b7b6627e818757ad5ebdfa6197f9ea5149b3c7af1819b8ace1e2a79615866067

.gitattributes

@@ -90,3 +90,6 @@ txt/Halakhah/Arukh[[:space:]]HaShulchan/Hebrew/merged.txt filter=lfs diff=lfs me
 txt/Halakhah/Sifrei[[:space:]]Mitzvot/Minchat[[:space:]]Chinukh/Hebrew/Minchat[[:space:]]Chinuch,[[:space:]]Piotrkew,[[:space:]]1902.txt filter=lfs diff=lfs merge=lfs -text
 txt/Halakhah/Sifrei[[:space:]]Mitzvot/Minchat[[:space:]]Chinukh/Hebrew/merged.txt filter=lfs diff=lfs merge=lfs -text
 txt/Halakhah/Commentary/Commentary[[:space:]]on[[:space:]]Sefer[[:space:]]Hamitzvot[[:space:]]of[[:space:]]Rasag/Commentary[[:space:]]on[[:space:]]Sefer[[:space:]]Hamitzvot[[:space:]]of[[:space:]]Rasag/Hebrew/merged.txt filter=lfs diff=lfs merge=lfs -text
+txt/Halakhah/Shulchan[[:space:]]Arukh/Commentary/Kaf[[:space:]]HaChayim/Kaf[[:space:]]HaChayim[[:space:]]on[[:space:]]Shulchan[[:space:]]Arukh,[[:space:]]Orach[[:space:]]Chayim/Hebrew/merged.txt filter=lfs diff=lfs merge=lfs -text
+txt/Halakhah/Rishonim/Ohr[[:space:]]Zarua/Hebrew/Ohr[[:space:]]Zarua,[[:space:]]Zhytomyr,[[:space:]]1862.txt filter=lfs diff=lfs merge=lfs -text
+txt/Halakhah/Rishonim/Ohr[[:space:]]Zarua/Hebrew/merged.txt filter=lfs diff=lfs merge=lfs -text

txt/Halakhah/Chayei Adam/English/Sefaria Community Translation.txt

@@ -0,0 +1,681 @@
+Chayei Adam
+חיי אדם
+Sefaria Community Translation
+https://www.sefaria.org
+
+Chayei Adam
+
+Author's Introduction
+
+
+
+
+
+
+
+Shabbat and Festivals
+
+
+
+Klal 1
+
+
+
+Klal 2
+
+
+
+Klal 3
+
+
+
+Klal 4
+
+
+
+Klal 5
+
+
+
+Klal 6
+
+
+
+Klal 7
+
+
+
+Klal 8
+
+
+
+Klal 9
+
+
+
+Klal 10
+
+
+
+Klal 11
+
+
+
+Klal 12
+
+
+
+Klal 13
+
+
+
+Klal 14
+
+
+
+Klal 15
+
+
+
+Klal 16
+
+
+
+Klal 17
+
+
+
+Klal 18
+
+
+
+Klal 19
+
+
+
+Klal 20
+
+
+
+Klal 21
+
+
+
+Klal 22
+
+
+
+Klal 23
+
+
+
+Klal 24
+
+
+
+Klal 25
+
+
+
+Klal 26
+
+
+
+Klal 27
+
+
+
+Klal 28
+
+
+
+Klal 29
+
+
+
+Klal 30
+
+
+
+
+Roosters and cats and any animal that is commonly found in a home that will likely return to the home in the evening. Even when this animal leaves the home they are considered as if they are trapped and do not have an issue of trapping on Shabbos. Therefore if the animal leaves the home and you don't want it to get stolen and when you grab the animal it is pleasant and you don't have to chase after the animal, you can push it from the back (into the home) .
+
+Klal 31
+
+
+
+Klal 32
+
+
+
+Klal 33
+
+
+
+Klal 34
+
+
+
+Klal 35
+
+
+
+Klal 36
+
+
+
+Klal 37
+
+
+
+Klal 38
+
+
+
+Klal 39
+
+
+
+Klal 40
+
+
+
+Klal 41
+
+
+
+Klal 42
+
+
+
+Klal 43
+
+
+
+Klal 44
+
+
+
+Klal 45
+
+
+
+Klal 46
+
+
+
+Klal 47
+
+
+
+Klal 48
+
+
+
+Klal 49
+
+
+
+Klal 50
+
+
+
+Klal 51
+
+
+
+Klal 52
+
+
+
+Klal 53
+
+
+
+Klal 54
+
+
+
+Klal 55
+
+
+
+Klal 56
+
+
+
+Klal 57
+
+
+
+Klal 58
+
+
+
+Klal 59
+
+
+
+Klal 60
+
+
+
+Klal 61
+
+
+
+Klal 62
+
+
+
+Klal 63
+
+
+
+Klal 64
+
+
+
+Klal 65
+
+
+
+Klal 66
+
+
+
+Klal 67
+
+
+
+Klal 68
+
+
+
+Klal 69
+
+
+
+Klal 70
+
+
+
+Klal 71
+
+
+
+Klal 72
+
+
+
+Klal 73
+
+
+
+Klal 74
+
+
+
+Klal 75
+
+
+
+Klal 76
+
+
+
+Klal 77
+
+
+
+Klal 78
+
+
+
+Klal 79
+
+
+
+Klal 80
+
+
+
+Klal 81
+
+
+
+Klal 82
+
+
+
+Klal 83
+
+
+
+Klal 84
+
+
+
+Klal 85
+
+
+
+Klal 86
+
+
+
+Klal 87
+
+
+
+Klal 88
+
+
+
+Klal 89
+
+
+
+Klal 90
+
+
+
+Klal 91
+
+
+
+Klal 92
+
+
+
+Klal 93
+
+
+
+Klal 94
+
+
+
+Klal 95
+
+
+
+Klal 96
+
+
+
+Klal 97
+
+
+
+Klal 98
+
+
+
+Klal 99
+
+
+
+Klal 100
+
+
+
+Klal 101
+
+
+
+Klal 102
+
+
+
+Klal 103
+
+
+
+Klal 104
+
+
+
+Klal 105
+
+
+
+Klal 106
+
+
+
+Klal 107
+
+
+
+Klal 108
+
+
+
+Klal 109
+
+
+
+Klal 110
+
+
+
+Klal 111
+
+
+
+Klal 112
+
+
+
+Klal 113
+
+
+
+Klal 114
+
+
+
+Klal 115
+
+
+
+Klal 116
+
+
+
+Klal 117
+
+
+
+Klal 118
+
+
+
+Klal 119
+
+
+
+Klal 120
+
+
+
+Klal 121
+
+
+
+Klal 122
+
+
+
+Klal 123
+
+
+
+Klal 124
+
+
+
+Klal 125
+
+
+
+Klal 126
+
+
+
+Klal 127
+
+
+
+Klal 128
+
+
+
+Klal 129
+
+
+
+Klal 130
+
+
+
+Klal 131
+
+
+
+Klal 132
+
+
+
+Klal 133
+
+
+
+Klal 134
+
+
+
+Klal 135
+
+
+
+Klal 136
+
+
+
+Klal 137
+
+
+
+Klal 138
+
+
+
+Klal 139
+
+
+
+Klal 140
+
+
+
+Klal 141
+
+
+
+Klal 142
+
+
+
+Klal 143
+
+
+
+Klal 144
+
+
+
+Klal 145
+
+
+
+Klal 146
+
+
+
+Klal 147
+
+
+
+Klal 148
+
+
+
+Klal 149
+
+
+
+Klal 150
+
+
+
+Klal 151
+
+
+
+Klal 152
+
+
+
+Klal 153
+
+
+
+Klal 154
+
+
+
+Klal 155
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+Whoever has had a miracle occur for them, and all the more so the inhabitants of a city, can establish, by popular agreement, for themselves and those who come after them to make that day into a “Purim”. And it seems to me that the meal which they make to commemorate the miracle is considered at the level of a seudat mitzvah [meal with halachic weight] ... So, too, do we practice regarding the miracle which was performed for us in the year 5564, the night of the 16th of Kislev.  There was death in the courtyard in which I live because of a conflagration which started from gunpowder. Several houses in the courtyard fell, including one house that was mine.  In the room where my whole family was located, two half-walls and one beam fell ... Not a single one (i.e. member of the family) did not shed at least some drops of blood. G-d in His mercy and kindness considered for us the blood like a sacrifice to atone, and saved us, and all of us remained alive. Even though I suffered a great loss of several hundred adumim (a currency), G-d in His kindness substituted blood for money [lit. damim for damim]. Aside from us, there were killed, in our many sins, in my courtyard, 31 people ... And in order to tell of the wonders of G-d, as it is written (Tehillim 111:4) “He created a memorial for His wonders”, I have   accepted upon myself and my descendants, without vowing, on the 16th of Kislev, since in our land it is already a day of fasting in many communities for the chevra Kadisha who do kindness, to devote at  least half of it for G-d, and whoever can  should  fast. And on the following night, immediately after Maariv they should gather and light candles like on Yom Tov and sing the Shir HaYichud slowly and pleasantly, and the Shir HaKavod with song, and afterwards [recite] chapters of Psalms slowly ... And after this to make a meal for those who learn Torah and to give charity in accordance with the blessing of G-d, as much as one can afford. 

txt/Halakhah/Chayei Adam/English/merged.txt

@@ -0,0 +1,684 @@
+Chayei Adam
+חיי אדם
+merged
+https://www.sefaria.org/Chayei_Adam
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Sefaria Community Translation
+-https://www.sefaria.org
+
+Chayei Adam
+
+Author's Introduction
+
+
+
+
+
+
+
+Shabbat and Festivals
+
+
+
+Klal 1
+
+
+
+Klal 2
+
+
+
+Klal 3
+
+
+
+Klal 4
+
+
+
+Klal 5
+
+
+
+Klal 6
+
+
+
+Klal 7
+
+
+
+Klal 8
+
+
+
+Klal 9
+
+
+
+Klal 10
+
+
+
+Klal 11
+
+
+
+Klal 12
+
+
+
+Klal 13
+
+
+
+Klal 14
+
+
+
+Klal 15
+
+
+
+Klal 16
+
+
+
+Klal 17
+
+
+
+Klal 18
+
+
+
+Klal 19
+
+
+
+Klal 20
+
+
+
+Klal 21
+
+
+
+Klal 22
+
+
+
+Klal 23
+
+
+
+Klal 24
+
+
+
+Klal 25
+
+
+
+Klal 26
+
+
+
+Klal 27
+
+
+
+Klal 28
+
+
+
+Klal 29
+
+
+
+Klal 30
+
+
+
+
+Roosters and cats and any animal that is commonly found in a home that will likely return to the home in the evening. Even when this animal leaves the home they are considered as if they are trapped and do not have an issue of trapping on Shabbos. Therefore if the animal leaves the home and you don't want it to get stolen and when you grab the animal it is pleasant and you don't have to chase after the animal, you can push it from the back (into the home) .
+
+Klal 31
+
+
+
+Klal 32
+
+
+
+Klal 33
+
+
+
+Klal 34
+
+
+
+Klal 35
+
+
+
+Klal 36
+
+
+
+Klal 37
+
+
+
+Klal 38
+
+
+
+Klal 39
+
+
+
+Klal 40
+
+
+
+Klal 41
+
+
+
+Klal 42
+
+
+
+Klal 43
+
+
+
+Klal 44
+
+
+
+Klal 45
+
+
+
+Klal 46
+
+
+
+Klal 47
+
+
+
+Klal 48
+
+
+
+Klal 49
+
+
+
+Klal 50
+
+
+
+Klal 51
+
+
+
+Klal 52
+
+
+
+Klal 53
+
+
+
+Klal 54
+
+
+
+Klal 55
+
+
+
+Klal 56
+
+
+
+Klal 57
+
+
+
+Klal 58
+
+
+
+Klal 59
+
+
+
+Klal 60
+
+
+
+Klal 61
+
+
+
+Klal 62
+
+
+
+Klal 63
+
+
+
+Klal 64
+
+
+
+Klal 65
+
+
+
+Klal 66
+
+
+
+Klal 67
+
+
+
+Klal 68
+
+
+
+Klal 69
+
+
+
+Klal 70
+
+
+
+Klal 71
+
+
+
+Klal 72
+
+
+
+Klal 73
+
+
+
+Klal 74
+
+
+
+Klal 75
+
+
+
+Klal 76
+
+
+
+Klal 77
+
+
+
+Klal 78
+
+
+
+Klal 79
+
+
+
+Klal 80
+
+
+
+Klal 81
+
+
+
+Klal 82
+
+
+
+Klal 83
+
+
+
+Klal 84
+
+
+
+Klal 85
+
+
+
+Klal 86
+
+
+
+Klal 87
+
+
+
+Klal 88
+
+
+
+Klal 89
+
+
+
+Klal 90
+
+
+
+Klal 91
+
+
+
+Klal 92
+
+
+
+Klal 93
+
+
+
+Klal 94
+
+
+
+Klal 95
+
+
+
+Klal 96
+
+
+
+Klal 97
+
+
+
+Klal 98
+
+
+
+Klal 99
+
+
+
+Klal 100
+
+
+
+Klal 101
+
+
+
+Klal 102
+
+
+
+Klal 103
+
+
+
+Klal 104
+
+
+
+Klal 105
+
+
+
+Klal 106
+
+
+
+Klal 107
+
+
+
+Klal 108
+
+
+
+Klal 109
+
+
+
+Klal 110
+
+
+
+Klal 111
+
+
+
+Klal 112
+
+
+
+Klal 113
+
+
+
+Klal 114
+
+
+
+Klal 115
+
+
+
+Klal 116
+
+
+
+Klal 117
+
+
+
+Klal 118
+
+
+
+Klal 119
+
+
+
+Klal 120
+
+
+
+Klal 121
+
+
+
+Klal 122
+
+
+
+Klal 123
+
+
+
+Klal 124
+
+
+
+Klal 125
+
+
+
+Klal 126
+
+
+
+Klal 127
+
+
+
+Klal 128
+
+
+
+Klal 129
+
+
+
+Klal 130
+
+
+
+Klal 131
+
+
+
+Klal 132
+
+
+
+Klal 133
+
+
+
+Klal 134
+
+
+
+Klal 135
+
+
+
+Klal 136
+
+
+
+Klal 137
+
+
+
+Klal 138
+
+
+
+Klal 139
+
+
+
+Klal 140
+
+
+
+Klal 141
+
+
+
+Klal 142
+
+
+
+Klal 143
+
+
+
+Klal 144
+
+
+
+Klal 145
+
+
+
+Klal 146
+
+
+
+Klal 147
+
+
+
+Klal 148
+
+
+
+Klal 149
+
+
+
+Klal 150
+
+
+
+Klal 151
+
+
+
+Klal 152
+
+
+
+Klal 153
+
+
+
+Klal 154
+
+
+
+Klal 155
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+Whoever has had a miracle occur for them, and all the more so the inhabitants of a city, can establish, by popular agreement, for themselves and those who come after them to make that day into a “Purim”. And it seems to me that the meal which they make to commemorate the miracle is considered at the level of a seudat mitzvah [meal with halachic weight] ... So, too, do we practice regarding the miracle which was performed for us in the year 5564, the night of the 16th of Kislev.  There was death in the courtyard in which I live because of a conflagration which started from gunpowder. Several houses in the courtyard fell, including one house that was mine.  In the room where my whole family was located, two half-walls and one beam fell ... Not a single one (i.e. member of the family) did not shed at least some drops of blood. G-d in His mercy and kindness considered for us the blood like a sacrifice to atone, and saved us, and all of us remained alive. Even though I suffered a great loss of several hundred adumim (a currency), G-d in His kindness substituted blood for money [lit. damim for damim]. Aside from us, there were killed, in our many sins, in my courtyard, 31 people ... And in order to tell of the wonders of G-d, as it is written (Tehillim 111:4) “He created a memorial for His wonders”, I have   accepted upon myself and my descendants, without vowing, on the 16th of Kislev, since in our land it is already a day of fasting in many communities for the chevra Kadisha who do kindness, to devote at  least half of it for G-d, and whoever can  should  fast. And on the following night, immediately after Maariv they should gather and light candles like on Yom Tov and sing the Shir HaYichud slowly and pleasantly, and the Shir HaKavod with song, and afterwards [recite] chapters of Psalms slowly ... And after this to make a meal for those who learn Torah and to give charity in accordance with the blessing of G-d, as much as one can afford. 

txt/Halakhah/Chayei Adam/Hebrew/Chayei Adam, Warsaw, 1888.txt

@@ -0,0 +1,415 @@
+Chayei Adam
+חיי אדם
+Chayei Adam, Warsaw, 1888
+https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001873393
+
+חיי אדם
+
+הקדמת המחבר
+
+
+
+
+
+
+
+שבת ומועדים
+
+
+
+Klal 1
+
+
+
+Klal 2
+
+
+
+Klal 3
+
+
+
+Klal 4
+
+
+
+Klal 5
+
+
+
+Klal 6
+
+
+
+Klal 7
+
+
+
+Klal 8
+
+
+
+Klal 9
+
+
+
+Klal 10
+
+
+
+Klal 11
+
+
+
+Klal 12
+
+
+
+Klal 13
+
+
+
+Klal 14
+
+
+
+Klal 15
+
+
+
+Klal 16
+
+
+
+Klal 17
+
+
+
+Klal 18
+
+
+
+Klal 19
+
+
+
+Klal 20
+
+
+
+Klal 21
+
+
+
+Klal 22
+
+
+
+Klal 23
+
+
+
+Klal 24
+
+
+
+Klal 25
+
+
+
+Klal 26
+
+
+
+Klal 27
+
+
+
+Klal 28
+
+
+
+Klal 29
+
+
+
+Klal 30
+
+
+
+Klal 31
+
+
+
+Klal 32
+
+
+
+Klal 33
+
+
+
+Klal 34
+
+
+
+Klal 35
+
+
+
+Klal 36
+
+
+
+Klal 37
+
+
+
+Klal 38
+
+
+
+Klal 39
+
+
+
+Klal 40
+
+
+
+Klal 41
+
+
+
+Klal 42
+
+
+
+Klal 43
+
+
+
+Klal 44
+
+
+
+Klal 45
+
+
+
+Klal 46
+
+
+
+Klal 47
+
+
+
+Klal 48
+
+
+
+Klal 49
+
+
+
+Klal 50
+
+
+
+Klal 51
+
+
+
+Klal 52
+
+
+
+Klal 53
+
+
+
+Klal 54
+
+
+
+Klal 55
+
+
+
+Klal 56
+
+
+
+Klal 57
+
+
+
+Klal 58
+
+
+
+Klal 59
+
+
+
+Klal 60
+
+
+
+Klal 61
+
+
+
+Klal 62
+
+
+
+Klal 63
+
+
+
+Klal 64
+
+
+
+Klal 65
+
+
+
+Klal 66
+
+
+
+Klal 67
+
+
+
+Klal 68
+
+
+
+Klal 69
+
+
+
+Klal 70
+
+
+
+Klal 71
+
+
+
+Klal 72
+
+
+
+Klal 73
+
+
+
+Klal 74
+
+
+
+Klal 75
+
+
+
+Klal 76
+
+
+
+Klal 77
+
+
+
+Klal 78
+
+
+
+Klal 79
+
+
+
+Klal 80
+
+
+
+Klal 81
+
+
+
+Klal 82
+
+
+
+Klal 83
+
+
+
+Klal 84
+
+
+
+Klal 85
+
+
+
+Klal 86
+
+
+
+Klal 87
+
+
+
+Klal 88
+
+
+
+Klal 89
+
+
+
+Klal 90
+
+
+
+Klal 91
+
+
+
+Klal 92
+
+
+
+Klal 93
+
+
+
+Klal 94
+
+
+
+Klal 95
+
+
+
+Klal 96
+
+
+
+Klal 97
+
+
+
+Klal 98
+
+<big><strong>דין מלאכה לצורך נכרי (תקיב):</strong></big><br>מדכתיב יעשה לכם קבלו חז"ל לכם ולא לנכרי לפיכך אסור לבשל ולאפות וכן כל המלאכו' המותרות לעשות בשביל ישראל לצורך קצת אבל לצורך נכרי אסור מדאורייתא ואפי' להזמין נכרי לביתו שיאכל מה שבשל לצורך עצמו אסור גזרה שמא יבשל לצורך נכרי בקדרה אחרת כיון שרוצה לכבדו ואוכל על שלחנו אבל מותר לשלוח לו לביתו ואפי' דרך ר"ה שלנו ע"י נכרי דכיון דשולח לביתו לא חיישי' שיבשל בשבילו בקדרה אחרת ודוקא כששולח לו ממה שהכין לעצמו אבל אסור להרבות בשביל אפי' באותו קדרה שמבשל לעצמו דאע"ג דבענין זה מותר להרבות לצורך מחר כמו שנבאר אי"ה בכלל צ"ט אפ"ה לצורך נכרי אסור דכשבישל לעצמו י"ל דממליך ואכל כולו היום וגם מחמ' ריבוי בשר מוטעם התבשיל שאוכל היום ביותר טעם משובח או משום חד טרחא אבל כיון שכוונתו לצורך נכרי חיישי' שאם נתיר לו להרבות בשבילו אף הוא יבשל בקדרה אחרת:
+ומזה תראה גודל המכשלה שנוהגין רבים לשלוח בי"ט דורון לנכרי שרוצה לכבדו ומוסיפין בשבילו ולא מיבעיא שאסור לאפות בשבילו חלה אחת כמו שנוהגין ומכ"ש שנותנין לתוכו צמוקים שאינן בדוקים מתולעים ואסור לישראל לאכלו או לעשות בשבילו חרעמזל ובלינצעס דכ"א ואחד צריך טרחא לעצמו וגם אין א' משביח מחמת הריבוי (כמ"ש המ"א בשם רשב"א בסי' תק"ג וע' לקמן כלל צ"ט) אלא אפי' מה שמרבין לבשל בשבילו דגם אפי' כשמבשל גם לצורך עצמו אסור להרבות בשביל נכרי:
+ודוקא לנכרי שרוצה לכבדו גזרינן אבל נכרי שבא לו בשליחות או כיוצא בו שאינו חשוב בעיניו לכבדו וכ"ש עבדו ושפחתו מותר להרבות באותה קדרה שמבשל לצורך עצמו מפני שמחמת הריבוי מתקן התבשיל או משום שהוא חד טרחא כמו שנבאר בכלל הסמוך ואפי' אין לו דבר אחר ליתן להם אבל אסור לאפות אפי' בשביל עבדו פת וכיוצא בו שהרי כ"א וא' צריך טרחא בפ"ע וכ"ש בתנורים שלנו שאין הפת מושבח ממה שיש הרבה פת בתנור או מעט ואפי' אם יש לו דבר אחר למאכלם ונוכל לומר שכל הפת ראוי לישראל ויתן להם דבר אחר לאכול אפ"ה אסור וכ"ש דאסור לבשל בשבילם בקדרה מיוחדת ופשיטא לבשל בשבילם דבר איסור דאינו ראוי כלל לישראל:
+בני החיל אסור לבשל בשבילם כמו שנתבאר ואם הם נותנים קמח שלהם לישראל לאפות להם פת אם אינם מקפידים כשישראל נותן ממנו לתינוק בשכר האפייה מותר לאפות שהרי אם לא יא��ו כל הפת לא יוכלו ליתן לתינוק אפי' מעט פת וא"כ נחשבת כל האפיה בשביל פת זה שנותנים לתינוק וכיון שאינו מיוחד איזה פת יתנו לתינוק מצינן למימר על כל א' וא' זה הוא שיתנו לתינוק (במ"א שם ס"ק ד' כ' שכ"כ תוס' וצ"ע דלא מצינו זאת בתוס' דתוס' אדרבה ס"ל רמב"ם ע"ש בב"י ובט"ז ס"ק ו' וגם בא"ר שם ס"ק ז' צ"ע כי נראה שנוסחא אחרת היתה לו בתוס' ד"ה חזינן):
+אבל ישראל ונכרי שיש להם עיסה בשותפות אסור לאפות חלק הנכרי עם חלקו שהרי שיחלקו קודם האפייה (ובפסחים מ"ו בתוס' ד"ה הואיל כתבו דמ"מ אינו אלא מדרבנן) ובהמה חציה של נכרי מבואר לעיל סוף כלל פ"ט:
+אסור לישראל להוציא שום דבר ביו"ט לצורך נכרי אבל מותר לשלוח לו ע"י נכרי כגון שצריך להחזיר משכון לנכרי וכיוצא בזה (תקי"ח):

txt/Halakhah/Rishonim/Abudarham/English/Sefaria Community Translation.txt

@@ -0,0 +1,506 @@
+Abudarham
+אבודרהם
+Sefaria Community Translation
+https://www.sefaria.org
+
+Abudarham
+
+Introduction
+
+
+
+First Gate; Laws of Kriat Shema
+
+
+
+Second Gate; Prayer
+
+
+
+Third Gate; Blessings on Commandments
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+The reason women are exempt from time-triggered positive commandments is that a woman is subjugated to her husband fo rthe fulfillment of his needs. If she were obligated to perform time-triggered commandments, it might happen that just when she is performing the commandment her husband will command her to do his bidding. If she were to fulfill the command of the Creator and ignores his [her husband's] command, woe to her from her husband! And if she were to fulfill his command and ignore that of the Creator, woe to her from her Maker! Therefore the creator exempted her from his commandments, so that she can be at peace with her husband.
+
+Weekday Prayers
+
+Bedtime Recitation of Shema
+
+
+
+Morning Blessings
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+A person blesses these three blessings each day: the first is <b>who has not made me a gentile</b>, since "All nations are as naught in His sight; He accounts them as less than nothing" (Isaiah 40:17). The second is <b>who has not made me a [Canaanite] slave</b> since the slave is not commanded in positive commandments which are caused by time, and further, that they have no merit of ancestry, since their ancestors did not stand at Mount Sinai. And further, that we do not believe them, since "the more slaves, the more theft" (Pirkei Avot 2:7). And further, that it is forbidden for a slave to marry a Jewish woman, and that a slave is close to a gentile. The Rama"h questions if a convert blesses "who has not made me a gentile" and if a captive blesses "who has not made me a slave", and replies that so we have seen, the blessing applies specifically to the beginning of the creation of man, and as such a convert does not bless "who has not made me a gentile" except when they were entirely born and bred (pregnancy and birth) in holiness [Judaism]. But the captive blesses "who has not made me a slave", since this blessing was not established for slavery itself but rather since the slave is not obligated in commandments like a Jew, and is not fitting to enter the community [marry into it], and is unsuitable for many things. And the third blessing is <b>who has not made me a woman</b>, since she is not commanded in positive commandments that are caused by time as we have explaned in the introduction to this book. The man is similar to a labourer who enters a field and plants with permission, and the woman is similar to one who enters a field without permission. And further, that the fear of her husband is upon her and she is unable to perform even that which she is commanded in. And women are accustomed to bless instead of "who has not made me a woman", "who has made me according to His will", like one who justifies the Judgement regarding the evil that has come upon them.
+
+
+Blessings on Torah
+
+
+
+Tzitzit
+
+
+
+Tefillin
+
+
+
+Mishnah on the Location of the Sacrifices
+
+
+
+Baraita of Rabbi Ishmael
+
+
+
+Songs of Praise
+
+
+
+Kaddish and Barchu
+
+
+
+Blessings on the Shema
+
+
+
+Amidah
+
+
+
+Amidah Repetition
+
+
+
+Laws of Prayer
+
+
+
+Post Amidah
+
+
+
+Torah Reading
+
+
+
+Afternoon Service
+
+
+
+Evening Service
+
+
+
+
+
+
+
+
+Hashkiveinu Avinu L'shalom (Help us to lie down, father, in peace) - the word 'avinu' is like a father who comforts his son by lying him down between his legs. So too here, You should lay us down in the shade of the wings of peace. V'ha'amideinu malkeinu l'chayim u'lshalom (and rise up, our King, to life and peace) - We say "our Father" and add "for life", for the one who returns our souls to us in the morning... Ufros Aleinu (Spread over us) - means that God spread a cloud...
+
+Compensatory Prayer (Tashlumin)
+
+
+
+Shabbat Prayers
+
+Shabbat eve
+
+
+
+Evening Service
+
+
+
+Mishna of 'Bameh Madlikin'
+
+
+
+Kiddush
+
+
+
+Morning Service
+
+
+
+Torah Reading
+
+
+
+Musaf
+
+
+
+Day Meal
+
+
+
+Afternoon Service
+
+
+
+Three Meals of Shabbos
+
+
+
+The Conclusion of Shabbat
+
+
+
+Rosh Chodesh
+
+
+
+Chanukah
+
+
+
+Purim
+
+The Purim office:
+[On the] evening of 14 Adar we pray Maariv like other days, and the precentor reminds the congregation to say "For the miracles . . ." and says it in the prayer at Thanks. Some say it when we come to "which at all times -- evening, morning, and noon" and some say it at "always have we relied on you." And so it is in the offices of Amram b. Sheshna and Saadiah b. Yosef.
+"For the miracles etc." until "in this time" already have been explained supra. "In the days of Mordecai and Esther in the capital Susa, when Haman the wicked stood against them" recalls "On the day that you stood from afar" (Obadiah 1:11) which referred to Esau his ancestor. "Sought to ruin, to murder, and to destroy all the Jews etc." is obvious in the Book of Esther. And it says "sought to ruin etc." i.e. "Haman sought to ruin Israel" even though it was in their hands to their merit. For his blessed Holiness gave that [Israel] could destroy the gentiles to the very last. "To their merit in their  hands," as it is said in Tanḥuma, "And on that day will I seek to destroy all the gentiles that come upon Jerusalem" (Zachariah 12:9) -- this speaks of Israel before his blessed Holiness the master of the world. 
+
+Pesach
+
+Month of Nissan
+
+
+
+Evening Service
+
+
+
+First Part of the Seder
+
+
+
+The Haggadah
+
+
+
+Second Part of the Seder
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+These are the verses that I found [with] the signs of the Pesach Seder: Make kiddush and wash/ eat karpas; break/ tell; the washing/ make hamotzi, matzah/ maror; eat korech/ have a meal/ hidden; bless/ say hallel; it was wanted.
+And another one: Make kiddush and self-sanctify; dipped, and cut and expound; wash and slice and [the] rule [of] matzah guard; maror is eaten, and korech; and [eat] bread on your side; and your sustenance over a cup [of wine]; and finish your hallel.
+And another one: Sanctify, purify, and karpas and split in two; and explain, and rinse for bread and matzah; and maror and korech, and eat a piece; and being clean, invite [for birkat hamazon] and say hallel in happiness.
+And another one: make the hands of the man sacred, and dip his morsel; he will tell through wine, a hand took out, matzah; maror and dip also the sandwich, he will be satisfied; matzah, and through the meal, and hallel - he fulfilled his obligation.
+And another one: Make kiddush in the first cup and with the vegetable of your garden/ dip, and tell with the second cup, say, bless over me the bread and the matzah and/ the maror, and over the sandwich, say hallel, finish, and eat your meal, and find it, and lest/ you should eat after the afikoman, make sure you guard [yourself against it] and on the third cup you say your needed birkat hamazon/ bless, and over the fourth cup remember [to] complete hallel/ to the One Alive in Tzion you will make your Pesach; going up to the place  of thistles, incense plants and myrrh.
+And another one: Remember the day and clean the hand for karpas / break the bread and ask about law / and dip a second time to bless the piece [of bread] / eat the guarded and arranged matzah / and [with] maror make korech together with matzah / like Hillel and do not say a blessing / and the pleasure of your table will be filled with grace / distribute matzah from the folded cloth / over that you will bless birkat hamazon, [the]Rock you will praise / and if you yearn, read the prepared song / lie down in certainty and do not be afraid nor fearful / isn't this the long night that heals? 
+And another mnemonic: KN"K BHN"H MM"K ShM"H- meaning Kiddush, Netilah [washing hands], Karpas; Break bread (Hebrew begins with yud), Haggadah, Netilah, Hamotzi; Matzah, Maror, Kerichah; Guarded, Mazon, Hallel.
+
+Festival Prayers
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+People are accustomed to reading the Song of Songs on the Festival of Matzot because it speaks about the salvation from Egypt, which is the beginning of the subjugation of Israel and their first redemption. As it is stated (Song of Songs 1:9), "To a mare in Pharaoh’s chariots." And they are also accustomed to read Ruth on the Festival of Weeks (Shavuot), because it is written in it (Ruth 1:22), "at the beginning of the barley harvest" - and [Shavuot] is the the time of the harvest. And there is another reason: Because our ancestors only accepted the Torah and entered the covenant through circumcision, immersion and the sprinkling of blood [at that time], as it is found in the chapter [entitled] HaCholetz; and Ruth also converted, as it is stated (Ruth 1:16), "for where you go, I shall go." And from the answer of Ruth, we know what Noami said to her. As she said to her, "It is prohibited for us [to go beyond] the Shabbat perimeter." [She answered,] "Where you go, I shall go" (Ruth 1:16). "Isolation [with a stranger of the opposite sex] is forbidden to us." "Where you lodge, I shall lodge" (Ruth 1:16). "We are commanded to observe six hundred and thirteen commandments." "Your people are my people" (Ruth 1:16). "Idolatrous worship is forbidden to us." "Your God is my God" (Ruth 1:16). "Four types of capital punishment were handed over to the court." "Where you die, I shall die" (Ruth 1:17). "Two burial grounds were set up for the court, one for those burnt and stoned and another for those executed and strangled." "And there I shall be buried" (Ruth 1:17). So is it found in the chapter [entitled] HaCholetz (Yevamot 47b). And we are hence accustomed to reading Ruth on  the Holiday of Weeks. And also on the Festival of Shemini Atzeret (Assembly of the Eighth), it is customary to read Ecclesiastes, because in it, it is written (Ecclesiastes 11:1), "Distribute portions to seven or even to eight" - these [correspond to] the seven days of the Festival (Sukkot) and the Festival of the Assembly of the Eighth. I mean to say, because it is the holiday of the reaping, to warn about the tithes and the priestly tithes and the pledges, such that they not transgress, "you shall not delay," [past] the three festivals. And there is another reason - because King Shlomo said it on the Festival (Sukkot) during the assembly (<i>hakhel</i>). As it is written (Deuteronomy 31:10-12), "at the appointed time of the year of remission, during the Sukkot festival;  When all of Israel comes to be seen, etc. Assemble (<i>Hakhel</i>) the people; the men and the women and the infants, etc." And it is [also] written (I Kings 8:2), "they assembled before King Shlomo in the month of Etanim during the festival, etc." So he said it then in the assembly, to rebuke Israel. Hence it is fit to say it during [this] festival. All of this was written by Ibn HaYarchi (R. Avraham ben Natan). And they said in Tractate Soferim (14:3), "One who reads from Ruth, the Song of Songs, Lamentations and from the Scroll of Esther must [recite the blessing that concludes], 'concerning the reading of the Megillah' - even though it is included in the Writings. One who reads from the Writings must recite, 'Blessed are You, Lord our God, King of the universe, [who has sanctified us with Your commandments and has commanded us] to read in the Holy Writings.'" 
+
+
+
+The reason God commanded us to count the Omer is because each person was busy with their personal harvests, and everyone was separately spending time in their own granaries - and might have forgotten to join the rest of the nation in Jerusalem for the holiday. The commandment to count the Omer reminds everyone to go up to Jerusalem for the holiday.
+
+Customs for the Days of the Counting (Sefirah)
+
+
+
+Shavuot
+
+
+
+Fasts
+
+Prayers
+
+
+
+Tishah B'Av
+
+
+
+Rosh HaShanah
+
+Prayers
+
+
+
+Blowing the Shofar
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+Rav Saadia Gaon writes that there are 10 reasons why the Exalted Creator commanded us to blow the shofar on Rosh Hashana. 1. This day is the beginning of creation when God created the world and ruled over it. At the beginning of a king's reign, they sounds the trumpets and shofars, to promulgate in all locations that the new reign has begun; likewise, we accept upon ourselves God's reign on this day [by sounding the shofar]. This is also why King David said (Ps. 98:6) "with trumpets and the blast of the horn raise a shout before Ad-nay, the King".2. Rosh Hashanah is the 1st of the 10 Days of Teshuva, and we blow the shofar in order to announce that all those who wish to do teshuva, should do so, and if not, there is no excuse. This is like what the kings do, that warn the people regarding a decree, and whoever transgresses the decree after the warning has no claim. 3. The shofar reminds us of the shofar at Mt. Sinai, when we accepted the Torah, as it is written "and a very loud blast of the shofar" (Exodus 19:16), and our ancestors accepted upon themselves "we will do and we will listen" (Exodus 24:7). 4. The shofar reminds us the words of the Prophets, who are compared to the tekiot of the shofar, as it is written " If anybody hears the sound of the horn but ignores the warning, and the sword comes and dispatches him, his blood shall be on his own head. Since he heard the sound of the horn but ignored the warning, his bloodguilt shall be upon himself; had he taken the warning, he would have saved his life." (Ezekiel 33:4-5). 5. The Shofar reminds us of the destruction of the Holy Temple and the cries of war, as it is written "Oh, the walls of my heart! My heart moans within me, I cannot be silent; my soul hears the teru'ot of war." (Jeremiah 4:19). When we hear this sound, we will beseech God to rebuild the Temple. 6. The shofar reminds us of the Binding of Isaac, who was ready to give his life for the sake of Heaven; likewise, we should also dedicate ourselves to sanctifying His name, and He will surely recall us for the good. 7. When we hear the sound of the shofar, we will tremble, be in awe and see our brokeness. This is the nature of the sound of the shofar, it causes one to tremble with trepidation, as it is written "When a ram’s horn is sounded in a town, do the people not take alarm?" (Amos 3:6). 8. The shofar reminds us of the ultimate Day of Judgment, as it is written "The great day of Ad-nay is approaching, approaching most swiftly... a day of shofar blasts and alarms" (Zephaniah 1:14-16). 9. The shofar reminds us of the Gathering of the Exiles when the shofar will be sounded, and this causes us to yearn for that time, as it is written "And in that day, a great ram’s horn shall be sounded" (Isaiah 27:13). 10.The shofar reminds us to believe in the resurrection of the dead, as it is written "all you who live in the land, and inhabit the earth, when a flag is raised in the hills, take note! When a ram’s horn is blown, give heed!" (Isaiah 18:3).
+
+Musaf
+
+
+
+Yom Kippur
+
+Yom Kippur Eve
+
+
+
+Kol Nidrei
+
+
+
+Confession
+
+
+
+
+
+"Indeed we have sinned". Even though the viddui was composed in accordance with the 'aleph bet' it is said at the beginning "we have sinned" before the rest of the confessions as it says Midrash Tanchuma "the people came before Moses and said 'we have sinned'" because they said "we have sinned" they were forgiven immediately. And it says in another place [Midrash Tanchuma Warsaw ed. Parshat Balak 10] that "anyone who sins and says 'I have sinned' an angel is not permitted to harm them. There are those who interpret 'aval' to mean 'alas' we have sinned and there are those who interpret it as 'indeed we have sinned' (Gen. 42:21). "We and our ancestors" is in the manner of "confessing the sins that we Israelites have committed against You, sins that I and my father’s house have committed." (Nehemiah 1:6) and in the manner of "stood and confessed their sins and the iniquities of their fathers" (Nehemiah 9:2). And it is written "For we have sinned against the LORD our God" (Jeremiah 3:25). [He then goes on to give a citation every word in the Viddui]
+We and our fathers from our youth to this day"
+
+Prayers
+
+
+
+Sukkot and Shemini Atzeret
+
+First Days
+
+
+
+Hoshana Rabba
+
+
+
+And on the fifth day of the intermediate days of the festival (Chol HaMoed) - which is Hoshana Rabbah - we pray like on the other intermediate days of the festival. But there are some places where they are accustomed to add, "Praise the Lord, call in His name" (Psalm 105), to say the addition (<i>yotzer</i>) of Shabbat and to say, "<i>Keter</i>," in the additional service, even though it is a weekday. And it is a proper custom. The reason is because it is the end of the holiday and of the circling, and the completion of the seventy bulls [sacrificed over the course of Sukkot]. Moreover, it is because this day is the actual sealing that we requested from the Creator on Yom Kippur, to seal us for life. Hence we are accustomed to add, "Praise the Lord, call in His name" (Psalm 105), to say the addition (<i>yotzer</i>) of Shabbat and to say, "<i>Keter</i>," in the additional service - since we consider it to be like a holiday. And when we bring back the Torah scroll [to the ark], we are accustomed to say, "For the leader, a psalm of David - a song. Praise befits You, etc." (Psalm 65). That is because it mentions pleadings about water in it, which is from the day's theme. For on the morrow, we begin to request rain in our prayers. And we also say, "Our transgressions, You atone for them," since [this day] is the actual sealing, as we said.  
+And we circle the ark seven times, corresponding to the seven firmaments. But there are some that say it is corresponding to the seven times that they circled Jericho. And there is support for this from the Masorah (the documentation of the Bible's precise text). For you will find [the phrase], "and I will circle," twice in the Masorah - and these are them: "I will rise and I will circle the city" (Song of Songs 3:2); and "and I will circle Your altar, O Lord" (Psalms 26:6). That is to say, corresponding to that which I circled the city of Jericho seven times, I will circle Your altar [seven times]. 
+And we say many supplications and pleadings about water and hold a willow [branch], other than the willow that is in the lulav (as one of the four species of Sukkot). And that is in memory of the Temple, since they would circle the altar inside it with a willow on this day.
+
+Shmini Atzeret
+
+
+
+
+
+
+On the night of the ninth [day of the holiday], we pray [the same prayers] as on the night of the eighth [day]. And we recite kiddush and [include the blessing over] time (shehechiyanu). And on the morrow, we take out three Torah scrolls. Five [congregants] read the Parashah of Zot HaBerakhah from the first one. [The reader] reads with the [first] four until, "while you tread on their high places" (Deuteronomy 33:29). And then he goes back with the fifth - who is the last one - from the beginning of Zot HaBerakhah until, "in the eyes of all of Israel" (the last verse in the Parashah and in the Torah). And the reason for this Parashah [being read on this day] is based on King Solomon having blessed Israel on the eighth day of the festival, as it is stated (I Kings 8:14), "and he blessed all of the congregation of Israel, etc." That is why we read the blessing that Moshe blessed Israel on the ninth day, about which there is a doubt that it is the eighth day. And in the second [Torah scroll], the reader begins [Parashat] Bereishit until, "which God had created to make" (Genesis 2:2). And in the third [Torah scroll], he reads the final selection (<i>maftir</i>) like yesterday; and he concludes (recites the <i>haftara</i>) with the beginning of Joshua, "And it was after the death of Moshe," until, "for the Lord, your God, is with with wherever you shall go" (Joshua 1:9).
+And this day is called Simchat (the Joy of the) Torah, because we finish [reading] the Torah on it, and it is fitting to rejoice about its completion. And the reason we begin Genesis immediately is in order that the Satan not have a chance to open his mouth, saying they have already completed it and don't want to read anymore. Or the reason is that in the same way that we have merited its completion, so too should we merit its beginning.
+
+Hebrew Calendar
+
+Introduction
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+And the start of its renewal is called the birth of the moon. Yet it would have been fitting to call it the renewal of the moon. However the Sages, may their memory be blessed called it the birth, since every month the moon is hidden for about two days or a little less before it attaches itself to the sun, and it afterwards begins to be born and gather light. But its light does not [then] have the power to be seen by people. So that is like the matter of a newborn, since it does not have the power to act like the custom of [other] people, to walk and move like other animals.
+And according to the words of our Rabbis, may their memory be blessed, that is the moment that the sun and the moon attach themselves to each other in their median path in one of the parts of the sky; and this is the same in all of the world. So that is the beginning of the next month and the end of the past month. And it would have been fitting to designate this as the start of the month, according to the path of the luminaries, were it not that the [precise] time of this birth is not visible to people, such that the only way to arrive at is by way of calculation and reasoning. But both of these are difficult for most of the world and questions come about them, such that the thoughts of people do not come to a single opinion. And because of that, the Holy One, blessed be He, was not stringent and did not command us to observe the start of the months from their beginning in the sky, which is the time of the [moon's] birth. Rather, He granted us leeway about the thing and give us permission to set the month according to the counsel of the sages, since we have no sign that testifies to us about its beginning in the sky, whereas its beginning according to our eyesight - which is what is revealed to us - is not the same in every person's eyes. And because of that, it requires assistance and control. So the Holy One, blessed be He, gave the right and the power over this to the hands of our sages, so that they could control it according to their opinion and their wisdom. And that is why the verse made the festivals depend on proclamation, in its stating (Leviticus 23:4), "These are the festivals of the Lord, holy gatherings, which you shall proclaim in their seasons." That is to show that we have permission to set the festivals [by way of proclaiming the new months]. 
+
+Gate of Moladot (Initial Appearances)
+
+
+
+Gate of Designations and Postponements
+
+
+
+Gate of Designations of the Years
+
+
+
+Order of Parashiot and Haftarot
+
+
+
+Calendar Patterns
+
+
+
+Gate of Seasons (Tekufot)
+
+
+
+Laws of Blessings
+
+Introduction
+
+
+
+First Gate; Blessing on Bread
+
+
+
+Second Gate; Mezonot (Grain Products)
+
+
+
+Third Gate; Shehakol (Everything)
+
+
+
+Fourth Gate; Ha'adama (Fruit of the Ground)
+
+
+
+Fifth Gate; Ha'etz (Fruit of the Tree)
+
+
+
+Sixth Gate; Food During and After the Meal
+
+
+
+Seventh Gate; Blessings on Scents
+
+
+
+Eighth Gate; Blessings of Praise and Thanksgiving
+
+
+
+Ninth Gate; Blessings on Commandments
+
+Circumcision
+
+
+
+Redeeming a Firstborn
+
+
+
+Redeeming Neta Revai
+
+
+
+Betrothal Blessing
+
+
+
+Marriage Blessings
+
+
+
+Mourning
+
+
+
+Mezuzah, Parapet, Covering Blood and Separation of Challah
+
+
+
+Eruvin
+
+
+
+Havinenu and Short Prayer
+
+
+
+Nail Cutting
+
+
+
+Concluding Poems
+

txt/Halakhah/Rishonim/Abudarham/English/YU Torah miTzion Beit Midrash.txt

@@ -0,0 +1,363 @@
+Abudarham
+אבודרהם
+YU Torah miTzion Beit Midrash
+http://www.torontotorah.com
+
+Abudarham
+
+Introduction
+
+
+
+First Gate; Laws of Kriat Shema
+
+
+
+Second Gate; Prayer
+
+
+
+Third Gate; Blessings on Commandments
+
+
+
+Weekday Prayers
+
+Bedtime Recitation of Shema
+
+
+
+Morning Blessings
+
+
+
+Blessings on Torah
+
+
+
+Tzitzit
+
+
+
+Tefillin
+
+
+
+Mishnah on the Location of the Sacrifices
+
+
+
+Baraita of Rabbi Ishmael
+
+
+
+Songs of Praise
+
+
+
+Kaddish and Barchu
+
+
+
+Blessings on the Shema
+
+
+
+Amidah
+
+
+
+Amidah Repetition
+
+
+
+Laws of Prayer
+
+
+
+Post Amidah
+
+
+
+Torah Reading
+
+
+
+Afternoon Service
+
+
+
+Evening Service
+
+
+
+Compensatory Prayer (Tashlumin)
+
+
+
+Shabbat Prayers
+
+Shabbat eve
+
+
+
+Evening Service
+
+
+
+Mishna of 'Bameh Madlikin'
+
+
+
+Kiddush
+
+
+
+Morning Service
+
+
+
+Torah Reading
+
+
+
+Musaf
+
+
+
+Day Meal
+
+
+
+Afternoon Service
+
+
+
+Three Meals of Shabbos
+
+
+
+The Conclusion of Shabbat
+
+
+
+Rosh Chodesh
+
+
+
+Chanukah
+
+
+
+Purim
+
+
+
+Pesach
+
+Month of Nissan
+
+
+
+
+
+Before one looks [for chametz,bedikat chametzRL], one blesses, “Blessed are You ... who commanded  us  regarding destroying chametz” (Pesachim 7b). We do not bless before we nullify chametz; the act of nullification depends on the intentions in one’s heart and one is not required to utter any words and no deed is involved at all, and one does recite a blessing on any mitzvah which is devoid of action, as we wrote in the introduction to this book. We do not bless upon searching for chametz, because that is a rabbinic mitzva. 
+After the bedikah, one must say, “All chametz that is in my possession that I have not seen and I have not destroyed, and about which I do not know, shall be nullified and considered like dust.” One should not say, “that is in this house,” but “that is in my possession,” as one might possess chametz in a different location.
+You might ask: Why does one need to check for chametz in the corners and remove it from his  house, which is more than is required for other forbidden items, such as the forbidden fat of an animal and meat that was not ritually slaughtered? You might answer that people separate from forbidden fat and meat that was not ritually slaughtered throughout the year, so we do not worry lest one accidentally partake of them, but one normally eats chametz and so we must worry. However, the question still stands, as we do not require a nazir to remove wine from his possessions even though he only separates himself  from it during the time of  his  vow. Furthermore, even though we eat grain all year round, and the new grains are forbidden  to be eaten until the 16th of Nisan even in the Diaspora, we are not required to remove it from our houses! Rather, we may explain that we are stringent regarding chametz because the Torah itself warned us more regarding chametz than regarding other mitzvot, prohibiting us from seeing chametz or having it found in our possession. Therefore, our Sages were more stringent and required us to perform bedikah to ensure we do not have a stumbling block. You can see that this is true from the fact that non-chametz prohibited foods are forbidden [in a  mixture] as long as they can be tasted. This even applies to wine used for libations to an idol; though even a minimal quantity of such wine prohibits wine into which it is mixed, it only prohibits other substances into which it is mixed so long as it can be tasted. On the other hand, any minimal amount of Chametz, in mixtures with both similar and dissimilar substances, prohibits the entire entity
+
+Evening Service
+
+
+
+First Part of the Seder
+
+
+
+The Haggadah
+
+
+
+Second Part of the Seder
+
+
+
+Festival Prayers
+
+
+
+Customs for the Days of the Counting (Sefirah)
+
+
+
+Shavuot
+
+
+
+Fasts
+
+Prayers
+
+
+
+Tishah B'Av
+
+
+
+Rosh HaShanah
+
+Prayers
+
+
+
+Blowing the Shofar
+
+
+
+Musaf
+
+
+
+Yom Kippur
+
+Yom Kippur Eve
+
+
+
+Kol Nidrei
+
+
+
+Confession
+
+
+
+Prayers
+
+
+
+Sukkot and Shemini Atzeret
+
+First Days
+
+
+
+Hoshana Rabba
+
+
+
+Shmini Atzeret
+
+
+
+Hebrew Calendar
+
+Introduction
+
+
+
+Gate of Moladot (Initial Appearances)
+
+
+
+Gate of Designations and Postponements
+
+
+
+Gate of Designations of the Years
+
+
+
+Order of Parashiot and Haftarot
+
+
+
+Calendar Patterns
+
+
+
+Gate of Seasons (Tekufot)
+
+
+
+Laws of Blessings
+
+Introduction
+
+
+
+First Gate; Blessing on Bread
+
+
+
+Second Gate; Mezonot (Grain Products)
+
+
+
+Third Gate; Shehakol (Everything)
+
+
+
+Fourth Gate; Ha'adama (Fruit of the Ground)
+
+
+
+Fifth Gate; Ha'etz (Fruit of the Tree)
+
+
+
+Sixth Gate; Food During and After the Meal
+
+
+
+Seventh Gate; Blessings on Scents
+
+
+
+Eighth Gate; Blessings of Praise and Thanksgiving
+
+
+
+Ninth Gate; Blessings on Commandments
+
+Circumcision
+
+
+
+Redeeming a Firstborn
+
+
+
+Redeeming Neta Revai
+
+
+
+Betrothal Blessing
+
+
+
+Marriage Blessings
+
+
+
+Mourning
+
+
+
+Mezuzah, Parapet, Covering Blood and Separation of Challah
+
+
+
+Eruvin
+
+
+
+Havinenu and Short Prayer
+
+
+
+Nail Cutting
+
+
+
+Concluding Poems
+

txt/Halakhah/Rishonim/Abudarham/Hebrew/Abudarham; MS, The British Library London England Or. 10727.txt

@@ -0,0 +1,361 @@
+Abudarham
+אבודרהם
+Abudarham; MS, The British Library London England Or. 10727
+https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001094577
+
+אבודרהם
+
+הקדמה
+
+
+
+השער הראשון; מצות קריאת שמע
+
+
+
+השער השני; תקון התפילות
+
+
+
+השער שלישי; ברכת המצות
+
+
+
+סדר תפילות החול
+
+קריאת שמע על המיטה
+
+
+
+ברכות השחר
+
+
+
+ברכות התורה
+
+
+
+עטיפת הציצית
+
+
+
+הנחת תפילין
+
+
+
+משנת איזהו מקומן
+
+
+
+ברייתא דר' ישמעאל
+
+
+
+פסוקי דזמרה
+
+
+
+קדיש וברכו
+
+
+
+קריאת שמע וברכותיה
+
+
+
+תפילת עמידה
+
+
+
+חזרת הש"ץ
+
+
+
+
+
+והמינים מביאים ראיה לשלוש מזה שאומרים קק"ק ג' פעמים ואח"כ אומר ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו כולל הכל בכלל היחוד להודיע שהם שלשה בצורה הנקרא (פירשנוה) [פירשונה] ואחד באלהות והחכם ר' יעקב ב"ר ראובן ז"ל סתר דבריהם ואמ' שדבר זה לא יכן להיות כי לדבריהם נמצאו חמש ה' צבאות ג"כ שהוא שם בפני עצמו אך אין בדבריהם כלום ע"כ.
+
+דיני התפילה
+
+
+
+סיום התפילה
+
+
+
+קריאת התורה
+
+
+
+מנחה
+
+
+
+ערבית
+
+
+
+תפילת תשלומין
+
+
+
+סדר תפילות השבת
+
+ערב שבת
+
+
+
+ערבית
+
+
+
+במה מדליקין
+
+
+
+קידוש
+
+
+
+שחרית
+
+
+
+קריאת התורה
+
+
+
+מוסף
+
+
+
+סעודת היום
+
+
+
+מנחה
+
+
+
+שלוש סעודות
+
+
+
+מוצאי שבת
+
+
+
+ראש חודש
+
+
+
+חנוכה
+
+
+
+פורים
+
+
+
+פסח
+
+חודש ניסן
+
+
+
+ערבית ליל פסח
+
+
+
+הסדר הראשון
+
+
+
+פירוש ההגדה
+
+
+
+הסדר השני
+
+
+
+שאר תפילות החג
+
+
+
+מנהגי ימי הספירה
+
+
+
+שבועות
+
+
+
+תעניות
+
+סדר תפילת תעניות
+
+
+
+תשעה באב
+
+
+
+ראש השנה
+
+תפילת ראש השנה
+
+
+
+תקיעת שופר
+
+
+
+מוסף
+
+
+
+יום הכיפורים
+
+ערב יום כפור
+
+
+
+כל נדרי
+
+
+
+סדר ודוי
+
+
+
+תפילות יום הכפורים
+
+
+
+סוכות ושמיני עצרת
+
+ימים ראשונים של סוכות
+
+
+
+הושענא רבה
+
+
+
+שמיני עצרת
+
+
+
+סדר העיבור
+
+הקדמה
+
+
+
+שער המולדות
+
+
+
+שער הקביעות והדחיות
+
+
+
+שער קביעות השנים
+
+
+
+סדר הפרשיות וההפטרות
+
+
+
+סימני המועדים
+
+
+
+שער התקופות
+
+
+
+הלכות ברכות
+
+הקדמה
+
+
+
+השער הראשון; ברכת הלחם
+
+
+
+השער השני; בורא מיני מזונות
+
+
+
+השער השלישי; שהכל
+
+
+
+השער הרביעי; בורא פרי האדמה
+
+
+
+השער החמישי; בורא פרי העץ
+
+
+
+השער הששי; דברים הבאים בתוך הסעודה ולאחריה
+
+
+
+השער השביעי; ברכות הריח
+
+
+
+השער השמיני; ברכות השבח וההודאה
+
+
+
+השער התשיעי; ברכות המצות
+
+מילה
+
+
+
+פדיון בכור
+
+
+
+פדיון נטע רבעי
+
+
+
+ברכת אירוסין
+
+
+
+ברכת נשואין
+
+
+
+אבלות
+
+
+
+מזוזה, מעקה, כיסוי הדם והפרשת חלה
+
+
+
+עירובין
+
+
+
+הביננו ותפילה קצרה
+
+
+
+נטילת ציפורניים
+
+
+
+שירי חתימה
+

txt/Halakhah/Rishonim/Bedikat HaSakin/Hebrew/Teshuvot HaGeonim, Coronel 1871.txt

@@ -0,0 +1,43 @@
+Bedikat HaSakin
+משפטי בדיקת הסכין לרבי' יונה זצ"ל
+Teshuvot HaGeonim, Coronel 1871
+https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001014411
+
+משפטי בדיקת הסכין לרבי' יונה זצ"ל
+
+<b>משפטי בדיקת הסכין לרבי' יונה זצ"ל</b>
+עיקר חכמת בדיקת הסכין ביישוב הדעת ובכונת הלב כמו שעינינו רואות כי פעמים יבדוק האדם את הסכין ולא ימצא בה פגימה וכשהוא חוזר ובודק פעם שנייה ימצא הפגימה אין זה אלא שלא כיוון לבו בראשונה וכיוון באחרונה על כן חייב השוחט לפנות לבו מכל מחשבות בעת הבדיקה כדי שיכוין לבו ובכל כחו לבדוק יפה וכל שכן שאין לדבר עם בני אדם בשעת הבדיקה וכאשר נבאר שחייב השוחט לבדוק י"ב בדיקות קודם שחיטה כך חייב לבדוק אחר שחיטה שאם תמצא הסכין פגומה לאחר שחיטה הנה שחיטתו פסולה דאמרינן בגמרא הוה עובדא ועבד רב יוסף הילולא לבריה וטרף רב יוסף תליסר חיותא ואפי' קמיתא דאמר שמא בעור נפגם ואמרינן התם האי מאן דשחיט בהמות רבות יבדוק בין כל חדא וחדא התם משום זהירותא יתירה הוא מפני שחיטת רוב הבהמות שלא יפול בהן ספק ולכן חייב השוחט לבדוק בין כל חדא וחדא י"ב בדיקות ואסור לאדם להכניס עצמו לומר לא אבדוק בין שחיטה לשחיטה אלא באחרונה כי בוטח אני בסכין שלא תפגם כלל שאם תמצא הסכין פגומה באחרונה נמצא פושע פשיעה גמורה בשאר הבהמות בזה הפסק יש שני טעמים האחד שאסור לאדם להשחית את ממונו שנית יש שמא ח"ו יחוס על ממונו ולא יאמר ולא יגלה הפגימה אשר מצא בסכין ויאכיל טרפה לאחרים וכ"ש שאין לו לפשוע ועוד אם פשע חייב לשלם וגם יש לחוש שמא ח"ו מתירא מפני בעל הממון ולא יגלה הפגימה ונמצא זה מחטיא את הרבים באיסור אכילת נבלה ועוד יהיו רוב ימיהם באיסור לפי' שכל כליהם יהיו מעורבין באיסור ואוכלים זמן הרבה באותם כלים ועל כן חייב השוחט לבדוק הסכין בין כל בהמה ובהמה כמו שבארנו.
+<b>דין סכין של גוים. </b>אתמר השוחט בסכין של גוים רבא אמר קולף מקום שחיטה רבה בר הונא מדיח והלכתה מדיח ולקולא ואיכא מאן דפסק כרב לחומרא פי' סכין זה ידוע לנו בן יומו פי' שהגוי חתך בו ביום בשר איסור דאם אינו בן יומו הרי הוא נותן טעם לפגם ומותר והוצרכנו לומר כן משום דקיימא לן בע"ז דסתם כלים של גוים אינם בני יומם אבל הרב אמר אעפ"י שאינו בן יומו מצית לאוקמא וכגון שיש שמנינות על הסכין אעפ"י שאינו בן יומו אסור דכי אמרינן נותן טעם לפגם ומותר ה"מ במה שבלוע אבל בשעה שהוא בעין לא שנא בני יומן ולא שנא שאינן בני יומן קולף מקום השחיטה שהרי בלעה משמנינות הסכין ומדיחה במים פי' בית השחיטה ובגמרא מפרש טעמא דמאן מדיח משום דסבר דבית השחיטה צונן היה ולכך צריך הדחה מפני שמנינות הסכין עומד בדפנות השחיטה שאי אפשר שלא יהא שמנינות בדפנו השחיטה כיון שיש שמנינות בסכין ולכך צריך הדחה ומאן דאמר קולף כיון שהסכין דוחק בכח השחיטה ודאי בלע והילכך מדיח כיון דר' אמר בלע דרותח כך דעת הריא"ף וגאונים אחרים אבל ר"א ז"ל פסק כרב דאמר קולף משום דקימא לן הלכה כרב באיסור מפני שהוא מחמיר ואע"ג דפסק בגמרא דבית שחיטה אינו רותח ואינו בלע דאי הוה רותח הוי בלע אבל מכל מקום חכם הוא וצריך קליפא דהאי הוי רותח ולא סגי לה בקליפא דהנותן דבר צונן לתוך דבר חם לעולם התחתון גובר ובכן הבהמה למטה ולא סגי ליה בקליפא ולא דמי לשוחט את הטרפה דאמרינן דבהדחה בצונן סגי ליה דהתם אינו אלא לפי שעה ואי אפשר בלא הכי ומ"מ הקלנו בה אבל סכין של גוים שהיא עומדת לחתוך בו איסור ודאי קליפא צריך.
+<b>דין סכין ששחט בה טרפה.</b> ��כין ששחט בה טרפה פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר מדיחה בחמין וחד אמר מדיחה בצונן והילכתא אפי' בצונן ואי איכא בלייתא דפרסא לא צריך אלא מכפרה בבלייתא דפרסא ואינה צריכה הדחה פי' שחט בהמה ונמצא טרפה מדיחה לסכין אפי' בצונן או מקנח בסמרטוט פי' בגד בלוי שכן קורין לאנשים המלבישן בגדים בלויין סמרטוטין וה"ה לכל דבר קשה ודי לו בכך ואם מקנחו בעור הבהמה יפה הוא שהרי הוא כסמרטוט והאי דתנן סכין ששחט בה טרפה כיון דתנא סכין של גוים משום דהייתי אומר כיון דסכין של גוים לא בעי אלא הדחה וסכין ששחט בה טרפה לא לבעי אפי' הדחה קל"ן וטעמא דסכין ששחט בה טרפה משום שיש בסכין משמנינות הטרפה וכשישחט ישאר בדופני השחיטה תדע דמטעם שמנינות ולא מטעם איסור דם דאם כן אפי' שחט בה כשרה צריכה הדחה ואינו כן שאם שחט כשירה מותר לשחוט אחרת בלא הדחה ועוד שהדם אינו יוצא אלא במליחה.
+<b>דין סכין של ע"ז.</b> סכין של עבודה זרה מותר לשחוט בה מפני שמקלקל הוא ואסור לחתוך בה בשר מפני שהוא מתקן ואפי' הסכין חדש ולא שמשו בדבר של איסור אלא שפצעו בו את האגוז אסור ליהנות ממנו כיון דשמש לפני ע"ז שנא' ולא ידבק בידך מאומה מן החרם הנה אסור אבל מותר לשחוט בו מפני שהוא מקלקל ואעפ"י שהתרתי לשחוט בו פעמים יש שאסור מפני שהוא מתקן את הבהמה כגון שהיא מסוכנת.
+מנין לבדיקת הסכין מיד חכם מן התורה ר"ל מנין שחייב אדם להראות סכינו לחכם קודם שישחוט שנאמ' ושחטתם בזה ואכלתם פי' בדוק כמו זה שאול ע"ה אמר לישראל שישחטו בסכין שיהא בדוק מיד חכם כמו זה שהוא בדוק מידי שאני חכם ומדאמרינן זה ודאי סכין בדוק היה ולא דבר אחר ועוד אמר רב הונא האי טבחא דלא סר סכיניה קמי חכם משמתין ליה רבא אמר מעבידינן ליה ומכריזין אבשריה דטרפה הוא ולא פליגי כאן שנמצאת סכינו יפה וכאן שלא נמצאת סכינו יפה והרמב"ן ז"ל אמר מנדין אותו פי' על שביזה תלמידי חכמים ושחיטה כשירה דאין לאסור השחיטה מפני נדוייו והכי אמרינן מנדין לכבוד הרב והאי כבוד הוא לו ומאבדין אותה ממנה שלא ימכרנה אפי' לגוים כיון דסכינו פגום ולא חס על כבוד הרב אין חסין על ממונו. ובהלכות הריא"ף ז"ל כתב שמעבירין אותו כלומר שלא יהא טבח לעולם אבל אינו חייב לחזור אחריו אם אינו בפניו כששוחט דהא ליכא בזיון לת"ח כיון שאינו שוחט בפניו ועוד אמרו רז"ל על בדיקת הסכין במאי בדקי לה סכינה במיא בשמשא בנהרדעא בדקי לה במיא בסורא בדקי לה בבשרא אמרי בשרא אכיל לה ובשרא בדיק לה אמר רב פפא צריכה אכשרא ואטופרא ואתלת רוחתיה.
+שלש מדות בסכין אוגרת ומסוכסכת ועולה ויורדת. אוגרת לא ישחוט בה ואם שחט שחיטתו פסולה פי' אוגרת משתי רוחותיה שיש שני עוקצין לפגימה אחד מכאן ואחד מכאן והגפימה באמצע וכשבודק אדם את הסכין בין בהולכה בין בהובאה מכל צד ורוח הוא מוצא את הפגימה אוגרת מלשון אסיפה פי' שהצפורן נאספת שם שאינה יכולה לצאת בלא נגיעת הצפורן בעוקץ מלשון אגרה בקיץ מאכלה שהוא לשון אסיפה.
+מסוכסכת לא ישחוט בה ואם שחט שחיטתו כשרה פי' מסוכסכת מעורבת להכשיר ולפסול שאם שחט בהולכה או בהובאה כשרה ואם שחט מצד הפגימה פסולה ולכך קרי ליה מסוכסכת מלשון וסוכסכתי שהוא כמו וערבבתי. וצריכה שלשה תנאים ואלו הם שיודע בה קודם שחיטה כדי שיזהר ממנה שלא ישחוט דרך שהרוח שאין הפגימה נכרת בה התנאי השני אין לסכין אלא פגימה אחת ואינה נראית אלא מרוח אחת התנאי השלישי שתהא הפגימה עומדת בראש הסכין אבל עומדת באמצע הסכין אפי' מסוכסכת פסו��ה שמא הוליך והביא ושחט בסכין פגומה כך דעת רש"י ז"ל אבל רי"ף והרמב"ן כתבו אעפ"י שהפגימה עומדת באמצע אם העוקץ עומד כלפי הראש כשרה אעפ"י שהסימן יורד לתוך על כרחך כיון שהעוקץ עומד כנגד הסימן אלא שהסימן עובר עליו ונופל בפנימה ואין יכול העוקץ לבזוע הסימן וכשרה.
+עולה ויורדת כגון שהסכין נמוך במקום אחד וגבוה במקום אחר כגון  שהיה שם פגימה גדולה והוחלף העוקצין של פגימה ונשאר הסכין עולה ויורד כיון שאין שם עוקצין אינה חשובה פגימה ומותר לשחוט באותו סכין אפי' לכתחלה. כמה הוא אורך הסכין ששוחטין בה כל שהוא יש מפרש כל שהוא ר"ל כל שיש בו גמטריא של הוא שהם י"ב וכן מצינו בשאול כשצוה לישראל אמר ושחטתם בזה שיש בו מלות  בזה שיש בה שנים עשר אצבעות וג"כ גוזרין מזה שנים עשר בדיקות.
+<b>משפטי הבדיקה בריאה</b>
+סרוכה או דבוקה על פי המנהג והלכה נמצאים כללים בשלשה ענינים ומהם יוצאות כמה פארות וסנסנים. הראשון במנין האונות. השני בסרכא יוצאה מן הריאה לגוף הבהמה או לשאר המקומות הסמוכות לה. השלישית בסירכא היוצאה ממקום למקום בריאה עצמה לפיכך הבודק צריך שיבדוק בשלשתם ולדקדק במשפטם על פי משמרתם.
+הדין הראשון במנין האונות ה' אוניניות אית לה לריאה כשהבהמה תלויה ברגליה ופניה כלפי הבודק שלשה מן הימין ושתים מן השמאל זולתי שתי האונות הגדולות התחתונות וזולתי עינונותא דוחדא הנמצאת בימין ברוב הבהמות ואי חסיר מתרתי דשמאלה טרפה אבל אי חסיר מתלת ימינא ואיתא להך עינונותא תמן כתב הגאון ז"ל דמשלמת היא וכשרה וכן כרתב הרמב"ן ז"ל ודעת הרשב"א לאסור כיון דלא קיימא בדרא דאוני ומנהג כדברי הגאונים. ואם תאמר הואיל ואי לית לה היאך עינינותא תחשב כאונא להשלים מנין האונות יש לפרש לפי שהבהמות חלוקין לשני מינין יש שיש להן ויש שאין להן לכך אינה פוסלת משום חיסור ומשלמת אבל חסרון דשמאלה אע"ג דמשתכחי בשמאלה לא משלמה משום שהוא פסולה לה כל שכן דלא משלמה דלאו דרכה למהוי תמן ואי משתכחי תרתי עכינונותא דורדא רש"י ז"ל אוסר דאפילו חדא לא שארו בגמרא אלא משום דכל הני עזי בריתא הכי אית להו אבל תרתי לית להו וטרפה. והגאון ז"ל הכשירו מטעם דכיון דאמר מצד ימין דהני עזי בריתא הכי אית להו ולא מפסלא משום יתירה דאשתכח דכל ביני וביני של צד ימין דרא דאוני הוא על פני כלו כשאר דרא דאוני דלא משתכח טרפה אלא מגבו אבל מקמא אפילו כמה עינוניות כשרה דהכי אמר בגמרא אבל ביני וביני טרפה דבההוא מוקמינן ליה לצד שמאל דאי איכא אפי' חדא טרפה דבההוא צד לא משתכח כלל כדאמרינן כל היתר כנטול דמי.
+והתוספות בשם ר' אפרים הכשירו מטעם אחר דודאי האי דאמרין בגמרא סבר רב אשי למטרפיה בתרי הוא דאי חדא כלהי הכי אית להו ולא הוה תלי בעזי בריתא ולא הוה ג"כ הדבר מחודש אצלם כמו שאינו מחודש אצלנו ולפי סברא זו משמע דאי לית ליה כלל טרפה אך המנהג להכשיר בין אית לה תרתי בין לית לה כלל וכן אם נמצאו עוד אונות יתרות על אלו כשרה דלית הלכה כרבא ביותרת וה"מ דקימא בדרא דאוני אבל מגבה אפי' כטרפא דאסא טרפא ואי פחותא מטרפא דאסא כשרה וכן כתב הרמב"ן ז"ל בפחות מכאן אינו חשוב כאונא וכן אם יחסר מנין האונות ואונא קטנה כטרפא דאסא משלמת וחשובה כאונא אעפ"י שנראית מלשון אפי' דה"ה כשהיתה פחותה מעלה של הדס ואורחא דמלתא נקט שאין דרך שתמצא פחותה מזה אעפ"י כן מצינו לשון אפי' בתלמוד דוקא דאשכחינן גבי נטילת ידים בברכות ד' מילין וה"מ הוא לפניו אבל לאחוריו אפי' מיל אינו חוזר ומינה מיל הוא דאינו חוזר ודכותיה אשכחינן בהרבה מקומות בתלמוד והריאה דרמיא לאופתא והיא בקעת עצים והרבה לשונות נאמרו בה ואחד מהם דשיעא כאופתא דלית לה חתוכי דאוני וכתב הרמב"ן ז"ל אם היה ביניהם כמו עלה של הדס בין בעיקרן בין בסופן בין באמצען כדי שיהיה ניכר שהם שתים דבוקות מותרת ואי לא הרי זו חסירה וטריפה וכן נמי אי לא מנכרן חתוכי דאוני כלל וכדו פסלה מנכרן חתוכי דאוני דילה בחשבון הראוי כשרה ויש אומרים דאי סריכין מעיקרי הוא ועד סופפי הוא מיתינין סכינא חריפא ומפיקינן להו אי מפקא זיקא חדא היא וטרפה ואי לא כשרה ויש אומרים שאם נדבקו האונות בסרכא וכשאדם נותן אצבעו ביניהן מתפרקת הסרכא ונעשית שם חיתוך בלא קריעת בשר הריאה כשרה דלא דמיא לאופתא דהא דאמרינן כסדרן היינו רביתיהו.
+הדין השני דין סרכא היוצאה מן הריאה לגוף הבהמה או לשאר המקומות הסמוכים לה אונא לדופן כשרה וה"מ בהסירכא יוצאה מגב האונא ולדופן אבל מתחתית האונא לדופן טרפה דלאו מקום רביתא הוא וצריך שיהא נסרך ונותר ונאחז כבשר שבין הצלעות או לעצם ולבשר דאז הויא סתימה ולא מתפרקא אבל בעצם לבדו אין דבוקו יפה וחזק ומתפרק ולא הוי סתימא ויש שאין מתירין עד שיהא נאחז לבשר לבדו ודיקינן ליה ממשמעות הלשון מדלא קאמר והוא דסביך בדופן כדאמרי' ודופן סותמתא ועל זה כתב הרמב"ם ז"ל אבא מרי ז"ל מן האוסרין ואני מן המתירין והיכא דסריך לגרמא לבד אוסר הרב ז"ל והראב"ד ז"ל הגיה עליו דלא אמרו דסביך בבשרא אלא למיעוטא היכא דלא סביך כלל שכל שהיא מסתבכת בבשרא היא מסתבכת שאין עצם בלא בשר ומנהגינו כדעת הרמב"ם ז"ל להתיר לעצם ולבשר וכל שכן לבשר לבדו אבל לא לעצם לבדו והראב"ד ז"ל כתב אך אם היתה מכה בדופן מכשריהן לה בעצם לבדו ק"ו מאומה לדופן וטעמא דאונא לדופן דכשרה משום דמקום רביתא הוא כדבעינן למימר קטן שמע מינה דכל סרכא היוצאה מן הריאה לגוף הבהמה ואסרכה שלא במקום רביתא מרפה כגון לגרגרת ולשמנינותא דגרגרת לחזה ולשמנינותא דחזה לשומנן הלב והוא בלשון חכמים טרפשא דליבא לקנה הלב והוא חד מתלתא קנה דאמרו רז"ל חד פריש לליבא וחד לקנה הערוגות המחובר בשדרה וערוגות הריאה תלויות בו מימין הריאה ומשמאלה והוא שנחלקו בו רב ושמואל בנקבתו לטרפשא דכבדא והוא בלשון תורה יותרת הכבד והיא חתיכה לבנה סמוכה לצואר כל אלו המקומות אם נסרכא האומא או האונא בהם לא סתום לה דכלהו שלא במקום רבותן נינהו ולא מצינו מי שנהג היתר באחד מאלו אבל הרמב"ן ז"ל דלא משוה חילוק בין חזה ומיצר החזה שהכל הוא מתיר ולא נהגנו כמותו ומצאתי כתוב בשם הרב ברזילוני ז"ל ששלחו למר יעקב גלקי ז"ל שמענו עליך שאתה מתיר אונא לטרפשא דליבא והוא השיב ח"ו אך כמה ריאות יש שהאונות מדובקות בחלב שבטרפשא דליבא מרוב שמנינות הבהמה ואנו מפרקים אותו שומן מן האונא ולא מצאנו בו שום סרכא ובזה אני מכשיר ומתיר והודו לו הגאונים ע"כ, ואומר אני שלא לכל אדם אמרו כי מאן חכים למעבד הכי אלא מר יעקב דגברא רבא הוה שיהיה נזהר לדקדק ולראות שלא יהא באותו דבקות סרכא והבא להורות כן יתכן אחר נפיחה ובחזה שנהגו בו איסור הגאונים ז"ל נתנו בו שיעור עד היכן נקרא דופן ואמרו שחוט אחד נמשך על ראשי הצלעות בינם ובין החזה והוא החוט שמנקרין הטבחים עד אותו חוט נקרא דופן וכשרה וכן כתב ר' גרשום ז"ל וצלעות קטנות שעמדו כמין גם דינן כדופן וכן שומן החזה התולה על הצלעות החזה דינו כדופן והאי דאסרי סרכא לשומן החז�� ולאידך שומני לא תקשי לך הא דקימא לן הלב טהור סותם את הנקב היכא שאינו עשוי' ככובע שאין חלב טהור סותם אלא הגדל עם אותו האבר בעצמו כגון שומן הדקין וכיוצא בו לפי שהוא מחובר בו ושוכב עליו תמיד אבל ריאה שנקבה ושומן הסמוך לה סותמתה טרפה שאין השומן ההוא מחובר לריאה וכן כל כיוצא בזה וכ הדין נותן שהרי אפילו בחלב טמא ששוכב עליו תמיד אמרינן שאינו סותם לפי שאינו מהודק בו יפה כ"ש זה שאינו מעצמו ופעמים שוכב עליו ופעמים מתפרד ממנו ובשר הריאה שנ גד חיתוך האונות דינו כאונות והוא הנקרא גג האונות וסרכא היוצאת משם לדופן כשרה ואעפ"י שיש מחמירין מנהגנו להתיר וכי משערינן בחוט השוה משערינן ולא באלכסון כמו שהאונות הולכות שכל מה שכנגדן עומד במצר החזה וכן סרכא הבאה מאונא לדופן שכנגד האומא מותרת ויש אוסרין אותה ונכון להחמיר ואם נקב הדופן כנ גד סמיכת הריאה אילו מנין כלל ואל מחמת דופן דהא אילו מינקב כולי האי דופן לית לן בה דלא חשיב נקיבת דופן בהדי טרפות אלא מחמת שניקב הריאה ואינה סותמת.
+אומה הסמוכה לדופן טרפה ואעפ"י שהדברים הנראים לנו משטת התלמוד דאפי' בדליכא מכה בדופן סגי לה בבדיקה כתבו הגאונים זכרם לברכה דכי ליכא מכה בדופן דלא בדקינן לה וטרפה ואי איכא מכה בדופן לא מכשרינן ליה אלא בבדיקה אבל בבדיקה מיהא מותרת אעפ"י שיש צמחים בריאה ולא חשינן לקרום שעלה מחמת מכה ויש אומרים שהיא כשרה לגמרי אפי' בלא בדיקה ואפי' נמצאת נקובה כשנתפרקה מן המכה דאמרינן עם פריקתה ניקבה מפני שקרומה דק ואחר שהוא נאחז במכה אי איפשר לקורעו בלא קריעה וכן כתב הר"מ ז"ל. ומצאתי כתוב בשם ר' האיי ז "ל דכי תלינן במכת הדופן ה"מ שיוצאה כל סרכא ממקום מכה אבל מתפשטת חוץ לה לא מכשרינן לה ויש אומרים שאם יצא רוב הסרכא מן המכה ומעוטה לחוץ מהמכה דכשירה וכן בכל סרכא שיוצאה מן מקום כשר ופסול דאזלינן בתר רובה כגון אונא ואומא לדופן או אונא בחזה ובדופן וכיוצא בהן אזלינן בתר רובה ונהגנו כדברי הגאון ז"ל וכתב הריא"ף ז"ל דכי הכי תלינן במכת הדופן הכי נמי תלינן במכת שאר מקומות שסרוכה הריאה בהן כדין האמור בדופן וכן נראה לי דמה לי דופן דמה לי שאר מקומות ביון דרגלים לדבר דבמקום שהסרכא דבוקה שם יש מכה הרגילה להוציא ליחה ולשלוח סביבותיה סבוכות ויש שחולקים עליו דלא אמרו אלא בדופן לפי שהדופן קשה להסתבך מחמת ליחה שבריאה הילכך אמרינן שהרי נסרכת מחמת ליחה בדופן שהיא קלה ורכה להסתרך לה אבל שאר מקומות שהם נוחים להסתרך לריאה כשם שהריאה נוחה להסתרך אליהם חוששין שמא מחמת הריאה הוא וטרפה ואם תקשי לך האי דאמרינן הכא שהדופן קשה הוא להסתרך מחמת ליחה שבריאה דאם כן היאך תלינן בריאה בדליכא מכה בדופן דזה אמרו להחמיר אבל לא להקל וכן נהגו שאין תולין במכת שאר מקומות כי אם במכה בדופן כמו שכתבנו וסרכא בריאה מן האונה לאומה ומתוכה יוצאה סרכא לדופן קורין אותה סרכא כפולה ונופחן לה אם נמשכת אחר האומה טרפה ואם אחר האונה כשרה הביא הרשב"א ז"ל משמן של גאונים שאם כל האומה מהשלמת האונות ולמטה דבוק כלו כשנראה בלא פילוש כלל כשרה שכך מראין הדברים שזו דרך ברייתה ואם יש שם פיצול שאין כל הגג כלו דבוק טרפה וכן מתירין שפולי האומה והיא כשהיא דבוקה מאחריה ממקום חבורה בשדרה עד למטה בטרפש הכבד וכבר בא בתלמוד ההפרש שבין אונה לדופן דכשרה ובין אומר לדופן דטרפה וטעמא דמלתא דכאן מקום רביתא וכאן שלא במקום רביתא ואמרינן מקום רביתא הי��א מקום חתוכי דאוני שהם סמוך לצואר במיצר החלל וגדלין שם עם הריאה עם הדופן וסומכין תמיד עליו ולא מפרקא ההוא סתימה אמרי' מקום רביתא ולכך כשרה אבל אומה גדולה שהיא ברוחב החלל ורחוקה מן הדופן ומפרקא ההיא סתומה מכח דחיפתה מצאתי כתוב בשם מחזיק הבדק וזה לשונו ההיתר לאונות הטעם לפי שבהליכת הבהמה האונות דחוקות ורובצות זו על זו ומגינות ולא שלטי בהו אוירא ומתחממה והדרה בריא אבל האומות הגדולות מתפרקות מן האונות בהליכת הבהמה ושולט בה אוירא ולא הדרה בריא.
+הדין השלישי סרכה היוצאה ממקום למקום בריאה עצמה תרתי אוני דסריכי להדדי כסדרן כשרה שלא כסדרן טרפה פירש"י ז"ל שלא כסדרן כמין דסריכין מראשונה לשלישית ממעל ומתחת ומתוך שזו נוטה לכאן וזו נוטה לכאן הקרום מתפרק ונסתר משמע מיהא דכסידרן הוא כל דסריכין חדא אחברתא אפי' מגב לגב או מגב לחיתוך מתקרי שלא כסדרן שאין לו דבר שיסתום אותו מה הוא מחתוך לחתוך הסכימו הגאונים ז"ל להכשיר אעפ"י שנסרכו באמצע ובעקרן מיפרקי זו מזו דכיון דחדא אחברתא היינו רביצה ורביעתה וכשהבהמה בחייה אפילו בלא סרכא דחקי בהדדי וכן כתב הריא"ס ז"ל בתשובה וכן דעת רבי' האיי ז"ל וכן נהגו היתר על פיהם בכל המקומות אעפ"י שחז"ל מגמגם איסור בדבר עד שנסתרך אונה לחברתה מתחילתה ועד סופה כדי שלא יתפרקו בנענוען ואפילו בסרכא המושכת מתחילת חיתוך זו לסוף חיתוך זו באלכסון ונהגנו להכשיר אבל מגב לגב או מגב לחיתוך נהגנו לאיסור מטעם שכתבנו ויש אומרין דכסידרן דמכשרינן לה דוקא בנפיחה אבל בלא נפיחה לא ודיקינן לה מדאמר רבא דלא כסדרן לית להו בדיקותא ולא אמר טרפה מכלל דהכי הוא דלית בהו בדיקותא הא כסדרן אית להו בדיקותא ובדיקה מהא בעיא כיון שנסרכו ולא נהיר דכיון שמפרש טעמא דהיינו רביתיהו משמע דבלא בדיקה כשרה וכן כתב רבי' האיי ז"ל וכן נהגו ולא תקשי לך מלת אדרבא שכך רצה לומר דלא תימר דשלא כסדרן דקינן לה אי מבצבצא כדבדקינן לה הסמוכה לדופן דהתם תלינן בנקיבת דופן וכשרה אבל הכא בתרתי אוני דסמיכין שלא כסדרן במאי תלינן אי הכא אי אינקב טרפה ואין האחת מגינה על חברתה דאינן רבוצות זו על זו ולכך אמר רבא דבשלא כסדרן לית ליה בדיקותא דאפילו לא מפקא זיקא טרפה הילכך בכסידרן אפי' בלא בדיקה אונא לאומה הסמוכה רש"י ז"ל הכשירה בשם רבו ואמר לא מצינו אומא בתלמוד דבכלל היתר אוני היא ועוד וכי בשביל שוטים אלו שקורין לה אומה נאכל שם אונתינו ויש אוסרין משום דלא אמר רבא אלא אוני דסמיכין להדדי אבל אומה לא פרשו ואין לנו אלא מה שמנו חז"ל וכן דעת רבי' יעקב ז"ל שלא הכשירו אלא אוני דסמיכין אע"ג דאומא לא הוזכרה בגמר' כלל ודאי לא הוזכרה בשם אומה אבל בכלל אונא ליתא דריאה מקרי' כדאמרינן ה' אוני אית לה לריאה ואם איתא נינהו שבעה אלא דלאומי קרי ריאה ולאוני אוני ואע"פי שכך הוא כדברי רבי' שאין אומא בכלל אוני דאומי ריאה מקריא משמע מיהא הלכה למעשה כדברי רש"י שהסכים עם המתירין דהא טעמא דמלתא משום דהיינו רביתיהו ואונא לאומה דסמיכין נמי מההיא טעמא מתכשרה דהא היינו רביתא ורביצתה ותמיד הן שוכבת זו בצד זו אפי' בלא סוכה ומה שהזכיר אבא אוני לבד ולא אמר אומא או ריאה דסריכן כסדרן כשרה וכ"ש אוני הא קא יהיב רש"י ז"ל טעמא להכין אותה ולסעדא דעיקרא דמלתא דרבא לא שמעין הכשירה כסדרן אלא כח דאיסורא קמ"ל דאוני דסריכן שלא כסדרן טרפה שלא תאמר כיון שעומדת במיצר החזה ואינן עשויות להתנועע ולהתפרק זו מזו כל כך לא תפסול לעולם אבל אומה לאונא שלא כסדרן לא איצטריכה ליה לרבא למנקט כיון דאומה במרחב היא עומדת קצת ונסרכת לאונא שלא כסדרן האי ודאי טרפה וכבר נהגו להתיר כדברי רש"י ז"ל ובין אונא לאומה בין אונא לאונא מגב לגב או מגב לחיתוך טרפה וכן נהגנו להחמיר משפולי לשפולי אי נמי משפולי לחתוך דמספקא לן שמא מן הגב היא באה עד דנפחינן לה ובנפיחה יתברר אם היא מגב או מחיתוך ועינינותא דורדא כתב הגאון ז"ל דכל היכא דסריכה ואפילו לכיס שלה טרפה דלא הכשירו אלא באוני דכיון דהיינא רביתא כל חדא וחדא מגינה על חברתה אבל ענינותא דורדא זו אין לה מקום כשרות לסרכה דכלהו שלא כסדרן הוה אצלה ועוד מצאתי כתוב משמו שהיה מתיר כשהיא דבוקה מצד אחד וה"ה נמי אם סריכן תרתי ענינותא אהדדי טרפה והא שלא הזכירו הכשיר כסדרן אלא באוני אומר אני אחר שהכשירו תרתי או תלתא עונינותא קורא אני אותם דרא דאוני ודין אחד להם ואם דבוקה בכיס שלו בלא פילוש נעשה מעשה על פי הראב"ד ז"ל להתיר וסרכה תלויה באונה או באומה יש מן הגאונים שאוסרין אותה ומר רב יהודאי ורב נטרונאי אוסרין אותה וקורין לה סרכה בת יומא אבל הראב"ד ז"ל התיר אותה כי סרכה כשמה כן היא דמשמע שנסרכת משני ראשיה וכיון שאינה נסרכת כי אם מצד אחד אינה סרכא וכשרה והרמב"ם קורא לאוסרין מכלים ממונם של ישראל ומצריכה נפיחה ונהגנו עכשיו להתירה אפילו בלא נפיחה וצריך לעיין אם נמצאת סרכא תלוייה באומא וכנגדו סימן בדופן ואומר הבודק ברי לי שלא היתה דבוקה בשעת שבדקתיה שעד אחד נאמן באיסורין ואפילו בשחיטה שבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת כ"ש אחר שחיטה שעומדת בהיתר שיהא נאמן עד ונראה לי לדון ולהורות אחר שלפי הגמרא אפי' אומא הסמוכה לדופן בבדיקה סגי לה ולזאת שלא מצאנוה סמוכה בדין הוא שיפסק לה בבדיקה ונכשרת וסרכה שהיא נדבקת מעט ולהדיא מתפרקת ונימוחה נהנו בהרבה מקומות שימשמש בה הבודק באצבעותיו מעט ואם הם נימוחות ונשמטות כשרה שרירין הן ואעפ"י שהם נדבקות ולא חיישינן שמא סרכא בת יומא או יומים היא ודבר זה קבלה היא בידם רב מפי רב ואומר כי אם יהיה סרכא כל עוד שיד הבודק ממשמש בה יתחזק ויתקשה ושוב כמו יתר ואם היה ריר יהיה נימוח לאלתר ובכאן לא נהגו כן ולא נכון לעשות כן כי הסרכא היום הראשון שנתהוה לא היתה כי אם ריר ומעט מעט היא מתקשה וכל סרכא מן הריר היא באה ועוד חשש למשמשים שאפשר שיעקר ראשה אחד שלא לדעת וידמה להם שכבר נימוחה כי שגיאות מי יבין ואנא השם מנסתרות נקני גם מזדים חשוך עבדך ואל ימשלו בי וגומר.
+וטעם פסול הסרכות דעת רש"י ז"ל והראשונים כתבו לפי שאין סרכא בלא נקב וכדמשמע לן מדאמרי' דלא דמי תרתי אוני דסריכין אהדדי לריאה הסמוכה לדופן דאלו התם אי סלקא סירכא מחמת נקב דופן לית לן בה אבל הכא אינקיב האי טרפה אלא מחמת הוא שעלתה סרכא זו ונסתבכה במקום אחר והוה לי' הריאה שניקבה הלכך שלא כסדרן דזו נוטה לכאן וזו נוטה לכאן סוף הקרום להתפרק ויתגלה הנקב אבל כסדרן הולך וחזק הוא בכל עת וכאילו אין שם נקב דמי ולא תקשי לך הא דקי'לן קרום שעלה מחמת מכה בריאה שאינו קרום דלאו כללא הוא גבי סתימה אחרת עם הקרום כדאמרינן ריאה שנקבה ודופן סותמתה כשרה ולפי זו שטה ראוי לפסול אף מחיתוך לחיתוך דסריכן בשפולי דאונא משום דאינן דבקות יפה ואפילו כסדלקא סרכא באמצע האומות באלכסן דאין זו סתימה חזקה דבשביל זה טרפינן אומא לדופן מפני שעומדת ברוחב החלל ויתפרק ולא ישאר סתימה אלא מחמת נקב לבד ואינו סותם וסרכא תלויה ג"כ פוסלת לפי שטה זו דמחמת נקב סלקא ואין לה דביקות המנין עליה וכבר כתבנו מנהגנו בכל אלו הסרכות. והתוספתות כתבו דודאי יש סרכא בלא נקב דפעמים שעולה מחמת ליחות וחמימות המקום וטעם פסולתה שלא כסדרן לפי שחוששין שמתוך נענוע הבהמה מושכת הסרכא וסופה לינקוב להתפרק בריאה בקריעת הקרום וכל העומד לינקב כנקוב דמי ואוסרין אותה מעתה אעפ"י שנשחט קודם פרוקא שכן דרך הטרפות כל שעלה בה דבר שעתידה ליטרף מחמתו וקדם ושחטה לא הואיל כדאמרינן בדרוסה זהרא מקלא קלי אבל כסדרן אין סוף הקרום להתפרק ואם נתפרדו זו מזו בנחת הם נפרדות ולא יעשה נקב בפירוקן וריאה הסמוכה לדופן חוששין שמא יתפרק הקרום מצד הריאה ויקרע העור אלא א"כ יש מכה בדופן שאז נראה דממקום המכה עשוי להתפרק וכי ליכא מכה בדופן טרפה ורב נחמיה דבדיק לה בפושרין קסבר כיון שעלתה בנפיחה והשתא מיהא לא מתפרקא תולין שתתפרק הדופן וכשרה והאי דאמרינן גבי ריאה אונין דסריכין אי אינקיב טרפה הכי קאמר עשויין הן להתפרק ויקרע העור מכאן או מכאן והרי היא כנקובה מעתה והרי הוא כאילו אמר אי מנקיב האי טרפה גם יש ספרים בלשון מנקיב והוא מורה על זה ולפי שטה זו יש להכשיר סוכא תלויה שהרי יש לתלות דמחמת משקין שהיא שואבת היא פולטת ליחה עבה ומתדבקת ונמשכת כחוט והראב"ד הכריע בין שתי השטות שכתבנו דסרכא שלא במקום רביתא ודאי מחמת נקב היא דאי לאו נקב סורכא מנין ואעפ"כ שעולה בנפיחה אומרין קרום עלה באותו נקב אבל כשהסרכא במקום רביתא תולין דמשום דוחק רביצתה עליו עלתה שם סרכא לא מחמת נקב והיינו דתוב בדיק לה רב נחמיה וכשעולה בנפיחה תולין דמחמת לחות נסתבכה שם ועל פי סברא זו הוא אומר דאונא הסמוכה לדופן דמכשרי אפי' בסרכא לגרמא כשרה דכיון דמקום רביתא בהא ליכא למיחש לנקב ועל כן לא אמרי' הוא דסביך כבשרא אלא בריאה שניקבה דבעינן סתימה אלימתא הא לאו הכי לא צריך ולפי שטה זו סרכא תלויה שלא במקום רביתא אסורה דודאי מחמת נקב היא הלא כתבתי לך שלישים בטעמי הסרכות ובאמת לא יכולתי להעמיד מנהג בשטות אחד מהם כי אני רואה שכל אחד ואחד מהם אוסר ומתיר לפי שטתו וזה מה שכתב הרמב"ם ז"ל לדברים אלו אינם על פי הדין אלא על פי המנהג ואל ישנה אדם מנהג מקומו אשר הטה עושים כי כל העדה כולם קדושים ואלו ואלו לא נתכונו אלא לדבר אחד כי כולם נתנו מרועה אחד.
+טעם לבדיקת הריאה יותר משאר טרפיות וסברת רוב המפרשים ורוב הפוסקים שבשביל שהריאה עלולה כאלו הפרכות חשו חכמים לבדיקתה יותר משאר טרפיותיה הר"י זיל השיג על זה הטעם דאם כן תהי׳ כל הריאה צריכה נפיחה שהרי אין סרכא אוסרת אלא מחמת נקב כשטת הגאונים ז״ל ואעפ"י שיש מקצתם נולדו מחטת חום חשו לסרבות הכאות מחטת נקב ואם לסרבות הבאות מחטת נקב חשינן ניחוש לנקב כלא סרכא שאם אמרו אין סרכא בלא נקב ולא אמרו אין נקב בלא סרכא ואין פרכות מצוייות הנקביים מצויין שאף הם מחמת נקב ותחוש להם אבל טעמו של דבר זה כדי להתיר המכשולים לפי שהסרכות נכרות לעינים ואם שהם מצויות אם לא נבדוק בהם יבא הדבר לידי הפסד רב ורבו הטכשולות דפעמים שנמצא אדם סרכא בריאה ויחזור על לוקחי בשר לשכור כליהם ולהריץ מאכלו לפני בלבו ואפשר שיחוס מי שאינו הגון על ממונו ולא יחוש ויאכל לשי׳ תקנו שיבדוק ואחד כך יקח אבל שאר טרפיות שתולין בנקב או כענינים דקים שאינם נמצאים לא חשו להם חכמים. 
+ועוד טעם אחר בדבר הקרוב והמזומן לעינים בפרכו�� הריאה דמשתכחי בפתיחת הנהמה מיד לא נכון להעלים עין מן האסור אך מן התמה הוא שלא מצינו לרז"ל בעלי התלמוד שיצריכו זה הבדיקה ככלל דבריהם בפרק הטרפות כי אם למיחש להם כשימצא בלתי טעמים הנמצאים אלא במקומם כגון האי דאמרינן כפרק אין צדין נטיעה מקטע רגליהון דקצביא ורבו עלי נדות פי' נטיעה תשובתם לקצבים ורכו עלי נרות שממתינים משום ערלה שלשה שנים ולא ימתינו לבהמה עד שתבדק ולנשותיהם שבעה נקיים וכן בירושלמי נמי קתני עלה נטיעתך אתה משמר שלישה שנים ואי אתה משמר בהמתך וכן בילמדנו אמר ר׳ יהודה בן פדיה מן יגלה עפר מעיניך אדם הראשון שאתה לא יכולת לעמוד בנסיונך אפי׳ שעה אחת והרי בניך משמרים כל המצות שנתנו להם אחד מהם עומד ונוטע מעמיר ומכניש טורח ומשקה ורואה פירות נטיעה לפניו כשהם מנוכרות וקופץ ידו ואינו טועם מהם ואתה לא יכולת לעמוד בנסיונך אפי' שעה אחת ובניך נצטוו את זה תאכלו ואת זה לא תאכלו וביותר אדם מישראל לוקח בהמה שור או כבש או עז שוחט ומפשיט רוחץ ובודק בריאה ונמצאת טרפה מונע ידו ואינו אוכל הוי אומר אמרת ה׳ צרופה מפני שעניני הסרכות דתיהם שונות כפי מנהג המדינות הצגתי אותן לבדיהן ויש שש חלאים אחריש שאש יארעו לריאה אשר נח בהן להמית אותה ואלו הן:
+הוי יודע דבל טרפות ששנו חכמים בריאה משום השש נקב נגעו בה וזה הוא לישון רש"י ז"ל בזה ובל הנך טריפות דמנינן לקמן בריאה כגון חלוף דאוני ודמיא לבשרא ולשיעתא וריותא ואטים בריאה כלהו בכלל נקבה בריאה או שהשרה איתיניהו דחליף היינו הסרה ממקום שריאה והנהו חזותא לקתוא הוא ובל לקותא סופה לנקוב והוד, ליה נקובה. 
+הריאה שנקבה טרפה אעפ"י שעלה קרום עליו ונסתם בד"א שנוקבו שני הקרושות אבל ניקב זה בלא זה בישרה ובת: הרשב"א ז"ל ויראה לי שאם נקבו זה שלא כנגד זה אעפ"י שנקנו שניהם כשרה וסתירה לזאת הסברה מצאתי שהאי דאמרי' נבי ריאה דאושא דאי לא בצבצא מיא זיקא דביני ביני הוא משמע שהרוח נכנס בין שני הקרושות דרך נקב התחתון ואש יהיה נקב בקרום העליון בכל מקום שיהיה יצא הרוח להוץ ויבצבצו במים הרי לך שנקבו זה שלא בנכד זה וטרפינן לה.
+האי ריאה דאיגליד דאינהו סומקא בשרה והיא שניטל הקרוש העליון ונשאר התחתון כתמרה ארובה נשרה ונתב בעל הלבות גדולות והוא דלא מפקא זיקא אלמא קסבר בעיא בריקה בנפיחה מיהו כשרה בלא בדיקה משמע אלא א"כ פרשו בגמרא ואעפ"י שהחמירו חז"ל בריאה מפני שעלולה לקבל טרפות יותר משאר אברים הרי היא בבליל בני טעים שאש בא זאב או כלב ונטל את הריאה והחזירה כשהיא מנוקבת תלינן כזאב ובן אי אינקיב ריאה היכא דמשמשא ירא דטבחא תלינן בירא דטבחא וכת: רש"י ז"ל אני שמעתי במצר החצר שמתוך דוהק היד קורע את הריאה בציפורניו ובדומה לי אני בבל מקוש שיודע שיוכל לתלות כגון נקב העשוי כשבין או שתלשה מלמעלה בחזקה ואחר בך נמצא בה הנקב אינקיב ריאה היכא דליכא למתלי בירא דטבחא מקיפין אפי׳ מערוגה לערונה ופי׳ הגאונים ז"ל ריאה זו לריאה אחרת ודוקא מבהמה דקה לרקה ומנסה לגסה אבל לא מדקא לגסא ולא מנסא לדקא ואין מדקדקין מאונא לאונא ומאומא לאומא אבל אפי' מאונא לאומא ומאימא לאונא בבהמה שהיא מינה ופרישנן ערוגה אונא או אובא של צד ימין או של צד ששאל כלומר שאפי נקבה מצד זה מקיפין כצד שני ובלבד מאונא לאונא שבנגדה ומאומא לאומא אבל לא מאומא לאונא ולא מאונא לאומה אפי' בבהמה אחרת והיינו רקה וגסא דקאמרי׳ בגמרא אין צריך לומר שאין מקיפין מבהמה לבהמה ב��ל ולא משמע הכי לישנא דגמרא דקאמרי נשא ודקה והוי ליה למימר קטנה וגדולה או לשון אחר דלא למטעי.
+מורנא והיא תולעת היוצאה מן הריאה ואין ידוע אי קודם שחיטה פריש או אחר שחיטה פריש חזקה לאחר שחיטה פריש כשנקרר הדם אחר שחיטה קפץ ממקומו.
+האי ריאה דאושא פי' משמעת קול כשנופחין אותה אי ידעין מהיכן אושא מותבינן עלה גילה או גדפא או רוקה אי מבצבצא ההיא מיד מהמת הנפיחה כידוע שיש שם נקב שהרוח יוצא משם וטרפה ואי לא ירעין מהיכן אושא דפעמים שאין אדם יכול להבחין לשמיעת האוזן בהיכן קול יוצא מיתינן משכלתא דמיא כפושרי ומותבינן לכלו ריאה בנויהון וכל מקום שיהיה שש נקב יבצבצו המים והמימי חמימי לא משום דמטרשילה פי' מקשין אותה כאבן ואם אין נקב בעליון ויש נקב בתחתון מתקרע העליון מפני שהוא קלוש ומים קרים מתרין אותה כשמקשה אלא בדקינן לה בפושרין אי מכצבצא טרפה ואי לא כשרה דתתאה אינקיב עילאה לא אינקיב והאי דאושא זיקא דביני ביני הוא והרוח יוצא מבפנים דרך נקב ואינו יכול לצאת חוץ בפני קרום העליון שבגין והולך חרוח בין שני הקרומות לכך משמעת קול וכדמותבינן ריאה במנא דמיא פושרי בהרי כבדא מותבינן לה בגווה משום דכבד מצלול הריאה למטח ובפני עצמה צפה חיא על פני המים ואין המים מכסים אותה ולא תבדק יפה אי נטי יתלה בה דבר שיכבדנה ויצללינה לפטה והפשר זה כהפשר המים בימות הקיץ שנשתנו בבית קצת אחר שנשאבו כדמוכחינן לקמן.
+ריאה שיבשה מקצתה וכל שבן כולה עד שהיא נפרכת בצפורן טרפה אף על גב רגבי אוזן יבשה של בכור דהוי מום אמרינן איזו היא יבשה כל שאם תנקב ואינה מוציאה טפת דם ולא אמר עד שהיא נפרכת בצפורן רהתם גבי איזן בכור דשליט בהו אוירא ורוח ואויר מבאיש את הפכה ומקלקלת הילכו כל דלא מפקא דמא לא הדרא בריא הכא גבי ריאה כיון דלא שליט בה אוירא הדרא בריא עד שתתפרך בצפורן. 
+חרותה בידי שמים כשרה איזו היא חרותה כל שצמקה הריאה שלה בידי שמים מקול רעמים וזועות וכיוצא בהן כשרה בירי אדם כגון שהבעיתה אדם או ששחט בהמה לפניה וביוצא בהן אעפ"י שאינה יבשה טרפה ובידי בל הבריות כגון ששמעה שאנת אריה וקול שחל כבידי שמים דכי וכשדה ותלי׳ מזה בדבר שנמצאת סיבתו בפנינו או בידי שטים או בידי אדם ואש נמצא ריאה שצמקה ואין שום דכר בשנינו שנגע סיבתו אש בירי שטים אם בידי אדם בדקינן לה הכי עבדין בקיטא מתינן טשכלא דקוניא והוא כלי חרם שאין יצוע כאבר בשביל שלא יתחממו המים בהם ונמלמנהו מיא קר ירי בסהוא מיתינן משכלא שחימי ר"ל שחורות שלא חפו אותם באבר ואין מצננין כל בך כלבנים ויש אומרים שחימי של נחושת ונמלימנהו מיא פושרי ונותביניהו וננחינהו בגווה מעת לעת אי הדרא בריא בירי שמים היא ובשרה ואי לא הדרא בריא בידי אדם היא וטרפה ולפי דרבנו למדנו מדאמרינן בקיטא מיא קרירי כסתוא מיא פושרי דקרירי בקיטא פשורא בסתוא בדפסקינן לעיל גבי ריאה ראושא.
+אוטם בריאה והוא שנמצא בה מקים מטומטם שאין הרוח נכנס שם כשנופחין אותה מיתינן סכינא וקורעין ההוא אוטם אם מהמת מוגלא כשרה ואי לא מותבינן על הקרע גילדי או רוקא או גדפא אי מבצבצא בשרה ואי לא טרפה.
+ריאה שנימוק והיא שנתרוקנה מאליה וקרום שלה קים אפילו מחזקת רביעית בחלל החסרון כשרה דחסרון מבפנים לא שמיה חסרון ואם מחזקת יותר מרביעית יש לדון ולהורות כדאמרינן גבי יתירה מנכה דריאה על פי הסרבות שכתבנו.
+ריאה שנשפכה כקיתון והוא שנימוחה ונכס בשרה בתוך קרומות שלה ונשפכה מראשה לסופה ומסופה לראשה בשיה וחוא דקימי סמפונהא והדרא בריא ומנא ידעין אי נמוחו מיתינן צעא דקוניא ושפכינן לה בנוה אי אית בה שוריקא חיורי הסמפונות הן שנימוחו וטרפה ואי לא כשרה. האי סמפונא דריאה דאינקיב לחבריה והוא פצל פיצולו שמתפצל מחברו טרפה דכיון דדופן חברו קשה הוא נמצא עומד לעצמו ואינו סותם הנקב הילכך לא מגין עליה אבל נקב אחד פיצולו כדחוק בשר הריאה שהוא רך נכנם לנקב ומנין עליה וכשרה.
+מחט שנמצאת בריאה ואינה נקובה מבחוץ וכשנופחין אותה אין הרוח יוצא כמנה אבל במשוש היד נרגשת בה כשרה דאמרינן דרך הקנה נכנסה ובא דרך הסמפונות ומן הסמפונות לבשר הריאה ומ"מ קרום החיצון לא אינקיב ואף על פי שאין דרך הקנה לבלוע אפ"ה דכיון דאיתיה לריאה קטן ולא חזינן דאינקיבה על כרחך דרך סמפונות אתאי ומספקא לא מחזקינן ריעותא ואש לא נמצאת המחט עד שנחתכה טרפה שחוששין דלכא נקובי נקיב ואתאי כשאר הנבלעין דרך ושט ומשם באה לכרס ולדקין ויצא ונכנסה בתוך הריאה וניקבה ואם נמצאת באחד מזה הסמפונות אעפ"י שהריאה חתובה כימרה דודאי דרך הקנה נכנסה וסמפונא נקט ואתאי ואם תאמר דרך ושט נכנסה היאך נמצאת בסמפון בי כבשר הריאה נמצאת ואעפ"י דבחתוכה דכבדא יש חלוק בין קופא לגוא ובין קופא לבר התם היא שהכבד רחוק מן הקנה ואין תולין בו אלא בקופא לגאו אבל בריאה דלא מרחקא כולי האי אפילו קופא לבר תלינן בקנה.
+האי ריאה דקימא גילרי גילדי או כולי אוכמי חזותא חזותא כשרה פי' קליפות קליפות של ריאטת שחורות שחורות גוונים גוונים ופרש"י ז"ל דוקא הנך גווני דלא פסלי בהו ריאה כארומה כירוקה ובחלא וקמ"ל ואף על גב דלא מתחזה כולה כחד גוונא לא אמרין לקותא היא אבל חזותא דמפסלה כהו ריאה כגון שחורה כריו וכעין מוריקא וכעין ביעותא טרפה דבל אותן מראות לקות הן לכך לא שנא בכולה ולא שנא במקצתה דלקות מהמת נקב הוא ונקב במשהו פוסל בה וזה רעת הרמב"ן ז"ל והרב בעל התוספות אבל הראב"ד ז"ל כתב רחזותא חזואתה אפי' בגווני רמפסלי בהו ריאה דלא אסרו אלא בכולה אבל במקצתה הדרא בריא והביא ראיה מדמפליגנן במקצת טרפיות נין כלה בין מקצתה כדאמרינן ריאה שיבשה מקצתה שמע מינה דהיבא דלא פרשו מקצתה משמע כלה עד שתהא כולה מאותה מראה רע לא טרפינן ויש להשיב על זה דאדרביה אימא לאידך גיסא מדאצטריכו לאפלוגי בהאדומה נין כלה בין למקצתה ש"מ דמסתמא אפי' מקצתה פסולה עוד נראה לי בו משום הכי לא אמרינן מקצתה מדאמדינן ריאה שסמקא והיא חרותא בידי אדם טרפה כיון שסמקה כחריות של דקל והוא שנתמעטה מחמת שנמשכה כולה אבל יבשה שעמדה בעינה אלא שנתקשה אפילו מקצתה טרפה.
+האי ריאה דדמיא לאופתא והוא בקעת עצים אמרי ליה דפחיזא כאופתא אפילו שהוקשה כעץ פי' הראב״ד ז״ל כתשובת שאילה דמיא לאופתא דנפיחא כאופתא והיא שהריאה קשה ועומדת כל שעת מפיחה כאדם שבטנו צבא עוד נאמר כחזותא דאופיתא נראה לי שהיא עגולה ואין אונין שלה ניכרין אלא שהוא כסדר עגול והיא נידונית כחסירה, ועור נאמר בה כנושתא אשפרא בלע״ז כמו האופתא שיוצאת ממנה עוקצין עוקצין וטורי טורי שהכשרו בה בועות הם שקרום שעליהם חלק ומה בשיעא דאופתא שאין לה חתוך אונות ופרשו לה רבנן אעפ"י שיש לה מבפנים כיון שהיא כלה חלקה מבחוץ טרפה ומכאן הכשירו אומא לאונא אעפ"י שאינה ראיה גמורה ואעפ״י שהכל מורים אם אין לה פלוש כשרה ואי; אוסרין אלא סירכא שאין לה הכשר ממקום אחר הרי פירשתי לך דמיא לאופתא ע"כ הרב ז״ל ואיכא דפריש לה הכי אמרי ליה כנושתא דפחיזא כאופתא משושה קשה כעץ פחיזה מלשון יחפוז זנבו כמו ארז ואמרי' כחזואתא דנפוחא כאופתא נעשית לבנה כבקעת ואיכא דאמרי דשיעא כאופתא דלית לה חיתוכה דאוני.
+הריאה שהאדימה בין מקצתה בין כלה כשרה זה הוא רעת רש"י ז״ל והרי״ף והרמב"ם ז״ל וראיה לדבר כדאמרי' אדומה כשרה מדר׳ נתן ור"ח זכר לברכה כתב שהאדימה נין כולה בין מקצה טרפה ואי קשי' האי אדומה ר' נתן ור' אפרים נתן טעם לדבר דשאני אדומה משהאדימה דהאדימה מגזרת הפעול והוא ארומה ביותר ומשמע שהאדימה מחטת לקות הוא ואדומה משמע מתולדותה ולפי שעדין אין דמה נבלע בה ומראיתה יעיד עליה כי הפרש יש כין אדמו עצם מפנינים שהוא מפועל קל לאם יאדימו כתולע שהוא מבנין הפעיל שאין אדמימות הפנינים חזק כארמי התולע ואינו נכון דא"כ דאינה חלוק נין אדמימות לאדמימות הוה. לן למבעי גבי אדומה כשרה היכי דמי אדומה כשרה וכדבעו בירוקה כשרה ודבי משכחת לה ירוקה ככרתי והיא כעלה חציר כשר ירוקה כעי; קישות והוא עשב שקורין לו מלוכיא כעין מוריקא והוא הכרכום והר"מ סי׳ כעין חריע והוא הצמח שצובעין בו הבגדים והוא דומה לשערות אדומית מעט ונוטה לירקות כעין כיעתא והוא חלמון ביצה טרפה וכל מראה גרוע בכלל אלו הירוקון הפסולין הן ככוחלא והוא הצבע כחול לא ירוק ולא שחור כשרה כדיותא והוא קורט דיו יבש והוא שחור טרפה ככבדא כשרה כבשרה טרפה וסימנך ובשר בשדה טרפה פי׳ רש"י והרמב״ם ז״ל כמראה הכבד כמראה הבשר והרז"ה ז"ל פי׳ ככבדא וכבשרא במשושא ולא בחזותא מדלא קאמר כעין כבדא כעין בשרא כדקאמרינן כעין כישות כעין מוריקא. 
+הוריקה הריאה מחמת מכות אש לא אתפרש בגמרא כלל וכבר בארנו בזח במקום אחר כי רבו הרעות והמכריעין לפני חכמים הכריעו לאיסור אחר שלא פסלו בירוקה אלא מחמת נקב שכל שהוריק עתיד לנקוב כדאמרינן בשיעור נקיבתן שיעור ירוקתן גבי כני טעים של עוף שנחמרו אע״פי שחמרו לא אמרו ירוקין פסולה אלא בלב וקרקבן וכבד הוא הדין בריאה מטעם שכתבנו שאם כח האש שולט בלב וקרקבן כל שכן בקרומי הריאה שהם דקין מאד ולא תקשי לך האי דאמרינן אין ריאה בעוף לא לינפל לא ליחמר דהכי קאמרינן שאין חוששין לה מסתמר, ולא צריכה בדיקה בנפלה לאור כדין שאר בני טעים לפי שאין הדבר מצוי הואיל והצלעות מגינות אותה אבל כיון דחזינן כה ריעותה היאך נאמר שהצלעות מנינות אותה הרי לא הועילו לה ולא הצילו ואחר שכן הוא נעוף ה"ה כבהמה שהרי אפרו כל טרפות שמנו חכמים כבהמה כנגדן בעוף ולא תאני האי טרפות בעוף אלא מפני שדרכן לשלוט בו האור ונחמרים בני מעיו לאלתר אבל בהמה אין דרכה שישלוט בה האור כל כך הא אלו שליט בה ונחמרו מעיה אין לנו להכשיר ודין שניהם אחד הוא לא שנשתנו מראיתם וכן ראיתי סברת הרשב"א ז"ל אך סברת הכ"מ ז"ל אין נראית כי וכרוק ותשכח בפרק עשירי.
+יש הכשר בריאה ובכוליא והם מים זנים יש פוסל נזה ונזה לקותא והוא בשר שנתמסמס עד שהרופא גררו ומעמידו על בשר חי והיינו תפלא תלחי תלחי שמניא בגמרא יש כשר בריאה ופסול בכוליא מוגלא יש פסול בריאה ונשר בכוליא נקב ומים זכים דכשרין כאן וכאן לא אמרן אלא רצילי אבל עכירי טרפה ודצילי נטי לא אמרן אלא דלא אפרוח אכל אסרוח טרפה כך היא שיטת הרי״ף זכר לברכה ודעת הרמב"ן וכן פירש"י זכר לברכה דעכירי טרפה כאן וכאן ואסרוח טרפה כאן וכאן פי׳ בריאה ובכוליא והרז״ה זכר לברכה דמכשיר עכירי ואסרוה בריאה נראה דלא גריס בגמרא כאן וכאן ואכוליא בלחוד ולא ארי��ה דכיון דמגליא מוגלא כשרה בריאה מוגלא היינו מים עכורין והיא היא ועוד ריאה שנשפכה כקיתון דכשרה בדקימא סימפונה אי אפשר דלא עכורה והואיל וכולה נימוחה מבפנים דעכירי אכוליא ולא אריאה הוא דאסרות דכוליא אכל בריאה כשרה הוא וכן דעת הראב״ד זכר לברכה ורכים מן הפוסקים וכן כתב הרשב״א זכר לברכה בחיבורו עוד ראיה מדמכשרינן בגמרא הנך דקימי צמתי טנרי כנרי ועדין היו מלאות ולא יצאתה עדין לחותן לראות אם עכורין אם סרוחין אבל מסתמא מכשירינן להו שמע מינה דעכורין וסרוחין לא פסלו בריאה והרמב״ן זכר לברכה שכתב וצריכה בדיקה אם מימיה סרוחין אם לאו עליו להביא ראיה וכתב גם כן וצריך לבדוק בסמפון שתחתיה אם נמצא נקוב טרפה והא דאמרינן בריאה שנשפכה פ קיתון והוא דקימי סימפונא שלא נימוחו ויתברר לנו באי אית כה סוריקי חיוארי אם לא ולא הצריכונו לבדוק בסמפונות אם הם נקובין אם לאו גם לא מצינו טרפות לסמפוני הריאה הפנימים אם לאו בניקב לחברו כמו שפירשנו למעלה או בנימוחו וצמחי צמחי דאמרינן הן בועות מליאות ליחה והיינו מוגלא כדאמרינן כנדי הן צמחין גדולים כבדים טינרי גדולים מכנדי וקשים כסלע והראב״ד זכר לברכה פי' כנרי כנדי טנרי זוגות זוגות סלעים סלעים כנדי זוגות וחברו פרק אלו טגלחין שמואל קרע עליה דרב תליסר כנרי פי' י"ב זוגות של בגדים ואעפ״י שנתברר לנו בראיות נמורות וברורות להתיר מים סרוחין בריאה כתבתי אותם להלכה אבל לא למעשה כי לא ראיתי מי שהקיל בדבר להתירם. הני תרתי בועי דסמכינן להדדי לית להוא בדיקותא פרש"י זכר לברכה דקים ליה לרבא דלא נסמכו אלא מחמת נקב שבריאה והעלה נקב את הבועות הללו סביבו והר"מ זכר לברכה נמי כתב שאי אפשר שיש נקב ביניהן ואין להם דרך בדיקת ויש מי שפירש דחישינן דשמא תרחק זו על זו ותבקע באחת מחמת דוחק הברתה והיינו דלא בדקינן אי מינקיב בינתים וסמיכן דקאמר רבא כדי שתוכל כאחרת לדחוק חברתה הא לאו הכי לא חיישינן להו כי היכי דלא חיישינן לחדא ולא מינקבו הדא ומתחזיא כתרתי ר"ל שנראה כעין סדק באמצעיתה והופה לשתים מיתינן סילוא ובזעינן להו פי' פותחין אותה כקוץ מצידה אחת אי שפכי אהדדי חדא היא וכשרה ואי לא תרתי אינון וטרפה. הביא הרשב״א ז"ל בחבורו אכעבוע שעלה כשיפולי ריאה הורה כעל הלכות שאם הקיף אותה בשר הריאה מכל צד ואפי' כל שהוא כשרה ואם לאו הרי הוא כיתר וכל יתר כנטול דמי והרי היא כנקיבה וטיפה ואעפ"י שדברים אלו אינם מתקבלים אל הדעת ראוי לחוש לדבריו שדברי הגאונים דברי קבלה הם. בועה שניקבה בריאה ואץ ידוע אם קורם לשחיטה או לאחר שחיטה אץ צריכין בועה להקיף ולקורבה אצלה ולראות אם מראה הנקנים שוים כפו שאפרנו שמקימין בריאה דשאני הבא כיון דאיכה בועה אי אפשר לעמוד עליה שעשוי הנקב להשתנות כל שעה ושמא מראה אחר היה לה ונשתנה ופרש"י זכר לברכה דזה הוא במקום דלא משמשא ידא דטבחא אכל כרקום דמשמשא ידא דטבחא תלינן כידא דטבחא ולאחר שחיטה ולשון מקיפין כקרני; זו לזו שפוטות גף בעוף טרפה הישינן שפא ניקבה הריאה ושמואל אפר תבדק ופסק הרי"ף כמותו כיצד יעשה מבנים קש או קנה או כנף דק בגרגרת ונופה אם יצא ממנה רוח טרפה ואם לאו אלא שתעלה בנפיחה כל הצד שאין דבוק בצלעות בידוע שלא ניקבה הריאה וכשדה ואינו צריך להפריש הריאה מצלעותיה שמא ניקבה במקום דיבוקה כי הואיל ואמרינן בריאה שניקבה ודופן סותמתה במקום רביתא שהיא סתימה מעליא וכשרה וכי"ש בעיף שמוסדקת בין הצלעות ונחבאת ביניחן שסותמת כאלו סבוך בבשרה. ומצאתי שכתב חכם אהד מחכסי עירנו כי אלו טרפות שכתבנו בריאה אין צריך לחזור אחריהן אלא אם כן נולד בה דבר שחוששין לה כמו שאין מחזירין על שאר הטרפות כי גם כן לבדיקות הסרכות הוצרכנו לבקש טעם למנהג כפו שבארנו לפעלה במשפטי הבריקה ואעפ"י שהחמירו כה יותר כשאר אברים לא נופלת מהם היא ואם בא זאב ונטל את הריאה וההזירה כשהיא מנוקבת תלינן בזאב וכתב הרמ"זל מי ששחט את הבהמה וקרע את הבטן וקודם שיבדוק את הריאה בא כלב או נוי ונטל את הריאה והלך לו הרי זו כותרת ואין א ומרין שמא נקובה היתה או סמוכה היתה, שאין מחזיקין איסור אלא הרי היא בהזקת היתר עד שיורע לך במה נטרפה וכשם שאין חוששין לקרום של כוח ולשדרה כך לא נחוש לריאה שאבדה ואין כזה כנהג שדבר שאינו מצוי אין בו מנהג בא נוי או ישראל והוציא את הריאה קודם שתבדק והרי היא קיימת נופחין אותה אעפ"י שאין אנו יודעים אם היו שם צמחים או לא היו וזה הוא מה שראיתי לחקור על דת הריאה ולבאר משפטיה אל החברים המקשיבים למצוא דברי חפץ ממני אני יצחק) הקטן כ"ד דוד זלה״ה בנל״ך ואע"י.
+שחה במיעוט הסימנין שחיטה פסולה פירש"י ז"ל שחט הרוב ושהה במעוט האחרון ונמר שחיטתו מה אמרינן כיון דעביד לה רובה הא אתכשר או דלמה כיון דהדר נטרה כולה חרא שחיטה היא וסלקא בתיקו ולחומרא כיון שמצות שחיטה הוא לשחוט הכל כשגמרה בפסול פסולה ובמיעוט קמיא דגרנרת לאו מידי עבד ולא שהיה היא דהא קי"לן מצא חצי קנה פסוק כשרה אי במיעוט קמא דושט נקיבתו במשהו וכיון במשהו והוה ליה מעוט קמא והוה נקב בעלמא וטרפה ומיהא נראה דהשוחט רוב סימנין והשליך העוף מידו שהוא למות אסור לחזור ולחתוך המיעוט בתורת שחיטה מוטב שיכנה בסכין או שימתין ער שיטות ויש מפרש כמיעוט קמא דושט קא מבעי ליה מי אמרינן כיון השהיה הוה ליה כנקובת הושט במשהו או דלמא כיון דבשחיטה קא איתא ליה לאו נקב הוא וכי היכי דלא שהה שהייה לא מטרפה דבי גמרינן שהיה בחצי סימן ויש מפרש דקימא הא כעיא עלה דאמרינן לעיל השוחט בסכין רעה ומבעיא ליה בבהמה פי' שחט רוב סימן אחר ושוהה בהולכה והובאה המיעוט בשחיטה ואחר כך גמר סימן שני כהלכתו מהו מי אמרינן כיון שמיעוט הסימנין חשוב בחתוך אם כן שוהה בשחיטה אעפ״י שמוליך ומביא פסולה דהוי כולו חותך דבר בההיא שעתא או דילמא כשר וקיימת בתיקו ואינה מותרת תיקו הוא כמו תיקום ר״ל מובלעת המ"ם וכמו שמצנו בכל מ"ם. 

txt/Halakhah/Rishonim/Bedikat HaSakin/Hebrew/merged.txt

@@ -0,0 +1,46 @@
+Bedikat HaSakin
+משפטי בדיקת הסכין לרבי' יונה זצ"ל
+merged
+https://www.sefaria.org/Bedikat_HaSakin
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Teshuvot HaGeonim, Coronel 1871
+-https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001014411
+
+משפטי בדיקת הסכין לרבי' יונה זצ"ל
+
+<b>משפטי בדיקת הסכין לרבי' יונה זצ"ל</b>
+עיקר חכמת בדיקת הסכין ביישוב הדעת ובכונת הלב כמו שעינינו רואות כי פעמים יבדוק האדם את הסכין ולא ימצא בה פגימה וכשהוא חוזר ובודק פעם שנייה ימצא הפגימה אין זה אלא שלא כיוון לבו בראשונה וכיוון באחרונה על כן חייב השוחט לפנות לבו מכל מחשבות בעת הבדיקה כדי שיכוין לבו ובכל כחו לבדוק יפה וכל שכן שאין לדבר עם בני אדם בשעת הבדיקה וכאשר נבאר שחייב השוחט לבדוק י"ב בדיקות קודם שחיטה כך חייב לבדוק אחר שחיטה שאם תמצא הסכין פגומה לאחר שחיטה הנה שחיטתו פסולה דאמרינן בגמרא הוה עובדא ועבד רב יוסף הילולא לבריה וטרף רב יוסף תליסר חיותא ואפי' קמיתא דאמר שמא בעור נפגם ואמרינן התם האי מאן דשחיט בהמות רבות יבדוק בין כל חדא וחדא התם משום זהירותא יתירה הוא מפני שחיטת רוב הבהמות שלא יפול בהן ספק ולכן חייב השוחט לבדוק בין כל חדא וחדא י"ב בדיקות ואסור לאדם להכניס עצמו לומר לא אבדוק בין שחיטה לשחיטה אלא באחרונה כי בוטח אני בסכין שלא תפגם כלל שאם תמצא הסכין פגומה באחרונה נמצא פושע פשיעה גמורה בשאר הבהמות בזה הפסק יש שני טעמים האחד שאסור לאדם להשחית את ממונו שנית יש שמא ח"ו יחוס על ממונו ולא יאמר ולא יגלה הפגימה אשר מצא בסכין ויאכיל טרפה לאחרים וכ"ש שאין לו לפשוע ועוד אם פשע חייב לשלם וגם יש לחוש שמא ח"ו מתירא מפני בעל הממון ולא יגלה הפגימה ונמצא זה מחטיא את הרבים באיסור אכילת נבלה ועוד יהיו רוב ימיהם באיסור לפי' שכל כליהם יהיו מעורבין באיסור ואוכלים זמן הרבה באותם כלים ועל כן חייב השוחט לבדוק הסכין בין כל בהמה ובהמה כמו שבארנו.
+<b>דין סכין של גוים. </b>אתמר השוחט בסכין של גוים רבא אמר קולף מקום שחיטה רבה בר הונא מדיח והלכתה מדיח ולקולא ואיכא מאן דפסק כרב לחומרא פי' סכין זה ידוע לנו בן יומו פי' שהגוי חתך בו ביום בשר איסור דאם אינו בן יומו הרי הוא נותן טעם לפגם ומותר והוצרכנו לומר כן משום דקיימא לן בע"ז דסתם כלים של גוים אינם בני יומם אבל הרב אמר אעפ"י שאינו בן יומו מצית לאוקמא וכגון שיש שמנינות על הסכין אעפ"י שאינו בן יומו אסור דכי אמרינן נותן טעם לפגם ומותר ה"מ במה שבלוע אבל בשעה שהוא בעין לא שנא בני יומן ולא שנא שאינן בני יומן קולף מקום השחיטה שהרי בלעה משמנינות הסכין ומדיחה במים פי' בית השחיטה ובגמרא מפרש טעמא דמאן מדיח משום דסבר דבית השחיטה צונן היה ולכך צריך הדחה מפני שמנינות הסכין עומד בדפנות השחיטה שאי אפשר שלא יהא שמנינות בדפנו השחיטה כיון שיש שמנינות בסכין ולכך צריך הדחה ומאן דאמר קולף כיון שהסכין דוחק בכח השחיטה ודאי בלע והילכך מדיח כיון דר' אמר בלע דרותח כך דעת הריא"ף וגאונים אחרים אבל ר"א ז"ל פסק כרב דאמר קולף משום דקימא לן הלכה כרב באיסור מפני שהוא מחמיר ואע"ג דפסק בגמרא דבית שחיטה אינו רותח ואינו בלע דאי הוה רותח הוי בלע אבל מכל מקום חכם הוא וצריך קליפא דהאי הוי רותח ולא סגי לה בקליפא דהנותן דבר צונן לתוך דבר חם לעולם התחתון גובר ובכן הבהמה למטה ולא סגי ליה בקליפא ולא דמי לשוחט את הטרפה דאמרינן דבהדחה בצונן סגי ליה דהתם אינו אלא לפי שעה ואי אפשר בלא הכי ומ"מ הקלנו בה אבל סכין של גוים שה��א עומדת לחתוך בו איסור ודאי קליפא צריך.
+<b>דין סכין ששחט בה טרפה.</b> סכין ששחט בה טרפה פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר מדיחה בחמין וחד אמר מדיחה בצונן והילכתא אפי' בצונן ואי איכא בלייתא דפרסא לא צריך אלא מכפרה בבלייתא דפרסא ואינה צריכה הדחה פי' שחט בהמה ונמצא טרפה מדיחה לסכין אפי' בצונן או מקנח בסמרטוט פי' בגד בלוי שכן קורין לאנשים המלבישן בגדים בלויין סמרטוטין וה"ה לכל דבר קשה ודי לו בכך ואם מקנחו בעור הבהמה יפה הוא שהרי הוא כסמרטוט והאי דתנן סכין ששחט בה טרפה כיון דתנא סכין של גוים משום דהייתי אומר כיון דסכין של גוים לא בעי אלא הדחה וסכין ששחט בה טרפה לא לבעי אפי' הדחה קל"ן וטעמא דסכין ששחט בה טרפה משום שיש בסכין משמנינות הטרפה וכשישחט ישאר בדופני השחיטה תדע דמטעם שמנינות ולא מטעם איסור דם דאם כן אפי' שחט בה כשרה צריכה הדחה ואינו כן שאם שחט כשירה מותר לשחוט אחרת בלא הדחה ועוד שהדם אינו יוצא אלא במליחה.
+<b>דין סכין של ע"ז.</b> סכין של עבודה זרה מותר לשחוט בה מפני שמקלקל הוא ואסור לחתוך בה בשר מפני שהוא מתקן ואפי' הסכין חדש ולא שמשו בדבר של איסור אלא שפצעו בו את האגוז אסור ליהנות ממנו כיון דשמש לפני ע"ז שנא' ולא ידבק בידך מאומה מן החרם הנה אסור אבל מותר לשחוט בו מפני שהוא מקלקל ואעפ"י שהתרתי לשחוט בו פעמים יש שאסור מפני שהוא מתקן את הבהמה כגון שהיא מסוכנת.
+מנין לבדיקת הסכין מיד חכם מן התורה ר"ל מנין שחייב אדם להראות סכינו לחכם קודם שישחוט שנאמ' ושחטתם בזה ואכלתם פי' בדוק כמו זה שאול ע"ה אמר לישראל שישחטו בסכין שיהא בדוק מיד חכם כמו זה שהוא בדוק מידי שאני חכם ומדאמרינן זה ודאי סכין בדוק היה ולא דבר אחר ועוד אמר רב הונא האי טבחא דלא סר סכיניה קמי חכם משמתין ליה רבא אמר מעבידינן ליה ומכריזין אבשריה דטרפה הוא ולא פליגי כאן שנמצאת סכינו יפה וכאן שלא נמצאת סכינו יפה והרמב"ן ז"ל אמר מנדין אותו פי' על שביזה תלמידי חכמים ושחיטה כשירה דאין לאסור השחיטה מפני נדוייו והכי אמרינן מנדין לכבוד הרב והאי כבוד הוא לו ומאבדין אותה ממנה שלא ימכרנה אפי' לגוים כיון דסכינו פגום ולא חס על כבוד הרב אין חסין על ממונו. ובהלכות הריא"ף ז"ל כתב שמעבירין אותו כלומר שלא יהא טבח לעולם אבל אינו חייב לחזור אחריו אם אינו בפניו כששוחט דהא ליכא בזיון לת"ח כיון שאינו שוחט בפניו ועוד אמרו רז"ל על בדיקת הסכין במאי בדקי לה סכינה במיא בשמשא בנהרדעא בדקי לה במיא בסורא בדקי לה בבשרא אמרי בשרא אכיל לה ובשרא בדיק לה אמר רב פפא צריכה אכשרא ואטופרא ואתלת רוחתיה.
+שלש מדות בסכין אוגרת ומסוכסכת ועולה ויורדת. אוגרת לא ישחוט בה ואם שחט שחיטתו פסולה פי' אוגרת משתי רוחותיה שיש שני עוקצין לפגימה אחד מכאן ואחד מכאן והגפימה באמצע וכשבודק אדם את הסכין בין בהולכה בין בהובאה מכל צד ורוח הוא מוצא את הפגימה אוגרת מלשון אסיפה פי' שהצפורן נאספת שם שאינה יכולה לצאת בלא נגיעת הצפורן בעוקץ מלשון אגרה בקיץ מאכלה שהוא לשון אסיפה.
+מסוכסכת לא ישחוט בה ואם שחט שחיטתו כשרה פי' מסוכסכת מעורבת להכשיר ולפסול שאם שחט בהולכה או בהובאה כשרה ואם שחט מצד הפגימה פסולה ולכך קרי ליה מסוכסכת מלשון וסוכסכתי שהוא כמו וערבבתי. וצריכה שלשה תנאים ואלו הם שיודע בה קודם שחיטה כדי שיזהר ממנה שלא ישחוט דרך שהרוח שאין הפגימה נכרת בה התנאי השני אין לסכין אלא פגימה אחת ואינה נראית אלא מרוח אחת התנאי השלישי שתהא הפגימה עומדת בראש הסכין אבל עומדת באמצע הסכין אפי' מסוכסכת פסולה שמא הוליך והביא ושחט בסכין פגומה כך דעת רש"י ז"ל אבל רי"ף והרמב"ן כתבו אעפ"י שהפגימה עומדת באמצע אם העוקץ עומד כלפי הראש כשרה אעפ"י שהסימן יורד לתוך על כרחך כיון שהעוקץ עומד כנגד הסימן אלא שהסימן עובר עליו ונופל בפנימה ואין יכול העוקץ לבזוע הסימן וכשרה.
+עולה ויורדת כגון שהסכין נמוך במקום אחד וגבוה במקום אחר כגון  שהיה שם פגימה גדולה והוחלף העוקצין של פגימה ונשאר הסכין עולה ויורד כיון שאין שם עוקצין אינה חשובה פגימה ומותר לשחוט באותו סכין אפי' לכתחלה. כמה הוא אורך הסכין ששוחטין בה כל שהוא יש מפרש כל שהוא ר"ל כל שיש בו גמטריא של הוא שהם י"ב וכן מצינו בשאול כשצוה לישראל אמר ושחטתם בזה שיש בו מלות  בזה שיש בה שנים עשר אצבעות וג"כ גוזרין מזה שנים עשר בדיקות.
+<b>משפטי הבדיקה בריאה</b>
+סרוכה או דבוקה על פי המנהג והלכה נמצאים כללים בשלשה ענינים ומהם יוצאות כמה פארות וסנסנים. הראשון במנין האונות. השני בסרכא יוצאה מן הריאה לגוף הבהמה או לשאר המקומות הסמוכות לה. השלישית בסירכא היוצאה ממקום למקום בריאה עצמה לפיכך הבודק צריך שיבדוק בשלשתם ולדקדק במשפטם על פי משמרתם.
+הדין הראשון במנין האונות ה' אוניניות אית לה לריאה כשהבהמה תלויה ברגליה ופניה כלפי הבודק שלשה מן הימין ושתים מן השמאל זולתי שתי האונות הגדולות התחתונות וזולתי עינונותא דוחדא הנמצאת בימין ברוב הבהמות ואי חסיר מתרתי דשמאלה טרפה אבל אי חסיר מתלת ימינא ואיתא להך עינונותא תמן כתב הגאון ז"ל דמשלמת היא וכשרה וכן כרתב הרמב"ן ז"ל ודעת הרשב"א לאסור כיון דלא קיימא בדרא דאוני ומנהג כדברי הגאונים. ואם תאמר הואיל ואי לית לה היאך עינינותא תחשב כאונא להשלים מנין האונות יש לפרש לפי שהבהמות חלוקין לשני מינין יש שיש להן ויש שאין להן לכך אינה פוסלת משום חיסור ומשלמת אבל חסרון דשמאלה אע"ג דמשתכחי בשמאלה לא משלמה משום שהוא פסולה לה כל שכן דלא משלמה דלאו דרכה למהוי תמן ואי משתכחי תרתי עכינונותא דורדא רש"י ז"ל אוסר דאפילו חדא לא שארו בגמרא אלא משום דכל הני עזי בריתא הכי אית להו אבל תרתי לית להו וטרפה. והגאון ז"ל הכשירו מטעם דכיון דאמר מצד ימין דהני עזי בריתא הכי אית להו ולא מפסלא משום יתירה דאשתכח דכל ביני וביני של צד ימין דרא דאוני הוא על פני כלו כשאר דרא דאוני דלא משתכח טרפה אלא מגבו אבל מקמא אפילו כמה עינוניות כשרה דהכי אמר בגמרא אבל ביני וביני טרפה דבההוא מוקמינן ליה לצד שמאל דאי איכא אפי' חדא טרפה דבההוא צד לא משתכח כלל כדאמרינן כל היתר כנטול דמי.
+והתוספות בשם ר' אפרים הכשירו מטעם אחר דודאי האי דאמרין בגמרא סבר רב אשי למטרפיה בתרי הוא דאי חדא כלהי הכי אית להו ולא הוה תלי בעזי בריתא ולא הוה ג"כ הדבר מחודש אצלם כמו שאינו מחודש אצלנו ולפי סברא זו משמע דאי לית ליה כלל טרפה אך המנהג להכשיר בין אית לה תרתי בין לית לה כלל וכן אם נמצאו עוד אונות יתרות על אלו כשרה דלית הלכה כרבא ביותרת וה"מ דקימא בדרא דאוני אבל מגבה אפי' כטרפא דאסא טרפא ואי פחותא מטרפא דאסא כשרה וכן כתב הרמב"ן ז"ל בפחות מכאן אינו חשוב כאונא וכן אם יחסר מנין האונות ואונא קטנה כטרפא דאסא משלמת וחשובה כאונא אעפ"י שנראית מלשון אפי' דה"ה כשהיתה פחותה מעלה של הדס ואורחא דמלתא נקט שאין דרך שתמצא פחותה מזה אעפ"י כן מצינו לשון אפי' בתלמוד דוקא דאשכחינן גבי ��טילת ידים בברכות ד' מילין וה"מ הוא לפניו אבל לאחוריו אפי' מיל אינו חוזר ומינה מיל הוא דאינו חוזר ודכותיה אשכחינן בהרבה מקומות בתלמוד והריאה דרמיא לאופתא והיא בקעת עצים והרבה לשונות נאמרו בה ואחד מהם דשיעא כאופתא דלית לה חתוכי דאוני וכתב הרמב"ן ז"ל אם היה ביניהם כמו עלה של הדס בין בעיקרן בין בסופן בין באמצען כדי שיהיה ניכר שהם שתים דבוקות מותרת ואי לא הרי זו חסירה וטריפה וכן נמי אי לא מנכרן חתוכי דאוני כלל וכדו פסלה מנכרן חתוכי דאוני דילה בחשבון הראוי כשרה ויש אומרים דאי סריכין מעיקרי הוא ועד סופפי הוא מיתינין סכינא חריפא ומפיקינן להו אי מפקא זיקא חדא היא וטרפה ואי לא כשרה ויש אומרים שאם נדבקו האונות בסרכא וכשאדם נותן אצבעו ביניהן מתפרקת הסרכא ונעשית שם חיתוך בלא קריעת בשר הריאה כשרה דלא דמיא לאופתא דהא דאמרינן כסדרן היינו רביתיהו.
+הדין השני דין סרכא היוצאה מן הריאה לגוף הבהמה או לשאר המקומות הסמוכים לה אונא לדופן כשרה וה"מ בהסירכא יוצאה מגב האונא ולדופן אבל מתחתית האונא לדופן טרפה דלאו מקום רביתא הוא וצריך שיהא נסרך ונותר ונאחז כבשר שבין הצלעות או לעצם ולבשר דאז הויא סתימה ולא מתפרקא אבל בעצם לבדו אין דבוקו יפה וחזק ומתפרק ולא הוי סתימא ויש שאין מתירין עד שיהא נאחז לבשר לבדו ודיקינן ליה ממשמעות הלשון מדלא קאמר והוא דסביך בדופן כדאמרי' ודופן סותמתא ועל זה כתב הרמב"ם ז"ל אבא מרי ז"ל מן האוסרין ואני מן המתירין והיכא דסריך לגרמא לבד אוסר הרב ז"ל והראב"ד ז"ל הגיה עליו דלא אמרו דסביך בבשרא אלא למיעוטא היכא דלא סביך כלל שכל שהיא מסתבכת בבשרא היא מסתבכת שאין עצם בלא בשר ומנהגינו כדעת הרמב"ם ז"ל להתיר לעצם ולבשר וכל שכן לבשר לבדו אבל לא לעצם לבדו והראב"ד ז"ל כתב אך אם היתה מכה בדופן מכשריהן לה בעצם לבדו ק"ו מאומה לדופן וטעמא דאונא לדופן דכשרה משום דמקום רביתא הוא כדבעינן למימר קטן שמע מינה דכל סרכא היוצאה מן הריאה לגוף הבהמה ואסרכה שלא במקום רביתא מרפה כגון לגרגרת ולשמנינותא דגרגרת לחזה ולשמנינותא דחזה לשומנן הלב והוא בלשון חכמים טרפשא דליבא לקנה הלב והוא חד מתלתא קנה דאמרו רז"ל חד פריש לליבא וחד לקנה הערוגות המחובר בשדרה וערוגות הריאה תלויות בו מימין הריאה ומשמאלה והוא שנחלקו בו רב ושמואל בנקבתו לטרפשא דכבדא והוא בלשון תורה יותרת הכבד והיא חתיכה לבנה סמוכה לצואר כל אלו המקומות אם נסרכא האומא או האונא בהם לא סתום לה דכלהו שלא במקום רבותן נינהו ולא מצינו מי שנהג היתר באחד מאלו אבל הרמב"ן ז"ל דלא משוה חילוק בין חזה ומיצר החזה שהכל הוא מתיר ולא נהגנו כמותו ומצאתי כתוב בשם הרב ברזילוני ז"ל ששלחו למר יעקב גלקי ז"ל שמענו עליך שאתה מתיר אונא לטרפשא דליבא והוא השיב ח"ו אך כמה ריאות יש שהאונות מדובקות בחלב שבטרפשא דליבא מרוב שמנינות הבהמה ואנו מפרקים אותו שומן מן האונא ולא מצאנו בו שום סרכא ובזה אני מכשיר ומתיר והודו לו הגאונים ע"כ, ואומר אני שלא לכל אדם אמרו כי מאן חכים למעבד הכי אלא מר יעקב דגברא רבא הוה שיהיה נזהר לדקדק ולראות שלא יהא באותו דבקות סרכא והבא להורות כן יתכן אחר נפיחה ובחזה שנהגו בו איסור הגאונים ז"ל נתנו בו שיעור עד היכן נקרא דופן ואמרו שחוט אחד נמשך על ראשי הצלעות בינם ובין החזה והוא החוט שמנקרין הטבחים עד אותו חוט נקרא דופן וכשרה וכן כתב ר' גרשום ז"ל וצלעות קטנות שעמדו כמין גם דינן כדופן וכן שומן החזה התולה על הצלעות החזה דינו כדופן והאי דאסרי סרכא לשומן החזה ולאידך שומני לא תקשי לך הא דקימא לן הלב טהור סותם את הנקב היכא שאינו עשוי' ככובע שאין חלב טהור סותם אלא הגדל עם אותו האבר בעצמו כגון שומן הדקין וכיוצא בו לפי שהוא מחובר בו ושוכב עליו תמיד אבל ריאה שנקבה ושומן הסמוך לה סותמתה טרפה שאין השומן ההוא מחובר לריאה וכן כל כיוצא בזה וכ הדין נותן שהרי אפילו בחלב טמא ששוכב עליו תמיד אמרינן שאינו סותם לפי שאינו מהודק בו יפה כ"ש זה שאינו מעצמו ופעמים שוכב עליו ופעמים מתפרד ממנו ובשר הריאה שנ גד חיתוך האונות דינו כאונות והוא הנקרא גג האונות וסרכא היוצאת משם לדופן כשרה ואעפ"י שיש מחמירין מנהגנו להתיר וכי משערינן בחוט השוה משערינן ולא באלכסון כמו שהאונות הולכות שכל מה שכנגדן עומד במצר החזה וכן סרכא הבאה מאונא לדופן שכנגד האומא מותרת ויש אוסרין אותה ונכון להחמיר ואם נקב הדופן כנ גד סמיכת הריאה אילו מנין כלל ואל מחמת דופן דהא אילו מינקב כולי האי דופן לית לן בה דלא חשיב נקיבת דופן בהדי טרפות אלא מחמת שניקב הריאה ואינה סותמת.
+אומה הסמוכה לדופן טרפה ואעפ"י שהדברים הנראים לנו משטת התלמוד דאפי' בדליכא מכה בדופן סגי לה בבדיקה כתבו הגאונים זכרם לברכה דכי ליכא מכה בדופן דלא בדקינן לה וטרפה ואי איכא מכה בדופן לא מכשרינן ליה אלא בבדיקה אבל בבדיקה מיהא מותרת אעפ"י שיש צמחים בריאה ולא חשינן לקרום שעלה מחמת מכה ויש אומרים שהיא כשרה לגמרי אפי' בלא בדיקה ואפי' נמצאת נקובה כשנתפרקה מן המכה דאמרינן עם פריקתה ניקבה מפני שקרומה דק ואחר שהוא נאחז במכה אי איפשר לקורעו בלא קריעה וכן כתב הר"מ ז"ל. ומצאתי כתוב בשם ר' האיי ז "ל דכי תלינן במכת הדופן ה"מ שיוצאה כל סרכא ממקום מכה אבל מתפשטת חוץ לה לא מכשרינן לה ויש אומרים שאם יצא רוב הסרכא מן המכה ומעוטה לחוץ מהמכה דכשירה וכן בכל סרכא שיוצאה מן מקום כשר ופסול דאזלינן בתר רובה כגון אונא ואומא לדופן או אונא בחזה ובדופן וכיוצא בהן אזלינן בתר רובה ונהגנו כדברי הגאון ז"ל וכתב הריא"ף ז"ל דכי הכי תלינן במכת הדופן הכי נמי תלינן במכת שאר מקומות שסרוכה הריאה בהן כדין האמור בדופן וכן נראה לי דמה לי דופן דמה לי שאר מקומות ביון דרגלים לדבר דבמקום שהסרכא דבוקה שם יש מכה הרגילה להוציא ליחה ולשלוח סביבותיה סבוכות ויש שחולקים עליו דלא אמרו אלא בדופן לפי שהדופן קשה להסתבך מחמת ליחה שבריאה הילכך אמרינן שהרי נסרכת מחמת ליחה בדופן שהיא קלה ורכה להסתרך לה אבל שאר מקומות שהם נוחים להסתרך לריאה כשם שהריאה נוחה להסתרך אליהם חוששין שמא מחמת הריאה הוא וטרפה ואם תקשי לך האי דאמרינן הכא שהדופן קשה הוא להסתרך מחמת ליחה שבריאה דאם כן היאך תלינן בריאה בדליכא מכה בדופן דזה אמרו להחמיר אבל לא להקל וכן נהגו שאין תולין במכת שאר מקומות כי אם במכה בדופן כמו שכתבנו וסרכא בריאה מן האונה לאומה ומתוכה יוצאה סרכא לדופן קורין אותה סרכא כפולה ונופחן לה אם נמשכת אחר האומה טרפה ואם אחר האונה כשרה הביא הרשב"א ז"ל משמן של גאונים שאם כל האומה מהשלמת האונות ולמטה דבוק כלו כשנראה בלא פילוש כלל כשרה שכך מראין הדברים שזו דרך ברייתה ואם יש שם פיצול שאין כל הגג כלו דבוק טרפה וכן מתירין שפולי האומה והיא כשהיא דבוקה מאחריה ממקום חבורה בשדרה עד למטה בטרפש הכבד וכבר בא בתלמוד ההפרש שבין אונה לדופן דכשרה ובין אומר לדופן דטרפה וטעמא דמלתא דכאן מקום רביתא וכאן שלא במקום רביתא ואמרינן מקום רביתא היכא מקום חתוכי דאוני שהם סמוך לצואר במיצר החלל וגדלין שם עם הריאה עם הדופן וסומכין תמיד עליו ולא מפרקא ההוא סתימה אמרי' מקום רביתא ולכך כשרה אבל אומה גדולה שהיא ברוחב החלל ורחוקה מן הדופן ומפרקא ההיא סתומה מכח דחיפתה מצאתי כתוב בשם מחזיק הבדק וזה לשונו ההיתר לאונות הטעם לפי שבהליכת הבהמה האונות דחוקות ורובצות זו על זו ומגינות ולא שלטי בהו אוירא ומתחממה והדרה בריא אבל האומות הגדולות מתפרקות מן האונות בהליכת הבהמה ושולט בה אוירא ולא הדרה בריא.
+הדין השלישי סרכה היוצאה ממקום למקום בריאה עצמה תרתי אוני דסריכי להדדי כסדרן כשרה שלא כסדרן טרפה פירש"י ז"ל שלא כסדרן כמין דסריכין מראשונה לשלישית ממעל ומתחת ומתוך שזו נוטה לכאן וזו נוטה לכאן הקרום מתפרק ונסתר משמע מיהא דכסידרן הוא כל דסריכין חדא אחברתא אפי' מגב לגב או מגב לחיתוך מתקרי שלא כסדרן שאין לו דבר שיסתום אותו מה הוא מחתוך לחתוך הסכימו הגאונים ז"ל להכשיר אעפ"י שנסרכו באמצע ובעקרן מיפרקי זו מזו דכיון דחדא אחברתא היינו רביצה ורביעתה וכשהבהמה בחייה אפילו בלא סרכא דחקי בהדדי וכן כתב הריא"ס ז"ל בתשובה וכן דעת רבי' האיי ז"ל וכן נהגו היתר על פיהם בכל המקומות אעפ"י שחז"ל מגמגם איסור בדבר עד שנסתרך אונה לחברתה מתחילתה ועד סופה כדי שלא יתפרקו בנענוען ואפילו בסרכא המושכת מתחילת חיתוך זו לסוף חיתוך זו באלכסון ונהגנו להכשיר אבל מגב לגב או מגב לחיתוך נהגנו לאיסור מטעם שכתבנו ויש אומרין דכסידרן דמכשרינן לה דוקא בנפיחה אבל בלא נפיחה לא ודיקינן לה מדאמר רבא דלא כסדרן לית להו בדיקותא ולא אמר טרפה מכלל דהכי הוא דלית בהו בדיקותא הא כסדרן אית להו בדיקותא ובדיקה מהא בעיא כיון שנסרכו ולא נהיר דכיון שמפרש טעמא דהיינו רביתיהו משמע דבלא בדיקה כשרה וכן כתב רבי' האיי ז"ל וכן נהגו ולא תקשי לך מלת אדרבא שכך רצה לומר דלא תימר דשלא כסדרן דקינן לה אי מבצבצא כדבדקינן לה הסמוכה לדופן דהתם תלינן בנקיבת דופן וכשרה אבל הכא בתרתי אוני דסמיכין שלא כסדרן במאי תלינן אי הכא אי אינקב טרפה ואין האחת מגינה על חברתה דאינן רבוצות זו על זו ולכך אמר רבא דבשלא כסדרן לית ליה בדיקותא דאפילו לא מפקא זיקא טרפה הילכך בכסידרן אפי' בלא בדיקה אונא לאומה הסמוכה רש"י ז"ל הכשירה בשם רבו ואמר לא מצינו אומא בתלמוד דבכלל היתר אוני היא ועוד וכי בשביל שוטים אלו שקורין לה אומה נאכל שם אונתינו ויש אוסרין משום דלא אמר רבא אלא אוני דסמיכין להדדי אבל אומה לא פרשו ואין לנו אלא מה שמנו חז"ל וכן דעת רבי' יעקב ז"ל שלא הכשירו אלא אוני דסמיכין אע"ג דאומא לא הוזכרה בגמר' כלל ודאי לא הוזכרה בשם אומה אבל בכלל אונא ליתא דריאה מקרי' כדאמרינן ה' אוני אית לה לריאה ואם איתא נינהו שבעה אלא דלאומי קרי ריאה ולאוני אוני ואע"פי שכך הוא כדברי רבי' שאין אומא בכלל אוני דאומי ריאה מקריא משמע מיהא הלכה למעשה כדברי רש"י שהסכים עם המתירין דהא טעמא דמלתא משום דהיינו רביתיהו ואונא לאומה דסמיכין נמי מההיא טעמא מתכשרה דהא היינו רביתא ורביצתה ותמיד הן שוכבת זו בצד זו אפי' בלא סוכה ומה שהזכיר אבא אוני לבד ולא אמר אומא או ריאה דסריכן כסדרן כשרה וכ"ש אוני הא קא יהיב רש"י ז"ל טעמא להכין אותה ולסעדא דעיקרא דמלתא דרבא לא שמעין הכשירה כסדרן אלא כח דאיסורא קמ"ל דאוני דסריכן שלא כסדרן טרפה שלא ת��מר כיון שעומדת במיצר החזה ואינן עשויות להתנועע ולהתפרק זו מזו כל כך לא תפסול לעולם אבל אומה לאונא שלא כסדרן לא איצטריכה ליה לרבא למנקט כיון דאומה במרחב היא עומדת קצת ונסרכת לאונא שלא כסדרן האי ודאי טרפה וכבר נהגו להתיר כדברי רש"י ז"ל ובין אונא לאומה בין אונא לאונא מגב לגב או מגב לחיתוך טרפה וכן נהגנו להחמיר משפולי לשפולי אי נמי משפולי לחתוך דמספקא לן שמא מן הגב היא באה עד דנפחינן לה ובנפיחה יתברר אם היא מגב או מחיתוך ועינינותא דורדא כתב הגאון ז"ל דכל היכא דסריכה ואפילו לכיס שלה טרפה דלא הכשירו אלא באוני דכיון דהיינא רביתא כל חדא וחדא מגינה על חברתה אבל ענינותא דורדא זו אין לה מקום כשרות לסרכה דכלהו שלא כסדרן הוה אצלה ועוד מצאתי כתוב משמו שהיה מתיר כשהיא דבוקה מצד אחד וה"ה נמי אם סריכן תרתי ענינותא אהדדי טרפה והא שלא הזכירו הכשיר כסדרן אלא באוני אומר אני אחר שהכשירו תרתי או תלתא עונינותא קורא אני אותם דרא דאוני ודין אחד להם ואם דבוקה בכיס שלו בלא פילוש נעשה מעשה על פי הראב"ד ז"ל להתיר וסרכה תלויה באונה או באומה יש מן הגאונים שאוסרין אותה ומר רב יהודאי ורב נטרונאי אוסרין אותה וקורין לה סרכה בת יומא אבל הראב"ד ז"ל התיר אותה כי סרכה כשמה כן היא דמשמע שנסרכת משני ראשיה וכיון שאינה נסרכת כי אם מצד אחד אינה סרכא וכשרה והרמב"ם קורא לאוסרין מכלים ממונם של ישראל ומצריכה נפיחה ונהגנו עכשיו להתירה אפילו בלא נפיחה וצריך לעיין אם נמצאת סרכא תלוייה באומא וכנגדו סימן בדופן ואומר הבודק ברי לי שלא היתה דבוקה בשעת שבדקתיה שעד אחד נאמן באיסורין ואפילו בשחיטה שבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת כ"ש אחר שחיטה שעומדת בהיתר שיהא נאמן עד ונראה לי לדון ולהורות אחר שלפי הגמרא אפי' אומא הסמוכה לדופן בבדיקה סגי לה ולזאת שלא מצאנוה סמוכה בדין הוא שיפסק לה בבדיקה ונכשרת וסרכה שהיא נדבקת מעט ולהדיא מתפרקת ונימוחה נהנו בהרבה מקומות שימשמש בה הבודק באצבעותיו מעט ואם הם נימוחות ונשמטות כשרה שרירין הן ואעפ"י שהם נדבקות ולא חיישינן שמא סרכא בת יומא או יומים היא ודבר זה קבלה היא בידם רב מפי רב ואומר כי אם יהיה סרכא כל עוד שיד הבודק ממשמש בה יתחזק ויתקשה ושוב כמו יתר ואם היה ריר יהיה נימוח לאלתר ובכאן לא נהגו כן ולא נכון לעשות כן כי הסרכא היום הראשון שנתהוה לא היתה כי אם ריר ומעט מעט היא מתקשה וכל סרכא מן הריר היא באה ועוד חשש למשמשים שאפשר שיעקר ראשה אחד שלא לדעת וידמה להם שכבר נימוחה כי שגיאות מי יבין ואנא השם מנסתרות נקני גם מזדים חשוך עבדך ואל ימשלו בי וגומר.
+וטעם פסול הסרכות דעת רש"י ז"ל והראשונים כתבו לפי שאין סרכא בלא נקב וכדמשמע לן מדאמרי' דלא דמי תרתי אוני דסריכין אהדדי לריאה הסמוכה לדופן דאלו התם אי סלקא סירכא מחמת נקב דופן לית לן בה אבל הכא אינקיב האי טרפה אלא מחמת הוא שעלתה סרכא זו ונסתבכה במקום אחר והוה לי' הריאה שניקבה הלכך שלא כסדרן דזו נוטה לכאן וזו נוטה לכאן סוף הקרום להתפרק ויתגלה הנקב אבל כסדרן הולך וחזק הוא בכל עת וכאילו אין שם נקב דמי ולא תקשי לך הא דקי'לן קרום שעלה מחמת מכה בריאה שאינו קרום דלאו כללא הוא גבי סתימה אחרת עם הקרום כדאמרינן ריאה שנקבה ודופן סותמתה כשרה ולפי זו שטה ראוי לפסול אף מחיתוך לחיתוך דסריכן בשפולי דאונא משום דאינן דבקות יפה ואפילו כסדלקא סרכא באמצע האומות באלכסן דאין זו סתימה חזקה דבשביל זה טרפי��ן אומא לדופן מפני שעומדת ברוחב החלל ויתפרק ולא ישאר סתימה אלא מחמת נקב לבד ואינו סותם וסרכא תלויה ג"כ פוסלת לפי שטה זו דמחמת נקב סלקא ואין לה דביקות המנין עליה וכבר כתבנו מנהגנו בכל אלו הסרכות. והתוספתות כתבו דודאי יש סרכא בלא נקב דפעמים שעולה מחמת ליחות וחמימות המקום וטעם פסולתה שלא כסדרן לפי שחוששין שמתוך נענוע הבהמה מושכת הסרכא וסופה לינקוב להתפרק בריאה בקריעת הקרום וכל העומד לינקב כנקוב דמי ואוסרין אותה מעתה אעפ"י שנשחט קודם פרוקא שכן דרך הטרפות כל שעלה בה דבר שעתידה ליטרף מחמתו וקדם ושחטה לא הואיל כדאמרינן בדרוסה זהרא מקלא קלי אבל כסדרן אין סוף הקרום להתפרק ואם נתפרדו זו מזו בנחת הם נפרדות ולא יעשה נקב בפירוקן וריאה הסמוכה לדופן חוששין שמא יתפרק הקרום מצד הריאה ויקרע העור אלא א"כ יש מכה בדופן שאז נראה דממקום המכה עשוי להתפרק וכי ליכא מכה בדופן טרפה ורב נחמיה דבדיק לה בפושרין קסבר כיון שעלתה בנפיחה והשתא מיהא לא מתפרקא תולין שתתפרק הדופן וכשרה והאי דאמרינן גבי ריאה אונין דסריכין אי אינקיב טרפה הכי קאמר עשויין הן להתפרק ויקרע העור מכאן או מכאן והרי היא כנקובה מעתה והרי הוא כאילו אמר אי מנקיב האי טרפה גם יש ספרים בלשון מנקיב והוא מורה על זה ולפי שטה זו יש להכשיר סוכא תלויה שהרי יש לתלות דמחמת משקין שהיא שואבת היא פולטת ליחה עבה ומתדבקת ונמשכת כחוט והראב"ד הכריע בין שתי השטות שכתבנו דסרכא שלא במקום רביתא ודאי מחמת נקב היא דאי לאו נקב סורכא מנין ואעפ"כ שעולה בנפיחה אומרין קרום עלה באותו נקב אבל כשהסרכא במקום רביתא תולין דמשום דוחק רביצתה עליו עלתה שם סרכא לא מחמת נקב והיינו דתוב בדיק לה רב נחמיה וכשעולה בנפיחה תולין דמחמת לחות נסתבכה שם ועל פי סברא זו הוא אומר דאונא הסמוכה לדופן דמכשרי אפי' בסרכא לגרמא כשרה דכיון דמקום רביתא בהא ליכא למיחש לנקב ועל כן לא אמרי' הוא דסביך כבשרא אלא בריאה שניקבה דבעינן סתימה אלימתא הא לאו הכי לא צריך ולפי שטה זו סרכא תלויה שלא במקום רביתא אסורה דודאי מחמת נקב היא הלא כתבתי לך שלישים בטעמי הסרכות ובאמת לא יכולתי להעמיד מנהג בשטות אחד מהם כי אני רואה שכל אחד ואחד מהם אוסר ומתיר לפי שטתו וזה מה שכתב הרמב"ם ז"ל לדברים אלו אינם על פי הדין אלא על פי המנהג ואל ישנה אדם מנהג מקומו אשר הטה עושים כי כל העדה כולם קדושים ואלו ואלו לא נתכונו אלא לדבר אחד כי כולם נתנו מרועה אחד.
+טעם לבדיקת הריאה יותר משאר טרפיות וסברת רוב המפרשים ורוב הפוסקים שבשביל שהריאה עלולה כאלו הפרכות חשו חכמים לבדיקתה יותר משאר טרפיותיה הר"י זיל השיג על זה הטעם דאם כן תהי׳ כל הריאה צריכה נפיחה שהרי אין סרכא אוסרת אלא מחמת נקב כשטת הגאונים ז״ל ואעפ"י שיש מקצתם נולדו מחטת חום חשו לסרבות הכאות מחטת נקב ואם לסרבות הבאות מחטת נקב חשינן ניחוש לנקב כלא סרכא שאם אמרו אין סרכא בלא נקב ולא אמרו אין נקב בלא סרכא ואין פרכות מצוייות הנקביים מצויין שאף הם מחמת נקב ותחוש להם אבל טעמו של דבר זה כדי להתיר המכשולים לפי שהסרכות נכרות לעינים ואם שהם מצויות אם לא נבדוק בהם יבא הדבר לידי הפסד רב ורבו הטכשולות דפעמים שנמצא אדם סרכא בריאה ויחזור על לוקחי בשר לשכור כליהם ולהריץ מאכלו לפני בלבו ואפשר שיחוס מי שאינו הגון על ממונו ולא יחוש ויאכל לשי׳ תקנו שיבדוק ואחד כך יקח אבל שאר טרפיות שתולין בנקב או כענינים דקים שאינם נמצ��ים לא חשו להם חכמים. 
+ועוד טעם אחר בדבר הקרוב והמזומן לעינים בפרכות הריאה דמשתכחי בפתיחת הנהמה מיד לא נכון להעלים עין מן האסור אך מן התמה הוא שלא מצינו לרז"ל בעלי התלמוד שיצריכו זה הבדיקה ככלל דבריהם בפרק הטרפות כי אם למיחש להם כשימצא בלתי טעמים הנמצאים אלא במקומם כגון האי דאמרינן כפרק אין צדין נטיעה מקטע רגליהון דקצביא ורבו עלי נדות פי' נטיעה תשובתם לקצבים ורכו עלי נרות שממתינים משום ערלה שלשה שנים ולא ימתינו לבהמה עד שתבדק ולנשותיהם שבעה נקיים וכן בירושלמי נמי קתני עלה נטיעתך אתה משמר שלישה שנים ואי אתה משמר בהמתך וכן בילמדנו אמר ר׳ יהודה בן פדיה מן יגלה עפר מעיניך אדם הראשון שאתה לא יכולת לעמוד בנסיונך אפי׳ שעה אחת והרי בניך משמרים כל המצות שנתנו להם אחד מהם עומד ונוטע מעמיר ומכניש טורח ומשקה ורואה פירות נטיעה לפניו כשהם מנוכרות וקופץ ידו ואינו טועם מהם ואתה לא יכולת לעמוד בנסיונך אפי' שעה אחת ובניך נצטוו את זה תאכלו ואת זה לא תאכלו וביותר אדם מישראל לוקח בהמה שור או כבש או עז שוחט ומפשיט רוחץ ובודק בריאה ונמצאת טרפה מונע ידו ואינו אוכל הוי אומר אמרת ה׳ צרופה מפני שעניני הסרכות דתיהם שונות כפי מנהג המדינות הצגתי אותן לבדיהן ויש שש חלאים אחריש שאש יארעו לריאה אשר נח בהן להמית אותה ואלו הן:
+הוי יודע דבל טרפות ששנו חכמים בריאה משום השש נקב נגעו בה וזה הוא לישון רש"י ז"ל בזה ובל הנך טריפות דמנינן לקמן בריאה כגון חלוף דאוני ודמיא לבשרא ולשיעתא וריותא ואטים בריאה כלהו בכלל נקבה בריאה או שהשרה איתיניהו דחליף היינו הסרה ממקום שריאה והנהו חזותא לקתוא הוא ובל לקותא סופה לנקוב והוד, ליה נקובה. 
+הריאה שנקבה טרפה אעפ"י שעלה קרום עליו ונסתם בד"א שנוקבו שני הקרושות אבל ניקב זה בלא זה בישרה ובת: הרשב"א ז"ל ויראה לי שאם נקבו זה שלא כנגד זה אעפ"י שנקנו שניהם כשרה וסתירה לזאת הסברה מצאתי שהאי דאמרי' נבי ריאה דאושא דאי לא בצבצא מיא זיקא דביני ביני הוא משמע שהרוח נכנס בין שני הקרושות דרך נקב התחתון ואש יהיה נקב בקרום העליון בכל מקום שיהיה יצא הרוח להוץ ויבצבצו במים הרי לך שנקבו זה שלא בנכד זה וטרפינן לה.
+האי ריאה דאיגליד דאינהו סומקא בשרה והיא שניטל הקרוש העליון ונשאר התחתון כתמרה ארובה נשרה ונתב בעל הלבות גדולות והוא דלא מפקא זיקא אלמא קסבר בעיא בריקה בנפיחה מיהו כשרה בלא בדיקה משמע אלא א"כ פרשו בגמרא ואעפ"י שהחמירו חז"ל בריאה מפני שעלולה לקבל טרפות יותר משאר אברים הרי היא בבליל בני טעים שאש בא זאב או כלב ונטל את הריאה והחזירה כשהיא מנוקבת תלינן כזאב ובן אי אינקיב ריאה היכא דמשמשא ירא דטבחא תלינן בירא דטבחא וכת: רש"י ז"ל אני שמעתי במצר החצר שמתוך דוהק היד קורע את הריאה בציפורניו ובדומה לי אני בבל מקוש שיודע שיוכל לתלות כגון נקב העשוי כשבין או שתלשה מלמעלה בחזקה ואחר בך נמצא בה הנקב אינקיב ריאה היכא דליכא למתלי בירא דטבחא מקיפין אפי׳ מערוגה לערונה ופי׳ הגאונים ז"ל ריאה זו לריאה אחרת ודוקא מבהמה דקה לרקה ומנסה לגסה אבל לא מדקא לגסא ולא מנסא לדקא ואין מדקדקין מאונא לאונא ומאומא לאומא אבל אפי' מאונא לאומא ומאימא לאונא בבהמה שהיא מינה ופרישנן ערוגה אונא או אובא של צד ימין או של צד ששאל כלומר שאפי נקבה מצד זה מקיפין כצד שני ובלבד מאונא לאונא שבנגדה ומאומא לאומא אבל לא מאומא לאונא ולא מאונא לאומה אפי' בבהמה אחרת והיינו רקה וגסא דקאמרי׳ בגמרא אין צריך לומר שאין מקיפין מבהמה לבהמה בלל ולא משמע הכי לישנא דגמרא דקאמרי נשא ודקה והוי ליה למימר קטנה וגדולה או לשון אחר דלא למטעי.
+מורנא והיא תולעת היוצאה מן הריאה ואין ידוע אי קודם שחיטה פריש או אחר שחיטה פריש חזקה לאחר שחיטה פריש כשנקרר הדם אחר שחיטה קפץ ממקומו.
+האי ריאה דאושא פי' משמעת קול כשנופחין אותה אי ידעין מהיכן אושא מותבינן עלה גילה או גדפא או רוקה אי מבצבצא ההיא מיד מהמת הנפיחה כידוע שיש שם נקב שהרוח יוצא משם וטרפה ואי לא ירעין מהיכן אושא דפעמים שאין אדם יכול להבחין לשמיעת האוזן בהיכן קול יוצא מיתינן משכלתא דמיא כפושרי ומותבינן לכלו ריאה בנויהון וכל מקום שיהיה שש נקב יבצבצו המים והמימי חמימי לא משום דמטרשילה פי' מקשין אותה כאבן ואם אין נקב בעליון ויש נקב בתחתון מתקרע העליון מפני שהוא קלוש ומים קרים מתרין אותה כשמקשה אלא בדקינן לה בפושרין אי מכצבצא טרפה ואי לא כשרה דתתאה אינקיב עילאה לא אינקיב והאי דאושא זיקא דביני ביני הוא והרוח יוצא מבפנים דרך נקב ואינו יכול לצאת חוץ בפני קרום העליון שבגין והולך חרוח בין שני הקרומות לכך משמעת קול וכדמותבינן ריאה במנא דמיא פושרי בהרי כבדא מותבינן לה בגווה משום דכבד מצלול הריאה למטח ובפני עצמה צפה חיא על פני המים ואין המים מכסים אותה ולא תבדק יפה אי נטי יתלה בה דבר שיכבדנה ויצללינה לפטה והפשר זה כהפשר המים בימות הקיץ שנשתנו בבית קצת אחר שנשאבו כדמוכחינן לקמן.
+ריאה שיבשה מקצתה וכל שבן כולה עד שהיא נפרכת בצפורן טרפה אף על גב רגבי אוזן יבשה של בכור דהוי מום אמרינן איזו היא יבשה כל שאם תנקב ואינה מוציאה טפת דם ולא אמר עד שהיא נפרכת בצפורן רהתם גבי איזן בכור דשליט בהו אוירא ורוח ואויר מבאיש את הפכה ומקלקלת הילכו כל דלא מפקא דמא לא הדרא בריא הכא גבי ריאה כיון דלא שליט בה אוירא הדרא בריא עד שתתפרך בצפורן. 
+חרותה בידי שמים כשרה איזו היא חרותה כל שצמקה הריאה שלה בידי שמים מקול רעמים וזועות וכיוצא בהן כשרה בירי אדם כגון שהבעיתה אדם או ששחט בהמה לפניה וביוצא בהן אעפ"י שאינה יבשה טרפה ובידי בל הבריות כגון ששמעה שאנת אריה וקול שחל כבידי שמים דכי וכשדה ותלי׳ מזה בדבר שנמצאת סיבתו בפנינו או בידי שטים או בידי אדם ואש נמצא ריאה שצמקה ואין שום דכר בשנינו שנגע סיבתו אש בירי שטים אם בידי אדם בדקינן לה הכי עבדין בקיטא מתינן טשכלא דקוניא והוא כלי חרם שאין יצוע כאבר בשביל שלא יתחממו המים בהם ונמלמנהו מיא קר ירי בסהוא מיתינן משכלא שחימי ר"ל שחורות שלא חפו אותם באבר ואין מצננין כל בך כלבנים ויש אומרים שחימי של נחושת ונמלימנהו מיא פושרי ונותביניהו וננחינהו בגווה מעת לעת אי הדרא בריא בירי שמים היא ובשרה ואי לא הדרא בריא בידי אדם היא וטרפה ולפי דרבנו למדנו מדאמרינן בקיטא מיא קרירי כסתוא מיא פושרי דקרירי בקיטא פשורא בסתוא בדפסקינן לעיל גבי ריאה ראושא.
+אוטם בריאה והוא שנמצא בה מקים מטומטם שאין הרוח נכנס שם כשנופחין אותה מיתינן סכינא וקורעין ההוא אוטם אם מהמת מוגלא כשרה ואי לא מותבינן על הקרע גילדי או רוקא או גדפא אי מבצבצא בשרה ואי לא טרפה.
+ריאה שנימוק והיא שנתרוקנה מאליה וקרום שלה קים אפילו מחזקת רביעית בחלל החסרון כשרה דחסרון מבפנים לא שמיה חסרון ואם מחזקת יותר מרביעית יש לדון ולהורות כדאמרינן גבי יתירה מנכה דריאה על פי הסרבות שכתבנו.
+ריאה שנשפכה כקיתון והוא שנימוחה ונכס בשרה בתוך קרומות שלה ונשפכה מראשה לסופה ומסופה לראשה בשיה וחוא דקימי סמפונהא והדרא בריא ומנא ידעין אי נמוחו מיתינן צעא דקוניא ושפכינן לה בנוה אי אית בה שוריקא חיורי הסמפונות הן שנימוחו וטרפה ואי לא כשרה. האי סמפונא דריאה דאינקיב לחבריה והוא פצל פיצולו שמתפצל מחברו טרפה דכיון דדופן חברו קשה הוא נמצא עומד לעצמו ואינו סותם הנקב הילכך לא מגין עליה אבל נקב אחד פיצולו כדחוק בשר הריאה שהוא רך נכנם לנקב ומנין עליה וכשרה.
+מחט שנמצאת בריאה ואינה נקובה מבחוץ וכשנופחין אותה אין הרוח יוצא כמנה אבל במשוש היד נרגשת בה כשרה דאמרינן דרך הקנה נכנסה ובא דרך הסמפונות ומן הסמפונות לבשר הריאה ומ"מ קרום החיצון לא אינקיב ואף על פי שאין דרך הקנה לבלוע אפ"ה דכיון דאיתיה לריאה קטן ולא חזינן דאינקיבה על כרחך דרך סמפונות אתאי ומספקא לא מחזקינן ריעותא ואש לא נמצאת המחט עד שנחתכה טרפה שחוששין דלכא נקובי נקיב ואתאי כשאר הנבלעין דרך ושט ומשם באה לכרס ולדקין ויצא ונכנסה בתוך הריאה וניקבה ואם נמצאת באחד מזה הסמפונות אעפ"י שהריאה חתובה כימרה דודאי דרך הקנה נכנסה וסמפונא נקט ואתאי ואם תאמר דרך ושט נכנסה היאך נמצאת בסמפון בי כבשר הריאה נמצאת ואעפ"י דבחתוכה דכבדא יש חלוק בין קופא לגוא ובין קופא לבר התם היא שהכבד רחוק מן הקנה ואין תולין בו אלא בקופא לגאו אבל בריאה דלא מרחקא כולי האי אפילו קופא לבר תלינן בקנה.
+האי ריאה דקימא גילרי גילדי או כולי אוכמי חזותא חזותא כשרה פי' קליפות קליפות של ריאטת שחורות שחורות גוונים גוונים ופרש"י ז"ל דוקא הנך גווני דלא פסלי בהו ריאה כארומה כירוקה ובחלא וקמ"ל ואף על גב דלא מתחזה כולה כחד גוונא לא אמרין לקותא היא אבל חזותא דמפסלה כהו ריאה כגון שחורה כריו וכעין מוריקא וכעין ביעותא טרפה דבל אותן מראות לקות הן לכך לא שנא בכולה ולא שנא במקצתה דלקות מהמת נקב הוא ונקב במשהו פוסל בה וזה רעת הרמב"ן ז"ל והרב בעל התוספות אבל הראב"ד ז"ל כתב רחזותא חזואתה אפי' בגווני רמפסלי בהו ריאה דלא אסרו אלא בכולה אבל במקצתה הדרא בריא והביא ראיה מדמפליגנן במקצת טרפיות נין כלה בין מקצתה כדאמרינן ריאה שיבשה מקצתה שמע מינה דהיבא דלא פרשו מקצתה משמע כלה עד שתהא כולה מאותה מראה רע לא טרפינן ויש להשיב על זה דאדרביה אימא לאידך גיסא מדאצטריכו לאפלוגי בהאדומה נין כלה בין למקצתה ש"מ דמסתמא אפי' מקצתה פסולה עוד נראה לי בו משום הכי לא אמרינן מקצתה מדאמדינן ריאה שסמקא והיא חרותא בידי אדם טרפה כיון שסמקה כחריות של דקל והוא שנתמעטה מחמת שנמשכה כולה אבל יבשה שעמדה בעינה אלא שנתקשה אפילו מקצתה טרפה.
+האי ריאה דדמיא לאופתא והוא בקעת עצים אמרי ליה דפחיזא כאופתא אפילו שהוקשה כעץ פי' הראב״ד ז״ל כתשובת שאילה דמיא לאופתא דנפיחא כאופתא והיא שהריאה קשה ועומדת כל שעת מפיחה כאדם שבטנו צבא עוד נאמר כחזותא דאופיתא נראה לי שהיא עגולה ואין אונין שלה ניכרין אלא שהוא כסדר עגול והיא נידונית כחסירה, ועור נאמר בה כנושתא אשפרא בלע״ז כמו האופתא שיוצאת ממנה עוקצין עוקצין וטורי טורי שהכשרו בה בועות הם שקרום שעליהם חלק ומה בשיעא דאופתא שאין לה חתוך אונות ופרשו לה רבנן אעפ"י שיש לה מבפנים כיון שהיא כלה חלקה מבחוץ טרפה ומכאן הכשירו אומא לאונא אעפ"י שאינה ראיה גמורה ואעפ״י שהכל מורים אם אין לה פלוש כשרה ואי; אוסרין אלא סירכא שאין לה הכשר ממקום אחר הרי פירשתי לך דמיא לאופתא ע"כ הרב ז״ל ואיכא דפריש לה הכי אמרי ליה כנושתא דפחיזא כאופתא משושה קשה כעץ פחיזה מלשון יחפוז זנבו כמו ארז ואמרי' כחזואתא דנפוחא כאופתא נעשית לבנה כבקעת ואיכא דאמרי דשיעא כאופתא דלית לה חיתוכה דאוני.
+הריאה שהאדימה בין מקצתה בין כלה כשרה זה הוא רעת רש"י ז״ל והרי״ף והרמב"ם ז״ל וראיה לדבר כדאמרי' אדומה כשרה מדר׳ נתן ור"ח זכר לברכה כתב שהאדימה נין כולה בין מקצה טרפה ואי קשי' האי אדומה ר' נתן ור' אפרים נתן טעם לדבר דשאני אדומה משהאדימה דהאדימה מגזרת הפעול והוא ארומה ביותר ומשמע שהאדימה מחטת לקות הוא ואדומה משמע מתולדותה ולפי שעדין אין דמה נבלע בה ומראיתה יעיד עליה כי הפרש יש כין אדמו עצם מפנינים שהוא מפועל קל לאם יאדימו כתולע שהוא מבנין הפעיל שאין אדמימות הפנינים חזק כארמי התולע ואינו נכון דא"כ דאינה חלוק נין אדמימות לאדמימות הוה. לן למבעי גבי אדומה כשרה היכי דמי אדומה כשרה וכדבעו בירוקה כשרה ודבי משכחת לה ירוקה ככרתי והיא כעלה חציר כשר ירוקה כעי; קישות והוא עשב שקורין לו מלוכיא כעין מוריקא והוא הכרכום והר"מ סי׳ כעין חריע והוא הצמח שצובעין בו הבגדים והוא דומה לשערות אדומית מעט ונוטה לירקות כעין כיעתא והוא חלמון ביצה טרפה וכל מראה גרוע בכלל אלו הירוקון הפסולין הן ככוחלא והוא הצבע כחול לא ירוק ולא שחור כשרה כדיותא והוא קורט דיו יבש והוא שחור טרפה ככבדא כשרה כבשרה טרפה וסימנך ובשר בשדה טרפה פי׳ רש"י והרמב״ם ז״ל כמראה הכבד כמראה הבשר והרז"ה ז"ל פי׳ ככבדא וכבשרא במשושא ולא בחזותא מדלא קאמר כעין כבדא כעין בשרא כדקאמרינן כעין כישות כעין מוריקא. 
+הוריקה הריאה מחמת מכות אש לא אתפרש בגמרא כלל וכבר בארנו בזח במקום אחר כי רבו הרעות והמכריעין לפני חכמים הכריעו לאיסור אחר שלא פסלו בירוקה אלא מחמת נקב שכל שהוריק עתיד לנקוב כדאמרינן בשיעור נקיבתן שיעור ירוקתן גבי כני טעים של עוף שנחמרו אע״פי שחמרו לא אמרו ירוקין פסולה אלא בלב וקרקבן וכבד הוא הדין בריאה מטעם שכתבנו שאם כח האש שולט בלב וקרקבן כל שכן בקרומי הריאה שהם דקין מאד ולא תקשי לך האי דאמרינן אין ריאה בעוף לא לינפל לא ליחמר דהכי קאמרינן שאין חוששין לה מסתמר, ולא צריכה בדיקה בנפלה לאור כדין שאר בני טעים לפי שאין הדבר מצוי הואיל והצלעות מגינות אותה אבל כיון דחזינן כה ריעותה היאך נאמר שהצלעות מנינות אותה הרי לא הועילו לה ולא הצילו ואחר שכן הוא נעוף ה"ה כבהמה שהרי אפרו כל טרפות שמנו חכמים כבהמה כנגדן בעוף ולא תאני האי טרפות בעוף אלא מפני שדרכן לשלוט בו האור ונחמרים בני מעיו לאלתר אבל בהמה אין דרכה שישלוט בה האור כל כך הא אלו שליט בה ונחמרו מעיה אין לנו להכשיר ודין שניהם אחד הוא לא שנשתנו מראיתם וכן ראיתי סברת הרשב"א ז"ל אך סברת הכ"מ ז"ל אין נראית כי וכרוק ותשכח בפרק עשירי.
+יש הכשר בריאה ובכוליא והם מים זנים יש פוסל נזה ונזה לקותא והוא בשר שנתמסמס עד שהרופא גררו ומעמידו על בשר חי והיינו תפלא תלחי תלחי שמניא בגמרא יש כשר בריאה ופסול בכוליא מוגלא יש פסול בריאה ונשר בכוליא נקב ומים זכים דכשרין כאן וכאן לא אמרן אלא רצילי אבל עכירי טרפה ודצילי נטי לא אמרן אלא דלא אפרוח אכל אסרוח טרפה כך היא שיטת הרי״ף זכר לברכה ודעת הרמב"ן וכן פירש"י זכר לברכה דעכירי טרפה כאן וכאן ואסרוח טרפה כאן וכאן פי׳ בריאה ובכוליא והרז״ה זכר לברכה דמכשיר עכירי ואסרוה בריאה נראה דלא גריס בגמרא כאן וכאן ואכוליא בלחוד ולא אריאה דכיון דמגליא מוגלא כשרה בריאה מוגלא היינו מים עכורין והיא היא ועוד ריאה שנשפכה כקיתון דכשרה בדקימא סימפונה אי אפשר דלא עכורה והואיל וכולה נימוחה מבפנים דעכירי אכוליא ולא אריאה הוא דאסרות דכוליא אכל בריאה כשרה הוא וכן דעת הראב״ד זכר לברכה ורכים מן הפוסקים וכן כתב הרשב״א זכר לברכה בחיבורו עוד ראיה מדמכשרינן בגמרא הנך דקימי צמתי טנרי כנרי ועדין היו מלאות ולא יצאתה עדין לחותן לראות אם עכורין אם סרוחין אבל מסתמא מכשירינן להו שמע מינה דעכורין וסרוחין לא פסלו בריאה והרמב״ן זכר לברכה שכתב וצריכה בדיקה אם מימיה סרוחין אם לאו עליו להביא ראיה וכתב גם כן וצריך לבדוק בסמפון שתחתיה אם נמצא נקוב טרפה והא דאמרינן בריאה שנשפכה פ קיתון והוא דקימי סימפונא שלא נימוחו ויתברר לנו באי אית כה סוריקי חיוארי אם לא ולא הצריכונו לבדוק בסמפונות אם הם נקובין אם לאו גם לא מצינו טרפות לסמפוני הריאה הפנימים אם לאו בניקב לחברו כמו שפירשנו למעלה או בנימוחו וצמחי צמחי דאמרינן הן בועות מליאות ליחה והיינו מוגלא כדאמרינן כנדי הן צמחין גדולים כבדים טינרי גדולים מכנדי וקשים כסלע והראב״ד זכר לברכה פי' כנרי כנדי טנרי זוגות זוגות סלעים סלעים כנדי זוגות וחברו פרק אלו טגלחין שמואל קרע עליה דרב תליסר כנרי פי' י"ב זוגות של בגדים ואעפ״י שנתברר לנו בראיות נמורות וברורות להתיר מים סרוחין בריאה כתבתי אותם להלכה אבל לא למעשה כי לא ראיתי מי שהקיל בדבר להתירם. הני תרתי בועי דסמכינן להדדי לית להוא בדיקותא פרש"י זכר לברכה דקים ליה לרבא דלא נסמכו אלא מחמת נקב שבריאה והעלה נקב את הבועות הללו סביבו והר"מ זכר לברכה נמי כתב שאי אפשר שיש נקב ביניהן ואין להם דרך בדיקת ויש מי שפירש דחישינן דשמא תרחק זו על זו ותבקע באחת מחמת דוחק הברתה והיינו דלא בדקינן אי מינקיב בינתים וסמיכן דקאמר רבא כדי שתוכל כאחרת לדחוק חברתה הא לאו הכי לא חיישינן להו כי היכי דלא חיישינן לחדא ולא מינקבו הדא ומתחזיא כתרתי ר"ל שנראה כעין סדק באמצעיתה והופה לשתים מיתינן סילוא ובזעינן להו פי' פותחין אותה כקוץ מצידה אחת אי שפכי אהדדי חדא היא וכשרה ואי לא תרתי אינון וטרפה. הביא הרשב״א ז"ל בחבורו אכעבוע שעלה כשיפולי ריאה הורה כעל הלכות שאם הקיף אותה בשר הריאה מכל צד ואפי' כל שהוא כשרה ואם לאו הרי הוא כיתר וכל יתר כנטול דמי והרי היא כנקיבה וטיפה ואעפ"י שדברים אלו אינם מתקבלים אל הדעת ראוי לחוש לדבריו שדברי הגאונים דברי קבלה הם. בועה שניקבה בריאה ואץ ידוע אם קורם לשחיטה או לאחר שחיטה אץ צריכין בועה להקיף ולקורבה אצלה ולראות אם מראה הנקנים שוים כפו שאפרנו שמקימין בריאה דשאני הבא כיון דאיכה בועה אי אפשר לעמוד עליה שעשוי הנקב להשתנות כל שעה ושמא מראה אחר היה לה ונשתנה ופרש"י זכר לברכה דזה הוא במקום דלא משמשא ידא דטבחא אכל כרקום דמשמשא ידא דטבחא תלינן כידא דטבחא ולאחר שחיטה ולשון מקיפין כקרני; זו לזו שפוטות גף בעוף טרפה הישינן שפא ניקבה הריאה ושמואל אפר תבדק ופסק הרי"ף כמותו כיצד יעשה מבנים קש או קנה או כנף דק בגרגרת ונופה אם יצא ממנה רוח טרפה ואם לאו אלא שתעלה בנפיחה כל הצד שאין דבוק בצלעות בידוע שלא ניקבה הריאה וכשדה ואינו צריך להפריש הריאה מצלעותיה שמא ניקבה במקום דיבוקה כי הואיל ואמרינן בריאה שניקבה ודופן סותמתה במקו�� רביתא שהיא סתימה מעליא וכשרה וכי"ש בעיף שמוסדקת בין הצלעות ונחבאת ביניחן שסותמת כאלו סבוך בבשרה. ומצאתי שכתב חכם אהד מחכסי עירנו כי אלו טרפות שכתבנו בריאה אין צריך לחזור אחריהן אלא אם כן נולד בה דבר שחוששין לה כמו שאין מחזירין על שאר הטרפות כי גם כן לבדיקות הסרכות הוצרכנו לבקש טעם למנהג כפו שבארנו לפעלה במשפטי הבריקה ואעפ"י שהחמירו כה יותר כשאר אברים לא נופלת מהם היא ואם בא זאב ונטל את הריאה וההזירה כשהיא מנוקבת תלינן בזאב וכתב הרמ"זל מי ששחט את הבהמה וקרע את הבטן וקודם שיבדוק את הריאה בא כלב או נוי ונטל את הריאה והלך לו הרי זו כותרת ואין א ומרין שמא נקובה היתה או סמוכה היתה, שאין מחזיקין איסור אלא הרי היא בהזקת היתר עד שיורע לך במה נטרפה וכשם שאין חוששין לקרום של כוח ולשדרה כך לא נחוש לריאה שאבדה ואין כזה כנהג שדבר שאינו מצוי אין בו מנהג בא נוי או ישראל והוציא את הריאה קודם שתבדק והרי היא קיימת נופחין אותה אעפ"י שאין אנו יודעים אם היו שם צמחים או לא היו וזה הוא מה שראיתי לחקור על דת הריאה ולבאר משפטיה אל החברים המקשיבים למצוא דברי חפץ ממני אני יצחק) הקטן כ"ד דוד זלה״ה בנל״ך ואע"י.
+שחה במיעוט הסימנין שחיטה פסולה פירש"י ז"ל שחט הרוב ושהה במעוט האחרון ונמר שחיטתו מה אמרינן כיון דעביד לה רובה הא אתכשר או דלמה כיון דהדר נטרה כולה חרא שחיטה היא וסלקא בתיקו ולחומרא כיון שמצות שחיטה הוא לשחוט הכל כשגמרה בפסול פסולה ובמיעוט קמיא דגרנרת לאו מידי עבד ולא שהיה היא דהא קי"לן מצא חצי קנה פסוק כשרה אי במיעוט קמא דושט נקיבתו במשהו וכיון במשהו והוה ליה מעוט קמא והוה נקב בעלמא וטרפה ומיהא נראה דהשוחט רוב סימנין והשליך העוף מידו שהוא למות אסור לחזור ולחתוך המיעוט בתורת שחיטה מוטב שיכנה בסכין או שימתין ער שיטות ויש מפרש כמיעוט קמא דושט קא מבעי ליה מי אמרינן כיון השהיה הוה ליה כנקובת הושט במשהו או דלמא כיון דבשחיטה קא איתא ליה לאו נקב הוא וכי היכי דלא שהה שהייה לא מטרפה דבי גמרינן שהיה בחצי סימן ויש מפרש דקימא הא כעיא עלה דאמרינן לעיל השוחט בסכין רעה ומבעיא ליה בבהמה פי' שחט רוב סימן אחר ושוהה בהולכה והובאה המיעוט בשחיטה ואחר כך גמר סימן שני כהלכתו מהו מי אמרינן כיון שמיעוט הסימנין חשוב בחתוך אם כן שוהה בשחיטה אעפ״י שמוליך ומביא פסולה דהוי כולו חותך דבר בההיא שעתא או דילמא כשר וקיימת בתיקו ואינה מותרת תיקו הוא כמו תיקום ר״ל מובלעת המ"ם וכמו שמצנו בכל מ"ם. 

txt/Halakhah/Rishonim/Dina d'Garmei/Hebrew/Chiddushei HaRamban, Jerusalem 1928-29.txt

@@ -0,0 +1,48 @@
+Dina d'Garmei
+דינא דגרמי
+Chiddushei HaRamban, Jerusalem 1928-29
+https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001294828
+
+דינא דגרמי
+
+<b>אמר משה בר נחמן (ז"ל)</b> פן יחשדני שומע בהזכירי מקצת דברים שלא בשם אומרן. כעוסק בהן שלא לשמן אני מנצל את עצמי כי לא כוונתי לסתמן ולהעלימן שמן הידוע שדברי ודברי רבותי ואנא דמן ואורייתי דמן. ודבריהם בפי כדבש למתוק ולמן. ואף כאשר לבי מגמגמן. ידעתי כי נמקן עמן. אבל יש אשר קלמוס הראשונים מתמן ועתה נעלם טעמן מעיני תלמידי הזמן. וחכמי' הצרפתים אספו רובן אל עמן. הם המורים הם המלמדים הם המגלים לנו נטמן. ואף גם זאת יש צריכות עוד נגד והולם להלמן. מעשה ידי אומן. והצריכות לפי דעתי אל אמן. אספתי אותן כפי יכולתי אל מקומן. ויש לנו בזה תועלת להועיל תועלת גדולה או קטנה כי אם לא יהיה בדברינו רק השנות הדברים לא הפסדנו טרחינו ועמלינו אצל היודע ועד הנאמן. אולי יישר בעיניו וימצא בהם דבר נכון או מזומן. כי טוב ומטיב הוא ורחמן יזכנו ברוב רחמיו. לספק צרכן ולהשלימן. וישים חלקנו עם העוסקים במצותיו ובתורתו לשמן. אמן ואמן. 
+<big><b>דינא דגרמי</b></big>
+<b>קא גרסינן בקמא</b> (ק,א) ר"ל אחוי דינר' לר' אלעא א"ל שפירא הוא א"ל חזי דעלך קא סמיכנ' אמר ר' וכי סמכת עלאי מאי למימרא דאי משתכחא בישא בעינ' לך והא את הוא דאמרת ר"מ היא דדאין דינ' דגרמי מאי לאו ר"מ ולא סבירא לן כותיה א"ל לא רבי מאיר וסביר' לן כותיה ואסיקנ' הא ר"מ מחיצת הכרם שנפרצה אומרין לו גדור נתיאש הימנה ולא גדרה ה"ז קדש וחייב באחריותו יש מי שסוב' דהא מתני' רבי היא ור"מ היא משום דקיימא לן סתם מתני' ר"מ והגיהו במקצת הספרים דתנן ולא היא בריית' היא דמתני' בתוספתא דכלאים ומשום הכי אמרי' דר"מ קתני לה משום דאיפליגו בה במתני' במסכת כלאים ל"ב פרק ז' דתנן במסכך גפנו ע"ג תבואתו של חברו ה"ז קדש וחייב באחריותו ור"י ור"ש אומר' אין אדם אוסר דבר שאינו שלו וסתם מתני' ודאי ר"מ והשת' קאמ' ר"ל מאן שמעת ליה דאמר גבי כלאים אדם אוסר דבר שאינו שלו ר"מ וקתני מחייב באחריותו. ואיכא דקשי' ליה ר"י ור"ש נמי דייני דינ' דגרמי דהא אמרי אין אדם אוסר דבר שאינו שלו הא אי אדם אוסר מחייב באחריותו והא גרמא הוא וכי תימא שאני הכא דהא מסכך בידים הא מעיקרא קס"ד דר"מ דמסכך ההוא דדאין דינא דגרמי. ולאו קושיא היא חדא דכיון דאמרי ר"י ור' שמעון דלא מיתס' כלל תו לא איצטריכו לאיפלוגי אי מחייב אי לא ולאו אורח' דתנאי למימר אם תמצי לומר אוסר פטור ואדרבה אי דייני דינא דגרמי הוה להו למימר פטור לפי שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו ולא קתני הכי ועוד דההוא טעמ' דאקשינן בגמ' שאני התם דבידי' קא עביד טעמא רבה הוא ודילמ' אי הוה סליק ליה דר"מ דמסכך הוא דקא דאין דינא דגרמי הוה מקשי לי' אפילו ר"י ור"ש נמי. 
+תו איכא למידק אמאי לא אוכח דר"מ הוא דדאין דינא דגרמי מדתנן אם מחמת הגזלן חייב להעמיד לו שדה וק"ל דאחוי אחויי משום דינא דגרמי חייב ומסור דעלמא נמי משום הכי חייבינן ליה בקמ' ולא מצית למימר דילמא הוה דחי ליה שאני התם דמגזל גזלה ואחייב ליה בהשב' דסופ' בדאחוי ולא גזל מידי היא וכן פרש"י ז"ל. ועוד דהא קרקע היא ואינ' נגזלת ומינה גמיר נמי רב נחמן למסור דעלמ' ואע"ג דלא גזל איהו מידי כדאיתא התם ואיכא למימר אי מההיא מתניתין שמעת מינה דיינינן דינא דגרמי אבל מנא ליה לריש לקיש דר"מ היא ורבנן פליגי עליה ודילמא דברי הכל היא ואע"ג דק"ל סתם מתני' ר"מ היא לא לאפוקי מדברי הכל קאמרינן ואדרבה כולהו דברי הכל נינהו. ומשום הכי אי��תינן הא דתנן הרי זה קדש וחייב באחריותו דר"מ קתני לה ורבנן פליגי עליה ואמרינן אין אדם אוסר דבר שאינו שלו והואיל ור"מ בלחוד קתני לה לא שמעינן להו לרבנן דיינינן דינ' דגרמי א"ר שמעון בן לקיש דליכ' מאן דדאין דינא דגרמי אלא ר"מ ושמעינן נמי מתני' דר"מ דאין ליה ועוד דלישנא דמתני' דמסכך משמע דר"י ור"ש פליגי אכולהו ומשום הכי אייתי הך מתניאת' דכלאים ואע"ג דמעיקרא קא סלק' דעתיך למימר דר"מ דדן את הדין היא ומשום דסתם מתניתין ר"מ ולאשמעינן מינה דרבנן פליגי עליה אלא מסתמא הוא דקאמרינן דליכא דדאין דינא דגרמי אלא ר"מ מכל מקום השת' להכי ניח' לן למיפשט תרוייהו ועוד דרישא דההיא מתניתין ר"מ היא דקתני מי שאינו מומחה וראה את הבכור וכו'. ואמרינן בבכורות (כ"ח ב') לימא תנן סתמ' כרבי מאיר ואע"ג דדחי' דילמא בדוקין שבעין אוקמת' היא ולא קס"ד הכי אלא קס"ד דר"מ בלחוד היא ועוד דעל כרחך ר"מ בלחוד קתני לא דהוא מחייב טמא את הטהור ואי רבנן אפילו נשא ונתן ביד פטרי' דהא אמרי המטמ' והמדמ' והמנסך בשוגג פטור אלא ר"מ הא דמחייב התם אפילו בשוגג כדאית' בגטין (נ"ב ב') ולפי' קא סלק' דעתין (למימר) [למיגמר] מינה דר"מ דאין דינא דגרמי. א"נ התם ההיא אוקמת' היא דמוקמי' לה בדאחוי אחויי ולא מבדרא מגופה דמתני' דכלאים ודילמא נמי הוה משנינן לה בדגזל ואמרינן דמאי דגזלה מיניה חשיב ליה מעשה אי נמי קנס' הוא הואיל וגזל אוקמוה רבנן ברשותיה בגזלת מטלטלין והכי איתא בירושלמי ומשמע נמי אליבא דגמרא דילן דהא דקתני רישא אם מכת המדינה היא וכו'. דשמע מינה דאי לאו מכת המדינה חייב משום קנסא הוא הילכך מסיפא נמי אי הוה מוכחיה מינה הוה דחקינן ומוקמיה בהכי והכא לאו קנס' הוא אלא דינ' דדינ' דגרמי קאמרינן ולא קנס' כדבעי' למכתב בסייעת' דשמי'. והיינו טעמא דלא פשיט מבריית' דמראה דינר לשולחני שחייב אלמא דדייני דינא דגרמי דמהתם לא מצי למגמ' דר"מ הוא דסבר הכי ומשום הכי אייתי הך בריית' דנפק' מגופא דההיא מתניתין כדכתבינ' בירושלמי במסכת כלאים גרסינן חד בר נש חוי סלעיה לרבי אלעזר א"ל טבא היא ונפסלת אתא עובדא קומי ריש לקיש וקנסיה וכן הכא המראה דינר לשולחני וכו' עד רבי יוסי ברבי בון ולא אמר כן אלא רבי אלעזר אמר קנסא דרבנן ריש לקיש אמר קנס' דר"מ כי אתא עובד' שאל ריש לקיש לרבי אלעזר א"ל הדין קנס' דמאן א"ל דרבנן א"ל פוק שלם ואע"פ שמוחלפת שיטת הירושלמי למדין אנו שנסתפק הדבר אי לר"מ בלחוד הוא דדיינין דינ' דגרמי או אף לרבנן ומשום הכי מהדר בגמרין למפשט תרוייהו כדפרישית. 
+<b>תו איכא למידק</b> היכי שמעינן מהאי מתני' דדייני' דינ' דגרמי הא ממונו הוא דאזק שהגפנים שלו הם שהולכין ומתערבין עם תבואתו של חברו אוסרין אותה ומאח' שעליו לנדור מפני האסור ולא אמרינן בה על הניזק להרחיק את עצמו אמאי לא לחייב לכולי עלמא הא שורו הא דלא טפח באפיה מאחר שהיה לו לגדור ולא גדרה. ומפרקי לה רבנן ז"ל להך קושי' דלא מתסר מחמת ערבוב לחודיה אלא מפני שנתיאש מלגדור ויאושו הוא הגורם האסור והוא הגורם לו להתחייב וגמרי לה ממתניתין דתנן במסכת כלאים (ה,ו) הרואה ירק בכרם ואמר לכשאגיע לו אלקטנו מותר אמר אלך לביתי ואחזור ואלקטנו אם הוסיף במאתים אסור ומפרשי מאי מותר שלא נאסר הירק ולא הכרם ומאי אסור שקדש ושמע מינה דרישא אע"פ שהוסיף מותר מפני שלא נתיאש ודעתו לעקור אף כאן אלו לא נתיאש ודעתו לגדור לא נאסר בתוספת מאחר דלא לזה ויאושו ומחשבתו הוא שאסרו והוא שחייבו לשלם ותנן נמי הרוח שעלעל' את הגפני' יגדו' מיד ארעו אונס מותר כך תירץ הרב רבי יצחק הצרפתי בעל התוספות (ב"ק ק' ע"ב). ואיכ' דסליק אדעתיה לתרוצי שאני הכא שאין כאן נזק אלא מחמת גרמא שאף הגפנים שלו אינן מזיקי' את התבואה אלא שהן גורמין לאיסור שיבא ועדיין צריכין לדברי הרב רבי יצחק ז"ל שא"כ הוה ליה היזק שאינו נכר ולא שמיה היזק אלא משום קנסא הוא דמחייב לר"מ ולא סבירא לן נמי כותיה ואע"ג דדייני' דינא דגרמי אלא ודאי הערבוב הוא ההיזק וכשורו נגח דמי ועוד שא"כ הוה ליה גרמ' ממונו וממונו הגורם היזק אם אינו מזיק ממש פטור למה זה דומה לשור שנפל לבור והבאיש את מימיו מריחו שהוא פטור ואע"ג דדייני' דינא דגרמי כדבעינן למכתב קמן ועוד דהא בסמך אמרינן דמזיק בידים הוא והלא לא הזיק אלא שגורם להיזק שיבא לפיכך לא נראה בזה אלא כדברי הרב רבי יצחק הצרפתי ז"ל.
+אשתכח השתא דר"מ הוא דדאין דינ' דגרמי ולא אשכחן תנא דסביר' ליה כותיה וכבר פרישנ' לעיל דר"ש פליג עליה ולא דאין ואי קשיא לך הא ר"ש סבירא ליה דבר הגורם לממון כממון דמי הא לא קשיא דסמכינן אמאי דאמרינן בגמ' לעיל דא"ר שמעון בדבר שעיקרו ממון בדבר שאין עיקרו ממון כגון שורף שטרות הואיל והוא גורם להפסד ממון ואי נמי למאי דקס"ד בגמרא למימר דמחייב ר"ש בדבר שאין עיקרו ממון כגון שורף שטרוף הני מיני בשורף ממונו של חברו שהרי מאחר שדבר הגורם לממון דמי שהשטר חשוב ככיס מלא מעות והוא מזיק ולא גורם אבל להפסיד ממון בלא מעשה כגון מחיצת הכר' שיאשו הוא הגורם לר"ש פטור. וכן במוחל חוב לר"ש פטור וכן במראה דינר לשולחני וכל אביזריהו. ואע"ג דקיימא לן כר"מ לא קיימא לן כר"ש דאמר הגורם לממון כממון דמי ולא מיתליא חדא בחברתה דהא גרסינן בקמא (ע"א ב') ואית' נמי בכתובות (פ"ו א') הכא במאי עסקינן כמו שמסרו לשומר וכו'. ור"מ סבר לה כרבי יעקב וסבר לה כר"ש דאמר דבר הגורם לממון כממון דמי ואמאי לימא ר"מ לטעמיה דדאין דינ' דגרמי אלא ש"מ דלא מיתלי' חדא בחברת' דעד כאן לא דייני' דינ' דגרמי אלא לשלם לו מא שהפסיד ממנו אבל למהוי כממון לא הילכך אי טבח שור הנסקל לא משל' תשלומי ארבעה וחמשה דלאו כממון דמי ומ"מ אי סבירא לן כר' יעקב חייב לשלם שור לשומר שהרי הפסידו בדמי השור כנ"ל. לפיכך אני אומר שהגוזל חמץ ועבר עליו הפסח ובא אחר ושרפו שחייבו לשלם לגזלן דהכא דהא קיימא לן כר"מ דדאין דינא דגרמי ואע"ג דלא קיימ' לן כר"ש והרי גרם להפסד ממון מכיסו שהוא חייב לשלם ממון אחר לבעלים הראשונים . 
+ובעיקר מילתיה דר"ש דאמר קדשים שחייב באחריותן חייב לית הילכתא כותיה שאנו כממון ואין משלמין עליהן תשלומי ארבעה וחמשה ואף אין נשבעין עליהן שהרי אין גופו ממון אע"פ שגורמי' לממון ואע"פ שאם הזיק חייב לשלם אם פשע בשמירת' פטור שלא מצינו דינא דגרמי אלא במזיק. ויש מי שאומר שהפושע מזיק הוא ומשלם אבל שבועת התורה לעולם אין נשבעין אלא על דבר שגופו ממון ולא על הגורם שהרי איו נשבעין על השטרות וכן נמי אין בהם אונאה דלית' לר"ש ואע"ג דר"מ סבר לה כותיה אנן לא סבירא לן כרבי מאיר אלא בדינ' דגרמי ולא בדבר הגורם לממון וכך הסכימו הגאונים ז"ל דליתה לר"ש. 
+והוי יודע שלשון דבר הגורם לממון כממון דמי הוזכר בתלמוד על דרכים רבי' דמאי דאמרינן בהאי פירוק' ג' שבועות הן וכו' ואמר שמואל לחיו' משום דדבר הגורם לממון כממון דמי התם לענין קרבן שבועה איתמר ודמי כמאן דאמר כפירה שאפשר לבא לידי ממון הויא ולאו כפירת דברים בעלמא הוי תדע דהא רבה מספקא ליה לענין ג��ל חמץ ועבר עליו הפסח ונשבע לו מהו ואמרינן מילת' דמיבעי' ליה לרבה ולא פשטו' מפלוגת' דר"ש ורבנן דרבה נמי לא אמר פלוגת' דר"ש ורבנן כדקאמר לענין תשלומין אלמ' אפילו לרבנן דפטרי ליה ממונ' לענין שבועה אפש' דמחייבי ליה דלא כפירת דברים הוא ולא דמי' לשבוע' בטוי ובענין אחר אסיקנ' במס' פסחים (כ"ט ב') דכ"ע דבר הגורם לממון לאו כממון דמי. 
+<b>עתה הוקשה לנו</b> מאחר דק"ל כר"מ דדאין דינא דגרמי אלמה תנן המטמ' והמדמ' והמנסך במזיד חייב בשוגג פטור ובשוגג אמאי הא דיינין דינא דגרמי ומה לי שוגג ומה לי מזיד כיון דדינא הוא אדם מועד לעול' לשלם נזק שלם ועוד דאמרינן התם בגיטין דבר תורה אחד שוגג וא' מזיד פי' פטורין מ"ט היזק ומפני מה אמרו מזיד חייב כדי שלא יהא כל אחד ואחד הולך ומטמא טהרותיו של חברו ואמאי הא משום דינ' דגרמי מחייב ועוד דגרסינן התם לימ' כתנאי אם היזק שאינו ניכר שמיה היזק או לא המטמ' והמדמע והמנסך בין בשוגג בין במזיד חייב דר"מ לאו משום היזק שאינו נכר שמיה היזק. ודחינן לא משום דקניס שוגג אטו מזיד ואמאי לר"מ דדאין דינ' דגרמי ה"נ דשמיה היזק דהא מ"מ גורם הוא וחייב. ומשום הך קושי' איכ' מ"ד דהא דדאין ר"מ דינ' דגרמי משו' קנסא הוא דדאין ולא דינ' דאוריית' הוא הילכ' בשוגג פטור משום גורם והיינו דקס"ד התם בגיטין למימ' מדמחיי' ר"מ מטמ' ומדמע בשוגג שמע מינ' דסבר היזק שאינו נכר שמיה היזק דאי משום גורם פטור אלא שמע מינה מזיק הוא וחייב. והביאו סמך לדבר זה ממה שמצינו בירושלמי בפרק שבועת הדיינים המקרע שטרותיו של חברו חוץ מדעתו רבי חנינא ורבי מונא חד אמר חייב וחד אמר פטור מ"ד חייב משום קנס ומאן דאמר פטור כסותם פי עידי חברו פירוש חוץ מדעתו של חברו שלא צוהו בעל השטרות לקרען אלא שהוא קרען שלא מדעתו וכיון דמאן דמחייב משום קנס מחייב ליה שמע מינה דינא דגרמי לאו דינא הוא אלא קנסא ומשום הכי תנן במתני' נפרצה אומרי' לו גדור נפרצה אומרים לו גדור כלומ' שאנו לא התרינו דילמ' שוגג הוא ומיפטר. ואי קשי' לך הא תנן גזל חמץ ועבר עליו הפסח אומר לו הרי שלך לפניך ואמאי הא איהו גרם ליה שאלו לא גזלו הוה אכיל ליה מקמי דלימטי זמן איסוריה והא ר"מ קתני לה דסתם מתניתין היא וכדמוכחא נמי סוגיא דהניזקין משום דהיזק שאינו נכר לא שמי' היזק. לא קשי' דכיון דאיסוריה ממילא הוא דאתי ולא מחמת עצמו של גזלן אע"פ שעכבו מלאכלו עד שבא זמן איסורו פטור דהא איהו לא גרם האיסור אלא שעכבו מלעשות תקנ' לאיסורו והיינו טעמא דאמרי' בגמרא רבי יעקב אומר אף משגמירי דינ' אומר לו הרי שלך לפניך משו' דקסבר גומרין דינו של שור שלא בפניו וא"ל אי אהדר יתיב נהלך נמי הוה גמירי ליה לדינ' ולא מצי האיך למימ' לי' אלו אהדריתי' נהלי הוה שחיטנ' ליה שאין איסורו זה בא מחמ' הגזלן ולא מחמת השומר אלא מאיליו הוא בא ולא בידים וכן פרש"י ז"ל ולא מיקרי גורם אלא היכא דמחמתו בא האיסור הילכך פטור אפילו לר"מ. ולפי סבר' זו אנן דק"ל דלא קנסינן שוגג אטו מזיד לעולם לא דיינינן דינ' דגרמי אלא במתכוין להזיק אבל לא בשוגג. 
+<b>כתבתי זאת הסברא ואינה נכונה,</b> דאי סלקא דעתך קנסא הוא מסר ומת או שרף שטרות ומת לא נקנוס בנו אחריו כדאמרינן במטמא ומדמע אלא ודאי דינא הוא. ועוד קשי' הא דאמרינן בדריש לקיש דאחוי דינרא לר' אלעא ואמר דאי משתכחא בישא משלם והא ודאי לא היה מתכוין להזיק ואעפ"כ חייב ואמאי והא קיימא לן דלא קנסינן שוגג אטו מזיד. ואיכא מאן דדחי לן מה' דהואיל וצריך למגמר וקא חזי כלל פושע היא ומזיק הוא ואע"פ שזה דבר הגון אין אנו שומעין לו אלא בעלי סברא זו טעו בשקול דעתם וצללו במים אדירים והעלו בידם חרס ואנן דינ' דגרמי קאמרינן ולא קנסא דגרמי. ופירוש משנתנו דגזל חמץ ומימרא דרבי יעקב לאו הכי פירושא כדכתיב' לעיל א"כ לרבי יעקב אפילו לא החזירו שומר לבית בעליו יהא פטור כמו שהוא פטור כשאמר לו הרי שלך לפניך ועוד בתרומה ונטמאת אפילו נטמאת מאיליה באונס גמור לימא ליה אהדרתה ניהלי לא הות מטמאה וגזלן חייב הוא בכל אונסין שבעולם אלא טעמייהו משו' דגורם היזק שאינו נכר פטור וכדמפרש בפרק הניזקין, אלא שאין כאן מקו' להאריך בזה. ומסתברא דהא מילתא דאמרינן דינא דגרמי דינא הוא מילתא דאיתמרא בגמ' דגרסינן בקמא ההוא גברא דאחוי אכריא דחיטי דבי ריש גלותא . פי' מעצמו חייביה ר"נ וא"ל רב הונא בר חייא דינא או קנסא פי' דינא דמסור דינא הוא או קנס שקנסו חכמים כיון שהראה מעצמו ולא גמר מינה לדינא דגרמו אחריני כגון מוחל ומראה דינר ונתיאש ממנה ולא גדרה ולא אפילו לשורף שטרות א"ל אנא מתנית' ידענא אם מחמת הגזלן חייב להעמיד לו שדה דקיימ' לן דאחוי אחוויי ולא גזל כלום וקרי ליה גזלן אלמא דינא הוא וליכא לפרושי קנסא משום דגזלנ' עתיקא הוא כדפרש"י ז"ל דא"כ פשיטא דלא גמרינן מינה למאן דליתיה הכי וטובא נפקא ליה מינ' ואפשר דממתני' לא פשיטא ליה כלום דאמר עוברין מתני' היא ומיהו כיון דאשכחן ליה לר"מ בעלמא דמחייב בגרמי אפילו שלא במקום קנסא שמע מינה לר"מ פשיטא דדינא הוא וקיימא לן כותיה. וזה הטעם נכון לתרץ מה שהקשינו תחלה אמאי לא פשטו דינא דגרמי מהא מתני' משום דאיכא למימ' קנסא דמסורות הוא שקנסו בממונן כמו שקנסו מקצתן אף בגופן ולא גמרינן מינה אפילו לגורמי נזקים אחרים לרב הונא בר חייא אפילו לגורם נזק במזיד ולרב יוסף באונס ובשוגג ואנן ודאי קיימא לן כרב הונא בר חייא דמסקנא לא גמרינן כלל אפילו דכותה וכל שכן דזו ר מינה דסוגיין בעלמא כותיה כדבעינן למימר קמן והא דמחייבינן שורף שטרות ומוחל משום דסבירא לן כר"מ דדאין בכולהו מדינא ולא מסקנא. 
+והנך פירכי דפרכי' לעיל לאו כלום נינהו והכי מפריקנא להו. הוי יודע שר"מ סבור שהגורם היזק אע"פ שלא עשה מעשה בידים חייב והיינו דינא דגרמי אבל מי שלא גרם היזק לא חייב ר"מ ולפיכך המטמא והמדמע והמנסך וכל היזק שאינו נכר פטור מן הדין לפי שאין היזק לא מחמת גרמתו אבל במחיצת הכרם שנפרצה הרי יש מחמת יאושו שהוא הגורם ערבוב שהוא מבטל השורה ואוס' תבואתו של זה והיזק נכר הוא שמאח' שנתיאש הערבוב אוסרו ואיסור נכר לכל ואע"פ שאתה יכול לעקור הגפנים ולא יהא האיסור נכר שם שנוי החוזר לברייתו בכגון זו שנוי הוא והרי עושה בו מעשה נכר בגרמתו של זה ולא דמי למטמא דאגע בהו שרץ שהערבוב שנוי הוא עד שאתה מחזירו לברייתו וי"ל דהאי נמי היזק שאינו נכר הוא ומשום קנסא מחייב ליה ר"מ שכל הגורם לממונו של חברו שיאס' חייב דומיא דמטמ' ומדמע ומנסך ומפגל והיינו דתניא אומרין לו גדור משום דבעי התראה כדכתיב לאידך סברא ואף ע"ג דהתם קנסא הוא והיכא דגלו רבנן בלחוד כגון מטמא ומדמע חייב וכל היכא דלא פרישו כדאמרינן חזרו לומר אף המנסך דמקנס לא גמרינן כדאיתא לקמן באידך הגוזל ואיכא למימר כיון דכל הני מגו כל האוסרין במשמע ובכולן קנסו אלא כיון שאין האיסור בא מחמת מחשבה גמרי' מינ' דמחשבה כמעשה לר"מ ושמע מינה דדאין דינא דגרמי וכל דכן הוא ומה הכא דהיזק שאינו נכר הוא ומדינא לאו שמייהו היזק עביד גרמא כמעשה בהיזק הנכר לא כל שכן. 
+ואי קשיא לך אי הכי ממפגל נמי שמעינן דינ' דגרמי דהתם נמי מחשבה היא וחשבינן לה כמעשה מחייבינן ליה משום קנסא או מן הדין אי שמיה היזק לא קשיא דהתם מעשה הו' שהוא שוחטו לכך אלא שאין האיסור נכר בו ולמאי דקא סלקא דעתך נמי דמתני' דדן את הדין ר"מ הוא שמעינן מינה דדאין דינא דגרמי בהיזק שאינו נכר דהיינו טמא את הטהור ואפילו בשוגג דאיהו קניס שוגג אטו מזיד וכן נמי גזל חמץ ועבר עליו הפסח לר"מ אומר הרי שלך לפניך כדכתיב לעיל ואף ע"פ שגרם היזק מחמת שגזלו ועכשיו שעבר עליו הפסח אין כאן היזק שהרי אינו נכר ומשום הכי פטור ואפילו למאן דקיימא לן השתא דבמזיד קנסו ומיקרי היזק הני מילי במטמא ממש אכל הכא ממילא קאתי ליה ופטור וכגון זו לא קנסו וכן תרומה ונטמאת דתנן אומר לו הרי שלך לפניך בשנטמאת מאיליה. 
+<b>כללו של דבר</b> כל שחייב במעשה בידים לרבנן חייב בגרמא לר"מ וכל הפטור במעשה ממש לרבנן כגון היזק שאינו נכר פטור לר"מ בגרמא והוא הדין במעשה ממש שלא חייב ר"מ אלא על גורם היזק ואין כאן היזק מאחר שאינו נכר ומשום הכי דן את הדין חייב לר"מ שאלו גזל כיסו ממנו ונתנו לחבירו חייב לדברי חכמים ובגרמא נמי חייב לדברי ר"מ שהגורם כעושה מעשה דמי וכן נמי השורף שטרות של חברו כמי שגזל כיסו של חברו וחייב אע"פ שהיא גרמא לענין הממון הכתוב בשטר. וכל המפסיד ממונו של חברו ממנו היזק נכר הוא מאחר שאינו יכול לומר לו הרי שלך לפניך שהרי שבת חייבה עליו תורה בדהזרקיה באנדרונא ובטליה אלמא היזק נכר הוא ואי קשיא לרבנן דלא דייני דינא דגמרי היכי מחייב והא גורם הוא לבטלו ממלאכתו וגורם הוא לו שלא ירויח לא קשיא דכיון דהזרקיה מההיא שעתא הוא דאפסדיה עד דפתח ליה והא אמינא דהיזק נכר נמי הוא בין לר"מ ובין לרבנן וכן המראה דינר לשולחני חייב אע"פ שהוא שוגג וקיימא לן היזק שאינו נכר בשוגג פטור ואפשר דאפילו במזיד נמי פטור דמסקנ' לא גמרי' וכדכתבינא אלמא המפסיד ממון מחברו כגון מוחל חוב ושורף וכל דדמי להו היזק נכר דהא לא מהדר ליה ולא מידי אבל מי שיכול לומר הרי שלך לפניך אינו ניכר ואין שמו היזק ופטור לכ"ע ומיהו הגורם נזק נכר חייב לר"מ בין בשוגג בין במזיד בין באונס שאדם מועד לעולם. 
+וזו ששנויה במשנת ר' חייא ורבי הושעיא אומרין לו גדור לאו משום התראה הוא לחייבו אלא מפני שאינו נאסר אלא א"כ התרו בו דמסתמא לא ניחא ליה דליתערב כרמו בתבואתו של חברו ודעתו לעקור ואף ע"ג דתנן אלך לביתי ואחזור ואלקטנו אם הוסיף אסור אלמא ביאוש כדי מתסר התם הוא משום דניחא ליה לקיים ירק שלו אלא בערבוב כרמו בתבואתו של חברו ולא ניחא ליה ודעתו לעקור גפניו או לגדור ושמא סבור הוא שהלה נמי חייב לגדור אבל מאחר שהתרינו בו ולא גדר ונתיאש בכך אסור דהא גלי אדעתיה דמינח ניחא ליה . 
+ומה שסמכו על הירושלמי במקרע שטרותיו של חברו שהוא חייב משום קנס מאן לימא לן דאינהו דייני דינא דגרמי דילמא לא דייני והכא קנסא בעלמ' הוא דקנסו ולא גמרי' לשאר דכואתא וכן מה שאמרו בירושלמי במסכת כלאים גבי מראה דינר לשולחני שהוא קנס מפני שאין להם דינא דגרמי אלא שבזה קונסין אותו מפני שהוא פושע והפסדו מצוי אי נמי כל דמשלם בגרמ' אע"ג דדינא הוא קנסא קרי ליה דתנא ירושלמאה לישנא קלילא תני. 
+ואנן כבר גלינן ברחמי דשמי' דאפי' היכא דלא קנסינן ליה מחייב. וכן אני אומר בגורם לשרוף שטרותיו של חברו או שמסר שטרותיו של חברו בין באונס בין ברצון שהוא חייב שהגורם כמזיק ואפילו גורם דגרמי חייב וליכא לדמוייה כלל לההיא דאמרי' גבי קרבן שבועה במס' שבועות (ל"ב א') הכל מודים בעידי סוטה בעידי קנוי דפטור דהוה ליה גורם דגורם דהתם לא חייבה התורה שבועה אלא על שבועת העדות המחייבת ממון או גורמת אבל גורם דגורם כפירת דברים הוא. וממונא ליכא אפילו בכובש עדות גמור ואפילו בשתי עדים ומי שדמה שני ענינים אלו וערבן חייב משום כלאים. 
+<b>והדור לעקרן</b> דאמרן דהיזק שאינו ניכר פטור אי קשיא לך טבח שקלקל אמאי חייב בשלמא הגרמא ועיקור היזק נכר הוא אלא שהייה ודרס' הא לא ידיע' לא קשי' דכיון שלא שחט כראוי השחיטה עצמה היא ההיזק שאין זו שחיטה אלא כמתיז ראשה בסייף הוי והרי נכר בין חיה לשחוטה. ואם קשי' לן א"כ מפגל נמי ליחייב דעיקר שחיטתו ליהוי היזק איכא למימר כי אמרי' הכי הני מילי לפסולי שחיטה שכל שעשה לה פסול בשחיטה לא שחטה אלא נבלה אבל כל ששחיטתו כראוי ואיסור אחר גורם לה אין השחיטה כנחיר' או כמתיז ראשה בסייף אלא השחיטה כשרה שהרי הוציאה מידי נבלה ואיסור אח' גורם לה ואינו ניכר בה כן נ"ל. אבל אפילו לדברינו מצינו צד הקל בגורם יותר ממזיק בידי' והוא שהנאנס להראות והרא' פטור והנושא ונותן ביד חייב אע"פ שנאנס כדעת רבינו הגדול ז"ל. וי"ל שאינו חשוב גורם אלא האונס אבל נטל ונתן ביד מדאגבהיה קליה ומתחייב בתשלומים מעלי' אי נמי אע"ג דדינא דגרמי דינא הוא פטרו האנוס ממש כל זמן שלא עשה מעשה וכן בדן את הדין הורה רבינו ז"ל שאינו משלם אלא בשנשא ונתן ביד דאנוס מיקרי דרחמנא אנסיה למידן כיון דחזי למידן וגמיר וצביה אנסיה למטעא בשקול הדעת ואקילו רבנן בדבורא ולא עשו בו אונס כרצון ומיהו ליתי להאי דינא אלא בהאי גרמא אבל השורף שטרות באונס חייב דהא לאו מחילה הוא. 
+<b>עוד יש להקשות,</b> מאחר דקיימא לן דדיינינן דינא דגרמי היכי אמרי' בקמא (צ"ח א') הזורק מטבע של חברו לים הגדול פטור מ"ט דא"ל הא מונח קמך ואמאי והא גורם הוא להפסידו וחייב ועוד מי גרע ממטמ' דבמזיד והאי נמי מזיד הוא ורש"י ז"ל מפרש דאפשר למשקליה אלא דבעי למיהב זוזא לבר אמוראי וההוא זוזא הוא דאפסדיה מה שאין כן במטמא דאפסדי' לגמרי. וכן נראין הדברים דאי לא אפשר למשקליה לא פטר ליה רבה דדמי למים עכורין דלא קא חזי ליה ואפסדיה מיניה לגמרי והאי נזק ניכר הוא שהרי הכהו על ידו והפיל מטבעו מידו לים אע"ג דקא חזי ליה היזק ניכר לעינים הוא וסוגיא דשמעתא נמי לא אפשר לפרושא אלא בהכי דאקשינן עליה אין מחללין על המעות שאינן ברשותו. כיצד נפל כיסו לים הגדול אין מחללין אי אמרת בשלמא בדאפשר לאפוק' עסקי' והיינו טעמיה דרבה דפטר ליה אסלע דכמאן דאפקי' חשיב ליה ואזוזא דבר אמוראי משום גרמא פטר ליה היינו פירכ' אמאי אין מחללין אלא אי אמר' לא אפשר לאפוקי וטעמי' דרבה בסלע משום גרמא דפטור עליה מאי קושיא גבי מעשר היכי אפשר לחלל על מה שהוא אבוד ממנו לגמרי ועוד דקתני מעות שאינן ברשותו משמע אבל שלו הן אלא שאי אפשר ליטלה אלא ע"י טורח ואדם המזומן לכך דומי' דקסטר' או של הר המלך. אבל עדיין יכולין אנו להקשות קושיתנו שהרי השף מטבע של חברו פטור והצורם אוזן פרתו של חברו פטור ומ"ש מטמא וכ"ש דהוה לן לחיוביה שהרי הוא היזק נכר כדאיתא בגמרא ועוד מדינא דגרמי לחייבו ואיכא למימר אין ה"נ אלא מטמא קנסא הוא ומקנס' לא גמרינן כדאמר רב הונא בר חייא בקמא (קי"ז א') וק"ל כל רב ושמואל הילכתא כשמואל בדיני וסוגיין נמי בגיטין (נ"א א') כותיה דאקשינן התם העושה מלאכה במי חטאת ובפרת חטאת פטור ואי סלקא דעתך היזק שאינו נכר שמיה היזק אמאי פטור ואי אמרת בשלמא לא שמיה היזק ניחא דאפילו במזיד פטור דמטמא ומדמע קנסא הוא ולא גמרינן מיניה לדינא אחרינא וכן כתב רבינו חננאל ז"ל. ורבא נמי סבר דמטמא לא גמרינן דקנסא הוא והיינו טעמא דאקשי ליה רבה מעשה מלאכה במי חטאת ובפרת חטאת דלא קנסוה רבנן. ומה שהקשינו והא מכל מקום גורם הוא ואמאי לא דיינין דינא דגרמי איכא מ"ד לא חסריה ולא מידי יכול לומר הרי שלך לפניך לא חסרתיך ולא מידי ולא מיסתבר הכי דהא מינכר היזיקא וכל היכי דמינכר היזיקא אינו יכול לומר לו הרי שלך לפניך כדאמרינן לענין גזל מטבע ונסדק ומאחר דקיימא לן דדיינין דינא דגרמי בהיזק נכר והאי נמי נכר הוא אמאי לא מחייב ועוד בזורק מטבע של חברו מאי איכא למימר הא חסריה זוזא דבר אמוראי אלא הנך טעמי חבטי בעלמא נינהו ברם נראו דברי רבינו חננאל ורבינו יצחק אלפסי ז"ל שהסכימו דליתה לדרבה כלל כיון דקיימא לן כר"מ ואיהו לא סבירא ליה כותיה כדמפרש בגמ' בשורף שטרותיו של חברו ומדליתה בהא ליתה בהנך וכיון דמפורש בגמרא דלית ליה לרבה דר"מ לית לן למיזל בתר שנויי דחיקי ולמיתלי בשמעתא בוקי סריקי ואף רש"י ז"ל כך דעתו דרבה לית ליה דר"מ בכולהו. 
+<b> עוד צריך לפנים</b> שהרי מצינו גורמי נזקין פטורין בקמא הפורץ גדר לפני בהמת חברו והכופף קומתו של חברו בפני הדליקה והשוכר עידי שקר להעיד והיודע בעדות חברו ואינו מעיד לו המבעית את חברו והעושה מלאכה במי חטאת. הנותן סם המות לפי בהמת חברו. ובכללה המכניס פירותיו לחצר בעל הבית שלא ברשות ואכלתן בהמת' והוזק' והשולח את הבעירה ביד חרש שוטה וקטן נשברה כדו ולא סלקה נפלה גמלו ולא העמידה. עוד התם לבה ולבתו הרוח אם אין בלבויו כדי ללבותה דכי אמרינן ורוח מסייעתו ה"מ לענין שבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה אבל הכא גרמא הוא וגרמא בנזקין פטור. ובקמא (כו,ב) זרק כלי מראש הגג והיו תחתיו כרים וכסתו' ובא אחד וסלקן או קדם הוא וסלקן פטור ובפ' הפרה נפל לבור והבאיש את מימיו לא שנו אלא שהבאיש מגופו אבל הבאיש מריחו פטור מ"ט גרמא בעלמא הוא וגרמא בנזקין פטור והתם שיסה בו את הכלב שיסה בו את הנחש פטור מדיני אדם לפי שהוא גרמא בנזקין והתם שחטו מה שעשה עשוי וא"ר הונא בריה דרב יהושע זאת אומרת המזיק שעבודו של חברו פטור וכו'. ובגיטין (מ"ב) העושה עבדו אפותיקי ושחררו שורת הדין אין חייב כלום ומפרשי לה בגמר' התם שהמזיק שעבודו של חברו פטור ובסנהדרין (ע"ו ב') ההוא גברא דמצמצמא לחיותא דחבריה במיא ומתה וסוגיין התם דפטור ובבבא בתרא (צ"ג ב') מיהו נותן לו דמי זרע. מאן י"א רבן שמעון בן גמליאל וכו'. וק"ל דליתא לדרבן שמעון בן גמליאל ואמאי הא דיינינן דינא דגרמי.
+וזה הטעם לכל אלו. כלל גדול יהיה בידך כל הגורם ומחמת גרמתו בא היזק שאי אפשר אלא באותו היזק ואינו תלויה בדעת אחרים אלא בשעה שגרם בא ההיזק או שהוא עתיד לבוא כגון זה חייב ר"מ ונקרא בגמ' ברי היזיקא לפיכך דן את הדין לדברי האומר אין מחזירין חייב דמעידנא דאמר איש פלו' אתה חייב ונתחייב לשלם ממון ועל פיו שלם מההיא שעתא הוא דגרם נזק ואף ע"פ שאחר כך הוא משלם כיון שהדין חייב לשלם ממון ועל כרחו משלם הדיין הוא הגורם משעה שחייבו וכן במחיצת הכרם שנפרצה שבשעה שנתיאש ממנה גרם לזה נזק שהרי הגפנים גדלין והולכין ומתערבין. 
+וכל דבר שאינו תלוי בדעת אחרים אלא על כרחנו יבא היזק מחמת גרמתו של זה ברי היזיקא חשבינן ליה ומשום הכי פטרינן הפורץ גדר לפני בהמת חברו ואיבדה אי כותל רעוע הוא דלא מנטרא מצי אמר לא גרמנא לך ולא מידי דסוף סוף למסתר קאי ומקמי דאתית לה נפלה ואי נמי כותל בריא פטור אבהמה כדתנן או שפרצוה ליסטים פטור משום דמצי א"ל מי יימר דנפקא ואם תמצי לומר דנפקא מי יימר דאבדה דילמא משכח לה ולא ברי היזיקא, וכן דעת רש"י ז"ל. אבל יש מפרשין הא דאקשינן בגמ' אי בכותל בריא בדיני אדם נמי ליחייב אבהמה נמי קאי דאי אכותל מאי קושיא אנן אבהמה קא אמרי' דפטור מדיני אדם כדקתני בפני בהמת חברו ולעולם אימא לך בכותל ברי' וחייב אכותל ואע"ג דתנן או שפרצוה ליסטים ולא מחייבי עד שהכישוה ה"מ לאחיוביה בנזקין דכל אימת דלא קמה ברשותייהו ולא מחייבי בנזקי אבל אגופה של בהמה לעולם חייבין עד שיחזירוהו למקום המשתמר שבשעה שפירץ יצאת מרשות בעלים והם גרמו ליה הילכך לא מפסדי מגופה של בהמה עד שיחזרהו למקום המשתמר מרשות בעלים שהרי הוציאם מרשותם משעה שפירץ אבל אנזקין לא מחייבי מי יימר דמזקא ולא ברי היזיקא, וזו הסברא נכונה. 
+<b>והכופף קומתו של חברו בפני הדליקה או שויה טמון באש פטור</b> (ב"ק נו,א) דהא לא גורם נזק הוא שהנזק ע"י המדליק בא ואע"פ שהלה פוטר המדליק מלשל' כיון שעדיין לא נתחייב לו כלום מה שאין כן בזכה את החייב שכבר היה חייב לזה ממון והדיין מפסיד הפסידו ממנו ואין כאן חיוב אלא שהוא מתכוין להזיק ולהפסיד ממנה מה שירויח ודומיא למאן דנחית לאומנות חברו אע"פ שבכאן מפסידו ממונו והתם הרויח הו' שמפסידו כיון שעדיין אין הלה חייב לשלם כלום לאו מפסיד ממון הוא ומשום הכי חייב בדיני שמים ואי דמטיא ליה ברוח מצויה לא עבד ולא מידי ואונס הוא ורחמנא פטריה מדיני אדם ואפילו באשו וכל שכן אש של חברו. 
+<b>והשוכר עידי שקר להעידו</b> לאו איהו מזיק ולא גרם היזק אלא אינהו גרמי ולא בידו הוא דאי בעי לא מסהדי כלל וקא סלקא דעתין נמי בגמ' למפטריה בדיני שמים משום האי טעמא דדילמא לא מסהדי דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין. 
+<b> והיודע בעדות חברו ואינו מעיד לו</b> אי בחד בלחוד לא עבד ליה ולא מידי דדילמא הוה משתבע היאך ומפטר ומיהו תרי נמי מפטרי דאקשינן בגמרא אפטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים אי בתרי דאורייתא הוא ולא אקשינן אי בתרי אמאי פטור מדיני אדם ותניא בתוספת' דשבועות וכן המשביע את העדים על דבר שיש בו שוה פרוטה וכפרו הרי אלו חייבין קרבן ופטורין מן הממון של ונשא עונו. וטעמא דמילתא שאף הוא אינו חייב להעיד לו אלא מדין גמילות חסדים שחייבה תורה להעיד ואם לא רצה לקיים אותה מצוה אין מן הדין לחייבו ממון מה שאין כן בנתיאש הימנה ולא גדרה דכיון שהוא חייב חיוב ממון לגדור ולא גדר ונתיאש חייב שהרי הוא מזיקו ביאוש וגפניו הם האוסרין והוא גורם האיסור אבל מי שאינו רוצה להעיד פטור שאין עליו חיוב ממון אלא מדרך גמילות חסדים ואם אינו רוצה לטרוח ולהצילו לזה אינו חייב למה זה דומה למי שרואה כיסו של חברו אבד ואינו מצילו או מי שאינו רוצה ליתן פרוטה משלו לעני שאין בית דין מחייבין אותו בכך אף כאן אין בית דין מחייבין לשלם מביתו שלא חייבתו התורה בכך אלא כשאר המצות היא זו ואינה בדין ממון. אבל מאן דצייר פומהון דסהדי דלא יסהדון כגון שראה עדים מגלגלין ובאין להעיד עדות לפלוני והרזקינהו ומאי דסיימי באותו ירושלמי שכתבתי למעלה דפטור משום דלא דייני דינא דגרמי אבל אנן דדיינינן שהוא דומה לשורף שטרותיו של חברו כדאמרינן התם בירוש' במקרע שטרות חוץ מדעתו שהוא דומה לאיניש דצייר פומהון דסהדי דלא יסהדון ומאן דצייר פומהון דסהדי דומה למקרע שטרות הילכך חייב וי"ל שהוא פטור דמי יימר דמסהדי דילמא הדרי בהו ולא ברי היזיקא וא"ת אי הכי מסור נמי דילמ' לא שקלי ליה איכא למימר התם כי שקול מיהא מחמת גרמתו שקל וכמאן דקלייה דמי אבל הכא דילמא הדרי בהו ועוד שהם גמילות חסדים הוא דקא עבדי גביה ומי שראה חברו רוצה ליתן מתנה לפלוני או הולך להציל ממונו והוא מעכבו אין מן הדין לחייבו שאין זה גורם היזק אלא מונע וההיזק בא ממילא וכן עיקר. ומי' שנים שהעידו עדות שקר והפסיד חברו על ידם ואי אפשר להוציא מידו כגון נכרי ואלם או הודו הם והוא לא הודה חייבין לשלם שהרי גרמו לאבד ממונו של זה והא דגרסינן במסכת מכות א"ר יהודה א"ר עד זומם משלם לפי חלקו והוינן בה ואוקמה רבא באומ' עדות שקר העדנו ואקשינן עליה כל כמיניה כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד לאו מכלל דלא משלם אף ע"פ שאינו חוזר ומגיד לבטל עדותו ואפשר לו שיתחייב לשלם אלא הכי קא קשיא ליה כיון שעדותו קיימת למה אתה קורא אותו עד זומם. הנותן סם המות לפני בהמ' חברו פטור מפני שהיה לה שלא תאכל (ב"ק מז,ב) ולאו איהו קא גריס היזיק' אלא מחמת דעת אחרת נעשה ואפשר היה שלא אכלה והיא הביאה עליה הנזק שאכלתן ולא מצינו מזמין נזקי' שיהא חייב. 
+<b>המבעית את חברו</b> פטור מדיני אדם משום דאיהו אבעית נפשי' וכן הכה כנגד עינו ואינו רואה פטור דאיהו גרם אנפשיה ועוד שיש אומר לנזקין ובהכי לא הוה ליה לאסתמויי כדאיתא בקמא (צ"א א') העושה מלאכה במי חטאת ובפרת חטאת היזק שאינו ניכר הוא ואומר לו הרי שלך לפניך ואפי' במזיד פטור דלא גמרי' ממטמא ומדמע דקנסא הוא וכבר כתבתי את זה. 
+<b>והשולח את הבערה ביד חרש שוטה וקטן צביתיהו קא גרים</b> (ב"ק כ"ב ע"ב) ולא מקרי איהו גורם כלל דאינהו גרמי ואינהו מזקי וכי יהיב להו סלתא גוזא ושרגא אי נמי היזיקו בגדונתו שמס' להם אשו הוא וחייב כמוס' שורו לחרש שוט' וקטן דחייב ולאו משום דינא דגרמי הוא חייב דהא אפי' רבנן דפליגי עליה דר"מ מודו בה אלא משום דאשו הוא וחציו הוא דמזקי אי נמי ממונו והכי מוכח בפ' כיצד. 
+<b>הזורק כלי מראש הגג והיו תחתיו כרים וכסתות הזורק פטור</b> (ב"ק כו,ב) דמפסק פסיקי גיריה ולא עביד ולא מידי והמסלק חייב לדידן דדייני' דינא דגרמי ורבה דפטר ליה משום דלא דאין כדכתבינן לעיל וכן כתב רבינו הגדול ז"ל דליתה לדרבה. פי' לפירושו דאמר פטור המסלק דאמר רבה או שקדם הוא וסלקן פטור ואנן לא קיימא לן בהא כותיה אלא חייב מדינא דגרמי אבל הזורק לא גרם ולא מידי דהא פסיקי גירי וכן כתב רבינו שלמה ז"ל שהזורק פטור שהרי אין סופן להשתב' מזריקתו וזה שנטל פטור דגרמא בנזקין פטור פי' לפירושו לדעתיה דרבה אבל לדידן חייב דייני' דינא דגרמי ודינא דגרמי וגרמא בנזקין חדא מילתא היא לדעת רש"י ז"ל ותמצא זה רמוז בפירושיו בכמה מקומות דוק ותשכח.
+ וכן הזורק כלי מראש הגג ובא אחר ושברו במקל שניהן פטורין שכן נראה שהוא דעת רבינו אלפאסי ז"ל דרב' בת' תבר מנ' אזיל וכן שמעתי בשם הרב ר' אברהם בר' דוד ז"ל ולא מחייבי משום דינא דגרמי דראשון הא לא אתא נזקא מחמתי' כלל ושני נמי מנא תבירא תבר ואי משום שגרם שלא יתחייב לו הראשון היינו טומן באש דפטור וכבר פרשתי הטעם. 
+<b>נפל לבור והבאיש את מימיו מריחו</b> (ב"ק מ"ח ע"ב) צריך לפנים י"ל דלדידן דדייני' דינא דגרמי חייב והדין הוא סברא דרבינו הגדול ז"ל שלא כתבה בהלכות. ו��"ל כי דיינינן דינא דגרמי ה"מ בנזקי עצמו אבל בנזקי בהמתו לא שלא חייבתו תורה אלא בנזקין ממש מכחו אבל בגרמת שורו לא כך נראה לי ומה שהשמיטה רבינו הגדול ז"ל משום דההוא לישנא לרב איתמר אבל לשמואל דאמר כל תקלה בור הוא בין מגופו בין מריחו אינו חייב משום דהוה להו מים וכלי' ולא מצינו בור שחייב בו את הכלים ולא משכחת ביה דמחייב אלא שהבאיש בשעת נפילה לא איפשר ולישנא קמא הוה ליה למכתב אלא משום דכבר פסקא כדשמואל לא חש לה דמילת' דלא שכיחא היא וכן נראה מדברי רבינו חננאל ז"ל דאית לההוא דינא תדע דהא רבא דבתרא הוא אמרה ואיהו הא אית ליה דינ' דגרמי דהא רבא גופיה דדאין דינא דמסור בקמא (ז"א) ובכולהו נוסחי עתיקי ודוקאני רבא דגרסי' באל"ף ולא רבה בה"א. וכן כתוב בפי' רבינו חננאל ז"ל. ואי קשיא לך האי היזק שאינו נכר הוא ואפי' בלא גרמא נמי פטור אלא היא ודהא אישתני טעמא וריחא דמיא ושנוי הוא כדאמרינן בענין יין והחמיץ ולפום הך סברא שורו שהדליק את האש ושרף שטרותיו של חברו או אפילו קרען או מתקן פטור דגרמת שורו הוא ומסתברא דחייב ושאני גרמא דריחא דממילא אתיא מהך דהכא מעשה שורו הוא אף ע"פ שהפסד הוא גרמא. 
+<b>שיסה בו את הנחש פטור</b> (ב"ק כג,ב) משום דאיהו לאו גורם גוף ההיזק אלא מעצמו הוא ולא דמי למסור דהתם כיון שאין המסיקים שאין ממונו והוא הרא' להם הוא גרם כל הנזק שהרי הממון שמו' היה ובגרמתו הוציאו מרשו' הבעלים דכיון דאוקמינהו עליה ברשותייהו קאי כדאמרן עלה כיון דאוקמינהו עילויה מיקלא קלייה שהרי יצא מרשות הבעלים כמו שנפל כוסו של חבירו והניחו ברשות הרבים הילכך חייב לשלם אבל הכא הא קאי גברא והא קאי נפש. משל למה הדבר דומה לממון המוטל לפי המסיקין ובא אחר ואמר לה' טלו אותו ונטלוהו שהוא פטור אף ע"פ שאין רצונם ליטלו אלא מחמת עצה זו שהשיאם זה ליטלו כך נראה לי ואף ע"ג דמראה דינר לשולחני ונמצא רע חייב ואינה אלא עצה שהשיאתו לקבלו כיון דאי שפירא הוא אית ליה לקבולי מחברי' חיובי חייבי' האי שולחני לקבולי ודמי לדן את הדין שאע"פ שלא כפאו כיון שאמר לו חייב אתה ליתן חייב דממונא שקל מיניה בדיבוריה כיון שחייבו בכך. וצ"ע. ויש מי שכתב דמשסה היינו טעמא דפטור משום דמי יימר דמטי ליה להאי גברא דילמא פרק ולא פסיק רישיה הוא והא בורכא דאפילו דרך לנטו' ימין ושמאל חייב נמשך נמי. 
+והא דאמרי' <b>שחטו מה שעשה עשוי ומזיק שעבודו של חבירו שהוא פטור</b> (ב"ק לג,ב) לדידן דדיינינן דינ' דגרמי ודאי מיחייב דהא מדמו לה בגמ' לשורף שטרותיו של חברו והתם קיימא לן דחייב וכן כתב רבינו חננאל ז"ל וכן דעת רבינו הגדול שהשמיטה וכן נמי הוא דאמרינן גבי השולח עשה עבדו אפותיקי ושחררו רבו ראשון שורת הדין אין העבד חייב כלום אלא המשחר' כותב כרבן שמעון בן גמליאל דקא דיינינן דינא דגרמי וכן נמצא במקצת נוסחי הלכות רבינו הגדול ז"ל וקיי"ל כר"ש בן גמליאל דדינ' דגרמי הוא וכן עיקר. 
+ותצמצם שבפ' הנשרפין לא כתבה רבינו הגדול ז"ל בהלכות שמע מינ' לדידן דדיינינן דינא דגרמי חייב וזה א"צ לפנים. 
+<b>והמוכר פירו' לחברו ולא צמחו</b> (ב"ב צב,א) דקיי"ל כתנא קמא דרבן שמעון בן גמליאל דאמר אינו משלם אלא דמי זרע ולא דמי הוצאה היינו טעמא שאין זה מזיק לא גורם היזק אלא הוא גרם על עצמו וזה אע"פ שמכרו לו אינו אלא כמטעהו. 
+והמשיא את חברו לעשות דבר שאינו הגון לו אינו בדין שישלם והיינו נמי דאמרינן מאן י"א רבן שמעון בן גמליאל ולא אמרינן ר"מ דדאין דינ' דגרמי ומשמע נמי דרבן שמעון בן גמליאל דמחייב לאו משום דינא דגרמי שא"כ נימא בפירקין דר"ש בן גמליאל דאין דינ' דגרמי כר"מ ואי גרמא בנזקין חשיב לה כתנא קמא ואפילו הכי מחייב הא אנן אפילו דינ' דגרמי לא אשכחן מאן דמחייב בהו אלא ר"מ כל שכן גרמא בנזקין אלא טעמא דרבן שמעון בן גמליאל משום דכל מוכר או אומן כיון שיש לו הנאה עליו לשמו' שלא יפסיד חברו כלו' בשלו אבל במזיק פטור אי נמי קנסא בעלמא הוא ומנהג אנשי ירושלים ותקנתן שתקנו בכל כיוצא בה ומי שחולק על רבינו הגדול ז"ל ופוסק הלכה כרבן שמעון בן גמליאל אין ממש בדבריו ושוב מצאתי בספר המקח בשע' ח' לרבינו הגאון ז"ל שכתב ותדע דמה שחלקו בין דמי זרע ובין דמי הוצאה אותו שמחייב דמי הוצאה קנסא בעלמא הוא דקא קניס וכן כתב רבינו חננאל ז"ל. ושנו נמי בתוספת' הלוקח קנקנים מחברו ונמצאו פיסטאות ונשתעבדו חייב להעמיד לו דמי קנקנים אבל לא דמי יין וגם זו הלכה היא. 
+<b>נשברה כדו ולא סלקה נפלה גמלו ולא העמידה</b> (ב"ק כח,ב) הא אוקימנ' בגמ' במפקיר נזקיו. ואי למ"ד אנוס הוא ודאי פטור אלא אפילו למ"ד לאו אנוס הוא ופטר ליה משום שאין זה בור שחייבה עליו תורה אלא בור ברשות היחיד היא שחייבה תורה ולא בור ברשות הרבים וליכ' לחיוביה מדינ' דגרמי שהרי לא גרם לו נזק אלא הלה בא ונתקל בה ולא ברי הזיק' דילמ' לא מיחזק ביה שהרי הלה מדעתו בא כאן ויכול לומר לו אני לא באתי אצלך אתה הוא שבאת בגבולי אע"פ שאין אותו רשות שלו ואלו לא חייבה התורה בור לא היינו מחייבין אותו מדינ' דגרמי ועוד שהתורה פטרה בור בר"ה וגזרת הכתוב הוא אלא שאין מצריכין לזה שהטעם הראשון מספיק. 
+<b> ולבה ולבתו הרוח</b> (ב"ק ס,א) דפטר רב אשי משום דגרמ' בנזקין פטור כותיה קיי"ל דבתרא הוא וטעמא דמילת' דאיהו בלחודי' לא גרם נזק וליכ' הכא מזיק ע"י הרוח ואין זה אש שחייבה עליו תורה שאין אלו חציו אלא אף חיצי הרוח ולא ממונו הוא ומשום האי טעמא גופי' לאבנו סכינו ומשאו שהניחן בראש גג ונפל ברוח מצויה דהתם המניח כמלבה הוא ויש בלבוייו כדי ללבות' שהרי נברא גוף ההיזק עצמו ואין הרוח מסייעת בבריאתו אלא להולכתו כמי שלבה את האש לגמרי בתוך שלו ובא רוח מצויה והדליקו בקמת חברו. והוו בה רבנן מהא דגרסינן בבתרא (כ"ו א') רבי מריון בריה דרבי אבין כי הוי נפצי כיתנ' הוה אזל' דקת' ומזקת לאינשי אתו לקמי' דרבינ' א"ל כי מודה ר"י בגיריה ה"מ דקא אזל' מכחו הכא דקא הוא דממטי ליה מתקיף לה מר בר רב אשי ומאי שנא מזורה ורוח מסייעתו אמרוה קמי' דאמימר אמר להו היינו זורה ורוח מסייעתו ובקמא אמרינן כי אמרינן זורה ורוח מסייעתו ה"מ לענין שבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה אבל לענין נזקין פטור . ופריקו רבי' חננאל ורבינו יצחק אלפאסי ז"ל דאע"ג דפטור מ"מ הואיל וגרמ' דגיריה הוא אסור ומסלקינן היזיק' ואי אזיק לא משלם מה שכבר הזיק כדאמרינן בענין נמי זאת אומרת גרמ' בניזקין אסור פי' אבל פטור אם הזיק. 
+והך שמעת' כולה צריכה לפנים. ואיכ' למידק בה מאי שנא מאשו מאבנו וסכינו שהניחן בראש גגו ונפלו ברוח מצויה שחייב לשלם דהא איברי היזיק' דהא דקת' בלא סיועא אלא דהוא ממטי לה ותו דאקשינן בגמ' ולרבינ' מאי שנא מגץ היוצ' תחת הפטיש ויוצ' והזיק חייב ומפרקינן התם ניח' ליה דליזיל הכא לא ניח' ליה דאזל' הא נמי קדשי' מ"ט אקשינן לה ארבינ' למר בר רב אשי קשי' דהא גבי גץ חייב גבי דקת' פטו' אבל אסור לדברי רבינו חננאל ז"ל ורבינו ז"ל . ועוד אי לסלוקי היזיק' קאמר ממתני' שמעת לה דקתני מרחיקין את הגורן הקבועה מן העיר חמשים אמה מדלא פשטוה ממתני' משמע דלענין שלומי קא מפלגי ומשום הכי לא פשטוה ממתני' ולא מבריית' דקתני מקשואין ומדלועין של חברו כדי שלא יזיק. ותו קשי' בין לרבינא בין לאמימר מאי קושיא התם מכחו אזל' ומזק' ותירצו הם הכא זיקא הוא דממטי ליה ומאי שנא מבקע' דתנן המבק' ברשות היחיד והזיק ברשות הרבי' חייב והתם לא ניח' ליה דתיזי' כדאמרינן גבי גץ דהתם כדי שלא ישרוף את ביתו הוא רוצה בכך מה שאין לומר כן בזו ועוד שהוא צריך להסיקה תחת תבשילו אלא משום דמכחו קא אזיל חייב גץ נמי מכחו קא אזיל שהוא יוצא מתחת הפטיש . והטעם לכל זה, דמשום הכי לא אקשינן ליה אמר (מר) בר רב אשי משום דאיהו לח שמעינן ליה דאמר בפי' פטור אבל אסור דהיינו זורה ורוח מסייעתו והתם אפשר דבנזקין חייב כחד מאינך אמוראי דקמ' ולפיכך הקשה לרבינ' דשמעיה בפי' שפטר אע"פ שאפשר לומר דמר בר רב אשי גופי' פטר אקשויי לא מצי מקשי ליה כמו שלא הקשה למי שלא דבר כאן כלל. ודק' קשיא לן אמאי לא פשטוה ממתני' משום דמתני' דילמא רבנן היא ולא ר"י אבל ממתני' דפטיש בעי לאקשויי דעד כאן לא פליגי רבנן עליה דר' יוסי אלא בסלוקי היזק' אבל אי לאו גיריה לא מחייב לשלומי דאגרמ' בעלמא לא מחייב בכי האי גוונ' וזה מספיק לתרץ פי' הגאונים ז"ל ובאמת שכך הוא עיקר שמועתנו כמו שאמרו. ודקא קשי' לן מאי שנא מאבנו וסכינו ומשאו שהניחן בראש גגו ונפלו ברוח מצויה שחייב לשלם. שמעת' הכי מפרשה דכי הוו נפצי אינהו ניתנ' כדי להוצי' ממנו דקת' היו חובטין הפשתן כדי שיפיל הדקת' לארץ ואלו נפלו הדקת' לארץ שוב אין הרוח מזיזה ממקומה מפני שהיא דקה וגרוש' מעצמה והדבר ידוע ומפני שכחו כחוש שהדקת' קלה ביותר הרוח באה ומוליכה למקום רחוק ומזקת הרי שלה הלכה מכחו כלום ולא סייע הוא בהולכת הרוח אלא אדרבה אם הלכה מכחו היתה נופלת לארץ ולא היה הרוח מזיזה כלל נמצ' שזה ההיזק הרוח בראו מעיקרא אלא שהוא גרם לרוח שיבא עליה ויזיז שאם לא נפץ הפשתן לא היתה הרוח מזקת ולפיכך קראוהו גרמא בניזקין ומיהו גרמי' דגיריה הוא כיון שמאותה שעה הרוח מזומנת להוליכה והוא גורם עיקר' אע"פ שבהולכה אינו מסייע ולא דמי לאבני וסכינו ומשאו דהתם כיון שהניחן בראש גגו אש הם והרוח מולכת אותה יותר רחוק ומקרבת אות' אצל הנזק יותר ממנו כמו מדליק אש והרוח מוליכתו לגדישו של חברו שהוא חייב שהרי הרוח מוליכתו כפי כחו ואינה מוליכה למקום אחר הפך מכחו כמו שפירשתי בדקת' והא דקא מדחינן ליה לגץ היוצ' מתחת הפטיש משום דגץ ודאי הרוח מוליכתו תדע דקתני לה גבי תולדה ראש בפ' הכונס ולא קתני ליה גבי אדם המזיק וקא סלק' דעתך שכשהוא מכה בפטיש כחו מפילתו לגץ לארץ אלא מפני שהוא דבר קל הרוח מוליכתו לחוץ הפך כחו דאעפ"כ חייב כיון שהוא גרם אף בדקת' כן ומפרקינן התם ניחא ליה דליזיל והוא מכה בפטיש כדי שילך והרוח מוליכתו יותר רחוק ולא בהפך מכחו ודמי לאש שלבה והרוח הולכה לגדיש שחייב הואיל ואין הרוח עושה דבר מעצמו בהפך מכחו אלא מסייע למה שעשה הוא אבל בדקת' לא ניח' ליה דליזיל והוא חובט הפשתן להפיל הדקת' לארץ והרוח מוליכה הפך מכחו נמצא שאינו מסייע בהליכתה אלא גורם הוא לה ולפיכך אינה דומה לבקעת והדבר נכון וברור לכל בעלי דעת. 
+<b> ומעתה למדנו לפי דרכנו</b> שדיני הגרמות בהלכות שבת יש מהן שחייב לשלם ויש מהן פטור ומותר ויש מהן פטור אבל אסור דינ' דגרמי חייב לשלם כגון מסור וחבריו ויש מהן פטור אבל אסור כגון גרמ' דגיריה דאמרינן זאת אומרת גרמ' בניזקין אסור והיינו דקת' ומהן פטור ומותר כגון בהנך גרמי דקי"ל כר' יוסי דאמר על הניזק להרחיק את עצמה כדתנן ר' יוסי אומר אע"פ שהבור קודמת לאילן לא יקוץ שזה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו ואע"פ שהוא גורם להפסיד ששרשי האילן מלקין כותל בורו של חברו כיון דלאו גיריה נינהו פטור ואע"ג דדייני' דינ' דגרמי דהא תלמוד היזק גמור הוא שהרי יש בו מעשה שהשרשין מלקין קרקעיתו של בור ואע"פ כן פטור לר"י אליבא דרבנן דלא דייני גרמא משום דאמר ליה הרחק עצמך לרבי מאיר נמי אמר ליה הרחק עצמך לו ולא מיקרי גורם כי היכי דלא מזיק ופטור לרבנן. 
+ואי קשיא לך גבי מחיצת הכרם שנפרצה לימא ליה איבעית קוץ ועליך להרחיק עצמך דהא בתר שנפרצה גדלי ענפי ומתערבי ואסר ומאי שנא מדר' יוסי דאמר על הניזק להרחיק את עצמו ואם הזיקו פטור מלשלם וליכא למימר דלר' יוסי אם הזיק האילן לבור חייב לשלם שיוכל להזיק והרי הנהו תרי דדידיה חד עלאי וחד תתאי וכי משי עלאי מיא ומזקי ליה לתתאי ואמרינן על הניזק להרחיק את עצמו ואם חייב לשלם מה שהזיק היאך יכול להזיקו ולומר בתר הכי משלמנ' ונמצא זה צריך להתעצם עמו בבית דין כל יום ויום וכדתנן ובכירה טפח ואם היזק משלם מה שהזיק ואע"פ שמשלם צריך להרחיק שיכול הלה לומר לו אין רצוני שתזיקני ותשלם לי שקשה גזל הנאכל ואע"פ שהוא משלם רשע מיקרי כדכתיב חבול ישיב רשע וגו'. וכך פי' רבינו שלמה ז"ל אלא היכי טעמא דשאני מחיצת הכרם וכיון שיש בה איסור כלאים חייב לגדור וחברו פטור מלגדור שהוא בתוך שלו הוא עומד ואינו בא בגבולו של חברו אבל זה שהוא בא בגבולו עליו לגדור מחמת שאסור לערב הגפנים בתבואה וכיון שלא גדר ונתייאש חייב לשלם כדכתיב' לעיל אבל היכ' דליכ' איסורא סבר ר"י על הניזק להרחיק את עצמו מאחר דלאו גיריה דמזיק נינהו. ואכתי איכא למידק ואי אזלי שרשין ומזקי ליה לבור מ"ט פטור מלשלם הא שורו והוה ליה לטפויי באפייהו ולא קשיא דכיון דלאו גופיה דאילן קא מזיק אלא שרשים דהוא מזקי ושרשין ממילא קא אתו פטור אע"ג דממונא הוא ומ"מ יש לזה רשות לקוץ השרשים וליכא לדמויי לשורו שהזיק בצרורות דשאני התם דכחו דשור הוא וכנגיחה דידיה דמי והתורה חייבתי' אבל הכא נולד הוא ופטור שאין שמירתן עליו ואינו כחו של אילן הנטוע וליכא לדמויה לאש שהוא הולך ומזיק כיון שלבה את האש עיקר השלהבת הוא שמזיק והולך ואוכל ומזיק אבל הנך נולד הוא ואע"פ שמחמת האילן הוא מזיק פטור אי נמי כיון דשרשין הוא דמזקי ולא חזינהו לית ליה לטפויי באנפייהו דדמי נמי שנפרצה בלילה שהוא פטור ואין אומרין בנזקין אלו זו דומה לזו שהדברי' עמוקים והחלוקים דקים כחוט השערה. וכולהו גמר'. 
+<b>עוד יש שאלה</b> הנך הרחקות דתנן בבתרא (י"ז א') כגון שיח ומער' ואמת המים ונברכת הכובסין וגפת וזבל ומלח וסיד וסלעים וזרעים ומחרישה ומי רגלים וריחים אם הזיקו והפילו כותלו של חברו אי לא לדברי רבינו שלמה ז"ל דכת' דלאו גיריה נינהו ולא מודה בהו ר' יוסי לא מיבעי' לי דהא כר' יוסי ק"ל ואי נמי לרבנן כיון דלאו גיריה נינהו אפשר דפטר למה זה דומה לשו' שהבאיש מימי הבור מריחו דפטור' דלאו גיריה דבעל שור ולפיכך פטו' כי קא מיבעי' לן לדעת רבותינו הגאונים ז"ל שהסכימו כלם וכתבו דכולהו הרחקו' דמתני' גיריה נינהו מדקאמרינן גבי סולם ושובך לימא מתני' דלא כר"י מכלל דכול' מתני' מודה בה מי אמרי' כיון דלאו גיריה איהו גופיה קא מזיק גרמא דגירי' הוא דומיא דסולם ושובך שהו' גרמ' דגיריה ופטר עליה דנימא ה��א דמזק' ולא גורם אלא מסייע בעלמא שעל ידו נעשה מחמת הסולם והנך נמי פטו' אבל אסור או דילמא חיובי נמי מחייב עלייהו אם הזיקו ובחפיר' בור ושיח ומער' לא מיבעי' לי דכיון דכל מרה ומרה דקא מחי מרפי לארעא דהא כמאן דאזיק בידים דמי וחייב אפי' לרבנן דפליגי עליה דר"מ כי קא מיבעי' ליה בשארא מאי. וזו שאלה שאל הרב אב"ד ז"ל והתנה לכתוב בה דעתו במקומה ובעון הדור לא קיים תנאו ונראין הדברים דפלוגתא דרבנן ור"מ היא דלרבנן פטו' שהרי לא הזיק בידי' אלא ששם באותו הכותל סלעי' ונשתהו שם עד שהזיקו את הכותל מחמת הבלא ולר"מ ודאי חייב למה זה דומה למחיצת הכרם שנפרצה שמחמת שנשתהו שם עד שבא עליהן האיסו' חייב ואע"ג דהתם משום יאושו מתחייבנ' ליה לעיל לא עדיף יאוש מהנחת סלעי' בצד הכותל שבשעה שהני' הסלעים הניח שם ההיזק בעצמו וגרם להיזק שיבא הילכך גורם הוא וכן נמי הנך דמשום מתוכה לר"מ חייב ואפש' דהנך אפי' לרבנן חייב שקרוריתן מחמת עצמן הוא למה זה דומ' למניח גחלת על בגדו של חבירו שהוא מבעיר והולך וחייב אף כאן הם מחלחלי' את הכותל ומלקי' אותו עד שנופל וחייב אבל בהנך דמשום הבלא לא אינהו גופייהו ומזקי אלא מחמת שנשתהו שם נתוסף בהן הבלא ובאה להם מעלמ' היא המזקת והסלעים גורמין והמניח שם הוא גורם הגרמ' ומ"ט חייב לר"מ כדין מחיצת הכרם שנפרצה וכו'. ומסתברא דרבנן נמי מודו בה דחייב שהסלעים הם עצמן חמין אלא שאין חמימותן נכרת עד שנשתהו וכל אחת ואחת כגחלת היא אלא שאינה מזקת עד זמן מרובה הילכך לכולי עלמא חייב לשלם והלשון עצמו מוכיח שהרי קראוהו גיריה. והרב רבינו אברהם בר' דוד ז"ל כתב גיריה לר' יוסי גרמא בנזקין הוא ופטור ותדע דהא כל היכ' דמיחייב בנזקין דקתני חייב ופטור והכ' לא קתני אלא או לא יחפור או מרחיקין וחייב ופטור לא קתני ומהאי משמעות' אפיקו בעלי הגמ' דגרמ' בנזקין פטו' ולדברינו היינו טעמא דלא קתני חייב משו' שאין הנזק נכר מיד אלא לאחר זמן מרוב' הוא ובא ואי קתני הכי הוה אמינא אם הזיק חייב לשלם וכיון שאין הזיקו מצוי אינו חייב להרחיק כענין ששנינו בתנור וכירה. מכלל דברינו תוכל לדעת דעת הגאונים ז"ל שאמרו דכולה מתני' דלא יחפור מודה בה ר"י דגירי נינהו לפי שהן בעצמן המזיקין ולא פליגי ר' יוסי אלא בשרשי האילן שאם נולדים ואינם מזיקין מאותו המקום שנטע זה שם אילנו אלא אחר זמן קופצין ובאין אצל הבור ומזיקין אותו ואין בכל השנויין במשנ' לא יחפור מי שיערב עליך טעם אלא הזרעים במפולת יד שאחרי זמן הם מחלידים את הקרקע ודמי לעובד' דמיא דהנהו תרי דדירי חד עלאי וחד תתאי בבא מציעא (קי"ז א') וכבר כתבנו הללו במקומן. וגילינו טעמן ולא באנו כאן אלא לפרש מה שהוקשה עלינו ועל רבותינו בדיני הגמרות ופירשנו אותן בדרך קצרה כי היא הישרה. 
+והאל הנערץ בסוד קדושים. אשר שרפים ותרשישים את שמו מעריצים ומקדישים יצילנו מכל שגיאות ויראנו מתורתו נפלאות אמן. 

txt/Halakhah/Rishonim/Dina d'Garmei/Hebrew/merged.txt

@@ -0,0 +1,51 @@
+Dina d'Garmei
+דינא דגרמי
+merged
+https://www.sefaria.org/Dina_d'Garmei
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Chiddushei HaRamban, Jerusalem 1928-29
+-https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001294828
+
+דינא דגרמי
+
+<b>אמר משה בר נחמן (ז"ל)</b> פן יחשדני שומע בהזכירי מקצת דברים שלא בשם אומרן. כעוסק בהן שלא לשמן אני מנצל את עצמי כי לא כוונתי לסתמן ולהעלימן שמן הידוע שדברי ודברי רבותי ואנא דמן ואורייתי דמן. ודבריהם בפי כדבש למתוק ולמן. ואף כאשר לבי מגמגמן. ידעתי כי נמקן עמן. אבל יש אשר קלמוס הראשונים מתמן ועתה נעלם טעמן מעיני תלמידי הזמן. וחכמי' הצרפתים אספו רובן אל עמן. הם המורים הם המלמדים הם המגלים לנו נטמן. ואף גם זאת יש צריכות עוד נגד והולם להלמן. מעשה ידי אומן. והצריכות לפי דעתי אל אמן. אספתי אותן כפי יכולתי אל מקומן. ויש לנו בזה תועלת להועיל תועלת גדולה או קטנה כי אם לא יהיה בדברינו רק השנות הדברים לא הפסדנו טרחינו ועמלינו אצל היודע ועד הנאמן. אולי יישר בעיניו וימצא בהם דבר נכון או מזומן. כי טוב ומטיב הוא ורחמן יזכנו ברוב רחמיו. לספק צרכן ולהשלימן. וישים חלקנו עם העוסקים במצותיו ובתורתו לשמן. אמן ואמן. 
+<big><b>דינא דגרמי</b></big>
+<b>קא גרסינן בקמא</b> (ק,א) ר"ל אחוי דינר' לר' אלעא א"ל שפירא הוא א"ל חזי דעלך קא סמיכנ' אמר ר' וכי סמכת עלאי מאי למימרא דאי משתכחא בישא בעינ' לך והא את הוא דאמרת ר"מ היא דדאין דינ' דגרמי מאי לאו ר"מ ולא סבירא לן כותיה א"ל לא רבי מאיר וסביר' לן כותיה ואסיקנ' הא ר"מ מחיצת הכרם שנפרצה אומרין לו גדור נתיאש הימנה ולא גדרה ה"ז קדש וחייב באחריותו יש מי שסוב' דהא מתני' רבי היא ור"מ היא משום דקיימא לן סתם מתני' ר"מ והגיהו במקצת הספרים דתנן ולא היא בריית' היא דמתני' בתוספתא דכלאים ומשום הכי אמרי' דר"מ קתני לה משום דאיפליגו בה במתני' במסכת כלאים ל"ב פרק ז' דתנן במסכך גפנו ע"ג תבואתו של חברו ה"ז קדש וחייב באחריותו ור"י ור"ש אומר' אין אדם אוסר דבר שאינו שלו וסתם מתני' ודאי ר"מ והשת' קאמ' ר"ל מאן שמעת ליה דאמר גבי כלאים אדם אוסר דבר שאינו שלו ר"מ וקתני מחייב באחריותו. ואיכא דקשי' ליה ר"י ור"ש נמי דייני דינ' דגרמי דהא אמרי אין אדם אוסר דבר שאינו שלו הא אי אדם אוסר מחייב באחריותו והא גרמא הוא וכי תימא שאני הכא דהא מסכך בידים הא מעיקרא קס"ד דר"מ דמסכך ההוא דדאין דינא דגרמי. ולאו קושיא היא חדא דכיון דאמרי ר"י ור' שמעון דלא מיתס' כלל תו לא איצטריכו לאיפלוגי אי מחייב אי לא ולאו אורח' דתנאי למימר אם תמצי לומר אוסר פטור ואדרבה אי דייני דינא דגרמי הוה להו למימר פטור לפי שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו ולא קתני הכי ועוד דההוא טעמ' דאקשינן בגמ' שאני התם דבידי' קא עביד טעמא רבה הוא ודילמ' אי הוה סליק ליה דר"מ דמסכך הוא דקא דאין דינא דגרמי הוה מקשי לי' אפילו ר"י ור"ש נמי. 
+תו איכא למידק אמאי לא אוכח דר"מ הוא דדאין דינא דגרמי מדתנן אם מחמת הגזלן חייב להעמיד לו שדה וק"ל דאחוי אחויי משום דינא דגרמי חייב ומסור דעלמא נמי משום הכי חייבינן ליה בקמ' ולא מצית למימר דילמא הוה דחי ליה שאני התם דמגזל גזלה ואחייב ליה בהשב' דסופ' בדאחוי ולא גזל מידי היא וכן פרש"י ז"ל. ועוד דהא קרקע היא ואינ' נגזלת ומינה גמיר נמי רב נחמן למסור דעלמ' ואע"ג דלא גזל איהו מידי כדאיתא התם ואיכא למימר אי מההיא מתניתין שמעת מינה דיינינן דינא דגרמי אבל מנא ליה לריש לקיש דר"מ היא ורבנן פליגי עליה ודילמא דברי הכל היא ואע"ג דק"ל סתם מתני' ר"מ היא לא לאפוקי מדברי הכל קאמרינן ואדרבה כולהו דברי הכל נינהו. ומשום הכי אייתינן הא דתנן הרי זה קדש וחייב באחריותו דר"מ קתני לה ורבנן פליגי עליה ואמרינן אין אדם אוסר דבר שאינו שלו והואיל ור"מ בלחוד קתני לה לא שמעינן להו לרבנן דיינינן דינ' דגרמי א"ר שמעון בן לקיש דליכ' מאן דדאין דינא דגרמי אלא ר"מ ושמעינן נמי מתני' דר"מ דאין ליה ועוד דלישנא דמתני' דמסכך משמע דר"י ור"ש פליגי אכולהו ומשום הכי אייתי הך מתניאת' דכלאים ואע"ג דמעיקרא קא סלק' דעתיך למימר דר"מ דדן את הדין היא ומשום דסתם מתניתין ר"מ ולאשמעינן מינה דרבנן פליגי עליה אלא מסתמא הוא דקאמרינן דליכא דדאין דינא דגרמי אלא ר"מ מכל מקום השת' להכי ניח' לן למיפשט תרוייהו ועוד דרישא דההיא מתניתין ר"מ היא דקתני מי שאינו מומחה וראה את הבכור וכו'. ואמרינן בבכורות (כ"ח ב') לימא תנן סתמ' כרבי מאיר ואע"ג דדחי' דילמא בדוקין שבעין אוקמת' היא ולא קס"ד הכי אלא קס"ד דר"מ בלחוד היא ועוד דעל כרחך ר"מ בלחוד קתני לא דהוא מחייב טמא את הטהור ואי רבנן אפילו נשא ונתן ביד פטרי' דהא אמרי המטמ' והמדמ' והמנסך בשוגג פטור אלא ר"מ הא דמחייב התם אפילו בשוגג כדאית' בגטין (נ"ב ב') ולפי' קא סלק' דעתין (למימר) [למיגמר] מינה דר"מ דאין דינא דגרמי. א"נ התם ההיא אוקמת' היא דמוקמי' לה בדאחוי אחויי ולא מבדרא מגופה דמתני' דכלאים ודילמא נמי הוה משנינן לה בדגזל ואמרינן דמאי דגזלה מיניה חשיב ליה מעשה אי נמי קנס' הוא הואיל וגזל אוקמוה רבנן ברשותיה בגזלת מטלטלין והכי איתא בירושלמי ומשמע נמי אליבא דגמרא דילן דהא דקתני רישא אם מכת המדינה היא וכו'. דשמע מינה דאי לאו מכת המדינה חייב משום קנסא הוא הילכך מסיפא נמי אי הוה מוכחיה מינה הוה דחקינן ומוקמיה בהכי והכא לאו קנס' הוא אלא דינ' דדינ' דגרמי קאמרינן ולא קנס' כדבעי' למכתב בסייעת' דשמי'. והיינו טעמא דלא פשיט מבריית' דמראה דינר לשולחני שחייב אלמא דדייני דינא דגרמי דמהתם לא מצי למגמ' דר"מ הוא דסבר הכי ומשום הכי אייתי הך בריית' דנפק' מגופא דההיא מתניתין כדכתבינ' בירושלמי במסכת כלאים גרסינן חד בר נש חוי סלעיה לרבי אלעזר א"ל טבא היא ונפסלת אתא עובדא קומי ריש לקיש וקנסיה וכן הכא המראה דינר לשולחני וכו' עד רבי יוסי ברבי בון ולא אמר כן אלא רבי אלעזר אמר קנסא דרבנן ריש לקיש אמר קנס' דר"מ כי אתא עובד' שאל ריש לקיש לרבי אלעזר א"ל הדין קנס' דמאן א"ל דרבנן א"ל פוק שלם ואע"פ שמוחלפת שיטת הירושלמי למדין אנו שנסתפק הדבר אי לר"מ בלחוד הוא דדיינין דינ' דגרמי או אף לרבנן ומשום הכי מהדר בגמרין למפשט תרוייהו כדפרישית. 
+<b>תו איכא למידק</b> היכי שמעינן מהאי מתני' דדייני' דינ' דגרמי הא ממונו הוא דאזק שהגפנים שלו הם שהולכין ומתערבין עם תבואתו של חברו אוסרין אותה ומאח' שעליו לנדור מפני האסור ולא אמרינן בה על הניזק להרחיק את עצמו אמאי לא לחייב לכולי עלמא הא שורו הא דלא טפח באפיה מאחר שהיה לו לגדור ולא גדרה. ומפרקי לה רבנן ז"ל להך קושי' דלא מתסר מחמת ערבוב לחודיה אלא מפני שנתיאש מלגדור ויאושו הוא הגורם האסור והוא הגורם לו להתחייב וגמרי לה ממתניתין דתנן במסכת כלאים (ה,ו) הרואה ירק בכרם ואמר לכשאגיע לו אלקטנו מותר אמר אלך לביתי ואחזור ואלקטנו אם הוסיף במאתים אסור ומפרשי מאי מותר שלא נאסר הירק ולא הכרם ומאי אסור שקדש ושמע מינה דרישא אע"פ שהוסיף מותר מפני שלא נתיאש ודעתו לעקור אף כאן אלו לא נתיאש ודעתו לגדור לא נאסר בתוספת מא��ר דלא לזה ויאושו ומחשבתו הוא שאסרו והוא שחייבו לשלם ותנן נמי הרוח שעלעל' את הגפני' יגדו' מיד ארעו אונס מותר כך תירץ הרב רבי יצחק הצרפתי בעל התוספות (ב"ק ק' ע"ב). ואיכ' דסליק אדעתיה לתרוצי שאני הכא שאין כאן נזק אלא מחמת גרמא שאף הגפנים שלו אינן מזיקי' את התבואה אלא שהן גורמין לאיסור שיבא ועדיין צריכין לדברי הרב רבי יצחק ז"ל שא"כ הוה ליה היזק שאינו נכר ולא שמיה היזק אלא משום קנסא הוא דמחייב לר"מ ולא סבירא לן נמי כותיה ואע"ג דדייני' דינא דגרמי אלא ודאי הערבוב הוא ההיזק וכשורו נגח דמי ועוד שא"כ הוה ליה גרמ' ממונו וממונו הגורם היזק אם אינו מזיק ממש פטור למה זה דומה לשור שנפל לבור והבאיש את מימיו מריחו שהוא פטור ואע"ג דדייני' דינא דגרמי כדבעינן למכתב קמן ועוד דהא בסמך אמרינן דמזיק בידים הוא והלא לא הזיק אלא שגורם להיזק שיבא לפיכך לא נראה בזה אלא כדברי הרב רבי יצחק הצרפתי ז"ל.
+אשתכח השתא דר"מ הוא דדאין דינ' דגרמי ולא אשכחן תנא דסביר' ליה כותיה וכבר פרישנ' לעיל דר"ש פליג עליה ולא דאין ואי קשיא לך הא ר"ש סבירא ליה דבר הגורם לממון כממון דמי הא לא קשיא דסמכינן אמאי דאמרינן בגמ' לעיל דא"ר שמעון בדבר שעיקרו ממון בדבר שאין עיקרו ממון כגון שורף שטרות הואיל והוא גורם להפסד ממון ואי נמי למאי דקס"ד בגמרא למימר דמחייב ר"ש בדבר שאין עיקרו ממון כגון שורף שטרוף הני מיני בשורף ממונו של חברו שהרי מאחר שדבר הגורם לממון דמי שהשטר חשוב ככיס מלא מעות והוא מזיק ולא גורם אבל להפסיד ממון בלא מעשה כגון מחיצת הכר' שיאשו הוא הגורם לר"ש פטור. וכן במוחל חוב לר"ש פטור וכן במראה דינר לשולחני וכל אביזריהו. ואע"ג דקיימא לן כר"מ לא קיימא לן כר"ש דאמר הגורם לממון כממון דמי ולא מיתליא חדא בחברתה דהא גרסינן בקמא (ע"א ב') ואית' נמי בכתובות (פ"ו א') הכא במאי עסקינן כמו שמסרו לשומר וכו'. ור"מ סבר לה כרבי יעקב וסבר לה כר"ש דאמר דבר הגורם לממון כממון דמי ואמאי לימא ר"מ לטעמיה דדאין דינ' דגרמי אלא ש"מ דלא מיתלי' חדא בחברת' דעד כאן לא דייני' דינ' דגרמי אלא לשלם לו מא שהפסיד ממנו אבל למהוי כממון לא הילכך אי טבח שור הנסקל לא משל' תשלומי ארבעה וחמשה דלאו כממון דמי ומ"מ אי סבירא לן כר' יעקב חייב לשלם שור לשומר שהרי הפסידו בדמי השור כנ"ל. לפיכך אני אומר שהגוזל חמץ ועבר עליו הפסח ובא אחר ושרפו שחייבו לשלם לגזלן דהכא דהא קיימא לן כר"מ דדאין דינא דגרמי ואע"ג דלא קיימ' לן כר"ש והרי גרם להפסד ממון מכיסו שהוא חייב לשלם ממון אחר לבעלים הראשונים . 
+ובעיקר מילתיה דר"ש דאמר קדשים שחייב באחריותן חייב לית הילכתא כותיה שאנו כממון ואין משלמין עליהן תשלומי ארבעה וחמשה ואף אין נשבעין עליהן שהרי אין גופו ממון אע"פ שגורמי' לממון ואע"פ שאם הזיק חייב לשלם אם פשע בשמירת' פטור שלא מצינו דינא דגרמי אלא במזיק. ויש מי שאומר שהפושע מזיק הוא ומשלם אבל שבועת התורה לעולם אין נשבעין אלא על דבר שגופו ממון ולא על הגורם שהרי איו נשבעין על השטרות וכן נמי אין בהם אונאה דלית' לר"ש ואע"ג דר"מ סבר לה כותיה אנן לא סבירא לן כרבי מאיר אלא בדינ' דגרמי ולא בדבר הגורם לממון וכך הסכימו הגאונים ז"ל דליתה לר"ש. 
+והוי יודע שלשון דבר הגורם לממון כממון דמי הוזכר בתלמוד על דרכים רבי' דמאי דאמרינן בהאי פירוק' ג' שבועות הן וכו' ואמר שמואל לחיו' משום דדבר הגורם לממון כממון דמי התם לענין קרבן שבועה איתמר ודמי כמאן דאמר כפירה שאפשר לבא לידי ��מון הויא ולאו כפירת דברים בעלמא הוי תדע דהא רבה מספקא ליה לענין גזל חמץ ועבר עליו הפסח ונשבע לו מהו ואמרינן מילת' דמיבעי' ליה לרבה ולא פשטו' מפלוגת' דר"ש ורבנן דרבה נמי לא אמר פלוגת' דר"ש ורבנן כדקאמר לענין תשלומין אלמ' אפילו לרבנן דפטרי ליה ממונ' לענין שבועה אפש' דמחייבי ליה דלא כפירת דברים הוא ולא דמי' לשבוע' בטוי ובענין אחר אסיקנ' במס' פסחים (כ"ט ב') דכ"ע דבר הגורם לממון לאו כממון דמי. 
+<b>עתה הוקשה לנו</b> מאחר דק"ל כר"מ דדאין דינא דגרמי אלמה תנן המטמ' והמדמ' והמנסך במזיד חייב בשוגג פטור ובשוגג אמאי הא דיינין דינא דגרמי ומה לי שוגג ומה לי מזיד כיון דדינא הוא אדם מועד לעול' לשלם נזק שלם ועוד דאמרינן התם בגיטין דבר תורה אחד שוגג וא' מזיד פי' פטורין מ"ט היזק ומפני מה אמרו מזיד חייב כדי שלא יהא כל אחד ואחד הולך ומטמא טהרותיו של חברו ואמאי הא משום דינ' דגרמי מחייב ועוד דגרסינן התם לימ' כתנאי אם היזק שאינו ניכר שמיה היזק או לא המטמ' והמדמע והמנסך בין בשוגג בין במזיד חייב דר"מ לאו משום היזק שאינו נכר שמיה היזק. ודחינן לא משום דקניס שוגג אטו מזיד ואמאי לר"מ דדאין דינ' דגרמי ה"נ דשמיה היזק דהא מ"מ גורם הוא וחייב. ומשום הך קושי' איכ' מ"ד דהא דדאין ר"מ דינ' דגרמי משו' קנסא הוא דדאין ולא דינ' דאוריית' הוא הילכ' בשוגג פטור משום גורם והיינו דקס"ד התם בגיטין למימ' מדמחיי' ר"מ מטמ' ומדמע בשוגג שמע מינ' דסבר היזק שאינו נכר שמיה היזק דאי משום גורם פטור אלא שמע מינה מזיק הוא וחייב. והביאו סמך לדבר זה ממה שמצינו בירושלמי בפרק שבועת הדיינים המקרע שטרותיו של חברו חוץ מדעתו רבי חנינא ורבי מונא חד אמר חייב וחד אמר פטור מ"ד חייב משום קנס ומאן דאמר פטור כסותם פי עידי חברו פירוש חוץ מדעתו של חברו שלא צוהו בעל השטרות לקרען אלא שהוא קרען שלא מדעתו וכיון דמאן דמחייב משום קנס מחייב ליה שמע מינה דינא דגרמי לאו דינא הוא אלא קנסא ומשום הכי תנן במתני' נפרצה אומרי' לו גדור נפרצה אומרים לו גדור כלומ' שאנו לא התרינו דילמ' שוגג הוא ומיפטר. ואי קשי' לך הא תנן גזל חמץ ועבר עליו הפסח אומר לו הרי שלך לפניך ואמאי הא איהו גרם ליה שאלו לא גזלו הוה אכיל ליה מקמי דלימטי זמן איסוריה והא ר"מ קתני לה דסתם מתניתין היא וכדמוכחא נמי סוגיא דהניזקין משום דהיזק שאינו נכר לא שמי' היזק. לא קשי' דכיון דאיסוריה ממילא הוא דאתי ולא מחמת עצמו של גזלן אע"פ שעכבו מלאכלו עד שבא זמן איסורו פטור דהא איהו לא גרם האיסור אלא שעכבו מלעשות תקנ' לאיסורו והיינו טעמא דאמרי' בגמרא רבי יעקב אומר אף משגמירי דינ' אומר לו הרי שלך לפניך משו' דקסבר גומרין דינו של שור שלא בפניו וא"ל אי אהדר יתיב נהלך נמי הוה גמירי ליה לדינ' ולא מצי האיך למימ' לי' אלו אהדריתי' נהלי הוה שחיטנ' ליה שאין איסורו זה בא מחמ' הגזלן ולא מחמת השומר אלא מאיליו הוא בא ולא בידים וכן פרש"י ז"ל ולא מיקרי גורם אלא היכא דמחמתו בא האיסור הילכך פטור אפילו לר"מ. ולפי סבר' זו אנן דק"ל דלא קנסינן שוגג אטו מזיד לעולם לא דיינינן דינ' דגרמי אלא במתכוין להזיק אבל לא בשוגג. 
+<b>כתבתי זאת הסברא ואינה נכונה,</b> דאי סלקא דעתך קנסא הוא מסר ומת או שרף שטרות ומת לא נקנוס בנו אחריו כדאמרינן במטמא ומדמע אלא ודאי דינא הוא. ועוד קשי' הא דאמרינן בדריש לקיש דאחוי דינרא לר' אלעא ואמר דאי משתכחא בישא משלם והא ודאי לא היה מתכוין להזיק ואעפ"כ חייב ואמאי והא קיימא לן דלא קנסינן שו��ג אטו מזיד. ואיכא מאן דדחי לן מה' דהואיל וצריך למגמר וקא חזי כלל פושע היא ומזיק הוא ואע"פ שזה דבר הגון אין אנו שומעין לו אלא בעלי סברא זו טעו בשקול דעתם וצללו במים אדירים והעלו בידם חרס ואנן דינ' דגרמי קאמרינן ולא קנסא דגרמי. ופירוש משנתנו דגזל חמץ ומימרא דרבי יעקב לאו הכי פירושא כדכתיב' לעיל א"כ לרבי יעקב אפילו לא החזירו שומר לבית בעליו יהא פטור כמו שהוא פטור כשאמר לו הרי שלך לפניך ועוד בתרומה ונטמאת אפילו נטמאת מאיליה באונס גמור לימא ליה אהדרתה ניהלי לא הות מטמאה וגזלן חייב הוא בכל אונסין שבעולם אלא טעמייהו משו' דגורם היזק שאינו נכר פטור וכדמפרש בפרק הניזקין, אלא שאין כאן מקו' להאריך בזה. ומסתברא דהא מילתא דאמרינן דינא דגרמי דינא הוא מילתא דאיתמרא בגמ' דגרסינן בקמא ההוא גברא דאחוי אכריא דחיטי דבי ריש גלותא . פי' מעצמו חייביה ר"נ וא"ל רב הונא בר חייא דינא או קנסא פי' דינא דמסור דינא הוא או קנס שקנסו חכמים כיון שהראה מעצמו ולא גמר מינה לדינא דגרמו אחריני כגון מוחל ומראה דינר ונתיאש ממנה ולא גדרה ולא אפילו לשורף שטרות א"ל אנא מתנית' ידענא אם מחמת הגזלן חייב להעמיד לו שדה דקיימ' לן דאחוי אחוויי ולא גזל כלום וקרי ליה גזלן אלמא דינא הוא וליכא לפרושי קנסא משום דגזלנ' עתיקא הוא כדפרש"י ז"ל דא"כ פשיטא דלא גמרינן מינה למאן דליתיה הכי וטובא נפקא ליה מינ' ואפשר דממתני' לא פשיטא ליה כלום דאמר עוברין מתני' היא ומיהו כיון דאשכחן ליה לר"מ בעלמא דמחייב בגרמי אפילו שלא במקום קנסא שמע מינה לר"מ פשיטא דדינא הוא וקיימא לן כותיה. וזה הטעם נכון לתרץ מה שהקשינו תחלה אמאי לא פשטו דינא דגרמי מהא מתני' משום דאיכא למימ' קנסא דמסורות הוא שקנסו בממונן כמו שקנסו מקצתן אף בגופן ולא גמרינן מינה אפילו לגורמי נזקים אחרים לרב הונא בר חייא אפילו לגורם נזק במזיד ולרב יוסף באונס ובשוגג ואנן ודאי קיימא לן כרב הונא בר חייא דמסקנא לא גמרינן כלל אפילו דכותה וכל שכן דזו ר מינה דסוגיין בעלמא כותיה כדבעינן למימר קמן והא דמחייבינן שורף שטרות ומוחל משום דסבירא לן כר"מ דדאין בכולהו מדינא ולא מסקנא. 
+והנך פירכי דפרכי' לעיל לאו כלום נינהו והכי מפריקנא להו. הוי יודע שר"מ סבור שהגורם היזק אע"פ שלא עשה מעשה בידים חייב והיינו דינא דגרמי אבל מי שלא גרם היזק לא חייב ר"מ ולפיכך המטמא והמדמע והמנסך וכל היזק שאינו נכר פטור מן הדין לפי שאין היזק לא מחמת גרמתו אבל במחיצת הכרם שנפרצה הרי יש מחמת יאושו שהוא הגורם ערבוב שהוא מבטל השורה ואוס' תבואתו של זה והיזק נכר הוא שמאח' שנתיאש הערבוב אוסרו ואיסור נכר לכל ואע"פ שאתה יכול לעקור הגפנים ולא יהא האיסור נכר שם שנוי החוזר לברייתו בכגון זו שנוי הוא והרי עושה בו מעשה נכר בגרמתו של זה ולא דמי למטמא דאגע בהו שרץ שהערבוב שנוי הוא עד שאתה מחזירו לברייתו וי"ל דהאי נמי היזק שאינו נכר הוא ומשום קנסא מחייב ליה ר"מ שכל הגורם לממונו של חברו שיאס' חייב דומיא דמטמ' ומדמע ומנסך ומפגל והיינו דתניא אומרין לו גדור משום דבעי התראה כדכתיב לאידך סברא ואף ע"ג דהתם קנסא הוא והיכא דגלו רבנן בלחוד כגון מטמא ומדמע חייב וכל היכא דלא פרישו כדאמרינן חזרו לומר אף המנסך דמקנס לא גמרינן כדאיתא לקמן באידך הגוזל ואיכא למימר כיון דכל הני מגו כל האוסרין במשמע ובכולן קנסו אלא כיון שאין האיסור בא מחמת מחשבה גמרי' מינ' דמחשבה כמעשה לר"מ ושמע מינה דדאין דינא דגרמי וכל דכן הוא ומה הכא דהיזק שאינו נכר הוא ומדינא לאו שמייהו היזק עביד גרמא כמעשה בהיזק הנכר לא כל שכן. 
+ואי קשיא לך אי הכי ממפגל נמי שמעינן דינ' דגרמי דהתם נמי מחשבה היא וחשבינן לה כמעשה מחייבינן ליה משום קנסא או מן הדין אי שמיה היזק לא קשיא דהתם מעשה הו' שהוא שוחטו לכך אלא שאין האיסור נכר בו ולמאי דקא סלקא דעתך נמי דמתני' דדן את הדין ר"מ הוא שמעינן מינה דדאין דינא דגרמי בהיזק שאינו נכר דהיינו טמא את הטהור ואפילו בשוגג דאיהו קניס שוגג אטו מזיד וכן נמי גזל חמץ ועבר עליו הפסח לר"מ אומר הרי שלך לפניך כדכתיב לעיל ואף ע"פ שגרם היזק מחמת שגזלו ועכשיו שעבר עליו הפסח אין כאן היזק שהרי אינו נכר ומשום הכי פטור ואפילו למאן דקיימא לן השתא דבמזיד קנסו ומיקרי היזק הני מילי במטמא ממש אכל הכא ממילא קאתי ליה ופטור וכגון זו לא קנסו וכן תרומה ונטמאת דתנן אומר לו הרי שלך לפניך בשנטמאת מאיליה. 
+<b>כללו של דבר</b> כל שחייב במעשה בידים לרבנן חייב בגרמא לר"מ וכל הפטור במעשה ממש לרבנן כגון היזק שאינו נכר פטור לר"מ בגרמא והוא הדין במעשה ממש שלא חייב ר"מ אלא על גורם היזק ואין כאן היזק מאחר שאינו נכר ומשום הכי דן את הדין חייב לר"מ שאלו גזל כיסו ממנו ונתנו לחבירו חייב לדברי חכמים ובגרמא נמי חייב לדברי ר"מ שהגורם כעושה מעשה דמי וכן נמי השורף שטרות של חברו כמי שגזל כיסו של חברו וחייב אע"פ שהיא גרמא לענין הממון הכתוב בשטר. וכל המפסיד ממונו של חברו ממנו היזק נכר הוא מאחר שאינו יכול לומר לו הרי שלך לפניך שהרי שבת חייבה עליו תורה בדהזרקיה באנדרונא ובטליה אלמא היזק נכר הוא ואי קשיא לרבנן דלא דייני דינא דגמרי היכי מחייב והא גורם הוא לבטלו ממלאכתו וגורם הוא לו שלא ירויח לא קשיא דכיון דהזרקיה מההיא שעתא הוא דאפסדיה עד דפתח ליה והא אמינא דהיזק נכר נמי הוא בין לר"מ ובין לרבנן וכן המראה דינר לשולחני חייב אע"פ שהוא שוגג וקיימא לן היזק שאינו נכר בשוגג פטור ואפשר דאפילו במזיד נמי פטור דמסקנ' לא גמרי' וכדכתבינא אלמא המפסיד ממון מחברו כגון מוחל חוב ושורף וכל דדמי להו היזק נכר דהא לא מהדר ליה ולא מידי אבל מי שיכול לומר הרי שלך לפניך אינו ניכר ואין שמו היזק ופטור לכ"ע ומיהו הגורם נזק נכר חייב לר"מ בין בשוגג בין במזיד בין באונס שאדם מועד לעולם. 
+וזו ששנויה במשנת ר' חייא ורבי הושעיא אומרין לו גדור לאו משום התראה הוא לחייבו אלא מפני שאינו נאסר אלא א"כ התרו בו דמסתמא לא ניחא ליה דליתערב כרמו בתבואתו של חברו ודעתו לעקור ואף ע"ג דתנן אלך לביתי ואחזור ואלקטנו אם הוסיף אסור אלמא ביאוש כדי מתסר התם הוא משום דניחא ליה לקיים ירק שלו אלא בערבוב כרמו בתבואתו של חברו ולא ניחא ליה ודעתו לעקור גפניו או לגדור ושמא סבור הוא שהלה נמי חייב לגדור אבל מאחר שהתרינו בו ולא גדר ונתיאש בכך אסור דהא גלי אדעתיה דמינח ניחא ליה . 
+ומה שסמכו על הירושלמי במקרע שטרותיו של חברו שהוא חייב משום קנס מאן לימא לן דאינהו דייני דינא דגרמי דילמא לא דייני והכא קנסא בעלמ' הוא דקנסו ולא גמרי' לשאר דכואתא וכן מה שאמרו בירושלמי במסכת כלאים גבי מראה דינר לשולחני שהוא קנס מפני שאין להם דינא דגרמי אלא שבזה קונסין אותו מפני שהוא פושע והפסדו מצוי אי נמי כל דמשלם בגרמ' אע"ג דדינא הוא קנסא קרי ליה דתנא ירושלמאה לישנא קלילא תני. 
+ואנן כבר גלינן ברחמי דשמי' דאפי' היכא דלא קנסינן ליה מחייב. וכן אני אומר בגורם לשרוף שטרותיו של חברו או שמסר שטרותיו של חברו בין באונס בין ברצון שהוא חייב שהגורם כמזיק ואפילו גורם דגרמי חייב וליכא לדמוייה כלל לההיא דאמרי' גבי קרבן שבועה במס' שבועות (ל"ב א') הכל מודים בעידי סוטה בעידי קנוי דפטור דהוה ליה גורם דגורם דהתם לא חייבה התורה שבועה אלא על שבועת העדות המחייבת ממון או גורמת אבל גורם דגורם כפירת דברים הוא. וממונא ליכא אפילו בכובש עדות גמור ואפילו בשתי עדים ומי שדמה שני ענינים אלו וערבן חייב משום כלאים. 
+<b>והדור לעקרן</b> דאמרן דהיזק שאינו ניכר פטור אי קשיא לך טבח שקלקל אמאי חייב בשלמא הגרמא ועיקור היזק נכר הוא אלא שהייה ודרס' הא לא ידיע' לא קשי' דכיון שלא שחט כראוי השחיטה עצמה היא ההיזק שאין זו שחיטה אלא כמתיז ראשה בסייף הוי והרי נכר בין חיה לשחוטה. ואם קשי' לן א"כ מפגל נמי ליחייב דעיקר שחיטתו ליהוי היזק איכא למימר כי אמרי' הכי הני מילי לפסולי שחיטה שכל שעשה לה פסול בשחיטה לא שחטה אלא נבלה אבל כל ששחיטתו כראוי ואיסור אחר גורם לה אין השחיטה כנחיר' או כמתיז ראשה בסייף אלא השחיטה כשרה שהרי הוציאה מידי נבלה ואיסור אח' גורם לה ואינו ניכר בה כן נ"ל. אבל אפילו לדברינו מצינו צד הקל בגורם יותר ממזיק בידי' והוא שהנאנס להראות והרא' פטור והנושא ונותן ביד חייב אע"פ שנאנס כדעת רבינו הגדול ז"ל. וי"ל שאינו חשוב גורם אלא האונס אבל נטל ונתן ביד מדאגבהיה קליה ומתחייב בתשלומים מעלי' אי נמי אע"ג דדינא דגרמי דינא הוא פטרו האנוס ממש כל זמן שלא עשה מעשה וכן בדן את הדין הורה רבינו ז"ל שאינו משלם אלא בשנשא ונתן ביד דאנוס מיקרי דרחמנא אנסיה למידן כיון דחזי למידן וגמיר וצביה אנסיה למטעא בשקול הדעת ואקילו רבנן בדבורא ולא עשו בו אונס כרצון ומיהו ליתי להאי דינא אלא בהאי גרמא אבל השורף שטרות באונס חייב דהא לאו מחילה הוא. 
+<b>עוד יש להקשות,</b> מאחר דקיימא לן דדיינינן דינא דגרמי היכי אמרי' בקמא (צ"ח א') הזורק מטבע של חברו לים הגדול פטור מ"ט דא"ל הא מונח קמך ואמאי והא גורם הוא להפסידו וחייב ועוד מי גרע ממטמ' דבמזיד והאי נמי מזיד הוא ורש"י ז"ל מפרש דאפשר למשקליה אלא דבעי למיהב זוזא לבר אמוראי וההוא זוזא הוא דאפסדיה מה שאין כן במטמא דאפסדי' לגמרי. וכן נראין הדברים דאי לא אפשר למשקליה לא פטר ליה רבה דדמי למים עכורין דלא קא חזי ליה ואפסדיה מיניה לגמרי והאי נזק ניכר הוא שהרי הכהו על ידו והפיל מטבעו מידו לים אע"ג דקא חזי ליה היזק ניכר לעינים הוא וסוגיא דשמעתא נמי לא אפשר לפרושא אלא בהכי דאקשינן עליה אין מחללין על המעות שאינן ברשותו. כיצד נפל כיסו לים הגדול אין מחללין אי אמרת בשלמא בדאפשר לאפוק' עסקי' והיינו טעמיה דרבה דפטר ליה אסלע דכמאן דאפקי' חשיב ליה ואזוזא דבר אמוראי משום גרמא פטר ליה היינו פירכ' אמאי אין מחללין אלא אי אמר' לא אפשר לאפוקי וטעמי' דרבה בסלע משום גרמא דפטור עליה מאי קושיא גבי מעשר היכי אפשר לחלל על מה שהוא אבוד ממנו לגמרי ועוד דקתני מעות שאינן ברשותו משמע אבל שלו הן אלא שאי אפשר ליטלה אלא ע"י טורח ואדם המזומן לכך דומי' דקסטר' או של הר המלך. אבל עדיין יכולין אנו להקשות קושיתנו שהרי השף מטבע של חברו פטור והצורם אוזן פרתו של חברו פטור ומ"ש מטמא וכ"ש דהוה לן לחיוביה שהרי הוא היזק נכר כדאיתא בגמרא ועוד מדינא דגרמי לחייבו ואיכא למימר אין ה"נ אלא מטמא קנסא הוא ומקנס' לא גמרינן כדאמר רב הונא בר חייא בקמא (קי"ז א') וק"ל כל רב ושמואל הילכתא כשמואל בדיני וסוגיין נמי בגיטין (נ"א א') כותיה דאקשינן התם העושה מלאכה במי חטאת ובפרת חטאת פטור ואי סלקא דעתך היזק שאינו נכר שמיה היזק אמאי פטור ואי אמרת בשלמא לא שמיה היזק ניחא דאפילו במזיד פטור דמטמא ומדמע קנסא הוא ולא גמרינן מיניה לדינא אחרינא וכן כתב רבינו חננאל ז"ל. ורבא נמי סבר דמטמא לא גמרינן דקנסא הוא והיינו טעמא דאקשי ליה רבה מעשה מלאכה במי חטאת ובפרת חטאת דלא קנסוה רבנן. ומה שהקשינו והא מכל מקום גורם הוא ואמאי לא דיינין דינא דגרמי איכא מ"ד לא חסריה ולא מידי יכול לומר הרי שלך לפניך לא חסרתיך ולא מידי ולא מיסתבר הכי דהא מינכר היזיקא וכל היכי דמינכר היזיקא אינו יכול לומר לו הרי שלך לפניך כדאמרינן לענין גזל מטבע ונסדק ומאחר דקיימא לן דדיינין דינא דגרמי בהיזק נכר והאי נמי נכר הוא אמאי לא מחייב ועוד בזורק מטבע של חברו מאי איכא למימר הא חסריה זוזא דבר אמוראי אלא הנך טעמי חבטי בעלמא נינהו ברם נראו דברי רבינו חננאל ורבינו יצחק אלפסי ז"ל שהסכימו דליתה לדרבה כלל כיון דקיימא לן כר"מ ואיהו לא סבירא ליה כותיה כדמפרש בגמ' בשורף שטרותיו של חברו ומדליתה בהא ליתה בהנך וכיון דמפורש בגמרא דלית ליה לרבה דר"מ לית לן למיזל בתר שנויי דחיקי ולמיתלי בשמעתא בוקי סריקי ואף רש"י ז"ל כך דעתו דרבה לית ליה דר"מ בכולהו. 
+<b> עוד צריך לפנים</b> שהרי מצינו גורמי נזקין פטורין בקמא הפורץ גדר לפני בהמת חברו והכופף קומתו של חברו בפני הדליקה והשוכר עידי שקר להעיד והיודע בעדות חברו ואינו מעיד לו המבעית את חברו והעושה מלאכה במי חטאת. הנותן סם המות לפי בהמת חברו. ובכללה המכניס פירותיו לחצר בעל הבית שלא ברשות ואכלתן בהמת' והוזק' והשולח את הבעירה ביד חרש שוטה וקטן נשברה כדו ולא סלקה נפלה גמלו ולא העמידה. עוד התם לבה ולבתו הרוח אם אין בלבויו כדי ללבותה דכי אמרינן ורוח מסייעתו ה"מ לענין שבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה אבל הכא גרמא הוא וגרמא בנזקין פטור. ובקמא (כו,ב) זרק כלי מראש הגג והיו תחתיו כרים וכסתו' ובא אחד וסלקן או קדם הוא וסלקן פטור ובפ' הפרה נפל לבור והבאיש את מימיו לא שנו אלא שהבאיש מגופו אבל הבאיש מריחו פטור מ"ט גרמא בעלמא הוא וגרמא בנזקין פטור והתם שיסה בו את הכלב שיסה בו את הנחש פטור מדיני אדם לפי שהוא גרמא בנזקין והתם שחטו מה שעשה עשוי וא"ר הונא בריה דרב יהושע זאת אומרת המזיק שעבודו של חברו פטור וכו'. ובגיטין (מ"ב) העושה עבדו אפותיקי ושחררו שורת הדין אין חייב כלום ומפרשי לה בגמר' התם שהמזיק שעבודו של חברו פטור ובסנהדרין (ע"ו ב') ההוא גברא דמצמצמא לחיותא דחבריה במיא ומתה וסוגיין התם דפטור ובבבא בתרא (צ"ג ב') מיהו נותן לו דמי זרע. מאן י"א רבן שמעון בן גמליאל וכו'. וק"ל דליתא לדרבן שמעון בן גמליאל ואמאי הא דיינינן דינא דגרמי.
+וזה הטעם לכל אלו. כלל גדול יהיה בידך כל הגורם ומחמת גרמתו בא היזק שאי אפשר אלא באותו היזק ואינו תלויה בדעת אחרים אלא בשעה שגרם בא ההיזק או שהוא עתיד לבוא כגון זה חייב ר"מ ונקרא בגמ' ברי היזיקא לפיכך דן את הדין לדברי האומר אין מחזירין חייב דמעידנא דאמר איש פלו' אתה חייב ונתחייב לשלם ממון ועל פיו שלם מההיא שעתא הוא דגרם נזק ואף ע"פ שאחר כך הוא משלם כיון שהדין חייב לשלם ממון ועל כרחו משלם הדיין הוא הגורם משעה שחייבו וכן במחיצת הכרם שנפרצה שבשעה שנתיאש ממנה גרם לזה נזק שהרי הגפנים גדלין והולכין ומתערבין. 
+וכל דבר שאינו ��לוי בדעת אחרים אלא על כרחנו יבא היזק מחמת גרמתו של זה ברי היזיקא חשבינן ליה ומשום הכי פטרינן הפורץ גדר לפני בהמת חברו ואיבדה אי כותל רעוע הוא דלא מנטרא מצי אמר לא גרמנא לך ולא מידי דסוף סוף למסתר קאי ומקמי דאתית לה נפלה ואי נמי כותל בריא פטור אבהמה כדתנן או שפרצוה ליסטים פטור משום דמצי א"ל מי יימר דנפקא ואם תמצי לומר דנפקא מי יימר דאבדה דילמא משכח לה ולא ברי היזיקא, וכן דעת רש"י ז"ל. אבל יש מפרשין הא דאקשינן בגמ' אי בכותל בריא בדיני אדם נמי ליחייב אבהמה נמי קאי דאי אכותל מאי קושיא אנן אבהמה קא אמרי' דפטור מדיני אדם כדקתני בפני בהמת חברו ולעולם אימא לך בכותל ברי' וחייב אכותל ואע"ג דתנן או שפרצוה ליסטים ולא מחייבי עד שהכישוה ה"מ לאחיוביה בנזקין דכל אימת דלא קמה ברשותייהו ולא מחייבי בנזקי אבל אגופה של בהמה לעולם חייבין עד שיחזירוהו למקום המשתמר שבשעה שפירץ יצאת מרשות בעלים והם גרמו ליה הילכך לא מפסדי מגופה של בהמה עד שיחזרהו למקום המשתמר מרשות בעלים שהרי הוציאם מרשותם משעה שפירץ אבל אנזקין לא מחייבי מי יימר דמזקא ולא ברי היזיקא, וזו הסברא נכונה. 
+<b>והכופף קומתו של חברו בפני הדליקה או שויה טמון באש פטור</b> (ב"ק נו,א) דהא לא גורם נזק הוא שהנזק ע"י המדליק בא ואע"פ שהלה פוטר המדליק מלשל' כיון שעדיין לא נתחייב לו כלום מה שאין כן בזכה את החייב שכבר היה חייב לזה ממון והדיין מפסיד הפסידו ממנו ואין כאן חיוב אלא שהוא מתכוין להזיק ולהפסיד ממנה מה שירויח ודומיא למאן דנחית לאומנות חברו אע"פ שבכאן מפסידו ממונו והתם הרויח הו' שמפסידו כיון שעדיין אין הלה חייב לשלם כלום לאו מפסיד ממון הוא ומשום הכי חייב בדיני שמים ואי דמטיא ליה ברוח מצויה לא עבד ולא מידי ואונס הוא ורחמנא פטריה מדיני אדם ואפילו באשו וכל שכן אש של חברו. 
+<b>והשוכר עידי שקר להעידו</b> לאו איהו מזיק ולא גרם היזק אלא אינהו גרמי ולא בידו הוא דאי בעי לא מסהדי כלל וקא סלקא דעתין נמי בגמ' למפטריה בדיני שמים משום האי טעמא דדילמא לא מסהדי דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין. 
+<b> והיודע בעדות חברו ואינו מעיד לו</b> אי בחד בלחוד לא עבד ליה ולא מידי דדילמא הוה משתבע היאך ומפטר ומיהו תרי נמי מפטרי דאקשינן בגמרא אפטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים אי בתרי דאורייתא הוא ולא אקשינן אי בתרי אמאי פטור מדיני אדם ותניא בתוספת' דשבועות וכן המשביע את העדים על דבר שיש בו שוה פרוטה וכפרו הרי אלו חייבין קרבן ופטורין מן הממון של ונשא עונו. וטעמא דמילתא שאף הוא אינו חייב להעיד לו אלא מדין גמילות חסדים שחייבה תורה להעיד ואם לא רצה לקיים אותה מצוה אין מן הדין לחייבו ממון מה שאין כן בנתיאש הימנה ולא גדרה דכיון שהוא חייב חיוב ממון לגדור ולא גדר ונתיאש חייב שהרי הוא מזיקו ביאוש וגפניו הם האוסרין והוא גורם האיסור אבל מי שאינו רוצה להעיד פטור שאין עליו חיוב ממון אלא מדרך גמילות חסדים ואם אינו רוצה לטרוח ולהצילו לזה אינו חייב למה זה דומה למי שרואה כיסו של חברו אבד ואינו מצילו או מי שאינו רוצה ליתן פרוטה משלו לעני שאין בית דין מחייבין אותו בכך אף כאן אין בית דין מחייבין לשלם מביתו שלא חייבתו התורה בכך אלא כשאר המצות היא זו ואינה בדין ממון. אבל מאן דצייר פומהון דסהדי דלא יסהדון כגון שראה עדים מגלגלין ובאין להעיד עדות לפלוני והרזקינהו ומאי דסיימי באותו ירושלמי שכתבתי למעלה דפטור משום דלא דייני דינא דגרמי אבל אנן דדיינינן שהוא דומה לשורף שטרותיו של חברו כדאמרינן התם בירוש' במקרע שטרות חוץ מדעתו שהוא דומה לאיניש דצייר פומהון דסהדי דלא יסהדון ומאן דצייר פומהון דסהדי דומה למקרע שטרות הילכך חייב וי"ל שהוא פטור דמי יימר דמסהדי דילמא הדרי בהו ולא ברי היזיקא וא"ת אי הכי מסור נמי דילמ' לא שקלי ליה איכא למימר התם כי שקול מיהא מחמת גרמתו שקל וכמאן דקלייה דמי אבל הכא דילמא הדרי בהו ועוד שהם גמילות חסדים הוא דקא עבדי גביה ומי שראה חברו רוצה ליתן מתנה לפלוני או הולך להציל ממונו והוא מעכבו אין מן הדין לחייבו שאין זה גורם היזק אלא מונע וההיזק בא ממילא וכן עיקר. ומי' שנים שהעידו עדות שקר והפסיד חברו על ידם ואי אפשר להוציא מידו כגון נכרי ואלם או הודו הם והוא לא הודה חייבין לשלם שהרי גרמו לאבד ממונו של זה והא דגרסינן במסכת מכות א"ר יהודה א"ר עד זומם משלם לפי חלקו והוינן בה ואוקמה רבא באומ' עדות שקר העדנו ואקשינן עליה כל כמיניה כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד לאו מכלל דלא משלם אף ע"פ שאינו חוזר ומגיד לבטל עדותו ואפשר לו שיתחייב לשלם אלא הכי קא קשיא ליה כיון שעדותו קיימת למה אתה קורא אותו עד זומם. הנותן סם המות לפני בהמ' חברו פטור מפני שהיה לה שלא תאכל (ב"ק מז,ב) ולאו איהו קא גריס היזיק' אלא מחמת דעת אחרת נעשה ואפשר היה שלא אכלה והיא הביאה עליה הנזק שאכלתן ולא מצינו מזמין נזקי' שיהא חייב. 
+<b>המבעית את חברו</b> פטור מדיני אדם משום דאיהו אבעית נפשי' וכן הכה כנגד עינו ואינו רואה פטור דאיהו גרם אנפשיה ועוד שיש אומר לנזקין ובהכי לא הוה ליה לאסתמויי כדאיתא בקמא (צ"א א') העושה מלאכה במי חטאת ובפרת חטאת היזק שאינו ניכר הוא ואומר לו הרי שלך לפניך ואפי' במזיד פטור דלא גמרי' ממטמא ומדמע דקנסא הוא וכבר כתבתי את זה. 
+<b>והשולח את הבערה ביד חרש שוטה וקטן צביתיהו קא גרים</b> (ב"ק כ"ב ע"ב) ולא מקרי איהו גורם כלל דאינהו גרמי ואינהו מזקי וכי יהיב להו סלתא גוזא ושרגא אי נמי היזיקו בגדונתו שמס' להם אשו הוא וחייב כמוס' שורו לחרש שוט' וקטן דחייב ולאו משום דינא דגרמי הוא חייב דהא אפי' רבנן דפליגי עליה דר"מ מודו בה אלא משום דאשו הוא וחציו הוא דמזקי אי נמי ממונו והכי מוכח בפ' כיצד. 
+<b>הזורק כלי מראש הגג והיו תחתיו כרים וכסתות הזורק פטור</b> (ב"ק כו,ב) דמפסק פסיקי גיריה ולא עביד ולא מידי והמסלק חייב לדידן דדייני' דינא דגרמי ורבה דפטר ליה משום דלא דאין כדכתבינן לעיל וכן כתב רבינו הגדול ז"ל דליתה לדרבה. פי' לפירושו דאמר פטור המסלק דאמר רבה או שקדם הוא וסלקן פטור ואנן לא קיימא לן בהא כותיה אלא חייב מדינא דגרמי אבל הזורק לא גרם ולא מידי דהא פסיקי גירי וכן כתב רבינו שלמה ז"ל שהזורק פטור שהרי אין סופן להשתב' מזריקתו וזה שנטל פטור דגרמא בנזקין פטור פי' לפירושו לדעתיה דרבה אבל לדידן חייב דייני' דינא דגרמי ודינא דגרמי וגרמא בנזקין חדא מילתא היא לדעת רש"י ז"ל ותמצא זה רמוז בפירושיו בכמה מקומות דוק ותשכח.
+ וכן הזורק כלי מראש הגג ובא אחר ושברו במקל שניהן פטורין שכן נראה שהוא דעת רבינו אלפאסי ז"ל דרב' בת' תבר מנ' אזיל וכן שמעתי בשם הרב ר' אברהם בר' דוד ז"ל ולא מחייבי משום דינא דגרמי דראשון הא לא אתא נזקא מחמתי' כלל ושני נמי מנא תבירא תבר ואי משום שגרם שלא יתחייב לו הראשון היינו טומן באש דפטור וכבר פרשתי הטעם. 
+<b>נפל לבור והבאיש את מימיו מריחו</b> (ב"ק מ"ח ע"ב) צריך לפנים י"ל דלדידן דדייני' דינא דגרמי חייב והדין הוא סברא דרבינו הגדול ז"ל שלא כתבה בהלכות. וי"ל כי דיינינן דינא דגרמי ה"מ בנזקי עצמו אבל בנזקי בהמתו לא שלא חייבתו תורה אלא בנזקין ממש מכחו אבל בגרמת שורו לא כך נראה לי ומה שהשמיטה רבינו הגדול ז"ל משום דההוא לישנא לרב איתמר אבל לשמואל דאמר כל תקלה בור הוא בין מגופו בין מריחו אינו חייב משום דהוה להו מים וכלי' ולא מצינו בור שחייב בו את הכלים ולא משכחת ביה דמחייב אלא שהבאיש בשעת נפילה לא איפשר ולישנא קמא הוה ליה למכתב אלא משום דכבר פסקא כדשמואל לא חש לה דמילת' דלא שכיחא היא וכן נראה מדברי רבינו חננאל ז"ל דאית לההוא דינא תדע דהא רבא דבתרא הוא אמרה ואיהו הא אית ליה דינ' דגרמי דהא רבא גופיה דדאין דינא דמסור בקמא (ז"א) ובכולהו נוסחי עתיקי ודוקאני רבא דגרסי' באל"ף ולא רבה בה"א. וכן כתוב בפי' רבינו חננאל ז"ל. ואי קשיא לך האי היזק שאינו נכר הוא ואפי' בלא גרמא נמי פטור אלא היא ודהא אישתני טעמא וריחא דמיא ושנוי הוא כדאמרינן בענין יין והחמיץ ולפום הך סברא שורו שהדליק את האש ושרף שטרותיו של חברו או אפילו קרען או מתקן פטור דגרמת שורו הוא ומסתברא דחייב ושאני גרמא דריחא דממילא אתיא מהך דהכא מעשה שורו הוא אף ע"פ שהפסד הוא גרמא. 
+<b>שיסה בו את הנחש פטור</b> (ב"ק כג,ב) משום דאיהו לאו גורם גוף ההיזק אלא מעצמו הוא ולא דמי למסור דהתם כיון שאין המסיקים שאין ממונו והוא הרא' להם הוא גרם כל הנזק שהרי הממון שמו' היה ובגרמתו הוציאו מרשו' הבעלים דכיון דאוקמינהו עליה ברשותייהו קאי כדאמרן עלה כיון דאוקמינהו עילויה מיקלא קלייה שהרי יצא מרשות הבעלים כמו שנפל כוסו של חבירו והניחו ברשות הרבים הילכך חייב לשלם אבל הכא הא קאי גברא והא קאי נפש. משל למה הדבר דומה לממון המוטל לפי המסיקין ובא אחר ואמר לה' טלו אותו ונטלוהו שהוא פטור אף ע"פ שאין רצונם ליטלו אלא מחמת עצה זו שהשיאם זה ליטלו כך נראה לי ואף ע"ג דמראה דינר לשולחני ונמצא רע חייב ואינה אלא עצה שהשיאתו לקבלו כיון דאי שפירא הוא אית ליה לקבולי מחברי' חיובי חייבי' האי שולחני לקבולי ודמי לדן את הדין שאע"פ שלא כפאו כיון שאמר לו חייב אתה ליתן חייב דממונא שקל מיניה בדיבוריה כיון שחייבו בכך. וצ"ע. ויש מי שכתב דמשסה היינו טעמא דפטור משום דמי יימר דמטי ליה להאי גברא דילמא פרק ולא פסיק רישיה הוא והא בורכא דאפילו דרך לנטו' ימין ושמאל חייב נמשך נמי. 
+והא דאמרי' <b>שחטו מה שעשה עשוי ומזיק שעבודו של חבירו שהוא פטור</b> (ב"ק לג,ב) לדידן דדיינינן דינ' דגרמי ודאי מיחייב דהא מדמו לה בגמ' לשורף שטרותיו של חברו והתם קיימא לן דחייב וכן כתב רבינו חננאל ז"ל וכן דעת רבינו הגדול שהשמיטה וכן נמי הוא דאמרינן גבי השולח עשה עבדו אפותיקי ושחררו רבו ראשון שורת הדין אין העבד חייב כלום אלא המשחר' כותב כרבן שמעון בן גמליאל דקא דיינינן דינא דגרמי וכן נמצא במקצת נוסחי הלכות רבינו הגדול ז"ל וקיי"ל כר"ש בן גמליאל דדינ' דגרמי הוא וכן עיקר. 
+ותצמצם שבפ' הנשרפין לא כתבה רבינו הגדול ז"ל בהלכות שמע מינ' לדידן דדיינינן דינא דגרמי חייב וזה א"צ לפנים. 
+<b>והמוכר פירו' לחברו ולא צמחו</b> (ב"ב צב,א) דקיי"ל כתנא קמא דרבן שמעון בן גמליאל דאמר אינו משלם אלא דמי זרע ולא דמי הוצאה היינו טעמא שאין זה מזיק לא גורם היזק אלא הוא גרם על עצמו וזה אע"פ שמכרו לו אינו אלא כמטעהו. 
+והמשיא את חברו לעשות דבר שאינו הגון לו אינו בדין שישלם והיינו נמי דאמרינן מאן י"א רבן שמעון בן גמליאל ולא אמרינן ר"מ דדאין דינ' דגרמי ומשמע נמי דרבן שמעון בן גמליאל דמחייב לאו משום דינא דגרמי שא"כ נימא בפירקין דר"ש בן גמליאל דאין דינ' דגרמי כר"מ ואי גרמא בנזקין חשיב לה כתנא קמא ואפילו הכי מחייב הא אנן אפילו דינ' דגרמי לא אשכחן מאן דמחייב בהו אלא ר"מ כל שכן גרמא בנזקין אלא טעמא דרבן שמעון בן גמליאל משום דכל מוכר או אומן כיון שיש לו הנאה עליו לשמו' שלא יפסיד חברו כלו' בשלו אבל במזיק פטור אי נמי קנסא בעלמא הוא ומנהג אנשי ירושלים ותקנתן שתקנו בכל כיוצא בה ומי שחולק על רבינו הגדול ז"ל ופוסק הלכה כרבן שמעון בן גמליאל אין ממש בדבריו ושוב מצאתי בספר המקח בשע' ח' לרבינו הגאון ז"ל שכתב ותדע דמה שחלקו בין דמי זרע ובין דמי הוצאה אותו שמחייב דמי הוצאה קנסא בעלמא הוא דקא קניס וכן כתב רבינו חננאל ז"ל. ושנו נמי בתוספת' הלוקח קנקנים מחברו ונמצאו פיסטאות ונשתעבדו חייב להעמיד לו דמי קנקנים אבל לא דמי יין וגם זו הלכה היא. 
+<b>נשברה כדו ולא סלקה נפלה גמלו ולא העמידה</b> (ב"ק כח,ב) הא אוקימנ' בגמ' במפקיר נזקיו. ואי למ"ד אנוס הוא ודאי פטור אלא אפילו למ"ד לאו אנוס הוא ופטר ליה משום שאין זה בור שחייבה עליו תורה אלא בור ברשות היחיד היא שחייבה תורה ולא בור ברשות הרבים וליכ' לחיוביה מדינ' דגרמי שהרי לא גרם לו נזק אלא הלה בא ונתקל בה ולא ברי הזיק' דילמ' לא מיחזק ביה שהרי הלה מדעתו בא כאן ויכול לומר לו אני לא באתי אצלך אתה הוא שבאת בגבולי אע"פ שאין אותו רשות שלו ואלו לא חייבה התורה בור לא היינו מחייבין אותו מדינ' דגרמי ועוד שהתורה פטרה בור בר"ה וגזרת הכתוב הוא אלא שאין מצריכין לזה שהטעם הראשון מספיק. 
+<b> ולבה ולבתו הרוח</b> (ב"ק ס,א) דפטר רב אשי משום דגרמ' בנזקין פטור כותיה קיי"ל דבתרא הוא וטעמא דמילת' דאיהו בלחודי' לא גרם נזק וליכ' הכא מזיק ע"י הרוח ואין זה אש שחייבה עליו תורה שאין אלו חציו אלא אף חיצי הרוח ולא ממונו הוא ומשום האי טעמא גופי' לאבנו סכינו ומשאו שהניחן בראש גג ונפל ברוח מצויה דהתם המניח כמלבה הוא ויש בלבוייו כדי ללבות' שהרי נברא גוף ההיזק עצמו ואין הרוח מסייעת בבריאתו אלא להולכתו כמי שלבה את האש לגמרי בתוך שלו ובא רוח מצויה והדליקו בקמת חברו. והוו בה רבנן מהא דגרסינן בבתרא (כ"ו א') רבי מריון בריה דרבי אבין כי הוי נפצי כיתנ' הוה אזל' דקת' ומזקת לאינשי אתו לקמי' דרבינ' א"ל כי מודה ר"י בגיריה ה"מ דקא אזל' מכחו הכא דקא הוא דממטי ליה מתקיף לה מר בר רב אשי ומאי שנא מזורה ורוח מסייעתו אמרוה קמי' דאמימר אמר להו היינו זורה ורוח מסייעתו ובקמא אמרינן כי אמרינן זורה ורוח מסייעתו ה"מ לענין שבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה אבל לענין נזקין פטור . ופריקו רבי' חננאל ורבינו יצחק אלפאסי ז"ל דאע"ג דפטור מ"מ הואיל וגרמ' דגיריה הוא אסור ומסלקינן היזיק' ואי אזיק לא משלם מה שכבר הזיק כדאמרינן בענין נמי זאת אומרת גרמ' בניזקין אסור פי' אבל פטור אם הזיק. 
+והך שמעת' כולה צריכה לפנים. ואיכ' למידק בה מאי שנא מאשו מאבנו וסכינו שהניחן בראש גגו ונפלו ברוח מצויה שחייב לשלם דהא איברי היזיק' דהא דקת' בלא סיועא אלא דהוא ממטי לה ותו דאקשינן בגמ' ולרבינ' מאי שנא מגץ היוצ' תחת הפטיש ויוצ' והזיק חייב ומפרקינן התם ניח' ליה דליזיל הכא לא ניח' ליה דאזל' הא נמי קדשי' מ"ט אקשינן לה ארבינ' למר בר רב אשי קשי' דהא גבי גץ חייב גבי דקת' פטו' אבל אסור לדברי רבינו חננאל ז"ל ורבינו ז"ל . ועוד אי ��סלוקי היזיק' קאמר ממתני' שמעת לה דקתני מרחיקין את הגורן הקבועה מן העיר חמשים אמה מדלא פשטוה ממתני' משמע דלענין שלומי קא מפלגי ומשום הכי לא פשטוה ממתני' ולא מבריית' דקתני מקשואין ומדלועין של חברו כדי שלא יזיק. ותו קשי' בין לרבינא בין לאמימר מאי קושיא התם מכחו אזל' ומזק' ותירצו הם הכא זיקא הוא דממטי ליה ומאי שנא מבקע' דתנן המבק' ברשות היחיד והזיק ברשות הרבי' חייב והתם לא ניח' ליה דתיזי' כדאמרינן גבי גץ דהתם כדי שלא ישרוף את ביתו הוא רוצה בכך מה שאין לומר כן בזו ועוד שהוא צריך להסיקה תחת תבשילו אלא משום דמכחו קא אזיל חייב גץ נמי מכחו קא אזיל שהוא יוצא מתחת הפטיש . והטעם לכל זה, דמשום הכי לא אקשינן ליה אמר (מר) בר רב אשי משום דאיהו לח שמעינן ליה דאמר בפי' פטור אבל אסור דהיינו זורה ורוח מסייעתו והתם אפשר דבנזקין חייב כחד מאינך אמוראי דקמ' ולפיכך הקשה לרבינ' דשמעיה בפי' שפטר אע"פ שאפשר לומר דמר בר רב אשי גופי' פטר אקשויי לא מצי מקשי ליה כמו שלא הקשה למי שלא דבר כאן כלל. ודק' קשיא לן אמאי לא פשטוה ממתני' משום דמתני' דילמא רבנן היא ולא ר"י אבל ממתני' דפטיש בעי לאקשויי דעד כאן לא פליגי רבנן עליה דר' יוסי אלא בסלוקי היזק' אבל אי לאו גיריה לא מחייב לשלומי דאגרמ' בעלמא לא מחייב בכי האי גוונ' וזה מספיק לתרץ פי' הגאונים ז"ל ובאמת שכך הוא עיקר שמועתנו כמו שאמרו. ודקא קשי' לן מאי שנא מאבנו וסכינו ומשאו שהניחן בראש גגו ונפלו ברוח מצויה שחייב לשלם. שמעת' הכי מפרשה דכי הוו נפצי אינהו ניתנ' כדי להוצי' ממנו דקת' היו חובטין הפשתן כדי שיפיל הדקת' לארץ ואלו נפלו הדקת' לארץ שוב אין הרוח מזיזה ממקומה מפני שהיא דקה וגרוש' מעצמה והדבר ידוע ומפני שכחו כחוש שהדקת' קלה ביותר הרוח באה ומוליכה למקום רחוק ומזקת הרי שלה הלכה מכחו כלום ולא סייע הוא בהולכת הרוח אלא אדרבה אם הלכה מכחו היתה נופלת לארץ ולא היה הרוח מזיזה כלל נמצ' שזה ההיזק הרוח בראו מעיקרא אלא שהוא גרם לרוח שיבא עליה ויזיז שאם לא נפץ הפשתן לא היתה הרוח מזקת ולפיכך קראוהו גרמא בניזקין ומיהו גרמי' דגיריה הוא כיון שמאותה שעה הרוח מזומנת להוליכה והוא גורם עיקר' אע"פ שבהולכה אינו מסייע ולא דמי לאבני וסכינו ומשאו דהתם כיון שהניחן בראש גגו אש הם והרוח מולכת אותה יותר רחוק ומקרבת אות' אצל הנזק יותר ממנו כמו מדליק אש והרוח מוליכתו לגדישו של חברו שהוא חייב שהרי הרוח מוליכתו כפי כחו ואינה מוליכה למקום אחר הפך מכחו כמו שפירשתי בדקת' והא דקא מדחינן ליה לגץ היוצ' מתחת הפטיש משום דגץ ודאי הרוח מוליכתו תדע דקתני לה גבי תולדה ראש בפ' הכונס ולא קתני ליה גבי אדם המזיק וקא סלק' דעתך שכשהוא מכה בפטיש כחו מפילתו לגץ לארץ אלא מפני שהוא דבר קל הרוח מוליכתו לחוץ הפך כחו דאעפ"כ חייב כיון שהוא גרם אף בדקת' כן ומפרקינן התם ניחא ליה דליזיל והוא מכה בפטיש כדי שילך והרוח מוליכתו יותר רחוק ולא בהפך מכחו ודמי לאש שלבה והרוח הולכה לגדיש שחייב הואיל ואין הרוח עושה דבר מעצמו בהפך מכחו אלא מסייע למה שעשה הוא אבל בדקת' לא ניח' ליה דליזיל והוא חובט הפשתן להפיל הדקת' לארץ והרוח מוליכה הפך מכחו נמצא שאינו מסייע בהליכתה אלא גורם הוא לה ולפיכך אינה דומה לבקעת והדבר נכון וברור לכל בעלי דעת. 
+<b> ומעתה למדנו לפי דרכנו</b> שדיני הגרמות בהלכות שבת יש מהן שחייב לשלם ויש מהן פטור ומותר ויש מהן פטור אבל אסור דינ' דגרמי חייב לשלם כגון מסור וחבריו ויש מהן פטור אבל אסור כגון גרמ' דגיריה דאמרינן זאת אומרת גרמ' בניזקין אסור והיינו דקת' ומהן פטור ומותר כגון בהנך גרמי דקי"ל כר' יוסי דאמר על הניזק להרחיק את עצמה כדתנן ר' יוסי אומר אע"פ שהבור קודמת לאילן לא יקוץ שזה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו ואע"פ שהוא גורם להפסיד ששרשי האילן מלקין כותל בורו של חברו כיון דלאו גיריה נינהו פטור ואע"ג דדייני' דינ' דגרמי דהא תלמוד היזק גמור הוא שהרי יש בו מעשה שהשרשין מלקין קרקעיתו של בור ואע"פ כן פטור לר"י אליבא דרבנן דלא דייני גרמא משום דאמר ליה הרחק עצמך לרבי מאיר נמי אמר ליה הרחק עצמך לו ולא מיקרי גורם כי היכי דלא מזיק ופטור לרבנן. 
+ואי קשיא לך גבי מחיצת הכרם שנפרצה לימא ליה איבעית קוץ ועליך להרחיק עצמך דהא בתר שנפרצה גדלי ענפי ומתערבי ואסר ומאי שנא מדר' יוסי דאמר על הניזק להרחיק את עצמו ואם הזיקו פטור מלשלם וליכא למימר דלר' יוסי אם הזיק האילן לבור חייב לשלם שיוכל להזיק והרי הנהו תרי דדידיה חד עלאי וחד תתאי וכי משי עלאי מיא ומזקי ליה לתתאי ואמרינן על הניזק להרחיק את עצמו ואם חייב לשלם מה שהזיק היאך יכול להזיקו ולומר בתר הכי משלמנ' ונמצא זה צריך להתעצם עמו בבית דין כל יום ויום וכדתנן ובכירה טפח ואם היזק משלם מה שהזיק ואע"פ שמשלם צריך להרחיק שיכול הלה לומר לו אין רצוני שתזיקני ותשלם לי שקשה גזל הנאכל ואע"פ שהוא משלם רשע מיקרי כדכתיב חבול ישיב רשע וגו'. וכך פי' רבינו שלמה ז"ל אלא היכי טעמא דשאני מחיצת הכרם וכיון שיש בה איסור כלאים חייב לגדור וחברו פטור מלגדור שהוא בתוך שלו הוא עומד ואינו בא בגבולו של חברו אבל זה שהוא בא בגבולו עליו לגדור מחמת שאסור לערב הגפנים בתבואה וכיון שלא גדר ונתייאש חייב לשלם כדכתיב' לעיל אבל היכ' דליכ' איסורא סבר ר"י על הניזק להרחיק את עצמו מאחר דלאו גיריה דמזיק נינהו. ואכתי איכא למידק ואי אזלי שרשין ומזקי ליה לבור מ"ט פטור מלשלם הא שורו והוה ליה לטפויי באפייהו ולא קשיא דכיון דלאו גופיה דאילן קא מזיק אלא שרשים דהוא מזקי ושרשין ממילא קא אתו פטור אע"ג דממונא הוא ומ"מ יש לזה רשות לקוץ השרשים וליכא לדמויי לשורו שהזיק בצרורות דשאני התם דכחו דשור הוא וכנגיחה דידיה דמי והתורה חייבתי' אבל הכא נולד הוא ופטור שאין שמירתן עליו ואינו כחו של אילן הנטוע וליכא לדמויה לאש שהוא הולך ומזיק כיון שלבה את האש עיקר השלהבת הוא שמזיק והולך ואוכל ומזיק אבל הנך נולד הוא ואע"פ שמחמת האילן הוא מזיק פטור אי נמי כיון דשרשין הוא דמזקי ולא חזינהו לית ליה לטפויי באנפייהו דדמי נמי שנפרצה בלילה שהוא פטור ואין אומרין בנזקין אלו זו דומה לזו שהדברי' עמוקים והחלוקים דקים כחוט השערה. וכולהו גמר'. 
+<b>עוד יש שאלה</b> הנך הרחקות דתנן בבתרא (י"ז א') כגון שיח ומער' ואמת המים ונברכת הכובסין וגפת וזבל ומלח וסיד וסלעים וזרעים ומחרישה ומי רגלים וריחים אם הזיקו והפילו כותלו של חברו אי לא לדברי רבינו שלמה ז"ל דכת' דלאו גיריה נינהו ולא מודה בהו ר' יוסי לא מיבעי' לי דהא כר' יוסי ק"ל ואי נמי לרבנן כיון דלאו גיריה נינהו אפשר דפטר למה זה דומה לשו' שהבאיש מימי הבור מריחו דפטור' דלאו גיריה דבעל שור ולפיכך פטו' כי קא מיבעי' לן לדעת רבותינו הגאונים ז"ל שהסכימו כלם וכתבו דכולהו הרחקו' דמתני' גיריה נינהו מדקאמרינן גבי סולם ושובך לימא מתני' דלא כר"י מכלל דכול' מתני' מודה בה מי אמרי' כיון דלאו גיריה איהו גופיה קא מזיק ג��מא דגירי' הוא דומיא דסולם ושובך שהו' גרמ' דגיריה ופטר עליה דנימא הוא דמזק' ולא גורם אלא מסייע בעלמא שעל ידו נעשה מחמת הסולם והנך נמי פטו' אבל אסור או דילמא חיובי נמי מחייב עלייהו אם הזיקו ובחפיר' בור ושיח ומער' לא מיבעי' לי דכיון דכל מרה ומרה דקא מחי מרפי לארעא דהא כמאן דאזיק בידים דמי וחייב אפי' לרבנן דפליגי עליה דר"מ כי קא מיבעי' ליה בשארא מאי. וזו שאלה שאל הרב אב"ד ז"ל והתנה לכתוב בה דעתו במקומה ובעון הדור לא קיים תנאו ונראין הדברים דפלוגתא דרבנן ור"מ היא דלרבנן פטו' שהרי לא הזיק בידי' אלא ששם באותו הכותל סלעי' ונשתהו שם עד שהזיקו את הכותל מחמת הבלא ולר"מ ודאי חייב למה זה דומה למחיצת הכרם שנפרצה שמחמת שנשתהו שם עד שבא עליהן האיסו' חייב ואע"ג דהתם משום יאושו מתחייבנ' ליה לעיל לא עדיף יאוש מהנחת סלעי' בצד הכותל שבשעה שהני' הסלעים הניח שם ההיזק בעצמו וגרם להיזק שיבא הילכך גורם הוא וכן נמי הנך דמשום מתוכה לר"מ חייב ואפש' דהנך אפי' לרבנן חייב שקרוריתן מחמת עצמן הוא למה זה דומ' למניח גחלת על בגדו של חבירו שהוא מבעיר והולך וחייב אף כאן הם מחלחלי' את הכותל ומלקי' אותו עד שנופל וחייב אבל בהנך דמשום הבלא לא אינהו גופייהו ומזקי אלא מחמת שנשתהו שם נתוסף בהן הבלא ובאה להם מעלמ' היא המזקת והסלעים גורמין והמניח שם הוא גורם הגרמ' ומ"ט חייב לר"מ כדין מחיצת הכרם שנפרצה וכו'. ומסתברא דרבנן נמי מודו בה דחייב שהסלעים הם עצמן חמין אלא שאין חמימותן נכרת עד שנשתהו וכל אחת ואחת כגחלת היא אלא שאינה מזקת עד זמן מרובה הילכך לכולי עלמא חייב לשלם והלשון עצמו מוכיח שהרי קראוהו גיריה. והרב רבינו אברהם בר' דוד ז"ל כתב גיריה לר' יוסי גרמא בנזקין הוא ופטור ותדע דהא כל היכ' דמיחייב בנזקין דקתני חייב ופטור והכ' לא קתני אלא או לא יחפור או מרחיקין וחייב ופטור לא קתני ומהאי משמעות' אפיקו בעלי הגמ' דגרמ' בנזקין פטו' ולדברינו היינו טעמא דלא קתני חייב משו' שאין הנזק נכר מיד אלא לאחר זמן מרוב' הוא ובא ואי קתני הכי הוה אמינא אם הזיק חייב לשלם וכיון שאין הזיקו מצוי אינו חייב להרחיק כענין ששנינו בתנור וכירה. מכלל דברינו תוכל לדעת דעת הגאונים ז"ל שאמרו דכולה מתני' דלא יחפור מודה בה ר"י דגירי נינהו לפי שהן בעצמן המזיקין ולא פליגי ר' יוסי אלא בשרשי האילן שאם נולדים ואינם מזיקין מאותו המקום שנטע זה שם אילנו אלא אחר זמן קופצין ובאין אצל הבור ומזיקין אותו ואין בכל השנויין במשנ' לא יחפור מי שיערב עליך טעם אלא הזרעים במפולת יד שאחרי זמן הם מחלידים את הקרקע ודמי לעובד' דמיא דהנהו תרי דדירי חד עלאי וחד תתאי בבא מציעא (קי"ז א') וכבר כתבנו הללו במקומן. וגילינו טעמן ולא באנו כאן אלא לפרש מה שהוקשה עלינו ועל רבותינו בדיני הגמרות ופירשנו אותן בדרך קצרה כי היא הישרה. 
+והאל הנערץ בסוד קדושים. אשר שרפים ותרשישים את שמו מעריצים ומקדישים יצילנו מכל שגיאות ויראנו מתורתו נפלאות אמן. 

txt/Halakhah/Rishonim/Ginzei Mitzrayim, Hilkhot Sefer Torah/English/Oxford, 1897.txt

@@ -0,0 +1,212 @@
+Ginzei Mitzrayim, Hilkhot Sefer Torah
+גנזי מצרים, הלכות ספר תורה
+Oxford, 1897
+https://www.nli.org.il/en/books/NNL_ALEPH001109193/NLI
+
+Ginzei Mitzrayim, Hilkhot Sefer Torah
+
+
+
+Page 1
+
+
+
+Page 2
+
+
+
+Page 3
+
+
+
+Page 4
+
+
+
+Page 5
+
+
+
+Page 6
+
+
+
+Page 7
+
+
+
+Page 8
+
+
+
+Page 9
+
+
+
+Page 10
+
+
+
+Page 11
+
+
+
+Page 12
+
+
+
+Page 13
+
+
+
+Page 14
+
+
+
+Page 15
+
+
+
+Page 16
+
+
+
+Page 17
+
+
+
+Page 18
+
+
+
+Page 19
+
+
+
+Page 20
+
+
+
+Page 21
+
+
+
+Page 22
+
+
+
+Page 23
+
+
+
+Page 24
+
+
+
+Page 25
+
+
+
+Page 26
+
+
+
+Page 27
+
+
+
+Page 28
+
+
+
+Page 29
+
+
+
+Page 30
+
+
+
+Page 31
+
+
+
+Page 32
+
+
+
+Page 33
+
+
+
+Page 34
+
+
+
+Page 35
+
+
+
+Page 36
+
+
+
+Page 37
+
+
+
+Page 38
+
+
+
+Page 39
+
+
+
+Page 40
+
+
+
+Page 41
+
+
+
+Page 42
+
+
+
+Page 43
+
+
+
+Page 44
+
+
+
+Page 45
+
+
+
+Page 46
+
+
+
+Page 47
+
+
+
+Page 48
+
+
+
+Page 49
+
+. . . May God requite this to me and to my (father the) Nagid, in the presence of whom I sat aforetime on several occasions, when I preached the word of the living God to the heads of the holy people on high days and festivals. And when Israel heard that I gave goodly words of the law which is our heritage, and that I could make clear that which was hidden and difficult, then they had reverence for me, for they saw that the Lord had given me the tongue of the learned that I should know how to sustain by a word him that is weary. Moreover, my God was with my mouth, and did teach me what to speak. Now know ye the measure of God’s kindness to me. Not alone did the Caliph, our gracious king, may his dominion be exalted, cause me to inherit the post of Nagid, and declared, "This is the man who shall rule over the people second to me." Nor hath he alone entitled me Nagid over his people, but before his time, many years ago, in the days of my (father the) Nagid, while he yet lived ami the spirit of the Lord was in him, I began to be called the crown of princes by our Nasi and prince (Daniel ibn) Chisdai, the Great Prince, Head of the Captivity of all Israel, to whom all faces turn from all corners of the earth, may his dominion be established, until kingdom come to the daughter of Jerusalem as of yore, and may his name be ns the name of the great ones of the earth. And from that day onward, the spirit of dominion hath flourished in me, and all my ways have prospered, and all Israel knew that the house of my (father the) Nagid is sure to be before the Lord for ever, and that I do rule the people of the Lord after him, with the sanction of our lord the Resh Golah, under whose rule we and all Israel come. We all remaining faithful to the God of truth, and to the Nasi, exalted be he. Moreover, our lord the Rosh Jesheeba of the Pleasant Land—may his rule continue! —followed his example and confirmed his words, and by his office lent support to mine, and confirmed me on the Nagid’s throne, and established my dominion on a rock, and guided my footsteps. This is the inheritance of the servants of the Lord and their righteousness, and this the cup of their reward. For thus saith the Singer, "Mark the simple man and watch the upright, for the end of that man shall be peace.” To you, O ye righteous congregation, in whom is found everything that is good and worthy of praise. May peace increase from sea to sea, and from the river to the ends of the earth. May God’s salvation be great! After we had sent this letter to our lords, our brethren there reached us from them an excellent letter of appointment.
+
+Page 50
+
+
+
+Page 51
+
+. . . [The Caliph appointed runners] to go before me through the streets of the land of Egypt, and on that day we went out with a mighty procession of horses, and there was a sound of gladness throughout the land, and the little girls stood on the wall to see the state which had been granted me of my king, according to the hand of the Lord as it had been good to my father the Nagid, (and a copy of the mandate) which had been written in the name of the king was read out in the gates (of the land of Egypt), and the law was proclaimed that the (dignity of Nagid) should not pass away from me, and that all Israel under his dominion should come under my rule; and he commanded that I was to have a name as the name of great ones who are in the land, and was to hold dominion as Nagid even as did my father the Nagid, and for ray diet there was a continual diet to be given me of the king, month by month, all the days of his life. And all Israel rejoiced in me, and the land of Egypt was quiet. Then the poor sheep that watched me knew that the grace bestowed on my father the Nagid was a blessing onto me continually, in order that there should not be cat off from bis bouse a man to stand before him all the days; for (the Torah) the pleasure of the Lord prospered in his hand all the days of his life, and verily he gave up his soul to magnify the Law, and to adorn it. Thus did he divide him a portion with the great, and with the strong he divided the spoil, because he has poured out his pure soul unto death for his holy Iaw, and he was numbered with the transgressors, and he bare the sin of many. And the spirit of princedom (Nagiduth) which was upon my (father the) Nagid hath begun to come upon me, and it hath waxed strong within me, and hath caused roe to stand firm, and it hath strengthened me, and enabled me to stand within the Caliph's and to go out and come in before him, for all the needs of Israel and for all their affairs. [All this I owe to the merit of my father the Nagid] and the merit of the Gaon. And as regards the Gaon of the Pleasant Land, may his rule be established, behold his letter, which speaks clearly for itself, shows that even had the Caliph not confirmed me in my office of Nagid, the Gaon would nevertheless have lent me support and strength because of his love for my father, which wondrously exceeded even that of Jonathan for David. How much the more so, now that the Caliph’s own hand hath turned to wheel of dominion toward me in all due form, and the Gaon’s antliority hath followed his, in all its strength, and hath agreed with the royal decision. This also oomoth from the Lord of hosts, who is wonderful in counsel and excellent in working. Happy is he that rejoiceth in the blessing of a good father. Happy he who hath that on which he can be sustained. All that the Gaon, may he live for ever! hath commanded me and the wise men of the law [shall surely be performed].

txt/Halakhah/Rishonim/Ginzei Mitzrayim, Hilkhot Sefer Torah/English/merged.txt

@@ -0,0 +1,215 @@
+Ginzei Mitzrayim, Hilkhot Sefer Torah
+גנזי מצרים, הלכות ספר תורה
+merged
+https://www.sefaria.org/Ginzei_Mitzrayim,_Hilkhot_Sefer_Torah
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Oxford, 1897
+-https://www.nli.org.il/en/books/NNL_ALEPH001109193/NLI
+
+Ginzei Mitzrayim, Hilkhot Sefer Torah
+
+
+
+Page 1
+
+
+
+Page 2
+
+
+
+Page 3
+
+
+
+Page 4
+
+
+
+Page 5
+
+
+
+Page 6
+
+
+
+Page 7
+
+
+
+Page 8
+
+
+
+Page 9
+
+
+
+Page 10
+
+
+
+Page 11
+
+
+
+Page 12
+
+
+
+Page 13
+
+
+
+Page 14
+
+
+
+Page 15
+
+
+
+Page 16
+
+
+
+Page 17
+
+
+
+Page 18
+
+
+
+Page 19
+
+
+
+Page 20
+
+
+
+Page 21
+
+
+
+Page 22
+
+
+
+Page 23
+
+
+
+Page 24
+
+
+
+Page 25
+
+
+
+Page 26
+
+
+
+Page 27
+
+
+
+Page 28
+
+
+
+Page 29
+
+
+
+Page 30
+
+
+
+Page 31
+
+
+
+Page 32
+
+
+
+Page 33
+
+
+
+Page 34
+
+
+
+Page 35
+
+
+
+Page 36
+
+
+
+Page 37
+
+
+
+Page 38
+
+
+
+Page 39
+
+
+
+Page 40
+
+
+
+Page 41
+
+
+
+Page 42
+
+
+
+Page 43
+
+
+
+Page 44
+
+
+
+Page 45
+
+
+
+Page 46
+
+
+
+Page 47
+
+
+
+Page 48
+
+
+
+Page 49
+
+. . . May God requite this to me and to my (father the) Nagid, in the presence of whom I sat aforetime on several occasions, when I preached the word of the living God to the heads of the holy people on high days and festivals. And when Israel heard that I gave goodly words of the law which is our heritage, and that I could make clear that which was hidden and difficult, then they had reverence for me, for they saw that the Lord had given me the tongue of the learned that I should know how to sustain by a word him that is weary. Moreover, my God was with my mouth, and did teach me what to speak. Now know ye the measure of God’s kindness to me. Not alone did the Caliph, our gracious king, may his dominion be exalted, cause me to inherit the post of Nagid, and declared, "This is the man who shall rule over the people second to me." Nor hath he alone entitled me Nagid over his people, but before his time, many years ago, in the days of my (father the) Nagid, while he yet lived ami the spirit of the Lord was in him, I began to be called the crown of princes by our Nasi and prince (Daniel ibn) Chisdai, the Great Prince, Head of the Captivity of all Israel, to whom all faces turn from all corners of the earth, may his dominion be established, until kingdom come to the daughter of Jerusalem as of yore, and may his name be ns the name of the great ones of the earth. And from that day onward, the spirit of dominion hath flourished in me, and all my ways have prospered, and all Israel knew that the house of my (father the) Nagid is sure to be before the Lord for ever, and that I do rule the people of the Lord after him, with the sanction of our lord the Resh Golah, under whose rule we and all Israel come. We all remaining faithful to the God of truth, and to the Nasi, exalted be he. Moreover, our lord the Rosh Jesheeba of the Pleasant Land—may his rule continue! —followed his example and confirmed his words, and by his office lent support to mine, and confirmed me on the Nagid’s throne, and established my dominion on a rock, and guided my footsteps. This is the inheritance of the servants of the Lord and their righteousness, and this the cup of their reward. For thus saith the Singer, "Mark the simple man and watch the upright, for the end of that man shall be peace.” To you, O ye righteous congregation, in whom is found everything that is good and worthy of praise. May peace increase from sea to sea, and from the river to the ends of the earth. May God’s salvation be great! After we had sent this letter to our lords, our brethren there reached us from them an excellent letter of appointment.
+
+Page 50
+
+
+
+Page 51
+
+. . . [The Caliph appointed runners] to go before me through the streets of the land of Egypt, and on that day we went out with a mighty procession of horses, and there was a sound of gladness throughout the land, and the little girls stood on the wall to see the state which had been granted me of my king, according to the hand of the Lord as it had been good to my father the Nagid, (and a copy of the mandate) which had been written in the name of the king was read out in the gates (of the land of Egypt), and the law was proclaimed that the (dignity of Nagid) should not pass away from me, and that all Israel under his dominion should come under my rule; and he commanded that I was to have a name as the name of great ones who are in the land, and was to hold dominion as Nagid even as did my father the Nagid, and for ray diet there was a continual diet to be given me of the king, month by month, all the days of his life. And all Israel rejoiced in me, and the land of Egypt was quiet. Then the poor sheep that watched me knew that the grace bestowed on my father the Nagid was a blessing onto me continually, in order that there should not be cat off from bis bouse a man to stand before him all the days; for (the Torah) the pleasure of the Lord prospered in his hand all the days of his life, and verily he gave up his soul to magnify the Law, and to adorn it. Thus did he divide him a portion with the great, and with the strong he divided the spoil, because he has poured out his pure soul unto death for his holy Iaw, and he was numbered with the transgressors, and he bare the sin of many. And the spirit of princedom (Nagiduth) which was upon my (father the) Nagid hath begun to come upon me, and it hath waxed strong within me, and hath caused roe to stand firm, and it hath strengthened me, and enabled me to stand within the Caliph's and to go out and come in before him, for all the needs of Israel and for all their affairs. [All this I owe to the merit of my father the Nagid] and the merit of the Gaon. And as regards the Gaon of the Pleasant Land, may his rule be established, behold his letter, which speaks clearly for itself, shows that even had the Caliph not confirmed me in my office of Nagid, the Gaon would nevertheless have lent me support and strength because of his love for my father, which wondrously exceeded even that of Jonathan for David. How much the more so, now that the Caliph’s own hand hath turned to wheel of dominion toward me in all due form, and the Gaon’s antliority hath followed his, in all its strength, and hath agreed with the royal decision. This also oomoth from the Lord of hosts, who is wonderful in counsel and excellent in working. Happy is he that rejoiceth in the blessing of a good father. Happy he who hath that on which he can be sustained. All that the Gaon, may he live for ever! hath commanded me and the wise men of the law [shall surely be performed].

txt/Halakhah/Rishonim/Hilkhot Niddah of the Ramban/Hebrew/Ba'alei HaNefesh, Vilna, 1911.txt

@@ -0,0 +1,242 @@
+Hilkhot Niddah of the Ramban
+הלכות נדה לרמב"ן
+Ba'alei HaNefesh, Vilna, 1911
+https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990010887420205171/NLI
+
+הלכות נדה לרמב"ן
+
+הקדמה
+
+אמר משה בר נחמן שאל שאלו ממנו קצת החברים מאנשי יראת השם ומן החרדים אל דברו לחבר אליהם הלכות נדה כי הם מן הצורך, ואען לאמר דרשו מעל ספר ה' וקראו אחת מהנה לא נעדרה, שכבר קדמני א' קדוש דורש ולו נאה לדרוש וחבר בהם ספר נכבד לבעלי הנפש והיתה על ידי תשובתם הנה נהגו חכמי הדורות לתרגם הלכות שחיטה איש ואיש ככתבו וכלשונו להקל למודם ורואים אנו שהדברים ק"ו בצורך המלאכה הזאת והסכמתי לדעתם וזכות הרחמן וזכותם יזכני לבא עד חקר הדברים ותכליתם ולבאר אמתתם אמן:
+
+
+
+
+
+Siman 1
+
+הנדה האמורה בתורה כל שראתה דם בבשרה ממקור דמיה בין שלא ראתה אלא טפה אחת כחרדל או פחות מכן בין שהיתה שופעת דם ז' ימי' ופסקה בסוף יום ז' דין א' הוא וטובלת בלילה שהיא ליל שמיני וטהורה לבעלה וזו היא נדה האמורה בתורה שנאמר שבעת ימים תהיה בנדתה חזרה וראתה מליל ח' ואילך זו היא הנקראת זבה שנא' ואשה כי תזוב על נדתה. מפי השמועה למדו ימים רבים ג' לומר שאם ראתה אחר זמן נדתה או סמוך לנדתה ג' ימים רצופים שבכל יום תראה דם אפי' טפה פחותה מן החרדל הרי זו זבה גדולה ומאחר שתפסוק ראיתה צריכה לספור ז' ימי נקיים חוץ מן היום שפוסקת בו וטובלת ביום ז' לספירה אחר שתנץ החמה וטהורה לבעלה שנאמר וספרה לה שבעת ימים ואחר תטהר:
+כל חייבי טבילות טבילתן ביום ספירתן אחר הנץ החמה מיד חוץ מנדה ויולדות שטבילתן בלילה שלאחר ספירה שנא' בנדה שבעת ימים תהיה בנדתה השבעה כולן בנדות וכן יולדות זכר בליל שמיני ויולדות נקבה בליל (ט"ז) [ט"ו] שהיולדות כנדה כמו שיתבאר:
+ימים אלו שהזבה סופרת צריכין שלא תהא טומאה מפסקת ביניהן ואם ראתה אפי' ביום ז' סמוך לשקיעת החמה סותרת כל המנין וחוזרת וסופרת ז"נ רצופים לפיכך אע"פ שטובלת ביום ז' מאחר הנץ אם שמשה בו ביום ה"ז תרבות רעה ובעילתן תלוי' שמא תראה ותסתור כדין זבה גדולה:
+אין יום אחד הלכה למשה מסיני [רק] הי"א יום הסמוכין לז' ימי נדות בלבד שהאשה נעשית בהם זבה אבל מאחר שנשלמו הי"א חזרה לימי נדות שאפי' רואה בהן ז' טובלת בליל שמיני וטהורה כמו שביארנו. וי"א ימים אלו הם הנקראים י"א יום שבין נדה לנדה מפני זה הטעם שביארנו:
+הרואה בתוך י"א ימים הללו יום א' בלבד בין שראתה בתחלת הלילה בין שראתה בסוף היום ופסקה משמרת כל הלילה ואם לא ראתה כלום משכמת למחר וטובלת לאחר הנץ החמה ראתה גם ביום שני ופסקה בו משמרת יום ג' אם לא ראתה משכמת וטובלת לאחר הנץ החמה ובספירת ימי' [אלו) נקראת שומרת יום כנגד יום וזו היא שחכמים קוראין אותה זבה קטנה:
+אע"פ שטובלת ביום ספירתה בין בשני בין בשלישי לאחר שתנץ החמה מיד והרי היא טהורה אינה משמשת כל היום מפני שהיא תלוי' שמא תראה ותסתור כדין זבה גדולה:
+אין אחד עשר עצמו צריך שימור מן התורה אלא אם ראתה בו טובל' בלילה וטהורה שהרי יום י"ב מימי נדות ואינו מצטרף לזיבה:
+אין בין זבה גדולה לזבה קטנה אלא ספירת ז' והבאת קרבן שזבה גדולה צריכה לספור ז' ימים נקיים וזבה קטנה אינה סופרת אלא יום א' בלבד וזבה גדולה מביאה קרבן כשתטהר ולא זבה קטנה אבל לענין טומאה ואיסור ביאה שתיהן שוות:
+ספירת הנדות והזיבה כך הוא, הרואה דם תחלה יושבת ז' לנדתה ראתה יום ח' נעשית זבה קטנה ושומרת יום כנגד יום ראתה יום ט' שומרת יום כנגד יום ראתה יום י' ה"ז זבה גדולה וצריכה ז"נ:
+משעה שהאשה נעשית זבה גדולה אינה חוזרת לימי נדות עד שתספור ז"נ כיצד הרי שראתה ג' ימי' בסוף י"א ושופעת וראתה גם ביום רביעי שהוא מן הימים הראוין לנדה אפי' התחילה נקיים שלה וסתרה וחזרה למנותן וסתרה אינה אלא זבה שסותרת וכשתשלים ז"נ ותראה תחזור לתחלת ימי נדה בין שהתחילה לראות בראשון של י"א בין ג' אחרונים שהן תשיעי ועשירי וי"א מכיון שנעשית זבה גדולה אפי' שופעת אח"כ ק' יום משתספור ז"נ ותראה תחזור לתחלת ימי נדה:
+ראתה נדה בתחלה ולא ראתה בי"א יום משתראה ביום י"ט לראייתה היא נדה בתחלה לא ראתה עד יום כ"ו אין מונין ליום הראוי לזיבה אלא ה"ז תחלת נדה:
+אין זיבה אלא בי"א שסמוכין לז' שראתה בהן נדות והזהר במנין שכבר טעה בו א' מגדולי המחברים:
+ימי נדתה שאינה רואה בהן עולין לה לספירת זיבה קטנה שאם ראתה יום עשירי לזיבה ויום י"א וראתה ביום י"ב אם עבר עליה יום א' בלא ראיה מן הו' שמשלמת לנדתה טובלת בליל ח' לנדתה וטהורה אבל בזיבה גדולה אצ"ל שהרי אינה נעשית זבה כמו שביארנו:
+אין האשה טמאה עד שתראה דם ממקום דמים והוא המקום שחכמים קוראין אותו חדר ואין כל המשקה היוצא מן החדר מטמאה אלא הדם בלבד ומראות היו לחכמים שבהן מטמאין הדמים וכל שאינן מאותן המראות מטהרין אותו:
+כשנתמעט לבן של חכמים מפני כובד הגלות ותכיפת הצרות חששו שמא יבואו לטעות בדבר שזדונו כרת שהרי אפשר שתראה האשה בימי נדתה ז' ימים ויהיה של ו' דם טהור ושל יום ז' דם טמא ואפילו מראה דם לחכם גדול ובקי אפשר שתטעה בעצמ' במנין הנדות והזיבה:
+הרי שראתה בסוף י"א מימי הזיבה ומחרתו וטעתה והיתה סבורה שראיה ראשונה בימי הנדות ומונה ממנה ואינה ראויה למנות אלא מיום המחרת שבו התחי' נדותה לפיכך עמד רבינו הקדוש ותקן שכל אשה שתראה יום א' תספור ו' נקיים ואם ראתה שנים תשב ו' נקיים ואם ראתה ג' תשב ז' נקיים ובכל ימים שתראה כך היא נדונת וא"צ להראות דם לחכם ולא למנות ימי נידות וזיבה:
+אע"פ שזו התקנה אין בה בית מיחוש החמירו בנות ישראל ע"ע שאפי' ראתה יום א' טפה כל שהוא פסק הדם סופרת לה ז' נקיים בין שראתה בעת נדתה בין שראתה יום א' או ב' או ז' כולן או יותר משיפסוק הדם סופרת ז"נ כדין זבה גדולה:
+ומפני מה החמירו בנות ישראל כך על עצמן כדי שיהיו בכל זמן מונות מנין א' ולא תשתנה מנהגן בין א' לג' ימים. הרי שראתה ג' ונעשית זבה התחילה וספרה עד ו' נקיים וראתה בז' טפה כחרדל ודאי צריכה לישב ז"נ ויש שאינן בקיאות בין תחילת ראי' לסתירת הספירה ויבא הדבר לידי טעות:
+חומרא זו שנהגו בנות ישראל הוכשרה בעיני חכמים ועשו אותה כהלכה פסוק' בכל מקום לפיכך אסור לאדם להקל בה ראשו לעולם:
+אעפ"י שדין הזבה לטבול ביום ז' מאחר שתנץ החמה גזרו חכמים שלא יהיו עושות כן כדי שלא יהיו משמשות ביומן ויהא להם תרבות רעה שמא תראה ותסתור אלא טובלת בלילה שהיא תחלת ח'. ויש מן הגאונים שהורה שלא עלתה לה טבילה. ולא יראה זה.
+
+Siman 2
+
+ספירת ז' נקיים שהאשה סופרת לזיבתה בין בזה"ז בין בדין תורה כך היא. בודקת עצמה יפה יפה ואם פסק הדם מתחלת לספור מיום המחרת אפילו ראתה בשחרית ואח"כ בדקה עצמה והרי פסקה א"צ בדיקה אחרת כל היום ואין חוששין שמא חזרה וראתה בלילה או בין השמשות אלא למחר מתחלת לספור ז"נ:
+ראתה בזמן הזה יום ראשון בשחרית ופסקה בו ביום אינה מונה מיום המחרת עד שתחזור לבדוק ויהיו ידיה בין עינה כל בין השמשות שחזקת כל יום הראשון כולו טמא שהוחזקה מעין פתוח ודמיה חוזרין לה אע"פ שפסקה בשחרית. ויש מקיל בדבר מכיון שבדקה ופסק הדם ולאחר זמן מצאה טהורה ה"ז בחזקת טהורה:
+לא בדקה עצמה ביום הפסקה ובדקה עצמה לאחר שנים ושלשה ימים ומצאה טהור הרי היא בחזקת טומאה. לעולם אינה סופרת עד שתבדוק. אם פסקה מונה מיום של מחר ואילך:
+כל ז' הימים צריכה בדיקה פעם א' בכל יום. בדקה ביום הראשון או בשני או בג' ושוב לא בדקה בודקת בשעת טבילתה ודיה אפי' ביום ז' בלבד ד"ז בחזקת טהורה שהרי בדקה והפסיקה קודם לכן:
+ישבה לה כל ז' ולא בדקה וביום ח' בדקה אע"פ שהפסיקה כבר בטהרה קודם שתספור אין לה אלא יום א' ומשלמת עליו ששה וטובלת:
+בדיקה זאת שהנשים בודקות צריכה שתהיה בודקת בצמר גפן נקי או בצמר נקי ורך או בבגדי פשתן ישנים שחוקין. וכולן צריכין שיהיו לבנים כדי שיהיה כל מראה שיוצא ממנה ניכר בהן ובגדים אלו שבודקת בהן נקראים עדים:
+כיצד בודקת את עצמה מכנסת את העד לאותו מקום ובודקת בו בכל חורין וסדקים ורואה אם יש בעד שום מראה הראוי לטמא אותה לא הכניסה העד לחורין ולסדקים אין זו בדיקה אלא קינוח ולא עשתה כלום ואין צ"ל שאין חלוקה בדיקה אע"פ שלא מצאה בו כלום:
+כבר בארנו ז' ימים נקים צריכין שיהיו רצופין ולא תהיה ראיית דם מפסקת ביניהן אפי' ראתה בסוף יום השביעי סמוך לשקיעת החמה או בין השמשות שהוא ספק סותרת כל המנין וחוזרת למנות עד שיהיו לה ז' רצופים נקיים לגמרי:
+הפולטת ש"ז בתוך ימי הספירה סותרת אותו יום ואינה סופרתו נמצאת מונה בכאן בסירוגין לפיכך המשמשת מטתה וראתה ופסקה בו ביום אינה מתחלת לספור שבעה נקיים עד שיעברו עליה ששה עונות שלמות משעת שימושה חוששין שמא תפלוט שכבת זרע ותסתור מכאן ואילך אין לחוש שכבר הסריח שכבת זרע במעיה ואינה מטמאה:
+בד"א בזמן שלא הלכה ברגליה אבל הלכה ברגליה אחר תשמיש יראה לי שאין חוששין לה שכל מה שיש לה לפלוט פלטה בהילוכה ויש שהורו שאין פולטת ש"ז סותרת כלום אלא לענין הטהרות כדרך טומאתה כך ספירתה:
+האשה סופרת לעצמה שנאמר וספרה לה לעצמה ונאמנת לומר טבלתי וטהורה אני. הוחזקה נדה בשכנותיה כגון שלובשת הבגדים המיוחדים לה לימי נדות אינה נאמנת אמרה לו טמאה אני וחזרה ואמרה לו טהורה אני אינה נאמנת ואם נתנה אמתלא לדבריה נאמנת כיצד תבעה בעלה ואחותו או אמו עמה בחצר ואמרה לו טמאה אני ואח"כ חזרה ואמרה טהורה אני ולא אמרתי לך תחלה טמאה אני אלא מפני אחותך או אמך שמא יראו אותנו נאמנת וכן כל כיוצא בזה:
+הסומא בודקת עצמה ומראה לחברתה אבל החרשות והשוטות צריכות פקחות לבדוק אותן ולקבוע להן וסתות ואח"כ יהיו מותרות לבעליהן:
+הוקבע לה וסת הרי היא כשאר הנשים. לא הוקבע לה וסת חוששת לו מל' יום לל' יום ובודקת ע"י פקחות שכך עונת ראיה לרוב הנשים כמו שיתבאר:
+וחזקת הבנות עד שלא הגיעו לימי הנעורים הרי הן בחזקת טהרה ואין הנשים בודקות אותן:
+כל האשה שמרבה לבדוק עצמה תמיד בין בימי הספירה בין בימים שלא ראתה בהן ה"ז משובחת ואף עפ"י שיש לה וסת קבוע שאפשר שיבא לה דם בלא שעת וסתה ישבה ולא בדקה בין באונס בין ברצון הרי זה בחזקת טהורה חוץ מאחר הוסת הקבוע כמו שיתבאר:
+
+Siman 3
+
+אין הפרש בין אשה גדולה לקטנה בטומאת נדות וזיבות אלא אפי' בא דמה ביום לידתה טמאה וכל הנשים מתטמאות בנדות בין שפחה בין משוחררת וגיורת:
+האשה מטמאה בין באונס בין ברצון ואפי' לא יצא הדם לחוץ אלא נעקר מן המקור ועדיין הוא בבית החיצון טמאה ובית החיצון זהו בית השינים מקום שמגיע אליו האצבע בשעת גמר ביאה ובית השינים עצמו כלפנים:
+בזמן הזה שאין בקיאות בדבר כל שהאשה מוצאה דם בעד שלה טמאה:
+המראות שהיו חכמים מטמאין בהן חמש הן האדום כדם הקזה והשחור כדיו וכקרן כרכום וכמימי אדמה ממקום ידוע בא"י וכמזג יין השרוני ואין אנו צריכין לכתוב משפטי בדיקות שכבר גזרו עליהן בזמן הזה כל שיש בו מראה אדמומית כלל בין שהיה עמוק הרבה או דיהה הרבה טמא וכן כל מראה שחרות אבל הירוק והלבן אף על פי שסמיכתו כדם ה"ז טהור:
+נאמנת אשה לומר כמראה זה ראיתי ואבדתיו ואם היה ירוק או לבן מטהרין לה:
+ראתה דם עבה הרבה טמאה יתר מיכן אפי' השליכה כמין קליפות וכמין יבחושין כל שיש בהן אדמימות או שחרות אעפ"י שהן קשין כאבן מטמאין אותה:
+המשלכת חתיכה בין אדומה בין לבנה או ירוק אעפ"י שאין עמה דם טמאה שא"א לפתיחת קבר בלא דם ופעמים שטמאה משום יולדת מפני החתיכה כמו שיתבאר:
+היה בה מכה תוך אותו מקום והרי הדם שותת יש מי שהורה שמטהרין אותה אפי' בזמן הזה ויראה לי שמטמאין אותה שאם היה דם מכתה משונה מדם ראייתה טמאה דין התלמוד וא"כ פעמים אתה מביא אותנו להקיף ולבדוק בדמים:
+אשה שהשתינה מים ויצא דם עם מי רגליה בין מעומד בין מיושב ואפילו הרגישה בגופה ונזדזע אינה חוששת שהרגש' מי רגלים היא זו ובידוע שאין דם הבא עם מי רגלים אלא דם מכה:
+הבועל את הבתולה אפילו היתה קטנה שלא הגיע זמנה לראות בועל בעילת מצוה וגומר ביאתו ופורש ויושבת ז' נקיים מאחר שיפסיק הדם כשאר הרואות מכאן אתה למד שאין תולין במכה שאין לך מכה גדולה מן הקטנה שנבעלה והדם שותה ממנה מחמת הבעילה:
+אפי' לא ראתה דם בתולים אין אומרים שמא הטה ועדיין בתוליה קיימין שאין ההטייה מצויה אלא הואיל ובעל חוששין שמא ראתה טפה דם כחרדל ואבדתו לפיכך גומר ופורש ממנה ז' נקיים חוץ מיום הבעילה כשהוא גומר בעילת מצוה ופורש יראה לי שהוא מותר לפרוש מיד כשבעל שאם אין מתירין לו כן לבו נקפו ואומר עם הטמאה שמשתי ויש שהורה שצריך להמתין עד שתמות תאותו ויפרוש כשם שצריך במשמש עם האשה ופרסה נדה כמו שיתבאר:
+האשה שתבעוה לינשא ונתפייסה צריכה לישב ז' נקיים ואפילו בדקה עצמה בשעת התביעה שמא מחימודה לאיש ראת' דם טפה בחרדל ואבדה וצריכה בדיקה תוך ז' וטבילה בליל ח' כשאר הרואות ואע"פ שלא בדקה ביום התביעה להפסיק בין טומאה לטהרה מונה מיום שלאחריו שאין ראית חמוד אלא ראיה קטנה לשעתה לפיכך אינה צריכה לבדיקת הספק:
+
+Siman 4
+
+אין האשה מתטמאה מן התורה עד שתרגיש בשעה שהדם יוצא בבשרה ומד"ס שכל המוצאה כתם דם על גופה או על בגדיה אע"פ שלא הרגישה ואע"פ שבדקה עצמה ולא מצאה דם ה"ז טמאה ובזמן הזה מונה ז"נ חוץ מיום המציאה:
+קטנה שלא ראתה דם מימיה בין בתולה בין בעולה כתמה טהור עד שתראה דם שלש פעמים:
+שפעה ד' וה' ימים או שהיתה מדלפת אינה אלא ראי' א' עד שתפסיק:
+אחד הכתם הנמצא על בשרה ואחד הנמצא על בגדיה אינו מטמא עד שיהי' כגריס הקילקי ועוד. שהוא יותר מט' עדשות שהן ג' על ג'. נזדמן לה גריס גדול מיכן משערת בו שיעור גריס של כתמים להקל:
+כתם ארוך מצטרף לכגריס נמצא טפין טפין בבגדי' אין מצטרפות:
+כתם הנמצא על דבר שאינו מקבל טומא' טהור ואינה חוששת לו כיצד ישבה ע"ג אבנים או שבדקה הקרקע וישבה עלי' ונמצא כתם על הקרקע כשעמדה ה"ז טהורה כל שאינו מקבל טומאה לא גזרו על הכתם שימצא בו:
+מצאה ע"ג בגדים אפי' שיהיו כלי צבעונין מכיון שהדם ניכר בהן טמאה:
+לא בכל מקום שתמצא הדם בבשרה תטמא משום כתם עד שימצא כנגד בית התורפה כיצד נמצא על עקבה טמאה שמא נגע בבית תורפה בעת ישיבתה וכן א�� נמצא על שוקיה ועל פרסותיה מבפנים והם המקומות הנדבקות זו בזו בעת שתעמוד ותדבוק רגל ברגל ושוק בשוק ה"ז טמאה נמצא על ראש גודל רגלה טמאה שמא נטף על רגלה בעת שהלכה וכן כל מקום שאפשר שינתז עליו דם נדתה כשתלך ונמצא שם דם טמאה וכן אם נמצא דם על ידה אפילו על קשרי אצבעותי' טמאה שהידים עסקניות הן אבל אם נמצא הדם על שוקה ועל פרסותי' מבחוץ או מן הצדדים ואצ"ל אם נמצא למעלה מן הירכים ה"ז טהורה שאין זה אלא דם שניתז עליה ממקום אחר:
+היתה יודעת שנזדקרה בדרך המזדקר בבת ראש והגביהה רגלי' למעלה מראשה אפילו מחגור ולמעלה טמא' בין מלפניה ובין מלאחריה:
+הכתם שנמצא על בשרה שהי' ארוך כרצועה או עגול או שהי' טפין טפין או שהי' אורך הכתם על רוחב יריכה בכל ענין שימצא הואיל והוא כנגד בית תורפה ה"ז טמא' ואין אומרים אילו נטף מן הגוף לא הי' כזה שכל הדם הנמצא במקומות אלו מחמירין בו ואע"פ שהוא ספק:
+הכתם שנמצא על החלוק שלה מחגור ולמטה אפי' נמצא מבחוץ טמא' מחגור ולמעלה טהורה ואע"פ שנזדקרה נמצא על בית יד שלה אם מגיע כנגד בית תורפה אפי' בשעה שהיא שוחה הרבה טמא' ואם לאו טהורה היתה פושטתו ומתכסה בו כל הלילה כל מקום שימצא הדם טמאה:
+כל כתם שאמרנו שהיא טמאה בגללו אם יש לה דבר לתלות בו ולומר שמא כתם זה מדבר פלוני הוא אם נמצא על הבגד ה"ז טהורה שלא אמרו חכמים בדבר להחמיר אלא להקל ואם נמצא על בשרה ספיקו טמא ואינה תולה בו ואם היה לה לתלות בבשרה כמו בחלוקה תולה וספיקו טהור:
+כיצד שחטה בהמה חיה או עוף או שנתעסקה בכתמים או שישבה בצד העסוקים בהם עכשיו או שעברה בשוק של טבחים ונמצא דם על חלוקה טהורה ותולה בדברים אלו שמהן בא הכתם:
+נמצא הכתם על בשרה בלבד מחגור ולמטה טמאה שאילו היה דם זה מן השחיטה או מן השוק היה לו שימצא על בגדיה והואיל שנמצא על בשרה ולא על בגדיה טמאה:
+נמצא מן החגור ולמעלה תולה שאילו היה דם נדה לא נמצא למעלה נזדקרה הואיל ואפשר שניתז מגופה אינה תולה:
+חיתה בה מכה אע"פ שחייתה אם יכולה להגלע ולהוציא דם ונמצא על בשרה או על בגדיה תולה במכה וכן כל כיוצא בזה:
+נמצא הכתם על בגדיה ובשרה כאחד תולה במאכולת שמא בעת שישבה נהרגה מאכולת ודם זה ממאכולת הוא לפי' אינה מטמאה בכתם כגריס כמו שביארנו אבל אם מצאה הכתם יותר מכגריס אינה תולה במאכולת:
+היתה מאכולת רצוצה במקצת הכתם אע"פ שהוא יותר מכגריס הרי זו תולה להקל:
+וכן בבנה ובעלה ואם היו ידיהן מלוכלכין בדם או שהיתה בהם מכה תולה ואומרת שמא נגעו בה לא ידעה ודם זה מחמתו הוא:
+היו הם עסוקים בדם ולא נראה בהם דם יראה לי שאינה תולה:
+אין מחזיקין דם ממקום למקום לתלות בו כיצד היתה לה מכה בכתפה ונמצא דם על שוקה אין אומרים שמא נגעה במכה ונגעה במקום זה וכן כל כיוצא בזה:
+אין תולין בין בגופה בין בחלוקה היתה פושטת החלוק בלילה ומתכסה בו תולה במכה להקל היתה מכה בצוארה ה"ז תולה בה מפני שהיא מחזירתו לפניה:
+ב' נשים שנעסקו בציפור אחד ואין בו אלא כסלע דם ונמצא על כל א' מהן כתם כסלע שתיהן טמאות נתעסקה בדם שא"א שיהיה ממנה כתם אלא כגריס ונמצא עליה כתם כב' גריסין ה"ז תולה כגריס בדם שנתעסקה בו וכגריס במאכולת נמצא הכתם יותר מב' גריסין אינה תולה. נתעסקה באדום אין תולין בו בשחור. נתעסקה בעוף שיש בו (ב') מיני דם הרבה ונמצא עליה מראה א' מהן תולה בו:
+אין האשה צריכה להקיף מראה כתמה למראה הדם שתולה בו אלא תולה מן הסתם עד שתדע שזה שחור וזה אדום:
+היתה לובשת ג' חלוקות אם יכולה לתלות תולה אף בתחתון ואם אינה יכולה לתלות אינה תולה ואפי' בעליון:
+כיצד עברה בשוק של טבחים אעפ"י שנמצא הכתם על התחתון לבדו תולה אף בדם הטבחים. לא עברה בשוק של טבחים וכיוצא בו אעפ"י שנמצא הכתם בעליון לבדו ה"ז טמאה:
+ספק עברה ספק לא עברה ספק נתעסקה ספק לא נתעסקה אינה תולה:
+עיר שיש בה חזירים או שהן באין לה תמיד אין חוששין לכתמים הנמצאים בחלוק:
+כתם הנמצא על הבגד ואין לה במה לתלות יש שחורה שבודקין אותה בסימנין ידועין אם עמד בעינו צבע הוא שדרך הדם לעבור ואין זו הוראה נכונה שאין בדיקת הסימנין דבר ברי כדי לטהר האשה לבעלה לא הוזכרו בתלמוד אלא לענין טומאת מגע:
+אין האשה מתטמאה בכתם שבחלוק עד שיהא בדוק לה כיצד לקחה חלוק מן השוק לבשתו ולא בדקה אותו ה"ז טהורה השאילה חלוק לנדה ישראלית או לעכו"ם שהגיע זמנה לראות וראתה כבר וחזרה ולבשה אותו קודם בדיקה ונמצא עליו כתם ה"ז תולה בנדה או בעכו"ם שלבשה:
+[כשם] שהי' תולה בחברתה נדה כך תולה בעצמה נדה שאם לבשה חלוקה בימי נדותה ולא בדקה אותו לבשתו בימי טהרתה בספירת הנקיים שלה הרי זה תולה בנדתה:
+השאילה אותו לקטנה שנבעלה כל זמן שלא חיתה המכה ולנערה שלא ראתה מעולם כל ד' לילות ראשונים שדמיהן של אלו טהורין הן אעפ"י שעכשיו החמירו בהן ה"ז תולה בה מפני ששירפה מצוי אבל השאילתו ליולדת בימי טוהר שלה בזמן הזה נראה לי שאינה תולה בה:
+השאילה אותה לזבה קטנה בין ביום הטומאה בין ביום השמור או לזבה גדולה בז' ימי נקיים וחזרה ולבשה אותו קודם בדיקה ונמצא עליו ה"ז תולה בה:
+השאילה אותו ליושבת על הכתם אינה תולה בה שאין תולין כתם בכתם והרי שתיהן מקולקלות לכתם זה ואצ"ל שאם השאילתו לחברתה טהורה ששתיהן טמאות שמא מזו שמא זו:
+השאילה חלוקה וכבסה אותו ולבשתו ומצאה עליו כתם רואין אם דם הכתם מגליד השני טמאה והראשונה אין חוששין לה ואם היה מקדיר בידוע שלפני הכבוס וזו טהורה והראשונה טמאה:
+בדקה חלוקה ומצאה טהור והשאילה אותו לחברתה ולבשתו ונמצא עליו כתם כשהחזירתו השואלת טמאה ואינה תולה בבעלת החלוק שהרי בדקה אותו קודם שהשאילתו לה:
+ארוכה שלבשה חלוקה של קצרה ונמצא בו כתם אם מגיע כנגד בית תורפ' טמאה ואם לאו טהורה שכתם זה של קצרה הוא:
+שלש נשים היו ישנות כאחת והיו משולבות זו בזו ונמצא דם תחת א' מהן כולן טמאות. בדקה א' מהן עצמה מיד ומצאה עצמה טהורה הרי השתים טמאות והיא טהורה. בדקו השתים ומצאו טהור הרי הן טהורות והאחת טמאה. בדקו כולן ומצאו עצמן טהורות הרי כלן טמאות שדם זה מהן בא ואין כאן ראיה שנתלה באחד יותר מבחברתה. בדקה א' מהן מיד ומצאה טמא השתים טהורות תולה הכתם בזו:
+היו כולן ישנות כל אחת וא' במקומה ועלו דרך מרגלות המטה ונמצא דם תחת האמצעי' שלשתן טמאות. תחת הפנימי' היא ושבצדה טמאות והחיצונה טהורה. תחת החיצונה היא ושבצידה טמאות והפנימית טהורה. ואם לא עלו דרך מרגלות המטה אלא שלשתן עברו דרך החיצונה כלן טמאות שמא דרך עברתן נפל הדם מהן:
+בד"א שבדקו כולן ומצאו טהור או שלא בדקה א' מהן אבל אם בדקה א' מהן מיד ומצאה טהורה וחברתה לא בדקה תולה טהורה בזו שלא בדקה וה"ז שלא בדקה טמאה וכן אם בדקה ומצאה טמא בזו תולין והשאר טהורות והוא שבדקה עצמה מיד כשראו הכתם בעוד שהן שוכבות על המטה או שמצאו אותן כשהן עומדות ממנה אבל עמדו להם משם ולאחר מכן מצאו הכתם אעפ"י שבדקה אחת מהן מיד אחד המציאה ומצאה טהור או טמא כולן טמאות:
+שלש נשים שישבו כאחת על ספסל א' כשהן עירות ונמצא דם תחת אחת מהן היא טמאה והשאר טהורות שהרי בריא לה שלא נשמטה למקום חברתה. נמצא ביניהן כלן טמאות:
+שלש נשים שלבשו חלוק אחד או שישבו על ספסל א' זו אחר זו ונמצא עליו דם נ"ל שאעפ"י שבדקה עצמה מיד ומצאה טהור כלן טמאות שהדבר קרוב לתלות בה יותר מחברותיה שכל המציאות במקום מציאתן תולין אותן להחמיר. בדקה מיד ומצאה טמאה הראשונות טהורות בדקו הראשונות עצמן בשעת מציאת הכתם לא הועלו כלום שכבר פשטו אותו:
+אין כל הדברים אמורים אלא בזמן שכולן שוות אבל אם היתה א' מהן ראוי' לראות וא' אינה ראוי' הראוי' טמאה ושאינה ראוי' טהורה:
+כיצד היתה א' מעוברת וא' שאינה מעוברת המעוברת טהורה ושאינה מעוברת טמא'. מניקה ושאינה מניק' מניקה טהורה. זקנה ושאינה זקנה זקנה טהורה. בתולת דמים ושאינה בתולת דמים הבתול' טהורה, ואיזו היא בתולת דמים כל שהגיע זמנה לראות ולא ראתה מעולם בין בעולה בין בתולה:
+בד"א בזמן שישנו משולבות או שעלו דרך זו על זו אבל עלו דרך מרגלות המטה ונמצא כתם תחת א' מהן היא והסמוכ' לה טמא' אע"פ שאינה ראויה לראות וחברתה טהורה אע"פ שראוי' לראות כמו שבארנו וכן הדין ביושבות על ספסל אם נמצא דם תחת א' מהן שאין תולין לעולם אלא בה וכן נ"ל בחלוק וספסל שישבו עליו זו אחר זו שהראשונות תולות באחרונה שראוי' לראות והיא אינה תולה בהן אע"פ שהן ראויות לראות והיא אינה ראוי' שהדבר קרוב בה יותר כמו שבארנו:
+המקנח' עצמה בעד הבדוק לה וטחתו ביריכ' או שהניחתו תחת הכר או תחת הכסת ונמצא עליו כתם אפי' משוך טמאה בכל שהוא ועם עגול עד שיהא בו כגריס ועוד כשאר הכתמים. הניחתו בקופסא אפי' עגול טמאה בכל שהוא:
+בדקה עצמה בעד שאינו בדוק לה והניחתו בקופס' ולאחר [כך] מצאה עליו דם נ"ל שהיא טהורה לגמרי והראשונים הורו בזה להחמיר והוא שיהא הכתם כגריס ועוד בין עגול בין משוך וכדבריהם ראוי לנהוג:
+הרואה כתם צריכה בדיקה להפסיק בטהרה ומונה ז"נ חוץ מאותו יום כמו שראתה דם:
+אין בכתמי' משום וסת כיצד מצא' כתם בר"א אפי' ג' פעמים לא קבעה ולא עקר' אותו חוץ מכתמי העד הבדוק לה שהן מטמאין בכל שהוא והרי הן כראיות לכל דבר:
+
+Siman 5
+
+יש אשה שיש לה יום קבוע לראייתה כגון שהיא רואה מכ' יום לכ' יום, מל' יום לל' יום או פחות או יותר וזה הנקרא וסת הימים ויש שאין לה יום קבוע אלא שהיא מרגשת בעצמה קודם שיבא הדם כגון שהיא מפהקת או מעטשת וחוששת בפי כריסה וכיוצא בהן וזהו שקראו חכמים וסת הגוף ויש אשה שאין לה וסת כלל ואינה רואה ביום קבוע ולא מרגשת במאורעות הללו עד שיבא הדם:
+כל אשה שאין לה וסת חוששין לה בתחלתה שמא תראה מחמת תשמיש לפיכך צריכה לבדוק עצמה לפני תשמיש בעד א' אם מצאה טהור ולאחר תשמיש מיד בודקין היא ובעלה בב' עדים א' לו וא' לה עשתה כן ג' פעמים ולא ראתה מחמת תשמיש מותרת לשמש בלא בדיקה ואם מצאה דם ג' פעמים בעד שלו או בשלה מיד לאחר תשמיש הוחזקה להיות רואה מחמת תשמיש ואסורה לבעל זה לעולם כמו שית' וכזה הורו מגדולי המורים:
+ובנשים שיש להן וסת משמשות שלא בשעת וסתן ואינן צריכות בדיקה ובועל ושונה כמה פעמים ואין צריכין לבדוק כלל לא לפני תשמיש ולא לאחריו ולא בין תשמיש אלא לתשמיש לא הוזכרה בהן בדיקת עדים בתלמוד בעסוקות בטהרות:
+בין שיש לה וסת בין שאין להן וסת והוחזקו שלא יהו רואות מחמת תשמיש הרי כלן לבעליהן בחזקת טהרה ובאין ומשמשין עמהן בין עירות בין ישנות בד"א בזמן שהניחו אותן בחזקת טהרה אבל הניחו אותן טמאות הרי היא אסורה לו עד שתאמר טבלתי וטהורה אני:
+הבאין מן הדרך נשיהן להן בחזקת טהרה והוא שבא ומצאה בתוך ימי עונתה:
+כמה היא עונה ל' יום מתחלת ראיה לתחלת ראי' אחרת שרוב הנשים כך הן רואות מל' לל' בד"א באשה שאין לה וסת אבל באשה שיש לה וסת לימים ה"ז מחשב ימי וסתה אם הגיע שעתו הרי היא בחזקת טמאה אצלו:
+היה לה וסת הגוף ואין לה יום קבוע ה"ה אצלו בחזקת טהרה עד העונה כמי שאין לה וסת:
+חשב בעלה ימי וסתה או ימי עונתה והרי יש לה שהות אח"כ שתספור ותטבול ה"ז בחזקת טהרה ומותרת לו בין עירה בין ישנה שהרי ב' ספקות הן שמא לא ראתה ואם ראתה שמא טבלה:
+היה משמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי לא יפרוש מיד והוא בקשיו שיציאתו הנאה לו כביאתו ואם פורש הוא בקשיו חייב כרת כמי שבעל נדה כיצד יעשה נועץ צפרני רגליו בקרקע ושוהה ואינו מזדעזע עד שימות האבר ואח"כ נשמט ממנה:
+האשה שיש לה וסת אסורה לשמש כל עונת הוסת אם וסתה ביום אסורה לשמש כל אותו היום ואם וסתה בלילה אסורה לשמש כל אותו הלילה שמא תראה דם שאורח הנשים בזמנו הוא בא אפי' הי' וסתה סמוך לשקיעת החמה אסורה לשמש כל היום:
+עבר הוסת ובדקה ומצאה טהור מותרת לשמש לא בדקה אעפ"י שלא הרגישה שבא אורח אסורה עד שתבדוק:
+כיצד האשה קובעת וסת ראתה היום תחלה וחזרה וראתה לסוף כ' יום אם הפליגה כן ג' פעמים שהן ראיות ד' ה"ז וסת קבוע שהרי הוחזקה ג' פעמים לראות מכ' לכ' ולמה לא הוחזקה בראיה ג' מפני שראי' ראשונה בתחלה ראתה אותה ולא היתה בהפלגה וכשתראה ד' ראיות הוא שתהא מוחזקת להפליג ראיותי' מכ' לכ' שהרי הפליגה ג"פ:
+כשם שהאשה קובעת וסת בהפלגות שוות כמו שביארנו כך היא קובעת בימי החדש שוין כיצד ראתה באחד בניסן ובא' באייר ובא' בסיון ה"ז קבעה וסת לר"ח אע"פ שזה מלא וזה חסר ראתה ביום ט"ו בחדש שלאחריו [וביום ט"ז בחדש שאחריו] וביום י"ז בחדש שלאחריו ויום י"ח בחדש האחר קבעה לה וסת לדילוג הראי' שהרי דלגה ג' חדשים ויום י"ט בחדש שלאחריו הוא יום וסתה ויום כ' מן החדש הבא וכן מדלגת לעולם ראתה עכשיו וביום ל' וראתה שלישית לל"א ורביעית לל"ב קבעה לה וסת לדילוג של הפלגות בין שהרחיקה דילוגה הרבה בין שלא הרחיקה אלא יום א' קובעת לה וסת לדילוג השוה:
+בכל ענין שתהא האשה משנה ראיותיה קובעת לה וסת אפי' ראתה בא' בניסן ובא' בסיון ובא' באב קבעה לה וסת לר"ח לסירוגין אבל ראתה בא' בניסן ובא' באייר ובאחד בתמוז לא קבעה לה וסת שהרי הפסיקה בר"ח:
+אין האשה קובעת וסת אלא בעונות אפילו ראתה ג' ד' חדשים זה אחר זה והיתה ראיה ראשונה בליל החדש והב' ביום החדש והג' בלילו אין כאן וסת וכל מקום שנאמר בענין זה יום אין משמעו אלא עונה או יום או לילה:
+דין התלמוד שאין האשה קובעת וסת בימי נדתה ולא בימי הזיב' כיצד ראתה בא' בניסן וחזרה וראתה בז' בו ונעשה כן ג' חדשים לא קבעה וסת לז' בחדש אפילו ראתה בא' בחדש ובי"ח בו כמה פעמים לא קבעה וסת אלא לר"ח שכל ז' ימי נדה אחר הראיה הראשונה הן הולכין וי"א שלאחריה דמים מסולקין ממנה ואין ראוי' לקבוע וסת אפי' ראתה בא' בניסן ובז' בו וראתה בז' באייר וכן בסיון לא קבעה וסת ראתה ב' ר"ח ובג' ראתה בכ"ה בחדש ובר"ח קבעה לה וסת לר"ח שרגלים לדבר שהרי הראשונים ממעין סתום ראתה אותם ועכשיו ג"כ ראתה בזמנה בר"ח ודמים יתרים הם שניתוספו בה ומיהרו לה להקדים וחוששת ליום הקדימ' שמא וסת אחר היא קובעה:
+בזמן הזה שהחמירו בנות ישראל על עצמן שלא יהיו צריכות למנות ימי הנדות וי"א יום שלאחריה והחזיקו עצמן טועות יראה לי שכך דינן בוסתות שהן קובעות אותן אפי' בתוך ימי נדה וזיבה הגע עצמך שראתה א' בחדש וז' בו וחזרה וראתה בז' בחדש ב' פעמים אתה אומר לא קבעה וסת ושמא ראיה הראשונה שבר"ח מימי י"א היתה ושל ז' בחדש תחלת נדה וראויה לוסת. היתה רואה ב' וג' ימים והיו הראשונים תוך י"ח לראיה שקדמה והשאר ראוין לנדה הרי האחרוני' קובעין וסת מן הדין ולא הראשוני' ואם אתה מנהיג כדין זה עכשיו הרי החזרת בנות ישראל למנות ז' וי"א דבר שנשכח מהן לגמרי לפיכך אפי' ראתה מט"ו לט"ו ד' פעמים קבעה לה וסת וכן כל כיוצא בזה:
+פעמים שהאשה קובעת וסת בתוך וסת כיצד ראתה ג' פעמים בר"ח ובד' ראתה בב' בחדש ובר"ח וכן בחמישי וכן בששי הרי אשה קבעה לה ב' וסתות וכן כל כיוצא בזה:
+כבר ביארנו שכל אשה שוסתה קבוע לימים אסורה לשמש בכל עונות הוסת ולאחר הוסת עד שתבדוק ותמצא טהור אפי' קודם שיקבע לה הוסת חוששת כיצד ראתה בא' בחדש זה לכשיגיע א' בחדש השני אסורה לשמש בכל אותה עונה א"כ מה בין וסת הקבוע לוסת שאינו קבוע שוסת הקבוע אע"פ שעברה עונתו ולא הרגישה שבא בזמנו אסורה לשמש לעולם עד שתבדוק ותמצא טהור והוסת שאינה קבוע אם הגיע אותו וסת ולא בדקה ולא ראתה כיון שעברה עונתו מותרת לביתה:
+הוסת הקבוע חוששת לו עד שיעקר ממנה ג' פעמים בבדיק' והוסת שאינו קבוע אפי' ראתה בו ב' פעמים מכיון שהגיע זמנו ולא תראה אע"פ שלא בדקה נעקר לגמרי ושוב אינה חוששת לו:
+וסת החדש חוששת לו בתחלתו בפעם א' כמו שביארנו אבל וסת ההפלגה א"א לחוש לו עד שתראה ראי' שניה שהרי אינה יודעת לאיזה זמן היא מפלגת נמצאת אומר שהרואה דם בר"ח ניסן חושש' לר"ח אייר ראתה בו חוששת לר"ח סיון ראת' בו הוקבע הוסת לר"ח לא ראת' בר"ח סיון נעקר וסת ר"ח וחוששת לב' בסיון אפשר שתרא' ותקבע הוסת להפלגות מל"א לל"א שהרי ראיית ר"ח ניסן שוה בהפלגה לראיית שני בסיון שניסן מלא ואייר חסר:
+לעולם חוששת לב' חששות הללו לוסת החדש ולהפלגה עד שיקבע להא' מהן ג' פעמים כדינו כיצד ראת' בא' בניסן ובכ' בו חוששת לא' באייר מפני ר"ח ניסן ואם לא ראתה חוששת לט' בו לשיעור הפלגה של כ' ראת' (בז') [בט'] בו או שלא ראת' בו חוששת לכ' באייר שמא בימי החדש תקבע וסת שהרי ראתה בכ' בניסן וכך היא חוששת לשניהם עד שתקבע וסת הפלגה בד' ראיות או וסת החדש בג' או שתטהר הא' בעקירת פעם אחת ראת' בא' בניסן ושמרה לאייר ולא ראתה מותרת לשמש בר"ח סיון ואינה חוששת לוסת הסירוג עד שתראה בו:
+וסת הדילוג אינה חוששת לו עד שתקבענו כיצד ראת' בר"ח ניסן ולסוף כ' חוששת להפלגה זו עבר יום כ' ולא ראת' שוב אינה חוששת כלום להפלג' דילגה ביום כ"א חוששת לו הגיע כ"א ולא ראת' מותרת לשמש אירע לה ראי' לכ"ב קבעה לה וסת לדילוג מכאן ואילך אינה חוששת אלא לדילוגה וכן בדילוג וסת החדש. כיוצא בזה היתה רוא' חמשה וששה ימים רצופים כל יום ויום כוסת בפני עצמו וחוששת לכולן אפי' נעקר יום א' חוששת לשאר ימים עד שיעקרו כולן א' וסת קבוע וא' וסת שאינו קבוע שווין בדבר ראת' ביום ט"ו בחדש זה ומשכה ראית' ד' ימים וחזרה והתחלה בט"ו בחדש הבא וראתה ב' וג' ימים ובי"ז שלאחריו ראת' כבר שילש' לראות בי"ז לחדש ואין תולין לה בוסת הדילוג בלבד עד שתשלש כולו בדילוג ולא תהא בו צד שוה לפיכך חוששת לימים שהשלישה בהן כוסת הקבוע ולשאר הימים כוסת הדילוג:
+היתה רואה ראי' מרובה מסוף הלילה לתחלת היום יש שהורה שאינ' חוששת אלא לתחלת הראי' ואסורה בליל הוסת ומותרת ביום ולא נ"ל זה כלל:
+האשה שהית' נחבאת במחבא מפני פחד והגיע יום וסתה חוששת לו אפי' לא הי' ה��סת קבוע עבר היום ולא ראתה מותרת לשמש אע"פ שלא בדקה שחזקתה היא שחרדה מסלקת את הדמים וכן מעוברת שהוכר עוברה ומניק' כל כ"ד חדש אפי' מת בנה אם עבר זמן וסתה מותרת לשמש כיון שלא ראתה אע"פ שלא בדקה:
+נ"ל שהימים הללו שהזכרנו קובעין וסת כשאר ימים של אשה חוץ מימי טוהר של יולדת שאין ראויין לקביעות וסת דין התלמוד ובזמן הזה אף הן קובעין וסת להחמיר:
+
+Siman 6
+
+עקירת הוסת כיצד היתה למודה לראות מכ' לכ' ושנתה ולא ראתה ביום כ' וראתה ביום ל' זה וזה אסורין. שינתה פעמים ליום ל' זה וזה אסורין. שנתה ג' פעמים ליום ל' הותר יום כ' לגמרי וקבעה לה וסת ליום ל':
+כשהיא חוששת לוסת הראשון שהוא יום כ' אינה מונה מיום הוסת הראשון כ' כדי שתהא אסורה לי"א ימים מיום השנוי אלא מאותו יום השנוי שהוא יום ל' מונה כ' אם ראתה בו חזר הוסת הראשון למקומו לעולם מאחר ראיה זו האחרונה מונין:
+כשחוזרת לראות ביום וסתה לכ' אעפ"י שחזר הוסת למקומו יש שהורה שצריכה לחוש ליום ל' ממנו ויש שהורה שאינה חוששת כלום משעה שחזר הוסת הקבוע למקומו נעקר שאינו קבוע ולזה דעתי נוטה שאם אין אתה אומר כן תהא אשה זו כל ימיה רואה מכ' ועדיין צריכה לחוש לל':
+שנתה ראיותי' ולא השוותה אותן כגון ששנתה פעם א' ליום ל' והשנית לל"ב והשלישית לל"ד נעקר הוסת הראשון ואין לה וסת לזו:
+הפסיקה ולא ראתה משעבר עליה יום ב' ובדקה ולא ראתה שוב אינה חוששת לעולם חזרה לראות חוששת ליום כ' מראיה זו שעדיין לא נעקר הוסת:
+הפסיקה הרבה כדי ג' עונות של וסת וראתה אינה חוששת לוסת הראשון. חזרה לראות לסוף כ' לראי' זו חזר הוסת למקומו והרי הוא כאילו ראתה בו כל ימיה אפילו הפסיקה שעה משעה שתראה ותחזור ותראה ליום הכ' חזר הוסת למקומו שאין הוסת נעקר עד שתשנה אותו ג' פעמים לימים אחרים:
+כעקירת וסת הפלגה כך עקירת וסת החדש אלא שזו חוששת ליומה וזו חוששת לר"ח כיצד היתה למודה לראות בר"ח ועבר עלי' ר"ח ולא ראתה חוששת ליום החדש הבא עד שיעברו עלי' ג' ר"ח. עברו עלי' ולא ראתה אינה חוששת להם. חזרה וראתה בר"ח חזרה הוסת למקומו:
+מעוברת ומניקת ואשה שהיתה במחבא שעברו עליהן ג' עונות ולא ראו אע"פ שנשלם זמנם ותמו מאות' הכלל אינן חוששת כלום לוסתן שהרי לא חזרו דמים למקומן חזרו לראות אם חזרו לוסת הראשון בפעם אחת קבעה לה וסת וצריכה שלשה פעמים לעקרו ולא עוד אלא אפי' חזרה לוסת אחר הרי היא כלמודה לראות בענין אחר ושינתה לענין אחר שצריכה ג' פעמים לעקר הראשון זה חומר בהפסקת ימים הללו מהפסקת אחרות בד"א בוסת הקבוע אבל וסת שאינה קבוע משעבר עליה זמנו פעם אחת ולא ראתה אעפ"י שלא בדקה נעקר לגמרי ואפי' לא שינתה ליום אחד:
+כבר ביארנו שהאשה קבעה לה וסת באורעות שבגופה אעפ"י שאין כאן יום קבוע וכיצד היא קובע' הרי שהית' מפהקת או מעטשת מלמטה או חוששת כפי כריסה ובשיפולי מעיה או שאחזו אותה צירי הקדחת או כמין רתת או שראש' כבד עלי' ואברי' כבדין עליה או שהיו בני מעיה מגיסין והומין לה בכל אלו אם עשתה כן ג' פעמים וראתה קבעה לה וסת וכל זמן שהיא חוששת בהן אסורה לשמש:
+אין וסת הגוף אסור אלא שעתו כיצד היתה למודה במקרים הללו בחצי היום וחוששת בהן שעה אחת מותרת לשמש עד אותה השעה אירעו לה ולא ראתה בודקת עצמה לאחר זמן הוסת ומותרת כל שאר היום לא אירעו לה המקרי' אין לך בדיקה גדולה מזו:
+אין מאורעות הללו שמנו חכמים קובעות וסת מאחת לחברתה אלא כל שפיהקה ג' פעמים וראתה או נתעטשה ג"פ וראתה קבעה לה וסת אבל פיהקה פעם אחת או שתים ונת��טשה בפעם אחרת לא קבע לה וסת:
+היתה רגילה במקרים הללו ביום קבוע וסת הימים במקומו הוא עומד ואסורה לשמש כל היום שמא יארע לה וסת. לא אירע לה כלום ולא ראתה מותרת לשמש בלא בדיקה אחרת. אירעו לה ביום אחר אינה חוששת שהרי ביום ידוע קבעה אותן:
+אכלה שום וראתה ג"פ כסכסא פלפלין וראתה קבעה לה וסת לאכילות הללו. קפצה וראת' קפצה וראתה ג"פ קבעה לה וסת לקפיצות. קפצה או שאכלה שום ג"פ ביום קבוע וראתה לא קבעה לה וסת אלא לימים ולקפיצותן. הגיע היום ולא קפצה וקפצ' שלא באותו היום אינה חוששת לכלום. קפצה בא' בחודש וראתה וכן בשני ובא' בחדש השלישי ראתה מעצמה קבעה לה וסת לימים בלא קפיצות. היתה קפיצות שלישית בשאר הימים וראתה קובעתו לקפיצות וכן כל כיו"ב:
+הוסתות הללו שהן קבועין לאכילות ולקפיצות אינה חוששת להן אלא שעתן כיצד היתה רגילה בהן לאחר קפיצה מיד או בקרוב לה שעה ושתים משעבר אותו זמן בודקת ומשמשת את ביתה:
+כשם שחוששת לוסת הימים בפ"א כך חוששת לוסת הגוף כיצד היתה מפהקת פ"א לכשהיא מפהקת פעם אחרת חוששת וכשם שוסת הימים שאינו קבוע אפי' ראתה בו ב' ימים משיגיע יומו ולא תראה נעקר לגמרי כך וסת הגוף וכשם שהקבוע לימי' צריך עקירה ג"פ ובדיקה כך הקבוע בגוף מאימתי עקירתו משאירע לה אותו מקרה ולא תראה. צריכות בנות ישראל להזהר בחושי הוסתות ודיניהן. אין לך דבר שצריך תלמוד בדיני זבה בזמן הזה כחשש הוסתות:
+האשה שתראה דם מ"ת ה"ז מותרת לשמש פעם שניה כשתטהר. ראתה פעם שני' משמשת. פעם שלישית ה"ז אסורה לבעל זה עד שתבדוק. במה דברים אמורים שלא היה שם דבר לתלות בו אבל אם שמשה סמוך לוסתה ה"ז תולה בוסת היתה בה מכה תולה במכתה ואם הי' דם מכתה משונה מדם שתראה בשעת תשמיש אינה תולה במכתה ונאמנת אשה לומר מכה יש לי בתוך המקום שממנה הדם ותהי' מותרת לבעלה לכשתפסוק:
+מי שראתה דם בשעת תשמיש פעם ראשונה ושניה ושלישית ואין שום דבר לתלות בו ה"ז תתגרש ומותרת להנשא לשני. נשאת לשני וראתה דם כך בשעת תשמיש פעם ראשונה ושניה ושלישי הרי זו תתגרש ואסורה להנשא עד שתבדוק את עצמה אם הדם בא מן המקור או מן הצדדין:
+כיצד בודקת עצמה מביאה שפופרת ופיה רצוף לתוכה ומכניס תוך השפופרת מכחול ומוך על ראשו ומכנסת השפופרת עד מקום שהי' (ודופקת) [ודוחקת] אותו עד שיגיע המוך למקור אם נמצא על ראש המוך בידוע שהדם שהיא רואה בשעת תשמיש מן המקור ואם לא נמצא דם על המוך בידוע שהוא מדוחק הצדדין וטהורה היא ואם רצו לבדוק בעוד שהיא עם בעל הראשון בודקת אם מצאה טהור מותרת לו, לא אמרו תתגרש אלא לומר שהיא מותרת לשני בלא בדיקה אעפ"י שהוחזקה עם הראשון רואה מחמת תשמיש לפי שאין כל האצבעות שוות:
+היו מבעתין אותה מפחד פתאום והפילה חררת דם נתרפאה זו ומותרת לבעלה ואם חזרה וראתה מ"ת אפי' פעם א' בידוע שלא עלתה לה רפואה:
+בזמן הזה אין בודקין בשפופרת ולא מתירין אותה בחררת דם שהפילה ואם בדקה בהן והרי היא טהורה אין מוציאין אותה מבעלה:
+
+Siman 7
+
+כל היולדת טמאה כנדה ואעפ"י שלא ראתה דם וא' היולדת ולד חי או מת או נפל הרי היא טמאה לידה וכמה היא טומאתה אם יולדת זכר ז' ואם נקבה שבועים שנאמר אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים כימי נדת דותה תטמא ובנקבה הוא אומר וטמאה שבועים כנדתה וטובלת בליל שמיני לזכר ובליל ט"ו לנקבה וטהורה כמו הנדה שטבילתה בלילה כמו שביארנו:
+אין האשה טמאה לידה עד שתגמור צורת הולד ואין צורת הולד נגמרת פחות ממ' יום א' הזכר וא' הנקבה והמפלת אפי' ב��ום מ' אינה טמאה לידה לפיכך אם היתה יודעת בבירור שהפילה תוך הזמן הזה לעיבורה ה"ז טהורה מטומאת לידה:
+המפלת כמין דגים וחגבים ושרצים ד"ת אינה חוששת לולד וכן המפלת כמין בהמה וחיה ועוף. ואם דומין לאדם בגבין ועין ולסת וגבות הזקן שהם צורות הפרצוף מצד א' אמו טמאה ובזה"ז בכולן טמאה לידה אם זכר כדין זכר ואם נקבה כדין נקבה יתר ע"כ אמרו שאפי' שפיר מלא מים מלא דם חוששת לולד והמפלת חתיכה בין לבנה בין משאר מראות קורעת אם נמצא בה עצם הרי זו טמאה לידה מספק:
+פעמים תשמש האשה לאחר עיבורה והפחת צורות העובר במעיה ויעשה כמו חתיכה בלא צורה ותצא כרוכה על מקצת הולד וחתיכה זו נקראה סנדל והסנדל מטמא את אמו כולד גמור לפיכך המפלת זכר וסנדל תשב לנקבה שמא סנדל זה נקבה הוא ואם לא יצא כרוך עם הולד ה"ז כשאר החתיכות ואם לא נמצא בה עצם טהורה:
+המפלת דמות יד ורגל אעפ"י שאינן חתוכין בחיתוך אצבעו' טמאה לידה המפלת ולד שהושט שלו אטום או שגופו אטום כגון שגלגלתו אטומה ופניו ממוסמסין ופניו טוחות וכן המפלת ברי' שיש לה ב' גבין ושתי שדראות אע"פ שכל אלו אינן ולד דין תורה בזמן הזה מטמאין אותה:
+יוצא דופן אין אמו טמאה לידה אפי' יצא עמו דם דרך דופן טהורה מכלום אינה טמאה לעולם עד שיצא דרך רחם. העובר שהוציא ידו והחזירה אמו טמאה לידה מד"ס ואם יצא אח"כ מונין אותו משעה שיצא וכן הולד שיצא אברים אברים משיצא אחד מטמאין אותה לידה ומשיצא רובו מונין לו יצא כדרכו משיצא פדחתו הרי הוא כילוד לכל דבריו:
+היתה מקשה ושמעו קול הולד ה"ז ילוד א"א שלא הוציא ראשו לחוץ לפרוזדור הרחם:
+המפלת תאומים ונשתה' הולד אחר חבירו משעה שיצא הראשון טמאה לידה. יצא האחרון מונין לו משעת יציאתו:
+המפלת שליא והיא כמו חמת שבתוכה הולד נוצר ה"ז טמאה לידה שאין שליא בלא ולד ואפילו היתה פחותה מטפח מטמאין אותה:
+הפילה נפל ואח"כ הפילה שליא חוששין לה מולד אחר ואם הפילה ולד של קיימא ואח"כ הפילה שליא אפי' אחר כ"ג יום תולין אותה בולד ואין חוששין לולד אחר שהולד קרע את השליא ויצא הפילה שליא תחלה חוששין לה לולד אחר אעפ"י שילדה אח"כ ולד של קיימא אין תולין אותה בו שאין דרכה של שליא לצאת לפני הולד יצאה מקצת שליא היום חוששת משום לידה יצאת כולה למחר מונין לה משעת יציאת כולה:
+המפלת דמות בהמה וחיה ועוף ודגים ושליא קשורה בו אין חוששין לולד אחר ואם אינה קשורה בהם מטילין עליה חומר של ב' וולדות שמא נימוח שפיר של שליא זו לפיכך אם היה הולד הנדמה זכר חוששין לשליא משום נקבה:
+היולדת טומטום ואנדרוגינוס תשב לזכר ולנקבה האשה שהפילה ואינו ידוע מה הפילה אם היתה מעוברת ה"ז יולדת ודאי אפי' אינה כן טמאה לידה מספק:
+דבר מפורש בתורה שהיולדת זכר לאחר שתשלים ז' טובלת בלילה וטהורה וכל ל"ג ימים שאחר הז' ימים אעפ"י שהדם שותת ממנה טהורה לבעלה שנא' ושלשים יום ושלשת ימים תשב בדמי טהרה והן נקראין ימי טוהר ויולדת נקבה אחר השבועיים ימי טוהר שלה ס"ו שנאמר וששים יום וששת ימים תשב בדמי טהרה:
+אעפ"י שהיתה שופעת מתוך הז' של זכר והשבועים של נקבה לימי טוהר שלהן טהורה שהדם הבא בימי טוהר התורה טהרתו אעפ"י שהוא שותת מן המקור:
+כל שהיא טמאה לידה יש לה ימי טוהר ד"ת וחכמי התלמוד החמירו שאין נותנין ימי טוהר לולד עד שישעיר וימלא גופו שערות שמא לא תגמור צורתו והיא תדמה שהוא ולד ואינה כן לפיכך כל המפלת מטמאין שבועים מדין יולדות שמא נקבה הפילה ואין מפרישין בין זכר לנקבה עד שישעיר גוף הנפל ויהיה זכרותו או נקבותו ניכר לעינים:
+א"א שיפתח רחם לולד בלא דם שיזוב ממנה קודם שיהיה הולד בילוד ואפילו המפלת בתוך מ' א"א בלא דם שיזוב לפיכך כל היולדות בזמן הזה צריכה ז' ימים נקיים לאותה ראיה שהרי כל הרואה דם טיפה כחרדל כזבה גדולה היא נידונה ואם היה הולד מטמאה משום לידה הרי האם עכשיו כיולדות בזוב והזבה שילדה קודם ספירת זיבתה צריכה ז' ימים נקיים ד"ת ומונה ז' או שבועים ואח"כ מונה זה"נ בימי טוהר וטובלת וטהורה:
+נמצאת אומר שכל היולד' זכר עכשיו יושבת ז' ללידה וז' נקיים לזיבה והיולדות נקבה יושבת ללידה שבועים ולזיבה ז' נקיים:
+ימי לידה שהן ז' ושבועים אם לא ראתה בהן עולין לה לספירת הזיבה שלמו ימי הספירה בתוך י"ד של נקבה הרי זה אסורה לבעלה עד ליל ט"ו:
+הרואה שהתחילה לספור בזמן הזה וילדה ה"ז סותרות כל המנין וכן יולדות נקבה בזמן הזה שספרה ז' נקיים מתוך י"ד וחזרה וראתה צריכה ז' נקיים משתפסוק:
+לא הפרישו בנות ישראל מדם נדה לדם לידה אפי' בתוך ימי טוהר שיש לחוש לקלקול גדול ולטעות שהרי רוב המפלות אנו מטמאין אותן לפי שאין בקיאות בדבר והרבה מהן שיושבות מספק לזכר ולנקבה ולנדה מדין תלמוד ואם תרגיל את האשה להנהיג טהרה בדם הבא מימי טוהר יבואו לומר שכל שאנו מטמאין אותה לידה יש לה ימי טוהר וכן יבואו לטעות בספירת זיבתן ולומר כשם שאין דם זה מטמא [כך אינו] סותר בספירה כך היה עולה והרי הדברים ק"ו אם החמירו בנ"י על עצמן שאפילו רואות טפת דם כחרדל יושבות ז' נקיים ולא רצו להוציא עצמן בתקנת ב"ד שתשב ו' והוא כדי להוציא שתהא ספירת כולן שוה כל ימיהן ולא יבא לידי טעות כ"ש שיהא להן לחוש שלא תהא האשה שופעת ומשמשת לפיכך כל הרואה דם טפה כחרדל אפי' בתוך ימי טוהר תשב ז' נקיים כאלו ראתה קודם שתלד וה"ז בכלל חומר שהחמירו בנות ישראל על עצמן אף עפ"י שמקצת מקומות נוהגין קולא בימי טוהר כבר הסכימו הגאונים ועשו סמיכה והחמירו על כל מי שיעשה כן אלא הרי האשה שרואה בימי טוהר שלה כמו שהיא בשאר הימים שרואה בהן:
+
+Siman 8
+
+אין האשה עולה מטומאתה ויוצאה מידי (עדות) [טומאתה] עד שתטבול אחר הימים הספורים אבל הנדה והזבה והיולדות שלא טבלו הבא עליהן אפי' לאחר כמה שנים חייב כרת שבימים וטבילה תלה הכתוב שנאמר ורחצו במים זה בנין אב לכל טמא שהוא בטומאתו עד שיטבול:
+וכן אינה עולה מטומאתה עד שתהא טבילתה בימי מקוה כשר ולא יהא עליה דבר חוצץ בטבילה אבל אם רחצה במרחץ אפי' נפלו עליה כל מימות שבעולם הרי היא אחר רחיצה כמו שהיתה קודם רחיצה בכרת שאין לך דבר שמעלה מטומאה לטהרה אלא טבילה במי מקוה או במעיין:
+צריך האדם להתרחק באשתו בימי טומאתה לעולם עד שתספור ותטבול שנאמר ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב שום קריבה בעולם:
+כיצד פורש ממנה לא יגע בה אפי' באצבע קטנה ולא ידבר עמה דברים בטלים המביאין לידי הרגל דבר ולא ישכב עמה על מטה אחת אע"פ ששניהן בכסותן ואינן נוגעין זה בזה יתר על כן לא יאכל עמה על שלחן אחד ואין צריך לומר בקערה אחת אין לו אלא שלחן אחד פורסת מפה אחרת לעצמה משום היכר:
+ואסור להסתכל אפי' בעקבה של אשתו כשהיא נדה ואצ"ל בשוקיה ובכל מקום שאינו מגולה וכל המסתכל בהן הויין לו בנים זכרים שאינן מהוגנין:
+ואסור להושיט כלום מידו ליד אשתו נדה או ליטול מידה מכיון שהיא אשתו צריך הרחקה יתירה:
+כל מלאכות שהאשה עושה לבעלה נדה עושה לבעלה חוץ מהצעת המטה בפניו ולא תהא יוצקת מים על ידיו ורגליו לרחוץ אותן ושלא תהא מוזגת לו כוס ומניחתו לפניו על השולחן ביד שמאל או שתניחנו על הכסא שלפני השלחן או על הכר שיושב כיון ששנתה מדרך המשמשין מותר שהרי יש להן היכר להרחקה. אסור לשכב על מטתה של נדה אפי' בשעה שאינה במטה מפני הרגל עבירה וכל המרבה בהרחקה הרי זה משובח:
+ראוי לאשה ליחד לה בגדים בימי נדתה כדי שיהיו שניהם זוכרים תמיד שהיא נדה בהיכר הבגדים בקושי התירו שתתקשט בימי נדתה כדי שלא תתגנה על בעלה:
+כל שמתרחק ממנה ביום ראשון של נדה מתרחק ממנה לעולם עד שתספור ותטבול כהוגן שעדיין היא בהכרת כמו שנתבאר:
+כשהאשה חוששת לעונת וסתה הורו מקצת בעלי הורא' שאינה אסורה אלא בתשמיש אבל שאר פרישות לא החמירו שאין כאן אלא חשש של דבריהם:
+מותר לאדם להתיחד עם אשתו נדה בבית:
+הכלה שנכנסת לחופה ולא נבעלה ופרסה נדה אסור להתיחד עם בעלה אלא הוא ישן בין האנשים ואשתו ישנה בין הנשים:
+
+Siman 9
+
+כבר ביארנו שאין האשה טובלת ביום ז' לספירתה אלא עד הלילה. יתר על כן גזרו שאפי' ביום ח' לא תטבול ביום מפני סרך יום ז'. הי' שם דוחק כגון שהיו דלתות מדינה נעולות בלילה או שהי' מקום גדודי חי' וליסטים או מקום צאה יותר מדאי טובלת ביום ח'. לא הי' שם דוחק וטבלה, מה שעשת עשוי.
+דין התורה שתהא הטובלת מעיינת בעצמה סמוך לטבילה ובודקת כל גופה שמא יש דבר חוצץ בטבילה ועזרא ובית דינו תקנו שתהא האשה חופפת ראשה וכל שער שבה במים חמין.
+דין חפיפה זו רוחצת ראשה וכל מקום שער שבגופה במים חמין ומסרקת אותן או מפספסת אותן בידים יפה יפה כדי שתתיר שערותיה אם היה בהן קשר:
+כבר נהגו בנות ישראל לשטוף כל גופן בחמין בשעה שחופפות כדי שיעלה להן לכל הגוף יפה:
+לא תחוף האשה בנתר ולא באהל וכיוצא בהן שהן מסבכין את השער ולא במים צוננין אלא בחמין שמתירין את השער:
+חפיפה זו צריכה שתהא סמיכה לטבילה חופפת בלילה וטובלת מיד כל שיכול לסמוך שלא יהא ביניהם הפסק כלל הרי זה משובח:
+נזדמנה לה טבילתה בליל שבת וי"ט חופפת ביום וטובלת בלילה אפי' חל יו"ט בע"ש חופפת בעיו"ט וטובלת בליל שבת מפני שא"א לחוף בלילי הטבילה ולא עכבו חכמים שימושה מפני סמוכות חפיפה לטבילה:
+אע"פ שחופפת ביום וטובלת בליל' בודקת כל גופה יפה סמוך לטבילה שמא יהא עליה דבר חוצץ. בדקה ביום בשעת חפיפה ולא בדקה סמיך לטבילתה בלילה אם שמרה עצמה משעה שחפפה עד שטבלה מלהתעסק בדבר הנדבק בה עלתה לה טבילה:
+אפי' נתנה תבשיל לבנה ולא בדקה עצמה וטבלה אינה טבילה. בדקה עצמה יפה ולא חפפה אפי' חפפה לאחר טבילה ולא הי' שער קשור בכל גופה כאילו לא טבלה:
+חפפה בא' בשבת וטבלה בליל שלישי עלתה טביל' והוא שבדקה בשעת טבילה כמו שביארנו:
+לעולם ילמד אדם בתוך ביתו שתהא האשה מדיחה קמטיה ובית הסתרים שלה בשעת חפיפה אע"פ שאינן צריכין שיבואו בהם מים צריכין שלא יהא בהן דבר חוצץ מעשה באשה אחת שטבלה ונמצאת לה עצם בין שיניה והצריכוה טבילה אחרת:
+נתנה שערה בפיה, קפצה ידה, קרצה שפתותיה כאלו לא טבלה:
+הרצועות שבראשי הבנות חוצצות וכן לפלוף שחוץ לעין וגלד שחוץ למכה והרטי' שעלי' וגלדי צואה שעל הבשר, בצק שתחת הציפורן והטיט אפילו נגד הבשר וצואה שתחת הציפורן שלא כנגד הבשר הרי אלו חוצצין לפיכך נהגו שיהיו נוטלות צפרניהן בשעת טבילה מפני שאינן בקיאות לכוון כנגד הבשר ושלא כנגדו:
+אפילו כל שהוא חוצץ בטבילה כיצד הי' עלי' בצק או דם יבש או דם שנסרך בבשר אפילו לח וכיוצא בהן מדברים החוצצים אפילו טפה כחרדל אם מקפדת עליה ודרכה להעבירה לא עלתה לה טבילה, ואם אין דרכן של נשים להקפיד בכך לעולם, עלתה לה טבילה, ואם היה חופף את רוב גופה לא עלתה לה טבילה:
+טבעת אצבעותי' של אשה והצמידים שעל ידי' אם היו מהודקין חוצצין ואם היו מרופין והמים נכנסין ביניהם אין חוצצין:
+היתה חברתה אוחזת בה בשעת טבילה לא עלתה לה טבילה ואע"פ שרפתה ידיה עד שבאו בהם המים גזרה שמא לא תרפה ואם הדיחה ידה במים עלתה לה טבילה:
+חץ התחוב באדם בזמן שנראה חוצץ לפיכך אשה שנכנס לה קוץ ברגליה לא תטבול עד שתעקור אותו בכדי שלא יראה ממנו בחוץ כלום שלא תרגיש בו ותקפד עליו.
+היה רגליה משוקעות בטיט לא עלתה לה טבילה וכן אם היו צרורות וקסמין בסדקי רגליה לא עלתה לה טבילה לפיכך לא תטבול אשה עד שתבדק מקום רגליה מן הטיט וכן לא תטבול במקום שיש שם פחד נפילה או שבושה מן אדם ואם טבלה לה באילו עלתה לה טבילה:
+כיצד היא טובלת לא עומדת ולא שוחה יותר מדאי ואינה צריכה לפישוט ידים ורגלים לגמרי אלא כדרך גדילתה פותחת זרועותיה וירכתה מעט שתהא נראית כעורכות לבית הסתרים וכמניקה את בנה תחת הדד וכאורגת בעמרים לבית השחי:
+צריך לזהר בטבילת הנהרות שלא לטבול בהן בשעת הגשמים ולא בזמן שגדלים מחמת השלגים שנפשרין שאין המים מטהרין בזוחלין אלא המעיין בלבד אבל המעיין שנתערבו בו הנוטפים עם הזוחלין לא עלתה בהן עד שיהיו רוב מימיו מן המעין:
+כך אמרו חכמים אין המים מטהרין בזוחלין אלא פרת ביומי ניסן בלבד אצ"ל בנהרות המכזבים שאין טובלין בהן אלא בשעת השרב ושלא יתערב בהם אלא מן המעיין:
+דיני המקוה הכשר והפסול ודרך טבילה ומשפטי החציצה אין כאן מקום פירושן אבל הדברים שצריכין בני אדם ליזהר בהם תמיד וללמדם בתוך ביתם בכל יום הן שכתבתי בכאן:
+תבדוק ביום ההפסקה מבע"י בדיקה יפה בדיקת חורין וסדקין יפה יפה ותחליף חלוקה ואין בדיקת יום ראשון מימי הספירה ובדיקת יום הז' כענין זה בבדיקת חורין וסדקין ודי לה בבדיקת יום ראשון וז' אך מן המובחר הוא לבדוק בכל יום ויום מז' ימי הספירה וכן שיום ההפסקה לא יעלה למנין הז' גם ברואה יום א' בשחרית ופסקה לאלתר כל אותו יום טמא' הוא ולא תעשה אותו יום הפסקה שחזקת יום ראשון מעיין פתוח ודמיה חוזרין לה אלא למחר יהיה יום ההפסקה מיום ג' ואילך תתחיל למנות ז' ימי הספירה:
+ומדיני הכתמים כל כתם שהוא כגריס טמא הוא כראיה גמורה. ואם הוא פחות מכגריס, אם נמצא מחגור ולמטה טמא. מחגור ולמעלה טהור והוא שלא פשטה כגריס או שלא עשתה שום דבר שתוכל לומר שממקום טמא הוא הכתם:
+והמובחר הוא בחפיפה שתהא סמוך לטבילה אם חפפה מבע"י מה שעשתה עשוי ובלבד שתזהר לבלתי תגע בתבשיל עבה או בכל דבר החוצץ משעת חפיפה עד שעת טבילה:
+ומדיני החציצה לא טוב היות האדם מחמיר יותר מדאי ומחפש אחר הספיקות לפסול טבילתה בדבר הקל כי אם כן אין לדבר סוף אלא אחר שחפפה ראשה וסרקה במסרק וחפפה ורחצה כל גופה בחמין ונזהרה לבלתי תגע בשום דבר חוצץ ותעשה טבילתה בפשיטות איבריה וכל גופה. לא יכניס אדם ראשו בספיקות החמורות אשר אין להם קץ וסוף כגון עצמה עיניה ביותר ומשאר הספיקות כי מי יוכל להבחין בין עצמה ביותר ובין לא עצמה ביותר:
+תהלה ושבח לאדוני האדונים. השלמנו הלכות נדה הנהוגות באלה הזמנים. בדברים ערבים ונכונים. לוקטו ממאמרי חכמים הקדמונים. וכענין שאמרו דבר זה נפתח בגדולים ונסתיים בקטניים:תם ונשלם שבח לאל בורא עולם.

txt/Halakhah/Rishonim/Hilkhot Niddah of the Ramban/Hebrew/merged.txt

@@ -0,0 +1,245 @@
+Hilkhot Niddah of the Ramban
+הלכות נדה לרמב"ן
+merged
+https://www.sefaria.org/Hilkhot_Niddah_of_the_Ramban
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Ba'alei HaNefesh, Vilna, 1911
+-https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990010887420205171/NLI
+
+הלכות נדה לרמב"ן
+
+הקדמה
+
+אמר משה בר נחמן שאל שאלו ממנו קצת החברים מאנשי יראת השם ומן החרדים אל דברו לחבר אליהם הלכות נדה כי הם מן הצורך, ואען לאמר דרשו מעל ספר ה' וקראו אחת מהנה לא נעדרה, שכבר קדמני א' קדוש דורש ולו נאה לדרוש וחבר בהם ספר נכבד לבעלי הנפש והיתה על ידי תשובתם הנה נהגו חכמי הדורות לתרגם הלכות שחיטה איש ואיש ככתבו וכלשונו להקל למודם ורואים אנו שהדברים ק"ו בצורך המלאכה הזאת והסכמתי לדעתם וזכות הרחמן וזכותם יזכני לבא עד חקר הדברים ותכליתם ולבאר אמתתם אמן:
+
+
+
+
+
+Siman 1
+
+הנדה האמורה בתורה כל שראתה דם בבשרה ממקור דמיה בין שלא ראתה אלא טפה אחת כחרדל או פחות מכן בין שהיתה שופעת דם ז' ימי' ופסקה בסוף יום ז' דין א' הוא וטובלת בלילה שהיא ליל שמיני וטהורה לבעלה וזו היא נדה האמורה בתורה שנאמר שבעת ימים תהיה בנדתה חזרה וראתה מליל ח' ואילך זו היא הנקראת זבה שנא' ואשה כי תזוב על נדתה. מפי השמועה למדו ימים רבים ג' לומר שאם ראתה אחר זמן נדתה או סמוך לנדתה ג' ימים רצופים שבכל יום תראה דם אפי' טפה פחותה מן החרדל הרי זו זבה גדולה ומאחר שתפסוק ראיתה צריכה לספור ז' ימי נקיים חוץ מן היום שפוסקת בו וטובלת ביום ז' לספירה אחר שתנץ החמה וטהורה לבעלה שנאמר וספרה לה שבעת ימים ואחר תטהר:
+כל חייבי טבילות טבילתן ביום ספירתן אחר הנץ החמה מיד חוץ מנדה ויולדות שטבילתן בלילה שלאחר ספירה שנא' בנדה שבעת ימים תהיה בנדתה השבעה כולן בנדות וכן יולדות זכר בליל שמיני ויולדות נקבה בליל (ט"ז) [ט"ו] שהיולדות כנדה כמו שיתבאר:
+ימים אלו שהזבה סופרת צריכין שלא תהא טומאה מפסקת ביניהן ואם ראתה אפי' ביום ז' סמוך לשקיעת החמה סותרת כל המנין וחוזרת וסופרת ז"נ רצופים לפיכך אע"פ שטובלת ביום ז' מאחר הנץ אם שמשה בו ביום ה"ז תרבות רעה ובעילתן תלוי' שמא תראה ותסתור כדין זבה גדולה:
+אין יום אחד הלכה למשה מסיני [רק] הי"א יום הסמוכין לז' ימי נדות בלבד שהאשה נעשית בהם זבה אבל מאחר שנשלמו הי"א חזרה לימי נדות שאפי' רואה בהן ז' טובלת בליל שמיני וטהורה כמו שביארנו. וי"א ימים אלו הם הנקראים י"א יום שבין נדה לנדה מפני זה הטעם שביארנו:
+הרואה בתוך י"א ימים הללו יום א' בלבד בין שראתה בתחלת הלילה בין שראתה בסוף היום ופסקה משמרת כל הלילה ואם לא ראתה כלום משכמת למחר וטובלת לאחר הנץ החמה ראתה גם ביום שני ופסקה בו משמרת יום ג' אם לא ראתה משכמת וטובלת לאחר הנץ החמה ובספירת ימי' [אלו) נקראת שומרת יום כנגד יום וזו היא שחכמים קוראין אותה זבה קטנה:
+אע"פ שטובלת ביום ספירתה בין בשני בין בשלישי לאחר שתנץ החמה מיד והרי היא טהורה אינה משמשת כל היום מפני שהיא תלוי' שמא תראה ותסתור כדין זבה גדולה:
+אין אחד עשר עצמו צריך שימור מן התורה אלא אם ראתה בו טובל' בלילה וטהורה שהרי יום י"ב מימי נדות ואינו מצטרף לזיבה:
+אין בין זבה גדולה לזבה קטנה אלא ספירת ז' והבאת קרבן שזבה גדולה צריכה לספור ז' ימים נקיים וזבה קטנה אינה סופרת אלא יום א' בלבד וזבה גדולה מביאה קרבן כשתטהר ולא זבה קטנה אבל לענין טומאה ואיסור ביאה שתיהן שוות:
+ספירת הנדות והזיבה כך הוא, הרואה דם תחלה יושבת ז' לנדתה ראתה יום ח' נעשית זבה קטנה ושומרת יום כנגד יום ראתה יום ט' שומרת יום כנגד יום ראתה יום י' ה"ז זבה גדולה וצריכה ז"נ:
+משעה שהאשה נעשית זבה גדולה אינה חוזרת לימי נדות עד שתספור ז"נ כיצד הרי שראתה ג' ימי' בסוף י"א ושופעת וראתה גם ביום רביעי שהוא מן הימים הראוין לנדה אפי' התחילה נקיים שלה וסתרה וחזרה למנותן וסתרה אינה אלא זבה שסותרת וכשתשלים ז"נ ותראה תחזור לתחלת ימי נדה בין שהתחילה לראות בראשון של י"א בין ג' אחרונים שהן תשיעי ועשירי וי"א מכיון שנעשית זבה גדולה אפי' שופעת אח"כ ק' יום משתספור ז"נ ותראה תחזור לתחלת ימי נדה:
+ראתה נדה בתחלה ולא ראתה בי"א יום משתראה ביום י"ט לראייתה היא נדה בתחלה לא ראתה עד יום כ"ו אין מונין ליום הראוי לזיבה אלא ה"ז תחלת נדה:
+אין זיבה אלא בי"א שסמוכין לז' שראתה בהן נדות והזהר במנין שכבר טעה בו א' מגדולי המחברים:
+ימי נדתה שאינה רואה בהן עולין לה לספירת זיבה קטנה שאם ראתה יום עשירי לזיבה ויום י"א וראתה ביום י"ב אם עבר עליה יום א' בלא ראיה מן הו' שמשלמת לנדתה טובלת בליל ח' לנדתה וטהורה אבל בזיבה גדולה אצ"ל שהרי אינה נעשית זבה כמו שביארנו:
+אין האשה טמאה עד שתראה דם ממקום דמים והוא המקום שחכמים קוראין אותו חדר ואין כל המשקה היוצא מן החדר מטמאה אלא הדם בלבד ומראות היו לחכמים שבהן מטמאין הדמים וכל שאינן מאותן המראות מטהרין אותו:
+כשנתמעט לבן של חכמים מפני כובד הגלות ותכיפת הצרות חששו שמא יבואו לטעות בדבר שזדונו כרת שהרי אפשר שתראה האשה בימי נדתה ז' ימים ויהיה של ו' דם טהור ושל יום ז' דם טמא ואפילו מראה דם לחכם גדול ובקי אפשר שתטעה בעצמ' במנין הנדות והזיבה:
+הרי שראתה בסוף י"א מימי הזיבה ומחרתו וטעתה והיתה סבורה שראיה ראשונה בימי הנדות ומונה ממנה ואינה ראויה למנות אלא מיום המחרת שבו התחי' נדותה לפיכך עמד רבינו הקדוש ותקן שכל אשה שתראה יום א' תספור ו' נקיים ואם ראתה שנים תשב ו' נקיים ואם ראתה ג' תשב ז' נקיים ובכל ימים שתראה כך היא נדונת וא"צ להראות דם לחכם ולא למנות ימי נידות וזיבה:
+אע"פ שזו התקנה אין בה בית מיחוש החמירו בנות ישראל ע"ע שאפי' ראתה יום א' טפה כל שהוא פסק הדם סופרת לה ז' נקיים בין שראתה בעת נדתה בין שראתה יום א' או ב' או ז' כולן או יותר משיפסוק הדם סופרת ז"נ כדין זבה גדולה:
+ומפני מה החמירו בנות ישראל כך על עצמן כדי שיהיו בכל זמן מונות מנין א' ולא תשתנה מנהגן בין א' לג' ימים. הרי שראתה ג' ונעשית זבה התחילה וספרה עד ו' נקיים וראתה בז' טפה כחרדל ודאי צריכה לישב ז"נ ויש שאינן בקיאות בין תחילת ראי' לסתירת הספירה ויבא הדבר לידי טעות:
+חומרא זו שנהגו בנות ישראל הוכשרה בעיני חכמים ועשו אותה כהלכה פסוק' בכל מקום לפיכך אסור לאדם להקל בה ראשו לעולם:
+אעפ"י שדין הזבה לטבול ביום ז' מאחר שתנץ החמה גזרו חכמים שלא יהיו עושות כן כדי שלא יהיו משמשות ביומן ויהא להם תרבות רעה שמא תראה ותסתור אלא טובלת בלילה שהיא תחלת ח'. ויש מן הגאונים שהורה שלא עלתה לה טבילה. ולא יראה זה.
+
+Siman 2
+
+ספירת ז' נקיים שהאשה סופרת לזיבתה בין בזה"ז בין בדין תורה כך היא. בודקת עצמה יפה יפה ואם פסק הדם מתחלת לספור מיום המחרת אפילו ראתה בשחרית ואח"כ בדקה עצמה והרי פסקה א"צ בדיקה אחרת כל היום ואין חוששין שמא חזרה וראתה בלילה או בין השמשות אלא למחר מתחלת לספור ז"נ:
+ראתה בזמן הזה יום ראשון בשחרית ופסקה בו ביום אינה מונה מיום המחרת עד שתחזור לבדוק ויהיו ידיה בין עינה כל בין השמשות שחזקת כל יום הראשון כולו טמא שהוחזקה מעין פתוח ודמיה חוזרין לה אע"פ שפסקה בשחרית. ויש מקיל בדבר מכיון שבדקה ופסק הדם ולאחר זמן מצאה טהורה ה"ז בחזקת טהורה:
+לא בדקה עצמה ביום הפסקה ובדקה עצמה לאחר שנים ושלשה ימים ומצאה טהור הרי היא בחזקת טומאה. לעולם אינה סופרת עד שתבדוק. אם פסקה מונה מיום של מחר ואילך:
+כל ז' הימים צריכה בדיקה פעם א' בכל יום. בדקה ביום הראשון או בשני או בג' ושוב לא בדקה בודקת בשעת טבילתה ודיה אפי' ביום ז' בלבד ד"ז בחזקת טהורה שהרי בדקה והפסיקה קודם לכן:
+ישבה לה כל ז' ולא בדקה וביום ח' בדקה אע"פ שהפסיקה כבר בטהרה קודם שתספור אין לה אלא יום א' ומשלמת עליו ששה וטובלת:
+בדיקה זאת שהנשים בודקות צריכה שתהיה בודקת בצמר גפן נקי או בצמר נקי ורך או בבגדי פשתן ישנים שחוקין. וכולן צריכין שיהיו לבנים כדי שיהיה כל מראה שיוצא ממנה ניכר בהן ובגדים אלו שבודקת בהן נקראים עדים:
+כיצד בודקת את עצמה מכנסת את העד לאותו מקום ובודקת בו בכל חורין וסדקים ורואה אם יש בעד שום מראה הראוי לטמא אותה לא הכניסה העד לחורין ולסדקים אין זו בדיקה אלא קינוח ולא עשתה כלום ואין צ"ל שאין חלוקה בדיקה אע"פ שלא מצאה בו כלום:
+כבר בארנו ז' ימים נקים צריכין שיהיו רצופין ולא תהיה ראיית דם מפסקת ביניהן אפי' ראתה בסוף יום השביעי סמוך לשקיעת החמה או בין השמשות שהוא ספק סותרת כל המנין וחוזרת למנות עד שיהיו לה ז' רצופים נקיים לגמרי:
+הפולטת ש"ז בתוך ימי הספירה סותרת אותו יום ואינה סופרתו נמצאת מונה בכאן בסירוגין לפיכך המשמשת מטתה וראתה ופסקה בו ביום אינה מתחלת לספור שבעה נקיים עד שיעברו עליה ששה עונות שלמות משעת שימושה חוששין שמא תפלוט שכבת זרע ותסתור מכאן ואילך אין לחוש שכבר הסריח שכבת זרע במעיה ואינה מטמאה:
+בד"א בזמן שלא הלכה ברגליה אבל הלכה ברגליה אחר תשמיש יראה לי שאין חוששין לה שכל מה שיש לה לפלוט פלטה בהילוכה ויש שהורו שאין פולטת ש"ז סותרת כלום אלא לענין הטהרות כדרך טומאתה כך ספירתה:
+האשה סופרת לעצמה שנאמר וספרה לה לעצמה ונאמנת לומר טבלתי וטהורה אני. הוחזקה נדה בשכנותיה כגון שלובשת הבגדים המיוחדים לה לימי נדות אינה נאמנת אמרה לו טמאה אני וחזרה ואמרה לו טהורה אני אינה נאמנת ואם נתנה אמתלא לדבריה נאמנת כיצד תבעה בעלה ואחותו או אמו עמה בחצר ואמרה לו טמאה אני ואח"כ חזרה ואמרה טהורה אני ולא אמרתי לך תחלה טמאה אני אלא מפני אחותך או אמך שמא יראו אותנו נאמנת וכן כל כיוצא בזה:
+הסומא בודקת עצמה ומראה לחברתה אבל החרשות והשוטות צריכות פקחות לבדוק אותן ולקבוע להן וסתות ואח"כ יהיו מותרות לבעליהן:
+הוקבע לה וסת הרי היא כשאר הנשים. לא הוקבע לה וסת חוששת לו מל' יום לל' יום ובודקת ע"י פקחות שכך עונת ראיה לרוב הנשים כמו שיתבאר:
+וחזקת הבנות עד שלא הגיעו לימי הנעורים הרי הן בחזקת טהרה ואין הנשים בודקות אותן:
+כל האשה שמרבה לבדוק עצמה תמיד בין בימי הספירה בין בימים שלא ראתה בהן ה"ז משובחת ואף עפ"י שיש לה וסת קבוע שאפשר שיבא לה דם בלא שעת וסתה ישבה ולא בדקה בין באונס בין ברצון הרי זה בחזקת טהורה חוץ מאחר הוסת הקבוע כמו שיתבאר:
+
+Siman 3
+
+אין הפרש בין אשה גדולה לקטנה בטומאת נדות וזיבות אלא אפי' בא דמה ביום לידתה טמאה וכל הנשים מתטמאות בנדות בין שפחה בין משוחררת וגיורת:
+האשה מטמאה בין באונס בין ברצון ואפי' לא יצא הדם לחוץ אלא נעקר מן המקור ועדיין הוא בבית החיצון טמאה ובית החיצון זהו בית השינים מקום שמגיע אליו האצבע בשעת גמר ביאה ובית השינים עצמו כלפנים:
+בזמן הזה שאין בקיאות בדבר כל שהאשה מוצאה דם בעד שלה טמאה:
+המראות שהיו חכמים מטמאין בהן חמש הן האדום כדם הקזה והשחור כדיו וכקרן כרכום וכמימי אדמה ממקום ידוע בא"י וכמזג יין השרוני ואין אנו צריכין לכתוב משפטי בדיקות שכבר גזרו עליהן בזמן הזה כל שיש בו מראה אדמומית כלל בין שהיה עמוק הרבה או דיהה הרבה טמא וכן כל מראה שחרות אבל הירוק והלבן אף על פי שסמיכתו כדם ה"ז טהור:
+נאמנת אשה לומר כמראה זה ראיתי ואבדתיו ואם היה ירוק או לבן מטהרין לה:
+ראתה דם עבה הרבה טמאה יתר מיכן אפי' השליכה כמין קליפות וכמין יבחושין כל שיש בהן אדמימות או שחרות אעפ"י שהן קשין כאבן מטמאין אותה:
+המשלכת חתיכה בין אדומה בין לבנה או ירוק אעפ"י שאין עמה דם טמאה שא"א לפתיחת קבר בלא דם ופעמים שטמאה משום יולדת מפני החתיכה כמו שיתבאר:
+היה בה מכה תוך אותו מקום והרי הדם שותת יש מי שהורה שמטהרין אותה אפי' בזמן הזה ויראה לי שמטמאין אותה שאם היה דם מכתה משונה מדם ראייתה טמאה דין התלמוד וא"כ פעמים אתה מביא אותנו להקיף ולבדוק בדמים:
+אשה שהשתינה מים ויצא דם עם מי רגליה בין מעומד בין מיושב ואפילו הרגישה בגופה ונזדזע אינה חוששת שהרגש' מי רגלים היא זו ובידוע שאין דם הבא עם מי רגלים אלא דם מכה:
+הבועל את הבתולה אפילו היתה קטנה שלא הגיע זמנה לראות בועל בעילת מצוה וגומר ביאתו ופורש ויושבת ז' נקיים מאחר שיפסיק הדם כשאר הרואות מכאן אתה למד שאין תולין במכה שאין לך מכה גדולה מן הקטנה שנבעלה והדם שותה ממנה מחמת הבעילה:
+אפי' לא ראתה דם בתולים אין אומרים שמא הטה ועדיין בתוליה קיימין שאין ההטייה מצויה אלא הואיל ובעל חוששין שמא ראתה טפה דם כחרדל ואבדתו לפיכך גומר ופורש ממנה ז' נקיים חוץ מיום הבעילה כשהוא גומר בעילת מצוה ופורש יראה לי שהוא מותר לפרוש מיד כשבעל שאם אין מתירין לו כן לבו נקפו ואומר עם הטמאה שמשתי ויש שהורה שצריך להמתין עד שתמות תאותו ויפרוש כשם שצריך במשמש עם האשה ופרסה נדה כמו שיתבאר:
+האשה שתבעוה לינשא ונתפייסה צריכה לישב ז' נקיים ואפילו בדקה עצמה בשעת התביעה שמא מחימודה לאיש ראת' דם טפה בחרדל ואבדה וצריכה בדיקה תוך ז' וטבילה בליל ח' כשאר הרואות ואע"פ שלא בדקה ביום התביעה להפסיק בין טומאה לטהרה מונה מיום שלאחריו שאין ראית חמוד אלא ראיה קטנה לשעתה לפיכך אינה צריכה לבדיקת הספק:
+
+Siman 4
+
+אין האשה מתטמאה מן התורה עד שתרגיש בשעה שהדם יוצא בבשרה ומד"ס שכל המוצאה כתם דם על גופה או על בגדיה אע"פ שלא הרגישה ואע"פ שבדקה עצמה ולא מצאה דם ה"ז טמאה ובזמן הזה מונה ז"נ חוץ מיום המציאה:
+קטנה שלא ראתה דם מימיה בין בתולה בין בעולה כתמה טהור עד שתראה דם שלש פעמים:
+שפעה ד' וה' ימים או שהיתה מדלפת אינה אלא ראי' א' עד שתפסיק:
+אחד הכתם הנמצא על בשרה ואחד הנמצא על בגדיה אינו מטמא עד שיהי' כגריס הקילקי ועוד. שהוא יותר מט' עדשות שהן ג' על ג'. נזדמן לה גריס גדול מיכן משערת בו שיעור גריס של כתמים להקל:
+כתם ארוך מצטרף לכגריס נמצא טפין טפין בבגדי' אין מצטרפות:
+כתם הנמצא על דבר שאינו מקבל טומא' טהור ואינה חוששת לו כיצד ישבה ע"ג אבנים או שבדקה הקרקע וישבה עלי' ונמצא כתם על הקרקע כשעמדה ה"ז טהורה כל שאינו מקבל טומאה לא גזרו על הכתם שימצא בו:
+מצאה ע"ג בגדים אפי' שיהיו כלי צבעונין מכיון שהדם ניכר בהן טמאה:
+לא בכל מקום שתמצא הדם בבשרה תטמא משום כתם עד שימצא כנגד בית התורפה כיצד נמצא על עקבה טמאה שמא נגע בבית תורפה בעת ישיבתה וכן אם נמצא על שוקיה ועל פרסותיה מבפנים והם המקומות הנדבקות זו בזו בעת שתעמוד ותדבוק רגל ברגל ושוק בשוק ה"ז טמאה נמצא על ראש גודל רגלה טמאה שמא נטף על רגלה בעת שהלכה וכן כל מקום שאפשר שינתז עליו דם נדתה כשתלך ונמצא שם דם טמאה וכן אם נמצא דם על ידה אפילו על קשרי אצבעותי' טמאה שהידים עסקניות הן אבל אם נמצא הדם על שוקה ועל פרסותי' מבחוץ או מן הצדדים ואצ"ל אם נמצא למעלה מן הירכים ה"ז טהורה שאין זה אלא דם שניתז עליה ממקום אחר:
+היתה יודעת שנזדקרה בדרך המזדקר בבת ראש והגביהה רגלי' למעלה מראשה אפילו מחגור ולמעלה טמא' בין מלפניה ובין מלאחריה:
+הכתם שנמצא על בשרה שהי' ארוך כרצועה או עגול או שהי' טפין טפין או שהי' אורך הכתם על רוחב יריכה בכל ענין שימצא הואיל והוא כנגד בית תורפה ה"ז טמא' ואין אומרים אילו נטף מן הגוף לא הי' כזה שכל הדם הנמצא במקומות אלו מחמירין בו ואע"פ שהוא ספק:
+הכתם שנמצא על החלוק שלה מחגור ולמטה אפי' נמצא מבחוץ טמא' מחגור ולמעלה טהורה ואע"פ שנזדקרה נמצא על בית יד שלה אם מגיע כנגד בית תורפה אפי' בשעה שהיא שוחה הרבה טמא' ואם לאו טהורה היתה פושטתו ומתכסה בו כל הלילה כל מקום שימצא הדם טמאה:
+כל כתם שאמרנו שהיא טמאה בגללו אם יש לה דבר לתלות בו ולומר שמא כתם זה מדבר פלוני הוא אם נמצא על הבגד ה"ז טהורה שלא אמרו חכמים בדבר להחמיר אלא להקל ואם נמצא על בשרה ספיקו טמא ואינה תולה בו ואם היה לה לתלות בבשרה כמו בחלוקה תולה וספיקו טהור:
+כיצד שחטה בהמה חיה או עוף או שנתעסקה בכתמים או שישבה בצד העסוקים בהם עכשיו או שעברה בשוק של טבחים ונמצא דם על חלוקה טהורה ותולה בדברים אלו שמהן בא הכתם:
+נמצא הכתם על בשרה בלבד מחגור ולמטה טמאה שאילו היה דם זה מן השחיטה או מן השוק היה לו שימצא על בגדיה והואיל שנמצא על בשרה ולא על בגדיה טמאה:
+נמצא מן החגור ולמעלה תולה שאילו היה דם נדה לא נמצא למעלה נזדקרה הואיל ואפשר שניתז מגופה אינה תולה:
+חיתה בה מכה אע"פ שחייתה אם יכולה להגלע ולהוציא דם ונמצא על בשרה או על בגדיה תולה במכה וכן כל כיוצא בזה:
+נמצא הכתם על בגדיה ובשרה כאחד תולה במאכולת שמא בעת שישבה נהרגה מאכולת ודם זה ממאכולת הוא לפי' אינה מטמאה בכתם כגריס כמו שביארנו אבל אם מצאה הכתם יותר מכגריס אינה תולה במאכולת:
+היתה מאכולת רצוצה במקצת הכתם אע"פ שהוא יותר מכגריס הרי זו תולה להקל:
+וכן בבנה ובעלה ואם היו ידיהן מלוכלכין בדם או שהיתה בהם מכה תולה ואומרת שמא נגעו בה לא ידעה ודם זה מחמתו הוא:
+היו הם עסוקים בדם ולא נראה בהם דם יראה לי שאינה תולה:
+אין מחזיקין דם ממקום למקום לתלות בו כיצד היתה לה מכה בכתפה ונמצא דם על שוקה אין אומרים שמא נגעה במכה ונגעה במקום זה וכן כל כיוצא בזה:
+אין תולין בין בגופה בין בחלוקה היתה פושטת החלוק בלילה ומתכסה בו תולה במכה להקל היתה מכה בצוארה ה"ז תולה בה מפני שהיא מחזירתו לפניה:
+ב' נשים שנעסקו בציפור אחד ואין בו אלא כסלע דם ונמצא על כל א' מהן כתם כסלע שתיהן טמאות נתעסקה בדם שא"א שיהיה ממנה כתם אלא כגריס ונמצא עליה כתם כב' גריסין ה"ז תולה כגריס בדם שנתעסקה בו וכגריס במאכולת נמצא הכתם יותר מב' גריסין אינה תולה. נתעסקה באדום אין תולין בו בשחור. נתעסקה בעוף שיש בו (ב') מיני דם הרבה ונמצא עליה מראה א' מהן תולה בו:
+אין האשה צריכה להקיף מראה כתמה למראה הדם שתולה בו אלא תולה מן הסתם עד שתדע שזה שחור וזה אדום:
+היתה לובשת ג' חלוקות אם יכולה לתלות תולה אף בתחתון ואם אינה יכולה לתלות אינה תולה ואפי' בעליון:
+כיצד עברה בשוק של טבחים אעפ"י שנמצא הכתם על התחתון לבדו תולה אף בדם הטבחים. לא עברה בשוק של טבחים וכיוצא בו אעפ"י שנמצא הכתם בעליון לבדו ה"ז טמאה:
+ספק עברה ספק לא עברה ספק נתעסקה ספק לא נתעסקה אינה תולה:
+עיר שיש בה חזירים או שהן באין לה תמיד אין חוששין לכתמים הנמצאים בחלוק:
+כתם הנמצא על הבגד ואין לה במה לתלות יש שחורה שבודקין אותה בסימנין ידועין אם עמד בעינו צבע הוא שדרך הדם לעבור ואין זו הוראה נכונה שאין בדיקת הסימנין דבר ברי כדי לטהר האשה לבעלה לא הוזכרו בתלמוד אלא לענין טומאת מגע:
+אין האשה מתטמאה בכתם שבחלוק עד שיהא בדוק לה כיצד לקחה חלוק מן השוק לבשתו ולא בדקה אותו ה"ז טהורה השאילה חלוק לנדה ישראלית או לעכו"ם שהגיע זמנה לראות וראתה כבר וחזרה ולבשה אותו קודם בדיקה ונמצא עליו כתם ה"ז תולה בנדה או בעכו"ם שלבשה:
+[כשם] שהי' תולה בחברתה נדה כך תולה בעצמה נדה שאם לבשה חלוקה בימי נדותה ולא בדקה אותו לבשתו בימי טהרתה בספירת הנקיים שלה הרי זה תולה בנדתה:
+השאילה אותו לקטנה שנבעלה כל זמן שלא חיתה המכה ולנערה שלא ראתה מעולם כל ד' לילות ראשונים שדמיהן של אלו טהורין הן אעפ"י שעכשיו החמירו בהן ה"ז תולה בה מפני ששירפה מצוי אבל השאילתו ליולדת בימי טוהר שלה בזמן הזה נראה לי שאינה תולה בה:
+השאילה אותה לזבה קטנה בין ביום הטומאה בין ביום השמור או לזבה גדולה בז' ימי נקיים וחזרה ולבשה אותו קודם בדיקה ונמצא עליו ה"ז תולה בה:
+השאילה אותו ליושבת על הכתם אינה תולה בה שאין תולין כתם בכתם והרי שתיהן מקולקלות לכתם זה ואצ"ל שאם השאילתו לחברתה טהורה ששתיהן טמאות שמא מזו שמא זו:
+השאילה חלוקה וכבסה אותו ולבשתו ומצאה עליו כתם רואין אם דם הכתם מגליד השני טמאה והראשונה אין חוששין לה ואם היה מקדיר בידוע שלפני הכבוס וזו טהורה והראשונה טמאה:
+בדקה חלוקה ומצאה טהור והשאילה אותו לחברתה ולבשתו ונמצא עליו כתם כשהחזירתו השואלת טמאה ואינה תולה בבעלת החלוק שהרי בדקה אותו קודם שהשאילתו לה:
+ארוכה שלבשה חלוקה של קצרה ונמצא בו כתם אם מגיע כנגד בית תורפ' טמאה ואם לאו טהורה שכתם זה של קצרה הוא:
+שלש נשים היו ישנות כאחת והיו משולבות זו בזו ונמצא דם תחת א' מהן כולן טמאות. בדקה א' מהן עצמה מיד ומצאה עצמה טהורה הרי השתים טמאות והיא טהורה. בדקו השתים ומצאו טהור הרי הן טהורות והאחת טמאה. בדקו כולן ומצאו עצמן טהורות הרי כלן טמאות שדם זה מהן בא ואין כאן ראיה שנתלה באחד יותר מבחברתה. בדקה א' מהן מיד ומצאה טמא השתים טהורות תולה הכתם בזו:
+היו כולן ישנות כל אחת וא' במקומה ועלו דרך מרגלות המטה ונמצא דם תחת האמצעי' שלשתן טמאות. תחת הפנימי' היא ושבצדה טמאות והחיצונה טהורה. תחת החיצונה היא ושבצידה טמאות והפנימית טהורה. ואם לא עלו דרך מרגלות המטה אלא שלשתן עברו דרך החיצונה כלן טמאות שמא דרך עברתן נפל הדם מהן:
+בד"א שבדקו כולן ומצאו טהור או שלא בדקה א' מהן אבל אם בדקה א' מהן מיד ומצאה טהורה וחברתה לא בדקה תולה טהורה בזו שלא בדקה וה"ז שלא בדקה טמאה וכן אם בדקה ומצאה טמא בזו תולין והשאר טהורות והוא שבדקה עצמה מיד כשראו הכתם בעוד שהן שוכבות על המטה או שמצאו אותן כשהן עומדות ממנה אבל עמדו להם משם ולאחר מכן מצאו הכתם אעפ"י שבדקה אחת מהן מיד אחד המציאה ומצאה טהור או טמא כולן טמאות:
+שלש נשים שישבו כאחת על ספסל א' כשהן עירות ונמצא דם תחת אחת מהן היא טמאה והשאר טהורות שהרי בריא לה שלא נשמטה למקום חברתה. נמצא ביניהן כלן טמאות:
+שלש נשים שלבשו חלוק אחד או שישבו על ספסל א' זו אחר זו ונמצא עליו דם נ"ל שאעפ"י שבדקה עצמה מיד ומצאה טהור כלן טמאות שהדבר קרוב לתלות בה יותר מחברותיה שכל המציאות במקום מציאתן תולין אותן להחמיר. בדקה מיד ומצאה טמאה הראשונות טהורות בדקו הראשונות עצמן בשעת מציאת הכתם לא הועלו כלום שכבר פשטו אותו:
+אין כל הדברים אמורים אלא בזמן שכולן שוות אבל אם היתה א' מהן ראוי' לראות וא' אינה ראוי' הראוי' טמאה ושאינה ראוי' טהורה:
+כיצד היתה א' מעוברת וא' שאינה מעוברת המעוברת טהורה ושאינה מעוברת טמא'. מניקה ושאינה מניק' מניקה טהורה. זקנה ושאינה זקנה זקנה טהורה. בתולת דמים ושאינה בתולת דמים הבתול' טהורה, ואיזו היא בתולת דמים כל שהגיע זמנה לראות ולא ראתה מעולם בין בעולה בין בתולה:
+בד"א בזמן שישנו משולבות או שעלו דרך זו על זו אבל עלו דרך מרגלות המטה ונמצא כתם תחת א' מהן היא והסמוכ' לה טמא' אע"פ שאינה ראויה לראות וחברתה טהורה אע"פ שראוי' לראות כמו שבארנו וכן הדין ביושבות על ספסל אם נמצא דם תחת א' מהן שאין תולין לעולם אלא בה וכן נ"ל בחלוק וספסל שישבו עליו זו אחר זו שהראשונות תולות באחרונה שראוי' לראות והיא אינה תולה בהן אע"פ שהן ראויות לראות והיא אינה ראוי' שהדבר קרוב בה יותר כמו שבארנו:
+המקנח' עצמה בעד הבדוק לה וטחתו ביריכ' או שהניחתו תחת הכר או תחת הכסת ונמצא עליו כתם אפי' משוך טמאה בכל שהוא ועם עגול עד שיהא בו כגריס ועוד כשאר הכתמים. הניחתו בקופסא אפי' עגול טמאה בכל שהוא:
+בדקה עצמה בעד שאינו בדוק לה והניחתו בקופס' ולאחר [כך] מצאה עליו דם נ"ל שהיא טהורה לגמרי והראשונים הורו בזה להחמיר והוא שיהא הכתם כגריס ועוד בין עגול בין משוך וכדבריהם ראוי לנהוג:
+הרואה כתם צריכה בדיקה להפסיק בטהרה ומונה ז"נ חוץ מאותו יום כמו שראתה דם:
+אין בכתמי' משום וסת כיצד מצא' כתם בר"א אפי' ג' פעמים לא קבעה ולא עקר' אותו חוץ מכתמי העד הבדוק לה שהן מטמאין בכל שהוא והרי הן כראיות לכל דבר:
+
+Siman 5
+
+יש אשה שיש לה יום קבוע לראייתה כגון שהיא רואה מכ' יום לכ' יום, מל' יום לל' יום או פחות או יותר וזה הנקרא וסת הימים ויש שאין לה יום קבוע אלא שהיא מרגשת בעצמה קודם שיבא הדם כגון שהיא מפהקת או מעטשת וחוששת בפי כריסה וכיוצא בהן וזהו שקראו חכמים וסת הגוף ויש אשה שאין לה וסת כלל ואינה רואה ביום קבוע ולא מרגשת במאורעות הללו עד שיבא הדם:
+כל אשה שאין לה וסת חוששין לה בתחלתה שמא תראה מחמת תשמיש לפיכך צריכה לבדוק עצמה לפני תשמיש בעד א' אם מצאה טהור ולאחר תשמיש מיד בודקין היא ובעלה בב' עדים א' לו וא' לה עשתה כן ג' פעמים ולא ראתה מחמת תשמיש מותרת לשמש בלא בדיקה ואם מצאה דם ג' פעמים בעד שלו או בשלה מיד לאחר תשמיש הוחזקה להיות רואה מחמת תשמיש ואסורה לבעל זה לעולם כמו שית' וכזה הורו מגדולי המורים:
+ובנשים שיש להן וסת משמשות שלא בשעת וסתן ואינן צריכות בדיקה ובועל ושונה כמה פעמים ואין צריכין לבדוק כלל לא לפני תשמיש ולא לאחריו ולא בין תשמיש אלא לתשמיש לא הוזכרה בהן בדיקת עדים בתלמוד בעסוקות בטהרות:
+בין שיש לה וסת בין שאין להן וסת והוחזקו שלא יהו רואות מחמת תשמיש הרי כלן לבעליהן בחזקת טהרה ובאין ומשמשין עמהן בין עירות בין י��נות בד"א בזמן שהניחו אותן בחזקת טהרה אבל הניחו אותן טמאות הרי היא אסורה לו עד שתאמר טבלתי וטהורה אני:
+הבאין מן הדרך נשיהן להן בחזקת טהרה והוא שבא ומצאה בתוך ימי עונתה:
+כמה היא עונה ל' יום מתחלת ראיה לתחלת ראי' אחרת שרוב הנשים כך הן רואות מל' לל' בד"א באשה שאין לה וסת אבל באשה שיש לה וסת לימים ה"ז מחשב ימי וסתה אם הגיע שעתו הרי היא בחזקת טמאה אצלו:
+היה לה וסת הגוף ואין לה יום קבוע ה"ה אצלו בחזקת טהרה עד העונה כמי שאין לה וסת:
+חשב בעלה ימי וסתה או ימי עונתה והרי יש לה שהות אח"כ שתספור ותטבול ה"ז בחזקת טהרה ומותרת לו בין עירה בין ישנה שהרי ב' ספקות הן שמא לא ראתה ואם ראתה שמא טבלה:
+היה משמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי לא יפרוש מיד והוא בקשיו שיציאתו הנאה לו כביאתו ואם פורש הוא בקשיו חייב כרת כמי שבעל נדה כיצד יעשה נועץ צפרני רגליו בקרקע ושוהה ואינו מזדעזע עד שימות האבר ואח"כ נשמט ממנה:
+האשה שיש לה וסת אסורה לשמש כל עונת הוסת אם וסתה ביום אסורה לשמש כל אותו היום ואם וסתה בלילה אסורה לשמש כל אותו הלילה שמא תראה דם שאורח הנשים בזמנו הוא בא אפי' הי' וסתה סמוך לשקיעת החמה אסורה לשמש כל היום:
+עבר הוסת ובדקה ומצאה טהור מותרת לשמש לא בדקה אעפ"י שלא הרגישה שבא אורח אסורה עד שתבדוק:
+כיצד האשה קובעת וסת ראתה היום תחלה וחזרה וראתה לסוף כ' יום אם הפליגה כן ג' פעמים שהן ראיות ד' ה"ז וסת קבוע שהרי הוחזקה ג' פעמים לראות מכ' לכ' ולמה לא הוחזקה בראיה ג' מפני שראי' ראשונה בתחלה ראתה אותה ולא היתה בהפלגה וכשתראה ד' ראיות הוא שתהא מוחזקת להפליג ראיותי' מכ' לכ' שהרי הפליגה ג"פ:
+כשם שהאשה קובעת וסת בהפלגות שוות כמו שביארנו כך היא קובעת בימי החדש שוין כיצד ראתה באחד בניסן ובא' באייר ובא' בסיון ה"ז קבעה וסת לר"ח אע"פ שזה מלא וזה חסר ראתה ביום ט"ו בחדש שלאחריו [וביום ט"ז בחדש שאחריו] וביום י"ז בחדש שלאחריו ויום י"ח בחדש האחר קבעה לה וסת לדילוג הראי' שהרי דלגה ג' חדשים ויום י"ט בחדש שלאחריו הוא יום וסתה ויום כ' מן החדש הבא וכן מדלגת לעולם ראתה עכשיו וביום ל' וראתה שלישית לל"א ורביעית לל"ב קבעה לה וסת לדילוג של הפלגות בין שהרחיקה דילוגה הרבה בין שלא הרחיקה אלא יום א' קובעת לה וסת לדילוג השוה:
+בכל ענין שתהא האשה משנה ראיותיה קובעת לה וסת אפי' ראתה בא' בניסן ובא' בסיון ובא' באב קבעה לה וסת לר"ח לסירוגין אבל ראתה בא' בניסן ובא' באייר ובאחד בתמוז לא קבעה לה וסת שהרי הפסיקה בר"ח:
+אין האשה קובעת וסת אלא בעונות אפילו ראתה ג' ד' חדשים זה אחר זה והיתה ראיה ראשונה בליל החדש והב' ביום החדש והג' בלילו אין כאן וסת וכל מקום שנאמר בענין זה יום אין משמעו אלא עונה או יום או לילה:
+דין התלמוד שאין האשה קובעת וסת בימי נדתה ולא בימי הזיב' כיצד ראתה בא' בניסן וחזרה וראתה בז' בו ונעשה כן ג' חדשים לא קבעה וסת לז' בחדש אפילו ראתה בא' בחדש ובי"ח בו כמה פעמים לא קבעה וסת אלא לר"ח שכל ז' ימי נדה אחר הראיה הראשונה הן הולכין וי"א שלאחריה דמים מסולקין ממנה ואין ראוי' לקבוע וסת אפי' ראתה בא' בניסן ובז' בו וראתה בז' באייר וכן בסיון לא קבעה וסת ראתה ב' ר"ח ובג' ראתה בכ"ה בחדש ובר"ח קבעה לה וסת לר"ח שרגלים לדבר שהרי הראשונים ממעין סתום ראתה אותם ועכשיו ג"כ ראתה בזמנה בר"ח ודמים יתרים הם שניתוספו בה ומיהרו לה להקדים וחוששת ליום הקדימ' שמא וסת אחר היא קובעה:
+בזמן הזה שהחמירו בנות ישראל על עצמן שלא יהיו צריכות ל��נות ימי הנדות וי"א יום שלאחריה והחזיקו עצמן טועות יראה לי שכך דינן בוסתות שהן קובעות אותן אפי' בתוך ימי נדה וזיבה הגע עצמך שראתה א' בחדש וז' בו וחזרה וראתה בז' בחדש ב' פעמים אתה אומר לא קבעה וסת ושמא ראיה הראשונה שבר"ח מימי י"א היתה ושל ז' בחדש תחלת נדה וראויה לוסת. היתה רואה ב' וג' ימים והיו הראשונים תוך י"ח לראיה שקדמה והשאר ראוין לנדה הרי האחרוני' קובעין וסת מן הדין ולא הראשוני' ואם אתה מנהיג כדין זה עכשיו הרי החזרת בנות ישראל למנות ז' וי"א דבר שנשכח מהן לגמרי לפיכך אפי' ראתה מט"ו לט"ו ד' פעמים קבעה לה וסת וכן כל כיוצא בזה:
+פעמים שהאשה קובעת וסת בתוך וסת כיצד ראתה ג' פעמים בר"ח ובד' ראתה בב' בחדש ובר"ח וכן בחמישי וכן בששי הרי אשה קבעה לה ב' וסתות וכן כל כיוצא בזה:
+כבר ביארנו שכל אשה שוסתה קבוע לימים אסורה לשמש בכל עונות הוסת ולאחר הוסת עד שתבדוק ותמצא טהור אפי' קודם שיקבע לה הוסת חוששת כיצד ראתה בא' בחדש זה לכשיגיע א' בחדש השני אסורה לשמש בכל אותה עונה א"כ מה בין וסת הקבוע לוסת שאינו קבוע שוסת הקבוע אע"פ שעברה עונתו ולא הרגישה שבא בזמנו אסורה לשמש לעולם עד שתבדוק ותמצא טהור והוסת שאינה קבוע אם הגיע אותו וסת ולא בדקה ולא ראתה כיון שעברה עונתו מותרת לביתה:
+הוסת הקבוע חוששת לו עד שיעקר ממנה ג' פעמים בבדיק' והוסת שאינו קבוע אפי' ראתה בו ב' פעמים מכיון שהגיע זמנו ולא תראה אע"פ שלא בדקה נעקר לגמרי ושוב אינה חוששת לו:
+וסת החדש חוששת לו בתחלתו בפעם א' כמו שביארנו אבל וסת ההפלגה א"א לחוש לו עד שתראה ראי' שניה שהרי אינה יודעת לאיזה זמן היא מפלגת נמצאת אומר שהרואה דם בר"ח ניסן חושש' לר"ח אייר ראתה בו חוששת לר"ח סיון ראת' בו הוקבע הוסת לר"ח לא ראת' בר"ח סיון נעקר וסת ר"ח וחוששת לב' בסיון אפשר שתרא' ותקבע הוסת להפלגות מל"א לל"א שהרי ראיית ר"ח ניסן שוה בהפלגה לראיית שני בסיון שניסן מלא ואייר חסר:
+לעולם חוששת לב' חששות הללו לוסת החדש ולהפלגה עד שיקבע להא' מהן ג' פעמים כדינו כיצד ראת' בא' בניסן ובכ' בו חוששת לא' באייר מפני ר"ח ניסן ואם לא ראתה חוששת לט' בו לשיעור הפלגה של כ' ראת' (בז') [בט'] בו או שלא ראת' בו חוששת לכ' באייר שמא בימי החדש תקבע וסת שהרי ראתה בכ' בניסן וכך היא חוששת לשניהם עד שתקבע וסת הפלגה בד' ראיות או וסת החדש בג' או שתטהר הא' בעקירת פעם אחת ראת' בא' בניסן ושמרה לאייר ולא ראתה מותרת לשמש בר"ח סיון ואינה חוששת לוסת הסירוג עד שתראה בו:
+וסת הדילוג אינה חוששת לו עד שתקבענו כיצד ראת' בר"ח ניסן ולסוף כ' חוששת להפלגה זו עבר יום כ' ולא ראת' שוב אינה חוששת כלום להפלג' דילגה ביום כ"א חוששת לו הגיע כ"א ולא ראת' מותרת לשמש אירע לה ראי' לכ"ב קבעה לה וסת לדילוג מכאן ואילך אינה חוששת אלא לדילוגה וכן בדילוג וסת החדש. כיוצא בזה היתה רוא' חמשה וששה ימים רצופים כל יום ויום כוסת בפני עצמו וחוששת לכולן אפי' נעקר יום א' חוששת לשאר ימים עד שיעקרו כולן א' וסת קבוע וא' וסת שאינו קבוע שווין בדבר ראת' ביום ט"ו בחדש זה ומשכה ראית' ד' ימים וחזרה והתחלה בט"ו בחדש הבא וראתה ב' וג' ימים ובי"ז שלאחריו ראת' כבר שילש' לראות בי"ז לחדש ואין תולין לה בוסת הדילוג בלבד עד שתשלש כולו בדילוג ולא תהא בו צד שוה לפיכך חוששת לימים שהשלישה בהן כוסת הקבוע ולשאר הימים כוסת הדילוג:
+היתה רואה ראי' מרובה מסוף הלילה לתחלת היום יש שהורה שאינ' חוששת אלא לתחלת הראי' ואסורה בליל הוסת ומותרת ביום ולא נ"ל זה כלל:
+האשה שהית' נחבאת במחבא מפני פחד והגיע יום וסתה חוששת לו אפי' לא הי' הוסת קבוע עבר היום ולא ראתה מותרת לשמש אע"פ שלא בדקה שחזקתה היא שחרדה מסלקת את הדמים וכן מעוברת שהוכר עוברה ומניק' כל כ"ד חדש אפי' מת בנה אם עבר זמן וסתה מותרת לשמש כיון שלא ראתה אע"פ שלא בדקה:
+נ"ל שהימים הללו שהזכרנו קובעין וסת כשאר ימים של אשה חוץ מימי טוהר של יולדת שאין ראויין לקביעות וסת דין התלמוד ובזמן הזה אף הן קובעין וסת להחמיר:
+
+Siman 6
+
+עקירת הוסת כיצד היתה למודה לראות מכ' לכ' ושנתה ולא ראתה ביום כ' וראתה ביום ל' זה וזה אסורין. שינתה פעמים ליום ל' זה וזה אסורין. שנתה ג' פעמים ליום ל' הותר יום כ' לגמרי וקבעה לה וסת ליום ל':
+כשהיא חוששת לוסת הראשון שהוא יום כ' אינה מונה מיום הוסת הראשון כ' כדי שתהא אסורה לי"א ימים מיום השנוי אלא מאותו יום השנוי שהוא יום ל' מונה כ' אם ראתה בו חזר הוסת הראשון למקומו לעולם מאחר ראיה זו האחרונה מונין:
+כשחוזרת לראות ביום וסתה לכ' אעפ"י שחזר הוסת למקומו יש שהורה שצריכה לחוש ליום ל' ממנו ויש שהורה שאינה חוששת כלום משעה שחזר הוסת הקבוע למקומו נעקר שאינו קבוע ולזה דעתי נוטה שאם אין אתה אומר כן תהא אשה זו כל ימיה רואה מכ' ועדיין צריכה לחוש לל':
+שנתה ראיותי' ולא השוותה אותן כגון ששנתה פעם א' ליום ל' והשנית לל"ב והשלישית לל"ד נעקר הוסת הראשון ואין לה וסת לזו:
+הפסיקה ולא ראתה משעבר עליה יום ב' ובדקה ולא ראתה שוב אינה חוששת לעולם חזרה לראות חוששת ליום כ' מראיה זו שעדיין לא נעקר הוסת:
+הפסיקה הרבה כדי ג' עונות של וסת וראתה אינה חוששת לוסת הראשון. חזרה לראות לסוף כ' לראי' זו חזר הוסת למקומו והרי הוא כאילו ראתה בו כל ימיה אפילו הפסיקה שעה משעה שתראה ותחזור ותראה ליום הכ' חזר הוסת למקומו שאין הוסת נעקר עד שתשנה אותו ג' פעמים לימים אחרים:
+כעקירת וסת הפלגה כך עקירת וסת החדש אלא שזו חוששת ליומה וזו חוששת לר"ח כיצד היתה למודה לראות בר"ח ועבר עלי' ר"ח ולא ראתה חוששת ליום החדש הבא עד שיעברו עלי' ג' ר"ח. עברו עלי' ולא ראתה אינה חוששת להם. חזרה וראתה בר"ח חזרה הוסת למקומו:
+מעוברת ומניקת ואשה שהיתה במחבא שעברו עליהן ג' עונות ולא ראו אע"פ שנשלם זמנם ותמו מאות' הכלל אינן חוששת כלום לוסתן שהרי לא חזרו דמים למקומן חזרו לראות אם חזרו לוסת הראשון בפעם אחת קבעה לה וסת וצריכה שלשה פעמים לעקרו ולא עוד אלא אפי' חזרה לוסת אחר הרי היא כלמודה לראות בענין אחר ושינתה לענין אחר שצריכה ג' פעמים לעקר הראשון זה חומר בהפסקת ימים הללו מהפסקת אחרות בד"א בוסת הקבוע אבל וסת שאינה קבוע משעבר עליה זמנו פעם אחת ולא ראתה אעפ"י שלא בדקה נעקר לגמרי ואפי' לא שינתה ליום אחד:
+כבר ביארנו שהאשה קבעה לה וסת באורעות שבגופה אעפ"י שאין כאן יום קבוע וכיצד היא קובע' הרי שהית' מפהקת או מעטשת מלמטה או חוששת כפי כריסה ובשיפולי מעיה או שאחזו אותה צירי הקדחת או כמין רתת או שראש' כבד עלי' ואברי' כבדין עליה או שהיו בני מעיה מגיסין והומין לה בכל אלו אם עשתה כן ג' פעמים וראתה קבעה לה וסת וכל זמן שהיא חוששת בהן אסורה לשמש:
+אין וסת הגוף אסור אלא שעתו כיצד היתה למודה במקרים הללו בחצי היום וחוששת בהן שעה אחת מותרת לשמש עד אותה השעה אירעו לה ולא ראתה בודקת עצמה לאחר זמן הוסת ומותרת כל שאר היום לא אירעו לה המקרי' אין לך בדיקה גדולה מזו:
+אין מאורעות הללו שמנו חכמים קובעות וסת מאחת לחברתה אלא כל שפיהקה ��' פעמים וראתה או נתעטשה ג"פ וראתה קבעה לה וסת אבל פיהקה פעם אחת או שתים ונתעטשה בפעם אחרת לא קבע לה וסת:
+היתה רגילה במקרים הללו ביום קבוע וסת הימים במקומו הוא עומד ואסורה לשמש כל היום שמא יארע לה וסת. לא אירע לה כלום ולא ראתה מותרת לשמש בלא בדיקה אחרת. אירעו לה ביום אחר אינה חוששת שהרי ביום ידוע קבעה אותן:
+אכלה שום וראתה ג"פ כסכסא פלפלין וראתה קבעה לה וסת לאכילות הללו. קפצה וראת' קפצה וראתה ג"פ קבעה לה וסת לקפיצות. קפצה או שאכלה שום ג"פ ביום קבוע וראתה לא קבעה לה וסת אלא לימים ולקפיצותן. הגיע היום ולא קפצה וקפצ' שלא באותו היום אינה חוששת לכלום. קפצה בא' בחודש וראתה וכן בשני ובא' בחדש השלישי ראתה מעצמה קבעה לה וסת לימים בלא קפיצות. היתה קפיצות שלישית בשאר הימים וראתה קובעתו לקפיצות וכן כל כיו"ב:
+הוסתות הללו שהן קבועין לאכילות ולקפיצות אינה חוששת להן אלא שעתן כיצד היתה רגילה בהן לאחר קפיצה מיד או בקרוב לה שעה ושתים משעבר אותו זמן בודקת ומשמשת את ביתה:
+כשם שחוששת לוסת הימים בפ"א כך חוששת לוסת הגוף כיצד היתה מפהקת פ"א לכשהיא מפהקת פעם אחרת חוששת וכשם שוסת הימים שאינו קבוע אפי' ראתה בו ב' ימים משיגיע יומו ולא תראה נעקר לגמרי כך וסת הגוף וכשם שהקבוע לימי' צריך עקירה ג"פ ובדיקה כך הקבוע בגוף מאימתי עקירתו משאירע לה אותו מקרה ולא תראה. צריכות בנות ישראל להזהר בחושי הוסתות ודיניהן. אין לך דבר שצריך תלמוד בדיני זבה בזמן הזה כחשש הוסתות:
+האשה שתראה דם מ"ת ה"ז מותרת לשמש פעם שניה כשתטהר. ראתה פעם שני' משמשת. פעם שלישית ה"ז אסורה לבעל זה עד שתבדוק. במה דברים אמורים שלא היה שם דבר לתלות בו אבל אם שמשה סמוך לוסתה ה"ז תולה בוסת היתה בה מכה תולה במכתה ואם הי' דם מכתה משונה מדם שתראה בשעת תשמיש אינה תולה במכתה ונאמנת אשה לומר מכה יש לי בתוך המקום שממנה הדם ותהי' מותרת לבעלה לכשתפסוק:
+מי שראתה דם בשעת תשמיש פעם ראשונה ושניה ושלישית ואין שום דבר לתלות בו ה"ז תתגרש ומותרת להנשא לשני. נשאת לשני וראתה דם כך בשעת תשמיש פעם ראשונה ושניה ושלישי הרי זו תתגרש ואסורה להנשא עד שתבדוק את עצמה אם הדם בא מן המקור או מן הצדדין:
+כיצד בודקת עצמה מביאה שפופרת ופיה רצוף לתוכה ומכניס תוך השפופרת מכחול ומוך על ראשו ומכנסת השפופרת עד מקום שהי' (ודופקת) [ודוחקת] אותו עד שיגיע המוך למקור אם נמצא על ראש המוך בידוע שהדם שהיא רואה בשעת תשמיש מן המקור ואם לא נמצא דם על המוך בידוע שהוא מדוחק הצדדין וטהורה היא ואם רצו לבדוק בעוד שהיא עם בעל הראשון בודקת אם מצאה טהור מותרת לו, לא אמרו תתגרש אלא לומר שהיא מותרת לשני בלא בדיקה אעפ"י שהוחזקה עם הראשון רואה מחמת תשמיש לפי שאין כל האצבעות שוות:
+היו מבעתין אותה מפחד פתאום והפילה חררת דם נתרפאה זו ומותרת לבעלה ואם חזרה וראתה מ"ת אפי' פעם א' בידוע שלא עלתה לה רפואה:
+בזמן הזה אין בודקין בשפופרת ולא מתירין אותה בחררת דם שהפילה ואם בדקה בהן והרי היא טהורה אין מוציאין אותה מבעלה:
+
+Siman 7
+
+כל היולדת טמאה כנדה ואעפ"י שלא ראתה דם וא' היולדת ולד חי או מת או נפל הרי היא טמאה לידה וכמה היא טומאתה אם יולדת זכר ז' ואם נקבה שבועים שנאמר אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים כימי נדת דותה תטמא ובנקבה הוא אומר וטמאה שבועים כנדתה וטובלת בליל שמיני לזכר ובליל ט"ו לנקבה וטהורה כמו הנדה שטבילתה בלילה כמו שביארנו:
+אין האשה טמאה לידה עד שתגמו�� צורת הולד ואין צורת הולד נגמרת פחות ממ' יום א' הזכר וא' הנקבה והמפלת אפי' ביום מ' אינה טמאה לידה לפיכך אם היתה יודעת בבירור שהפילה תוך הזמן הזה לעיבורה ה"ז טהורה מטומאת לידה:
+המפלת כמין דגים וחגבים ושרצים ד"ת אינה חוששת לולד וכן המפלת כמין בהמה וחיה ועוף. ואם דומין לאדם בגבין ועין ולסת וגבות הזקן שהם צורות הפרצוף מצד א' אמו טמאה ובזה"ז בכולן טמאה לידה אם זכר כדין זכר ואם נקבה כדין נקבה יתר ע"כ אמרו שאפי' שפיר מלא מים מלא דם חוששת לולד והמפלת חתיכה בין לבנה בין משאר מראות קורעת אם נמצא בה עצם הרי זו טמאה לידה מספק:
+פעמים תשמש האשה לאחר עיבורה והפחת צורות העובר במעיה ויעשה כמו חתיכה בלא צורה ותצא כרוכה על מקצת הולד וחתיכה זו נקראה סנדל והסנדל מטמא את אמו כולד גמור לפיכך המפלת זכר וסנדל תשב לנקבה שמא סנדל זה נקבה הוא ואם לא יצא כרוך עם הולד ה"ז כשאר החתיכות ואם לא נמצא בה עצם טהורה:
+המפלת דמות יד ורגל אעפ"י שאינן חתוכין בחיתוך אצבעו' טמאה לידה המפלת ולד שהושט שלו אטום או שגופו אטום כגון שגלגלתו אטומה ופניו ממוסמסין ופניו טוחות וכן המפלת ברי' שיש לה ב' גבין ושתי שדראות אע"פ שכל אלו אינן ולד דין תורה בזמן הזה מטמאין אותה:
+יוצא דופן אין אמו טמאה לידה אפי' יצא עמו דם דרך דופן טהורה מכלום אינה טמאה לעולם עד שיצא דרך רחם. העובר שהוציא ידו והחזירה אמו טמאה לידה מד"ס ואם יצא אח"כ מונין אותו משעה שיצא וכן הולד שיצא אברים אברים משיצא אחד מטמאין אותה לידה ומשיצא רובו מונין לו יצא כדרכו משיצא פדחתו הרי הוא כילוד לכל דבריו:
+היתה מקשה ושמעו קול הולד ה"ז ילוד א"א שלא הוציא ראשו לחוץ לפרוזדור הרחם:
+המפלת תאומים ונשתה' הולד אחר חבירו משעה שיצא הראשון טמאה לידה. יצא האחרון מונין לו משעת יציאתו:
+המפלת שליא והיא כמו חמת שבתוכה הולד נוצר ה"ז טמאה לידה שאין שליא בלא ולד ואפילו היתה פחותה מטפח מטמאין אותה:
+הפילה נפל ואח"כ הפילה שליא חוששין לה מולד אחר ואם הפילה ולד של קיימא ואח"כ הפילה שליא אפי' אחר כ"ג יום תולין אותה בולד ואין חוששין לולד אחר שהולד קרע את השליא ויצא הפילה שליא תחלה חוששין לה לולד אחר אעפ"י שילדה אח"כ ולד של קיימא אין תולין אותה בו שאין דרכה של שליא לצאת לפני הולד יצאה מקצת שליא היום חוששת משום לידה יצאת כולה למחר מונין לה משעת יציאת כולה:
+המפלת דמות בהמה וחיה ועוף ודגים ושליא קשורה בו אין חוששין לולד אחר ואם אינה קשורה בהם מטילין עליה חומר של ב' וולדות שמא נימוח שפיר של שליא זו לפיכך אם היה הולד הנדמה זכר חוששין לשליא משום נקבה:
+היולדת טומטום ואנדרוגינוס תשב לזכר ולנקבה האשה שהפילה ואינו ידוע מה הפילה אם היתה מעוברת ה"ז יולדת ודאי אפי' אינה כן טמאה לידה מספק:
+דבר מפורש בתורה שהיולדת זכר לאחר שתשלים ז' טובלת בלילה וטהורה וכל ל"ג ימים שאחר הז' ימים אעפ"י שהדם שותת ממנה טהורה לבעלה שנא' ושלשים יום ושלשת ימים תשב בדמי טהרה והן נקראין ימי טוהר ויולדת נקבה אחר השבועיים ימי טוהר שלה ס"ו שנאמר וששים יום וששת ימים תשב בדמי טהרה:
+אעפ"י שהיתה שופעת מתוך הז' של זכר והשבועים של נקבה לימי טוהר שלהן טהורה שהדם הבא בימי טוהר התורה טהרתו אעפ"י שהוא שותת מן המקור:
+כל שהיא טמאה לידה יש לה ימי טוהר ד"ת וחכמי התלמוד החמירו שאין נותנין ימי טוהר לולד עד שישעיר וימלא גופו שערות שמא לא תגמור צורתו והיא תדמה שהוא ולד ואינה כן לפיכך כל המפלת מטמאין שבועים מדין יולדות שמא נקבה הפילה ואין מפרישין בין זכר לנקבה עד שישעיר גוף הנפל ויהיה זכרותו או נקבותו ניכר לעינים:
+א"א שיפתח רחם לולד בלא דם שיזוב ממנה קודם שיהיה הולד בילוד ואפילו המפלת בתוך מ' א"א בלא דם שיזוב לפיכך כל היולדות בזמן הזה צריכה ז' ימים נקיים לאותה ראיה שהרי כל הרואה דם טיפה כחרדל כזבה גדולה היא נידונה ואם היה הולד מטמאה משום לידה הרי האם עכשיו כיולדות בזוב והזבה שילדה קודם ספירת זיבתה צריכה ז' ימים נקיים ד"ת ומונה ז' או שבועים ואח"כ מונה זה"נ בימי טוהר וטובלת וטהורה:
+נמצאת אומר שכל היולד' זכר עכשיו יושבת ז' ללידה וז' נקיים לזיבה והיולדות נקבה יושבת ללידה שבועים ולזיבה ז' נקיים:
+ימי לידה שהן ז' ושבועים אם לא ראתה בהן עולין לה לספירת הזיבה שלמו ימי הספירה בתוך י"ד של נקבה הרי זה אסורה לבעלה עד ליל ט"ו:
+הרואה שהתחילה לספור בזמן הזה וילדה ה"ז סותרות כל המנין וכן יולדות נקבה בזמן הזה שספרה ז' נקיים מתוך י"ד וחזרה וראתה צריכה ז' נקיים משתפסוק:
+לא הפרישו בנות ישראל מדם נדה לדם לידה אפי' בתוך ימי טוהר שיש לחוש לקלקול גדול ולטעות שהרי רוב המפלות אנו מטמאין אותן לפי שאין בקיאות בדבר והרבה מהן שיושבות מספק לזכר ולנקבה ולנדה מדין תלמוד ואם תרגיל את האשה להנהיג טהרה בדם הבא מימי טוהר יבואו לומר שכל שאנו מטמאין אותה לידה יש לה ימי טוהר וכן יבואו לטעות בספירת זיבתן ולומר כשם שאין דם זה מטמא [כך אינו] סותר בספירה כך היה עולה והרי הדברים ק"ו אם החמירו בנ"י על עצמן שאפילו רואות טפת דם כחרדל יושבות ז' נקיים ולא רצו להוציא עצמן בתקנת ב"ד שתשב ו' והוא כדי להוציא שתהא ספירת כולן שוה כל ימיהן ולא יבא לידי טעות כ"ש שיהא להן לחוש שלא תהא האשה שופעת ומשמשת לפיכך כל הרואה דם טפה כחרדל אפי' בתוך ימי טוהר תשב ז' נקיים כאלו ראתה קודם שתלד וה"ז בכלל חומר שהחמירו בנות ישראל על עצמן אף עפ"י שמקצת מקומות נוהגין קולא בימי טוהר כבר הסכימו הגאונים ועשו סמיכה והחמירו על כל מי שיעשה כן אלא הרי האשה שרואה בימי טוהר שלה כמו שהיא בשאר הימים שרואה בהן:
+
+Siman 8
+
+אין האשה עולה מטומאתה ויוצאה מידי (עדות) [טומאתה] עד שתטבול אחר הימים הספורים אבל הנדה והזבה והיולדות שלא טבלו הבא עליהן אפי' לאחר כמה שנים חייב כרת שבימים וטבילה תלה הכתוב שנאמר ורחצו במים זה בנין אב לכל טמא שהוא בטומאתו עד שיטבול:
+וכן אינה עולה מטומאתה עד שתהא טבילתה בימי מקוה כשר ולא יהא עליה דבר חוצץ בטבילה אבל אם רחצה במרחץ אפי' נפלו עליה כל מימות שבעולם הרי היא אחר רחיצה כמו שהיתה קודם רחיצה בכרת שאין לך דבר שמעלה מטומאה לטהרה אלא טבילה במי מקוה או במעיין:
+צריך האדם להתרחק באשתו בימי טומאתה לעולם עד שתספור ותטבול שנאמר ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב שום קריבה בעולם:
+כיצד פורש ממנה לא יגע בה אפי' באצבע קטנה ולא ידבר עמה דברים בטלים המביאין לידי הרגל דבר ולא ישכב עמה על מטה אחת אע"פ ששניהן בכסותן ואינן נוגעין זה בזה יתר על כן לא יאכל עמה על שלחן אחד ואין צריך לומר בקערה אחת אין לו אלא שלחן אחד פורסת מפה אחרת לעצמה משום היכר:
+ואסור להסתכל אפי' בעקבה של אשתו כשהיא נדה ואצ"ל בשוקיה ובכל מקום שאינו מגולה וכל המסתכל בהן הויין לו בנים זכרים שאינן מהוגנין:
+ואסור להושיט כלום מידו ליד אשתו נדה או ליטול מידה מכיון שהיא אשתו צריך הרחקה יתירה:
+כל מלאכות שהאשה עושה לבעלה נדה עושה לבעלה חוץ מהצעת המטה בפניו ולא תהא יוצקת מים על ידיו ורגליו לרחוץ אותן ושלא תהא מוזגת לו כוס ומניחתו לפניו על השולחן ביד שמאל או שתניחנו על הכסא שלפני השלחן או על הכר שיושב כיון ששנתה מדרך המשמשין מותר שהרי יש להן היכר להרחקה. אסור לשכב על מטתה של נדה אפי' בשעה שאינה במטה מפני הרגל עבירה וכל המרבה בהרחקה הרי זה משובח:
+ראוי לאשה ליחד לה בגדים בימי נדתה כדי שיהיו שניהם זוכרים תמיד שהיא נדה בהיכר הבגדים בקושי התירו שתתקשט בימי נדתה כדי שלא תתגנה על בעלה:
+כל שמתרחק ממנה ביום ראשון של נדה מתרחק ממנה לעולם עד שתספור ותטבול כהוגן שעדיין היא בהכרת כמו שנתבאר:
+כשהאשה חוששת לעונת וסתה הורו מקצת בעלי הורא' שאינה אסורה אלא בתשמיש אבל שאר פרישות לא החמירו שאין כאן אלא חשש של דבריהם:
+מותר לאדם להתיחד עם אשתו נדה בבית:
+הכלה שנכנסת לחופה ולא נבעלה ופרסה נדה אסור להתיחד עם בעלה אלא הוא ישן בין האנשים ואשתו ישנה בין הנשים:
+
+Siman 9
+
+כבר ביארנו שאין האשה טובלת ביום ז' לספירתה אלא עד הלילה. יתר על כן גזרו שאפי' ביום ח' לא תטבול ביום מפני סרך יום ז'. הי' שם דוחק כגון שהיו דלתות מדינה נעולות בלילה או שהי' מקום גדודי חי' וליסטים או מקום צאה יותר מדאי טובלת ביום ח'. לא הי' שם דוחק וטבלה, מה שעשת עשוי.
+דין התורה שתהא הטובלת מעיינת בעצמה סמוך לטבילה ובודקת כל גופה שמא יש דבר חוצץ בטבילה ועזרא ובית דינו תקנו שתהא האשה חופפת ראשה וכל שער שבה במים חמין.
+דין חפיפה זו רוחצת ראשה וכל מקום שער שבגופה במים חמין ומסרקת אותן או מפספסת אותן בידים יפה יפה כדי שתתיר שערותיה אם היה בהן קשר:
+כבר נהגו בנות ישראל לשטוף כל גופן בחמין בשעה שחופפות כדי שיעלה להן לכל הגוף יפה:
+לא תחוף האשה בנתר ולא באהל וכיוצא בהן שהן מסבכין את השער ולא במים צוננין אלא בחמין שמתירין את השער:
+חפיפה זו צריכה שתהא סמיכה לטבילה חופפת בלילה וטובלת מיד כל שיכול לסמוך שלא יהא ביניהם הפסק כלל הרי זה משובח:
+נזדמנה לה טבילתה בליל שבת וי"ט חופפת ביום וטובלת בלילה אפי' חל יו"ט בע"ש חופפת בעיו"ט וטובלת בליל שבת מפני שא"א לחוף בלילי הטבילה ולא עכבו חכמים שימושה מפני סמוכות חפיפה לטבילה:
+אע"פ שחופפת ביום וטובלת בליל' בודקת כל גופה יפה סמוך לטבילה שמא יהא עליה דבר חוצץ. בדקה ביום בשעת חפיפה ולא בדקה סמיך לטבילתה בלילה אם שמרה עצמה משעה שחפפה עד שטבלה מלהתעסק בדבר הנדבק בה עלתה לה טבילה:
+אפי' נתנה תבשיל לבנה ולא בדקה עצמה וטבלה אינה טבילה. בדקה עצמה יפה ולא חפפה אפי' חפפה לאחר טבילה ולא הי' שער קשור בכל גופה כאילו לא טבלה:
+חפפה בא' בשבת וטבלה בליל שלישי עלתה טביל' והוא שבדקה בשעת טבילה כמו שביארנו:
+לעולם ילמד אדם בתוך ביתו שתהא האשה מדיחה קמטיה ובית הסתרים שלה בשעת חפיפה אע"פ שאינן צריכין שיבואו בהם מים צריכין שלא יהא בהן דבר חוצץ מעשה באשה אחת שטבלה ונמצאת לה עצם בין שיניה והצריכוה טבילה אחרת:
+נתנה שערה בפיה, קפצה ידה, קרצה שפתותיה כאלו לא טבלה:
+הרצועות שבראשי הבנות חוצצות וכן לפלוף שחוץ לעין וגלד שחוץ למכה והרטי' שעלי' וגלדי צואה שעל הבשר, בצק שתחת הציפורן והטיט אפילו נגד הבשר וצואה שתחת הציפורן שלא כנגד הבשר הרי אלו חוצצין לפיכך נהגו שיהיו נוטלות צפרניהן בשעת טבילה מפני שאינן בקיאות לכוון כנגד הבשר ושלא כנגדו:
+אפילו כל שהוא חוצץ בטבילה כיצד הי' עלי' בצק או דם יבש או דם שנסרך בבשר אפילו לח וכיוצא בהן מדברים החוצצים אפילו טפה כחרדל אם מקפדת עליה ודרכה להעבירה לא עלתה לה טבילה, ואם אין דרכן של נשים להקפיד בכך לעולם, עלתה לה טבילה, ואם היה חופף את רוב גופה לא עלתה לה טבילה:
+טבעת אצבעותי' של אשה והצמידים שעל ידי' אם היו מהודקין חוצצין ואם היו מרופין והמים נכנסין ביניהם אין חוצצין:
+היתה חברתה אוחזת בה בשעת טבילה לא עלתה לה טבילה ואע"פ שרפתה ידיה עד שבאו בהם המים גזרה שמא לא תרפה ואם הדיחה ידה במים עלתה לה טבילה:
+חץ התחוב באדם בזמן שנראה חוצץ לפיכך אשה שנכנס לה קוץ ברגליה לא תטבול עד שתעקור אותו בכדי שלא יראה ממנו בחוץ כלום שלא תרגיש בו ותקפד עליו.
+היה רגליה משוקעות בטיט לא עלתה לה טבילה וכן אם היו צרורות וקסמין בסדקי רגליה לא עלתה לה טבילה לפיכך לא תטבול אשה עד שתבדק מקום רגליה מן הטיט וכן לא תטבול במקום שיש שם פחד נפילה או שבושה מן אדם ואם טבלה לה באילו עלתה לה טבילה:
+כיצד היא טובלת לא עומדת ולא שוחה יותר מדאי ואינה צריכה לפישוט ידים ורגלים לגמרי אלא כדרך גדילתה פותחת זרועותיה וירכתה מעט שתהא נראית כעורכות לבית הסתרים וכמניקה את בנה תחת הדד וכאורגת בעמרים לבית השחי:
+צריך לזהר בטבילת הנהרות שלא לטבול בהן בשעת הגשמים ולא בזמן שגדלים מחמת השלגים שנפשרין שאין המים מטהרין בזוחלין אלא המעיין בלבד אבל המעיין שנתערבו בו הנוטפים עם הזוחלין לא עלתה בהן עד שיהיו רוב מימיו מן המעין:
+כך אמרו חכמים אין המים מטהרין בזוחלין אלא פרת ביומי ניסן בלבד אצ"ל בנהרות המכזבים שאין טובלין בהן אלא בשעת השרב ושלא יתערב בהם אלא מן המעיין:
+דיני המקוה הכשר והפסול ודרך טבילה ומשפטי החציצה אין כאן מקום פירושן אבל הדברים שצריכין בני אדם ליזהר בהם תמיד וללמדם בתוך ביתם בכל יום הן שכתבתי בכאן:
+תבדוק ביום ההפסקה מבע"י בדיקה יפה בדיקת חורין וסדקין יפה יפה ותחליף חלוקה ואין בדיקת יום ראשון מימי הספירה ובדיקת יום הז' כענין זה בבדיקת חורין וסדקין ודי לה בבדיקת יום ראשון וז' אך מן המובחר הוא לבדוק בכל יום ויום מז' ימי הספירה וכן שיום ההפסקה לא יעלה למנין הז' גם ברואה יום א' בשחרית ופסקה לאלתר כל אותו יום טמא' הוא ולא תעשה אותו יום הפסקה שחזקת יום ראשון מעיין פתוח ודמיה חוזרין לה אלא למחר יהיה יום ההפסקה מיום ג' ואילך תתחיל למנות ז' ימי הספירה:
+ומדיני הכתמים כל כתם שהוא כגריס טמא הוא כראיה גמורה. ואם הוא פחות מכגריס, אם נמצא מחגור ולמטה טמא. מחגור ולמעלה טהור והוא שלא פשטה כגריס או שלא עשתה שום דבר שתוכל לומר שממקום טמא הוא הכתם:
+והמובחר הוא בחפיפה שתהא סמוך לטבילה אם חפפה מבע"י מה שעשתה עשוי ובלבד שתזהר לבלתי תגע בתבשיל עבה או בכל דבר החוצץ משעת חפיפה עד שעת טבילה:
+ומדיני החציצה לא טוב היות האדם מחמיר יותר מדאי ומחפש אחר הספיקות לפסול טבילתה בדבר הקל כי אם כן אין לדבר סוף אלא אחר שחפפה ראשה וסרקה במסרק וחפפה ורחצה כל גופה בחמין ונזהרה לבלתי תגע בשום דבר חוצץ ותעשה טבילתה בפשיטות איבריה וכל גופה. לא יכניס אדם ראשו בספיקות החמורות אשר אין להם קץ וסוף כגון עצמה עיניה ביותר ומשאר הספיקות כי מי יוכל להבחין בין עצמה ביותר ובין לא עצמה ביותר:
+תהלה ושבח לאדוני האדונים. השלמנו הלכות נדה הנהוגות באלה הזמנים. בדברים ערבים ונכונים. לוקטו ממאמרי חכמים הקדמונים. וכענין שאמרו דבר זה נפתח בגדולים ונסתיים בקטניים:תם ונשלם שבח לאל בורא עולם.

txt/Halakhah/Rishonim/Issur V'Heter L'Rabbeinu Yerucham/English/Sefaria Community Translation.txt

@@ -0,0 +1,164 @@
+Issur V'Heter L'Rabbeinu Yerucham
+איסור והיתר לרבנו ירוחם
+Sefaria Community Translation
+https://www.sefaria.org
+
+Issur V'Heter L'Rabbeinu Yerucham
+
+
+
+Siman 1
+
+
+
+Siman 2
+
+
+
+Siman 3
+
+
+
+Siman 4
+
+
+
+Siman 5
+
+
+
+Siman 6
+
+
+
+Siman 7
+
+
+
+Siman 8
+
+
+
+Siman 9
+
+
+
+Siman 10
+
+
+
+Siman 11
+
+
+
+Siman 12
+
+
+
+Siman 13
+
+
+
+Siman 14
+
+
+
+Siman 15
+
+
+
+Siman 16
+
+
+
+Siman 17
+
+
+
+Siman 18
+
+
+
+Siman 19
+
+
+
+Siman 20
+
+
+
+Siman 21
+
+
+
+Siman 22
+
+
+
+Siman 23
+
+
+
+Siman 24
+
+
+
+Siman 25
+
+
+
+Siman 26
+
+
+
+Siman 27
+
+
+
+Siman 28
+
+
+
+Siman 29
+
+
+
+Siman 30
+
+
+
+Siman 31
+
+
+
+Siman 32
+
+
+
+Siman 33
+
+
+
+Siman 34
+
+
+
+Siman 35
+
+
+
+Siman 36
+
+
+
+Siman 37
+
+
+
+Siman 38
+
+
+
+Siman 39
+
+[If] one ate meat, it is forbidden to eat cheese until [waiting for] another meal. This follows the opinion of Rav Chisda (Perek Kol Habasar, Chullin 105a). This is also the opinion of Mar Ukva since the meat and fat stay in one's mouth a long time, as well as Rabeinu Baruch who says that the meat between the teeth is called meat, as it says: "the meat was still between their teeth" (Bamidbar 11:33). The time is three hours, per Rashi. For this reason it is good to pick one's teeth after the meal if one will be eating cheese. If one did not eat meat, but rather something that was fried in fat, it is acceptable to eat cheese afterwards with wiping the mouth and rinsing the hands. There is no need to inspect the hands. This is from Rabeinu Peretz.

txt/Halakhah/Rishonim/Issur V'Heter L'Rabbeinu Yerucham/English/merged.txt

@@ -0,0 +1,167 @@
+Issur V'Heter L'Rabbeinu Yerucham
+איסור והיתר לרבנו ירוחם
+merged
+https://www.sefaria.org/Issur_V'Heter_L'Rabbeinu_Yerucham
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Sefaria Community Translation
+-https://www.sefaria.org
+
+Issur V'Heter L'Rabbeinu Yerucham
+
+
+
+Siman 1
+
+
+
+Siman 2
+
+
+
+Siman 3
+
+
+
+Siman 4
+
+
+
+Siman 5
+
+
+
+Siman 6
+
+
+
+Siman 7
+
+
+
+Siman 8
+
+
+
+Siman 9
+
+
+
+Siman 10
+
+
+
+Siman 11
+
+
+
+Siman 12
+
+
+
+Siman 13
+
+
+
+Siman 14
+
+
+
+Siman 15
+
+
+
+Siman 16
+
+
+
+Siman 17
+
+
+
+Siman 18
+
+
+
+Siman 19
+
+
+
+Siman 20
+
+
+
+Siman 21
+
+
+
+Siman 22
+
+
+
+Siman 23
+
+
+
+Siman 24
+
+
+
+Siman 25
+
+
+
+Siman 26
+
+
+
+Siman 27
+
+
+
+Siman 28
+
+
+
+Siman 29
+
+
+
+Siman 30
+
+
+
+Siman 31
+
+
+
+Siman 32
+
+
+
+Siman 33
+
+
+
+Siman 34
+
+
+
+Siman 35
+
+
+
+Siman 36
+
+
+
+Siman 37
+
+
+
+Siman 38
+
+
+
+Siman 39
+
+[If] one ate meat, it is forbidden to eat cheese until [waiting for] another meal. This follows the opinion of Rav Chisda (Perek Kol Habasar, Chullin 105a). This is also the opinion of Mar Ukva since the meat and fat stay in one's mouth a long time, as well as Rabeinu Baruch who says that the meat between the teeth is called meat, as it says: "the meat was still between their teeth" (Bamidbar 11:33). The time is three hours, per Rashi. For this reason it is good to pick one's teeth after the meal if one will be eating cheese. If one did not eat meat, but rather something that was fried in fat, it is acceptable to eat cheese afterwards with wiping the mouth and rinsing the hands. There is no need to inspect the hands. This is from Rabeinu Peretz.

txt/Halakhah/Rishonim/Issur VeHeter LeRashi/English/Sefaria Community Translation.txt

@@ -0,0 +1,236 @@
+Issur VeHeter LeRashi
+איסור והיתר לרש"י
+Sefaria Community Translation
+https://www.sefaria.org
+
+Issur VeHeter LeRashi
+
+
+
+Siman 1
+
+ The Laws of Pesach, from the Beis Midrash of our Rabbi Shlomo [son of] Yitzchak, zt"l. How to Search for Chametz. On the 14th (of Nisan) we search for leaven by candellight. And in the first measure that He finds, makes the blessing: Blessed are You, Lord our God, King of the Universe, who sanctified us with His commandments, and His desire for the elimination of chametz. And he goes and searches here and there. When he finishes checking and he comes to stash away food, two meals before him, he nullifies by the saying of covering of the eye, as it is written Return light to your houses. "All Chametz that is now in my house is adjudged as if it was burned, nullified and as if as dust". There are many great laws using this language, "All chametz in my household and I do not know about it to nullify it, is rendered as dust". And this is the essence. 
+
+Siman 2
+
+
+
+Siman 3
+
+
+
+Siman 4
+
+
+
+Siman 5
+
+
+
+Siman 6
+
+
+
+Siman 7
+
+
+
+Siman 8
+
+
+
+Siman 9
+
+
+
+Siman 10
+
+
+
+Siman 11
+
+
+
+Siman 12
+
+
+
+Siman 13
+
+
+
+Siman 14
+
+
+
+Siman 15
+
+
+
+Siman 16
+
+
+
+Siman 17
+
+
+
+Siman 18
+
+
+
+Siman 19
+
+
+
+Siman 20
+
+
+
+Siman 21
+
+
+
+Siman 22
+
+
+
+Siman 23
+
+
+
+Siman 24
+
+
+
+Siman 25
+
+
+
+Siman 26
+
+
+
+Siman 27
+
+
+
+Siman 28
+
+
+
+Siman 29
+
+
+
+Siman 30
+
+
+
+Siman 31
+
+
+
+Siman 32
+
+
+
+Siman 33
+
+
+
+Siman 34
+
+
+
+Siman 35
+
+
+
+Siman 36
+
+
+
+Siman 37
+
+
+
+Siman 38
+
+
+
+Siman 39
+
+
+
+Siman 40
+
+
+
+Siman 41
+
+
+
+Siman 42
+
+
+
+Siman 43
+
+
+
+Siman 44
+
+
+
+Siman 45
+
+
+
+Siman 46
+
+
+
+Siman 47
+
+
+
+Siman 48
+
+
+
+Siman 49
+
+
+
+Siman 50
+
+
+
+Siman 51
+
+
+
+Siman 52
+
+
+
+Siman 53
+
+
+
+Siman 54
+
+
+
+Siman 55
+
+
+
+Siman 56
+
+
+
+Siman 57
+
+The Shabbat that is before Passover people are accustomed to call Shabbat haGadol [the Great Shabbat], but they do not know for what reason there is no greater one of all the Shabbatot but this one in Nisan, for in it Israel went out from Egypt on a Thursday, as it says in Seder Olam, and took their Passover-lamb on the Shabbat before Passover. Israel said, "Hey, if we sacrifice the abominations of Egypt, will they not stone us?" The Holy Blessed One said to them, "Now you will see the miracle that I will do for you." So they went, and each took their Passover-lamb to be guarded for four days, until the fourteenth day. When the Egyptians saw this, they wanted to rise up and take vengeance on it, but their bowels were stretched and their fire was going out and they were sentenced to torture and horrible and constant and bitter sicknesses, and they could not injure Israel at all. And because of the miracles that were done for Israel on that Shabbat that was before Passover, thus we call the Shabbat before Passsover Shabbat haGadol. From the mouth of Rav Avraham whose soul is in paradise.

txt/Halakhah/Rishonim/Issur VeHeter LeRashi/English/merged.txt

@@ -0,0 +1,239 @@
+Issur VeHeter LeRashi
+איסור והיתר לרש"י
+merged
+https://www.sefaria.org/Issur_VeHeter_LeRashi
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Sefaria Community Translation
+-https://www.sefaria.org
+
+Issur VeHeter LeRashi
+
+
+
+Siman 1
+
+ The Laws of Pesach, from the Beis Midrash of our Rabbi Shlomo [son of] Yitzchak, zt"l. How to Search for Chametz. On the 14th (of Nisan) we search for leaven by candellight. And in the first measure that He finds, makes the blessing: Blessed are You, Lord our God, King of the Universe, who sanctified us with His commandments, and His desire for the elimination of chametz. And he goes and searches here and there. When he finishes checking and he comes to stash away food, two meals before him, he nullifies by the saying of covering of the eye, as it is written Return light to your houses. "All Chametz that is now in my house is adjudged as if it was burned, nullified and as if as dust". There are many great laws using this language, "All chametz in my household and I do not know about it to nullify it, is rendered as dust". And this is the essence. 
+
+Siman 2
+
+
+
+Siman 3
+
+
+
+Siman 4
+
+
+
+Siman 5
+
+
+
+Siman 6
+
+
+
+Siman 7
+
+
+
+Siman 8
+
+
+
+Siman 9
+
+
+
+Siman 10
+
+
+
+Siman 11
+
+
+
+Siman 12
+
+
+
+Siman 13
+
+
+
+Siman 14
+
+
+
+Siman 15
+
+
+
+Siman 16
+
+
+
+Siman 17
+
+
+
+Siman 18
+
+
+
+Siman 19
+
+
+
+Siman 20
+
+
+
+Siman 21
+
+
+
+Siman 22
+
+
+
+Siman 23
+
+
+
+Siman 24
+
+
+
+Siman 25
+
+
+
+Siman 26
+
+
+
+Siman 27
+
+
+
+Siman 28
+
+
+
+Siman 29
+
+
+
+Siman 30
+
+
+
+Siman 31
+
+
+
+Siman 32
+
+
+
+Siman 33
+
+
+
+Siman 34
+
+
+
+Siman 35
+
+
+
+Siman 36
+
+
+
+Siman 37
+
+
+
+Siman 38
+
+
+
+Siman 39
+
+
+
+Siman 40
+
+
+
+Siman 41
+
+
+
+Siman 42
+
+
+
+Siman 43
+
+
+
+Siman 44
+
+
+
+Siman 45
+
+
+
+Siman 46
+
+
+
+Siman 47
+
+
+
+Siman 48
+
+
+
+Siman 49
+
+
+
+Siman 50
+
+
+
+Siman 51
+
+
+
+Siman 52
+
+
+
+Siman 53
+
+
+
+Siman 54
+
+
+
+Siman 55
+
+
+
+Siman 56
+
+
+
+Siman 57
+
+The Shabbat that is before Passover people are accustomed to call Shabbat haGadol [the Great Shabbat], but they do not know for what reason there is no greater one of all the Shabbatot but this one in Nisan, for in it Israel went out from Egypt on a Thursday, as it says in Seder Olam, and took their Passover-lamb on the Shabbat before Passover. Israel said, "Hey, if we sacrifice the abominations of Egypt, will they not stone us?" The Holy Blessed One said to them, "Now you will see the miracle that I will do for you." So they went, and each took their Passover-lamb to be guarded for four days, until the fourteenth day. When the Egyptians saw this, they wanted to rise up and take vengeance on it, but their bowels were stretched and their fire was going out and they were sentenced to torture and horrible and constant and bitter sicknesses, and they could not injure Israel at all. And because of the miracles that were done for Israel on that Shabbat that was before Passover, thus we call the Shabbat before Passsover Shabbat haGadol. From the mouth of Rav Avraham whose soul is in paradise.

txt/Halakhah/Rishonim/Kol Bo/English/Sefaria Community Translation.txt

@@ -0,0 +1,764 @@
+Kol Bo
+כל בו
+Sefaria Community Translation
+https://www.sefaria.org
+
+Kol Bo
+
+
+
+Siman 1
+
+
+
+Siman 2
+
+
+
+Siman 3
+
+
+
+Siman 4
+
+
+
+Siman 5
+
+
+
+Siman 6
+
+
+
+Siman 7
+
+
+
+Siman 8
+
+
+
+Siman 9
+
+
+
+Siman 10
+
+
+
+Siman 11
+
+
+
+Siman 12
+
+
+
+Siman 13
+
+
+
+Siman 14
+
+
+
+Siman 15
+
+
+
+Siman 16
+
+
+
+Siman 17
+
+
+
+Siman 18
+
+
+
+Siman 19
+
+
+
+Siman 20
+
+(1) Laws of taking out the Torah and the laws of reading it and its blessings.
+(29) On the Sabbath during Shaharit, it is customary to say a "Mi Sheberach" after the Haftarah. There are places where they bless the king and afterward the congregation and everything is according to custom.
+
+Siman 21
+
+
+
+Siman 22
+
+
+
+Siman 23
+
+
+
+Siman 24
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+And I found in the [Midrash] Tanchuma, "All matters of Shabbat are doubled: Two sheep; A cantillation (<i>Mizmor</i>), a song for Shabbat; two breads (<i>lechem mishneh</i>); 'Remember' (Exodus 20:8) and 'Guard' (Deuteronomy 5:12) - and it appears that the custom to light two lights is from this." All of this is from the composition by Rabbi Asher, from the Sefer HaMinhagot (Book of Customs). And it is also written there, "And all Israel is obligated to eat three meals on Shabbat. And the early ones were accustomed to break between one meal and another in the morning, and to spread a [new] tablecloth and recite the grace after the meals. And there is one who gets up from the table to stroll outside the house, or in the house, and say a chapter or a mishnah." And it is a proper custom, since the spreading of a tablecloth is called a break [only] with regards to a group that was sitting and the [Shabbat begun] upon them - they may spread a tablecloth and recite Kiddush.
+
+Siman 25
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+From the first day onwards, we only say [the one blessing of], "who created," unless there are new faces that did not yet hear sheva berakhot (the seven blessings recited in honor of a bride and groom). And that is when [the new face is that of] a great and honored person, for whose sake [the groom's party] would need to add [food]. And it appears that the reason that we recite the blessings on the first day is that it is impossible that there not be someone who did not hear them at the time of the wedding. 
+And we are also accustomed to recite sheva berakhot on Shabbat during the seven nuptial days since you will not find a greater and more honorable new face than Shabbat. And the Rash (R. Shimshon of Sens), may his memory be blessed, explained that new faces are those that were not there yesterday, but some explain that they are those who did not eat at the wedding meal. And those people who ate in a room adjacent to the [area of the] wedding canopy do not recite the blessings of grooms, since there is joy only at the wedding canopy. However, if there is one attendant for all of them, the attendant unites them together [such that they can all recite the blessings].
+
+Siman 26
+
+
+
+Siman 27
+
+
+
+Siman 28
+
+
+
+Siman 29
+
+
+
+Siman 30
+
+
+
+Siman 31
+
+
+
+Siman 32
+
+
+
+Siman 33
+
+
+
+Siman 34
+
+
+
+Siman 35
+
+
+
+Siman 36
+
+
+
+Siman 37
+
+
+
+Siman 38
+
+
+
+Siman 39
+
+
+
+Siman 40
+
+
+
+Siman 41
+
+
+
+Siman 42
+
+
+
+Siman 43
+
+
+
+Siman 44
+
+......
+
+
+
+
+
+
+
+Women are obligated to light Hanukkah candles, for they too were included in the miracle. This means that the enemies came to destroy everyone, men, women, and children, and there are those who say that the great miracle occurred through a woman. Her name was Judith, as the story goes, and she was the daughter of Yochanan, the high priest. She was extremely beautiful, and the Greek king wanted her to lay with him. She fed him a dish of cheese to make him thirsty, so that he would drink a great deal and became drunk, and recline and fall asleep. And it happened just that way, and once he was asleep, she took his sword and cut off his head. She brought his head to Jerusalem, and when the armies saw that their leader had been killed, they fled. For this reason, we have the custom of eating a cheese dish on Hanukkah.
+
+
+Siman 45
+
+
+
+
+Since women are obligated (in Megillah) due to being involved in the miracle, there is reason to say that they may even exempt men. Never the less, it is not possible for them to complete a quorum of ten, because any situation which requires ten, requires men. The author of Aseres Hadibros wrote that women may not exempt men with the reading, because of "kol b'isha erva." Even though they may light the Chanukkah candles and recite the blessing over them, that is not comparable, since it is not necessary for men to be there at the time of lighting.
+
+Siman 46
+
+
+
+Siman 47
+
+
+
+Siman 48
+
+
+
+Siman 49
+
+
+
+Siman 50
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+And we pour the third cup and he recites the Grace after the meal. And afterwards, we pour a fourth cup and complete the Hallel over it. And we begin with, “Pour out Your wrath, etc.”; after it is, “Not for us.” Then we complete the Hallel and after it is, “And they shall praise You.” But one does not recite the [introductory] blessing over it, “to complete the Hallel.” That is because we do not recite it by way of an obligation. Moreover, we do not recite the whole thing. However, that which it uses the term, complete, only means that one doesn’t skip around in it, like on Rosh Chodesh. And Rabbi Zerachiah, may his memory be blessed, wrote - and these are his words: And the closing [blessing] of Hallel is not on account of it requiring a blessing after it. For here there is not [the principle of], there is nothing that requires a blessing after it that does not require a blessing before it, and since we don’t recite a blessing before it, we may not recite a blessing after it. Rather we understand from it, that it is not from this reason that we make a blessing after it, but rather that the closing [blessing] is from the structure of Hallel. For so do we conclude it on the days [that we say] Hallel. Hence we do not differentiate from that on this night. And the Hallel that we say on this night is not from the category of Hallel, but from the category of saying song for the miracle. For this is as we learned (Pesachim 10:5), “Rabban Gamliel said, ‘Whoever has not said these three things on Pesach has not fulfilled his obligation.’” And [at that mishnah’s] end, we learned, “Therefore we are obligated [to praise].”
+
+Siman 51
+
+
+
+Siman 52
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+And it was customary on the seventh of Pesaḥ and on the first day of Atzeret <small><small> that is to say, Shavuot</small></small> to translate the entire portion, so as to make the miracles and wonders understandable for women and the <i>hoi polloi</i>, and make it intelligible for their ears that they may give thanks and praise to the Name for the matters. At the time when the custom was fixed, everyone spoke the Aramaic language. And in this time, the custom has not moved from its place, but they add to it, to elaborate on the Ten Commandments in the vernacular, and also on the seventh of Pesaḥ from <i> And He saved</i><sup class="footnote-marker">1</sup><i class="footnote"> Exodus 14:30</i> to the end of the song, and tell of wonders that the Name did for us and our ancestors in a language that all can understand. And also extrapolating on what the Holy Blessed One in the future will do when bringing us from exile, just as those of blessed memory said, <i>In Nisan we were redeemed, and in Nisan we will be redeemed.</i><sup class="footnote-marker">2</sup><i class="footnote"> Rosh Hashanah 11a:2</i> And in the future is the revival of the dead and the days of the Messiah, to strengthen the hearts of all who don't know of the matter of redemption and the revival of the dead. And that is the crux of the ordinance that Moses ordained upon Israel to extrapolate the laws of Pesaḥ on Pesaḥ and similarly for all holidays.
+There is also a custom of eating honey and milk on Shavuot because the Torah is compared to honey and milk as it is written "honey and milk under your tongue" (Songs 4:11)
+
+And we are accustomed on the last day of the festival - which is called Simchat Torah, because the entire people is happy about the conclusion of the Torah - to have more than a quorum read the Torah: Everyone in the congregation reads, as do people who are not accustomed to go up [to the Torah] and read on other days of the year. And this custom is in order to increase joy. But [only one] individual reads from "And Moshe ascended" (Deuteronomy 34:1) to "And Yehoshua son of Nun" (Deuteronomy 34:9), in [Parashat] Zot HaBerakhah; and [these verses] should not be divided into two. And we have already written the entire order above in the order of the Torah readings.
+
+Siman 53
+
+
+
+Siman 54
+
+
+
+Siman 55
+
+
+
+Siman 56
+
+
+
+Siman 57
+
+
+
+Siman 58
+
+
+
+Siman 59
+
+
+
+Siman 60
+
+
+
+Siman 61
+
+
+
+Siman 62
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+And there are those that wonder: How was this custom good in the eyes of the Sages - that a man should snatch [a woman, to be] his wife? And, God forbid, it is similar to it being as if the daughters of Israel were abandoned! But this is not a [true] wonder. For it should be known that anyone who could afford to marry off his daughter would not send her there. For if she was a minor, what does his snatching help? Behold, she is not married without the consent of her father. And if she was a maiden or an adult [and could consent on her own], he would not let her go out [there]. And if he did permit her to go out, he would warn her to only get married to [a man] who was suitable for her. Rather the custom was for girls whose fathers could not afford to marry them off; and if it were not for this custom, perhaps they would have remained [single] until their hair whitened.
+
+Siman 63
+
+
+
+Siman 64
+
+
+
+Siman 65
+
+
+
+
+
+And we are accustomed to blow the shofar in all the places of Israel on the first day of Elul. And this custom is supported in the Midrash. And likewise is it written in several Aggadot: On the first day of Elul, Moshe ascended the mountain to receive the second tablets, so they blew the shofar in the whole camp - behold Moshe ascended the mountain - so that they should not err in idolatry anymore. And the Holy One, blessed be He, ascended with this blow and with that shofar, as it is stated (Psalms 47:6), God arose with the <i>teruah</i>; the Lord with the sound of the shofar." So our Sages, may their memory be blessed, accordingly established that they should blow the shofar on the first day of Elul every year. And we are accustomed to say, Avinu Malkenu (our Father, our King) after the morning service and the afternoon service, even on Shabbat.
+
+Siman 66
+
+
+
+Siman 67
+
+
+
+Siman 68
+
+
+
+Siman 69
+
+
+
+Siman 70
+
+
+
+Siman 71
+
+
+
+Siman 72
+
+
+
+The willows of the river that are mentioned in the Torah are not anything that grows from the river, but rather a specific species known as a river willow. Its leaves are elongated and their edges are smooth; and its branches are red. And that is what is called an <i>aravah</i>. And most of this species grows on rivers, and that is why it is called a river willow. But even if it grew in the desert or in the mountains, it is [still] fit. And there is another species that is similar to the willow, except that its leaves are round, and their edges are similar to a saw; and its branches are not red. It is called, a <i>tzafzafah</i> and it is unfit. And there is [another] type of willow, the edge of the leaves of which are not smooth and not like a saw, but it rather has very small indentations like the blade of a small sickle; and it is fit. And they learned all of these things from tradition; they were explained by our teacher, Moshe, peace be upon him. 
+
+Siman 73
+
+
+
+Siman 74
+
+
+
+Siman 75
+
+
+
+Siman 76
+
+
+
+Siman 77
+
+
+
+Siman 78
+
+
+
+Siman 79
+
+
+
+Siman 80
+
+
+
+Siman 81
+
+
+
+Siman 82
+
+
+
+Siman 83
+
+
+
+Siman 84
+
+
+
+Siman 85
+
+
+
+Siman 86
+
+
+
+Siman 87
+
+
+
+Siman 88
+
+
+
+Siman 89
+
+
+
+Siman 90
+
+
+
+Siman 91
+
+
+
+Siman 92
+
+
+
+Siman 93
+
+
+
+Siman 94
+
+
+
+Siman 95
+
+
+
+Siman 96
+
+
+
+Siman 97
+
+
+
+Siman 98
+
+
+
+Siman 99
+
+
+
+Siman 100
+
+
+
+Siman 101
+
+
+
+Siman 102
+
+
+
+Siman 103
+
+
+
+Siman 104
+
+
+
+Siman 105
+
+
+
+Siman 106
+
+
+
+Siman 107
+
+
+
+Siman 108
+
+
+
+Siman 109
+
+
+
+Siman 110
+
+
+
+Siman 111
+
+
+
+Siman 112
+
+
+
+Siman 113
+
+
+
+Siman 114
+
+
+
+Siman 115
+
+
+
+Siman 116
+
+
+
+Siman 117
+
+
+
+Siman 118
+
+
+
+Siman 119
+
+
+
+Siman 120
+
+
+
+Siman 121
+
+
+
+Siman 122
+
+
+
+Siman 123
+
+
+
+Siman 124
+
+
+
+Siman 125
+
+
+
+Siman 126
+
+
+
+Siman 127
+
+
+
+Siman 128
+
+
+
+Siman 129
+
+
+
+Siman 130
+
+130. The Law of the Sinner
+A sinner who violated the decrees of the community, if they were not excommunicated, they are counted in a quorum of ten and they are obligated in all of the mitzvot. For thus it is said of Achan, "Israel has sinned"(Joshua 7:11) even though he sinned, he is still Israel. Therefore, they still maintain their holiness and they are not removed from the generality of Israel who are not suspected for their oaths. However, if they have been excommunicated, since they must separate themselves from the community of the diaspora, if they were to include them, what would be left of their curse what good was their decree? It is not appropriate to include them at all for they have already separated them from their community.

txt/Halakhah/Rishonim/Kol Bo/English/merged.txt

@@ -0,0 +1,767 @@
+Kol Bo
+כל בו
+merged
+https://www.sefaria.org/Kol_Bo
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Sefaria Community Translation
+-https://www.sefaria.org
+
+Kol Bo
+
+
+
+Siman 1
+
+
+
+Siman 2
+
+
+
+Siman 3
+
+
+
+Siman 4
+
+
+
+Siman 5
+
+
+
+Siman 6
+
+
+
+Siman 7
+
+
+
+Siman 8
+
+
+
+Siman 9
+
+
+
+Siman 10
+
+
+
+Siman 11
+
+
+
+Siman 12
+
+
+
+Siman 13
+
+
+
+Siman 14
+
+
+
+Siman 15
+
+
+
+Siman 16
+
+
+
+Siman 17
+
+
+
+Siman 18
+
+
+
+Siman 19
+
+
+
+Siman 20
+
+(1) Laws of taking out the Torah and the laws of reading it and its blessings.
+(29) On the Sabbath during Shaharit, it is customary to say a "Mi Sheberach" after the Haftarah. There are places where they bless the king and afterward the congregation and everything is according to custom.
+
+Siman 21
+
+
+
+Siman 22
+
+
+
+Siman 23
+
+
+
+Siman 24
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+And I found in the [Midrash] Tanchuma, "All matters of Shabbat are doubled: Two sheep; A cantillation (<i>Mizmor</i>), a song for Shabbat; two breads (<i>lechem mishneh</i>); 'Remember' (Exodus 20:8) and 'Guard' (Deuteronomy 5:12) - and it appears that the custom to light two lights is from this." All of this is from the composition by Rabbi Asher, from the Sefer HaMinhagot (Book of Customs). And it is also written there, "And all Israel is obligated to eat three meals on Shabbat. And the early ones were accustomed to break between one meal and another in the morning, and to spread a [new] tablecloth and recite the grace after the meals. And there is one who gets up from the table to stroll outside the house, or in the house, and say a chapter or a mishnah." And it is a proper custom, since the spreading of a tablecloth is called a break [only] with regards to a group that was sitting and the [Shabbat begun] upon them - they may spread a tablecloth and recite Kiddush.
+
+Siman 25
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+From the first day onwards, we only say [the one blessing of], "who created," unless there are new faces that did not yet hear sheva berakhot (the seven blessings recited in honor of a bride and groom). And that is when [the new face is that of] a great and honored person, for whose sake [the groom's party] would need to add [food]. And it appears that the reason that we recite the blessings on the first day is that it is impossible that there not be someone who did not hear them at the time of the wedding. 
+And we are also accustomed to recite sheva berakhot on Shabbat during the seven nuptial days since you will not find a greater and more honorable new face than Shabbat. And the Rash (R. Shimshon of Sens), may his memory be blessed, explained that new faces are those that were not there yesterday, but some explain that they are those who did not eat at the wedding meal. And those people who ate in a room adjacent to the [area of the] wedding canopy do not recite the blessings of grooms, since there is joy only at the wedding canopy. However, if there is one attendant for all of them, the attendant unites them together [such that they can all recite the blessings].
+
+Siman 26
+
+
+
+Siman 27
+
+
+
+Siman 28
+
+
+
+Siman 29
+
+
+
+Siman 30
+
+
+
+Siman 31
+
+
+
+Siman 32
+
+
+
+Siman 33
+
+
+
+Siman 34
+
+
+
+Siman 35
+
+
+
+Siman 36
+
+
+
+Siman 37
+
+
+
+Siman 38
+
+
+
+Siman 39
+
+
+
+Siman 40
+
+
+
+Siman 41
+
+
+
+Siman 42
+
+
+
+Siman 43
+
+
+
+Siman 44
+
+......
+
+
+
+
+
+
+
+Women are obligated to light Hanukkah candles, for they too were included in the miracle. This means that the enemies came to destroy everyone, men, women, and children, and there are those who say that the great miracle occurred through a woman. Her name was Judith, as the story goes, and she was the daughter of Yochanan, the high priest. She was extremely beautiful, and the Greek king wanted her to lay with him. She fed him a dish of cheese to make him thirsty, so that he would drink a great deal and became drunk, and recline and fall asleep. And it happened just that way, and once he was asleep, she took his sword and cut off his head. She brought his head to Jerusalem, and when the armies saw that their leader had been killed, they fled. For this reason, we have the custom of eating a cheese dish on Hanukkah.
+
+
+Siman 45
+
+
+
+
+Since women are obligated (in Megillah) due to being involved in the miracle, there is reason to say that they may even exempt men. Never the less, it is not possible for them to complete a quorum of ten, because any situation which requires ten, requires men. The author of Aseres Hadibros wrote that women may not exempt men with the reading, because of "kol b'isha erva." Even though they may light the Chanukkah candles and recite the blessing over them, that is not comparable, since it is not necessary for men to be there at the time of lighting.
+
+Siman 46
+
+
+
+Siman 47
+
+
+
+Siman 48
+
+
+
+Siman 49
+
+
+
+Siman 50
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+And we pour the third cup and he recites the Grace after the meal. And afterwards, we pour a fourth cup and complete the Hallel over it. And we begin with, “Pour out Your wrath, etc.”; after it is, “Not for us.” Then we complete the Hallel and after it is, “And they shall praise You.” But one does not recite the [introductory] blessing over it, “to complete the Hallel.” That is because we do not recite it by way of an obligation. Moreover, we do not recite the whole thing. However, that which it uses the term, complete, only means that one doesn’t skip around in it, like on Rosh Chodesh. And Rabbi Zerachiah, may his memory be blessed, wrote - and these are his words: And the closing [blessing] of Hallel is not on account of it requiring a blessing after it. For here there is not [the principle of], there is nothing that requires a blessing after it that does not require a blessing before it, and since we don’t recite a blessing before it, we may not recite a blessing after it. Rather we understand from it, that it is not from this reason that we make a blessing after it, but rather that the closing [blessing] is from the structure of Hallel. For so do we conclude it on the days [that we say] Hallel. Hence we do not differentiate from that on this night. And the Hallel that we say on this night is not from the category of Hallel, but from the category of saying song for the miracle. For this is as we learned (Pesachim 10:5), “Rabban Gamliel said, ‘Whoever has not said these three things on Pesach has not fulfilled his obligation.’” And [at that mishnah’s] end, we learned, “Therefore we are obligated [to praise].”
+
+Siman 51
+
+
+
+Siman 52
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+And it was customary on the seventh of Pesaḥ and on the first day of Atzeret <small><small> that is to say, Shavuot</small></small> to translate the entire portion, so as to make the miracles and wonders understandable for women and the <i>hoi polloi</i>, and make it intelligible for their ears that they may give thanks and praise to the Name for the matters. At the time when the custom was fixed, everyone spoke the Aramaic language. And in this time, the custom has not moved from its place, but they add to it, to elaborate on the Ten Commandments in the vernacular, and also on the seventh of Pesaḥ from <i> And He saved</i><sup class="footnote-marker">1</sup><i class="footnote"> Exodus 14:30</i> to the end of the song, and tell of wonders that the Name did for us and our ancestors in a language that all can understand. And also extrapolating on what the Holy Blessed One in the future will do when bringing us from exile, just as those of blessed memory said, <i>In Nisan we were redeemed, and in Nisan we will be redeemed.</i><sup class="footnote-marker">2</sup><i class="footnote"> Rosh Hashanah 11a:2</i> And in the future is the revival of the dead and the days of the Messiah, to strengthen the hearts of all who don't know of the matter of redemption and the revival of the dead. And that is the crux of the ordinance that Moses ordained upon Israel to extrapolate the laws of Pesaḥ on Pesaḥ and similarly for all holidays.
+There is also a custom of eating honey and milk on Shavuot because the Torah is compared to honey and milk as it is written "honey and milk under your tongue" (Songs 4:11)
+
+And we are accustomed on the last day of the festival - which is called Simchat Torah, because the entire people is happy about the conclusion of the Torah - to have more than a quorum read the Torah: Everyone in the congregation reads, as do people who are not accustomed to go up [to the Torah] and read on other days of the year. And this custom is in order to increase joy. But [only one] individual reads from "And Moshe ascended" (Deuteronomy 34:1) to "And Yehoshua son of Nun" (Deuteronomy 34:9), in [Parashat] Zot HaBerakhah; and [these verses] should not be divided into two. And we have already written the entire order above in the order of the Torah readings.
+
+Siman 53
+
+
+
+Siman 54
+
+
+
+Siman 55
+
+
+
+Siman 56
+
+
+
+Siman 57
+
+
+
+Siman 58
+
+
+
+Siman 59
+
+
+
+Siman 60
+
+
+
+Siman 61
+
+
+
+Siman 62
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+And there are those that wonder: How was this custom good in the eyes of the Sages - that a man should snatch [a woman, to be] his wife? And, God forbid, it is similar to it being as if the daughters of Israel were abandoned! But this is not a [true] wonder. For it should be known that anyone who could afford to marry off his daughter would not send her there. For if she was a minor, what does his snatching help? Behold, she is not married without the consent of her father. And if she was a maiden or an adult [and could consent on her own], he would not let her go out [there]. And if he did permit her to go out, he would warn her to only get married to [a man] who was suitable for her. Rather the custom was for girls whose fathers could not afford to marry them off; and if it were not for this custom, perhaps they would have remained [single] until their hair whitened.
+
+Siman 63
+
+
+
+Siman 64
+
+
+
+Siman 65
+
+
+
+
+
+And we are accustomed to blow the shofar in all the places of Israel on the first day of Elul. And this custom is supported in the Midrash. And likewise is it written in several Aggadot: On the first day of Elul, Moshe ascended the mountain to receive the second tablets, so they blew the shofar in the whole camp - behold Moshe ascended the mountain - so that they should not err in idolatry anymore. And the Holy One, blessed be He, ascended with this blow and with that shofar, as it is stated (Psalms 47:6), God arose with the <i>teruah</i>; the Lord with the sound of the shofar." So our Sages, may their memory be blessed, accordingly established that they should blow the shofar on the first day of Elul every year. And we are accustomed to say, Avinu Malkenu (our Father, our King) after the morning service and the afternoon service, even on Shabbat.
+
+Siman 66
+
+
+
+Siman 67
+
+
+
+Siman 68
+
+
+
+Siman 69
+
+
+
+Siman 70
+
+
+
+Siman 71
+
+
+
+Siman 72
+
+
+
+The willows of the river that are mentioned in the Torah are not anything that grows from the river, but rather a specific species known as a river willow. Its leaves are elongated and their edges are smooth; and its branches are red. And that is what is called an <i>aravah</i>. And most of this species grows on rivers, and that is why it is called a river willow. But even if it grew in the desert or in the mountains, it is [still] fit. And there is another species that is similar to the willow, except that its leaves are round, and their edges are similar to a saw; and its branches are not red. It is called, a <i>tzafzafah</i> and it is unfit. And there is [another] type of willow, the edge of the leaves of which are not smooth and not like a saw, but it rather has very small indentations like the blade of a small sickle; and it is fit. And they learned all of these things from tradition; they were explained by our teacher, Moshe, peace be upon him. 
+
+Siman 73
+
+
+
+Siman 74
+
+
+
+Siman 75
+
+
+
+Siman 76
+
+
+
+Siman 77
+
+
+
+Siman 78
+
+
+
+Siman 79
+
+
+
+Siman 80
+
+
+
+Siman 81
+
+
+
+Siman 82
+
+
+
+Siman 83
+
+
+
+Siman 84
+
+
+
+Siman 85
+
+
+
+Siman 86
+
+
+
+Siman 87
+
+
+
+Siman 88
+
+
+
+Siman 89
+
+
+
+Siman 90
+
+
+
+Siman 91
+
+
+
+Siman 92
+
+
+
+Siman 93
+
+
+
+Siman 94
+
+
+
+Siman 95
+
+
+
+Siman 96
+
+
+
+Siman 97
+
+
+
+Siman 98
+
+
+
+Siman 99
+
+
+
+Siman 100
+
+
+
+Siman 101
+
+
+
+Siman 102
+
+
+
+Siman 103
+
+
+
+Siman 104
+
+
+
+Siman 105
+
+
+
+Siman 106
+
+
+
+Siman 107
+
+
+
+Siman 108
+
+
+
+Siman 109
+
+
+
+Siman 110
+
+
+
+Siman 111
+
+
+
+Siman 112
+
+
+
+Siman 113
+
+
+
+Siman 114
+
+
+
+Siman 115
+
+
+
+Siman 116
+
+
+
+Siman 117
+
+
+
+Siman 118
+
+
+
+Siman 119
+
+
+
+Siman 120
+
+
+
+Siman 121
+
+
+
+Siman 122
+
+
+
+Siman 123
+
+
+
+Siman 124
+
+
+
+Siman 125
+
+
+
+Siman 126
+
+
+
+Siman 127
+
+
+
+Siman 128
+
+
+
+Siman 129
+
+
+
+Siman 130
+
+130. The Law of the Sinner
+A sinner who violated the decrees of the community, if they were not excommunicated, they are counted in a quorum of ten and they are obligated in all of the mitzvot. For thus it is said of Achan, "Israel has sinned"(Joshua 7:11) even though he sinned, he is still Israel. Therefore, they still maintain their holiness and they are not removed from the generality of Israel who are not suspected for their oaths. However, if they have been excommunicated, since they must separate themselves from the community of the diaspora, if they were to include them, what would be left of their curse what good was their decree? It is not appropriate to include them at all for they have already separated them from their community.

txt/Halakhah/Rishonim/Likkutei HaPardes/English/Sefaria Community Translation.txt

@@ -0,0 +1,94 @@
+Likkutei HaPardes
+לקוטי הפרדס
+Sefaria Community Translation
+https://www.sefaria.org
+
+Likkutei HaPardes
+
+The Laws of Niddah
+
+
+
+The Laws of the Groom in his First Year
+
+
+
+Blessings
+
+
+
+The Washing of the Hands
+
+
+
+Interpretation of the Kaddish
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+And why did they decree that the congregation answer kaddish [with], "Amen. May His great name be blessed for ever and ever?” [These] seven words correspond to two verses that each have seven words, and are both equal in their words and letters. And these are them: The beginning of [God’s] speech in, “In the beginning He created.”
+And the beginning of the Law, “And the Lord spoke all these words, saying.” This is to tell you that if Israel did not accept the Torah, the world would not have survived. As so do we find – that the Holy One, Blessed be He, established a condition with the act of creation, as it is written (Psalms 76:9), “the earth feared, and was silent.” At first, it was afraid, and in the end, it was silent. And it is written (Psalms 75:4), “I established its pillars forever, selah.” Hence the whole congregation answers, “Amen. May His great name be blessed for ever and ever.” And that is [the meaning of] that which David said with the holy spirit (Psalms 119:164), “Seven in the day have I praised You.” And [we answer it also] because we have found that the Ten Commandments are included in the Ten Utterances (of creation); and kaddish is said about the Ten Utterances. And in the same way as the Commandments are only said with ten, so too was the ordinance that kaddish be with ten. And we bow four bowings during kaddish. And these are them: “May His great name be glorified and sanctified in the world that He created” – all that is with one bowing. “Quickly and soon” – he bows and says, “May His name […].” Then when be begins to say the seven praises, “Blessed, praised, glorified, and exalted and uplifted, honored and elevated and extolled be the name of the Holy One, blessed be He" – he bows for all of them [once]. And when he reaches, “praise and consolation,” he bows. All of these bowings are of prostration. And the bowing of, “He who makes peace in His heights,” is optional. I have found that these four bowings correspond to the four names [of God] found in the verse (Malakhi 1:11), “For from where the sun rises to where it sets, My name is honored among the nations, and everywhere incense and pure oblation are offered to My name; for My name is honored among the nations, said the Lord of Hosts.” The meaning of [the words of] Kaddish: “May [His great name] be glorified and sanctified,” based on the verse (Ezekiel 38:23), “I will be glorified and sanctified.” But how can man glorify (literarily, grow) the holy name of the Holy One – lest it is lacking, as it were, God forbid?...
+Yes, it is certainly lacking, as it is written (Exodus 17:16), “For the hand is upon the throne of the Lord (<i>Y-ah</i>).” The Holy One, blessed be He, swore that the throne will not be complete until the memory of Amalek shall be erased. And we find that his name is [four letters], but when it says, “the throne of <i>Y-ah</i>,” it is only half the letters of the name. Therefore we pray, “May [His great name] be glorified (grow) and sanctified” – meaning to say, may it be the will of the One who spoke and the world existed, that He should redeem us from among the nations and erase the memory of Amalek, and sanctify His name to be complete. “His great name,” is like His great name [as it was] created. 
+Accordingly one then says, “May His great name be glorified and sanctified,” in the same way that the Holy One, blessed be He, created His world. And this is [the meaning of], “in the world that He created according to His will,” His will! “And may His kingdom reign” – and then the kingdom and rulership will be established, His kingdom, may He be blessed. So there will be no foreigner among them, nor one who worships another god, as it is written (Zechariah 14:19), “And the Lord shall be King over all the earth.” And this thing that one prayed for the redemption should be “in your lives and in your days, and in the days of all of the House of Israel!” And the entire congregation answers, " May His great name be blessed forever,” with all of their strength. [Meaning,] may it be His will like you said. “His name” – being the name, <i>Y-ah</i>, with which He created His world – should be blessed forever, that it should grow; and our redemption is dependent upon that growth of the name. For the name will not be complete, as I explained, until the memory of Amalek is erased. And the memory of Amalek will not be erased until we are redeemed.
+
+Motzei Shabbat
+
+
+
+Yom Kippur
+
+
+
+Parashat Aser Teaser
+
+
+
+The Redemption of the Firstborn
+
+
+
+Circumcision
+
+
+
+Visiting of the Sick
+
+
+
+Fasting
+
+
+
+Tisha Be'Av
+
+
+
+The Signs of the Haftarot
+
+
+
+The Order of the Parshiyot
+
+
+
+The Signs of the Holidays and their Tradition
+
+
+
+Addition
+

txt/Halakhah/Rishonim/Likkutei HaPardes/English/merged.txt

@@ -0,0 +1,97 @@
+Likkutei HaPardes
+לקוטי הפרדס
+merged
+https://www.sefaria.org/Likkutei_HaPardes
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Sefaria Community Translation
+-https://www.sefaria.org
+
+Likkutei HaPardes
+
+The Laws of Niddah
+
+
+
+The Laws of the Groom in his First Year
+
+
+
+Blessings
+
+
+
+The Washing of the Hands
+
+
+
+Interpretation of the Kaddish
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+
+And why did they decree that the congregation answer kaddish [with], "Amen. May His great name be blessed for ever and ever?” [These] seven words correspond to two verses that each have seven words, and are both equal in their words and letters. And these are them: The beginning of [God’s] speech in, “In the beginning He created.”
+And the beginning of the Law, “And the Lord spoke all these words, saying.” This is to tell you that if Israel did not accept the Torah, the world would not have survived. As so do we find – that the Holy One, Blessed be He, established a condition with the act of creation, as it is written (Psalms 76:9), “the earth feared, and was silent.” At first, it was afraid, and in the end, it was silent. And it is written (Psalms 75:4), “I established its pillars forever, selah.” Hence the whole congregation answers, “Amen. May His great name be blessed for ever and ever.” And that is [the meaning of] that which David said with the holy spirit (Psalms 119:164), “Seven in the day have I praised You.” And [we answer it also] because we have found that the Ten Commandments are included in the Ten Utterances (of creation); and kaddish is said about the Ten Utterances. And in the same way as the Commandments are only said with ten, so too was the ordinance that kaddish be with ten. And we bow four bowings during kaddish. And these are them: “May His great name be glorified and sanctified in the world that He created” – all that is with one bowing. “Quickly and soon” – he bows and says, “May His name […].” Then when be begins to say the seven praises, “Blessed, praised, glorified, and exalted and uplifted, honored and elevated and extolled be the name of the Holy One, blessed be He" – he bows for all of them [once]. And when he reaches, “praise and consolation,” he bows. All of these bowings are of prostration. And the bowing of, “He who makes peace in His heights,” is optional. I have found that these four bowings correspond to the four names [of God] found in the verse (Malakhi 1:11), “For from where the sun rises to where it sets, My name is honored among the nations, and everywhere incense and pure oblation are offered to My name; for My name is honored among the nations, said the Lord of Hosts.” The meaning of [the words of] Kaddish: “May [His great name] be glorified and sanctified,” based on the verse (Ezekiel 38:23), “I will be glorified and sanctified.” But how can man glorify (literarily, grow) the holy name of the Holy One – lest it is lacking, as it were, God forbid?...
+Yes, it is certainly lacking, as it is written (Exodus 17:16), “For the hand is upon the throne of the Lord (<i>Y-ah</i>).” The Holy One, blessed be He, swore that the throne will not be complete until the memory of Amalek shall be erased. And we find that his name is [four letters], but when it says, “the throne of <i>Y-ah</i>,” it is only half the letters of the name. Therefore we pray, “May [His great name] be glorified (grow) and sanctified” – meaning to say, may it be the will of the One who spoke and the world existed, that He should redeem us from among the nations and erase the memory of Amalek, and sanctify His name to be complete. “His great name,” is like His great name [as it was] created. 
+Accordingly one then says, “May His great name be glorified and sanctified,” in the same way that the Holy One, blessed be He, created His world. And this is [the meaning of], “in the world that He created according to His will,” His will! “And may His kingdom reign” – and then the kingdom and rulership will be established, His kingdom, may He be blessed. So there will be no foreigner among them, nor one who worships another god, as it is written (Zechariah 14:19), “And the Lord shall be King over all the earth.” And this thing that one prayed for the redemption should be “in your lives and in your days, and in the days of all of the House of Israel!” And the entire congregation answers, " May His great name be blessed forever,” with all of their strength. [Meaning,] may it be His will like you said. “His name” – being the name, <i>Y-ah</i>, with which He created His world – should be blessed forever, that it should grow; and our redemption is dependent upon that growth of the name. For the name will not be complete, as I explained, until the memory of Amalek is erased. And the memory of Amalek will not be erased until we are redeemed.
+
+Motzei Shabbat
+
+
+
+Yom Kippur
+
+
+
+Parashat Aser Teaser
+
+
+
+The Redemption of the Firstborn
+
+
+
+Circumcision
+
+
+
+Visiting of the Sick
+
+
+
+Fasting
+
+
+
+Tisha Be'Av
+
+
+
+The Signs of the Haftarot
+
+
+
+The Order of the Parshiyot
+
+
+
+The Signs of the Holidays and their Tradition
+
+
+
+Addition
+

txt/Halakhah/Rishonim/Machzor Vitry/English/Sefaria Community Translation.txt

@@ -0,0 +1,6661 @@
+Machzor Vitry
+מחזור ויטרי
+Sefaria Community Translation
+https://www.sefaria.org
+
+Machzor Vitry
+
+Laws of Shacharit
+
+
+
+Laws of the Meal
+
+
+
+Laws of Mincha and Maariv
+
+
+
+Pitum HaKetoret
+
+
+
+Hatavat Chalom
+
+
+
+Order of the Meal
+
+
+
+Meaning of the Kaddish
+
+
+
+Order of Shacharit
+
+
+
+Order of Mincha
+
+
+
+Order of Maariv
+
+
+
+Laws of Shabbat
+
+
+
+Siman 1
+
+
+
+Siman 2
+
+
+
+Siman 3
+
+
+
+Siman 4
+
+
+
+Siman 5
+
+
+
+Siman 6
+
+
+
+Siman 7
+
+
+
+Siman 8
+
+
+
+Siman 9
+
+
+
+Siman 10
+
+
+
+Siman 11
+
+
+
+Siman 12
+
+
+
+Siman 13
+
+
+
+Siman 14
+
+
+
+Siman 15
+
+
+
+Siman 16
+
+
+
+Siman 17
+
+
+
+Siman 18
+
+
+
+Siman 19
+
+
+
+Siman 20
+
+
+
+Siman 21
+
+
+
+Siman 22
+
+
+
+Siman 23
+
+
+
+Siman 24
+
+
+
+Siman 25
+
+
+
+Siman 26
+
+
+
+Siman 27
+
+
+
+Siman 28
+
+
+
+Siman 29
+
+
+
+Siman 30
+
+
+
+Siman 31
+
+
+
+Siman 32
+
+
+
+Siman 33
+
+
+
+Siman 34
+
+
+
+Siman 35
+
+
+
+Siman 36
+
+
+
+Siman 37
+
+
+
+Siman 38
+
+
+
+Siman 39
+
+
+
+Siman 40
+
+
+
+Siman 41
+
+
+
+Siman 42
+
+
+
+Siman 43
+
+
+
+Siman 44
+
+
+
+Siman 45
+
+
+
+Siman 46
+
+
+
+Siman 47
+
+
+
+Siman 48
+
+
+
+Siman 49
+
+
+
+Siman 50
+
+
+
+Siman 51
+
+
+
+Siman 52
+
+
+
+Siman 53
+
+
+
+Siman 54
+
+
+
+Siman 55
+
+
+
+Siman 56
+
+
+
+Siman 57
+
+
+
+Siman 58
+
+
+
+Siman 59
+
+
+
+Siman 60
+
+
+
+Siman 61
+
+
+
+Siman 62
+
+
+
+Siman 63
+
+
+
+Siman 64
+
+
+
+Siman 65
+
+
+
+Siman 66
+
+
+
+Siman 67
+
+
+
+Siman 68
+
+
+
+Siman 69
+
+
+
+Siman 70
+
+
+
+Siman 71
+
+
+
+Siman 72
+
+
+
+Siman 73
+
+
+
+Siman 74
+
+
+
+Siman 75
+
+
+
+Siman 76
+
+
+
+Siman 77
+
+
+
+Siman 78
+
+
+
+Siman 79
+
+
+
+Siman 80
+
+
+
+Siman 81
+
+
+
+Siman 82
+
+
+
+Siman 83
+
+
+
+Siman 84
+
+
+
+Siman 85
+
+
+
+Siman 86
+
+
+
+Siman 87
+
+
+
+Siman 88
+
+
+
+Siman 89
+
+
+
+Siman 90
+
+
+
+Siman 91
+
+
+
+Siman 92
+
+
+
+Siman 93
+
+
+
+Siman 94
+
+
+
+Siman 95
+
+
+
+Siman 96
+
+
+
+Siman 97
+
+
+
+Siman 98
+
+
+
+Siman 99
+
+
+
+Siman 100
+
+
+
+Siman 101
+
+
+
+Siman 102
+
+
+
+Siman 103
+
+
+
+Siman 104
+
+
+
+Siman 105
+
+
+
+Siman 106
+
+
+
+Siman 107
+
+
+
+Siman 108
+
+
+
+Siman 109
+
+
+
+Siman 110
+
+
+
+Siman 111
+
+
+
+Siman 112
+
+
+
+Siman 113
+
+
+
+Siman 114
+
+
+
+Siman 115
+
+
+
+Siman 116
+
+
+
+Siman 117
+
+
+
+Siman 118
+
+
+
+Siman 119
+
+
+
+Siman 120
+
+
+
+Siman 121
+
+
+
+Siman 122
+
+
+
+Siman 123
+
+
+
+Siman 124
+
+
+
+Siman 125
+
+
+
+Siman 126
+
+
+
+Siman 127
+
+
+
+Siman 128
+
+<b>128</b>
+<b>After</b> the one who concludes [the Torah reading] finishes his blessings, the prayer leader says, "<i>Yakum Purkan</i>" with a pleasant voice and concentration, as an expression of prayer in Aramaic. And [this is the case] even though we say [that] anyone making a request about his needs should not  request [them] in the Aramaic language. As the ministering angels will not help him, since they do not understand the Aramaic language. Behold, we challenge Rabbi Yose from this in [the chapter entitled] Yetziot HaShabbat (Shabbat 12b:2). For when he went to inquire about a sick person; sometimes he would say (in Aramaic), "May the all-Merciful remember you for peace." And we answer, "A sick person is different." Hence when we are in front of the Holy One, we do not need the ministering angels to bring up the prayer. And here too with ten, the Divine Presence arrives first (Berakhot 6a:16, in the chapter entitled Eimatai). And that is why we can say anything we need to request in the Aramaic language (when there is a quorum of ten). And it is for that reason why, <i>Mechi OuMesi</i> and other liturgical poems were formulated in the language of Targum (Aramaic); and likewise Kaddish. Addition: And Rav Shalom, the Head of the Yeshiva of Meta Machsia sent [instructions] as follows: [Regarding] saying, "saying Shema twice [a day] with love, etc.," in the morning prayer service on Shabbat, holidays and Yom Kippur, the practice in the yeshiva and in all of Babylonia is only to say it during the additional service (<i>musaf</i>), and also during the concluding service (<i>neilah</i>) on Yom Kippur. [That is] because when there was a decree promulgated against the haters of Israel (a euphemism for the Jews), not to recite the Reading of the Shema at all, the prayer leader would say it embedded into the standing prayer during every morning prayer service, whether during the week or whether on Shabbat. Once it was rescinded, and they would order the Shema as is appropriate for it and [then] pray, they sought to remove it completely. For behold the Reading of the Shema had returned to its place. However the sages of that generation established it, [to continue being said] during the additional service, in order to publicize it for [all] the generations. That is why it is in the additional services that we say, "Twice." But we do not say it in the morning service. For behold they have [already] read the Reading of the Shema as is appropriate for it.
+
+Siman 129
+
+
+
+Siman 130
+
+
+
+Siman 131
+
+
+
+Siman 132
+
+
+
+Siman 133
+
+
+
+Siman 134
+
+
+
+Siman 135
+
+
+
+Siman 136
+
+
+
+Siman 137
+
+
+
+Siman 138
+
+
+
+Siman 139
+
+
+
+Siman 140
+
+
+
+Siman 141
+
+
+
+Siman 142
+
+
+
+Siman 143
+
+
+
+Siman 144
+
+
+The story is told of Rabbi Akiva who was walking in a cemetery and came across a naked man who was dark as coal and carrying a huge load of sticks on his head. Thinking that he was alive, Rabbi Akiva asked how he had gotten into the situation of needing to do such difficult work, and offering to go to any means necessary to redeem him. The man asked Rabbi Akiva to get out of his way. "What's the story here", asked Rabbi Akiva. "I'm actually dead", the man replied, "and every day they send me to cut down trees." "What was your job when you were alive", Rabbi Akiva asked. "I was a tax collector", the man replied, "and I would favor the wealthy and kill the poor." Rabbi Akiva asked him, "“Haven’t you heard anything from those appointed to punish you about how you might be relieved?” “I did hear from [those appointed over me] one impossible thing", he replied. "They told me the only way to get out of this situation is if I had a son who stood up in the minyan and declared "Barchu et Hashem Hamevorach", and they answer after him, "Yehei Shmei Rabah Mevorach". If that were to happen, I would immediately be released from this punishment. I didn't have a son, but I left behind a pregnant wife. I don't know if she gave birth to a son. If she did give birth to a son, who would possibly teach this son Torah, since nobody in the world liked me?" Immediately, Rabbi Akiva decided that he would go search and see if the man did in fact have a son who he could teach Torah and teach to lead prayers." Rabbi Akiva asked the man who was being punished, "What's your name?", and the man answered, "Akiva". He asked him, "What's your wife's name?", and he answered "Shoshbina". He asked "Where are you from?", and the man responded, "Ludkia." Immediately Rabbi Akiva put himself through great difficulty to find the man's family. When he made it to the town, he asked about the man. "May that man's bones erode", the people responded. He asked about the man's wife. "May her memory be wiped out for all time", they said. He asked about the child. They responded, "He isn't even circumcised". Rabbi Akiva immediately circumcised the boy. Rabbi Akiva put a book in front of the boy, but the boy couldn't learn anything until Rabbi Akiva fasted for 40 days. A heavenly voice emerged, asked, "You're fasting on behalf of this kid?" Rabbi Akiva responded, "Master of the Universe, have I not prepared him before you?" Immediately, God opened up the boy's heart, and he was able to learn Torah, the Shema and Birkat Hamazon (the grace after meals). Rabbi Akiva stood him up in front of the community to recite Barchu, and they recited, "Baruch Hashem Hamevorach". Immediately, they released the boy's father from his punishment. Immediately, the boy's father came to Rabbi Akiva in a dream, saying to him, "May it be God's well that you rest for all time in the Garden of Eden, for you saved me from the punishment of Gehennom. Rabbi Akiva responded with a verse from Psalms, "God's name is forever, God's memory passes from generation to generation." Therefore, the custom developed for someone who doesn't have a father or mother to say Barchu or Kaddish on Motzei Shabbat (when the souls of those in Gehennom, who have been in temporary reprieve for Shabbat, are returning to Gehennom). 
+
+Laws of Shabbat from Sefer HaTerumah
+
+
+
+Order of Shabbat
+
+
+
+Order of Motza'ei Shabbat
+
+
+
+Laws of Rosh Chodesh
+
+
+
+Order of Chanukah
+
+
+
+The Four Torah Portions
+
+
+
+Order of Purim
+
+
+
+Laws of Purim
+
+
+
+Siman 1
+
+
+
+Siman 2
+
+
+
+Siman 3
+
+
+
+Siman 4
+
+
+
+Siman 5
+
+
+
+Siman 6
+
+
+
+Siman 7
+
+
+
+Siman 8
+
+
+
+Siman 9
+
+
+
+Siman 10
+
+
+
+Siman 11
+
+
+
+Siman 12
+
+
+
+Siman 13
+
+
+
+Siman 14
+
+
+
+Siman 15
+
+
+
+Siman 16
+
+
+
+Siman 17
+
+
+
+Siman 18
+
+
+
+Siman 19
+
+
+
+Siman 20
+
+
+
+Siman 21
+
+
+
+Siman 22
+
+
+
+Siman 23
+
+
+
+Siman 24
+
+
+
+Siman 25
+
+
+
+Siman 26
+
+
+
+Siman 27
+
+
+
+Siman 28
+
+
+
+Siman 29
+
+
+
+Siman 30
+
+
+
+Siman 31
+
+
+
+Siman 32
+
+
+
+Siman 33
+
+
+
+Siman 34
+
+
+
+Siman 35
+
+
+
+Siman 36
+
+
+
+Siman 37
+
+
+
+Siman 38
+
+
+
+Siman 39
+
+
+
+Siman 40
+
+
+
+Siman 41
+
+
+
+Siman 42
+
+
+
+Siman 43
+
+
+
+Siman 44
+
+
+
+Siman 45
+
+
+
+Siman 46
+
+
+
+Siman 47
+
+
+
+Siman 48
+
+
+
+Siman 49
+
+
+
+Siman 50
+
+
+
+Siman 51
+
+
+
+Siman 52
+
+
+
+Siman 53
+
+
+
+Siman 54
+
+
+
+Siman 55
+
+
+
+Siman 56
+
+
+
+Siman 57
+
+
+
+Siman 58
+
+
+
+Siman 59
+
+
+
+Siman 60
+
+
+
+Siman 61
+
+
+
+Siman 62
+
+
+
+Siman 63
+
+
+
+Siman 64
+
+
+
+Siman 65
+
+
+
+Siman 66
+
+
+
+Siman 67
+
+
+
+Siman 68
+
+
+
+Siman 69
+
+
+
+Siman 70
+
+
+
+Siman 71
+
+
+
+Siman 72
+
+
+
+Siman 73
+
+
+
+Siman 74
+
+
+
+Siman 75
+
+
+
+Siman 76
+
+
+
+Siman 77
+
+
+
+Siman 78
+
+
+
+Siman 79
+
+
+
+Siman 80
+
+
+
+Siman 81
+
+
+
+Siman 82
+
+
+
+Siman 83
+
+
+
+Siman 84
+
+
+
+Siman 85
+
+
+
+Siman 86
+
+
+
+Siman 87
+
+
+
+Siman 88
+
+
+
+Siman 89
+
+
+
+Siman 90
+
+
+
+Siman 91
+
+
+
+Siman 92
+
+
+
+Siman 93
+
+
+
+Siman 94
+
+
+
+Siman 95
+
+
+
+Siman 96
+
+
+
+Siman 97
+
+
+
+Siman 98
+
+
+
+Siman 99
+
+
+
+Siman 100
+
+
+
+Siman 101
+
+
+
+Siman 102
+
+
+
+Siman 103
+
+
+
+Siman 104
+
+
+
+Siman 105
+
+
+
+Siman 106
+
+
+
+Siman 107
+
+
+
+Siman 108
+
+
+
+Siman 109
+
+
+
+Siman 110
+
+
+
+Siman 111
+
+
+
+Siman 112
+
+
+
+Siman 113
+
+
+
+Siman 114
+
+
+
+Siman 115
+
+
+
+Siman 116
+
+
+
+Siman 117
+
+
+
+Siman 118
+
+
+
+Siman 119
+
+
+
+Siman 120
+
+
+
+Siman 121
+
+
+
+Siman 122
+
+
+
+Siman 123
+
+
+
+Siman 124
+
+
+
+Siman 125
+
+
+
+Siman 126
+
+
+
+Siman 127
+
+
+
+Siman 128
+
+
+
+Siman 129
+
+
+
+Siman 130
+
+
+
+Siman 131
+
+
+
+Siman 132
+
+
+
+Siman 133
+
+
+
+Siman 134
+
+
+
+Siman 135
+
+
+
+Siman 136
+
+
+
+Siman 137
+
+
+
+Siman 138
+
+
+
+Siman 139
+
+
+
+Siman 140
+
+
+
+Siman 141
+
+
+
+Siman 142
+
+
+
+Siman 143
+
+
+
+Siman 144
+
+
+
+Siman 145
+
+
+
+Siman 146
+
+
+
+Siman 147
+
+
+
+Siman 148
+
+
+
+Siman 149
+
+
+
+Siman 150
+
+
+
+Siman 151
+
+
+
+Siman 152
+
+
+
+Siman 153
+
+
+
+Siman 154
+
+
+
+Siman 155
+
+
+
+Siman 156
+
+
+
+Siman 157
+
+
+
+Siman 158
+
+
+
+Siman 159
+
+
+
+Siman 160
+
+
+
+Siman 161
+
+
+
+Siman 162
+
+
+
+Siman 163
+
+
+
+Siman 164
+
+
+
+Siman 165
+
+
+
+Siman 166
+
+
+
+Siman 167
+
+
+
+Siman 168
+
+
+
+Siman 169
+
+
+
+Siman 170
+
+
+
+Siman 171
+
+
+
+Siman 172
+
+
+
+Siman 173
+
+
+
+Siman 174
+
+
+
+Siman 175
+
+
+
+Siman 176
+
+
+
+Siman 177
+
+
+
+Siman 178
+
+
+
+Siman 179
+
+
+
+Siman 180
+
+
+
+Siman 181
+
+
+
+Siman 182
+
+
+
+Siman 183
+
+
+
+Siman 184
+
+
+
+Siman 185
+
+
+
+Siman 186
+
+
+
+Siman 187
+
+
+
+Siman 188
+
+
+
+Siman 189
+
+
+
+Siman 190
+
+
+
+Siman 191
+
+
+
+Siman 192
+
+
+
+Siman 193
+
+
+
+Siman 194
+
+
+
+Siman 195
+
+
+
+Siman 196
+
+
+
+Siman 197
+
+
+
+Siman 198
+
+
+
+Siman 199
+
+
+
+Siman 200
+
+
+
+Siman 201
+
+
+
+Siman 202
+
+
+
+Siman 203
+
+
+
+Siman 204
+
+
+
+Siman 205
+
+
+
+Siman 206
+
+
+
+Siman 207
+
+
+
+Siman 208
+
+
+
+Siman 209
+
+
+
+Siman 210
+
+
+
+Siman 211
+
+
+
+Siman 212
+
+
+
+Siman 213
+
+
+
+Siman 214
+
+
+
+Siman 215
+
+
+
+Siman 216
+
+
+
+Siman 217
+
+
+
+Siman 218
+
+
+
+Siman 219
+
+
+
+Siman 220
+
+
+
+Siman 221
+
+
+
+Siman 222
+
+
+
+Siman 223
+
+
+
+Siman 224
+
+
+
+Siman 225
+
+
+
+Siman 226
+
+
+
+Siman 227
+
+
+
+Siman 228
+
+
+
+Siman 229
+
+
+
+Siman 230
+
+
+
+Siman 231
+
+
+
+Siman 232
+
+
+
+Siman 233
+
+
+
+Siman 234
+
+
+
+Siman 235
+
+
+
+Siman 236
+
+
+
+Siman 237
+
+
+
+Siman 238
+
+
+
+Siman 239
+
+
+
+Siman 240
+
+
+
+Siman 241
+
+
+
+Siman 242
+
+
+
+Siman 243
+
+
+
+Siman 244
+
+
+
+Siman 245
+
+
+
+Siman 246
+
+
+
+Siman 247
+
+
+
+Siman 248
+
+
+
+Siman 249
+
+
+
+Siman 250
+
+
+
+Siman 251
+
+
+
+Siman 252
+
+
+
+Siman 253
+
+
+
+Siman 254
+
+
+
+Siman 255
+
+
+
+Siman 256
+
+
+
+Siman 257
+
+
+
+Siman 258
+
+
+
+Siman 259
+
+<b>259</b><br>And people are accustomed to calling the Shabbat before Passover, the Great Shabbat (Shabbat HaGadol) but they do not know why. For behold, it is not greater (lit., bigger) than any other Shabbat. However it is because in Nissan of the year the Israelites went out of Egypt, [the day they went out] was Thursday, as it is found in Seder Olam Rabbah and in the chapter [entitled] Rabbi Akiva. And the acquisition of the Passover sacrifice was from the tenth (meaning that it was on Shabbat). The Israelites said, "We should sacrifice the 'abomination' (god) of Egypt, and they will not stone us!?!" The Holy One said [back] to them, "Now you will see the wonder that I will do!" Each person went and acquired his Passover sacrifice, to watch it until the fourteenth day [of Nissan]. When the Egyptians saw [this], they wanted to take vengeance upon them, but their innards burned, they were exhausted by fire and were punished with afflictions and difficult and bitter sicknesses. So they did not injure the Israelites at all. And because of the miracles that were done for the Israelites on that Shabbat before Pesach, that is why it is called the Great Shabbat.
+
+Tammuz and Av
+
+
+
+Laws of Tisha B'Av
+
+
+
+Siman 1
+
+
+
+Siman 2
+
+
+
+Siman 3
+
+
+
+Siman 4
+
+
+
+Siman 5
+
+
+
+Siman 6
+
+
+
+Siman 7
+
+
+
+Siman 8
+
+
+
+Siman 9
+
+
+
+Siman 10
+
+
+
+Siman 11
+
+
+
+Siman 12
+
+
+
+Siman 13
+
+
+
+Siman 14
+
+
+
+Siman 15
+
+
+
+Siman 16
+
+
+
+Siman 17
+
+
+
+Siman 18
+
+
+
+Siman 19
+
+
+
+Siman 20
+
+
+
+Siman 21
+
+
+
+Siman 22
+
+
+
+Siman 23
+
+
+
+Siman 24
+
+
+
+Siman 25
+
+
+
+Siman 26
+
+
+
+Siman 27
+
+
+
+Siman 28
+
+
+
+Siman 29
+
+
+
+Siman 30
+
+
+
+Siman 31
+
+
+
+Siman 32
+
+
+
+Siman 33
+
+
+
+Siman 34
+
+
+
+Siman 35
+
+
+
+Siman 36
+
+
+
+Siman 37
+
+
+
+Siman 38
+
+
+
+Siman 39
+
+
+
+Siman 40
+
+
+
+Siman 41
+
+
+
+Siman 42
+
+
+
+Siman 43
+
+
+
+Siman 44
+
+
+
+Siman 45
+
+
+
+Siman 46
+
+
+
+Siman 47
+
+
+
+Siman 48
+
+
+
+Siman 49
+
+
+
+Siman 50
+
+
+
+Siman 51
+
+
+
+Siman 52
+
+
+
+Siman 53
+
+
+
+Siman 54
+
+
+
+Siman 55
+
+
+
+Siman 56
+
+
+
+Siman 57
+
+
+
+Siman 58
+
+
+
+Siman 59
+
+
+
+Siman 60
+
+
+
+Siman 61
+
+
+
+Siman 62
+
+
+
+Siman 63
+
+
+
+Siman 64
+
+
+
+Siman 65
+
+
+
+Siman 66
+
+
+
+Siman 67
+
+
+
+Siman 68
+
+
+
+Siman 69
+
+
+
+Siman 70
+
+
+
+Siman 71
+
+
+
+Siman 72
+
+
+
+Siman 73
+
+
+
+Siman 74
+
+
+
+Siman 75
+
+
+
+Siman 76
+
+
+
+Siman 77
+
+
+
+Siman 78
+
+
+
+Siman 79
+
+
+
+Siman 80
+
+
+
+Siman 81
+
+
+
+Siman 82
+
+
+
+Siman 83
+
+
+
+Siman 84
+
+
+
+Siman 85
+
+
+
+Siman 86
+
+
+
+Siman 87
+
+
+
+Siman 88
+
+
+
+Siman 89
+
+
+
+Siman 90
+
+
+
+Siman 91
+
+
+
+Siman 92
+
+
+
+Siman 93
+
+
+
+Siman 94
+
+
+
+Siman 95
+
+
+
+Siman 96
+
+
+
+Siman 97
+
+
+
+Siman 98
+
+
+
+Siman 99
+
+
+
+Siman 100
+
+
+
+Siman 101
+
+
+
+Siman 102
+
+
+
+Siman 103
+
+
+
+Siman 104
+
+
+
+Siman 105
+
+
+
+Siman 106
+
+
+
+Siman 107
+
+
+
+Siman 108
+
+
+
+Siman 109
+
+
+
+Siman 110
+
+
+
+Siman 111
+
+
+
+Siman 112
+
+
+
+Siman 113
+
+
+
+Siman 114
+
+
+
+Siman 115
+
+
+
+Siman 116
+
+
+
+Siman 117
+
+
+
+Siman 118
+
+
+
+Siman 119
+
+
+
+Siman 120
+
+
+
+Siman 121
+
+
+
+Siman 122
+
+
+
+Siman 123
+
+
+
+Siman 124
+
+
+
+Siman 125
+
+
+
+Siman 126
+
+
+
+Siman 127
+
+
+
+Siman 128
+
+
+
+Siman 129
+
+
+
+Siman 130
+
+
+
+Siman 131
+
+
+
+Siman 132
+
+
+
+Siman 133
+
+
+
+Siman 134
+
+
+
+Siman 135
+
+
+
+Siman 136
+
+
+
+Siman 137
+
+
+
+Siman 138
+
+
+
+Siman 139
+
+
+
+Siman 140
+
+
+
+Siman 141
+
+
+
+Siman 142
+
+
+
+Siman 143
+
+
+
+Siman 144
+
+
+
+Siman 145
+
+
+
+Siman 146
+
+
+
+Siman 147
+
+
+
+Siman 148
+
+
+
+Siman 149
+
+
+
+Siman 150
+
+
+
+Siman 151
+
+
+
+Siman 152
+
+
+
+Siman 153
+
+
+
+Siman 154
+
+
+
+Siman 155
+
+
+
+Siman 156
+
+
+
+Siman 157
+
+
+
+Siman 158
+
+
+
+Siman 159
+
+
+
+Siman 160
+
+
+
+Siman 161
+
+
+
+Siman 162
+
+
+
+Siman 163
+
+
+
+Siman 164
+
+
+
+Siman 165
+
+
+
+Siman 166
+
+
+
+Siman 167
+
+
+
+Siman 168
+
+
+
+Siman 169
+
+
+
+Siman 170
+
+
+
+Siman 171
+
+
+
+Siman 172
+
+
+
+Siman 173
+
+
+
+Siman 174
+
+
+
+Siman 175
+
+
+
+Siman 176
+
+
+
+Siman 177
+
+
+
+Siman 178
+
+
+
+Siman 179
+
+
+
+Siman 180
+
+
+
+Siman 181
+
+
+
+Siman 182
+
+
+
+Siman 183
+
+
+
+Siman 184
+
+
+
+Siman 185
+
+
+
+Siman 186
+
+
+
+Siman 187
+
+
+
+Siman 188
+
+
+
+Siman 189
+
+
+
+Siman 190
+
+
+
+Siman 191
+
+
+
+Siman 192
+
+
+
+Siman 193
+
+
+
+Siman 194
+
+
+
+Siman 195
+
+
+
+Siman 196
+
+
+
+Siman 197
+
+
+
+Siman 198
+
+
+
+Siman 199
+
+
+
+Siman 200
+
+
+
+Siman 201
+
+
+
+Siman 202
+
+
+
+Siman 203
+
+
+
+Siman 204
+
+
+
+Siman 205
+
+
+
+Siman 206
+
+
+
+Siman 207
+
+
+
+Siman 208
+
+
+
+Siman 209
+
+
+
+Siman 210
+
+
+
+Siman 211
+
+
+
+Siman 212
+
+
+
+Siman 213
+
+
+
+Siman 214
+
+
+
+Siman 215
+
+
+
+Siman 216
+
+
+
+Siman 217
+
+
+
+Siman 218
+
+
+
+Siman 219
+
+
+
+Siman 220
+
+
+
+Siman 221
+
+
+
+Siman 222
+
+
+
+Siman 223
+
+
+
+Siman 224
+
+
+
+Siman 225
+
+
+
+Siman 226
+
+
+
+Siman 227
+
+
+
+Siman 228
+
+
+
+Siman 229
+
+
+
+Siman 230
+
+
+
+Siman 231
+
+
+
+Siman 232
+
+
+
+Siman 233
+
+
+
+Siman 234
+
+
+
+Siman 235
+
+
+
+Siman 236
+
+
+
+Siman 237
+
+
+
+Siman 238
+
+
+
+Siman 239
+
+
+
+Siman 240
+
+
+
+Siman 241
+
+
+
+Siman 242
+
+
+
+Siman 243
+
+
+
+Siman 244
+
+
+
+Siman 245
+
+
+
+Siman 246
+
+
+
+Siman 247
+
+
+
+Siman 248
+
+
+
+Siman 249
+
+
+
+Siman 250
+
+
+
+Siman 251
+
+
+
+Siman 252
+
+
+
+Siman 253
+
+
+
+Siman 254
+
+
+
+Siman 255
+
+
+
+Siman 256
+
+
+
+Siman 257
+
+
+
+Siman 258
+
+
+
+Siman 259
+
+
+
+Siman 260
+
+
+
+Siman 261
+
+
+
+Siman 262
+
+
+
+Siman 263
+
+
+
+Siman 264
+
+
+
+Siman 265
+
+<b>265<br>Responsum that was answered by the Congregation of Rome about the Song of the Sea, meaning, "And He saved"</b>
+<b>Know</b> that it has been our custom, the custom of the entire congregation of Rome and the custom of all the congregation around us [to say] the Song at the Sea. And it is the custom of all the congregations of Sefarad from the day of the exile of Jerusalem until now to say it the whole year, each and every day except for Tisha B'Av, on which we do not say it on account of mourning. Likewise do we not say it in the house of a mourner all seven days. And the custom of our ancestors is Torah; and our Rabbis said in a few places in the Talmud of the Land of Israel, "A custom annuls a law." And all the more so this thing, which the law does not contradict, and there is no mention of it in the whole Talmud, and our rabbis have been accustomed to saying it. Because the songs are an obligation, it is incumbent upon us to say it every day. For Rabbi Yossi said, "May my portion be among those that finish Hallel every day." And the conclusion is that we say it in the verses of song (<i>psukei dezimrah</i>). Hence our rabbis ordained to say this song, about the fall of our enemies, with [the verses of song]; and to give praise to the One who does wonders and to bless His name before and after them. Before them is 'Blessed is the One that spoke (<i>Barukh sheamar</i>); and after them is 'Let Him be praised (<i>Yistabach</i>). Hence it is only fitting to prevent [it from being said] on Tisha beAv, because it is a day of falling - may the Omnipresent, in His mercy, raise us and raise the fallen Sukkah of David. And there are some people who wanted to sing it even in the house of a mourner, and say that it is not fitting to prevent it; but they could not do it because of the custom. And that which it is said in prayer books, that we do not say song on Rosh Hashanah and Yom Kippur is only said about Hallel, meaning that we don't say Hallel on Rosh Hashanah and Yom Kippur, but we are obligated to say the Song at the Sea. And may the Holy One enlighten our eyes with the light of His Torah. To here is the responsum.
+
+Laws of Fast Days
+
+
+
+Laws of Mourning
+
+
+
+Laws of Eiruvin
+
+
+
+Laws of Pesach
+
+
+
+Siman 1
+
+
+
+Siman 2
+
+
+
+Siman 3
+
+
+
+Siman 4
+
+
+
+Siman 5
+
+
+
+Siman 6
+
+
+
+Siman 7
+
+
+
+Siman 8
+
+
+
+Siman 9
+
+
+
+Siman 10
+
+
+
+Siman 11
+
+
+
+Siman 12
+
+
+
+Siman 13
+
+
+
+Siman 14
+
+
+
+Siman 15
+
+
+
+Siman 16
+
+
+
+Siman 17
+
+
+
+Siman 18
+
+
+
+Siman 19
+
+
+
+Siman 20
+
+
+
+Siman 21
+
+
+
+Siman 22
+
+
+
+Siman 23
+
+
+
+Siman 24
+
+
+
+Siman 25
+
+
+
+Siman 26
+
+
+
+Siman 27
+
+
+
+Siman 28
+
+
+
+Siman 29
+
+
+
+Siman 30
+
+
+
+Siman 31
+
+
+
+Siman 32
+
+
+
+Siman 33
+
+
+
+Siman 34
+
+
+
+Siman 35
+
+
+
+Siman 36
+
+
+
+Siman 37
+
+
+
+Siman 38
+
+
+
+Siman 39
+
+
+
+Siman 40
+
+
+
+Siman 41
+
+
+
+Siman 42
+
+
+
+Siman 43
+
+
+
+Siman 44
+
+
+
+Siman 45
+
+
+
+Siman 46
+
+
+
+Siman 47
+
+
+
+Siman 48
+
+
+
+Siman 49
+
+
+
+Siman 50
+
+
+
+Siman 51
+
+
+
+Siman 52
+
+
+
+Siman 53
+
+
+
+Siman 54
+
+
+
+Siman 55
+
+
+
+Siman 56
+
+
+
+Siman 57
+
+
+
+Siman 58
+
+
+
+Siman 59
+
+
+
+Siman 60
+
+
+
+Siman 61
+
+
+
+Siman 62
+
+
+
+Siman 63
+
+
+
+Siman 64
+
+
+
+Siman 65
+
+
+
+Siman 66
+
+
+
+Siman 67
+
+
+
+Siman 68
+
+
+
+Siman 69
+
+
+
+Siman 70
+
+
+
+Siman 71
+
+
+
+Siman 72
+
+
+
+Siman 73
+
+
+
+Siman 74
+
+
+
+Siman 75
+
+
+
+Siman 76
+
+
+
+Siman 77
+
+
+
+Siman 78
+
+
+
+Siman 79
+
+
+
+Siman 80
+
+
+
+Siman 81
+
+
+
+Siman 82
+
+
+
+Siman 83
+
+
+
+Siman 84
+
+
+
+Siman 85
+
+
+
+Siman 86
+
+
+
+Siman 87
+
+
+
+Siman 88
+
+
+
+Siman 89
+
+
+
+Siman 90
+
+
+
+Siman 91
+
+
+
+Siman 92
+
+
+
+Siman 93
+
+
+
+Siman 94
+
+
+
+Siman 95
+
+
+
+Siman 96
+
+
+
+Siman 97
+
+
+
+Siman 98
+
+
+
+Siman 99
+
+
+
+Siman 100
+
+
+
+Siman 101
+
+
+
+Siman 102
+
+
+
+Siman 103
+
+
+
+Siman 104
+
+
+
+Siman 105
+
+
+
+Siman 106
+
+
+
+
+
+
+
+On the seventh of Pesaḥ, the nights <small><small>before</small></small> the holiday, we sanctify it <small><small>with <i>Kiddush</i></small></small> over the wine, and we do not need to say <small><small>the blessing <i> Sheheḥeyanu </i> over the</small></small> season. And here <sup class="footnote-marker">1</sup><i class="footnote"> Pesachim 102b:5 </i> is the proof. As it says there: <i>Because <small><small>Rav</small></small> did not say <small><small>that one recites the blessing over</small></small> the season, learn from that that we are discussing the seventh day of Pesaḥ. Whatever <small><small>wine</small></small> he had, he <small><small>already</small></small> consumed, and does not have enough <small><small>for two more cups.</small></small></i> And the explanation <small><small>for this</small></small> is that the season is included within the pilgrimage. And we pray as on the first <small><small>two</small></small> days <small><small>of Pesaḥ</small></small>, for the evening and for the morning, but in the Musaf prayer we add to the verses of <i>And you shall present </i><sup class="footnote-marker">2</sup><i class="footnote"> Numbers 28:19-24</i>, and we say, <i>And on the seventh day a sacred gathering it will be for you, all laborious work you will not do.</i><sup class="footnote-marker">3</sup><i class="footnote"> Numbers 28:25</i> <i>And its offerings,</i> etc. And we take out two Torah <small><small>scrolls</small></small> and read from <i>And it was when he let them go</i><sup class="footnote-marker">4</sup><i class="footnote"> Exodus 13:17</i> to <i>For I am the LORD your healer</i> <sup class="footnote-marker">5</sup><i class="footnote"> Exodus 15:26</i>, since on the seventh day <small><small>the Israelites of the exodus</small></small> said the Song at the Sea. And the <i>mafṭir</i> reads from <i>And you shall present</i> to the end of the part<sup class="footnote-marker">6</sup><i class="footnote"> Numbers 28:19-25</i>, and concludes in Samuel, from <i>And there was again fighting in Gath</i><sup class="footnote-marker">7</sup><i class="footnote"> II Samuel 21:20</i> to the end of the song <small><small>of David</small></small><sup class="footnote-marker">8</sup><i class="footnote"> II Samuel 22:51</i>, because it is a song, and it has language within it <small><small>showing similarity to language of</small></small> the exodus from Egypt, <small><small>like</small></small> <i>Smoke went up from His nostrils</i><sup class="footnote-marker">9</sup><i class="footnote"> II Samuel 22:9</i> <small><small>or</small></small> <i>And he let loose bolts</i><sup class="footnote-marker">10</sup><i class="footnote"> see II Samuel 22:9</i>. And a minor translates it all <small><small>into the Aramaic translation</small></small> verse by verse, from <i>And it was when he let them go</i><sup class="footnote-marker">11</sup><i class="footnote"> Exodus 13:17</i> and from the entire song, for this <small><small>very</small></small> day Israel crossed the sea, and the section is translated to publicize miracle. And just as it is our custom to translate the Torah <small><small>into the Aramaic of Onkelos</small></small>, so too we translate the Prophet <small><small>into the Aramaic of Jonathan</small></small>. And <small><small>we</small></small> also <small><small>translate the readings</small></small> on Atzeret <small><small>that is to say, Shavuot</small></small>, but not on the other festivals. On the eighth day we read <i> Every firstborn</i> to the end of the reading<sup class="footnote-marker">12</sup><i class="footnote"> Deuteronomy 15:19-16:17</i>, and conclude with Isaiah, at <i>That same day at Nob</i> up to <i>Shout and cheer</i><sup class="footnote-marker">13</sup><i class="footnote"> Isaiah 10:32-12:6</i>, because the downfall of Sanḥeriv was on Pesaḥ. 
+
+Order of Shavuot
+
+
+
+Siman 1
+
+
+
+Siman 2
+
+
+
+Siman 3
+
+
+
+Siman 4
+
+
+
+Siman 5
+
+
+
+Siman 6
+
+
+
+Siman 7
+
+
+
+Siman 8
+
+
+
+Siman 9
+
+
+
+Siman 10
+
+
+
+Siman 11
+
+
+
+Siman 12
+
+
+
+Siman 13
+
+
+
+Siman 14
+
+
+
+Siman 15
+
+
+
+Siman 16
+
+
+
+Siman 17
+
+
+
+Siman 18
+
+
+
+Siman 19
+
+
+
+Siman 20
+
+
+
+Siman 21
+
+
+
+Siman 22
+
+
+
+Siman 23
+
+
+
+Siman 24
+
+
+
+Siman 25
+
+
+
+Siman 26
+
+
+
+Siman 27
+
+
+
+Siman 28
+
+
+
+Siman 29
+
+
+
+Siman 30
+
+
+
+Siman 31
+
+
+
+Siman 32
+
+
+
+Siman 33
+
+
+
+Siman 34
+
+
+
+Siman 35
+
+
+
+Siman 36
+
+
+
+Siman 37
+
+
+
+Siman 38
+
+
+
+Siman 39
+
+
+
+Siman 40
+
+
+
+Siman 41
+
+
+
+Siman 42
+
+
+
+Siman 43
+
+
+
+Siman 44
+
+
+
+Siman 45
+
+
+
+Siman 46
+
+
+
+Siman 47
+
+
+
+Siman 48
+
+
+
+Siman 49
+
+
+
+Siman 50
+
+
+
+Siman 51
+
+
+
+Siman 52
+
+
+
+Siman 53
+
+
+
+Siman 54
+
+
+
+Siman 55
+
+
+
+Siman 56
+
+
+
+Siman 57
+
+
+
+Siman 58
+
+
+
+Siman 59
+
+
+
+Siman 60
+
+
+
+Siman 61
+
+
+
+Siman 62
+
+
+
+Siman 63
+
+
+
+Siman 64
+
+
+
+Siman 65
+
+
+
+Siman 66
+
+
+
+Siman 67
+
+
+
+Siman 68
+
+
+
+Siman 69
+
+
+
+Siman 70
+
+
+
+Siman 71
+
+
+
+Siman 72
+
+
+
+Siman 73
+
+
+
+Siman 74
+
+
+
+Siman 75
+
+
+
+Siman 76
+
+
+
+Siman 77
+
+
+
+Siman 78
+
+
+
+Siman 79
+
+
+
+Siman 80
+
+
+
+Siman 81
+
+
+
+Siman 82
+
+
+
+Siman 83
+
+
+
+Siman 84
+
+
+
+Siman 85
+
+
+
+Siman 86
+
+
+
+Siman 87
+
+
+
+Siman 88
+
+
+
+Siman 89
+
+
+
+Siman 90
+
+
+
+Siman 91
+
+
+
+Siman 92
+
+
+
+Siman 93
+
+
+
+Siman 94
+
+
+
+Siman 95
+
+
+
+Siman 96
+
+
+
+Siman 97
+
+
+
+Siman 98
+
+
+
+Siman 99
+
+
+
+Siman 100
+
+
+
+Siman 101
+
+
+
+Siman 102
+
+
+
+Siman 103
+
+
+
+Siman 104
+
+
+
+Siman 105
+
+
+
+Siman 106
+
+
+
+Siman 107
+
+
+
+Siman 108
+
+
+
+Siman 109
+
+
+
+Siman 110
+
+
+
+Siman 111
+
+
+
+Siman 112
+
+
+
+Siman 113
+
+
+
+Siman 114
+
+
+
+Siman 115
+
+
+
+Siman 116
+
+
+
+Siman 117
+
+
+
+Siman 118
+
+
+
+Siman 119
+
+
+
+Siman 120
+
+
+
+Siman 121
+
+
+
+Siman 122
+
+
+
+Siman 123
+
+
+
+Siman 124
+
+
+
+Siman 125
+
+
+
+Siman 126
+
+
+
+Siman 127
+
+
+
+Siman 128
+
+
+
+Siman 129
+
+
+
+Siman 130
+
+
+
+Siman 131
+
+
+
+Siman 132
+
+
+
+Siman 133
+
+
+
+Siman 134
+
+
+
+Siman 135
+
+
+
+Siman 136
+
+
+
+Siman 137
+
+
+
+Siman 138
+
+
+
+Siman 139
+
+
+
+Siman 140
+
+
+
+Siman 141
+
+
+
+Siman 142
+
+
+
+Siman 143
+
+
+
+Siman 144
+
+
+
+Siman 145
+
+
+
+Siman 146
+
+
+
+Siman 147
+
+
+
+Siman 148
+
+
+
+Siman 149
+
+
+
+Siman 150
+
+
+
+Siman 151
+
+
+
+Siman 152
+
+
+
+Siman 153
+
+
+
+Siman 154
+
+
+
+Siman 155
+
+
+
+Siman 156
+
+
+
+Siman 157
+
+
+
+Siman 158
+
+
+
+Siman 159
+
+
+
+Siman 160
+
+
+
+Siman 161
+
+
+
+Siman 162
+
+
+
+Siman 163
+
+
+
+Siman 164
+
+
+
+Siman 165
+
+
+
+Siman 166
+
+
+
+Siman 167
+
+
+
+Siman 168
+
+
+
+Siman 169
+
+
+
+Siman 170
+
+
+
+Siman 171
+
+
+
+Siman 172
+
+
+
+Siman 173
+
+
+
+Siman 174
+
+
+
+Siman 175
+
+
+
+Siman 176
+
+
+
+Siman 177
+
+
+
+Siman 178
+
+
+
+Siman 179
+
+
+
+Siman 180
+
+
+
+Siman 181
+
+
+
+Siman 182
+
+
+
+Siman 183
+
+
+
+Siman 184
+
+
+
+Siman 185
+
+
+
+Siman 186
+
+
+
+Siman 187
+
+
+
+Siman 188
+
+
+
+Siman 189
+
+
+
+Siman 190
+
+
+
+Siman 191
+
+
+
+Siman 192
+
+
+
+Siman 193
+
+
+
+Siman 194
+
+
+
+Siman 195
+
+
+
+Siman 196
+
+
+
+Siman 197
+
+
+
+Siman 198
+
+
+
+Siman 199
+
+
+
+Siman 200
+
+
+
+Siman 201
+
+
+
+Siman 202
+
+
+
+Siman 203
+
+
+
+Siman 204
+
+
+
+Siman 205
+
+
+
+Siman 206
+
+
+
+Siman 207
+
+
+
+Siman 208
+
+
+
+Siman 209
+
+
+
+Siman 210
+
+
+
+Siman 211
+
+
+
+Siman 212
+
+
+
+Siman 213
+
+
+
+Siman 214
+
+
+
+Siman 215
+
+
+
+Siman 216
+
+
+
+Siman 217
+
+
+
+Siman 218
+
+
+
+Siman 219
+
+
+
+Siman 220
+
+
+
+Siman 221
+
+
+
+Siman 222
+
+
+
+Siman 223
+
+
+
+Siman 224
+
+
+
+Siman 225
+
+
+
+Siman 226
+
+
+
+Siman 227
+
+
+
+Siman 228
+
+
+
+Siman 229
+
+
+
+Siman 230
+
+
+
+Siman 231
+
+
+
+Siman 232
+
+
+
+Siman 233
+
+
+
+Siman 234
+
+
+
+Siman 235
+
+
+
+Siman 236
+
+
+
+Siman 237
+
+
+
+Siman 238
+
+
+
+Siman 239
+
+
+
+Siman 240
+
+
+
+Siman 241
+
+
+
+Siman 242
+
+
+
+Siman 243
+
+
+
+Siman 244
+
+
+
+Siman 245
+
+
+
+Siman 246
+
+
+
+Siman 247
+
+
+
+Siman 248
+
+
+
+Siman 249
+
+
+
+Siman 250
+
+
+
+Siman 251
+
+
+
+Siman 252
+
+
+
+Siman 253
+
+
+
+Siman 254
+
+
+
+Siman 255
+
+
+
+Siman 256
+
+
+
+Siman 257
+
+
+
+Siman 258
+
+
+
+Siman 259
+
+
+
+Siman 260
+
+
+
+Siman 261
+
+
+
+Siman 262
+
+
+
+Siman 263
+
+
+
+Siman 264
+
+
+
+Siman 265
+
+
+
+Siman 266
+
+
+
+Siman 267
+
+
+
+Siman 268
+
+
+
+Siman 269
+
+
+
+Siman 270
+
+
+
+Siman 271
+
+
+
+Siman 272
+
+
+
+Siman 273
+
+
+
+Siman 274
+
+
+
+Siman 275
+
+
+
+Siman 276
+
+
+
+Siman 277
+
+
+
+Siman 278
+
+
+
+Siman 279
+
+
+
+Siman 280
+
+
+
+Siman 281
+
+
+
+Siman 282
+
+
+
+Siman 283
+
+
+
+Siman 284
+
+
+
+Siman 285
+
+
+
+Siman 286
+
+
+
+Siman 287
+
+
+
+Siman 288
+
+
+
+Siman 289
+
+
+
+Siman 290
+
+
+
+Siman 291
+
+
+
+Siman 292
+
+
+
+Siman 293
+
+
+
+Siman 294
+
+
+
+Siman 295
+
+
+
+Siman 296
+
+
+
+Siman 297
+
+
+
+Siman 298
+
+
+
+Siman 299
+
+
+
+Siman 300
+
+
+
+Siman 301
+
+
+
+Siman 302
+
+
+
+Siman 303
+
+
+
+Siman 304
+
+
+
+Siman 305
+
+
+
+Siman 306
+
+
+
+Siman 307
+
+
+
+Siman 308
+
+
+
+Siman 309
+
+
+
+Siman 310
+
+
+
+Siman 311
+
+
+
+Siman 312
+
+<b>312</b>     On the second day, we complete the Hallel.     [We say] the full Kaddish.     And we sit and read the Scroll of Ruth.    [We do so] because it is written in it (Ruth 1:22), "at the beginning of the barley harvest" - corresponding to [Shavuot], which is called, "the first fruits of the wheat harvest" (Exodus 34:12).     And some say it is because Ruth converted, as it is written (Ruth 2:12), "under whose wings you have sought refuge”; and we say in [the chapter entitled] HaCholetz that Naomi said to her, "It is forbidden for us to go outside of the Shabbat perimeter." She said to her, "Where you will go, I will go" (Ruth 1:16), etc. And the Israelites converted on [Shavuot] and entered under the wings of the Divine Presence with the receiving of the Torah.     Additional comment: And in Midrash Ruth, we say, "Why is Ruth said on [Shavuot], at the time of the giving of the Torah? To teach you that the Torah was only given through afflictions and poverty." And so did Rav Yehudah ben Barzilai write in his [book of] laws: That when Israel left Egypt, they were redeemed through afflictions; and so too Ruth - "there was a famine in the land" (Ruth 1:1) - and she received the Torah when she converted.     And in Tractate Soferim (14:3), we say, "One who reads from Ruth, the Song of Songs, Ecclesiastes, Lamentations and from the Scroll of Esther, must recite [the blessing that concludes], 'concerning the reading of the Megillah' - even though it is included in the Writings. But one who reads from the Writings must recite, 'Blessed are You, Lord our God, King of the universe, who has sanctified us with Your commandments and has commanded us to read in the Holy Writings.'"     Additional comment: [After] they read the Scroll of Ruth, the youth (in mourning) says Kaddish, without [the section that begins,] <i>titkabal</i>, and we [then] take out two Torahs. We read [the portion that begins], "Every firstborn" (Deuteronomy 15:19).     But if it is Shabbat, we begin with [the portion that begins], "You shall surely tithe" (Deuteronomy 14:22) - to enlarge [the reading] for the tally of seven (who go up to read from the Torah when it is Shabbat). And the <i>maftir</i> (the concluding Torah reading) is, "And on the Day of the First Fruits" (Numbers 28:26), like that of yesterday.     And he concludes in Habakkuk up until, "For the leader; with instrumental music" (Habakkuk, 3:19).     ([It is] the end of Habakkuk) - it is because it is written there, "God is coming from Teiman" (Habakkuk, 3:3).     And we give out charity only for the living.     Additional comment: It is because they read today, "Everyone according to the gift of his hand, etc." (Deuteronomy 16:15). And likewise is it the custom every last day of the festivals - since we read this section - to give out charity only for the living, but not for the [sake of the] dead, so as not to grieve over them. For it is written about the festivals (Deuteronomy 16:15), "and you shall be just happy." And likewise is it the custom in Ashkenaz that we do not give our charity for the dead on the three festivals, but rather only on Yom Kippur.     [And then] <i>Ashrei</i>.     [Then] Kaddish.     Until <i>deamiran</i>.     And we pray the additional service (<i>Musaf</i>).     Like that of yesterday.
+
+Order of the Ten Days of Repentance
+
+
+
+Laws of Rosh HaShanah
+
+
+
+Laws of Yom Kippur
+
+
+
+Order of Rosh HaShanah
+
+
+
+Order of Yom Kippur
+
+
+
+Laws of Sukkah
+
+
+
+Laws of the Four Species
+
+
+
+Hoshanot
+
+
+
+Pirkei Avot
+
+
+
+Preludes for Maariv
+
+
+
+Laws of Marriage
+
+
+
+Laws of Niddah
+
+
+
+Laws of Niddah from Sefer HaTerumah
+
+
+
+Laws of Circumcision
+
+
+
+Laws of Tzitzit
+
+
+
+Laws of Tefillin from Sefer HaTerumah
+
+
+
+Laws of Mezuzah
+
+
+
+Laws of Sefer Torah
+
+
+
+Siman 1
+
+
+
+Siman 2
+
+
+
+Siman 3
+
+
+
+Siman 4
+
+
+
+Siman 5
+
+
+
+Siman 6
+
+
+
+Siman 7
+
+
+
+Siman 8
+
+
+
+Siman 9
+
+
+
+Siman 10
+
+
+
+Siman 11
+
+
+
+Siman 12
+
+
+
+Siman 13
+
+
+
+Siman 14
+
+
+
+Siman 15
+
+
+
+Siman 16
+
+
+
+Siman 17
+
+
+
+Siman 18
+
+
+
+Siman 19
+
+
+
+Siman 20
+
+
+
+Siman 21
+
+
+
+Siman 22
+
+
+
+Siman 23
+
+
+
+Siman 24
+
+
+
+Siman 25
+
+
+
+Siman 26
+
+
+
+Siman 27
+
+
+
+Siman 28
+
+
+
+Siman 29
+
+
+
+Siman 30
+
+
+
+Siman 31
+
+
+
+Siman 32
+
+
+
+Siman 33
+
+
+
+Siman 34
+
+
+
+Siman 35
+
+
+
+Siman 36
+
+
+
+Siman 37
+
+
+
+Siman 38
+
+
+
+Siman 39
+
+
+
+Siman 40
+
+
+
+Siman 41
+
+
+
+Siman 42
+
+
+
+Siman 43
+
+
+
+Siman 44
+
+
+
+Siman 45
+
+
+
+Siman 46
+
+
+
+Siman 47
+
+
+
+Siman 48
+
+
+
+Siman 49
+
+
+
+Siman 50
+
+
+
+Siman 51
+
+
+
+Siman 52
+
+
+
+Siman 53
+
+
+
+Siman 54
+
+
+
+Siman 55
+
+
+
+Siman 56
+
+
+
+Siman 57
+
+
+
+Siman 58
+
+
+
+Siman 59
+
+
+
+Siman 60
+
+
+
+Siman 61
+
+
+
+Siman 62
+
+
+
+Siman 63
+
+
+
+Siman 64
+
+
+
+Siman 65
+
+
+
+Siman 66
+
+
+
+Siman 67
+
+
+
+Siman 68
+
+
+
+Siman 69
+
+
+
+Siman 70
+
+
+
+Siman 71
+
+
+
+Siman 72
+
+
+
+Siman 73
+
+
+
+Siman 74
+
+
+
+Siman 75
+
+
+
+Siman 76
+
+
+
+Siman 77
+
+
+
+Siman 78
+
+
+
+Siman 79
+
+
+
+Siman 80
+
+
+
+Siman 81
+
+
+
+Siman 82
+
+
+
+Siman 83
+
+
+
+Siman 84
+
+
+
+Siman 85
+
+
+
+Siman 86
+
+
+
+Siman 87
+
+
+
+Siman 88
+
+
+
+Siman 89
+
+
+
+Siman 90
+
+
+
+Siman 91
+
+
+
+Siman 92
+
+
+
+Siman 93
+
+
+
+Siman 94
+
+
+
+Siman 95
+
+
+
+Siman 96
+
+
+
+Siman 97
+
+
+
+Siman 98
+
+
+
+Siman 99
+
+
+
+Siman 100
+
+
+
+Siman 101
+
+
+
+Siman 102
+
+
+
+Siman 103
+
+
+
+Siman 104
+
+
+
+Siman 105
+
+
+
+Siman 106
+
+
+
+Siman 107
+
+
+
+Siman 108
+
+
+
+Siman 109
+
+
+
+Siman 110
+
+
+
+Siman 111
+
+
+
+Siman 112
+
+
+
+Siman 113
+
+
+
+Siman 114
+
+
+
+Siman 115
+
+
+
+Siman 116
+
+
+
+Siman 117
+
+
+
+Siman 118
+
+
+
+Siman 119
+
+
+
+Siman 120
+
+
+
+Siman 121
+
+
+
+Siman 122
+
+
+
+Siman 123
+
+
+
+Siman 124
+
+
+
+Siman 125
+
+
+
+Siman 126
+
+
+
+Siman 127
+
+
+
+Siman 128
+
+
+
+Siman 129
+
+
+
+Siman 130
+
+
+
+Siman 131
+
+
+
+Siman 132
+
+
+
+Siman 133
+
+
+
+Siman 134
+
+
+
+Siman 135
+
+
+
+Siman 136
+
+
+
+Siman 137
+
+
+
+Siman 138
+
+
+
+Siman 139
+
+
+
+Siman 140
+
+
+
+Siman 141
+
+
+
+Siman 142
+
+
+
+Siman 143
+
+
+
+Siman 144
+
+
+
+Siman 145
+
+
+
+Siman 146
+
+
+
+Siman 147
+
+
+
+Siman 148
+
+
+
+Siman 149
+
+
+
+Siman 150
+
+
+
+Siman 151
+
+
+
+Siman 152
+
+
+
+Siman 153
+
+
+
+Siman 154
+
+
+
+Siman 155
+
+
+
+Siman 156
+
+
+
+Siman 157
+
+
+
+Siman 158
+
+
+
+Siman 159
+
+
+
+Siman 160
+
+
+
+Siman 161
+
+
+
+Siman 162
+
+
+
+Siman 163
+
+
+
+Siman 164
+
+
+
+Siman 165
+
+
+
+Siman 166
+
+
+
+Siman 167
+
+
+
+Siman 168
+
+
+
+Siman 169
+
+
+
+Siman 170
+
+
+
+Siman 171
+
+
+
+Siman 172
+
+
+
+Siman 173
+
+
+
+Siman 174
+
+
+
+Siman 175
+
+
+
+Siman 176
+
+
+
+Siman 177
+
+
+
+Siman 178
+
+
+
+Siman 179
+
+
+
+Siman 180
+
+
+
+Siman 181
+
+
+
+Siman 182
+
+
+
+Siman 183
+
+
+
+Siman 184
+
+
+
+Siman 185
+
+
+
+Siman 186
+
+
+
+Siman 187
+
+
+
+Siman 188
+
+
+
+Siman 189
+
+
+
+Siman 190
+
+
+
+Siman 191
+
+
+
+Siman 192
+
+
+
+Siman 193
+
+
+
+Siman 194
+
+
+
+Siman 195
+
+
+
+Siman 196
+
+
+
+Siman 197
+
+
+
+Siman 198
+
+
+
+Siman 199
+
+
+
+Siman 200
+
+
+
+Siman 201
+
+
+
+Siman 202
+
+
+
+Siman 203
+
+
+
+Siman 204
+
+
+
+Siman 205
+
+
+
+Siman 206
+
+
+
+Siman 207
+
+
+
+Siman 208
+
+
+
+Siman 209
+
+
+
+Siman 210
+
+
+
+Siman 211
+
+
+
+Siman 212
+
+
+
+Siman 213
+
+
+
+Siman 214
+
+
+
+Siman 215
+
+
+
+Siman 216
+
+
+
+Siman 217
+
+
+
+Siman 218
+
+
+
+Siman 219
+
+
+
+Siman 220
+
+
+
+Siman 221
+
+
+
+Siman 222
+
+
+
+Siman 223
+
+
+
+Siman 224
+
+
+
+Siman 225
+
+
+
+Siman 226
+
+
+
+Siman 227
+
+
+
+Siman 228
+
+
+
+Siman 229
+
+
+
+Siman 230
+
+
+
+Siman 231
+
+
+
+Siman 232
+
+
+
+Siman 233
+
+
+
+Siman 234
+
+
+
+Siman 235
+
+
+
+Siman 236
+
+
+
+Siman 237
+
+
+
+Siman 238
+
+
+
+Siman 239
+
+
+
+Siman 240
+
+
+
+Siman 241
+
+
+
+Siman 242
+
+
+
+Siman 243
+
+
+
+Siman 244
+
+
+
+Siman 245
+
+
+
+Siman 246
+
+
+
+Siman 247
+
+
+
+Siman 248
+
+
+
+Siman 249
+
+
+
+Siman 250
+
+
+
+Siman 251
+
+
+
+Siman 252
+
+
+
+Siman 253
+
+
+
+Siman 254
+
+
+
+Siman 255
+
+
+
+Siman 256
+
+
+
+Siman 257
+
+
+
+Siman 258
+
+
+
+Siman 259
+
+
+
+Siman 260
+
+
+
+Siman 261
+
+
+
+Siman 262
+
+
+
+Siman 263
+
+
+
+Siman 264
+
+
+
+Siman 265
+
+
+
+Siman 266
+
+
+
+Siman 267
+
+
+
+Siman 268
+
+
+
+Siman 269
+
+
+
+Siman 270
+
+
+
+Siman 271
+
+
+
+Siman 272
+
+
+
+Siman 273
+
+
+
+Siman 274
+
+
+
+Siman 275
+
+
+
+Siman 276
+
+
+
+Siman 277
+
+
+
+Siman 278
+
+
+
+Siman 279
+
+
+
+Siman 280
+
+
+
+Siman 281
+
+
+
+Siman 282
+
+
+
+Siman 283
+
+
+
+Siman 284
+
+
+
+Siman 285
+
+
+
+Siman 286
+
+
+
+Siman 287
+
+
+
+Siman 288
+
+
+
+Siman 289
+
+
+
+Siman 290
+
+
+
+Siman 291
+
+
+
+Siman 292
+
+
+
+Siman 293
+
+
+
+Siman 294
+
+
+
+Siman 295
+
+
+
+Siman 296
+
+
+
+Siman 297
+
+
+
+Siman 298
+
+
+
+Siman 299
+
+
+
+Siman 300
+
+
+
+Siman 301
+
+
+
+Siman 302
+
+
+
+Siman 303
+
+
+
+Siman 304
+
+
+
+Siman 305
+
+
+
+Siman 306
+
+
+
+Siman 307
+
+
+
+Siman 308
+
+
+
+Siman 309
+
+
+
+Siman 310
+
+
+
+Siman 311
+
+
+
+Siman 312
+
+
+
+Siman 313
+
+
+
+Siman 314
+
+
+
+Siman 315
+
+
+
+Siman 316
+
+
+
+Siman 317
+
+
+
+Siman 318
+
+
+
+Siman 319
+
+
+
+Siman 320
+
+
+
+Siman 321
+
+
+
+Siman 322
+
+
+
+Siman 323
+
+
+
+Siman 324
+
+
+
+Siman 325
+
+
+
+Siman 326
+
+
+
+Siman 327
+
+
+
+Siman 328
+
+
+
+Siman 329
+
+
+
+Siman 330
+
+
+
+Siman 331
+
+
+
+Siman 332
+
+
+
+Siman 333
+
+
+
+Siman 334
+
+
+
+Siman 335
+
+
+
+Siman 336
+
+
+
+Siman 337
+
+
+
+Siman 338
+
+
+
+Siman 339
+
+
+
+Siman 340
+
+
+
+Siman 341
+
+
+
+Siman 342
+
+
+
+Siman 343
+
+
+
+Siman 344
+
+
+
+Siman 345
+
+
+
+Siman 346
+
+
+
+Siman 347
+
+
+
+Siman 348
+
+
+
+Siman 349
+
+
+
+Siman 350
+
+
+
+Siman 351
+
+
+
+Siman 352
+
+
+
+Siman 353
+
+
+
+Siman 354
+
+
+
+Siman 355
+
+
+
+Siman 356
+
+
+
+Siman 357
+
+
+
+Siman 358
+
+
+
+Siman 359
+
+
+
+Siman 360
+
+
+
+Siman 361
+
+
+
+Siman 362
+
+
+
+Siman 363
+
+
+
+Siman 364
+
+
+
+Siman 365
+
+
+
+Siman 366
+
+
+
+Siman 367
+
+
+
+Siman 368
+
+
+
+Siman 369
+
+
+
+Siman 370
+
+
+
+Siman 371
+
+
+
+Siman 372
+
+
+
+Siman 373
+
+
+
+Siman 374
+
+
+
+Siman 375
+
+
+
+Siman 376
+
+
+
+Siman 377
+
+
+
+Siman 378
+
+
+
+Siman 379
+
+
+
+Siman 380
+
+
+
+Siman 381
+
+
+
+Siman 382
+
+
+
+Siman 383
+
+
+
+Siman 384
+
+
+
+Siman 385
+
+
+
+Siman 386
+
+
+
+Siman 387
+
+
+
+Siman 388
+
+
+
+Siman 389
+
+
+
+Siman 390
+
+
+
+Siman 391
+
+
+
+Siman 392
+
+
+
+Siman 393
+
+
+
+Siman 394
+
+
+
+Siman 395
+
+
+
+Siman 396
+
+
+
+Siman 397
+
+
+
+Siman 398
+
+
+
+Siman 399
+
+
+
+Siman 400
+
+
+
+Siman 401
+
+
+
+Siman 402
+
+
+
+Siman 403
+
+
+
+Siman 404
+
+
+
+Siman 405
+
+
+
+Siman 406
+
+
+
+Siman 407
+
+
+
+Siman 408
+
+
+
+Siman 409
+
+
+
+Siman 410
+
+
+
+Siman 411
+
+
+
+Siman 412
+
+
+
+Siman 413
+
+
+
+Siman 414
+
+
+
+Siman 415
+
+
+
+Siman 416
+
+
+
+Siman 417
+
+
+
+Siman 418
+
+
+
+Siman 419
+
+
+
+Siman 420
+
+
+
+Siman 421
+
+
+
+Siman 422
+
+
+
+Siman 423
+
+
+
+Siman 424
+
+
+
+Siman 425
+
+
+
+Siman 426
+
+
+
+Siman 427
+
+
+
+Siman 428
+
+
+
+Siman 429
+
+
+
+Siman 430
+
+
+
+Siman 431
+
+
+
+Siman 432
+
+
+
+Siman 433
+
+
+
+Siman 434
+
+
+
+Siman 435
+
+
+
+Siman 436
+
+
+
+Siman 437
+
+
+
+Siman 438
+
+
+
+Siman 439
+
+
+
+Siman 440
+
+
+
+Siman 441
+
+
+
+Siman 442
+
+
+
+Siman 443
+
+
+
+Siman 444
+
+
+
+Siman 445
+
+
+
+Siman 446
+
+
+
+Siman 447
+
+
+
+Siman 448
+
+
+
+Siman 449
+
+
+
+Siman 450
+
+
+
+Siman 451
+
+
+
+Siman 452
+
+
+
+Siman 453
+
+
+
+Siman 454
+
+
+
+Siman 455
+
+
+
+Siman 456
+
+
+
+Siman 457
+
+
+
+Siman 458
+
+
+
+Siman 459
+
+
+
+Siman 460
+
+
+
+Siman 461
+
+
+
+Siman 462
+
+
+
+Siman 463
+
+
+
+Siman 464
+
+
+
+Siman 465
+
+
+
+Siman 466
+
+
+
+Siman 467
+
+
+
+Siman 468
+
+
+
+Siman 469
+
+
+
+Siman 470
+
+
+
+Siman 471
+
+
+
+Siman 472
+
+
+
+Siman 473
+
+
+
+Siman 474
+
+
+
+Siman 475
+
+
+
+Siman 476
+
+
+
+Siman 477
+
+
+
+Siman 478
+
+
+
+Siman 479
+
+
+
+Siman 480
+
+
+
+Siman 481
+
+
+
+Siman 482
+
+
+
+Siman 483
+
+
+
+Siman 484
+
+
+
+Siman 485
+
+
+
+Siman 486
+
+
+
+Siman 487
+
+
+
+Siman 488
+
+
+
+Siman 489
+
+
+
+Siman 490
+
+
+
+Siman 491
+
+
+
+Siman 492
+
+
+
+Siman 493
+
+
+
+Siman 494
+
+
+
+Siman 495
+
+
+
+Siman 496
+
+
+
+Siman 497
+
+
+
+Siman 498
+
+
+
+Siman 499
+
+
+
+Siman 500
+
+
+
+Siman 501
+
+
+
+Siman 502
+
+
+
+Siman 503
+
+
+
+Siman 504
+
+
+
+Siman 505
+
+
+
+Siman 506
+
+
+
+Siman 507
+
+
+
+Siman 508
+
+
+
+Siman 509
+
+
+
+Siman 510
+
+
+
+Siman 511
+
+
+
+Siman 512
+
+
+
+Siman 513
+
+
+
+Siman 514
+
+
+
+Siman 515
+
+
+
+Siman 516
+
+
+
+Siman 517
+
+
+
+Siman 518
+
+
+
+Siman 519
+
+1 What is an open paragraph (parasha petuha)? Anything which is written from the start of the line to its middle, or to a third of the way through; or so that there is space to write three words of three letters, that is, lemishpahoteikhem. That is a petuha. And if it happens that the end of the verse is at the end of the line, with less than the required space, he leaves a second blank line and starts the new paragraph on the third line; that is also a petuha. A closed paragraph (setuma): when there is writing at both ends of the line and a blank space in the middle, sufficient to write two letters or more. That is a setuma. A sedura paragraph: when the line is written to the middle or a third of the way through, and then he leaves the rest blank, and restarts on the next line, directly below where he left off in the line above. That is a sedura. This I found in an old siddur. 
+2 Masekhet Soferim has different definitions: a petuha is anything which  does not start at the head of the line. A setuma is anything that stops in the middle of the line. How much must be left at the beginning of the line for it to be called a petuha? Enough to write a word of three letters. How much must be left in the middle of the line for it to be called a setuma? Enough to write a word of three letters. [End Masekhet Soferim quote.] Suppose he finished a paragraph at the edge of the page and started a new line, and left enough space at the beginning of that line to write three letters, and then started to write? Come and learn from the two sources; the baraita gives the essence of the issue. The baraita reasons that the beginning of the line is what determines a petuha, not the end of the line [so the example case is a petuha according to the baraita]; if one leaves a gap at the beginning and also at the end of the line, it is still a petuha. But the old siddur reasons that it is the end of the line that determines a petuha, not the beginning of the line [so the example case is a setuma according to the baraita]. [To avoid ambiguity, therefore...] if he makes a petuha with space both at the end of the line and at the beginning of the line it is good for both of them. This is correct. There is also another order of petuhot and setumot which seems entirely unconvincing. And these are the tagin of a sefer Torah and the petuhot and setumot according to the masoretic tradition. ביה שמו: the following words should be placed at the beginning of a line and the top of a column: Bereshit (Gen. 1:1); Yehudah ata yodukha (Gen. 49:8); Haba-im ahareihem bayam (Ex. 14:28); Shemor ve-shamarta (Deut. 12:28); Motza sefateikha (Deut. 23:24); Ve-a'ida bam (Deut. 31:28).
+
+In the manuscript, certain letters of this list are annotated with special tagin and other embellishments. 
+
+Tractate Soferim
+
+
+
+Tractate Kallah
+
+
+
+'The Path of Torah Sages'
+
+
+
+Tractate Derekh Eretz
+
+
+
+Chapter of Gan Eden
+
+
+
+Ten Signs of Mashiach
+
+
+
+Laws of Ritual Slaughter
+
+
+
+Laws of Covering the Blood
+
+
+
+Laws of Unslaughterable Animals
+
+
+
+Laws from Sefer HaTerumah
+
+
+
+Laws of Gittin
+
+
+
+Laws of Chalitza
+

txt/Halakhah/Rishonim/Machzor Vitry/English/merged.txt

@@ -0,0 +1,6664 @@
+Machzor Vitry
+מחזור ויטרי
+merged
+https://www.sefaria.org/Machzor_Vitry
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Sefaria Community Translation
+-https://www.sefaria.org
+
+Machzor Vitry
+
+Laws of Shacharit
+
+
+
+Laws of the Meal
+
+
+
+Laws of Mincha and Maariv
+
+
+
+Pitum HaKetoret
+
+
+
+Hatavat Chalom
+
+
+
+Order of the Meal
+
+
+
+Meaning of the Kaddish
+
+
+
+Order of Shacharit
+
+
+
+Order of Mincha
+
+
+
+Order of Maariv
+
+
+
+Laws of Shabbat
+
+
+
+Siman 1
+
+
+
+Siman 2
+
+
+
+Siman 3
+
+
+
+Siman 4
+
+
+
+Siman 5
+
+
+
+Siman 6
+
+
+
+Siman 7
+
+
+
+Siman 8
+
+
+
+Siman 9
+
+
+
+Siman 10
+
+
+
+Siman 11
+
+
+
+Siman 12
+
+
+
+Siman 13
+
+
+
+Siman 14
+
+
+
+Siman 15
+
+
+
+Siman 16
+
+
+
+Siman 17
+
+
+
+Siman 18
+
+
+
+Siman 19
+
+
+
+Siman 20
+
+
+
+Siman 21
+
+
+
+Siman 22
+
+
+
+Siman 23
+
+
+
+Siman 24
+
+
+
+Siman 25
+
+
+
+Siman 26
+
+
+
+Siman 27
+
+
+
+Siman 28
+
+
+
+Siman 29
+
+
+
+Siman 30
+
+
+
+Siman 31
+
+
+
+Siman 32
+
+
+
+Siman 33
+
+
+
+Siman 34
+
+
+
+Siman 35
+
+
+
+Siman 36
+
+
+
+Siman 37
+
+
+
+Siman 38
+
+
+
+Siman 39
+
+
+
+Siman 40
+
+
+
+Siman 41
+
+
+
+Siman 42
+
+
+
+Siman 43
+
+
+
+Siman 44
+
+
+
+Siman 45
+
+
+
+Siman 46
+
+
+
+Siman 47
+
+
+
+Siman 48
+
+
+
+Siman 49
+
+
+
+Siman 50
+
+
+
+Siman 51
+
+
+
+Siman 52
+
+
+
+Siman 53
+
+
+
+Siman 54
+
+
+
+Siman 55
+
+
+
+Siman 56
+
+
+
+Siman 57
+
+
+
+Siman 58
+
+
+
+Siman 59
+
+
+
+Siman 60
+
+
+
+Siman 61
+
+
+
+Siman 62
+
+
+
+Siman 63
+
+
+
+Siman 64
+
+
+
+Siman 65
+
+
+
+Siman 66
+
+
+
+Siman 67
+
+
+
+Siman 68
+
+
+
+Siman 69
+
+
+
+Siman 70
+
+
+
+Siman 71
+
+
+
+Siman 72
+
+
+
+Siman 73
+
+
+
+Siman 74
+
+
+
+Siman 75
+
+
+
+Siman 76
+
+
+
+Siman 77
+
+
+
+Siman 78
+
+
+
+Siman 79
+
+
+
+Siman 80
+
+
+
+Siman 81
+
+
+
+Siman 82
+
+
+
+Siman 83
+
+
+
+Siman 84
+
+
+
+Siman 85
+
+
+
+Siman 86
+
+
+
+Siman 87
+
+
+
+Siman 88
+
+
+
+Siman 89
+
+
+
+Siman 90
+
+
+
+Siman 91
+
+
+
+Siman 92
+
+
+
+Siman 93
+
+
+
+Siman 94
+
+
+
+Siman 95
+
+
+
+Siman 96
+
+
+
+Siman 97
+
+
+
+Siman 98
+
+
+
+Siman 99
+
+
+
+Siman 100
+
+
+
+Siman 101
+
+
+
+Siman 102
+
+
+
+Siman 103
+
+
+
+Siman 104
+
+
+
+Siman 105
+
+
+
+Siman 106
+
+
+
+Siman 107
+
+
+
+Siman 108
+
+
+
+Siman 109
+
+
+
+Siman 110
+
+
+
+Siman 111
+
+
+
+Siman 112
+
+
+
+Siman 113
+
+
+
+Siman 114
+
+
+
+Siman 115
+
+
+
+Siman 116
+
+
+
+Siman 117
+
+
+
+Siman 118
+
+
+
+Siman 119
+
+
+
+Siman 120
+
+
+
+Siman 121
+
+
+
+Siman 122
+
+
+
+Siman 123
+
+
+
+Siman 124
+
+
+
+Siman 125
+
+
+
+Siman 126
+
+
+
+Siman 127
+
+
+
+Siman 128
+
+<b>128</b>
+<b>After</b> the one who concludes [the Torah reading] finishes his blessings, the prayer leader says, "<i>Yakum Purkan</i>" with a pleasant voice and concentration, as an expression of prayer in Aramaic. And [this is the case] even though we say [that] anyone making a request about his needs should not  request [them] in the Aramaic language. As the ministering angels will not help him, since they do not understand the Aramaic language. Behold, we challenge Rabbi Yose from this in [the chapter entitled] Yetziot HaShabbat (Shabbat 12b:2). For when he went to inquire about a sick person; sometimes he would say (in Aramaic), "May the all-Merciful remember you for peace." And we answer, "A sick person is different." Hence when we are in front of the Holy One, we do not need the ministering angels to bring up the prayer. And here too with ten, the Divine Presence arrives first (Berakhot 6a:16, in the chapter entitled Eimatai). And that is why we can say anything we need to request in the Aramaic language (when there is a quorum of ten). And it is for that reason why, <i>Mechi OuMesi</i> and other liturgical poems were formulated in the language of Targum (Aramaic); and likewise Kaddish. Addition: And Rav Shalom, the Head of the Yeshiva of Meta Machsia sent [instructions] as follows: [Regarding] saying, "saying Shema twice [a day] with love, etc.," in the morning prayer service on Shabbat, holidays and Yom Kippur, the practice in the yeshiva and in all of Babylonia is only to say it during the additional service (<i>musaf</i>), and also during the concluding service (<i>neilah</i>) on Yom Kippur. [That is] because when there was a decree promulgated against the haters of Israel (a euphemism for the Jews), not to recite the Reading of the Shema at all, the prayer leader would say it embedded into the standing prayer during every morning prayer service, whether during the week or whether on Shabbat. Once it was rescinded, and they would order the Shema as is appropriate for it and [then] pray, they sought to remove it completely. For behold the Reading of the Shema had returned to its place. However the sages of that generation established it, [to continue being said] during the additional service, in order to publicize it for [all] the generations. That is why it is in the additional services that we say, "Twice." But we do not say it in the morning service. For behold they have [already] read the Reading of the Shema as is appropriate for it.
+
+Siman 129
+
+
+
+Siman 130
+
+
+
+Siman 131
+
+
+
+Siman 132
+
+
+
+Siman 133
+
+
+
+Siman 134
+
+
+
+Siman 135
+
+
+
+Siman 136
+
+
+
+Siman 137
+
+
+
+Siman 138
+
+
+
+Siman 139
+
+
+
+Siman 140
+
+
+
+Siman 141
+
+
+
+Siman 142
+
+
+
+Siman 143
+
+
+
+Siman 144
+
+
+The story is told of Rabbi Akiva who was walking in a cemetery and came across a naked man who was dark as coal and carrying a huge load of sticks on his head. Thinking that he was alive, Rabbi Akiva asked how he had gotten into the situation of needing to do such difficult work, and offering to go to any means necessary to redeem him. The man asked Rabbi Akiva to get out of his way. "What's the story here", asked Rabbi Akiva. "I'm actually dead", the man replied, "and every day they send me to cut down trees." "What was your job when you were alive", Rabbi Akiva asked. "I was a tax collector", the man replied, "and I would favor the wealthy and kill the poor." Rabbi Akiva asked him, "“Haven’t you heard anything from those appointed to punish you about how you might be relieved?” “I did hear from [those appointed over me] one impossible thing", he replied. "They told me the only way to get out of this situation is if I had a son who stood up in the minyan and declared "Barchu et Hashem Hamevorach", and they answer after him, "Yehei Shmei Rabah Mevorach". If that were to happen, I would immediately be released from this punishment. I didn't have a son, but I left behind a pregnant wife. I don't know if she gave birth to a son. If she did give birth to a son, who would possibly teach this son Torah, since nobody in the world liked me?" Immediately, Rabbi Akiva decided that he would go search and see if the man did in fact have a son who he could teach Torah and teach to lead prayers." Rabbi Akiva asked the man who was being punished, "What's your name?", and the man answered, "Akiva". He asked him, "What's your wife's name?", and he answered "Shoshbina". He asked "Where are you from?", and the man responded, "Ludkia." Immediately Rabbi Akiva put himself through great difficulty to find the man's family. When he made it to the town, he asked about the man. "May that man's bones erode", the people responded. He asked about the man's wife. "May her memory be wiped out for all time", they said. He asked about the child. They responded, "He isn't even circumcised". Rabbi Akiva immediately circumcised the boy. Rabbi Akiva put a book in front of the boy, but the boy couldn't learn anything until Rabbi Akiva fasted for 40 days. A heavenly voice emerged, asked, "You're fasting on behalf of this kid?" Rabbi Akiva responded, "Master of the Universe, have I not prepared him before you?" Immediately, God opened up the boy's heart, and he was able to learn Torah, the Shema and Birkat Hamazon (the grace after meals). Rabbi Akiva stood him up in front of the community to recite Barchu, and they recited, "Baruch Hashem Hamevorach". Immediately, they released the boy's father from his punishment. Immediately, the boy's father came to Rabbi Akiva in a dream, saying to him, "May it be God's well that you rest for all time in the Garden of Eden, for you saved me from the punishment of Gehennom. Rabbi Akiva responded with a verse from Psalms, "God's name is forever, God's memory passes from generation to generation." Therefore, the custom developed for someone who doesn't have a father or mother to say Barchu or Kaddish on Motzei Shabbat (when the souls of those in Gehennom, who have been in temporary reprieve for Shabbat, are returning to Gehennom). 
+
+Laws of Shabbat from Sefer HaTerumah
+
+
+
+Order of Shabbat
+
+
+
+Order of Motza'ei Shabbat
+
+
+
+Laws of Rosh Chodesh
+
+
+
+Order of Chanukah
+
+
+
+The Four Torah Portions
+
+
+
+Order of Purim
+
+
+
+Laws of Purim
+
+
+
+Siman 1
+
+
+
+Siman 2
+
+
+
+Siman 3
+
+
+
+Siman 4
+
+
+
+Siman 5
+
+
+
+Siman 6
+
+
+
+Siman 7
+
+
+
+Siman 8
+
+
+
+Siman 9
+
+
+
+Siman 10
+
+
+
+Siman 11
+
+
+
+Siman 12
+
+
+
+Siman 13
+
+
+
+Siman 14
+
+
+
+Siman 15
+
+
+
+Siman 16
+
+
+
+Siman 17
+
+
+
+Siman 18
+
+
+
+Siman 19
+
+
+
+Siman 20
+
+
+
+Siman 21
+
+
+
+Siman 22
+
+
+
+Siman 23
+
+
+
+Siman 24
+
+
+
+Siman 25
+
+
+
+Siman 26
+
+
+
+Siman 27
+
+
+
+Siman 28
+
+
+
+Siman 29
+
+
+
+Siman 30
+
+
+
+Siman 31
+
+
+
+Siman 32
+
+
+
+Siman 33
+
+
+
+Siman 34
+
+
+
+Siman 35
+
+
+
+Siman 36
+
+
+
+Siman 37
+
+
+
+Siman 38
+
+
+
+Siman 39
+
+
+
+Siman 40
+
+
+
+Siman 41
+
+
+
+Siman 42
+
+
+
+Siman 43
+
+
+
+Siman 44
+
+
+
+Siman 45
+
+
+
+Siman 46
+
+
+
+Siman 47
+
+
+
+Siman 48
+
+
+
+Siman 49
+
+
+
+Siman 50
+
+
+
+Siman 51
+
+
+
+Siman 52
+
+
+
+Siman 53
+
+
+
+Siman 54
+
+
+
+Siman 55
+
+
+
+Siman 56
+
+
+
+Siman 57
+
+
+
+Siman 58
+
+
+
+Siman 59
+
+
+
+Siman 60
+
+
+
+Siman 61
+
+
+
+Siman 62
+
+
+
+Siman 63
+
+
+
+Siman 64
+
+
+
+Siman 65
+
+
+
+Siman 66
+
+
+
+Siman 67
+
+
+
+Siman 68
+
+
+
+Siman 69
+
+
+
+Siman 70
+
+
+
+Siman 71
+
+
+
+Siman 72
+
+
+
+Siman 73
+
+
+
+Siman 74
+
+
+
+Siman 75
+
+
+
+Siman 76
+
+
+
+Siman 77
+
+
+
+Siman 78
+
+
+
+Siman 79
+
+
+
+Siman 80
+
+
+
+Siman 81
+
+
+
+Siman 82
+
+
+
+Siman 83
+
+
+
+Siman 84
+
+
+
+Siman 85
+
+
+
+Siman 86
+
+
+
+Siman 87
+
+
+
+Siman 88
+
+
+
+Siman 89
+
+
+
+Siman 90
+
+
+
+Siman 91
+
+
+
+Siman 92
+
+
+
+Siman 93
+
+
+
+Siman 94
+
+
+
+Siman 95
+
+
+
+Siman 96
+
+
+
+Siman 97
+
+
+
+Siman 98
+
+
+
+Siman 99
+
+
+
+Siman 100
+
+
+
+Siman 101
+
+
+
+Siman 102
+
+
+
+Siman 103
+
+
+
+Siman 104
+
+
+
+Siman 105
+
+
+
+Siman 106
+
+
+
+Siman 107
+
+
+
+Siman 108
+
+
+
+Siman 109
+
+
+
+Siman 110
+
+
+
+Siman 111
+
+
+
+Siman 112
+
+
+
+Siman 113
+
+
+
+Siman 114
+
+
+
+Siman 115
+
+
+
+Siman 116
+
+
+
+Siman 117
+
+
+
+Siman 118
+
+
+
+Siman 119
+
+
+
+Siman 120
+
+
+
+Siman 121
+
+
+
+Siman 122
+
+
+
+Siman 123
+
+
+
+Siman 124
+
+
+
+Siman 125
+
+
+
+Siman 126
+
+
+
+Siman 127
+
+
+
+Siman 128
+
+
+
+Siman 129
+
+
+
+Siman 130
+
+
+
+Siman 131
+
+
+
+Siman 132
+
+
+
+Siman 133
+
+
+
+Siman 134
+
+
+
+Siman 135
+
+
+
+Siman 136
+
+
+
+Siman 137
+
+
+
+Siman 138
+
+
+
+Siman 139
+
+
+
+Siman 140
+
+
+
+Siman 141
+
+
+
+Siman 142
+
+
+
+Siman 143
+
+
+
+Siman 144
+
+
+
+Siman 145
+
+
+
+Siman 146
+
+
+
+Siman 147
+
+
+
+Siman 148
+
+
+
+Siman 149
+
+
+
+Siman 150
+
+
+
+Siman 151
+
+
+
+Siman 152
+
+
+
+Siman 153
+
+
+
+Siman 154
+
+
+
+Siman 155
+
+
+
+Siman 156
+
+
+
+Siman 157
+
+
+
+Siman 158
+
+
+
+Siman 159
+
+
+
+Siman 160
+
+
+
+Siman 161
+
+
+
+Siman 162
+
+
+
+Siman 163
+
+
+
+Siman 164
+
+
+
+Siman 165
+
+
+
+Siman 166
+
+
+
+Siman 167
+
+
+
+Siman 168
+
+
+
+Siman 169
+
+
+
+Siman 170
+
+
+
+Siman 171
+
+
+
+Siman 172
+
+
+
+Siman 173
+
+
+
+Siman 174
+
+
+
+Siman 175
+
+
+
+Siman 176
+
+
+
+Siman 177
+
+
+
+Siman 178
+
+
+
+Siman 179
+
+
+
+Siman 180
+
+
+
+Siman 181
+
+
+
+Siman 182
+
+
+
+Siman 183
+
+
+
+Siman 184
+
+
+
+Siman 185
+
+
+
+Siman 186
+
+
+
+Siman 187
+
+
+
+Siman 188
+
+
+
+Siman 189
+
+
+
+Siman 190
+
+
+
+Siman 191
+
+
+
+Siman 192
+
+
+
+Siman 193
+
+
+
+Siman 194
+
+
+
+Siman 195
+
+
+
+Siman 196
+
+
+
+Siman 197
+
+
+
+Siman 198
+
+
+
+Siman 199
+
+
+
+Siman 200
+
+
+
+Siman 201
+
+
+
+Siman 202
+
+
+
+Siman 203
+
+
+
+Siman 204
+
+
+
+Siman 205
+
+
+
+Siman 206
+
+
+
+Siman 207
+
+
+
+Siman 208
+
+
+
+Siman 209
+
+
+
+Siman 210
+
+
+
+Siman 211
+
+
+
+Siman 212
+
+
+
+Siman 213
+
+
+
+Siman 214
+
+
+
+Siman 215
+
+
+
+Siman 216
+
+
+
+Siman 217
+
+
+
+Siman 218
+
+
+
+Siman 219
+
+
+
+Siman 220
+
+
+
+Siman 221
+
+
+
+Siman 222
+
+
+
+Siman 223
+
+
+
+Siman 224
+
+
+
+Siman 225
+
+
+
+Siman 226
+
+
+
+Siman 227
+
+
+
+Siman 228
+
+
+
+Siman 229
+
+
+
+Siman 230
+
+
+
+Siman 231
+
+
+
+Siman 232
+
+
+
+Siman 233
+
+
+
+Siman 234
+
+
+
+Siman 235
+
+
+
+Siman 236
+
+
+
+Siman 237
+
+
+
+Siman 238
+
+
+
+Siman 239
+
+
+
+Siman 240
+
+
+
+Siman 241
+
+
+
+Siman 242
+
+
+
+Siman 243
+
+
+
+Siman 244
+
+
+
+Siman 245
+
+
+
+Siman 246
+
+
+
+Siman 247
+
+
+
+Siman 248
+
+
+
+Siman 249
+
+
+
+Siman 250
+
+
+
+Siman 251
+
+
+
+Siman 252
+
+
+
+Siman 253
+
+
+
+Siman 254
+
+
+
+Siman 255
+
+
+
+Siman 256
+
+
+
+Siman 257
+
+
+
+Siman 258
+
+
+
+Siman 259
+
+<b>259</b><br>And people are accustomed to calling the Shabbat before Passover, the Great Shabbat (Shabbat HaGadol) but they do not know why. For behold, it is not greater (lit., bigger) than any other Shabbat. However it is because in Nissan of the year the Israelites went out of Egypt, [the day they went out] was Thursday, as it is found in Seder Olam Rabbah and in the chapter [entitled] Rabbi Akiva. And the acquisition of the Passover sacrifice was from the tenth (meaning that it was on Shabbat). The Israelites said, "We should sacrifice the 'abomination' (god) of Egypt, and they will not stone us!?!" The Holy One said [back] to them, "Now you will see the wonder that I will do!" Each person went and acquired his Passover sacrifice, to watch it until the fourteenth day [of Nissan]. When the Egyptians saw [this], they wanted to take vengeance upon them, but their innards burned, they were exhausted by fire and were punished with afflictions and difficult and bitter sicknesses. So they did not injure the Israelites at all. And because of the miracles that were done for the Israelites on that Shabbat before Pesach, that is why it is called the Great Shabbat.
+
+Tammuz and Av
+
+
+
+Laws of Tisha B'Av
+
+
+
+Siman 1
+
+
+
+Siman 2
+
+
+
+Siman 3
+
+
+
+Siman 4
+
+
+
+Siman 5
+
+
+
+Siman 6
+
+
+
+Siman 7
+
+
+
+Siman 8
+
+
+
+Siman 9
+
+
+
+Siman 10
+
+
+
+Siman 11
+
+
+
+Siman 12
+
+
+
+Siman 13
+
+
+
+Siman 14
+
+
+
+Siman 15
+
+
+
+Siman 16
+
+
+
+Siman 17
+
+
+
+Siman 18
+
+
+
+Siman 19
+
+
+
+Siman 20
+
+
+
+Siman 21
+
+
+
+Siman 22
+
+
+
+Siman 23
+
+
+
+Siman 24
+
+
+
+Siman 25
+
+
+
+Siman 26
+
+
+
+Siman 27
+
+
+
+Siman 28
+
+
+
+Siman 29
+
+
+
+Siman 30
+
+
+
+Siman 31
+
+
+
+Siman 32
+
+
+
+Siman 33
+
+
+
+Siman 34
+
+
+
+Siman 35
+
+
+
+Siman 36
+
+
+
+Siman 37
+
+
+
+Siman 38
+
+
+
+Siman 39
+
+
+
+Siman 40
+
+
+
+Siman 41
+
+
+
+Siman 42
+
+
+
+Siman 43
+
+
+
+Siman 44
+
+
+
+Siman 45
+
+
+
+Siman 46
+
+
+
+Siman 47
+
+
+
+Siman 48
+
+
+
+Siman 49
+
+
+
+Siman 50
+
+
+
+Siman 51
+
+
+
+Siman 52
+
+
+
+Siman 53
+
+
+
+Siman 54
+
+
+
+Siman 55
+
+
+
+Siman 56
+
+
+
+Siman 57
+
+
+
+Siman 58
+
+
+
+Siman 59
+
+
+
+Siman 60
+
+
+
+Siman 61
+
+
+
+Siman 62
+
+
+
+Siman 63
+
+
+
+Siman 64
+
+
+
+Siman 65
+
+
+
+Siman 66
+
+
+
+Siman 67
+
+
+
+Siman 68
+
+
+
+Siman 69
+
+
+
+Siman 70
+
+
+
+Siman 71
+
+
+
+Siman 72
+
+
+
+Siman 73
+
+
+
+Siman 74
+
+
+
+Siman 75
+
+
+
+Siman 76
+
+
+
+Siman 77
+
+
+
+Siman 78
+
+
+
+Siman 79
+
+
+
+Siman 80
+
+
+
+Siman 81
+
+
+
+Siman 82
+
+
+
+Siman 83
+
+
+
+Siman 84
+
+
+
+Siman 85
+
+
+
+Siman 86
+
+
+
+Siman 87
+
+
+
+Siman 88
+
+
+
+Siman 89
+
+
+
+Siman 90
+
+
+
+Siman 91
+
+
+
+Siman 92
+
+
+
+Siman 93
+
+
+
+Siman 94
+
+
+
+Siman 95
+
+
+
+Siman 96
+
+
+
+Siman 97
+
+
+
+Siman 98
+
+
+
+Siman 99
+
+
+
+Siman 100
+
+
+
+Siman 101
+
+
+
+Siman 102
+
+
+
+Siman 103
+
+
+
+Siman 104
+
+
+
+Siman 105
+
+
+
+Siman 106
+
+
+
+Siman 107
+
+
+
+Siman 108
+
+
+
+Siman 109
+
+
+
+Siman 110
+
+
+
+Siman 111
+
+
+
+Siman 112
+
+
+
+Siman 113
+
+
+
+Siman 114
+
+
+
+Siman 115
+
+
+
+Siman 116
+
+
+
+Siman 117
+
+
+
+Siman 118
+
+
+
+Siman 119
+
+
+
+Siman 120
+
+
+
+Siman 121
+
+
+
+Siman 122
+
+
+
+Siman 123
+
+
+
+Siman 124
+
+
+
+Siman 125
+
+
+
+Siman 126
+
+
+
+Siman 127
+
+
+
+Siman 128
+
+
+
+Siman 129
+
+
+
+Siman 130
+
+
+
+Siman 131
+
+
+
+Siman 132
+
+
+
+Siman 133
+
+
+
+Siman 134
+
+
+
+Siman 135
+
+
+
+Siman 136
+
+
+
+Siman 137
+
+
+
+Siman 138
+
+
+
+Siman 139
+
+
+
+Siman 140
+
+
+
+Siman 141
+
+
+
+Siman 142
+
+
+
+Siman 143
+
+
+
+Siman 144
+
+
+
+Siman 145
+
+
+
+Siman 146
+
+
+
+Siman 147
+
+
+
+Siman 148
+
+
+
+Siman 149
+
+
+
+Siman 150
+
+
+
+Siman 151
+
+
+
+Siman 152
+
+
+
+Siman 153
+
+
+
+Siman 154
+
+
+
+Siman 155
+
+
+
+Siman 156
+
+
+
+Siman 157
+
+
+
+Siman 158
+
+
+
+Siman 159
+
+
+
+Siman 160
+
+
+
+Siman 161
+
+
+
+Siman 162
+
+
+
+Siman 163
+
+
+
+Siman 164
+
+
+
+Siman 165
+
+
+
+Siman 166
+
+
+
+Siman 167
+
+
+
+Siman 168
+
+
+
+Siman 169
+
+
+
+Siman 170
+
+
+
+Siman 171
+
+
+
+Siman 172
+
+
+
+Siman 173
+
+
+
+Siman 174
+
+
+
+Siman 175
+
+
+
+Siman 176
+
+
+
+Siman 177
+
+
+
+Siman 178
+
+
+
+Siman 179
+
+
+
+Siman 180
+
+
+
+Siman 181
+
+
+
+Siman 182
+
+
+
+Siman 183
+
+
+
+Siman 184
+
+
+
+Siman 185
+
+
+
+Siman 186
+
+
+
+Siman 187
+
+
+
+Siman 188
+
+
+
+Siman 189
+
+
+
+Siman 190
+
+
+
+Siman 191
+
+
+
+Siman 192
+
+
+
+Siman 193
+
+
+
+Siman 194
+
+
+
+Siman 195
+
+
+
+Siman 196
+
+
+
+Siman 197
+
+
+
+Siman 198
+
+
+
+Siman 199
+
+
+
+Siman 200
+
+
+
+Siman 201
+
+
+
+Siman 202
+
+
+
+Siman 203
+
+
+
+Siman 204
+
+
+
+Siman 205
+
+
+
+Siman 206
+
+
+
+Siman 207
+
+
+
+Siman 208
+
+
+
+Siman 209
+
+
+
+Siman 210
+
+
+
+Siman 211
+
+
+
+Siman 212
+
+
+
+Siman 213
+
+
+
+Siman 214
+
+
+
+Siman 215
+
+
+
+Siman 216
+
+
+
+Siman 217
+
+
+
+Siman 218
+
+
+
+Siman 219
+
+
+
+Siman 220
+
+
+
+Siman 221
+
+
+
+Siman 222
+
+
+
+Siman 223
+
+
+
+Siman 224
+
+
+
+Siman 225
+
+
+
+Siman 226
+
+
+
+Siman 227
+
+
+
+Siman 228
+
+
+
+Siman 229
+
+
+
+Siman 230
+
+
+
+Siman 231
+
+
+
+Siman 232
+
+
+
+Siman 233
+
+
+
+Siman 234
+
+
+
+Siman 235
+
+
+
+Siman 236
+
+
+
+Siman 237
+
+
+
+Siman 238
+
+
+
+Siman 239
+
+
+
+Siman 240
+
+
+
+Siman 241
+
+
+
+Siman 242
+
+
+
+Siman 243
+
+
+
+Siman 244
+
+
+
+Siman 245
+
+
+
+Siman 246
+
+
+
+Siman 247
+
+
+
+Siman 248
+
+
+
+Siman 249
+
+
+
+Siman 250
+
+
+
+Siman 251
+
+
+
+Siman 252
+
+
+
+Siman 253
+
+
+
+Siman 254
+
+
+
+Siman 255
+
+
+
+Siman 256
+
+
+
+Siman 257
+
+
+
+Siman 258
+
+
+
+Siman 259
+
+
+
+Siman 260
+
+
+
+Siman 261
+
+
+
+Siman 262
+
+
+
+Siman 263
+
+
+
+Siman 264
+
+
+
+Siman 265
+
+<b>265<br>Responsum that was answered by the Congregation of Rome about the Song of the Sea, meaning, "And He saved"</b>
+<b>Know</b> that it has been our custom, the custom of the entire congregation of Rome and the custom of all the congregation around us [to say] the Song at the Sea. And it is the custom of all the congregations of Sefarad from the day of the exile of Jerusalem until now to say it the whole year, each and every day except for Tisha B'Av, on which we do not say it on account of mourning. Likewise do we not say it in the house of a mourner all seven days. And the custom of our ancestors is Torah; and our Rabbis said in a few places in the Talmud of the Land of Israel, "A custom annuls a law." And all the more so this thing, which the law does not contradict, and there is no mention of it in the whole Talmud, and our rabbis have been accustomed to saying it. Because the songs are an obligation, it is incumbent upon us to say it every day. For Rabbi Yossi said, "May my portion be among those that finish Hallel every day." And the conclusion is that we say it in the verses of song (<i>psukei dezimrah</i>). Hence our rabbis ordained to say this song, about the fall of our enemies, with [the verses of song]; and to give praise to the One who does wonders and to bless His name before and after them. Before them is 'Blessed is the One that spoke (<i>Barukh sheamar</i>); and after them is 'Let Him be praised (<i>Yistabach</i>). Hence it is only fitting to prevent [it from being said] on Tisha beAv, because it is a day of falling - may the Omnipresent, in His mercy, raise us and raise the fallen Sukkah of David. And there are some people who wanted to sing it even in the house of a mourner, and say that it is not fitting to prevent it; but they could not do it because of the custom. And that which it is said in prayer books, that we do not say song on Rosh Hashanah and Yom Kippur is only said about Hallel, meaning that we don't say Hallel on Rosh Hashanah and Yom Kippur, but we are obligated to say the Song at the Sea. And may the Holy One enlighten our eyes with the light of His Torah. To here is the responsum.
+
+Laws of Fast Days
+
+
+
+Laws of Mourning
+
+
+
+Laws of Eiruvin
+
+
+
+Laws of Pesach
+
+
+
+Siman 1
+
+
+
+Siman 2
+
+
+
+Siman 3
+
+
+
+Siman 4
+
+
+
+Siman 5
+
+
+
+Siman 6
+
+
+
+Siman 7
+
+
+
+Siman 8
+
+
+
+Siman 9
+
+
+
+Siman 10
+
+
+
+Siman 11
+
+
+
+Siman 12
+
+
+
+Siman 13
+
+
+
+Siman 14
+
+
+
+Siman 15
+
+
+
+Siman 16
+
+
+
+Siman 17
+
+
+
+Siman 18
+
+
+
+Siman 19
+
+
+
+Siman 20
+
+
+
+Siman 21
+
+
+
+Siman 22
+
+
+
+Siman 23
+
+
+
+Siman 24
+
+
+
+Siman 25
+
+
+
+Siman 26
+
+
+
+Siman 27
+
+
+
+Siman 28
+
+
+
+Siman 29
+
+
+
+Siman 30
+
+
+
+Siman 31
+
+
+
+Siman 32
+
+
+
+Siman 33
+
+
+
+Siman 34
+
+
+
+Siman 35
+
+
+
+Siman 36
+
+
+
+Siman 37
+
+
+
+Siman 38
+
+
+
+Siman 39
+
+
+
+Siman 40
+
+
+
+Siman 41
+
+
+
+Siman 42
+
+
+
+Siman 43
+
+
+
+Siman 44
+
+
+
+Siman 45
+
+
+
+Siman 46
+
+
+
+Siman 47
+
+
+
+Siman 48
+
+
+
+Siman 49
+
+
+
+Siman 50
+
+
+
+Siman 51
+
+
+
+Siman 52
+
+
+
+Siman 53
+
+
+
+Siman 54
+
+
+
+Siman 55
+
+
+
+Siman 56
+
+
+
+Siman 57
+
+
+
+Siman 58
+
+
+
+Siman 59
+
+
+
+Siman 60
+
+
+
+Siman 61
+
+
+
+Siman 62
+
+
+
+Siman 63
+
+
+
+Siman 64
+
+
+
+Siman 65
+
+
+
+Siman 66
+
+
+
+Siman 67
+
+
+
+Siman 68
+
+
+
+Siman 69
+
+
+
+Siman 70
+
+
+
+Siman 71
+
+
+
+Siman 72
+
+
+
+Siman 73
+
+
+
+Siman 74
+
+
+
+Siman 75
+
+
+
+Siman 76
+
+
+
+Siman 77
+
+
+
+Siman 78
+
+
+
+Siman 79
+
+
+
+Siman 80
+
+
+
+Siman 81
+
+
+
+Siman 82
+
+
+
+Siman 83
+
+
+
+Siman 84
+
+
+
+Siman 85
+
+
+
+Siman 86
+
+
+
+Siman 87
+
+
+
+Siman 88
+
+
+
+Siman 89
+
+
+
+Siman 90
+
+
+
+Siman 91
+
+
+
+Siman 92
+
+
+
+Siman 93
+
+
+
+Siman 94
+
+
+
+Siman 95
+
+
+
+Siman 96
+
+
+
+Siman 97
+
+
+
+Siman 98
+
+
+
+Siman 99
+
+
+
+Siman 100
+
+
+
+Siman 101
+
+
+
+Siman 102
+
+
+
+Siman 103
+
+
+
+Siman 104
+
+
+
+Siman 105
+
+
+
+Siman 106
+
+
+
+
+
+
+
+On the seventh of Pesaḥ, the nights <small><small>before</small></small> the holiday, we sanctify it <small><small>with <i>Kiddush</i></small></small> over the wine, and we do not need to say <small><small>the blessing <i> Sheheḥeyanu </i> over the</small></small> season. And here <sup class="footnote-marker">1</sup><i class="footnote"> Pesachim 102b:5 </i> is the proof. As it says there: <i>Because <small><small>Rav</small></small> did not say <small><small>that one recites the blessing over</small></small> the season, learn from that that we are discussing the seventh day of Pesaḥ. Whatever <small><small>wine</small></small> he had, he <small><small>already</small></small> consumed, and does not have enough <small><small>for two more cups.</small></small></i> And the explanation <small><small>for this</small></small> is that the season is included within the pilgrimage. And we pray as on the first <small><small>two</small></small> days <small><small>of Pesaḥ</small></small>, for the evening and for the morning, but in the Musaf prayer we add to the verses of <i>And you shall present </i><sup class="footnote-marker">2</sup><i class="footnote"> Numbers 28:19-24</i>, and we say, <i>And on the seventh day a sacred gathering it will be for you, all laborious work you will not do.</i><sup class="footnote-marker">3</sup><i class="footnote"> Numbers 28:25</i> <i>And its offerings,</i> etc. And we take out two Torah <small><small>scrolls</small></small> and read from <i>And it was when he let them go</i><sup class="footnote-marker">4</sup><i class="footnote"> Exodus 13:17</i> to <i>For I am the LORD your healer</i> <sup class="footnote-marker">5</sup><i class="footnote"> Exodus 15:26</i>, since on the seventh day <small><small>the Israelites of the exodus</small></small> said the Song at the Sea. And the <i>mafṭir</i> reads from <i>And you shall present</i> to the end of the part<sup class="footnote-marker">6</sup><i class="footnote"> Numbers 28:19-25</i>, and concludes in Samuel, from <i>And there was again fighting in Gath</i><sup class="footnote-marker">7</sup><i class="footnote"> II Samuel 21:20</i> to the end of the song <small><small>of David</small></small><sup class="footnote-marker">8</sup><i class="footnote"> II Samuel 22:51</i>, because it is a song, and it has language within it <small><small>showing similarity to language of</small></small> the exodus from Egypt, <small><small>like</small></small> <i>Smoke went up from His nostrils</i><sup class="footnote-marker">9</sup><i class="footnote"> II Samuel 22:9</i> <small><small>or</small></small> <i>And he let loose bolts</i><sup class="footnote-marker">10</sup><i class="footnote"> see II Samuel 22:9</i>. And a minor translates it all <small><small>into the Aramaic translation</small></small> verse by verse, from <i>And it was when he let them go</i><sup class="footnote-marker">11</sup><i class="footnote"> Exodus 13:17</i> and from the entire song, for this <small><small>very</small></small> day Israel crossed the sea, and the section is translated to publicize miracle. And just as it is our custom to translate the Torah <small><small>into the Aramaic of Onkelos</small></small>, so too we translate the Prophet <small><small>into the Aramaic of Jonathan</small></small>. And <small><small>we</small></small> also <small><small>translate the readings</small></small> on Atzeret <small><small>that is to say, Shavuot</small></small>, but not on the other festivals. On the eighth day we read <i> Every firstborn</i> to the end of the reading<sup class="footnote-marker">12</sup><i class="footnote"> Deuteronomy 15:19-16:17</i>, and conclude with Isaiah, at <i>That same day at Nob</i> up to <i>Shout and cheer</i><sup class="footnote-marker">13</sup><i class="footnote"> Isaiah 10:32-12:6</i>, because the downfall of Sanḥeriv was on Pesaḥ. 
+
+Order of Shavuot
+
+
+
+Siman 1
+
+
+
+Siman 2
+
+
+
+Siman 3
+
+
+
+Siman 4
+
+
+
+Siman 5
+
+
+
+Siman 6
+
+
+
+Siman 7
+
+
+
+Siman 8
+
+
+
+Siman 9
+
+
+
+Siman 10
+
+
+
+Siman 11
+
+
+
+Siman 12
+
+
+
+Siman 13
+
+
+
+Siman 14
+
+
+
+Siman 15
+
+
+
+Siman 16
+
+
+
+Siman 17
+
+
+
+Siman 18
+
+
+
+Siman 19
+
+
+
+Siman 20
+
+
+
+Siman 21
+
+
+
+Siman 22
+
+
+
+Siman 23
+
+
+
+Siman 24
+
+
+
+Siman 25
+
+
+
+Siman 26
+
+
+
+Siman 27
+
+
+
+Siman 28
+
+
+
+Siman 29
+
+
+
+Siman 30
+
+
+
+Siman 31
+
+
+
+Siman 32
+
+
+
+Siman 33
+
+
+
+Siman 34
+
+
+
+Siman 35
+
+
+
+Siman 36
+
+
+
+Siman 37
+
+
+
+Siman 38
+
+
+
+Siman 39
+
+
+
+Siman 40
+
+
+
+Siman 41
+
+
+
+Siman 42
+
+
+
+Siman 43
+
+
+
+Siman 44
+
+
+
+Siman 45
+
+
+
+Siman 46
+
+
+
+Siman 47
+
+
+
+Siman 48
+
+
+
+Siman 49
+
+
+
+Siman 50
+
+
+
+Siman 51
+
+
+
+Siman 52
+
+
+
+Siman 53
+
+
+
+Siman 54
+
+
+
+Siman 55
+
+
+
+Siman 56
+
+
+
+Siman 57
+
+
+
+Siman 58
+
+
+
+Siman 59
+
+
+
+Siman 60
+
+
+
+Siman 61
+
+
+
+Siman 62
+
+
+
+Siman 63
+
+
+
+Siman 64
+
+
+
+Siman 65
+
+
+
+Siman 66
+
+
+
+Siman 67
+
+
+
+Siman 68
+
+
+
+Siman 69
+
+
+
+Siman 70
+
+
+
+Siman 71
+
+
+
+Siman 72
+
+
+
+Siman 73
+
+
+
+Siman 74
+
+
+
+Siman 75
+
+
+
+Siman 76
+
+
+
+Siman 77
+
+
+
+Siman 78
+
+
+
+Siman 79
+
+
+
+Siman 80
+
+
+
+Siman 81
+
+
+
+Siman 82
+
+
+
+Siman 83
+
+
+
+Siman 84
+
+
+
+Siman 85
+
+
+
+Siman 86
+
+
+
+Siman 87
+
+
+
+Siman 88
+
+
+
+Siman 89
+
+
+
+Siman 90
+
+
+
+Siman 91
+
+
+
+Siman 92
+
+
+
+Siman 93
+
+
+
+Siman 94
+
+
+
+Siman 95
+
+
+
+Siman 96
+
+
+
+Siman 97
+
+
+
+Siman 98
+
+
+
+Siman 99
+
+
+
+Siman 100
+
+
+
+Siman 101
+
+
+
+Siman 102
+
+
+
+Siman 103
+
+
+
+Siman 104
+
+
+
+Siman 105
+
+
+
+Siman 106
+
+
+
+Siman 107
+
+
+
+Siman 108
+
+
+
+Siman 109
+
+
+
+Siman 110
+
+
+
+Siman 111
+
+
+
+Siman 112
+
+
+
+Siman 113
+
+
+
+Siman 114
+
+
+
+Siman 115
+
+
+
+Siman 116
+
+
+
+Siman 117
+
+
+
+Siman 118
+
+
+
+Siman 119
+
+
+
+Siman 120
+
+
+
+Siman 121
+
+
+
+Siman 122
+
+
+
+Siman 123
+
+
+
+Siman 124
+
+
+
+Siman 125
+
+
+
+Siman 126
+
+
+
+Siman 127
+
+
+
+Siman 128
+
+
+
+Siman 129
+
+
+
+Siman 130
+
+
+
+Siman 131
+
+
+
+Siman 132
+
+
+
+Siman 133
+
+
+
+Siman 134
+
+
+
+Siman 135
+
+
+
+Siman 136
+
+
+
+Siman 137
+
+
+
+Siman 138
+
+
+
+Siman 139
+
+
+
+Siman 140
+
+
+
+Siman 141
+
+
+
+Siman 142
+
+
+
+Siman 143
+
+
+
+Siman 144
+
+
+
+Siman 145
+
+
+
+Siman 146
+
+
+
+Siman 147
+
+
+
+Siman 148
+
+
+
+Siman 149
+
+
+
+Siman 150
+
+
+
+Siman 151
+
+
+
+Siman 152
+
+
+
+Siman 153
+
+
+
+Siman 154
+
+
+
+Siman 155
+
+
+
+Siman 156
+
+
+
+Siman 157
+
+
+
+Siman 158
+
+
+
+Siman 159
+
+
+
+Siman 160
+
+
+
+Siman 161
+
+
+
+Siman 162
+
+
+
+Siman 163
+
+
+
+Siman 164
+
+
+
+Siman 165
+
+
+
+Siman 166
+
+
+
+Siman 167
+
+
+
+Siman 168
+
+
+
+Siman 169
+
+
+
+Siman 170
+
+
+
+Siman 171
+
+
+
+Siman 172
+
+
+
+Siman 173
+
+
+
+Siman 174
+
+
+
+Siman 175
+
+
+
+Siman 176
+
+
+
+Siman 177
+
+
+
+Siman 178
+
+
+
+Siman 179
+
+
+
+Siman 180
+
+
+
+Siman 181
+
+
+
+Siman 182
+
+
+
+Siman 183
+
+
+
+Siman 184
+
+
+
+Siman 185
+
+
+
+Siman 186
+
+
+
+Siman 187
+
+
+
+Siman 188
+
+
+
+Siman 189
+
+
+
+Siman 190
+
+
+
+Siman 191
+
+
+
+Siman 192
+
+
+
+Siman 193
+
+
+
+Siman 194
+
+
+
+Siman 195
+
+
+
+Siman 196
+
+
+
+Siman 197
+
+
+
+Siman 198
+
+
+
+Siman 199
+
+
+
+Siman 200
+
+
+
+Siman 201
+
+
+
+Siman 202
+
+
+
+Siman 203
+
+
+
+Siman 204
+
+
+
+Siman 205
+
+
+
+Siman 206
+
+
+
+Siman 207
+
+
+
+Siman 208
+
+
+
+Siman 209
+
+
+
+Siman 210
+
+
+
+Siman 211
+
+
+
+Siman 212
+
+
+
+Siman 213
+
+
+
+Siman 214
+
+
+
+Siman 215
+
+
+
+Siman 216
+
+
+
+Siman 217
+
+
+
+Siman 218
+
+
+
+Siman 219
+
+
+
+Siman 220
+
+
+
+Siman 221
+
+
+
+Siman 222
+
+
+
+Siman 223
+
+
+
+Siman 224
+
+
+
+Siman 225
+
+
+
+Siman 226
+
+
+
+Siman 227
+
+
+
+Siman 228
+
+
+
+Siman 229
+
+
+
+Siman 230
+
+
+
+Siman 231
+
+
+
+Siman 232
+
+
+
+Siman 233
+
+
+
+Siman 234
+
+
+
+Siman 235
+
+
+
+Siman 236
+
+
+
+Siman 237
+
+
+
+Siman 238
+
+
+
+Siman 239
+
+
+
+Siman 240
+
+
+
+Siman 241
+
+
+
+Siman 242
+
+
+
+Siman 243
+
+
+
+Siman 244
+
+
+
+Siman 245
+
+
+
+Siman 246
+
+
+
+Siman 247
+
+
+
+Siman 248
+
+
+
+Siman 249
+
+
+
+Siman 250
+
+
+
+Siman 251
+
+
+
+Siman 252
+
+
+
+Siman 253
+
+
+
+Siman 254
+
+
+
+Siman 255
+
+
+
+Siman 256
+
+
+
+Siman 257
+
+
+
+Siman 258
+
+
+
+Siman 259
+
+
+
+Siman 260
+
+
+
+Siman 261
+
+
+
+Siman 262
+
+
+
+Siman 263
+
+
+
+Siman 264
+
+
+
+Siman 265
+
+
+
+Siman 266
+
+
+
+Siman 267
+
+
+
+Siman 268
+
+
+
+Siman 269
+
+
+
+Siman 270
+
+
+
+Siman 271
+
+
+
+Siman 272
+
+
+
+Siman 273
+
+
+
+Siman 274
+
+
+
+Siman 275
+
+
+
+Siman 276
+
+
+
+Siman 277
+
+
+
+Siman 278
+
+
+
+Siman 279
+
+
+
+Siman 280
+
+
+
+Siman 281
+
+
+
+Siman 282
+
+
+
+Siman 283
+
+
+
+Siman 284
+
+
+
+Siman 285
+
+
+
+Siman 286
+
+
+
+Siman 287
+
+
+
+Siman 288
+
+
+
+Siman 289
+
+
+
+Siman 290
+
+
+
+Siman 291
+
+
+
+Siman 292
+
+
+
+Siman 293
+
+
+
+Siman 294
+
+
+
+Siman 295
+
+
+
+Siman 296
+
+
+
+Siman 297
+
+
+
+Siman 298
+
+
+
+Siman 299
+
+
+
+Siman 300
+
+
+
+Siman 301
+
+
+
+Siman 302
+
+
+
+Siman 303
+
+
+
+Siman 304
+
+
+
+Siman 305
+
+
+
+Siman 306
+
+
+
+Siman 307
+
+
+
+Siman 308
+
+
+
+Siman 309
+
+
+
+Siman 310
+
+
+
+Siman 311
+
+
+
+Siman 312
+
+<b>312</b>     On the second day, we complete the Hallel.     [We say] the full Kaddish.     And we sit and read the Scroll of Ruth.    [We do so] because it is written in it (Ruth 1:22), "at the beginning of the barley harvest" - corresponding to [Shavuot], which is called, "the first fruits of the wheat harvest" (Exodus 34:12).     And some say it is because Ruth converted, as it is written (Ruth 2:12), "under whose wings you have sought refuge”; and we say in [the chapter entitled] HaCholetz that Naomi said to her, "It is forbidden for us to go outside of the Shabbat perimeter." She said to her, "Where you will go, I will go" (Ruth 1:16), etc. And the Israelites converted on [Shavuot] and entered under the wings of the Divine Presence with the receiving of the Torah.     Additional comment: And in Midrash Ruth, we say, "Why is Ruth said on [Shavuot], at the time of the giving of the Torah? To teach you that the Torah was only given through afflictions and poverty." And so did Rav Yehudah ben Barzilai write in his [book of] laws: That when Israel left Egypt, they were redeemed through afflictions; and so too Ruth - "there was a famine in the land" (Ruth 1:1) - and she received the Torah when she converted.     And in Tractate Soferim (14:3), we say, "One who reads from Ruth, the Song of Songs, Ecclesiastes, Lamentations and from the Scroll of Esther, must recite [the blessing that concludes], 'concerning the reading of the Megillah' - even though it is included in the Writings. But one who reads from the Writings must recite, 'Blessed are You, Lord our God, King of the universe, who has sanctified us with Your commandments and has commanded us to read in the Holy Writings.'"     Additional comment: [After] they read the Scroll of Ruth, the youth (in mourning) says Kaddish, without [the section that begins,] <i>titkabal</i>, and we [then] take out two Torahs. We read [the portion that begins], "Every firstborn" (Deuteronomy 15:19).     But if it is Shabbat, we begin with [the portion that begins], "You shall surely tithe" (Deuteronomy 14:22) - to enlarge [the reading] for the tally of seven (who go up to read from the Torah when it is Shabbat). And the <i>maftir</i> (the concluding Torah reading) is, "And on the Day of the First Fruits" (Numbers 28:26), like that of yesterday.     And he concludes in Habakkuk up until, "For the leader; with instrumental music" (Habakkuk, 3:19).     ([It is] the end of Habakkuk) - it is because it is written there, "God is coming from Teiman" (Habakkuk, 3:3).     And we give out charity only for the living.     Additional comment: It is because they read today, "Everyone according to the gift of his hand, etc." (Deuteronomy 16:15). And likewise is it the custom every last day of the festivals - since we read this section - to give out charity only for the living, but not for the [sake of the] dead, so as not to grieve over them. For it is written about the festivals (Deuteronomy 16:15), "and you shall be just happy." And likewise is it the custom in Ashkenaz that we do not give our charity for the dead on the three festivals, but rather only on Yom Kippur.     [And then] <i>Ashrei</i>.     [Then] Kaddish.     Until <i>deamiran</i>.     And we pray the additional service (<i>Musaf</i>).     Like that of yesterday.
+
+Order of the Ten Days of Repentance
+
+
+
+Laws of Rosh HaShanah
+
+
+
+Laws of Yom Kippur
+
+
+
+Order of Rosh HaShanah
+
+
+
+Order of Yom Kippur
+
+
+
+Laws of Sukkah
+
+
+
+Laws of the Four Species
+
+
+
+Hoshanot
+
+
+
+Pirkei Avot
+
+
+
+Preludes for Maariv
+
+
+
+Laws of Marriage
+
+
+
+Laws of Niddah
+
+
+
+Laws of Niddah from Sefer HaTerumah
+
+
+
+Laws of Circumcision
+
+
+
+Laws of Tzitzit
+
+
+
+Laws of Tefillin from Sefer HaTerumah
+
+
+
+Laws of Mezuzah
+
+
+
+Laws of Sefer Torah
+
+
+
+Siman 1
+
+
+
+Siman 2
+
+
+
+Siman 3
+
+
+
+Siman 4
+
+
+
+Siman 5
+
+
+
+Siman 6
+
+
+
+Siman 7
+
+
+
+Siman 8
+
+
+
+Siman 9
+
+
+
+Siman 10
+
+
+
+Siman 11
+
+
+
+Siman 12
+
+
+
+Siman 13
+
+
+
+Siman 14
+
+
+
+Siman 15
+
+
+
+Siman 16
+
+
+
+Siman 17
+
+
+
+Siman 18
+
+
+
+Siman 19
+
+
+
+Siman 20
+
+
+
+Siman 21
+
+
+
+Siman 22
+
+
+
+Siman 23
+
+
+
+Siman 24
+
+
+
+Siman 25
+
+
+
+Siman 26
+
+
+
+Siman 27
+
+
+
+Siman 28
+
+
+
+Siman 29
+
+
+
+Siman 30
+
+
+
+Siman 31
+
+
+
+Siman 32
+
+
+
+Siman 33
+
+
+
+Siman 34
+
+
+
+Siman 35
+
+
+
+Siman 36
+
+
+
+Siman 37
+
+
+
+Siman 38
+
+
+
+Siman 39
+
+
+
+Siman 40
+
+
+
+Siman 41
+
+
+
+Siman 42
+
+
+
+Siman 43
+
+
+
+Siman 44
+
+
+
+Siman 45
+
+
+
+Siman 46
+
+
+
+Siman 47
+
+
+
+Siman 48
+
+
+
+Siman 49
+
+
+
+Siman 50
+
+
+
+Siman 51
+
+
+
+Siman 52
+
+
+
+Siman 53
+
+
+
+Siman 54
+
+
+
+Siman 55
+
+
+
+Siman 56
+
+
+
+Siman 57
+
+
+
+Siman 58
+
+
+
+Siman 59
+
+
+
+Siman 60
+
+
+
+Siman 61
+
+
+
+Siman 62
+
+
+
+Siman 63
+
+
+
+Siman 64
+
+
+
+Siman 65
+
+
+
+Siman 66
+
+
+
+Siman 67
+
+
+
+Siman 68
+
+
+
+Siman 69
+
+
+
+Siman 70
+
+
+
+Siman 71
+
+
+
+Siman 72
+
+
+
+Siman 73
+
+
+
+Siman 74
+
+
+
+Siman 75
+
+
+
+Siman 76
+
+
+
+Siman 77
+
+
+
+Siman 78
+
+
+
+Siman 79
+
+
+
+Siman 80
+
+
+
+Siman 81
+
+
+
+Siman 82
+
+
+
+Siman 83
+
+
+
+Siman 84
+
+
+
+Siman 85
+
+
+
+Siman 86
+
+
+
+Siman 87
+
+
+
+Siman 88
+
+
+
+Siman 89
+
+
+
+Siman 90
+
+
+
+Siman 91
+
+
+
+Siman 92
+
+
+
+Siman 93
+
+
+
+Siman 94
+
+
+
+Siman 95
+
+
+
+Siman 96
+
+
+
+Siman 97
+
+
+
+Siman 98
+
+
+
+Siman 99
+
+
+
+Siman 100
+
+
+
+Siman 101
+
+
+
+Siman 102
+
+
+
+Siman 103
+
+
+
+Siman 104
+
+
+
+Siman 105
+
+
+
+Siman 106
+
+
+
+Siman 107
+
+
+
+Siman 108
+
+
+
+Siman 109
+
+
+
+Siman 110
+
+
+
+Siman 111
+
+
+
+Siman 112
+
+
+
+Siman 113
+
+
+
+Siman 114
+
+
+
+Siman 115
+
+
+
+Siman 116
+
+
+
+Siman 117
+
+
+
+Siman 118
+
+
+
+Siman 119
+
+
+
+Siman 120
+
+
+
+Siman 121
+
+
+
+Siman 122
+
+
+
+Siman 123
+
+
+
+Siman 124
+
+
+
+Siman 125
+
+
+
+Siman 126
+
+
+
+Siman 127
+
+
+
+Siman 128
+
+
+
+Siman 129
+
+
+
+Siman 130
+
+
+
+Siman 131
+
+
+
+Siman 132
+
+
+
+Siman 133
+
+
+
+Siman 134
+
+
+
+Siman 135
+
+
+
+Siman 136
+
+
+
+Siman 137
+
+
+
+Siman 138
+
+
+
+Siman 139
+
+
+
+Siman 140
+
+
+
+Siman 141
+
+
+
+Siman 142
+
+
+
+Siman 143
+
+
+
+Siman 144
+
+
+
+Siman 145
+
+
+
+Siman 146
+
+
+
+Siman 147
+
+
+
+Siman 148
+
+
+
+Siman 149
+
+
+
+Siman 150
+
+
+
+Siman 151
+
+
+
+Siman 152
+
+
+
+Siman 153
+
+
+
+Siman 154
+
+
+
+Siman 155
+
+
+
+Siman 156
+
+
+
+Siman 157
+
+
+
+Siman 158
+
+
+
+Siman 159
+
+
+
+Siman 160
+
+
+
+Siman 161
+
+
+
+Siman 162
+
+
+
+Siman 163
+
+
+
+Siman 164
+
+
+
+Siman 165
+
+
+
+Siman 166
+
+
+
+Siman 167
+
+
+
+Siman 168
+
+
+
+Siman 169
+
+
+
+Siman 170
+
+
+
+Siman 171
+
+
+
+Siman 172
+
+
+
+Siman 173
+
+
+
+Siman 174
+
+
+
+Siman 175
+
+
+
+Siman 176
+
+
+
+Siman 177
+
+
+
+Siman 178
+
+
+
+Siman 179
+
+
+
+Siman 180
+
+
+
+Siman 181
+
+
+
+Siman 182
+
+
+
+Siman 183
+
+
+
+Siman 184
+
+
+
+Siman 185
+
+
+
+Siman 186
+
+
+
+Siman 187
+
+
+
+Siman 188
+
+
+
+Siman 189
+
+
+
+Siman 190
+
+
+
+Siman 191
+
+
+
+Siman 192
+
+
+
+Siman 193
+
+
+
+Siman 194
+
+
+
+Siman 195
+
+
+
+Siman 196
+
+
+
+Siman 197
+
+
+
+Siman 198
+
+
+
+Siman 199
+
+
+
+Siman 200
+
+
+
+Siman 201
+
+
+
+Siman 202
+
+
+
+Siman 203
+
+
+
+Siman 204
+
+
+
+Siman 205
+
+
+
+Siman 206
+
+
+
+Siman 207
+
+
+
+Siman 208
+
+
+
+Siman 209
+
+
+
+Siman 210
+
+
+
+Siman 211
+
+
+
+Siman 212
+
+
+
+Siman 213
+
+
+
+Siman 214
+
+
+
+Siman 215
+
+
+
+Siman 216
+
+
+
+Siman 217
+
+
+
+Siman 218
+
+
+
+Siman 219
+
+
+
+Siman 220
+
+
+
+Siman 221
+
+
+
+Siman 222
+
+
+
+Siman 223
+
+
+
+Siman 224
+
+
+
+Siman 225
+
+
+
+Siman 226
+
+
+
+Siman 227
+
+
+
+Siman 228
+
+
+
+Siman 229
+
+
+
+Siman 230
+
+
+
+Siman 231
+
+
+
+Siman 232
+
+
+
+Siman 233
+
+
+
+Siman 234
+
+
+
+Siman 235
+
+
+
+Siman 236
+
+
+
+Siman 237
+
+
+
+Siman 238
+
+
+
+Siman 239
+
+
+
+Siman 240
+
+
+
+Siman 241
+
+
+
+Siman 242
+
+
+
+Siman 243
+
+
+
+Siman 244
+
+
+
+Siman 245
+
+
+
+Siman 246
+
+
+
+Siman 247
+
+
+
+Siman 248
+
+
+
+Siman 249
+
+
+
+Siman 250
+
+
+
+Siman 251
+
+
+
+Siman 252
+
+
+
+Siman 253
+
+
+
+Siman 254
+
+
+
+Siman 255
+
+
+
+Siman 256
+
+
+
+Siman 257
+
+
+
+Siman 258
+
+
+
+Siman 259
+
+
+
+Siman 260
+
+
+
+Siman 261
+
+
+
+Siman 262
+
+
+
+Siman 263
+
+
+
+Siman 264
+
+
+
+Siman 265
+
+
+
+Siman 266
+
+
+
+Siman 267
+
+
+
+Siman 268
+
+
+
+Siman 269
+
+
+
+Siman 270
+
+
+
+Siman 271
+
+
+
+Siman 272
+
+
+
+Siman 273
+
+
+
+Siman 274
+
+
+
+Siman 275
+
+
+
+Siman 276
+
+
+
+Siman 277
+
+
+
+Siman 278
+
+
+
+Siman 279
+
+
+
+Siman 280
+
+
+
+Siman 281
+
+
+
+Siman 282
+
+
+
+Siman 283
+
+
+
+Siman 284
+
+
+
+Siman 285
+
+
+
+Siman 286
+
+
+
+Siman 287
+
+
+
+Siman 288
+
+
+
+Siman 289
+
+
+
+Siman 290
+
+
+
+Siman 291
+
+
+
+Siman 292
+
+
+
+Siman 293
+
+
+
+Siman 294
+
+
+
+Siman 295
+
+
+
+Siman 296
+
+
+
+Siman 297
+
+
+
+Siman 298
+
+
+
+Siman 299
+
+
+
+Siman 300
+
+
+
+Siman 301
+
+
+
+Siman 302
+
+
+
+Siman 303
+
+
+
+Siman 304
+
+
+
+Siman 305
+
+
+
+Siman 306
+
+
+
+Siman 307
+
+
+
+Siman 308
+
+
+
+Siman 309
+
+
+
+Siman 310
+
+
+
+Siman 311
+
+
+
+Siman 312
+
+
+
+Siman 313
+
+
+
+Siman 314
+
+
+
+Siman 315
+
+
+
+Siman 316
+
+
+
+Siman 317
+
+
+
+Siman 318
+
+
+
+Siman 319
+
+
+
+Siman 320
+
+
+
+Siman 321
+
+
+
+Siman 322
+
+
+
+Siman 323
+
+
+
+Siman 324
+
+
+
+Siman 325
+
+
+
+Siman 326
+
+
+
+Siman 327
+
+
+
+Siman 328
+
+
+
+Siman 329
+
+
+
+Siman 330
+
+
+
+Siman 331
+
+
+
+Siman 332
+
+
+
+Siman 333
+
+
+
+Siman 334
+
+
+
+Siman 335
+
+
+
+Siman 336
+
+
+
+Siman 337
+
+
+
+Siman 338
+
+
+
+Siman 339
+
+
+
+Siman 340
+
+
+
+Siman 341
+
+
+
+Siman 342
+
+
+
+Siman 343
+
+
+
+Siman 344
+
+
+
+Siman 345
+
+
+
+Siman 346
+
+
+
+Siman 347
+
+
+
+Siman 348
+
+
+
+Siman 349
+
+
+
+Siman 350
+
+
+
+Siman 351
+
+
+
+Siman 352
+
+
+
+Siman 353
+
+
+
+Siman 354
+
+
+
+Siman 355
+
+
+
+Siman 356
+
+
+
+Siman 357
+
+
+
+Siman 358
+
+
+
+Siman 359
+
+
+
+Siman 360
+
+
+
+Siman 361
+
+
+
+Siman 362
+
+
+
+Siman 363
+
+
+
+Siman 364
+
+
+
+Siman 365
+
+
+
+Siman 366
+
+
+
+Siman 367
+
+
+
+Siman 368
+
+
+
+Siman 369
+
+
+
+Siman 370
+
+
+
+Siman 371
+
+
+
+Siman 372
+
+
+
+Siman 373
+
+
+
+Siman 374
+
+
+
+Siman 375
+
+
+
+Siman 376
+
+
+
+Siman 377
+
+
+
+Siman 378
+
+
+
+Siman 379
+
+
+
+Siman 380
+
+
+
+Siman 381
+
+
+
+Siman 382
+
+
+
+Siman 383
+
+
+
+Siman 384
+
+
+
+Siman 385
+
+
+
+Siman 386
+
+
+
+Siman 387
+
+
+
+Siman 388
+
+
+
+Siman 389
+
+
+
+Siman 390
+
+
+
+Siman 391
+
+
+
+Siman 392
+
+
+
+Siman 393
+
+
+
+Siman 394
+
+
+
+Siman 395
+
+
+
+Siman 396
+
+
+
+Siman 397
+
+
+
+Siman 398
+
+
+
+Siman 399
+
+
+
+Siman 400
+
+
+
+Siman 401
+
+
+
+Siman 402
+
+
+
+Siman 403
+
+
+
+Siman 404
+
+
+
+Siman 405
+
+
+
+Siman 406
+
+
+
+Siman 407
+
+
+
+Siman 408
+
+
+
+Siman 409
+
+
+
+Siman 410
+
+
+
+Siman 411
+
+
+
+Siman 412
+
+
+
+Siman 413
+
+
+
+Siman 414
+
+
+
+Siman 415
+
+
+
+Siman 416
+
+
+
+Siman 417
+
+
+
+Siman 418
+
+
+
+Siman 419
+
+
+
+Siman 420
+
+
+
+Siman 421
+
+
+
+Siman 422
+
+
+
+Siman 423
+
+
+
+Siman 424
+
+
+
+Siman 425
+
+
+
+Siman 426
+
+
+
+Siman 427
+
+
+
+Siman 428
+
+
+
+Siman 429
+
+
+
+Siman 430
+
+
+
+Siman 431
+
+
+
+Siman 432
+
+
+
+Siman 433
+
+
+
+Siman 434
+
+
+
+Siman 435
+
+
+
+Siman 436
+
+
+
+Siman 437
+
+
+
+Siman 438
+
+
+
+Siman 439
+
+
+
+Siman 440
+
+
+
+Siman 441
+
+
+
+Siman 442
+
+
+
+Siman 443
+
+
+
+Siman 444
+
+
+
+Siman 445
+
+
+
+Siman 446
+
+
+
+Siman 447
+
+
+
+Siman 448
+
+
+
+Siman 449
+
+
+
+Siman 450
+
+
+
+Siman 451
+
+
+
+Siman 452
+
+
+
+Siman 453
+
+
+
+Siman 454
+
+
+
+Siman 455
+
+
+
+Siman 456
+
+
+
+Siman 457
+
+
+
+Siman 458
+
+
+
+Siman 459
+
+
+
+Siman 460
+
+
+
+Siman 461
+
+
+
+Siman 462
+
+
+
+Siman 463
+
+
+
+Siman 464
+
+
+
+Siman 465
+
+
+
+Siman 466
+
+
+
+Siman 467
+
+
+
+Siman 468
+
+
+
+Siman 469
+
+
+
+Siman 470
+
+
+
+Siman 471
+
+
+
+Siman 472
+
+
+
+Siman 473
+
+
+
+Siman 474
+
+
+
+Siman 475
+
+
+
+Siman 476
+
+
+
+Siman 477
+
+
+
+Siman 478
+
+
+
+Siman 479
+
+
+
+Siman 480
+
+
+
+Siman 481
+
+
+
+Siman 482
+
+
+
+Siman 483
+
+
+
+Siman 484
+
+
+
+Siman 485
+
+
+
+Siman 486
+
+
+
+Siman 487
+
+
+
+Siman 488
+
+
+
+Siman 489
+
+
+
+Siman 490
+
+
+
+Siman 491
+
+
+
+Siman 492
+
+
+
+Siman 493
+
+
+
+Siman 494
+
+
+
+Siman 495
+
+
+
+Siman 496
+
+
+
+Siman 497
+
+
+
+Siman 498
+
+
+
+Siman 499
+
+
+
+Siman 500
+
+
+
+Siman 501
+
+
+
+Siman 502
+
+
+
+Siman 503
+
+
+
+Siman 504
+
+
+
+Siman 505
+
+
+
+Siman 506
+
+
+
+Siman 507
+
+
+
+Siman 508
+
+
+
+Siman 509
+
+
+
+Siman 510
+
+
+
+Siman 511
+
+
+
+Siman 512
+
+
+
+Siman 513
+
+
+
+Siman 514
+
+
+
+Siman 515
+
+
+
+Siman 516
+
+
+
+Siman 517
+
+
+
+Siman 518
+
+
+
+Siman 519
+
+1 What is an open paragraph (parasha petuha)? Anything which is written from the start of the line to its middle, or to a third of the way through; or so that there is space to write three words of three letters, that is, lemishpahoteikhem. That is a petuha. And if it happens that the end of the verse is at the end of the line, with less than the required space, he leaves a second blank line and starts the new paragraph on the third line; that is also a petuha. A closed paragraph (setuma): when there is writing at both ends of the line and a blank space in the middle, sufficient to write two letters or more. That is a setuma. A sedura paragraph: when the line is written to the middle or a third of the way through, and then he leaves the rest blank, and restarts on the next line, directly below where he left off in the line above. That is a sedura. This I found in an old siddur. 
+2 Masekhet Soferim has different definitions: a petuha is anything which  does not start at the head of the line. A setuma is anything that stops in the middle of the line. How much must be left at the beginning of the line for it to be called a petuha? Enough to write a word of three letters. How much must be left in the middle of the line for it to be called a setuma? Enough to write a word of three letters. [End Masekhet Soferim quote.] Suppose he finished a paragraph at the edge of the page and started a new line, and left enough space at the beginning of that line to write three letters, and then started to write? Come and learn from the two sources; the baraita gives the essence of the issue. The baraita reasons that the beginning of the line is what determines a petuha, not the end of the line [so the example case is a petuha according to the baraita]; if one leaves a gap at the beginning and also at the end of the line, it is still a petuha. But the old siddur reasons that it is the end of the line that determines a petuha, not the beginning of the line [so the example case is a setuma according to the baraita]. [To avoid ambiguity, therefore...] if he makes a petuha with space both at the end of the line and at the beginning of the line it is good for both of them. This is correct. There is also another order of petuhot and setumot which seems entirely unconvincing. And these are the tagin of a sefer Torah and the petuhot and setumot according to the masoretic tradition. ביה שמו: the following words should be placed at the beginning of a line and the top of a column: Bereshit (Gen. 1:1); Yehudah ata yodukha (Gen. 49:8); Haba-im ahareihem bayam (Ex. 14:28); Shemor ve-shamarta (Deut. 12:28); Motza sefateikha (Deut. 23:24); Ve-a'ida bam (Deut. 31:28).
+
+In the manuscript, certain letters of this list are annotated with special tagin and other embellishments. 
+
+Tractate Soferim
+
+
+
+Tractate Kallah
+
+
+
+'The Path of Torah Sages'
+
+
+
+Tractate Derekh Eretz
+
+
+
+Chapter of Gan Eden
+
+
+
+Ten Signs of Mashiach
+
+
+
+Laws of Ritual Slaughter
+
+
+
+Laws of Covering the Blood
+
+
+
+Laws of Unslaughterable Animals
+
+
+
+Laws from Sefer HaTerumah
+
+
+
+Laws of Gittin
+
+
+
+Laws of Chalitza
+