית בסוכה אלא וודאי דכל הספק הוא אי צריך דגן בסוכה כמו במצה או סגי בכזית דמיני תרגימא ומשו\"ה הזכיר דגן בשניהם וכן פירשה הרא\"ש ז\"ל ובנו הטור הולך בעקבי אביו ז\"ל וא\"כ אין מכאן ילפותא ומשו\"ה מגמגם בה מרן מהיכא יליף לה הטור והו\"ל למינקט טעמא דגמר מחג המצות דהוי שיעורא בכזית אלא דמצד אחר אני מגמגם אדברי מרן ז\"ל שכתב דהו\"ל למינקט טעמא דגמר ט\"ו ט\"ו וכו' דהיא היא כונת הטור ז\"ל שכתב דשאני ליל ראשון דהטור לא כתב הטעם מ\"ש דשאני ליל ראשון משאר לילות אלא כתב בסתם דשאני ליל ראשון וסמך על המבין והיינו טעמא דגמר ט\"ו ט\"ו מחג המצות וא\"כ אין מקום לקושיתו."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b>\n<b> זמן שיכנס לישב וכו'.</b> וכתב הרב המגיד ומ\"מ נהגו שאין מברכין אלא מסעודה לסעודה והוא כסברת רבינו יעקב עכ\"ל ולא פורש אי מברך קודם ברכת המוציא או אחר ברכת המוציא והרא\"ש הביא משם הר\"מ [מרוטנבורק] דיברך קודם המוציא והוא הסכים דיברך אחר המוציא דכך הוא הראוי יעו\"ש הביא דבריהם הטור סימן תרמ\"ג ומן התימה על הרב חמדת ימים פ\"ד דסוכה שכתב דמנהג המהדרין לברך אותה מיד בכניסתם בסוכה בשעה שרוצים לאכול ואח\"כ רוחצים ידיהם דאף כי לפי הדין יכול לברך אותה קודם ברכת המוציא או אחר ברכת המוציא קודם שיטעום מ\"מ יותר טוב לעשות הדברים בלי פקפוק עכ\"ל. ומהתמהא דהא לדעת הרא\"ש ז\"ל שהוא בעל הסברא הלזו דיברך אותה אחר המוציא קודם טעימה בדוקא צריך לברכה כן ולא קודם ולדעת הר\"מ שהוא מאן דאמר קודם המוציא דוקא צריך אחר הישיבה קודם רחיצת ידים וכמ\"ש בפירוש הרא\"ש משמו וא\"כ איך כתב דכשמברך אותה מיד בכניסתו לסוכה נעשה הדבר בלי פקפוק והא אין נח להם למר ולמר והרי מרן בב\"י סי' הנזכר אף שרצה להסכים דעתו לדעת הר\"מ והליץ בעדו מתלונת הרא\"ש עליו לא מלאו לבו לפסוק כוותיה בספר הקצר כיון שנהגו העולם לברך באכילה ודוק."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אבל </b>\n<b> שאר המינים וכו'.</b> ועיין להרא\"ש מ\"ש על דברי רבינו וכן הוא ס\"ל דיכול להוסיף מאותו מין עצמו אבל לא ממין אחר משום דאיכא בל תוסיף אפילו שמכוין לנוי כמו שיראה המעיין מתוך לשונו ומן התימ�� עליו דבאותו פרק גופיה לקמן גבי פלוגתא אי אוגדין את הלולב במינו או לא כתב וז\"ל ומינה נשמע לרבנן דאם הוסיף מין אחר לנוי אפי' דרך גדילתו אין בו משום בל תוסיף כיון דלא נתכוון אלא לנוי ובקיצור פסקי הרא\"ש הא דכתב הרא\"ש דאם הוסיף מין אחר לנוי ליכא בל תוסיף ברם הטור באו\"ח סי' תרנ\"א כתב וז\"ל ולא יוסיף וכו' אם יאחזנו לשם מצות לולב איכא בל תוסיף וכו' ע\"כ. משמע דאי לשם נוי ליכא בל תוסיף וכן מורה ממה שסיים נחלקו בו הגאונים אם הוא מין הדס ויכול להוסיף אותו וכו' ולא כתב לשם נוי משמע דאיירי במכוין לשם מצוה ובזה הולך הכל על נכון אמנם הרא\"ש כתב דברי הגאונים אלו וכתב לשם נוי יעו\"ש והשתא כל דברי הרא\"ש קשיא."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>או </b>\n<b> שהיה אחד מהם גנוב או גזול וכו'.</b> עיין מ\"ש הלח\"מ בדעת רבינו דס\"ל מצוה הבאה בעבירה ובמצוות דרבנן לא ס\"ל מצוה הבאה בעבירה ואילו איהו גופיה פי\"ח מהל' מעשה הקרבנות הי\"ד כתב לדעת רבינו דלא ס\"ל מצוה הבאה בעבירה. וזה שאלתי לחד מרבנן ממתא שאלוניקי יע\"א החכם המופלג חר\"י די מאייו נ\"ע וכה היתה תשובתו אלי וז\"ל ואנא דאמרי דאי קשיא ליה דאמר מר דרבינו פסק כרב יהודה וכמ\"ש התוס' דלא חייש למצוה הבאה בעבירה ובהל' לולב כתב דרבינו פסק כשמואל דסבר דגזול פסול דומיא דקרבן ובקרבן ודאי דחייש למצוה הבאה בעבירה הא ודאי דרכו נסתרה ואנא דאמרי דהכי אמר מר דלעולם פסק כשמואל והיכא דגלי קרא דדמיא לקרבן הא ודאי שוין הם ויבואו שניהם כגון ביום ראשון ברם ביום ב' הנגלות לנו דלא דמי לקרבן שהרי יוצא בשאול ובכמה פיסולים אע\"ג דבמקדש דבר תורה הוי. ודע דהתוס' ז\"ל כתבו בסוף הסוגיא דהניזקין דף נ\"ה ופרק מרובה דף ס\"ח דאף מאן דלא חייש למצוה הבאה בעבירה היכא דמברכינן עליו ראוי להחמיר שאין זה מברך יעו\"ש ולפ\"ז אע\"ג דרבינו פסק כשמואל דסבר דלקרבן איכא להאי חששא פסק כוותיה ולא מטעמיה דלעולם היכא דגלי קרא דדמי לקרבן אי ליכא ברכה לא חיישינן אבל אי איכא ברכה אע\"ג דבלמד עצמו לא חיישינן בדבר שיש ברכה חיישינן וראוי להחמיר כמ\"ש התוס' ז\"ל אבל היכא דגלי דלא דמי לקרבן כגון ביום ב' אע\"ג דאיכא ברכה לא חיישינן להא. ולפי האמור אתה תחזה מה שיש בו מן הישוב למאי דקשיא ליה וניחא דפסק התם כרב יאודה אע\"ג דלא חייש והכא פסק כשמואל דחייש כוותיה ולא מטעמיה ולא הוצרך לפרושי כל כי האי מילתא שם רמז דאמר מר דפסק כר\"י וכסברת התוס' ודוק אלו דבריו.<br><b> והשבתי</b> לו דאצלי אינו מן היישוב דהא כל עיקר תירוצו הוא ממ\"ש התוס' דלענין ברכה שייך שפיר לכו\"ע מצוה הבאה בעבירה משא\"כ לענין עשית המצוה דפליגי אמוראי והיינו טעמא דאין זה מברך אלא מנאץ א\"כ מאי שנא יום א' מיום ב' כיון דגם ביום ב' מברכינן ואין זה מברך ומה הידמות יש לזה עם קרבן לדברי מעכ\"ת דטעמא דיום [ראשון] הוי משום ברכה ולדבריו הקש הלזה הוא משום חק אמנה לפי פשטות דברי הלח\"מ ההקש מובן דבשלמא גבי יו\"ט ראשון דאינו יוצא בפסולים כיון דהוי דומיא דקרבן דאינו יוצא בפיסול מה התם מצוה הבאה בעבירה פסול אף הכא כן ברם לדברי כבוד תורתו דהיינו טעמא דיו\"ט ב' דיוצא בפסול ולא דמי לקרבן אף ה\"נ יוצא בפיסול אחרים דהיינו מצוה הבאה בעבירה ודוק.<br><b> כתב</b> מרן כ\"מ בסוף הלשון אבל סנדל דחליצה דלית ליה שיעור וכו' עיין להרב עץ החיים הל' ציצית ובס' מקראי קודש שתפס עליו דלדבריו א\"כ סנדל של עיר הנדחת אמאי פסול כיון דלא בעי שיעור יעו\"ש.<br><b> עוד</b> הקשה עליו וז\"ל גם סוף הל' שחיטה הכשיר רבינו עפר של עיר הנדחת לכיסוי משום דמצות לאו ליהנות ניתנו ולמה ליה האי טעמא תיפוק ליה דליכא שיעור קצוב ולא שייך לומר כתותי מכתת שעוריה עכ\"ל. ואחרי נשיקת ידיו ורגליו לק\"מ דהוצרך להאי טעמא דמצות לאו ליהנות ניתנו דקשיא ליה דלו יהי דכשר לכיסוי דלא בעי שיעור מ\"מ הרי נהנה בעפר זה שמכסה בו ומתרץ דמצות לאו ליהנות ניתנו.<br><b> גם</b> מאי דקשיא ליה שם דהכא פסק רבינו של אשרה פסול ושל ע\"ז לא יטול ואם נטל כשר והסכימו המגיד משנה והכ\"מ דע\"ז של גוי שביטלה יוצא ידי חובתו הרי שפסקום לקולא ואילו בפ\"ד דאיסורי מזבח על מ\"ש רבינו אשרה שביטלה אין מביאין ממנה עצים למערכה כתב מרן כיון דלענין לולב נקטינן לחומרא כ\"ש למערכה ודבריו סתרי אהדדי והצריך עיון ולא זכיתי לכונתו דהתם איירי באשרה וגם כאן אפי' נטל לא יצא והיאך עירב הוא ז\"ל ע\"ז עם אשרה ולפי מ\"ש מרן בציצית של ע\"ז לא תידוק דכשר אלא הכי תידוק אם הוא של ישראל הרי היא כשל עיר הנדחת דכתותי מכתת שעוריה ואם של גוי דאית ליה ביטול אם לאחר ביטול שפיר דמי ואם קודם ביטול הוי כשל ישראל וסמך אדהכא."
+            ],
+            [
+                "<b>של </b>\n<b> דמאי כשר שאפשר יפקיר נכסיו וכו'.</b> כן הוא בש\"ס וכן נתנו טעם ג\"כ לערב בדמאי יעו\"ש בערובין דף ל\"א ומ\"מ רבינו שם בהל' עירובין פ\"א הט\"ו נתן טעם אחר מפני שראוי לעניים ויעו\"ש בתוספות מ\"ש דהוצרך לטעם דהפקר לסומכוס יעו\"ש ואף הכא בלולב איכא ההיא טעמא דחזי לעניים וא\"צ לטעם הפקר אלא אגב ההיא דעירובין דאצטריכא לההיא טעמא משום סומכוס נקטי לטעם דהפקר ברם לדידן דקי\"ל כרבנן א\"צ להפקר ומ\"מ יש לגמגם על רבינו למה לא השוה את מדותיו דבעירובין נקט טעמא דחזי לעניים והכא דאי בעי מפקיר וק\"ל.<br><b> ומ\"מ</b> זאת תורת העולה מהש\"ס ורבינו דמצי מפקיר ביו\"ט ושבת מדאמרינן הואיל אשר בזה ישבתי דברי רש\"י שכתב במתני' דעירובין דף ל\"א ד\"ה ולא במעשר שני והקדש שלא נפדו, ואע\"ג דמצי פריק להו השתא מיהא לא איפרק דמ\"ש דמאי דדמאי אף דלא מפקיר להו לנכסי דשאני הפקר דבידו לעשותו אף היום משא\"כ פדיון עד למחר ומן התימה על הריטב\"א על מסכת שבת כתב יד פט\"ז דף ק\"כ שכתב וז\"ל ואומר לאחרים בואו והצילו לכם אע\"ג דאסור להפקיר בשבת דנראה כמקנה קנין בשבת ואיכא שבות דרבנן שאני הכא שהוא כמופקר מאליו וכו' יעו\"ש ומה יענה למ\"ש על שם רש\"י דנראה כמוכרח מכח מאי שנא ולזה אפשר דס\"ל דהאי מתני' היא רבי דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו בין השמשות וכיון דבבין השמשות מצי מפקיר חשיב חזי ליה.<br><b> והמה</b> דברים בטלים דא\"כ פדיון נמי משום שבות הוא דגזרי ובין השמשות לא גזרו וחזרה החקירה לדוכתא, ויש לישב דשאני דמאי דחזי לעניים משא\"כ מעשר שני שלא נפדה לא חזי לשום אדם וכמ\"ש התוס' בעירובין דף ל' ע\"ב ד\"ה ולפרוש עליה, והשתא דאתאן להכי אינו מוכרח מאי דכתבת בדעת רש\"י דאפשר גם הוא יסבור כהריטב\"א.<br><b> אבל</b> קשה מהסוגייאות דעירובין ולולב ופרק כל שעה דף ל\"ה יעו\"ש ועוד הקשיתי מסוגיית שבת דף קל\"א ע\"ב דאמרינן התם דאם צייץ בשבת טליתו חייב לר' אליעזר משום דבידו להפקירו יעו\"ש וכה הראיתי דברי הריטב\"א אלו להחכם המובהק עצום ורב מהרי\"ן ודחה להא דשבת דף קל\"א דהתם לענין חיוב חטאת כיון דמדאורייתא יכול להפקירו משו\"ה חייב עליה חטאת. ושוב נדפס ספר שער המלך וראיתי לו ז\"ל האי דחיה יעו\"ש.<br><b> ולענ\"ד</b> קושייתי כדקאי קאי דמה לי אי איסורו מדרבנן סוף סוף אינו יכול להפקירו וכיון שכן ליכא חיובא דמוכרח לצייצו דוגמא לזה כתב הריטב\"א גופיה בסוכה גבי דף ל\"ד וז\"ל והנכון דטעמא משום דערלה היא מן הנשרפין וכתותי מכתת שיעוריה וכו' וכן תרומה טמאה [וכו'] ואע\"ג דתרומת אתרוג שהיא תרומת פירות מדרבנן בעלמא היא כל היכא דקאי לשריפה מידי טעמא ליהוי מכתת שיעוריה ופסול מן התורה הרי לך בהדיא דמכח איסור דרבנן נגרר אדאורייתא אף הכא מכח דאסור להפקיר מדרבנן ונמצא שחייב לצייצו ליכא חיובא דשבת ומה גם דהוי מידי דקרבן והוי מייתי חולין לעזרה נמצא חזרה קושיתי לדוכתא וכן מש\"ס דפרק כל שעה דשם ליכא למצדד שום צד כמו שצדד שם בשער המלך יעו\"ש ודע דמה שכתב שם בשער המלך להחזיק הקושיא מש\"ס דפ' מפנין מטעם דקשיא ליה מוקצה מחמת איסור כיון דאינו יכול להפקיר בשבת יש לדחות דכיון דחזי לעניים לא הוי מוקצה וכמ\"ש התוס' שם בפרק מפנין ד\"ה דאי בעי מפקר לנכסי יעו\"ש.<br><b> ברם</b> שבתי וראה דהדחיה קיימת משום דכתב הריטב\"א גופיה בשיטה כ\"י וז\"ל ויש מעמידין הגירסא ואומרים דדוקא גבי תרומה דלא חזי לעולם אלא לכהן אבל דמאי חזי לדידיה ולכל העולם שמצניעו עד למחר ומתקנו והשתא לא חזי ליה לא מטלטל ליה אלא דאי בעי חזי ליה אלו דבריו נמצא דלהנך מפרשים חשיב הדמאי מוקצה אי לא אמרינן דיכול להפקיר אמנם אי מהא הדבר שקול מאי דעתיה אי כהתוס' שהביא בתחילה או כהיש מפרשים וכאן נתגלה דעתו אלא דבלא\"ה ליכא ישוב בההיא דמצה של דמאי דשם ליכא למצדד בשום צד ושוב ראיתי להרב אור יקרות בליקוטיו הקשה להפר\"ח או\"ח סי' תל\"ד דכתב כהריטב\"א ממה שהקשינו מחיוב חטאת למצייץ בשבת יעו\"ש."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואין </b>\n<b> נותנים אותו לקטן וכו' ואינו מקנה וכו'.</b> מכאן הוליד הרא\"ש פרק לולב הגזול דף מ\"א דאם אמר יהא במתנה עד שתצא בו ואחר כך יהא שלי כבתחילה לא יצא בו דהוי כמו שאול מהך דינא דאם אינו צריך לחזור וליתנו לו במתנה נהי דקטן לאו בר אקנויי הוא ליקני ליה עד שיצא בו ולחזור לו ממילא אלא וודאי צריך לחזור וליתנו לו במתנה וקטן לאו בר אקנויי הוא.<br><b> ומדברי</b> הרא\"ש אלו ראיתי כתוב למורינו הרב אברהם בן עזרא ז\"ל ששמע מפי מורינו ורבינו בעל בתי כהונה שלמד למה שנסתפק לו אי קטן ביום ראשון דחייב מדרבנן בנטילת לולב אי יוצא בשאול וכמו שיוצא גדול בשאר הימים דהוי חיובו מדרבנן ושאול כשר ואחר שהעתיק דברי הרא\"ש ז\"ל כתב ועל דרך זה יש לדקדק בנידון דידן דאי איתא דיוצא בשאול ישאילנו לקטן ויצא בו אלא וודאי אינו יוצא בשאול אלו דבריו וכתב עליו מהר\"א בן עזרא ז\"ל וז\"ל זה שמעתי מפי הרב נר\"ו והסברא נותנת כן דכיון דחיובוהו רבנן במצוה דאורייתא הוי דוקא כעין דאורייתא דכתיב לכם משלכם אבל הראיה אחרי נשיקת ידיו ורגליו לענ\"ד לא מכרעא דאפי' נימא דיוצא בשאול אשמועינן דאי בעי לאקנויי ליה במתנה כעין של תורה לא ליקני ליה ולאו תקנתא דינוקא אשמועינן.<br><b> ולענ\"ד</b> תלמידו אחרי נשיקת ידיו ורגליו יפה למד מה\"ר יצחק כהן מדברי הרא\"ש דאי איתא להא דר' זירא ה\"ק אי בעי לאקנויי ליה במתנה כעין של תורה לא ליקני ליה וכו' א\"כ מה למד הרא\"ש מהך דר\"ז דלא מהני לומר יהא במתנה עד שתצא בו ואח\"כ יהא שלי כבתחילה דהוי כמו שאול מדלא אמרינן דליקני ליה עד שיצא בו ולחזור לו ממילא וכו' אימא דאה\"נ דקנין כי האי מהני אף בגדול ומה שאמר ר\"ז לא ליקני הו�� קנין כי האי דצריך הקטן אחר כך לאקנויי לגדול לא ליקני אבל קנין אחר כמו שאול מועיל וגדול וקטן שניהם שוים אלא וודאי דס\"ל להרא\"ש דמדאמר הש\"ס לא ליקני וכו' מורה דליכא שום קנין בקטן ואי איתא דבקנין אחר דהיינו לומר יהא במתנה עד שתצא בו ואח\"כ יהא שלי כבתחילה (ה\"ל לומר מועיל) [מועיל הו\"ל לומר] שיעשה קנין זה ומדלא אמר שמע מינה דאינו מועיל נמצא יפה דן מהרי\"ך מדברי הרא\"ש ז\"ל לנדון דידן ודין חליה דמהרי\"ך דלמד כן מדברי הרא\"ש ולא מפשטא דש\"ס דאילו מפשטא דש\"ס יש לדחות כדחית מהראב\"ע ומ\"מ אני תמיה לפי קוצר דעתי על מהרי\"ך ז\"ל דאין דינו יוצא בלמידה מדברי הרא\"ש אלא בפי' קתני הרא\"ש להאי דינא דכתב דאם אמר יהא במתנה עד שתצא בו ואח\"כ יהא שלי כבתחילה הוי כמו שאול והוא למד ממ\"ש ר\"ז לא ליקני וכו' דקטן לאו בר אקנויי וליקני ליה וכו' עד שיצא ולחזור לו ממילא אלא וודאי צריך לחזור וליתנו במתנה לבעליו וכו' הרי בפי' דס\"ל להרא\"ש דגם בקטן אינו מהני לומר ואחר כך יהא שלי כבתחילה דהוי כמו שאול ונמצא הרא\"ש בפי' קתני ליה.<br><b> ושוב</b> ראיתי דברי אלה להמג\"א סימן תרנ\"ח ס\"ק ח' וז\"ל אם אמר לקטן יהא שלך עד שתצא בו לא יצא הרא\"ש ע\"כ וכ\"ש שאול ממש ומן התימה על הרבנים ומן האמור כמה תמוהים דברי הב\"ח סק\"ב שכתב ומשמע מדברי הרא\"ש דדוקא לאקנויי לגמרי על מנת שיחזרהו לו לא ליקני לינוקא אבל אם אמר ליה יהא שלך עד שתצא בו ואח\"כ תחזירהו לי דאינו אלא כמו שאול אצל התנוק שפיר דמי עכ\"ד ואדרבא נהפוך הוא שדברי הרא\"ש ברור מללו דגם בקטן לא מהני וצ\"ע ומן התימה על הרב יד אהרן הגהות ב\"י שהביא דברי הב\"ח והמג\"א ולא הרגיש כלל דשניהם כתבו זה היפך זה וכולם משם הרא\"ש ועוד כתב הרב יד אהרן ז\"ל משם הרב מנוח שכתב משם הירושלמי כדברי הב\"ח דאמר שם רב [נחמן בר] יעקב הוה יהיב אתרוגא לבריה הוה אמר ליה כשתזכה בו במצותו אחזירהו לי ע\"כ ואין זה מרפא ארוכה להב\"ח דכתב ומשמע מדברי הרא\"ש ולא מדברי הירושלמי.<br><b> ולענ\"ד</b> גם מדברי הירושלמי אין ראיה דלשון הירושלמי הלשון שלו הוא כן בקיצור והכונה כדינו שיחזירהו לו במתנה והירושלמי לאו להכי נחית אלא לענין אחר שהביא ראיה מהאי עובדא יעו\"ש בש\"ס ירושלמי. ונ\"ל לפי כל הכתוב דקטן ביום ראשון אינו יוצא בשאול ואף שנראה היפך מהירושלמי יש לזווגו עם ש\"ס דידן וזה לדעת הרא\"ש אמנם יש לדוחה לדחות שיטת הרא\"ש באמור דלעולם דקטן יוצא ביום ראשון או בשאול או כעין שאול דהיינו שאומר שאחר שיוצא בו יהא שלו כבתחילה ומ\"ש בש\"ס לא ליקני איניש לינוקא וכו' היינו בענין הקנאה אבל אה\"נ דשאול מהני לקטן וכדחיית מהראב\"ע זלה\"ה הנז\"ל ויבא ש\"ס דידן כפשט הירושלמי ומ\"ש מ\"ה מהראב\"ע זלה\"ה דמצד הסברא מוכח דאינו יוצא דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון אחרי נשיקת ידיו ורגליו לבי אומר לי דאין נדון זה נכנס בגדר זה דכל דתקון וכו' דלא אמרינן כל דתקון אלא כענין מעשר ירקות וכיוצא שהוא ענין שוה לכו\"ע דרבנן תקנו מעשר בירקות אף דפטירי מדאורייתא משא\"כ בנידון דידן דאינו שוה תקון זה לכו\"ע אלא לקטן דוקא וזה הוי חינוך בנידון זה לא שייך למימר כל דתקון וכו' כנ\"ל.",
+                "<b> ואין</b>\n<b> נותנים אותו לקטן .</b> והקשה הרב תנא הוא הביאו הבני דוד דמשמע דאפי' דיש לקטן קנין מדרבנן לא מהני ממ\"ש פרק לולב הגזול ההיא איתתא דאתאי קמיה דר\"נ וכו' והא פעיתא היא אין לה אלא דמי עצים והרי התם דמשום תקנה דרבנן דתקנת השבים יוצא י\"ח דאורייתא ��אחרי נשיקת ידיו ורגליו לא קשה דשאני גבי לולב דאי לא מקני לינוקא אינו מתבטל תקנת חכמים שיהיה קטן מקנה משא\"כ גבי סוכה דאי יסתור סוכתו כדי ליתן המריש מתבטל תקנת חכמים.<br><b> וחכם</b> בני פחד יצחק יהיה בעזרו רצה לחלק בין סוכה ללולב דבלולב קפיד קרא דלא מהני שאול נמצא דצריך שיהיה משלו גמור משא\"כ בסוכה דמהני אפי' שאולה נמצא דלא קפיד קרא שיהיה כל כך שלו וא\"כ כל דהוי שלו אף מתקנת חכמים חשוב כשלו כמן התורה.<br><b> ושוב</b> אחר זמן רב ראיתי קושיא הלזו הקשה אותה הרב משאת משה חלק או\"ח סי' ד' להלח\"מ יעו\"ש דמכח קושיתו זאת פנה מדרך הלח\"מ יעו\"ש וכבר כתיבנא דלק\"מ וכעת נראה לברר יותר דשניא דא מן דא דשאני עובדא דרב נחמן דכל עצמן של רבנן בסוכה הוא דתקנו הכי ומשום תקנת השבים והם אמרו בפירוש דיוצא י\"ח מה שאין כן בקנית קטן דלא תקנו בלולב אלא בעלמא ואמרינן בהא לא תקנו ותיקום בדאורייתא."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Yitzchak Yeranen/Sefer Zemanim/Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Shofar, Sukkah and Lulav/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,162 @@
+{
+    "title": "Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Shofar, Sukkah and Lulav",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yitzchak_Yeranen_on_Mishneh_Torah,_Shofar,_Sukkah_and_Lulav",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>עיין </b> בהגהות מיימוני מה שהאריך אם מותר להתענות בר\"ה או אסור ועיין להרב ט\"ז סי' תקצ\"ז שכתב דאי אפשר לומר מצוה להתענות דמצינו גבי אלישע שאכל אצל השונמית ואותו היום היה ר\"ה כדאיתא במדרש אלו דבריו וראיתי בספר מגיני ארץ בגליון הג\"ה בשם צ\"ש כתב עליו דבמחילה מכבודו אינו דבמלכים ב' פ' ד' כתיב ויעבור אלישע וכו' ושם אשה גדולה ותחזק בו לאכול לחם עד ויסר אל העליה וישכב שמה ואיתא בזוהר ריש סדר בשלח אשה גדולה בעובדהא וכו' עד ויהי היום עכ\"ל פי' דבריו דלא דריש בזהר שהיה ר\"ה בויהי היום הא' דכתיב שם אכילה אלא בויהי היום הב' דלא כתיב שם אכילה וק\"ל."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ואם </b>\n<b> תאמר והלא נהנה בשמיעת הקול וכו'.</b> פי' דבשמיעת הקול נהנה דקיים המצוה ויש לו שכר מצוה ואהא תירץ דמצות לאו ליהנות ניתנו ולא חשיב זה הנאה אלא כשנהנה הגוף מעצמו של דבר ומיהו קשיא לי דהא נהנה הגוף מעצמו של דבר דשופר יש בה קול ערב ככלי זמר והרי זה דומה למודר הנאה ממעיין דאינו טובל טבילת מצוה בימות החמה משום דקא מתהני גופא ואולי דאין קול זה חשיב הנאת הגוף ואפי' למאן דסבר דאיכא הנאה התוקע הוא דנהנה בתקיעתו יעו\"ש בב\"ח סי' תקפ\"ו סק\"ו והנראה יותר דלא דמי דבמעיין מיד שטבל נעשה המצוה ונשאר אח\"כ הנאה לחודה משא\"כ בשופר דאחר המצוה ליכא הנאה לחודה.",
+                "<b> וכן</b>\n<b> שופר של עולה וכו'.</b> וכתב מרן היינו כשתלשו קודם זריקה דאילו לאחר זריקה אין מעילה לא בעורה וכו' עכ\"ל וכתב עליו הרב אור יקרות וז\"ל הרב העתיק לשון רש\"י על דברי רבנו והוא תמוה לפי מה שפסק רבינו פ\"ב מהלכות מעילה וז\"ל עצמות העולה שפירשו קודם זריקה אין מועלין בהם לאחר זריקה שהזריקה מתרת אותם ואם פירשו לאחר זריקה מועלים בהם לעולם ע\"כ ואם כן אדרבא אי מיירי לאחר זריקה אתי שפיר טפי דיש מעילה לעולם אבל קודם זריקה אין מעילה אלא אם תקע קודם זריקה וצ\"ע עכ\"ל.<br><b> ולענ\"ד</b> י\"ל דכונת מרן הכי היינו כשתלשו קודם זריקה ותקע בו קודם זריקה דאילו לאחר זריקה תקע אין מעילה כדאמרינן בזבחים ר' יוחנן בשם ר' ישמעאל נאמר לו יהיה וכו' אף עולה עצמותיו מותרין ואוקמוה בפירש קודם זריקה דיכול ליהנות לאחר זריקה יעו\"ש וה\"ה דהוה מצי לאוקומיה בתלשו לאחר זריקה ולא אתא למעוטי אלא כשתלשו קודם זריקה ותקע בו לאחר זריקה דליכא מעילה דודאי מותר לתקוע בו ומאי אתא לאשמועינן דאין בקול דין גזל וגם מצות לאו ליהנות ניתנו מאחר דמותר לעשות אפי' קתא דסכינא ואפרש גם זה בכונת רש\"י.",
+                "<b> לפיכך</b>\n<b> המודר הנאה משופר מותר לתקוע בו וכו'.</b> ועיין מ\"ש הרב המגיד והלח\"מ ז\"ל ויפה תירץ הבן יקיר לי פחד יצחק יהי' בעזרתו ע\"פ המחלוקת דאיכא בין רבינו וסייעתיה להחולקים עמו דרבינו ס\"ל דאפי' הוא בעצמו יכול לתקוע ולא חשיב הנאה מה שנהנה בתקיעתו והחולקים סבירא להו דהוא בעצמו לא יתקע אלא אחר יתקע לו ועיין בב\"י וב\"ח סימן תקפ\"ו וא\"כ כיון דרבינו פסק מותר לתקוע בו ולא חשיב הנאה מה שמתפאר בתקיעתו כ\"ש כשנדר הנאה מחבירו דיכול לתקוע לו וק\"ל."
+            ],
+            [
+                "<b>ואין </b>\n<b> עשה דוחה לא תעשה ועשה.</b> כן הוא בגמ' וכתב הר\"ן קושטא דמילתה קאמר ומיהו לא צריכינן להכי דאפי' דהוי יו\"ט ��\"ת גרידא לא אתו מכשירי שופר ודחו לה דהא בעידנא דקא מעקר לאו לא מקיים עשה ע\"כ וקשה דהר\"ן סותר עצמו דידיה אדידיה דכתב הנמוקי יוסף בפרק אלו מציאות וז\"ל ועל הא דאמר דאין עשה דוחה ל\"ת ועשה איכא דמקשו למה לי מהאי טעמא תיפוק ליה דאפי' ליכא (בהאי טעמא) [גבי טומאה] אלא לאו גרידא לא דחי ליה דהא בעידנא דקא מעקר לאו דטומאה לא מקיים עשה דאבידה ותירצו דלרוחא דמילתא אקשו הכי והר\"ן תירץ דהכא נמי בשעה שעבר הלאו מקיים העשה וכו' אבל הרב יהוסף בלשונו כתב דשאר מפרשים לא סברי הכי אלא דהכל אחד עכ\"ל הנך רואה דמכח הקושיא נדחק עצמו נגד המפרשים ולחלק יצא בין ההיא דאבדה לשאר נדונות ולפי מ\"ש בראש השנה נמצא דאזיל ומודה שכן דרך הש\"ס לומר כן לרווחא דמילתא ויש לדוחה לדחות בקל ועיין להמל\"מ ומ\"ש בספרי אגורה באהלך דף ט'."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b>\n<b> מי שאינו חייב בדבר וכו'.</b> וכתב הרב המגיד ואין נראה כן מדברי רבינו פ\"ג מהלכות ציצית כצ\"ל."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>המתעסק </b>\n<b> וכו'.</b> עיין להרא\"ש בראש השנה דפוסק כדעת רבינו דמצות צריכות כונה וקשה עליו דבפרק לולב הגזול דף מ\"ב נראה דפוסק דמצות אין צריכות כונה יעו\"ש. ונלע\"ד דסובר דמצות צריכות כונה ובפרק לולב הגזול דקא שקיל וטרי הוי בין למאן דסובר מצות צריכות כונה בין למאן דסובר אין צריכות כונה דלכו\"ע קשה איך יברך על הלולב עובר לעשייתן דהא מדהגביה נפק ביה דלמ\"ד מצות אין צריכות כונה מיד יצא ולמ\"ד צריכות כונה הא איכוון לצאת דלצאת י\"ח נטל הלולב בידו ומיד יצא קודם שיברך ואין לך מכוון יותר מזה ואהא משני כל הני שינויי אלא שבתירוץ שתי' במכוון שלא לצאת עד אחר הברכה הוקשה לו מההיא דמצות אין צריכות כונה למאן דס\"ל הכי דלא יתכן לדידיה התירוץ הזה ואהא משני דיש הפרש בין אינו מכוון למצוה למכוון שלא לצאת וברור.<br><b> ועל</b> דרך זה אין מקום למ\"ש הרב מקראי קודש דף ע\"ג על מ\"ש מרן פ\"ו דלולב ה\"ט וז\"ל וכתבו המפרשים ז\"ל דכיון דקי\"ל דכל המצות מברך עליו עובר לעשייתן שמברך עליו קודם שיטלנו או יהפוך וכו' דכיון דרבינו פוסק דמצות צריכות כונה א\"צ לכל אלו התנאים וכו' יעו\"ש דהא אף דס\"ל לרבינו מצות צריכות כונה אפ\"ה צרכינן להני תנאי והיינו טעמא דמי שנוטל הלולב לצאת י\"ח הרי מכוון לצאת והיאך יברך אחר הנטילה דבהא קאי מרן דהרוצה לצאת י\"ח היאך יברך ואהא מתני שיהפוך וכו' או בכלי וכו' וק\"ל.<br><b> עוד</b> כתב הרא\"ש וז\"ל והא דלא משני הכא הכי וכו' עד אלא כדרך גדילתן וכו' עכ\"ל וכתב הרב מוצל מאש שבסוף ס' רב יוסף סי' ז' וז\"ל וכעת נתקשיתי דאמאי לא תירצו כשכיון שלא לצאת ואח\"כ ראיתי להרא\"ש שתירץ דכיון דהוא עם הארץ וכו' ולא הבינותי דברים אלו דאי ידע שאינו יוצא בכך אבל אם נוטלו דרך גדילתו יודע שיוצא י\"ח אמאי וכו' יטלנו דרך גדילתו ויצא בו ודי לו בזה אלא וודאי שהוא מכוון שלא לצאת כדי לילך אצל בקי ולכך הופכו וא\"כ הוא היאך קורא אותו יוצא ברשות כיון שהיה יכול לצאת בו אם לא הפכו והוא הפכו בכוונה עכ\"ל.<br><b> ואני</b> הדיוט לא הבינותי דבריו דלפי קושיתו זאת בדברי הרא\"ש ממילא נפרכא קושיתו שהיא קושית הרא\"ש דלוקמא במכוון שלא לצאת דא\"כ דמכוון שלא לצאת איך מקרי טרוד בדבר מצוה יכוון לצאת ויצא י\"ח ואיך כתב דלא הבין תירוץ הרא\"ש כלומר דהקושיא במקומה עומדת ואדרבא כפי דבריו קשה על הרא\"ש במאי דמקשה דלוקמא בגמ' במכוון שלא לצאת דלא קשה מידי ע\"פ דרכו כדכתיבנא ואולי כוונתו דקאי בין להתירוץ בין להקושיא.<br><b> ולעיקר</b> קושיתו על דברי הרא\"ש נראה אחר שנדקדק בדברי הרא\"ש שכתב שאינו בקי בדיני כוונת המצוות ולא כתב שאינו בקי במצוות ודאי דסובר דיודע לעשות המצוה אבל אינו יודע לעשותה כתיקונה ולכן הולך אצל בקי במצוות ויודע דבהפכו אינו יוצא וכמ\"ש רש\"י ריש פרק לולב וערבה על מ\"ש בש\"ס שמא יעבירנו ארבע אמות ברה\"ר וכו' לילך אצל בקי ללמוד ברכתו או נענועו עכ\"ל נמצא דידע זה לעשות המצוה אבל הברכה או הנענוע אינו יודע ורוצה לעשות המצוה כתיקונה ולכן הופכו.<br><b> אך</b> קשה להרי\"ף שהביא אוקמתא דאביי ורבא דפוסק מצוות אין צריכות כונה ולכן השמיט ההיא מימרא דאבוה דשמואל דאכלוהו פרסיים לא יצא ובפרק ערבי פסחים הביא ברייתא דרבי יוסי דמרור דס\"ל מצות צריכות כונה וכן הביא ברייתא דרבי יוסי בר\"ה דתני עד שיכוין שומע ומשמיע והוי סתרן אהדדי.<br><b> וראיתי</b> להרב פר\"ח הל' ר\"ה סי' תקפ\"ט הקשה על מ\"ש ה\"ר יונה לחלק בין מצוה דמעשה למצוה דדבור וז\"ל ויש לתמוה דא\"כ מאי מקשה בש\"ס פרק היה קורא למ\"ד מצות א\"צ כונה ממתני' דפרק היה קורא דתני אם כיון לבו וכו' הא שאני ק\"ש דלית בה מעשה ועוד ממאי דמותיב במגילה למ\"ד מצות א\"צ כונה ממתני' דהיה עובר אחורי ביהכ\"נ ושמע קול שופר או קול מגילה וכו' יעו\"ש. ולענ\"ד נראה לומר דע\"כ לא חילקו הר\"י ודעימיה אלא לדידן ברם לרבא לא אמר אדם דהא בש\"ס אמר רבא בפי' זאת אומרת התוקע לשיר יצא והיינו מההיא דאכלוהו פרסיים דהוי מעשה וכמ\"ש הר\"ן והרה\"מ בפי' וכת דידן לחלק בין דבור למעשה עיין להרה\"מ והר\"ן וא\"כ מ\"ש הר\"י דאפי' מי שסובר מצות אין צריכות כונה במעשה בדבור מודה היינו למאן דפוסק כרבא דא\"צ כונה מודה במצוה דאין בה מעשה ברם לרבא גופיה לא מחלק וכמ\"ש במגילה סד\"א אכול מצה אמר רחמנא והא אכל וכו' קמ\"ל דשניהם שוים וא\"כ קושית הש\"ס היא לרבא דאינו מחלק בין מצוה דאית בה מעשה למצוה דלית בה מעשה וכמו שהקשה כן בבירור במגילה לרבא ממתני' דק\"ש וכן פירש רש\"י בברכות ומה שהקשה הלח\"מ להרה\"מ אינו אלא למה שהיה סבור לחלק בין תקיעת שופר למגילה ונמצא שופר ומצה שוין ונקראין מעשה ודוק."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>יו\"ט </b>\n<b> וכו' אע\"פ שהתקיעה משום שבות וכו'. יבא עשה של תורה וידחה שבות של דבריהם וכו'.</b> הקשה הלח\"מ ז\"ל ממ\"ש רבינו לעיל פ\"א דיו\"ט עשה ולא תעשה והשבות הוי דעשה ול\"ת ולא דחי תקיעה שהיא מ\"ע השבות שלה בקום עשה דרבנן העמידו דבריהם נגד תורה בשב ואל תעשה וכו'. ולענ\"ד דברי רבינו מבוררין כשמש וכונתו פשוטה דכיון דליכא אלא שבות דרבנן איך ידחה לתקיעת שופר שהיא דאורייתא אינו מן הדין וזהו שכתב ומן הדין היה וכו' והגזירה הניחה בעל פה והיינו מ\"ש לעיל פ\"א דיו\"ט עשה ולא תעשה וכן שבות שלו ופי' דבריו שם כמ\"ש מרן ז\"ל שם דחכמים עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה וכשם דלא דחי למלאכה דאורייתא כך לא דחי לשבות דדבריהם ואין זה דבר חדש כי זה ברור בדברי רבינו דלא כתב כאן טעמא דמילתא דלמה אין תוקעין שהניחו בע\"פ והיינו טעמא דכתבו לעיל פ\"א ופשוט ומ\"ש ולמה אין תוקעין אינו הגזירה אלא פי' למ\"ש שבות של דבריהם וקא מפרש מהו השבות שמכחו אין תוקעין שמא יטלנו בידו וכמ\"ש בש\"ס.<br><b> גם</b> מ\"ש וכי תימא דשאני התם דהוי משום שמא יתלוש אף הכא נמי איכא גזרה שמא יתקן כלי שיר ע\"כ לא ידעתי את שיחו דלמה בדה טעם זה מלבו כיון דבש\"ס קא יהיב טעמא שמא י��בירנו ד' אמות ברה\"ר וכן ציין הרב המגיד ובשביתת שבת איכא עשה ול\"ת וגזרת חכמים חשיב כעשה ול\"ת ואין כח בעשה דשופר לדחות שבות של דבריהם דעשה ול\"ת וכדכתיבנא אנן בדידן וממילא אין מקום למה שתירץ וי\"ל וכו' כמו שיראה המעיין וכן למה שתירץ עוד ואף בלא זה אין דבריו מבוררין בתירוצו הג' ודבריו בתירוץ הג' הם דברי הרא\"ם על הסמ\"ג הל' שופר למאי דקשיא ליה דגם ביו\"ט לא יתקעו משום גזרה דשמא יתקן כלי שיר וכו' יעו\"ש ברם מעולם ליכא מ\"ד דטעמא דאין תוקעין בשבת משום שבות הוא שמא יתקן כלי שיר דלא אמרו כן בש\"ס ועי' בב\"ח סי' תקפ\"ח מ\"ש על הרא\"ם בדבריו אלו.<br><b> ואחרי</b> הלח\"מ נמשך המג\"א בהבנת דברי רבינו שהבין דמ\"ש ולמה אין תוקעין גזרה הוא טעם למה שהקשה ומן הדין היה ואהא תירץ משום גזרה יעו\"ש בלשונו וליתא אלא פי' דבריו הוא כדכתיבנא דטעם דדוחה השבות למצוה דאורייתא הניחו בע\"פ ומ\"ש ולמה אין תוקעין הוא פי' השבות שאמרו בש\"ס וכדכתיבנא.<br><b> והקשה</b> הר\"ן בריש פרק יו\"ט של ר\"ה וז\"ל וא\"ת מאי שנא הני דגזרינן בשבת ומאי שנא מילה דשריא בשבת ולא גזרינן שמא יעביר תינוק או איזמל ד' אמות ברה\"ר ועיין להכנה\"ג סימן תקפ\"ח שהקשה עליו ממ\"ש בפ' לולב וערבה דלולב גזרה משום דלא ידעינן בקבועא דירחא וטעם זה יספיק לתת הפרש בין לולב למילה ושופר ג\"כ כבר כתב הוא ז\"ל דהוי דומיא דלולב לענין דלא ידעינן בקבועא דירחא יעו\"ש. וראיתי למה\"ר יצחק נוניש בשער המלך שרצה לישב לזה דס\"ל להר\"ן דאע\"ג דגבי לולב היינו טעמא דלא בקיאינן בקבועא דירחא הא לאו הכי לא גזרינן שמא יעבירנו משום דהוי מצוה דכל ישראל דאלימא אבל מצוה דיחיד אפי' ודאית לא דחי שבת והיינו טעמא דהזאה דלא דחי שבת אע\"ג דהוי מצוה ודאית משום דהוי מצוה דיחיד ומשו\"ה קשיא ליה ממילה דהוי מצוה דיחיד אלו דבריו.<br><b> ולי</b> איננו שוה בכונת הר\"ן ז\"ל כלל דלפי דבריו דקושיתו היא מהזאה למילה והזאה לא נזכר בדברי הר\"ן כלל וזה לשון הר\"ן מאי שנא הני דגזרינן והיינו שופר ולולב וכן מתירוץ דתירץ דהני שאני לפי שהכל טרודים וכו' והיינו שופר ולולב ולא נזכר בדבריו הזאה כלל נמצא דקושיתו בפי' הוי מלולב ושופר וגם התירוץ שתירץ הר\"ן לא שייכא לקושייתו אי הכי קשיא לי כמבואר וחזרה קושית הרב לדוכתא ועוד קשה לי עליו דמאי קשה ליה ממילה שאני מילה דגלי קרא ביום השמיני ביום אפילו בשבת וכיון שחייבה תורה למול בשבת היאך יאמרו רבנן שלא לימול וכתוב זה מה תהא עליה משא\"כ בשאר המצות דעקרו להו רבנן בשב ואל תעשה משום דיתקיים המצות בשנים אחרים ולא תבטל המצוה מכל וכל ונמצא א\"כ אין מקום לקושיא זאת ותירץ הר\"ן לקושיתו וז\"ל וי\"ל דהני שאני לפי שהכל טרודים בהם ולא מדכר חדא לחבריה משא\"כ במילה והקשה עליו הרב שער המלך שם מדגרסינן פ\"ק דיומא ולטעמיך הזאה כל ז' מי איכא וכו' והא טעמא דהזאה שמא יעבירנו ד' אמות ברה\"ר כדאמרינן באלו דברים והזאה מ\"ט לא דחיא שבת מכדי טלטול בעלמא דוחה שבת משום פסח אמר רבה גזרה שמא יעבירנו ד' אמות והא הכא ליכא למגזר משום דמדכרי ליה דומיא דמילה ולעולם דהזאה כל ז' איכא ועיין מה שתירץ במה שהשיא כונת הש\"ס דאמר ביומא הזאה שבות משום איסור טלטול ואף דלגבי מצוה איסור טלטול ליכא הכא דהזאה זאת הוי דרבנן איכא איסור שבות טלטול זה יעו\"ש.<br><b> ולענ\"ד</b> כל זה הוא תורה שבעל פה והוי כהררים התלוים בשער ועוד דמלישנא דש\"ס לא משמע הכי דקאמר הזאה כל ז' מי איכא והא קי\"ל דהזאה שבות ואי הך ��בות הוא משום טלטול היכן קי\"ל הכי והא שבות דהזאה דעלמא הוי מטעם שמא יעבירנו ד' אמות ברה\"ר ולעיקר קושייתו מהזאה לתירוץ הר\"ן דהא הזאה דומה למילה שאין העולם טרודים ואפ\"ה לא דחי הזאה י\"ל דשאני טמא דליכא עליה שום מצוה משו\"ה אף שהחששא היא רחוקה גזרינן משום שבות משא\"כ שופר ולולב ומגילה דכבר נתחייבו במצות צריך טעמא אלימתא לפוטרן שמא יעבירנו והדבר קרוב לודאי דכל העם טרודים ודומה לזה הוי ג\"כ הזאה דכהן השורף את הפרה דליכא שום חיובא מקיום המצוה עליו ודוק ומילה כיון דבא יום ח' נתחייב אין כח בגזרה שמא יעביר איזמל או תנוק ברה\"ר כיון דאין כל העם טרודים.<br><b> אשר</b> בזה יתורץ אצלי שקשה לכאורה לרבינו פ\"ו מהל' קרבן פסח ה\"ו שכתב והלא איסור הזיה בשבת משום שבות והפסח בכרת ואיך יעמידו דבריהם במקום כרת מפני שביום שהוא אסור בהזיה משום שבות אינו זמן הקרבן שחייבין עליו כרת וכו' ויש להקשות עליו דלמה נשתמש מזה משום שעדיין אינו זמן הקרבן והא בלא\"ה גם כן גזרינן דהא לולב ושופר אף שבבא היום נתחייב במצוה ואפ\"ה משום גזרת רבה שמא יעבירנו נדחה המצוה אלא שעל פי מ\"ש לא קשיא כלל דהוצרך לזה דעדיין לא בא החיוב כדי דלא תיקשי מאי שנא מילה דהיא מצוה פרטית כמו הזאה ומילה דוחה שבת והזאה לא ומשו\"ה מחלק דשאני הזאה שעדיין לא נתחייב בפסח ודוק.<br><b> ומן</b> האמור אני תמיה על הריטב\"א בחי' בסוכה שכתב וז\"ל והשתא מתרצה לן אחריתי דמילה דוחה שבת ולא העמידו דבריהם לגזור משום גזרה דרבה שאין הטעם מפני שאינה בכל ישראל אלא אבי הבן כמו שכתבו מקצת רבנן דהא הזאה דליכא אלא בחד והעמידו דבריהם מטעם גזרה דרבה ואע\"ג דיש בה כרת אלא הטעם הוא שהוא דאורייתא וידעי בקבועה דירחא דהרי יום ח' הוא ברור ולכן לא גזרו לדחות מצותו שעליו משא\"כ לולב שאינו ברור מן התורה ומשא\"כ מגילה שהוא מדבריהם ומשא\"כ בהזאה שאף שזמן הפסח ברור והיא של תורה כיון דעכשיו טמא ואינו מחיוב בפסח גזרו בהזאתו אלו דבריו והתמהא דהא חילוק עצמו שחלק בהזאה בסוף דבריו דשאני הזאה דבאותה שעה עדין לא נתחייב בפסח היה יכול לחלקו ג\"כ למאי דכתב משם מקצת רבנן דמילה שאני דהוא אבי הבן לחוד ואינה בכל ישראל דהוא חילוק הר\"ן ז\"ל וקשיא ליה מהזאה דהוי ג\"כ בחד והעמידו דבריהם מכח גזרה דרבה ומכח הך קושיא דהזאה נייד מטעם זה דמקצת רבנן ולמה דחה אותו כיון דיש לחלק בין כשהמצוה היא בחד לכשהיא בכל ישראל ומשו\"ה מילה שהיא בחד דחיה שבת ושאני הזאה דאפילו שהיא בחד לא דחיה שבת משום דהזאה שאני דעדין לא נתחייב במצוה וכמו שחילק איהו גופיה דכיון דהדבר קל דעדיין לא נתחייב במצוה משום חשש כל דהו נדחית המצוה.<br><b> ושוב</b> נגלה אלי שהקושית הכנה\"ג על הר\"ן הקשה אותה הרב שער אפרים סי' ב' משם הרב השואל יעו\"ש ועיי\"ש מ\"ש לתרץ דברי הר\"ן פשוטים ואנכי הגדתי שלא זכיתי להבין תירוצו דבש\"ס בפי' משתמש ללולב ביום א' לדידן דלא נטלינן ליה משום דלא ידעינן בקבועא דירחא כלומר וכיון דאינה מצוה ודאית גזרינן גזרה דרבה וא\"כ שפיר קשיא ליה לשואל דמאי קשיא ליה להר\"ן ממילה שאני הכי שהיא מצוה ודאית וק\"ל ובנו הרב שם בהגה מתרץ ליה דקושית הר\"ן היא מאי שנא דלולב ביום א' במקדש תקינו ליה רבנן בביתו כמ\"ש בש\"ס ומשום גזרה דרבה ומאי שנא במילה דלא גזרינן אלו דבריו וליתא דבלולב אינה נדחית המצוה משא\"כ במילה דנדחית מצוה דיום הח' וק\"ל ובדברי הר\"ן אלו עיין מ\"ש בחידושי פ\"ה דמלוה ולוה ה\"א.<br><b> והמג\"א</b> סי' תקפ\"ח הקשה דאמאי לא גזרו בתקיעה משום שמא יתקן כלי שיר יעו\"ש עד מ\"ש בסוף דבריו דביו\"ט שרי דממה נפשך אי יו\"ט הוא עבדינן מצוה ואי חול הוא לא עבדינן כלום משא\"כ בשבת ע\"כ והקשה עליו הרב רוח אליהו ז\"ל דליתא דהרי יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה כדאיתא בפרק האשה רבה וכו' יעו\"ש.<br><b> ודבריו</b> תמוהים דמאחר דבסמוך ירד להבין דברי המג\"א שקדמו וכמ\"ש דעכשיו קאי אמ\"ש הר\"ן דטעם גזרה זו משום דלא בקיאינן בקיבועא דירחא וכו' דאי הוה בקיאינן בקבועא דירחא לא הוי גזרי נמצא דשניא גזרה זו דלא גזרו לעקור דבר מן התורה אף שהיא בשב ואל תעשה אלא משום דלא בקיאינן בקביעא דירחא וא\"כ שפיר כתב המג\"א דאי היה הגזרה משום שמא יתקן כלי שיר היו גוזרין דוקא בשבת דעובר בודאי השבות דיתקן כלי שיר דהוי כמו בקיאינן בקבועא דירחא משא\"כ ביו\"ט לחוד דלא ימנע אי הוי חול אין קפידה ואי הוי יו\"ט איכא מצוה והוי כמו בקיאינן בקבועא דירחא ונמצא הוי המצוה ודאי ולא דחי למצוה זאת השבות ואחר ימים כן ראיתי להרב המובהק בנימין הלוי ז\"ל שנתקשה ג\"כ בדברי המג\"א אלו ותלמידו בס' מרכבת המשנה מתרץ לה כדברי יעו\"ש הל' שופר פ\"ב.<br><b> והנה</b> הך קושיא שהקשה המג\"א ז\"ל שלמים וכן רבים הקשו כן ולעילא מנהון הגאון הרא\"ם בביאורו על הסמ\"ג הל' שופר וז\"ל אך קשה דא\"כ בלא גזרה דרבה וכו' דאין לומר יבא עשה של תורה וידחה שבות דרבנן אלא היכא דמבטל עשה בידים אבל היכא דיושב ודברי תורה נעקר מאליו יש כח ביד חכמים לבטל ד\"ת משום שבות דשב ואל תעשה שאני ותירץ דכל דאיכא הכשר מצוה דהיינו דבעידנא דמעקר שבות של דבריהם מקיים עשה דתקיעה אין כח לחכמים להעמיד דבריהם נגד התורה תדע דהא בפ\"ק דיבמות תניא יכול יהא כבוד אב ואם דוחה שבת וכו' ת\"ל אני ה' ואע\"ג דכבוד הוי עשה גרידא וחלול שבת הוי ל\"ת ועשה והיינו נמי דפריך וכו' אע\"ג דשופר עשה ויו\"ט הוי ל\"ת ועשה אלו דבריו בקיצור הרבה.<br><b> ועיין</b> להרב יבין שמועה דף קכ\"א כלל תנ\"ד ולמה שהקשה הרב על מ\"ש דכל דאיכא הכשר מצוה יבא עשה וידחה ל\"ת ועשה אם כן כשאמר ריש לקיש כל מקום שאתה מוצא עשה ול\"ת אם אתה יכול לקיים שניהם מוטב ואי לאו אתי עשה וידחה ל\"ת ולימא רבותא כל מקום וכו' אי אתה מוצא לקיים עשה ול\"ת ועשה שכנגדו מוטב ואי לאו יבא עשה וידחה ל\"ת ועשה וכו' יעו\"ש יש לישב דנקט ל\"ת לחוד לומר דכל דאתה מוצא לקיים שניהם אפי' שהוא עשה נגד ל\"ת לחוד יתקיימו שניהם ולא אתי עשה ודוחה ל\"ת דסד\"א דכל דאיכא עשה נגד ל\"ת הותר הל\"ת מאליו קמ\"ל דלא הותר אלא הוא נדחה וכיון שהוא נדחה כל שאתה מוצא לקיים שניהם צריך לקיימן משא\"כ אי הוה אמר עשה עם ל\"ת הו\"א דמשום דאיכא עשה ול\"ת נגד העשה הוא דאמרינן דאי יכול לקיים שלשתם מוטב כלומר דצריך לקיימן אבל אי לא היה אלא ל\"ת לחוד נגד העשה הו\"א דאף דיכול לקיים שניהם העשה ול\"ת אפ\"ה אתי עשה ודחי ל\"ת דהותר כיון דהוי ל\"ת לחוד אך קשה מה שהקשה שנית מש\"ס אלו מציאות יעו\"ש.<br><b> וראיתי </b> למהר\"ב הלוי ז\"ל בס' מרכבת המשנה הל' שופר רצה להליץ על הגאון לקושיות אלו וגם ממה שהקשה עוד עליו מש\"ס דיו\"ט דף ח' ע\"ב יעו\"ש באומרו דעד כאן לא כתב הגאון דכל דאיכא הכשר מצוה דהיינו דהוי בעידנא אז אתי עשה של תורה ודחי שבות דדבריהם אלא במצות עשה דאלימא כגון שופר שמעלה זכרונם של ישראל וכן כבוד אב ואם דהוקש כבודם לכבוד המקום וכל כך הוא גדול שדוחה ל\"ת ועשה אי לאו קרא דאני אבל בעשה דעלמא אף דהוי הכשר מצוה לא דחי לשבות דדבריהם אלו דבריו בקיצור.<br><b> ולענ\"ד</b> הוי תורה שבע\"פ ואין דרכו בכך לסתום כל כך ומ\"מ דא עקא במ\"ש בפי' הכשר מצוה לא כפי' רש\"י ולא כפי' התוס' שם דלפי' התוס' הכשר מצוה ר\"ל דלא הוי בעידנא דמבטל הל\"ת מקיים העשה וכדעביד העשה בעידנא דמבטל הל\"ת קרי ליה דעביד גוף המצוה יעו\"ש [יבמות] דף ו' ד\"ה שכן והיינו משום דס\"ל דמאי דמוקי הש\"ס לברייתא בלאו דמחמר נשארה האוקמתא ולפי' רש\"י הכשר מצוה פי' הוא דמוכרח כדי לקיים העשה לעבור אלא תעשה והיינו משום דס\"ל דאוקמתא דמחמר נדחה ופי' הברייתא הוא שחוט לי בשל לי יעו\"ש ואיך פי' פי' זה כמו שהוא פשוט ומה גם דפי' זה לא ניתן ליאמר בש\"ס כלל דא\"כ דפי' שאני הנך שכן הכשר מצוה פי' הוא דהוי בעידנא דכשמבשל או שוחט באותו מעשה מקיים מצות כבוד אב ואם א\"כ גם ביבום הוא כן דכשמיבמה באותו מעשה עצמו הוא מקיים יבמה יבא עליה ונדחה הלאו דואשה אל אחותה לא תקח וכו' והיאך דחי מה להנך שכן הכשר מצוה ובשלמא לפי' רש\"י שפי' דחי דיבום אפשר בחליצה ואינו מוכרח ליבם משא\"כ כבוד אב ואם דהוי הכשר מצוה דאי אפשר לכבוד אב ואם בלא בשול ושחיטה דזה הוא רצונו.<br><b> באופן</b> דפי' זה תמוה טובא ולא הוי לא כפי' רש\"י ולא כפי' התוס' מעתה תמוהים דברי מהר\"ב הלוי ז\"ל שם שכתב וז\"ל מבואר הדבר שהרב ז\"ל הוא הרא\"ם בשיטת רש\"י והר\"ן אמרה לשמעתיה יעו\"ש בכל דבריו וליתא דהרא\"ם לא אמרה לשמעתיה לא כרש\"י ולא כתוס' דלרש\"י הכשר מצוה הוא כל דאי אפשר לקיים מצוה זאת בלי ביטול האחרת ובזה די לבטל מצוה משום קיום האחרת וא\"צ בעידנא ממש ולתוס' כדי לבטל מצוה משום קיום מצוה אחרת צריך בעידנא ממש ואין בעידנא קרוי הכשר מצוה אלא הכשר הוא שלא בעידנא ולרא\"ם צריך בעידנא ממש כדי לבטל מצוה אחרת כמו התוס' אלא שהרא\"ם מפרש הכשר מצוה דפי' הוי בעידנא דמי לפי' רש\"י על אופן שפי' בש\"ס מה להנך שכן הכשר ולא הוי כפי' רש\"י ולא כפי' התוס' ועל הכל צ\"ע.<br><b> גם</b> במה שסיים מהר\"ב שם וז\"ל אך זה חלי וקשה טובא דלא אתיא אפילו כשיטת רש\"י והר\"ן דלדידהו דוקא כשאי אפשר בשום צד לקיים העשה מבלי שיעקר הל\"ת קרוי בעידנא אבל הכא גבי גזרה דרבה אפשר לקיים המצוה מבלי שיעבירנו ד\"א ברה\"ר כגון שלא ילך אצל בקי אלא שהבקי יוציאנו ידי חובתו בשופר שלו או שיבא בקי לכאן ובזה אף רש\"י והר\"ן יודו דלא הוי בעידנא אלו דבריו ז\"ל דבריו תמוהים טובא דהא כל דגזרו רבנן שלא יתקע שמא יעבירנו ד\"א ברה\"ר כיון שתוקע נמצא עובר אגזרה דרבנן והתקיעה עצמה היא האיסור דרבנן וא\"כ שפיר הוי בעידנא דבעידנא דתוקע ומקיים עשה דאורייתא מבטל שבות דרבנן דגזרו שלא לתקוע דהתקיעה עצמה אסירא מדרבנן ופשוט.<br><b> אבל</b> קשה טובא מה שהקשה שם מהר\"ב ז\"ל להרא\"ם סדר קדושים דקא פסיק ותני דבמחמר ליכא אלא לאו ולא עשה והוא תמוה דאיכא עשה לכו\"ע יעו\"ש וכן אני תמיה על מ\"ש שם הרא\"ם בלשון הב' וז\"ל ושי\"ל דה\"א תיתי משאר קרבנות וכו' והא התוס' דף ה' ע\"ב הקשו על מ\"ש בש\"ס ומכולהו נמי שכן ישנן לפני הדבר וא\"ת נילף משאר קרבנות דדחו שבת וכו' ואומר ר\"י דחשיבי כולהו תדיר וכו' יעו\"ש ואיהו ז\"ל כיון דלענין עשה ול\"ת דחה כדחיית הש\"ס והש\"ס קיצר ולא קאמר תיתי משאר קרבנות דאיכא למימר שכן תדיר וכמ\"ש התוס' איך הוא נשתמש מקרבנות והן אמת שבלשונו שינה מדחיית הש\"ס ובתמיד לא קאמר שכן תדיר כהש\"ס אלא שכן ישנן לפני הדבר מ\"מ הדחיה שכן תדיר היא דחיה כדדחי לה הש\"ס וא\"כ הוא הדין קרבנות כמ\"ש התו��'.<br><b> הדרן</b> לקמייתא לדברי הרא\"ם על הסמ\"ג שדבריו תמוהים ואף גם זאת ראיתי להרב רוח אליהו ז\"ל הל' שופר דקא מתמה על הרא\"ם עוד במה שהבין דבכבוד אב ואם אי לאו אני ה' הוה דחי העשה דכבוד אב ואם לעשה ול\"ת דשבת דאיכא כרת כיון דהוי בעידנא וליתא דלא אתי אני ה' אלא משום דבעלמא דחי עשה לל\"ת דיש בו כרת ולא דבעלמא דחי עשה לא תעשה ועשה וכמו שנראה הכי מדברי התוס' בסוגיין יעו\"ש אלו דבריו בקיצור ויש להליץ בעד הרא\"ם דאין כונתו בראיה זאת לומר דכיון שהוא בעידנא אמרינן דדחי עשה לל\"ת ועשה אי לאו קרא דאני ה' אלא כונתו דכל דהוי בעידנא דחי עשה ללאו שיש בו כרת להראות כחו של בעידנא דאף שיש בו כרת דחי אותו ואף דנקיט בלישניה עשה ול\"ת כיון דהאמת הוא דאיכא עשה ג\"כ נקיט ליה בלישניה באשגרת לישן ומה גם דהעשה שכנגדו הוא כבוד אב ואם ולגבי עשה גדול כזה העשה שכנגדו כלא חשיב וכמו שכתבו התוס' ד\"ה נגמר ונמצא דליכא אלא ל\"ת לחוד אלא דהוא חמור שיש בו כרת ושוב הביא מש\"ס ר\"ה להראות כח בעידנא שדוחה העשה לעשה ול\"ת ג\"כ ומכל מקום כל דבריו תמוהים ומה שכתבתי הוא משום יגדיל תורה.<br><b> עוד</b> כתב הרב הנזכר שם דאין להקשות דעדיין נימא דלא אתי עשה ודוחה ל\"ת דכרת ואצטריך אני ה' דסד\"א דעשה דכבוד אב ואם דאלים ידחה לל\"ת דשבת דאית ביה כרת קמ\"ל דא\"כ לישמועינן קרא זה בל\"ת אחר דלית ביה כרת ולא בל\"ת דכרת דאיכא למטעי דקרא אתי לדיוקא דהא בעלמא אתי עשה ודחי לל\"ת ואף דאיכא כרת ע\"ד שכתב התוס' בענין אחר אלו דבריו ולא זכיתי להבינו דכתביה רחמנא זה גבי לא תעשה שיש בו כרת להורות דדוקא הכא דגלי אני ה' הוא דלא אתי עשה דאלים ודחי לל\"ת אף דיש כרת הא בעלמא יש כח בעשה אלים לדחות אף ל\"ת דאית ביה כרת.<br><b> ולעיקר</b> קושיתו הוא כתב דאין להקשות אבל היא קושיא אלימתא הקשו אותה התוס' ד\"ה טעמא דכתב רחמנא וז\"ל וא\"ת אכתי הא אצטריך לגופא דסד\"א דהואיל והוקש וכו' לדחי כדאמר בסוף אלו מציאות וכו' ועיי\"ש מה שתירצו וראיתי להרב לח\"מ ז\"ל שהקשה בדברי רבינו דאיך כתב דמן הדין היה שתוקעין יבא עשה של תורה וידחה שבות של דבריהם הא הך שבות הוי עשה ול\"ת ולא אתי עשה ודוחה ל\"ת ועשה אפי' של דבריהם וכמ\"ש רבינו לעיל פ\"א ותירץ בא' דהך שבות דיתקן כלי שיר הוא קל דהא התורה התירה לתקוע ולכן היה ראוי להתירה גם בשבת אלו דבריו ואנכי לא ידעתי את שיחו וכי התורה מתיר את השבות הא השבות הוא דרבנן ומכח השבות מתבטל התורה בשב ואל תעשה וזאת היא מה שקשה שיבא השבות שהוא עשה ול\"ת וידחה העשה ומה מתרץ דהוי השבות קיל דהתורה התירה אותו ואולי כונתו דכיון דא\"כ מתבטל המצוה מכל וכל ומוכרח לעשות המצוה כשחל יו\"ט בחול א\"כ צריך ג\"כ לתקוע בשבת דלא שייך לחלק בין שניהם כיון דכולהו שייך הך גזרה והוא תירוץ הפר\"ח דכתיבנא לעיל.<br><b> ועיין</b> מה שתירץ ב' דשאני הכא דאי אפשר לעשות התקיעה מאתמול כמו התם יעו\"ש וגם בזה לא ידעתי דהקושיא היא דאיך כתב יבא עשה של תורה וידחה ל\"ת שבות של דבריהם והא השבות הזה הוא עשה ול\"ת ומה מתרץ דאי אפשר לעשותה מאתמול וכי משו\"ה יבא עשה וידחה ל\"ת ועשה ונהי דנדון דכתב רבינו בפ\"א הוא שיכול לעשותו מאתמול מ\"מ תלה אותו רבינו שאין עשה של תורה דחי ל\"ת ועשה דשבות דדבריהם גם את הג' שחילק מעין הב' בין נדון דהכא לדפ\"א דהכא הוא בעידנא והתם לאו בעידנא יעו\"ש קשה כמו שהקשיתי ועוד וכי זה מוסכם דכשהוא בעידנא יש כח בעשה לדחות עשה ול\"ת ומה גם דאין בדברי רבינו רמז מזה. כתב עוד וא\"ת וכו' והוא קושית הרא\"ם שלא תירצו והוא תירץ נכון ודוק ומ\"מ יש לדקדק עליו דעפ\"י מה שתירץ בראשונה למה שחקר בראשונה וברירנא כונתו אין מקום לקושיא זאת וכמו שכן תירץ הפר\"ח לקושיא זאת וכמ\"ש בסמוך.<br><b> נעוץ</b> סופו בתחילתו במאי דאתן עלה מעיקרא במ\"ש הכנה\"ג סי' תקפ\"ח על דברי הר\"ן וכן כתב בתומת ישרים סי' ע\"ז ראיתי כעת אחר זמן רב בליקוטי הרב יד משה דף קנ\"ט ע\"א שהקשה עליהם ממ\"ש בפסחים דף ס\"ט והזאה מאי טעמא לא דחיה שבת וכו' דהא א\"ר אליעזר מכשירי מצוה דוחין את השבת ומאי קושיא שאני מילה דליכא למתלי בטעות וק\"ל וצ\"ע.<br><b> ואנכי</b> הרואה לא ידעתי את שיחו דלפי קושייתו נחזי אנן היאך היה קרב הקרבן פסח והא אפשר דהיום לאו י\"ד לחדש הוא ונמצא כמה מלאכות נעשות בקרבן פסח שלא במקום מצוה וגם נאבד מצות קרבן פסח דאינן עושין מספק קרבן פסח אחר אלא שאני קרבן פסח דלא קרב אלא בזמן שהיו מקדשין עפ\"י הראיה וכשהיה בית המקדש קיים דבאותו זמן לא היו מקדשין עפ\"י החשבון וכיון שכן מה הפרש יש בין מילה להזאה דקרבן פסח ופשוט."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ומ\"ש </b> הרב המגיד והלח\"מ עיין בספרי אגורה באהלך דף ט\"ז ע\"ג."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>[זה] שתוקע </b>\n<b> וכו'.</b> ועיין מה שהביא הרב המגיד שאמר רבינו האי יעו\"ש וכ\"כ המרדכי הביאו ב\"י סי' תקפ\"ה וכתב מרן עליהם וז\"ל ומשמע דהיינו דוקא כשהיה שם התוקע בשעת הברכה וכו' יעו\"ש ועי' בשיירי כנה\"ג מה שצדד בדברים אלו ובסוף דבריו עיין מה שנסתפק שם וז\"ל וצריך לחקור אם יתברר לנו וכו' יעו\"ש ולענ\"ד נראה דבנדון זה לא יתחיל מתחילת התקיעות אלא ממקום שפסק הראשון ויש לדקדק בדבריו במה שצדד הספק בסוף דבריו דכיון דהברכה לא אהניא גם התקיעות לא מהנו מהיכן בא לו דהברכה לא אהניא אימא דמהניא לאותם התקיעות שתקע דהגע עצמך דאדם אחד שמע מקצת תקיעות ממקום אחד ושוב שמע מקצת תקיעות ממקום אחר מי לא צריך הב' ברכה אחרת היכא דסח בנתיים דע\"כ לא כתבו רבינו ומרן שמע תקיעה אחת בשעה אחת ושניה בשעה שניה הרי אלו מצטרף וכו' ומשמע בלא ברכה אלא היכא דליכא היסח הדעת אבל כל דאיכא היסח הדעת (א\"צ) [צריך] אשארה או אפשר לומר דאיירי בהיסח הדעת וחידוש אשמועינן דמצטרפין וא\"צ להתחיל מתחילת התקיעות ולעולם בברכה שניה ונראה להביא ראיה דצריך לברך ממ\"ש רבינו בהלכה זאת זה שתוקע כשהן יושבין הוא שתוקע על סדר הברכות כשהן עומדים ואינו מדבר בין תקיעות שמיושב לדמעומד ואם סח ביניהם אינו חוזר ומברך עכ\"ל משמע בין דמעומד לדמיושב לפי דהא מיהא יצא י\"ח באותם דמיושב הא לא יצא עדיין י\"ח והסיח דעתו צריך לברך ב' ועדיין יש לעיין בזה וא\"כ בנידון דידן דלצורך הצבור צריך ברכה אחרת לשאר התקיעות משום שלא שמע התוקע הב' הברכה יברך ויתחיל ממקום שפסק והברכה הא' לא אזלא לאיבוד כי נצרכה לתחילת התקיעות."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>סוכה </b>\n<b> שאין לה גג פסולה כיצד וכו'. כמין צריף או שסמך ראש הדופן לכותל וכו'.</b> וכתב הרב המגיד וז\"ל ופרש\"י דכל שמגביה מן הקרקע טפח וכו' או שהרחיק מן הכותל טפח וסכך אותו טפח בסכך הסוכה כשירה דכיון דאיכא וכו' כשירה עכ\"ל ועיין להתוס' כתבו משמו היפך יעו\"ש ולדידי חזי לי דברי רש\"י כמ\"ש הרה\"מ דלתוס' יש ��הקשות מה מצאו מקום לפרש כן בדבריו דמ\"ש רש\"י והיתה סמוכה על יתידות אין כאן הכרח דכתב כן למצוא אופן שיניח חלל מלמעלה וע\"ז אמר ביתדות שיניח בכותל האחרת ועליהם יסמוך הכותל חדש ואה\"נ שלא יניח חלל זה בלא כלום אלא יסכך אותו."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שאין </b>\n<b> הקרקע נגזלת.</b> וכרבנן שם דף ל\"א ודלא כר' אליעזר דסובר דקרקע נגזלת בב\"ק דף קי\"ז ואף דבסוכה אמרו ור\"א לטעמיה דאמר אין אדם יוצא י\"ח בסוכתו של חבירו אי קרקע נגזלת סוכה גזולה היא וא\"נ קרקע אינה נגזלת סוכה שאולה היא לאו למימרא דאיכא לספוקי בר\"א אלא כמ\"ש רש\"י דהוצרך לומר הכי ולא בפשיטות דר\"א ס\"ל קרקע נגזלת כדי לומר דר\"א פוסל בשאולה כדאיתא בקדושין יעו\"ש וזה היא דעת הריטב\"א בשיטתו בהך ש\"ס שכתב וז\"ל ואסיקנא דפליגי בשתקף את חבירו והוציאו מסוכתו דר\"א סבר קרקע אינה נגזלת וסוכה שאולה היא ואין אדם יוצא י\"ח בסוכתו של חבירו וכו' כוונתו דאף דצדד הש\"ס בדעת ר\"א מ\"מ הרצון בו דר\"א סבר דאין אדם יוצא בסוכה שאולה ואף דלר\"א קרקע נגזלת תפס הצד הזה של הש\"ס כדי לומר דלר\"א סוכה שאולה פסולה והוא פשוט לאפוקי מהרב מרכבת המשנה שהצריך עיון דברי הריטב\"א אלו שכתב דלר\"א קרקע אינה נגזלת וכו' יעו\"ש שזה אמת ויציב ולדעת הרב המקשה אני תמיה עליו דאדמקשה ליה מהש\"ס דבב\"ק תיקשי ליה מש\"ס דסוכה גופא דאילו הריטב\"א כתב ואסיקנא וכו' ואילו בש\"ס לא אסיק הכי אלא מצדד אצדודי והאמת כונתו כדכתיבנא.<br><b> כתב</b> ה\"ר מנוח בפ\"א וז\"ל ושמעתי בשם החכם ר' שמואל ב\"ר שלמה דמחיצות הסוכה והסכך כשרין מאשירה ומעיר הנדחת ע\"כ ואני אומר תינח מחיצות דאע\"ג דאמרינן כתותי מכתת שעוריה אפ\"ה כשרות אלא סכך אמאי כשר הא בעינן לגג הסוכה שיעור טפח לפחות עיי\"ש והרב יד אהרן ז\"ל סי' תרכ\"ט כתב עליו וז\"ל קשה דדפנות נמי בעי שיעור וכיון דלשריפה עומד בצרי משיעורייהו אלו דבריו. ואני מצאתי טעם ר' שמואל הביאו המעשה רוקח בריש ספרו פי\"ז מהל' שבת על מ\"ש הרמב\"ם דלחי של אשירה כשרה והבאתי לשונו בס' אגורה באהליך סי' נ\"ט וס' מחלק או\"ח וז\"ל הנרצה אלינו ומזה הפי' הוציא ה\"ר שמואל שמותר לסכך הסוכה באיסורי הנאה דאע\"ג דהוי הסיכוך כאילו נפרך והוו העלים דקים מ\"מ צלתה מרובה מחמתה ולא משוינן חילוק אי הוי מדבר שלם או נפרך לחתיכות דקות כעפר הואיל וממין הראוי לסכך הוא ע\"כ ונקט שם סכך והוא הדין דפנות דהוא הדין והוא הטעם להם דכיון דגבוהות י' ועבדי צל מה לי אי הוו מדבר שלם או נפרך לחתיכות דקות וא\"כ יפה שמע הרב מנוח על שם הרב שמואל דבין המחיצות בין הסכך מעצי אשירה כשרין וטעמו עמו ומה שיש לעמוד בדברי הר\"ש אלו עיין בספרי שם סי' נ\"ט מ\"ש ועל דברי מורינו הרב ר' משה גלאנטי ז\"ל וכעת ראיתי להרב יד אהרן ז\"ל שם מ\"ש על דברי מהרמ\"ג."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>קטן </b>\n<b> שאינו צריך לאמו כבן שש חייב בסוכה .</b> וכתב מרן ויש לתמוה אמאי דחה מאי דאתמר לענין סוכה ונקט שיעורא דאתמר גבי עירוב ואפשר לדחוק וכו' ע\"כ ולפי קוצר דעתי לא באתי לכוונתו לידע מאי קא קשיא ליה דהא בסוגיין דעירובין בפירוש משוה להו אהדדי עירוב לסוכה מדתניא קטן שצריך לאמו ��וצא בעירוב אמו וכן סוכה מי שאין צריך לאמו חייב בסוכה ועל פי הנחה זאת דשוין נינהו קשיא ליה לרב אסי.<br><b> עוד</b> כתב מרן וז\"ל תני ר' הושעיא וכו' ואינו יוצא בעירוב אמו כצ\"ל לפי דעתי.<br><b> עוד</b> כתב מרן ודע וכו' עד סוף הל' ואני ובני חטאים שלא זכינו להבינו במ\"ש דבליתיה לאבוה במתא הוי בן שש חייב בסוכה וזה אינו דבליתיה לאבוה במתא בן שש יוצא בעירוב אמו ואינו חייב בסוכה דשוין נינהו כמבואר בש\"ס וגם על הלח\"מ יפול התימה דכתב כמו כן.<br><b> וראיתי</b> למרן ב\"י סי' תי\"ד כתב וז\"ל אבל הרי\"ף והרמב\"ם פ\"ו [וכו'] לא כתבו אלא דברי רב אסי לבד משמע דסבירא להו דלא סמכינן האי שינוייא דהא שני עד ועד בכלל ור' ינאי וריש לקיש דשנו הכי היינו משום דסבירא להו עד ולא עד בכלל ואנן כרב אסי נקטינן וכו' עכ\"ל והנה מ\"ש דר\"י ור\"ל דשנו הכי הוא משום דסבירא להו עד ולא עד בכלל לא ידעתי כוונתו דנראה מדבריו דאי סבירא להו עד ועד בכלל לא הוה קשיא להו מהברייתא והא אי הוי עד ועד בכלל קשיא להו יותר ויותר ובעיקר הלצתו בעד רבינו הוא דוחק גדול דמי הכניסו לעשות מחלוקת בין ר\"א לר\"ל ור' ינאי כל דמצינן למימר דלא פליגי והביטה וראה מ\"ש התוס' בסוגיין ד\"ה עד ועד לא בעי לשנויי וכו' דא\"כ פליגי ר\"י ור\"ל אדר\"א והמעיין בדבריהם יראה דהכי פירושו דכי הוה משנינן לר\"א הא כדאיתא והא כדאיתא נפקא דבן שש שלמים אי ליתיה לאבוה נגרר בתר האם ולר\"ל ור\"י דמשנינן הכי נפקא דבן חמש שלמים כל דליתיה לאבוה נגרר בתר האם הרי דכתבו דש\"ס מבקש שלא לעשות מחלוקת ואיך אנו נעשה מחלוקת ביניהם."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אכילה </b>\n<b> בליל יו\"ט הראשון חובה וכו'.</b> וכתב מור\"ם סימן תר\"מ ס\"ד אבל בלילה ראשונה אפי' מצטער חייב לאכול שם כזית (כל בו) עכ\"ל והו\"ל להביא מהרא\"ש שכתב כן בפ' שלשה שאכלו גבי ש\"ס דף מ\"ט וז\"ל דדוקא מלילה ראשונה ואילך רשות אבל בלילה הראשונה חובה ואפי' יורדין גשמים חייב לאכול כזית בסוכה דילפינן ט\"ו ט\"ו מחג המצות הרי דאף דמצטער מכח הגשמים חייב בסוכה וכדברי הכלבו ואחרי ראות דברי הרא\"ש אלו אין מקום למה שהקשה הרב לשון למודים חלק או\"ח סימן רל\"א לדברי הכלבו אלו ממ\"ש ריש פ\"ק דע\"ז אע\"פ כן מצוה קלה יש לי וסוכה שמה וכו' וכל אחד מבעט בסוכתו ויוצא ופריך ואמר רבא מצטער פטור מן הסוכה ולפ\"ז מאי קשה ממצטער וכו' דמאי דפטור הוא בשאר ימים אבל לא בלילה הראשונה יעו\"ש דמאי דחייב בלילה הראשונה אף במצטער היינו מכח הגזירה שוה דט\"ו ט\"ו אבל בשאר ימים פטור וא\"כ לעתיד דמצוה להם הקב\"ה לעשות סוכה הוי כמו סוכה דשאר ימים וכשמצטערים פטירי וא\"כ שפיר מותיב מרבא וק\"ל.<br><b> וכ\"כ</b> הטור סי' תרל\"ט וז\"ל ומיהו משאכל בה כזית דגן יצא אע\"ג דשיעור אכילה בלא סוכה הוא בכביצה שאני ליל ראשון שהוא חובה טפי ואפי' לא בעי למיכל אלא כזית אסור לאוכלו חוצה לה וכו' וכתב מרן ב\"י וז\"ל ולבי מגמגם בזה דקאמר ואפילו לא בעי למיכל אלא כזית דאטו באי בעי תליא מילתא והו\"ל למימר לא מצי במקום לא בעי ועוד דהיא גופא מנ\"ל דשאני ליל ראשון משאר לילות וטפי [הוה] עדיף למינקט טעמא דגמר מחג המצות שיעורא מכזית וכו' אלו דבריו ופירוש דבריו דקשיא ליה ז\"ל במ\"ש ואפי' לא בעי למיכל אלא כזית דנראה דהוי ברצונו אי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל אלא דאי בעי למיכל כזית צריך שיהיה בסוכה ואינו כן דלילה ראשונה חייב לאכול בסוכה מדאורייתא ולא ברצונו תליא מ��לתא והכי הו\"ל למימר ואפי' לא מצי למיכל אלא כזית כלומר משום צד שיהיה דאינו יכול לאכול אלא כזית אפ\"ה אסור לאכול חוץ לסוכה ולא בעי יותר מכביצה להתחייב בסוכה והוצרכתי לבארו לפי שראיתי להרב ט\"ז ס\"ק י\"א שכתב שלא הבין קושיא זאת גם במה שהקשה שנית כתב עליו הט\"ז וז\"ל וקושיא הב' אינה קושיא דהטור יליף לה מהירושלמי דמייתי הרא\"ש בסוכה דף כ\"ז ר' זירא בעי מה להלן עד שיאכל כזית דגן מצה אף כאן עד שיאכל כזית דגן בסוכה ומפרש לה דהספק הוא אי הוי חיוב סוכה בליל ראשון [עד כזית] ואינו פטור אלא פחות מכזית וחמיר משאר לילות וקי\"ל לחומרא דבכזית חייב בסוכה וכו' אלו דבריו.<br><b> ולענ\"ד</b> אין זה במשמעות דברי הירושלמי דא\"כ למה ליה למימר במצה כזית דגן הוה די שיאמר כזית מצה וכן במה שסיים כזית דגן בסוכה סתם הו\"ל למימר כזית בסוכה אלא וודאי דכל הספק הוא אי צריך דגן בסוכה כמו במצה או סגי בכזית דמיני תרגימא ומשו\"ה הזכיר דגן בשניהם וכן פירשה הרא\"ש ז\"ל ובנו הטור הולך בעקבי אביו ז\"ל וא\"כ אין מכאן ילפותא ומשו\"ה מגמגם בה מרן מהיכא יליף לה הטור והו\"ל למינקט טעמא דגמר מחג המצות דהוי שיעורא בכזית אלא דמצד אחר אני מגמגם אדברי מרן ז\"ל שכתב דהו\"ל למינקט טעמא דגמר ט\"ו ט\"ו וכו' דהיא היא כונת הטור ז\"ל שכתב דשאני ליל ראשון דהטור לא כתב הטעם מ\"ש דשאני ליל ראשון משאר לילות אלא כתב בסתם דשאני ליל ראשון וסמך על המבין והיינו טעמא דגמר ט\"ו ט\"ו מחג המצות וא\"כ אין מקום לקושיתו."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b>\n<b> זמן שיכנס לישב וכו'.</b> וכתב הרב המגיד ומ\"מ נהגו שאין מברכין אלא מסעודה לסעודה והוא כסברת רבינו יעקב עכ\"ל ולא פורש אי מברך קודם ברכת המוציא או אחר ברכת המוציא והרא\"ש הביא משם הר\"מ [מרוטנבורק] דיברך קודם המוציא והוא הסכים דיברך אחר המוציא דכך הוא הראוי יעו\"ש הביא דבריהם הטור סימן תרמ\"ג ומן התימה על הרב חמדת ימים פ\"ד דסוכה שכתב דמנהג המהדרין לברך אותה מיד בכניסתם בסוכה בשעה שרוצים לאכול ואח\"כ רוחצים ידיהם דאף כי לפי הדין יכול לברך אותה קודם ברכת המוציא או אחר ברכת המוציא קודם שיטעום מ\"מ יותר טוב לעשות הדברים בלי פקפוק עכ\"ל. ומהתמהא דהא לדעת הרא\"ש ז\"ל שהוא בעל הסברא הלזו דיברך אותה אחר המוציא קודם טעימה בדוקא צריך לברכה כן ולא קודם ולדעת הר\"מ שהוא מאן דאמר קודם המוציא דוקא צריך אחר הישיבה קודם רחיצת ידים וכמ\"ש בפירוש הרא\"ש משמו וא\"כ איך כתב דכשמברך אותה מיד בכניסתו לסוכה נעשה הדבר בלי פקפוק והא אין נח להם למר ולמר והרי מרן בב\"י סי' הנזכר אף שרצה להסכים דעתו לדעת הר\"מ והליץ בעדו מתלונת הרא\"ש עליו לא מלאו לבו לפסוק כוותיה בספר הקצר כיון שנהגו העולם לברך באכילה ודוק."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אבל </b>\n<b> שאר המינים וכו'.</b> ועיין להרא\"ש מ\"ש על דברי רבינו וכן הוא ס\"ל דיכול להוסיף מאותו מין עצמו אבל לא ממין אחר משום דאיכא בל תוסיף אפילו שמכוין לנוי כמו שיראה המעיין מתוך לשונו ומן התימה עליו דבאותו פרק גופיה לקמן גבי פלוגתא אי אוגדין את הלולב במינו או לא כתב וז\"ל ומינה נשמע לרבנן דאם הוסיף מין אחר לנוי אפי' דרך גדילתו אין בו משום בל תוסיף כיון דלא נתכוון אלא לנוי ובקיצור פסקי הרא\"ש הא דכתב הרא\"ש דאם הוסיף מין אחר לנוי ליכא בל תוסיף ברם הטור באו\"ח סי' תרנ\"א כתב וז\"ל ולא יוסיף וכו' אם יאחזנו לשם מצות לולב איכא בל תוסיף וכו' ע\"כ. משמע דאי לשם נוי ליכא בל תוסיף וכן מורה ממה שסיים נחלקו בו הגאונים אם הוא מין הדס ויכול להוסיף אותו וכו' ולא כתב לשם נוי משמע דאיירי במכוין לשם מצוה ובזה הולך הכל על נכון אמנם הרא\"ש כתב דברי הגאונים אלו וכתב לשם נוי יעו\"ש והשתא כל דברי הרא\"ש קשיא."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>או </b>\n<b> שהיה אחד מהם גנוב או גזול וכו'.</b> עיין מ\"ש הלח\"מ בדעת רבינו דס\"ל מצוה הבאה בעבירה ובמצוות דרבנן לא ס\"ל מצוה הבאה בעבירה ואילו איהו גופיה פי\"ח מהל' מעשה הקרבנות הי\"ד כתב לדעת רבינו דלא ס\"ל מצוה הבאה בעבירה. וזה שאלתי לחד מרבנן ממתא שאלוניקי יע\"א החכם המופלג חר\"י די מאייו נ\"ע וכה היתה תשובתו אלי וז\"ל ואנא דאמרי דאי קשיא ליה דאמר מר דרבינו פסק כרב יהודה וכמ\"ש התוס' דלא חייש למצוה הבאה בעבירה ובהל' לולב כתב דרבינו פסק כשמואל דסבר דגזול פסול דומיא דקרבן ובקרבן ודאי דחייש למצוה הבאה בעבירה הא ודאי דרכו נסתרה ואנא דאמרי דהכי אמר מר דלעולם פסק כשמואל והיכא דגלי קרא דדמיא לקרבן הא ודאי שוין הם ויבואו שניהם כגון ביום ראשון ברם ביום ב' הנגלות לנו דלא דמי לקרבן שהרי יוצא בשאול ובכמה פיסולים אע\"ג דבמקדש דבר תורה הוי. ודע דהתוס' ז\"ל כתבו בסוף הסוגיא דהניזקין דף נ\"ה ופרק מרובה דף ס\"ח דאף מאן דלא חייש למצוה הבאה בעבירה היכא דמברכינן עליו ראוי להחמיר שאין זה מברך יעו\"ש ולפ\"ז אע\"ג דרבינו פסק כשמואל דסבר דלקרבן איכא להאי חששא פסק כוותיה ולא מטעמיה דלעולם היכא דגלי קרא דדמי לקרבן אי ליכא ברכה לא חיישינן אבל אי איכא ברכה אע\"ג דבלמד עצמו לא חיישינן בדבר שיש ברכה חיישינן וראוי להחמיר כמ\"ש התוס' ז\"ל אבל היכא דגלי דלא דמי לקרבן כגון ביום ב' אע\"ג דאיכא ברכה לא חיישינן להא. ולפי האמור אתה תחזה מה שיש בו מן הישוב למאי דקשיא ליה וניחא דפסק התם כרב יאודה אע\"ג דלא חייש והכא פסק כשמואל דחייש כוותיה ולא מטעמיה ולא הוצרך לפרושי כל כי האי מילתא שם רמז דאמר מר דפסק כר\"י וכסברת התוס' ודוק אלו דבריו.<br><b> והשבתי</b> לו דאצלי אינו מן היישוב דהא כל עיקר תירוצו הוא ממ\"ש התוס' דלענין ברכה שייך שפיר לכו\"ע מצוה הבאה בעבירה משא\"כ לענין עשית המצוה דפליגי אמוראי והיינו טעמא דאין זה מברך אלא מנאץ א\"כ מאי שנא יום א' מיום ב' כיון דגם ביום ב' מברכינן ואין זה מברך ומה הידמות יש לזה עם קרבן לדברי מעכ\"ת דטעמא דיום [ראשון] הוי משום ברכה ולדבריו הקש הלזה הוא משום חק אמנה לפי פשטות דברי הלח\"מ ההקש מובן דבשלמא גבי יו\"ט ראשון דאינו יוצא בפסולים כיון דהוי דומיא דקרבן דאינו יוצא בפיסול מה התם מצוה הבאה בעבירה פסול אף הכא כן ברם לדברי כבוד תורתו דהיינו טעמא דיו\"ט ב' דיוצא בפסול ולא דמי לקרבן אף ה\"נ יוצא בפיסול אחרים דהיינו מצוה הבאה בעבירה ודוק.<br><b> כתב</b> מרן כ\"מ בסוף הלשון אבל סנדל דחליצה דלית ליה שיעור וכו' עיין להרב עץ החיים הל' ציצית ובס' מקראי קודש שתפס עליו דלדבריו א\"כ סנדל של עיר הנדחת אמאי פסול כיון דלא בעי שיעור יעו\"ש.<br><b> עוד</b> הקשה עליו וז\"ל גם סוף הל' שחיטה הכשיר רבינו עפר של עיר הנדחת לכיסוי משום דמצות לאו ליהנות ניתנו ולמה ליה האי טעמא תיפוק ליה דליכא שיעור קצוב ולא שייך לומר כתותי מכתת שעוריה עכ\"ל. ואחרי נשיקת ידיו ורגליו לק\"מ דהוצרך להאי טעמא דמצות לאו ליהנות ניתנו דקשיא ליה דלו יהי דכש�� לכיסוי דלא בעי שיעור מ\"מ הרי נהנה בעפר זה שמכסה בו ומתרץ דמצות לאו ליהנות ניתנו.<br><b> גם</b> מאי דקשיא ליה שם דהכא פסק רבינו של אשרה פסול ושל ע\"ז לא יטול ואם נטל כשר והסכימו המגיד משנה והכ\"מ דע\"ז של גוי שביטלה יוצא ידי חובתו הרי שפסקום לקולא ואילו בפ\"ד דאיסורי מזבח על מ\"ש רבינו אשרה שביטלה אין מביאין ממנה עצים למערכה כתב מרן כיון דלענין לולב נקטינן לחומרא כ\"ש למערכה ודבריו סתרי אהדדי והצריך עיון ולא זכיתי לכונתו דהתם איירי באשרה וגם כאן אפי' נטל לא יצא והיאך עירב הוא ז\"ל ע\"ז עם אשרה ולפי מ\"ש מרן בציצית של ע\"ז לא תידוק דכשר אלא הכי תידוק אם הוא של ישראל הרי היא כשל עיר הנדחת דכתותי מכתת שעוריה ואם של גוי דאית ליה ביטול אם לאחר ביטול שפיר דמי ואם קודם ביטול הוי כשל ישראל וסמך אדהכא."
+            ],
+            [
+                "<b>של </b>\n<b> דמאי כשר שאפשר יפקיר נכסיו וכו'.</b> כן הוא בש\"ס וכן נתנו טעם ג\"כ לערב בדמאי יעו\"ש בערובין דף ל\"א ומ\"מ רבינו שם בהל' עירובין פ\"א הט\"ו נתן טעם אחר מפני שראוי לעניים ויעו\"ש בתוספות מ\"ש דהוצרך לטעם דהפקר לסומכוס יעו\"ש ואף הכא בלולב איכא ההיא טעמא דחזי לעניים וא\"צ לטעם הפקר אלא אגב ההיא דעירובין דאצטריכא לההיא טעמא משום סומכוס נקטי לטעם דהפקר ברם לדידן דקי\"ל כרבנן א\"צ להפקר ומ\"מ יש לגמגם על רבינו למה לא השוה את מדותיו דבעירובין נקט טעמא דחזי לעניים והכא דאי בעי מפקיר וק\"ל.<br><b> ומ\"מ</b> זאת תורת העולה מהש\"ס ורבינו דמצי מפקיר ביו\"ט ושבת מדאמרינן הואיל אשר בזה ישבתי דברי רש\"י שכתב במתני' דעירובין דף ל\"א ד\"ה ולא במעשר שני והקדש שלא נפדו, ואע\"ג דמצי פריק להו השתא מיהא לא איפרק דמ\"ש דמאי דדמאי אף דלא מפקיר להו לנכסי דשאני הפקר דבידו לעשותו אף היום משא\"כ פדיון עד למחר ומן התימה על הריטב\"א על מסכת שבת כתב יד פט\"ז דף ק\"כ שכתב וז\"ל ואומר לאחרים בואו והצילו לכם אע\"ג דאסור להפקיר בשבת דנראה כמקנה קנין בשבת ואיכא שבות דרבנן שאני הכא שהוא כמופקר מאליו וכו' יעו\"ש ומה יענה למ\"ש על שם רש\"י דנראה כמוכרח מכח מאי שנא ולזה אפשר דס\"ל דהאי מתני' היא רבי דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו בין השמשות וכיון דבבין השמשות מצי מפקיר חשיב חזי ליה.<br><b> והמה</b> דברים בטלים דא\"כ פדיון נמי משום שבות הוא דגזרי ובין השמשות לא גזרו וחזרה החקירה לדוכתא, ויש לישב דשאני דמאי דחזי לעניים משא\"כ מעשר שני שלא נפדה לא חזי לשום אדם וכמ\"ש התוס' בעירובין דף ל' ע\"ב ד\"ה ולפרוש עליה, והשתא דאתאן להכי אינו מוכרח מאי דכתבת בדעת רש\"י דאפשר גם הוא יסבור כהריטב\"א.<br><b> אבל</b> קשה מהסוגייאות דעירובין ולולב ופרק כל שעה דף ל\"ה יעו\"ש ועוד הקשיתי מסוגיית שבת דף קל\"א ע\"ב דאמרינן התם דאם צייץ בשבת טליתו חייב לר' אליעזר משום דבידו להפקירו יעו\"ש וכה הראיתי דברי הריטב\"א אלו להחכם המובהק עצום ורב מהרי\"ן ודחה להא דשבת דף קל\"א דהתם לענין חיוב חטאת כיון דמדאורייתא יכול להפקירו משו\"ה חייב עליה חטאת. ושוב נדפס ספר שער המלך וראיתי לו ז\"ל האי דחיה יעו\"ש.<br><b> ולענ\"ד</b> קושייתי כדקאי קאי דמה לי אי איסורו מדרבנן סוף סוף אינו יכול להפקירו וכיון שכן ליכא חיובא דמוכרח לצייצו דוגמא לזה כתב הריטב\"א גופיה בסוכה גבי דף ל\"ד וז\"ל והנכון דטעמא משום דערלה היא מן הנשרפין וכתותי מכתת שיעוריה וכו' וכן תרומה טמאה [וכו'] ואע\"ג דתרומת אתרוג שהיא תרומת פירות מדרבנן בעלמא היא כל היכא דקאי לשריפה מידי טעמא ליהוי מכתת שיעוריה ופסול מן התורה הרי לך בהדיא דמכח איסור דרבנן נגרר אדאורייתא אף הכא מכח דאסור להפקיר מדרבנן ונמצא שחייב לצייצו ליכא חיובא דשבת ומה גם דהוי מידי דקרבן והוי מייתי חולין לעזרה נמצא חזרה קושיתי לדוכתא וכן מש\"ס דפרק כל שעה דשם ליכא למצדד שום צד כמו שצדד שם בשער המלך יעו\"ש ודע דמה שכתב שם בשער המלך להחזיק הקושיא מש\"ס דפ' מפנין מטעם דקשיא ליה מוקצה מחמת איסור כיון דאינו יכול להפקיר בשבת יש לדחות דכיון דחזי לעניים לא הוי מוקצה וכמ\"ש התוס' שם בפרק מפנין ד\"ה דאי בעי מפקר לנכסי יעו\"ש.<br><b> ברם</b> שבתי וראה דהדחיה קיימת משום דכתב הריטב\"א גופיה בשיטה כ\"י וז\"ל ויש מעמידין הגירסא ואומרים דדוקא גבי תרומה דלא חזי לעולם אלא לכהן אבל דמאי חזי לדידיה ולכל העולם שמצניעו עד למחר ומתקנו והשתא לא חזי ליה לא מטלטל ליה אלא דאי בעי חזי ליה אלו דבריו נמצא דלהנך מפרשים חשיב הדמאי מוקצה אי לא אמרינן דיכול להפקיר אמנם אי מהא הדבר שקול מאי דעתיה אי כהתוס' שהביא בתחילה או כהיש מפרשים וכאן נתגלה דעתו אלא דבלא\"ה ליכא ישוב בההיא דמצה של דמאי דשם ליכא למצדד בשום צד ושוב ראיתי להרב אור יקרות בליקוטיו הקשה להפר\"ח או\"ח סי' תל\"ד דכתב כהריטב\"א ממה שהקשינו מחיוב חטאת למצייץ בשבת יעו\"ש."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואין </b>\n<b> נותנים אותו לקטן וכו' ואינו מקנה וכו'.</b> מכאן הוליד הרא\"ש פרק לולב הגזול דף מ\"א דאם אמר יהא במתנה עד שתצא בו ואחר כך יהא שלי כבתחילה לא יצא בו דהוי כמו שאול מהך דינא דאם אינו צריך לחזור וליתנו לו במתנה נהי דקטן לאו בר אקנויי הוא ליקני ליה עד שיצא בו ולחזור לו ממילא אלא וודאי צריך לחזור וליתנו לו במתנה וקטן לאו בר אקנויי הוא.<br><b> ומדברי</b> הרא\"ש אלו ראיתי כתוב למורינו הרב אברהם בן עזרא ז\"ל ששמע מפי מורינו ורבינו בעל בתי כהונה שלמד למה שנסתפק לו אי קטן ביום ראשון דחייב מדרבנן בנטילת לולב אי יוצא בשאול וכמו שיוצא גדול בשאר הימים דהוי חיובו מדרבנן ושאול כשר ואחר שהעתיק דברי הרא\"ש ז\"ל כתב ועל דרך זה יש לדקדק בנידון דידן דאי איתא דיוצא בשאול ישאילנו לקטן ויצא בו אלא וודאי אינו יוצא בשאול אלו דבריו וכתב עליו מהר\"א בן עזרא ז\"ל וז\"ל זה שמעתי מפי הרב נר\"ו והסברא נותנת כן דכיון דחיובוהו רבנן במצוה דאורייתא הוי דוקא כעין דאורייתא דכתיב לכם משלכם אבל הראיה אחרי נשיקת ידיו ורגליו לענ\"ד לא מכרעא דאפי' נימא דיוצא בשאול אשמועינן דאי בעי לאקנויי ליה במתנה כעין של תורה לא ליקני ליה ולאו תקנתא דינוקא אשמועינן.<br><b> ולענ\"ד</b> תלמידו אחרי נשיקת ידיו ורגליו יפה למד מה\"ר יצחק כהן מדברי הרא\"ש דאי איתא להא דר' זירא ה\"ק אי בעי לאקנויי ליה במתנה כעין של תורה לא ליקני ליה וכו' א\"כ מה למד הרא\"ש מהך דר\"ז דלא מהני לומר יהא במתנה עד שתצא בו ואח\"כ יהא שלי כבתחילה דהוי כמו שאול מדלא אמרינן דליקני ליה עד שיצא בו ולחזור לו ממילא וכו' אימא דאה\"נ דקנין כי האי מהני אף בגדול ומה שאמר ר\"ז לא ליקני הוא קנין כי האי דצריך הקטן אחר כך לאקנויי לגדול לא ליקני אבל קנין אחר כמו שאול מועיל וגדול וקטן שניהם שוים אלא וודאי דס\"ל להרא\"ש דמדאמר הש\"ס לא ליקני וכו' מורה דליכא שום קנין בקטן ואי איתא דבקנין אחר דהיינו לומר יהא במתנה עד שתצא בו ואח\"כ יהא שלי כבתחילה (ה\"ל לומר מועיל) [מועיל הו\"ל לומר] שיעשה קנין זה ומדלא אמר שמע מינה דאינו מועיל נמצא יפה דן מהרי\"ך מדברי הרא\"ש ז\"ל לנדון דידן ודין חליה דמהרי\"ך דלמד כן מדברי הרא\"ש ולא מפשטא דש\"ס דאילו מפשטא דש\"ס יש לדחות כדחית מהראב\"ע ומ\"מ אני תמיה לפי קוצר דעתי על מהרי\"ך ז\"ל דאין דינו יוצא בלמידה מדברי הרא\"ש אלא בפי' קתני הרא\"ש להאי דינא דכתב דאם אמר יהא במתנה עד שתצא בו ואח\"כ יהא שלי כבתחילה הוי כמו שאול והוא למד ממ\"ש ר\"ז לא ליקני וכו' דקטן לאו בר אקנויי וליקני ליה וכו' עד שיצא ולחזור לו ממילא אלא וודאי צריך לחזור וליתנו במתנה לבעליו וכו' הרי בפי' דס\"ל להרא\"ש דגם בקטן אינו מהני לומר ואחר כך יהא שלי כבתחילה דהוי כמו שאול ונמצא הרא\"ש בפי' קתני ליה.<br><b> ושוב</b> ראיתי דברי אלה להמג\"א סימן תרנ\"ח ס\"ק ח' וז\"ל אם אמר לקטן יהא שלך עד שתצא בו לא יצא הרא\"ש ע\"כ וכ\"ש שאול ממש ומן התימה על הרבנים ומן האמור כמה תמוהים דברי הב\"ח סק\"ב שכתב ומשמע מדברי הרא\"ש דדוקא לאקנויי לגמרי על מנת שיחזרהו לו לא ליקני לינוקא אבל אם אמר ליה יהא שלך עד שתצא בו ואח\"כ תחזירהו לי דאינו אלא כמו שאול אצל התנוק שפיר דמי עכ\"ד ואדרבא נהפוך הוא שדברי הרא\"ש ברור מללו דגם בקטן לא מהני וצ\"ע ומן התימה על הרב יד אהרן הגהות ב\"י שהביא דברי הב\"ח והמג\"א ולא הרגיש כלל דשניהם כתבו זה היפך זה וכולם משם הרא\"ש ועוד כתב הרב יד אהרן ז\"ל משם הרב מנוח שכתב משם הירושלמי כדברי הב\"ח דאמר שם רב [נחמן בר] יעקב הוה יהיב אתרוגא לבריה הוה אמר ליה כשתזכה בו במצותו אחזירהו לי ע\"כ ואין זה מרפא ארוכה להב\"ח דכתב ומשמע מדברי הרא\"ש ולא מדברי הירושלמי.<br><b> ולענ\"ד</b> גם מדברי הירושלמי אין ראיה דלשון הירושלמי הלשון שלו הוא כן בקיצור והכונה כדינו שיחזירהו לו במתנה והירושלמי לאו להכי נחית אלא לענין אחר שהביא ראיה מהאי עובדא יעו\"ש בש\"ס ירושלמי. ונ\"ל לפי כל הכתוב דקטן ביום ראשון אינו יוצא בשאול ואף שנראה היפך מהירושלמי יש לזווגו עם ש\"ס דידן וזה לדעת הרא\"ש אמנם יש לדוחה לדחות שיטת הרא\"ש באמור דלעולם דקטן יוצא ביום ראשון או בשאול או כעין שאול דהיינו שאומר שאחר שיוצא בו יהא שלו כבתחילה ומ\"ש בש\"ס לא ליקני איניש לינוקא וכו' היינו בענין הקנאה אבל אה\"נ דשאול מהני לקטן וכדחיית מהראב\"ע זלה\"ה הנז\"ל ויבא ש\"ס דידן כפשט הירושלמי ומ\"ש מ\"ה מהראב\"ע זלה\"ה דמצד הסברא מוכח דאינו יוצא דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון אחרי נשיקת ידיו ורגליו לבי אומר לי דאין נדון זה נכנס בגדר זה דכל דתקון וכו' דלא אמרינן כל דתקון אלא כענין מעשר ירקות וכיוצא שהוא ענין שוה לכו\"ע דרבנן תקנו מעשר בירקות אף דפטירי מדאורייתא משא\"כ בנידון דידן דאינו שוה תקון זה לכו\"ע אלא לקטן דוקא וזה הוי חינוך בנידון זה לא שייך למימר כל דתקון וכו' כנ\"ל.",
+                "<b> ואין</b>\n<b> נותנים אותו לקטן .</b> והקשה הרב תנא הוא הביאו הבני דוד דמשמע דאפי' דיש לקטן קנין מדרבנן לא מהני ממ\"ש פרק לולב הגזול ההיא איתתא דאתאי קמיה דר\"נ וכו' והא פעיתא היא אין לה אלא דמי עצים והרי התם דמשום תקנה דרבנן דתקנת השבים יוצא י\"ח דאורייתא ואחרי נשיקת ידיו ורגליו לא קשה דשאני גבי לולב דאי לא מקני לינוקא אינו מתבטל תקנת חכמים שיהיה קטן מקנה משא\"כ גבי סוכה דאי יסתור סוכתו כדי ליתן המריש מתבטל תקנת חכמים.<br><b> וחכם</b> בני פחד יצחק יהיה בעזרו רצה לחלק בין סוכה ללולב דבלולב קפיד קרא דלא מהני שאול נמצא דצריך שיהיה משלו גמור משא\"כ בסוכה דמהני אפי' שאולה נמצא דלא קפיד קרא שיהיה כל כך שלו וא\"כ כל דהוי שלו אף מתקנת חכמים חשוב כשלו כמן התורה.<br><b> ושוב</b> אחר זמן רב ראיתי קושיא הלזו הקשה אותה הרב משאת משה חלק או\"ח סי' ד' להלח\"מ יעו\"ש דמכח קושיתו זאת פנה מדרך הלח\"מ יעו\"ש וכבר כתיבנא דלק\"מ וכעת נראה לברר יותר דשניא דא מן דא דשאני עובדא דרב נחמן דכל עצמן של רבנן בסוכה הוא דתקנו הכי ומשום תקנת השבים והם אמרו בפירוש דיוצא י\"ח מה שאין כן בקנית קטן דלא תקנו בלולב אלא בעלמא ואמרינן בהא לא תקנו ותיקום בדאורייתא."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות שופר וסוכה ולולב",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Yitzchak Yeranen",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}