474dc349bacb9751dca7930e9dea7c9cc37719e0fcf43b60503c8319c3100cba

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Beitzah/Hebrew/Vilna Edition.json

@@ -0,0 +1,159 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Rambam on Mishnah Beitzah",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957",
+    "versionTitle": "Vilna Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת וילנא",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "רמב\"ם משנה ביצה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Rambam",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>ביצה שנולדה ביו\"ט בית שמאי אומרים תאכל כו':</b><br>המוקצה נאסר לאכלו ביום טוב. ומוקצה הוא הדבר שהפרישו מאכילה ונתכוין עליו שלא לאכלו. וכמו כן נולד אסור ביום טוב. ונולד הוא הדבר שיאסור ביום טוב מה שלא חשב עליו כמו הפירות הנובלות מן האילנות. ועל אלו השני עיקרים תסוב זו המסכתא. ואין מחלוקת ביניהם בזה המקום. וכשיהיה שום עוף עומד לגדל ביצים בלבד ולא לשחיטה ולאכילה אין מחלוקת בין ב\"ש וב\"ה שביצתה שנולדה ביום טוב אסורה לפי שאותו עוף מוקצה אבל המחלוקת בתרנגולת העומדת לאכילה. וטעם איסור בית הלל משום הכנה הוא כי לשון התורה והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו חול מכין לשבת וחול מכין ליום טוב ואין יום טוב מכין לשבת ואין שבת מכינה ליום טוב ויש לנו עוד כי הביצה שנולדה היום מאתמול נגמרה כשיחול יום טוב אחר שבת ונולדה ביום טוב אסורה מפני שהשבת הכינה אותה ונאסור אותה בכל יו\"ט גזירה יו\"ט אחר השבת. וכמו כן תאסר כשנולדה בשבת משום שבת אחר יו\"ט. וכמו כן הכנה שהיא ההכנה טבעית אסרוה גזירה מדרבנן ובה חולקין בית שמאי ומתירין אותה. אבל אם ההכנה היא במלאכה מיו\"ט לשבת הרי היא אסורה לדברי הכל. וממה שאתה חייב לדעת כי בזמן הזה שאנו עושין שני ימים טובים ביצה שנולדה ביום טוב ראשון תאכל בשני חוץ משני ימים טובים של ראש השנה מפני שהם קדושה אחת וכאילו שניהם יום אחד. וכן שבת ויום טוב נולדה בזה אסורה בזה. ודע כי כל מה שנאסר באכילה ביום טוב אסור לטלטלו ממקום למקום. וכבר קדמו לך מזה עקרים בשבת: ושאור הוא השאור עצמו שבו מחמיצים העיסה. ואין מחלוקת בין בית שמאי ובית הלל כי שאור וחמץ לענין אכילה בכזית ואמר יתעלה שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם כי כל אוכל חמץ אמרו חכמים פתח הכתוב בשאור וסיים בחמץ לומר לך זהו שאור זהו חמץ אבל מחלוקתם לענין ביעור בית שמאי אומרים על כל פנים יש ביניהם הפרש ואם לאו למה אמר חמץ ולמה אמר שאור אלא כיון שהשוה ביניהם באכילה יש הפרש ביניהם לענין ביעור ובית הלל אומרים ילפינן ביעור מאכילה והביא בכאן זו ההלכה לפי שהיא מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל והיא דומה לביצה שנולדה ביום טוב:  "
+            ],
+            [
+                "<b>השוחט חיה ועוף ביום טוב ב\"ש אומרים כו':</b><br>אינו רוצה בכאן באמרו השוחט חיה ועוף לומר מי ששחט שיורה זה הענין דיעבד אין לכתחלה לא אלא רוצה לומר האיש השוחט כשנמלך בנו איך ישחט ביום טוב היאך נשיב לו. בית שמאי אומרים נתיר לו לחפור בדקר על הדרך שנזכיר לקמן וישחוט ויכסה. ובית הלל אוסרים אלא אם כן היה לו עפר מוכן ויחד לו מקום מערב יום טוב. ואמר מודים שאם שחט שיחפור בדקר ויכסה בשני תנאים האחד שיהיה אותו הדקר נעוץ בארץ ויעקור אותו ובשעת עקירתו יעקור העפר. והשני שיהיה העפר תיחוח כלומר קל ולא יהיה קשה ועב כדי שלא יהיה חופר. ומה שאמרו ב\"ש יחפור בדקר ויכסה על אלו הפנים אמרוהו. ושאפר כירה מוכן הוא אין רוצה בזה שהן מודין שאפר כירה מוכן הוא כ�� לא היה ביניהם משא ומתן על האפר. אבל הוא פתיחת דברים והודיעך כי האפר מוכן הוא ומותר לשחוט עליו. ובתנאי שיהיה אפר שהוסק מערב יום טוב ולא בשלו בו ביום טוב אבל אם הוסק האפר ונעשה ביום טוב אסור לשחוט עליו לפי שהוא נולד אבל אם היה חם ביותר כדי לצלות בו ביצת תרנגולת וכיון שהוא ראוי לבשל בו יהיה מותר לטלטלו ולשחוט בו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים אין מוליכין את הסולם כו':</b><br><b>בית שמאי אומרים לא יטול אלא אם כן נענע כו':</b><br>אין מחלוקת ביניהם בסולם של עליה שאסור לטלטלו ואין חולקין בסולם של שובך ברשות הרבים שאסור להוליכו משובך לשובך כי הרואה אותו מוליך סולם יאמר לתקן גג ביתו מוליכו ויחשוד אותו בחילול מועד אבל המחלוקת ביניהם הוא ברשות היחיד בית שמאי אומרים כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור והדבר כן הוא אבל בית הלל מתירין זה המעט מפני שמחת יום טוב. ומה שאמרו בית שמאי שאסור ליקח היונים ביום טוב אלא א\"כ נענע מערב יום טוב הוא בבריכה ראשונה שבאותו שובך כי האדם חס על בריכה ראשונה ושמא ימלך ולא ירצה לקחתם ואחר הכנסת יום טוב ימלך שנית ויקח אותם והם מוקצה אבל בבריכה שניה והבאים אחריהם אין מחלוקת ודי לו שיאמר זה וזה אני נוטל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>זמן שחורים ומצא לבנים לבנים ומצא שחורים כו':</b><br>רוצה בזה המאמר כשזימן שחורים ולבנים ומצא שחורים במקום לבנים ולבנים במקום שחורים אסורות ביום טוב כי נאמר אותם שזימן פרחו והלכו להם ואלו שמצא אחרים הן שבאו ממקום אחר. וזהו התועלת שהשמיענו וכמו כן כשהניח השנים ומצא שלשה נאסרו ממה נפשך אם נוסף עליהם שלישי הרי נתערב המוקצה במוכן ואם הם אחרים הרי כלם אסורים. ואמרו אם אין שם אלא הם הרי אלו מותרין בתנאי שלא יוכלו לעוף ואם יש שובך שני בקרוב מזה השובך אבל אינו עומד בשורתו אלא שיהיה עומד בקרן זוית לימדנו בכאן שלא נאמר מן השובך השני נדדו לזה השובך לפי שהם כשמדדים משובכם והולכין אינן מדדין והולכין אלא בשוה לשובכם ואינן נוטים ממנו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים אין מסלקין את התריסין כו':</b><br><b>בית שמאי אומרים אין נוטלין את העלי כו':</b><br><b>בית שמאי אומרים אין מוציאין לא את הקטן כו':</b><br>תריסין הם הנסרים שנועלין בהם פתחי החנויות. וכשאין להם ציר אין מחלוקת שהן מותרות ואפילו הם לנעול בית שבתוך החצר וכשיש להם ציר בצד הנסר אין מחלוקת שהן אסורות ואפילו הן לחנות שברשות הרבים לפי שנחוש שמא יתקע לחזוק הנסר אבל המחלוקת בנסרים שיש להם ציר באמצע הנסר ובתריסי חנויות בלבד בית שמאי אוסרין ובית הלל מתירין החזרת תריסין ונתינת העור לפני בית הדריסה מפני שמחת יום טוב כי אם נאסר עליו החזרת התריסין ימנע מפתיחת החנות להוציא תבלין כדי שלא יניח החנות פתוח ויגנבו משם ממונו. וכמו כן אם יש אצלו בהמה לא ישחטנה כדי שלא יפסיד העור: עלי הוא יד המכתש גדול מעץ והוא עגול שכותשין בו הריפות ודוגמתן. ופירוש לקצב בו לחתך עליו: ובית שמאי אין מתירין הוצאה אלא אם יש בה צורך אכילה לאמרו יתעלה אך אשר יאכל לכל נפש ולפיכך אמרו אין מוציאין את הקטן ואת הלולב וכיוצא בהם. ובית הלל אומרים שמתוך שהותרה הוצאה לצורך אכילה הותרה שלא לצורך וכמו כן אמרו מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה שלא לצורך וזהו עיקר אמתי: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים אין מוליכין חלה כו':</b><br>מ��נות הן הזרוע והלחיים והקבה. ועוד יתבאר לך כי מכלל הדברים האסורין ביום טוב אין מגביהין תרומות ומעשרות. ואמרם בזו המשנה כי בית שמאי ובית הלל חולקין בהולכת חלה ומתנות ומודים שאין מוליכין תרומה אינו אמת אבל הן מודים שמוליכין חלה ומתנות וחולקין בתרומה. ובית הלל אומרים חלה מתנות מתנה לכהן ותרומה מתנה לכהן כשם שמוליכין את המתנות כך מוליכין את התרומה. ובית שמאי אמרו להם לא אם אמרתם במתנות שזכאי בהרמתן תאמרו בתרומה שאינו זכאי בהרמתן זהו לשון מחלוקתם: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים תבלין נדוכין במדוך כו':</b><br>עץ הפרור הוא העץ שמגיסים בו הקדרות. ומה שהצריך לעשות שינוי בשחיקת המלח לפי שאינו מפיג טעמו ואינו מחסר פעולתו כשנשחק מערב יום טוב והתבלין מפיגין טעמן ומחסרין חמימותן וחריפותן כשישארו שחוקים מערב יום טוב ולפיכך מי שצריך לשחיקת מלח ביום טוב ישנה על כל פנים והשינוי היא שיטה המכתש על צידו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הבורר קטנית ביום טוב בית שמאי אומרים כו':</b><br>בורר אוכל הוא שילקט האוכל מן הפסולת אחת אחת וכשהפסולת יותר מן האוכל אין מחלוקת שבורר ונוטל את האוכל. ומדיח ושולה פירוש שיתן מים על העדשים הטחונים או הפולין ודומיהן וכשיגבה וירבה הפסולת על פני המים וירד האוכל והוא מסיר אותו הפסולת בידו זהו ענין שולה כלומר מסיר הפסולת ושוטף אותו מעל פני המים ואין הלכה כרבן גמליאל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים אין משלחין ביום טוב כו':</b><br>הטעם שאוסרין בית שמאי שלא עשה כדרך שהוא עושה בחול וגם בית הלל לא התירו אלא לשלוח ביד אדם אחד או שנים אבל לשלוח ביד שלשה או יותר ברבוי ויתן ביד כל אחד מהם הרי זה אסור כדי שלא יעשה מלאכות של חול גמורות. והתבואה אינה ראויה לאכילה לפי שהיא צריכה טחינה והטחינה ביום טוב אסור. ורבי שמעון אומר שיכול לבשל אותן הזרעים ולאכלן ואין הלכה כרבי שמעון: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>משלחין כלים בין תפורין בין שאינן תפורין כו':</b><br>הבגדים התפורים הם ראוין ללבוש ושאינן תפורין הם ראויין לכסות ואמרו אף על פי שיש בהם כלאים בבגדים שהם בתכלית הקושי והעובי ומיעוט הריכוך כי כשהן בזה הענין מותר לתלותן וכיון שמותר לתלותן מותר לשולחן ביום טוב וזהו ענין אמרם והם לצורך המועד: וסנדל מסומר כבר בארנו איסור נעילתו בשבת וביום טוב בפרק ששי בשבת. ומנעל שאינו תפור ענינו שלא נגמרה מלאכתו אלא כשהוא מדובק במין מן הדבוק אסור לשלחו ובמקום דירתו של רבי יהודה לא היה ראוי מנעל לבן לנעילה עד שיעובד בסיד זמן ידוע וזה הכלל שזכר אמתי ושיעור דברו וכן זה הכלל כל שנאותין בו אפילו בחול כמו שהוא ביום טוב משלחין אותו ולפיכך מותר לשלוח תפילין ביום טוב אע\"פ שאסור ללובשן בשבת וביום טוב כמו שנתבאר בסוף עירובין ואל יקשה עליך בזה העיקר מה שאסרו לשלוח תבואה ביום טוב לפי שהיא אינה ראויה בחול כמות שהיא עד שיעשו בה מעשה שהוא אסור לעשותו ביום טוב והוא הטחינה: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>יום טוב שחל להיות ערב שבת כו':</b><br>כבר בארנו במה שקדם אמרם חול מכין לשבת וחול מכין ליום טוב. ואמרו עושה תבשיל מערב יום טוב לא פחות מכזית בין לאחד בין לאלף וזהו עירובי תבשילין וצריך ברכה ואדם אחד שיזכה בו למי שלא הניח ואינו צריך ליטול מהם רשות על הדרך שבארנו בעירובי חצרות: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>חל להיות אחר השבת בית שמאי אומרים כו':</b><br>כשהכלים הן טמאין אסור להטבילן ביום טוב ולא בשבת לפי שקודם הטבילה לא היו ראוין להשתמש בהן באותן הדברים שמשתמשין בהם לאחר הטבילה ונראה כמתקן מנא ביום טוב וכשיהיה אדם טמא באחד מן הטומאות מותר לו לטבול בשבת לפי שנראה כמתכוין לצנן גופו בלבד. ואמרם ושוים שמשיקין את המים בכלי אבן לטהרן אבל לא מטבילין פירוש כי כשהמים הם טמאים שאפשר לו לתתם בכלי אבן ולהכניס אותו הכלי במקוה מים עד שיעלו מי מקוה על פני הכלי שהן בו אותן המים הטמאין ויטהרו המים וזהו ענין משיקין שיעלו המים עליו ומה שהצריך להיות הכלי מאבנים לפי שכלי אבנים אינו מקבל טומאה כמו שיתבאר במסכת כלים ואילו היה נותן אותן המים הטמאין בכלי עץ וכיוצא בו מן הכלים שמקבלים טומאה היה נטמא הכלי באותן המים הטמאין שבתוכו כמו שיתבאר במקומות מטהרות וכשיכניס הכלי במקוה נמצא שמטביל כלי טמא ביום טוב והוא אסור כמו שקדם בתחלת המאמר וזהו ענין אמרם אבל לא מטבילין ושיעורו אבל לא מטבילין כלי טמא על גב מימיו וכל זה בשבת אבל ביום טוב מותר לו להטביל כלי על גב מימיו ויטהר המים והכלי כאחד. ומה שהצריכו לטהר המים לפי שהמים הטמאים הם מתוקין ומי מקוה אינן ראוין לשתיה. ואמר מטבילין מגב לגב רוצה בו כי כשיש אצלו כלים טהורין משתמש בהן בבית הבד של שמן בדרך דמיון והוא חולין ורוצה להשתמש בהם בגת היין והוא תרומה מותר לו להטבילן טבילה שנית ביום טוב לפי שהן. ואם הם טהורים על כל פנים צריכין טבילה אחרת אם ירצה שיעשה בטהרה וכמו כן מחבורה לחבורה הוא שיהיה בו כלי טהור ויאכל בו בחבורה אחת מעשר שני בדרך משל אם רצה לאכול בו בחבורה אחרת מותר לו להטביל אותה הטבילה שנית ביום טוב והעיקר בזו הטבילה מה שאגיד לך דע כי עוד יתבאר בפ' שני מחגיגה כי מי שטבל לחולין אף על פי שהוא טהור בלי ספק אסור לו לאכול מעשר שני עד שיטבול פעם שנית לשם מעשר וכן אם טבל למעשר ורצה לאכול תרומה על כל פנים צריך טבילה אחרת וכן אם היה טהור לתרומה ורצה לאכול קודש יטבול לשם קודש ואלו הטבילות שאדם הטהור טובל אותן בין מעשר ותרומה וקודש הם המותרות לעשות ביום טוב והיתרנו זאת הטבילה ביום טוב לפי שאינה להסיר טומאה אלא לתוספות טהרה אם כן שיעור דבריו כך אם טבל על גבי גתו טובל טבילה אחרת את הכלי על גבי בדו ואם טבל לאכול בו בחבורה זו טובל לאכול בו בחבורה אחרת ביום טוב: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים מביאין שלמים ואין סומכין כו':</b><br>מחלוקת בית שמאי ובית הלל אינו אלא בשלמים של חגיגה ועולה של ראיה והוא דבר השם יתברך ולא יראו פני ריקם. בית שמאי אומרים חג לה' חגיגה בלבד היא הנקרבת ביום טוב אבל עולות ראיה הם קרבות בשאר ימי החג ובית הלל אומרים לה' כל דלה'. וכן מביאין ראיה ב\"ש מן הכתוב עצרת תהיה לכם תהיה לכם ולא לגבוה. ובית הלל מביאין ראיה מן הכתוב עצרת לה' כל דלה': אבל נדרים ונדבות דברי הכל אין קריבין ביום טוב ועוד יתבאר דבר הסמיכה במקומו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים לא יחם אדם חמין לרגליו כו':</b><br>כלל הדברים כי חמים שהוחמו ביום טוב שרוחץ בהן פניו ידיו ורגליו ואינו רוחץ בהם כל גופו אלא אם כן הוחמו מערב יום טוב וחמין שהוחמו מערב שבת רוחץ בהם בשבת פניו ידיו ורגליו אבל לא כל גופו ואוסרים ב\"ש שיבעיר אדם אש להתחמם בו לפי שעיקרה ממה שאמר אך אשר יאכל לכל נפש אינו נכנס תחתיו הנאות הגוף מבחוץ ובית הלל אומרים כי מאמר השם אך אשר יאכל לכל נפש כלל הנאות הגוף כלם:    "
+            ],
+            [
+                "<b>שלשה דברים רבן גמליאל מחמיר כו':</b><br>דעת ב\"ש מה שאומר לך והנה כי הם אומרים אין אופין מיום טוב לשבת אא\"כ עירב בפת ואין מבשלין אלא אם כן עירב בתבשיל ואין טומנין את החמין אלא א\"כ היו חמין טמונין מערב יום טוב. וב\"ה אין מצריכין אלא עירובי תבשילין בלבד ולפיכך אמר רבן גמליאל אין טומנין את החמין מיום טוב לשבת אלא א\"כ היו לו חמין כמו שביארנו מדעת ב\"ש. וזוקפין את המנורה ענינו כשהמנורה תהיה מחוליות. ב\"ש אוסרין להקימה מפני שנראה כבונה. ובית הלל אומרין אין בנין בכלים. וגריצין ככרות לחם גדולות. ורקיקין ככרות דקות. ואין הכוונה גודל הככר ולא קטנו אבל הכוונה רוב הלחם ומיעוטו כי ב\"ש אוסרין לאפות פת מרובה ביום טוב ובית הלל מתירין. וחורי מין גדול ממיני מעשה האופים והלכה כר\"ג:  "
+            ],
+            [
+                "<b>אף הוא אמר שלשה דברים להקל כו':</b><br>מכבדין ידוע. וזה אע\"פ שהיתה ארצם עפרית. ומוגמר הוא הקטרה להריח אבל לגמר הכלים דברי הכל אסור. וגדי מקולס כלומר מכובד שהיה ראשו על כרעיו ועל קרבו כמו כבש [הפסח] שהיה נאכל בירושלים והלכה כחכמים:  "
+            ],
+            [
+                "<b>שלשה דברים רבי אלעזר בן עזריה מתיר כו':</b><br>פרתו של רבי אלעזר בן עזריה כבר קדם הדבור בו בפרק חמישי בשבת. מקרדין הוא הסרת הזבובים הקטנים הנתלין ביריכות הבהמה ועושין שם חבורה כשמסירין אותן. ומקרצפין הסרת הזבובים הגדולים שאינן עושים חבורה כשמסירין אותם. וחכמים סוברין דבר שאין מתכוין אסור כמו רבי יהודה והלכה כרבי אלעזר בן עזריה באומרו מקרדין את הבהמה בלבד כי העיקר אצלנו כמו שהודעתיך פעמים דבר שאין מתכוין מותר:  "
+            ],
+            [
+                "<b>הרחים של פלפלין טמאה משום שלשה כו':</b><br><b>עגלה של קטן טמאה מדרס וניטלת בשבת כו':</b><br>צורת אלו הריחים היתה כמו שאגיד לך. והוא כי הריחים עצמן שטוחנין מסבבין בהם כמו נפה ויורד מהן כל הנטחן ובשולי הנפה כמו קערה קטנה יתכנס מה שיורד מן הנפה וטס של ברזל סובבת בכל ותחזיר הכל גוף אחד נמצא הריחים של מתכות שטוחן שהוא כלי מתכות ומטמא בפני עצמו והנפה המנופה שמניעה מה שיורד ממנה מן הדבר הנטחן היא נטמאת בפני עצמה כפי שהוא כלי בפני עצמו כמו שנטמאת הכברה והקערה שמתקבץ בו הדבר המנופה המטמאה בפני עצמה כמו כלי קיבול. והודיענו שכל חלק מאלו השלשה חלקים כלי בפני עצמו ואפילו פירש אחד מהם מזה הכלל אינו שברי כלים אלא כלי ומקבל טומאה. וטומאת מדרס שתטמא כשהלך עליו הזב ואפילו היה בינו ובינה דבר מבדיל וכבר נתבאר לך מזה דבר מועט בשבת ועוד יתבאר לך כל משפט המדרס במסכת זבים. והיו אומרים בשם רבי יהודה אינה נגררת אלא על גבי כלים כדי שלא תעשה רושם בארץ והאחד אומר בשמו חוץ מן העגלה מפני שהיא כובשת ענינו שהיא משוה הארץ בלבד ואינה חופרת. ודעת רבי יהודה כבר שמעת אותו כי הוא סובר דבר שאין מתכוין אסור והעיקר מה שהודעתיך דבר שאין מתכוין מותר ולפיכך יהיה הדין כמו שנתבאר בשבת גורר אדם מטה כסא וספסל ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ:  "
+            ],
+            []
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אין צדין דגים מן הביברין ביום טוב כו':</b><br>ביברים פירש בריכות מים שצודין בהם דגים. ועוד פירוש ביברים בתים מוקפות שמגדלין בהם החיות. וכל מה שהוא אסור לאכלו ביום טוב מפני שהוא מוקצה אסור ליתן לפניו מזונות מחוסר צידה הוא ��ל שאומרים הבא מצודה ונצודנו ומה שהוא כן מוקצה הוא. והלכה כרשב\"ג: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מצודות חיה ועוף ודגים שעשאן מערב יום טוב כו':</b><br>רבן גמליאל סובר כי ספק מוכן מותר וכן סובר כי נכרי שהביא ביום טוב דגים או פירות אף על פי שצדן ביום טוב מותרין ואין הלכה כרבן גמליאל וכשהביא נכרי פירות ונתאמת אצלינו מצורתן שלא נתלשו ביום טוב. וכן דגים שנתאמת אצלינו שלא נצודו ביום טוב ולא באו מחוץ לתחום שהן מותרין לאוכלן ביום טוב ואפילו לאותו שבאו בשבילו ואם באו מחוץ לתחום או נסתפק בזה מותרין לישראל אחר ולא לאותו שבאו בשבילו. והדבר הנצוד או הנתלש ביום טוב ראשון מותר לאוכלו בשני ולא בשני ימים טובים של ראש השנה שהן קדושה אחת: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בהמה מסוכנת לא ישחוט אלא א\"כ יש שהות כו':</b><br>ואין הלכה כרבי עקיבא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בכור שנפל לבור רבי יהודה אומר ירד מומחה כו':</b><br>רבי יהודה אומר רואין את המומין ביום טוב. ורבי שמעון אומר אין רואין את המומין ביום טוב. ולשון התורה כי הבכור קדש אבל אם נפל בו מום מיד נסתלקה הקדושה ממנו ויהיה מותר לאכלו כחולין אמרו כי יהיה בו מום. ועוד יתבארו לך המומים כולן המתירין הבכורות לשחיטה במסכת בכורות. ולפיכך אם נפל לבור ולא נפל בו מום אין מותר להעלותו מן הבור לפי שאינו ראוי לאכילה אע\"פ שאצלינו צער בעלי חיים דאורייתא. ומ\"ש ואם לאו לא ישחוט ולא אמר ואם לאו לא יעלה רוצה בו כי אם עבר אדם [והעלהו מהבור] והיה בו מום עובר מערב יום טוב שאסור לשחוט בו את הבכור וחזר עתה אחר שהעלהו מום קבוע אסור לשחטו ביום טוב לפי שיעלה על דעתינו שכיון שהתחיל המום מערב יום טוב דעתיה עליה ואינו מוקצה כי רבי יהודה סובר כי על כל פנים היה מום ניכר מערב יום טוב ומה שהתיר בבכור שנפל לבור לשוחטו במומו שיש בו משום צער ב\"ח לפי שמעלין אותו ושוחטין אותו כיון שמותר לו ראיית מומין ביום טוב אבל כשעלה ונסתלק צער בעלי חיים אינו דין לשוחטו ואפילו היה המום עובר מום קבוע שהוא מוקצה. ועוד יתבאר לך בבכורות מומין עוברין ומומין קבועין ור' שמעון שאינו מתיר ראיית מומין ביו\"ט אי אפשר לראות כלל והלכה כר' שמעון: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בהמה שמתה לא יזיזנה ממקומה כו':</b><br>זה הדבר אינו אלא בבהמת קדשים שמתה כי העיקר אצלינו אין מאכילין את הקדשים לכלבים ולפיכך אין מזיזים אותה ממקומה אבל בהמת חול שמתה מחתכין אותה ומאכילין אותה לכלבים. ובתנאי שתהיה מסוכנת מערב יום טוב אבל אם אינה מסוכנת מוקצה היא ואסור לטלטל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אין נמנין על הבהמה לכתחלה ביום טוב כו':</b><br><b>רבי יהודה אומר שוקל אדם בשר כנגד הכלי כו':</b><br>אין נמנין פירוש שלא יפסוק דמים ביום טוב ויאמר זאת הבהמה בעשרה פשיטין בדרך משל ליקח אותה עשרה בני אדם פשוט לכל אחד: אין משגיחין בכף מאזנים כל עיקר שאסור להשתמש בה ואפילו שלא לשקול כגון לתת שום חפץ בכף מאזנים או לכסות בהן כלי והלכה כחכמים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אין משחיזין את הסכין ביום טוב כו':</b><br><b>לא יאמר אדם לטבח שקול לי בדינר כו':</b><br>השחזה היא העברת הסכין בריחים: והם מחלקין ביניהם שיאמר לו תן לי רביע הכבש או שמיניתו או חלק כך ממנו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אומר אדם לחברו מלא לי כלי זה כו':</b><br><b>הולך אדם אצל חנוני הרגיל אצלו כו':</b><br>אבל לא במדה רוצה בו אבל לא בכלי מיוחד למדה ��בל אם היה כלי מוכן להיות מדה ועדיין לא נעשה בדיוק ולא שמוה מדה מותר לתת בה. ורבי יהודה אוסר לפי שהוא כלי ידוע למדה. והיה עושה אבא שאול בן בטנית מה שאמרו עליו מפני ביטול בית המדרש כדי שלא יתבטל בעת המשקל ואין הלכה כרבי יהודה: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>המביא כדי יין ממקום למקום כו':</b><br>העיקר בכל זה שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול אלא בשינוי ואם אי אפשר לו לשנות מותר. ומתחילין בערמת התבן בתנאי שיהיה התבן מלא קוצים שאינו ראוי אלא לשריפה והוא כמו מוכן לאש ואינו צריך הכנה אבל אם אינו כן כמו שזכרנו הרי הוא כמו עצים שבמוקצה בשוה ורצה בכאן במוקצה מקום מיוחד להצניע שם העצים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אין נוטלין עצים מן הסוכה אלא מן הסמוך לה כו':</b><br><b>מביאין עצים מן השדה מן המכונס ומן הקרפף כו':</b><br>סוכת החג בחג אסור להנות בעציו כל ימי הסוכות לאמרו חג הסוכות שבעת ימים לה' אלהיכם. ובאה הקבלה כשם שחל שם שמים על החגיגה כך חל שם שמים על הסוכה. והדבר בכאן הוא על סוכה שאינה של מצוה כי העיקר אצלנו אין עושין אהל ואין סותרין אהל ביום טוב וכל שכן בשבת וכבר קדם זה בשבת: ואמרו ומן הסמוך לה ענינו מן הסמוך לדפנות. ואמרם מן הקרפף אפילו מן המפוזר אינה הלכה אלא מן המכונס על כל פנים ובתנאי שיהיה מן המכונס שבקרפף אבל מן השדה לא יביא ואפילו מן המכונס. ורבי יהודה אומר כי על כל פנים צריך פתח ויהיה סמוך לעיר ורבי יוסי אומר כי כשיש לו פתח ואפילו רחוק מן העיר קרוב לאלפים אמה שהוא תחום שבת מותר ליטול ממנו והלכה כרבי יוסי: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אין מבקעין עצים לא מן הקורות ולא מן הקורה כו':</b><br><b>בית שהוא מלא פירות סתום ונפחת כו':</b><br>שעור זו המשנה כך אין מבקעים עצים מסואר של קורות ולא מן הקורה שנשברה ביום טוב אלא אם נשברה מערב יום טוב. וכשהן מבקעין אין מבקעין לא בקרדום ולא במגל. וטעם אלו הדינים כבר כולם קדמו ונתבארו. וקופיץ הוא כלי ברזל שחותכין בו הבשר ואין ראוי לבקע העצים אלא בצד הקצר שהוא כמו החץ ונקרא זכרות והצד הרחב נקבות לפי שאין דרך בני אדם לבקע בו ויהיה שינוי. ומה שאמר רבי מאיר פוחת אינו רוצה לומר שיסתור הכתלים ביום טוב אבל כפי סברתו הוא מותר לפחות אם היו כתלי אותו החצר לבנים סדורים מבלי בנין ואין הלכה כר\"מ: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אין פוחתין את הנר מפני שהוא עושה כלי כו':</b><br>נר ידוע והנרות שלהם היו עושין אותן זוגות וחותכין אותן אחר עשייתן. חותכה באור לשתי נרות הוא שיתן הפתילה קצתו בנר אחד וקצתו בנר אחר ויתן האור בינתיים ותתחלק ותהיה פתילה דולקת בזה הנר ופתילה דולקת בזה הנר ואסר חתיכת פתילה בסכין או במספרם לפי שהוא מתקן מנא ולמעכה ביד מותר והלכה כר' יהודה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אין שוברים את החרס ואין חותכין הנייר כו':</b><br>נייר ידוע וכשנותנין עליו שמן עומד לפני האש כל זמן שימצא בו שמן ואין גורפין תנור וכירים ומכבשים פירוש שמשוין האפר ואם מנע הבישול גורפין אותו האפר. ובקעת חתיכה של עץ שאינה כלי ואמר וכן בדלת רוצה בו כי כן המשפט בדלת אין סומכין אותו בבקעת כי העיקר אצלנו לא ניתנו עצים אלא להסקה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אליעזר אומר נוטל אדם קיסם משלפניו כו':</b><br>לא התירו חכמים שיטול אדם קיסם לחצוץ בו שיניו אלא מאבוס של בהמה בלבד ואסור לחתכו ולתקנו אא\"כ היה רטוב וראוי לאכילה לבהמה כי כל מה שר��וי לאכילת בהמות מותר לחתכו בשבת ואין הלכה כר' אליעזר ומאמר חכמים ומגבב מלפניו ענינו כי כשמבשל בשדה שקושש מסביבותיו ומדליק: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אין מוציאין את האור לא מן העצים כו':</b><br><b>ועוד אמר רבי אליעזר עומד אדם על המוקצה כו':</b><br><b> </b>רעפים לבנים שרופים בכבשן ואינו אוסר ללבן הרעפים אלא החדשים מהם לפי שהם נשרפים ומתחזקות ונראה כמתקן כלי ביום טוב אבל האבנים והרעפים הישנים (והחדשים) מותר ללבנן ולבשל ולצלות עליהם ומוקצה הוא משטח ששוטחין בם תאנים וענבים וזולתם ליבש. ומה שהתנה בשביעית לפי שבשנה אחרת שלא תהיה שביעית אסור לאכול מה שנמצא באותו משטח ביום שבת עד שיוציאו מעשרותיו כי עיקר אצלינו שבת קובעת למעשרות כמו שביארנו במקומות מסדר זרעים. ושביעית אינה חייבת במעשרות כמו שנתבאר במקומות מסדר זרעים ואין הלכה כרבי אליעזר:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>משילין פירות דרך ארובה ביום טוב כו': </b><br>מותר להשיל פירות ארובה בגג אחד כשירצה לטלטלן ממקום למקום אבל להשילן מגג לגג אחר אסור. והטעם מה שאמרנו כמה פעמים שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול. ודלף המים הנוזלים מן הגגות התלושות בעת ירידת הגשם: "
+            ],
+            [
+                "<b>כל שחייבין עליו משום שבות משום רשות כו':</b><br>אמרם משום שבות ומשום רשות ומשום מצוה רוצה בו כי מה שאמר ה' תשבת נכנס תחתיו השביתה מן הדברים שהוא מספר והם הנקראים שבות ועוד מן הדברים שרשות לאדם לעשותן ושלא לעשותן אבל הם תלוין במצות ויש להם מבוא בדברים התוריים והם הנקראים רשות. ועוד יכנס תחת אמרו תשבת בהשלמת הדברים שעשייתן מצוה ושלום מצוה והם אותן שנקראין משום מצוה וטעמי אסורן כלן מה שאגיד לך. אין עולין באילן גזירה שמא יתלוש. ולא רוכבין על גבי בהמה גזרה שמא יחתוך זמורה להנהיגה. ולא שטין גזרה שמא יעשה חבית של שייטין. ולא מספקין ולא מרקדים ולא מטפחין גזרה שמא יתקן כלי שיר. ומספקין הוא הנגון וההכאה בצלצל ומטפחין ההכאה יד על יד. ואמרו משום רשות לא דנין ולא מקדשין ולא חולצין ולא מיבמין לכלן יש תנאים לא דנין בתנאי שיהיה במקום יותר חכם ממנו. ולא מקדשין בתנאי שיהיו לו אשה ובנים שאינו חייב במצות פריה ורביה. ולא מיבמין ולא חולצין בתנאי שיהיה לו אח גדול ממנו שבו היא המצוה כמו שאמרו מצוה בגדול ליבם וכשיהיו אלו התנאים אז יהיו אלו הדברים רשות. אבל אם הדבר להפך שלא יהיו אלו התנאים לא יהיו משום רשות אלא משום מצוה. והטעם שאסרום כלן גזרה שמא יכתוב. ולא מקדישין ולא מעריכין ולא מחרימין גזרה משום מקח וממכר. ולא מגביהין תרומות ומעשרות ואפילו ליתנם לכהן בו ביום ובזה דבר. ולא דבר בהוצאתם ביום טוב כדי ליתנם אחר יום טוב. וזה שאמר אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד זהו דעת בית שמאי. אבל דעת ב\"ה כי יש דברים רבים מלבד אוכל נפש שהן מותרין ביום טוב ואסורין בשבת. ומהם אמרם בתחילת הפרק משילין פירות וכמו כן הוצאת לולב וקטן וספר תורה כמו שביארנו במה שקדם: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הבהמה והכלים כרגלי הבעלים המוסר כו':</b><br>כבר קדם לך בערובי תחומין כי האדם יכול לילך לאיזה רוח שירצה יותר מאלפים אמה והוא שיחסר שיעור אותה התוספת מן הרוח שכנגדו על הדרכים שקדם חלוקה לשם ואמר בכאן כי בכל מקום שיוכל האדם ללכת תלך בהמתו וכל חפציו. ואמרו המוסר את בהמתו לרועה או לבנו הרי אלו כרגליו רוצה בו רגלי הבעלים ובתנאי שיתן אותה לש��י בנים או לשני רועים שלא נתקיימו קנייתה לאחד מהם אבל אם נתנה לרועה אחד הרי היא כרגלי הרועה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>השואל כלי מחבירו מערב יום טוב כו':</b><br>אמרם כרגלי השואל אפילו לא נתן לו אותו הבגד אלא ביום טוב כיון שקדם שאילתו מערב יום טוב הרי היא כרגלי השואל. ואמרם כרגלי המשאיל ואפילו היה רגיל לשאול ממנו אותו חלוק בכל יום טוב לא נאמר שיהיה עיקר לאותו רגילות אלא כיון שלא שאלו מערב יום טוב הרי הוא כרגלי בעליו ואין הלכה כרבי יהודה. ואמרם כרגלי שתיהן ענינו שבאותה העיסה הוי בה שותפות כדי שלא תלך אותה העיסה אלא עד מקום ששתיהן יכולין לילך שאם האחת ערבה למזרח אלפים אמה שא\"א לה ללכת במערב אפילו זרת אחת כמו שנתבאר והאחרת ערבה במערב אלפים אמה שאי אפשר לה ללכת בצד המזרח כלל אותה העיסה לא יזיזנה ממקומה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הגחלת כרגלי הבעלים ושלהבת בכל מקום כו':</b><br><b>בור של יחיד כרגלי היחיד ושל אנשי אותה העיר כו':</b><br><b>מי שהיו פירותיו בעיר אחרת כו':</b><br>כל זה מבואר: \n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>מי שזמן אצלו אורחים לא יוליכו בידם מנות כו':</b><br><b>אין משקין ושוחטין המדבריות כו':</b><br>רוצה באמרו לנות בעיר בתוך תחום שבת. ולנות באפר שיהיו בכפרים כל ימי החום והקיץ ואינן נכנסות לעיר עד שירדו הגשמים. ואפר שם הכפרים: ואמרו משקין להודיעך תועלת כי ההשקאה קודם שחיטה יתיר ריאתה ואם יש שם סירכא חלושה נשמטת ונכרתת ואסר שחיטת המדבריות לפי שהם מוקצה: \n"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Beitzah/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,155 @@
+{
+    "title": "Rambam on Mishnah Beitzah",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rambam_on_Mishnah_Beitzah",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>ביצה שנולדה ביו\"ט בית שמאי אומרים תאכל כו':</b><br>המוקצה נאסר לאכלו ביום טוב. ומוקצה הוא הדבר שהפרישו מאכילה ונתכוין עליו שלא לאכלו. וכמו כן נולד אסור ביום טוב. ונולד הוא הדבר שיאסור ביום טוב מה שלא חשב עליו כמו הפירות הנובלות מן האילנות. ועל אלו השני עיקרים תסוב זו המסכתא. ואין מחלוקת ביניהם בזה המקום. וכשיהיה שום עוף עומד לגדל ביצים בלבד ולא לשחיטה ולאכילה אין מחלוקת בין ב\"ש וב\"ה שביצתה שנולדה ביום טוב אסורה לפי שאותו עוף מוקצה אבל המחלוקת בתרנגולת העומדת לאכילה. וטעם איסור בית הלל משום הכנה הוא כי לשון התורה והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו חול מכין לשבת וחול מכין ליום טוב ואין יום טוב מכין לשבת ואין שבת מכינה ליום טוב ויש לנו עוד כי הביצה שנולדה היום מאתמול נגמרה כשיחול יום טוב אחר שבת ונולדה ביום טוב אסורה מפני שהשבת הכינה אותה ונאסור אותה בכל יו\"ט גזירה יו\"ט אחר השבת. וכמו כן תאסר כשנולדה בשבת משום שבת אחר יו\"ט. וכמו כן הכנה שהיא ההכנה טבעית אסרוה גזירה מדרבנן ובה חולקין בית שמאי ומתירין אותה. אבל אם ההכנה היא במלאכה מיו\"ט לשבת הרי היא אסורה לדברי הכל. וממה שאתה חייב לדעת כי בזמן הזה שאנו עושין שני ימים טובים ביצה שנולדה ביום טוב ראשון תאכל בשני חוץ משני ימים טובים של ראש השנה מפני שהם קדושה אחת וכאילו שניהם יום אחד. וכן שבת ויום טוב נולדה בזה אסורה בזה. ודע כי כל מה שנאסר באכילה ביום טוב אסור לטלטלו ממקום למקום. וכבר קדמו לך מזה עקרים בשבת: ושאור הוא השאור עצמו שבו מחמיצים העיסה. ואין מחלוקת בין בית שמאי ובית הלל כי שאור וחמץ לענין אכילה בכזית ואמר יתעלה שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם כי כל אוכל חמץ אמרו חכמים פתח הכתוב בשאור וסיים בחמץ לומר לך זהו שאור זהו חמץ אבל מחלוקתם לענין ביעור בית שמאי אומרים על כל פנים יש ביניהם הפרש ואם לאו למה אמר חמץ ולמה אמר שאור אלא כיון שהשוה ביניהם באכילה יש הפרש ביניהם לענין ביעור ובית הלל אומרים ילפינן ביעור מאכילה והביא בכאן זו ההלכה לפי שהיא מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל והיא דומה לביצה שנולדה ביום טוב:  "
+            ],
+            [
+                "<b>השוחט חיה ועוף ביום טוב ב\"ש אומרים כו':</b><br>אינו רוצה בכאן באמרו השוחט חיה ועוף לומר מי ששחט שיורה זה הענין דיעבד אין לכתחלה לא אלא רוצה לומר האיש השוחט כשנמלך בנו איך ישחט ביום טוב היאך נשיב לו. בית שמאי אומרים נתיר לו לחפור בדקר על הדרך שנזכיר לקמן וישחוט ויכסה. ובית הלל אוסרים אלא אם כן היה לו עפר מוכן ויחד לו מקום מערב יום טוב. ואמר מודים שאם שחט שיחפור בדקר ויכסה בשני תנאים האחד שיהיה אותו הדקר נעוץ בארץ ויעקור אותו ובשעת עקירתו יעקור העפר. והשני שיהיה העפר תיחוח כלומר קל ולא יהיה קשה ועב כדי שלא יהיה חופר. ומה שאמרו ב\"ש יחפור בדקר ויכסה על אלו הפנים אמרוהו. ושאפר כירה מוכן הוא אין רוצה בזה שהן מודין שאפר כירה מוכן הוא כי לא היה ביניהם משא ומתן על האפר. אבל הוא פתיחת דברים והודיעך כי האפר מוכן הוא ומותר לשחוט עליו. ובתנאי שיהיה אפר שהוסק מערב יום טוב ולא בשלו בו ביום טוב אבל אם הוסק האפר ונעשה ביום טוב אסור לשחוט עליו לפי שהוא נולד אבל אם היה חם ביותר כדי לצלות בו ביצת תרנגולת וכיון שהוא ראוי לבשל בו יהיה מותר לטלטלו ולשחוט בו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים אין מוליכין את הסולם כו':</b><br><b>בית שמאי אומרים לא יטול אלא אם כן נענע כו':</b><br>אין מחלוקת ביניהם בסולם של עליה שאסור לטלטלו ואין חולקין בסולם של שובך ברשות הרבים שאסור להוליכו משובך לשובך כי הרואה אותו מוליך סולם יאמר לתקן גג ביתו מוליכו ויחשוד אותו בחילול מועד אבל המחלוקת ביניהם הוא ברשות היחיד בית שמאי אומרים כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור והדבר כן הוא אבל בית הלל מתירין זה המעט מפני שמחת יום טוב. ומה שאמרו בית שמאי שאסור ליקח היונים ביום טוב אלא א\"כ נענע מערב יום טוב הוא בבריכה ראשונה שבאותו שובך כי האדם חס על בריכה ראשונה ושמא ימלך ולא ירצה לקחתם ואחר הכנסת יום טוב ימלך שנית ויקח אותם והם מוקצה אבל בבריכה שניה והבאים אחריהם אין מחלוקת ודי לו שיאמר זה וזה אני נוטל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>זמן שחורים ומצא לבנים לבנים ומצא שחורים כו':</b><br>רוצה בזה המאמר כשזימן שחורים ולבנים ומצא שחורים במקום לבנים ולבנים במקום שחורים אסורות ביום טוב כי נאמר אותם שזימן פרחו והלכו להם ואלו שמצא אחרים הן שבאו ממקום אחר. וזהו התועלת שהשמיענו וכמו כן כשהניח השנים ומצא שלשה נאסרו ממה נפשך אם נוסף עליהם שלישי הרי נתערב המוקצה במוכן ואם הם אחרים הרי כלם אסורים. ואמרו אם אין שם אלא הם הרי אלו מותרין בתנאי שלא יוכלו לעוף ואם יש שובך שני בקרוב מזה השובך אבל אינו עומד בשורתו אלא שיהיה עומד בקרן זוית לימדנו בכאן שלא נאמר מן השובך השני נדדו לזה השובך לפי שהם כשמדדים משובכם והולכין אינן מדדין והולכין אלא בשוה לשובכם ואינן נוטים ממנו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים אין מסלקין את התריסין כו':</b><br><b>בית שמאי אומרים אין נוטלין את העלי כו':</b><br><b>בית שמאי אומרים אין מוציאין לא את הקטן כו':</b><br>תריסין הם הנסרים שנועלין בהם פתחי החנויות. וכשאין להם ציר אין מחלוקת שהן מותרות ואפילו הם לנעול בית שבתוך החצר וכשיש להם ציר בצד הנסר אין מחלוקת שהן אסורות ואפילו הן לחנות שברשות הרבים לפי שנחוש שמא יתקע לחזוק הנסר אבל המחלוקת בנסרים שיש להם ציר באמצע הנסר ובתריסי חנויות בלבד בית שמאי אוסרין ובית הלל מתירין החזרת תריסין ונתינת העור לפני בית הדריסה מפני שמחת יום טוב כי אם נאסר עליו החזרת התריסין ימנע מפתיחת החנות להוציא תבלין כדי שלא יניח החנות פתוח ויגנבו משם ממונו. וכמו כן אם יש אצלו בהמה לא ישחטנה כדי שלא יפסיד העור: עלי הוא יד המכתש גדול מעץ והוא עגול שכותשין בו הריפות ודוגמתן. ופירוש לקצב בו לחתך עליו: ובית שמאי אין מתירין הוצאה אלא אם יש בה צורך אכילה לאמרו יתעלה אך אשר יאכל לכל נפש ולפיכך אמרו אין מוציאין את הקטן ואת הלולב וכיוצא בהם. ובית הלל אומרים שמתוך שהותרה הוצאה לצורך אכילה הותרה שלא לצורך וכמו כן אמרו מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה שלא לצורך וזהו עיקר אמתי: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים אין מוליכין חלה כו':</b><br>מתנות הן הזרוע והלחיים והקבה. ועוד יתבאר לך כי מכלל הדברים האסורין ביום טוב אין מגביהין תרומות ומעשרות. ואמרם בזו המשנה כי בית שמאי ובית הלל חולקין בהולכת חלה ומתנות ומודים שאין מוליכין תרומה אינו אמת אבל הן מודים שמוליכין חלה ומתנות וחולקין בתרומה. ובית הלל אומרים חלה מתנות מתנה לכהן ותרומה מתנה לכהן כשם שמוליכין את המתנות כך מוליכין את התרומה. ובית שמאי אמרו להם לא אם אמרתם במתנות שזכאי בהרמתן תאמרו בתרומה שאינו זכאי בהרמתן זהו לשון מחלוקתם: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים תבלין נדוכין במדוך כו':</b><br>עץ הפרור הוא העץ שמגיסים בו הקדרות. ומה שהצריך לעשות שינוי בשחיקת המלח לפי שאינו מפיג טעמו ואינו מחסר פעולתו כשנשחק מערב יום טוב והתבלין מפיגין טעמן ומחסרין חמימותן וחריפותן כשישארו שחוקים מערב יום טוב ולפיכך מי שצריך לשחיקת מלח ביום טוב ישנה על כל פנים והשינוי היא שיטה המכתש על צידו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הבורר קטנית ביום טוב בית שמאי אומרים כו':</b><br>בורר אוכל הוא שילקט האוכל מן הפסולת אחת אחת וכשהפסולת יותר מן האוכל אין מחלוקת שבורר ונוטל את האוכל. ומדיח ושולה פירוש שיתן מים על העדשים הטחונים או הפולין ודומיהן וכשיגבה וירבה הפסולת על פני המים וירד האוכל והוא מסיר אותו הפסולת בידו זהו ענין שולה כלומר מסיר הפסולת ושוטף אותו מעל פני המים ואין הלכה כרבן גמליאל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים אין משלחין ביום טוב כו':</b><br>הטעם שאוסרין בית שמאי שלא עשה כדרך שהוא עושה בחול וגם בית הלל לא התירו אלא לשלוח ביד אדם אחד או שנים אבל לשלוח ביד שלשה או יותר ברבוי ויתן ביד כל אחד מהם הרי זה אסור כדי שלא יעשה מלאכות של חול גמורות. והתבואה אינה ראויה לאכילה לפי שהיא צריכה טחינה והטחינה ביום טוב אסור. ורבי שמעון אומר שיכול לבשל אותן הזרעים ולאכלן ואין הלכה כרבי שמעון: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>משלחין כלים בין תפורין בין שאינן תפורין כו':</b><br>הבגדים התפורים הם ראוין ללבוש ושאינן תפורין הם ראויין לכסות ואמרו אף על פי שיש בהם כלאים בבגדים שהם בתכלית הקושי והעובי ומיעוט הריכוך כי כשהן בזה הענין מותר לתלותן וכיון שמותר לתלותן מותר לשולחן ביום טוב וזהו ענין אמרם והם לצורך המועד: וסנדל מסומר כבר בארנו איסור נעילתו בשבת וביום טוב בפרק ששי בשבת. ומנעל שאינו תפור ענינו שלא נגמרה מלאכתו אלא כשהוא מדובק במין מן הדבוק אסור לשלחו ובמקום דירתו של רבי יהודה לא היה ראוי מנעל לבן לנעילה עד שיעובד בסיד זמן ידוע וזה הכלל שזכר אמתי ושיעור דברו וכן זה הכלל כל שנאותין בו אפילו בחול כמו שהוא ביום טוב משלחין אותו ולפיכך מותר לשלוח תפילין ביום טוב אע\"פ שאסור ללובשן בשבת וביום טוב כמו שנתבאר בסוף עירובין ואל יקשה עליך בזה העיקר מה שאסרו לשלוח תבואה ביום טוב לפי שהיא אינה ראויה בחול כמות שהיא עד שיעשו בה מעשה שהוא אסור לעשותו ביום טוב והוא הטחינה: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>יום טוב שחל להיות ערב שבת כו':</b><br>כבר בארנו במה שקדם אמרם חול מכין לשבת וחול מכין ליום טוב. ואמרו עושה תבשיל מערב יום טוב לא פחות מכזית בין לאחד בין לאלף וזהו עירובי תבשילין וצריך ברכה ואדם אחד שיזכה בו למי שלא הניח ואינו צריך ליטול מהם רשות על הדרך שבארנו בעירובי חצרות: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>חל להיות אחר השבת בית שמאי אומרים כו':</b><br>כשהכלים הן טמאין אסור להטבילן ביום טוב ולא בשבת לפי שקודם הטבילה לא היו ראוין להשתמש בהן באותן הדברים שמשתמשין בהם לאחר הטבילה ונראה כמתקן מנא ביום טוב וכשיהיה אדם טמא באחד מן הטומאות מותר לו לטבול בשבת לפי שנראה כמתכוין לצנן גופו בלבד. ואמרם ושוים שמשיקין את המים בכלי אבן לטהרן אבל לא מטבילין פירוש כי כשהמים הם טמאים שאפשר לו לתתם בכלי אבן ולהכניס אותו הכלי במקוה מים עד שיעלו מי מקוה על פני הכלי שהן בו אותן המים הטמאין ויטהרו המים וזהו ענין משיקין שיעלו המים עליו ומה שהצריך להיות הכלי מאבנים לפי שכלי אבנים אינו מקבל טומאה כמו שיתבאר במסכת כלים ואילו היה נותן אותן המים הטמאין בכלי עץ וכיוצא בו מן הכלים שמקבלים טומאה היה נטמא הכלי באותן המים הטמאין שבתוכו כמו שיתבאר במקומות מטהרות וכשיכניס הכלי במקוה נמצא שמטביל כלי טמא ביום טוב והוא אסור כמו שקדם בתחלת המאמר וזהו ענין אמרם אבל לא מטבילין ושיעורו אבל לא מטבילין כלי טמא על גב מימיו וכל זה בשבת אבל ביום טוב מותר לו להטביל כלי על גב מימיו ויטהר המים והכלי כאחד. ומה שהצריכו לטהר המים לפי שהמים הטמאים הם מתוקין ומי מקוה אינן ראוין לשתיה. ואמר מטבילין מגב לגב רוצה בו כי כשיש אצלו כלים טהורין משתמש בהן בבית הבד של שמן בדרך דמיון והוא חולין ורוצה להשתמש בהם בגת היין והוא תרומה מותר לו להטבילן טבילה שנית ביום טוב לפי שהן. ואם הם טהורים על כל פנים צריכין טבילה אחרת אם ירצה שיעשה בטהרה וכמו כן מחבורה לחבורה הוא שיהיה בו כלי טהור ויאכל בו בחבורה אחת מעשר שני בדרך משל אם רצה לאכול בו בחבורה אחרת מותר לו להטביל אותה הטבילה שנית ביום טוב והעיקר בזו הטבילה מה שאגיד לך דע כי עוד יתבאר בפ' שני מחגיגה כי מי שטבל לחולין אף על פי שהוא טהור בלי ספק אסור לו לאכול מעשר שני עד שיטבול פעם שנית לשם מעשר וכן אם טבל למעשר ורצה לאכול תרומה על כל פנים צריך טבילה אחרת וכן אם היה טהור לתרומה ורצה לאכול קודש יטבול לשם קודש ואלו הטבילות שאדם הטהור טובל אותן בין מעשר ותרומה וקודש הם המותרות לעשות ביום טוב והיתרנו זאת הטבילה ביום טוב לפי שאינה להסיר טומאה אלא לתוספות טהרה אם כן שיעור דבריו כך אם טבל על גבי גתו טובל טבילה אחרת את הכלי על גבי בדו ואם טבל לאכול בו בחבורה זו טובל לאכול בו בחבורה אחרת ביום טוב: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים מביאין שלמים ואין סומכין כו':</b><br>מחלוקת בית שמאי ובית הלל אינו אלא בשלמים של חגיגה ועולה של ראיה והוא דבר השם יתברך ולא יראו פני ריקם. בית שמאי אומרים חג לה' חגיגה בלבד היא הנקרבת ביום טוב אבל עולות ראיה הם קרבות בשאר ימי החג ובית הלל אומרים לה' כל דלה'. וכן מביאין ראיה ב\"ש מן הכתוב עצרת תהיה לכם תהיה לכם ולא לגבוה. ובית הלל מביאין ראיה מן הכתוב עצרת לה' כל דלה': אבל נדרים ונדבות דברי הכל אין קריבין ביום טוב ועוד יתבאר דבר הסמיכה במקומו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים לא יחם אדם חמין לרגליו כו':</b><br>כלל הדברים כי חמים שהוחמו ביום טוב שרוחץ בהן פניו ידיו ורגליו ואינו רוחץ בהם כל גופו אלא אם כן הוחמו מערב יום טוב וחמין שהוחמו מערב שבת רוחץ בהם בשבת פניו ידיו ורגליו אבל לא כל גופו ואוסרים ב\"ש שיבעיר אדם אש להתחמם בו לפי שעיקרה ממה שאמר אך אשר יאכל לכל נפש אינו נכנס תחתיו הנאות הגוף מבחוץ ובית הלל אומרים כי מאמר השם אך אשר יאכל לכל נפש כלל הנאות הגוף כלם:    "
+            ],
+            [
+                "<b>שלשה דברים רבן גמליאל מחמיר כו':</b><br>דעת ב\"ש מה שאומר לך והנה כי הם אומרים אין אופין מיום טוב לשבת אא\"כ עירב בפת ואין מבשלין אלא אם כן עירב בתבשיל ואין טומנין את החמין אלא א\"כ היו חמין טמונין מערב יום טוב. וב\"ה אין מצריכין אלא עירובי תבשילין בלבד ולפיכך אמר רבן גמליאל אין טומנין את החמין מיום טוב לשבת אלא א\"כ היו לו חמין כמו שביארנו מדעת ב\"ש. וזוקפין את המנורה ענינו כשהמנורה תהיה מחוליות. ב\"ש אוסרין להקימה מפני שנראה כבונה. ובית הלל אומרין אין בנין בכלים. וגריצין ככרות לחם גדולות. ורקיקין ככרות דקות. ואין הכוונה גודל הככר ולא קטנו אבל הכוונה רוב הלחם ומיעוטו כי ב\"ש אוסרין לאפות פת מרובה ביום טוב ובית הלל מתירין. וחורי מין גדול ממיני מעשה האופים והלכה כר\"ג:  "
+            ],
+            [
+                "<b>אף הוא אמר שלשה דברים להקל כו':</b><br>מכבדין ידוע. וזה אע\"פ שהיתה ארצם עפרית. ומוגמר הוא הקטרה להריח אבל לגמר הכלים דברי הכל אסור. וגדי מקולס כלומר מכובד שהיה ראשו על כרעיו ועל קרבו כמו כבש [הפסח] שהיה נאכל בירושלים והלכה כחכמים:  "
+            ],
+            [
+                "<b>שלשה דברים רבי אלעזר בן עזריה מתיר כו':</b><br>פרתו של רבי אלעזר בן עזריה כבר קדם הדבור בו בפרק חמישי בשבת. מקרדין הוא הסרת הזבובים הקטנים הנתלין ביריכות הבהמה ועושין שם חבורה כשמסירין אותן. ומקרצפין הסרת הזבובים הגדולים שאינן עושים חבורה כשמסירין אותם. וחכמים סוברין דבר שאין מתכוין אסור כמו רבי יהודה והלכה כרבי אלעזר בן עזריה באומרו מקרדין את הבהמה בלבד כי העיקר אצלנו כמו שהודעתיך פעמים דבר שאין מתכוין מותר:  "
+            ],
+            [
+                "<b>הרחים של פלפלין טמאה משום שלשה כו':</b><br><b>עגלה של קטן טמאה מדרס וניטלת בשבת כו':</b><br>צורת אלו הריחים היתה כמו שאגיד לך. והוא כי הריחים עצמן שטוחנין מסבבין בהם כמו נפה ויורד מהן כל הנטחן ובשולי הנפה כמו קערה קטנה יתכנס מה שיורד מן הנפה וטס של ברזל סובבת בכל ותחזיר הכל גוף אחד נמצא הריחים של מתכות שטוחן שהוא כלי מתכות ומטמא בפני עצמו והנפה המנופה שמניעה מה שיורד ממנה מן הדבר הנטחן היא נטמאת בפני עצמה כפי שהוא כלי בפני עצמו כמו שנטמאת הכברה והקערה שמתקבץ בו הדבר המנופה המטמאה בפני עצמה כמו כלי קיבול. והודיענו שכל חלק מאלו השלשה חלקים כלי בפני עצמו ואפילו פירש אחד מהם מזה הכלל אינו שברי כלים אלא כלי ומקבל טומאה. וטומאת מדרס שתטמא כשהלך עליו הזב ואפילו היה בינו ובינה דבר מבדיל וכבר נתבאר לך מזה דבר מועט בשבת ועוד יתבאר לך כל משפט המדרס במסכת זבים. והיו אומרים בשם רבי יהודה אינה נגררת אלא על גבי כלים כדי שלא תעשה רושם בארץ והאחד אומר בשמו חוץ מן העגלה מפני שהיא כובשת ענינו שהיא משוה הארץ בלבד ואינה חופרת. ודעת רבי יהודה כבר שמעת אותו כי הוא סובר דבר שאין מתכוין אסור והעיקר מה שהודעתיך דבר שאין מתכוין מותר ולפיכך יהיה הדין כמו שנתבאר בשבת גורר אדם מטה כסא וספסל ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ:  "
+            ],
+            []
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אין צדין דגים מן הביברין ביום טוב כו':</b><br>ביברים פירש בריכות מים שצודין בהם דגים. ועוד פירוש ביברים בתים מוקפות שמגדלין בהם החיות. וכל מה שהוא אסור לאכלו ביום טוב מפני שהוא מוקצה אסור ליתן לפניו מזונות מחוסר צידה הוא כל שאומרים הבא מצודה ונצודנו ומה שהוא כן מוקצה הוא. והלכה כרשב\"ג: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מצודות חיה ועוף ודגים שעשאן מערב יום טוב כו':</b><br>רבן גמליאל סובר כי ספק מוכן מותר וכן סובר כי נכרי שהביא ביום טוב דגים או פירות אף על פי שצדן ביום טוב מותרין ואין הלכה כרבן גמליאל וכשהביא נכרי פירות ונתאמת אצלינו מצורתן שלא נתלשו ביום טוב. וכן דגים שנתאמת אצלינו שלא נצודו ביום טוב ולא באו מחוץ לתחום שהן מותרין לאוכלן ביום טוב ואפילו לאותו שבאו בשבילו ואם באו מחוץ לתחום או נסתפק בזה מותרין לישראל אחר ולא לאותו שבאו בשבילו. והדבר הנצוד או הנתלש ביום טוב ראשון מותר לאוכלו בשני ולא בשני ימים טובים של ראש השנה שהן קדושה אחת: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בהמה מסוכנת לא ישחוט אלא א\"כ יש שהות כו':</b><br>ואין הלכה כרבי עקיבא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בכור שנפל לבור רבי יהודה אומר ירד מומחה כו':</b><br>רבי יהודה אומר רואין את המומין ביום טוב. ורבי שמעון אומר אין רואין את המומין ביום טוב. ולשון התורה כי הבכור קדש אבל אם נפל בו מום מיד נסתלקה הקדושה ממנו ויהיה מותר לאכלו כחולין אמרו כי יהיה בו מום. ועוד יתבארו לך המומים כולן המתירין הבכורות לשחיטה במסכת בכורות. ולפיכך אם נפל לבור ולא נפל בו מום אין מותר להעלותו מן הבור לפי שאינו ראוי לאכילה אע\"פ שאצלינו צער בעלי חיים דאורייתא. ומ\"ש ואם לאו לא ישחוט ולא אמר ואם לאו לא יעלה רוצה בו כי אם עבר אדם [והעלהו מהבור] והיה בו מום עובר מערב יום טוב שאסור לשחוט בו את הבכור וחזר עתה אחר שהעלהו מום קבוע אסור לשחטו ביום טוב לפי שיעלה על דעתינו שכיון שהתחיל המום מערב יום טוב דעתיה עליה ואינו מוקצה כי רבי יהודה סובר כי על כל פנים היה מום ניכר מערב יום טוב ומה שהתיר בבכור שנפל לבור לשוחטו במומו שיש בו משום צער ב\"ח לפי שמעלין אותו ושוחטין אותו כיון שמותר לו ראיית מומין ביום טוב אבל כשעלה ונסתלק צער בעלי חיים אינו דין לשוחטו ואפילו היה המום עובר מום קבוע שהוא מוקצה. ועוד יתבאר לך בבכורות מומין עוברין ומומין קבועין ור' שמעון שאינו מתיר ראיית מומין ביו\"ט אי אפשר לראות כלל והלכה כר' שמעון: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בהמה שמתה לא יזיזנה ממקומה כו':</b><br>זה הדבר אינו אלא בבהמת קדשים שמתה כי העיקר אצלינו אין מאכילין את הקדשים לכלבים ולפיכך אין מזיזים אותה ממקומה אבל בהמת חול שמתה מחתכין אותה ומאכילין אותה לכלבים. ובתנאי שתהיה מסוכנת מערב יום טוב אבל אם אינה מסוכנת מוקצה היא ואסור לטלטל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אין נמנין על הבהמה לכתחלה ביום טוב כו':</b><br><b>רבי יהודה אומר שוקל אדם בשר כנגד הכלי כו':</b><br>אין נמנין פירוש שלא יפסוק דמים ביום טוב ויאמר זאת הבהמה בעשרה פשיטין בדרך משל ליקח אותה עשרה בני אדם פשוט לכל אחד: אין משגיחין בכף מאזנים כל עיקר שאסור להשתמש בה ואפילו שלא לשקול כגון לתת שום חפץ בכף מאזנים או לכסות בהן כלי והלכה כחכמים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אין משחיזין את הסכין ביום טוב כו':</b><br><b>לא יאמר אדם לטבח שקול לי בדינר כו':</b><br>השחזה היא העברת הסכין בריחים: והם מחלקין ביניהם שיאמר לו תן לי רביע הכבש או שמיניתו או חלק כך ממנו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אומר אדם לחברו מלא לי כלי זה כו':</b><br><b>הולך אדם אצל חנוני הרגיל אצלו כו':</b><br>אבל לא במדה רוצה בו אבל לא בכלי מיוחד למדה אבל אם היה כלי מוכן להיות מדה ועדיין לא נעשה בדיוק ולא שמוה מדה מותר לתת בה. ורבי יהודה אוסר לפי שהוא כלי ידוע למדה. והיה עושה אבא שאול בן בטנית מה שאמרו עליו מפני ביטול בית המדרש כדי שלא יתבטל בעת המשקל ואין הלכה כרבי יהודה: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>המבי�� כדי יין ממקום למקום כו':</b><br>העיקר בכל זה שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול אלא בשינוי ואם אי אפשר לו לשנות מותר. ומתחילין בערמת התבן בתנאי שיהיה התבן מלא קוצים שאינו ראוי אלא לשריפה והוא כמו מוכן לאש ואינו צריך הכנה אבל אם אינו כן כמו שזכרנו הרי הוא כמו עצים שבמוקצה בשוה ורצה בכאן במוקצה מקום מיוחד להצניע שם העצים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אין נוטלין עצים מן הסוכה אלא מן הסמוך לה כו':</b><br><b>מביאין עצים מן השדה מן המכונס ומן הקרפף כו':</b><br>סוכת החג בחג אסור להנות בעציו כל ימי הסוכות לאמרו חג הסוכות שבעת ימים לה' אלהיכם. ובאה הקבלה כשם שחל שם שמים על החגיגה כך חל שם שמים על הסוכה. והדבר בכאן הוא על סוכה שאינה של מצוה כי העיקר אצלנו אין עושין אהל ואין סותרין אהל ביום טוב וכל שכן בשבת וכבר קדם זה בשבת: ואמרו ומן הסמוך לה ענינו מן הסמוך לדפנות. ואמרם מן הקרפף אפילו מן המפוזר אינה הלכה אלא מן המכונס על כל פנים ובתנאי שיהיה מן המכונס שבקרפף אבל מן השדה לא יביא ואפילו מן המכונס. ורבי יהודה אומר כי על כל פנים צריך פתח ויהיה סמוך לעיר ורבי יוסי אומר כי כשיש לו פתח ואפילו רחוק מן העיר קרוב לאלפים אמה שהוא תחום שבת מותר ליטול ממנו והלכה כרבי יוסי: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אין מבקעין עצים לא מן הקורות ולא מן הקורה כו':</b><br><b>בית שהוא מלא פירות סתום ונפחת כו':</b><br>שעור זו המשנה כך אין מבקעים עצים מסואר של קורות ולא מן הקורה שנשברה ביום טוב אלא אם נשברה מערב יום טוב. וכשהן מבקעין אין מבקעין לא בקרדום ולא במגל. וטעם אלו הדינים כבר כולם קדמו ונתבארו. וקופיץ הוא כלי ברזל שחותכין בו הבשר ואין ראוי לבקע העצים אלא בצד הקצר שהוא כמו החץ ונקרא זכרות והצד הרחב נקבות לפי שאין דרך בני אדם לבקע בו ויהיה שינוי. ומה שאמר רבי מאיר פוחת אינו רוצה לומר שיסתור הכתלים ביום טוב אבל כפי סברתו הוא מותר לפחות אם היו כתלי אותו החצר לבנים סדורים מבלי בנין ואין הלכה כר\"מ: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אין פוחתין את הנר מפני שהוא עושה כלי כו':</b><br>נר ידוע והנרות שלהם היו עושין אותן זוגות וחותכין אותן אחר עשייתן. חותכה באור לשתי נרות הוא שיתן הפתילה קצתו בנר אחד וקצתו בנר אחר ויתן האור בינתיים ותתחלק ותהיה פתילה דולקת בזה הנר ופתילה דולקת בזה הנר ואסר חתיכת פתילה בסכין או במספרם לפי שהוא מתקן מנא ולמעכה ביד מותר והלכה כר' יהודה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אין שוברים את החרס ואין חותכין הנייר כו':</b><br>נייר ידוע וכשנותנין עליו שמן עומד לפני האש כל זמן שימצא בו שמן ואין גורפין תנור וכירים ומכבשים פירוש שמשוין האפר ואם מנע הבישול גורפין אותו האפר. ובקעת חתיכה של עץ שאינה כלי ואמר וכן בדלת רוצה בו כי כן המשפט בדלת אין סומכין אותו בבקעת כי העיקר אצלנו לא ניתנו עצים אלא להסקה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אליעזר אומר נוטל אדם קיסם משלפניו כו':</b><br>לא התירו חכמים שיטול אדם קיסם לחצוץ בו שיניו אלא מאבוס של בהמה בלבד ואסור לחתכו ולתקנו אא\"כ היה רטוב וראוי לאכילה לבהמה כי כל מה שראוי לאכילת בהמות מותר לחתכו בשבת ואין הלכה כר' אליעזר ומאמר חכמים ומגבב מלפניו ענינו כי כשמבשל בשדה שקושש מסביבותיו ומדליק: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אין מוציאין את האור לא מן העצים כו':</b><br><b>ועוד אמר רבי אליעזר עומד אדם על המוקצה כו':</b><br><b> </b>רעפים לבנים שרופים בכב��ן ואינו אוסר ללבן הרעפים אלא החדשים מהם לפי שהם נשרפים ומתחזקות ונראה כמתקן כלי ביום טוב אבל האבנים והרעפים הישנים (והחדשים) מותר ללבנן ולבשל ולצלות עליהם ומוקצה הוא משטח ששוטחין בם תאנים וענבים וזולתם ליבש. ומה שהתנה בשביעית לפי שבשנה אחרת שלא תהיה שביעית אסור לאכול מה שנמצא באותו משטח ביום שבת עד שיוציאו מעשרותיו כי עיקר אצלינו שבת קובעת למעשרות כמו שביארנו במקומות מסדר זרעים. ושביעית אינה חייבת במעשרות כמו שנתבאר במקומות מסדר זרעים ואין הלכה כרבי אליעזר:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>משילין פירות דרך ארובה ביום טוב כו': </b><br>מותר להשיל פירות ארובה בגג אחד כשירצה לטלטלן ממקום למקום אבל להשילן מגג לגג אחר אסור. והטעם מה שאמרנו כמה פעמים שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול. ודלף המים הנוזלים מן הגגות התלושות בעת ירידת הגשם: "
+            ],
+            [
+                "<b>כל שחייבין עליו משום שבות משום רשות כו':</b><br>אמרם משום שבות ומשום רשות ומשום מצוה רוצה בו כי מה שאמר ה' תשבת נכנס תחתיו השביתה מן הדברים שהוא מספר והם הנקראים שבות ועוד מן הדברים שרשות לאדם לעשותן ושלא לעשותן אבל הם תלוין במצות ויש להם מבוא בדברים התוריים והם הנקראים רשות. ועוד יכנס תחת אמרו תשבת בהשלמת הדברים שעשייתן מצוה ושלום מצוה והם אותן שנקראין משום מצוה וטעמי אסורן כלן מה שאגיד לך. אין עולין באילן גזירה שמא יתלוש. ולא רוכבין על גבי בהמה גזרה שמא יחתוך זמורה להנהיגה. ולא שטין גזרה שמא יעשה חבית של שייטין. ולא מספקין ולא מרקדים ולא מטפחין גזרה שמא יתקן כלי שיר. ומספקין הוא הנגון וההכאה בצלצל ומטפחין ההכאה יד על יד. ואמרו משום רשות לא דנין ולא מקדשין ולא חולצין ולא מיבמין לכלן יש תנאים לא דנין בתנאי שיהיה במקום יותר חכם ממנו. ולא מקדשין בתנאי שיהיו לו אשה ובנים שאינו חייב במצות פריה ורביה. ולא מיבמין ולא חולצין בתנאי שיהיה לו אח גדול ממנו שבו היא המצוה כמו שאמרו מצוה בגדול ליבם וכשיהיו אלו התנאים אז יהיו אלו הדברים רשות. אבל אם הדבר להפך שלא יהיו אלו התנאים לא יהיו משום רשות אלא משום מצוה. והטעם שאסרום כלן גזרה שמא יכתוב. ולא מקדישין ולא מעריכין ולא מחרימין גזרה משום מקח וממכר. ולא מגביהין תרומות ומעשרות ואפילו ליתנם לכהן בו ביום ובזה דבר. ולא דבר בהוצאתם ביום טוב כדי ליתנם אחר יום טוב. וזה שאמר אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד זהו דעת בית שמאי. אבל דעת ב\"ה כי יש דברים רבים מלבד אוכל נפש שהן מותרין ביום טוב ואסורין בשבת. ומהם אמרם בתחילת הפרק משילין פירות וכמו כן הוצאת לולב וקטן וספר תורה כמו שביארנו במה שקדם: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הבהמה והכלים כרגלי הבעלים המוסר כו':</b><br>כבר קדם לך בערובי תחומין כי האדם יכול לילך לאיזה רוח שירצה יותר מאלפים אמה והוא שיחסר שיעור אותה התוספת מן הרוח שכנגדו על הדרכים שקדם חלוקה לשם ואמר בכאן כי בכל מקום שיוכל האדם ללכת תלך בהמתו וכל חפציו. ואמרו המוסר את בהמתו לרועה או לבנו הרי אלו כרגליו רוצה בו רגלי הבעלים ובתנאי שיתן אותה לשני בנים או לשני רועים שלא נתקיימו קנייתה לאחד מהם אבל אם נתנה לרועה אחד הרי היא כרגלי הרועה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>השואל כלי מחבירו מערב יום טוב כו':</b><br>אמרם כרגלי השואל אפילו לא נתן לו אותו הבגד אלא ביום טוב כיון שקדם שאילתו מערב יום טוב הרי היא כרגלי השואל. ואמרם כרגלי המשאיל ואפילו היה רגיל לשאול ממנו אותו חלוק בכל יום טוב לא נאמר שיהיה עיקר לאותו רגילות אלא כיון שלא שאלו מערב יום טוב הרי הוא כרגלי בעליו ואין הלכה כרבי יהודה. ואמרם כרגלי שתיהן ענינו שבאותה העיסה הוי בה שותפות כדי שלא תלך אותה העיסה אלא עד מקום ששתיהן יכולין לילך שאם האחת ערבה למזרח אלפים אמה שא\"א לה ללכת במערב אפילו זרת אחת כמו שנתבאר והאחרת ערבה במערב אלפים אמה שאי אפשר לה ללכת בצד המזרח כלל אותה העיסה לא יזיזנה ממקומה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הגחלת כרגלי הבעלים ושלהבת בכל מקום כו':</b><br><b>בור של יחיד כרגלי היחיד ושל אנשי אותה העיר כו':</b><br><b>מי שהיו פירותיו בעיר אחרת כו':</b><br>כל זה מבואר: \n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>מי שזמן אצלו אורחים לא יוליכו בידם מנות כו':</b><br><b>אין משקין ושוחטין המדבריות כו':</b><br>רוצה באמרו לנות בעיר בתוך תחום שבת. ולנות באפר שיהיו בכפרים כל ימי החום והקיץ ואינן נכנסות לעיר עד שירדו הגשמים. ואפר שם הכפרים: ואמרו משקין להודיעך תועלת כי ההשקאה קודם שחיטה יתיר ריאתה ואם יש שם סירכא חלושה נשמטת ונכרתת ואסר שחיטת המדבריות לפי שהם מוקצה: \n"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Vilna Edition",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "רמב\"ם משנה ביצה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Rambam",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Chagigah/Hebrew/Vilna Edition.json

@@ -0,0 +1,102 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Rambam on Mishnah Chagigah",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957",
+    "versionTitle": "Vilna Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת וילנא",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "רמב\"ם משנה חגיגה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Rambam",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>הכל חייבין בראיה חוץ מחרש שוטה וקטן וכו':</b><br>ראייה היא מה שאמר הש\"י יראה כל זכורך. ולפיכך זו המצוה אין חייבות בה נשים וטומטום ואנדרוגינוס. ואמר את פני האדון ה' מי שאין לו אלא אדון אחד יצא עבד ולפיכך העבדים פטורין. ואמר שלש רגלים אע\"פ שרגל הוא המועד אבל לפי מה שאמר רגלים ולא אמר פעמים כמו שאמר במקום אחר ובאה הקבלה שהוא רומז שזו המצוה אינה חובה על מי שאינו יכול ללכת ברגליו ולפיכך יצא זקן וחגר וחולה. ועוד אמר לראות את פני ה' אלהיך ולפיכך אינו חובה אלא על מי שהוא רואה יצא סומא. ואמר במצות הקהל למען ישמעו ולמען ילמדו ולמדנו מזו הראייה שהיא בשנה השביעית לכל ראייה שאינה חובה על השוטה לפי שאינו למד. ולא על חרש לפי שאינו שומע. ואם חלתה רגלו אחת או עינו אחת או אזנו אחת אינו חייב בראייה לאמרו רגלים. ואמר בהקהל באזניהם ואמר לראות שתהא הראייה שלימה. ואמרו הכל חייבין בראייה להביא מי שחציו עבד וחציו בן חורין. וכבר הודעתיך כי חזר מזה הדעת והדין אצלנו שלא נניח אדם חציו עבד וחציו בן חורין שלא יגמור פדיונו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ב\"ש אומרים הראייה שתי כסף והחגיגה וכו':</b><br>אמר ה' לא יראה את פני ה' ריקם רוצה לומר שיביא קרבן עולה בידו כשיעלה לחג ואלו העולות הם הנקראות עולות ראייה ונקראות ג\"כ ראייה בחסרון מלת עולה. ואין לה שיעור למעלה בריבוי למה שאמר השם איש כמתנת ידו אבל אין ראוי להיות פחות מעולה במעה כסף והוא משקל ששה עשר שעורות מכסף. והחגיגה הוא מה שאמר השם וחגותם אותו חג לה' רוצה בזה שיביא קרבן שלמים ואלו השלמים נקראין חגיגה וג\"כ אין להם קצבה ולא שיעור למעלה ואין ראוי שיהיו פחות משתי כסף והם שתים ושלשים שעורות מכסף. וב\"ש אומרים כי העולה צריך שתהיה מדמים יותר לפי שהיא כולה להשם. וב\"ה אומרים כי שלמים יהיו הדמים שלהם יותר לפי שיש בהם חלק לשם וחלק לבעלים וחלק לכהנים ואלו הראיות והתשובות וטענות יקצר המקום הזה מלהגידם. ודע כי המצות שחייבין בהן ישראל ברגל שלשה והם הראייה והיא קרבן עולה וחגיגה והיא שלמים כמו שבארנו. והשמחה והיא ג\"כ שלמים. ונקראין שלמי שמחה ואין להם גדר ולא שיעור ידוע והן חובה על הנשים ועל האנשים ועליהן אומר נשים חייבות בשמחה ולשון התורה וזבחת שלמים וגו' ושמחת לפני ה' אלהיך וזכור זה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>עולות במועד באות מן החולין והשלמים וכו':</b><br>כבר שיערו זו המשנה ופירשוה כך. עולות נדרים ונדבות במועד באות. ביו\"ט אינן באות. ועולות ראייה באה ואפי' ביום טוב. וכשהיא באה אינה באה אלא מן החולין. ושלמי שמחה באין אף מן המעשר. ורוצה בזה המעשר מעות מעשר שני. וכבר בארנו שלמי שמחה. ומה שאומרים בית הלל מן המעשר רוצה בו שהוא מותר להביא שלמי חגיגה ממעות מעשר שני ובתנאי שיביא אכילה ראשונה מן החולין לפי שכבר בארנו כי חגיגה חובה. והעיקר אצלנו כי כל דבר שהיא חובה אינה באה אלא מן החולין. ומה שפרט יום טוב הראש��ן של פסח להודיעך כי חגיגת ארבעה עשר אינה חובה כמו שבארנו בפסחים ולפיכך אינו מדבר אלא בחגיגת יום טוב הראשון. ודע כי בשאר ימות החג אדם יוצא ידי חובתו במעשר בהמה ולא נתיר זה ביום טוב גזרה שמא יעשר ביום טוב וזה אינו מותר לפי שצריך שירשום המעשר בסיקרא כמו שיתבאר בבכורות וזה אינו מותר ביום טוב: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ישראל יוצאין ידי חובתן בנדרים ונדבות וכו':</b><br>ידי חובתן פירוש חובת שמחה והוא מאמר השם יתברך ושמחת בחגך. ובאלו יוצאים ידי חובתן בשלמי שמחה אבל חובת ראייה וחובת חגיגה אינה באה אלא מן החולין כמו שבארנו. ואין יוצאין ידי חובתן משלמי שמחה בעופות ומנחות כי העיקר אין שמחה אלא בבשר: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שיש לו אוכלים מרובים ונכסים מועטים וכו':</b><br>כל זה מבואר וכבר קדמו לך עיקריו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שלא חג ביום טוב הראשון של חג חוגג וכו':</b><br>רוצה באמרו חג ולא חג הקרבת העולה והשלמים שהוא חייב בהן כמו שבארנו. ודע כי חג השבועות אע\"פ שהוא יום אחד יש לו תשלומין כל שבעה לאמרו בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות ובאה הקבלה מה חג המצות יש לו תשלומין כל שבעה אף חג השבועות יש לו תשלומין כל שבעה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי שמעון בן מנסיא אומר איזהו מעוות וכו':</b><br><b>היתר נדרים פורחין באויר ואין להם על מה שיסמכו וכו':</b><br>אמרו הן הן אינו ספור לזרז אבל הוא מחוסר וי\"ו הדיבוק ושיעורו הן והן גופי תורה רוצה לומר המצות הבאות בהן: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אין דורשין בעריות בשלשה וכו':</b><br>אומר שאסור לדרוש בסתרי עריות אא\"כ הם השומעין פחות משלשה והטעם שלא יתעסק האחד להקשות על הרב והשנים להקשות זה עם זה ויטרדו מחשבתם ולא יבינו המשפט הישר בסתרי עריות. ומרוב תאות בני אדם בזה הענין יורו היתר לעצמן כשיפול ביניהן ספק מה ששמעו מן הרב והולכין להקל. ואמרו לא במעשה בראשית בשנים כל שכן אם הם יותר ואמרו כי שאל נא לימים ראשונים יחיד שואל ואין שנים שואלין והטעם כבר זכרנוהו בפתיחת דברינו בזה החבור. והוא כי ההמון אינם יכולים להבין אותן הענינים ואינם מתלמדין אלא מאחד לאחד בקבלה כי מעט מזעיר הוא מה שישכילו מהם ההמון וכשישמעם הסכל תשתבש אמונתו ויחשוב שהם סותרין האמת והוא האמת והנכון. ומעשה מרכבה אין דורשיין בו כלל אפילו ליחיד אלא א\"כ היה כמו שאמרו חכם ומבין מדעתו. והוא שיתעורר מעצמו ויבין הכוונה מעצמו ולא יהיה צריך לפירוש אלא שרומזין לו הרמזים והוא סובר בהן סברתו ושקול דעתו. וזה ענין אמרם מוסרים לו ראשי פרקים לפי שיש שם ענינים הרבה יתצירו בנפשות השלמים מבני אדם ואם פירש אותם אדם בלשונו ודמם בדמיונות יתקשו ויצאו מן הכוונה. ושמע ממני מה שנתבאר לי לפי מחשבתי ממה שראיתי מדברי החכמים. והוא שהם מבינים במעשה בראשית החכמה הטבעית וההעמקה בהתחלות המציאות. ורוצים במעשה מרכבה חכמת אלהית שהוא הדבור בכל המציאות ובמציאות הבורא בידיעתו ותאריו וחיוב כל הנמצאים ממנו והמלאכים והנפש והשכל הדבק באדם ומה שיהיה אחר המיתה ולפי שגדלו אלו החכמות השתים הטבעית והאלהית וראוי להם להיותם גדולות ומנעו מללמדם כשאר החכמות הלמודיות. ונודע כי כל אדם בטבעו משתוקק לכל החכמות כולם בין יהיה טפש או חכם והאדם על כל פנים מחשב באלו השתי חכמות בתחילת מחשבתו וישליט מחשבתו עליהם בלי התחלות ובלי מדרגות בחכמות מנע זה ללמ��ם והזהיר עליו ואמר להפחיד אותו המשליט דעתו בהתחלות מבלי הקדמות כמו שבארנו כל המסתכל בארבעה דברים וכו'. ואמר להכניע המשליט שכלו ומחשבתו בדברים האלהיים בדמיונו המופשט בלי התחלה בחכמות: כל שלא חס על כבוד קונו ראוי לו כאילו לא בא לעולם פירוש כי העדרו מן האנושית *) והיותו כשאר בעלי חיים טוב למציאות ממציאות אדם מפני שמבקש לדעת הדבר חוץ מדרכו ועל מה שאינו בטבעו כי לא ידמה מה למעלה ומה למטה אלא אויל בצורת הנמצאים וכשירצה האדם הערום מן החכמה לחשוב עד שידע מה שעל השמים ומתחת לארץ בדמיונו הנפסד שהוא מדמה אותם כמו בית ועלייה וכמו כן מה שהיה קודם שנבראו השמים ומה שיהיה אחר שיפסדו השמים תוציא אותו זו המחשבה אל השגעון ותמהון הלבב. וענין זו המלה המפוארה וזה בעזר האלהי. באמרם כל שלא חס על כבוד קונו רוצה בו מי שלא יחוס ויחמול על שכלו כי השכל הוא כבוד השם ושאינו יודע שיעור זה הדבר שניתן לו נשתלח עם תאותו ונמשל כבהמות. וכן אמרו מי שלא חס על כבוד קונו זה בהעובר עבירה בסתר. ואמרו במקום אחר אין המנאפין מנאפין עד שתכנס בהן רוח שטות וזה אמת כי בעת התאוה איזו תאוה שתהיה אין השכל שלם. ומה שהביא זה הענין בזה המקום היה למה שאמר במה שקדם הן הן גופי תורה. וכן מנעו בגמרא ללמדם בפרהסיא והזהירו על זה מאד ויעצו שילמדם האדם בינו לבין עצמו ולא יגלם לזולתו וסמכו זה למאמר שלמה שאמר בזה הענין על דרך משל דבש וחלב תחת לשונך: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>יוסי בן יועזר אומר שלא לסמוך וכו':</b><br>אמרו יצא מנחם רצה לומר יצא מבית המדרש לעבודת המלך ולא שמענו לו דעת בסמיכה ביום טוב. ופסק ההלכה מביאין עולות ראייה ושלמי חגיגה ביו\"ט וסומכין עליהן: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ב\"ש אומרים מביאין שלמים ואין סומכין וכו':</b><br>כבר פירשנו בפרק שני ממסכת ביצה זו ההלכה ופירשנו כי מחלוקתם היא בעולות ראייה ושלמי חגיגה אבל נדר ונדבה אין קריבין ביום טוב. ואסרו בית שמאי הסמיכה לפי שהוא משתמש בבעלי חיים ומייגע עצמו גם כן בסמיכה כי סמיכה בכל כחו בעינן: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>עצרת שהל להיות בערב שבת וכו':</b><br>כבר קדם לך כי חג השבועות יש לו תשלומין כל שבעה וידעת דעת ב\"ש שאין מביאין עולות ביו\"ט ולפיכך כשחל עצרת ערב שבת מביאין עולות ראייה לאחר שבת והוא יהיה יום טבוח. וב\"ה אומרים שלא יהיה יום טבוח אלא בערב שבת עצמו יביאו עולות ראייה כמו שקדם לך מדעתם. ומה ששנה מחלוקתם כדי שלא תאמר ב\"ש מודים לבית הלל בעצרת שחל ערב שבת שמביאין עולות ביו\"ט כיון שאינן יכולין להקריבן למחר לפי שהוא שבת. וב\"ה ג\"כ אינם מודים לבית שמאי ואפילו במה שקדם אע\"פ שאפשר להקריב עולות ממחרת יו\"ט. אותן שאינן מאמינים בתורה שבעל פה מאמינים כי עצרת לא תחול לעולם אלא אחר שבת שנאמר וספרתם לכם ממחרת השבת והפסוק קרא יום טוב שבת כמו שקרא כולם שבתות השם: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>נוטלין לידים לחולין ולמעשר ולתרומה וכו':</b><br>אמר שאסור לו לאדם שיאכל לחם ואפילו חולין עד שיטול ידיו וכמו כן חייב ליטול ידיו לתרומה ולמעשר בין לפת בין לפירות. וכשנגע לתרומה בלי נטילת ידים פוסלה אפילו אינו ודאי שידיו טמאות כמו שיתבאר במסכת טהרות. ובשר קדש או לחם קדש מטביל ידיו ואז יגע בהם. ועוד יתבאר בתחלת מקואות שיעור המים ומראיהן שראוי להיות בהם טבילת ידים וחטאות הנזכר בכאן היא פרה אדומה שאמר השם בה חטאת היא ונתן לאפרה מעלה יתירה על הקדש ועוד יתבאר הטעם במסכת פרה. וכשנטמאו ידיו אין לו לטהר בשום דבר מדברי אפר פרה עד שיטבול במי מקוה ולא יטביל ידיו בלבד כמו שהוא עושה לזולתו מן הדברים הצריכין לטהרה והדברים המטמאין הידים בלבד כשנגעו בהן אבל לא כל הגוף הם אוכלין טמאין ומשקין טמאין והדומה להם מטומאות קלות כמו שיתבאר במסכת טהרות ופרה וידים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הטובל לחולין הוחזק לחולין אסור למעשר וכו':</b><br>כשטבל אדם ונתכוין בזו הטבילה לאכילת חולין ונשאר על אותה טהרה אסור לו לאכול מעשר על אותה טבילה עד שיטבול פעם שנית ויחשוב שהוא טובל למעשר בזו הטבילה וכן כולם על כל פנים צריך כוונה לאותו דבר שהוא טובל לו וכשטבל סתם ולא כוון לשום דבר לא למעשר ולא לזולתו כאילו לא טבל ואינו אוכל באותה טבילה אלא חולין בלבד: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בגדי עם הארץ מררס לפרושין בגדי פרושין וכו':</b><br>פרושים הם אוכלי חולין בטהרה ונזהרין מן הטומאות כולן תמיד וכמו כן שומרין מאכליהן ומשתיהן כדי שיהיו טהורין. וענין מדרס לפרושים כי הם כשהיו נוגעים בבגדיהם נטמאו כאילו נגעו במדרס הזב וצריכין טבילה. וכבר אמרו כי זו המשנה חסר ממנה מעלה אחת וכי סדר אלו המעלות כולן כן. בגדי עם הארץ מדרס לפרושים בגדי פרושים מדרס לאוכלי מעשר בגדי אוכלי מעשר מדרס לאוכלי תרומה בגדי אוכלי תרומה מדרס לקדש בגדי קדש מדרס לחטאת. ומאמרם ר' יוחנן בן גודגדא היה אוכל וכו': תדע שחולין שנעשו על טהרת הקדש כקדש דמו לפי שכבר אמרנו בגדי קדש מדרס לחטאת ואמר בזה שהיה אוכל חולין שנעשו על טהרת הקדש מטפחתו מדרס לחטאת. וכבר נתבאר בסוף נדה כי זאת המשנה ראשונה ושהם חזרו לומר כי חולין שנעשו על טהרת הקדש אינן כקדש בכל הדברים אבל במקצתן. ועוד יתבאר כל זה במקומות מסדר טהרות. ועוד ימנה בפ' שלאחר זה דברים יתירים בטהרת הקדש על התרומה ואמרו בהן אחד עשר מעלות שנו כאן ששה ראשונות בין לקדש בין לחולין שנעשו על טהרת הקדש אחרונות לקדש אבל לא לחולין שנעשו על טהרת הקדש. ולא יתערב לך אוכל חולין בטהרה עם אוכל על טהרת הקדש כי אוכל חולין בטהרה ישמור מכל דבר שיטמא החולין כדי שיהיו אותם החולין טהורים. ואוכל על טהרת הקדש ישמור מכל מה שיטמא הקדש וישים אותן חולין כאילו הם בשר חטאת או אשם ועוד יתבאר זה במסכת טהרות ומיני הטומאות שהן מטמאות החולין והמטמאות התרומה והמטמאות הקדש ושם יתבארו אלו ההלכות כולם באר היטב לגמרי: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>חומר בקודש מבתרומה שמטבילין כלי וכו':</b><br>מטבילין כלים בתוך כלים עניינו שנמלא קופה טהורה בדרך משל מכלים ונטבלם במקוה ולא נעשה כן בכלים שנרצה להשתמש בהם בקדש כי מפני מעלת הקדש נחשוב שאותה קופה חוצצת בפני הכלים אע\"פ שהמים נכנסים שם. וענין אחוריים ותוך דין אחוריים ותוך לא שנשים אחורי הכלי כתוכן והוא כי כשנטמא אחורי הכלי במשקין טמאין אינו מטמא הדבר שבתוכו אם היא תרומה אבל אם היא קדש מטמא מה שבתוכו והיו עושין בכליהן בעובי הכלי מקום שמכניס בו האצבע כדי לשום שם האצבע בעת השתייה ולא יצטרכו להכניס היד בכלי והוא הנקרא בית הצביטה ואם נטמא אחורי הכלי במשקין טמאין לא נטמאה בית צביטתו לתרומה ונטמא לקדש ועוד יתבאר לך אלו העקרים כולם במסכת כלים ובמסכת טהרות. ואמרו הנושא את המדרס הוא נושא את התרומה רוצה לומר שהוא נושא תרומה ובגד שנטמא במדרס הזב ביחד והוא שישים שניהם בלוח וירים אותם ואסור לעשות כן בקדש. ואמר מנגב ומטביל רוצה לומר שינגב הכלי שמא תהיה עליו שמנונית ותמנע המים מלהכנס. ואמר ובתרומה קושר ואח\"כ מטביל הוא רשות שנתן לו שיכול להטביל הכלים והם קשורים קצתם בקצתם כמו המטות ודומיהן: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כלים הנגמרים בטהרה צריכין טבילה וכו':</b><br>ואפילו היה העושה אותן תלמיד חכם על כל פנים צריכים טבילה ואינן צריכין הערב שמש וזה לקדש. ורוצה באמרו הכלי מצרף מה שיש בתוכו כי כשיש כלי מלא מככרות ודומיהן ונגע טבול יום או מי שהוא במעלתו מטומאתו בככר אחד מהם לא פסל אלא מה שנגע בה בלבד בתרומה אבל בקודש מטמא הכל. וסמכו זה לאמרו כף אחת עשרה זהב הכתוב עשה כל מה שבכף אחת. וכבר זכרנו שלישי ורביעי בפ\"א מפסחים כל מה שצריך לו בזה המקום וכשנטמאה ידו בדברים המטמאין את הידים וכבר זכרנו מה הן במה שקדם ויהיה באותה היד הטמאה לחלוחית מיד נטמאת ידו השנית לקדש ואפילו שלא נגעה היד הטהורה בטמאה ואם אין בה לחלוחית לא תטמא היד השנית עד שתגע ביד הטמאה ואז תפסול אותה לקדש ועוד יתבארו כל אלו העקרים בשלימותן במקומות רבים מסדר טהרות וכשתרצה להיות כולל על ידיעת הטומאה והטהרה ולדקדק במשפטיהן תעיין בדברינו באותו הסדר בהשגחה גדולה מתחילתו ועד סופו ולא תקרא אותו קריאת העברה וקצור אלא קריאה השלמה ועיון אמיתי: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אוכלין אוכלים נגובים בידים מסואבות בתרומה וכו':</b><br>העיקר אצלנו חיבת הקודש מכשרתו ואין צריך הכשר וכיון שזה הוא העיקר האוכל אוכלין נגובין בידיו והן טמאין אין ספק שיטמאו ואין אנו צריכין בזה לדבר אבל דיבר בכאן אם לא נגען בידיו אלא במלקחים ודומיהן וזה גזירה שמא יאכל אח\"כ שום דבר של משקה בידיו ויטמא אותו הקדש שבו כמו שנתבארו אותן העקרין במקומן. וזו הגזירה לא עשינו אותה בתרומה וכבר קדם לך בפסחים וזולתו דין אונן ומחוסר כפורים שהוא אסור לאכול בקדשים עד שיטבול כמו שבארנו לשם אבל לענין נגיעה מחוסר כפורים פוסל את הקדש כשנגע בו והאונן מותר ליגע בו כמו שיתבאר בשנים עשר מזבחים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>חומר בתרומה שביהודה נאמנין על טהרת וכו':</b><br>מה שייחד ארץ יהודה משאר א\"י לפי ששאר הארץ מלבד ארץ יהודה היו שוכנין בה העכו\"ם ולא היו יכולין לטהר שום דבר ולשומרו ובעבורם חזרו כל הארצות כארצות העכו\"ם ובארץ יהודה היו נאמנין בני אדם בכל השנה על יין ושמן של קדש שהוא טהור כשהיה אומר אדם זה היין טהור והוא לנסכים וזה השמן טהור והוא למנחות לגודל מעלת הקדש מי הוא זה שמלאו לבו לעבור על הדבר ולא שיקל בו ולא שיאמר טהור אלא על דבר שנתאמת אצלו טהרתו. ואינן נאמנין באמרם זה יין של תרומה טהורה אלא בשעת הגתות בלבד שבני אדם נזהרין כולן ומטהרין כליהן ועצמן כדי שיהיה מה שסוחטין מן הענבים טהור ויוציאו תרומה טהורה וכשעברה שעת הגיתות והבדים והוא עת הבציר נשתלחו בני אדם ופשעו בטהרה ומפני שהן מקילין בתרומה אין שומרים אותם שימור גמור ולפיכך אינן נאמנין ואם עברו הגתות והבדים והביא אחד מהן לכהן חבית של יין של תרומה בדעת שהיא תרומה טהורה לא יקח אותה ממנו אלא אם לקחו מדעתו שהיא תרומה פסולה כיון שהיא בספק. ואמרו אבל מניחה לגת הבאה רוצה לומר בעל החבית מניחה לגת הבאה ואז יתן אותה לכהן לפי שבאותה שעה הוא נאמן ואם אמר לו הפרשתי לתוכה רביעית של קדש הרי זה נאמן דכיון שהוא נאמן במקצתה ר\"ל אותו רביעית של קדש. והעיקר נאמנין על טהרת יין ושמן של קדש כל ימות השנה נאמן בכולה שהיא טהורה. ואמרו כדי יין וכדי שמן המדומעות נאמנים עליהם אבאר לך פירושם. והוא כי המדומע כבר קדמו לך כללי משפטיו במסכת תרומות וביארנו כי הוא הדבר שנתערב בו התרומה שקרא אותה השם דמע. ובכאן רוצה בו שהם נאמנים באמרם אלו הקנקנים טהורים אף על פי שהוא קודם לגתות שבעים יום. ובירושלמי אמרו קודחין בהם את הדמע וענינו הקנקנים שמכניסים בהם המדומע. ולשון התוספתא קודם לגיתות שבעים יום נאמנים על הקדש ועל המדומע ועל הקנקן אבל לא על התרומה ובשעת הגיתות והבדים אף על התרומה. אבל הבבלי ביאר שאין נאמנים באמרם קנקן ריקן שהוא טהור לתרומה בשום פנים ואפי' בשעת הגיתות. וכי מאמרם בזו המשנה נאמנים על כדי יין ושמן המדומעות רוצה בו המעורבות בלבד ואינן מענין דמע שהוא התרומה. וענין אותן התערובות כמו שזכרנו במשמר יינו להפריש ממנו נסכים קודם לגתות ע' יום ומפני שכוונתו היתה להוציאה הנסכים ממנו היה כמו הדבר המעורב מן הקדש והם נאמנים על טהרת הקדש כמו שהוא העיקר. ולפיכך יהיו נאמנים על אלו הקנקנים אפי' קודם לגיתות שבעים יום והוא הזמן שהעם מתחילין להזמין כליהם ולטהר אותם לבציר ואלו הדינים כולם שאמרו נאמנים ואין נאמנין הם בעמי הארץ אבל תלמידי חכמים נאמנים לעולם על כל מין ממיני הטהרה ונסמך על כל מה שיאמר כמו שביארנו ממנו קצת במסכת דמאי ועוד יתבאר הכל במסכת טהרות: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מן המודיעים ולפנים נאמנין על כלי חרס וכו':</b><br><b></b>כשמניחים הקדירות חוץ למודיעים ונכנס והרי הוא לפנים מן המודיעים והקדירות חוץ למודיעים ובא הלוקח ולקח הקדירות ונכנס לפנים מן המודיעים נאמן שהם טהורות וזהו ענין אמרם הלוקח נאמן כיון שהעיקר אצלנו נאמנים על טהרת כלי חרס מן המודיעים ולפנים אבל מי שיצא מירושלים וקנה מאותן הקדירות והוציאן בידו אינו נאמן כיון שהוא חוץ למודיעים אע\"פי שהקדירות הן הן הקדירות והקדר הוא הקדר עצמו ועומד במקומו. וזהו ענין אמרם הוא הקדר והן הקדירות השיעור בזה אף על פי שהקדר הוא הקדר והקדירות הן הקדירות הנכנס נאמן והיוצא אינו נאמן לפי שדבר הנאמנות תלוי על המקומות. והטעם כי הבא חוץ למודיעים וקונה ונכנס רואה בעל הקדירות ומרגיש בו ולוקח מהם מה שירצה ומכניסם בידו ולפיכך נאמן אבל היוצא מן המדינה אינו רואה הקדר כי אחוריו כלפי פניו ושמא נגע זה הקדר במשקין טמאים בידיו בקדירות ויטמאם ואותו הלוקח לא יראה אותו ואנו לא נאמין הקדר שאלו הקדירות טהורות אלא אחר שיהיה לפנים מן המודיעים כמו שביאר. ואומרו ונכנס לפנים מן המודיעים אבל אם ישב חוץ למודיעים אינו נאמן וכן אפילו לא הניח קדירותיו חוץ למודיעים אלא שהכניסן עמו לפנים מן המודיעים יהיה הנכנס והיוצא נאמן ואפי' נגע בהם הקדר והוא לפנים מן המודיעים נאמן הוא שלא טמאם ואין הכוונה בזו ההלכה אלא ההפלגה כי הנאמנות בטהרת כלי חרס תלוי במקום מן המודיעים ולפנים וכי אותו האדם בעצמו אינו נאמן על אותו הכלי בעצמו מן המודיעים ולחוץ וכבר זכרנו בתשיעי מפסחים כי מודיעים מקום קרוב לירושלים ועוד נבאר באיזה טעם הקילו בטהרת כלי חרס בירושלים בלבד וכל זה בע\"ה אבל ת\"ח נאמנים בכל מקום: "
+            ],
+            [
+                "<b>הגבאין שנכנסו לתוד הבית וכן הגנבים שהחזירו וכו':</b><br>שהחזירו ענינו שעשו תשובה והחזירו מעצמן ולפיכך נאמנין. ואמר ובירושלים נאמנים על ה��דש רוצה בו כלי חרס הגדולים כמו הצלוחיות הגדולות והקדירות נאמנים ע\"ה עליהן שהן טהורות לקדש לפי שלא היה אפשר להיות בירושלים כבשן לשרוף בו כלי חרס ולפיכך היו חסין עליהם ולא היו מטמאין אותן ועוד הקלו בהם לפי שהיו מועטות והעיקר אצלנו כל ישראל חברים ברגל כמו שזכרתי לך פעמים ולפיכך נאמנים אף על התרומה:  "
+            ],
+            [
+                "<b>הפותח את חביתו והמתחיל בעיסתו וכו':</b><br>כבר ביארתי לך כי כל ישראל חברים ברגל ונתנו ע\"ה כת\"ח ברגל וכשנתערב היד בחבית ועיסה ברגל ר' יהודה אומר כיון שנתת טומאת ע\"ה טהורה ברגל הרי הוא כאילו לא נגע בה ע\"ה לעולם וגומר לשתותה אחר הרגל כאילו היא טהורה ויעשה בה כל מה שיעשה אדם בדבר טהור. וחכ\"א כי כל מה שעשו בזה אינו אלא ברגל בלבד. וא\"ר יהודה אף לא יום חמישי רוצה לומר אם עבר הרגל ברביעי לא היו מעבירין בחמישי לפי שהיו טרודים בדישון המזבח ואין הלכה כרבי יהודה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד מעבירין על טהרת עזרה מטבילין וכו':</b><br>זהו לפי שבני אדם היו מעורבים במקדש ברגלים כמו שנצטוינו יראה כל זכורך אבל היו נזהרים בשולחן לבדו לפי שאמר השם יתעלה לפני תמיד ואי אפשר לסלקו ולשום אחר במקומו: \n"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Chagigah/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,98 @@
+{
+    "title": "Rambam on Mishnah Chagigah",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rambam_on_Mishnah_Chagigah",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>הכל חייבין בראיה חוץ מחרש שוטה וקטן וכו':</b><br>ראייה היא מה שאמר הש\"י יראה כל זכורך. ולפיכך זו המצוה אין חייבות בה נשים וטומטום ואנדרוגינוס. ואמר את פני האדון ה' מי שאין לו אלא אדון אחד יצא עבד ולפיכך העבדים פטורין. ואמר שלש רגלים אע\"פ שרגל הוא המועד אבל לפי מה שאמר רגלים ולא אמר פעמים כמו שאמר במקום אחר ובאה הקבלה שהוא רומז שזו המצוה אינה חובה על מי שאינו יכול ללכת ברגליו ולפיכך יצא זקן וחגר וחולה. ועוד אמר לראות את פני ה' אלהיך ולפיכך אינו חובה אלא על מי שהוא רואה יצא סומא. ואמר במצות הקהל למען ישמעו ולמען ילמדו ולמדנו מזו הראייה שהיא בשנה השביעית לכל ראייה שאינה חובה על השוטה לפי שאינו למד. ולא על חרש לפי שאינו שומע. ואם חלתה רגלו אחת או עינו אחת או אזנו אחת אינו חייב בראייה לאמרו רגלים. ואמר בהקהל באזניהם ואמר לראות שתהא הראייה שלימה. ואמרו הכל חייבין בראייה להביא מי שחציו עבד וחציו בן חורין. וכבר הודעתיך כי חזר מזה הדעת והדין אצלנו שלא נניח אדם חציו עבד וחציו בן חורין שלא יגמור פדיונו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ב\"ש אומרים הראייה שתי כסף והחגיגה וכו':</b><br>אמר ה' לא יראה את פני ה' ריקם רוצה לומר שיביא קרבן עולה בידו כשיעלה לחג ואלו העולות הם הנקראות עולות ראייה ונקראות ג\"כ ראייה בחסרון מלת עולה. ואין לה שיעור למעלה בריבוי למה שאמר השם איש כמתנת ידו אבל אין ראוי להיות פחות מעולה במעה כסף והוא משקל ששה עשר שעורות מכסף. והחגיגה הוא מה שאמר השם וחגותם אותו חג לה' רוצה בזה שיביא קרבן שלמים ואלו השלמים נקראין חגיגה וג\"כ אין להם קצבה ולא שיעור למעלה ואין ראוי שיהיו פחות משתי כסף והם שתים ושלשים שעורות מכסף. וב\"ש אומרים כי העולה צריך שתהיה מדמים יותר לפי שהיא כולה להשם. וב\"ה אומרים כי שלמים יהיו הדמים שלהם יותר לפי שיש בהם חלק לשם וחלק לבעלים וחלק לכהנים ואלו הראיות והתשובות וטענות יקצר המקום הזה מלהגידם. ודע כי המצות שחייבין בהן ישראל ברגל שלשה והם הראייה והיא קרבן עולה וחגיגה והיא שלמים כמו שבארנו. והשמחה והיא ג\"כ שלמים. ונקראין שלמי שמחה ואין להם גדר ולא שיעור ידוע והן חובה על הנשים ועל האנשים ועליהן אומר נשים חייבות בשמחה ולשון התורה וזבחת שלמים וגו' ושמחת לפני ה' אלהיך וזכור זה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>עולות במועד באות מן החולין והשלמים וכו':</b><br>כבר שיערו זו המשנה ופירשוה כך. עולות נדרים ונדבות במועד באות. ביו\"ט אינן באות. ועולות ראייה באה ואפי' ביום טוב. וכשהיא באה אינה באה אלא מן החולין. ושלמי שמחה באין אף מן המעשר. ורוצה בזה המעשר מעות מעשר שני. וכבר בארנו שלמי שמחה. ומה שאומרים בית הלל מן המעשר רוצה בו שהוא מותר להביא שלמי חגיגה ממעות מעשר שני ובתנאי שיביא אכילה ראשונה מן החולין לפי שכבר בארנו כי חגיגה חובה. והעיקר אצלנו כי כל דבר שהיא חובה אינה באה אלא מן החולין. ומה שפרט יום טוב הראשון של פסח להודיעך כי חגיגת ארבעה עשר אינה חובה כמו שבארנו בפסחים ולפיכך אינו מדבר אלא בחגיגת יום טוב הראשון. ודע כי בשאר ימות החג אדם יוצא ידי חובתו במעשר בהמה ולא נתיר זה ביום טוב גזרה שמא יעשר ביום טוב וזה אינו מותר לפי שצריך שירשום המעשר בסיקרא כמו שיתבאר בבכורות וזה אינו מותר ביום טוב: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ישראל יוצאין ידי חובתן בנדרים ונדבות וכו':</b><br>ידי חובתן פירוש חובת שמחה והוא מאמר השם יתברך ושמחת בחגך. ובאלו יוצאים ידי חובתן בשלמי שמחה אבל חובת ראייה וחובת חגיגה אינה באה אלא מן החולין כמו שבארנו. ואין יוצאין ידי חובתן משלמי שמחה בעופות ומנחות כי העיקר אין שמחה אלא בבשר: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שיש לו אוכלים מרובים ונכסים מועטים וכו':</b><br>כל זה מבואר וכבר קדמו לך עיקריו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שלא חג ביום טוב הראשון של חג חוגג וכו':</b><br>רוצה באמרו חג ולא חג הקרבת העולה והשלמים שהוא חייב בהן כמו שבארנו. ודע כי חג השבועות אע\"פ שהוא יום אחד יש לו תשלומין כל שבעה לאמרו בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות ובאה הקבלה מה חג המצות יש לו תשלומין כל שבעה אף חג השבועות יש לו תשלומין כל שבעה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי שמעון בן מנסיא אומר איזהו מעוות וכו':</b><br><b>היתר נדרים פורחין באויר ואין להם על מה שיסמכו וכו':</b><br>אמרו הן הן אינו ספור לזרז אבל הוא מחוסר וי\"ו הדיבוק ושיעורו הן והן גופי תורה רוצה לומר המצות הבאות בהן: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אין דורשין בעריות בשלשה וכו':</b><br>אומר שאסור לדרוש בסתרי עריות אא\"כ הם השומעין פחות משלשה והטעם שלא יתעסק האחד להקשות על הרב והשנים להקשות זה עם זה ויטרדו מחשבתם ולא יבינו המשפט הישר בסתרי עריות. ומרוב תאות בני אדם בזה הענין יורו היתר לעצמן כשיפול ביניהן ספק מה ששמעו מן הרב והולכין להקל. ואמרו לא במעשה בראשית בשנים כל שכן אם הם יותר ואמרו כי שאל נא לימים ראשונים יחיד שואל ואין שנים שואלין והטעם כבר זכרנוהו בפתיחת דברינו בזה החבור. והוא כי ההמון אינם יכולים להבין אותן הענינים ואינם מתלמדין אלא מאחד לאחד בקבלה כי מעט מזעיר הוא מה שישכילו מהם ההמון וכשישמעם הסכל תשתבש אמונתו ויחשוב שהם סותרין האמת והוא האמת והנכון. ומעשה מרכבה אין דורשיין בו כלל אפילו ליחיד אלא א\"כ היה כמו שאמרו חכם ומבין מדעתו. והוא שיתעורר מעצמו ויבין הכוונה מעצמו ולא יהיה צריך לפירוש אלא שרומזין לו הרמזים והוא סובר בהן סברתו ושקול דעתו. וזה ענין אמרם מוסרים לו ראשי פרקים לפי שיש שם ענינים הרבה יתצירו בנפשות השלמים מבני אדם ואם פירש אותם אדם בלשונו ודמם בדמיונות יתקשו ויצאו מן הכוונה. ושמע ממני מה שנתבאר לי לפי מחשבתי ממה שראיתי מדברי החכמים. והוא שהם מבינים במעשה בראשית החכמה הטבעית וההעמקה בהתחלות המציאות. ורוצים במעשה מרכבה חכמת אלהית שהוא הדבור בכל המציאות ובמציאות הבורא בידיעתו ותאריו וחיוב כל הנמצאים ממנו והמלאכים והנפש והשכל הדבק באדם ומה שיהיה אחר המיתה ולפי שגדלו אלו החכמות השתים הטבעית והאלהית וראוי להם להיותם גדולות ומנעו מללמדם כשאר החכמות הלמודיות. ונודע כי כל אדם בטבעו משתוקק לכל החכמות כולם בין יהיה טפש או חכם והאדם על כל פנים מחשב באלו השתי חכמות בתחילת מחשבתו וישליט מחשבתו עליהם בלי התחלות ובלי מדרגות בחכמות מנע זה ללמדם והזהיר עליו ואמר להפחיד אותו המשליט דעתו בהתחלות מבלי הקדמות כמו שבארנו כל המסתכל בארבעה דברים וכו'. ואמר להכניע המשליט שכלו ומחשבתו בדברים האלהיים בדמיונו המופשט בלי התחלה בחכמות: כל שלא חס על כבוד קונו ראוי לו כאילו לא בא לעולם פירוש כי העדרו מן האנושית *) והיותו כשא�� בעלי חיים טוב למציאות ממציאות אדם מפני שמבקש לדעת הדבר חוץ מדרכו ועל מה שאינו בטבעו כי לא ידמה מה למעלה ומה למטה אלא אויל בצורת הנמצאים וכשירצה האדם הערום מן החכמה לחשוב עד שידע מה שעל השמים ומתחת לארץ בדמיונו הנפסד שהוא מדמה אותם כמו בית ועלייה וכמו כן מה שהיה קודם שנבראו השמים ומה שיהיה אחר שיפסדו השמים תוציא אותו זו המחשבה אל השגעון ותמהון הלבב. וענין זו המלה המפוארה וזה בעזר האלהי. באמרם כל שלא חס על כבוד קונו רוצה בו מי שלא יחוס ויחמול על שכלו כי השכל הוא כבוד השם ושאינו יודע שיעור זה הדבר שניתן לו נשתלח עם תאותו ונמשל כבהמות. וכן אמרו מי שלא חס על כבוד קונו זה בהעובר עבירה בסתר. ואמרו במקום אחר אין המנאפין מנאפין עד שתכנס בהן רוח שטות וזה אמת כי בעת התאוה איזו תאוה שתהיה אין השכל שלם. ומה שהביא זה הענין בזה המקום היה למה שאמר במה שקדם הן הן גופי תורה. וכן מנעו בגמרא ללמדם בפרהסיא והזהירו על זה מאד ויעצו שילמדם האדם בינו לבין עצמו ולא יגלם לזולתו וסמכו זה למאמר שלמה שאמר בזה הענין על דרך משל דבש וחלב תחת לשונך: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>יוסי בן יועזר אומר שלא לסמוך וכו':</b><br>אמרו יצא מנחם רצה לומר יצא מבית המדרש לעבודת המלך ולא שמענו לו דעת בסמיכה ביום טוב. ופסק ההלכה מביאין עולות ראייה ושלמי חגיגה ביו\"ט וסומכין עליהן: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ב\"ש אומרים מביאין שלמים ואין סומכין וכו':</b><br>כבר פירשנו בפרק שני ממסכת ביצה זו ההלכה ופירשנו כי מחלוקתם היא בעולות ראייה ושלמי חגיגה אבל נדר ונדבה אין קריבין ביום טוב. ואסרו בית שמאי הסמיכה לפי שהוא משתמש בבעלי חיים ומייגע עצמו גם כן בסמיכה כי סמיכה בכל כחו בעינן: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>עצרת שהל להיות בערב שבת וכו':</b><br>כבר קדם לך כי חג השבועות יש לו תשלומין כל שבעה וידעת דעת ב\"ש שאין מביאין עולות ביו\"ט ולפיכך כשחל עצרת ערב שבת מביאין עולות ראייה לאחר שבת והוא יהיה יום טבוח. וב\"ה אומרים שלא יהיה יום טבוח אלא בערב שבת עצמו יביאו עולות ראייה כמו שקדם לך מדעתם. ומה ששנה מחלוקתם כדי שלא תאמר ב\"ש מודים לבית הלל בעצרת שחל ערב שבת שמביאין עולות ביו\"ט כיון שאינן יכולין להקריבן למחר לפי שהוא שבת. וב\"ה ג\"כ אינם מודים לבית שמאי ואפילו במה שקדם אע\"פ שאפשר להקריב עולות ממחרת יו\"ט. אותן שאינן מאמינים בתורה שבעל פה מאמינים כי עצרת לא תחול לעולם אלא אחר שבת שנאמר וספרתם לכם ממחרת השבת והפסוק קרא יום טוב שבת כמו שקרא כולם שבתות השם: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>נוטלין לידים לחולין ולמעשר ולתרומה וכו':</b><br>אמר שאסור לו לאדם שיאכל לחם ואפילו חולין עד שיטול ידיו וכמו כן חייב ליטול ידיו לתרומה ולמעשר בין לפת בין לפירות. וכשנגע לתרומה בלי נטילת ידים פוסלה אפילו אינו ודאי שידיו טמאות כמו שיתבאר במסכת טהרות. ובשר קדש או לחם קדש מטביל ידיו ואז יגע בהם. ועוד יתבאר בתחלת מקואות שיעור המים ומראיהן שראוי להיות בהם טבילת ידים וחטאות הנזכר בכאן היא פרה אדומה שאמר השם בה חטאת היא ונתן לאפרה מעלה יתירה על הקדש ועוד יתבאר הטעם במסכת פרה. וכשנטמאו ידיו אין לו לטהר בשום דבר מדברי אפר פרה עד שיטבול במי מקוה ולא יטביל ידיו בלבד כמו שהוא עושה לזולתו מן הדברים הצריכין לטהרה והדברים המטמאין הידים בלבד כשנגעו בהן אבל לא כל הגוף הם אוכלין טמאין ומשקין טמאין והדומה להם מטומאות קלות כמו שיתבאר במסכת טהרות ופרה וידים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הטובל לחולין הוחזק לחולין אסור למעשר וכו':</b><br>כשטבל אדם ונתכוין בזו הטבילה לאכילת חולין ונשאר על אותה טהרה אסור לו לאכול מעשר על אותה טבילה עד שיטבול פעם שנית ויחשוב שהוא טובל למעשר בזו הטבילה וכן כולם על כל פנים צריך כוונה לאותו דבר שהוא טובל לו וכשטבל סתם ולא כוון לשום דבר לא למעשר ולא לזולתו כאילו לא טבל ואינו אוכל באותה טבילה אלא חולין בלבד: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בגדי עם הארץ מררס לפרושין בגדי פרושין וכו':</b><br>פרושים הם אוכלי חולין בטהרה ונזהרין מן הטומאות כולן תמיד וכמו כן שומרין מאכליהן ומשתיהן כדי שיהיו טהורין. וענין מדרס לפרושים כי הם כשהיו נוגעים בבגדיהם נטמאו כאילו נגעו במדרס הזב וצריכין טבילה. וכבר אמרו כי זו המשנה חסר ממנה מעלה אחת וכי סדר אלו המעלות כולן כן. בגדי עם הארץ מדרס לפרושים בגדי פרושים מדרס לאוכלי מעשר בגדי אוכלי מעשר מדרס לאוכלי תרומה בגדי אוכלי תרומה מדרס לקדש בגדי קדש מדרס לחטאת. ומאמרם ר' יוחנן בן גודגדא היה אוכל וכו': תדע שחולין שנעשו על טהרת הקדש כקדש דמו לפי שכבר אמרנו בגדי קדש מדרס לחטאת ואמר בזה שהיה אוכל חולין שנעשו על טהרת הקדש מטפחתו מדרס לחטאת. וכבר נתבאר בסוף נדה כי זאת המשנה ראשונה ושהם חזרו לומר כי חולין שנעשו על טהרת הקדש אינן כקדש בכל הדברים אבל במקצתן. ועוד יתבאר כל זה במקומות מסדר טהרות. ועוד ימנה בפ' שלאחר זה דברים יתירים בטהרת הקדש על התרומה ואמרו בהן אחד עשר מעלות שנו כאן ששה ראשונות בין לקדש בין לחולין שנעשו על טהרת הקדש אחרונות לקדש אבל לא לחולין שנעשו על טהרת הקדש. ולא יתערב לך אוכל חולין בטהרה עם אוכל על טהרת הקדש כי אוכל חולין בטהרה ישמור מכל דבר שיטמא החולין כדי שיהיו אותם החולין טהורים. ואוכל על טהרת הקדש ישמור מכל מה שיטמא הקדש וישים אותן חולין כאילו הם בשר חטאת או אשם ועוד יתבאר זה במסכת טהרות ומיני הטומאות שהן מטמאות החולין והמטמאות התרומה והמטמאות הקדש ושם יתבארו אלו ההלכות כולם באר היטב לגמרי: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>חומר בקודש מבתרומה שמטבילין כלי וכו':</b><br>מטבילין כלים בתוך כלים עניינו שנמלא קופה טהורה בדרך משל מכלים ונטבלם במקוה ולא נעשה כן בכלים שנרצה להשתמש בהם בקדש כי מפני מעלת הקדש נחשוב שאותה קופה חוצצת בפני הכלים אע\"פ שהמים נכנסים שם. וענין אחוריים ותוך דין אחוריים ותוך לא שנשים אחורי הכלי כתוכן והוא כי כשנטמא אחורי הכלי במשקין טמאין אינו מטמא הדבר שבתוכו אם היא תרומה אבל אם היא קדש מטמא מה שבתוכו והיו עושין בכליהן בעובי הכלי מקום שמכניס בו האצבע כדי לשום שם האצבע בעת השתייה ולא יצטרכו להכניס היד בכלי והוא הנקרא בית הצביטה ואם נטמא אחורי הכלי במשקין טמאין לא נטמאה בית צביטתו לתרומה ונטמא לקדש ועוד יתבאר לך אלו העקרים כולם במסכת כלים ובמסכת טהרות. ואמרו הנושא את המדרס הוא נושא את התרומה רוצה לומר שהוא נושא תרומה ובגד שנטמא במדרס הזב ביחד והוא שישים שניהם בלוח וירים אותם ואסור לעשות כן בקדש. ואמר מנגב ומטביל רוצה לומר שינגב הכלי שמא תהיה עליו שמנונית ותמנע המים מלהכנס. ואמר ובתרומה קושר ואח\"כ מטביל הוא רשות שנתן לו שיכול להטביל הכלים והם קשורים קצתם בקצתם כמו המטות ודומיהן: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כלים הנגמרים בטהרה צריכ��ן טבילה וכו':</b><br>ואפילו היה העושה אותן תלמיד חכם על כל פנים צריכים טבילה ואינן צריכין הערב שמש וזה לקדש. ורוצה באמרו הכלי מצרף מה שיש בתוכו כי כשיש כלי מלא מככרות ודומיהן ונגע טבול יום או מי שהוא במעלתו מטומאתו בככר אחד מהם לא פסל אלא מה שנגע בה בלבד בתרומה אבל בקודש מטמא הכל. וסמכו זה לאמרו כף אחת עשרה זהב הכתוב עשה כל מה שבכף אחת. וכבר זכרנו שלישי ורביעי בפ\"א מפסחים כל מה שצריך לו בזה המקום וכשנטמאה ידו בדברים המטמאין את הידים וכבר זכרנו מה הן במה שקדם ויהיה באותה היד הטמאה לחלוחית מיד נטמאת ידו השנית לקדש ואפילו שלא נגעה היד הטהורה בטמאה ואם אין בה לחלוחית לא תטמא היד השנית עד שתגע ביד הטמאה ואז תפסול אותה לקדש ועוד יתבארו כל אלו העקרים בשלימותן במקומות רבים מסדר טהרות וכשתרצה להיות כולל על ידיעת הטומאה והטהרה ולדקדק במשפטיהן תעיין בדברינו באותו הסדר בהשגחה גדולה מתחילתו ועד סופו ולא תקרא אותו קריאת העברה וקצור אלא קריאה השלמה ועיון אמיתי: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אוכלין אוכלים נגובים בידים מסואבות בתרומה וכו':</b><br>העיקר אצלנו חיבת הקודש מכשרתו ואין צריך הכשר וכיון שזה הוא העיקר האוכל אוכלין נגובין בידיו והן טמאין אין ספק שיטמאו ואין אנו צריכין בזה לדבר אבל דיבר בכאן אם לא נגען בידיו אלא במלקחים ודומיהן וזה גזירה שמא יאכל אח\"כ שום דבר של משקה בידיו ויטמא אותו הקדש שבו כמו שנתבארו אותן העקרין במקומן. וזו הגזירה לא עשינו אותה בתרומה וכבר קדם לך בפסחים וזולתו דין אונן ומחוסר כפורים שהוא אסור לאכול בקדשים עד שיטבול כמו שבארנו לשם אבל לענין נגיעה מחוסר כפורים פוסל את הקדש כשנגע בו והאונן מותר ליגע בו כמו שיתבאר בשנים עשר מזבחים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>חומר בתרומה שביהודה נאמנין על טהרת וכו':</b><br>מה שייחד ארץ יהודה משאר א\"י לפי ששאר הארץ מלבד ארץ יהודה היו שוכנין בה העכו\"ם ולא היו יכולין לטהר שום דבר ולשומרו ובעבורם חזרו כל הארצות כארצות העכו\"ם ובארץ יהודה היו נאמנין בני אדם בכל השנה על יין ושמן של קדש שהוא טהור כשהיה אומר אדם זה היין טהור והוא לנסכים וזה השמן טהור והוא למנחות לגודל מעלת הקדש מי הוא זה שמלאו לבו לעבור על הדבר ולא שיקל בו ולא שיאמר טהור אלא על דבר שנתאמת אצלו טהרתו. ואינן נאמנין באמרם זה יין של תרומה טהורה אלא בשעת הגתות בלבד שבני אדם נזהרין כולן ומטהרין כליהן ועצמן כדי שיהיה מה שסוחטין מן הענבים טהור ויוציאו תרומה טהורה וכשעברה שעת הגיתות והבדים והוא עת הבציר נשתלחו בני אדם ופשעו בטהרה ומפני שהן מקילין בתרומה אין שומרים אותם שימור גמור ולפיכך אינן נאמנין ואם עברו הגתות והבדים והביא אחד מהן לכהן חבית של יין של תרומה בדעת שהיא תרומה טהורה לא יקח אותה ממנו אלא אם לקחו מדעתו שהיא תרומה פסולה כיון שהיא בספק. ואמרו אבל מניחה לגת הבאה רוצה לומר בעל החבית מניחה לגת הבאה ואז יתן אותה לכהן לפי שבאותה שעה הוא נאמן ואם אמר לו הפרשתי לתוכה רביעית של קדש הרי זה נאמן דכיון שהוא נאמן במקצתה ר\"ל אותו רביעית של קדש. והעיקר נאמנין על טהרת יין ושמן של קדש כל ימות השנה נאמן בכולה שהיא טהורה. ואמרו כדי יין וכדי שמן המדומעות נאמנים עליהם אבאר לך פירושם. והוא כי המדומע כבר קדמו לך כללי משפטיו במסכת תרומות וביארנו כי הוא הדבר שנתערב בו התרומה שקרא אותה השם דמע. ובכאן רוצה בו שהם נאמנים ב��מרם אלו הקנקנים טהורים אף על פי שהוא קודם לגתות שבעים יום. ובירושלמי אמרו קודחין בהם את הדמע וענינו הקנקנים שמכניסים בהם המדומע. ולשון התוספתא קודם לגיתות שבעים יום נאמנים על הקדש ועל המדומע ועל הקנקן אבל לא על התרומה ובשעת הגיתות והבדים אף על התרומה. אבל הבבלי ביאר שאין נאמנים באמרם קנקן ריקן שהוא טהור לתרומה בשום פנים ואפי' בשעת הגיתות. וכי מאמרם בזו המשנה נאמנים על כדי יין ושמן המדומעות רוצה בו המעורבות בלבד ואינן מענין דמע שהוא התרומה. וענין אותן התערובות כמו שזכרנו במשמר יינו להפריש ממנו נסכים קודם לגתות ע' יום ומפני שכוונתו היתה להוציאה הנסכים ממנו היה כמו הדבר המעורב מן הקדש והם נאמנים על טהרת הקדש כמו שהוא העיקר. ולפיכך יהיו נאמנים על אלו הקנקנים אפי' קודם לגיתות שבעים יום והוא הזמן שהעם מתחילין להזמין כליהם ולטהר אותם לבציר ואלו הדינים כולם שאמרו נאמנים ואין נאמנין הם בעמי הארץ אבל תלמידי חכמים נאמנים לעולם על כל מין ממיני הטהרה ונסמך על כל מה שיאמר כמו שביארנו ממנו קצת במסכת דמאי ועוד יתבאר הכל במסכת טהרות: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מן המודיעים ולפנים נאמנין על כלי חרס וכו':</b><br><b></b>כשמניחים הקדירות חוץ למודיעים ונכנס והרי הוא לפנים מן המודיעים והקדירות חוץ למודיעים ובא הלוקח ולקח הקדירות ונכנס לפנים מן המודיעים נאמן שהם טהורות וזהו ענין אמרם הלוקח נאמן כיון שהעיקר אצלנו נאמנים על טהרת כלי חרס מן המודיעים ולפנים אבל מי שיצא מירושלים וקנה מאותן הקדירות והוציאן בידו אינו נאמן כיון שהוא חוץ למודיעים אע\"פי שהקדירות הן הן הקדירות והקדר הוא הקדר עצמו ועומד במקומו. וזהו ענין אמרם הוא הקדר והן הקדירות השיעור בזה אף על פי שהקדר הוא הקדר והקדירות הן הקדירות הנכנס נאמן והיוצא אינו נאמן לפי שדבר הנאמנות תלוי על המקומות. והטעם כי הבא חוץ למודיעים וקונה ונכנס רואה בעל הקדירות ומרגיש בו ולוקח מהם מה שירצה ומכניסם בידו ולפיכך נאמן אבל היוצא מן המדינה אינו רואה הקדר כי אחוריו כלפי פניו ושמא נגע זה הקדר במשקין טמאים בידיו בקדירות ויטמאם ואותו הלוקח לא יראה אותו ואנו לא נאמין הקדר שאלו הקדירות טהורות אלא אחר שיהיה לפנים מן המודיעים כמו שביאר. ואומרו ונכנס לפנים מן המודיעים אבל אם ישב חוץ למודיעים אינו נאמן וכן אפילו לא הניח קדירותיו חוץ למודיעים אלא שהכניסן עמו לפנים מן המודיעים יהיה הנכנס והיוצא נאמן ואפי' נגע בהם הקדר והוא לפנים מן המודיעים נאמן הוא שלא טמאם ואין הכוונה בזו ההלכה אלא ההפלגה כי הנאמנות בטהרת כלי חרס תלוי במקום מן המודיעים ולפנים וכי אותו האדם בעצמו אינו נאמן על אותו הכלי בעצמו מן המודיעים ולחוץ וכבר זכרנו בתשיעי מפסחים כי מודיעים מקום קרוב לירושלים ועוד נבאר באיזה טעם הקילו בטהרת כלי חרס בירושלים בלבד וכל זה בע\"ה אבל ת\"ח נאמנים בכל מקום: "
+            ],
+            [
+                "<b>הגבאין שנכנסו לתוד הבית וכן הגנבים שהחזירו וכו':</b><br>שהחזירו ענינו שעשו תשובה והחזירו מעצמן ולפיכך נאמנין. ואמר ובירושלים נאמנים על הקדש רוצה בו כלי חרס הגדולים כמו הצלוחיות הגדולות והקדירות נאמנים ע\"ה עליהן שהן טהורות לקדש לפי שלא היה אפשר להיות בירושלים כבשן לשרוף בו כלי חרס ולפיכך היו חסין עליהם ולא היו מטמאין אותן ועוד הקלו בהם לפי שהיו מועטות והעיקר אצלנו כל ישראל חברים ברגל כמו שזכרתי לך פעמים ולפיכך נאמנים אף על התרומה:  "
+            ],
+            [
+                "<b>הפותח את חביתו והמתחיל בעיסתו וכו':</b><br>כבר ביארתי לך כי כל ישראל חברים ברגל ונתנו ע\"ה כת\"ח ברגל וכשנתערב היד בחבית ועיסה ברגל ר' יהודה אומר כיון שנתת טומאת ע\"ה טהורה ברגל הרי הוא כאילו לא נגע בה ע\"ה לעולם וגומר לשתותה אחר הרגל כאילו היא טהורה ויעשה בה כל מה שיעשה אדם בדבר טהור. וחכ\"א כי כל מה שעשו בזה אינו אלא ברגל בלבד. וא\"ר יהודה אף לא יום חמישי רוצה לומר אם עבר הרגל ברביעי לא היו מעבירין בחמישי לפי שהיו טרודים בדישון המזבח ואין הלכה כרבי יהודה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד מעבירין על טהרת עזרה מטבילין וכו':</b><br>זהו לפי שבני אדם היו מעורבים במקדש ברגלים כמו שנצטוינו יראה כל זכורך אבל היו נזהרים בשולחן לבדו לפי שאמר השם יתעלה לפני תמיד ואי אפשר לסלקו ולשום אחר במקומו: \n"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Vilna Edition",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "רמב\"ם משנה חגיגה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Rambam",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Eruvin/English/Sefaria Community Translation.json

@@ -0,0 +1,39 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Rambam on Mishnah Eruvin",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "רמב\"ם משנה עירובין",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Rambam",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "Mishnah: \"We only measure with a rope of fifty cubits, etc.\" Commentary: \"This rope should ideally be made of flax and be clear. In every measurement, there will be a slight approximation due to the rope's thickness. Therefore, the Mishnah stipulates that the length of the rope should not be increased or decreased. When it says, 'We only measure against its heart,' it means that one should hold the rope slightly off-center, neither above nor below it. The meaning of the statement 'from its opening' is that the rope should extend from the top, so there is no need to measure the depth of the valley or the height of the wall. It is possible that the width of the valley is fifty cubits or less, which is the measurement of the rope, and the same applies to the height of the wall. If it is impossible, it should be measured as explained later. Regarding the statement 'it reached the mountain from its opening,' it is on the condition that the height is such that when measuring from its length on the ground, it should reach the point where the line falls on the edge of the five cubits, forming a corner standing ten handbreadths high. However, if the height is such that it reaches ten handbreadths at the same point where the line falls and is less than five cubits from the edge of the mountain, then it is considered like a high wall standing on the surface of the ground, and there is no need to measure it; rather, it should be estimated. As long as it does not go beyond the boundary, meaning that the person measuring does not stand outside the boundary when he wants to pass the rope over the high place to see where it will reach. This is because we are concerned that someone might see him when he is measuring and think that he has reached the Shabbat boundary at his standing point. I have heard that they measure with mountains, meaning the person who measures and approximates, and they use the word 'Koder' for cutting, and 'Makhdarin' for cutting the measurement. The Gemara explains this matter, which means that they should take a rope of four cubits and have one person stand at a higher point on the mountain and another at a lower point. The person standing at the higher point should place the end of the rope against his feet, while the person standing at the lower point should place the end of the rope opposite his heart and move away from it by the length of the rope. This way, they should measure the entire distance of four cubits based on this approximation until they know how much they can deduct from the Shabbat boundary. The halacha follows Rabbi Dostai.\""
+            ],
+            [
+                "Mishnah: \"We only measure [the Techum Shabbat] according to an expert, etc.\" Commentary: \"An expert is a knowledgeable person who is swift in his work, whether it be in any craft or in wisdom from among the various disciplines. Here, the Mishnah desires that the expert be skilled in surveying and measuring land quickly. Regarding the statement, 'We listen to the one who extends the boundary,' the Gemara explains that if someone says that this area is within the Shabbat boundary, and it is smaller than the measurement we usually consider, or if he says that this area is within the Shabbat boundary and it is larger than what we usually consider, we believe him and rely on him. If he says it is smaller than what we usually consider, we rely on him even though it is larger than what we usually consider, and if he says it is larger than what we usually consider, we rely on him even though it is smaller than what we usually consider. The measurement of the second gate of the city is greater or lesser than that of the Mishnah. Similarly, if one expert disputes another expert, we listen to the majority. This means that if two experts come and each one divides the area differently, we rely on the majority, and we act according to the lenient opinion.\"\n"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Eruvin/English/merged.json

@@ -0,0 +1,41 @@
+{
+    "title": "Rambam on Mishnah Eruvin",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rambam_on_Mishnah_Eruvin",
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "Mishnah: \"We only measure with a rope of fifty cubits, etc.\" Commentary: \"This rope should ideally be made of flax and be clear. In every measurement, there will be a slight approximation due to the rope's thickness. Therefore, the Mishnah stipulates that the length of the rope should not be increased or decreased. When it says, 'We only measure against its heart,' it means that one should hold the rope slightly off-center, neither above nor below it. The meaning of the statement 'from its opening' is that the rope should extend from the top, so there is no need to measure the depth of the valley or the height of the wall. It is possible that the width of the valley is fifty cubits or less, which is the measurement of the rope, and the same applies to the height of the wall. If it is impossible, it should be measured as explained later. Regarding the statement 'it reached the mountain from its opening,' it is on the condition that the height is such that when measuring from its length on the ground, it should reach the point where the line falls on the edge of the five cubits, forming a corner standing ten handbreadths high. However, if the height is such that it reaches ten handbreadths at the same point where the line falls and is less than five cubits from the edge of the mountain, then it is considered like a high wall standing on the surface of the ground, and there is no need to measure it; rather, it should be estimated. As long as it does not go beyond the boundary, meaning that the person measuring does not stand outside the boundary when he wants to pass the rope over the high place to see where it will reach. This is because we are concerned that someone might see him when he is measuring and think that he has reached the Shabbat boundary at his standing point. I have heard that they measure with mountains, meaning the person who measures and approximates, and they use the word 'Koder' for cutting, and 'Makhdarin' for cutting the measurement. The Gemara explains this matter, which means that they should take a rope of four cubits and have one person stand at a higher point on the mountain and another at a lower point. The person standing at the higher point should place the end of the rope against his feet, while the person standing at the lower point should place the end of the rope opposite his heart and move away from it by the length of the rope. This way, they should measure the entire distance of four cubits based on this approximation until they know how much they can deduct from the Shabbat boundary. The halacha follows Rabbi Dostai.\""
+            ],
+            [
+                "Mishnah: \"We only measure [the Techum Shabbat] according to an expert, etc.\" Commentary: \"An expert is a knowledgeable person who is swift in his work, whether it be in any craft or in wisdom from among the various disciplines. Here, the Mishnah desires that the expert be skilled in surveying and measuring land quickly. Regarding the statement, 'We listen to the one who extends the boundary,' the Gemara explains that if someone says that this area is within the Shabbat boundary, and it is smaller than the measurement we usually consider, or if he says that this area is within the Shabbat boundary and it is larger than what we usually consider, we believe him and rely on him. If he says it is smaller than what we usually consider, we rely on him even though it is larger than what we usually consider, and if he says it is larger than what we usually consider, we rely on him even though it is smaller than what we usually consider. The measurement of the second gate of the city is greater or lesser than that of the Mishnah. Similarly, if one expert disputes another expert, we listen to the majority. This means that if two experts come and each one divides the area differently, we rely on the majority, and we act according to the lenient opinion.\"\n"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Sefaria Community Translation",
+            "https://www.sefaria.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "רמב\"ם משנה עירובין",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Rambam",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Megillah/English/Translation by Rabbi Robert Alpert, 2023.json

@@ -0,0 +1,168 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Rambam on Mishnah Megillah",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/texts",
+    "versionTitle": "Translation by Rabbi Robert Alpert, 2023",
+    "versionNotes": "",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "רמב\"ם על משנה מגילה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Rambam",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "It is stated (Esther 9:31): “[These days of Purim shall be observed] at their proper time, [as Mordecai the Jews – and now Queen Esther – has obligated them to do],” the Sages instituted for them many times (Tractate Megillah 2a), and it is stated (Esther 9:19): “That is why village Jews, who live in unwalled towns, observe the fourteenth day of the month of Adar,” and since “the village Jews” [observe] on the fourteenth [of Adar], therefore, the people who dwell in walled cities observe on the fifteenth [of Adar]. But if they (i.e., the cities they live in) were walled from the days of Joshua, even though it was destroyed, we are not concerned about this, and reason that they (i.e., the Sages) attached the matter “in cities surrounded by a wall,” as we explained in the Jerusalem Talmud, and they stated to us: “they allotted honor to the Land of Israel that was ruined in those days, and they (i.e., the Sages) attached it in from the days of Joshua the son of Nun. But the people of Shushan read it (i.e., the Megillah) on the fifteenth day [of Adar] even though it is [a] new [place] since the essence of the miracle was performed in it as is explained in the Book of Esther (Esther 9:18): “[But the Jews of Shushan mustered on both the thirteenth and the fourteenth days,] and so rested on the fifteenth.",
+                "ויום הכניסה – this is Monday and Thursday because the people of the villages gather on them to hear the Torah scroll [being read] (and Maimonides wrote this in the Laws of Megillah, Chapter 1, Halakha 7, and such has Rabbeinu Hananel explained, but not according to Rashi’s explanation that they come [on Monday and Thursday to court]. But it is prohibited to read the Megillah on Shabbat, and the reason is like we explained regarding the [Sounding of] the Shofar (see Maimonides’ commentary to Tractate Rosh Hashanah, Chapter 4, Mishnah 1) and the [Waving of the] Lulav (Tractate Sukkah, Chapter 4, Mishnah 2 – “lest he remove it four cubits in the public domain and walk toa specialist to learn [how to use it].”). And its (i.e., of the Book of Esther) on different days did not exist other than at the time when our hand was strong and we have the ability to force the complete fulfillment of the commandment, but at this time, meaning to say, from the time that the Talmud was compiled until the Messiah will speedily arrive, we don’t red it other than at its [proper] time and that is the fourteenth day and fifteenth day [of Adar] like we have explained (see also Laws of Megillah Chapter 1, Halakha 9. And the reading of the Megillah is obligatory once at night and on the morrow [during the day] a second time (see Tractate Megillah 4a and 20a)."
+            ],
+            [
+                "We have already informed [you] that יום הכניסה /”the gathering day” is Monday and Thursday, and tha that the Megillah (i.e., Scroll of Esther) is not read on the Sabbath day, and therefore, if the fourteenth of Adar fell on the Sabbath, when it is impossible to read it, the large cities should advance it to the [previous] “gathering day” which is Thursday. But they should not read it on Friday (i.e., the day before the fourteenth of Adar which occurs on Shabbat) because we say since it was advanced, it should be advanced to the [previous] gathering day (see Tractate Megillah 4a)."
+            ],
+            [
+                "עשרה בטלנים – that there should be ten men in the synagogue that do not have a trade/vocation other than the [welfare of] the needs of the community and the Reading/Study of the Torah and the diligence in the synagogue (see Tractate Megillah 5a). But when the Ninth of Av falls on Shabbat, we fast on Sunday (i.e., the 10th of Menahem Av) for (see Talmud Megillah 5a) “for the advancement of punishment/retribution, we do not anticipate for ourselves.” And similarly, if the day of the festive offering of the visitors of the Temple on the festivals occurs on the Sabbath day, we off it on Sunday, as will be explained in Tractate Hagigah (Chapter 2 Mishnah 4). And if the Day of Assembly (see Deuteronomy 31:10-13 – which commands the Jewish people to assemble in the Temple courtyard once every seven years to hear the public reading of the book of Deuteronomy during the Festival of Sukkot following the Sabbatical year) falls on Shabbat, the Reading [of the Torah] will be on Sunday. And the time of the priests’ wood-offering, already the marking off of its time was advanced at the end of [Tractate] Taanit (see Chapter 4 Mishnah 5), that if one of those days was on Shabbat, the sacrifice would take place on Sunday. But we made all of these later for the time of our obligation had not [yet] arrived (see Tractate Megillah 5a). And we stated regardingמתנות לאביונים /gifts for the poor, he wants to say that if he gave מתנות לאביונים on those days, that is to say, on the eleventh, twelfth [or] thirteenth [of Adar], he has fulfilled his religious obligation. But Rabbi Yehuda explains the words of the Sages (see Tractate Sanhedrin 25a) that were mentioned above."
+            ],
+            [
+                "The arrangement of this Mishnah is such: There is no difference between the fourteenth [day] and fifteenth [day] of First Adar to that of Second Adar other than the Reading of the Megillah and Gifts to the Poor. But on this (i.e., the 14th and 15th of First Adar) and that (i.e., the 14th and 15th of Second Adar), eulogies and fasting are prohibited (see Tractate Megillah 6b)."
+            ],
+            [
+                "We have already explained at the end of [Tractate] Betzah (Chapter 5, Mishnah 2) that these are the words of the School of Shammai, but the School of Hillel have with them things outside of the preparation of food that are permitted on Festivals and prohibited on the Sabbath as we have explained there."
+            ],
+            [
+                "נדר – he who would say, “behold, a burnt-offering or a peace-offering is upon me.”",
+                "נדבה – he who would say, “behold, this burnt-offering or peace-offering is upon me” (see Tractate Megillah 8a) that if the free-will offering died, he is not responsible for it because he designated it. But on all of them, he transgresses in not bringing them on time, God, may He be exalted said (Deuteronomy 23:24): \"מוצא שפתיך תשמור [ועשית כאשר נדרת לה' אלהיך נדבה אשר דברת בפיך]\" /“You must fulfill what has crossed your lips [and perform what you have voluntarily vowed to the LORD your God, having made the promise with your own mouth.]” And they (i.e., the Rabbis) said in its explanation (Tractate Rosh Hashanah 6a): \"כאשר נדרת\"/what you voluntarily vowed – this is a vow; \"לה' אלהיך\"/to the LORD your God.- these are sin-offerings, guilt-offerings, burnt-offerings and peace offerings; \"נדבר\"/the promise – in its usual sense/by implication; \"אשר נדרת\"/what you have voluntarily vowed – these are consecrated for Temple maintenance; \"בפיך\"/with your own mouth – for charity."
+            ],
+            [
+                "We have already explained in the eighth chapter of [Tractate] Pesahim (Mishnah 5) from the matters of a man suffering from gonorrhea who is given to two sightings [within a three-day period] and one who is given to three sightings [within a three day period] in order for the need to understand what they (i.e., the Rabbis) have said here (in Tractate Pesahim, Chapter 8, Mishnah 5), and all of the laws of women with flux will be explained in their place. And the matter that has been compared regarding it is ritual defilement and the counting of seven [clean days] as we explained there.",
+                "מצורע מוסגר (quarantined leper – a suspected leper who has not yet been declared conclusively leprous by a Kohen. This leper must be isolated for a period of up to two weeks, until the Kohen can determine conclusively whether or not he is suffering from leprosy; he is ritually impure) -he is what God has said regarding him (Leviticus 13:5): “[But if it is a white discoloration on the skin of his body which does not appear to be deeper than the skin and the hair in it has not turned white,] the priest shall isolate the affected person for seven days.”",
+                "ומוחלט (confirmed leper – who has been declared conclusively ritually impure by a Kohen. A confirmed leper must grow his hair long and rend his garments. To purify himself when healed, he must shave off all of his hair and bring a special purification guilt-offering)- he is what God stated concerning him (Leviticus 13:8):”[And if the priest sees that the rash has spread on the skin,] the priest shall pronounce him impure; it is leprosy.” And the subject of a confirmed leper, that his status has been adjudicated and already it has been confirmed upon him that he is ritually impure, the Aramaic translation of [the Hebrew word] לצמיתות (see Leviticus 25:23: \"והארץ לא תמכר לצמתת\"/”The land must not be sold beyond reclaim”) permanently/in perpetuity, and both of them were compared to the ritual defilement and being sent out from the camp.",
+                "וטהור מתוך הסגר (and he is pure after being locked up) – he does not require shaving [all his hair from his body] and [the bringing of sacrificial] birds, to state to him, may He (i.e., God) be exalted (Leviticus 14:3): “[The priest shall go outside the camp. If the priest sees] that the leper has been healed of his scaly affection,” and even though the matter is clear, it comes through the received tradition that whenever one’s leprosy is dependent upon his healing, he is the one who is required shaving and birds, except for the quarantined leper whose leprosy is dependent upon days (see Tractate Megillah 8b), and he (i.e., God) (Leviticus 13:21): “the priest shall isolate him for seven days,” and afterwards he will be pure even though there remains that plague, as will be explained and clarified in Tractate Negaim, and they compared both of them with purification in water (i.e., in a ritual bath) because it is stated also with a pure person after he is locked up/טהור מתוך הסגר (Leviticus 13:6): “he shall wash his clothes, and he shall be pure.”"
+            ],
+            [
+                "He (i.e., the compiler of the Mishnah, Rabbi Judah the Prince) wanted, when he says, \"בכל לשון\" – meaning to say, in the script of every nation and in the language of every nation (see Tractate Megillah 9a).",
+                "וספרים ותפילם ומזוזות – the condition of writing all of them is equivalent as it will be explained in [Tractate] Menahot (in the Chapter הקומץ רבה ). And the Halakha is according to Raban Shimon ben Gamaliel."
+            ],
+            [
+                "מרובה בגדים – He is a Kohen in the Second Temple period as they did not have the anointing oil but rather, he was made the High Priest via his wearing the clothing of the High Priesthood.",
+                "ופר הבא על כל המצות – this God spoke of if the anointed priest would sin, etc. (See Leviticus 4:3), and they (i.e., the Rabbis) compared both of them regarding the bullock of Yom Kippur and the one-tenth of an Ephah.",
+                "וכהן שעבר – if something occurred to make the High Priest unfit for service on Yom Kippur, and they appointed another in his place as we explained in Yoma (see Tractate Yoma, Chapter 1, Mishnah 1), for after Yom Kippur, the original [High Priest] returns to his high position/office and the second who was appointed is removed (see Tractate Megillah 9b and Tractate Yoma 12b), and both of them compared that they are commanded regarding [being married to] a virgin [woman] and prohibited to a widow, and all the rest of the laws of the High Priest is obligatory upon both of them, except for what is mentioned [in the Mishnah]."
+            ],
+            [
+                "במה גדולה – this is the communal shrine like Scripture states (I Kings 3:4): “[The king went to Gibeon to sacrifice there, for that was the largest shrine/כי היא הבמה הגדולה” and it is stated [in the Mishnah]:אינו קרב בבמה -meaning to say, on a small shrine which is an individual shrine. And all of this is at the time when [personal] shrines were permitted as will be explained in the last chapter of Tractate Zevakhim (Chapter 14, Mishnayot 4-8)."
+            ],
+            [
+                "בכל הרואה – he eats all the time that he sees the Temple, at whichever distance that it will be. And it (i.e., the Mishnah) states: \"יש אחריה התר\" (i.e., the Sanctity of Shiloh permitted the shrines after its destruction) that after God sanctified it, [private] shrines were permitted to us to sacrifice after it was destroyed, but once God chose Jerusalem, we don’t sacrifice in any place apart from it forever, and the principles of all of these laws will be explained at the end of [the commentary to] (Tractate) Zevakhim."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "It is stated in the Megillah (i.e., Book of Esther – Chapter 9, Verse 28): “[Consequently, these days] are recalled and observed [in every generation],” like that it is impossible for a person that while he is engaged in work to perform now what had already passed, such [is the case] regarding the reading [of the Megillah] that he should not read at the end what is appropriate to read first (see Tractate Megillah 17a). And it is prohibited to read it by heart, for indeed it states, \"נזכרים\"/it is recalled and it is stated (Exodus 17:14): “[Then the LORD said to Moses,] ‘Inscribe this in a document, [and read it aloud to Joshua: I will utterly blot out the memory of Amalek from under heaven!],” just like this memory is in the book/scroll, so that they are recalled, so too they are called that which is stated here in a book/scroll (see Tractate Megillah 18a). And the order of this Mishnah and its explanation is such: An Israelite who read an Aramaic translation in any language did not fulfill [his religious obligation] other than from the Greek language, but we read it to those foreign language speakers in a foreign language [provided that] it is written in the foreign language in order that the reading should be by heart. And what makes the Greek language designated as special from the other language is because it was known among them, for don’t you see that they said [in the Mishnah] above regarding Scrolls that they (i.e., the Rabbis) did not permit that they should be written other than in Greek, and the reason for this is that they translated the Torah in the Greek language for King Talmi (see Tractate Megillah 9a) and that translation was spread until that language (i.e., Greek) became for them like their language, and it is as if it is Asshurit /form of Hebrew (i.e., the language and form of writing that we use today), and similarly, they (i.e., the Rabbis) (see Tractate Megillah 18a) stated the Greek language is fit/appropriate for all, and added to this, that this language was important in their eyes, our Holy Rabbi (Rabbi Judah the Prince) stated, what difference is it to me whether it is the Tarsi language or the Hebrew language or the Greek language (this was the reading of our teacher in Tractate Bava Kamma 83a). But a person speaking a foreign language who heard it in Asshurit/Hebrew has fulfilled [his religious obligation], for even though he does not know the meaning of each and every word, he does understand the general principle of the matter (see Tractate Megillah 18a)."
+            ],
+            [
+                "סירוגין -segment by segment (i.e., at intervals), and even if he delayed [long enough] in order to complete all of it.",
+                "ומתנמנם – he that begins to sleep, but he is still not in a deep sleep like we established boundary to at the end of [Tractate] Pesahim (see Chapter 10, Mishnah 8). And it (i.e., the Mishnah) stated: כותבה: with the condition that he would have intention upon reading that which he does in the Megillah – not on the reading with what he copies from it, because he doesn’t fulfill his religious obligation until he reads with a complete Megillah (see Tractate Megillah 18b).",
+                "סם (paint) – it is the name of one of the dyes whichever they will be.",
+                "סקרא (red paint)– ALMAGRAH (see Tractate Gittin, Chapter 2, Mishnah 3 and Tractate Shabbat, Chapter 12, footnote 10 in Rabbi Kapach’s edition) .",
+                "קומוס (ink prepared with gum) - ALZAG (see Tractate Shabbat, chapter 12, footnote 11 in Rabbi Kapach’s edition).",
+                "קלקנתום (vitriol, an ingredient of shoe-black) – ALKALKANAT (see Tractate Shabbat, Chapter 12, footnote 11 in Rabbi Kapach’s edition), and it is a species from the kinds of ink prepared with gum.",
+                "נייר (parchment, papyrus) – ALCHAGAD",
+                "דפתרא (hide prepared for writing) – the hide what its tanning was not complete (see Tractate Gittin, Chapter 2, Mishnah 4 – the ends of the parchments)."
+            ],
+            [
+                "If it was his intention to return to his place on the night of the fourteenth [of Adar and he was delayed, thenקורא כמקומו - he reads [the Megillah] like the place where he is. But if the matter is not such, he reads with them (see Tractate Megillah 19a). And the Halakha is according to Rabbi Meir (i.e., in terms of the requirement of reading the entire Megillah)."
+            ],
+            [
+                "הכל – and even a woman (see Tractate Arakhim 2b). And we have already explained (Tractate Megillah, Chapter 1, Mishnah 1) that the Megillah is read on the night of Purim and on Purim day , and regarding the reading of the day, it states that we don’t read it until the sun rises (Tractate Megillah 20a), as it states (Esther 9:28): “Consequently, these days are recalled,” and it states [in the Torah] regarding ritual circumcision (Leviticus 12:3): “On the eighth day [the flesh of his foreskin shall be circumcised]” and it states [in the Torah] regarding sprinkling (Numbers 19:19): “The pure person shall sprinkle it upon the impure person on the third day and on the seventh day, [thus purifying him by the seventh day].” And there is an analogy made between immersion to sprinkling, because on the seventh [day], he immerses, as Scripture explained.",
+                "ושומרת יום כנגד יום – we have already explained its laws in [Tractate] Pesahim [Chapter 8, Mishnah 5], and they will be explained in completion in Tractate Niddah [Chapter 4, Mishnah 7]. And we considered [the beginning of] the day from the crack of dawn until the [evening] stars appear, as it is stated in [The Book of] Ezra (actually the book of Nehemiah – as Ezra is called “Second Ezra” – Chapter 4, Verse 15: “And so we worked on, while half were holding lances, from the break of day until the stars appeared”). And it (i.e., the Bible) called this time period “day” and it says concerning it (Nehemiah 4:16): “that we may use the night to stand guard and the day to work.”, and all of this for someone who transgressed [and read the Megillah from the crack of dawn] and did so in a case of emergency, but ab initio, [one reads Megillah] after sunrise. But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda [who states that a minor may read the Megillah]."
+            ],
+            [
+                "ודוי מעשר – it has already been explained in [Tractate] Maaser Sheni (Chapter 5, Mishnah 10), and it is stated after this portion (Deuteronomy 26:16): “[The LORD your God commands you] this day, etc. [to observe these laws and rules; observe them faithfully with all your heart and soul]. And we expound (Tractate Megillah 20b) on the interpretation founded on the fact of juxtaposed verses, and it states in Hallel ((Psalms 118:24): “This is the day that the LORD has made – [let us exult and rejoice on it].” And concerning [The Sounding of] the Shofar (Numbers 29:1): “[In the seventh month, on the first day of the month, you shall observe a sacred occasion: you shall not work at your occupations.] You shall observe it as a day when the horn is sounded.” And regarding the Musaf/Additional Offerings (Leviticus 23:37): “[These are the set times of the LORD that you shall celebrate as sacred occasions, bringing offerings by fire to the LORD] – burnt offerings, meal offerings, sacrifices, and libations, on each day what is proper to it.” And the Musaf prayers are like the Musaf sacrifices.",
+                "וודוי פרים – this is the confession that is stated on the bull of the anointed priest/פר כהן משיח and the bull for n unwitting communal sin/פר העלם דבר של צבו, and their matters will be explained in [Tractate] Horayot, and all kinds of Divine Services that it (i.e., the Mishnah) mentions will not be other than during the daytime, as it states (Leviticus 7:38): “[on the day] when He commanded that the Israelites present their offerings to the LORD”/ביום צותו את בני ישראל להקריב את קרבניהם\" – during the daytime but not at night, and we have aleady explained in the third [chapter] of [Tractate] Rosh Hashanah, that we don’t judge other than during the daytime. And it is stated regarding the suspected unfaithful wife/Sotah (Numbers 5:30): “and the priest shall carry out all of this ritual with her”/\"ועשה לה הכהן את כל-התורה הזאת\"’ and He (i.e., God) said (Deuteronomy 17:11): “You shall act in accordance with the instructions given you and the ruling handed down to you,”/\"על-פי התורה אשר יורוך ועל-המשפט\" – just as the ruling/משפט is performed during the daytime, so too the handing of the bitter water to the suspected wife is during the day time. And It (i.e., the Torah) said regarding the עגלה ערופה/the heifer whose neck was broken (Deuteronomy 21:8): “And they will be absolved of bloodguilt”/\"ונכפר להם הדם\" and since it states regarding it (i.e., the heifer whose neck was broken) the language of atonement/absolution like Holy Things, it should not be other than during the daytime like the fact that the Holy Things are not offered other than during the daytime as we have explained. But the purification of the leper is stated explicitly (Leviticus 14:2): “This shall be the ritual for a leper at the time (literally, on the day/daytime) that he is to be purified”/\"ביום טהרתו\"."
+            ],
+            [
+                "קצירת העומר – does not [occur] other than during the nighttime, and this is from the words of the received tradition (see Tractate Megillah 21a and Tractate Menahot 66a), and the order of the Cutting of the Omer will be explained in the tenth [chapter] of [Tractate] Menahot.",
+                "והקטר חלבים ואיברים – the remained of the Daily Offering of the Afternoon (i.e., the time between the beginning of the decline of the sun and sunset) , and this is what the Torah states (Leviticus 6:2): “The burnt offering itself shall remain where it is burned upon the altar all night.”",
+                "And it (i.e., the Mishnah) stated: דבר שמצותו ביום כשר כל היום – to include the arrangements of the dishes/censers, and they are the two censers of (white) frankincense that are placed on the shewbread like it will be explained in [Tractate] Menahot (Chapter 11, Mishnah 8).",
+                "ודבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה – to include the eating of the Passover sacrifice. And you already knew that it is not permitted to eat the Passover offering other than up until midnight (see also Tractate Zevakhim, Chapter 5, Mishnah 8) , but that this a decree in order to keep people away from transgression."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "This Mishnah is according to Rabbi Menahem the son of Rabbi Yossi, for according to him there is holiness to the street of a city since they pray on it on fast days and on non-priestly watches (i.e., corresponding to the priestly watches in Jerusalem. On those days, part of the non-priestly watch would go there. The remainder of the non-priestly watch would remain at home and fast from Monday to Thursday and read special portions from the Torah and recite special prayers), but this is not the Halakha, because they didn’t designate it specifically for prayer, but rather they would pray there incidentally/by chance (see Tractate Megillah 26a and Tosafot s.v. \"בני העיר\" and Rashi s.v. \"זו דברי\" ). And the generally principal in all of this is that we ascend in holiness but we do not descend (see Tractates Berakhot 28a, Shabbat 21b, Yoma 12b, 73a, Megillah 9b, 21bb, Horayot 12b, Menahot 39a, 92b – \"מעלין בקודש ואין מורידין\"). And it was not permitted to sell a synagogue other than in the villages, but a synagogue of the large cities, it is impossible to sell it because everyone is there (see Tractate Megillah 26a).",
+                "The Halakha is not according to Rabbi Yehuda."
+            ],
+            [
+                "To what circumstances does [this Halakhic statement] apply? That all the people of the village did not sell it with the agreement of everyone, but if all the elders of the place in the presence of all the people of the place, it is permitted for them to sell it and even to make of it a place to always drink wine in it (see Tractate Megillah 26b – as well as Maimonides’ Mishneh Torah, in the Laws of Prayer, Chapter 11, Halakha 7). But the Halakha is neither according to Rabbi Meir nor according to Rabbi Yehuda."
+            ],
+            [
+                "עגמת נפש (grief of the soul) – it (i.e., the Mishnah) wants to say that their souls will languish/melt when there will there will be grass on it and they will attempt to build it (i.e., their destroyed synagogue) if it possible for them (see also Mishneh Torah, Hilkhot Tefillah, Chapter 11, Halakha 11), or their hearts will be humbled/depressed and they will return [in repentance] to God if it is impossible to build it. And therefore, it is permitted to him to uproot and to leave it in the same place, but he should not uproot and eat it or else they will perish from there (see Tractate Megillah 29a), and all the words of Rabbi Yehuda are correct."
+            ],
+            [
+                "שבת ראשונה – that the New Moon/Rosh Hodesh Adar will be during that week (see Tractate Megillah 29b), as for example, if Rosh Hodesh Adar occurs on Sunday or on Monday or on Tuesday or on Wednesday or on Thursday or on Friday, we read the first [special] portion which is the portion of Shekalim (Exodus 30:11-16) on the Sabbath day which is the last Sabbath that is in the month of Shevat. But if you know the first Sabbath and the second and the third and the fourth, it will be explained to you the intervening Sabbaths.",
+                "שבת שניה – it when Purim falls during that week in the manner that we explained regarding the first shabbat.",
+                "שבת שלישית – this is the Shabbat that is after Purim or before Rosh Hodesh Nisan, if Rosh Hodesh Nisan falls on Shabbat.",
+                "ושבת רביעית – that is when Rosh Hodesh Nisan falls during that week in the manner that we explained above. And what I said that it is possible for Rosh Hodesh Adar to fall on any day that will be of the days of the week is not other than according to the essence of the law, meaning to say, through visual sighting.",
+                "ופרשת שקלים – this is [the Torah portion of] Kee Tissa (Exodus 30:11-16) until the end of the portion.",
+                "And it (i.e., the Mishnah) states: חוזרין לסדרן/they resume the regular set of readings, it (i.e. the Mishnah) wants to say, the order of the Haftarot/prophetic portions for on every Shabbat we read the Haftarah from the subject of the order (i.e., Torah portion of the week), but at the time that we read these [four special] portions, and similarly at periodic occasions, we recite the Haftarah from the subject of the [special] portion, not from the subject of the ordered (i.e., regular weekly) portion. For on the first Shabbat, we recite the Haftarah of Yehoyadah the Priest (Second Kings 11:17-12:17), and on the second [Shabbat], “I am exacting the penalty for what Amalek [did to Israel]” (First Samuel 15:1-34), and on the third [Shabbat[, “I will sprinkle upon you purifying waters” (Ezekiel 36:16-36), and on the fourth [Shabbat], “So says the LORD God: On the first day of the first month” (Ezekiel 45:18-46:15). And similarly, on Rosh Hodesh commemorations and on Hanukkah we recite the Haftarah from the subject matter of the [holiday] season as will be explained and we interrupt the subject matter of the regular order (i.e., according to the theme of the weekly Torah reading), and this is the matter of why it (i.e., the Mishnah) says, לכל מפסיקין/they break off (from the ordinary set of Torah readings for the special readings and Haftarah portions)."
+            ],
+            [
+                "All of this is clear, and the order of the Torah readings on these [special] seasons/occasions, and it is a custom that has spread throughout all of Israel as I will explain to you (see Tractate Megillah 31a-b). On the first day of Passover (Exodus 12:21-51): “Go and pick out lambs, etc.” and the Haftarah is the “Passover at Gilgal” (Joshua 5:2-6:1, 27) and on the second day [of Passover], “When an ox, a sheep or a goat is born,” (Leviticus 22:26-33:44) and the Haftarah is the Passover of Josiah (Second Kings 23:1-25). On the third day [of Passover], “Consecrate to Me every first-born” (Exodus 13:1-16). And on the fourth day [of Passover], “If you lend money to My people” (Exodus 22:24-23:19). And on the fifth day [of Passover], “Carve two tablets of stone” (Exodus 34:1-26). And on the sixth day [of Passover], “Let the Israelite people offer the Passover sacrifice at its set time” (Numbers 9:1-15). And on the seventh day [of Passover] “Now when Pharaoh let the people go” (Exodus 13:17-15:26). And the Haftarah is “And David spoke to God” (Second Samuel 22:1-51). And on the eighth day [of Passover], “You shall consecrate to the LORD your God all male firstlings” (Deuteronomy 15:19-16:17), and the Haftarah is, “This same day at Nob” (Isaiah 10:32-12:6). But on the Sabbath that is within the Festival [of Passover], we read on it from “See, You say to me” (Exodus 33:12-34:26) and the Haftarah is the “Dry Bones” (Ezekiel 37:1-14). And on the first day of Atzeret/Shavuot we read “In the third month” (Exodus 19:1-20:23), and the Haftarah is “In the thirteenth year” (Ezekiel 1:1-28, 3:12). And on the second day [of Shavuot], “You shall consecrate to the LORD your God all male firstlings” (Deuteronomy 15:19-16:17) and the Haftarah is “The Prayer of the prophet Habakkuk” (Habakkuk 3:1-19). And on the first day of Rosh Hashanah, “The LORD took note of Sarah as He had promised” (Genesis 21:1-34) and the Haftarah, “There was a man from Ramathaim of the Zuphites” (First Samuel 1:1-2:10). And on the second day [of Rosh Hashanah], “And God put Abraham to the test” (Genesis 22:1-24), and the Haftarah, “The people…found favor in the wilderness (Jeremiah 31:2-20). And on the Fast of Atonement (i.e., Yom Kippur) in the morning, “After the death [of the two sons of Aaron]” (Leviticus 16:1-34) and the Haftarah, “For thus said He who is high aloft” (Isaiah 57:14 – 58:14). And at the Afternoon service, the portion of the forbidden relationships/nakedness (Leviticus 18:1-30), and the Haftarah is the prophecy of [the book of] Jonah (plus Micah 7:18-20). And on the first and second days of Sukkot, “When an ox, a sheep or a goat is born,” (Leviticus 22:26-23-44) and the Haftarah on the first day [of Sukkot] “Lo, a day of the LORD is coming” (Zechariah 14:1-21) and on the second day [of Sukkot] “All the men of Israel gathered before King Solomon” (First Kings 8:2-21). And all the rest of the days of Sukkot festival the sacrifices of the festival [of Sukkot are read] (Numbers 29:17-34), and on the Eighth Day (i.e., Shemini Atzeret) , “”You shall consecrate to the LORD your God all male firstlings” (Deuteronomy 15:19-16:17), and the Haftarah is “When King Solomon finished offering to the LORD” (First Kings 8:54-66) and on the ninth day (i.e., Simhat Torah), “And this is the Blessing” (Deuteronomy 33:1-34:12) and the Haftarah, “After the death of Moses the servant of the LORD,” (Joshua 1:1-18). And on the Shabbat within the Festival [of Sukkot], “See, You say to me,” (Exodus 33:12-34:26), and the Haftarah is “On that day, when Gog sets foot on the soil of Israel” (Ezekiel 38:18-39:16)."
+            ],
+            [
+                "The Shabbat that is within Hanukkah, we recite the Haftarah of the candles of Zechariah (Zechariah 2:14-4:7). But if the first day of Hanukkah occurs on Shabbat, so that there will be two Sabbaths of Hanukkah, on the first Sabbath we recite the Haftarah of the candles of Zechariah and on the second [Sabbath], the candles of Solomon (First Kings 7:40-50). And if Purim day occurs on the Sabbath, the Haftarah will be: “I am exacting the penalty for what Amalek did to Israel” (First Samuel 15:2-34) (note: this can only occur in Jerusalem and other walled cities from the time of Joshua son of Nun – as they celebrate Purim on 15 Adar). And similarly, if Rosh Hodesh occurs on the Sabbath day, we recite the Haftarah, “And new moon after new moon” (Isaiah 66:1-24). But if Rosh Hodesh was on Sunday, we recite the Haftarah of “Tomorrow will be the New Moon” (First Samuel 20:18-42). This is the matter that it (i.e., the Mishnah) spoke of (in Mishnah 5 of this chapter): “For all these they break off (i.e., from the ordinary set order of the readings are interrupted, for the Haftarot) for New Moons, for Hanukkah and for Purim.” And similarly, for fast days and the non-priestly watches (which correspond to the priestly watches – the entire Jewish people was divided into twenty-four non-priestly watches, and each time a priestly watch went to Jerusalem to offer sacrifices, part of the corresponding “Ma’amad”/non-priestly watch would go there as well. The remainder of the “watch” would remain at home, and would fast each day from Monday to Thursday, read special portions from the Torah and recite special prayers), they would recite the Haftarah from the matter of the fast but the non-priestly watch would not [recite a special Haftarah] of the order of that Shabbat. For on Tisha B’Av/Ninth of Av, they read [in the Torah) “When you have begotten children” (Deuteronomy 4:25-40) and recite the Haftarah “I will make an end of them – [declares the LORD]” (Jeremiah 8:13-9:23). And The people had the practice during the time of this exile to read the Haftarot prior to Tisha B’av from the subject matter of the Rebukes/Admonitions not from the matter of the [Torah] portions. And similarly, after Tisha B’Av we recite Haftarot of Consolation until the Sabbath before Rosh Hashanah and we recite the Haftarah from the subject of Repentance. And the Haftarot that we recite before Tisha B’Av are: “The words of Jeremiah” (Jeremiah 1:1-2:3), “The Vision of Isaiah” (Isaiah 1:1-20), [and] “Alas she has become a harlot,” (Isaiah 21-27) (but as Kapach notes, that when Maimonides mentioned the order of the Haftarot at the conclusion of Sefer Ahavah in the Mishneh Torah, he switched these Haftarot according to our current practice: a) Jeremiah 1:1-2:3, Jeremiah 2:4-28 – “Hear the word of the LORD” and the “Vision of Isaiah” (Isaiah 1:1-27). And after it (i.e., Tisha B’Av), we read, “Comfort, Oh Comfort My People” (Isaiah 40:1-26), “Zion says, The LORD has forsaken me,” (Isaiah 49:14—51:3), “Unhappy, storm-tossed one, uncomforted!” (Isaiah 54:11-55:5), “I, I am He who comforts you!” (Isaiah 51:15-52:12), “Shout O barren one, You who have bore no child” (Isaiah 54:1-10), “Arise, shine for your light has dawned\" (Isaiah 60:1-22), “I greatly rejoice in the LORD” (Isaiah 61:10-63:9), “Return, O Israel, to the LORD your God” (Hosea 14:2-10, Joel 2:15-27, Micah 7:18-20). And we read (in the Torah) the Curses and Blessings on Fast Days, because it states (Proverbs 3:11): “Do not reject the discipline of the LORD, my son.”.",
+                "And it stated in the Mishnah \"אינו עולה להן מן החשבון\"/but it is not taken into account (i.e., the section read is re-read on the following Shabbat) – for that reading does not count for them that they read on Mondays and Thursdays for the obligation of the Shabbat [Torah reading] that they should consider for themselves with the three [portions] and read four on the Sabbath day from the place that the third [Aliyah] stopped to read and complete the number of seven , but rather, they repeat the [entire] portion as it is generally known (see Tractate Megillah 31b)."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "It is stated [in the Mishnah], מקום שנהגו לברך – refers only to after the reading of the Megillah (see Tractate Megillah 21b), but prior to its [reading], it is obligatory to bless in any case because it is a Mitzvah, and the general principle with us is: “In the performance of all religious ceremonies, one must say the blessing/benediction over them before doing them”(see Tractate Pesahim 7b, 119b, Sukkah 39a, Menahot 35b and Nidah 63a). And we recite three blessings before it (i.e., the Reading of the Megillah): “on the reading of the Megillah,” “that God has performed miracles” and “Shehekheyanu”/who has kept us in life, sustained us, etc. And they had the practice to recite the blessing after the reading: “Who does champion our cause,” etc. And remember these general principles: And they are – that we don’t read in public less than ten Biblical verses (see Tractate Megillah 21b). And we do not have less than three people read from a Torah scroll in public. And one person does not read in a Torah scroll less than three verses, and therefore, when we read thirteen verses, one of them reads four verses. And we don’t begin a portion with less than three verses, and then it is permitted to him to stop the reading and to go down. And There should not remain in a portion less than three verses and then it would be permitted for him to stop. All of these general principles are regarding public reading. And a person who begins in the reading of the Torah scroll is obliged to bless, “who has chosen us from all the nations and given us His Torah. [Praised are You, O LORD] who has given us the Torah. And the person who reads last and completes it (i.e., the reading) blesses after it: “who has given us a Torah of truth and planted eternal life in our midst. [Praised are You, O LORD] who has given us the Torah. But they established now that each person recites the blessings [both] before and after because of those who enter [late] and because of those who depart/leave [early] to the synagogue, who did not see that person who made the blessing initially, and when they would see one after another ascend and read without a blessing, they would think that a person reading the Torah does not have to make the blessing beforehand, and if those present there saw the first person who descended and did not make a blessing and they left and did not see the last person who made the blessing afterwards would think that there is no obligation for a blessing after the reading of the Torah (see Tractate Megillah 21b – Kapach did not supply this source)."
+            ],
+            [
+                "It (i.e., the Mishnah) stated \"זה הכלל\", is a mere sign (see Tractate Megillah 22b), because we don’t have a day where Musaf [is recited] that is not a Festival day other than what it mentioned (i.e., Rosh Hodesh or the Intermediate Days of a Festival) . And all of this is clear and correct. And everywhere that it (i.e., the Mishnah) states\"מברך לפניה ולאחריה\" - this is according to the principle of the law as we have explained."
+            ],
+            [
+                "God said (Leviticus 22:32): “And I will be sanctified in the midst of the children of Israel”, and it comes through the received tradition that any matter that is related to holiday will not occur with less than ten [men] (see Tractate Megillah 23b and Berakhot 21b, among others).",
+                "ופורשין על שמע – this is the separation/preparation that is before the recitation of the Shema, meaning to say that one person recites [the blessing] of יוצר/creating new lights and אהבה/love (i.e., Ahavah Rabbah in the morning and Ahavat Olam in the evening).",
+                "ועוברין לפני התיבה – that one should stand to pray in the congregation/community.",
+                "ומעמד ומושב – this is when they gather people to accompany the corpse , they would gather together to eulogy and one person eulogies and says to them in segments from parts of the eulogy: “Stand dear ones, stand, sit, dear ones, sit. And we don’t take pains to do this unless there were ten persons there or more (see Tractate Megillah 23b, Tractate Bava Batra 106b). And if a person said: “My value is upon me,” for the valuations are set in the Torah (see Leviticus 27:1-8), and he didn’t have with what to pay other than his property, behold the Kohen that is appointed over matters of that which is dedicated to the Temple takes from that land in equivalence to the valuation that he is liable for according to ten people – nine of them Israelites and one of them a Kohen and all of them will agree (note: when examining the Laws of Valuation and Property set apart for Priestly or Temple use, Chapter 8, this condition is not mentioned) for this is worth these monies, and afterwards he descends into it. And similarly, if a person said, “these monies are upon me,” he needs to estimate with a slave whose is sold in the marketplace and give his monies as it is explained in [Tractate] Arakhin (19-20), behold he also needs to make valuation with ten people and one of them is Kohen and will give according as they will say and this is the matter that it (i.e., the Mishnah) states: \"ואדם כיוצא בהן\", it is the intention to state that a person is like land/property. And this that we said, “nine and a Kohen, is not a condition but rather an option, meaning to say, and even if there were nine Israelites it is permitted, because it states in the portion of valuations (i.e., Leviticus 27:1-8) the word “Kohen” ten times and it comes through received tradition that one Kohen is sufficient and all that the word “Kohen” is doubled, it is “one amplification after another amplification is only to restrict”/אין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט (i.e., the two expressions negate each other, and together they are treated as a restrictive expression), and even an Israelite (see Tractate Megillah 23b and Sanhedrin 15a – but אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות – a restriction after a restriction is only to amplify)."
+            ],
+            [
+                "אם היו שלשתן שלש פרשיות – as for example it is stated in Isaiah 52:3-5 (also found in Tractate Megillah 24a, but according to Kapach’s notes, it is only two portions): “For thus said the LORD, etc.,” “For thus said the LORD God, Of old, My people went down to Egypt,” “What therefore do I gain here, etc.?” This is like these three verses – all of them should not be read to the translator of the Biblical passages recited at services and afterwards he would translate them [to Greek or Chaldee], but rather translate them one by one.",
+                "ואין מדלגין בתורה – in two subjects/matters. But in one matter, like Aharei Mot (Leviticus 16 – which deals with Yom Kippur) and (Leviticus 23:27): “Mark, the tenth day [of this seventh month is the Day of Atonement],” we skip. And in [passages from] the Prophets, we skip, and in all of them, with the condition that he should not delay other than in order that the translator will complete translating the verse that he is translating, or the three verses if he was translating from the Prophets."
+            ],
+            [
+                "Because of the dignity of the congregation that individual person performs all of these important tasks and it is appropriate for them. But if a minor was reciting the Haftarah from the Prophets, where it is impossible for him to go before the ark until his beard becomes full (see Tractate Hullin 24b), his father or teacher/Rabbi stands [with him] for these things, as if he himself recite the Haftarah on the Prophets, because he and his student or his son are equivalent."
+            ],
+            [
+                "קטן קורא בתורה – one of he latter Geonim stated that this is after the third [Aliyah] (see The Laws of Prayer, Chapter 12, Halakha 17 – that Maimonides changes his mind).",
+                "ופוחח – he is as for example that his clothing that is upon him was torn from above until the flesh of his shoulders and his chest is seen, and the Aramaic translation of (Isaiah 20:2 -not verse 3 as found in Kapach’s footnotes): “going naked and barefoot,” –“to have holes in his garment/clad in rags/exposed and barefoot.” But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda who states [in the Mishnah] that whomever had never seen the lights of the sun should not spread a cloak over his head for the recitation of the prayers preceding the Shema/divide the prayers for the Shema, for even though he doesn’t enjoy their light, he surely benefits from their activity in the world, meaning to say, the activities that are indirectly engendered by their light."
+            ],
+            [
+                "ואסטס – ALNILAG, and similarly all things that color the hands, but if most of the people of that place had colored hands on account of their engaging with that color, it is permissible for him (if he is a Kohen) to raise his hands (see Tractate Megillah 24b), for the reason is nullified “because the people are looking at him.”"
+            ],
+            [
+                "על מצחו או על פס ידו – meaning to say, that he should place the [Tefillin] of the head on his forehead or [the Tefillin] of the hand on the palm of his hand, for surely this is the path of heretics/sectarians, because he follows after the simple meaning of the Biblical verses according to his [insufficient] knowledge.",
+                "על בית אנקלי – that he suspends it on his arm or places it it in the pocket in his garment.",
+                "וחיצונים – they have departed from the realm of the religion completely for they do not believe neither in the Written Torah or the Oral Torah, and we don’t say, יברכך טובים – for the righteous and wicked people praise God as it states (Jeremiah 10:7): “Who would not revere You, O King of the Nations.”"
+            ],
+            [
+                "ועל טוב יזכר שמך – because it is mentioned about the good and the evil like we said (Mishnah Berakhot, Chapter 9, Mishnah 5): “One blesses on the evil in the same way that he blesses on the good, and when he says, \"מודים מודים\" – surely one must doubt through his admission that perhaps it is for two [gods], but it is for one [God].",
+                "ובמכנה בעריות – that we reverse them to a hidden language in the present time, and we state, in place of your father and mother and sister, [we say] “his father and his mother and his sister” (see Tractate Megillah 25a). But if he translated [the term] \"להעביר למולך\" (Leviticus 18:21) as it stated, he removed the Bilical verse completely from its plain meaning, for the intention there is to provide the worship of Molech."
+            ],
+            [
+                "The explanation of [the term in the Mishnah] \"השני\", the twofold condition, and it from: “And Moses said to Aaron” until “And Moses saw the people,” (Exodus 32:21-25), And similarly (Exodus 32:35): “Then the LORD sent a plague upon the people [for what they did with the calf that Aaron made].” And the reason that we don’t translate these verses in public is because of the honor/respect of Aaron (see Tractate Megillah 25). And ברכת כהנים should not be translated because it is stated there (Numbers 6:26): “The LORD bestow His favor with you/lift up His countenance” but the masses will consider that this contradicts what is stated (Deuteronomy 10:17): “who shows no favor [and takes no bribe].”",
+                "And it (i.e., the Mishnah) states: מעשה דוד ואמנון לא נקראין ולא מתרגמין – which does not contradict what it (i.e., the Mishnah) said above – that the story of Tamar is read and translated, because in every place where Amnon is mentioned undefined and is translated. But what is mentioned “Amnon the son of David” is not read not translated in public because of the respect/honor of [King] David (see Tractate Megillah 25b). And the reason the one who states [in the Mishnah]: \"אין מפטירין במרכבה\" - in order that the multitude will not ask when they hear it on the things that they don’t add to them other than doubts. And the reason of Rabbi Eliezer is honor to [the land of] Israel and to Jerusalem. And the Halakha is according to Rabbi Yehuda. But the Halakha is not according to Rabbi Eliezer (and so has Maimonides decided in the order of the Haftarot at the end of Sefer Ahavah [in the Mishneh Torah] that we recite the Haftarah of Ezekiel 16:1 and following – “O mortal, proclaim Jerusalem’s abomination to her” which is our practice/custom)."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Megillah/English/merged.json

@@ -0,0 +1,169 @@
+{
+    "title": "Rambam on Mishnah Megillah",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rambam_on_Mishnah_Megillah",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "It is stated (Esther 9:31): “[These days of Purim shall be observed] at their proper time, [as Mordecai the Jews – and now Queen Esther – has obligated them to do],” the Sages instituted for them many times (Tractate Megillah 2a), and it is stated (Esther 9:19): “That is why village Jews, who live in unwalled towns, observe the fourteenth day of the month of Adar,” and since “the village Jews” [observe] on the fourteenth [of Adar], therefore, the people who dwell in walled cities observe on the fifteenth [of Adar]. But if they (i.e., the cities they live in) were walled from the days of Joshua, even though it was destroyed, we are not concerned about this, and reason that they (i.e., the Sages) attached the matter “in cities surrounded by a wall,” as we explained in the Jerusalem Talmud, and they stated to us: “they allotted honor to the Land of Israel that was ruined in those days, and they (i.e., the Sages) attached it in from the days of Joshua the son of Nun. But the people of Shushan read it (i.e., the Megillah) on the fifteenth day [of Adar] even though it is [a] new [place] since the essence of the miracle was performed in it as is explained in the Book of Esther (Esther 9:18): “[But the Jews of Shushan mustered on both the thirteenth and the fourteenth days,] and so rested on the fifteenth.",
+                "ויום הכניסה – this is Monday and Thursday because the people of the villages gather on them to hear the Torah scroll [being read] (and Maimonides wrote this in the Laws of Megillah, Chapter 1, Halakha 7, and such has Rabbeinu Hananel explained, but not according to Rashi’s explanation that they come [on Monday and Thursday to court]. But it is prohibited to read the Megillah on Shabbat, and the reason is like we explained regarding the [Sounding of] the Shofar (see Maimonides’ commentary to Tractate Rosh Hashanah, Chapter 4, Mishnah 1) and the [Waving of the] Lulav (Tractate Sukkah, Chapter 4, Mishnah 2 – “lest he remove it four cubits in the public domain and walk toa specialist to learn [how to use it].”). And its (i.e., of the Book of Esther) on different days did not exist other than at the time when our hand was strong and we have the ability to force the complete fulfillment of the commandment, but at this time, meaning to say, from the time that the Talmud was compiled until the Messiah will speedily arrive, we don’t red it other than at its [proper] time and that is the fourteenth day and fifteenth day [of Adar] like we have explained (see also Laws of Megillah Chapter 1, Halakha 9. And the reading of the Megillah is obligatory once at night and on the morrow [during the day] a second time (see Tractate Megillah 4a and 20a)."
+            ],
+            [
+                "We have already informed [you] that יום הכניסה /”the gathering day” is Monday and Thursday, and tha that the Megillah (i.e., Scroll of Esther) is not read on the Sabbath day, and therefore, if the fourteenth of Adar fell on the Sabbath, when it is impossible to read it, the large cities should advance it to the [previous] “gathering day” which is Thursday. But they should not read it on Friday (i.e., the day before the fourteenth of Adar which occurs on Shabbat) because we say since it was advanced, it should be advanced to the [previous] gathering day (see Tractate Megillah 4a)."
+            ],
+            [
+                "עשרה בטלנים – that there should be ten men in the synagogue that do not have a trade/vocation other than the [welfare of] the needs of the community and the Reading/Study of the Torah and the diligence in the synagogue (see Tractate Megillah 5a). But when the Ninth of Av falls on Shabbat, we fast on Sunday (i.e., the 10th of Menahem Av) for (see Talmud Megillah 5a) “for the advancement of punishment/retribution, we do not anticipate for ourselves.” And similarly, if the day of the festive offering of the visitors of the Temple on the festivals occurs on the Sabbath day, we off it on Sunday, as will be explained in Tractate Hagigah (Chapter 2 Mishnah 4). And if the Day of Assembly (see Deuteronomy 31:10-13 – which commands the Jewish people to assemble in the Temple courtyard once every seven years to hear the public reading of the book of Deuteronomy during the Festival of Sukkot following the Sabbatical year) falls on Shabbat, the Reading [of the Torah] will be on Sunday. And the time of the priests’ wood-offering, already the marking off of its time was advanced at the end of [Tractate] Taanit (see Chapter 4 Mishnah 5), that if one of those days was on Shabbat, the sacrifice would take place on Sunday. But we made all of these later for the time of our obligation had not [yet] arrived (see Tractate Megillah 5a). And we stated regardingמתנות לאביונים /gifts for the poor, he wants to say that if he gave מתנות לאביונים on those days, that is to say, on the eleventh, twelfth [or] thirteenth [of Adar], he has fulfilled his religious obligation. But Rabbi Yehuda explains the words of the Sages (see Tractate Sanhedrin 25a) that were mentioned above."
+            ],
+            [
+                "The arrangement of this Mishnah is such: There is no difference between the fourteenth [day] and fifteenth [day] of First Adar to that of Second Adar other than the Reading of the Megillah and Gifts to the Poor. But on this (i.e., the 14th and 15th of First Adar) and that (i.e., the 14th and 15th of Second Adar), eulogies and fasting are prohibited (see Tractate Megillah 6b)."
+            ],
+            [
+                "We have already explained at the end of [Tractate] Betzah (Chapter 5, Mishnah 2) that these are the words of the School of Shammai, but the School of Hillel have with them things outside of the preparation of food that are permitted on Festivals and prohibited on the Sabbath as we have explained there."
+            ],
+            [
+                "נדר – he who would say, “behold, a burnt-offering or a peace-offering is upon me.”",
+                "נדבה – he who would say, “behold, this burnt-offering or peace-offering is upon me” (see Tractate Megillah 8a) that if the free-will offering died, he is not responsible for it because he designated it. But on all of them, he transgresses in not bringing them on time, God, may He be exalted said (Deuteronomy 23:24): \"מוצא שפתיך תשמור [ועשית כאשר נדרת לה' אלהיך נדבה אשר דברת בפיך]\" /“You must fulfill what has crossed your lips [and perform what you have voluntarily vowed to the LORD your God, having made the promise with your own mouth.]” And they (i.e., the Rabbis) said in its explanation (Tractate Rosh Hashanah 6a): \"כאשר נדרת\"/what you voluntarily vowed – this is a vow; \"לה' אלהיך\"/to the LORD your God.- these are sin-offerings, guilt-offerings, burnt-offerings and peace offerings; \"נדבר\"/the promise – in its usual sense/by implication; \"אשר נדרת\"/what you have voluntarily vowed – these are consecrated for Temple maintenance; \"בפיך\"/with your own mouth – for charity."
+            ],
+            [
+                "We have already explained in the eighth chapter of [Tractate] Pesahim (Mishnah 5) from the matters of a man suffering from gonorrhea who is given to two sightings [within a three-day period] and one who is given to three sightings [within a three day period] in order for the need to understand what they (i.e., the Rabbis) have said here (in Tractate Pesahim, Chapter 8, Mishnah 5), and all of the laws of women with flux will be explained in their place. And the matter that has been compared regarding it is ritual defilement and the counting of seven [clean days] as we explained there.",
+                "מצורע מוסגר (quarantined leper – a suspected leper who has not yet been declared conclusively leprous by a Kohen. This leper must be isolated for a period of up to two weeks, until the Kohen can determine conclusively whether or not he is suffering from leprosy; he is ritually impure) -he is what God has said regarding him (Leviticus 13:5): “[But if it is a white discoloration on the skin of his body which does not appear to be deeper than the skin and the hair in it has not turned white,] the priest shall isolate the affected person for seven days.”",
+                "ומוחלט (confirmed leper – who has been declared conclusively ritually impure by a Kohen. A confirmed leper must grow his hair long and rend his garments. To purify himself when healed, he must shave off all of his hair and bring a special purification guilt-offering)- he is what God stated concerning him (Leviticus 13:8):”[And if the priest sees that the rash has spread on the skin,] the priest shall pronounce him impure; it is leprosy.” And the subject of a confirmed leper, that his status has been adjudicated and already it has been confirmed upon him that he is ritually impure, the Aramaic translation of [the Hebrew word] לצמיתות (see Leviticus 25:23: \"והארץ לא תמכר לצמתת\"/”The land must not be sold beyond reclaim”) permanently/in perpetuity, and both of them were compared to the ritual defilement and being sent out from the camp.",
+                "וטהור מתוך הסגר (and he is pure after being locked up) – he does not require shaving [all his hair from his body] and [the bringing of sacrificial] birds, to state to him, may He (i.e., God) be exalted (Leviticus 14:3): “[The priest shall go outside the camp. If the priest sees] that the leper has been healed of his scaly affection,” and even though the matter is clear, it comes through the received tradition that whenever one’s leprosy is dependent upon his healing, he is the one who is required shaving and birds, except for the quarantined leper whose leprosy is dependent upon days (see Tractate Megillah 8b), and he (i.e., God) (Leviticus 13:21): “the priest shall isolate him for seven days,” and afterwards he will be pure even though there remains that plague, as will be explained and clarified in Tractate Negaim, and they compared both of them with purification in water (i.e., in a ritual bath) because it is stated also with a pure person after he is locked up/טהור מתוך הסגר (Leviticus 13:6): “he shall wash his clothes, and he shall be pure.”"
+            ],
+            [
+                "He (i.e., the compiler of the Mishnah, Rabbi Judah the Prince) wanted, when he says, \"בכל לשון\" – meaning to say, in the script of every nation and in the language of every nation (see Tractate Megillah 9a).",
+                "וספרים ותפילם ומזוזות – the condition of writing all of them is equivalent as it will be explained in [Tractate] Menahot (in the Chapter הקומץ רבה ). And the Halakha is according to Raban Shimon ben Gamaliel."
+            ],
+            [
+                "מרובה בגדים – He is a Kohen in the Second Temple period as they did not have the anointing oil but rather, he was made the High Priest via his wearing the clothing of the High Priesthood.",
+                "ופר הבא על כל המצות – this God spoke of if the anointed priest would sin, etc. (See Leviticus 4:3), and they (i.e., the Rabbis) compared both of them regarding the bullock of Yom Kippur and the one-tenth of an Ephah.",
+                "וכהן שעבר – if something occurred to make the High Priest unfit for service on Yom Kippur, and they appointed another in his place as we explained in Yoma (see Tractate Yoma, Chapter 1, Mishnah 1), for after Yom Kippur, the original [High Priest] returns to his high position/office and the second who was appointed is removed (see Tractate Megillah 9b and Tractate Yoma 12b), and both of them compared that they are commanded regarding [being married to] a virgin [woman] and prohibited to a widow, and all the rest of the laws of the High Priest is obligatory upon both of them, except for what is mentioned [in the Mishnah]."
+            ],
+            [
+                "במה גדולה – this is the communal shrine like Scripture states (I Kings 3:4): “[The king went to Gibeon to sacrifice there, for that was the largest shrine/כי היא הבמה הגדולה” and it is stated [in the Mishnah]:אינו קרב בבמה -meaning to say, on a small shrine which is an individual shrine. And all of this is at the time when [personal] shrines were permitted as will be explained in the last chapter of Tractate Zevakhim (Chapter 14, Mishnayot 4-8)."
+            ],
+            [
+                "בכל הרואה – he eats all the time that he sees the Temple, at whichever distance that it will be. And it (i.e., the Mishnah) states: \"יש אחריה התר\" (i.e., the Sanctity of Shiloh permitted the shrines after its destruction) that after God sanctified it, [private] shrines were permitted to us to sacrifice after it was destroyed, but once God chose Jerusalem, we don’t sacrifice in any place apart from it forever, and the principles of all of these laws will be explained at the end of [the commentary to] (Tractate) Zevakhim."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "It is stated in the Megillah (i.e., Book of Esther – Chapter 9, Verse 28): “[Consequently, these days] are recalled and observed [in every generation],” like that it is impossible for a person that while he is engaged in work to perform now what had already passed, such [is the case] regarding the reading [of the Megillah] that he should not read at the end what is appropriate to read first (see Tractate Megillah 17a). And it is prohibited to read it by heart, for indeed it states, \"נזכרים\"/it is recalled and it is stated (Exodus 17:14): “[Then the LORD said to Moses,] ‘Inscribe this in a document, [and read it aloud to Joshua: I will utterly blot out the memory of Amalek from under heaven!],” just like this memory is in the book/scroll, so that they are recalled, so too they are called that which is stated here in a book/scroll (see Tractate Megillah 18a). And the order of this Mishnah and its explanation is such: An Israelite who read an Aramaic translation in any language did not fulfill [his religious obligation] other than from the Greek language, but we read it to those foreign language speakers in a foreign language [provided that] it is written in the foreign language in order that the reading should be by heart. And what makes the Greek language designated as special from the other language is because it was known among them, for don’t you see that they said [in the Mishnah] above regarding Scrolls that they (i.e., the Rabbis) did not permit that they should be written other than in Greek, and the reason for this is that they translated the Torah in the Greek language for King Talmi (see Tractate Megillah 9a) and that translation was spread until that language (i.e., Greek) became for them like their language, and it is as if it is Asshurit /form of Hebrew (i.e., the language and form of writing that we use today), and similarly, they (i.e., the Rabbis) (see Tractate Megillah 18a) stated the Greek language is fit/appropriate for all, and added to this, that this language was important in their eyes, our Holy Rabbi (Rabbi Judah the Prince) stated, what difference is it to me whether it is the Tarsi language or the Hebrew language or the Greek language (this was the reading of our teacher in Tractate Bava Kamma 83a). But a person speaking a foreign language who heard it in Asshurit/Hebrew has fulfilled [his religious obligation], for even though he does not know the meaning of each and every word, he does understand the general principle of the matter (see Tractate Megillah 18a)."
+            ],
+            [
+                "סירוגין -segment by segment (i.e., at intervals), and even if he delayed [long enough] in order to complete all of it.",
+                "ומתנמנם – he that begins to sleep, but he is still not in a deep sleep like we established boundary to at the end of [Tractate] Pesahim (see Chapter 10, Mishnah 8). And it (i.e., the Mishnah) stated: כותבה: with the condition that he would have intention upon reading that which he does in the Megillah – not on the reading with what he copies from it, because he doesn’t fulfill his religious obligation until he reads with a complete Megillah (see Tractate Megillah 18b).",
+                "סם (paint) – it is the name of one of the dyes whichever they will be.",
+                "סקרא (red paint)– ALMAGRAH (see Tractate Gittin, Chapter 2, Mishnah 3 and Tractate Shabbat, Chapter 12, footnote 10 in Rabbi Kapach’s edition) .",
+                "קומוס (ink prepared with gum) - ALZAG (see Tractate Shabbat, chapter 12, footnote 11 in Rabbi Kapach’s edition).",
+                "קלקנתום (vitriol, an ingredient of shoe-black) – ALKALKANAT (see Tractate Shabbat, Chapter 12, footnote 11 in Rabbi Kapach’s edition), and it is a species from the kinds of ink prepared with gum.",
+                "נייר (parchment, papyrus) – ALCHAGAD",
+                "דפתרא (hide prepared for writing) – the hide what its tanning was not complete (see Tractate Gittin, Chapter 2, Mishnah 4 – the ends of the parchments)."
+            ],
+            [
+                "If it was his intention to return to his place on the night of the fourteenth [of Adar and he was delayed, thenקורא כמקומו - he reads [the Megillah] like the place where he is. But if the matter is not such, he reads with them (see Tractate Megillah 19a). And the Halakha is according to Rabbi Meir (i.e., in terms of the requirement of reading the entire Megillah)."
+            ],
+            [
+                "הכל – and even a woman (see Tractate Arakhim 2b). And we have already explained (Tractate Megillah, Chapter 1, Mishnah 1) that the Megillah is read on the night of Purim and on Purim day , and regarding the reading of the day, it states that we don’t read it until the sun rises (Tractate Megillah 20a), as it states (Esther 9:28): “Consequently, these days are recalled,” and it states [in the Torah] regarding ritual circumcision (Leviticus 12:3): “On the eighth day [the flesh of his foreskin shall be circumcised]” and it states [in the Torah] regarding sprinkling (Numbers 19:19): “The pure person shall sprinkle it upon the impure person on the third day and on the seventh day, [thus purifying him by the seventh day].” And there is an analogy made between immersion to sprinkling, because on the seventh [day], he immerses, as Scripture explained.",
+                "ושומרת יום כנגד יום – we have already explained its laws in [Tractate] Pesahim [Chapter 8, Mishnah 5], and they will be explained in completion in Tractate Niddah [Chapter 4, Mishnah 7]. And we considered [the beginning of] the day from the crack of dawn until the [evening] stars appear, as it is stated in [The Book of] Ezra (actually the book of Nehemiah – as Ezra is called “Second Ezra” – Chapter 4, Verse 15: “And so we worked on, while half were holding lances, from the break of day until the stars appeared”). And it (i.e., the Bible) called this time period “day” and it says concerning it (Nehemiah 4:16): “that we may use the night to stand guard and the day to work.”, and all of this for someone who transgressed [and read the Megillah from the crack of dawn] and did so in a case of emergency, but ab initio, [one reads Megillah] after sunrise. But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda [who states that a minor may read the Megillah]."
+            ],
+            [
+                "ודוי מעשר – it has already been explained in [Tractate] Maaser Sheni (Chapter 5, Mishnah 10), and it is stated after this portion (Deuteronomy 26:16): “[The LORD your God commands you] this day, etc. [to observe these laws and rules; observe them faithfully with all your heart and soul]. And we expound (Tractate Megillah 20b) on the interpretation founded on the fact of juxtaposed verses, and it states in Hallel ((Psalms 118:24): “This is the day that the LORD has made – [let us exult and rejoice on it].” And concerning [The Sounding of] the Shofar (Numbers 29:1): “[In the seventh month, on the first day of the month, you shall observe a sacred occasion: you shall not work at your occupations.] You shall observe it as a day when the horn is sounded.” And regarding the Musaf/Additional Offerings (Leviticus 23:37): “[These are the set times of the LORD that you shall celebrate as sacred occasions, bringing offerings by fire to the LORD] – burnt offerings, meal offerings, sacrifices, and libations, on each day what is proper to it.” And the Musaf prayers are like the Musaf sacrifices.",
+                "וודוי פרים – this is the confession that is stated on the bull of the anointed priest/פר כהן משיח and the bull for n unwitting communal sin/פר העלם דבר של צבו, and their matters will be explained in [Tractate] Horayot, and all kinds of Divine Services that it (i.e., the Mishnah) mentions will not be other than during the daytime, as it states (Leviticus 7:38): “[on the day] when He commanded that the Israelites present their offerings to the LORD”/ביום צותו את בני ישראל להקריב את קרבניהם\" – during the daytime but not at night, and we have aleady explained in the third [chapter] of [Tractate] Rosh Hashanah, that we don’t judge other than during the daytime. And it is stated regarding the suspected unfaithful wife/Sotah (Numbers 5:30): “and the priest shall carry out all of this ritual with her”/\"ועשה לה הכהן את כל-התורה הזאת\"’ and He (i.e., God) said (Deuteronomy 17:11): “You shall act in accordance with the instructions given you and the ruling handed down to you,”/\"על-פי התורה אשר יורוך ועל-המשפט\" – just as the ruling/משפט is performed during the daytime, so too the handing of the bitter water to the suspected wife is during the day time. And It (i.e., the Torah) said regarding the עגלה ערופה/the heifer whose neck was broken (Deuteronomy 21:8): “And they will be absolved of bloodguilt”/\"ונכפר להם הדם\" and since it states regarding it (i.e., the heifer whose neck was broken) the language of atonement/absolution like Holy Things, it should not be other than during the daytime like the fact that the Holy Things are not offered other than during the daytime as we have explained. But the purification of the leper is stated explicitly (Leviticus 14:2): “This shall be the ritual for a leper at the time (literally, on the day/daytime) that he is to be purified”/\"ביום טהרתו\"."
+            ],
+            [
+                "קצירת העומר – does not [occur] other than during the nighttime, and this is from the words of the received tradition (see Tractate Megillah 21a and Tractate Menahot 66a), and the order of the Cutting of the Omer will be explained in the tenth [chapter] of [Tractate] Menahot.",
+                "והקטר חלבים ואיברים – the remained of the Daily Offering of the Afternoon (i.e., the time between the beginning of the decline of the sun and sunset) , and this is what the Torah states (Leviticus 6:2): “The burnt offering itself shall remain where it is burned upon the altar all night.”",
+                "And it (i.e., the Mishnah) stated: דבר שמצותו ביום כשר כל היום – to include the arrangements of the dishes/censers, and they are the two censers of (white) frankincense that are placed on the shewbread like it will be explained in [Tractate] Menahot (Chapter 11, Mishnah 8).",
+                "ודבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה – to include the eating of the Passover sacrifice. And you already knew that it is not permitted to eat the Passover offering other than up until midnight (see also Tractate Zevakhim, Chapter 5, Mishnah 8) , but that this a decree in order to keep people away from transgression."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "This Mishnah is according to Rabbi Menahem the son of Rabbi Yossi, for according to him there is holiness to the street of a city since they pray on it on fast days and on non-priestly watches (i.e., corresponding to the priestly watches in Jerusalem. On those days, part of the non-priestly watch would go there. The remainder of the non-priestly watch would remain at home and fast from Monday to Thursday and read special portions from the Torah and recite special prayers), but this is not the Halakha, because they didn’t designate it specifically for prayer, but rather they would pray there incidentally/by chance (see Tractate Megillah 26a and Tosafot s.v. \"בני העיר\" and Rashi s.v. \"זו דברי\" ). And the generally principal in all of this is that we ascend in holiness but we do not descend (see Tractates Berakhot 28a, Shabbat 21b, Yoma 12b, 73a, Megillah 9b, 21bb, Horayot 12b, Menahot 39a, 92b – \"מעלין בקודש ואין מורידין\"). And it was not permitted to sell a synagogue other than in the villages, but a synagogue of the large cities, it is impossible to sell it because everyone is there (see Tractate Megillah 26a).",
+                "The Halakha is not according to Rabbi Yehuda."
+            ],
+            [
+                "To what circumstances does [this Halakhic statement] apply? That all the people of the village did not sell it with the agreement of everyone, but if all the elders of the place in the presence of all the people of the place, it is permitted for them to sell it and even to make of it a place to always drink wine in it (see Tractate Megillah 26b – as well as Maimonides’ Mishneh Torah, in the Laws of Prayer, Chapter 11, Halakha 7). But the Halakha is neither according to Rabbi Meir nor according to Rabbi Yehuda."
+            ],
+            [
+                "עגמת נפש (grief of the soul) – it (i.e., the Mishnah) wants to say that their souls will languish/melt when there will there will be grass on it and they will attempt to build it (i.e., their destroyed synagogue) if it possible for them (see also Mishneh Torah, Hilkhot Tefillah, Chapter 11, Halakha 11), or their hearts will be humbled/depressed and they will return [in repentance] to God if it is impossible to build it. And therefore, it is permitted to him to uproot and to leave it in the same place, but he should not uproot and eat it or else they will perish from there (see Tractate Megillah 29a), and all the words of Rabbi Yehuda are correct."
+            ],
+            [
+                "שבת ראשונה – that the New Moon/Rosh Hodesh Adar will be during that week (see Tractate Megillah 29b), as for example, if Rosh Hodesh Adar occurs on Sunday or on Monday or on Tuesday or on Wednesday or on Thursday or on Friday, we read the first [special] portion which is the portion of Shekalim (Exodus 30:11-16) on the Sabbath day which is the last Sabbath that is in the month of Shevat. But if you know the first Sabbath and the second and the third and the fourth, it will be explained to you the intervening Sabbaths.",
+                "שבת שניה – it when Purim falls during that week in the manner that we explained regarding the first shabbat.",
+                "שבת שלישית – this is the Shabbat that is after Purim or before Rosh Hodesh Nisan, if Rosh Hodesh Nisan falls on Shabbat.",
+                "ושבת רביעית – that is when Rosh Hodesh Nisan falls during that week in the manner that we explained above. And what I said that it is possible for Rosh Hodesh Adar to fall on any day that will be of the days of the week is not other than according to the essence of the law, meaning to say, through visual sighting.",
+                "ופרשת שקלים – this is [the Torah portion of] Kee Tissa (Exodus 30:11-16) until the end of the portion.",
+                "And it (i.e., the Mishnah) states: חוזרין לסדרן/they resume the regular set of readings, it (i.e. the Mishnah) wants to say, the order of the Haftarot/prophetic portions for on every Shabbat we read the Haftarah from the subject of the order (i.e., Torah portion of the week), but at the time that we read these [four special] portions, and similarly at periodic occasions, we recite the Haftarah from the subject of the [special] portion, not from the subject of the ordered (i.e., regular weekly) portion. For on the first Shabbat, we recite the Haftarah of Yehoyadah the Priest (Second Kings 11:17-12:17), and on the second [Shabbat], “I am exacting the penalty for what Amalek [did to Israel]” (First Samuel 15:1-34), and on the third [Shabbat[, “I will sprinkle upon you purifying waters” (Ezekiel 36:16-36), and on the fourth [Shabbat], “So says the LORD God: On the first day of the first month” (Ezekiel 45:18-46:15). And similarly, on Rosh Hodesh commemorations and on Hanukkah we recite the Haftarah from the subject matter of the [holiday] season as will be explained and we interrupt the subject matter of the regular order (i.e., according to the theme of the weekly Torah reading), and this is the matter of why it (i.e., the Mishnah) says, לכל מפסיקין/they break off (from the ordinary set of Torah readings for the special readings and Haftarah portions)."
+            ],
+            [
+                "All of this is clear, and the order of the Torah readings on these [special] seasons/occasions, and it is a custom that has spread throughout all of Israel as I will explain to you (see Tractate Megillah 31a-b). On the first day of Passover (Exodus 12:21-51): “Go and pick out lambs, etc.” and the Haftarah is the “Passover at Gilgal” (Joshua 5:2-6:1, 27) and on the second day [of Passover], “When an ox, a sheep or a goat is born,” (Leviticus 22:26-33:44) and the Haftarah is the Passover of Josiah (Second Kings 23:1-25). On the third day [of Passover], “Consecrate to Me every first-born” (Exodus 13:1-16). And on the fourth day [of Passover], “If you lend money to My people” (Exodus 22:24-23:19). And on the fifth day [of Passover], “Carve two tablets of stone” (Exodus 34:1-26). And on the sixth day [of Passover], “Let the Israelite people offer the Passover sacrifice at its set time” (Numbers 9:1-15). And on the seventh day [of Passover] “Now when Pharaoh let the people go” (Exodus 13:17-15:26). And the Haftarah is “And David spoke to God” (Second Samuel 22:1-51). And on the eighth day [of Passover], “You shall consecrate to the LORD your God all male firstlings” (Deuteronomy 15:19-16:17), and the Haftarah is, “This same day at Nob” (Isaiah 10:32-12:6). But on the Sabbath that is within the Festival [of Passover], we read on it from “See, You say to me” (Exodus 33:12-34:26) and the Haftarah is the “Dry Bones” (Ezekiel 37:1-14). And on the first day of Atzeret/Shavuot we read “In the third month” (Exodus 19:1-20:23), and the Haftarah is “In the thirteenth year” (Ezekiel 1:1-28, 3:12). And on the second day [of Shavuot], “You shall consecrate to the LORD your God all male firstlings” (Deuteronomy 15:19-16:17) and the Haftarah is “The Prayer of the prophet Habakkuk” (Habakkuk 3:1-19). And on the first day of Rosh Hashanah, “The LORD took note of Sarah as He had promised” (Genesis 21:1-34) and the Haftarah, “There was a man from Ramathaim of the Zuphites” (First Samuel 1:1-2:10). And on the second day [of Rosh Hashanah], “And God put Abraham to the test” (Genesis 22:1-24), and the Haftarah, “The people…found favor in the wilderness (Jeremiah 31:2-20). And on the Fast of Atonement (i.e., Yom Kippur) in the morning, “After the death [of the two sons of Aaron]” (Leviticus 16:1-34) and the Haftarah, “For thus said He who is high aloft” (Isaiah 57:14 – 58:14). And at the Afternoon service, the portion of the forbidden relationships/nakedness (Leviticus 18:1-30), and the Haftarah is the prophecy of [the book of] Jonah (plus Micah 7:18-20). And on the first and second days of Sukkot, “When an ox, a sheep or a goat is born,” (Leviticus 22:26-23-44) and the Haftarah on the first day [of Sukkot] “Lo, a day of the LORD is coming” (Zechariah 14:1-21) and on the second day [of Sukkot] “All the men of Israel gathered before King Solomon” (First Kings 8:2-21). And all the rest of the days of Sukkot festival the sacrifices of the festival [of Sukkot are read] (Numbers 29:17-34), and on the Eighth Day (i.e., Shemini Atzeret) , “”You shall consecrate to the LORD your God all male firstlings” (Deuteronomy 15:19-16:17), and the Haftarah is “When King Solomon finished offering to the LORD” (First Kings 8:54-66) and on the ninth day (i.e., Simhat Torah), “And this is the Blessing” (Deuteronomy 33:1-34:12) and the Haftarah, “After the death of Moses the servant of the LORD,” (Joshua 1:1-18). And on the Shabbat within the Festival [of Sukkot], “See, You say to me,” (Exodus 33:12-34:26), and the Haftarah is “On that day, when Gog sets foot on the soil of Israel” (Ezekiel 38:18-39:16)."
+            ],
+            [
+                "The Shabbat that is within Hanukkah, we recite the Haftarah of the candles of Zechariah (Zechariah 2:14-4:7). But if the first day of Hanukkah occurs on Shabbat, so that there will be two Sabbaths of Hanukkah, on the first Sabbath we recite the Haftarah of the candles of Zechariah and on the second [Sabbath], the candles of Solomon (First Kings 7:40-50). And if Purim day occurs on the Sabbath, the Haftarah will be: “I am exacting the penalty for what Amalek did to Israel” (First Samuel 15:2-34) (note: this can only occur in Jerusalem and other walled cities from the time of Joshua son of Nun – as they celebrate Purim on 15 Adar). And similarly, if Rosh Hodesh occurs on the Sabbath day, we recite the Haftarah, “And new moon after new moon” (Isaiah 66:1-24). But if Rosh Hodesh was on Sunday, we recite the Haftarah of “Tomorrow will be the New Moon” (First Samuel 20:18-42). This is the matter that it (i.e., the Mishnah) spoke of (in Mishnah 5 of this chapter): “For all these they break off (i.e., from the ordinary set order of the readings are interrupted, for the Haftarot) for New Moons, for Hanukkah and for Purim.” And similarly, for fast days and the non-priestly watches (which correspond to the priestly watches – the entire Jewish people was divided into twenty-four non-priestly watches, and each time a priestly watch went to Jerusalem to offer sacrifices, part of the corresponding “Ma’amad”/non-priestly watch would go there as well. The remainder of the “watch” would remain at home, and would fast each day from Monday to Thursday, read special portions from the Torah and recite special prayers), they would recite the Haftarah from the matter of the fast but the non-priestly watch would not [recite a special Haftarah] of the order of that Shabbat. For on Tisha B’Av/Ninth of Av, they read [in the Torah) “When you have begotten children” (Deuteronomy 4:25-40) and recite the Haftarah “I will make an end of them – [declares the LORD]” (Jeremiah 8:13-9:23). And The people had the practice during the time of this exile to read the Haftarot prior to Tisha B’av from the subject matter of the Rebukes/Admonitions not from the matter of the [Torah] portions. And similarly, after Tisha B’Av we recite Haftarot of Consolation until the Sabbath before Rosh Hashanah and we recite the Haftarah from the subject of Repentance. And the Haftarot that we recite before Tisha B’Av are: “The words of Jeremiah” (Jeremiah 1:1-2:3), “The Vision of Isaiah” (Isaiah 1:1-20), [and] “Alas she has become a harlot,” (Isaiah 21-27) (but as Kapach notes, that when Maimonides mentioned the order of the Haftarot at the conclusion of Sefer Ahavah in the Mishneh Torah, he switched these Haftarot according to our current practice: a) Jeremiah 1:1-2:3, Jeremiah 2:4-28 – “Hear the word of the LORD” and the “Vision of Isaiah” (Isaiah 1:1-27). And after it (i.e., Tisha B’Av), we read, “Comfort, Oh Comfort My People” (Isaiah 40:1-26), “Zion says, The LORD has forsaken me,” (Isaiah 49:14—51:3), “Unhappy, storm-tossed one, uncomforted!” (Isaiah 54:11-55:5), “I, I am He who comforts you!” (Isaiah 51:15-52:12), “Shout O barren one, You who have bore no child” (Isaiah 54:1-10), “Arise, shine for your light has dawned\" (Isaiah 60:1-22), “I greatly rejoice in the LORD” (Isaiah 61:10-63:9), “Return, O Israel, to the LORD your God” (Hosea 14:2-10, Joel 2:15-27, Micah 7:18-20). And we read (in the Torah) the Curses and Blessings on Fast Days, because it states (Proverbs 3:11): “Do not reject the discipline of the LORD, my son.”.",
+                "And it stated in the Mishnah \"אינו עולה להן מן החשבון\"/but it is not taken into account (i.e., the section read is re-read on the following Shabbat) – for that reading does not count for them that they read on Mondays and Thursdays for the obligation of the Shabbat [Torah reading] that they should consider for themselves with the three [portions] and read four on the Sabbath day from the place that the third [Aliyah] stopped to read and complete the number of seven , but rather, they repeat the [entire] portion as it is generally known (see Tractate Megillah 31b)."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "It is stated [in the Mishnah], מקום שנהגו לברך – refers only to after the reading of the Megillah (see Tractate Megillah 21b), but prior to its [reading], it is obligatory to bless in any case because it is a Mitzvah, and the general principle with us is: “In the performance of all religious ceremonies, one must say the blessing/benediction over them before doing them”(see Tractate Pesahim 7b, 119b, Sukkah 39a, Menahot 35b and Nidah 63a). And we recite three blessings before it (i.e., the Reading of the Megillah): “on the reading of the Megillah,” “that God has performed miracles” and “Shehekheyanu”/who has kept us in life, sustained us, etc. And they had the practice to recite the blessing after the reading: “Who does champion our cause,” etc. And remember these general principles: And they are – that we don’t read in public less than ten Biblical verses (see Tractate Megillah 21b). And we do not have less than three people read from a Torah scroll in public. And one person does not read in a Torah scroll less than three verses, and therefore, when we read thirteen verses, one of them reads four verses. And we don’t begin a portion with less than three verses, and then it is permitted to him to stop the reading and to go down. And There should not remain in a portion less than three verses and then it would be permitted for him to stop. All of these general principles are regarding public reading. And a person who begins in the reading of the Torah scroll is obliged to bless, “who has chosen us from all the nations and given us His Torah. [Praised are You, O LORD] who has given us the Torah. And the person who reads last and completes it (i.e., the reading) blesses after it: “who has given us a Torah of truth and planted eternal life in our midst. [Praised are You, O LORD] who has given us the Torah. But they established now that each person recites the blessings [both] before and after because of those who enter [late] and because of those who depart/leave [early] to the synagogue, who did not see that person who made the blessing initially, and when they would see one after another ascend and read without a blessing, they would think that a person reading the Torah does not have to make the blessing beforehand, and if those present there saw the first person who descended and did not make a blessing and they left and did not see the last person who made the blessing afterwards would think that there is no obligation for a blessing after the reading of the Torah (see Tractate Megillah 21b – Kapach did not supply this source)."
+            ],
+            [
+                "It (i.e., the Mishnah) stated \"זה הכלל\", is a mere sign (see Tractate Megillah 22b), because we don’t have a day where Musaf [is recited] that is not a Festival day other than what it mentioned (i.e., Rosh Hodesh or the Intermediate Days of a Festival) . And all of this is clear and correct. And everywhere that it (i.e., the Mishnah) states\"מברך לפניה ולאחריה\" - this is according to the principle of the law as we have explained."
+            ],
+            [
+                "God said (Leviticus 22:32): “And I will be sanctified in the midst of the children of Israel”, and it comes through the received tradition that any matter that is related to holiday will not occur with less than ten [men] (see Tractate Megillah 23b and Berakhot 21b, among others).",
+                "ופורשין על שמע – this is the separation/preparation that is before the recitation of the Shema, meaning to say that one person recites [the blessing] of יוצר/creating new lights and אהבה/love (i.e., Ahavah Rabbah in the morning and Ahavat Olam in the evening).",
+                "ועוברין לפני התיבה – that one should stand to pray in the congregation/community.",
+                "ומעמד ומושב – this is when they gather people to accompany the corpse , they would gather together to eulogy and one person eulogies and says to them in segments from parts of the eulogy: “Stand dear ones, stand, sit, dear ones, sit. And we don’t take pains to do this unless there were ten persons there or more (see Tractate Megillah 23b, Tractate Bava Batra 106b). And if a person said: “My value is upon me,” for the valuations are set in the Torah (see Leviticus 27:1-8), and he didn’t have with what to pay other than his property, behold the Kohen that is appointed over matters of that which is dedicated to the Temple takes from that land in equivalence to the valuation that he is liable for according to ten people – nine of them Israelites and one of them a Kohen and all of them will agree (note: when examining the Laws of Valuation and Property set apart for Priestly or Temple use, Chapter 8, this condition is not mentioned) for this is worth these monies, and afterwards he descends into it. And similarly, if a person said, “these monies are upon me,” he needs to estimate with a slave whose is sold in the marketplace and give his monies as it is explained in [Tractate] Arakhin (19-20), behold he also needs to make valuation with ten people and one of them is Kohen and will give according as they will say and this is the matter that it (i.e., the Mishnah) states: \"ואדם כיוצא בהן\", it is the intention to state that a person is like land/property. And this that we said, “nine and a Kohen, is not a condition but rather an option, meaning to say, and even if there were nine Israelites it is permitted, because it states in the portion of valuations (i.e., Leviticus 27:1-8) the word “Kohen” ten times and it comes through received tradition that one Kohen is sufficient and all that the word “Kohen” is doubled, it is “one amplification after another amplification is only to restrict”/אין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט (i.e., the two expressions negate each other, and together they are treated as a restrictive expression), and even an Israelite (see Tractate Megillah 23b and Sanhedrin 15a – but אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות – a restriction after a restriction is only to amplify)."
+            ],
+            [
+                "אם היו שלשתן שלש פרשיות – as for example it is stated in Isaiah 52:3-5 (also found in Tractate Megillah 24a, but according to Kapach’s notes, it is only two portions): “For thus said the LORD, etc.,” “For thus said the LORD God, Of old, My people went down to Egypt,” “What therefore do I gain here, etc.?” This is like these three verses – all of them should not be read to the translator of the Biblical passages recited at services and afterwards he would translate them [to Greek or Chaldee], but rather translate them one by one.",
+                "ואין מדלגין בתורה – in two subjects/matters. But in one matter, like Aharei Mot (Leviticus 16 – which deals with Yom Kippur) and (Leviticus 23:27): “Mark, the tenth day [of this seventh month is the Day of Atonement],” we skip. And in [passages from] the Prophets, we skip, and in all of them, with the condition that he should not delay other than in order that the translator will complete translating the verse that he is translating, or the three verses if he was translating from the Prophets."
+            ],
+            [
+                "Because of the dignity of the congregation that individual person performs all of these important tasks and it is appropriate for them. But if a minor was reciting the Haftarah from the Prophets, where it is impossible for him to go before the ark until his beard becomes full (see Tractate Hullin 24b), his father or teacher/Rabbi stands [with him] for these things, as if he himself recite the Haftarah on the Prophets, because he and his student or his son are equivalent."
+            ],
+            [
+                "קטן קורא בתורה – one of he latter Geonim stated that this is after the third [Aliyah] (see The Laws of Prayer, Chapter 12, Halakha 17 – that Maimonides changes his mind).",
+                "ופוחח – he is as for example that his clothing that is upon him was torn from above until the flesh of his shoulders and his chest is seen, and the Aramaic translation of (Isaiah 20:2 -not verse 3 as found in Kapach’s footnotes): “going naked and barefoot,” –“to have holes in his garment/clad in rags/exposed and barefoot.” But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda who states [in the Mishnah] that whomever had never seen the lights of the sun should not spread a cloak over his head for the recitation of the prayers preceding the Shema/divide the prayers for the Shema, for even though he doesn’t enjoy their light, he surely benefits from their activity in the world, meaning to say, the activities that are indirectly engendered by their light."
+            ],
+            [
+                "ואסטס – ALNILAG, and similarly all things that color the hands, but if most of the people of that place had colored hands on account of their engaging with that color, it is permissible for him (if he is a Kohen) to raise his hands (see Tractate Megillah 24b), for the reason is nullified “because the people are looking at him.”"
+            ],
+            [
+                "על מצחו או על פס ידו – meaning to say, that he should place the [Tefillin] of the head on his forehead or [the Tefillin] of the hand on the palm of his hand, for surely this is the path of heretics/sectarians, because he follows after the simple meaning of the Biblical verses according to his [insufficient] knowledge.",
+                "על בית אנקלי – that he suspends it on his arm or places it it in the pocket in his garment.",
+                "וחיצונים – they have departed from the realm of the religion completely for they do not believe neither in the Written Torah or the Oral Torah, and we don’t say, יברכך טובים – for the righteous and wicked people praise God as it states (Jeremiah 10:7): “Who would not revere You, O King of the Nations.”"
+            ],
+            [
+                "ועל טוב יזכר שמך – because it is mentioned about the good and the evil like we said (Mishnah Berakhot, Chapter 9, Mishnah 5): “One blesses on the evil in the same way that he blesses on the good, and when he says, \"מודים מודים\" – surely one must doubt through his admission that perhaps it is for two [gods], but it is for one [God].",
+                "ובמכנה בעריות – that we reverse them to a hidden language in the present time, and we state, in place of your father and mother and sister, [we say] “his father and his mother and his sister” (see Tractate Megillah 25a). But if he translated [the term] \"להעביר למולך\" (Leviticus 18:21) as it stated, he removed the Bilical verse completely from its plain meaning, for the intention there is to provide the worship of Molech."
+            ],
+            [
+                "The explanation of [the term in the Mishnah] \"השני\", the twofold condition, and it from: “And Moses said to Aaron” until “And Moses saw the people,” (Exodus 32:21-25), And similarly (Exodus 32:35): “Then the LORD sent a plague upon the people [for what they did with the calf that Aaron made].” And the reason that we don’t translate these verses in public is because of the honor/respect of Aaron (see Tractate Megillah 25). And ברכת כהנים should not be translated because it is stated there (Numbers 6:26): “The LORD bestow His favor with you/lift up His countenance” but the masses will consider that this contradicts what is stated (Deuteronomy 10:17): “who shows no favor [and takes no bribe].”",
+                "And it (i.e., the Mishnah) states: מעשה דוד ואמנון לא נקראין ולא מתרגמין – which does not contradict what it (i.e., the Mishnah) said above – that the story of Tamar is read and translated, because in every place where Amnon is mentioned undefined and is translated. But what is mentioned “Amnon the son of David” is not read not translated in public because of the respect/honor of [King] David (see Tractate Megillah 25b). And the reason the one who states [in the Mishnah]: \"אין מפטירין במרכבה\" - in order that the multitude will not ask when they hear it on the things that they don’t add to them other than doubts. And the reason of Rabbi Eliezer is honor to [the land of] Israel and to Jerusalem. And the Halakha is according to Rabbi Yehuda. But the Halakha is not according to Rabbi Eliezer (and so has Maimonides decided in the order of the Haftarot at the end of Sefer Ahavah [in the Mishneh Torah] that we recite the Haftarah of Ezekiel 16:1 and following – “O mortal, proclaim Jerusalem’s abomination to her” which is our practice/custom)."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Translation by Rabbi Robert Alpert, 2023",
+            "https://www.sefaria.org/texts"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "רמב\"ם על משנה מגילה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Rambam",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Megillah/Hebrew/Vilna edition.json

@@ -0,0 +1,173 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Rambam on Mishnah Megillah",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957",
+    "versionTitle": "Vilna edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת וילנא",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "רמב\"ם על משנה מגילה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Rambam",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מגילה נקראת באחד עשר בשנים עשר בי\"ג כו':</b> אמרו ז\"ל לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם זמנים הרבה תקנו להם חכמים ואמר על כן היהודים הפרזים היושבים בערי הפרזות וכשהיו אנשי הפרזים עושים יום י\"ד היו אנשי הכרכים עושים בחמשה עשר ואם היתה מוקפת חומה מימות יהושע בן נון אפילו נפלה החומה ונהרסה לא נחוש לזה. והטעם שסמכו עליו לכרכים המוקפים חומה מה שזכרו בירושלמי והוא אמרם חלקו כבוד לא\"י שהיתה חרבה באותן הימים ותלו אותו בימות יהושע בן נון ואנשי שושן קורין אותה יום ט\"ו אע\"פ שהיא מחודשת לפי שעיקר הנס היה שם ועיקר חבור המגילה ונוח בט\"ו בו.",
+                "<b>ויום הכניסה</b> הוא יום שני ויום חמישי לפי שאנשי הכפרים מתכנסים בהם לשמוע ספר תורה. ואסור לקרות המגילה בשבת והטעם מה שבארנו בשופר ובלולב. וקריאתה בימים חלוקים היה בזמן שהיתה ידינו פשוטה ותקיפה לקיים המצות בשלימותן. אבל בזמן הזה רוצה לומר מיום שנתחבר הגמרא עד שיבוא משיח במהרה בימינו אין קורין אותה אלא בזמנה והוא יום ארבעה עשר וחמשה עשר כמו שביארנו. והמגילה חובה לקרותה בלילה ולשנותה ביום:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד חל להיות יום י\"ד בשני כו':</b> כבר בארנו כי יום הכניסה הוא יום ב' וה' ושהמגילה אינה נקראת בשבת ולפיכך כשיחול יום י\"ד להיות בשבת שאי אפשר לקרותה בו ידחו עיירות גדולות ליום הכניסה שהוא יום חמישי ואין קורין אותה בערב שבת לפי שנאמר הואיל ונדחו ידחו ליום הכניסה:"
+            ],
+            [
+                "<b>איזו היא עיר גדולה כל שיש בה עשרה בטלנים כו':</b> י' בטלנים הוא שיהיה בבהכ\"נ י' בני אדם שלא תהיה להם שום מלאכה אלא עסקי צבור ות\"ת וקביעותם בבהכ\"נ וכשיחול יום ט' באב יום שבת מתענין יום ראשון כי אקדומי פורענותא לא מקדמינן וכן כשיחול יום חגיגה ביום שבת נקריב ביום ראשון כמו שיתבאר במסכת חגיגה וכשיחול יום הקהל ביום השבת תהיה הקריאה ביום (שמיני) [צ\"ל ראשון] וזמן עצי כהנים כבר קדם לך גדרו בסוף תעניות וכשיחול אחד מאלו הימים ביום שבת יהיה הקרבן יום ראשון וכל אלו מאחרין לפי דלא מטא זמן חיובייהו. ואמרו מתנות לאביונים ר\"ל כי מי שנתן באותן הימים ר\"ל יום אחד עשר שנים עשר ושלשה עשר מתנות לאביונים יצא ידי חובתו ורבי יהודה יפרש דברי חכמים שקדם זכרם:"
+            ],
+            [
+                "<b>קראו את המגילה באדר הראשון ונתעברה השנה כו':</b> שיעור זאת המשנה כך אין בין ארבעה עשר וחמשה עשר ימים של אדר ראשון לאדר שני אלא מקרא מגילה ומתנות לאביונים אבל אלו ואלו אסורים בהספד ובתענית:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד כו':</b> כבר בארנו בסוף ביצה כי אלו דברי בית שמאי אבל בית הלל יש להם דברים אחרים מלבד אוכל נפש שהם מותרין לעשותן בי\"ט ואסורין בשבת כמו שבארנו שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין בין המודר הנאה מחבירו כו':</b> נדר הוא שיאמר אדם הרי עלי עולה או שלמים.",
+                "<b>ונדבה.</b> היא שיאמר הרי זו עולה או שלמים. ואם מת או נגנב קרבן נדבה אינו חייב באחריותו לפי שהוא יחדו והפרישו והוא עובר בבל תאחר על שניהם כמו שאמר השם יתברך (דברים כ״ג:כ״ד) מוצא שפתיך תשמור ועשית וגו' ואמרו בפירוש כאשר נדרת זה נדר לה' אלהיך אלו חטאות ואשמות עולות ושלמים נדבה כמשמעה אשר דברת אלו קדשי בדק הבית בפיך זו צדקה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין בין זב הרואה שתי ראיות לרואה שלש כו':</b> <b>אין בין מצורע מוסגר למצורע מוחלט כו':</b> כבר בארנו בפרק שמיני של פסחים (הל' ה') מענין זב בעל שתי ראיות או בעל שלש ראיות כל מה שצריך בהבנת זה הדבר ועוד יתבארו כל משפטי הזבות במקומן והדבר שהן שוין בו הוא טומאה וספירת שבעה כמו שבארנו שם.",
+                "ו<b>מצורע מוסגר</b> הוא אותו שאמר בו הש\"י והסגירו הכהן.",
+                "ו<b>מוחלט</b> הוא אותו שאמר בו הש\"י וטמאו הכהן. ענין מוחלט שנצמת דינו ופסקו עליו לטומאה תרגום לצמיתות לחלוטין ונשתוו שניהם לטומאה ושלוח מחוץ למחנה.",
+                "ו<b>טהור מתוך ההסגר</b> אינו צריך תגלחת וצפרין למה שאמר הש\"י ויצא הכהן אל מחוץ למחנה וראה הכהן והנה נרפא נגע הצרעת מן הצרוע ובאה הקבלה אע\"פ שהדבר ברור מי שצרעתו תלויה ברפואתו הוא שצריך תגלחת וצפרים יצא מוסגר שצרעתו תלויה בימים והוא אמרו והסגירו שבעת ימים ואחר יטהר אפילו נשאר אותו סימן כמו שנתבאר בפירוש במסכת נגעים ונשתוו שניהן בטהרה במים לפי שנאמר בטהור מתוך הסגר וכבס בגדיו וטהר:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין בין ספרים לתפילין ומזוזות כו':</b> רצו באמרם בכל לשון בכתב כל אומה ובלשון כל אומה.",
+                "ו<b>ספרים ותפילין ומזוזות</b> שתנאי כתיבתם כולם שוין כמו שנתבאר במנחות. והלכה כרבן שמעון בן גמליאל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין בין כהן משוח בשמן המשחה למרובה כו':</b> מרובה בגדים הוא כהן בבית שני שלא היה להם שמן המשחה אבל היה כהן גדול בלבישתו בגדי כהונה גדולה.",
+                "ו<b>פר הבא על כל המצות</b> הוא מה שאמר הש\"י אם הכהן המשיח. ונשתוו שניהן בפר יוה\"כ ועשירית האיפה.",
+                "ו<b>כהן שעבר</b> הוא כשאירע פסול בכ\"ג ביה\"כ ומינו אחר תחתיו כמו שביאר ביומא שאחר יוה\"כ ישוב הראשון לגדולתו ויעבור השני שנתמנה ונשתוו שניהן שהן מצווין על הבתולה ואסורין באלמנה ושאר דיני כה\"ג חובה על שניהן מלבד אלו שזכרנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין בין במה גדולה לבמה קטנה כו':</b> במה גדולה היא במת צבור כמו שאמר הכתוב (מלכים א' ג, ד) היא הבמה הגדולה ואמרו אינו קרב בבמה ר\"ל בבמה קטנה שהיא במת יחיד וכ\"ז בשעה שהותרו הבמות כמו שיתבאר בפרק האחרון מזבחים (הל' ט'):"
+            ],
+            [
+                "<b>אין בין שילה לירושלים כו':</b> בכל הרואה ר\"ל שהיו אוכלין בכל מקום שהיה יכול לראות את שילה. ואמר יש אחריה היתר רוצה לומר כי אחר שגדל השם יתברך לשילה [<small>אולי צ\"ל</small> נאסרו הבמות] כשחרב התיר לנו ההקרבה בבמות. ומאחר שבחר בירושלים אין מקריבין בשום מקום זולתו לעולם ואע\"פ שחרב אסור להקריב בבמה. ועוד יתבארו עיקרי אלו הדינים כולם וראיותיהם בסוף זבחים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הקורא את המגילה למפרע כו':</b> כתוב במגילה נזכרים ונעשים כמו שאי אפשר לאדם לעשות מלאכה בזמן שעבר אם לא עשאה כמו כן אין ראוי לקרות את המגילה אחר זמן קריאתה ואסור לקרותה על פה לאמרו נזכרים ואמר כתוב זאת זכרון בספר ושיעור זו המשנה ופירושה כך עברי שקראה תרגום בכל לשון לא יצא חוץ מלשון יוני אבל קורין אותה ללועזות בלע\"ז והוא שתהיה כתובה בלע\"ז כדי שלא תהא קריאתו על פה ומה שנשתנה לשון יוני משאר הלשונות לפי שהיה מובן אצלם הלא תראה מה שאמר במה שקדם אף בספרים לא התירו שיכתבו אלא יונית והטעם מפני שהם פרשו התורה בלשון יון לתלמי המלך ונתפרסמה אצלם אותה העתקה עד שהיתה אצלם אותו הלשון כמו לשונם וכאלו היתה אשורית וכן אמר לשון יוני לכל כשר ומוסיף על זה כי זה הלשון היה משובח אצלם רבינו הקדוש אומר מה לי לשון תרסי או לשון עברי או לשון יוני והלועז ששמע אשורית יצא לפי שאע\"פ שאינו יודע פי' כל מלה ומלה יודע הוא כל המעשה:"
+            ],
+            [
+                "<b>קראה סירוגין ומתנמנם יצא כו':</b> סירוגין פיסקי פיסקי ואפילו שהה כדי לגמור את כולה",
+                "ו<b>מתנמנם</b> הוא שהתחיל לישן אבל לא נשתקע בשינה כמו שדקדקנו בסוף פסחים. ואמר כותבה בתנאי שתהיה כוונתו על הקריאה שהוא קורא במגילה שכותב ממנה שהיא שלימה ולא על קריאתו באותה שניה שהוא כותב לפי שאינו יוצא ידי חובתו עד שיקרא בספר שלם.",
+                "<b>סם</b> שם העיקר.",
+                "<b>סקרא</b> הוא כמו אבן שצובעים בו צבע אדום.",
+                "<b>קומוס</b> מין עפר ירוק והוא מסמני הדיו ובערבי אלזא\"ג.",
+                "ו<b>קנקנתום</b> ממיני הקומוס.",
+                "<b>נייר</b> הוא הנקרא בערבי נאגד.",
+                "<b>דיפתרא</b> הוא העור שאינו מעובד כל צרכו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר כו':</b> כשדעתו לחזור למקומו ליל י\"ד ולא חזר קורא כמקומו ואם לא היה כן קורא עמהם. והלכה כר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכל כשרין לקרות את המגילה כו':</b> <b>אין קורין את המגילה ולא מלין כו':</b> הכל אפי' אשה. וכבר בארנו (פ\"א ה\"א) כי המגילה נקראת ליל פורים ויום פורים ועל קריאת היום אמרו אין קורין עד שתנץ החמה לאמרם והימים האלה נזכרים ונעשים ואמר במילה וביום השמיני וגו' ואמר בהזאה והזה הטהור על הטמא ביום השלישי וביום השביעי וגו' הקיש טבילה להזאה כי בשביעי טובל כמו שביאר הכתוב.",
+                "ו<b>שומרת יום כנגד יום</b> כבר בארנו דינה בפסחים (פ\"ח ה\"ה) ועוד יתבאר בשלימות במס' נדה ומה שנאמר שנחשוב יום מעת עלות השחר לאמרו בעזרה (נחמיה ד׳:ט״ו) מעלות השחר עד צאת הכוכבים וקרא אותו הזמן יום והוא אמרם והיה לנו הלילה למשמר והיום למלאכה. ומה שאמר וכולם שעשו משעלה עמוד השחר כשר למי שעבר ועשה בעת הצורך הגדול אבל המעשה הגמור הוא אחר הנץ החמה ואין הלכה כר\"י:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל היום כשר לקריאת מגילה כו':</b> וידוי המעשר כבר בארתי אותו במס' מע\"ש (פ\"ה ה\"י) ובאה אחר זאת הפרשה היום הזה ה' אלהיך וגו' ודרשינן סמוכין היום נאמר בהלל זה היום עשה ה' ובשופר יום תרועה יהיה לכם. ובמוספים דבר יום ביומו. ובתפלת המוספין כמו המוספין.",
+                "<b>וידוי פרים</b> הוא הוידוי הנאמר על פר כהן המשיח ופר העלם דבר של צבור ועוד יתבאר עניינם בהוריות. ומיני העבודה כולם שזכר לא יהיו אלא ביום לאמרו ביום צותו את בני ישראל להקריב את קרבניהם ביום ולא בלילה. וכבר בארנו בשלישי מר\"ה (הלכה א') כי הדינים לא יהיו אלא ביום. ואמרי' בסוטה ועשה לה הכהן את כל התורה הזאת ואמר על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט מה משפט ביום אף השקאת סוטה ביום ואמר בעגלה ערופה ונכפר להם הדם ולפי שבא בהם לשון כפרה כקדשים לא יהיו אלא ביום כמו שהקדשים לא יק��בו אלא ביום כמו שזכרנו. וטהרת מצורע הוא בפירוש ביום טהרתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הלילה כשר לקצירת העומר כו':</b> קצירת העומר אינו אלא בלילה והוא קבלה ועוד יתבאר ענין קצירת העומר בעשירי ממנחות.",
+                "ו<b>הקטר חלבים ואברים</b> הם מותר תמיד של בין הערבים והוא אמרו היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה.",
+                "ואמר <b>דבר שמצותו ביום כשר כל היום</b> לאתויי סידור בזיכים והם שני בזיכי לבונה שנותנין על לחם הפנים כמו שיתבאר במנחות (פי\"א).",
+                "<b>ודבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה</b> לאתויי אכילת פסחים וכבר ידעת כי אכילת פסח אין מותר לאכלו אלא עד חצות אבל גזרה היא כדי להרחיק את האדם מן העבירה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b> בני העיר שמכרו רחובה של עיר כו':</b> זו המשנה היא לרבי מנחם בר יוסי שהוא נותן לרחובה של עיר קדושה מאחר שמתפללין בו בתעניות ובמעמדות ואינה הלכה לפי שלא יחדוה לתפלה והתפלה בו עראי והעיקר בכל זה מעלין בקדש ולא מורידין ואסור למכור בית הכנסת אלא בכפרים אבל בית הכנסת של כרכים אי אפשר למוכרו לפי שהרבים יש להם בה זכות:",
+                "<b>אין מוכרין את של רבים ליחיד כו':</b> ואין הלכה כרבי יהודה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין מוכרים בית הכנסת אלא על תנאי כו':</b> זהו כשלא מכרו אותו אנשי הכפר כולם בהסכמה אבל אם מכרוהו זקני המקום כולם במעמד אנשי המקום כולם יכולים למכור ואפילו לעשות ממנו דירה לשתות בו יין תמיד. ואין הלכה כרבי מאיר ולא כרבי יהודה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועוד א\"ר יהודה בהכ\"נ שחרב אין מספידין בתוכו כו':</b> עגמת נפש רוצה לומר שיכאב הלב כשיש בו עשבים וישתדלו בבנינו אם יוכלו או תכנע נפשם וישובו אל ה' אם אין בהם יכולת לבנותו ולפיכך מותר לתלוש העשבים ולהריחם במקומם. אבל לא יתלוש ויאכיל או יאבדם לגמרי ודברי ר' יהודה אלו כולם אמת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"ח אדר שחל להיות בשבת קורין בפרשת שקלים כו':</b> שבת ראשונה היא שבכלל ימותיה היא ראש חדש אדר והוא כשיתחיל ראש חדש אדר יום ראשון או שני או שלישי או רביעי או חמישי או ששי קוראין פרשה ראשונה והיא פרשת שקלים יום שבת שהוא שבת האחרון של שבט וכשתדע שבת ראשון ושניה ושלישית ורביעית יתבארו לך שבתות ההפסקה ואני אבארם",
+                "שבת <b>שניה</b> היא השבת שבכלל ימיה פורים על הדרך שבארנו בשבת ראשונה",
+                "ושבת <b>שלישית</b> היא השבת הבאה אחר פורים או קודם ראש חדש ניסן אם יחול ראש חדש ניסן בשבת",
+                "ושבת <b>רביעית</b> היא שיחול ראש חדש ניסן בתוכה על הדרך שקדם. ומה שאמרתי בראש חדש אדר שאפשר להיותו בכל יום מימי השבוע על עיקר הצווי ר\"ל הראייה",
+                "ו<b>פרשת שקלים</b> היא כי תשא עד סוף הפרשה",
+                "ואמרו <b>חוזרין לכסדרן</b> רוצה לומר סדר ההפטרות כי בכל שבת קורין ההפטרה מענין הסדר ובזמן אלו הפרשיות והמועדים הן הפטרות מענין הפרשה לא מענין הסדר כי בשבת ראשונה מפטיר ביהוידע הכהן ובשניה פקדתי את אשר עשה לך עמלק ובשלישית וזרקתי עליכם מים טהורים וברביעית בראשון באחד לחדש וכן בראשי חדשים וחנוכה יהו הפטרות מענין הזמן ומפסיק ענין הסדר כמו שיתבאר וזהו ענין אמרם לכל מפסיקין:"
+            ],
+            [
+                "<b>בפסח קורין בפרשת מועדות כו':</b> זה הדבר מבואר וסדר הקריאה באלו הזמנים הוא מנהג פשוט בכל ישראל מה שאומר לך. יום ראשון של פסח [קורין] משכו וקחו לכם והפטרה בפסח גלגל. יום שני שור או כשב והפטרה פסח יאשיהו. יום שלישי קדש לי. יום רביעי אם כסף תלוה את עמי. וביום חמישי פסל לך. ויום ששי ויעשו בני ישראל. ביום שביעי ויהי בשלח הפטרה וידבר דוד. ביום שמיני כל הבכור הפטרה עוד היום. ושבת שבתוך הפסח קורין ראה אתה אומר אלי הפטרה העצמות היבשות. וביום ראשון של עצרת קורין בחדש השלישי הפטרה ויהי בשלשים שנה וביום שני כל הבכור הפטרה תפלה לחבקוק וביום ראשון מראש השנה קורא וה' פקד את שרה והפטרה ויהי איש אחד מן הרמתים וביום שני והאלהים נסה הפטרה מצא חן במדבר ובצום כפור בשחרית קורין אחרי מות הפטרה כה אמר רם ונשא ובמנחה פרשת עריות הפטרה בנבואת יונה וביום ראשון וביום שני מסוכות קורין שור או כשב הפטרה ביום ראשון הנה יום בא ביום שני ויקהלו אל המלך שלמה ושאר ימות החג קורין בקרבנות החג וביום שמיני כל הבכור הפטרה ויהי ככלות שלמה ובתשיעי קורין וזאת הברכה הפטרה ויהי אחרי מות ושבת שבתוך החג קורין ראה אתה אומר אלי הפטרה ביום בא גוג:"
+            ],
+            [
+                "<b>בחנוכה בנשיאים בפורים ויבא עמלק כו':</b> שבת שבתוך חנוכה מפטירין בנרות בזכריה ואם חל יום ראשון מחנוכה ביום שבת שיהו בחנוכה שתי שבתות שבת ראשון מפטירין בנרות דזכריה ושניה בנרות שלמה ואם חל יום פורים בשבת תהיה ההפטרה פקדתי את אשר עשה עמלק וכן אם יחול ר\"ח בשבת מפטיר והיה מדי חדש בחדשו ואם יחול ביום ראשון הפטרה מחר חדש וזהו ענין אמרו לכל מפסיקין לראשי חדשים לחנוכה ולפורים וכן לתעניות ולמעמדות מפטירין מענין תעניות ומעמדות לא מענין סדר אותה שבת ובתשעה באב קורין כי תוליד בנים ומפטיר אסוף אסיפם ונהגו העם לקרות בזה הגלות הפטרה קודם תשעה באב מענין התוכחות לא מענין הסדרים וכן אחר תשעה באב מפטיר בנחמות עד השבת שקודם ראש השנה שהיא ההפטרה מענין התשובה וההפטרות שקודם תשעה באב דברי ירמיהו שמעו דבר ה' חזון ישעיהו איכה היתה לזונה ואחר תשעה באב נחמו נחמו ותאמר ציון עניה סוערה אנכי אנכי הוא מנחמכם רני עקרה קומי אורי שוש אשיש שובה ישראל וקורין ברכות וקללות בתעניות לאומרם מוסר ה' בני אל תמאס.",
+                "ואמר <b>ואינו עולה להם מן החשבון</b> שאינה עולה להם אותה הקריאה שקורין בב' ובה' לקריאת יום שבת ולא נאמר שיחשבו השלשה שקראו ויקראו ד' ביום שבת ממקום שפסקו בו השלשה לקריאתה וישלימו לחשבון שבעה אלא חוזרין לראש הפרשה כמו שהוא גלוי ומפורסם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הקורא את המגילה עומד ויושב כו':</b> אמרו מקום שנהגו לברך יברך רוצה לומר אחר קריאת המגילה אבל לפניה על כל פנים צריך לברך לפי שהוא מצוה והעיקר אצלנו כל המצות כולם מברך עליהם עובר לעשייתם ויברך לפניה שלש ברכות על מקרא מגלה ושעשה נסים ושהחיינו ואחריה נהגו לברך הרב את ריבנו. וזכור אלו הדברים והוא שלא יקראו על ראש הצבור פחות מג' בני אדם ולא יקרא אדם אחד בספר פחות מג' פסוקים ולפיכך אם קראו י\"ג פסוקים יקרא האחד מהם ד' פסוקים ולא יתחיל בפרשה פחות מג' פסוקים ואז יהיה ראוי לו שיפסיק הקריאה וירד ולא יניח מן הפרשה פחות מן ג' פסוקים ואז יהיה מותר לו להפסיק. כל אלו הם עקרים בקריאה על ראש בני אדם. והמתחיל לקרות בס\"ת הוא חייב לברך אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו וחותם נותן התורה והקורא אחרון שהוא משלים יברך לאחריו אשר נתן לנו תורתו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו וחותם נותן התורה. ומה שסדרנו שבזמן הזה יברך כל אחד ואחד לפניה ולאחריה מפני הנכנסים בבהכ\"נ שלא ראו אותו שבירך תחלה וכשרואין איש אחד שעולה וקורא בלא ברכה יחשבו כי הקורא בתורה אינו צריך ברכה לפניה וכמו כן הנמצאים בבהכ\"נ שראו הראשון שירד ולא בירך ויצאו ולא ראו אחרון שבירך לאחריה יחשבו כי אין צריך לברך אחר קה\"ת:"
+            ],
+            [
+                "<b>בראשי חדשים ובחולו של מועד קורין ארבעה כו':</b> אמרו זה הכלל סימן בעלמא לפי שאין לנו יום שיש בו מוסף ואינו י\"ט אלא מה שנזכר וכל זה מבואר ואמת. ובכ\"מ שיאמר מברך לפניה ולאחריה רוצה לומר על דרך החיוב כמו שבארנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין פורסין על שמע ואין עוברין לפני התיבה כו':</b> אמר השם ונקדשתי בתוך בני ישראל. ובאה הקבלה כל דבר שבקדושה לא יהיה פחות מעשרה.",
+                "ו<b>פורסין על שמע</b> היא הפריסה וההצעה שהיא קידם קריאת שמע רוצה. לומר שיסדר אדם אחד יוצר ואהבה.",
+                "ו<b>עוברין לפני התיבה</b> הוא שיתמנה אחד להתפלל בקהל.",
+                "ו<b>מעמד</b> ו<b>מושב</b> הוא כשהיו מתקבצים בני אדם ללוות את המת ובאין לסופדו שהיה אדם אחד ספדן ואומר להם בפרק מפרקי ההספד עמדו יקרים עמדו שבו יקרים שבו ואין מטריחין כל זה הטורח אא\"כ היו עשרה או יותר. וכשיאמר אדם ערכי עלי והערכים פסוקים וידועים הם כבר בלשון התורה ואין לו לזה המעריך מה שיתן אלא אחוזתו הכהן הממונה על ההקדשות יקח מאותה אחוזה דמי הערך שנתחייב בו לפני עשרה מישראל ואחד מהם כהן שיסכימו כולם שזו שוה זה הערך ואז ירד לתוכה וכן כשאמר דמי ערכי עלי שהוא חייב במה שישומו אותו כעבד הנמכר בשוק ויתן דמיו כמו שיתבאר בערכין ג\"כ צריך זה שישומו אותו י' בני אדם ואחד מהם כהן ויתן כפי שומתן וזה ענין באמרם ואדם כיוצא בהם ענינו כקרקעות וזה שאמרו תשעה וכהן אינו תנאי אבל הוא רשות כי אם הם ט' מישראל דיו לפי שפרשת ערכים נשנית בה מלת כהן י' פעמים ובאה הקבלה כי כהן אחד בלבד יספיק לנו וכל מה שנשנה כהן הוא רבוי אחר רבוי למעט ואפילו ישראל:"
+            ],
+            [
+                "<b>הקורא בתורה לא יפחות מג' פסוקים כו':</b> אם היו שלשתן ג' פרשיות כמו הפרשה שבישעיה (נ\"ב) כה אמר ה' חנם. כה אמר ה' אלהים מצרים. ועתה מה לי פה וגו'. כמו אלו הג' פסוקים לא יקראם כולם לתורגמן ואח\"כ יתרגם אבל קורא אותם אחד אחד.",
+                "<b>ואין מדלגין בתורה</b> בשני ענינים אבל בענין אחד כמו באחרי מות ואך בעשור לחדש מדלגין ובנביאים אפילו מענין לענין והתנאי בשניהם שלא ישהה אלא כדי שישלים התורגמן לתרגם הפסוק שהוא מתרגם או הג' פסוקים אם הוא מתרגם בנביא:"
+            ],
+            [
+                "<b>המפטיר בנביא הוא פורס על שמע כו':</b> משום כבוד עצמו תקנו לו חכמים זה מאחר שהוא ממציא עצמו להפטיר ראוי הוא שיעשו על ידיו אלו המעשים המשובחים וכשהמפטיר בנביא קטן שאי אפשר לו לעבור לפני התיבה עד שיתמלא זקנו אביו או רבו יורדין במקומו לאלו הדברים ויהיה כאלו הוא עצמו מפטיר בנביא כיון שהוא תלמידו או בנו והכל שוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>קטן קורא בתורה ומתרגם כו':</b> קטן קורא בתורה אמר אחד מן הגאונים האחרונים כי זה אחר השלישי.",
+                "ו<b>פוחח</b> הוא שיהיה הבגד שעליו נקרע העליון ממנו עד שכתפיו ולבו נראין ערומין דמתרגמינן ערום ויחף פחח ויחף. ואין הלכה כר' יהודה באמרו כי מי שלא ראה מאורות מימיו לא יפרוס על שמע שאע\"פ שלא נהנה מאורם שיראה נהנה מפעולתם בעולם ר\"ל הפעולות הבאים מאורם בעוה\"ז."
+            ],
+            [
+                "ו<b>אסטיס</b> צבע כדמות תכלת ובערבי פל\"ג. ופואה שרשים דקים אדומים שצובעין בהם אודם ובערבי פוו\"ה. וכמו כן כל דבר שצובע הידים אמנם אם היו רוב בני אותה העיר צובעי ידים מפני שמתעסקים באותו צבע מותר לו לישא את כפיו שהרי נסתלק טעם מפני שהעם מסתכלין בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>האומר איני עובר לפני התיבה בצבועין כו':</b> על מצחו או על פס ידו פי' שישים של ראש על מצחו או של יד על פס ידו ה\"ז דרך טועים לפי שהוא הולך אחר לשון התורה ממש לפי דעתו.",
+                "<b>על בית אונקלי</b> שיתלה אותם על זרועו או כתפו או שיתן אותה בחיקו.",
+                "וה<b>חיצונים</b> הם הכופרים בתורה בכל ואינם מאמינים ממנה לא תורה שבכתב ולא תורה שבע\"פ:"
+            ],
+            [
+                "ואין ראוי לומר <b>יברכוך טובים</b> לפי שהשם יתברך מברכים אותו טובים ורעים כמו שכתוב מי לא יראך מלך הגוים. ועל קן צפור יגיעו רחמיך לפי שהטעם אינו צד רחמניות מהשם יתברך באומרו לא תקח האם על הבנים אבל היא גזרת הכתוב. ועל טוב יזכר שמך מפני ששמו נזכר על טוב ועל רע כמו שאמרו מברך על הרעה כשם שמברך על הטובה. ואם אמר מודים מודים משתקין אותו מפני שנראה כאלו ההודאה לשתי רשויות וההודאה אינה אלא לאחד.",
+                "ו<b>המכנה בעריות</b> הוא שיכנה וישים כנוי הנסתר במקום כינוי הנוכח ויאמר במקום אביך ואמך ואחותך אביו ואמו ואחותו. ואם תרגם מזרעך לא תתן להעביר למולך ומזרעך לא תתן לארמיותא הנה הפך הלשון ממשמעותן בכל וכוונת הפסוק לשם איסור עבודת המולך:"
+            ],
+            [
+                "<b>מעשה ראובן נקרא ולא מתרגם כו':</b> ענין עגל השני הוא מה שנשנה מענינו והוא מפסוק ויאמר משה אל אהרן עד פסוק וירא משה את העם וגו' וכמו כן ויגוף ה' את העם וגו'. ואלו הפסוקים אינן מתרגמין על ראש הצבור מפני כבוד אהרן. ואין מתרגמין ברכת כהנים מפני שאומרים בה ישא השם פניו אליך ויראה להמון הפך מה שאמר אשר לא ישא פנים. ואמר מעשה דוד ואמנון לא נקראין ולא מתרגמין אינה קושיא למה שאמר מעשה תמר נקרא ומתרגם כי כל מה שזוכר אמנון סתם נקרא ומתרגם ומה שזכר אמנון בן דוד אינו נקרא ואינו מתרגם משום כבוד דוד וטעם האומר אין מפטירין במרכבה כדי שלא ישאלו ההמון כשישמעו אותה ולא יוסיף להם אלא ספק וטעם ר\"א הוא כבוד לירושלים ולישראל. והלכה כרבי יהודה ואין הלכה כר\"א:",
+                "<small>סליק פירוש המשניות להרמב\"ם ממסכת מגילה</small>"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Megillah/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,169 @@
+{
+    "title": "Rambam on Mishnah Megillah",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rambam_on_Mishnah_Megillah",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מגילה נקראת באחד עשר בשנים עשר בי\"ג כו':</b> אמרו ז\"ל לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם זמנים הרבה תקנו להם חכמים ואמר על כן היהודים הפרזים היושבים בערי הפרזות וכשהיו אנשי הפרזים עושים יום י\"ד היו אנשי הכרכים עושים בחמשה עשר ואם היתה מוקפת חומה מימות יהושע בן נון אפילו נפלה החומה ונהרסה לא נחוש לזה. והטעם שסמכו עליו לכרכים המוקפים חומה מה שזכרו בירושלמי והוא אמרם חלקו כבוד לא\"י שהיתה חרבה באותן הימים ותלו אותו בימות יהושע בן נון ואנשי שושן קורין אותה יום ט\"ו אע\"פ שהיא מחודשת לפי שעיקר הנס היה שם ועיקר חבור המגילה ונוח בט\"ו בו.",
+                "<b>ויום הכניסה</b> הוא יום שני ויום חמישי לפי שאנשי הכפרים מתכנסים בהם לשמוע ספר תורה. ואסור לקרות המגילה בשבת והטעם מה שבארנו בשופר ובלולב. וקריאתה בימים חלוקים היה בזמן שהיתה ידינו פשוטה ותקיפה לקיים המצות בשלימותן. אבל בזמן הזה רוצה לומר מיום שנתחבר הגמרא עד שיבוא משיח במהרה בימינו אין קורין אותה אלא בזמנה והוא יום ארבעה עשר וחמשה עשר כמו שביארנו. והמגילה חובה לקרותה בלילה ולשנותה ביום:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד חל להיות יום י\"ד בשני כו':</b> כבר בארנו כי יום הכניסה הוא יום ב' וה' ושהמגילה אינה נקראת בשבת ולפיכך כשיחול יום י\"ד להיות בשבת שאי אפשר לקרותה בו ידחו עיירות גדולות ליום הכניסה שהוא יום חמישי ואין קורין אותה בערב שבת לפי שנאמר הואיל ונדחו ידחו ליום הכניסה:"
+            ],
+            [
+                "<b>איזו היא עיר גדולה כל שיש בה עשרה בטלנים כו':</b> י' בטלנים הוא שיהיה בבהכ\"נ י' בני אדם שלא תהיה להם שום מלאכה אלא עסקי צבור ות\"ת וקביעותם בבהכ\"נ וכשיחול יום ט' באב יום שבת מתענין יום ראשון כי אקדומי פורענותא לא מקדמינן וכן כשיחול יום חגיגה ביום שבת נקריב ביום ראשון כמו שיתבאר במסכת חגיגה וכשיחול יום הקהל ביום השבת תהיה הקריאה ביום (שמיני) [צ\"ל ראשון] וזמן עצי כהנים כבר קדם לך גדרו בסוף תעניות וכשיחול אחד מאלו הימים ביום שבת יהיה הקרבן יום ראשון וכל אלו מאחרין לפי דלא מטא זמן חיובייהו. ואמרו מתנות לאביונים ר\"ל כי מי שנתן באותן הימים ר\"ל יום אחד עשר שנים עשר ושלשה עשר מתנות לאביונים יצא ידי חובתו ורבי יהודה יפרש דברי חכמים שקדם זכרם:"
+            ],
+            [
+                "<b>קראו את המגילה באדר הראשון ונתעברה השנה כו':</b> שיעור זאת המשנה כך אין בין ארבעה עשר וחמשה עשר ימים של אדר ראשון לאדר שני אלא מקרא מגילה ומתנות לאביונים אבל אלו ואלו אסורים בהספד ובתענית:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד כו':</b> כבר בארנו בסוף ביצה כי אלו דברי בית שמאי אבל בית הלל יש להם דברים אחרים מלבד אוכל נפש שהם מותרין לעשותן בי\"ט ואסורין בשבת כמו שבארנו שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין בין המודר הנאה מחבירו כו':</b> נדר הוא שיאמר אדם הרי עלי עולה או שלמים.",
+                "<b>ונדבה.</b> היא שיאמר הרי זו עולה או שלמים. ואם מת או נגנב קרבן נדבה אינו חייב באחריותו לפי שהוא יחדו והפרישו והוא עובר בבל תאחר על שניהם כמו שאמר השם יתברך (דברים כ״ג:כ״ד) מוצא שפתיך תשמור ועשית וגו' ואמרו בפירוש כאשר נדרת זה נדר לה' אלהיך אלו חטאות ואשמות עולות ושלמים נדבה כמשמעה אשר דברת אלו קדשי בדק הבית בפיך זו צדקה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין בין זב הרואה שתי ראיות לרואה שלש כו':</b> <b>אין בין מצורע מוסגר למצורע מוחלט כו':</b> כבר בארנו בפרק שמיני של פסחים (הל' ה') מענין זב בעל שתי ראיות או בעל שלש ראיות כל מה שצריך בהבנת זה הדבר ועוד יתבארו כל משפטי הזבות במקומן והדבר שהן שוין בו הוא טומאה וספירת שבעה כמו שבארנו שם.",
+                "ו<b>מצורע מוסגר</b> הוא אותו שאמר בו הש\"י והסגירו הכהן.",
+                "ו<b>מוחלט</b> הוא אותו שאמר בו הש\"י וטמאו הכהן. ענין מוחלט שנצמת דינו ופסקו עליו לטומאה תרגום לצמיתות לחלוטין ונשתוו שניהם לטומאה ושלוח מחוץ למחנה.",
+                "ו<b>טהור מתוך ההסגר</b> אינו צריך תגלחת וצפרין למה שאמר הש\"י ויצא הכהן אל מחוץ למחנה וראה הכהן והנה נרפא נגע הצרעת מן הצרוע ובאה הקבלה אע\"פ שהדבר ברור מי שצרעתו תלויה ברפואתו הוא שצריך תגלחת וצפרים יצא מוסגר שצרעתו תלויה בימים והוא אמרו והסגירו שבעת ימים ואחר יטהר אפילו נשאר אותו סימן כמו שנתבאר בפירוש במסכת נגעים ונשתוו שניהן בטהרה במים לפי שנאמר בטהור מתוך הסגר וכבס בגדיו וטהר:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין בין ספרים לתפילין ומזוזות כו':</b> רצו באמרם בכל לשון בכתב כל אומה ובלשון כל אומה.",
+                "ו<b>ספרים ותפילין ומזוזות</b> שתנאי כתיבתם כולם שוין כמו שנתבאר במנחות. והלכה כרבן שמעון בן גמליאל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין בין כהן משוח בשמן המשחה למרובה כו':</b> מרובה בגדים הוא כהן בבית שני שלא היה להם שמן המשחה אבל היה כהן גדול בלבישתו בגדי כהונה גדולה.",
+                "ו<b>פר הבא על כל המצות</b> הוא מה שאמר הש\"י אם הכהן המשיח. ונשתוו שניהן בפר יוה\"כ ועשירית האיפה.",
+                "ו<b>כהן שעבר</b> הוא כשאירע פסול בכ\"ג ביה\"כ ומינו אחר תחתיו כמו שביאר ביומא שאחר יוה\"כ ישוב הראשון לגדולתו ויעבור השני שנתמנה ונשתוו שניהן שהן מצווין על הבתולה ואסורין באלמנה ושאר דיני כה\"ג חובה על שניהן מלבד אלו שזכרנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין בין במה גדולה לבמה קטנה כו':</b> במה גדולה היא במת צבור כמו שאמר הכתוב (מלכים א' ג, ד) היא הבמה הגדולה ואמרו אינו קרב בבמה ר\"ל בבמה קטנה שהיא במת יחיד וכ\"ז בשעה שהותרו הבמות כמו שיתבאר בפרק האחרון מזבחים (הל' ט'):"
+            ],
+            [
+                "<b>אין בין שילה לירושלים כו':</b> בכל הרואה ר\"ל שהיו אוכלין בכל מקום שהיה יכול לראות את שילה. ואמר יש אחריה היתר רוצה לומר כי אחר שגדל השם יתברך לשילה [<small>אולי צ\"ל</small> נאסרו הבמות] כשחרב התיר לנו ההקרבה בבמות. ומאחר שבחר בירושלים אין מקריבין בשום מקום זולתו לעולם ואע\"פ שחרב אסור להקריב בבמה. ועוד יתבארו עיקרי אלו הדינים כולם וראיותיהם בסוף זבחים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הקורא את המגילה למפרע כו':</b> כתוב במגילה נזכרים ונעשים כמו שאי אפשר לאדם לעשות מלאכה בזמן שעבר אם לא עשאה כמו כן אין ראוי לקרות את המגילה אחר זמן קריאתה ואסור לקרותה על פה לאמרו נזכרים ואמר כתוב זאת זכרון בספר ושיעור זו המשנה ופירושה כך עברי שקראה תרגום בכל לשון לא יצא חוץ מלשון יוני אבל קורין אותה ללועזות בלע\"ז והוא שתהיה כתובה בלע\"ז כדי שלא תהא קריאתו על פה ומה שנשתנה לשון יוני משאר הלשונות לפי שהיה מובן אצלם הלא תראה מה שאמר במה שקדם אף בספרים לא התירו שיכתבו אלא יונית והטעם מפני שהם פרשו התורה ב��שון יון לתלמי המלך ונתפרסמה אצלם אותה העתקה עד שהיתה אצלם אותו הלשון כמו לשונם וכאלו היתה אשורית וכן אמר לשון יוני לכל כשר ומוסיף על זה כי זה הלשון היה משובח אצלם רבינו הקדוש אומר מה לי לשון תרסי או לשון עברי או לשון יוני והלועז ששמע אשורית יצא לפי שאע\"פ שאינו יודע פי' כל מלה ומלה יודע הוא כל המעשה:"
+            ],
+            [
+                "<b>קראה סירוגין ומתנמנם יצא כו':</b> סירוגין פיסקי פיסקי ואפילו שהה כדי לגמור את כולה",
+                "ו<b>מתנמנם</b> הוא שהתחיל לישן אבל לא נשתקע בשינה כמו שדקדקנו בסוף פסחים. ואמר כותבה בתנאי שתהיה כוונתו על הקריאה שהוא קורא במגילה שכותב ממנה שהיא שלימה ולא על קריאתו באותה שניה שהוא כותב לפי שאינו יוצא ידי חובתו עד שיקרא בספר שלם.",
+                "<b>סם</b> שם העיקר.",
+                "<b>סקרא</b> הוא כמו אבן שצובעים בו צבע אדום.",
+                "<b>קומוס</b> מין עפר ירוק והוא מסמני הדיו ובערבי אלזא\"ג.",
+                "ו<b>קנקנתום</b> ממיני הקומוס.",
+                "<b>נייר</b> הוא הנקרא בערבי נאגד.",
+                "<b>דיפתרא</b> הוא העור שאינו מעובד כל צרכו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר כו':</b> כשדעתו לחזור למקומו ליל י\"ד ולא חזר קורא כמקומו ואם לא היה כן קורא עמהם. והלכה כר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכל כשרין לקרות את המגילה כו':</b> <b>אין קורין את המגילה ולא מלין כו':</b> הכל אפי' אשה. וכבר בארנו (פ\"א ה\"א) כי המגילה נקראת ליל פורים ויום פורים ועל קריאת היום אמרו אין קורין עד שתנץ החמה לאמרם והימים האלה נזכרים ונעשים ואמר במילה וביום השמיני וגו' ואמר בהזאה והזה הטהור על הטמא ביום השלישי וביום השביעי וגו' הקיש טבילה להזאה כי בשביעי טובל כמו שביאר הכתוב.",
+                "ו<b>שומרת יום כנגד יום</b> כבר בארנו דינה בפסחים (פ\"ח ה\"ה) ועוד יתבאר בשלימות במס' נדה ומה שנאמר שנחשוב יום מעת עלות השחר לאמרו בעזרה (נחמיה ד׳:ט״ו) מעלות השחר עד צאת הכוכבים וקרא אותו הזמן יום והוא אמרם והיה לנו הלילה למשמר והיום למלאכה. ומה שאמר וכולם שעשו משעלה עמוד השחר כשר למי שעבר ועשה בעת הצורך הגדול אבל המעשה הגמור הוא אחר הנץ החמה ואין הלכה כר\"י:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל היום כשר לקריאת מגילה כו':</b> וידוי המעשר כבר בארתי אותו במס' מע\"ש (פ\"ה ה\"י) ובאה אחר זאת הפרשה היום הזה ה' אלהיך וגו' ודרשינן סמוכין היום נאמר בהלל זה היום עשה ה' ובשופר יום תרועה יהיה לכם. ובמוספים דבר יום ביומו. ובתפלת המוספין כמו המוספין.",
+                "<b>וידוי פרים</b> הוא הוידוי הנאמר על פר כהן המשיח ופר העלם דבר של צבור ועוד יתבאר עניינם בהוריות. ומיני העבודה כולם שזכר לא יהיו אלא ביום לאמרו ביום צותו את בני ישראל להקריב את קרבניהם ביום ולא בלילה. וכבר בארנו בשלישי מר\"ה (הלכה א') כי הדינים לא יהיו אלא ביום. ואמרי' בסוטה ועשה לה הכהן את כל התורה הזאת ואמר על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט מה משפט ביום אף השקאת סוטה ביום ואמר בעגלה ערופה ונכפר להם הדם ולפי שבא בהם לשון כפרה כקדשים לא יהיו אלא ביום כמו שהקדשים לא יקרבו אלא ביום כמו שזכרנו. וטהרת מצורע הוא בפירוש ביום טהרתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הלילה כשר לקצירת העומר כו':</b> קצירת העומר אינו אלא בלילה והוא קבלה ועוד יתבאר ענין קצירת העומר בעשירי ממנחות.",
+                "ו<b>הקטר חלבים ואברים</b> הם מותר תמיד של בין הערבים והוא אמרו היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה.",
+                "ואמר <b>דבר שמצותו ביום כשר כל היום</b> לאתויי סידור בזיכים והם שני בזיכי לבונה שנותנין על לחם הפנים כמו שיתבאר במנחות (פי\"א).",
+                "<b>ודבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה</b> לאתויי אכילת פסחים וכבר ידעת כי אכילת פסח אין מותר לאכלו אלא עד חצות אבל גזרה היא כדי להרחיק את האדם מן העבירה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b> בני העיר שמכרו רחובה של עיר כו':</b> זו המשנה היא לרבי מנחם בר יוסי שהוא נותן לרחובה של עיר קדושה מאחר שמתפללין בו בתעניות ובמעמדות ואינה הלכה לפי שלא יחדוה לתפלה והתפלה בו עראי והעיקר בכל זה מעלין בקדש ולא מורידין ואסור למכור בית הכנסת אלא בכפרים אבל בית הכנסת של כרכים אי אפשר למוכרו לפי שהרבים יש להם בה זכות:",
+                "<b>אין מוכרין את של רבים ליחיד כו':</b> ואין הלכה כרבי יהודה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין מוכרים בית הכנסת אלא על תנאי כו':</b> זהו כשלא מכרו אותו אנשי הכפר כולם בהסכמה אבל אם מכרוהו זקני המקום כולם במעמד אנשי המקום כולם יכולים למכור ואפילו לעשות ממנו דירה לשתות בו יין תמיד. ואין הלכה כרבי מאיר ולא כרבי יהודה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועוד א\"ר יהודה בהכ\"נ שחרב אין מספידין בתוכו כו':</b> עגמת נפש רוצה לומר שיכאב הלב כשיש בו עשבים וישתדלו בבנינו אם יוכלו או תכנע נפשם וישובו אל ה' אם אין בהם יכולת לבנותו ולפיכך מותר לתלוש העשבים ולהריחם במקומם. אבל לא יתלוש ויאכיל או יאבדם לגמרי ודברי ר' יהודה אלו כולם אמת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"ח אדר שחל להיות בשבת קורין בפרשת שקלים כו':</b> שבת ראשונה היא שבכלל ימותיה היא ראש חדש אדר והוא כשיתחיל ראש חדש אדר יום ראשון או שני או שלישי או רביעי או חמישי או ששי קוראין פרשה ראשונה והיא פרשת שקלים יום שבת שהוא שבת האחרון של שבט וכשתדע שבת ראשון ושניה ושלישית ורביעית יתבארו לך שבתות ההפסקה ואני אבארם",
+                "שבת <b>שניה</b> היא השבת שבכלל ימיה פורים על הדרך שבארנו בשבת ראשונה",
+                "ושבת <b>שלישית</b> היא השבת הבאה אחר פורים או קודם ראש חדש ניסן אם יחול ראש חדש ניסן בשבת",
+                "ושבת <b>רביעית</b> היא שיחול ראש חדש ניסן בתוכה על הדרך שקדם. ומה שאמרתי בראש חדש אדר שאפשר להיותו בכל יום מימי השבוע על עיקר הצווי ר\"ל הראייה",
+                "ו<b>פרשת שקלים</b> היא כי תשא עד סוף הפרשה",
+                "ואמרו <b>חוזרין לכסדרן</b> רוצה לומר סדר ההפטרות כי בכל שבת קורין ההפטרה מענין הסדר ובזמן אלו הפרשיות והמועדים הן הפטרות מענין הפרשה לא מענין הסדר כי בשבת ראשונה מפטיר ביהוידע הכהן ובשניה פקדתי את אשר עשה לך עמלק ובשלישית וזרקתי עליכם מים טהורים וברביעית בראשון באחד לחדש וכן בראשי חדשים וחנוכה יהו הפטרות מענין הזמן ומפסיק ענין הסדר כמו שיתבאר וזהו ענין אמרם לכל מפסיקין:"
+            ],
+            [
+                "<b>בפסח קורין בפרשת מועדות כו':</b> זה הדבר מבואר וסדר הקריאה באלו הזמנים הוא מנהג פשוט בכל ישראל מה שאומר לך. יום ראשון של פסח [קורין] משכו וקחו לכם והפטרה בפסח גלגל. יום שני שור או כשב והפטרה פסח יאשיהו. יום שלישי קדש לי. יום רביעי אם כסף תלוה את עמי. וביום חמישי פסל לך. ויום ששי ויעשו בני ישראל. ביום שביעי ויהי בשלח הפטרה וידבר דוד. ביום שמיני כל הבכור הפטרה עוד היום. ושבת שבתוך הפסח קורין ראה אתה אומר אלי הפטרה העצמות היב��ות. וביום ראשון של עצרת קורין בחדש השלישי הפטרה ויהי בשלשים שנה וביום שני כל הבכור הפטרה תפלה לחבקוק וביום ראשון מראש השנה קורא וה' פקד את שרה והפטרה ויהי איש אחד מן הרמתים וביום שני והאלהים נסה הפטרה מצא חן במדבר ובצום כפור בשחרית קורין אחרי מות הפטרה כה אמר רם ונשא ובמנחה פרשת עריות הפטרה בנבואת יונה וביום ראשון וביום שני מסוכות קורין שור או כשב הפטרה ביום ראשון הנה יום בא ביום שני ויקהלו אל המלך שלמה ושאר ימות החג קורין בקרבנות החג וביום שמיני כל הבכור הפטרה ויהי ככלות שלמה ובתשיעי קורין וזאת הברכה הפטרה ויהי אחרי מות ושבת שבתוך החג קורין ראה אתה אומר אלי הפטרה ביום בא גוג:"
+            ],
+            [
+                "<b>בחנוכה בנשיאים בפורים ויבא עמלק כו':</b> שבת שבתוך חנוכה מפטירין בנרות בזכריה ואם חל יום ראשון מחנוכה ביום שבת שיהו בחנוכה שתי שבתות שבת ראשון מפטירין בנרות דזכריה ושניה בנרות שלמה ואם חל יום פורים בשבת תהיה ההפטרה פקדתי את אשר עשה עמלק וכן אם יחול ר\"ח בשבת מפטיר והיה מדי חדש בחדשו ואם יחול ביום ראשון הפטרה מחר חדש וזהו ענין אמרו לכל מפסיקין לראשי חדשים לחנוכה ולפורים וכן לתעניות ולמעמדות מפטירין מענין תעניות ומעמדות לא מענין סדר אותה שבת ובתשעה באב קורין כי תוליד בנים ומפטיר אסוף אסיפם ונהגו העם לקרות בזה הגלות הפטרה קודם תשעה באב מענין התוכחות לא מענין הסדרים וכן אחר תשעה באב מפטיר בנחמות עד השבת שקודם ראש השנה שהיא ההפטרה מענין התשובה וההפטרות שקודם תשעה באב דברי ירמיהו שמעו דבר ה' חזון ישעיהו איכה היתה לזונה ואחר תשעה באב נחמו נחמו ותאמר ציון עניה סוערה אנכי אנכי הוא מנחמכם רני עקרה קומי אורי שוש אשיש שובה ישראל וקורין ברכות וקללות בתעניות לאומרם מוסר ה' בני אל תמאס.",
+                "ואמר <b>ואינו עולה להם מן החשבון</b> שאינה עולה להם אותה הקריאה שקורין בב' ובה' לקריאת יום שבת ולא נאמר שיחשבו השלשה שקראו ויקראו ד' ביום שבת ממקום שפסקו בו השלשה לקריאתה וישלימו לחשבון שבעה אלא חוזרין לראש הפרשה כמו שהוא גלוי ומפורסם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הקורא את המגילה עומד ויושב כו':</b> אמרו מקום שנהגו לברך יברך רוצה לומר אחר קריאת המגילה אבל לפניה על כל פנים צריך לברך לפי שהוא מצוה והעיקר אצלנו כל המצות כולם מברך עליהם עובר לעשייתם ויברך לפניה שלש ברכות על מקרא מגלה ושעשה נסים ושהחיינו ואחריה נהגו לברך הרב את ריבנו. וזכור אלו הדברים והוא שלא יקראו על ראש הצבור פחות מג' בני אדם ולא יקרא אדם אחד בספר פחות מג' פסוקים ולפיכך אם קראו י\"ג פסוקים יקרא האחד מהם ד' פסוקים ולא יתחיל בפרשה פחות מג' פסוקים ואז יהיה ראוי לו שיפסיק הקריאה וירד ולא יניח מן הפרשה פחות מן ג' פסוקים ואז יהיה מותר לו להפסיק. כל אלו הם עקרים בקריאה על ראש בני אדם. והמתחיל לקרות בס\"ת הוא חייב לברך אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו וחותם נותן התורה והקורא אחרון שהוא משלים יברך לאחריו אשר נתן לנו תורתו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו וחותם נותן התורה. ומה שסדרנו שבזמן הזה יברך כל אחד ואחד לפניה ולאחריה מפני הנכנסים בבהכ\"נ שלא ראו אותו שבירך תחלה וכשרואין איש אחד שעולה וקורא בלא ברכה יחשבו כי הקורא בתורה אינו צריך ברכה לפניה וכמו כן הנמצאים בבהכ\"נ שראו הראשון שירד ולא בירך ויצאו ולא ראו אחרון שבירך לאחריה יחשבו כי אין צריך לברך אחר קה\"ת:"
+            ],
+            [
+                "<b>בראשי חדשים ובחולו של מועד קורין ארבעה כו':</b> אמרו זה הכלל סימן בעלמא לפי שאין לנו יום שיש בו מוסף ואינו י\"ט אלא מה שנזכר וכל זה מבואר ואמת. ובכ\"מ שיאמר מברך לפניה ולאחריה רוצה לומר על דרך החיוב כמו שבארנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין פורסין על שמע ואין עוברין לפני התיבה כו':</b> אמר השם ונקדשתי בתוך בני ישראל. ובאה הקבלה כל דבר שבקדושה לא יהיה פחות מעשרה.",
+                "ו<b>פורסין על שמע</b> היא הפריסה וההצעה שהיא קידם קריאת שמע רוצה. לומר שיסדר אדם אחד יוצר ואהבה.",
+                "ו<b>עוברין לפני התיבה</b> הוא שיתמנה אחד להתפלל בקהל.",
+                "ו<b>מעמד</b> ו<b>מושב</b> הוא כשהיו מתקבצים בני אדם ללוות את המת ובאין לסופדו שהיה אדם אחד ספדן ואומר להם בפרק מפרקי ההספד עמדו יקרים עמדו שבו יקרים שבו ואין מטריחין כל זה הטורח אא\"כ היו עשרה או יותר. וכשיאמר אדם ערכי עלי והערכים פסוקים וידועים הם כבר בלשון התורה ואין לו לזה המעריך מה שיתן אלא אחוזתו הכהן הממונה על ההקדשות יקח מאותה אחוזה דמי הערך שנתחייב בו לפני עשרה מישראל ואחד מהם כהן שיסכימו כולם שזו שוה זה הערך ואז ירד לתוכה וכן כשאמר דמי ערכי עלי שהוא חייב במה שישומו אותו כעבד הנמכר בשוק ויתן דמיו כמו שיתבאר בערכין ג\"כ צריך זה שישומו אותו י' בני אדם ואחד מהם כהן ויתן כפי שומתן וזה ענין באמרם ואדם כיוצא בהם ענינו כקרקעות וזה שאמרו תשעה וכהן אינו תנאי אבל הוא רשות כי אם הם ט' מישראל דיו לפי שפרשת ערכים נשנית בה מלת כהן י' פעמים ובאה הקבלה כי כהן אחד בלבד יספיק לנו וכל מה שנשנה כהן הוא רבוי אחר רבוי למעט ואפילו ישראל:"
+            ],
+            [
+                "<b>הקורא בתורה לא יפחות מג' פסוקים כו':</b> אם היו שלשתן ג' פרשיות כמו הפרשה שבישעיה (נ\"ב) כה אמר ה' חנם. כה אמר ה' אלהים מצרים. ועתה מה לי פה וגו'. כמו אלו הג' פסוקים לא יקראם כולם לתורגמן ואח\"כ יתרגם אבל קורא אותם אחד אחד.",
+                "<b>ואין מדלגין בתורה</b> בשני ענינים אבל בענין אחד כמו באחרי מות ואך בעשור לחדש מדלגין ובנביאים אפילו מענין לענין והתנאי בשניהם שלא ישהה אלא כדי שישלים התורגמן לתרגם הפסוק שהוא מתרגם או הג' פסוקים אם הוא מתרגם בנביא:"
+            ],
+            [
+                "<b>המפטיר בנביא הוא פורס על שמע כו':</b> משום כבוד עצמו תקנו לו חכמים זה מאחר שהוא ממציא עצמו להפטיר ראוי הוא שיעשו על ידיו אלו המעשים המשובחים וכשהמפטיר בנביא קטן שאי אפשר לו לעבור לפני התיבה עד שיתמלא זקנו אביו או רבו יורדין במקומו לאלו הדברים ויהיה כאלו הוא עצמו מפטיר בנביא כיון שהוא תלמידו או בנו והכל שוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>קטן קורא בתורה ומתרגם כו':</b> קטן קורא בתורה אמר אחד מן הגאונים האחרונים כי זה אחר השלישי.",
+                "ו<b>פוחח</b> הוא שיהיה הבגד שעליו נקרע העליון ממנו עד שכתפיו ולבו נראין ערומין דמתרגמינן ערום ויחף פחח ויחף. ואין הלכה כר' יהודה באמרו כי מי שלא ראה מאורות מימיו לא יפרוס על שמע שאע\"פ שלא נהנה מאורם שיראה נהנה מפעולתם בעולם ר\"ל הפעולות הבאים מאורם בעוה\"ז."
+            ],
+            [
+                "ו<b>אסטיס</b> צבע כדמות תכלת ובערבי פל\"ג. ופואה שרשים דקים אדומים שצובעין בהם אודם ובערבי פוו\"ה. וכמו כן כל דבר שצובע הידים אמנם אם היו רוב בני אותה העיר צובעי ידים מפני שמתעסקים באותו צבע מותר לו לישא את כפיו שהרי נסתלק טעם מפני שהעם מסתכלין בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>האומר איני עובר לפני התיבה בצבועין כו':</b> על מצחו או על פס ידו פי' שישים של ראש על מצחו או של יד על פס ידו ה\"ז דרך טועים לפי שהוא הולך אחר לשון התורה ממש לפי דעתו.",
+                "<b>על בית אונקלי</b> שיתלה אותם על זרועו או כתפו או שיתן אותה בחיקו.",
+                "וה<b>חיצונים</b> הם הכופרים בתורה בכל ואינם מאמינים ממנה לא תורה שבכתב ולא תורה שבע\"פ:"
+            ],
+            [
+                "ואין ראוי לומר <b>יברכוך טובים</b> לפי שהשם יתברך מברכים אותו טובים ורעים כמו שכתוב מי לא יראך מלך הגוים. ועל קן צפור יגיעו רחמיך לפי שהטעם אינו צד רחמניות מהשם יתברך באומרו לא תקח האם על הבנים אבל היא גזרת הכתוב. ועל טוב יזכר שמך מפני ששמו נזכר על טוב ועל רע כמו שאמרו מברך על הרעה כשם שמברך על הטובה. ואם אמר מודים מודים משתקין אותו מפני שנראה כאלו ההודאה לשתי רשויות וההודאה אינה אלא לאחד.",
+                "ו<b>המכנה בעריות</b> הוא שיכנה וישים כנוי הנסתר במקום כינוי הנוכח ויאמר במקום אביך ואמך ואחותך אביו ואמו ואחותו. ואם תרגם מזרעך לא תתן להעביר למולך ומזרעך לא תתן לארמיותא הנה הפך הלשון ממשמעותן בכל וכוונת הפסוק לשם איסור עבודת המולך:"
+            ],
+            [
+                "<b>מעשה ראובן נקרא ולא מתרגם כו':</b> ענין עגל השני הוא מה שנשנה מענינו והוא מפסוק ויאמר משה אל אהרן עד פסוק וירא משה את העם וגו' וכמו כן ויגוף ה' את העם וגו'. ואלו הפסוקים אינן מתרגמין על ראש הצבור מפני כבוד אהרן. ואין מתרגמין ברכת כהנים מפני שאומרים בה ישא השם פניו אליך ויראה להמון הפך מה שאמר אשר לא ישא פנים. ואמר מעשה דוד ואמנון לא נקראין ולא מתרגמין אינה קושיא למה שאמר מעשה תמר נקרא ומתרגם כי כל מה שזוכר אמנון סתם נקרא ומתרגם ומה שזכר אמנון בן דוד אינו נקרא ואינו מתרגם משום כבוד דוד וטעם האומר אין מפטירין במרכבה כדי שלא ישאלו ההמון כשישמעו אותה ולא יוסיף להם אלא ספק וטעם ר\"א הוא כבוד לירושלים ולישראל. והלכה כרבי יהודה ואין הלכה כר\"א:",
+                "<small>סליק פירוש המשניות להרמב\"ם ממסכת מגילה</small>"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Vilna edition",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "רמב\"ם על משנה מגילה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Rambam",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Moed Katan/English/Translation by Rabbi Robert Alpert, 2023.json

@@ -0,0 +1,146 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Rambam on Mishnah Moed Katan",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/texts",
+    "versionTitle": "Translation by Rabbi Robert Alpert, 2023",
+    "versionNotes": "",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "רמב\"ם על משנה מועד קטן",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Rambam",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "It comes in the received tradition that on the Intermediate Days of the Festival/Hol HaMoed it is prohibited to do work (see Tractate Hagigah 18a).  And the Mishnah calls the Intermediate Days of the Festivals: \"מועד\"/the Holiday in every place.  And similarly it will be explained in the received tradition the definition of labor that is permitted to perform during the intermediate weekdays [of the Festivals of Passover and Sukkot] and the definition of labors that are prohibited to perform..  And this is the subject matter of this Tractate.  And it follows from these things that what it is permitted to do is anything that if he didn’t engage in it, there would a great [financial] loss, as for example, a parched/thirsty ground, and this is [what the Mishnah calls] \"בית השלחין\"/a field which needs irrigation, it is the Aramaic translation of (Genesis 25:29): “[Esau came in from the open,] famished”/tired, weary, because on account of its thirst, if it would be left without water, it would loss all of is trees, and with the condition that it would not be with this a great trouble, but if it was a great trouble with this, it is prohibited to do it on the Intermediate Days [of the Festival], and therefore, it is prohibited to water the parched/thirsty ground during the Intermediate Days [of the Festival] from gathered water, and other similar things because of the need to transfer it with a vessel, and there is trouble/pain-staking preparations (see Tractate Moed Katan 4a), and this is the matter of \"מי קילון\"/water drawn with the swipe [and bucket], and similarly \"מי גשמים\"/rain water because pools/ponds gather from them and when the rain stops and the overflow of water is gone, it would be necessary to transfer the water from them in a vessel.",
+                "ועוגיות (cavities dug around a tree)- that he would dig around the roots of the trees trenches/ruts where the water gathers.  And we have already explained in [Tractate] Taanit (Chapter 3, Mishnah 8 – there is an error in the footnotes of the Kafih edition, which lists Mishnah 4) [the term]: עג עוגה/he drew a circle."
+            ],
+            [
+                "אמה (canal) – water channel, and its digging is prohibited in the Seventh year, because it prepares the ground that is adjacent to it for sowing (see Tractate Moed Katan 4b), because it is moistened from the moisture of the water and it grows, and you already know and it was explained to you in the Seventh Year that everything that is a benefit to the ground or to the trees are prohibited In the Seventh Year, because He (i.e., God) says, may His Name be exalted (Leviticus 25:2): “[When you enter the land that I assign to you,] the land shall observe a sabbath [of the LORD].”",
+                "וקלקולי מים (spoiled waters – i.e., clean the pools) – this is what had been destroyed and ruined from the water channels, it is permissible to repair them and to strengthen them, but if people would need those channels as for example, the waters of springs, it is permissible to dig them on the Intermediate Days of the Festival (see Tractate Moed Katan 5a).",
+                "וכל צרכי הרבים – as for example the cutting of the thorns and the straightening of the deep places ad the building of the bridges and other similar things like them.  And the reason that the inspectors go out to uproot the mixed seeds/Kilayim  on the Intermediate Days of the Festival, because the wages of those of uproot is obligatory upon the Jewish court  and they take that remuneration from the Temple funds, and people are idle during the Intermediate Days and the wages of workers can be had cheaply and there is in this profit/gain for the Temple fund."
+            ],
+            [
+                "מושכין את המים מאילן לאילן (you may conduct the water in channels from tree to tree) – this is that he will draw the water from under this tree to under another trees, and if all of the field was moist it is permitted to him to water the entire field  (see Tractate Moed Katan 6b) because this activity is not recognized in it.",
+                "וזרעים שלא שתו מלפני המועד לא ישקם במועד (and seeds that did not drink from before the Festival, you should not water them during the Festival) -  because they require a great deal of water and we have already said that anything where this is great effort it is prohibited to do.  And the Halakha is according to Rabbi Eliezer ben Yaakov."
+            ],
+            [
+                "אישות (moles) – a species of living creature that doesn’t have eyes (see Tractate Moed Katan 6b), and this creature destroys the trees.",
+                "ושדה הלבן  -  a field that is ready for plowing and sowing.  But it is not permissible to hunt it in a vegetable field (i.e., bright corn field, lacking shade) unless it was close to an orchard for we are concerned lest they enter into the orchard and destroy the trees because there isn’t in a corn field what to destroy (see The Laws of Yom Tov, Chapter 8, Halakha 5 and Tractate Moed Katan 7a).",
+                "And it (i.e., the Mishnah) said: \"כדרכו\" that he should dig/hollow out a hole in the ground and make traps in it.",
+                "ושלא כדרכו – that he should dig/hollow out  these holes that are not in the manner of digging, as for example, that he should drive pegs into the ground and when he uproots them, a hole will remain in their places.",
+                "ומקרים את הפרצה – he should place the stones one on top of the other and not plaster them.  What are we speaking about?  Only the wall of a garden, but the wall of a courtyard that was destroyed we build it in is appropriate manner (see Tractate Moed Katan 7a).  And the Halakha is according to the Sages."
+            ],
+            [
+                "You already knew that there are from the plagues that regarding them God said (Leviticus 13:5): “the priest shall isolate him for another seven days.”  And regarding that God said concerning them, “the priest shall isolate him for another seven days,” but they didn’t disagree other than seeing in him a second locking up of the leper for trial, Rabbi Meir states that if he (i.e., the Kohen) saw that he purified, he says to him, “you are [ritually] pure,” but if he saw that he had become defiled, he is silent.  And this is the matter when it (i.e., the Mishnah) states:  \"להקל אבל לא להחמיר\", but the Sages learn from what it states (Leviticus 13:39): “for pronouncing it clean or unclean,” for every time that he sees him he needs to decide and to state, “ritually pure” or “ritually impure” but not to be silent (see Tractate Moed Katan 7a; see also The Laws of the Festivals, Chapter 7, Halakha 16, and he doesn’t distinguish between the first locking up of the leper for trial and the second locking up of the leper for trial), and therefore, he (i.e., the Kohen) should not see [the suspected leper] on the [Intermediate Days of the] Festival lest he defile him, and he will be sad, for surely God said (Deuteronomy 16;14): “you shall rejoice in your Festival.”  And similarly, he should not eulogize the dead for thirty days prior to the Festival, in order that the Festival would not come when he is sad on account of the fact that his grief is stirred up (see Tractate Moed Katan 8b).  But the Halakha is not according to Rabbi Meir in these two matters."
+            ],
+            [
+                "כוכין (sepulchral chambers, niches in the walls of an underground cave, ossuaries, crypts) – that he would dig graves in the ground.",
+                "וקברות -that he would build a tomb on the ground (see Tractate Moed Katan 8b), for it is forbidden to make a tomb to bury it after the Festival.",
+                "ומחנכין (finish up/repair, refashion) – that he would add to its length or width if they were dug/hollowed out.",
+                "נברכת (wash-pond) – a cistern like those in which they steep the flax and those similar to it.  But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda (see the commentary of Migdal Oz in the Laws of the Festival, Chapter 8, Halakha 4)."
+            ],
+            [
+                "It is stated [in the Mishnah]:  \"מפני ששמחכה היא לו\" – this is the reason to prohibit weddings during [the Intermediate Days of] the Festival, because the general principle among us is that we don’t mix one rejoicing (i.e., the Festival) with another (i.e., a wedding) (see Tractate Moed Katan 8b), and therefore, the joy of the Festival should not trouble another rejoicing.",
+                "ותכשיטי אשה – this is that she paints her eyelids and that she plaits her hair and that she should beautify her face, and remove the hair from a few places on her body and even with a razor, and everything in a similar manner it is permitted on the Intermediate Days of the Festival.  And it was their manner to cover with a glittering matter  on the body of young girls if their reached their periods with plaster or gypsum, and similarly kinds of things from things that warm the body in order that their flesh should appear filled with blood (see Tractate Shabbat, chapter 8, note 22), and it is possible that they would add upon this other mixtures that develop the femininity of the body and remove the hair.  But Rabbi Yehuda prohibits doing this on the [Intermediate Days of the] Festival on account of the repulsiveness that there is in this.  But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda (see Tractate Moed Katan 9b, but it appears that Maimonides retracted  and he actually decided according to Rabbi Yehuda in the Laws of the Festivals, Chapter 7, Halakha 20.  And see the Commentary of the Maggid Mishnah there)."
+            ],
+            [
+                "ההדיוט – he is one who is not an artisan and its border here is in tailoring all that he is unable to direct the sign in the extremity at the time of the decree.",
+                "ומכלב (to make stitches resembling dog-bits) – he only girds (i.e., stitches in zig-zag) but doesn’t sew closely-joined seams (see Tractate Moed Katan 10a).",
+                "ומסרגין את המטות (gird the bedsteads) – stretching of the ropes to the length and width on four poles that on them they make the bed.",
+                "And what he (i.e., Rabbi Yossi) said [in the Mishnah]: \"ר' יוסי אף ממתחין\"  (Rabbi Yossi said: you may also straighten [bed-straps]), meaning to say that you straighten them but you don’t gird them.  And the explanation of [the word] \"ממתחין\" – is that he should pull them, and fasten them if they were loose  until they would be strengthened and fastened/draw together.  But the Halakha is not according to Rabbi Yossi."
+            ],
+            [
+                "מכבשין (put the millstones in working order – i.e., sharpening the millstones) – to roughen a millstone [during the Festival week (i.e., during the Intermediate Days)] (see Tractate Moed Katan 10a).  But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda"
+            ],
+            [
+                "מעשה הדיוט (in an unskilled manner) – like earlier (Mishnah 4), that he should place the stones one on top of the other, and not plaster them (see Tractate Moed Katan 11a).",
+                "ושפין את הסדקין (and plaster over the cracks) – smooth them over.",
+                "And it states [in the Mishnah]: \"ומעגילים אותם\" (and roll them flat) – the matter is such that they roll them, like a kind of roller/a slab for rolling over a plastered roof by hand and by foot but not with loops of a rope attached to a heavy slab/windlass for rolling over a plastered roof.  And the iron windlass that the builder smooths it over with.",
+                "וציר (hinge, pivot) -that the door revolves on, and it is similar to a small iron pestle.",
+                "וצנור (socket) – a spout, tube (especially the movable tube attached to the roof gutters).",
+                "ומנעול (lock) – through which they lock the door.",
+                "And the matter that is stated [in the Mishnah]: \"שלא יכוין את מלאכתו במועד\"   - that he should not intent and prepare prior to the Festival that he would do these things during the [Intermediate Days of the] Festival."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "שהטעוהו (disappointed him, led him astray) – it means to say that the workers mixed up what they had promised him.",
+                "And it (i.e., the Mishnah) said:  \"לאחר המועד\" – but it didn’t say after the Mourning, to teach you that things that are forbidden for a person to do on his own during the days of his mourning such as the turning over of his olives it is permitted for him to do by himself on the Intermediate Days of the Festival (see Tractate Moed Katan 11b).",
+                "וקורה ראשונה – he that would grind the olives a first grinding alone.",
+                "וזולף (and he empties the contents of the vat into the press and finish the process) – that he would sweep them from the cistern.",
+                "וגומר – that he would press the olives until all of their oil would come out.",
+                "וגף – he would stop up the mouths of the barrels.  And the Halakha is according to Rabbi Yossi."
+            ],
+            [
+                "למודים (frames of shingles – and cover the vat so that the wine would not get sour) – that he would place upon them the boards.  And the Halakha is according to Rabbi Yossi."
+            ],
+            [
+                "It says [in the Mishnah]: \"יאבדו\" – meaning that the Bet Din/Jewish court confiscates all that money and makes them ownerless."
+            ],
+            [
+                "מבית לבית – from this courtyard to another courtyard.",
+                "And it states [in the Mishnah]:  \"מפנה הוא לחצרו\" (but he may remove it into his own courtyard) – that he shall transfer it from house to house in the same courtyard (see Tractate Moed Katan 13a).  But if they were vessels for the need of the Festival, such as couches, and vessels for eating and drinking they bring them from the house of the artisan (see Tractate Moed Katan 13b) and also The Laws of the Festivals, Chapter 8, Halakha 160."
+            ],
+            [
+                "מעבים (a dense, packed covering, to form a pile) – it is that they heap them up – this one on top of that one, similar to Arabic.  And such as it says in its explanation – they make them like a kind of pile (see Tractate Moed Katan 13b).  And those who grind the grain which is stamped, with a thick grinding.",
+                "וגרוסות -those who grind the beans, and you already know that the bean that is grinded is called a dish of pounded grains/beans (see Tractate Sukkah, Chapter 2, Mishnah 8).",
+                "Rabbi Yossi stated: \"הן החמירו על עצמן\" – that they would not sell at all, even in private, and similarly, they would not grind.  But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda.  And the Halakha is not according to Rabbi Yossi."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "They forbade on every person to shave and to launder his clothing during the Festival, so that people would not leave the shavings of their heads and the laundering of their clothes to the Intermediate Days of the Festival when they are free, and the First Day of the Festival when they are repulsive without preparation for the Yom Tov/Holy Days (see Tractate Moed Katan 14a).",
+                "והבא ממדינת הים – with the condition that he set sail to the see for business or for a pressing matter, for if he set sail for the sea only for a trip, and not for business, it is forbidden to shave.",
+                "ומנודה – it is forbidden for him to shave his head during the days of his excommunication.",
+                "ומי שנשאל לחכם – it is as for example that he took an oath not to shave his head a certain time, and a Sage was not available to him to release him from his vow other than within the Festival (i.e., the Intermediate Days), and you already know the decree of Scripture regarding the leper and the Nazirite that they shave (see Leviticus 14:9 and Numbers 6:18).",
+                "והיוצא מטומאתו לטהרתו – as for example that he was ritually impure on the Festival/Yom Tov, as for example that he had become defiled by a corpse or had intercourse with a menstruating woman and things similar to it."
+            ],
+            [
+                "מטפחות הספג (wiping towels)- towels that they dry with them, but this prohibition does not apply other than for clothing that are not made of flax but for flax clothing alone, it is permissible to launder them during the [Intermediate days of the] Festival  because they become dirty rapidly and even if they were laundered before the Festival, they require a second laundering during the Intermediate Days of the Festival (see Tractate Moed Katan 18a).  But a person who only has one outfit is permitted for him to launder it, and his stringency will that whatever it will be."
+            ],
+            [
+                "שוברים – documents of exemption and partitions/divisions that are between those who quarrel with each other.",
+                "דיאתיקי (disposition of property/will and testament, contract) – a species of a kind of gifts that exist.  The specification of this word is:  This will be to maintain and to purchase, and it is the postdated gift of someone on his deathbed upon which we ultimately rely (see Tractate Bava Metzia 19a).",
+                "והפרוזבול – this matter was already explained in [Chapter 10] of Tractate Sheviit (see Mishnayot 3-4).s",
+                "אגרות שום – the evaluation that the Bet Din/Jewish court makes of the fields of a person in order to reduce through it [the claim of] his creditor.",
+                "אגרות מזון – that the Jewish court/Bet Din sells from his fields for the sustenance of his wife and the daughters, and they write concerning this that this is the action of the Bet Din.",
+                "שטרי בירורין – like it states, as will be explained in [Mishnah] Sanhedrin (Chapter 3, Mishnah 1):  “This [litigant] chooses for himself one [judge] and that [litigant] chooses for himself one [judge].”",
+                "וגזרות בית דין – meaning to say the legal decision.",
+                "ואגרות של רשות – letters that people write to each other from city to city."
+            ],
+            [
+                "If he doesn’t have what to write, he writes and sells in order to support himself (see Tractate Moed Katan 19a).  And the Halakha is according to Rabbi Yehuda."
+            ],
+            [
+                "The legal decision is that a person who buries his dead, even one hour prior to the [start of the] Festival, the decree of Shivah/sitting for seven days is nullified (see Tractate Moed Katan 20a).",
+                "And the matter of: \"עולה ואינה מפסקת\" – that it is counted from the total of Shivah or from the total of thirty days/Shloshim and counts to the number, but does not interrupt the mourning, because the general principle among us is that things that are in private are practiced, as for example, sexual relations and washing in hot water and removing the mourner’s wrap [on the head] (see Tractate Moed Katan 24a) that all of these the mourner is forbidden regarding them, and even on Shabbat, but the Festival interrupts nevertheless and one does not practice anything from the laws of mourning.",
+                "ואינן עולין – that if he completed the seven days of mourning and a Festival comes afterwards, the decree of thirty days/Shloshim is nullified like he explained, and it is not stated the numbers of the days of the Festival alone that count to the thirty/Shloshim.  And similarly, a Festival does not count towards the number of seven, but rather, the entire decree of Shivah is nullified, as it will be be explained.  But if the corpse was buried within the Festival (i.e., during the Intermediate Days of the Festival/Hol HaMoed) , the days of the Festival are not counted at all from the total days of mourning (see also The Laws of Mourning, Chapter 10, Halakha 8)."
+            ],
+            [
+                "The Halakha is according to the Sages when they say:  \"עצרת כרגלים\" and according to Rabban Gamaliel  when it (i.e., the Mishnah) states:  \"ראש השנה ויום הכפורים גרגלים\". But if a person buried his dead even one hour prior to the Holiday of Unleavened Bread (i.e., Passover), the decree of Shivah/sitting for seven days is nullified from him.  But the seven days of the Festival count from the number [for thirty days], it is found that after the Festival, he counts sixteen days to complete thirty days.  And similarly, if he buried his dead even one hour before Shavuot/Atzeret or before Yom Kippur or before Rosh Hashanah, he counts after them sixteen days because they are like the Festivals ((see The Laws of Mourning, Chapter 10, Halakha 3 where he retracted from this (see the note in the previous Halakha) and decided that he counts after Rosh Hashanah and Yom Kippur twenty three days, and he explains that they are like Festivals regarding the fact that one interrupts mourning, but not regarding the the fact that they are considered like Shivah, for they – Rosh Hashanah and Yom Kippur = do not have a Hagigah/sacrifice for seven days – as is brought in Tractate Moed Katan 24b), and therefore, if he buried his dead seven days prior to them, the decree of Shloshim/thirty days is nullified, but if he buried his dead even one hour before the Festival of Sukkot, this nullifies for him the decree of Shivah/sitting for seven days like the law of every festival, and the seven days of the Festival, and the eighth day of the Festival counts for him as seven days because of the general principle among us that the Eighth Day of the Festival is a Festival of its own accord (see Tractate Yoma 20b, Tractate Sukkah 47a, 48a, Tractate Rosh Hashanah 4b and Tractate Hagigah 17a), it is found that there doesn’t remain for him after the Eighth day of the Festival [of Sukkot/also known as Shemini Atzeret] other than nine days from the total number of thirty days (see Tractate Moed Katan 24b).  But a person who buries his dead during the Festival (i.e., the Intermediate Days of the Holiday), is not obligated in mourning until after the last day of the Festival, meaning to say, the Second Day of Shemini Atzeret (i.e., Simhat Torah), and he begins from it in the counting of seven days on which he is obligated in the decree of the seven day, and he counts thirty days from the day that his dead passed away, and practices on the rest of the days that are after the Festival the decree of thirty days.  But the decree of seven days/Shivah is what I am explaining.  All seven days he is required in the lowering of the couch, so that there isn’t in his house a bed which is not lowered, and it is prohibited to engage in sexual relations, and the wearing of leather shoes, and in the performance of work in the open, and in greeting of others and in washing in warm water, and even for part of his body, and in the washing of all of his body in cold water and it is prohibited to engage in anointing, and to read the Torah, and the Bible and the Mishnah and the Talmud, and he is obligated in wrapping up of his head, and this is that he should cover his head and wraps himself up to his lip (i.e., mustache), and it is forbidden to baste the rent , and it is forbidden to cut his fingernails with a utensil and to cut his mustache and even to disturb him at the time that he is eating, nor should he launder his clothing, all of these are an obligation during the course of all of the seven days, and from what that you need to know that on the first day, he does not put on Tefillin, nor eat Holy Things, as we explained in Tractate Pesahim (Chapter 8, Mishnah 10). And he is obligated to sit on an overturned bed on the ground, and he doesn’t eat from what is hi.  And on the first three days [of mourning] it is forbidden to perform work, an even in secret, and if they gave him a greeting, he should not return it other than to say to them that he is a mourner.  But the decree of Thirty Days/Shloshim, there are six things and these are they:  That he does not shave the hair of his head, and does not wear a new white garment that is scoured or folded(see Tractate Shabbat 140a and The Laws of Mourning, Chapter 6, Halakha 4), and he doesn’t mend the garment torn in mourning for the dead, and he doesn’t go to business, and such they said in the Jerusalem Talmud (Chapter 3, Law 8), that on all of the dead, it is prohibited to go to business until thirty days, on ones  father and on one’s mother, until his friends rebuke him  and say to hm:  “Walk with us,” and it is forbidden to drink in the joy of weddings all thirty days, and for his father and for his mother, a year, and it is forbidden to have sexual relations with his second wife that he married, and this is what they said, all thirty days from the day of marriage.  It is found that regarding the decree of Seven days/Shivah, there are thirteen laws, as we have explained, and there are six regarding the decree of thirty days."
+            ],
+            [
+                "And it (i.e., the Mishnah) states:  \"אין קורעין אלא קרוביו של מת\" – meaning to say, on the Intermediate Days of the Festival, bcause this Mishnah speaks about what is permitted to do on the Intermediate Days of the Festival, but when it is not on the Intermediate Days of the Festival, anyone who wishes to tear his clothing or to remove his shoes, we don’t prevent him.  And also, that which we stated that we don’t tear [clothing] on the Intermediate Days of the Festivals other than relatives, if he was not a Scholar or a worthy person  or had not been present at the time of death, because of the general principle among us that a Scholar who dies, everyone are his relatives, and everyone tears [clothing] for him, and similarly, for a worthy person,  and another general principle among us is that he who stands [with him] at the time that [his] soul departs is obligated to tear [his clothing] (see Tractate Moed Katan 25a and Tractate Shabbat 105b).",
+                "וחולצין – that is mentioned here is the removal of the shoulder [straps].",
+                "וקרוביו – those who are obligated in mourning, and they are all the male and female siblings from the father or from the mother and all of the male and female children, and the parents (if the deceased was a child), and the husband and his wife, all of these are obligated to mourn for each other, and the tearing of the clothing is among the obligations of mourning.  And I am arranging for you the laws of tearing [of clothing] in short, that one must tear a handbreadth only in the upper part of the clothing, and he should tear it with a utensil, and he doesn’t have to tear the border/hem of the clothing until it separates one part here and another part there, and he must bring his hand from underneath the clothing to tear it, but he is not obligated to tear [clothing] other than during the Shivah/seven days of sitting in intense grief, and he bastes it after Shivah and mends the rent of the garment torn in mourning after the thirty days/Shloshim.  When does this apply – with the rest of those who die, but on one’s father and/or on one’s mother and on Rabbi who taught him, they tear, even after the Shivah/seven day period, and he tears all the clothing that are upon him with his hand until he reveals his heart, and he separates the stiff cords in the border (around the neck) of a garment, and he tears from the outside, and bastes it after thirty days but he never mends the rent of the garment.  And know that all of the tearing is not done other than while standing.  But if he changed his torn clothing for other clothing, he is not obligated to tear the second clothing, even though it is within the Shivah period, other than for his father and/or for his mother he needs that that there will not be anything upon him throughout the entire Shivah period other than torn clothing.  But on Shabbat it is prohibited to wear torn clothing on account of any dead person, and if he lacks to change, he reverses the tear to his back.",
+                "ומברין – this that they feed the mourners because the mourner does not eat of his own [food] on the first day (see Tractate Moed Katan 27b), as we have explained.  And it is prohibited for a mourner to sit on a bed all seven days except for Shabbat, because he is obligated in the turning over of the bed as we have explained (though this practice is no longer observed today), and those who come to comfort him and to bring him food refreshments, it is not permitted for them to sit during the Intermediate Days of the Festival other than on beds, because beforehand they would sit on beds.  (see The Laws of Mourning, Chapter 11, Halakha 3 and Tractate Moed Katan 26b).",
+                "טבלה ואסקוטלה וקנון (a plate/board,  a salver or waiter of nearly square form made of glass and a reed basket – as opposed to a common wicker basket) – they are expensive vessels as for example, leather mats and bamboo vessels, but the pour people cannot afford to acquire them and they would be embarrassed, and therefore, they (i.e., the Sages) established that everyone should bring them in wicker baskets which are possible for both the wealthy and the poor [to obtain]."
+            ],
+            [
+                "ולא של נשים לעולם – meaning to say neither during the Festival nor other than on Festivals.  But for a man it is not forbidden other than on the Festival alone so as to not accustom/bring about eulogies during the Festival, as has been explained above.  But the Halakha is not according to Rabbi Yishmael."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Moed Katan/English/merged.json

@@ -0,0 +1,147 @@
+{
+    "title": "Rambam on Mishnah Moed Katan",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rambam_on_Mishnah_Moed_Katan",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "It comes in the received tradition that on the Intermediate Days of the Festival/Hol HaMoed it is prohibited to do work (see Tractate Hagigah 18a).  And the Mishnah calls the Intermediate Days of the Festivals: \"מועד\"/the Holiday in every place.  And similarly it will be explained in the received tradition the definition of labor that is permitted to perform during the intermediate weekdays [of the Festivals of Passover and Sukkot] and the definition of labors that are prohibited to perform..  And this is the subject matter of this Tractate.  And it follows from these things that what it is permitted to do is anything that if he didn’t engage in it, there would a great [financial] loss, as for example, a parched/thirsty ground, and this is [what the Mishnah calls] \"בית השלחין\"/a field which needs irrigation, it is the Aramaic translation of (Genesis 25:29): “[Esau came in from the open,] famished”/tired, weary, because on account of its thirst, if it would be left without water, it would loss all of is trees, and with the condition that it would not be with this a great trouble, but if it was a great trouble with this, it is prohibited to do it on the Intermediate Days [of the Festival], and therefore, it is prohibited to water the parched/thirsty ground during the Intermediate Days [of the Festival] from gathered water, and other similar things because of the need to transfer it with a vessel, and there is trouble/pain-staking preparations (see Tractate Moed Katan 4a), and this is the matter of \"מי קילון\"/water drawn with the swipe [and bucket], and similarly \"מי גשמים\"/rain water because pools/ponds gather from them and when the rain stops and the overflow of water is gone, it would be necessary to transfer the water from them in a vessel.",
+                "ועוגיות (cavities dug around a tree)- that he would dig around the roots of the trees trenches/ruts where the water gathers.  And we have already explained in [Tractate] Taanit (Chapter 3, Mishnah 8 – there is an error in the footnotes of the Kafih edition, which lists Mishnah 4) [the term]: עג עוגה/he drew a circle."
+            ],
+            [
+                "אמה (canal) – water channel, and its digging is prohibited in the Seventh year, because it prepares the ground that is adjacent to it for sowing (see Tractate Moed Katan 4b), because it is moistened from the moisture of the water and it grows, and you already know and it was explained to you in the Seventh Year that everything that is a benefit to the ground or to the trees are prohibited In the Seventh Year, because He (i.e., God) says, may His Name be exalted (Leviticus 25:2): “[When you enter the land that I assign to you,] the land shall observe a sabbath [of the LORD].”",
+                "וקלקולי מים (spoiled waters – i.e., clean the pools) – this is what had been destroyed and ruined from the water channels, it is permissible to repair them and to strengthen them, but if people would need those channels as for example, the waters of springs, it is permissible to dig them on the Intermediate Days of the Festival (see Tractate Moed Katan 5a).",
+                "וכל צרכי הרבים – as for example the cutting of the thorns and the straightening of the deep places ad the building of the bridges and other similar things like them.  And the reason that the inspectors go out to uproot the mixed seeds/Kilayim  on the Intermediate Days of the Festival, because the wages of those of uproot is obligatory upon the Jewish court  and they take that remuneration from the Temple funds, and people are idle during the Intermediate Days and the wages of workers can be had cheaply and there is in this profit/gain for the Temple fund."
+            ],
+            [
+                "מושכין את המים מאילן לאילן (you may conduct the water in channels from tree to tree) – this is that he will draw the water from under this tree to under another trees, and if all of the field was moist it is permitted to him to water the entire field  (see Tractate Moed Katan 6b) because this activity is not recognized in it.",
+                "וזרעים שלא שתו מלפני המועד לא ישקם במועד (and seeds that did not drink from before the Festival, you should not water them during the Festival) -  because they require a great deal of water and we have already said that anything where this is great effort it is prohibited to do.  And the Halakha is according to Rabbi Eliezer ben Yaakov."
+            ],
+            [
+                "אישות (moles) – a species of living creature that doesn’t have eyes (see Tractate Moed Katan 6b), and this creature destroys the trees.",
+                "ושדה הלבן  -  a field that is ready for plowing and sowing.  But it is not permissible to hunt it in a vegetable field (i.e., bright corn field, lacking shade) unless it was close to an orchard for we are concerned lest they enter into the orchard and destroy the trees because there isn’t in a corn field what to destroy (see The Laws of Yom Tov, Chapter 8, Halakha 5 and Tractate Moed Katan 7a).",
+                "And it (i.e., the Mishnah) said: \"כדרכו\" that he should dig/hollow out a hole in the ground and make traps in it.",
+                "ושלא כדרכו – that he should dig/hollow out  these holes that are not in the manner of digging, as for example, that he should drive pegs into the ground and when he uproots them, a hole will remain in their places.",
+                "ומקרים את הפרצה – he should place the stones one on top of the other and not plaster them.  What are we speaking about?  Only the wall of a garden, but the wall of a courtyard that was destroyed we build it in is appropriate manner (see Tractate Moed Katan 7a).  And the Halakha is according to the Sages."
+            ],
+            [
+                "You already knew that there are from the plagues that regarding them God said (Leviticus 13:5): “the priest shall isolate him for another seven days.”  And regarding that God said concerning them, “the priest shall isolate him for another seven days,” but they didn’t disagree other than seeing in him a second locking up of the leper for trial, Rabbi Meir states that if he (i.e., the Kohen) saw that he purified, he says to him, “you are [ritually] pure,” but if he saw that he had become defiled, he is silent.  And this is the matter when it (i.e., the Mishnah) states:  \"להקל אבל לא להחמיר\", but the Sages learn from what it states (Leviticus 13:39): “for pronouncing it clean or unclean,” for every time that he sees him he needs to decide and to state, “ritually pure” or “ritually impure” but not to be silent (see Tractate Moed Katan 7a; see also The Laws of the Festivals, Chapter 7, Halakha 16, and he doesn’t distinguish between the first locking up of the leper for trial and the second locking up of the leper for trial), and therefore, he (i.e., the Kohen) should not see [the suspected leper] on the [Intermediate Days of the] Festival lest he defile him, and he will be sad, for surely God said (Deuteronomy 16;14): “you shall rejoice in your Festival.”  And similarly, he should not eulogize the dead for thirty days prior to the Festival, in order that the Festival would not come when he is sad on account of the fact that his grief is stirred up (see Tractate Moed Katan 8b).  But the Halakha is not according to Rabbi Meir in these two matters."
+            ],
+            [
+                "כוכין (sepulchral chambers, niches in the walls of an underground cave, ossuaries, crypts) – that he would dig graves in the ground.",
+                "וקברות -that he would build a tomb on the ground (see Tractate Moed Katan 8b), for it is forbidden to make a tomb to bury it after the Festival.",
+                "ומחנכין (finish up/repair, refashion) – that he would add to its length or width if they were dug/hollowed out.",
+                "נברכת (wash-pond) – a cistern like those in which they steep the flax and those similar to it.  But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda (see the commentary of Migdal Oz in the Laws of the Festival, Chapter 8, Halakha 4)."
+            ],
+            [
+                "It is stated [in the Mishnah]:  \"מפני ששמחכה היא לו\" – this is the reason to prohibit weddings during [the Intermediate Days of] the Festival, because the general principle among us is that we don’t mix one rejoicing (i.e., the Festival) with another (i.e., a wedding) (see Tractate Moed Katan 8b), and therefore, the joy of the Festival should not trouble another rejoicing.",
+                "ותכשיטי אשה – this is that she paints her eyelids and that she plaits her hair and that she should beautify her face, and remove the hair from a few places on her body and even with a razor, and everything in a similar manner it is permitted on the Intermediate Days of the Festival.  And it was their manner to cover with a glittering matter  on the body of young girls if their reached their periods with plaster or gypsum, and similarly kinds of things from things that warm the body in order that their flesh should appear filled with blood (see Tractate Shabbat, chapter 8, note 22), and it is possible that they would add upon this other mixtures that develop the femininity of the body and remove the hair.  But Rabbi Yehuda prohibits doing this on the [Intermediate Days of the] Festival on account of the repulsiveness that there is in this.  But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda (see Tractate Moed Katan 9b, but it appears that Maimonides retracted  and he actually decided according to Rabbi Yehuda in the Laws of the Festivals, Chapter 7, Halakha 20.  And see the Commentary of the Maggid Mishnah there)."
+            ],
+            [
+                "ההדיוט – he is one who is not an artisan and its border here is in tailoring all that he is unable to direct the sign in the extremity at the time of the decree.",
+                "ומכלב (to make stitches resembling dog-bits) – he only girds (i.e., stitches in zig-zag) but doesn’t sew closely-joined seams (see Tractate Moed Katan 10a).",
+                "ומסרגין את המטות (gird the bedsteads) – stretching of the ropes to the length and width on four poles that on them they make the bed.",
+                "And what he (i.e., Rabbi Yossi) said [in the Mishnah]: \"ר' יוסי אף ממתחין\"  (Rabbi Yossi said: you may also straighten [bed-straps]), meaning to say that you straighten them but you don’t gird them.  And the explanation of [the word] \"ממתחין\" – is that he should pull them, and fasten them if they were loose  until they would be strengthened and fastened/draw together.  But the Halakha is not according to Rabbi Yossi."
+            ],
+            [
+                "מכבשין (put the millstones in working order – i.e., sharpening the millstones) – to roughen a millstone [during the Festival week (i.e., during the Intermediate Days)] (see Tractate Moed Katan 10a).  But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda"
+            ],
+            [
+                "מעשה הדיוט (in an unskilled manner) – like earlier (Mishnah 4), that he should place the stones one on top of the other, and not plaster them (see Tractate Moed Katan 11a).",
+                "ושפין את הסדקין (and plaster over the cracks) – smooth them over.",
+                "And it states [in the Mishnah]: \"ומעגילים אותם\" (and roll them flat) – the matter is such that they roll them, like a kind of roller/a slab for rolling over a plastered roof by hand and by foot but not with loops of a rope attached to a heavy slab/windlass for rolling over a plastered roof.  And the iron windlass that the builder smooths it over with.",
+                "וציר (hinge, pivot) -that the door revolves on, and it is similar to a small iron pestle.",
+                "וצנור (socket) – a spout, tube (especially the movable tube attached to the roof gutters).",
+                "ומנעול (lock) – through which they lock the door.",
+                "And the matter that is stated [in the Mishnah]: \"שלא יכוין את מלאכתו במועד\"   - that he should not intent and prepare prior to the Festival that he would do these things during the [Intermediate Days of the] Festival."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "שהטעוהו (disappointed him, led him astray) – it means to say that the workers mixed up what they had promised him.",
+                "And it (i.e., the Mishnah) said:  \"לאחר המועד\" – but it didn’t say after the Mourning, to teach you that things that are forbidden for a person to do on his own during the days of his mourning such as the turning over of his olives it is permitted for him to do by himself on the Intermediate Days of the Festival (see Tractate Moed Katan 11b).",
+                "וקורה ראשונה – he that would grind the olives a first grinding alone.",
+                "וזולף (and he empties the contents of the vat into the press and finish the process) – that he would sweep them from the cistern.",
+                "וגומר – that he would press the olives until all of their oil would come out.",
+                "וגף – he would stop up the mouths of the barrels.  And the Halakha is according to Rabbi Yossi."
+            ],
+            [
+                "למודים (frames of shingles – and cover the vat so that the wine would not get sour) – that he would place upon them the boards.  And the Halakha is according to Rabbi Yossi."
+            ],
+            [
+                "It says [in the Mishnah]: \"יאבדו\" – meaning that the Bet Din/Jewish court confiscates all that money and makes them ownerless."
+            ],
+            [
+                "מבית לבית – from this courtyard to another courtyard.",
+                "And it states [in the Mishnah]:  \"מפנה הוא לחצרו\" (but he may remove it into his own courtyard) – that he shall transfer it from house to house in the same courtyard (see Tractate Moed Katan 13a).  But if they were vessels for the need of the Festival, such as couches, and vessels for eating and drinking they bring them from the house of the artisan (see Tractate Moed Katan 13b) and also The Laws of the Festivals, Chapter 8, Halakha 160."
+            ],
+            [
+                "מעבים (a dense, packed covering, to form a pile) – it is that they heap them up – this one on top of that one, similar to Arabic.  And such as it says in its explanation – they make them like a kind of pile (see Tractate Moed Katan 13b).  And those who grind the grain which is stamped, with a thick grinding.",
+                "וגרוסות -those who grind the beans, and you already know that the bean that is grinded is called a dish of pounded grains/beans (see Tractate Sukkah, Chapter 2, Mishnah 8).",
+                "Rabbi Yossi stated: \"הן החמירו על עצמן\" – that they would not sell at all, even in private, and similarly, they would not grind.  But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda.  And the Halakha is not according to Rabbi Yossi."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "They forbade on every person to shave and to launder his clothing during the Festival, so that people would not leave the shavings of their heads and the laundering of their clothes to the Intermediate Days of the Festival when they are free, and the First Day of the Festival when they are repulsive without preparation for the Yom Tov/Holy Days (see Tractate Moed Katan 14a).",
+                "והבא ממדינת הים – with the condition that he set sail to the see for business or for a pressing matter, for if he set sail for the sea only for a trip, and not for business, it is forbidden to shave.",
+                "ומנודה – it is forbidden for him to shave his head during the days of his excommunication.",
+                "ומי שנשאל לחכם – it is as for example that he took an oath not to shave his head a certain time, and a Sage was not available to him to release him from his vow other than within the Festival (i.e., the Intermediate Days), and you already know the decree of Scripture regarding the leper and the Nazirite that they shave (see Leviticus 14:9 and Numbers 6:18).",
+                "והיוצא מטומאתו לטהרתו – as for example that he was ritually impure on the Festival/Yom Tov, as for example that he had become defiled by a corpse or had intercourse with a menstruating woman and things similar to it."
+            ],
+            [
+                "מטפחות הספג (wiping towels)- towels that they dry with them, but this prohibition does not apply other than for clothing that are not made of flax but for flax clothing alone, it is permissible to launder them during the [Intermediate days of the] Festival  because they become dirty rapidly and even if they were laundered before the Festival, they require a second laundering during the Intermediate Days of the Festival (see Tractate Moed Katan 18a).  But a person who only has one outfit is permitted for him to launder it, and his stringency will that whatever it will be."
+            ],
+            [
+                "שוברים – documents of exemption and partitions/divisions that are between those who quarrel with each other.",
+                "דיאתיקי (disposition of property/will and testament, contract) – a species of a kind of gifts that exist.  The specification of this word is:  This will be to maintain and to purchase, and it is the postdated gift of someone on his deathbed upon which we ultimately rely (see Tractate Bava Metzia 19a).",
+                "והפרוזבול – this matter was already explained in [Chapter 10] of Tractate Sheviit (see Mishnayot 3-4).s",
+                "אגרות שום – the evaluation that the Bet Din/Jewish court makes of the fields of a person in order to reduce through it [the claim of] his creditor.",
+                "אגרות מזון – that the Jewish court/Bet Din sells from his fields for the sustenance of his wife and the daughters, and they write concerning this that this is the action of the Bet Din.",
+                "שטרי בירורין – like it states, as will be explained in [Mishnah] Sanhedrin (Chapter 3, Mishnah 1):  “This [litigant] chooses for himself one [judge] and that [litigant] chooses for himself one [judge].”",
+                "וגזרות בית דין – meaning to say the legal decision.",
+                "ואגרות של רשות – letters that people write to each other from city to city."
+            ],
+            [
+                "If he doesn’t have what to write, he writes and sells in order to support himself (see Tractate Moed Katan 19a).  And the Halakha is according to Rabbi Yehuda."
+            ],
+            [
+                "The legal decision is that a person who buries his dead, even one hour prior to the [start of the] Festival, the decree of Shivah/sitting for seven days is nullified (see Tractate Moed Katan 20a).",
+                "And the matter of: \"עולה ואינה מפסקת\" – that it is counted from the total of Shivah or from the total of thirty days/Shloshim and counts to the number, but does not interrupt the mourning, because the general principle among us is that things that are in private are practiced, as for example, sexual relations and washing in hot water and removing the mourner’s wrap [on the head] (see Tractate Moed Katan 24a) that all of these the mourner is forbidden regarding them, and even on Shabbat, but the Festival interrupts nevertheless and one does not practice anything from the laws of mourning.",
+                "ואינן עולין – that if he completed the seven days of mourning and a Festival comes afterwards, the decree of thirty days/Shloshim is nullified like he explained, and it is not stated the numbers of the days of the Festival alone that count to the thirty/Shloshim.  And similarly, a Festival does not count towards the number of seven, but rather, the entire decree of Shivah is nullified, as it will be be explained.  But if the corpse was buried within the Festival (i.e., during the Intermediate Days of the Festival/Hol HaMoed) , the days of the Festival are not counted at all from the total days of mourning (see also The Laws of Mourning, Chapter 10, Halakha 8)."
+            ],
+            [
+                "The Halakha is according to the Sages when they say:  \"עצרת כרגלים\" and according to Rabban Gamaliel  when it (i.e., the Mishnah) states:  \"ראש השנה ויום הכפורים גרגלים\". But if a person buried his dead even one hour prior to the Holiday of Unleavened Bread (i.e., Passover), the decree of Shivah/sitting for seven days is nullified from him.  But the seven days of the Festival count from the number [for thirty days], it is found that after the Festival, he counts sixteen days to complete thirty days.  And similarly, if he buried his dead even one hour before Shavuot/Atzeret or before Yom Kippur or before Rosh Hashanah, he counts after them sixteen days because they are like the Festivals ((see The Laws of Mourning, Chapter 10, Halakha 3 where he retracted from this (see the note in the previous Halakha) and decided that he counts after Rosh Hashanah and Yom Kippur twenty three days, and he explains that they are like Festivals regarding the fact that one interrupts mourning, but not regarding the the fact that they are considered like Shivah, for they – Rosh Hashanah and Yom Kippur = do not have a Hagigah/sacrifice for seven days – as is brought in Tractate Moed Katan 24b), and therefore, if he buried his dead seven days prior to them, the decree of Shloshim/thirty days is nullified, but if he buried his dead even one hour before the Festival of Sukkot, this nullifies for him the decree of Shivah/sitting for seven days like the law of every festival, and the seven days of the Festival, and the eighth day of the Festival counts for him as seven days because of the general principle among us that the Eighth Day of the Festival is a Festival of its own accord (see Tractate Yoma 20b, Tractate Sukkah 47a, 48a, Tractate Rosh Hashanah 4b and Tractate Hagigah 17a), it is found that there doesn’t remain for him after the Eighth day of the Festival [of Sukkot/also known as Shemini Atzeret] other than nine days from the total number of thirty days (see Tractate Moed Katan 24b).  But a person who buries his dead during the Festival (i.e., the Intermediate Days of the Holiday), is not obligated in mourning until after the last day of the Festival, meaning to say, the Second Day of Shemini Atzeret (i.e., Simhat Torah), and he begins from it in the counting of seven days on which he is obligated in the decree of the seven day, and he counts thirty days from the day that his dead passed away, and practices on the rest of the days that are after the Festival the decree of thirty days.  But the decree of seven days/Shivah is what I am explaining.  All seven days he is required in the lowering of the couch, so that there isn’t in his house a bed which is not lowered, and it is prohibited to engage in sexual relations, and the wearing of leather shoes, and in the performance of work in the open, and in greeting of others and in washing in warm water, and even for part of his body, and in the washing of all of his body in cold water and it is prohibited to engage in anointing, and to read the Torah, and the Bible and the Mishnah and the Talmud, and he is obligated in wrapping up of his head, and this is that he should cover his head and wraps himself up to his lip (i.e., mustache), and it is forbidden to baste the rent , and it is forbidden to cut his fingernails with a utensil and to cut his mustache and even to disturb him at the time that he is eating, nor should he launder his clothing, all of these are an obligation during the course of all of the seven days, and from what that you need to know that on the first day, he does not put on Tefillin, nor eat Holy Things, as we explained in Tractate Pesahim (Chapter 8, Mishnah 10). And he is obligated to sit on an overturned bed on the ground, and he doesn’t eat from what is hi.  And on the first three days [of mourning] it is forbidden to perform work, an even in secret, and if they gave him a greeting, he should not return it other than to say to them that he is a mourner.  But the decree of Thirty Days/Shloshim, there are six things and these are they:  That he does not shave the hair of his head, and does not wear a new white garment that is scoured or folded(see Tractate Shabbat 140a and The Laws of Mourning, Chapter 6, Halakha 4), and he doesn’t mend the garment torn in mourning for the dead, and he doesn’t go to business, and such they said in the Jerusalem Talmud (Chapter 3, Law 8), that on all of the dead, it is prohibited to go to business until thirty days, on ones  father and on one’s mother, until his friends rebuke him  and say to hm:  “Walk with us,” and it is forbidden to drink in the joy of weddings all thirty days, and for his father and for his mother, a year, and it is forbidden to have sexual relations with his second wife that he married, and this is what they said, all thirty days from the day of marriage.  It is found that regarding the decree of Seven days/Shivah, there are thirteen laws, as we have explained, and there are six regarding the decree of thirty days."
+            ],
+            [
+                "And it (i.e., the Mishnah) states:  \"אין קורעין אלא קרוביו של מת\" – meaning to say, on the Intermediate Days of the Festival, bcause this Mishnah speaks about what is permitted to do on the Intermediate Days of the Festival, but when it is not on the Intermediate Days of the Festival, anyone who wishes to tear his clothing or to remove his shoes, we don’t prevent him.  And also, that which we stated that we don’t tear [clothing] on the Intermediate Days of the Festivals other than relatives, if he was not a Scholar or a worthy person  or had not been present at the time of death, because of the general principle among us that a Scholar who dies, everyone are his relatives, and everyone tears [clothing] for him, and similarly, for a worthy person,  and another general principle among us is that he who stands [with him] at the time that [his] soul departs is obligated to tear [his clothing] (see Tractate Moed Katan 25a and Tractate Shabbat 105b).",
+                "וחולצין – that is mentioned here is the removal of the shoulder [straps].",
+                "וקרוביו – those who are obligated in mourning, and they are all the male and female siblings from the father or from the mother and all of the male and female children, and the parents (if the deceased was a child), and the husband and his wife, all of these are obligated to mourn for each other, and the tearing of the clothing is among the obligations of mourning.  And I am arranging for you the laws of tearing [of clothing] in short, that one must tear a handbreadth only in the upper part of the clothing, and he should tear it with a utensil, and he doesn’t have to tear the border/hem of the clothing until it separates one part here and another part there, and he must bring his hand from underneath the clothing to tear it, but he is not obligated to tear [clothing] other than during the Shivah/seven days of sitting in intense grief, and he bastes it after Shivah and mends the rent of the garment torn in mourning after the thirty days/Shloshim.  When does this apply – with the rest of those who die, but on one’s father and/or on one’s mother and on Rabbi who taught him, they tear, even after the Shivah/seven day period, and he tears all the clothing that are upon him with his hand until he reveals his heart, and he separates the stiff cords in the border (around the neck) of a garment, and he tears from the outside, and bastes it after thirty days but he never mends the rent of the garment.  And know that all of the tearing is not done other than while standing.  But if he changed his torn clothing for other clothing, he is not obligated to tear the second clothing, even though it is within the Shivah period, other than for his father and/or for his mother he needs that that there will not be anything upon him throughout the entire Shivah period other than torn clothing.  But on Shabbat it is prohibited to wear torn clothing on account of any dead person, and if he lacks to change, he reverses the tear to his back.",
+                "ומברין – this that they feed the mourners because the mourner does not eat of his own [food] on the first day (see Tractate Moed Katan 27b), as we have explained.  And it is prohibited for a mourner to sit on a bed all seven days except for Shabbat, because he is obligated in the turning over of the bed as we have explained (though this practice is no longer observed today), and those who come to comfort him and to bring him food refreshments, it is not permitted for them to sit during the Intermediate Days of the Festival other than on beds, because beforehand they would sit on beds.  (see The Laws of Mourning, Chapter 11, Halakha 3 and Tractate Moed Katan 26b).",
+                "טבלה ואסקוטלה וקנון (a plate/board,  a salver or waiter of nearly square form made of glass and a reed basket – as opposed to a common wicker basket) – they are expensive vessels as for example, leather mats and bamboo vessels, but the pour people cannot afford to acquire them and they would be embarrassed, and therefore, they (i.e., the Sages) established that everyone should bring them in wicker baskets which are possible for both the wealthy and the poor [to obtain]."
+            ],
+            [
+                "ולא של נשים לעולם – meaning to say neither during the Festival nor other than on Festivals.  But for a man it is not forbidden other than on the Festival alone so as to not accustom/bring about eulogies during the Festival, as has been explained above.  But the Halakha is not according to Rabbi Yishmael."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Translation by Rabbi Robert Alpert, 2023",
+            "https://www.sefaria.org/texts"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "רמב\"ם על משנה מועד קטן",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Rambam",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Moed Katan/Hebrew/Vilna edition.json

@@ -0,0 +1,151 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Rambam on Mishnah Moed Katan",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957",
+    "versionTitle": "Vilna edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת וילנא",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "רמב\"ם על משנה מועד קטן",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Rambam",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>משקין בית השלחין במועד ובשביעית בין ממעיין שיצא כו':</b> באה הקבלה כי חולו של מועד אסור בעשיית מלאכה והמשנה <small>[<small><b>הגהות הגרי\"פ:</b></small> <small></small>תקרא מועד הימים שאנו קורין</small>] חולו של מועד [<small>והם</small>] הימים שבין כל מועד ומועד וקבלנו שיש מלאכות מיוחדות שמותר לעשותם במועד ומלאכות מיוחדות שאסור לעשותם במועד וזו היא כוונת המסכתא ומן הדברים שמותר לעשותם הם כל דבר שאם מניחים אותו לעשותו עד לאחר המועד יהיה לו הפסד גדול כמו השקאת הארץ הצמאה והיא הנקראת בלשון חכמים בית השלחין תרגום עיף משלהי מפני שהיא צמאה ברוב ואם יניחוה בלי מים יפסדו כל אילנותיה ובלבד שלא יהיה בהשקאתה טורח הרבה אבל אם יש בו עמל הרבה אסור לעשותו במועד ולפיכך אסור להשקות הארץ הצמאה במועד ממי הקילון וכיוצא בדבר והם המים המכונסים במקום נמוך לפי שצריך להשקות מהם בדלי ויש בו עמל הרבה וזהו ענין קילון כלומר בור עמוק. וכן מי גשמים שמתקבצים מהם אגמים וכשהגשמים פוסקים יתמו המים הבאים לאגמים ויצטרך להשקות מהם בדלי.",
+                "ו<b>עוגיות</b> הוא שיחפור סביב עיקרי האילנות חפירות קטנות יתקבצו שם המים וכבר קדם לך בתעניות עג עוגה:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אלעזר בן עזריה אומר אין עושין כו':</b> אמת המים היא שוקת המים ואסור לחפור אותה בשנה שביעית לפי שהוא מתקן את הארץ שבצדה לזרע כי היא מתלחלחת בלחלוח המים ותצמיח. וכבר ידעת ונתבאר לך בשביעית כי כל שבחי הארץ והאילנות הם אסורין בשביעית שנאמר ושבתה הארץ. ומתקנין את המקולקלות פי' שיוסיף להעמיקן ויהיו מתוקנין כהוגן",
+                "ו<b>קלקולי המים</b> מה שנפסד בבריכות המים מותר לתקנן ולהשוותם ואם רבים צריכים להם לאותן הבריכות כגון המעינות ששותין מהם רבים מותר לחפור אותן בחוש\"מ.",
+                "ו<b>כל צרכי הרבים</b> הם כגון קציצת הקוצים והשוואת הדרכים המקולקלים ובנין הגשרים ודוגמתן. והממונין יוצאין לעקור הכלאים בחולו של מועד כי שכירות העוקרו חובה על ב\"ד לוקחין אותו השכירות מתרומת הלשכה ובני אדם בחולו של מועד בטלין ונשכרין בזול ויש בזה ריוח לתרומת הלשכה והלכה כחכמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ראב\"י אומר מושכין את המים מאילן לאילן כו':</b> מושכין את המים מאילן לאילן הוא שמושכין את המים מעקר אילן זה לעקר אילן אחר. ואם היתה כל השדה מטוננת מותר להשקותה כי אותה ההשקייה אינה נראית בו.",
+                "ו<b>זרעים שלא שתו לפני המועד לא ישקום במועד</b> לפי שהם צריכים מים רבים. וכבר אמרנו כי כל דבר שיש בו עמל הרבה שאסור לעשותו והלכה כר' אליעזר בן יעקב:"
+            ],
+            [
+                "<b>צדין את האישות ואת העכברים משדה האילן כו':</b> אישות הוא מין שרץ שאין לו עינים וזו הבריה מפסדת האילנות.",
+                "ו<b>שדה הלבן</b> היו חורשים וזורעין אותו ואין בו אילנות ואסור לצוד אותן בשדה הלבן אלא א\"כ הוא בקרוב לשדה האילן שמא ימשכו אותן האישו�� לשדה האילן ויפסידו אותו לפי שאין להם בשדה הלבן מה שיפסידו.",
+                "ואמרם <b>כדרכו</b> הוא שיחפור חפירה בקרקע ותולה בה מצודה.",
+                "ו<b>שלא כדרכו</b> הוא שיחפור אותה חפירה שלא כדרך חפירה והוא שתוקעין יתידות בקרקע ועוקרין אותן וישאר הקרקע חפור.",
+                "ו<b>מקרין את הפרצה</b> הוא שמשים האבנים או הלבנים זו על גב זו ולא יטיח בטיט ולא יסיד בסיד וזה בכותל גינה אבל בכותל חצר אם נפרץ בונה כדרכו והלכה כחכמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי מאיר אומר רואין את הנגעים בתחלה כו':</b> <b>ועוד אמר ר\"מ מלקט אדם עצמות אביו ואמו כו':</b> כבר ידעת כי מן הנגעים שאמר השם בהם (ויקרא י״ג:ה׳) והסגירו הכהן שבעת ימים ומהם שאמר השם בהם (שם) והסגירו שבעת ימים שנית ומחלוקותם הוא בראייתו בהסגר שני רמ\"א כ\"א ראה אותו שטהר אומר לו טהור אתה ואם ראה אותו שנטמא שותק וזהו ענין אמרו להקל אבל לא להחמיר. וחכמים למידים ממאמרו לטהרו או לטמאו דכיון שראהו על כל פנים יש לו לדון ולומר טהור או טמא ואין לו לשתוק. ולפיכך אינו רואה במועד כדי שלא יטמאנו וידאג במועד והשם אמר (דברים ט״ז:י״ד) ושמחת בחגך. וכך אין סופדין את המת ל' יום קודם המועד כדי שלא יבא המועד והוא מתאנח ודואג מפני התעוררות אבילותו ואין הלכה כר\"מ בשתי ההלכות:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין חופרין כוכין וקברות במועד אבל מחנכין כו':</b> כוכין הוא שחופרין בקרקע קברים.",
+                "ו<b>קברות</b> הוא שבונין קבר על גבי קרקע ואסור לעשות קבר לקבור בו את המת לאחר המועד",
+                "ו<b>מחנכין</b> הוא שיוסיף באורך הקבר וברחבו אחר שהיתה חפורה.",
+                "ו<b>נברכת</b> היא חפירה כאותן ששורין בו את הפשתן ודומיהן ואין הלכה כרבי יהודה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין נושאין נשים במועד לא בתולות ולא אלמנות כו':</b> אמרו מפני ששמחה היא לו הטעם לאסור לישא אשה במועד כי העיקר אצלנו אין מערבין שמחה בשמחה ולפיכך אין לערב שמחת הרגל בשמחה אחרת.",
+                "ו<b>תכשיטי אשה</b> הוא שתכחול עיניה ותעשה משערותיה עבותות כדי שלא יתפזרו ותשים בפניה צבע כדי שתראה אדומה ותסיר השער ממקומות מגופה ואפי' בתער וכל הדומה לזה מותר במועד. והיה מנהג הנערות הקטנות שלהם כשהיו קרובות לבגרות שהיו טופלות בשרם בסיד וכיוצא מן הדברים שיחממו הבשר כדי להביא דם נדותן והיו נותנין עמו סממנים אחרים כדי לפתוח נקבי הגוף הקטנים כדי להשיר את השער ור' יהודה היה אוסר זה במועד למה שיש בו מן הטינוף ואין הלכה כר' יהודה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ההדיוט תופר כדרכו והאומן מכליב ומסרגין כו':</b> ההדיוט הוא מי שאינו בקי במלאכת התפירה וגדרו כאן הוא שאינו יכול לכוין אמרא בשפת חלוקו בשעת חתוך הבגדים.",
+                "ו<b>מכליב</b> הוא שתופר תפירה שאינה שוה אלא כשיני הכלב.",
+                "ו<b>מסרגין את המטות</b> הוא שמותחין חבלים באורך וברוחב בארבע כרעי המטה.",
+                "ומה שאמר <b>ר' יוסי אומר אף ממתחין</b> ר\"ל ממתחין אבל לא מסרגין וממתחין הוא שמותחין אותן כשהן רפות עד שיתמתחו בחוזק ויתקשו כמו היתרים המתוחים ואין הלכה כרבי יוסי:"
+            ],
+            [
+                "<b>מעמידין תנור וכירים ורחיים במועד כו':</b> מכבשין פירושו מנקרין הרחיים ואין הלכה כרבי יהודה:"
+            ],
+            [
+                "<b>עושין מעקה לגג ולמרפסת מעשה הדיוט כו':</b> מעשה הדיוט כמו שקדם זכרו שיתן האבנים זו על גב זו בלא טיט.",
+                "ו<b>שפין את הסדקין</b> פי' ששפין ומחליקין הסדקין של גג כדי שילכו המים ולא ירדו לבית דרך אותן סדקין.",
+                "ואמרו <b>ומעגילין אותן</b> כעין מעגלה ביד או ברגל אבל לא במחלצים ומחלצים כלי ברזל שהבנאים מחליקין בו ובלשון עברי מקצוע.",
+                "ו<b>ציר הדלת</b> ידועה היא כמו עלי המכתש של ברזל והוא קטן.",
+                "ו<b>צינור</b> ידוע.",
+                "ו<b>מנעול</b> דבר שסוגרים בו הדלתות.",
+                "ופי' <b>שלא יכוין מלאכתו במועד</b> שלא יתעצל קודם המועד במלאכתו ויתכוין לעשותה במועד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מי שהפך את זיתיו ואירעו אבל או אונס כו':</b> רצה לומר שהטעוהו שלא עמדו האומנים בתנאם עמו.",
+                "ואמר <b>לאחר המועד</b> ולא אמר אחר האבל ללמדך שהדברים שאסור לאדם לעשות בידיו בימי אבלו כמו הפיכת זיתיו שהוא מותר לעשותן בחולו של מועד.",
+                "ו<b>קורה ראשונה</b> שיטחנו הזיתים הטחינה הראשונה בלבד.",
+                "ו<b>זולף</b> הוא שיגרוף אותם מן הבור.",
+                "ו<b>גומר</b> הוא שיסחוט הזיתים כדי שיצא מהם כל השמן.",
+                "ו<b>גף</b> הוא שיסתום פי החבית והלכה כרבי יוסי:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן מי שהיה יינו בתוך הבור ואירעו כו':</b> לימודים פי' שיכסה אותם בנסרים והלכה כרבי יוסי:"
+            ],
+            [
+                "<b>מכניס אדם פירותיו מפני הגנבים ושולה כו':</b> פי' יאבדו שב\"ד מאבדין לו כל אותו הממון ועושין אותו הפקר:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין לוקחין בתים עבדים ובהמה אלא לצורך המועד כו':</b> <b>אין מפנין מבית לבית אבל מפנה כו':</b> מבית לבית פי' מבית זה לבית אחר",
+                "ואמר <b>מפנה הוא לחצרו</b> רצה לומר שמפנה אותן לבית אחר שבאותו חצר וכשהכלים הם לצורך המועד כגון כרים וכסתות ומצעות וכלי אכילה ושתיה מביאין אותן מבית האומן:"
+            ],
+            [
+                "<b>מחפין את הקציעות בקש ר' יהודה אומר כו':</b> מעבין פי' שנותנין אותם זו על גב זו והוא קרוב ללשון ערבי וכן אמרו בפירות העושה אותן כמין כרי. ודשושות מוכרי החטים גריסים.",
+                "ו<b>גרוסות</b> מוכרי פולין גריסין. וכבר ידעת כי הפולין הטחונים נקראין גריסין",
+                "ורבי יוסי אומר <b>הן החמירו על עצמן</b> שאינן מוכרין לעולם ואפי' בצנעא ואין טוחנין ואין הלכה כר' יהודה ואין הלכה כרבי יוסי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ואלו מגלחין במועד הבא ממדינת הים בו':</b> מה שאסרו על כל אדם הגילוח וכבוס הבגדים במועד כדי שלא יתכוונו לאחר גילוחן וכבוס בגדיהם עד חולו של מועד שיהיו בטלים ממלאכתם ויבא יום טוב ראשון והם מנוולין ואינן מתקשטין ליום טוב",
+                "ו<b>הבא ממדינת הים</b> בתנאי שיפרש לים בסחורה או בדבר הצריך. אבל אם הפריש להשתעשע בלבד לא לעסק אחר אסור לגלח.",
+                "ו<b>מנודה</b> אסור לגלח בימי נידויו.",
+                "ו<b>מי שנשאל לחכם</b> הוא מי שנשבע שלא יגלח זמן ידוע ולא נזדמן לו חכם שיתיר לו נדרו אלא בתוך המועד. וכבר ידעת דין התורה בתגלחת נזיר ומצורע.",
+                "ו<b>העולה מטומאתו לטהרתו</b> כמו מי שהיה טמא בי\"ט ולא שלמו ימי טהרתו אלא בתוך המועד כגון טמא מת או בא על נדה וכיוצא בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואלו מכבסין במועד הבא ממדינת הים ומבית השביה כו':</b> מטפחות הספג. הם הרדידים שמנגבין בהם הידים. וזה האיסור אינו אלא בבגדים שאינן של פשתן אבל בגדי פשתן בלבד מותר לכבסן במועד לפי שהם מתלכלכין מהרה כי אפי' הכבוסים קודם יום טוב צריכין לכבס אפילו בחולו של מועד. ומי שאין לו אלא חלוק אחד מותר לכבסו במועד מאיזה מין שיהיה הבגד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואלו כותבין במועד קידושי נשים גיטין ושוברין כו':</b> שוברין. שטרי המחילות והחלוקות הנופלות בין בני אדם הנושאין ונותנין זה בזה.",
+                "<b>דייתיקי.</b> הוא מין ממיני המתנות וחלוק זה המלה דא תהא למיקם ולהיות והיא מתנת שכיב מרע האחרונה שהוא סומך עליה בסוף.",
+                "<b>ופרוזבול.</b> כבר נתבאר דברו במסכת שביעית.",
+                "<b>אגרות שום.</b> הם שומא ששמים ב\"ד קרקע ומעריכין אותה לבעל חובו.",
+                "<b>אגרות מזון.</b> הם שמוכרין בית דין הקרקע למזון האשה והבנות וכותבין בזה מעשה בית דין.",
+                "ו<b>שטרי ברורין.</b> כמו שבארנו זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד כמו שיתבאר בסנהדרין.",
+                "<b>גזירות ב\"ד.</b> ענינו גזר דין.",
+                "<b>אגרות של רשות.</b> כתבים ששולחין בני אדם זה לזה ממקום למקום:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין כותבין שטרי חוב במועד ואם אינו מאמינו כו':</b> אם אין לו מה יאכל כותב ומוכר כדי פרנסתו. והלכה כרבי יהודה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הקובר את מתו ג' ימים קודם לרגל בטלה הימנו כו':</b> פסק ההלכה הקובר את מתו אפי' שעה אחת קודם הרגל בטלה ממנו גזירת שבעה.",
+                "וענין <b>עולה ואינה מפסקת</b> שיחשבו מכלל שלשים ועולין למנין ואינו מפסיד האבילות. כי העיקר אצלנו דבר שבצנעא נוהג כגון תשמיש המטה ורחיצה בחמין ופריעת הראש כי כל זה אסור באבל ואפי' בשבת. אבל לרגל מפסיק עכ\"פ ואין נוהגין בו דבר מאבילות.",
+                "ו<b>אין עולין</b> לפי שכשישלמו שבעה ימי אבלות וחל הרגל אח\"כ בטלה גזירת שלשים יום כמו שנזכר ולא נאמר כי מנין ימי הרגל בלבד תעלה למנין שלשים וכמו כן רגל אינו עולה למנין שבעה אבל נאמר שתבטל גזירת שבעה לגמרי כמו שיתבאר. ואם נקבר המת בתוך הרגל אינן נחשבין ימי הרגל מימי האבלות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"א אומר משחרב בית המקדש עצרת כשבת בו':</b> הלכה כחכמים באמרם עצרת כרגלים וכרבן גמליאל באמרו ראש השנה ויום הכפורים כרגלים. וכשקובר האדם מתו אפילו שעה אחת קודם חג המצות בטלה ממנו גזירת שבעה ושבעה ימי החג נחשבין ויחשב אחר הרגל ששה עשר יום להשלים שלשים יום. וכן אם קבר מתו אפילו שעה אחת קודם עצרת או לפני יום הכפורים וראש השנה יחשוב אחריהן ששה עשר יום לפי שהן כרגלים. ולפיכך כשנקבר לפניהם שבעה ימים בטלה ממנו גזירת שלשים. אבל מי שקבר מתו אפילו שעה אחת קודם חג הסוכות בטלה ממנו גזירת שבעה כדין כל רגל ושבעת ימי החג ושמיני של חג יעלו לו למנין שבעה ימים אחרים כי העיקר אצלינו שמיני של חג רגל בפני עצמו ולא ישארו אחר שמיני של חג אלא תשעה ימים מכל השלשים יום. והקובר את מתו ברגל אינו חייב באבלות עד יום האחרון של חג ר\"ל יום טוב שני של שמיני עצרת ויתחיל למנות ממנו ואחר כך ששה ימים ויתחייב באותן הששה גזרת שבעה ואח\"כ ימנה שלשים יום מיום שמת בו המת ויתחייב בשאר הדברים אחר המועד בגזירת שלשים. וגזירת שבעה היא מה שאגיד לך והוא. כי כל שבעה ימים חייב בכפיית המטה והוא שלא יהיה בביתו מטה אלא כפויה. ואסור בתשמיש המטה. ובנעילת הסנדל. ובעשיית מלאכה בגלוי. ובשאלת שלום. וברחיצה בחמין אפי' מקצת גופו וברחיצת כל גופו בצונן. ואסור בסיכה. ולקרות בתורה ובמשנה וגמרא. וחייב בעטיפת הראש רוצה לומר שיכסה ראשו ויעטה על שפם. ואסיר לשלו�� את הקרע. ואסור ליטול צפרניו בכלי וליטול שפמו ואפי' מעכב עליו בשעת האכילה. ואינו רשאי לכבס בגדיו. כל אלו הדברים הם חובה על האבל כל שבעה. ומה שאתה צריך לדעת כי יום ראשון אסור לו להניח תפילין ולאכול קדשים כמו שבארנו בפסחים. וחייב לישב על המטה כפויה על הארץ. ואינו אוכל משלו. ושלשה ימים הראשונים אסור בעשיית מלאכה ואפי' בסתר. ואם נותנין לו שלום אינו מחזיר אלא שיאמר להם אבל הוא. וגזירת שלשים ששה דברים והם. שלא יגלח שערו. ולא ילבש בגד לבן חדש מגוהץ ומוחלק. ואינו מאחה הקרע שקרע על המת. ואינו הולך בסחורה. וכן אמרי' בירושלמי על כל המתים אסור ללכת בסחורה עד שלשים יום. על אביו ועל אמו עד שיגערו בו חביריו ויאמרו לו לך עמנו. אסור לו לשתות במשתה מרעות כל שלשים יום. על אביו ועל אמו שנים עשר חדש. ואסור לישא אשה שניה ולשמש מטתו עמה והוא אמרם כל שלשים יום לנישואין. ויש בגזירת שבעה עשתי עשר דבר ובגזירת שלשים ששה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין קורעין ולא חולצין ואין מברין אלא קרוביו של מת כו':</b> <b>אין מוליכין לבית האבל לא בטבלא בו':</b> אמרו אין קורעין אלא קרוביו של מת רוצה לומר בחולו של מועד. כי המשנה הזו מדברת בדברים שמותר לעשותן בחולו של מועד. אבל שלא בחולו של מועד. כל הרוצה לקרוע בגדיו ולחלוץ מנעליו אין מונעין אותו. ועוד זה שאמרנו שאין קורעין בחולו של מועד אלא הקרובים כשאין המת חכם או אדם כשר או אינו עומד בשעת נטילת נשמה כי העיקר אצלנו חכם שמת הכל קרוביו והכל קורעים עליו וכמו כן אדם כשר. ועוד יש לנו עיקר אחר כל העומד בשעת יציאת נשמה חייב לקרוע.",
+                "ו<b>חולצין</b> ר\"ל בכאן חליצת כתף.",
+                "ו<b>קרוביו</b> הם החייבין באבלות. והם האחים כולם בין זכרים בין נקבות בין שבאו מאם בין שבאו מאב והבנים בין זכרים בין נקבות והבעל והאבות והאשה אלו כולם חייבין באבלות קצתם על קצתם. וקריעת הבגדים מכלל חיובי האבלות. וחיובי הקרע בדרך קצרה מה שאגיד לך. והוא שיקרע טפח מן הבגד העליון בלבד וקורע בכלי ואינו צריך להבדיל שפת הבגד ויש לו להכניס ידו בפנים תחת בגדיו וקורע ואינו חייב לקרוע אלא בתוך ז' ושולל לאחר ז' ומאחה לאחר ל' וכל זה חייב על כל המתים חוץ מאביו ואמו ורבו אבל על אביו ועל אמו ועל רבו שלמדו תורה קורע ואפילו לאחר ז' וקורע כל בגדיו עד שיתגלה לבו וקורע בידו ומבדיל קומי שפה וקורע מבחוץ ושולל לאחר שלשים יום ואינו מאחה לעולם ודע כי כל קריעה אינה אלא מעומד. ואם החליף בגדו הקרוע בבגד אחר אינו חייב לקרעו אע\"פ שהוא בתוך שבעה אלא על אביו ועל אמו שלא יהיו עליו כל ז' אלא בגדים קרועים ובשבת מחזיר הקרע לאחריו.",
+                "ו<b>מברין</b> הוא שעושים סעודה לאבלים לפי שהאבל אסור לאכול משלו יום ראשון כמו שבארנו. ואסור לאבל לישב ע\"ג מטה כל ז' אלא בשבת לפי שהוא חייב בכפיית המטה כמו שבארנו והבאים להברותו ולנחמו אין מברין אותו בחוש\"מ אלא על מטות זקופות כמו שהיו יושבין קודם על מטות זקופות",
+                "וכן <b>טבלא</b> ו<b>אסקוטלא</b> ו<b>קנון</b> הם כלים חשובים כמו כלי כסף ודומיהם לפי שאינן מצויין אצל העניים ויתביישו ולפיכך התקינו שיהיו הכל מביאים בסלים של ערבה שהן נמצאים ביד העשיר והעני:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין מניחין את המטה ברחוב שלא להרגיל את ההספד כו':</b> <b>נשים במועד מענות אבל לא מטפחות בו':</b> ולא של נשים לעולם. ר\"ל לא במועד ולא בחול. ושל איש אסרו אותו במועד בלבד שלא להרגיל את ההספד במועד על דרך שאמרנו בפרק ראשון ואין הלכה כר' שמעון:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Moed Katan/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,147 @@
+{
+    "title": "Rambam on Mishnah Moed Katan",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rambam_on_Mishnah_Moed_Katan",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>משקין בית השלחין במועד ובשביעית בין ממעיין שיצא כו':</b> באה הקבלה כי חולו של מועד אסור בעשיית מלאכה והמשנה <small>[<small><b>הגהות הגרי\"פ:</b></small> <small></small>תקרא מועד הימים שאנו קורין</small>] חולו של מועד [<small>והם</small>] הימים שבין כל מועד ומועד וקבלנו שיש מלאכות מיוחדות שמותר לעשותם במועד ומלאכות מיוחדות שאסור לעשותם במועד וזו היא כוונת המסכתא ומן הדברים שמותר לעשותם הם כל דבר שאם מניחים אותו לעשותו עד לאחר המועד יהיה לו הפסד גדול כמו השקאת הארץ הצמאה והיא הנקראת בלשון חכמים בית השלחין תרגום עיף משלהי מפני שהיא צמאה ברוב ואם יניחוה בלי מים יפסדו כל אילנותיה ובלבד שלא יהיה בהשקאתה טורח הרבה אבל אם יש בו עמל הרבה אסור לעשותו במועד ולפיכך אסור להשקות הארץ הצמאה במועד ממי הקילון וכיוצא בדבר והם המים המכונסים במקום נמוך לפי שצריך להשקות מהם בדלי ויש בו עמל הרבה וזהו ענין קילון כלומר בור עמוק. וכן מי גשמים שמתקבצים מהם אגמים וכשהגשמים פוסקים יתמו המים הבאים לאגמים ויצטרך להשקות מהם בדלי.",
+                "ו<b>עוגיות</b> הוא שיחפור סביב עיקרי האילנות חפירות קטנות יתקבצו שם המים וכבר קדם לך בתעניות עג עוגה:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אלעזר בן עזריה אומר אין עושין כו':</b> אמת המים היא שוקת המים ואסור לחפור אותה בשנה שביעית לפי שהוא מתקן את הארץ שבצדה לזרע כי היא מתלחלחת בלחלוח המים ותצמיח. וכבר ידעת ונתבאר לך בשביעית כי כל שבחי הארץ והאילנות הם אסורין בשביעית שנאמר ושבתה הארץ. ומתקנין את המקולקלות פי' שיוסיף להעמיקן ויהיו מתוקנין כהוגן",
+                "ו<b>קלקולי המים</b> מה שנפסד בבריכות המים מותר לתקנן ולהשוותם ואם רבים צריכים להם לאותן הבריכות כגון המעינות ששותין מהם רבים מותר לחפור אותן בחוש\"מ.",
+                "ו<b>כל צרכי הרבים</b> הם כגון קציצת הקוצים והשוואת הדרכים המקולקלים ובנין הגשרים ודוגמתן. והממונין יוצאין לעקור הכלאים בחולו של מועד כי שכירות העוקרו חובה על ב\"ד לוקחין אותו השכירות מתרומת הלשכה ובני אדם בחולו של מועד בטלין ונשכרין בזול ויש בזה ריוח לתרומת הלשכה והלכה כחכמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ראב\"י אומר מושכין את המים מאילן לאילן כו':</b> מושכין את המים מאילן לאילן הוא שמושכין את המים מעקר אילן זה לעקר אילן אחר. ואם היתה כל השדה מטוננת מותר להשקותה כי אותה ההשקייה אינה נראית בו.",
+                "ו<b>זרעים שלא שתו לפני המועד לא ישקום במועד</b> לפי שהם צריכים מים רבים. וכבר אמרנו כי כל דבר שיש בו עמל הרבה שאסור לעשותו והלכה כר' אליעזר בן יעקב:"
+            ],
+            [
+                "<b>צדין את האישות ואת העכברים משדה האילן כו':</b> אישות הוא מין שרץ שאין לו עינים וזו הבריה מפסדת האילנות.",
+                "ו<b>שדה הלבן</b> היו חורשים וזורעין אותו ואין בו אילנות ואסור לצוד אותן בשדה הלבן אלא א\"כ הוא בקרוב לשדה האילן שמא ימשכו אותן האישות לשדה האילן ויפסידו אותו לפי שאין להם בשדה הלבן מה שיפסידו.",
+                "ואמרם <b>כדרכו</b> הוא שיחפור חפירה בקרקע ותולה בה מצודה.",
+                "ו<b>שלא כדרכו</b> הוא שיחפור אותה חפירה שלא כדרך חפירה והוא שתוקעין יתידות בקרקע ועוקרין אותן וישאר הקרקע חפור.",
+                "ו<b>מקרין את הפרצה</b> הוא שמשים האבנים או הלבנים זו על גב זו ולא יטיח בטיט ולא יסיד בסיד וזה בכותל גינה אבל בכותל חצר אם נפרץ בונה כדרכו והלכה כחכמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי מאיר אומר רואין את הנגעים בתחלה כו':</b> <b>ועוד אמר ר\"מ מלקט אדם עצמות אביו ואמו כו':</b> כבר ידעת כי מן הנגעים שאמר השם בהם (ויקרא י״ג:ה׳) והסגירו הכהן שבעת ימים ומהם שאמר השם בהם (שם) והסגירו שבעת ימים שנית ומחלוקותם הוא בראייתו בהסגר שני רמ\"א כ\"א ראה אותו שטהר אומר לו טהור אתה ואם ראה אותו שנטמא שותק וזהו ענין אמרו להקל אבל לא להחמיר. וחכמים למידים ממאמרו לטהרו או לטמאו דכיון שראהו על כל פנים יש לו לדון ולומר טהור או טמא ואין לו לשתוק. ולפיכך אינו רואה במועד כדי שלא יטמאנו וידאג במועד והשם אמר (דברים ט״ז:י״ד) ושמחת בחגך. וכך אין סופדין את המת ל' יום קודם המועד כדי שלא יבא המועד והוא מתאנח ודואג מפני התעוררות אבילותו ואין הלכה כר\"מ בשתי ההלכות:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין חופרין כוכין וקברות במועד אבל מחנכין כו':</b> כוכין הוא שחופרין בקרקע קברים.",
+                "ו<b>קברות</b> הוא שבונין קבר על גבי קרקע ואסור לעשות קבר לקבור בו את המת לאחר המועד",
+                "ו<b>מחנכין</b> הוא שיוסיף באורך הקבר וברחבו אחר שהיתה חפורה.",
+                "ו<b>נברכת</b> היא חפירה כאותן ששורין בו את הפשתן ודומיהן ואין הלכה כרבי יהודה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין נושאין נשים במועד לא בתולות ולא אלמנות כו':</b> אמרו מפני ששמחה היא לו הטעם לאסור לישא אשה במועד כי העיקר אצלנו אין מערבין שמחה בשמחה ולפיכך אין לערב שמחת הרגל בשמחה אחרת.",
+                "ו<b>תכשיטי אשה</b> הוא שתכחול עיניה ותעשה משערותיה עבותות כדי שלא יתפזרו ותשים בפניה צבע כדי שתראה אדומה ותסיר השער ממקומות מגופה ואפי' בתער וכל הדומה לזה מותר במועד. והיה מנהג הנערות הקטנות שלהם כשהיו קרובות לבגרות שהיו טופלות בשרם בסיד וכיוצא מן הדברים שיחממו הבשר כדי להביא דם נדותן והיו נותנין עמו סממנים אחרים כדי לפתוח נקבי הגוף הקטנים כדי להשיר את השער ור' יהודה היה אוסר זה במועד למה שיש בו מן הטינוף ואין הלכה כר' יהודה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ההדיוט תופר כדרכו והאומן מכליב ומסרגין כו':</b> ההדיוט הוא מי שאינו בקי במלאכת התפירה וגדרו כאן הוא שאינו יכול לכוין אמרא בשפת חלוקו בשעת חתוך הבגדים.",
+                "ו<b>מכליב</b> הוא שתופר תפירה שאינה שוה אלא כשיני הכלב.",
+                "ו<b>מסרגין את המטות</b> הוא שמותחין חבלים באורך וברוחב בארבע כרעי המטה.",
+                "ומה שאמר <b>ר' יוסי אומר אף ממתחין</b> ר\"ל ממתחין אבל לא מסרגין וממתחין הוא שמותחין אותן כשהן רפות עד שיתמתחו בחוזק ויתקשו כמו היתרים המתוחים ואין הלכה כרבי יוסי:"
+            ],
+            [
+                "<b>מעמידין תנור וכירים ורחיים במועד כו':</b> מכבשין פירושו מנקרין הרחיים ואין הלכה כרבי יהודה:"
+            ],
+            [
+                "<b>עושין מעקה לגג ולמרפסת מעשה הדיוט כו':</b> מעשה הדיוט כמו שקדם זכרו שיתן האבנים זו על גב זו בלא טיט.",
+                "ו<b>שפין את הסדקין</b> פי' ששפין ומחליקין הסדקין של גג כדי שילכו המים ולא ירדו לבית דרך אותן סדקין.",
+                "ואמרו <b>ומעגילין אותן</b> כעין מעגלה ביד או ברגל אבל לא במחלצים ומחלצים כלי ברזל שהבנאים מחליקין בו ובלשון עברי מקצוע.",
+                "ו<b>ציר הדלת</b> ידועה היא כמו עלי המכתש של ברזל והוא קטן.",
+                "ו<b>צינור</b> ידוע.",
+                "ו<b>מנעול</b> דבר שסוגרים בו הדלתות.",
+                "ופי' <b>שלא יכוין מלאכתו במועד</b> שלא יתעצל קודם המועד במלאכתו ויתכוין לעשותה במועד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מי שהפך את זיתיו ואירעו אבל או אונס כו':</b> רצה לומר שהטעוהו שלא עמדו האומנים בתנאם עמו.",
+                "ואמר <b>לאחר המועד</b> ולא אמר אחר האבל ללמדך שהדברים שאסור לאדם לעשות בידיו בימי אבלו כמו הפיכת זיתיו שהוא מותר לעשותן בחולו של מועד.",
+                "ו<b>קורה ראשונה</b> שיטחנו הזיתים הטחינה הראשונה בלבד.",
+                "ו<b>זולף</b> הוא שיגרוף אותם מן הבור.",
+                "ו<b>גומר</b> הוא שיסחוט הזיתים כדי שיצא מהם כל השמן.",
+                "ו<b>גף</b> הוא שיסתום פי החבית והלכה כרבי יוסי:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן מי שהיה יינו בתוך הבור ואירעו כו':</b> לימודים פי' שיכסה אותם בנסרים והלכה כרבי יוסי:"
+            ],
+            [
+                "<b>מכניס אדם פירותיו מפני הגנבים ושולה כו':</b> פי' יאבדו שב\"ד מאבדין לו כל אותו הממון ועושין אותו הפקר:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין לוקחין בתים עבדים ובהמה אלא לצורך המועד כו':</b> <b>אין מפנין מבית לבית אבל מפנה כו':</b> מבית לבית פי' מבית זה לבית אחר",
+                "ואמר <b>מפנה הוא לחצרו</b> רצה לומר שמפנה אותן לבית אחר שבאותו חצר וכשהכלים הם לצורך המועד כגון כרים וכסתות ומצעות וכלי אכילה ושתיה מביאין אותן מבית האומן:"
+            ],
+            [
+                "<b>מחפין את הקציעות בקש ר' יהודה אומר כו':</b> מעבין פי' שנותנין אותם זו על גב זו והוא קרוב ללשון ערבי וכן אמרו בפירות העושה אותן כמין כרי. ודשושות מוכרי החטים גריסים.",
+                "ו<b>גרוסות</b> מוכרי פולין גריסין. וכבר ידעת כי הפולין הטחונים נקראין גריסין",
+                "ורבי יוסי אומר <b>הן החמירו על עצמן</b> שאינן מוכרין לעולם ואפי' בצנעא ואין טוחנין ואין הלכה כר' יהודה ואין הלכה כרבי יוסי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ואלו מגלחין במועד הבא ממדינת הים בו':</b> מה שאסרו על כל אדם הגילוח וכבוס הבגדים במועד כדי שלא יתכוונו לאחר גילוחן וכבוס בגדיהם עד חולו של מועד שיהיו בטלים ממלאכתם ויבא יום טוב ראשון והם מנוולין ואינן מתקשטין ליום טוב",
+                "ו<b>הבא ממדינת הים</b> בתנאי שיפרש לים בסחורה או בדבר הצריך. אבל אם הפריש להשתעשע בלבד לא לעסק אחר אסור לגלח.",
+                "ו<b>מנודה</b> אסור לגלח בימי נידויו.",
+                "ו<b>מי שנשאל לחכם</b> הוא מי שנשבע שלא יגלח זמן ידוע ולא נזדמן לו חכם שיתיר לו נדרו אלא בתוך המועד. וכבר ידעת דין התורה בתגלחת נזיר ומצורע.",
+                "ו<b>העולה מטומאתו לטהרתו</b> כמו מי שהיה טמא בי\"ט ולא שלמו ימי טהרתו אלא בתוך המועד כגון טמא מת או בא על נדה וכיוצא בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואלו מכבסין במועד הבא ממדינת הים ומבית השביה כו':</b> מטפחות הספג. הם הרדידים שמנגבין בהם הידים. וזה האיסור אינו אלא בבגדים שאינן של פשתן אבל בגדי פשתן בלבד מותר לכבסן במועד לפי שהם מתלכלכין מהרה כי אפי' הכבוסים קודם יום טוב צריכין לכבס אפילו בחולו של מועד. ומי שאין לו אלא חלוק אחד מותר לכבסו במועד מאיזה מין שיהיה הבגד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואלו כותבין במועד קידושי נשים גיטין ושוברין כו':</b> שוברין. שטרי המחילות והחלוקות הנופלות בין בני אדם הנושאין ונותנין זה בזה.",
+                "<b>די��תיקי.</b> הוא מין ממיני המתנות וחלוק זה המלה דא תהא למיקם ולהיות והיא מתנת שכיב מרע האחרונה שהוא סומך עליה בסוף.",
+                "<b>ופרוזבול.</b> כבר נתבאר דברו במסכת שביעית.",
+                "<b>אגרות שום.</b> הם שומא ששמים ב\"ד קרקע ומעריכין אותה לבעל חובו.",
+                "<b>אגרות מזון.</b> הם שמוכרין בית דין הקרקע למזון האשה והבנות וכותבין בזה מעשה בית דין.",
+                "ו<b>שטרי ברורין.</b> כמו שבארנו זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד כמו שיתבאר בסנהדרין.",
+                "<b>גזירות ב\"ד.</b> ענינו גזר דין.",
+                "<b>אגרות של רשות.</b> כתבים ששולחין בני אדם זה לזה ממקום למקום:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין כותבין שטרי חוב במועד ואם אינו מאמינו כו':</b> אם אין לו מה יאכל כותב ומוכר כדי פרנסתו. והלכה כרבי יהודה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הקובר את מתו ג' ימים קודם לרגל בטלה הימנו כו':</b> פסק ההלכה הקובר את מתו אפי' שעה אחת קודם הרגל בטלה ממנו גזירת שבעה.",
+                "וענין <b>עולה ואינה מפסקת</b> שיחשבו מכלל שלשים ועולין למנין ואינו מפסיד האבילות. כי העיקר אצלנו דבר שבצנעא נוהג כגון תשמיש המטה ורחיצה בחמין ופריעת הראש כי כל זה אסור באבל ואפי' בשבת. אבל לרגל מפסיק עכ\"פ ואין נוהגין בו דבר מאבילות.",
+                "ו<b>אין עולין</b> לפי שכשישלמו שבעה ימי אבלות וחל הרגל אח\"כ בטלה גזירת שלשים יום כמו שנזכר ולא נאמר כי מנין ימי הרגל בלבד תעלה למנין שלשים וכמו כן רגל אינו עולה למנין שבעה אבל נאמר שתבטל גזירת שבעה לגמרי כמו שיתבאר. ואם נקבר המת בתוך הרגל אינן נחשבין ימי הרגל מימי האבלות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"א אומר משחרב בית המקדש עצרת כשבת בו':</b> הלכה כחכמים באמרם עצרת כרגלים וכרבן גמליאל באמרו ראש השנה ויום הכפורים כרגלים. וכשקובר האדם מתו אפילו שעה אחת קודם חג המצות בטלה ממנו גזירת שבעה ושבעה ימי החג נחשבין ויחשב אחר הרגל ששה עשר יום להשלים שלשים יום. וכן אם קבר מתו אפילו שעה אחת קודם עצרת או לפני יום הכפורים וראש השנה יחשוב אחריהן ששה עשר יום לפי שהן כרגלים. ולפיכך כשנקבר לפניהם שבעה ימים בטלה ממנו גזירת שלשים. אבל מי שקבר מתו אפילו שעה אחת קודם חג הסוכות בטלה ממנו גזירת שבעה כדין כל רגל ושבעת ימי החג ושמיני של חג יעלו לו למנין שבעה ימים אחרים כי העיקר אצלינו שמיני של חג רגל בפני עצמו ולא ישארו אחר שמיני של חג אלא תשעה ימים מכל השלשים יום. והקובר את מתו ברגל אינו חייב באבלות עד יום האחרון של חג ר\"ל יום טוב שני של שמיני עצרת ויתחיל למנות ממנו ואחר כך ששה ימים ויתחייב באותן הששה גזרת שבעה ואח\"כ ימנה שלשים יום מיום שמת בו המת ויתחייב בשאר הדברים אחר המועד בגזירת שלשים. וגזירת שבעה היא מה שאגיד לך והוא. כי כל שבעה ימים חייב בכפיית המטה והוא שלא יהיה בביתו מטה אלא כפויה. ואסור בתשמיש המטה. ובנעילת הסנדל. ובעשיית מלאכה בגלוי. ובשאלת שלום. וברחיצה בחמין אפי' מקצת גופו וברחיצת כל גופו בצונן. ואסור בסיכה. ולקרות בתורה ובמשנה וגמרא. וחייב בעטיפת הראש רוצה לומר שיכסה ראשו ויעטה על שפם. ואסיר לשלול את הקרע. ואסור ליטול צפרניו בכלי וליטול שפמו ואפי' מעכב עליו בשעת האכילה. ואינו רשאי לכבס בגדיו. כל אלו הדברים הם חובה על האבל כל שבעה. ומה שאתה צריך לדעת כי יום ראשון אסור לו להניח תפילין ולאכול קדשים כמו שבארנו בפסחים. וחייב לישב על המטה כפויה על הארץ. ואינו אוכל משלו. ושלשה ימים הראשונים אסור בעשיית מלאכה ואפי' בסתר. ואם נותנין לו שלום אינו מחזיר אלא שיאמר להם אבל הוא. וגזירת שלשים ששה דברים והם. שלא יגלח שערו. ולא ילבש בגד לבן חדש מגוהץ ומוחלק. ואינו מאחה הקרע שקרע על המת. ואינו הולך בסחורה. וכן אמרי' בירושלמי על כל המתים אסור ללכת בסחורה עד שלשים יום. על אביו ועל אמו עד שיגערו בו חביריו ויאמרו לו לך עמנו. אסור לו לשתות במשתה מרעות כל שלשים יום. על אביו ועל אמו שנים עשר חדש. ואסור לישא אשה שניה ולשמש מטתו עמה והוא אמרם כל שלשים יום לנישואין. ויש בגזירת שבעה עשתי עשר דבר ובגזירת שלשים ששה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין קורעין ולא חולצין ואין מברין אלא קרוביו של מת כו':</b> <b>אין מוליכין לבית האבל לא בטבלא בו':</b> אמרו אין קורעין אלא קרוביו של מת רוצה לומר בחולו של מועד. כי המשנה הזו מדברת בדברים שמותר לעשותן בחולו של מועד. אבל שלא בחולו של מועד. כל הרוצה לקרוע בגדיו ולחלוץ מנעליו אין מונעין אותו. ועוד זה שאמרנו שאין קורעין בחולו של מועד אלא הקרובים כשאין המת חכם או אדם כשר או אינו עומד בשעת נטילת נשמה כי העיקר אצלנו חכם שמת הכל קרוביו והכל קורעים עליו וכמו כן אדם כשר. ועוד יש לנו עיקר אחר כל העומד בשעת יציאת נשמה חייב לקרוע.",
+                "ו<b>חולצין</b> ר\"ל בכאן חליצת כתף.",
+                "ו<b>קרוביו</b> הם החייבין באבלות. והם האחים כולם בין זכרים בין נקבות בין שבאו מאם בין שבאו מאב והבנים בין זכרים בין נקבות והבעל והאבות והאשה אלו כולם חייבין באבלות קצתם על קצתם. וקריעת הבגדים מכלל חיובי האבלות. וחיובי הקרע בדרך קצרה מה שאגיד לך. והוא שיקרע טפח מן הבגד העליון בלבד וקורע בכלי ואינו צריך להבדיל שפת הבגד ויש לו להכניס ידו בפנים תחת בגדיו וקורע ואינו חייב לקרוע אלא בתוך ז' ושולל לאחר ז' ומאחה לאחר ל' וכל זה חייב על כל המתים חוץ מאביו ואמו ורבו אבל על אביו ועל אמו ועל רבו שלמדו תורה קורע ואפילו לאחר ז' וקורע כל בגדיו עד שיתגלה לבו וקורע בידו ומבדיל קומי שפה וקורע מבחוץ ושולל לאחר שלשים יום ואינו מאחה לעולם ודע כי כל קריעה אינה אלא מעומד. ואם החליף בגדו הקרוע בבגד אחר אינו חייב לקרעו אע\"פ שהוא בתוך שבעה אלא על אביו ועל אמו שלא יהיו עליו כל ז' אלא בגדים קרועים ובשבת מחזיר הקרע לאחריו.",
+                "ו<b>מברין</b> הוא שעושים סעודה לאבלים לפי שהאבל אסור לאכול משלו יום ראשון כמו שבארנו. ואסור לאבל לישב ע\"ג מטה כל ז' אלא בשבת לפי שהוא חייב בכפיית המטה כמו שבארנו והבאים להברותו ולנחמו אין מברין אותו בחוש\"מ אלא על מטות זקופות כמו שהיו יושבין קודם על מטות זקופות",
+                "וכן <b>טבלא</b> ו<b>אסקוטלא</b> ו<b>קנון</b> הם כלים חשובים כמו כלי כסף ודומיהם לפי שאינן מצויין אצל העניים ויתביישו ולפיכך התקינו שיהיו הכל מביאים בסלים של ערבה שהן נמצאים ביד העשיר והעני:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין מניחין את המטה ברחוב שלא להרגיל את ההספד כו':</b> <b>נשים במועד מענות אבל לא מטפחות בו':</b> ולא של נשים לעולם. ר\"ל לא במועד ולא בחול. ושל איש אסרו אותו במועד בלבד שלא להרגיל את ההספד במועד על דרך שאמרנו בפרק ראשון ואין הלכה כר' שמעון:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Vilna edition",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "רמב\"ם על משנה מועד קטן",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Rambam",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Pesachim/English/Sefaria Community Translation.json

@@ -0,0 +1,48 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Rambam on Mishnah Pesachim",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "רמב\"ם על משנה פסחים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Rambam",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "Charoset is mixture which has acidity in it and something similar to straw, and this is memory of the mortar. And we make it like this: Soak figs or dates and cook them and pound them until they are wet and knead them with spikenard or hyssop or something similar, without grinding them. And Rabbi Eliezer said that charoset is a mitzvah and in his opinion, one would need to say a blessing \"who has commanded about eating charoset\" and that is not the halakha. "
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Pesachim/Hebrew/Vilna edition.json

@@ -0,0 +1,396 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Rambam on Mishnah Pesachim",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957",
+    "versionTitle": "Vilna edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת וילנא",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "רמב\"ם על משנה פסחים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Rambam",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר כו':</b> בדיקת החמץ [צריך שיהיה] בליל י\"ד אע\"פ שאינו אסור בו באכילה עד חצות ליום י\"ד כאשר יתבאר. ותקנו זה לפי שאור הנר בלילה יפה לבדיקה ובני אדם מצויים בבתיהם באותו העת. נקרא לילה אור כמו שקוראין דברים הרבה בהפכן וכוון בזה כדי לדבר בלישנא מעליא ולא תהיה פתיחת הספר בשם העדר מן ההעדרים ר\"ל לילה:",
+                "<b>ומרתף</b> שם אוצר היין. וזו המשנה שיעורה כך כל מקום שאין מכניסין בו חמץ אינו צריך בדיקה. ואוצרות יין ושמן אינן צריכין בדיקה. ולמה אמרו שתי שורות במרתף וכו' ונאמר על דרך הדמיון כגון שיהיה בית מלא חביות יין באורך עשר חביות וברחבו עשר ובגבהו עשר אחת בצד אחת עד שיהיה בבית אלף חביות. בית שמאי אומרים בודק השורה כולה שהיא כנגד הפתח באורך וברוחב שהם מאה חביות והשורה כולה שהיא כנגד גג הבית באורך וברוחב והם גם כן מאה חביות וזהו ענין שתי שורות על פני כל המרתף. וב\"ה אומרים שבודק שתי שורות והם עשרים חביות בלבד והוא שתי שורות אחת בצד שניה כנגד פתח הבית ומן השורות העליונות כנגד הגג זהו ענין אמרם שתי שורות החיצונות שהם העליונות:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין חוששין שמא גררה חולדה מבית לבית כו':</b> גררה ענינו ידוע כמו גורר אדם מטה כסא וספסל (שבת דף כב) מגזרת הנגרים ארצה (שמואל ב יד). וחולדה גם כן ידוע:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר בודקין אור ארבעה עשר ובארבעה עשר שחרית ובשעת הביעור כו':</b> בתוך המועד ולאחר המועד ענינו בתוך ימי החג ואחר ימי החג. ותועלת הבדיקה אחר המועד כדי שיאבדנו ולא יהנה בו כי העיקר אצלנו חמץ שעבר עליו הפסח אסור בהנייה. ואמרם מה שהוא משייר חוזר על תחלת המאמר והוא אמרם אור לארבעה עשר בודקין את החמץ כי מה שמשייר יניחנו בצינעא עד שיחול שעת איסור כי הוא אם הניח בלי מוצנע ומצא שחסר ממה שהניח צריך בדיקה אחרת לפי שנאמר בידוע שגררה חולדה. וטעם מחלוקת רבי יהודה וחכמים כי רבי יהודה אומר אם לא בדק בשעת איסור החמץ אינו בודק כלל דילמא אכיל מיניה. וחכמים אינן רואין בזו הגזירה לפי שהם אומרים הוא עצמו מחזר עליו לשורפו מיכל אכיל מיניה ומפני זה אומרים יבדוק בתוך המועד ולאחר המועד. ואין הלכה כרבי יהודה:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי מאיר אומר אוכלין כל חמש ושורפין בתחלת שש כו'.</b> צוה השם יתברך שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם מכאן אנו לומדים שצריך להיות ביעור החמץ קודם השבעה בהכרח כדי שיהיו כל השבעה ימים מתחלתן ועד סופם לא ימצא בהם שאור. ממאמרו אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם למדנו שהוא יום ארבעה עשר ויהיה ביעור החמץ בתחלת יום ארבעה עשר לולי אמרו אך ביום הראשון כי אך הוא מלת מיעוט וכאילו מיעט ואמר מה שאמרתי ביום הראשון אינו בתחילת היום אלא מקצתו. ומכלל הרמיזות לזה העיקר המקובל רוצה לומר כי ביעור החמץ במקצת ארבעה עשר אמרו יתברך לא תשחט על חמץ דם זבחי והקבלה ��י אותו המקצת בתחלת שעה שביעית והכל מודים כי מתחלת שעה ששית הוא אסור אבל הוא מדבריהם כדי להרחיק מאיסור תורה. ומחלוקת רבי מאיר ורבי יהודה כי רבי מאיר אומר יאכל כל זמן שמותר לו לאכול ורבי יהודה אומר לא יאכל בחמש שעות גזירה משום יום המעונן שאפשר שיטעה בשעה אחת. והלכה כרבי יהודה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועוד אמר ר\"י שתי חלות של תודה פסולות מונחות כו':</b> עוד יתבאר לך כי קרבן תודה יש בו ארבעים חלות ולפי שהם רבות נפסלות בלינה והיו לוקחין שתים מאותם החלות והיו עושין בהן מה שאמר. ואין הלכה כרבי שמעון בן גמליאל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' חנינא סגן הכהנים אומר מימיהם של כהנים כו':</b> אבות הטומאות הן מנויות בתחלת סדר טהרות ומשם תדעם. וכל הנוגע באב מאבות הטומאות יקרא ראשון. והנוגע בראשון יקרא שני. והנוגע בשני יקרא שלישי. והנוגע בשלישי יקרא רביעי. ועוד יקרא ראשון ולד הטומאה לפי שהוא מיוחס לאב הטומאה והשני ולד הטומאה. ועל זה ההיקש חוזרין ואומרים מלת ולד בשלישי ורביעי. ויקרא גם כן שם הראשון והשני והשלישי והרביעי ולד הטומאה לפי שהם כולם תולדות אב הטומאה.",
+                "ואמרו בכאן <b>ולד הטומאה</b> רצה לומר ולד ולד הטומאה וכבר ידעת כי בשר שנגע בולד [ולד] הטומאה שלישי לטומאה ובשר שנגע באב הטומאה ראשון וכשנגע שלישי לראשון חזר שני כמו שבארתי לך כי כל הנוגע בראשון יחזור שני. והודיעך בזה הדבר כי שלישי מותר לעשותו שני. וזהו ענין אמרו אע\"פ שמוסיפין לו טומאה על טומאתו לפי שהיה שלישי והחזירו שני וזאת הטומאה שנתוספה לו היא מדרבנן אבל מדאורייתא העיקר אצלנו אין אוכל מטמא אוכל לפי שנאמר בטומאת אוכלין טמא הוא ובא בקבלה הוא טמא ואינו עושה כיוצא בו כלומר לא יטמא כיוצא בו מן המאכלות אבל מדרבנן אוכל מטמא אוכל ולפיכך חזר השלישי שני. והוסיף רבי עקיבא על זה ואמר כי שלישי מותר לעשותו ראשון כאשר אגיד לך כי טמא מת מכלל אבות הטומאה והאדם הנוגע במת יהיה אב והנוגע באב יהיה ראשון וכן שני שלישי ורביעי ואם היה הדבר הנוגע במת כלים לא יהיו אב הטומאה ונחשוב מהם ראשון ושני אבל יהיו הם והמת תורה אחת שהנוגע באותן הכלים יטמא טומאת שבעה והוא יהיה אב הטומאה ונחשוב ממנו ראשון ושני וזה לדבר השם יתברך בחלל חרב או במת וגו' ובאה בקבלה חרב הרי הוא כחלל וכמו כן שאר כלי מתכות וכלי שטף דינם ודין החרב שוה והכלים הם יותר חמור מן האדם לעולם במדרגה אחת אם נגע אדם במת יהיה אותו האדם אב הטומאה בלא ספק ואם נגע אדם שני בראשון יהיה השני ראשון כאשר בארנו בתחלת דברינו ואם נגעו כלים באותו האדם שנטמא במת והוא אב הטומאה לא יהיו ראשון אבל יהיו אב הטומאה ומהם יתחיל החשבון בראשון ובשני ועוד יתבארו לך דיני אלו העיקרים כולם וראיותיו בביאור בראש מסכתא אהלות. ונר אשר אמרו בכאן ר\"ל נר של מתכת שנכללת בכל דיני הכלים שזכרנו אבל נר של חרס לא כי מעיקרנו שכלי חרס אינו אב הטומאה בשום פנים כאשר יתבאר במסכת כלים. וכשתגע נר של מתכת בטמא מת שהוא אב הטומאה לא יהיה אותו הנר ראשון אבל יהיה אב הטומאה כאשר בארנו.",
+                "ו<b>שמן שנפסל בטבול יום</b> והוא שלישי כאשר יתבאר במסכת טבול יום. וכשנתנו בנר הנזכרת חזר ראשון כי הנר אב הטומאה כאשר בארנו והתיר חזרת שלישי ראשון. וכבר בארנו כי ר\"ע יצטרך שיהיה הנר אב כדי שיהיה השמן ראשון ויטמא זולתו מן התורה. כי הוא סובר כי היות משקין טמאין מטמאין זולתם מן המאכלות מדאורייתא אבל אילו סבר שהוא מדרבנן כאשר הוא האמת די לו בטומאה דרבנן שיתיר להיות הנר של חרס לפי שהמשקין בין שנטמאו באב או בראשון או בשני יחזור ראשון וזה מדרבנן. ועוד נבאר זה במקומו בטהרות. ושני המאמרים אמתיים לפי שהם עדות שהעידו במה שראו. ומה שנמשך זה הענין בכאן לפי שדברנו בשתי חלות פסולות מלחם תודה שהם קדשים ונשרפין:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר ר\"מ מדבריהם למדנו ששורפין תרומה כו':</b> ר\"מ סובר אין משקין טמאין מטמאין זולתם מדאורייתא. ועוד יתבארו עקרי מחלוקתם במסכת טהרות. ושניהם מודים כי אמרו במה שקדם למה [לא] נמנעו מלשרוף הבשר שנטמא בולד הטומאה מפני שהוא בשר שנטמא במשקין טמאין וזה הבשר לדעת ר\"מ ולד מדרבנן לפי שהוא כאשר בארתי לך סובר טומאת משקים לטמא אחרים דרבנן והוא לדעת רבי יוסי ולד מדאורייתא למה שביארנו מסברתו. ולפי שסבר רבי מאיר כי רבי חנינא התיר שריפת ולד הטומאה מדרבנן עם ראשון מדאורייתא אמר מדברי רבי חנינא במחלוקתו עם רבי עקיבא נודע שמותר לשרוף תרומה טהורה עם הטמאה לפי שולד מדרבנן לגבי ראשון דאורייתא אין הפרש בינו ובין טהור.",
+                "ואמר לו רבי יוסי <b>אינה היא המדה</b> לפי שרבי יוסי סובר כאשר בארנו כי אותו הבשר טמא מדאורייתא. ואמר לו אם התרנו טמא טומאה חמורה עם טמא טומאה קלה נתיר שריפת טהור עם טמא א\"כ יהיה שריפת תרומה טהורה עם הטמאה לרבי מאיר על עיקר סברתו היא המדה ולר' יוסי אינה המדה. אח\"כ אמר לו רבי יוסי אפי' רבי יהושע שהוא מיקל אינו מתיר שריפת טהורה עם הטמאה אבל הוא מתיר שריפת תלויה עם הטמאה. ועוד יתבארו לך דברים שעושים התרומה תלויה כשנגע בהם במסכת טהרות ורבי יוסי אמר כי ארבעה עשר שחל להיות בשבת שהחיוב לשרוף הכל קודם השבת שורפין טמאה לעצמה וטהורה לעצמה ותלויה לעצמה. והלכה כרבי יוסי באמרו אין שורפין טהורה עם הטמאה. אבל שיטמאו המשקין לזולתם הוא מדרבנן כרבי מאיר:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל שעה שמותר לאכול מאכיל לבהמה לחיה ולעופות כו':</b> זו המשנה לרבן גמליאל שקדם לך דעתו שאמר חולין כל ארבע ותרומה כל חמש. ואמר בכאן כי כל [זמן] שהכהן אוכל תרומה מותר לישראל להאכיל לבהמה וזה אמת ר\"ל שמותר לו ליהנות מן החמץ בשעה חמישית אע\"פ שהוא עצמו אינו אוכל כאשר בארנו.",
+                "ואמרו <b>ולבהמה ולחיה ולעופות</b> כדי שיכלל בכלל מיני החיות כמו שהם חלוקים בענין אכילתם כי יש מהם מצניעים מה שישאר להם ויש מהם שמפזרין אותו וכיוצא בהן ומה שפרט.",
+                "ואמר <b>ומוכרו לנכרי</b> כי ב\"ש אומרים לא ימכור אדם חמצו לנכרי אלא א\"כ יודע בו שיכלה קודם הפסח והודיע כי זה המאמר דחוי.",
+                "ורוצה במאמר <b>ומותר בהנאתו</b> לפי שהוא כששרף החמץ קודם הביעור הותר לו שיהנה באפרו לאחר הפסח.",
+                "ואמר <b>עבר זמנו אסור בהנאתו</b> אפילו בשעה ששית שהוא מדרבנן כי הוא אסור בהנאה כמו איסור הנאה דאורייתא כל כך כי אפילו קידש אשה בחמץ בשש שעות אין חוששין לקדושין אפילו היה אותו החמץ אסור מדרבנן כמו החטים שנפל עליהם מים וכיוצא בו.",
+                "ואמר <b>ולא יסיק בו תנור וכירים</b> רוצה בו כי כששרפו בזמנו לא יסיק בו תנור בעת שריפתו כדי שלא יהנה באותו הביעור והוא אינו מותר בהנאה. ופרורין ידוע ולשון העברי פתים וכמו כן נפרש פתות אותה פתים (ויקרא ב׳:ו׳) ואין הלכה כרבי יהודה וכשהחמץ הוא יבש אין מספיק לו להטילו בנהר אלא צריך שיפרר אותו היטב מפנ�� שיובשו חזק חלקיו [וצריך] (ו) לכתת כדי שיאבד מהר:"
+            ],
+            [
+                "<b>חמץ של נכרי שעבר עליו הפסח כו':</b> למדנו בקבלה שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ולפי שאין אדם עובר על מצות לא יראה לך חמץ בחמץ של נכרי הוא מותר ואפילו באכילה ומה שאמר בהנאה משום שאומר חמצו של ישראל אסור בהנאה ואמרו בירושלמי כי אמרו מותר בהנאה משום שהוא מורה שהוא אסור באכילה וזה הוא במקום שאוסרין שם אכילת פת נכרים ומזה הטעם אסור באכילתו ולא משום החמץ כאשר אמרו אבל באתרא דנהיג לאכול פת נכרים מותר באכילה וזה יורה הדבר בפת של נכרים שתלוי במנהג והמנהג הוא אצלנו באיי ספרד לאכלו. ולפי שעבר הישראל על מצות השם שאמר לא יראה כשהחמץ שלו קנסינן ליה ונאסר אותה בהנאה אפילו לאחר הפסח:"
+            ],
+            [
+                "<b>נכרי שהלוה את ישראל על חמצו כו' :חמץ שנפלה עליו מפולת הרי הוא כמבוער כו':</b> התנאי בשניהם שיאמר לו אם לא הבאתי לך מעות ביום פלוני קנה מעכשיו אבל אם לא אמר לו זה הרי החמץ נחשב ברשות בעליו לא ברשות אותו שהוא ממושכן אצלו.",
+                "ו<b>כל שאין הכלב יכול לחפש אחריו</b> הוא שיהיה עליו גובה שלשה טפחים וצריך שיבטל בלבו ורשב\"ג לא בא לחלק אבל באר דין המפולת איך הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>האוכל תרומת חמץ בפסח בשוגג כו':</b> עוד אבאר לך במסכת מכות כי אוכל חמץ בפסח לוקה והעיקר אצלנו אין אדם לוקה ומשלם לפיכך פטור מן התשלומין. ומדמי העצים שיעורו אפילו דמי עצים אינו משלם ולא נאמר נחשוב זה החמץ כאלו הוא עץ בעלמא לפי שהוא אסור בהנאה ולפיכך אין משלם אפילו דמי עצים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלו דברים שאדם יוצא בהן ידי חובתו כו':</b> אכילת מצה בליל פסח מצות עשה והוא דברי השם בערב תאכלו מצות (שמות י״ב:י״ח) ואמר לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות (דברים ט״ז:ג׳) א\"כ כל הזרעים שעיסתם מתחמצת אדם יוצא בהן ידי חובתו במצה. ואלו החמשת מינין בלבד הם באין לידי חימוץ וזולתם כמו אורז ודוחן ודומיהן מסריחין עיסתן ואינן מתחמצין. ואם אתה זוכר למה שפירשנו בפ' שלשה שאכלו כאחד מברכות ובפרק י\"ח דשבת התבאר לך זאת ההלכה והתשובה בהן אחת. ומה שפרט <b>בחלה ובתרומה</b> שמא יאמר אדם מצה שוה לכל אדם בעינן ר\"ל שתהא ראויה לכל ישראל ולזולתם הודיענו שאין הדבר כך. והטעם שאין אדם יוצא ידי חובתו בחלות תודה ורקיקי נזיר כשעשאן לעצמו להקריבן עם הקרבן שהוא חייב [בו] כמו שנצטוה אע\"פ שהיא מצה גמורה לפי שאמר השם יתברך ושמרתם את המצות ובא בקבלה מצה המשתמרת לשם מצה יצתה זו שאינה משתמרת לשם מצה אלא לשם זבח:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו כו':</b> כמו שאכילת מצה בליל פסח מצות עשה כך אכילת מרור מצות עשה בזמן שכבש הפסח נאכל. הוא מה שאמר יתברך על מצות ומרורים יאכלוהו. ואמרו מרורים נופל על אלו שמנה.",
+                "<b>חזרת</b> חסא.",
+                "<b>עולשין</b> ידוע.",
+                "<b>תמכא</b> מין ממיני עולשין אלא שהוא גדל בגנות.",
+                "<b>חרחרבינה</b> פירש רבינו יצחק אלקרצינ\"ה.",
+                "<b>מרור</b> מין כוזברתא מר ביותר.",
+                "ואמרו <b>בין לחים בין יבשים</b> רוצה בו הקלח שלהם כאשר הודיעך ויוצאין בקלח שלהן אבל העלין אינו יוצא בהם ידי חובתו אלא אם היו לחים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין שורין את המורסן לתרנגולים אבל חולטין כו':</b> מורסן ידוע והוא קליפת החטים העבה.",
+                "ו<b>שורין</b> ��וא שישרו המורסן במים וישימו אותן בפני התרנגולים שיאכלו אותן כדרכן [בנחת].",
+                "ו<b>חולטין</b> הוא שילושו הקמח במים חמין בחוזק הרתיחה. ונהגו העם לאסור זה והתלמוד התיר אותו.",
+                "ו<b>שפה</b> פירושו שהאשה מחככת בשרה במורסן.",
+                "ו<b>ילעוס</b> הלעיסה בשינים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין נותנין [את] הקמח לתוך חרוסת או לתוך החרדל כו':</b> מחלוקת תנא קמא ורבי מאיר אינו אלא כשנתן לתוך החרדל אבל לתוך החרוסת דברי הכל ישרף מיד לפי שהוא ממהר להחמיץ ועוד יתבאר תערובת החרוסת מה הוא בפרק אחרון. ואמר הש\"י בפסח ובשל מבושל במים ולפי ששינה איסור הבישול בלשון מקור קבלנו שבא לרמוז לאסור בישולו במי פירות אבל סכין ומטבילין אותו בהן אחר שנצלה: ומי הבצק שנוטלין בהם. הידים וכלי הבצק ישפכו כמו שזכרו ובמקום מדרון כדי שלא יתקבצו וישארו במקום נמוך ואין הלכה כרבי מאיר:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אלו עוברין בפסח כותח הבבלי ושכר המדי כו':</b> ענין עוברין שעוברין על בל יראה ובל ימצא.",
+                "<b>כותח</b> הוא דבר שנופל בערובו קמח ונקרא בלשון ערבי אלמר\"י.",
+                "<b>שכר</b> דבר משכר שעושין דברים משכרין ממינין רבים מחטים שרויים ושעורים וזולתם והיה משקה אנשי מדי מזה הענין רוצה לומר ממשרת לחם כגון אותו שעושין היום במצרים וקורין אותו אלמז\"ר בערבי.",
+                "ו<b>חומץ האדומי</b> היו משימין בו שעורים מעט.",
+                "ו<b>זיתום</b> שלוקחין מלח וקמח שעורים וקרטומי וקורין אותו בערבי קרט\"ם והוא זרע כרכום דברי בד בבד ולשין אותו במים והיו עושין אותו לרפואה.",
+                "וזומא של צבעים מיא דחזרי והוא מים ששורין בהן המורסן ומשתמשים בו צבעי <small>[<b>הגהות הגרי\"ב:</b> בשאר דפוסים בא</small> הלבא <small>בב' והוא שיבוש וצ\"ל הלכא בכ' כמו שהוא לפנינו וכן הוא בתוי\"ט, ועי' ברש\"י חולין דף כ\"ח ע\"א ד\"ה ללכא צבע עור אדום:]</small> הלכא:",
+                "ו<b>עמילן של טבחים</b> הוא שלוקחין חטים שלא בשלו כל צרכן ומיבשין אותן וטוחנין אותן ולשין אותן ועושין מהן חלות ומכסין בהן הקדרה כשיתקרב המאכל להתבשל בתוכה ותסיר ממנה זוהמת המאכל וריחו הרע.",
+                "ו<b>קולן של סופרים</b> עיסה יעשו אותה מדבקי הספרים מעפר הרחיים ידבקו בו מה שהם רוצים לדבק מניירותיהם.",
+                "ו<b>טפולי נשים</b> הוא קמחים יקחו אותן הנשים מן הדברים שיש להם כח למרק ורוחצות פניהם בהם ובשרן ויש בכללן קמח שעורים. ורבי אליעזר אומר אע\"פ שיהיה אבק ואין בו מים גזירה שמא ישרו אותו האבק בשעת הרחיצה. ואין הלכה כרבי אליעזר אלא כמו שאמר זה הכלל כל מה שהוא מין דגן רוצה בו כל דבר שיהיה בו מין ממיני חמשת המינים עם המים עובר עליו בפסח אבל בלא מים או במי פירות אינו עובר ומותר לאוכלו כי העיקר אצלנו מי פירות אין מחמיצין:",
+                "ואמרו <b>הרי אלו באזהרה</b> רוצה לומר מי שיאכל אחד מאלו שיהיה בו תערובת דגן לפי שהעיקר אצלנו על חמץ דגן גמור ענוש כרת ועל עירובו בלאו וזה כשיהיה מן החמץ מעורב כזית בכדי אכילת פרס אז יתחייב האוכל זה התערובות מלקות אבל אם יש בשעור הדגן המעורב פחות מכזית אינו חייב על אכילתו מלקות אבל הוא אסור ואין הלכה כרבי אליעזר:"
+            ],
+            [
+                "<b>בצק שבסדקי עריבה אם יש כזית במקום אחד כו':</b> אמרם בטל במיעוטו כשהוא במקום חיזוק הכלי ודיבוק שבריו אבל כשאינו לחיזוק אפילו פחות מכזית חייב לבער.",
+                "ואמרו <b>חוצץ</b> מבואר וענינו כי אם הוא מקפיד עליו ודעתו ליטלו אז הוא חוצץ וכשנטמאת העריבה והטבילה לא עלתה לה טבילה. וזה המאמר בעריבה שיש לה טהרה במקוה אבל כלי חרס אין לו טהרה במקוה אלא שבירה כמו שיתבאר במקומות הרבה.",
+                "ו<b>בצק החרש</b> הוא שיכו עליו ביד ולא ישמע לו קול ודומה כחרש לא ישיב כשקוראין אותו. וכאשר לא נודע אם נתחמץ או לא נשער אותו בזולתו או בזמן הידוע כי בזמן הזה תחמיץ העיסה ושיעורו כדי שיהלך אדם ברגליו הליכה בינונית מיל אחד והוא שיעור מן הזמן שהוא שני חומשי שעה משעות ההשויה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד מפרישין חלה בטומאה ביום טוב כו':</b> כבר הודעתיך כי שריפת קדשים ביו\"ט אסור וכשנטמאת העיסה חלה טמאה שיוציא ממנה דינה שתשרף ואמר רבי אליעזר שיאפה הבצק כולה ולא יוציאו ממנו חלה עד תשלום אפייתו ואז תטול חלה מן החלות ותקרא לה שם וזה מותר כאשר ביארנו במסכת חלה ומניחין אותה עד מוצאי יום טוב ושורפין. ובן בתירא אומר מוציאין אותה עיסה ומטילין אותה במים צונן ומניחין אותה שם עד שתשרף למוצאי יום טוב כי אסור לאפותה לפי שאין אופין ביום טוב אלא מה שהוא ראוי לאכילה. והלכה כרבי אליעזר:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבן גמליאל אומר שלש נשים לשות כאחת כו':</b> ר\"ג סבר כי ג' נשים מתעסקות בבצק כולן בזמן אחד ואופות זו אחר זו ואף על פי שישאר הבצק של השלישית עד שיסיקו את התנור פעמים ויאפו בו שתי אפיות ואח\"כ תאפה השלישית שאינו בא לידי חימוץ בזה השיעור מהזמן. וחכמים אין סוברים כך אבל אומרים כי כשתתחיל הראשונה באפיה (תשלים) [תתחיל] השניה לערוך והשלישית ללוש נמצא כשתשלים הראשונה באפיה (תתחיל) [תשלים] השניה בעריכה והשלישית בלישה ותתחיל השניה לאפות והשלישית בעריכה. ותלוש הראשונה פעם שניה וכך עושין ולא יתמהמה הבצק בשום פנים ולא תגביה ממנו היד:",
+                "ואמר ר\"ע לר\"ג <b>לא כל הנשים ולא כל העצים ולא כל התנורים שוים</b> כי יש תנור שמתחמם בשעה קלה ואחר בהפך וגם כן כשהם העצים יותר יבשים שולט בהם האש במהרה ומן הנשים יש מהם זריזות ויש מהם להיפך ואמרו שאין מניחין העיסה כל זה הזמן אלא א\"כ מטילין [הידים] במים צוננין ומצננין העיסה בהם. ודע כי כל עת שהיד מתעסק בבצק אינו בא לידי חימוץ ואפילו יום א' שלם והלכה כחכמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>שיאור ישרף והאוכלו פטור סידוק ישרף כו':</b> כקרני חגבים פירושו שתסדק העיסה סדקים דקים כשיתחיל החמוץ להכנס בו ואפילו הם כקרני חגבים והלכה כחכמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>י\"ד שחל להיות בשבת מבערין את הכל כו':</b> והלכה כרבי אליעזר בר צדוק:"
+            ],
+            [
+                "<b>ההולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו כו':</b> כל זה מבואר באר היטב:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן מי שיצא מירושלים ונזכר שיש בידו בשר כו':</b> ר\"מ אומר כמו שטומאת אוכלין בכביצה רוצה לומר שאינה מטמאה עד שיהיה בה כביצה כאשר נבאר בפירוש רחב בראש מסכת טהרות כן לא יחזור אלא על כביצה. ורבי יהודה אומר כמו שהאוכל מבשר קדש ומן החמץ כזית לוקה כך יחזור אפילו על כזית ונתנו חכמים מדרגה בין בשר קדש ובין החמץ לפי שהוא חולין והלכה כחכמים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מקום שנהגו לעשות מלאכה בערבי פסחים כו':</b> לפי מה שאמרו נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם שהוא מורה כי כשהלך ממקום שאין עושין למקום שעושין אינו עושה התנה ואמר כי זה הדין לא שייך והעיקר א�� ישנה אדם מפני המחלוקת ומה שהכריח לחייבו שלא לעשות במקום שעושין לפי שזה אינו נראה שנוי שיבא ממנו מחלוקת אבל השנוי הוא אם יעשה במקום שאין עושין או שיעשה דבר משונה ממעשיהם או ימחה בהם אבל הבטלה אין בה מחלוקת:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיוצא בו המוליך פירות שביעית ממקום כו':</b> כבר נתבארו עקרי זה המאמר בפ' תשיעי ממסכת שביעית. ואין הלכה כרבי יהודה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מקום שנהגו למכור בהמה דקה לעובד גלולים כו':</b> אסור למכור בהמה גסה לעובד גלולים בין שהוא עובד גלולים או אינו עובד גלולים וטעם זה האיסור שמא ישכירנה או ישאילנה לו ויעבוד בה בשבת ולשון התורה (שמות כ״ג:י״ב) למען ינוח שורך וחמורך ושנית שמא ימכרנה לו ערב שבת ולא תיטב בעיניו ויחמר אותה בעליה הישראל כדי שתלך לפני הקונה והבהמה תלך לפניו מחמת קולו של ישראל שהיא מכרת אותו נמצא הישראל מחמר אחר בהמתו בשבת ולפיכך מותר לאדם שיתן בהמתו לסרסור שימכרנה לנכרי והוא שלא יהיה שם מצוי כי אלו הטעמים כולם נסתלקו כשבעל הבהמה לא יהיה מצוי כי הסרסור לא ישאיל ולא ישכיר לפי שאינה שלו והבהמה לא תכיר קול הסרסור שתלך מחמתו כמו שזכרנו. והתיר רבי יהודה למכור שבורת יד או רגל לפי שאינה ראויה למשא וזה אינו אמת כי אפשר לקשרה ולמשוך ברחים והקרנות להניעם והתיר בן בתירא למכור הסוס הידוע לנשיאת הנץ והנשר ודומיהן מהחיות הציד כי הוא סובר החי נושא את עצמו בין אדם בין בהמה חיה ועוף ואלו העופות אינן משוי על הסוס. וחכמים אומרים כי האדם החי בלבד הוא שאינו משוי ונאמר בו החי נושא את עצמו. ואין הלכה כבן בתירא:"
+            ],
+            [
+                "<b>מקום שנהגו לאכול צלי בלילי פסחים אוכלין כו':</b> האוסרים לאכול בשר צלי בלילי הפסח כדי שלא יחשוב הרואה שהוא כבש הפסח ויהיה כאוכל קדשים בחוץ:",
+                "<b>מקום שנהגו להדליק את הנר בליל יום הכפורים כו':</b> עוד יתבאר במסכת כפורים כי יום הכפורים אסור בתשמיש המטה ויש אומרים שהדלקת הנר יביא אותו להסתכל באשתו ותשא חן בעיניו ויבוא לידי תשמיש ויש אומרים כי האורה יפריש אותו מאשתו ואם לא תהיה שם אורה יבא לידי הרהור ויבעול:"
+            ],
+            [
+                "<b>מקום שנהגו לעשות מלאכה בתשעה באב עושין כו': וחכ\"א ביהודה היו עושין מלאכה בערבי פסחים כו':</b> ואין הלכה כרבי שמעון בן גמליאל.",
+                "<b>וחכמים אומרים ביהודה עושין מלאכה</b> לפי מה שקדם להם דבר כללי מקום שנהגו ומקום שלא נהגו הודיענו בשני המקומות ידועות באחד נהגו לעשות ובאחד לא נהגו:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי מאיר אומר כל מלאכה שהתחיל בה קודם לארבעה עשר כו':</b> עוד יתבאר לך במסכת מועד [קטן] כי ההדיוט תופר וכמו כן היוצא מבית האסורין מספר ומכבס ולפיכך התירו חכמים אלו השלש מלאכות שיתחיל לעשותן בארבעה עשר אבל במקום שנהגו. ורבי מאיר אומר אפילו במקום שנהגו אין עושין מלאכה לכתחלה בשום פנים. ורבי יוסי אומר אף הרצענין לפי שהוא אומר שכן עולי רגלים מתקנין מנעליהן וסנדליהן לעלות לרגל בחולו של מועד. והלכה כחכמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>מושיבין שובכין לתרנגולים בארבעה עשר כו':</b> אמרו תרנגולת שברחה מחזירין אותה למקומה ר\"ל בחולו של מועד אבל בארבעה עשר אין צריך לדבר בו מאחר שאמר מושיבין כ\"ש מחזירין. וענין מושיבין הוא שתהיה תרנגולת שישבה על הביצים שלשה ימים שכבר התחילו הביצים להפסיד ואם מתה מביאים אחרת ומרביצין או��ה על הביצים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ששה דברים עשו אנשי יריחו כו':</b> אלו הששה דברים לא שבחו אותם החכמים אלא השלשה מהם והם הראשונות לא מיחו בידם והשלשה הנזכרים באחרונה מיחו בידם. הראשונות הם שמרכיבין האילנות יום ארבעה עשר והוא שתולין יחור של דקל זכר על דקל נקבה וזה מפורסם אצל בעלי העבודה וזהו ענין אמרם מרכיבין דקלים.",
+                "ו<b>כורכין את שמע</b> הוא שהם לא היו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו בשעת קרית שמע וקוצרין וגודשין מלפני העומר ענינו שמותר לקצור ולגדוש ולא ניחוש דילמא אתי למיכל מיניה.",
+                "והג' האחרונות שמיחו הן <b>מתירין גמזיות של הקדש</b> הוא שהם היו מתירין לאכול גדולי הקדש ואמרו כי לא נאסר אלא הפרי שנקדש בעצמו אבל מה שצומח לאח\"כ בשדה הקדש שהוא מותר.",
+                "<b>ואוכלין מתחת הנשרים</b> שהיו אוכלים מה שהיה נופל מן הפירות תחת האילן בשבת ובי\"ט אע\"פ שהיה ספק אצלם ולא היו יודעים אם מערב שבת נפלו והן מותרין או נפלו בשבת והן אסורין כאשר יתבאר במסכת יום טוב:",
+                "<b>ונותנין פיאה לירק.</b> כבר קדם לך במסכת פאה כי מתנאי הדברים שהם חייבין בפאה שיהיה מכניסו לקיום והירקות אינן כן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ששה דברים עשה חזקיהו המלך על שלשה כו':</b> זאת ההלכה היא תוספתא אבל ראיתי לפרשה לפי שיש בה תועלת.",
+                "<b>ספר רפואות</b> היה ספר שהיה ענינו להתרפאות בדברים שלא התירה תורה להתרפאות בהן כמו הדברים שחשבו בעלי הצורות והוא כי יש אנשים חכמים בחכמת הכוכבים ועל פיהם יעשו צורה לעתים ידועים ויועילו או יזיקו לדברים ידועים וזו הצורה נקראת בלשון יון טלס\"ם ואומר כי הצורה שהיא נעשית כזו התכונה היא טובה לחולי פלוני וכיוצא בו מן הדברים המטעים ומחבר זה הספר לא חברו אלא על דרך החכמה בטבע המציאות לא על דרך שיעשה אדם פעולה ממה שנכתב באותו הספר וזה מותר. ועוד יתבאר לך כי יש דברים שמנע השם לעשותם והם מותרים ללמדם ולהבינם כי השם יתברך אמר לא תלמד לעשות ולמדנו בקבלה (סנהדרין דף סח) אבל אתה למד להבין ולהורות. וכאשר השחיתו בני אדם דרכם והיו מתרפאין באותן הדברים הסירן וגנזן. ואולי שהיה ספר והיה שם רפואה לסם המות והיה אומר סם המות פלוני מרקחין אותו כך ומשקין אותו כך ויארע ממנו מן המקרים כך וכך ורפואתו בדבר פלוני וכשיהיה רואה הרופא אותן המקרים היה יודע כי אותו הסם ישקוהו והיה נותן לו אותה הרפואה להיות כנגד הסם ולהציל ממות וכאשר השחיתו בני אדם דרכם והיו ממיתים באותם הסמים הסיר הספרים וגנזן ואני הרביתי לך דברי בזה הענין לפי ששמעתי וכן פרשו לי הענין כי שלמה חבר ספר רפואות כשיחלה שום אדם או יקרנו שום חולי מן החולים היה מתכוין לאותו הספר והיה עושה כמ\"ש בספר והיה מתרפא וכאשר ראה חזקיה כי בני אדם לא היו סומכין על הש\"י הסיר אותו וגנזו. ואתה שמע הפסד זה המאמר ומה שיש בו מן השגיונות ואיך יחסו לחזקיהו מן האולת מה שאין ראוי ליחס כמותו לרעועי ההמון וכמו כן לסיעתו שהודו לו ולפי דעתם הקל והמשובש האדם כשירעב וילך אל הלחם ויאכל ממנו בלי ספק שיבריא מאותו חולי החזק חולי הרעב א\"כ כבר נואש ולא ישען באלהיו נאמר להם הוי השוטים כאשר נודה לשם בעת האכילה שהמציא לי מה שישביע אותי ויסיר רעבתנותי ואחיה ואתקיים כן אודה לו שהמציא לי רפואה ירפא חליי כשאתרפא ממנו ולא הייתי צריך להקשות על זה הענין הגרוע לולא שהיה מפורסם.",
+                "ועוד יתבאר כי מות�� לעבר השנה בכל אדר ולעשות אותה השנה שני אדרים ומן העקרים אצלנו אדר הסמוך לניסן לעולם חסר כיון שנסמך על החשבון ואם הם שני אדרים יהיה הראשון שלשים יום ובא חזקיהו ביום שלשים ועבר את השנה ועשה את החודש הנכנס אדר השני ואילו לא היה מעבר אותה השנה היה יום שלשים של אדר יום ראשון של ניסן כאשר בארנו והוא עבר את השנה ביום שהיה ראוי להיות ראשון של ניסן וזה אינו מותר כי העיקר אצלנו אין מעברין את השנה בשלשים של אדר הואיל וראוי לקובעו ניסן והוא לא ראה בזה הדיוק רוצה לומר הואיל וראוי לקובעו ניסן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>תמיד נשחט בשמונה ומחצה וקרב כו':</b> והעיקר אצלנו כי תמיד של שחר לא יקדים אותו שום קרבן ותמיד של בין הערבים לא תאחר אחריו קרבן בשום פנים אם לא קרבן פסח ותחלת שעת הקרבת תמיד של בין הערבים מחצי השעה השביעית עד סוף היום והוא השעה שיתחיל הצל שיארך בו ויראה לכולם ארכו ובכל הימים שהיו שם קרבנות רבות יתאחרו שתי שעות אחר תחלת השעה לפי שלא נוכל להקריב אחריו דבר כאשר נתננו העיקר.",
+                "ו<b>ערבי פסחים</b> שמותר להקריב פסח אחר התמיד נשחט שעה אחת אחר העת בלבד וכשיחול ערב פסח יום ו' נשחט בתחלת שעתו כדי להרחיב העת לצלותו לפי שאי אפשר לצלותו בלילי שבת:"
+            ],
+            [
+                "<b>הפסח ששחטו שלא לשמו כו':</b> עוד יתבאר לך בתחלת זבחים כי המחשבה פוסלת בקדשים בארבע עבודות בשחיטה וקבלת הדם ובהולכתו למזבח ובזריקתו על גבי המזבח אמרו כשיפסיד מחשבתו בשעה שמתעסק בעבודה מאלו העבודות שזכרנו נפסד הזבח כאשר התבאר לשם ובפרט הפסח וחטאת כאשר נפרש בתחלת זבחים ואמרו בירושלמי מנין שאין שוחטין את הפסח אלא לשמו שנאמר ואמרתם זבח פסח הוא לה':"
+            ],
+            [
+                "<b>שחטו שלא לאוכליו ושלא למנויו לערלים כו':</b> שלא לאוכליו הם חולה וזקן וקטן שאין יכולין לאכול כזית בשר מפורש הוא בתורה כי הפסח אינו נשחט אלא לאנשים ידועים והוא אומרו הש\"י תכוסו על השה ואינו נשחט אלא למי שיכול לאכול ממנו שנאמר איש לפי אכלו ואין אוכל ממנו ערל שנאמר וכל ערל לא יאכל בו ואינו נשחט אלא לטהור שנאמר ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש וגו'. מה שחייב להיותו פסול כששחטו לשמו ושלא לשמו וכשר כששחטו לאוכליו ושלא לאוכליו כי לשמו ושלא לשמו היה הפסול בעצם הזבח ולאוכליו ושלא לאוכליו ההפסד חוץ ממנו ושנית כי לאוכליו ושלא לאוכליו אתה יכול להפריש הפסולין מן הכשרים ושלישית כי לשמו ושלא לשמו נוהג בכל הקדשים וזאת היא מיוחדת בפסח.",
+                "<b>ממרס בדמו</b> פירושו ממשמש בו ומניעו כדי שלא יקרוש:"
+            ],
+            [
+                "<b>השוחט את הפסח על החמץ כו':</b> מה שאמר השם יתברך לא תשחט על חמץ דם זבחי ולא ילין לבוקר זבח חג הפסח חכמים אומרים כי אמרו זבחי רוצה בו קרבן וזה פסח כי כשיהיה החמץ ברשות השוחט או הזורק את הדם או המקטיר או אחד מבני חבורה אע\"פ שיהיה אותו החמץ חוץ לעזרה שהוא לוקה ולא יפסיד הזבח. ורבי יהודה אומר זבחי המיוחד לי רוצה בו קרבן תמיד ולפיכך מי ששחט התמיד על החמץ ר\"ל שהוא מקריב אותו בעוד החמץ קיים אצלו שהוא עובר בלא תעשה ור\"ש אומר כי דבר הש\"י זבחי זבחי ב' פעמים ר\"ל כי באותה שעה שיהיה חייב כששחט [פסח] על חמץ יהיה פטור אם שחט שאר זבחים על החמץ ולפיכך אר\"ש כי מי ששחט הפסח ביום ארבעה עשר לשמו על החמץ חייב מלקות ושאר זבחים יום י\"ד על החמץ פטור ובשעה שיהיה חייב אם שחט שאר זבחים על החמץ יהיה פטור אם זבח קרבן פסח על החמץ.",
+                "ולפיכך אמר <b>ובמועד לשמו פטור</b> לפי שאז הוא פסול ואינו קרבן פסח ובתנאי שיהיה נדחה לפסח שני שהיה אפשר להקריב זה הכבש פסח.",
+                "<b>ושלא לשמו חייב</b> לפי שהוא כשאר הקרבנות והוא יאסר הקרבת איזה קרבן שיהיה על החמץ וחייב עליו מלקות כאשר בארנו דעתו ולפיכך חייב ואין הפרש באמרו במועד או בשאר ימות [הפסח] ומה שחייב שיהיה לדעת ר\"ש כששחט כל הקרבנות על החמץ בשאר ימות [הפסח] בין לשמן בין שלא לשמן חייב חוץ מן החטאת ששחטה שלא לשמה וכמו שהעיקר אצלנו והוא אמרם בתחלת כל הזבחים שנשחטו שלא לשמן אע\"פ שלא עלו לבעלים לשם חובה כשרים חוץ מן הפסח ומן החטאת הפסח בזמנו והחטאת בכל זמן והלכה כחכמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>הפסח נשחט בשלש כיתות כו':</b> זה מבואר:"
+            ],
+            [
+                "<b>שחט ישראל וקבל הכהן נותנו לחבירו כו':</b> היו נערכין שורות להתפאר.",
+                "<b>והבזך</b> כלי עגול כזו הצורה U תרגום קערותיו בזיכוהי.",
+                "ו<b>יקרש</b> פירושו ויקפא מגזרת קפאו תהומות והודיעך בזו המשנה ענינים רבים מהם.",
+                "מה שאמר <b>שחט ישראל</b> להודיעך כי שחיטה כשרה בזרים.",
+                "ואמר <b>וקבל הכהן</b> לפי שמקבלה ואילך מצות כהונה.",
+                "ואמר <b>נתנו לחבירו וחבירו לחבירו</b> להודיעך כי כל מה שתוכל לעשות מצוה באנשים רבים הרי זה משובח ברב עם הדרת מלך.",
+                "ואמרו <b>מקבל את המלא ומחזיר את הריקן</b> להודיעך הזריזות והחריצות של המצוה כי לא היה מחזיר את המזרק עד שהיה לוקח את השני והשם אמר אל יסוד מזבח העולה לימד על העולה שטעונה יסוד ונאמר בעולה זריקה וזרקו את הדם על המזבח ונאמר בפסח זריקה שהרי נאמר בבכור ואת דמם תזרוק על המזבח ולא אמר ואת דמו ובא בקבלה כי זה הפסוק הוא בבכור ובפסח ומעשר בהמה שכולן טעונין זריקה אחת כנגד היסוד וכמו שהעולה טעונה יסוד כך זה טעונה יסוד וכשאבאר לך צורת המזבח במקומו במסכת מדות יתבאר לך כי פאת המזרח לא היה בו יסוד ועוד יתבאר שם היסוד:"
+            ],
+            [
+                "<b>יצתה כת ראשונה נכנסה כת שניה כו':</b> זה מבואר:"
+            ],
+            [
+                "<b>כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת כו':</b> לפי שאמר כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת פירש כי זה היה שלא ברצון חכמים ואילו היה ברצון חכמים היה בין מעשהו בחול ומעשהו בשבת הפרש והיא רחיצת העזרה כי לא היו רוחצים אותה בשבת. ואין הלכה כרבי יהודה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד תולין ומפשיטין אונקליות של ברזל כו':</b> אונקליות ידוע והוא ברזל עקום שתולין בה הבהמה להפשיטה ובלשון עברי מזלג מזלגות:",
+                "<b>מקלות דקים חלקים</b> ידוע ג\"כ כלומר משופין. ור\"א אינו מתיר טלטול אותן המקלות וחכ\"א אין שבות במקדש. ואין הלכה כר' אליעזר:"
+            ],
+            [
+                "<b>קרעו והוציא אימוריו נתנן במגיס כו':</b> אימורין נקראין הנתחים [<small>יעב\"ץ</small> - החלבים] הנשרפים מן הקרבן על גבי המזבח והם מקרבן פסח האליה הדבקה בעצם העצה והחלב המכסה את הקרב והכליות וחלביהן ויותרת הכבד עמהם:",
+                "<b>ומגיס</b> כלי שהיו נושאים בו החלבים וכל האימורים למזבח תרגום כף אחת מגיסא חדא.",
+                "ואמרו <b>חשיכה יצאו וצלו את פסחיהן</b> כך היו עושין כשהיה יום י\"ד יום שבת שלא היו יכולים להוליכו ולא לצלותו אלא למוצאי שבת אבל בשאר הימים כשהיה נגמר הקרבה היו יוצאים ומוליכים אותו לצלותו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אלו דברים בפסח דוחין את השבת כו':</b> אמר הש\"י בקרבן תמיד במועדו וכמו שהיה תמיד קרב בשבת כמו שכתב בפ' על עולת התמיד יעשה ונסכו כמו כן קרבן פסח היה קרב בשבת.",
+                "<b>ומחוי קרביו</b> פירוש שיוציאו ממנו הרעי.",
+                "ומה שאסר <b>חתיכת יבלתו</b> הוא שיחתוך אותה בכלי אם יש שם יבלת אבל ביד מותר לחתכה בשבת כאשר נתבאר בסוף עירובין הרכבתו והבאתו הוא מלאכה לפי שהוא משאוי לדעת חכמים אבל לדעת בן בתירא אינו משוי כאשר נתבאר מדעתו בפרק הרביעי מזו המסכתא.",
+                "<b>והבאתו מחוץ לתחום</b> ג\"כ אסור מדאורייתא אצל ר\"ע שהוא סובר איסור תחומין דאורייתא ור\"א סובר איסור תחומין דרבנן והחי נושא את עצמו ואפילו בהמה כבן בתירא ולפיכך היו אלו הדברים לפי סברתו כולן משום שבות בלבד:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר רבי אליעזר והלא דין הוא מה אם שחיטה שהיא כו':</b> רבי יהושע סובר שמחת י\"ט מצוה [מ\"מ] מבטל שמחת י\"ט כשיהיה באותה שמחה דבר שיהיה אסור משום שבות כגון הניגון בתופים ובמחולות ובכנורות ובצלצלים שכל זה אסור בי\"ט אע\"פ שהיא מצוה אצלו ולפיכך היה נכון אצלו להשיב ולומר י\"ט יוכיח ורצה באמרו הזיה הזאת מי חטאת המחויבת לטמא מת בשלישי ושביעי כי כשיחול שלישי או שביעי שלו בשבת אין מזין עליו וכמו כן אם יחול שביעי שלו יום שלשה עשר והיה יום שבת אין מזין עליו וישאר טמא ולא יקריב קרבן פסח ורבי אליעזר סובר שמזין עליו בשבת כדי שלא יבטל עליו קרבן פסח כי אם ישאר למחרתו שהוא יום י\"ד והוזה עליו וטבל אסור להקריב פסח כמו שיתבאר. והלכה כרבי עקיבא:"
+            ],
+            [
+                "<b>אימתי מביא חגיגה עמו כו':</b> חגיגת יום ארבעה עשר היא רשות ולא חובה ולפיכך אם היה ארבעה עשר יום שבת או אם יהיה יום חול ויהיו הפסחים רבים או יהיה אותו הפסח בא בטומאה כאשר יתבאר בפרק שלאחר זה אין מביאין חגיגה עם הפסח יום י\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>חגיגה היתה באה מן הצאן מן הבקר כו':</b> יודיעך בזו ההלכה כי חגיגת ארבעה עשר אע\"פ שהיא רשות ואינו יוצא בה משום חגיגה דינה ודין חגיגה שוה ואין ביניהם הפרש לא במין הקרבן ולא בזמן האכילה ועוד יתבארו הדינים המחויבים בחגיגה במסכת חגיגה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הפסח ששחטו שלא לשמו בשבת חייב כו':</b> מה שאמר ר' יהושע אם אמרת בפסח ששינוהו לדבר האסור רוצה בו שהוא כששחטו לשם שלמים וכיוצא בהן בשבת. וידוע כי השלמים ושאר קרבנות יחיד אסור להקריבן בשבת וכששחט שלמים וזולתה בשבת לשם פסח כבר שינה שמו לדבר מותר כי הפסח מותר להקריבו באותה שבת. ומאמר ר' אליעזר אימורי צבור יוכיחו ענינו התמידין והמוספין שמותר להקריבן בשבת לשמן אבל מי ששחט פסח בי\"ד שחל להיות בשבת לשם תמיד או לשם מוסף חייב חטאת אע\"פ ששינהו לדבר המותר ולא חלק ר' יהושע בזה כאשר בארנו הפסח ששחטו שלא לשמו בשבת חייב עליו חטאת ולא חלק ר' יהושע בזה.",
+                "ופירש <b>קצבה</b> דבר קצוב כי התמידים והמוספין שהן קרבנות צבור אין מוסיפין עליהן ולא גורעין מהם ולפי שהם ידועים במנין ואין רשות לכל אדם להקריבן יהיה השוחט לשמן חייב והלכה כר' יהושע:"
+            ],
+            [
+                "<b>שחטו שלא לאוכליו ושלא למנויו לערלין כו':</b> כבר בארנו בפרק חמישי כי פסח ששחטו לכשרים ולפסולים כשר לפיכך כששחטו בשבת למולים ולערלים פטור אבל כששחטו בשבת לפסולים שהפסח פסול בשוגג הוא חייב חטאת במזיד חייב סקילה וכמו כן כשנמצא בעל מום לפי שהיה לו לבקרו ואח\"כ ישחטנו בשבת וכמו כן כשנמצא בו טריפה גלויה כמו נקובת הראש וחתוך הרגלים וכיוצא בהן אבל אם היתה טריפה נסתרת ולא נודע עד לאחר שחיטה כמו נקובת הלב והריאה וכיוצא בהן פטור. וענין אמרו פטור בכל זה המאמר ר\"ל שהוא פטור מהבאת חטאת:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כיצד צולין את הפסח מביאין שפוד כו' </b> מה שבחרו עץ של רימון הוא לפי שאין יוצאין ממנו מים כשיחם כדי שלא יהא בשל מבושל במים והלכה כרבי עקיבא:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין צולין את הפסח לא על השפוד כו': נגע בחרסו של תנור יקלף את מקומו כו':</b> אסור לצלות בשפוד של ברזל לפי שהוא מתחמם וצולה הבשר ואנו צריכים לצלותו בחמימות האש בלי אמצעי כמו שאמר הש\"י צלי אש ולא צלי דבר אחר ולזאת המשנה שעורו הוא כך ולא באסכלא ואם אסכלא מנוקבת היא כשירה א\"ר צדוק וכו' וכן כשיזוב מלחלוחיתו על הסולת כאשר זכר יסיר אותו הסולת כי אסור לאכול ממנו אלא מה שנשאר בעצמותו [קשה] אבל מה שיזוב ממנו הרי הוא כמרק. והלכה כרבי צדוק:"
+            ],
+            [
+                "<b>סכו בשמן תרומה אם חבורת כהנים יאכלו כו':</b> כבר קדם לך כי מותר לסוך הפסח במשקין ובמי פירות וההלכה כולה מפורשת:"
+            ],
+            [
+                "<b>חמשה דברים באין בטומאה כו':</b> אמר השם ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם ונתן בהם הדין שידחו מפסח ראשון לפסח שני והקבלה כי זה הוא לפי שהן מועטין אבל אם היו הקהל כולם טמאין או רובם יקריבו הפסח והם טמאים וכן אמרו יחידים נדחים לפסח שני ואין צבור נדחה לפסח שני וכמו כן כל קרבנות צבור כולם מקריבין אותן בטומאה כשנטמאו רובן לפי שאנו למדין מן הפסח לכולן כי אמר הש\"י בפסח במועדו ואמר בקרבנות צבור כולם אלה תעשו לה' במועדיכם ונתן לכולם מועד וכמו כן כל מה שיש לו זמן קבוע יבא בטומאה כשנטמא רוב הקהל או רוב הכהנים כאשר יתבאר ואלו החמשה שמנה הם מדברים הנאכלים מקרבנות צבור והנותר ישרף וכמו כן שעירי מועדים דינם ודין שעירי ראשי חדשים אחד לפי שהם כולם חטאת הצבור. ואמרו חמשה ולא אמר אלו הדברים באין בטומאה למעוטי חגיגת חמשה עשר שענינה נפרש עוד כי אע\"פ שהיא כקרבן צבור כמו שאינה קרבה בשבת כמו שבארנו כך אינה קרבה בטומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>נטמא הבשר והחלב קיים אינו זורק כו':</b> כבר ידעת כי קרבן פסח לא בא אלא לאכילה ולפיכך אם נטמא הבשר אינו זורק את הדם כי לא נסמוך אלא על אכילת בשר:"
+            ],
+            [
+                "<b>נטמא הקהל או רובו או שהיו הכהנים כו':</b> דע זה העיקר וזכרהו והבינהו כי טומאת מת בלבד היא שתדחה בצבור ויקריבו בטומאה וכשהוא יחיד ידחה לפסח שני כמו שאמר הכתוב ואפילו היה יום שביעי שלו יום ארבעה עשר ידחו טמאים וזאת היתה השאלה ששאלו עליה למשה רבינו לפי שבא שביעי שלהם יום ארבעה עשר אמרו הפסח אינו נאכל אלא בלילה ואנו נהיה טהורים בלילה וראוין לאכילה יזרק הדם עלינו היום ולאיזה דבר נמנע והוא אמרם למה נגרע כי הטעם ברור לפי שהיו טמאים והכתוב רמז לזה באומרו ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא באותו היום בלבד היו נמנעים וזה הדין הוא בטומאת מת בלבד כמו שנתננו העיקר אבל טומאת שרץ לא אלא שמקריב טמא שרץ אפילו יחיד ולערב כשיטהר יאכל פסחו בטהרה ונתבאר זה העיקר בפרק השני מתלמוד מסכת זבחים:"
+            ],
+            [
+                "<b>הפסח שנזרק דמו ואח\"כ נודע שהוא כו':</b> ואח\"כ נודע שהוא טמא ר\"ל הדם שנטמא ועוד יתבאר זה בסוף עדיות כי דם קדשים אינו נטמא וכי זה הדבר כולו הנמצא בטומאת הדם היא משנה ראשונה.",
+                "<b>וטומאת הגוף</b> שנטמא הכהן המקריב אותו.",
+                "<b>וטומאת התהום</b> הוא טומאת מת נסתר ולא יודע לעולם כאלו היה בתהום ולפיכך הציץ היה מרצה לפי שא\"א בה ידיעה לעולם כי אין בעולם אדם שיודע כי באותו מקום מת או קבר ונקוה שידענו וידע שנטמא ויטהר א\"כ כל קרבן שיקרב והוא טמא בקבר התהום כשר והציץ מרצה עליו והיות הציץ כפרה על הפסול הנולד ההווה בקדשים הוא לשון התורה אמר הש\"י והיה על מצח אהרן ונשא אהרן את עון הקדשים וגו' ואמרו בברייתא בטומאת התהום איזה היא טומאת התהום כל שלא הכיר בה אחד בסוף העולם הכיר בה אחד בסוף העולם אינה טומאת התהום. ואני עשיתי לך דמיון בקבר התהום לפי שהעיקר אצלנו לא אמרו טומאת התהום אלא למת בלבד:"
+            ],
+            [
+                "<b>נטמא שלם או רובו שורפין אותו לפני הבירה כו':</b> הכוונה הוא שישרפו אותו בפני המקדש לביישן כדי שישמרו להבא ולא יבואו לידי טומאה וצוו אותם לשורפם מעצי המערכה כדי שלא לבייש מי שאין לו:"
+            ],
+            [
+                "<b>הפסח שיצא או שנטמא ישרף מיד כו':</b> אמר שיצא ענינו שיצא מן הבית שנאכל בו.",
+                "ו<b>תעובר צורתו</b> הוא שישאר עד שיתעפש ויפסיד כי העיקר אצלנו כל שפסולו בגופו ישרף מיד בדם ובבעלים תעובר צורתו ותשרף ולא חלק רבי יוחנן בן ברוקא אלא כשנטמאו הבעלים או מתו קודם זריקת הדם לפי שהוא ידמה אותו לפסולו בגופו. ואין הלכה כרבי יוחנן בן ברוקא:"
+            ],
+            [
+                "<b>העצמות והגידין והנותר ישרפו בששה עשר כו':</b> גידין הן הגידין שהם אסורים באכילה ושריפתן מצות עשה כמו שצוה השם בו והנותר ממנו עד בקר באש תשרופו וי\"ט עשה ולא תעשה כמו שנאמר בו שבתון וזו מצות עשה והעיקר אצלנו אין עשה דוחה לא תעשה ועשה. ומאמר השם עד בקר רוצה בו כי מה שישאר ממנו למחרתו שישרף ר\"ל מחרת י\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הנאכל בשור הגדול יאכל בגדי הרך כו': השובר את העצם בפסח הטהור הרי זה לוקה כו':</b> ראשי כנפים הם אותם הגידים הקשין שהם סביבות הפרקים באדם ובבהמה ובעוף ונקשרין אותן הפרקים באותן הגידין.",
+                "<b>והסחוסים</b> מיני עצמות רכים כאותן שבראש הכתף. וטעם לוקה ואינו לוקה עוד יתבאר בסוף מכות:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבר שיצא מקצתו חותך עד שמגיע לעצם כו':</b> קדשי הקדשים אינן נאכלין אלא בעזרה בלבד וקדשים קלים בכל העיר והפסח בחבורתו בלבד כי השם צוה בבית אחד יאכל לא תוציא מן הבית. ואלו הגדרים שנתן מקצתן כלפנים ומקצתן כלחוץ כוללים השלשה פרקים ר\"ל העזרה והמדינה וחבורת פסח והשם אמר ובשר בשדה טרפה וקבלנו כי ענין זה הכתוב שכל בשר שיצא חוץ למחיצתו שהיא בשדה והיא טרפה וכאילו אמר ובשר שיצא לשדה טרפה היא ולפיכך כשיוציא אדם מבשר קדשי הקדשים חוץ לעזרה או כלום מבשר קדשים קלים חוץ לירושלים או כלום מבשר הפסח חוץ לבית נאסר אותו הבשר שיצא והוא אסור באכילה ושיצא מקצת האבר מן הפסח אי אפשר לחתוך העצם ממקום היוצא מפני שמנענו הכתוב ועצם לא תשברו בו ומפני זה חותכין הבשר היוצא מזה העצם וקולף הנשאר מן הבשר הפנימי ואוכלו ומגלה הפרק ומשליך העצם כולו שלם ומה שעליו מן הבשר מה שיצא ממנו חוץ אבל בקדשים כשיצא קצת האבר חותכין אותו כל מה שיצא מן הבשר והעצם.",
+                "<b>וקופיץ</b> הוא סכין גדול.",
+                "ו<b>אגף</b> מקום הדלתות כשסוגרין אותן הדלתות נבדל החיצון מן הפנימי:"
+            ],
+            [
+                "<b>שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד כו':</b> הכלה מתביישת מן החבורה ולפיכך התירו לה להחזיר פניה מן החבורה ותאכל מה שלא התירו לשמש לעשות כן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>האשה בזמן שהיא בבית בעלה שחט עליה כו':</b> רגל ראשון פירוש הרגל הראשון מזמן נשואיה.",
+                "ואמרו <b>לא יאכל משל שניהן</b> כשיש ביניהם קפידא על זה השעור אבל כשהן מתרצין זה לזה רצה משל זה אוכל רצה משל זה אוכל.",
+                "ואמרו <b>לא יאכל משל רבו</b> וכמו כן לא יאכל משל עצמו לפי כי עוד יתבאר לך כי הוא לא יניח עבד חציו בן חורין וחציו עבד ולפיכך לא יאכל ממנו בשום פנים עד שיעשה בן חורין.",
+                "ומה שאמר בכאן <b>לא יאכל משל רבו</b> שיראה ממנו שהוא אוכל משל עצמו זהו דעת האומר מניחין אדם חציו עבד וחציו בן חורין וזה הדין כולו בנוי על העיקר שבא אצלנו והוא מאמר הברייתא שוחט אדם על יד בנו ובתו הקטנים ועל ידי עבדו ושפחתו הכנענים בין מדעתן ובין שלא מדעתן:"
+            ],
+            [
+                "<b>האומר לעבדו צא ושחוט עלי את הפסח כו':</b> כשאמר לו רבו צא ושחוט עלי את הפסח סתם אף על פי שיהיה מנהג העולם טלה ושחט לו גדי או גדי ושחט לו טלה הרי זה יאכל וזהו מה שרצה להשמיענו שלא נחוש למנהג והעיקר אצלנו אין נמנין על שני פסחים וזה שהתרנו בכאן ואמרנו יאכל מן הראשון הוא מיוחד למלך ולמלכה בלבד כשאמרו לעבדיהם צאו ושחטו עלינו את הפסח ושחטו שני פסחים וזה לחסרון דעת העבדים ומיעוט התעסקם במצות אבל שאר בני אדם אין אוכלין לא מן הראשון ולא מן השני וזה הדין שזכר באמרו שכח מה שאמר לו רבו אינו מתקיים אלא כשאמר לו הרועה של רבו קח טלה וגדי ושחוט אותם כדי שתתכוין דעת רבך ואני הקנתי לך האחד בתנאי שלא יהיה לרבך רשות בו אבל אם לא היה כן לא יתקיים מזה הדין דבר כי העיקר אצלנו מה שקנה עבד קנה רבו א\"כ אמרו שלי לא יתקיים אלא על הדרך שביארנו ולא יהיו פטורין מלעשות פסח שני אלא כששכח רבו מה אמר לו אחר שנזרק הדם לפי שהפסח אחר זריקת הדם ראוי לאכילה אבל קודם זריקת הדם חייבים בפסח שני:"
+            ],
+            [
+                "<b>האומר לבניו הריני שוחט את הפסח כו': לעולם נמנין עליו עד שיהא בו כזית לכל כו':</b> אמר להם על מי שיעלה מכם ראשון לירושלים כדי לזרזם על המצות ושישתדלו לעלות לירושלים אבל לענין הפסח כבר נמנו עמו בלי ספק ולפיכך כשנכנס הגדול זכה וזיכה אחיו עמו לפי שהן מנויין על הפסח כולן רבי שמעון סבר שנמנין על הפסח עד שישחט ומושכין את ידיהם אחר שנשחט קודם שיזרק הדם ואין הלכה כרבי שמעון:"
+            ],
+            [
+                "<b>הממנה עמו אחרים בחלקו רשאין כו': </b> זה מבואר:"
+            ],
+            [
+                "<b>זב שראה שתי ראיות שוחטין עליו בשביעי כו':</b> זו המשנה היא צריכה לעקרים אני אבארם לך והם כי כשראה הזב שתי ראיות נטמא וסיפר ז' ימים בלא ראיה וטובל בז' ואם ראה ג' ראיות מביא קרבן בח' ואחר יאכל בקדשים לפי שהוא מחוסר כפורים ומחוסר כפורים אינו אוכל בקדשים אמר הש\"י כי יהיה זב מבשרו זובו טמא הוא זכר בכאן מלת זיבות ב' פעמים ואמר טמא ואמר עוד זאת תהיה טומאתו בזובו וזכר מלת זיבות ג' פעמים ואמר טומאתו ובאה הקבלה מנה הכתוב שתים וקראו טמא ג' וקראו טמא הא כיצד שתים לראיה ושלש לקרבן ופירוש דיני הראיה יתבארו במקומו ואין לנו צורך בכאן להאריך בם וכמו כן האשה כשראתה דם בלא עת נדתה ג' ימים רצופים הרי היא זבה וסופרת שבעה ימים בלא ראיה ותביא קרבן בשמיני כמו הזב ואחר תאכל בקדשים לערב ואמר הש\"י ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים בלא עת נדתה וגו' ומקבלה ימים שנים רבים שלשה וכשתראה יום א' תמתין עד למחרת אם לא ראתה דבר <small>[טובלת  לאחר הנץ החמה ואוכלת בקדשים לערב ואם ראתה ג\"כ בשני תשמור ותמתין עד למחר וטובלת]</small> בשלישי ואוכלת בקדשים לערב ואם ראתה בשלישי הרי היא זבה גמורה והיא תקרא באלו הימים השלשה שומרת יום כנגד יום ואחר שתדע אלו העיקרים תדע זאת ההלכה כולה וזה הדין הולך על העיקר שהזכרתיך בפרק שלפני זה והוא כי מי שאינו ראוי לאכילת הפסח יום ארבעה עשר אבל יהיה ראוי לערב שוחטים עליו ובתנאי אם טבל כבר שלא יהיה מחוסר אלא הערב שמש ויהיה גם כן כשנתן קרבנותיו לבית דין אם היה מחוסר כפורים ואז ישחט עליו ואע\"פ שאותו היום אינו ראוי אלא בטומאת מת בלבד כאשר בארתי לך שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>האונן והמפקח את הגל וכן מי וכו':</b> אונן אינו אוכל בקדשים שנאמר ולא אכלתי באוני ממנו והאדם שמת לו אחד מקרוביו שחייב להתאבל עליו יום המיתה נקרא אונן מדאורייתא וכל זמן שהמת על פני האדמה ר\"ל שלא נקבר נקרא אונן וכמו כן יום הקבורה הוא אונן אבל מדרבנן ולא נחוש לאנינות דרבנן לענין פסח. וכן אמרו אין אנינות אלא יום המיתה בלבד וזה לענין אכילת פסח.",
+                "ו<b>מפקח בגל</b> הוא החופר בגל ומחפש שם מת להוציאו אין שוחטין עליו לפי שאין אנו יודעים מה שיארע לו כי אפשר שימצא באותו הגל מת ויטמא ולא יהיה מותר לאכול הפסח ששחטו עליו בני חבורתו שיאכלנו ואולי שלא ימצא שם מת ויאכל.",
+                "ואמרו <b>וכן מי שהבטיחוהו להוציאו מבית האסורים</b> בשני תנאין האחד שהיה בבית האסורים של עובדי כוכבים שהכתוב העיד עליהם אשר פיהם דבר שוא וימינם ימין שקר אבל אם היה בבית האסורים של ישראל אם הבטיחוהו ודאי יוציאוהו שארית ישראל לא יעשו עולה והשני שיהיה בבית האסורים חוץ לחומה אבל אם הוא תוך ירושלים מוליכין את הפסח לבית האסורין ואוכלו לשם ודע כי האונן הותר לו לאכול פסחו לערב כמו שיתבאר לקמן. ומה שאמר אין שוחטין עליו לכתחלה נחוש שמא לא יאכל דבר לגודל אבילותו ואנחנו שחטנו עליו וחשבנו על אכילתו ויותר הבשר וישרף ולפיכך אמר ועל כולן אין שוחטין עליהם בפני עצמן ר\"ל כי אנו לא נשחוט פסח לחבורה של אוננין או חולים או זקנים או מפקחין את הגל ואחר כך ביאר טעם זה ואומר אולי תחשוב כי זה הוא לפי שאינם ראויין לעשות פסח אינו כן כי ראויין הם אבל אסור זה כדי שלא יביאו את הפסח לידי פסול והם לא יאכלוהו ויבא לידי שריפה וכן המפקח בגל שמא ימצא מת אחר שחיטת הפסח ויטמא וישרף. וכאשר הודיענו שהם ראויים אמר לפיכך אם אירע בהם פסול ר\"ל אם שחטו פסח ונזרק עליהם הדם ואע\"פ שלכתחלה אין ראוי לשחוט עליהם ואחר כך אירע פסול באלו האוננים או החולים או הזקנים ונטמאו במת שאינם יכולים לאוכלו בלילה פטורין הן מלעשות פסח שני לפי שהם שחטוהו והם ראויין לעשות פסח אלא מפקח בגל בלבד לפי שכשנשחט עליו הפסח והוא ראוי כאשר זכרנו ואחר כך מצא המת באותו הגל צריך פסח שני לפי שהיה טמא בשעת שחיטה כשהיה מחפש בגל וזה בתנאי שיהיה הגל עגול כשנמצא מת תחתיו נדע ידיעה אמתית כי כל מה שהיה על גב אותו הגל טמא לפי שהוא היה על גבי המת אבל כשיהיה המקום שהוא חופר מקום ארוך ומצא תחתיו מת הרי פטור מלעשות פסח שני שאנחנו נאמר טהור היה בשעת שחיטה ואפשר שלא היה על מקום המת בכוון וגל עגול הוא שיהיה כמו עגול העומד כזו הצורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין שוחטין את הפסח על היחיד דברי רבי יהודה כו':</b> זה מבואר. ורוצה באומרו נשים ועבדים משום תפלות וקטנים ועבדים משום פריצותא אבל כל מין ומין לעצמו הרי הוא מותר נשים לעצמן עבדים לעצמן. והלכה כר' יוסי:"
+            ],
+            [
+                "<b>אונן טובל ואוכל את פסחו לערב כו':</b> מה שחייב שנתיר לו אכילת הפסח לבדו ולא שאר קדשים לפי שאנינות לילה מדרבנן לשון התורה ביום המות בלבד הוא והוא מה שאמר אהרן ביום מות נדב ואביהוא ואכלתי חטאת היום הייטב בעיני ה' ולפי שאכילת פסח בכרת התרנו אכילתו בעת אנינות דרבנן אבל אכילת קדשים שהיא מצות עשה בלבד לא התירוהו וחייבנו לאונן טבילה כדי שתראה הפשטתו מאותה המחשבה והסרת אבילותו וזה הוא ראוי כשמת לו מת אחר חצות יום ארבעה עשר שהוא מחויב קרבן פסח ונתחייב בו קודם שיחול האנינות אבל אם מת לו מת קודם חצות שהוא אונן קודם שיחול שעת חיוב הקרבן ידחה לפסח שני ואין מקריבין עליו והוא אונן לפי שאינו ראוי מפני אנינותו.",
+                "<b>והמלקט עצמות</b> ענינו כשמלקטין אותם לו אחרים לפי שהוא מין אנינות. ולא חלקו ב\"ש וב\"ה אלא בגר בלבד לפי שנאמר שמא לשנה הבאה יהיה טמא נפש ויאמר כמו שטהרתי בשנה שעברה ואכלתי פסח לערב כמו כן עכשיו אטבול ואוכל פסחי אבל ערל ישראל טובל ואוכל פסחו לערב:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מי שהיה טמא או בדרך רחוקה כו' .</b> כשהיה טמא או בדרך רחוקה בפסח ראשון ולא עשה את השני אינו חייב כרת לפי שנפטר מפסח ראשון שנאמר בו לשון כרת ונדחה לפסח שני שלא נאמר בו לשון כרת וכששגג או נאנס בפסח ראשון ולא עשה את השני חייב כרת כי לשון התורה כל מי שלא היה טמא או בדרך רחוקה ולא עשה פסח כלל חייב כרת והוא אמרו ית' והאיש אשר הוא טהור ובדרך לא היה וגו' וזה ענין אמרם בכאן אלו פטורין מן הכרת ואלו חייבין:"
+            ],
+            [
+                "<b>איזו היא דרך רחוקה מן המודיעים ולחוץ כו':</b> מודיעים מקום בינו ובין ירושלים ט\"ו מיל והוא מהלך שילך אדם הליכה בינונית ברגליו מעת הנץ החמה עד בין הערבים ואם היה יום ארבעה עשר חוץ למודיעים הוא בדרך רחוקה. ורבי אליעזר אומר אפילו היה תוך ירושלים וחלה או נשתבש הלוכו ולא יכול להכנס בעזרה בשעת הקרבן אלא שהיה בסוף השעה כשהגיע לאסקופת העזרה דינו כדין מי שהיה בדרך רחוקה ורבי עקיבא אומר כי מאחר שהיה לפנים מן המודיעים ולא יכול להגיע שדינו כדין אנוס. והלכה כר\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>מה בין פסח ראשון לשני כו':</b> אמר השם בפסח שני ככל חקת הפסח יעשו אותו אילו לא היה מוסיף על זה הכתוב דבר היה אדם חייב בשני ככל מה שהוא חייב בראשון ולפי שאמר אח\"כ בפסח שני על מצות ומרורים יאכלוהו מיעט השבתת שאור ובאמרו לא ישאירו ממנו עד בוקר מיעט לא יראה ולא ימצא ובאמרו ועצם לא תשברו בו מיעט לא תשחט על חמץ דם זבחי לפי שלא היה צריך לאלו הבאורים כולם כי אמרו ככל חקת הפסח יספיק לכל אלו ומה שהחזירם כולם אינו אלא השלמת ענין כאלו אמר חקת הפסח שנתחייבת בה אינו אלא זו בלבד על מצות ומרורים יאכלוהו ועל כיוצא בו אמרו אין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט:"
+            ],
+            [
+                "<b>הפסח שבא בטומאה לא יאכלו ממנו זבין כו':</b> כבר ידעת כי כשהן רוב הקהל טמאים לנפש אדם בלבד לזה אנו אומרים שבא הפסח בטומאה שאין אוכלים אותו אלא טמא מת בלבד שהות��ה להם טומאה כמו שבארנו אבל אם אכלו ממנו שאר הטמאים אינן חייבין כרת כי כן קבלנו נאכל לטהורים חייבין עליו משום טומאה שאין נאכל לטהורים אין חייבין עליו משום טומאה ור\"א אומר וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש בזמן שטמא מת משתלח זבין ומצורעין משתלחין ולפיכך אם נכנסו זבין ומצורעין למקדש בפסח שבא בטומאה פטורין. ואין הלכה כר\"א:",
+                "רוצה באמרו <b>נוהג כל שבעה</b>, איסור אכילת החמץ. אבל פסח מצרים לא נאסר בו אכילת החמץ אלא יום אחד בלבד לאומרו ולא יאכל חמץ היום אתם יוצאים כאלו אמר לא יאכל חמץ היום אתם יוצאים. ואמרו בכאן לילה אחת כלומר כי ליל אותו יום גם כן היתה אסור בחמץ."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אמר רבי יהושע שמעתי שתמורת הפסח קריבה כו' שיסתאב.</b> ענינו עד שיפול בו מום שיפסול אותו ולא יהיה ראוי לקרבן ודברי רבי עקיבא אמת אין עליו חולק:"
+            ],
+            [
+                "<b>המפריש נקבה לפסחו או זכר בן שתי שנים כו':</b> בכל מקום שאומר יפלו דמיו לנדבה רוצה בו עולות נדבה והוא שמטילין דמיו בתיבה שהיתה במקדש וב\"ד היו מקריבין אותן הדמים עולות ומכלל הדברים שבאר מי שיביא עולתו נדבה או יטיל דמיה בתיבה כי אותה שהוטלו דמיה בתיבה נסכיה משל צבור ועולה שיביא נסכיה משלו ועוד יתבארו מיני ההפרש שיש ביניהם בפרק שלישי ממסכת תמורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הפסח שנתערב בזבחים כולן ירעו עד כו' .</b> המשל בזה כי אם נתערב פסח עם שתי עולות מניחין השלשה כבשים עד שיפסלו ומוכרם אחד אחד וידע איזה מהם דמיו יותר ונאמר על  דרך הדמיון <small>[דברים אלו צריכין ביאור, כ\"כ התוי\"ט ע\"ש]</small> שישוה הא' דינר והשני דינר וחצי והשלישי שני דינרין נמצאו בידיו מן הג' כבשים ד' דינרין וחצי אז יתחייב להביא ג' בהמות ב' מהם בשנים שנים דינרין (וא' בשנים דינרים וחצי) [ואחד בדינר וחצי <small>כצ\"ל ומסולק מה שנתקשה התוי\"ט בהבנת דברי רבינו, והדין נותן שא\"צ להביא העולה השניה רק בדינר וחצי דמאחר שהם שתי עולות א\"כ ממ\"נ עולה אחת לא היתה שוה כ\"א דינר וחצי.",
+                "<small>מהרב המאור הגדול המפורסם מו\"ה אשר הלוי</small>]</small> וזהו אמרם ויפסיד המותר מביתו יקריב מהם שתים לעולה ואחת שהיתה בשנים דינרים שלמים וממה שאתה צריך לדעת כי הבכור נאכל לשני ימים ולילה אחד והפסח אינו נאכל אלא בלילה ואינו נאכל אלא עד חצות וכשנאכל בכור בתורת פסח אנו מביאין אותו לעשותו נותר לפי שאינו נאכל אלא עד חצות והעיקר אצלנו אין מביאין קדשים לבית הפסול ור' שמעון אומר מביאין את הקדשים לבית הפסול.",
+                "ואמר <b>אם חבורת כהנים יאכלו</b> ר\"ל יאכלו הכל עד חצות כדין הפסח. וחכמים אומרים ירעו עד שיסתאבו ויביא בהמה בדמי היפה והשמנה שבהן ויאמר כל היכא דאיתא לפסח תחול קדושתו על זה ויקריב אותה הבהמה שלמים ויאכל אותה הבהמה כולה שנפל בה מום כאשר יאכל בכור בעל מום ואין הלכה כר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>חבורה שאבד פסחה ואמרו לאחד צא כו':</b> כל זה מבואר אינו צריך פירוש. ואמרם לא אמר להם ולא אמרו לו רוצה בו שלא פירש דבר ולא הרשוהו בפירוש שישחוט בעבורם וגם הוא לא הרשה אותם בפירוש אע\"פ שהיו שם מעשים ורמזים מורים על סמיכת קצתם אל קצתם:"
+            ],
+            [
+                "<b>שתי חבורות שנתערבו פסחיהן כו':</b> ברור הוא כי זה תערובות לא נפל אלא קודם שישחט הפסח:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנים שנתערבו פסחיהן זה מושך לו אחד כו':</b> וכ��ו כן יאמר השני לחבירו והדבר כולו מבואר:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ערבי פסחים סמוך למנחה לא יאכל אדם כו':</b> סמוך למנחה הוא שישאר מן היום יותר משתי שעות ומחצה זמניות לפי שהעת שיקרא מנחה הוא שישאר מן היום שתי שעות ומחצה ומפני זה חייבנו לזה החיוב לפי שאכילת מצה בלילה הראשון חובה וראוי להרעיב אדם עצמו כדי שיאכל המצה בתאבון וזה שמנענו אותו מן האכילה אינו אכילת לחם לבדו כי אין ברשותו לאכול לחם באותה שעה ואסור לנו לאכול מצה יום ארבעה עשר עד שיאכלנה בשעת המצוה אבל מנעוהו לאכול הרבה משאר המאכלים. וחייבנו לאכול בהסבה כדי שיאכל כדרך שהמלכים והגדולים אוכלים עד שיהיה דרך חרות.",
+                "ו<b>תמחוי</b> הוא כלי שמשימים בו התבשיל שמקבצים לצורך העניים מן הבתים ואסור לאכלו אלא לאדם שהוא בתכלית העוני כמו שבארנו בסוף פאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מזגו לו כוס ראשון בש\"א מברך על היום כו':</b> כבר קדם לך במסכת ברכות כי ב\"ש מקדימין הקידוש קודם ברכת היין ובה\"א להפך:"
+            ],
+            [
+                "<b>הביאו לפניו ירקות מטבל בחזרת כו':</b> הסדר שהוא אומר לך הוא כן. מביאין לפניו השולחן ומקדש כאשר זכר ואוכל איזה ירק שנזדמן לו אחר שיטבול אותו בחרוסת ויברך עליו בפה\"א:",
+                "וזה שאמר <b>מטבל בחזרת</b> להודיעך כי בפה\"א יברך אפי' על חזרת שהוא מן המרורים לפי שהוא אכלו במקום ירק בתחלה אבל כשאכל מצה (וחזרת) ואח\"כ חזרת מברך על אכילת מרור אם לא אכל תחלה מרור ואם אין לו אלא מרור תחלה וסוף יברך עליו תחלה בפה\"א ואח\"כ על אכילת מרור ואוכלו בסוף בלא ברכה. ומה שסדרנו לאכול ירק עכ\"פ ואח\"כ מרור כדי שיהיה שינוי וישאל הבן:",
+                "ו<b>מטבל</b> בכאן עניינו שמתעסק באכילת הירק.",
+                "וה<b>חרוסת</b> הוא תערובות שיש בו קהוי ודמות תבן וזה זכר לטיט ואנחנו עושין אותו כך שורין תאנים או תמרים ומבשלין אותן ודכין אותן עד שירטבו ולשין הכל בחומץ ונותנין בו שבולת נרד או איזוב וכיוצא בו בלי שחוקים. ור\"א בן צדוק אומר חרוסת מצוה לדעתו שחייב אדם לברך אקב\"ו על אכילת חרוסת ואינה הלכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מזגו לו כוס שני וכאן הבן שואל אביו כו' </b> מתחיל בגנות הוא שיספר איך היינו קודם אברהם אבינו כופרים ועובדי גלולים ומשתתפין השם ית' ואחר כך בחר בנו הש\"י ואת כל התלאה אשר מצאתנו במצרים ואח\"כ גאלנו הש\"י ודרש אותה הפרשה ידוע ומפורסם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"ג היה אומר כל שלא אמר שלשה דברים אלו וכו':</b> והלכה כרבן גמליאל:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד היכן הוא אומר בש\"א עד אם הבנים שמחה כו':</b> והלכה כר' עקיבא:"
+            ],
+            [
+                "<b>מזגו לו כוס שלישי מברך על מזונו כו':</b> מה שחייב שלא נתיר לו לשתות בין שלישי לרביעי הוא כדי שלא ישתכר כי היין בתוך המאכל לא ישכר כמו שישכר בלי מאכל.",
+                "ו<b>ברכת השיר</b> הוא נשמת כל חי עד סופה וכמו כן יהללוך עד הסוף יקרא ברכת השיר ואם אמר שתיהם ה\"ז משובח:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן כו': ישנו מקצתן יאכלו כולן לא יאכלו כו':</b> נתנמנמו הוא שיתחלו לישן ולא ישתקעו בשינה אבל שומעין כשידברו להם ואם קראם אדם עונין מיד.",
+                "ו<b>נרדמו</b> הוא שישתקעו בשינה.",
+                "ו<b>אפיקומן</b> הוא אכילת הפרפראות שאדם אוכל אחר סעודתו כגון מיני קטניות והזרעים הקלוים והגרוגרות והצמוקים והשקדים וכיוצא בה�� והלכה כרבי יוסי:"
+            ],
+            [
+                "<b>הפסח אחר חצות מטמא את הידים כו': בירך ברכת הפסח פטר את של זבח כו':</b> טומאת ידים עוד יתבארו משפטיהם במקומות רבים ממסכת טהרות:",
+                "וה<b>זבח</b> הנזכר בכאן הוא חגיגת יום ארבעה עשר שקדם זכרו בפרק הששי ולשון התוספתא איזה היא ברכת הפסח ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו לאכול הפסח ועל הזבח ברוך אקב\"ו לאכול הזבח. והלכה כרבי עקיבא:",
+                "<small>סליק פירוש המשניות להרמב\"ם ממסכת פסחים</small>"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Pesachim/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,392 @@
+{
+    "title": "Rambam on Mishnah Pesachim",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rambam_on_Mishnah_Pesachim",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר כו':</b> בדיקת החמץ [צריך שיהיה] בליל י\"ד אע\"פ שאינו אסור בו באכילה עד חצות ליום י\"ד כאשר יתבאר. ותקנו זה לפי שאור הנר בלילה יפה לבדיקה ובני אדם מצויים בבתיהם באותו העת. נקרא לילה אור כמו שקוראין דברים הרבה בהפכן וכוון בזה כדי לדבר בלישנא מעליא ולא תהיה פתיחת הספר בשם העדר מן ההעדרים ר\"ל לילה:",
+                "<b>ומרתף</b> שם אוצר היין. וזו המשנה שיעורה כך כל מקום שאין מכניסין בו חמץ אינו צריך בדיקה. ואוצרות יין ושמן אינן צריכין בדיקה. ולמה אמרו שתי שורות במרתף וכו' ונאמר על דרך הדמיון כגון שיהיה בית מלא חביות יין באורך עשר חביות וברחבו עשר ובגבהו עשר אחת בצד אחת עד שיהיה בבית אלף חביות. בית שמאי אומרים בודק השורה כולה שהיא כנגד הפתח באורך וברוחב שהם מאה חביות והשורה כולה שהיא כנגד גג הבית באורך וברוחב והם גם כן מאה חביות וזהו ענין שתי שורות על פני כל המרתף. וב\"ה אומרים שבודק שתי שורות והם עשרים חביות בלבד והוא שתי שורות אחת בצד שניה כנגד פתח הבית ומן השורות העליונות כנגד הגג זהו ענין אמרם שתי שורות החיצונות שהם העליונות:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין חוששין שמא גררה חולדה מבית לבית כו':</b> גררה ענינו ידוע כמו גורר אדם מטה כסא וספסל (שבת דף כב) מגזרת הנגרים ארצה (שמואל ב יד). וחולדה גם כן ידוע:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר בודקין אור ארבעה עשר ובארבעה עשר שחרית ובשעת הביעור כו':</b> בתוך המועד ולאחר המועד ענינו בתוך ימי החג ואחר ימי החג. ותועלת הבדיקה אחר המועד כדי שיאבדנו ולא יהנה בו כי העיקר אצלנו חמץ שעבר עליו הפסח אסור בהנייה. ואמרם מה שהוא משייר חוזר על תחלת המאמר והוא אמרם אור לארבעה עשר בודקין את החמץ כי מה שמשייר יניחנו בצינעא עד שיחול שעת איסור כי הוא אם הניח בלי מוצנע ומצא שחסר ממה שהניח צריך בדיקה אחרת לפי שנאמר בידוע שגררה חולדה. וטעם מחלוקת רבי יהודה וחכמים כי רבי יהודה אומר אם לא בדק בשעת איסור החמץ אינו בודק כלל דילמא אכיל מיניה. וחכמים אינן רואין בזו הגזירה לפי שהם אומרים הוא עצמו מחזר עליו לשורפו מיכל אכיל מיניה ומפני זה אומרים יבדוק בתוך המועד ולאחר המועד. ואין הלכה כרבי יהודה:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי מאיר אומר אוכלין כל חמש ושורפין בתחלת שש כו'.</b> צוה השם יתברך שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם מכאן אנו לומדים שצריך להיות ביעור החמץ קודם השבעה בהכרח כדי שיהיו כל השבעה ימים מתחלתן ועד סופם לא ימצא בהם שאור. ממאמרו אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם למדנו שהוא יום ארבעה עשר ויהיה ביעור החמץ בתחלת יום ארבעה עשר לולי אמרו אך ביום הראשון כי אך הוא מלת מיעוט וכאילו מיעט ואמר מה שאמרתי ביום הראשון אינו בתחילת היום אלא מקצתו. ומכלל הרמיזות לזה העיקר המקובל רוצה לומר כי ביעור החמץ במקצת ארבעה עשר אמרו יתברך לא תשחט על חמץ דם זבחי והקבלה כי אותו המקצת בתחלת שעה שביעית והכל מודים כי מתחלת שעה ששית הוא אסור אבל הוא מדבריהם כדי להרחיק מאיסור תורה. ומחלוקת רבי מאיר ורבי יהודה כי רבי מאיר אומר יאכל כל זמן שמותר לו לאכול ורבי יהודה אומר לא יאכל בחמש שעות גזירה משום יום המעונן שאפשר שיטעה בשעה אחת. והלכה כרבי יהודה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועוד אמר ר\"י שתי חלות של תודה פסולות מונחות כו':</b> עוד יתבאר לך כי קרבן תודה יש בו ארבעים חלות ולפי שהם רבות נפסלות בלינה והיו לוקחין שתים מאותם החלות והיו עושין בהן מה שאמר. ואין הלכה כרבי שמעון בן גמליאל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' חנינא סגן הכהנים אומר מימיהם של כהנים כו':</b> אבות הטומאות הן מנויות בתחלת סדר טהרות ומשם תדעם. וכל הנוגע באב מאבות הטומאות יקרא ראשון. והנוגע בראשון יקרא שני. והנוגע בשני יקרא שלישי. והנוגע בשלישי יקרא רביעי. ועוד יקרא ראשון ולד הטומאה לפי שהוא מיוחס לאב הטומאה והשני ולד הטומאה. ועל זה ההיקש חוזרין ואומרים מלת ולד בשלישי ורביעי. ויקרא גם כן שם הראשון והשני והשלישי והרביעי ולד הטומאה לפי שהם כולם תולדות אב הטומאה.",
+                "ואמרו בכאן <b>ולד הטומאה</b> רצה לומר ולד ולד הטומאה וכבר ידעת כי בשר שנגע בולד [ולד] הטומאה שלישי לטומאה ובשר שנגע באב הטומאה ראשון וכשנגע שלישי לראשון חזר שני כמו שבארתי לך כי כל הנוגע בראשון יחזור שני. והודיעך בזה הדבר כי שלישי מותר לעשותו שני. וזהו ענין אמרו אע\"פ שמוסיפין לו טומאה על טומאתו לפי שהיה שלישי והחזירו שני וזאת הטומאה שנתוספה לו היא מדרבנן אבל מדאורייתא העיקר אצלנו אין אוכל מטמא אוכל לפי שנאמר בטומאת אוכלין טמא הוא ובא בקבלה הוא טמא ואינו עושה כיוצא בו כלומר לא יטמא כיוצא בו מן המאכלות אבל מדרבנן אוכל מטמא אוכל ולפיכך חזר השלישי שני. והוסיף רבי עקיבא על זה ואמר כי שלישי מותר לעשותו ראשון כאשר אגיד לך כי טמא מת מכלל אבות הטומאה והאדם הנוגע במת יהיה אב והנוגע באב יהיה ראשון וכן שני שלישי ורביעי ואם היה הדבר הנוגע במת כלים לא יהיו אב הטומאה ונחשוב מהם ראשון ושני אבל יהיו הם והמת תורה אחת שהנוגע באותן הכלים יטמא טומאת שבעה והוא יהיה אב הטומאה ונחשוב ממנו ראשון ושני וזה לדבר השם יתברך בחלל חרב או במת וגו' ובאה בקבלה חרב הרי הוא כחלל וכמו כן שאר כלי מתכות וכלי שטף דינם ודין החרב שוה והכלים הם יותר חמור מן האדם לעולם במדרגה אחת אם נגע אדם במת יהיה אותו האדם אב הטומאה בלא ספק ואם נגע אדם שני בראשון יהיה השני ראשון כאשר בארנו בתחלת דברינו ואם נגעו כלים באותו האדם שנטמא במת והוא אב הטומאה לא יהיו ראשון אבל יהיו אב הטומאה ומהם יתחיל החשבון בראשון ובשני ועוד יתבארו לך דיני אלו העיקרים כולם וראיותיו בביאור בראש מסכתא אהלות. ונר אשר אמרו בכאן ר\"ל נר של מתכת שנכללת בכל דיני הכלים שזכרנו אבל נר של חרס לא כי מעיקרנו שכלי חרס אינו אב הטומאה בשום פנים כאשר יתבאר במסכת כלים. וכשתגע נר של מתכת בטמא מת שהוא אב הטומאה לא יהיה אותו הנר ראשון אבל יהיה אב הטומאה כאשר בארנו.",
+                "ו<b>שמן שנפסל בטבול יום</b> והוא שלישי כאשר יתבאר במסכת טבול יום. וכשנתנו בנר הנזכרת חזר ראשון כי הנר אב הטומאה כאשר בארנו והתיר חזרת שלישי ראשון. וכבר בארנו כי ר\"ע יצטרך שיהיה הנר אב כדי שיהיה השמן ראשון ויטמא זולתו מן התורה. כי הוא סובר כי היות משקין טמאין מטמאין זולתם מן המאכלות מדאורייתא אבל אילו סבר שהוא מדרבנן כאשר הוא האמת די לו בטומאה דרבנן שיתיר להיות הנר של חרס לפי שהמשקין בין שנטמאו באב או בראשון או בשני יחזור ראשון וזה מדרבנן. ועוד נבאר זה במקומו בטהרות. ושני המאמרים אמתיים לפי שהם עדות שהעידו במה שראו. ומה שנמשך זה הענין בכאן לפי שדברנו בש��י חלות פסולות מלחם תודה שהם קדשים ונשרפין:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר ר\"מ מדבריהם למדנו ששורפין תרומה כו':</b> ר\"מ סובר אין משקין טמאין מטמאין זולתם מדאורייתא. ועוד יתבארו עקרי מחלוקתם במסכת טהרות. ושניהם מודים כי אמרו במה שקדם למה [לא] נמנעו מלשרוף הבשר שנטמא בולד הטומאה מפני שהוא בשר שנטמא במשקין טמאין וזה הבשר לדעת ר\"מ ולד מדרבנן לפי שהוא כאשר בארתי לך סובר טומאת משקים לטמא אחרים דרבנן והוא לדעת רבי יוסי ולד מדאורייתא למה שביארנו מסברתו. ולפי שסבר רבי מאיר כי רבי חנינא התיר שריפת ולד הטומאה מדרבנן עם ראשון מדאורייתא אמר מדברי רבי חנינא במחלוקתו עם רבי עקיבא נודע שמותר לשרוף תרומה טהורה עם הטמאה לפי שולד מדרבנן לגבי ראשון דאורייתא אין הפרש בינו ובין טהור.",
+                "ואמר לו רבי יוסי <b>אינה היא המדה</b> לפי שרבי יוסי סובר כאשר בארנו כי אותו הבשר טמא מדאורייתא. ואמר לו אם התרנו טמא טומאה חמורה עם טמא טומאה קלה נתיר שריפת טהור עם טמא א\"כ יהיה שריפת תרומה טהורה עם הטמאה לרבי מאיר על עיקר סברתו היא המדה ולר' יוסי אינה המדה. אח\"כ אמר לו רבי יוסי אפי' רבי יהושע שהוא מיקל אינו מתיר שריפת טהורה עם הטמאה אבל הוא מתיר שריפת תלויה עם הטמאה. ועוד יתבארו לך דברים שעושים התרומה תלויה כשנגע בהם במסכת טהרות ורבי יוסי אמר כי ארבעה עשר שחל להיות בשבת שהחיוב לשרוף הכל קודם השבת שורפין טמאה לעצמה וטהורה לעצמה ותלויה לעצמה. והלכה כרבי יוסי באמרו אין שורפין טהורה עם הטמאה. אבל שיטמאו המשקין לזולתם הוא מדרבנן כרבי מאיר:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל שעה שמותר לאכול מאכיל לבהמה לחיה ולעופות כו':</b> זו המשנה לרבן גמליאל שקדם לך דעתו שאמר חולין כל ארבע ותרומה כל חמש. ואמר בכאן כי כל [זמן] שהכהן אוכל תרומה מותר לישראל להאכיל לבהמה וזה אמת ר\"ל שמותר לו ליהנות מן החמץ בשעה חמישית אע\"פ שהוא עצמו אינו אוכל כאשר בארנו.",
+                "ואמרו <b>ולבהמה ולחיה ולעופות</b> כדי שיכלל בכלל מיני החיות כמו שהם חלוקים בענין אכילתם כי יש מהם מצניעים מה שישאר להם ויש מהם שמפזרין אותו וכיוצא בהן ומה שפרט.",
+                "ואמר <b>ומוכרו לנכרי</b> כי ב\"ש אומרים לא ימכור אדם חמצו לנכרי אלא א\"כ יודע בו שיכלה קודם הפסח והודיע כי זה המאמר דחוי.",
+                "ורוצה במאמר <b>ומותר בהנאתו</b> לפי שהוא כששרף החמץ קודם הביעור הותר לו שיהנה באפרו לאחר הפסח.",
+                "ואמר <b>עבר זמנו אסור בהנאתו</b> אפילו בשעה ששית שהוא מדרבנן כי הוא אסור בהנאה כמו איסור הנאה דאורייתא כל כך כי אפילו קידש אשה בחמץ בשש שעות אין חוששין לקדושין אפילו היה אותו החמץ אסור מדרבנן כמו החטים שנפל עליהם מים וכיוצא בו.",
+                "ואמר <b>ולא יסיק בו תנור וכירים</b> רוצה בו כי כששרפו בזמנו לא יסיק בו תנור בעת שריפתו כדי שלא יהנה באותו הביעור והוא אינו מותר בהנאה. ופרורין ידוע ולשון העברי פתים וכמו כן נפרש פתות אותה פתים (ויקרא ב׳:ו׳) ואין הלכה כרבי יהודה וכשהחמץ הוא יבש אין מספיק לו להטילו בנהר אלא צריך שיפרר אותו היטב מפני שיובשו חזק חלקיו [וצריך] (ו) לכתת כדי שיאבד מהר:"
+            ],
+            [
+                "<b>חמץ של נכרי שעבר עליו הפסח כו':</b> למדנו בקבלה שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ולפי שאין אדם עובר על מצות לא יראה לך חמץ בחמץ של נכרי הוא מותר ואפילו באכילה ומה שאמר בהנאה משום שאומר חמצו של ישר��ל אסור בהנאה ואמרו בירושלמי כי אמרו מותר בהנאה משום שהוא מורה שהוא אסור באכילה וזה הוא במקום שאוסרין שם אכילת פת נכרים ומזה הטעם אסור באכילתו ולא משום החמץ כאשר אמרו אבל באתרא דנהיג לאכול פת נכרים מותר באכילה וזה יורה הדבר בפת של נכרים שתלוי במנהג והמנהג הוא אצלנו באיי ספרד לאכלו. ולפי שעבר הישראל על מצות השם שאמר לא יראה כשהחמץ שלו קנסינן ליה ונאסר אותה בהנאה אפילו לאחר הפסח:"
+            ],
+            [
+                "<b>נכרי שהלוה את ישראל על חמצו כו' :חמץ שנפלה עליו מפולת הרי הוא כמבוער כו':</b> התנאי בשניהם שיאמר לו אם לא הבאתי לך מעות ביום פלוני קנה מעכשיו אבל אם לא אמר לו זה הרי החמץ נחשב ברשות בעליו לא ברשות אותו שהוא ממושכן אצלו.",
+                "ו<b>כל שאין הכלב יכול לחפש אחריו</b> הוא שיהיה עליו גובה שלשה טפחים וצריך שיבטל בלבו ורשב\"ג לא בא לחלק אבל באר דין המפולת איך הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>האוכל תרומת חמץ בפסח בשוגג כו':</b> עוד אבאר לך במסכת מכות כי אוכל חמץ בפסח לוקה והעיקר אצלנו אין אדם לוקה ומשלם לפיכך פטור מן התשלומין. ומדמי העצים שיעורו אפילו דמי עצים אינו משלם ולא נאמר נחשוב זה החמץ כאלו הוא עץ בעלמא לפי שהוא אסור בהנאה ולפיכך אין משלם אפילו דמי עצים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלו דברים שאדם יוצא בהן ידי חובתו כו':</b> אכילת מצה בליל פסח מצות עשה והוא דברי השם בערב תאכלו מצות (שמות י״ב:י״ח) ואמר לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות (דברים ט״ז:ג׳) א\"כ כל הזרעים שעיסתם מתחמצת אדם יוצא בהן ידי חובתו במצה. ואלו החמשת מינין בלבד הם באין לידי חימוץ וזולתם כמו אורז ודוחן ודומיהן מסריחין עיסתן ואינן מתחמצין. ואם אתה זוכר למה שפירשנו בפ' שלשה שאכלו כאחד מברכות ובפרק י\"ח דשבת התבאר לך זאת ההלכה והתשובה בהן אחת. ומה שפרט <b>בחלה ובתרומה</b> שמא יאמר אדם מצה שוה לכל אדם בעינן ר\"ל שתהא ראויה לכל ישראל ולזולתם הודיענו שאין הדבר כך. והטעם שאין אדם יוצא ידי חובתו בחלות תודה ורקיקי נזיר כשעשאן לעצמו להקריבן עם הקרבן שהוא חייב [בו] כמו שנצטוה אע\"פ שהיא מצה גמורה לפי שאמר השם יתברך ושמרתם את המצות ובא בקבלה מצה המשתמרת לשם מצה יצתה זו שאינה משתמרת לשם מצה אלא לשם זבח:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו כו':</b> כמו שאכילת מצה בליל פסח מצות עשה כך אכילת מרור מצות עשה בזמן שכבש הפסח נאכל. הוא מה שאמר יתברך על מצות ומרורים יאכלוהו. ואמרו מרורים נופל על אלו שמנה.",
+                "<b>חזרת</b> חסא.",
+                "<b>עולשין</b> ידוע.",
+                "<b>תמכא</b> מין ממיני עולשין אלא שהוא גדל בגנות.",
+                "<b>חרחרבינה</b> פירש רבינו יצחק אלקרצינ\"ה.",
+                "<b>מרור</b> מין כוזברתא מר ביותר.",
+                "ואמרו <b>בין לחים בין יבשים</b> רוצה בו הקלח שלהם כאשר הודיעך ויוצאין בקלח שלהן אבל העלין אינו יוצא בהם ידי חובתו אלא אם היו לחים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין שורין את המורסן לתרנגולים אבל חולטין כו':</b> מורסן ידוע והוא קליפת החטים העבה.",
+                "ו<b>שורין</b> הוא שישרו המורסן במים וישימו אותן בפני התרנגולים שיאכלו אותן כדרכן [בנחת].",
+                "ו<b>חולטין</b> הוא שילושו הקמח במים חמין בחוזק הרתיחה. ונהגו העם לאסור זה והתלמוד התיר אותו.",
+                "ו<b>שפה</b> פירושו שהאשה מחככת בשרה במורסן.",
+                "ו<b>ילעוס</b> הלעיסה בשינים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין נותנין [את] הקמח לתוך חרוסת או לתוך החרדל כו':</b> מחלוקת תנא קמא ורבי מאיר אינו אלא כשנתן לתוך החרדל אבל לתוך החרוסת דברי הכל ישרף מיד לפי שהוא ממהר להחמיץ ועוד יתבאר תערובת החרוסת מה הוא בפרק אחרון. ואמר הש\"י בפסח ובשל מבושל במים ולפי ששינה איסור הבישול בלשון מקור קבלנו שבא לרמוז לאסור בישולו במי פירות אבל סכין ומטבילין אותו בהן אחר שנצלה: ומי הבצק שנוטלין בהם. הידים וכלי הבצק ישפכו כמו שזכרו ובמקום מדרון כדי שלא יתקבצו וישארו במקום נמוך ואין הלכה כרבי מאיר:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אלו עוברין בפסח כותח הבבלי ושכר המדי כו':</b> ענין עוברין שעוברין על בל יראה ובל ימצא.",
+                "<b>כותח</b> הוא דבר שנופל בערובו קמח ונקרא בלשון ערבי אלמר\"י.",
+                "<b>שכר</b> דבר משכר שעושין דברים משכרין ממינין רבים מחטים שרויים ושעורים וזולתם והיה משקה אנשי מדי מזה הענין רוצה לומר ממשרת לחם כגון אותו שעושין היום במצרים וקורין אותו אלמז\"ר בערבי.",
+                "ו<b>חומץ האדומי</b> היו משימין בו שעורים מעט.",
+                "ו<b>זיתום</b> שלוקחין מלח וקמח שעורים וקרטומי וקורין אותו בערבי קרט\"ם והוא זרע כרכום דברי בד בבד ולשין אותו במים והיו עושין אותו לרפואה.",
+                "וזומא של צבעים מיא דחזרי והוא מים ששורין בהן המורסן ומשתמשים בו צבעי <small>[<b>הגהות הגרי\"ב:</b> בשאר דפוסים בא</small> הלבא <small>בב' והוא שיבוש וצ\"ל הלכא בכ' כמו שהוא לפנינו וכן הוא בתוי\"ט, ועי' ברש\"י חולין דף כ\"ח ע\"א ד\"ה ללכא צבע עור אדום:]</small> הלכא:",
+                "ו<b>עמילן של טבחים</b> הוא שלוקחין חטים שלא בשלו כל צרכן ומיבשין אותן וטוחנין אותן ולשין אותן ועושין מהן חלות ומכסין בהן הקדרה כשיתקרב המאכל להתבשל בתוכה ותסיר ממנה זוהמת המאכל וריחו הרע.",
+                "ו<b>קולן של סופרים</b> עיסה יעשו אותה מדבקי הספרים מעפר הרחיים ידבקו בו מה שהם רוצים לדבק מניירותיהם.",
+                "ו<b>טפולי נשים</b> הוא קמחים יקחו אותן הנשים מן הדברים שיש להם כח למרק ורוחצות פניהם בהם ובשרן ויש בכללן קמח שעורים. ורבי אליעזר אומר אע\"פ שיהיה אבק ואין בו מים גזירה שמא ישרו אותו האבק בשעת הרחיצה. ואין הלכה כרבי אליעזר אלא כמו שאמר זה הכלל כל מה שהוא מין דגן רוצה בו כל דבר שיהיה בו מין ממיני חמשת המינים עם המים עובר עליו בפסח אבל בלא מים או במי פירות אינו עובר ומותר לאוכלו כי העיקר אצלנו מי פירות אין מחמיצין:",
+                "ואמרו <b>הרי אלו באזהרה</b> רוצה לומר מי שיאכל אחד מאלו שיהיה בו תערובת דגן לפי שהעיקר אצלנו על חמץ דגן גמור ענוש כרת ועל עירובו בלאו וזה כשיהיה מן החמץ מעורב כזית בכדי אכילת פרס אז יתחייב האוכל זה התערובות מלקות אבל אם יש בשעור הדגן המעורב פחות מכזית אינו חייב על אכילתו מלקות אבל הוא אסור ואין הלכה כרבי אליעזר:"
+            ],
+            [
+                "<b>בצק שבסדקי עריבה אם יש כזית במקום אחד כו':</b> אמרם בטל במיעוטו כשהוא במקום חיזוק הכלי ודיבוק שבריו אבל כשאינו לחיזוק אפילו פחות מכזית חייב לבער.",
+                "ואמרו <b>חוצץ</b> מבואר וענינו כי אם הוא מקפיד עליו ודעתו ליטלו אז הוא חוצץ וכשנטמאת העריבה והטבילה לא עלתה לה טבילה. וזה המאמר בעריבה שיש לה טהרה במקוה אבל כלי חרס אין לו טהרה במקוה אלא שבירה כמו שיתבאר במקומות הרבה.",
+                "ו<b>בצק החרש</b> הוא שיכו עליו ביד ולא ישמע לו קול ודומה כחרש לא ישיב כשקוראין אותו. וכאשר לא נודע אם נתחמץ או לא נשער אותו בזולתו או בזמן הידוע כי בזמן הזה תחמיץ העיסה ושיעורו כדי שיהלך אדם ברגליו הליכה בינונית מיל אחד והוא שיעור מן הזמן שהוא שני חומשי שעה משעות ההשויה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד מפרישין חלה בטומאה ביום טוב כו':</b> כבר הודעתיך כי שריפת קדשים ביו\"ט אסור וכשנטמאת העיסה חלה טמאה שיוציא ממנה דינה שתשרף ואמר רבי אליעזר שיאפה הבצק כולה ולא יוציאו ממנו חלה עד תשלום אפייתו ואז תטול חלה מן החלות ותקרא לה שם וזה מותר כאשר ביארנו במסכת חלה ומניחין אותה עד מוצאי יום טוב ושורפין. ובן בתירא אומר מוציאין אותה עיסה ומטילין אותה במים צונן ומניחין אותה שם עד שתשרף למוצאי יום טוב כי אסור לאפותה לפי שאין אופין ביום טוב אלא מה שהוא ראוי לאכילה. והלכה כרבי אליעזר:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבן גמליאל אומר שלש נשים לשות כאחת כו':</b> ר\"ג סבר כי ג' נשים מתעסקות בבצק כולן בזמן אחד ואופות זו אחר זו ואף על פי שישאר הבצק של השלישית עד שיסיקו את התנור פעמים ויאפו בו שתי אפיות ואח\"כ תאפה השלישית שאינו בא לידי חימוץ בזה השיעור מהזמן. וחכמים אין סוברים כך אבל אומרים כי כשתתחיל הראשונה באפיה (תשלים) [תתחיל] השניה לערוך והשלישית ללוש נמצא כשתשלים הראשונה באפיה (תתחיל) [תשלים] השניה בעריכה והשלישית בלישה ותתחיל השניה לאפות והשלישית בעריכה. ותלוש הראשונה פעם שניה וכך עושין ולא יתמהמה הבצק בשום פנים ולא תגביה ממנו היד:",
+                "ואמר ר\"ע לר\"ג <b>לא כל הנשים ולא כל העצים ולא כל התנורים שוים</b> כי יש תנור שמתחמם בשעה קלה ואחר בהפך וגם כן כשהם העצים יותר יבשים שולט בהם האש במהרה ומן הנשים יש מהם זריזות ויש מהם להיפך ואמרו שאין מניחין העיסה כל זה הזמן אלא א\"כ מטילין [הידים] במים צוננין ומצננין העיסה בהם. ודע כי כל עת שהיד מתעסק בבצק אינו בא לידי חימוץ ואפילו יום א' שלם והלכה כחכמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>שיאור ישרף והאוכלו פטור סידוק ישרף כו':</b> כקרני חגבים פירושו שתסדק העיסה סדקים דקים כשיתחיל החמוץ להכנס בו ואפילו הם כקרני חגבים והלכה כחכמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>י\"ד שחל להיות בשבת מבערין את הכל כו':</b> והלכה כרבי אליעזר בר צדוק:"
+            ],
+            [
+                "<b>ההולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו כו':</b> כל זה מבואר באר היטב:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן מי שיצא מירושלים ונזכר שיש בידו בשר כו':</b> ר\"מ אומר כמו שטומאת אוכלין בכביצה רוצה לומר שאינה מטמאה עד שיהיה בה כביצה כאשר נבאר בפירוש רחב בראש מסכת טהרות כן לא יחזור אלא על כביצה. ורבי יהודה אומר כמו שהאוכל מבשר קדש ומן החמץ כזית לוקה כך יחזור אפילו על כזית ונתנו חכמים מדרגה בין בשר קדש ובין החמץ לפי שהוא חולין והלכה כחכמים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מקום שנהגו לעשות מלאכה בערבי פסחים כו':</b> לפי מה שאמרו נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם שהוא מורה כי כשהלך ממקום שאין עושין למקום שעושין אינו עושה התנה ואמר כי זה הדין לא שייך והעיקר אל ישנה אדם מפני המחלוקת ומה שהכריח לחייבו שלא לעשות במקום שעושין לפי שזה אינו נראה שנוי שיבא ממנו מחלוקת אבל השנוי הוא אם יעשה במקום שאין עושין או שיעשה דבר משונה ממעשיהם או ימחה בהם אבל הבטלה אין בה מחלוקת:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיוצא בו המוליך פירות שביעית ממקום כו':</b> כבר נתבארו עקרי זה המאמר בפ' תשיעי ממסכת שביעית. ואין הלכה כרבי יהודה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מקום שנהגו למכור בהמה דקה לעובד גלולים כו':</b> אסור למכור בהמה גסה לעובד גלולים בין שהוא עובד גלולים או אינו עובד גלולים וטעם זה האיסור שמא ישכירנה או ישאילנה לו ויעבוד בה בשבת ולשון התורה (שמות כ״ג:י״ב) למען ינוח שורך וחמורך ושנית שמא ימכרנה לו ערב שבת ולא תיטב בעיניו ויחמר אותה בעליה הישראל כדי שתלך לפני הקונה והבהמה תלך לפניו מחמת קולו של ישראל שהיא מכרת אותו נמצא הישראל מחמר אחר בהמתו בשבת ולפיכך מותר לאדם שיתן בהמתו לסרסור שימכרנה לנכרי והוא שלא יהיה שם מצוי כי אלו הטעמים כולם נסתלקו כשבעל הבהמה לא יהיה מצוי כי הסרסור לא ישאיל ולא ישכיר לפי שאינה שלו והבהמה לא תכיר קול הסרסור שתלך מחמתו כמו שזכרנו. והתיר רבי יהודה למכור שבורת יד או רגל לפי שאינה ראויה למשא וזה אינו אמת כי אפשר לקשרה ולמשוך ברחים והקרנות להניעם והתיר בן בתירא למכור הסוס הידוע לנשיאת הנץ והנשר ודומיהן מהחיות הציד כי הוא סובר החי נושא את עצמו בין אדם בין בהמה חיה ועוף ואלו העופות אינן משוי על הסוס. וחכמים אומרים כי האדם החי בלבד הוא שאינו משוי ונאמר בו החי נושא את עצמו. ואין הלכה כבן בתירא:"
+            ],
+            [
+                "<b>מקום שנהגו לאכול צלי בלילי פסחים אוכלין כו':</b> האוסרים לאכול בשר צלי בלילי הפסח כדי שלא יחשוב הרואה שהוא כבש הפסח ויהיה כאוכל קדשים בחוץ:",
+                "<b>מקום שנהגו להדליק את הנר בליל יום הכפורים כו':</b> עוד יתבאר במסכת כפורים כי יום הכפורים אסור בתשמיש המטה ויש אומרים שהדלקת הנר יביא אותו להסתכל באשתו ותשא חן בעיניו ויבוא לידי תשמיש ויש אומרים כי האורה יפריש אותו מאשתו ואם לא תהיה שם אורה יבא לידי הרהור ויבעול:"
+            ],
+            [
+                "<b>מקום שנהגו לעשות מלאכה בתשעה באב עושין כו': וחכ\"א ביהודה היו עושין מלאכה בערבי פסחים כו':</b> ואין הלכה כרבי שמעון בן גמליאל.",
+                "<b>וחכמים אומרים ביהודה עושין מלאכה</b> לפי מה שקדם להם דבר כללי מקום שנהגו ומקום שלא נהגו הודיענו בשני המקומות ידועות באחד נהגו לעשות ובאחד לא נהגו:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי מאיר אומר כל מלאכה שהתחיל בה קודם לארבעה עשר כו':</b> עוד יתבאר לך במסכת מועד [קטן] כי ההדיוט תופר וכמו כן היוצא מבית האסורין מספר ומכבס ולפיכך התירו חכמים אלו השלש מלאכות שיתחיל לעשותן בארבעה עשר אבל במקום שנהגו. ורבי מאיר אומר אפילו במקום שנהגו אין עושין מלאכה לכתחלה בשום פנים. ורבי יוסי אומר אף הרצענין לפי שהוא אומר שכן עולי רגלים מתקנין מנעליהן וסנדליהן לעלות לרגל בחולו של מועד. והלכה כחכמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>מושיבין שובכין לתרנגולים בארבעה עשר כו':</b> אמרו תרנגולת שברחה מחזירין אותה למקומה ר\"ל בחולו של מועד אבל בארבעה עשר אין צריך לדבר בו מאחר שאמר מושיבין כ\"ש מחזירין. וענין מושיבין הוא שתהיה תרנגולת שישבה על הביצים שלשה ימים שכבר התחילו הביצים להפסיד ואם מתה מביאים אחרת ומרביצין אותה על הביצים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ששה דברים עשו אנשי יריחו כו':</b> אלו הששה דברים לא שבחו אותם החכמים אלא השלשה מהם והם הראשונות לא מיחו בידם והשלשה הנזכרים באחרונה מיחו בידם. הראשונות הם שמרכיבין האילנות יום ארבעה עשר והוא שתולין יחור של דקל זכר על דקל נקבה וזה מפורסם אצל בעלי העבודה וזהו ענין אמרם מרכיבין דקלים.",
+                "ו<b>כורכין את שמע</b> הוא שהם לא היו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו בשעת קרית שמע וקוצרין וגודשין מלפני העומר ענינו שמותר לקצור ולגדוש ולא ניחוש דילמא אתי למיכל מיניה.",
+                "והג' האחרונות שמיחו הן <b>מתירין גמזיות של הקדש</b> הוא שהם היו מתירין לאכול גדולי הקדש ואמרו כי לא נאסר אלא הפרי שנקדש בעצמו אבל מה שצומח לאח\"כ בשדה הקדש שהוא מותר.",
+                "<b>ואוכלין מתחת הנשרים</b> שהיו אוכלים מה שהיה נופל מן הפירות תחת האילן בשבת ובי\"ט אע\"פ שהיה ספק אצלם ולא היו יודעים אם מערב שבת נפלו והן מותרין או נפלו בשבת והן אסורין כאשר יתבאר במסכת יום טוב:",
+                "<b>ונותנין פיאה לירק.</b> כבר קדם לך במסכת פאה כי מתנאי הדברים שהם חייבין בפאה שיהיה מכניסו לקיום והירקות אינן כן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ששה דברים עשה חזקיהו המלך על שלשה כו':</b> זאת ההלכה היא תוספתא אבל ראיתי לפרשה לפי שיש בה תועלת.",
+                "<b>ספר רפואות</b> היה ספר שהיה ענינו להתרפאות בדברים שלא התירה תורה להתרפאות בהן כמו הדברים שחשבו בעלי הצורות והוא כי יש אנשים חכמים בחכמת הכוכבים ועל פיהם יעשו צורה לעתים ידועים ויועילו או יזיקו לדברים ידועים וזו הצורה נקראת בלשון יון טלס\"ם ואומר כי הצורה שהיא נעשית כזו התכונה היא טובה לחולי פלוני וכיוצא בו מן הדברים המטעים ומחבר זה הספר לא חברו אלא על דרך החכמה בטבע המציאות לא על דרך שיעשה אדם פעולה ממה שנכתב באותו הספר וזה מותר. ועוד יתבאר לך כי יש דברים שמנע השם לעשותם והם מותרים ללמדם ולהבינם כי השם יתברך אמר לא תלמד לעשות ולמדנו בקבלה (סנהדרין דף סח) אבל אתה למד להבין ולהורות. וכאשר השחיתו בני אדם דרכם והיו מתרפאין באותן הדברים הסירן וגנזן. ואולי שהיה ספר והיה שם רפואה לסם המות והיה אומר סם המות פלוני מרקחין אותו כך ומשקין אותו כך ויארע ממנו מן המקרים כך וכך ורפואתו בדבר פלוני וכשיהיה רואה הרופא אותן המקרים היה יודע כי אותו הסם ישקוהו והיה נותן לו אותה הרפואה להיות כנגד הסם ולהציל ממות וכאשר השחיתו בני אדם דרכם והיו ממיתים באותם הסמים הסיר הספרים וגנזן ואני הרביתי לך דברי בזה הענין לפי ששמעתי וכן פרשו לי הענין כי שלמה חבר ספר רפואות כשיחלה שום אדם או יקרנו שום חולי מן החולים היה מתכוין לאותו הספר והיה עושה כמ\"ש בספר והיה מתרפא וכאשר ראה חזקיה כי בני אדם לא היו סומכין על הש\"י הסיר אותו וגנזו. ואתה שמע הפסד זה המאמר ומה שיש בו מן השגיונות ואיך יחסו לחזקיהו מן האולת מה שאין ראוי ליחס כמותו לרעועי ההמון וכמו כן לסיעתו שהודו לו ולפי דעתם הקל והמשובש האדם כשירעב וילך אל הלחם ויאכל ממנו בלי ספק שיבריא מאותו חולי החזק חולי הרעב א\"כ כבר נואש ולא ישען באלהיו נאמר להם הוי השוטים כאשר נודה לשם בעת האכילה שהמציא לי מה שישביע אותי ויסיר רעבתנותי ואחיה ואתקיים כן אודה לו שהמציא לי רפואה ירפא חליי כשאתרפא ממנו ולא הייתי צריך להקשות על זה הענין הגרוע לולא שהיה מפורסם.",
+                "ועוד יתבאר כי מותר לעבר השנה בכל אדר ולעשות אותה השנה שני אדרים ומן העקרים אצלנו אדר הסמוך לניסן לעולם חסר כיון שנסמך על החשבון ואם הם שני אדרים יהיה הראשון שלשים יום ובא חזקיהו ביום שלשים ועבר את השנה ועשה את החודש הנכנס אדר השני ואילו לא היה מעבר אותה השנה היה יום שלשים של אדר יום ראשון של ניסן כאשר בארנו והוא עבר את השנה ביום שהיה ראוי להיות ראשון של ניסן וזה אינו מותר כי העיקר אצלנו אין מעברין את השנה בשלשים של אדר הואיל וראוי לקובעו ניסן והוא לא ראה בזה הדיוק רוצה לומר הואיל וראוי לקובעו ניסן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>תמיד נשחט בשמונה ומחצה וקרב כו':</b> והעיקר אצלנו כי תמיד של שחר לא יקדים אותו שום קרבן ותמיד של בין הערבים לא תאחר אחריו קרבן בשום פנים אם לא קרבן פסח ותחלת שעת הקרבת תמיד של בין הערבים מחצי השעה השביעית עד סוף היום והוא השעה שיתחיל הצל שיארך בו ויראה לכולם ארכו ובכל הימים שהיו שם קרבנות רבות יתאחרו שתי שעות אחר תחלת השעה לפי שלא נוכל להקריב אחריו דבר כאשר נתננו העיקר.",
+                "ו<b>ערבי פסחים</b> שמותר להקריב פסח אחר התמיד נשחט שעה אחת אחר העת בלבד וכשיחול ערב פסח יום ו' נשחט בתחלת שעתו כדי להרחיב העת לצלותו לפי שאי אפשר לצלותו בלילי שבת:"
+            ],
+            [
+                "<b>הפסח ששחטו שלא לשמו כו':</b> עוד יתבאר לך בתחלת זבחים כי המחשבה פוסלת בקדשים בארבע עבודות בשחיטה וקבלת הדם ובהולכתו למזבח ובזריקתו על גבי המזבח אמרו כשיפסיד מחשבתו בשעה שמתעסק בעבודה מאלו העבודות שזכרנו נפסד הזבח כאשר התבאר לשם ובפרט הפסח וחטאת כאשר נפרש בתחלת זבחים ואמרו בירושלמי מנין שאין שוחטין את הפסח אלא לשמו שנאמר ואמרתם זבח פסח הוא לה':"
+            ],
+            [
+                "<b>שחטו שלא לאוכליו ושלא למנויו לערלים כו':</b> שלא לאוכליו הם חולה וזקן וקטן שאין יכולין לאכול כזית בשר מפורש הוא בתורה כי הפסח אינו נשחט אלא לאנשים ידועים והוא אומרו הש\"י תכוסו על השה ואינו נשחט אלא למי שיכול לאכול ממנו שנאמר איש לפי אכלו ואין אוכל ממנו ערל שנאמר וכל ערל לא יאכל בו ואינו נשחט אלא לטהור שנאמר ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש וגו'. מה שחייב להיותו פסול כששחטו לשמו ושלא לשמו וכשר כששחטו לאוכליו ושלא לאוכליו כי לשמו ושלא לשמו היה הפסול בעצם הזבח ולאוכליו ושלא לאוכליו ההפסד חוץ ממנו ושנית כי לאוכליו ושלא לאוכליו אתה יכול להפריש הפסולין מן הכשרים ושלישית כי לשמו ושלא לשמו נוהג בכל הקדשים וזאת היא מיוחדת בפסח.",
+                "<b>ממרס בדמו</b> פירושו ממשמש בו ומניעו כדי שלא יקרוש:"
+            ],
+            [
+                "<b>השוחט את הפסח על החמץ כו':</b> מה שאמר השם יתברך לא תשחט על חמץ דם זבחי ולא ילין לבוקר זבח חג הפסח חכמים אומרים כי אמרו זבחי רוצה בו קרבן וזה פסח כי כשיהיה החמץ ברשות השוחט או הזורק את הדם או המקטיר או אחד מבני חבורה אע\"פ שיהיה אותו החמץ חוץ לעזרה שהוא לוקה ולא יפסיד הזבח. ורבי יהודה אומר זבחי המיוחד לי רוצה בו קרבן תמיד ולפיכך מי ששחט התמיד על החמץ ר\"ל שהוא מקריב אותו בעוד החמץ קיים אצלו שהוא עובר בלא תעשה ור\"ש אומר כי דבר הש\"י זבחי זבחי ב' פעמים ר\"ל כי באותה שעה שיהיה חייב כששחט [פסח] על חמץ יהיה פטור אם שחט שאר זבחים על החמץ ולפיכך אר\"ש כי מי ששחט הפסח ביום ארבעה עשר לשמו על החמץ חייב מלקות ושאר זבחים יום י\"ד על החמץ פטור ובשעה שיהיה חייב אם שחט שאר זבחים על החמץ יהיה פטור אם זבח קרבן פסח על החמץ.",
+                "ולפיכך אמר <b>ובמועד לשמו פטור</b> לפי שאז הוא פסול ואינו קרבן פסח ובתנאי שיהיה נדחה לפסח שני שהיה אפשר להקריב זה הכבש פסח.",
+                "<b>ושלא לשמו חייב</b> לפי שהוא כשאר הקרבנות והוא יאסר הקרבת איזה קרבן שיהיה על החמץ וחייב עליו מלקות כאשר בארנו דעתו ולפיכך חייב ואין הפרש באמרו במועד או בשאר ימות [הפסח] ומה שחייב שיהיה לדעת ר\"ש כששחט כל הקרבנות על החמץ בשאר ימות [הפסח] בין לשמן בין שלא לשמן חייב חוץ מן החטאת ששחטה שלא לשמה וכמו שהעיקר אצלנו והוא אמרם בתחלת כל הזבחים שנשחטו שלא לשמן אע\"פ שלא עלו לבעלים לשם חובה כשרים חוץ מן הפסח ומן החטאת הפסח בזמנו והחטאת בכל זמן והלכה כחכמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>הפסח נשחט בשלש כיתות כו':</b> זה מבואר:"
+            ],
+            [
+                "<b>שחט ישראל וקבל הכהן נותנו לחבירו כו':</b> היו נערכין שורות להתפאר.",
+                "<b>והבזך</b> כלי עגול כזו הצורה U תרגום קערותיו בזיכוהי.",
+                "ו<b>יקרש</b> פירושו ויקפא מגזרת קפאו תהומות והודיעך בזו המשנה ענינים רבים מהם.",
+                "מה שאמר <b>שחט ישראל</b> להודיעך כי שחיטה כשרה בזרים.",
+                "ואמר <b>וקבל הכהן</b> לפי שמקבלה ואילך מצות כהונה.",
+                "ואמר <b>נתנו לחבירו וחבירו לחבירו</b> להודיעך כי כל מה שתוכל לעשות מצוה באנשים רבים הרי זה משובח ברב עם הדרת מלך.",
+                "ואמרו <b>מקבל את המלא ומחזיר את הריקן</b> להודיעך הזריזות והחריצות של המצוה כי לא היה מחזיר את המזרק עד שהיה לוקח את השני והשם אמר אל יסוד מזבח העולה לימד על העולה שטעונה יסוד ונאמר בעולה זריקה וזרקו את הדם על המזבח ונאמר בפסח זריקה שהרי נאמר בבכור ואת דמם תזרוק על המזבח ולא אמר ואת דמו ובא בקבלה כי זה הפסוק הוא בבכור ובפסח ומעשר בהמה שכולן טעונין זריקה אחת כנגד היסוד וכמו שהעולה טעונה יסוד כך זה טעונה יסוד וכשאבאר לך צורת המזבח במקומו במסכת מדות יתבאר לך כי פאת המזרח לא היה בו יסוד ועוד יתבאר שם היסוד:"
+            ],
+            [
+                "<b>יצתה כת ראשונה נכנסה כת שניה כו':</b> זה מבואר:"
+            ],
+            [
+                "<b>כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת כו':</b> לפי שאמר כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת פירש כי זה היה שלא ברצון חכמים ואילו היה ברצון חכמים היה בין מעשהו בחול ומעשהו בשבת הפרש והיא רחיצת העזרה כי לא היו רוחצים אותה בשבת. ואין הלכה כרבי יהודה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד תולין ומפשיטין אונקליות של ברזל כו':</b> אונקליות ידוע והוא ברזל עקום שתולין בה הבהמה להפשיטה ובלשון עברי מזלג מזלגות:",
+                "<b>מקלות דקים חלקים</b> ידוע ג\"כ כלומר משופין. ור\"א אינו מתיר טלטול אותן המקלות וחכ\"א אין שבות במקדש. ואין הלכה כר' אליעזר:"
+            ],
+            [
+                "<b>קרעו והוציא אימוריו נתנן במגיס כו':</b> אימורין נקראין הנתחים [<small>יעב\"ץ</small> - החלבים] הנשרפים מן הקרבן על גבי המזבח והם מקרבן פסח האליה הדבקה בעצם העצה והחלב המכסה את הקרב והכליות וחלביהן ויותרת הכבד עמהם:",
+                "<b>ומגיס</b> כלי שהיו נושאים בו החלבים וכל האימורים למזבח תרגום כף אחת מגיסא חדא.",
+                "ואמרו <b>חשיכה יצאו וצלו את פסחיהן</b> כך היו עושין כשהיה יום י\"ד יום שבת שלא היו יכולים להוליכו ולא לצלותו אלא למוצאי שבת אבל בשאר הימים כשהיה נגמר הקרבה היו יוצאים ומוליכים אותו לצלותו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אלו דברים בפסח דוחין את השבת כו':</b> אמר הש\"י בקרבן תמיד במועדו וכמו שהיה תמיד קרב בשבת כמו שכתב בפ' על עולת התמיד יעשה ונסכו כמו כן קרבן פסח היה קרב בשבת.",
+                "<b>ומחוי קרביו</b> פירוש שיוציאו ממנו הרעי.",
+                "ומה שאסר <b>חתיכת יבלתו</b> הוא ש��חתוך אותה בכלי אם יש שם יבלת אבל ביד מותר לחתכה בשבת כאשר נתבאר בסוף עירובין הרכבתו והבאתו הוא מלאכה לפי שהוא משאוי לדעת חכמים אבל לדעת בן בתירא אינו משוי כאשר נתבאר מדעתו בפרק הרביעי מזו המסכתא.",
+                "<b>והבאתו מחוץ לתחום</b> ג\"כ אסור מדאורייתא אצל ר\"ע שהוא סובר איסור תחומין דאורייתא ור\"א סובר איסור תחומין דרבנן והחי נושא את עצמו ואפילו בהמה כבן בתירא ולפיכך היו אלו הדברים לפי סברתו כולן משום שבות בלבד:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר רבי אליעזר והלא דין הוא מה אם שחיטה שהיא כו':</b> רבי יהושע סובר שמחת י\"ט מצוה [מ\"מ] מבטל שמחת י\"ט כשיהיה באותה שמחה דבר שיהיה אסור משום שבות כגון הניגון בתופים ובמחולות ובכנורות ובצלצלים שכל זה אסור בי\"ט אע\"פ שהיא מצוה אצלו ולפיכך היה נכון אצלו להשיב ולומר י\"ט יוכיח ורצה באמרו הזיה הזאת מי חטאת המחויבת לטמא מת בשלישי ושביעי כי כשיחול שלישי או שביעי שלו בשבת אין מזין עליו וכמו כן אם יחול שביעי שלו יום שלשה עשר והיה יום שבת אין מזין עליו וישאר טמא ולא יקריב קרבן פסח ורבי אליעזר סובר שמזין עליו בשבת כדי שלא יבטל עליו קרבן פסח כי אם ישאר למחרתו שהוא יום י\"ד והוזה עליו וטבל אסור להקריב פסח כמו שיתבאר. והלכה כרבי עקיבא:"
+            ],
+            [
+                "<b>אימתי מביא חגיגה עמו כו':</b> חגיגת יום ארבעה עשר היא רשות ולא חובה ולפיכך אם היה ארבעה עשר יום שבת או אם יהיה יום חול ויהיו הפסחים רבים או יהיה אותו הפסח בא בטומאה כאשר יתבאר בפרק שלאחר זה אין מביאין חגיגה עם הפסח יום י\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>חגיגה היתה באה מן הצאן מן הבקר כו':</b> יודיעך בזו ההלכה כי חגיגת ארבעה עשר אע\"פ שהיא רשות ואינו יוצא בה משום חגיגה דינה ודין חגיגה שוה ואין ביניהם הפרש לא במין הקרבן ולא בזמן האכילה ועוד יתבארו הדינים המחויבים בחגיגה במסכת חגיגה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הפסח ששחטו שלא לשמו בשבת חייב כו':</b> מה שאמר ר' יהושע אם אמרת בפסח ששינוהו לדבר האסור רוצה בו שהוא כששחטו לשם שלמים וכיוצא בהן בשבת. וידוע כי השלמים ושאר קרבנות יחיד אסור להקריבן בשבת וכששחט שלמים וזולתה בשבת לשם פסח כבר שינה שמו לדבר מותר כי הפסח מותר להקריבו באותה שבת. ומאמר ר' אליעזר אימורי צבור יוכיחו ענינו התמידין והמוספין שמותר להקריבן בשבת לשמן אבל מי ששחט פסח בי\"ד שחל להיות בשבת לשם תמיד או לשם מוסף חייב חטאת אע\"פ ששינהו לדבר המותר ולא חלק ר' יהושע בזה כאשר בארנו הפסח ששחטו שלא לשמו בשבת חייב עליו חטאת ולא חלק ר' יהושע בזה.",
+                "ופירש <b>קצבה</b> דבר קצוב כי התמידים והמוספין שהן קרבנות צבור אין מוסיפין עליהן ולא גורעין מהם ולפי שהם ידועים במנין ואין רשות לכל אדם להקריבן יהיה השוחט לשמן חייב והלכה כר' יהושע:"
+            ],
+            [
+                "<b>שחטו שלא לאוכליו ושלא למנויו לערלין כו':</b> כבר בארנו בפרק חמישי כי פסח ששחטו לכשרים ולפסולים כשר לפיכך כששחטו בשבת למולים ולערלים פטור אבל כששחטו בשבת לפסולים שהפסח פסול בשוגג הוא חייב חטאת במזיד חייב סקילה וכמו כן כשנמצא בעל מום לפי שהיה לו לבקרו ואח\"כ ישחטנו בשבת וכמו כן כשנמצא בו טריפה גלויה כמו נקובת הראש וחתוך הרגלים וכיוצא בהן אבל אם היתה טריפה נסתרת ולא נודע עד לאחר שחיטה כמו נקובת הלב והריאה וכיוצא בהן פטור. וענין אמרו פטור בכל זה המאמר ר\"ל שהוא פטור מהבאת חטאת:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כיצד צולין את הפסח מביאין שפוד כו' </b> מה שבחרו עץ של רימון הוא לפי שאין יוצאין ממנו מים כשיחם כדי שלא יהא בשל מבושל במים והלכה כרבי עקיבא:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין צולין את הפסח לא על השפוד כו': נגע בחרסו של תנור יקלף את מקומו כו':</b> אסור לצלות בשפוד של ברזל לפי שהוא מתחמם וצולה הבשר ואנו צריכים לצלותו בחמימות האש בלי אמצעי כמו שאמר הש\"י צלי אש ולא צלי דבר אחר ולזאת המשנה שעורו הוא כך ולא באסכלא ואם אסכלא מנוקבת היא כשירה א\"ר צדוק וכו' וכן כשיזוב מלחלוחיתו על הסולת כאשר זכר יסיר אותו הסולת כי אסור לאכול ממנו אלא מה שנשאר בעצמותו [קשה] אבל מה שיזוב ממנו הרי הוא כמרק. והלכה כרבי צדוק:"
+            ],
+            [
+                "<b>סכו בשמן תרומה אם חבורת כהנים יאכלו כו':</b> כבר קדם לך כי מותר לסוך הפסח במשקין ובמי פירות וההלכה כולה מפורשת:"
+            ],
+            [
+                "<b>חמשה דברים באין בטומאה כו':</b> אמר השם ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם ונתן בהם הדין שידחו מפסח ראשון לפסח שני והקבלה כי זה הוא לפי שהן מועטין אבל אם היו הקהל כולם טמאין או רובם יקריבו הפסח והם טמאים וכן אמרו יחידים נדחים לפסח שני ואין צבור נדחה לפסח שני וכמו כן כל קרבנות צבור כולם מקריבין אותן בטומאה כשנטמאו רובן לפי שאנו למדין מן הפסח לכולן כי אמר הש\"י בפסח במועדו ואמר בקרבנות צבור כולם אלה תעשו לה' במועדיכם ונתן לכולם מועד וכמו כן כל מה שיש לו זמן קבוע יבא בטומאה כשנטמא רוב הקהל או רוב הכהנים כאשר יתבאר ואלו החמשה שמנה הם מדברים הנאכלים מקרבנות צבור והנותר ישרף וכמו כן שעירי מועדים דינם ודין שעירי ראשי חדשים אחד לפי שהם כולם חטאת הצבור. ואמרו חמשה ולא אמר אלו הדברים באין בטומאה למעוטי חגיגת חמשה עשר שענינה נפרש עוד כי אע\"פ שהיא כקרבן צבור כמו שאינה קרבה בשבת כמו שבארנו כך אינה קרבה בטומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>נטמא הבשר והחלב קיים אינו זורק כו':</b> כבר ידעת כי קרבן פסח לא בא אלא לאכילה ולפיכך אם נטמא הבשר אינו זורק את הדם כי לא נסמוך אלא על אכילת בשר:"
+            ],
+            [
+                "<b>נטמא הקהל או רובו או שהיו הכהנים כו':</b> דע זה העיקר וזכרהו והבינהו כי טומאת מת בלבד היא שתדחה בצבור ויקריבו בטומאה וכשהוא יחיד ידחה לפסח שני כמו שאמר הכתוב ואפילו היה יום שביעי שלו יום ארבעה עשר ידחו טמאים וזאת היתה השאלה ששאלו עליה למשה רבינו לפי שבא שביעי שלהם יום ארבעה עשר אמרו הפסח אינו נאכל אלא בלילה ואנו נהיה טהורים בלילה וראוין לאכילה יזרק הדם עלינו היום ולאיזה דבר נמנע והוא אמרם למה נגרע כי הטעם ברור לפי שהיו טמאים והכתוב רמז לזה באומרו ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא באותו היום בלבד היו נמנעים וזה הדין הוא בטומאת מת בלבד כמו שנתננו העיקר אבל טומאת שרץ לא אלא שמקריב טמא שרץ אפילו יחיד ולערב כשיטהר יאכל פסחו בטהרה ונתבאר זה העיקר בפרק השני מתלמוד מסכת זבחים:"
+            ],
+            [
+                "<b>הפסח שנזרק דמו ואח\"כ נודע שהוא כו':</b> ואח\"כ נודע שהוא טמא ר\"ל הדם שנטמא ועוד יתבאר זה בסוף עדיות כי דם קדשים אינו נטמא וכי זה הדבר כולו הנמצא בטומאת הדם היא משנה ראשונה.",
+                "<b>וטומאת הגוף</b> שנטמא הכהן המקריב אותו.",
+                "<b>וטומאת התהום</b> הוא טומאת מת נסתר ולא יודע לעולם כאלו היה בתהום ולפיכך הציץ היה מרצה לפי שא\"א בה ידיעה לעולם כי אין בעולם אדם שיודע כי באותו מקום מת או קבר ונקוה שידענו וידע שנטמא ויטהר א\"כ כל קרבן שיקרב והוא טמא בקבר התהום כשר והציץ מרצה עליו והיות הציץ כפרה על הפסול הנולד ההווה בקדשים הוא לשון התורה אמר הש\"י והיה על מצח אהרן ונשא אהרן את עון הקדשים וגו' ואמרו בברייתא בטומאת התהום איזה היא טומאת התהום כל שלא הכיר בה אחד בסוף העולם הכיר בה אחד בסוף העולם אינה טומאת התהום. ואני עשיתי לך דמיון בקבר התהום לפי שהעיקר אצלנו לא אמרו טומאת התהום אלא למת בלבד:"
+            ],
+            [
+                "<b>נטמא שלם או רובו שורפין אותו לפני הבירה כו':</b> הכוונה הוא שישרפו אותו בפני המקדש לביישן כדי שישמרו להבא ולא יבואו לידי טומאה וצוו אותם לשורפם מעצי המערכה כדי שלא לבייש מי שאין לו:"
+            ],
+            [
+                "<b>הפסח שיצא או שנטמא ישרף מיד כו':</b> אמר שיצא ענינו שיצא מן הבית שנאכל בו.",
+                "ו<b>תעובר צורתו</b> הוא שישאר עד שיתעפש ויפסיד כי העיקר אצלנו כל שפסולו בגופו ישרף מיד בדם ובבעלים תעובר צורתו ותשרף ולא חלק רבי יוחנן בן ברוקא אלא כשנטמאו הבעלים או מתו קודם זריקת הדם לפי שהוא ידמה אותו לפסולו בגופו. ואין הלכה כרבי יוחנן בן ברוקא:"
+            ],
+            [
+                "<b>העצמות והגידין והנותר ישרפו בששה עשר כו':</b> גידין הן הגידין שהם אסורים באכילה ושריפתן מצות עשה כמו שצוה השם בו והנותר ממנו עד בקר באש תשרופו וי\"ט עשה ולא תעשה כמו שנאמר בו שבתון וזו מצות עשה והעיקר אצלנו אין עשה דוחה לא תעשה ועשה. ומאמר השם עד בקר רוצה בו כי מה שישאר ממנו למחרתו שישרף ר\"ל מחרת י\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הנאכל בשור הגדול יאכל בגדי הרך כו': השובר את העצם בפסח הטהור הרי זה לוקה כו':</b> ראשי כנפים הם אותם הגידים הקשין שהם סביבות הפרקים באדם ובבהמה ובעוף ונקשרין אותן הפרקים באותן הגידין.",
+                "<b>והסחוסים</b> מיני עצמות רכים כאותן שבראש הכתף. וטעם לוקה ואינו לוקה עוד יתבאר בסוף מכות:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבר שיצא מקצתו חותך עד שמגיע לעצם כו':</b> קדשי הקדשים אינן נאכלין אלא בעזרה בלבד וקדשים קלים בכל העיר והפסח בחבורתו בלבד כי השם צוה בבית אחד יאכל לא תוציא מן הבית. ואלו הגדרים שנתן מקצתן כלפנים ומקצתן כלחוץ כוללים השלשה פרקים ר\"ל העזרה והמדינה וחבורת פסח והשם אמר ובשר בשדה טרפה וקבלנו כי ענין זה הכתוב שכל בשר שיצא חוץ למחיצתו שהיא בשדה והיא טרפה וכאילו אמר ובשר שיצא לשדה טרפה היא ולפיכך כשיוציא אדם מבשר קדשי הקדשים חוץ לעזרה או כלום מבשר קדשים קלים חוץ לירושלים או כלום מבשר הפסח חוץ לבית נאסר אותו הבשר שיצא והוא אסור באכילה ושיצא מקצת האבר מן הפסח אי אפשר לחתוך העצם ממקום היוצא מפני שמנענו הכתוב ועצם לא תשברו בו ומפני זה חותכין הבשר היוצא מזה העצם וקולף הנשאר מן הבשר הפנימי ואוכלו ומגלה הפרק ומשליך העצם כולו שלם ומה שעליו מן הבשר מה שיצא ממנו חוץ אבל בקדשים כשיצא קצת האבר חותכין אותו כל מה שיצא מן הבשר והעצם.",
+                "<b>וקופיץ</b> הוא סכין גדול.",
+                "ו<b>אגף</b> מקום הדלתות כשסוגרין אותן הדלתות נבדל החיצון מן הפנימי:"
+            ],
+            [
+                "<b>שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד כו':</b> הכלה מתביישת מן החבורה ולפיכך התירו לה להחזיר פניה מן החבורה ותאכל מה שלא התירו לשמש לעשות כן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>האשה בזמן שהיא בבית בעלה שחט עליה כו':</b> רגל ראשון פירוש הרגל הראשון מזמן נשואיה.",
+                "ואמרו <b>לא יאכל משל שניהן</b> כשיש ביניהם קפידא על זה השעור אבל כשהן מתרצין זה לזה רצה משל זה אוכל רצה משל זה אוכל.",
+                "ואמרו <b>לא יאכל משל רבו</b> וכמו כן לא יאכל משל עצמו לפי כי עוד יתבאר לך כי הוא לא יניח עבד חציו בן חורין וחציו עבד ולפיכך לא יאכל ממנו בשום פנים עד שיעשה בן חורין.",
+                "ומה שאמר בכאן <b>לא יאכל משל רבו</b> שיראה ממנו שהוא אוכל משל עצמו זהו דעת האומר מניחין אדם חציו עבד וחציו בן חורין וזה הדין כולו בנוי על העיקר שבא אצלנו והוא מאמר הברייתא שוחט אדם על יד בנו ובתו הקטנים ועל ידי עבדו ושפחתו הכנענים בין מדעתן ובין שלא מדעתן:"
+            ],
+            [
+                "<b>האומר לעבדו צא ושחוט עלי את הפסח כו':</b> כשאמר לו רבו צא ושחוט עלי את הפסח סתם אף על פי שיהיה מנהג העולם טלה ושחט לו גדי או גדי ושחט לו טלה הרי זה יאכל וזהו מה שרצה להשמיענו שלא נחוש למנהג והעיקר אצלנו אין נמנין על שני פסחים וזה שהתרנו בכאן ואמרנו יאכל מן הראשון הוא מיוחד למלך ולמלכה בלבד כשאמרו לעבדיהם צאו ושחטו עלינו את הפסח ושחטו שני פסחים וזה לחסרון דעת העבדים ומיעוט התעסקם במצות אבל שאר בני אדם אין אוכלין לא מן הראשון ולא מן השני וזה הדין שזכר באמרו שכח מה שאמר לו רבו אינו מתקיים אלא כשאמר לו הרועה של רבו קח טלה וגדי ושחוט אותם כדי שתתכוין דעת רבך ואני הקנתי לך האחד בתנאי שלא יהיה לרבך רשות בו אבל אם לא היה כן לא יתקיים מזה הדין דבר כי העיקר אצלנו מה שקנה עבד קנה רבו א\"כ אמרו שלי לא יתקיים אלא על הדרך שביארנו ולא יהיו פטורין מלעשות פסח שני אלא כששכח רבו מה אמר לו אחר שנזרק הדם לפי שהפסח אחר זריקת הדם ראוי לאכילה אבל קודם זריקת הדם חייבים בפסח שני:"
+            ],
+            [
+                "<b>האומר לבניו הריני שוחט את הפסח כו': לעולם נמנין עליו עד שיהא בו כזית לכל כו':</b> אמר להם על מי שיעלה מכם ראשון לירושלים כדי לזרזם על המצות ושישתדלו לעלות לירושלים אבל לענין הפסח כבר נמנו עמו בלי ספק ולפיכך כשנכנס הגדול זכה וזיכה אחיו עמו לפי שהן מנויין על הפסח כולן רבי שמעון סבר שנמנין על הפסח עד שישחט ומושכין את ידיהם אחר שנשחט קודם שיזרק הדם ואין הלכה כרבי שמעון:"
+            ],
+            [
+                "<b>הממנה עמו אחרים בחלקו רשאין כו': </b> זה מבואר:"
+            ],
+            [
+                "<b>זב שראה שתי ראיות שוחטין עליו בשביעי כו':</b> זו המשנה היא צריכה לעקרים אני אבארם לך והם כי כשראה הזב שתי ראיות נטמא וסיפר ז' ימים בלא ראיה וטובל בז' ואם ראה ג' ראיות מביא קרבן בח' ואחר יאכל בקדשים לפי שהוא מחוסר כפורים ומחוסר כפורים אינו אוכל בקדשים אמר הש\"י כי יהיה זב מבשרו זובו טמא הוא זכר בכאן מלת זיבות ב' פעמים ואמר טמא ואמר עוד זאת תהיה טומאתו בזובו וזכר מלת זיבות ג' פעמים ואמר טומאתו ובאה הקבלה מנה הכתוב שתים וקראו טמא ג' וקראו טמא הא כיצד שתים לראיה ושלש לקרבן ופירוש דיני הראיה יתבארו במקומו ואין לנו צורך בכאן להאריך בם וכמו כן האשה כשראתה דם בלא עת נדתה ג' ימים רצופים הרי היא זבה וסופרת שבעה ימים בלא ראיה ותביא קרבן בשמיני כמו הזב ואחר תאכל בקדשים לערב ואמר הש\"י ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים בלא עת נדתה וגו' ומקבלה ימים שנים רבים שלשה וכשתראה יום א' תמתין עד למחרת אם לא ראתה דבר <small>[טובלת  לאחר הנץ החמה ואוכלת בקדשים לערב ואם ראתה ג\"כ בשני תשמור ותמתין עד למחר וטובלת]</small> בשלישי ואוכלת בקדשים לערב ואם ראתה בשלישי הרי היא זבה גמורה והיא תקרא באלו הימים השלשה שומרת יום כנגד יום ואחר שתדע אלו העיקרים תדע זאת ההלכה כולה וזה הדין הולך על העיקר שהזכרתיך בפרק שלפני זה והוא כי מי שאינו ראוי לאכילת הפסח יום ארבעה עשר אבל יהיה ראוי לערב שוחטים עליו ובתנאי אם טבל כבר שלא יהיה מחוסר אלא הערב שמש ויהיה גם כן כשנתן קרבנותיו לבית דין אם היה מחוסר כפורים ואז ישחט עליו ואע\"פ שאותו היום אינו ראוי אלא בטומאת מת בלבד כאשר בארתי לך שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>האונן והמפקח את הגל וכן מי וכו':</b> אונן אינו אוכל בקדשים שנאמר ולא אכלתי באוני ממנו והאדם שמת לו אחד מקרוביו שחייב להתאבל עליו יום המיתה נקרא אונן מדאורייתא וכל זמן שהמת על פני האדמה ר\"ל שלא נקבר נקרא אונן וכמו כן יום הקבורה הוא אונן אבל מדרבנן ולא נחוש לאנינות דרבנן לענין פסח. וכן אמרו אין אנינות אלא יום המיתה בלבד וזה לענין אכילת פסח.",
+                "ו<b>מפקח בגל</b> הוא החופר בגל ומחפש שם מת להוציאו אין שוחטין עליו לפי שאין אנו יודעים מה שיארע לו כי אפשר שימצא באותו הגל מת ויטמא ולא יהיה מותר לאכול הפסח ששחטו עליו בני חבורתו שיאכלנו ואולי שלא ימצא שם מת ויאכל.",
+                "ואמרו <b>וכן מי שהבטיחוהו להוציאו מבית האסורים</b> בשני תנאין האחד שהיה בבית האסורים של עובדי כוכבים שהכתוב העיד עליהם אשר פיהם דבר שוא וימינם ימין שקר אבל אם היה בבית האסורים של ישראל אם הבטיחוהו ודאי יוציאוהו שארית ישראל לא יעשו עולה והשני שיהיה בבית האסורים חוץ לחומה אבל אם הוא תוך ירושלים מוליכין את הפסח לבית האסורין ואוכלו לשם ודע כי האונן הותר לו לאכול פסחו לערב כמו שיתבאר לקמן. ומה שאמר אין שוחטין עליו לכתחלה נחוש שמא לא יאכל דבר לגודל אבילותו ואנחנו שחטנו עליו וחשבנו על אכילתו ויותר הבשר וישרף ולפיכך אמר ועל כולן אין שוחטין עליהם בפני עצמן ר\"ל כי אנו לא נשחוט פסח לחבורה של אוננין או חולים או זקנים או מפקחין את הגל ואחר כך ביאר טעם זה ואומר אולי תחשוב כי זה הוא לפי שאינם ראויין לעשות פסח אינו כן כי ראויין הם אבל אסור זה כדי שלא יביאו את הפסח לידי פסול והם לא יאכלוהו ויבא לידי שריפה וכן המפקח בגל שמא ימצא מת אחר שחיטת הפסח ויטמא וישרף. וכאשר הודיענו שהם ראויים אמר לפיכך אם אירע בהם פסול ר\"ל אם שחטו פסח ונזרק עליהם הדם ואע\"פ שלכתחלה אין ראוי לשחוט עליהם ואחר כך אירע פסול באלו האוננים או החולים או הזקנים ונטמאו במת שאינם יכולים לאוכלו בלילה פטורין הן מלעשות פסח שני לפי שהם שחטוהו והם ראויין לעשות פסח אלא מפקח בגל בלבד לפי שכשנשחט עליו הפסח והוא ראוי כאשר זכרנו ואחר כך מצא המת באותו הגל צריך פסח שני לפי שהיה טמא בשעת שחיטה כשהיה מחפש בגל וזה בתנאי שיהיה הגל עגול כשנמצא מת תחתיו נדע ידיעה אמתית כי כל מה שהיה על גב אותו הגל טמא לפי שהוא היה על גבי המת אבל כשיהיה המקום שהוא חופר מקום ארוך ומצא תחתיו מת הרי פטור מלעשות פסח שני שאנחנו נאמר טהור היה בשעת שחיטה ואפשר שלא היה על מקום המת בכוון וגל עגול הוא שיהיה כמו עגול העומד כזו הצורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין שוחטין את הפסח על היחיד דברי רבי יהודה כו':</b> זה מבואר. ורוצה באומרו נשים ועבדים משום תפלות וקטנים ועבדים משום פריצותא אבל כל מין ומין לעצמו הרי הוא מותר נשים לעצמן עבדים לעצמן. והלכה כר' יוסי:"
+            ],
+            [
+                "<b>אונן טובל ואוכל את פסחו לערב כו':</b> מה שחייב שנתיר לו אכילת הפסח לבדו ולא שאר קדשים לפי שאנינות לילה מדרבנן לשון התורה ביום המות בלבד הוא והוא מה שאמר אהרן ביום מות נדב ואביהוא ואכלתי חטאת היום הייטב בעיני ה' ולפי שאכילת פסח בכרת התרנו אכילתו בעת אנינות דרבנן אבל אכילת קדשים שהיא מצות עשה בלבד לא התירוהו וחייבנו לאונן טבילה כדי שתראה הפשטתו מאותה המחשבה והסרת אבילותו וזה הוא ראוי כשמת לו מת אחר חצות יום ארבעה עשר שהוא מחויב קרבן פסח ונתחייב בו קודם שיחול האנינות אבל אם מת לו מת קודם חצות שהוא אונן קודם שיחול שעת חיוב הקרבן ידחה לפסח שני ואין מקריבין עליו והוא אונן לפי שאינו ראוי מפני אנינותו.",
+                "<b>והמלקט עצמות</b> ענינו כשמלקטין אותם לו אחרים לפי שהוא מין אנינות. ולא חלקו ב\"ש וב\"ה אלא בגר בלבד לפי שנאמר שמא לשנה הבאה יהיה טמא נפש ויאמר כמו שטהרתי בשנה שעברה ואכלתי פסח לערב כמו כן עכשיו אטבול ואוכל פסחי אבל ערל ישראל טובל ואוכל פסחו לערב:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מי שהיה טמא או בדרך רחוקה כו' .</b> כשהיה טמא או בדרך רחוקה בפסח ראשון ולא עשה את השני אינו חייב כרת לפי שנפטר מפסח ראשון שנאמר בו לשון כרת ונדחה לפסח שני שלא נאמר בו לשון כרת וכששגג או נאנס בפסח ראשון ולא עשה את השני חייב כרת כי לשון התורה כל מי שלא היה טמא או בדרך רחוקה ולא עשה פסח כלל חייב כרת והוא אמרו ית' והאיש אשר הוא טהור ובדרך לא היה וגו' וזה ענין אמרם בכאן אלו פטורין מן הכרת ואלו חייבין:"
+            ],
+            [
+                "<b>איזו היא דרך רחוקה מן המודיעים ולחוץ כו':</b> מודיעים מקום בינו ובין ירושלים ט\"ו מיל והוא מהלך שילך אדם הליכה בינונית ברגליו מעת הנץ החמה עד בין הערבים ואם היה יום ארבעה עשר חוץ למודיעים הוא בדרך רחוקה. ורבי אליעזר אומר אפילו היה תוך ירושלים וחלה או נשתבש הלוכו ולא יכול להכנס בעזרה בשעת הקרבן אלא שהיה בסוף השעה כשהגיע לאסקופת העזרה דינו כדין מי שהיה בדרך רחוקה ורבי עקיבא אומר כי מאחר שהיה לפנים מן המודיעים ולא יכול להגיע שדינו כדין אנוס. והלכה כר\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>מה בין פסח ראשון לשני כו':</b> אמר השם בפסח שני ככל חקת הפסח יעשו אותו אילו לא היה מוסיף על זה הכתוב דבר היה אדם חייב בשני ככל מה שהוא חייב בראשון ולפי שאמר אח\"כ בפסח שני על מצות ומרורים יאכלוהו מיעט השבתת שאור ובאמרו לא ישאירו ממנו עד בוקר מיעט לא יראה ולא ימצא ובאמרו ועצם לא תשברו בו מיעט לא תשחט על חמץ דם זבחי לפי שלא היה צריך לאלו הבאורים כולם כי אמרו ככל חקת הפסח יספיק לכל אלו ומה שהחזירם כולם אינו אלא השלמת ענין כאלו אמר חקת הפסח שנתחייבת בה אינו אלא זו בלבד על מצות ומרורים יאכלוהו ועל כיוצא בו אמרו אין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט:"
+            ],
+            [
+                "<b>הפסח שבא בטומאה לא יאכלו ממנו זבין כו':</b> כבר ידעת כי כשהן רוב הקהל טמאים לנפש אדם בלבד לזה אנו אומרים שבא הפסח בטומאה שאין אוכלים אותו אלא טמא מת בלבד שהותרה להם טומאה כמו שבארנו אבל אם אכלו ממנו שאר הטמאים אינן חייבין כרת כי כן קבלנו נאכל לטהורים חייבין עליו משום טומאה שאין נאכל לטהורים אין חייבין עליו משום טומאה ור\"א אומר וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש בזמן שטמא מת משתלח זבין ומצורעין משתלחין ולפיכך אם נכנסו זבין ומצורעין למקדש בפסח שבא בטומאה פטורין. ואין הלכה כר\"א:",
+                "רוצה באמרו <b>נוהג כל שבעה</b>, איסור אכילת החמץ. אבל פסח מצרים לא נאסר בו אכילת החמץ אלא יום אחד בלבד לאומרו ולא יאכל חמץ היום אתם יוצאים כאלו אמר לא יאכל חמץ היום אתם יוצאים. ואמרו בכאן לילה אחת כלומר כי ליל אותו יום גם כן היתה אסור בחמץ."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אמר רבי יהושע שמעתי שתמורת הפסח קריבה כו' שיסתאב.</b> ענינו עד שיפול בו מום שיפסול אותו ולא יהיה ראוי לקרבן ודברי רבי עקיבא אמת אין עליו חולק:"
+            ],
+            [
+                "<b>המפריש נקבה לפסחו או זכר בן שתי שנים כו':</b> בכל מקום שאומר יפלו דמיו לנדבה רוצה בו עולות נדבה והוא שמטילין דמיו בתיבה שהיתה במקדש וב\"ד היו מקריבין אותן הדמים עולות ומכלל הדברים שבאר מי שיביא עולתו נדבה או יטיל דמיה בתיבה כי אותה שהוטלו דמיה בתיבה נסכיה משל צבור ועולה שיביא נסכיה משלו ועוד יתבארו מיני ההפרש שיש ביניהם בפרק שלישי ממסכת תמורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הפסח שנתערב בזבחים כולן ירעו עד כו' .</b> המשל בזה כי אם נתערב פסח עם שתי עולות מניחין השלשה כבשים עד שיפסלו ומוכרם אחד אחד וידע איזה מהם דמיו יותר ונאמר על  דרך הדמיון <small>[דברים אלו צריכין ביאור, כ\"כ התוי\"ט ע\"ש]</small> שישוה הא' דינר והשני דינר וחצי והשלישי שני דינרין נמצאו בידיו מן הג' כבשים ד' דינרין וחצי אז יתחייב להביא ג' בהמות ב' מהם בשנים שנים דינרין (וא' בשנים דינרים וחצי) [ואחד בדינר וחצי <small>כצ\"ל ומסולק מה שנתקשה התוי\"ט בהבנת דברי רבינו, והדין נותן שא\"צ להביא העולה השניה רק בדינר וחצי דמאחר שהם שתי עולות א\"כ ממ\"נ עולה אחת לא היתה שוה כ\"א דינר וחצי.",
+                "<small>מהרב המאור הגדול המפורסם מו\"ה אשר הלוי</small>]</small> וזהו אמרם ויפסיד המותר מביתו יקריב מהם שתים לעולה ואחת שהיתה בשנים דינרים שלמים וממה שאתה צריך לדעת כי הבכור נאכל לשני ימים ולילה אחד והפסח אינו נאכל אלא בלילה ואינו נאכל אלא עד חצות וכשנאכל בכור בתורת פסח אנו מביאין אותו לעשותו נותר לפי שאינו נאכל אלא עד חצות והעיקר אצלנו אין מביאין קדשים לבית הפסול ור' שמעון אומר מביאין את הקדשים לבית הפסול.",
+                "ואמר <b>אם חבורת כהנים יאכלו</b> ר\"ל יאכלו הכל עד חצות כדין הפסח. וחכמים אומרים ירעו עד שיסתאבו ויביא בהמה בדמי היפה והשמנה שבהן ויאמר כל היכא דאיתא לפסח תחול קדושתו על זה ויקריב אותה הבהמה שלמים ויאכל אותה הבהמה כולה שנפל בה מום כאשר יאכל בכור בעל מום ואין הלכה כר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>חבורה שאבד פסחה ואמרו לאחד צא כו':</b> כל זה מבואר אינו צריך פירוש. ואמרם לא אמר להם ולא אמרו לו רוצה בו שלא פירש דבר ולא הרשוהו בפירוש שישחוט בעבורם וגם הוא לא הרשה אותם בפירוש אע\"פ שהיו שם מעשים ורמזים מורים על סמיכת קצתם אל קצתם:"
+            ],
+            [
+                "<b>שתי חבורות שנתערבו פסחיהן כו':</b> ברור הוא כי זה תערובות לא נפל אלא קודם שישחט הפסח:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנים שנתערבו פסחיהן זה מושך לו אחד כו':</b> וכמו כן יאמר השני לחבירו והדבר כולו מבואר:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ערבי פסחים סמוך למנחה לא יאכל אדם כו':</b> סמוך למנחה הוא שישאר מן היום יותר משתי שעות ומחצה זמניות לפי שהעת שיקרא מנחה הוא שישאר מן היום שתי שעות ומחצה ומפני זה חייבנו לזה החיוב לפי שאכילת מצה ב��ילה הראשון חובה וראוי להרעיב אדם עצמו כדי שיאכל המצה בתאבון וזה שמנענו אותו מן האכילה אינו אכילת לחם לבדו כי אין ברשותו לאכול לחם באותה שעה ואסור לנו לאכול מצה יום ארבעה עשר עד שיאכלנה בשעת המצוה אבל מנעוהו לאכול הרבה משאר המאכלים. וחייבנו לאכול בהסבה כדי שיאכל כדרך שהמלכים והגדולים אוכלים עד שיהיה דרך חרות.",
+                "ו<b>תמחוי</b> הוא כלי שמשימים בו התבשיל שמקבצים לצורך העניים מן הבתים ואסור לאכלו אלא לאדם שהוא בתכלית העוני כמו שבארנו בסוף פאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מזגו לו כוס ראשון בש\"א מברך על היום כו':</b> כבר קדם לך במסכת ברכות כי ב\"ש מקדימין הקידוש קודם ברכת היין ובה\"א להפך:"
+            ],
+            [
+                "<b>הביאו לפניו ירקות מטבל בחזרת כו':</b> הסדר שהוא אומר לך הוא כן. מביאין לפניו השולחן ומקדש כאשר זכר ואוכל איזה ירק שנזדמן לו אחר שיטבול אותו בחרוסת ויברך עליו בפה\"א:",
+                "וזה שאמר <b>מטבל בחזרת</b> להודיעך כי בפה\"א יברך אפי' על חזרת שהוא מן המרורים לפי שהוא אכלו במקום ירק בתחלה אבל כשאכל מצה (וחזרת) ואח\"כ חזרת מברך על אכילת מרור אם לא אכל תחלה מרור ואם אין לו אלא מרור תחלה וסוף יברך עליו תחלה בפה\"א ואח\"כ על אכילת מרור ואוכלו בסוף בלא ברכה. ומה שסדרנו לאכול ירק עכ\"פ ואח\"כ מרור כדי שיהיה שינוי וישאל הבן:",
+                "ו<b>מטבל</b> בכאן עניינו שמתעסק באכילת הירק.",
+                "וה<b>חרוסת</b> הוא תערובות שיש בו קהוי ודמות תבן וזה זכר לטיט ואנחנו עושין אותו כך שורין תאנים או תמרים ומבשלין אותן ודכין אותן עד שירטבו ולשין הכל בחומץ ונותנין בו שבולת נרד או איזוב וכיוצא בו בלי שחוקים. ור\"א בן צדוק אומר חרוסת מצוה לדעתו שחייב אדם לברך אקב\"ו על אכילת חרוסת ואינה הלכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מזגו לו כוס שני וכאן הבן שואל אביו כו' </b> מתחיל בגנות הוא שיספר איך היינו קודם אברהם אבינו כופרים ועובדי גלולים ומשתתפין השם ית' ואחר כך בחר בנו הש\"י ואת כל התלאה אשר מצאתנו במצרים ואח\"כ גאלנו הש\"י ודרש אותה הפרשה ידוע ומפורסם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"ג היה אומר כל שלא אמר שלשה דברים אלו וכו':</b> והלכה כרבן גמליאל:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד היכן הוא אומר בש\"א עד אם הבנים שמחה כו':</b> והלכה כר' עקיבא:"
+            ],
+            [
+                "<b>מזגו לו כוס שלישי מברך על מזונו כו':</b> מה שחייב שלא נתיר לו לשתות בין שלישי לרביעי הוא כדי שלא ישתכר כי היין בתוך המאכל לא ישכר כמו שישכר בלי מאכל.",
+                "ו<b>ברכת השיר</b> הוא נשמת כל חי עד סופה וכמו כן יהללוך עד הסוף יקרא ברכת השיר ואם אמר שתיהם ה\"ז משובח:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן כו': ישנו מקצתן יאכלו כולן לא יאכלו כו':</b> נתנמנמו הוא שיתחלו לישן ולא ישתקעו בשינה אבל שומעין כשידברו להם ואם קראם אדם עונין מיד.",
+                "ו<b>נרדמו</b> הוא שישתקעו בשינה.",
+                "ו<b>אפיקומן</b> הוא אכילת הפרפראות שאדם אוכל אחר סעודתו כגון מיני קטניות והזרעים הקלוים והגרוגרות והצמוקים והשקדים וכיוצא בהן והלכה כרבי יוסי:"
+            ],
+            [
+                "<b>הפסח אחר חצות מטמא את הידים כו': בירך ברכת הפסח פטר את של זבח כו':</b> טומאת ידים עוד יתבארו משפטיהם במקומות רבים ממסכת טהרות:",
+                "וה<b>זבח</b> הנזכר בכאן הוא חגיגת יום ארבעה עשר שקדם זכרו בפרק הששי ולשון התוספתא איזה היא ברכת הפסח ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו לאכול הפסח ועל הזבח ברוך אקב\"ו לאכול הזבח. והלכה כרבי עקיבא:",
+                "<small>סליק פירוש המשניות להרמב\"ם ממסכת פסחים</small>"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Vilna edition",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "רמב\"ם על משנה פסחים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Rambam",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Rosh Hashanah/English/Translation by Rabbi Robert Alpert, 2023.json

@@ -0,0 +1,157 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Rambam on Mishnah Rosh Hashanah",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/texts",
+    "versionTitle": "Translation by Rabbi Robert Alpert, 2023",
+    "versionNotes": "",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "רמב\"ם על משנה ראש השנה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Rambam",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "למלכים– it is his desire to state, Jewish kings, and the benefit/value in this is for the dating of documents, that when a day in [the month of] Nisan enters, we count it as an additional year on his time [as king]  (see Tractate Rosh Hashanah 2a, but Maimonides does not distinguish in his writings between Jewish kings and kings of other nations of the world).",
+                "לרגלים – it is his desire to state that the Festival that is in that month (i.e., Nisan) is the first of the Festivals (i.e., Passover), and the benefit/value in this is because there is among us the geneal principle that this is what God said (Deuteronomy 23:22 – the verse quoted in the text is Deuteronomy 22:23): “[When you make a vow to the LORD your God], do not put off fulfilling it,” he does not transgress until the three Festivals have passed by.  Rabbi Shimon states that the Festival of Matzot/Unleavened Bread is first, in order that it will e according to the order, and that is what it stated here regarding the Festvals (see Tractate Rosh Hashanah 4a), but this is not the Halakha.  But when one Festival has passed and he didn’t bring his sacrifices to the Temple, he transgressed a positive commandment and this is what it states (in the Torah (Deuteronomy 12:5 and 12:6): “There you shall go.  And there you are to bring your burnt offerings and other sacrifices, [your tithes and contributions, your votive and freewill offerings, and the firstlings of your herds and flocks],” amd it is the benefit/value of knowing the New Year of למעשר בהמה  because we don’t set aside/separate the tithe from those born in this year with those born in the year after it, and this will be explained in Tractate Bekhorot (Chapter 9, Mishnah 1), and it is stated [in the Mishnah):  \"ראש השנה לשנים\" , mefaning to say, to the date of the world, and also the benefit/value in this in order to know the dates of documents (see Tractate Rosh Hashanah 8a).d",
+                "ולשמיטין וליובלות – and even though the laws of the Jubillee do not begin other than from the tenth [day] of Tishrie for God said (Leviticus 25:9): “[Then you shall sound the horn loud; in the seventh month, on the tenth day o fthe month- the Day of Atonement -] you shall have the horn sounded throughout your land, behold from Rosh Hashanah its holiness commences and the labor is given up/renounced from the slaves (see Tractate Rosh Hashanah 8b) since God said (Leviticus 25:10): “You shall proclaim release throughout the land for all of its inhabitants.”",
+                "ולנטיעה – this is what God said (Leviticus 19:23-24):  “Three years it shall be forbidden for you, not to gbe eaten.  In the fourth year all its fruit [shall be set aside for jubilation before the LORD],” and this is that if he planted a sapling forty four days before the first day of Tishrei, it counted for him as a year, as we explained in the Second Chapter of Tractate Sheiviit (Mishnah 6) and the year that is entering will be the second year, and here I explain to you all of this through a parable, as for example, that he planted this sapling on the fifteenth of [the month of] of Av, behold the remainded of the twenty fifth year is considered for it as the first year, and the twenty-sixth yeare is the second year and the twenty-seventh year is the third [year] , and these are the years of Orlah/the fruit of trees of the first three years, but the laws of Orlah does not renounced/given up from this planting until the fiteenth day of [the month of] Shevat in the twenty-ninth year, and it (i.e., the Mishnah) informs us tha the fruits of this spaling are forbidden until the fifteenth day of [the month of] Shevat if for Orlah, they are Orlah, and if for that which is in its fourth year, for its fourth year (see Tractate Rosh Hashanah 10a) and the laws of Orlah came before the laws of Orlah and the fourth year’s fruit of a young tree in their place.",
+                "ולירקות ולאילן – the benefit/value in this is because of the general rules that were alread explained in the Order of Zeraim, that we don’t tithe from that which is new on that which is old (see Tractate Terumot, Chapter 1, Mishnah 5) and similarly kinds of tithes that change in known years regarding the Second Tithe and the Poor Person’s Tithe (see Tractate Rosh Hashanah 12b) as we have explained there."
+            ],
+            [
+                "על התבואה – with what would happen to it, לקיון  and miniscule return/yield or increase.",
+                "בני מרון – the sheep (see Tractate rosh Hashanah 18a), amd the Aramaic translation of sheep/lambs (כבשים)  is אמריא/lambs, meaning to say, that we consider with people and judge them for health or illness or death and life, and except for this from the rest of the condiions of humanity (see The Laws of Repentence , Chpater 3, Halakha 3, which only mentions life and death, but there are those who wrote that Maimonides thinks concerning health and illness like one who holds that a person is judged at all times).  And the plain meaning of this language is clear like you see, but its secret and its matter, there is not doubt that it is very difficult."
+            ],
+            [
+                "Transmission of testimony in seeing the New Moon is not other than in Jerusalem, but from Jerusalme, the Jewish court sends out emissaries/messengers to the entire country as it will be explained.  But during the Second Temple period they would not fast on the tenth of [the month of] Tevet nor on the seventeenth of [the month of] Tammuz, but a person who wanted could fast or not fast and therefore, they would not go forth regarding [the month of] Tevet nor on [the month of] Tammuz, as God said (Zechariah 8:19): “The fast of the fourth month, the fast of the fifth month, the fast of the seventh month, and the fast of the tenth month shall beccome occasions for joy and gladnes, happy fstivals for the House of Judah,” like these He (i.e., God) gave the choise in their hands on those days that if they want, they can fast on them, or that they should not fast (see Tractate Rosh Hashanah 18b).  And the fast of the fourth month is the seventeenth day of Tammuz, because Tammu is the fourth month, and the fast of the fifth month is Tisha B’Av/Ninth of Av which is the fifth month, and the fast of the seventh month is the Fast of Gedaliah, and the fast of the tenth month is the tenth of Tevet because it is the tenth month.  But they would fast on the Ninth of Av, even though it was delivered to their wills because the troubles were multiplied on it, as will be explained in [Tractate] Taaniyot (in Chapter 4, Mishnah 6).",
+                "And it is stated (i.e., in the Mishnah): \"על אלול מפני ראש השנה\" , because Elul most of the time is twenty-nine days, and when they knew [when] Rosh Hodesh Elul was, they knew when Rosh Hashanah was generally, and they (i.e., the messengers) would go forth regarding Tishrei in order that they would know when Rosh Hashanah was exactly because it is possible that Elul would be thirty days (see Tractate Rosh Hashanah 19b)."
+            ],
+            [
+                "The witneses who saw the “New” (i.e., crescent) moon are those who \"שמחללין את השבת\"/who violate the Sabbath if they are far from Jersuaelm as will be explained further on (see Mishnah 9 of this chapter).  And it will be explained  in the teaching of [the recitation of] Musaf of each and every New Moon."
+            ],
+            [
+                "בעליל (clearly visible) – clearly revealed (see Tractate Rosh Hashanah 21b), as for example, that it appears large and the heaves are clear and it is high above the horizon and it is possible for all to see it, because it is possible that it will appear very hidden near the redness of the sunset until one is not is not able to see it other than one whose eyesight is sharp.  Rabbi Yossi says that if it appears clear that people have already seen it in every place, it certainly has already been seen in Jerusalem and there is no need for these witnesses, and therefore, we don’t violate the Sabbat.  But the Halakha is not according to Rabbi Yossi."
+            ],
+            [
+                "He did not do this but rather because he saw that the testimony that in their mouths was not useful.  Rabban Gamaliel said to him – even though that their testimony is not useful, it is possible that in the future, the testimonyh of one of them will be useful for another New Moon, and he should not come before us to testify beaus they didn’t hear his words in the past.  And the Halakha is according to Rabban Gamaliel."
+            ],
+            [
+                "Whomever authorizes the testimony of the New Moon with relatives learns from what the Torah stated (Exodus 12:1-2): “The LORD said to Moses and Aaron in the land of Egypt:  This month shall mark for you the beginning of the months,” this testimony will be acceptable through you.  But the Sages state that this testimonyh will be transmitted to them (see Tractate Rosh Hashanah 22a) meaning to say, that the vieweing of the New Moon, its matter is given over to the Jewish court/Bet Din, not to every person who saw it is able to make a Festival on account of his viewing.  But the Halakha is not according to Rabbi Shimon."
+            ],
+            [
+                "The laws of those who are ineligible to provide testimony and their conditions will be explained in Tractate Sanhedrin (Chapter 3, Mishnah 2)."
+            ],
+            [
+                "We have already explained to you that on the sixth chapter of [Tractate] Pesahim that in every place wher it states the word \"מועד\", it means to say even on the Sabbath."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "The order of the language is such:  If the Jewish court/Bet Din does not recognize this pair that testified on the New Moon,  the people of the place send another set [of witnesses] with him to testify that this pair is appropriate/kosher (see Tractate Rosh Hashanah 22b).  And afterwards he explained the reason that on account of it, they don’t accept the testimony other than from a person who is known or that is known by others, and it states [in the Mishnah]:  \"בראשונה וכו'\" – tha the sectarians would hire false witnesses to testify regarding the New Moon."
+            ],
+            [
+                "The Cutheans would raise fire signals at an inappropriate time announcing the New Moon in the moutains, and everyone who saw the fire signals would also kindle [them] on hhis own as he thinks that the lighting began in Jerusalem."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "All of this is clear and obvious and we have already advanced to you the general rules of this last Halakha in the fourth chpater of [Tractate] Eruvin (Mishnah 3)."
+            ],
+            [
+                "לפני החמה או לאחר החמה – meaning to say, the side that shines within it that was towards the son or the darkness that is within it that was towards the sun.",
+                "And it states [in the Mishnah]: \"לצפונה או לדרומה\" – on account of the fact that the moon and the stars incline/lean from the path of the sun sometimes to the south and somethings to the north and it is possible that the width of of the moon would be northward at the time of its appearance and it is possible that it would be southerly.",
+                "And it states [in the Mishnah]: \"כמה היה גבוה\" – that is to say, how much was its height above the horizen before the the sighting with the eye.",
+                "ולאין היה נוטה– meaning to sya , its extremities, because ithe leaning of the inclination of the moon changes in the directions of the world according to the width of the place and the widoth of the moon and its place in the constellations.",
+                "וכמה היה רחב– because the size of the moon itself changes when it renews itself in accordance with its drawing near to and its becoming distant from the sun.  And the reasons for all of these changes and their knowledge, it is impossible to know them other than after knowing the kinds of many wonderous knowledge and the wisdom of astronomy  and they would calculate the path of the moon in each month and know if they would see or not see it, according to what the exact calculation shows, if they knew that it would not appear, they would not rely on the words of the person who states that they saw it, for he is surely a false witness, but if they knew through the manner of the calculation that it really was possible tha tit would appear from the side of the calculation, but it is possible that that it would be hidden by the clouds, or that they heavesn were not clear, ior that that the place that they see from there is deep,and tehefore, they would not see it, and therefore we examine them if the testimony of he sees is corrrect or a lie in these matters that he mentioned, because they would calculate and know to wichi direction the moon is wife in the north or in the south, and how will be the placmeent of its extremities in the directions of the horizon, and the measurement of the brightness that one could see from it, and how much is its height according to the sion of the eye, if their testimony isappropriate to what that the calculations demonstrate, they would do acccording to their testimonyu if they were true witnesses as we have explained.  But if not as for example, that they (i.e., the witnesses) said that saw it turning/diverting from the pathway of the sun to the northern side, and the width of the moon is southernly, we would know without a doubt that they are false witnesses.  But you do not invalidate their testimony when they say how high it was other than if the two witnesses disputed in the measurement of its height with a large division (see Tractate Rosh Hashanah 24a).  But if they all of them said  that it was like ten cubits high, or that all of them said like one hundred cubits, their testimony is not contradicted through these words, because state like this measure it was its height according to the vision of tehir eyes.  And as a result of these general rules that I have explained to you, they would make the viewing of the New Moon.  But I am surprised about the person whoe contradicts and argues in this clear matter anad states that the Jewish religion is not built on the observation of the New Moon other than on caluclations alone, and that he believes in all of these statements, and I don’t think that a person who states this believes in it, but rather, it was his purposes in this matter to pierce his opponent  in any manner that will be that won’t be in righteousness, or in righteousness since he did not find refuge from the pressure of the argumentation. And what is appropriate that you believe is that the essence of our religion is built upon the visual,but if the New Moon is not seen, we complete thirty days for the month that is departing, and the language of the Mishnah and the Talmud and the many stories that occurred in this matter over the course of all the years testify to the truth of this matter.  God stated (Exodus 12:2): “This month shall mark the beginningn of the months,” and the it comes in the true accepted tradition that teaches that the Holy One, blessed be He showed Moses the image of the moon and said to him:  (see Tractate Rosh Hashanah 20a and the Mekhilta) “see like this  and sanctify it.”  And they would not rely on calculations other than in order to know if it (i.e., the New Moon) appeared or did not appeared as I have explained to you, not that they should rely upon the calculations alone and make the New Moon according to the calculations if it obligatgs that it appeared, and the secret of the intercalation that the Holy One, blessed be He transmitted to Moses at Sinai (see Tractate Shabbat 75a according to the version of the Tosafot in Tractate Ketubot 111a, s.v., שלא  and see the eighth chapter of Pirke D’Rabbi Eliezer)  this is the order of the calculation that it is possible to know the difficult measurement of exact viewing/sighting, for the masters of astronomy from all the nations and also the philosophers are divided regarding this until now  and beyond.  And it is not clear to them its exact measure, and this calculation that is in our hands today is part of that same calculation and its introduction , which is not other than that a collected calculation of the average sun and moon alone, and I will explain to you in a special document this matter  that is in our hands and what is its purposs in clear sightings that will not contradict them but rather whomever that we are able to djudge favorably if it is stated is not known, beause most people and perhaps all of them don’t’ know antyhing othetr than the summery total alone, meaning to say, to refine numbers upon numbers an those who think that they have already attained great knownledge, but they don’t know this neither the matter nor the purpose  if it is suitable for seeing or not.  And when it will be explained to another of the wifse people tha tit is not approprioate for sighting at all, it comes to be a contradiction of clear things and he states that we don’t do it through sighting and the essence is the Torah calculation.  But a disagreement did not fall betwween people and they contradicted the truth, but rather on account of the lack of knowledge.  And he would not undestand this value of what we stated and  and raised in these small things that preceded, and not what we will explain in that document that we will compose, but rather that a religious person and a person of faith and will to know the truth and does not deceive himself, and the condition that we have aalreday validated himself  for many years with those studies that make a person fit until he reaches from them an important knowledge, and if not, my words will be in his hands (Proverbs 17:16): “ like money in the hand of a fool.”"
+            ],
+            [
+                "זמנו – this is the night of the thirtieth day of the concluding month.",
+                "ושלא בזמנו – the night of the thirty-first which is the night of Rosh Hodesh in any case whether the  New Moon appeared [or] whether it did not appear.  But the first Tanna says that even though it is the night of Rosh Hodesh whether it (i.e., the New Moon) appeared [or] whether it did not appear, it is necessary to sanctify the [New] Month.  But Rabbi Eleazar says that there is no obigation to sanctify the [New] Month in any manny matter, as it states (Leviticus 25:10): “And you shall hallow the fiftieth year.”  You sanctify years, but you do not sanctify months (see Tractate Rosh Hashanah 24a, but even though it is not the method of Maimonides to mention the words of Tannaim tha tare not mentioned in the Mishnah, here he found it appropriate to mention the approach of Rabbi Eleazar that is brought in the Talmud which is a third approach.  And it appears that it was not in his textual version that was an addition in parentheses in our version.  It is astonishing that he did not mention the approach found in our Sugyah an in Tractate Sanhedrin 10b.  Rabbi Obadiah of Bartenura thought that the words of Maimonides are based on the words of Rabbi Eleazar the son of Rabbi Tzadok  and brougth these words anonymously), meaning to say, tha thte sanctification of every motnh is not obligatory.  Ands the Halakha is according to Rabbi Eleazar the son of Rabbi Tzadok."
+            ],
+            [
+                "He would draw on a board the measurement of the light that would be in it, and placement of its borders for the directions of the horizon, and many many would draw sas such that deal with the paths of the stars, and don’t think that when it (i.e., the Mishnah) states: \"ראינוהו שחרית במזרח וערבית במערב\" what the ignorant imagine that they believeed inthese two things together, but it was possible for Rabban Gamaliel that the moon would appear in the east before sunrise, and on the same day itself, it would appear in the west after sunset, but since this is certainly prevented, it is would be completely impossible, and a person would not believe in this other than a common person which includes all of the commoners that do not attain from the traveling path of the spheres other than what the ox and the donkey comprehend, and more, he brings them to this imagery of what is stated in the Talmud:  Rabban Gamaliel said to the Sages:  Such is what I received from the house of my grandfather sometimes it comes at length and sometimes through a short [path] (see Tractate Rosh Hashanah 25a – and Rashi’s commentary there on the Mishnah s.v. \"עדי שקר הם\" ) . amd the matter of these things that  the time that is betweem the ingathering of the sun and the moon and the sighting which makes a great change in accordance with the speed of the moon and its procrastination/slowness  and according to its width in the north and in the sourth, and according to the length of the setting of the constellation that it is within and the shortness of its sunset, and according to the change  of its appearance in length and width , and according to the change of the movement of the sun.  And on these changes all of them are the causes of the shortness of the time between the ingathering of the sun and the moon and tween its appearnce of its length, it states that sometimes it comes in length and sometimes in shortness.  And whomever has knowledge in the wisdom of the astronomy will understand everything that I said. But Rabban Gamaliel with his exacting knowledge of this wisdom knew that it is possible that it (i.e., the moon) could appear this evening, and therefore, he accepted their (i.e., those of the witnesses) when they said, “we saw it (i.e., the crescent New Moon) in the evening in the west, without fear for what they said about [seeing it] in the morning in the east, because the Torah did not obligate us to accept testimony of its appearnce in the morning.  But not because he thought that they (i.e., the witnesses) lied, but that the matter dependended upon the fact that they imagined that they saw something that is similar to the moon but it was nothing, for it is impossible that it would appar in the morning of that same dasy.  Because it is possible that he would draw/paint in the air the image of the moon as we had said, and already, they mentioned this in the Talmud and stated that one time, the sky was overcast and it appeared like the moon on the twenty-seventh [day] of the month etc. (see Ttractate Rosh Hashanah 25a and  Rashi’s commentary there), and when Rabban Gamaliel accepted their testimony that the moon appeared near the sunset, the Sages disputede with him on this, because there wasn’t between it and the required gathering of time that it would appear according to their calculations which are not exact, and therefore, he transmitted to them the general principle that sometimes it comes at length, and sometimes shortly.  And therefore, one must interpret anhyone who understands and is enlightened and possesses personal differentiation.",
+                "And it states [in the Mishnah]: \"ראינוהו בזמנו ובלילי עבורו לא נראה\"  because he saw it (i.e., the New Moon) on the night of the thirtieth [of the month] and did not see it on the night of thirty-first [of the month], and the calculation requires that it should appear on the night of the thirtieth [of the month] as we have explained, and rightfully he believed them for they had testified on the appearance [of the New Moon] at the time of the appearance, and that which they said that they did not see it on the second night, this does not obligate us at all, for perhaps their sight was weak, or that the clouds covered it and they did not feel it.  And from here it strengthens the understand of the explanation that we have made because also in this episode, Rabban Gamaliel did not believe them that the moon appeared on the night of the thirtieth [of the month] and it retreated backwards towards the sun and was hidden on the night of the thirty-first [of the month], but rather, he (i.e., Rabban Gamaliel] believedd their testimony that they had given in its appearance at the time of the appearance, and the matter was dependent upon their seeing it, with what they stated in the first episode that hey saw it in the morning on that same day, and also when they stated in the second episode that they did not see it (i.e., the New Moon) afterwards on the second night of the month."
+            ],
+            [
+                "This is clear and correct."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "The subject of this Mishnah:  \"ראוהו בית דין וכל ישראל או שנחקרו העדים ולא הספיקו לומר:/the Jewish court/Bet Din had seen it or the entire Jewish people had seen and he witnesses were examined, but they didn’t manage to proclaim [that the New Moon is sanctified].  Because since the Bet Din saw it or the the entire Jewish people, it would aise in our minds that it does not require sanctificatio since the matter is well known/attested, therefore, it comes to inform you that nevertheless it is necessary to state, “It is sanctified, It is Sanctified,” and then that day will be Rosh Hodesh.  It might arise in our minds that it is like that an individual who is an expert is permitted to judge even though the essense of laws is with three judges as will be explained in its place (see Tractate Sanhedrin, Chapter 1, Mishnah 1 and folio 5a, so too it is permitted to sanctify the New Moon with an individual [witness], therefore it coes to inform you that this is not the case other than with three [judges] or more according to what God said (Exodus 12:1): “The LORD said to Moses and Aaron in the land of Egypt, etc., as we have explained above (see Tractate Rosh Hashanah, Chapter 1, Mishnah 7).  And similarly it might arise in our minds that since the witnesses were examined during the day and their testimony was confimred on the thirtieth day that they saw it (i.e., the New Moon) the previous evening it became clear that that day was Rosh Hodesh een though the Bet Din did not manage to declar, “It is sanctified, It is sanctified” other than at night on the night of the thirty-first [of the previous month], and their statement that will be “that it is sanctified, that it is sanctified” is like a close of legal proceedings, because the general principle among us is that the close of the legal proceedings can be at night (see Tractate Sanhedrin 32a), therefore, it comes to inform us tha the Sanctification of the New Moon should not be at night in any manner because Scripture calls it a judgement and it is stated (in Psalms 81:5): “For it is a law for Israel, a ruling of the God of Jacob.\" and a law/judgement cannot be other than during the daytime, for behold God said (Deuteronomy 21:5): “and every lawsuit and case of assault is subject to their ruling,”  Just as the seeing/examination of “plagues” (called “assault” in the JPS translation of the verse) is during the daytime and not at night, even judgements are during the daytime and not at night(see Tractate Sanhedrin 34b and see also Tractate Yevamot 104b and Tractate Nidah 3a).  for the examination of plagues does not take place other than during the daytime, as it states (Leviticus 13:14): “But as soon as undiscolored flesh appears in it, he shall be impure” (where the words\"וביום הראות בו\"  are literally translated as “during the day when it appears in it), during the daytime but not at night. And therefore, Rosh Hodesh will be on the thirty=first day, and the month that has completed will be a leap month, meaning to say, thirty days, and even though the New Moon appeared  on the night of the thirtieth day since the New Month was not sanctified on the thirtieth day (see Tractate Rosh Hashanah 25b).  aNd from what you need to know that the New Moon appeared at its proper time, which is at the end of the twenty-ninth [day] and there remains a delay during the daytime in order to state, “It is Sanctified, It is Sanctified,” prior to the appearance of the stars , this is mpermitted even though the sun had already set, because among us, night is not other than with the coming out of the stars, as we have explained in the Second Chapter of [Tractate] Shabbat (Mishnah 6;  see also the Laws of the Sanctification of the New Moon, Chapter 2, Halakha 9).  And I have mentioned to you  this inorder that you should not think tha tht eh Sanctificarion of the New Moon should never be other than on the thirtieth day [of the month]  but that it is possible that it will be before the night of the thirtieth [day] as we have explained."
+            ],
+            [
+                "The calling of the horn of a cow a horn is the word of God (Deuteronomy 33:17): “Like a firstling bull in his majesty, He has horns like the horns of the wild-ox.” But the Sages pleaded on Rabbi Yossi with this when they said to him that arll of the Shofarot ae called “a horn” and were called a Shofar, [but] that of a cow is called a horn but is never called  a shofar (see Tractate Rosh Hashanah 26a).  And the Halakha is not according to Rabbi Yossi."
+            ],
+            [
+                "This order did not exist other than in the Temple, as it states (Psalms 98:6): “With trumpets and the blast of the horn raise a shout before the LORD, the King.”  But when one is not in the Temple, one does not blow other than with a Shofar alone on Rosh Hashanah.  And we don’t blow on fast days other than with trumpets alone (see Tractate Rosh Hashanah 27a) .  And they made (see the legal decsion in the Laws of Fasts, Chapter 1, Halakha 1 – which is a unique commandment) the commandments of the day of a fast with trumpets because a fast day is not other than because of the troubles of a commnunity, and behold God stated (Numbers 10:9): “[When you are at war in your land] against an agressor who attacks you, oyou shall sound short blasts on the trumpets, [that you may may be dremembered before the LORD your God and be delivered from your enemies].”]"
+            ],
+            [],
+            [
+                "בתקיעה– that is to say the number of blasts of the Shofar",
+                "ובברכות – meaning to say the number of blessings that are in the Amidah, and its number will be explained.  And it stated [in the Mishnah] above that the Shofar of Rosh Hashanah is of an ibex, but this is not the Halakha, and similarly, the Halakha is not according to Rabbi Yehudah.  And the Decided Halakha is that the Shofar of the the Jubilee [Year] and of Rosh Hashanah is of bent males (see Tractate Rosh Hashanah 26a)."
+            ],
+            [
+                "נסדק פסול – if it (i.e., the Shofar) is split/cut off lengtgh-wise, but if it is split width-wise after the place of of the split that the measurement of the Shofar is enough in order that he can hold it in his hand and it exudes to here and to there, it is fit/kosher *see Tractate Rosh Hashanah 27b).  But there are in its piercing/perforating differences in the laws, and it is that one must stop up the perforation, but if one stopped it up with its own kind and there remained in ti the majority that was whole without a perforation, and the holes did not prevent the sounding [of the Shofar] as it explains, it is fit/appropriate.  But if one closed it up with something that is not of its kind, it is invalid (and see that Maimonides decreed the same thing in the Laws of Shofar, Chapter 1, Halakha 5).",
+                "ובור-  it is a trench/ditch in the body of the ground.",
+                "וחדות-  a pool/cistern whose walls are high over the ground (see also Maimonides’ explanation in Tractate Kelim, Chapter 5, Mishnah 6 and also in the Laws of Selling, Chapter 25, Halakha 2).",
+                "פיטם – a large earthenware vessel , and it is outside of the ditch/trench that we mentioned.",
+                "אם קול הברה שמע לא יצא- but those who are within the trench/ditch  fulled their religious obligations, and the person who sounds the Shofar must intent dto fulfill the religious obligations of those who hear it and further the listener must intned to fulfill his [own] religious obligation [by hearing the sound of the person blowing the Shofar] and he fulfills his religious obligation.  And the reason that the Mishnah did not make the condition here regarding religious intentionality informs us that because he is the Hazzan of the synagogue, and the representative of the community is not appointed initially other than to fulfill the religious obligations of the community, and therefore when he sounds the Shofar he intends to fulfil the religious obligations of all those who hear him, and therefore, we don’t have require anythnig other than the knowledge/awareness of the person who hears it (see Tractate Rosh Hashanah 29a)."
+            ],
+            [],
+            [
+                "All of this is clear according to what is necessary here in this matter that we are dealing with and according to the purpose of the book."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "Whe have already explained several times (see Tractate Maaser Sheni, Chapter 2, Mishnah 4, Tractate Shekalim, Chapter 1, Mishnah 3, and Tractate Sukkah, Chapter 3, Mishnah 10)  that [the word in the Mishnah]: \"מקדש\"  is what all of Jerusalem is called. ומדינה – all of the rest of the Land of Isarel, and the reason that on its account that the Sounding of the Shofar on Shabbat is forbidden is a decree lest one carry it in his hand and traverse four cubits in the public domain (see Tractate Rosh Hashanah 29b) as we have explained regarding a Lulav [and Etrog] (see Tractate Sukkah, Chapter 4, Mishnah 2), because the Sounding of the Shofar is not work.",
+                "And it is stated [in the Mishnah]: \"אחד יבנה ואחד כל מקום שיש בו בית דין\" – which means to say that even if there were Jewish courts in Maassah  and they camped in a particular place, not in order to dwell there, they are permitted to sound the Shofar there, but it is not the Halakha, but rather like it stated earlier, that we don’t sound the Shofar other than in a place whewre there is a fixed Jewish court/Bet Din (see The Loaws of Shofar, Chapter 2, Halakha 9, that is made of up those with those with Rabbinic ordination and with a great Sage).  But thte Halakha is not according to Rabbi Eliezer."
+            ],
+            [
+                "It is stated [in the Mishnah]: \"ועוד\", which implies that there was there another matter other than this that it mentiond, and it is this, that in Jerusalem, every person would sound the Shofar whnever the Bet Din was sitting in the Temple, but in Yavneh, they would not sound the Shofar other than in the Bet Din alone, as it mentioned (see Tractate Rosh Hashanah 30a), but they did n’t say reagrding a Bet Din that the shounding of Shofar would occur on Shabbat because they were scrupulous that they would not come to making an unintention error (see Tractate Shabbat, chpater 7, note 15 and Chapter 19, note 2) in a case ssuch as this."
+            ],
+            [
+                "We have aready advanced our comments on this Halakha in the third chapter of [Tractate] Sukkah {Mishnah 10).,"
+            ],
+            [
+                "נתקלקלו הלןוים בשיר (the Levites were misled in the Psalm/song) – that they didn’t recite the song/psalm at all (see Tractate Rosh Hashanah 30a) for they didn’t know if it was a weekday and that witnesses did not would not be coming to testify on the appearance [of the New Moon] or that it is Sanctified and the witnesses would come at the end of the day.  Because at any rate, one must sastate tha Psalm for every sacrifice as will be explained in its place (see Tractate Tamid, Chapter 7, Mishnah 4.  And the time of Minha is the time for the offering of the daily burnt offering of the eventide, and when they offered it, they do not offer after it anything as will be explained in the fifth [chapter] of [Tractate] Pesahim.",
+                "ומקום הועד – the place of meeting, meaning to say, the place that is known for the sitting of the Bet Din, in order that there be only one place that the witnesses will come to and they won’t have to search  over several places that are clear and it is obvious/simple that every Bet Din that is mentioned in this subject are  ordained in the Land of Israel  like we will explain in [Tractate] Sanhedrin  (Chapter 4, Mishnah 3)."
+            ],
+            [
+                "God stated  concerening Rosh Hashanah (Leviticusd 23:24): “a sacred occasion commemorated with loud blasts,”/\"זכרון תרועה\" and it comes in the accepted tradition that [the word] “remembrance” is the Zikhronot [section of Musaf Amidah].  The [word] “Teruah” these are the Shofarot [section of the Musaf Amidah]. (see Tractate Rosh Hashanah 32a).  And it is stated further (Numbers 10:10): “And they shall be a reminder of you before the LORD your God.  I, the LORD, am your God.”  It comes in the accedpted tradition that this fact that [the Biblical text] doubles “I, the LORD, am your God” is an analogy/Binyan Av. – that every place where it states Zikhronot and Shofarot, the Malkhyyot (Prayers for God’s sovereignty) will be with them.  And it is from what is appropriate that the Malkhuyot prayers should come first, followed by the Zikhnorot and and after them, the Shofarot, as it is stated (Tractate Rosh Hashanah 16a):  State before me the Malkhuyot prayers in order that you proclaim My sovereignty  upon you, the Zikhronot, in order that that your rememberances will arise before Me for Good, and conclude with Shofar.  And the Halkah is according to Rabbi Akiva."
+            ],
+            [
+                "The words [in the Mishnah]:  \"[מ]עשר [מלגכויות, מ]עשרה [זכרונות]\"  means to say, ten [Biblical] verses, three from the Torah, and three [verses] from the Writings (i.e., the third section of the Bible) and three [verses] from Prophets and one [verse] from the Torah completes it. But Rabbi Yohanan ben Nuri states that if one reitces one verse] from the Torah and one [ verse] from the Writings and on[] from the Prophets, he has fulfilled his religious obligation (see Tractate Rosh Hashanah 32a) and the subject of the words of Rabbi Yossi that are stated here because it is known that he is explaining this, that just as one fulfills one’s religious obligation if he completed [with a verse] in the Torah, so also if he completed [with a verse] in the Prophets, he has fulfilled his religious obligation (see Tractate Rosh Hashanah 32b).",
+                "וזכורן ושופר ומלכות של פורענות  - as for example (Psalms 78:39): “for He remembered that they were but flesh”, (Hosea 5:8): “Sound a ram’s horn in Gibeah” etc., “[As I live- declares the Lord God -] I will reign over you with a strong hand and an outstretched arm, and with overflowing fury.” And hence, we don’t fulfill our religious obligation with the [mention] of a emembrance of an individual, as for example (Nehemiah 5:19): “O my God, remember to my credit [all that I have done for this people].”  And the Halakha is according to Rabbi Yohanan ben Nuri and according to Rabbi Yossi."
+            ],
+            [
+                "This was not enacted other than at a time of religious persecution.  Because there were guards over the person leading the prayer service at Shaharit/the morning service that he should not sound the Shofar, and when the Amidah [of Shaharit] was completed, the guards leave, and therefore, the person who sounds the Shofar stans aftewards for the Musaf prayer, and it is stated [in the Mishnah]: \"ובשעת ההלל\" , since we don’t recite Hallel neither on Rosh Hashanah nor on Yom Kippur (see Tractate Rosh Hashanah 32b), because they are days of prayer and submission before God and fear of Him and test before him and repentance and supplication and the request for pardon, and it is not appropriate in these conditions to be happy and to rejoice."
+            ],
+            [
+                "It has already been explained to you (i.e., Tractate Shabbat, Chaper 2, Mishnah 1 and Tractate Pesahim, Chapter 7, Mishnah 10)  that the Festival day is a positive commandment and a negative commandhat you cut it with a ment, since this is stated [in the Torah] (Leviticus 23:32): “It shall be a sabbath of complete rest for you”  which is a positive commandment, and it states [in the Torah] (Lecutive 23:31): “Do no work whatsoever”, is a negative commandment, but the Sounding of the Shofar is only a positive commandment.  And the general principle among us is that a positiive commandment does not come and supersede a negative commandment and a positive commandment (see Tractate Rosh Hashanah 32b).",
+                "ודבר שהוא משום שבות- as for example that you should cut it with a knife.",
+                "ומשום לא תעשה – that you should cut it with a saw which is a complete form of labor/work (see Tractate Rosha Hashanah 33a and according to the textual reading of the RIF/Rabbi Isaac Alfasi).",
+                "ואין מעכבין את התינוקות מלתקוע – and even on the Sabbath, but with the condition that he has already approached becoming a man in order that he knows to fulfill his religious obligation when Rosh hashanah arrives (see Tractate Rosh Hashanah 33a nad in the Laws of Shofar, Chapter 2, Halakha 7, which implies specifically that he had not yet reached the age of education.  But there are two readings in the RIF, one lenient – here lenient and there strict)."
+            ],
+            [
+                "The general rule among us is that the Shofar blowing for Rosh Hashanah and the Shofar blowing for the Jubilee are equivalent,and everything that is stated regarding the Rosh Hashanah Shofar blowing is indeed an obligation  also on the Jubille, and all that is said regarding the Shofar blowing on the Jubilee is also obligatory on Rosh Hashanah, and like these, all the Biblical verses that were stated for each one of the two days are together, and all of this is is the case because God said (Leviticus 25:9): “Then youshall sound the horn loud in he seventh month, [on the tenth day of the month -the Day of Atonement – you shall have the horn sounded throughout your land],” (see Tractate Rosh Hashanah 33b) and it comes in the received tradition that all of the of the Teruot of the [first day of the] Seventh Month are this like that (see Tractate Rosh Hashanah 34a).  And another general principle among us is that each Teruah/tremolo has a Tekiah before it and and a Tekiah after it, and so they stated in the received tradition:  From where that a simple sound precedes it?  The inference teaches us (Leviticus 25:9): “”you shall have the horn sounded/תעבירו שופר” (see  Tractate Rosh Hashanah 33b) and the word “Teruah” is multiplied/doubled on Rosh Hshanah and Yom Kippur three times, (Leviticus 25:9): “And you shall sound the Shofar loud in the seventh month,etc.” and (Leviticus 23:24): “you shall observe complete rest, a sxred occasion commemoratd with loud blasts,” (Numbers 29:1): “You shall observe it as a day when the horn is sounded,” behold these are the three Teruot/tremolo sounds , and the six Tekiot as as we have explained, they make the nine Tekiot that are obligatory on Rosh Hashanah and Yom Kippur [of the Jubilee year].",
+                "And it is stated [in the Mishnah]: \"שעור תקיעה כדי שלש תרועות\" – meaning to say that the measure   And  all of the Tekiot which are six is like the measurement of all of the Teruot/tremolo sounds which are three, and how we sound tny Tekiot as is known, because it is doubtful to us iisf the Teruah that is spoken of in the Torah is like a יללא/lamentation or howlinhat, it raises its voice and g or that the Teruah is three broken notes, or that the nomenclature Teruah falls upon both kinds together (see Tractate Rosh Hashanah 34a), and therefore, we sound the Shofar תשר\"ת  (Tekiah, Shevarim, Teruah, Tekiah ) three times, and תש\"ת  (Tekiah, Shevarim, Tekiah)  and תר\"ת  (Tekiah, Teruah, Tekiah) three times, but we don’t sound תרש\"ת   (Teruah, Shevarim, Teruah)  because we found it stated in the Aramaic translation of the word תרועה  is יבבא/an alarm.  And it is stated (Judges 5:28): “Through the window peered Sisera’s mother/\"בעד החלון נשקפרה ותיבב\" and it is known that if evil comes upon a person it is from a pretext first like the three broken sounds, and afterwards he raises his voice and speaks like a Teruah/tremolo.",
+                "And it is stated [in the Mishnah]:  \"תקע בראשונה וכו'\" /if one sounded a sustained note first.  It’s explanation is that iff one sounded a Tekiah/sustaining note first that is prior to the Teruah/tremolo note and made it longer for a period of time, and afterwards sounded the Teruah/tremolo, and after that sounded a second Tekiah/sustained note and lengthened it double in measurement of the first one in order that it is could for him according to his understanding  in place of two Tekiot one at the end of the first gate/segment  and the second at the start of the second gate/segment, it comes to inform you that it does not count for him othr than the one Tekiah alone, and even if if he lengthened it all what is bpossible, he does not have in his hand other than only one gate/segment.",
+                "And he wanted as  it is stated [in the Mishnah]:  \"מי שברך\"  - he recited the prayers [of the Musaf service with Malkhuyot, Zikhronot and Shofarot] that the prayer is nine blessings which were mentioned above, and they are the first three [blessings] and Malkhuyot, Zichronot and Shofarot and the last three [blessings].",
+                "And it is stated [in the Mishnah]:  \"כשם ששליוח צבור חייב\" – meaning to say that he is obligated in the blessings.  And the dispute between Rabban Gamaliel and the Sages is not regarding the prayer of Rosh Hashanah [Musaf] alone, but rather that they disputedd in all of the prayers, for the Sages state that the Shaliah Tzibbur/emissary of the congregation does not fulfill the religious obligations other than those who do not know how to pray, but a person who knows how to pray does not fulfill his religious obligation other than through his own prayer.  But Rabban Gamaliel holds that he fulfills his religious obligation through the prayer of the Shaliah Tzibur those who knows [how to pray] and those who don’t know [how to pray].  And the Halakha is according to Rabban Gamaliel only on Rosh Hashanah and Yom Kippur (see Tractate Rosh Hashanah 35a), beause of the length of the prayers on those two days."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Rosh Hashanah/English/merged.json

@@ -0,0 +1,158 @@
+{
+    "title": "Rambam on Mishnah Rosh Hashanah",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rambam_on_Mishnah_Rosh_Hashanah",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "למלכים– it is his desire to state, Jewish kings, and the benefit/value in this is for the dating of documents, that when a day in [the month of] Nisan enters, we count it as an additional year on his time [as king]  (see Tractate Rosh Hashanah 2a, but Maimonides does not distinguish in his writings between Jewish kings and kings of other nations of the world).",
+                "לרגלים – it is his desire to state that the Festival that is in that month (i.e., Nisan) is the first of the Festivals (i.e., Passover), and the benefit/value in this is because there is among us the geneal principle that this is what God said (Deuteronomy 23:22 – the verse quoted in the text is Deuteronomy 22:23): “[When you make a vow to the LORD your God], do not put off fulfilling it,” he does not transgress until the three Festivals have passed by.  Rabbi Shimon states that the Festival of Matzot/Unleavened Bread is first, in order that it will e according to the order, and that is what it stated here regarding the Festvals (see Tractate Rosh Hashanah 4a), but this is not the Halakha.  But when one Festival has passed and he didn’t bring his sacrifices to the Temple, he transgressed a positive commandment and this is what it states (in the Torah (Deuteronomy 12:5 and 12:6): “There you shall go.  And there you are to bring your burnt offerings and other sacrifices, [your tithes and contributions, your votive and freewill offerings, and the firstlings of your herds and flocks],” amd it is the benefit/value of knowing the New Year of למעשר בהמה  because we don’t set aside/separate the tithe from those born in this year with those born in the year after it, and this will be explained in Tractate Bekhorot (Chapter 9, Mishnah 1), and it is stated [in the Mishnah):  \"ראש השנה לשנים\" , mefaning to say, to the date of the world, and also the benefit/value in this in order to know the dates of documents (see Tractate Rosh Hashanah 8a).d",
+                "ולשמיטין וליובלות – and even though the laws of the Jubillee do not begin other than from the tenth [day] of Tishrie for God said (Leviticus 25:9): “[Then you shall sound the horn loud; in the seventh month, on the tenth day o fthe month- the Day of Atonement -] you shall have the horn sounded throughout your land, behold from Rosh Hashanah its holiness commences and the labor is given up/renounced from the slaves (see Tractate Rosh Hashanah 8b) since God said (Leviticus 25:10): “You shall proclaim release throughout the land for all of its inhabitants.”",
+                "ולנטיעה – this is what God said (Leviticus 19:23-24):  “Three years it shall be forbidden for you, not to gbe eaten.  In the fourth year all its fruit [shall be set aside for jubilation before the LORD],” and this is that if he planted a sapling forty four days before the first day of Tishrei, it counted for him as a year, as we explained in the Second Chapter of Tractate Sheiviit (Mishnah 6) and the year that is entering will be the second year, and here I explain to you all of this through a parable, as for example, that he planted this sapling on the fifteenth of [the month of] of Av, behold the remainded of the twenty fifth year is considered for it as the first year, and the twenty-sixth yeare is the second year and the twenty-seventh year is the third [year] , and these are the years of Orlah/the fruit of trees of the first three years, but the laws of Orlah does not renounced/given up from this planting until the fiteenth day of [the month of] Shevat in the twenty-ninth year, and it (i.e., the Mishnah) informs us tha the fruits of this spaling are forbidden until the fifteenth day of [the month of] Shevat if for Orlah, they are Orlah, and if for that which is in its fourth year, for its fourth year (see Tractate Rosh Hashanah 10a) and the laws of Orlah came before the laws of Orlah and the fourth year’s fruit of a young tree in their place.",
+                "ולירקות ולאילן – the benefit/value in this is because of the general rules that were alread explained in the Order of Zeraim, that we don’t tithe from that which is new on that which is old (see Tractate Terumot, Chapter 1, Mishnah 5) and similarly kinds of tithes that change in known years regarding the Second Tithe and the Poor Person’s Tithe (see Tractate Rosh Hashanah 12b) as we have explained there."
+            ],
+            [
+                "על התבואה – with what would happen to it, לקיון  and miniscule return/yield or increase.",
+                "בני מרון – the sheep (see Tractate rosh Hashanah 18a), amd the Aramaic translation of sheep/lambs (כבשים)  is אמריא/lambs, meaning to say, that we consider with people and judge them for health or illness or death and life, and except for this from the rest of the condiions of humanity (see The Laws of Repentence , Chpater 3, Halakha 3, which only mentions life and death, but there are those who wrote that Maimonides thinks concerning health and illness like one who holds that a person is judged at all times).  And the plain meaning of this language is clear like you see, but its secret and its matter, there is not doubt that it is very difficult."
+            ],
+            [
+                "Transmission of testimony in seeing the New Moon is not other than in Jerusalem, but from Jerusalme, the Jewish court sends out emissaries/messengers to the entire country as it will be explained.  But during the Second Temple period they would not fast on the tenth of [the month of] Tevet nor on the seventeenth of [the month of] Tammuz, but a person who wanted could fast or not fast and therefore, they would not go forth regarding [the month of] Tevet nor on [the month of] Tammuz, as God said (Zechariah 8:19): “The fast of the fourth month, the fast of the fifth month, the fast of the seventh month, and the fast of the tenth month shall beccome occasions for joy and gladnes, happy fstivals for the House of Judah,” like these He (i.e., God) gave the choise in their hands on those days that if they want, they can fast on them, or that they should not fast (see Tractate Rosh Hashanah 18b).  And the fast of the fourth month is the seventeenth day of Tammuz, because Tammu is the fourth month, and the fast of the fifth month is Tisha B’Av/Ninth of Av which is the fifth month, and the fast of the seventh month is the Fast of Gedaliah, and the fast of the tenth month is the tenth of Tevet because it is the tenth month.  But they would fast on the Ninth of Av, even though it was delivered to their wills because the troubles were multiplied on it, as will be explained in [Tractate] Taaniyot (in Chapter 4, Mishnah 6).",
+                "And it is stated (i.e., in the Mishnah): \"על אלול מפני ראש השנה\" , because Elul most of the time is twenty-nine days, and when they knew [when] Rosh Hodesh Elul was, they knew when Rosh Hashanah was generally, and they (i.e., the messengers) would go forth regarding Tishrei in order that they would know when Rosh Hashanah was exactly because it is possible that Elul would be thirty days (see Tractate Rosh Hashanah 19b)."
+            ],
+            [
+                "The witneses who saw the “New” (i.e., crescent) moon are those who \"שמחללין את השבת\"/who violate the Sabbath if they are far from Jersuaelm as will be explained further on (see Mishnah 9 of this chapter).  And it will be explained  in the teaching of [the recitation of] Musaf of each and every New Moon."
+            ],
+            [
+                "בעליל (clearly visible) – clearly revealed (see Tractate Rosh Hashanah 21b), as for example, that it appears large and the heaves are clear and it is high above the horizon and it is possible for all to see it, because it is possible that it will appear very hidden near the redness of the sunset until one is not is not able to see it other than one whose eyesight is sharp.  Rabbi Yossi says that if it appears clear that people have already seen it in every place, it certainly has already been seen in Jerusalem and there is no need for these witnesses, and therefore, we don’t violate the Sabbat.  But the Halakha is not according to Rabbi Yossi."
+            ],
+            [
+                "He did not do this but rather because he saw that the testimony that in their mouths was not useful.  Rabban Gamaliel said to him – even though that their testimony is not useful, it is possible that in the future, the testimonyh of one of them will be useful for another New Moon, and he should not come before us to testify beaus they didn’t hear his words in the past.  And the Halakha is according to Rabban Gamaliel."
+            ],
+            [
+                "Whomever authorizes the testimony of the New Moon with relatives learns from what the Torah stated (Exodus 12:1-2): “The LORD said to Moses and Aaron in the land of Egypt:  This month shall mark for you the beginning of the months,” this testimony will be acceptable through you.  But the Sages state that this testimonyh will be transmitted to them (see Tractate Rosh Hashanah 22a) meaning to say, that the vieweing of the New Moon, its matter is given over to the Jewish court/Bet Din, not to every person who saw it is able to make a Festival on account of his viewing.  But the Halakha is not according to Rabbi Shimon."
+            ],
+            [
+                "The laws of those who are ineligible to provide testimony and their conditions will be explained in Tractate Sanhedrin (Chapter 3, Mishnah 2)."
+            ],
+            [
+                "We have already explained to you that on the sixth chapter of [Tractate] Pesahim that in every place wher it states the word \"מועד\", it means to say even on the Sabbath."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "The order of the language is such:  If the Jewish court/Bet Din does not recognize this pair that testified on the New Moon,  the people of the place send another set [of witnesses] with him to testify that this pair is appropriate/kosher (see Tractate Rosh Hashanah 22b).  And afterwards he explained the reason that on account of it, they don’t accept the testimony other than from a person who is known or that is known by others, and it states [in the Mishnah]:  \"בראשונה וכו'\" – tha the sectarians would hire false witnesses to testify regarding the New Moon."
+            ],
+            [
+                "The Cutheans would raise fire signals at an inappropriate time announcing the New Moon in the moutains, and everyone who saw the fire signals would also kindle [them] on hhis own as he thinks that the lighting began in Jerusalem."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "All of this is clear and obvious and we have already advanced to you the general rules of this last Halakha in the fourth chpater of [Tractate] Eruvin (Mishnah 3)."
+            ],
+            [
+                "לפני החמה או לאחר החמה – meaning to say, the side that shines within it that was towards the son or the darkness that is within it that was towards the sun.",
+                "And it states [in the Mishnah]: \"לצפונה או לדרומה\" – on account of the fact that the moon and the stars incline/lean from the path of the sun sometimes to the south and somethings to the north and it is possible that the width of of the moon would be northward at the time of its appearance and it is possible that it would be southerly.",
+                "And it states [in the Mishnah]: \"כמה היה גבוה\" – that is to say, how much was its height above the horizen before the the sighting with the eye.",
+                "ולאין היה נוטה– meaning to sya , its extremities, because ithe leaning of the inclination of the moon changes in the directions of the world according to the width of the place and the widoth of the moon and its place in the constellations.",
+                "וכמה היה רחב– because the size of the moon itself changes when it renews itself in accordance with its drawing near to and its becoming distant from the sun.  And the reasons for all of these changes and their knowledge, it is impossible to know them other than after knowing the kinds of many wonderous knowledge and the wisdom of astronomy  and they would calculate the path of the moon in each month and know if they would see or not see it, according to what the exact calculation shows, if they knew that it would not appear, they would not rely on the words of the person who states that they saw it, for he is surely a false witness, but if they knew through the manner of the calculation that it really was possible tha tit would appear from the side of the calculation, but it is possible that that it would be hidden by the clouds, or that they heavesn were not clear, ior that that the place that they see from there is deep,and tehefore, they would not see it, and therefore we examine them if the testimony of he sees is corrrect or a lie in these matters that he mentioned, because they would calculate and know to wichi direction the moon is wife in the north or in the south, and how will be the placmeent of its extremities in the directions of the horizon, and the measurement of the brightness that one could see from it, and how much is its height according to the sion of the eye, if their testimony isappropriate to what that the calculations demonstrate, they would do acccording to their testimonyu if they were true witnesses as we have explained.  But if not as for example, that they (i.e., the witnesses) said that saw it turning/diverting from the pathway of the sun to the northern side, and the width of the moon is southernly, we would know without a doubt that they are false witnesses.  But you do not invalidate their testimony when they say how high it was other than if the two witnesses disputed in the measurement of its height with a large division (see Tractate Rosh Hashanah 24a).  But if they all of them said  that it was like ten cubits high, or that all of them said like one hundred cubits, their testimony is not contradicted through these words, because state like this measure it was its height according to the vision of tehir eyes.  And as a result of these general rules that I have explained to you, they would make the viewing of the New Moon.  But I am surprised about the person whoe contradicts and argues in this clear matter anad states that the Jewish religion is not built on the observation of the New Moon other than on caluclations alone, and that he believes in all of these statements, and I don’t think that a person who states this believes in it, but rather, it was his purposes in this matter to pierce his opponent  in any manner that will be that won’t be in righteousness, or in righteousness since he did not find refuge from the pressure of the argumentation. And what is appropriate that you believe is that the essence of our religion is built upon the visual,but if the New Moon is not seen, we complete thirty days for the month that is departing, and the language of the Mishnah and the Talmud and the many stories that occurred in this matter over the course of all the years testify to the truth of this matter.  God stated (Exodus 12:2): “This month shall mark the beginningn of the months,” and the it comes in the true accepted tradition that teaches that the Holy One, blessed be He showed Moses the image of the moon and said to him:  (see Tractate Rosh Hashanah 20a and the Mekhilta) “see like this  and sanctify it.”  And they would not rely on calculations other than in order to know if it (i.e., the New Moon) appeared or did not appeared as I have explained to you, not that they should rely upon the calculations alone and make the New Moon according to the calculations if it obligatgs that it appeared, and the secret of the intercalation that the Holy One, blessed be He transmitted to Moses at Sinai (see Tractate Shabbat 75a according to the version of the Tosafot in Tractate Ketubot 111a, s.v., שלא  and see the eighth chapter of Pirke D’Rabbi Eliezer)  this is the order of the calculation that it is possible to know the difficult measurement of exact viewing/sighting, for the masters of astronomy from all the nations and also the philosophers are divided regarding this until now  and beyond.  And it is not clear to them its exact measure, and this calculation that is in our hands today is part of that same calculation and its introduction , which is not other than that a collected calculation of the average sun and moon alone, and I will explain to you in a special document this matter  that is in our hands and what is its purposs in clear sightings that will not contradict them but rather whomever that we are able to djudge favorably if it is stated is not known, beause most people and perhaps all of them don’t’ know antyhing othetr than the summery total alone, meaning to say, to refine numbers upon numbers an those who think that they have already attained great knownledge, but they don’t know this neither the matter nor the purpose  if it is suitable for seeing or not.  And when it will be explained to another of the wifse people tha tit is not approprioate for sighting at all, it comes to be a contradiction of clear things and he states that we don’t do it through sighting and the essence is the Torah calculation.  But a disagreement did not fall betwween people and they contradicted the truth, but rather on account of the lack of knowledge.  And he would not undestand this value of what we stated and  and raised in these small things that preceded, and not what we will explain in that document that we will compose, but rather that a religious person and a person of faith and will to know the truth and does not deceive himself, and the condition that we have aalreday validated himself  for many years with those studies that make a person fit until he reaches from them an important knowledge, and if not, my words will be in his hands (Proverbs 17:16): “ like money in the hand of a fool.”"
+            ],
+            [
+                "זמנו – this is the night of the thirtieth day of the concluding month.",
+                "ושלא בזמנו – the night of the thirty-first which is the night of Rosh Hodesh in any case whether the  New Moon appeared [or] whether it did not appear.  But the first Tanna says that even though it is the night of Rosh Hodesh whether it (i.e., the New Moon) appeared [or] whether it did not appear, it is necessary to sanctify the [New] Month.  But Rabbi Eleazar says that there is no obigation to sanctify the [New] Month in any manny matter, as it states (Leviticus 25:10): “And you shall hallow the fiftieth year.”  You sanctify years, but you do not sanctify months (see Tractate Rosh Hashanah 24a, but even though it is not the method of Maimonides to mention the words of Tannaim tha tare not mentioned in the Mishnah, here he found it appropriate to mention the approach of Rabbi Eleazar that is brought in the Talmud which is a third approach.  And it appears that it was not in his textual version that was an addition in parentheses in our version.  It is astonishing that he did not mention the approach found in our Sugyah an in Tractate Sanhedrin 10b.  Rabbi Obadiah of Bartenura thought that the words of Maimonides are based on the words of Rabbi Eleazar the son of Rabbi Tzadok  and brougth these words anonymously), meaning to say, tha thte sanctification of every motnh is not obligatory.  Ands the Halakha is according to Rabbi Eleazar the son of Rabbi Tzadok."
+            ],
+            [
+                "He would draw on a board the measurement of the light that would be in it, and placement of its borders for the directions of the horizon, and many many would draw sas such that deal with the paths of the stars, and don’t think that when it (i.e., the Mishnah) states: \"ראינ��הו שחרית במזרח וערבית במערב\" what the ignorant imagine that they believeed inthese two things together, but it was possible for Rabban Gamaliel that the moon would appear in the east before sunrise, and on the same day itself, it would appear in the west after sunset, but since this is certainly prevented, it is would be completely impossible, and a person would not believe in this other than a common person which includes all of the commoners that do not attain from the traveling path of the spheres other than what the ox and the donkey comprehend, and more, he brings them to this imagery of what is stated in the Talmud:  Rabban Gamaliel said to the Sages:  Such is what I received from the house of my grandfather sometimes it comes at length and sometimes through a short [path] (see Tractate Rosh Hashanah 25a – and Rashi’s commentary there on the Mishnah s.v. \"עדי שקר הם\" ) . amd the matter of these things that  the time that is betweem the ingathering of the sun and the moon and the sighting which makes a great change in accordance with the speed of the moon and its procrastination/slowness  and according to its width in the north and in the sourth, and according to the length of the setting of the constellation that it is within and the shortness of its sunset, and according to the change  of its appearance in length and width , and according to the change of the movement of the sun.  And on these changes all of them are the causes of the shortness of the time between the ingathering of the sun and the moon and tween its appearnce of its length, it states that sometimes it comes in length and sometimes in shortness.  And whomever has knowledge in the wisdom of the astronomy will understand everything that I said. But Rabban Gamaliel with his exacting knowledge of this wisdom knew that it is possible that it (i.e., the moon) could appear this evening, and therefore, he accepted their (i.e., those of the witnesses) when they said, “we saw it (i.e., the crescent New Moon) in the evening in the west, without fear for what they said about [seeing it] in the morning in the east, because the Torah did not obligate us to accept testimony of its appearnce in the morning.  But not because he thought that they (i.e., the witnesses) lied, but that the matter dependended upon the fact that they imagined that they saw something that is similar to the moon but it was nothing, for it is impossible that it would appar in the morning of that same dasy.  Because it is possible that he would draw/paint in the air the image of the moon as we had said, and already, they mentioned this in the Talmud and stated that one time, the sky was overcast and it appeared like the moon on the twenty-seventh [day] of the month etc. (see Ttractate Rosh Hashanah 25a and  Rashi’s commentary there), and when Rabban Gamaliel accepted their testimony that the moon appeared near the sunset, the Sages disputede with him on this, because there wasn’t between it and the required gathering of time that it would appear according to their calculations which are not exact, and therefore, he transmitted to them the general principle that sometimes it comes at length, and sometimes shortly.  And therefore, one must interpret anhyone who understands and is enlightened and possesses personal differentiation.",
+                "And it states [in the Mishnah]: \"ראינוהו בזמנו ובלילי עבורו לא נראה\"  because he saw it (i.e., the New Moon) on the night of the thirtieth [of the month] and did not see it on the night of thirty-first [of the month], and the calculation requires that it should appear on the night of the thirtieth [of the month] as we have explained, and rightfully he believed them for they had testified on the appearance [of the New Moon] at the time of the appearance, and that which they said that they did not see it on the second night, this does not obligate us at all, for perhaps their sight was weak, or that the clouds covered it and they did not feel it.  And from here it strengthens the understand of the explanation that we have made because also in this episode, Rabban Gamaliel did not believe them that the moon appeared on the night of the thirtieth [of the month] and it retreated backwards towards the sun and was hidden on the night of the thirty-first [of the month], but rather, he (i.e., Rabban Gamaliel] believedd their testimony that they had given in its appearance at the time of the appearance, and the matter was dependent upon their seeing it, with what they stated in the first episode that hey saw it in the morning on that same day, and also when they stated in the second episode that they did not see it (i.e., the New Moon) afterwards on the second night of the month."
+            ],
+            [
+                "This is clear and correct."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "The subject of this Mishnah:  \"ראוהו בית דין וכל ישראל או שנחקרו העדים ולא הספיקו לומר:/the Jewish court/Bet Din had seen it or the entire Jewish people had seen and he witnesses were examined, but they didn’t manage to proclaim [that the New Moon is sanctified].  Because since the Bet Din saw it or the the entire Jewish people, it would aise in our minds that it does not require sanctificatio since the matter is well known/attested, therefore, it comes to inform you that nevertheless it is necessary to state, “It is sanctified, It is Sanctified,” and then that day will be Rosh Hodesh.  It might arise in our minds that it is like that an individual who is an expert is permitted to judge even though the essense of laws is with three judges as will be explained in its place (see Tractate Sanhedrin, Chapter 1, Mishnah 1 and folio 5a, so too it is permitted to sanctify the New Moon with an individual [witness], therefore it coes to inform you that this is not the case other than with three [judges] or more according to what God said (Exodus 12:1): “The LORD said to Moses and Aaron in the land of Egypt, etc., as we have explained above (see Tractate Rosh Hashanah, Chapter 1, Mishnah 7).  And similarly it might arise in our minds that since the witnesses were examined during the day and their testimony was confimred on the thirtieth day that they saw it (i.e., the New Moon) the previous evening it became clear that that day was Rosh Hodesh een though the Bet Din did not manage to declar, “It is sanctified, It is sanctified” other than at night on the night of the thirty-first [of the previous month], and their statement that will be “that it is sanctified, that it is sanctified” is like a close of legal proceedings, because the general principle among us is that the close of the legal proceedings can be at night (see Tractate Sanhedrin 32a), therefore, it comes to inform us tha the Sanctification of the New Moon should not be at night in any manner because Scripture calls it a judgement and it is stated (in Psalms 81:5): “For it is a law for Israel, a ruling of the God of Jacob.\" and a law/judgement cannot be other than during the daytime, for behold God said (Deuteronomy 21:5): “and every lawsuit and case of assault is subject to their ruling,”  Just as the seeing/examination of “plagues” (called “assault” in the JPS translation of the verse) is during the daytime and not at night, even judgements are during the daytime and not at night(see Tractate Sanhedrin 34b and see also Tractate Yevamot 104b and Tractate Nidah 3a).  for the examination of plagues does not take place other than during the daytime, as it states (Leviticus 13:14): “But as soon as undiscolored flesh appears in it, he shall be impure” (where the words\"וביום הראות בו\"  are literally translated as “during the day when it appears in it), during the daytime but not at night. And therefore, Rosh Hodesh will be on the thirty=first day, and the month that has completed will be a leap month, meaning to say, thirty days, and even though the New Moon appeared  on the night of the thirtieth day since the New Month was not sanctified on the thirtieth day (see Tractate Rosh Hashanah 25b).  aNd from what you need to know that the New Moon appeared at its proper time, which is at the end of the twenty-ninth [day] and there remains a delay during the daytime in order to state, “It is Sanctified, It is Sanctified,” prior to the appearance of the stars , this is mpermitted even though the sun had already set, because among us, night is not other than with the coming out of the stars, as we have explained in the Second Chapter of [Tractate] Shabbat (Mishnah 6;  see also the Laws of the Sanctification of the New Moon, Chapter 2, Halakha 9).  And I have mentioned to you  this inorder that you should not think tha tht eh Sanctificarion of the New Moon should never be other than on the thirtieth day [of the month]  but that it is possible that it will be before the night of the thirtieth [day] as we have explained."
+            ],
+            [
+                "The calling of the horn of a cow a horn is the word of God (Deuteronomy 33:17): “Like a firstling bull in his majesty, He has horns like the horns of the wild-ox.” But the Sages pleaded on Rabbi Yossi with this when they said to him that arll of the Shofarot ae called “a horn” and were called a Shofar, [but] that of a cow is called a horn but is never called  a shofar (see Tractate Rosh Hashanah 26a).  And the Halakha is not according to Rabbi Yossi."
+            ],
+            [
+                "This order did not exist other than in the Temple, as it states (Psalms 98:6): “With trumpets and the blast of the horn raise a shout before the LORD, the King.”  But when one is not in the Temple, one does not blow other than with a Shofar alone on Rosh Hashanah.  And we don’t blow on fast days other than with trumpets alone (see Tractate Rosh Hashanah 27a) .  And they made (see the legal decsion in the Laws of Fasts, Chapter 1, Halakha 1 – which is a unique commandment) the commandments of the day of a fast with trumpets because a fast day is not other than because of the troubles of a commnunity, and behold God stated (Numbers 10:9): “[When you are at war in your land] against an agressor who attacks you, oyou shall sound short blasts on the trumpets, [that you may may be dremembered before the LORD your God and be delivered from your enemies].”]"
+            ],
+            [],
+            [
+                "בתקיעה– that is to say the number of blasts of the Shofar",
+                "ובברכות – meaning to say the number of blessings that are in the Amidah, and its number will be explained.  And it stated [in the Mishnah] above that the Shofar of Rosh Hashanah is of an ibex, but this is not the Halakha, and similarly, the Halakha is not according to Rabbi Yehudah.  And the Decided Halakha is that the Shofar of the the Jubilee [Year] and of Rosh Hashanah is of bent males (see Tractate Rosh Hashanah 26a)."
+            ],
+            [
+                "נסדק פסול – if it (i.e., the Shofar) is split/cut off lengtgh-wise, but if it is split width-wise after the place of of the split that the measurement of the Shofar is enough in order that he can hold it in his hand and it exudes to here and to there, it is fit/kosher *see Tractate Rosh Hashanah 27b).  But there are in its piercing/perforating differences in the laws, and it is that one must stop up the perforation, but if one stopped it up with its own kind and there remained in ti the majority that was whole without a perforation, and the holes did not prevent the sounding [of the Shofar] as it explains, it is fit/appropriate.  But if one closed it up with something that is not of its kind, it is invalid (and see that Maimonides decreed the same thing in the Laws of Shofar, Chapter 1, Halakha 5).",
+                "ובור-  it is a trench/ditch in the body of the ground.",
+                "וחדות-  a pool/cistern whose walls are high over the ground (see also Maimonides’ explanation in Tractate Kelim, Chapter 5, Mishnah 6 and also in the Laws of Selling, Chapter 25, Halakha 2).",
+                "פיטם – a large earthenware vessel , and it is outside of the ditch/trench that we mentioned.",
+                "אם קול הברה שמע לא יצא- but those who are within the trench/ditch  fulled their religious obligations, and the person who sounds the Shofar must intent dto fulfill the religious obligations of those who hear it and further the listener must intned to fulfill his [own] religious obligation [by hearing the sound of the person blowing the Shofar] and he fulfills his religious obligation.  And the reason that the Mishnah did not make the condition here regarding religious intentionality informs us that because he is the Hazzan of the synagogue, and the representative of the community is not appointed initially other than to fulfill the religious obligations of the community, and therefore when he sounds the Shofar he intends to fulfil the religious obligations of all those who hear him, and therefore, we don’t have require anythnig other than the knowledge/awareness of the person who hears it (see Tractate Rosh Hashanah 29a)."
+            ],
+            [],
+            [
+                "All of this is clear according to what is necessary here in this matter that we are dealing with and according to the purpose of the book."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "Whe have already explained several times (see Tractate Maaser Sheni, Chapter 2, Mishnah 4, Tractate Shekalim, Chapter 1, Mishnah 3, and Tractate Sukkah, Chapter 3, Mishnah 10)  that [the word in the Mishnah]: \"מקדש\"  is what all of Jerusalem is called. ומדינה – all of the rest of the Land of Isarel, and the reason that on its account that the Sounding of the Shofar on Shabbat is forbidden is a decree lest one carry it in his hand and traverse four cubits in the public domain (see Tractate Rosh Hashanah 29b) as we have explained regarding a Lulav [and Etrog] (see Tractate Sukkah, Chapter 4, Mishnah 2), because the Sounding of the Shofar is not work.",
+                "And it is stated [in the Mishnah]: \"אחד יבנה ואחד כל מקום שיש בו בית דין\" – which means to say that even if there were Jewish courts in Maassah  and they camped in a particular place, not in order to dwell there, they are permitted to sound the Shofar there, but it is not the Halakha, but rather like it stated earlier, that we don’t sound the Shofar other than in a place whewre there is a fixed Jewish court/Bet Din (see The Loaws of Shofar, Chapter 2, Halakha 9, that is made of up those with those with Rabbinic ordination and with a great Sage).  But thte Halakha is not according to Rabbi Eliezer."
+            ],
+            [
+                "It is stated [in the Mishnah]: \"ועוד\", which implies that there was there another matter other than this that it mentiond, and it is this, that in Jerusalem, every person would sound the Shofar whnever the Bet Din was sitting in the Temple, but in Yavneh, they would not sound the Shofar other than in the Bet Din alone, as it mentioned (see Tractate Rosh Hashanah 30a), but they did n’t say reagrding a Bet Din that the shounding of Shofar would occur on Shabbat because they were scrupulous that they would not come to making an unintention error (see Tractate Shabbat, chpater 7, note 15 and Chapter 19, note 2) in a case ssuch as this."
+            ],
+            [
+                "We have aready advanced our comments on this Halakha in the third chapter of [Tractate] Sukkah {Mishnah 10).,"
+            ],
+            [
+                "נתקלקלו הלןוים בשיר (the Levites were misled in the Psalm/song) – that they didn’t recite the song/psalm at all (see Tractate Rosh Hashanah 30a) for they didn’t know if it was a weekday and that witnesses did not would not be coming to testify on the appearance [of the New Moon] or that it is Sanctified and the witnesses would come at the end of the day.  Because at any rate, one must sastate tha Psalm for every sacrifice as will be explained in its place (see Tractate Tamid, Chapter 7, Mishnah 4.  And the time of Minha is the time for the offering of the daily burnt offering of the eventide, and when they offered it, they do not offer after it anything as will be explained in the fifth [chapter] of [Tractate] Pesahim.",
+                "ומקום הועד – the place of meeting, meaning to say, the place that is known for the sitting of the Bet Din, in order that there be only one place that the witnesses will come to and they won’t have to search  over several places that are clear and it is obvious/simple that every Bet Din that is mentioned in this subject are  ordained in the Land of Israel  like we will explain in [Tractate] Sanhedrin  (Chapter 4, Mishnah 3)."
+            ],
+            [
+                "God stated  concerening Rosh Hashanah (Leviticusd 23:24): “a sacred occasion commemorated with loud blasts,”/\"זכרון תרועה\" and it comes in the accepted tradition that [the word] “remembrance” is the Zikhronot [section of Musaf Amidah].  The [word] “Teruah” these are the Shofarot [section of the Musaf Amidah]. (see Tractate Rosh Hashanah 32a).  And it is stated further (Numbers 10:10): “And they shall be a reminder of you before the LORD your God.  I, the LORD, am your God.”  It comes in the accedpted tradition that this fact that [the Biblical text] doubles “I, the LORD, am your God” is an analogy/Binyan Av. – that every place where it states Zikhronot and Shofarot, the Malkhyyot (Prayers for God’s sovereignty) will be with them.  And it is from what is appropriate that the Malkhuyot prayers should come first, followed by the Zikhnorot and and after them, the Shofarot, as it is stated (Tractate Rosh Hashanah 16a):  State before me the Malkhuyot prayers in order that you proclaim My sovereignty  upon you, the Zikhronot, in order that that your rememberances will arise before Me for Good, and conclude with Shofar.  And the Halkah is according to Rabbi Akiva."
+            ],
+            [
+                "The words [in the Mishnah]:  \"[מ]עשר [מלגכויות, מ]עשרה [זכרונות]\"  means to say, ten [Biblical] verses, three from the Torah, and three [verses] from the Writings (i.e., the third section of the Bible) and three [verses] from Prophets and one [verse] from the Torah completes it. But Rabbi Yohanan ben Nuri states that if one reitces one verse] from the Torah and one [ verse] from the Writings and on[] from the Prophets, he has fulfilled his religious obligation (see Tractate Rosh Hashanah 32a) and the subject of the words of Rabbi Yossi that are stated here because it is known that he is explaining this, that just as one fulfills one’s religious obligation if he completed [with a verse] in the Torah, so also if he completed [with a verse] in the Prophets, he has fulfilled his religious obligation (see Tractate Rosh Hashanah 32b).",
+                "וזכורן ושופר ומלכות של פורענות  - as for example (Psalms 78:39): “for He remembered that they were but flesh”, (Hosea 5:8): “Sound a ram’s horn in Gibeah” etc., “[As I live- declares the Lord God -] I will reign over you with a strong hand and an outstretched arm, and with overflowing fury.” And hence, we don’t fulfill our religious obligation with the [mention] of a emembrance of an individual, as for example (Nehemiah 5:19): “O my God, remember to my credit [all that I have done for this people].”  And the Halakha is according to Rabbi Yohanan ben Nuri and according to Rabbi Yossi."
+            ],
+            [
+                "This was not enacted other than at a time of religious persecution.  Because there were guards over the person leading the prayer service at Shaharit/the morning service that he should not sound the Shofar, and when the Amidah [of Shaharit] was completed, the guards leave, and therefore, the person who sounds the Shofar stans aftewards for the Musaf prayer, and it is stated [in the Mishnah]: \"ובשעת ההלל\" , since we don’t recite Hallel neither on Rosh Hashanah nor on Yom Kippur (see Tractate Rosh Hashanah 32b), because they are days of prayer and submission before God and fear of Him and test before him and repentance and supplication and the request for pardon, and it is not appropriate in these conditions to be happy and to rejoice."
+            ],
+            [
+                "It has already been explained to you (i.e., Tractate Shabbat, Chaper 2, Mishnah 1 and Tractate Pesahim, Chapter 7, Mishnah 10)  that the Festival day is a positive commandment and a negative commandhat you cut it with a ment, since this is stated [in the Torah] (Leviticus 23:32): “It shall be a sabbath of complete rest for you”  which is a positive commandment, and it states [in the Torah] (Lecutive 23:31): “Do no work whatsoever”, is a negative commandment, but the Sounding of the Shofar is only a positive commandment.  And the general principle among us is that a positiive commandment does not come and supersede a negative commandment and a positive commandment (see Tractate Rosh Hashanah 32b).",
+                "ודבר שהוא משום שבות- as for example that you should cut it with a knife.",
+                "ומשום לא תעשה – that you should cut it with a saw which is a complete form of labor/work (see Tractate Rosha Hashanah 33a and according to the textual reading of the RIF/Rabbi Isaac Alfasi).",
+                "ואין מעכבין את התינוקות מלתקוע – and even on the Sabbath, but with the condition that he has already approached becoming a man in order that he knows to fulfill his religious obligation when Rosh hashanah arrives (see Tractate Rosh Hashanah 33a nad in the Laws of Shofar, Chapter 2, Halakha 7, which implies specifically that he had not yet reached the age of education.  But there are two readings in the RIF, one lenient – here lenient and there strict)."
+            ],
+            [
+                "The general rule among us is that the Shofar blowing for Rosh Hashanah and the Shofar blowing for the Jubilee are equivalent,and everything that is stated regarding the Rosh Hashanah Shofar blowing is indeed an obligation  also on the Jubille, and all that is said regarding the Shofar blowing on the Jubilee is also obligatory on Rosh Hashanah, and like these, all the Biblical verses that were stated for each one of the two days are together, and all of this is is the case because God said (Leviticus 25:9): “Then youshall sound the horn loud in he seventh month, [on the tenth day of the month -the Day of Atonement – you shall have the horn sounded throughout your land],” (see Tractate Rosh Hashanah 33b) and it comes in the received tradition that all of the of the Teruot of the [first day of the] Seventh Month are this like that (see Tractate Rosh Hashanah 34a).  And another general principle among us is that each Teruah/tremolo has a Tekiah before it and and a Tekiah after it, and so they stated in the received tradition:  From where that a simple sound precedes it?  The inference teaches us (Leviticus 25:9): “”you shall have the horn sounded/תעבירו שופר” (see  Tractate Rosh Hashanah 33b) and the word “Teruah” is multiplied/doubled on Rosh Hshanah and Yom Kippur three times, (Leviticus 25:9): “And you shall sound the Shofar loud in the seventh month,etc.” and (Leviticus 23:24): “you shall observe complete rest, a sxred occasion commemoratd with loud blasts,” (Numbers 29:1): “You shall observe it as a day when the horn is sounded,” behold these are the three Teruot/tremolo sounds , and the six Tekiot as as we have explained, they make the nine Tekiot that are obligatory on Rosh Hashanah and Yom Kippur [of the Jubilee year].",
+                "And it is stated [in the Mishnah]: \"שעור תקיעה כדי שלש תרועות\" – meaning to say that the measure   And  all of the Tekiot which are six is like the measurement of all of the Teruot/tremolo sounds which are three, and how we sound tny Tekiot as is known, because it is doubtful to us iisf the Teruah that is spoken of in the Torah is like a יללא/lamentation or howlinhat, it raises its voice and g or that the Teruah is three broken notes, or that the nomenclature Teruah falls upon both kinds together (see Tractate Rosh Hashanah 34a), and therefore, we sound the Shofar תשר\"ת  (Tekiah, Shevarim, Teruah, Tekiah ) three times, and תש\"ת  (Tekiah, Shevarim, Tekiah)  and תר\"ת  (Tekiah, Teruah, Tekiah) three times, but we don’t sound תרש\"ת   (Teruah, Shevarim, Teruah)  because we found it stated in the Aramaic translation of the word תרועה  is יבבא/an alarm.  And it is stated (Judges 5:28): “Through the window peered Sisera’s mother/\"בעד החלון נשקפרה ותיבב\" and it is known that if evil comes upon a person it is from a pretext first like the three broken sounds, and afterwards he raises his voice and speaks like a Teruah/tremolo.",
+                "And it is stated [in the Mishnah]:  \"תקע בראשונה וכו'\" /if one sounded a sustained note first.  It’s explanation is that iff one sounded a Tekiah/sustaining note first that is prior to the Teruah/tremolo note and made it longer for a period of time, and afterwards sounded the Teruah/tremolo, and after that sounded a second Tekiah/sustained note and lengthened it double in measurement of the first one in order that it is could for him according to his understanding  in place of two Tekiot one at the end of the first gate/segment  and the second at the start of the second gate/segment, it comes to inform you that it does not count for him othr than the one Tekiah alone, and even if if he lengthened it all what is bpossible, he does not have in his hand other than only one gate/segment.",
+                "And he wanted as  it is stated [in the Mishnah]:  \"מי שברך\"  - he recited the prayers [of the Musaf service with Malkhuyot, Zikhronot and Shofarot] that the prayer is nine blessings which were mentioned above, and they are the first three [blessings] and Malkhuyot, Zichronot and Shofarot and the last three [blessings].",
+                "And it is stated [in the Mishnah]:  \"כשם ששליוח צבור חייב\" – meaning to say that he is obligated in the blessings.  And the dispute between Rabban Gamaliel and the Sages is not regarding the prayer of Rosh Hashanah [Musaf] alone, but rather that they disputedd in all of the prayers, for the Sages state that the Shaliah Tzibbur/emissary of the congregation does not fulfill the religious obligations other than those who do not know how to pray, but a person who knows how to pray does not fulfill his religious obligation other than through his own prayer.  But Rabban Gamaliel holds that he fulfills his religious obligation through the prayer of the Shaliah Tzibur those who knows [how to pray] and those who don’t know [how to pray].  And the Halakha is according to Rabban Gamaliel only on Rosh Hashanah and Yom Kippur (see Tractate Rosh Hashanah 35a), beause of the length of the prayers on those two days."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Translation by Rabbi Robert Alpert, 2023",
+            "https://www.sefaria.org/texts"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "רמב\"ם על משנה ראש השנה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Rambam",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Rosh Hashanah/Hebrew/Vilna edition.json

@@ -0,0 +1,163 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Rambam on Mishnah Rosh Hashanah",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957",
+    "versionTitle": "Vilna edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת וילנא",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "רמב\"ם על משנה ראש השנה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Rambam",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>ארבעה ראשי שנים הם באחד בניסן ראש השנה כו': </b>למלכים רוצה בו למלכי ישראל וזאת התועלת היא לענין השטרות לפי שכיון שיכנס יום אחד מניסן נחשוב לו שנה יתירה על מנינם. ",
+                "<b>ולרגלים</b> רוצה בו כי הרגל שבזה החדש הוא ראשון לרגלים. והתועלת בזה כי העיקר אצלנו מה שאמר השם לא תאחר לשלמו אינו עובר עד שיעברו עליו ג' רגלים ור' שמעון אומר וחג המצות (חל) תחילה כדי שיהיו על הסדר והוא ענין אמרו בכאן לרגלים ואינה הלכה. וכיון שעבר עליו רגל אחד ולא הביא קרבנותיו למקדש עובר בעשה והוא אמרו [דברים יב] ובאת שמה והבאתם שמה עולותיכם. ותועלת ידיעת תחילה למעשר בהמה כדי שלא יוציא המעשר מן הנולדים בשנה זו עם הנולדים בשנה שלאחריה ועוד נבאר זה במסכת בכורות [פ\"ט הל' א]. ואמרו ראש השנה לשנים רוצה בו למנין היצירה והתועלת בו לידיעת מנין השטרות ג\"כ.",
+                "<b>לשמיטין וליובלות</b> אע\"פ שדיני היובל אינן מתחילין אלא מיום העשירי לתשרי לפי שאמר השם יתברך [ויקרא כה] ביום הכפורים תעבירו שופר וגו' אבל מראשית השנה יתחיל חשיבותה ותסתלק העבודה מן העבדים כדבר השם יתברך [שם] וקדשתם את שנת החמשים שנה. ",
+                "ו<b>לנטיעה</b> הוא דבר השם [שם יט] שלש שנים יהיה לכם ערלים ובשנה הרביעית יהיה כל פריו וגו'. והוא שאם נטע אדם נטיעה קודם יום א' מתשרי למ\"ד יום עלתה לו שנה כמו שנתננו העיקר בפרק ב' [הלכה ו] ממסכת שביעית ותהיה השנה הנכנסת שניה. ואני אמשול לך זה בענין האילן הזה שנטעהו בחמשה עשר באב משנת חמשה ועשרים תחשוב שארית שנת חמשה ועשרים שנה ראשונה ושנת ששה ועשרים שנה שניה ושנת שבעה ועשרים שנה שלישית והם שני ערלה אבל לא יסתלק דין הערלה עד חמשה עשר בשבט משנת שמנה ועשרים. וכמו כן דיני נטע רבעי לא יסתלק מזה האילן עד חמשה עשר בשבט משנת תשעה ועשרים וזהו אמרם ופירות נטיעה זו אסורין עד חמשה עשר בשבט אם לערלה ערלה אם לרבעי רבעי. וכבר קדמנו דיני הערלה ונטע רבעי במקומן. ",
+                "<b>ולירקות</b> ו<b>לאילן</b> זה התועלת למה שקדם מן העקרים בסדר זרעים אין מעשרין מן החדש על הישן. ועניני המעשרות גם כן ישתנו בשנים במעשר שני ובמעשר עני כמו שבארנו לשם: "
+            ],
+            [
+                "<b>בארבעה פרקים העולם נדון בפסח על התבואה כו': </b>על התבואה במה שיתחדש עליה מלקות ואם תהיה מרובה או מעוטה. ",
+                "ו<b>בני מרון</b> הצאן תרגום כבשים אמרנא וענינו שמחשבין על בני אדם ודנין עליהם בבריאות ובחלאים והמות והחיים וזולתם מעניני האדם והנגלה מזה המאמר מבואר כאשר תראה אבל הנסתר ענינו קשה מאד בלי ספק:"
+            ],
+            [
+                "<b>על ששה חדשים השלוחין יוצאין כו': </b>העדת העדות בראיית הלבנה אינו אלא בירושלים. ומירושלים היו בית דין שולחין השלוחין לכל הארצות כמו שיתבאר. ובבית שני לא היו מתענין לא עשרה בטבת ולא שבעה עשר בתמוז אלא מי שהיה רוצה מתענה ומי שלא היה רוצה לא היה מתענה ומפני זה לא היו יוצאין על טבת ועל תמוז אמר השם יתברך [זכריה ח] כה אמר ה' [צבאות] צום הרביעי וצום החמישי וגו' נראה כמי שנתן בידם הבחירה רצו מתענין רצו אין מתענין וצום הרביעי הוא י\"ז בתמוז כי תמוז החדש הרביעי. וצום החמישי תשעה באב שיחול בחדש החמישי. וצום השביעי צום גדליה. וצום העשירי עשרה בטבת לפי שהוא בחדש העשירי ואע\"פ שהיה הרשות בידם שלא להתענות בתשעה באב כמו שזכרנו היו מתענין בו מפני תכיפת מיני האבל שאירעו בו כמו שיתבאר בתענית. ",
+                "ואמרו <b>על אלול מפני ראש השנה</b> כי אלול על הרוב עשרים ותשעה יום וכשידעו ראש חדש אלול ידעו ראש השנה ברוב השנים והיו יוצאין על תשרי לידע ראש השנה באמת לפי שאפשר שיהיה אלול שלשים יום: "
+            ],
+            [
+                "<b>על שני חדשים מחללין את השבת על ניסן כו': </b>העדים שרואין את הלבנה הם שמחללין את השבת אם היו רחוקים מירושלים כמו שיתבאר לקמן. ואמר מפני תקנת הקרבן והוא לשון התורה בקרבן מוסף של כל חדש וחדש:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין שנראה בעליל בין שלא נראה בעליל כו': </b>בעליל פירוש נגלה ומפורסם והוא אם נראה הירח גדול בזכות האויר גבוה מן האופק כדי שיראוהו כל העם כי לפעמים יראה נסתר קרוב מהאדמימות הנראה בעת שקיעת השמש עד שלא ישיגנו אלא אדם שראות עיניו חד. אמר ר' יוסי כי כשהוא נגלה לכל העם ראוהו בכל מקום כי באמת נראה בירושלים ואין צריכין לעדים ולפיכך אין מחללין את השבת ואין הלכה כרבי יוסי:"
+            ],
+            [
+                "<b>מעשה שעברו יותר מארבעים זוג ועכבן כו': </b>מפני זה עשה כן לפי שראה כי עדותם לא היתה בו תועלת ואמר לו רבן גמליאל אע\"פ שאלו העדיות הם בלי תועלת שמא יהיה אצל אחד מהם בזמן העתיד עדות מועיל בירח אחד וימנע מלבא להעיד מפני שלא נשמעו דבריו בזמן שעבר והלכה כרבן גמליאל: "
+            ],
+            [
+                "<b>אב ובנו שראו את החדש ילכו לא שמצטרפין כו': </b>מי שמכשיר עדות החדש בקרובים יביא ראיה מן הפסוק ויאמר ה' אל משה החדש הזה לכם עדות זו תהא כשרה בכם. וחכמים אומרים עדות זו תהא מסורה לכם פירוש כי ראיית הירח ענינה יהיה מסור לבית דין לא לכל אדם שיראה אותו שיוכל לקבוע חג כפי ראייתו ואין הלכה כר' שמעון:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלו הן הפסולין המשחק בקוביא ומלוי ברבית כו': </b>עוד יתבארו דיני פסולי עדות ותנאיהן בסנהדרין:"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שראה את החדש ואינו יכול להלך מוליכין אותו כו': </b>כבר בארנו לך בפרק ששי [הלכה א] מפסחים כי בכל מקום שיבא מלת מועד רוצה בו אפילו בשבת:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אם אינן מכירין אותו משלחין אחר עמו כו': </b>השיעור אם אין בית דין מכירין זוג זה שהעיד על החדש משלחין אנשי המקום עמו זוג אחר להעיד שזוג זה כשר הוא. ואח\"כ זכר הטעם שמחמתו אין מקבלין עדות אלא מן הידועים והמכירים. ואמר בראשונה וכו' היו שוכרין הצדוקים עדי שקר להעיד על הראייה: "
+            ],
+            [
+                "<b>בראשונה היו משיאין משואות משקלקלו כו': </b>היו הכותים משיאין משואות ענינו שהיו מבערים אורים גדולים שלא בעת הראייה והרואה אותן האורים היה סבור שמירושלים היו יוצאין:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>חצר גדולה היתה בירושלים ובית יעזק היתה נקראת כו': </b>כל זה מבואר וכבר קדמו עקרי זאת ההלכה האחרונה בפרק הרביעי מעירובין:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד בודקין את העדים זוג שבא ראשון כו': </b>לפנ�� החמה או לאחר החמה רוצה בו המאיר ממנה מצד השמש. ",
+                "ואמר <b>לצפונה או לדרומה</b> כי הלבנה והכוכבים ירחקו מדרך השמש פעם בדרום ופעם בצפון ושמא היה רחב הלבנה צפוני כשיתחדש ושמא יהיה דרומי. ",
+                "ואמר <b>כמה היה גבוה</b> רוצה בו כמה היה גבהו מן האופק לפי ראות העין. ",
+                "<b>ולאין היה נוטה</b> ענינו קרניה כי קרני הלבנה ישתנה היותם אל נוכח הרוחות כפי רחב המדינה ורוחב הלבנה ומקומה מגלגל המזלות. ",
+                "<b>וכמה היה רחב</b> ענינו כי הלבנה ישתנה שיעורה כשתתחדש כפי קירובה או ריחוקה מן השמש. וסיבות אלו השינוים כולם וידיעתם לא יתאמתו אלא במינים רבים מן החכמות במופתים וחכמת התכונה ובאותו זמן היו מחשבין הלבנה בכל חדש ויודעים אם תראה אם לא תראה כפי היות החשבון האמתי ואם היו יודעים שלא תראה לא היו משגיחין לדברי האומר אני ראיתיה לפי שהוא עד שקר ואם היו יודעים בדרך החשבון כי ראייתה היתה דבר הכרחי היו מבקשין עדים על ראייתה לפי (שאי שאפשר) [שאז אפשר] לראותה בדרך התכונה אלא שהעבים מכסין אותה או יהיה האויר בלי זך ועכור או יהיה המקום שמביטין אותה ממנו נמוך ולא תראה והיו בודקין אותן אם היתה ראייתם ראייה אמיתית או שקר באלו הפנים שזכרנו. וזה כי היו מחשבין ויודעין באיזה רוח הלבנה אם בצפון אם בדרום ולאין היו נוטים קרניה מרוחות האופק ושיעור האור הנראה בה וכמה היתה גבוהה לפי ראות העין. ואם העידו עדות מכוונת למה שתתחייב התכונה פסקו כעדותם וכמו שחשבו הבית דין מקודם כמו שבארנו ואם אמרו בדרך משל שראו אותה נוטה מדרך השמש לצד הצפון והיה רוחב הלבנה בדרום ידעו בלי ספק כי הם עדי שקר. ולא תתבטל עדותם באומרם כמה היה גבוה אלא כשחולקין העדים בשיעור גובה הלבנה מחלוקת גדולה אבל אם אמרו כולם כשיעור עשרה אמות היתה גבוהה או אמרו כולם שיעור מאה אמה היתה גבוהה אין מתבטל בזה הדבר שום עדות העדים לפי שנאמר זה השעור היתה גבוהה כפי ראות עיניהם ואלו העיקרים שזכרתי לך היא דרך החקירה בראיית הלבנה ואני תמיה מאדם יכחיש הראות ויאמר כי דת היהודים אינה בנויה על ראיית הלבנה אלא על החשבון בלבד והוא מאמין אלו הכתובים כולם ואני רואה שהרואה זה אינו מאמינו אבל היתה דעתו בזה המאמר להשיב אחור בעל דינו באי זה צד יזדמן לו בשקר או באמת כיון שלא מצא מציל לנפשו מהכרח הויכוח ומה שתאמין אתה המעיין כי העיקר דתנו בנוי על הראייה אם לא תראה הלבנה נשלים שלשים יום לחדש שיצא ולשון המשנה והגמרא ומעשיות רבות ממה שאירעו בזה הענין באורך השנים כולם יעידו באמיתת זה הענין והשם יתברך אמר החדש הזה לכם ראש חדשים וגו' ובאה הקבלה האמיתית שהראה לו הקב\"ה למשה דמות הלבנה ואמר כזה ראה וקדש. ומה שהיו סומכין על החשבון אם תראה אם לא תראה היא כמו שבארתי לך לא שיסמכו על החשבון בלבד ויעשו ראש חדש על פי החשבון אע\"פ שמצד החשבון תראה. וסוד העיבור שמסר לו הקב\"ה למשה בסיני הוא ענין חשבון שיודעין בו קצת הראייה באמת ובעלי החשבון מכל האומות והפילוסופים חולקין בו ועד הנה נמשך הדבר ועדיין לא נתברר אצלם שיעורו באמת. וזה החשבון שיש בידינו היום הוא חלק מאותו החשבון ותחלתו לפי שהוא מנין הקבוץ האמצעי בלבד. ועוד אבאר לך בחיבור מיוחד ענין זה העיבור שהוא בידינו ומה היתה הכוונה בראיות ברורות לא יכחישם אלא מי שהתנצלותו איולת ממש כפי רוב בני אדם אבל כולם אין אצלם מלאכת הקבוץ בלבד רוצה לומר קבוץ מנין למנין א��ד וידמה שהוא התגבר על חכמה גדולה ולא ידע לא ענין ולא כוונה אם היא מלאכה תכוין הראייה אם לא וכאשר התבאר לקצת המחודדים שהחשבון מכוין הראייה בשום פנים חזר להכחיש הראות ואמר שאין אנחנו עושין על פי הראייה והעיקר החשבון התוריי ולא נפל המחלוקת בין בני אדם והוכחשו הדברים האמיתיים אלא בהעדר החכמה ואין שום אדם שיבין שיעור מה שאמרנו ושהועלנו בזה המאמר המועט שקדם לא במה שאני עתיד לומר באותו חבור שאחבר אלא אדם בעל אמונה ודעת וחריצות וזריזות בידיעות האמיתיות ומי שאינו מטעה עצמו ובתנאי שהוגע עצמו ועמל שנים רבות בחכמת הפרדסיות עד שלקח מהם מנה יפה לעצמו ואם לאו יהיו דברי בידו מחיר ביד כסיל: "
+            ],
+            [
+                "<b>ראש בית דין אומר מקודש וכל העם עונין כו': </b>זמנו הוא ליל שלשים מן החדש שעבר. ",
+                "ו<b>שלא בזמנו</b> ליל אחד ושלשים שהוא ראש חדש בהכרח. בין שנראה הירח בין לא נראה. ותנא קמא אומר כי בליל ראש חדש תראה או לא תראה צריך קידוש החדש על כל פנים. ורבי אלעזר אומר כי אין חייבין בקידוש החדש על כל פנים שנאמר וקדשתם את שנת החמשים שנה שנים אתה מקדש ואי אתה מקדש חדשים ענינו שאין קידוש החדש חובה והלכה כר' אלעזר בר צדוק:"
+            ],
+            [
+                "<b>דמות צורות לבנות היו לו לרבן גמליאל כו': </b><b>מעשה שבאו שנים ואמרו ראינוהו שחרית כו': </b>היה מצייר בלוח שיעור הלבנה שיהיה בו נטיית קרניה מצד האופק וחכמי הכוכבים מציירים זה הרבה ושמא תחשוב באמרם ראינוהו שחרית במזרח וערבית במערב מה שחושבין הטפשים שהאמינם בשני הדברים והיה אצל רבן גמליאל אפשר שיראה הירח במזרח קודם הנץ החמה ובו ביום שיראה בעצמו במערב אחר שקיעת החמה זהו מן הנמנע בתכלית המניעות לא יתחייב בשום פנים ואין מאמין זה אלא אדם עם הארץ טפש בתכלית הטפשות לא ירגיש מן הגלגל אלא כמו שירגיש השור והחמור וכל מה שנפל בדמיונם מזה הוא אמרם בגמ' אמר להם רבן גמליאל לחכמים כך מקובל אני מבית אבי אבא פעמים בא בארוכה ופעמים בא בקצרה וענין זה המאמר כי הזמן שיש בין קיבוץ השמש והירח ובין ראייתו ישתנה שינוי גדול כפי מהירות הירח והתמהמהתו וכפי רוחבו בצפון ובדרום וכפי ערך מערכי המזל שהוא בו וקוצר מערכיו וכפי שינוי תנועת השמש ומפני אלו השינוים כולם שהם מחייבים קוצר הזמן שיש בין הקבוץ וראייתו וארכו אמר פעמים בא בארוכה ופעמים בא בקצרה ומי שלמד בחכמת התכונה ידע כל מה שאמרתי ורבן גמליאל לפי שדקדק זה הענין ידע שאפשר שיראה באותו הלילה וקיבל דבריהם באמרם ראינוהו ערבית במערב ולא השגיח לאמרם שחרית במזרח כי התורה לא הטריח אותנו לשאל העדיות על ראייתו שחרית ולא היתה אמונתו שכזבו אבל האמין שנראה להם דבר בדמות ירח ולא היה כן כי מן הנמנע ראייתו בבקרו של אותו היום ולפעמים יצטייר באויר צורת ירח כמו שאמרנו והם זכרו זה בגמ' ואמרו פעם אחת נתקשרו שמים בעבים ונראית הלבנה בעשרים ושבעה לחדש וכאשר קבל רבן גמליאל עדותן שנראה ערבית הרחיקו חכמים זה הדבר לפי שלא היה בין הראייה ובין הקבוץ זמן הראייה לפי חשבונם הגדול והוא הודיעם העיקר ואמר פעמים בא בארוכה ופעמים בא בקצרה וכן יפרש מי שיבין וישכיל אצלו הכרה אנושית.",
+                "ואמרו <b>ראינוהו בזמנו</b> ובליל עיבורו לא נראה לפי שהן ראוהו ליל שלשים ולא ראוהו ליל שלשים ואחד והיה החשבון מחייב ראייתו ליל שלשים כאשר נתננו העיקר ומן הדין היה להאמינם לפי שהעידו בראייה בעת הראייה ואמר שלא ראוהו בליל השני אין אנו חוששין לזה ולא יחייב אותנו בשום דבר כי שמא חלשה ראייתם או כסהו ערפל ואינם מרגישים בו ומכאן יתחזק מי שהוא קשה לשמוע הפי' שפירשתי כי רבן גמליאל לא האמינם בזה המעשה לפי שהוא היה מאמין כי הירח נראה ליל שלשים ונרתע אחור ושב אל השמש ונסתר בליל שלשים ואחד אבל האמינם בעדות שהעידו בראייתו בעת הראייה ויחשבו מוטעים לראיית עיניהם במאמרם במעשה הראשון שראו אותו קודם לכן בשחרית ובאמרם במעשה השני שלא ראו אותו אחר כן בליל שני מן החדש:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלח לו רבן גמליאל גוזרני עליך שתבא כו': </b>זה מבואר ואמת:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ראוהו בית דין וכל ישראל נחקרו העדים כו': </b>שיעור זו המשנה ראוהו בית דין וכל ישראל או שנחקרו העדים ולא הספיקו (העדים) [הב\"ד] לומר מקודש עד שחשיכה כי כשראוהו בית דין וכל ישראל אולי יעלה על דעתנו שאין צריך קידוש מפני שהדבר גלוי ומפורסם ולפיכך הודיענו כי על כל פנים צריכין לומר מקודש מקודש ואז יהיה אותו יום ראש חודש. ושמא יעלה על דעתנו כי כמו שיספיק יחיד מומחה לדין אע\"פ שהעיקר הדין בשלשה כמו שיתבאר במקומו כמו כן יספיק בקידוש החדש ביחיד לפיכך הודיעך כי אין מספיקין בכאן בפחות משלשה או יותר לפי שאמר השם ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים כמו שבאר במה שקדם. וכן אם יעלה על לבך כי לפי שנחקרו העדים יום שלשים ונתקיימה עדותם ביום שלשים כי הם ראוהו אמש נתברר היות אותו יום ראש חדש ואע\"פ שלא הספיקו בית דין לומר מקודש מקודש אלא בלילה ליל אחד ושלשים ויהיה אמרם מקודש מקודש כאילו הוא גמר דין כי העיקר אצלנו גמר דין מותר בלילה ולפיכך הודיענו כי קידוש החדש לא יהיה בלילה בשום פנים כי התורה קראו משפט שנאמר [תהלים פא] כי חק לישראל הוא משפט וגו' משפט לא יהיה אלא ביום לפי שאמר הכתוב [דברים כא] ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע מה ראיית נגעים ביום ולא בלילה אף דינים ביום ולא בלילה והיות ראיית נגעים ביום ולא בלילה מה שנאמר [ויקרא יג] וביום הראות בו בשר חי יטמא ביום ולא בלילה ולפיכך יהיה ראש חדש יום אחד ושלשים ויהיה החדש שיצא מעובר משלשים יום אע\"פ שנראה הירח ליל שלשים כיון שלא נתקדש יום שלשים. וממה שאתה צריך לדעת כי הירח כשנראה בזמנו והוא יום עשרים ותשעה ערבית ונשאר מן היום כדי שיאמרו מקודש מקודש קודם שיראו הכוכבים כי זה מותר אע\"פ שהעריב השמש כי הלילה אצלינו אינה אלא משעת צאת הכוכבים כמו שבארנו בשני משבת (הלכה ו) וזכרתי לך זה שלא תחשוב כי קידוש החדש לא יהיה לעולם אלא יום ל' כי אפשר שיהיה קודם ליל ל' כמו שבארנו: "
+            ],
+            [
+                "<b>כל השופרות כשרין חוץ משל פרה כו': </b>קריאת קרן של פרה קרן הוא למה שאמר הכתוב [דברים לג] בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו. וחכמים טוענים על ר' יוסי ואומרים והלא כל השופרות נקראו קרן ונקראו שופר ושל פרה נקרא קרן ולעולם לא נקרא שופר ואין הלכה כר' יוסי:"
+            ],
+            [
+                "<b>שופר של ראש השנה של יעל פשוט כו': </b>זה הסדר לא היה אלא במקדש לאמרו הש\"י [תהלים צח] בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה' אבל חוץ למקדש אין תוקעין בראש השנה אלא בשופר בלבד. ואין תוקעין בתעניות אלא בחצוצרות בלבד ומפני זה הי' מצות יום תענית בחצוצרות לפי שהתענית אינו אלא על צרות הציבור והשם אמר [במדבר יח] על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות ונזכרתם: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>שוה היובל לראש השנה לתקיעה ולברכות כו': </b>ר\"ל בתקיעה מנין התקיעות. ",
+                "ו<b>בברכות</b> מנין הברכות שבתפלה. ועוד יתבאר ענינם. ואמר במה שקדם כי שופר של ראש השנה צריך שיהיה מקרן היעלים אינה הלכה ואין הלכה כרבי יהודה אבל פסק הלכה ששופר של יובל ושל ר\"ה של זכרים כפופים: "
+            ],
+            [
+                "<b>שופר שנסדק ודבקו פסול דבק שברי שופרות כו': </b>נסדק פסול זהו כשנסדק לארכו אבל אם נסדק לרחבו אם נשתייר מארכו לאחר מקום הסדק שיעור של שופר והוא כדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן הוא כשר. ואם ניקב יש בו דינים והם כי הוא צריך לסתום הנקב אם סתמו במינו ונשאר ממנו רובו שלם בלי נקב ולא עכבו הנקבים את התקיעה כמו שנזכר כשר ואם סתמו שלא במינו פסול. ",
+                "ו<b>בור</b> הוא חפירה בגוף הקרקע. ",
+                "ו<b>דות</b> מקום גבוה על הארץ מוקף כתלים. ",
+                "ו<b>פיטס</b> כלי גדול מחרס. ",
+                "ועל אותן שהם חוץ לבור אמרו <b>אם קול הברה שמע לא יצא</b> אבל אותן שהיו תוך לבור יצאו ידי חובתן. וצריך התוקע שיכוין להוציא את השומע ידי חובתו ואז יתכוין השומע לשמוע ויצא ידי חובתו ומה שלא התנה בכאן בכוונת משמיע כאילו הוא חזן הכנסת ושליח צבור לפי שעיקר הקדמתו על התקיעה אינה אלא להוציא את הרבים ידי חובתן וכשהוא תוקע להוציא כל השומעין מחובתן מתכוין ולפיכך לא נצטרך אלא כוונת שומע:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל כו': </b>דיבר בכאן כפי מה שאנחנו צריכין בו במה שאנחנו בדרכו וכפי כוונת המסכתא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת כו': </b>כבר בארנו פעמים <small>[מ\"ש פ\"ג ה\"ד, שקלים פ\"א ה\"ג]</small> כי מקדש תקרא ירושלים כולה ומדינה שאר העיירות שבכל ארץ ישראל: והטעם שבעבורו נאסרה תקיעת שופר בשבת גזירה שמא יטלנו בידו ויעבירנו ד' אמות ברשות הרבים כמו שבארנו בלולב לפי שתקיעת שופר אינה מלאכה. ",
+                "ואמרו <b>אחד ביבנה</b> ואחד בכל מקום שיש בו בית דין ר\"ל כי אפילו כשיהיו בית דין עוברים ממקום למקום ונתארחו במקום מן המקומות לא על דעת להתיישב שם יש להם לתקוע שם השופר ואין הלכה אלא כמו שזכרנו קודם שאין תוקעין אותו אלא במקום שיש שם בית דין קבוע ואין הלכה כר' אליעזר: "
+            ],
+            [
+                "<b>ועוד זאת היתה ירושלים יתירה על יבנה כו': </b>אמרו ועוד יורה כי היה שם מעשה שני מלבד זה שזכר והוא כי בירושלים היו תוקעין כל העם כל זמן שב\"ד יושבין במקדש וביבנה לא היו תוקעין אלא בב\"ד בלבד כמו שזכרנו ולא נאסור תקיעת שופר על ב\"ד בשבת לפי שב\"ד זריזין הם ולא יקרם עון בדבר הזה: "
+            ],
+            [
+                "<b>בראשונה היה הלולב ניטל במקדש שבעה כו': </b>כבר קדם לך הדבר בזה ההלכה בשלישי מסוכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בראשונה היו מקבלין עדות החדש כל היום כו': </b><b>אמר ר\"י בן קרחה ועוד זאת התקין כו': </b>נתקלקלו הלוים בשיר ענינו שלא אמרו שירה כלל שלא ידעו אם היה חול ואין שם עדים שיעידו על הראייה או אם הוא קדש ועוד יבאו העדים בסוף היום כי על כל פנים צריך שירה על כל קרבן כמו שיתבאר במקומות ועת המנחה הוא עת הקרבת תמיד שבין הערבים ואחר שמקריבין אותו לא היו מקריבין אחריו שום דבר כמו שמבואר בחמישי מפסחים. ",
+                "ו<b>מקום הועד</b> הוא מקום הידוע לקיבוץ ב\"ד כדי שיהיה מקום אחד ידוע בלבד ילכו לשם העדים ולא יצטרכ�� לחזר על מקומות רבים בלי ידועים ומבואר הוא כי כל ב\"ד הנזכר בזה הענין ר\"ל שיהיו סמוכין בארץ ישראל כמו שנבאר בסנהדרין: "
+            ],
+            [
+                "<b>סדר ברכות אומר אבות וגבורות וקדושת השם כו': </b>אמר השם בראש השנה [ויקרא כג] זכרון תרועה ובאה הקבלה זכרון אלו זכרונות תרועה אלו שופרות ועוד אמר [במדבר י] והיו לכם לזכרון לפני אלהיכם אני ה' אלהיכם ובאה הקבלה כי מה שהחזיר אלהיכם בנין אב כל מקום שנאמר זכרונות ושופרות יהיו מלכיות עמהן ומן הראוי להקדים המלכיות ואחריהן זכרונות ואחריהן שופרות כמו שאמר אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה ובמה בשופר והלכה כר' יהודה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין פוחתין מעשרה מלכיות מעשרה זכרונות כו': </b><b>אין מזכירין זכרון מלכות דשופר של פורענות כו': </b>אלו העשרה ועשרה ר\"ל בהם ג' פסוקים מן התורה ג' מן הכתובים שלשה מן הנביאים וא' מן התורה משלים בו ור' יוחנן בן נורי אומר אם אמר אחד מן התורה ואחד מן הכתובים ואחד מן הנביאים יצא. ושיעור מאמר ר' יוסי האמור בכאן כפי מה שנראה מדעתו כך הוא כשם שיצא ידי חובתו אם השלים בתורה כך אם השלים בנביא יצא. ",
+                "ו<b>זכרון</b> ו<b>שופר</b> ו<b>מלכות</b> של פורענות כמו שאמר ויזכור כי בשר המה וגו' [תהלים עח] תקעו שופר בגבעה [הושע ה] אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה וגו' [יחזקאל כ] וכמו כן זכרון יחיד כמו זכרה לי אלהי לטובה [נחמיה יג] אין מוציאין מידי חובה. והלכה כר' יוחנן בן נורי וכר' יוסי: "
+            ],
+            [
+                "<b>העובר לפני התיבה בי\"ט של ראש השנה כו': </b>לא התקינו זה אלא בעת צרה לפי שהיו שומרין לאותו שהיה מתפלל שחרית שלא יתקע בשופר וכשהיו משלימין התפלה היו השומרים הולכים לדרכם ולפיכך אותו שהיה עובר לפני התיבה להתפלל תפלת מוסף היה תוקע. ואמרו ובשעת ההלל לפי שלא היו קורין הלל לא בראש השנה ולא ביום הכפורים לפי שהם ימי עבודה והכנעה ופחד ומורא מהשם ויראה ממנו ומברח ומנוס אליו ותשובה ותחנונים ובקשה כפרה וסליחה ובכל אלו הענינים אינו הגון השחוק והשמחה: "
+            ],
+            [
+                "<b>שופר של ראש השנה אין מעבירין עליו את התחום כו': </b>כבר בארנו לך כי י\"ט הוא עשה ולא תעשה כי אמרו שבתון מצות עשה ואמר כל מלאכה לא תעשו ושופר מצות עשה בלבד והעיקר אצלנו לא אתי עשה ודחי את לא תעשה ועשה. ",
+                "ו<b>דבר שהוא משום שבות</b> הוא כמו שיחתוך אותו בסכין. ",
+                "ו<b>משום לא תעשה</b> כמו שיחתוך אותו במגירה שהיא מלאכת חרושת עץ גמורה. ",
+                "ו<b>אין מעכבין את התינוקות מלתקוע</b> ואפילו בשבת ובתנאי שיהיו קרובים להיות גדולים כדי שיהיו יודעים לצאת ידי חובתן כשיבא ראש השנה: "
+            ],
+            [
+                "<b>סדר תקיעות שלש של שלש שלש כו': </b>העיקר אצלנו כי תקיעות של ר\"ה ותקיעת יובל שוין וכל הכתוב בר\"ה נתחייבנו כמותו ביובל וכל מה שכתוב בתקיעת יובל נתחייבנו כמותו בראש השנה וכאלו הכתובים בו כולם נכתבו בכל אחד משני הזמנים וזה למה שאמר השם [ויקרא כה] והעברת שופר תרועה בחדש השביעי וגו' ובאה הקבלה שיהיו כל תקיעות של חדש השביעי זה כזה והעיקר אצלנו כי כל תרועה יש תקיעה לפניה ולאחריה וכן באה הקבלה מניין שפשוטה לפניה תלמוד לומר והעברת שופר ומניין שפשוטה לאחריה תלמוד לומר [שם] תעבירו שופר ונשנית מלת תרועה בר\"ה וביום הכפורים ג' פעמים והעברת שופר תרועה שבתון זכרון תרועה יום תרועה יהיה לכם ולפיכך תוקעין ג' תרועות ושתי תקיעות לכל תרועה כמו שנתננו העיקר ואלו הם הט' תקיעות שנתחייבנו בהם בר\"ה וביום הכפורים. ",
+                "ואמר <b>שיעור תקיעה כג' תרועות</b> ר\"ל כי שיעור כל התקיעות הוא כשיעור כל התרועות והם ג' ומפני זה אנו תוקעין היום תקיעות הרבה כמו שהוא נראה לעין לפי שנתחדש לנו ספק אם התרועה הנזכרת בתורה היא אותה שאנו קורין היום תרועה והיא כמו יללה או אם ג' שברים היא התרועה או אם שם תרועה נופל על שני מינים ולפיכך אנו תוקעין תשר\"ת תש\"ת תר\"ת ג' פעמים ומפני מה אין אנו תוקעין תרש\"ת לפי שמצינו אומר בתרגום תרועה יבבא וכתיב [שופטים ה] בעד החלון נשקפה ותיבב. ומן הידוע כי האדם כשתמצאנו תלאה הוא מתאנח תחלה כמו ג' שברים ואח\"כ ירים קולו בדמות תרועה: ",
+                "ואמרו <b>תקע בראשונה</b> ענינו כי כשתקע תקיעה הראשונה שהיא קודם התרועה והאריך בה זמן ואח\"כ הריע ואח\"כ תקע תקיעה שניה והאריך בה זמן כמו שהאריך בראשונה כדי שתעלה לו לפי דעתו אותה תקיעה לשתי תקיעות אחת לתשלום בבא הראשונה ואחת לתחלת בבא שניה ואמר בכאן שלא תעלה לו אלא בתקיעה אחת בלבד. ",
+                "ורצה באמרו <b>מי שבירך</b> כמו מי שהתפלל כי התפלה הם תשע ברכות שקדם זכרם והם ג' ראשונות ומלכיות וזכרונות ושופרות ושלשה אחרונות. ",
+                "ואמרם <b>כשם ששליח צבור חייב</b> ר\"ל חייב בברכות ומחלוקת רבן גמליאל וחכמים אינו בתפלת ר\"ה בלבד אבל המחלוקת בכל התפלות כולם כי חכמים אומרים כשם ששליח צבור אינו יוצא ידי חובתו אלא בתפלת עצמו כך כל יחיד ויחיד אינו יוצא ידי חובתו אלא בתפלת עצמו ורבן גמליאל אומר כי בתפלת שליח צבור יוצא ידי חובתו היודע להתפלל ומי שאינו יודע והלכה כרבן גמליאל בתפלת של ר\"ה ושל יוה\"כ בלבד לפי שהתפלות ארוכות בשני ימים אלו: ",
+                "<small>סליק פירוש המשניות להרמב\"ם ממסכת ראש השנה</small> "
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Rosh Hashanah/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,159 @@
+{
+    "title": "Rambam on Mishnah Rosh Hashanah",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rambam_on_Mishnah_Rosh_Hashanah",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>ארבעה ראשי שנים הם באחד בניסן ראש השנה כו': </b>למלכים רוצה בו למלכי ישראל וזאת התועלת היא לענין השטרות לפי שכיון שיכנס יום אחד מניסן נחשוב לו שנה יתירה על מנינם. ",
+                "<b>ולרגלים</b> רוצה בו כי הרגל שבזה החדש הוא ראשון לרגלים. והתועלת בזה כי העיקר אצלנו מה שאמר השם לא תאחר לשלמו אינו עובר עד שיעברו עליו ג' רגלים ור' שמעון אומר וחג המצות (חל) תחילה כדי שיהיו על הסדר והוא ענין אמרו בכאן לרגלים ואינה הלכה. וכיון שעבר עליו רגל אחד ולא הביא קרבנותיו למקדש עובר בעשה והוא אמרו [דברים יב] ובאת שמה והבאתם שמה עולותיכם. ותועלת ידיעת תחילה למעשר בהמה כדי שלא יוציא המעשר מן הנולדים בשנה זו עם הנולדים בשנה שלאחריה ועוד נבאר זה במסכת בכורות [פ\"ט הל' א]. ואמרו ראש השנה לשנים רוצה בו למנין היצירה והתועלת בו לידיעת מנין השטרות ג\"כ.",
+                "<b>לשמיטין וליובלות</b> אע\"פ שדיני היובל אינן מתחילין אלא מיום העשירי לתשרי לפי שאמר השם יתברך [ויקרא כה] ביום הכפורים תעבירו שופר וגו' אבל מראשית השנה יתחיל חשיבותה ותסתלק העבודה מן העבדים כדבר השם יתברך [שם] וקדשתם את שנת החמשים שנה. ",
+                "ו<b>לנטיעה</b> הוא דבר השם [שם יט] שלש שנים יהיה לכם ערלים ובשנה הרביעית יהיה כל פריו וגו'. והוא שאם נטע אדם נטיעה קודם יום א' מתשרי למ\"ד יום עלתה לו שנה כמו שנתננו העיקר בפרק ב' [הלכה ו] ממסכת שביעית ותהיה השנה הנכנסת שניה. ואני אמשול לך זה בענין האילן הזה שנטעהו בחמשה עשר באב משנת חמשה ועשרים תחשוב שארית שנת חמשה ועשרים שנה ראשונה ושנת ששה ועשרים שנה שניה ושנת שבעה ועשרים שנה שלישית והם שני ערלה אבל לא יסתלק דין הערלה עד חמשה עשר בשבט משנת שמנה ועשרים. וכמו כן דיני נטע רבעי לא יסתלק מזה האילן עד חמשה עשר בשבט משנת תשעה ועשרים וזהו אמרם ופירות נטיעה זו אסורין עד חמשה עשר בשבט אם לערלה ערלה אם לרבעי רבעי. וכבר קדמנו דיני הערלה ונטע רבעי במקומן. ",
+                "<b>ולירקות</b> ו<b>לאילן</b> זה התועלת למה שקדם מן העקרים בסדר זרעים אין מעשרין מן החדש על הישן. ועניני המעשרות גם כן ישתנו בשנים במעשר שני ובמעשר עני כמו שבארנו לשם: "
+            ],
+            [
+                "<b>בארבעה פרקים העולם נדון בפסח על התבואה כו': </b>על התבואה במה שיתחדש עליה מלקות ואם תהיה מרובה או מעוטה. ",
+                "ו<b>בני מרון</b> הצאן תרגום כבשים אמרנא וענינו שמחשבין על בני אדם ודנין עליהם בבריאות ובחלאים והמות והחיים וזולתם מעניני האדם והנגלה מזה המאמר מבואר כאשר תראה אבל הנסתר ענינו קשה מאד בלי ספק:"
+            ],
+            [
+                "<b>על ששה חדשים השלוחין יוצאין כו': </b>העדת העדות בראיית הלבנה אינו אלא בירושלים. ומירושלים היו בית דין שולחין השלוחין לכל הארצות כמו שיתבאר. ובבית שני לא היו מתענין לא עשרה בטבת ולא שבעה עשר בתמוז אלא מי שהיה רוצה מתענה ומי שלא היה רוצה לא היה מתענה ומפני זה לא היו יוצאין על טבת ועל תמוז אמר השם יתברך [זכריה ח] כה אמר ה' [צבאות] צום הרביעי וצום החמישי וגו' נראה כמי שנתן בידם הבחירה רצו מתענין רצו אין מתענין וצום הרביעי הוא י\"ז בתמוז כי תמוז החדש הרביעי. וצום החמישי תשעה באב שיחול בחדש החמישי. וצום השביעי צום גדליה. וצום העשירי עשרה בטבת לפי ש��וא בחדש העשירי ואע\"פ שהיה הרשות בידם שלא להתענות בתשעה באב כמו שזכרנו היו מתענין בו מפני תכיפת מיני האבל שאירעו בו כמו שיתבאר בתענית. ",
+                "ואמרו <b>על אלול מפני ראש השנה</b> כי אלול על הרוב עשרים ותשעה יום וכשידעו ראש חדש אלול ידעו ראש השנה ברוב השנים והיו יוצאין על תשרי לידע ראש השנה באמת לפי שאפשר שיהיה אלול שלשים יום: "
+            ],
+            [
+                "<b>על שני חדשים מחללין את השבת על ניסן כו': </b>העדים שרואין את הלבנה הם שמחללין את השבת אם היו רחוקים מירושלים כמו שיתבאר לקמן. ואמר מפני תקנת הקרבן והוא לשון התורה בקרבן מוסף של כל חדש וחדש:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין שנראה בעליל בין שלא נראה בעליל כו': </b>בעליל פירוש נגלה ומפורסם והוא אם נראה הירח גדול בזכות האויר גבוה מן האופק כדי שיראוהו כל העם כי לפעמים יראה נסתר קרוב מהאדמימות הנראה בעת שקיעת השמש עד שלא ישיגנו אלא אדם שראות עיניו חד. אמר ר' יוסי כי כשהוא נגלה לכל העם ראוהו בכל מקום כי באמת נראה בירושלים ואין צריכין לעדים ולפיכך אין מחללין את השבת ואין הלכה כרבי יוסי:"
+            ],
+            [
+                "<b>מעשה שעברו יותר מארבעים זוג ועכבן כו': </b>מפני זה עשה כן לפי שראה כי עדותם לא היתה בו תועלת ואמר לו רבן גמליאל אע\"פ שאלו העדיות הם בלי תועלת שמא יהיה אצל אחד מהם בזמן העתיד עדות מועיל בירח אחד וימנע מלבא להעיד מפני שלא נשמעו דבריו בזמן שעבר והלכה כרבן גמליאל: "
+            ],
+            [
+                "<b>אב ובנו שראו את החדש ילכו לא שמצטרפין כו': </b>מי שמכשיר עדות החדש בקרובים יביא ראיה מן הפסוק ויאמר ה' אל משה החדש הזה לכם עדות זו תהא כשרה בכם. וחכמים אומרים עדות זו תהא מסורה לכם פירוש כי ראיית הירח ענינה יהיה מסור לבית דין לא לכל אדם שיראה אותו שיוכל לקבוע חג כפי ראייתו ואין הלכה כר' שמעון:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלו הן הפסולין המשחק בקוביא ומלוי ברבית כו': </b>עוד יתבארו דיני פסולי עדות ותנאיהן בסנהדרין:"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שראה את החדש ואינו יכול להלך מוליכין אותו כו': </b>כבר בארנו לך בפרק ששי [הלכה א] מפסחים כי בכל מקום שיבא מלת מועד רוצה בו אפילו בשבת:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אם אינן מכירין אותו משלחין אחר עמו כו': </b>השיעור אם אין בית דין מכירין זוג זה שהעיד על החדש משלחין אנשי המקום עמו זוג אחר להעיד שזוג זה כשר הוא. ואח\"כ זכר הטעם שמחמתו אין מקבלין עדות אלא מן הידועים והמכירים. ואמר בראשונה וכו' היו שוכרין הצדוקים עדי שקר להעיד על הראייה: "
+            ],
+            [
+                "<b>בראשונה היו משיאין משואות משקלקלו כו': </b>היו הכותים משיאין משואות ענינו שהיו מבערים אורים גדולים שלא בעת הראייה והרואה אותן האורים היה סבור שמירושלים היו יוצאין:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>חצר גדולה היתה בירושלים ובית יעזק היתה נקראת כו': </b>כל זה מבואר וכבר קדמו עקרי זאת ההלכה האחרונה בפרק הרביעי מעירובין:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד בודקין את העדים זוג שבא ראשון כו': </b>לפני החמה או לאחר החמה רוצה בו המאיר ממנה מצד השמש. ",
+                "ואמר <b>לצפונה או לדרומה</b> כי הלבנה והכוכבים ירחקו מדרך השמש פעם בדרום ופעם בצפון ושמא היה רחב הלבנה צפוני כשיתחדש ושמא יהיה דרומי. ",
+                "ואמר <b>כמה היה גבוה</b> רוצה בו כמה היה גבהו מן האופק לפי ראות העין. ",
+                "<b>ולאין היה נוטה</b> ענינו קרניה כי קרני הלבנה ישתנה היותם אל נוכח הרוחות כפי רחב המדינה ורוחב הלבנה ומקומה מגלגל המזלות. ",
+                "<b>וכמה היה רחב</b> ענינו כי הלבנה ישתנה שיעורה כשתתחדש כפי קירובה או ריחוקה מן השמש. וסיבות אלו השינוים כולם וידיעתם לא יתאמתו אלא במינים רבים מן החכמות במופתים וחכמת התכונה ובאותו זמן היו מחשבין הלבנה בכל חדש ויודעים אם תראה אם לא תראה כפי היות החשבון האמתי ואם היו יודעים שלא תראה לא היו משגיחין לדברי האומר אני ראיתיה לפי שהוא עד שקר ואם היו יודעים בדרך החשבון כי ראייתה היתה דבר הכרחי היו מבקשין עדים על ראייתה לפי (שאי שאפשר) [שאז אפשר] לראותה בדרך התכונה אלא שהעבים מכסין אותה או יהיה האויר בלי זך ועכור או יהיה המקום שמביטין אותה ממנו נמוך ולא תראה והיו בודקין אותן אם היתה ראייתם ראייה אמיתית או שקר באלו הפנים שזכרנו. וזה כי היו מחשבין ויודעין באיזה רוח הלבנה אם בצפון אם בדרום ולאין היו נוטים קרניה מרוחות האופק ושיעור האור הנראה בה וכמה היתה גבוהה לפי ראות העין. ואם העידו עדות מכוונת למה שתתחייב התכונה פסקו כעדותם וכמו שחשבו הבית דין מקודם כמו שבארנו ואם אמרו בדרך משל שראו אותה נוטה מדרך השמש לצד הצפון והיה רוחב הלבנה בדרום ידעו בלי ספק כי הם עדי שקר. ולא תתבטל עדותם באומרם כמה היה גבוה אלא כשחולקין העדים בשיעור גובה הלבנה מחלוקת גדולה אבל אם אמרו כולם כשיעור עשרה אמות היתה גבוהה או אמרו כולם שיעור מאה אמה היתה גבוהה אין מתבטל בזה הדבר שום עדות העדים לפי שנאמר זה השעור היתה גבוהה כפי ראות עיניהם ואלו העיקרים שזכרתי לך היא דרך החקירה בראיית הלבנה ואני תמיה מאדם יכחיש הראות ויאמר כי דת היהודים אינה בנויה על ראיית הלבנה אלא על החשבון בלבד והוא מאמין אלו הכתובים כולם ואני רואה שהרואה זה אינו מאמינו אבל היתה דעתו בזה המאמר להשיב אחור בעל דינו באי זה צד יזדמן לו בשקר או באמת כיון שלא מצא מציל לנפשו מהכרח הויכוח ומה שתאמין אתה המעיין כי העיקר דתנו בנוי על הראייה אם לא תראה הלבנה נשלים שלשים יום לחדש שיצא ולשון המשנה והגמרא ומעשיות רבות ממה שאירעו בזה הענין באורך השנים כולם יעידו באמיתת זה הענין והשם יתברך אמר החדש הזה לכם ראש חדשים וגו' ובאה הקבלה האמיתית שהראה לו הקב\"ה למשה דמות הלבנה ואמר כזה ראה וקדש. ומה שהיו סומכין על החשבון אם תראה אם לא תראה היא כמו שבארתי לך לא שיסמכו על החשבון בלבד ויעשו ראש חדש על פי החשבון אע\"פ שמצד החשבון תראה. וסוד העיבור שמסר לו הקב\"ה למשה בסיני הוא ענין חשבון שיודעין בו קצת הראייה באמת ובעלי החשבון מכל האומות והפילוסופים חולקין בו ועד הנה נמשך הדבר ועדיין לא נתברר אצלם שיעורו באמת. וזה החשבון שיש בידינו היום הוא חלק מאותו החשבון ותחלתו לפי שהוא מנין הקבוץ האמצעי בלבד. ועוד אבאר לך בחיבור מיוחד ענין זה העיבור שהוא בידינו ומה היתה הכוונה בראיות ברורות לא יכחישם אלא מי שהתנצלותו איולת ממש כפי רוב בני אדם אבל כולם אין אצלם מלאכת הקבוץ בלבד רוצה לומר קבוץ מנין למנין אחד וידמה שהוא התגבר על חכמה גדולה ולא ידע לא ענין ולא כוונה אם היא מלאכה תכוין הראייה אם לא וכאשר התבאר לקצת המחודדים שהחשבון מכוין הראייה בשום פנים חזר להכחיש הראות ואמר שאין אנחנו עושין על פי הראייה והעיקר החשבון התוריי ולא נפל המחלוקת בין בני אדם והוכחשו הדברים האמיתיי�� אלא בהעדר החכמה ואין שום אדם שיבין שיעור מה שאמרנו ושהועלנו בזה המאמר המועט שקדם לא במה שאני עתיד לומר באותו חבור שאחבר אלא אדם בעל אמונה ודעת וחריצות וזריזות בידיעות האמיתיות ומי שאינו מטעה עצמו ובתנאי שהוגע עצמו ועמל שנים רבות בחכמת הפרדסיות עד שלקח מהם מנה יפה לעצמו ואם לאו יהיו דברי בידו מחיר ביד כסיל: "
+            ],
+            [
+                "<b>ראש בית דין אומר מקודש וכל העם עונין כו': </b>זמנו הוא ליל שלשים מן החדש שעבר. ",
+                "ו<b>שלא בזמנו</b> ליל אחד ושלשים שהוא ראש חדש בהכרח. בין שנראה הירח בין לא נראה. ותנא קמא אומר כי בליל ראש חדש תראה או לא תראה צריך קידוש החדש על כל פנים. ורבי אלעזר אומר כי אין חייבין בקידוש החדש על כל פנים שנאמר וקדשתם את שנת החמשים שנה שנים אתה מקדש ואי אתה מקדש חדשים ענינו שאין קידוש החדש חובה והלכה כר' אלעזר בר צדוק:"
+            ],
+            [
+                "<b>דמות צורות לבנות היו לו לרבן גמליאל כו': </b><b>מעשה שבאו שנים ואמרו ראינוהו שחרית כו': </b>היה מצייר בלוח שיעור הלבנה שיהיה בו נטיית קרניה מצד האופק וחכמי הכוכבים מציירים זה הרבה ושמא תחשוב באמרם ראינוהו שחרית במזרח וערבית במערב מה שחושבין הטפשים שהאמינם בשני הדברים והיה אצל רבן גמליאל אפשר שיראה הירח במזרח קודם הנץ החמה ובו ביום שיראה בעצמו במערב אחר שקיעת החמה זהו מן הנמנע בתכלית המניעות לא יתחייב בשום פנים ואין מאמין זה אלא אדם עם הארץ טפש בתכלית הטפשות לא ירגיש מן הגלגל אלא כמו שירגיש השור והחמור וכל מה שנפל בדמיונם מזה הוא אמרם בגמ' אמר להם רבן גמליאל לחכמים כך מקובל אני מבית אבי אבא פעמים בא בארוכה ופעמים בא בקצרה וענין זה המאמר כי הזמן שיש בין קיבוץ השמש והירח ובין ראייתו ישתנה שינוי גדול כפי מהירות הירח והתמהמהתו וכפי רוחבו בצפון ובדרום וכפי ערך מערכי המזל שהוא בו וקוצר מערכיו וכפי שינוי תנועת השמש ומפני אלו השינוים כולם שהם מחייבים קוצר הזמן שיש בין הקבוץ וראייתו וארכו אמר פעמים בא בארוכה ופעמים בא בקצרה ומי שלמד בחכמת התכונה ידע כל מה שאמרתי ורבן גמליאל לפי שדקדק זה הענין ידע שאפשר שיראה באותו הלילה וקיבל דבריהם באמרם ראינוהו ערבית במערב ולא השגיח לאמרם שחרית במזרח כי התורה לא הטריח אותנו לשאל העדיות על ראייתו שחרית ולא היתה אמונתו שכזבו אבל האמין שנראה להם דבר בדמות ירח ולא היה כן כי מן הנמנע ראייתו בבקרו של אותו היום ולפעמים יצטייר באויר צורת ירח כמו שאמרנו והם זכרו זה בגמ' ואמרו פעם אחת נתקשרו שמים בעבים ונראית הלבנה בעשרים ושבעה לחדש וכאשר קבל רבן גמליאל עדותן שנראה ערבית הרחיקו חכמים זה הדבר לפי שלא היה בין הראייה ובין הקבוץ זמן הראייה לפי חשבונם הגדול והוא הודיעם העיקר ואמר פעמים בא בארוכה ופעמים בא בקצרה וכן יפרש מי שיבין וישכיל אצלו הכרה אנושית.",
+                "ואמרו <b>ראינוהו בזמנו</b> ובליל עיבורו לא נראה לפי שהן ראוהו ליל שלשים ולא ראוהו ליל שלשים ואחד והיה החשבון מחייב ראייתו ליל שלשים כאשר נתננו העיקר ומן הדין היה להאמינם לפי שהעידו בראייה בעת הראייה ואמר שלא ראוהו בליל השני אין אנו חוששין לזה ולא יחייב אותנו בשום דבר כי שמא חלשה ראייתם או כסהו ערפל ואינם מרגישים בו ומכאן יתחזק מי שהוא קשה לשמוע הפי' שפירשתי כי רבן גמליאל לא האמינם בזה המעשה לפי שהוא היה מאמין כי הירח נראה ליל שלשים ונרתע אחור ושב אל השמש ונסתר בליל שלשים ואחד אבל האמינם בעדות שהעידו בראייתו בעת הראייה ויחשבו מוטעים לראיית עיניהם במאמרם במעשה הראשון שראו אותו קודם לכן בשחרית ובאמרם במעשה השני שלא ראו אותו אחר כן בליל שני מן החדש:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלח לו רבן גמליאל גוזרני עליך שתבא כו': </b>זה מבואר ואמת:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ראוהו בית דין וכל ישראל נחקרו העדים כו': </b>שיעור זו המשנה ראוהו בית דין וכל ישראל או שנחקרו העדים ולא הספיקו (העדים) [הב\"ד] לומר מקודש עד שחשיכה כי כשראוהו בית דין וכל ישראל אולי יעלה על דעתנו שאין צריך קידוש מפני שהדבר גלוי ומפורסם ולפיכך הודיענו כי על כל פנים צריכין לומר מקודש מקודש ואז יהיה אותו יום ראש חודש. ושמא יעלה על דעתנו כי כמו שיספיק יחיד מומחה לדין אע\"פ שהעיקר הדין בשלשה כמו שיתבאר במקומו כמו כן יספיק בקידוש החדש ביחיד לפיכך הודיעך כי אין מספיקין בכאן בפחות משלשה או יותר לפי שאמר השם ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים כמו שבאר במה שקדם. וכן אם יעלה על לבך כי לפי שנחקרו העדים יום שלשים ונתקיימה עדותם ביום שלשים כי הם ראוהו אמש נתברר היות אותו יום ראש חדש ואע\"פ שלא הספיקו בית דין לומר מקודש מקודש אלא בלילה ליל אחד ושלשים ויהיה אמרם מקודש מקודש כאילו הוא גמר דין כי העיקר אצלנו גמר דין מותר בלילה ולפיכך הודיענו כי קידוש החדש לא יהיה בלילה בשום פנים כי התורה קראו משפט שנאמר [תהלים פא] כי חק לישראל הוא משפט וגו' משפט לא יהיה אלא ביום לפי שאמר הכתוב [דברים כא] ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע מה ראיית נגעים ביום ולא בלילה אף דינים ביום ולא בלילה והיות ראיית נגעים ביום ולא בלילה מה שנאמר [ויקרא יג] וביום הראות בו בשר חי יטמא ביום ולא בלילה ולפיכך יהיה ראש חדש יום אחד ושלשים ויהיה החדש שיצא מעובר משלשים יום אע\"פ שנראה הירח ליל שלשים כיון שלא נתקדש יום שלשים. וממה שאתה צריך לדעת כי הירח כשנראה בזמנו והוא יום עשרים ותשעה ערבית ונשאר מן היום כדי שיאמרו מקודש מקודש קודם שיראו הכוכבים כי זה מותר אע\"פ שהעריב השמש כי הלילה אצלינו אינה אלא משעת צאת הכוכבים כמו שבארנו בשני משבת (הלכה ו) וזכרתי לך זה שלא תחשוב כי קידוש החדש לא יהיה לעולם אלא יום ל' כי אפשר שיהיה קודם ליל ל' כמו שבארנו: "
+            ],
+            [
+                "<b>כל השופרות כשרין חוץ משל פרה כו': </b>קריאת קרן של פרה קרן הוא למה שאמר הכתוב [דברים לג] בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו. וחכמים טוענים על ר' יוסי ואומרים והלא כל השופרות נקראו קרן ונקראו שופר ושל פרה נקרא קרן ולעולם לא נקרא שופר ואין הלכה כר' יוסי:"
+            ],
+            [
+                "<b>שופר של ראש השנה של יעל פשוט כו': </b>זה הסדר לא היה אלא במקדש לאמרו הש\"י [תהלים צח] בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה' אבל חוץ למקדש אין תוקעין בראש השנה אלא בשופר בלבד. ואין תוקעין בתעניות אלא בחצוצרות בלבד ומפני זה הי' מצות יום תענית בחצוצרות לפי שהתענית אינו אלא על צרות הציבור והשם אמר [במדבר יח] על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות ונזכרתם: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>שוה היובל לראש השנה לתקיעה ולברכות כו': </b>ר\"ל בתקיעה מנין התקיעות. ",
+                "ו<b>בברכות</b> מנין הברכות שבתפלה. ועוד יתבאר ענינם. ואמר במה שקדם כי שופר של ראש השנה צריך שיהיה מקרן היעלים אינה הלכה ואין הלכה כרבי יהודה אבל פסק הלכה ששופר של יובל ושל ר\"ה של זכרים כפופים: "
+            ],
+            [
+                "<b>שופר שנסדק ודבקו פסול דבק שברי שופרות כו': </b>נסדק פסול זהו כשנסדק לארכו אבל אם נסדק לרחבו אם נשתייר מארכו לאחר מקום הסדק שיעור של שופר והוא כדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן הוא כשר. ואם ניקב יש בו דינים והם כי הוא צריך לסתום הנקב אם סתמו במינו ונשאר ממנו רובו שלם בלי נקב ולא עכבו הנקבים את התקיעה כמו שנזכר כשר ואם סתמו שלא במינו פסול. ",
+                "ו<b>בור</b> הוא חפירה בגוף הקרקע. ",
+                "ו<b>דות</b> מקום גבוה על הארץ מוקף כתלים. ",
+                "ו<b>פיטס</b> כלי גדול מחרס. ",
+                "ועל אותן שהם חוץ לבור אמרו <b>אם קול הברה שמע לא יצא</b> אבל אותן שהיו תוך לבור יצאו ידי חובתן. וצריך התוקע שיכוין להוציא את השומע ידי חובתו ואז יתכוין השומע לשמוע ויצא ידי חובתו ומה שלא התנה בכאן בכוונת משמיע כאילו הוא חזן הכנסת ושליח צבור לפי שעיקר הקדמתו על התקיעה אינה אלא להוציא את הרבים ידי חובתן וכשהוא תוקע להוציא כל השומעין מחובתן מתכוין ולפיכך לא נצטרך אלא כוונת שומע:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל כו': </b>דיבר בכאן כפי מה שאנחנו צריכין בו במה שאנחנו בדרכו וכפי כוונת המסכתא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת כו': </b>כבר בארנו פעמים <small>[מ\"ש פ\"ג ה\"ד, שקלים פ\"א ה\"ג]</small> כי מקדש תקרא ירושלים כולה ומדינה שאר העיירות שבכל ארץ ישראל: והטעם שבעבורו נאסרה תקיעת שופר בשבת גזירה שמא יטלנו בידו ויעבירנו ד' אמות ברשות הרבים כמו שבארנו בלולב לפי שתקיעת שופר אינה מלאכה. ",
+                "ואמרו <b>אחד ביבנה</b> ואחד בכל מקום שיש בו בית דין ר\"ל כי אפילו כשיהיו בית דין עוברים ממקום למקום ונתארחו במקום מן המקומות לא על דעת להתיישב שם יש להם לתקוע שם השופר ואין הלכה אלא כמו שזכרנו קודם שאין תוקעין אותו אלא במקום שיש שם בית דין קבוע ואין הלכה כר' אליעזר: "
+            ],
+            [
+                "<b>ועוד זאת היתה ירושלים יתירה על יבנה כו': </b>אמרו ועוד יורה כי היה שם מעשה שני מלבד זה שזכר והוא כי בירושלים היו תוקעין כל העם כל זמן שב\"ד יושבין במקדש וביבנה לא היו תוקעין אלא בב\"ד בלבד כמו שזכרנו ולא נאסור תקיעת שופר על ב\"ד בשבת לפי שב\"ד זריזין הם ולא יקרם עון בדבר הזה: "
+            ],
+            [
+                "<b>בראשונה היה הלולב ניטל במקדש שבעה כו': </b>כבר קדם לך הדבר בזה ההלכה בשלישי מסוכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בראשונה היו מקבלין עדות החדש כל היום כו': </b><b>אמר ר\"י בן קרחה ועוד זאת התקין כו': </b>נתקלקלו הלוים בשיר ענינו שלא אמרו שירה כלל שלא ידעו אם היה חול ואין שם עדים שיעידו על הראייה או אם הוא קדש ועוד יבאו העדים בסוף היום כי על כל פנים צריך שירה על כל קרבן כמו שיתבאר במקומות ועת המנחה הוא עת הקרבת תמיד שבין הערבים ואחר שמקריבין אותו לא היו מקריבין אחריו שום דבר כמו שמבואר בחמישי מפסחים. ",
+                "ו<b>מקום הועד</b> הוא מקום הידוע לקיבוץ ב\"ד כדי שיהיה מקום אחד ידוע בלבד ילכו לשם העדים ולא יצטרכו לחזר על מקומות רבים בלי ידועים ומבואר הוא כי כל ב\"ד הנזכר בזה הענין ר\"ל שיהיו סמוכין בארץ ישראל כמו שנבאר בסנהדרין: "
+            ],
+            [
+                "<b>סדר ברכות אומר אבות וגבורות וקדושת השם כו': </b>אמר השם בראש השנה [ויקרא כג] זכרון תרועה ובאה הקבלה זכרון אלו זכרונות תרועה אלו שופרות ועוד אמר [במדבר י] והיו לכם לזכרון לפני אלהיכם אני ה' אלהיכם ובאה הקבלה כי מה שהחזיר אלהיכם בנין אב כל מקום שנאמר זכרונות ושופרות יהיו מלכיות עמהן ומן הראוי להקדים המלכיות ואחריהן זכרונות ואחריהן שופרות כמו שאמר אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה ובמה בשופר והלכה כר' יהודה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין פוחתין מעשרה מלכיות מעשרה זכרונות כו': </b><b>אין מזכירין זכרון מלכות דשופר של פורענות כו': </b>אלו העשרה ועשרה ר\"ל בהם ג' פסוקים מן התורה ג' מן הכתובים שלשה מן הנביאים וא' מן התורה משלים בו ור' יוחנן בן נורי אומר אם אמר אחד מן התורה ואחד מן הכתובים ואחד מן הנביאים יצא. ושיעור מאמר ר' יוסי האמור בכאן כפי מה שנראה מדעתו כך הוא כשם שיצא ידי חובתו אם השלים בתורה כך אם השלים בנביא יצא. ",
+                "ו<b>זכרון</b> ו<b>שופר</b> ו<b>מלכות</b> של פורענות כמו שאמר ויזכור כי בשר המה וגו' [תהלים עח] תקעו שופר בגבעה [הושע ה] אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה וגו' [יחזקאל כ] וכמו כן זכרון יחיד כמו זכרה לי אלהי לטובה [נחמיה יג] אין מוציאין מידי חובה. והלכה כר' יוחנן בן נורי וכר' יוסי: "
+            ],
+            [
+                "<b>העובר לפני התיבה בי\"ט של ראש השנה כו': </b>לא התקינו זה אלא בעת צרה לפי שהיו שומרין לאותו שהיה מתפלל שחרית שלא יתקע בשופר וכשהיו משלימין התפלה היו השומרים הולכים לדרכם ולפיכך אותו שהיה עובר לפני התיבה להתפלל תפלת מוסף היה תוקע. ואמרו ובשעת ההלל לפי שלא היו קורין הלל לא בראש השנה ולא ביום הכפורים לפי שהם ימי עבודה והכנעה ופחד ומורא מהשם ויראה ממנו ומברח ומנוס אליו ותשובה ותחנונים ובקשה כפרה וסליחה ובכל אלו הענינים אינו הגון השחוק והשמחה: "
+            ],
+            [
+                "<b>שופר של ראש השנה אין מעבירין עליו את התחום כו': </b>כבר בארנו לך כי י\"ט הוא עשה ולא תעשה כי אמרו שבתון מצות עשה ואמר כל מלאכה לא תעשו ושופר מצות עשה בלבד והעיקר אצלנו לא אתי עשה ודחי את לא תעשה ועשה. ",
+                "ו<b>דבר שהוא משום שבות</b> הוא כמו שיחתוך אותו בסכין. ",
+                "ו<b>משום לא תעשה</b> כמו שיחתוך אותו במגירה שהיא מלאכת חרושת עץ גמורה. ",
+                "ו<b>אין מעכבין את התינוקות מלתקוע</b> ואפילו בשבת ובתנאי שיהיו קרובים להיות גדולים כדי שיהיו יודעים לצאת ידי חובתן כשיבא ראש השנה: "
+            ],
+            [
+                "<b>סדר תקיעות שלש של שלש שלש כו': </b>העיקר אצלנו כי תקיעות של ר\"ה ותקיעת יובל שוין וכל הכתוב בר\"ה נתחייבנו כמותו ביובל וכל מה שכתוב בתקיעת יובל נתחייבנו כמותו בראש השנה וכאלו הכתובים בו כולם נכתבו בכל אחד משני הזמנים וזה למה שאמר השם [ויקרא כה] והעברת שופר תרועה בחדש השביעי וגו' ובאה הקבלה שיהיו כל תקיעות של חדש השביעי זה כזה והעיקר אצלנו כי כל תרועה יש תקיעה לפניה ולאחריה וכן באה הקבלה מניין שפשוטה לפניה תלמוד לומר והעברת שופר ומניין שפשוטה לאחריה תלמוד לומר [שם] תעבירו שופר ונשנית מלת תרועה בר\"ה וביום הכפורים ג' פעמים והעברת שופר תרועה שבתון זכרון תרועה יום תרועה יהיה לכם ולפיכך תוקעין ג' תרועות ושתי תקיעות לכל תרועה כמו שנתננו העיקר ואלו הם הט' תקיעות שנתחייבנו בהם בר\"ה וביום הכפורים. ",
+                "ואמר <b>שיעור תקיעה כג' תרועות</b> ר\"ל כי שיעור כל התקיעות הוא כשיעור כל התרועות והם ג' ומפני זה אנו תוקעין היום תקיעות הרבה כמו שהוא נר��ה לעין לפי שנתחדש לנו ספק אם התרועה הנזכרת בתורה היא אותה שאנו קורין היום תרועה והיא כמו יללה או אם ג' שברים היא התרועה או אם שם תרועה נופל על שני מינים ולפיכך אנו תוקעין תשר\"ת תש\"ת תר\"ת ג' פעמים ומפני מה אין אנו תוקעין תרש\"ת לפי שמצינו אומר בתרגום תרועה יבבא וכתיב [שופטים ה] בעד החלון נשקפה ותיבב. ומן הידוע כי האדם כשתמצאנו תלאה הוא מתאנח תחלה כמו ג' שברים ואח\"כ ירים קולו בדמות תרועה: ",
+                "ואמרו <b>תקע בראשונה</b> ענינו כי כשתקע תקיעה הראשונה שהיא קודם התרועה והאריך בה זמן ואח\"כ הריע ואח\"כ תקע תקיעה שניה והאריך בה זמן כמו שהאריך בראשונה כדי שתעלה לו לפי דעתו אותה תקיעה לשתי תקיעות אחת לתשלום בבא הראשונה ואחת לתחלת בבא שניה ואמר בכאן שלא תעלה לו אלא בתקיעה אחת בלבד. ",
+                "ורצה באמרו <b>מי שבירך</b> כמו מי שהתפלל כי התפלה הם תשע ברכות שקדם זכרם והם ג' ראשונות ומלכיות וזכרונות ושופרות ושלשה אחרונות. ",
+                "ואמרם <b>כשם ששליח צבור חייב</b> ר\"ל חייב בברכות ומחלוקת רבן גמליאל וחכמים אינו בתפלת ר\"ה בלבד אבל המחלוקת בכל התפלות כולם כי חכמים אומרים כשם ששליח צבור אינו יוצא ידי חובתו אלא בתפלת עצמו כך כל יחיד ויחיד אינו יוצא ידי חובתו אלא בתפלת עצמו ורבן גמליאל אומר כי בתפלת שליח צבור יוצא ידי חובתו היודע להתפלל ומי שאינו יודע והלכה כרבן גמליאל בתפלת של ר\"ה ושל יוה\"כ בלבד לפי שהתפלות ארוכות בשני ימים אלו: ",
+                "<small>סליק פירוש המשניות להרמב\"ם ממסכת ראש השנה</small> "
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Vilna edition",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "רמב\"ם על משנה ראש השנה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Rambam",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Shekalim/Hebrew/Vilna Edition.json

@@ -0,0 +1,241 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Rambam on Mishnah Shekalim",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957",
+    "versionTitle": "Vilna Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת וילנא",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "רמב\"ם על משנה שקלים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Rambam",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>באחד באדר משמיעין על השקלים כו':</b><br>שקלים הם אותן שאמר הכתוב עליהן זה יתנו כל העובר על הפקודים וכו' ופירוש משמיעין מכריזין עליהם כדי שיכין כל אחד ואחד שקלו כדי שתהא תרומת הלשכה בעונתה ר\"ל בראש חדש ניסן כאשר היתה בתחלה ר\"ל בימי המדבר שהיתה התרומה הראשונה בר\"ח ניסן הוא שאמרו חכמים בו ביום הוקם המשכן בו ביום נתרמה התרומה ואמר הכתוב בהקמת המשכן ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן:",
+                "ומכריזין עוד על הכלאים ענינו שיבקרו כל העם גנותיהם וכרמיהם ועוקרין מה שצמח עם התנאי שבארנו במס' כלאים:",
+                "ואמרו בט\"ו בו קורין את המגילה עוד יתבאר במס' מגילה כי יושבי הערים המוקפות חומה מימות יהושע בן נון קורין בט\"ו:",
+                "ואמרם ומתקנין הדרכים הוא תקון הדרכים והרחובות להשוות אותם ולישר אותם ולעשות הגשרים על הנהרות כדי שאם ינוס מכה נפש בשגגה שלא ימצא מניעה שתמנע אותו מלנוס והשיגו גואל הדם והכהו נפש וזהו ענין אמרו תכין לך הדרך. ואמרם את מקוואות המים הוא שכל מקוה שימצאו שם פחות מארבעים סאה מביאין שם מים שאובין להשלים הארבעים סאה שהם שיעור מי מקוה ועוד יתבאר זה הענין וזולתו במסכת מקוואות. ואמרם צרכי הרבים ביארם בירושל' ואמרו אלו הן צרכי רבים דנין דיני ממונות דיני נפשות ודיני מכות ופודין ערכין וחרמין והקדשות ומשקין מי סוטה ושורפין את הפרה ורוצעין עבד עברי ומטהרין את המצורע ועורפין עגלה ערופה ופורקין את המנעול מע\"ג המים ואין מחזירין אותו ר\"ל שמפקירין הגבים שהמים מכונסים בהם לבני אדם *בכלל שישתו מהם בימות החמה והכוונה כי כל מה שהיה מאלו הדברים תלוי ומסוגר ולא נתעסקו בו שמזרזין וממהרין להשלימו ולהגיעו לתכליתו מחצי חדש אדר. ואמרם ומציינין על הקברות הוא שמבקרין אותן ואותן שהיו מוצאין שמיחה אותם המים ר\"ל שנמחה הציון הבנוי על הקבר היו משימין בו סימן ומחדשין אותו כדי שיהא מקום הטומאה ניכר וידוע ויפרשו ממנו הכהנים וכבר נתבאר לך במסכת מעשר שני שציון קברות הוא בסיד:",
+                "ואמרו ויוצאין אף על הכלאים שיוצאין הממונין ומבקרין השדות הזרועות והכרמים ולא היו סומכין על ההכרזה בלבד:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר רבי יהודה בראשונה כו':</b><br>זה מבואר ואמת וכבר בארנוהו בפ' שני מכלאים:"
+            ],
+            [
+                "<b>בט\"ו בו שולחנות היו יושבין כו':</b><br>שולחן שם לשולחן שלפני השולחני שמקבל עליו מעות וכן קורין החלפני שולחני בכל המשנה:",
+                "ומדינה שם לכל ערי ישראל מלבד ירושלם וכבר בארנו זה במס' מעשר שני:",
+                "פירוש למשכן שמשכנין מי שאינו שוקל כלומר שמוציאין העבוט מביתו תרגום אם חבול תחבול אם משכונא תסב:",
+                "וקטן שלא הביא שתי שערות אין ממשכנין אותו אלא שמניחין אותו ואם נתן מקבלין מידו אמרו אין ממשכנין עד שיביא שתי שערות ואם אביו נתן בעבורו והוא קטן אומרין לו מאחר שנתת עליו השנ�� שעברה והעמדת עליו זאת המצוה תן עליו תמיד עד שיגיע ולא תפסוק וזהו ענין אמרם כל קטן שהתחיל אביו לשקול על ידו אינו פוסק:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר ר' יהודה העיד בן בוכרי כו':</b><br>א\"ר יוחנן בן זכאי כי הדעת נותן שכל ישראל חייבין לשקול לפי שהוא כופר נפש ועל דרך צחות המליצה אמר כי מה שאמר השם יתברך זה יתנו זה בגימטריא י\"ב ר\"ל כי השנים עשר שבטים כולם הם חייבין לשקול אבל לפי שתרומת הלשכה יעשו ממנה העומר ושתי הלחם ולחם הפנים והם מנחות ואוכליהן הם הכהנים כמו שפירש הכתוב והש\"י אמר כל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל אלו היו נותנין שקליהם בתרומות הלשכה לא היה מותר להם לאכול שיורי העומר ושתי הלחם ולחם הפנים וחכ\"א כי אמרו וכל מנחת כהן נאמר במנחות היחיד והוא אמרם מנחת יחיד קריבה כליל ואין מנחת צבור קריבה כליל ולפיכך אם רצו לתת שקליהם מותר כמו שהעיד עליו בן בוכרי:"
+            ],
+            [
+                "<b>אע\"פ שאמרו אין ממשכנין כו':</b><br>אמרו אין מקבלין מידם קני זבין וקני זבות וקני יולדות ר\"ל מיד הכותיים אבל הנכרי אינו יודע בזה ואינו טורח בהם לעולם אמרו סיפא בכותי ולפיכך מקבלין מהם חטאות ואשמות לפי שהוא כיון שנתכוין בכפרה אולי ישוב אבל הנכרים אין מקבלין מהם חטאות ואשמות לפי שאינו נדר ונדבה וכבר ידעת כי אנו לא נפריש היום בין כותי ונכרי כאשר הודעתיך זה הטעם במס' ברכות באמרם גזרו עליהם שיהיו כנכרים לכל דבריהם ולפיכך תבחין מה שראוי ליקח מהם בזה הכלל שנתן לך בכאן ופסק ההלכה שאין מקבלין מן הנכרים קרבן אלא עולה הבאה בנדר ובנדבה בלבד:",
+                "ואמרם בהש\"ס אין מקבלין מהם לא לאמת המים ולא לחומת העיר ולמגדלותיה ר\"ל ירושלם לפי שאמרו להם הזקנים לא לכם ולנו לבנות בית לאלהינו וכתיב לכם אין חלק וצדקה וזכרון בירושלם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואלו שחייבין בקלבון כו':</b><br>כבר ידעת כי חובת כל אדם הוא מחצית השקל והשקל הנזכר בתורה הוא שקורין אותו במשנה סלע והסלע שני שקלים והיו חצאי השקלים המבוקשים לצורך בני אדם אליהם והיו נותנין בין השקל השלם ובין השני חצאין מעט מכסף והיו קורין אותו קלבון וכשבאו שנים ונתנו שקל א' בעבורם נאמר להם שיתנו להקדש קלבון א' שיש בין ערך השקל ובין מחצית השקל ורבי מאיר אומר שהם חייבים בשני קולבנות כי כל אחד מהם אילו היה רוצה לקחת שני מחציות שקל בשקל היו לו להוסיף קלבון ומאחר שלא יגיע למשקל חצי שקל אלא אחר נתינת קלבון יש לו על כל אחד משניהם לתת קלבון על כל פנים ואם שקל אדם שקל בשבילו ובשביל מי שאינו חייב בשקל כגון הנשים והעבדים שנתינת אותו חצי שקל חסידות לא חובה אינו חייב בקלבון והכל מודים שאם נתן סלע כדי ליקח מן האדם המקבל השקלים שקל ויחשוב לו בשקל בשביל אדם שהוא חייב בשקלים שיתן שני קולבנות האחד המחויב לשקל שלקח בסלע והשני המחויב עליו באותו שנתן בשבילו או בשביל חבירו ואין הלכה כר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "<b>השוקל על ידי עני וע\"י שכנו וכו':</b><br>מעשר בהמה הוא חייב בו מי שנולד אצלו אבל הלוקח מזולתו בהמה אינו חייב להוציא המעשר והשותפין והאחים בהיותם שותפין בנכסי אביהם אינן חייבים בקלבון לפי שהם כמו אדם אחד והם חייבין להוציא מעשר בהמה ממה שיולדות צאנם ובקרם כאשר יתבאר וכשיפרדו איש מעל אחיו ויחלקו ממונם יהיה כל אחד מהם כאלו קנה מחבירו החלק המגיע לו ולא יתחייב במעשר בהמה מאותן הולדות שחלקו ואם נתנו שקל בשבילם אחר החלוקה אז יתחייבו בקלבון ומעה כסף הוא חצי שתות מחצית השקל והוא חלק מארבעה ועשרים מן הסלע ומשקלו שש עשרה שעורות מכסף וחכמים אומרים חצי ר\"ל חצי מעה והוא משקל שמנה שעורות כסף והלכה כחכמים: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מצרפין שקלים לדרכונות כו':</b><br>דרכון היה בו שני סלעים ואמר שמצטרפין אותן השקלים שהם מכסף בדינרי זהב כדי שיקל משאם. ושופרות תיבות כצורת שופרות היו נותנין בהם הזהב שהיו כונסין ועוד נבאר מפני מה היו כזאת הצורה:",
+                "ואמר נשבעין ר\"ל השלוחין המוליכין השקלים ופסק התלמוד כי אלו השלוחין שומרי שכר ומעיקרי הדינין כי שומרי שכר חייבין בגניבה ובאבידה כאשר נתבאר במקומו אלא אם היה שם אונס ולפיכך אמרו נגנבו בליסטין מזויין ענינו שיצאו עליהם ליסטין מזויינין בברזל שאין אונס גדול מזה ואבדו כשטבעה ספינתו בים שהוא ג\"כ אונס ולפיכך אינם חייבין אלא שבועה:",
+                "וענין נתרמה התרומה כאשר אספר לך והוא כי מעות השקלים כשכונסין אותן נותנין אותן בלשכה ידוע וכשהיה שם הממון לוקחין ממנו בשלש קופות קצת ומוציאין אותן במה שצריכין בצורך הקרבנות עד שיכלה אותו הקצת שהוציאו ומוציאין שנית קצת אחר וכשמוציאין אותו הקצת שמוציאין מן השקלים המכונסים מתכוונים להוציאו בקרבנות על הגבוי ועל העתיד לגבות כדי שלא יהיו הקרבנות מאותן השקלים ממון מי ששקל בלבד וישארו אותן שלא נתנו שקליהם ערומים מאותן הקרבנות וזהו ענין אמרם תורמין על הגבוי ועל העתיד לגבות א\"כ כל מקום שתשמע נתרמה תרומה ענינו שלקחו מן השקלים קצת והוציאוהו להסתפק בקרבנות ולא נתרמה תרומה ענינו שהשקלים המכונסין לא הוציאו מהם דבר ואמר בכאן אם נתרמה תרומה ואח\"כ אבד הממון נשבעין השלוחין לגזברים לפי שמאחר שנתרמה תרומה ברשות הגזברים יחשב ואפילו מה שלא הגיע לידם כי העיקר אצלנו מה שהודעתיך בו תורמין על העתיד לגבות ואם לא הוציאו מן הממון דבר ולא נסתפקו ממנו נשבעין השלוחין לאנשי העיר שנאבד באונס ושוקלין פעם שנית לפי שלא נתרמה תרומה עליהם וכששקלו שקליהם ע\"י שומר חנם נתחייבו לשלם על כל פנים לפי שהם פשעו בהם ועל השלוחין להשבע על כל פנים בהכרח ואפילו אמרו אנשי העיר נשלם פעם שנית ולא נשביע אותם אין שומעין להם לפי שתקנת חכמים אין הקדש יוצא בלא שבועה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הנותן שקלו לחבירו לשקול על ידו כו':</b><br>אם נתרמה תרומה מעל השוקל לפי העקרים שהקדמתי לך כי כשהוא תורם תורם על הגבוי ועל העתיד לגבות ואותו השקל כשנתנו לחבירו מיד קנאו ההקדש כשתרם וכשנתנו על עצמו נהנה מן ההקדש ונתחייב קרבן מעילה וההנאה שהוא נהנה היא שלא ימשכנו אותו וכבר קדם לך כי כל מי שאינו שוקל שממשכנין אותו וזו היא ההנאה שבסבתה נתחייב מעילה דלהשלים המצוה העיקר אצלנו מצות לאו ליהנות ניתנו וכששקל שקלו ממעות שהיו אצלו הקדש ונתנו אחר שנתרמה תרומה ואחר שנתן קנו מאותה התרומה בהמה והקריבוה אז יתחייב מעילה לפי שזה ההקדש הקדש הוא בכל מקום שהוא ולא נשתנה וכשהקריבו הבהמה והוא נתכוון שהוא ממעות כל מי שנתן דבר בתרומת הלשכה כאילו קנה באותן מעות של הקדש בהמה והקריבה ונפטר מחיוב המשכון כאשר זכרנו ונהנה ויתחייב מעילה ואם נתנו ממעות מעשר שני יאכל כנגדו בירושלם כדין מעשר שני כאשר זכרנו ואם היה מדמי שביעית יאכל ג\"כ כנגדו בקדושת שביעית כאשר בארנו במקומו:"
+            ],
+            [
+                "<b>המכנס מעות ואמ�� הרי אלו לשקלי כו':</b><br>הכל מודים כי מי שהוציא מעות בידו ואמר הרי אלו לשקלי כי הוא צריך שיפרע מהם שקלו שהוא חייב בו כמו שביארנו במה שקדם:",
+                "והמותר נדבה ר\"ל שיקריב מהם עולות נדבה כאשר יתבאר ומה שחלקו בית שמאי ובית הלל במי שכונס מעט מעט ואמר כשמתחיל לכנס הרי אלו לשקלי אומרים ב\"ה שמותרן כל מה שהותירו על השקל שהן חולין וב\"ש אומרים נדבה וזה הוא מה שאמרו בירושלמי במאי פליגי במכנס פרוטרוט פירושו פרוטה פרוטה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר רבי שמעון מה בין שקלים לחטאת כו':</b><br>רבי שמעון נותן טעם לדברי ב\"ה שאמרו במכנס פרוטרוט לשקלו מותרן לחולין ואמרו במכנס פרוטרוט לחטאת מותרן נדבה. ואמר כי השקלים יש להם קצבה קצובה וכן אמר יתברך העשיר לא ירבה וגו' ולפיכך המותר חולין והחטאת קונין אותו בדינר או באלף ולפיכך כל מה שהכניס חלה קדושה עליו ויקנה מהן חטאת במה שיוכל והמותר עולת נדבה וחלק ר' יהודה על רבי שמעון ורצה לבטל טעמו ואמר לו אף לשקלים אין להם קצבה כי כבר שקלו העם שיעור גדול ושיעור קטן כי כשעלו מן הגולה היו שוקלין דרכונות ר\"ל שהיה המטבע שלהם דרכונות כפל הסלע והיה שוקל אדם במחצית השקל סלע חזרו לשקול סלעים והיה שוקל אדם שקל ר\"ל מחצית הסלע חזרו לשקול טבעי' ר\"ל שחזר המטבע שלהם חצי סלע והוא שקל וכן אמרו טבעין פלגות הסלעים והיה אדם שוקל במחצית השקל שקל שלם שהוא מחצית השקל של תורה כי סלע הוא שקל של תורה ואין מותר לשקול בשום פנים פחות מן השיעור הכתוב בתורה אבל שוקל יותר כפי שינוי המטבעות. בקשו לשקול דינרין הוא רביעית הסלע כי הסלע ארבעה דינרין א\"כ יהיה מחצית השקל החייב על כל אדם דינר וזה הוא שש מעה כסף כאשר ביארנו ולא הודו העם בזה והוא הבין מאלו השקלים שאין להם משקל ידוע אלא שהם חצי דינר מאיזה מטבע שיהיה והשיבו ר' שמעון אעפ\"כ יד כולם שוה כי בזמן שהיו נותנין סלעים סלע סלע היה נותן כל אחד ואחד ולא היה נותן אחד סלע ואחד פחות ואחד יותר. וכמו כן בזמן נתינת השקלים שקל שקל היה נותן כל אחד ואחד ולא היה אדם מרבה על חבירו בזמן מן הזמנים והחטאת אינה כן והטעם שנתן רבי שמעון אמת:"
+            ],
+            [
+                "<b>מותר שקלים חולין כו':</b><br>מותר שקלים חולין זהו דעת ב\"ה ועל הפנים שספרנו:",
+                "ועשירית האיפה הוא החטאת שמקריב העני כשלא תשיג ידו לקרבן העוף וזה בשבועת ביטוי וחברותיה והוא אמרו אם לא תשיג ידו לשתי תורים וגו' וכשהפריש מעות לקנות עשירית האיפה או לשתי תורים ובני יונה שנתחייבו הזבים והזבות והיולדות או לקנות חטאת ואשם ונשאר מהם מותר אותו המותר קונין בו עולת נדבה ועל זה הדרך ילך אמרם מותר עולה עולה מותר פסח לשלמים לפי שכולם קדשים קלים מותר נזירים לנזירים מותר הקרבנות שמקריבין אותן הנזירים והם שלש בהמות כאשר נתבאר וכשנשתתפו חבורות נזירים וקרבנותיהם כאשר יתבאר במסכת נזירות והותירו יוציאו אותו המותר נזירים בקרבנותיהם:",
+                "<b>מותר שבויים לשבויים כו':</b><br>מותר מתים למתים. פירושו כשכונסין מעות להוציאם בקבורת המתים ותכריכיהן:",
+                "ואמר מותר המת ליורשיו. הוא דבר אמתי:",
+                "ונפש הוא הבנין שעושין על הקבר והוא נקרא ציון בלשון הקדש ובנה אצלו ציון:",
+                "וממה שראוי שתדע כי גבאי צדקה כשרואין מדרך התיקון ובתנאי שיהא זה תיקון אנשי העיר שצריכין לשנות אלו המותרות ויעשו מהם רצונם כגון שיוציאו מותר שבויים לעניים ��ו מותר מתים לשבויים והדומה לזה שהרשות בידם והבחירה וכן נראה מגמרתינו ובירושלמי אמרו ג\"כ בזה המקום אין ממחין ביד פרנסים בכך וכל הדברים האלו הן הנוהגים כסדר הזה כשאין שם צורך הכרחי ולא הסכימו הזקנים ואנשי המדינה אל הפך זה אבל אם הסכימו עושין כפי הסכמתם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בשלשה פרקים בשנה תורמין את הלשכה כו':</b><br>פירשו בגמרא ואמרו כולה כאחד היתה באה ר\"ל כי בזמן פסח היו כונסים כולם ומפני זה סדרו להוציא מהם בשלשה פרקים כדי לפרסם הדבר ר\"ל שמפרסמין ומודיעין כי בחג הפסח חובה להביא תרומת המקום הקרוב ואשר הוא רחוק ממנו בעצרת ואשר הוא יותר רחוק בחג הסוכות והוא אמרם הלין דקרבין בפרוס פסח והלין דרחיקין בפרוס עצרת והלין דרחיקין מנהון בפרוס החג. ענין פרס חצי מועד וכן אמר כל מה דתנינא פרס פלגא ענינו חצי חדש ובתוספתא איזה הוא פרס אין פחות מחמשה עשר יום קודם לרגל:",
+                "וענין תורמין כבר בארנוה ואני אשנה אותו והוא שמכניסין הממון כולו המכונס מן השקלים ונותנין אותו בלשכה ולוקחין מאותו הממון שבלשכה ג' קופות גדולות שמחזיקות כלל גדול מן הממון המכונס ואין לו שיעור ידוע במשנה ועליו אמרו בירושלמי כמה הוא שיעורן של קופות ובאה התשובה נלמוד סתום מן המפורש ענינו שנלמוד זה השיעור מן ההלכות שלאחר אלו כאשר נבאר לפנים והיו נותנין הג' קופות בלשכה מן הלשכות תחת מפתח ומנעול ואח\"כ היו מוציאין מאלו הג' קופות ממון באלו הג' מועדים בכל מועד ומועד שיעור ידוע והיו מסתפקין ממנו לקרבנות כמו שיתבאר בזו המסכת ועל נטילת ממון מן הקופות שנתנו בהם אומר בג' פרקים תורמין את הלשכה:",
+                "ומחלוקת ר\"ע וחביריו הוא בזמני המעשרות ר\"ל מעשר בהמה ועוד יתבארו אלו הדינים בפרט בפרק האחרון ממס' בכורות והלכה כר\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשלש קופות של שלש שלש כו'.</b> כבר הודעתיך בהלכה הקודמת כי הממון כולו היו מכניסין בלשכה אחת וממלאין ממנו שלש קופות ומוציאין משם בכל מועד מהג' מועדות ואמר בזאת ההלכה כי מה שמוציאין משם בכל מועד הוא שלש קופות של שלש שלש סאין וכתוב על אלו השלשה קופות שמחזקת כל אחד מהם שלש סאין אלף בית גימל וזה כדי שיספקו מן הראשונה עד שתכלה ואח\"כ מתחילין מן השניה עד שתכלה ואח\"כ מן השלישית עד שתכלה ואח\"כ ממלאין אותם פעם שנית בפרוס העצרת ואח\"כ ממלאים אותם פעם שלישית בפרוס החג וא\"כ יהיה שיעור מה שמוציאים באלו השלשה זמנים שבעה ועשרים סאה לפי שתשעה סאין מוציאין בכל פעם ונדע מזה כי הג' קופות הגדולות שבהן היו הממון המכונס ומהן יוצא בכל מועד ומועד שמחזיקות שבעה ועשרים סאה כל קופה מהם מחזקת תשעה סאין וזה ענין אמרם שם בידיעת שיעורם ילמוד סתום מן המפורש של שלש שלש סאין וכו' ואם היה הממון יותר ממה שמחזיקות אותן השלש קופות אותו המותר נקרא שיורי הלשכה וכבר ידעת כי התורם הוא הממלא אלו השלש קופות המחזיקות ג' סאין: ואמרם שאין נכנסין ללשכה ששם הממון לא בבגד שיוכל להחביא ולא במנעל ולא בסנדל ולא בתפילין ולא בקמיע כדי שלא יחשדוהו שגנב מן הממון בכניסתו והחביאו שם: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>של בית רבן גמליאל היה נכנס כו':</b><br>אמרם של בית רבן גמליאל ענינו כי כל אחד מהם היה נותן שקלו בזה הענין והיתה כוונתו כדי שיכנס שקלו בתוך הקופה ויסתפקו בו בקרבנות לפי שהיה מתיירא שמא ישאר בכלל השירים הנשארים מן הממון:"
+            ],
+            [
+                "<b>תרם את הראשונה כו':</b><br>השלש קופות הגדולות שבהן כל הממון שבארנו שהן מחזיקות שבעה ועשרים סאה היו מכוסות בשלשה מטפחות והיה נכנס התורם בשלש קופות הקטנות המחזיקות תשעה סאין כמו שבארנו והיה ממלא הקופה הכתוב עליה א' מאחת מהשלש קופות גדולות ואח\"כ מכסה אותה במטפחת שלה ואח\"כ היה מגלה הקופה השניה מן הקופות הגדולות וממלא ממנה הקופה הכתוב עליה ב' ומכסה אותה ומניחה ואח\"כ מגלה הקופה השלישית וממלא ממנה הקופה שכתוב עליה ג' ולא היה מכסה אותה שאילו היה מכסה אותה היה מוציא בפעם השנית בתחלה מאותה הקופה הגדולה שהתחיל בה בפעם ראשונה וזהו ענין אמרם שמא יתרום מן התרום וכשמניחה מגולה תהיה נכרת וכשיכנס בפעם השנית לתרום יתחיל ממנה ונמצא מוציא מכל קופה וקופה מן הג' קופות הכתוב עליהם אלף בית גימל עד שתהיה כל קופה מהן הקרב ממנו על כל ישראל כי כל קופה מן השלש קטנות מתכוונין עליה על קצת מישראל הוא אמרם תרם את הראשונה לשם א\"י וזאת התרומה הוא שיתכוין בה התורם כשיתרום על הגבוי ועל העתיד לגבות כאשר אמרנו במה שקדם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>התרומה מה היו עושין בה וכו':</b><br>הצמחים של שנה שביעית נקראים ספיח לפי שאין זורעין בו דבר והצומח בה הוא ממה שנזרע בשנה שעברה כלומר השנה הששית וקצרו אותו והוא נקרא ספיח כמו שפירשתי בשביעית וידוע כי כל מה שתוציא אותה שנה הוא הפקר ואוכלין אותו כל העם בשוה ואנו צריכין בכל שנה עומר התנופה ושתי הלחם מן החדש כמו שהוא עיקר אצלנו במנחות והוא אמרם כל קרבנות צבור והיחיד באים מן הארץ ומחוצה לארץ מן החדש ומן הישן חוץ מן העומר ושתי הלחם שאינן באין אלא מן החדש ומן הארץ ולפיכך נצטרך לשכור שומרים לשמור קצת הספיחים כדי שלא ישלחו בני אדם ידם בהם בשנת השמטה ולא נמצא ממה שנביא עומר ושתי הלחם ואותן המעות שנותנין להם בשכרם הוא כאילו היו קונין בו העומר ושתי הלחם וא\"ר יוסי כי מי שהתנדב לשמור בחנם שהעומר ושתי הלחם שלו בלי ספק לפי שהם הפקר והוא שומרם בלא שכירות והביאן שמותר להקריבן והציבור יוצאין בהם ידי חובתן א\"כ הוא סובר שמשתנה קרבן יחיד לקרבן צבור וחלקו עליו חכמים בזה ואמרו אי אתה מודה כי העומר ושתי הלחם אינן באין אלא משל צבור ואיך יתנדב אותן יחיד כיון שאין להם בשנה שביעית דמים אלא לשמירתן וזו הקושיא היא כפי סברתם שהיו אומרים קרבן יחיד אינו משתנה לקרבן צבור ואין הלכה כרבי יוסי:"
+            ],
+            [
+                "<b>פרה ושעיר המשתלח כו':</b><br>תרומת הלשכה הוא הממון המכונס בשלש קופות הגדולות שזכרנו אותם פעמים והמותר הנשאר בלשכה עושין ממנו כבש של עץ בצורת התבנית שקורין אותו בעלי התשבורת בלשון ערבי אלמנשור ועולין עליו כמו סולם אלא שאין בו מעלות והוא על זו הצורה ועוד יתבאר במקומו:",
+                "ואמרם כבש פרה ענינו הכבש שמוציאין עליו הפרה אדומה מהר הבית להר המשחה כמו שיתבאר במסכת פרה:",
+                "וכבש שעיר המשתלח ג\"כ כבש שהיו מוציאין עליו שעיר המשתלח מן העזרה לחוץ המקדש כאשר יתבאר ביומא ושם יתבאר עוד כי לשון של זהורית קושרין בראש שעיר המשתלח ואין הלכה כאבא שאול:"
+            ],
+            [
+                "<b>מותר שירי לשכה כו':</b><br>ר\"ל כל מה שמשתכר בהן בין מקחן לממכרן לאותן שמקריבין הקרבנות משאר העם להקדש ור\"ע אומר אין משתכרין בממון של הקדש ולא בממון עניים והלכה כר\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>מותר התרומה מה היו עושין כו':</b><br>כבר קדם לך כי ר' ישמעאל סבר כי מותר שירי הלשכה שלוקחין בהן יינות שמנים וסלתות ויהיה שכרם להקדש אותו השכר הוא שקוראין אותו מותר פי' ר\"ל כי אותו הדבר שהרויח בהן ניתוסף על דמיו ועוד נבאר לך בפרק שלאחר זה כי הנסכים היה הקדש משתכר בהם והיה מתקבץ ממנו דמים יתירים והם הנקראין מותר נסכים. וקיץ שם לימות החמה. בקיץ ובחורף. ופירות הקיץ ר\"ל התאנים והענבים ששוטחין ומייבשין אותם ואוכלין אותם בני אדם תוספת על סעודתו ומפני זה נקראו הקרבנות הקרבין על המזבח יותר על החיוב קיץ המזבח והם כולם עולות נדבה והן משל צבור:",
+                "ואמרם זה וזה לא היו מודין בפירות ר\"ל ר\"ע ור' חנינא לא היו מודים לו בשכר יינות שמנים וסלתות לפי שהם אומרים אין משתכרים בשל הקדש כאשר קדם ופסק ההלכה בכל זה אמרם תנאי ב\"ד על המותרות שיקריבו עולות:"
+            ],
+            [
+                "<b>מותר הקטורת מה היו עושין כו':</b><br>אין ספק כי הקטורת שעושין לוקחין אותה מתרומת הלשכה וזה נכלל מדבריהם שאמרו בראש הפרק וכל קרבנות הצבור וכשישאר ממנה מותר יותר על מה שאנו צריכים לשארית שנתנו כי ידוע הוא הסך שמקריבין ממנו בכל יום כמו שנבאר בתחלת כריתות (אי) נקח מתרומת הלשכה כמו שכר האומן העושה הקטורת כמו שאמרו:",
+                "ואמרם מתרומת הלשכה היו מפרישין ממנה שכר האומנין ומיד יחזור אותו השכר חולין בלא ספק ואח\"כ מחללין המותר שנשאר מן הקטורת על שכר האומנין שחזר חולין ויחזור אותו השכר קדש ומחזירין אותן לתרומת הלשכה והמותר שנשאר מן הקטורת חולין ותנתן להם בשכרן וחוזרין ולוקחין אותו מהם בסוף השנה מתרומה חדשה ומסתפקים ממנה בשנה הבאה ובתוספתא דמעילה שאין הקדש מתחלל על המלאכה אלא על המעות כיצד הן עושין מפרישין שכר האומנין וכו' ואם כלתה השנה ולא נתקבצה תרומה חדשה ונצטרך לקטורת נקח אותו הקטורת מהם בתרומה ישנה ומקטירין אותו:"
+            ],
+            [
+                "<b>המקדיש נכסיו והיו בהן דברים ראויין כו':</b><br>בן עזאי אומר אין הקדש מתחלל על המלאכה ולפיכך יאמר שיקחו מאותן הנכסים שכר האומנים שעשו הקטורת וזולתו ויחזרו חולין אותן הנכסים ואח\"כ מחללין עליהם דברים הראוים לקרבנות צבור ואז תנתן אותה הבהמה [ס\"א הקטורת] לאומנין בשכרן ויקנו אותה מהן מתרומה חדשה כמשפט שעשו בקטורת והוא מאמר בן עזאי אינה היא המדה ענינו כי אין זה שוה לדין שנדין בקטורת ואינו הולך באותו דרך ומאמר בן עזאי שוה למאמר הנקדם בקטורת לפיכך אני אומר הלכה כבן עזאי:"
+            ],
+            [
+                "<b>המקדיש נכסיו והיתה בהן בהמה ראויה כו':</b><br>ר\"א סובר סתם הקדשות לבדק הבית ור' יהושע אומר שהוא כן אלא מה שאמר כי מה שאפשר להקדיש בעינו להקריבו במזבח שיקריב והיה כלו כליל והיא העולה וראה ר\"ע דברי ר\"א על דברי רבי יהושע כי רבי יהושע חלק דברו ונתן סתם הקדשות קצתו לבדק הבית ומקצתו למזבח וא\"ר פפייס כי מי שהקדוש לבדק הבית בפירוש שהדין בו כדברי ר\"א ומי שהקדיש סתם כר' יהושע ולא חלק ר' פפייס על ר\"ע והלכה כר\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>המקדיש נכסיו והיו בהן דברים ראויין כו':</b><br>מה שחייבנו לומר ביינות שמנים וסלתות ועופות שיביא בדמיהם עולות על כל פנים ואמרנו בבהמות שיפלו דמיהם לבדק הבית לפי שהבהמות יש להם פדיון ויינות שמנים וסלתות ועופות אין להם פדיון כמו שהוא עיקר בת\"כ ולפיכך מקריבין דמיהם ע\"ג המזבח בהכרח והלכה כר\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>אחת לשלשים יום ��שערין את הלשכה כו':</b><br>משערין מלה עברית כמו שער בנפשו וענינו שנותנין שיעור לאותו דבר וכן בכאן פירושו שפוסקין הדמים לאותן הדברים הנמכרים ופוסקין עם מוכרי הסולת והיין לקרבנות בדמים ידועים וקונין מהם בכל יום ויום מה שהיו צריכין לקרבנות אם נתייקר הדבר הנמכר אין הגזבר מוסיף להם כלום על הסך שהסכים עמהם עליו בתחלת השלשים יום ואם הוזל הדבר הנמכר לוקח מהם בשער הזול מוכרין לו כמו שמוכרין לשאר בני אדם שיד הקדש על העליונה ענינו שלוקח החלק היפה לעצמו וקנה לתועלתו וענין לספק שימכור לנו כדי צרכנו וספוק הוא השלמת הצורך תרגום ומצא להן היספקון להון ועברי ממש אם ישפק עפר שומרון במלאת ספקו ואם הוא בשין וענין מארבע סאין בסלע מסך ארבע סאין בסלע ושיעור הסאה והסלע כבר פרשנוה פעמים רבות בסדר זרעים וממה שאני טעון להזכירך בסוף זה הפרק אמרם בהתלמוד בהעלם דבר ושעירי ע\"ז בתחלה גובין להן ואינן באין מתרומת הלשכה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אלו הן הממונים כו':</b><br>אלו החמשה עשר מעלות מנויים שזכר הם תמיד במקדש וראוי למנות ממונה על כל מדרגה מהם והיה עליהן בלי ספק מוקדמים בכל דור ודור ומונה בכאן האנשים החסידים הידועים וזכר אחד מכל מדרגה וזכר החסיד יותר שהיה באותם הממונים אפילו שלא היו בזמן אחד והוא אמרם כשרי כל דור ודור בא למנות:",
+                "ומה שאמר על החותמות עוד יתבאר מה הן החותמות בזה הפרק:",
+                "ופייסות גורלות היו שמפייסין הכהנים על העבודות כאשר יתבאר במס' יומא ובמס' תמיד:",
+                "ופתחיה הוא מרדכי בלשן שעלה מבבל ששמו ידוע:",
+                "ואמר בן אחיה על חולי מעים כי הכהנים היו מהלכין על הרצפה כל היום והיו משתמשין במים ולא היה עליהם אלא בגד אחד בכל הזמנים כי אסור להם לעבוד אלא בד' בגדים כתונת ומכנסים ומצנפת ואבנט לא פחות ולא יותר ואוכלין הבשר ומפני זאת ההנהגה היה מתרפה טבעם והיה כחות אבריהם הפנימים חלושים ובן אחיה הנזכר היה ממונה על רפואתם ולזה נתכוונו באמרם על חולי מעים:",
+                "נחוניה חופר שיחים. כוונתו היתה להמציא מים לעם בישוב ובמדבר והיה ממונה על חפירות הבורות והמעיינות והגבים וכנוסי המים:",
+                "גביני כרוז תרגום ויעבירו קול ועברו כרוז והיה גביני מכריז בשעת הקרבנות עמדו כהנים לעבודה לוים לדוכן ישראל למעמד:",
+                "בן גבר היה מכריז בבא השמש לנעילת שערים והיו נועלין שערי המקדש:",
+                "בן בבי על הפקיע כלומר על ההלקאה ברצועה ועוד יתבאר לך במסכת מדות כי הכהנים והלוים היו שומרים סביבות המקדש ומקיפין אותו והיא מצוה ואע\"פ שאין שם פחד והיה מחזיר עליהם כל הלילה ומי שנמצא ישן היו מלקין אותו ושורפין את בגדיו והיה בן בבי ממונה על זה המעשה:",
+                "על הצלצל שהיה מכה בו כי הצלצל צריך היה במקדש בהכרח והיו מנגנין ומכין אותו בכל יום בשעת הקרבת התמידין כאשר יתבאר במסכת תמיד וכמו כן השיר בכל יום בנגון בשעת הקרבת הקרבן והיה זה האיש ממונה ושר על המשוררים בדור מן הדורות:",
+                "על הפרוכת היה עושה הפרוכת הצריכות במקדש ומתעסק במלאכתן. ופנחס המלביש היה מלביש הכהנים בגדיהם והיה מתעסק בהצנעתן ובעשייתן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין פוחתין מג' גזברין ומז' אמרכולין כו':</b><br>כבר מלאו אזניך כי גזברים הם נקראים אותן האנשים הממונים על המקדש והם מתעסקים בממון הקדש ובכל ההקדשות אמרו בתוספתא דשקלים ג' גזברים מה הם עושין פודין את הערכים ואת החרמים ואת ההקדשות ומעשר שני וכל מלאכת הקדש בהן נעשית. ואמרכול מעלתו גדולה מן הגזבר תרגום ונשיא נשיאי הלוי ואמרכלא דממנא על רברבי לואי ויש שם מעלה למעלה ממעלת האמרכל ונקרא מי שהוא בזו המעלה קתילק ולא יהיו בזו המעלה פחות משנים נמצא הסגן תחת נשיאות כ\"ג והקתילוקין תחת נשיאות הסגן והאמרכולין תחת נשיאות הקתילוקין והגזברין תחת נשיאות האמרכולין ואמרו שבעה אמרכולין מה הן עושין שבעה מפתחות העזרה בידם רצה אחד מהם לפתוח אינו יכול עד שיכנסו כל האמרכולין ופותחין וגזברין נכנסין והביאו ראיה שלא יהיו פחות מאלו מימים קדמונים בדורות הנביאים ולא היו פחות ממה שהתנה בכאן והביאו אסמכתא שלא יהיו ממונין על ממון הקהל פחות משנים מפסוק והם יקחו את הזהב ומיעוט כל לשון רבים שנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ד' חותמות היו במקדש כו':</b><br>הנסכים כולם שלש המינים והוא כי קרבנות הצאן שהם כוללים ב' מינים הכבשים והעזים יתחייב כל בהמה מהם כשהיא עולה או שלמים (או) נסכים עשרון בלול ברביעית ההין שמן ויין לנסך רביעית ההין ובמנין בהמות העולות והשלמים נופלין אלו השיעורין העזים הכל שוה לגדול ולקטן והכבשים אינם כן כי נסכי כבש בן שנתו או פחות נסכיו כאשר זכרנו כמו נסכי עז ונסכי איל והוא בן שנתים הם סולת שני עשרונים בלולה בשמן שלישית ההין ויין לנסך שלישית ההין וכן לכל איל ואיל וזה היה המין השני מן הנסכים והמין השלישי הוא נסכי בקר וכל אחד מן הבקר בין גדול ובין קטן שוים הם בנסכים המחוייבים בהם סולת שלשה עשרונים בלולה בשמן חצי ההין ויין לנסך חצי ההין וכן לכל עולה או לכל שלמים ושלמים והחטאת והאשם אינן טעונין נסכים אלא חטאת מצורע ואשמו בלבד כמו שנבאר כל זה ועקריו בתחלת מנחות ואם היה המצורע עשיר יקריב ג' בהמות ב' כבשים וכבשה והם עולה וחטאת ושלמים ונסכיהם שלשה עשרונים בלולה בשמן ולוג שמן זהו מין הרביעי של נסכים ואם הוא עני יביא כבש אחד ועשרון סולת ושתי תורים או שני בני יונה וכל זה לשון התורה דכרין תרגום ואיל אחד ודכרא חד ולפיכך היו כותבין בחותמות האיל זכר. ונקרא המצורע חוטא לפי שבעונותיו אירעו מה שאירעו כמו שהוא העיקר אצלנו. וחכ\"א כי אין אנו צריכים חותם כתוב בו חוטא דל כי חוטא דל אינו צריך מן הנסכים אלא עשרון אחד כמו שאמרנו כיון שזה כמו זה נותנין לו חותם שיש בו גדי שהוא משמש עשרון אחד כמו שאמרנו. ואמרו זכרים ונקבות ענינו נסכי עולות שאינן באות אלא מן הזכרים מכל מין או נסכי שלמים הבאין מן הנקבות כי נסכי עולה ונסכי שלמים שוין כמו שהודעתיך ולשון התורה בנסכים עולה או זבח:"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שהוא מבקש נסכים כו':</b><br>כל זה מבואר כי אחיה היה מוציא החותם שהוא בכתב יד יוחנן ושואל מיוחנן המעות שקבל אם הותירו אצלו הותירו להקדש ולזה המותר רמז בפרק הנקדם באמרו מותר נסכים:"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שאבד ממנו חותמו כו':</b><br>אם מצאו לו כדי חותמו פירושו שימצאו במעות שביד יוחנן יותר כמו החותם שהוא אומר שאבד לו בלי תוספת וגירעון. ואמר מפני הרמאים כדי שלא ימצא חותם שנפל קודם לכן לבעליו או לאחיה או ליוחנן ויגבה בו או יקח חותם אמת ויניחנו אצלו עד שיוקר השער ויגבה בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שתי לשכות היו כו':</b><br>חשאי הוא הסוד והסתר וכל הענין מבואר אינו צריך פירוש אחר:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שלשה עשר שופרות כו':</b><br>כבר אמרנו כי שופרות הם התיבות שמכניסין בהם המעות כשלוקחין אותם ועוד יתבאר בזה הפ' מה היה בכל תיבה ותיבה מהם וקראו אותן שופרות לפי שהיו בצורת שופר עגולות עקומות רחבות מלמטה צרות מלמעלה כל מה שהיו עולות למעלה היו נקצרות כדי שלא יוכל אדם להוציא משם מעות אלא בקושי אחר שמהפכין אותן על פניהם. והיו מטילין שם המעות ולא היה אפשר לשלוח יד בהם להוציאם משם וכן אמרו עקומות היו צרין למעלה ורחבין מלמטה מפני הרמאין ענינו כדי שלא יכנוס אדם רמאי ויעשה כמי שמטיל באחת מהן והוא נוטל משם כי כן היה מנהג קצתם שיטיל בהם כל מי שרוצה איזה שיעור שירצה כאשר יתבאר בזה הפרק:",
+                "והוא יבאר לאחר זה היכן היו משתחוים אותן ההשתחויות והיכן היה מקום אותם השולחנות וכשנצייר המקדש בכללות במס' מדות יתבאר לך מקומות השערים מהלשכות כולם ויתבאר לך איזו היתה לשכת העצים:"
+            ],
+            [
+                "<b>מעשה בכהן אחד שהיה מתעסק כו':</b><br>מתעסק ידוע כמו עושה מלאכתו בכאן לא אמר עובד לפי שזה הכהן שאירע לו זה הדבר היה בעל מום והיה כורת עצים בלשכת העצים למערכה כי אין לבעלי מומין מלאכה במקדש אלא הכנת העצים למערכה כאשר יתבאר במסכת תמיד:"
+            ],
+            [
+                "<b>והיכן היו משתחוים כו': </b><br>פשפשין דלתות קטנות שעושין בבתי הגדולים בעצם דלתות השערים הגדולים כדי שיהיו נוחין לפתוח בכל עת שירצו וזה התנא שאמר כי שלש עשרה שערים היו בעזרה הוא אבא יוסי בן יוחנן כך נתבאר בירושלמי אבל חכמים אומרים שבעה שערים היו בעזרה כמו שנזכר במדות ואלו השלש עשרה השתחויות היו משתחוים אותן אליבא דחכמים כנגד שלש עשרה פרצות שפרצום מלכי יון בעזרה וחזרו בני חשמונאי וגדרום כאשר יתבאר במדות וכשהיה אדם מגיע למקום פרצה מן הפרצות היה משתחוה על דרך הודאה. כל זה מבואר ומצורת המקדש שאצייר במדות תבין אלו המקומות וכל מה שהיה בתוכו:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>י\"ג שופרות היו במקדש כו':</b><br>השופר הראשון כתוב עליו תקלין חדתין וכל מה שהיו כונסין משקלי אותה השנה היו מטילין אותם שם:",
+                "והשופר השני כתוב עליו תקלין עתיקין ומה שהיו כונסין מן השקלים שנשארו לגבות משנה של אשתקד היו מטילין אותם שם ותרגום ישן נושן עתיקא דעתיקא. והשופר השלישי כתוב עליו קינים. והרביעי כתוב עליו גוזלי עולה:",
+                "ואמר רבי יהודה כי כל מי שיש עליו עולה מן התורים יטיל דמיה בשלישי וכל מי שיש עליו עולה מבני היונה יטיל דמיה ברביעי ולדעתו שמקריבין הכל עולות אבל מה שהוא בשלישי תורים ומה שהוא ברביעי בני יונה. וחכ\"א כי כל מי שיש עליו חטאת ועולה מן העוף יטיל דמיהן בשלישי וכל מי שיש עליו עולה בלבד יטיל דמיה ברביעי ולפיכך כל הנמצא בשלישי יקריב מחצה עולות ומחצה חטאות וכל הנמצא ברביעי הכל עולות ואין הפרש ביניהם בין תורים או בני יונה והשופר החמישי כתוב עליו עצים וכל מי שיתנדב דבר לקנות בו עצים למערכה יטיל אותו שם והששי כתוב עליו לבונה וכל המתנדב לקנות לבונה מטיל אותו שם והשביעי כתוב עליו זהב לכפורת וכל מי שהתנדב זהב לעשות בכפורת וקדשי הקדשים מטילין אותו שם והששה הנותרות הם נדבה אחד מהם כתוב עליו מותר חטאת וכל מי שהפריש מעות לחטאתו ונשארו מהם מותר יטיל אותו שם והשני מטילין שם מותר אשם והשלישי למותר קני זבין וזבות ויולדות והרביעי למותר קרבנות נזיר והחמישי למותר אשם מצורע וכבר קדם לך מא��ר תנאי ב\"ד על המותרות שיקריבו עולות ולפיכך מקריבין כולן עולות נדבה כמו שפירש לקמן ולפיכך אמר ששה לנדבה והששי כתוב עליו נדבה סתם וכל מי שהתנדב דבר למזבח יטיל אותו שם והלכה כחכמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>האומר הרי עלי עצים כו':</b><br>לפי שקדם המאמר כי היה שם שופר שהרשות ביד כל אדם להטיל בו כמו שהיה רוצה ואפילו הטיל בשופר של זהב בדרך הדמיון משקל שעורה של זהב או שהטיל בשופר של לבונה שוה שעורה אחת של לבונה אמר בכאן כי זה הרשות הוא כשלא פרט דבר מסוים בעין אבל אם אמר הרי עלי עצים לא יפחות משני גזירין שיהיה באורך כל אחד אמה ועביו דומה לאורכו בדרך ההקש וכן אם אמר הרי עלי לבונה לא יפחות מן הקומץ ואם אמר הרי עלי זהב ר\"ל מטבע שהוא מסוים כמו לבונה ועצים לא יפחות מדינר זהב וכן באר התלמוד ואלו הששה שופרות כבר בארנו שהן מותר חטאות ואשמות והביא ראיה על כל שהוא בא משום חטא ומשום אשמה שישתתפו בו הכהנים והמזבח כדי שיתקיים הכתוב אשם לה' ואשם לכהן כמו שכתוב כסף אשם וכסף חטאות לא יובא בית ה' וגו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מעות שנמצאו בין השקלים כו':</b><br>לפי שזכר הספק הנולד בין השופרות זכר ג\"כ כשנפל כיוצא בו לאדם בין מעות חולין ובין מעות מעשר שני באיזה מקום שיהיה וכבר נתן לך עיקר בסוף דבריו ומה שאמרנו שנדבה חמורה מן השקלים לפי שהמעות נדבה כולם עולות למזבח כמו שנתבאר ומעות שקלים מסתפקין מהם בקרבנות צבור מהם עולות ומהם חטאות אוכלים אותן הכהנים ולזה הטעם עוד אמרנו באותן מעות הנמצאות בין קינים לגוזלי עולה מחצה למחצה שהן כולם עולות והקדמנו ג\"כ הלבונה על העצים כי הלבונה קרבן והעצים מכשירי קרבן:"
+            ],
+            [
+                "<b>מעות שנמצאו לפני סוחרי בהמה כו':</b><br>מעות שנמצאו לפני סוחרי בהמה ר\"ל בירושלם לפי שבני אדם עולין שם במעות מעשר שני לקנות בהם הבהמות על הרוב כמו שבארנו במס' מעשר שני וכל מה שימצא לפני סוחרי הבהמות בקר וצאן נאמר שמא ממעות מעשר שני נפלו מיד הקונה ואמרו בירושלם ר\"ל בכל השוקים ובשעת הרגל לפי שכל ישראל עולין לרגל וכל מי שיש אצלו מעות מעשר שני מעלה אותן עמו ומה שחייב שיהיה מה שימצא בהר הבית חולין אמרם חזקה אין הכהן מוציא מעות מתרומת הלשכה עד שהוא מחללן על הבהמה וכל מה שיפול ממנו חולין הוא לפי שכבר נתחלל ואח\"כ הוציאוהו מן הלשכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשר שנמצא בעזרה כו':</b><br>העולה היא כולה כליל לאישים ולפיכך אין חותכין אותה חתיכות ודי לה לעשותה אברים אברים כמו שבארנו במסכת תמיד וכבר ידעת כי שלמים נאכלים בכל ירושלם ולפיכך נחוש בבשר הנמצא שם שמא הוא שלמים ונתן אותו כולו כמו שלמים כמו שנתננו בכל הנמצא בעזרה מחותך חתיכות חטאות:",
+                "ואמר זה וזה ר\"ל בשר הנמצא בעזרה ובשר הנמצא בירושלם תעובר צורתי ענינו שיניחוהו עד שיפסד וישרף מפני חשש שמא עבר זמנו והוא נותר נמצא שבדברינו תועלת כי אם הבשר עולה או חטאת או שלמים ועבר אדם ואכלו אם אכל מה שנמצא בירושלם אינו חייב כלום לפי שהוא שלמים ואם אכל כהן חתיכות הנמצא בעזרה אינו חייב כלום לפי שהוא חטאת ואח\"כ חזר לדין אחר דומה לזה ואמר בשר הנמצא בגבולים ענינו בשאר מקומות אם הוא אברים נחוש שמא נבלה הוא וחתכו להאכיל לחיות או למכור ואם הוא חתיכות לא נחוש כי אין חותכין חתיכות אלא מה שאוכלין אותו בני אדם א\"כ הבשר שחוטה הוא ומותר באכילה וזה בעיר שכולה ישראל אבל כשיש בעיר נכרי אסור לאוכלו כי העיקר אצלנו בשר שנתעלם מן העין אסור ובשעת הרגל שהבשר מרובה אצל בני אדם אין צריכין לחתכו חתיכות אלא שמבשלין אותו אברים ולפיכך אף אברים מותרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>בהמה שנמצאת מירושלם כו':</b><br>כבר ידעת כי עולת בהמה אינה באה אלא מן הזכרים ותמצא בזה הענין כמה כתובים בתורה לפיכך אומר ר' יהודה כי אם נמצא קודם הפסח שלשים יום והיה הזכר הנמצא בן שנה מן הכבשים או מן העזים שהוא ראוי לפסח שאין מקריבין אותו עולה אבל מותר להקריבו פסח כי ברור שנאבד לאחד מעולי רגלים שהיה מעלה אותו לפסחו וזה הנקרב שלמים ויאכל אותו המוצאו לפי שהוא ממונו על עקרי דיניו ואם יבא במקרה שיכיר בעליו אחר כן יתן לו דמיו כמו שהיה שוה בשעה שהקריבו שלמים ואין הלכה כר' יהודה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בראשונה היו ממשכנים כו':</b><br>ממשכנים את מוצאיה ענינו שהיו ממשכנים מוצא העולה עד שיביא נסכים המחויבים לאותו המין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ז' דברים התקינו ב\"ד כו':</b><br>מנחת כ\"ג היא מה שאמר הכתוב בה זה קרבן אהרן ובניו אשר יקריבו לה' ביום המשח אותו עשירית האיפה סלת למנחה מחציתה בבקר ומחציתה בערב ואין הלכה כרבי יהודה:"
+            ],
+            [
+                "<b>על המלח ועל העצים כו':</b><br>דין התורה אין מועלין באפר הפרה אמר בספרי חטאת היא מלמד שמועלין בה ואין מועלין באפרה אבל לפי שהיו הכהנים משתמשין באפרה בחבורותיהן גזרו שיהיו מועלין באפר וכשנסתלקה הסבה ופרשו מהן בני אדם החזירו הדבר לעקרו והתקינו שלא יהו מועלין באפרה:",
+                "ואמרו על הקנים הפסולות ענינו אצלי כי מה שנאבד ונמצא מן הקנים פסולות שיביא משל צבור כיון שהבעלים נתנו הדמים ואנחנו לקחנו אותם מהם:",
+                "וא\"ר יוסי כי מוכר הקנים כיון שפסק דמים עם הגזברים שהוא חייב להמיר כל מי שנמצא בהם פסול כמו שאמרנו בפרק רביעי במוכרי נסכים שאינו מקבל את מעותיו עד שיהא המזבח מרצה ואפילו נפסד היין או הסולת ברשות הגזבר אחר שלקחו ממנו שהמוכר חייב לקבלו ולהמירו כמו כן בכאן אפילו נפסל העוף אחר לקיחתו על הגזבר להחזירו למוכר ועל המוכר לקבלו ומאמר רבי יוסי אמת אמרו תנאי ב\"ד הוא המספק את הקנים הוא מספק את הפסולות ובכל מקום שאומר משל צבור הכוונה בו שיביא מתרומת הלשכה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל הרוקין הנמצאין בירושלם כו':</b><br>לשון תורה הוא ברוק הזב שהוא טמא אמר השם יתברך וכי ירוק הזב בטהור וגו' ועוד יתבאר לך במסכת טבול יום כי משקים היוצאים מן הטמא שהן כמו המשקים שהוא נוגע בהם ולפיכך הוה רוק כל הטמאים טמא והעובדי כוכבים אצלנו כמו זבים אמר גזרו עליהם שיהו כזבים לכל דבריהם והיה בשוק העליון של ירושלם עובדי כוכבים שוכנים שם ור' יוסי אומר כי הטמאים בכל השנה היו מהלכים באמצע הדרכים והאדם הטהור היה מרחיק אותם ומפריש עצמו לצדדין והיה מצוה לבני אדם שיפרשו מהם כדי שלא יטמאו ומפני זה הרוק הנמצא בצדדין טהור והנמצא באמצע הדרך טמא ובשעת הרגל הדבר להפך כי העיקר אצלנו כל ישראל חברים ברגל שנאמר ויעל כל ישראל כאיש אחד חברים וכולם טהורים כאשר נצטוינו חייב אדם לטהר עצמו ברגל וכל מי שנשאר טמא ולא יכול ליטהר יפריש עצמו לצדדים ויתרחקו בני אדם ממנו כדי שלא יטמאו כי כל העדה כולם טהורים והלכה כרבי יוסי:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הכלים הנמצאין כו':</b><br>שלא כירידתן עלייתן לפי שהם כשמוריד��ן אותן לטבילה הם טמאים וכשמעלין אותן הם טהורים ויתבאר לך זה ממקום הכלי ותכונתו אם נפל בשעת הירידה או בשעת העלייה:",
+                "ומגריפה כלי שמקבצים בו עצמות המתים. ומריצה הוא כלי שהיו מכתתין ומרצצים בו העצמות כדי שיכנסו בסל להוליך אותן ממקום למקום וזה השם מגזרת ותרץ את גלגלתו ולחוזק טומאתן היו בחזקת טומאה והלכה כרבי יוסי כי העיקר אצלנו לא גזרו על הכלים בירושלם אבל חוץ לירושלם כל הכלים הנמצאים בחזקת טומאה שמא הם מדרס הזב או טמאים במת וזו גזירה מדבריהם:"
+            ],
+            [
+                "<b>סכין שנמצאת בארבעה עשר כו':</b><br>יום י\"ד מניסן הוא יום שחיטת הפסח וחזקת כל הסכינין שטהרו לשחיטה ולפיכך שוחט בה מיד ואם מצאה יום שלשה עשר מזה עליה מי נדה ומטבילה ותשאר עד הערב השמש ושוחט כי אפשר שהוציאוהו לטהר:",
+                "ואמרם שונה לפי שאנו נותנים אותה ביום שלשה עשר כאילו הוא יום שביעי לטומאתה שהיא צריכה הזייה שניה כמו שאמר הכתוב בטומאת מת והזה הטהור על הטמא ביום השלישי וגו' וכן כשיחול יום ארבעה עשר בשבת שמא יעלה על הדעת שלא נשחוט בשבת מספק לפי שאפשר שהסכין טמאה והשחיטה נפסדת הודיענו בכאן שלא נאמר זה אלא שוחט בה מיד לפי שהוא יום טוב ולפי שהעם יודעים כי אסור בו הזאה וטבילת כלים כמו שיתבאר במסכת ביצה טהרו אותה מלפני יו\"ט ואם נמצאת זו הסכין קשורה עם סכין ידוע אצלו הרי הוא כמו אותה הידועה אם טמאה טמאה אם טהורה טהורה ומה שחייב שנאמר סכין שנמצא בארבעה עשר טהורה ונאמר שטהרה יום שלשה עשר והעריב שמשה ולא נאמר זה בקופיץ אבל נאמר ואפילו יום ארבעה עשר שמא הוציאוהו לטהר ולא נטהר יום שלשה עשר והוא מה שביארוהו במס' פסחים והוא כי הסכין הוא צריך לשחיטת הפסח על כל פנים כי שחיטת הפסח צריכה בהכרח בין בטומאה בין בטהרה והקופיץ אינו צריך אלא לחתוך הבשר והעצמות ואינו ראוי אלא לחגיגת ארבעה עשר שמותר בו שבירת העצם וחגיגת י\"ד אינה קריבה על כל פנים כי אם בא פסח בטומאה או במרובה אינה באה כמו שביארנו בפרק ששי מפסחים ועל אלו העקרים נתקיימה זו המשנה כשהיה הנשיא גוסס בשלשה עשר שהכל מטמאין לו ולפי שהדבר חד ספיקא שהרי אפשר שימות ויבא הפסח בטומאה ולא נצטרך טהרת סכינין ואפשר שלא ימות ויבא בטהרה ונצטרך לטהרת סכינין יטהרו העם סכיניהם בשלשה עשר ויהיו מוכנים ולפיכך כשנמצא בארבעה עשר שוחט בה מיד אבל קופיץ לא נתעסקו לטהרו יום שלשה עשר כיון שהיה להם סכין ושמא ימות הנשיא כיון שהוא גוסס ויבא הפסח בטומאה ולא תהיה שם חגיגה ולא נצטרך לקופיץ לפי שהוא אינו צריך אלא לחגיגה או נאמר שלא ימות ויבא הפסח בטהרה שמא יבא במרובה ולא תהיה שם חגיגה ולא נצטרך קופיץ ומפני זה חזקתו שלא נטהר בארבעה עשר וכשנמצא ביום י\"ד שונה ומטביל וזהו ענין אמרם לשם סכין דחד ספיקא מטביל לה קופיץ דתרי ספיקי לא מטביל ליה והבן זה וכבר קדם לך לא גזרו על הכלים בירושלם והוצרכנו זה הסכין טבילה כשנמצא יום שלשה עשר משום חומרא דקדשים:"
+            ],
+            [
+                "<b>פרוכת שנטמאת כו':</b><br>בתחילת סדר טהרות נבאר לך האבות והתולדות נקראות ולד הטומאה ובמסכת פרה תמצא זה הלשון אמר כי כל ולד הטומאות אינו מטמא כלים אלא משקה א\"כ אינה נטמאת זאת הפרוכת מצד שהוא כלי בולד הטומאה אלא במשקה ועוד יתבאר לך בתחלת כלים כי הכלים המטמאים במשקין אינן צריכין הערב השמש אלא אם נטמאו באב הטומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>רשב\"ג אומר משום ר\"ש בן הסגן כו':</b><br>שמונים ושתי רבוא שמנה מאות אלף ועשרים אלף דינר ומלאכת הפרוכת היא מלאכת התשבץ וכל מה שנזכר בזה הפרוכת הכל לשון הבאי וכן בארו בש\"ס:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשר קדשי קדשים כו':</b><br>בית שמאי אומרים הכל ישרף בפנים אלא מה שנטמא טומאה חמורה בחוץ וב\"ה אומרים לא ישרף בפנים אלא מה שנטמא טומאה קלה בפנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי עקיבא אומר מקום טומאתו כו':</b><br>ר' עקיבא אינו חושש למין הטומאה לא קלה ולא חמורה אבל הוא חושש למקום והלכה כרבי עקיבא:"
+            ],
+            [
+                "<b>אברי התמיד ניתנין מחצי כבש כו':</b><br>הכרכוב הנזכר בכאן הוא לענין נתינת מוספי ראש חדש אמרו שהוא אמה. בין קרן לקרן מקום הלוך רגלי הכהנים וכשנצייר המזבח יתבאר לך זה המקום ועשו זה כדי לפרסמו ענין ראש חדש וכן אמר כדי לפרסמו שהוא ר\"ח ואמרו המקדיש שקלים וביכורים הוא שיתן אותם הקדש לבדק הבית והלכה כר\"ש:",
+                "<b>סליק פירוש המשניות להרמב\"ם ממסכת שקלים</b>\n"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Shekalim/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,237 @@
+{
+    "title": "Rambam on Mishnah Shekalim",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rambam_on_Mishnah_Shekalim",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>באחד באדר משמיעין על השקלים כו':</b><br>שקלים הם אותן שאמר הכתוב עליהן זה יתנו כל העובר על הפקודים וכו' ופירוש משמיעין מכריזין עליהם כדי שיכין כל אחד ואחד שקלו כדי שתהא תרומת הלשכה בעונתה ר\"ל בראש חדש ניסן כאשר היתה בתחלה ר\"ל בימי המדבר שהיתה התרומה הראשונה בר\"ח ניסן הוא שאמרו חכמים בו ביום הוקם המשכן בו ביום נתרמה התרומה ואמר הכתוב בהקמת המשכן ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן:",
+                "ומכריזין עוד על הכלאים ענינו שיבקרו כל העם גנותיהם וכרמיהם ועוקרין מה שצמח עם התנאי שבארנו במס' כלאים:",
+                "ואמרו בט\"ו בו קורין את המגילה עוד יתבאר במס' מגילה כי יושבי הערים המוקפות חומה מימות יהושע בן נון קורין בט\"ו:",
+                "ואמרם ומתקנין הדרכים הוא תקון הדרכים והרחובות להשוות אותם ולישר אותם ולעשות הגשרים על הנהרות כדי שאם ינוס מכה נפש בשגגה שלא ימצא מניעה שתמנע אותו מלנוס והשיגו גואל הדם והכהו נפש וזהו ענין אמרו תכין לך הדרך. ואמרם את מקוואות המים הוא שכל מקוה שימצאו שם פחות מארבעים סאה מביאין שם מים שאובין להשלים הארבעים סאה שהם שיעור מי מקוה ועוד יתבאר זה הענין וזולתו במסכת מקוואות. ואמרם צרכי הרבים ביארם בירושל' ואמרו אלו הן צרכי רבים דנין דיני ממונות דיני נפשות ודיני מכות ופודין ערכין וחרמין והקדשות ומשקין מי סוטה ושורפין את הפרה ורוצעין עבד עברי ומטהרין את המצורע ועורפין עגלה ערופה ופורקין את המנעול מע\"ג המים ואין מחזירין אותו ר\"ל שמפקירין הגבים שהמים מכונסים בהם לבני אדם *בכלל שישתו מהם בימות החמה והכוונה כי כל מה שהיה מאלו הדברים תלוי ומסוגר ולא נתעסקו בו שמזרזין וממהרין להשלימו ולהגיעו לתכליתו מחצי חדש אדר. ואמרם ומציינין על הקברות הוא שמבקרין אותן ואותן שהיו מוצאין שמיחה אותם המים ר\"ל שנמחה הציון הבנוי על הקבר היו משימין בו סימן ומחדשין אותו כדי שיהא מקום הטומאה ניכר וידוע ויפרשו ממנו הכהנים וכבר נתבאר לך במסכת מעשר שני שציון קברות הוא בסיד:",
+                "ואמרו ויוצאין אף על הכלאים שיוצאין הממונין ומבקרין השדות הזרועות והכרמים ולא היו סומכין על ההכרזה בלבד:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר רבי יהודה בראשונה כו':</b><br>זה מבואר ואמת וכבר בארנוהו בפ' שני מכלאים:"
+            ],
+            [
+                "<b>בט\"ו בו שולחנות היו יושבין כו':</b><br>שולחן שם לשולחן שלפני השולחני שמקבל עליו מעות וכן קורין החלפני שולחני בכל המשנה:",
+                "ומדינה שם לכל ערי ישראל מלבד ירושלם וכבר בארנו זה במס' מעשר שני:",
+                "פירוש למשכן שמשכנין מי שאינו שוקל כלומר שמוציאין העבוט מביתו תרגום אם חבול תחבול אם משכונא תסב:",
+                "וקטן שלא הביא שתי שערות אין ממשכנין אותו אלא שמניחין אותו ואם נתן מקבלין מידו אמרו אין ממשכנין עד שיביא שתי שערות ואם אביו נתן בעבורו והוא קטן אומרין לו מאחר שנתת עליו השנה שעברה והעמדת עליו זאת המצוה תן עליו תמיד עד שיגיע ולא תפסוק וזהו ענין אמרם כל קטן שהתחיל אביו לשקול על ידו אינו פוסק:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר ר' יהודה העיד בן בוכרי כו':</b><br>א\"ר יוחנן בן זכאי כי הדעת נותן שכל ישראל חייבין לשקול לפי שהוא כופר נפש ועל דרך צחות המליצה אמר כי מה שאמר השם יתברך זה יתנו זה בגימטריא י\"ב ר\"ל כי השנים עשר שבטים כולם הם חייבין לשקול אבל לפי שתרומת הלשכה יעשו ממנה העומר ושתי הלחם ולחם הפנים והם מנחות ואוכליהן הם הכהנים כמו שפירש הכתוב והש\"י אמר כל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל אלו היו נותנין שקליהם בתרומות הלשכה לא היה מותר להם לאכול שיורי העומר ושתי הלחם ולחם הפנים וחכ\"א כי אמרו וכל מנחת כהן נאמר במנחות היחיד והוא אמרם מנחת יחיד קריבה כליל ואין מנחת צבור קריבה כליל ולפיכך אם רצו לתת שקליהם מותר כמו שהעיד עליו בן בוכרי:"
+            ],
+            [
+                "<b>אע\"פ שאמרו אין ממשכנין כו':</b><br>אמרו אין מקבלין מידם קני זבין וקני זבות וקני יולדות ר\"ל מיד הכותיים אבל הנכרי אינו יודע בזה ואינו טורח בהם לעולם אמרו סיפא בכותי ולפיכך מקבלין מהם חטאות ואשמות לפי שהוא כיון שנתכוין בכפרה אולי ישוב אבל הנכרים אין מקבלין מהם חטאות ואשמות לפי שאינו נדר ונדבה וכבר ידעת כי אנו לא נפריש היום בין כותי ונכרי כאשר הודעתיך זה הטעם במס' ברכות באמרם גזרו עליהם שיהיו כנכרים לכל דבריהם ולפיכך תבחין מה שראוי ליקח מהם בזה הכלל שנתן לך בכאן ופסק ההלכה שאין מקבלין מן הנכרים קרבן אלא עולה הבאה בנדר ובנדבה בלבד:",
+                "ואמרם בהש\"ס אין מקבלין מהם לא לאמת המים ולא לחומת העיר ולמגדלותיה ר\"ל ירושלם לפי שאמרו להם הזקנים לא לכם ולנו לבנות בית לאלהינו וכתיב לכם אין חלק וצדקה וזכרון בירושלם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואלו שחייבין בקלבון כו':</b><br>כבר ידעת כי חובת כל אדם הוא מחצית השקל והשקל הנזכר בתורה הוא שקורין אותו במשנה סלע והסלע שני שקלים והיו חצאי השקלים המבוקשים לצורך בני אדם אליהם והיו נותנין בין השקל השלם ובין השני חצאין מעט מכסף והיו קורין אותו קלבון וכשבאו שנים ונתנו שקל א' בעבורם נאמר להם שיתנו להקדש קלבון א' שיש בין ערך השקל ובין מחצית השקל ורבי מאיר אומר שהם חייבים בשני קולבנות כי כל אחד מהם אילו היה רוצה לקחת שני מחציות שקל בשקל היו לו להוסיף קלבון ומאחר שלא יגיע למשקל חצי שקל אלא אחר נתינת קלבון יש לו על כל אחד משניהם לתת קלבון על כל פנים ואם שקל אדם שקל בשבילו ובשביל מי שאינו חייב בשקל כגון הנשים והעבדים שנתינת אותו חצי שקל חסידות לא חובה אינו חייב בקלבון והכל מודים שאם נתן סלע כדי ליקח מן האדם המקבל השקלים שקל ויחשוב לו בשקל בשביל אדם שהוא חייב בשקלים שיתן שני קולבנות האחד המחויב לשקל שלקח בסלע והשני המחויב עליו באותו שנתן בשבילו או בשביל חבירו ואין הלכה כר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "<b>השוקל על ידי עני וע\"י שכנו וכו':</b><br>מעשר בהמה הוא חייב בו מי שנולד אצלו אבל הלוקח מזולתו בהמה אינו חייב להוציא המעשר והשותפין והאחים בהיותם שותפין בנכסי אביהם אינן חייבים בקלבון לפי שהם כמו אדם אחד והם חייבין להוציא מעשר בהמה ממה שיולדות צאנם ובקרם כאשר יתבאר וכשיפרדו איש מעל אחיו ויחלקו ממונם יהיה כל אחד מהם כאלו קנה מחבירו החלק המגיע לו ולא יתחייב במעשר בהמה מאותן הולדות שחלקו ואם נתנו שקל בשבילם אחר החלוקה אז יתחייבו בקלבון ומעה כסף הוא חצי שתות מחצית השקל והוא חלק מארבעה ועשרים מן הסלע ומשקלו שש עשרה שעורות מכסף וחכמים אומרים חצי ר\"ל חצי מעה והוא משקל שמנה שעורות כסף והלכה כחכמים: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מצרפין שקלים לדרכונות כו':</b><br>דרכון היה בו שני ��לעים ואמר שמצטרפין אותן השקלים שהם מכסף בדינרי זהב כדי שיקל משאם. ושופרות תיבות כצורת שופרות היו נותנין בהם הזהב שהיו כונסין ועוד נבאר מפני מה היו כזאת הצורה:",
+                "ואמר נשבעין ר\"ל השלוחין המוליכין השקלים ופסק התלמוד כי אלו השלוחין שומרי שכר ומעיקרי הדינין כי שומרי שכר חייבין בגניבה ובאבידה כאשר נתבאר במקומו אלא אם היה שם אונס ולפיכך אמרו נגנבו בליסטין מזויין ענינו שיצאו עליהם ליסטין מזויינין בברזל שאין אונס גדול מזה ואבדו כשטבעה ספינתו בים שהוא ג\"כ אונס ולפיכך אינם חייבין אלא שבועה:",
+                "וענין נתרמה התרומה כאשר אספר לך והוא כי מעות השקלים כשכונסין אותן נותנין אותן בלשכה ידוע וכשהיה שם הממון לוקחין ממנו בשלש קופות קצת ומוציאין אותן במה שצריכין בצורך הקרבנות עד שיכלה אותו הקצת שהוציאו ומוציאין שנית קצת אחר וכשמוציאין אותו הקצת שמוציאין מן השקלים המכונסים מתכוונים להוציאו בקרבנות על הגבוי ועל העתיד לגבות כדי שלא יהיו הקרבנות מאותן השקלים ממון מי ששקל בלבד וישארו אותן שלא נתנו שקליהם ערומים מאותן הקרבנות וזהו ענין אמרם תורמין על הגבוי ועל העתיד לגבות א\"כ כל מקום שתשמע נתרמה תרומה ענינו שלקחו מן השקלים קצת והוציאוהו להסתפק בקרבנות ולא נתרמה תרומה ענינו שהשקלים המכונסין לא הוציאו מהם דבר ואמר בכאן אם נתרמה תרומה ואח\"כ אבד הממון נשבעין השלוחין לגזברים לפי שמאחר שנתרמה תרומה ברשות הגזברים יחשב ואפילו מה שלא הגיע לידם כי העיקר אצלנו מה שהודעתיך בו תורמין על העתיד לגבות ואם לא הוציאו מן הממון דבר ולא נסתפקו ממנו נשבעין השלוחין לאנשי העיר שנאבד באונס ושוקלין פעם שנית לפי שלא נתרמה תרומה עליהם וכששקלו שקליהם ע\"י שומר חנם נתחייבו לשלם על כל פנים לפי שהם פשעו בהם ועל השלוחין להשבע על כל פנים בהכרח ואפילו אמרו אנשי העיר נשלם פעם שנית ולא נשביע אותם אין שומעין להם לפי שתקנת חכמים אין הקדש יוצא בלא שבועה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הנותן שקלו לחבירו לשקול על ידו כו':</b><br>אם נתרמה תרומה מעל השוקל לפי העקרים שהקדמתי לך כי כשהוא תורם תורם על הגבוי ועל העתיד לגבות ואותו השקל כשנתנו לחבירו מיד קנאו ההקדש כשתרם וכשנתנו על עצמו נהנה מן ההקדש ונתחייב קרבן מעילה וההנאה שהוא נהנה היא שלא ימשכנו אותו וכבר קדם לך כי כל מי שאינו שוקל שממשכנין אותו וזו היא ההנאה שבסבתה נתחייב מעילה דלהשלים המצוה העיקר אצלנו מצות לאו ליהנות ניתנו וכששקל שקלו ממעות שהיו אצלו הקדש ונתנו אחר שנתרמה תרומה ואחר שנתן קנו מאותה התרומה בהמה והקריבוה אז יתחייב מעילה לפי שזה ההקדש הקדש הוא בכל מקום שהוא ולא נשתנה וכשהקריבו הבהמה והוא נתכוון שהוא ממעות כל מי שנתן דבר בתרומת הלשכה כאילו קנה באותן מעות של הקדש בהמה והקריבה ונפטר מחיוב המשכון כאשר זכרנו ונהנה ויתחייב מעילה ואם נתנו ממעות מעשר שני יאכל כנגדו בירושלם כדין מעשר שני כאשר זכרנו ואם היה מדמי שביעית יאכל ג\"כ כנגדו בקדושת שביעית כאשר בארנו במקומו:"
+            ],
+            [
+                "<b>המכנס מעות ואמר הרי אלו לשקלי כו':</b><br>הכל מודים כי מי שהוציא מעות בידו ואמר הרי אלו לשקלי כי הוא צריך שיפרע מהם שקלו שהוא חייב בו כמו שביארנו במה שקדם:",
+                "והמותר נדבה ר\"ל שיקריב מהם עולות נדבה כאשר יתבאר ומה שחלקו בית שמאי ובית הלל במי שכונס מעט מעט ואמר כשמתחיל לכנס הרי אלו לשקלי ��ומרים ב\"ה שמותרן כל מה שהותירו על השקל שהן חולין וב\"ש אומרים נדבה וזה הוא מה שאמרו בירושלמי במאי פליגי במכנס פרוטרוט פירושו פרוטה פרוטה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר רבי שמעון מה בין שקלים לחטאת כו':</b><br>רבי שמעון נותן טעם לדברי ב\"ה שאמרו במכנס פרוטרוט לשקלו מותרן לחולין ואמרו במכנס פרוטרוט לחטאת מותרן נדבה. ואמר כי השקלים יש להם קצבה קצובה וכן אמר יתברך העשיר לא ירבה וגו' ולפיכך המותר חולין והחטאת קונין אותו בדינר או באלף ולפיכך כל מה שהכניס חלה קדושה עליו ויקנה מהן חטאת במה שיוכל והמותר עולת נדבה וחלק ר' יהודה על רבי שמעון ורצה לבטל טעמו ואמר לו אף לשקלים אין להם קצבה כי כבר שקלו העם שיעור גדול ושיעור קטן כי כשעלו מן הגולה היו שוקלין דרכונות ר\"ל שהיה המטבע שלהם דרכונות כפל הסלע והיה שוקל אדם במחצית השקל סלע חזרו לשקול סלעים והיה שוקל אדם שקל ר\"ל מחצית הסלע חזרו לשקול טבעי' ר\"ל שחזר המטבע שלהם חצי סלע והוא שקל וכן אמרו טבעין פלגות הסלעים והיה אדם שוקל במחצית השקל שקל שלם שהוא מחצית השקל של תורה כי סלע הוא שקל של תורה ואין מותר לשקול בשום פנים פחות מן השיעור הכתוב בתורה אבל שוקל יותר כפי שינוי המטבעות. בקשו לשקול דינרין הוא רביעית הסלע כי הסלע ארבעה דינרין א\"כ יהיה מחצית השקל החייב על כל אדם דינר וזה הוא שש מעה כסף כאשר ביארנו ולא הודו העם בזה והוא הבין מאלו השקלים שאין להם משקל ידוע אלא שהם חצי דינר מאיזה מטבע שיהיה והשיבו ר' שמעון אעפ\"כ יד כולם שוה כי בזמן שהיו נותנין סלעים סלע סלע היה נותן כל אחד ואחד ולא היה נותן אחד סלע ואחד פחות ואחד יותר. וכמו כן בזמן נתינת השקלים שקל שקל היה נותן כל אחד ואחד ולא היה אדם מרבה על חבירו בזמן מן הזמנים והחטאת אינה כן והטעם שנתן רבי שמעון אמת:"
+            ],
+            [
+                "<b>מותר שקלים חולין כו':</b><br>מותר שקלים חולין זהו דעת ב\"ה ועל הפנים שספרנו:",
+                "ועשירית האיפה הוא החטאת שמקריב העני כשלא תשיג ידו לקרבן העוף וזה בשבועת ביטוי וחברותיה והוא אמרו אם לא תשיג ידו לשתי תורים וגו' וכשהפריש מעות לקנות עשירית האיפה או לשתי תורים ובני יונה שנתחייבו הזבים והזבות והיולדות או לקנות חטאת ואשם ונשאר מהם מותר אותו המותר קונין בו עולת נדבה ועל זה הדרך ילך אמרם מותר עולה עולה מותר פסח לשלמים לפי שכולם קדשים קלים מותר נזירים לנזירים מותר הקרבנות שמקריבין אותן הנזירים והם שלש בהמות כאשר נתבאר וכשנשתתפו חבורות נזירים וקרבנותיהם כאשר יתבאר במסכת נזירות והותירו יוציאו אותו המותר נזירים בקרבנותיהם:",
+                "<b>מותר שבויים לשבויים כו':</b><br>מותר מתים למתים. פירושו כשכונסין מעות להוציאם בקבורת המתים ותכריכיהן:",
+                "ואמר מותר המת ליורשיו. הוא דבר אמתי:",
+                "ונפש הוא הבנין שעושין על הקבר והוא נקרא ציון בלשון הקדש ובנה אצלו ציון:",
+                "וממה שראוי שתדע כי גבאי צדקה כשרואין מדרך התיקון ובתנאי שיהא זה תיקון אנשי העיר שצריכין לשנות אלו המותרות ויעשו מהם רצונם כגון שיוציאו מותר שבויים לעניים או מותר מתים לשבויים והדומה לזה שהרשות בידם והבחירה וכן נראה מגמרתינו ובירושלמי אמרו ג\"כ בזה המקום אין ממחין ביד פרנסים בכך וכל הדברים האלו הן הנוהגים כסדר הזה כשאין שם צורך הכרחי ולא הסכימו הזקנים ואנשי המדינה אל הפך זה אבל אם הסכימו עושין כפי הסכמתם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בשלשה פרקים בשנה תורמין את הלשכה כו':</b><br>פירשו בגמרא ואמרו כולה כאחד היתה באה ר\"ל כי בזמן פסח היו כונסים כולם ומפני זה סדרו להוציא מהם בשלשה פרקים כדי לפרסם הדבר ר\"ל שמפרסמין ומודיעין כי בחג הפסח חובה להביא תרומת המקום הקרוב ואשר הוא רחוק ממנו בעצרת ואשר הוא יותר רחוק בחג הסוכות והוא אמרם הלין דקרבין בפרוס פסח והלין דרחיקין בפרוס עצרת והלין דרחיקין מנהון בפרוס החג. ענין פרס חצי מועד וכן אמר כל מה דתנינא פרס פלגא ענינו חצי חדש ובתוספתא איזה הוא פרס אין פחות מחמשה עשר יום קודם לרגל:",
+                "וענין תורמין כבר בארנוה ואני אשנה אותו והוא שמכניסין הממון כולו המכונס מן השקלים ונותנין אותו בלשכה ולוקחין מאותו הממון שבלשכה ג' קופות גדולות שמחזיקות כלל גדול מן הממון המכונס ואין לו שיעור ידוע במשנה ועליו אמרו בירושלמי כמה הוא שיעורן של קופות ובאה התשובה נלמוד סתום מן המפורש ענינו שנלמוד זה השיעור מן ההלכות שלאחר אלו כאשר נבאר לפנים והיו נותנין הג' קופות בלשכה מן הלשכות תחת מפתח ומנעול ואח\"כ היו מוציאין מאלו הג' קופות ממון באלו הג' מועדים בכל מועד ומועד שיעור ידוע והיו מסתפקין ממנו לקרבנות כמו שיתבאר בזו המסכת ועל נטילת ממון מן הקופות שנתנו בהם אומר בג' פרקים תורמין את הלשכה:",
+                "ומחלוקת ר\"ע וחביריו הוא בזמני המעשרות ר\"ל מעשר בהמה ועוד יתבארו אלו הדינים בפרט בפרק האחרון ממס' בכורות והלכה כר\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשלש קופות של שלש שלש כו'.</b> כבר הודעתיך בהלכה הקודמת כי הממון כולו היו מכניסין בלשכה אחת וממלאין ממנו שלש קופות ומוציאין משם בכל מועד מהג' מועדות ואמר בזאת ההלכה כי מה שמוציאין משם בכל מועד הוא שלש קופות של שלש שלש סאין וכתוב על אלו השלשה קופות שמחזקת כל אחד מהם שלש סאין אלף בית גימל וזה כדי שיספקו מן הראשונה עד שתכלה ואח\"כ מתחילין מן השניה עד שתכלה ואח\"כ מן השלישית עד שתכלה ואח\"כ ממלאין אותם פעם שנית בפרוס העצרת ואח\"כ ממלאים אותם פעם שלישית בפרוס החג וא\"כ יהיה שיעור מה שמוציאים באלו השלשה זמנים שבעה ועשרים סאה לפי שתשעה סאין מוציאין בכל פעם ונדע מזה כי הג' קופות הגדולות שבהן היו הממון המכונס ומהן יוצא בכל מועד ומועד שמחזיקות שבעה ועשרים סאה כל קופה מהם מחזקת תשעה סאין וזה ענין אמרם שם בידיעת שיעורם ילמוד סתום מן המפורש של שלש שלש סאין וכו' ואם היה הממון יותר ממה שמחזיקות אותן השלש קופות אותו המותר נקרא שיורי הלשכה וכבר ידעת כי התורם הוא הממלא אלו השלש קופות המחזיקות ג' סאין: ואמרם שאין נכנסין ללשכה ששם הממון לא בבגד שיוכל להחביא ולא במנעל ולא בסנדל ולא בתפילין ולא בקמיע כדי שלא יחשדוהו שגנב מן הממון בכניסתו והחביאו שם: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>של בית רבן גמליאל היה נכנס כו':</b><br>אמרם של בית רבן גמליאל ענינו כי כל אחד מהם היה נותן שקלו בזה הענין והיתה כוונתו כדי שיכנס שקלו בתוך הקופה ויסתפקו בו בקרבנות לפי שהיה מתיירא שמא ישאר בכלל השירים הנשארים מן הממון:"
+            ],
+            [
+                "<b>תרם את הראשונה כו':</b><br>השלש קופות הגדולות שבהן כל הממון שבארנו שהן מחזיקות שבעה ועשרים סאה היו מכוסות בשלשה מטפחות והיה נכנס התורם בשלש קופות הקטנות המחזיקות תשעה סאין כמו שבארנו והיה ממלא הקופה הכתוב עליה א' מאחת מהשלש קופות גדולות ואח\"כ מכסה אותה במטפחת שלה ואח\"�� היה מגלה הקופה השניה מן הקופות הגדולות וממלא ממנה הקופה הכתוב עליה ב' ומכסה אותה ומניחה ואח\"כ מגלה הקופה השלישית וממלא ממנה הקופה שכתוב עליה ג' ולא היה מכסה אותה שאילו היה מכסה אותה היה מוציא בפעם השנית בתחלה מאותה הקופה הגדולה שהתחיל בה בפעם ראשונה וזהו ענין אמרם שמא יתרום מן התרום וכשמניחה מגולה תהיה נכרת וכשיכנס בפעם השנית לתרום יתחיל ממנה ונמצא מוציא מכל קופה וקופה מן הג' קופות הכתוב עליהם אלף בית גימל עד שתהיה כל קופה מהן הקרב ממנו על כל ישראל כי כל קופה מן השלש קטנות מתכוונין עליה על קצת מישראל הוא אמרם תרם את הראשונה לשם א\"י וזאת התרומה הוא שיתכוין בה התורם כשיתרום על הגבוי ועל העתיד לגבות כאשר אמרנו במה שקדם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>התרומה מה היו עושין בה וכו':</b><br>הצמחים של שנה שביעית נקראים ספיח לפי שאין זורעין בו דבר והצומח בה הוא ממה שנזרע בשנה שעברה כלומר השנה הששית וקצרו אותו והוא נקרא ספיח כמו שפירשתי בשביעית וידוע כי כל מה שתוציא אותה שנה הוא הפקר ואוכלין אותו כל העם בשוה ואנו צריכין בכל שנה עומר התנופה ושתי הלחם מן החדש כמו שהוא עיקר אצלנו במנחות והוא אמרם כל קרבנות צבור והיחיד באים מן הארץ ומחוצה לארץ מן החדש ומן הישן חוץ מן העומר ושתי הלחם שאינן באין אלא מן החדש ומן הארץ ולפיכך נצטרך לשכור שומרים לשמור קצת הספיחים כדי שלא ישלחו בני אדם ידם בהם בשנת השמטה ולא נמצא ממה שנביא עומר ושתי הלחם ואותן המעות שנותנין להם בשכרם הוא כאילו היו קונין בו העומר ושתי הלחם וא\"ר יוסי כי מי שהתנדב לשמור בחנם שהעומר ושתי הלחם שלו בלי ספק לפי שהם הפקר והוא שומרם בלא שכירות והביאן שמותר להקריבן והציבור יוצאין בהם ידי חובתן א\"כ הוא סובר שמשתנה קרבן יחיד לקרבן צבור וחלקו עליו חכמים בזה ואמרו אי אתה מודה כי העומר ושתי הלחם אינן באין אלא משל צבור ואיך יתנדב אותן יחיד כיון שאין להם בשנה שביעית דמים אלא לשמירתן וזו הקושיא היא כפי סברתם שהיו אומרים קרבן יחיד אינו משתנה לקרבן צבור ואין הלכה כרבי יוסי:"
+            ],
+            [
+                "<b>פרה ושעיר המשתלח כו':</b><br>תרומת הלשכה הוא הממון המכונס בשלש קופות הגדולות שזכרנו אותם פעמים והמותר הנשאר בלשכה עושין ממנו כבש של עץ בצורת התבנית שקורין אותו בעלי התשבורת בלשון ערבי אלמנשור ועולין עליו כמו סולם אלא שאין בו מעלות והוא על זו הצורה ועוד יתבאר במקומו:",
+                "ואמרם כבש פרה ענינו הכבש שמוציאין עליו הפרה אדומה מהר הבית להר המשחה כמו שיתבאר במסכת פרה:",
+                "וכבש שעיר המשתלח ג\"כ כבש שהיו מוציאין עליו שעיר המשתלח מן העזרה לחוץ המקדש כאשר יתבאר ביומא ושם יתבאר עוד כי לשון של זהורית קושרין בראש שעיר המשתלח ואין הלכה כאבא שאול:"
+            ],
+            [
+                "<b>מותר שירי לשכה כו':</b><br>ר\"ל כל מה שמשתכר בהן בין מקחן לממכרן לאותן שמקריבין הקרבנות משאר העם להקדש ור\"ע אומר אין משתכרין בממון של הקדש ולא בממון עניים והלכה כר\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>מותר התרומה מה היו עושין כו':</b><br>כבר קדם לך כי ר' ישמעאל סבר כי מותר שירי הלשכה שלוקחין בהן יינות שמנים וסלתות ויהיה שכרם להקדש אותו השכר הוא שקוראין אותו מותר פי' ר\"ל כי אותו הדבר שהרויח בהן ניתוסף על דמיו ועוד נבאר לך בפרק שלאחר זה כי הנסכים היה הקדש משתכר בהם והיה מתקבץ ממנו דמים יתירים והם הנקראין מותר ��סכים. וקיץ שם לימות החמה. בקיץ ובחורף. ופירות הקיץ ר\"ל התאנים והענבים ששוטחין ומייבשין אותם ואוכלין אותם בני אדם תוספת על סעודתו ומפני זה נקראו הקרבנות הקרבין על המזבח יותר על החיוב קיץ המזבח והם כולם עולות נדבה והן משל צבור:",
+                "ואמרם זה וזה לא היו מודין בפירות ר\"ל ר\"ע ור' חנינא לא היו מודים לו בשכר יינות שמנים וסלתות לפי שהם אומרים אין משתכרים בשל הקדש כאשר קדם ופסק ההלכה בכל זה אמרם תנאי ב\"ד על המותרות שיקריבו עולות:"
+            ],
+            [
+                "<b>מותר הקטורת מה היו עושין כו':</b><br>אין ספק כי הקטורת שעושין לוקחין אותה מתרומת הלשכה וזה נכלל מדבריהם שאמרו בראש הפרק וכל קרבנות הצבור וכשישאר ממנה מותר יותר על מה שאנו צריכים לשארית שנתנו כי ידוע הוא הסך שמקריבין ממנו בכל יום כמו שנבאר בתחלת כריתות (אי) נקח מתרומת הלשכה כמו שכר האומן העושה הקטורת כמו שאמרו:",
+                "ואמרם מתרומת הלשכה היו מפרישין ממנה שכר האומנין ומיד יחזור אותו השכר חולין בלא ספק ואח\"כ מחללין המותר שנשאר מן הקטורת על שכר האומנין שחזר חולין ויחזור אותו השכר קדש ומחזירין אותן לתרומת הלשכה והמותר שנשאר מן הקטורת חולין ותנתן להם בשכרן וחוזרין ולוקחין אותו מהם בסוף השנה מתרומה חדשה ומסתפקים ממנה בשנה הבאה ובתוספתא דמעילה שאין הקדש מתחלל על המלאכה אלא על המעות כיצד הן עושין מפרישין שכר האומנין וכו' ואם כלתה השנה ולא נתקבצה תרומה חדשה ונצטרך לקטורת נקח אותו הקטורת מהם בתרומה ישנה ומקטירין אותו:"
+            ],
+            [
+                "<b>המקדיש נכסיו והיו בהן דברים ראויין כו':</b><br>בן עזאי אומר אין הקדש מתחלל על המלאכה ולפיכך יאמר שיקחו מאותן הנכסים שכר האומנים שעשו הקטורת וזולתו ויחזרו חולין אותן הנכסים ואח\"כ מחללין עליהם דברים הראוים לקרבנות צבור ואז תנתן אותה הבהמה [ס\"א הקטורת] לאומנין בשכרן ויקנו אותה מהן מתרומה חדשה כמשפט שעשו בקטורת והוא מאמר בן עזאי אינה היא המדה ענינו כי אין זה שוה לדין שנדין בקטורת ואינו הולך באותו דרך ומאמר בן עזאי שוה למאמר הנקדם בקטורת לפיכך אני אומר הלכה כבן עזאי:"
+            ],
+            [
+                "<b>המקדיש נכסיו והיתה בהן בהמה ראויה כו':</b><br>ר\"א סובר סתם הקדשות לבדק הבית ור' יהושע אומר שהוא כן אלא מה שאמר כי מה שאפשר להקדיש בעינו להקריבו במזבח שיקריב והיה כלו כליל והיא העולה וראה ר\"ע דברי ר\"א על דברי רבי יהושע כי רבי יהושע חלק דברו ונתן סתם הקדשות קצתו לבדק הבית ומקצתו למזבח וא\"ר פפייס כי מי שהקדוש לבדק הבית בפירוש שהדין בו כדברי ר\"א ומי שהקדיש סתם כר' יהושע ולא חלק ר' פפייס על ר\"ע והלכה כר\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>המקדיש נכסיו והיו בהן דברים ראויין כו':</b><br>מה שחייבנו לומר ביינות שמנים וסלתות ועופות שיביא בדמיהם עולות על כל פנים ואמרנו בבהמות שיפלו דמיהם לבדק הבית לפי שהבהמות יש להם פדיון ויינות שמנים וסלתות ועופות אין להם פדיון כמו שהוא עיקר בת\"כ ולפיכך מקריבין דמיהם ע\"ג המזבח בהכרח והלכה כר\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>אחת לשלשים יום משערין את הלשכה כו':</b><br>משערין מלה עברית כמו שער בנפשו וענינו שנותנין שיעור לאותו דבר וכן בכאן פירושו שפוסקין הדמים לאותן הדברים הנמכרים ופוסקין עם מוכרי הסולת והיין לקרבנות בדמים ידועים וקונין מהם בכל יום ויום מה שהיו צריכין לקרבנות אם נתייקר הדבר הנמכר אין הגזבר מוסיף ��הם כלום על הסך שהסכים עמהם עליו בתחלת השלשים יום ואם הוזל הדבר הנמכר לוקח מהם בשער הזול מוכרין לו כמו שמוכרין לשאר בני אדם שיד הקדש על העליונה ענינו שלוקח החלק היפה לעצמו וקנה לתועלתו וענין לספק שימכור לנו כדי צרכנו וספוק הוא השלמת הצורך תרגום ומצא להן היספקון להון ועברי ממש אם ישפק עפר שומרון במלאת ספקו ואם הוא בשין וענין מארבע סאין בסלע מסך ארבע סאין בסלע ושיעור הסאה והסלע כבר פרשנוה פעמים רבות בסדר זרעים וממה שאני טעון להזכירך בסוף זה הפרק אמרם בהתלמוד בהעלם דבר ושעירי ע\"ז בתחלה גובין להן ואינן באין מתרומת הלשכה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אלו הן הממונים כו':</b><br>אלו החמשה עשר מעלות מנויים שזכר הם תמיד במקדש וראוי למנות ממונה על כל מדרגה מהם והיה עליהן בלי ספק מוקדמים בכל דור ודור ומונה בכאן האנשים החסידים הידועים וזכר אחד מכל מדרגה וזכר החסיד יותר שהיה באותם הממונים אפילו שלא היו בזמן אחד והוא אמרם כשרי כל דור ודור בא למנות:",
+                "ומה שאמר על החותמות עוד יתבאר מה הן החותמות בזה הפרק:",
+                "ופייסות גורלות היו שמפייסין הכהנים על העבודות כאשר יתבאר במס' יומא ובמס' תמיד:",
+                "ופתחיה הוא מרדכי בלשן שעלה מבבל ששמו ידוע:",
+                "ואמר בן אחיה על חולי מעים כי הכהנים היו מהלכין על הרצפה כל היום והיו משתמשין במים ולא היה עליהם אלא בגד אחד בכל הזמנים כי אסור להם לעבוד אלא בד' בגדים כתונת ומכנסים ומצנפת ואבנט לא פחות ולא יותר ואוכלין הבשר ומפני זאת ההנהגה היה מתרפה טבעם והיה כחות אבריהם הפנימים חלושים ובן אחיה הנזכר היה ממונה על רפואתם ולזה נתכוונו באמרם על חולי מעים:",
+                "נחוניה חופר שיחים. כוונתו היתה להמציא מים לעם בישוב ובמדבר והיה ממונה על חפירות הבורות והמעיינות והגבים וכנוסי המים:",
+                "גביני כרוז תרגום ויעבירו קול ועברו כרוז והיה גביני מכריז בשעת הקרבנות עמדו כהנים לעבודה לוים לדוכן ישראל למעמד:",
+                "בן גבר היה מכריז בבא השמש לנעילת שערים והיו נועלין שערי המקדש:",
+                "בן בבי על הפקיע כלומר על ההלקאה ברצועה ועוד יתבאר לך במסכת מדות כי הכהנים והלוים היו שומרים סביבות המקדש ומקיפין אותו והיא מצוה ואע\"פ שאין שם פחד והיה מחזיר עליהם כל הלילה ומי שנמצא ישן היו מלקין אותו ושורפין את בגדיו והיה בן בבי ממונה על זה המעשה:",
+                "על הצלצל שהיה מכה בו כי הצלצל צריך היה במקדש בהכרח והיו מנגנין ומכין אותו בכל יום בשעת הקרבת התמידין כאשר יתבאר במסכת תמיד וכמו כן השיר בכל יום בנגון בשעת הקרבת הקרבן והיה זה האיש ממונה ושר על המשוררים בדור מן הדורות:",
+                "על הפרוכת היה עושה הפרוכת הצריכות במקדש ומתעסק במלאכתן. ופנחס המלביש היה מלביש הכהנים בגדיהם והיה מתעסק בהצנעתן ובעשייתן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין פוחתין מג' גזברין ומז' אמרכולין כו':</b><br>כבר מלאו אזניך כי גזברים הם נקראים אותן האנשים הממונים על המקדש והם מתעסקים בממון הקדש ובכל ההקדשות אמרו בתוספתא דשקלים ג' גזברים מה הם עושין פודין את הערכים ואת החרמים ואת ההקדשות ומעשר שני וכל מלאכת הקדש בהן נעשית. ואמרכול מעלתו גדולה מן הגזבר תרגום ונשיא נשיאי הלוי ואמרכלא דממנא על רברבי לואי ויש שם מעלה למעלה ממעלת האמרכל ונקרא מי שהוא בזו המעלה קתילק ולא יהיו בזו המעלה פחות משנים נמצא הסגן תח�� נשיאות כ\"ג והקתילוקין תחת נשיאות הסגן והאמרכולין תחת נשיאות הקתילוקין והגזברין תחת נשיאות האמרכולין ואמרו שבעה אמרכולין מה הן עושין שבעה מפתחות העזרה בידם רצה אחד מהם לפתוח אינו יכול עד שיכנסו כל האמרכולין ופותחין וגזברין נכנסין והביאו ראיה שלא יהיו פחות מאלו מימים קדמונים בדורות הנביאים ולא היו פחות ממה שהתנה בכאן והביאו אסמכתא שלא יהיו ממונין על ממון הקהל פחות משנים מפסוק והם יקחו את הזהב ומיעוט כל לשון רבים שנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ד' חותמות היו במקדש כו':</b><br>הנסכים כולם שלש המינים והוא כי קרבנות הצאן שהם כוללים ב' מינים הכבשים והעזים יתחייב כל בהמה מהם כשהיא עולה או שלמים (או) נסכים עשרון בלול ברביעית ההין שמן ויין לנסך רביעית ההין ובמנין בהמות העולות והשלמים נופלין אלו השיעורין העזים הכל שוה לגדול ולקטן והכבשים אינם כן כי נסכי כבש בן שנתו או פחות נסכיו כאשר זכרנו כמו נסכי עז ונסכי איל והוא בן שנתים הם סולת שני עשרונים בלולה בשמן שלישית ההין ויין לנסך שלישית ההין וכן לכל איל ואיל וזה היה המין השני מן הנסכים והמין השלישי הוא נסכי בקר וכל אחד מן הבקר בין גדול ובין קטן שוים הם בנסכים המחוייבים בהם סולת שלשה עשרונים בלולה בשמן חצי ההין ויין לנסך חצי ההין וכן לכל עולה או לכל שלמים ושלמים והחטאת והאשם אינן טעונין נסכים אלא חטאת מצורע ואשמו בלבד כמו שנבאר כל זה ועקריו בתחלת מנחות ואם היה המצורע עשיר יקריב ג' בהמות ב' כבשים וכבשה והם עולה וחטאת ושלמים ונסכיהם שלשה עשרונים בלולה בשמן ולוג שמן זהו מין הרביעי של נסכים ואם הוא עני יביא כבש אחד ועשרון סולת ושתי תורים או שני בני יונה וכל זה לשון התורה דכרין תרגום ואיל אחד ודכרא חד ולפיכך היו כותבין בחותמות האיל זכר. ונקרא המצורע חוטא לפי שבעונותיו אירעו מה שאירעו כמו שהוא העיקר אצלנו. וחכ\"א כי אין אנו צריכים חותם כתוב בו חוטא דל כי חוטא דל אינו צריך מן הנסכים אלא עשרון אחד כמו שאמרנו כיון שזה כמו זה נותנין לו חותם שיש בו גדי שהוא משמש עשרון אחד כמו שאמרנו. ואמרו זכרים ונקבות ענינו נסכי עולות שאינן באות אלא מן הזכרים מכל מין או נסכי שלמים הבאין מן הנקבות כי נסכי עולה ונסכי שלמים שוין כמו שהודעתיך ולשון התורה בנסכים עולה או זבח:"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שהוא מבקש נסכים כו':</b><br>כל זה מבואר כי אחיה היה מוציא החותם שהוא בכתב יד יוחנן ושואל מיוחנן המעות שקבל אם הותירו אצלו הותירו להקדש ולזה המותר רמז בפרק הנקדם באמרו מותר נסכים:"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שאבד ממנו חותמו כו':</b><br>אם מצאו לו כדי חותמו פירושו שימצאו במעות שביד יוחנן יותר כמו החותם שהוא אומר שאבד לו בלי תוספת וגירעון. ואמר מפני הרמאים כדי שלא ימצא חותם שנפל קודם לכן לבעליו או לאחיה או ליוחנן ויגבה בו או יקח חותם אמת ויניחנו אצלו עד שיוקר השער ויגבה בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שתי לשכות היו כו':</b><br>חשאי הוא הסוד והסתר וכל הענין מבואר אינו צריך פירוש אחר:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שלשה עשר שופרות כו':</b><br>כבר אמרנו כי שופרות הם התיבות שמכניסין בהם המעות כשלוקחין אותם ועוד יתבאר בזה הפ' מה היה בכל תיבה ותיבה מהם וקראו אותן שופרות לפי שהיו בצורת שופר עגולות עקומות רחבות מלמטה צרות מלמעלה כל מה שהיו עולות למעלה היו נקצרות כדי שלא יוכל אדם להוציא משם מעות אלא בקושי אחר שמהפכין אותן על פניהם. והיו מטילין שם המעות ולא היה אפשר לשלוח יד בהם להוציאם משם וכן אמרו עקומות היו צרין למעלה ורחבין מלמטה מפני הרמאין ענינו כדי שלא יכנוס אדם רמאי ויעשה כמי שמטיל באחת מהן והוא נוטל משם כי כן היה מנהג קצתם שיטיל בהם כל מי שרוצה איזה שיעור שירצה כאשר יתבאר בזה הפרק:",
+                "והוא יבאר לאחר זה היכן היו משתחוים אותן ההשתחויות והיכן היה מקום אותם השולחנות וכשנצייר המקדש בכללות במס' מדות יתבאר לך מקומות השערים מהלשכות כולם ויתבאר לך איזו היתה לשכת העצים:"
+            ],
+            [
+                "<b>מעשה בכהן אחד שהיה מתעסק כו':</b><br>מתעסק ידוע כמו עושה מלאכתו בכאן לא אמר עובד לפי שזה הכהן שאירע לו זה הדבר היה בעל מום והיה כורת עצים בלשכת העצים למערכה כי אין לבעלי מומין מלאכה במקדש אלא הכנת העצים למערכה כאשר יתבאר במסכת תמיד:"
+            ],
+            [
+                "<b>והיכן היו משתחוים כו': </b><br>פשפשין דלתות קטנות שעושין בבתי הגדולים בעצם דלתות השערים הגדולים כדי שיהיו נוחין לפתוח בכל עת שירצו וזה התנא שאמר כי שלש עשרה שערים היו בעזרה הוא אבא יוסי בן יוחנן כך נתבאר בירושלמי אבל חכמים אומרים שבעה שערים היו בעזרה כמו שנזכר במדות ואלו השלש עשרה השתחויות היו משתחוים אותן אליבא דחכמים כנגד שלש עשרה פרצות שפרצום מלכי יון בעזרה וחזרו בני חשמונאי וגדרום כאשר יתבאר במדות וכשהיה אדם מגיע למקום פרצה מן הפרצות היה משתחוה על דרך הודאה. כל זה מבואר ומצורת המקדש שאצייר במדות תבין אלו המקומות וכל מה שהיה בתוכו:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>י\"ג שופרות היו במקדש כו':</b><br>השופר הראשון כתוב עליו תקלין חדתין וכל מה שהיו כונסין משקלי אותה השנה היו מטילין אותם שם:",
+                "והשופר השני כתוב עליו תקלין עתיקין ומה שהיו כונסין מן השקלים שנשארו לגבות משנה של אשתקד היו מטילין אותם שם ותרגום ישן נושן עתיקא דעתיקא. והשופר השלישי כתוב עליו קינים. והרביעי כתוב עליו גוזלי עולה:",
+                "ואמר רבי יהודה כי כל מי שיש עליו עולה מן התורים יטיל דמיה בשלישי וכל מי שיש עליו עולה מבני היונה יטיל דמיה ברביעי ולדעתו שמקריבין הכל עולות אבל מה שהוא בשלישי תורים ומה שהוא ברביעי בני יונה. וחכ\"א כי כל מי שיש עליו חטאת ועולה מן העוף יטיל דמיהן בשלישי וכל מי שיש עליו עולה בלבד יטיל דמיה ברביעי ולפיכך כל הנמצא בשלישי יקריב מחצה עולות ומחצה חטאות וכל הנמצא ברביעי הכל עולות ואין הפרש ביניהם בין תורים או בני יונה והשופר החמישי כתוב עליו עצים וכל מי שיתנדב דבר לקנות בו עצים למערכה יטיל אותו שם והששי כתוב עליו לבונה וכל המתנדב לקנות לבונה מטיל אותו שם והשביעי כתוב עליו זהב לכפורת וכל מי שהתנדב זהב לעשות בכפורת וקדשי הקדשים מטילין אותו שם והששה הנותרות הם נדבה אחד מהם כתוב עליו מותר חטאת וכל מי שהפריש מעות לחטאתו ונשארו מהם מותר יטיל אותו שם והשני מטילין שם מותר אשם והשלישי למותר קני זבין וזבות ויולדות והרביעי למותר קרבנות נזיר והחמישי למותר אשם מצורע וכבר קדם לך מאמר תנאי ב\"ד על המותרות שיקריבו עולות ולפיכך מקריבין כולן עולות נדבה כמו שפירש לקמן ולפיכך אמר ששה לנדבה והששי כתוב עליו נדבה סתם וכל מי שהתנדב דבר למזבח יטיל אותו שם והלכה כחכמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>האומר הרי עלי עצים כו':</b><br>לפי שקדם המאמר כי היה שם שופר שהרשות ב��ד כל אדם להטיל בו כמו שהיה רוצה ואפילו הטיל בשופר של זהב בדרך הדמיון משקל שעורה של זהב או שהטיל בשופר של לבונה שוה שעורה אחת של לבונה אמר בכאן כי זה הרשות הוא כשלא פרט דבר מסוים בעין אבל אם אמר הרי עלי עצים לא יפחות משני גזירין שיהיה באורך כל אחד אמה ועביו דומה לאורכו בדרך ההקש וכן אם אמר הרי עלי לבונה לא יפחות מן הקומץ ואם אמר הרי עלי זהב ר\"ל מטבע שהוא מסוים כמו לבונה ועצים לא יפחות מדינר זהב וכן באר התלמוד ואלו הששה שופרות כבר בארנו שהן מותר חטאות ואשמות והביא ראיה על כל שהוא בא משום חטא ומשום אשמה שישתתפו בו הכהנים והמזבח כדי שיתקיים הכתוב אשם לה' ואשם לכהן כמו שכתוב כסף אשם וכסף חטאות לא יובא בית ה' וגו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מעות שנמצאו בין השקלים כו':</b><br>לפי שזכר הספק הנולד בין השופרות זכר ג\"כ כשנפל כיוצא בו לאדם בין מעות חולין ובין מעות מעשר שני באיזה מקום שיהיה וכבר נתן לך עיקר בסוף דבריו ומה שאמרנו שנדבה חמורה מן השקלים לפי שהמעות נדבה כולם עולות למזבח כמו שנתבאר ומעות שקלים מסתפקין מהם בקרבנות צבור מהם עולות ומהם חטאות אוכלים אותן הכהנים ולזה הטעם עוד אמרנו באותן מעות הנמצאות בין קינים לגוזלי עולה מחצה למחצה שהן כולם עולות והקדמנו ג\"כ הלבונה על העצים כי הלבונה קרבן והעצים מכשירי קרבן:"
+            ],
+            [
+                "<b>מעות שנמצאו לפני סוחרי בהמה כו':</b><br>מעות שנמצאו לפני סוחרי בהמה ר\"ל בירושלם לפי שבני אדם עולין שם במעות מעשר שני לקנות בהם הבהמות על הרוב כמו שבארנו במס' מעשר שני וכל מה שימצא לפני סוחרי הבהמות בקר וצאן נאמר שמא ממעות מעשר שני נפלו מיד הקונה ואמרו בירושלם ר\"ל בכל השוקים ובשעת הרגל לפי שכל ישראל עולין לרגל וכל מי שיש אצלו מעות מעשר שני מעלה אותן עמו ומה שחייב שיהיה מה שימצא בהר הבית חולין אמרם חזקה אין הכהן מוציא מעות מתרומת הלשכה עד שהוא מחללן על הבהמה וכל מה שיפול ממנו חולין הוא לפי שכבר נתחלל ואח\"כ הוציאוהו מן הלשכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשר שנמצא בעזרה כו':</b><br>העולה היא כולה כליל לאישים ולפיכך אין חותכין אותה חתיכות ודי לה לעשותה אברים אברים כמו שבארנו במסכת תמיד וכבר ידעת כי שלמים נאכלים בכל ירושלם ולפיכך נחוש בבשר הנמצא שם שמא הוא שלמים ונתן אותו כולו כמו שלמים כמו שנתננו בכל הנמצא בעזרה מחותך חתיכות חטאות:",
+                "ואמר זה וזה ר\"ל בשר הנמצא בעזרה ובשר הנמצא בירושלם תעובר צורתי ענינו שיניחוהו עד שיפסד וישרף מפני חשש שמא עבר זמנו והוא נותר נמצא שבדברינו תועלת כי אם הבשר עולה או חטאת או שלמים ועבר אדם ואכלו אם אכל מה שנמצא בירושלם אינו חייב כלום לפי שהוא שלמים ואם אכל כהן חתיכות הנמצא בעזרה אינו חייב כלום לפי שהוא חטאת ואח\"כ חזר לדין אחר דומה לזה ואמר בשר הנמצא בגבולים ענינו בשאר מקומות אם הוא אברים נחוש שמא נבלה הוא וחתכו להאכיל לחיות או למכור ואם הוא חתיכות לא נחוש כי אין חותכין חתיכות אלא מה שאוכלין אותו בני אדם א\"כ הבשר שחוטה הוא ומותר באכילה וזה בעיר שכולה ישראל אבל כשיש בעיר נכרי אסור לאוכלו כי העיקר אצלנו בשר שנתעלם מן העין אסור ובשעת הרגל שהבשר מרובה אצל בני אדם אין צריכין לחתכו חתיכות אלא שמבשלין אותו אברים ולפיכך אף אברים מותרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>בהמה שנמצאת מירושלם כו':</b><br>כבר ידעת כי עולת בהמה אינה באה אלא מן הזכרים ��תמצא בזה הענין כמה כתובים בתורה לפיכך אומר ר' יהודה כי אם נמצא קודם הפסח שלשים יום והיה הזכר הנמצא בן שנה מן הכבשים או מן העזים שהוא ראוי לפסח שאין מקריבין אותו עולה אבל מותר להקריבו פסח כי ברור שנאבד לאחד מעולי רגלים שהיה מעלה אותו לפסחו וזה הנקרב שלמים ויאכל אותו המוצאו לפי שהוא ממונו על עקרי דיניו ואם יבא במקרה שיכיר בעליו אחר כן יתן לו דמיו כמו שהיה שוה בשעה שהקריבו שלמים ואין הלכה כר' יהודה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בראשונה היו ממשכנים כו':</b><br>ממשכנים את מוצאיה ענינו שהיו ממשכנים מוצא העולה עד שיביא נסכים המחויבים לאותו המין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ז' דברים התקינו ב\"ד כו':</b><br>מנחת כ\"ג היא מה שאמר הכתוב בה זה קרבן אהרן ובניו אשר יקריבו לה' ביום המשח אותו עשירית האיפה סלת למנחה מחציתה בבקר ומחציתה בערב ואין הלכה כרבי יהודה:"
+            ],
+            [
+                "<b>על המלח ועל העצים כו':</b><br>דין התורה אין מועלין באפר הפרה אמר בספרי חטאת היא מלמד שמועלין בה ואין מועלין באפרה אבל לפי שהיו הכהנים משתמשין באפרה בחבורותיהן גזרו שיהיו מועלין באפר וכשנסתלקה הסבה ופרשו מהן בני אדם החזירו הדבר לעקרו והתקינו שלא יהו מועלין באפרה:",
+                "ואמרו על הקנים הפסולות ענינו אצלי כי מה שנאבד ונמצא מן הקנים פסולות שיביא משל צבור כיון שהבעלים נתנו הדמים ואנחנו לקחנו אותם מהם:",
+                "וא\"ר יוסי כי מוכר הקנים כיון שפסק דמים עם הגזברים שהוא חייב להמיר כל מי שנמצא בהם פסול כמו שאמרנו בפרק רביעי במוכרי נסכים שאינו מקבל את מעותיו עד שיהא המזבח מרצה ואפילו נפסד היין או הסולת ברשות הגזבר אחר שלקחו ממנו שהמוכר חייב לקבלו ולהמירו כמו כן בכאן אפילו נפסל העוף אחר לקיחתו על הגזבר להחזירו למוכר ועל המוכר לקבלו ומאמר רבי יוסי אמת אמרו תנאי ב\"ד הוא המספק את הקנים הוא מספק את הפסולות ובכל מקום שאומר משל צבור הכוונה בו שיביא מתרומת הלשכה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל הרוקין הנמצאין בירושלם כו':</b><br>לשון תורה הוא ברוק הזב שהוא טמא אמר השם יתברך וכי ירוק הזב בטהור וגו' ועוד יתבאר לך במסכת טבול יום כי משקים היוצאים מן הטמא שהן כמו המשקים שהוא נוגע בהם ולפיכך הוה רוק כל הטמאים טמא והעובדי כוכבים אצלנו כמו זבים אמר גזרו עליהם שיהו כזבים לכל דבריהם והיה בשוק העליון של ירושלם עובדי כוכבים שוכנים שם ור' יוסי אומר כי הטמאים בכל השנה היו מהלכים באמצע הדרכים והאדם הטהור היה מרחיק אותם ומפריש עצמו לצדדין והיה מצוה לבני אדם שיפרשו מהם כדי שלא יטמאו ומפני זה הרוק הנמצא בצדדין טהור והנמצא באמצע הדרך טמא ובשעת הרגל הדבר להפך כי העיקר אצלנו כל ישראל חברים ברגל שנאמר ויעל כל ישראל כאיש אחד חברים וכולם טהורים כאשר נצטוינו חייב אדם לטהר עצמו ברגל וכל מי שנשאר טמא ולא יכול ליטהר יפריש עצמו לצדדים ויתרחקו בני אדם ממנו כדי שלא יטמאו כי כל העדה כולם טהורים והלכה כרבי יוסי:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הכלים הנמצאין כו':</b><br>שלא כירידתן עלייתן לפי שהם כשמורידין אותן לטבילה הם טמאים וכשמעלין אותן הם טהורים ויתבאר לך זה ממקום הכלי ותכונתו אם נפל בשעת הירידה או בשעת העלייה:",
+                "ומגריפה כלי שמקבצים בו עצמות המתים. ומריצה הוא כלי שהיו מכתתין ומרצצים בו העצמות כדי שיכנסו בסל להוליך אותן ממקום למקום וזה השם מגזרת ותרץ את גלגלת�� ולחוזק טומאתן היו בחזקת טומאה והלכה כרבי יוסי כי העיקר אצלנו לא גזרו על הכלים בירושלם אבל חוץ לירושלם כל הכלים הנמצאים בחזקת טומאה שמא הם מדרס הזב או טמאים במת וזו גזירה מדבריהם:"
+            ],
+            [
+                "<b>סכין שנמצאת בארבעה עשר כו':</b><br>יום י\"ד מניסן הוא יום שחיטת הפסח וחזקת כל הסכינין שטהרו לשחיטה ולפיכך שוחט בה מיד ואם מצאה יום שלשה עשר מזה עליה מי נדה ומטבילה ותשאר עד הערב השמש ושוחט כי אפשר שהוציאוהו לטהר:",
+                "ואמרם שונה לפי שאנו נותנים אותה ביום שלשה עשר כאילו הוא יום שביעי לטומאתה שהיא צריכה הזייה שניה כמו שאמר הכתוב בטומאת מת והזה הטהור על הטמא ביום השלישי וגו' וכן כשיחול יום ארבעה עשר בשבת שמא יעלה על הדעת שלא נשחוט בשבת מספק לפי שאפשר שהסכין טמאה והשחיטה נפסדת הודיענו בכאן שלא נאמר זה אלא שוחט בה מיד לפי שהוא יום טוב ולפי שהעם יודעים כי אסור בו הזאה וטבילת כלים כמו שיתבאר במסכת ביצה טהרו אותה מלפני יו\"ט ואם נמצאת זו הסכין קשורה עם סכין ידוע אצלו הרי הוא כמו אותה הידועה אם טמאה טמאה אם טהורה טהורה ומה שחייב שנאמר סכין שנמצא בארבעה עשר טהורה ונאמר שטהרה יום שלשה עשר והעריב שמשה ולא נאמר זה בקופיץ אבל נאמר ואפילו יום ארבעה עשר שמא הוציאוהו לטהר ולא נטהר יום שלשה עשר והוא מה שביארוהו במס' פסחים והוא כי הסכין הוא צריך לשחיטת הפסח על כל פנים כי שחיטת הפסח צריכה בהכרח בין בטומאה בין בטהרה והקופיץ אינו צריך אלא לחתוך הבשר והעצמות ואינו ראוי אלא לחגיגת ארבעה עשר שמותר בו שבירת העצם וחגיגת י\"ד אינה קריבה על כל פנים כי אם בא פסח בטומאה או במרובה אינה באה כמו שביארנו בפרק ששי מפסחים ועל אלו העקרים נתקיימה זו המשנה כשהיה הנשיא גוסס בשלשה עשר שהכל מטמאין לו ולפי שהדבר חד ספיקא שהרי אפשר שימות ויבא הפסח בטומאה ולא נצטרך טהרת סכינין ואפשר שלא ימות ויבא בטהרה ונצטרך לטהרת סכינין יטהרו העם סכיניהם בשלשה עשר ויהיו מוכנים ולפיכך כשנמצא בארבעה עשר שוחט בה מיד אבל קופיץ לא נתעסקו לטהרו יום שלשה עשר כיון שהיה להם סכין ושמא ימות הנשיא כיון שהוא גוסס ויבא הפסח בטומאה ולא תהיה שם חגיגה ולא נצטרך לקופיץ לפי שהוא אינו צריך אלא לחגיגה או נאמר שלא ימות ויבא הפסח בטהרה שמא יבא במרובה ולא תהיה שם חגיגה ולא נצטרך קופיץ ומפני זה חזקתו שלא נטהר בארבעה עשר וכשנמצא ביום י\"ד שונה ומטביל וזהו ענין אמרם לשם סכין דחד ספיקא מטביל לה קופיץ דתרי ספיקי לא מטביל ליה והבן זה וכבר קדם לך לא גזרו על הכלים בירושלם והוצרכנו זה הסכין טבילה כשנמצא יום שלשה עשר משום חומרא דקדשים:"
+            ],
+            [
+                "<b>פרוכת שנטמאת כו':</b><br>בתחילת סדר טהרות נבאר לך האבות והתולדות נקראות ולד הטומאה ובמסכת פרה תמצא זה הלשון אמר כי כל ולד הטומאות אינו מטמא כלים אלא משקה א\"כ אינה נטמאת זאת הפרוכת מצד שהוא כלי בולד הטומאה אלא במשקה ועוד יתבאר לך בתחלת כלים כי הכלים המטמאים במשקין אינן צריכין הערב השמש אלא אם נטמאו באב הטומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>רשב\"ג אומר משום ר\"ש בן הסגן כו':</b><br>שמונים ושתי רבוא שמנה מאות אלף ועשרים אלף דינר ומלאכת הפרוכת היא מלאכת התשבץ וכל מה שנזכר בזה הפרוכת הכל לשון הבאי וכן בארו בש\"ס:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשר קדשי קדשים כו':</b><br>בית שמאי אומרים הכל ישרף בפנים אלא מה שנטמא טומאה חמורה בחוץ וב\"ה אומרים לא ישרף בפנים אלא מה שנטמא טומאה קלה בפנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי עקיבא אומר מקום טומאתו כו':</b><br>ר' עקיבא אינו חושש למין הטומאה לא קלה ולא חמורה אבל הוא חושש למקום והלכה כרבי עקיבא:"
+            ],
+            [
+                "<b>אברי התמיד ניתנין מחצי כבש כו':</b><br>הכרכוב הנזכר בכאן הוא לענין נתינת מוספי ראש חדש אמרו שהוא אמה. בין קרן לקרן מקום הלוך רגלי הכהנים וכשנצייר המזבח יתבאר לך זה המקום ועשו זה כדי לפרסמו ענין ראש חדש וכן אמר כדי לפרסמו שהוא ר\"ח ואמרו המקדיש שקלים וביכורים הוא שיתן אותם הקדש לבדק הבית והלכה כר\"ש:",
+                "<b>סליק פירוש המשניות להרמב\"ם ממסכת שקלים</b>\n"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Vilna Edition",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "רמב\"ם על משנה שקלים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Rambam",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Sukkah/English/Translation by Rabbi Robert Alpert, 2023.json

@@ -0,0 +1,210 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Rambam on Mishnah Sukkah",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/",
+    "versionTitle": "Translation by Rabbi Robert Alpert, 2023",
+    "versionNotes": "",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "רמב\"ם משנה סוכה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Rambam",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "The general rule among us is that we require that a Sukkah be a temporary dwelling, and therefore, it should not be higher than twenty cubits. Rabbi Yehudat states that we require a permanent dwelling and therefore permits it, even if it was of the utmost height (see Tractate Sukkah 2a and according to Rava). And the measurement of its [internal] space is no less than seven handbreadths long by seven handbreadths wide (see Tractate Sukkah 3a). And in this Seder/Order (Tractate Shabbat, Chapter 1, Mishnah 1, regarding Sabbath boundaries), already general principles have preceded [this Mishnah], from them: All that is less than a three [handbreadths] is like aלבוד./a legal fiction of considering the separate parts as united/joined, and from them , because this measurement is a place of not less than than four handbreadths. And it is stated [in the Mishnah]: \"ושאין לה שלש דפנות\" – that two of the walls would be complete and the third wall, even if it had a handbreadth and a little bit [more], we than three place it less three [handbreadths] rear the wall in order that that everything would be the measurement of the place. And for this Sukkah, there are three shapes: The first is that the there would be three complete walls near/adjacent to each other, it doesn’t require anything additional and this is its shape (see picture 1 in the Kafih edition), And the second shape, is that it has two walls near/next to each other, behold this requires a third wall that has a handbreadth and a little bit more which we place ino less than three [hadbreadths] adjacent to the wall in order that the handbreadth with the oepn area that is between it and between the wall is four handbreadths, and this is its shape (see picture 2 in the Kafih edition) and this requires a צורת פתח/a form of a doorway (i.e., a structure, often symbolic, that seals an opening by means of two doorposts and a llinetl above them , as though it were a wall with an open door). And the third shape is that it has two walls opposite each other, which requires a third wall that would be more than four handbreadths [in length] and he would place it less than three [handbreadths] adjacent to the wall in order that it would have the measurement of a small Sukkah which is seven handbreadths, and this also needs a form of a doorway. And this is its shape (see picture 3 in the Kafih edition) and in this last drawing, it is necessary for us to have four [handbreadths] and a little bit more because the walls are separated/divided from each other. And it was already explained to you in [Tractate] Eruvin (Chapter 1, Mishnah 1), that the form of a doorway/צורת פתח that it (i.e., the Mishnah) stated is a beam from here and a beam on top of them.",
+                "And it is stated [in the Mishnah]: ושחמתה מרובה מצלתה פסולה\" /that if its (that of the covering on top of the Sukkah) sunlight is greater than its shade, it is invalid, which implies, that if its sunlight and its shade are equivalent, it is fit/proper, it is not this other than when we see it as such on the ground, but if we saw the meansurement of the sun on the ground like the measurement of the place where the covering of the Sukkah shades over, and there is no sunlight, it is kosher, because the hole/cavity that is in the covering that sun enters into it is less than that which is covered as is explained in an exemplary manner in the science of Elementor/optics, that the sun, if it entered through the hole, it would be that its brightness/radiance on the land would be definitley greater than from that hole/cavity (see Tractate Sukkah 22b) But the Halakha is not accordng to Rabbi Yehuda."
+            ],
+            [
+                "[The Mishnah] desired when it stated: \"דיורין\" that it is not appropriate for dwelling, and this if the roof below was broken/rickety to such an extent that one is not able to carry in any matter at all pillows and couches/mattress that they spread out over him, there is no dispute tha thte lower [Sukkah] is fit/kosher, because we rely upon the upper [Sukkah’s] covering. But if was strong in order that it would be able to hold to lift the pillows and couches appropriately, there is no dispute that the lower [Sukkah] is invalid. But if he was able to carry a load that is unstable and that moves, in this, the Sages and Rabi Yehuda dispute (see Tractate Sukkah 10a). What are thesy dealing with ? When the space that is between the two coverings is ten handbreadths or more, but less than ten [handbreadths], the lower one is fit/kosher (as we also see in the Laws of Sukkah, Chapter 5, Halakha 22). But the Halakha is not according to Rabbi Yehudah."
+            ],
+            [
+                "נשר – they are the leaves and the sprouts/flowers that wither/wilr from the plants that they cover [the top of the Sukkah] with.",
+                "וקינוף (framework of a baldachin/canopy) – four pillars. That if he spread over them, it becomes a roof and w=it would be a Sukkah within a Sukkah, and it would be that the height of pillars would be ten handbreadths or more.",
+                "נקליטי המטה (poles of the bedstead, connectted by a cross-pole over whicha net is spread so as to form a slanting cover, curtain frame) – two pillars only that if he spread [something] over them, it would not make a roof (see Mishneh Torah, The Laws of Sukkah, Chapter 5, Halakha 23 and the commentaries of the Magid Mishnah and Choshen Mishpat there). But if he spread a sheet underneath the roof of the Sukkah for beauty, this is kosher/fit for it is designated because of [the need to catch] what drops (see Tractate Sukkah 10a)."
+            ],
+            [
+                "אם היה הסיכוך הרבה מהן כשרה – but with the condition he he would cut them, for if he did not cut them, it wout would combine the kosher covering [of the Sukkah] with invalid covering and it would be invalid, because it is forbidden to cover [the Sukkah] with plants that are attached for the reason that will be explained futher on.",
+                "And it is stated [in the Mishnah]: \"או שקצצם כשרה\" – on the condition that he move them and shake them after their being cut, and afterwards it will be kosher/fit, but even though that most of the covering or all of it from this vine or gourd in order that it would be an act for the sake of the Sukkah (see Sukkah 11a and 9b and the decision of Maimonides in the Laws of Sukkah, Chapter 5, Halakha 12), because the general principle among us is that (Deuteronomy 16:13): “[After the ingathering from your threshing floor and your vat,] you shall hold the Feast of Booths for seven days,” and it (i.e., the Gemara – Sukkah 11b), you shall make it, but not from that which is made. And this general principle that it mentioned that all that grows from the ground and is not susceptible to receive ritual defilement, meaning to say, tha tiit is not like matting (see Tractate Sukkah 11b) and flax clothing and wooden vessels/utensils all of which are susceptible to receive ritual defilement, it is the correct general principle to rely upon, and the hint for this is stated as it is exalted: “After the ingathering from your thresthing floor and your vat, you shall hold the Feast of Booths for seven days,” and it comes to us in the received tradition that the Biblical verse speaks about the refuse of the grainary/threshing floor and the wine-cellar (see Tractate Sukkah 12a), meaning to say, that the Sukkah is made from them and from things like them."
+            ],
+            [
+                "We are concerned lest a person first place this package or that is tied up in order that it should dry out or to store it there, and he will madke up his mind afterwards and leave it to be the covering for the Sukkah, and this is prohibited because of the general principle that we mentioned, “you shall make but not from what is already made,” and therefore, we obligated hiim to untie those bundles in order that it be an act for the sake of the Sukkah, and they (i.e., the Rabbis) made this law a general principle on account of this concern a,d prohibited from making a Sukkah with tied up bundles (see Tractate Sukkah 12a)."
+            ],
+            [
+                "נסרים (boards) – these are the boards; if these specific boards were narrow in order that it it would be that the width of each board from them would be less than three handbreadths, it would be permitted to cover the Sukkah with them according to the opinion of all, for they are like reedds. But if the width of each the boards was four handbreadths which is the measurement of a place, according to all opinioons it is prohibited to cover the Sukkah with them, but if it the width of those specific boards was less than four [handbreadths] but more than three [handbreadths], on this, Rabbi Yehuda and Rabbi Meir disagreed, for Rabbi Yehuda permits covering [the Sukkah] with them, for they are less than four [handbreadths] and they lack the measurement of the place, but Rabbi Meir prohibits [their usage] because they are greater than three [handbreadths] and they have left the status of a לבוד/something joined (only if there is a gap of less than three handbreadths between them). But the Halakha is according to Rabbi Yehuda."
+            ],
+            [
+                "תקרה (ceiling)– they are the boards of the roof.",
+                "ומעזיבה (concrete of stone chippings, clay) – the building that they place on the boards from the dust and plaster.",
+                "ומפקפק (loosens) – it that he he ruproots them from their nails.",
+                "ונוטל אחת מבמתים – that he removes a plank from between ever two planks and fills the place of those boards that he removed with Sukkah covering/Schach, it is fit/kosher. But the School of Shammai states that even though he loosens it, he took one from among them because they hold that there is no destruction of the roof other than by taking one [plank] from among them. And Rabbi Yehuda states that the School of Hillel holds/thinks that with one of these two activities, it will be the destruction of the roof. But Rabbi Meir states that [both] the School of Shammai and the School of Hillel agree that the destruction of the ceiling does not occur other than with the taking of one [plank] from among them (see Tractate Sukkah 15a). And the Halakha is according to Rabbi Yehuda like he received the opinion of the School of Hillel."
+            ],
+            [
+                "It is prohibited to cover the roof [of the Sukkah] with \"בשפודין\"/spits because they are not what grows in the ground.",
+                "וארוכות המטה (and the long boards/bedsides)– vessels and they are susceptible to receive ritual defilement.",
+                "And it is stated [in the Mishnah]: \"כמותן\" meaning to say that it is like them in proximity [but] not frugally because the general principle among us is that if it was crushed like it is standing, it is invalid. And these spits and similar all the Sukkah scovering is invalid, for they are like it is crushed, and therefore there must be among them more of them with some measure , and therefore, there must be between them more of them with a little bit (see Tractate Sukkah 15b), and it fills bewween them with something that is permitted to cover the Sukkah with, and then it iwill be Kosher/fit.",
+                "And the reason \"שחוטט בגדיש אינה סוכה\" /that hallowing out a space in a stack of grain [to make a Sukkah] is not a Sukkah- because the general principle that I mentioned to you is that you make it but not from that which is already made (see Tractate Sukkah 12a), and when he hollows out a Sukkah in a pile of grain of ears of corn/spike, there is no doubt that the roof of that is Sukkah was not intended for this at the time that he hollowed out the ears of corn (see Mishnah 1 of this chapter), that it will be roof covering fo the Sukkah, and therefore, if there was in this ppile a space of a handbreadth amidst seven that will be made for the sake of the Sukkah from the outset and they completedd for the measure of the Sukkah after the stack of ears of corn, for a pile, it is permitted (see Tractate Sukkah 16a)."
+            ],
+            [
+                "The height of the Sukkah can be no lsss than ten handbreadths, as was explained (see Mishnah 1 of this chapter). Rabbi Yossi holds that a partition that is suspended/hanging is permitte (see Tractate Sukkah 16a), and therefore, e states that if the wall is attached to the ceiling and it has ten handbreadths, even if there are more than three handbreadths between it and the ground it is permitted. But the Halakha is not according to Rabbi Yossi."
+            ],
+            [
+                "It is also a great principle that we remember it, and this is that whenever there is between the top of the wall and the the roof of the Sukkah from four cubits and between them there is a ceiling or invalid Sukkah roof covering, we view it as if the end of the wall is curved until it reaches the kosher Sukkah roof covering, and this is what we call a curved wall (i.e., a legal fiction by which a part of the ceiling may be considered as part ofa curved wall) (see Tractate Sukkah 4a), and it is a Halakhic tradition pave[transmitted] to Moses from [the Divine Revelation at] Sinai (see Tractate Sukkah 6b).",
+                "וסוכה גדולה – and there will remain in the middle of the Sukkah kosher Sukkah roof covering hat has [the dimensions] of seven [handbreadths] by seven [handbreadths]. And here it will be explained to you that the law of a curved wall, we judge it on all four walls [of the Sukkah]. And these three segments are mentioned to inform you that the law of a curved wall is a law that we judge by in any manner that there will be whether with a house whose walls became a house, whether in a courtyard where they did n’t intent that those walls would be made for the Sukkah covering in the courtyard and were not built other to protect the houses from the paved road for the public, whether with a large Sukkah that separates unfit between the walls and kosher Sukkah roof covering (see Tractate Sukkah 17a). And it is mentioned in this language and it is stated that invalid Sukkah roof covering from the side invalidates wihtin four cubits and in the middle invalidates with four cubits (see Tractate Sukkah 17b), as will be explained in this chapter."
+            ],
+            [
+                "כמין צריף – slanted in this shape (unside down V). And the Halakha is accoerding to Rabbi Eliezer who invalidates it. But if it had a roof of a handbreadth in this shape (see picture 2 – where the two sloping slides are connected by a flat piece on top) or that one wall was a handbreadth high like this shape (see the next picture, which looks like a quadrilatral it is kosher (see Tractate Sukkah 19b). But there is a dispute bretween Rabbi Eliezer and the Sages regarding matting, that the first Tanna/teacher holds that a regular small mat is for lying and a regular large one is covering the Sukkah’s roof with, and therefore, [the Mishnah] states: \"לשכיבה מקבלת טומאה\" meaning to say that it merely is always for covering the roof of a Sukkah with until he should specify that it is for lying upon.",
+                "And it is stated [in the Mishnah]: \"ולסכוך מסככין בה\" – that is a small mat that it is always made for lying upon until one specifies that it is for covering the Sukkah’s roof with. And Rabbi Eliezer says that a mere large mat is also for lying, until he should specify that it is for covering the roof of a Sukkah with. But the Halakha is not according to Rabbi Eliezer."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "With the condition that the height of the beat would be ten handbreadths (see Tractate Sukkah 20b), which is the measure of the Sukkah, for certainly a Sukkah was made within a Sukkah. But the Halakha is not according to Rabbi Yehudah."
+            ],
+            [
+                "Rabbi Yehudah holds that we reuire that the Sukkah is a permanent dwelling (see Tractate Sukkah 21b, for he holds that we require a Sukkah that is a permanent dwelling, and his approach has already been explained to you (see Tractate Sukkah, Chapter 1, Mishnah 1), and therefore, it requires that it should be able to stand on its own."
+            ],
+            [
+                "בראש הספינה כשרה – with the condition that this Sukkah will be stong enough in order that an ordinary wind that is always found at land will not toubleit over without a tempest/gal. And irt will be explained to you that on account of the things that are forbidden on Jewish festivals/Yom Tov, we don’t ascend up a tree nor do we ride on top of an animal (see Tractate Betzah, Chapter 5, Mishnah 2)."
+            ],
+            [
+                "They did not permit the trees because of the walls other than with two conditionsz, the first – that those trees must be strong and thick in order that they will not always move in the wind and won’t always move to and fro/shake in the manner of the thin vine-shoots. And second, that he will fill at the top of the tree and between its branches with straw and similar kinds of things so that it will stand straight and not shake in the wind, because the genearl rule among us is that a partition that is not able to sand in an oerdinary wind is not a partition (see Tractate Sukkah 24b and see also Tractate Eruvin, Chapter 10, Mishnah 8). And another general principle among us is that a person who engages [in the performance of a Mitzvah] is exempt from the Miktzvah (see Tracate Sukkah 25a and Tractate Sotah 44b).",
+                "And it is stated [in the Mishnah]: \"חולים פטורין\" – and even a light illness (see Tractate Sukkah 26a).",
+                "ואכילת עראי – it is that he will eat a small amount and not intend with it that it would be a meal, and he doesn’t eat other than to silence his hunder until he complete his eating afterwards. And it (i.e., the Mishnah) brought this incident in order to inform us that whomever wishes to be stringent that he willnot eat anything nor drink outside of the Sukkah, this is praiseworthy even though he is not obligated."
+            ],
+            [],
+            [
+                "Rabbi Eliezer states that the fact that [the Torah] stated (Leviticus 23:42): “You shall live in booths seen days” – that one is required to always use his Sukkah just as a person makes a meal in his home in the day time and at night. But the Sages learn [regarding] the fifteenth of [the month of] Tishrei from the fifteenth of Nisan (see Tractate Sukkah 27a), that just as a there is the eating of Matzah on the first night [of Passover] alone is a Mitzvah, and afterwards, if he wants, he may eat it (see also The Laws of Sukkah, Chapter 6, Halakha 7 – that if a person wants he can abstain from eating anything but fruit or parched corn) or he consumes appetizers/desserts like we explained in its place (See Tractate Pesahim, Chapter 2, Mishnah 5).",
+                "And what Rabbi Eliezer said: \"ישלים\" – that he should consume double from the appetizers from what he eats each night, but the bread and the meat is not possible for two meals. But the Halakha is not according to Rabbi Eliezer."
+            ],
+            [
+                "The Halakha is according to the School of Shammai (see Tractate Sukkah 3a)."
+            ],
+            [
+                "God stated (Leviticus 23:42): “all citizens in Israel shall live in booths,” and it comes in the received tradition that this excludes women and slaves and mionors (see Tracate Sukkah 28a; but there, the word\"כל\" (from the words, “all citizens in Israel” in Leviticus 23:42 comes to include the minors through a mere mere support, but not as an absolute proof, but the words of Maimonides are not clear to me, i.e., Rabbi Kafih).",
+                "וקטן שאינו צריך לאמו – that he does not cry out with the name of his mother when he wakes up from his sleep as the small children do. But the Halakha is not according to Shammai who was strict and required a Sukkah for all the males in all ages."
+            ],
+            [
+                "The subject of \"קבע\" the principle and the permanence, and it is that he should furnish it (i.e., the Sukkah) with the most beautiful funiture that he has and decorate it and eat in it and drink and sleep in it and make his house like a temporary home and the Sukkah like the place where he resides.",
+                "וסריחה (stinking/stench) – in their language the damage/spoiling.",
+                "ומקפה – the jellified/congealed soup since the person’s soul is disturbed by it, and a little bit of water ruins it. And they (i.e., the Rabbis of the Mishnah) estblished this regarding a pulp of grist (i.e., stiff mass of grist,oils and onions) (see Tractate Sukkah 29a) and this is the ground bean that is ruined quickly in water. And the falling of rain at the beginning of Sukkot teaches that their activities are not acceptable before God."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "A commandment that comes to be fulfilled by means of a transgression is not a commandment/Mitzvah. And therefore, \"לולב הגזול ושל אשרה ולשל עיר ננדחת פסול\" and this Asherah/tree worshipped as part of idolatrous rites (as the Torah commandes that these trees must be burned and entirely destroyed as we learn in Deuteronomy 12:2) is that the tree itself is worshipped and it will be explained to you the different parts of the Asheiah in [Tractate] Avodah Zarah (Chapter 3, Mishnah 7), and you already know that it is stated [in the Torah] which is exalted (Deuteronomy 13:18): “Let nothing that has been doomed stick to your hand, [in order that the LORD may turn from his blazing anger and show you compassion],”and God said (Leviticus 23:40):”[On the first day] you shall take the product of hadar trees,” and it comes in the received tradition that all of them require beauty, and therefore a dried out Lulav/palm branch is invalid because it lacks beauty (see Tractate Sukkah 31a).",
+                "נפרצו עליו (if its leaves are severed) – this is that its leaves are broken from the spine of thlike Lulav which are fixed upon it , and it will be like dried branches/twigs of a palm tree in this form (i.e., the leaves are haped with the edges facing down – like arrows facing upward).",
+                "ונפרדו עליו (the leaves are spread) – they are spread from each other but they are not detached/loosely connected, nor weakened, like this image (i.e., like an arrow facing downards), and Rabbi Yehuda holds that the each Lulav requires a band to bind/tie up in order that they are tied up nicely (see Tractate Sukkah 32a) But in one of the places in the Land of Israel palm trees that the creation of their Lulavim is that the head of each leave reaches the root of the second and they are not grafted one on to the other like the other Lulavim in this image (closely knit arrows facing downwards). And they are called \"ציני הר ברזל\" /palm, Iron Mount – a hill near Jerusalem (some of the bran Aches grown on it are too short to be valid Lulavim).",
+                "And it is stated [in the Mishnah]: \"שלשה טפחים כדי לנענע בו\" meaning to say and in order to wave them (see Tractate Sukkah 32b), meaning to say in order that he can take hold of it with his hand and wave them. And it is the measure of a handbreadth, and therefore, the that the Lulav cannot be less than four handbreadths from the handbreadths that in every handbreadth there are four fingers in size. And we don’t descend/bring it down other than from the spine of the Lulav underneath the two twin leaves that are at the top of the Lulav. But the Halakha is not according to Rabbi Yehudah."
+            ],
+            [
+                "ענביו (its berries) – its seed. And with the condition that those seeds are black or red, but if they were green and even if they were greater than its leaves, it is fit/valid/kosher (see Tractate Sukkah 33b). And it is stated [in the Mishnah]: \"נקטם ראשו פסול\" (if its top/tip is severed/broken away it is invalid) is not the Halakha."
+            ],
+            [
+                "It would occur in our minds that we don’t take a willow/Aravah other than from a place of water, for God states (Leviticus 23:40): “willows of the brook,” therefore, it (i.e., the Mishnah) informs you that \"של בעל כשרה\"/if it grew in a non-irrigated field, it is kosher, for that which the exalted Torah stated “the willows of the brook” that it is not other than for the marking of the species (see Tosefta Sukkah, Chapter 2, Halakha 7 and Tractate Sukkah 33b), that it will grow wherever it grows and it (i.e., the Mishnah) states: \"נקטם ראשה פסולה\" is not the Halakha."
+            ],
+            [
+                "And know tha thte length of the myrtle and the willow is three handbreadths from the handbreadths that are known which are four [fingers] in size (see Tractate Sukkah 32b and the Laws of Lulav, Chapter 7, Halakha 8) and the Halakha is according to Rabbi Yishmael and according to Rabbi Tarfon."
+            ],
+            [
+                "ערלה ותרומה טמאה – they are within the general rule of things that require burning, as was explained in Seder Zeraim (see Tractate Orlah, Chpater 3, Mishnayot 1-5 and Tractate Terumah, Chapter 11, Mishnah 10) and therefore it is invalid for behold God said (Tractate Sukkah 35a): fruit and these things are not appropriate in any fashion for consumption. And it is a general rule among us that we don’t bring Holy Things to a state of ritual impurity, that this general principle has already been taught in what preceded it. And all foods do not receive ritual defilement until they become moistened by one of seven liquids as this principle will be explained and its details in Tractate Makhshirin (see Chapter 6, Mishnah 4: dew, water, wine, olive oil, blood, milk, and bee’s honey). And therefore, it was not permitted ab initio to take pure priest’s due and Seond tithe lest he make them susceptible for ritual impurity (see The Laws of Lulav, Chapter 8, Halakha 2).",
+                "And that it (i.e., the Mishnah) specifies \"בירושלים\" because Second Tiithe is not appropriate for consumption other than in Jerusalem but outside of Jerusalem it should be redeemed as we explained in its place (see Chapter 2 of Tractate Maaser Sheni).",
+                "But the School of Hillel permitted \"אתרוג של דמאי\" because that which is doubtfully tithed is fed to the poor people as was explained in its place (Tractate Demai, Chapter 3, Mishnah 1), and if he wants he should sanctify his property (see Tractate Sukkah 35b that If he wants, he can make all of his property ownerless, but perhaps there might be a Mitzvah in doing so) and become poor and there will remain to him this Etrog that is doubtfully tithed to eat, and since there is the possibility that through it it will become appropriate for him to consume it, it is permissible for him to make a blessing upon it."
+            ],
+            [
+                "פטומתו– this is the nipple that protrudes on the extremity of the Etrog, if the hole is perforated, even a little bit. But if it is not perforated until there would be in the size of an Issar. And the Issar is a quarter of a M’ah. And the weight of an Issar is four berry-grains of barley. And it is not his intention with something peeled when the yellow rind is peeled until the whiteness appears, for this is included in what it says [in the Mishnah]: \"חסר כל שהוא פסול\" –but it wants to state that if it the dragged membrane/skin is very thin from upon the yellow rind, and with the condition that it is completely scraped, but if thre remains on it a little bit that is not scraped, it is kosher (see Tractate Sukkah 36a and the Laws of Lulav, Chpater 8, Halakha 7, and not according to the commentary of Rashi). And it is stated [in the Mishnah]: \"חסר כל שהוא פסול\" only on the first day of the Festival [of Sukkot]but not on the rest of the days (see Tractate Sukkah 36b). And that it is kosher/fit if: \"עלה חזזית על מיעוטו\"/if the smaller part of it were covered with lichen – with two conditions – the first is that the lichen would be joined closely but if the lichen was in this place and the lichen was in another place, even if its total was a minority, it is invalid. And second, that the lichen would not be on the protuberance/nipple, but if there was any change in the nipple, it would invalid. And geh Halakha is according to Rabbi Yehuda."
+            ],
+            [
+                "The Halakha is according to Rabbi Yehuda when he said [in the Mishnah] that the smallest size of a [kosher] Etrog is \"כביצה\"/like an egg and [the Halakha is] according to Rabbi Yossi when he states that the size of an Etrog can even be: \"אפילו בשתי ידיו\" one held in both of one’s hands."
+            ],
+            [
+                "Since it stated [in the Mishnah] at the beginning of the chapter, in order to wave it, that it teaches you that its Mitzvah (i.e., of the Lulav/Etrog) is the waving, it (i.e., the Mishnah) states): \"באכין מנענעין\" (see Tractate Sukkah 37b). And the order of this waving is (see the above mentioned Talmudic source and The Luas of Lulav, Chapter 7, Halakha 10): “carrying it and bringing it, raising it up and lowering it.” And the Halakha is according to Rabbi Meir. But the Halakha is not according to Rabbi Akiva."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "לכפול – this is that he should recite from: “I praise You, for You have answered me” (Psalms 118:21) until the end of Hallel, each word/phrase twice (see The Laws of Megillah and Hanukkah, Chapter 3, Halakha 11).",
+                "ולפשוט – that he should recite [Hallel] without repeating like the rest of the entire Hallel. And the blessing “On the recitation of Hallel” [which is recited] before its being read is an obligation in every place and this matter is not dependent upon custom. And it ahas already been explained the law of Seventh Year produce, that it is forbidden to do business with them (see Tractate Sheviit, Chapter 7, Mishnah 3) nor to transfer their monetary value to the commoners (who are not carefully observant of these laws). And it is a general principle among us that regarding the Etrog, we follow after its harvesting, and since it was harvested in the Seventh Year, its law is like the law for Seventh Year Produce, even though it completed [its growth] in the Sixth Year (see Tractate Sukkah 40a and the Laws of Shemitah and the Jubillee Year, Chpater 4, Halakha 12), but it is permitted to sell the Lulav because it is like wood and the holiness of the Seventh Year does not devolve upon it (see the Laws of Shemitah and Jubille, Chpater 8, Halakha 11, where our Mishnah is brought anonymously)."
+            ],
+            [
+                "מדינה – it is the rest of the land of Israel except for Jerusalem, and we have already explained in Tractate Maaser Sheni (Chapter 3, Mishnah 4 and see also Tractate Shekalim, Chapter 1, Mishnah 3 and Tractate Rosh Hashanah, Chapter 4, Mishnah 1).",
+                "ויום הנף – this is the sixteenth day of Nisan on which God stated (Leviticus 23:11): “He shall elevate the sheaf” – that Rabban Yohanan ben Zakkai expounded after the destruction of the Temple that the sixteenth day of Nisan it is prohibited to eat new [produce] all day long. And this is the matter where it states [in the Mishnah]: \"והתקין\" and it will be explained the principles of all this and the reasons in the tenth [chapter] of [Tractate] Menahot, and all of these enactments for practical Jewish observance you will find them in the Mishnah."
+            ],
+            [],
+            [
+                "God stated (Leviticus 23:40): “On the first day you shall take,” and the tradition comes [to teach] that [the word \"לכם\"/you [shall take] means that it is yours/belongs to you (see Tractate Sukkah 27b, 29b, 30a, 35a, 41b and Tractate Pesahim 38a, if it was given to him as a gift, behold this is permitted, even though that it is on the condition of returning it, it is a general principle among us that a gift on the condition of retuning it is considered a [genuine] gift (see Tractate Sukkah 45b). And it is permitted to give a gift on Yom Tov/the Jewish festival day."
+            ],
+            [
+                "With the condition that if he took it (i.e., the Lulav) backwards or that he removed it with a utensil, he did not fulfill his religious obligation. But if he took it with his hand and removed it inadvertently, he is liable for a sin -offering, because the general principle is that when lifts it up, he has fulfilled his obligation, and since he fulfilled his religious obligation, we don’t say that he brought it out for a religious purpose/meritorious or licit act (see Tractae Sukkah 42a). And the Halakha is according to Rabbi Yossi and the Halakha is according to Rabbi Yehuda."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "It (i.e., the Mishnah) will explain all these segments one at a time."
+            ],
+            [
+                "The taking up of the Lulav is an obligation from the Torah (Leviticus 23:40): “on the first day” throughout the world. But its taking up all seven days is an obligation only in the Temple. Because this is the intention of the Biblical verse (Leviticus 23:40): “and you shall rejoice before the LORD your God seven days,” and God stated (ibid.,): “On the first day you shall take [the product of hadar trees, etc.],” annd it comes as the received tradtion (see Tractate Sukkah 43a) that the first day and even in the provinces/בגבולין. And what they (i.e., the Rabbis) forced us that it(i.e., the Lulav/Etrog) is not taken up in this time on the first day of Sukkot when it falls on Shabbbat in order that we don’t make something new, because we would not take it up outside of the Land of Israel on the first day when it fell on Shabbat in the past because, we were not able to know exactly when the appropriate Rosh Hodesh fell for the establishement [of the New Moon] by the Bet Din of the Land of Israel. And the talk about the subject of the viewing [of the New Moon] and the leap year that is in our hands, it is possible that we would attach to it something special, we will explain what disappeared for most people. And what we were forced to prohibit the taking oup of the Lulav/Etrog on Shabbat within the Festival and even in the Temple, as a decree lest he carry it in his hands and cause it to pass through four cubits in the public domain (see Tractate Sukkah 42b). But we did not make this decree on the first day of the Festival because its commandment is stringent for it is an obligation, even in the provinces as we have explained (compare what Maimonides wrote regarding this in The Laws of Lulav, Chapter 7, Halakhot 13-18)."
+            ],
+            [
+                "This willow is a usage dating from Moses as delivered from Sinai/traditional interpretation of a written law, in that the will is taken outside from the willow that is in the Lulav. And it was the custom of the prophets to take it up without a blessing. But they did not say that it supercedes the Sabbath on the First Day of the Festial because the matter is not recognized/known other that they would say that on account of the Lulav was taken today, it is taken. And also, they (i.e., the Rabbis) did not say that it would supercede the Sabbath that is within the festival (i.e., during the Intermediate Days) lest that would say that just as the willow supercedes Shabbat, so also it would supercede the Lulav. And we have already explained tha thte Lulav is not taken up on the Sabbath that is within the Festival and therefore they (i.e., the Sages) stated that Shabbat should supercede if it (i.e., the holiday) fell on the seventh day in order to publicize it and they knew tha tit is an obligation and as usch stated that in order to publicize it that it is from the Torah (see Tractate Sukkah 43b). And they did not teach it/ולא חשנו here lest he carry it four cubits in the public domain because it is was transmitted to the Bet Din and to the agents of the Bet Din that they fulfil."
+            ],
+            [],
+            [
+                "אני – is from the names of the Holy One, Blessed be He. And similarly, \"הוא\" , this is what the expounders of eh Talmud (compare Rashi, Tractate Sukkah 45a). But I state that he reads and intends to whom he stated: “I, I am he,” for that which is written is stated in the victory of Israel and their salvation, like those, he will say, you who states (Deuteronomy 32:39): “See, then, that I, I am He, [There is no God besides Me].” Save us as you you have promised us. And there are those from the Geonim that stated that our subject is that whenever that I and He are in trouble, save us (compare the Tosafot, s.v. אני והוא). And this is via metaphor and it is what is said, may He be exalted and beautified (Psalms 91:15): “I will be with him in distress.”"
+            ],
+            [
+                "Rabbi Yohanan ben Beroka says; \"כפות תמרים\"/the branches of palm trees (Leviticus 23:40), one for the Lulav and one for the altar (see Tractate Sukkah 45b – for he holds the concept of אם למקרא/the traditional reading – vowels – must guide us, whereas the Sages hold that the word is written defectively, i.e., כפת תמרים). And it is forbidden to eat the Etrog on the Seventh Day [of Sukkot] because the general principle among us is that since it is forbidden for part of the day, it is forbidden for the entire day. And therefore, it (i.e., the Mishnah) states: \"התינוקות\" who are not exacting in what is permitten and what is forbidden (see Tractate Sukkah 46b). But the Halakha is not according to Rabbi Yohanan ben Beroka."
+            ],
+            [],
+            [
+                "God said (Deuteronomy 16:15): “And you shall have nothing but joy.” And they (i.e., the Sages) said that to include the last day of the Festival for joy (Tractate Sukkah 48a)."
+            ],
+            [
+                "The nipple of the bowl of water was narrower than that of the bowl of wine, because their wine was thicker than the water (see Tractate Sukkah 48b). Burt Rabbi Yehuda states that only a LOG of water should be poured as a libation all eight days of theFestival. And the water libation on the Festival [of Sukkotr] is a usage dating from Moses at Sinai/traditional interpretation of a written law (see Tractate Sukkah 44a)’ and there are secrets hints of this in Scripture (see Tractate Shabbat 103b and Tractate Taanit 2b) and those who don’t believe in the received tradition do not admit to this. And therefore, when :\"מסך מים על רגליו רגמוהו כל האם באתרוגיהם\" - because he was a Sadducee who didn’t hold by the water libation ceremony."
+            ],
+            [
+                "Just as one requires that it (i.e., the golden jar) was not sanctified [for Altar Service], for it had been sanctified, meaning to say, from the service vessels [of the Temple] and they thought that it was for the sanctification of the hands and feet, they filled it and sanctified their ahnds and feet from it (this is not according to the commentary of Rashi on Tractae Sukkah 50a, s.v., חזקיה), and there for, this specific arched, pouched vessel/wine jug is for weekdays."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "חליל – it is an instrument of the known musical instruments by the name of ALMASMARf g essential one in song, they associated everything with its name.",
+                "ובית השאובה – the name of the place that they would prepare for joy and music and they called by this name because it states (Isalah 12:3): “Joyfully you shall draw water [from the fountains of triumph].”"
+            ],
+            [
+                "תיקון גדול – meaning to say, of great beneift/value, and it is that they prepare a place for the women and a fenced in place for the men, but the place for the women is above on top of the place of them men, higher than it in order that the men would not gaze at the women (see Tractate Sukkah 51b). And when I draw the Temple courtyard in its generalities in its place (at the end of the Tractate Middot, dealing with the dimensions of the Temple) , it will be explained to you the Women’s Gallery and its separateness from the rest of the places.",
+                "And it was stated [in the Mishnah]: \"אנו ליה וליה עינינו\" – it is shortened language, and the liturgical version of their recitation was such: We are to God to whom we bow down/worship and our eyes are in wait/hopeful for God (see Tractate Sukkah 53b)."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "It is stated [in the Mishnah]: \"ואין מוסיפין על ארבעים ושמונה\" – it (i.e., the Mishnah) wanted it for the majority [of time]. But it happened that in one of the years that there would be a day in which there are fifty seven Tekiot/the sustained note of the soundings of the Shofar. And that is when the Eve of Passover occurs on Shabbat, because it was already explained to you in [Tractate] Pesahim (Chapter 5, Mishnah 5) that the Passover Offering is slaughtered in three parties. And it is stated there that when the first party entered [into the forecourt] , they sounded the Tekiah, the Teruah and the Tekiah, and it said, they recited the Hallel (Psalms 113=118), if they completed it, they repeated it, and if they repeated it, they recited it a third time, and it stated, that just as was done in the first occurrence, so the same in the second and third occurrences. Here it will be explained to you from this that there were three Tekiot/sustained notes sounded at each reading, and it was possible that there would be three parties of twenty seven sustained sounding notes of the Shofar, and eighteen [soundings] for the two Daily Offerings, and nine for the Shabbat Musaf [offering], and three [soundings] for the opening of the gates. And it is impossible that there would be in the Temple more than this number (see Tractate Sukkah 54b and see the Laws of the Vessels of the Temple, Chapter 7, Halakhot 5-6)."
+            ],
+            [
+                "All of this is easy after the knowledge of two general principles. The first is that the priestly watches were twenty-four groups, and all of them serve during the Festivals. And the second is that the sacrifices of the Holiday [of Sukkot] are fourteen lambs and two rams and one goat from each day from the seen days. And on the first day, they add what we have mentioned: thirteen bulls, and on the second day, twelve bulls, and on the third day eleven bulls. And as such they decrease by one until on the seventh day there would be seven bulls and two rams and a goatand fourteen lambs. And there are twenty four animals according to the number of priestly watches. , as seach watch sacrifices one domesticated animal, and this is a matter where it is stated that the hand of all of them is equal, because there isn’t there a priestly watch that sacrifices two domesticated animals, but on the other days of the festival, the priestly watch sacrifices each and every bull, and there is a priestly watch for the goat and two priestly watches for the two rams. But whatever remains from the number of priestly watches, they divid among them the forteen lambs, there those among them that each sacrifice two lambs, and there are those among them that sacrifice one each as has been mentioned until it completes the number and they return that night according to the order, as it states. And thenumer of these sacrifices are explained in the Torah (see Leviticus 29:12-39). But that which it (i.e., the Mishnah) states here: \"אחד ושנים ושלשה\" on the the priestly watches even though it is the feminine language usage, because each one doesn’t speak other than the head of the watch in the manner that it states in the entire Mishnah: “Yehoyariv and Yedaiah” (see Tractate Bava Kamma, Chapter 9, Mishnah 13), menaing to say that the priestly watch of Yehoyariv and the priestly watch of Yedaiah, or perhaps he counts using the male language of משמר/watch."
+            ],
+            [
+                "שלשה פרקים – these are the three [Pilgrimage] Festivals, and on Shavuot/Atzeret, there is among us the leavened pread in the Temple and what God said (Leviticus 23:17): “You shall bring from your settlements two loaves of bread as an elevation offering: each shall be made of two-tenths of a measure of choice frour, baked after leavening, [as first fruits to the LORD],” and the shewbread (Leviticus 24:5-9) is Matrzah, for when Atzeret/Shavuot occurs on Shabbat they divide out for them leaven and unleavened [bread].",
+                "And it is stated [in the Mishnah]: \"שוים באימורי הרגלים\"/they shared equally in the presecribed offerings of the Festivals, meaning to say that the sacrifices which were mentioned on the the Festivals (see Tractate Sukkah 55b), that which is eaten from them is shared equally,and also that which is offered as incense is sacrificed together, like it explained.",
+                "ומשמר שזמנו קבוע (and the Watch whose time for ministered was fixed – for that week of the Festival), this is the watch that was assigned for that week, its turn alone, even if there was no festival.",
+                "And it is stated [in the Mishnah]: \"וכל קרבנות צבור\" – to include the bull for an unwitting communal sin and its laws will be explained in Tractate Horayot (Chaper 1, Mishnah 5).",
+                "And it is stated [in the Mishnah]: \"הוא מקריב את הכל\" – to include the summer fruits of the altar (when there were no individual or communal offerings being sacrificed – animal burnt-offerins were sacrificed so as not to leave the alter empty) (see Tractate Sukkah 56a). And we already explained it in the fourth [chapter] of [Tractate] Shekalim (Mishnah 4).",
+                "And it is stated [in the Mishnah]: \"בזמן שיום טוב סמוך לשבת בין מלפניה בין מאחריה\" - Its subject matter is if the First Day of the Festival [of Sukkot] was on Sunday, all of them divide the shewbread among them equally on the Sabbath day which is the eve of the Festival, even though the time had not yet arrived that the portion of all of them are equal, and this matter is an enactment because we they come early to their Divine Service and prepare prior to the [actual] time and similarly if the Last Festival day (i.e., Shemini Atzeret) fell on Friday/the Eve of the Sabbath, they divide the shewbread equally on the Sabbath Day which is the day after the conclusion of the Festival even though the Festival had already been completed,, and this is the enactment if one who came late from the men of that priestly watch, someone who is from those priestly watches should remain and serve in his place."
+            ],
+            [
+                "חל יום אחד להפסיק בנתים – as for example, that the First Day of the Festival of Sukkot occurred on Monday or the Concluding Day of the Festival [of Sukkot] occurred on Thursday, that when this occurs there doesn’t remain for the second/next priestly watch that would enter other than the Divine Service of one day alone, and the Festival would come and all of them would participate togethter in Divine Service if the First Day of of the Festival fell on Monday, either one priestly watch would enter after the Sabbath day if the Concluding Day of the Festival coccurred on Thursday, because each Sabbath day is the day of the switching/changing of the priestly watches where one leaves and a second enters, and they divide the shewbread. But when it arrrives for one of the priestly watches, this priestly watch which only has to perform Divine Service for one day, will become idle/lazy regarding it and be prevented from coming. And the Aramaic translation of (Genesis 19:16): \"ויתמהמה\" /Still he delayed is that he became delayed, and therefore, they enacted for him that he should take from the shewbread only two loaves. But Rabbi Yehuda holds that they prefer that the pirestly watch that enters with the reward of the locking of the Temple doors on the first night (see Tractate Sukkah 56b). And the reason that those who enter divide up the shewbread in the northern side of the Temple courtyard is to demonstrate that the Divine Service of this Shabbat is theirs, since the slaughtering is in the north as will be explained in its place (see Tractate Zevakhim, Chapter 5). And there were in the Temple twenty four rings, a ring for each priestly watch on which they would suspend and flay the sheep, and all of it was fixed on the walls (see Tractate Middot, Chapter 3, Mishnah 5), and when one priestly watch enters, they lower that ring to demonstrate that the Divine Service belongs to it, and similarly, there were there also twenty four windows upon which lay the clothing of the priests, one window for each priestly watch (see Tosefta Sukkah, Chapter 4, Halakha 12 an dsee Tractate Tamid, Chapter 4, Mishnah 3, and the words of Maimonides in the Laws of the Vessels of the Temple, Chpater 8, Halakha 8, though the source is not clear to Rabbi Kafih), and all of them are closed, but when the priestly watch enters for Divine Service, it opens its window, except for the priestly watch of Bilgah where the Sages decreed upon it that it would be this priestly watch forever. חולקת בדרם וטבעתה קבועה ולונה סתומה – like the departing priestly watch, for they did not leave for it a sign to demonstate that this was their Divine Service, and they made this as such, for at the time the Greeks treiumped over Jerusalem, and it was known that one of their daughters married one of the Greek officers, and she passed over to their religion and became insolent and entered into the Temple and trampled the altar with her sandal and she knocked against him and said to him in the Greek language, “You are a wolf, you are a wolf, how long will you destroy the money of Israel ander you don’t help them in their time of trouble?” And the Sages of that generation decreed upon every priestly watch that left from within it about this evil culture – what do you see and established this for all of the coming generations in order that people should be chastised/punished. But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Sukkah/English/merged.json

@@ -0,0 +1,211 @@
+{
+    "title": "Rambam on Mishnah Sukkah",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rambam_on_Mishnah_Sukkah",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "The general rule among us is that we require that a Sukkah be a temporary dwelling, and therefore, it should not be higher than twenty cubits. Rabbi Yehudat states that we require a permanent dwelling and therefore permits it, even if it was of the utmost height (see Tractate Sukkah 2a and according to Rava). And the measurement of its [internal] space is no less than seven handbreadths long by seven handbreadths wide (see Tractate Sukkah 3a). And in this Seder/Order (Tractate Shabbat, Chapter 1, Mishnah 1, regarding Sabbath boundaries), already general principles have preceded [this Mishnah], from them: All that is less than a three [handbreadths] is like aלבוד./a legal fiction of considering the separate parts as united/joined, and from them , because this measurement is a place of not less than than four handbreadths. And it is stated [in the Mishnah]: \"ושאין לה שלש דפנות\" – that two of the walls would be complete and the third wall, even if it had a handbreadth and a little bit [more], we than three place it less three [handbreadths] rear the wall in order that that everything would be the measurement of the place. And for this Sukkah, there are three shapes: The first is that the there would be three complete walls near/adjacent to each other, it doesn’t require anything additional and this is its shape (see picture 1 in the Kafih edition), And the second shape, is that it has two walls near/next to each other, behold this requires a third wall that has a handbreadth and a little bit more which we place ino less than three [hadbreadths] adjacent to the wall in order that the handbreadth with the oepn area that is between it and between the wall is four handbreadths, and this is its shape (see picture 2 in the Kafih edition) and this requires a צורת פתח/a form of a doorway (i.e., a structure, often symbolic, that seals an opening by means of two doorposts and a llinetl above them , as though it were a wall with an open door). And the third shape is that it has two walls opposite each other, which requires a third wall that would be more than four handbreadths [in length] and he would place it less than three [handbreadths] adjacent to the wall in order that it would have the measurement of a small Sukkah which is seven handbreadths, and this also needs a form of a doorway. And this is its shape (see picture 3 in the Kafih edition) and in this last drawing, it is necessary for us to have four [handbreadths] and a little bit more because the walls are separated/divided from each other. And it was already explained to you in [Tractate] Eruvin (Chapter 1, Mishnah 1), that the form of a doorway/צורת פתח that it (i.e., the Mishnah) stated is a beam from here and a beam on top of them.",
+                "And it is stated [in the Mishnah]: ושחמתה מרובה מצלתה פסולה\" /that if its (that of the covering on top of the Sukkah) sunlight is greater than its shade, it is invalid, which implies, that if its sunlight and its shade are equivalent, it is fit/proper, it is not this other than when we see it as such on the ground, but if we saw the meansurement of the sun on the ground like the measurement of the place where the covering of the Sukkah shades over, and there is no sunlight, it is kosher, because the hole/cavity that is in the covering that sun enters into it is less than that which is covered as is explained in an exemplary manner in the science of Elementor/optics, that the sun, if it entered through the hole, it would be that its brightness/radiance on the land would be definitley greater than from that hole/cavity (see Tractate Sukkah 22b) But the Halakha is not accordng to Rabbi Yehuda."
+            ],
+            [
+                "[The Mishnah] desired when it stated: \"דיורין\" that it is not appropriate for dwelling, and this if the roof below was broken/rickety to such an extent that one is not able to carry in any matter at all pillows and couches/mattress that they spread out over him, there is no dispute tha thte lower [Sukkah] is fit/kosher, because we rely upon the upper [Sukkah’s] covering. But if was strong in order that it would be able to hold to lift the pillows and couches appropriately, there is no dispute that the lower [Sukkah] is invalid. But if he was able to carry a load that is unstable and that moves, in this, the Sages and Rabi Yehuda dispute (see Tractate Sukkah 10a). What are thesy dealing with ? When the space that is between the two coverings is ten handbreadths or more, but less than ten [handbreadths], the lower one is fit/kosher (as we also see in the Laws of Sukkah, Chapter 5, Halakha 22). But the Halakha is not according to Rabbi Yehudah."
+            ],
+            [
+                "נשר – they are the leaves and the sprouts/flowers that wither/wilr from the plants that they cover [the top of the Sukkah] with.",
+                "וקינוף (framework of a baldachin/canopy) – four pillars. That if he spread over them, it becomes a roof and w=it would be a Sukkah within a Sukkah, and it would be that the height of pillars would be ten handbreadths or more.",
+                "נקליטי המטה (poles of the bedstead, connectted by a cross-pole over whicha net is spread so as to form a slanting cover, curtain frame) – two pillars only that if he spread [something] over them, it would not make a roof (see Mishneh Torah, The Laws of Sukkah, Chapter 5, Halakha 23 and the commentaries of the Magid Mishnah and Choshen Mishpat there). But if he spread a sheet underneath the roof of the Sukkah for beauty, this is kosher/fit for it is designated because of [the need to catch] what drops (see Tractate Sukkah 10a)."
+            ],
+            [
+                "אם היה הסיכוך הרבה מהן כשרה – but with the condition he he would cut them, for if he did not cut them, it wout would combine the kosher covering [of the Sukkah] with invalid covering and it would be invalid, because it is forbidden to cover [the Sukkah] with plants that are attached for the reason that will be explained futher on.",
+                "And it is stated [in the Mishnah]: \"או שקצצם כשרה\" – on the condition that he move them and shake them after their being cut, and afterwards it will be kosher/fit, but even though that most of the covering or all of it from this vine or gourd in order that it would be an act for the sake of the Sukkah (see Sukkah 11a and 9b and the decision of Maimonides in the Laws of Sukkah, Chapter 5, Halakha 12), because the general principle among us is that (Deuteronomy 16:13): “[After the ingathering from your threshing floor and your vat,] you shall hold the Feast of Booths for seven days,” and it (i.e., the Gemara – Sukkah 11b), you shall make it, but not from that which is made. And this general principle that it mentioned that all that grows from the ground and is not susceptible to receive ritual defilement, meaning to say, tha tiit is not like matting (see Tractate Sukkah 11b) and flax clothing and wooden vessels/utensils all of which are susceptible to receive ritual defilement, it is the correct general principle to rely upon, and the hint for this is stated as it is exalted: “After the ingathering from your thresthing floor and your vat, you shall hold the Feast of Booths for seven days,” and it comes to us in the received tradition that the Biblical verse speaks about the refuse of the grainary/threshing floor and the wine-cellar (see Tractate Sukkah 12a), meaning to say, that the Sukkah is made from them and from things like them."
+            ],
+            [
+                "We are concerned lest a person first place this package or that is tied up in order that it should dry out or to store it there, and he will madke up his mind afterwards and leave it to be the covering for the Sukkah, and this is prohibited because of the general principle that we mentioned, “you shall make but not from what is already made,” and therefore, we obligated hiim to untie those bundles in order that it be an act for the sake of the Sukkah, and they (i.e., the Rabbis) made this law a general principle on account of this concern a,d prohibited from making a Sukkah with tied up bundles (see Tractate Sukkah 12a)."
+            ],
+            [
+                "נסרים (boards) – these are the boards; if these specific boards were narrow in order that it it would be that the width of each board from them would be less than three handbreadths, it would be permitted to cover the Sukkah with them according to the opinion of all, for they are like reedds. But if the width of each the boards was four handbreadths which is the measurement of a place, according to all opinioons it is prohibited to cover the Sukkah with them, but if it the width of those specific boards was less than four [handbreadths] but more than three [handbreadths], on this, Rabbi Yehuda and Rabbi Meir disagreed, for Rabbi Yehuda permits covering [the Sukkah] with them, for they are less than four [handbreadths] and they lack the measurement of the place, but Rabbi Meir prohibits [their usage] because they are greater than three [handbreadths] and they have left the status of a לבוד/something joined (only if there is a gap of less than three handbreadths between them). But the Halakha is according to Rabbi Yehuda."
+            ],
+            [
+                "תקרה (ceiling)– they are the boards of the roof.",
+                "ומעזיבה (concrete of stone chippings, clay) – the building that they place on the boards from the dust and plaster.",
+                "ומפקפק (loosens) – it that he he ruproots them from their nails.",
+                "ונוטל אחת מבמתים – that he removes a plank from between ever two planks and fills the place of those boards that he removed with Sukkah covering/Schach, it is fit/kosher. But the School of Shammai states that even though he loosens it, he took one from among them because they hold that there is no destruction of the roof other than by taking one [plank] from among them. And Rabbi Yehuda states that the School of Hillel holds/thinks that with one of these two activities, it will be the destruction of the roof. But Rabbi Meir states that [both] the School of Shammai and the School of Hillel agree that the destruction of the ceiling does not occur other than with the taking of one [plank] from among them (see Tractate Sukkah 15a). And the Halakha is according to Rabbi Yehuda like he received the opinion of the School of Hillel."
+            ],
+            [
+                "It is prohibited to cover the roof [of the Sukkah] with \"בשפודין\"/spits because they are not what grows in the ground.",
+                "וארוכות המטה (and the long boards/bedsides)– vessels and they are susceptible to receive ritual defilement.",
+                "And it is stated [in the Mishnah]: \"כמותן\" meaning to say that it is like them in proximity [but] not frugally because the general principle among us is that if it was crushed like it is standing, it is invalid. And these spits and similar all the Sukkah scovering is invalid, for they are like it is crushed, and therefore there must be among them more of them with some measure , and therefore, there must be between them more of them with a little bit (see Tractate Sukkah 15b), and it fills bewween them with something that is permitted to cover the Sukkah with, and then it iwill be Kosher/fit.",
+                "And the reason \"שחוטט בגדיש אינה סוכה\" /that hallowing out a space in a stack of grain [to make a Sukkah] is not a Sukkah- because the general principle that I mentioned to you is that you make it but not from that which is already made (see Tractate Sukkah 12a), and when he hollows out a Sukkah in a pile of grain of ears of corn/spike, there is no doubt that the roof of that is Sukkah was not intended for this at the time that he hollowed out the ears of corn (see Mishnah 1 of this chapter), that it will be roof covering fo the Sukkah, and therefore, if there was in this ppile a space of a handbreadth amidst seven that will be made for the sake of the Sukkah from the outset and they completedd for the measure of the Sukkah after the stack of ears of corn, for a pile, it is permitted (see Tractate Sukkah 16a)."
+            ],
+            [
+                "The height of the Sukkah can be no lsss than ten handbreadths, as was explained (see Mishnah 1 of this chapter). Rabbi Yossi holds that a partition that is suspended/hanging is permitte (see Tractate Sukkah 16a), and therefore, e states that if the wall is attached to the ceiling and it has ten handbreadths, even if there are more than three handbreadths between it and the ground it is permitted. But the Halakha is not according to Rabbi Yossi."
+            ],
+            [
+                "It is also a great principle that we remember it, and this is that whenever there is between the top of the wall and the the roof of the Sukkah from four cubits and between them there is a ceiling or invalid Sukkah roof covering, we view it as if the end of the wall is curved until it reaches the kosher Sukkah roof covering, and this is what we call a curved wall (i.e., a legal fiction by which a part of the ceiling may be considered as part ofa curved wall) (see Tractate Sukkah 4a), and it is a Halakhic tradition pave[transmitted] to Moses from [the Divine Revelation at] Sinai (see Tractate Sukkah 6b).",
+                "וסוכה גדולה – and there will remain in the middle of the Sukkah kosher Sukkah roof covering hat has [the dimensions] of seven [handbreadths] by seven [handbreadths]. And here it will be explained to you that the law of a curved wall, we judge it on all four walls [of the Sukkah]. And these three segments are mentioned to inform you that the law of a curved wall is a law that we judge by in any manner that there will be whether with a house whose walls became a house, whether in a courtyard where they did n’t intent that those walls would be made for the Sukkah covering in the courtyard and were not built other to protect the houses from the paved road for the public, whether with a large Sukkah that separates unfit between the walls and kosher Sukkah roof covering (see Tractate Sukkah 17a). And it is mentioned in this language and it is stated that invalid Sukkah roof covering from the side invalidates wihtin four cubits and in the middle invalidates with four cubits (see Tractate Sukkah 17b), as will be explained in this chapter."
+            ],
+            [
+                "כמין צריף – slanted in this shape (unside down V). And the Halakha is accoerding to Rabbi Eliezer who invalidates it. But if it had a roof of a handbreadth in this shape (see picture 2 – where the two sloping slides are connected by a flat piece on top) or that one wall was a handbreadth high like this shape (see the next picture, which looks like a quadrilatral it is kosher (see Tractate Sukkah 19b). But there is a dispute bretween Rabbi Eliezer and the Sages regarding matting, that the first Tanna/teacher holds that a regular small mat is for lying and a regular large one is covering the Sukkah’s roof with, and therefore, [the Mishnah] states: \"לשכיבה מקבלת טומאה\" meaning to say that it merely is always for covering the roof of a Sukkah with until he should specify that it is for lying upon.",
+                "And it is stated [in the Mishnah]: \"ולסכוך מסככין בה\" – that is a small mat that it is always made for lying upon until one specifies that it is for covering the Sukkah’s roof with. And Rabbi Eliezer says that a mere large mat is also for lying, until he should specify that it is for covering the roof of a Sukkah with. But the Halakha is not according to Rabbi Eliezer."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "With the condition that the height of the beat would be ten handbreadths (see Tractate Sukkah 20b), which is the measure of the Sukkah, for certainly a Sukkah was made within a Sukkah. But the Halakha is not according to Rabbi Yehudah."
+            ],
+            [
+                "Rabbi Yehudah holds that we reuire that the Sukkah is a permanent dwelling (see Tractate Sukkah 21b, for he holds that we require a Sukkah that is a permanent dwelling, and his approach has already been explained to you (see Tractate Sukkah, Chapter 1, Mishnah 1), and therefore, it requires that it should be able to stand on its own."
+            ],
+            [
+                "בראש הספינה כשרה – with the condition that this Sukkah will be stong enough in order that an ordinary wind that is always found at land will not toubleit over without a tempest/gal. And irt will be explained to you that on account of the things that are forbidden on Jewish festivals/Yom Tov, we don’t ascend up a tree nor do we ride on top of an animal (see Tractate Betzah, Chapter 5, Mishnah 2)."
+            ],
+            [
+                "They did not permit the trees because of the walls other than with two conditionsz, the first – that those trees must be strong and thick in order that they will not always move in the wind and won’t always move to and fro/shake in the manner of the thin vine-shoots. And second, that he will fill at the top of the tree and between its branches with straw and similar kinds of things so that it will stand straight and not shake in the wind, because the genearl rule among us is that a partition that is not able to sand in an oerdinary wind is not a partition (see Tractate Sukkah 24b and see also Tractate Eruvin, Chapter 10, Mishnah 8). And another general principle among us is that a person who engages [in the performance of a Mitzvah] is exempt from the Miktzvah (see Tracate Sukkah 25a and Tractate Sotah 44b).",
+                "And it is stated [in the Mishnah]: \"חולים פטורין\" – and even a light illness (see Tractate Sukkah 26a).",
+                "ואכילת עראי – it is that he will eat a small amount and not intend with it that it would be a meal, and he doesn’t eat other than to silence his hunder until he complete his eating afterwards. And it (i.e., the Mishnah) brought this incident in order to inform us that whomever wishes to be stringent that he willnot eat anything nor drink outside of the Sukkah, this is praiseworthy even though he is not obligated."
+            ],
+            [],
+            [
+                "Rabbi Eliezer states that the fact that [the Torah] stated (Leviticus 23:42): “You shall live in booths seen days” – that one is required to always use his Sukkah just as a person makes a meal in his home in the day time and at night. But the Sages learn [regarding] the fifteenth of [the month of] Tishrei from the fifteenth of Nisan (see Tractate Sukkah 27a), that just as a there is the eating of Matzah on the first night [of Passover] alone is a Mitzvah, and afterwards, if he wants, he may eat it (see also The Laws of Sukkah, Chapter 6, Halakha 7 – that if a person wants he can abstain from eating anything but fruit or parched corn) or he consumes appetizers/desserts like we explained in its place (See Tractate Pesahim, Chapter 2, Mishnah 5).",
+                "And what Rabbi Eliezer said: \"ישלים\" – that he should consume double from the appetizers from what he eats each night, but the bread and the meat is not possible for two meals. But the Halakha is not according to Rabbi Eliezer."
+            ],
+            [
+                "The Halakha is according to the School of Shammai (see Tractate Sukkah 3a)."
+            ],
+            [
+                "God stated (Leviticus 23:42): “all citizens in Israel shall live in booths,” and it comes in the received tradition that this excludes women and slaves and mionors (see Tracate Sukkah 28a; but there, the word\"כל\" (from the words, “all citizens in Israel” in Leviticus 23:42 comes to include the minors through a mere mere support, but not as an absolute proof, but the words of Maimonides are not clear to me, i.e., Rabbi Kafih).",
+                "וקטן שאינו צריך לאמו – that he does not cry out with the name of his mother when he wakes up from his sleep as the small children do. But the Halakha is not according to Shammai who was strict and required a Sukkah for all the males in all ages."
+            ],
+            [
+                "The subject of \"קבע\" the principle and the permanence, and it is that he should furnish it (i.e., the Sukkah) with the most beautiful funiture that he has and decorate it and eat in it and drink and sleep in it and make his house like a temporary home and the Sukkah like the place where he resides.",
+                "וסריחה (stinking/stench) – in their language the damage/spoiling.",
+                "ומקפה – the jellified/congealed soup since the person’s soul is disturbed by it, and a little bit of water ruins it. And they (i.e., the Rabbis of the Mishnah) estblished this regarding a pulp of grist (i.e., stiff mass of grist,oils and onions) (see Tractate Sukkah 29a) and this is the ground bean that is ruined quickly in water. And the falling of rain at the beginning of Sukkot teaches that their activities are not acceptable before God."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "A commandment that comes to be fulfilled by means of a transgression is not a commandment/Mitzvah. And therefore, \"לולב הגזול ושל אשרה ולשל עיר ננדחת פסול\" and this Asherah/tree worshipped as part of idolatrous rites (as the Torah commandes that these trees must be burned and entirely destroyed as we learn in Deuteronomy 12:2) is that the tree itself is worshipped and it will be explained to you the different parts of the Asheiah in [Tractate] Avodah Zarah (Chapter 3, Mishnah 7), and you already know that it is stated [in the Torah] which is exalted (Deuteronomy 13:18): “Let nothing that has been doomed stick to your hand, [in order that the LORD may turn from his blazing anger and show you compassion],”and God said (Leviticus 23:40):”[On the first day] you shall take the product of hadar trees,” and it comes in the received tradition that all of them require beauty, and therefore a dried out Lulav/palm branch is invalid because it lacks beauty (see Tractate Sukkah 31a).",
+                "נפרצו עליו (if its leaves are severed) – this is that its leaves are broken from the spine of thlike Lulav which are fixed upon it , and it will be like dried branches/twigs of a palm tree in this form (i.e., the leaves are haped with the edges facing down – like arrows facing upward).",
+                "ונפרדו עליו (the leaves are spread) – they are spread from each other but they are not detached/loosely connected, nor weakened, like this image (i.e., like an arrow facing downards), and Rabbi Yehuda holds that the each Lulav requires a band to bind/tie up in order that they are tied up nicely (see Tractate Sukkah 32a) But in one of the places in the Land of Israel palm trees that the creation of their Lulavim is that the head of each leave reaches the root of the second and they are not grafted one on to the other like the other Lulavim in this image (closely knit arrows facing downwards). And they are called \"ציני הר ברזל\" /palm, Iron Mount – a hill near Jerusalem (some of the bran Aches grown on it are too short to be valid Lulavim).",
+                "And it is stated [in the Mishnah]: \"שלשה טפחים כדי לנענע בו\" meaning to say and in order to wave them (see Tractate Sukkah 32b), meaning to say in order that he can take hold of it with his hand and wave them. And it is the measure of a handbreadth, and therefore, the that the Lulav cannot be less than four handbreadths from the handbreadths that in every handbreadth there are four fingers in size. And we don’t descend/bring it down other than from the spine of the Lulav underneath the two twin leaves that are at the top of the Lulav. But the Halakha is not according to Rabbi Yehudah."
+            ],
+            [
+                "ענביו (its berries) – its seed. And with the condition that those seeds are black or red, but if they were green and even if they were greater than its leaves, it is fit/valid/kosher (see Tractate Sukkah 33b). And it is stated [in the Mishnah]: \"נקטם ראשו פסול\" (if its top/tip is severed/broken away it is invalid) is not the Halakha."
+            ],
+            [
+                "It would occur in our minds that we don’t take a willow/Aravah other than from a place of water, for God states (Leviticus 23:40): “willows of the brook,” therefore, it (i.e., the Mishnah) informs you that \"של בעל כשרה\"/if it grew in a non-irrigated field, it is kosher, for that which the exalted Torah stated “the willows of the brook” that it is not other than for the marking of the species (see Tosefta Sukkah, Chapter 2, Halakha 7 and Tractate Sukkah 33b), that it will grow wherever it grows and it (i.e., the Mishnah) states: \"נקטם ראשה פסולה\" is not the Halakha."
+            ],
+            [
+                "And know tha thte length of the myrtle and the willow is three handbreadths from the handbreadths that are known which are four [fingers] in size (see Tractate Sukkah 32b and the Laws of Lulav, Chapter 7, Halakha 8) and the Halakha is according to Rabbi Yishmael and according to Rabbi Tarfon."
+            ],
+            [
+                "ערלה ותרומה טמאה – they are within the general rule of things that require burning, as was explained in Seder Zeraim (see Tractate Orlah, Chpater 3, Mishnayot 1-5 and Tractate Terumah, Chapter 11, Mishnah 10) and therefore it is invalid for behold God said (Tractate Sukkah 35a): fruit and these things are not appropriate in any fashion for consumption. And it is a general rule among us that we don’t bring Holy Things to a state of ritual impurity, that this general principle has already been taught in what preceded it. And all foods do not receive ritual defilement until they become moistened by one of seven liquids as this principle will be explained and its details in Tractate Makhshirin (see Chapter 6, Mishnah 4: dew, water, wine, olive oil, blood, milk, and bee’s honey). And therefore, it was not permitted ab initio to take pure priest’s due and Seond tithe lest he make them susceptible for ritual impurity (see The Laws of Lulav, Chapter 8, Halakha 2).",
+                "And that it (i.e., the Mishnah) specifies \"בירושלים\" because Second Tiithe is not appropriate for consumption other than in Jerusalem but outside of Jerusalem it should be redeemed as we explained in its place (see Chapter 2 of Tractate Maaser Sheni).",
+                "But the School of Hillel permitted \"אתרוג של דמאי\" because that which is doubtfully tithed is fed to the poor people as was explained in its place (Tractate Demai, Chapter 3, Mishnah 1), and if he wants he should sanctify his property (see Tractate Sukkah 35b that If he wants, he can make all of his property ownerless, but perhaps there might be a Mitzvah in doing so) and become poor and there will remain to him this Etrog that is doubtfully tithed to eat, and since there is the possibility that through it it will become appropriate for him to consume it, it is permissible for him to make a blessing upon it."
+            ],
+            [
+                "פטומתו– this is the nipple that protrudes on the extremity of the Etrog, if the hole is perforated, even a little bit. But if it is not perforated until there would be in the size of an Issar. And the Issar is a quarter of a M’ah. And the weight of an Issar is four berry-grains of barley. And it is not his intention with something peeled when the yellow rind is peeled until the whiteness appears, for this is included in what it says [in the Mishnah]: \"חסר כל שהוא פסול\" –but it wants to state that if it the dragged membrane/skin is very thin from upon the yellow rind, and with the condition that it is completely scraped, but if thre remains on it a little bit that is not scraped, it is kosher (see Tractate Sukkah 36a and the Laws of Lulav, Chpater 8, Halakha 7, and not according to the commentary of Rashi). And it is stated [in the Mishnah]: \"חסר כל שהוא פסול\" only on the first day of the Festival [of Sukkot]but not on the rest of the days (see Tractate Sukkah 36b). And that it is kosher/fit if: \"עלה חזזית על מיעוטו\"/if the smaller part of it were covered with lichen – with two conditions – the first is that the lichen would be joined closely but if the lichen was in this place and the lichen was in another place, even if its total was a minority, it is invalid. And second, that the lichen would not be on the protuberance/nipple, but if there was any change in the nipple, it would invalid. And geh Halakha is according to Rabbi Yehuda."
+            ],
+            [
+                "The Halakha is according to Rabbi Yehuda when he said [in the Mishnah] that the smallest size of a [kosher] Etrog is \"כביצה\"/like an egg and [the Halakha is] according to Rabbi Yossi when he states that the size of an Etrog can even be: \"אפילו בשתי ידיו\" one held in both of one’s hands."
+            ],
+            [
+                "Since it stated [in the Mishnah] at the beginning of the chapter, in order to wave it, that it teaches you that its Mitzvah (i.e., of the Lulav/Etrog) is the waving, it (i.e., the Mishnah) states): \"באכין מנענעין\" (see Tractate Sukkah 37b). And the order of this waving is (see the above mentioned Talmudic source and The Luas of Lulav, Chapter 7, Halakha 10): “carrying it and bringing it, raising it up and lowering it.” And the Halakha is according to Rabbi Meir. But the Halakha is not according to Rabbi Akiva."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "לכפול – this is that he should recite from: “I praise You, for You have answered me” (Psalms 118:21) until the end of Hallel, each word/phrase twice (see The Laws of Megillah and Hanukkah, Chapter 3, Halakha 11).",
+                "ולפשוט – that he should recite [Hallel] without repeating like the rest of the entire Hallel. And the blessing “On the recitation of Hallel” [which is recited] before its being read is an obligation in every place and this matter is not dependent upon custom. And it ahas already been explained the law of Seventh Year produce, that it is forbidden to do business with them (see Tractate Sheviit, Chapter 7, Mishnah 3) nor to transfer their monetary value to the commoners (who are not carefully observant of these laws). And it is a general principle among us that regarding the Etrog, we follow after its harvesting, and since it was harvested in the Seventh Year, its law is like the law for Seventh Year Produce, even though it completed [its growth] in the Sixth Year (see Tractate Sukkah 40a and the Laws of Shemitah and the Jubillee Year, Chpater 4, Halakha 12), but it is permitted to sell the Lulav because it is like wood and the holiness of the Seventh Year does not devolve upon it (see the Laws of Shemitah and Jubille, Chpater 8, Halakha 11, where our Mishnah is brought anonymously)."
+            ],
+            [
+                "מדינה – it is the rest of the land of Israel except for Jerusalem, and we have already explained in Tractate Maaser Sheni (Chapter 3, Mishnah 4 and see also Tractate Shekalim, Chapter 1, Mishnah 3 and Tractate Rosh Hashanah, Chapter 4, Mishnah 1).",
+                "ויום הנף – this is the sixteenth day of Nisan on which God stated (Leviticus 23:11): “He shall elevate the sheaf” – that Rabban Yohanan ben Zakkai expounded after the destruction of the Temple that the sixteenth day of Nisan it is prohibited to eat new [produce] all day long. And this is the matter where it states [in the Mishnah]: \"והתקין\" and it will be explained the principles of all this and the reasons in the tenth [chapter] of [Tractate] Menahot, and all of these enactments for practical Jewish observance you will find them in the Mishnah."
+            ],
+            [],
+            [
+                "God stated (Leviticus 23:40): “On the first day you shall take,” and the tradition comes [to teach] that [the word \"לכם\"/you [shall take] means that it is yours/belongs to you (see Tractate Sukkah 27b, 29b, 30a, 35a, 41b and Tractate Pesahim 38a, if it was given to him as a gift, behold this is permitted, even though that it is on the condition of returning it, it is a general principle among us that a gift on the condition of retuning it is considered a [genuine] gift (see Tractate Sukkah 45b). And it is permitted to give a gift on Yom Tov/the Jewish festival day."
+            ],
+            [
+                "With the condition that if he took it (i.e., the Lulav) backwards or that he removed it with a utensil, he did not fulfill his religious obligation. But if he took it with his hand and removed it inadvertently, he is liable for a sin -offering, because the general principle is that when lifts it up, he has fulfilled his obligation, and since he fulfilled his religious obligation, we don’t say that he brought it out for a religious purpose/meritorious or licit act (see Tractae Sukkah 42a). And the Halakha is according to Rabbi Yossi and the Halakha is according to Rabbi Yehuda."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "It (i.e., the Mishnah) will explain all these segments one at a time."
+            ],
+            [
+                "The taking up of the Lulav is an obligation from the Torah (Leviticus 23:40): “on the first day” throughout the world. But its taking up all seven days is an obligation only in the Temple. Because this is the intention of the Biblical verse (Leviticus 23:40): “and you shall rejoice before the LORD your God seven days,” and God stated (ibid.,): “On the first day you shall take [the product of hadar trees, etc.],” annd it comes as the received tradtion (see Tractate Sukkah 43a) that the first day and even in the provinces/בגבולין. And what they (i.e., the Rabbis) forced us that it(i.e., the Lulav/Etrog) is not taken up in this time on the first day of Sukkot when it falls on Shabbbat in order that we don’t make something new, because we would not take it up outside of the Land of Israel on the first day when it fell on Shabbat in the past because, we were not able to know exactly when the appropriate Rosh Hodesh fell for the establishement [of the New Moon] by the Bet Din of the Land of Israel. And the talk about the subject of the viewing [of the New Moon] and the leap year that is in our hands, it is possible that we would attach to it something special, we will explain what disappeared for most people. And what we were forced to prohibit the taking oup of the Lulav/Etrog on Shabbat within the Festival and even in the Temple, as a decree lest he carry it in his hands and cause it to pass through four cubits in the public domain (see Tractate Sukkah 42b). But we did not make this decree on the first day of the Festival because its commandment is stringent for it is an obligation, even in the provinces as we have explained (compare what Maimonides wrote regarding this in The Laws of Lulav, Chapter 7, Halakhot 13-18)."
+            ],
+            [
+                "This willow is a usage dating from Moses as delivered from Sinai/traditional interpretation of a written law, in that the will is taken outside from the willow that is in the Lulav. And it was the custom of the prophets to take it up without a blessing. But they did not say that it supercedes the Sabbath on the First Day of the Festial because the matter is not recognized/known other that they would say that on account of the Lulav was taken today, it is taken. And also, they (i.e., the Rabbis) did not say that it would supercede the Sabbath that is within the festival (i.e., during the Intermediate Days) lest that would say that just as the willow supercedes Shabbat, so also it would supercede the Lulav. And we have already explained tha thte Lulav is not taken up on the Sabbath that is within the Festival and therefore they (i.e., the Sages) stated that Shabbat should supercede if it (i.e., the holiday) fell on the seventh day in order to publicize it and they knew tha tit is an obligation and as usch stated that in order to publicize it that it is from the Torah (see Tractate Sukkah 43b). And they did not teach it/ולא חשנו here lest he carry it four cubits in the public domain because it is was transmitted to the Bet Din and to the agents of the Bet Din that they fulfil."
+            ],
+            [],
+            [
+                "אני – is from the names of the Holy One, Blessed be He. And similarly, \"הוא\" , this is what the expounders of eh Talmud (compare Rashi, Tractate Sukkah 45a). But I state that he reads and intends to whom he stated: “I, I am he,” for that which is written is stated in the victory of Israel and their salvation, like those, he will say, you who states (Deuteronomy 32:39): “See, then, that I, I am He, [There is no God besides Me].” Save us as you you have promised us. And there are those from the Geonim that stated that our subject is that whenever that I and He are in trouble, save us (compare the Tosafot, s.v. אני והוא). And this is via metaphor and it is what is said, may He be exalted and beautified (Psalms 91:15): “I will be with him in distress.”"
+            ],
+            [
+                "Rabbi Yohanan ben Beroka says; \"כפות תמרים\"/the branches of palm trees (Leviticus 23:40), one for the Lulav and one for the altar (see Tractate Sukkah 45b – for he holds the concept of אם למקרא/the traditional reading – vowels – must guide us, whereas the Sages hold that the word is written defectively, i.e., כפת תמרים). And it is forbidden to eat the Etrog on the Seventh Day [of Sukkot] because the general principle among us is that since it is forbidden for part of the day, it is forbidden for the entire day. And therefore, it (i.e., the Mishnah) states: \"התינוקות\" who are not exacting in what is permitten and what is forbidden (see Tractate Sukkah 46b). But the Halakha is not according to Rabbi Yohanan ben Beroka."
+            ],
+            [],
+            [
+                "God said (Deuteronomy 16:15): “And you shall have nothing but joy.” And they (i.e., the Sages) said that to include the last day of the Festival for joy (Tractate Sukkah 48a)."
+            ],
+            [
+                "The nipple of the bowl of water was narrower than that of the bowl of wine, because their wine was thicker than the water (see Tractate Sukkah 48b). Burt Rabbi Yehuda states that only a LOG of water should be poured as a libation all eight days of theFestival. And the water libation on the Festival [of Sukkotr] is a usage dating from Moses at Sinai/traditional interpretation of a written law (see Tractate Sukkah 44a)’ and there are secrets hints of this in Scripture (see Tractate Shabbat 103b and Tractate Taanit 2b) and those who don’t believe in the received tradition do not admit to this. And therefore, when :\"מסך מים על רגליו רגמוהו כל האם באתרוגיהם\" - because he was a Sadducee who didn’t hold by the water libation ceremony."
+            ],
+            [
+                "Just as one requires that it (i.e., the golden jar) was not sanctified [for Altar Service], for it had been sanctified, meaning to say, from the service vessels [of the Temple] and they thought that it was for the sanctification of the hands and feet, they filled it and sanctified their ahnds and feet from it (this is not according to the commentary of Rashi on Tractae Sukkah 50a, s.v., חזקיה), and there for, this specific arched, pouched vessel/wine jug is for weekdays."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "חליל – it is an instrument of the known musical instruments by the name of ALMASMARf g essential one in song, they associated everything with its name.",
+                "ובית השאובה – the name of the place that they would prepare for joy and music and they called by this name because it states (Isalah 12:3): “Joyfully you shall draw water [from the fountains of triumph].”"
+            ],
+            [
+                "תיקון גדול – meaning to say, of great beneift/value, and it is that they prepare a place for the women and a fenced in place for the men, but the place for the women is above on top of the place of them men, higher than it in order that the men would not gaze at the women (see Tractate Sukkah 51b). And when I draw the Temple courtyard in its generalities in its place (at the end of the Tractate Middot, dealing with the dimensions of the Temple) , it will be explained to you the Women’s Gallery and its separateness from the rest of the places.",
+                "And it was stated [in the Mishnah]: \"אנו ליה וליה עינינו\" – it is shortened language, and the liturgical version of their recitation was such: We are to God to whom we bow down/worship and our eyes are in wait/hopeful for God (see Tractate Sukkah 53b)."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "It is stated [in the Mishnah]: \"ואין מוסיפין על ארבעים ושמונה\" – it (i.e., the Mishnah) wanted it for the majority [of time]. But it happened that in one of the years that there would be a day in which there are fifty seven Tekiot/the sustained note of the soundings of the Shofar. And that is when the Eve of Passover occurs on Shabbat, because it was already explained to you in [Tractate] Pesahim (Chapter 5, Mishnah 5) that the Passover Offering is slaughtered in three parties. And it is stated there that when the first party entered [into the forecourt] , they sounded the Tekiah, the Teruah and the Tekiah, and it said, they recited the Hallel (Psalms 113=118), if they completed it, they repeated it, and if they repeated it, they recited it a third time, and it stated, that just as was done in the first occurrence, so the same in the second and third occurrences. Here it will be explained to you from this that there were three Tekiot/sustained notes sounded at each reading, and it was possible that there would be three parties of twenty seven sustained sounding notes of the Shofar, and eighteen [soundings] for the two Daily Offerings, and nine for the Shabbat Musaf [offering], and three [soundings] for the opening of the gates. And it is impossible that there would be in the Temple more than this number (see Tractate Sukkah 54b and see the Laws of the Vessels of the Temple, Chapter 7, Halakhot 5-6)."
+            ],
+            [
+                "All of this is easy after the knowledge of two general principles. The first is that the priestly watches were twenty-four groups, and all of them serve during the Festivals. And the second is that the sacrifices of the Holiday [of Sukkot] are fourteen lambs and two rams and one goat from each day from the seen days. And on the first day, they add what we have mentioned: thirteen bulls, and on the second day, twelve bulls, and on the third day eleven bulls. And as such they decrease by one until on the seventh day there would be seven bulls and two rams and a goatand fourteen lambs. And there are twenty four animals according to the number of priestly watches. , as seach watch sacrifices one domesticated animal, and this is a matter where it is stated that the hand of all of them is equal, because there isn’t there a priestly watch that sacrifices two domesticated animals, but on the other days of the festival, the priestly watch sacrifices each and every bull, and there is a priestly watch for the goat and two priestly watches for the two rams. But whatever remains from the number of priestly watches, they divid among them the forteen lambs, there those among them that each sacrifice two lambs, and there are those among them that sacrifice one each as has been mentioned until it completes the number and they return that night according to the order, as it states. And thenumer of these sacrifices are explained in the Torah (see Leviticus 29:12-39). But that which it (i.e., the Mishnah) states here: \"אחד ושנים ושלשה\" on the the priestly watches even though it is the feminine language usage, because each one doesn’t speak other than the head of the watch in the manner that it states in the entire Mishnah: “Yehoyariv and Yedaiah” (see Tractate Bava Kamma, Chapter 9, Mishnah 13), menaing to say that the priestly watch of Yehoyariv and the priestly watch of Yedaiah, or perhaps he counts using the male language of משמר/watch."
+            ],
+            [
+                "שלשה פרקים – these are the three [Pilgrimage] Festivals, and on Shavuot/Atzeret, there is among us the leavened pread in the Temple and what God said (Leviticus 23:17): “You shall bring from your settlements two loaves of bread as an elevation offering: each shall be made of two-tenths of a measure of choice frour, baked after leavening, [as first fruits to the LORD],” and the shewbread (Leviticus 24:5-9) is Matrzah, for when Atzeret/Shavuot occurs on Shabbat they divide out for them leaven and unleavened [bread].",
+                "And it is stated [in the Mishnah]: \"שוים באימורי הרגלים\"/they shared equally in the presecribed offerings of the Festivals, meaning to say that the sacrifices which were mentioned on the the Festivals (see Tractate Sukkah 55b), that which is eaten from them is shared equally,and also that which is offered as incense is sacrificed together, like it explained.",
+                "ומשמר שזמנו קבוע (and the Watch whose time for ministered was fixed – for that week of the Festival), this is the watch that was assigned for that week, its turn alone, even if there was no festival.",
+                "And it is stated [in the Mishnah]: \"וכל קרבנות צבור\" – to include the bull for an unwitting communal sin and its laws will be explained in Tractate Horayot (Chaper 1, Mishnah 5).",
+                "And it is stated [in the Mishnah]: \"הוא מקריב את הכל\" – to include the summer fruits of the altar (when there were no individual or communal offerings being sacrificed – animal burnt-offerins were sacrificed so as not to leave the alter empty) (see Tractate Sukkah 56a). And we already explained it in the fourth [chapter] of [Tractate] Shekalim (Mishnah 4).",
+                "And it is stated [in the Mishnah]: \"בזמן שיום טוב סמוך לשבת בין מלפניה בין מאחריה\" - Its subject matter is if the First Day of the Festival [of Sukkot] was on Sunday, all of them divide the shewbread among them equally on the Sabbath day which is the eve of the Festival, even though the time had not yet arrived that the portion of all of them are equal, and this matter is an enactment because we they come early to their Divine Service and prepare prior to the [actual] time and similarly if the Last Festival day (i.e., Shemini Atzeret) fell on Friday/the Eve of the Sabbath, they divide the shewbread equally on the Sabbath Day which is the day after the conclusion of the Festival even though the Festival had already been completed,, and this is the enactment if one who came late from the men of that priestly watch, someone who is from those priestly watches should remain and serve in his place."
+            ],
+            [
+                "חל יום אחד להפסיק בנתים – as for example, that the First Day of the Festival of Sukkot occurred on Monday or the Concluding Day of the Festival [of Sukkot] occurred on Thursday, that when this occurs there doesn’t remain for the second/next priestly watch that would enter other than the Divine Service of one day alone, and the Festival would come and all of them would participate togethter in Divine Service if the First Day of of the Festival fell on Monday, either one priestly watch would enter after the Sabbath day if the Concluding Day of the Festival coccurred on Thursday, because each Sabbath day is the day of the switching/changing of the priestly watches where one leaves and a second enters, and they divide the shewbread. But when it arrrives for one of the priestly watches, this priestly watch which only has to perform Divine Service for one day, will become idle/lazy regarding it and be prevented from coming. And the Aramaic translation of (Genesis 19:16): \"ויתמהמה\" /Still he delayed is that he became delayed, and therefore, they enacted for him that he should take from the shewbread only two loaves. But Rabbi Yehuda holds that they prefer that the pirestly watch that enters with the reward of the locking of the Temple doors on the first night (see Tractate Sukkah 56b). And the reason that those who enter divide up the shewbread in the northern side of the Temple courtyard is to demonstrate that the Divine Service of this Shabbat is theirs, since the slaughtering is in the north as will be explained in its place (see Tractate Zevakhim, Chapter 5). And there were in the Temple twenty four rings, a ring for each priestly watch on which they would suspend and flay the sheep, and all of it was fixed on the walls (see Tractate Middot, Chapter 3, Mishnah 5), and when one priestly watch enters, they lower that ring to demonstrate that the Divine Service belongs to it, and similarly, there were there also twenty four windows upon which lay the clothing of the priests, one window for each priestly watch (see Tosefta Sukkah, Chapter 4, Halakha 12 an dsee Tractate Tamid, Chapter 4, Mishnah 3, and the words of Maimonides in the Laws of the Vessels of the Temple, Chpater 8, Halakha 8, though the source is not clear to Rabbi Kafih), and all of them are closed, but when the priestly watch enters for Divine Service, it opens its window, except for the priestly watch of Bilgah where the Sages decreed upon it that it would be this priestly watch forever. חולקת בדרם וטבעתה קבועה ולונה סתומה – like the departing priestly watch, for they did not leave for it a sign to demonstate that this was their Divine Service, and they made this as such, for at the time the Greeks treiumped over Jerusalem, and it was known that one of their daughters married one of the Greek officers, and she passed over to their religion and became insolent and entered into the Temple and trampled the altar with her sandal and she knocked against him and said to him in the Greek language, “You are a wolf, you are a wolf, how long will you destroy the money of Israel ander you don’t help them in their time of trouble?” And the Sages of that generation decreed upon every priestly watch that left from within it about this evil culture – what do you see and established this for all of the coming generations in order that people should be chastised/punished. But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Translation by Rabbi Robert Alpert, 2023",
+            "https://www.sefaria.org/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "רמב\"ם משנה סוכה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Rambam",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Taanit/English/Translation by Rabbi Robert Alpert, 2023.json

@@ -0,0 +1,130 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Rambam on Mishnah Taanit",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/texts",
+    "versionTitle": "Translation by Rabbi Robert Alpert, 2023",
+    "versionNotes": "",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "רמב\"ם משנה תענית",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Rambam",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "Already preceding you at the conclusion of the second of [Tractate] Sukkah, that the falling of rain during Sukkot is not desirable (i.e., it is deemed the sign of a curse). And the Halakha is according to Rabbi Yehoshua."
+            ],
+            [
+                "סמוך לגשמים – it is the Musaf Pray of the last day of The Festival (i.e., Shemini Atzeret) as Rabbi Yehuda explained.",
+                "ויום טוב הראשון של פסח, הראשון – And the person who is praying/leading the Morning service recites, “Causes the rain to fall”; והאחרון – and the one who recites the Musaf does not mention rain, but rather states, “who causes dew to fall.” And at this time, when we make the Festival a two day holiday because of the custom, he states “who causes the rain to fall” in the Musaf [prayer] of the first last day, and he continues as such on the second day (i.e., Simhat Torah) and beyond. And the Halakha is according to Rabbi Yehuda."
+            ],
+            [
+                "This one who hears that he heard here in the name of Rabbi Yehuda: \"עד שיעבור הפסח\" is not the same person who heard in his name what was mentioned above (see Tractate Taanit 4b), and we have already said in a teaching that preceded above that the Halakha is according to Rabbi Yehudah. But the Halakha is according to Rabban Gamaliel (see Tractate Taanit 6a). And all of this is in the Land of Israel and anything that is similar to it, and similarly, all of what will be stated further with regard to the times of the fasts, it is not other than in the Land of Israel and every place whose atmosphere is close to its (i.e., the Land of Israel’s), but I n the rest of the lands, surely the question will be at the appropriate time for rain in that location, and for surely that specific time is like those which is the seventh of [the month of] Mar Heshvan, and if the rains were delayed after that specific time because of the relationship of these times that are mentioned here, surely these [people] fast like is mentioned here, because there are lands where the time of the rains doesn’t begin other than in Nisan, and there are lands that in [the month of] Mar Heshvan, it is summer (i.e., in the summer hemisphere), and the rains there are not a blessing but rather destroy and devastate, and how can people from that place request rains in [the month of] Mar Heshvan, is this not falsehood? And this is correct and clear (see Jerusalem Talmud Tractate Taanit, Chapter 1, Mishnah 1 and in the Babylonian Talmud of Tractate Taanit 14b like the people who dwell in Nineveh. See also Maimonides’ the Laws of Fasts, Chapter 3, Halakha 10)."
+            ],
+            [
+                "יחידים – these are the Sages (see Tractate Taanit 10a). And these fast days are Monday, Thursday and Monday."
+            ],
+            [
+                "Every place where it (i.e., the Mishnah) states, \"אוכלין משחשכה\", it is permitted to eat until the crack of dawn, but if he slept, it is prohibited for him to eat nor drink after sleeping at all in whatever the fast will be (see Tractate Taanit 12a and see the Jerusalem Talmud Tractate Taanit, Chapter 1, the end of Mishnah 4, and the language of our teacher is exact in The laws of Fasts, Chapter 1, Halakha 8)."
+            ],
+            [
+                "These seven fasts complete thirteen fasts on the community, because they have already fasted six [days].\"ומטין עם חשכה\" - that they open slightly the doors of the stores with sunset (see Tractate Taanit 14b) and he doesn’t remove merchandise that is in the stores and arrange them."
+            ],
+            [
+                "נזופים – rebuked. It is the Aramaic translation of (Genesis 37:10): “his father berated him,” – that his father berated him (in Aramaic).",
+                "ובנין ונטיעה – that are prohibited on these fasts, for it is a building of joy and a planting of joy, as for example, the basins and paintings that the rich make in their buildings and the planting of fragrant trees and the gardens that kings make. But a building for a dwelling and planting to eat of its fruits and to be supported from it are not prohibited and we don’t prevent this at all (see Tractate Taanit 14b and in Maimonides’ Mishneh Torah in the Laws of Fasts, Chapter 3, Halakha 8). And the rains [which fall] after Nisan are a \"סימן קללה\" until this time and in the Land of Israel or in everything similar to it as we have explained above."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "This arrangement (i.e., bringing to the Ark to the open spaces of the town and placing upon it putting wood ashes upon it, etc.) is not operative other than in the seven last fasts."
+            ],
+            [
+                "ביתו ריקן – it (i.e., the Mishnah) wants to state that it is empty of food and empty from sin (see Tractate Taanit 16b). But the first condition for a person that they appoint [to be the leader of prayer] is that he is accustomed to be the emissary of the congregation (i.e., prayer leader/Cantor) and to speak before the community, and afterwards his seniority and the pleasantness of his voice, when is this said? With regard to each emissary of the congregation; it (i.e., the Mishnah) adds upon him here that he will have children and that his house was empty [of means] (i.e., that he is poor), and certainly also that he did not have a bad reputation throughout his youth in order that the heart of the entire congregation would turn to him and that everyone will receive his words favorably. And these six blessings are recited [the blessing], “who redeems Israel” but before [the blessing] “who heals.”"
+            ],
+            [
+                "The prayers of Remembrance/Zikhronot and the Shofarot/Sounding of the Shofar are like that which was explained in [Tractate] Rosh Hashanah (regarding the special prayers added to the Musaf service) meaning to say, that he should not recite an individual [prayer of] Remembrance nor a Remembrance of Retribution (see Tractate Taanit, Chapter 4, Mishnah 7). But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda (see also The Laws of Fasts, Chapter 4, Halakha 5)."
+            ],
+            [
+                "It is stated [in the Mishnah]: \"על השביעית\" - meaning to say, the seventh of the blessings that he added to them (i.e., the blessings of the Amidah), for it said already that one adds only six blessings, but he adds an additional [blessing] at [the blessing of] “who redeems Israel, and concludes it [with the words]: “He who answered Abraham on Mount Moriah,” etc., but since he counted [the blessing] “who redeems Israel” as one on account of the additional [blessings] that he added to it, and called it the first [of them], it became seven blessings, “He who redeems Israel” which is included within the Eighteen Benedictions (though there are really nineteen blessings on weekdays) and the six that he added (see Tractate Taanit 16b)."
+            ],
+            [
+                "Meaning to say the Eastern Gate of the Temple Mount and the Eastern Gate of the [Temple] court. And the Halakha is according to the Sages."
+            ],
+            [
+                "It was already explained at the end of [Tractate] Sukkah that the divisions of duty of the Kohanim were twenty-four [in number], each division of duty serves a week according to the order. And in each division of duty are subsections/priest’s division that serve in the same division of duty in turn. And that which it (i.e., the Mishnah) states: \"אנשי בית אב\", meaning to say that family that works on that day, we are lenient with it in regard to the fast because of the Service in the Temple in order that their bodies are not weakened. And the Halakha is according to the Sages."
+            ],
+            [
+                "The prohibition of drinking on the \"אנשי משמר\"/the men of the division of duty during the day is constant and the reason is lest the Service becomes weighty on the men of the subsections/priest’s division and the men of the priest’s division will come and help them. And on men of the \"אנשי בית אב\" /subsection/priest’s division all the time that they are clearing the altar [of ashes], because they are busy with the Divine Service (see Tractate Taanit 17a), and you already know that the Torah forbade engaging in any matter from the matters of the Temple while drunk, as it states (Leviticus 10:9): “Drink no wine or other intoxicant, [you or you sons, when you enter the Tent of Meeting, that you may not die].” But the post (i.e., a corresponding division in the country towns, answering to the divisions of the Kohanim and Levites), which is from the Israelites, and its matter will be explained at the end of this Tractate. And the reason that cutting the hair is prohibited on the men of the Divisions of Duty and the men of the post [in the country towns] all the time of their duty in order that they would not enter to their work when they are repulsive, like the reason of its prohibition during the Intermediate Days of the Festival (see Tractate Moed Katan 14a)."
+            ],
+            [
+                "They had a scroll with them, which was called, \"מגלת תענית\" and it was mentioned in it certain days during certain months that God did for them miracles, and cancelled from them religious persecution, and therefore, they would honor those days, from them days that were mentioned in that Scroll where it was prohibited to offer eulogies, and from them that are mentioned in it is prohibited to fast, and they already cancelled all of them, but eulogies and fasting are not prohibited on those days themselves, all the more so on the days before them and after them, and it states regarding them [in the Mishnah] that the Scroll of Fasting has been cancelled (see Tractate Rosh Hashanah 18b) except for Purim and Hanukkah in which eulogies and fasting are prohibited but before and after them, it is permitted."
+            ],
+            [
+                "להפקיע את השערים (to raise prices arbitrarily/unsettle the market) – The market will be unsettled, and the prices will rise, because the sellers (i.e., the shopkeepers that engage in business transactions) would say, were it not for the great need for rain, we would not decree a fast close to the Sabbath. But the Halakha is not according to Rabbi Yossi (see The Laws of Fasts, Chapter 3, Halakha 3)"
+            ],
+            [
+                "אם התחילו אין מפסיקים – It (Rabban Gamaliel) wishes to state that if they began observe one fast, they don’t stop the fasting but rather they fast on that Rosh Hodesh or except for it (see The Laws of Fasting, Chapter 1, Halakha 7). And what Rabbi Meir stated: \"מודה היה שאין משלימין\", he means to say that they fast part of the day and eat at its conclusion, and similarly, the Ninth of Av that occurs on Friday, they fast part of the day and eat at is end because of the honor of the Sabbath (note: This cannot happen today, given the way the Jewish calendar has been fixed since the days of Hillel II in the fourth century CE). But the Halakha is not according to Rabbi Meir, but if they began to fast, they complete the fast. But the Ninth of Av that occurs on Friday, they fast ab initio and complete it, but Tisha B’Av does not occur on Friday unless they made it based upon the sighting [of the New Moon] and not according to the calculations of the intercalation that we have in our hands today."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "מפולת – this is that the strong walls would fall without a revealed reason (see Tractate Taanit 20b). But the Halakha is not according to Rabbi Akiba in all [of this Mishnah]."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "חיה רעה (wild beasts) – that the beasts cause fear in the settlement areas, and with the condition that they will cause fear during the daytime. And similarly, if it pursued two people, it is abandoned and we sound the Shofar over it (see Tractate Taanit 22a – and in a field near a lake and so also it is found in the Lasts of Fasts, Chapter 2, Halakha 7).",
+                "And it is stated [in the Mishnah]: \"על החרב\" – even if the arm did not intend to fight them, but rather to right against a different nation, but they passed upon us only, this is a calamity and we sound the Shofar upon it (see Tractate Taanit 22a) and from the promises that God made to us (Leviticus 26:6): “and no sword shall cross your land.” And it is stated [in the Mishnah]: \"כמלוא תנור\", meaning to say, a place in the field that its measure is like an oven’s mouth, and such is what it says (see Tractate Taanit 22b): \"כמלוא פי תנור\"/an oven’s mouth’s extent (i.e., that there was a wind that spoiled a quantity of grain sufficient to make loaves of bread to fill the front opening of a baking oven). And we have already stated that if the wild animals that damage during the day in the settlement, we sound the Shofar."
+            ],
+            [],
+            [
+                "Rabbi Yossi states that they would not sound the Shofar on Shabbat other than in order to gather the people to help that province, but it is prohibited to pray to God and to fa st, but the Halakha is not according to Rabbi Yossi who prohibited the summoning/warning upon them on the Sabbath, but they cry out and fast upon them with out the sounding of the Shofar. But not according to Rabbi Shimon the Temani who states that they sound the Shofar on the matter, but the law among us is that we don’t sound the Shofar on this matter at all (see Tractate Taanit 22b), but rather fast upon it alone, and only those upon whom the matter occurred fast and sound the Shofar as we will explain."
+            ],
+            [
+                "עג עוגה– he made a circle.",
+                "ואבן טועים – a large [or high] stone was in Jerusalem, announcing upon it that whomever found a lost object until those who lost it were informed and it was returned to them (see Tractate Bava Metzia 28b), and therefore it was called, “the place where lost and found things were deposited and claimed”/אבן טועים. and he wanted when it stated [in the Mishnah] \"נמחת\": /blotted out, covered over, that the water had covered it over. And the end of the episode is that they would pray on its removal and it would be removed and blotted over, on this, Shimon ben Shetach, (would pray and confess his sins and immediately, the rain would be removed and this matter was difficult for Shimon ben Shetach) as you see, and this is what he wished to teach from this matter. And the explanation [of the word] \"מתחטא\" is would wallow and be imperious."
+            ],
+            [
+                "הלל הגדול- this is from (Psalms 136:1): “Praise the LORD; for He is good, His steadfast love is eternal” until \"By the rivers of Babylon” (Psalm 137 – though the notes list Psalm 138). And the reason that they didn’t recite the Large Hallel until they ate and drank is because the general principle among us is that we don’t recite the large Hallel other than with a satiated soul and a full stomach (see Tractate Taanit 26a). And the Halakha is according to Rabbi Eliezer."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "The subject of this Mishnah is regarding the three periods [in the year] that Kohanim lift up their hands [in blessing the people] in each service, and there of those four times during the day (see Tractate Taanit 26b), and it is on Yom Kippur and some of the lay posts, as will be explained. Because there are isn’t the Musaf prayer on fast days, but in the lay posts they would recite an additional prayer on each day, and it also was called Musaf, and this general rule was remembered . And all of this is the opinion of Rabbi Meir. But Rabbi Yossi states that there is the raising of palms [of the priests] at Shaharit/the Morning Service, at Musaf/the Additional Service, and at Neilah/the Concluding Service. But the Kohanim do not raise their hands at Minha/the Afternoon Service, and the reason for their dispute is because with us is the general rule that an inebriated Kohen should not raise his palms and bless [the people], for [God] surely states, may His name be exalted, (Deuteronomy 10:8): “to stand in attendance upon the LORD, and to bless His name,” in the same manner that Divine Service is prohibited to someone who is drunk, as will be explained in Scripture (see Leviticus 10:9), so also, he should not bless when he is drunk. And everyone agrees that on the other days except from these three periods, they do not raise their hands at Minha/the Afternoon Service, because it is a time that is known for drunkenness/inebriation, and most people then are drunk and we are concerned lest he raise his hands [in blessing the people] when he is drunk. And it will be explained to you that it is forbidden for the men of the post (i.e., division of popular representatives deputed to accompany the daily services in the Temple with prayers; also, a corresponding division in the country towns, answering to the divisions of priests and Levites) to eat on during the day on four days of the week. Rabbi Meir states that on these three periods when the fear/suspicion of drunkenness is removed from them, the Kohanim would raise their hands [to bless the people] at each service. But Rabbi Yossi says that the Minha/Afternoon Service that we recite every day, we make a decree, lest if we permit them the raising of the palms [in blessing the people] at the Minha/Afternoon Service during these periods, they will act likely in the rest of the days [of the year] when there is the suspicion/fear of drunkenness. But the Concluding Prayer/Neilah which is not [recited] other than on the days when they don’t have inebriation, they raise their palms and we don’t make a decree. And the Halakha is according to Rabbi Yossi. And that which we permit today for Kohanim to raise their hands [in blessing the people] at the Minha/Afternoon Service because we recite the Minha/Afternoon Service late, it is really like the Neilah/Concluding Prayer (see Tractate Taanit 26b and also the Laws of Raising the Palms, Chapter 14, Halakha 32)."
+            ],
+            [
+                "And here will be explained to you from this language that the word \"משמר\" includes the priests of the division of duty of priests and Levites and the [Israelite] men of that post (i.e., corresponding to every guard was a post of priests, Levities and Israelites stationed in Jerusalem), and these men of the post are the representatives of all of Israel and it was their intention and their purpose was the engagement in the Divine Service and prayer and they are not engaged in their own matters, and that their minds and their thoughts are on the sacrifices, and when the time arrives for the post, everyone who was part of them from the men of that post who are close to Jerusalem will go up to Jerusalem and he will be found in the Temple at the time of the offering of the sacrifice with the Kohanim and Levities that are in that division of duty, but whomever was distant from Jerusalem gather in the synagogues in their cities and pray and read [from the Torah] like it says [in the Mishnah], and they will be engaged om the Divine Service that entire week which is their division of duty in prayer and fasting as will be explained. And they read the Creation story, for the fulfillment/completion of the reality is the Divine Service, but the Divine Service among us is nothing other than the sacrifices (see Maimonides’ commentary on Tractate Avot, Chapter 1, Mishnah 2 and Tractate Yoma, Chapter 5, Mishnah 1), and such it is said (see Tractate Taanit 27b and Tractate Megillah 31b) that were it not for the sacrifices, the heaven and dearth would not have been established. And the men of the non-priestly watch/ post/מעמד would fast four days during the week from Monday until Thursday, but they do not fast on Fridays (i.e., the eve of the Sabbath) because of the honor of the Sabbath. And also not on Sundays in order that they don’t depart from the rest of the Sabbath and its joy to engage in fasting and become weakened."
+            ],
+            [
+                "They would read from the Torah scroll at Shaharit/the Morning Service and at the Musaf/Additional Service, meaning to say, at their additional services which is their Musaf, but at Minha/the Afternoon Service, they would read by heart.",
+                "And it is stated in the Mishnah: \"נכנסין\"/they assembled – meaning to say, to the synagogue. And the knowledge of which portion they would read, whether by one person and which [portion’ would be read by two people and how the order of the Reading is done will be explained in Tractate Megillah (Chapter 4, Mishnah 1)."
+            ],
+            [
+                "יום שיש בו הלל – without [the recitation of Musaf], are the days of Hanukkah, because they (i.e., the celebration of Hanukkah) were from the words of the Soferim who made them as stringent measures for the protection of the Law and they nullified the non-priestly watch of the Morning Service (see Tractate Taanit 28a). ויום שיש בו קרבן מוסף /on a day when there is a Musaf sacrifice, they would suspend/make inoperable the non-priestly watch from the Musaf service, meaning from their Musaf prayer, and from other prayer other than/besides the Musaf prayer, and what was stated above that the men of the non-priestly watch/post recite the [Torah readings] for the Musaf [sacrifice] , that implies that there is a non-priestly watch for Musaf, we have already explained that this matter is the additional and special prayers for the non-priestly watch, because the men of the non-priestly watch would recite an additional prayer on every day and it is called Musaf, but on a day when there is the obligation of the Musaf prayer for the entire world, they don’t recite an additional prayer nor at the Afternoon Prayer, and they don’t read [from the Torah] other than in the Morning Service and at the Concluding Service/Neilah. And from this Halakha, it will be explained to you that the men of the non-priestly watch would recite the Neilah/Concluding Service prayer on each day. And the Halakha is according to Ben Azzai."
+            ],
+            [
+                "You already knew that the first of Tevet is within the [eight] days of Hanukkah and therefore, it ibecomes a day [for the recitation] of Hallel, not because it is Rosh Hodesh/the New Moon, because the Hallel of Rosh Hodesh is not obligatory, neither for an individual nor for the community, but rather it is a custom for the community to recite it with omissions (i.e., without reciting Psalms 115:1-11 and 116:1-11), and an individual should not begin [to recite it] but if he began, he should complete it (see Tractate Taanit 28b and the Mishneh Torah, Laws of Megillah and Hanukkah, Chapter 3, Halakha 7), for if Rosh Hodesh were a day [for the recitation] of Hallel, there would be no non-priestly watch on the first of Nisan. And this basis is the sacrifice of the wood that these families who are appointed, they arranged among themselves according to turn for the bringing of wood to the fire of the pile of wood on the altar in the Temple on these known times. And on the day that their turn occurred, they make freewill sacrifices, and this is the sacrifice of wood which is mentioned in Ezra (actually, Nehemiah 10:35 – as Ezra is known as “Second Ezra – which is implied in Tractate Bava Batra 14b and see also Tractate Megillah, Chapter 2, Mishnah 4)."
+            ],
+            [
+                "This law has two conditions. The first is that the meal that he stops eating with, the second is that this meal shold be after midday, but if he at prior to noon, even if it was his intention to conclude eating with it, or after noon, and his intention is to eat more a second time, it is permitted for him to eat meat and to drink wine (see Tractate Taanit 30a), and that which Rabban Shimon ben Gamaliel said [in the Mishnah]: \"ישנה\" /that he should make some variation, meaning to say, he should vary his routine/custom to exclude [eating],meaning, that he should lessen the overeating and drinking. But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda.",
+                "And it is stated [in the Mishnah]: \"בחמישי מותרין\" , which are the words of Rabban Shimon ben Gamaliel who states that all that week it is prohibited and even after the fast [of Tisha B’Av], but it is not the Halakha. But from what you need to know that all of the commandments that are practiced in mourning are practiced on Tisha B’Av, and it will be explained to you in the laws of Mourning in their place (see Tractate Moed Katan, Chapter 3). And the law of its fast is like the law of the fast of Yom Kippur, meaning to say, that one is prohibited in washing and in anointing and in sexual intercourse and in the wearing of leather shoes and we add from the weekday upon the holy (see Tractate Pesahim 54b and the Laws of Fasts, Chapter 5, Halakha 7 where he rules that at its twilight, it is forbidden, but he doesn’t mentioned any addition). And the performance of work on it is very reprehensible (see Tractate Taanit 30b)."
+            ],
+            [
+                "All of the garments require ritual immersion because of the mixtures/combinations, for there is no doubt that there are among them that are not ritually pure, and so also with men that are not ritually pure. And the beauties among them would say: “Lift up your eyes and see what you are choosing for yourself,” for a wife is not for anything but beauty. But those who are of distinguished birth among them, if they lack repulsiveness, they say: “Do not set your eyes on beauty, but rather set your eye on family for a woman is not for anything other than children (see Tractate Taanit 31a). And they (i.e., the Sages of the Mishnah) chose the fifteen day of Av because on it the plague stopped from those who died in the wilderness in the last of the forty, years, because the death increased among them all of nine [days] of [the month of] Av but in the last year it stopped, and there remained those who look forward until the middle of the month and then their hearts are confident and they understood that already, came the will and the anger was completed and removed from them. Therefore, they made this [day] from then on as a day of happiness/joy (see the Petitkhta of Eikha Rabbati 33)."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Taanit/English/merged.json

@@ -0,0 +1,131 @@
+{
+    "title": "Rambam on Mishnah Taanit",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rambam_on_Mishnah_Taanit",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "Already preceding you at the conclusion of the second of [Tractate] Sukkah, that the falling of rain during Sukkot is not desirable (i.e., it is deemed the sign of a curse). And the Halakha is according to Rabbi Yehoshua."
+            ],
+            [
+                "סמוך לגשמים – it is the Musaf Pray of the last day of The Festival (i.e., Shemini Atzeret) as Rabbi Yehuda explained.",
+                "ויום טוב הראשון של פסח, הראשון – And the person who is praying/leading the Morning service recites, “Causes the rain to fall”; והאחרון – and the one who recites the Musaf does not mention rain, but rather states, “who causes dew to fall.” And at this time, when we make the Festival a two day holiday because of the custom, he states “who causes the rain to fall” in the Musaf [prayer] of the first last day, and he continues as such on the second day (i.e., Simhat Torah) and beyond. And the Halakha is according to Rabbi Yehuda."
+            ],
+            [
+                "This one who hears that he heard here in the name of Rabbi Yehuda: \"עד שיעבור הפסח\" is not the same person who heard in his name what was mentioned above (see Tractate Taanit 4b), and we have already said in a teaching that preceded above that the Halakha is according to Rabbi Yehudah. But the Halakha is according to Rabban Gamaliel (see Tractate Taanit 6a). And all of this is in the Land of Israel and anything that is similar to it, and similarly, all of what will be stated further with regard to the times of the fasts, it is not other than in the Land of Israel and every place whose atmosphere is close to its (i.e., the Land of Israel’s), but I n the rest of the lands, surely the question will be at the appropriate time for rain in that location, and for surely that specific time is like those which is the seventh of [the month of] Mar Heshvan, and if the rains were delayed after that specific time because of the relationship of these times that are mentioned here, surely these [people] fast like is mentioned here, because there are lands where the time of the rains doesn’t begin other than in Nisan, and there are lands that in [the month of] Mar Heshvan, it is summer (i.e., in the summer hemisphere), and the rains there are not a blessing but rather destroy and devastate, and how can people from that place request rains in [the month of] Mar Heshvan, is this not falsehood? And this is correct and clear (see Jerusalem Talmud Tractate Taanit, Chapter 1, Mishnah 1 and in the Babylonian Talmud of Tractate Taanit 14b like the people who dwell in Nineveh. See also Maimonides’ the Laws of Fasts, Chapter 3, Halakha 10)."
+            ],
+            [
+                "יחידים – these are the Sages (see Tractate Taanit 10a). And these fast days are Monday, Thursday and Monday."
+            ],
+            [
+                "Every place where it (i.e., the Mishnah) states, \"אוכלין משחשכה\", it is permitted to eat until the crack of dawn, but if he slept, it is prohibited for him to eat nor drink after sleeping at all in whatever the fast will be (see Tractate Taanit 12a and see the Jerusalem Talmud Tractate Taanit, Chapter 1, the end of Mishnah 4, and the language of our teacher is exact in The laws of Fasts, Chapter 1, Halakha 8)."
+            ],
+            [
+                "These seven fasts complete thirteen fasts on the community, because they have already fasted six [days].\"ומטין עם חשכה\" - that they open slightly the doors of the stores with sunset (see Tractate Taanit 14b) and he doesn’t remove merchandise that is in the stores and arrange them."
+            ],
+            [
+                "נזופים – rebuked. It is the Aramaic translation of (Genesis 37:10): “his father berated him,” – that his father berated him (in Aramaic).",
+                "ובנין ונטיעה – that are prohibited on these fasts, for it is a building of joy and a planting of joy, as for example, the basins and paintings that the rich make in their buildings and the planting of fragrant trees and the gardens that kings make. But a building for a dwelling and planting to eat of its fruits and to be supported from it are not prohibited and we don’t prevent this at all (see Tractate Taanit 14b and in Maimonides’ Mishneh Torah in the Laws of Fasts, Chapter 3, Halakha 8). And the rains [which fall] after Nisan are a \"סימן קללה\" until this time and in the Land of Israel or in everything similar to it as we have explained above."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "This arrangement (i.e., bringing to the Ark to the open spaces of the town and placing upon it putting wood ashes upon it, etc.) is not operative other than in the seven last fasts."
+            ],
+            [
+                "ביתו ריקן – it (i.e., the Mishnah) wants to state that it is empty of food and empty from sin (see Tractate Taanit 16b). But the first condition for a person that they appoint [to be the leader of prayer] is that he is accustomed to be the emissary of the congregation (i.e., prayer leader/Cantor) and to speak before the community, and afterwards his seniority and the pleasantness of his voice, when is this said? With regard to each emissary of the congregation; it (i.e., the Mishnah) adds upon him here that he will have children and that his house was empty [of means] (i.e., that he is poor), and certainly also that he did not have a bad reputation throughout his youth in order that the heart of the entire congregation would turn to him and that everyone will receive his words favorably. And these six blessings are recited [the blessing], “who redeems Israel” but before [the blessing] “who heals.”"
+            ],
+            [
+                "The prayers of Remembrance/Zikhronot and the Shofarot/Sounding of the Shofar are like that which was explained in [Tractate] Rosh Hashanah (regarding the special prayers added to the Musaf service) meaning to say, that he should not recite an individual [prayer of] Remembrance nor a Remembrance of Retribution (see Tractate Taanit, Chapter 4, Mishnah 7). But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda (see also The Laws of Fasts, Chapter 4, Halakha 5)."
+            ],
+            [
+                "It is stated [in the Mishnah]: \"על השביעית\" - meaning to say, the seventh of the blessings that he added to them (i.e., the blessings of the Amidah), for it said already that one adds only six blessings, but he adds an additional [blessing] at [the blessing of] “who redeems Israel, and concludes it [with the words]: “He who answered Abraham on Mount Moriah,” etc., but since he counted [the blessing] “who redeems Israel” as one on account of the additional [blessings] that he added to it, and called it the first [of them], it became seven blessings, “He who redeems Israel” which is included within the Eighteen Benedictions (though there are really nineteen blessings on weekdays) and the six that he added (see Tractate Taanit 16b)."
+            ],
+            [
+                "Meaning to say the Eastern Gate of the Temple Mount and the Eastern Gate of the [Temple] court. And the Halakha is according to the Sages."
+            ],
+            [
+                "It was already explained at the end of [Tractate] Sukkah that the divisions of duty of the Kohanim were twenty-four [in number], each division of duty serves a week according to the order. And in each division of duty are subsections/priest’s division that serve in the same division of duty in turn. And that which it (i.e., the Mishnah) states: \"אנשי בית אב\", meaning to say that family that works on that day, we are lenient with it in regard to the fast because of the Service in the Temple in order that their bodies are not weakened. And the Halakha is according to the Sages."
+            ],
+            [
+                "The prohibition of drinking on the \"אנשי משמר\"/the men of the division of duty during the day is constant and the reason is lest the Service becomes weighty on the men of the subsections/priest’s division and the men of the priest’s division will come and help them. And on men of the \"אנשי בית אב\" /subsection/priest’s division all the time that they are clearing the altar [of ashes], because they are busy with the Divine Service (see Tractate Taanit 17a), and you already know that the Torah forbade engaging in any matter from the matters of the Temple while drunk, as it states (Leviticus 10:9): “Drink no wine or other intoxicant, [you or you sons, when you enter the Tent of Meeting, that you may not die].” But the post (i.e., a corresponding division in the country towns, answering to the divisions of the Kohanim and Levites), which is from the Israelites, and its matter will be explained at the end of this Tractate. And the reason that cutting the hair is prohibited on the men of the Divisions of Duty and the men of the post [in the country towns] all the time of their duty in order that they would not enter to their work when they are repulsive, like the reason of its prohibition during the Intermediate Days of the Festival (see Tractate Moed Katan 14a)."
+            ],
+            [
+                "They had a scroll with them, which was called, \"מגלת תענית\" and it was mentioned in it certain days during certain months that God did for them miracles, and cancelled from them religious persecution, and therefore, they would honor those days, from them days that were mentioned in that Scroll where it was prohibited to offer eulogies, and from them that are mentioned in it is prohibited to fast, and they already cancelled all of them, but eulogies and fasting are not prohibited on those days themselves, all the more so on the days before them and after them, and it states regarding them [in the Mishnah] that the Scroll of Fasting has been cancelled (see Tractate Rosh Hashanah 18b) except for Purim and Hanukkah in which eulogies and fasting are prohibited but before and after them, it is permitted."
+            ],
+            [
+                "להפקיע את השערים (to raise prices arbitrarily/unsettle the market) – The market will be unsettled, and the prices will rise, because the sellers (i.e., the shopkeepers that engage in business transactions) would say, were it not for the great need for rain, we would not decree a fast close to the Sabbath. But the Halakha is not according to Rabbi Yossi (see The Laws of Fasts, Chapter 3, Halakha 3)"
+            ],
+            [
+                "אם התחילו אין מפסיקים – It (Rabban Gamaliel) wishes to state that if they began observe one fast, they don’t stop the fasting but rather they fast on that Rosh Hodesh or except for it (see The Laws of Fasting, Chapter 1, Halakha 7). And what Rabbi Meir stated: \"מודה היה שאין משלימין\", he means to say that they fast part of the day and eat at its conclusion, and similarly, the Ninth of Av that occurs on Friday, they fast part of the day and eat at is end because of the honor of the Sabbath (note: This cannot happen today, given the way the Jewish calendar has been fixed since the days of Hillel II in the fourth century CE). But the Halakha is not according to Rabbi Meir, but if they began to fast, they complete the fast. But the Ninth of Av that occurs on Friday, they fast ab initio and complete it, but Tisha B’Av does not occur on Friday unless they made it based upon the sighting [of the New Moon] and not according to the calculations of the intercalation that we have in our hands today."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "מפולת – this is that the strong walls would fall without a revealed reason (see Tractate Taanit 20b). But the Halakha is not according to Rabbi Akiba in all [of this Mishnah]."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "חיה רעה (wild beasts) – that the beasts cause fear in the settlement areas, and with the condition that they will cause fear during the daytime. And similarly, if it pursued two people, it is abandoned and we sound the Shofar over it (see Tractate Taanit 22a – and in a field near a lake and so also it is found in the Lasts of Fasts, Chapter 2, Halakha 7).",
+                "And it is stated [in the Mishnah]: \"על החרב\" – even if the arm did not intend to fight them, but rather to right against a different nation, but they passed upon us only, this is a calamity and we sound the Shofar upon it (see Tractate Taanit 22a) and from the promises that God made to us (Leviticus 26:6): “and no sword shall cross your land.” And it is stated [in the Mishnah]: \"כמלוא תנור\", meaning to say, a place in the field that its measure is like an oven’s mouth, and such is what it says (see Tractate Taanit 22b): \"כמלוא פי תנור\"/an oven’s mouth’s extent (i.e., that there was a wind that spoiled a quantity of grain sufficient to make loaves of bread to fill the front opening of a baking oven). And we have already stated that if the wild animals that damage during the day in the settlement, we sound the Shofar."
+            ],
+            [],
+            [
+                "Rabbi Yossi states that they would not sound the Shofar on Shabbat other than in order to gather the people to help that province, but it is prohibited to pray to God and to fa st, but the Halakha is not according to Rabbi Yossi who prohibited the summoning/warning upon them on the Sabbath, but they cry out and fast upon them with out the sounding of the Shofar. But not according to Rabbi Shimon the Temani who states that they sound the Shofar on the matter, but the law among us is that we don’t sound the Shofar on this matter at all (see Tractate Taanit 22b), but rather fast upon it alone, and only those upon whom the matter occurred fast and sound the Shofar as we will explain."
+            ],
+            [
+                "עג עוגה– he made a circle.",
+                "ואבן טועים – a large [or high] stone was in Jerusalem, announcing upon it that whomever found a lost object until those who lost it were informed and it was returned to them (see Tractate Bava Metzia 28b), and therefore it was called, “the place where lost and found things were deposited and claimed”/אבן טועים. and he wanted when it stated [in the Mishnah] \"נמחת\": /blotted out, covered over, that the water had covered it over. And the end of the episode is that they would pray on its removal and it would be removed and blotted over, on this, Shimon ben Shetach, (would pray and confess his sins and immediately, the rain would be removed and this matter was difficult for Shimon ben Shetach) as you see, and this is what he wished to teach from this matter. And the explanation [of the word] \"מתחטא\" is would wallow and be imperious."
+            ],
+            [
+                "הלל הגדול- this is from (Psalms 136:1): “Praise the LORD; for He is good, His steadfast love is eternal” until \"By the rivers of Babylon” (Psalm 137 – though the notes list Psalm 138). And the reason that they didn’t recite the Large Hallel until they ate and drank is because the general principle among us is that we don’t recite the large Hallel other than with a satiated soul and a full stomach (see Tractate Taanit 26a). And the Halakha is according to Rabbi Eliezer."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "The subject of this Mishnah is regarding the three periods [in the year] that Kohanim lift up their hands [in blessing the people] in each service, and there of those four times during the day (see Tractate Taanit 26b), and it is on Yom Kippur and some of the lay posts, as will be explained. Because there are isn’t the Musaf prayer on fast days, but in the lay posts they would recite an additional prayer on each day, and it also was called Musaf, and this general rule was remembered . And all of this is the opinion of Rabbi Meir. But Rabbi Yossi states that there is the raising of palms [of the priests] at Shaharit/the Morning Service, at Musaf/the Additional Service, and at Neilah/the Concluding Service. But the Kohanim do not raise their hands at Minha/the Afternoon Service, and the reason for their dispute is because with us is the general rule that an inebriated Kohen should not raise his palms and bless [the people], for [God] surely states, may His name be exalted, (Deuteronomy 10:8): “to stand in attendance upon the LORD, and to bless His name,” in the same manner that Divine Service is prohibited to someone who is drunk, as will be explained in Scripture (see Leviticus 10:9), so also, he should not bless when he is drunk. And everyone agrees that on the other days except from these three periods, they do not raise their hands at Minha/the Afternoon Service, because it is a time that is known for drunkenness/inebriation, and most people then are drunk and we are concerned lest he raise his hands [in blessing the people] when he is drunk. And it will be explained to you that it is forbidden for the men of the post (i.e., division of popular representatives deputed to accompany the daily services in the Temple with prayers; also, a corresponding division in the country towns, answering to the divisions of priests and Levites) to eat on during the day on four days of the week. Rabbi Meir states that on these three periods when the fear/suspicion of drunkenness is removed from them, the Kohanim would raise their hands [to bless the people] at each service. But Rabbi Yossi says that the Minha/Afternoon Service that we recite every day, we make a decree, lest if we permit them the raising of the palms [in blessing the people] at the Minha/Afternoon Service during these periods, they will act likely in the rest of the days [of the year] when there is the suspicion/fear of drunkenness. But the Concluding Prayer/Neilah which is not [recited] other than on the days when they don’t have inebriation, they raise their palms and we don’t make a decree. And the Halakha is according to Rabbi Yossi. And that which we permit today for Kohanim to raise their hands [in blessing the people] at the Minha/Afternoon Service because we recite the Minha/Afternoon Service late, it is really like the Neilah/Concluding Prayer (see Tractate Taanit 26b and also the Laws of Raising the Palms, Chapter 14, Halakha 32)."
+            ],
+            [
+                "And here will be explained to you from this language that the word \"משמר\" includes the priests of the division of duty of priests and Levites and the [Israelite] men of that post (i.e., corresponding to every guard was a post of priests, Levities and Israelites stationed in Jerusalem), and these men of the post are the representatives of all of Israel and it was their intention and their purpose was the engagement in the Divine Service and prayer and they are not engaged in their own matters, and that their minds and their thoughts are on the sacrifices, and when the time arrives for the post, everyone who was part of them from the men of that post who are close to Jerusalem will go up to Jerusalem and he will be found in the Temple at the time of the offering of the sacrifice with the Kohanim and Levities that are in that division of duty, but whomever was distant from Jerusalem gather in the synagogues in their cities and pray and read [from the Torah] like it says [in the Mishnah], and they will be engaged om the Divine Service that entire week which is their division of duty in prayer and fasting as will be explained. And they read the Creation story, for the fulfillment/completion of the reality is the Divine Service, but the Divine Service among us is nothing other than the sacrifices (see Maimonides’ commentary on Tractate Avot, Chapter 1, Mishnah 2 and Tractate Yoma, Chapter 5, Mishnah 1), and such it is said (see Tractate Taanit 27b and Tractate Megillah 31b) that were it not for the sacrifices, the heaven and dearth would not have been established. And the men of the non-priestly watch/ post/מעמד would fast four days during the week from Monday until Thursday, but they do not fast on Fridays (i.e., the eve of the Sabbath) because of the honor of the Sabbath. And also not on Sundays in order that they don’t depart from the rest of the Sabbath and its joy to engage in fasting and become weakened."
+            ],
+            [
+                "They would read from the Torah scroll at Shaharit/the Morning Service and at the Musaf/Additional Service, meaning to say, at their additional services which is their Musaf, but at Minha/the Afternoon Service, they would read by heart.",
+                "And it is stated in the Mishnah: \"נכנסין\"/they assembled – meaning to say, to the synagogue. And the knowledge of which portion they would read, whether by one person and which [portion’ would be read by two people and how the order of the Reading is done will be explained in Tractate Megillah (Chapter 4, Mishnah 1)."
+            ],
+            [
+                "יום שיש בו הלל – without [the recitation of Musaf], are the days of Hanukkah, because they (i.e., the celebration of Hanukkah) were from the words of the Soferim who made them as stringent measures for the protection of the Law and they nullified the non-priestly watch of the Morning Service (see Tractate Taanit 28a). ויום שיש בו קרבן מוסף /on a day when there is a Musaf sacrifice, they would suspend/make inoperable the non-priestly watch from the Musaf service, meaning from their Musaf prayer, and from other prayer other than/besides the Musaf prayer, and what was stated above that the men of the non-priestly watch/post recite the [Torah readings] for the Musaf [sacrifice] , that implies that there is a non-priestly watch for Musaf, we have already explained that this matter is the additional and special prayers for the non-priestly watch, because the men of the non-priestly watch would recite an additional prayer on every day and it is called Musaf, but on a day when there is the obligation of the Musaf prayer for the entire world, they don’t recite an additional prayer nor at the Afternoon Prayer, and they don’t read [from the Torah] other than in the Morning Service and at the Concluding Service/Neilah. And from this Halakha, it will be explained to you that the men of the non-priestly watch would recite the Neilah/Concluding Service prayer on each day. And the Halakha is according to Ben Azzai."
+            ],
+            [
+                "You already knew that the first of Tevet is within the [eight] days of Hanukkah and therefore, it ibecomes a day [for the recitation] of Hallel, not because it is Rosh Hodesh/the New Moon, because the Hallel of Rosh Hodesh is not obligatory, neither for an individual nor for the community, but rather it is a custom for the community to recite it with omissions (i.e., without reciting Psalms 115:1-11 and 116:1-11), and an individual should not begin [to recite it] but if he began, he should complete it (see Tractate Taanit 28b and the Mishneh Torah, Laws of Megillah and Hanukkah, Chapter 3, Halakha 7), for if Rosh Hodesh were a day [for the recitation] of Hallel, there would be no non-priestly watch on the first of Nisan. And this basis is the sacrifice of the wood that these families who are appointed, they arranged among themselves according to turn for the bringing of wood to the fire of the pile of wood on the altar in the Temple on these known times. And on the day that their turn occurred, they make freewill sacrifices, and this is the sacrifice of wood which is mentioned in Ezra (actually, Nehemiah 10:35 – as Ezra is known as “Second Ezra – which is implied in Tractate Bava Batra 14b and see also Tractate Megillah, Chapter 2, Mishnah 4)."
+            ],
+            [
+                "This law has two conditions. The first is that the meal that he stops eating with, the second is that this meal shold be after midday, but if he at prior to noon, even if it was his intention to conclude eating with it, or after noon, and his intention is to eat more a second time, it is permitted for him to eat meat and to drink wine (see Tractate Taanit 30a), and that which Rabban Shimon ben Gamaliel said [in the Mishnah]: \"ישנה\" /that he should make some variation, meaning to say, he should vary his routine/custom to exclude [eating],meaning, that he should lessen the overeating and drinking. But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda.",
+                "And it is stated [in the Mishnah]: \"בחמישי מותרין\" , which are the words of Rabban Shimon ben Gamaliel who states that all that week it is prohibited and even after the fast [of Tisha B’Av], but it is not the Halakha. But from what you need to know that all of the commandments that are practiced in mourning are practiced on Tisha B’Av, and it will be explained to you in the laws of Mourning in their place (see Tractate Moed Katan, Chapter 3). And the law of its fast is like the law of the fast of Yom Kippur, meaning to say, that one is prohibited in washing and in anointing and in sexual intercourse and in the wearing of leather shoes and we add from the weekday upon the holy (see Tractate Pesahim 54b and the Laws of Fasts, Chapter 5, Halakha 7 where he rules that at its twilight, it is forbidden, but he doesn’t mentioned any addition). And the performance of work on it is very reprehensible (see Tractate Taanit 30b)."
+            ],
+            [
+                "All of the garments require ritual immersion because of the mixtures/combinations, for there is no doubt that there are among them that are not ritually pure, and so also with men that are not ritually pure. And the beauties among them would say: “Lift up your eyes and see what you are choosing for yourself,” for a wife is not for anything but beauty. But those who are of distinguished birth among them, if they lack repulsiveness, they say: “Do not set your eyes on beauty, but rather set your eye on family for a woman is not for anything other than children (see Tractate Taanit 31a). And they (i.e., the Sages of the Mishnah) chose the fifteen day of Av because on it the plague stopped from those who died in the wilderness in the last of the forty, years, because the death increased among them all of nine [days] of [the month of] Av but in the last year it stopped, and there remained those who look forward until the middle of the month and then their hearts are confident and they understood that already, came the will and the anger was completed and removed from them. Therefore, they made this [day] from then on as a day of happiness/joy (see the Petitkhta of Eikha Rabbati 33)."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Translation by Rabbi Robert Alpert, 2023",
+            "https://www.sefaria.org/texts"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "רמב\"ם משנה תענית",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Rambam",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Taanit/Hebrew/Vilna Edition.json

@@ -0,0 +1,136 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Rambam on Mishnah Taanit",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957",
+    "versionTitle": "Vilna Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת וילנא",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "רמב\"ם משנה תענית",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Rambam",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מאימתי מזכירין גבורות גשמים רבי אליעזר אומר מיום טוב הראשון כו':</b><br>כבר קדם לך בסוף הפרק השני מסוכה כי ירידת הגשמים בסוכות אינו סימן ברכה. והלכה כרבי יהושע:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין שואלין את הגשמים אלא סמוך לגשמים כו':</b><br>סמוך לגשמים היא תפלת מוסף של יום טוב האחרון של חג כמו שביאר רבי יהודה ",
+                "<b>וביום טוב הראשון של פסח הראשון</b> והוא המתפלל שחרית אומר מוריד הגשם והאחרון והוא המתפלל תפלת מוסף אינו זוכר גשם אבל אומר מוריד הטל. ובזמן הזה שאנו עושים שני ימים טובים מפני המנהג אומר מוריד הגשם במוסף יום טוב הראשון מן הימים האחרונים של חג רוצה לומר יום שמיני עצרת ויתמיד זה ביום השני ומה שאחריו והלכה כרבי יהודה:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד אימתי שואלין את הגשמים ר' יהודה אומר עד שיעבור כו':</b><br><b>בשלשה במרחשון שואלין את הגשמים כו':</b><br>התנא ששנה בכאן בשם רבי יהודה עד שיעבור הפסח לא היה אותו ששנה על שמו מה שקדם זכרו. וכבר אמרנו במה שקדם מן המשנה הלכה כרבי יהודה והלכה כרבן גמליאל. וכל זה בארץ ישראל ובארצות הדומות לה. וכמו כן כל מה שיגיע לידך מן הדבר בזמני התעניות הוא בארץ ישראל. ומה שהוא קרוב לאוירה. אבל בשאר ארצות השאלה בזמן שהמטר טוב והגון באותו המקום ונתן אותו הזמן כאילו הוא שבעה במרחשון וכשיתעכבו הגשמים לאחר אותו הזמן על אלו הדרכים הנזכרים יתנהגו בתעניות כמו שזכר. כי יש ארצות לא יתחילו בהם הגשמים אלא מניסן. וארצות שיש בהם במרחשון הקיץ והגשמים אינם להם טובים אלא ממיתין ומאבדין והיאך ישאלו אנשי זה המקום גשם במרחשון הלא זה מן השקר והאולת וכל זה דבר אמיתי וגלוי:"
+            ],
+            [
+                "<b>הגיע שבעה עשר במרחשון ולא ירדו גשמים כו':</b><br>יחידים הם התלמידים חכמים ואלו התעניות שני וחמישי ושני:"
+            ],
+            [
+                "<b>הגיע ר\"ח כסליו ולא ירדו גשמים כו':</b><br>בכל מקום שאומר לך אוכלין משחשיכה מותר לאכול עד שיעלה עמוד השחר אלא אם ישן לפי שאין מותר לאכול ולשתות אחר שישן בשום פנים באי זה תענית שיהיה:"
+            ],
+            [
+                "<b>עברו אלו ולא נענו ב\"ד גוזרין ג' תעניות כו':</b><br>אלו השבע תעניות משלימין שלשה עשר תעניות על הצבור. לפני שכבר התענו ששה: ומטין עם חשיכה פירוש שפותחין קצת דלתי החנויות עם חשיכה ואין מוציאין הסחורות שבחנות ואין עושה מהן שורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>עברו אלו ולא נענו ממעטין במשא ומתן כו':</b><br>נזופין כמו גיעורין תרגם ויגער בו ונזף ביה [בראשית לז]:",
+                "ובנין ונטיעה האסורים באלו התעניות הוא בנין של שמחה ונטיעה של שמחה כמו הפתוחים והציורין כמו שעושין העשירים המאריכים בבנינם ונטיעת הבשמים והפרדסים שעושין המלכים. אבל בנין לדירה ונטיעה הנטועה לפירותי' ולחיות בשבחה אינו אסור ואין מבטלין אותה לעולם. וירידת הגשמים אחר ניסן סימן קללה הוא כשלא ירדו מתחילת השנה עד ניסן ובארץ ישראל או מקום שהוא כמוהו כמו שבארנו במה שקדם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>סדר תעניות כיצד מוציאין את התיבה לרחובה כו':</b><br>זה הסדר אינו אלא בשבע אחרונות:"
+            ],
+            [
+                "<b>עמדו בתפלה מורידין לפני התיבה זקן ורגיל כו':</b><br>ביתו ריקן רוצה לומר ריקן ממזונות וריקן מעבירות. והאיש הראוי למנותו קודם לכל אדם הוא מי שהוא רגיל בתפלה ולדבר על ראש הקהל ואח\"כ שיהיה זקן ויש לו נעימות קול וזה בכל שליח צבור. ומוסף עליו זה שמדבר בו בזה המקום שיהיה מטופל כלומר בעל בנים וביתו ריקן שלא יצא עליו שם רע בילדותו כדי שיתרצו אליו לבות בני אדם ויקבלו כולם דבריו ברצון. ואלו השש ברכות הם נאמרים אחר גואל ישראל וקודם רופא חולים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלו הן זכרונות ושופרות אל ה' בצרתה לי כו':</b><br>הזכרונות והשופרות כמו שקדם זכרם בראש השנה (פ\"ד הל' ז) ר\"ל שלא יאמר זכרון של יחיד ולא זכרון של פורענות והלכה כרבי יהודה:"
+            ],
+            [
+                "<b>על הראשונה היא אומר מי שענה את אברהם כו':</b><br>אמרו על השביעית רוצה לומר השביעית מן הברכות שהוסיפו עליהם לפי שכבר אמר שש ברכות בלבד הוא מוסיף. והוא כי הוא מוסיף אגואל ישראל תוספות וחותם בה מי שענה את אברהם בהר המוריה וכו' עד גואל ישראל. ולפי שמנה גואל ישראל ברכה אחת מפני התוספת שהוסיף בה וקראה ראשונה היו כולן שבע ברכות גואל ישראל שהיא מכלל שמנה עשרה והשש שהוסיפו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מעשה בימי ר' חלפתא ור' חנניא בן תרדיון כו':</b><br>רוצה לומר שער המזרח של הר הבית ושער המזרח של עזרה והלכה כחכמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלש תעניות הראשונות אנשי משמר מתענין כו':</b><br>כבר קדם בסוף סוכה שמשמרות כהונה היו ארבעה ועשרים משמרות והיו עובדין משמר בכל שבוע על הסדר בכל משמר בתי אבות היו עובדין גם כן בתי אבות באותו משמר כל אחד ואחד יומו: ואמרו אנשי בית אב רוצה לומר כל הבית אב שהיתה עובדת אותו היום והיו מקילין עליהם בתענית מפני העבודה כדי שלא יחלשו גופם והלכה כחכמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אנשי משמר מותרים לשתות יין בלילות אבל לא בימים כו':</b><br>מה שאסרו היין על אנשי משמר ביום ההוא דבר תמידי והטעם שמא תכבד העבודה על אנשי בית אב ויבואו אנשי משמר ויסייעו אותם. ועל אנשי בית אב אסור כל זמן עבודתם לפי שהן עוסקין בעבודה. וכבר ידעת איך אסר הכתוב לעשות שום דבר מעניני המקדש בשכרות והוא שנאמר יין ושכר אל תשת וגו' (ויקרא י) והמעמד הוא מישראל ועוד יתבאר ענינו בסוף זו המסכת ואסור התגלחת על אנשי משמר ואנשי מעמד כל ימי עבודתם הטעם בזה כדי שלא יכנסו כשהן מנוולים כמו שהוא אסור בחולו של מועד:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הכתוב במגילת תענית דלא למספד כו':</b><br>היתה אצלם מגילה והיו קורים אותה מגילת תענית והיה כתוב בה ימים ידועים מחדשים ידועים שעשה עמהם השם ניסים ונתבטלו מהם הצרות והיו משבחים אותן הימים מהן ימים כמו שזוכר באותה מגילה שהיו אסורין בהספד ומהן ימים שהם אסורין בתענית וכבר בטלה אותה מגילה ואינן אסורין בהספד ובתענית אותן הימים עצמן כל שכן לפניהם ולאחריהם והוא אמרם בטלה מגילת תענית מלבד פורים וחנוכה שהם אסורים בהספד ובתענית ולפניהם ולאחריהם מותר:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין גוזרין תענית על הצבור בתחילה בחמישי כו':</b><br>להפקיע השערים ליקר שערי המזונות מפני שאומר דל�� העם לולי הצורך הגדול למטר לא היו מתענין קודם השבת ואין הלכה כרבי יוסי:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין גוזרין תענית על הצבור בראשי חדשים כו':</b><br>ואם התחילו אין מפסיקין רוצה לומר אם התחילו להתענות שעה א' אין מפסיקין התענית אלא שמשלימין היום: ואמר ר' מאיר מודה היה שאין משלימין רוצה לומר שמתענין קצת היום ואוכלים קצתו. וכן תשעה באב שחל להיות ערב שבת מתענין קצת היום ואוכלין בסוף היום מפני כבוד השבת ואין הלכה כרבי מאיר אלא אם התחילו מתענין ומשלימין. אבל תשעה באב שחל להיות ערב שבת מתענין לכתחלה ומשלימין. ותשעה באב לא יחול בערב שבת אלא כשהיו עושין על פי הראיה אבל לא בחשבון העבור שהוא בידינו היום:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>סדר תעניות אלו האמור ברביעה ראשונה כו':</b><br>מפולת הוא שיפלו הכתלים החזקים בלי סיבה גלויה ואין הלכה כר' עקיבא בכולם:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>על אלו מתריעין בכל מקום על השדפון כו':</b><br>חיה רעה הוא שיראו חיות רעות בישוב. והתנאי שיראו ביום וכן אם רדפו החיות אחר שני בני אדם הרי זה משולחת ומתריעין עליהן:",
+                "ואמרו <b>על החרב</b> ואפי' אין דעת בני החיל להורגם אלא להרוג אומה אחרת ואין כוונתם אלא לעבור עליהם הרי היא צרה ומתריעין עליה ומהבטחות השם יתברך לישראל וחרב לא תעבור בארצכם. ואמר כמלא פי תנור ר\"ל מקום מן הקרקע שיעורו כפי התנור וכן אמרו כמלא תנור וכבר אמר כי כשיראו החיות המזיקות ביום בישוב שמתריעין עליהם:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>על אלו מתריעין בשבת על עיר שהקיפוה נכרים כו':</b><br>רבי יוסי אומר שאין תוקעין שופר בשבת אלא כדי שיתקבצו העם להושיע אותה מדינה אבל לצעוק לשם ולהתענות לא. ואין הלכה כרבי יוסי למנוע מהם הצעקה בשבת אלא שצועקים ומתענין עליהם בשבת בלא תקיעה. ולא כר' שמעון התימני שאומר מתריעין על הדבר אבל הדין אצלנו אין מתריעין על הדבר כל עיקר אבל מתענין עליו בלבד ואותן שנפל בהם הדבר הם בלבד מתענין ומתריעין כמו שקדם:"
+            ],
+            [
+                "<b>על כל צרה שלא תבא על הצבור מתריעין כו':</b><br>עג עוגה כמו עגול. ",
+                "ו<b>אבן התועים</b> היא אבן גדולה שהיתה בירושלים וכל מי שהיה מוצא מציאה עולה עליה ומכריז כדי שישמעו בעליה וחזרו לו אבידתו ולפיכך נקראת אבן התועים. ורוצה באמרו נמחית שכסו המים עצם האבן: וגמר המעשה כי הוא התפלל והתודה על חטאתיו ומיד נסתלק המטר והיה הדבר קשה לשמעון בן שטח כמו שתראה והוא ענין ראייתו שהביא בזה המעשר ופירוש מתחטא מגעגע:"
+            ],
+            [
+                "<b>היו מתענין וירדו להם גשמים קודם הנץ החמה כו':</b><br>הלל הגדול הוא מהודו לה' כי טוב עד שיר המעלות ומה שחייבם שלא קראו הלל הגדול עד שאכלו ושתו כי העיקר אצלנו אין אומרים הלל הגדול אלא בנפש שביעה וכרס מלאה והלכה כרבי אלעזר:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בשלשה פרקים בשנה כהנים נושאין את כפיהן כו':</b><br>שיעור זו המשנה כך בשלשה פרקים הכהנים נושאים את כפיהם בכל תפלה ויש מהם ארבעה פעמים ביום והוא יום הכיפורים ומקצת המעמדות כמו שיתבאר כי בתענית אין בהם תפלת מוסף אבל במעמדות היו מתפללין תפלה יתירה בכל יום והיא נקראת מוסף וזכור תמיד זה העיקר [ועי' ברע\"ב בפרקין מ\"ד ד\"ה חזר רע\"ק וכו']. וכל זה דעת ר' מאיר אבל רבי יוסי אומר נשיאות כפים בשחרית ובמוסף ובנעילה אבל במנחה אין הכהנים נושאים כפיהם. וטעם מחלוקתם כי העיקר אצלנו שכהן שכור לא ישא את ידיו ויברך שנא' (דברים י׳:ח׳) לעמוד לפני ה' לשרתו ולברך בשמו וכאשר היתה אסורה העבודה בשכור כמו שנתבאר בתורה (ויקרא י) כמו כן אסור לשכור לברך. והכל מודים כי בכל הימים מלבד אלו שלשה פרקים אין נשיאות כפים במנחה לפי שהוא עת ידוע לשכרות ורוב בני אדם שכורים ונחוש שמא ישא ידיו והוא שכור. ועוד יתבאר לך כי אנשי מעמד אסור להם לאכול ביום ארבעה ימים בשבוע. ור' מאיר אומר כי אלו שלשה פרקים שנסתלק' מהם חשש השכרות ישאו הכהנים ידיהם בכל תפלה. ור' יוסי אומר תפלת מנחה שמתפללין בכל יום גזרינן שמא אם נתיר להם נשיאות כפים במנחה באלו השלשה פרקים יעשו גם הם כן בשאר ימים שאפשר בהם השכרות ותפלת נעילה שאינה אלא ביום שהשכרות בו אסור נושאין כפיהן ולא גזרינן והלכה כרבי יוסי. ונתיר היום לכהנים ביום תענית נשיאות כפים במנחה מפני שהן מאחרין תפלת המנחה וכאילו היא תפלת נעילה: "
+            ],
+            [
+                "<b>אלו הן מעמדות לפי שנאמר צו את בני ישראל כו':</b><br>כבר נתבאר לך מזה הלשון כי מלת מעמד כוללת משמרת כהונה ולויה ואנשי אותו מעמד והיו אנשי מעמד ההם שלוחי ישראל כולם והיה דעתם וכוונתם כולם להתעסק בעבודה ובתפלה ולא היו מתעסקין בעסקיהם והיה לבם ומחשבתם בקרבנות וכשהיה מגיע זמן המעמד כל מי שהיה מהם מאנשי אותו מעמד קרוב מירושלים היה נמצא במקדש בשעת הקרבת הקרבן עם הכהנים והלוים שבאותו משמר ומי שהיה רחוק מירושלים היו מתכנסים בבתי כנסיות שלהם ומתפללין וקוראין כמו שנזכר והיו מתעסקין בעבודת השם כל אותו השבוע שהיה המשמר שלהן בתפלה ובקריאה ותענית כמו שיתבאר והיו קורין מעשה בראשית לפי ששלימות המציאות בעבודה ואין אצלנו עבודה אלא עם הקרבנות וכן אמרו אלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואנשי המעמד היו מתענין ד' ימים בשבוע כו':</b><br>היו קוראין בספר תורה בשחרית ובמוסף רוצה לומר בתפלתם היתירה שהיא מוסף שלהם אבל במנחה היו קורין על פיהם: ",
+                "ואמרו <b>נכנסים</b> רוצה לומר נכנסים לבית הכנסת וידיעת איזו פרשה קורא אותה אחד ואיזו פרשה קורא אותה שנים והיאך סדר הקריאה עוד יתבאר במסכת מגילה (פ\"ד הלכה א'):"
+            ],
+            [
+                "<b>כל יום שיש בו הלל אין מעמד בשחרית כו':</b><br>יום שיש בו הלל בלי מוסף הם ימים של חנוכה ולפי שהם מדברי סופרים עשו להם חיזוק ודחו המעמד מתחילת היום. ויום שיהיה בו קרבן מוסף ידחה מעמד ממוסף פירוש מתחלת מוסף שלהם ומתפלה שניה חוץ מתפלת מוסף. ואמרו במה שקדם שאנשי מעמד קורין במוסף מורה שיש מעמד במוסף וכבר בארנו כי ענין תפלתם היא הנוספת המיוחד' באנשי מעמד ושאנשי מעמד היו מתפללין תפלה יתירה בכל יום והיא נקראת מוסף. וביום שיש בו תפלת מוסף לכל העם בכלל תדחה הקריאה באותה תפלה היתירה ובתפלת מנחה ואין קורין אלא בשחרית ובנעילה. ומזו ההלכה יתבאר לך כי אנשי מעמד היו מתפללין תפלת נעילה בכל יום והלכה כבן עזאי:"
+            ],
+            [
+                "<b>זמן עצי כהנים והעם תשעה באחד בניסן כו':</b><br>תדע כי אחד בטבת מכלל ימי חנוכה ולפיכך הוא יום הלל לא מפני שהוא ר\"ח דהלל בראש חדש אינו חיוב לא ליחיד ולא לצבור לפי שהוא מנהג ועל הצבור לקרותו בדילוג ויחיד לא יתחיל ואם התחיל גומרו ואם היה יום ר\"ח יום הלל לא היה באחד בניסן מעמד ועיקר קרבן העצים הזה כי המשפחות המנויות היו קובעות להם לכל ��שפחה ומשפחה יום ידוע להביא להם עצים לאש המערכה באלו הזמנים הידועים וביום שהיה יומם הידוע היו מקריבין קרבנות נדבה וזהו קרבן העצים והעתים המזומנים הכתובים בעזרא (נחמיה י, לה): "
+            ],
+            [
+                "<b>חמשה דברים אירעו את אבותינו בי\"ז בתמוז וכו':</b><br>זה הדין הוא בשני תנאים האחד שתהיה סעודה המפסיק בה והשני שתהיה אותה האכילה אחר חצי היום אבל אם אכל קודם חצות סעודה המפסקת או אחר חצות ודעתו לאכול פעם אחרת מותר לו לאכול בשר ולשתות יין ומאמר רבן שמעון בן גמליאל שאמר ישנה רוצה לומר שישנה מנהגו לגרוע כלומר שיגרע מרבוי המאכל והמשקין ואין הלכה כר' יהודה. ",
+                "ואמרו <b>בחמישי מותרין</b> הוא מאמר רבן שמעון בן גמליאל שאמר כל השבת אסור ואפי' לאחר התענית ואין הלכה. וממה שאתה חייב לדעת כי כל המצות הנוהגות באבל נוהגות בט' באב ועוד יתבארו הלכות אבל במקומן ודין תעניתו כדין תענית צום כפור רוצה לומר שאסור ברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה ומוסיפין מחול על הקדש ועשיית מלאכה בו מגונה מאד:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר רשב\"ג לא היו י\"ט לישראל כט\"ו באב ויוה\"כ כו':</b><br>מה שחייב להטביל הכלים כולם מפני שהיו מתערבות זו בזו ובלי ספק היה בכל ההמון נשים בלי טהורות וכמו כן באנשים בלי טהורים: והנשים הנאות והיפות שבהם היו אומרות בחור שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך שאין אשה אלא ליופי. והמיוחסות כשלא היו נושאות חן בעיני רואיהן היו אומרות אל תתן עיניך בנוי תן עיניך במשפחה שאין אשה אלא לבנים: ובחרו יום חמשה עשר באב לפי שבו נסתלקה המגפה ממתי מדבר בשנת הארבעים כי המות היתה הרבה בכל ט' באב ובשנה האחרונה נסתלקה והמתינו עד חצי החדש ואז בטחו בנפשם והאמינו בעצמם והרגישו בו רצון הבורא והשבת אפו וסילוק חמתו מהם ולפיכך עשו אותו משם והלאה יום משתה וששון: "
+            ],
+            []
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Taanit/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,132 @@
+{
+    "title": "Rambam on Mishnah Taanit",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rambam_on_Mishnah_Taanit",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מאימתי מזכירין גבורות גשמים רבי אליעזר אומר מיום טוב הראשון כו':</b><br>כבר קדם לך בסוף הפרק השני מסוכה כי ירידת הגשמים בסוכות אינו סימן ברכה. והלכה כרבי יהושע:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין שואלין את הגשמים אלא סמוך לגשמים כו':</b><br>סמוך לגשמים היא תפלת מוסף של יום טוב האחרון של חג כמו שביאר רבי יהודה ",
+                "<b>וביום טוב הראשון של פסח הראשון</b> והוא המתפלל שחרית אומר מוריד הגשם והאחרון והוא המתפלל תפלת מוסף אינו זוכר גשם אבל אומר מוריד הטל. ובזמן הזה שאנו עושים שני ימים טובים מפני המנהג אומר מוריד הגשם במוסף יום טוב הראשון מן הימים האחרונים של חג רוצה לומר יום שמיני עצרת ויתמיד זה ביום השני ומה שאחריו והלכה כרבי יהודה:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד אימתי שואלין את הגשמים ר' יהודה אומר עד שיעבור כו':</b><br><b>בשלשה במרחשון שואלין את הגשמים כו':</b><br>התנא ששנה בכאן בשם רבי יהודה עד שיעבור הפסח לא היה אותו ששנה על שמו מה שקדם זכרו. וכבר אמרנו במה שקדם מן המשנה הלכה כרבי יהודה והלכה כרבן גמליאל. וכל זה בארץ ישראל ובארצות הדומות לה. וכמו כן כל מה שיגיע לידך מן הדבר בזמני התעניות הוא בארץ ישראל. ומה שהוא קרוב לאוירה. אבל בשאר ארצות השאלה בזמן שהמטר טוב והגון באותו המקום ונתן אותו הזמן כאילו הוא שבעה במרחשון וכשיתעכבו הגשמים לאחר אותו הזמן על אלו הדרכים הנזכרים יתנהגו בתעניות כמו שזכר. כי יש ארצות לא יתחילו בהם הגשמים אלא מניסן. וארצות שיש בהם במרחשון הקיץ והגשמים אינם להם טובים אלא ממיתין ומאבדין והיאך ישאלו אנשי זה המקום גשם במרחשון הלא זה מן השקר והאולת וכל זה דבר אמיתי וגלוי:"
+            ],
+            [
+                "<b>הגיע שבעה עשר במרחשון ולא ירדו גשמים כו':</b><br>יחידים הם התלמידים חכמים ואלו התעניות שני וחמישי ושני:"
+            ],
+            [
+                "<b>הגיע ר\"ח כסליו ולא ירדו גשמים כו':</b><br>בכל מקום שאומר לך אוכלין משחשיכה מותר לאכול עד שיעלה עמוד השחר אלא אם ישן לפי שאין מותר לאכול ולשתות אחר שישן בשום פנים באי זה תענית שיהיה:"
+            ],
+            [
+                "<b>עברו אלו ולא נענו ב\"ד גוזרין ג' תעניות כו':</b><br>אלו השבע תעניות משלימין שלשה עשר תעניות על הצבור. לפני שכבר התענו ששה: ומטין עם חשיכה פירוש שפותחין קצת דלתי החנויות עם חשיכה ואין מוציאין הסחורות שבחנות ואין עושה מהן שורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>עברו אלו ולא נענו ממעטין במשא ומתן כו':</b><br>נזופין כמו גיעורין תרגם ויגער בו ונזף ביה [בראשית לז]:",
+                "ובנין ונטיעה האסורים באלו התעניות הוא בנין של שמחה ונטיעה של שמחה כמו הפתוחים והציורין כמו שעושין העשירים המאריכים בבנינם ונטיעת הבשמים והפרדסים שעושין המלכים. אבל בנין לדירה ונטיעה הנטועה לפירותי' ולחיות בשבחה אינו אסור ואין מבטלין אותה לעולם. וירידת הגשמים אחר ניסן סימן קללה הוא כשלא ירדו מתחילת השנה עד ניסן ובארץ ישראל או מקום שהוא כמוהו כמו שבארנו במה שקדם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>סדר תעניות כיצד מוציאין את התיבה לרחובה כו':</b><br>זה הסדר אינו אלא בשבע אחרונות:"
+            ],
+            [
+                "<b>עמדו בתפלה מורידין לפני התיבה זקן ורגיל כו':</b><br>ביתו ריקן רוצה לומר ריקן ממזונות וריקן מעבירות. והאיש הראוי למנותו קודם לכל אדם הוא מי שהוא רגיל בתפלה ולדבר על ראש הקהל ואח\"כ שיהיה זקן ויש לו נעימות קול וזה בכל שליח צבור. ומוסף עליו זה שמדבר בו בזה המקום שיהיה מטופל כלומר בעל בנים וביתו ריקן שלא יצא עליו שם רע בילדותו כדי שיתרצו אליו לבות בני אדם ויקבלו כולם דבריו ברצון. ואלו השש ברכות הם נאמרים אחר גואל ישראל וקודם רופא חולים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלו הן זכרונות ושופרות אל ה' בצרתה לי כו':</b><br>הזכרונות והשופרות כמו שקדם זכרם בראש השנה (פ\"ד הל' ז) ר\"ל שלא יאמר זכרון של יחיד ולא זכרון של פורענות והלכה כרבי יהודה:"
+            ],
+            [
+                "<b>על הראשונה היא אומר מי שענה את אברהם כו':</b><br>אמרו על השביעית רוצה לומר השביעית מן הברכות שהוסיפו עליהם לפי שכבר אמר שש ברכות בלבד הוא מוסיף. והוא כי הוא מוסיף אגואל ישראל תוספות וחותם בה מי שענה את אברהם בהר המוריה וכו' עד גואל ישראל. ולפי שמנה גואל ישראל ברכה אחת מפני התוספת שהוסיף בה וקראה ראשונה היו כולן שבע ברכות גואל ישראל שהיא מכלל שמנה עשרה והשש שהוסיפו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מעשה בימי ר' חלפתא ור' חנניא בן תרדיון כו':</b><br>רוצה לומר שער המזרח של הר הבית ושער המזרח של עזרה והלכה כחכמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלש תעניות הראשונות אנשי משמר מתענין כו':</b><br>כבר קדם בסוף סוכה שמשמרות כהונה היו ארבעה ועשרים משמרות והיו עובדין משמר בכל שבוע על הסדר בכל משמר בתי אבות היו עובדין גם כן בתי אבות באותו משמר כל אחד ואחד יומו: ואמרו אנשי בית אב רוצה לומר כל הבית אב שהיתה עובדת אותו היום והיו מקילין עליהם בתענית מפני העבודה כדי שלא יחלשו גופם והלכה כחכמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אנשי משמר מותרים לשתות יין בלילות אבל לא בימים כו':</b><br>מה שאסרו היין על אנשי משמר ביום ההוא דבר תמידי והטעם שמא תכבד העבודה על אנשי בית אב ויבואו אנשי משמר ויסייעו אותם. ועל אנשי בית אב אסור כל זמן עבודתם לפי שהן עוסקין בעבודה. וכבר ידעת איך אסר הכתוב לעשות שום דבר מעניני המקדש בשכרות והוא שנאמר יין ושכר אל תשת וגו' (ויקרא י) והמעמד הוא מישראל ועוד יתבאר ענינו בסוף זו המסכת ואסור התגלחת על אנשי משמר ואנשי מעמד כל ימי עבודתם הטעם בזה כדי שלא יכנסו כשהן מנוולים כמו שהוא אסור בחולו של מועד:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הכתוב במגילת תענית דלא למספד כו':</b><br>היתה אצלם מגילה והיו קורים אותה מגילת תענית והיה כתוב בה ימים ידועים מחדשים ידועים שעשה עמהם השם ניסים ונתבטלו מהם הצרות והיו משבחים אותן הימים מהן ימים כמו שזוכר באותה מגילה שהיו אסורין בהספד ומהן ימים שהם אסורין בתענית וכבר בטלה אותה מגילה ואינן אסורין בהספד ובתענית אותן הימים עצמן כל שכן לפניהם ולאחריהם והוא אמרם בטלה מגילת תענית מלבד פורים וחנוכה שהם אסורים בהספד ובתענית ולפניהם ולאחריהם מותר:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין גוזרין תענית על הצבור בתחילה בחמישי כו':</b><br>להפקיע השערים ליקר שערי המזונות מפני שאומר דלת העם לולי הצורך הגדול למטר לא היו מתענין קודם השבת ואין הלכה כרבי יוסי:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין גוזרין תענית על הצבור בראשי חדשים כו':</b><br>ואם התחילו אין מפסיקין רוצה לומר אם התחילו להתענות שעה א' אין מפסיקין התענית אלא שמשלימין היום: ואמר ר' מאיר מודה היה שאין משלימין רוצה לומר שמתענין קצת היום ואוכלים קצתו. וכן תשעה באב שחל להיות ערב שבת מתענין קצת היום ואוכלין בסוף היום מפני כבוד השבת ואין הלכה כרבי מאיר אלא אם התחילו מתענין ומשלימין. אבל תשעה באב שחל להיות ערב שבת מתענין לכתחלה ומשלימין. ותשעה באב לא יחול בערב שבת אלא כשהיו עושין על פי הראיה אבל לא בחשבון העבור שהוא בידינו היום:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>סדר תעניות אלו האמור ברביעה ראשונה כו':</b><br>מפולת הוא שיפלו הכתלים החזקים בלי סיבה גלויה ואין הלכה כר' עקיבא בכולם:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>על אלו מתריעין בכל מקום על השדפון כו':</b><br>חיה רעה הוא שיראו חיות רעות בישוב. והתנאי שיראו ביום וכן אם רדפו החיות אחר שני בני אדם הרי זה משולחת ומתריעין עליהן:",
+                "ואמרו <b>על החרב</b> ואפי' אין דעת בני החיל להורגם אלא להרוג אומה אחרת ואין כוונתם אלא לעבור עליהם הרי היא צרה ומתריעין עליה ומהבטחות השם יתברך לישראל וחרב לא תעבור בארצכם. ואמר כמלא פי תנור ר\"ל מקום מן הקרקע שיעורו כפי התנור וכן אמרו כמלא תנור וכבר אמר כי כשיראו החיות המזיקות ביום בישוב שמתריעין עליהם:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>על אלו מתריעין בשבת על עיר שהקיפוה נכרים כו':</b><br>רבי יוסי אומר שאין תוקעין שופר בשבת אלא כדי שיתקבצו העם להושיע אותה מדינה אבל לצעוק לשם ולהתענות לא. ואין הלכה כרבי יוסי למנוע מהם הצעקה בשבת אלא שצועקים ומתענין עליהם בשבת בלא תקיעה. ולא כר' שמעון התימני שאומר מתריעין על הדבר אבל הדין אצלנו אין מתריעין על הדבר כל עיקר אבל מתענין עליו בלבד ואותן שנפל בהם הדבר הם בלבד מתענין ומתריעין כמו שקדם:"
+            ],
+            [
+                "<b>על כל צרה שלא תבא על הצבור מתריעין כו':</b><br>עג עוגה כמו עגול. ",
+                "ו<b>אבן התועים</b> היא אבן גדולה שהיתה בירושלים וכל מי שהיה מוצא מציאה עולה עליה ומכריז כדי שישמעו בעליה וחזרו לו אבידתו ולפיכך נקראת אבן התועים. ורוצה באמרו נמחית שכסו המים עצם האבן: וגמר המעשה כי הוא התפלל והתודה על חטאתיו ומיד נסתלק המטר והיה הדבר קשה לשמעון בן שטח כמו שתראה והוא ענין ראייתו שהביא בזה המעשר ופירוש מתחטא מגעגע:"
+            ],
+            [
+                "<b>היו מתענין וירדו להם גשמים קודם הנץ החמה כו':</b><br>הלל הגדול הוא מהודו לה' כי טוב עד שיר המעלות ומה שחייבם שלא קראו הלל הגדול עד שאכלו ושתו כי העיקר אצלנו אין אומרים הלל הגדול אלא בנפש שביעה וכרס מלאה והלכה כרבי אלעזר:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בשלשה פרקים בשנה כהנים נושאין את כפיהן כו':</b><br>שיעור זו המשנה כך בשלשה פרקים הכהנים נושאים את כפיהם בכל תפלה ויש מהם ארבעה פעמים ביום והוא יום הכיפורים ומקצת המעמדות כמו שיתבאר כי בתענית אין בהם תפלת מוסף אבל במעמדות היו מתפללין תפלה יתירה בכל יום והיא נקראת מוסף וזכור תמיד זה העיקר [ועי' ברע\"ב בפרקין מ\"ד ד\"ה חזר רע\"ק וכו']. וכל זה דעת ר' מאיר אבל רבי יוסי אומר נשיאות כפים בשחרית ובמוסף ובנעילה אבל במנחה אין הכהנים נושאים כפיהם. וטעם מחלוקתם כי העיקר אצלנו שכהן שכור לא ישא את ידיו ויברך שנא' (דברים י׳:ח׳) לעמוד לפני ה' לשרתו ולברך בשמו וכאשר היתה אסורה העבודה בשכור כמו שנתבאר בתורה (ויקרא י) כמו כן אסור לשכור לברך. והכל מודים כי בכל הימים מלבד אלו שלשה פרקים אין נשיאות כפים במנחה לפי שהוא עת ידוע לשכרות ורוב בני אדם שכורים ונחוש שמא ישא ידיו והוא שכור. ועוד יתבאר לך כי אנשי מעמד אסור להם לאכול ביום ארבעה ימים בשבוע. ור' מאיר אומר כי אלו שלשה פרקים שנסתלק' מהם חשש השכרות ישאו הכהנים ידיהם בכל תפלה. ור' יוסי אומר תפלת מנחה שמתפללין בכל יום גזרינן שמא אם נתיר להם נשיאות כפים במנחה באלו השלשה פרקים יעשו גם הם כן בשאר ימים שאפשר בהם השכרות ותפלת נעילה שאינה אלא ביום שהשכרות בו אסור נושאין כפיהן ולא גזרינן והלכה כרבי יוסי. ונתיר היום לכהנים ביום תענית נשיאות כפים במנחה מפני שהן מאחרין תפלת המנחה וכאילו היא תפלת נעילה: "
+            ],
+            [
+                "<b>אלו הן מעמדות לפי שנאמר צו את בני ישראל כו':</b><br>כבר נתבאר לך מזה הלשון כי מלת מעמד כוללת משמרת כהונה ולויה ואנשי אותו מעמד והיו אנשי מעמד ההם שלוחי ישראל כולם והיה דעתם וכוונתם כולם להתעסק בעבודה ובתפלה ולא היו מתעסקין בעסקיהם והיה לבם ומחשבתם בקרבנות וכשהיה מגיע זמן המעמד כל מי שהיה מהם מאנשי אותו מעמד קרוב מירושלים היה נמצא במקדש בשעת הקרבת הקרבן עם הכהנים והלוים שבאותו משמר ומי שהיה רחוק מירושלים היו מתכנסים בבתי כנסיות שלהם ומתפללין וקוראין כמו שנזכר והיו מתעסקין בעבודת השם כל אותו השבוע שהיה המשמר שלהן בתפלה ובקריאה ותענית כמו שיתבאר והיו קורין מעשה בראשית לפי ששלימות המציאות בעבודה ואין אצלנו עבודה אלא עם הקרבנות וכן אמרו אלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואנשי המעמד היו מתענין ד' ימים בשבוע כו':</b><br>היו קוראין בספר תורה בשחרית ובמוסף רוצה לומר בתפלתם היתירה שהיא מוסף שלהם אבל במנחה היו קורין על פיהם: ",
+                "ואמרו <b>נכנסים</b> רוצה לומר נכנסים לבית הכנסת וידיעת איזו פרשה קורא אותה אחד ואיזו פרשה קורא אותה שנים והיאך סדר הקריאה עוד יתבאר במסכת מגילה (פ\"ד הלכה א'):"
+            ],
+            [
+                "<b>כל יום שיש בו הלל אין מעמד בשחרית כו':</b><br>יום שיש בו הלל בלי מוסף הם ימים של חנוכה ולפי שהם מדברי סופרים עשו להם חיזוק ודחו המעמד מתחילת היום. ויום שיהיה בו קרבן מוסף ידחה מעמד ממוסף פירוש מתחלת מוסף שלהם ומתפלה שניה חוץ מתפלת מוסף. ואמרו במה שקדם שאנשי מעמד קורין במוסף מורה שיש מעמד במוסף וכבר בארנו כי ענין תפלתם היא הנוספת המיוחד' באנשי מעמד ושאנשי מעמד היו מתפללין תפלה יתירה בכל יום והיא נקראת מוסף. וביום שיש בו תפלת מוסף לכל העם בכלל תדחה הקריאה באותה תפלה היתירה ובתפלת מנחה ואין קורין אלא בשחרית ובנעילה. ומזו ההלכה יתבאר לך כי אנשי מעמד היו מתפללין תפלת נעילה בכל יום והלכה כבן עזאי:"
+            ],
+            [
+                "<b>זמן עצי כהנים והעם תשעה באחד בניסן כו':</b><br>תדע כי אחד בטבת מכלל ימי חנוכה ולפיכך הוא יום הלל לא מפני שהוא ר\"ח דהלל בראש חדש אינו חיוב לא ליחיד ולא לצבור לפי שהוא מנהג ועל הצבור לקרותו בדילוג ויחיד לא יתחיל ואם התחיל גומרו ואם היה יום ר\"ח יום הלל לא היה באחד בניסן מעמד ועיקר קרבן העצים הזה כי המשפחות המנויות היו קובעות להם לכל משפחה ומשפחה יום ידוע להביא להם עצים לאש המערכה באלו הזמנים הידועים וביום שהיה יומם הידוע היו מקריבין קרבנות נדבה וזהו קרבן העצים והעתים המזומנים הכתובים בעזרא (נחמיה י, לה): "
+            ],
+            [
+                "<b>חמשה דברים אירעו את אבותינו בי\"ז בתמוז וכו':</b><br>זה הדין הוא בשני תנ��ים האחד שתהיה סעודה המפסיק בה והשני שתהיה אותה האכילה אחר חצי היום אבל אם אכל קודם חצות סעודה המפסקת או אחר חצות ודעתו לאכול פעם אחרת מותר לו לאכול בשר ולשתות יין ומאמר רבן שמעון בן גמליאל שאמר ישנה רוצה לומר שישנה מנהגו לגרוע כלומר שיגרע מרבוי המאכל והמשקין ואין הלכה כר' יהודה. ",
+                "ואמרו <b>בחמישי מותרין</b> הוא מאמר רבן שמעון בן גמליאל שאמר כל השבת אסור ואפי' לאחר התענית ואין הלכה. וממה שאתה חייב לדעת כי כל המצות הנוהגות באבל נוהגות בט' באב ועוד יתבארו הלכות אבל במקומן ודין תעניתו כדין תענית צום כפור רוצה לומר שאסור ברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה ומוסיפין מחול על הקדש ועשיית מלאכה בו מגונה מאד:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר רשב\"ג לא היו י\"ט לישראל כט\"ו באב ויוה\"כ כו':</b><br>מה שחייב להטביל הכלים כולם מפני שהיו מתערבות זו בזו ובלי ספק היה בכל ההמון נשים בלי טהורות וכמו כן באנשים בלי טהורים: והנשים הנאות והיפות שבהם היו אומרות בחור שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך שאין אשה אלא ליופי. והמיוחסות כשלא היו נושאות חן בעיני רואיהן היו אומרות אל תתן עיניך בנוי תן עיניך במשפחה שאין אשה אלא לבנים: ובחרו יום חמשה עשר באב לפי שבו נסתלקה המגפה ממתי מדבר בשנת הארבעים כי המות היתה הרבה בכל ט' באב ובשנה האחרונה נסתלקה והמתינו עד חצי החדש ואז בטחו בנפשם והאמינו בעצמם והרגישו בו רצון הבורא והשבת אפו וסילוק חמתו מהם ולפיכך עשו אותו משם והלאה יום משתה וששון: "
+            ],
+            []
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Vilna Edition",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "רמב\"ם משנה תענית",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Rambam",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Yoma/English/Translation by Rabbi Robert Alpert, 2023.json

@@ -0,0 +1,258 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Rambam on Mishnah Yoma",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/",
+    "versionTitle": "Translation by Rabbi Robert Alpert, 2023",
+    "versionNotes": "",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "רמב\"ם משנה יומא",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Rambam",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "God said (Leviticus 8:33): “You shall not go outside the entrance of the Tent of Meeting for seven days,etc. ” And He said after that (Leviticus 8:34): “Everything done today, the LORD has commanded to be done [seven days], to make expiation for you,” and it comes in the received tradition to do this through the act of the [Red] Heifer, to make expiation for you, this is the act of Yom Kippur/the Day of Atonement (see Tractate Yoma 2a), and therefore, the Kohen who burns the [Red] Heifer and the Kohen Gadol/High Priest who serves on Yom Kippur, we separate them for seven days [prior]. And we separate him from his wife (see the Laws of the Service of Yom Kippur, Chapter 1, Halakha 3, where the term: \"ספק\" does not appear), lest she be found to be a menstruant woman and he would be ritually impure for seven days like it is explained in Scripture regarding someone who has sexual intercourse with a menstruant woman (see Leviticus 15:24: “[And if a man lies with her,] her menstrual impurity is communicated to him, he shall be impure seven days,” But the Sages state that ritual impurity is found, death is not found (see Tractate Yoma 13a), for if you are troubled by death, \"אין לדבר סוף\"/there would be no end to the matter, that we would be able to state lest the second [wife] die, and similarly, the third and/or fourth [wife die]. But the subject matter that we state regarding death is not freauent, for sudden death does not occur other than by chance/accidentally."
+            ],
+            [
+                "We get him (i.e., the High Priest/Kohen Gadol) to the Divine Service [of Yom Kippur] during these days in order that it will be easier upon him on the fast day of the Day of Atonement.",
+                "ומקריב חלק בראש. (the Kohen Gadol has the first right in offering up any portion) – he will offer it up before all of those who offer up what ever portion that he wants and then eat from the sacrifices tha tare consume any amount that he wants. And takes his portion first. And in the Tosefta (Tractate Yoma, Chapter 1, Halakha 5 – which is similar to the version found in the Talmud, Tractate Yoma 17b – Maimonies brings a different version of the text in his comments): “How so? He offers up the portion first and states: I offer up this burnt offeirng , I offer up this meal offering. How so? He takes the part first. He says: This I consume, I consume; this guilt-offering I consume. When is this the case? Regaring the Holy Things of the Temple, but the Holy Things of the province, botht he High Priest and the ordinary priest divide it equally."
+            ],
+            [
+                "There is a general principle among us that the High Priest would not be from the priests anyone who are more accomplished of the men of his generation other than him in wisdom, and in fear of God and in beauty and in abundance and in strength, for God said (Leviticus 21:10): “The priest who is exalted above his fellows” and the accepted tradtion comes that he should be greater than them in beauty, in strength in wealth and in wisdom (see Tractate Yoma 18a and the Tosefta Tractate Yoma, Chapter 1, Halakha 6). But if he didn’t have money, they collect from the monies of the Kohanim and they give it to him until he would be wealthier than any one of them, for God said (Leviticus 21:10): “who is exalted above his fellows”, that his brothers should glorify him. But in the Second Temple period, where in it all of the matters were not fully complete, like knowledge and the kings would not walk before the straight tradtition and they would appoint High Priests with power even though they are not worthy of it, and regarding them it is possible to say, \"שמא לא למדתה\" and because of the chamber where the High Priests live was called: \"לשכת פלהדרין\"./the chamber of assessors, our subject is the house of the officers/commissioners (see Tractate Demai, Chapter 2, Mishnah 4), that the kings appoint them over the markets and transfer them in a short time according to the will of the king (see Tractate Yoma 8b). And so they do with the High Priests, all who continually draw close to the king and provide him with money,"
+            ],
+            [
+                "And similarly, he should not eat on the Eve of the Day of Atonement any foot that increases the semen or that leads to an erection such as fish and milk (see the Laws of the Service of Yom Kippur, Chapter 1, Halakha 6) and the eggs that are seasoned with spices, and similarly every thing that has bulk in it."
+            ],
+            [
+                "They (i.e., the priests) take him to the upper chamber of the House of Abtinas to teach him the manipulation of the Kohen taking a handful of incense (see Tractate Yoma 19a. See also the fifth chapter of the Mishnah of Tractate Shekalim). And this is according to the opinion of one who says that this is of the hardest/difficult forms of Divine Service in the Temple, but it will be explained at the beginning of [Tractate] Menahot (folio 11a and in Tractate Yoma 47b. But in the Laws of the Divine Service of Yom Kippur, Chapter 4, Halakah 1, it states that this is the hardest Divine Service in the Temple) that this is not the case, but rather it is like it states there that the handful of incense is like the people who take handfuls. And it was already explained to you in the fifth chapter of [Tractate] Shekalim, that the House of Abtinas [was responsible for] the actions regarding the incense, and they adjured him on the matter for it is impossible for any person to see if he changed it since the Sadducees hold that that one places the incense on the fire in the hall containing the Golden Altar and afterwards brings in the coal-pan to the House of the Holy of Holies (see Tractate Hillin 19b), an we learn this from what God, my He be exalted said (Leviticus 16:2): “for I appear in the cloud over the cover,” for he doesn’t enter to the cover/the place of atonement other thaan with the cloud, and the true tradition comes [teaching] that this is not is no (see Tractate Yoma 53a), but rather, that like it it explains when it (i.e., the Torah) says (LLeviticus 16:13): “He shall put the incense on the fire before the LORD, [so that the cloud from the incense screens the cover that is over -the Ark of -the pact, lest he die],” for it is impossible then for any individual to know what he did for God clearly said (Leviticus 16:17): “When he goes in [to make expiation in the Shrine] , nobody else shall be in the Tent of Meeting until he comes out, and therefore, we adjure him. He cries that they suspected him of engaging in herecy, and they also cry that they suspected him, because it is prohibited according to our Torah to suspect evil in a peson who is not known among us (see Tractate Yoma 19b, and Tractate Shabbat 97a, and compare the explanation of Maimonides to Tractate Avot, Chas you seeapter 1, Mishnah 6) but rather because we are forced to as you see."
+            ],
+            [
+                "These books that are mentioned (i.e., Job, Ezra and Chronicles and Daniel) have in them stories and events of the times that attract/draw the heart so that he won’t sleep."
+            ],
+            [
+                "מכין לפניו באצבע צרדה – this is that they strike the thumb with the finger that is nearest to it (see also Tosefta Yoma, Chapter 1, Halakha 9 which speaks of the thumb of the right hand along with the commentary of the Tosefta Kifshuta of Rabbi Saul Lieberman and also Tractate Yoma 19b), strongly, for there is much that people do at the time of singing as they produce beautiful vocalized sound.",
+                "And the matter of: \"הפג אות על הרצפה\"./get up on your feet and drive away slumber this once by stepping on the cold marble pavement, make cold the warmth of your feet through this that you will stand one hour on the floor because the floor coolds the meet and the sleep escapes, for from the wamrth of the feet comes sleep, and this explanation of this reason is in the natural articles, and it is a Hebrew word (Genesis 45:26): \"ויפג לבו\"/”his heart went numb [for he – Jacob – did not believe them”, that the warmth of his heart was assuaged, and many times the Sages use this word for this matter (see also Tractate Yoma, Chapter 3, Mishnah 5, Tractate Shabbat 40b, Tractate Betza 34a and others)."
+            ],
+            [
+                "The removal of the ashes from the altar/תרומת הדשן – removal of the ashes from it."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "I have already informed you that the removal from the altar is that he should remove its ashes from it. And it states [in the Mishnah]: \"כל הקודם את חברו לתוך ארבע אמות\" -that is that he would be close to the Altar within four cubits. And the order of this casting of lots [for the sacrifices on Yom Kippur] that it (i.e., the Mishnah) mentions is such, for it is forbidden among us to count the men of Israel at all, and even for the sake of [the performance of] a commandment (see Tractate Yoma 22b), but the action of King David is known (see Second Samuel, Chapter 24), but they are enumerated when someone wishes to count them (see the implication of this language in the Laws of the Daily Burnt Offerins and Additional Oferings, Chapter 4, Halakha 4), in that they take from all them something, and count those things and therefore, if there were many Kohanim who all gathered close to the Altar, the appointed officer says to them, “put out your fingers,” after he placed them in a line and they agree from who will begin the count and which number, as for example that they agreed that the number would be thirty or forty or fifty or whatever number that was desired, and each one of them would put up a finger if he was weak, orseeral fingers if he was strong and able-bodied, and begin to count according to those fingers, “one, two, three” according to the order until he completes the number that they agreed upon at the start, and the one (i.e., Kohen) that the end of the numbering would reach him would perform that Divine Servic. But they don’t count the thumb for the person who put out his thumb because it is easy raise it and to bend it, and perhaps he will rraise it or bend it if the number approaches the end [of what is needed] in order that the lottery/allotment will come to him. And according to this system there were four lottteries that were in the Sanctuary. Know this and learn it, because these allotments/lotteries were not made clear to to any person before us in how the Gaonim explained what preceded us and who saw their words, because from the language of the Talmud no person would comprehend antyhing from them at first examination, but what is correct in those expressions is what we have explained."
+            ],
+            [
+                "There is no commentary of Maimonides on this Mishnah."
+            ],
+            [
+                "All of these things were in one arbitration by counting (i.e., a lottery) like I will explain to you. All of them would stand in one row or in a circle, and agree on one man who wold begin the counting from him, and they wpi;d agree that the number that they decided uon would be completed with him, like as we expalined, this one would sprinkle/cast the blood and the one next to him would slaughter amd the pme mext tp jo, wpuld clean the Altar and the one next to him would clean the Menorah, and the one next to him would bring up the limbs to the inclined plane leading to the Altar, and that person who brings up the limbs to the inclined plane leading to the Altar, he and eight men according to the order of their standing would merit in the Daily Morning Offering, each one of them with what he has to take according to the order of the carrying that I will explain. The first takes the head and the foot, and the second next to him takes the two hands, and the third the haunch/spine and the foot, and the fourth with the chest cavity and the cud and the fifth with the chest surrounding the two lungs, and the sixth the intestines and rhe sevenrh wirh the fine flour, and the eighth with the fastenings and they are the thongs of the High Priest that with them God said (Leviticus 6:13): “This is the offeringthat Aaron and his sons [shall offer to the LORD on their occasion of his anointment],” and they were called חבתין/pancakes, because it states it states (Leviticus 6:14): “It shall be prepared with oil on a griddle”/על מחבת בשמן תעשה\". And the ninth [lottery] is with wine, for this. Behold this allotment/arbitration (i.e., lottery) thirteen are found worthy, nine whom we appointed and who shrinkles [the blood] and slaughters, and cleans the Alta, and cleans the Menorah. And the one who sprinkles/casts the blood receives the blood as the Talmud explained (see Tractate Yoma 25b). And we began this allotment/arbitration (i.e., lottery) with casting/sprinkling [the blood] prior to the one who slaughters because the casting/sprinkling [of the blood] is more important that the the general principle among us is that sluahtering is appropriate/fit if performed by a non-priest (literally, “foreigner”).",
+                "ומדשן – this is the person who removes tha ashes and the soiling and the wiping off and he lleaning as will be explained in [Tractate] Tamid (see Chapter 3). And you aleady knew that the name of he ashes is דשן , and the way it goes, it is as it will be explained in a Baraita, the head and the food, the chest and the throat/larynx with the windpaipe/lungs and hear, two hands and two ribs, the haunch (with the tail) and the foot. But the first teacher [of the Mishnah] follows after the important and good and places it first and places that which is worse later. But the Halakha is not accoreding to Ben Azzai."
+            ],
+            [
+                "There were Kohanim who were blessed through the burning of the incense upon the Altar and they would say that every person who vurns incense on the altar becomes wealthy and his riches increase (see Tractate Yoma 26a), as it states (Deuteronomy 33:10-11): “They shall offer You incense to savor [and whole offerings on Your altar],” and ir states: “Bless, O LORD, his substance, and favor his undertakings,” and therefore anyone who burns the incense upon the Altar they would not allow him to burn incense upon the Altar a second time and he would remain apart/alone, but rather, they would gather for the lottery of burning the incense for anyone who had not burned the incense upon the Altar at all , and therefore it (i.e., the Mishnah) states: \"חדשים לקטורת בואו והפיסו\"."
+            ],
+            [
+                "God stated (Leiticus 17): “and lay out wood upon the fire.” And it comes to us in the accepted tradition that thhis is the daily burnt offering of the eventide (see Tractatae Yoma 26bv), for the [burnt offering] of the morning was already mentioned explicity (Leviticus 6:5): “[WThe fire on the altar shall be kept burning, not to go out:] every morning the priest shall feed wood to it.”"
+            ],
+            [
+                "הבשר בחמשה – as we expalined regarding the daily burnt-offfering of each day."
+            ],
+            [
+                "The subject of: \"אם רצה להקריב מקריב\" - that he offers them in any number that he wishes, less than this or more. And It wishes when it (i.e., the Mishnah) says: \"הפשטן ןונתוחן של אלו ואלו שוין\"/the flaying and the dismenmbering of the former (i.e., congregational offerings) and the later (i.e., private offerings) are alike – that they are appropriate to be performed by a non-Kohen (i.e., literally, “foreigner”) and it is permitted for a foreigner (i.e., an Israelite) to slaughter and flay and to sever/dissect it, whether they are community sacrifices or individual offerings. And it was explained to you in [Tractate] Pesahim (folio 44b0 this general principle from the receied tradition and beyond is the command of the Kohanim (see also Tractate Berakhot 31b and Tractate Yoma 27a and Tractate Zevahim 32a and Tractate Menahot 19a)."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "They had a high place in the Temple that the person who was on the lookout went up pon it, and when he sees that the eastern sky begins to be lit up, he says to them: \"ברקאי\" -its subect matter is that the glitter of the light is blossoming, and they say to him: Those who are below in the Temple courtyard:\"עד שהוא בחברון?\" - meaning to say according to what your eyes see, did the light reach up until Hebron? And he says to them, “yes” (see Tractate Yoma 28b), and then they approach to slaughter. And what what youneed to know that the time Matyah ben Shmuel mentioned when he said: \"האיר פני כל המזרח\" after the time that the first Tanna/teacher [of the Mishnah] mentioned it. And the Halakha is according to Matya ben Shmuel."
+            ],
+            [
+                "It is known that the moon does not rise from the east other than after the the midpoint of the month. And this that it states [in the Mishnah]: \"עלה מאור הלבנה\"/the light of the moon arose – it occurred at the end of the one of the months. And also on the night of Yom Kippur: \"דמו שהאיר מזרח ושחטו את התמיד\"./and they thought that the east was lit up and they slaughtered the daily burnt-offering (see Tractate Yoma 29a), and it (i.e., the Mishnah) included these two episodes together and stated that one one time other than the night of the fast [of Yom Kippur], the light of the moon went up in addition to what had occurred on the night of the fast [of Yom Kippur]. And it will be explained further (in Mishnah 4) that the High Priest immersees and slaughters the daily burnt-offering on the day of the fast of Atonement, but since the daily burnt-offering was invalidated as it stated, for since it was slaughtered at night, it required ritual immersion and afterwards he would slaughter the daily burnt-offering.",
+                "מסיך את רגליו./whoever covered his feet [requires immersion]. – it is an epithet for defecation."
+            ],
+            [
+                "All immersions in the Temple [includes] his hands and feet prior to and after [slaughtering], as will be explained. And it states [in the Mishnah]: \"חוץ מזו\" /save for this one (whih took place over the Water Gate alongside his office), meaning to say, the first immersion, and it is what will be explained."
+            ],
+            [
+                "סדין של בוץ– a sheet of flax.",
+                "קרצו (he made the ritually required incision) – he killed it, but it was decreed against performing this ritual (see Jeremiah 46:20 and Tractate Peah, Chapter 7, Mishnah 4), but he who slaughted for most of the years (see Tractate Yoma 32b), because the Divine Service of the day is not done other than by the High Priest.",
+                "The explanation of: \"מירק אחר שיאה על ידו\" - that another person completed the slaughtering after him. And [the word]: \"מירוק\"/the finishing – is called the completion of the activity of whatever activity that will be done.",
+                "ונסתפק. – dried off."
+            ],
+            [
+                "It was already explained to you in the Halakha that is before this one that the incense of the morning was offered between the blood and the candles. And it is stated here [in the Mishnah]: \"בי�� דם לאברים\" that it wanted to inform you that the sprinkling of the blood of the daily offering and the burning of its limbs is not a continuous activity, but rather between them interurupts with the incense and also with the kinddling of the candles, but it did not mention here the kindling of the candles because it did not come here in the order of the Divine Service. And this is the matter that we metion in the order that is not mentioned (see Tractate Yoma 34a).",
+                "ואסתניס – that his body is cold (this is what Maimonides explained in Tractate Berakhot, Chapter 2, Mishnah 6). And the order of warming the water for him is as such, that they would warm bars of bronze from the eve of the Fast Day and ould place them within the fire until the morrow and extinguish them in water that becomes purified in them (see Tractate Yoma 34b) and they are tempered/dissolved, but this is not a form of work for they do not intend to glaze the bronze but rather their intention is the thawing of the water. And it is general principle among us that the Torah forbade planned, creative labor (see Tractates Betza 13b, Hagigah 10b, Bava Kamma 26b, 60a; Sanhedrin 62b, Zevahim 47a and Keritot 19b), and another general principle amon us is that there is no Rabbinic decree to enhance the character of Shabat as a day of rest in the Temple (this is the reading of Maimonides in Tractate Yoma 34a, and not accordin to the commentary of Rashi theresee also The Laws of Shabbat, Chapter 12, Halakha 2). And therefore it is permissible to do this. And simialrl, it if would benefit to place hotwater that was warmed from the eve of the Fast into the water that he washes in them, it is permissible."
+            ],
+            [
+                "בגדי זהב – these are the clothes of the High Priesthood that he wears on the other days [of the year], and they are eight vessels made of purple-dye and flax and wool that is colored purple-blue and gold and stones like this all of which will be explained in the Torah, and they are the priest’s undercoat and the pants and the priest’s turban and the belt and coat and breastplate and ephod and front-plate.",
+                "ובגדי לבן– There are four of these , that they are what the High Priest uses in the Special Divine Service of the day of the Fast of Atonement, and all of them are made of white falax, for God said regarding them (Leviticus 16:4): “He shall be dressed in a sacral linen tunic, [with linen breeches next to his flesh, and be girt with the alinen asah, and he shall wear a linen turban].” But the Halakha is not according to Rabbi Meir."
+            ],
+            [
+                "פילוסין והדוים (Pelusian, a town near Ramses in lower Egypt; Indian linen) – species of clothes that were known among them in their times, and they are different from each other in the manner of their shape/form alone, but their material is white flax, as like we will explain in Scripture.",
+                "And it is stated [in the Mishnah]: \"ואם רצה להוסיף מוסיף משלו\" – but with the the condition that he will send that addition to the consecrated property (see Tractate Yoma 35b). But the Halakha is not according to Rabbi Meir."
+            ],
+            [
+                "Everything that is is brought in the Mishnah from the shape of the temple or the part of its sections and the description of its sides and the courtyards and the campbers and the Altar and except for it, do not request from me to explain it in every place, because I will in the future expalin to you everything and I will provide many pictures for you until you can describe in your heart well and understand all of it in your mind as if you saw it with your eyes in Tractate Middot with the help of God Almighty.",
+                "Scripture states (Deuteronomy 32:3): “For the name of the LORD I proclam; Give glory to our God!,” and the receivd tradition that Moses our Teacher state to Israel at the time that I am mention the name of the Holy One Blessed be He with them, “Give glory to our God!”(see Tractate Yoma 37a and the Laws of the Divine Service of Yom Kippur, Chapter 2, Halakha 7, an dsuch is the obligation to perform them forever."
+            ],
+            [
+                "קלפי (urn for drawing lots) – box..",
+                "ואשכרע (box-wood or ebony) – ebony wood, buxus (see also Tractate Sheviit, Chapter 7, Mishnah 2 – a kind of cedar whose wood is very hard-and solid like the wood from Lebanon and Syria - buxus, from which small vessesl are made that last for many years and it is considered an expensive wood)."
+            ],
+            [
+                "He (Ben Katin, the High Priest) made for it twelve spigots/spouts in order that all the Kohanim that were serving with the daily burnt-offering would sanctify the8ir hands and feet at once (see Tractate oma 37a). Because he did n’t appoint a ritual slaughterer for slaughtering was appropriate by non-priests as was explained (see Tractate Yoma, Chapter 2, Mishnah 2), and the person who sprinkles/casts the blood is the one who receives the blood. And aalready it was explained that there were thirteen [priests] were privileged to doso, they removed from them the slaughererd and there remained twelve And the laver from service vessels and when there would be water in it, they would be sanctified, but they became unfit overnight, as will be explained in several places in the Order of Kodashim, therefore, he made a non-sacred vessel that water would always be in it and it would descend from that vessel to the laver according to the first need, first, and that vessel was called \"מכני\" (a a wheel device to lower the laver into the cistern of water below it).",
+                "וכל ידות הכלים (all the handles of the vessels) – they are the handles of the veessels like the handles of knives and the hatchets that they sever the flesh with them and similar things.",
+                "ונברשת (lamp) – like the kind of torches that they make at the openings of houses from glass, they made this fro good gold that shines that when the sun strikes it, it will appear to him as bright and light from the beginning of the day at sunrise in the Jerusalem horizon, and then they would recite the Shema.",
+                "וניקנור – he was a man from the pious ones who went to Alexandria of Egypt and made there two bronze doors whose labor was very enlightened inorder to place them in the Temple forecourt as it was aftert that, and when he transferred by sea, a great storm befell them, and the sailors threw one of the doors into the mddile of the sea inorder to lighten the load of their ship, and they wanted to throw the second, he tied himself upon it and said to them that if they think about throwing this door also, you will not throw it other than with hme, and then the sea calmed down, and the individual door arrived to Acco (see Tractate Yoma 38a; in the Jerusalem Talmud, it was Yaffo), the place where it went out from and when it left and he removed it, the sea coughed up the second door there in Acco. And this is the miracle that occurred with the its doors, and he placed it in the eastern side in the Temple courtyard opposite the Temple.",
+                "And the subject of: \"לשבח\" Psalms of Praise and the honor, and it is in Aramaic and in Hebrew, and it is one subject, it is the Aramaic translation of (Genesis 12:15): “and praised her (i.e., Sarai) to Pharaoh” and they praised it, as it staes (Psalms 147:12): “Jerusalem, praise the LORD, etc.”"
+            ],
+            [
+                "גנאי– the opposite of praise.",
+                "ולחם הפנים- its body is thick as will be explained in the Tractate Menahot (Chapter 11, Mishnah 4, folio 96a) but there were specialists to bake it in moulds/presses until it would be doubled/rolled up like they roll up doubled, and there was in the end artisans at baking that were with them. And the order of the act of the inscenses was known, and we will explain it in its place in Tractae Keritot (Chapter 1, Mishnah 1), and among them was grass that if you placed it with the incense, its column would go up either togethr or separated, and they would recognize that grass (see Tractate Yoma 38a) but they did not teach it to anyone.",
+                "הגדס בן לו – would form letters in a wonderous fashion at the time of the recitation of the Psalm of each day, he would place his thumb in his mouth at the time of the recitation with his tongue and did it was not known how he did this with the change in the placement of his tongue within his mouth and how he would place his thumb until the letters came out with those beautiful/pleasant sounds.",
+                "ובן קמצר– would write with many writing quills together and even though that they placed an excuse/pretext to be prevented from teaching, nevertheless, it (i.e., the Mishnah) discrased them as you can see."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "All mentions of the Name [of God] that will come in this Tractate, he wants tos ay the special Name (i.e., the Tetragrammaton), meaning Yud, Heih, etc. (see The Laws of the Principles of the Torah, Chapter 6, Halakha 2 and the Laws of Idolatry, Chapter 2, Halakha 7). But the Halakha is not according to Rabbi Yishmael."
+            ],
+            [
+                "לשון של זהורית (a crimson-colored strap)- a piece of crimson-colored wool, the Aramaic translation of:\"תולעת שני\" (see Exodus 25:4 “crimson yarns”) and its color is crimson, and its weight is two Selas (see Tractate Yoma 42a) for we have already explained the weight of a Sela several times (see Tractate Peah, Chapter 8, Mishnah 7 and Tractate Shekalim, Chapter 1, Mishnah 6). God said (Leviticus 16:17): “When he goes in to make expiation for himself and his household, and for for the whole congregation of Israel,” and therefore he states in the first confession, “I nd my household” and he says in that second one “and the children of Aaron”, that he confesses for himself and afterwards he will confess on the Kohanim, and after that for all of the Jewish people. And this you shall see that he arranges in the three confessions: \"עון ופשע וחטא\"/iniquity, transgression and sin which is the opinion of Rabbi Meir (see Tractate Yoma 36b) which is attached to his saying, may it be exalted, “and he shall confess over it all the iniquities and transgressions of the Israelites whatever their sins” (Levitius 16:21). But the matter is not like this, for it is not his intention to include different kinds of sins, for the iniquities/עונות are sins that wer performed wilfully and the חטאים/sins were those actions that were performed inadvertently, and the פשעים/trnasgressions are kinds of denial and rebellion against God like the great transgressions that those who committed them are called \"פורק עול\"/cast off the obligation, untie the yoke in desecrating the Sabbath and in idolatry. But it is a general principle among us that he confessies for the lighter [sins] and aftwaerds he confesses on the weightier ones, and therefore, the order of the confessions, whether for an individual or the community is: “sins, transgressions and iniquities.” But the Halakha is not according to Rabbi Meir."
+            ],
+            [
+                "ממרס (crush, rub, stir) – to shake so that that it will not congeal.",
+                "ורובד (terrace – coming from the hall – the paved level space between steps in the Temple hall) – \"מצטבה\" (compare Maimonides’ explanation in Tractate Middot, Chapter 4, Mishnah 6 , and its subject matter – that of an אצטבה /a alccony, colonnade, portico, which is made ofrom the building in order to sit upon it See The commentary of of Maimonides on Tractate Pesahim, Chapter 8, Mishnah 6)."
+            ],
+            [
+                "חתיה (taking coals out in a pan/scoop up glowing cinders) – this is unique for the removal of the ashes and coals from the fire, (Isaiah 30:14): “to scoop from a brazier.” But it was not necessitated on the day of the Fast of Atonement to pour out the fire of the pan into a second pan in order that that it not tire out the High Priest nor to had to his labor (see Tractate Yoma 44b), but the pan that he sweeps away the fire from the Altar itself enters into the Sanctuary and upon it he places the incense, and for this reason alone, it is made lighter in its weight in relation to the pan of every other da. And its arm is long in order to lighten upon him its carrying. And we have already explained the measurement of the Kab and the Seah and without them from the measurement snad weights at the end of Tractate Peah.",
+                "ופרס – hone half of the one-hundred, meaning to say, the weight of fifty Denar. God said concerning the daily incense (Exodus 30:36): “Beat some of it into powder,[and put some before the Pact in the Ten of Meeting, where I will meet with you],” and it (i.e., the Torah) says on a fast day (Leviticus 16:12): “[and he shall take a panful of glowing coals scooped from the altar before the LORD], and two handfuls of finely ground aromatic incense, [and bring this behind the curain”, wanting when it says this here “finely ground” adding to it pounding, pounded spices (see Tractate Yoma 45a and also the Jerusalem Talmud)."
+            ],
+            [
+                "Because of the honor/respect of the High Priest, they necessitated that the ascension of the Kohanim and their descent would be in the middle of the inclined plane leading to the altar in front of him, and also because of his honor, they would sanctify his hands and feet from a golden flask, what they don’t do for the rest of the Kohanim. But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda."
+            ],
+            [
+                "מערכות (arrangements, piles of wood on the altar in the Temple) – It is the heap of fire that is made from the pile of wood on the Altar that is arranged and stacked and set on fire. And Rabbi Yehuda states that in the Outer Altar there were two piles of wood, one a large pile of wood upon which they would offer up the Daily Burnt-Offering, and the second they take from it fire in the coal pan for the incense as we have explained. And Rabbi Yossi states that there also was a third [pile of wood] that was made for the preservation of the fire that it not be extinguished ever. And Rabbi Meir states that there was also a fourth [pile of wood] that was made and upon it they would burn the limbs and fats that remained from the Daily Burnt-Offering of the eventide that the fire did not dominate all night long. But all of them agree regarding the two piles of wood on the altar, becaue it comes through the received tradition that this as it states (Leviticus 6:2): “[The burnt offering itself shall remain where it is burned upon the altar all night [until morning, while the fire on the altar is kept going on it],” this is the large pile of wood. But “the fire on the altar is kept going on it” is the second pile of wood on the altar of incense. And After it, it (i.e., the Torah) states, “the fire on the altar is kept going on it” , Rabbi Yossi says that this is the third pile of wood of the maintenance of the fire. But Rabbi Yossi states that this surrounds the first pile of wood. But Rabbi Meir attaches the pile of wood of the limbs and fats that was not consumed fro the evening. But others state that they are burned at the sides of the large pile of wood and all of them admit that regardless, we add a pile of wood on the day of the Fast of Atonement that is glorified and beautiful for the file. And the Halakha is acccording to Rabbi Yossi."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "The First Temple had only one curtain in it, while in the Second Temple there were two curtains in it because of a doubt that befell them at the time of its being built, and we will explain this in its place in Tractate Middot (Chapter 4, Mishnah 7). But that doubt had become clear to Rabbi Yossi and in his opinion that the place of the [second] curtain was in the wheel this and that, and this is the matter where he states [in the Mishnah] that there was only one curtain there and allof this we will explain in its place.",
+                "And it is stated [in the Mishnah]: \"עד שהוא מגיע לארון\" – meaning to the say, to the place of the Ark (see Tractate Yoma 62b), because in the First Temple where there was an Ark, there wasn’t there [in the Second Temple] anything other than one curtain, and it only describes here the order of the Second Temple where there wasn’t an Ark there as there were two curtains.",
+                "And the subject of what it says [in the Mishnah]: \"ובא לו כדרך בית כניסתו\" (and he went along by the way he entered – i.e., he walked out backwards facing the Ark – where it used to be) – that he leaves when he is walking backwards, his face towards the Holy of Holies and his his bak towads the opening, the Honor and Glory to God And similarly when they depart from every Divine Service, and the Levites when leave from the post, all of them do not depart other than backwards (see Tractate Yoma 53a and Maimonides’ codification in The Laws of the Chosen House/Temple, Chapter 7, Halakah 4 but he walks backwards slowly and softly to the side until he departs). And the liturgical text of this short prayer is as follows: “May it be Your will, Lord our God that iff this year was parched, that this year be rainy and not my destiny to be a servant of of ruling from the house of Judah, and that your people the House of Israel will not be in need for sustenance/a living (see Tractate Yoma 53b), and do not let the prayers of those who pass on crossroads enter before you.” And the explanation of [the word] \"שחונה\" is heat/warmth, the Aramaic translation of (I Kings 1:1): “and he (i.e., King David) never felt warm,” for he was not warm, he would pray that God would measure exactly the weather this year, and this would be of general great good for humanity and the animals, for the when the weather is average, it cures the bodies of those who are infirm, and preserves constatntly the heath of creatures, and first of all the measure (Deuteronomy 7:15): “The LORD will ward off from you all sickness.” And after that, he prayers for the contnual rule of justice and truth, and this is the purpose of everything. And after these two general matters, he prayers on the private matters of all human beings, that God will cause every peשלא להבעית את יrson to be sucessful in his labor, and his business and commerce will be successful in order that he will not need to ask and beg from his fellow. And afterwards he prayers that rain should fall, and when it (i.e., Tractate Yoma 53b) say, that the prayers of the passers-by should not enter before you,” because they do not pray other than for continual sunshine and the removal of rain.",
+                "שלא להבעית את ישראל (to not dismay the Jewish people) – that it will not frighten them , for if he would be detained, they would worry that [perhaps] he had died, because many times the High Priests die in the Holy of Holies if they were not worthy or if they changed something in the act of [offering up] the incense, surely you will fearful as it (i.e., the Torah), may it be exalted, said regarding Aaron (Leviticus 16:2): “lest he die; for I appear in the cloud, etc.”",
+                "And the explanation of \"שתיה\" is foundation, and according to the truth the place of Divine Service is the foundation of the world,and as it is mentioned at the beginning of [Tractate] Avot (Chapter 1, Mishnah 2 and the commentary of our teacher – Maimonides – there)."
+            ],
+            [],
+            [
+                "נכנס למוקם שנכנס– meaning to say to the place that entered with the incense between the bars projecting from the Ark , and he sprinkles from the blood in front of the Ark as od stated (Leviticus 16:15): “for he shall sprijnkle it over the cover and in front of the cover.”",
+                "כמצליף (like swinging a whip) – like one who strikes with a rod/scourge (see Tracate Yoma 54b). And he mentions the word “one” twice so that he does not error in the countain, and he comes to count the first sprinkling following from the overall number of seven below, and God stated (Leviticus 16:14): “and sprinkle it with his finger [over the cover on the east side],” this is the first sprinkling, and fafterwards from the blood witih his finger seven times (Leviticus 16:19: “And the rest of the blood he sprinkle on it with his finger seven times” – see also the Laws of the Service of Yom Kipppur, Chapter 3, Halakha 8), as it comes in the received tradition.",
+                "וכן – this is the base."
+            ],
+            [
+                "He pours/casts the blood of the bull into a bowl (out of which the sprinkling is done) which has the blood of the goat in it and he eturns everything to the pool that had in it the blood of the bull in order that bloods sould mix very wwell (see Tractate Yoma 58a). And all of this matter is clear."
+            ],
+            [
+                "He sprinkles on the beam in front of him \"מלמעלן למטן\" in order that that the bllod would not squirt onto his clothes (see Tosefta Tractate Yoma Chapter 3, Halakha 1 where this is the approach of the First Tanna, and so our teacher codiefied in the Laws of the Service of Yom Kippur, Chaper 4, Halakha 2). But the Halakha is not according to Rabbi Eliezer."
+            ],
+            [
+                "טהרו של מזבח (the exposed surface of the Altar from which the ashes had been raked) it is the revealed place therein (see Tractate Yoma 59a) because the insecense of each is not other tfor the golden Altar as God stated (Exodus 30:7): “On it Aaron shall burn aromatic incense: [he shall burn it every morning when he tends the lamps].”And on each day, they remove from it the remnants of the coals and the ashes as we have explained. And tehrefore, he intends to sprinkle the blood on the place where there is neither ashes nor goals, but only the body of the revealed Altar.",
+                "And it (i.e., the Mishnah) states: \"ועל מזבח החיצון\" – meaning to say that the blood that is placed on the outer Altar, their remnants are placed on the foundation of the southern one. And the subject of religious trespass will be explained completely in its place (see Tractate Meilah, Chapter 3, Mishnah 3 along with Maimonides’ commentary and the Laws of Religious Trespass/Meilah, Chapter 2, Halakha 11)."
+            ],
+            [
+                "Rabbi Eliezer and Rabbi Shimon state that if he made three or four sprinklings and the the blood is spilled, he completes the number on the sprinklings that were were aleady done from other blood. But the Halakha is not according to them."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "The word \"שני\" is repeated in the goats of Yom Kippur three times, and it is stated [in the Torah] (Leviticus 16:5): “And from the Isrraelite community he shall take two he-goats [for a sin-offering and a ram for a burnt offering],” and it (i.e., the Torah, Leviticus 16:7) states: “Aaron shall take the two he-goats” and it (i.e., the Torah, Leviticus 16:8) states: “and he shall place lots upon the two goats,” and the received tradtion comes [to state] that this is to hint that it is more appropriate that they will be equivalent in appearance, and in height and in cost (see Tractate Yoma 62b), and we stated, appropriate, but we didn’t state “obligatory” because it (i.e., the Torah) states aftewards: \"השעיר\"./the goat, \"השעיר\"/the goat and it did not state that the one desired this goat from any place.",
+                "And it is stated [in the Mishnah] here: \"ואם של שם מת ואם ששל עזאזל מת\"/if the one cast for God had died…but if the one cast for the Scapegoat had died” – its explaination is not that one shoud say these two sentences together in order to remove [oneself] from the doubt in the manner that they stated in [Tractate] Pesahim (Chapter 8, Mishnah 2), if my Rabbi had told me [to bring] a goat or if my Rabbi had told me [to bring] a lamb, because there is no doubt here for after the lottery one of them died, but it comes to regulate/put in order how he should state – if that of God is the one that died, and similar, how he should speak if it is the one for Azazel that died.",
+                "And it states [in the Mishnah]: \"והשני ירעה\" – meaning to say the second (see Mishneh Torrah, the Laws of the Act of Sacrifices/Maaseh HaKorbanot, Chapter 15, Halakha 4 and look at the Kesef Mishnah there as well as The Laws of Defiled Holy Things, Chpater 6, Halakha 1) from the two that he made a lottery on them at the end, because the legal decision is that living things are not banished/exiled (see Tractate Pesahim 73b and 98a, Tractate Yoma 64a, Tractate Kiddushin 7b, Tractate Zevahim 12a, Tractate Keritut 28b and Tractate Temurah 26b).",
+                "And the subject of \"מתה\" that we bring it inside to the house and leave it there until it dies (see Tractate Kiddushin 55b) and it is simple that the goats of Yom Kippur are a communal sin offering as it states (Leviticus 16:5): “And from the Israelite community he shall take two he-goats for a sin-offering and a ram for a burnt offering.” But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda."
+            ],
+            [
+                "It has already been explained to you tha thte order of the confession is that he should mention (as we saw above in Tractate Yoma, Chapter 4, Mishnah 2): \"חטא עון פשע\"/an inadvertent sin, an iniquity and a transgression/wilfull sin."
+            ],
+            [
+                "It comes in the received tradition that what God said (Leviticus 16:21 – but this source does not make sense as the word \"איש\" does not appear at all, let alone the stated conclusion of Maimonides’ - comment regardless of the validation found in the Mishnah itself) – to validate the action of a “foreigner”/non-priest (see Tractate Yoma 66b)."
+            ],
+            [
+                "הריס – two parts from fifteen from the mile, because theere are seven and one-half RIS in a mile, and there was from Jerusalem to the place called TSOK twelve miles which are ninety RIS. And there was between each and every booth a mile whichis twothousand cubits which is the Sabbath limit, and there would remain between the last booth and TSOK two miles."
+            ],
+            [
+                "You already knew that there was between each booth the Sabbath limit. And it is possible for the peapole of each booth to accompany him to the nearest booth. And between the last booth and TSOK is two miles, but he is not able to walk other than a mile while is the Sabbath limit, and therefore he stands from a distance."
+            ],
+            [
+                "He doesn’t tie the entire strap to the rock lest it turn white before the knocking down of the goat and he would consider that the sins are atoned without pushing down the goat [into the ravine]. But the thing that one is oblged to do is not to tie all of it between its horns lest at the time of his being pushed off, it turns its heart and he (i.e., the Kohen) will not see the crimson strip if it had become white or not and his mind will become discouraged and he will think that the sins were not atoned for (see Tractate Yoma 67b). And it is explained in the Torah that when he sends forth the goat that he defiles his clothing, as it states (Leviticus 16:26): “He who set the Azazel goat free shall wash his clothes”. But the Halakha is not according to Rabbi Shimon."
+            ],
+            [
+                "קלען במקלעות (he twisted them around carrying poles) – that he takes the pieces of meat in their skin without stripping/skinning them (see Tractate Yoma 67b) because God said (Leviticus 16:27): “their hides, flesh and dung shall be consumed in fire.” And it is explained in the Torah that the person who burns them will wash his clothes (Leviticus 16:28: “He who burned them shall wash his clothes and bathe his body in water”). But the Halakha is not according to Rabbi Shimon."
+            ],
+            [
+                "דיבריות (stations) – Rabbi Yehuda holds that when the goat reaches the wildnesses, he has performed his commandment (see Tractate Yoma 68b) even though it did not reach TSOK, and therefore, he estimates in order that it will reach Bet Horon which is the wilderness alone. But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "אצטלית לבן משלו (his own white garment/robe) – to inform you that the reading [from the Torah] is not Divine Service (see Tractate Yoma 68b), and therefore it is permissible for him to read in any clothing that will be.",
+                "And it is stated [in the Mishnah]: \"אם רצה בבגדי בוץ קורא\" (if he wanted to read in linen/byssus, he may do so) – to inform you that it is permissible for him to wear the clothing of the Priesthood and even not at the time of the Divine Service, because the general principle among us is that the priestly clothing was given to enjoy [even] not at the time of Divine Service (see Tractate Yoma 69a and similarly, the Mishneh Torah: The Laws of the Serfice of Yom Kippur, Chapter 3, Halakah 9 and in the Laws of the Vessels of the Temple, Chapter 8, Halakha 11 – and it states that the belt of the High Priest on Yom Kippur is not the belt of the High Priest on the other days of the year as is found in The Laws of the Vessels of the Temple, Chpater 8, Halakha 3). And the [Torah] Scroll is transferred from hand to hand for honor and glory. But the actual reading occurred in the Women’s Court where it was permitted for a person to sit there (see Tractate Yoma 69b), for from what it [the Mishnah] says: \"עומד\" implies that he would sit prior to this. But from the Court of the Israelites and inward they don’t sit in them at all other the Kings of the House of David alone, because Scripture states (I Chronicles 17:16: “Then King David came and sat before the LORD.” And that they made necessary to read from [the portion of] the Book of Numbers (Chapter 29, Verses 7-11) by heart is because one person does not read from two Torah scrolls because of the defect of the first (see Tractate Yoma 70a and early manuscripts of The Laws of Prayer, Chpater 12, Halakha 23 – that one person shold not read one subject matter in two Torah Scrolls. And similarly in the Laws of The Divine Service of Yom Kippur, Chpater 3, Halakha 10, for the same reason. The Kesef Mishneh commentary was missing from the Laws of the Divine Service of Yom Kippur, and therefore, he wrote it in the Laws of Prayer, for it is not necessarily one subject matter, but, from the early manuscripts, it is not one subject matters, yet, our practice on Shabbat Rosh Hodesh or Shabbat Hanukkah is to use two Torah scrolls, as well as during the Festivals)., and we don’t roll the Torah Scroll in public because of the the Honor of the Congregation/Kevod HaTzibbur, and therefore, he should not roll the Torah Scroll until he reaches the portion in the Book of Numbers and should also not read from a second Scroll. And these eight blessings, the first [being], “who chose us from all peoples”, etc., and he reads [the Torah], and he recites the blessing after the reading, “who has given us a Torah of truth, etc.,” and this is the second blessing. And the third [blessing]: “Accept O LORD our God, etc,” and the fourth [blessing], “We give thanks to you,” and the fifth [blessing], “Forgive us, etc.,” and the sixth [blessing], he prays for the preservation of God’s preence in the Temple, and that God will make constant His glory, and the seventh [blessing], he prayes that God will bless the Kohanim and accept their sacrifices in a similar manner, and in the eighth [blessing] he prays for the salvation of Israel and that God should bequeath to them in triumph and he concludes [with the blessing}: “Praised are You, O God, who hears prayer” (which is similar to what Maimonides wrote in his commentary to Tractate Sukkah, Chapter 7, Mishnah 5. Kapach does not know why Maimonides changed the order of the Mishnah placing the Kohanim before the rest of the Jewish people, and the entire Jewish people with the rest of the prayer togethere, but in the Laws of the Divine Service of Yom Kippur, Chaper 3, Halakha 11, he counts the two Torah blessings, the one before and the one after [the reading] as one, and the Jewish people and the Kohanim and the rest of the bprayer in the third, accoreding to the order found in the Mishnah and in the Tosefta)."
+            ],
+            [
+                "It informs you that it is permitted for a man to leave the Divne Service and to go to see another Divine Service (see Tractate Yoma 70a, and there is nothing here about “you must not forego the occasion for performing a Mitzvah/religious act.”)."
+            ],
+            [
+                "Rabbi Eliezer holds that the order of the sacrificial offerings on the Day of the Fast of Yom Kippur is according to their order in Scripture, meaning to say, that he offers the Daily Burnt-Offering of the Morning and after it the Divine Service of the Day, as its order will be explained, and after it its ram and the ram of the people and the portions of the sin-offering consumed on the Altar, and after that, the burnt-offering of the bull. And after that, the seven lambs, and after that the Daily Offering of the Eventide, because the the Divine Service of Yom Kippur is in the Book of Leviticus (Chapter 16) and the burnt-offering of the bullock and the seven lambs are in the Book of Numbers (Chapter 29). But Rabbi Akiva states that the order is that he offers [first] the Daily Burnt-Offering of the Morning and after it, the Burnt-Offering of the Bull and the seven lambs, because they are the Additional/Musaf Sacrifice and Scripture states regarding the Musaf/Additional Service alone (Numbers 28:23): “You shall present these in addition to the morning portion of the regular burnt offering,” juxtaposed to the Daily Burnt-Offering of the morning. But Rabbi Eliezer states states that this is the way it is done, but not on the Day of the Avodah/Divine Service [of Yom Kippur]. And after that the Divine Service of the Day, and after that the goat that is sent off [to the desert/wilderness], and after that his ram and the ram of the people, and after that the portions of the sin-offering consumed on the Altar, and that the Daily Offering of the Eventide. And the Halakha is according to Rabbi Akiva."
+            ],
+            [
+                "It is stated [in the Mishnah]: \"באלו נשאלין\" (in these they were approached for the decision of the Urim and Thummim), meaning to say that they do not approach to ask for the decision of the Urim and Thummim other than the Kohen Gadol who is dressed in these eight [pieces] of clothing. And the order of the asking for the decision was lready mentioned, that the Kohen turns his face to the Ark, and the questioner turns his face behind the Kohen Gadol and asks: “Shall I do this or/and that or not?”, the Kohen will answer him and say to him, “Do it” or “Don’t do it,” according to what appears to him on the breastplate (see Tractate Yoma 73a), because it has a complete aphabetical listing, because Abraham, Isaac and Jacob are written on it (see Tractate Yoma 73b) and the names of the Twelve Tribes as will be explained in Scripture (see Exodus 28:21 and 39:14), and it is written after their names the Tribes of God (so it is also written in the Laws of the Vessels of the Temple Chapter 9, Halakha 7, and in the Babylonian Talmud, “The Tribes of Jeshurun” and in the Jerusalem Talmud “The Tribes of Israel,” and perhaps this was the reading that Maimonides had in his Talmud). And It is required that the Kohen is a prophet , because it is a received tradition among us that every Kohen that speaks in the Holy Spirit when the Divine Presence/Shekhina rests on him they ask him but when the he does not speak with the Holy Spirit and the Shekina does not rest upon him, they don’t ask him (see Tractate Yoma 73b). And that which it (i.e., the Mishnah) made a condition that they don’t ask him othe than a king and the Deputy Nasi, and similar things to it, for Scripture surely states concerning Joshua , and he is a King, and will stand before Eleazar the [High] Priest and will ask him for the judgment of the Urim bewfore God, he and the entire Jewish people with him, and the entire congregation (see Numbers 27:21: “But he shall present himself to Eleazar the Priest, who shall on his behalf seek the decision of the Urim before the LORD. By such instruction they shall go out and by such instruction they shall come in; he and all the Israelites, the whole community.), and it comes as a received tradition that “and all the Jewish people/Israelites” this is anointed for war, and “the entire congregation” this is the Sanhedrin. And similarly, all who need the community is included in this when it (i.e., the Torah) states, “and all of the Israelites with him”. And since we have mentioned what was written on the breastplate, I will inform you how the names of the Tribes were written on the stones of the Ephod and this is their order (see Tractate Sota 36b, and examine the commentary of the Kesef Mishneh for the Laws of the Vessels of the Temple, Chpater 9, Halakha 9): (On the right side, from top to bottom: Reuven, Levi, Issachar, Naftali, Gad and Yehosef; on the left side: Shimon, Yehuda, Zebulun, Dan, Asher and Benjamin). And you will find the number of indications on each stone is twenty five, but the name of Joseph is written as “Yehosef” as we have writen, and the allusion to hims is stated (Psalms 81:6): “He imposed it as a decree upon Joseph [when he went forth from the land of Egypt; I heard a language that I knew not.” But the stone in whih is written on its top “Reuben” on the right hand border, and that “Shimon” is written on its top on the left hand border."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "It is not explained in the Torah the prohibition of these things on the Day of the Fast of Atonement, but rather, the language of \"ענוי\"/affliction appears five times. It states (Leviticus 23:32): “It shall be a sabbath of complete rest for you [and you shall practice self-denial/\"ועניתם את נפשותיכם\" ],” and it (the Torah) states (Leviticus 16;31): “It shall be a sabbath of complete rest for you [and you shall practice self-denial/\"ועניתם את נפשותיכם\"],” and (Numbers 29:7): ‘On the tenth day [of the same seventh month you shall practice a sacred occasions when you shall practice self-denial/\"ועניתם את נפשותיכם\"],” and (Leviticus 23:27), “Mark, the tenth day [of this seventh month is the Day of Atonement. It shall be a sacred occasion for you; you shall practice self-denial/\"ועניתם את נפשותיכם\"],” and (Leviticus 16:34): “This shall be to you [a law for all time;: to make atonement for the Israelites for all their sins once a year.”] (but, note that Maimonides does not mention the more appropriate verse in Leviticus 16:29: “In the seventh month of the tenth day of the month, you shall prace self-denial/\"תענו את נפשותיכם\"), and the accepted tradition comes to prohibit five things of bodily enjoyments (see Tractate Yoma 76a) which are feeding, and washing in water (there is no distinction between cold or warm water, as is found in Tractate Taanit 13a) and anointing with oil, and the wearing of leather sandals and sexual intercourse, and it states in each one of these “self-denial”/עינוי in Scripture but they are hints and [mere] supports, (see Tractate Yoma 76-77a) and the essence of their prohibition is accepted tradition, and for all of these, a person who does any one of them is liable for lashes for rebelliousness.",
+                "And the subject matter where it (i.e., the Mishnah) states: \"אסור\", except for feeding, meaning, eating and drinking which the liability of extirpation/Karet if he ate according to the measure mentioned, but if he at less, this is prohibited and he is liable for lashes of rebelliousness. God said, that he who transgresses on the “self-denials” (Leviticus 23:30): ”I will cause tha tperson to perish [from among his people,.” (and see Tractate Yoma 74b – for this Biblical verse deals with doing work on Yom Kippur, and in the Laws of The Resting on the Tenth Day, Chapter 1, Halalkha 4, Maimonides wrote that when it says, “you shall practice self-denial,” it means by implication that this is fasting). And it comes as a received tradition that the matter that the soul depends upon is eating and drinking. But it is appropriate that the king appear handsome (see Tractate Yoma 78b). And similarly the bride in order that she not disgrace herself before her husband, and therefore, we permitted to them to wash their faces.",
+                "וכותבת הגסה (the large date) – a large date, It states [in the Mishnah] \"כותבת גסה\" – which is less than an egg’s size (see Tractate Yoma 79b). And the explanation of \"גרעניתא\" (globule, stone/kernel of fruit) (see Tractate Terumot, Chapter 11, comment 21.",
+                "ומלא לוגמיו (a mouthful) – this is that he drinks a measure, that if he were to return it to one side of his mouth, the other side would protrude it and it woild appear (see Yoma 80a). But from what you need to remember always that all of the measurements in our Torah are “traditional laws handed down from Moses at Sinai” (see Tractate Sukkah 6a). But the Halakha is not according ot Rabbi Eliezer."
+            ],
+            [],
+            [
+                "ציר (brine) – the juice that flows from the fish if they are pickled in salt.",
+                "ומוריס (fish brine, pickle liquor) (see Tractate Pesahim, Chapter 7, Mishnah 1, note one and Tractate Trumot, Chapter 11, Mishnah 1, note 7) – ALMARI.",
+                "מחנכין אותן (Maimonides adds from his own notes from Proverbs 22:6: “Train a lad in the way he ought to go”) – We acccumstom them to fast in stages two years before the obligation of the fast falls upon them for healthy children or one year for those who are sickly (see Tractate Yoma 82a). And know that the males from age thirteen years [fast[ fully and females from age twelve, a are obligated to fast according to the Torah if they brought forth [two hairs[, because the females are able to to endure the Fast more than the males, for the tempeature of the males is hotter and that which separates from from their bodies is greater. And the males and the feamles from age eleven fast the entire day according to the Rabbis in order to educate them in the [observance of] the commandments (see also The Laws of the Tenth of Tishrei, Chapter 2, Halakhot 10-11 and examine the Raavad and the Magid Mishnah there). But from age nine or from age ten they fast a few hours from the day, whether they are males or females in order that they become accustomed to fast, and we don’t feet them until the hunger pangs hit them."
+            ],
+            [],
+            [
+                "And similarly if a pregnant woman smelled the flesh of Holy Meat [of the Temple] or the flesh of pigs and her soul ws stirred to teat it, wwe feet herfrom it until her soul settles (see Tractate Yoma 82a).",
+                "ובקיים – they are the specialists, meaning to say, the specialists of the physicians. But there is in this matter a that a division of laws are explained to you, and this that a sick person all the while that he requests to eat, we feed him, and even if all the doctors stated that he does not need food, we feet him until he is satisated. But if the specialist physician instructed that he must heat and he states that he doesn’t need anthing, we feed him and we don’t hearken to the words of the sick person But if the doctors are divided, and some of them say that we need to feed him and some of them say that he doesn’t it, we listen to the the specialists or the majority. But if they were equal in their numbers and their specialization , according to our knowledge we feet him (and so Maimonides decided in The Laws of the Fast of the Tenth, Chapter 3, Halakha 8), because the general principle among us is that if there is a doubt regarding savomg pf a life, we are lenient (see Tractates Shabbat 129a, Yoma 83a, 84b, Ketubot 15a, Bava Kamma 44b, 90a, Bava Batra 50b and Sanhedrin 79a)."
+            ],
+            [
+                "בולמוס – one of the kinds of fainting/swooning that are caused on account of the pangs of hunger in the mouth of the stomach and when he eats it (i.e., the hunger) disappears and passes from him and the darkness passes from his eyes.",
+                "ודברים טמאים– they are forbidden things like insects and reptiles and unclean animals and others like them, but we don’t hurry to feed to those people a thing whose prohibition is severere, but we feed them little by little, if it is sufficient, if not, we feed them something more severe (see Tractate Yoma 83a).",
+                "וחושש בפיו (one who has a sore mouth) – one whose palate is consumed , that if they do not cure him, his apprentices and his smile will be consumed.",
+                "וסם – this designation includes all the roots/medicines whatever they will be. But the Halakha is not according to Rabbi Mattiah ben Heresh who permitted feeding the man the lobe of the liver of a crazy dog on the day of the Fast of Atonement if it bit, because it is not beneficial other than in an adapted manner . But the Sages says that we don’t violate the commandments other than for medicinal purpose only which is a clear matter that the simple logic and experience obligate him, but not through adapted ucring , because their matter is weak , and it would not obligate him in logical, and his experience is far, and it is a claim from one who makes a claim. And it is a large principle – know it.",
+                "And it is stated [in the Mishnah]: \"כל ספק נפשות דוחה את השבת\" – to spur you on the expediency of this and we don’t delay and even on the first Shabbat of his illlness, when the infirm person is yet able to bear his illness, and we don’t say that surely he needs to violae for himself the next Sabbath, let us leave hiim today in order that he doesn’t have to violate for himself two Sabbaths (see Tractate Yoma 84b)."
+            ],
+            [
+                "מפקחין – did and search after him, and if he reached his nose and didn’t find any breath in him, it is forbidden for him to dig further, for he is certainly dead. But if they found him living, even though he is not capable of living other than a short time and would die, we remove the debris that is upon him and remove him.",
+                "And this is the matter when it said [in the Mishnah]: \"מצואוהו חי מקפחין עליו\" and it (i.e., the Mishnah) says: \"ואם מת יניחוהו\"- for there are those among the Sages who hold that we save the dead person from the conflagration/fire, therefore it (i.e., the Mishnah) informed us that from fallen debris, there is no dispute that we leave him there."
+            ],
+            [
+                "Remember these general principles and rely upon them, and this is if a person made an inadvertent error regading a positive commandment and/or a negative commendment, or wilfuly violated a positive commandment and did repentence, he is pardoned immediatley. And the repentence is that he will confess on his sin before God and will regret on what he has done and will accpt upon himself that he will not again perform that act. It is stated [in Scripture] reagrding confesson and separation from the sin (Proverbs 28:13): “He who confesses and gives them up will find mercy,” and it is stated regarding remorse/contrition (Jeremiah 31:19): “Now that I have turned back, I am filled with remorse.” But if he violated a negative commandment willfully and did repentence, the repentence is held in suspense and Yom Kippur atones. But if he inadvertently acted regarding [sins whose punishments are] extirpations and death at the hands of the Bet Din/Jewish Court in a matter that requires of him a sin-offering or he committed a sin that requires of it a definite guilt-offering and he brought his sin-offering and/or his guilt-offering and repented, he attains atonement immediately. And it is explained in the Torah that a person who brings his sin offerings requires repentence, as it states (Leviticus 5:5): “he shall confess that wherein he has sinned.” But if he acted willfully regarding [a sin whose punishment] is extirpation or death by the Beth Din and repented, repentence and Yom Kippur hold him in suspense and afflictions cleanse him, and when he dies, his atonement is completed. And all of this occurs if he sinned willingly, but someone who sinned through compulsion is exempt. What are we speaking of? At a time when it is not the Divine Service of the Day of Atonement, but no if he already knows that with the Scapegot he is atoned for all of his sins, as we will explain at the beginning of [Tractate] Shevuot (Chapter 1, Mishna 6)."
+            ],
+            [
+                "It is stated [in the Mishnah]: \"אחטא ויום הכפורים מכפר אין יום הכפרוים מפפר\" – is the case like it said (in the Mishnah): \"אין מספיקין בידו לעשות תשובה\" - meaning that God will not assist him to do on the day of the Fast of Atonement that which would be appropriate for him to receive atonement for that day (see also in the Mishneh Torah: The Laws of Repentence, Chapter 4, Halakha 1). And the Scapegoat would not not atone for sins between a man and his fellow human being."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Yoma/English/merged.json

@@ -0,0 +1,259 @@
+{
+    "title": "Rambam on Mishnah Yoma",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rambam_on_Mishnah_Yoma",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "God said (Leviticus 8:33): “You shall not go outside the entrance of the Tent of Meeting for seven days,etc. ” And He said after that (Leviticus 8:34): “Everything done today, the LORD has commanded to be done [seven days], to make expiation for you,” and it comes in the received tradition to do this through the act of the [Red] Heifer, to make expiation for you, this is the act of Yom Kippur/the Day of Atonement (see Tractate Yoma 2a), and therefore, the Kohen who burns the [Red] Heifer and the Kohen Gadol/High Priest who serves on Yom Kippur, we separate them for seven days [prior]. And we separate him from his wife (see the Laws of the Service of Yom Kippur, Chapter 1, Halakha 3, where the term: \"ספק\" does not appear), lest she be found to be a menstruant woman and he would be ritually impure for seven days like it is explained in Scripture regarding someone who has sexual intercourse with a menstruant woman (see Leviticus 15:24: “[And if a man lies with her,] her menstrual impurity is communicated to him, he shall be impure seven days,” But the Sages state that ritual impurity is found, death is not found (see Tractate Yoma 13a), for if you are troubled by death, \"אין לדבר סוף\"/there would be no end to the matter, that we would be able to state lest the second [wife] die, and similarly, the third and/or fourth [wife die]. But the subject matter that we state regarding death is not freauent, for sudden death does not occur other than by chance/accidentally."
+            ],
+            [
+                "We get him (i.e., the High Priest/Kohen Gadol) to the Divine Service [of Yom Kippur] during these days in order that it will be easier upon him on the fast day of the Day of Atonement.",
+                "ומקריב חלק בראש. (the Kohen Gadol has the first right in offering up any portion) – he will offer it up before all of those who offer up what ever portion that he wants and then eat from the sacrifices tha tare consume any amount that he wants. And takes his portion first. And in the Tosefta (Tractate Yoma, Chapter 1, Halakha 5 – which is similar to the version found in the Talmud, Tractate Yoma 17b – Maimonies brings a different version of the text in his comments): “How so? He offers up the portion first and states: I offer up this burnt offeirng , I offer up this meal offering. How so? He takes the part first. He says: This I consume, I consume; this guilt-offering I consume. When is this the case? Regaring the Holy Things of the Temple, but the Holy Things of the province, botht he High Priest and the ordinary priest divide it equally."
+            ],
+            [
+                "There is a general principle among us that the High Priest would not be from the priests anyone who are more accomplished of the men of his generation other than him in wisdom, and in fear of God and in beauty and in abundance and in strength, for God said (Leviticus 21:10): “The priest who is exalted above his fellows” and the accepted tradtion comes that he should be greater than them in beauty, in strength in wealth and in wisdom (see Tractate Yoma 18a and the Tosefta Tractate Yoma, Chapter 1, Halakha 6). But if he didn’t have money, they collect from the monies of the Kohanim and they give it to him until he would be wealthier than any one of them, for God said (Leviticus 21:10): “who is exalted above his fellows”, that his brothers should glorify him. But in the Second Temple period, where in it all of the matters were not fully complete, like knowledge and the kings would not walk before the straight tradtition and they would appoint High Priests with power even though they are not worthy of it, and regarding them it is possible to say, \"שמא לא למדתה\" and because of the chamber where the High Priests live was called: \"לשכת פלהדרין\"./the chamber of assessors, our subject is the house of the officers/commissioners (see Tractate Demai, Chapter 2, Mishnah 4), that the kings appoint them over the markets and transfer them in a short time according to the will of the king (see Tractate Yoma 8b). And so they do with the High Priests, all who continually draw close to the king and provide him with money,"
+            ],
+            [
+                "And similarly, he should not eat on the Eve of the Day of Atonement any foot that increases the semen or that leads to an erection such as fish and milk (see the Laws of the Service of Yom Kippur, Chapter 1, Halakha 6) and the eggs that are seasoned with spices, and similarly every thing that has bulk in it."
+            ],
+            [
+                "They (i.e., the priests) take him to the upper chamber of the House of Abtinas to teach him the manipulation of the Kohen taking a handful of incense (see Tractate Yoma 19a. See also the fifth chapter of the Mishnah of Tractate Shekalim). And this is according to the opinion of one who says that this is of the hardest/difficult forms of Divine Service in the Temple, but it will be explained at the beginning of [Tractate] Menahot (folio 11a and in Tractate Yoma 47b. But in the Laws of the Divine Service of Yom Kippur, Chapter 4, Halakah 1, it states that this is the hardest Divine Service in the Temple) that this is not the case, but rather it is like it states there that the handful of incense is like the people who take handfuls. And it was already explained to you in the fifth chapter of [Tractate] Shekalim, that the House of Abtinas [was responsible for] the actions regarding the incense, and they adjured him on the matter for it is impossible for any person to see if he changed it since the Sadducees hold that that one places the incense on the fire in the hall containing the Golden Altar and afterwards brings in the coal-pan to the House of the Holy of Holies (see Tractate Hillin 19b), an we learn this from what God, my He be exalted said (Leviticus 16:2): “for I appear in the cloud over the cover,” for he doesn’t enter to the cover/the place of atonement other thaan with the cloud, and the true tradition comes [teaching] that this is not is no (see Tractate Yoma 53a), but rather, that like it it explains when it (i.e., the Torah) says (LLeviticus 16:13): “He shall put the incense on the fire before the LORD, [so that the cloud from the incense screens the cover that is over -the Ark of -the pact, lest he die],” for it is impossible then for any individual to know what he did for God clearly said (Leviticus 16:17): “When he goes in [to make expiation in the Shrine] , nobody else shall be in the Tent of Meeting until he comes out, and therefore, we adjure him. He cries that they suspected him of engaging in herecy, and they also cry that they suspected him, because it is prohibited according to our Torah to suspect evil in a peson who is not known among us (see Tractate Yoma 19b, and Tractate Shabbat 97a, and compare the explanation of Maimonides to Tractate Avot, Chas you seeapter 1, Mishnah 6) but rather because we are forced to as you see."
+            ],
+            [
+                "These books that are mentioned (i.e., Job, Ezra and Chronicles and Daniel) have in them stories and events of the times that attract/draw the heart so that he won’t sleep."
+            ],
+            [
+                "מכין לפניו באצבע צרדה – this is that they strike the thumb with the finger that is nearest to it (see also Tosefta Yoma, Chapter 1, Halakha 9 which speaks of the thumb of the right hand along with the commentary of the Tosefta Kifshuta of Rabbi Saul Lieberman and also Tractate Yoma 19b), strongly, for there is much that people do at the time of singing as they produce beautiful vocalized sound.",
+                "And the matter of: \"הפג אות על הרצפה\"./get up on your feet and drive away slumber this once by stepping on the cold marble pavement, make cold the warmth of your feet through this that you will stand one hour on the floor because the floor coolds the meet and the sleep escapes, for from the wamrth of the feet comes sleep, and this explanation of this reason is in the natural articles, and it is a Hebrew word (Genesis 45:26): \"ויפג לבו\"/”his heart went numb [for he – Jacob – did not believe them”, that the warmth of his heart was assuaged, and many times the Sages use this word for this matter (see also Tractate Yoma, Chapter 3, Mishnah 5, Tractate Shabbat 40b, Tractate Betza 34a and others)."
+            ],
+            [
+                "The removal of the ashes from the altar/תרומת הדשן – removal of the ashes from it."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "I have already informed you that the removal from the altar is that he should remove its ashes from it. And it states [in the Mishnah]: \"כל הקודם את חברו לתוך ארבע אמות\" -that is that he would be close to the Altar within four cubits. And the order of this casting of lots [for the sacrifices on Yom Kippur] that it (i.e., the Mishnah) mentions is such, for it is forbidden among us to count the men of Israel at all, and even for the sake of [the performance of] a commandment (see Tractate Yoma 22b), but the action of King David is known (see Second Samuel, Chapter 24), but they are enumerated when someone wishes to count them (see the implication of this language in the Laws of the Daily Burnt Offerins and Additional Oferings, Chapter 4, Halakha 4), in that they take from all them something, and count those things and therefore, if there were many Kohanim who all gathered close to the Altar, the appointed officer says to them, “put out your fingers,” after he placed them in a line and they agree from who will begin the count and which number, as for example that they agreed that the number would be thirty or forty or fifty or whatever number that was desired, and each one of them would put up a finger if he was weak, orseeral fingers if he was strong and able-bodied, and begin to count according to those fingers, “one, two, three” according to the order until he completes the number that they agreed upon at the start, and the one (i.e., Kohen) that the end of the numbering would reach him would perform that Divine Servic. But they don’t count the thumb for the person who put out his thumb because it is easy raise it and to bend it, and perhaps he will rraise it or bend it if the number approaches the end [of what is needed] in order that the lottery/allotment will come to him. And according to this system there were four lottteries that were in the Sanctuary. Know this and learn it, because these allotments/lotteries were not made clear to to any person before us in how the Gaonim explained what preceded us and who saw their words, because from the language of the Talmud no person would comprehend antyhing from them at first examination, but what is correct in those expressions is what we have explained."
+            ],
+            [
+                "There is no commentary of Maimonides on this Mishnah."
+            ],
+            [
+                "All of these things were in one arbitration by counting (i.e., a lottery) like I will explain to you. All of them would stand in one row or in a circle, and agree on one man who wold begin the counting from him, and they wpi;d agree that the number that they decided uon would be completed with him, like as we expalined, this one would sprinkle/cast the blood and the one next to him would slaughter amd the pme mext tp jo, wpuld clean the Altar and the one next to him would clean the Menorah, and the one next to him would bring up the limbs to the inclined plane leading to the Altar, and that person who brings up the limbs to the inclined plane leading to the Altar, he and eight men according to the order of their standing would merit in the Daily Morning Offering, each one of them with what he has to take according to the order of the carrying that I will explain. The first takes the head and the foot, and the second next to him takes the two hands, and the third the haunch/spine and the foot, and the fourth with the chest cavity and the cud and the fifth with the chest surrounding the two lungs, and the sixth the intestines and rhe sevenrh wirh the fine flour, and the eighth with the fastenings and they are the thongs of the High Priest that with them God said (Leviticus 6:13): “This is the offeringthat Aaron and his sons [shall offer to the LORD on their occasion of his anointment],” and they were called חבתין/pancakes, because it states it states (Leviticus 6:14): “It shall be prepared with oil on a griddle”/על מחבת בשמן תעשה\". And the ninth [lottery] is with wine, for this. Behold this allotment/arbitration (i.e., lottery) thirteen are found worthy, nine whom we appointed and who shrinkles [the blood] and slaughters, and cleans the Alta, and cleans the Menorah. And the one who sprinkles/casts the blood receives the blood as the Talmud explained (see Tractate Yoma 25b). And we began this allotment/arbitration (i.e., lottery) with casting/sprinkling [the blood] prior to the one who slaughters because the casting/sprinkling [of the blood] is more important that the the general principle among us is that sluahtering is appropriate/fit if performed by a non-priest (literally, “foreigner”).",
+                "ומדשן – this is the person who removes tha ashes and the soiling and the wiping off and he lleaning as will be explained in [Tractate] Tamid (see Chapter 3). And you aleady knew that the name of he ashes is דשן , and the way it goes, it is as it will be explained in a Baraita, the head and the food, the chest and the throat/larynx with the windpaipe/lungs and hear, two hands and two ribs, the haunch (with the tail) and the foot. But the first teacher [of the Mishnah] follows after the important and good and places it first and places that which is worse later. But the Halakha is not accoreding to Ben Azzai."
+            ],
+            [
+                "There were Kohanim who were blessed through the burning of the incense upon the Altar and they would say that every person who vurns incense on the altar becomes wealthy and his riches increase (see Tractate Yoma 26a), as it states (Deuteronomy 33:10-11): “They shall offer You incense to savor [and whole offerings on Your altar],” and ir states: “Bless, O LORD, his substance, and favor his undertakings,” and therefore anyone who burns the incense upon the Altar they would not allow him to burn incense upon the Altar a second time and he would remain apart/alone, but rather, they would gather for the lottery of burning the incense for anyone who had not burned the incense upon the Altar at all , and therefore it (i.e., the Mishnah) states: \"חדשים לקטורת בואו והפיסו\"."
+            ],
+            [
+                "God stated (Leiticus 17): “and lay out wood upon the fire.” And it comes to us in the accepted tradition that thhis is the daily burnt offering of the eventide (see Tractatae Yoma 26bv), for the [burnt offering] of the morning was already mentioned explicity (Leviticus 6:5): “[WThe fire on the altar shall be kept burning, not to go out:] every morning the priest shall feed wood to it.”"
+            ],
+            [
+                "הבשר בחמשה – as we expalined regarding the daily burnt-offfering of each day."
+            ],
+            [
+                "The subject of: \"אם רצה להקריב מקריב\" - that he offers them in any number that he wishes, less than this or more. And It wishes when it (i.e., the Mishnah) says: \"הפשטן ןונתוחן של אלו ואלו שוין\"/the flaying and the dismenmbering of the former (i.e., congregational offerings) and the later (i.e., private offerings) are alike – that they are appropriate to be performed by a non-Kohen (i.e., literally, “foreigner”) and it is permitted for a foreigner (i.e., an Israelite) to slaughter and flay and to sever/dissect it, whether they are community sacrifices or individual offerings. And it was explained to you in [Tractate] Pesahim (folio 44b0 this general principle from the receied tradition and beyond is the command of the Kohanim (see also Tractate Berakhot 31b and Tractate Yoma 27a and Tractate Zevahim 32a and Tractate Menahot 19a)."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "They had a high place in the Temple that the person who was on the lookout went up pon it, and when he sees that the eastern sky begins to be lit up, he says to them: \"ברקאי\" -its subect matter is that the glitter of the light is blossoming, and they say to him: Those who are below in the Temple courtyard:\"עד שהוא בחברון?\" - meaning to say according to what your eyes see, did the light reach up until Hebron? And he says to them, “yes” (see Tractate Yoma 28b), and then they approach to slaughter. And what what youneed to know that the time Matyah ben Shmuel mentioned when he said: \"האיר פני כל המזרח\" after the time that the first Tanna/teacher [of the Mishnah] mentioned it. And the Halakha is according to Matya ben Shmuel."
+            ],
+            [
+                "It is known that the moon does not rise from the east other than after the the midpoint of the month. And this that it states [in the Mishnah]: \"עלה מאור הלבנה\"/the light of the moon arose – it occurred at the end of the one of the months. And also on the night of Yom Kippur: \"דמו שהאיר מזרח ושחטו את התמיד\"./and they thought that the east was lit up and they slaughtered the daily burnt-offering (see Tractate Yoma 29a), and it (i.e., the Mishnah) included these two episodes together and stated that one one time other than the night of the fast [of Yom Kippur], the light of the moon went up in addition to what had occurred on the night of the fast [of Yom Kippur]. And it will be explained further (in Mishnah 4) that the High Priest immersees and slaughters the daily burnt-offering on the day of the fast of Atonement, but since the daily burnt-offering was invalidated as it stated, for since it was slaughtered at night, it required ritual immersion and afterwards he would slaughter the daily burnt-offering.",
+                "מסיך את רגליו./whoever covered his feet [requires immersion]. – it is an epithet for defecation."
+            ],
+            [
+                "All immersions in the Temple [includes] his hands and feet prior to and after [slaughtering], as will be explained. And it states [in the Mishnah]: \"חוץ מזו\" /save for this one (whih took place over the Water Gate alongside his office), meaning to say, the first immersion, and it is what will be explained."
+            ],
+            [
+                "סדין של בוץ– a sheet of flax.",
+                "קרצו (he made the ritually required incision) – he killed it, but it was decreed against performing this ritual (see Jeremiah 46:20 and Tractate Peah, Chapter 7, Mishnah 4), but he who slaughted for most of the years (see Tractate Yoma 32b), because the Divine Service of the day is not done other than by the High Priest.",
+                "The explanation of: \"מירק אחר שיאה על ידו\" - that another person completed the slaughtering after him. And [the word]: \"מירוק\"/the finishing – is called the completion of the activity of whatever activity that will be done.",
+                "ונסתפק. – dried off."
+            ],
+            [
+                "It was already explained to you in the Halakha that is before this one that the incense of the morning was offered between the blood and the candles. And it is stated here [in the Mishnah]: \"בין דם לאברים\" that it wanted to inform you that the sprinkling of the blood of the daily offering and the burning of its limbs is not a continuous activity, but rather between them interurupts with the incense and also with the kinddling of the candles, but it did not mention here the kindling of the candles because it did not come here in the order of the Divine Service. And this is the matter that we metion in the order that is not mentioned (see Tractate Yoma 34a).",
+                "ואסתניס – that his body is cold (this is what Maimonides explained in Tractate Berakhot, Chapter 2, Mishnah 6). And the order of warming the water for him is as such, that they would warm bars of bronze from the eve of the Fast Day and ould place them within the fire until the morrow and extinguish them in water that becomes purified in them (see Tractate Yoma 34b) and they are tempered/dissolved, but this is not a form of work for they do not intend to glaze the bronze but rather their intention is the thawing of the water. And it is general principle among us that the Torah forbade planned, creative labor (see Tractates Betza 13b, Hagigah 10b, Bava Kamma 26b, 60a; Sanhedrin 62b, Zevahim 47a and Keritot 19b), and another general principle amon us is that there is no Rabbinic decree to enhance the character of Shabat as a day of rest in the Temple (this is the reading of Maimonides in Tractate Yoma 34a, and not accordin to the commentary of Rashi theresee also The Laws of Shabbat, Chapter 12, Halakha 2). And therefore it is permissible to do this. And simialrl, it if would benefit to place hotwater that was warmed from the eve of the Fast into the water that he washes in them, it is permissible."
+            ],
+            [
+                "בגדי זהב – these are the clothes of the High Priesthood that he wears on the other days [of the year], and they are eight vessels made of purple-dye and flax and wool that is colored purple-blue and gold and stones like this all of which will be explained in the Torah, and they are the priest’s undercoat and the pants and the priest’s turban and the belt and coat and breastplate and ephod and front-plate.",
+                "ובגדי לבן– There are four of these , that they are what the High Priest uses in the Special Divine Service of the day of the Fast of Atonement, and all of them are made of white falax, for God said regarding them (Leviticus 16:4): “He shall be dressed in a sacral linen tunic, [with linen breeches next to his flesh, and be girt with the alinen asah, and he shall wear a linen turban].” But the Halakha is not according to Rabbi Meir."
+            ],
+            [
+                "פילוסין והדוים (Pelusian, a town near Ramses in lower Egypt; Indian linen) – species of clothes that were known among them in their times, and they are different from each other in the manner of their shape/form alone, but their material is white flax, as like we will explain in Scripture.",
+                "And it is stated [in the Mishnah]: \"ואם רצה להוסיף מוסיף משלו\" – but with the the condition that he will send that addition to the consecrated property (see Tractate Yoma 35b). But the Halakha is not according to Rabbi Meir."
+            ],
+            [
+                "Everything that is is brought in the Mishnah from the shape of the temple or the part of its sections and the description of its sides and the courtyards and the campbers and the Altar and except for it, do not request from me to explain it in every place, because I will in the future expalin to you everything and I will provide many pictures for you until you can describe in your heart well and understand all of it in your mind as if you saw it with your eyes in Tractate Middot with the help of God Almighty.",
+                "Scripture states (Deuteronomy 32:3): “For the name of the LORD I proclam; Give glory to our God!,” and the receivd tradition that Moses our Teacher state to Israel at the time that I am mention the name of the Holy One Blessed be He with them, “Give glory to our God!”(see Tractate Yoma 37a and the Laws of the Divine Service of Yom Kippur, Chapter 2, Halakha 7, an dsuch is the obligation to perform them forever."
+            ],
+            [
+                "קלפי (urn for drawing lots) – box..",
+                "ואשכרע (box-wood or ebony) – ebony wood, buxus (see also Tractate Sheviit, Chapter 7, Mishnah 2 – a kind of cedar whose wood is very hard-and solid like the wood from Lebanon and Syria - buxus, from which small vessesl are made that last for many years and it is considered an expensive wood)."
+            ],
+            [
+                "He (Ben Katin, the High Priest) made for it twelve spigots/spouts in order that all the Kohanim that were serving with the daily burnt-offering would sanctify the8ir hands and feet at once (see Tractate oma 37a). Because he did n’t appoint a ritual slaughterer for slaughtering was appropriate by non-priests as was explained (see Tractate Yoma, Chapter 2, Mishnah 2), and the person who sprinkles/casts the blood is the one who receives the blood. And aalready it was explained that there were thirteen [priests] were privileged to doso, they removed from them the slaughererd and there remained twelve And the laver from service vessels and when there would be water in it, they would be sanctified, but they became unfit overnight, as will be explained in several places in the Order of Kodashim, therefore, he made a non-sacred vessel that water would always be in it and it would descend from that vessel to the laver according to the first need, first, and that vessel was called \"מכני\" (a a wheel device to lower the laver into the cistern of water below it).",
+                "וכל ידות הכלים (all the handles of the vessels) – they are the handles of the veessels like the handles of knives and the hatchets that they sever the flesh with them and similar things.",
+                "ונברשת (lamp) – like the kind of torches that they make at the openings of houses from glass, they made this fro good gold that shines that when the sun strikes it, it will appear to him as bright and light from the beginning of the day at sunrise in the Jerusalem horizon, and then they would recite the Shema.",
+                "וניקנור – he was a man from the pious ones who went to Alexandria of Egypt and made there two bronze doors whose labor was very enlightened inorder to place them in the Temple forecourt as it was aftert that, and when he transferred by sea, a great storm befell them, and the sailors threw one of the doors into the mddile of the sea inorder to lighten the load of their ship, and they wanted to throw the second, he tied himself upon it and said to them that if they think about throwing this door also, you will not throw it other than with hme, and then the sea calmed down, and the individual door arrived to Acco (see Tractate Yoma 38a; in the Jerusalem Talmud, it was Yaffo), the place where it went out from and when it left and he removed it, the sea coughed up the second door there in Acco. And this is the miracle that occurred with the its doors, and he placed it in the eastern side in the Temple courtyard opposite the Temple.",
+                "And the subject of: \"לשבח\" Psalms of Praise and the honor, and it is in Aramaic and in Hebrew, and it is one subject, it is the Aramaic translation of (Genesis 12:15): “and praised her (i.e., Sarai) to Pharaoh” and they praised it, as it staes (Psalms 147:12): “Jerusalem, praise the LORD, etc.”"
+            ],
+            [
+                "גנאי– the opposite of praise.",
+                "ולחם הפנים- its body is thick as will be explained in the Tractate Menahot (Chapter 11, Mishnah 4, folio 96a) but there were specialists to bake it in moulds/presses until it would be doubled/rolled up like they roll up doubled, and there was in the end artisans at baking that were with them. And the order of the act of the inscenses was known, and we will explain it in its place in Tractae Keritot (Chapter 1, Mishnah 1), and among them was grass that if you placed it with the incense, its column would go up either togethr or separated, and they would recognize that grass (see Tractate Yoma 38a) but they did not teach it to anyone.",
+                "הגדס בן לו – would form letters in a wonderous fashion at the time of the recitation of the Psalm of each day, he would place his thumb in his mouth at the time of the recitation with his tongue and did it was not known how he did this with the change in the placement of his tongue within his mouth and how he would place his thumb until the letters came out with those beautiful/pleasant sounds.",
+                "ובן קמצר– would write with many writing quills together and even though that they placed an excuse/pretext to be prevented from teaching, nevertheless, it (i.e., the Mishnah) discrased them as you can see."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "All mentions of the Name [of God] that will come in this Tractate, he wants tos ay the special Name (i.e., the Tetragrammaton), meaning Yud, Heih, etc. (see The Laws of the Principles of the Torah, Chapter 6, Halakha 2 and the Laws of Idolatry, Chapter 2, Halakha 7). But the Halakha is not according to Rabbi Yishmael."
+            ],
+            [
+                "לשון של זהורית (a crimson-colored strap)- a piece of crimson-colored wool, the Aramaic translation of:\"תולעת שני\" (see Exodus 25:4 “crimson yarns”) and its color is crimson, and its weight is two Selas (see Tractate Yoma 42a) for we have already explained the weight of a Sela several times (see Tractate Peah, Chapter 8, Mishnah 7 and Tractate Shekalim, Chapter 1, Mishnah 6). God said (Leviticus 16:17): “When he goes in to make expiation for himself and his household, and for for the whole congregation of Israel,” and therefore he states in the first confession, “I nd my household” and he says in that second one “and the children of Aaron”, that he confesses for himself and afterwards he will confess on the Kohanim, and after that for all of the Jewish people. And this you shall see that he arranges in the three confessions: \"עון ופשע וחטא\"/iniquity, transgression and sin which is the opinion of Rabbi Meir (see Tractate Yoma 36b) which is attached to his saying, may it be exalted, “and he shall confess over it all the iniquities and transgressions of the Israelites whatever their sins” (Levitius 16:21). But the matter is not like this, for it is not his intention to include different kinds of sins, for the iniquities/עונות are sins that wer performed wilfully and the חטאים/sins were those actions that were performed inadvertently, and the פשעים/trnasgressions are kinds of denial and rebellion against God like the great transgressions that those who committed them are called \"פורק עול\"/cast off the obligation, untie the yoke in desecrating the Sabbath and in idolatry. But it is a general principle among us that he confessies for the lighter [sins] and aftwaerds he confesses on the weightier ones, and therefore, the order of the confessions, whether for an individual or the community is: “sins, transgressions and iniquities.” But the Halakha is not according to Rabbi Meir."
+            ],
+            [
+                "ממרס (crush, rub, stir) – to shake so that that it will not congeal.",
+                "ורובד (terrace – coming from the hall – the paved level space between steps in the Temple hall) – \"מצטבה\" (compare Maimonides’ explanation in Tractate Middot, Chapter 4, Mishnah 6 , and its subject matter – that of an אצטבה /a alccony, colonnade, portico, which is made ofrom the building in order to sit upon it See The commentary of of Maimonides on Tractate Pesahim, Chapter 8, Mishnah 6)."
+            ],
+            [
+                "חתיה (taking coals out in a pan/scoop up glowing cinders) – this is unique for the removal of the ashes and coals from the fire, (Isaiah 30:14): “to scoop from a brazier.” But it was not necessitated on the day of the Fast of Atonement to pour out the fire of the pan into a second pan in order that that it not tire out the High Priest nor to had to his labor (see Tractate Yoma 44b), but the pan that he sweeps away the fire from the Altar itself enters into the Sanctuary and upon it he places the incense, and for this reason alone, it is made lighter in its weight in relation to the pan of every other da. And its arm is long in order to lighten upon him its carrying. And we have already explained the measurement of the Kab and the Seah and without them from the measurement snad weights at the end of Tractate Peah.",
+                "ופרס – hone half of the one-hundred, meaning to say, the weight of fifty Denar. God said concerning the daily incense (Exodus 30:36): “Beat some of it into powder,[and put some before the Pact in the Ten of Meeting, where I will meet with you],” and it (i.e., the Torah) says on a fast day (Leviticus 16:12): “[and he shall take a panful of glowing coals scooped from the altar before the LORD], and two handfuls of finely ground aromatic incense, [and bring this behind the curain”, wanting when it says this here “finely ground” adding to it pounding, pounded spices (see Tractate Yoma 45a and also the Jerusalem Talmud)."
+            ],
+            [
+                "Because of the honor/respect of the High Priest, they necessitated that the ascension of the Kohanim and their descent would be in the middle of the inclined plane leading to the altar in front of him, and also because of his honor, they would sanctify his hands and feet from a golden flask, what they don’t do for the rest of the Kohanim. But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda."
+            ],
+            [
+                "מערכות (arrangements, piles of wood on the altar in the Temple) – It is the heap of fire that is made from the pile of wood on the Altar that is arranged and stacked and set on fire. And Rabbi Yehuda states that in the Outer Altar there were two piles of wood, one a large pile of wood upon which they would offer up the Daily Burnt-Offering, and the second they take from it fire in the coal pan for the incense as we have explained. And Rabbi Yossi states that there also was a third [pile of wood] that was made for the preservation of the fire that it not be extinguished ever. And Rabbi Meir states that there was also a fourth [pile of wood] that was made and upon it they would burn the limbs and fats that remained from the Daily Burnt-Offering of the eventide that the fire did not dominate all night long. But all of them agree regarding the two piles of wood on the altar, becaue it comes through the received tradition that this as it states (Leviticus 6:2): “[The burnt offering itself shall remain where it is burned upon the altar all night [until morning, while the fire on the altar is kept going on it],” this is the large pile of wood. But “the fire on the altar is kept going on it” is the second pile of wood on the altar of incense. And After it, it (i.e., the Torah) states, “the fire on the altar is kept going on it” , Rabbi Yossi says that this is the third pile of wood of the maintenance of the fire. But Rabbi Yossi states that this surrounds the first pile of wood. But Rabbi Meir attaches the pile of wood of the limbs and fats that was not consumed fro the evening. But others state that they are burned at the sides of the large pile of wood and all of them admit that regardless, we add a pile of wood on the day of the Fast of Atonement that is glorified and beautiful for the file. And the Halakha is acccording to Rabbi Yossi."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "The First Temple had only one curtain in it, while in the Second Temple there were two curtains in it because of a doubt that befell them at the time of its being built, and we will explain this in its place in Tractate Middot (Chapter 4, Mishnah 7). But that doubt had become clear to Rabbi Yossi and in his opinion that the place of the [second] curtain was in the wheel this and that, and this is the matter where he states [in the Mishnah] that there was only one curtain there and allof this we will explain in its place.",
+                "And it is stated [in the Mishnah]: \"עד שהוא מגיע לארון\" – meaning to the say, to the place of the Ark (see Tractate Yoma 62b), because in the First Temple where there was an Ark, there wasn’t there [in the Second Temple] anything other than one curtain, and it only describes here the order of the Second Temple where there wasn’t an Ark there as there were two curtains.",
+                "And the subject of what it says [in the Mishnah]: \"ובא לו כדרך בית כניסתו\" (and he went along by the way he entered – i.e., he walked out backwards facing the Ark – where it used to be) – that he leaves when he is walking backwards, his face towards the Holy of Holies and his his bak towads the opening, the Honor and Glory to God And similarly when they depart from every Divine Service, and the Levites when leave from the post, all of them do not depart other than backwards (see Tractate Yoma 53a and Maimonides’ codification in The Laws of the Chosen House/Temple, Chapter 7, Halakah 4 but he walks backwards slowly and softly to the side until he departs). And the liturgical text of this short prayer is as follows: “May it be Your will, Lord our God that iff this year was parched, that this year be rainy and not my destiny to be a servant of of ruling from the house of Judah, and that your people the House of Israel will not be in need for sustenance/a living (see Tractate Yoma 53b), and do not let the prayers of those who pass on crossroads enter before you.” And the explanation of [the word] \"שחונה\" is heat/warmth, the Aramaic translation of (I Kings 1:1): “and he (i.e., King David) never felt warm,” for he was not warm, he would pray that God would measure exactly the weather this year, and this would be of general great good for humanity and the animals, for the when the weather is average, it cures the bodies of those who are infirm, and preserves constatntly the heath of creatures, and first of all the measure (Deuteronomy 7:15): “The LORD will ward off from you all sickness.” And after that, he prayers for the contnual rule of justice and truth, and this is the purpose of everything. And after these two general matters, he prayers on the private matters of all human beings, that God will cause every peשלא להבעית את יrson to be sucessful in his labor, and his business and commerce will be successful in order that he will not need to ask and beg from his fellow. And afterwards he prayers that rain should fall, and when it (i.e., Tractate Yoma 53b) say, that the prayers of the passers-by should not enter before you,” because they do not pray other than for continual sunshine and the removal of rain.",
+                "שלא להבעית את ישראל (to not dismay the Jewish people) – that it will not frighten them , for if he would be detained, they would worry that [perhaps] he had died, because many times the High Priests die in the Holy of Holies if they were not worthy or if they changed something in the act of [offering up] the incense, surely you will fearful as it (i.e., the Torah), may it be exalted, said regarding Aaron (Leviticus 16:2): “lest he die; for I appear in the cloud, etc.”",
+                "And the explanation of \"שתיה\" is foundation, and according to the truth the place of Divine Service is the foundation of the world,and as it is mentioned at the beginning of [Tractate] Avot (Chapter 1, Mishnah 2 and the commentary of our teacher – Maimonides – there)."
+            ],
+            [],
+            [
+                "נכנס למוקם שנכנס– meaning to say to the place that entered with the incense between the bars projecting from the Ark , and he sprinkles from the blood in front of the Ark as od stated (Leviticus 16:15): “for he shall sprijnkle it over the cover and in front of the cover.”",
+                "כמצליף (like swinging a whip) – like one who strikes with a rod/scourge (see Tracate Yoma 54b). And he mentions the word “one” twice so that he does not error in the countain, and he comes to count the first sprinkling following from the overall number of seven below, and God stated (Leviticus 16:14): “and sprinkle it with his finger [over the cover on the east side],” this is the first sprinkling, and fafterwards from the blood witih his finger seven times (Leviticus 16:19: “And the rest of the blood he sprinkle on it with his finger seven times” – see also the Laws of the Service of Yom Kipppur, Chapter 3, Halakha 8), as it comes in the received tradition.",
+                "וכן – this is the base."
+            ],
+            [
+                "He pours/casts the blood of the bull into a bowl (out of which the sprinkling is done) which has the blood of the goat in it and he eturns everything to the pool that had in it the blood of the bull in order that bloods sould mix very wwell (see Tractate Yoma 58a). And all of this matter is clear."
+            ],
+            [
+                "He sprinkles on the beam in front of him \"מלמעלן למטן\" in order that that the bllod would not squirt onto his clothes (see Tosefta Tractate Yoma Chapter 3, Halakha 1 where this is the approach of the First Tanna, and so our teacher codiefied in the Laws of the Service of Yom Kippur, Chaper 4, Halakha 2). But the Halakha is not according to Rabbi Eliezer."
+            ],
+            [
+                "טהרו של מזבח (the exposed surface of the Altar from which the ashes had been raked) it is the revealed place therein (see Tractate Yoma 59a) because the insecense of each is not other tfor the golden Altar as God stated (Exodus 30:7): “On it Aaron shall burn aromatic incense: [he shall burn it every morning when he tends the lamps].”And on each day, they remove from it the remnants of the coals and the ashes as we have explained. And tehrefore, he intends to sprinkle the blood on the place where there is neither ashes nor goals, but only the body of the revealed Altar.",
+                "And it (i.e., the Mishnah) states: \"ועל מזבח החיצון\" – meaning to say that the blood that is placed on the outer Altar, their remnants are placed on the foundation of the southern one. And the subject of religious trespass will be explained completely in its place (see Tractate Meilah, Chapter 3, Mishnah 3 along with Maimonides’ commentary and the Laws of Religious Trespass/Meilah, Chapter 2, Halakha 11)."
+            ],
+            [
+                "Rabbi Eliezer and Rabbi Shimon state that if he made three or four sprinklings and the the blood is spilled, he completes the number on the sprinklings that were were aleady done from other blood. But the Halakha is not according to them."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "The word \"שני\" is repeated in the goats of Yom Kippur three times, and it is stated [in the Torah] (Leviticus 16:5): “And from the Isrraelite community he shall take two he-goats [for a sin-offering and a ram for a burnt offering],” and it (i.e., the Torah, Leviticus 16:7) states: “Aaron shall take the two he-goats” and it (i.e., the Torah, Leviticus 16:8) states: “and he shall place lots upon the two goats,” and the received tradtion comes [to state] that this is to hint that it is more appropriate that they will be equivalent in appearance, and in height and in cost (see Tractate Yoma 62b), and we stated, appropriate, but we didn’t state “obligatory” because it (i.e., the Torah) states aftewards: \"השעיר\"./the goat, \"השעיר\"/the goat and it did not state that the one desired this goat from any place.",
+                "And it is stated [in the Mishnah] here: \"ואם של שם מת ואם ששל עזאזל מת\"/if the one cast for God had died…but if the one cast for the Scapegoat had died” – its explaination is not that one shoud say these two sentences together in order to remove [oneself] from the doubt in the manner that they stated in [Tractate] Pesahim (Chapter 8, Mishnah 2), if my Rabbi had told me [to bring] a goat or if my Rabbi had told me [to bring] a lamb, because there is no doubt here for after the lottery one of them died, but it comes to regulate/put in order how he should state – if that of God is the one that died, and similar, how he should speak if it is the one for Azazel that died.",
+                "And it states [in the Mishnah]: \"והשני ירעה\" – meaning to say the second (see Mishneh Torrah, the Laws of the Act of Sacrifices/Maaseh HaKorbanot, Chapter 15, Halakha 4 and look at the Kesef Mishnah there as well as The Laws of Defiled Holy Things, Chpater 6, Halakha 1) from the two that he made a lottery on them at the end, because the legal decision is that living things are not banished/exiled (see Tractate Pesahim 73b and 98a, Tractate Yoma 64a, Tractate Kiddushin 7b, Tractate Zevahim 12a, Tractate Keritut 28b and Tractate Temurah 26b).",
+                "And the subject of \"מתה\" that we bring it inside to the house and leave it there until it dies (see Tractate Kiddushin 55b) and it is simple that the goats of Yom Kippur are a communal sin offering as it states (Leviticus 16:5): “And from the Israelite community he shall take two he-goats for a sin-offering and a ram for a burnt offering.” But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda."
+            ],
+            [
+                "It has already been explained to you tha thte order of the confession is that he should mention (as we saw above in Tractate Yoma, Chapter 4, Mishnah 2): \"חטא עון פשע\"/an inadvertent sin, an iniquity and a transgression/wilfull sin."
+            ],
+            [
+                "It comes in the received tradition that what God said (Leviticus 16:21 – but this source does not make sense as the word \"איש\" does not appear at all, let alone the stated conclusion of Maimonides’ - comment regardless of the validation found in the Mishnah itself) – to validate the action of a “foreigner”/non-priest (see Tractate Yoma 66b)."
+            ],
+            [
+                "הריס – two parts from fifteen from the mile, because theere are seven and one-half RIS in a mile, and there was from Jerusalem to the place called TSOK twelve miles which are ninety RIS. And there was between each and every booth a mile whichis twothousand cubits which is the Sabbath limit, and there would remain between the last booth and TSOK two miles."
+            ],
+            [
+                "You already knew that there was between each booth the Sabbath limit. And it is possible for the peapole of each booth to accompany him to the nearest booth. And between the last booth and TSOK is two miles, but he is not able to walk other than a mile while is the Sabbath limit, and therefore he stands from a distance."
+            ],
+            [
+                "He doesn’t tie the entire strap to the rock lest it turn white before the knocking down of the goat and he would consider that the sins are atoned without pushing down the goat [into the ravine]. But the thing that one is oblged to do is not to tie all of it between its horns lest at the time of his being pushed off, it turns its heart and he (i.e., the Kohen) will not see the crimson strip if it had become white or not and his mind will become discouraged and he will think that the sins were not atoned for (see Tractate Yoma 67b). And it is explained in the Torah that when he sends forth the goat that he defiles his clothing, as it states (Leviticus 16:26): “He who set the Azazel goat free shall wash his clothes”. But the Halakha is not according to Rabbi Shimon."
+            ],
+            [
+                "קלען במקלעות (he twisted them around carrying poles) – that he takes the pieces of meat in their skin without stripping/skinning them (see Tractate Yoma 67b) because God said (Leviticus 16:27): “their hides, flesh and dung shall be consumed in fire.” And it is explained in the Torah that the person who burns them will wash his clothes (Leviticus 16:28: “He who burned them shall wash his clothes and bathe his body in water”). But the Halakha is not according to Rabbi Shimon."
+            ],
+            [
+                "דיבריות (stations) – Rabbi Yehuda holds that when the goat reaches the wildnesses, he has performed his commandment (see Tractate Yoma 68b) even though it did not reach TSOK, and therefore, he estimates in order that it will reach Bet Horon which is the wilderness alone. But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "אצטלית לבן משלו (his own white garment/robe) – to inform you that the reading [from the Torah] is not Divine Service (see Tractate Yoma 68b), and therefore it is permissible for him to read in any clothing that will be.",
+                "And it is stated [in the Mishnah]: \"אם רצה בבגדי בוץ קורא\" (if he wanted to read in linen/byssus, he may do so) – to inform you that it is permissible for him to wear the clothing of the Priesthood and even not at the time of the Divine Service, because the general principle among us is that the priestly clothing was given to enjoy [even] not at the time of Divine Service (see Tractate Yoma 69a and similarly, the Mishneh Torah: The Laws of the Serfice of Yom Kippur, Chapter 3, Halakah 9 and in the Laws of the Vessels of the Temple, Chapter 8, Halakha 11 – and it states that the belt of the High Priest on Yom Kippur is not the belt of the High Priest on the other days of the year as is found in The Laws of the Vessels of the Temple, Chpater 8, Halakha 3). And the [Torah] Scroll is transferred from hand to hand for honor and glory. But the actual reading occurred in the Women’s Court where it was permitted for a person to sit there (see Tractate Yoma 69b), for from what it [the Mishnah] says: \"עומד\" implies that he would sit prior to this. But from the Court of the Israelites and inward they don’t sit in them at all other the Kings of the House of David alone, because Scripture states (I Chronicles 17:16: “Then King David came and sat before the LORD.” And that they made necessary to read from [the portion of] the Book of Numbers (Chapter 29, Verses 7-11) by heart is because one person does not read from two Torah scrolls because of the defect of the first (see Tractate Yoma 70a and early manuscripts of The Laws of Prayer, Chpater 12, Halakha 23 – that one person shold not read one subject matter in two Torah Scrolls. And similarly in the Laws of The Divine Service of Yom Kippur, Chpater 3, Halakha 10, for the same reason. The Kesef Mishneh commentary was missing from the Laws of the Divine Service of Yom Kippur, and therefore, he wrote it in the Laws of Prayer, for it is not necessarily one subject matter, but, from the early manuscripts, it is not one subject matters, yet, our practice on Shabbat Rosh Hodesh or Shabbat Hanukkah is to use two Torah scrolls, as well as during the Festivals)., and we don’t roll the Torah Scroll in public because of the the Honor of the Congregation/Kevod HaTzibbur, and therefore, he should not roll the Torah Scroll until he reaches the portion in the Book of Numbers and should also not read from a second Scroll. And these eight blessings, the first [being], “who chose us from all peoples”, etc., and he reads [the Torah], and he recites the blessing after the reading, “who has given us a Torah of truth, etc.,” and this is the second blessing. And the third [blessing]: “Accept O LORD our God, etc,” and the fourth [blessing], “We give thanks to you,” and the fifth [blessing], “Forgive us, etc.,” and the sixth [blessing], he prays for the preservation of God’s preence in the Temple, and that God will make constant His glory, and the seventh [blessing], he prayes that God will bless the Kohanim and accept their sacrifices in a similar manner, and in the eighth [blessing] he prays for the salvation of Israel and that God should bequeath to them in triumph and he concludes [with the blessing}: “Praised are You, O God, who hears prayer” (which is similar to what Maimonides wrote in his commentary to Tractate Sukkah, Chapter 7, Mishnah 5. Kapach does not know why Maimonides changed the order of the Mishnah placing the Kohanim before the rest of the Jewish people, and the entire Jewish people with the rest of the prayer togethere, but in the Laws of the Divine Service of Yom Kippur, Chaper 3, Halakha 11, he counts the two Torah blessings, the one before and the one after [the reading] as one, and the Jewish people and the Kohanim and the rest of the bprayer in the third, accoreding to the order found in the Mishnah and in the Tosefta)."
+            ],
+            [
+                "It informs you that it is permitted for a man to leave the Divne Service and to go to see another Divine Service (see Tractate Yoma 70a, and there is nothing here about “you must not forego the occasion for performing a Mitzvah/religious act.”)."
+            ],
+            [
+                "Rabbi Eliezer holds that the order of the sacrificial offerings on the Day of the Fast of Yom Kippur is according to their order in Scripture, meaning to say, that he offers the Daily Burnt-Offering of the Morning and after it the Divine Service of the Day, as its order will be explained, and after it its ram and the ram of the people and the portions of the sin-offering consumed on the Altar, and after that, the burnt-offering of the bull. And after that, the seven lambs, and after that the Daily Offering of the Eventide, because the the Divine Service of Yom Kippur is in the Book of Leviticus (Chapter 16) and the burnt-offering of the bullock and the seven lambs are in the Book of Numbers (Chapter 29). But Rabbi Akiva states that the order is that he offers [first] the Daily Burnt-Offering of the Morning and after it, the Burnt-Offering of the Bull and the seven lambs, because they are the Additional/Musaf Sacrifice and Scripture states regarding the Musaf/Additional Service alone (Numbers 28:23): “You shall present these in addition to the morning portion of the regular burnt offering,” juxtaposed to the Daily Burnt-Offering of the morning. But Rabbi Eliezer states states that this is the way it is done, but not on the Day of the Avodah/Divine Service [of Yom Kippur]. And after that the Divine Service of the Day, and after that the goat that is sent off [to the desert/wilderness], and after that his ram and the ram of the people, and after that the portions of the sin-offering consumed on the Altar, and that the Daily Offering of the Eventide. And the Halakha is according to Rabbi Akiva."
+            ],
+            [
+                "It is stated [in the Mishnah]: \"באלו נשאלין\" (in these they were approached for the decision of the Urim and Thummim), meaning to say that they do not approach to ask for the decision of the Urim and Thummim other than the Kohen Gadol who is dressed in these eight [pieces] of clothing. And the order of the asking for the decision was lready mentioned, that the Kohen turns his face to the Ark, and the questioner turns his face behind the Kohen Gadol and asks: “Shall I do this or/and that or not?”, the Kohen will answer him and say to him, “Do it” or “Don’t do it,” according to what appears to him on the breastplate (see Tractate Yoma 73a), because it has a complete aphabetical listing, because Abraham, Isaac and Jacob are written on it (see Tractate Yoma 73b) and the names of the Twelve Tribes as will be explained in Scripture (see Exodus 28:21 and 39:14), and it is written after their names the Tribes of God (so it is also written in the Laws of the Vessels of the Temple Chapter 9, Halakha 7, and in the Babylonian Talmud, “The Tribes of Jeshurun” and in the Jerusalem Talmud “The Tribes of Israel,” and perhaps this was the reading that Maimonides had in his Talmud). And It is required that the Kohen is a prophet , because it is a received tradition among us that every Kohen that speaks in the Holy Spirit when the Divine Presence/Shekhina rests on him they ask him but when the he does not speak with the Holy Spirit and the Shekina does not rest upon him, they don’t ask him (see Tractate Yoma 73b). And that which it (i.e., the Mishnah) made a condition that they don’t ask him othe than a king and the Deputy Nasi, and similar things to it, for Scripture surely states concerning Joshua , and he is a King, and will stand before Eleazar the [High] Priest and will ask him for the judgment of the Urim bewfore God, he and the entire Jewish people with him, and the entire congregation (see Numbers 27:21: “But he shall present himself to Eleazar the Priest, who shall on his behalf seek the decision of the Urim before the LORD. By such instruction they shall go out and by such instruction they shall come in; he and all the Israelites, the whole community.), and it comes as a received tradition that “and all the Jewish people/Israelites” this is anointed for war, and “the entire congregation” this is the Sanhedrin. And similarly, all who need the community is included in this when it (i.e., the Torah) states, “and all of the Israelites with him”. And since we have mentioned what was written on the breastplate, I will inform you how the names of the Tribes were written on the stones of the Ephod and this is their order (see Tractate Sota 36b, and examine the commentary of the Kesef Mishneh for the Laws of the Vessels of the Temple, Chpater 9, Halakha 9): (On the right side, from top to bottom: Reuven, Levi, Issachar, Naftali, Gad and Yehosef; on the left side: Shimon, Yehuda, Zebulun, Dan, Asher and Benjamin). And you will find the number of indications on each stone is twenty five, but the name of Joseph is written as “Yehosef” as we have writen, and the allusion to hims is stated (Psalms 81:6): “He imposed it as a decree upon Joseph [when he went forth from the land of Egypt; I heard a language that I knew not.” But the stone in whih is written on its top “Reuben” on the right hand border, and that “Shimon” is written on its top on the left hand border."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "It is not explained in the Torah the prohibition of these things on the Day of the Fast of Atonement, but rather, the language of \"ענוי\"/affliction appears five times. It states (Leviticus 23:32): “It shall be a sabbath of complete rest for you [and you shall practice self-denial/\"ועניתם את נפשותיכם\" ],” and it (the Torah) states (Leviticus 16;31): “It shall be a sabbath of complete rest for you [and you shall practice self-denial/\"ועניתם את נפשותיכם\"],” and (Numbers 29:7): ‘On the tenth day [of the same seventh month you shall practice a sacred occasions when you shall practice self-denial/\"ועניתם את נפשותיכם\"],” and (Leviticus 23:27), “Mark, the tenth day [of this seventh month is the Day of Atonement. It shall be a sacred occasion for you; you shall practice self-denial/\"ועניתם את נפשותיכם\"],” and (Leviticus 16:34): “This shall be to you [a law for all time;: to make atonement for the Israelites for all their sins once a year.”] (but, note that Maimonides does not mention the more appropriate verse in Leviticus 16:29: “In the seventh month of the tenth day of the month, you shall prace self-denial/\"תענו את נפשותיכם\"), and the accepted tradition comes to prohibit five things of bodily enjoyments (see Tractate Yoma 76a) which are feeding, and washing in water (there is no distinction between cold or warm water, as is found in Tractate Taanit 13a) and anointing with oil, and the wearing of leather sandals and sexual intercourse, and it states in each one of these “self-denial”/עינוי in Scripture but they are hints and [mere] supports, (see Tractate Yoma 76-77a) and the essence of their prohibition is accepted tradition, and for all of these, a person who does any one of them is liable for lashes for rebelliousness.",
+                "And the subject matter where it (i.e., the Mishnah) states: \"אסור\", except for feeding, meaning, eating and drinking which the liability of extirpation/Karet if he ate according to the measure mentioned, but if he at less, this is prohibited and he is liable for lashes of rebelliousness. God said, that he who transgresses on the “self-denials” (Leviticus 23:30): ”I will cause tha tperson to perish [from among his people,.” (and see Tractate Yoma 74b – for this Biblical verse deals with doing work on Yom Kippur, and in the Laws of The Resting on the Tenth Day, Chapter 1, Halalkha 4, Maimonides wrote that when it says, “you shall practice self-denial,” it means by implication that this is fasting). And it comes as a received tradition that the matter that the soul depends upon is eating and drinking. But it is appropriate that the king appear handsome (see Tractate Yoma 78b). And similarly the bride in order that she not disgrace herself before her husband, and therefore, we permitted to them to wash their faces.",
+                "וכותבת הגסה (the large date) – a large date, It states [in the Mishnah] \"כותבת גסה\" – which is less than an egg’s size (see Tractate Yoma 79b). And the explanation of \"גרעניתא\" (globule, stone/kernel of fruit) (see Tractate Terumot, Chapter 11, comment 21.",
+                "ומלא לוגמיו (a mouthful) – this is that he drinks a measure, that if he were to return it to one side of his mouth, the other side would protrude it and it woild appear (see Yoma 80a). But from what you need to remember always that all of the measurements in our Torah are “traditional laws handed down from Moses at Sinai” (see Tractate Sukkah 6a). But the Halakha is not according ot Rabbi Eliezer."
+            ],
+            [],
+            [
+                "ציר (brine) – the juice that flows from the fish if they are pickled in salt.",
+                "ומוריס (fish brine, pickle liquor) (see Tractate Pesahim, Chapter 7, Mishnah 1, note one and Tractate Trumot, Chapter 11, Mishnah 1, note 7) – ALMARI.",
+                "מחנכין אותן (Maimonides adds from his own notes from Proverbs 22:6: “Train a lad in the way he ought to go”) – We acccumstom them to fast in stages two years before the obligation of the fast falls upon them for healthy children or one year for those who are sickly (see Tractate Yoma 82a). And know that the males from age thirteen years [fast[ fully and females from age twelve, a are obligated to fast according to the Torah if they brought forth [two hairs[, because the females are able to to endure the Fast more than the males, for the tempeature of the males is hotter and that which separates from from their bodies is greater. And the males and the feamles from age eleven fast the entire day according to the Rabbis in order to educate them in the [observance of] the commandments (see also The Laws of the Tenth of Tishrei, Chapter 2, Halakhot 10-11 and examine the Raavad and the Magid Mishnah there). But from age nine or from age ten they fast a few hours from the day, whether they are males or females in order that they become accustomed to fast, and we don’t feet them until the hunger pangs hit them."
+            ],
+            [],
+            [
+                "And similarly if a pregnant woman smelled the flesh of Holy Meat [of the Temple] or the flesh of pigs and her soul ws stirred to teat it, wwe feet herfrom it until her soul settles (see Tractate Yoma 82a).",
+                "ובקיים – they are the specialists, meaning to say, the specialists of the physicians. But there is in this matter a that a division of laws are explained to you, and this that a sick person all the while that he requests to eat, we feed him, and even if all the doctors stated that he does not need food, we feet him until he is satisated. But if the specialist physician instructed that he must heat and he states that he doesn’t need anthing, we feed him and we don’t hearken to the words of the sick person But if the doctors are divided, and some of them say that we need to feed him and some of them say that he doesn’t it, we listen to the the specialists or the majority. But if they were equal in their numbers and their specialization , according to our knowledge we feet him (and so Maimonides decided in The Laws of the Fast of the Tenth, Chapter 3, Halakha 8), because the general principle among us is that if there is a doubt regarding savomg pf a life, we are lenient (see Tractates Shabbat 129a, Yoma 83a, 84b, Ketubot 15a, Bava Kamma 44b, 90a, Bava Batra 50b and Sanhedrin 79a)."
+            ],
+            [
+                "בולמוס – one of the kinds of fainting/swooning that are caused on account of the pangs of hunger in the mouth of the stomach and when he eats it (i.e., the hunger) disappears and passes from him and the darkness passes from his eyes.",
+                "ודברים טמאים– they are forbidden things like insects and reptiles and unclean animals and others like them, but we don’t hurry to feed to those people a thing whose prohibition is severere, but we feed them little by little, if it is sufficient, if not, we feed them something more severe (see Tractate Yoma 83a).",
+                "וחושש בפיו (one who has a sore mouth) – one whose palate is consumed , that if they do not cure him, his apprentices and his smile will be consumed.",
+                "וסם – this designation includes all the roots/medicines whatever they will be. But the Halakha is not according to Rabbi Mattiah ben Heresh who permitted feeding the man the lobe of the liver of a crazy dog on the day of the Fast of Atonement if it bit, because it is not beneficial other than in an adapted manner . But the Sages says that we don’t violate the commandments other than for medicinal purpose only which is a clear matter that the simple logic and experience obligate him, but not through adapted ucring , because their matter is weak , and it would not obligate him in logical, and his experience is far, and it is a claim from one who makes a claim. And it is a large principle – know it.",
+                "And it is stated [in the Mishnah]: \"כל ספק נפשות דוחה את השבת\" – to spur you on the expediency of this and we don’t delay and even on the first Shabbat of his illlness, when the infirm person is yet able to bear his illness, and we don’t say that surely he needs to violae for himself the next Sabbath, let us leave hiim today in order that he doesn’t have to violate for himself two Sabbaths (see Tractate Yoma 84b)."
+            ],
+            [
+                "מפקחין – did and search after him, and if he reached his nose and didn’t find any breath in him, it is forbidden for him to dig further, for he is certainly dead. But if they found him living, even though he is not capable of living other than a short time and would die, we remove the debris that is upon him and remove him.",
+                "And this is the matter when it said [in the Mishnah]: \"מצואוהו חי מקפחין עליו\" and it (i.e., the Mishnah) says: \"ואם מת יניחוהו\"- for there are those among the Sages who hold that we save the dead person from the conflagration/fire, therefore it (i.e., the Mishnah) informed us that from fallen debris, there is no dispute that we leave him there."
+            ],
+            [
+                "Remember these general principles and rely upon them, and this is if a person made an inadvertent error regading a positive commandment and/or a negative commendment, or wilfuly violated a positive commandment and did repentence, he is pardoned immediatley. And the repentence is that he will confess on his sin before God and will regret on what he has done and will accpt upon himself that he will not again perform that act. It is stated [in Scripture] reagrding confesson and separation from the sin (Proverbs 28:13): “He who confesses and gives them up will find mercy,” and it is stated regarding remorse/contrition (Jeremiah 31:19): “Now that I have turned back, I am filled with remorse.” But if he violated a negative commandment willfully and did repentence, the repentence is held in suspense and Yom Kippur atones. But if he inadvertently acted regarding [sins whose punishments are] extirpations and death at the hands of the Bet Din/Jewish Court in a matter that requires of him a sin-offering or he committed a sin that requires of it a definite guilt-offering and he brought his sin-offering and/or his guilt-offering and repented, he attains atonement immediately. And it is explained in the Torah that a person who brings his sin offerings requires repentence, as it states (Leviticus 5:5): “he shall confess that wherein he has sinned.” But if he acted willfully regarding [a sin whose punishment] is extirpation or death by the Beth Din and repented, repentence and Yom Kippur hold him in suspense and afflictions cleanse him, and when he dies, his atonement is completed. And all of this occurs if he sinned willingly, but someone who sinned through compulsion is exempt. What are we speaking of? At a time when it is not the Divine Service of the Day of Atonement, but no if he already knows that with the Scapegot he is atoned for all of his sins, as we will explain at the beginning of [Tractate] Shevuot (Chapter 1, Mishna 6)."
+            ],
+            [
+                "It is stated [in the Mishnah]: \"אחטא ויום הכפורים מכפר אין יום הכפרוים מפפר\" – is the case like it said (in the Mishnah): \"אין מספיקין בידו לעשות תשובה\" - meaning that God will not assist him to do on the day of the Fast of Atonement that which would be appropriate for him to receive atonement for that day (see also in the Mishneh Torah: The Laws of Repentence, Chapter 4, Halakha 1). And the Scapegoat would not not atone for sins between a man and his fellow human being."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Translation by Rabbi Robert Alpert, 2023",
+            "https://www.sefaria.org/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "רמב\"ם משנה יומא",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Rambam",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Yoma/Hebrew/Vilna Edition.json

@@ -0,0 +1,261 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Rambam on Mishnah Yoma",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957",
+    "versionTitle": "Vilna Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת וילנא",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "רמב\"ם משנה יומא",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Rambam",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>שבעת ימים קודם יוה\"כ מפרישין כהן גדול כו':</b><br>אמר ה' יתברך בשבעת ימי המלואים [ויקרא ח] ומפתח אהל מועד לא תצאו וגו' ואחר כך אמר כאשר עשה ביום הזה צוה ה' לעשות לכפר עליכם. ובאה הקבלה לעשות זה מעשה פרה. לכפר עליכם זה מעשה יום הכפורים לפיכך כהן השורף את הפרה וכהן גדול העובד ביום הכפורים מפרישין אותו שבעת ימים ומפרישין אותו מאשתו כדי שלא תמצא נדה ויהיה הוא טמא שבעת ימים כמו שאמר הכתוב בבא על נדה [שם טו] ותהי נדתה עליו וטמא שבעת ימים. וחכמים אומרים טומאה שכיחא מיתה לא שכיחא ואם תחוש למיתה אין לדבר סוף לפי שאנו אומרים שמא תמות זאת השניה וכן השלישית וכן הרביעית וענין באמרם מיתה לא שכיחא ר\"ל שהמיתה בפתע פתאום אינה נמצאת אלא לעתים רחוקים ואין הלכה כרבי יהודה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל שבעת הימים הוא זורק את הדם ומקטיר וכו':</b><br>היה מרגיל עצמו בעבודה כל אלו השבעה ימים כדי שתהא נוחה עליו יום צום כפור: ",
+                "ומקריב חלק בראש ענינו שיקריב הוא ראשון לכל המקריבין ויקריב איזה קרבן שירצה וכמו כן יאכל מן הקרבנות הנאכלות איזה שיעור שירצה. ויקח חלקו בראש. ובתוספתא [ [בתוספתא שלפנינו ליתא בבא זו דכיצד מקריב שהביא הרב אלא כיצד נוטל וכו']:] כיצד מקריב חלק בראש אומר עולה זו אני מקריב. מנחה זו אני מקריב. כיצד נוטל חלק בראש אומר חטאת זו אני אוכל. אשם זה אני אוכל. במה דברים אמורים בקדשי המקדש אבל בקדשי הגבול אחד כהן גדול ואחד כהן הדיוט חולקים בשוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מסרו לו זקנים מזקני בית דין וקורין לפניו וכו':</b><br>העיקר אצלנו כי כהן גדול צריך שלא יהיה באנשי דורו מן הכהנים יותר שלם ממנו בחכמה ובאמונה וביופי ובעושר ובכח. אמר השם יתברך [שם כא] והכהן הגדול מאחיו ובאה הקבלה שיהא גדול מהם בנוי בעושר ובחכמה ואם אין לו ממון מקבצין ממון מן הכהנים ונותנין לו שיהא עשיר יותר מכל אחד מהם. אמר השם הגדול מאחיו שיגדלוהו מאחיו. אבל במקדש שני שהיו בו הדברים כלם בלי שלמים כמו שידעת והמלכים לא היו הולכים על דרך הישר היו ממנים כהנים גדולים בחזקה ואפילו שלא היו ראוים לכך. ובהם אפשר לומר שמא לא למדת. ולזה הטעם נקראת הלשכה שמושיבין בה כהנים גדולים לשכת פרהדרין וענינו בית המחשבים. רוצה לומר פוסקי השערים הממנין אותן המלכים על השוקים ומעבירין אותן לפי שעה ברצון המלכים וכך היו עושים בכהנים גדולים מי שהיה יותר קרוב למלכות ונקרב אליו בממון היה ממנה כהן גדול:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל שבעת הימים לא היו מונעין ממנו מאכל כו':</b><br>וכן לא יאכל ערב יום הכפורים דבר מן המאכלים המרבים את הזרע ומוסיפין בקשיות האבר כדגים וחלב והביצים המתובלין בתבלין וכן כל מה שיש בו נפח:"
+            ],
+            [
+                "<b>מסרוהו זקני ב\"ד לזקני כהונה והעלוהו כו':</b><br>היו מוליכין אותו לעליית בית אבטינס ללמדו חפינת הקטרת וזה לדעת האומר שהוא מן העבודות הקשות שבמקדש ועוד נבאר בתחילת מנחות כי אין הדבר כן אלא כמו שאמרו לשם מלא חפניו כדחפני אינשי. וכבר קדם לך בפרק החמישי משקלים [הל' א] בית אבטינס על מעשה הקטרת. ומשביעין אותו על דבר שאי אפשר לאדם שיראהו זולתו וזה כי הצדוקים מאמינים שהוא היה נותן הקטרת על האש בהיכל ואחר כך מכניס את המחתה לפני קדש הקדשים וראייתם על זה ממה שאמר הכתוב [שם טז] כי בענן אראה על הכפרת כי הוא לא היה נכנס אל הכפרת אלא בענן לדעתן. והקבלה האמתית באה כי אין הדבר כן אלא כמו שבאר ואמר [שם] ונתן את הקטרת על האש לפני ה' ובאותה שעה לא יוכל שום אדם לדעת מה שהוא עושה כמו שנאמר [שם] וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבאו לכפר בקדש עד צאתו ומפני זה היו משביעין אותו. והוא היה בוכה מפני שחשדוהו במינות. והם היו בוכין שחשדוהו כי אסור בתורתנו לחשוד ולחשוב מחשבה רעה על אדם שענינו מסופק אלא לצורך הכרחי כמו שתראה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם הוא היה חכם דורש ואם לאו תלמידי חכמים דורשין כו':</b><br>אלו הספרים הנזכרים יש בהם ספורים וחשבונות לזמנים שעברו ישעשעו הנפש ולא יתנמנם:"
+            ],
+            [
+                "<b>בקש להתנמנם פרחי כהונה מכין לפניו באצבע כו':</b><br>מכין באצבע צרדה הוא שיכה בגודל עם האצבע האמצעי בכח והרבה עושין אותו בני אדם בעת השמחה ויעשו בו תנועות עריבות. ",
+                "וענין והפג אחת על הרצפה ר\"ל הפשיר חמימות רגלך שתעמוד שעה אחת על הרצפה לפי שהרצפה תצנן הרגלים ותדד השינה וכשיתחממו הרגלים תבא השינה ונתבארה זו הסבה בשאלות הטבעיות והפג היא מלה עברית [בראשית מה] ויפג לבו וענינו שנפשרה חמימות לבו. והרבה משתמשים חכמים בזו המלה בזה הענין כמו [ביצה יד.] מפיגין טעמן:"
+            ],
+            [
+                "<b>בכל יום תורמין את המזבח בקריאת הגבר כו':</b><br>תרומת המזבח היא הסרת הדשן מן המזבח ונקרא דישון המזבח כמו לדשנו [שמות כז]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בראשונה כל מי שרוצה לתרום את המזבח כו':</b><br>כבר הודעתיך כי תרומת המזבח היא הסרת הדשן. ואמרו כל הקודם את חבירו לתוך ארבע הוא שיקרב אל המזבח בארבע אמות. ומעשה הפייס שזכר כמו שאגיד לך ידוע כי אינו מותר אצלנו למנות אנשים מישראל בשום פנים ואפילו לדבר מצוה ומעשה דוד המלך מפורסם. אבל מונין אותם כשירצה אדם למנותם שיקחו מכל אחד מהם דבר ואחר כך מונין אותם הדברים. ומפני זה כשהיו קריבים כהנים רבים אל המזבח היה אומר להם הממונה הצביעו כלומר שישליכו האצבעות וזה אחר שיעמידם שורה ויסכימו ביניהם ממי יתחיל המנין. כיצד יסכימו על דרך הדמיון כשהיה המנין שלשים או ארבעים או חמשים או כמו שירצו מן המנין. אח\"כ ישליך כל אחד מהם אצבע [[עי' לח\"מ פ\"ד מהל' תמידין וסיים דגי' אחרת היה להרמב\"ם]:] אם הוא חלש או חולה או שתי אצבעות אם הוא בריא. ויתחיל למנות אותן האצבעות אחד שנים שלשה על השורה עד שיצא המנין שיסכימו עליו בתחילה והאיש שיצא סוף המנין אצל אצבעו היה מקדים לאותה עבודה ולא יחשבו האגודל למי שהשליך גודלו לפי שהוא נח לפשטו ולקפצו ושמא יפשוט אותו [או יקפוץ אותו] כשיקרב המנין לצאת כדי שיבא הפייס אצלו. וע\"ז הדרך היו הפייסות הארבעה שהיו במקדש. ודע זה והבן אותו כי אלו הפייסות לא פירשום שום גאון מן הגאונים שהיו לפנינו מאותה שעמדנו על דבריהם לפי שלשונות הגמרא לא יושג מהם מה שדומה לאדם בתחילת העיון אבל הסברא באותן הדברים הוא מה שספרנו: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>מעשה שהיו שניהן שוין ורצין ועולין בכבש כו':</b><br><b>הפייס השני מי שוחט מי זורק מי מדשן כו':</b><br>אלו הדברים כולם הם בפייס אחד כמו שאדמה לך והוא כי כולם היו כמו שורה אחת או עגולה והיו מסכימין על האדם שיתחיל ממנו המנין ואחר כן היו מסכימין כי אותו שיצא אצלו המנין שיסכימו עליו כמו שבארנו הוא זורק את הדם והסמוך לו שוחט. והסמוך לו מדשן את המזבח. והסמוך לו מדשן את המנורה והסמוך לו מעלה איברים לכבש. ואותו שמעלה איברים לכבש הוא ושמונה בני אדם כמו שעומדים בשורה זכין בתמיד של שחר כל אחד מהם במה שיש לו לשאת ולהעלות על הסדר שאומר. הראשון הוא מעלה הראש והרגל. השני הסמוך לו שתי הידים. השלישי בעוקץ וברגל. הרביעי בחזה ובגרה. החמישי בשתי דפנות. הששי בקרבים. השביעי בסלת. השמיני בחביתין והם חביתי כהן גדול שאמר בהם הש\"י [ויקרא ו] זה קרבן אהרן ובניו וגו' ונקראו חביתים לאומרו בהם הש\"י [שם] על מחבת בשמן תעשה. ותשיעי ביין. נמצא שהפייס הזה זכין בו שלשה עשר תשעה אותם שמנינו ושוחט וזורק ומדשן מזבח ומדשן מנורה. והזורק הוא מקבל הדם כמו שבארה הגמרא והקדמנו בזה הפייס זורק על שוחט לפי שהזריקה מעולה כיון שהעיקר אצלנו שחיטה כשרה בזרים. ",
+                "והמדשן היה מסיר הדשן והטינופים ומקנח ומנקה כמו שיתבאר בגמרא. וכבר ידעת כי שם האפר דשן. ודרך הלוכו הוא כמו שיתבאר בברייתא הראש והרגל והחזה והגרה שתי ידים ושתי דפנות העוקץ והרגל ותנא קמא חש ליפה ולטוב והקדימו ואיחר הגרוע. ואין הלכה כבן עזאי:"
+            ],
+            [
+                "<b>הפייס השלישי חדשים לקטרת באו והפיסו כו':</b><br>היו הכהנים מתברכין בהקטרת הקטרת והיו אומרים כל מי שמקטיר קטרת היה מתעשר וממונו מתרבה למאמרו הש\"י [דברים לג] ישימו קטורה באפך וכתיב [שם] ברך ה' חילו וגו' ולפיכך כל מי שהקטיר לא היו מניחין אותו להקטיר פעם שניה שישאר זולתו מן הכהנים שלא יקטירו ולא היו אוספים לפיים הקטרת אלא למי שלא הקטיר קטורת מימיו ולפיכך יאמר חדשים לקטורת באו והפיסו:"
+            ],
+            [
+                "<b>תמיד קרב בתשעה בעשרה באחד עשר כו':</b><br>אמר השם יתברך [ויקרא א] וערכו עצים על האש ובאה הקבלה כי זה נאמר בתמיד של בין הערבים כי בשל שחר כבר נאמר בו בפירוש [שם ו] ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר:"
+            ],
+            [
+                "<b>איל קרב באחד עשר הבשר בחמשה כו':</b><br>כמו שבארנו בתמיד של כל יום:"
+            ],
+            [
+                "<b>פר קרב בעשרים וארבעה הראש והרגל כו':</b><br>ענין אם רצה להקריב מקריב היא שהוא יכול להקריב באיזה מנין שירצה פחות מאלו או יתר על אלו. ורוצה באמרו הפשטן וניתוחן של אלו ושל אלו שוין שהן כשרים בזר ומותר בזר לפשוט ולשחוט ולנתח בין קרבנות ציבור בין קרבנות יחיד וכבר קדם לך זה העיקר בפסחים [פ\"ה הל' ו] במקום שאמרו מקבלה ואילך מצות כהונה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אמר להם הממונה צאו וראו אם הגיע זמן השחיטה כו':</b><br>מקום גבוה היה להם במקדש שבו היה עולה הצופה. וכשהיה רואה פני המזרח מתחילין להשתנות היה אומר להם ברקאי ענינו כמו התחיל האור להבריק. והיו אומרים לו אותן שהיו בעזרה עד שהוא בחברון כלומר הגיע האור כפי ראות עיניך לחברון. והיה אומר להן הן ומיד היו שוחטין. וממה שאתה חייב לדעת כי הזמן (הזה) שזכר מתתיה בן שמואל באומרו האיר פני המזרח הוא אחר הזמן שזכר התנא קמא. והלכה כמתתיה בן שמואל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולמה הוצרכו לכך שפעם אחת עלה מאור הלבנה כו':</b><br>ידוע כי הלבנה אינה עולה מן המזרח אלא אחר חצות החדש. ואמרו עלה מאור הלבנה ואירע בסוף חדש משאר חדשי השנה ואירע בליל צום כפור גם כן פעם אחרת ודימו שהאיר המזרח ושחטו את התמיד והוא כלל בכאן שתי המעשים ואומר פעם אחת כלומר זולת ליל צום כפור עלה מאור הלבנה מחובר למה שאירע ליל צום כפור. ועוד יתבאר כי כהן גדול טובל ושוחט התמיד בצום כפור וכאשר נפסל התמיד כמו שזכר מפני שנשחט בלילה יצטרך טבילה אחרת אחר כך שחט את התמיד. ",
+                "ומסיך את רגליו כינוי לנקבים גדולים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין אדם נכנס לעזרה לעבודה אפילו טהור עד שיטבול כו':</b><br>כל טבילה מקדש ידיו ורגליו לפניה ולאחריה כאשר יתבאר ואמר חוץ מזו רוצה לומר הטבילה הראשונה והוא יגיד אותה:"
+            ],
+            [
+                "<b>פרסו סדין של בוץ בינו לבין העם קידש ידיו ורגליו כו':</b><br><b>פשט ירד וטבל עלה ונסתפג הביאו לו כו':</b><br>סדין של בוץ ענינו רדיד של פשתן. ",
+                "<b>קרצו</b> כמו שחטו והוא מגזרת קרץ מצפון בא [ירמיה מו] והוא שישחוט רוב שנים כי עבודת היום לא תהיה אלא בכהן גדול. ",
+                "ופי' <b>מירק</b> אחר שחיטה על ידו השלים אחר שחיטה אחריו. ומירוק נקרא השלמת הפעולה איזו פעולה שתהיה. ",
+                "ו<b>נסתפג</b> כמו נתקנח:"
+            ],
+            [
+                "<b>קטרת של שחר היתה קריבה בין דם לאברים כו':</b><br>כבר קדם לך בהלכות שלפני אלו כי קטרת של שחר היתה קריבה בין דם לנרות. ואמרם בכאן בין דם לאיברים רוצה לומר כי אין זריקת דם התמיד והקטרת איבריו מעשה תכוף כלומר שיהיה זה אחר זה אבל מבדיל בינתיים הקטורת וכמו כן בהדלקת נרות ומפני זה לא זכר בכאן הדלקת נרות לפי שלא נתכוין בזה המאמר לסדר העבודות והוא ענין אמרם בסידורין לא קא מיירי. ",
+                "ואיסטניס הוא מי שגופו מצונן וקר. וענין חימום המים הוא שיהיו מחמין עששיות של ברזל מערב יום הכפורים מניחין אותן באש עד למחרת ומכבין אותן במים שהיה טובל בהם והיו נפשרין המים וזו אינה מלאכה כי אין כוונתן הקשאת הברזל לחזקו כמנהג הלוטשין אבל כוונתם חימום המים והעיקר אצלנו מלאכת מחשבת אסרה תורה. ועוד עיקר אחר אצלנו אין שבות במקדש ולפיכך הותר זה המעשה וכמו כן אם הוסיפו מי חמים שהוחמו מערב הצום במים שטבל בהם מותר:"
+            ],
+            [
+                "<b>הביאוהו לבית הפרוה ובקדש היתה כו':</b><br>בגדי זהב הם בגדי כהונה גדולה שלובש בשאר ימי החול והם שמונה כלים והם מארגמן ושש וצמר צבוע תכלת וזהב ואבנים כמו שמפורש בתורה והם כתנת ומכנסים אבנט ומצנפת ואפוד וחשן ומעיל וציץ. ",
+                "ובגדי לבן הם ארבעה והם שמשתמש בהן כהן גדול העבודה המיוחדת בצום כפור והן כולם מפשתים לבן. אמר השם יתברך [ויקרא טז] כתנת בד קדש ילבש וגו' ואין הלכה כרבי מאיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשחר היה לובש פלוסין של שנים עשר מנה כו':</b><br>פלוסים והנדוים מינים מן הבגדים ידועים אצלם בזמנם. ויש הפרש ביניהם בצורת החיתוך בלבד. אבל עצמן רוצה לומר השתי והערב שלהם הוא מפשתים הלבן כמו שבאר הכתוב. ",
+                "ואמרם אם רצה להוסיף מוסיף משלו ובתנאי שיתן אותו התוספת להקדש. ואין הלכה כרבי מאיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>בא לו אצל פרו ופרו היה עומד בין האולם כו':</b><br>כל מה שמשתמשין חכמים בכל המשנה מצורת המקדש או חלק מחלקיו ודמיון רוחותיו והעזרה והלשכות והמזבח וזולתו לא תבקש ממני לציירו לך בכל מקום לפ�� שאני עתיד לבארו לך ולהרבות צורותיו עד שתדמה אותו דמיון יפה ויצטייר הכל בדעתך כאילו ראית אותו בעין במסכת מדות בע\"ה: ",
+                "והכהנים והעם וכו' אמר הכתוב [דברים לב] כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו ובא בקבלה כי משה רבינו ע\"ה אמר לישראל בזמן שאני מזכיר שמו של הקדוש ברוך הוא אתם הבו גודל לאלהינו וכן ראוי ומצוה לעשות כן תמיד:"
+            ],
+            [
+                "<b>בא לו למזרח העזרה לצפון המזבח הסגן מימינו כו':</b><br>קלפי הוא כלי עץ חלול. ",
+                "אשכרוע קורין אותו בערבי בק\"ס והוא בלשון עברי ברוש:"
+            ],
+            [
+                "<b>בן קטין עשה שנים עשר דד לכיור שלא היה לו כו':</b><br>עשה לכיור שנים עשר חוטמין שהמים יוצאין משם כדי שיהו כל הכהנים המתעסקין בתמיד מקדשים ידיהם ורגליהם כאחת. והוא לא מנה שוחט כי השחיטה כשירה בזרים כמו שקדם. וזורק הוא מקבל הדם. וכבר קדם לך כי שלשה עשר היו זכין בו יחסר מהם שוחט נשארו שנים עשר. והכיור מכלל כלי שרת. וכשהיו בו מים נתקדשו ונפסלו בלינה כמו שיתבאר במקומו מקדשים וזה עשה כלי סביב לכיור והיו בו המים תמיד והיו שותתין מאותו כלי לכיור כדי הצורך ראשון ראשון ואותו הכלי היה נקרא מוכני. ",
+                "וכל ידות הכלים הם הקתות כלומר בית ידו של סכין או של קרדום שהיו חותכין בהם הבשר ודומיהן. ",
+                "ונברשת היא כמו שמשית שעושין על פתחי הבתים מזכוכית והיא עשתה אותה מזהב טוב ממורט. וכשהיה השמש זורח עליה היה לאותה השמשית אורה ונוגה בתחילת היום כעלות השמש מאופק ירושלים ואותה שעה היו קורין קריאת שמע. ",
+                "וניקנור היה איש מן החסידים והלך לאלכסנדריא של מצרים ועשה שם שתי דלתות של נחושת והתקין מלאכתן מאד והיה דעתו להעמידן לעזרה והביאן על הים ויהי כאשר סער הים על המלחים השליכו אחת מן הדלתות בתוך הים להקל מעליהם ומאנייתם ורצו להשליך השניה וכאשר ראה קשר עצמו בדלת ואמר להם אם רצונכם להשליך זאת הדלת אל תשליכוה אלא עמי אז עמד הים מזעפו וכאשר יצא הוא לנמל בעכו היה מצטער על הדלת שטבעה ורצה הש\"י והשליך הים את הדלת האחרת שטבעה לאותו מקום שיצא זה החסיד וזהו הנס שנעשה לדלתותיו והעמידן לרוח מזרחי מן העזרה לעומת ההיכל. ",
+                "וענין לשבח תהלה וגדולה והמלה עברית וארמי' והענין אחד ויהללו אותה [בראשית יב] ושבחו יתה ואומר [תהלים קמז] שבחי ירושלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואלו לגנאי של בית גרמו לא רצו ללמד כו':</b><br>גנאי הפך שבח. ",
+                "ולחם הפנים עב היה כמו שיתבאר במנחות אבל היו מתקנין אפייתו בדפוסים עד שהיו מקפלים אותו כמו שמקפלין הבגדים והוא היה בתכלית ההשוייה ותקון האפייה במלאכה שהיתה ידועה אצלם. ופיטום הקטורת ידוע ועוד אזכרנו במקומו במס' כריתות [פרק א הל' א]. ובכלל סממניה עשב כשנותנין אותו עם הקטרת על האש היה העשן כולו עולה מכונס לא מפוזר והיו מכירים אותו העשב ולא הודיעוהו לאדם. ",
+                "והיה הוגרס בן לוי מוציא אותיות בפיו בהוצאה נפלאה בשעת קריאת השיר של כל יום שהיה נותן גודלו בפיו עם לשונו בשעת הקריאה ולא הודיע לשום אדם איך היתה המלאכה בשינוי נתינת הלשון בפה ואנה היה משים בוהנו כשהיו יוצאין אותן הנעימות הערבות. ",
+                "ובן קמצר היה כותב בקולמוסים רבים בבת אחת ואע\"פ שכל אלו נתנו אמתלא מפני מה נמנעו מלמוד מעשיהם גנה אותם כאשר תראה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>טרף בקלפי והעלה שני גורלות כו':</b><br>כל מקום שזוכר בזו המסכת שם רוצה בו שם המפורש רוצה לומר יו\"ד ה\"א. ואין הלכה כרבי ישמעאל:"
+            ],
+            [
+                "<b>קשר לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח כו':</b><br>לשון של זהורית הוא לשון של צמר צבוע אדום תרגום ותולעת שני [שמות כה] וצבע זהורי ומשקלו שני סלעים. וכבר בארנו פעמים [בפרק בתרא דפאה ובפרק א דשקלים] משקל הסלע. והש\"י אומר [ויקרא טז] וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל ולפיכך אומר בודוי ראשון אני וביתי ואומר בשני ובני אהרן לפי שהוא מכפר תחילה בעד נפשו ואחר כך בעד הכהנים ואח\"כ מכפר על כל ישראל. וזה שתראה כתוב בשלשה הוידויין עון פשע וחטאה הוא דעת רבי מאיר והוא סומך על מה שאומר הכתוב [שם] והתודה עליו את כל עונות בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם ואין הדבר כן לפי שכוונתו בזה אינו אלא שיכלול מיני העונות. כי עונות הם העונות שאדם עושה במזיד. וחטאים הם הנעשים בשוגג. ופשעים הם מיני הכפירה והמרד בהש\"י בעשיית העונות הגדולות שעושיהן נקרא פורק עול כחילול שבת ועבודה זרה. והעיקר אצלנו מתודה על הקלות ואח\"כ על החמורות ולפיכך יהיה סדר הוידויין כולם ליחיד כמו לצבור חטאנו עוינו פשענו. ואין הלכה כרבי מאיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>שחטו וקבל במזרק את דמו ונתנו למי שהוא כו':</b><br>ממרס ענינו שמניע את הדם כדי שלא יקרוש ויקפא. ",
+                "רובד איצטבא:"
+            ],
+            [
+                "<b>בכל יום היה חותה בשל כסף ומערה בתוך של זהב כו':</b><br>חותה היא חתיית האש בלבד ולשון עברי הוא ולחתות אש מיקוד [ישעיה ל]. ולא היו מצריכין אותו ביום צום כיפור לערות אש ממחתה למחתה אחרת כדי שלא ייגע כהן גדול ושלא יוסיף בעמלו אלא באותה מחתה עצמה שהוא חותה האש מן המזבח. וקלה היתה כנגד המחתה של כל יום ויום. וידה ארוכה כדי שיקל משאה. וכבר ביארנו שיעור הקב והסאה וזולתם מן המדות והמשקולות בסוף מסכת פיאה: ",
+                "ופרס חצי המנה רוצה לומר משקל חמשים דינר ואמר השם יתברך בקטורת של כל יום ושחקת ממנה הדק [שמות ל'] ואמר ביום צום כיפור ומלא חפניו קטרת סמים דקה [ויקרא טז] ובאמרו בכאן דקה נבין שירצה לומר להוסיף לה שחיקה וזהו ענין דקה מן הדקה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בכל יום כהנים עולין במזרחו של כבש כו':</b><br>מפני כבוד כהן גדול הטרוחו לכהנים שיהיה עלייתם וירידתם באמצע הכבש לפניו ומפני כבודו היה מקדש ג\"כ ידיו ורגליו מקיתון של זהב הוא לבדו משאר כהנים. ואין הלכה כרבי יהודה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בכל יום היו שם ארבע מערכות והיום חמש כו':</b><br>מערכה הוא צבור האש שנעשה מן העצים המסודרין וגודשין ומבערין האש. ורבי יהודה אומר כי במזבח החיצון היו בה שתי מערכות האחת מערכה גדולה והיא שמקריבין עליה התמיד ומערכה שניה שלוקחין ממנה האש במחתה לקטרת כמו שזכרנו. ורבי יוסי אומר כי מערכה שלישית היו עושין לקיום האש לא תסור משם אש לעולם. ור\"מ אומר כי רביעית היו עושין ושורפין עליה האיברים ופדרים שנשארו מן התמיד של בין הערבים שלא שלט בהם האש כל הלילה. וכולם מודים על שתי מערכות כי באה הקבלה כי אמרו [שם ו] על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבוקר זו מערכה גדולה ואש המזבח תוקד בו זו מערכה שניה של קטרת. ואמרו אחר כך [שם] והאש על המזבח תוקד בו א\"ר יוסי זו מערכה שלישית של קיום האש. ורבי יהודה אומר שהוא חוזר על המערכה הנקדמת. ורבי מאיר אומר היה מייחד מערכה לאיברים ופדרים שלא נתאכלו מבערב וזולת�� אומר כי בצידי מערכה גדולה היו נשרפין והכל מודים כי על כל פנים צריך תוספת מערכה ביום צום כיפור לכבוד ולהדור בעיני העם והלכה כרבי יוסי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הוציאו לו את הכף ואת המחתה וחפן כו':</b><br><b>היה מהלך בהיכל עד שמגיע לבין שתי הפרוכת כו':</b><br><b>החיצונה היתה פרופה מן הדרום והפנימית מן הצפון כו':</b><br><b>משניטל הארון אבן היתה שם מימות נביאים ראשונים כו':</b><br>מקדש ראשון היה בו פרוכת אחת ובמקדש שני היו שתים מפני ספק שנתחדש להם בעת הבנותו. ועוד נבאר זה במקומו במסכת מדות [פרק בתרא הל' ז] ורבי יוסי נתבאר לו אותו ספק וראה כי הפרוכת על צורתו כך וזהו ענין אמרו לא היתה שם אלא פרוכת אחת ועוד אבארהו לך במקומו. ",
+                "ואמרו עד שהוא מגיע לארון רוצה בו למקום ארון כי בבית ראשון שהיה שם ארון לא היה שם אלא פרוכת אחת והוא יספר בכאן סדר בית שני שלא היה שם ארון והיו שם שתי פרוכת: ",
+                "וענין אמרו ובא לו בדרך בית כניסתו שהיה יוצא אחורנית ופניו כלפי קדשי הקדשים ואחוריו אל הפתח וזה גדולה וכבוד למקום. וכך היו עושין כהנים בחזרתן מן העבודה ולוים בחזרתן מן הדוכן וישראל בחזרתן מן המעמד כולם היו חוזרין אחוריהם. ולשון תפלה קצרה כך יהי רצון מלפני ה' אלהינו שאם תהיה שנה זו שחונה תהיה גשומה ולא יעדי עביד שלטן מדבית יהודה ולא יהיו עמך בית ישראל צריכין לפרנסה זה לזה ואל תכנס לפניך תפלת עוברי דרכים. פירוש שחונה חמה תרגום ולא יחם לו [מלכים א א] ולא שחין ליה. והיה מתפלל שישוה מזג אותה שנה וזו טובה גדולה כוללת האדם והבהמה כי כשהאויר שוה במזגו יבריאו גופות בני אדם החולים ויתמיד בריאות הבריאים והברכה הראשונה היא והסיר ה' ממך כל חולי. ואחר כך היה מתפלל בהתמדת מלכות היושר והאמונה וזהו הצריך יותר. ואח\"כ היה מתפלל אחר אלו השני דברים הכלליים על דברים פרטיים לכל בני אדם שיתקן השם מעשה כל אחד ואחד שיצליח מעשיו וסחורותיו כדי שלא יצטרך לבקש ולשאול מאחר. ואחר כך היה מתפלל בירידת הגשמים והוא אמרו ואל תכנס לפניך תפלת עוברי דרכים לפי שאלו לא יבקשו תמיד אלא התמדת זריחת השמש וצחות האויר ומניעת הגשם. ",
+                "שלא להבעית את ישראל כלומר שלא להפחיד לפי שאילו היה מתאחר היו מפחדין שמא אירעו מיתה כי הרבה כהנים גדולים היו מתים בקדש הקדשים אם לא היו ראוין או אם ישנה דבר במעשה הקטרת הלא תראה אמר יתעלה לאהרן [ויקרא טז] ולא ימות כי בענן אראה על הכפורת. ",
+                "ופירוש שתיה יסוד ובאמת כי מקום העבודה יסוד העולם כמו שזכרנו בתחילת אבות: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>נוטל את הדם ממי שהיה ממרס בו נכנס כו':</b><br>נכנס במקום שנכנס ענינו למקום שנכנס בקטרת בין בדי הארון והיה מזה מן הדם לפני הארון. כמו שאמר הש\"י [שם] על הכפרת ולפני הכפרת:",
+                "<b>כמצליף כמי שמלקה בשוט: </b><br>והיה מחזיר פעמיים מלת אחת כדי שלא יטעה במנין. והיה מונה ההזאה הראשונה מכלל שבע של מטה והש\"י אמר [שם] והזה באצבעו והיא ההזאה הראשונה ואח\"כ מן הדם באצבעו ז' פעמים כך באה הקבלה וכאילו הוא העיקר: ",
+                "וכן הוא הבסיס."
+            ],
+            [
+                "<b>הביאו לו את השעיר שחטו וקבל במזרק כו':</b><br>היה שופך דם הפר במזרק שהיה בו דם השעיר ומחזיר הכל במזרק שהיה בו דם הפר כדי שיתערבו הדמים עירוב יפה והדבר כולו מבואר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויצא אל המזבח אשר לפני ה' זה מזבח הזהב כו':</b><br>היה מזה בקרן שלפניו מלמעלן למטן כדי שלא יזה מן הדם על בגדיו ואין הלכה כרבי אליעזר:"
+            ],
+            [
+                "<b>הזה על טהרו של מזבח ז' פעמים ושירי הדם כו':</b><br>טהרו של מזבח הוא המקום המגולה ממנו. והוא כי קטרת של כל יום היה במזבח של זהב כמו שאמר השם יתברך [שמות ל] והקטיר עליו אהרן קטרת סמים וכל יום היה מוציא ממנו מותר הגחלים והדשן כמו שבארנו והיה נזהר שיזה הדם על מקום שלא יהיה בו דשן ולא גחלים אלא עצם המזבח מגולה. ",
+                "ואמרו בשל מזבח החיצון רוצה בו דמים הניתנים על המזבח החיצון שיריהן ניתנין על יסוד דרומי ועוד יתבאר לך ענין המעילה משלם במקומו:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל מעשה יום הכפורים האמור על הסדר אם הקדים כו':</b><br>רבי שמעון ורבי אליעזר אומרים שאם הזה שלש הזאות או ארבע ונשפך הדם שישלים המנין על מה שיש לו מן ההזאות מדם אחר ואין הלכה כמותן: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שני שעירי יום הכפורים מצותן שיהיו שניהן שוין כו':</b><br>החזיר מלת שני בשעירי יום הכפורים שלשה פעמים והוא אמרו [ויקרא טז] ומאת עדת בני ישראל יקח שני שעירי עזים. ואמר ולקח את שני השעירים. ואמר ונתן על שני השעירים גורלות. ובאה הקבלה שיהיו שניהן שוין במראה ובקומה ובדמים. ואמרו מצוה ולא אמרו חובה לפי שאמר אחר כך השעיר ולא אמר האחד יראה שרוצה בו שעיר מ\"מ.",
+                "ואמרו בכאן ויאמר אם של שם מת ואם של עזאזל מת אינו רוצה שיאמר השני מאמרים להוציא את הספק כמו שאמרנו בפסחים אם גדי אמר לי רבי ואם טלה אמר לי רבי כי אינו ספק אצלו כיון שאחר הגורל מת אחד מהם אבל הוא מספר איך יהיה מאמרו אם של שם מת או איך יאמר אם של עזאזל מת.",
+                "ואמרו והשני ירעה עד שיסתאב רוצה בו השני מן השנים שהגריל עליהם בסוף כי פסק ההלכה אין בעלי חיים נדחין.",
+                "וענין מיתה שתאסף לבית ויניחוה עד שתמות וידוע כי שעירי יום הכפורים הם חטאת ציבור אמר השם יתברך [שם] ומאת עדת בני ישראל יקח שני שעירי עזים לחטאת. ואין הלכה כרבי יהודה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בא לו אצל שעיר המשתלח וסומך שתי ידיו עליו כו':</b><br>כבר בארתי לך [פ\"ד הל' ב] כי סדר הוידוי חטא עון ופשע:"
+            ],
+            [
+                "<b>מסרו למי שהיה מוליכו הכל כשרין להוליכו כו':</b><br>באה הקבלה כי מה שאמר הש\"י [שם] איש להכשיר את הזר:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכבש עשו לו מפני הבבליים שהיו מתלשים בשערו כו':</b><br><b>מיקירי ירושלים היו מלוין אותו עד סוכה הראשונה כו':</b><br>הריס שני חלקים מחמשה עשר מן המיל ובמיל שבעה ריסין ומחצה והיה מירושלים עד המקום ששמו צוק שנים עשר מילין והם תשעים ריסין והיה בין כל סוכה וסוכה מיל והוא אלפים אמה שהוא תחום שבת נשאר בין הסוכה האחרונה ובין הצוק שני מילין:"
+            ],
+            [
+                "<b>על כל סוכה וסוכה אומרים לו הרי מזון והרי מים כו':</b><br>כבר ידעת כי בין כל סוכה וסוכה תחום שבת על כן היה אפשר להם ללותו מסוכה לסוכה הסמוכה לה והסוכה האחרונה שבינה ובין הצוק שני מילין וא\"א להלך אלא מיל שהוא תחום שבת ולפיכך עומד מרחוק:"
+            ],
+            [
+                "<b>מה היה עושה חולק לשון של זהורית כו':</b><br>לא היה קושר הלשון כולו בצוק שמא ילבין קודם דחיית השעיר ויחשבו כי העונות מתכפרין קודם שידחה השעיר. ומה שחייב שלא יקשור אותו כולו בין קרנותיו שמא בשעת דחייתו יכוף ראשו ולא יראה לשון של זהורית אם הלבינה ותחלוש דעתן ��יחשבו שהכפרה לא נשלמה ולשון התורה במשלח השעיר שהוא מטמא בגדים אמר יתברך [שם] והמשלח את השעיר לעזאזל יכבס בגדיו. ואין הלכה כרבי שמעון:"
+            ],
+            [
+                "<b>בא לו אצל פר ושעיר הנשרפין קרעו והוציא כו':</b><br>קלען במקלעות פירוש שירים חתיכות הבשר בלי הפשטה לאומרו יתברך [שם] את ערתם ואת בשרם ולשון התורה [שם] והשורף אותם יכבס בגדיו ואין הלכה כרבי שמעון:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמרו לו לכהן גדול הגיע שעיר למדבר כו':</b><br>דרכיות הם [מצבות] גדולות שהשומרים עומדים שם ומניפין בסודרין ורבי יהודה סובר כי משהגיע שעיר למדבר נעשית מצותו אע\"פ שלא הגיע לצוק ולפיכך משערין שיעור כדי שמגיע לבית חורון שהוא במדבר בלבד. ואין הלכה כרבי יהודה."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בא לו כהן גדול לקרות אם רצה לקרות כו':</b><br>אצטלית לבן משלו להודיע כי הקריאה אינה עבודה ומותר לו לקרות באיזה בגד שירצה. ",
+                "ואמר אם רצה בבגדי בוץ קורא הודיעך כי מותר לו ללבוש בגדי כהונה אפילו שלא בשעת עבודה כי העיקר אצלנו בגדי כהונה נתנו ליהנות שלא בשעת עבודה. והיו נותנין ספר תורה מיד ליד לתפארת וגדולה. והקריאה היתה בעזרת הנשים שמותר לאדם לישב שם כי אמרו עומד ראיה שהיה יושב קודם לכן אבל בעזרת ישראל ומה שאחריה לא ישב שום אדם כלל אלא מלכי בית דוד בלבד כמו שכתוב [ד\"ה א יז] ויבא המלך דוד וישב לפני ה'. ומה שחייב שיקרא ובעשור שבחומש הפקודים על פה לפי שאין אדם אחד קורא בשני ספרי תורה משום פגם ראשון ואין ראוי לגלול ספר תורה בצבור משום כבוד צבור לפיכך לא היה גולל ספר תורה כדי שיגיע לחומש הפקודים ולא היה ג\"כ קורא בספר שני משום פגם ראשון נמצא שקורא על פה. ואלו השמנה ברכות הראשונה אשר בחר בנו מכל העמים וכו' ואחר שישלים קריאתו מברך אשר נתן לנו תורת אמת וכו' והיא הברכה השנית והשלישית רצה ה' אלהינו והרביעית מודים אנחנו לך והחמישית סלח לנו והששית מתפלל בהתמדת השכינה במקדש ושיקיים השם הדרו יהודו והשביעית יתפלל שיברך השם לכהנים ויקבל קרבנותיהם וכיוצא בזה והשמינית יתפלל שיושיע השם לישראל ויצילם וחותם ברוך אתה ה' שומע תפלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרואה כהן גדול כשהוא קורא כו':</b><br>הודיעך כי מותר לאדם שיניח מלראות עבודה לילך לראות עבודה אחרת:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם בבגדי בוץ קירא קדש ידיו ורגליו כו':</b><br>רבי אליעזר סובר כי סדר הקרבת יום צום כיפור הוא על סדר הכתובים והוא שיקריב תמיד של שחר ואחריו עבודת היום כאשר קדם בו הסיפור ואחריו תמיד של בין הערבים לפי שעבודת יוה\"כ בחומש ויקרא ופר העולה ושבעה כבשים בחומש הפקודים. ורבי עקיבא אומר שהסדר הוא שיקריב תמיד של שחר ואחריו פר העולה ושבעה כבשים לפי שהן קרבן מוסף והשם אמר במוספין [במדבר כט] מלבד עולת הבקר וגו' וסמך אותן לתמיד של שחר. ורבי אליעזר אומר שכן הוא אבל לא ביום העבודה. ואחר כך עבודת היום ואח\"כ שעיר הנעשה בחוץ ואח\"כ אילו ואיל העם ואח\"כ אימורי חטאת ואח\"כ תמיד של בין הערבים. והלכה כרבי עקיבא:"
+            ],
+            [
+                "<b>קדש ידיו ורגליו ופשט וירד וטבל ועלה ונסתפג כו':</b><br><b>כהן גדול משמש בשמונה כלים וההדיוט בארבעה כו':</b><br>אמרם באלו נשאלין רוצה לומר שאין נשאלין באורים ותומים אלא בכהן גדול לבוש אלו השמונה בגדים. וצורת השאלה כיון שזכרנו אותה כך היא כהן גדול היה מחזיר פניו לארון והשואל היה מחזיר פניו לאחורי הכהן והיה אומר לו האעשה כך וכך או לא והכהן היה משיבו עשה או לא תעשה כפי הנראה לו בחשן. כי בחשן יש אלפא ביתא שלימה לפי שיש שם כתוב אברהם יצחק ויעקב ושמות שנים עשר שבטים כמו שפירש הכתוב ושם כתוב אחר שמותם שבטי יה. והכהן הנשאל אינו אלא נביא כי הקבלה אצלנו כל כהן שמדבר ברוח הקודש ושכינה שורה עליו שואלין בו ושאין מדבר ברוח הקודש ואין שכינה שורה עליו אין שואלין בו. ומה שהתנה שלא ישאל אלא מלך ואב בית דין וכיונא בהם למה שאמר ביהושע שהיה מלך ולפני אלעזר הכהן יעמוד ושאל לו במשפט האורים לפני ה' [שם כז] ובאה הקבלה וכל בני ישראל זה משוח מלחמה וכל העדה זה סנהדרין וכמו כן כל מי שצורך הצבור בו נכנס תחת מאמר וכל בני ישראל אתו וכיון שזכרנו מה שהיה כתוב בחושן אודיעך איך היו שמות השבטים כתובים על אבני האפוד: וזהו צורתם <br>ראובן שמעון <br>לוי יהודה <br>יששכר זבולן <br>נפתלי דן <br>גד אשר <br>יהוסף בנימן <br>תמצא מנין האותיות שהם בכל אבן ואבן חמשה ועשרים אותיות ושם יוסף כתיב יהוסף והרמז על זה באומרו (תהילים פ״א:ו׳) עדות ביהוסף שמו ואבן שכתוב בתחילתו ראובן על כתיפו הימני ואבן שכתוב בתחילתו שמעון על כתיפו השמאלי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>יום הכפורים אסור באכילה ובשתיה וברחיצה כו':</b><br>לא בארה התורה מניעה מאלו הדברים ביום צום כפור אבל אמר הכתוב לשון עינוי חמש פעמים. אמר (ויקרא כ״ג:ג׳) שבת שבתון ואמר (שם טז) שבת שבתון ואמר (במדבר כ״ט:ז׳) ובעשור לחדש ואמר (ויקרא כ״ג:כ״ז) אך בעשור לחדש ואמר (שם טז) והיתה זאת לכם ובאה הקבלה כי באו לאסור חמשה דברים מהנאת הגוף והם האכילה והשתיה והרחיצה במים וסיכה בשמן ונעילת הסנדל ותשמיש המטה. ובא בכל אחת מאלו המלות בספרים מלת עינוי לפי שהם רמזים ואסמכתות ועיקר איסורם קבלה וכולן יתחייב העושה אחת מהן מכת מרדות. ",
+                "וזהו ענין אמרם אסור. מלבד האכילה והשתיה שהוא חייב כרת כשאכל שיעור הנזכר. ואם אכל פחות מכשיעור הוא אסור וחייב מכת מרדות אמר הש\"י בעונש העינוי (שם כג) והאבדתי את הנפש ההיא מקרב עמה ובאה הקבלה דבר שהנפש תלויה בו זו אכילה ושתיה. ואמרו המלך והכלה המלך צריך שיהיה עמו הנוי אמר (ישעיהו ל״ג:י״ז) מלך ביפיו תחזינה עיניך. וכן הכלה כדי שלא תתגנה על בעלה ולפיכך התרנו להם רחיצת פניהם. ",
+                "וכותבת גסה תמרה גדולה אמרו כותבת הגסה שאמרו חסירה מכביצה. ופירוש גרעינתה ידוע. ",
+                "ומלא לוגמא הוא שישתה כל כך שכשמסלק אותו לצד אחד מפיו יהיה אותו הצד בולט ונראה. וממה שאתה חייב לזכרו תמיד כי כל השיעורים שהם בכל התורה הם הלכה למשה מסיני. והלכה כרבי אליעזר:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אכל ושתה בהעלם אחד אינו חייב אלא חטאת אחת כו':</b><br><b>התינוקות אין מענין אותן ביום הכפורים כו':</b><br>ציר הוא מה ששותת מן הדג כששורין. אותו במלח. ",
+                "מורייס ידוע. ",
+                "מחנכין אותן כלומר מלמדין אותן מגזרת חנוך לנער (משלי כב) ומרגילין אותן להתענות קודם שיהיו חייבין בתענית בב' שנים לבריאים ובשנה אחת לחולים. ודע כי הזכרים מי\"ג שנים שלימים והנקבות מי\"ב שנים שלימים הם חייבין להתענות מדאורייתא אם הביאו שתי שערות כי הנקבות סובלות התענית יותר מהזכרים לפי שמזג הזכרים חם והנמס מגוף יותר והזכרים והנקבות מאחת עשרה שנה מתענים כל היום כולו מדרבנן כדי לחנכן במצות. ומתשע שנים ומעשר שנים מתענין לשעות מן היום בין זכרים בין נקבות בשוה כדי שיתחנכו במצות ואין מאכילין אותם עד שיצערם הרעב:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>עוברה שהדיחה מאכילין אותה עד שתשיב נפשה כו':</b><br>וכן עוברה שהריחה בשר קדש או בשר חזיר ונתעורר טבעה ותאותה לאכול מאכילין אותה ממנו עד שיתישב נפשה. ",
+                "ובקיאים הם המהירים במלאכתן ורצה בו בכאן הבקיאים מן הרופאים. ובזה הענין משפטם אבארם לך והוא כי החולה כששאל לאכול אפילו כל הרופאים אומרים אינו צריך מאכילין אותו על פי עצמו עד שישבע. ואם הורה רופא בקי שהוא צריך לאכול והוא אומר איני צריך מאכילין אותו על פי רופא ואין שומעין לחולה. ואם נחלקו הרופאים ואמרו מקצתם צריך ומקצתן אין צריך שומעין לרובם. ואם הם בשוה במנין ובחכמה כפי סברתנו מאכילין אותו כי העיקר אצלנו ספק נפשות להקל:"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו אפי' דברים כו':</b><br>בולמוס מין ממיני החולאים שנופל בו האדם ואינו מרגיש כלל וזה החולה הוא מין ממיני החלאים הנקראים בלשון חכמים נכפין ויארע לאלו הנזכרים בכאן כמו נשיכה בפי האסטומכא וכשיאכלו יקל מעליהם ויאירו עיניהם: ",
+                "ודברים טמאים הם הדברים האסורים כשקצים ורמשים ובהמה טמאה וזולתם. ולאלו ולכיוצא בהם אין נותנין להם בתחילה האיסור החמור אבל נותנים להם איסור הקל יותר אם נתישבה דעתם מוטב ואם לאו נותנין להם מה שהוא אסור יותר ממנו. ",
+                "וחושש בפיו הוא שיתעכלו החניכים שאם יניחוהו יתעכל החיך. ",
+                "וסם שם העיקר איזה עיקר שיהיה. ואין הלכה כרבי מתיא בן חרש בזה שהוא מתיר להאכיל לאדם הכבד של כלב שוטה כשנשך כי זה אינו מועיל אלא בדרך סגולה. וחכמים סוברים כי אין עוברין על המצות אלא ברפואה בלבד ר\"ל בדברים המרפאין בטבע והוא דבר אמתי הוציאו הדעת והנסיון הקרוב לאמת. אבל להתרפאות בדברים שהם מרפאים בסגולתן אסור כי כוחם חלוש אינו מצד הדעת ונסיונו רחוק והיא טענה חלושה מן הטועה. וזה העיקר דעהו וזכרהו כי הוא עיקר גדול. ",
+                "ואמרם כל ספק נפשות דוחה את השבת להזהירך ולזרז אותך להקדים ולהתחיל בזה הענין ושלא לאחרו ואפי' בשבת הראשונה מן החולי שהחולה סובל חוליו ושלא נאמר אין ספק החולי יתמיד עד לשבת האחרת ונצטרך לחלל עליו השבת על כן נניחהו היום עד למחר כדי שלא נחלל עליו שתי שבתות:"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שנפלה עליו מפולת ספק הוא שם ספק כו':</b><br>מפקחין פירוש שחופרין ומחפשין אותו וכשמגיע לחוטמו ולא נמצא בו נשמה אז אסור לו לחפור יותר לפי שבודאי הוא מת. ואם מצאו חי אע\"פ שהוא בענין שאינו יכול לחיות אלא זמן מועט וימות לפי שעה חופרין עליו ומוציאין אותו וזהו ענין אמרם מצאוהו חי מפקחין עליו. ",
+                "ואמרם אם מת יניחוהו כי יש מן החכמים שסובר מצילין את המת מפני הדליקה והודיענו בכאן שמניחין אותו תחת המפולת ואין על זה חולק:"
+            ],
+            [
+                "<b>חטאת ואשם ודאי מכפרין מיתה ויום הכפורים מכפרין כו':</b><br>שמור אלו העיקרים וסמוך עליהם והוא כשהאדם שוגג בעשה ולא תעשה או מזיד בעשה ועשה תשובה מכפרים לו לאלתר. והתשובה הוא שיתודה אדם על עונותיו לפני השם ויתנחם על מה שחטא ויקבל עליו שלא ישוב לאותו עון לעולם אמר בוידוי והפרישה מן העון (משלי כ״ח:י״ג) ומודה ועוזב ירוחם ואמר בחרטה על העון (ירמיהו ל״א:י״ט) כי אחרי שובי נחמתי. וכשהזיד בלאו ועשה תשובה תשובה תולה ויוה\"כ מכפר. וכששגג בכריתות ובמיתות בית דין במה שהוא חייב עליו חטאת או שחטא חטא שהוא חייב עליו אשם ודאי והביא אשמו וחטאתו ועשה תשובה נתכפר לו במקומו לאלתר ולשון הכתוב הוא כי מביא חטאתו צריך תשובה שנאמר (ויקרא ה׳:ה׳) והתודה אשר חטא עליה וכשהזיד בכריתות ובמיתות בית דין ועשה תשובה תשובה ויוה\"כ תולין ויסורין ממרקין אז וכשימות נגמרה כפרתו הוא שנאמר אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון (ישעיהו כ״ב:י״ד). וכל זה כשעבר ברצונו אבל באונס פטור וכל זה כשאין עבודת יוה\"כ אבל בזמן שהיתה העבודה כבר ידעת כי בשעיר המשתלח היו מתכפרין על כל העונות כמו שנבאר בתחילת שבועות:"
+            ],
+            [
+                "<b>האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב כו':</b><br>האומר אחטא ויום הכפורים מכפר אין יום הכפורים מכפר כמו אמרם אין מספיקין בידו לעשות תשובה ולפיכך לא יעזרהו השם שיעשה בצום כיפור מה שראוי לו לעשות כדי שיתכפרו לו עונותיו באותו היום ושעיר המשתלח אינו מכפר עבירות שבין אדם לחבירו."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Yoma/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,257 @@
+{
+    "title": "Rambam on Mishnah Yoma",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rambam_on_Mishnah_Yoma",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>שבעת ימים קודם יוה\"כ מפרישין כהן גדול כו':</b><br>אמר ה' יתברך בשבעת ימי המלואים [ויקרא ח] ומפתח אהל מועד לא תצאו וגו' ואחר כך אמר כאשר עשה ביום הזה צוה ה' לעשות לכפר עליכם. ובאה הקבלה לעשות זה מעשה פרה. לכפר עליכם זה מעשה יום הכפורים לפיכך כהן השורף את הפרה וכהן גדול העובד ביום הכפורים מפרישין אותו שבעת ימים ומפרישין אותו מאשתו כדי שלא תמצא נדה ויהיה הוא טמא שבעת ימים כמו שאמר הכתוב בבא על נדה [שם טו] ותהי נדתה עליו וטמא שבעת ימים. וחכמים אומרים טומאה שכיחא מיתה לא שכיחא ואם תחוש למיתה אין לדבר סוף לפי שאנו אומרים שמא תמות זאת השניה וכן השלישית וכן הרביעית וענין באמרם מיתה לא שכיחא ר\"ל שהמיתה בפתע פתאום אינה נמצאת אלא לעתים רחוקים ואין הלכה כרבי יהודה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל שבעת הימים הוא זורק את הדם ומקטיר וכו':</b><br>היה מרגיל עצמו בעבודה כל אלו השבעה ימים כדי שתהא נוחה עליו יום צום כפור: ",
+                "ומקריב חלק בראש ענינו שיקריב הוא ראשון לכל המקריבין ויקריב איזה קרבן שירצה וכמו כן יאכל מן הקרבנות הנאכלות איזה שיעור שירצה. ויקח חלקו בראש. ובתוספתא [ [בתוספתא שלפנינו ליתא בבא זו דכיצד מקריב שהביא הרב אלא כיצד נוטל וכו']:] כיצד מקריב חלק בראש אומר עולה זו אני מקריב. מנחה זו אני מקריב. כיצד נוטל חלק בראש אומר חטאת זו אני אוכל. אשם זה אני אוכל. במה דברים אמורים בקדשי המקדש אבל בקדשי הגבול אחד כהן גדול ואחד כהן הדיוט חולקים בשוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מסרו לו זקנים מזקני בית דין וקורין לפניו וכו':</b><br>העיקר אצלנו כי כהן גדול צריך שלא יהיה באנשי דורו מן הכהנים יותר שלם ממנו בחכמה ובאמונה וביופי ובעושר ובכח. אמר השם יתברך [שם כא] והכהן הגדול מאחיו ובאה הקבלה שיהא גדול מהם בנוי בעושר ובחכמה ואם אין לו ממון מקבצין ממון מן הכהנים ונותנין לו שיהא עשיר יותר מכל אחד מהם. אמר השם הגדול מאחיו שיגדלוהו מאחיו. אבל במקדש שני שהיו בו הדברים כלם בלי שלמים כמו שידעת והמלכים לא היו הולכים על דרך הישר היו ממנים כהנים גדולים בחזקה ואפילו שלא היו ראוים לכך. ובהם אפשר לומר שמא לא למדת. ולזה הטעם נקראת הלשכה שמושיבין בה כהנים גדולים לשכת פרהדרין וענינו בית המחשבים. רוצה לומר פוסקי השערים הממנין אותן המלכים על השוקים ומעבירין אותן לפי שעה ברצון המלכים וכך היו עושים בכהנים גדולים מי שהיה יותר קרוב למלכות ונקרב אליו בממון היה ממנה כהן גדול:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל שבעת הימים לא היו מונעין ממנו מאכל כו':</b><br>וכן לא יאכל ערב יום הכפורים דבר מן המאכלים המרבים את הזרע ומוסיפין בקשיות האבר כדגים וחלב והביצים המתובלין בתבלין וכן כל מה שיש בו נפח:"
+            ],
+            [
+                "<b>מסרוהו זקני ב\"ד לזקני כהונה והעלוהו כו':</b><br>היו מוליכין אותו לעליית בית אבטינס ללמדו חפינת הקטרת וזה לדעת האומר שהוא מן העבודות הקשות שבמקדש ועוד נבאר בתחילת מנחות כי אין הדבר כן אלא כמו שאמרו לשם מלא חפניו כדחפני אינשי. וכבר קדם לך בפרק החמישי משקלים [הל' א] בית אבטינס על מעשה הקטרת. ומשביעין אותו על דבר שאי אפשר לאדם שיראהו זולתו וזה כי הצדוקים מאמינים שהוא היה נותן הקטרת על האש בהיכל ואחר כך מכניס את המחתה לפני קדש הקדשים וראייתם על זה ממה שאמר הכתוב [שם טז] כי בענן אראה על הכפרת כי הוא לא היה נכנס אל הכפרת אלא בענן לדעתן. והקבלה האמתית באה כי אין הדבר כן אלא כמו שבאר ואמר [שם] ונתן את הקטרת על האש לפני ה' ובאותה שעה לא יוכל שום אדם לדעת מה שהוא עושה כמו שנאמר [שם] וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבאו לכפר בקדש עד צאתו ומפני זה היו משביעין אותו. והוא היה בוכה מפני שחשדוהו במינות. והם היו בוכין שחשדוהו כי אסור בתורתנו לחשוד ולחשוב מחשבה רעה על אדם שענינו מסופק אלא לצורך הכרחי כמו שתראה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם הוא היה חכם דורש ואם לאו תלמידי חכמים דורשין כו':</b><br>אלו הספרים הנזכרים יש בהם ספורים וחשבונות לזמנים שעברו ישעשעו הנפש ולא יתנמנם:"
+            ],
+            [
+                "<b>בקש להתנמנם פרחי כהונה מכין לפניו באצבע כו':</b><br>מכין באצבע צרדה הוא שיכה בגודל עם האצבע האמצעי בכח והרבה עושין אותו בני אדם בעת השמחה ויעשו בו תנועות עריבות. ",
+                "וענין והפג אחת על הרצפה ר\"ל הפשיר חמימות רגלך שתעמוד שעה אחת על הרצפה לפי שהרצפה תצנן הרגלים ותדד השינה וכשיתחממו הרגלים תבא השינה ונתבארה זו הסבה בשאלות הטבעיות והפג היא מלה עברית [בראשית מה] ויפג לבו וענינו שנפשרה חמימות לבו. והרבה משתמשים חכמים בזו המלה בזה הענין כמו [ביצה יד.] מפיגין טעמן:"
+            ],
+            [
+                "<b>בכל יום תורמין את המזבח בקריאת הגבר כו':</b><br>תרומת המזבח היא הסרת הדשן מן המזבח ונקרא דישון המזבח כמו לדשנו [שמות כז]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בראשונה כל מי שרוצה לתרום את המזבח כו':</b><br>כבר הודעתיך כי תרומת המזבח היא הסרת הדשן. ואמרו כל הקודם את חבירו לתוך ארבע הוא שיקרב אל המזבח בארבע אמות. ומעשה הפייס שזכר כמו שאגיד לך ידוע כי אינו מותר אצלנו למנות אנשים מישראל בשום פנים ואפילו לדבר מצוה ומעשה דוד המלך מפורסם. אבל מונין אותם כשירצה אדם למנותם שיקחו מכל אחד מהם דבר ואחר כך מונין אותם הדברים. ומפני זה כשהיו קריבים כהנים רבים אל המזבח היה אומר להם הממונה הצביעו כלומר שישליכו האצבעות וזה אחר שיעמידם שורה ויסכימו ביניהם ממי יתחיל המנין. כיצד יסכימו על דרך הדמיון כשהיה המנין שלשים או ארבעים או חמשים או כמו שירצו מן המנין. אח\"כ ישליך כל אחד מהם אצבע [[עי' לח\"מ פ\"ד מהל' תמידין וסיים דגי' אחרת היה להרמב\"ם]:] אם הוא חלש או חולה או שתי אצבעות אם הוא בריא. ויתחיל למנות אותן האצבעות אחד שנים שלשה על השורה עד שיצא המנין שיסכימו עליו בתחילה והאיש שיצא סוף המנין אצל אצבעו היה מקדים לאותה עבודה ולא יחשבו האגודל למי שהשליך גודלו לפי שהוא נח לפשטו ולקפצו ושמא יפשוט אותו [או יקפוץ אותו] כשיקרב המנין לצאת כדי שיבא הפייס אצלו. וע\"ז הדרך היו הפייסות הארבעה שהיו במקדש. ודע זה והבן אותו כי אלו הפייסות לא פירשום שום גאון מן הגאונים שהיו לפנינו מאותה שעמדנו על דבריהם לפי שלשונות הגמרא לא יושג מהם מה שדומה לאדם בתחילת העיון אבל הסברא באותן הדברים הוא מה שספרנו: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>מעשה שהיו שניהן שוין ורצין ועולין בכבש כו':</b><br><b>הפייס השני מי שוחט מי זורק מי מדשן כו':</b><br>אלו הדברים כולם הם בפייס אחד כמו שאדמה לך והוא כי כולם היו כמו שורה אחת או עגולה והיו מסכימין על האדם שיתחיל ממנו המנין ואחר כן היו מסכימין כי אותו שיצא אצלו המנין שיסכימו עליו כמו שבארנו הוא זורק את הדם והסמוך לו שוחט. והסמוך לו מדשן את המזבח. והסמוך לו מדשן את המנורה והסמוך לו מעלה איברים לכבש. ואותו שמעלה איברים לכבש הוא ושמונה בני אדם כמו שעומדים בשורה זכין בתמיד של שחר כל אחד מהם במה שיש לו לשאת ולהעלות על הסדר שאומר. הראשון הוא מעלה הראש והרגל. השני הסמוך לו שתי הידים. השלישי בעוקץ וברגל. הרביעי בחזה ובגרה. החמישי בשתי דפנות. הששי בקרבים. השביעי בסלת. השמיני בחביתין והם חביתי כהן גדול שאמר בהם הש\"י [ויקרא ו] זה קרבן אהרן ובניו וגו' ונקראו חביתים לאומרו בהם הש\"י [שם] על מחבת בשמן תעשה. ותשיעי ביין. נמצא שהפייס הזה זכין בו שלשה עשר תשעה אותם שמנינו ושוחט וזורק ומדשן מזבח ומדשן מנורה. והזורק הוא מקבל הדם כמו שבארה הגמרא והקדמנו בזה הפייס זורק על שוחט לפי שהזריקה מעולה כיון שהעיקר אצלנו שחיטה כשרה בזרים. ",
+                "והמדשן היה מסיר הדשן והטינופים ומקנח ומנקה כמו שיתבאר בגמרא. וכבר ידעת כי שם האפר דשן. ודרך הלוכו הוא כמו שיתבאר בברייתא הראש והרגל והחזה והגרה שתי ידים ושתי דפנות העוקץ והרגל ותנא קמא חש ליפה ולטוב והקדימו ואיחר הגרוע. ואין הלכה כבן עזאי:"
+            ],
+            [
+                "<b>הפייס השלישי חדשים לקטרת באו והפיסו כו':</b><br>היו הכהנים מתברכין בהקטרת הקטרת והיו אומרים כל מי שמקטיר קטרת היה מתעשר וממונו מתרבה למאמרו הש\"י [דברים לג] ישימו קטורה באפך וכתיב [שם] ברך ה' חילו וגו' ולפיכך כל מי שהקטיר לא היו מניחין אותו להקטיר פעם שניה שישאר זולתו מן הכהנים שלא יקטירו ולא היו אוספים לפיים הקטרת אלא למי שלא הקטיר קטורת מימיו ולפיכך יאמר חדשים לקטורת באו והפיסו:"
+            ],
+            [
+                "<b>תמיד קרב בתשעה בעשרה באחד עשר כו':</b><br>אמר השם יתברך [ויקרא א] וערכו עצים על האש ובאה הקבלה כי זה נאמר בתמיד של בין הערבים כי בשל שחר כבר נאמר בו בפירוש [שם ו] ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר:"
+            ],
+            [
+                "<b>איל קרב באחד עשר הבשר בחמשה כו':</b><br>כמו שבארנו בתמיד של כל יום:"
+            ],
+            [
+                "<b>פר קרב בעשרים וארבעה הראש והרגל כו':</b><br>ענין אם רצה להקריב מקריב היא שהוא יכול להקריב באיזה מנין שירצה פחות מאלו או יתר על אלו. ורוצה באמרו הפשטן וניתוחן של אלו ושל אלו שוין שהן כשרים בזר ומותר בזר לפשוט ולשחוט ולנתח בין קרבנות ציבור בין קרבנות יחיד וכבר קדם לך זה העיקר בפסחים [פ\"ה הל' ו] במקום שאמרו מקבלה ואילך מצות כהונה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אמר להם הממונה צאו וראו אם הגיע זמן השחיטה כו':</b><br>מקום גבוה היה להם במקדש שבו היה עולה הצופה. וכשהיה רואה פני המזרח מתחילין להשתנות היה אומר להם ברקאי ענינו כמו התחיל האור להבריק. והיו אומרים לו אותן שהיו בעזרה עד שהוא בחברון כלומר הגיע האור כפי ראות עיניך לחברון. והיה אומר להן הן ומיד היו שוחטין. וממה שאתה חייב לדעת כי הזמן (הזה) שזכר מתתיה בן שמואל באומרו האיר פני המזרח הוא אחר הזמן שזכר התנא קמא. והלכה כמתתיה בן שמואל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולמה הוצרכו לכך שפעם אחת עלה מאור הלבנה כו':</b><br>ידוע כי הלבנה אינה עולה מן המזרח אלא אחר חצות החדש. ואמרו עלה מאור הלבנה ואירע בסוף חדש משאר חדשי השנה ואירע בליל צום כפור גם כן פעם אחרת ודימו שהאיר המזרח ושחטו את התמיד והוא כלל בכאן שתי המעשים ואומר פעם אחת כלומר זולת ליל צום כפור עלה מאור הלבנה מחובר למה שאירע ליל צום כפור. ועוד יתבאר כי כהן גדול טובל ושוחט התמיד בצום כפור וכאשר נפסל התמיד כמו שזכר מפני שנשחט בלילה יצטרך טבילה אחרת אחר כך שחט את התמיד. ",
+                "ומסיך את רגליו כינוי לנקבים גדולים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין אדם נכנס לעזרה לעבודה אפילו טהור עד שיטבול כו':</b><br>כל טבילה מקדש ידיו ורגליו לפניה ולאחריה כאשר יתבאר ואמר חוץ מזו רוצה לומר הטבילה הראשונה והוא יגיד אותה:"
+            ],
+            [
+                "<b>פרסו סדין של בוץ בינו לבין העם קידש ידיו ורגליו כו':</b><br><b>פשט ירד וטבל עלה ונסתפג הביאו לו כו':</b><br>סדין של בוץ ענינו רדיד של פשתן. ",
+                "<b>קרצו</b> כמו שחטו והוא מגזרת קרץ מצפון בא [ירמיה מו] והוא שישחוט רוב שנים כי עבודת היום לא תהיה אלא בכהן גדול. ",
+                "ופי' <b>מירק</b> אחר שחיטה על ידו השלים אחר שחיטה אחריו. ומירוק נקרא השלמת הפעולה איזו פעולה שתהיה. ",
+                "ו<b>נסתפג</b> כמו נתקנח:"
+            ],
+            [
+                "<b>קטרת של שחר היתה קריבה בין דם לאברים כו':</b><br>כבר קדם לך בהלכות שלפני אלו כי קטרת של שחר היתה קריבה בין דם לנרות. ואמרם בכאן בין דם לאיברים רוצה לומר כי אין זריקת דם התמיד והקטרת איבריו מעשה תכוף כלומר שיהיה זה אחר זה אבל מבדיל בינתיים הקטורת וכמו כן בהדלקת נרות ומפני זה לא זכר בכאן הדלקת נרות לפי שלא נתכוין בזה המאמר לסדר העבודות והוא ענין אמרם בסידורין לא קא מיירי. ",
+                "ואיסטניס הוא מי שגופו מצונן וקר. וענין חימום המים הוא שיהיו מחמין עששיות של ברזל מערב יום הכפורים מניחין אותן באש עד למחרת ומכבין אותן במים שהיה טובל בהם והיו נפשרין המים וזו אינה מלאכה כי אין כוונתן הקשאת הברזל לחזקו כמנהג הלוטשין אבל כוונתם חימום המים והעיקר אצלנו מלאכת מחשבת אסרה תורה. ועוד עיקר אחר אצלנו אין שבות במקדש ולפיכך הותר זה המעשה וכמו כן אם הוסיפו מי חמים שהוחמו מערב הצום במים שטבל בהם מותר:"
+            ],
+            [
+                "<b>הביאוהו לבית הפרוה ובקדש היתה כו':</b><br>בגדי זהב הם בגדי כהונה גדולה שלובש בשאר ימי החול והם שמונה כלים והם מארגמן ושש וצמר צבוע תכלת וזהב ואבנים כמו שמפורש בתורה והם כתנת ומכנסים אבנט ומצנפת ואפוד וחשן ומעיל וציץ. ",
+                "ובגדי לבן הם ארבעה והם שמשתמש בהן כהן גדול העבודה המיוחדת בצום כפור והן כולם מפשתים לבן. אמר השם יתברך [ויקרא טז] כתנת בד קדש ילבש וגו' ואין הלכה כרבי מאיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשחר היה לובש פלוסין של שנים עשר מנה כו':</b><br>פלוסים והנדוים מינים מן הבגדים ידועים אצלם בזמנם. ויש הפרש ביניהם בצורת החיתוך בלבד. אבל עצמן רוצה לומר השתי והערב שלהם הוא מפשתים הלבן כמו שבאר הכתוב. ",
+                "ואמרם אם רצה להוסיף מוסיף משלו ובתנאי שיתן אותו התוספת להקדש. ואין הלכה כרבי מאיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>בא לו אצל פרו ופרו היה עומד בין האולם כו':</b><br>כל מה שמשתמשין חכמים בכל המשנה מצורת המקדש או חלק מחלקיו ודמיון רוחותיו והעזרה והלשכות והמזבח וזולתו לא תבקש ממני לציירו לך בכל מקום לפי שאני עתיד לבארו לך ולהרבות צורותיו עד שתדמה אותו דמיון יפה ויצטייר הכל בדעתך כאילו ראית אותו בעין במסכת מדות בע\"ה: ",
+                "והכהנים והעם וכו' אמר הכתוב [דברים לב] כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו ובא בקבלה כי משה רבינו ע\"ה אמר לישראל בזמן שאני מזכיר שמו של הקדוש ברוך הוא אתם הבו גודל לאלהינו וכן ראוי ומצוה לעשות כן תמיד:"
+            ],
+            [
+                "<b>בא לו למזרח העזרה לצפון המזבח הסגן מימינו כו':</b><br>קלפי הוא כלי עץ חלול. ",
+                "אשכרוע קורין אותו בערבי בק\"ס והוא בלשון עברי ברוש:"
+            ],
+            [
+                "<b>בן קטין עשה שנים עשר דד לכיור שלא היה לו כו':</b><br>עשה לכיור שנים עשר חוטמין שהמים יוצאין משם כדי שיהו כל הכהנים המתעסקין בתמיד מקדשים ידיהם ורגליהם כאחת. והוא לא מנה שוחט כי השחיטה כשירה בזרים כמו שקדם. וזורק הוא מקבל הדם. וכבר קדם לך כי שלשה עשר היו זכין בו יחסר מהם שוחט נשארו שנים עשר. והכיור מכלל כלי שרת. וכשהיו בו מים נתקדשו ונפסלו בלינה כמו שיתבאר במקומו מקדשים וזה עשה כלי סביב לכיור והיו בו המים תמיד והיו שותתין מאותו כלי לכיור כדי הצורך ראשון ראשון ואותו הכלי היה נקרא מוכני. ",
+                "וכל ידות הכלים הם הקתות כלומר בית ידו של סכין או של קרדום שהיו חותכין בהם הבשר ודומיהן. ",
+                "ונברשת היא כמו שמשית שעושין על פתחי הבתים מזכוכית והיא עשתה אותה מזהב טוב ממורט. וכשהיה השמש זורח עליה היה לאותה השמשית אורה ונוגה בתחילת היום כעלות השמש מאופק ירושלים ואותה שעה היו קורין קריאת שמע. ",
+                "וניקנור היה איש מן החסידים והלך לאלכסנדריא של מצרים ועשה שם שתי דלתות של נחושת והתקין מלאכתן מאד והיה דעתו להעמידן לעזרה והביאן על הים ויהי כאשר סער הים על המלחים השליכו אחת מן הדלתות בתוך הים להקל מעליהם ומאנייתם ורצו להשליך השניה וכאשר ראה קשר עצמו בדלת ואמר להם אם רצונכם להשליך זאת הדלת אל תשליכוה אלא עמי אז עמד הים מזעפו וכאשר יצא הוא לנמל בעכו היה מצטער על הדלת שטבעה ורצה הש\"י והשליך הים את הדלת האחרת שטבעה לאותו מקום שיצא זה החסיד וזהו הנס שנעשה לדלתותיו והעמידן לרוח מזרחי מן העזרה לעומת ההיכל. ",
+                "וענין לשבח תהלה וגדולה והמלה עברית וארמי' והענין אחד ויהללו אותה [בראשית יב] ושבחו יתה ואומר [תהלים קמז] שבחי ירושלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואלו לגנאי של בית גרמו לא רצו ללמד כו':</b><br>גנאי הפך שבח. ",
+                "ולחם הפנים עב היה כמו שיתבאר במנחות אבל היו מתקנין אפייתו בדפוסים עד שהיו מקפלים אותו כמו שמקפלין הבגדים והוא היה בתכלית ההשוייה ותקון האפייה במלאכה שהיתה ידועה אצלם. ופיטום הקטורת ידוע ועוד אזכרנו במקומו במס' כריתות [פרק א הל' א]. ובכלל סממניה עשב כשנותנין אותו עם הקטרת על האש היה העשן כולו עולה מכונס לא מפוזר והיו מכירים אותו העשב ולא הודיעוהו לאדם. ",
+                "והיה הוגרס בן לוי מוציא אותיות בפיו בהוצאה נפלאה בשעת קריאת השיר של כל יום שהיה נותן גודלו בפיו עם לשונו בשעת הקריאה ולא הודיע לשום אדם איך היתה המלאכה בשינוי נתינת הלשון בפה ואנה היה משים בוהנו כשהיו יוצאין אותן הנעימות הערבות. ",
+                "ובן קמצר היה כותב בקולמוסים רבים בבת אחת ואע\"פ שכל אלו נתנו אמתלא מפני מה נמנעו מלמוד מעשיהם גנה אותם כאשר תראה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>טרף בקלפי והעלה שני גורלות כו':</b><br>כל מקום שזוכר בזו המסכת שם רוצה בו שם המפורש רוצה לומר יו\"ד ה\"א. ואין הלכה כרבי ישמעאל:"
+            ],
+            [
+                "<b>קשר לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח כו':</b><br>לשון של זהורית הוא לשון של צמר צבוע אדום תרגום ותולעת שני [שמות כה] וצבע זהורי ומשקלו שני סלעים. וכבר בארנו פעמים [בפרק בתרא דפאה ובפרק א דשקלים] משקל הסלע. והש\"י אומר [ויקרא טז] וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל ולפיכך אומר בודוי ראשון אני וביתי ואומר בשני ובני אהרן לפי שהוא מכפר תחילה בעד נפשו ואחר כך בעד הכהנים ואח\"כ מכפר על כל ישראל. וזה שתראה כתוב בשלשה הוידויין עון פשע וחטאה הוא דעת רבי מאיר והוא סומך על מה שאומר הכתוב [שם] והתודה עליו את כל עונות בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם ואין הדבר כן לפי שכוונתו בזה אינו אלא שיכלול מיני העונות. כי עונות הם העונות שאדם עושה במזיד. וחטאים הם הנעשים בשוגג. ופשעים הם מיני הכפירה והמרד בהש\"י בעשיית העונות הגדולות שעושיהן נקרא פורק עול כחילול שבת ועבודה זרה. והעיקר אצלנו מתודה על הקלות ואח\"כ על החמורות ולפיכך יהיה סדר הוידויין כולם ליחיד כמו לצבור חטאנו עוינו פשענו. ואין הלכה כרבי מאיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>שחטו וקבל במזרק את דמו ונתנו למי שהוא כו':</b><br>ממרס ענינו שמניע את הדם כדי שלא יקרוש ויקפא. ",
+                "רובד איצטבא:"
+            ],
+            [
+                "<b>בכל יום היה חותה בשל כסף ומערה בתוך של זהב כו':</b><br>חותה היא חתיית האש בלבד ולשון עברי הוא ולחתות אש מיקוד [ישעיה ל]. ולא היו מצריכין אותו ביום צום כיפור לערות אש ממחתה למחתה אחרת כדי שלא ייגע כהן גדול ושלא יוסיף בעמלו אלא באותה מחתה עצמה שהוא חותה האש מן המזבח. וקלה היתה כנגד המחתה של כל יום ויום. וידה ארוכה כדי שיקל משאה. וכבר ביארנו שיעור הקב והסאה וזולתם מן המדות והמשקולות בסוף מסכת פיאה: ",
+                "ופרס חצי המנה רוצה לומר משקל חמשים דינר ואמר השם יתברך בקטורת של כל יום ושחקת ממנה הדק [שמות ל'] ואמר ביום צום כיפור ומלא חפניו קטרת סמים דקה [ויקרא טז] ובאמרו בכאן דקה נבין שירצה לומר להוסיף לה שחיקה וזהו ענין דקה מן הדקה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בכל יום כהנים עולין במזרחו של כבש כו':</b><br>מפני כבוד כהן גדול הטרוחו לכהנים שיהיה עלייתם וירידתם באמצע הכבש לפניו ומפני כבודו היה מקדש ג\"כ ידיו ורגליו מקיתון של זהב הוא לבדו משאר כהנים. ואין הלכה כרבי יהודה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בכל יום היו שם ארבע מערכות והיום חמש כו':</b><br>מערכה הוא צבור האש שנעשה מן העצים המסודרין וגודשין ומבערין האש. ורבי יהודה אומר כי במזבח החיצון היו בה שתי מערכות האחת מערכה גדולה והיא שמקריבין עליה התמיד ומערכה שניה שלוקחין ממנה האש במחתה לקטרת כמו שזכרנו. ורבי יוסי אומר כי מערכה שלישית היו עושין לקיום האש לא תסור משם אש לעולם. ור\"מ אומר כי רביעית היו עושין ושורפין עליה האיברים ופדרים שנשארו מן התמיד של בין הערבים שלא שלט בהם האש כל הלילה. וכולם מודים על שתי מערכות כי באה הקבלה כי אמרו [שם ו] על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבוקר זו מערכה גדולה ואש המזבח תוקד בו זו מערכה שניה של קטרת. ואמרו אחר כך [שם] והאש על המזבח תוקד בו א\"ר יוסי זו מערכה שלישית של קיום האש. ורבי יהודה אומר שהוא חוזר על המערכה הנקדמת. ורבי מאיר אומר היה מייחד מערכה לאיברים ופדרים שלא נתאכלו מבערב וזולתו אומר כי בצידי מערכה גדולה היו נשרפין והכל מודים כי על כל פנים צריך תוספת מערכה ביום צום כיפור לכבוד ולהדור בעיני העם והלכה כרבי יוסי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הוציאו לו את הכף ואת המחתה וחפן כו':</b><br><b>היה מהלך בהיכל עד שמגיע לבין שתי הפרוכת כו':</b><br><b>החיצונה היתה פרופה מן הדרום והפנימית מן הצפון כו':</b><br><b>משניטל הארון אבן היתה שם מימות נביאים ראשונים כו':</b><br>מקדש ראשון היה בו פרוכת אחת ובמקדש שני היו שתים מפני ספק שנתחדש להם בעת הבנותו. ועוד נבאר זה במקומו במסכת מדות [פרק בתרא הל' ז] ורבי יוסי נתבאר לו אותו ספק וראה כי הפרוכת על צורתו כך וזהו ענין אמרו לא היתה שם אלא פרוכת אחת ועוד אבארהו לך במקומו. ",
+                "ואמרו עד שהוא מגיע לארון רוצה בו למקום ארון כי בבית ראשון שהיה שם ארון לא היה שם אלא פרוכת אחת והוא יספר בכאן סדר בית שני שלא היה שם ארון והיו שם שתי פרוכת: ",
+                "וענין אמרו ובא לו בדרך בית כניסתו שהיה יוצא אחורנית ופניו כלפי קדשי הקדשים ואחוריו אל הפתח וזה גדולה וכבוד למקום. וכך היו עושין כהנים בחזרתן מן העבודה ולוים בחזרתן מן הדוכן וישראל בחזרתן מן המעמד כולם היו חוזרין אחוריהם. ולשון תפלה קצרה כך יהי רצון מלפני ה' אלהינו שאם תהיה שנה זו שחונה תהיה גשומה ולא יעדי עביד שלטן מדבית יהודה ולא יהיו עמך בית ישראל צריכין לפרנסה זה לזה ואל תכנס לפניך תפלת עוברי דרכים. פירוש שחונה חמה תרגום ולא יחם לו [מלכים א א] ולא שחין ליה. והיה מתפלל שישוה מזג אותה שנה וזו טובה גדולה כוללת האדם והבהמה כי כשהאויר שוה במזגו יבריאו גופות בני אדם החולים ויתמיד בריאות הבריאים והברכה הראשונה היא והסיר ה' ממך כל חולי. ואחר כך היה מתפלל בהתמדת מלכות היושר והאמונה וזהו הצריך יותר. ואח\"כ היה מתפלל אחר אלו השני דברים הכלליים על דברים פרטיים לכל בני אדם שיתקן השם מעשה כל אחד ואחד שיצליח מעשיו וסחורותיו כדי שלא יצטרך לבקש ולשאול מאחר. ואחר כך היה מתפלל בירידת הגשמים והוא אמרו ואל תכנס לפניך תפלת עוברי דרכים לפי שאלו לא יבקשו תמיד אלא התמדת זריחת השמש וצחות האויר ומניעת הגשם. ",
+                "שלא להבעית את ישראל כלומר שלא להפחיד לפי שאילו היה מתאחר היו מפחדין שמא אירעו מיתה כי הרבה כהנים גדולים היו מתים בקדש הקדשים אם לא היו ראוין או אם ישנה דבר במעשה הקטרת הלא תראה אמר יתעלה לאהרן [ויקרא טז] ולא ימות כי בענן אראה על הכפורת. ",
+                "ופירוש שתיה יסוד ובאמת כי מקום העבודה יסוד העולם כמו שזכרנו בתחילת אבות: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>נוטל את הדם ממי שהיה ממרס בו נכנס כו':</b><br>נכנס במקום שנכנס ענינו למקום שנכנס בקטרת בין בדי הארון והיה מזה מן הדם לפני הארון. כמו שאמר הש\"י [שם] על הכפרת ולפני הכפרת:",
+                "<b>כמצליף כמי שמלקה בשוט: </b><br>והיה מחזיר פעמיים מלת אחת כדי שלא יטעה במנין. והיה מונה ההזאה הראשונה מכלל שבע של מטה והש\"י אמר [שם] והזה באצבעו והיא ההזאה הראשונה ואח\"כ מן הדם באצבעו ז' פעמים כך באה הקבלה וכאילו הוא העיקר: ",
+                "וכן הוא הבסיס."
+            ],
+            [
+                "<b>הביאו לו את השעיר שחטו וקבל במזרק כו':</b><br>היה שופך דם הפר במזרק שהיה בו דם השעיר ומחזיר הכל במזרק שהיה בו דם הפר כדי שיתערבו הדמים עירוב יפה והדבר כולו מבואר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויצא אל המזבח אשר לפני ה' זה מזבח הזהב כו':</b><br>היה מזה בקרן שלפניו מלמעלן למטן כדי שלא יזה מן הדם על בגדיו ואין הלכה כרבי אליעזר:"
+            ],
+            [
+                "<b>הזה על טהרו של מזבח ז' פעמים ושירי הדם כו':</b><br>טהרו של מזבח הוא המקום המגולה ממנו. והוא כי קטרת של כל יום היה במזבח של זהב כמו שאמר השם יתברך [שמות ל] והקטיר עלי�� אהרן קטרת סמים וכל יום היה מוציא ממנו מותר הגחלים והדשן כמו שבארנו והיה נזהר שיזה הדם על מקום שלא יהיה בו דשן ולא גחלים אלא עצם המזבח מגולה. ",
+                "ואמרו בשל מזבח החיצון רוצה בו דמים הניתנים על המזבח החיצון שיריהן ניתנין על יסוד דרומי ועוד יתבאר לך ענין המעילה משלם במקומו:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל מעשה יום הכפורים האמור על הסדר אם הקדים כו':</b><br>רבי שמעון ורבי אליעזר אומרים שאם הזה שלש הזאות או ארבע ונשפך הדם שישלים המנין על מה שיש לו מן ההזאות מדם אחר ואין הלכה כמותן: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שני שעירי יום הכפורים מצותן שיהיו שניהן שוין כו':</b><br>החזיר מלת שני בשעירי יום הכפורים שלשה פעמים והוא אמרו [ויקרא טז] ומאת עדת בני ישראל יקח שני שעירי עזים. ואמר ולקח את שני השעירים. ואמר ונתן על שני השעירים גורלות. ובאה הקבלה שיהיו שניהן שוין במראה ובקומה ובדמים. ואמרו מצוה ולא אמרו חובה לפי שאמר אחר כך השעיר ולא אמר האחד יראה שרוצה בו שעיר מ\"מ.",
+                "ואמרו בכאן ויאמר אם של שם מת ואם של עזאזל מת אינו רוצה שיאמר השני מאמרים להוציא את הספק כמו שאמרנו בפסחים אם גדי אמר לי רבי ואם טלה אמר לי רבי כי אינו ספק אצלו כיון שאחר הגורל מת אחד מהם אבל הוא מספר איך יהיה מאמרו אם של שם מת או איך יאמר אם של עזאזל מת.",
+                "ואמרו והשני ירעה עד שיסתאב רוצה בו השני מן השנים שהגריל עליהם בסוף כי פסק ההלכה אין בעלי חיים נדחין.",
+                "וענין מיתה שתאסף לבית ויניחוה עד שתמות וידוע כי שעירי יום הכפורים הם חטאת ציבור אמר השם יתברך [שם] ומאת עדת בני ישראל יקח שני שעירי עזים לחטאת. ואין הלכה כרבי יהודה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בא לו אצל שעיר המשתלח וסומך שתי ידיו עליו כו':</b><br>כבר בארתי לך [פ\"ד הל' ב] כי סדר הוידוי חטא עון ופשע:"
+            ],
+            [
+                "<b>מסרו למי שהיה מוליכו הכל כשרין להוליכו כו':</b><br>באה הקבלה כי מה שאמר הש\"י [שם] איש להכשיר את הזר:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכבש עשו לו מפני הבבליים שהיו מתלשים בשערו כו':</b><br><b>מיקירי ירושלים היו מלוין אותו עד סוכה הראשונה כו':</b><br>הריס שני חלקים מחמשה עשר מן המיל ובמיל שבעה ריסין ומחצה והיה מירושלים עד המקום ששמו צוק שנים עשר מילין והם תשעים ריסין והיה בין כל סוכה וסוכה מיל והוא אלפים אמה שהוא תחום שבת נשאר בין הסוכה האחרונה ובין הצוק שני מילין:"
+            ],
+            [
+                "<b>על כל סוכה וסוכה אומרים לו הרי מזון והרי מים כו':</b><br>כבר ידעת כי בין כל סוכה וסוכה תחום שבת על כן היה אפשר להם ללותו מסוכה לסוכה הסמוכה לה והסוכה האחרונה שבינה ובין הצוק שני מילין וא\"א להלך אלא מיל שהוא תחום שבת ולפיכך עומד מרחוק:"
+            ],
+            [
+                "<b>מה היה עושה חולק לשון של זהורית כו':</b><br>לא היה קושר הלשון כולו בצוק שמא ילבין קודם דחיית השעיר ויחשבו כי העונות מתכפרין קודם שידחה השעיר. ומה שחייב שלא יקשור אותו כולו בין קרנותיו שמא בשעת דחייתו יכוף ראשו ולא יראה לשון של זהורית אם הלבינה ותחלוש דעתן שיחשבו שהכפרה לא נשלמה ולשון התורה במשלח השעיר שהוא מטמא בגדים אמר יתברך [שם] והמשלח את השעיר לעזאזל יכבס בגדיו. ואין הלכה כרבי שמעון:"
+            ],
+            [
+                "<b>בא לו אצל פר ושעיר הנשרפין קרעו והוציא כו':</b><br>קלען במקלעות פירוש שירים חתיכות הבשר בלי הפשטה לאומרו יתברך [שם] את ערתם ואת בשרם ולשון התורה [שם] והשורף אותם יכבס בגדיו ואין הלכה כרבי שמעון:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמרו לו לכהן גדול הגיע שעיר למדבר כו':</b><br>דרכיות הם [מצבות] גדולות שהשומרים עומדים שם ומניפין בסודרין ורבי יהודה סובר כי משהגיע שעיר למדבר נעשית מצותו אע\"פ שלא הגיע לצוק ולפיכך משערין שיעור כדי שמגיע לבית חורון שהוא במדבר בלבד. ואין הלכה כרבי יהודה."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בא לו כהן גדול לקרות אם רצה לקרות כו':</b><br>אצטלית לבן משלו להודיע כי הקריאה אינה עבודה ומותר לו לקרות באיזה בגד שירצה. ",
+                "ואמר אם רצה בבגדי בוץ קורא הודיעך כי מותר לו ללבוש בגדי כהונה אפילו שלא בשעת עבודה כי העיקר אצלנו בגדי כהונה נתנו ליהנות שלא בשעת עבודה. והיו נותנין ספר תורה מיד ליד לתפארת וגדולה. והקריאה היתה בעזרת הנשים שמותר לאדם לישב שם כי אמרו עומד ראיה שהיה יושב קודם לכן אבל בעזרת ישראל ומה שאחריה לא ישב שום אדם כלל אלא מלכי בית דוד בלבד כמו שכתוב [ד\"ה א יז] ויבא המלך דוד וישב לפני ה'. ומה שחייב שיקרא ובעשור שבחומש הפקודים על פה לפי שאין אדם אחד קורא בשני ספרי תורה משום פגם ראשון ואין ראוי לגלול ספר תורה בצבור משום כבוד צבור לפיכך לא היה גולל ספר תורה כדי שיגיע לחומש הפקודים ולא היה ג\"כ קורא בספר שני משום פגם ראשון נמצא שקורא על פה. ואלו השמנה ברכות הראשונה אשר בחר בנו מכל העמים וכו' ואחר שישלים קריאתו מברך אשר נתן לנו תורת אמת וכו' והיא הברכה השנית והשלישית רצה ה' אלהינו והרביעית מודים אנחנו לך והחמישית סלח לנו והששית מתפלל בהתמדת השכינה במקדש ושיקיים השם הדרו יהודו והשביעית יתפלל שיברך השם לכהנים ויקבל קרבנותיהם וכיוצא בזה והשמינית יתפלל שיושיע השם לישראל ויצילם וחותם ברוך אתה ה' שומע תפלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרואה כהן גדול כשהוא קורא כו':</b><br>הודיעך כי מותר לאדם שיניח מלראות עבודה לילך לראות עבודה אחרת:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם בבגדי בוץ קירא קדש ידיו ורגליו כו':</b><br>רבי אליעזר סובר כי סדר הקרבת יום צום כיפור הוא על סדר הכתובים והוא שיקריב תמיד של שחר ואחריו עבודת היום כאשר קדם בו הסיפור ואחריו תמיד של בין הערבים לפי שעבודת יוה\"כ בחומש ויקרא ופר העולה ושבעה כבשים בחומש הפקודים. ורבי עקיבא אומר שהסדר הוא שיקריב תמיד של שחר ואחריו פר העולה ושבעה כבשים לפי שהן קרבן מוסף והשם אמר במוספין [במדבר כט] מלבד עולת הבקר וגו' וסמך אותן לתמיד של שחר. ורבי אליעזר אומר שכן הוא אבל לא ביום העבודה. ואחר כך עבודת היום ואח\"כ שעיר הנעשה בחוץ ואח\"כ אילו ואיל העם ואח\"כ אימורי חטאת ואח\"כ תמיד של בין הערבים. והלכה כרבי עקיבא:"
+            ],
+            [
+                "<b>קדש ידיו ורגליו ופשט וירד וטבל ועלה ונסתפג כו':</b><br><b>כהן גדול משמש בשמונה כלים וההדיוט בארבעה כו':</b><br>אמרם באלו נשאלין רוצה לומר שאין נשאלין באורים ותומים אלא בכהן גדול לבוש אלו השמונה בגדים. וצורת השאלה כיון שזכרנו אותה כך היא כהן גדול היה מחזיר פניו לארון והשואל היה מחזיר פניו לאחורי הכהן והיה אומר לו האעשה כך וכך או לא והכהן היה משיבו עשה או לא תעשה כפי הנראה לו בחשן. כי בחשן יש אלפא ביתא שלימה לפי שיש שם כתוב אברהם יצחק ויעקב ושמות שנים עשר שבטים כמו שפירש הכתוב ושם כתוב אחר שמותם שבטי יה. והכהן הנשאל אינו אלא נביא כי הקבלה אצלנו כל כהן שמדבר ברוח הקודש ושכינה שורה עליו שואלין בו ושאין מדבר ברוח הקודש ואין שכינה שורה עליו אין שואלין בו. ומה שהתנה שלא ישאל אלא מלך ואב בית דין וכיונא בהם למה שאמר ביהושע שהיה מלך ולפני אלעזר הכהן יעמוד ושאל לו במשפט האורים לפני ה' [שם כז] ובאה הקבלה וכל בני ישראל זה משוח מלחמה וכל העדה זה סנהדרין וכמו כן כל מי שצורך הצבור בו נכנס תחת מאמר וכל בני ישראל אתו וכיון שזכרנו מה שהיה כתוב בחושן אודיעך איך היו שמות השבטים כתובים על אבני האפוד: וזהו צורתם <br>ראובן שמעון <br>לוי יהודה <br>יששכר זבולן <br>נפתלי דן <br>גד אשר <br>יהוסף בנימן <br>תמצא מנין האותיות שהם בכל אבן ואבן חמשה ועשרים אותיות ושם יוסף כתיב יהוסף והרמז על זה באומרו (תהילים פ״א:ו׳) עדות ביהוסף שמו ואבן שכתוב בתחילתו ראובן על כתיפו הימני ואבן שכתוב בתחילתו שמעון על כתיפו השמאלי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>יום הכפורים אסור באכילה ובשתיה וברחיצה כו':</b><br>לא בארה התורה מניעה מאלו הדברים ביום צום כפור אבל אמר הכתוב לשון עינוי חמש פעמים. אמר (ויקרא כ״ג:ג׳) שבת שבתון ואמר (שם טז) שבת שבתון ואמר (במדבר כ״ט:ז׳) ובעשור לחדש ואמר (ויקרא כ״ג:כ״ז) אך בעשור לחדש ואמר (שם טז) והיתה זאת לכם ובאה הקבלה כי באו לאסור חמשה דברים מהנאת הגוף והם האכילה והשתיה והרחיצה במים וסיכה בשמן ונעילת הסנדל ותשמיש המטה. ובא בכל אחת מאלו המלות בספרים מלת עינוי לפי שהם רמזים ואסמכתות ועיקר איסורם קבלה וכולן יתחייב העושה אחת מהן מכת מרדות. ",
+                "וזהו ענין אמרם אסור. מלבד האכילה והשתיה שהוא חייב כרת כשאכל שיעור הנזכר. ואם אכל פחות מכשיעור הוא אסור וחייב מכת מרדות אמר הש\"י בעונש העינוי (שם כג) והאבדתי את הנפש ההיא מקרב עמה ובאה הקבלה דבר שהנפש תלויה בו זו אכילה ושתיה. ואמרו המלך והכלה המלך צריך שיהיה עמו הנוי אמר (ישעיהו ל״ג:י״ז) מלך ביפיו תחזינה עיניך. וכן הכלה כדי שלא תתגנה על בעלה ולפיכך התרנו להם רחיצת פניהם. ",
+                "וכותבת גסה תמרה גדולה אמרו כותבת הגסה שאמרו חסירה מכביצה. ופירוש גרעינתה ידוע. ",
+                "ומלא לוגמא הוא שישתה כל כך שכשמסלק אותו לצד אחד מפיו יהיה אותו הצד בולט ונראה. וממה שאתה חייב לזכרו תמיד כי כל השיעורים שהם בכל התורה הם הלכה למשה מסיני. והלכה כרבי אליעזר:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אכל ושתה בהעלם אחד אינו חייב אלא חטאת אחת כו':</b><br><b>התינוקות אין מענין אותן ביום הכפורים כו':</b><br>ציר הוא מה ששותת מן הדג כששורין. אותו במלח. ",
+                "מורייס ידוע. ",
+                "מחנכין אותן כלומר מלמדין אותן מגזרת חנוך לנער (משלי כב) ומרגילין אותן להתענות קודם שיהיו חייבין בתענית בב' שנים לבריאים ובשנה אחת לחולים. ודע כי הזכרים מי\"ג שנים שלימים והנקבות מי\"ב שנים שלימים הם חייבין להתענות מדאורייתא אם הביאו שתי שערות כי הנקבות סובלות התענית יותר מהזכרים לפי שמזג הזכרים חם והנמס מגוף יותר והזכרים והנקבות מאחת עשרה שנה מתענים כל היום כולו מדרבנן כדי לחנכן במצות. ומתשע שנים ומעשר שנים מתענין לשעות מן היום בין זכרים בין נקבות בשוה כדי שיתחנכו במצות ואין מאכילין אותם עד שיצערם הרעב:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>עוברה שהדיחה מאכילין אותה עד שתשיב נפשה כו':</b><br>וכן עוברה שהריחה בשר קדש או בשר חזיר ונתעורר טבעה ותאותה לאכול מאכילין אותה ממנו עד שיתישב נפשה. ",
+                "ובקיאים הם המהירים במלאכתן ורצה בו בכאן הבקיאים מן הרופאים. ובזה הענין משפטם אבארם לך והוא כי החולה כששאל לאכול אפילו כל הרופאים אומרים אינו צריך מאכילין אותו על פי עצמו עד שישבע. ואם הורה רופא בקי שהוא צריך לאכול והוא אומר איני צריך מאכילין אותו על פי רופא ואין שומעין לחולה. ואם נחלקו הרופאים ואמרו מקצתם צריך ומקצתן אין צריך שומעין לרובם. ואם הם בשוה במנין ובחכמה כפי סברתנו מאכילין אותו כי העיקר אצלנו ספק נפשות להקל:"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו אפי' דברים כו':</b><br>בולמוס מין ממיני החולאים שנופל בו האדם ואינו מרגיש כלל וזה החולה הוא מין ממיני החלאים הנקראים בלשון חכמים נכפין ויארע לאלו הנזכרים בכאן כמו נשיכה בפי האסטומכא וכשיאכלו יקל מעליהם ויאירו עיניהם: ",
+                "ודברים טמאים הם הדברים האסורים כשקצים ורמשים ובהמה טמאה וזולתם. ולאלו ולכיוצא בהם אין נותנין להם בתחילה האיסור החמור אבל נותנים להם איסור הקל יותר אם נתישבה דעתם מוטב ואם לאו נותנין להם מה שהוא אסור יותר ממנו. ",
+                "וחושש בפיו הוא שיתעכלו החניכים שאם יניחוהו יתעכל החיך. ",
+                "וסם שם העיקר איזה עיקר שיהיה. ואין הלכה כרבי מתיא בן חרש בזה שהוא מתיר להאכיל לאדם הכבד של כלב שוטה כשנשך כי זה אינו מועיל אלא בדרך סגולה. וחכמים סוברים כי אין עוברין על המצות אלא ברפואה בלבד ר\"ל בדברים המרפאין בטבע והוא דבר אמתי הוציאו הדעת והנסיון הקרוב לאמת. אבל להתרפאות בדברים שהם מרפאים בסגולתן אסור כי כוחם חלוש אינו מצד הדעת ונסיונו רחוק והיא טענה חלושה מן הטועה. וזה העיקר דעהו וזכרהו כי הוא עיקר גדול. ",
+                "ואמרם כל ספק נפשות דוחה את השבת להזהירך ולזרז אותך להקדים ולהתחיל בזה הענין ושלא לאחרו ואפי' בשבת הראשונה מן החולי שהחולה סובל חוליו ושלא נאמר אין ספק החולי יתמיד עד לשבת האחרת ונצטרך לחלל עליו השבת על כן נניחהו היום עד למחר כדי שלא נחלל עליו שתי שבתות:"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שנפלה עליו מפולת ספק הוא שם ספק כו':</b><br>מפקחין פירוש שחופרין ומחפשין אותו וכשמגיע לחוטמו ולא נמצא בו נשמה אז אסור לו לחפור יותר לפי שבודאי הוא מת. ואם מצאו חי אע\"פ שהוא בענין שאינו יכול לחיות אלא זמן מועט וימות לפי שעה חופרין עליו ומוציאין אותו וזהו ענין אמרם מצאוהו חי מפקחין עליו. ",
+                "ואמרם אם מת יניחוהו כי יש מן החכמים שסובר מצילין את המת מפני הדליקה והודיענו בכאן שמניחין אותו תחת המפולת ואין על זה חולק:"
+            ],
+            [
+                "<b>חטאת ואשם ודאי מכפרין מיתה ויום הכפורים מכפרין כו':</b><br>שמור אלו העיקרים וסמוך עליהם והוא כשהאדם שוגג בעשה ולא תעשה או מזיד בעשה ועשה תשובה מכפרים לו לאלתר. והתשובה הוא שיתודה אדם על עונותיו לפני השם ויתנחם על מה שחטא ויקבל עליו שלא ישוב לאותו עון לעולם אמר בוידוי והפרישה מן העון (משלי כ״ח:י״ג) ומודה ועוזב ירוחם ואמר בחרטה על העון (ירמיהו ל״א:י״ט) כי אחרי שובי נחמתי. וכשהזיד בלאו ועשה תשובה תשובה תולה ויוה\"כ מכפר. וכששגג בכריתות ובמיתות בית דין במה שהוא חייב עליו חטאת או שחטא חטא שהוא חייב עליו אשם ודאי והביא אשמו וחטאתו ועשה תשובה נתכפר לו במקומו לאלתר ולשון הכתוב הוא כי מביא חטאתו צריך תשובה שנאמר (ויקרא ה׳:ה׳) והתודה אשר חטא עליה וכשהזיד בכריתות ובמיתות בית דין ועשה תשובה ת��ובה ויוה\"כ תולין ויסורין ממרקין אז וכשימות נגמרה כפרתו הוא שנאמר אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון (ישעיהו כ״ב:י״ד). וכל זה כשעבר ברצונו אבל באונס פטור וכל זה כשאין עבודת יוה\"כ אבל בזמן שהיתה העבודה כבר ידעת כי בשעיר המשתלח היו מתכפרין על כל העונות כמו שנבאר בתחילת שבועות:"
+            ],
+            [
+                "<b>האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב כו':</b><br>האומר אחטא ויום הכפורים מכפר אין יום הכפורים מכפר כמו אמרם אין מספיקין בידו לעשות תשובה ולפיכך לא יעזרהו השם שיעשה בצום כיפור מה שראוי לו לעשות כדי שיתכפרו לו עונותיו באותו היום ושעיר המשתלח אינו מכפר עבירות שבין אדם לחבירו."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Vilna Edition",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "רמב\"ם משנה יומא",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Rambam",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Tahorot/Rambam on Mishnah Mikvaot/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,310 @@
+{
+    "title": "Rambam on Mishnah Mikvaot",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rambam_on_Mishnah_Mikvaot",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "אמר קבוץ המימות הם שש מדרגות כל קבוץ מהם יש לו מדרגה מן הטהרה והאחת יותר גדולה מן השניה אשר למטה הימנה והתחיל בזכרון הקפת מדרגה והוא שיהיו המים מקובצים נחים שוקטים ולא שיהיו שאובין והם אשר יקראו מי גבאים ולא יהיו באלה המימיות מ' סאה אלא פחות מזה ואפי' סאה אחת הנה אלו המימות אשר בזה הגבא יטמאו כמו שיטמאו שאר המשקין אשר בכלים ויטמאו אחרי הטמאם כמו שיטמאו משקין הטמאים אלא בדבר אחד וזה שמשקין טמאים אשר בכלים יטמאו ברצון ושלא ברצון כמו שיתבאר ואלה מי הגבאים לא יטמאו האוכלין אלא לרצון ובזה תתחלף ממשקין שבכלים ובעבור זה אמר שאם שתה מזה הגבא איש טמא ואיש טהור הנה הטהור נטמא בשתייתו משקין טמאים לפי שאלה המים נטמאו ביד הטמא בעת שתייתו וכן אם שאב מזה הגבא בכלי טהור נטמא כמו שידעת שמשקין טמאים יטמאו הכלים ואם נפל באלה המים ככר של תרומה אחרי הטמא המים בשתיית הטמא מהם הנה לא יטמא להיותו נופל בלי כוונה ואם רחצוה באלה המים אשר היה הטבלתו בהם בכוונה הנה נטמא הככר כי הוא נגע במשקין טמאים ובתוספ' (רפ\"א) מפני מה אמרו ואם לא הדיח טהור שאין המים שבגבא עלולין לקבל טומא' עד שיתלשו ומפני מה אמרו אם הדיח טמא הוכשרו המים שבידיו ונטמאו הככר ר\"ל המים אשר בידו נתלשו ושבו מוכנים לקבל טומאה והוא יטמא מפני שהמים כבר הגיעו בגדר מה מן הטומאה ולזה נטמא הככר: "
+            ],
+            [
+                "כבר ידעת שכלי טמא יטמא משקין ואלה המשקין יטמאו כלים טהורים וכבר באה זאת ההלכה להודיענו שאלה המים כמו שיטמאו מאדם טמא כן יטמאו מכלים טמאים זאת הטומאה בפני עצמו: \n"
+            ],
+            [
+                "הודיענו גם כן שיטמאו אלה המים אשר אין בהם ארבעים סאה במשקין טמאין אם נפלו בהם כמו שיטמאו באדם טמא ובכלים טמאים ועיקר אחד מקובץ עמהם שמשקין טמאין מטמאין לרצון ושלא לרצון עד אלה המים שבקרקע כמו שביארנו ויאמר ר' שמעון אחר שיטמאו אלה המים אמנם יהיו כמשקין טמאין אשר יטמאו לרצון ושלא לרצון וישובו מי הגבא כולן כן ויטמאו לרצון ושלא לרצון ולכן בין הדיח ובין שלא הדיח טמא ובתוספתא נתן סבה למאמרו ר' שמעון כשאמר שאני אומר לסוף שטיפת המים טמאים נוגעים בככר וחכמים ימשכו סברתם ויאמרו שאלה המים אשר בקרקע לא יטמאו אלא לרצון ויהיו הטמאים כמו שיהיה במשקין או בזולתם ואין הלכה כר' שמעון: "
+            ],
+            [
+                "הודיענו בזאת ההלכה שאלה מי הגבאים כמו שלא יטמאו אלא בכונס כן לא יטמאו אלא לדעת ולכן אם נפל בהם ואפילו המת אשר אין דבר יותר טמא ממנו או בא איש טמא בהם כוונתו לעבור ולהלוך לא יטמאו אלה המים ואם שתה מהם אחר זה אדם טהור הנה הוא טהור כמו שזכר ואחר אמר שזה הדין אשר זכר במי גבאים שהם לא יטמאו ולא יטמאו אלא לדעת כן הדין במי בורות ומי שיחין ומי מערות ומים המטפיחין אשר התקבצו ממה שיתרת וממה שיטפח אם נפסקו עם המשיכה והוא אמרו שפסקו וכן מקוואות שאין בהם מ' סאה ובכלל כל (מה שזכר) [מים שוקעים ונחים בארץ] שלא היה לו (זמן) [עיקר] ימשיכהו ולא יהיה בו מ' סאה ויהיה (טהור) [נח בארץ] ואפי' היו שאובים והורה על זה אמרו מי בורות כי משפט הכל אחד ואחר אמר שבזמן הגשמים הנה הם כולם בחזקת טהרה ולא נאמר לך נטמאו בכלי טמא או באדם טמא או במשקין טמאים כי הגשמים ימשיכם ויוציא מי�� ויבוא מים אחרים ואם נפסקו הגשמים הנה כל מה שהיה מהם קרוב מן המדינה טמא כי אנחנו נאמר לך אדם טמא או כלי טמא נגע באלה המים ומה שהיה באלה הגבאים ומה שדומה להן רחוק מהעיר טהור לרוחק ההמון מהם עד שיתחילו האנשים להלוך בדרכים וישובו בחזקת טומאה להעברת השיירות עליהן וישארו ג\"כ אלו הגבאים כולם בחזקת טומאה אחר הפסק המטר לאורך ימי הקיץ עד שיסור המטר והתחיל לגרור מה שיגיע מהם ממי המטר וישובו בחזקת טהרה. ואמר המשנה הבאה: \n"
+            ],
+            [
+                "כוונת ישטופו שיפוצו המים על פני הגבא ויגבר חוצה לה בית שמאי אומרים צריך שיהא הגבא עמוק וירד בו ממי המטר יותר מן המים אשר היו בו ויפוצו ג\"כ חוצה והמשל בזה כמו שהתבאר בתוספתא שיהיה הגבא מכילה כ' סאה היה בו ט' סאין ונטמאו באדם טמא או בכלי טמא כפי מה שקדם ואחר ירד ממי המטר בזה הגבא עשר סאין כפי סברת בית הלל הנה נטהר לפי שרבו מי הגשמי' וכפי סברת ב\"ש לא נטהר עד שימלא ויגיע לי\"א סאה ואם היו בו תשע עשרה סאה מי גבאין ונטמאו כמו שקדם ואחר הגיע בו סאה מי גשמים כפי סברת רבי שמעון טהור לפי ששטפו מי הגשמים ונתפשטו על הארץ על שפתה וכפי סברת ב\"ש לא טהר עדיין בגבא אע\"פ ששטפו מי הגשמים לא רבו וכאשר השלים משפטי אלה הגבאים בהטמאם ובטמאם ומתי יהיו בחזקת טהרה ומתי בחזקת טומאה ואיך ישובו טהורין אחר הטמאם התחיל בזכרון מה שיאות לו זה מקוה המים ואמר שאלה מי הגבאים כשרין לחלה ר\"ל להשתמש בה בבשול החלה וללוש בצקה ולרחוץ כליה וכיוצא בזה ומותר גם כן מאלה המים נטילת הידים לדברים אשר יצטרכו נטילת ידים וכבר התבאר בשני מחגיגה (דף יח:) שנוטלין לידים לחולין ולתרומה ולמעשר וזו היא המדרגה הראשונה: "
+            ],
+            [
+                "זו היא מדרגה שניה וכבר התבאר גדולה על הראשונה שאלה המים לא יטמאו לא באדם טמא ולא בכלי טמא ולא במשקין טמאין ואפי' בכוונה שמותר להשתמש מהם בתרומה מה שאין כן במי גבאין ומה שדומה להם ואלה המים ג\"כ אין בו ארבעים סאה ואינם שאובין: \n"
+            ],
+            [
+                "מעלה שלישית שיהיו המים מכונסין נתקבצו בלי שאיבה ויש בו מ' סאה הנה הוא כשר לטהר בו הטמאים ולטהר בו הכלים הטמאים והוא אמרו טובלין ומטבילין וכן מטבילין בו את הידים לדברים אשר יצטרכו נטילת ידים וכבר התבאר בחגיגה (שם) שלקודש מטבילין את הידים ואינן ראוים לנטילה ולשון התוספתא (פ\"א) זה הכלל כ\"מ שאדם טובל ידים וכלים טובלין אין אדם טובל אין ידים וכלים טובלין: ומעלה רביעית שתהיה עין מים מעטת המים ושאבו המים ונשפך בה עד שרבו המים וגברו הנה אלה המים משותפי המשפט בין משפט המקוה והמעין ידמה למעין בדבר ולמקוה בדבר וראוי לנו שנבאר קודם זה משפטי המעין והמקוה ונאמר שהמעין והוא המים הנובעין מטהרין בכל שהוא ואפי' היה הפחות מעט השיעור מה שטהר בו טהור ודין שני שהמים הנוזלים מן המעין היוצאין ממנו יטהרו בו ג\"כ וכל מי שטבל בו טהור הנה שני אלה המשפטים במעין אחד מהם שהוא מטהר בכל שהוא והשני שהוא מטהר בזוחלין. ובמקוה והוא קיבוץ המים בלתי נובעים שני משפטים אחד מהם שהוא אינו מטהר הטמאים אלא במ' סאה א) לגבורות ומה שיהיה פחות מזה אינו מטהר הטמאים והשני המים הנוזלין ממנו חוצה לה והנה אותה אשר יקרא זוחלין לא יטהרו ואמנם יטהרו במקום מקוער ינוחו המים בו ויעמדו הוא אשר יקרא אשבורן ואמר שאין המים מעטת המימות אם הוצק בו מים שאובין והיה המקובץ מזה מטהר בכל שהוא כמו המעין אשר אין בו מים שאובין ואינו מטהר אלא באשבורן כמו המקוה אשר אין מעין בו: "
+            ],
+            [
+                "מעלה חמישית הוא שיהיו מים נובעים אך שהם מוכים רצה לומר מלוחים או מרים או חמים או זולת זה מן הטעמים הרעים הנמצאים בקצת המימות כמו שיתבאר בשמיני מפרה ואלה המים נוספים על הקודמין שהוא מטהר בזוחלין מצד שהוא מעין ולא יערבם דבר ומלת זוחלין עברית (דברים ל״ב:כ״ד) עם חמת זוחלי עפר רצה לומר הנחשים הנגרים בארץ: ומעלה ששית הוא שיהיה מים נובעים ערבים והם אותם אשר יקראו מים חיים ולא יאות טבילה לזב לבד אלא בהם רצה לומר איש זב אם השלים ימי טהרתו וכן טהרת מצורע רצה לומר המים אשר ישחטו עליו צפרים וקדוש מי חטאת לא היה דבר מזה אלא מאלה המים כי לאלה השלשה דברים אמר האל בהם מים חיים: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "זה מבואר כי העיקר אצלינו העמד טמא על חזקתו ומעת שיתאמת לנו טומאה לא יתאמת לו טהרה עד שיתאמת לנו גם כן: \n"
+            ],
+            [
+                "כבר התבאר (טהרות פ\"ד) שספק טומאה ברשות הרבים טהור ולזה יצטרך שאבאר בין ברשות היחיד בין ברשות הרבים לפי שזה ספק טהרה לא ספק טומאה ולזה אמר העמד טמא על חזקתו שאם היה זה הטמא טומאה קלה דרבנן ונפל הספק בטהרה אם טהר טהרה שלימה אם לא הנה הוא טהור כפי מה שקדם בשביעי מטהרות שפסק דברי סופרים מכלל הספקות שטהרו חכמים ור' יוסי אומר שאפי' טומאה דרבנן העמד טמא על חזקתו ואמנם ספק דברי סופרים שטהרו חכמים הוא שיפול הספק בהטמאו או בטמא זולתו ואז יהיה ספקו טהור כמו אם יסופק אם אכל אוכלין טמאין אם לא ספקו טהור או יסופק גם כן אם זה האוכל אוכלין טמאין אם נגע בככר של תרומה אם לא נגע כי הככר טהור והראהו ענין אמרו אבל ספקו ליטמא ולטמא טהור: "
+            ],
+            [
+                "כבר קדם בד' מטהרות שמכלל הספקות שטהרו חכמים ספק מים שאובין ועוד יתבאר לך בזאת המסכת שמקוה שיש בו מ' סאה לא יפסלוהו מים שאובין אם נפלו בו ואפי' נפלו בו אלף סאה מים שאובין ואמנם יפסלו מים שאובין למקוה שאין בו מ' סאה ואחר השלים המ' סאה במים שאובין ושמור זה העיקר. ואמרו שיש לו במה יתלה כי אנחנו נאמר אולי אלו המים שאובין למקוה שיש לו מ' סאה נפלו אשר לא יפסלוהו כמו שהקדמנו: \n"
+            ],
+            [
+                "כוונת אמרו בתחלה שישאב רביעית מים וישימהו במקוה ואח\"כ ירד מטר או יגרו מים לזה המקום עד שישוב מקוה וכבר בארנו שיעור לוג פעמים רבות וידוע שהלוג ד' רביעיות והלכה כחכמים: \n"
+            ],
+            [
+                "כבר ידעת העיקר והוא שמ' סאה מים כשרים לא יפסלם מים שהם שאובין אמנם אם נתערבו השלשה גומות ובללם מים כשרים פחות מארבעים סאה שב הכל פסול והתערב ג' לוגין שאובין עם פחות ממ' סאה כשרים ר\"ש מכשיר לפי שמחשב המים אשר בגומא כאילו נתבטל מן המקוה וכאילו הוא מקוה כשר למקוה פסול ואין הלכה כר\"ש: \n"
+            ],
+            [
+                "מסנק ומסלק שוים הם בכוונה ואמר שמי שגרף הטיט מקרקעית המקוה ושמהו לצדדים ואחר נטפח מזה הטיט שלשה לוגין מים ושבו אל המקוה לא פסלוהו לפי שאינם מים שאובים כאשר לא הסיר הטיט ולא הזיזו מן המקוה ואם סלק הטיט והבדילו מן המקוה והוציא על פני המקוה והוא אמרו היה תלוש הנה המים אשר יטפחו ממנו מים שאובין וכל עוד שיגר מהם ג' לוגין לתוך המקוה פסלוהו כי הוא מעת שהגביה הטיט בידו והוציאו מן המקוה שבו המים אשר בו שאובין ואין הלכה כרבי שמעון: \n"
+            ],
+            [
+                "אמר השם (ויקרא יא) אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור והנה הוציא מזה הפסוק שרש ואף על פי שהיה זה השרש מקובל אך אני אסמכנו אליו ואבארהו וזה שהמעין אינו מפעל האדם ואמנם הוא מפעל הטבע ובור הוא הסהר והוא מפעל האדם ר\"ל קבוץ המים בו ואחר אמר מקוה מים יהיה טהור והוא קבוץ המים ונאמר שאם שאב אדם מים בכלי וכנסם במקום עד ששב מקוה הנה זה המקוה פסול לקריאת הספר מקוה למעיין אשר אינו מפעל אדם והנה לנו לומר גם כן שאם שיתף אדם בעשות מקוה באיזה שתוף שיהיה כמו אלו הקנקנים אשר ספרנו הנה הוא פסול כאשר לא ידמו למעיין לולי מה שמצאנו הפסוק שקרא מקוה גם כן לבור אשר הוא מפעל אדם ושב המקוה שיהיה מותר בו שתוף אדם מצד ואסור עליו מצד כמו שיובדל בזאת המסכת וזה לשון הספרי בעיקר יכול ימלא בכתפו ויעשה מקוה בתחלה ויהיה טהור תלמוד לומר מעין מה מעין בידי שמים אף מקוה בידי שמים אי מה מעין שאין בו תפיסת ידי אדם אף מקוה שאין בו תפיסת ידי אדם יצא המניח כלים בראש הגג לנגבן ונתמלאו ת\"ל בור ומן העיקר הסמוך לזה הפסוק שאמרו אך מעין התנה שיהיה אך לעולם תנאי והוא אמרם אך חלק ואמרו אך התנה בו משפטים והם מעין מטהר בכל שהוא ומטהר בזוחלין ואין המקוה מטהר בכל שהוא ואין מטהר בזוחלין כמו שבארנו בעקרים הקודמים ואמר שאם העלה קנקנין לגג לנגבן ואחר ירד המטר עליהן ונתמלאו ושברם ונגרו אלו המים ונתקבצו בבור הנה הוא מקוה כשר ואפילו לא יהיה שם בזה הבור דבר מן המים ואפילו לא יהיה לעת הגשמים כפי סברת רבי יהושע ואמר יכפה שיהפכה על פיהם אבל לא יערה אלא יסלק הכדים וישפכם על הארץ והלכה כר' יהושע: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>סייד.</b> הפועל מן הסיד אומר ר' א) (שמעון) שלא ישבר העציץ לפי שהמים אשר הגיעו בתוך העציץ אצלנו שאובין ואם היה בהן ג' לוגין ושברו יפסלו כמו שיפסלו המים שאובין והלכה כרבי (שמעון): "
+            ],
+            [
+                "אם היה הבור מלא מים וסידר בו קנקנין לשתות המים ואחר נתמלאו ונתנגב כל מה שבבור ולא ישאר בו מים זולת מה שנשאר בקנקנים ישברו אלו הקנקנים ויזרקו המים ויתקבצו במקומם וישוב מקוה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שהקנה יורד מאליו.</b> שיהיה רקיק העצם שאם הושם עליו קנה ישקע בו מבלי שישקעהו ביד ורבי יהודה אומר שהוא אפילו יותר עב העצם הזה עד שאם נתקע בו קנה המדה אשר ימודו בו אנשי המדות יטה ולא יוכל לעמוד ואבא אלעזר בן דולעאי היה אומר ואפילו היה יותר עב מזה כל עוד שהי' בגדר שאם הניח עליו בדיל הבנאים ישקע הנה הוא ימדד בהם המקוה ור' אליעזר אומר אפילו היה יותר עב העצם מזה כל עוד שיהיה בגדר שישפך בפי הכלי צר הפה אשר היה אצלם ויקראוהו חבית אשר בו ימודו ור\"ש אומר אפילו היה יותר עב העצם מזה כל עוד שישפך בשפופרת אשר בפי הנוד ושיעורה הקף קשרי אצבעות ימדד עם המקוה ור' אלעזר בר' צדוק אומר כל עוד שימדד בלוג וכבר ביארתי מדתו באחרית פאה והלכה כרבי יהושע והלכה כרבי יהודה: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>קורטוב.</b> הוא מדה קטנה חלק מד' וס' מלוג מכיל משקל דרהם וחצי מצרי על צד הקירוב ואמרו ונחלק לשנים פסול ואפי' שבכל חלק מקוה שהוסיפו עליהם מים כשרים עד שישוב מ' סאה ואין הלכה כר' יהושע: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מלואו ועוד.</b> כגון שהיה בו עשרים סאה וחיבר אליהם שלשה לוגין שאובין הנה הוא פסול ואפי' חסרו ויגר אליהן מים אחרים כשרי' עד שיצא ממנו העודף על כ' סאה אשר נתאמת לנו שחסרו השלשה לוגין שאם יצא ממנו זה השיעור אז יהי' כשר או יעשה למעלה ממנו מקוה מ' סאה וכבר הודעתיך שמים שאובין לא פסלי מקוה שיש בו מ' סאה בין המים אשר במקוה אשר בו מ' סאה בין המים שבתוך הבור וישוב הכל כשר ור' אלעזר בן עזריה אומר שזה הבור פסול ואפילו עשה מקוה למעלה ממנו ונקבו אליו לפי שהוא כמו שני מקואות זה בצד זה אחד כשר ואחד פסול אלא אם כן סגר על המקוה העליון אשר עשה בחצר הבית עד שלא יגע אחד באלה המים אלא מן הבור ואז יהיה הבור טהור ואין הלכה כרבי אלעזר בן עזריה: \n"
+            ],
+            [
+                "אם רחץ אדם בגדיו במקוה ואחר עלה הבגד בידיו הנה שבו המי' אשר בבגד מים שאובין והוא מטיל ממקומות רבים: \n",
+                "<b>וצרצור.</b> הוא כלי יש עליו שבכה עשוי מחרש בעיקר מלאכתו ואם יוצק מהם במקוה ירד המים ממקומות רבים. רבי עקיבא מכשיר לפי שהוא אומר מטיל אמרו עד שיהיה הרקה אחת ואמרו חכמים שלשון המאמר אמנם הוא שנפלו איך שתהיה נפילתן ואין הלכה כר' עקיבא: \n"
+            ],
+            [
+                "כבר ביארנו בברכות (דף כב:) שבעל קרי אם היה חולה וראה קרי לרצונו או הבריא אם ראה קרי הנה הוא יספיק לו מן הטהרה לענין התפלה שישפוך על עצמו ט' קבין וזה סאה וחצי וכבר קדם לך גם כן שהאיש הטהור אם נפלו על ראשו ועל רובו שלשה לוגין מים שאובין שב פוסל התרומה ועוד יתבאר סבת זה באחרית זבין ואמרו שם שאלה ט' קבין אשר יטהר בהם בעל קרי לתפלה כמו שספרנו כפי מה שהיה צריך אז או הג' לוגין אשר יטמאו הטהור לתרומה שיהיה שפיכתן מג' כלים לפחות ויהיה בזה אחר זה ולא יפסק שפיכת אחת מהן עד שיתחיל הבא אחריו ואז יצטרפו ויטהר הבעל קרי ויטמא הטהור ואם היו מארבע' לגבורות אין מצטרפין לא לטהר ולא לפסול ואחר אמר שהמקוה כל עוד שכוון להוסיף במי המקוה ואפילו שפך שיעור קרטוב כל השנה יצטרף לג' לוגין ותפסול המקוה: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>צנור.</b> הוא גולה שקורין קנא\"ל ובתחלה אקדים לך שדבר המשנה כלה הוא בגולה שלא יפסול את המקוה וזה כמו שהתבאר בתוספתא (פ\"ד) בזאת ההלכה צנור שחקקו ולבסוף קבעו פוסל את המקוה קבעו ואח\"כ חקקו אינו פוסל את המקוה וכבר התבאר בש\"ס (שבת טז. ב\"ק סז.) סבת זה והוא שהעיקר אצלנו שאובה דרבנן ר\"ל שמקוה עשוי ממים שאובין אמנם הוא פוסל מדרבנן ולזה נסתפקו אם היה עומד העץ בקרקע ובנאה ואח\"כ חקק בה גולה ולא יסתפקו בזה אם חקקו ולבסוף קבעו לסבה אשר הביאו הואיל ותורת כלי עליו בתלוש שכל מה שיוזל עליו הנה הוא שאוב והבן אמרם תורת כלי ולא שמוהו כלי לפי שאינו כלי קבול אך להיותו של עץ שמוהו פסול לעיקר אשר אצלנו והוא שפשוטי כלי עץ מקבלין טומאה מאחר שהקדמתי לך זה העיקר אמר שמי שישים כלים תחת הגולה לקבץ בהם המים הנה המים המגיע בהם הם מים שאובין ופוסל את המקוה ואפי' היו אלה הכלים כלי אבנים אשר לא יקבלו טומאה כמו שהתבאר ואמרו בית שמאי שמעת ששם אלה הכלים תחת הגולה אשר היא ידוע ביציקת המים שבו המים שאובין ואפילו שכח אלה הכלים תחת הגולה אשר יהיה כמניח בלי כונה גזרינן שוכח אטו מניח ובית הילל לא גזרי זאת הגזרה וכבר ביארו בש\"ס במס' שבת בפרק קמא (דף טז:) ואמרו הניחן בשעת קשור העבים דברי הכל אלו ואלו טמאין רצה לומר שוכח ומניח הכל פוסל את המקוה בשעת פזור דברי הכל אלו ואלו טהורין לפי שירידת המטר אינם מפעלו וכאילו נתמלאת שלא בידי אדם בין שהיה שוכח ומניח לא נחלקו אלא שהניחו בשעת קשור עבים ונתפזרו וחזרו ונתקשרו דמר סב�� בטלה לה מחשבתו והוא ר' מאיר ולזה אמר שהכל מודים שהוא טהור ומר סבר לא בטלה מחשבתו והוא ר' יוסי ולכן אמר עדיין המחלוקת במקומה עומדת: ובית הלל מטהרין בשוכח וב\"ש גזרו שוכח אטו מניח לפי שמשפט החצר בשעת קשור עבים כמו משפט הצנור כפי התמדתה לפי שכמו שהגולה ידוע בשפיכת המים תמיד כן העבים בעת התקשרם ידוע שהם ישפכו בחצר: וזה אשר אמרנו שאלה המים פוסלין את המקוה אין כוונתו שהוא יקח אלה הכלים בידו ויציקם במקו' שיתפסלו לפי שאין מחלוקת בזה ולא דבור שהוא מים שאובין ואמנם הדבור בו אם נשימהו כמו המניח כלים בראש הגג לנגבם ונתמלאו אם לא ואם שבר אלו הכלים או הפכם על פניהם וקבץ מימיהם בבור אם יהיה מקוה כשר אם לא וזה הוא העולה בזה המשפט כפי סברת בית שמאי כמו שיראה רבי יוסי וכפי מה שהתבאר בש\"ס (שם) שאחד השוכח ואחד המניח בין בחצר בין תחת צנור שהכל פוסל את המקוה זולת מניח בחצר בשעת פזור עבים שהוא אינו פוסל והלכתא כב\"ש כפי מה שיחדנו לפי שהוא משמונה עשר דברים שגזרו כמו שזכרנו במסכת שבת (שם): \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ליזבז.</b> מסגרת גבוהה כמו שביארנו פעמים שהוא אם תהיה בעלת מסגרת שבה כלי כמו שקדם בכלים (פ\"ב מ\"ג) וענין זקפה לידוח ששמה על צדה להדיח: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>חוטט.</b> הוא אשר יחפור כמו שביארנו בסוכה (דף טו:) ואמר שאם לקח צנור של עץ וחקק בו ואפילו היה קבוע מקום יתחברו בו אבנים קטנות ויגרו המים הזבים הנה כל מה שיגר על זה הצנור הם מים שאובין לפי שזה המקום החקוק כלי הוא ואם היה זה הצנור של חרס תכף שיחקוק בו כדי שיעור רביעית אז ישוב כלי: ",
+                "ואמר ר' יוסי שלא יאמר שכלי חרס יצטרך שיכיל רביעית ואז יחשב כלי אלא אם נשתברו וכי מכיתתו לא יחשב כלי אלא אם יהיה המכתת מקבלת רביעית כפי מה שהתבאר בשני מכלים אמנם זולת זה לא: ",
+                "ואחר אמר היו צרורות מתחלחלים לתוכו ר\"ל שאם היה בצנור בית קבול אשר הוא פסול כמו שספרנו ואחר נתמלא זה הבית קבול באבנים יתחלחלו אליהם והסבה מתחלחלין הנה הוא בפסולו ואם נתמלא בעפר והדק קצתה בקצתה עד שנתקשה ושב כחרסית הנה הוא כשר לפי שכבר סר הבית קבול אשר היה בו אשר שמו כלי וזה הוא כוונת אמרו ונכבש וגבסית שם הגבות וסלון הוא הגולה אשר תעשה להלוך בהם המים אם רצונו להביא המים ממקום למקום והנה תעשה מחרש והנה תעשה מעופרת ברוב להלוך המים בתוכם ולא יבלעו בארץ ואמר שזה הסלון צר הפיות ולו חללות (וברוב יעשה כפי זאת הצורה). והיו המים הולכין עליו למקוה והנה הוא כשר אע\"פ שיתקבצו המים בזה החלל והוא מקבל שיעור רב לפי שלא יכוין לזה החלל שיהיה כלי קבול ואמנם היה הכונה שיצאו המים מן המקוה הצר בחוזק ואמנם אמרנו בצנור הקודם שהוא אם יהיה בו מקום מקוער פוסל את המקוה להיותו עשוי לקבלה ר\"ל לקבל צרורות וכבר קדם בשני מכלים שמכלל הטהורין בכלי חרס הסילונות כפופין אע\"פ שמקבלין וסבת זה מה שזכרנו שהם לא נעשו לקבלה והנה יצא לך עיקר גדול מאד והוא שאין כל המקבלין פוסלין את המקוה וישובו המים ההולכין בהם מים שאובין אלא כל מה שעשו לקבלה והבן זה העיקר ועוד יתבאר לך שסלון של מתכת (ג\"כ) אינו פוסל את המקוה כפי העיקר אשר זכרנו והוא שיהיה עשוי לקבלה אמנם הבלתי מקבל הנה אין בו דבר שהוא (אינו) פוסל וכבר יתבאר לך ג\"כ מזאת ההלכה שצנור של חרס כשר ואינו פוסל את המקוה לפי שהוא מדבר כאשר יחזקו בו האם יפסול ואיך יפסול זה החקק וכאשר אמת זה כמו שהוא אמת הנה לקח בנחושת וכיוצא בהם מהצינורות אשר יושלכו בהם המים וכן טבעי העופרת וכדים אשר ילך עליהם המים למרחצאות וכיוצא בהם כולן כשרין לפי שהם לא נעשו לקבלה אבל ילך המים עליהם כמו שילכו בסילונות ועמוד על זה ואל יבהלך המחשבה בזה ולא יטעך המפורסם אצל הנתלים בקצוות הש\"ס באמרם שהמימות אשר ילכו על הגולות הנעשית בסבוב מחרש הנקראים קרמי\"ד ועל הסילונות מזולתם כולם מים שאובים הנה זאת המשנה לא תהיה או נסחא לאין ספק בו או פחות כרצונם ואמנם טעותם בזה כולו מאמר התוספתא צנור שחקקו ולבסוף קבעו אשר הוא צנור של עץ וסבת זה כמו שביארנו לפי שתורת כלי עליו בתלוש כמו שבא לשון הש\"ס ויצלח קודם שיושם צנור לכל מה שיצלח פשוטי כלי עץ ואין הצנור של חרס כן לעקרים אשר נתבארו בכלים (פ\"ב) שפשוטי כלי חרס טהורין לגמרי ולא יוכלו הכלים לפסול את המקוה בשום פנים ולא ג\"כ הסלונות בין שיהיו מחרס או ממתכות לפי שצורתם מוכחת עליהם שהם לא נעשו לקבלה ואפי' היה בהם בית קיבול כמו שזכרנו ואיך לא יהיה כן אחר שהם כמו קנה חלול מפולש משני צדדיו ומאין ישובו אלו המים שאובין ועוד נוסיף בזה העיקר ביאור בו מזאת המסכתא ולא ישולל ממנו זאת הכונה אלא מי שלא יבין כלל ואפילו הדבר הקל או מי שהוא ריק מאלו העקרים כולם וזה העיקר תשטחהו בכל המשנה והש\"ס כי אתה לא תוסיף בו אלא תועלת לפי שהוא דבר דבור על אפניו: "
+            ],
+            [
+                "אמרו על מעלות המערה הבדל שלישי ר\"ל שאם נפל המעורב בחצר הבית או בבור שיש שם או על מעלות המערה ואחר נגרו המים המעורבין וירדו אל תוך המערה ונקוה שם מקום מקוה הנה ישאל שיהיה בו רוב כמו שזכר או תהיה המשנה מדברת משני משלים והוא שיתערבו בחצר ויתערבו לעוקה וימשכו לעוקה או יתערבו על מעלות המערה אמנם אם לא תהיה שם המשכה אלא המים הכשרים ומים שאובין יורדין על ישרן בבור אחד והוא אמרו ה\"ז מקלחים בתוך המים וקלוח הוא הזלת המים ואנחנו נבחין בעיקר וזה שהוא מקוה מ' סאה מים כשרין בתוך המקוה קודם שיגיע עמהם שלשת לוגין מים שאובין הנה הוא מקוה כשר ולא נקפיד במה שיגיע שם אחר זה ממים שאובין כי מ' סאה לא יפסדם מים שאובין. כמו שביארנו וכבר התבאר לך ג\"כ שאמרנו ג' לוגין מים שאובין פוסלין את המקוה אמנם הוא אם יפלו בעצם המקוה אמנם אם נשפכו המים חוץ למקוה וירדו אל המקוה הנה הוא כשר בתנאי שיהיה רוב המים מן הכשרים מגיעים במקוה והוא אמרם בש\"ס (תמורה דף יב:) שאובה שהמשיכוה כשרה אך יצטרך שיהיו השאובין מעוט המקוה כמו שבא עליה לשון המשנה ואולם תאמר איזה דבר השמיענו הש\"ס באמרם שאובה שהמשיכוה כשרה וזאת המשנה באה בזה הלשון מתני' אתא לאשמועינן להודיע שהוא הוסיף לנו ביאור לפי שאילו נשארו עם זאת המשנה באמרם עד שיפול התערובות המים שאובין ומים כשרין חוץ למקוה ויתערב הכל וימשך למקוה אמנם אם היו המים כשרים בתוך המקוה ומים שאובין נמשכין ויורדין לתוך המקוה פוסלין בג' לוגין והשמיענו הש\"ס שאפי' היה השאוב לבדו נמשך כשר ובתוספתא (פ\"ד) ר' אליעזר בן יעקב אומר גג שיש בראשו כ\"א סאה של מימי גשמים ממלא בכתף ונותן לתוכו י\"ט סאה ופותקן ויתערבו בחצר ואמרו הוא נותן לתוכו ר\"ל לתוך הגג ואחר יתיר אלה המים ואלה המים ירדו מצנור הגג ויתערבו המים בחצר כבר התבאר לך שזאת השאובה שהמשיכוה יצטרך שיהיה הרוב מן הכשר והשאובין משוכין ואל זה הכונה רמזו בתחלת שקלים באמרם מתקנין את המקואות כמו שזכרנו שם וכבר חשב איש גד��ל מאד רב העיון בארץ המערב ששאובה שהמשיכוה כשרה ואפי' היה המקוה כולו שאוב ונמשך ונהרג על זה באמה ובזרוע ודבריו בזה מפורסם בספרו בהיותו בלתי מבין זאת המשנה כלל ואפי' היה זה בזה למה שאמר המשנה אם רוב מן הפסול פוסל ואפילו לא היו מי גשמים כלל אלא מים שאובין בלבד ויהיו נמשכין ויורדין על מעלות המערה יהיה הנקוה מהן מקוה כשר ואשר יחייב זה הטעות כולו הוא מעוט שמירת המשנה והחקירה למה שבא ומה נפלא מאמרם אם ראית ת\"ח שלמודו קהה עליו כברזל על משנתו שאינה סדורה בפיו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שוקת שבסלע.</b> גולה שבהר וכבר קדם פי' זאת ההל' בה' מפרה (מ\"ז) וחפשה שם: \n",
+                "<b>עד שיפחת רובה.</b> עד שתשבר ויחסר מגדלה ואז יהיו המים הנוזלים אליה כשרים ולא יהיו שאובין לפי שהיא אז לא תשאר כלי: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "אם יהיו מי מעין נוזלין אל השוקת ויעבור ממנה ויצאו למקום אחר הנה אלה המים המגיעים בתוך השוקת אינם כמו מי מעין וכל מה שיצא מן השוקת אע\"פ שעקרו מן המעין הנה הוא פסול זה אם יהיו מי המעין כולו נשפך בתוך השוקת אמנם אם יהיה שופע על השוקת וקצתם ילך לתוך השוקת וקצתם על גבי שפת השוקת הנה המים היוצאים מן השוקת כשרין והם מי מעין ואף על פי שילך מהם על גבי השפה דבר מועט מאד כי המעין מטהר בכל שהוא ואם העביר אלה מי המעין על גבי בריכה והפסיקו וזה כאשר שם המים ירדו לתוך הבריכה ויתקבצו בה ולא יצאו ממנה הנה דין זאת הבריכה והמקוה שוה ואם יהיו מי המעין המגיעים לבריכה נכנסין מצד זה ויצאו מצד אחר הנה מקום הבריכה פסול עתה לזבין ולטהרת מצורע ולקדש מי חטאת כאשר אינם מים חיים להתערבם עם המים אשר היו בבריכה ואם נתאמת שהיו בבריכה כבר יצאו וכלו שזה המקובץ הוא ממי המעין הנוזלין אליו הנה הוא כשר ומשפטו משפט המקוה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>על גבי הכלים.</b> על חיצוני הכלים כדי שלא ישוב שאוב: \n",
+                "<b>ספסל.</b> כסא קטן: \n",
+                "<b>הרי הוא כמו שהיה.</b> רוצה לומר שאלה המים הנוזלים הם כמעין עם היותן עוברין על אלה הכלים והלכה כר' יוסי: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>נדל.</b> הוא בעלי חיים רב רגלים דקים אם יהיה מעין מים ויפרדו ממנה גולות דקות ושפך מים שאובין בעיקר המעין עד שנתחזקו אלו הגולות וגדלה הגרתן הנה משפט אלה הגולות כמעין הואיל ומי מעין הולך בהן אמנם אם היה מי המעין שוקטין נחים ואחר שפך עליהם מים שאובין עד שגברו ויגרו מהם אפיקים הנה אלה אפיקים משותפין בדיניהם כמו המעיין בדבר וכמו המקוה כמו שביארנו בתחלת זאת המסכת וזאת היא מעלה ד' שבמקוה: \n"
+            ],
+            [
+                "כבר קדם זאת ההלכה וביאורה בשמיני מפרה ושם פסקנו הלכה כרבי יוסי: \n"
+            ],
+            [
+                "אמר שהמימות הנוזלים מן המעין בנהרות הגדולים והנחלים משפטן ומשפט המעיין אחד אמנם המימות אשר יטפו טפות טפות ממעינות המים בעת נזלם מן המקומות הגבוהים הנה המימות הנקוים מאלה הטפות כמקוה ולא יטהרו אלא במ' סאה והם פסולים לזבים ולטהרת מצורע ולמי חטאת עם היות טפות המים הנוטפות מן המעין פוסלת הנפילה בה והעיד ר' צדוק שאם יתערב הנוזל עם הנוטף והיה הנוזל יותר רב הנה הנקוה מהם כשר לזבין ולטהרת מצורע ולמי חטאת כמו מעין ועדות רבי צדוק נעשה בה כמו שביארנו בעדיות (פ\"ז) ואחר אמר שאם יוכל להתחבל שיהיה משיב הנוטפים וחלין הנה זה מותר ואופני התחבולה כשישים בה במקום אשר יטפו בו אלה ה��פות קנה או מקל להזיל עליהם אלה הטפות וישובו זוחלין ויהיו המים המקובצים כמו המעין ובתנאי שיהיו הנוזלים נשארים על גבי אלה הקנים או המקל: ",
+                "ואמרו אפילו זבה אין כוונתו שהזבה תצטרך ביאת מים חיים ואמנם כוונתו הוא שהיא טבילה שלימה וזכר הזבה מפני הזב וכבר התבאר בראש מגילה (דף ח.) שהזבה לא תצטרך מים חיים אלא מי מקוה יספיקו אליה ואולם השמיענו ר' יהודה שלא לכוונת טומאה וטהרה לבד נשים זה ההכשר אלא אפי' לענין איסור לפי שהזבה אשר היא ערוה שתכף שתטהר תטבול בו ותהיה מותרת לבעלה וכבר ידעת אתה שהמקל מקבל טומאה מדרבנן לפי שהוא פשוטי כלי עץ וחלק ר' יוסי ואמר לא יסמוך מקל או כל מה שיקרה כמו שאמר רבי יהודה [אלא] כל דבר שאין מקבל טומאה אפי' מדרבנן והוא אשר יגרו עליו אלה הטפות שבו זוחלין והלכה כר' יוסי: "
+            ],
+            [
+                "גל הוא משאוני הים ויראה לך מזאת ההלכה שהטבילה לא תצטרך כוונה וזה אמנם הוא לחולין אמנם למעשר ומה שהוא יותר גבוה במדרגה ממנו הנה בלי ספק יחוייב לו שיכון בטבילה או ישאר טמא ויטהר כמו שביארנו בחגיגה (דף יט.): ",
+                "<b>חריצין.</b> חפירות ונעיצין כמו כן אלא שהאדם אם עקר עץ או יתד וכיוצא בהם מן הקרקע ונשאר זה המקום חלול נקרא נעוץ ותרגום (שמואל א כ״ו:ז׳) וחניתו מעוכה בארץ נעוצה בארעא: ",
+                "ופרסת חמור המעורבת בבקעה הוא שנחפר בארץ בטלפי החמור חפירות ונתערבו קצתם בקצתם וכוונתו בזה הדבור כבר נתבאר בתוספתא וזה כאשר תהיה זאת החפירה קטנה מלאה מים ותהיה מחוברת במקוה ויהיו מי המקוה ומי זאת החפירה מעורבים ואפילו היו עליונות המים אשר נשתתף ביניהם כקליפת השום כי הוא מותר לו שיטבול כלים בזאת החפירה לפי שהוא מכלל המקוה ולשון התוספתא (פ\"ה) גממיות על פי המקוה וכל מקום פרסת רגלי הבהמה אם היו מעורבין כשפופרת הנוד מטבילין בהם: ",
+                "<b>וחרדלית.</b> ומר בו החי\"ת במקום ה\"א והוא שם מורכב ביאורו הרדלית ר\"ל הר תלוש וכוונתו בזה המאמר שמי המטר נוזלים ממקום גבוה כמו ראש ההר או גבעה הנשאה אומרים ב\"ש שמטבילין באלה המימות בעת רדתן אם היה שיעורה אם נקוו ונחו מ' סאה אע\"פ שהם אינם נגרים ממעין אלא מן המטר וב\"ה אומרים עד שיתקבצו וישוב מקוה שהמקוה לא תטהר אלא באשבורן ואז מטבילין בו ובתוספתא (פ\"ד) איזה חרדלית מי גשמים הבאים מן המדרון רואים אם יש מתחלתן ועד סופן מ' סאה מטבילין בהם ואם לאו אין מטבילין בהם דברי ב\"ש וב\"ה אומרים אין מטבילין בהם עד שיהיה לפניו ענן מ' סאה רצה לומר באמרו ענן שתהיה נחה מקובצת ונקוה ואחר אמר שכל המקובצין אם עשה בהם היקף בכלים סביב זאת השוקת החלולה עד שנתקבצו המים תוך אלו הכלים אשר הקיף וקבץ המים ושב המקוה כותליו כלים הנה הוא כשר לטבילה ואלה הכלים אשר העמידו מקום כותל לא יכון להם טבילה: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ידוע הוא שבעת שיאמר בזאת הכוונה מערה ר\"ל מקוה שבמערה וכונת אמרו כמה שהוא אע\"פ שיהי' החבור בין זה המקום ובין המקוה היותר מעט שבדברים ואפי' היו המים אשר בין זה המקום ובין המקוה ובין המים אשר בסדק כחוט השערה ואפילו היו המים ג\"כ אשר בהם כל שהוא לפי שהוא מכלל המקוה יחשב ועוקת (יחשב) המערה היא החפירה תחת שטח המקוה בקבוב ולכן יצטרך שיהיה פי זה המחב' כשפופרת הנוד ואז ימשוכו המי' אשר תוכן עם המים אשר למעלה מהם אשר הם מי מערה וכבר באר ר' יהודה שזה אמנם הוא אם תהיה מעמדת זאת העוקה מוחזקת מצד שתמנע עצמה מההתחברות במקוה אמנם אם היה ההבדל בין המקוה והעוקה גשם דק מן העפר עד שאילו טבל בו נפל ונתחברו המים במים הנה הוא יחשב מכלל המקוה ולא תצטרך התחברות כשפופרת הנוד ודברי רבי יהודה אמת: "
+            ],
+            [
+                "אמר שהוא אם הטביל הדלי ובו כלים נטהרו הכלים ואפילו היה פי הדלי בתכלית הצרות זה אם היה הדלי ג\"כ טמא לפי שאנחנו נאמר מגו דסלקא טבילה לדלי סלקא נמי למה שבתוכו אמנם אם היה הדלי טהור הנה לא תועיל טבילה לכלים אשר בתוכו עד שיהיה פי הדלי כרוחב שפופרת הנוד והוא אמרם אם לא טבל ר\"ל אם אינו צריך הדלי טבילה אלא שהיה טהור ואין הכנסה באלה המים על צד הטבילה אין המים מעורבין עד שיהיו מעורבין כשפופרת הנוד זה כולו לתרומה אבל לקדש הנה העיקר אצלנו שאין מטבילין כלי בתוך כלים לקדש כמו שביארנו בסוף חגיגה (דף כא:): \n"
+            ],
+            [
+                "כבר הודעתיך שמים שאובין לא יפסלו מקוה שיש בו מ' סאה ולכן אם היה השאוב מן הצד בעת בואם אל ג' המימות וגברו המים ונתערבו הב' מקואות אשר כל אחד מהם כ' סאה כשרין ושב מקוה ממ' סאה ונתערב עמו הכ' סאה מים שאובין ושב הכל מקוה טהור ולכן הטובלין טהורין והמקואות טהורין אמנם אם היה השאוב באמצע הנה ישוב תגבורת המים אשר נתערבו במקוה אשר בו כ' סאה עם מים שאובין אשר בצדו והפסיד הכל וכן המקוה אשר בצד האחר ולכן הטובלין כמו שהיו ר\"ל טמאין: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ספוג.</b> הוא ספוג הים והוא אשר ישאר המים שאובין בתוכו ולא יתערבו במי המקוה וזה אפשר בצרות פי הכלי ולזה אמר שלא אמרו אלא שלשה לוגין שנפלו רצה לומר שיהיו המימות עצמם הנשפכים במקוה: \n"
+            ],
+            [
+                "אמרו מטבילין בהם כמה שהם ר\"ל שאנחנו לא נצריך שיהיה הקופה נקובה כשפופרת הנוד לפי שהמים אשר בהם מתערב במים אשר במקוה להתרחבות אריגתן ורוב הנקבים אשר יכנס מהם המים וגודלן וכן ג\"כ אם תהיה תחת הצנור והיו המים נוזלין תוך קופה ויצאו למקוה ולא יפסלו לפי שאינם מים שאובין וכן מי שהטביל שק או קופה יטביל כדרכו ויעלהו אע\"פ שיעלם מלאים מים וירדו מהם במקוה ואינם מים שאובין להתרחבות נקביהם ואין הלכה כר' יהודה: \n"
+            ],
+            [
+                "ועוד יתבאר לך במסכת (עוקצין) [ידים] (פ\"ג) שמי שהכניס ידיו בחלל תנור טמא שנטמאו ידיו וכן יתבאר פעמים רבות שכלי חרס הטמא יטמא משקין ויטמאו אלה המשקין כלים וזאת הגסטרא הוא כלי חרס תעשה לזלח המים כמו שביארנו בכלים אם תהיה הגסטרא טמאה בתוך המקוה והיא כבר נתמלאה מים ממושכה מתחת ותהיה חיצונה נותרת על המים חוצה מן המקוה והטביל כלים בתוכה בעת מה שיעלה הכלים והיא מטפחת ותגע בחיצוני זאת הגסטרא היוצאת והיו אלו הכלים טמאים על גב כלי חרס וכן אם טבל במעיין אשר בקערורות התנור בעת צאתו והגיע ידיו באויר התנור הטמא ויטמאו ידיו ואם המים גוברין על התנור עד שיהיו עולות אליו כשיעור העלות הידים מצד שאם הגיע ידו למעלה מהתנור יצאו ממנו והם טבולות במים ותהיינה ידיו טהורות: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כעוביה וכחללה.</b> כמו עובי גשמה ונקבה ושיעורה אמר שיעור נקבה קוטב ב' אצבעות ואם תהיה בין שני המקואות נקב שיעורי זה השיעור נתערבו שני מקוואות ושבו מקוה אחד ואמר שהיא מן התורה רוצה לומר חיוב הטבילה במקוה מים ולשון התוספתא כזית מן הנבלה וכעדשה מן השרץ ספק יש בהן כשיעור ספק אין בהם כשיעור ספקן טמא שכל דבר שעיקרו מן התורה ושיעורו מד��רי סופרים ספקו טמא וכבר ביארנו שזה לא יחסר מאמרם שיעורין הלכה למשה מסיני לפי שכל מה שאינו בפסוק יקראוהו מדברי סופרים: \n",
+                "ומבריית המים כמו עדשי המים והבעלי חיים הם מתילדים במים אמר שהם אם יהיו בזה המקוה אשר היא כשפופרת הנוד לא יצר אותו ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל: \n"
+            ],
+            [
+                "כבר ביארנו שהסלון לא יפסול את המקוה ולא ישוב המים ההולכין עליו מים שאובין לפי שאינו מקבל היטב ואפילו היה מקבל כפי מה שקדם שהוא לא נעשה לקבלה: \n",
+                "ואמר של חרס ושל אבר והוא העופרת כפי הידוע ובתוספתא אמר בזאת ההלכה מביא סלון של עץ ושל עצם ושל זכוכית ומניח ידו תחתיו הנה כבר התבאר לך שהכוונה סלון מ\"מ ואם הושם קצה הסלון במקוה התחתון כשר וילחוץ המים בידיו עד שימלא הסלון ואחר יגביההו עד שיגיע קצהו האחרון למקוה השני הנה מעת שיפגוש קצה הסלון במים אשר בו למים אשר במקוה נתחברו המים במים ונשלם השיעור: \n",
+                "ואמר ממלא בכתף ונותן לעליון כפי עיקר הידוע שמקוה שיש בו מ' סאה לא יפסלוהו מים שאובים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שתי.</b> הוא האורך וכמוהו בכותל מלמעלה למטה וערב הרוחב וכמוהו בכותל מימין לשמאל: ",
+                "וכוונת מצטרף שנצטרפו השני מקואות וישלם השיעור יחד ורבי יהודה מהפך ואומר לערב מצטרף לשתי אינו מצטרף: ",
+                "ואמר נפרצו זה לתוך זה שנהרסה המבדלת העליונה הנה מעת שיעבור המים למעלה מן המבדלת ואפי' בעובי קליפת השום ברוחב ב' אצבעו' ונתערבו המי' בזה השיעור שבמקוה אחד ואין הלכה כרבי יהודה: "
+            ],
+            [
+                "<b>אמבטי.</b> הוא רהט המרחץ ואביק הוא אלנביק והמים אשר יגרו לתוך האמבטי ולתוך האביק הם מים כשרין אך כל מה שיגיע מהם בתוך האביק הם פסולין לפי שהם ישובו שאובין לפי שהאביק הוא כלי להיותו נתך לארץ וזהו אמרם ממנו בתוספתא שלא נעשה אלא לשמש עם הקרקע ומצורת בנינם ותבנית זה האביק יהיה מובן זה המחלוקת והעיקר כבר ידעת אשר בהם התקון והוא שמים שאובין בצד מים כשרים לא יפסלום ואע\"פ שימששו מים למים ובאמצע פוסל לפי שכבר הגיעו המים שאובין לתוך המקוה והלכה כחכמים: "
+            ],
+            [
+                "<b>ג' לוגין שנפלו.</b> מטהרת המטהרת היה תבניתה אצלם שהוא שני רהטים האחד יותר גבוהה מן השנית ובמחיצה ובמסך המבדיל בין שני הרהטים נקב כפי זאת הצורה <img src=\"\">ואם תהיה התחתונה מים שאובין הנה נחשב כל מה שבחלל זה הנקב מים שאובין שמגיע במקוה כשר אשר למעלה והוא בצדו: ",
+                "ואחר אמר כמה יהי' שיעור הנקב שיכללוהו ג' לוגין מים שאובין ואמר שאם יהיה כשיעור שיעבור בזה הנקב חלק משלש מאות ועשרים מכל המים שאובין אשר במקוה התחתון אשר הוא כולו מים ��אובין וזאת החלוקה אמנם זכרתיה לפי שזה המקוה התחתון אשר בו מים שאובין יש בו שיעור מ' סאה לבד ג' לוגין יהיה חלק מאלו השלש מאות ועשרים וזה שהסאה ו' קבין והקב ד' לוגין ובמ' סאה יש תשע מאות וששים לוגין ושלשה לוגין מט' מאות וס' הרי חלק מג' מאות וכ' ואם היו המים השאובין יותר ממ' סאה או פחות הנה ראוי שישוער הנקב ויחלוק חלקים יהיה בחללות הנקב שלש לוגין משל בזה אומר אילו היו המים אשר בתחתונה עשרים סאה יחוייב שיהיה הנקב שיעור יכלל החלק מו' מאות ומ' וזה כולו מבואר וזאת הסברא לר' יוסי אמנם סברת רבי אלעזר יאמר שאפי' היות העליונה אשר בהם מים שאובין אשר היה אומר שאם יגרו אל התחתון יגרו מלמעלה למטה ואפילו היה בנקב די שיכללהו שלשת לוגין מים שאובין לא שתמששם לאמרם שלשת לוגין מים שנפלו והלכה כרבי יוסי אשר אמר בהיות זאת הנגיעה באמצע המים הנה הם מים שאובין שנפלו לתוך המקוה: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כפור.</b> הוא מה שיקפא מן המים בעת צאתו וירד דק: ",
+                "וגליד מה שיקפא מן המים על פני הארץ ועל פני המים. וטיט הנרוק טיט הרקיק הרבה כמו הרוק ואשר העידו בו אנשי מידבא אמת ואמנם היה מעיד ר\"ע מצד השם העשוי לפנים לא שהוא יחשוב זה: "
+            ],
+            [
+                "<b>המים בין טמאים בין טהורים.</b> ר\"ל מים שאובין: \n",
+                "<b>מי כבשים.</b> המימות אשר יכבשו בהן המכובשין כמו המים אשר יכבוש בהם הזיתים והקפרי': \n",
+                "<b>ומי שלקות.</b> המים אשר ישלקו בהם השלקות: \n",
+                "<b>והתמד.</b> שמרי יין אם יושם עליהם מים ויחומץ ממנו או מהשתנות הענבים קודם שיתחמצו לפי שהם אם יתחמצו אחר זמן ישוב כמו מי פירות וכבר בארנו שקרטוב חלק מד' וששים מלוג ושג' לוגין מים שאובין פוסלים את המקוה אם היה פחות ממ' סאה: \n",
+                "<b>ומורייס.</b> הוא המור ואמרו שהוא כעין מים. אין מעלין דומה לאמרו בתחלת הפרק שיש שם דברים שאין מעלין ולא פוסלין: \n"
+            ],
+            [
+                "כבר ביארנו פעמים רבות שמוחל הוא המים השחורים אשר יגרו מן הזיתים וכבר קדם שמי פירות לא יפסלו את המקוה בג' לוגין וכן שאר המשקין ולכן לא יפסול היין ומי הזיתים המקוה אלא בשנוי מראה ואפי' היה במקוה מאה סאין עד\"מ ונפל בו מעט מיין או מי פירות ושנה מראהו נפסל עד שישוב אל מראהו ואפילו היה המקוה מכ' סאה ונפל בו יין או מי פירות ולא נשתנה מראהו הנה נשאר מראהו בענינו שלא נפסל ולא יחשוב גם כן באחד ועשרים סאה אבל בכ' סאה כמו שהיה כפי מה שקדם שהם לא מעלין ולא פוסלין ושמור זה: \n"
+            ],
+            [
+                "זה מבואר לא יצטרך ביאור: \n"
+            ],
+            [
+                "רבי יוחנן אומר כאשר מראה הכל מראה המים והם ג' לוגין הנה יפסלו את המקוה ואע\"פ שבקצת ג' לוגין יש חלב אשר לא יפסול בג' לוגין להיותו משאר המשקין כמו שקדם ואין הלכה כרבי יוחנן בן נורי: \n"
+            ],
+            [
+                "מבואר הוא שאם היה במקוה מ' סאה מכוונות וטבל בו איש הנה מ' סאה יחסרו להתלחלח גופו במים ולכן אותו אשר יטבול אחריו איננו טהור ר' יהודה אומר שאם היו רגליו עומדות במים הנה יהיו המים אשר עליו מחוברות במקוה וכבר ביארו בגמ' (חגיגה דף יט.) ואמרו מחלוקת במעלות דרבנן אבל לענין טומאה וטהרה דברי הכל טמא ומעלות דרבנן הם הנזכרות בחגיגה (שם) באמרם שהטהור לחולין יצטרך טבילה למעשר וכן הטהור למעשר יצטרך טבילה לתרומה: \n",
+                "וסגוס אל בריגוס ויתלו בו מים רבים ואם הטבילו באלו המ' סאה המצומצמות ונשאר קצהו במים הנה נחשוב המים אשר בו כמחוברות לאשר במקוה והאיש אשר יטבול בו אחר זה טהור כל עוד שיעמוד קצת הבורגוס במים וכן אם הטבילו כר וכסת של עור בזה המקוה ויצטרך שיעלו בזויותיהם ופיהם למטה עד שלא ישאר בהם מים שאובין ויפסלו את המקוה להיותו ממ' סאה מכוונות שאם הגיע ממנו שלשה לוגין לגבורות בזה הכר או הכסת ואחר העלהו ושפכם במקוה נפסל כפי מה שהתבאר ואין הלכה כרבי יהודה: \n"
+            ],
+            [
+                "המטה היא רבת הגובה וזה המקוה קטן לפי שהוא ארבעים סאה מכוונות בהיות בלתי אפשר שיכלול המים למטה ויצופו עליה עד שיטבעו רגליה בבוץ הנקפא אשר במקוה הנה הוא טהור לפי שאלה הרגלים אשר יטבעו בבוץ לא יגיעו בבוץ עד שיטהרם המים והוא אמרו מפני שהמים מקדמין וביאור מרודדין שטוחים על פני ארץ תרגום וירקעו ורדידו (שמות לט): \n",
+                "<b>כדי שיתפחו.</b> שיגבהו ויעלו ר\"ל שהוא ילחוץ המים מכל צד בחבילי עצים וקנים אשר יקבצו המים במקום א' ויתהוו וישוב אליו גובה ויטבול בו ואחר אמר שאם הניע המים בידו עד שישאו גלים ועבר מהם גל על זה המחט ועד\"מ אשר על מעלות המקוה הנה נטהרה זאת המחט וכפי זה תקיש: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "כבר ביארנו שדבורינו פה בבעל קרי אינו לענין טומאה וטהרה אלא לענין טבילה כפי מה שהיה המעשה בזה הזמן שבעל קרי אם היה בריא שיטבול במ' סאה ואז יתפלל ויקרא כמו שהתבאר בברכות (דף כב.) ואפילו היו אלה המ' סאה מים שאובין הנה הם כשרים לבעל קרי ר\"ל שהוא אם ירד בהם מותר לו להתפלל ולקרא ואע\"פ שלא טהר לענין טומאות וטהרות והבן זה הכונה ולא יסור ממך ודע שאין הבדל יעשהו האדם כפי מה שראוי בארץ ישראל ובחוצה לארץ ואמנם דברינו פה במקוואות הנמצאות אשר לא נדע אלה המים הנקוים אם הם שאובין או כשרים ואמר שהנמצא בארץ ישראל בחזקת טהרה ובזה ההבדל נזכירהו עדיין ואשר בחוצה לארץ אינם בחזקת כשרים ואמנם הם כשרים לבעלי קריין לבד להיות מים שאובין כשרים לבעלי קריין כמו שביארנו והוא אמרו ואפילו נתמלאו בקילון אשר הם מים שאובים ודאי ואין בענין ספק שהם כשרים לבעלי קריין ואחר אמר שהמקוואות הנמצאות בא\"י מה שיהיה מהן חוץ משער העיר הנה הוא בחזקת כשר ואפי' הנדה טובלת בהם ותהיה מותרת לבעלה ולא נאמר מאחר שזה איסור כרת לא תטבול אלא במקוה שנתאמת ענינו ונודע שהוא כשר וכל מקו' שיהיה בתוך המדינה ותסגר עליו שער המדינה אינו בחזקת טהרה להשתמש האנשים בו כי לפעמים ירחצו בגדיהם וכליהם וישיבוהו מים שאובים או הם בעיקר הקואתם מים שאובין ואינם ראוים אלא לבעלי קריין כמו שביארנו ורבי אליעזר אומר ואפילו אותו שהוא חוץ לעיר אם יהיה קרוב לעיר הנה הוא בחזקת שאוב להשתמש האנשי' בו ואין הלכה כרבי אליעזר: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>חלוקין.</b> חלקות שלשלת ההזלה או עכורין אם יהיה בתחלת השתן ואמר שמהעצ' השתן קרה לו זה אם היה השתן כולו תאר אחד הנה הוא ג\"כ טהור ואפילו היה כולו עכור וכוונת נמשכין שיהיה השתן מתדבק קצתו בקצתו וזה כאשר יהיה בו קצת דבקות הנה הוא טמא ואפי' היה הדבקות נראה באמצע או בסוף או בתחלה רבי יוסי אומר שאם היו לבנים נמשכים בתחלה טהור כמו משפט העכורים ואין הלכה כר\"י: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>טפין עבות.</b> נקודות עבות: ",
+                "<b>והמהרהר בלילה.</b> מי שחשב בלילה ענינים הכרחיים להגיר הזרע ואחר מצא גופו חם הנה הוא טמא אע\"פ שלא מצא זרע וביאור הש\"ס שזה בתנאי שיראה בשנתו שהוא בעל אשה בעילה גמורה ואחר שנעור משנתו ולא מצא חמר זרע אך שימצא גופו חם הנה זה הוא אשר הוא טמא לפי שמעת שבעל בשנתו הנה הזריע אך שנתנגב או היה מעט השיעור ונבלע בבגדים. והעיקר אצלנו אשר יקרא שכבת זרע הוא אחר הגיע ברחם אם תפלטנו ולא תשתנה הנה הוא כמו רואה שכבת זרע וטמא ונפל המחלוקת אחר כמה מן הזמן תצא ממנה שכבת זרע ותהיה טהורה ויהיה זה הזרע כבר נפסדה צורתו ויצא מגדר הזרע: ",
+                "ודע שעונה הוא עת מן הזמן אם יום שלם או לילה שלמה וכן אמרו עונה או יום או לילה. ראב\"ע יסבור שמי שפלטה שכבת זרע אחר ג' עונות שלמות שהיא טהורה וזה אפשר שיהא ביום ג' משל בזה שאם נבעלה בא' בשבת ונשארה ליל שני ויום ב' וליל ג' וזה ג' עונות הנה אם פלטה שכבת זרע יום ג' תהיה טהורה לפי שפלטה אחר ג' עונות ונהיתה פולטת ביום הג' טהורה וחכמים ג\"כ יחשבו כמו שבא בש\"ס במס' שבת (דף פו.) אבל חכמים אומרים ג' עונות שלמות בעינן ור' ישמעאל מחשב שהיא טהורה אם פלטה אחר ב' ימים שלמים ויהיה התחלת ב' ימים קודם עלות השמש ואחריתם שקיעת השמש וקצת היום הג' והנה אפשר בב' אלו הימים ובקצת מהג' שיהיה ד' עונות או ה' או ו' משל בזה שאם נבעלה בסוף ליל ה' ופלטה ביום שבעה בבקר הנה היא טהורה לפי שכבר עברו עליה ב' ימים הה' והו' וקצת הג' והוא ליל שבת וכל מה שיש בזה הזמן ד' עונות יום ה' וליל ו' ויום ו' וליל שבת ותהיה אחר ד' עונות טהורה. והנה תהיה אחר ה' עונות אם נבעלה בסוף יום ד' קודם שקיעת השמש ויהיה עמהם ה' עונות ליל ה' ויום ה' וליל ו' ויום ו' וליל שבת וזה בב' ימים אחר הג' הה' והששי וליל שבת והנה תהיה אחר ו' עונות כגון שנבעלה ביום הד' אחר עלות השמש ותהיה עמה ו' עונות עם ליל שבת ואם פלטה ביום השבת תהיה טהורה ואלו הו' עונות אמנם תהיינה בב' ימים וקצת הג' והה' והששי וליל שבת ולא נחשוב יום הד' לפי שהיא נבעלה ביום ד' אחר עלות השמש ועיקר סברת ר' ישמעאל שיהיו ב' ימים קודם עלות השמש ור' עקיבא יכריע חמשה עונות לעולם כמו שאמר לעולם חמש ואם נבעלה במקצת היום או במקצת הלילה ישלימו הה' עונות מזה העת משל בזה שאם נבעלה ביום ד' בחצי היום הנה נשאר אצלנו חצי יום ד' וזה חצי עונה וליל ה' ויום חמישי וליל ו' ויום ו' כאשר נהיה ליל שבת בחצי הלילה נשלמו ה' עונות ואם פלטה אחר חצות לילה תהיה טהורה והוראת כלם אמנם הוא מאמרו הי\"ת (שמות י״ט:ט״ו) היו נכונים לשלשת ימים וגו' ונפל המחלוקת מתי היה זה הצווי וקבל הוראת כל א' מהם למה שדומה בעיון הש\"ס ממנו בזה המקום והלכה כראב\"ע: "
+            ],
+            [
+                "אמרו טמאה וטהורה ר\"ל השכבת זרע עצמה כפי מה שביארנו בפתיחה ששכבת זרע של עובד כוכבים טהורה: ואמר כבדה את הבית כנוי לקנוח אבר מאבריה אחר המשגל עד שלא ישאר לשכבת זרע רושם האחוז בגוף וכל בעל קרי אם לא השתין קודם הטהרה הנה בעת שישתין יטמא כי אז תצא השארת הזרע הנשאר בחלל האמה ור' יוסי אומר שתכלית מה שישאר משכבת זרע השארית תוך הגוף לאיש חולה או זקן לפי שהם לא ידחום בחוזק אמנם איש בריא או ילד ואפילו היה חולה הנה הוא טהור לפי שתצא בכח שלא תשאר לו רושם תוך הגוף והלכה כר\"י: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה ע\"ג רוקה.</b> שהוא כמו איש טהור שנגע ברוק הנדה אשר ישוב ראשון לטומאה כמו שביארנו בפתיחה ותהיה מותרת לבעלה: \n",
+                "ואמר כאילו לא טבלה הוא שתשאר אב הטומאה ותהיה אסורה לבעלה ולר\"ש שירפה את ידיו ויכנסו המים לידיו ולאלה הכלים ות\"ק אמר שהם טמאים גזירה שמא לא ירפה: \n",
+                "ובית הסתרים פנימי הגוף כמו פנים האף והאוזן ופנים הפה: \n",
+                "<b>ובית הקמטים.</b> היא הערוה וקבל הוראה על זה מאמרו (ויקרא ט״ו:י״א) וכל אשר יגע בו הזב וידיו לא שטף במים וידוע שהזב לא יועילהו רחיצת הידים בעודו טמא ואמנם ירצה באמרו וידיו לא שטף במים שהוא לא טהר ואמר ידיו להודיעך שלא יחויב טהרה זולת מה שיראה מן הגוף טהרה בעת שיטהר הגוף והוא אמרם (שם) ורחץ בשרו יכול אף בית הסתרים תלמוד לומר וידיו לא שטף במים מה ידיו בנראה אף כל בשר בנראה פרט לבית הסתרים ואמרו לעולם ילמד אדם בתוך ביתו שתהא אשה בשעת טבילה מדיחה קמטיה ואע\"ג דתנן (נדה דף סו:) בית הקמטים ובית הסתרים אין צריכין שיבואו בהן המים נהי דביאת מים לא בעינן מקום הראוי לבא במים בעינן ר\"ל שהיא תהיה מכינה אלה הקמטים שיבואו מים בהם וממה שימנעו ממנו בעת הטבילה שלא יקפוץ במקוה ולשון התוספתא (פ\"ה) הקופץ למקוה הרי זה מגונה והטובל פעמים במקוה הרי זה מגונה והאומר לחבירו כבוש ידך עלי במקוה הרי זה מגונה וממה שראוי שתדעהו ששיעור מקוה הוא מ' סאה הוא מלא מקו' יהיה בארכו וברוחב אמה ברום ג' אמות וכן כל מקום תהיה שבירה גדולה חללו זה השבר על איזה תבנית שיהיה וכבר ידעת שאמה כ\"ד אצבעות האצבע רוחב גודל מאצבעות היד וכבר הכפלתי ענין אלו המדות פעמים רבות ואין הלכה כר' שמעון: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "כוונת חוצצין שמבדילין בין המים והגוף או השער המחובר בגוף כי שער הגוף יחוייב שיכללוהו המים כמו שיכללו הגוף: \n",
+                "<b>והרצועות.</b> שבראשי הבנות יקשרוהו על השער ועל הגבות יחד והלכה כר' יהודה בחוטי שער ואפילו קשרן על ראשו תכלית הקשר: \n"
+            ],
+            [
+                "כבר ביארנו בכ\"ט מכלים קלקין שהן ארוגי שער כמו שרשרות הנגבלות מן השער לקשור הבהמות וכיוצא בהן ואמר ששער גב החזה ושער גב הערוה אם נתאבך ונתקבץ בכוונה ונאבק ושב כמו שרשרת הנה הוא חוצץ ולכן כלי משגל באשה אם לא תתקין עצמה בחפיפה קודם הטבילה הנה במה שיש שם מן הזיעה ומן הזוהמה תהיה חציצה כי לזה המקום ישפכו המותרים תמיד וכבר הוסיפה התוספתא (פ\"ו) בזה ביאור ואמר ר\"ש שזורי אומר בית סתרים באשה בנשואה חוצץ בפנויה אינו חוצץ וסיבת זה כי הפנויה לא תחוש מזה ולא תקפיד על היותם בלתי נקיים ולזה לא תחוץ החלאה הזאת פירוש זה הלכלוך כפי מה שיתבאר מענין ההקפדה: \n",
+                "ולפלוף שבעין הליחה אשר תתקבץ בעפעפיה ובקצת העין הנקרא מאק: \n",
+                "והגליד שע\"ג המכה הקליפה אשר תעלה על החבורה: \n",
+                "והרטיה היא משיחה: \n",
+                "<b>שרף היבש.</b> משרפים היבשים: \n",
+                "<b>וגלדי צואה.</b> קליפות הזוהמא אשר יתהדקו על הגוף: \n",
+                "ומלמולין הם הגרגרים אשר יתעגלו על הידים כשילוש אדם בצק או חומר ואח\"כ יחכך ידיו זה בזה להסיר מעליהם הבצק או החומר: \n",
+                "וטיט של מרקה הוא טיט יותר עב מטיט של יוצרין יחככו בהם הכלים הנסדקין לסתום סדיקתם ונתבאר בתוספ' (פ\"ז) שיתדות הדרכים הוא הטיט אשר יתהוה בדרכים ואפילו בזמן הקיץ ילכלכו בהן הבגדים הנה זה הטיט חוצץ ולא יתאמת טהרה למי שיהיה על גופו ואין ראוי ג\"כ טבילה בו אם היה בכלל המקוה כפי מה שקדם והוא אמרו שאין טובלין בהן ולא מטבילין וקומקומוס הקומקום אשר יהיה בהן המים ויכבו בהן הגחלים וישארו מכובים אלא אם שפשף שיחכך פנימי בידו ויניח הפחם בידו עד שלא יתעכבו במקום אחד ויחוצו המים ממנו ואין הלכה כר' יוסי: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>קלקי הראש ובית השחי.</b> הפנימיות אשר יסתלסל השער וישוב כמו לבד אמנם שער הראש או שער האורבים ובית הסתרים באיש ר\"ל קלקי בית הסתרים באיש לפי שהוא לא יקפיד על זה וכונת מקפיד שישתדל על זה הדבר ויחוש וירצה סורו. ואינו מקפיד שלא יחוש על זה הדבר ולא יקפיד אם ישאר על גופו או לא ישאר ודע שעיקר זאת השאלה שאם יהיה הדבר החוצץ על גופו כמו טיט ובצק ומה שדומה להם מן הענינים המבדילים וכללו גודל שטח הגוף והוא חושש ומקפיד על השארותו וחפץ בסורו מגופו הנה הוא חוצץ ולא יעלה לו טבילה עד שינוקה גופו ממנו ויטבול אחר זה אמנם אם לא היה מקפיד עליו אין חוצץ אע\"פ שיכלול רוב הגוף וכן אם היה הדבר החוצץ על מיעוט גופו אינו חוצץ ואפילו אם היה חפץ בסורו ומקפיד עליו זהו דין תורה אך מדרבנן כל המקפיד עליו חוצץ ואפי' היה מיעוט גופו גזירה משום רובו וכן גזרו על רובו שאינו מקפיד משום רובו המקפיד והוא אמרם דבר תורה רובו ומקפיד עליו חוצץ ומיעוטו ואע\"פ שמקפיד אינו חוצץ וגזרו על רובו שאינו מקפיד משום רובו המקפיד ועל מיעוטו המקפיד משום רובו המקפיד ולא חייבוהו החציצה ג\"כ למעוטו שאינו מקפיד משום מעוטו המקפיד באשר מעוטו המקפיד עצמו גזירה ולא גזרינן גזירה לגזירה הנה התבאר לך מזה כולו שכל מה שיחפוץ על סורו מגופו וירצה זה חוצץ ואפי' הי' הפחות שבשעורים והוא אמרו שם כל המקפיד עליו חוצץ וכל מה שלא יקפיד ממנו אם סר אם נשאר אינו חוצץ ובתנאי שלא יהיה זה על רוב גופו ושמור זה העיקר תמיד כי הוא ענין החציצה ואין הלכה כר\"א בהשוותו איש ואשה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>לפלוף שבעין.</b> הליחה אשר תהיה בתוך העין אם תחלה: \n",
+                "<b>ולכלוכי צואה.</b> חלאת הזוהמא והיא לחות: \n",
+                "<b>וצואה שתחת הצפורן.</b> זוהמת הצפרנים: \n",
+                "<b>כשות של קטן.</b> הוא השעיריות אשר יהי' על גופות הנערים הקטנים והוא דומה לשער דק מאד [ובפ\"ב] מעוקצין אמר כשות של קישות ר\"ל שעיריות הפיקוס. אמרו שהוא מן האדם לא יטמא אם נגעה טומאה בזה השעיריות ולא יטמא ג\"כ ר\"ל שאם היה נער טמא באחד מאבות הטומאה ונגע מי שנגע בשערת גופו הנה זה אשר נגע לא יטמא. והקרום אשר יקשור על החבורה בהפך זה שהיא תיטמא ותטמא אמנם זכר זה הדבור הנה ואע\"פ שאינו מכוונת החציצה לפי שזוכר משפטי קרומי החבורה בחציצה: \n"
+            ],
+            [
+                "בקצת הנוסחאות יש המור. והוא המוסק ובקצתם חומר והוא עפר דבק דומה לזפת. ",
+                "ודרגש כסא קטן יעלו בו לכסא יותר גדול הימנו: ",
+                "<b>ונקיים.</b> נקיים: ",
+                "<b>ובלוסין.</b> מלוכלכין וסבת זה שאם היו נקיים הנה הוא יחפוץ בסור זה הלכלוך ממנו ואם היו מלוכלכים לא ישאל מזה אם יסור או ישאר וזה לפי העיקר הקודם כל המקפיד עליו חוצץ והוא הסבה באומרו על מטה של בע\"ה חוצץ ועל של עני אינו חוצץ: ",
+                "<b>ואוכף.</b> הוא האוכף והוא העור יעשה להשים על החמורים בעת נושאים המשא: ",
+                "<b>וזקקין.</b> אותם שיעשו הזקק וישאום על אלו האוכפות ולא יקפיד כלל בלכלוכם: ",
+                "<b>ומרדעת.</b> הברד\"ו ואמר רשב\"ג שאילו לא יהי' על זה הברד\"ו אלא כאיסר האיטלקי אשר משקלו ד' גרגרין שיעור חוצץ ואם יהיה פחות אינו חוצץ ות\"ק לא יתן בזה גדר אלא איזה שיעור שיהיה חוצץ והלכתא כת\"ק: "
+            ],
+            [
+                "<b>בנאים.</b> הם ת\"ח ונקראו בנאים מפני שה�� עוסקים בבנינו של עולם. ובור הוא אשר אין לו ידיעה ולא מדה מעולה כמו שביארנו באבות (פ\"ב) ומחוייב אצלנו ת\"ח שיהיו בתכלית מן הזכות ונקיות הבגדים ישימו ההשתדלות בבגדים הנקיים ובש\"ס (שבת דף קיד.) על זה ציווין רבים ושם נאמר שכל ת\"ח שנמצא רבב בבגדו הנה הוא מחוייב מות ומן החיוב הזה נהיה שת\"ח יקפידו על לכלוך בגדיהם ואפילו מצד אחד והלכתא כר' יוסי: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>קייצין.</b> אותם אשר ייבשו הפירות כי אלה כולם ללכלוך מלאכתם וגעלם בה יהיו מטפחותיהם כן ולא יקפידו על לכלוכן אם תסור או תשאר ולכן אין בה משפט החציצה אם יהיה עליהם זפת או מה שדומה לה וזה הכלל אמתי וכבר קדם ביאורו על השלימות ואין הלכה כר' יהודה: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "אמרו פה שלא מרקן הוא לקוח מן ומורק ושוטף במים (ויקרא ו׳:כ״א) והכונה שהוא יניח ידו ביד הכלי עד שיכניס המים בו כי רוב הידות הם חלולות ואמרו או שמרקן ונשתברו רומז אל כלי המתכות לבד אם תשבר היד ולא יבנה אבל נתמעך קצתו אשר אי אפשר למים להכנס לאלה המקומות המגולים וכן ביאר בתוספתא שהדיבור בידות החלולות וכאשר אפשר בהם שיתגלו. הטבילו דרך פיו שישים פי הכלי למטה על פני המים ומושבו מלמעלה כי המים לא יגיעו אל תוך הכלי כולו כי האויר ישאר בו מוחש וידחה המים: ",
+                "<b>וזיבורית.</b> הוא הדבר החסר שאין המים נכנסים ואשר ירצה בו פה הוא אשר הטביל את הכלי ולא ישקיע קצותיו בטבילה אם יהיה לו זויות ותוספות ואולי היה בקצת הכלים תוספות מה היו קורין אותו זיבורית אי אפשר שיכנסו בה המים עד שיטה על צדה. פי השקוע לתוכה שתהיינה השפתות כפופות לתוך הכלי כזאת וברוב לא יעשה כזה: ",
+                "<b>וקלמרין הדיוטות.</b> בלעז קלמ\"ר וזאת תעשה מעופרת כפופה לתוכה עד שאם תתהפך לא ישפך מה שיש בה מהדיו והוא ברוב נעשה אצלנו והנה בלי ספק תצטרך שינקב בצדה עד שיבאו המים לזאת הכפיפה וזו היא צורתו: <img src=\"\"> "
+            ],
+            [
+                "<b>כסת עגולה.</b> עשויה מעור בהיקף ורוב מה שיעשו אותה הם הסוחרין ובעלי הרכיבה תחת מרכבם בעת שבתם לקנות ולמכור והיא תפורה מכל צד ואין לה פה יצא ממנה המלוי ויושם כשאר הלקוחים ואמנם תתפר על מלואה כשאר המשכבות: \n",
+                "<b>וכדור.</b> כדור אשר ישחקו בו אנשי הצחוק: \n",
+                "<b>והאמום והקמיע השמירה.</b> ותפילה הוא תפילין של ראש או של יד אע\"פ שלאלה כולם יש חללות אחר שלא נעשו למלאת ולהריק אבל להשאר בענינם המלאים עד ��יחתכו הנה משפטן כמשפט הגוף הבלתי חלול כמו שהתבאר בכללים אשר זכרנו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>קשרי העני.</b> הקשר אשר יקשרו בגדיו אם יקרעו ואשר אין כונתו להתירן וכן קשרי הנימין והם הקשרים אשר יקשרו קצוות פתילין היוצאין מן הבגד ואל ביאניס וכיוצא בהן: \n",
+                "<b>וחבט של סנדל.</b> לולאות האזנים: \n",
+                "<b>תפילה של ראש בזמן שהיא חוצה.</b> אם תהיה רחוקה מן הקציצה רוצה לומר שתהיה הלולאות אשר יבא בה רצועות התפילין כבר נתפר עליה עור עד שתתערב הקציצה עם הרצועה. ושל זרוע בזמן שאינה עולה ויורדת רוצה לומר שלא תהיה ממעדת ברצועה אבל נלחצת על המקום שלא ימעד ממנו. וכבר ביארנו פעמים שחמת הוא הנוד ותרמיל כלי עור ישאוהו הרועים: \n"
+            ],
+            [
+                "כבר ביארנו בכ\"א מכלים פרקסין שהן חלוקין אשר להם קשרים ולולאות ואמרו שבכתף רוצה לומר קשרי הלולאות שבכתף בקצת הבגדים. ורצועות של סנדל אשר יכניסום בלולאות האישכפים לקבצם ולקשרם וכונת שצריך למתח שימשוך הקמטים במים ויסירו קמטיו כי הוא דבר רחב יקמט ויכויץ וכ\"ש העליון מהם. ומדרך הבגד שאם יושלך במים יתבעבע על פני המים ויעלה מקום ממנו וישפל אחר בסיבת האויר אשר תחתיו וזהו ענין אמרו עד שיתבעבע רוצה לומר שישטחהו במים עד שיבעבע ומזו הכונה שחין פורח אבעבועות (שמות ט) וכאשר יאריך לעמוד הבגד במים ויטפח יסור זה הבעבוע לפי שהוא אם הפשיטו פעם אחר פעם יצא האויר כולו והוא אמרו וינוחו מבעבוען: \n"
+            ],
+            [
+                "ידוע הוא ששלשלת מחוברת מטבעות וכאשר יגיע אל י' טפחים או אל ארבעה אל קצת טבעות מטבעותיו אמר תנא קמא שהוא יטביל עד מקום המדה לבד ור' טרפון אומר שהוא יטביל הטבעות כולן אשר תגיע המדה לקצתן ואין הלכה כר' טרפון ולא כר' יהודה: \n"
+            ],
+            [
+                "כבר זכרנו שהמים אם יטמאו יטהרו במי המקוה וזה כשיושמו בכלי ותשים זה הכלי במקוה עד שיצופו המים אשר במקוה על פני המים אשר בכלי ואז יטהרו אלה המים כמו שהתבאר במסכת ביצה (דף יח:) וכן יטהר הכלי גם עם המים אשר בו יחד ואם היה הכלי טמא רוצה לומר שיקבל טומאה וזה במים לבד אמנם שאר המשקים הנה לא יטהרו לעולם אחרי הטמאם ועוד נבאר זה בד' ממכשירין שאמרו ב\"ש שבעת טהרת המים הטמאים לא יטהרו אלא במקוה ממינו שאם היו מים חמים הנה טהרתם במקוה שיהיו מימיו חמים ואם היו המים מרים הנה טהרתם במקוה שיהיו מימיו מרים כי הכונה בטהרת המים שהוא ישוב עם מי המקוה כדבר אחד ויראה זה במים כמו שביארנו אמנם אם היה זה הכלי טמא מלא משקים זולת המים והטבילו כאילו לא טבל כי אלו המשקים לא יטהרו במי מקוה ואם יהיה בזה הכלי מי חטאת אשר הוא מים ואפר הנה לא יצטרך שיהיה הכלי מלא אבל קצתו ורובו רק מצד שתכנס מי המקוה לתוך הכלי ויגברו על מי חטאת שבכלי ואז יטהר הכלי וא\"ר יוסי שאפילו יהיה זה הכלי מכיל שלשים סאה והיה בו רביעית ממי חטאת והטביל הכלי כולו במקוה הנה הוא ישאר בטומאתו כאילו לא טבל עד שיסור מה שבו ממי החטאת ויטבילו ריקן ואין הלכה כרבי יוסי: \n"
+            ],
+            [
+                "לא אצטרך שאבאר כל פעם שהוא אמנם רצה לומר במשקים שבעה משקים וכבר ביארנו בראש טהרות שחצי פרס כביצה ומחצה וביארנו מדת הרביעית פעמים רבות והיות האוכלים כולן מצטרפים קצתן לקצתן וכן המשקים להשלים מהם השיעור מאמרו (ויקרא י״א:ל״ד) מכל האוכל אשר יאכל ואמר (שם) וכל משקה אשר ישתה וגו' אמנם המקוה לא ישלם שיעורו ב��אר משקים אמנם צריך שיהיו מ' סאה כולם מים לאמרו השם יתעלה (שם) מקוה מים ולשון ספרי מקוה מים לא מקוה כל המשקין כולם ולזה יפסלו המשקין כולן המקוה אם נשתנה מראהו כמו שקדם ולא יוסיף בשיעורו כמו שביארנו: \n"
+            ],
+            [
+                "כבר ביארנו שהמים לבדם בלתי שאר המשקין הם אשר יטהרו אם נשאם בתוך זה המקוה ולכן אם טבל זה האיש ויש מים טמאים באסטומכא יטהרו להגיעם בתוך המקוה והוא אמרו מפני שהם טהורים בגוף לפי שנטהרו והם בתוך האצטומכא להגיען בתוך המקוה ולכן אם הקיאן שמה יהיו טהורים וזה אשר בלע טבעת טהורה ונכנס לאהל המת לא תטמא הטבעת לפי שהוא מציל עליה וכן אילו אכל בשר המת ונכנס לאהל לא יטמא האהל כמו שהתבאר באחד עשר מאהלות והיא בתוספתא כלים הבלועין מצילין על הטהורין מליטמא והחץ אשר הוא תחוב בגוף הנה יתראה קצהו בשטח הגוף ואז יהיה חוצץ כמו אילו היה על שטח הגוף והנה ישקע בבשר וישוב תוך הגוף ולא יקפיד בו אז ואפילו היה חץ טמא: \n"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Vilna Edition",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "רמב\"ם משנה מקואות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Rambam",
+        "Seder Tahorot"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Tahorot/Rambam on Mishnah Oktzin/Hebrew/Vilna Edition.json

@@ -0,0 +1,167 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Rambam on Mishnah Oktzin",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957",
+    "versionTitle": "Vilna Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת וילנא",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "רמב\"ם משנה עוקצים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Rambam",
+        "Seder Tahorot"
+    ],
+    "text": {
+        "Introduction": [],
+        "": [
+            [
+                [
+                    "יד. ר\"ל העץ המחובר בצמחים הנאכלין אשר יאחוז בו האוכל בעת האכילה או יתלה ממנו כשרוצים להצניעו כגון האגסים והתפוחים והענבים וזולתם מן הדומה להן כולן נקראים יד: \n",
+                    "ושומר. הוא הדבר אשר ישמור האוכל ויעמוד זמן בסבתו כגון קליפת אגוזים וקליפת השקדים וזולתם מבעלי הקליפות וכן אם היה הדבר הנאכל צומח על עץ וסובב אותו כמו עוקץ התמרים אשר עליו גרעיני התמרים ועוקץ הענבים אשר עליו גרעיני הענבים הוא ג\"כ שומר ומה שהיה מן העוקצים חוץ מן האוכל שאין גרעין עליו הוא מכלל הידות ואמר הקב\"ה בטומאות זרעים (ויקרא יא) וכי יפול מנבלתם על כל זרע זרוע אשר יזרע טמא הוא לכם ובא הפירוש (חולין דף קיח.)לכם לכל שבצרכיכם ר\"ל כל מה שיש לכם בו צורך והוא לכם עזר כמו הקצוות אשר יאחזו בהם בעת האכילה הרי הם מטמאים כטומאת הצמחים ההם ומסקנא בגמרא אחר משא ומתן גדול וראיות מן הפסוקים שהם מיטמאות ומטמאות ר\"ל כי כשנטמא האוכל עצמו נטמא קצהו אשר הוא היד וכשנטמא הקצה ההוא אשר בו סיוע לנו ונגעה בו טומאה נטמא הצמח עצמו וגופו של אוכל והוא ענין אמרו מיטמא ומטמא ר\"ל דהיד מיטמא כשנטמא האוכל והאוכל מיטמא כשנטמא היד ולפי שעמד הדין הזה בידות אוכלים מפני שנאמר טמא הוא לכם כמו שביארנו ומצאנו הפסוק שאמר ג\"כ בטומאת זרעים וכי יפול מנבלתם על כל זרע זרוע אשר יזרע ואין צורך לאמרו אשר יזרע בתחילת העיון לפי שכל זרע אין ספק כי הוא יזרע ובאה הקבלה (שם דף קיז:) לומר כי ר\"ל כי הוא מטמא והוא כעלין שדרך בני אדם שיוציאו הדבר ההוא כך לזריעה ואמרו כדרך שבני אדם מוציאין לזריעה חטין בקליפתן ושעורים בקליפתן ועדשין בקליפתן וזהו השומר כמו שביארנו ואח\"כ אמרנו למה הוצרך הכתוב לרמוז לנו כי שומרין מיטמאין כיון שידות האוכלין אשר אינן שומרים הזרעים ואינן סבת עמידתן אמרנו שהם מיטמאין כשנטמא האוכל והאוכל מיטמא כשהן מיטמאין קל וחומר הקליפות אשר הם דבוקים באוכל והסבה בעמידתו ושמירתו שהם מיטמאין ובאה הקבלה (שם דף קיח.) ואמרה כי הכונה ברמיזתו להם הוא להודיענו שהם מצטרפין וכשיהיה כביצת אוכלין באוכל וקליפתו הוא מטמא זולתו טומאת אוכלין כמו שנתבאר פעמים ונתברר לנו מזה כי הידות תיטמא מן האוכל ויתטמא האוכל מהן ואינם מצטרפין עם האוכל להשלים בהם יחדיו כביצה ותטמא זולתה אבל השומרים הרי הם עם היותן מטמאין ומתטמאין כידות הם הוסיפו על ידות בהיותם מצטרפין לאוכל להשלים השיעור ר\"ל כביצה ולא הוצרך לומר לא מיטמא ולא מטמא ולא מצטרף לפי שזה מבואר מאד מאד כיון שהידות אשר הן טמאין ומטמאין אין מצטרפין כ\"ש דבר הנאמר בו לא מיטמא ולא מטמא שהוא אינו מצטרף: \n"
+                ],
+                [
+                    "כבר ביארנו פעמים כי הקפלוטות הם כרתי המפורסמים ופיטמא שלהן הן גרעינין אשר בה קבוץ הגידים אשר בראש בצל והשום והכרתי והם דמות חוטין מלופפין מסובבין והעמוד שהוא מכוון כנגד ��אוכל הוא הלב אשר בבצל אשר יצמח בקנה הזרע: \n",
+                    "וחזרים. חסא: \n",
+                    "וצנון. בלשון ערב פולו ונפוס הצנון הידוע בלשון ערב באלשאמ\"י אלה כולם סבר ר\"מ שהן מצטרפין לאוכל ר\"ל אלה הגידים והשרש הטמון בקרקע מן הצנון יש בקצהו גיד דק והוא אשר נקרא צנון גדול ובצידי ראש הצנון כל זה נקראין גידין דקין כמו גידים חותכין אותן המוכרין בעת המכירה ביד וישאר מהם שארית והם נקראים סיב לפי שהם דקים דמות חוטי הלוף. והמינתא ממין הנקרא בערב נענ\"ע ופיגם בלשון ערב אל פיגא\"ן והוא אל סד\"ב וכשימשכו גרעיני החטה מן השבולת ישאר מקומה כדמות שלשלת ובו חליות חליות ולכן נקראו שדרה של שבולת והיא ג\"כ שומר מכלל שומרין כמו שביארנו והלבוש שלה הוא הקרום אשר על הגרעין מהחטה והסיג של רצפות האבק אשר יארג על קצת הצמחים והיא רצפות דמות אריגת העכביש וכבר ביארנו ענין אמרו מטמאין ומיטמאין באיזה מקום שאמרו במסכת הזאת וא\"צ שאחזירהו כל פעם והלכה כרבי יהודה ואין הלכה כר\"א: \n"
+                ],
+                [
+                    "מבואר הוא כי אלו אשר מנה הם ידות בלבד ועל כן אינן מצטרפין כמו שנשתרש לך: \n",
+                    "ופרכיל נקרא שבט משבטי הגפן שנכרת ובו אשכולות ענבים תלוים ממנו וקבוצין פרכילין ובש\"ס (ביצה דף ל:) אמרו פרכילי ענבים. זנב האשכול שריקנה כשהוסרו הגרעינין מתחת האשכולות ונשאר העץ אשר היו בו הענבים והורק ועל כן צריך ממנו שיעור גדול להתלות בו מה שנשאר מן הענבים בעליונות של אשכול וידוע כי עוקצי התמרים יש להם קצה עבה יחבר אותן דמות קצת הלולבין והוא נקרא מכבד של תמרה לפי שהוא דמות יד המטאטאים ויצא מן הקצה הזה העבה אשר הוא דמות קצה הלולבין שבטים דקים ארוכין יהיה באורך כל אחד מהם שני זרתות או שלשה והאחד מן השבטים הדקים נקרא שרביט של תמרה ובו יהיו התמרים צומחים ומלעין והוא השער השחור בלתי חלק אשר בראש השבולת: \n"
+                ],
+                [
+                    "קליפת קולסי הכרוב. ראשי הכרוב הגדלים ויצא מהן גידים מסתבכין חותכין אותן ומשליכין אותן בעת המכירה והם שרשי קולסי כרוב ותרדים בלשון ערב סל\"ק וחלפות תרדין הם שרשיהם אשר ישארו בקרקע ויצמחו שניהם וע\"כ נקראו חלפות מן חליפות ואמר את שדרכן ליגזז וליעקר ונעקרו ר\"ל כל מה שדרכו שיכרת ויחליף מהגידים באלה והסבכים ונעקרו בשרשיהם עם הצמחים האלה הנה אינו מטמא ולא מיטמא ולא מצטרף ורואה רבי יוסי שכולן הם מטמאין ומיטמאין חוץ מן הסבכים אשר יוציאו בראשי הכרוב והלפת שהן אינן ראוים לדבר ואין הלכה כר' יוסי: \n"
+                ],
+                [
+                    "בססן. כתתן ורצצן מלשון (ישעיהו ס״ג:י״ח) בוססו מקדשך ובריית אשכולות והענבים היא שיוצאין מן האשכול אשכולות אחרים קטנים ופירוש פסיגא של אשכולות חתיכה של אשכולות ר\"ל שהוא חתך אותם מאותן אשכולות קטנים אשר לא יצא מהם אלא אשכול אחד והיא מלאה גרעיני ענבים בלבד וכמו שרביט של תמרה כשיסיר הענבים או התמרים ממנו וישאר אותו הגיד הדק אינו אוכל ולא יטמא ואם הניח בקנה ואפילו גרעין אחד כבר חזר העץ בכללו שומר לגרעין ההוא ור\"א אומר כי הפולין בלבד אין הקנה שלו שומר ושאותה קנה אינו צורך בו אבל שאר קטניות העץ הוא שומר להם ואפילו לא ישאר אלא גרעין א' לפי שאוהב האדם לחפוש אותו גרעין בין העצים ויתענג בזה והוא ענין אמרו רוצה במשמושן ואין הלכה כר' יוסי ולא כראב\"ע: \n"
+                ],
+                [
+                    "עוקץ. הוא קצה הדבר: \n",
+                    "וגרוגרות הם התאנים היבשים: \n",
+                    "כלוסין מין מן התאנים דקים: \n",
+                    "וחרובים בלשון ערב כרוב: \n",
+                    "ודלעת בלשון ערב כלאני: \n",
+                    "ואגסין בלשון ערב אגסן: \n",
+                    "קרוסטמלין ופרישין בלשון ערב אספרגל: \n",
+                    "ועוזרדין וקינרס ואין הלכה כר\"א: \n"
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "שלא כבשן אלא למראה. רוצה לומר ליופי לא לאכילה ע\"כ אינן מטמאין לפי שאינן מאכל וכשות של קישות כשות בלשון ערב זנב והוא כעין שערות שנמצא על הקישות בעת חתיכתו והנץ שלו הפרח אשר בקצהו ואמר רבי יהודה כי הכשות הזה והנץ ואע\"פ שאינן נאכלין כל זמן שהתגר מוכר הקישות רוצה בקיומם כדי שיראו הקשואים חתוכין בזמן קרוב ולפי שהוא רוצה בקיומן מטמאין כמו שמטמאין האוכלין ומצטרפין לכלל הקשואים לפי שהם כמין שומר להן כיון שהיא תשמור עליו ענין שיקפצו בני אדם על קנייתו בהן ואין הל' כר' יהודה: \n"
+                ],
+                [
+                    "גלעינין. הם נויי הפירות מכל פרי שיש לו גרעינין בתוכו כתמרים והזיתים ואגסים וזולתם הושמו כולם במדרגות ידות אוכלים. וחותל לפוף. מלשון (יחזקאל ט״ז:ד׳) והחתל לא חותלת וזה כי על נוי התמרים קרום מפריד בין הגרעין ובין האוכל של תמרים ולפי שאמר כי הגרעין הלח מצטרף לאוכל לפי שהוא שומר לו לפי שאם יסור הגרעינים תתחלחל הליחה ותפסד וגרעין מן הפרי היבש אינו מצטרף לפי שאינו שומר אותו ואם יוצא אותו גרעין לא יפסד הפרי אמר ע\"כ הקרום אשר על גרעין הלח אינו מצטרף לפי שאין אותו הקרום השומר אלא הגרעין עצמו והקרום הזה ג\"כ נפרד מעצם הלח אמנם הקרום אשר על גרעין התמרים היבשים הוא דבק בעצם התמרים והוא השומר לא הגרעין ואילו סר הגרעין ונשאר הקרום לא תפסד התמרה ולפי שאמר כי אילו יצא קצת הגרעין מן הליחה שהוא מצטרף ביאר כי תכלית מה שיצטרף ממנו הוא מה שכנגד האוכל ובתוספתא (פ\"ב) הרוטב שנאכל חציו וחציו קיים כנגד האוכל מצטרף שלא כנגד האוכל אין מצטרף וכן העצם כשהוא בתוך הבשר וקצהו יוצא מן הבשר אנו רואים אותו כאילו נחתך מה שיצא מן הבשר וכל מה שהיה ממנו תוך הבשר מצטרף לתשלום כביצה וכבר ביארנו בטהרות (פ\"א) כי העצם מצטרף לפי שהוא גם כן שימר בבשר וכשהיה הבשר מדובק בעצם לבד והעצם מגולה ולא היה הבשר סובב אותו מכל צד א\"ר ישמעאל שאנו רואים העצם כאילו הוא מקיפו כלומר אם יש בבשר שיעור שנוכל להקיף ממנו העצם כטבעת מצטרף ואם לאו אינו מצטרף וחכ\"א שכנגד האוכל מצטרף אנו רואין כאילו כבר נחתך מה שאינו תחת הבשר ויצטרף כל מה שתחת הבשר לבשר אע\"פ שהבשר אינו סובב בעצם אנו רואים אותו שכבר סר עד שלא ישאר מגוף העצם אלא שיעור דק מדובק בבשר כדקות שבט האזוב אשר עם דקיתו כבר מצאנוהו שומר למה שעליו מן העלין: וסיאה בלשון ערב אל פודנג וקורנית אל חנטה ואלה השלשה מינים הם ממיני האזוב והלכה כחכמים: \n"
+                ],
+                [
+                    "נימוק מקצתו. נתחלחל קצתו ורפה ונכנס וחזר שאינו ראוי לאכילה ועל כן אינו מצטרף עם היותו מחובר ומגיע לגרעיני הרמונים או לזרע האבטיח וכן אילו היה המקום אשר נרקב ונפסד בתוך הרמונים או האבטיחים אינו מצטרף ומקליפות רמונים דמות כוס סובב בראש הרמון ושפתו עשויה תלפיות דמות שיני המסרק ועל כן נקרא מסרק כי המסרק הוא הנקרא בל' ערב אלמש\"ט והוא כשקולף והושלך אין נראה דבר מגרעיני הרמונים ועל כן אמר ר' אליעזר כי הוא אינו שומר וכשנקלף הכוס הזה ג\"כ ימצא בהן כדמות ראש השדים משופע ויוצא על שטח הרמון ירוק והוא הנקרא פיטמא של רמון וכשתכרת אותו פיטמא ולא תשרש בכריתה לא יגלה ג\"כ גרעיני הרמונים וזה הכוס כולו מלא מפרח ירוק דק נשאר בתוכו אחר שיתבשלו הרמונים בתכלית הבישול והוא הנץ שלו הנזכר כאן ואין הלכה כרבי אליעזר: \n"
+                ],
+                [
+                    "כבר ידעת כי הקליפות הם כלם שומרים לאוכל ועל כן הן מצטרפין וקדורה ר\"ל חתוכה לפי שאינה שומרת לזולתה כשנחתכה וקליפה החיצונה בבצל הדקה מאד אשר אין שם דקה כמותה והוא דמות הרבד והוא הנופל בעת משמוש בבצל והיא אשר שמים אותה הרופאים על המורסות כשנפתחו ותמשוך מהן הליחה בכח ואין הלכה כרבי יהודה: \n"
+                ],
+                [
+                    "המחתך לבשל אע\"פ שלא מירק וכו'. מירק שיפליג בחתך עד שיתבאר הדבר הכרות וכיון שכוונתו לבשלן אינו מתכוין שישאר אותו דבר חתוך מחובר לפי שהבשול ירקקהו ויפרידהו אמנם אם היתה כוונתו לשליקה או לכבישה או להניח הירק ההוא על השלחן הרי זה חבור לפי שכונתו שישאר מחובר קצתו בקצתו כדי שתקל הוצאתו או מערכתו: \n",
+                    "התחיל לפרק. כשהתחיל לפרק אותו חיבור אין אנו אומרי' כיון שהתחיל לפרק גלה דעתו שאין רוצה שישאר דבר ממנו מחובר ונאמר בכל אינו חבור אבל הדבר ההוא אשר פירק בלבד הוא אשר אינו חבור וכל מה שנשאר מדובק הוא חבור: \n",
+                    "אמנן. גדלן וחבר קצתן לקצתן מלשון (אסתר ב׳:ז׳) ויהי אומן את הדסה והענין שהוא לוקח האגוזים והם לחים ומחתכם בעליהם ומקבצם בעבות בחוטים או בקליפה עד ששמם בחבל אחד בגוף מחובר כדי שיקל משאן. וחמרן נתנן קצתם לקצתם מלשון (שמות ח׳:י׳) ויצברו אותם חמרים חמרים והכונה שהוא קבץ עליהם בעבות עד ששבו חבל אחד כדי לתלות ולעמוד זמן כמו שעושין אצלינו במערב בבצלים אשר רוצין לאצרן אח\"כ אמר כי האגוזים והשקדים ר\"ל האגוז האחד והשקד האחד האוכל שלה וקליפתה חבור זה לזה כמו שקדם כי הקליפות שומרים להם כל זמן שהקליפה מחוברת באוכל חבור טבעי אכן כשסרה הקליפה אין ספק כי אינו מיטמא ואף על פי שהחזירה למקומו וכשנשברה הקליפה ונשאר עמו האוכל והיתה שבירתו מעוטה כגון בקיעת כלי החרס הרי זה חבור עד שתתרצץ הקליפה ואז אינו חבור והוא אמרו עד שירצץ מלשון (שופטים י׳:ח׳) וירעצו וירוצצו ואע\"פ שהוא כתוב במשנה בסמ\"ך זה בלשונם עובר: \n"
+                ],
+                [
+                    "ביצה מגולגלת. בלשון ערב נמרש\"ת ופירוש יגוס יכרות אומר כיון שיקלוף ממנה מקום אחד לשתותה משם אותו קליפה כולה הנשארת אינה חבור לפי שאין להשמירה בו כיון שנפתח ממנה מקום א' לפי שהיא שותתת מן המקום ההוא אבל אם היתה שלוקה קשה הקליפה כולה הוא שומר לכל חלק ממנה ועל כן מצטרף עד שירצצו כולה ואז לא תצטרף והענין הזה בעצמו הוא בעצם אשר (אין) [יש] בו מוח לפי שהמוח אוכל והעצם הסובב אותו שומר והוא מצטרף עמו עד שירצצו: \n",
+                    "והרמון שפרדו. פירד גרעיניו בתוך קליפתו והרבה עושים זה כשנגבה קליפת הרמון עד שישארו הגרעינין בתוך הקליפות מתנועעים חבור: \n",
+                    "עד שיקיש עליו בקנה. עד שיכה ברמון בקנה או בשבט עד שינועו מה שנאחז בקליפה מגרעיני הרמון ואז לא תשאר הקליפה חבור לגרעינין ולא תצטרף: \n",
+                    "ושלל הכובסין והבגד שהוא תפור בכלאים חבור כמו שזכרנו במסכת פרה בפ' אחרון אמנם לפי שאין לו לחבור הזה להשאיר ולעמוד אבל יפרד אמרו כי כיון שיתחיל להתיר אנו חושבין אותו כנפרד ואינו חבור: \n"
+                ],
+                [
+                    "כבר ביארנו כי חזרים חסא ואין הלכה כר\"א בן צדוק: \n"
+                ],
+                [
+                    "צורת עלי הבצלים ידועה כי היא חלולה כדמות קנים ובתוכה ריר ידבק ביד וכן הבצל כשנגע בו המים וצמח והוא אינו מחובר לקרקע כמו שהוא מפורסם יצא ממנו לב ירוק דמות עלי בצלים ובתוכו גם כן ריר ואותו דבר הצומח נקרא בני בצלים ואומר כי אם היה הריר בתוך החללים ההם אז אנו משערין אותן כמו שהן מן החלל להשלים שיעור כביצה ואם היו ריקניות בלא ריר ממעכים אותן ביד עד שיתקבצו ותסור נפיחתן ואז משערין אותן בכביצה וכן הלחם המתחלחל החלקים כמו (פסחים דף לז.) סופגנין והוא פת סופגנית משערין אותה בכמות שהיא אלא אם היה חלל בתוכה אז יתקבץ ביד ודרך בשר העגל היונק כשנתבשל שירבה ויגדל ובשר מרובין בשנים מן הבהמות כשיתבשל מתכווץ ומתמעט ואמר שאנו משערין כביצה ממנו והוא מבושל כמות שהוא ולא נאמר זה היה קודם שנתבשל כביצה ואע\"פ שהוא עכשיו פחות מכביצה או בהפך אבל ישוער לפי ענינו אם היה חי חי ואם מבושל מבושל: \n"
+                ],
+                [
+                    "כשזרע קישות בכלי אינה מטמאה בהצמחתה כי האוכלים אמנם מיטמאים אחר תלישתם מן הקרקע כמו שביארנו בראשון של מכשירין ואמר ר' שמעון כאשר יצאו מן הקישואים חוץ לכלי הרי הוא כתלוש ויטמא והוא אמרו והטמא בטומאתו והטהור יאכל ואין הלכה כר\"ש: \n"
+                ],
+                [
+                    "כבר קדם לך במסכת מכשירין (פ\"א) כי הזרעים אינן מוכשרים בעוד שהן מחוברין לקרקע וכבר ביארנו בד' של מכשירין כי המים אינן מכשירין לטומאה אלא כשהן תלושים מן הקרקע אבל כשהן בקרקע אינן מכשירין וזכרנו עיקר זה השרש ובעבור השרש הזה אמר כי כלי גללים וכלי אדמה כשהם נקובים נקב שיצא ממנו שורש הצמחים והיו מונחים על שטח הקרקע והם מלאים מים כי המים ההם אינן מכשירין לפי שהוא כקרקע ואינו כתלוש וכבר ביארנו פעמים כי עציץ נקוב הרי הוא כארץ ושאינו נקוב אינו כארץ וכשנזרעו זרעים בכלי נקוב הרי הוא כאילו נתחבר בקרקע ועל כן אם נבלל במשקה לא הוכשר ואם היו הצמחים בכלי שאינו מנוקב הרי הוא כתלוש ועל כן כשנבלל במשקה הוכשר אח\"כ אמר כי העציץ הזה שאינו נקוב אשר הוא כלי ומכשיר את הזרעים כמו שביארנו וכן המשקים שבו מכשירין כשמלאהו עפר עד שפתו דינו דין טבלא שאין לה לזביז אשר עם היותה כלי היא טהורה כמו שנתבאר בב' של כלים וכן ג\"כ בכאן אינו מכשיר את הזרעים לפי שהוא לא נשאר כלי לענין הכשר ומים שבו גם כן אין מכשירין ובתוספתא (פ\"ב) אמרו טבלא שיש לה לזביז והטה על צדה אינה מכשרת את הזרעים לפי שבהטייתו אותה חזרה כטבלא שאין לה לזביז אשר אינה כלי וכבר ביארנו פעמים כי לזביז הוא השפה הגבוהה וענין אמרו אינה כלי כי אינה מקבלת טומאה: \n"
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "ההכשר כבר נתבארו כלליו ופרטיו במס' מכשירין (פ\"ג) ואמנם המחשבה ענינה שיתכוין לאכילת אותו דבר ואז יטמא טומאת אוכלין וכבר נתבאר ממנה קצת במסכת טהרות (פ\"א) ויבאר תשלומו בפ' הזה: \n"
+                ],
+                [
+                    "כבר ביארנו כי ענין מחשבה הוא שיתכוין על אותו דבר שיהיה מאכל אדם אף אם היה ראוי לעובד כוכבים בלבד הרי הוא אוכל וכבר ביארתי לך בא' של טהרות שכל מה שיטמא טומאה חמורה ר\"ל אדם ובגדים א\"צ הכשר וכל מה שלא יטמא טומאה חמורה צריך הכשר והוא אמר בהלכה הזאת כי הדברים אשר אין סופן לטמא טומאה חמורה אלא טומאת אוכלין בלבד והם עם זה אינם ידועים לאכילה על כן צריכין מחשבה ומזה הבשר שחותכין מן האדם או מן הבהמות או מן העופות והם חיים וכבר נתבאר לך פעמים בסדר הזה כי בשר הפורש מן החי אינו מטמא אמנם מטמא אבר מן החי וכן נבלת העוף הטמא לא תטמא טומאה חמורה כמו שזכרנו בראשון של מסכת טהרות וכן החלבים בכפרים צריכין מחשבה לפי שאינו מאכל אנשי הכפרים וכן הירקות המדבריות כולם אשר אינן נזרעים בגנות ואין צומחין בפרדסות ( * אינן) צריכין מחשבה לפי שאינן ג\"כ מיוחדים למאכל אדם: \n",
+                    "ושמרקעין. בצל חריף משתמשין בו ברפואות: \n",
+                    "ופטריות. הוא צמח אין לו שרש ולא זרע ואוכלין אותו רוב העם מבושל ושלוק והוציא רבי יהודה מירקות המדבר הכרתי המדברי: \n",
+                    "והרגילה ונץ החלב. הנקרא בערב אלח\"ב ואמר כי באלו אין צריכין מחשבה לפי שהם מפורסמות ידועות למאכל אדם כמו הירקות הפרדסיות והוציא ר\"ש העכביות והוא הצמח שעליו קוצין הרבה ומקלפין הקוצין ומשליכין אותן אח\"כ יקלוף אותו שרש ויאכל נא או מבושל בבשר וקלוי באלפס בשמן ג\"כ והוא רב מאד בארץ המערב ושמו מפורסם במערב אל מקלו\"ב והוא מכלל מיני הקוצים ותרגום כערער בערבה כעכביתא ובבראשית רבה אמרו וקוץ זה קונדס ודרדר אלו עכביות והוציא ר' יוסי מצמח המדבר כלוסין ונאמר כי הוא הנקרא בערב ענב אל דיב ואין הלכה כשלשתן אבל אלו כולם והדומה להן הן צריכין מחשבה: \n"
+                ],
+                [
+                    "כבר הודעתיך כי כל מה שיטמא טומאה חמורה אינו צריך הכשר ונבלת העוף הטהור כבר ביארנו בראשון של מסכת טהרות שהיא מטמא אדם בבית הבליעה ועל כן אינה צריכה הכשר אבל הן אוכלין טמאין בלא הכשר בלתי שיגע בה מה שיטמא אותה וכן נתבאר בגמרא נדה (דף נא.) דלא בעיא הכשר מים ולא הכשר שרץ ר\"ל שהיא טמאה כאוכלים טמאין בלתי שיגע בה שרץ ולא שאר טומאות: \n",
+                    "וענין אמרו בכל מקום במדינות ובכפרים והעיקר מה שזכרתי לך כי כל מה שדרכו להאכל במקום אחד ולא יאכל במקום אחר הוא צריך מחשבה במקום אשר לא נתפרסם שם אכילתו: \n",
+                    "ואמרו בכאן והחלב ר\"ל חלב בהמה טמאה לפי שהוא מטמא כמו בשרה ועל כן אין צריך הכשר כמו שיבאר עוד בסוף הפרק ור\"ש אומר כי בשר הגמל והארנבת והשפן והחזיר אין צריכין מחשבה בשוקים המדינה לפי שידוע הוא אכילתם במדינה ואין הלכה כר\"ש: \n"
+                ],
+                [
+                    "שבת. הוא בלשון ערב שבת והעיקר אצלנו סתם שבת לכמך עשוי ולא לקדירה ופי' הדברים האלה כי בידוע כי השבת נאכל כמות שהוא חי אחר המזון עם שאר הנמנין לא שיבושל בקדרה ועל כן כל זמן שלא נתבשל חייב בתרומה ומטמא טומאת אוכלין אבל כשנתבשל כיון שהשליך כחו בבשול וימצא בבשול טעם השבת כבר תמה תועלתו והנשאר הימנו אח\"כ הוא במדרגת השמרים אשר אינן ראוים לאכילה ועל כן אינו חייב בתרומה ולא יטמא טומאת אוכלים: \n",
+                    "ולולבי זרדים. הם (לבות) האילנות והם הקצוות הרכים היוצאים בקצוות השבטים בעת שמלבלבין האילנות והרבה בני אדם כובשין אותן במים ומלח ואוכלין אותן חיים אמנם זה בלתי מפורסם אצל הכל: \n",
+                    "ועדל. צמח מפורסם: \n",
+                    "ולוף. מין בצל פירוש הש\"ס הירושלמי (שביעית פ\"ז) וממנו מין ידוע בלוף שוטה: \n",
+                    "עד שימתוקו. עד שימתק טעמם בכבישה ותסור עפיצתן: \n",
+                    "ופקועות. טעמן מר כמו שנאמר (מ\"ב ד) פקועות שדה וכשנכבש במלח זמן רב נמתק ונעשה ראוי לאכילה ואין הלכה כר\"ש: \n"
+                ],
+                [
+                    "קושט. בלשון ערב אל קסט\"ו: \n",
+                    "וחמס וראשי בשמים. צמחי הבשם כולם נקראים ראשי בשמים ר\"ל קצות הבושם וזה כגון הקנה והקנמון ואגוז הבשם ונרד ומה שקורין בערב הבא\"ג ובסבאס\"ה וכיוצא באלו הצמחים אשר מטיבי הטעמים ונותנים בו ריח ערב והחלתית עם תיעוב הריח והרי לך הרופאים זוכרים אותם בספרי המזונות וחלות חריע וזה שמוציאין לבו ושוחקין אותו ועושין ממנו עוגות ומשתמשים בו בטעמם והירושלמי ביאר לנו כי חריע הוא הנקרא בערב אל קרטו\"ם ומאמר רבי יוחנן בן נורי הולך על העקרים הידועים והם שכסף מעשר שני אין קונים בו אלא מזונות בלבד ואמרו בש\"ס (נדה דף נא:) נמנו וגמרו שאין נלקחים בכסף מעשר ואין מטמאין טומאת אוכלין וזה הוא פסק ההלכה: \n"
+                ],
+                [
+                    "הפגין. הם הפירות אשר הן עפוצין מאד והבוסר הוא ענין הפירות אחר הפיגום האחרון וקודם תשלום הבשול ועונת המעשרות חלוקה בחילוק האילנות כמו שנתבאר במסכת מעשרות (פ\"א) ופריצי זיתים וענבים זיתים יבשים וענבים יבשים אירע לו מקרה ויבש קודם הבשול ונתקשה עד שנמנע אכילתו ועל כן נקראו פריצים:  ",
+                    "וקצח. בלשון ערב אל שוני\"ז ואמרם וכן למעשרות ב\"ש פוטרין לפי שאינו אצלם אוכל וב\"ה מחייבין במעשר לפי שהוא אצלם מכלל האוכלין והלכה כר\"ע:  "
+                ],
+                [
+                    "הקור. הוא ראש הדקל והוא עץ לבן רך כורתין אותו מעלי הדקל בדמות גבינה יבשה ואוכלין אותו בני אדם והוא אינו מיטמא אמנם מותר לקנותו בכסף מעשר: \n",
+                    "וכפניות. הם עוקצי התמרים בתחלת צמיחתן והם מכוסין בקרום והוא מפורסם והוא כאוכלין ויטמא טומאת אוכלין: \n"
+                ],
+                [
+                    "ר\"ע אומר אם יכול לחיות. ר\"ל כי אם הוא בענין שאם יחזרהו למים שיחיה אז אינו מטמא כשנגע בו הטומאה לפי שהוא חי ואין החיות מיטמאים כל שהן חיים כמו שביארנו בפתיחה: \n",
+                    "ויחור של תאנה. שבט מאילן התאנה כשנשתבר ובו גרעיני תאנים ונשאר מחובר באילן בקליפה אשר על האילן בלבד רבי יהודה אומר כי אותן תאנים אינן מטמאין אלא אחר כריתתם ופירוקן מן האילן וחכמים אומרים כי לא נחשוב אותו מחובר אלא אם נשאר בינו ובין האילן חבור כל כך שאם יקשר עם האילן יתחבר עמו וישוב ענף מענפיו ויפרח ויוציא פרח ותרגום (שמואל א ט״ו:ל״ג) וישסף שמואל ופשח ואין הלכה כר\"ע ולא כר' יהודה: \n"
+                ],
+                [
+                    "לשון התורה באיסור החלבים הם ג' מיני חיות בלבד והוא שור וכבש ועז וזהו חלב בהמה טהורה אמנם חיה טהורה והיא איל וצבי ויחמור ואקו ודשון ותאו וזמר חלב אלו כולם מותרים לנו באכילה אבל בהמה טמאה וחיה טמאה אין חילוק בין חלבה ובשרה לא לענין אכילה ולא לענין טומאה הוא אמרו יתעלה ב\"ה (ויקרא י״א:ח׳) טמאים הם ולא חלק בם חלוק וכבר ביארנו כי הבהמה טמאה שוה הוא זביחתה או מיתתה והשחיטה אינה מועלת ומצלת מן הטומאה אלא בחיות המותרין לאכילה בלבד ולשון התורה בהיות חלב בהמה טהורה טהור ר\"ל שלא יטמא כמו שתטמא הנבילה ואע\"פ שהוא חלב נבילה הוא אמרו יתעלה (שם ז) וחלב נבלה וחלב טרפה יעשה לכל מלאכה ואכול לא תאכלוהו לפי שאמר לכל מלאכה יכנס בו מלאכת הקדש כמו שזכרנו בספרי ואין ספק כי החלב אשר אמר בו בטהורה עם היותו חלב נבלה אינו חלב בהמה טמאה מפני אמרו חלב נבלה וחלב טרפה אמרו יצאת בהמה טמאה שאין לה טרפה לפי שטריפתה ושחיטתה שוה כמו שביארנו ואינו גם כן חלבי חיה טהורה כיון שאמר ואכול לא תאכלוהו אמרו חלב שאסור באכילה טהרתי לך יצא חלב חיה טהורה שמותר באכיל' ונתבאר לך מן העקרים האלו כי חלב כל הנבילה כמו בשרו חוץ מחלב נבלת בהמה טהורה שחלבה טהור לא יטמא אדם וכלים כמו שתטמא הנבילה וע\"כ צריך הכשר על העיקר אשר הודעתיך כי כל מה שאינו מטמא טומאה חמורה צריך הכשר כמו שביארנו בראשון של טהרות ודע כי החלב הזה ג\"כ לא יטמא כמו שיטמאו אוכלין טמאים ואפי' אחר ההכשר עד שתגע בו טומאה כשאר אוכלין ואז יטמאו כפי הטומאה (אחר) אשר תגע בהם כמו שנשתרש בפתיחה אלא אם יהיה חלב נבלה כי הוא צריך הכשר מים בלבד לא הכשר הגוף כמו נבלת עוף טמא כמו שביארנו בראשון של מסכת טהרות:  "
+                ],
+                [
+                    "זאת ההלכה כבר קדמה היא ופירושה בסוף שביעית: \n"
+                ],
+                [
+                    "חלות דבש. הן חתיכות הנופת וכבר ידעת כי הדבש הוא מכלל ז' משקים זה כששותת אבל כל זמן שהוא בבית השעוה אינו אז משקה וכבר ידעת כי לטומאת משקים סגולות מיוחדות בם מן היותם תחלה לעולם וזולת זה ממה שנתבאר בסדר הזה ואמרי ב\"ש כי כיון שיחמם אותם להוציא דבשם יחשבו משקה ואפילו קודם צאתם: וכבר קדם לנו כי חרחור הוא חזק החום ואמנם מה שביאר משיחרחר מכיון שיתעורר הריב עם הדבורים ויתחיל לגרשם מן לחרחר ריב (משלי כ״ו:כ״א) הוא מאמר לא יסכים עם העקרים לפי שהכל מודים כי דבש בכוורת אינו לא אוכל ולא משקה: \n",
+                    "ופי' משירסק כיון שיוצק הנופת בידו וישתות הדבש: \n"
+                ],
+                [
+                    "לפי שהשלים כל דיני ההלכה הקודמת כמו שפרט חתם הדברים בגמול: \n",
+                    "וענין אמרו שלש מאות ועשרה עולמות כאילו קובצו מעדני העולם הזה בכללם לפי חילוק מיני מעדניהם ואחר כך נכפל אותו המקובץ שלש מאות ועשר פעמים היה מה שיגיע אחד מן הצדיקים ממעדני העולם הבא כמו זה אמנם התעדן הזמן הזה אינו נחקר אבל כל נפש תזכה לחיי העולם הבא ולא תאבד לעולם והוא ענין יש ר\"ל המציאות התמידי אשר לא יחקר לפי שיש הוא המציאות ואין הוא האפיסה וכאילו אומר כי אוהבי אנחיל את המציאות בפשיטות ואין שם מציאות האמתי אלא ההתמדה והוציא בפסוק הזה גדול התענוג על דרך משל ומספרם יש ג' מאות ועשרה וזה על דרך התעוררות בלבד כי אותו התענוג גדול אמנם האמת כי כמו שאין שווי בין הנחקר לאשר אינו נחקר כן אין שווי בין אלה המעדנים אשר אצלינו ואותם התענוגים וכבר ביארנו מזה קצת במסכת סנהדרין (פ\"י): \n",
+                    "כבר השלמנו החבור הזה כפי מה שהבטחנו ואני אשאלהו יתברך ואתחנן אליו שיצילנו מן השגיאות ומי שימצא בו טעות או נתבאר לו בפי' הלכה מן ההלכות פירוש טוב מאשר פירשתיו יעורר על זה וינצל אותי בהתנצלות כי מה שהשתדלתי בו אינו מעט ולא קרוב אצל מי שיש לו פרעון ושכר טוב וכ\"ש בהתעסקות מחשבתן בכל עת באנחות הזמן ובמה שגזר האלהים עלינו מן הגלות והגדוד בארצות מקצה השמים ועד קצה השמים ואולם שכר זה כבר בא גלות מכפרת עון יודע יתברך כי מהן הלכות תליתי פירושם במסעות הדרך ומהם ענינים כתבתים ואני עליתי בספינות בים המלח ודי בזה ענין לבאר להיותי מעיין בחכמות אחרים אמנם פשטתי זה הענין לביאור ההתנצלות למי שירצה לכתוב לתופש שיתפוש ואינו ראוי לגנותו בתפישתו אבל מושכר מן האלהים על זה אהוב אצלי לפי שהוא מלאכת ה' ומה שספרתיו מעניני הזמן חבור הפירוש הז�� הוא אשר חייב העכבה בו זמן ארוך: \n",
+                    "אני משה בר מיימון הדיין ברבי יוסף החכם בר יצחק הדיין בר יוסף הדיין בר עובדיה הדיין בר' שלמה הרב ברבי עובדיה הדיין זצ\"ל התחלתי לחבר פירוש זה הספר ואני בן שלש ועשרים שנה והשלמתיו במצרים ואני בן שלשים שנה שהיא שנת ט' וע' לשטרות. ברוך נותן ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה: \n"
+                ]
+            ]
+        ]
+    },
+    "schema": {
+        "heTitle": "רמב\"ם משנה עוקצים",
+        "enTitle": "Rambam on Mishnah Oktzin",
+        "key": "Rambam on Mishnah Oktzin",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "הקדמה",
+                "enTitle": "Introduction"
+            },
+            {
+                "heTitle": "",
+                "enTitle": ""
+            }
+        ]
+    }
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Tahorot/Rambam on Mishnah Oktzin/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,163 @@
+{
+    "title": "Rambam on Mishnah Oktzin",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rambam_on_Mishnah_Oktzin",
+    "text": {
+        "Introduction": [],
+        "": [
+            [
+                [
+                    "יד. ר\"ל העץ המחובר בצמחים הנאכלין אשר יאחוז בו האוכל בעת האכילה או יתלה ממנו כשרוצים להצניעו כגון האגסים והתפוחים והענבים וזולתם מן הדומה להן כולן נקראים יד: \n",
+                    "ושומר. הוא הדבר אשר ישמור האוכל ויעמוד זמן בסבתו כגון קליפת אגוזים וקליפת השקדים וזולתם מבעלי הקליפות וכן אם היה הדבר הנאכל צומח על עץ וסובב אותו כמו עוקץ התמרים אשר עליו גרעיני התמרים ועוקץ הענבים אשר עליו גרעיני הענבים הוא ג\"כ שומר ומה שהיה מן העוקצים חוץ מן האוכל שאין גרעין עליו הוא מכלל הידות ואמר הקב\"ה בטומאות זרעים (ויקרא יא) וכי יפול מנבלתם על כל זרע זרוע אשר יזרע טמא הוא לכם ובא הפירוש (חולין דף קיח.)לכם לכל שבצרכיכם ר\"ל כל מה שיש לכם בו צורך והוא לכם עזר כמו הקצוות אשר יאחזו בהם בעת האכילה הרי הם מטמאים כטומאת הצמחים ההם ומסקנא בגמרא אחר משא ומתן גדול וראיות מן הפסוקים שהם מיטמאות ומטמאות ר\"ל כי כשנטמא האוכל עצמו נטמא קצהו אשר הוא היד וכשנטמא הקצה ההוא אשר בו סיוע לנו ונגעה בו טומאה נטמא הצמח עצמו וגופו של אוכל והוא ענין אמרו מיטמא ומטמא ר\"ל דהיד מיטמא כשנטמא האוכל והאוכל מיטמא כשנטמא היד ולפי שעמד הדין הזה בידות אוכלים מפני שנאמר טמא הוא לכם כמו שביארנו ומצאנו הפסוק שאמר ג\"כ בטומאת זרעים וכי יפול מנבלתם על כל זרע זרוע אשר יזרע ואין צורך לאמרו אשר יזרע בתחילת העיון לפי שכל זרע אין ספק כי הוא יזרע ובאה הקבלה (שם דף קיז:) לומר כי ר\"ל כי הוא מטמא והוא כעלין שדרך בני אדם שיוציאו הדבר ההוא כך לזריעה ואמרו כדרך שבני אדם מוציאין לזריעה חטין בקליפתן ושעורים בקליפתן ועדשין בקליפתן וזהו השומר כמו שביארנו ואח\"כ אמרנו למה הוצרך הכתוב לרמוז לנו כי שומרין מיטמאין כיון שידות האוכלין אשר אינן שומרים הזרעים ואינן סבת עמידתן אמרנו שהם מיטמאין כשנטמא האוכל והאוכל מיטמא כשהן מיטמאין קל וחומר הקליפות אשר הם דבוקים באוכל והסבה בעמידתו ושמירתו שהם מיטמאין ובאה הקבלה (שם דף קיח.) ואמרה כי הכונה ברמיזתו להם הוא להודיענו שהם מצטרפין וכשיהיה כביצת אוכלין באוכל וקליפתו הוא מטמא זולתו טומאת אוכלין כמו שנתבאר פעמים ונתברר לנו מזה כי הידות תיטמא מן האוכל ויתטמא האוכל מהן ואינם מצטרפין עם האוכל להשלים בהם יחדיו כביצה ותטמא זולתה אבל השומרים הרי הם עם היותן מטמאין ומתטמאין כידות הם הוסיפו על ידות בהיותם מצטרפין לאוכל להשלים השיעור ר\"ל כביצה ולא הוצרך לומר לא מיטמא ולא מטמא ולא מצטרף לפי שזה מבואר מאד מאד כיון שהידות אשר הן טמאין ומטמאין אין מצטרפין כ\"ש דבר הנאמר בו לא מיטמא ולא מטמא שהוא אינו מצטרף: \n"
+                ],
+                [
+                    "כבר ביארנו פעמים כי הקפלוטות הם כרתי המפורסמים ופיטמא שלהן הן גרעינין אשר בה קבוץ הגידים אשר בראש בצל והשום והכרתי והם דמות חוטין מלופפין מסובבין והעמוד שהוא מכוון כנגד האוכל הוא הלב אשר בבצל אשר יצמח בקנה הזרע: \n",
+                    "וחזרים. חסא: \n",
+                    "וצנון. בלשון ערב פולו ונפוס הצנון הידוע בלשון ערב באלשאמ\"י אלה כולם סבר ר\"מ שהן מצטרפין לאוכל ר\"ל אלה הגידים והשרש הטמון בקרקע מן הצנון יש בקצהו גיד דק והוא אשר נקרא צנון גדול ובצידי ראש הצנון כל זה נקראין גידין דקין כמו גידים חותכין אותן המוכרין בעת המכירה ביד וישאר מהם שארית והם נקראים סיב לפי שהם דקים דמות חוטי הלוף. והמינתא ממין הנקרא בערב נענ\"ע ופיגם בלשון ערב אל פיגא\"ן והוא אל סד\"ב וכשימשכו גרעיני החטה מן השבולת ישאר מקומה כדמות שלשלת ובו חליות חליות ולכן נקראו שדרה של שבולת והיא ג\"כ שומר מכלל שומרין כמו שביארנו והלבוש שלה הוא הקרום אשר על הגרעין מהחטה והסיג של רצפות האבק אשר יארג על קצת הצמחים והיא רצפות דמות אריגת העכביש וכבר ביארנו ענין אמרו מטמאין ומיטמאין באיזה מקום שאמרו במסכת הזאת וא\"צ שאחזירהו כל פעם והלכה כרבי יהודה ואין הלכה כר\"א: \n"
+                ],
+                [
+                    "מבואר הוא כי אלו אשר מנה הם ידות בלבד ועל כן אינן מצטרפין כמו שנשתרש לך: \n",
+                    "ופרכיל נקרא שבט משבטי הגפן שנכרת ובו אשכולות ענבים תלוים ממנו וקבוצין פרכילין ובש\"ס (ביצה דף ל:) אמרו פרכילי ענבים. זנב האשכול שריקנה כשהוסרו הגרעינין מתחת האשכולות ונשאר העץ אשר היו בו הענבים והורק ועל כן צריך ממנו שיעור גדול להתלות בו מה שנשאר מן הענבים בעליונות של אשכול וידוע כי עוקצי התמרים יש להם קצה עבה יחבר אותן דמות קצת הלולבין והוא נקרא מכבד של תמרה לפי שהוא דמות יד המטאטאים ויצא מן הקצה הזה העבה אשר הוא דמות קצה הלולבין שבטים דקים ארוכין יהיה באורך כל אחד מהם שני זרתות או שלשה והאחד מן השבטים הדקים נקרא שרביט של תמרה ובו יהיו התמרים צומחים ומלעין והוא השער השחור בלתי חלק אשר בראש השבולת: \n"
+                ],
+                [
+                    "קליפת קולסי הכרוב. ראשי הכרוב הגדלים ויצא מהן גידים מסתבכין חותכין אותן ומשליכין אותן בעת המכירה והם שרשי קולסי כרוב ותרדים בלשון ערב סל\"ק וחלפות תרדין הם שרשיהם אשר ישארו בקרקע ויצמחו שניהם וע\"כ נקראו חלפות מן חליפות ואמר את שדרכן ליגזז וליעקר ונעקרו ר\"ל כל מה שדרכו שיכרת ויחליף מהגידים באלה והסבכים ונעקרו בשרשיהם עם הצמחים האלה הנה אינו מטמא ולא מיטמא ולא מצטרף ורואה רבי יוסי שכולן הם מטמאין ומיטמאין חוץ מן הסבכים אשר יוציאו בראשי הכרוב והלפת שהן אינן ראוים לדבר ואין הלכה כר' יוסי: \n"
+                ],
+                [
+                    "בססן. כתתן ורצצן מלשון (ישעיהו ס״ג:י״ח) בוססו מקדשך ובריית אשכולות והענבים היא שיוצאין מן האשכול אשכולות אחרים קטנים ופירוש פסיגא של אשכולות חתיכה של אשכולות ר\"ל שהוא חתך אותם מאותן אשכולות קטנים אשר לא יצא מהם אלא אשכול אחד והיא מלאה גרעיני ענבים בלבד וכמו שרביט של תמרה כשיסיר הענבים או התמרים ממנו וישאר אותו הגיד הדק אינו אוכל ולא יטמא ואם הניח בקנה ואפילו גרעין אחד כבר חזר העץ בכללו שומר לגרעין ההוא ור\"א אומר כי הפולין בלבד אין הקנה שלו שומר ושאותה קנה אינו צורך בו אבל שאר קטניות העץ הוא שומר להם ואפילו לא ישאר אלא גרעין א' לפי שאוהב האדם לחפוש אותו גרעין בין העצים ויתענג בזה והוא ענין אמרו רוצה במשמושן ואין הלכה כר' יוסי ולא כראב\"ע: \n"
+                ],
+                [
+                    "עוקץ. הוא קצה הדבר: \n",
+                    "וגרוגרות הם התאנים היבשים: \n",
+                    "כלוסין מין מן התאנים דקים: \n",
+                    "וחרובים בלשון ערב כרוב: \n",
+                    "ודלעת בלשון ערב כלאני: \n",
+                    "ואגסין בלשון ערב אגסן: \n",
+                    "קרוסטמלין ופרישין בלשון ערב אספרגל: \n",
+                    "ועוזרדין וקינרס ��אין הלכה כר\"א: \n"
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "שלא כבשן אלא למראה. רוצה לומר ליופי לא לאכילה ע\"כ אינן מטמאין לפי שאינן מאכל וכשות של קישות כשות בלשון ערב זנב והוא כעין שערות שנמצא על הקישות בעת חתיכתו והנץ שלו הפרח אשר בקצהו ואמר רבי יהודה כי הכשות הזה והנץ ואע\"פ שאינן נאכלין כל זמן שהתגר מוכר הקישות רוצה בקיומם כדי שיראו הקשואים חתוכין בזמן קרוב ולפי שהוא רוצה בקיומן מטמאין כמו שמטמאין האוכלין ומצטרפין לכלל הקשואים לפי שהם כמין שומר להן כיון שהיא תשמור עליו ענין שיקפצו בני אדם על קנייתו בהן ואין הל' כר' יהודה: \n"
+                ],
+                [
+                    "גלעינין. הם נויי הפירות מכל פרי שיש לו גרעינין בתוכו כתמרים והזיתים ואגסים וזולתם הושמו כולם במדרגות ידות אוכלים. וחותל לפוף. מלשון (יחזקאל ט״ז:ד׳) והחתל לא חותלת וזה כי על נוי התמרים קרום מפריד בין הגרעין ובין האוכל של תמרים ולפי שאמר כי הגרעין הלח מצטרף לאוכל לפי שהוא שומר לו לפי שאם יסור הגרעינים תתחלחל הליחה ותפסד וגרעין מן הפרי היבש אינו מצטרף לפי שאינו שומר אותו ואם יוצא אותו גרעין לא יפסד הפרי אמר ע\"כ הקרום אשר על גרעין הלח אינו מצטרף לפי שאין אותו הקרום השומר אלא הגרעין עצמו והקרום הזה ג\"כ נפרד מעצם הלח אמנם הקרום אשר על גרעין התמרים היבשים הוא דבק בעצם התמרים והוא השומר לא הגרעין ואילו סר הגרעין ונשאר הקרום לא תפסד התמרה ולפי שאמר כי אילו יצא קצת הגרעין מן הליחה שהוא מצטרף ביאר כי תכלית מה שיצטרף ממנו הוא מה שכנגד האוכל ובתוספתא (פ\"ב) הרוטב שנאכל חציו וחציו קיים כנגד האוכל מצטרף שלא כנגד האוכל אין מצטרף וכן העצם כשהוא בתוך הבשר וקצהו יוצא מן הבשר אנו רואים אותו כאילו נחתך מה שיצא מן הבשר וכל מה שהיה ממנו תוך הבשר מצטרף לתשלום כביצה וכבר ביארנו בטהרות (פ\"א) כי העצם מצטרף לפי שהוא גם כן שימר בבשר וכשהיה הבשר מדובק בעצם לבד והעצם מגולה ולא היה הבשר סובב אותו מכל צד א\"ר ישמעאל שאנו רואים העצם כאילו הוא מקיפו כלומר אם יש בבשר שיעור שנוכל להקיף ממנו העצם כטבעת מצטרף ואם לאו אינו מצטרף וחכ\"א שכנגד האוכל מצטרף אנו רואין כאילו כבר נחתך מה שאינו תחת הבשר ויצטרף כל מה שתחת הבשר לבשר אע\"פ שהבשר אינו סובב בעצם אנו רואים אותו שכבר סר עד שלא ישאר מגוף העצם אלא שיעור דק מדובק בבשר כדקות שבט האזוב אשר עם דקיתו כבר מצאנוהו שומר למה שעליו מן העלין: וסיאה בלשון ערב אל פודנג וקורנית אל חנטה ואלה השלשה מינים הם ממיני האזוב והלכה כחכמים: \n"
+                ],
+                [
+                    "נימוק מקצתו. נתחלחל קצתו ורפה ונכנס וחזר שאינו ראוי לאכילה ועל כן אינו מצטרף עם היותו מחובר ומגיע לגרעיני הרמונים או לזרע האבטיח וכן אילו היה המקום אשר נרקב ונפסד בתוך הרמונים או האבטיחים אינו מצטרף ומקליפות רמונים דמות כוס סובב בראש הרמון ושפתו עשויה תלפיות דמות שיני המסרק ועל כן נקרא מסרק כי המסרק הוא הנקרא בל' ערב אלמש\"ט והוא כשקולף והושלך אין נראה דבר מגרעיני הרמונים ועל כן אמר ר' אליעזר כי הוא אינו שומר וכשנקלף הכוס הזה ג\"כ ימצא בהן כדמות ראש השדים משופע ויוצא על שטח הרמון ירוק והוא הנקרא פיטמא של רמון וכשתכרת אותו פיטמא ולא תשרש בכריתה לא יגלה ג\"כ גרעיני הרמונים וזה הכוס כולו מלא מפרח ירוק דק נשאר בתוכו אחר שיתבשלו הרמונים בתכלית הבישול והוא הנץ שלו הנזכר כאן ואין הלכה כרבי אליעזר: \n"
+                ],
+                [
+                    "כבר ידעת כי הקליפות הם כלם שומרים לאוכל ועל כן הן מצטרפין וקדורה ר\"ל חתוכה לפי שאינה שומרת לזולתה כשנחתכה וקליפה החיצונה בבצל הדקה מאד אשר אין שם דקה כמותה והוא דמות הרבד והוא הנופל בעת משמוש בבצל והיא אשר שמים אותה הרופאים על המורסות כשנפתחו ותמשוך מהן הליחה בכח ואין הלכה כרבי יהודה: \n"
+                ],
+                [
+                    "המחתך לבשל אע\"פ שלא מירק וכו'. מירק שיפליג בחתך עד שיתבאר הדבר הכרות וכיון שכוונתו לבשלן אינו מתכוין שישאר אותו דבר חתוך מחובר לפי שהבשול ירקקהו ויפרידהו אמנם אם היתה כוונתו לשליקה או לכבישה או להניח הירק ההוא על השלחן הרי זה חבור לפי שכונתו שישאר מחובר קצתו בקצתו כדי שתקל הוצאתו או מערכתו: \n",
+                    "התחיל לפרק. כשהתחיל לפרק אותו חיבור אין אנו אומרי' כיון שהתחיל לפרק גלה דעתו שאין רוצה שישאר דבר ממנו מחובר ונאמר בכל אינו חבור אבל הדבר ההוא אשר פירק בלבד הוא אשר אינו חבור וכל מה שנשאר מדובק הוא חבור: \n",
+                    "אמנן. גדלן וחבר קצתן לקצתן מלשון (אסתר ב׳:ז׳) ויהי אומן את הדסה והענין שהוא לוקח האגוזים והם לחים ומחתכם בעליהם ומקבצם בעבות בחוטים או בקליפה עד ששמם בחבל אחד בגוף מחובר כדי שיקל משאן. וחמרן נתנן קצתם לקצתם מלשון (שמות ח׳:י׳) ויצברו אותם חמרים חמרים והכונה שהוא קבץ עליהם בעבות עד ששבו חבל אחד כדי לתלות ולעמוד זמן כמו שעושין אצלינו במערב בבצלים אשר רוצין לאצרן אח\"כ אמר כי האגוזים והשקדים ר\"ל האגוז האחד והשקד האחד האוכל שלה וקליפתה חבור זה לזה כמו שקדם כי הקליפות שומרים להם כל זמן שהקליפה מחוברת באוכל חבור טבעי אכן כשסרה הקליפה אין ספק כי אינו מיטמא ואף על פי שהחזירה למקומו וכשנשברה הקליפה ונשאר עמו האוכל והיתה שבירתו מעוטה כגון בקיעת כלי החרס הרי זה חבור עד שתתרצץ הקליפה ואז אינו חבור והוא אמרו עד שירצץ מלשון (שופטים י׳:ח׳) וירעצו וירוצצו ואע\"פ שהוא כתוב במשנה בסמ\"ך זה בלשונם עובר: \n"
+                ],
+                [
+                    "ביצה מגולגלת. בלשון ערב נמרש\"ת ופירוש יגוס יכרות אומר כיון שיקלוף ממנה מקום אחד לשתותה משם אותו קליפה כולה הנשארת אינה חבור לפי שאין להשמירה בו כיון שנפתח ממנה מקום א' לפי שהיא שותתת מן המקום ההוא אבל אם היתה שלוקה קשה הקליפה כולה הוא שומר לכל חלק ממנה ועל כן מצטרף עד שירצצו כולה ואז לא תצטרף והענין הזה בעצמו הוא בעצם אשר (אין) [יש] בו מוח לפי שהמוח אוכל והעצם הסובב אותו שומר והוא מצטרף עמו עד שירצצו: \n",
+                    "והרמון שפרדו. פירד גרעיניו בתוך קליפתו והרבה עושים זה כשנגבה קליפת הרמון עד שישארו הגרעינין בתוך הקליפות מתנועעים חבור: \n",
+                    "עד שיקיש עליו בקנה. עד שיכה ברמון בקנה או בשבט עד שינועו מה שנאחז בקליפה מגרעיני הרמון ואז לא תשאר הקליפה חבור לגרעינין ולא תצטרף: \n",
+                    "ושלל הכובסין והבגד שהוא תפור בכלאים חבור כמו שזכרנו במסכת פרה בפ' אחרון אמנם לפי שאין לו לחבור הזה להשאיר ולעמוד אבל יפרד אמרו כי כיון שיתחיל להתיר אנו חושבין אותו כנפרד ואינו חבור: \n"
+                ],
+                [
+                    "כבר ביארנו כי חזרים חסא ואין הלכה כר\"א בן צדוק: \n"
+                ],
+                [
+                    "צורת עלי הבצלים ידועה כי היא חלולה כדמות קנים ובתוכה ריר ידבק ביד וכן הבצל כשנגע בו המים וצמח והוא אינו מחובר לקרקע כמו שהוא מפורסם יצא ממנו לב ירוק דמות עלי בצלים ובתוכו גם כן ריר ואותו דבר הצומח נקרא בני בצלים ואומר כי אם היה הריר בתוך החללים ההם אז אנו משערין אותן כמו שהן מן החלל להשלים שיעור כביצה ואם היו ריקניות בלא ריר ממעכים אותן ביד עד שיתקבצו ותסור נפיחתן ואז משערין אותן בכביצה וכן הלחם המתחלחל החלקים כמו (פסחים דף לז.) סופגנין והוא פת סופגנית משערין אותה בכמות שהיא אלא אם היה חלל בתוכה אז יתקבץ ביד ודרך בשר העגל היונק כשנתבשל שירבה ויגדל ובשר מרובין בשנים מן הבהמות כשיתבשל מתכווץ ומתמעט ואמר שאנו משערין כביצה ממנו והוא מבושל כמות שהוא ולא נאמר זה היה קודם שנתבשל כביצה ואע\"פ שהוא עכשיו פחות מכביצה או בהפך אבל ישוער לפי ענינו אם היה חי חי ואם מבושל מבושל: \n"
+                ],
+                [
+                    "כשזרע קישות בכלי אינה מטמאה בהצמחתה כי האוכלים אמנם מיטמאים אחר תלישתם מן הקרקע כמו שביארנו בראשון של מכשירין ואמר ר' שמעון כאשר יצאו מן הקישואים חוץ לכלי הרי הוא כתלוש ויטמא והוא אמרו והטמא בטומאתו והטהור יאכל ואין הלכה כר\"ש: \n"
+                ],
+                [
+                    "כבר קדם לך במסכת מכשירין (פ\"א) כי הזרעים אינן מוכשרים בעוד שהן מחוברין לקרקע וכבר ביארנו בד' של מכשירין כי המים אינן מכשירין לטומאה אלא כשהן תלושים מן הקרקע אבל כשהן בקרקע אינן מכשירין וזכרנו עיקר זה השרש ובעבור השרש הזה אמר כי כלי גללים וכלי אדמה כשהם נקובים נקב שיצא ממנו שורש הצמחים והיו מונחים על שטח הקרקע והם מלאים מים כי המים ההם אינן מכשירין לפי שהוא כקרקע ואינו כתלוש וכבר ביארנו פעמים כי עציץ נקוב הרי הוא כארץ ושאינו נקוב אינו כארץ וכשנזרעו זרעים בכלי נקוב הרי הוא כאילו נתחבר בקרקע ועל כן אם נבלל במשקה לא הוכשר ואם היו הצמחים בכלי שאינו מנוקב הרי הוא כתלוש ועל כן כשנבלל במשקה הוכשר אח\"כ אמר כי העציץ הזה שאינו נקוב אשר הוא כלי ומכשיר את הזרעים כמו שביארנו וכן המשקים שבו מכשירין כשמלאהו עפר עד שפתו דינו דין טבלא שאין לה לזביז אשר עם היותה כלי היא טהורה כמו שנתבאר בב' של כלים וכן ג\"כ בכאן אינו מכשיר את הזרעים לפי שהוא לא נשאר כלי לענין הכשר ומים שבו גם כן אין מכשירין ובתוספתא (פ\"ב) אמרו טבלא שיש לה לזביז והטה על צדה אינה מכשרת את הזרעים לפי שבהטייתו אותה חזרה כטבלא שאין לה לזביז אשר אינה כלי וכבר ביארנו פעמים כי לזביז הוא השפה הגבוהה וענין אמרו אינה כלי כי אינה מקבלת טומאה: \n"
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "ההכשר כבר נתבארו כלליו ופרטיו במס' מכשירין (פ\"ג) ואמנם המחשבה ענינה שיתכוין לאכילת אותו דבר ואז יטמא טומאת אוכלין וכבר נתבאר ממנה קצת במסכת טהרות (פ\"א) ויבאר תשלומו בפ' הזה: \n"
+                ],
+                [
+                    "כבר ביארנו כי ענין מחשבה הוא שיתכוין על אותו דבר שיהיה מאכל אדם אף אם היה ראוי לעובד כוכבים בלבד הרי הוא אוכל וכבר ביארתי לך בא' של טהרות שכל מה שיטמא טומאה חמורה ר\"ל אדם ובגדים א\"צ הכשר וכל מה שלא יטמא טומאה חמורה צריך הכשר והוא אמר בהלכה הזאת כי הדברים אשר אין סופן לטמא טומאה חמורה אלא טומאת אוכלין בלבד והם עם זה אינם ידועים לאכילה על כן צריכין מחשבה ומזה הבשר שחותכין מן האדם או מן הבהמות או מן העופות והם חיים וכבר נתבאר לך פעמים בסדר הזה כי בשר הפורש מן החי אינו מטמא אמנם מטמא אבר מן החי וכן נבלת העוף הטמא לא תטמא טומאה חמורה כמו שזכרנו בראשון של מסכת טהרות וכן החלבים בכפרים צריכין מחשבה לפי שאינו מאכל אנשי הכפרים וכן הירקות המדבריות כולם אשר אינן נזרעים בגנות ואין צומחין בפרדסות ( * אינן) צריכין מחשבה לפי שאינן ג\"כ מיוחדים למאכל אדם: \n",
+                    "ושמרקעין. בצל חריף משתמשין בו ברפואות: \n",
+                    "ופטריות. הוא צמח אין לו שרש ולא זרע ואוכלין אותו רוב העם מבושל ושלוק והוציא רבי יהודה מירקות המדבר הכרתי המדברי: \n",
+                    "והרגילה ונץ החלב. הנקרא בערב אלח\"ב ואמר כי באלו אין צריכין מחשבה לפי שהם מפורסמות ידועות למאכל אדם כמו הירקות הפרדסיות והוציא ר\"ש העכביות והוא הצמח שעליו קוצין הרבה ומקלפין הקוצין ומשליכין אותן אח\"כ יקלוף אותו שרש ויאכל נא או מבושל בבשר וקלוי באלפס בשמן ג\"כ והוא רב מאד בארץ המערב ושמו מפורסם במערב אל מקלו\"ב והוא מכלל מיני הקוצים ותרגום כערער בערבה כעכביתא ובבראשית רבה אמרו וקוץ זה קונדס ודרדר אלו עכביות והוציא ר' יוסי מצמח המדבר כלוסין ונאמר כי הוא הנקרא בערב ענב אל דיב ואין הלכה כשלשתן אבל אלו כולם והדומה להן הן צריכין מחשבה: \n"
+                ],
+                [
+                    "כבר הודעתיך כי כל מה שיטמא טומאה חמורה אינו צריך הכשר ונבלת העוף הטהור כבר ביארנו בראשון של מסכת טהרות שהיא מטמא אדם בבית הבליעה ועל כן אינה צריכה הכשר אבל הן אוכלין טמאין בלא הכשר בלתי שיגע בה מה שיטמא אותה וכן נתבאר בגמרא נדה (דף נא.) דלא בעיא הכשר מים ולא הכשר שרץ ר\"ל שהיא טמאה כאוכלים טמאין בלתי שיגע בה שרץ ולא שאר טומאות: \n",
+                    "וענין אמרו בכל מקום במדינות ובכפרים והעיקר מה שזכרתי לך כי כל מה שדרכו להאכל במקום אחד ולא יאכל במקום אחר הוא צריך מחשבה במקום אשר לא נתפרסם שם אכילתו: \n",
+                    "ואמרו בכאן והחלב ר\"ל חלב בהמה טמאה לפי שהוא מטמא כמו בשרה ועל כן אין צריך הכשר כמו שיבאר עוד בסוף הפרק ור\"ש אומר כי בשר הגמל והארנבת והשפן והחזיר אין צריכין מחשבה בשוקים המדינה לפי שידוע הוא אכילתם במדינה ואין הלכה כר\"ש: \n"
+                ],
+                [
+                    "שבת. הוא בלשון ערב שבת והעיקר אצלנו סתם שבת לכמך עשוי ולא לקדירה ופי' הדברים האלה כי בידוע כי השבת נאכל כמות שהוא חי אחר המזון עם שאר הנמנין לא שיבושל בקדרה ועל כן כל זמן שלא נתבשל חייב בתרומה ומטמא טומאת אוכלין אבל כשנתבשל כיון שהשליך כחו בבשול וימצא בבשול טעם השבת כבר תמה תועלתו והנשאר הימנו אח\"כ הוא במדרגת השמרים אשר אינן ראוים לאכילה ועל כן אינו חייב בתרומה ולא יטמא טומאת אוכלים: \n",
+                    "ולולבי זרדים. הם (לבות) האילנות והם הקצוות הרכים היוצאים בקצוות השבטים בעת שמלבלבין האילנות והרבה בני אדם כובשין אותן במים ומלח ואוכלין אותן חיים אמנם זה בלתי מפורסם אצל הכל: \n",
+                    "ועדל. צמח מפורסם: \n",
+                    "ולוף. מין בצל פירוש הש\"ס הירושלמי (שביעית פ\"ז) וממנו מין ידוע בלוף שוטה: \n",
+                    "עד שימתוקו. עד שימתק טעמם בכבישה ותסור עפיצתן: \n",
+                    "ופקועות. טעמן מר כמו שנאמר (מ\"ב ד) פקועות שדה וכשנכבש במלח זמן רב נמתק ונעשה ראוי לאכילה ואין הלכה כר\"ש: \n"
+                ],
+                [
+                    "קושט. בלשון ערב אל קסט\"ו: \n",
+                    "וחמס וראשי בשמים. צמחי הבשם כולם נקראים ראשי בשמים ר\"ל קצות הבושם וזה כגון הקנה והקנמון ואגוז הבשם ונרד ומה שקורין בערב הבא\"ג ובסבאס\"ה וכיוצא באל�� הצמחים אשר מטיבי הטעמים ונותנים בו ריח ערב והחלתית עם תיעוב הריח והרי לך הרופאים זוכרים אותם בספרי המזונות וחלות חריע וזה שמוציאין לבו ושוחקין אותו ועושין ממנו עוגות ומשתמשים בו בטעמם והירושלמי ביאר לנו כי חריע הוא הנקרא בערב אל קרטו\"ם ומאמר רבי יוחנן בן נורי הולך על העקרים הידועים והם שכסף מעשר שני אין קונים בו אלא מזונות בלבד ואמרו בש\"ס (נדה דף נא:) נמנו וגמרו שאין נלקחים בכסף מעשר ואין מטמאין טומאת אוכלין וזה הוא פסק ההלכה: \n"
+                ],
+                [
+                    "הפגין. הם הפירות אשר הן עפוצין מאד והבוסר הוא ענין הפירות אחר הפיגום האחרון וקודם תשלום הבשול ועונת המעשרות חלוקה בחילוק האילנות כמו שנתבאר במסכת מעשרות (פ\"א) ופריצי זיתים וענבים זיתים יבשים וענבים יבשים אירע לו מקרה ויבש קודם הבשול ונתקשה עד שנמנע אכילתו ועל כן נקראו פריצים:  ",
+                    "וקצח. בלשון ערב אל שוני\"ז ואמרם וכן למעשרות ב\"ש פוטרין לפי שאינו אצלם אוכל וב\"ה מחייבין במעשר לפי שהוא אצלם מכלל האוכלין והלכה כר\"ע:  "
+                ],
+                [
+                    "הקור. הוא ראש הדקל והוא עץ לבן רך כורתין אותו מעלי הדקל בדמות גבינה יבשה ואוכלין אותו בני אדם והוא אינו מיטמא אמנם מותר לקנותו בכסף מעשר: \n",
+                    "וכפניות. הם עוקצי התמרים בתחלת צמיחתן והם מכוסין בקרום והוא מפורסם והוא כאוכלין ויטמא טומאת אוכלין: \n"
+                ],
+                [
+                    "ר\"ע אומר אם יכול לחיות. ר\"ל כי אם הוא בענין שאם יחזרהו למים שיחיה אז אינו מטמא כשנגע בו הטומאה לפי שהוא חי ואין החיות מיטמאים כל שהן חיים כמו שביארנו בפתיחה: \n",
+                    "ויחור של תאנה. שבט מאילן התאנה כשנשתבר ובו גרעיני תאנים ונשאר מחובר באילן בקליפה אשר על האילן בלבד רבי יהודה אומר כי אותן תאנים אינן מטמאין אלא אחר כריתתם ופירוקן מן האילן וחכמים אומרים כי לא נחשוב אותו מחובר אלא אם נשאר בינו ובין האילן חבור כל כך שאם יקשר עם האילן יתחבר עמו וישוב ענף מענפיו ויפרח ויוציא פרח ותרגום (שמואל א ט״ו:ל״ג) וישסף שמואל ופשח ואין הלכה כר\"ע ולא כר' יהודה: \n"
+                ],
+                [
+                    "לשון התורה באיסור החלבים הם ג' מיני חיות בלבד והוא שור וכבש ועז וזהו חלב בהמה טהורה אמנם חיה טהורה והיא איל וצבי ויחמור ואקו ודשון ותאו וזמר חלב אלו כולם מותרים לנו באכילה אבל בהמה טמאה וחיה טמאה אין חילוק בין חלבה ובשרה לא לענין אכילה ולא לענין טומאה הוא אמרו יתעלה ב\"ה (ויקרא י״א:ח׳) טמאים הם ולא חלק בם חלוק וכבר ביארנו כי הבהמה טמאה שוה הוא זביחתה או מיתתה והשחיטה אינה מועלת ומצלת מן הטומאה אלא בחיות המותרין לאכילה בלבד ולשון התורה בהיות חלב בהמה טהורה טהור ר\"ל שלא יטמא כמו שתטמא הנבילה ואע\"פ שהוא חלב נבילה הוא אמרו יתעלה (שם ז) וחלב נבלה וחלב טרפה יעשה לכל מלאכה ואכול לא תאכלוהו לפי שאמר לכל מלאכה יכנס בו מלאכת הקדש כמו שזכרנו בספרי ואין ספק כי החלב אשר אמר בו בטהורה עם היותו חלב נבלה אינו חלב בהמה טמאה מפני אמרו חלב נבלה וחלב טרפה אמרו יצאת בהמה טמאה שאין לה טרפה לפי שטריפתה ושחיטתה שוה כמו שביארנו ואינו גם כן חלבי חיה טהורה כיון שאמר ואכול לא תאכלוהו אמרו חלב שאסור באכילה טהרתי לך יצא חלב חיה טהורה שמותר באכיל' ונתבאר לך מן העקרים האלו כי חלב כל הנבילה כמו בשרו חוץ מחלב נבלת בהמה טהורה שחלבה טהור לא יטמא אדם וכלים כמו שתטמא הנבילה וע\"כ צריך הכשר על העיקר אשר הודעתיך כי כל מה שאינו מטמא טומאה חמורה צריך הכשר כמו שביארנו בראשון של טהרות ודע כי החלב הזה ג\"כ לא יטמא כמו שיטמאו אוכלין טמאים ואפי' אחר ההכשר עד שתגע בו טומאה כשאר אוכלין ואז יטמאו כפי הטומאה (אחר) אשר תגע בהם כמו שנשתרש בפתיחה אלא אם יהיה חלב נבלה כי הוא צריך הכשר מים בלבד לא הכשר הגוף כמו נבלת עוף טמא כמו שביארנו בראשון של מסכת טהרות:  "
+                ],
+                [
+                    "זאת ההלכה כבר קדמה היא ופירושה בסוף שביעית: \n"
+                ],
+                [
+                    "חלות דבש. הן חתיכות הנופת וכבר ידעת כי הדבש הוא מכלל ז' משקים זה כששותת אבל כל זמן שהוא בבית השעוה אינו אז משקה וכבר ידעת כי לטומאת משקים סגולות מיוחדות בם מן היותם תחלה לעולם וזולת זה ממה שנתבאר בסדר הזה ואמרי ב\"ש כי כיון שיחמם אותם להוציא דבשם יחשבו משקה ואפילו קודם צאתם: וכבר קדם לנו כי חרחור הוא חזק החום ואמנם מה שביאר משיחרחר מכיון שיתעורר הריב עם הדבורים ויתחיל לגרשם מן לחרחר ריב (משלי כ״ו:כ״א) הוא מאמר לא יסכים עם העקרים לפי שהכל מודים כי דבש בכוורת אינו לא אוכל ולא משקה: \n",
+                    "ופי' משירסק כיון שיוצק הנופת בידו וישתות הדבש: \n"
+                ],
+                [
+                    "לפי שהשלים כל דיני ההלכה הקודמת כמו שפרט חתם הדברים בגמול: \n",
+                    "וענין אמרו שלש מאות ועשרה עולמות כאילו קובצו מעדני העולם הזה בכללם לפי חילוק מיני מעדניהם ואחר כך נכפל אותו המקובץ שלש מאות ועשר פעמים היה מה שיגיע אחד מן הצדיקים ממעדני העולם הבא כמו זה אמנם התעדן הזמן הזה אינו נחקר אבל כל נפש תזכה לחיי העולם הבא ולא תאבד לעולם והוא ענין יש ר\"ל המציאות התמידי אשר לא יחקר לפי שיש הוא המציאות ואין הוא האפיסה וכאילו אומר כי אוהבי אנחיל את המציאות בפשיטות ואין שם מציאות האמתי אלא ההתמדה והוציא בפסוק הזה גדול התענוג על דרך משל ומספרם יש ג' מאות ועשרה וזה על דרך התעוררות בלבד כי אותו התענוג גדול אמנם האמת כי כמו שאין שווי בין הנחקר לאשר אינו נחקר כן אין שווי בין אלה המעדנים אשר אצלינו ואותם התענוגים וכבר ביארנו מזה קצת במסכת סנהדרין (פ\"י): \n",
+                    "כבר השלמנו החבור הזה כפי מה שהבטחנו ואני אשאלהו יתברך ואתחנן אליו שיצילנו מן השגיאות ומי שימצא בו טעות או נתבאר לו בפי' הלכה מן ההלכות פירוש טוב מאשר פירשתיו יעורר על זה וינצל אותי בהתנצלות כי מה שהשתדלתי בו אינו מעט ולא קרוב אצל מי שיש לו פרעון ושכר טוב וכ\"ש בהתעסקות מחשבתן בכל עת באנחות הזמן ובמה שגזר האלהים עלינו מן הגלות והגדוד בארצות מקצה השמים ועד קצה השמים ואולם שכר זה כבר בא גלות מכפרת עון יודע יתברך כי מהן הלכות תליתי פירושם במסעות הדרך ומהם ענינים כתבתים ואני עליתי בספינות בים המלח ודי בזה ענין לבאר להיותי מעיין בחכמות אחרים אמנם פשטתי זה הענין לביאור ההתנצלות למי שירצה לכתוב לתופש שיתפוש ואינו ראוי לגנותו בתפישתו אבל מושכר מן האלהים על זה אהוב אצלי לפי שהוא מלאכת ה' ומה שספרתיו מעניני הזמן חבור הפירוש הזה הוא אשר חייב העכבה בו זמן ארוך: \n",
+                    "אני משה בר מיימון הדיין ברבי יוסף החכם בר יצחק הדיין בר יוסף הדיין בר עובדיה הדיין בר' שלמה הרב ברבי עובדיה הדיין זצ\"ל התחלתי לחבר פירוש זה הספר ואני בן שלש ועשרים שנה והשלמתיו במצרים ואני בן שלשים שנה שהיא שנת ט' וע' לשטרות. ברוך נותן ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה: \n"
+                ]
+            ]
+        ]
+    },
+    "versions": [
+        [
+            "Vilna Edition",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "רמב\"ם משנה עוקצים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Rambam",
+        "Seder Tahorot"
+    ],
+    "schema": {
+        "heTitle": "רמב\"ם משנה עוקצים",
+        "enTitle": "Rambam on Mishnah Oktzin",
+        "key": "Rambam on Mishnah Oktzin",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "הקדמה",
+                "enTitle": "Introduction"
+            },
+            {
+                "heTitle": "",
+                "enTitle": ""
+            }
+        ]
+    }
+}