6957406191b9a2a9951c6555f29adeea18b76c13f810c9a7e861ddd4a960a00a

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Nezikin/Rashash on Mishnah Avodah Zarah/Hebrew/Vilna Edition.json

@@ -0,0 +1,99 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Rashash on Mishnah Avodah Zarah",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI",
+    "versionTitle": "Vilna Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "משניות דפוס ראם, ווילנא תרס\"ח",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "רש״ש על משנה עבודה זרה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה שלשה ימים כו'. </b>מנינא בסוף כי הכא כו'. אין זה ממש בסוף כי לפני אידיהן הוא הגבלת זמן המנין והוא חלק ממנו ושוה להא דבז\"ד בודקין אה\"ז ולבג\"ד שוו גיטי נשים דהמנין קודם להענין רק הוא נגד להא דז\"י קודם יוה\"כ. ועי' לשונם בריש קדושין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה אמר לו כי טובים כו' אלא דה\"ק ישקני כו' שמעתי כו' </b>נ\"ב ול\"נ שסמיך על אידך קרא (ד' יו\"ד) מה יפו דדיך אחותי כלה מה טובו דדיך מיין. מהגרמ\"ש ז\"ל]:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתו\"ח ד\"ה וציר כו' אבל בירושלמי רפ\"ז דנדרים הל\"ד הנודר מדגה אינו אסור אלא בכלבית. </b>ולכאורה י\"ל דהכוונה שם לאסר בהנאתו עי' עירובין (ל') אולם בירושלמי איתא דגה שאני טועם ע\"ש ולפ\"ז הראיה נכונה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ד' אמות כו' אלא ממלא המקום קוצים. </b>וכ\"ה לשון הרמב\"ם בחבורו פ\"ח ה\"ה והטוש\"ע בר\"ס קמ\"ג (ובגמ' דגדר לי' בהיזמי כו') וצ\"ל שגי' אחרת היה לפניהם והתוי\"ט ל\"ד שהעתיק לשון הגמ' כפי הגי' שלפנינו על לשון הרע\"ב ולא העיר ועי' בהגהות הטור שם:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה אבניו כו' ותימה כו' ואולי דמשום חומרת ע\"ז אמרו דא\"ב </b>ונ\"ל דכן ג\"כ דעת התוס' לקמן (ס\"ד ב') ד\"ה תנ\"ה ע\"ש היטב דאל\"כ דלמא שאני נשתתפו דיש לו חלק מן הדין. אבל ירושה דאינה אלא מדרבנן כדאיתא בקדושין שם אמרינן ברירה וסברת התוי\"ט איתא בגמרא לקמן (נ\"ב א') משום חומרא דעבודה זרה שויא רבנן כטומאה דאורייתא כו' ע\"ש והתו\"ח הביא בשם הרמב\"ם בחבורו דאמרינן גם הכא ברירה משום דרבנן היא ול\"ד כלל. א) דהרמב\"ם כתב כן לענין הנאה והיא דאורייתא כמש\"כ לקמן (נ\"ג ב') בס\"ד ע\"ש. ב) דהרמב\"ם לא כתב מטעם ברירה אלא כתב סתם מחצה שלו מותר בהנאה וי\"ל דמיירי במכיר או במוכר חלקו בכ\"מ שהוא כמ\"ש הר\"ן וכ\"נ שהבינוהו הכ\"מ והלח\"מ ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה הפת כו'. והלכך כו'.</b> אנכי ל\"מ טעם בדבריו דמ\"מ קשה מדוע לא ינוכה שם הנאת דמי עצים דחולין. ועוד אפה בו אה\"פ בחדש לדידן דמותר אם אח\"כ הוסק בעצי היתר מחמת זוז\"ג ולדבריו עצי היתר הגורמים לא יועילו ועמש\"כ שם ב' חלוקים נכונים בס\"ד:",
+                "<b>[שם בתוי\"ט ד\"ה אסורה בהנאה כו' ולכך צ\"ל דה\"ק דדרך ליקח פת מן הע\"ג כדי להאכיל לפועליו הע\"ג. </b>נ\"ב כ\"כ התוס' ביבמות (פ\"א ב') ובזבחים (ע\"ב ב') ד\"ה כולן ידלקו הלשון. \"חיישינן שמא יקנה ממנו ישראל ליתן לפועליו\". מהגרמ\"ש ז\"ל]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה מה שבבור אסור. אם יגע כו'. </b>והרשב\"ם בתוס' פי' מטעם כחו כו'. ולכאורה קשה דתיפוק ליה מטעם סתם יינם כדלעיל (כ\"ט ב') בריש המשנה ובתד\"ה יין מנלן. ודוחק לומר דמפרשי דקאי על הרישא דלקח ישראל בעוד שהיה בגת דכשיקרא עליו שם יין כבר היה של ישראל. ועוד דהמטהר יינו של עובד כוכבים יצטרך לקנותו בעודן ענבים וזה לא שמענו ועי' לקמן (נ\"ו ב') בתד\"ה מהו וברש\"א ועי' לשון הר\"ן שהבאתי לעיל שם דכל שאין בו חשש ניסוך לא מיתסר משום בנותיהן ולשטתו א\"ש. ולשון הרמב\"ם בפי\"א מהל' מ\"א ה\"ג יין העובד כוכבים שאין אנו יודעים אם נתנסך כו' והוא הנקרא סתם יינם אסור בהנאה. משמע ג\"כ דבידוע שלא נתנסך אינו בכלל סתם יינן. אבל שם הוכחתי דשטת רש\"י אינו כן דעכ\"פ אסור בשתיה. ואולי י\"ל כיון דיינן נאסר משום בנותיהן כמו פתן דינו כמוהו דאינו אסור עד שיהא גמרו ע\"י עובד כוכבים לעיל (ל\"ח ב') ואפי' לדעת הר\"ן שהביא הב\"י ר\"ס קי\"ב דבפת של עובד כוכבים לא מהני באפהו ישראל מ\"מ היינו דוקא כשהלישה והעריכה היה ע\"י עובד כוכבים ע\"ש בב\"י באורך:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה ולא בוצרין עמו כו'. </b>ולפיכך הויין טבולין לתרומה קודם בצירה. בפסחים (ל\"ג) כגון דאחמיץ במחובר ועמש\"כ שם בפרש\"י ועי' לקמן (נ\"ו) תד\"ה שמותר. והל\"ל דהוויין טבולין בשעת בצירה קודם דריכה:",
+                "[נ\"ב נראה דצ\"ל דריכה. מהגרמ\"ש ז\"ל]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה כגון חומץ שנפל ע\"ג גריסין. </b>וכ\"ה בתוס' כאן אבל לקמן (ס\"ו ב') העתיקו וכן:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה כגון חמץ כו' ותמיהה לי דמה ענין זה למשביח ולבסוף פוגם כו'. </b>ול\"נ דהרע\"ב כוון למש\"כ התוס' בסוף מכלתין בד\"ה מכאן ואילך ע\"ש ותבין:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה עובד כוכבים שהיה מעביר עם ישראל כדי יין כו'. </b>הרא\"ש בשם הרמב\"ן כ' דלא מיירי בפתוחות לגמרי דודאי יש לחוש דלמא נגע ע\"ש. והתוי\"ט לקמן מ\"ז ד\"ה המערה תמה דתיפוק ליה משום נדנוד כו' ע\"ש. ואין כאן תימא כלל. דבכלי רחב אינו נאסר מפני נדנוד דרך הילוכו. עי' בט\"ז סי' קכ\"ה סקי\"ג ובש\"ך סקי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה משנכנסה לרשותן אסור. </b>לכאורה ה\"נ הטעם כדלקמן (בע\"ב) בגמ' דמיתחזי כעבודת כוכבים ביד ישראל וכפרש\"י שם ומהרא\"ש ל\"מ כן:",
+                "<b>שם במשנה פסק עד שלא מדד דמיו מותרין. </b>עתוי\"ט שדעת הרמב\"ם כשמדד בכליו של עובד כוכבים דמיו אסורין מפני תערובות עכבת יין שבכליו ושהראב\"ד השיגו דהא קי\"ל כרשב\"ג. ובד\"ה אסור קיים דעתו בדברי הר\"ן בהא דמשפך דמתניתין דלקמן שכתב דאפי' לרשב\"ג אינו אלא במפרש כו' ע\"ש ותמה על הראב\"ד והכ\"מ. ודבריו אינן אלא דברי תימה. דבמדד בכליו של עובד כוכבים שיש בהם עכבת יין של העובד כוכבים לא קנה הישראל מעולם ההוא יין ולא בא ברשותו כלל והרי נשאר בידו של עובד כוכבים כשהיה ואינו מוכר לו אלא יינו שמודד ועדיף יותר ממפרש:",
+                "<b>[שם בתוס' חדשים ד\"ה אומנין של ישראל הרמב\"ם גריס בין בפירושו בין בחבורו אומנין ישראל נ\"ב </b>ונרא' לי שהגי' אומנין של ישראל היא נכונה לפי הפי' שהביא הרשב\"א בתוה\"ב (והביאו הב\"י) וז\"ל וי\"מ כגון שעשו מלאכה אצל ישראל וישראל זה אמר לנכרי לפרען בשבילו והוא שלח להם חבית של יי\"נ כו':",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה ואם משנכנסה כו' ב\"י סי' קל\"ב בשם ר' ירוחם. </b>נ\"ב אתמה על הב\"י ועל התוי\"ט שלא השגיחו שר' ירוחם העתיק את לשון הרא\"ש במשנתינו סי' כ\"א והי' להם לכתוב בשם הרא\"ש. מהגרמ\"ש ז\"ל]:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Nezikin/Rashash on Mishnah Avodah Zarah/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,96 @@
+{
+    "title": "Rashash on Mishnah Avodah Zarah",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rashash_on_Mishnah_Avodah_Zarah",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה שלשה ימים כו'. </b>מנינא בסוף כי הכא כו'. אין זה ממש בסוף כי לפני אידיהן הוא הגבלת זמן המנין והוא חלק ממנו ושוה להא דבז\"ד בודקין אה\"ז ולבג\"ד שוו גיטי נשים דהמנין קודם להענין רק הוא נגד להא דז\"י קודם יוה\"כ. ועי' לשונם בריש קדושין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה אמר לו כי טובים כו' אלא דה\"ק ישקני כו' שמעתי כו' </b>נ\"ב ול\"נ שסמיך על אידך קרא (ד' יו\"ד) מה יפו דדיך אחותי כלה מה טובו דדיך מיין. מהגרמ\"ש ז\"ל]:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתו\"ח ד\"ה וציר כו' אבל בירושלמי רפ\"ז דנדרים הל\"ד הנודר מדגה אינו אסור אלא בכלבית. </b>ולכאורה י\"ל דהכוונה שם לאסר בהנאתו עי' עירובין (ל') אולם בירושלמי איתא דגה שאני טועם ע\"ש ולפ\"ז הראיה נכונה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ד' אמות כו' אלא ממלא המקום קוצים. </b>וכ\"ה לשון הרמב\"ם בחבורו פ\"ח ה\"ה והטוש\"ע בר\"ס קמ\"ג (ובגמ' דגדר לי' בהיזמי כו') וצ\"ל שגי' אחרת היה לפניהם והתוי\"ט ל\"ד שהעתיק לשון הגמ' כפי הגי' שלפנינו על לשון הרע\"ב ולא העיר ועי' בהגהות הטור שם:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה אבניו כו' ותימה כו' ואולי דמשום חומרת ע\"ז אמרו דא\"ב </b>ונ\"ל דכן ג\"כ דעת התוס' לקמן (ס\"ד ב') ד\"ה תנ\"ה ע\"ש היטב דאל\"כ דלמא שאני נשתתפו דיש לו חלק מן הדין. אבל ירושה דאינה אלא מדרבנן כדאיתא בקדושין שם אמרינן ברירה וסברת התוי\"ט איתא בגמרא לקמן (נ\"ב א') משום חומרא דעבודה זרה שויא רבנן כטומאה דאורייתא כו' ע\"ש והתו\"ח הביא בשם הרמב\"ם בחבורו דאמרינן גם הכא ברירה משום דרבנן היא ול\"ד כלל. א) דהרמב\"ם כתב כן לענין הנאה והיא דאורייתא כמש\"כ לקמן (נ\"ג ב') בס\"ד ע\"ש. ב) דהרמב\"ם לא כתב מטעם ברירה אלא כתב סתם מחצה שלו מותר בהנאה וי\"ל דמיירי במכיר או במוכר חלקו בכ\"מ שהוא כמ\"ש הר\"ן וכ\"נ שהבינוהו הכ\"מ והלח\"מ ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה הפת כו'. והלכך כו'.</b> אנכי ל\"מ טעם בדבריו דמ\"מ קשה מדוע לא ינוכה שם הנאת דמי עצים דחולין. ועוד אפה בו אה\"פ בחדש לדידן דמותר אם אח\"כ הוסק בעצי היתר מחמת זוז\"ג ולדבריו עצי היתר הגורמים לא יועילו ועמש\"כ שם ב' חלוקים נכונים בס\"ד:",
+                "<b>[שם בתוי\"ט ד\"ה אסורה בהנאה כו' ולכך צ\"ל דה\"ק דדרך ליקח פת מן הע\"ג כדי להאכיל לפועליו הע\"ג. </b>נ\"ב כ\"כ התוס' ביבמות (פ\"א ב') ובזבחים (ע\"ב ב') ד\"ה כולן ידלקו הלשון. \"חיישינן שמא יקנה ממנו ישראל ליתן לפועליו\". מהגרמ\"ש ז\"ל]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה מה שבבור אסור. אם יגע כו'. </b>והרשב\"ם בתוס' פי' מטעם כחו כו'. ולכאורה קשה דתיפוק ליה מטעם סתם יינם כדלעיל (כ\"ט ב') בריש המשנה ובתד\"ה יין מנלן. ודוחק לומר דמפרשי דקאי על הרישא דלקח ישראל בעוד שהיה בגת דכשיקרא עליו שם יין כבר היה של ישראל. ועוד דהמטהר יינו של עובד כוכבים יצטרך לקנותו בעודן ענבים וזה לא שמענו ועי' לקמן (נ\"ו ב') בתד\"ה מהו וברש\"א ועי' לשון הר\"ן שהבאתי לעיל שם דכל שאין בו חשש ניסוך לא מיתסר משום בנותיהן ולשטתו א\"ש. ולשון הרמב\"ם בפי\"א מהל' מ\"א ה\"ג יין העובד כוכבים שאין אנו יודעים אם נתנסך כו' והוא הנקרא סתם יינם אסור בהנאה. משמע ג\"כ דבידוע שלא נתנסך אינו בכלל סתם יינן. אבל שם הוכחתי דשטת רש\"י אינו כן דעכ\"פ אסור בשתיה. ואולי י\"ל כיון דיינן נאסר משום בנותיהן כמו פתן דינו כמוהו דאינו אסור עד שיהא גמרו ע\"י עובד כוכבים לעיל (ל\"ח ב') ואפי' לדעת הר\"ן שהביא הב\"י ר\"ס קי\"ב דבפת של עובד כוכבים לא מהני באפהו ישראל מ\"מ היינו דוקא כשהלישה והעריכה היה ע\"י עובד כוכבים ע\"ש בב\"י באורך:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה ולא בוצרין עמו כו'. </b>ולפיכך הויין טבולין לתרומה קודם בצירה. בפסחים (ל\"ג) כגון דאחמיץ במחובר ועמש\"כ שם בפרש\"י ועי' לקמן (נ\"ו) תד\"ה שמותר. והל\"ל דהוויין טבולין בשעת בצירה קודם דריכה:",
+                "[נ\"ב נראה דצ\"ל דריכה. מהגרמ\"ש ז\"ל]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה כגון חומץ שנפל ע\"ג גריסין. </b>וכ\"ה בתוס' כאן אבל לקמן (ס\"ו ב') העתיקו וכן:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה כגון חמץ כו' ותמיהה לי דמה ענין זה למשביח ולבסוף פוגם כו'. </b>ול\"נ דהרע\"ב כוון למש\"כ התוס' בסוף מכלתין בד\"ה מכאן ואילך ע\"ש ותבין:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה עובד כוכבים שהיה מעביר עם ישראל כדי יין כו'. </b>הרא\"ש בשם הרמב\"ן כ' דלא מיירי בפתוחות לגמרי דודאי יש לחוש דלמא נגע ע\"ש. והתוי\"ט לקמן מ\"ז ד\"ה המערה תמה דתיפוק ליה משום נדנוד כו' ע\"ש. ואין כאן תימא כלל. דבכלי רחב אינו נאסר מפני נדנוד דרך הילוכו. עי' בט\"ז סי' קכ\"ה סקי\"ג ובש\"ך סקי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה משנכנסה לרשותן אסור. </b>לכאורה ה\"נ הטעם כדלקמן (בע\"ב) בגמ' דמיתחזי כעבודת כוכבים ביד ישראל וכפרש\"י שם ומהרא\"ש ל\"מ כן:",
+                "<b>שם במשנה פסק עד שלא מדד דמיו מותרין. </b>עתוי\"ט שדעת הרמב\"ם כשמדד בכליו של עובד כוכבים דמיו אסורין מפני תערובות עכבת יין שבכליו ושהראב\"ד השיגו דהא קי\"ל כרשב\"ג. ובד\"ה אסור קיים דעתו בדברי הר\"ן בהא דמשפך דמתניתין דלקמן שכתב דאפי' לרשב\"ג אינו אלא במפרש כו' ע\"ש ותמה על הראב\"ד והכ\"מ. ודבריו אינן אלא דברי תימה. דבמדד בכליו של עובד כוכבים שיש בהם עכבת יין של העובד כוכבים לא קנה הישראל מעולם ההוא יין ולא בא ברשותו כלל והרי נשאר בידו של עובד כוכבים כשהיה ואינו מוכר לו אלא יינו שמודד ועדיף יותר ממפרש:",
+                "<b>[שם בתוס' חדשים ד\"ה אומנין של ישראל הרמב\"ם גריס בין בפירושו בין בחבורו אומנין ישראל נ\"ב </b>ונרא' לי שהגי' אומנין של ישראל היא נכונה לפי הפי' שהביא הרשב\"א בתוה\"ב (והביאו הב\"י) וז\"ל וי\"מ כגון שעשו מלאכה אצל ישראל וישראל זה אמר לנכרי לפרען בשבילו והוא שלח להם חבית של יי\"נ כו':",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה ואם משנכנסה כו' ב\"י סי' קל\"ב בשם ר' ירוחם. </b>נ\"ב אתמה על הב\"י ועל התוי\"ט שלא השגיחו שר' ירוחם העתיק את לשון הרא\"ש במשנתינו סי' כ\"א והי' להם לכתוב בשם הרא\"ש. מהגרמ\"ש ז\"ל]:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Vilna Edition",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "רש״ש על משנה עבודה זרה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Nezikin/Rashash on Mishnah Bava Batra/Hebrew/Vilna Edition.json

@@ -0,0 +1,247 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Rashash on Mishnah Bava Batra",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI",
+    "versionTitle": "Vilna Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "משניות דפוס ראם, ווילנא תרס\"ח",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "רש״ש על משנה בבא בתרא",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>במשנה בונין אה\"כ באמצע כו' זה נותן ג\"ט כו'. </b>לכאורה ה\"נ דז\"א אלא כשחלקיהן שוין אבל כשחלק א' גדול משל חבירו נותנין לפי הערך שיש לכאו\"א חלק בו. ודומה להא דלקמן (ז' ב') דגובין לפי ממון וע\"ש בתד\"ה לפי קירוב. וזה אשמע לן התנא באמרו באמצע לומר דמיירי בחלקים שוים. אבל לא כן כתב הטוש\"ע בסי' קנ\"ז ס\"ג. ועל ראיות הגר\"א ז\"ל שם אומר אני ערבך ערבא צריך:",
+                "<b>שם כפיסין לבנים. </b>פי' הרע\"ב דשיעור לבנה ג' טפחים. ול\"ד במחכ\"ת דלפי המסקנא בגמרא משמע דמתני' בזוטרי דעם סידן לא הוין אלא ג\"ט:",
+                "<b>שם וכן בגנה כו'. </b>עתוי\"ט העתקת פי' הרמב\"ם בזה (ויש בו ט\"ס במש\"כ ולא זכר שהיא מעורבת עם גנת פלוני. דצ\"ל עם גנה פלונית וכ\"ה בפיה\"מ וכ\"מ להדיא מהה\"מ שם וע' ש\"ך ר\"ס קנ\"ח). ושלזה כוון ג\"כ בחבורו ומ\"מ חלוקין הן דבפירושו כ' דבבקעה סתם אין כופין כו' ואפי' במקום שנהגו לגדור. ובחבורו כ' אלא במקום שנהגו. גם מהכ\"מ משמע שהיה גורס (בחבורו) בגנה סתם ואפי' במקום שלא נהגו לגדור. ופי' דבריו דהיינו סתם. ובפירושו כ' ואפי' במקום שנהגו שלא לגדור. אמת דבב\"י משמע דגם בחבורו גורס כן (וכגי' שלפנינו) וכן העתיק בשו\"ע ואפ\"ה פרשהו דהיינו סתם ודוחק:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה כפיסין כו' ותמיהני כו' וקשה לר\"י כו'. </b>דכפיסין ארחי גמרא גמירי לה כו'. ולנ\"פ דהא גם מקמי דשני ליה גמרא גמירי לה לא פריך אלא דילמא הם ליבני (כ\"ה גי' רש\"י) דלא משפיין אבל דליהוי עץ לא הוי קס\"ד ולכן מקשה ר\"י שפיר:",
+                "<b>[שם תוי\"ט ד\"ה מחייבין וכו' ואפי' במקום שנהגו לגדור כו' </b>נ\"ב בחבורו כתב אבל אם מכר בקעה סתם אין מחייבין אותו לגדור אלא במקום שנהגו ע\"כ וכ\"ה מפורש בירושלמי ונ\"ל שבפי' הוא ט\"ס ותחת תיבות \"ואפילו\" צ\"ל \"אלא\":"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט סד\"ה מגלגלין כו' והכי תני' בתוספתא </b>נ\"ב סוף פרק בתרא דב\"מ. מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה רע\"א בית רובע. </b>מש\"כ התוי\"ט דרובע הוא ק\"ד אמות וחומש ל\"ד כי איננו אלא ק\"ד אמות ושתות כי הו' הנשארים נצטרך לחלקם לל\"ו חלקים כמנין הרביעיות ויעלה שתות. ומש\"כ עוד דבעשר וחומש על עשר וחומש יעלה שטחו לק\"ד וחומש. שגה מאד דלא הוי רק ק\"ד ואחד מכ\"ה שהרי החומש הנשאר הוא ארכו כרחבו חומש על חומש וכשתרצה לעשותו רוחב אמה תצטרך לחתכו לה' חלקים ותחבר אורך חלק לחלק ויהיה אמה על א' מכ\"ה באמה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה מערה. </b>מקורה בקירוי כ\"כ רש\"י. והיא מרובעת כדאיתא בב\"ק (נ' ב'):",
+                "<b>שם ד\"ה גפת. </b>פסולת זיתים כו' כ\"כ רש\"י. בר\"פ במה טומנין מבע\"ל גפת של זיתים תנן או דשומשמין ע\"ש ונקטו הפוסקים שם דאפי' דשומשמין אסור עי' בהגר\"א ז\"ל באו\"ח סי' רנ\"ו סקי\"א. ולקמן בגמרא (י\"ט) מדמן להדדי. וכן בר\"פ כירה פי' רש\"י דשומשמין:",
+                "<b>[שם בתוי\"ט סד\"ה וסד בסיד כו' </b>ובב\"י סי' קנ\"ה ראיתי כו' נ\"ב כבר תפסוה בשו\"ת הרש\"ך ח\"ב סי' קצ\"ה ובלח\"מ פ\"ט מהל' שכנים וכן הדרישה והב\"ח סי' הנ\"ל:",
+                "<b>שם בתוי\"ט סד\"ה מי רגלים שהרי האבנים. </b>[צ\"ל הלבנים] עצמן נמוקין והולכין. מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ואם הזיק ואעפ\"כ כו' ואין לו מה לשלם כ\"כ רש\"י. </b>ע' לקמן (ס') בפי' רשב\"ם על הא דאין עושין חלל תחת ר\"ה שאין רצונם כו' לירד לדין כו' וכה\"ג כתבו התוס' לעיל (ס\"ד י\"ז) אבל הכא מילתא פסיקא דאם ידלק הבית קרוב הדבר שלא יציל מאומה מכל אשר לו וכ\"מ מלשונם שכ' ואין לו ולא כ' ולא יהיה לו וע' בסמ\"ע סי' קנ\"ה:",
+                "<b>[שם בתוי\"ט סד\"ה ובכירה כו' וכ\"כ בנ\"י ובכירה טפח בין מלמעלה בין מלמטה </b>נ\"ב והרמ\"ה כתב וז\"ל ומסתברא מדלגבי עליה תילתא דשיעורא דתנור הוה. גבי בית נמי שיעורא דכירה תילתא דשיעורא דתנור נמי הלכך כו' אא\"כ י\"ל ע\"ג גובה ח' טפחים עכ\"ל. וכ\"כ הש\"מ בשם הרשב\"א דאפשר לומר דילפינן מלמטה כלומר דכשם ששיעור שתחת הכירה א' מג' בתנור ממילא שמעינן בשיעור שלמעלה שהוא א' מג' בתנור והוא אמה ושליש עכ\"ל:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה ר' שמעון כו' וכתב עליו הרא\"ש שלא הוצרך לראי' זו דבלא\"ה הלכתא כרבים. </b>נ\"ב והרמ\"ה כתב וז\"ל וליתא לדר\"ש חדא דיחיד ורבים הלכה כרבים ועוד דהא אסיקנא לר\"ש בש\"ס בפ' הבוה\"ע ע\"ש. מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה ביין התירו. </b>פירש\"י שאין העשן קשה ליין. עיין לעיל (י\"ח) תד\"ה לא ובמש\"כ שם. והרע\"ב פתח בעשן וסיים בחום ול\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה מלמעלן. </b>רש\"י פי' דהכותל למעלה מהחלונות. ומלמטן היינו שהוא נמוך מהם והרמב\"ם פי' איפכא. ולכאורה לפרש\"י לא קאי בין כנגדן אדסמיך ליה דכשהכותל נמוך מהחלונות אינו מאפיל וא\"צ להרחיק מכנגדן כדאיתא ברמב\"ם ושו\"ע. אמת דבנ\"י משמע דאף כשהכותל נמוך צריך להרחיק מכנגדן שלא יאפיל אבל הוא תמוה וגם האחרונים לא הביאוהו. גם מש\"כ בנ\"י אם בא כו' ולהעלות בנינו צריך שיהיה ממקום שיעמדו בו רגליו ולמעלה ד\"א כו' נ\"פ דט\"ס הוא וצ\"ל תחת ולמעלה ולמטה:",
+                "<b>[שם בתוי\"ט ד\"ה לא יסמוך כו' ולפירושו אני תמה דאי מהתם כו' </b>נ\"ב כן תמה גם הדרישה סי' קנ\"ה אות י\"ג ולפניו היתה הגי' במרדכי נ' שנה ועי' בש\"ך שם ס\"ק ט' ובהגר\"א והשט\"מ בשם הרשב\"א כ' וז\"ל ולא גילה עד מתי תקרא חדשה ומתי תקרא ישנה לפי שהכל כדי ראיית ב\"ד שבאותו מקום ושבאותה שעה שאין כל המקומות שווים עכ\"ל. מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה נמצא בין ב' שובכות פירש\"י בתוך חמשים לשניהן. </b>בגמרא מסיק דמיירי בחוץ לנ' אמה ובשביל של כרמים (ויותר תמוה לכאורה פי' הרע\"ב שפירש ג\"כ כפרש\"י) וכן מש\"כ לקמן בגמרא בד\"ה וליזיל דקס\"ד כו' אחוץ לנ' אמה כו' לכאורה אינו מדוייק דהא למסקנא נמי הכי קאי. אולם התוס' כ' שם דהמ\"ל דמיירי תוך נ\"א:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה ואין עושין בורסקי אלא למזרח העיר. </b>נ\"ל דה\"ה לנבלות וקברות ונקיט במאי דסיים ועמ\"ש בס\"ד בפ\"ב דפאה מ\"ז ולעיל (י\"ח) בתד\"ה ואם:",
+                "<b>שם בתוי\"ט סד\"ה חוץ ממערבה כו' ועוד דקשיא עליו גמ' דמגילה וכמו שהקשיתי לשאול ע\"ד הרמב\"ם כו' </b>ואישתמיטתיה פי' הרשב\"ם לקמן (צ\"ט) ד\"ה ארון שעשה משה ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>מרחיקין את המשרה כו'. </b>ופי' הנ\"י דהיינו נ' אמה ע\"ש. וכ\"ע התוי\"ט וע' בד\"ה ר\"י וכו' דעת הרא\"ש ודעת הרמב\"ם. משמע דר\"ל דפליגי עליה. וכ\"מ מדבריו שם. ותמוה דהנ\"י לא כתב הרחקת נ\"א אלא לדעת הת\"ק והם כתבו אליבא דהלכתא דקי\"ל כר' יוסי ולזה גם הנ\"י מודה כמבואר בדבריו ע\"ש. רק שחולק על הרמב\"ם במה דמצריך להרחיק ג\"ט גם בחרדל ולהנ\"י א\"צ וכ\"נ דעת הרא\"ש וכ\"כ הטור:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה אחד גפנים כו' אבל אם נטע גרעין לא כו'. </b>נ\"פ דלפי מש\"כ הנ\"י דכי סליק למגדריה לדקליה מפריח העופות על הגפנים וה\"ל גיריה א\"כ אפי' נטע גרעין נמי וכ\"כ הרב\"י שם אליבא דהרא\"ש שכ' כעין פי' הנ\"י. ומהתוי\"ט משמע דל\"פ נ\"י על התוס' ול\"ד:",
+                "<b>שם בתורע\"א אות י\"ח כו' </b>דלהרמב\"ם לא מהני ד\"א בין אילנות לגפנים הוא תמוה ע' בפירושו ובחבורו שם. ואולי ט\"ס הוא ונ\"ל להראב\"ד ע\"ש בהה\"מ או דצ\"ל להרא\"ש. גם דברי הרב\"י סי' קנ\"ה אות ל\"ה ד\"ה אבל שכ' דהנ\"י נסתפק אי ד\"א דקאמר בר משתים לבני בבל וד' לבני א\"י דה\"ל לבני בבל ו' ולבני א\"י ח' תמוה דלענין זה מה חילוק בין בבל לא\"י וכן איתא בנ\"י להדיא דאף בא\"י סגי בו':"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה קוצץ מלא המרדע ע\"ג המחרישה. </b>ובמשנה הסמוכה כדי שיהא גמל עובר ורוכבו. נ\"ל דבא לארויי בזה ג\"כ שיעור קציצת המשוך ברוחב לשדהו או לר\"ה שא\"צ לקוצצו עד המיצר או עד סוף רוחב ר\"ה כי גב המחרישה מסתמא מופלגת קצת מן המצר וכן רוחב הגמל אינו חופף עצמו באילן. ולכן אמר בניגודו כנגד המשקולת הנופל יותר על שיעור המשך ברוחב כמו בעירובין (נ\"ח) ע\"ש:",
+                "<b>[שם בתוס' חדשים משנה י\"ג ד\"ה ובחבורו שם הוסיף אף על בית השלחין [צ\"ל האסלן. </b>מהגרמ\"ש]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה בית השלחין פירש\"י וכ\"ד שעושה פירות תדיר כו' מיום ליום. </b>פשוט דכוונתו בזה לתת טעם מדוע חזקת בה\"ש אינה אלא ג\"ש מיום ליום ולזה כוון ג\"כ הרע\"ב ולחנם תפס עליו התוי\"ט:",
+                "<b>שם כנס את תבואתו. </b>פירש\"י יין של גפנים. נ\"ל משום דגיתות שלהם היו בכרם ושם היו דורסין כמש\"כ התוס' במס' ע\"ז (נ\"ו) ד\"ה ואע\"פ. אבל הבדים היו בעיר כמש\"כ התוי\"ט לקמן פ\"ד מ\"ט (וכ\"מ בפ\"ג דמע\"ש מ\"ז דתני בתי הבדים שפתחיהן לפנים כו' ע\"ש בפי' הרע\"ב ול\"ת ג\"כ בתי הגיתות) ולהכי תני גבי זיתים מסיקה משום דתיכף לאחר מסיקתן מכניסן לבית לדורכן. ומה שפרש\"י דשדה לבן נלקטין כל פירותיה בפ\"א. אף דקציר שעורים הוא בפסח ודחטים בעצרת ובמדרש רות (סוף פרשה ב') מתחילת קציר שעורים עד כלות קציר החטים ג' חדשים וע' בנדרים פ\"ח מ\"ד ומקרא מלא בס\"פ וארא כי השעורה אביב וגו' והחטה וגו' אפילות הנה. מ\"מ אסיפתם לבית דהוא עיקר החזקה כמש\"כ התוס' הוא בזמן אחד בעת האסיף. עי\"ל דשדה לבן אינה נזרעת בערבוב אלא כל מין לבדו משא\"כ בשדה האילן עי' לקמן (ל\"ז) בפי' הרשב\"ם סד\"ה דבזאי בזויי:",
+                "<b>שם בתור\"ע אות י\"ט הניח בצע\"ג דעת הרמב\"ן דטעם דלא חציף עדיף ממיגו. </b>א\"כ אמאי נאמן לומר לקוח במיגו דלהד\"ם (כוונתו נראה להא דרפ\"ב דכתובות ומודה ר\"י כו' וע\"ש בתוס') ול\"א אחוי שטרך. ומטעם דלא חציף א\"נ ע\"ש. ותמיהני דשם איכא טעם דלא חציף ג\"כ ולכן נאמן משום דאיכא תרתי:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה היה מעמיד כו' תנור וכירים כצ\"ל </b>וכ\"ה ברי\"ף ורא\"ש ובמשניות ובפי' הרשב\"ם וכדתני בסיפא:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה ד\"ה ויכול למחות. </b>דודאי איכא חסרון כדאמרי' כו'. והתוס' נדחקו לרב יהודה למאי דס\"ד דל\"ל היזק ראיה. ולכאורה הטעם פשוט דכיון דיש לו חזקה לכן יכול למחות כדי שלא יטעון אחר ג' שנים דשלו הוא. ואולי דמשמע להו דאפילו אם רוצה בעל הגג לתת לו שטר דאין לו זכות בזה ושיוכל בעל החצר לקצצו כשירצה לבנות אצלו מ\"מ יכול למחות. אבל מכל מקום קשה דיכול לומר בשטר אינני מובטח מן העכברים:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה שתהא עגלה מהלכת וטעונה אבנים. </b>נראה משום דבדבר קל המשקל אין טוענין כ\"כ שיהיה שוה במשקל כמו דבר כובד המשקל מפני הנפח דקשה למשאוי או כמשאוי (ב\"מ פ') להכי שיער באבנים שהם רבי המשקל. או כפשוטו דאבנים כובדם במקום אחד ומעיק תחתיו משא\"כ דבר קל מתפשט כובדו. ומאי דכתיב כאשר תעיק העגלה המלאה לה עמיר (עמוס ב׳:י״ג) רצונו שתהיה מועקה כוללת כמו שאמר אחריו ואבד מנוס מקל וגו' כאשר העגלה מועקת בכל צדדיה ע\"י העמיר. או כפירוש הביאור שם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה ולא את הגג. </b>כתב התוי\"ט אבל עלייה בכלל בית כחכמים בפ\"ז דנדרים. ותמה על הי\"א שבטור דעלייה לא הוי בכלל בית ע\"ש. ואנכי תמה דהרי אף לדעת הרי\"ף והרמב\"ם דעלייה מכורה אינו אלא בפתוחה לבית דרך ארובה. ולענין נדרים פשיטא דבכל גווני אסור. ועוד להכא תרגימו דיציע היינו אפתא וזהו עלייה לפי' הרי\"ף מא\"ל. אבל פשוט דכ\"ע מודו דעלייה ג\"כ נקראת בית כחכמים דנדרים שם והטור עצמו הביא שם באות י\"ח המוכר לחבירו בית יכול ליתן לו עלייה. אלא דהיא חשובה בית בפ\"ע ואיננה בכלל הבית שמכר. ויציע וחדר איצטריך לאשמועינן דאע\"ג דתשמישן לבית וס\"ד דבטלין לגביה. ואולי לענין נדרים גם הם אסורין (ופי' הרא\"ש שם בנדרים ד\"ה וחכמים לענ\"ד צע\"ג. ונ\"ל דחזר בו בפסקיו דשם לא כתב זה וכן הטור לא הביאו ודלא כב\"י והש\"ך שהעתיקוהו). ועיין לקמן מ\"ט מש\"כ בעצמו בשם הרשב\"ם לענין מחיצת הקנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה וצריך ליקח לו דרך דר\"ע. </b>לעד\"נ דדוקא דרך דהוא רוחב ד' אמות (לקמן צ\"ט ב' במשנה) הוא דל\"ל אבל שביל דהוא כי היכא דשקיל כרעא ומנח כרעא (שם ק') אית ליה דאין סברא כלל דיהיה כ\"כ עינו יפה שלא ישייר לו מקום להגיע לשם עד שיצטרך לחזור ולקנות ממנו ועי' לעיל (ז') תד\"ה א\"ל. וכ\"מ לי מדברי התוס' לקמן (פ\"ב ב') ד\"ה מדברי דאל\"כ מי יחלוק ע\"ז דיותר מצטרך לו דרך ממלא אורה וסלו. והגמרא שפיר קרי ליה פריחת אויר לקמן ע\"ד העברה כמו עומדין צפופין (אבות פ\"ה מ\"ה):",
+                "<b>[שם תוי\"ט סד\"ה אעפ\"י אבל לא קנה בבינונית </b>(צ\"ל בבנינות) מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה המוכר את הבית מכר כו'. </b>לכאורה הא אתי ועסיק במשניות הקודמות במכירת בית ולא ה\"ל למיתני אלא מכר את הדלת כו' ועוד קשה מדוע לא כלל האינם מכורין דלעיל במשנה זו כמו דתנא הכא ולא את התנור כו'. ונראה משום דלא תטעה דהאי בזמן שא\"ל הוא וכל מה שבתוכו כו' קאי נמי על הנך דלעיל לכן פתח בכאן המוכר אה\"ב בכדי להפליגה מהקודם לענין הא דסיים בזמן כו' וכדאיתא בברייתא לקמן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה מכר כו' מכר בתים הפתוחים לחצר כ\"פ הרשב\"ם. </b>ר\"ל לאפוקי הפתוחים לר\"ה ואין להם מבוא כלל בחצר אבל הפתוחים לבית הפתוח לחצר זהו בתים הפנימים שבברייתא דמכורים ועי' בנ\"י:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה לא מכר אלא אוירא ודמים כו' דאין אונאה לקרקעות כו' אבל לדעת הסוברין דבפלגא איכא כו' כשהדמים יותר מפלג הוה ביטול מקח. </b>דבריו סותרין זא\"ז וע' בדבריו בכתובות שם שהאריך בזה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה. לא את הבור כו'. </b>לשון הרע\"ב אע\"פ שמכר לו השדה כו'. ול\"ד דהכי הל\"ל אע\"פ שא\"ל כל מה שבתוכה כדפי' הרשב\"ם דהרי קאי על בין כך וב\"כ לא מכר כו' דבמשנה דלעיל. וביותר לפי הגי' דבמשניות ולא את הבור כו' וכ\"כ בעצמו לקמן ואפי' הני דאינן בכלל כ\"מ שבתוכה כגון כו' ובור וגת:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה ובזמן שא\"ל היא וכל מה שבתוכה הכ\"מ. </b>נראה דלשון זה לא מהני אלא אם היו בתוכה בשעת מכר. אבל אם א\"ל וכל מה שראוי להיות בתוכה מכורין אפי' לא היו בתוכה. וד\"ז מתבאר מלקמן (ע\"ח). ותמיהני על לשון הסמ\"ע בסי' ר\"כ ס\"ק י\"ד שכתב ה\"ה אם א\"ל וכ\"מ שראוי כו' ע\"ש דאדרבה לשון זה עדיף לקנות ע\"י אפי' לא היו עליו. וכן לשון הטור בשם רמ\"ה שם אינו מכוון בזה ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה לא מכר כו' והיינו שהר\"ב לא פי' בתחילה היאך מיירי כו'. </b>תמוה דהרי שפתיו ברור מללו ת\"ק סבר לא מכר כו' שעליו ונחום המדי סבר מכר כו' שעליו. הרי דמוקי פלוגתייהו בעודן עליו. וכ\"מ דעת הרמב\"ם בפי' ובחבורו דלא משום ספיקא פסק דלא מכר אלא דמיפשט פשיטא ליה וכמו שהעיר גם התוי\"ט. וטעמייהו נ\"ל משום דהדחויים דלא למיפשט מהברייתא ומדברי ר\"י דחויי בעלמא נינהו ופשוטם כמשמעם וכיוצא בזה כ' הפוסקים בהרבה מקומות:",
+                "<b>[שם דתכשיטי חמור הוו כו' </b>נ\"ב בתוס' הגירסא. דתכסיסי. מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה הלוקח פירות שובך כו'. </b>עי' נ\"י מש\"כ ליישב אליבא דמ\"ד אין אדם מקנה דשלבל\"ע. דאין לפרש דלוקח פירות שנה שעברה שכבר נולדו. דלפי' ר\"י א\"ש בהא דומסרס דבסמוך ע\"כ לא איירי אלא בלוקח אותן שעתידין להולד. וע\"ע מש\"כ בביצה (יו\"ד):",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה גרופיות. </b>ענפים. וכ\"כ רשב\"ם ויל\"פ ג\"כ או באגרוף (דפ' משפטים) דר\"ל בענף עץ וכמש\"כ בפ' מסעי או בכלי עץ יד. והנ\"י הביא בשם הריטב\"א דפי' ב' אגרופין והוא פרש\"י בב\"ק (פ\"א) ד\"ה חוץ מגרופיות:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה הסייח כו' ויש לדקדק אמאי הכא בחמור קרי הבן בשם עצמו כו' ותירוצו לא מחוור. </b>ול\"נ דתני בכל חד רבותא. בחמור אף שכבר גדל קצת ואינו נקרא שוב על שם אמו אלא יש לו שם בפ\"ע סייח אפ\"ה מכור. ובפרה אף בעודו קטן ביותר עד שאינו ראוי עוד להיות לו שם בפ\"ע עגל. אלא שנקרא עדיין ע\"ש אמו אפ\"ה אינו מכור:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה הרי הוא של מוכר כו' ותמהו התוס' כו' ובעניי כו' ועוד כו'. </b>קושייתו השני' אינה מובנת דאימא דגם כוונת התוס' שיהיה טבל ותמיהתם אינה רק דלמה יהיה תרומה. או י\"ל כוונתם דאם מדד ד\"מ נ' סאה לתוך כלי הרי הם חסרים נ' מיצויים וא\"כ כשתורם אח\"כ מהם סאה לתרומה הוה בה ג\"כ אחד מנ' לבד המיצוי שלה והוא ישאר חולין ודע דהסאה שתורם לתרומה צריכה להיות מאומד ולא במדה ממש כדתנן שם בפ\"א מ\"ז:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "בתוי\"ט ד\"ה רשב\"ג כו' ובב\"י סימן רל\"א כתב ואפשר כו' דמסתבר טעמיה דת\"ק ע\"כ. נ\"ב ונראה שרומז למ\"ש הרי\"ף בסוף פ' ג\"פ דלא אמרו הלכה כרשב\"ג אלא עד דאיכא טעמא והרא\"ש העתיק שם דבריו כמ\"ש בתוי\"ט בפ\"ח דפסחים מ\"ה. אח\"ז ראיתי שכבר קדמני בזה הדרישה שם. מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה היה שוקל לו עין בעין. </b>נראה פירושו דהמשקל הוא שוה בלא הכרעה כמו העינים שעומדים בקו שוה. או ירצה שמעיין היטב בהמשקל (וכלישנא דברייתא לקמן אין מעיינין כו') להעמידו במכוון והוא כלשון המקרא (במדבר י\"ד):",
+                "<b>שם למחוק לא יגדוש. </b>ומשמע שאין נותנין ויתור כלל. וקשה מ\"ש ממשקל דהא גם גבי מדה כתיב וצדק. ועי' ברשב\"ם לקמן בגמרא ד\"ה וצדק:",
+                "<b>[שם בתוי\"ט ד\"ה אמר רשב\"ג כו' והטור כ\"כ בשם הרמ\"ה כו' וכתב עליו הב\"י כו' ומהר\"ר פאלק כהן כתב שדבריו במדות כו'. </b>נ\"ב הרמ\"ה כתב וז\"ל מקנח כף המאזנים על כל משקל ומשקל ל\"ש בלח ול\"ש ביבש כת\"ק דגזר לח אטו יבש וליתא לרשב\"ג עכ\"ל. וראיתי בדרישה שכ' ג\"כ מדלא אמר רשב\"ג בד\"א משמע דלא לפלוגי את\"ק אתא אלא לפרשו וכדקי\"ל דכל לשון אימתי ובמה כו' ועוד אף את\"ל דפליגי הלא הלכה כרשב\"ג בכ\"מ ששנוי במשנתינו, ונראה דהרמ\"ה ס\"ל דרשב\"ג לא קאי כ\"א אמשקלות ומאזנים כו' משא\"כ במדה שיש לה תוך עמוק וצר ס\"ל להרמ\"ה דמודה רשב\"ג בזה שצריך לקנחו אף ביבש כו'. מהגרמ\"ש]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה אפילו זרע פשתן דרובא קונין אותו לזריעה וכ\"כ הרשב\"ם דרוב זרע פשתן (כצ\"ל) הנקח בעולם לזריעה כו'. </b>וכן איתא בגמרא לקמן. ותמוה דאיך יתכן זה הלא איתא בב\"מ (ק\"ה ב') דבימי ר' אמי דכחישא ארעא היתה מוציאה קרוב לד' פעמים בזרעה. ואם בכל שנה יוכפל הזריעה מהקודמת ילך הדבר עד אפס מקום לזרוע. וצ\"ל דודאי רובה לתשמיש כגון לשמן וכיוצא אולם אותם הקונין לזה קונים בשופי הרבה ביחד. ואותן הקונים לזריעה ולמאכל קונים מעט הכמות ומהן הוא רובה לזריעה ובהו איירי מתניתין:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה יין מבושם כו'. </b>אולי צ\"ל מבוסם בס' והוא מלשון מחייב איניש לבסומי בפוריא מגילה (ז' ב') ושם עוד איבסום כו' ולעיל (ס\"ד ע\"ג) כמאן דמיבסמי דכולן לשון שכרות הן (וגם לפי' הגי' בש' יל\"פ כן) וכאן ר\"ל יין חזק המשכר שמתקיים יותר כדאיתא בב\"מ (ס') במשנה התירו לערב קשה ברך מפני שהוא משביחו ופי' הרא\"ש דמתקיים יותר:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה המוכר מקום לחבירו לעשות לו בית וכן המקבל מחבירו לעשות לו בית חתנות כו' כ\"ה גי' הרי\"ף והרא\"ש וע' תוי\"ט. </b>ונ\"ל דלגירסתם המשנה מתפרשת ע\"פ מדה י\"ט מל\"ב מדות דר\"א בשריה\"ג מדבר שנאמר בזה וה\"ה לחבירו. וכה\"ג כתבתי בשבת (קנ\"ה) ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה ולא יכנס מתוכה כו'. </b>פי' הרע\"ב דכיון כו' שעובר באמצע שדהו כו'. תימה דהא גם בנתנו לו מן הצד תני סיפא דלא יכנס כו'. ונראה דהציון הוא ט\"ס וצ\"ל ואינו מכניס לתוכה וכ\"מ מפי' רשב\"ם:",
+                "<b>שם במשנה דרך היחיד ד\"א. </b>בגמרא פסק ר\"ה דלא כמתני'. ותימה על פי' הרמב\"ם והרע\"ב דשתקו מזה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה חציה בדרום כו' </b>כצ\"ל ועמש\"כ בב\"ק (נ\"ח ב'):",
+                "<b>שם והוא מקבל עליו כו' הרשב\"ם פי' דקאי אמוכר. </b>אבל הרמב\"ם מפרשו אלוקח. (וכן פי' הרע\"ב) ופשוט דלפירושו קמ\"ל מתניתין לאפוקי מסברת הרשב\"ם. וגם נראה דאשמעינן דהמוכר יכול לכופו בכדי שלא תהא חי' נכנסת דרך חלקו לתוך שלו ועי' בהה\"מ בפ\"ב מהל' שכנים הל' י\"ז. ועי' לעיל ד' ב' בסוגיא דהמקיף א\"ח מג' רוחותיו ודברי התו\"ח בזה מגומגמין ע\"ש:",
+                "<b>שם חריץ ובן חריץ ובגמ' תאנא חריץ מבחוץ כו' </b>ולפלא על התוי\"ט שהביא זה מפי' הרמב\"ם ורשב\"ם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה והאיש את אשתו (קמא) הילכך תנדבר\"י תני וירש אותה. </b>בברייתא וירש אותה מלמד שהבעל יורש את אשתו דברי ר' ��קיבא ריש\"א אינו צריך כו'. וע\"כ ט\"ס הוא. ומה שהביא מרפ\"ח דכתובות צ\"ל רפ\"ט ומש\"כ ורש\"י מפרש התם אליבא דרבא ג\"כ ט\"ס וצ\"ל דאביי:",
+                "<b>[שם בתוי\"ט ד\"ה והאיש את אשתו (ב') כו' וראיתי בתו\"כ ריש פ' אמור כי אם לשארו אין שארו אלא אשתו כו'. </b>נ\"ב עי' בבאור רנה\"ו ז\"ל פ' אמור (כ\"א ב') שהביא את התו\"כ וכתב:",
+                "ולא ראיתי מי שפירש ראיה זו כו' ונעלם ממנו התוי\"ט הלז. וראיתי בס' יונת אלם להרמ\"ע (פשכ\"ט) וז\"ל:",
+                "ואשכחן נמי בתו\"כ תניא אין שארו אלא אשתו שנא' אל אשתו לא תקרב שאר אביך היא פסוק זה מורכב ממאי דכתיב באשת אחי האב ובאחות האב וה\"ק אין לפרש שארו דכתיב גבי טומאת כהן שהיא אחותו כדקס\"ד מדכתיב גבי אחות האב שאר אביך היא דהא אחותו גבי טומאת כהן בהדיא כתיב אלא אם אינו ענין לאחותו תנהו ענין לאשתו דכתיב גבי אחות שייך נמי גבי אשת אחי האב דמ\"ש ומלתא אגב אורחא אתא לאשמעינן שלעולם ישא אדם בת אחיו ובת אחותו עכ\"ל. ועי' בס' הזכרון פ' קדושים שעמד ג\"כ על התו\"כ ועל הרי\"ף מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה ריבה לאחד כו' משום ירושה ל\"א כלום. </b>הרשב\"ם פי' דלא אתיא כריב\"ב. אבל שיטת הרמב\"ם ורבותיו דאתיא גם כוותיה עי' בהה\"מ פ\"ו מהל' נחלות ה\"ג והל' ה'. וכ\"מ מהרי\"ף בגמרא דלקמן (ק\"ל) ע\"ש. ולפ\"ז להאב\"א השני דשם. לא נמצא מחלוקת עליו במשנה. וק\"ל א\"כ מאי פריך לעיל (קכ\"ב ב') סתם ואח\"כ מחלוקת היא ושם אזלא הסוגיא להאב\"א הזה מדקאמר שם בן בין הבנים:",
+                "<b>שם במשנה ועל מי שא\"ר לו ליורשו כו'. </b>לעיל וכן ברי\"ף ובמשניות ליתא לתיבת לו וכברישא:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה נפלו לו נכסים ממקום אחר יירשו אחיו עמו. </b>לכאורה נראה כיון דאין לו אב ידוע הוי נכסיו הפקר וכל הקודם בהן אפי' אחד מן השוק זכה. הכא ע\"כ מיירי שקדם וזכה האומר עליו שהוא אח. ומה שפי' הרשב\"ם שנפלו לו בחייו כתב עליו התוי\"ט ול\"י למה דקדק לכתוב כן. ולנ\"פ דהא א\"א שתפול לו ירושה אלא מאמו (או ממשפחתה) וכיון שאינו מוחזק באב ידוע ולא באחין מן האב ואותו איננו שמת א\"כ קרובי האם מן האב יורשין אותה. ועוד דהא אין הבן יורש את אמו בקבר להנחיל לאחין מן האב לעיל (קי\"ד ב'). אולם משכחת לה שנפלה לו ירושה מבנו שמת אחריו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה ואמרה תנו כבינתי לבתי. </b>לעיל (קמ\"ט) בתד\"ה דקא מגמר מוכח להדיא דהי' לפניהם הגי' תנתן וכ\"ה בגמרא לעיל (קנ\"א ב') וברי\"ף ורא\"ש וברשב\"ם כאן:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בסוף המשנה יורשי האב עתוי\"ט </b>ותימה שלא הביא גירסת הרי\"ף והרא\"ש דגרסי גם בסיפא יורשי האשה:",
+                "<b>שם בתוי\"ט סד\"ה בש\"א כו' </b>כדאמרי' לרש\"י דהגמרא מפרש כאן כו'. פשוט דכוון למה שפי' רש\"י בכתובות דנכסים בחזקתן דבדברי ב\"ה דשם הוה פירושו כמו הכא והביאו התוי\"ט לעיל בקיצור וכמו שהביאו התוס'. והתו\"ח שהגיהו כמ\"ש הרשב\"ם שגה במחכ\"ת:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה נפל הבית כו' אבל כתבו עליו התוס' כו' ועוד הקשו ופירשו כו' דינא הכי [והוסיף] שיש לה בנים אחרים כו' אלא שאין לה בן מאבי הבן הזה. </b>משמע דאם היה לה בן מאיש הזה אף דהיה לו עוד בן מאשה אחרת דהשתא הוא אינו טוען רק חלק רביעי גם הר\"י מודה דאין לו כלום משום דהבן שלה יש לו חלק ודאי גם בחצי השני אפי' אם הבן מת אחרון ובן שלו שמא אין לו כלו��. ולעד\"נ דגם כה\"ג היה נוטל בן שלו חלק שמינית לסברת הר\"י כיון דשניהם יורשין ודאין להבן המת ולא דמי להא דהחולץ דהתם הספק אינו יורש ודאי להסבא. ונראה דסוף דבריהם שכתבו אבל הכא הוי אלו ספק כמו אלו בחלק המגיע לבן. אטעי' להרב במחכ\"ת. אבל הישר הולך יוכל לכוון דבריהם למש\"כ ואכמ\"ל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה זוזין מאה דאינון סלעין עשרין אין לו אלא כ' וכו'. </b>פי' הרשב\"ם דיד בעה\"ש עה\"ת. ובגמרא ל\"א עלה טעם זה אלא משמע דאביי לא חידש זאת רק לטעם הברייתא. ונ\"ל דהכא בלה\"ט נמי דינייהו הכי דבהיפך דליהוי מטבעות גדולות מהשיעור לא שכיחא (והא דלעיל (ק\"ה ב') דאמרי' מ\"ד פירושי קמפרש אינו כפרש\"י בב\"מ אלא כפי' רשב\"ם או פר\"י) אבל דליהוי חסרים שכיחא כפירש\"י בב\"מ (נ\"א ב') במשנה. וכן בסיפא ע\"כ הכוונה על סלעים חסרים שנחסרו שתות דדרך להוציאם עדיין בתורת מטבע כדאיתא שם:",
+                "<b>שם כסף זוזין דאינון ונמחק כו'. </b>נל\"פ דנמחק שם המטבע הכוללת (ומצינו ג\"כ דדרכן היה לקבץ מספר המטבעות הקטנות ולכוללן במטבע הגדולה מהן כדלעיל זוזין כו' דאינון סלעין כו') אין פחות משתים די\"ל דנמחק שקל אחד. וכן כסף סלעין דאינון י\"ל דנמחק דרכון אחד דהוא ב' סלעים כדפי' הרמב\"ם ברפ\"ב דשקלים. וכן תפרש בדרכונות דאולי היה להם גם מטבע פי שנים בדרכון. ומיושב בזה הצ\"ע דתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ובלבד כו'. </b>אבל במלוה ולוה כו' לא נצרך להכיר את שניהם דב' יוסף ב\"ש אין מוציאין עליהם שט\"ח. תמוה דאף א\"ת דמוציאין עליהם מה יועיל הכרת המלוה לזה דמ\"מ יש לחוש שזה המלוה יתבע ע\"י השטר ליב\"ש האחר. אח\"ז עיינתי בהה\"מ עצמו שכ' ועוד דאל\"כ בהכרת המלוה כו' מה יועילו וזהו מש\"כ. ומה שסיים התוי\"ט וכלומר משא\"כ שובר כו'. לכאורה בשובר ממלוה (ר\"ל לאפוקי שובר דאשה לבעלה דאיירי בה משנתינו) מה יועיל אם מכירין את הלוה ג\"כ דשמא הוא חייב ליב\"ש אחר ונפסידנו בשובר זה. ואפי' יראה לפני העדים השט\"ח שלו שיכתב השובר עליו יש לחוש דעשו קנוניא ביניהם וכתב לו שט\"ח מכוון להשט\"ח שיש ליב\"ש האחר עליו וצ\"ע. אח\"ז מצאתי להתומים ר\"ס מ\"ט שעמד בזה ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ר' יוסי אומר כו' וקשה לי לשונם כו' וצ\"ע. </b>ול\"נ דר\"ל כגון בנידון שלפנינו שמבטיחו שלא יעלה לו המקצת דמים שנתן עתה לפרעון ע\"מ שיקיים התנאי דהוא תשלום המותר ליום הנועד ור\"ל דלא היתה הכוונה רק להסמיכו יפה שיקויים התנאי בבירור:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה נמצא לאחד שם שנים הגדול פרוע. </b>ק\"ל דהא יש כאן ס\"ס ספק שהפרוע אינו שלו ואת\"ל שלו שמא הוא הקטן. ולדעת האומרים דס\"ס הוה כרובא יקשה מכאן לרב דאזיל גם בממון אחר הרוב. ועוד יקשה לו דאם היה לאחד שנים ולאחד אחד נימא דאזלינן בתר רובא דנשתלם אחד מהשנים. ולזה י\"ל דהרי הספק הוא על האנשים מי משניהם פרע ועמש\"כ לעיל (צ\"ג ב'). ולכאורה י\"ל משום דהכא הוה רובא דתלי במעשה דהיינו הפרעון עי' רפ\"ג דבכורות בגמרא. אך ז\"א אלא אם המיעוט הוא ממילא בשוא\"ת אבל היכא דתרוייהו ע\"י מעשה אזלינן בתר רובא כדמוכח בכ\"ד:",
+                "<b>שם [בתוי\"ט ד\"ה המלוה כו' ותימה על הב\"י ריש סימן קכ\"ט כו'.</b> ומ\"ש הר\"ב נ\"ב עי' בשו\"ת שער אפרים סימן קנ\"ג ולא הביא את התוי\"ט. מהגרמ\"ש]:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Nezikin/Rashash on Mishnah Bava Batra/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,244 @@
+{
+    "title": "Rashash on Mishnah Bava Batra",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rashash_on_Mishnah_Bava_Batra",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>במשנה בונין אה\"כ באמצע כו' זה נותן ג\"ט כו'. </b>לכאורה ה\"נ דז\"א אלא כשחלקיהן שוין אבל כשחלק א' גדול משל חבירו נותנין לפי הערך שיש לכאו\"א חלק בו. ודומה להא דלקמן (ז' ב') דגובין לפי ממון וע\"ש בתד\"ה לפי קירוב. וזה אשמע לן התנא באמרו באמצע לומר דמיירי בחלקים שוים. אבל לא כן כתב הטוש\"ע בסי' קנ\"ז ס\"ג. ועל ראיות הגר\"א ז\"ל שם אומר אני ערבך ערבא צריך:",
+                "<b>שם כפיסין לבנים. </b>פי' הרע\"ב דשיעור לבנה ג' טפחים. ול\"ד במחכ\"ת דלפי המסקנא בגמרא משמע דמתני' בזוטרי דעם סידן לא הוין אלא ג\"ט:",
+                "<b>שם וכן בגנה כו'. </b>עתוי\"ט העתקת פי' הרמב\"ם בזה (ויש בו ט\"ס במש\"כ ולא זכר שהיא מעורבת עם גנת פלוני. דצ\"ל עם גנה פלונית וכ\"ה בפיה\"מ וכ\"מ להדיא מהה\"מ שם וע' ש\"ך ר\"ס קנ\"ח). ושלזה כוון ג\"כ בחבורו ומ\"מ חלוקין הן דבפירושו כ' דבבקעה סתם אין כופין כו' ואפי' במקום שנהגו לגדור. ובחבורו כ' אלא במקום שנהגו. גם מהכ\"מ משמע שהיה גורס (בחבורו) בגנה סתם ואפי' במקום שלא נהגו לגדור. ופי' דבריו דהיינו סתם. ובפירושו כ' ואפי' במקום שנהגו שלא לגדור. אמת דבב\"י משמע דגם בחבורו גורס כן (וכגי' שלפנינו) וכן העתיק בשו\"ע ואפ\"ה פרשהו דהיינו סתם ודוחק:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה כפיסין כו' ותמיהני כו' וקשה לר\"י כו'. </b>דכפיסין ארחי גמרא גמירי לה כו'. ולנ\"פ דהא גם מקמי דשני ליה גמרא גמירי לה לא פריך אלא דילמא הם ליבני (כ\"ה גי' רש\"י) דלא משפיין אבל דליהוי עץ לא הוי קס\"ד ולכן מקשה ר\"י שפיר:",
+                "<b>[שם תוי\"ט ד\"ה מחייבין וכו' ואפי' במקום שנהגו לגדור כו' </b>נ\"ב בחבורו כתב אבל אם מכר בקעה סתם אין מחייבין אותו לגדור אלא במקום שנהגו ע\"כ וכ\"ה מפורש בירושלמי ונ\"ל שבפי' הוא ט\"ס ותחת תיבות \"ואפילו\" צ\"ל \"אלא\":"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט סד\"ה מגלגלין כו' והכי תני' בתוספתא </b>נ\"ב סוף פרק בתרא דב\"מ. מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה רע\"א בית רובע. </b>מש\"כ התוי\"ט דרובע הוא ק\"ד אמות וחומש ל\"ד כי איננו אלא ק\"ד אמות ושתות כי הו' הנשארים נצטרך לחלקם לל\"ו חלקים כמנין הרביעיות ויעלה שתות. ומש\"כ עוד דבעשר וחומש על עשר וחומש יעלה שטחו לק\"ד וחומש. שגה מאד דלא הוי רק ק\"ד ואחד מכ\"ה שהרי החומש הנשאר הוא ארכו כרחבו חומש על חומש וכשתרצה לעשותו רוחב אמה תצטרך לחתכו לה' חלקים ותחבר אורך חלק לחלק ויהיה אמה על א' מכ\"ה באמה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה מערה. </b>מקורה בקירוי כ\"כ רש\"י. והיא מרובעת כדאיתא בב\"ק (נ' ב'):",
+                "<b>שם ד\"ה גפת. </b>פסולת זיתים כו' כ\"כ רש\"י. בר\"פ במה טומנין מבע\"ל גפת של זיתים תנן או דשומשמין ע\"ש ונקטו הפוסקים שם דאפי' דשומשמין אסור עי' בהגר\"א ז\"ל באו\"ח סי' רנ\"ו סקי\"א. ולקמן בגמרא (י\"ט) מדמן להדדי. וכן בר\"פ כירה פי' רש\"י דשומשמין:",
+                "<b>[שם בתוי\"ט סד\"ה וסד בסיד כו' </b>ובב\"י סי' קנ\"ה ראיתי כו' נ\"ב כבר תפסוה בשו\"ת הרש\"ך ח\"ב סי' קצ\"ה ובלח\"מ פ\"ט מהל' שכנים וכן הדרישה והב\"ח סי' הנ\"ל:",
+                "<b>שם בתוי\"ט סד\"ה מי רגלים שהרי האבנים. </b>[צ\"ל הלבנים] עצמן נמוקין והולכין. מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ואם הזיק ואעפ\"כ כו' ואין לו מה לשלם כ\"כ רש\"י. </b>ע' לקמן (ס') בפי' רשב\"ם על הא דאין עושין חלל תחת ר\"ה שאין רצונם כו' לירד לדין כו' וכה\"ג כתבו התוס' לעיל (ס\"ד י\"ז) אבל הכא מילתא פסיקא דאם ידלק הבית קרוב הדבר שלא יציל מאומה מכל אשר לו וכ\"מ מלשונם שכ' ואין לו ולא כ' ולא יהיה לו וע' בסמ\"ע סי' קנ\"ה:",
+                "<b>[שם בתוי\"ט סד\"ה ובכירה כו' וכ\"כ בנ\"י ובכירה טפח בין מלמעלה בין מלמטה </b>נ\"ב והרמ\"ה כתב וז\"ל ומסתברא מדלגבי עליה תילתא דשיעורא דתנור הוה. גבי בית נמי שיעורא דכירה תילתא דשיעורא דתנור נמי הלכך כו' אא\"כ י\"ל ע\"ג גובה ח' טפחים עכ\"ל. וכ\"כ הש\"מ בשם הרשב\"א דאפשר לומר דילפינן מלמטה כלומר דכשם ששיעור שתחת הכירה א' מג' בתנור ממילא שמעינן בשיעור שלמעלה שהוא א' מג' בתנור והוא אמה ושליש עכ\"ל:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה ר' שמעון כו' וכתב עליו הרא\"ש שלא הוצרך לראי' זו דבלא\"ה הלכתא כרבים. </b>נ\"ב והרמ\"ה כתב וז\"ל וליתא לדר\"ש חדא דיחיד ורבים הלכה כרבים ועוד דהא אסיקנא לר\"ש בש\"ס בפ' הבוה\"ע ע\"ש. מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה ביין התירו. </b>פירש\"י שאין העשן קשה ליין. עיין לעיל (י\"ח) תד\"ה לא ובמש\"כ שם. והרע\"ב פתח בעשן וסיים בחום ול\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה מלמעלן. </b>רש\"י פי' דהכותל למעלה מהחלונות. ומלמטן היינו שהוא נמוך מהם והרמב\"ם פי' איפכא. ולכאורה לפרש\"י לא קאי בין כנגדן אדסמיך ליה דכשהכותל נמוך מהחלונות אינו מאפיל וא\"צ להרחיק מכנגדן כדאיתא ברמב\"ם ושו\"ע. אמת דבנ\"י משמע דאף כשהכותל נמוך צריך להרחיק מכנגדן שלא יאפיל אבל הוא תמוה וגם האחרונים לא הביאוהו. גם מש\"כ בנ\"י אם בא כו' ולהעלות בנינו צריך שיהיה ממקום שיעמדו בו רגליו ולמעלה ד\"א כו' נ\"פ דט\"ס הוא וצ\"ל תחת ולמעלה ולמטה:",
+                "<b>[שם בתוי\"ט ד\"ה לא יסמוך כו' ולפירושו אני תמה דאי מהתם כו' </b>נ\"ב כן תמה גם הדרישה סי' קנ\"ה אות י\"ג ולפניו היתה הגי' במרדכי נ' שנה ועי' בש\"ך שם ס\"ק ט' ובהגר\"א והשט\"מ בשם הרשב\"א כ' וז\"ל ולא גילה עד מתי תקרא חדשה ומתי תקרא ישנה לפי שהכל כדי ראיית ב\"ד שבאותו מקום ושבאותה שעה שאין כל המקומות שווים עכ\"ל. מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה נמצא בין ב' שובכות פירש\"י בתוך חמשים לשניהן. </b>בגמרא מסיק דמיירי בחוץ לנ' אמה ובשביל של כרמים (ויותר תמוה לכאורה פי' הרע\"ב שפירש ג\"כ כפרש\"י) וכן מש\"כ לקמן בגמרא בד\"ה וליזיל דקס\"ד כו' אחוץ לנ' אמה כו' לכאורה אינו מדוייק דהא למסקנא נמי הכי קאי. אולם התוס' כ' שם דהמ\"ל דמיירי תוך נ\"א:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה ואין עושין בורסקי אלא למזרח העיר. </b>נ\"ל דה\"ה לנבלות וקברות ונקיט במאי דסיים ועמ\"ש בס\"ד בפ\"ב דפאה מ\"ז ולעיל (י\"ח) בתד\"ה ואם:",
+                "<b>שם בתוי\"ט סד\"ה חוץ ממערבה כו' ועוד דקשיא עליו גמ' דמגילה וכמו שהקשיתי לשאול ע\"ד הרמב\"ם כו' </b>ואישתמיטתיה פי' הרשב\"ם לקמן (צ\"ט) ד\"ה ארון שעשה משה ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>מרחיקין את המשרה כו'. </b>ופי' הנ\"י דהיינו נ' אמה ע\"ש. וכ\"ע התוי\"ט וע' בד\"ה ר\"י וכו' דעת הרא\"ש ודעת הרמב\"ם. משמע דר\"ל דפליגי עליה. וכ\"מ מדבריו שם. ותמוה דהנ\"י לא כתב הרחקת נ\"א אלא לדעת הת\"ק והם כתבו אליבא דהלכתא דקי\"ל כר' יוסי ולזה גם הנ\"י מודה כמבואר בדבריו ע\"ש. רק שחולק על הרמב\"ם במה דמצריך להרחיק ג\"ט גם בחרדל ולהנ\"י א\"צ וכ\"נ דעת הרא\"ש וכ\"כ הטור:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה אחד גפנים כו' אבל אם נטע גרעין לא כו'. </b>נ\"פ דלפי מש\"כ הנ\"י דכי סליק למגדריה לדקליה מפריח העופות על הגפנים וה\"ל גיריה א\"כ אפי' נטע גרעין נמי וכ\"כ הרב\"י שם אליבא דהרא\"ש שכ' כעין פי' הנ\"י. ומהתוי\"ט משמע דל\"פ נ\"י על התוס' ול\"ד:",
+                "<b>שם בתורע\"א אות י\"ח כו' </b>דלהרמב\"ם לא מהני ד\"א בין אילנות לגפנים הוא תמוה ע' בפירושו ובחבורו שם. ואולי ט\"ס הוא ונ\"ל להראב\"ד ע\"ש בהה\"מ או דצ\"ל להרא\"ש. גם דברי הרב\"י סי' קנ\"ה אות ל\"ה ד\"ה אבל שכ' דהנ\"י נסתפק אי ד\"א דקאמר בר משתים לבני בבל וד' לבני א\"י דה\"ל לבני בבל ו' ולבני א\"י ח' תמוה דלענין זה מה חילוק בין בבל לא\"י וכן איתא בנ\"י להדיא דאף בא\"י סגי בו':"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה קוצץ מלא המרדע ע\"ג המחרישה. </b>ובמשנה הסמוכה כדי שיהא גמל עובר ורוכבו. נ\"ל דבא לארויי בזה ג\"כ שיעור קציצת המשוך ברוחב לשדהו או לר\"ה שא\"צ לקוצצו עד המיצר או עד סוף רוחב ר\"ה כי גב המחרישה מסתמא מופלגת קצת מן המצר וכן רוחב הגמל אינו חופף עצמו באילן. ולכן אמר בניגודו כנגד המשקולת הנופל יותר על שיעור המשך ברוחב כמו בעירובין (נ\"ח) ע\"ש:",
+                "<b>[שם בתוס' חדשים משנה י\"ג ד\"ה ובחבורו שם הוסיף אף על בית השלחין [צ\"ל האסלן. </b>מהגרמ\"ש]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה בית השלחין פירש\"י וכ\"ד שעושה פירות תדיר כו' מיום ליום. </b>פשוט דכוונתו בזה לתת טעם מדוע חזקת בה\"ש אינה אלא ג\"ש מיום ליום ולזה כוון ג\"כ הרע\"ב ולחנם תפס עליו התוי\"ט:",
+                "<b>שם כנס את תבואתו. </b>פירש\"י יין של גפנים. נ\"ל משום דגיתות שלהם היו בכרם ושם היו דורסין כמש\"כ התוס' במס' ע\"ז (נ\"ו) ד\"ה ואע\"פ. אבל הבדים היו בעיר כמש\"כ התוי\"ט לקמן פ\"ד מ\"ט (וכ\"מ בפ\"ג דמע\"ש מ\"ז דתני בתי הבדים שפתחיהן לפנים כו' ע\"ש בפי' הרע\"ב ול\"ת ג\"כ בתי הגיתות) ולהכי תני גבי זיתים מסיקה משום דתיכף לאחר מסיקתן מכניסן לבית לדורכן. ומה שפרש\"י דשדה לבן נלקטין כל פירותיה בפ\"א. אף דקציר שעורים הוא בפסח ודחטים בעצרת ובמדרש רות (סוף פרשה ב') מתחילת קציר שעורים עד כלות קציר החטים ג' חדשים וע' בנדרים פ\"ח מ\"ד ומקרא מלא בס\"פ וארא כי השעורה אביב וגו' והחטה וגו' אפילות הנה. מ\"מ אסיפתם לבית דהוא עיקר החזקה כמש\"כ התוס' הוא בזמן אחד בעת האסיף. עי\"ל דשדה לבן אינה נזרעת בערבוב אלא כל מין לבדו משא\"כ בשדה האילן עי' לקמן (ל\"ז) בפי' הרשב\"ם סד\"ה דבזאי בזויי:",
+                "<b>שם בתור\"ע אות י\"ט הניח בצע\"ג דעת הרמב\"ן דטעם דלא חציף עדיף ממיגו. </b>א\"כ אמאי נאמן לומר לקוח במיגו דלהד\"ם (כוונתו נראה להא דרפ\"ב דכתובות ומודה ר\"י כו' וע\"ש בתוס') ול\"א אחוי שטרך. ומטעם דלא חציף א\"נ ע\"ש. ותמיהני דשם איכא טעם דלא חציף ג\"כ ולכן נאמן משום דאיכא תרתי:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה היה מעמיד כו' תנור וכירים כצ\"ל </b>וכ\"ה ברי\"ף ורא\"ש ובמשניות ובפי' הרשב\"ם וכדתני בסיפא:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה ד\"ה ויכול למחות. </b>דודאי איכא חסרון כדאמרי' כו'. והתוס' נדחקו לרב יהודה למאי דס\"ד דל\"ל היזק ראיה. ולכאורה הטעם פשוט דכיון דיש לו חזקה לכן יכול למחות כדי שלא יטעון אחר ג' שנים דשלו הוא. ואולי דמשמע להו דאפילו אם רוצה בעל הגג לתת לו שטר דאין לו זכות בזה ושיוכל בעל החצר לקצצו כשירצה לבנות אצלו מ\"מ יכול למחות. אבל מכל מקום קשה דיכול לומר בשטר אינני מובטח מן העכברים:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה שתהא עגלה מהלכת וטעונה אבנים. </b>נראה משום דבדבר קל המשקל אין טוענין כ\"כ שיהיה שוה במשקל כמו דבר כובד המשקל מפני הנפח דקשה למשאוי או כמשאוי (ב\"מ פ') להכי שיער באבנים שהם רבי המשקל. או כפשוטו דאבנים כובדם במקום אחד ומעיק תחתיו משא\"כ דבר קל מתפשט כובדו. ומאי דכתיב כאשר תעיק העגלה המלאה לה עמיר (עמוס ב׳:י״ג) רצונו שתהיה מועקה כוללת כמו שאמר אחריו ואבד מנוס מקל וגו' כאשר העגלה מועקת בכל צדדיה ע\"י העמיר. או כפירוש הביאור שם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה ולא את הגג. </b>כתב התוי\"ט אבל עלייה בכלל בית כחכמים בפ\"ז דנדרים. ותמה על הי\"א שבטור דעלייה לא הוי בכלל בית ע\"ש. ואנכי תמה דהרי אף לדעת הרי\"ף והרמב\"ם דעלייה מכורה אינו אלא בפתוחה לבית דרך ארובה. ולענין נדרים פשיטא דבכל גווני אסור. ועוד להכא תרגימו דיציע היינו אפתא וזהו עלייה לפי' הרי\"ף מא\"ל. אבל פשוט דכ\"ע מודו דעלייה ג\"כ נקראת בית כחכמים דנדרים שם והטור עצמו הביא שם באות י\"ח המוכר לחבירו בית יכול ליתן לו עלייה. אלא דהיא חשובה בית בפ\"ע ואיננה בכלל הבית שמכר. ויציע וחדר איצטריך לאשמועינן דאע\"ג דתשמישן לבית וס\"ד דבטלין לגביה. ואולי לענין נדרים גם הם אסורין (ופי' הרא\"ש שם בנדרים ד\"ה וחכמים לענ\"ד צע\"ג. ונ\"ל דחזר בו בפסקיו דשם לא כתב זה וכן הטור לא הביאו ודלא כב\"י והש\"ך שהעתיקוהו). ועיין לקמן מ\"ט מש\"כ בעצמו בשם הרשב\"ם לענין מחיצת הקנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה וצריך ליקח לו דרך דר\"ע. </b>לעד\"נ דדוקא דרך דהוא רוחב ד' אמות (לקמן צ\"ט ב' במשנה) הוא דל\"ל אבל שביל דהוא כי היכא דשקיל כרעא ומנח כרעא (שם ק') אית ליה דאין סברא כלל דיהיה כ\"כ עינו יפה שלא ישייר לו מקום להגיע לשם עד שיצטרך לחזור ולקנות ממנו ועי' לעיל (ז') תד\"ה א\"ל. וכ\"מ לי מדברי התוס' לקמן (פ\"ב ב') ד\"ה מדברי דאל\"כ מי יחלוק ע\"ז דיותר מצטרך לו דרך ממלא אורה וסלו. והגמרא שפיר קרי ליה פריחת אויר לקמן ע\"ד העברה כמו עומדין צפופין (אבות פ\"ה מ\"ה):",
+                "<b>[שם תוי\"ט סד\"ה אעפ\"י אבל לא קנה בבינונית </b>(צ\"ל בבנינות) מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה המוכר את הבית מכר כו'. </b>לכאורה הא אתי ועסיק במשניות הקודמות במכירת בית ולא ה\"ל למיתני אלא מכר את הדלת כו' ועוד קשה מדוע לא כלל האינם מכורין דלעיל במשנה זו כמו דתנא הכא ולא את התנור כו'. ונראה משום דלא תטעה דהאי בזמן שא\"ל הוא וכל מה שבתוכו כו' קאי נמי על הנך דלעיל לכן פתח בכאן המוכר אה\"ב בכדי להפליגה מהקודם לענין הא דסיים בזמן כו' וכדאיתא בברייתא לקמן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה מכר כו' מכר בתים הפתוחים לחצר כ\"פ הרשב\"ם. </b>ר\"ל לאפוקי הפתוחים לר\"ה ואין להם מבוא כלל בחצר אבל הפתוחים לבית הפתוח לחצר זהו בתים הפנימים שבברייתא דמכורים ועי' בנ\"י:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה לא מכר אלא אוירא ודמים כו' דאין אונאה לקרקעות כו' אבל לדעת הסוברין דבפלגא איכא כו' כשהדמים יותר מפלג הוה ביטול מקח. </b>דבריו סותרין זא\"ז וע' בדבריו בכתובות שם שהאריך בזה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה. לא את הבור כו'. </b>לשון הרע\"ב אע\"פ שמכר לו השדה כו'. ול\"ד דהכי הל\"ל אע\"פ שא\"ל כל מה שבתוכה כדפי' הרשב\"ם דהרי קאי על בין כך וב\"כ לא מכר כו' דבמשנה דלעיל. וביותר לפי הגי' דבמשניות ולא את הבור כו' וכ\"כ בעצמו לקמן ואפי' הני דאינן בכלל כ\"מ שבתוכה כגון כו' ובור וגת:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה ובזמן שא\"ל היא וכל מה שבתוכה הכ\"מ. </b>נראה דלשון זה לא מהני אלא אם היו בתוכה בשעת מכר. אבל אם א\"ל וכל מה שראוי להיות בתוכה מכורין אפי' לא היו בתוכה. וד\"ז מתבאר מלקמן (ע\"ח). ותמיהני על לשון הסמ\"ע בסי' ר\"כ ס\"ק י\"ד שכתב ה\"ה אם א\"ל וכ\"מ שראוי כו' ע\"ש דאדרבה לשון זה עדיף לקנות ע\"י אפי' לא היו עליו. וכן לשון הטור בשם רמ\"ה שם אינו מכוון בזה ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה לא מכר כו' והיינו שהר\"ב לא פי' בתחילה היאך מיירי כו'. </b>תמוה דהרי שפתיו ברור מללו ת\"ק סבר לא מכר כו' שעליו ונחום המדי סבר מכר כו' שעליו. הרי דמוקי פלוגתייהו בעודן עליו. וכ\"מ דעת הרמב\"ם בפי' ובחבורו דלא משום ספיקא פסק דלא מכר אלא דמיפשט פשיטא ליה וכמו שהעיר גם התוי\"ט. וטעמייהו נ\"ל משום דהדחויים דלא למיפשט מהברייתא ומדברי ר\"י דחויי בעלמא נינהו ופשוטם כמשמעם וכיוצא בזה כ' הפוסקים בהרבה מקומות:",
+                "<b>[שם דתכשיטי חמור הוו כו' </b>נ\"ב בתוס' הגירסא. דתכסיסי. מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה הלוקח פירות שובך כו'. </b>עי' נ\"י מש\"כ ליישב אליבא דמ\"ד אין אדם מקנה דשלבל\"ע. דאין לפרש דלוקח פירות שנה שעברה שכבר נולדו. דלפי' ר\"י א\"ש בהא דומסרס דבסמוך ע\"כ לא איירי אלא בלוקח אותן שעתידין להולד. וע\"ע מש\"כ בביצה (יו\"ד):",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה גרופיות. </b>ענפים. וכ\"כ רשב\"ם ויל\"פ ג\"כ או באגרוף (דפ' משפטים) דר\"ל בענף עץ וכמש\"כ בפ' מסעי או בכלי עץ יד. והנ\"י הביא בשם הריטב\"א דפי' ב' אגרופין והוא פרש\"י בב\"ק (פ\"א) ד\"ה חוץ מגרופיות:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה הסייח כו' ויש לדקדק אמאי הכא בחמור קרי הבן בשם עצמו כו' ותירוצו לא מחוור. </b>ול\"נ דתני בכל חד רבותא. בחמור אף שכבר גדל קצת ואינו נקרא שוב על שם אמו אלא יש לו שם בפ\"ע סייח אפ\"ה מכור. ובפרה אף בעודו קטן ביותר עד שאינו ראוי עוד להיות לו שם בפ\"ע עגל. אלא שנקרא עדיין ע\"ש אמו אפ\"ה אינו מכור:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה הרי הוא של מוכר כו' ותמהו התוס' כו' ובעניי כו' ועוד כו'. </b>קושייתו השני' אינה מובנת דאימא דגם כוונת התוס' שיהיה טבל ותמיהתם אינה רק דלמה יהיה תרומה. או י\"ל כוונתם דאם מדד ד\"מ נ' סאה לתוך כלי הרי הם חסרים נ' מיצויים וא\"כ כשתורם אח\"כ מהם סאה לתרומה הוה בה ג\"כ אחד מנ' לבד המיצוי שלה והוא ישאר חולין ודע דהסאה שתורם לתרומה צריכה להיות מאומד ולא במדה ממש כדתנן שם בפ\"א מ\"ז:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "בתוי\"ט ד\"ה רשב\"ג כו' ובב\"י סימן רל\"א כתב ואפשר כו' דמסתבר טעמיה דת\"ק ע\"כ. נ\"ב ונראה שרומז למ\"ש הרי\"ף בסוף פ' ג\"פ דלא אמרו הלכה כרשב\"ג אלא עד דאיכא טעמא והרא\"ש העתיק שם דבריו כמ\"ש בתוי\"ט בפ\"ח דפסחים מ\"ה. אח\"ז ראיתי שכבר קדמני בזה הדרישה שם. מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה היה שוקל לו עין בעין. </b>נראה פירושו דהמשקל הוא שוה בלא הכרעה כמו העינים שעומדים בקו שוה. או ירצה שמעיין היטב בהמשקל (וכלישנא דברייתא לקמן אין מעיינין כו') להעמידו במכוון והוא כלשון המקרא (במדבר י\"ד):",
+                "<b>שם למחוק לא יגדוש. </b>ומשמע שאין נותנין ויתור כלל. וקשה מ\"ש ממשקל דהא גם גבי מדה כתיב וצדק. ועי' ברשב\"ם לקמן בגמרא ד\"ה וצדק:",
+                "<b>[שם בתוי\"ט ד\"ה אמר רשב\"ג כו' והטור כ\"כ בשם הרמ\"ה כו' וכתב עליו הב\"י כו' ומהר\"ר פאלק כהן כתב שדבריו במדות כו'. </b>נ\"ב הרמ\"ה כתב וז\"ל מקנח כף המאזנים על כל משקל ומשקל ל\"ש בלח ול\"ש ביבש כת\"ק דגזר לח אטו יבש וליתא לרשב\"ג עכ\"ל. וראיתי בדרישה שכ' ג\"כ מדלא אמר רשב\"ג בד\"א משמע דלא לפלוגי את\"ק אתא אלא לפרשו וכדקי\"ל דכל לשון אימתי ובמה כו' ועוד אף את\"ל דפליגי הלא הלכה כרשב\"ג בכ\"מ ששנוי במשנתינו, ונראה דהרמ\"ה ס\"ל דרשב\"ג לא קאי כ\"א אמשקלות ומאזנים כו' משא\"כ במדה שיש לה תוך עמוק וצר ס\"ל להרמ\"ה דמודה רשב\"ג בזה שצריך לקנחו אף ביבש כו'. מהגרמ\"ש]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה אפילו זרע פשתן דרובא קונין אותו לזריעה וכ\"כ הרשב\"ם דרוב זרע פשתן (כצ\"ל) הנקח בעולם לזריעה כו'. </b>וכן איתא בגמרא לקמן. ותמוה דאיך יתכן זה הלא איתא בב\"מ (ק\"ה ב') דבימי ר' אמי דכחישא ארעא היתה מוציאה קרוב לד' פעמים בזרעה. ואם בכל שנה יוכפל הזריעה מהקודמת ילך הדבר עד אפס מקום לזרוע. וצ\"ל דודאי רובה לתשמיש כגון לשמן וכיוצא אולם אותם הקונין לזה קונים בשופי הרבה ביחד. ואותן הקונים לזריעה ולמאכל קונים מעט הכמות ומהן הוא רובה לזריעה ובהו איירי מתניתין:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה יין מבושם כו'. </b>אולי צ\"ל מבוסם בס' והוא מלשון מחייב איניש לבסומי בפוריא מגילה (ז' ב') ושם עוד איבסום כו' ולעיל (ס\"ד ע\"ג) כמאן דמיבסמי דכולן לשון שכרות הן (וגם לפי' הגי' בש' יל\"פ כן) וכאן ר\"ל יין חזק המשכר שמתקיים יותר כדאיתא בב\"מ (ס') במשנה התירו לערב קשה ברך מפני שהוא משביחו ופי' הרא\"ש דמתקיים יותר:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה המוכר מקום לחבירו לעשות לו בית וכן המקבל מחבירו לעשות לו בית חתנות כו' כ\"ה גי' הרי\"ף והרא\"ש וע' תוי\"ט. </b>ונ\"ל דלגירסתם המשנה מתפרשת ע\"פ מדה י\"ט מל\"ב מדות דר\"א בשריה\"ג מדבר שנאמר בזה וה\"ה לחבירו. וכה\"ג כתבתי בשבת (קנ\"ה) ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה ולא יכנס מתוכה כו'. </b>פי' הרע\"ב דכיון כו' שעובר באמצע שדהו כו'. תימה דהא גם בנתנו לו מן הצד תני סיפא דלא יכנס כו'. ונראה דהציון הוא ט\"ס וצ\"ל ואינו מכניס לתוכה וכ\"מ מפי' רשב\"ם:",
+                "<b>שם במשנה דרך היחיד ד\"א. </b>בגמרא פסק ר\"ה דלא כמתני'. ותימה על פי' הרמב\"ם והרע\"ב דשתקו מזה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה חציה בדרום כו' </b>כצ\"ל ועמש\"כ בב\"ק (נ\"ח ב'):",
+                "<b>שם והוא מקבל עליו כו' הרשב\"ם פי' דקאי אמוכר. </b>אבל הרמב\"ם מפרשו אלוקח. (וכן פי' הרע\"ב) ופשוט דלפירושו קמ\"ל מתניתין לאפוקי מסברת הרשב\"ם. וגם נראה דאשמעינן דהמוכר יכול לכופו בכדי שלא תהא חי' נכנסת דרך חלקו לתוך שלו ועי' בהה\"מ בפ\"ב מהל' שכנים הל' י\"ז. ועי' לעיל ד' ב' בסוגיא דהמקיף א\"ח מג' רוחותיו ודברי התו\"ח בזה מגומגמין ע\"ש:",
+                "<b>שם חריץ ובן חריץ ובגמ' תאנא חריץ מבחוץ כו' </b>ולפלא על התוי\"ט שהביא זה מפי' הרמב\"ם ורשב\"ם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה והאיש את אשתו (קמא) הילכך תנדבר\"י תני וירש אותה. </b>בברייתא וירש אותה מלמד שהבעל יורש את אשתו דברי ר' עקיבא ריש\"א אינו צריך כו'. וע\"כ ט\"ס הוא. ומה שהביא מרפ\"ח דכתובות צ\"ל רפ\"ט ומש\"כ ורש\"י מפרש התם אליבא דרבא ג\"כ ט\"ס וצ\"ל דאביי:",
+                "<b>[שם בתוי\"ט ד\"ה והאיש את אשתו (ב') כו' וראיתי בתו\"כ ריש פ' אמור כי אם לשארו אין שארו אלא אשתו כו'. </b>נ\"ב עי' בבאור רנה\"ו ז\"ל פ' אמור (כ\"א ב') שהביא את התו\"כ וכתב:",
+                "ולא ראיתי מי שפירש ראיה זו כו' ונעלם ממנו התוי\"ט הלז. וראיתי בס' יונת אלם להרמ\"ע (פשכ\"ט) וז\"ל:",
+                "ואשכחן נמי בתו\"כ תניא אין שארו אלא אשתו שנא' אל אשתו לא תקרב שאר אביך היא פסוק זה מורכב ממאי דכתיב באשת אחי האב ובאחות האב וה\"ק אין לפרש שארו דכתיב גבי טומאת כהן שהיא אחותו כדקס\"ד מדכתיב גבי אחות האב שאר אביך היא דהא אחותו גבי טומאת כהן בהדיא כתיב אלא אם אינו ענין לאחותו תנהו ענין לאשתו דכתיב גבי אחות שייך נמי גבי אשת אחי האב דמ\"ש ומלתא אגב אורחא אתא לאשמעינן שלעולם ישא אדם בת אחיו ובת אחותו עכ\"ל. ועי' בס' הזכרון פ' קדושים שעמד ג\"כ על התו\"כ ועל הרי\"ף מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה ריבה לאחד כו' משום ירושה ל\"א כלום. </b>הרשב\"ם פי' דלא אתיא כריב\"ב. אבל שיטת הרמב\"ם ורבותיו דאתיא גם כוותיה עי' בהה\"מ פ\"ו מהל' נחלות ה\"ג והל' ה'. וכ\"מ מהרי\"ף בגמרא דלקמן (ק\"ל) ע\"ש. ולפ\"ז להאב\"א השני דשם. לא נמצא מחלוקת עליו במשנה. וק\"ל א\"כ מאי פריך לעיל (קכ\"ב ב') סתם ואח\"כ מחלוקת היא ושם אזלא הסוגיא להאב\"א הזה מדקאמר שם בן בין הבנים:",
+                "<b>שם במשנה ועל מי שא\"ר לו ליורשו כו'. </b>לעיל וכן ברי\"ף ובמשניות ליתא לתיבת לו וכברישא:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה נפלו לו נכסים ממקום אחר יירשו אחיו עמו. </b>לכאורה נראה כיון דאין לו אב ידוע הוי נכסיו הפקר וכל הקודם בהן אפי' אחד מן השוק זכה. הכא ע\"כ מיירי שקדם וזכה האומר עליו שהוא אח. ומה שפי' הרשב\"ם שנפלו לו בחייו כתב עליו התוי\"ט ול\"י למה דקדק לכתוב כן. ולנ\"פ דהא א\"א שתפול לו ירושה אלא מאמו (או ממשפחתה) וכיון שאינו מוחזק באב ידוע ולא באחין מן האב ואותו איננו שמת א\"כ קרובי האם מן האב יורשין אותה. ועוד דהא אין הבן יורש את אמו בקבר להנחיל לאחין מן האב לעיל (קי\"ד ב'). אולם משכחת לה שנפלה לו ירושה מבנו שמת אחריו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה ואמרה תנו כבינתי לבתי. </b>לעיל (קמ\"ט) בתד\"ה דקא מגמר מוכח להדיא דהי' לפניהם הגי' תנתן וכ\"ה בגמרא לעיל (קנ\"א ב') וברי\"ף ורא\"ש וברשב\"ם כאן:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בסוף המשנה יורשי האב עתוי\"ט </b>ותימה שלא הביא גירסת הרי\"ף והרא\"ש דגרסי גם בסיפא יורשי האשה:",
+                "<b>שם בתוי\"ט סד\"ה בש\"א כו' </b>כדאמרי' לרש\"י דהגמרא מפרש כאן כו'. פשוט דכוון למה שפי' רש\"י בכתובות דנכסים בחזקתן דבדברי ב\"ה דשם הוה פירושו כמו הכא והביאו התוי\"ט לעיל בקיצור וכמו שהביאו התוס'. והתו\"ח שהגיהו כמ\"ש הרשב\"ם שגה במחכ\"ת:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה נפל הבית כו' אבל כתבו עליו התוס' כו' ועוד הקשו ופירשו כו' דינא הכי [והוסיף] שיש לה בנים אחרים כו' אלא שאין לה בן מאבי הבן הזה. </b>משמע דאם היה לה בן מאיש הזה אף דהיה לו עוד בן מאשה אחרת דהשתא הוא אינו טוען רק חלק רביעי גם הר\"י מודה דאין לו כלום משום דהבן שלה יש לו חלק ודאי גם בחצי השני אפי' אם הבן מת אחרון ובן שלו שמא אין לו כלום. ולעד\"נ דגם כה\"ג היה נוטל בן שלו חלק שמינית לסברת הר\"י כיון דשניהם יורשין ודאין להבן המת ולא דמי להא דהחולץ דהתם הספק אינו יורש ודאי להסבא. ונראה דסוף דבריהם שכתבו אבל הכא הוי אלו ספק כמו אלו בחלק המגיע לבן. אטעי' להרב במחכ\"ת. אבל הישר הולך יוכל לכוון דבריהם למש\"כ ואכמ\"ל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה זוזין מאה דאינון סלעין עשרין אין לו אלא כ' וכו'. </b>פי' הרשב\"ם דיד בעה\"ש עה\"ת. ובגמרא ל\"א עלה טעם זה אלא משמע דאביי לא חידש זאת רק לטעם הברייתא. ונ\"ל דהכא בלה\"ט נמי דינייהו הכי דבהיפך דליהוי מטבעות גדולות מהשיעור לא שכיחא (והא דלעיל (ק\"ה ב') דאמרי' מ\"ד פירושי קמפרש אינו כפרש\"י בב\"מ אלא כפי' רשב\"ם או פר\"י) אבל דליהוי חסרים שכיחא כפירש\"י בב\"מ (נ\"א ב') במשנה. וכן בסיפא ע\"כ הכוונה על סלעים חסרים שנחסרו שתות דדרך להוציאם עדיין בתורת מטבע כדאיתא שם:",
+                "<b>שם כסף זוזין דאינון ונמחק כו'. </b>נל\"פ דנמחק שם המטבע הכוללת (ומצינו ג\"כ דדרכן היה לקבץ מספר המטבעות הקטנות ולכוללן במטבע הגדולה מהן כדלעיל זוזין כו' דאינון סלעין כו') אין פחות משתים די\"ל דנמחק שקל אחד. וכן כסף סלעין דאינון י\"ל דנמחק דרכון אחד דהוא ב' סלעים כדפי' הרמב\"ם ברפ\"ב דשקלים. וכן תפרש בדרכונות דאולי היה להם גם מטבע פי שנים בדרכון. ומיושב בזה הצ\"ע דתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ובלבד כו'. </b>אבל במלוה ולוה כו' לא נצרך להכיר את שניהם דב' יוסף ב\"ש אין מוציאין עליהם שט\"ח. תמוה דאף א\"ת דמוציאין עליהם מה יועיל הכרת המלוה לזה דמ\"מ יש לחוש שזה המלוה יתבע ע\"י השטר ליב\"ש האחר. אח\"ז עיינתי בהה\"מ עצמו שכ' ועוד דאל\"כ בהכרת המלוה כו' מה יועילו וזהו מש\"כ. ומה שסיים התוי\"ט וכלומר משא\"כ שובר כו'. לכאורה בשובר ממלוה (ר\"ל לאפוקי שובר דאשה לבעלה דאיירי בה משנתינו) מה יועיל אם מכירין את הלוה ג\"כ דשמא הוא חייב ליב\"ש אחר ונפסידנו בשובר זה. ואפי' יראה לפני העדים השט\"ח שלו שיכתב השובר עליו יש לחוש דעשו קנוניא ביניהם וכתב לו שט\"ח מכוון להשט\"ח שיש ליב\"ש האחר עליו וצ\"ע. אח\"ז מצאתי להתומים ר\"ס מ\"ט שעמד בזה ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ר' יוסי אומר כו' וקשה לי לשונם כו' וצ\"ע. </b>ול\"נ דר\"ל כגון בנידון שלפנינו שמבטיחו שלא יעלה לו המקצת דמים שנתן עתה לפרעון ע\"מ שיקיים התנאי דהוא תשלום המותר ליום הנועד ור\"ל דלא היתה הכוונה רק להסמיכו יפה שיקויים התנאי בבירור:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה נמצא לאחד שם שנים הגדול פרוע. </b>ק\"ל דהא יש כאן ס\"ס ספק שהפרוע אינו שלו ואת\"ל שלו שמא הוא הקטן. ולדעת האומרים דס\"ס הוה כרובא יקשה מכאן לרב דאזיל גם בממון אחר הרוב. ועוד יקשה לו דאם היה לאחד שנים ולאחד אחד נימא דאזלינן בתר רובא דנשתלם אחד מהשנים. ולזה י\"ל דהרי הספק הוא על האנשים מי משניהם פרע ועמש\"כ לעיל (צ\"ג ב'). ולכאורה י\"ל משום דהכא הוה רובא דתלי במעשה דהיינו הפרעון עי' רפ\"ג דבכורות בגמרא. אך ז\"א אלא אם המיעוט הוא ממילא בשוא\"ת אבל היכא דתרוייהו ע\"י מעשה אזלינן בתר רובא כדמוכח בכ\"ד:",
+                "<b>שם [בתוי\"ט ד\"ה המלוה כו' ותימה על הב\"י ריש סימן קכ\"ט כו'.</b> ומ\"ש הר\"ב נ\"ב עי' בשו\"ת שער אפרים סימן קנ\"ג ולא הביא את התוי\"ט. מהגרמ\"ש]:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Vilna Edition",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "רש״ש על משנה בבא בתרא",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Nezikin/Rashash on Mishnah Bava Kamma/Hebrew/Vilna Edition.json

@@ -0,0 +1,223 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Rashash on Mishnah Bava Kamma",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI",
+    "versionTitle": "Vilna Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "משניות דפוס ראם, ווילנא תרס\"ח",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "רש״ש על משנה בבא קמא",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה השור כו' אבל מ\"מ כו'. </b>בגמ' וקרן מאי שייריה כשהזיק כו'. ק\"ל מדוע לא משני דקתני סיפא שור המועד כדאמר בסמוך לענין אדם:",
+                "<b>שם תוי\"ט ד\"ה לא הרי כו' פי' אין קולתו וכו' ואין פירושו כש\"מ שבתלמוד לא ראי זה כו' אין חומרא כו'. </b>תימה לי דהלא (בסנהדרין סו) איתא לא ראי דיין כראי נשיא שהרי דיין אתה מצווה על הוראתו כו' ולא ראי נשיא כראי דיין שהנשיא אתה מצווה על המראתו כו' וכן בריש תו\"כ ובמ\"ר פ' נשא בסופה לא הרי דבור הסנה שהוא תחלה לדברות כו' לא הרי דבור הר סיני שהוא בכל ישראל כו' וע\"כ פירושם כדהכא ונראה דכל לא ראי דבש\"ס נוכל לפרש כן וצ\"ע:",
+                "<b>שם ד\"ה כהרי הבור כו' וכתבו עוד כו' דאין עונשין ממון מן הדין כו'. </b>לכאורה כאן לא רצה התנא ללמוד מק\"ו רק כמו כל התולדות דקאמרה הגמרא לקמן עליהן מ\"ש קרן כו' וכן בכולהו תולדות דשארי אבות וכן לרב באבנו סכינו כו' דיליף במה\"צ משור ובור (לקמן ג' ב') ובתוס' שם (ולקמן ו') בפיסקא דהצד השוה יליף ג\"כ כה\"ג (ובדף ה' ב') א\"ר וכולהו כו' אתיא במה\"צ והלא בשבת איתא נמי תולדות והיו עונשין עליהן סקילה כדלקמן. והנה רש\"י (בסנהדרין ע\"ג) כתב טעם דא\"ע מה\"ד משום דאדם דן ק\"ו מעצמו אבל היקש לא ניתן לידרש מעצמו. אמנם לדעת התוס' (בסוכה לא) דכה\"מ אדם דן מעצמו לבד גז\"ש ואפ\"ה ע\"י היקש עונשין ע\"כ צריך לחלק מטעם אחר עי' כ\"מ בפ\"כ מהל' עדות ה\"ב ועמש\"כ (לקמן כ\"ד ב') בס\"ד:",
+                "<b>שם ד\"ה תשלומי נזק בסופו וה\"ה היכא דשבחה כו' דניזק הוי (נ\"י). </b>ותמוה דהא הלכה כר\"י (לקמן ל\"ד ב') דל\"ל לניזק אלא פלגא בשבחא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה נכסים שאין בהם מעילה כו' נכסים שאינן הקדש כו'. </b>מלשונו נראה שמפרש למתניתין כרבא. ונראה הא דנד רבא מאוקימתא דריו\"ח הוא דלדידי' יקשה האיכא קרקעות ועוד דלקמן (לז ב) איתא במתניתין שור ש\"י שנגח שור של הקדש כו' פטור ומשמע אפי' של ק\"ק דסתמא תני של הקדש וכן בפ\"ד דב\"מ סתמה המשנה הקדשות לענין פטור כפל ושומרים ולפמש\"כ הלח\"מ רפ\"ח מהל' נ\"מ אין ראיה מפטור כפל ועוד דמוקי כרבנן וכדס\"ל כן להלכה כדמוכח (לקמן נג ב) וכמ\"ש התוס' לעיל ד\"ה ואם איתא. ול\"ד התוי\"ט בהביאו אוקימתא דריו\"ח ולא העיר כלום מהרע\"ב ועי' ברא\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה. והנשים בכלל הנזק. </b>לכאורה זה ה\"ל לשנות במשנה הקדומה המדברת בתנאי הניזוקים והמזיקים שאין בהם מעילה שהן של ב\"ב ונ\"ל משום דהכא דקאמר וע\"פ עדים כו' בני ברית אתיא למעוטי נשים נמי דפסולות לעדות אבל במשנה דלעיל דאמרה נמי תנאי דב\"ב גם נשים בכלל להכי קאמר הכא והנשים בכלל הנזק ור\"ל דשם הויין בכלל ונכון בעז\"ה:",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה שום כסף כו' שדרסה עליו ברשות הניזק כו'. </b>ותמה עליו הגרע\"א ז\"ל דהא לפי מאי דקי\"ל כר\"י ושמואל (לקמן כ) אפי' בר\"ה ובמתכוין להזיק נמי חייב ע\"ש. ולנ\"פ דכוונת הרע\"ב דזה פשיטא דא\"א תעלה זה בזה דהא בעל הפרה א\"ח אלא חצי נזק וא��י' הרא\"ש דלקמן בהמניח (סי' יג) יודה בכאן כמבואר להמעיין:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ושור המזיק כו' ע\"כ רבנן היא דהשן מועדת כו' ע\"כ בחצר הניזק כו' ותנן הבהמה אינה מועדת כו'. </b>ול\"ד דהנך רואה דמזה אין הכרע רק מהא דקתני את הראוי לה כדמסקינן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה היתה מבעטת כו'. </b>נ\"ל דלהכי תנא לה הכא אף דתולדה דקרן היא משום דסד\"א דהוה תולדה דרגל וכדמקשה הגמרא בריש מכלתין לכן אשמעינן דאינו כן ומה\"ט תנא נמי לקמן אצל שן אכלה כסות או כלים אף דתולדה דקרן היא וביותר לשמואל וריו\"ח שם בגמרא דהבד\"א ברשות הניזק כו' לא קאי עלייהו ותירוץ התוס' בזה דחוק:",
+                "<b>שם דרסה עה\"כ כו' ועל האחרון משלם ח\"נ. </b>עי' גיטין (כט ב) דמדקדק הש\"ס מדקתני אחרון מכלל דשליח דשליח ג\"כ משוה שליח וא\"כ ה\"נ מדקתני על האחרון ולא תני על השני מוכח דאפי' על כלי שלישי משלם ח\"נ וסייעתא להרא\"ש (בסי' ב) גבי בעיא דר\"א דכח כחו לכ\"ע ככחו דמי ותיובתא להתוס' (לקמן כב) בד\"ה וריו\"ח והרווחנו עוד לומר דזה אתא התנא לאשמעינן בבבא זו ולא נצטרך לדברי ר\"י בתד\"ה דרסה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ועל הגדיש כו'. </b>דבאדיי' אדויי היא מתניתין ע\"ש (ועמש\"כ בס\"ד בר\"פ) והתור\"ע הקשה עליו דע\"כ מיירי ע\"י שינוי מדתני עלה דמשלם מגופו וא\"כ אתיא כר\"ט כו' ע\"ש. ול\"נ דדעת הרע\"ב לפסוק דאין שינוי לצרורות כיון דרבא בעי באת\"ל דאין שינוי כדאיתא (לעיל רי\"ד י\"ט) וכ\"נ מפירושו לקמן פ\"ג מ\"י גבי שורו שהדליק אה\"ג שכ' חייב ח\"נ דמשונה הוא (והוא מפירש\"י) ומשמע דעל כל הגדיש משלם ח\"נ וזהו שינוי בצרורות ועי' במע\"מ אות ו' ולכן מצי אתיא אפי' כרבנן דר\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה כל שהעידו בו ג' ימים. </b>נ\"ל לדקדק מדברי הנ\"י לקמן פ\"ד בסוגיא דמועד למינו ואינו מועד לשא\"מ דגם לר\"י בג\"פ ביום א' מועד הוא לאותו היום עכ\"פ:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה כל שיהו כו' די אפילו כו'. </b>וכ\"כ התוס' אבל מלשון הרע\"ב שכ' ובהא הלכה כר\"מ שאין כו' עד שיהו תינוקות כו' וכן מלשון הרמב\"ם בפי' ובחבורו פ\"ו ה\"ז וביותר בהל' ח' וע\"ש במ\"מ משמע להדיא דלא כהתוס' והנ\"י והרא\"ש והתוי\"ט ל\"ד כאן בהביאו את הנ\"י והרא\"ש ולא העיר עליו כלום:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה רט\"א נזק שלם כו'. </b>למ\"ד פלגא נזקא קנסא נסתפקתי לר\"ט בחצר הניזק דמשלם נ\"ש אי ממונא הוא או קנסא. ולכאורה נראה דהוי קנסא חדא דכל מה שאנו יכולין לומר דיו אמרי' כמ\"ש התוס' (לעיל י\"ח ב') ד\"ה היכא. שנית זיל בתר טעמא משום דבחזקת שמור קיימי א\"כ בחצר הניזק נמי אבל קשה לפ\"ז איך מלפיהו משן ורגל דהא ממונא וקנסא לא ילפי מהדדי:",
+                "<b>שם א\"ל ר\"ט ומה כו'. </b>לכאורה מדוע לא הביאו התוס' בריש מכלתין מזה דעונשין ממון מ\"ה דגם רבנן ל\"פ עליה אלא משום דיו (וכן לעיל אר\"מ ריחק נגיחותיו חייב קירב לכש\"כ) שוב ראיתי להתוי\"ט שכ' באמת ומכאן ג\"כ ראיה כו' אבל נ\"ל לפמש\"כ הה\"מ ברפ\"ב מהל' מא\"ס דדבר שכבר נאסר בביאור באיסור עשה מזהירין מה\"ד ע\"ש אף אנו נאמר כיון דח\"נ בא בביאור כדלקמן בגמרא נוכל להביא הח\"נ הב' מן הדין ואף שהש\"א בתשו' פ' הוכיח דהתוס' בפסחים ל\"ל סברת הה\"מ מ\"מ אפשר למידחי הראיה מכאן בסברתו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה ואם הוזק בה בעה\"ח חייב בנזקו ופי' הרע\"ב שכל המפקיר נזקיו שלא ה\"ל רשות כו'. </b>הן לקמן מ\"ב פי' השופך מים בר\"ה אע\"ג דברשות קעביד כו' וצ\"ל דהתם מיירי שלא הפקירן ע\"ש בגמרא ובפרש\"י ותוס' ודלא כהתוי\"ט שם בשם הנ\"י אך במ\"ג לפי פי' הרע\"ב שם מוכח דזה פלוגתת רשב\"ג ות\"ק:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה בעל החבית כו' ואם היה התנאי לתת לו חבית ונתן הלוקח דמים כו' </b>לכאורה אף בלא נתינת דמים נ\"מ דיכול המוכר לומר לא אתן לך אלא כד אף שקנו מיניה על חבית ועי' הג\"א. ואולי לרבותא נקטי דבנתן דמים מוכרח הלוקח לקבל כד אבל החילוק בין הך דהכא להא דהמוכר כו' ונמצא נגחן שהביאו בסמוך בשם ר\"ת נראה דאינו אלא באם לא נתן עדיין דמים ונ\"מ כמש\"כ אבל בנתן דמים להכריח הלוקח לקבל כד לא כי זה דומה להא דנגחן דו\"ק:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה במתכוין כו' משום דבגמ' מוקמינן לרישא כר\"מ דברייתא כו' וכ\"כ הנ\"י דיחיד ורבים הלכה כרבים. </b>וק\"ל דמ\"מ כיון דרבי סתם דעת ר\"מ וזה נקרא סתם עי' ריש ביצה תד\"ה גבי ה\"ל כסתם במתניתין ומחלוקת בברייתא דהל' כסתם עי' יבמות מ\"ב ב' ובתוס' שם ועמש\"כ (בעירובין מ\"ז וביומא ל\"ו ב'):"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה השופך כו' חייב בנזקו. </b>עי' בנ\"י שכתב דאליבא דהלכתא אפי' בדאפקרינהו ומשמע בדבריו דהטעם דלא הוה מאונס והא דכ' לעיל דבמתכוון להשליך אע\"ג דמחמת אונס חייב היינו כשהזיק בשעת נפילה וכמש\"כ שם:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה והוזקו כו' שכל א' גרם כו' ולא הזיקו ממש במתכוין. </b>ל\"ד דאפילו שלא במתכוין חייבים כמבואר בדף מ\"ח ברש\"י ובתוס':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה נוטל את השור כו' ודלא כר\"י כו' דמזיק בע\"ח דניזק הוא. </b>הנה במה שאמרו בגמ' ר\"י סבר בע\"ח הוא ר\"ל הניזק דבכ\"מ בש\"ס הונח שם בע\"ח על המלוה ולקמן בסמוך עשה עבדו אפותיקי ומכרו בע\"ח גובה הימנו כו' וכן לקמן ר\"פ שור שנגח ד' וה' קאמר הש\"ס אי לרי\"ש דאמר בעלי חובות נינהו ע\"כ דשב על הניזוקין מדקאמר בל\"ר והתוי\"ט ל\"ד בלישניה ואולי תפס לישנא דאינשי דקורין למי שיש לו נושים הרבה שהוא בע\"ח גדול ואפשר דהיא בלשון סגי נהור:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה בסלע לקה מתחכך </b>וכ\"כ רש\"י משמע דאלו מחמת שהיה נרדף משורו נס ונכשל ולקה ע\"י זה בסלע היה חייב אבל הנ\"י בשם הרמ\"ה כ' דזה לא הויא גרמא ופטור. והתוי\"ט ל\"ד בהעתיקו דבריו על פי' הרע\"ב שהוא כלשון רש\"י:",
+                "<b>שם ד\"ה היו שנים כו' שני שורים של ב' בנ\"א רודפים אחר שור של אדם אחד. </b>והוא מלשון רש\"י לעיל (י\"ג ב') אולם רש\"י כאן כתב ושלשתן של ג' בנ\"א ואולי צ\"ל ברע\"ב של אדם אחר ברי\"ש:",
+                "<b>בתור\"ע אות מ\"ם והמהרש\"א כו' וק\"ל דא\"כ כו' ע\"פ בעלים מודה בקנס הוא ואם איתא משכחת לה בכה\"ג. </b>ול\"נ דבכה\"ג גם השור היה בסקילה לא מיבעיא לדעת רש\"י דהא דאינו נסקל ע\"פ הבעלים הוא משום דמודה בקנס הוא הא אין זה נקרא מודה אלא אפי' לדעת התוס' דהוא משום דאדם קרוב אצל ממונו זה אינו נקרא ע\"פ קרובו כמו שא\"נ עפ\"ע וכן א\"נ ע\"פ עד אחד דאהני סהדי סמכינן כמ\"ש המהרש\"א והודאתו אי העדאת ע\"א אינו אלא גילוי מלתא ע\"ד שאמרו (בהחולץ ל\"ט ב') עי' בריב\"ש סי' קפ\"ב וכן מה שהקשה עוד מהא דבעבד לא משכחת ליה קנס עפ\"ע (לעיל מ\"ג ב) הא מ\"ל בכה\"ג גם זה ל\"ק כיון דזה לא נקרא עפ\"ע:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה הממע\"ה כו' ומיהו באחד תם כו' דהא מודה בקנס פטור. </b>תמוה דהא כ' לעיל בד\"ה היו בשם הנ\"י דמיירי בדאיכא סהדי כו' וגדולה מזו עי' לקמן בר\"פ הפרה במהרש\"א בתד\"ה דאפילו ועוד תימה דע\"כ כולה מתניתין באחד תם או שניהם תמין מיתוקמא דאל\"כ מאי נ\"מ כדלקמן (בגמרא ל\"ו):"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט שור שנגח כו' כתב הר\"ב ובכולן היה תם כו' כגון כו' והוה מצי כו' כגון דלא אייעוד בב\"ד כו'. </b>לכאורה המ\"ל נמי דלא אייעוד כלל עד אחר כל הנגיחות. ומש\"כ התו\"ח שקודם שפסקו את הדין אפילו לר\"ע לאו שותפי נינהו נעלמו ממנו דברי התוס' (ל\"ג ע\"א) ד\"ה שני שוורים ומ\"ש כמ\"ש התוי\"ט בשם הרא\"ש כו' ע\"ש דאין שום רמז לזה. ועי' בתוס' כאן בד\"ה אי כר\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה ה\"ז מועד לשבתות וא\"מ לחול. </b>עי' בנ\"י שהשאלה היתה דלמא ימות החול דלא נגח בהן סתרי לנגיחות דשבת דלפניהם כיון דחזרת ג\"י סתרה העדאה גמורה כש\"כ דליסתרו מקצת ימי העדאה. ואנכי תמה דמה זו שאלה דממ\"נ ליהוי מועד לדילוג ר\"ל מז\"י לז\"י כמו ראה שור נגח שור ולא נגח כו' דלקמן בברייתא דמה לי דילוג שורים ומ\"ל דילוג ימים וכדלקמן ע\"ב בגמ' נגח שור יום ט\"ו בחדש זה ויום ט\"ז כו' וע\"ש בתוס'. ולעד\"נ דשאלתם היתה אם היום גורם נעשה מועד בג' שבתות אבל א\"ת דהוה מועד לדילוג אינו עד שישלש בדילוג והוא ד' שבתות עי' בתוס' הנ\"ל. עוד נ\"מ אם אירע יו\"ט בין השבתות ונגח בו דאם היום גורם מטעם הירושלמי או מטעם רש\"י יו\"ט נמי מצטרף להעדאתו ואם מחמת דילוג צריך שיהיו הדלוגים שוים כמ\"ש רש\"י בר\"פ וגם אם כבר נעשה מועד לשבתות נ\"מ אם נגח אח\"כ ביו\"ט שלאחריהם באמצע השבוע ועמש\"כ לקמן ע\"ב בתד\"ה שור:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה משיחזור בו ג' שבתות כו' והוא ירושלמי כו' </b>ולשון הירושלמי הוא משנה דעתי' משמע דלפי שחשובין בעיניו נכרים הוא משתגע ונוגח אפי' בהמות (עמש\"כ כעין זה לעיל כ\"ג ב' בתד\"ה שיהו) כי כן דרך הבהמות כשבאים לפניהם אנשים נכרים נעשין כמו פראים וכ\"מ בהמפרש פ\"מ ודלא כמו שהבין מהר\"ם וקצת משמעות התוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה שור של ישראל שנגח שור של הקדש ושל הקדש שנגח שור של הדיוט פטור כו'. </b>לכאורה יפלא דפתח בשל ישראל וסיים בשל הדיוט. ונ\"ל דבדיוק תני ולאשמעינן דשור של מצרי שנגח שור של הקדש דחייב עי' בגמרא אח\"ז ראיתי בהגהת הב\"ח שמגיה ברישא נמי של הדיוט ול\"נ כמש\"כ ובמשניות וכן בסדר המשנה דירושלמי וברי\"ף הגירסא בסיפא ג\"כ של ישראל:",
+                "<b>שם בתור\"ע אות מ\"ג הקשה אמאי נקיט הפירכא בדרך צידוד הא ודאי רעהו דוקא כדקתני רישא שור רעהו ולא הקדש. </b>ואישתמיטתי' דברי התוס' (במנחות ס\"ז) ד\"ה חד דמסברא מחד מיעוט לא הוה ממעטינן אלא הקדש לחוד ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה נגח עבד או אמה נותן כו'. </b>וכן השור בסקילה כדכתיב בקרא. ונסתפקתי באם נגח עבד של בעליו אם ישנו גם הוא בדין יום או יומים אם נאמר גם לענין הזה כמיתת בעלים כך מיתת השור או מטעם דכ\"ז דכסף יתן לאדוניו אז השור יסקל אין הבעלים משלמים אין השור בסקילה ע\"ד דדרשי רשב\"ל ורבה (לקמן מ\"ג) (וגם ריו\"ח ל\"פ עלייהו שם אלא מרבוי' דאם ולטעם זה אפילו לא שהה מע\"ל נמי פטור ועמש\"כ לקמן מ\"ה בתד\"ה אפילו) ועי' בנ\"י דמשמע מדבריו דגם שור ישנו בדין יום או יומים ולעד\"נ דליתא. דפשוט דגם הבעלים אינן בדין יום או יומים בגוונא דשור דא\"פ אלא אם הכוהו בשבט דרך יסור ותוכחה עי' רמב\"ם פ\"ב מהל' רוצח הלי\"ד. שוב ראיתי במכילתא משפטים סוף פ\"ז שלא חלק בין שורו לשור אחר במיתה על עבדו ועל אמתו ע\"ש ודברי הנ\"י צ\"ע. ועמש\"כ לקמן מ\"א ב' בתד\"ה ע\"פ ע\"��:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתור\"ע אות מ\"ה עי' בהרא\"ש כו' לענין תשלומין ס\"ל כר\"י נגח ואח\"כ הפקיר דפטור כו' פקע החיוב כו' הא בהקדיש פקע החוב לגמרי. </b>ולע\"ד נ\"פ דהכא דמיירי בתם אפי' לרי\"ש כיון דמשועבד לניזק לאו כל כמיניה למכרו לגמרי או להקדישו כמ\"ש התוס' (ל\"ג ע\"ב) בד\"ה משום:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה נכנסו כו' בדלא עבדו שמירה כלל כו' ובגמ' ארהב\"ח הא מני ר\"א כו' אביי אמר כו'. </b>הנה לתרווייהו מיירי הברייתא בדנטרו ש\"פ אבל מתניתין מוקי לה הנ\"י בדלא נטרי כלל והתו\"ח כ\"ע דבגמרא בברייתא משמע דאיירי בדנטרו ש\"פ ול\"ד כלל דהברייתא מסיימת חוץ מש\"ח הלכך ע\"כ איירי בדנטרי ש\"פ אבל מתני' דתני אכולהו נכנסו תחת הבעלים כו' ע\"כ איירי בדפשעי ולא נטרי כלל ועוד דפסקא לומר מועד משלם נ\"ש ואי בדנטרי שמירה פחותה הלא ר\"י פוטרו מצד העדאתו בבבא הסמוכה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתור\"ע אות נ' </b>תמה על דברי רש\"י בהא דנסיב דרשא דריה\"ג דהא מסקי' בסוגיא שם דלדידיה מועד חייב כו' ותמיהני דהא על אוקימתא זו פריך אביי שם ואסקינן כראב\"א ע\"ש וממילא דה\"ה מועד פטור דמסברא אמרינן דלא חייב הכתוב במועד אלא במקום שחייב בתם כמש\"כ התוס' שם בד\"ה כתב הב':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה לפריקה כו' והא דלא כו' משור שור דשבת. </b>ונעלם מכ\"ת שקדמוהו התוס' בזה (לעיל בע\"א) בד\"ה ה\"א ותרצוה ומש\"כ הוא ז\"ל דל\"י אלא תלת מתלת כו' ותדע דאלת\"ה כו' ה\"נ כו' תמוה דהתם איך נילף חמור או בהמה משור כיון דל\"ד התיבות להדדי אבל הכא שפיר איכא למילף כל היכא דכתיב שור משור דשבת וכן אינך וכמו דפריך (במכות י\"ג ב') חייבי מיתות ב\"ד נמי נגמור כו'. משמע דר\"ל דנילף תרווייהו כריתות ומב\"ד וכן בכ\"ד ועמש\"כ לעיל ריש פרק ב':",
+                "<b>שם בתוספות י\"ט ד\"ה לכלאים כתב דהשתא הדר ביה ממאי דקא יליף לעיל כלאים דחרישה שור שור משבת אלא דכלאים מכלאים גמר כו'. </b>מה יענה לשטת הרמב\"ם דכלאי הרבעה אסור מה\"ת בכל ב' מינים וכלאי הנהגה אינו אסור מה\"ת רק טמאה עם הטהורה א\"כ ע\"כ ל\"ד להדדי וכן לכ\"ע אדם מותר בהנהגה עם בהמה ואסור לרבוע בהמה וחייב עליה סקילה ולקמן בדף הסמוך בתד\"ה המנהיג בסופו משמע להדיא דלא כדבריו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה נפלה כו' ולימא מסייעא להו כו' </b>ולכאורה תמוה הכי לא ידע ר\"כ למידק כוותיה וכן הש\"ס לא הוה שתיק מלומר דייקא מתניתין כוותיה דרבא אלא ע\"כ דאין זה דיוק וכמש\"כ התו\"ח או די\"ל הא דחפתה נעשה כמו ירדה כו' וכדמשני הש\"ס כן בכ\"ד. אולם מצינו בפוסקים שהכריעו הלכה מפני פשטא דמתניתין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה גנב משל אביו וטבח ומכר ואח\"כ מת אביו כו' משלם תשלומי דו\"ה. </b>נ\"פ דאם אין לאביו בנים זולתו אין לו ליתן כלום ומתניתין ביש לו בנים אחרים ג\"כ דאז נותן להם חלקם וחלקו מעכב לעצמו וכן משמע קצת (לקמן ע\"א ב') והא הכא כיון דמת אביו כמו שקדם והודה לא' מהן דמי כו' וע\"ש ברש\"י ר\"ד ע\"ב בד\"ה ומ\"ש ול\"ד להא (דלקמן ס\"ד ק\"ח) במשנה דנותן לבניו כו' דהתם בנשבע דבעי למיעבד השבה מעלייתא ובפרט לדעת הרמב\"ם שם דאם אין הגזילה קיימת עושה עמהם חשבון וזה דלא כדמשמע מהתוי\"ט לקמן במ\"ד ד\"ה משלם דמדמן אהדדי:",
+                "<b>שם בתור\"ע אות נ\"ז ממילא הקדש זו הוא הקדש בד\"ה כו' </b>ודבריו לקוחים המה מהתוס' (לקמן ע\"ט) ד\"ה גנב ע\"ש. ולע\"ד משכחת לה דאקדשיה לדמי קרבן וכמו בע\"מ מעיקרא עי' (לקמן ע\"ו ב') רש\"י ד\"ה וכל העומד ליפדות כו':"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתור\"ע אות ס\"א הוכיח דבקנס אם ע\"א מעיד והוא מודה מיקרי מודה בקנס דאל\"כ הוי מחוייב שבועה כו' והוא חשוד כו'. </b>ונלע\"ד לפמש\"כ התוספות לעיל ברפ\"ה ד\"ה דאפי' ועוי\"ל דלמ\"ד פ\"נ קנסא כו' וכפי שפי' שם המהרש\"א כוונת דבריהם (ועמש\"כ שם) ה\"נ י\"ל אע\"ג דבמודה חייב מ\"מ בכפר פטור מלישבע וגם אישתמיטתיה הירושלמי שהביאוהו הרא\"ש והר\"ן בר\"פ שבועת הדיינים דמקשה על כללא דכ\"מ ששנים מחייבים ממון ע\"א מחייבו שבועה והרי מחייבין אותו קנס כו' ע\"ש הרי דפסיקא ליה דאין עד אחד מחייב שבועה בקנס:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה נשבים </b>פי' הר\"ב פחים כך תרגם יונתן כו' [נ\"ב יונתן לא תרגם כתובים. ובתרגום שלפנינו מתורגם אישתזבית מפחי תקליא והערוך כתב:",
+                "נשבין פי' רשתות הנצל כצבי מיד (משלי ו' ה') דתתפצי היך טביא מן נשבא ע\"כ וכן הוא בתרגום שלפנינו וכ\"ת צנים פחים (שם כ\"ב ה') נישבא ופוחי מהגרמ\"ש]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה כמה היה יפה וכמה הוא יפה. </b>ע' ברא\"ש שכ' ושומא זו להקל כו' ולמדין מובער בשדה אחר דא\"ת לשום ערוגה אגב שדה. ולא תקשה לך איך ילפינן קולא מבהמה מזקת לאדם המזיק דחמיר עמש\"כ (לעיל מ\"ז) בס\"ד:",
+                "<b>שם צער כו' אומדין כו' כיוצא בזה. </b>עתוי\"ט אולם יען דלא פרש\"י שרואין ג\"כ אם הוא עשיר ודאי היה נותן הרבה כדי להנצל מן הצער משא\"כ כשהוא עני משמע דבאמת משערינן כל אדם גם בזה כעבד כיוצא בו כמה היה נותן רבו להצילו מצער כזה אבל הרמב\"ם בפ\"ב מהל' חובל ה\"ט כתב שמשערין ג\"כ לפי ממונו:",
+                "<b>שם רוצה ליטול להיות מצטער כך. </b>ע' ברא\"ש דמסיק דאין שמין כמה רוצה ליטול ולצער דכל אשר לאדם יתן בעד נפשו הלשון הוא הפך המכוון דלשון זה יורה דאף להנצל ג\"כ יתן את כל אשר לו:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה רואין אותו כו' וכפירות שאין עידי הודאה כו' דאלו בעדי הודאה כו' אע\"ג דשייך נמי כפירה כו' מ\"מ לא שכיח כו'. </b>לכאורה משמע מלשונו דבכי זה באמת לא דנינן בבבל אבל א\"א לומר שזה יהיה כוונתו דהוא נגד כמה מעשיות בגמרא בפ' חזקת וש\"מ וסתימת כל הפוסקים:",
+                "<b>שם נפל מן הגג כו'. </b>ופטור על הבשת שנאמר ושלחה כו'. כ\"ה הגי' במשניות וכמו שהגיהו המהרש\"ל והב\"ח ובתוי\"ט מושלחה דייק כו' ע\"ש ונראה דאשתמיטתיה הגמ' לעיל ס\"פ כיצד דיליף מן והחזיקה דכיון שנתכוין להזיק אע\"פ של\"נ לבייש חייב ולפי זה פשוט דהמשנה דנקטה נפל הוא בדיוק לאשמועינן דדוקא בכה\"ג דל\"נ אפי' להזיק ולכן סיימא עד שיהא מתכוון סתם דמשמע כוונה כל דהוא דהיינו אפילו רק להזיק וע\"ז מביאה בדיוקא קרא דוהחזיקה ג\"כ:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה והמביש את הישן כו' אבל כו' שנסתלק כו' הוי בכלל כו' ע\"ש. </b>משמע מדבריו שאם הערימו כשהוא ישן ואחר כך כסהו קודם שהקיץ דנסתלק הבושה אע\"פ שנודע לו בהקיצו שגלהו בתוך שינתו פטור ומדמהו למת ואינו נכון כלל. דהא הכא מרגיש עתה בקומו הבשת שבישהו כבר משא\"כ במת לא הרגיש ולא ירגיש לעולם:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט סד\"ה ושור כו' לא דקדקו לפרש כו'. </b>משמע דלר\"ע אתי שפיר עי' (לעיל מ\"ב) ובתד\"ה גבי דמזה לא ממעטינן בושת לכ\"ע אף לר\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה וחובל בחבירו ביוה\"כ חייב. </b>וכתב הרע\"ב דנ\"ל מיתורא דקרא כו'. וכ\"ה בפי' הרמב\"ם ובחבורו פ\"ד מהל' חובל ה\"ט. וק\"ל דבגמ' (כתובות ל\"ב ב') לא משמע דבא לרבות אלא שלא יפטור מתשלומין מחמת מלקות דחובל גופיה אבל אם בא עליו חיוב מלקות עוד מחמת ד\"א כמו משום יוה\"כ מנ\"ל וכמו דחובל בשבת פטור דלא ילפינן מיתת ב\"ד דלא ליפטריה משום דאמרי' דלא אתי היתורא אלא למלקות ה\"נ נימא דלא אתי אלא למלקות דידיה וכמו חובל גופיה בפחות מש\"פ ובהדי דמחייה קרע שיראין פטור (כתובות ל\"ה ב') אלמא דגם מלקות דידיה פוטר תשלומין דד\"א ה\"נ נימא דתשלומין דידיה נפטרו מפני מלקות דד\"א ומתניתין איכא לאוקמי דומיא דטבח ביום הכפורים (לעיל ע\"א ובתוספות שם ד\"ה ובטובח ובמש\"כ שם) והא (דכתובות ל\"ב) הס\"ד דעולא גמר בא על אחותו נערה לתשלומין מחובל אע\"ג דהתשלומין הוא משום ביאה בעלמא והמלקות הוא מצד אחר שהיא אחותו יש לומר דהתם שאני דהס\"ד למיגמר לכהת\"כ אבל לדידן דקיימא לן דבכל התורה כולה לוקה ואין משלם אלא דבחובל חדשה תורה דמשלם ואין לוקה. יש לומר דאין לך בו אלא חדושו ועי' מה שכתבתי (לקמן צ\"א ב') ועי' תוס' (כתובות ל' ב') ד\"ה זר וד\"ה רב אשי:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה שהם בני אברהם י\"ו </b>(ב\"מ פ\"ג א'):",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה מנה כו' ומיהו בכסף שבו אבל נחושת כו' </b>ונעלם מכ\"ת שלהתוס' (בסוכה כ\"ב ב') בד\"ה כזוזא משמע דסלע מדינה אין בו נחושת כלל רק הוא ממש קטן כחצי דינר צורי והרא\"ש שם משמע דמפרש שאין בו רק נחושת שווי שמינית שבסלע צורי וצ\"ע בלשון הרמב\"ם וכ\"מ בפרק ג' מהל' טוען ה\"ב ע\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה משלם דמי פרה העומדת לילד כו'. </b>עתוי\"ט שהקשה לשטת רש\"י והנ\"י דפרה עצמה חוזרת בעיניה דה\"ל למיתנא הכא נמי כשעת הגזילה כמו בסיפא ע\"ש. ותימה דודאי יש נ\"מ גם לשיטתייהו דע\"כ שמין אותה כמה היתה יפה כשהיתה מעוברת וכמה היא יפה עכשיו דגופה סריקה ומשלם דמי דביני וביני ואשמעינן דשמין כמה היתה יפה מעוברת לאיש שנותן עיניו בולד לגדלו. ועוד נ\"ל דע\"כ לא כתב הרא\"ש דחזרה השומא לשעת הגזילה אלא לשיטתו דקנה גם הפרה עצמה וכדדייק לומר דכל היכא דקנה גוף הגזילה כו' חזרה כו' אבל לשטת רש\"י דהפרה עצמה חוזרת פשוט דשמין כמה היתה שוה רגע אחד קודם לידתה וכפשטא דמתניתין ולא כשעת הגזילה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה נותן לו כו' ולא שכר שלם. </b>ולקמן בדר\"י כו' פי' שאם השכר פחות כו' ומסתבר ודאי דהכא נמי אם השכר פחות מן היציאה כו'. ואני אומר דרש\"י דק שפיר שלא לפרש זה כאן דכיון דצבעו באותו צבע עצמו שהתנה עמו רק בפסולת שבו איך יתכן שיעלה הצבע יותר משכרו ובסיפא שצבע בצבע אחר יתכן שהשני דמיו יקרים יותר מהראשון והיה סבור שבעה\"ב יוסיף לו על שכרו הנקצב בעד זה עי' מהרש\"א ואולי ט\"ס בדבריו וצ\"ל דהכי נמי ביו\"ד וקאי על הסיפא (ועי' בנ\"י העתקת לשון רש\"י דמשמע באמת דקאי אתרוייהו) אך לפ\"ז ה\"ל לקבוע דבריו אלו שמה בסיפא:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה מחל לו על זה ועל זה חוץ מפחות שוה פרוטה בקרן אין צריך לילך אחריו. </b>הן מדקדוק לשון המשנה משמע דאם לא מחל לו החומש וגם פחות מש\"פ מהקרן צריך לילך אחריו דכיון דלהפחות משוה פרוטה דבקרן יש עוד חומש מצטרף עמו להתחשב ממון ובזה היה מתיישב התימה דהתוספות לקמן ק\"ד ב' בד\"ה חוץ דאצטריך לאשמעינן זה הדיוק אלא דמסיפא דקתני מחל לו ע\"ז וע\"ז חוץ מש\"פ בקרן צריך לילך אחריו משמע להיפך דדוקא אם שייר ש\"פ מהקרן לבד אבל צירוף דהחומש לא מהני ליה. אמנם בלא זה נראה ליישב תמיהתם דברישא מתחלה לא כפר ונשבע רק על פחות מש\"פ והכא אשמעינן אע\"פ דמתחלה היתה הכפירה והשבועה בש\"פ וכבר נתחייב בהשבה לידו אפ\"ה אם לא נשאר רק פחות מש\"פ בקרן א\"צ לילך אחריו. ולענ\"ד הא דמסיק רבא (לקמן ק\"ה) גבי גזל שני אגודות בפרוטה והחזיר לו אחת מהן אע\"פ שגזילה אין כאן [ועי' שם בתוד\"ה אמר] (פי' מה שנשאר ת\"י אין שם גזילה עליה כיון דאינה ש\"פ). מצות השבה אין כאן (פי' דמ\"מ מצות השבה דחל עליו לא קיים במה שהחזיר כיון דאינה ש\"פ) אבל אם היתה ההשבה בפרוטה ונשאר עוד פחות מש\"פ ת\"י מצות השבה יש כאן וגזילה אין כאן וזהו ג\"כ דאשמעינן משנתינו ועי' לח\"מ ונכון בעז\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה והעדים מעידים אותו שאכלו כו' הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם. </b>לענין קו\"ח ואשם בהודה מפ\"ע ה\"ה אם פשע כמבואר בסוף שבועות. אבל בסיפא בטוען טע\"ג והעדים מעידים אותו שגנבו דמשלם כפל פשע לא כדאיתא (לעיל ס\"ד ק\"ז) וע\"ש בתד\"ה מה:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה וכן בפקדון. </b>דבריו אינם מובנים ונראה דט\"ס שם וצ\"ל וכן בגנב או דר\"ל דפי' וכן היינו לענין כו':"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>הגוזל את אביו כו' ה\"ז משלם כו' לבניו כו'. </b>הרמב\"ם בפי' מוקי לה דוקא כשהגזילה בעין ועי' בחבורו רפ\"ח מה\"ג. וק\"ל דלפ\"ז מאי פריך הגמרא נמחליה לנפשיה מי לא תנן מחל לו כו' נימא התם שאין הגזילה קיימת וכל\"ק דר\"פ (לעיל ק\"ה) על הא דפחות מש\"פ:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט סד\"ה ויחזיר לבניו כו' ולדבריו הא דתנן כו' ה\"ה דרשאי ליתנה להם כו' אבל להר\"ן כו' </b>ול\"נ כיון דהתם רשאין ליטול ע\"כ ממילא אין לו בו טה\"נ הואיל דאפילו לא יתן יטלו מעצמם בע\"כ או כיון דהתם הוא כאלו אינן שלו כמש\"כ התוי\"ט שם בתירוצא דרבא א\"כ מחוייב לתתן לכהן וללוי שיבא ראשון וכדאיתא בפ\"ד דפאה מ\"ט לרבנן מאי טה\"נ יש כאן:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה נתן אה\"ק ול\"נ אה\"ח אין החומש מעכב </b>ופרש\"י נתן אה\"ק לכהנים ל\"ד נקט דדין זה הוא אף שלא בגזל הגר וכ\"כ הרמב\"ם בחבורו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>בתור\"ע אות ע\"ז </b>הקשה דבסוגיין משמע דזה לא מיקרי ש\"ר וה\"ר מהתוס' (לעיל ס\"ז) שכתבו טעם מדוע לא הוה כאן ש\"ר ותמיהני שהביא מקושיית התוס' והעלים עין מתירוצם דמסקי דזה הוה שפיר ש\"ר וסוגיין ישבו שם א\"כ על הרע\"ב אין כאן תלונה כלל ויסבור כשיטתייהו. ורש\"י שפי' לקמן בגמרא בד\"ה יאוש כדי שנתיאשו הבעלים ביד המוכס (וזה דלא כדמסקי התוס' שם) הרי פי' דברייתא פליגא אמתני' והברייתא סברה דאפי' יאוש וש\"ר לא קנה והא דקאמרה הגמ' קסבר יאוש כדי לא קני הוא להסביר הטעם דהואיל דיאוש כדי ל\"ק ה\"ל כקודם יאוש דאר\"ח לעיל בר\"פ דרצה מזה גובה כו' ופרש\"י דהשני נעשה כגוזלו מבעליו וזהו ג\"כ כוונת סיום הגמרא ומעיקרא באיסורא אתא לידי' כנ\"ל נכון ליישב שיטת רש\"י בעז\"ה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה אין לו אלא שכרו כו' ותירץ בשם הרמב\"ם דהתם במתבטל כו' </b>[נ\"ב אגב שטפיה העתיק התוי\"ט מהנ\"י התירוץ בשם הרמב\"ם ע\"ש ואולי צ\"ל הרמב\"ן מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה לא יחזיר כו' אין זה יכול לכופו לקבל כו'. </b>כלומר אבל אם החזיר וקבלו פטור. זה מילתא דפשיטא אבל פשוט דרש\"י כוון ��אפוקי דאם המלוה תובעו במדבר חייב הלוה להחזיר לו אף שם וכדלקמן בגמרא:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה חייב כו' אבל אומר ברי לי שלא הלויתיך היה זה פטור. </b>הן בזה אפי' באומר הלה הלויתני ולא פרעתיך בודאי ג\"כ פטור:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Nezikin/Rashash on Mishnah Bava Kamma/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,220 @@
+{
+    "title": "Rashash on Mishnah Bava Kamma",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rashash_on_Mishnah_Bava_Kamma",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה השור כו' אבל מ\"מ כו'. </b>בגמ' וקרן מאי שייריה כשהזיק כו'. ק\"ל מדוע לא משני דקתני סיפא שור המועד כדאמר בסמוך לענין אדם:",
+                "<b>שם תוי\"ט ד\"ה לא הרי כו' פי' אין קולתו וכו' ואין פירושו כש\"מ שבתלמוד לא ראי זה כו' אין חומרא כו'. </b>תימה לי דהלא (בסנהדרין סו) איתא לא ראי דיין כראי נשיא שהרי דיין אתה מצווה על הוראתו כו' ולא ראי נשיא כראי דיין שהנשיא אתה מצווה על המראתו כו' וכן בריש תו\"כ ובמ\"ר פ' נשא בסופה לא הרי דבור הסנה שהוא תחלה לדברות כו' לא הרי דבור הר סיני שהוא בכל ישראל כו' וע\"כ פירושם כדהכא ונראה דכל לא ראי דבש\"ס נוכל לפרש כן וצ\"ע:",
+                "<b>שם ד\"ה כהרי הבור כו' וכתבו עוד כו' דאין עונשין ממון מן הדין כו'. </b>לכאורה כאן לא רצה התנא ללמוד מק\"ו רק כמו כל התולדות דקאמרה הגמרא לקמן עליהן מ\"ש קרן כו' וכן בכולהו תולדות דשארי אבות וכן לרב באבנו סכינו כו' דיליף במה\"צ משור ובור (לקמן ג' ב') ובתוס' שם (ולקמן ו') בפיסקא דהצד השוה יליף ג\"כ כה\"ג (ובדף ה' ב') א\"ר וכולהו כו' אתיא במה\"צ והלא בשבת איתא נמי תולדות והיו עונשין עליהן סקילה כדלקמן. והנה רש\"י (בסנהדרין ע\"ג) כתב טעם דא\"ע מה\"ד משום דאדם דן ק\"ו מעצמו אבל היקש לא ניתן לידרש מעצמו. אמנם לדעת התוס' (בסוכה לא) דכה\"מ אדם דן מעצמו לבד גז\"ש ואפ\"ה ע\"י היקש עונשין ע\"כ צריך לחלק מטעם אחר עי' כ\"מ בפ\"כ מהל' עדות ה\"ב ועמש\"כ (לקמן כ\"ד ב') בס\"ד:",
+                "<b>שם ד\"ה תשלומי נזק בסופו וה\"ה היכא דשבחה כו' דניזק הוי (נ\"י). </b>ותמוה דהא הלכה כר\"י (לקמן ל\"ד ב') דל\"ל לניזק אלא פלגא בשבחא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה נכסים שאין בהם מעילה כו' נכסים שאינן הקדש כו'. </b>מלשונו נראה שמפרש למתניתין כרבא. ונראה הא דנד רבא מאוקימתא דריו\"ח הוא דלדידי' יקשה האיכא קרקעות ועוד דלקמן (לז ב) איתא במתניתין שור ש\"י שנגח שור של הקדש כו' פטור ומשמע אפי' של ק\"ק דסתמא תני של הקדש וכן בפ\"ד דב\"מ סתמה המשנה הקדשות לענין פטור כפל ושומרים ולפמש\"כ הלח\"מ רפ\"ח מהל' נ\"מ אין ראיה מפטור כפל ועוד דמוקי כרבנן וכדס\"ל כן להלכה כדמוכח (לקמן נג ב) וכמ\"ש התוס' לעיל ד\"ה ואם איתא. ול\"ד התוי\"ט בהביאו אוקימתא דריו\"ח ולא העיר כלום מהרע\"ב ועי' ברא\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה. והנשים בכלל הנזק. </b>לכאורה זה ה\"ל לשנות במשנה הקדומה המדברת בתנאי הניזוקים והמזיקים שאין בהם מעילה שהן של ב\"ב ונ\"ל משום דהכא דקאמר וע\"פ עדים כו' בני ברית אתיא למעוטי נשים נמי דפסולות לעדות אבל במשנה דלעיל דאמרה נמי תנאי דב\"ב גם נשים בכלל להכי קאמר הכא והנשים בכלל הנזק ור\"ל דשם הויין בכלל ונכון בעז\"ה:",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה שום כסף כו' שדרסה עליו ברשות הניזק כו'. </b>ותמה עליו הגרע\"א ז\"ל דהא לפי מאי דקי\"ל כר\"י ושמואל (לקמן כ) אפי' בר\"ה ובמתכוין להזיק נמי חייב ע\"ש. ולנ\"פ דכוונת הרע\"ב דזה פשיטא דא\"א תעלה זה בזה דהא בעל הפרה א\"ח אלא חצי נזק ואפי' הרא\"ש דלקמן בהמניח (סי' יג) יודה בכאן כמבואר להמעיין:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ושור המזיק כו' ע\"כ רבנן היא דהשן מועדת כו' ע\"כ בחצר הניזק כו' ותנן הבהמה אינה מועדת כו'. </b>ול\"ד דהנך רואה דמזה אין הכרע רק מהא דקתני את הראוי לה כדמסקינן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה היתה מבעטת כו'. </b>נ\"ל דלהכי תנא לה הכא אף דתולדה דקרן היא משום דסד\"א דהוה תולדה דרגל וכדמקשה הגמרא בריש מכלתין לכן אשמעינן דאינו כן ומה\"ט תנא נמי לקמן אצל שן אכלה כסות או כלים אף דתולדה דקרן היא וביותר לשמואל וריו\"ח שם בגמרא דהבד\"א ברשות הניזק כו' לא קאי עלייהו ותירוץ התוס' בזה דחוק:",
+                "<b>שם דרסה עה\"כ כו' ועל האחרון משלם ח\"נ. </b>עי' גיטין (כט ב) דמדקדק הש\"ס מדקתני אחרון מכלל דשליח דשליח ג\"כ משוה שליח וא\"כ ה\"נ מדקתני על האחרון ולא תני על השני מוכח דאפי' על כלי שלישי משלם ח\"נ וסייעתא להרא\"ש (בסי' ב) גבי בעיא דר\"א דכח כחו לכ\"ע ככחו דמי ותיובתא להתוס' (לקמן כב) בד\"ה וריו\"ח והרווחנו עוד לומר דזה אתא התנא לאשמעינן בבבא זו ולא נצטרך לדברי ר\"י בתד\"ה דרסה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ועל הגדיש כו'. </b>דבאדיי' אדויי היא מתניתין ע\"ש (ועמש\"כ בס\"ד בר\"פ) והתור\"ע הקשה עליו דע\"כ מיירי ע\"י שינוי מדתני עלה דמשלם מגופו וא\"כ אתיא כר\"ט כו' ע\"ש. ול\"נ דדעת הרע\"ב לפסוק דאין שינוי לצרורות כיון דרבא בעי באת\"ל דאין שינוי כדאיתא (לעיל רי\"ד י\"ט) וכ\"נ מפירושו לקמן פ\"ג מ\"י גבי שורו שהדליק אה\"ג שכ' חייב ח\"נ דמשונה הוא (והוא מפירש\"י) ומשמע דעל כל הגדיש משלם ח\"נ וזהו שינוי בצרורות ועי' במע\"מ אות ו' ולכן מצי אתיא אפי' כרבנן דר\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה כל שהעידו בו ג' ימים. </b>נ\"ל לדקדק מדברי הנ\"י לקמן פ\"ד בסוגיא דמועד למינו ואינו מועד לשא\"מ דגם לר\"י בג\"פ ביום א' מועד הוא לאותו היום עכ\"פ:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה כל שיהו כו' די אפילו כו'. </b>וכ\"כ התוס' אבל מלשון הרע\"ב שכ' ובהא הלכה כר\"מ שאין כו' עד שיהו תינוקות כו' וכן מלשון הרמב\"ם בפי' ובחבורו פ\"ו ה\"ז וביותר בהל' ח' וע\"ש במ\"מ משמע להדיא דלא כהתוס' והנ\"י והרא\"ש והתוי\"ט ל\"ד כאן בהביאו את הנ\"י והרא\"ש ולא העיר עליו כלום:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה רט\"א נזק שלם כו'. </b>למ\"ד פלגא נזקא קנסא נסתפקתי לר\"ט בחצר הניזק דמשלם נ\"ש אי ממונא הוא או קנסא. ולכאורה נראה דהוי קנסא חדא דכל מה שאנו יכולין לומר דיו אמרי' כמ\"ש התוס' (לעיל י\"ח ב') ד\"ה היכא. שנית זיל בתר טעמא משום דבחזקת שמור קיימי א\"כ בחצר הניזק נמי אבל קשה לפ\"ז איך מלפיהו משן ורגל דהא ממונא וקנסא לא ילפי מהדדי:",
+                "<b>שם א\"ל ר\"ט ומה כו'. </b>לכאורה מדוע לא הביאו התוס' בריש מכלתין מזה דעונשין ממון מ\"ה דגם רבנן ל\"פ עליה אלא משום דיו (וכן לעיל אר\"מ ריחק נגיחותיו חייב קירב לכש\"כ) שוב ראיתי להתוי\"ט שכ' באמת ומכאן ג\"כ ראיה כו' אבל נ\"ל לפמש\"כ הה\"מ ברפ\"ב מהל' מא\"ס דדבר שכבר נאסר בביאור באיסור עשה מזהירין מה\"ד ע\"ש אף אנו נאמר כיון דח\"נ בא בביאור כדלקמן בגמרא נוכל להביא הח\"נ הב' מן הדין ואף שהש\"א בתשו' פ' הוכיח דהתוס' בפסחים ל\"ל סברת הה\"מ מ\"מ אפשר למידחי הראיה מכאן בסברתו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה ואם הוזק בה בעה\"ח חייב בנזקו ופי' הרע\"ב שכל המפקיר נזקיו שלא ה\"ל רשות כו'. </b>הן לקמן מ\"ב פי' השופך מים בר\"ה אע\"ג דברשות קעביד כו' וצ\"ל דהתם מיירי שלא הפקירן ע\"ש בגמרא ובפרש\"י ותוס' ודלא כהתוי\"ט שם בשם הנ\"י אך במ\"ג לפי פי' הרע\"ב שם מוכח דזה פלוגתת רשב\"ג ות\"ק:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה בעל החבית כו' ואם היה התנאי לתת לו חבית ונתן הלוקח דמים כו' </b>לכאורה אף בלא נתינת דמים נ\"מ דיכול המוכר לומר לא א��ן לך אלא כד אף שקנו מיניה על חבית ועי' הג\"א. ואולי לרבותא נקטי דבנתן דמים מוכרח הלוקח לקבל כד אבל החילוק בין הך דהכא להא דהמוכר כו' ונמצא נגחן שהביאו בסמוך בשם ר\"ת נראה דאינו אלא באם לא נתן עדיין דמים ונ\"מ כמש\"כ אבל בנתן דמים להכריח הלוקח לקבל כד לא כי זה דומה להא דנגחן דו\"ק:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה במתכוין כו' משום דבגמ' מוקמינן לרישא כר\"מ דברייתא כו' וכ\"כ הנ\"י דיחיד ורבים הלכה כרבים. </b>וק\"ל דמ\"מ כיון דרבי סתם דעת ר\"מ וזה נקרא סתם עי' ריש ביצה תד\"ה גבי ה\"ל כסתם במתניתין ומחלוקת בברייתא דהל' כסתם עי' יבמות מ\"ב ב' ובתוס' שם ועמש\"כ (בעירובין מ\"ז וביומא ל\"ו ב'):"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה השופך כו' חייב בנזקו. </b>עי' בנ\"י שכתב דאליבא דהלכתא אפי' בדאפקרינהו ומשמע בדבריו דהטעם דלא הוה מאונס והא דכ' לעיל דבמתכוון להשליך אע\"ג דמחמת אונס חייב היינו כשהזיק בשעת נפילה וכמש\"כ שם:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה והוזקו כו' שכל א' גרם כו' ולא הזיקו ממש במתכוין. </b>ל\"ד דאפילו שלא במתכוין חייבים כמבואר בדף מ\"ח ברש\"י ובתוס':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה נוטל את השור כו' ודלא כר\"י כו' דמזיק בע\"ח דניזק הוא. </b>הנה במה שאמרו בגמ' ר\"י סבר בע\"ח הוא ר\"ל הניזק דבכ\"מ בש\"ס הונח שם בע\"ח על המלוה ולקמן בסמוך עשה עבדו אפותיקי ומכרו בע\"ח גובה הימנו כו' וכן לקמן ר\"פ שור שנגח ד' וה' קאמר הש\"ס אי לרי\"ש דאמר בעלי חובות נינהו ע\"כ דשב על הניזוקין מדקאמר בל\"ר והתוי\"ט ל\"ד בלישניה ואולי תפס לישנא דאינשי דקורין למי שיש לו נושים הרבה שהוא בע\"ח גדול ואפשר דהיא בלשון סגי נהור:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה בסלע לקה מתחכך </b>וכ\"כ רש\"י משמע דאלו מחמת שהיה נרדף משורו נס ונכשל ולקה ע\"י זה בסלע היה חייב אבל הנ\"י בשם הרמ\"ה כ' דזה לא הויא גרמא ופטור. והתוי\"ט ל\"ד בהעתיקו דבריו על פי' הרע\"ב שהוא כלשון רש\"י:",
+                "<b>שם ד\"ה היו שנים כו' שני שורים של ב' בנ\"א רודפים אחר שור של אדם אחד. </b>והוא מלשון רש\"י לעיל (י\"ג ב') אולם רש\"י כאן כתב ושלשתן של ג' בנ\"א ואולי צ\"ל ברע\"ב של אדם אחר ברי\"ש:",
+                "<b>בתור\"ע אות מ\"ם והמהרש\"א כו' וק\"ל דא\"כ כו' ע\"פ בעלים מודה בקנס הוא ואם איתא משכחת לה בכה\"ג. </b>ול\"נ דבכה\"ג גם השור היה בסקילה לא מיבעיא לדעת רש\"י דהא דאינו נסקל ע\"פ הבעלים הוא משום דמודה בקנס הוא הא אין זה נקרא מודה אלא אפי' לדעת התוס' דהוא משום דאדם קרוב אצל ממונו זה אינו נקרא ע\"פ קרובו כמו שא\"נ עפ\"ע וכן א\"נ ע\"פ עד אחד דאהני סהדי סמכינן כמ\"ש המהרש\"א והודאתו אי העדאת ע\"א אינו אלא גילוי מלתא ע\"ד שאמרו (בהחולץ ל\"ט ב') עי' בריב\"ש סי' קפ\"ב וכן מה שהקשה עוד מהא דבעבד לא משכחת ליה קנס עפ\"ע (לעיל מ\"ג ב) הא מ\"ל בכה\"ג גם זה ל\"ק כיון דזה לא נקרא עפ\"ע:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה הממע\"ה כו' ומיהו באחד תם כו' דהא מודה בקנס פטור. </b>תמוה דהא כ' לעיל בד\"ה היו בשם הנ\"י דמיירי בדאיכא סהדי כו' וגדולה מזו עי' לקמן בר\"פ הפרה במהרש\"א בתד\"ה דאפילו ועוד תימה דע\"כ כולה מתניתין באחד תם או שניהם תמין מיתוקמא דאל\"כ מאי נ\"מ כדלקמן (בגמרא ל\"ו):"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט שור שנגח כו' כתב הר\"ב ובכולן היה תם כו' כגון כו' והוה מצי כו' כגון דלא אייעוד בב\"ד כו'. </b>לכאורה המ\"ל נמי דלא אייעוד כלל עד אחר כל הנגיחות. ומש\"כ התו\"ח שקודם שפסקו את הדין אפילו לר\"ע לאו שותפי נינהו נעלמו ממנו דברי התוס' (ל\"ג ע\"א) ד\"ה שני שוורים ומ\"ש כמ\"ש התוי\"ט בשם הרא\"ש כו' ע\"ש דאין שום רמז לזה. ועי' בתוס' כאן בד\"ה אי כר\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה ה\"ז מועד לשבתות וא\"מ לחול. </b>עי' בנ\"י שהשאלה היתה דלמא ימות החול דלא נגח בהן סתרי לנגיחות דשבת דלפניהם כיון דחזרת ג\"י סתרה העדאה גמורה כש\"כ דליסתרו מקצת ימי העדאה. ואנכי תמה דמה זו שאלה דממ\"נ ליהוי מועד לדילוג ר\"ל מז\"י לז\"י כמו ראה שור נגח שור ולא נגח כו' דלקמן בברייתא דמה לי דילוג שורים ומ\"ל דילוג ימים וכדלקמן ע\"ב בגמ' נגח שור יום ט\"ו בחדש זה ויום ט\"ז כו' וע\"ש בתוס'. ולעד\"נ דשאלתם היתה אם היום גורם נעשה מועד בג' שבתות אבל א\"ת דהוה מועד לדילוג אינו עד שישלש בדילוג והוא ד' שבתות עי' בתוס' הנ\"ל. עוד נ\"מ אם אירע יו\"ט בין השבתות ונגח בו דאם היום גורם מטעם הירושלמי או מטעם רש\"י יו\"ט נמי מצטרף להעדאתו ואם מחמת דילוג צריך שיהיו הדלוגים שוים כמ\"ש רש\"י בר\"פ וגם אם כבר נעשה מועד לשבתות נ\"מ אם נגח אח\"כ ביו\"ט שלאחריהם באמצע השבוע ועמש\"כ לקמן ע\"ב בתד\"ה שור:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה משיחזור בו ג' שבתות כו' והוא ירושלמי כו' </b>ולשון הירושלמי הוא משנה דעתי' משמע דלפי שחשובין בעיניו נכרים הוא משתגע ונוגח אפי' בהמות (עמש\"כ כעין זה לעיל כ\"ג ב' בתד\"ה שיהו) כי כן דרך הבהמות כשבאים לפניהם אנשים נכרים נעשין כמו פראים וכ\"מ בהמפרש פ\"מ ודלא כמו שהבין מהר\"ם וקצת משמעות התוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה שור של ישראל שנגח שור של הקדש ושל הקדש שנגח שור של הדיוט פטור כו'. </b>לכאורה יפלא דפתח בשל ישראל וסיים בשל הדיוט. ונ\"ל דבדיוק תני ולאשמעינן דשור של מצרי שנגח שור של הקדש דחייב עי' בגמרא אח\"ז ראיתי בהגהת הב\"ח שמגיה ברישא נמי של הדיוט ול\"נ כמש\"כ ובמשניות וכן בסדר המשנה דירושלמי וברי\"ף הגירסא בסיפא ג\"כ של ישראל:",
+                "<b>שם בתור\"ע אות מ\"ג הקשה אמאי נקיט הפירכא בדרך צידוד הא ודאי רעהו דוקא כדקתני רישא שור רעהו ולא הקדש. </b>ואישתמיטתי' דברי התוס' (במנחות ס\"ז) ד\"ה חד דמסברא מחד מיעוט לא הוה ממעטינן אלא הקדש לחוד ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה נגח עבד או אמה נותן כו'. </b>וכן השור בסקילה כדכתיב בקרא. ונסתפקתי באם נגח עבד של בעליו אם ישנו גם הוא בדין יום או יומים אם נאמר גם לענין הזה כמיתת בעלים כך מיתת השור או מטעם דכ\"ז דכסף יתן לאדוניו אז השור יסקל אין הבעלים משלמים אין השור בסקילה ע\"ד דדרשי רשב\"ל ורבה (לקמן מ\"ג) (וגם ריו\"ח ל\"פ עלייהו שם אלא מרבוי' דאם ולטעם זה אפילו לא שהה מע\"ל נמי פטור ועמש\"כ לקמן מ\"ה בתד\"ה אפילו) ועי' בנ\"י דמשמע מדבריו דגם שור ישנו בדין יום או יומים ולעד\"נ דליתא. דפשוט דגם הבעלים אינן בדין יום או יומים בגוונא דשור דא\"פ אלא אם הכוהו בשבט דרך יסור ותוכחה עי' רמב\"ם פ\"ב מהל' רוצח הלי\"ד. שוב ראיתי במכילתא משפטים סוף פ\"ז שלא חלק בין שורו לשור אחר במיתה על עבדו ועל אמתו ע\"ש ודברי הנ\"י צ\"ע. ועמש\"כ לקמן מ\"א ב' בתד\"ה ע\"פ ע\"א:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתור\"ע אות מ\"ה עי' בהרא\"ש כו' לענין תשלומין ס\"ל כר\"י נגח ואח\"כ הפקיר דפטור כו' פקע החיוב כו' הא בהקדיש פקע החוב לגמרי. </b>ולע\"ד נ\"פ דהכא דמיירי בתם אפי' לרי\"ש כיון דמשועבד לניזק לאו כל כמיניה למכרו לגמרי או להקדישו כמ\"ש התוס' (ל\"ג ע\"ב) בד\"ה משום:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה נכנסו כו' בדלא עבדו שמירה כלל כו' ובגמ' ארהב\"ח הא מני ר\"א כו' אביי אמר כו'. </b>הנה לתרווייהו מיירי הברייתא בדנטרו ש\"פ אבל מתניתין מוקי לה הנ\"י בדלא נטרי כלל והתו\"ח כ\"ע דבגמרא בברייתא משמע דאיירי בדנטרו ש\"פ ול\"ד כלל דהברייתא מסיימת חוץ מש\"ח הלכך ע\"כ איירי בדנטרי ש\"פ אבל מתני' דתני אכולהו נכנסו תחת הבעלים כו' ע\"כ איירי בדפשעי ולא נטרי כלל ועוד דפסקא לומר מועד משלם נ\"ש ואי בדנטרי שמירה פחותה הלא ר\"י פוטרו מצד העדאתו בבבא הסמוכה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתור\"ע אות נ' </b>תמה על דברי רש\"י בהא דנסיב דרשא דריה\"ג דהא מסקי' בסוגיא שם דלדידיה מועד חייב כו' ותמיהני דהא על אוקימתא זו פריך אביי שם ואסקינן כראב\"א ע\"ש וממילא דה\"ה מועד פטור דמסברא אמרינן דלא חייב הכתוב במועד אלא במקום שחייב בתם כמש\"כ התוס' שם בד\"ה כתב הב':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה לפריקה כו' והא דלא כו' משור שור דשבת. </b>ונעלם מכ\"ת שקדמוהו התוס' בזה (לעיל בע\"א) בד\"ה ה\"א ותרצוה ומש\"כ הוא ז\"ל דל\"י אלא תלת מתלת כו' ותדע דאלת\"ה כו' ה\"נ כו' תמוה דהתם איך נילף חמור או בהמה משור כיון דל\"ד התיבות להדדי אבל הכא שפיר איכא למילף כל היכא דכתיב שור משור דשבת וכן אינך וכמו דפריך (במכות י\"ג ב') חייבי מיתות ב\"ד נמי נגמור כו'. משמע דר\"ל דנילף תרווייהו כריתות ומב\"ד וכן בכ\"ד ועמש\"כ לעיל ריש פרק ב':",
+                "<b>שם בתוספות י\"ט ד\"ה לכלאים כתב דהשתא הדר ביה ממאי דקא יליף לעיל כלאים דחרישה שור שור משבת אלא דכלאים מכלאים גמר כו'. </b>מה יענה לשטת הרמב\"ם דכלאי הרבעה אסור מה\"ת בכל ב' מינים וכלאי הנהגה אינו אסור מה\"ת רק טמאה עם הטהורה א\"כ ע\"כ ל\"ד להדדי וכן לכ\"ע אדם מותר בהנהגה עם בהמה ואסור לרבוע בהמה וחייב עליה סקילה ולקמן בדף הסמוך בתד\"ה המנהיג בסופו משמע להדיא דלא כדבריו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה נפלה כו' ולימא מסייעא להו כו' </b>ולכאורה תמוה הכי לא ידע ר\"כ למידק כוותיה וכן הש\"ס לא הוה שתיק מלומר דייקא מתניתין כוותיה דרבא אלא ע\"כ דאין זה דיוק וכמש\"כ התו\"ח או די\"ל הא דחפתה נעשה כמו ירדה כו' וכדמשני הש\"ס כן בכ\"ד. אולם מצינו בפוסקים שהכריעו הלכה מפני פשטא דמתניתין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה גנב משל אביו וטבח ומכר ואח\"כ מת אביו כו' משלם תשלומי דו\"ה. </b>נ\"פ דאם אין לאביו בנים זולתו אין לו ליתן כלום ומתניתין ביש לו בנים אחרים ג\"כ דאז נותן להם חלקם וחלקו מעכב לעצמו וכן משמע קצת (לקמן ע\"א ב') והא הכא כיון דמת אביו כמו שקדם והודה לא' מהן דמי כו' וע\"ש ברש\"י ר\"ד ע\"ב בד\"ה ומ\"ש ול\"ד להא (דלקמן ס\"ד ק\"ח) במשנה דנותן לבניו כו' דהתם בנשבע דבעי למיעבד השבה מעלייתא ובפרט לדעת הרמב\"ם שם דאם אין הגזילה קיימת עושה עמהם חשבון וזה דלא כדמשמע מהתוי\"ט לקמן במ\"ד ד\"ה משלם דמדמן אהדדי:",
+                "<b>שם בתור\"ע אות נ\"ז ממילא הקדש זו הוא הקדש בד\"ה כו' </b>ודבריו לקוחים המה מהתוס' (לקמן ע\"ט) ד\"ה גנב ע\"ש. ולע\"ד משכחת לה דאקדשיה לדמי קרבן וכמו בע\"מ מעיקרא עי' (לקמן ע\"ו ב') רש\"י ד\"ה וכל העומד ליפדות כו':"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתור\"ע אות ס\"א הוכיח דבקנס אם ע\"א מעיד והוא מודה מיקרי מודה בקנס דאל\"כ הוי מחוייב שבועה כו' והוא חשוד כו'. </b>ונלע\"ד לפמש\"כ התוספות לעיל ברפ\"ה ד\"ה דאפי' ועוי\"ל דלמ\"ד פ\"נ קנסא כו' וכפי שפי' שם המהרש\"א כוונת דבריהם (ועמש\"כ שם) ה\"נ י\"ל אע\"ג דבמודה חייב מ\"מ בכפר פטור מלישבע וגם אישתמיטתיה הירושלמי שהביאוהו הרא\"ש והר\"ן בר\"פ שבועת הדיינים דמקשה על כללא דכ\"מ ששנים מחייבים ממון ע\"א מחייבו שבועה והרי מחייבין אותו קנס כו' ע\"ש הרי דפסיקא ליה דאין עד אחד מחייב שבועה בקנס:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה נשבים </b>פי' הר\"ב פחים כך תרגם יונתן כו' [נ\"ב יונתן לא תרגם כתובים. ובתרגום שלפנינו מתורגם אישתזבית מפחי תקליא והערוך כתב:",
+                "נשבין פי' רשתות הנצל כצבי מיד (משלי ו' ה') דתתפצי היך טביא מן נשבא ע\"כ וכן הוא בתרגום שלפנינו וכ\"ת צנים פחים (שם כ\"ב ה') נישבא ופוחי מהגרמ\"ש]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה כמה היה יפה וכמה הוא יפה. </b>ע' ברא\"ש שכ' ושומא זו להקל כו' ולמדין מובער בשדה אחר דא\"ת לשום ערוגה אגב שדה. ולא תקשה לך איך ילפינן קולא מבהמה מזקת לאדם המזיק דחמיר עמש\"כ (לעיל מ\"ז) בס\"ד:",
+                "<b>שם צער כו' אומדין כו' כיוצא בזה. </b>עתוי\"ט אולם יען דלא פרש\"י שרואין ג\"כ אם הוא עשיר ודאי היה נותן הרבה כדי להנצל מן הצער משא\"כ כשהוא עני משמע דבאמת משערינן כל אדם גם בזה כעבד כיוצא בו כמה היה נותן רבו להצילו מצער כזה אבל הרמב\"ם בפ\"ב מהל' חובל ה\"ט כתב שמשערין ג\"כ לפי ממונו:",
+                "<b>שם רוצה ליטול להיות מצטער כך. </b>ע' ברא\"ש דמסיק דאין שמין כמה רוצה ליטול ולצער דכל אשר לאדם יתן בעד נפשו הלשון הוא הפך המכוון דלשון זה יורה דאף להנצל ג\"כ יתן את כל אשר לו:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה רואין אותו כו' וכפירות שאין עידי הודאה כו' דאלו בעדי הודאה כו' אע\"ג דשייך נמי כפירה כו' מ\"מ לא שכיח כו'. </b>לכאורה משמע מלשונו דבכי זה באמת לא דנינן בבבל אבל א\"א לומר שזה יהיה כוונתו דהוא נגד כמה מעשיות בגמרא בפ' חזקת וש\"מ וסתימת כל הפוסקים:",
+                "<b>שם נפל מן הגג כו'. </b>ופטור על הבשת שנאמר ושלחה כו'. כ\"ה הגי' במשניות וכמו שהגיהו המהרש\"ל והב\"ח ובתוי\"ט מושלחה דייק כו' ע\"ש ונראה דאשתמיטתיה הגמ' לעיל ס\"פ כיצד דיליף מן והחזיקה דכיון שנתכוין להזיק אע\"פ של\"נ לבייש חייב ולפי זה פשוט דהמשנה דנקטה נפל הוא בדיוק לאשמועינן דדוקא בכה\"ג דל\"נ אפי' להזיק ולכן סיימא עד שיהא מתכוון סתם דמשמע כוונה כל דהוא דהיינו אפילו רק להזיק וע\"ז מביאה בדיוקא קרא דוהחזיקה ג\"כ:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה והמביש את הישן כו' אבל כו' שנסתלק כו' הוי בכלל כו' ע\"ש. </b>משמע מדבריו שאם הערימו כשהוא ישן ואחר כך כסהו קודם שהקיץ דנסתלק הבושה אע\"פ שנודע לו בהקיצו שגלהו בתוך שינתו פטור ומדמהו למת ואינו נכון כלל. דהא הכא מרגיש עתה בקומו הבשת שבישהו כבר משא\"כ במת לא הרגיש ולא ירגיש לעולם:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט סד\"ה ושור כו' לא דקדקו לפרש כו'. </b>משמע דלר\"ע אתי שפיר עי' (לעיל מ\"ב) ובתד\"ה גבי דמזה לא ממעטינן בושת לכ\"ע אף לר\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה וחובל בחבירו ביוה\"כ חייב. </b>וכתב הרע\"ב דנ\"ל מיתורא דקרא כו'. וכ\"ה בפי' הרמב\"ם ובחבורו פ\"ד מהל' חובל ה\"ט. וק\"ל דבגמ' (כתובות ל\"ב ב') לא משמע דבא לרבות אלא שלא יפטור מתשלומין מחמת מלקות דחובל גופיה אבל אם בא עליו חיוב מלקות עוד מחמת ד\"א כמו משום יוה\"כ מנ\"ל וכמו דחובל בשבת פטור דלא ילפינן מיתת ב\"ד דלא ליפטריה משום דאמרי' דלא אתי היתורא אלא למלקות ה\"נ נימא דלא אתי אלא למלקות דידיה וכמו חובל גופיה בפחות מש\"פ ובהדי דמחייה קרע שיראין פטור (כתובות ל\"ה ב') אלמא דגם מלקות דידיה פוטר תשלומין דד\"א ה\"נ נימא דתשלומין דידיה נפטרו מפני מלקות דד\"א ומתניתין איכא לאוקמי דומיא דטבח ביום הכפורים (לעיל ע\"א ובתוספות שם ד\"ה ובטובח ובמש\"כ שם) והא (דכתובות ל\"ב) הס\"ד דעולא גמר בא על אחותו נערה לתשלומין מחובל אע\"ג דהתשלומין הוא משום ביאה בעלמא והמלקות הוא מצד אחר שהיא אחותו יש לומר דהתם שאני דהס\"ד למיגמר לכהת\"כ אבל לדידן דקיימא לן דבכל התורה כולה לוקה ואין משלם אלא דבחובל חדשה תורה דמשלם ואין לוקה. יש לומר דאין לך בו אלא חדושו ועי' מה שכתבתי (לקמן צ\"א ב') ועי' תוס' (כתובות ל' ב') ד\"ה זר וד\"ה רב אשי:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה שהם בני אברהם י\"ו </b>(ב\"מ פ\"ג א'):",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה מנה כו' ומיהו בכסף שבו אבל נחושת כו' </b>ונעלם מכ\"ת שלהתוס' (בסוכה כ\"ב ב') בד\"ה כזוזא משמע דסלע מדינה אין בו נחושת כלל רק הוא ממש קטן כחצי דינר צורי והרא\"ש שם משמע דמפרש שאין בו רק נחושת שווי שמינית שבסלע צורי וצ\"ע בלשון הרמב\"ם וכ\"מ בפרק ג' מהל' טוען ה\"ב ע\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה משלם דמי פרה העומדת לילד כו'. </b>עתוי\"ט שהקשה לשטת רש\"י והנ\"י דפרה עצמה חוזרת בעיניה דה\"ל למיתנא הכא נמי כשעת הגזילה כמו בסיפא ע\"ש. ותימה דודאי יש נ\"מ גם לשיטתייהו דע\"כ שמין אותה כמה היתה יפה כשהיתה מעוברת וכמה היא יפה עכשיו דגופה סריקה ומשלם דמי דביני וביני ואשמעינן דשמין כמה היתה יפה מעוברת לאיש שנותן עיניו בולד לגדלו. ועוד נ\"ל דע\"כ לא כתב הרא\"ש דחזרה השומא לשעת הגזילה אלא לשיטתו דקנה גם הפרה עצמה וכדדייק לומר דכל היכא דקנה גוף הגזילה כו' חזרה כו' אבל לשטת רש\"י דהפרה עצמה חוזרת פשוט דשמין כמה היתה שוה רגע אחד קודם לידתה וכפשטא דמתניתין ולא כשעת הגזילה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה נותן לו כו' ולא שכר שלם. </b>ולקמן בדר\"י כו' פי' שאם השכר פחות כו' ומסתבר ודאי דהכא נמי אם השכר פחות מן היציאה כו'. ואני אומר דרש\"י דק שפיר שלא לפרש זה כאן דכיון דצבעו באותו צבע עצמו שהתנה עמו רק בפסולת שבו איך יתכן שיעלה הצבע יותר משכרו ובסיפא שצבע בצבע אחר יתכן שהשני דמיו יקרים יותר מהראשון והיה סבור שבעה\"ב יוסיף לו על שכרו הנקצב בעד זה עי' מהרש\"א ואולי ט\"ס בדבריו וצ\"ל דהכי נמי ביו\"ד וקאי על הסיפא (ועי' בנ\"י העתקת לשון רש\"י דמשמע באמת דקאי אתרוייהו) אך לפ\"ז ה\"ל לקבוע דבריו אלו שמה בסיפא:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה מחל לו על זה ועל זה חוץ מפחות שוה פרוטה בקרן אין צריך לילך אחריו. </b>הן מדקדוק לשון המשנה משמע דאם לא מחל לו החומש וגם פחות מש\"פ מהקרן צריך לילך אחריו דכיון דלהפחות משוה פרוטה דבקרן יש עוד חומש מצטרף עמו להתחשב ממון ובזה היה מתיישב התימה דהתוספות לקמן ק\"ד ב' בד\"ה חוץ דאצטריך לאשמעינן זה הדיוק אלא דמסיפא דקתני מחל לו ע\"ז וע\"ז חוץ מש\"פ בקרן צריך לילך אחריו משמע להיפך דדוקא אם שייר ש\"פ מהקרן לבד אבל צירוף דהחומש לא מהני ליה. אמנם בלא זה נראה ליישב תמיהתם דברישא מתחלה לא כפר ונשבע רק על פחות מש\"פ והכא אשמעינן אע\"פ דמתחלה היתה הכפירה והשבועה בש\"פ וכבר נתחייב בהשבה לידו אפ\"ה אם לא נשאר רק פחות מש\"פ בקרן א\"צ לילך אחריו. ולענ\"ד הא דמסיק רבא (לקמן ק\"ה) גבי גזל שני אגודות בפרוטה והחזיר לו אחת מהן אע\"פ שגזילה אין כאן [ועי' שם בתוד\"ה אמר] (פי' מה שנשאר ת\"י אין שם גזילה עליה כיון דאינה ש\"פ). מצות השבה אין כאן (פי' דמ\"מ מצות השבה דחל עליו לא קיים במה שהחזיר כיון דאינה ש\"פ) אבל אם היתה ההשבה בפרוטה ונשאר עוד פחות מש\"פ ת\"י מצות השבה יש כאן וגזילה אין כאן וזהו ג\"כ דאשמעינן משנתינו ועי' לח\"מ ונכון בעז\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה והעדים מעידים אותו שאכלו כו' הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם. </b>לענין קו\"ח ואשם בהודה מפ\"ע ה\"ה אם פשע כמבואר בסוף שבועות. אבל בסיפא בטוען טע\"ג והעדים מעידים אותו שגנבו דמשלם כפל פשע לא כדאיתא (לעיל ס\"ד ק\"ז) וע\"ש בתד\"ה מה:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה וכן בפקדון. </b>דבריו אינם מובנים ונראה דט\"ס שם וצ\"ל וכן בגנב או דר\"ל דפי' וכן היינו לענין כו':"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>הגוזל את אביו כו' ה\"ז משלם כו' לבניו כו'. </b>הרמב\"ם בפי' מוקי לה דוקא כשהגזילה בעין ועי' בחבורו רפ\"ח מה\"ג. וק\"ל דלפ\"ז מאי פריך הגמרא נמחליה לנפשיה מי לא תנן מחל לו כו' נימא התם שאין הגזילה קיימת וכל\"ק דר\"פ (לעיל ק\"ה) על הא דפחות מש\"פ:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט סד\"ה ויחזיר לבניו כו' ולדבריו הא דתנן כו' ה\"ה דרשאי ליתנה להם כו' אבל להר\"ן כו' </b>ול\"נ כיון דהתם רשאין ליטול ע\"כ ממילא אין לו בו טה\"נ הואיל דאפילו לא יתן יטלו מעצמם בע\"כ או כיון דהתם הוא כאלו אינן שלו כמש\"כ התוי\"ט שם בתירוצא דרבא א\"כ מחוייב לתתן לכהן וללוי שיבא ראשון וכדאיתא בפ\"ד דפאה מ\"ט לרבנן מאי טה\"נ יש כאן:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה נתן אה\"ק ול\"נ אה\"ח אין החומש מעכב </b>ופרש\"י נתן אה\"ק לכהנים ל\"ד נקט דדין זה הוא אף שלא בגזל הגר וכ\"כ הרמב\"ם בחבורו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>בתור\"ע אות ע\"ז </b>הקשה דבסוגיין משמע דזה לא מיקרי ש\"ר וה\"ר מהתוס' (לעיל ס\"ז) שכתבו טעם מדוע לא הוה כאן ש\"ר ותמיהני שהביא מקושיית התוס' והעלים עין מתירוצם דמסקי דזה הוה שפיר ש\"ר וסוגיין ישבו שם א\"כ על הרע\"ב אין כאן תלונה כלל ויסבור כשיטתייהו. ורש\"י שפי' לקמן בגמרא בד\"ה יאוש כדי שנתיאשו הבעלים ביד המוכס (וזה דלא כדמסקי התוס' שם) הרי פי' דברייתא פליגא אמתני' והברייתא סברה דאפי' יאוש וש\"ר לא קנה והא דקאמרה הגמ' קסבר יאוש כדי לא קני הוא להסביר הטעם דהואיל דיאוש כדי ל\"ק ה\"ל כקודם יאוש דאר\"ח לעיל בר\"פ דרצה מזה גובה כו' ופרש\"י דהשני נעשה כגוזלו מבעליו וזהו ג\"כ כוונת סיום הגמרא ומעיקרא באיסורא אתא לידי' כנ\"ל נכון ליישב שיטת רש\"י בעז\"ה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה אין לו אלא שכרו כו' ותירץ בשם הרמב\"ם דהתם במתבטל כו' </b>[נ\"ב אגב שטפיה העתיק התוי\"ט מהנ\"י התירוץ בשם הרמב\"ם ע\"ש ואולי צ\"ל הרמב\"ן מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה לא יחזיר כו' אין זה יכול לכופו לקבל כו'. </b>כלומר אבל אם החזיר וקבלו פטור. זה מילתא דפשיטא אבל פשוט דרש\"י כוון לאפוקי דאם המלוה תובעו במדבר חייב הלוה להחזיר לו אף שם וכדלקמן בגמרא:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה חייב כו' אבל אומר ברי לי שלא הלויתיך היה זה פטור. </b>הן בזה אפי' באומר הלה הלויתני ולא פרעתיך בודאי ג\"כ פטור:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Vilna Edition",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "רש״ש על משנה בבא קמא",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Nezikin/Rashash on Mishnah Bava Metzia/Hebrew/Vilna Edition.json

@@ -0,0 +1,250 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Rashash on Mishnah Bava Metzia",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI",
+    "versionTitle": "Vilna Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "משניות דפוס ראם, ווילנא תרס\"ח",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "רש״ש על משנה בבא מציעא",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>במשנה או שיש להם עדים חולקים בל\"ש. </b>נראה דהכוונה שכ\"א הביא עדים שהיא כולה שלו. ואף שהעלה הש\"ך בסי' פ\"ז סקט\"ו דבכה\"ג סלקינן עדותייהו ואי הוה חייב שבועה (אפי' היסת) בלא הם השתא נמי מישתבע. מ\"מ הכא דכל שבועה זו תק\"ח היא שלא יהא כאו\"א הולך ותוקף כו' ובמידי דלא שכיח כהאי שיביא עוד עדי שקרים ע\"ז לא תקנו חכמים. ובדאיכא ע\"א לכאו\"א אנכי מסתפק. דאף להפוס' דעד המסייע פוטר משבועה (עי' לקמן בתד\"ה וליחזי) מ\"מ כיון דיש אחר כנגדו המכחישו הוה כמאן דליתי' וכדעת הש\"ך שם. ואשר ע\"כ אנכי תמה על הא דנתקשה בתור\"ע על דעה זו מדוע תני עדים ל\"ר ע\"ש. וגם י\"ל דנקיט עדים משום דלכאו\"א יש עד וה\"ל ביחד שנים:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה זה אומר כו' דאי מחד א\"נ לומר שמכר לאחד </b>ונראה דט\"ס וצ\"ל לאחר ברי\"ש ור\"ל לאותו שלא קבל ממנו המעות וכדכתבו התוס' בקדושין שם ולשון הנ\"י דאילו קבל מחד לא שכיח דישכח:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה היו שנים כו' דהא למסקנא לא עדיף כו'. </b>עי' תד\"ה רכוב לחודיה כה\"ד. ומשמע דהשתא איפשיט ליה דשמואל אמר ברכוב לחודיה דל\"ק וקשה דלמא לעולם אמר במקום מנהיג וברכוב דמנהיג ברגליו ואמר דרכוב קני וי\"ל משום דכיון דשניהם בלחודייהו הוו קנין סברא הוא כדהוו ביחד דשניהם קנו ולא איסתפיק ליה מעיקרא דדלמא אמר ברכוב במקום מנהיג אלא משום דעדיין לא פסיקא ליה דרכוב לחודיה ל\"ק א\"כ ע\"כ אמר במקום מנהיג אבל השתא דאיפשטא ליה דרכוב ל\"ק אמרינן דזהו שאמר שמואל. ולזה נראה דכוון התוי\"ט. ובזה מיושב הצע\"ג שבתור\"ע אות ו' דדלמא הא דשניהם מודים אתא לאשמעינן דרכוב במקום מנהיג שניהם קנאו דזה מילתא דפשיטא הוא מסברא:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתור\"ע אות ע' בסופו </b>דמנ\"ל דאם המצא איצטריך משום דאשלד\"ע דלמא איתרבי משום ידו ובעומד בצדו נ\"ל דלק\"מ דחזינן דס\"ל להש\"ס דכל היכא דא\"ל דאיתרבי משום שליחות ל\"א דאיתרבי משום יד רק דבגט הוא מוכרח משום דלשליחות ל\"צ כמש\"כ רש\"י:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה שאני אומר כו' ולהא ל\"ח כו' כיון דעתה כו' </b>ועי' בתור\"ע אות יו\"ד שמלא דבריו במה שמחלק הש\"ס בין זה לשט\"ח ע\"ש ונ\"ל של\"ד במחכ\"ת בתרתי חדא דלאביי שפי' הרע\"ב לעיל מתניתין דמצא שט\"ח אליבי' לק\"מ משם כמבואר. שנית דהתם דהלוה מודה שלוה מזמן הכתוב בשטר א\"כ הוה דומיא דברייתא שאין לו קול והתוי\"ט לא בא אלא ליישב המשנה מדתפס לשון התוס' ודו\"ק:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה ככרות ש\"נ פי' הרע\"ב שכולם שוים וכן פירש\"י </b>כל ככרות הנחתומין שוין הן. בפ\"ה דדמאי מ\"ד הכריח הר\"ש דמשונה דפוס של נחתום זה מזולתו ע\"ש (ובמשנה גופה שם ודלעיל מינה מבואר דנחתום א' עושה ג\"כ מדפוסים שונים) ולע\"ד נל\"פ דנחתום כיון שעושה למכור ללוקחים הרבה א\"כ תו ל\"י אם מהנחתום אם מהלוקח ומאיזה לוקח נפלו וכמש\"כ התוס' כה\"ג לקמן (כ\"ג ב') ד\"ה אביי. ו��יזי צמר הבאות (כ\"נ עיקר הגי' וכמו שהעתיקו רש\"י והרע\"ב כאן וגם גי' הלקוחין יל\"פ על כוונה שאבאר) מבית האומן דמתניתין לקמן נראה דדרך הבע\"ב לקנות גיזים ונותנים לאומן לתקנם (או לצובען כדאיתא בטוש\"ע) כ\"א לפי רצונו:",
+                "<b>שם במשנה דברי ר\"מ כו'. </b>בתוי\"ט כ' דהרע\"ב ל\"ג דר\"מ ולכן לא הוצרך לומר דא\"ה כר\"י שזה כלל מפורסם דהל' כת\"ק הן במקומות הרבה לא נמנע הר\"ב בכה\"ג מלכתוב דא\"ה כהיחיד דוק ותשכח:",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה ברה\"ר שהכל דשין כו' והיינו כרבה </b>[עי' תורע\"ק] ולפ\"ז גם מקום לה\"ס דתלוים זה בזה וכמש\"כ התוס' לקמן (ס\"ד כ\"ב) ד\"ה ורבה ותמה אנכי על התוי\"ט שכפל ושילש דמקום ה\"ס:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה קורא בהן א' לשלשים יום כו' אבל לא ילמוד בהן בתחלה ולא יקרא אחר עמו. </b>נ\"ל דקריאה היינו בלא עיון ולימוד הוא בעיון שיבין היטב מה שקורא וקריאה בעלמא מותר אף בתחלה ועם אחר אסור אף בקריאה והסמ\"ע בסי' רצ\"ב ס\"ק מ\"ד ל\"ד בזה ע\"ש:",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה אבל לא לשחקן ול\"י בהן זמן ארוך כו' </b>[כפירש\"י] הא דלא פי' דר\"ל ע\"י האור כדלקמן בברייתא לא ע\"י האור מפני שמשחיקן והיה ג\"כ יותר מדוייק לישנא דאבל (עמש\"כ בחדושי לשו\"ע או\"ח סי' תקפ\"ט סק\"ב במ\"א) הוא משום דכלי כסף אסור בחמין אף שלא ע\"י האור כדאיתא שם ואולי יכוון התנא בלשון לשחקן גם ענין ישון כמו משוחקין בזבחים (יח) דפירש\"י ישנים וכן בש\"מ טובא ונכלל בזה גם כלי כסף בחמין שמשחירין ונראים כישנים:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה אבידתו ואבידת אביו אבידתו קודמת. </b>ברי\"ף ורא\"ש וכן בגמרא סנהדרין הגי' שלו קודמת כמו ברבו דבסמוך:",
+                "<b>שם ואח\"כ מניח את של אביו כו' ואח\"כ פודה את אביו. </b>נ\"ל מדקאמר בהני ואח\"כ ול\"ק סתם קודם כבדיני אבדה לעיל הוא לאשמעינן דדוקא בשיש שהות להניח את של שניהם וכן בסיפק בידו לפדות שניהם הוא דרבו קודם אבל אם אין שהות ואין סיפוק אביו קודם וטעם החילוק הוא פשוט. וכיו\"ב במ\"א סי' תרפ\"ד סק\"ב והוא מהתוס' בשבת (כ\"ג ב') וכה\"ג דקדק הש\"א בתשו' י\"ט בהא דאריו\"ח בברכות הלכה מתפלל של מנחה ואח\"כ של מוסף ע\"ש שוב ראיתי להלח\"מ ברפ\"ה מהל' ת\"ת שעמד בדקדוק זה ויישבו בדרך אחר:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה של רבו כו' </b>ולפי שלשון מובהק הוא מבנין הפעל ול\"ד שהוא בינוני פעול מהפעיל [באמת דברי התוי\"ט צדקו ממנו לפי\"ד בעלי הלשון האחרונים. המעתיק]:",
+                "[שם בתוי\"ט ד\"ה ואם אביו חכם כו' וגירסא זו נ\"ל שהיתה לו להרמב\"ם כשחבר כו' נ\"ב וכ\"כ הרדב\"ז בתשו' ח\"ב סי' תשנ\"ה וז\"ל. א\"נ בתחלה היה [הרמב\"ם] גורס כגרסת הספרים שלנו, ושוב חזר לגרסת הריא\"ף ז\"ל שהיא הנכונה עכ\"ל ובהגמי\"י כ' שט\"ס יש כאן (בהל' ת\"ת) והסכים לזה הכ\"מ וכ\"כ הרדב\"ז שם מקודם וז\"ל:",
+                "הלשון שכתב הרמב\"ם בפרק י\"ב ה\"ב מהל' אבידה אם היה אביו שקול וכו' הוא האמת ומש\"כ בפ\"ה מהל' ת\"ת כו' טעות סופר עכ\"ל אמנם בתשובותיו שם ללשונות הרמב\"ם (סימן ק\"כ) יישב את לשונות הרמב\"ם האלה ופתח תשובתו בלשון:",
+                "לעולם אין דרכי לשבש הספרים כו' ע\"כ. ועי' בשו\"ת המביט ח\"א סי' ס\"ג (ואולי מש\"כ שם:",
+                "החכם ה\"ר דוד יצ\"ו הוא הרדב\"ז) ועי' בשו\"ת התשב\"ץ ח\"ג סי' רע\"ד ובכה\"ג יו\"ד סי' רמ\"ב. (ומש\"כ שם בשם שו\"ת הרדב\"ז ח\"ב סי' ר\"ב. היא היא התשובה הנז' מסי' תשנ\"ה והיא התשובה שהעתיקה בשט\"מ לב\"מ שם בשם תשובת מ\"ה סי' אלף שט\"ו) ועי' בשה\"ג כאן:",
+                "<b>שם ד\"ה ואם היה אביו חכם פודה ה\"ג וכתב נ\"י בטעמא דמלתא כו' </b>נ\"ב בנמוקי יוסף לא מצאתי ובודאי הוא ט\"ס וצ\"ל \"כ\"מ\" או \"ב\"י\" כי כן כתב מרן בכ\"מ הל' ת\"ת פ\"ה ובב\"י יו\"ד סי' רמ\"ב. מהגרמ\"ש]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה השוכר כו' והשאילה לאחר כו'. </b>נ\"ל מדשביק תנא פקדון דאיירי ברישא ולא תני המפקיד אצל שומר חנם והוא מסרה לש\"ש ונגנבה או שנאבדה וכמו בפלוגתת רב וריו\"ח לקמן שומר שמסר לשומר כו' משמע דדוקא בשוכר הוא דפליג ת\"ק דשכירות ביומי' מכירה היא (לקמן נ\"ו ב') והוא כמו מכירה על תנאי שיחזירנה אחר כלות משך השכירות או שתמות (ולס\"ד דרב אידי שישבע ג\"כ) וזהו כונת הגמרא דקני בשבועה או במיתה ר\"ל למפרע דאלת\"ה איזה קנין הוא מיתה או שבועה. ועוד מאי יקנה אז כיון דאיננה שמתה. ונ\"ל ראיה עוד מהא דפ' השואל שהביאו התוס' דלרבנן בעלה פטור משום שהיא עמו במלאכתו (וכ\"כ התוס' לקמן בסה\"ע) והא קי\"ל שם דאם לא היה עמו בשעת שאלה אף שהיה עמו בשעת האונס אינו כלום והא בשעה שנעשה הבעל שואל או שוכר היא עדיין לא נעשית בעליה אלא ע\"כ דלמפרע הוא דנקנית לה (ויש לדון בזה) אבל לשומר לא נקנית הפרה מעולם. ונ\"מ אף לדידן דפסקינן כר' יוסי היכא דהמפקיד היה שם שכ' התוס' דמודה ר\"י וכ\"מ לי מפרש\"י לקמן (ל\"ו) ד\"ה ולא מיבעיא שכ' דפטור מן האונסים ולא נקיט רבותא טפי דהיינו גניבה ואבידה ע\"כ דס\"ל דבזה היה השומר הב' משלם לבעלים אך י\"ל דפי' אליבא דר' יוסי דהל' כוותיה:",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה השוכר כו' ברשות המשכיר כו' </b>והשיג עליו התו\"ח דהא לרבא לא נצרך לזה ול\"נ דעל הרע\"ב אין תפיסה דאולי אזיל בשיטת ר\"ח דפסיק כאביי אבל על הרמב\"ם בפי' יש לתמוה שכתב ג\"כ דמיירי ברשות וסיים לפי שעיקר אצלינו שומר שמסר לשומר חייב אלא אם יש עדים כו' והיינו כרבא וצ\"ע:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה שנים שהפקידו כו' ומש\"ה ל\"ד כו' </b>דבטוענו שמא הלויתיך חייב לציד\"ש תמוה לדמותם אהדדי דהתם מיירי שהלוה אומר אמת הלויתני וא\"י אם החזרתי לך אבל אם גם הוא אמר א\"י אם הלויתני תני התם דפטור אפי' לציד\"ש והכא ג\"כ הוא אומר לכאו\"א א\"י אם ממך קבלתי מנה הב' והנ\"י אינו מחלק אלא בין דינא דמשנתינו לדין דמנה לי בידך והלוה אמר א\"י דחייב לציד\"ש ואע\"ג דהתם ג\"כ כלא ה\"ל למידק ואמר דש\"ה דאינו מעכב מדידהו כלום ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה ומתוך הגדול נותן דמי קטן לשני. </b>ופרש\"י שישברנו וכ\"כ לקמן בהצריכותא [וכן פי' הרע\"ב] והנ\"י פי' שמוכרין אותו ולכאורה כדבריו מבואר לעיל (סוף ד\"ז ורד\"ח) ע\"ש ולדעת רש\"י ז\"ל נ\"ל דהתם ברי הזיקא לאלתר אבל הכא דהשאר יהא מונח לא איכפת לן:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה אריב\"נ וכי מה כו' אלא כו' לכור אחד בלבד. </b>לכאורה כיון דמיירי שעירבן עם פירותיו לא יוציא לו לכור שלם אלא כפי חשבון ואולי דאה\"נ קאמר:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה החושב כו' בש\"א חייב. </b>לכאורה לרי\"ש דל\"ב דעת בעלים ודי שיחזיר למקום שגנב א\"כ כש\"כ כשלא לקחה ממקומה וצ\"ל דמיירי דבשעה שנאנסה היה עדיין עומד במחשבתו זאת ולכן לא הוי חזרה אך הא דהגביהה ונטל כו' דמשמע אפי' החזירה למקומה דומיא דהטה שלא זזה ממקומה קשיא ואולי מש\"ה קאמר שמואל לא נטל ממש אלא כיון שהגביה ליטול דאיכא למימר דבשעה שנאנס�� לא חזר ממחשבתו:",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה החושב אמר בפני עדים. </b>ופירש\"י ל\"י למאי הצריך עדים דנ\"פ דאפי' הודה מעצמו שאמר לשל\"י יתחייב לב\"ש ודוחק לומר משום דסיפא דקרא דעכ\"ד פשע דמיניה ילפי ב\"ש כתיב אשר ירשיעון אלהים דדרשינן פרט למרשיע א\"ע (ב\"ק ס\"ד ב') דנראה דלדרשה דב\"ש וב\"ה האי עכד\"פ שב על סיומא דקרא דלעיל מיניה אם לא שלח ידו וגו' ומופסק מענין דלקמיה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הנחושת קונה אה\"כ כו'. </b>ונחושת נגד הזהב מחלוקת הפוסקים ואין להקשות לדעה דנחושת קונה אה\"ז יותר ה\"ל לתנא למתניה תחת קונה אה\"כ דזה הוה ידעינן מק\"ו דמה לנגד זהב הוה פירי כש\"כ נגד כסף דאף הזהב נגדו פירי די\"ל דה\"א דחריפות אינו מועיל אלא נגד חשיבות דחדא מדרגה כמו כסף נגד זהב אבל נגד חשיבות דב' מדרגות כמו נחושת נגד זהב לא אע\"ג דחריפא טפי אף מכסף באתרא דסגיא ולכן ה\"א דנחשת הוה טיבעא נגד כסף דאינו חשוב מינה רק מדרגה אחת ואיהי חריפא טפי קמ\"ל ועי' רא\"ש ונ\"י. גם אין להקשות מלקמן לתרי לישני קמאי למ\"ד דאף בפירות על דינרין מחלוקת ועל פריטי מודו ב\"ש דמחללינן אלמא דפריטי חשיבי מטבע יותר מדהבא דז\"א אלא למ\"ד דדהבא אינו נחשב למטבע כלל אבל לדידן דחשיב מטבע לגבי נפשיה הוה מטבע אפי' נגד פריטי כיון דחשיבא מינה בב' מדרגות ותדע דבלישנא מציעא הקשה למ\"ד דטעמא דב\"ש מכסף ראשון מהא דהפורט סלע של מע\"ש ואמר השתא כו' לגבי פריטי כו' לגבי דהבא דחשיב מיניה כו' אע\"ג דלמ\"ד שכנגדו ע\"כ פריטי חשיבי טפי כנ\"ל אלא ודאי כדאמרן וזה יש לדחות ע\"פ מש\"כ התוס' שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ר\"ש אומר כו' דבריו הללו אינם בעיני אלא דברי תימה כו'</b>. [נ\"ב לפלא שלא הביא כלל מש\"כ הרמב\"ם בפי' המשניות. והרע\"ב נמשך אחריו. וראיתי במהר\"ם שיף בחידושי הש\"ס (מ\"ט ב') גמ' כגון שהיתה עלי' של לוקח כו' כתב וז\"ל. הרמב\"ם בפי' המשנה ונמשך אחריו הברטנורה שגגו שגגה גדולה שסברו שקאי אמשנה ע\"ש עכ\"ל. מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה האונאה ארבעה כסף מכ\"ד כסף לסלע. </b>נ\"ל דשיעור המשנה הוא האונאה ד\"כ לסלע ומכ\"ד כסף בא לבאר באיזה כסף מדבר או אתי לפרש את הסלע דדוקא אם הוא יוצא בכ\"ד כסף אז הוי' אונאתו ד' כסף (ועי' לעיל מד\"ב בתד\"ה אחד משמונה) ומלת לסלע משמשת לשתים ולכן בר\"ט לא נזכר מכ\"ד כסף (כפי הגי' במשניות ובירושלמי ורי\"ף) דכבר ביאר תנאי זה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה אפי' לאחר יב\"ח כו'. </b>נקיט זמן זה לרבותא משום דדרך להתיאש בו כדלעיל (כ\"ד ב'):"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ותרומת מעשר של דמאי כו' שהרמב\"ם בפ' ט\"ז מהל' מאכלות אסורות הל' י\"ז השמיט ותרומת מעשר של דמאי מהאי טעמא כו'. </b>[נ\"ב עי' מה שכתבתי שם בגליון ששגה בזה במחילת כבודו:",
+                "<b>שם בא\"ד ולא דק הכ\"מ כו' הראה מקום שהוא בפרק הזהב כו' </b>נ\"ב וכן הסמ\"ג לאווין רנ\"ח כתב הלשון:",
+                "אבל אמרו חכמים שאם לא יתחייבו עלי' חומש יזלזלו בה כדאיתא פרק הזהב עכ\"ל. מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה העבדים כו'. </b>עתוי\"ט שדקדק על סדורן ולפלא שלא הביא גי' הגמרא לקמן (נ\"ז) הקרקעות והעבדים והשטרות:",
+                "<b>שם רש\"א קדשים שחב\"א יש להן אונאה. </b>וכתב התוי\"ט דכן חולק בתשלומי דו\"ה בפ\"ז דב\"ק. ואני מוסיף דכן נמי לענין שומרים דכ\"מ בפ\"ו דשבועות מ\"ה ולקמן (נ\"ח) בגמרא הא מני ר\"ש היא כו' וע\"ש בפרש\"י ��הא דנקט אונאה עמש\"כ בפ\"ב דפאה מ\"ז ונ\"ל דר\"ש יודה דאם יש במעות די קניית אחרת לצאת בה ידי נדרו דפטור הלוקח להחזיר לו אונאתו כמו בגנב שור דפוטר עצמו בכבש (ב\"ק ע\"ח ב') וע\"ש בפרש\"י:",
+                "<b>שם בתור\"ע אות ל\"ט </b>הקשה הא האי קרא מוקמינן לי' לקמן (נ\"ח ב') באונאת דברים ותמוה דקרא ב' דולא תונו איש את עמיתו הוא דמוקמינן באנ\"ד ע\"ש ומה שהקשה דנמעט הקדש מעמיתך אישתמיטתיה במחכ\"ת סוגיא דבכורות (י\"ג ב') ע\"ש ועי' רמב\"ם פי\"ג מהל' מכירה הל\"ז וח' ובל\"מ שם:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה לתוך פיטוס </b>כצ\"ל בסמ\"ך מלשון בעלי פטסין (ביצה ט\"ו ב'):"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה ואיזהו תרבית המרבה בפירות כו'. </b>הא דתארוהו בשם תרבית ולא בנשך או מרבית (עתוי\"ט) נ\"ל משום דשם איסור תרבית לא מצאנוהו בתורה אלא בלשון לקיחה וכן בקראי דיחזקאל (י\"ח וכ\"ב) והמרבה בפירות בשעת פסיקה אין איסור דשמא לא יוקרו רק דאח\"כ אם הוקרו אסור לקחת הפירות כפי שפסק אלא כשער של עכשיו או שיחזיר לו דמיו כיון דידוע כמה דמים נתן וכ\"מ לקמן (ע\"ד ב') במשנה דר\"ג דהחמיר ע\"ע מ\"מ הלווה סתם רק דאח\"כ בהוקרו קבל מהם כשער הזול ובשעה שהלוו שם דמיהם כדי שידע בשעת השבה איך ליטול מהם וכ\"מ בשבת (קמ\"ח ב') הא באתרא דקיץ דמי' ע\"ש בפרש\"י וע\"ד דרוש יש להוסיף עוד דלתרבית מסיים קרא ויראת מאלהיך ולא כתיב שם הוי\"ה כדכתיב אחר נשך ומרבית אני ה' אלהיכם הוא לרמז שייראו מהדיינים שגזרו עלה כי אלהים בכ\"מ ר\"ל דיינים:",
+                "<b>שם עמדו חטים בל' דינרים. </b>הוא שער הרגיל ד' סאה בסלע כמש\"כ בתענית (י\"ט ב') בס\"ד ע\"ש:",
+                "<b>שם בתור\"ע אות מ\"ג </b>הקשה דלדעת התוס' לעיל (מ\"ו ב') בד\"ה יש ע\"כ מיירי בהנאת מחילת המלוה וא\"כ מאי מקשה ליה אביי אפי' יש לו נמי והיינו מהך ברייתא כפרש\"י דלמא היא מיירי בפסק בגוף החוב (כ\"נ כוונתו) ולק\"מ דע\"כ רבה גופיה מוקי לה ג\"כ בהנאת מחילה דאל\"כ מאי מייתי מינה לפי' דמתניתין:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה מכר לו את שדהו. </b>עי' בתוי\"ט דקדוק נכון וכדבריו מוכח להדיא בערכין (ל' ב'):"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה וסייחים. </b>פי' התוי\"ט בני אתונות לפ\"ז לא א\"ש סיפא ומגדלין אותן כו' וחמור כו'. לכן נראה דסייח כולל גם בן סוס וכ\"נ מפרש\"י כאן ובריש ר\"ה פי' ג\"כ סייח עייר בן סוס:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה כל ימי גריד אחד כי\"ר אחת </b>פשוט דצ\"ל בתרווייהון שוה או אחד כגי' המשניות או אחת כגי' הרי\"ף והרמב\"ם בחבורו ונ\"ל דלא שרי אלא בהתנו שזה ישוב עמו לעשות אותו שיעור עצמו של שדה בית סאה או סאתים וקמ\"ל דל\"ח שמא יהי' יום התשלומין יום סגריר שקשה למלאכת השדה ולכן אז הפועלין ביוקר יותר והא דפרש\"י שלא חשו לאריכת הימים זה מזה (דמשמע לכאורה שמחליפין מלאכת יום ביום) נ\"ל דכוונתו דכשהיום קצר הפעולה ביוקר למיעוט עת הראוי למלאכה ועי' לשון הרמב\"ם בפי':"
+            ],
+            [
+                "<b>עוברין משום לא תתן כו'. </b>הא דלא חשיב לאוי דלא תשיך שהלוה עובר (עי' מהר\"ם) אולי דהתנא ר\"ל דאף באבק רבית עוברין על השמות הללו מדרבנן ובא\"ר יש דאין הלוה עובר אפי' מדרבנן בלאוי דלא תשיך רק משום ולפ\"ע כמש\"כ הרא\"ש בסי' מ\"ב:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה והבריקה וכן בירושלמי פי' דבזק </b>נראה שמפרשו ע\"פ הגמ' דח��יגה (י\"ג ב') מאי כמראה הבזק אריב\"ח כאור כו' אבל שם אין אור פי' של בזק עי' פירש\"י שם וכן ביומא רפ\"ב בגמרא בזק לישנא דמיבזק הוא אכן נראה דהירושלמי מפרש כרבא בכאן וכן הבינו הפ\"מ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה אבל משום השב אבידה לבעלים. </b>כה\"ג בבכורות (כ\"ח):",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה היה עושה כו' </b>ע\"ש שדקדק מדל\"ק נמי בעינן ש\"מ דלזה הצד אינו מוכח מהאי קרא למין ופשוט דמשכחת לה במודלית כדלקמן והרל\"צ במחכ\"ת לא ירד לזה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה קוצץ כו' ע\"י אשתו מפני שיש בהן דעת. </b>לפ\"ז אם היא קטנה אינו יכול לקצוץ ע\"י וכ\"מ להדיא מלשון הרמב\"ם והטוש\"ע ולישנא דמתניתין צ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה הרי אלו כו' [כן פירש\"י צ\"ב ע\"ב ומסיים הרע\"ב] והרי הן טבל </b>ובנ\"י שם מפורש יותר דהטעם דלא יאכלו הוא משום טבל משמע דאם מעושרין הן יאכלו ותימה דאטו מעשר גרים גמר מלאכה קא גרם כדפריך לעיל (פ\"ט) וזה ע\"כ גרע אפי' מבח\"ל מדלא מוקי שם בתחלה במעושר שוב ראיתי שלשון הרע\"ב הוא מהרמב\"ם בפי\"ב מהל' שכירות ה\"ו וע\"ש במל\"מ:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה והשואל כו' שבויה לא כתיבא בפ' שואל אלא ו' כו' </b>ל\"ד דשבויה נפקא לה לקמן מאו דכתיב בשואל גופיה ומן ו' דוכי ישאל לא ילפינן אלא גניבה ואבדה דכתיבי בש\"ש לחיובא אבל שבויה אדרבה כתיבא שם לפטורא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה או שכר בעליה עמה. </b>בגמ' צ\"ה ע\"ב תנן כו' השואל הפרה ושכר כו' ובמשנה לא נזכר עוד הפעם בשואל גבי ושכר בעליה ונ\"ל דהש\"ס הוסיף זה לביאור לומר דהשואל דרישא קאי ג\"כ על שכר בעליה דלא תימא דלצדדין קתני ואו שכר קאי אשוכר פרה (וע\"ד שתירץ רנב\"י בב\"ק ע\"ז בברייתא דטרפה בהמה ואכלה ע\"ש וכן בש\"מ) וזה מוכח מסיפא דלא תני ואח\"כ שאל הפרה או שכרה:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה שכר אחת ושאל א'. </b>ברי\"ף ורא\"ש וכן בירושלמי הגי' בהפך ונכון וכ\"מ בפרש\"י:",
+                "<b>שם בתור\"ע אות ס\"ז </b>הביא את דברי הנ\"י שפי' דהא דקתני שאלה חצי היום ושכרה כו' משתמע נמי דחצי הא' מן היום בשכירות והב' בשאילה ומזה הוא הפירכא והקשה עליו דא\"כ חזקת חי דבהמה מסייעא לברי דמשאיל ובכזה אפי' לר\"נ חייב כדאיתא בכתובות (י\"ב ב'). והנה אם נאמר כדעת הט\"ז ביו\"ד סי' שצ\"ז דבמיתה כיון דעומדת לכך אמרינן הרי מתה לפנינו ולא מוקמינן אחזקת חי לק\"מ אמנם בתוס' לקמן (ק') ד\"ה הא מני מוכח דל\"ל סברא זו שכתבו דמוקמינן אחזקת חי ומעוברת אע\"ג דהשתא מתה וילדה ועומדת לכך וכבר הזכירם הנקה\"כ שם:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה מעשה כו' מדינר זהב לחדש. </b>ברא\"ש הגי' דינר בל\"מ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה והיא בית השלחין. </b>אילו לא נקרא בשם זה אלא משום לישנא דמשלהי א\"כ העיקר חסר היינו שהיה בה מעיין ואולי לזה כוון הסמ\"ע בר\"ס שכ\"א להשיא שם זה ע\"ש הכתוב ושולח מים וגו' ושפיר נכלל בשם זה גם המעיין שמשקה אותו ושם בה\"ש פירושו מתחלף בכ\"מ עי' ב\"ב (ס\"ח) ובתוס' שם ולחנם השיג עליו התוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה לא יזרענה חטים </b>עי' בתוי\"ט בשם רש\"י ולשון הה\"מ שם משמו אבל בקבלנות אפי' לזרעה שעורים יזרענה חטים משמע דכש\"כ חטים יזרענה שעורים וכן לשון הרמ\"א בסי' שכ\"ד דבקבלנות יכול לשנות אפי' לדבר המכחיש. ונ\"ל דר\"ל והוא יקח לו חטים מן השוק כמו דיוכל להובירה ולשלם במיטבא עי' ט\"ז סי' שכ\"ב ועי' בנ\"י על הא דלעיל (ק\"ה) חטי דארעאי בעינא והטור שכ' שם דבקבלנות אינו יכול לשנות לדבר שהוא שוה פחות אפי' אם אינו מכחיש כ\"כ נ\"ל דר\"ל אדעתא דיתן לו חלקו מאותו המין שזורע ול\"פ אהדדי. ולפלא בעיני שלא העירו האחרונים בזה. ודע דמה שהקשה התוי\"ט בחכירות יאמר מפירות דקרקע שלי אני רוצה לק\"מ לפי מה שהבאתי מהא דהובירה ומהנ\"י גם ישובו בקבלנות אינו עולה להא דקדושין (מ\"ח ב') בדינר זה של כסף ונמצא של זהב דאינה מקודשת ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה ולא יכנס לביתו כו'. </b>נראה דלחצירו או לבית תבנו וכיוצא שרי דלענין מזוזה איצטריך ביומא (יא) בשעריך לרבויינהו וכן לענין מעקה בספרי:",
+                "<b>שם היו לו שני כלים נוטל א' ומניח א'. </b>עפרש\"י ולפירושו ומניח (או ומחזיר כפי שהעתיק) דקתני היינו מיד וכדמשמע מהתוי\"ט ואילו לא היה החוב אלא נגד א' מהם מה לו ליטול אותו שצריך להחזירו מיד כיון שיש די בא' לגבות כל חובו ואפילו מבניו וכן שביעית לא תהא משמטתו (אך לכאורה י\"ל דנ\"מ שיוכל אח\"כ ליטלו בעצמו בלתי שליח ב\"ד וצ\"ע בזה) אך קשה מדוע לא תני דין זה באם לא היה לו אלא כלי אחד דנוטלו ומחזירו בעת הצטרכו אליו אם ביום או בלילה לכן נלע\"ד דכלפי דקתני בערכין פ\"ו מ\"ג לענין סידור דנותנין לו שני כלי אומנות מכל מין ומין כו' אשמעינן הכא במשכון דא\"צ להשיב לו רק כלי אחד והחילוק מבואר דהתם שמא יתקלקל הא' ויהיה הב' תחתיו אבל הכא אם יתקלקל אז ישיב לו הב':",
+                "<b>שם ומחזיר את הכר בלילה. </b>לקמן ע\"ב בסופו משמע דגרסינן במשנה גם כסת ע\"ש ברש\"י ד\"ה בשלמא כר ובתד\"ה השתא:",
+                "<b>שם ואם מת אינו מחזיר ליורשיו. </b>עפרש\"י וק\"ל מגיטין (ע\"ד) דס\"ל לרשב\"ג לי ואפי' ליורשי ואולי משום דהכא מלת לו מיותר דהשבה לחודא משמע ג\"כ למקומו הראשון ועי' לעיל (מ' ב') במשנה דהמפקיד חבית ובסוגיא שעלה. ובזה א\"ש דגבי השבת אבדה נמי כתיב תשיבנו לו והשבותו לו ופשוט דאפי' ליורשיו דהתם לו אינו מיותר דאשמעינן דישיבנה למקום המשתמר עיין ב\"ק (נ\"ז) ועי' קדושין (י\"ז ב') דדרשינן ג\"כ גבי נרצע ועבדו לא את הבן כו':",
+                "<b>[שם בתוי\"ט ד\"ה לא ימשכננו כו' ונראה לי דבגמ' כו' </b>נ\"ב עי' בתומים שם אות ב' שהצדיק את הסמ\"ע:",
+                "<b>שם ד\"ה ומניח אחד כו' והר\"ב העתיק ומחזיר אחד. </b>נ\"ב שכח להזכיר את רש\"י שהעתיק ג\"כ ומחזיר ועי' בשט\"מ שהאריך בזה וכ' שבהלכות הרי\"ף הגי' ומניח אחד. מהגרמ\"ש]:",
+                "<b>שם במשנה אלמנה כו' א\"מ אותה. </b>ובגמרא בטעם ר\"ש דמשיאה שם רע מוכח דלאו זה אינו אלא באלמנה וק\"ל דכמו דדרשינן בבכורות (כ\"ה) גבי לא תעבוד בבכור שורך ולא תגוז בכור צאנך ליתן את האמור ש\"ז בזה וע\"ש בפרש\"י ובמש\"כ בס\"ד בשבת (קנ\"ה) ה\"נ כתיב לא תטה משפט גר יתום ול\"ת בגד אלמנה נדרוש נמי דלא תחבול האמור באלמנה שב ג\"כ לגר יתום ורש\"י בנימוקיו כתב על הא דלא תטה ושנה בעני לעבור עליו בב' לאוין משמע לי משום דמפרש לא תטה קאי ג\"כ על אלמנה דבתריה וכההיא דבכורות וכן כתיב קרא אחרינא ארור מטה משפט גר יתום ואלמנה והיכי דכתיבי תלתיהן כל העניים במשמע כבפרשות שאחריו:",
+                "<b>שם שנאמר ל\"ת בגד אלמנה. </b>ק\"ל מנ\"ל לרבויי שא\"ד כיון דל\"כ אלא בגד. וראיתי להש\"ג בשם ריא\"ז שכתב באמת דל�� אסרה תורה אלא בגד לבישתה ומצעותיה (ואולי מדרבנן מיהא אסור אף בשאר כלים דכ\"מ מסתימת לשון המשנה והפוסקים) וקשה לתנא דברי\"ש דא\"ל דכל בגדים שנאמרו בתורה סתם אינן אלא צי\"פ וא\"כ ה\"נ לענין חבול אלמנה ומדוע לא משני הש\"ס בשבת (כ\"ז) דאף כל כו' לאתויי הא אתא:",
+                "<b>[שם בתוס' רע\"א אות ע\"ז ודעת הש\"ך שם דדוקא באלמנה כו' </b>נ\"ב וכן הסכים התומים מהגרמ\"ש]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה רואים שאם נחבט הבית מיסודו כו'. </b>כ\"פ רש\"י לכאורה נראה להגיה שאם נחבס כו':"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה אמר בעה\"ע לבעה\"ב לבנות עי' רש\"י ורע\"ב. </b>הסמ\"ע בסימן קס\"ד סק\"ד כתב ליישב שלא לסתור דבריו אלו למש\"כ התוס' במשנה דלעיל דבאחין שחלקו אין על התחתון לבנות תקרה וכ\"כ שם הרא\"ש בדעת רש\"י דכאן שאני שנפלו לגמרי כו' ע\"ש. ותמוה דא\"כ מה הקשו שם התוס' מהא דלקמן תחתון שבא לסכך כו' והרא\"ש נדחק ליישב הלא שם מיירי בדנפלו לגמרי:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה בעה\"ג יורד וזורע למטה כו' </b>לא התבאר בגמרא ובפוסקים אותו הנשאר למעלה מי זורעו:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה השוכר אה\"פ כו' וא\"ל טול כו' אין שומעין לו. </b>התוי\"ט הביא בשם המרדכי והגמ\"י דבמידי דאכילה כגון חטין ושעורין שומעין לו והש\"ך בסימן של\"ו סק\"ב נראה שלא הסכים לזה ואולי דוקא בחטין כו' דאינן ראויין לאכילה כמות שהן אבל פת אפוי וכיוצא גם הש\"ך יודה:",
+                "<b>שם במשנה אבל גובלין כו' אבל לא ללבנים. </b>כ\"ה גירסת הרי\"ף ונכון:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה והשאר וכו' דעליון גופי' אפקורי מפקיר להו לגבי' דתחתון. </b>עמש\"כ בס\"ד לעיל (כ\"ז) ע\"ד רש\"י בכה\"ג:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Nezikin/Rashash on Mishnah Bava Metzia/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,247 @@
+{
+    "title": "Rashash on Mishnah Bava Metzia",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rashash_on_Mishnah_Bava_Metzia",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>במשנה או שיש להם עדים חולקים בל\"ש. </b>נראה דהכוונה שכ\"א הביא עדים שהיא כולה שלו. ואף שהעלה הש\"ך בסי' פ\"ז סקט\"ו דבכה\"ג סלקינן עדותייהו ואי הוה חייב שבועה (אפי' היסת) בלא הם השתא נמי מישתבע. מ\"מ הכא דכל שבועה זו תק\"ח היא שלא יהא כאו\"א הולך ותוקף כו' ובמידי דלא שכיח כהאי שיביא עוד עדי שקרים ע\"ז לא תקנו חכמים. ובדאיכא ע\"א לכאו\"א אנכי מסתפק. דאף להפוס' דעד המסייע פוטר משבועה (עי' לקמן בתד\"ה וליחזי) מ\"מ כיון דיש אחר כנגדו המכחישו הוה כמאן דליתי' וכדעת הש\"ך שם. ואשר ע\"כ אנכי תמה על הא דנתקשה בתור\"ע על דעה זו מדוע תני עדים ל\"ר ע\"ש. וגם י\"ל דנקיט עדים משום דלכאו\"א יש עד וה\"ל ביחד שנים:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה זה אומר כו' דאי מחד א\"נ לומר שמכר לאחד </b>ונראה דט\"ס וצ\"ל לאחר ברי\"ש ור\"ל לאותו שלא קבל ממנו המעות וכדכתבו התוס' בקדושין שם ולשון הנ\"י דאילו קבל מחד לא שכיח דישכח:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה היו שנים כו' דהא למסקנא לא עדיף כו'. </b>עי' תד\"ה רכוב לחודיה כה\"ד. ומשמע דהשתא איפשיט ליה דשמואל אמר ברכוב לחודיה דל\"ק וקשה דלמא לעולם אמר במקום מנהיג וברכוב דמנהיג ברגליו ואמר דרכוב קני וי\"ל משום דכיון דשניהם בלחודייהו הוו קנין סברא הוא כדהוו ביחד דשניהם קנו ולא איסתפיק ליה מעיקרא דדלמא אמר ברכוב במקום מנהיג אלא משום דעדיין לא פסיקא ליה דרכוב לחודיה ל\"ק א\"כ ע\"כ אמר במקום מנהיג אבל השתא דאיפשטא ליה דרכוב ל\"ק אמרינן דזהו שאמר שמואל. ולזה נראה דכוון התוי\"ט. ובזה מיושב הצע\"ג שבתור\"ע אות ו' דדלמא הא דשניהם מודים אתא לאשמעינן דרכוב במקום מנהיג שניהם קנאו דזה מילתא דפשיטא הוא מסברא:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתור\"ע אות ע' בסופו </b>דמנ\"ל דאם המצא איצטריך משום דאשלד\"ע דלמא איתרבי משום ידו ובעומד בצדו נ\"ל דלק\"מ דחזינן דס\"ל להש\"ס דכל היכא דא\"ל דאיתרבי משום שליחות ל\"א דאיתרבי משום יד רק דבגט הוא מוכרח משום דלשליחות ל\"צ כמש\"כ רש\"י:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה שאני אומר כו' ולהא ל\"ח כו' כיון דעתה כו' </b>ועי' בתור\"ע אות יו\"ד שמלא דבריו במה שמחלק הש\"ס בין זה לשט\"ח ע\"ש ונ\"ל של\"ד במחכ\"ת בתרתי חדא דלאביי שפי' הרע\"ב לעיל מתניתין דמצא שט\"ח אליבי' לק\"מ משם כמבואר. שנית דהתם דהלוה מודה שלוה מזמן הכתוב בשטר א\"כ הוה דומיא דברייתא שאין לו קול והתוי\"ט לא בא אלא ליישב המשנה מדתפס לשון התוס' ודו\"ק:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה ככרות ש\"נ פי' הרע\"ב שכולם שוים וכן פירש\"י </b>כל ככרות הנחתומין שוין הן. בפ\"ה דדמאי מ\"ד הכריח הר\"ש דמשונה דפוס של נחתום זה מזולתו ע\"ש (ובמשנה גופה שם ודלעיל מינה מבואר דנחתום א' עושה ג\"כ מדפוסים שונים) ולע\"ד נל\"פ דנחתום כיון שעושה למכור ללוקחים הרבה א\"כ תו ל\"י אם מהנחתום אם מהלוקח ומאיזה לוקח נפלו וכמש\"כ התוס' כה\"ג לקמן (כ\"ג ב') ד\"ה אביי. וגיזי צמר הבאות (כ\"נ עיקר הגי' וכמו שהעתיקו רש\"י והרע\"ב כאן וגם גי' הלקוחין יל\"פ על כוונה שאבאר) מבית האומן דמתניתין לקמן נראה דדרך הבע\"ב לקנות גיזים ונותנים לאומן לתקנם (או לצובען כדאיתא בטוש\"ע) כ\"א לפי רצונו:",
+                "<b>שם במשנה דברי ר\"מ כו'. </b>בתוי\"ט כ' דהרע\"ב ל\"ג דר\"מ ולכן לא הוצרך לומר דא\"ה כר\"י שזה כלל מפורסם דהל' כת\"ק הן במקומות הרבה לא נמנע הר\"ב בכה\"ג מלכתוב דא\"ה כהיחיד דוק ותשכח:",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה ברה\"ר שהכל דשין כו' והיינו כרבה </b>[עי' תורע\"ק] ולפ\"ז גם מקום לה\"ס דתלוים זה בזה וכמש\"כ התוס' לקמן (ס\"ד כ\"ב) ד\"ה ורבה ותמה אנכי על התוי\"ט שכפל ושילש דמקום ה\"ס:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה קורא בהן א' לשלשים יום כו' אבל לא ילמוד בהן בתחלה ולא יקרא אחר עמו. </b>נ\"ל דקריאה היינו בלא עיון ולימוד הוא בעיון שיבין היטב מה שקורא וקריאה בעלמא מותר אף בתחלה ועם אחר אסור אף בקריאה והסמ\"ע בסי' רצ\"ב ס\"ק מ\"ד ל\"ד בזה ע\"ש:",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה אבל לא לשחקן ול\"י בהן זמן ארוך כו' </b>[כפירש\"י] הא דלא פי' דר\"ל ע\"י האור כדלקמן בברייתא לא ע\"י האור מפני שמשחיקן והיה ג\"כ יותר מדוייק לישנא דאבל (עמש\"כ בחדושי לשו\"ע או\"ח סי' תקפ\"ט סק\"ב במ\"א) הוא משום דכלי כסף אסור בחמין אף שלא ע\"י האור כדאיתא שם ואולי יכוון התנא בלשון לשחקן גם ענין ישון כמו משוחקין בזבחים (יח) דפירש\"י ישנים וכן בש\"מ טובא ונכלל בזה גם כלי כסף בחמין שמשחירין ונראים כישנים:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה אבידתו ואבידת אביו אבידתו קודמת. </b>ברי\"ף ורא\"ש וכן בגמרא סנהדרין הגי' שלו קודמת כמו ברבו דבסמוך:",
+                "<b>שם ואח\"כ מניח את של אביו כו' ואח\"כ פודה את אביו. </b>נ\"ל מדקאמר בהני ואח\"כ ול\"ק סתם קודם כבדיני אבדה לעיל הוא לאשמעינן דדוקא בשיש שהות להניח את של שניהם וכן בסיפק בידו לפדות שניהם הוא דרבו קודם אבל אם אין שהות ואין סיפוק אביו קודם וטעם החילוק הוא פשוט. וכיו\"ב במ\"א סי' תרפ\"ד סק\"ב והוא מהתוס' בשבת (כ\"ג ב') וכה\"ג דקדק הש\"א בתשו' י\"ט בהא דאריו\"ח בברכות הלכה מתפלל של מנחה ואח\"כ של מוסף ע\"ש שוב ראיתי להלח\"מ ברפ\"ה מהל' ת\"ת שעמד בדקדוק זה ויישבו בדרך אחר:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה של רבו כו' </b>ולפי שלשון מובהק הוא מבנין הפעל ול\"ד שהוא בינוני פעול מהפעיל [באמת דברי התוי\"ט צדקו ממנו לפי\"ד בעלי הלשון האחרונים. המעתיק]:",
+                "[שם בתוי\"ט ד\"ה ואם אביו חכם כו' וגירסא זו נ\"ל שהיתה לו להרמב\"ם כשחבר כו' נ\"ב וכ\"כ הרדב\"ז בתשו' ח\"ב סי' תשנ\"ה וז\"ל. א\"נ בתחלה היה [הרמב\"ם] גורס כגרסת הספרים שלנו, ושוב חזר לגרסת הריא\"ף ז\"ל שהיא הנכונה עכ\"ל ובהגמי\"י כ' שט\"ס יש כאן (בהל' ת\"ת) והסכים לזה הכ\"מ וכ\"כ הרדב\"ז שם מקודם וז\"ל:",
+                "הלשון שכתב הרמב\"ם בפרק י\"ב ה\"ב מהל' אבידה אם היה אביו שקול וכו' הוא האמת ומש\"כ בפ\"ה מהל' ת\"ת כו' טעות סופר עכ\"ל אמנם בתשובותיו שם ללשונות הרמב\"ם (סימן ק\"כ) יישב את לשונות הרמב\"ם האלה ופתח תשובתו בלשון:",
+                "לעולם אין דרכי לשבש הספרים כו' ע\"כ. ועי' בשו\"ת המביט ח\"א סי' ס\"ג (ואולי מש\"כ שם:",
+                "החכם ה\"ר דוד יצ\"ו הוא הרדב\"ז) ועי' בשו\"ת התשב\"ץ ח\"ג סי' רע\"ד ובכה\"ג יו\"ד סי' רמ\"ב. (ומש\"כ שם בשם שו\"ת הרדב\"ז ח\"ב סי' ר\"ב. היא היא התשובה הנז' מסי' תשנ\"ה והיא התשובה שהעתיקה בשט\"מ לב\"מ שם בשם תשובת מ\"ה סי' אלף שט\"ו) ועי' בשה\"ג כאן:",
+                "<b>שם ד\"ה ואם היה אביו חכם פודה ה\"ג וכתב נ\"י בטעמא דמלתא כו' </b>נ\"ב בנמוקי יוסף לא מצאתי ובודאי הוא ט\"ס וצ\"ל \"כ\"מ\" או \"ב\"י\" כי כן כתב מרן בכ\"מ הל' ת\"ת פ\"ה ובב\"י יו\"ד סי' רמ\"ב. מהגרמ\"ש]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה השוכר כו' והשאילה לאחר כו'. </b>נ\"ל מדשביק תנא פקדון דאיירי ברישא ולא תני המפקיד אצל שומר חנם והוא מסרה לש\"ש ונגנבה או שנאבדה וכמו בפלוגתת רב וריו\"ח לקמן שומר שמסר לשומר כו' משמע דדוקא בשוכר הוא דפליג ת\"ק דשכירות ביומי' מכירה היא (לקמן נ\"ו ב') והוא כמו מכירה על תנאי שיחזירנה אחר כלות משך השכירות או שתמות (ולס\"ד דרב אידי שישבע ג\"כ) וזהו כונת הגמרא דקני בשבועה או במיתה ר\"ל למפרע דאלת\"ה איזה קנין הוא מיתה או שבועה. ועוד מאי יקנה אז כיון דאיננה שמתה. ונ\"ל ראיה עוד מהא דפ' השואל שהביאו התוס' דלרבנן בעלה פטור משום שהיא עמו במלאכתו (וכ\"כ התוס' לקמן בסה\"ע) והא קי\"ל שם דאם לא היה עמו בשעת שאלה אף שהיה עמו בשעת האונס אינו כלום והא בשעה שנעשה הבעל שואל או שוכר היא עדיין לא נעשית בעליה אלא ע\"כ דלמפרע הוא דנקנית לה (ויש לדון בזה) אבל לשומר לא נקנית הפרה מעולם. ונ\"מ אף לדידן דפסקינן כר' יוסי היכא דהמפקיד היה שם שכ' התוס' דמודה ר\"י וכ\"מ לי מפרש\"י לקמן (ל\"ו) ד\"ה ולא מיבעיא שכ' דפטור מן האונסים ולא נקיט רבותא טפי דהיינו גניבה ואבידה ע\"כ דס\"ל דבזה היה השומר הב' משלם לבעלים אך י\"ל דפי' אליבא דר' יוסי דהל' כוותיה:",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה השוכר כו' ברשות המשכיר כו' </b>והשיג עליו התו\"ח דהא לרבא לא נצרך לזה ול\"נ דעל הרע\"ב אין תפיסה דאולי אזיל בשיטת ר\"ח דפסיק כאביי אבל על הרמב\"ם בפי' יש לתמוה שכתב ג\"כ דמיירי ברשות וסיים לפי שעיקר אצלינו שומר שמסר לשומר חייב אלא אם יש עדים כו' והיינו כרבא וצ\"ע:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה שנים שהפקידו כו' ומש\"ה ל\"ד כו' </b>דבטוענו שמא הלויתיך חייב לציד\"ש תמוה לדמותם אהדדי דהתם מיירי שהלוה אומר אמת הלויתני וא\"י אם החזרתי לך אבל אם גם הוא אמר א\"י אם הלויתני תני התם דפטור אפי' לציד\"ש והכא ג\"כ הוא אומר לכאו\"א א\"י אם ממך קבלתי מנה הב' והנ\"י אינו מחלק אלא בין דינא דמשנתינו לדין דמנה לי בידך והלוה אמר א\"י דחייב לציד\"ש ואע\"ג דהתם ג\"כ כלא ה\"ל למידק ואמר דש\"ה דאינו מעכב מדידהו כלום ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה ומתוך הגדול נותן דמי קטן לשני. </b>ופרש\"י שישברנו וכ\"כ לקמן בהצריכותא [וכן פי' הרע\"ב] והנ\"י פי' שמוכרין אותו ולכאורה כדבריו מבואר לעיל (סוף ד\"ז ורד\"ח) ע\"ש ולדעת רש\"י ז\"ל נ\"ל דהתם ברי הזיקא לאלתר אבל הכא דהשאר יהא מונח לא איכפת לן:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה אריב\"נ וכי מה כו' אלא כו' לכור אחד בלבד. </b>לכאורה כיון דמיירי שעירבן עם פירותיו לא יוציא לו לכור שלם אלא כפי חשבון ואולי דאה\"נ קאמר:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה החושב כו' בש\"א חייב. </b>לכאורה לרי\"ש דל\"ב דעת בעלים ודי שיחזיר למקום שגנב א\"כ כש\"כ כשלא לקחה ממקומה וצ\"ל דמיירי דבשעה שנאנסה היה עדיין עומד במחשבתו זאת ולכן לא הוי חזרה אך הא דהגביהה ונטל כו' דמשמע אפי' החזירה למקומה דומיא דהטה שלא זזה ממקומה קשיא ואולי מש\"ה קאמר שמואל לא נטל ממש אלא כיון שהגביה ליטול דאיכא למימר דבשעה שנאנסה לא חזר ממחשבתו:",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה החושב אמר בפני עדים. </b>ופירש\"י ל\"י למאי הצריך עדים דנ\"פ דאפי' הודה מעצמו שאמר לשל\"י יתחייב לב\"ש ודוחק לומר משום דסיפא דקרא דעכ\"ד פשע דמיניה ילפי ב\"ש כתיב אשר ירשיעון אלהים דדרשינן פרט למרשיע א\"ע (ב\"ק ס\"ד ב') דנראה דלדרשה דב\"ש וב\"ה האי ע��ד\"פ שב על סיומא דקרא דלעיל מיניה אם לא שלח ידו וגו' ומופסק מענין דלקמיה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הנחושת קונה אה\"כ כו'. </b>ונחושת נגד הזהב מחלוקת הפוסקים ואין להקשות לדעה דנחושת קונה אה\"ז יותר ה\"ל לתנא למתניה תחת קונה אה\"כ דזה הוה ידעינן מק\"ו דמה לנגד זהב הוה פירי כש\"כ נגד כסף דאף הזהב נגדו פירי די\"ל דה\"א דחריפות אינו מועיל אלא נגד חשיבות דחדא מדרגה כמו כסף נגד זהב אבל נגד חשיבות דב' מדרגות כמו נחושת נגד זהב לא אע\"ג דחריפא טפי אף מכסף באתרא דסגיא ולכן ה\"א דנחשת הוה טיבעא נגד כסף דאינו חשוב מינה רק מדרגה אחת ואיהי חריפא טפי קמ\"ל ועי' רא\"ש ונ\"י. גם אין להקשות מלקמן לתרי לישני קמאי למ\"ד דאף בפירות על דינרין מחלוקת ועל פריטי מודו ב\"ש דמחללינן אלמא דפריטי חשיבי מטבע יותר מדהבא דז\"א אלא למ\"ד דדהבא אינו נחשב למטבע כלל אבל לדידן דחשיב מטבע לגבי נפשיה הוה מטבע אפי' נגד פריטי כיון דחשיבא מינה בב' מדרגות ותדע דבלישנא מציעא הקשה למ\"ד דטעמא דב\"ש מכסף ראשון מהא דהפורט סלע של מע\"ש ואמר השתא כו' לגבי פריטי כו' לגבי דהבא דחשיב מיניה כו' אע\"ג דלמ\"ד שכנגדו ע\"כ פריטי חשיבי טפי כנ\"ל אלא ודאי כדאמרן וזה יש לדחות ע\"פ מש\"כ התוס' שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ר\"ש אומר כו' דבריו הללו אינם בעיני אלא דברי תימה כו'</b>. [נ\"ב לפלא שלא הביא כלל מש\"כ הרמב\"ם בפי' המשניות. והרע\"ב נמשך אחריו. וראיתי במהר\"ם שיף בחידושי הש\"ס (מ\"ט ב') גמ' כגון שהיתה עלי' של לוקח כו' כתב וז\"ל. הרמב\"ם בפי' המשנה ונמשך אחריו הברטנורה שגגו שגגה גדולה שסברו שקאי אמשנה ע\"ש עכ\"ל. מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה האונאה ארבעה כסף מכ\"ד כסף לסלע. </b>נ\"ל דשיעור המשנה הוא האונאה ד\"כ לסלע ומכ\"ד כסף בא לבאר באיזה כסף מדבר או אתי לפרש את הסלע דדוקא אם הוא יוצא בכ\"ד כסף אז הוי' אונאתו ד' כסף (ועי' לעיל מד\"ב בתד\"ה אחד משמונה) ומלת לסלע משמשת לשתים ולכן בר\"ט לא נזכר מכ\"ד כסף (כפי הגי' במשניות ובירושלמי ורי\"ף) דכבר ביאר תנאי זה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה אפי' לאחר יב\"ח כו'. </b>נקיט זמן זה לרבותא משום דדרך להתיאש בו כדלעיל (כ\"ד ב'):"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ותרומת מעשר של דמאי כו' שהרמב\"ם בפ' ט\"ז מהל' מאכלות אסורות הל' י\"ז השמיט ותרומת מעשר של דמאי מהאי טעמא כו'. </b>[נ\"ב עי' מה שכתבתי שם בגליון ששגה בזה במחילת כבודו:",
+                "<b>שם בא\"ד ולא דק הכ\"מ כו' הראה מקום שהוא בפרק הזהב כו' </b>נ\"ב וכן הסמ\"ג לאווין רנ\"ח כתב הלשון:",
+                "אבל אמרו חכמים שאם לא יתחייבו עלי' חומש יזלזלו בה כדאיתא פרק הזהב עכ\"ל. מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה העבדים כו'. </b>עתוי\"ט שדקדק על סדורן ולפלא שלא הביא גי' הגמרא לקמן (נ\"ז) הקרקעות והעבדים והשטרות:",
+                "<b>שם רש\"א קדשים שחב\"א יש להן אונאה. </b>וכתב התוי\"ט דכן חולק בתשלומי דו\"ה בפ\"ז דב\"ק. ואני מוסיף דכן נמי לענין שומרים דכ\"מ בפ\"ו דשבועות מ\"ה ולקמן (נ\"ח) בגמרא הא מני ר\"ש היא כו' וע\"ש בפרש\"י והא דנקט אונאה עמש\"כ בפ\"ב דפאה מ\"ז ונ\"ל דר\"ש יודה דאם יש במעות די קניית אחרת לצאת בה ידי נדרו דפטור הלוקח להחזיר לו אונאתו כמו בגנב שור דפוטר עצמו בכבש (ב\"ק ע\"ח ב') וע\"ש בפרש\"י:",
+                "<b>שם בתור\"ע אות ל\"ט </b>הקשה הא האי קרא מוקמינן לי' לקמן (נ\"ח ב') באונאת דברים ותמוה דקרא ב' דולא תונו איש את עמיתו הוא דמוקמינן באנ\"ד ע\"ש ומה שהקשה דנמעט הקדש מעמיתך אישתמיטתיה במחכ\"ת סוגיא דבכורות (י\"ג ב') ע\"ש ועי' רמב\"ם פי\"ג מהל' מכירה הל\"ז וח' ובל\"מ שם:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה לתוך פיטוס </b>כצ\"ל בסמ\"ך מלשון בעלי פטסין (ביצה ט\"ו ב'):"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה ואיזהו תרבית המרבה בפירות כו'. </b>הא דתארוהו בשם תרבית ולא בנשך או מרבית (עתוי\"ט) נ\"ל משום דשם איסור תרבית לא מצאנוהו בתורה אלא בלשון לקיחה וכן בקראי דיחזקאל (י\"ח וכ\"ב) והמרבה בפירות בשעת פסיקה אין איסור דשמא לא יוקרו רק דאח\"כ אם הוקרו אסור לקחת הפירות כפי שפסק אלא כשער של עכשיו או שיחזיר לו דמיו כיון דידוע כמה דמים נתן וכ\"מ לקמן (ע\"ד ב') במשנה דר\"ג דהחמיר ע\"ע מ\"מ הלווה סתם רק דאח\"כ בהוקרו קבל מהם כשער הזול ובשעה שהלוו שם דמיהם כדי שידע בשעת השבה איך ליטול מהם וכ\"מ בשבת (קמ\"ח ב') הא באתרא דקיץ דמי' ע\"ש בפרש\"י וע\"ד דרוש יש להוסיף עוד דלתרבית מסיים קרא ויראת מאלהיך ולא כתיב שם הוי\"ה כדכתיב אחר נשך ומרבית אני ה' אלהיכם הוא לרמז שייראו מהדיינים שגזרו עלה כי אלהים בכ\"מ ר\"ל דיינים:",
+                "<b>שם עמדו חטים בל' דינרים. </b>הוא שער הרגיל ד' סאה בסלע כמש\"כ בתענית (י\"ט ב') בס\"ד ע\"ש:",
+                "<b>שם בתור\"ע אות מ\"ג </b>הקשה דלדעת התוס' לעיל (מ\"ו ב') בד\"ה יש ע\"כ מיירי בהנאת מחילת המלוה וא\"כ מאי מקשה ליה אביי אפי' יש לו נמי והיינו מהך ברייתא כפרש\"י דלמא היא מיירי בפסק בגוף החוב (כ\"נ כוונתו) ולק\"מ דע\"כ רבה גופיה מוקי לה ג\"כ בהנאת מחילה דאל\"כ מאי מייתי מינה לפי' דמתניתין:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה מכר לו את שדהו. </b>עי' בתוי\"ט דקדוק נכון וכדבריו מוכח להדיא בערכין (ל' ב'):"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה וסייחים. </b>פי' התוי\"ט בני אתונות לפ\"ז לא א\"ש סיפא ומגדלין אותן כו' וחמור כו'. לכן נראה דסייח כולל גם בן סוס וכ\"נ מפרש\"י כאן ובריש ר\"ה פי' ג\"כ סייח עייר בן סוס:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה כל ימי גריד אחד כי\"ר אחת </b>פשוט דצ\"ל בתרווייהון שוה או אחד כגי' המשניות או אחת כגי' הרי\"ף והרמב\"ם בחבורו ונ\"ל דלא שרי אלא בהתנו שזה ישוב עמו לעשות אותו שיעור עצמו של שדה בית סאה או סאתים וקמ\"ל דל\"ח שמא יהי' יום התשלומין יום סגריר שקשה למלאכת השדה ולכן אז הפועלין ביוקר יותר והא דפרש\"י שלא חשו לאריכת הימים זה מזה (דמשמע לכאורה שמחליפין מלאכת יום ביום) נ\"ל דכוונתו דכשהיום קצר הפעולה ביוקר למיעוט עת הראוי למלאכה ועי' לשון הרמב\"ם בפי':"
+            ],
+            [
+                "<b>עוברין משום לא תתן כו'. </b>הא דלא חשיב לאוי דלא תשיך שהלוה עובר (עי' מהר\"ם) אולי דהתנא ר\"ל דאף באבק רבית עוברין על השמות הללו מדרבנן ובא\"ר יש דאין הלוה עובר אפי' מדרבנן בלאוי דלא תשיך רק משום ולפ\"ע כמש\"כ הרא\"ש בסי' מ\"ב:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה והבריקה וכן בירושלמי פי' דבזק </b>נראה שמפרשו ע\"פ הגמ' דחגיגה (י\"ג ב') מאי כמראה הבזק אריב\"ח כאור כו' אבל שם אין אור פי' של בזק עי' פירש\"י שם וכן ביומא רפ\"ב בגמרא בזק לישנא דמיבזק הוא אכן נראה דהירושלמי מפרש כרבא בכאן וכן הבינו הפ\"מ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה אבל משום השב אבידה לבעלים. </b>כה\"ג בבכורות (כ\"ח):",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה היה עושה כו' </b>ע\"ש שדקדק מדל\"ק נמי בעינן ש\"מ דלזה הצד אינו מוכח מהאי קרא למין ופשוט דמשכחת לה במודלית כדלקמן והרל\"צ במחכ\"ת לא ירד לזה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה קוצץ כו' ע\"י אשתו מפני שיש בהן דעת. </b>לפ\"ז אם היא קטנה אינו יכול לקצוץ ע\"י וכ\"מ להדיא מלשון הרמב\"ם והטוש\"ע ולישנא דמתניתין צ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה הרי אלו כו' [כן פירש\"י צ\"ב ע\"ב ומסיים הרע\"ב] והרי הן טבל </b>ובנ\"י שם מפורש יותר דהטעם דלא יאכלו הוא משום טבל משמע דאם מעושרין הן יאכלו ותימה דאטו מעשר גרים גמר מלאכה קא גרם כדפריך לעיל (פ\"ט) וזה ע\"כ גרע אפי' מבח\"ל מדלא מוקי שם בתחלה במעושר שוב ראיתי שלשון הרע\"ב הוא מהרמב\"ם בפי\"ב מהל' שכירות ה\"ו וע\"ש במל\"מ:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה והשואל כו' שבויה לא כתיבא בפ' שואל אלא ו' כו' </b>ל\"ד דשבויה נפקא לה לקמן מאו דכתיב בשואל גופיה ומן ו' דוכי ישאל לא ילפינן אלא גניבה ואבדה דכתיבי בש\"ש לחיובא אבל שבויה אדרבה כתיבא שם לפטורא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה או שכר בעליה עמה. </b>בגמ' צ\"ה ע\"ב תנן כו' השואל הפרה ושכר כו' ובמשנה לא נזכר עוד הפעם בשואל גבי ושכר בעליה ונ\"ל דהש\"ס הוסיף זה לביאור לומר דהשואל דרישא קאי ג\"כ על שכר בעליה דלא תימא דלצדדין קתני ואו שכר קאי אשוכר פרה (וע\"ד שתירץ רנב\"י בב\"ק ע\"ז בברייתא דטרפה בהמה ואכלה ע\"ש וכן בש\"מ) וזה מוכח מסיפא דלא תני ואח\"כ שאל הפרה או שכרה:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה שכר אחת ושאל א'. </b>ברי\"ף ורא\"ש וכן בירושלמי הגי' בהפך ונכון וכ\"מ בפרש\"י:",
+                "<b>שם בתור\"ע אות ס\"ז </b>הביא את דברי הנ\"י שפי' דהא דקתני שאלה חצי היום ושכרה כו' משתמע נמי דחצי הא' מן היום בשכירות והב' בשאילה ומזה הוא הפירכא והקשה עליו דא\"כ חזקת חי דבהמה מסייעא לברי דמשאיל ובכזה אפי' לר\"נ חייב כדאיתא בכתובות (י\"ב ב'). והנה אם נאמר כדעת הט\"ז ביו\"ד סי' שצ\"ז דבמיתה כיון דעומדת לכך אמרינן הרי מתה לפנינו ולא מוקמינן אחזקת חי לק\"מ אמנם בתוס' לקמן (ק') ד\"ה הא מני מוכח דל\"ל סברא זו שכתבו דמוקמינן אחזקת חי ומעוברת אע\"ג דהשתא מתה וילדה ועומדת לכך וכבר הזכירם הנקה\"כ שם:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה מעשה כו' מדינר זהב לחדש. </b>ברא\"ש הגי' דינר בל\"מ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה והיא בית השלחין. </b>אילו לא נקרא בשם זה אלא משום לישנא דמשלהי א\"כ העיקר חסר היינו שהיה בה מעיין ואולי לזה כוון הסמ\"ע בר\"ס שכ\"א להשיא שם זה ע\"ש הכתוב ושולח מים וגו' ושפיר נכלל בשם זה גם המעיין שמשקה אותו ושם בה\"ש פירושו מתחלף בכ\"מ עי' ב\"ב (ס\"ח) ובתוס' שם ולחנם השיג עליו התוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה לא יזרענה חטים </b>עי' בתוי\"ט בשם רש\"י ולשון הה\"מ שם משמו אבל בקבלנות אפי' לזרעה שעורים יזרענה חטים משמע דכש\"כ חטים יזרענה שעורים וכן לשון הרמ\"א בסי' שכ\"ד דבקבלנות יכול לשנות אפי' לדבר המכחיש. ונ\"ל דר\"ל והוא יקח לו חטים מן השוק כמו דיוכל להובירה ולשלם במיטבא עי' ט\"ז סי' שכ\"ב ועי' בנ\"י על הא דלעיל (ק\"ה) חטי דארעאי בעינא והטור שכ' שם דבקבלנות אינו יכול לשנות לדבר שהוא שוה פחות אפי' אם אינו מכחיש כ\"כ נ\"ל דר\"ל אדעתא דיתן לו חלקו מאותו המין שזורע ול\"פ אהדדי. ולפלא בעיני שלא העירו האחרונים בזה. ודע דמה שהקשה התוי\"ט בחכירות יאמר מפירות דקרקע שלי אני רוצה לק\"מ לפי מה שהבאתי מהא דהובירה ומהנ\"י גם ישובו בקבלנות אינו עולה להא דקדושין (מ\"ח ב') בדינר זה של כסף ונמצא של זהב דאינה מקודשת ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה ולא יכנס לביתו כו'. </b>נראה דלחצירו או לבית תבנו וכיוצא שרי דלענין מזוזה איצטריך ביומא (יא) בשעריך לרבויינהו וכן לענין מעקה בספרי:",
+                "<b>שם היו לו שני כלים נוטל א' ומניח א'. </b>עפרש\"י ולפירושו ומניח (או ומחזיר כפי שהעתיק) דקתני היינו מיד וכדמשמע מהתוי\"ט ואילו לא היה החוב אלא נגד א' מהם מה לו ליטול אותו שצריך להחזירו מיד כיון שיש די בא' לגבות כל חובו ואפילו מבניו וכן שביעית לא תהא משמטתו (אך לכאורה י\"ל דנ\"מ שיוכל אח\"כ ליטלו בעצמו בלתי שליח ב\"ד וצ\"ע בזה) אך קשה מדוע לא תני דין זה באם לא היה לו אלא כלי אחד דנוטלו ומחזירו בעת הצטרכו אליו אם ביום או בלילה לכן נלע\"ד דכלפי דקתני בערכין פ\"ו מ\"ג לענין סידור דנותנין לו שני כלי אומנות מכל מין ומין כו' אשמעינן הכא במשכון דא\"צ להשיב לו רק כלי אחד והחילוק מבואר דהתם שמא יתקלקל הא' ויהיה הב' תחתיו אבל הכא אם יתקלקל אז ישיב לו הב':",
+                "<b>שם ומחזיר את הכר בלילה. </b>לקמן ע\"ב בסופו משמע דגרסינן במשנה גם כסת ע\"ש ברש\"י ד\"ה בשלמא כר ובתד\"ה השתא:",
+                "<b>שם ואם מת אינו מחזיר ליורשיו. </b>עפרש\"י וק\"ל מגיטין (ע\"ד) דס\"ל לרשב\"ג לי ואפי' ליורשי ואולי משום דהכא מלת לו מיותר דהשבה לחודא משמע ג\"כ למקומו הראשון ועי' לעיל (מ' ב') במשנה דהמפקיד חבית ובסוגיא שעלה. ובזה א\"ש דגבי השבת אבדה נמי כתיב תשיבנו לו והשבותו לו ופשוט דאפי' ליורשיו דהתם לו אינו מיותר דאשמעינן דישיבנה למקום המשתמר עיין ב\"ק (נ\"ז) ועי' קדושין (י\"ז ב') דדרשינן ג\"כ גבי נרצע ועבדו לא את הבן כו':",
+                "<b>[שם בתוי\"ט ד\"ה לא ימשכננו כו' ונראה לי דבגמ' כו' </b>נ\"ב עי' בתומים שם אות ב' שהצדיק את הסמ\"ע:",
+                "<b>שם ד\"ה ומניח אחד כו' והר\"ב העתיק ומחזיר אחד. </b>נ\"ב שכח להזכיר את רש\"י שהעתיק ג\"כ ומחזיר ועי' בשט\"מ שהאריך בזה וכ' שבהלכות הרי\"ף הגי' ומניח אחד. מהגרמ\"ש]:",
+                "<b>שם במשנה אלמנה כו' א\"מ אותה. </b>ובגמרא בטעם ר\"ש דמשיאה שם רע מוכח דלאו זה אינו אלא באלמנה וק\"ל דכמו דדרשינן בבכורות (כ\"ה) גבי לא תעבוד בבכור שורך ולא תגוז בכור צאנך ליתן את האמור ש\"ז בזה וע\"ש בפרש\"י ובמש\"כ בס\"ד בשבת (קנ\"ה) ה\"נ כתיב לא תטה משפט גר יתום ול\"ת בגד אלמנה נדרוש נמי דלא תחבול האמור באלמנה שב ג\"כ לגר יתום ורש\"י בנימוקיו כתב על הא דלא תטה ושנה בעני לעבור עליו בב' לאוין משמע לי משום דמפרש לא תטה קאי ג\"כ על אלמנה דבתריה וכההיא דבכורות וכן כתיב קרא אחרינא ארור מטה משפט גר יתום ואלמנה והיכי דכתיבי תלתיהן כל העניים במשמע כבפרשות שאחריו:",
+                "<b>שם שנאמר ל\"ת בגד אלמנה. </b>ק\"ל מנ\"ל לרבויי שא\"ד כיון דל\"כ אלא בגד. וראיתי להש\"ג בשם ריא\"ז שכתב באמת דלא אסרה תורה אלא בגד לבישתה ומצעותיה (ואולי מדרבנן מיהא אסור אף בשאר כלים דכ\"מ מסתימת לשון המשנה והפוסקים) וקשה לתנא דברי\"ש דא\"ל דכל בגדים שנאמרו בתורה סתם אינן אלא צי\"פ וא\"כ ה\"נ לענין חבול אלמנה ומדוע לא משני הש\"ס בשבת (כ\"ז) דאף כל כו' לאתויי הא אתא:",
+                "<b>[שם בתוס' רע\"א אות ע\"ז ודעת הש\"ך שם דדוקא באלמנה כו' </b>נ\"ב וכן הסכים התומים מהגרמ\"ש]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה רואים שאם נחבט הבית מיסודו כו'. </b>כ\"פ רש\"י לכאורה נראה להגיה שאם נחבס כו':"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה אמר בעה\"ע לבעה\"ב לבנות עי' רש\"י ורע\"ב. </b>הסמ\"ע בסימן קס\"ד סק\"ד כתב ליישב שלא לסתור דבריו אלו למש\"כ התוס' במשנה דלעיל דבאחין שחלקו אין על התחתון לבנות תקרה וכ\"כ שם הרא\"ש בדעת רש\"י דכאן שאני שנפלו לגמרי כו' ע\"ש. ותמוה דא\"כ מה הקשו שם התוס' מהא דלקמן תחתון שבא לסכך כו' והרא\"ש נדחק ליישב הלא שם מיירי בדנפלו לגמרי:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה בעה\"ג יורד וזורע למטה כו' </b>לא התבאר בגמרא ובפוסקים אותו הנשאר למעלה מי זורעו:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה השוכר אה\"פ כו' וא\"ל טול כו' אין שומעין לו. </b>התוי\"ט הביא בשם המרדכי והגמ\"י דבמידי דאכילה כגון חטין ושעורין שומעין לו והש\"ך בסימן של\"ו סק\"ב נראה שלא הסכים לזה ואולי דוקא בחטין כו' דאינן ראויין לאכילה כמות שהן אבל פת אפוי וכיוצא גם הש\"ך יודה:",
+                "<b>שם במשנה אבל גובלין כו' אבל לא ללבנים. </b>כ\"ה גירסת הרי\"ף ונכון:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה והשאר וכו' דעליון גופי' אפקורי מפקיר להו לגבי' דתחתון. </b>עמש\"כ בס\"ד לעיל (כ\"ז) ע\"ד רש\"י בכה\"ג:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Vilna Edition",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "רש״ש על משנה בבא מציעא",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Nezikin/Rashash on Mishnah Eduyot/Hebrew/Vilna Edition.json

@@ -0,0 +1,168 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Rashash on Mishnah Eduyot",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI",
+    "versionTitle": "Vilna Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "משניות דפוס ראם, ווילנא תרס\"ח",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "רש״ש על משנה עדיות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[בהקדמת התוי\"ט ד\"ה התחיל במ\"ר שניה ושלישית נ\"ב שם ליתא (המלה ושלישית):",
+                "בא\"ד אח\"כ הביא ההלכות שדעת שמאי עצמו בהן כדעת חכמים נ\"ב נראה שזה היא נוסחא ישנה אשר מעתיק אחד החליפה בלשון שבא אח\"ז. מהגרמ\"ש ז\"ל]:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה למה מזכירין כו' ולמדתי ישוב לזה מדברי הרמב\"ם בחבורו כו' שאין ב\"ד כו' עד שיהיה גדול וכו' במד\"א וכו' אלא בשאר דיני תורה כו'. </b>ק\"ל דבדיני תורה כתב שם בראש הפרק (הביאו התוי\"ט לעיל בד\"ה שאין הא') דלא בעינן שיהא גדול כו' וברמב\"ם שלפנינו ד\"ב הגי' במד\"א בדברים שלא אסרו אותן כדי לעשות סייג לתורה אלא בשאר ד\"ת משמע דהחילוק הוא בין שהסייג הוא לחיזוק התורה בכללה לבין שאינו סייג אלא למצוה אחת ממצוות התורה אבל מהכ\"מ א\"נ כן ועוד הכי י\"ח דבר סייגים להתורה בכללה לכן נ\"ל דצ\"ל אלא כשאר ד\"ת בכ\"ף וכ\"ה במ\"ע ור\"ל דלא היתה רק תקנה בעלמא לא משום סייג כמו ד\"ת שאינם משום סייג על הרוב אבל מ\"מ קשה דלשונו ברה\"פ גזירות ולשון זה נופל על סייגים כדקרי הש\"ס לי\"ח דבר גזירות וי\"ל דסייג נקרא כמו שניות דגזרי בכדי שלא יקילו בערוה גופה ותתבטל מצות אותה ערוה כולה וגזירה היא כמו סדין בציצית דגזרו אטו כסות לילה דאינה אלא חשש דבזה יעבור על איסור כלאים אבל גוף האיסור לא יתבטל בכללו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה אבל ולדבריהם כו' ולא ישאל מהם שום כלי שטף. </b>תמוה דא\"כ למה גזרו דלא יציל אלא דלשיטתם צ\"ל דע\"ה צייתי וא\"כ יוכל החבר לשאול מהם וכן בגמרא שם משמע דשואלין מהם כ\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>והכא צ\"ל דמיירי שאין בו ה' גפנים או דרי\"ש ס\"ל כריב\"נ בכלאים שם ועי' בפי' הראב\"ד:</b>"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה והבשר ועי' במ\"ו פ\"ד דמכשירין דמים תלושין מכשירין כו' ומסולקת קושיית התוס' כו'. </b>הן כיון דמשקי בי מטבחייא דאין מכשירין היינו מים ודם כמו שמביא לקמן ע\"כ צ\"ל דתלושין אין מכשירין מדאורייתא כמ\"ש התוס' שם ד\"ה לא דיין ואי משום דרבנן תיפוק ליה משום חבת הקדש כמ\"ש לקמן בשם הרמב\"ם ולפמש\"כ התו\"ח בשם הרמב\"ם לקמן פ\"ח מ\"ד יתכנו דבריו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה עריס חמש גפנים כו' ובד\"ה תזרע והוא כו' כדי עבודת הכרם שהם ו\"ט כו'. </b>(וכעין זה הוא לשון הרמב\"ם) הן עבוה\"כ הוא ד' אמות כדתנן בפ\"ו דכלאים מ\"א ובעירובין (צ\"ג) ובב\"ב (כ\"ו) ובכ\"ד ועי' לקמן פ\"ה "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה ריבנ\"א מן הפסח ועד העצרת שנאמר ומדי שבת בשבתו. </b>עי' בפי' הרמב\"ם והראב\"ד ולפמש\"כ בויקרא פכ\"ט אות ג' במ\"ק דעצרת היא טפילה לחה\"פ כמו ש\"ע לחה\"ס ע\"ש א\"ש בפשוטו מה שנקרא עצרת שבתו דר\"ל שבת של פסח:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה </b>מה שהביא התו\"ח ראיה לפי' הראב\"ד מפ\"ג דטהרות מ\"ב שגגה היא דהא התם יש ג\"כ משקה השמן היוצא מהם אלא דשם טעמא אחרינא דמשקה היוצא מכל פרוד אינו נוגע בפרוד אחר וגם המשקין אינן מתערבין יחד ותיכף הן נשרפין לכן טהור שם לכ\"ע:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הרע\"ב מפרש אבן השעות קודם ארון של גרוסות </b>ונראה שבכוונה סרסן כדי להסמיך דיני המסמרים יחד עתו\"ח ודלא כרל\"צ שהגיה בדבריו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>בהמה שנולדה ביו\"ט מותרת. </b>התוי\"ט העתיק כאן לשון הרא\"ש ולא שייך טעמא דהכנה כו' משמע דהבין בו דבא לתת טעם מדוע לא תאסר בו ביום משום הכנה וז\"א דגם ביצה אינה אסורה אלא משום דמאתמול גמרה לה וגזירה משום יו\"ט אחר השבת אבל משום לידתה ביו\"ט אין חשש דיו\"ט מכין לעצמו והרא\"ש דינא אשמעינן דאף ביו\"ט ושבת הסמוכים זל\"ז דקי\"ל דביצה הנולדה בזה אסורה בזה משום הכנה כדאיתא שם (ד) ותד\"ה אלא מ\"מ בעגל מותר וכ\"מ בטור בסי' תצ\"ח ובמ\"א שם סקי\"א אכן הרב\"י שם הבינו ג\"כ כהתוי\"ט ומש\"כ דולד הוא טוב לאכילה כו' כמו אחר הלידה עי' מה שהעירותי ע\"ז שם מזבחים:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בש\"א יש לו פרט כו'. </b>ופי' הראב\"ד והא נמי חומרא לב\"ה כו' ועתו\"ח שהקשה עליו בזה וי\"ל קושיותיו ע\"פ מש\"כ התוי\"ט לקמן מ\"ז בשם התוס' ול\"נ דלא תני זה אלא מפני שהוא נמשך מפלוגתתם הראשונה וכה\"ג לקמן (מ\"ח) חלצו ב\"ש פוסלין כו':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה סדין בציצית כו'. </b>עתוי\"ט מה שהביא בשם הכ\"מ לתרץ קושיית התוס' ול\"נ דכוונתם להקשות דהרי הא דעשה דוחה ל\"ת ילפינן מכלאים בציצית וא\"כ נילף מינה אפי' היכא דאפשר לקיים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה דם נבלות כו' וב\"ה מטמאין. </b>בפי' הראב\"ד מוכח דאינו אלא מדרבנן דגזרו משום כזית בשר ונראה שכוון בזה לתרץ קושיית התוס' במנחות (ק\"ד) ד\"ה הואיל דמוכח מכ\"ד דדם אינו כבשר והתוי\"ט לקמן רפ\"ח רצה להעמיס בפי' הר\"ב דב\"ה אינן מטמאין אלא טומאת משקין ותימה דבכריתות (כ\"א) מוכח להדיא דמטמא מדאורייתא טומאת נבלה דקאמר שם ואם דם מטמאה טומאה חמורה דתנן דם נבלות כו' והתם אדרשא דקרא קאי וש\"מ דהוא מה\"ת:",
+                "<b>שם ומודים בביצת טרפה. </b>(ר\"ל אפי' נגמרה קודם שנטרפה כמ\"ש התוי\"ט בשם הר\"ן) שהיא אסורה מפני שגדילה באיסור פי' שהיא יכולה להגמר (כדאיתא בחולין אליבא דמ\"ד טרפה א\"י) באיסור ר\"ל אף לאחר שנטרפה ואז נאסרת מדינא כיון דבשעה שנטרפה לא נגמרה עדיין ולכן גזרו אף אם נגמרה קודם שנטרפה אטו אותן שנגמרו אחר טריפתה משא\"כ נבלה דא\"א שיגמרו אחר שנתנבלה לכן ליכא למיגזר:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה ומודים ביולדת בזוב כו' שאם לא ספרה ולא טבלה כו'. </b>והוא מפי' הרמב\"ם ולא טבלה כדי נסבו דמאי תהני לה טבילה אם לא ספרה והעיקר תלוי בספירה דאם ספרה אע\"פ שלא טבלה עדיין היא מחלוקת וכמ\"ש הרמב\"ם תחלה והוא מהגמרא דנדה (ל\"ה ב') וכ\"פ שם הרע\"ב:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה ח\"ו כו' ופרש\"י אלמלא תודוס אתה אדם חשוב כו' שכן בירושלמי כו' שהיה שולח פרנסת חכמים. </b>תמוה הרי גם בגמרא דילן שם בפסחים איפשטא דגברא רבא הוא מדדרש כו' וריב\"א אמר שם מטיל מלאי כו' והוא כהירושלמי שהביא. ומש\"כ עוד דבגמרא דברכות כו' גרסי' ר' יוסי בגמרא שלפנינו* הגי' ר\"י בר\"ת ובפרש\"י שם מפורש ר' יהודה:",
+                "*הד\"ס העיד שבכל הדפו\"י הגי' בגמ' דברכות וברש\"י ר' יוסי ושכן הוא בב\"נ ובע\"י ובאו\"ז והמהרש\"ל הוא שהגיה ר' יהודה ע\"פ המשנה דעדיות. "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה שרא\"א לא אמרו אלא על אמה\"ח כו'. </b>נראה דבאבר מן הנבלה (וכן מן השרץ) גם הוא מודה דמטמא מק\"ו דאמרו לי' דהתם ליכא לדחויי דמרובה טומאת החיים וראיה לדבר דבס\"פ העור והרוטב מתרץ להא דר\"ש מטהר גבי אבר המדולדל באדם דאזיל בשטת ר\"א ולא תירץ כן דבריו דבמשנה הקודמת בהא דמטהר גבי אבר המדולדל בבהמה ולפ\"ז נדחה הלכאורה דבתוס' שם ד\"ה כזית:",
+                "<b>שם שהחי עושה מו\"מ מתחתיו כו' מה שאין המת מטמא. </b>ופי' הרמב\"ם (והרע\"ב אחריו) דאם שמו המת מלמעלה ממאה בגדים כו' כל מה שאחר הג' טהור כו' ואם השלכנו על המת כו' לכאורה כיון דטומאת מת בוקע ועולה בוקע ויורד כל הבגדים שתחתיו או ע\"ג כולם טמאים כמת עצמו ועי' לשונו בחבורו ספ\"ה מהל' טומאת מת שסיים בזה במד\"א כו' ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>כזית בשר הפורש מאמה\"ח ר\"א מטמא </b>נראה דבבהמה מודה ר\"א דטהור וראיה ברורה דבס\"פ העור והרוטב מסקינן דת\"ק דהוא ר\"מ אית ליה כר\"א בהא ושם לעיל (קכ\"ח ב') אמרינן לדידיה דבשר הפורש מאמה\"ח (דבהמה) לא מטמא:",
+                "<b>שם ד\"א אבר שיש עליו בשר כראוי כו' </b>עתוי\"ט שהר\"ש פירשו דבאבר מן המת איירי ותמיהני דא\"כ מאי שייטא ביה בשר כראוי לר\"א הלא לדבריו במ\"ב העלאת ארוכה לא מעלה ולא מורידה אלא בכזית תליא מילתא ועוד קשה דחסר הבשר דטמא ע\"כ בנשאר בו עצם כשעורה לר\"א דאין חשיבות לאמה\"מ וכ\"ש לריו\"ח בנזיר (נ\"ג ב' ונ\"ד) (ועמש\"כ ברמב\"ם פ\"ג מט\"מ הל\"ג) וחסר העצם דטהור היינו בלא נשאר בשר כזית ומאי פסקא ועוד מה זה ראיה לחומרת בשר מעצם. ומש\"כ הכ\"מ דבאמה\"ח אם חסר מהעצם כ\"ש טהור לגמרי אע\"פ שכה\"ב קיים כו' תמוה דהא בדר\"א קיימינן ולדידי' כזית בשר הפורש ממנו טמא ודע דהר\"ש עצמו תברי' לגזיזי' בפ\"ג דאהלות מ\"ה ופי' תחלה משנתינו זאת באמה\"ח ע\"ש:",
+                "<b>ומה </b>שכ' התוי\"ט דאין סברא לומר דעצם כשעורה הפורש מאמה\"מ לא יהא דינו כו' וה\"ז דומה ממש לתמיהת הכ\"מ כו' על הראב\"ד כו' תמיהני דאישתמיט לשני האדירים האלה דר\"ש א\"ל סברא זו בס\"פ העוה\"ר לפי' הרמב\"ם והרע\"ב אחריו ע\"ש ובעיקר כוונת הראב\"ד עי' בחדושי שם:",
+                "<b>שם שהבשר הפורש מה\"ח טהור ואבר כו' והוא כברייתו טמא. </b>ופי' הרע\"ב כברייתו בשר וגו\"ע ולשון הראב\"ד שיש עליו בשר כראוי ותמיהני דא\"כ מאי חומרא דעצם מבשר כמו דבשר לחוד טהור כן עצם לחוד טהור ואינו טמא אלא בהצטרפותם יחד וגידין עמהם לכן נלע\"ד דר\"נ בשטת ר\"ע בחולין (קכ\"ח ב') דמטמא בבהמה ושרצים אמה\"ח אף שאין עליו בשר (ומפרש\"י שם משמע דאינו מטמא אלא רכובה דברייתה בלא בשר וזהו שאמר כאן והוא כברייתו ולהתוס' שם יל\"פ כברייתו כדרך בריאת אחד מן האברים כגון רכובה שהיא בלא בשר ולפי ריב\"א שם י\"ל דסובר ר\"נ כרבי) ומטהר בכוליא וניב שפתים אף שהם כברייתן ומביא ראיה ממה דמצינו חומרא בעצם יותר מבשר באברי נבלה ושרצים וכמו דהביא ר\"א ראיה מהם על חומרת בשר מעצם ואולי לר\"ע אף באמ\"ח דאדם הדין כן עי' בתוס' שם בסה\"פ ד\"ה כזית ובמש\"כ שם ועוד יל\"פ דקי\"ל אמה\"ח שאין עליו בשר כראוי מטמא במגע ובמשא רק אם העצם הוא שלם (עי' אהלות פ\"ב מ\"ג ומ\"ה) והבשר ממנו אף שהוא שלם טהור מכלום ויהיה פי' כברייתו דהעצם הוא שלם כמו שנברא אף שאין עליו בשר היפך מפי' הראב\"ד והרע\"ב:",
+                "<b>שם תאמרו בחי שאין בו כו' </b>ורובע נראה משום דאף במת א\"מ רובע אלא מן רוב בנין או מנין ומעצם אחד א\"מ אלא שמאי לעיל פ\"א מ\"ז:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>[בתוי\"ט ד\"ה שהיו אומרים כו' פירש הראב\"ד וז\"ל כו'.</b> יותר ממה שאין שולקי כו' נ\"ב דצ\"ל ששולקי. מהגרמ\"ש ז\"ל]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>[בתוי\"ט ד\"ה העיד ריב\"ב והר\"ב כו' </b>נ\"ב בירושלמי שקלים פ\"ח הגירסא כלפנינו:",
+                "<b>שם בא\"ד בברייתא תני בה העיד ר\"י וריב\"ב </b>נ\"ב עי' מ\"ג ובתוי\"ט שם. מהגרמ\"ש ז\"ל]:",
+                "<b>שם בתי\"ט ד\"ה על דם נבלות. </b>שמטמאי' טומאת משקים כו' עמש\"כ לעיל רפ\"ה בס\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ארשב\"ג קבלנו עדותכם </b>עתוי\"ט שגי' אר\"ג עקרית והתו\"ח סייעו מהא דעדיות בו ביום נשנית כו' אבל מצאנו לעיל בפ\"ה ר\"י ור' יוסי ור\"ש (לנ\"א) וכן בס\"פ והמה היו בדור רשב\"ג וי\"ל דהכוונה דוקא על לשון עדות הנאמר בה או דרבי הוסיף בם גם ד\"א הדומים להם:",
+                "<b>[שם בתוי\"ט ד\"ה וריב\"ב בגמרא דכתובות מייתי לה וגרס ר' יהושע ב\"ב. </b>נ\"ב בגרסתנו גם שם* ובקדושין ע\"ה א' ור' יהודה ב\"ב ובערוך ערך אלמנה בתחילה כתב ר' יהודה ב\"ב ובסוף ר' יהושע ב\"ב:",
+                "*הד\"ס העיד שבד\"ו הגי' בכתובות ר' יהושע ב\"ב כמ\"ש התוי\"ט והמהרש\"ל בדפוס הראשון הגיהו שם כלפנינו וגם בערוך השלם ובערוך בדפו\"י הגי' בתחלה ובסוף ר' יהושע ב\"ב.",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה אלמנת עיסה כו' ש\"מ דל\"ג במתניתין אלמנה. </b>נ\"ב במחילה מכ\"ת דלא דק שפיר ונעלמה ממנו סוגיא ערוכה דפ' עשרה יוחסין שהביאו התוס' בדבור הקודם (ד\"ה אלמנת עיסה) הכל מודים באלמנת עיסה שפסולה ולאפוקי מהני תנאי דתנן בעדיות אלמנת עיסה אלמא דבמשנה דעדיות גרסינן אלמנת עיסה ור\"ת אינו מוחק אלמנה אלא מברייתא ולא ממתניתין כו' (פ\"י כתובות שם). מהגרמ\"ש ז\"ל]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה אר\"י כו'. </b>ומע\"ש אע\"פ שאין חומה כו' עתוי\"ט שכ' דהא דאם אין מקדש ירקבו דתנן במע\"ש ופסקה הרמב\"ם הוא מדרבנן מטעם דאם אין מקדש אין העם רגילין בטהרה. וכ' עוד ואע\"פ כו' העתיק ג\"כ האי דאוכלים מע\"ש כו' לכאורה י\"ל בפשיטות דנ\"מ כשיש מקדש או כמו בימי עזרא שעשו מזבח לבד והקריבו קרבנות ואז רגילין בטהרה כיון שהתחילו להקריב רק שיקשה עדיין מהגמרא דנפול מחיצות שהביא הראב\"ד:",
+                "<b>שם ד\"ה שקדושה כו'. </b>וכ\"ע הכ\"מ וא\"י מה כח חזקה גדולה כו' ול\"נ דכוונת הרמב\"ם דגם עתה כשקנה ישראל קרקע בא\"י ברשיון המלך הוי דומיא דזמן עזרא דאז כ\"כ עלו והחזיקוה ברשיון כורש ולכן חוזרת לקדושתה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה שנאמר כו' לפי שסברתו שאין החמס [צ\"ל הענין]</b> כו' נ\"ב הגהה זו טעות היא עי' לשון הרמב\"ם שהעתיק התוי\"ט בראש המשנה. מהגרמ\"ש ז\"ל]:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Nezikin/Rashash on Mishnah Eduyot/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,165 @@
+{
+    "title": "Rashash on Mishnah Eduyot",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rashash_on_Mishnah_Eduyot",
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[בהקדמת התוי\"ט ד\"ה התחיל במ\"ר שניה ושלישית נ\"ב שם ליתא (המלה ושלישית):",
+                "בא\"ד אח\"כ הביא ההלכות שדעת שמאי עצמו בהן כדעת חכמים נ\"ב נראה שזה היא נוסחא ישנה אשר מעתיק אחד החליפה בלשון שבא אח\"ז. מהגרמ\"ש ז\"ל]:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה למה מזכירין כו' ולמדתי ישוב לזה מדברי הרמב\"ם בחבורו כו' שאין ב\"ד כו' עד שיהיה גדול וכו' במד\"א וכו' אלא בשאר דיני תורה כו'. </b>ק\"ל דבדיני תורה כתב שם בראש הפרק (הביאו התוי\"ט לעיל בד\"ה שאין הא') דלא בעינן שיהא גדול כו' וברמב\"ם שלפנינו ד\"ב הגי' במד\"א בדברים שלא אסרו אותן כדי לעשות סייג לתורה אלא בשאר ד\"ת משמע דהחילוק הוא בין שהסייג הוא לחיזוק התורה בכללה לבין שאינו סייג אלא למצוה אחת ממצוות התורה אבל מהכ\"מ א\"נ כן ועוד הכי י\"ח דבר סייגים להתורה בכללה לכן נ\"ל דצ\"ל אלא כשאר ד\"ת בכ\"ף וכ\"ה במ\"ע ור\"ל דלא היתה רק תקנה בעלמא לא משום סייג כמו ד\"ת שאינם משום סייג על הרוב אבל מ\"מ קשה דלשונו ברה\"פ גזירות ולשון זה נופל על סייגים כדקרי הש\"ס לי\"ח דבר גזירות וי\"ל דסייג נקרא כמו שניות דגזרי בכדי שלא יקילו בערוה גופה ותתבטל מצות אותה ערוה כולה וגזירה היא כמו סדין בציצית דגזרו אטו כסות לילה דאינה אלא חשש דבזה יעבור על איסור כלאים אבל גוף האיסור לא יתבטל בכללו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה אבל ולדבריהם כו' ולא ישאל מהם שום כלי שטף. </b>תמוה דא\"כ למה גזרו דלא יציל אלא דלשיטתם צ\"ל דע\"ה צייתי וא\"כ יוכל החבר לשאול מהם וכן בגמרא שם משמע דשואלין מהם כ\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>והכא צ\"ל דמיירי שאין בו ה' גפנים או דרי\"ש ס\"ל כריב\"נ בכלאים שם ועי' בפי' הראב\"ד:</b>"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה והבשר ועי' במ\"ו פ\"ד דמכשירין דמים תלושין מכשירין כו' ומסולקת קושיית התוס' כו'. </b>הן כיון דמשקי בי מטבחייא דאין מכשירין היינו מים ודם כמו שמביא לקמן ע\"כ צ\"ל דתלושין אין מכשירין מדאורייתא כמ\"ש התוס' שם ד\"ה לא דיין ואי משום דרבנן תיפוק ליה משום חבת הקדש כמ\"ש לקמן בשם הרמב\"ם ולפמש\"כ התו\"ח בשם הרמב\"ם לקמן פ\"ח מ\"ד יתכנו דבריו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה עריס חמש גפנים כו' ובד\"ה תזרע והוא כו' כדי עבודת הכרם שהם ו\"ט כו'. </b>(וכעין זה הוא לשון הרמב\"ם) הן עבוה\"כ הוא ד' אמות כדתנן בפ\"ו דכלאים מ\"א ובעירובין (צ\"ג) ובב\"ב (כ\"ו) ובכ\"ד ועי' לקמן פ\"ה "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה ריבנ\"א מן הפסח ועד העצרת שנאמר ומדי שבת בשבתו. </b>עי' בפי' הרמב\"ם והראב\"ד ולפמש\"כ בויקרא פכ\"ט אות ג' במ\"ק דעצרת היא טפילה לחה\"פ כמו ש\"ע לחה\"ס ע\"ש א\"ש בפשוטו מה שנקרא עצרת שבתו דר\"ל שבת של פסח:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה </b>מה שהביא התו\"ח ראיה לפי' הראב\"ד מפ\"ג דטהרות מ\"ב שגגה היא דהא התם יש ג\"כ משקה השמן היוצא מהם אלא דשם טעמא אחרינא דמשקה היוצא מכל פרוד אינו נוגע בפרוד אחר וגם המשקין אינן מתערבין יחד ותיכף הן נשרפין לכן טהור שם לכ\"ע:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הרע\"ב מפרש אבן השעות קודם ארון של גרוסות </b>ונראה שבכוונה סרסן כדי להסמיך דיני המסמרים יחד עתו\"ח ודלא כרל\"צ שהגיה בדבריו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>בהמה שנולדה ביו\"ט מותרת. </b>התוי\"ט העתיק כאן לשון הרא\"ש ולא שייך טעמא דהכנה כו' משמע דהבין בו דבא לתת טעם מדוע לא תאסר בו ביום משום הכנה וז\"א דגם ביצה אינה אסורה אלא משום דמאתמול גמרה לה וגזירה משום יו\"ט אחר השבת אבל משום לידתה ביו\"ט אין חשש דיו\"ט מכין לעצמו והרא\"ש דינא אשמעינן דאף ביו\"ט ושבת הסמוכים זל\"ז דקי\"ל דביצה הנולדה בזה אסורה בזה משום הכנה כדאיתא שם (ד) ותד\"ה אלא מ\"מ בעגל מותר וכ\"מ בטור בסי' תצ\"ח ובמ\"א שם סקי\"א אכן הרב\"י שם הבינו ג\"כ כהתוי\"ט ומש\"כ דולד הוא טוב לאכילה כו' כמו אחר הלידה עי' מה שהעירותי ע\"ז שם מזבחים:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בש\"א יש לו פרט כו'. </b>ופי' הראב\"ד והא נמי חומרא לב\"ה כו' ועתו\"ח שהקשה עליו בזה וי\"ל קושיותיו ע\"פ מש\"כ התוי\"ט לקמן מ\"ז בשם התוס' ול\"נ דלא תני זה אלא מפני שהוא נמשך מפלוגתתם הראשונה וכה\"ג לקמן (מ\"ח) חלצו ב\"ש פוסלין כו':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה סדין בציצית כו'. </b>עתוי\"ט מה שהביא בשם הכ\"מ לתרץ קושיית התוס' ול\"נ דכוונתם להקשות דהרי הא דעשה דוחה ל\"ת ילפינן מכלאים בציצית וא\"כ נילף מינה אפי' היכא דאפשר לקיים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה דם נבלות כו' וב\"ה מטמאין. </b>בפי' הראב\"ד מוכח דאינו אלא מדרבנן דגזרו משום כזית בשר ונראה שכוון בזה לתרץ קושיית התוס' במנחות (ק\"ד) ד\"ה הואיל דמוכח מכ\"ד דדם אינו כבשר והתוי\"ט לקמן רפ\"ח רצה להעמיס בפי' הר\"ב דב\"ה אינן מטמאין אלא טומאת משקין ותימה דבכריתות (כ\"א) מוכח להדיא דמטמא מדאורייתא טומאת נבלה דקאמר שם ואם דם מטמאה טומאה חמורה דתנן דם נבלות כו' והתם אדרשא דקרא קאי וש\"מ דהוא מה\"ת:",
+                "<b>שם ומודים בביצת טרפה. </b>(ר\"ל אפי' נגמרה קודם שנטרפה כמ\"ש התוי\"ט בשם הר\"ן) שהיא אסורה מפני שגדילה באיסור פי' שהיא יכולה להגמר (כדאיתא בחולין אליבא דמ\"ד טרפה א\"י) באיסור ר\"ל אף לאחר שנטרפה ואז נאסרת מדינא כיון דבשעה שנטרפה לא נגמרה עדיין ולכן גזרו אף אם נגמרה קודם שנטרפה אטו אותן שנגמרו אחר טריפתה משא\"כ נבלה דא\"א שיגמרו אחר שנתנבלה לכן ליכא למיגזר:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה ומודים ביולדת בזוב כו' שאם לא ספרה ולא טבלה כו'. </b>והוא מפי' הרמב\"ם ולא טבלה כדי נסבו דמאי תהני לה טבילה אם לא ספרה והעיקר תלוי בספירה דאם ספרה אע\"פ שלא טבלה עדיין היא מחלוקת וכמ\"ש הרמב\"ם תחלה והוא מהגמרא דנדה (ל\"ה ב') וכ\"פ שם הרע\"ב:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה ח\"ו כו' ופרש\"י אלמלא תודוס אתה אדם חשוב כו' שכן בירושלמי כו' שהיה שולח פרנסת חכמים. </b>תמוה הרי גם בגמרא דילן שם בפסחים איפשטא דגברא רבא הוא מדדרש כו' וריב\"א אמר שם מטיל מלאי כו' והוא כהירושלמי שהביא. ומש\"כ עוד דבגמרא דברכות כו' גרסי' ר' יוסי בגמרא שלפנינו* הגי' ר\"י בר\"ת ובפרש\"י שם מפורש ר' יהודה:",
+                "*הד\"ס העיד שבכל הדפו\"י הגי' בגמ' דברכות וברש\"י ר' יוסי ושכן הוא בב\"נ ובע\"י ובאו\"ז והמהרש\"ל הוא שהגיה ר' יהודה ע\"פ המשנה דעדיות. "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה שרא\"א ��א אמרו אלא על אמה\"ח כו'. </b>נראה דבאבר מן הנבלה (וכן מן השרץ) גם הוא מודה דמטמא מק\"ו דאמרו לי' דהתם ליכא לדחויי דמרובה טומאת החיים וראיה לדבר דבס\"פ העור והרוטב מתרץ להא דר\"ש מטהר גבי אבר המדולדל באדם דאזיל בשטת ר\"א ולא תירץ כן דבריו דבמשנה הקודמת בהא דמטהר גבי אבר המדולדל בבהמה ולפ\"ז נדחה הלכאורה דבתוס' שם ד\"ה כזית:",
+                "<b>שם שהחי עושה מו\"מ מתחתיו כו' מה שאין המת מטמא. </b>ופי' הרמב\"ם (והרע\"ב אחריו) דאם שמו המת מלמעלה ממאה בגדים כו' כל מה שאחר הג' טהור כו' ואם השלכנו על המת כו' לכאורה כיון דטומאת מת בוקע ועולה בוקע ויורד כל הבגדים שתחתיו או ע\"ג כולם טמאים כמת עצמו ועי' לשונו בחבורו ספ\"ה מהל' טומאת מת שסיים בזה במד\"א כו' ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>כזית בשר הפורש מאמה\"ח ר\"א מטמא </b>נראה דבבהמה מודה ר\"א דטהור וראיה ברורה דבס\"פ העור והרוטב מסקינן דת\"ק דהוא ר\"מ אית ליה כר\"א בהא ושם לעיל (קכ\"ח ב') אמרינן לדידיה דבשר הפורש מאמה\"ח (דבהמה) לא מטמא:",
+                "<b>שם ד\"א אבר שיש עליו בשר כראוי כו' </b>עתוי\"ט שהר\"ש פירשו דבאבר מן המת איירי ותמיהני דא\"כ מאי שייטא ביה בשר כראוי לר\"א הלא לדבריו במ\"ב העלאת ארוכה לא מעלה ולא מורידה אלא בכזית תליא מילתא ועוד קשה דחסר הבשר דטמא ע\"כ בנשאר בו עצם כשעורה לר\"א דאין חשיבות לאמה\"מ וכ\"ש לריו\"ח בנזיר (נ\"ג ב' ונ\"ד) (ועמש\"כ ברמב\"ם פ\"ג מט\"מ הל\"ג) וחסר העצם דטהור היינו בלא נשאר בשר כזית ומאי פסקא ועוד מה זה ראיה לחומרת בשר מעצם. ומש\"כ הכ\"מ דבאמה\"ח אם חסר מהעצם כ\"ש טהור לגמרי אע\"פ שכה\"ב קיים כו' תמוה דהא בדר\"א קיימינן ולדידי' כזית בשר הפורש ממנו טמא ודע דהר\"ש עצמו תברי' לגזיזי' בפ\"ג דאהלות מ\"ה ופי' תחלה משנתינו זאת באמה\"ח ע\"ש:",
+                "<b>ומה </b>שכ' התוי\"ט דאין סברא לומר דעצם כשעורה הפורש מאמה\"מ לא יהא דינו כו' וה\"ז דומה ממש לתמיהת הכ\"מ כו' על הראב\"ד כו' תמיהני דאישתמיט לשני האדירים האלה דר\"ש א\"ל סברא זו בס\"פ העוה\"ר לפי' הרמב\"ם והרע\"ב אחריו ע\"ש ובעיקר כוונת הראב\"ד עי' בחדושי שם:",
+                "<b>שם שהבשר הפורש מה\"ח טהור ואבר כו' והוא כברייתו טמא. </b>ופי' הרע\"ב כברייתו בשר וגו\"ע ולשון הראב\"ד שיש עליו בשר כראוי ותמיהני דא\"כ מאי חומרא דעצם מבשר כמו דבשר לחוד טהור כן עצם לחוד טהור ואינו טמא אלא בהצטרפותם יחד וגידין עמהם לכן נלע\"ד דר\"נ בשטת ר\"ע בחולין (קכ\"ח ב') דמטמא בבהמה ושרצים אמה\"ח אף שאין עליו בשר (ומפרש\"י שם משמע דאינו מטמא אלא רכובה דברייתה בלא בשר וזהו שאמר כאן והוא כברייתו ולהתוס' שם יל\"פ כברייתו כדרך בריאת אחד מן האברים כגון רכובה שהיא בלא בשר ולפי ריב\"א שם י\"ל דסובר ר\"נ כרבי) ומטהר בכוליא וניב שפתים אף שהם כברייתן ומביא ראיה ממה דמצינו חומרא בעצם יותר מבשר באברי נבלה ושרצים וכמו דהביא ר\"א ראיה מהם על חומרת בשר מעצם ואולי לר\"ע אף באמ\"ח דאדם הדין כן עי' בתוס' שם בסה\"פ ד\"ה כזית ובמש\"כ שם ועוד יל\"פ דקי\"ל אמה\"ח שאין עליו בשר כראוי מטמא במגע ובמשא רק אם העצם הוא שלם (עי' אהלות פ\"ב מ\"ג ומ\"ה) והבשר ממנו אף שהוא שלם טהור מכלום ויהיה פי' כברייתו דהעצם הוא שלם כמו שנברא אף שאין עליו בשר היפך מפי' הראב\"ד והרע\"ב:",
+                "<b>שם תאמרו בחי שאין בו כו' </b>ורובע נראה משום דאף במת א\"מ רובע אלא מן רוב בנין או מנין ומעצם אחד א\"מ אלא שמאי לעיל פ\"א מ\"ז:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>[בתוי\"ט ד\"ה שהיו אומרים כו' פירש הראב\"ד וז\"ל כו'.</b> יותר ממה שאין שולקי כו' נ\"ב דצ\"ל ששולקי. מהגרמ\"ש ז\"ל]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>[בתוי\"ט ד\"ה העיד ריב\"ב והר\"ב כו' </b>נ\"ב בירושלמי שקלים פ\"ח הגירסא כלפנינו:",
+                "<b>שם בא\"ד בברייתא תני בה העיד ר\"י וריב\"ב </b>נ\"ב עי' מ\"ג ובתוי\"ט שם. מהגרמ\"ש ז\"ל]:",
+                "<b>שם בתי\"ט ד\"ה על דם נבלות. </b>שמטמאי' טומאת משקים כו' עמש\"כ לעיל רפ\"ה בס\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ארשב\"ג קבלנו עדותכם </b>עתוי\"ט שגי' אר\"ג עקרית והתו\"ח סייעו מהא דעדיות בו ביום נשנית כו' אבל מצאנו לעיל בפ\"ה ר\"י ור' יוסי ור\"ש (לנ\"א) וכן בס\"פ והמה היו בדור רשב\"ג וי\"ל דהכוונה דוקא על לשון עדות הנאמר בה או דרבי הוסיף בם גם ד\"א הדומים להם:",
+                "<b>[שם בתוי\"ט ד\"ה וריב\"ב בגמרא דכתובות מייתי לה וגרס ר' יהושע ב\"ב. </b>נ\"ב בגרסתנו גם שם* ובקדושין ע\"ה א' ור' יהודה ב\"ב ובערוך ערך אלמנה בתחילה כתב ר' יהודה ב\"ב ובסוף ר' יהושע ב\"ב:",
+                "*הד\"ס העיד שבד\"ו הגי' בכתובות ר' יהושע ב\"ב כמ\"ש התוי\"ט והמהרש\"ל בדפוס הראשון הגיהו שם כלפנינו וגם בערוך השלם ובערוך בדפו\"י הגי' בתחלה ובסוף ר' יהושע ב\"ב.",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה אלמנת עיסה כו' ש\"מ דל\"ג במתניתין אלמנה. </b>נ\"ב במחילה מכ\"ת דלא דק שפיר ונעלמה ממנו סוגיא ערוכה דפ' עשרה יוחסין שהביאו התוס' בדבור הקודם (ד\"ה אלמנת עיסה) הכל מודים באלמנת עיסה שפסולה ולאפוקי מהני תנאי דתנן בעדיות אלמנת עיסה אלמא דבמשנה דעדיות גרסינן אלמנת עיסה ור\"ת אינו מוחק אלמנה אלא מברייתא ולא ממתניתין כו' (פ\"י כתובות שם). מהגרמ\"ש ז\"ל]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה אר\"י כו'. </b>ומע\"ש אע\"פ שאין חומה כו' עתוי\"ט שכ' דהא דאם אין מקדש ירקבו דתנן במע\"ש ופסקה הרמב\"ם הוא מדרבנן מטעם דאם אין מקדש אין העם רגילין בטהרה. וכ' עוד ואע\"פ כו' העתיק ג\"כ האי דאוכלים מע\"ש כו' לכאורה י\"ל בפשיטות דנ\"מ כשיש מקדש או כמו בימי עזרא שעשו מזבח לבד והקריבו קרבנות ואז רגילין בטהרה כיון שהתחילו להקריב רק שיקשה עדיין מהגמרא דנפול מחיצות שהביא הראב\"ד:",
+                "<b>שם ד\"ה שקדושה כו'. </b>וכ\"ע הכ\"מ וא\"י מה כח חזקה גדולה כו' ול\"נ דכוונת הרמב\"ם דגם עתה כשקנה ישראל קרקע בא\"י ברשיון המלך הוי דומיא דזמן עזרא דאז כ\"כ עלו והחזיקוה ברשיון כורש ולכן חוזרת לקדושתה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה שנאמר כו' לפי שסברתו שאין החמס [צ\"ל הענין]</b> כו' נ\"ב הגהה זו טעות היא עי' לשון הרמב\"ם שהעתיק התוי\"ט בראש המשנה. מהגרמ\"ש ז\"ל]:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Vilna Edition",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "רש״ש על משנה עדיות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Nezikin/Rashash on Mishnah Horayot/Hebrew/Vilna Edition.json

@@ -0,0 +1,78 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Rashash on Mishnah Horayot",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI",
+    "versionTitle": "Vilna Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "משניות דפוס ראם, ווילנא תרס\"ח",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "רש״ש על משנה הוריות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>במשנה בין שלא עשו ועשה פטור. </b>מש\"כ הרע\"ב והן חייבין הוא שלא בדיוק דמשמע דקאי על מתניתין ביחיד שעשה ע\"פ הוראתם וז\"א דהב\"ד לכ\"ע א\"ח עד שיעשו רוב הקהל ול\"פ אלא על היחיד אם הוא חייב או לא וכוונתו הוא דלעולם אין המעשה תלויה בב\"ד אלא אף שלא עשו בעצמם הוראתם לבד פוטרת את היחיד ומחייבת אותם בעצמם בעשיית רוב הקהל:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה אבל המוציא מרה\"י לרה\"ר פטור. </b>צ\"ל המוציא מרשות לרשות וכדמוכח לקמן בגמרא וכ\"מ שהגיה בתור\"ע וכצ\"ל לקמן בהברייתא:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה או שהיה אחד מהן גר כו' נתין. </b>לכאורה נתין היינו גר. וי\"ל דאשמעינן דאף באמו מישראל דכה\"ג בגר כשר (עי' סוטה מ\"א ב' תד\"ה אותו היום) ושמעיה ואבטליון יוכיחו עי' פ\"א דאבות מ\"י ובתוי\"ט שם. מ\"מ נתין פסול. ומיירי בעבר ונשא ישראלית והרמב\"ם בפי\"ג מהל' שגגות השמיט נתין:",
+                "<b>שם או זקן שלא ראוי לבנים. </b>משמע דהמשנה עצמה מפרשת שיעור זקן דהוא שאינו ראוי שוב להוליד אבל הרמב\"ם בפ\"ב מהל' סנהדרין הל\"ג כ' זקן מופלג בשנים וע\"ש בלח\"מ וגירסתו נראה היתה שלא ראה בנים עי' בפירושו ובחבורו רפי\"ג מהלכות שגגות וכ\"ה הגי' במשניות ובהרע\"ב ומפרש דאו קתני ועי' רש\"י סד\"ה או שלא היה מופלא אבל מלשון זה משמע דאף דעתה אין לו בנים אם ראה בנים בזמן עבר כשר ובסנהדרין (ל\"ו ב') הגי' ומי שאין לו בנים וכן העתיק הרמב\"ם בחבורו שם וקשיין אהדדי:",
+                "<b>שם שוגגין ועשו מזידין ה\"א פטורין. </b>לשון הרמב\"ם בפי\"ג מהלכות שגגות הל\"ו וידעו הקהל שטעו כו' ק\"ל הא ידיעתם לאו ידיעה היא כמש\"כ בהלכה הקודמת דמצטרף לכל השוגגים על פיהם וצ\"ל דמיירי שהיו בכלל רוב העושים איזה תלמידים שהגיעו להוראה ובלעדם לא הוי רובא ומה שהניח בתור\"ע בצ\"ע דהיאך החליט התנא לפוטרם אפי' מכשבה ושעירה הא מ\"ל שחייבים כגון שידעו שדבר הזה אסור בלאו אבל לא ידעו הכרת ע\"ש ולפמש\"כ ל\"ד במחכ\"ת דממ\"נ שאר העם פטורין דה\"ל יחיד שעשה בהוב\"ד דפטור אפי' ידעו שטעו ואשר הגיעו להוראה בפשוט מ\"ל שיהיו חייבים כגון שטעו במצוה לשמוע ד\"ח וכדלעיל וציורו ג\"כ לא מחוור דהא שגגת הכרת אשר בעבורה יתחייבו הוה ע\"י הוראת ב\"ד ויותר יש לחייב את הב\"ד פר מלחייבם כשבה או שעירה ועי' במל\"מ ברפי\"ב שם דשקיל וטרי בכעין זה ולולי דברי הרמב\"ם הנל\"פ ועשו מזידין היינו שעשו אחר שכבר חזרו בהם הב\"ד כמו שוגג ועשה מזיד דר\"פ דלקמן:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה רי\"א ז' שבטים שחטאו כו' ושאר שבטים של\"ח מביאין ע\"י פר פר </b>כצ\"ל וכדלקמן בברייתא וכ\"מ מפרש\"י והנה רש\"י פי' דלר\"י ה\"ה שבט א' שחטא ע\"פ ב\"ד הגדול גורר שאר השבטים להביא כ\"א פר ולעד\"נ דבכה\"ג שאר השבטים אינן מביאין בין כולם אלא פר אחד בלבד דכעין זה מצינו לר\"ש דבששה והן רובו של קהל או שבעה ואינן רוב אין מביאין אלא פר אחד בין כולם לפרש\"י לקמן ע\"ב ולפ\"ז א\"ש דנקיט ז' שבטים דאז נגררין ��אר השבטים להביא פר לכאו\"א וכן לקמן (ו') אמרינן בשלמא לר\"י מ\"ל להני י\"ב חטאת כו' א\"נ דחטאו ז' שבטים כו' ולרש\"י הא אפי' שבט אחד סגי ובזה א\"ש מה דאמר בברייתא אשר חטאו ב' שבטים מביאים ב' פרים כו' ופרש\"י דה\"ה חטא שבט א' כו' והא קמ\"ל דב' שבטים לא סגי להו בפר א' והקשה המהרש\"א דהיאך הס\"ד לומר כן דהא אפי' אותן שלא חטאו מביאין כאו\"א פר לעצמו ותירוצו דחוק אבל לדידי א\"ש כיון דשאר השבטים שלא חטאו אינן מביאין אלא פר א' ע\"י כולם ה\"א דה\"ה אותן ב' שחטאו לא יביאו אלא פר א' לשניהם:",
+                "<b>שם הורו ב\"ד של אחד מה\"ש ועשה אותו השבט ע\"פ כו'. </b>פי' הרע\"ב ואין כאן רוב מנין ישראל פשוט דלרבותא נקיט ולא לדיוקא כמו שהבין התוי\"ט ומתניתין מיירי בכל גוונא בין שהיה רוב מנין ישראל או לא ודיוקא דגמרא דבב\"ד הגדול אף שאר שבטים חייבים הוא בחד צד דהיינו אם היה רוב מנין לשיטתו דאין גרירה בשבט אחד אלא ברוב מנין והוא שיטת הרמב\"ם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט סד\"ה אין חייבין כו' ואיכא למידק כו'. </b>ותימה מאי ראיה מרישא אה\"נ דרבי היא ולהכי חייב אף בעוקר כל הגוף. ועוד דלרבא למ\"ל שגגת מעשה בעבודת כוכבים אלא בעוקר כל הגוף כדאיתא בסנהדרין (ר\"ד ס\"ב) וזה נראה דאישתמטתיה להרב ז\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה א\"ח על עשה כו'. </b>פרש\"י ב\"ד וכ\"פ הרע\"ב והשלים עליו התוי\"ט סוף פרש\"י דבמשיח פלוגתא כו' ול\"ד דבמשנה הקודמת דתני אין ב\"ד חייבין עד כו' ושגגתו חטאת נראה להדיא שפי' הר\"ב דר\"ל חטאת קבועה ותני וכן המשיח אלמא דסתם דלא כר\"ע ובעקר פרש\"י עמש\"כ לקמן במשנה הסמוכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה והנשיא כיוצא בהם דריה\"ג. </b>וק\"ל דהל\"ל נמי כהן גדול דפטור לדידי' כדאיתא בגמרא וא\"ל דסמיך על מה דתני אין חייבין כו' דכולל ב\"ד ומשיח כדאיתא בגמרא (ס\"ד ז') (וזה נ\"ל כוונת רש\"י במש\"כ וה\"ה למשיח והתוי\"ט ל\"ד) ז\"א דלטעמי' משום דאין באין לידי עניות אף מרובה בגדים פטור והוא אינו נכלל בשם משיח כדלקמן (י\"א ב') במשנה ולהיפך ק\"ל במשנה הסמוכה לקמן דאין כ\"ג חייב על טומאת מקו\"ק דר\"ש מדשביק לישנא דמשיח דבכולה מכלתין ונקיט כ\"ג משמע דר\"ל אף מרובה בגדים (אמת בגי' המשנה שבגמרא איתא כ\"ג משיח אבל במשניות ובמשנה דירושלמי ובפיסקא בגמרא וכן בפי\"ב דפרה מ\"ד ליתא מלת משיח ולשון רש\"י בסוף המשנה שם כ\"ג ומשיח) וכן איתא להדיא לקמן (י\"ב ב') וכולן נוהגין במרובה בגדים חוץ כו' וחשיב שם לעיל ג\"כ פטור דטומאת מקו\"ק ולפי מאי דמסקינן טעמא דר\"ש שם בגמרא מי שחטאו שוה ליחידים לא יפטור אלא משוח דוקא והנ\"ל דע\"כ לא ממעטינן מרובה בגדים אלא מהבאת פר אבל לענין דא\"ח בשגגת מעשה דינו כמשיח ולכן מימעט שפיר בהא דאין חטאו שוה:",
+                "<b>שם שהמלך כו' ולא מעיד. </b>עתוי\"ט ומש\"כ דלא אימעוט מלכי ב\"ד מן לא מעיד אלא בע\"נ אבל בשאר עדות לא עמש\"כ שם (י\"ט) על דבריו דשם אך מש\"כ לר\"ע דכיון דאין הנשיא כו' הלכך כו' אפי' בעדות שיכולין להעיד ולהכי ל\"פ הרמב\"ם כוותי' דטעמי' לא מכרעא כו' דברי תימה הן דהא שבה\"ע איננה אלא בתביעת ממון כמבואר בשבועות פ\"ד ובה גופה אינו ראוי להעיד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה רש\"א אם נודע כו' ומשנתמנו פטורים. </b>התו\"ח מביא בשם הירושלמי דטעמו משום שהגדולה מכפרת ולפ\"ז הוה א\"ש דל\"פ ברישא ודלא כפרש\"י וכ\"ה להדיא בירושלמי אבל מגמרא דילן לעיל (ג) גבי מרו��ין ונתמעטו וכן לקמן (יא) בבעיא דר\"ז אכל ספק חלב כו' מוכח דל\"ל הא דירושלמי מ\"מ י\"ל דל\"פ ברישא משום דילפינן מקרא שהביא הרע\"ב (והוא מהרמב\"ם) דאזלינן בתר חטא ואולי אף לרבנן צריך קרא דל\"ת הואיל ואישתני דינא אשתני קרבן עי' כתובות (מ\"ה) ובמש\"כ שם בס\"ד וילפי מזה דה\"ה לחטאו עד שלא נתמנו ור\"ש לא יליף ודלא כהתוי\"ט שכ' דא\"צ להקרא ודע דכעין זה מצינו לר\"ש בפ\"ה דתרומות מ\"ח ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה בזמן ששניהם עומדים בקלקלה האיש קודם לאשה. </b>פי' הרמב\"ם והרע\"ב אחריו שהאיש אין דרכו בכך כו' והוא מהירושלמי וק\"ל תיפוק ליה שהוא מקודש ממנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה אבל אם היה ממזר ת\"ח כו'. </b>נראה דדוקא נקטיה משום דגם הוא מטפה כשרה אבל נתין ואינך לא:",
+                "בריך רחמנא דסייען "
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Nezikin/Rashash on Mishnah Horayot/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,75 @@
+{
+    "title": "Rashash on Mishnah Horayot",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rashash_on_Mishnah_Horayot",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>במשנה בין שלא עשו ועשה פטור. </b>מש\"כ הרע\"ב והן חייבין הוא שלא בדיוק דמשמע דקאי על מתניתין ביחיד שעשה ע\"פ הוראתם וז\"א דהב\"ד לכ\"ע א\"ח עד שיעשו רוב הקהל ול\"פ אלא על היחיד אם הוא חייב או לא וכוונתו הוא דלעולם אין המעשה תלויה בב\"ד אלא אף שלא עשו בעצמם הוראתם לבד פוטרת את היחיד ומחייבת אותם בעצמם בעשיית רוב הקהל:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה אבל המוציא מרה\"י לרה\"ר פטור. </b>צ\"ל המוציא מרשות לרשות וכדמוכח לקמן בגמרא וכ\"מ שהגיה בתור\"ע וכצ\"ל לקמן בהברייתא:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה או שהיה אחד מהן גר כו' נתין. </b>לכאורה נתין היינו גר. וי\"ל דאשמעינן דאף באמו מישראל דכה\"ג בגר כשר (עי' סוטה מ\"א ב' תד\"ה אותו היום) ושמעיה ואבטליון יוכיחו עי' פ\"א דאבות מ\"י ובתוי\"ט שם. מ\"מ נתין פסול. ומיירי בעבר ונשא ישראלית והרמב\"ם בפי\"ג מהל' שגגות השמיט נתין:",
+                "<b>שם או זקן שלא ראוי לבנים. </b>משמע דהמשנה עצמה מפרשת שיעור זקן דהוא שאינו ראוי שוב להוליד אבל הרמב\"ם בפ\"ב מהל' סנהדרין הל\"ג כ' זקן מופלג בשנים וע\"ש בלח\"מ וגירסתו נראה היתה שלא ראה בנים עי' בפירושו ובחבורו רפי\"ג מהלכות שגגות וכ\"ה הגי' במשניות ובהרע\"ב ומפרש דאו קתני ועי' רש\"י סד\"ה או שלא היה מופלא אבל מלשון זה משמע דאף דעתה אין לו בנים אם ראה בנים בזמן עבר כשר ובסנהדרין (ל\"ו ב') הגי' ומי שאין לו בנים וכן העתיק הרמב\"ם בחבורו שם וקשיין אהדדי:",
+                "<b>שם שוגגין ועשו מזידין ה\"א פטורין. </b>לשון הרמב\"ם בפי\"ג מהלכות שגגות הל\"ו וידעו הקהל שטעו כו' ק\"ל הא ידיעתם לאו ידיעה היא כמש\"כ בהלכה הקודמת דמצטרף לכל השוגגים על פיהם וצ\"ל דמיירי שהיו בכלל רוב העושים איזה תלמידים שהגיעו להוראה ובלעדם לא הוי רובא ומה שהניח בתור\"ע בצ\"ע דהיאך החליט התנא לפוטרם אפי' מכשבה ושעירה הא מ\"ל שחייבים כגון שידעו שדבר הזה אסור בלאו אבל לא ידעו הכרת ע\"ש ולפמש\"כ ל\"ד במחכ\"ת דממ\"נ שאר העם פטורין דה\"ל יחיד שעשה בהוב\"ד דפטור אפי' ידעו שטעו ואשר הגיעו להוראה בפשוט מ\"ל שיהיו חייבים כגון שטעו במצוה לשמוע ד\"ח וכדלעיל וציורו ג\"כ לא מחוור דהא שגגת הכרת אשר בעבורה יתחייבו הוה ע\"י הוראת ב\"ד ויותר יש לחייב את הב\"ד פר מלחייבם כשבה או שעירה ועי' במל\"מ ברפי\"ב שם דשקיל וטרי בכעין זה ולולי דברי הרמב\"ם הנל\"פ ועשו מזידין היינו שעשו אחר שכבר חזרו בהם הב\"ד כמו שוגג ועשה מזיד דר\"פ דלקמן:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה רי\"א ז' שבטים שחטאו כו' ושאר שבטים של\"ח מביאין ע\"י פר פר </b>כצ\"ל וכדלקמן בברייתא וכ\"מ מפרש\"י והנה רש\"י פי' דלר\"י ה\"ה שבט א' שחטא ע\"פ ב\"ד הגדול גורר שאר השבטים להביא כ\"א פר ולעד\"נ דבכה\"ג שאר השבטים אינן מביאין בין כולם אלא פר אחד בלבד דכעין זה מצינו לר\"ש דבששה והן רובו של קהל או שבעה ואינן רוב אין מביאין אלא פר אחד בין כולם לפרש\"י לקמן ע\"ב ולפ\"ז א\"ש דנקיט ז' שבטים דאז נגררין שאר השבטים להביא פר לכאו\"א וכן לקמן (ו') אמרינן בשלמא לר\"י מ\"ל להני י\"ב חטאת כו' א\"נ דחטאו ז' שבטים כו' ולרש\"י הא אפי' שבט אחד סגי ובזה א\"ש מה דאמר בברייתא אשר חטאו ב' שבטים מביאים ב' פרים כו' ופרש\"י דה\"ה חטא שבט א' כו' והא קמ\"ל דב' שבטים לא סגי להו בפר א' והקשה המהרש\"א דהיאך הס\"ד לומר ��ן דהא אפי' אותן שלא חטאו מביאין כאו\"א פר לעצמו ותירוצו דחוק אבל לדידי א\"ש כיון דשאר השבטים שלא חטאו אינן מביאין אלא פר א' ע\"י כולם ה\"א דה\"ה אותן ב' שחטאו לא יביאו אלא פר א' לשניהם:",
+                "<b>שם הורו ב\"ד של אחד מה\"ש ועשה אותו השבט ע\"פ כו'. </b>פי' הרע\"ב ואין כאן רוב מנין ישראל פשוט דלרבותא נקיט ולא לדיוקא כמו שהבין התוי\"ט ומתניתין מיירי בכל גוונא בין שהיה רוב מנין ישראל או לא ודיוקא דגמרא דבב\"ד הגדול אף שאר שבטים חייבים הוא בחד צד דהיינו אם היה רוב מנין לשיטתו דאין גרירה בשבט אחד אלא ברוב מנין והוא שיטת הרמב\"ם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט סד\"ה אין חייבין כו' ואיכא למידק כו'. </b>ותימה מאי ראיה מרישא אה\"נ דרבי היא ולהכי חייב אף בעוקר כל הגוף. ועוד דלרבא למ\"ל שגגת מעשה בעבודת כוכבים אלא בעוקר כל הגוף כדאיתא בסנהדרין (ר\"ד ס\"ב) וזה נראה דאישתמטתיה להרב ז\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה א\"ח על עשה כו'. </b>פרש\"י ב\"ד וכ\"פ הרע\"ב והשלים עליו התוי\"ט סוף פרש\"י דבמשיח פלוגתא כו' ול\"ד דבמשנה הקודמת דתני אין ב\"ד חייבין עד כו' ושגגתו חטאת נראה להדיא שפי' הר\"ב דר\"ל חטאת קבועה ותני וכן המשיח אלמא דסתם דלא כר\"ע ובעקר פרש\"י עמש\"כ לקמן במשנה הסמוכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה והנשיא כיוצא בהם דריה\"ג. </b>וק\"ל דהל\"ל נמי כהן גדול דפטור לדידי' כדאיתא בגמרא וא\"ל דסמיך על מה דתני אין חייבין כו' דכולל ב\"ד ומשיח כדאיתא בגמרא (ס\"ד ז') (וזה נ\"ל כוונת רש\"י במש\"כ וה\"ה למשיח והתוי\"ט ל\"ד) ז\"א דלטעמי' משום דאין באין לידי עניות אף מרובה בגדים פטור והוא אינו נכלל בשם משיח כדלקמן (י\"א ב') במשנה ולהיפך ק\"ל במשנה הסמוכה לקמן דאין כ\"ג חייב על טומאת מקו\"ק דר\"ש מדשביק לישנא דמשיח דבכולה מכלתין ונקיט כ\"ג משמע דר\"ל אף מרובה בגדים (אמת בגי' המשנה שבגמרא איתא כ\"ג משיח אבל במשניות ובמשנה דירושלמי ובפיסקא בגמרא וכן בפי\"ב דפרה מ\"ד ליתא מלת משיח ולשון רש\"י בסוף המשנה שם כ\"ג ומשיח) וכן איתא להדיא לקמן (י\"ב ב') וכולן נוהגין במרובה בגדים חוץ כו' וחשיב שם לעיל ג\"כ פטור דטומאת מקו\"ק ולפי מאי דמסקינן טעמא דר\"ש שם בגמרא מי שחטאו שוה ליחידים לא יפטור אלא משוח דוקא והנ\"ל דע\"כ לא ממעטינן מרובה בגדים אלא מהבאת פר אבל לענין דא\"ח בשגגת מעשה דינו כמשיח ולכן מימעט שפיר בהא דאין חטאו שוה:",
+                "<b>שם שהמלך כו' ולא מעיד. </b>עתוי\"ט ומש\"כ דלא אימעוט מלכי ב\"ד מן לא מעיד אלא בע\"נ אבל בשאר עדות לא עמש\"כ שם (י\"ט) על דבריו דשם אך מש\"כ לר\"ע דכיון דאין הנשיא כו' הלכך כו' אפי' בעדות שיכולין להעיד ולהכי ל\"פ הרמב\"ם כוותי' דטעמי' לא מכרעא כו' דברי תימה הן דהא שבה\"ע איננה אלא בתביעת ממון כמבואר בשבועות פ\"ד ובה גופה אינו ראוי להעיד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה רש\"א אם נודע כו' ומשנתמנו פטורים. </b>התו\"ח מביא בשם הירושלמי דטעמו משום שהגדולה מכפרת ולפ\"ז הוה א\"ש דל\"פ ברישא ודלא כפרש\"י וכ\"ה להדיא בירושלמי אבל מגמרא דילן לעיל (ג) גבי מרובין ונתמעטו וכן לקמן (יא) בבעיא דר\"ז אכל ספק חלב כו' מוכח דל\"ל הא דירושלמי מ\"מ י\"ל דל\"פ ברישא משום דילפינן מקרא שהביא הרע\"ב (והוא מהרמב\"ם) דאזלינן בתר חטא ואולי אף לרבנן צריך קרא דל\"ת הואיל ואישתני דינא אשתני קרבן עי' כתובות (מ\"ה) ובמש\"כ שם בס\"ד וילפי מזה דה\"ה לחטאו עד שלא נתמנו ור\"ש לא יליף ודלא כהתוי\"ט שכ' דא\"צ להקרא ודע דכעין זה מצינו לר\"ש בפ\"ה דתרומות מ\"ח ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה בזמן ששניהם עומדים בקלקלה האיש קודם לאשה. </b>פי' הרמב\"ם והרע\"ב אחריו שהאיש אין דרכו בכך כו' והוא מהירושלמי וק\"ל תיפוק ליה שהוא מקודש ממנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה אבל אם היה ממזר ת\"ח כו'. </b>נראה דדוקא נקטיה משום דגם הוא מטפה כשרה אבל נתין ואינך לא:",
+                "בריך רחמנא דסייען "
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Vilna Edition",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "רש״ש על משנה הוריות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Nezikin/Rashash on Mishnah Makkot/Hebrew/Vilna Edition.json

@@ -0,0 +1,127 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Rashash on Mishnah Makkot",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI",
+    "versionTitle": "Vilna Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "משניות דפוס ראם, ווילנא תרס\"ח",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "רש״ש על משנה מכות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>במשנה יעשה זה ב\"ג כו' וכן בסיפא יגלה זה. </b>הא דנקיט להו בל\"י משום דכן גם לישנא דקרא בכה\"פ:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה שהוא ב\"ג כו' קודם שנולד כו'. </b>כלומר קודם שהולידו אביו שהוא שעת ההריון. סוף דבריו אינם בדיוק דההריון יוכל להיות בסוף ג' ימים לביאתו:",
+                "<b>[בתוי\"ט ד\"ה שהוא חייב לגלות כו' והא יכול לומר מזיד הייתי כו' </b>נ\"ב הרמ\"ז ובס' מים חיים הקשו ע\"ז ממ\"ש תוס' ב\"מ (ג' ב.) וכבר קדם בזה המהרש\"א ע\"ש. מהגרמ\"ש ז\"ל]:",
+                "<b>בא\"ד לאו כה\"ג דומיא דאוהב גולה. </b>ר\"ל דאל\"כ מאי אריא שונא אפילו אוהב נמי וז\"פ ודברי התוי\"ט בזה תמוהים ע\"ש:",
+                "<b>בא\"ד ואמאי אינו גולה כיון כו' וי\"ל כו'. </b>הן לת\"ק דר\"ש משמע שם דאפילו שאין אנו יכולין לומר דלדעת הרגו אעפ\"כ אינו גולה וכמש\"כ שם בס\"ד וא\"כ ע\"כ לא איירי הכא אלא לר\"ש וקשה דבברייתא שם מפרש כיצד כו' נשמט (היינו החבל) אינו גולה מוכח דאוהב כה\"ג גולה ואע\"פ שאין בזה רגלים לדבר:",
+                "<b>[שם בתוי\"ט ד\"ה אומדין כמה אדם כו' ומ\"ש בכסף משנה שרש\"י כתב על פירושו שלבו מגמגם בו לא עיין יפה כו' </b>נ\"ב עיין בלח\"מ פכ\"א מהל' עדות ה\"א שהעיר ג\"כ על הכ\"מ שכתב הלשון ורש\"י פירש בדרך אחרת וכתב שלבו מגמגם בו עכ\"ל וכתב הלח\"מ ז\"ל. לא כתב רש\"י כן אלא על פי' השני ששמע אבל פי' הא' אתי לי' שפיר עכ\"ל אבל לשון התוי\"ט שכתב על הכ\"מ \"לא עיין יפה שלא על פירושו זה כ\"כ אלא על פי' ששמע מזולתו\" לא עולה יפה ואנה מצא בכ\"מ שכתב בשם רש\"י שלבו מגמגם על פירוש ראשון אפשר שגם הכ\"מ ורש\"י פי' בדרך אחרת כוון על פי' שני ששמע מזולתו. מהגרמ\"ש ז\"ל]:",
+                "<b>שם בתור\"ע אות ב' מביא בשם הריטב\"א לפרש דכיון דכופרא כפרה אין ממשכנין אותו ומאליו לא היה נותן כיון שיודע שהוא שקר </b>וק\"ל חדא דא\"כ מדוע לא פשטינן מכאן בב\"ק (מ') דאין ממשכנין על כופרא. שנית כיון דהוא מכחישן ודאי ממשכנין כמ\"ש התוס' ביבמות (פ\"ז ב') ובכריתות (י\"ב) לענין חטאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתור\"ע אות ה' בצע\"ג הא' ע\"ש. </b>בגמ' ורבנן האי ל\"ת ברעך ע\"ש מאי דרשי ביה. ר\"ל לאיזו דרשה מוקי ליה אשר בעבורה ל\"מ למילקי שמונים א' משום כאשר זמם וא' משום אותו דאילו הא דמבע\"ל לאזהרת עדי ב\"ג זאת לא ימנע שילקה גם הכא בעבורו ומיושב הצע\"ג שלו. ומה שהקשה בצע\"ג הב' שם דמ\"מ יקשה באמת מדוע לקי בב\"ג הא הוי לאו שניתן לאמב\"ד (ר\"ל ולא ענש אא\"כ הזהיר כמ\"ש התוס') וע\"ש לכאורה ה\"מ להקשות ג\"כ איך לקי מכאשר זמם כשמעידין שחייב מלקות הא בעינן אזהרה גם לזה. אולם יפלא שלא ראה מש\"כ המהרש\"א דיישבו בטוב ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה. משלשין בממון. </b>עי' בגמ' (רד\"ג) במש\"כ רש\"י על לישנא דמשלשין וכן התוי\"ט נדחק בזה ול\"נ דשיגרת לישן הוא ממתניתין דב\"ב (נ\"ו) ע\"ש וכה\"ג תמצא הרבה ומהן בשבת (מ') בתד\"ה הלכה ובב\"ק (קט\"ז) בד\"ה הכרעה ועי' כתובות (ק\"ד) מהו שתשלש ובפרש\"י ובב\"ב (קמ\"ו) ובתוס':"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה היאך אתם מעידים כו' אותו היום במקום פלוני כו'. </b>לכאורה נ\"פ שאם היה אותו מקום רחוק מהמקום שמעידין ד\"מ ב' ימים ואמרו עמנו הייתם יום קודם או אחר יום שמעידין עליו במקום פלוני הרחוק כנ\"ל שנהרגין (עי' לקמן בגמרא א\"ר באו שנים ואמרו בסורא כו') ולישנא דאותו היום שבמשנה י\"ל דלא קאי על אותו יום שאמרו העדים אלא דר\"ל איזה יום שיהיה רק שהמקום רחוק כ\"כ עד שא\"א לבוא מזה לזה במשך זמן שבין אמירת אלו לאלו ולכן תמיהני על לשון הרמב\"ם בפי\"ח מהל' עדים ה\"ב שכ' אבל אם א\"ל א\"א יודעים אם הרג זה ביום זה בירושלים כו' שאתם עצמכם הייתם עמנו ביום זה בבבל כו' ע\"ש והלא בין ירושלים לבבל מהלך כמה ימים ואפ\"ה כ' ביום זה:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה איסטסית. </b>בתוס' כ' ברב אלפס פי' לשון סטיס כצ\"ל בס' בסוף והתוס' קצרו בדבריהם דלפי' הרי\"ף הגי' איסטסית וכצ\"ל ברי\"ף וברע\"ב גם כן ט\"ס דלפי' הא' צריך להיות איסטטית בב' טיתי\"ן ופשוט שפי' הרע\"ב בדר\"י שב על הב' הגי' והפי' שבמלת איסט' והתוי\"ט ל\"ד בכוונתו בזה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה אף השנים יזומו את הג'. </b>נראה דנקיט סוף דינא ומשפטו בשלימות הכי הוא אף שנים מזימין את השנים (ולכן כ' התוי\"ט ולכאורה איפכא כו') ומה שנים מזימין את השנים אף השנים יזומו את הג' ולכוונה זו נקיט בראשית דבריו להקיש שלשה (ור\"ל המוזמים) לשנים (ולא נצטרך להפך הגי' כמ\"ש התוי\"ט):",
+                "<b>שם רש\"א מה שנים כו' רע\"א כו' ומה שנים כו'. </b>ברא\"ש הגי' ר' ישמעאל תחת ר\"ש וגי' זו ישרה מאד (ונעלמה מהתוי\"ט) אך לא מצאתי לו חבר וכ' הרמב\"ם בפי' ודר\"ע ור\"ש קיימין ואין עליהם חולק ותמיהני דבסנהדרין (מ\"א ב') אסיק רבא בפי' מתניתין דשם דאפי' בחקירות ב' אומרים ידענו וא' אמר א\"י עדותן קיימת כמאן דלא כר\"ע וע\"ש פרש\"י ותוס' הרי חזינן דסתמא דמתניתין פליגא עליה ונ\"ל דהרמב\"ם לא הוה גריס שם כמאן דלא כר\"ע וכ\"נ מהא דפסק להא דרבא בפ\"ב מהל' עדות ה\"ג ופסק ג\"כ להא דר\"ע ור\"ש והלח\"מ שם הניחו בצ\"ע ונ\"ל ראיה לגירסא זאת מהא דשם (ס' סע\"א) מוקמינן לסתמא דמתניתין שם דוקא כר\"ע ואם איתא ה\"ל להגמ' למיפרך סתמא אסתמא:",
+                "<b>שם רע\"א לא בא השלישי להקל כו'. </b>מלת להקל ליתא במשניות ובירושלמי ובגמרא סנהדרין (ט') וברי\"ף ורא\"ש וכ\"נ מפירש\"י אכן הנ\"י והתוס' דסנהדרין שם גרסי ליה ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה מה שנים נמצא א' מהן קרוב כו'. </b>עי' בנ\"י שכ' י\"ל שהוא סיום ר\"ע כו' או שנאו מפני מחלוקת ר\"י ורבי והתוי\"ט כ\"ע ול\"י כו' ול\"נ דר\"ל או שזה אינו מדר\"ע אלא מסתמא דמתניתין ולהכי שנאו בסוף בפ\"ע ולא כללו עם סתמא דרישא הוא כדי להסמיך ליה פלוגתא דר\"י ורבי דפליגי ביה. אמנם תמיהני עליו דהרי בסנהדרין (ט') מבואר להדיא דזהו מדר\"ע וכן שם (ס' סע\"א) סתמא כר\"ע דמקיש ג' לב' ע\"ש בפירש\"י ושם (מ\"א ב') לפי' התד\"ה כמאן:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה עדותן בטלה כו'. נ\"ל כו' ה\"ז בא ללמד ונמצא למד כו' והתו\"ח כ\"ע ואינו מובן כו' </b>ונ\"ל דכוונתו דבטלה משמע דאינה מועילה כלל אף לשבועה וכ\"מ מדברי הרי\"ף בתשובה שהביאו הרא\"ש ונ\"י ומנ\"ל הא (ועי' תד\"ה אר\"י) לזה קאמר דה\"ז בא ללמד על ג' דאע\"ג שנשארו ב' כשרים אפ\"ה אינם מועילים למה שב' מועילים בעלמא דהיינו להוציא ממון ע\"פ והדר למדין לשנים דאף שנשאר אחד אינו מועיל למה שמועיל בעלמא דהיינו לשבועה וכעין זה כתבתי בחגיגה (י' ב') בס\"ד ואגב אורחין למדנו דאף שע\"א קם לשבועה מ\"מ ע\"י ��רוב או פסול לא דאל\"כ מדוע יפסול העד הכשר לשבועה כיון דגם הקרוב כשר לה וסייעתא להרמב\"ם בפרק ה' מהלכות עדות הלכה ג' אשר הכ\"מ כ\"ע של\"י מקור לזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו כו'. </b>לכאורה הל\"ל זה את זה עי' בתד\"ה הוא שכ' אלמא לא בעינן שיהא כל השנים כו' אלא בחד סגי ונ\"ל דתנא מיסרך סריך בלישנא דמתניתין דברכות (נ') ונ\"ל עוד דסגי בא' רואה את חברו אף שאין חבירו רואהו וכן התם להצטרפות זימון וכמו דאמר רבא לקמן בראיית המתרה לפי' המשי\"ח ולגירסתנו (לאפוקי מגי' הרמב\"ם ברפ\"ד מהל' עדות והמתרה רואה אותן כמ\"ש הכ\"מ שם):",
+                "<b>[שם בתור\"ע אות ח' אע\"ג דבשעה שהעידו כו' כיון דאז עדיין לא נגמר דינו לא מקרי בר קטלא דשמא לא יבואו עדים כו'. </b>נ\"ב אינו מדויק דמ\"ש \"אם נמצאה אחת מהן זוממת\" קאי גם על הכת השניה שהעידו אחר שהעידו הראשונים אבל בלא\"ה אתי שפיר בדבריו. \"דכיון דאז עדיין לא נגמר דינו לא מקרי בר קטלא\". מהגרמ\"ש ז\"ל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה ופלוני ופלוני עדיו. </b>וכתב התוי\"ט דדילמא יש להזימם או להכחישם קיצר במקום שה\"ל להאריך דאמר אביי בסנהדרין (מ\"ג) על משנה כיוצא בזו וצ\"ל ביום פלוני כו' דילמא כו' ואתו ומזים להו ע\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה היה משלשל כו'. </b>ולכך לא ר\"ל נפסק דא\"כ ל\"א כרבי כו'. עדיין קשה ל\"ל למינקט בסיפא ונפסק. ולעד\"נ דאורחא דמילתא נקיט דדרך המשלשל להרפות ידיו מעט מעט מהחבל כדי שישמט וירד מטה מטה לכן יקרה לפעמים שירפה ידיו הרבה ויפול בב\"א משא\"כ כשמעלה אדרבה מחזיק את החבל בחזקת יד בטרם שישמט ידו האחת מושיט ידו השני' תחתיה לתפשו בחזקה ואין דרך ליפול אלא ע\"י פסיקת החבל מחמת ב' כחות המתנגדות כובד החבית מושכו למטה והוא מושכו למעלה ונכון בעז\"ה:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה רבי אומר כו' לשון רש\"י פירושו שהשיל כו' ולא יתכן כו' </b>ר\"ל שהוא מבנין פִּעֵל הדגוש במשקל פִּקֵד וא' מהוראותיו להוציא הפעלים העומדים בקל והתוי\"ט במחכ\"ת שגה בהבנתו ועי' צה\"ת בל\"ד מפעלים אבל קשה דפעל נשל מצינו יוצא גם בקל כמו ונשל כו' את הגוים. של נעליך. וא\"כ אף אם רבי יסבור י\"א למקרא מ\"מ מפרש הכא דמן העץ המתבקע קאמר מדל\"כ מעצו. ואולי י\"ל דכאן הוה כמו יוצא לשלישי מדל\"כ ונשל הברזל עץ אלא מן העץ משמע דהברזל עשה שישיל העץ קיסם ממנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה הוציא הלה א\"ר כו'. </b>במשניות הגי' הלז ומהתוי\"ט נראה שגם במשנה שבגמרא היה לפניו כן ומביא לו חבר מקרא מי האיש הלזה. יותר ה\"ל להביא קרא דמה הציון הלז (מלכים ב' כ\"ג) שהוא בלא ה' בסוף כלשון המשנה או אל הסלע הלז (שופטים ו׳:כ׳) ואילו הוטב בעיניו להביא קרא דנאמר בו לשון זה על אדם נמצא ג\"כ אל הנער הלז (זכריה ב׳:ח׳):",
+                "<b>שם ושליח ב\"ד. </b>הראב\"ד ספ\"ה מהל' רוצח ה\"ו פי' דר\"ל שהלקהו יותר ממה שאמדוהו ב\"ד. ותימה דהתנן להדיא לקמן (כ\"ב ב') הוסיף לו עוד רצועה אחת ומת ה\"ז גולה ע\"י ולשון הרמב\"ם בספט\"ז מהל' סנהדרין ואם הוסיף רצועה אחת על האומד ומת הרי החזן גולה ועי' ב\"ק (ל\"ב ב'):"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה רש\"א יש שונא כו' זה\"כ כו' ושלא לדעת הרגו הז\"ג. </b>ועפרש\"י משמע דהת\"ק סובר דאפי' בכה\"ג שא\"א לומר דלדעת הרגו כגון דנפל מן הגג (עי' תד\"ה נשמט) אינו גולה ודלא כמש\"כ הרע\"ב בטעם הת\"ק שחזקתו שהוא קרוב למזיד והוא מהרמב\"ם בחבורו ולכאורה קשה מ\"ט ונ\"ל דר\"ש לט��מיה דדריש טעמיה דקרא ורבנן לטעמייהו דלא דרשי ועוד י\"ל דטעמייהו דרבנן דלא הוה שב מידיעתו וכמו גבי קרבן חטאת:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה חוץ מע\"י גר תושב כו' דבקללות עבד וכותי פטור כו'. </b>בגמ' אלא ישראל גולה ולוקה ע\"י כותי כו' אמאי דלטיי' ונשיא בעמך כו'. מדשביק לעבד משמע דשפיר קרינן ביה עושה מעשה עמך דלא גרע מאשה (ועי' מנחות ס\"א ב' בתוס' סד\"ה אין לי) והתוי\"ט במחכ\"ת ל\"ד שכולל עבד עם כותי דא\"ח על קללתו מטעם עושה מעשה עמך ועי' בכ\"מ ספי\"ו מהל' סנהדרין דמוכח מדבריו שלא היה בגירסתו בסיפא ועבד וא\"כ נפל הדקדוק שלנו אך לפני התוי\"ט היה הגי' שלפנינו:",
+                "<b>בסה\"ד מצאתי בספרי כו'. </b>רעהו פרט לגר והז\"א פי' שם דר\"ל פרט לגר שהרג את ישראל וא\"כ אין כאן סתירה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט סד\"ה לשלש כו' והמ\"ל נמי דא\"ב פלוגתת ר\"י ור\"מ דס\"פ. </b>ול\"נ דל\"א הכי מתרי טעמא חדא דמלשון המשנה משמע דחלוקין הן בעיקר דין קליטה שנית דלא ליהוי סתם ואח\"כ מחלוקת:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ר\"מ אומר אף הוא מדבר כו' פירש\"י דברים שאינם נעשים ע\"י אדם כו'. [</b>נ\"ב כתב הריטב\"א על פירש\"י וז\"ל ולפ\"ז ר\"מ חולק הוא ול\"ג אף הוא מדבר ובנוסחי דידן נמי ל\"ג אף אבל הוא במקצת נוסחאות כו' עכ\"ל. מהגרמ\"ש ז\"ל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה ואחד שעבר ממשיחתו. </b>ל\"י מדוע תני ממשיחתו דמשמע דוקא שהיה נמשח מתחלה ובאמת נראה דגם במרובה בגדים שעבר חוזר ואולי שיגרת לישנא דרפ\"ג דהוריות נקט או דכאן פירושו מגדולתו כמו דדרשינן למשחה לגדולה כו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה ועל אחות אשתו ועל אשת אחיו. </b>התוי\"ט תמה דכולהו נשנו כסדרן בפ' א\"מ חוץ מאלו השתים כו' ול\"ד דגם אשת אחי אביו נשנה שלא כסדר הפרשה דשם כתיבא קודם לאשת אחיו אבל עיקר תמיהתו אינה כלום אם תעיין בגמ' ריש יבמות והביאה בעצמו שם בד\"ה בתו:",
+                "<b>שם אלמנה וגרושה חייבין עליה משום ב' שמות. </b>לשון הרע\"ב שנתאלמנה כו' והיא גרושה משמע שהיתה גרושה מקודם שנתאלמנה וז\"א דבכה\"ג לא מחייב אלא אחת כמבואר בקדושין (ע\"ז) ולשון רש\"י בזה בדיוק יותר:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה והמפטם אה\"ש. </b>מש\"כ התוי\"ט ועוד מצינו כלי נקרא פיטם כו' טעות נזדקרה לפניו דעיקר הגי' פיטוס בס' וכ\"ה בר\"ס והוא מלשון פיטסות דבב\"ב (צ\"ג ב') במשנה [ובפ\"ג דכלים מ\"ו יבלת שטופלין בה הפטסין]. ופטסין דרפ\"ב דביצה בגמרא וכן בערוך הביא כולם בערך פטס:",
+                "<b>שם שקצים. </b>התוי\"ט כתב דבהמה וחיה טמאה כללו ג\"כ בשם שקצים כו' ומיהו לא בכ\"מ כו' ופ\"ג דנדה דתנן בהמה כו' ואינם כלולים בשקצים כו' דהתם טמאה נמי משמע. שם איתא להדיא בין טמאים וא\"כ אדרבה משמע דאי לא פרט להו ה\"א דגם המה נכללו בשקצים דתני לעיל ע\"ש ומש\"כ עוד בביאור רמשים הוא לקוח מלשון הרמב\"ם בחבורו פ\"ב מהל' מ\"א הלי\"ג:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה ומע\"ש שלא נפדה כו' ומ\"ש הר\"ב ואזהרתי' מולא בערתי כו' וכ\"כ הרמב\"ם כו' ותימה כו' </b>הן הרמב\"ם בעצמו מביא ג\"כ קרא דלא תוכל כמו שהעתיקו התוי\"ט בר\"ד אבל כשתעיין היטב בדבריו תראה שהוא מפרש דעיקר אזהרה היא מלא בערתי (נ\"ל ראיה שכן הביא הש\"ס בפסחים (כ\"ד) ורש\"י נדחק שם) ושאלת והיכן הוזהר פי' באיזה מקום אם בירושלים או בחוצה לה והיתה התשובה מקרא דלא תוכל דבירושלים דוקא וכמו שבארו הרמב\"ם שוב מצאתי שכבר השיגו הרמב\"ן בסה\"מ בסוף שורש הח' והמג\"א ישבו ע\"ד שכתבתי ומה שנתקשה לפי' זה בפרכת הגמרא טומאת הגוף להדיא כתיב כו' ונצטער הרבה בזה ע\"ש נ\"ל דלק\"מ דמדכתיב ולא יאכל כו' כי אם רחץ כו' מוכח דמיירי בירושלים ששם דוקא מותר אחר הרחיצה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב סד\"ה ומע\"ש כו' דכתיב לפני כו' ואח\"כ לא תוכל כו'. </b>שלא בדיוק כתב כן דאדרבא קרא דלפני כתיב אחר לא תוכל:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה הקורח קרחה בראשו. </b>והנ\"י הוסיף או זקנו ותימה דמנ\"ל הא הא לא כתיב אלא בראשם וכן במשנה וגמרא ופוסקים לא נזכר אלא ראש ונראה דט\"ס הוא:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה שרט שריטה א' כו' נ\"ל מדלא כתיב למת כו' וכתיב לנפש. </b>ותימה דהרי מוכח כאן דדריש מיתורא דכבר כתיב לא תתגודדו כו' למת ושריטה וגדידה אחת היא ואולי כתב זה מדנפשי' לרבנן דפליגי עליה דר' יוסי דסברי דשריטה ביד וגדידה בכלי וקיצר בדבריו ודע דהק\"א שם בפסוק ושרט לנפש כ' מהגמרא שלפנינו דדרשת רבי יוסי היא מן למת דכתיב גבי לא תתגודדו דמיותר דכבר כתיב לנפש גבי ושרט והביא סמוכין לזה מלשון רבי יוסי עצמו בת\"כ ת\"ל לנפש לחייב ע\"כ מת ומת ול\"א ע\"כ נפש ונפש ש\"מ דמלמת קדריש ודברי תימה הן (א) אנה מצא משמעות מהגמרא דדריש מלמת ולא מלנפש (ב) דהרא\"ש כתב דלהכי לא תני במתני' חיוב דה' קרחות על מת אחד משום דלא מיתני ליה קרחה א' על ה' מתים דבשריטה מרבי ליה מן לנפש ובקרחה ליכא רבויא ואם איתא אדרבא למת סמיך טפי לקרחה מן לגדידה (ג) דלמת אינו מיותר דאיצטרך לקרחה אבל לנפש ודאי מיותר דלמת שב אתרוייהו (ד) דאיך לא שת לבו לגי' הגמרא בדר\"י לחייב ע\"כ נפש ונפש:",
+                "<b>שם בתוי\"ט סד\"ה על הראש כו' ובעיני נראה כו'. </b>נראה דכונתו היא דקרחה ושריטה צריכין לימוד לחייב עכאו\"א משום דחיובן אינן רק על מת משא\"כ פאה דאיסורה מחמת עצמה חייב ע\"כ פאה ופאה מסברא. והנה הנ\"י מביא תוספתא דחייב בפאה בב' שערות ושיעור פאה מביא בשם הרמב\"ם שהיא ארבע שערות ולפנינו איתא ארבעים שערות וא\"כ לפ\"ד ליחייב על כל ב' שערות מלקות אחת וכן איסורי נזיר הם מחמת עצמם ואפ\"ה א\"ח אלא אחת ושמא יאמר דשם ג\"כ קבלת הנזירות גורמת לאיסוריו מה יענה ללבישת כלאים ואכמ\"ל:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה א\"ל אינו השם. </b>כה\"ג בכריתות (ר\"ד י\"ג) במשנה:",
+                "<b>שם א\"ל אף הנזיר לא הוא השם. </b>וכתב הרע\"ב ומיהו ת\"ק כו' לפי שאינו יכול לחרוש בשוורים אא\"כ הולך עמהם ומנהיגם אף דאריו\"ח בב\"מ (צ' ב') דהנהיג בקול חייב וזה אפשר מרחוק מ\"מ חרישה א\"א שלא ילך אחריהם להחזיק הקנקן כדאיתא שם (פ') והשתא דאתינן להכי י\"ל דמיירי שע\"י החרישה הסיט עצם כשעורה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה הוסיף לו עוד רצועה א' ומת ה\"ז גולה ע\"י. </b>וכ' הרע\"ב כגון דטעה במנינא והוא מהגמרא דבפרק המניח (ל\"ב ב') דאי לאו הכי הוי שוגג קרוב למזיד ע\"ש. ומהתוי\"ט נראה דאשתמיטתיה הגמרא הלזו:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Nezikin/Rashash on Mishnah Makkot/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,124 @@
+{
+    "title": "Rashash on Mishnah Makkot",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rashash_on_Mishnah_Makkot",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>במשנה יעשה זה ב\"ג כו' וכן בסיפא יגלה זה. </b>הא דנקיט להו בל\"י משום דכן גם לישנא דקרא בכה\"פ:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה שהוא ב\"ג כו' קודם שנולד כו'. </b>כלומר קודם שהולידו אביו שהוא שעת ההריון. סוף דבריו אינם בדיוק דההריון יוכל להיות בסוף ג' ימים לביאתו:",
+                "<b>[בתוי\"ט ד\"ה שהוא חייב לגלות כו' והא יכול לומר מזיד הייתי כו' </b>נ\"ב הרמ\"ז ובס' מים חיים הקשו ע\"ז ממ\"ש תוס' ב\"מ (ג' ב.) וכבר קדם בזה המהרש\"א ע\"ש. מהגרמ\"ש ז\"ל]:",
+                "<b>בא\"ד לאו כה\"ג דומיא דאוהב גולה. </b>ר\"ל דאל\"כ מאי אריא שונא אפילו אוהב נמי וז\"פ ודברי התוי\"ט בזה תמוהים ע\"ש:",
+                "<b>בא\"ד ואמאי אינו גולה כיון כו' וי\"ל כו'. </b>הן לת\"ק דר\"ש משמע שם דאפילו שאין אנו יכולין לומר דלדעת הרגו אעפ\"כ אינו גולה וכמש\"כ שם בס\"ד וא\"כ ע\"כ לא איירי הכא אלא לר\"ש וקשה דבברייתא שם מפרש כיצד כו' נשמט (היינו החבל) אינו גולה מוכח דאוהב כה\"ג גולה ואע\"פ שאין בזה רגלים לדבר:",
+                "<b>[שם בתוי\"ט ד\"ה אומדין כמה אדם כו' ומ\"ש בכסף משנה שרש\"י כתב על פירושו שלבו מגמגם בו לא עיין יפה כו' </b>נ\"ב עיין בלח\"מ פכ\"א מהל' עדות ה\"א שהעיר ג\"כ על הכ\"מ שכתב הלשון ורש\"י פירש בדרך אחרת וכתב שלבו מגמגם בו עכ\"ל וכתב הלח\"מ ז\"ל. לא כתב רש\"י כן אלא על פי' השני ששמע אבל פי' הא' אתי לי' שפיר עכ\"ל אבל לשון התוי\"ט שכתב על הכ\"מ \"לא עיין יפה שלא על פירושו זה כ\"כ אלא על פי' ששמע מזולתו\" לא עולה יפה ואנה מצא בכ\"מ שכתב בשם רש\"י שלבו מגמגם על פירוש ראשון אפשר שגם הכ\"מ ורש\"י פי' בדרך אחרת כוון על פי' שני ששמע מזולתו. מהגרמ\"ש ז\"ל]:",
+                "<b>שם בתור\"ע אות ב' מביא בשם הריטב\"א לפרש דכיון דכופרא כפרה אין ממשכנין אותו ומאליו לא היה נותן כיון שיודע שהוא שקר </b>וק\"ל חדא דא\"כ מדוע לא פשטינן מכאן בב\"ק (מ') דאין ממשכנין על כופרא. שנית כיון דהוא מכחישן ודאי ממשכנין כמ\"ש התוס' ביבמות (פ\"ז ב') ובכריתות (י\"ב) לענין חטאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתור\"ע אות ה' בצע\"ג הא' ע\"ש. </b>בגמ' ורבנן האי ל\"ת ברעך ע\"ש מאי דרשי ביה. ר\"ל לאיזו דרשה מוקי ליה אשר בעבורה ל\"מ למילקי שמונים א' משום כאשר זמם וא' משום אותו דאילו הא דמבע\"ל לאזהרת עדי ב\"ג זאת לא ימנע שילקה גם הכא בעבורו ומיושב הצע\"ג שלו. ומה שהקשה בצע\"ג הב' שם דמ\"מ יקשה באמת מדוע לקי בב\"ג הא הוי לאו שניתן לאמב\"ד (ר\"ל ולא ענש אא\"כ הזהיר כמ\"ש התוס') וע\"ש לכאורה ה\"מ להקשות ג\"כ איך לקי מכאשר זמם כשמעידין שחייב מלקות הא בעינן אזהרה גם לזה. אולם יפלא שלא ראה מש\"כ המהרש\"א דיישבו בטוב ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה. משלשין בממון. </b>עי' בגמ' (רד\"ג) במש\"כ רש\"י על לישנא דמשלשין וכן התוי\"ט נדחק בזה ול\"נ דשיגרת לישן הוא ממתניתין דב\"ב (נ\"ו) ע\"ש וכה\"ג תמצא הרבה ומהן בשבת (מ') בתד\"ה הלכה ובב\"ק (קט\"ז) בד\"ה הכרעה ועי' כתובות (ק\"ד) מהו שתשלש ובפרש\"י ובב\"ב (קמ\"ו) ובתוס':"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה היאך אתם מעידים כו' אותו היום במקום פלוני כו'. </b>לכאורה נ\"פ שאם היה אותו מקום רחוק מהמקום שמעידין ד\"מ ב' ימים ואמרו עמנו הייתם יום קודם או אחר יום שמעידין עליו במקום פלוני הרחוק כנ\"ל שנהרגין (עי' לקמן בגמרא א\"ר באו שנים ואמרו בסורא כו') ולישנא דאותו היום שבמשנה י\"ל דלא קאי על אותו יום שאמרו העדים אלא דר\"ל איזה יום שיהיה רק שהמקום רחוק כ\"כ עד שא\"א לבוא מזה לזה במשך זמן שבין אמירת אלו לאלו ולכן תמיהני על לשון הרמב\"ם בפי\"ח מהל' עדים ה\"ב שכ' אבל אם א\"ל א\"א יודעים אם הרג זה ביום זה בירושלים כו' שאתם עצמכם הייתם עמנו ביום זה בבבל כו' ע\"ש והלא בין ירושלים לבבל מהלך כמה ימים ואפ\"ה כ' ביום זה:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה איסטסית. </b>בתוס' כ' ברב אלפס פי' לשון סטיס כצ\"ל בס' בסוף והתוס' קצרו בדבריהם דלפי' הרי\"ף הגי' איסטסית וכצ\"ל ברי\"ף וברע\"ב גם כן ט\"ס דלפי' הא' צריך להיות איסטטית בב' טיתי\"ן ופשוט שפי' הרע\"ב בדר\"י שב על הב' הגי' והפי' שבמלת איסט' והתוי\"ט ל\"ד בכוונתו בזה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה אף השנים יזומו את הג'. </b>נראה דנקיט סוף דינא ומשפטו בשלימות הכי הוא אף שנים מזימין את השנים (ולכן כ' התוי\"ט ולכאורה איפכא כו') ומה שנים מזימין את השנים אף השנים יזומו את הג' ולכוונה זו נקיט בראשית דבריו להקיש שלשה (ור\"ל המוזמים) לשנים (ולא נצטרך להפך הגי' כמ\"ש התוי\"ט):",
+                "<b>שם רש\"א מה שנים כו' רע\"א כו' ומה שנים כו'. </b>ברא\"ש הגי' ר' ישמעאל תחת ר\"ש וגי' זו ישרה מאד (ונעלמה מהתוי\"ט) אך לא מצאתי לו חבר וכ' הרמב\"ם בפי' ודר\"ע ור\"ש קיימין ואין עליהם חולק ותמיהני דבסנהדרין (מ\"א ב') אסיק רבא בפי' מתניתין דשם דאפי' בחקירות ב' אומרים ידענו וא' אמר א\"י עדותן קיימת כמאן דלא כר\"ע וע\"ש פרש\"י ותוס' הרי חזינן דסתמא דמתניתין פליגא עליה ונ\"ל דהרמב\"ם לא הוה גריס שם כמאן דלא כר\"ע וכ\"נ מהא דפסק להא דרבא בפ\"ב מהל' עדות ה\"ג ופסק ג\"כ להא דר\"ע ור\"ש והלח\"מ שם הניחו בצ\"ע ונ\"ל ראיה לגירסא זאת מהא דשם (ס' סע\"א) מוקמינן לסתמא דמתניתין שם דוקא כר\"ע ואם איתא ה\"ל להגמ' למיפרך סתמא אסתמא:",
+                "<b>שם רע\"א לא בא השלישי להקל כו'. </b>מלת להקל ליתא במשניות ובירושלמי ובגמרא סנהדרין (ט') וברי\"ף ורא\"ש וכ\"נ מפירש\"י אכן הנ\"י והתוס' דסנהדרין שם גרסי ליה ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה מה שנים נמצא א' מהן קרוב כו'. </b>עי' בנ\"י שכ' י\"ל שהוא סיום ר\"ע כו' או שנאו מפני מחלוקת ר\"י ורבי והתוי\"ט כ\"ע ול\"י כו' ול\"נ דר\"ל או שזה אינו מדר\"ע אלא מסתמא דמתניתין ולהכי שנאו בסוף בפ\"ע ולא כללו עם סתמא דרישא הוא כדי להסמיך ליה פלוגתא דר\"י ורבי דפליגי ביה. אמנם תמיהני עליו דהרי בסנהדרין (ט') מבואר להדיא דזהו מדר\"ע וכן שם (ס' סע\"א) סתמא כר\"ע דמקיש ג' לב' ע\"ש בפירש\"י ושם (מ\"א ב') לפי' התד\"ה כמאן:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה עדותן בטלה כו'. נ\"ל כו' ה\"ז בא ללמד ונמצא למד כו' והתו\"ח כ\"ע ואינו מובן כו' </b>ונ\"ל דכוונתו דבטלה משמע דאינה מועילה כלל אף לשבועה וכ\"מ מדברי הרי\"ף בתשובה שהביאו הרא\"ש ונ\"י ומנ\"ל הא (ועי' תד\"ה אר\"י) לזה קאמר דה\"ז בא ללמד על ג' דאע\"ג שנשארו ב' כשרים אפ\"ה אינם מועילים למה שב' מועילים בעלמא דהיינו להוציא ממון ע\"פ והדר למדין לשנים דאף שנשאר אחד אינו מועיל למה שמועיל בעלמא דהיינו לשבועה וכעין זה כתבתי בחגיגה (י' ב') בס\"ד ואגב אורחין למדנו דאף שע\"א קם לשבועה מ\"מ ע\"י קרוב או פסול לא דאל\"כ מדוע יפסול העד הכשר לשבועה כיון דגם הקרוב כשר לה וסייעתא להרמב\"ם בפרק ה' מהלכות עדות הלכה ג' אשר הכ\"מ כ\"ע של\"י מקור לזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו כו'. </b>לכאורה הל\"ל זה את זה עי' בתד\"ה הוא שכ' אלמא לא בעינן שיהא כל השנים כו' אלא בחד סגי ונ\"ל דתנא מיסרך סריך בלישנא דמתניתין דברכות (נ') ונ\"ל עוד דסגי בא' רואה את חברו אף שאין חבירו רואהו וכן התם להצטרפות זימון וכמו דאמר רבא לקמן בראיית המתרה לפי' המשי\"ח ולגירסתנו (לאפוקי מגי' הרמב\"ם ברפ\"ד מהל' עדות והמתרה רואה אותן כמ\"ש הכ\"מ שם):",
+                "<b>[שם בתור\"ע אות ח' אע\"ג דבשעה שהעידו כו' כיון דאז עדיין לא נגמר דינו לא מקרי בר קטלא דשמא לא יבואו עדים כו'. </b>נ\"ב אינו מדויק דמ\"ש \"אם נמצאה אחת מהן זוממת\" קאי גם על הכת השניה שהעידו אחר שהעידו הראשונים אבל בלא\"ה אתי שפיר בדבריו. \"דכיון דאז עדיין לא נגמר דינו לא מקרי בר קטלא\". מהגרמ\"ש ז\"ל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה ופלוני ופלוני עדיו. </b>וכתב התוי\"ט דדילמא יש להזימם או להכחישם קיצר במקום שה\"ל להאריך דאמר אביי בסנהדרין (מ\"ג) על משנה כיוצא בזו וצ\"ל ביום פלוני כו' דילמא כו' ואתו ומזים להו ע\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה היה משלשל כו'. </b>ולכך לא ר\"ל נפסק דא\"כ ל\"א כרבי כו'. עדיין קשה ל\"ל למינקט בסיפא ונפסק. ולעד\"נ דאורחא דמילתא נקיט דדרך המשלשל להרפות ידיו מעט מעט מהחבל כדי שישמט וירד מטה מטה לכן יקרה לפעמים שירפה ידיו הרבה ויפול בב\"א משא\"כ כשמעלה אדרבה מחזיק את החבל בחזקת יד בטרם שישמט ידו האחת מושיט ידו השני' תחתיה לתפשו בחזקה ואין דרך ליפול אלא ע\"י פסיקת החבל מחמת ב' כחות המתנגדות כובד החבית מושכו למטה והוא מושכו למעלה ונכון בעז\"ה:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה רבי אומר כו' לשון רש\"י פירושו שהשיל כו' ולא יתכן כו' </b>ר\"ל שהוא מבנין פִּעֵל הדגוש במשקל פִּקֵד וא' מהוראותיו להוציא הפעלים העומדים בקל והתוי\"ט במחכ\"ת שגה בהבנתו ועי' צה\"ת בל\"ד מפעלים אבל קשה דפעל נשל מצינו יוצא גם בקל כמו ונשל כו' את הגוים. של נעליך. וא\"כ אף אם רבי יסבור י\"א למקרא מ\"מ מפרש הכא דמן העץ המתבקע קאמר מדל\"כ מעצו. ואולי י\"ל דכאן הוה כמו יוצא לשלישי מדל\"כ ונשל הברזל עץ אלא מן העץ משמע דהברזל עשה שישיל העץ קיסם ממנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה הוציא הלה א\"ר כו'. </b>במשניות הגי' הלז ומהתוי\"ט נראה שגם במשנה שבגמרא היה לפניו כן ומביא לו חבר מקרא מי האיש הלזה. יותר ה\"ל להביא קרא דמה הציון הלז (מלכים ב' כ\"ג) שהוא בלא ה' בסוף כלשון המשנה או אל הסלע הלז (שופטים ו׳:כ׳) ואילו הוטב בעיניו להביא קרא דנאמר בו לשון זה על אדם נמצא ג\"כ אל הנער הלז (זכריה ב׳:ח׳):",
+                "<b>שם ושליח ב\"ד. </b>הראב\"ד ספ\"ה מהל' רוצח ה\"ו פי' דר\"ל שהלקהו יותר ממה שאמדוהו ב\"ד. ותימה דהתנן להדיא לקמן (כ\"ב ב') הוסיף לו עוד רצועה אחת ומת ה\"ז גולה ע\"י ולשון הרמב\"ם בספט\"ז מהל' סנהדרין ואם הוסיף רצועה אחת על האומד ומת הרי החזן גולה ועי' ב\"ק (ל\"ב ב'):"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה רש\"א יש שונא כו' זה\"כ כו' ושלא לדעת הרגו הז\"ג. </b>ועפרש\"י משמע דהת\"ק סובר דאפי' בכה\"ג שא\"א לומר דלדעת הרגו כגון דנפל מן הגג (עי' תד\"ה נשמט) אינו גולה ודלא כמש\"כ הרע\"ב בטעם הת\"ק שחזקתו שהוא קרוב למזיד והוא מהרמב\"ם בחבורו ולכאורה קשה מ\"ט ונ\"ל דר\"ש לטעמיה דדריש טעמיה דקרא ורבנן לטעמייהו דלא דרשי ועוד י\"ל דטעמייהו דרבנן דלא הוה שב מידיעתו וכמו גבי קרבן חטאת:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה חוץ מע\"י גר תושב כו' דבקללות עבד וכותי פטור כו'. </b>בגמ' אלא ישראל גולה ולוקה ע\"י כותי כו' אמאי דלטיי' ונשיא בעמך כו'. מדשביק לעבד משמע דשפיר קרינן ביה עושה מעשה עמך דלא גרע מאשה (ועי' מנחות ס\"א ב' בתוס' סד\"ה אין לי) והתוי\"ט במחכ\"ת ל\"ד שכולל עבד עם כותי דא\"ח על קללתו מטעם עושה מעשה עמך ועי' בכ\"מ ספי\"ו מהל' סנהדרין דמוכח מדבריו שלא היה בגירסתו בסיפא ועבד וא\"כ נפל הדקדוק שלנו אך לפני התוי\"ט היה הגי' שלפנינו:",
+                "<b>בסה\"ד מצאתי בספרי כו'. </b>רעהו פרט לגר והז\"א פי' שם דר\"ל פרט לגר שהרג את ישראל וא\"כ אין כאן סתירה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט סד\"ה לשלש כו' והמ\"ל נמי דא\"ב פלוגתת ר\"י ור\"מ דס\"פ. </b>ול\"נ דל\"א הכי מתרי טעמא חדא דמלשון המשנה משמע דחלוקין הן בעיקר דין קליטה שנית דלא ליהוי סתם ואח\"כ מחלוקת:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ר\"מ אומר אף הוא מדבר כו' פירש\"י דברים שאינם נעשים ע\"י אדם כו'. [</b>נ\"ב כתב הריטב\"א על פירש\"י וז\"ל ולפ\"ז ר\"מ חולק הוא ול\"ג אף הוא מדבר ובנוסחי דידן נמי ל\"ג אף אבל הוא במקצת נוסחאות כו' עכ\"ל. מהגרמ\"ש ז\"ל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה ואחד שעבר ממשיחתו. </b>ל\"י מדוע תני ממשיחתו דמשמע דוקא שהיה נמשח מתחלה ובאמת נראה דגם במרובה בגדים שעבר חוזר ואולי שיגרת לישנא דרפ\"ג דהוריות נקט או דכאן פירושו מגדולתו כמו דדרשינן למשחה לגדולה כו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה ועל אחות אשתו ועל אשת אחיו. </b>התוי\"ט תמה דכולהו נשנו כסדרן בפ' א\"מ חוץ מאלו השתים כו' ול\"ד דגם אשת אחי אביו נשנה שלא כסדר הפרשה דשם כתיבא קודם לאשת אחיו אבל עיקר תמיהתו אינה כלום אם תעיין בגמ' ריש יבמות והביאה בעצמו שם בד\"ה בתו:",
+                "<b>שם אלמנה וגרושה חייבין עליה משום ב' שמות. </b>לשון הרע\"ב שנתאלמנה כו' והיא גרושה משמע שהיתה גרושה מקודם שנתאלמנה וז\"א דבכה\"ג לא מחייב אלא אחת כמבואר בקדושין (ע\"ז) ולשון רש\"י בזה בדיוק יותר:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה והמפטם אה\"ש. </b>מש\"כ התוי\"ט ועוד מצינו כלי נקרא פיטם כו' טעות נזדקרה לפניו דעיקר הגי' פיטוס בס' וכ\"ה בר\"ס והוא מלשון פיטסות דבב\"ב (צ\"ג ב') במשנה [ובפ\"ג דכלים מ\"ו יבלת שטופלין בה הפטסין]. ופטסין דרפ\"ב דביצה בגמרא וכן בערוך הביא כולם בערך פטס:",
+                "<b>שם שקצים. </b>התוי\"ט כתב דבהמה וחיה טמאה כללו ג\"כ בשם שקצים כו' ומיהו לא בכ\"מ כו' ופ\"ג דנדה דתנן בהמה כו' ואינם כלולים בשקצים כו' דהתם טמאה נמי משמע. שם איתא להדיא בין טמאים וא\"כ אדרבה משמע דאי לא פרט להו ה\"א דגם המה נכללו בשקצים דתני לעיל ע\"ש ומש\"כ עוד בביאור רמשים הוא לקוח מלשון הרמב\"ם בחבורו פ\"ב מהל' מ\"א הלי\"ג:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה ומע\"ש שלא נפדה כו' ומ\"ש הר\"ב ואזהרתי' מולא בערתי כו' וכ\"כ הרמב\"ם כו' ותימה כו' </b>הן הרמב\"ם בעצמו מביא ג\"כ קרא דלא תוכל כמו שהעתיקו התוי\"ט בר\"ד אבל כשתעיין היטב בדבריו תראה שהוא מפרש דעיקר אזהרה היא מלא בערתי (נ\"ל ראיה שכן הביא הש\"ס בפסחים (כ\"ד) ורש\"י נדחק שם) ושאלת והיכן הוזהר פי' באיזה מקום אם בירושלים או בחוצה לה והיתה התשובה מקרא דלא תוכל דבירושלים דוקא וכמו שבארו הרמב\"ם שוב מצאתי שכבר השיגו הרמב\"ן בסה\"מ בסוף שורש הח' והמג\"א ישבו ע\"ד שכתבתי ומה שנתקשה לפי' זה בפרכת הגמרא טומאת הגוף להדיא כתיב כו' ונצטער הרבה בזה ע\"ש נ\"ל דלק\"מ דמדכתיב ולא יאכל כו' כי אם רחץ כו' מוכח דמיירי בירושלים ששם דוקא מותר אחר הרחיצה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב סד\"ה ומע\"ש כו' דכתיב לפני כו' ואח\"כ לא תוכל כו'. </b>שלא בדיוק כתב כן דאדרבא קרא דלפני כתיב אחר לא תוכל:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה הקורח קרחה בראשו. </b>והנ\"י הוסיף או זקנו ותימה דמנ\"ל הא הא לא כתיב אלא בראשם וכן במשנה וגמרא ופוסקים לא נזכר אלא ראש ונראה דט\"ס הוא:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה שרט שריטה א' כו' נ\"ל מדלא כתיב למת כו' וכתיב לנפש. </b>ותימה דהרי מוכח כאן דדריש מיתורא דכבר כתיב לא תתגודדו כו' למת ושריטה וגדידה אחת היא ואולי כתב זה מדנפשי' לרבנן דפליגי עליה דר' יוסי דסברי דשריטה ביד וגדידה בכלי וקיצר בדבריו ודע דהק\"א שם בפסוק ושרט לנפש כ' מהגמרא שלפנינו דדרשת רבי יוסי היא מן למת דכתיב גבי לא תתגודדו דמיותר דכבר כתיב לנפש גבי ושרט והביא סמוכין לזה מלשון רבי יוסי עצמו בת\"כ ת\"ל לנפש לחייב ע\"כ מת ומת ול\"א ע\"כ נפש ונפש ש\"מ דמלמת קדריש ודברי תימה הן (א) אנה מצא משמעות מהגמרא דדריש מלמת ולא מלנפש (ב) דהרא\"ש כתב דלהכי לא תני במתני' חיוב דה' קרחות על מת אחד משום דלא מיתני ליה קרחה א' על ה' מתים דבשריטה מרבי ליה מן לנפש ובקרחה ליכא רבויא ואם איתא אדרבא למת סמיך טפי לקרחה מן לגדידה (ג) דלמת אינו מיותר דאיצטרך לקרחה אבל לנפש ודאי מיותר דלמת שב אתרוייהו (ד) דאיך לא שת לבו לגי' הגמרא בדר\"י לחייב ע\"כ נפש ונפש:",
+                "<b>שם בתוי\"ט סד\"ה על הראש כו' ובעיני נראה כו'. </b>נראה דכונתו היא דקרחה ושריטה צריכין לימוד לחייב עכאו\"א משום דחיובן אינן רק על מת משא\"כ פאה דאיסורה מחמת עצמה חייב ע\"כ פאה ופאה מסברא. והנה הנ\"י מביא תוספתא דחייב בפאה בב' שערות ושיעור פאה מביא בשם הרמב\"ם שהיא ארבע שערות ולפנינו איתא ארבעים שערות וא\"כ לפ\"ד ליחייב על כל ב' שערות מלקות אחת וכן איסורי נזיר הם מחמת עצמם ואפ\"ה א\"ח אלא אחת ושמא יאמר דשם ג\"כ קבלת הנזירות גורמת לאיסוריו מה יענה ללבישת כלאים ואכמ\"ל:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה א\"ל אינו השם. </b>כה\"ג בכריתות (ר\"ד י\"ג) במשנה:",
+                "<b>שם א\"ל אף הנזיר לא הוא השם. </b>וכתב הרע\"ב ומיהו ת\"ק כו' לפי שאינו יכול לחרוש בשוורים אא\"כ הולך עמהם ומנהיגם אף דאריו\"ח בב\"מ (צ' ב') דהנהיג בקול חייב וזה אפשר מרחוק מ\"מ חרישה א\"א שלא ילך אחריהם להחזיק הקנקן כדאיתא שם (פ') והשתא דאתינן להכי י\"ל דמיירי שע\"י החרישה הסיט עצם כשעורה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה הוסיף לו עוד רצועה א' ומת ה\"ז גולה ע\"י. </b>וכ' הרע\"ב כגון דטעה במנינא והוא מהגמרא דבפרק המניח (ל\"ב ב') דאי לאו הכי הוי שוגג קרוב למזיד ע\"ש. ומהתוי\"ט נראה דאשתמיטתיה הגמרא הלזו:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Vilna Edition",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "רש״ש על משנה מכות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Nezikin/Rashash on Mishnah Sanhedrin/Hebrew/Vilna Edition.json

@@ -0,0 +1,490 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Rashash on Mishnah Sanhedrin",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI",
+    "versionTitle": "Vilna Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "משניות דפוס ראם, ווילנא תרס\"ח",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "רש״ש על משנה סנהדרין",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה נזק כו' ופי' התוס' כו' ומ\"מ קשיא אמאי שייר לאינך נזקים. </b>ותמיהני דהא כ' התוס' לעיל בד\"ה שלא דנזקי שור בשור וכל הני דעבדינן שליחותייהו הויין בכלל הודאות והלואות דהיינו בכלל דיני ממונות דתני ברישא:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה מפני שיש כו' או שהם פסולים ולפיכך הוסיפו כו' כ\"פ הרמב\"ם אבל כו' ל\"י מאי קאמר כו' דהא עדיין הם יושבים ודנין עם אלו. </b>אולי דעת התוי\"ט שגם בדיינין נמצא אחד מהם קרוב או פסול דינם בטל. אולם ד\"ז תלוי באשלי רברבי ועי' תומים סי' מ\"ו ס\"ק כ\"ח שהוכיח דעת הרי\"ף ששאר הדיינים לא נפסלו. וא\"כ י\"ל שגם הרמב\"ם הולך בזה בשיטת רבו הרי\"ף:",
+                "<b>בא\"ד שהרי אמת הוא שא' אמר א\"י. </b>אבל מה יענה להא דתנן לקמן (מ' א') י\"ב מחייבין וי\"א מזכין דיוסיפו הדיינין. וי\"ל דהתם ג\"כ אמת הוא שלא היו יכולין להכריע גם אחד מהם לדעתם כדאיתא שם בגמרא בסוה\"פ כדי שלא יצאו מב\"ד מעורבבין:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה רשב\"ג אומר כו'. </b>עי' ברע\"ב ובתוי\"ט ובמהרש\"א. ובפשוטא נראה דהב' שמוסיפין בסוף לתשלום ז' אינם לסיועת המו\"מ אם צריכה לעבר (דזה כבר נגמר בהחמשה כיון דג' אמרו דצריכה הולכין אחר הרוב) רק בכדי שיוגמר העבור במושב ז' לטעמים דלקמן וכ\"מ מפירש\"י. אולם דעת הרמב\"ם בפי' ובחבורו פ\"ד מהל' קה\"ח ה\"י נראה דאחר הוספת הב' האחרונים נו\"נ עוד הפעם וכ\"נ מפירש\"י בשבת (יא) ד\"ה עיבור שנה. וכבר כתבתי זאת בהגהותי למ\"ר ויקרא פכ\"ט. ונראה דאף לדעת הרמב\"ם ה\"ה אם בתחלה הסכימו כל הג' שנצרך לישב מוסיפין עוד ב' שיהיה המו\"מ בה' וכן אף אם הסכימו כל הה' שצריכה להתעבר מוסיפין עוד ב' שיהיה הגמר בז'. ותמה אנכי על המפרש להל' קה\"ח ואחריו נמשך התוי\"ט שנראה דעתו שאם הסכימו כולם אין מהצורך להוסיף. ומה שמדמה שם עיבור השנה לד\"נ. נ\"ל ראיה מה דפסק הרמב\"ם שם דמתחילין בה מן הצד כד\"נ. ומפרשיו לא חשפו מקורו. והוא מהירושלמי בפ\"ב דר\"ה ה\"ה ובפרקין ה\"ב. וטעמא נ\"ל דנ\"מ בה לד\"נ להעשות בני עונשין בני יג\"ש ובנות יב\"ש. וגם להעשות בן תשע ובת ג' שתהא ביאתן ביאה להענש אחרים ע\"י. ומש\"כ התוי\"ט בסה\"ד להשלים המכוון כו' להיות כו' והאסיף בזמנן. משמע דמעברין ג\"כ בשביל האסיף שיהא בזמן החג כדכתיב וחג האסיף. אך ל\"מ זה בגמרתינו רק אם תקופת תמוז נמשכת כו' וכמש\"כ בדבור הקודם אח\"ז מצאתי בת\"כ פרשת אמור באספכם את תבואת הארץ עבר אה\"ש שתעשה החג באסיפת הפירות. הביאו רש\"י בנימוקיו בשינוי לשון קצת ומפירוש הרמב\"ן שם משמע דזהו על פירות האילן דלקמן (י\"א ב') ודלא כפירש\"י ותוס' שם והרמב\"ם בפ\"ד מהל' קה\"ח ה\"ג מפרש שלא צמחו פירות האילן שדרכן לצמח בזמן הפסח ובאמת יש לתמוה על הת\"כ איך יכולין ב\"ד לידע קודם ניסן מה יהיה בשלהי קייטא באסיפת הפירות וביותר כשרואין שהאביב הוא בזמנו ועי' תוס' שם בד\"ה או דילמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה הערכין המטלטלין כו' עי' רע\"ב ותוי\"ט. </b>ק\"ל מאי איריא ערכין אפילו דמי נמי בשלמא לאוקימתא קמייתא בגמ' י\"ל דאתי לאשמועינן אגב אורחיה כר\"מ דאין אדם מ\"ד לבטלה. ולהשניה שם נמי י\"ל דאשמעינן דאע\"ג דערך הוא דבר קצוב לפי השנים מ\"מ כשאמר הרי אלו לערכי דעתו לאתפוסי כל דמי שויין אף אם המה הרבה יותר מדמי ערכו הקצוב. דל\"ד להא דמ\"ג פ\"ב דשקלים ע\"ש דהתם כתיב העשיר לא ירבה אבל הכא כמה דבעי מנדב לבהד\"ב וכש\"כ בדמי עלי דאינו קצוב. אבל לאוקימתא זו קשה. ואולי בדמי עלי כיון דצריך עשרה למשיימיה לא פסיקא ליה למתני בשלשה. אולם קשה דמ\"ל נמי באומר הרי עלי מנה לבדה\"ב וכדאמרינן בב\"ק (ס\"ד ו') וכן מ\"ל בנהנה מן ההקדש דמשלם קרן וחומש ועמש\"ש בב\"ק שם. ולזה יש לומר דמועל אינו משלם בקרקע דהתשלומין הוא כמו פדיית ההקדש שנהנה ממנו (עמש\"כ בס\"ד ברפ\"ו דתרומות) ואין הקדש נפדה בקרקע. או מדכתיב גבה ונתן אותו לכהן וכמו שפי' הרע\"ב בפי\"ח דשבת על הא דהקדש א\"נ בקרקע משום דכתיב ונתן אה\"ע כו' דבר הניתן מיד ליד והוא מפי' הרמב\"ם אך התוי\"ט קיהה בדרשה זו ועי' ג\"כ מש\"כ שמה בס\"ד. והעיקר נ\"ל דמתניתין תרתי תני הערכין ר\"ל עני שהעריך שנידון בהשג יד בג' דצריך ג' לאמוד ערך השגת ידו דבו כתיבי הג' כהנים. והמטלטלין זהו דין שני אף בעשיר דאם בא לגבות ממנו מטלטלין ג\"כ בג'. וה\"ה בדמי ובהרי עלי מנה כו' אלא משום דאיירי בערכין נקטיה. וזה ילפינן מג' כהנים דכתיבי גבי פדיון בהמה דמה לי עיולי כו'. וכן הא דאמר קרקעות בעשרה דמשמע דזהו פי' והקרקעות תשעה וכהן דמתניתין ה\"ה אם בא לפדותן מן ההקדש דעיקר כהנים כתיבי בזה. ודברי התוי\"ט בכאן מגומגמין:",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה אחד מהן כהן דבערכין כהן כתיב כערכך הכהן. </b>ל\"ד בתרתי חדא דזה כתיב בפדיון בהמה. שנית דה\"ל למינקט כהן קמא הכתוב שם וגם התוי\"ט ל\"ד בזה ע\"ש. גם מש\"כ דל\"ד בערכין אלא ה\"ה בהקדשות כו' אינו מוכרח די\"ל דדוקא בערכין (וכמש\"כ לעיל פי' הערכין דמתניתין) משום דכהן קמא דאתא לגופא בהו כתיב אבל אינך אדרבה אתו לרבות אפי' ישראל כדלקמן:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה סמיכת זקנים כו' לפי שאפשר לדחות ראיית הרמב\"ם כו' </b>אך מה יענה להא דאיתא בעירובין (מ\"ג ב') לב\"ד הגדול אתא ע\"ש הרי דאיתא לב\"ד הגדול טרם ביאתו:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה והמיאונין. </b>דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון כו'. רש\"י. הנו\"ב במ\"ת חא\"ע סימן קי\"ד וכן בתור\"ע הבינו דר\"ל כעין גט של תורה. וקהו בזה דהיכן מצינו בגט שיהא צריך ג'. ולי אפשר לומר דכוונתו על חליצה שהיא כעין מיאון שהיבם ממאן ליבמה כדכתיב מאן יבמי וגו':"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה אין מוסיפין על העיר כו'. </b>ופרש\"י ירושלים. וכתב הרע\"ב (והוא מהרמב\"ם) דאין מוסיפין קדושה כו'. וק\"ל מדוע לא תני כל העיירות המוקפות חומה דקדושות ג\"כ לענין שילוח מצורעים (פ\"א דכלים מ\"ז). ולפמ\"ש הרע\"ב שם (והוא מהר\"ש) דדוקא מוקפות חומה מימות יהב\"נ. [ועי' רש\"י מגילה (י' ב') ד\"ה כל המצות ובשבועות ט\"ז סע\"א] אולי אף סנהדרי של ע\"א לא מהני להרחיב החומה. אבל ק\"ק גם משאר עיירות שאמק\"ח דקדושות ג\"כ לענין הוצאת אבנים המנוגעות מהן כמ\"ש שם התוי\"ט. וכמו כן קשה מהר הבית דהוא נגד מחנה לויה ומשתלחין ממנו זבים כו' ועי' תוס' שבועות (ט\"ו) ד\"ה ויוצא. ואולי גם עליו אין יכולים להוסיף כי משכו שהוא ה' מאות אמה על המ\"א והוא מרומז בקרא דרוחב חמשים בחמשים. שיהיה שטחו נ' פעמים כחצר המשכן כמש\"כ המפרש המכונה בשם רש\"י בד\"ה (א' כ\"ח י\"ט) אלא שלשונו מגומ��ם שם. וכש\"כ שלא היו רשאין להוסיף על ההיכל כי הכל בכתב כו'. רק על המזבח שהוסיפו לדעת ר' יוסי בבית שני מקרא דרשו כדאיתא בזבחים (ס\"ב) ומה שהוסיפו על רוחב האולם לעשותו י\"א אמה ובבית שלמה לא היה אלא עשרה אפרש אי\"ה במדות:",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה את השבט רובו כו' כ\"כ רש\"י. </b>מה שהקשו הרש\"ל והרש\"א מהמקשה לקמן בגמרא דאמר אבל כולו לא. לק\"מ דרש\"י לא בא לשלול כולו אלא דפי' דה\"ה רובו דהוא ככולו ברוב המקומות. ולכן מקשה שפיר מעיקר הכוונה. דזה ודאי לא ניתן להאמר שיכוין התנא לרובו דוקא ולא לכולו. אולם מפי' הרמב\"ם ומחבורו ברפ\"ה מהל' סנהדרין משמע דדוקא כולו. ונ\"ל ראיה לפירש\"י דהא אמרינן נמי ואי אתה מוציא כל העיר כולה והתם רובה ככולה כדאיתא לקמן (קי\"א ב') במשנה ועד שיודח רובה. ומש\"כ הרש\"א וה\"ק ריו\"נ בהדיא עד רובו משמע דמרובו כו'. לכאורה תמוה דהא רש\"י פי' בדר' יאשיה וטפי ממאה נפקא כו' אלמא שפי' דעו\"ע בכלל וא\"כ נוכל לומר גם בדריו\"נ דעד רובו ורובו בכלל וכל שאינו כולו ממש הוא נכלל ברובו. וכן הלשון ואפילו ריו\"נ ל\"ק אלא רובו כו'. מוכח להדיא דלא כדבריו ועי' בלח\"מ:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה ומנין להביא עוד שלשה כו' הטייתך לרעה ע\"פ שנים. </b>מוכח דאף [בסנהדרי] (בסנהרי) קטנה נגמר הדין לחובה ע\"פ שנים מכריעין וכ\"מ לקמן בפ' היו בודקין ובכ\"מ. וק\"ל מדוע לא ילכו לב\"ד הגדול וישאלו וכדכתיב כי יפלא וגו' וקמת ועלית וגו' ועוד והצילו העדה כתיב. וביותר קשה להפוסקים דאין סומכין על הרוב היכא דאיכא לברורי:",
+                "<b>שם בר\"ב ד\"ה אין ב\"ד שקול. </b>ולמ\"ל הטייתך לטובה עפ\"א כו' כ\"כ רש\"י. לכאורה הא משכ\"ל במוסיפין כמו דמשני ר' אבהו על הטייתך לרעה עפ\"ש ונל\"פ דהא דאין ב\"ד שקול הוא מקרא דלנטות עשה לך ב\"ד נוטה כדלקמן (ג' ב'). ולישנא דסוף סוף כו' דלקמן בדברי המקשה קאי על רישא דמילתא דקאמר ומנין להביא עוד כו' הטייתך לרעה עפ\"ש. וראיתי להתוי\"ט שגם הוא העתיק ע\"ז דרשה דלנטות. ולא הרגיש על הרע\"ב שפי' טעמא דלמ\"ל הטייתך כו' כפירש\"י. שוב התבוננתי דרש\"י לשיטתו בסוגיא דלקמן דמפרש לנטות אחרי רבים עשה לך ב\"ד שיהיה בו נטייה אחרי רבים. וקיצר בכאן וסמיך אדלקמיה:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה רי\"א שבעים כו' דכתיבי קראי כו' הלכך אי לא מסתפינא כו' דכתיבי בקרא ע\"ש </b>(וברש\"ל משמע דכן היה לפניו הגי' ברש\"י) הן לפי פירושו לא היה צריך להגהה דהכתוב שם שנה ושלש שבעים וכן בפ' משפטים כתיב ושבעים מזקני ישראל. ויתפרש ע\"ד שאמרו בחולין (כ\"ב ב') לא לישתמיט קרא כו' וה\"נ לא לישתמיט קרא ולכתוב שבעים ואחד חד זימנא. ולי ה\"נ דכוונת הש\"ס על הקרא דוישארו שני אנשים דדרשינן (לקמן י\"ז) בקלפי נשתיירו ע\"ש ואם היה ע\"א לא ה\"ל להשאר אלא אחד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה רי\"א אינו יוצא כו'. </b>בגמ' שפיר קאמר ר\"י כו' אלא ה\"ק כו' מקדושתו לא יצא כו' ור\"י אגב מררי' כו'. משמע דר\"י נמי דריש מקדושתו וקרא דומן המקדש ל\"י דנסיב במתניתין קאי לתרווייהו ונ\"ל משום דמשמע דולא יחלל דכתיב בתריה הוא טעם וביאור להקודם ועי' רש\"י במשנה (ועליו נוכל לומר דפי' לפי הס\"ד כדרכו) אך על הרע\"ב קשה:",
+                "<b>שם במשנה דרך כל העם עוברין </b>ובגמ' ש\"מ אבלים עומדין וכ\"ה עוברין והרע\"ב ל\"ד במש\"כ ועומדין בשורה לנחם. וסיום דבריו הוא כהוגן. אך במשנה דברכות פ\"ג איתא ג\"כ העומדים בשורה כו':",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה מעיד כו' וזה נדחה דהא כו' ותנן אין מעי��ין כו'. </b>הן רש\"י פי' דהקושיא בגמ' היא מולא דנין אותו וכ\"נ שפי' התוס'. והתוי\"ט ל\"ד שהבין דהקושיא היא מולא מעידין אותו. די\"ל דהיינו לחובתו וכדמשמע לישנא דאותו ורי\"א למלך דר\"ל לזכותו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה לא דן כו' וא\"ת כו' יש כאן ט\"ס ולכן רבים מתקשים בו. </b>ונראה לסרס התיבות וכצ\"ל וא\"ת כו' ואף במלכי ב\"ד וא\"כ ה\"נ לא יהיו נדונין מה\"ט (ר\"ל משום דיהיה נצרך לעמוד כנ\"ל) וקשוט עצמך ואח\"כ קשוט אחרים (ומה\"ט יפסלו ג\"כ לדון) וי\"ל כו' דשאני ד\"נ דחמירי דלכן אין בזיון להם כשיעמדו:",
+                "<b>שם ד\"ה ולא חולצין כו'. מפני שאסורה לינשא. רש\"י. </b>לכאורה ה\"נ דמצות חליצה אינה בכדי שתהא מותרת להנשא. אלא שהיא מצוה מטעם הכמוס מאתנו אף אם אינה רוצה להנשא לעולם. ובתשובת חכ\"צ סי' א' משמע דדעתו ג\"כ דאם אינה רוצה אין כאן מצוה וצ\"ע בד\"ז ועמש\"כ ביבמות (ל\"ט ב') בס\"ד. ואולי י\"ל דכוונת רש\"י דקרא לא מיירי אלא באותן שהן מותרות להנשא משום דכתיב ל\"ת אה\"מ החוצה כו' דמשמע דזולת זה שזקוקה ליבום היתה מותרת לחוץ עי' פסחים (ר\"ד ל\"ו) מי שאיסורו משום ב\"ת חמץ בלבד כו' ובר\"ש פ\"א דטהרות מ\"ג. וכמו דאמרינן בקדושין (ר\"ד י\"ב) היכא דלא מצי מיעד לא הוה זביני' זבינא כו'. אך מקרא זה יש לדחות בהא דאיתא שם (י\"ג ב') בסוגיא דמיתת בעל מתרת ע\"ש. אבל י\"ל מהא דכתיב בסה\"פ ונקרא שמו בישראל דדרשינן שם (י\"ד) כיון שחלץ כו' הותרה לכ\"י. אלמא דאיירי קרא באותן שמותרות להנשא אחר החליצה. וממזרת ונתינה דחולצות. מותרות הן לפסולים:",
+                "<b>והרמב\"ם </b>בחבורו פ\"ב מהל' מלכים ה\"ג כ' כיון שא\"א ליבם את אשתו כך אין חולצין לה כו'. ונ\"פ דר\"ל מטעם דכל העולה ליבום עולה לחליצה כו' (ולא עמדתי ע\"ד מרן הכ\"מ שחתר למצוא טעם על הא דאין חולצין ויש בו חסרון מלת או קודם משום דגנאי כו' כי ב' טעמים חלוקים הם) אלא דק\"ל דהא חייבי עשה דעלמא גם כן מדאורייתא ל\"ע ליבום דאין עשה דוחה עשה מ\"מ מרבינן מיבמתו דעולין לחליצה כמ\"ש התוס' בפ' כיצד (כ' ב') ד\"ה גזירה וכ\"כ הה\"מ בפ\"ו מהל' יבום הל\"י בשם בה\"ג דריבויא דיבמתו דרשינן לאלמנה מן הנשואים ע\"ש. ומאי אולמא האי עשה דשום תשים עליך שתהא אימתו עליך משארי עשה. ואין לומר כיון דרשות בידו להרוג המבזהו כמ\"ש הרמב\"ם בפ\"ג מהל' מלכים. לכן יבמתו דומה לעריות דח\"כ. דהא ודאי דתפסי בה קדושין והגמרא שם תלי טעמא בהכי. ודע דנ\"ב דאף דאינו חולץ וא\"מ מ\"מ אסורה להנשא לשוק ונשארה זקוקה אף אם אין שם אח אלא הוא וכלשון הרמב\"ם באם מת הוא אלא תשב לעולם בזיקתה:"
+            ],
+            [
+                "<b>במש' וכשמברין אותו כה\"ע סמוכין עה\"א כו'. </b>ולעיל גבי כה\"ג מסובין (ובמשב\"ג גם כאן מסובין). ונ\"ל דגבי כה\"ג גם המה אוכלין אתו כדרך כל המברין דפי' הר\"ב בפ\"ג דמו\"ק מ\"ז. אבל במלך לא היה אוכלין אתו דנראה כעין גסות ולהכי נקיט סמוכין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה נאמן עלי אבא להיות דיין. </b>כ\"כ רש\"י וכ\"ע התוספות יו\"ט דלרבותא נקיט כו'. הן לעיל (כ\"ג סע\"א) גלה לן כוונתו דז\"ל שם נאמן כו' בדיינין מיירי מדקתני שלשה רועי בקר:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה ואלו הן הקרובין אביו כו' וכן במ\"ר ר\"פ שופטים. </b>אבל מהרמב\"ם בפי' מוכח להדיא דל\"ג ליה [אביו וכ\"ה במשב\"ג] ונתן טעם לדבר. ואין לה\"ר דל\"ג ליה מדתני ר\"ח לקמן שמונה אבות כו' משום דל\"ח אלא הני דאיתנייהו בבניהם וחתניהם (וכמו דל\"ח גיסו וחורגו מה\"ט) ו��ביו אינו בבן וחתן שיעלו במנין דהיינו אחיו ובעל אחותו דתני בהדיא. אף שכ' התוס' שם דגם בהני איכא טובא דחדא נינהו היינו עם הנך דאתו מכללא. אבל כל הכ\"ד המה אישים נפרדים ודו\"ק:",
+                "<b>שם וכל הראוי ליורשו. </b>בפשטיה משמע דזהו ג\"כ ממשנה ראשונה וכ\"נ שהבין רש\"ל מפירש\"י אבל נתחוור יותר בפי' הרמב\"ם דזוהי תשלום משנת ר\"ע. ולכאורה אדרבה פי' זה תמוה דהאר\"י זו משנת ר\"ע דמשמע דקאי על כל מה דחשיב הת\"ק והוא קחשיב אחי אמו ובעל אחות אמו וכן בנו של בעל אמו דהוא אחיו מן האם כדלקמן בגמרא. והתוי\"ט שמלא א\"ד דהא בכלל דודו הוא אף מן האם. בעיני אז\"נ דהא דודו וב\"ד דקרא (ויקרא כ\"ה) דוקא מן האב כדאיתא ביבמות (נ\"ד ב') וע\"ש. גם מש\"כ וגיסו נמי כו' ראויות לירש זא\"ז כו'. הן לקמן בגמרא גבי מתנתא דהוו חתימי עלה תרי גיסי משמע דלר' יוסי דמתניתין כשר בגיסו ואולי יפרש דהיינו למשנה ראשונה ועי' בסוגיא זו במאור ובמלחמות:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה שונא כל שלא דבר עמו ג\"י באיבה. </b>נ\"פ דשיעור דג\"י הוא מהכתוב והוא לא שונא לו מתמול שלשם (דברים י״ט:ד׳). ועי' ב\"ק (ס\"ד כ\"ג) בדרשת אביי במתמול שלשום דשור המועד ובתוס' שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה אפילו כו' ואע\"ג כו' כ\"כ רש\"י.</b> והתוי\"ט דייק מזה דלא ס\"ל מש\"כ הכ\"מ לחלק דדוקא בד\"נ אמרינן דהוא כמאן דליתא ע\"ש ול\"ד במחכ\"ת דהם ל\"א אלא עכשיו כשאומר א\"י הוה כמאן דליתיה. אבל אח\"כ כאשר התבונן ואומר דעת ברור אף דבד\"נ גם בזה אין שומעין לו וכמש\"כ לעיל (י\"ז) מ\"מ בד\"מ יכול להיות דשומעין לו כדעת הכ\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה אמר לו כל ראיות כו'. </b>ברי\"ף ורא\"ש הגי' אמרו. וכן לקמן אמר הבא ראיה כו' הגי' ברא\"ש אמרו לו וברי\"ף ל\"ג ליה כלל. אמנם מצינו רבות בש\"ס דקרו לב\"ד בלשון יחיד וכן הכא סותר את הדין פירש\"י בית דינו:",
+                "<b>שם הבא עדים ואמר אין לי כו' ה\"ז אינו כלום. </b>שינה מלשון הרישא דתני אינו סותר. לומר דאף קודם גמר דין אין בהם כלום:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה מה בין ד\"מ לד\"נ כו'. </b>ק\"ל מדוע לא חשיב הא דעדות מיוחדת כשרה בד\"מ ולא בד\"נ כדאיתא במכות (ו' ב'):",
+                "<b>שם ד\"נ </b>כו' ואין מחזירין לחובה נ\"ל דאם בתחלה חייבוהו ואחר כך החזירוהו לזכות מחזירין לחובה ואין אני קורא בזה צדיק אל תהרוג כיון דבפעם הראשון יצא חייב. וראיה מלקמן (ע\"ח) בפלוגתת ר\"נ ורבנן דאמרי שם לר\"נ דאמדוהו לחיים ומת ל\"צ קרא שהרי יצא מב\"ד זכאי ופירש\"י ונ\"ל מצדיק א\"ת. ואפ\"ה מצריך קרא להיכא דאמדוהו למיתה והקל ואמדוהו לחיים ומת. וגם זה מטעם שרגלים לדבר ועי' פירש\"י שם ד\"ה אין אומד אחר אומד:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתי\"ט ד\"ה כחצי גורן. </b>אין פני הראשונים רואים זא\"ז. רש\"י. ר\"ל ראשון שבקצה מזה עם הראשון שבקצה אחר:",
+                "<b>[שם בתוי\"ט </b>ד\"ה ר' יהודה אומר ג' כו' שאם יטעה האחד יוכיח כתבו (על) של חבירו. נ\"ב הב\"ח מחקו מפירש\"י. מהגרמ\"ש]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה מכירים כו' וזו כו' אלא כשאר בדיקות שאינן כו' [ברש\"י הלשון אלא כל שאר בדיקות אינו כו']. </b>זה פשוט דמ\"מ אינו בכלל בהא דתני בדיקות אמר א\"י כו' עדותן קיימת. דודאי אם א\"י אם ישראל או נכרי עדותן בטלה ובשבועות (ל\"ד) אמרינן מי לא בעי מידע אם נכרי הרג כו' וכן אם לא התרו בו אינו כלום. ולשון הרמב\"ם בפי' אין זה מכלל החקירות כו' אבל הוא דבר שאין ש�� עדות כו' אלא שידע אמיתתו. ובר\"פ דלעיל כ' כי החקירה והדרישה כו' כגון כמה הלוה כו' ועל איזה דרך הלוהו. וע\"ע בחבורו פ\"א מהל' עדות ה\"ד וברפ\"ב שם ובמל\"מ. ודע דמדבריו ברפי\"ב מה\"ס נראה שמפרש דאותו קאי על העובר עבירה וזה נ\"ל יותר דכיון דלא נזכר מקודם דמיירי בעדות רציחה משמע דזה איירי בכל העבירות. ומה שאמר בברייתא ע\"ז נכרי הרג כו' איננו ביאור להקודם רק הוא שאלה בפ\"ע אולם גם לדידי יקשה מה דלא הזכיר בברייתא קודם שאלת נכרי הרג. ההורג אה\"נ כמו דהקדים העובד ע\"ז לשאלת את מי עבד. אך מצאתי כה\"ג בספ\"ק דמכות היכי הוו עבדי כו' טרפה הרג כו' ולא הקדים לומר בהורג אה\"נ כדמקדים שם בבועל את הערוה. אך שם י\"ל משום דבמתניתין שם ארשב\"ג אף הן מרבים שופכי דמים הרי דאיירי ברוצח:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה אמר א' א\"י כו' ואפי' הן מאה כו' כ\"כ רש\"י. </b>הן לא פירשו כמסקנא דרבא לקמן (מ\"א ב') ויותר קשה על הרע\"ב שנמשך אחריו (כי רש\"י אורחיה לפעמים לפרש במשנה כהס\"ד) ובפרט לדעת הרמב\"ם שפסק כמסקנתו דרבא בפ\"ב מהלכות עדות הל\"ג וע\"ש בלח\"מ ובמש\"כ בס\"ד במכות. והפלא על התוי\"ט שהעתיק בסמוך אוקימתא דרבא ולא העיר מדברי הר\"ב מאומה:",
+                "<b>שם במשנה בזמן שמכחישין זה את זה עדותן בטלה. </b>וכ' הרמב\"ם בחבורו בפ\"ב מהל' עדות ה\"ג דאפילו אחד הכחיש את שנים. ולכאורה יפלא דהא אפילו אם היה מכחישן לגמרי אין דבריו ש\"א במקום שנים ואולי דהכא גרע דכיון דגם הוא מודה בגוף הענין א\"כ הוה עד כמוהם והואיל דהוא מוכחש משנים הוה כנמצא א' מהם פסול דעדות כולן בטלה ועי' לשון רש\"י לקמן (ס' סע\"א) ול\"ד למש\"כ התוס' לעיל (ל\"א) בסד\"ה שב\"ש. דהתם מכחשי אהדדי בגוף הענין ועי' לקמן בגמ' (מ\"א):"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט </b>ד\"ה אחד אומר בשלשה כו' דבתרי עבורי והעיר על זה בראשון לציון דבגמ' תרי שפורא. ועל פיו הגיהו כן בתוי\"ט בד\"ח. ול\"ד דזה אומר הש\"ס לדחויי הסיעתא אבל אליבא דאמת דפסקינן כריו\"ח נשאר הטעם דתרי עבורי (ומשום דברובא ידע) וכ\"ה בתד\"ה שזה בסופו. וכן בפסחים שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה </b>אמר א' מן התלמידים כו' מעלין אותו ומושיבין כו' ואפי' הוא אומר כו' שומעין לו. משינוי הלשון נראה דתלמיד מתחשב ג\"כ למנין כאשר יצטרך לילך אחר הרוב. וכדמוכח נמי מהא דריב\"ח לעיל (ל\"ד) אחד מה\"ת שזיכה ומת רואין אותו כאילו חי כו' ופירש\"י לענין המנין. אבל הנידון פשוט דאינו מן המנין רק דשומעין דבריו אולי יישרו בעיני הדיינים או מקצתם וכן מתבאר בירושלמי הל' ה' וכ\"כ בשם הרמב\"ן. ובדברי הרמב\"ם בחבורו פ\"י ה\"ח נראה דיש ט\"ס ועולה למנין הכתוב אצל הנידון צריך להציגו לעיל בא' מן התלמידים. והא דפריך לעיל (י\"ז) לרעה ע\"פ שנים ל\"מ לה הוה מצי לשנויי בכה\"ג בא' מה\"ת. או דזה נכלל ג\"כ במוסיפין דמשני התם:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה וכמה מוסיפין ב' ב' כו'. </b>הן למאי דאמרי' לעיל (י\"ז) דהאי דקאמר א\"י כמאן דליתיה דמי (עמש\"כ שם) ע\"כ באחרונה אין מוסיפין אלא אחד דאל\"כ המ\"ל ע\"א ועמש\"כ בספ\"ק:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה </b>אומרים לו התודה (ר\"ל על כל עבירות שעבר מימיו) כו' שכן מצינו בעכן כו' וכזאת כו' (ר\"ל שכן גם עכן התודה גם על מעילתו בחרמים אחרים וזהו אולי כוונת רש\"י במ\"ש בגמרא כו') ואם א\"י להתודות (ר\"ל שאינו זוכר כל העבירות) א\"ל אמור (בסתם) תהא כו':",
+                "<b>שם ברע\"ב </b>ד\"ה תן לו תודה ואע\"ג דאין אדם נהרג על הודאתו כו'. והוא מפי' הרמב\"ם אבל לא השלים דבריו. ובגמ' א\"ל יהושע בגורל אתה בא עלי כו'. משמע דע\"י הגורל לבד (אפי' אם לא היה מודה) רצה להרגו וכמו שא\"ל ה' והיה הנלכד כו' ישרף רק שבקשהו שיתודה בכדי שידעו הכל שמשפט הגורל הוא מה' ושמו יהיה מכובד וגם כדי שיהיה לו כפרה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט </b>סד\"ה ואין האשה כו' וא\"כ למה צריך לרבויי. ול\"נ דה\"א דלא מרבינן אלא כעין מקלל שעל חטאו נהרג ובכל ימי צבאו משא\"כ בסו\"מ שע\"ש סופו נהרג ואינו אלא עד שיקיף זקן או עד שראוי לקרותו אב:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט </b>ד\"ה סקילה כו' ומ\"ש הר\"ב ונ\"מ כו' כ\"פ רש\"י כו' ויש לתמוה כו' ע\"ש ופשוט דרש\"י נקיט לישנא דגמרא לקמן (נ' ב') נ\"מ למי שנתחייב ב' מב\"ד נידן בחמורה וע\"ש במהרש\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה רי\"א אף הוא כו'. </b>נל\"פ דלקמן במתני' תני ג\"כ בהנחנקין כריכת סודר כו' לכן קאמר אף הוא ר\"ל שהוא מהנשרפין אם מת כו' ורש\"י נדחק בזה:",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה וחומרת כו'. </b>ולא נשרפו גופותם דכתיב וישאום בכתנותם. ותימה דבגמ' איתא ומאן דיליף מב\"א מנ\"ל דכתיב וימותו כו' כעין מיתה כו' אותם ולא בגדיהם ועי' בתוס':"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט </b>ד\"ה הזכור כו' וכתבו התוס' והא דלא קתני והביא זכר עליו כו'. ולעדנ\"פ דכיון דתני הבא עה\"ז ממילא מישתמע גם הנשכב וכמו דבכל העריות לא תני להנשכבות באפי נפשייהו ובזה א\"ש מה שאמר אם כו' בהמה מה חטאה דגמגם התוי\"ט דהלא לא נשנית מקודם דהבהמה נהרגת ע\"ש שנדחק וכן נ\"ל דהא דל\"ת והביא בהמה עליו הוא דמיסרך סריך בלישנא דריש כריתות דלא מיתניא ליה התם משום דליכא חילוק חטאות בהם כדאיתא (שם ג'). ולפ\"ז אתיא כמין חומר הא דהשמיט התם הביא זכר עליו דהוא למנינא לשינויי דריו\"ח שם דמיסרך סריך בלישנא דהכא. אולם מלקמן (ס\"ה א') קצת סתירה לזה. ודעת התוס' בקושייתם מהביא זכר עליו. י\"ל ע\"פ מש\"כ רש\"י שם בכריתות ד\"ה דאר\"א ואי קשיא כו' אבל מ\"ז דלא מיתהני כו' ע\"ש. וע\"ע בתוס' יבמות (נ\"ד ב') בד\"ה בזכור:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה וחכמים פוטרים כו'. </b>והר\"ב וכן הרמב\"ם [מש\"כ גם כן בשם הרמב\"ם לא נמצא בפי' שלפנינו] שפירשו לעיל כו' דאל\"ה בענין המשנה אינו מוכרח. ואני אומר דמוכרח מדתני יכה יוסי את יוסי כדפירש\"י וכן דברי הכ\"מ (שהביא שם) דלכן פסק הרמב\"ם כן משום סתמא דברייתא דהכא תמוהים דיותר הל\"ל מן המשנה עצמה מן יכה יוסי כנ\"ל והכ\"מ כ' שם בהל' ח' בעצמו ולהכי נקט יכה דא\"ח עד שיברך שם בשם כמו שקדם. ול\"נ ראיה דבד\"ז ליכא פלוגתא מהא דמשני לקמן בעינא שם בשם ולא מקשה הניחא למ\"ד דבעינא כו' אלא למ\"ד דלא בעי מא\"ל:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה </b>אמר לשנים הן עדיו כו' מדברי התוי\"ט ד\"ה מכמינים נראה דלשנים א\"צ לומר לו היאך נניח כו'. אבל ל\"נ כן מהתוס' לעיל (ס\"ד ח') ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט </b>ד\"ה המדיח זה האומר כו' פי' הר\"ב כו' דהך סיפא כרבנן כו' ורישא כו' כר\"ש כו' והוא כדקס\"ד דמקשה ותמוה ונראה דהוא מפרש רישא ר\"ש וסיפא רבנן הוא תירוץ כסתמא דהש\"ס [וכה\"ג פירש\"י בב\"מ מ\"א בד\"ה אתאן לר\"ע] וכה\"ג משני ר\"ח במגילה (ט' ב') ובהוריות (י\"ב ב') ומהרמב\"ם בפי' נראה דמפרש דנביא המסית את היחיד לכ\"ע בחנק (ובחבורו בפ\"ד מהל' ע\"ז חזר בו) ודקאמר הש\"ס טעמא דהדיוט הא נביא בחנק הוא בניחותא והקושיא איננה רק מוהמסית את ההדיוט טעמא כו' ובשנויא דר\"פ גריס כי קתני מסית את ההדיוט להכמנה ור\"ל דלמדיח אין מכמינים וב\"ס ��יה ג\"כ מסית:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה אכל טבל כו' עד שלא נפדו. </b>התוי\"ט הכריח דל\"ג לה דהא א\"ח עד שיאכל בשר וישתה יין. ומשום הא לא איריא די\"ל דהכוונה דהיין ששתה היה טבל ושתיה בכלל אכילה ושיגרא דלישני דהקודמים נקיט. ומע\"ש של\"נ דקתני אף שצריך שיקח במעות כמש\"כ רש\"י לקמן (ע\"ב בד\"ה אכל מע\"ש) וא\"כ ממילא נפדה מ\"ל דלקחו דרך מקח ולא נתכוין שיהיו המעות נתפסים בקדושת מעשר (עי' בהרע\"ב פ\"ד דמע\"ש מ\"ו) או שלקחו באסימון והקדש מ\"ל כנסכים שקדשו בכלי דשוב אין להם פדיון:",
+                "<b>[שם בתוי\"ט סד\"ה אכל דבר כו' ואני תמה דהא עבור החדש כו' </b>נ\"ב עי' בחידושי הרש\"א. מהגרמ\"ש] "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה רוצח שהכה א\"ר באבן כו'. </b>נראה דחשיב כאן כולהו ד\"מ ב\"ד. אבן הוא סקילה ברזל סייף מים חנק אור שרפה. ואשמעינן דלא נהרג באותו מיתה שהרג דס\"ד דנילף ק\"ו מעדים זוממין עיין מכות (ב' ב') בתוס':"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה נתכוין כו' משום דכי אתרו ביה ה\"ס הוא כו' רש\"י. </b>ועי' לקמן בתד\"ה א\"נ דה\"ס כה\"ג לכ\"ע לא הוה התראה אבל ל\"י מה הכריחם לטע\"ז הלא בפשוט י\"ל מטעם דבעינן שיתכוין למה שחייבין עליו מיתה וכמו לר\"ש דפטור אפילו בנתכוין לזה והרג לזה דהוי התראת ודאי וכ\"מ במכות (ז' ב') דעל הא דתניא שם בבלי דעת פרט למתכוין מפרש רבה למתכוין להרוג אה\"ב וכו' ואם איתא דפטור דידהו מקטלא הוא מטעם התראה גרוע א\"כ לוקי בלא התרו בו ואפי' נתכוין לאדם ולפמש\"כ התוס' שם יש לדחות:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה שנאמר ועמך כו' יירשו ארץ . בתוי\"ט בשם הרמב\"ם בחבורו ארץ זו משל כו'. </b>הוא ז\"ל כ\"כ לשיטתו שם בפ\"ח (ע\"ש בכ\"מ) שעוה\"ב הוא עולם הנשמות. אבל לפי' הרע\"ב שהוא אחר התחיה יהיה ארץ כמשמעו:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה אבל עומדין בדין. </b>נראה דקאי אתרוייהו ר\"ל על דור הפלגה ועל אנשי סדום ור\"נ לא פליג אלא על אנשי סדום ולא על דור הפלגה וזהו כוונת רש\"י במש\"כ ובחדא פליג והתוי\"ט ל\"ד בזה:",
+                "<b>שם הגר\"א ז\"ל גורס עדת קרח קודם דור המדבר </b>ונראה ראיה מפסקי דגמרא דמפרש תחלה עדת קרח ואח\"כ דור המדבר:",
+                "<b>שם במשנה אמר ליה אינם עומדים בעדת צדיקים אבל עומדים בעדת רשעים. </b>לכאורה שפיר קאמרי רבנן ונ\"ל דר\"נ מפרש לקרא ע\"פ מדה י\"ט מל\"ב מדות דר\"א בנו של ריה\"ג מדבר שנאמר בזה והוא הדין לחברו ע\"ש:",
+                "<b>שם עדת קרח אינם עתידים לעלות כו'. </b>לכאורה עדת קרח הם הר\"ן איש השרופים והראיה מהמקרא אינה על הבלועים אולם מצאתי בפירש\"י בפסחים (נ\"ד) שקורא ג\"כ להבלועים עדת קרח וכן הרע\"ב בפ\"ה דאבות במ\"ו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה נמצא חומרו קולו. </b>עי' פירש\"י. ולכאורה הנל\"פ דחומרו ר\"ל חומר העבירה דעדיין לא הגיע להוראה והעיז נגד הסנה\"ג גורם לו להקל שאינו נהרג וכמו שפי' הרע\"ב והוא מהרמב\"ם. אולם לשון כזה יש בפ\"ד דחלה מ\"ה ושם אינו מתפרש רק ע\"ד פירש\"י דהכא. אך מצינו רבות שהלשון שוה והפירוש משתנה. [ובפרה פ\"ד מ\"ד איתא ג\"כ כלשון זה ושם יש לכוין ב' הפירושים]:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה אלא מעלין אותו לב\"ד הגדול שבירושלים כו'. </b>משמע דבעינן שב\"ד הגדול יהיה שם ג\"כ דוקא ואם כבר גלו ליבנה יחזרו לירושלים ברגל. וקושיית התוס' דא\"כ מ\"ל לריב\"ז דהוה בסנהדרין לא תקשה די\"ל דאין חוזרין אלא לחניות דהא לא קאמר רק שבירושלים ודו\"ק היטב בתוס'. רק דל\"י מנ\"ל הא דבעת מיתתו בעינן שיהא ב\"ד הגדול בירושלים:",
+                "<b>שם איש פלוני נתחייב מיתה בב\"ד. </b>נראה דשמוש הב' מן בב\"ד הוא לסבה הגורמת כמו איש בחטאו יומתו. ור\"ל על שהמרה דבריהם:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה אפילו כוון את ההלכה לטמא אה\"ט כו'. </b>קשה דבדבר הלכה אפי' ניבא בשם ה' הוא בחנק שהוא נביא שקר דלא בשמים היא וכמש\"כ הרמב\"ם בפ\"ט מהל' יסה\"ת ה\"ד או שאמר בדין מד\"ת שה' צוה לו שהדין כך הוא ה\"ז נביא השקר ויחנק כו' ע\"ש. ולולי דברי הרמב\"ם הייתי אומר כיון דל\"א אלא בפרט א' מן המצוה אינו בכלל נביא השקר דדבר כתיב דמשמע דבר שלם כדפטרינן לקמן בגמרא בעוקר קצת דשאר מצות. ונלע\"ד דזה תלי בפלוגתת אם משגיחין בב\"ק עי' תוס' יבמות (י\"ד) ד\"ה ר\"י היא:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה חוץ מזוממי ב\"כ כו' וז\"ש רש\"י כו'.</b> הנה דקדק מדבריו דדוקא היכא דמחייבין גם את הבועל ע\"ש. ול\"נ מדבריו לעיל בסמוך ד\"ה ובועלה דס\"ל דאף דאינן מחייבין אותו מ\"מ נידונין בחנק. ודקדוקו מכאן אין הכרח כ\"כ:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Nezikin/Rashash on Mishnah Sanhedrin/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,487 @@
+{
+    "title": "Rashash on Mishnah Sanhedrin",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rashash_on_Mishnah_Sanhedrin",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה נזק כו' ופי' התוס' כו' ומ\"מ קשיא אמאי שייר לאינך נזקים. </b>ותמיהני דהא כ' התוס' לעיל בד\"ה שלא דנזקי שור בשור וכל הני דעבדינן שליחותייהו הויין בכלל הודאות והלואות דהיינו בכלל דיני ממונות דתני ברישא:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה מפני שיש כו' או שהם פסולים ולפיכך הוסיפו כו' כ\"פ הרמב\"ם אבל כו' ל\"י מאי קאמר כו' דהא עדיין הם יושבים ודנין עם אלו. </b>אולי דעת התוי\"ט שגם בדיינין נמצא אחד מהם קרוב או פסול דינם בטל. אולם ד\"ז תלוי באשלי רברבי ועי' תומים סי' מ\"ו ס\"ק כ\"ח שהוכיח דעת הרי\"ף ששאר הדיינים לא נפסלו. וא\"כ י\"ל שגם הרמב\"ם הולך בזה בשיטת רבו הרי\"ף:",
+                "<b>בא\"ד שהרי אמת הוא שא' אמר א\"י. </b>אבל מה יענה להא דתנן לקמן (מ' א') י\"ב מחייבין וי\"א מזכין דיוסיפו הדיינין. וי\"ל דהתם ג\"כ אמת הוא שלא היו יכולין להכריע גם אחד מהם לדעתם כדאיתא שם בגמרא בסוה\"פ כדי שלא יצאו מב\"ד מעורבבין:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה רשב\"ג אומר כו'. </b>עי' ברע\"ב ובתוי\"ט ובמהרש\"א. ובפשוטא נראה דהב' שמוסיפין בסוף לתשלום ז' אינם לסיועת המו\"מ אם צריכה לעבר (דזה כבר נגמר בהחמשה כיון דג' אמרו דצריכה הולכין אחר הרוב) רק בכדי שיוגמר העבור במושב ז' לטעמים דלקמן וכ\"מ מפירש\"י. אולם דעת הרמב\"ם בפי' ובחבורו פ\"ד מהל' קה\"ח ה\"י נראה דאחר הוספת הב' האחרונים נו\"נ עוד הפעם וכ\"נ מפירש\"י בשבת (יא) ד\"ה עיבור שנה. וכבר כתבתי זאת בהגהותי למ\"ר ויקרא פכ\"ט. ונראה דאף לדעת הרמב\"ם ה\"ה אם בתחלה הסכימו כל הג' שנצרך לישב מוסיפין עוד ב' שיהיה המו\"מ בה' וכן אף אם הסכימו כל הה' שצריכה להתעבר מוסיפין עוד ב' שיהיה הגמר בז'. ותמה אנכי על המפרש להל' קה\"ח ואחריו נמשך התוי\"ט שנראה דעתו שאם הסכימו כולם אין מהצורך להוסיף. ומה שמדמה שם עיבור השנה לד\"נ. נ\"ל ראיה מה דפסק הרמב\"ם שם דמתחילין בה מן הצד כד\"נ. ומפרשיו לא חשפו מקורו. והוא מהירושלמי בפ\"ב דר\"ה ה\"ה ובפרקין ה\"ב. וטעמא נ\"ל דנ\"מ בה לד\"נ להעשות בני עונשין בני יג\"ש ובנות יב\"ש. וגם להעשות בן תשע ובת ג' שתהא ביאתן ביאה להענש אחרים ע\"י. ומש\"כ התוי\"ט בסה\"ד להשלים המכוון כו' להיות כו' והאסיף בזמנן. משמע דמעברין ג\"כ בשביל האסיף שיהא בזמן החג כדכתיב וחג האסיף. אך ל\"מ זה בגמרתינו רק אם תקופת תמוז נמשכת כו' וכמש\"כ בדבור הקודם אח\"ז מצאתי בת\"כ פרשת אמור באספכם את תבואת הארץ עבר אה\"ש שתעשה החג באסיפת הפירות. הביאו רש\"י בנימוקיו בשינוי לשון קצת ומפירוש הרמב\"ן שם משמע דזהו על פירות האילן דלקמן (י\"א ב') ודלא כפירש\"י ותוס' שם והרמב\"ם בפ\"ד מהל' קה\"ח ה\"ג מפרש שלא צמחו פירות האילן שדרכן לצמח בזמן הפסח ובאמת יש לתמוה על הת\"כ איך יכולין ב\"ד לידע קודם ניסן מה יהיה בשלהי קייטא באסיפת הפירות וביותר כשרואין שהאביב הוא בזמנו ועי' תוס' שם בד\"ה או דילמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה הערכין המטלטלין כו' עי' רע\"ב ותוי\"ט. </b>ק\"ל מאי איריא ערכין אפילו דמי נמי בשלמא לאוקימתא קמייתא בגמ' י\"ל דאתי לאשמועינן אגב אורחיה כר\"מ דאין אדם מ\"ד לבטלה. ולהשניה שם נמי י\"ל דאשמעינן דאע\"ג דערך הוא דבר קצוב לפי השנים מ\"מ כשאמר הרי אלו לערכי דעתו לאתפוסי כל דמי שויין אף אם המה הרבה יותר מדמי ערכו הקצוב. דל\"ד להא דמ\"ג פ\"ב דשקלים ע\"ש דהתם כ��יב העשיר לא ירבה אבל הכא כמה דבעי מנדב לבהד\"ב וכש\"כ בדמי עלי דאינו קצוב. אבל לאוקימתא זו קשה. ואולי בדמי עלי כיון דצריך עשרה למשיימיה לא פסיקא ליה למתני בשלשה. אולם קשה דמ\"ל נמי באומר הרי עלי מנה לבדה\"ב וכדאמרינן בב\"ק (ס\"ד ו') וכן מ\"ל בנהנה מן ההקדש דמשלם קרן וחומש ועמש\"ש בב\"ק שם. ולזה יש לומר דמועל אינו משלם בקרקע דהתשלומין הוא כמו פדיית ההקדש שנהנה ממנו (עמש\"כ בס\"ד ברפ\"ו דתרומות) ואין הקדש נפדה בקרקע. או מדכתיב גבה ונתן אותו לכהן וכמו שפי' הרע\"ב בפי\"ח דשבת על הא דהקדש א\"נ בקרקע משום דכתיב ונתן אה\"ע כו' דבר הניתן מיד ליד והוא מפי' הרמב\"ם אך התוי\"ט קיהה בדרשה זו ועי' ג\"כ מש\"כ שמה בס\"ד. והעיקר נ\"ל דמתניתין תרתי תני הערכין ר\"ל עני שהעריך שנידון בהשג יד בג' דצריך ג' לאמוד ערך השגת ידו דבו כתיבי הג' כהנים. והמטלטלין זהו דין שני אף בעשיר דאם בא לגבות ממנו מטלטלין ג\"כ בג'. וה\"ה בדמי ובהרי עלי מנה כו' אלא משום דאיירי בערכין נקטיה. וזה ילפינן מג' כהנים דכתיבי גבי פדיון בהמה דמה לי עיולי כו'. וכן הא דאמר קרקעות בעשרה דמשמע דזהו פי' והקרקעות תשעה וכהן דמתניתין ה\"ה אם בא לפדותן מן ההקדש דעיקר כהנים כתיבי בזה. ודברי התוי\"ט בכאן מגומגמין:",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה אחד מהן כהן דבערכין כהן כתיב כערכך הכהן. </b>ל\"ד בתרתי חדא דזה כתיב בפדיון בהמה. שנית דה\"ל למינקט כהן קמא הכתוב שם וגם התוי\"ט ל\"ד בזה ע\"ש. גם מש\"כ דל\"ד בערכין אלא ה\"ה בהקדשות כו' אינו מוכרח די\"ל דדוקא בערכין (וכמש\"כ לעיל פי' הערכין דמתניתין) משום דכהן קמא דאתא לגופא בהו כתיב אבל אינך אדרבה אתו לרבות אפי' ישראל כדלקמן:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה סמיכת זקנים כו' לפי שאפשר לדחות ראיית הרמב\"ם כו' </b>אך מה יענה להא דאיתא בעירובין (מ\"ג ב') לב\"ד הגדול אתא ע\"ש הרי דאיתא לב\"ד הגדול טרם ביאתו:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה והמיאונין. </b>דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון כו'. רש\"י. הנו\"ב במ\"ת חא\"ע סימן קי\"ד וכן בתור\"ע הבינו דר\"ל כעין גט של תורה. וקהו בזה דהיכן מצינו בגט שיהא צריך ג'. ולי אפשר לומר דכוונתו על חליצה שהיא כעין מיאון שהיבם ממאן ליבמה כדכתיב מאן יבמי וגו':"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה אין מוסיפין על העיר כו'. </b>ופרש\"י ירושלים. וכתב הרע\"ב (והוא מהרמב\"ם) דאין מוסיפין קדושה כו'. וק\"ל מדוע לא תני כל העיירות המוקפות חומה דקדושות ג\"כ לענין שילוח מצורעים (פ\"א דכלים מ\"ז). ולפמ\"ש הרע\"ב שם (והוא מהר\"ש) דדוקא מוקפות חומה מימות יהב\"נ. [ועי' רש\"י מגילה (י' ב') ד\"ה כל המצות ובשבועות ט\"ז סע\"א] אולי אף סנהדרי של ע\"א לא מהני להרחיב החומה. אבל ק\"ק גם משאר עיירות שאמק\"ח דקדושות ג\"כ לענין הוצאת אבנים המנוגעות מהן כמ\"ש שם התוי\"ט. וכמו כן קשה מהר הבית דהוא נגד מחנה לויה ומשתלחין ממנו זבים כו' ועי' תוס' שבועות (ט\"ו) ד\"ה ויוצא. ואולי גם עליו אין יכולים להוסיף כי משכו שהוא ה' מאות אמה על המ\"א והוא מרומז בקרא דרוחב חמשים בחמשים. שיהיה שטחו נ' פעמים כחצר המשכן כמש\"כ המפרש המכונה בשם רש\"י בד\"ה (א' כ\"ח י\"ט) אלא שלשונו מגומגם שם. וכש\"כ שלא היו רשאין להוסיף על ההיכל כי הכל בכתב כו'. רק על המזבח שהוסיפו לדעת ר' יוסי בבית שני מקרא דרשו כדאיתא בזבחים (ס\"ב) ומה שהוסיפו על רוחב האולם לעשותו י\"א אמה ובבית שלמה לא היה אלא עשרה אפרש אי\"ה במדות:",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה את השבט רובו כו' כ\"כ רש\"י. </b>מה שהקשו הרש\"ל והרש\"א מהמקשה לקמן בגמרא דאמר אבל כולו לא. לק\"מ דרש\"י לא בא לשלול כולו אלא דפי' דה\"ה רובו דהוא ככולו ברוב המקומות. ולכן מקשה שפיר מעיקר הכוונה. דזה ודאי לא ניתן להאמר שיכוין התנא לרובו דוקא ולא לכולו. אולם מפי' הרמב\"ם ומחבורו ברפ\"ה מהל' סנהדרין משמע דדוקא כולו. ונ\"ל ראיה לפירש\"י דהא אמרינן נמי ואי אתה מוציא כל העיר כולה והתם רובה ככולה כדאיתא לקמן (קי\"א ב') במשנה ועד שיודח רובה. ומש\"כ הרש\"א וה\"ק ריו\"נ בהדיא עד רובו משמע דמרובו כו'. לכאורה תמוה דהא רש\"י פי' בדר' יאשיה וטפי ממאה נפקא כו' אלמא שפי' דעו\"ע בכלל וא\"כ נוכל לומר גם בדריו\"נ דעד רובו ורובו בכלל וכל שאינו כולו ממש הוא נכלל ברובו. וכן הלשון ואפילו ריו\"נ ל\"ק אלא רובו כו'. מוכח להדיא דלא כדבריו ועי' בלח\"מ:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה ומנין להביא עוד שלשה כו' הטייתך לרעה ע\"פ שנים. </b>מוכח דאף [בסנהדרי] (בסנהרי) קטנה נגמר הדין לחובה ע\"פ שנים מכריעין וכ\"מ לקמן בפ' היו בודקין ובכ\"מ. וק\"ל מדוע לא ילכו לב\"ד הגדול וישאלו וכדכתיב כי יפלא וגו' וקמת ועלית וגו' ועוד והצילו העדה כתיב. וביותר קשה להפוסקים דאין סומכין על הרוב היכא דאיכא לברורי:",
+                "<b>שם בר\"ב ד\"ה אין ב\"ד שקול. </b>ולמ\"ל הטייתך לטובה עפ\"א כו' כ\"כ רש\"י. לכאורה הא משכ\"ל במוסיפין כמו דמשני ר' אבהו על הטייתך לרעה עפ\"ש ונל\"פ דהא דאין ב\"ד שקול הוא מקרא דלנטות עשה לך ב\"ד נוטה כדלקמן (ג' ב'). ולישנא דסוף סוף כו' דלקמן בדברי המקשה קאי על רישא דמילתא דקאמר ומנין להביא עוד כו' הטייתך לרעה עפ\"ש. וראיתי להתוי\"ט שגם הוא העתיק ע\"ז דרשה דלנטות. ולא הרגיש על הרע\"ב שפי' טעמא דלמ\"ל הטייתך כו' כפירש\"י. שוב התבוננתי דרש\"י לשיטתו בסוגיא דלקמן דמפרש לנטות אחרי רבים עשה לך ב\"ד שיהיה בו נטייה אחרי רבים. וקיצר בכאן וסמיך אדלקמיה:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה רי\"א שבעים כו' דכתיבי קראי כו' הלכך אי לא מסתפינא כו' דכתיבי בקרא ע\"ש </b>(וברש\"ל משמע דכן היה לפניו הגי' ברש\"י) הן לפי פירושו לא היה צריך להגהה דהכתוב שם שנה ושלש שבעים וכן בפ' משפטים כתיב ושבעים מזקני ישראל. ויתפרש ע\"ד שאמרו בחולין (כ\"ב ב') לא לישתמיט קרא כו' וה\"נ לא לישתמיט קרא ולכתוב שבעים ואחד חד זימנא. ולי ה\"נ דכוונת הש\"ס על הקרא דוישארו שני אנשים דדרשינן (לקמן י\"ז) בקלפי נשתיירו ע\"ש ואם היה ע\"א לא ה\"ל להשאר אלא אחד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה רי\"א אינו יוצא כו'. </b>בגמ' שפיר קאמר ר\"י כו' אלא ה\"ק כו' מקדושתו לא יצא כו' ור\"י אגב מררי' כו'. משמע דר\"י נמי דריש מקדושתו וקרא דומן המקדש ל\"י דנסיב במתניתין קאי לתרווייהו ונ\"ל משום דמשמע דולא יחלל דכתיב בתריה הוא טעם וביאור להקודם ועי' רש\"י במשנה (ועליו נוכל לומר דפי' לפי הס\"ד כדרכו) אך על הרע\"ב קשה:",
+                "<b>שם במשנה דרך כל העם עוברין </b>ובגמ' ש\"מ אבלים עומדין וכ\"ה עוברין והרע\"ב ל\"ד במש\"כ ועומדין בשורה לנחם. וסיום דבריו הוא כהוגן. אך במשנה דברכות פ\"ג איתא ג\"כ העומדים בשורה כו':",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה מעיד כו' וזה נדחה דהא כו' ותנן אין מעידין כו'. </b>הן רש\"י פי' דהקושיא בגמ' היא מולא דנין אותו וכ\"נ שפי' התוס'. והתוי\"ט ל\"ד שהבין דהקושיא היא מולא מעידין אותו. די\"ל דהיינו לחובתו וכדמשמע לישנא דאותו ורי\"א למלך דר\"ל לזכותו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה לא דן כו' וא\"ת כו' יש כאן ט\"ס ולכן רבים מתקשים בו. </b>ונראה ��סרס התיבות וכצ\"ל וא\"ת כו' ואף במלכי ב\"ד וא\"כ ה\"נ לא יהיו נדונין מה\"ט (ר\"ל משום דיהיה נצרך לעמוד כנ\"ל) וקשוט עצמך ואח\"כ קשוט אחרים (ומה\"ט יפסלו ג\"כ לדון) וי\"ל כו' דשאני ד\"נ דחמירי דלכן אין בזיון להם כשיעמדו:",
+                "<b>שם ד\"ה ולא חולצין כו'. מפני שאסורה לינשא. רש\"י. </b>לכאורה ה\"נ דמצות חליצה אינה בכדי שתהא מותרת להנשא. אלא שהיא מצוה מטעם הכמוס מאתנו אף אם אינה רוצה להנשא לעולם. ובתשובת חכ\"צ סי' א' משמע דדעתו ג\"כ דאם אינה רוצה אין כאן מצוה וצ\"ע בד\"ז ועמש\"כ ביבמות (ל\"ט ב') בס\"ד. ואולי י\"ל דכוונת רש\"י דקרא לא מיירי אלא באותן שהן מותרות להנשא משום דכתיב ל\"ת אה\"מ החוצה כו' דמשמע דזולת זה שזקוקה ליבום היתה מותרת לחוץ עי' פסחים (ר\"ד ל\"ו) מי שאיסורו משום ב\"ת חמץ בלבד כו' ובר\"ש פ\"א דטהרות מ\"ג. וכמו דאמרינן בקדושין (ר\"ד י\"ב) היכא דלא מצי מיעד לא הוה זביני' זבינא כו'. אך מקרא זה יש לדחות בהא דאיתא שם (י\"ג ב') בסוגיא דמיתת בעל מתרת ע\"ש. אבל י\"ל מהא דכתיב בסה\"פ ונקרא שמו בישראל דדרשינן שם (י\"ד) כיון שחלץ כו' הותרה לכ\"י. אלמא דאיירי קרא באותן שמותרות להנשא אחר החליצה. וממזרת ונתינה דחולצות. מותרות הן לפסולים:",
+                "<b>והרמב\"ם </b>בחבורו פ\"ב מהל' מלכים ה\"ג כ' כיון שא\"א ליבם את אשתו כך אין חולצין לה כו'. ונ\"פ דר\"ל מטעם דכל העולה ליבום עולה לחליצה כו' (ולא עמדתי ע\"ד מרן הכ\"מ שחתר למצוא טעם על הא דאין חולצין ויש בו חסרון מלת או קודם משום דגנאי כו' כי ב' טעמים חלוקים הם) אלא דק\"ל דהא חייבי עשה דעלמא גם כן מדאורייתא ל\"ע ליבום דאין עשה דוחה עשה מ\"מ מרבינן מיבמתו דעולין לחליצה כמ\"ש התוס' בפ' כיצד (כ' ב') ד\"ה גזירה וכ\"כ הה\"מ בפ\"ו מהל' יבום הל\"י בשם בה\"ג דריבויא דיבמתו דרשינן לאלמנה מן הנשואים ע\"ש. ומאי אולמא האי עשה דשום תשים עליך שתהא אימתו עליך משארי עשה. ואין לומר כיון דרשות בידו להרוג המבזהו כמ\"ש הרמב\"ם בפ\"ג מהל' מלכים. לכן יבמתו דומה לעריות דח\"כ. דהא ודאי דתפסי בה קדושין והגמרא שם תלי טעמא בהכי. ודע דנ\"ב דאף דאינו חולץ וא\"מ מ\"מ אסורה להנשא לשוק ונשארה זקוקה אף אם אין שם אח אלא הוא וכלשון הרמב\"ם באם מת הוא אלא תשב לעולם בזיקתה:"
+            ],
+            [
+                "<b>במש' וכשמברין אותו כה\"ע סמוכין עה\"א כו'. </b>ולעיל גבי כה\"ג מסובין (ובמשב\"ג גם כאן מסובין). ונ\"ל דגבי כה\"ג גם המה אוכלין אתו כדרך כל המברין דפי' הר\"ב בפ\"ג דמו\"ק מ\"ז. אבל במלך לא היה אוכלין אתו דנראה כעין גסות ולהכי נקיט סמוכין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה נאמן עלי אבא להיות דיין. </b>כ\"כ רש\"י וכ\"ע התוספות יו\"ט דלרבותא נקיט כו'. הן לעיל (כ\"ג סע\"א) גלה לן כוונתו דז\"ל שם נאמן כו' בדיינין מיירי מדקתני שלשה רועי בקר:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה ואלו הן הקרובין אביו כו' וכן במ\"ר ר\"פ שופטים. </b>אבל מהרמב\"ם בפי' מוכח להדיא דל\"ג ליה [אביו וכ\"ה במשב\"ג] ונתן טעם לדבר. ואין לה\"ר דל\"ג ליה מדתני ר\"ח לקמן שמונה אבות כו' משום דל\"ח אלא הני דאיתנייהו בבניהם וחתניהם (וכמו דל\"ח גיסו וחורגו מה\"ט) ואביו אינו בבן וחתן שיעלו במנין דהיינו אחיו ובעל אחותו דתני בהדיא. אף שכ' התוס' שם דגם בהני איכא טובא דחדא נינהו היינו עם הנך דאתו מכללא. אבל כל הכ\"ד המה אישים נפרדים ודו\"ק:",
+                "<b>שם וכל הראוי ליורשו. </b>בפשטיה משמע דזהו ג\"כ ממשנה ראשונה וכ\"נ שהבין רש\"ל מפירש\"י אבל נתחוור יותר בפי' הרמב\"ם דזוהי תשלום משנת ר\"ע. ולכאורה אדרבה פי' זה תמוה דהאר\"י זו משנת ר\"ע דמשמע דקאי על כל מה דחשיב הת\"ק והוא קחשיב אחי אמו ובעל אחות אמו וכן בנו של בעל אמו דהוא אחיו מן האם כדלקמן בגמרא. והתוי\"ט שמלא א\"ד דהא בכלל דודו הוא אף מן האם. בעיני אז\"נ דהא דודו וב\"ד דקרא (ויקרא כ\"ה) דוקא מן האב כדאיתא ביבמות (נ\"ד ב') וע\"ש. גם מש\"כ וגיסו נמי כו' ראויות לירש זא\"ז כו'. הן לקמן בגמרא גבי מתנתא דהוו חתימי עלה תרי גיסי משמע דלר' יוסי דמתניתין כשר בגיסו ואולי יפרש דהיינו למשנה ראשונה ועי' בסוגיא זו במאור ובמלחמות:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה שונא כל שלא דבר עמו ג\"י באיבה. </b>נ\"פ דשיעור דג\"י הוא מהכתוב והוא לא שונא לו מתמול שלשם (דברים י״ט:ד׳). ועי' ב\"ק (ס\"ד כ\"ג) בדרשת אביי במתמול שלשום דשור המועד ובתוס' שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה אפילו כו' ואע\"ג כו' כ\"כ רש\"י.</b> והתוי\"ט דייק מזה דלא ס\"ל מש\"כ הכ\"מ לחלק דדוקא בד\"נ אמרינן דהוא כמאן דליתא ע\"ש ול\"ד במחכ\"ת דהם ל\"א אלא עכשיו כשאומר א\"י הוה כמאן דליתיה. אבל אח\"כ כאשר התבונן ואומר דעת ברור אף דבד\"נ גם בזה אין שומעין לו וכמש\"כ לעיל (י\"ז) מ\"מ בד\"מ יכול להיות דשומעין לו כדעת הכ\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה אמר לו כל ראיות כו'. </b>ברי\"ף ורא\"ש הגי' אמרו. וכן לקמן אמר הבא ראיה כו' הגי' ברא\"ש אמרו לו וברי\"ף ל\"ג ליה כלל. אמנם מצינו רבות בש\"ס דקרו לב\"ד בלשון יחיד וכן הכא סותר את הדין פירש\"י בית דינו:",
+                "<b>שם הבא עדים ואמר אין לי כו' ה\"ז אינו כלום. </b>שינה מלשון הרישא דתני אינו סותר. לומר דאף קודם גמר דין אין בהם כלום:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה מה בין ד\"מ לד\"נ כו'. </b>ק\"ל מדוע לא חשיב הא דעדות מיוחדת כשרה בד\"מ ולא בד\"נ כדאיתא במכות (ו' ב'):",
+                "<b>שם ד\"נ </b>כו' ואין מחזירין לחובה נ\"ל דאם בתחלה חייבוהו ואחר כך החזירוהו לזכות מחזירין לחובה ואין אני קורא בזה צדיק אל תהרוג כיון דבפעם הראשון יצא חייב. וראיה מלקמן (ע\"ח) בפלוגתת ר\"נ ורבנן דאמרי שם לר\"נ דאמדוהו לחיים ומת ל\"צ קרא שהרי יצא מב\"ד זכאי ופירש\"י ונ\"ל מצדיק א\"ת. ואפ\"ה מצריך קרא להיכא דאמדוהו למיתה והקל ואמדוהו לחיים ומת. וגם זה מטעם שרגלים לדבר ועי' פירש\"י שם ד\"ה אין אומד אחר אומד:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתי\"ט ד\"ה כחצי גורן. </b>אין פני הראשונים רואים זא\"ז. רש\"י. ר\"ל ראשון שבקצה מזה עם הראשון שבקצה אחר:",
+                "<b>[שם בתוי\"ט </b>ד\"ה ר' יהודה אומר ג' כו' שאם יטעה האחד יוכיח כתבו (על) של חבירו. נ\"ב הב\"ח מחקו מפירש\"י. מהגרמ\"ש]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה מכירים כו' וזו כו' אלא כשאר בדיקות שאינן כו' [ברש\"י הלשון אלא כל שאר בדיקות אינו כו']. </b>זה פשוט דמ\"מ אינו בכלל בהא דתני בדיקות אמר א\"י כו' עדותן קיימת. דודאי אם א\"י אם ישראל או נכרי עדותן בטלה ובשבועות (ל\"ד) אמרינן מי לא בעי מידע אם נכרי הרג כו' וכן אם לא התרו בו אינו כלום. ולשון הרמב\"ם בפי' אין זה מכלל החקירות כו' אבל הוא דבר שאין שם עדות כו' אלא שידע אמיתתו. ובר\"פ דלעיל כ' כי החקירה והדרישה כו' כגון כמה הלוה כו' ועל איזה דרך הלוהו. וע\"ע בחבורו פ\"א מהל' עדות ה\"ד וברפ\"ב שם ובמל\"מ. ודע דמדבריו ברפי\"ב מה\"ס נראה שמפרש דאותו קאי על העובר עבירה וזה נ\"ל יותר דכיון דלא נזכר מקודם דמיירי בעדות רציחה משמע דזה איירי בכ�� העבירות. ומה שאמר בברייתא ע\"ז נכרי הרג כו' איננו ביאור להקודם רק הוא שאלה בפ\"ע אולם גם לדידי יקשה מה דלא הזכיר בברייתא קודם שאלת נכרי הרג. ההורג אה\"נ כמו דהקדים העובד ע\"ז לשאלת את מי עבד. אך מצאתי כה\"ג בספ\"ק דמכות היכי הוו עבדי כו' טרפה הרג כו' ולא הקדים לומר בהורג אה\"נ כדמקדים שם בבועל את הערוה. אך שם י\"ל משום דבמתניתין שם ארשב\"ג אף הן מרבים שופכי דמים הרי דאיירי ברוצח:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה אמר א' א\"י כו' ואפי' הן מאה כו' כ\"כ רש\"י. </b>הן לא פירשו כמסקנא דרבא לקמן (מ\"א ב') ויותר קשה על הרע\"ב שנמשך אחריו (כי רש\"י אורחיה לפעמים לפרש במשנה כהס\"ד) ובפרט לדעת הרמב\"ם שפסק כמסקנתו דרבא בפ\"ב מהלכות עדות הל\"ג וע\"ש בלח\"מ ובמש\"כ בס\"ד במכות. והפלא על התוי\"ט שהעתיק בסמוך אוקימתא דרבא ולא העיר מדברי הר\"ב מאומה:",
+                "<b>שם במשנה בזמן שמכחישין זה את זה עדותן בטלה. </b>וכ' הרמב\"ם בחבורו בפ\"ב מהל' עדות ה\"ג דאפילו אחד הכחיש את שנים. ולכאורה יפלא דהא אפילו אם היה מכחישן לגמרי אין דבריו ש\"א במקום שנים ואולי דהכא גרע דכיון דגם הוא מודה בגוף הענין א\"כ הוה עד כמוהם והואיל דהוא מוכחש משנים הוה כנמצא א' מהם פסול דעדות כולן בטלה ועי' לשון רש\"י לקמן (ס' סע\"א) ול\"ד למש\"כ התוס' לעיל (ל\"א) בסד\"ה שב\"ש. דהתם מכחשי אהדדי בגוף הענין ועי' לקמן בגמ' (מ\"א):"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט </b>ד\"ה אחד אומר בשלשה כו' דבתרי עבורי והעיר על זה בראשון לציון דבגמ' תרי שפורא. ועל פיו הגיהו כן בתוי\"ט בד\"ח. ול\"ד דזה אומר הש\"ס לדחויי הסיעתא אבל אליבא דאמת דפסקינן כריו\"ח נשאר הטעם דתרי עבורי (ומשום דברובא ידע) וכ\"ה בתד\"ה שזה בסופו. וכן בפסחים שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה </b>אמר א' מן התלמידים כו' מעלין אותו ומושיבין כו' ואפי' הוא אומר כו' שומעין לו. משינוי הלשון נראה דתלמיד מתחשב ג\"כ למנין כאשר יצטרך לילך אחר הרוב. וכדמוכח נמי מהא דריב\"ח לעיל (ל\"ד) אחד מה\"ת שזיכה ומת רואין אותו כאילו חי כו' ופירש\"י לענין המנין. אבל הנידון פשוט דאינו מן המנין רק דשומעין דבריו אולי יישרו בעיני הדיינים או מקצתם וכן מתבאר בירושלמי הל' ה' וכ\"כ בשם הרמב\"ן. ובדברי הרמב\"ם בחבורו פ\"י ה\"ח נראה דיש ט\"ס ועולה למנין הכתוב אצל הנידון צריך להציגו לעיל בא' מן התלמידים. והא דפריך לעיל (י\"ז) לרעה ע\"פ שנים ל\"מ לה הוה מצי לשנויי בכה\"ג בא' מה\"ת. או דזה נכלל ג\"כ במוסיפין דמשני התם:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה וכמה מוסיפין ב' ב' כו'. </b>הן למאי דאמרי' לעיל (י\"ז) דהאי דקאמר א\"י כמאן דליתיה דמי (עמש\"כ שם) ע\"כ באחרונה אין מוסיפין אלא אחד דאל\"כ המ\"ל ע\"א ועמש\"כ בספ\"ק:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה </b>אומרים לו התודה (ר\"ל על כל עבירות שעבר מימיו) כו' שכן מצינו בעכן כו' וכזאת כו' (ר\"ל שכן גם עכן התודה גם על מעילתו בחרמים אחרים וזהו אולי כוונת רש\"י במ\"ש בגמרא כו') ואם א\"י להתודות (ר\"ל שאינו זוכר כל העבירות) א\"ל אמור (בסתם) תהא כו':",
+                "<b>שם ברע\"ב </b>ד\"ה תן לו תודה ואע\"ג דאין אדם נהרג על הודאתו כו'. והוא מפי' הרמב\"ם אבל לא השלים דבריו. ובגמ' א\"ל יהושע בגורל אתה בא עלי כו'. משמע דע\"י הגורל לבד (אפי' אם לא היה מודה) רצה להרגו וכמו שא\"ל ה' והיה הנלכד כו' ישרף רק שבקשהו שיתודה בכדי שידעו הכל שמשפט הגורל הוא מה' ושמו יהיה מכובד וגם כדי שיהיה לו כפרה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט </b>סד\"ה ואין האשה כו' וא\"כ למה צריך לרבויי. ול\"נ דה\"א דלא מרבינן אלא כעין מקלל שעל חטאו נהרג ובכל ימי צבאו משא\"כ בסו\"מ שע\"ש סופו נהרג ואינו אלא עד שיקיף זקן או עד שראוי לקרותו אב:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט </b>ד\"ה סקילה כו' ומ\"ש הר\"ב ונ\"מ כו' כ\"פ רש\"י כו' ויש לתמוה כו' ע\"ש ופשוט דרש\"י נקיט לישנא דגמרא לקמן (נ' ב') נ\"מ למי שנתחייב ב' מב\"ד נידן בחמורה וע\"ש במהרש\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה רי\"א אף הוא כו'. </b>נל\"פ דלקמן במתני' תני ג\"כ בהנחנקין כריכת סודר כו' לכן קאמר אף הוא ר\"ל שהוא מהנשרפין אם מת כו' ורש\"י נדחק בזה:",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה וחומרת כו'. </b>ולא נשרפו גופותם דכתיב וישאום בכתנותם. ותימה דבגמ' איתא ומאן דיליף מב\"א מנ\"ל דכתיב וימותו כו' כעין מיתה כו' אותם ולא בגדיהם ועי' בתוס':"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט </b>ד\"ה הזכור כו' וכתבו התוס' והא דלא קתני והביא זכר עליו כו'. ולעדנ\"פ דכיון דתני הבא עה\"ז ממילא מישתמע גם הנשכב וכמו דבכל העריות לא תני להנשכבות באפי נפשייהו ובזה א\"ש מה שאמר אם כו' בהמה מה חטאה דגמגם התוי\"ט דהלא לא נשנית מקודם דהבהמה נהרגת ע\"ש שנדחק וכן נ\"ל דהא דל\"ת והביא בהמה עליו הוא דמיסרך סריך בלישנא דריש כריתות דלא מיתניא ליה התם משום דליכא חילוק חטאות בהם כדאיתא (שם ג'). ולפ\"ז אתיא כמין חומר הא דהשמיט התם הביא זכר עליו דהוא למנינא לשינויי דריו\"ח שם דמיסרך סריך בלישנא דהכא. אולם מלקמן (ס\"ה א') קצת סתירה לזה. ודעת התוס' בקושייתם מהביא זכר עליו. י\"ל ע\"פ מש\"כ רש\"י שם בכריתות ד\"ה דאר\"א ואי קשיא כו' אבל מ\"ז דלא מיתהני כו' ע\"ש. וע\"ע בתוס' יבמות (נ\"ד ב') בד\"ה בזכור:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה וחכמים פוטרים כו'. </b>והר\"ב וכן הרמב\"ם [מש\"כ גם כן בשם הרמב\"ם לא נמצא בפי' שלפנינו] שפירשו לעיל כו' דאל\"ה בענין המשנה אינו מוכרח. ואני אומר דמוכרח מדתני יכה יוסי את יוסי כדפירש\"י וכן דברי הכ\"מ (שהביא שם) דלכן פסק הרמב\"ם כן משום סתמא דברייתא דהכא תמוהים דיותר הל\"ל מן המשנה עצמה מן יכה יוסי כנ\"ל והכ\"מ כ' שם בהל' ח' בעצמו ולהכי נקט יכה דא\"ח עד שיברך שם בשם כמו שקדם. ול\"נ ראיה דבד\"ז ליכא פלוגתא מהא דמשני לקמן בעינא שם בשם ולא מקשה הניחא למ\"ד דבעינא כו' אלא למ\"ד דלא בעי מא\"ל:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה </b>אמר לשנים הן עדיו כו' מדברי התוי\"ט ד\"ה מכמינים נראה דלשנים א\"צ לומר לו היאך נניח כו'. אבל ל\"נ כן מהתוס' לעיל (ס\"ד ח') ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט </b>ד\"ה המדיח זה האומר כו' פי' הר\"ב כו' דהך סיפא כרבנן כו' ורישא כו' כר\"ש כו' והוא כדקס\"ד דמקשה ותמוה ונראה דהוא מפרש רישא ר\"ש וסיפא רבנן הוא תירוץ כסתמא דהש\"ס [וכה\"ג פירש\"י בב\"מ מ\"א בד\"ה אתאן לר\"ע] וכה\"ג משני ר\"ח במגילה (ט' ב') ובהוריות (י\"ב ב') ומהרמב\"ם בפי' נראה דמפרש דנביא המסית את היחיד לכ\"ע בחנק (ובחבורו בפ\"ד מהל' ע\"ז חזר בו) ודקאמר הש\"ס טעמא דהדיוט הא נביא בחנק הוא בניחותא והקושיא איננה רק מוהמסית את ההדיוט טעמא כו' ובשנויא דר\"פ גריס כי קתני מסית את ההדיוט להכמנה ור\"ל דלמדיח אין מכמינים וב\"ס היה ג\"כ מסית:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה אכל טבל כו' עד שלא נפדו. </b>התוי\"ט הכריח דל\"ג לה דהא א\"ח עד שיאכל בשר וישתה יין. ומשום הא לא איריא די\"ל דהכוונה דהיין ששתה היה טבל ושתיה בכלל אכילה ושיגרא דלישני דהקודמים נקיט. ומע\"ש של\"נ דקתני אף שצריך שיקח במעות כמש\"כ רש\"י לקמן (ע\"ב בד\"ה אכל מע\"ש) וא\"כ ממילא נפדה מ\"ל דלקחו דרך מקח ולא נתכוין שיהיו המעות נתפסים בקדושת מעשר (עי' בהרע\"ב פ\"ד דמע\"ש מ\"ו) או שלקחו באסימון והקדש מ\"ל כנסכים שקדשו בכלי דשוב אין להם פדיון:",
+                "<b>[שם בתוי\"ט סד\"ה אכל דבר כו' ואני תמה דהא עבור החדש כו' </b>נ\"ב עי' בחידושי הרש\"א. מהגרמ\"ש] "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה רוצח שהכה א\"ר באבן כו'. </b>נראה דחשיב כאן כולהו ד\"מ ב\"ד. אבן הוא סקילה ברזל סייף מים חנק אור שרפה. ואשמעינן דלא נהרג באותו מיתה שהרג דס\"ד דנילף ק\"ו מעדים זוממין עיין מכות (ב' ב') בתוס':"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה נתכוין כו' משום דכי אתרו ביה ה\"ס הוא כו' רש\"י. </b>ועי' לקמן בתד\"ה א\"נ דה\"ס כה\"ג לכ\"ע לא הוה התראה אבל ל\"י מה הכריחם לטע\"ז הלא בפשוט י\"ל מטעם דבעינן שיתכוין למה שחייבין עליו מיתה וכמו לר\"ש דפטור אפילו בנתכוין לזה והרג לזה דהוי התראת ודאי וכ\"מ במכות (ז' ב') דעל הא דתניא שם בבלי דעת פרט למתכוין מפרש רבה למתכוין להרוג אה\"ב וכו' ואם איתא דפטור דידהו מקטלא הוא מטעם התראה גרוע א\"כ לוקי בלא התרו בו ואפי' נתכוין לאדם ולפמש\"כ התוס' שם יש לדחות:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה שנאמר ועמך כו' יירשו ארץ . בתוי\"ט בשם הרמב\"ם בחבורו ארץ זו משל כו'. </b>הוא ז\"ל כ\"כ לשיטתו שם בפ\"ח (ע\"ש בכ\"מ) שעוה\"ב הוא עולם הנשמות. אבל לפי' הרע\"ב שהוא אחר התחיה יהיה ארץ כמשמעו:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה אבל עומדין בדין. </b>נראה דקאי אתרוייהו ר\"ל על דור הפלגה ועל אנשי סדום ור\"נ לא פליג אלא על אנשי סדום ולא על דור הפלגה וזהו כוונת רש\"י במש\"כ ובחדא פליג והתוי\"ט ל\"ד בזה:",
+                "<b>שם הגר\"א ז\"ל גורס עדת קרח קודם דור המדבר </b>ונראה ראיה מפסקי דגמרא דמפרש תחלה עדת קרח ואח\"כ דור המדבר:",
+                "<b>שם במשנה אמר ליה אינם עומדים בעדת צדיקים אבל עומדים בעדת רשעים. </b>לכאורה שפיר קאמרי רבנן ונ\"ל דר\"נ מפרש לקרא ע\"פ מדה י\"ט מל\"ב מדות דר\"א בנו של ריה\"ג מדבר שנאמר בזה והוא הדין לחברו ע\"ש:",
+                "<b>שם עדת קרח אינם עתידים לעלות כו'. </b>לכאורה עדת קרח הם הר\"ן איש השרופים והראיה מהמקרא אינה על הבלועים אולם מצאתי בפירש\"י בפסחים (נ\"ד) שקורא ג\"כ להבלועים עדת קרח וכן הרע\"ב בפ\"ה דאבות במ\"ו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה נמצא חומרו קולו. </b>עי' פירש\"י. ולכאורה הנל\"פ דחומרו ר\"ל חומר העבירה דעדיין לא הגיע להוראה והעיז נגד הסנה\"ג גורם לו להקל שאינו נהרג וכמו שפי' הרע\"ב והוא מהרמב\"ם. אולם לשון כזה יש בפ\"ד דחלה מ\"ה ושם אינו מתפרש רק ע\"ד פירש\"י דהכא. אך מצינו רבות שהלשון שוה והפירוש משתנה. [ובפרה פ\"ד מ\"ד איתא ג\"כ כלשון זה ושם יש לכוין ב' הפירושים]:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה אלא מעלין אותו לב\"ד הגדול שבירושלים כו'. </b>משמע דבעינן שב\"ד הגדול יהיה שם ג\"כ דוקא ואם כבר גלו ליבנה יחזרו לירושלים ברגל. וקושיית התוס' דא\"כ מ\"ל לריב\"ז דהוה בסנהדרין לא תקשה די\"ל דאין חוזרין אלא לחניות דהא לא קאמר רק שבירושלים ודו\"ק היטב בתוס'. רק דל\"י מנ\"ל הא דבעת מיתתו בעינן שיהא ב\"ד הגדול בירושלים:",
+                "<b>שם איש פלוני נתחייב מיתה בב\"ד. </b>נראה דשמוש הב' מן בב\"ד הוא לסבה הגורמת כמו איש בחטאו יומתו. ור\"ל על שהמרה דבריהם:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במ��נה אפילו כוון את ההלכה לטמא אה\"ט כו'. </b>קשה דבדבר הלכה אפי' ניבא בשם ה' הוא בחנק שהוא נביא שקר דלא בשמים היא וכמש\"כ הרמב\"ם בפ\"ט מהל' יסה\"ת ה\"ד או שאמר בדין מד\"ת שה' צוה לו שהדין כך הוא ה\"ז נביא השקר ויחנק כו' ע\"ש. ולולי דברי הרמב\"ם הייתי אומר כיון דל\"א אלא בפרט א' מן המצוה אינו בכלל נביא השקר דדבר כתיב דמשמע דבר שלם כדפטרינן לקמן בגמרא בעוקר קצת דשאר מצות. ונלע\"ד דזה תלי בפלוגתת אם משגיחין בב\"ק עי' תוס' יבמות (י\"ד) ד\"ה ר\"י היא:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה חוץ מזוממי ב\"כ כו' וז\"ש רש\"י כו'.</b> הנה דקדק מדבריו דדוקא היכא דמחייבין גם את הבועל ע\"ש. ול\"נ מדבריו לעיל בסמוך ד\"ה ובועלה דס\"ל דאף דאינן מחייבין אותו מ\"מ נידונין בחנק. ודקדוקו מכאן אין הכרח כ\"כ:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Vilna Edition",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "רש״ש על משנה סנהדרין",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Nezikin/Rashash on Mishnah Shevuot/Hebrew/Vilna Edition.json

@@ -0,0 +1,151 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Rashash on Mishnah Shevuot",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI",
+    "versionTitle": "Vilna Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "משניות דפוס ראם, ווילנא תרס\"ח",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "רש״ש על משנה שבועות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט סד\"ה ידיעות הטומאה כו' דהא הכא דכתיבן בהדדי נמי אמרינן </b>ובמחכ\"ת הרי הקדימו דבטעמא דכתיב גבי הדדי סגי וא\"כ ע\"כ הא דקאמר תו ודמיין כו' הוה כמו א\"נ והקשו שפיר לטעם הב' וז\"פ:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה שהן ארבע כו' והא דנקט הר\"ב תחלה הכא העומד בפנים כו' וכן לשון רש\"י. </b>ול\"נ דבתרוייהו הקדימו הושטת ידו לרשות אחרת ליטול משם חפץ להביאו אליו:",
+                "<b>שם תוי\"ט ד\"ה מראות נגעים כו' דמראה ל\"ז הוא כדכתיב כו'. </b>לכאורה י\"ל דמראות הוא מנפרד מראָה בקמץ וכדכתיב המראָה הגדולה הזאת (דניאל י' ח') יותר ה\"ל להביא מקרא דמראה הנגע עמוק (ר\"פ תזריע) דמראה דנגע הוא בל\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה הרי זה כו' ועני חטאת העוף. </b>ברש\"י ולעני עוף הכולל בזה החטאת והעולה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה ולא ידע ומשאכל ידע. </b>(וכ\"ה הלשון במקדש) ולכאורה שפת יתר הוא דהא כבר אמר ונעלמה נעלם נעלמו כו' ואכל אה\"ק ונ\"ל דבא לאפוקי דאם אכל כזית בהעלם ואח\"כ נודע לו ועכ\"ז לא הניח אכילתו דאינו מביא קרבן דנקרא לא שב מידיעתו דאמרי' הוכיח סופו על תחלתו וכ\"מ להדיא דברי התוס' לקמן סוף די\"ז ע\"ש והא דמשמע בזבחים (מ\"א ב') דדוקא מחשב ואח\"כ שתק אמרי' לר\"מ דע\"ד ראשונה הוא עושה אבל בשתק ואח\"כ חשב ל\"א דהוכיח סופו על תחלתו לכ\"ע וכן בחולין (ל\"ט ב') לרבנן דרשב\"ג דהתם משום דשתיק מעיקרא מוכח דלא כוון לזה וע' בריש שו\"ע יו\"ד ברמ\"א בדין שוחט שבדקוהו ונמצא שא\"י הל' שחיטה לענין שחיטתו למפרע ובאחרונים שם (ועי' בספרי פ' ראה פיס' פ\"ד ולא חשוד למפרע גי' הז\"ר ופירושו דלכאורה חולק על סברתי אך המעיין הישר יראה שיש לחלק ואכמ\"ל) ולזה קאמר ואכל אה\"ק ולא ידע (ר\"ל כל משך אכילתו) ומשאכל (לאחר גמר אכילתו) ידע ה\"ז בעו\"י וכן יתפרש בבא דמקדש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה נטמא בעזרה כו'. כתב התוי\"ט בשם התוס' דאיצטריך לאשמעינן כו' </b>ול\"ד במחכ\"ת דמתניתין טובא אשמעינן דא\"ח אלא בהשתחויה או בשהייה או ביציאת ארוכה והתוס' לא כתבו רק על הא דבעי הגמרא ע\"ז מנלן ואיצטרך ליה לימוד מיוחד בזה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>רא\"א השרץ ונעלם כו' רע\"א כו' ריש\"א כו'. </b>ופסק הרמב\"ם בפי\"א משגגות כרי\"ש וע\"ש בכ\"מ והתוס\"ח הקשה דהא הוי סתם ואח\"כ מחלוקת כו' ע\"ש. ול\"נ כיון דרבי סתם תחלה כאן ובפ\"ק כרי\"ש ודאי כוון לסתום כהלכה ולא הדר ביה והמחלוקת דהביא לבסוף הוא מפני פלוגתת ר\"א ור\"ע בידיעה שבתחלה אי סגי בידיעת הטומאה כר\"ע או דבעינן ג\"כ שידע במה נטמא כר\"א ובהא פסק הרמב\"ם כר\"ע נגד ר\"א כי מאי דמשמע מהכ\"מ דגם רי\"ש סובר בזה כר\"ע (ונ\"ל כוונתו מדנקיט בלישני' העלם טומאה כר\"ע) תמוה דלפום תלמודנו לא בעי רי\"ש ידיעה כלל בתחלה כדהוכיחו התוס' לעיל (ג') בד\"ה אי רי\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה שבועה שלא אוכל ואכל כ\"ש חייב דר\"ע כו'. </b>נסתפקתי בלא אכל��י ואכל כ\"ש מהו דלכאורה תשובת ר\"ע שזה מדבר ומביא קרבן דר\"ל מדבר ואוסר אינה אלא בלהבא עי' לקמן (כ\"ב) ובתד\"ה והרי מגדף וי\"ל גם לאידך גיסא לפי מה דמסיק המל\"מ דרבנן מודים דבלשון בנ\"א אכילה בכ\"ש רק דס\"ל דבסתמא לא אסר על עצמו אלא כשיעור איסורי תורה א\"כ בלעבר דלא שייך הך טעמא יודו דאפי' כ\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה שאתן לפלוני כו' ותנן לקמן נשבע לקיים כו' פטור </b>הנה בזה פליג ריב\"ב שם ומחייב ועי' תוס' שם ד\"ה לקיים ונ\"ל לפרש דהקושיא היא על ושלא אתן דמודה ביה ריב\"ב דפטור ועמש\"כ לעיל (כ\"ג ב') בתד\"ה דמוקי:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה נשבע לבטל אה\"מ ולא בטל פטור. </b>לכאורה יפלא על לשון פטור דאדרבה מותר ומחוייב הוא לעשות המצוה כדאיתא בנדרים (ט\"ז) במשנה ובשבועות מותר ושם בגמרא דמיחל הוא לחפצי שמים ודוחק לומר דמשום סיפא דלקיים תנא פטור ובקל י\"ל דהכא לא עסיק התנא אלא בדיני הקרבן אם חייב אם פטור ואולי י\"ל דאשמעינן דאפילו היכא דחייל השבועה לבטל אה\"מ כההיא דהירושלמי שהביאו התוס' לעיל (כ\"ד) ד\"ה אלא הן מ\"מ אם לא ביטל פטור מקרבן כדיליף הכא בגמרא דקרא דלהרע לא מיירי בביטול מצוה ועיקר ד\"ז מצאתי בר\"ן בשם הרמב\"ן בס\"פ לתרץ בזה קושיית התוס' הנ\"ל מהירושלמי על הא דהן המ\"ל ע\"ש וזהו כוונת הגמרא בנדרים שם (רדי\"ז) חד קרא למיפטרי' מקרבן שבועה ור\"ל אפי' היכא דחל השבועה כגון ע\"י כולל וחד למפטרי מן לאו דשבועה והיינו שלא ע\"י כולל דלא חייל כלל ויש לי עוד בזה דברים וכן בבבא דלקיים כו' אלא שאכמ\"ל ישמע חכם ויוסיף לקח:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה שלא לעשות סוכה ושלא ליטול לולב. </b>הא דתני גבי סוכה העשייה ולא הישיבה כדתני גבי לולב הנטילה (ובנדרים ט\"ז ב' אמר רבא באמת הא דאמר שלא אשב בסוכה) עי' סוכה (י\"א ב') גבי פלוגתא דעבר וליקטן ויתיישב לך:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה שבועת ביטוי כו' ברחוקים ובקרובים </b>כצ\"ל וכדלקמן גבי שבועת שוא (ובציון דרש\"י שם ט\"ס) וכ\"ה בגמרא לקמן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה ולא בנשים כו'. </b>אף דאמרינן לקמן (ל\"ב) הכל מודים בעד סוטה ובעד מיתה ולאלו גם אשה וקרוב נאמנים מ\"מ פטורים מקרבן שה\"ע דאין שם עד עלייהו משא\"כ בע\"א כשר דשם עד עליו דראוי להצטרף עם אחר כו' כ\"כ בתור\"ע וכבר קדמו בזה בעל מל\"מ בהגהותיו לחינוך בסוף ויקרא ונראה דלזה כוון רש\"י במש\"כ דכתיב והוא עד כו' וכ\"ה בתוספתא בפ\"ז והוא עד הכשר לעדות אבל עדיין קשה מההיא דירושלמי שהביא הר\"ן לקמן במשנת והם יודעים לו עדות עד מפי עד דע\"א אף שקבלוהו כשנים פטור אח\"ז ראיתי בתשובותיו סי' קע\"ט שעמד בזה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה שתיהן חייבות כו' וקשיא גוססות דקאמרי דמשמע דתרוייהו גוססות למאי כו'. </b>וי\"ל דלרבותא יותר קאמר דאף ששתיהן גוססות ואיזו שתמות יתכשרו אפ\"ה הראשונים חייבים:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה שבועה שאא\"י לך עדות כו'. </b>הקשה התוי\"ט שבועה זו למה ור\"ל דבאא\"י לך עדות לבד סגי דזה הוה מושבע מפי אחרים דמיירי עיקר קרא ותירץ בתירוץ הב' דאיידי דבבא השניה נקטה ע\"ש. לכאורה אף שם מיותרת דכיון דפרטו פקדון ותשו\"י כו' בלא צורך דהא כבר הזכירם המשביע ש\"מ שכוונו לקבל השבועה אכל חדא וחדא ואולי סברתו דהואיל דהמשביע לא כוון להשביעם אכל חדא וחדא אלא דפרט תביעתו לא ��הני קבלתן השבועה בפרט לחלק וצ\"ע בזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ושאנס כו' ושותא דמרן ל\"י דלא אשכחן זכותא לאבוה בכתובתה. </b>אין אשכחנא בכתובות (מ\"ג ב') במשנה ונוכל לחשוב הטה\"נ שיש לו בה:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה ושאנס כו' משום בשת ופגם. </b>ומסתבר דכשם שחולק ר\"ש בשה\"פ לקמן כמו כן חולק בכאן ונדחק בפ' דלקמן מ\"ג ליישב מדוע לא העמיד רבי דבריו בהך דקדים. ולכאורה תימה ע\"ד דהא ר\"ש ס\"ל בעלמא דהגל\"ם כממון דמי וא\"כ לדידי' בקנס נמי חייבים כדאמר הש\"ס לעיל לראב\"ש דהכא ולהי\"מ שכ' התוס' בכתובות (ל\"ד) ד\"ה ס\"ל י\"ל דאף אנו נאמר גם לר\"ש דאין להכריח דלחייב משום גורם לממון בשה\"ע אך מ\"מ תמוה דמנ\"ל להקשות דילמא ס\"ל לר\"ש דהגל\"מ כממון דמי גם לענין שה\"ע ולהכי ל\"פ כאן גם בפסחים (רד\"ו) משמע דלכל אמרינן לר\"ש כממון דמי ואולי יש לכוון דבריו למאי דמסקינן בכתובות (מ\"ב ב') דר\"ש בפקדון לדבריהם דרבנן קא\"ל ולכן גם הכא הל\"ל לדבריהם ולפמש\"כ לעיל (ל\"ב) לחלק בין דהגל\"מ דר\"ש לדראב\"ש א\"ש דבריו בפשיטות אבל קשה הא דאמר הש\"ס רישא חדא קמ\"ל כו' הלא גם אונס איצטריך לאפוקי מדר\"ש ועוד ק\"ל בשלמא בפקדון טעמייהו דרבנן שפיר דלא שביק כו' וקתבע מידי דכי מודה ביה מיפטר אבל בעדות אדרבה איפכא מסתברא דקנס דכי מודה בי' מיפטר לכן תובעם שיעידוהו קודם דלא תהני לו הודאתו אח\"כ אבל בו\"פ דגם אם יודה יהא חייב וכן אימתי שיעידו יהא חייב לא בהיל עליהם לתובעם:",
+                "<b>אשר </b>ע\"כ נלע\"ד דאף דילפינן תחטא תחטא משה\"פ דבעינן תביעת ממון מ\"מ אמרינן דלהכי לא כתבי' בגופי' לומר דאפי' לא תבעו על הממון גופיה רק שיש בו ממון ג\"כ חייבים וסברא זו מצינו לאביי בפסחים (כ\"ה) ע\"ש וכה\"ג ביומא (מ\"ח ב') ע\"ש ברש\"י ד\"ה הולכה בשמאל מהו וכן כתבתי בפסחים (ה' ב') בס\"ד ע\"ש וכן לענין קנס אע\"ג דבפקדון פטור הכא י\"ל דחייב מטעמא דאמרן ומתורץ תמיהת התוס' ד\"ה א\"ד דעל תירוצם ק\"ל למאי דמסקינן בכתובות שם דר\"ש פוטר אפי' כשעמד בדין דכי הוה מודה היה חייב א\"כ לדידי' גם בשה\"ע יפטר וה\"ל להש\"ס לומר אליבא דר\"ש לא תיבעי לך כדאמר אליבא דראב\"ש וכן מתורץ תמיהתו לקמן ע\"ב בד\"ה ונאמר. ובזה מיושב ג\"כ מה שהקשה לי חכם אחד לדעת הנ\"י בשם הריטב\"א בהאשה שלום דבע\"א במיתה בעינן נמי שהביאתו לב\"ד שיתירוה אבל לכתובתה לא מהימן א\"כ איך אר\"פ לעיל הכל מודים בעד מיתה שהוא חייב דממ\"נ אי דתבעתו להעיד לכתובתה אינו נאמן אי להתירה הא בעינן תביעת ממון דוקא כדמוכח מפלוגתת ר\"ש ורבנן ובמש\"כ א\"ש דלעולם בתובעתו להתירה וכיון דיש בו ממון חייב:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה שאני כהן. </b>עפירש\"י ורע\"ב וק\"ק דמ\"ל בזה ג\"כ תביעת ממון כגון שנתן תרומת טבלו לכהן מפני של\"י שהוא עצמו כהן ועכשיו שנודע לו טוענו להחזירה לו דהוה מתנה בטעות ומשביע עדים ע\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה שאמר כו' ליתן לי מאתים זוז כו'. </b>וכתב התוי\"ט ואפי' הוא עני כו' אלא מטעם נדר כו' שאין ב\"ד יורדין לנכסיו כו'. מאין ליה הלא תנן בערכין פ\"ה חייבי ערכין ממשכנין אותן ואולי דוקא גזברין אבל לא ע\"י ב\"ד עי' ב\"ק (מ') תד\"ה חייבי כופר ובמהר\"ם שם וכאן אין לומר דגבאי צדקה ימשכנוהו כיון דאיננה רק לעני פרטי אין להם להזדקק לזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה משביע אני עליכם כשתדעון לי עדות שתבואו ותעידוני כו' </b>בתור\"ע כתב שאם ענו אמן ואח\"כ ידעו ולא העידו הוי כשבועת ביטוי ול\"נ דהוה כנשבע לקיים אה\"מ כמו בפ' דלעיל דשבועה שלא נעידך הוי נשבע לבטל אה\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה והם יודעים כו' והתוס' כתבו או שהיה אחד מהן כו' דאפי' אם יש שם ג' עדים כו'. </b>נראה דר\"ל ומשביע כולם שיעידוהו ואם העידוהו כאשר השביעם היו עדות כולם בטלה או אפי' שלא השביע את הקרוב כדמשמע לישנא דאמר לשנים כו' מ\"מ כיון דהוא ביניהן כדאמר אחד מהן (וע\"כ פירושו אחד מהעומדים שם) אם נתכוון להעיד בשעת ראיה יכולין לומר אילו העדנו גם זה היה מעיד אתנו (ומה שהזמין הכשרים לבדן לא מהני כמ\"ש הש\"ך בסי' ל\"ו סקי\"ז) וא\"ש מתניתין כרבי במכות ומיושב קושיית התו\"ח. מש\"כ התי\"ט וצ\"ל שסברתם דמה ששמענו במס' אחרת כו' ל\"ד במחכ\"ת דהא טובא אשמעי' כאן למיסתם כרבי ולאפוקי מדר' יוסי שם וגם פי' התוס' בסנהדרין (מ\"א ב') בד\"ה כמאן ר\"ש דמכות שם ל\"ל כלל הא דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה וא\"כ אשמעינן למיסתם דלא כוותי' ולאפוקי גם מסתמא דסנהדרין שם לפי מאי דמסיק רבא שם דסתמא כוותי':"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה עד שישמעו מפי התובע. </b>לעיל אמרינן דע\"י שליח א\"ח אלא בבא בהרשאה ובתור\"ע אות ל\"ד תמה על הרמב\"ם בפ\"ט מהל' שבועות ה\"ו שכ' סתם שלוחו וסיים ול\"מ מי שהערה בזה וצע\"ג ותמיהני שנעלם ממנו שכבר העירו התוי\"ט לקמן פ\"ה מ\"ב והלח\"מ בפ\"ז שם וישבוהו וכן תמיהני על הפ\"מ בפי' לירושלמי שהביא ת\"כ דממעט שליח וכתב דדחהו הרמב\"ם מפני גמרא דילן דאמרה דמהני בבא בהרשאה ונעלם מכ\"ת לחלק בין שליח סתם לבא בהרשאה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה אשם בכסף שקלים. </b>ל\"י מדוע שייר לחומש ויותר קשה לקמן בברייתא דתני חמורה הימנה שה\"פ כו' דשיירו:",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה בפני ב\"ד כו' ואח\"כ הודה כו'. </b>עי' מהרש\"א ותוי\"ט ותמיהני שנעלם מכ\"ת שע\"י עדים בלתי הודאתו אינו מתחייב בקרבן וחומש כמ\"ש רש\"י לקמן ברפ\"ח ד\"ה ה\"ג דאינה באה עד שמודה ושב מרשעו ולהכי קתני שם והעדים מעידים כו' משלם אה\"ק הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם וכ\"מ בד\"ט ויותר מבואר בב\"מ (ג' ב') וע\"ש בתד\"ה אשם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה וההודאה בש\"פ. </b>עי' בר\"ן שכתב ואכתי איכא למידק מודה במקצת דחייב רחמנא המ\"ל דהא ה\"ל הודה בקרקעות לכאורה אינו מובן דהרי כתב בתחלה על הא דר\"ח קמייתא דמיירי שלא העידו שלא פרעו ולכן לא גבי מלקוחות דטענינן להו דלמא פרעי' והלכך לא מקרי שעבוד קרקעות משמע דס\"ל כהרמב\"ן שהביא הרא\"ש בס\"פ דלעיל ע\"ש וא\"כ מודה במקצת נמי וצ\"ל דלעולם לא ס\"ל כהרמב\"ן ובתחלה אינו מתרץ רק דלא מיקרי שעב\"ק כיון דאינו גובה מלקוחות ואח\"כ מקשה דמ\"מ כיון דגובה מב\"ח ה\"ל הודה בקרקעות גופיה וזה היה יכול להקשות גם אהא דר\"ח דעסיק ביה אלא דתפיס עיקרא דמילתא דמינה יליף ר\"ח:",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה וההודאה (שמתחייבת) כו' </b>[שמחייבתו] כ\"ה לשון רש\"י. מהגרמ\"ש ז\"ל:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה וההודאה בשוה פרוטה כו' וכתב הר\"ן כו' ומלוה ע\"פ גובה בין מן היורשים בין מן הלקוחות </b>נ\"ב דבר תורה כ\"ה בהר\"ן. מהגרמ\"ש ז\"ל]:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה שהכל מין כו' פר\"ח כלומר כו' </b>ל\"ד בהעתיקו פי' זה בסתם דלא זכר שהרע\"ב במ\"א הולך בשיטת רש\"י בזה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה ומי נשבע מי שהפקדון אצלו כו'. </b>התוי\"ט דקדק על לשון פקדון דהא במשכון איירינן ואמר דאשמעינן בזה דבפקדון ��מי דינא הכי דישבע שאינו ברשותו וזהו לאוקימתא דר\"א לקמן דמי נשבע תחלה אלא דהקשה אמאי לא איסתייע ר\"ה שם ממתניתין ע\"ש ול\"נ דאף לפי' הראשון דלקמן דשקלוהו כו' וזה היה דעת המקשה לר\"ה שם וכן לתירוץ רב יוסף ואביי שם מ\"ל גם בפקדון כה\"ג שטען הנפקד שאבד ומתחייב לשלם והמפקיד אמר שהיה שוה סלע והלה אומר שקל דאף דשבועה היא גבי נפקד מ\"מ למר בר\"א לעיל היה יכול להפכה על המפקיד ולהחולקים עליו מ\"ל היכא דשניהם מתרצים וקמ\"ל דבזה אינו יכול להפכה דשמא יוציא זה אה\"פ והא דמקשה הגמרא אילימא אסיפא ות\"ל דשבועה גבי מלוה ולא משני דמיירי לענין הפוכי דזה דוחק להעמיס זאת בדין המפורש אבל הדקדוק נוכל לכוון בזה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה אחת שבה\"ע. </b>עתוי\"ט שעשה מחלוקת בין הרמב\"ם והר\"ן והרמ\"ה והתור\"ע השוום ואישתמיטתיה שכבר קדמהו הש\"ך בסי' צ\"ב סק\"ו:",
+                "<b>שם במשנה היה אחד מהן כו'. </b>ר\"ל אחד מן הנשבעין שבתורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>תן לפועלי בסלע מעות. </b>נ\"ל לקרוא הל' הב' בפתח והוא ל\"ר וכן הר\"ן נקיט בלשונו פועלים וכן בגמרא. ולכן שפיר מסיים והן נשבעין ונוטלין דלא קאי רק עליהם דאבן ל\"מ קאי שהרי לא נתחייב לו באמירתו וכדמשמע ג\"כ מהר\"ן (והרמב\"ם בפי' שהזכיר גם בנו אצל שבועה לכאורה תמוה) ובזה לא נצטרך למש\"כ התוי\"ט בכדי שיוכל הפועל להוציאם בפרוטרוט אלא הואיל שהן רבים צריכין למעות קטנות לחלקן ביניהם:",
+                "<b>שם והן נשבעים ונוטלים. </b>לכאורה יקשה לפ\"ז מדוע לא תני ברישא רק החנווני ולא נקיט נמי הפועלים ולפמש\"כ התוס' בכתובות (פ') דלא חשיב אותן שה\"א דנוטלין בלא שבועה א\"ש דגם הפועלים מה\"ד היו ראוים ליטול בלא שבועה כמ\"ש הר\"ן ולגי' הר\"ן בבן ננס הוא נוטל בשבועה והם בלא שבועה י\"ל דלא נקיט ברישא רק מה שהוא אליבא דכ\"ע:",
+                "<b>ומה שכ' הר\"ן בטעמא דהן נשבעין לת\"ק כיון דמפסיד בעה\"ב כו'. </b>לכאורה בפשוט י\"ל כיון דחנווני מכחיש להו והיא קאי במקום בעה\"ב כמש\"כ בעצמו לקמן:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>נתגלגלה לו שבועה ממ\"א מגלגלין עליו אה\"כ. </b>עיין תוי\"ט שדקדק דהל\"ל נתחייב לו ול\"נ דהתנא דק בלישני' לאשמעינן דאף ע\"י שבועת גלגול מגלגלין כגון שאמר הריני משלם הטענה הראשונה אחר שגלגל ע\"י שבועה על טענות אחרות דהדין הוא שאינו נפטר בזה משבועת הגלגול ושוב חזר וגלגל עליו עוד טענות אחרות דאף דמחמת טענה הראשונה כיון שכבר אמר הריני משלמה א\"י שוב לגלגל מ\"מ הואיל שנשאר עליו עדיין שבועת הגלגול מגלגל עוד על ידה אף שהיא עצמה אינה באה רק ע\"י גלגול ועי' בב\"י ססי' צ\"ד מה שהביא בשם תשובת הרשב\"א ובש\"ך שם [אכן רש\"י ותוס' בקדושין (ר\"ד כ\"ח) העתיקו נתחייב]:",
+                "<b>שם והשביעית משמטת את השבועה. </b>הר\"ן כ' הטעם דכיון דהשמיטה אותו מקצת שהודה נמצא שאינו אלא כופר בכל כו' וא\"כ כי כתבו ב\"ד עליה פס\"ד דשוב אינו משמט (שו\"ע סי' ס\"ז ס\"ח) לא תהא גם השבועה נשמטת וכן שבועה עפ\"י ע\"א (וע\"ש סע\"ו וסע\"ז) ולכאורה הטעם פשוט דהואיל דהשבועה באה במקום תשלומי ממון לכן כמו שאם היה עליו לשלם ממון היה נשמט כן גם השבועה הבאה חלופיו נשמטת:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Nezikin/Rashash on Mishnah Shevuot/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,148 @@
+{
+    "title": "Rashash on Mishnah Shevuot",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rashash_on_Mishnah_Shevuot",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט סד\"ה ידיעות הטומאה כו' דהא הכא דכתיבן בהדדי נמי אמרינן </b>ובמחכ\"ת הרי הקדימו דבטעמא דכתיב גבי הדדי סגי וא\"כ ע\"כ הא דקאמר תו ודמיין כו' הוה כמו א\"נ והקשו שפיר לטעם הב' וז\"פ:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה שהן ארבע כו' והא דנקט הר\"ב תחלה הכא העומד בפנים כו' וכן לשון רש\"י. </b>ול\"נ דבתרוייהו הקדימו הושטת ידו לרשות אחרת ליטול משם חפץ להביאו אליו:",
+                "<b>שם תוי\"ט ד\"ה מראות נגעים כו' דמראה ל\"ז הוא כדכתיב כו'. </b>לכאורה י\"ל דמראות הוא מנפרד מראָה בקמץ וכדכתיב המראָה הגדולה הזאת (דניאל י' ח') יותר ה\"ל להביא מקרא דמראה הנגע עמוק (ר\"פ תזריע) דמראה דנגע הוא בל\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה הרי זה כו' ועני חטאת העוף. </b>ברש\"י ולעני עוף הכולל בזה החטאת והעולה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה ולא ידע ומשאכל ידע. </b>(וכ\"ה הלשון במקדש) ולכאורה שפת יתר הוא דהא כבר אמר ונעלמה נעלם נעלמו כו' ואכל אה\"ק ונ\"ל דבא לאפוקי דאם אכל כזית בהעלם ואח\"כ נודע לו ועכ\"ז לא הניח אכילתו דאינו מביא קרבן דנקרא לא שב מידיעתו דאמרי' הוכיח סופו על תחלתו וכ\"מ להדיא דברי התוס' לקמן סוף די\"ז ע\"ש והא דמשמע בזבחים (מ\"א ב') דדוקא מחשב ואח\"כ שתק אמרי' לר\"מ דע\"ד ראשונה הוא עושה אבל בשתק ואח\"כ חשב ל\"א דהוכיח סופו על תחלתו לכ\"ע וכן בחולין (ל\"ט ב') לרבנן דרשב\"ג דהתם משום דשתיק מעיקרא מוכח דלא כוון לזה וע' בריש שו\"ע יו\"ד ברמ\"א בדין שוחט שבדקוהו ונמצא שא\"י הל' שחיטה לענין שחיטתו למפרע ובאחרונים שם (ועי' בספרי פ' ראה פיס' פ\"ד ולא חשוד למפרע גי' הז\"ר ופירושו דלכאורה חולק על סברתי אך המעיין הישר יראה שיש לחלק ואכמ\"ל) ולזה קאמר ואכל אה\"ק ולא ידע (ר\"ל כל משך אכילתו) ומשאכל (לאחר גמר אכילתו) ידע ה\"ז בעו\"י וכן יתפרש בבא דמקדש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה נטמא בעזרה כו'. כתב התוי\"ט בשם התוס' דאיצטריך לאשמעינן כו' </b>ול\"ד במחכ\"ת דמתניתין טובא אשמעינן דא\"ח אלא בהשתחויה או בשהייה או ביציאת ארוכה והתוס' לא כתבו רק על הא דבעי הגמרא ע\"ז מנלן ואיצטרך ליה לימוד מיוחד בזה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>רא\"א השרץ ונעלם כו' רע\"א כו' ריש\"א כו'. </b>ופסק הרמב\"ם בפי\"א משגגות כרי\"ש וע\"ש בכ\"מ והתוס\"ח הקשה דהא הוי סתם ואח\"כ מחלוקת כו' ע\"ש. ול\"נ כיון דרבי סתם תחלה כאן ובפ\"ק כרי\"ש ודאי כוון לסתום כהלכה ולא הדר ביה והמחלוקת דהביא לבסוף הוא מפני פלוגתת ר\"א ור\"ע בידיעה שבתחלה אי סגי בידיעת הטומאה כר\"ע או דבעינן ג\"כ שידע במה נטמא כר\"א ובהא פסק הרמב\"ם כר\"ע נגד ר\"א כי מאי דמשמע מהכ\"מ דגם רי\"ש סובר בזה כר\"ע (ונ\"ל כוונתו מדנקיט בלישני' העלם טומאה כר\"ע) תמוה דלפום תלמודנו לא בעי רי\"ש ידיעה כלל בתחלה כדהוכיחו התוס' לעיל (ג') בד\"ה אי רי\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה שבועה שלא אוכל ואכל כ\"ש חייב דר\"ע כו'. </b>נסתפקתי בלא אכלתי ואכל כ\"ש מהו דלכאורה תשובת ר\"ע שזה מדבר ומביא קרבן דר\"ל מדבר ואוסר אינה אלא בלהבא עי' לקמן (כ\"ב) ובתד\"ה והרי מגדף וי\"ל גם לאידך גיסא לפי מה דמסיק המל\"מ דרבנן מודים דבלשון בנ\"א אכילה בכ\"ש רק דס\"ל דבסתמא לא אסר על עצמו אלא כשיעור איסורי תורה א\"כ בלעבר דלא שייך הך טעמא יודו דאפי' כ\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה שאתן לפלוני כו' ותנן לקמן נשבע לקיים כו' פטור </b>הנה בזה פליג ריב\"ב שם ומחייב ועי' תוס' שם ד\"ה לקיים ונ\"ל לפרש דהקושיא היא על ושלא אתן דמודה ביה ריב\"ב דפטור ועמש\"כ לעיל (כ\"ג ב') בתד\"ה דמוקי:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה נשבע לבטל אה\"מ ולא בטל פטור. </b>לכאורה יפלא על לשון פטור דאדרבה מותר ומחוייב הוא לעשות המצוה כדאיתא בנדרים (ט\"ז) במשנה ובשבועות מותר ושם בגמרא דמיחל הוא לחפצי שמים ודוחק לומר דמשום סיפא דלקיים תנא פטור ובקל י\"ל דהכא לא עסיק התנא אלא בדיני הקרבן אם חייב אם פטור ואולי י\"ל דאשמעינן דאפילו היכא דחייל השבועה לבטל אה\"מ כההיא דהירושלמי שהביאו התוס' לעיל (כ\"ד) ד\"ה אלא הן מ\"מ אם לא ביטל פטור מקרבן כדיליף הכא בגמרא דקרא דלהרע לא מיירי בביטול מצוה ועיקר ד\"ז מצאתי בר\"ן בשם הרמב\"ן בס\"פ לתרץ בזה קושיית התוס' הנ\"ל מהירושלמי על הא דהן המ\"ל ע\"ש וזהו כוונת הגמרא בנדרים שם (רדי\"ז) חד קרא למיפטרי' מקרבן שבועה ור\"ל אפי' היכא דחל השבועה כגון ע\"י כולל וחד למפטרי מן לאו דשבועה והיינו שלא ע\"י כולל דלא חייל כלל ויש לי עוד בזה דברים וכן בבבא דלקיים כו' אלא שאכמ\"ל ישמע חכם ויוסיף לקח:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה שלא לעשות סוכה ושלא ליטול לולב. </b>הא דתני גבי סוכה העשייה ולא הישיבה כדתני גבי לולב הנטילה (ובנדרים ט\"ז ב' אמר רבא באמת הא דאמר שלא אשב בסוכה) עי' סוכה (י\"א ב') גבי פלוגתא דעבר וליקטן ויתיישב לך:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה שבועת ביטוי כו' ברחוקים ובקרובים </b>כצ\"ל וכדלקמן גבי שבועת שוא (ובציון דרש\"י שם ט\"ס) וכ\"ה בגמרא לקמן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה ולא בנשים כו'. </b>אף דאמרינן לקמן (ל\"ב) הכל מודים בעד סוטה ובעד מיתה ולאלו גם אשה וקרוב נאמנים מ\"מ פטורים מקרבן שה\"ע דאין שם עד עלייהו משא\"כ בע\"א כשר דשם עד עליו דראוי להצטרף עם אחר כו' כ\"כ בתור\"ע וכבר קדמו בזה בעל מל\"מ בהגהותיו לחינוך בסוף ויקרא ונראה דלזה כוון רש\"י במש\"כ דכתיב והוא עד כו' וכ\"ה בתוספתא בפ\"ז והוא עד הכשר לעדות אבל עדיין קשה מההיא דירושלמי שהביא הר\"ן לקמן במשנת והם יודעים לו עדות עד מפי עד דע\"א אף שקבלוהו כשנים פטור אח\"ז ראיתי בתשובותיו סי' קע\"ט שעמד בזה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה שתיהן חייבות כו' וקשיא גוססות דקאמרי דמשמע דתרוייהו גוססות למאי כו'. </b>וי\"ל דלרבותא יותר קאמר דאף ששתיהן גוססות ואיזו שתמות יתכשרו אפ\"ה הראשונים חייבים:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה שבועה שאא\"י לך עדות כו'. </b>הקשה התוי\"ט שבועה זו למה ור\"ל דבאא\"י לך עדות לבד סגי דזה הוה מושבע מפי אחרים דמיירי עיקר קרא ותירץ בתירוץ הב' דאיידי דבבא השניה נקטה ע\"ש. לכאורה אף שם מיותרת דכיון דפרטו פקדון ותשו\"י כו' בלא צורך דהא כבר הזכירם המשביע ש\"מ שכוונו לקבל השבועה אכל חדא וחדא ואולי סברתו דהואיל דהמשביע לא כוון להשביעם אכל חדא וחדא אלא דפרט תביעתו לא מהני קבלתן השבועה בפרט לחלק וצ\"ע בזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ושאנס כו' ושותא דמרן ל\"י דלא אשכחן זכותא לאבוה בכתובתה. </b>אין אשכחנא בכתובות (מ\"ג ב') במשנה ונוכל לחשוב הטה\"נ שיש לו בה:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה ושאנס כו' משום בשת ופגם. </b>ומסתבר דכשם שחולק ר\"ש בשה\"פ לקמן כמו כן חולק בכאן ונדחק בפ' דלקמן מ\"ג ליישב מדוע לא העמיד רבי דבריו בהך דקדים. ולכאורה תימה ע\"ד דהא ר\"ש ס\"ל בעלמא דהגל\"ם כממון דמי וא\"כ לדידי' בקנס נמי חייבים כדאמר הש\"ס לעיל לראב\"ש דהכא ולהי\"מ שכ' התוס' בכתובות (ל\"ד) ד\"ה ס\"ל י\"ל דאף אנו נאמר גם לר\"ש דאין להכריח דלחייב משום גורם לממון בשה\"ע אך מ\"מ תמוה דמנ\"ל להקשות דילמא ס\"ל לר\"ש דהגל\"מ כממון דמי גם לענין שה\"ע ולהכי ל\"פ כאן גם בפסחים (רד\"ו) משמע דלכל אמרינן לר\"ש כממון דמי ואולי יש לכוון דבריו למאי דמסקינן בכתובות (מ\"ב ב') דר\"ש בפקדון לדבריהם דרבנן קא\"ל ולכן גם הכא הל\"ל לדבריהם ולפמש\"כ לעיל (ל\"ב) לחלק בין דהגל\"מ דר\"ש לדראב\"ש א\"ש דבריו בפשיטות אבל קשה הא דאמר הש\"ס רישא חדא קמ\"ל כו' הלא גם אונס איצטריך לאפוקי מדר\"ש ועוד ק\"ל בשלמא בפקדון טעמייהו דרבנן שפיר דלא שביק כו' וקתבע מידי דכי מודה ביה מיפטר אבל בעדות אדרבה איפכא מסתברא דקנס דכי מודה בי' מיפטר לכן תובעם שיעידוהו קודם דלא תהני לו הודאתו אח\"כ אבל בו\"פ דגם אם יודה יהא חייב וכן אימתי שיעידו יהא חייב לא בהיל עליהם לתובעם:",
+                "<b>אשר </b>ע\"כ נלע\"ד דאף דילפינן תחטא תחטא משה\"פ דבעינן תביעת ממון מ\"מ אמרינן דלהכי לא כתבי' בגופי' לומר דאפי' לא תבעו על הממון גופיה רק שיש בו ממון ג\"כ חייבים וסברא זו מצינו לאביי בפסחים (כ\"ה) ע\"ש וכה\"ג ביומא (מ\"ח ב') ע\"ש ברש\"י ד\"ה הולכה בשמאל מהו וכן כתבתי בפסחים (ה' ב') בס\"ד ע\"ש וכן לענין קנס אע\"ג דבפקדון פטור הכא י\"ל דחייב מטעמא דאמרן ומתורץ תמיהת התוס' ד\"ה א\"ד דעל תירוצם ק\"ל למאי דמסקינן בכתובות שם דר\"ש פוטר אפי' כשעמד בדין דכי הוה מודה היה חייב א\"כ לדידי' גם בשה\"ע יפטר וה\"ל להש\"ס לומר אליבא דר\"ש לא תיבעי לך כדאמר אליבא דראב\"ש וכן מתורץ תמיהתו לקמן ע\"ב בד\"ה ונאמר. ובזה מיושב ג\"כ מה שהקשה לי חכם אחד לדעת הנ\"י בשם הריטב\"א בהאשה שלום דבע\"א במיתה בעינן נמי שהביאתו לב\"ד שיתירוה אבל לכתובתה לא מהימן א\"כ איך אר\"פ לעיל הכל מודים בעד מיתה שהוא חייב דממ\"נ אי דתבעתו להעיד לכתובתה אינו נאמן אי להתירה הא בעינן תביעת ממון דוקא כדמוכח מפלוגתת ר\"ש ורבנן ובמש\"כ א\"ש דלעולם בתובעתו להתירה וכיון דיש בו ממון חייב:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה שאני כהן. </b>עפירש\"י ורע\"ב וק\"ק דמ\"ל בזה ג\"כ תביעת ממון כגון שנתן תרומת טבלו לכהן מפני של\"י שהוא עצמו כהן ועכשיו שנודע לו טוענו להחזירה לו דהוה מתנה בטעות ומשביע עדים ע\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה שאמר כו' ליתן לי מאתים זוז כו'. </b>וכתב התוי\"ט ואפי' הוא עני כו' אלא מטעם נדר כו' שאין ב\"ד יורדין לנכסיו כו'. מאין ליה הלא תנן בערכין פ\"ה חייבי ערכין ממשכנין אותן ואולי דוקא גזברין אבל לא ע\"י ב\"ד עי' ב\"ק (מ') תד\"ה חייבי כופר ובמהר\"ם שם וכאן אין לומר דגבאי צדקה ימשכנוהו כיון דאיננה רק לעני פרטי אין להם להזדקק לזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה משביע אני עליכם כשתדעון לי עדות שתבואו ותעידוני כו' </b>בתור\"ע כתב שאם ענו אמן ואח\"כ ידעו ולא העידו הוי כשבועת ביטוי ול\"נ דהוה כנשבע לקיים אה\"מ כמו בפ' דלעיל דשבועה שלא נעידך הוי נשבע לבטל אה\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה והם יודעים כו' והתוס' כתבו או שהיה אחד מהן כו' דאפי' אם יש שם ג' עדים כו'. </b>נראה דר\"ל ומשביע כולם שיעידוהו ואם העידוהו כאשר השביעם היו עדות כולם בטלה או אפי' שלא השביע את ה��רוב כדמשמע לישנא דאמר לשנים כו' מ\"מ כיון דהוא ביניהן כדאמר אחד מהן (וע\"כ פירושו אחד מהעומדים שם) אם נתכוון להעיד בשעת ראיה יכולין לומר אילו העדנו גם זה היה מעיד אתנו (ומה שהזמין הכשרים לבדן לא מהני כמ\"ש הש\"ך בסי' ל\"ו סקי\"ז) וא\"ש מתניתין כרבי במכות ומיושב קושיית התו\"ח. מש\"כ התי\"ט וצ\"ל שסברתם דמה ששמענו במס' אחרת כו' ל\"ד במחכ\"ת דהא טובא אשמעי' כאן למיסתם כרבי ולאפוקי מדר' יוסי שם וגם פי' התוס' בסנהדרין (מ\"א ב') בד\"ה כמאן ר\"ש דמכות שם ל\"ל כלל הא דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה וא\"כ אשמעינן למיסתם דלא כוותי' ולאפוקי גם מסתמא דסנהדרין שם לפי מאי דמסיק רבא שם דסתמא כוותי':"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה עד שישמעו מפי התובע. </b>לעיל אמרינן דע\"י שליח א\"ח אלא בבא בהרשאה ובתור\"ע אות ל\"ד תמה על הרמב\"ם בפ\"ט מהל' שבועות ה\"ו שכ' סתם שלוחו וסיים ול\"מ מי שהערה בזה וצע\"ג ותמיהני שנעלם ממנו שכבר העירו התוי\"ט לקמן פ\"ה מ\"ב והלח\"מ בפ\"ז שם וישבוהו וכן תמיהני על הפ\"מ בפי' לירושלמי שהביא ת\"כ דממעט שליח וכתב דדחהו הרמב\"ם מפני גמרא דילן דאמרה דמהני בבא בהרשאה ונעלם מכ\"ת לחלק בין שליח סתם לבא בהרשאה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה אשם בכסף שקלים. </b>ל\"י מדוע שייר לחומש ויותר קשה לקמן בברייתא דתני חמורה הימנה שה\"פ כו' דשיירו:",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה בפני ב\"ד כו' ואח\"כ הודה כו'. </b>עי' מהרש\"א ותוי\"ט ותמיהני שנעלם מכ\"ת שע\"י עדים בלתי הודאתו אינו מתחייב בקרבן וחומש כמ\"ש רש\"י לקמן ברפ\"ח ד\"ה ה\"ג דאינה באה עד שמודה ושב מרשעו ולהכי קתני שם והעדים מעידים כו' משלם אה\"ק הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם וכ\"מ בד\"ט ויותר מבואר בב\"מ (ג' ב') וע\"ש בתד\"ה אשם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה וההודאה בש\"פ. </b>עי' בר\"ן שכתב ואכתי איכא למידק מודה במקצת דחייב רחמנא המ\"ל דהא ה\"ל הודה בקרקעות לכאורה אינו מובן דהרי כתב בתחלה על הא דר\"ח קמייתא דמיירי שלא העידו שלא פרעו ולכן לא גבי מלקוחות דטענינן להו דלמא פרעי' והלכך לא מקרי שעבוד קרקעות משמע דס\"ל כהרמב\"ן שהביא הרא\"ש בס\"פ דלעיל ע\"ש וא\"כ מודה במקצת נמי וצ\"ל דלעולם לא ס\"ל כהרמב\"ן ובתחלה אינו מתרץ רק דלא מיקרי שעב\"ק כיון דאינו גובה מלקוחות ואח\"כ מקשה דמ\"מ כיון דגובה מב\"ח ה\"ל הודה בקרקעות גופיה וזה היה יכול להקשות גם אהא דר\"ח דעסיק ביה אלא דתפיס עיקרא דמילתא דמינה יליף ר\"ח:",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה וההודאה (שמתחייבת) כו' </b>[שמחייבתו] כ\"ה לשון רש\"י. מהגרמ\"ש ז\"ל:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה וההודאה בשוה פרוטה כו' וכתב הר\"ן כו' ומלוה ע\"פ גובה בין מן היורשים בין מן הלקוחות </b>נ\"ב דבר תורה כ\"ה בהר\"ן. מהגרמ\"ש ז\"ל]:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה שהכל מין כו' פר\"ח כלומר כו' </b>ל\"ד בהעתיקו פי' זה בסתם דלא זכר שהרע\"ב במ\"א הולך בשיטת רש\"י בזה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה ומי נשבע מי שהפקדון אצלו כו'. </b>התוי\"ט דקדק על לשון פקדון דהא במשכון איירינן ואמר דאשמעינן בזה דבפקדון נמי דינא הכי דישבע שאינו ברשותו וזהו לאוקימתא דר\"א לקמן דמי נשבע תחלה אלא דהקשה אמאי לא איסתייע ר\"ה שם ממתניתין ע\"ש ול\"נ דאף לפי' הראשון דלקמן דשקלוהו כו' וזה היה דעת המקשה לר\"ה שם וכן לתירוץ רב יוסף ואביי שם מ\"ל גם בפקדון כה\"ג שטען הנפקד שאבד ומתחייב לשלם והמפקיד אמר שהיה שוה ��לע והלה אומר שקל דאף דשבועה היא גבי נפקד מ\"מ למר בר\"א לעיל היה יכול להפכה על המפקיד ולהחולקים עליו מ\"ל היכא דשניהם מתרצים וקמ\"ל דבזה אינו יכול להפכה דשמא יוציא זה אה\"פ והא דמקשה הגמרא אילימא אסיפא ות\"ל דשבועה גבי מלוה ולא משני דמיירי לענין הפוכי דזה דוחק להעמיס זאת בדין המפורש אבל הדקדוק נוכל לכוון בזה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה אחת שבה\"ע. </b>עתוי\"ט שעשה מחלוקת בין הרמב\"ם והר\"ן והרמ\"ה והתור\"ע השוום ואישתמיטתיה שכבר קדמהו הש\"ך בסי' צ\"ב סק\"ו:",
+                "<b>שם במשנה היה אחד מהן כו'. </b>ר\"ל אחד מן הנשבעין שבתורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>תן לפועלי בסלע מעות. </b>נ\"ל לקרוא הל' הב' בפתח והוא ל\"ר וכן הר\"ן נקיט בלשונו פועלים וכן בגמרא. ולכן שפיר מסיים והן נשבעין ונוטלין דלא קאי רק עליהם דאבן ל\"מ קאי שהרי לא נתחייב לו באמירתו וכדמשמע ג\"כ מהר\"ן (והרמב\"ם בפי' שהזכיר גם בנו אצל שבועה לכאורה תמוה) ובזה לא נצטרך למש\"כ התוי\"ט בכדי שיוכל הפועל להוציאם בפרוטרוט אלא הואיל שהן רבים צריכין למעות קטנות לחלקן ביניהם:",
+                "<b>שם והן נשבעים ונוטלים. </b>לכאורה יקשה לפ\"ז מדוע לא תני ברישא רק החנווני ולא נקיט נמי הפועלים ולפמש\"כ התוס' בכתובות (פ') דלא חשיב אותן שה\"א דנוטלין בלא שבועה א\"ש דגם הפועלים מה\"ד היו ראוים ליטול בלא שבועה כמ\"ש הר\"ן ולגי' הר\"ן בבן ננס הוא נוטל בשבועה והם בלא שבועה י\"ל דלא נקיט ברישא רק מה שהוא אליבא דכ\"ע:",
+                "<b>ומה שכ' הר\"ן בטעמא דהן נשבעין לת\"ק כיון דמפסיד בעה\"ב כו'. </b>לכאורה בפשוט י\"ל כיון דחנווני מכחיש להו והיא קאי במקום בעה\"ב כמש\"כ בעצמו לקמן:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>נתגלגלה לו שבועה ממ\"א מגלגלין עליו אה\"כ. </b>עיין תוי\"ט שדקדק דהל\"ל נתחייב לו ול\"נ דהתנא דק בלישני' לאשמעינן דאף ע\"י שבועת גלגול מגלגלין כגון שאמר הריני משלם הטענה הראשונה אחר שגלגל ע\"י שבועה על טענות אחרות דהדין הוא שאינו נפטר בזה משבועת הגלגול ושוב חזר וגלגל עליו עוד טענות אחרות דאף דמחמת טענה הראשונה כיון שכבר אמר הריני משלמה א\"י שוב לגלגל מ\"מ הואיל שנשאר עליו עדיין שבועת הגלגול מגלגל עוד על ידה אף שהיא עצמה אינה באה רק ע\"י גלגול ועי' בב\"י ססי' צ\"ד מה שהביא בשם תשובת הרשב\"א ובש\"ך שם [אכן רש\"י ותוס' בקדושין (ר\"ד כ\"ח) העתיקו נתחייב]:",
+                "<b>שם והשביעית משמטת את השבועה. </b>הר\"ן כ' הטעם דכיון דהשמיטה אותו מקצת שהודה נמצא שאינו אלא כופר בכל כו' וא\"כ כי כתבו ב\"ד עליה פס\"ד דשוב אינו משמט (שו\"ע סי' ס\"ז ס\"ח) לא תהא גם השבועה נשמטת וכן שבועה עפ\"י ע\"א (וע\"ש סע\"ו וסע\"ז) ולכאורה הטעם פשוט דהואיל דהשבועה באה במקום תשלומי ממון לכן כמו שאם היה עליו לשלם ממון היה נשמט כן גם השבועה הבאה חלופיו נשמטת:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Vilna Edition",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "רש״ש על משנה שבועות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Nezikin/Rashash on Pirkei Avot/Hebrew/Vilna Edition.json

@@ -0,0 +1,184 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Rashash on Pirkei Avot",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI",
+    "versionTitle": "Vilna Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "משניות דפוס ראם, ווילנא תרס\"ח",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "רש״ש על משנה אבות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה באשתו אמרו. </b>מה שהקשה התוי\"ט דאם נאמר דזהו דברי רבינו הקדוש לא הל\"ל אמרו בל\"ר. נ\"ל די\"ל דהו' הוא לכינוי ונקראהו בחולם:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בהר\"ב ד\"ה אל תעש עצמך כעורכי הדיינין שעורכין ומסדרין טענות בעה\"ד (איך שיטענו בעה\"ד) לפני הדיינין </b>כ\"נ כוונתו והתוי\"ט נדחק:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה אל תעש. </b>שאלו אמר כו' עורך הדיינים היה במשמע בעריכה האסורה מצה\"ד כ\"נ דצ\"ל:",
+                "<b>בא\"ד והא דאריו\"ח משום ומבשרך היינו כו'. </b>יותר הל\"ל דאל\"ה לא הי' עושה נגד משנתנו דהזהירה על אדם חשוב:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>שמעיה ואבטליון. </b>עתוי\"ט בשם ד\"ח דאמן מישראל הוו אבל עדיין יקשה לדעת הרי\"ף ור\"א משבחא שהביא הנ\"י בר\"פ מ\"ח דלד\"נ בעינן ישראל מכל צדדיו וכ\"נ דעת הרמב\"ם כפי שבאר הכ\"מ בפ\"ב מהל' סנהדרין וצ\"ל דאביהן הי' מישראל ואמן הי' אביהן מישראל ואמן מגרים ועי' בנו\"ב חלק חו\"מ סי' א':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה עין רואה כו' בשם ד\"ח כי אמר עין ואוזן בל\"י כו'. </b>מצינו רבות בל\"ר עיני ה' צופות (משלי ט\"ו) עיני ה' אל צדיקים ואזניו אל שועתם:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בהר\"ב ד\"ה כדי שיבטל כו' כאותה שאמרו בפ' במה אשה כו'. </b>לפנינו שם איתא אפי' הקב\"ה גוזר גזירה הוא מבטלה וכן במו\"ק (ט\"ז ב') מושל בי צדיק שאני גוזר גזירה ומבטלה ולשון זה יותר נאות לעניננו:",
+                "<b>שם בתוי\"ט סד\"ה הלל. </b>וזו היא הסבה כו' שגורס כו' הלל אומר כו' ול\"נ דלא מהשם הוא זה אלא משום דבסוכה (נ\"ג) מביא הש\"ס הא דגולגולת ע\"ש הלל הזקן:",
+                "<b>שם ד\"ה שא\"א לשמוע. </b>אבל הרמב\"ם כו' שלא יהא פשוטו הדברים מרוחק מאד ובטל כו' חיסר הרבה בהעתק וע\"ש בשלימותו אבל ק\"ל שהרי רוב דברי חז\"ל בהגדה המה ע\"ד זה וכמו שהאריך בעצמו בזה בתחלת פרק חלק ודע שבציון הרע\"ב ט\"ס וצ\"ל וסופו להשמע בו' לא בשי\"ן:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה ירא חטא. דאל\"כ מאי רבותי' אפי' ע\"ה אפשר להיות יר\"ח. </b>תימה הכי מפני שאפשר איני ראוי להשתבח בזה מי שהוא כך בפועל הרי כ' הרמב\"ם ברפ\"ה מהל' תשובה כל אדם ראוי להיות צדיק כמשה רבינו כו':"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בר\"ב סד\"ה לחישת שרף כו'. כך ת\"ח אם תקניטנו ותבא לפייסו אינו מקבל פיוס. </b>ק\"ל הכי זה מדת ת\"ח אדרבה אמרינן ביומא (כ\"ג) דמפייסו ליה ומפייס ע\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בהר\"ב ד\"ה מטפה סרוחה כו' והמסתכל שבא מטפה סרוחה ניצל מן הגאות והמסתכל כו'. </b>הן לקמן פ\"ד מ\"ד א\"ר לויטס מאד מאד הוי שפל רוח שתקות אנוש רמה הרי שההסתכלות דלאן כו' מבטלת גאות האדם:",
+                "<b>שם בתי\"ט ד\"ה עקביא כו'. </b>בזמן הבית הי' (והרמב\"ם בהקדמתו לפי' המשניות בפ\"ד חשבו בחבורת שמעיה ואבטליון והסה\"ד בזמן הלל) כדתנן כו' שאין העזרה כו'. אינני רואה מזה ראיה כי יל\"פ דה\"ק כשהיתה העזרה ננעלת כו' לא נמצא אז אדם כו' כעקביא בדורו וע\"ש במהרש\"א בח\"א:",
+                "<b>[שם בתוי\"ט ד\"ה מאין באת כו' שאלת המקום שבא משם כו' כמו מאין באו האנשים. </b>נ\"ב לא נמצא כן במקרא אבל יש הרבה אחי מאין אתם מאין באתם והתוי\"ט בוודאי כיון על הפסוק כן באו אלי האנשים ולא ידעתי מאין המה (יהושע ב' ד'). מהגרמ\"ש ז\"ל]:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה שנאמר וידבר אלי כו'. </b>עי' בהרע\"ב שם פרש\"י ונ\"ל להוסיף ע\"ד דת\"ח נקרא מזבח כדדריש ר\"א (ע\"ז נ\"ב) ובמקום ת\"ח כו' שנאמר אצל מזבח כו' ע\"ש פרש\"י ומגין על דורו כעץ כדאיתא בב\"ב (ט\"ו):"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו. </b>עתוי\"ט שכתב ובהכי מיתרץ דל\"פ אדהלל כו'. גם בלא\"ה אין משם סתירה לפי' הרע\"ב שם דע\"ה יוכל להיות יר\"ח:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט סד\"ה לתשחורת כו' או התשחורת ובכללו כל איש שאין לו מעלה. </b>מפירוש הרע\"ב נראה דגם הוא ראש בישיבה רק שהוא עדיין בחור:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה מסורת סייג לתורה </b>נ\"ל לפרש שהיא סייג להמתפרצים מחכמים בעיניהם לעשות ט\"ס בכה\"ק במקום אשר הלשון דחוק לפניהם לפרשו כפשוטו או שהיא נגד כללי הדקדוק או אם נמצא איזו סתירה ממקום למקום ובפרט בס' ד\"ה אשר הוא בעיניהם כעיר פרוצה ושם תורה כולל כל ספרי תנ\"ך כמש\"כ בס\"ד במ\"ר נשא פ\"ט אות י' במ\"ק:",
+                "<b>שם מעשרות סייג לעושר. </b>עי' פי' הרע\"ב אולם לשון סייג מובנו על שמירת הדבר שכבר נמצא לכן נ\"ל שכוון למעשה המסופר בש\"ר ס\"פ ל\"א באדם שהיה לו שדה כו' ע\"ש:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה שחוק כו' אלו תנן הסייג כו' לא הוה משמע מיני' אלא כו' מביאין כו'. </b>ואני אומר דגם זה לא הוה משמע לפמש\"כ הרע\"ב בפ' דלעיל מ\"ט על בבא דאיזו היא דרך רעה שיתרחק כו' ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>תי\"ט ד\"ה אם אין חכמה כו' וכדתנן כו' אין בור יר\"ח. </b>עמש\"כ לעיל במ\"ט ע\"ד ופירושו יתכן אם נפרש יראה דכאן יראת הרוממת אשר היא ודאי לא תתכן בלתי חכמה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה הוי רץ למצוה קלה כו' שמצוה גוררת מצוה. </b>לכאורה תיפוק ליה משום מצוה זו גופה וכדלעיל רפ\"ב ונראה דכאן יכוין דאפי' מצוה שאין מחוייב לרוץ אחריה כמו שאמרו בחולין (קל\"ט ב') גבי שילוח הקן יכול יחזור בהרים כו' (רמז לדבר דשם בסוף המסכת קוראה מצוה קלה) וכן מצות ציצית שאינו מחוייב ללבוש טלית בת ד' כנפות כדי להתחייב בה אשמעינן דמ\"מ ישתדל וירוץ אחריה כדי לקיימה עי' בפי' הרמב\"ם מה שהביא דוגמא לזה ממשה רבינו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה הא למדת כל הנהנה מד\"ת נוטל חייו מה\"ע </b>פ' הרע\"ב שחייב מיתה בידי שמים כמו שנהנה מן ההקדש א\"כ שנה ר\"צ כרבי בסנהדרין (פ\"ג) דהזיד במעילה במיתה דלית הלכתא כוותיה אלא כחכמים דאינו אלא באזהרה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה ואם בטלת מה\"ת.</b> (פירוש כדי לעסוק בעסקיך) יש לך בטלים הרבה כנגדך (פי' ישלח ה' בך מבטלים אחרים זולתה שיבטלוך מעסקיך) ואם עמלת בתורה (וע\"י זה נתבטל העסק שהיה לפניך) יש לך שכר הרבה כו' (ישלם לך כנגדו ממקום אחר):"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה ומורא רבך כמור�� שמים. </b>עי' בהרע\"ב והוא מאדר\"נ והרשב\"ם בפסחים (ק\"ח) פי' מקרא אחר ע\"ש ובמ\"ר פרשה שמות איתא על פסוק ואתה תהיה לו לאלהים מכאן אמרו מורא רבך כמו\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה הוי כו' ששגגת התלמיד כו'. </b>ראיה מפורשת לזה ממעשה דיואב עם רבו שרצה להרגו בב\"ב (כ\"א) וכפי' התוס' שם בשם ר\"ח:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בהר\"ב ד\"ה שנברא כו' ואינו דומה כו' ביום א' כו' בהרבה ימים. </b>דבריו שלא בדיוק פתח במאמרות וסיים בימים הכי אמר בששת ימים נברא העולם והלא ביום אחד (או אפי' ברגע א') יכול להברא:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה להודיע הב'. </b>ונ\"ל דהיינו דכתיב ארך אפים ולא ארך אף. בעירובין (כ\"ב) דרשוהו בענין אחר ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה עשרה נסיונות נתנסה א\"א כו'. </b>הן הרע\"ב חשב בנסיון הג' ויהי רעב בארץ והוא מפי' הרמב\"ם וכן חשבו בפדר\"א פכ\"ו בנסיון ד' והרמב\"ן בפיה\"ת חשבהו אדרבה לו לחטא לצאת מהארץ שנצטוה עליה מתחלה מפני הרעב כי האלהים ברעב יפדנו ממות וכ' עוד דעל המעשה הזה נגזר על זרעו הגלות במצרים מקום המשפט שמה הרשע. ול\"נ דהמקום צוהו על ב\"ד. א) שילך מארצו והוא אמרו לך לך מארצך. ב) אנה ילך והוא אמרו אל הארץ אשר אראך ואברהם קיים מיד מצותו הראשונה כאמרו וילך אברם כאשר דבר אליו ה' אך יען אשר לא הראהו עדיין הארץ אשר יבא שמה לכן הלך באשר יתהלך כדכתיב עד מקום שכם עד אלון מורה ויעתק משם כו' ובדרך כלל אמר ויסע אברם הלוך ונסוע ובהיות הרעב בא\"י וירד אברם מצרימה עד שא\"ל המקום ב\"ה שא נא עיניך וראה כו' (וזהו אשר אראך שא\"ל בתחלה) אז ויבא וישב באלוני ממרא ור\"ל דנתיישב שמה ולא נסע עוד ומה שהלך תחלה לארץ כנען. לא מפני שנצטוה עליה כמו שחשב הרמב\"ן רק כמו תרח אביו לקחו מתחלה ללכת כנענה:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה ועשרה הא'. </b>ואם להאהיל עליהם מפני החמה. אגב שיטפי' ל\"ד דלא עברו הים אלא בלילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>תי\"ט סד\"ה ולא הסריח כו'. </b>ויש להוסיף משכן שבמדבר ג\"כ. ולי יש להוסיף ג\"כ גלגל:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה והמטה פי' הרע\"ב שנעשה בו האותות. </b>ול\"נ לפרש יותר על מטה אהרן אחר שמצינו בפסחים (נ\"ד) וי\"א אף מקלו של אהרן שקדיה ופרחיה וכמו שסתם פה השמיר והוא דעת יחיד שם לעיל ר' יאשיה בשם אביו:",
+                "<b>שם והכתב והמכתב. </b>עמש\"כ שם בפסחים בס\"ד:",
+                "<b>שם תוי\"ט ד\"ה עשרה כו' ויקשה ע\"ז מאד מאמר כו'. </b>אינני רואה באלו קושיא כלל כי כבר היה גלוי לפניו יתעלה לאיזה זמן יאמר פרעה ושם אז בטבע הצפרדעים שימותו באותו זמן וכן תאמר בגדעון ובאחז היה גלוי לפניו שלא ישאל אות לכן לא שם אז שום שינוי בטבעי היצירים:",
+                "<b>שם ד\"ה נבראו כו' והלוחות כנגד מאמר פרו ורבו כו'. </b>אישתמיטתיה מ\"ר בראשית רפי\"ז ופדר\"א ספ\"ג שלא חשבו ויאמר זה בהעשרה מאמרות ע\"ש:",
+                "<b>שם ד\"ה פי הארץ. שממה שלא אמר שאול הוא כפי כו' לשאולה כו' </b>הכא הה' משמשת במקום ל' בתחלה משא\"כ התם דכבר כתב ל' בתחלה וכן מבואר שם בפרש\"י והוא ממ\"ר בראשית פ\"נ ושוח\"ט שם:",
+                "<b>בא\"ד וזהו אשר בקש כו' באמרו ופצתה שעל פתיחה כו' הל\"ל ופתחה. </b>ומה יאמר בפצתה דגבי הבל:",
+                "<b>שם ד\"ה ופי הבאר כו'.</b> כלו' שיהיו עונים כנגד הדבור שלה כצ\"ל:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>תי\"ט ד\"ה מקצתן כו' משא\"כ בחלה דכתי' בה נתינה </b>גם בתרומה כתיב ראשית דגנך כו' ת��ן לו עי' שבת (כ\"ה רע\"ב) ובתוס' שם ועמל\"מ פ\"ו מהל' מת\"ע ובנו\"ב מ\"ת חלק יו\"ד סי' ר\"א:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה ביושבים כו' והשתא מיירי בענין הסברא הישרה כו'. </b>ולפ\"ז צל\"פ משפך כו' היינו ששכלו גס ואין מתקבל על לבו שום ד\"ת שלומדין אותו לכן למודו הוא מקופיא ומשכח מהר ומשמרת כו' היינו שאין שכלו ישר ושלם והעקב לו למישור ומתקבל על לבו ולכן זוכרו והישר אצלו לעקום ואינו מתקבל עליו ושוכחו מיד:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה עז כנמר כו' נולד מן חזיר היער והלביאה כו'. </b>זה דבר חדש וזר ולפ\"ד לא יולידו ולא ראיתי זאת בספרי הטבע:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה שכן מצינו בדוד מלך ישראל שלא למד מאחיתופל אלא ב' דברים. </b>עפרש\"י והנה מצינו בסוכה (נ\"ג) דלמד ממנו שמותר לכתוב שם אחספא כו' וזה י\"ל ע\"פ מש\"כ במכות (י\"א) בס\"ד ע\"ש אבל מצינו במ\"ר במדבר פ\"ד שלמד ממנו שהלוים צריכין לשאת הארון על הכתף:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Nezikin/Rashash on Pirkei Avot/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,181 @@
+{
+    "title": "Rashash on Pirkei Avot",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rashash_on_Pirkei_Avot",
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה באשתו אמרו. </b>מה שהקשה התוי\"ט דאם נאמר דזהו דברי רבינו הקדוש לא הל\"ל אמרו בל\"ר. נ\"ל די\"ל דהו' הוא לכינוי ונקראהו בחולם:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בהר\"ב ד\"ה אל תעש עצמך כעורכי הדיינין שעורכין ומסדרין טענות בעה\"ד (איך שיטענו בעה\"ד) לפני הדיינין </b>כ\"נ כוונתו והתוי\"ט נדחק:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה אל תעש. </b>שאלו אמר כו' עורך הדיינים היה במשמע בעריכה האסורה מצה\"ד כ\"נ דצ\"ל:",
+                "<b>בא\"ד והא דאריו\"ח משום ומבשרך היינו כו'. </b>יותר הל\"ל דאל\"ה לא הי' עושה נגד משנתנו דהזהירה על אדם חשוב:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>שמעיה ואבטליון. </b>עתוי\"ט בשם ד\"ח דאמן מישראל הוו אבל עדיין יקשה לדעת הרי\"ף ור\"א משבחא שהביא הנ\"י בר\"פ מ\"ח דלד\"נ בעינן ישראל מכל צדדיו וכ\"נ דעת הרמב\"ם כפי שבאר הכ\"מ בפ\"ב מהל' סנהדרין וצ\"ל דאביהן הי' מישראל ואמן הי' אביהן מישראל ואמן מגרים ועי' בנו\"ב חלק חו\"מ סי' א':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה עין רואה כו' בשם ד\"ח כי אמר עין ואוזן בל\"י כו'. </b>מצינו רבות בל\"ר עיני ה' צופות (משלי ט\"ו) עיני ה' אל צדיקים ואזניו אל שועתם:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בהר\"ב ד\"ה כדי שיבטל כו' כאותה שאמרו בפ' במה אשה כו'. </b>לפנינו שם איתא אפי' הקב\"ה גוזר גזירה הוא מבטלה וכן במו\"ק (ט\"ז ב') מושל בי צדיק שאני גוזר גזירה ומבטלה ולשון זה יותר נאות לעניננו:",
+                "<b>שם בתוי\"ט סד\"ה הלל. </b>וזו היא הסבה כו' שגורס כו' הלל אומר כו' ול\"נ דלא מהשם הוא זה אלא משום דבסוכה (נ\"ג) מביא הש\"ס הא דגולגולת ע\"ש הלל הזקן:",
+                "<b>שם ד\"ה שא\"א לשמוע. </b>אבל הרמב\"ם כו' שלא יהא פשוטו הדברים מרוחק מאד ובטל כו' חיסר הרבה בהעתק וע\"ש בשלימותו אבל ק\"ל שהרי רוב דברי חז\"ל בהגדה המה ע\"ד זה וכמו שהאריך בעצמו בזה בתחלת פרק חלק ודע שבציון הרע\"ב ט\"ס וצ\"ל וסופו להשמע בו' לא בשי\"ן:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה ירא חטא. דאל\"כ מאי רבותי' אפי' ע\"ה אפשר להיות יר\"ח. </b>תימה הכי מפני שאפשר איני ראוי להשתבח בזה מי שהוא כך בפועל הרי כ' הרמב\"ם ברפ\"ה מהל' תשובה כל אדם ראוי להיות צדיק כמשה רבינו כו':"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בר\"ב סד\"ה לחישת שרף כו'. כך ת\"ח אם תקניטנו ותבא לפייסו אינו מקבל פיוס. </b>ק\"ל הכי זה מדת ת\"ח אדרבה אמרינן ביומא (כ\"ג) דמפייסו ליה ומפייס ע\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בהר\"ב ד\"ה מטפה סרוחה כו' והמסתכל שבא מטפה סרוחה ניצל מן הגאות והמסתכל כו'. </b>הן לקמן פ\"ד מ\"ד א\"ר לויטס מאד מאד הוי שפל רוח שתקות אנוש רמה הרי שההסתכלות דלאן כו' מבטלת גאות האדם:",
+                "<b>שם בתי\"ט ד\"ה עקביא כו'. </b>בזמן הבית הי' (והרמב\"ם בהקדמתו לפי' המשניות בפ\"ד חשבו בחבורת שמעיה ואבטליון והסה\"ד בזמן הלל) כדתנן כו' שאין העזרה כו'. אינני רואה מזה ראיה כי יל\"פ דה\"ק כשהיתה העזרה ננעלת כו' לא נמצא אז אדם כו' כעקביא בדורו וע\"ש במהרש\"א בח\"א:",
+                "<b>[שם בתוי\"ט ד\"ה מאין באת כו' שאלת המקום שבא משם כו' כמו מאין באו האנשים. </b>נ\"ב לא נמצא כן במקרא אבל יש הרבה אחי מאין אתם מאין באתם והתוי\"ט בוודאי כיון על הפסוק כן באו אלי האנשים ולא ידעתי מאין המה (יהושע ב' ד'). מהגרמ\"ש ז\"ל]:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה שנאמר וידבר אלי כו'. </b>עי' בהרע\"ב שם פרש\"י ונ\"ל להוסיף ע\"ד דת\"ח נקרא מזבח כדדריש ר\"א (ע\"ז נ\"ב) ובמקום ת\"ח כו' שנאמר אצל מזבח כו' ע\"ש פרש\"י ומגין על דורו כעץ כדאיתא בב\"ב (ט\"ו):"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו. </b>עתוי\"ט שכתב ובהכי מיתרץ דל\"פ אדהלל כו'. גם בלא\"ה אין משם סתירה לפי' הרע\"ב שם דע\"ה יוכל להיות יר\"ח:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט סד\"ה לתשחורת כו' או התשחורת ובכללו כל איש שאין לו מעלה. </b>מפירוש הרע\"ב נראה דגם הוא ראש בישיבה רק שהוא עדיין בחור:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה מסורת סייג לתורה </b>נ\"ל לפרש שהיא סייג להמתפרצים מחכמים בעיניהם לעשות ט\"ס בכה\"ק במקום אשר הלשון דחוק לפניהם לפרשו כפשוטו או שהיא נגד כללי הדקדוק או אם נמצא איזו סתירה ממקום למקום ובפרט בס' ד\"ה אשר הוא בעיניהם כעיר פרוצה ושם תורה כולל כל ספרי תנ\"ך כמש\"כ בס\"ד במ\"ר נשא פ\"ט אות י' במ\"ק:",
+                "<b>שם מעשרות סייג לעושר. </b>עי' פי' הרע\"ב אולם לשון סייג מובנו על שמירת הדבר שכבר נמצא לכן נ\"ל שכוון למעשה המסופר בש\"ר ס\"פ ל\"א באדם שהיה לו שדה כו' ע\"ש:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה שחוק כו' אלו תנן הסייג כו' לא הוה משמע מיני' אלא כו' מביאין כו'. </b>ואני אומר דגם זה לא הוה משמע לפמש\"כ הרע\"ב בפ' דלעיל מ\"ט על בבא דאיזו היא דרך רעה שיתרחק כו' ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>תי\"ט ד\"ה אם אין חכמה כו' וכדתנן כו' אין בור יר\"ח. </b>עמש\"כ לעיל במ\"ט ע\"ד ופירושו יתכן אם נפרש יראה דכאן יראת הרוממת אשר היא ודאי לא תתכן בלתי חכמה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה הוי רץ למצוה קלה כו' שמצוה גוררת מצוה. </b>לכאורה תיפוק ליה משום מצוה זו גופה וכדלעיל רפ\"ב ונראה דכאן יכוין דאפי' מצוה שאין מחוייב לרוץ אחריה כמו שאמרו בחולין (קל\"ט ב') גבי שילוח הקן יכול יחזור בהרים כו' (רמז לדבר דשם בסוף המסכת קוראה מצוה קלה) וכן מצות ציצית שאינו מחוייב ללבוש טלית בת ד' כנפות כדי להתחייב בה אשמעינן דמ\"מ ישתדל וירוץ אחריה כדי לקיימה עי' בפי' הרמב\"ם מה שהביא דוגמא לזה ממשה רבינו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה הא למדת כל הנהנה מד\"ת נוטל חייו מה\"ע </b>פ' הרע\"ב שחייב מיתה בידי שמים כמו שנהנה מן ההקדש א\"כ שנה ר\"צ כרבי בסנהדרין (פ\"ג) דהזיד במעילה במיתה דלית הלכתא כוותיה אלא כחכמים דאינו אלא באזהרה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה ואם בטלת מה\"ת.</b> (פירוש כדי לעסוק בעסקיך) יש לך בטלים הרבה כנגדך (פי' ישלח ה' בך מבטלים אחרים זולתה שיבטלוך מעסקיך) ואם עמלת בתורה (וע\"י זה נתבטל העסק שהיה לפניך) יש לך שכר הרבה כו' (ישלם לך כנגדו ממקום אחר):"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה ומורא רבך כמורא שמים. </b>עי' בהרע\"ב והוא מאדר\"נ והרשב\"ם בפסחים (ק\"ח) פי' מקרא אחר ע\"ש ובמ\"ר פרשה שמות איתא על פסוק ואתה תהיה לו לאלהים מכאן אמרו מורא רבך כמו\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה הוי כו' ששגגת התלמיד כו'. </b>ראיה מפורשת לזה ממעשה דיואב עם רבו שרצה להרגו בב\"ב (כ\"א) וכפי' התוס' ש�� בשם ר\"ח:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בהר\"ב ד\"ה שנברא כו' ואינו דומה כו' ביום א' כו' בהרבה ימים. </b>דבריו שלא בדיוק פתח במאמרות וסיים בימים הכי אמר בששת ימים נברא העולם והלא ביום אחד (או אפי' ברגע א') יכול להברא:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה להודיע הב'. </b>ונ\"ל דהיינו דכתיב ארך אפים ולא ארך אף. בעירובין (כ\"ב) דרשוהו בענין אחר ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה עשרה נסיונות נתנסה א\"א כו'. </b>הן הרע\"ב חשב בנסיון הג' ויהי רעב בארץ והוא מפי' הרמב\"ם וכן חשבו בפדר\"א פכ\"ו בנסיון ד' והרמב\"ן בפיה\"ת חשבהו אדרבה לו לחטא לצאת מהארץ שנצטוה עליה מתחלה מפני הרעב כי האלהים ברעב יפדנו ממות וכ' עוד דעל המעשה הזה נגזר על זרעו הגלות במצרים מקום המשפט שמה הרשע. ול\"נ דהמקום צוהו על ב\"ד. א) שילך מארצו והוא אמרו לך לך מארצך. ב) אנה ילך והוא אמרו אל הארץ אשר אראך ואברהם קיים מיד מצותו הראשונה כאמרו וילך אברם כאשר דבר אליו ה' אך יען אשר לא הראהו עדיין הארץ אשר יבא שמה לכן הלך באשר יתהלך כדכתיב עד מקום שכם עד אלון מורה ויעתק משם כו' ובדרך כלל אמר ויסע אברם הלוך ונסוע ובהיות הרעב בא\"י וירד אברם מצרימה עד שא\"ל המקום ב\"ה שא נא עיניך וראה כו' (וזהו אשר אראך שא\"ל בתחלה) אז ויבא וישב באלוני ממרא ור\"ל דנתיישב שמה ולא נסע עוד ומה שהלך תחלה לארץ כנען. לא מפני שנצטוה עליה כמו שחשב הרמב\"ן רק כמו תרח אביו לקחו מתחלה ללכת כנענה:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה ועשרה הא'. </b>ואם להאהיל עליהם מפני החמה. אגב שיטפי' ל\"ד דלא עברו הים אלא בלילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>תי\"ט סד\"ה ולא הסריח כו'. </b>ויש להוסיף משכן שבמדבר ג\"כ. ולי יש להוסיף ג\"כ גלגל:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה והמטה פי' הרע\"ב שנעשה בו האותות. </b>ול\"נ לפרש יותר על מטה אהרן אחר שמצינו בפסחים (נ\"ד) וי\"א אף מקלו של אהרן שקדיה ופרחיה וכמו שסתם פה השמיר והוא דעת יחיד שם לעיל ר' יאשיה בשם אביו:",
+                "<b>שם והכתב והמכתב. </b>עמש\"כ שם בפסחים בס\"ד:",
+                "<b>שם תוי\"ט ד\"ה עשרה כו' ויקשה ע\"ז מאד מאמר כו'. </b>אינני רואה באלו קושיא כלל כי כבר היה גלוי לפניו יתעלה לאיזה זמן יאמר פרעה ושם אז בטבע הצפרדעים שימותו באותו זמן וכן תאמר בגדעון ובאחז היה גלוי לפניו שלא ישאל אות לכן לא שם אז שום שינוי בטבעי היצירים:",
+                "<b>שם ד\"ה נבראו כו' והלוחות כנגד מאמר פרו ורבו כו'. </b>אישתמיטתיה מ\"ר בראשית רפי\"ז ופדר\"א ספ\"ג שלא חשבו ויאמר זה בהעשרה מאמרות ע\"ש:",
+                "<b>שם ד\"ה פי הארץ. שממה שלא אמר שאול הוא כפי כו' לשאולה כו' </b>הכא הה' משמשת במקום ל' בתחלה משא\"כ התם דכבר כתב ל' בתחלה וכן מבואר שם בפרש\"י והוא ממ\"ר בראשית פ\"נ ושוח\"ט שם:",
+                "<b>בא\"ד וזהו אשר בקש כו' באמרו ופצתה שעל פתיחה כו' הל\"ל ופתחה. </b>ומה יאמר בפצתה דגבי הבל:",
+                "<b>שם ד\"ה ופי הבאר כו'.</b> כלו' שיהיו עונים כנגד הדבור שלה כצ\"ל:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>תי\"ט ד\"ה מקצתן כו' משא\"כ בחלה דכתי' בה נתינה </b>גם בתרומה כתיב ראשית דגנך כו' תתן לו עי' שבת (כ\"ה רע\"ב) ובתוס' שם ועמל\"מ פ\"ו מהל' מת\"ע ובנו\"ב מ\"ת חלק יו\"ד סי' ר\"א:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה ביושבים כו' והשתא מיירי בענין הסברא הישרה כו'. </b>ולפ\"ז צל\"פ משפך כו' היינו ששכלו גס ואין מתקבל על לבו שום ד\"ת שלומדין אותו לכן למודו הוא מקופיא ומשכח מהר ומשמרת כו' היינו שאין שכלו ישר ושלם והעקב לו למישור ומתקבל על לבו ולכן זוכרו והישר אצלו לעקום ואינו מתקבל עליו ושוכחו מיד:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה עז כנמר כו' נולד מן חזיר היער והלביאה כו'. </b>זה דבר חדש וזר ולפ\"ד לא יולידו ולא ראיתי זאת בספרי הטבע:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה שכן מצינו בדוד מלך ישראל שלא למד מאחיתופל אלא ב' דברים. </b>עפרש\"י והנה מצינו בסוכה (נ\"ג) דלמד ממנו שמותר לכתוב שם אחספא כו' וזה י\"ל ע\"פ מש\"כ במכות (י\"א) בס\"ד ע\"ש אבל מצינו במ\"ר במדבר פ\"ד שלמד ממנו שהלוים צריכין לשאת הארון על הכתף:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Vilna Edition",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "רש״ש על משנה אבות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Tahorot/Rashash on Mishnah Kelim/Hebrew/Vilna Edition.json

@@ -0,0 +1,553 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Rashash on Mishnah Kelim",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI",
+    "versionTitle": "Vilna Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "משניות דפוס ראם, ווילנא תרס\"ח",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "רש״ש על משנה כלים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Tahorot"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה מגע כו' במגע הוא שכאשר נגע בשטח גשם האדם. </b>והוגה בגליון דצ\"ל השרץ ול\"י מבטן מי יצאה [גם הב\"ד העיר על תקון זה שהוא קלקול ואנחנו השמטנוהו. המאסף]. ומשמעה דאינו מטמא אלא אם כן נגעו במקום גילויו וכמו דבעינן מקום גילויו דהמתטמא. וכן איתא בנדה (ר\"ד מג) גבי זב וס\"ל דה\"ה בשאר המטמאים. ואף דלענין טומאה בלועה אינה אלא בבע\"ח כדמוכח לקמן פ\"ח מ\"ה ובאהלות פי\"א מ\"ז (ומש\"כ התוס' בנדה (סב ב') בד\"ה מקולי. טומאה בלועה לענין דם הנבלע בכסות. הוא אשיגרת לישן בעלמא) מ\"מ בה\"ס אשכחן אפילו באינו חי בחולין (עב ב') וכן בפ\"י דמקואות מ\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט בד\"ה ומי חטאת. </b>מביא דברי הר\"ש דפרה דלחטאת מיהא טהור הנושא דאלת\"ה הנושא צלוחית כו' ע\"ש. לפמש\"כ לעיל במ\"א בד\"ה שאין בשם התוס' והרמב\"ם דנוגע ונושא להזות על הטמא לא מתטמא א\"כ אין ראיה מהנושא צלוחית בכדי להזות. ולענ\"ד אפשר לומר דבאמת גם המים נטמאו וכדס\"ל להתוס' בפסחים (סט) בד\"ה שמא ועמש\"כ שם בס\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה למעלה מן המרכב משכב ששוה מגעו למשאו. </b>עי' פי' הרע\"ב. ונ\"ל דאם הטהור למעלה מן המרכב (עיין ספ\"ב דזבים) נטמא ג\"כ לטמא בגדים כמו בנושאו. לפי פרש\"י בפ' מצורע (ט\"ו כ\"ג) ע\"ש. שוב מצאתי להרא\"ם שם שכתב ג\"כ כמש\"כ. וכ\"מ בתו\"כ שם לעיל בפ' זב (בהל' ג') על פסוק והיושב על הכלי אשר ישב עליו הזב לא נחלוק בין נישא לנושא למרכב ע\"ש ובק\"א:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה מרכב כו' וכך ג\"כ דעת התוס' בעירובין (כז) ד\"ה אם דיתיב ע\"ש. </b>לפמש\"כ שם מהר\"ם בביאור דבריהם נדחו דבריו:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה שהוא מטמא תחת אבן מסמא. </b>דתניא בת\"כ כו' אין לי אלא בזמן שישב עליו הזב כו'. בת\"כ שלפנינו ליתא מלת הזב. ונל\"פ דקאי על הטהור שישב אח\"כ על מושב הזב ולמד זה מאשר ישב עליו הזב כענין היקש דבכל ישיבה שהזב מטמא להיות נעשה מושב כן באותה ישיבה מתטמא הטהור. והא דבזב פסיקא להו נ\"ל דנלמד מכל המשכב וכמו דיליף שם לקמן בסוף הפרק למרכב שמטמא ע\"ג אבן מסמא מן וכל המרכב. ולבי אומר לי שנחסר דרשה זו מהת\"כ ע\"י שגגת המעתיקים. ודברי הק\"א בזה מגומגמים:",
+                "<b>בא\"ד מנין לעשות ריקן כמלא ת\"ל כל כלי. </b>בת\"כ ליתא תיבת כל וע\"ש בק\"א:",
+                "<b>בא\"ד דהטהור הנושא את דם הנדה טמא. </b>משמע אפי' ע\"י אבן מסמא. אבל במסקנתו משמע שחזר מזה וכ\"מ להדיא מדבריו בפ\"ה דזבים מ\"ו וז' והעתיקן התוי\"ט שם. ולכן ל\"ד בכאן במה שהעתיק דבריו הראשונים דהכא ועי' בא\"ר שכתב וכן אם למעלה מן המרכב אבן מסמא והניח אדם אפי' רק אצבע למעלה כו' נטמא. ותמוה דאיתא בזבים פ\"ה מ\"ה מקצת טהור על המשכב טהור. ופשוט דכש\"כ במרכב. וכ\"כ הר\"ש לעיל \"ותחתיו דזב היינו מרכב כו' ונשען רובו של זב עליו\". וצ\"ל דכוונת הא\"ר שנשען עליו בהנחת אצבעו:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה למעלה מן המשכב הזב. </b>ובמשא נמי מטמא בגדים דילפינן בק\"ו ממשכבו כו'. ושכח במחכ\"ת לציין למש\"כ בפ\"�� דזבים מ\"ב ד\"ה והאדם בשם רש\"י דעירובין. ועמש\"כ בנדה (נ\"ה ב') על פרש\"י:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתור\"ע (אות ד) על ספק הר\"ש אם יש מעיינות לבועל נדה. </b>כתב דלהתוס' בנדה (לד) סד\"ה ותיפוק ליה פשיטא להו דיש לו מדכתבו אם בועל נדה הוא נטמא הוא ובגדיו כנושא רוקו של זב. אישתמיטתי' שכן כתב גם הר\"ש עצמו בפ\"ז דטהרות מ\"ה וה\"ל למירמא מדידיה אדידיה:",
+                "<b>שם (אות ו') על הא דמביא התוי\"ט מגמרא דכיצד הרגל דילפינן ש\"ז דזב דמטמא במשא מק\"ו מרוקו כו'. </b>הקשה דלפמש\"כ התוי\"ט בדעת הרמב\"ם דש\"ז דטהור לנוגע בכעדשה ודשל זב אפי' לנוגע בכ\"ש. נימא דאהני ק\"ו לטמא במשהו ודיו שלא תטמא במשא. ואני אומר דאדרבה איפכא מסתברא והוא לפמש\"כ התוס' בב\"ק (יח ב') ד\"ה היכא ע\"ש ה\"נ נאמר דכי תאמר דיו לענין בכעדשה לא משנינן מש\"ז דטהור בעיקר טומאתו. רק שמוסיפין עליו טומאת משא ולטמא בגדים. אבל אם תאמר הק\"ו לענין משהו עקרת לי' לגמרי מטומאת ש\"ז דטהור. והשתא דאתינן להכי י\"ל דבאמת למאן דיליף מק\"ו ש\"ז דזב אינה מטמאה במשהו. (ואע\"ג דתנא דידן הוא דיליף מק\"ו וא\"כ יקשה מאי קאמר למעלה מהן כו' וש\"ז. י\"ל דנפרש כמו שפירש הר\"ש לענין משא ולטמא בגדים) אבל הרמב\"ם דפסק דהא דש\"ז דזב מטמא במשא הוא מטעם דא\"א בלא צחצוחי זיבה וכן פירש למשנתנו (אף שהוא נגד הש\"ס דב\"ק עי' במ\"נ ישוב לזה) לכן שפיר פסק דמטמא בכ\"ש כזוב דילפינן מזובו טמא הוא לפי גרסתו. ופי' ג\"כ הא דלמעלה מהן זובו כו' לענין זה ואכמ\"ל:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה למעלה מן הזב כו' אבל אני תמה מן הרמב\"ם כו' היה יכול ג\"כ להביא ראי' כו' ממשנה שלמה כו' הנוגע כו' במצורע כו' וא' הנושא וא' הנישא. </b>הן כמו דלא קאי וא' הנישא על מצורע כמש\"כ התוס' בפסחים (סז ב) בסד\"ה שכן עושה מו\"מ (והביאה התוי\"ט בעצמו שם) כן נוכל לומר דלא קאי עלי' וא' הנושא. ואנכי תמה על הרמב\"ם שלמד זה מדקתני למעלה מזבה מצורע. היסט יוכיח שמפורש בפסחים שם שהמצורע אינו מטמא בהיסט. ואולי משום דלא תני לעיל בהמעלות טומאת היסט להכי שייך למיתנא למעלה כו' כיון דמאי דחשיב עד הכא כולם נוהגים במצורע אבל קשה דהא מצורע אינו מטמא את מה שבועל וכן אפי' מצורעת כדמייתי שם התוס' מת\"כ ואפ\"ה תני למעלה ועי' בר\"ש לעיל מ\"ג:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה עשר טומאות כו' דהא התשיעית שהיא פירש ממנו אבר כו' אין לה מעלה על הרבה שנמנו לפניו. </b>ול\"נ דמעלתה הוא שמטמאה טומאת ז' מה שאין בכל מה שלפניה. אבל יותר ה\"ל לדקדק מהראשונה על מי נתעלה אם לא על טהור גמור:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה שמשלחין. </b>וק\"ק לי דליתני כו' אבנים המנוגעות כו' ואני מוסיף עוד בגדים המנוגעים שכן כתב הרמב\"ם בספי\"ג מהל' ט\"צ שמשלחין אותן חוץ לעיר כו' ובין שאינה מוקפת וזה חומר בבגדים מבאדם ע\"כ. והוא מהתוספתא ספ\"ז. וכן איתא שם להדיא הדין בבתים המנוגעים ע\"ש:",
+                "<b>שם בסה\"ד אגב גררא ת\"ל ועיקר קדושה שילוח המצורעים. </b>לכאורה גם הא דיצא א\"מ אותו ג\"כ נחשב לקדושה ואגבה תני ומסבבין:",
+                "<b>ד\"ה ומסבבין. </b>והמ\"ל ומכניסין כו'. תמוה דודאי אין מכניסין מק\"ו מאם יצא דאין מחזירין. גם מש\"כ בסה\"ד כלומר כו' מעיר לעיר ג\"כ תמוה. ואולי כוון למש\"כ בס' מ\"נ דדוקא אם היה בשעת מיתה בעיר ויצא מת אין מחזירין אבל אם מת חוץ לעיר מכניסין ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה לפנים מה\"ח. </b>ועוד מקודש כו' כגון כו' ולחמה חוץ לחומה כו'. ולעד\"נ שזה נכלל בהא דקדשים קלים נאכלים לפנים מה\"ח דמח\"ז אתינן עלה דלא קדש הלחם. ומש\"כ ולענין שוחט על חמץ לריו\"ח דאמר כו' חוץ לחומת בית פאגי. תמוה דלריו\"ח פשוט דחייב אפילו היה חוץ לירושלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>בפנים. </b>ההיכל מקודש ממנו שא\"נ לשם שלא רחוץ ידים ורגלים. ק\"ל כיון דפסול לעבודה א\"כ ה\"ל ביאה ריקנית. ות\"ל דאסור משום ואל יבא בכל עת אל הקדש ואפי' היה רחוץ ידו\"ר כדאיתא במנחות (כז ב). וי\"ל דמיירי ליכנס לשם להשתחוות עי' תוס' שם. או לתקן בדקי ההיכל עי' בר\"ש. עוד אפשר לומר דדוקא הראוי לעבודה מוזהר באל יבא. וכן בת\"כ ס\"ד למעט בניו מואל יבא והביא שם ראיה מהא דתמימים נצטוו בשתויי יין ולא בע\"מ:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה שאין נכנס כו' אבל קשה מדר' יוסי דסיפא דלא משייר אלא חדא מחוסר בגדים כו'. </b>לע\"ד י\"ל כיון דאמרינן זבחים (יז ב') אין בגדיהן עליהם אין כהונתם עליהם. א\"כ הויין כזרים וכבר חשיב עזרת כהנים שאין ישראל נכנסים לשם. ובזה נסתר גם מש\"כ לעיל על הא דלא חשיב ת\"ק בבין האולם ולמזבח מחו\"ב משום דקילי דפסול מחמת ד\"א הוא. דאדרבה משום דחמירי דחשיבי כזרים ואפי' בעזרת כהנים אסירי. אבל מ\"מ אינני מחליט ד\"ז שזהו חידוש גדול שיהיו הכהנים אסורים בעז\"כ שלא לצורך:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה. וכלי זכוכית. </b>בתוס' שבת (טז) ד\"ה אלא מעתה משמע דלתירוצא דר\"א שם הואיל ונראה תוכו כברו. מיטמאין ג\"כ מאויר. ואינו כן דעת הרמב\"ם והראב\"ד בפ\"א מהל' כלים ה\"ה ע\"ש. וכמ\"ק במשנה דחולין (כ\"ד ב) טהור בכה\"כ טמא בכ\"ח:",
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה כלי עץ כו' ובכ\"ח כו' והרי יש לו תוך אעפ\"י שאין לו בית קבול </b>(ברמב\"ם וכ\"ח ג\"כ לא יטמא עד שיהיה בו ב\"ק). הנה התחכם הרע\"ב לתת חילוק ביניהם ואמר דבכ\"ח טמא ביש להם תוך אפי' אין להם ב\"ק. אבל דבריו מסותרים מכמה משניות. ואזכיר מן הבא בזכרוני. (א) במשנה הסמוכה כשאינו מקבל כדי סיכת קטן טהור. (וזה יש לדחות די\"ל דטעמא משום דאינו חשוב כלי כלל). (ב) לקמן במ\"ג מטהרינן כבכב וטפי וחבית של שייטין. והרי יש להן תוך וע\"ש בתוי\"ט ד\"ה אע\"פ בשם הרמב\"ם. (ג) במ\"ד משפך של ב\"ב טהור. ובסמוך על ומיטמאין מאחוריהן הוצרך הרע\"ב עצמו לומר ופעמים כופין כו' ומשתמשין בב\"ק כו'. ומה שהביא התוי\"ט מהתוספתא. אין לה ענין לכאן דהתם הוא לטעמא מדוע מטמאים חכמים כשהיא מקבלת על דופנותיה. ואדרבה דהרי חזינן דקבלה מיהא בעינן באיזה ענין שיהי':",
+                "<b>בתו\"ח ד\"ה פשוטיהן. </b>ונ\"מ בזה\"ז ג\"כ (ר\"ל בין כלים המקבלין טומאה לשאינן מקבלין טומאה) לפסול המקוה שנמשך ע\"י כלים. הנה לענין שאיבה מבואר ברפ\"ד דמקואות דאף כלי גללים כו' דל\"מ טומאה כלל פוסלין בה. ואולי כוונתו לענין הא דבעינן הווייתן ע\"י טהרה ע\"ש פ\"ה מ\"ה ובתוי\"ט. אולם מש\"כ עוד לטהרת ידים. הרי שנינו בפ\"א דידים מ\"ב בכל הכלים נותנים לידים אפי' בכלי גללים כו':"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה מסאתים כו' מה שהזכיר חמש ושלש ולא זכרן מסאתים ועד חמש כו'. </b>ולעד\"נ דאתי לאשמעינן דאפי' טובא נמי כמו דמשני שמואל בר\"פ מפנין על הא דפריך השתא חמש מפנין ד' מיבעי'. ד' וה' כדאמרי אינשי ואי בעי אפי' טובא. והתוס' שם (סב) כתבו דגם ר\"ח דמשני שם במפנין בענין אחר מודה דהיכא דהדין דאפי' טובא דרך התנא לנקוט שני מספרים אלא דהתם משמע לי' דלא התירו יותר משום (טורת) [טורח] שבת. והא דנקט כאן בדילוג. אשכחן כה\"ג בפ\"א דידים מ\"א לחמשה ולעשרה ולמאה וע\"ש בתוי\"ט. וכן בעירובין פ\"ב מ\"ג אפי' בת חמשת כורין אפי' בת עשרה כורין מותר. ועוד נ\"ל דלוג לד' סאין שהוא א' מצ\"ו. אינו יוצא עדיין מגבול שיעור הקודמין לכן לא הוה ידעינן מיניה דאפי' טובא נמי. אבל חמש כבר יצא מחוץ לגבול שפיר ידעינן מיניה דאפילו טובא ונכון מאד בס\"ד. שוב מצאתי בתוספתא הנדפסה עם זר זהב להדיא חמש ולמעלה כלמטה הימנו ונראה שזאת הגירסא היא ע\"פ הגהת הגר\"א ז\"ל כי בתוספתא שלפנינו ליתא כן. מ\"מ יש לי עמוד חזק להשען עליו. וכ\"מ בחולין (ר\"ד נה) דלא פריך גם מהא דועד חמש מאי לאו חמש כלמטה ע\"ש. וכן בברייתא שם לא תני חמש כלמטה. ומהר\"ש משמע קצת דדוקא חמש קאמר ולא יותר. מדכ' בדברי ר\"ע וסתם חצבים גדולים מה' סאין ולמטה. וכן לקמן כ' חוץ מן האחרון שהוא א' מק\"כ. וראיתי בכ\"מ בפי\"ח מהל' כלים הי\"ג שכ' ואפשר דעד ה' סאין דנקט רי\"ש ל\"ד דה\"ה לטפי כו':",
+                "<b>והנה מפי' הרמב\"ם משמע שמפרש שיעורן מכדי סיכת קטן ועד לוג ומלוג ועד סאה ברביעית. </b>היינו כלי שהיתה מחזקת מתחלתה מכדי סיכת קטן ועד לוג וכן מלוג ועד סאה. הכל שיעור שבניהן ברביעית. (וזה לפי שיטתו דסיכת קטן היינו אדם קטן ויכול להיות דהוא יותר מרביעית). ובחיבורו מוכח להדיא שמפרש כן ע\"ש. ותמוה דהא תניא בתוספתא והובאה בגמרא חולין שם דלוג כלמטה. ולפירושו אין חילוק בין למטה מלוג ללמעלה מלוג עד סאה דהכל ברביעית וצע\"ג. אבל לכאורה ראיה לפירושו מפ\"ד דמקואות מ\"ג לא אמרו רביעית אלא בשברי כ\"ח וע\"ש בפירושו. עוד ראיה שם בחבורו שכ' עד חביות המכילות סאתים או יתר. והוא תמוה מאד דע\"כ לא קאמרינן אלא סאתים כלמטה. אבל יותר מסאתים תנן מסאתים ועד כו' בלוג. וכ\"כ בעצמו שם ונ\"ל להגיה קרוב ת' יתר כלשונו לעיל בהל' י\"ג:",
+                "<b>ומש\"כ הכ\"מ שם דפוסק כרי\"ש דסובר דהוא רביה דר\"ע. </b>תמוה מאד דבפ\"ב דעדיות מ\"ו כ' הרמב\"ם דרי\"ש תלמיד דר\"ע הוה. וכ\"כ בהקדמת הי\"ד דרי\"ש קבל מר\"ע. ועי' נו\"ב מ\"ת חלק א\"ע סי' קמ\"ח שתמה עליו ג\"כ בזה ממקומות אחרים שפסק הרמב\"ם כר\"ע נגד רי\"ש. ולענין פסקו של הרמב\"ם נ\"פ דסובר כהר\"ש דלא פליג ר\"ע עליו:",
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה אלא הדקין כו' ומשהגיעו להיות כתבנית קדרות קטנות שיעורן ברביעית. </b>ל\"ד במחכ\"ת דהא מסקינן בחולין שם דלהחמיר אמרינן עו\"ע בכלל. ולשון הר\"ש בזה הוא כנכון ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה אבוב. </b>ופשוט הוא בלא בית קיבול (וכ\"ה בר\"ש) והא\"ר באהלות רפ\"ט הקשה עליו ע\"ש. ופירש דיש לה דפנות וטהורה מפני נקביה שבשוליה (וכ\"נ מפי' הר\"מ) ותימה דכאן שתיק ולא פי' כלום:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה שייטין. </b>כאשר יפרש השוחה לשתות מתרגמינן כו'. והוא לשון מקרא אני שיט (ישעיה לג):"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ושהוא גומר כו' והוי כגולמי כ\"ח כו'. </b>(הר\"ש). ול\"ד דע' חולין (כ\"ה) ואלו הן גולמי כו' כל שעתיד לשוף כו'. וזה בכ\"ח טמא כמש\"כ הרע\"ב לקמן ספ\"ד. ודוחק לומר דזה פלוגתת ר\"מ וחכמים:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה ושאין בו ויש בו מחיצה כנגד השלהבת כו'. </b>ל\"ד בהעתיקו זה על פי' הרע\"ב דמשמע שהוא מפרש שיש מחיצות סביב סביב אלא שהן מנוקבות:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה עד שלא נגמרה כו' אם היו שבריה שוין כו' בידוע שנגמרה מלאכתה ואח\"כ נשברה וכן הוא לשון הר\"ש. </b>והנה דברי הר\"ש סותרין למש\"כ לקמן בספ\"ג ובפ\"ד מ\"ג ובפ\"ה מ\"ז בסופה. ולגירסת התוספתא שלפנינו הביאה התוי\"ט א\"ש. אך מש\"כ דלפי הסברא כו' ולכך עשאו הצירוף שמאדים. א\"נ. דאדרבה האש מלבין את הטיט שטבעו ברוב אדום וכמו שנקרא בכ\"מ הצירוף באש בשם ליבון בדברי חז\"ל. וכן מעיד הנסיון:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שיעור כ\"ח ליטהר. </b>פי' הא\"ר למעלה מן הנקב. וע\"כ ר\"ל מטומאת אויר אבל במגע עדיין טמא מטעם יד כדלקמן פ\"ד מ\"ג:"
+            ],
+            [
+                "<b>רי\"א באגוזים. </b>פי' הא\"ר דסבר הואיל ומניחין בתוכה נמי אגוזים כו' ומטילין אותו לחומרו כו'. וק\"ל דא\"כ הל\"ל כן בפירוש לחומרו באגוזים כבמשנה דלעיל. דנ\"מ לדינין המבוארים לקמן פ\"ח מ\"ב ובספ\"ט. ובזה נדחה גם פי' הר\"ש בסמוך בד\"ה בזרעונים ובד\"ה סתם נר. לכן נלע\"ד דלר\"י וכן לר\"ש דלקמן הוו שיעורייהו אף להקל ול\"ד להעשוי לאוכלין ולמשקין. דהתם אין דרך להניח אוכל בלי משקה כדפי' הר\"ש. אבל הני דר\"י ור\"ש דרך להשתמש בהנך דאמרי לבדהן:",
+                "<b>שם רא\"א בפרוטה. </b>בתוי\"ט והר\"ב העתיק ר\"ש ול\"מ כן בשום נוסח כו'. הן לפנינו גם בר\"ש איתא ר\"ש:",
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה רמ\"א בזיתים. </b>וא\"ה כסתם כו'. תמוה לפסוק נגד רבא ורב חיננא ב\"כ בס\"פ המצניע דנקטי שיעורא דזיתים:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה חבית. </b>ואף לשאר הפוסקים דל\"פ כן כו' ל\"י איזה פוסקים מצא. דכיון דאנן פסקינן שם מלא היד א\"כ נפלו שיעורייהו בבירא. ונראה שיש חסרון הניכר בדבריו והוא עוד ראיה ממה דאיתא שם ואם לאו כהכרע. ופירש\"י כשיעור המכריע באגוז נפיש מכזית וזוטר מכביצה וע\"ז קאמר דשאר הפוסקים ל\"פ כן ע\"ש בתוס' ורי\"ף ורא\"ש. ונראה דמש\"כ עוד לקמן בסמוך וא\"כ מסתברא אגוז זוטר מכביצה דט\"ס הוא וצ\"ל זוטר מגרוגרת ודו\"ק. אבל מפי' הא\"ר מוכח דס\"ל דאגוז שיעורו גדול מגרוגרת:",
+                "<b>ד\"ה שהוסק פיו. </b>ה\"ל לציין במוקדם על הא דניטל פיו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מש\"כ הא\"ר דקומקום הוא הכלי ששופכין בו המים מן המיחם ע\"ש. </b>ברפי\"ד לקמן משמע שמחממין ג\"כ בו. וכ\"מ בפכ\"ה מ\"ח. ובפ\"ט דמקואות סמ\"ב לפי' הרע\"ב. אבל לפי' הרמב\"ם שם וע\"י החזיק הרא\"ש אין סתירה משם ובשבת (מא) במשנה המיחם שפינוהו (ולאביי שם פירש שפינוהו מן האור ופירש\"י קומקום):",
+                "<b>תוי\"ט סד\"ה כלי נחושת. </b>וא\"כ ה\"ה כלים. כלים הויין כש\"כ מאדם דהם מיטמאין אף במקום שאין אדם מיטמא כגון הנושא את הנבלה ודומיה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יוסי מטהר בשניהם. </b>פי' הא\"ר דאזיל לטעמיה במשנה דלעיל. קשה דל\"פ שם אלא אקומקום ודומיו שתשמישן בחמין וכדאיתא שם ואם ליין טמאין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>או שהיה בו חדוד ר\"ל כמו לקמן מ\"ג ולכן כיון שיש כובד בצד שהחידוד בו מכריעו כמו האוזן ולזה נתכוון הא\"ר:</b>",
+                "משנה ב",
+                "<b>בחצי קב גרוגרות. </b>משום דרגילים היו להניח גרוגרות בחבית כמש\"כ הר\"ש בפ' דלעיל מ\"ב:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>רי\"א חולקין האמצעית. </b>אין לפרש דמחצי עוביה ולפנים יחשב תוך. דנ\"פ דעובי שפת הכלי מלמעלה אם נגע בשרץ לא נטמאה דאין זה נקרא תוך. (ואולי זה תלוי בפלוגתת ר\"י וחכמים לקמן פ\"י מ\"ה גבי שגפתן עם השפה בפי' הא\"ר שם. ונראה עוד דאזלי לטעמייהו בפ\"ח מ\"ח גבי נמצא מקום הנחת העצים. וסתמא דמ\"ז שם כחכמים). אלא כוונתו דאם נפל שרץ באחד משני אוירי השפה חולקין את עובי דופנה. החצי דלצד הטומאה טמא ודלצד הטהרה טהור וכריב\"נ בפ\"ב מ\"ז. ולפ\"ז נראה דה\"ה שחולקין השפה הפנימית בנפול שרץ באו��ר שלצד פנים. ולא נקט האמצעית אלא משום דאותה חולקין אף אם נפל השרץ באויר החיצוני:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ושיריו. </b>אם היה גדול ונטמא. כ\"כ הר\"ש וכ\"ה לשון רש\"י בחולין. והרמב\"ם פי' לענין קבלת טומאה. ובחבורו כ' לתרווייהו ברפט\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה שיעורו כתנור. </b>לאפות סופגנים כו' ויראה דה\"ה לענין שיעור גובה כו'. ולכאורה יראה מסידור המשנה דלא קאי רק על מאי דסליק מיניה ולשון הר\"ש הוא בדוקא מדתני כאן ג' חלוקים בין תנור לכירה. (א) בשיעור גובה. (ב) בשיעור ההיסק. (ג) בשיעור האבן. ואם כדברי התוי\"ט ה\"ל להמשנה לקצר ולשנות ביחד הג' דינים בתנור ואח\"ז בכירה. ובאחרונה יאמר כופח עשאו לאפיה כו' עשאו לבשל כו' והוה קאי על כל הג' דינים. אך לפ\"ז לא אשמע לן התנא בכופח שיעור הגובה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם חברה לו אפי' על ג\"א. </b>נל\"פ אפי' אינה גבוהה רק בכמו ג' אבנים. ואולי היה דרכם לבנותה באבנים קטנים ויאמר דאפי' לא בנאה אלא בג' אבנים בגובה. טמאה:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה דר\"מ. </b>מאן תנא כו' כדתנן במ\"ב פי\"ב. ע\"ש בגמרא דלא על הא קאמר אלא על מ\"ו פ\"ב דעוקצין:",
+                "<b>בסה\"ד ועוד דר\"מ מחמיר. </b>תמוה דאדרבה כיון דאף לר\"מ אינו אלא מדרבנן כמש\"כ הר\"ש משמע דגמרא ה\"ל למיפסק לקולא. שוב ראיתי בתור\"ע בשם הפר\"ח שהקשה כן. ואולי לזה נתכוון הכ\"מ במה שסיים וצ\"ע. והראב\"ד בפכ\"ד מהל' ט\"מ כתב דר\"מ ור\"ש הל' כר\"ש. והכ\"מ תמה עליו שם. ועמש\"כ בס\"ד בפ\"ו דאהלות מ\"ד. ואפשר דמש\"כ הכ\"מ ועוד דר\"מ מחמיר. ר\"ל והלכה כר\"מ בגזירותיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה או שהוסק בבית האומן מקדם שנגמר מלאכת עשייתו. </b>ע\"כ מיירי לאחר שהדביק סביביו טיט להחזיק חומו דאל\"ה לא מיטמא עדיין כמו שפי' בר\"ת בד\"ה משיסיקנו. והאי קודם שנגמר שכ' ר\"ל קודם שחברו בארץ כי אין דרך האומן לחברו בארץ אלא הבעה\"ב הלוקחו ממנו. וזהו ג\"כ כוונת התוספתא שהביא הר\"ש תנור שהסיקו עד שלא נגמרה מלאכתו (דהיינו קודם חיבורו בארץ) ור\"י דמטהר שם אזיל לשיטתו לקמן במ\"ו. וכפר סיגנא נ\"ל דשם היו דרין האומנים במלאכת התנורים. והביא ר\"י ראיה מחכמים דטהרום. ומשנתינו הביאה מר\"ג דטמאן. ולא נצטרך לדחוק דשני מעשים הוו כמש\"כ הרא\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה מפני שהוא אופה כו' וריו\"ח לא סגי לי' כו' והוא מפי' הר\"מ והר\"ש. </b>ולעד\"נ דמוסיף טעם כי היכא דליטמא אפי' באויר דלטעם הת\"ק אינו אלא כמו יד ולא מיטמא אלא במגע:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה אלא ממעטו. </b>שהוא שיעור תחלתו כו'. יותר היה נאות לומר שהוא שיעור סופו. או שיעור שיריו:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה חולקו. </b>ומש\"ה לא סגי כו' אלא בעינן דלא ליהוי רובא. הלשון אינו מכוון וכך הל\"ל אלא בעינן עד שיהא בארץ. ואולי ט\"ס הוא וצ\"ל ולא בעינן דלא ניהוי רובא:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עשה לה פטפוטין. </b>הר\"ש פי' שהן מתחתית הכירה. והרמב\"ם מפרש שהן ממעל לה להעמדת הקדרה [עי' תוי\"ט]. ול\"נ דתרווייהון נקראין פטפוטין עי' ר\"פ דלקמן. ולשניהן כוון התנא דלנקב עושין אותה למטה. ולפגימה דמשמעה בשפה העליונה עושין אותן מלמעלה:",
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה של אבן כו' טהור מדין כ\"ח שאינו מטמא מאוירו כו'. </b>כאן ה\"ל לכתוב ואינו מיטמא אם הוא מחובר לקרקע. אשר כתב לקמן. ודע שהמ\"נ הקשה בהך דרשה דת\"כ למעוטי תנור של אבן מק��א דיותץ שמביא הר\"ש. הא כלל גדול בידינו דכלי אבנים טהורין. ול\"נ משום דגם זה כלל גדול דהמחובר לקרקע אינו מיטמא. ובתנור וכיריים חדשה התורה דיטמאו ולכן הוה ס\"ד דאפי' של אבנים נמי:",
+                "<b>ד\"ה ניקב. </b>ועשה טפול של סיד כו' ברמב\"ם איתא וסתם כו' בטיט. וכן בתוספתא שהביא הר\"ש. אבל בסיד אני מסתפק כיון שהוא בא מאבנים שרופות אולי דינו כאבן. או אפשר מידי דהוה אכלי אדמה דמשהוסקו דינן ככלי חרס. גם י\"ל דכוונתו אם עירב בו חול ועשאו טרכסיד:",
+                "<b>ברע\"ב בד\"ה מרחה בטיט כו' לפי שאין כו' אלא מניחין בתוכה. </b>עי' בפי' הרמב\"ם ותראה שכוונתו לחלק דבתנור אופין בפנים לכן מועיל לה הטפילה לשמור חומה שבפנימיותה. אבל כירה עיקר תשמישה על גבה (ולפעמים ע\"כ נותנין הקדירה גם בתוכה כדמוכח בגמרא ר\"פ כירה) לכן אין תועלת לה בהטיפול:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>עי' מפרשים שנדחקו. </b>ולעד\"נ בהקדים לחלק בין לשון שפיתה ללשון ישיבה. והוא דשפיתה היינו שכל הקדרה תלויה לאויר בכדי שתהא האש אשר תחתיה לוחכת תחת שוליה ג\"כ רק שקצוותיה סמוכות. ונשענות על איזה דבר. וישיבה היינו שכל שטח שוליה ותחתיתה יושב על איזה גשם. ופי' חברן בטיט לא שחברן יחד אלא שחיבר לכל פטפוט קצת טיט בראשו לצד פנימיותם בכדי לשפות קצות שולי הקדרה עליהן (ולפ\"ז אתיא סיפא דאחת בטיט כרבנן) ובמסמרין אמר אע\"פ שעשה בראשן (כגי' מהר\"ם) מקום שתהא הקדרה יושבת פי' שחברן יחד בשטח רחב של טיט עד שאין שם אויר מ\"מ טהורה:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה אחת בטיט פי' הר\"ב כו' פי' ור' יהודה היא כו'. </b>ול\"נ דאף כחכמים אתיא דע\"כ לא מטמאי אלא אם מתחלה עשאן שתים שהעמידן במרחק הראוי להעמיד עליהם הקדרה אבל אם מתחלה עשה ג' אבנים א\"כ כל שתים מהן אינן עומדים במרחק הראוי. וכה\"ג ע\"כ צריך לחלק לקמן פ\"ז מ\"ה ניטל כו' מטמאין במגע וא\"מ באויר כו' עשה שנים זה כנגד זה מטמאין במגע ובאויר ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ניטלה הטהורה הוחלטה האמצעית לטומאה. </b>לפי' התוי\"ט בד\"ה האמצעית שהחצי של האמצעית די לכדי שפיתה אחת צ\"ל דמן הצד אפי' העודף טמא. ול\"ד להא דאם היתה האמצעית גדולה כו' דהשאר טהור. דהתם העודף הוא באמצע וע\"כ צריך אתה לחלק ממנה הקצה הב'. משא\"כ בשנוכל להחליטה כולה אז לא מחלקין ממנה כלל. ויש לחלק בדרך אחר אבל זה נ\"ל עיקר:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>או שהיתה חלקה. </b>הר\"ש נדחק בזה. ול\"נ דהא יש לדקדק מדוע במ\"ג לא באר הדין בחלקה. אשר ע\"כ נראה דאו היתה חלקה באמת קאי עלה ור\"ל אף שהיתה מחוברת אם היא חלקה טהורה לגמרי גם במגע:"
+            ],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה ניטל אחת. </b>אכתי חזי קצת להיות שופת עליהם את הקדרה. לשון זה א\"ש לפי' הרמב\"ם דהפטפוטים הם למעלה למקום מושב הקדרה אבל לפירושו הל\"ל דאכתי חזו שתעמוד הכירה על ידיהם. אולם ראיתי שגם בר\"ש כתוב לשון זה (זולת הרא\"ש השמיט מלות את הקדרה) וכן הלשון בתוספתא שהביא. ודע שמהר\"ש משמע דמפרש כאן שהפטפוטים המה מחוברין בארץ והכירה עומדת עליהן. (ולכן ל\"ד התוי\"ט במש\"כ בסד\"ה היו גבוהין. לאפוקי כו' ולפי' הראשון דהר\"ש לא דייק ולמעלה. דלדידיה מדוייק היטב דר\"ל דאותן הקצוות שלמעלה מג' אצבעות מהארץ טהורים שהן עומדות להקצץ. גם ל\"י אנה מצא ב' פירושים בר\"ש דכותב לפי' הראשון). אבל מהרע\"ב משמע דמפרש דהמה מחוברין להכירה:",
+                "<b>תוי\"ט סד\"ה היו גבוהין. </b>לאפוקי לפי' הרע\"ב כו' לא דייק ולמעלה. לכאורה גם ולמטה לא דייק. אבל נ\"ל דלדידהו למטה ולמעלה דכאן קאי על המספר דשלשה. ופירושו כמו פחות ויותר כמו מבן כ' ולמעלה ודומיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>התוי\"ט העתיר דברים נגד פירוש הר\"ש והרע\"ב דמה אשמעינן רשב\"ג בזה. </b>ול\"נ דטובא אשמע לן. דהרי כיון דהכירה עגולה. ע\"כ גם הפטפוטים עומדים בעיגול. ולכן כפי שְלִמְדָנוּ\t רשב\"ג יהיה טהור ברוב המקומות אף בתוך שלש להכירה ובאיזה מקומות אף נגד תחת הכירה עצמה לפי שהם חוץ להכנה. ולולא דאשמעינן הוה ס\"ד דמודדין בכל סביבות הכירה ג' אצבעות בעוגל. והא לך הציור רק מש\"כ הרע\"ב או חוץ לג' וטהור כו' ולר\"ש בין במגע תמוה דאיך שייך מגע באויר שבין הפטפוטים. ובר\"ש ליתא והרע\"ב הוסיף וגרע במחכ\"ת:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה בכ\"ח הקל ומצינו שבחבורין מטמא כלים ספ\"ט כו'. </b>תמוה דע\"כ לא שמענו אלא במת אבל בשרץ משמע דאפי' בחבורין טהור דהא ממעטינן כלים מטומאת אויר כ\"ח לקמן מ\"ד ומשמע אפי' בשעה שהשרץ בתוכו. ועי' בתוי\"ט מ\"ה מה שהביא משמע דגמרא דשבת. ועוד ראיה ברורה דהא אפי' אדם (דעיקר טומאת חיבורים בו נאמרה) הנוגע בשרץ או אפי' בנבלה אינו מטמא כלים אף בשעת חבורו לטומאה כדאיתא בריש מכלתין. ומש\"כ עוד ואולי ג\"כ אדם דמ\"ש. תמוה מאד דשנא ושנא דהא כל המטמאין בגדים בשעת מגען לטומאה מטמאין כלים ג\"כ חוץ מאדם וכ\"ח כמש\"כ הרע\"ב בפ\"א מ\"ב והיא משנה רפ\"ה דזבים. ומש\"כ דטומאת חבורים עיקרה באדם ג\"כ תמוה. דזהו היכא דאדם נוגע בטומאה עצמה. אבל אדם הנוגע במה שנוגע בטומאה קיל מכלים כדאמרן:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ד\"ה משקה. </b>ל\"י מה הכריחו לפרש כן. ול\"נ משום דתנן ספ\"ח דטהרות דמשקה טופח אינו חבור לא לטומאה כו' ופי' שם הרע\"ב ואין בו טופח ע\"מ להטפיח והוא מגמ' דגיטין. וכן שם ברפ\"ג דאיתא במשנה טופח ופי' הרע\"ב ע\"מ להטפיח וע\"ש בתוי\"ט. וכ\"פ בשו\"ע או\"ח סי' קס\"ב ס\"ג לענין נט\"י. והרמ\"א שם סס\"י פ\"ב לענין מי רגלים. והרמב\"ם אולי לשיטתו שפסק במ\"ר דבטופח לחוד אסור. ופלוגתא דתנאי היא שם בגמ':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב הכל טמא. </b>האהל כו'. ע\"כ קורא אהל לעובי שפת העין. דהרי התנור עומד באויר:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה ואם. </b>ולי קשה כו' שאם כו' באויר כו' אמאי כו' מי יביא הטומאה. תמוה ולטעמיך מי ניחא דע\"כ מיירי שהתנור הוא באויר דאל\"כ אפי' אין בו פ\"ט הכל טמא. אלא ע\"כ ה\"ט. משום דקי\"ל דמת המונח בבית מוציא אה\"ט לבית השני בפ\"ט (אהלות פ\"ג מ\"ו) כיון דגם בבית הב' יש לו התפשטות בכל הבית. וה\"נ הואיל דמונח בעין שהוא טע\"ט מוציא אה\"ט לתנור שגם שם יש לו התפשטות בכל התנור כיון דמיטמא באויר. ואדרבה לפי' הרמב\"ם קשה דמאי איריא דהוא באויר אפי' אם בתוך העין על חרסו נמי כיון דהתנור הוא באויר:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה בידים מסואבות ופוסלות אה\"ת.</b> ר\"ל וכללא הוא כל הפוסל אה\"ת מטמא אה\"מ להיות תחלה ולכן נעשה הרוק תחלה וכדמסיק. ובזה מוצל מגמגום התוי\"ט עליו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה ובטהור. </b>דאלת\"ה כו' דאין צ\"פ מציל על כ\"מ כו'. ק\"ל כיון דטעמא דאינו מציל הוא דשמא טמא הוא א\"כ גם הטפול לא יציל דהא בטמא טמאין וגם הטפול עצמו טמא כדלעיל פ\"ג מ\"ו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב והאי ל\"ד אלא לעצם כשעורה כו'. </b>הוא מלשון הר\"ש. ואינו מדוייק. וכך הל\"ל לאוכלין ומשקין שגבלן בטיט כמש\"כ בס\"פ:"
+            ],
+            [
+                "<b>צמיד פתיל. </b>הא\"ר פי' דצמיד הוא החבור ופתיל הוא הכסוי. ורש\"י בפ' חוקת פי' להיפך. ונ\"ל ראיה לפי' הא\"ר מפ' דלקמן מ\"ב מפני שהוא פתיל ואין צמיד ע\"ש:",
+                "<b>שם היה עגול א\"ר אותו ארוך. </b>התוי\"ט נתקשה בזה והעלה בצ\"ע ע\"ש. ול\"נ לפרש היה עגול פי' עגול כדורי שרחב למעלה וקצר למטה א\"ר אותו כאילו היה שוה למטה כלמעלה. ענ\"ל דע\"כ לא אמרו דמרדע עגול אלא כל ארכו עד פיו. אבל פיו הוא מרובע ארוך וכאן הוא אומר כמלא פי כו' ולא אמר מרדע סתם כמו בכ\"מ שנזכר. ובזה א\"ש לקמן פי\"ז מ\"ח כשבא לומר שיעורו הקדים לומר כל המטלטלין מביאין אה\"ט בעובי המרדע מה שלא עשה כן בכל השיעורים הנזכרים שמה. אלא אמר בלתי הקדמה כלל כביצה שאמרו וכן כולם. אלא בכדי שלא תטעה דקאי גם על המשנה שלפנינו. לכן הקדים כל המטלטלין כו' להורות דלא קאי רק על דבר זה ולא זולת ונכון בעז\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה וכן. </b>לכאורה כו' שיש להן צדדים בולטים. משמע דמפרש דאינקבו בגופם. והמשנה אומרת לקמן נקבו כו' ע\"ש בהר\"ב:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה כלי גללים. </b>וראיה יותר כו'. ועוד ראיה מכרעת ממנחות (סט) וכדאיתא שם (ע\"ב) בתד\"ה כ\"ג:",
+                "<b>ד\"ה עצמות הדג בסופו. </b>ויל\"ד דאמאי שייריה. עי' מש\"כ לקמן פכ\"ד מי\"א בס\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלא יביאנו לידי פסול. </b>עי' תו\"ח בשם הרא\"ש דמשום כלי קדש או תרומה קאמר דאסור להם לגרום טומאה. וק\"ל דהא אמרי' בחגיגה (כה) דקדש אינו ניצול כלל בצמיד פתיל. ואולי דוקא בקדושת כלי עבוד רבנן מעלה דאינו ניצול. והרא\"ש מיירי בקדושת פה עי' פסחים (לד ב):"
+            ],
+            [
+                "<b>מגופת החבית המחולחלת ואינה נשמטת. </b>נל\"פ דר\"ל שעשויה חריצין מלמעלה למטה בעוקם. וכן פי החבית (עשו) [עשוי] כמו כן. ומגלגלין אותה בתוך פי החביות ונכנסין הבליטות לתוך החריצין וע\"י כן אינה נשמטת אף שהיא רפויה וכן יש בזמננו הרבה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה חזרו. </b>דכלי מתכות הדבר קשה כו' דחרב ה\"ה כחלל. נראה כוונתו דכיון דה\"ה כחלל חוזרין ומטמאין אדם וכלים לטומאת ז' והזאה (ועי' נזיר (נד ב) בתד\"ה ת\"ש ובמש\"כ שם) בכל ימי משך טומאתן (עי' חגיגה (כג ב) שהראיתי שם פנים שלא יהיה הדין כן) (וברא\"ש שם מסיים ע\"ד הר\"ש הללו ומטמאין באהל). ואולי נשמטו ב\"ת האלו מדברי הר\"ש ע\"י שגגת המעתיק כי שיטתו ג\"כ דכלים של מתכות הנוגעים במת מטמאין באהל כדמוכח מדבריו בפי\"א דאהלות מ\"ח וברפט\"ז שם. והוא כעין מה שכתבתי משא\"כ שאר כלים אף דגם המה צריכין הזאה ג' וז' כשנגעו במת. מ\"מ אין מרבין טומאה לטמא אדם וכלים טומאת ז' רק לטומאת ערב. (וכן אינם מטמאין באהל כדברי הרא\"ש). וזהו הכל לשיטת הסוברים דדוקא בכלי מתכות אמרו חרב ה\"ה כחלל אשר הר\"ש ג\"כ אחד מהם ברפ\"ק דאהלות. ודברי תור\"ע בכאן תמוהים מאד דמשמע בדברו דבשאר כלים אין דין הזאה כלל לשיטה זו. והלא מבואר בכ\"מ במשנה וגמ' דכה\"כ הנוגעין במת עצמו טעונין הזאה והמקרא צווח והזה על האהל ועל כל הכלים:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ד\"ה וכן. </b>כלובן ביצה ולזה נקרא חלמא. בחולין (סד ב) נקרא הפנימי של ביצה דהוא האדום חלמון. והחיצון דהיינו הלבן חלבון:",
+                "<b>ד\"ה הפין. </b>עוד מ\"ש בלשון הר\"ש לחורו כתוב בערוך לחוץ. ול\"נ דט\"ס בהר\"ש וצ\"ל לאחורו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ד\"ה וחכ\"א. </b>צ\"ע כו'. עי' ספ\"ק דנדה בפי' הרע\"ב והוא מהגמ' דשם ויתיישב לך:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            []
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה הסמוך. </b>ואין תמונת כו' ידוע ומובן אצלי. ול\"נ דר\"י לא קאי אזוג של ספרים רק על הקודמים לו אשר שם מיירי שנשברו באמצען לחצאין ועי' בא\"ר:"
+            ],
+            [
+                "<b>קולגריפון כו' עי' פי' הרע\"ב. </b>ולכאורה מדנקט שינה ולא שיניה וכן ניטלה שינה ל\"י. משמע דאין לה רק כמו שן אחד חד בראשה האחד. וגי' הרע\"ב והרמב\"ם אשר ממנו לקח הרע\"ב פירושו. אולי היה שיניה. ניטלו שיניה בל\"ר:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>מגירה שניטלו שיניה אחת מבינתיים טהורה. </b>פי' שאין מצטרפין למלא הסיט. ובזה שוב לא תסתור רישא לסיפא. עי' בס\"פ בתוי\"ט ד\"ה ושל צמר:"
+            ],
+            [
+                "<b>של מיתון כו'. </b>פשטיה משמע שהיתה מיוחדת מעיקרא למיתון ודלא כהרע\"ב שפי' אם התקינה דמשמע עתה לאחר שניטל אחד מקצוותיה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב לפי שבמדידת החבל כו' לפיכך רגילים לעשות שלשלת כו'. </b>אמת שכן איתא בעירובין (נח) אין לך שיפה למדידה יותר משלשלאות ש\"ב. אולם מסיים שם אבל מה נעשה שאמרה תורה ובידו חבל מדה כו'. תני ר\"י כו' ושל פשתן למדידה. ועמש\"כ במ\"ר בראשית פ\"א אות ג':",
+                "<b>ד\"ה העשויה לעצים. </b>דהויא כמתכת המשמשת את העץ. תימה דא\"כ כל כלי הנגר ודכוותיהו דחשיב לעיל פי\"ג יטהרו דאין תשמישן אלא לעצים אלא הדבר ברור דאין קרוי מתכת המשמשת את העץ אלא כשמחובר לעץ להכשירו למלאכתו. אבל לא בנידן שלפנינו דמלאכתו בעצים. וטעם טהרתו הוא כמש\"כ הרמב\"ם דאין להם שם בפ\"ע. ואולי כוונת הרע\"ב דהשלשלת איננה אלא בראש החבל להכשירו למלאכתו בקשירת העצים או במדידתם. ואיננה רק משמשת להחבל. לכן דינה כמתכת המשמשת את העץ. דחבל לבד אינו מקבל טומאה כדאיתא ברמב\"ם פ\"א מהל' כלים הי\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>ד\"ה קטרב. </b>ורמב\"ם פי' כו'. על שני צוארי הבהמות כו' כצ\"ל:",
+                "<b>ד\"ה המקבלות את הרצועות. </b>לנוי טהורים לפי כו'. הוא מפי' הרמב\"ם. וק\"ל דתיפוק ליה דתכשיטי כלים ובהמה טהורים (רפי\"ב):"
+            ],
+            [
+                "<b>ד\"ה הסייף וכו' שקרוי הצורפים בל\"מ. </b>נראה דט\"ס הוא וצ\"ל הפצירה פים והוא בשמואל א' י\"ג כ\"א:",
+                "<b>במשנה מסננת של חרדל כו' שלשת נקבים כו' טהורה. </b>בר\"ש הובאה תוספתא אראב\"צ לא נחלקו ב\"ש וב\"ה כו' ג' נקבים כו'. שהיא טהורה ע\"מ נחלקו על שנים שב\"ש מטמאין וב\"ה מטהרין. ופשוט דחכמים פליגי עליה ואומרים של\"נ ב\"ש וב\"ה בזה אלא דלכ\"ע בשנים טמאה ומתני' אתיא כוותייהו וכ\"פ הרמב\"ם דדוקא בג' טהורה. והת\"ח שגה בזה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה ושל גם. </b>אבל ק\"ל שא\"כ ליכא בינייהו כו' גם הר\"ש כ' ע\"ד הערוך שלא הבין. ואנכי בעניי הבינותיו והוא דשל ארכובה היינו כעין אותן של עץ שנעשין בכפרים העשוי משתי חוליות אחת ארוכה ועבה קצת והשניה קצרה ודקה ורחבה קצת כעין לשון ונכפף ונפשט בתוך החוליא הארוכה ולכן נקרא של ארכובה לפי שגם אותה נוכל לפשוט ולכפוף. ומכניסין אותו בחור המזוזה כשהוא פשוט וכשנכנס הלשון לפנים הוא נכפף ונופל לתוך עץ העשוי חריצין חריצין ונועלו ופותחו בו. וזהו שאר\"י שהוא פותח בו מבפנים. ושל גם הוא כעין מפתחות שלנו העשוי כעין דלי\"ת או כ\"ף פשוטה. ואין יכולין לפושטו וכן מתבאר בדברי הערוך שמביא הר\"ש:",
+                "<b>שם ד\"ה והאפרכס. </b>וראיתי שהרמב\"ם שם (ר\"ל בב\"ב) מפרש כו' ולפיכך כו' דמה דפי' שם כו' לשון הרשב\"ם הוא כצ\"ל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה והן מחזיקין מ\"ס בלח שהם כוריים ביבש כו'. </b>נ\"ל דר\"ל דוקא העשויין באופן זה שיחזיק הגודש תילתא (וכ\"נ שהבין הגר\"א ז\"ל רפ\"ח דאהלות) והיינו שעשוין בערך ים שעשה שלמה וכמו שהביא התוי\"ט מרש\"י דשבת וכ\"כ בעירובין (יד ב). אבל השמיט עוד תנאי שיהא 5\\3 הגובה מתחתיתו מרובע 5\\2 העליונים עגול (הקפידה הוא רק שיהא עליונו עגול. ובמשך הגובה יהיה 5\\2 עגולים) דאם יהיה עגול ככל הגובה יהיה הגודש יותר משליש כמובן (שוב ראיתי במהרש\"א בעירובין שם שהרגיש בפירש\"י בזה ע\"ש). ועיקר הטהרה תלוי בזה שיהא מחזיק כוריים ביבש וכ\"מ להדיא בשבת שם דאמר כמאן כהאי תנא דתנן כוורת כו' ולכן אסר ליה לטלטל כלי בת תרי כורי עי\"ש. ולפ\"ז ל\"ד במחכתה\"ג הר\"מ והר\"ש והרע\"ב לקמן רפי\"ח במש\"כ דהיינו אמה על אמה ברום שלש אמות. והרמב\"ם כאן דייק לכתוב שיהא בתשבורת אמה ע\"א כו'. ומה שאמר בשבת שם כמאן כהאי תנא כו'. לכאורה קשה דלא מצינו בזה פלוגתא. ואולי דתנא דתוספתא דמכילתין ברפ\"ה דב\"מ פליג עלה דאומר שם וכמה הן אמה על אמה כו'. ולפי מה שהתבאר לא יהיה הגודש בכלי כזה תילתא וא\"כ לא יחזיקו כוריים ביבש:",
+                "<b>בתו\"ח לר\"ב ד\"ה עריבת כו' ובחבורו כו' לא חשיב כו' וצ\"ע. </b>לק\"מ דהרי סיים שם אחרי מנין הטהורים וכיוצא באלו. וכן בהתחלתם הוסיף מלת כגון. ובחשבו הטמאים לא סיים וכיוצא וכן לא התחילם במלת כגון. ואדרבה כתב כל אחד מה' כלי עץ אלו אע\"פ כו'. מקבלין טומאה כו' ושאר כל כ\"ע כו' חזקתן כו' ולפיכך א\"מ טומאה. ש\"מ דמנין הטמאים דוקא. וכן בפ' כ\"ז ה\"ב כתב שלש עריבות כו' והבאה במדה טהורה. וזהו כר\"י וכמש\"כ הא\"ר בהמשנה שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב דאילו דף ש\"ע כו' ואע\"ג דטמא מדרבנן כו' והוא מפי' הרמב\"ם. </b>הן בב\"ב (סו ב) מסיק לענין שאיבה דג\"כ מדרבנן אפ\"ה בחקקו ולבסוף קבעו פוסל את המקוה משום דאיכא עליו תורת כלי בתלוש ועמש\"כ ברפ\"ד דמקואות בס\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ד\"ה משקה בית מטבחיא. </b>המים כו' טהורין מלקבל טומאה ולא מכשירין. לזה יש סתירה גלויה מסוגיא דפסחים (טז) ע\"ש. ועיין חולין (לו ב) תד\"ה אלא :"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה קיחותיו. </b>כמין אזנים כו'. נראה דהם הם הלולאות שכ' לקמן ר\"פ כ\"ו בד\"ה כיס של שנצות. ואזניה דקאמר ר\"י הם הם הרצועות שזכר שם שמושך בהם כשרוצה לפתחו ע\"ש ותבין:",
+                "<b>ומש\"כ בשם הרמב\"ם דפי' ציציתה שנותנים בו טס של מתכות כו'. </b>לפנינו ליתא כן אלא שכ' עגולה מהעור כו' מקשיי כו'. ודע שמהתוי\"ט משמע שהיה לפניו בהרע\"ב גם על קטבליא פי' הרמב\"ם שמפרש שהוא עור עשוי בעגול לרקד עליו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וגנוגנות העני. </b>עי' פי' הרמב\"ם וכ' העני שם אומן וסמכו על המקרא כי עני הוא. ולא ישר זה בעיני הגר\"א ז\"ל. ועי' בפרק דלקמן מט\"ז וקנה של עני פי' הר\"ש שהוא כמו פירוש הרמב\"ם דהכא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה קופת. </b>ומסתברא דבשל בלנים נמי מודה. משמע אבל בשל ב\"ב פליגי דלת\"ק אפי' קופתם ג\"כ ברמונ��ם דהא סתם קאמר כל כלי ב\"ב ואף קופות בכלל. וכ\"מ בהר\"ש לפי' הא\"נ. ולפ\"ז רשב\"ג דבמ\"ד דקאמר ובקופה כדי שיפשיל לאחוריו ומשמע דקאי ג\"כ ארמונים דהזכיר הת\"ק. אתא אפי' לת\"ק דילן. ובמ\"נ בזה דברים מבולבלין ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה של משה. </b>לפי מדת ארכו של משה כו'. ע\"ש ברש\"י דלשונו אינו כן. רק הר\"ב ז\"ל הוסיף זה על דבריו לתוספת ביאור. ובמחכ\"ת דזה דבר שא\"א לשמוע דהרי משה היה גבהו עשר אמות ואמתו היה לפי ערך גבהו ואין זה בינונית. עי' מנחות (צח). וגם אישתמיטתיה שרש\"י נשמר עצמו בבכורות (מד) וז\"ל שם בד\"ה באמה והא דאמרן אחת יתירה על של משה ח\"א לא בשל משה ממש כו' אלא על אותה של קדש שתיקן משה:",
+                "<b>ד\"ה כדי. </b>ל\"ד דהקדש ש\"מ שחללו על ש\"פ מחולל. לפמש\"כ התוס' בתמורה (כז ב) ד\"ה לא דדין זה אינו אלא בבעה\"ב הפודה הקדש שלו אבל גזבר כו' ע\"ש א\"ש לשון מעילה כפשטיה. ומש\"כ התוי\"ט ולמאי דתנינן כו' מעיקרא לקול\"מ. תמוה דמ\"מ מעילה לית בהו רק דצריך להשלים המותר. וזהו ג\"כ כוונת התוס' במש\"כ אלא שלא היו רוצין היינו משום הא דוצריך לעשות דמים:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אלו ואלו מתכוונים להקל לשון זה ג\"כ לקמן פכ\"ז מי\"א:</b>",
+                "תוי\"ט ד\"ה והחופן. והר\"ב העתיק וחפני קטורת. לפלא שלא הרגיש השינוי שבהרע\"ב בהקומץ אה\"מ ג\"כ שהעתיק קומץ המנחה ומשמעו על כמות הקמח או העיסה בהקומץ דומיא דחפני קטורת. ולגי' דידן שב על האדם הקומץ והחופן:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה כפונדיון. </b>עי' כה\"ד ומשמע דבא להורות לנו כמה יכיל מקום הפונדיון דהיינו כשיעור הגדר מן ל\"ב שעורים. אבל ז\"א חדא דאולי פונדיון עביו יותר מן עובי איסר כמש\"כ התוס' בהזהב (מד ב) בדינר זהב נגד דינר כסף. שנית דהרע\"ב לא באר שם כוונתו אם באורך השעורים או ברחבם. שלישית דכתב שם בעצמו עליו דלא דק ע\"ש. וא\"כ נפל הדבר בבירא:",
+                "<b>ד\"ה וחבר. </b>ונ\"ל דמתיבת או דריש כו'. נעלם מכ\"ת ראיה לדרשה זו משבת (ר\"ד כז. סג ב) דדריש להדיא מאו בגד לרבויי כה\"ג ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ד\"ה חוץ. </b>והא דקתני חוץ ל\"ד דהא כלב שבים כו'. התו\"ח הקשה לעיל רפ\"י דא\"כ מדוע לא הביא הש\"ס בעירובין ראיה מכאן דאין למדין מה\"כ כו'. ולק\"מ דהא איכא למידחי דאתיא דלא כר\"ע. והתוי\"ט כתב כן לפי האמת אחר דמוכח ממ\"א דאין למדין מה\"כ ומדוע לא הקשה כן על הא דפי\"ד מ\"ג שרמז עלה התוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>שיש להם מעשה ואין להם מחשבה. </b>וכ\"א בפ\"ח דטהרות מ\"ו ובמכשירין ספ\"ג ורפ\"ו. והרל\"ץ שכח לציין כאן לשם ושם לכאן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ד\"ה ומקל. </b>וכלומר כו'. מדוע לא פי' כפשוטו שהיה דרך לשלם מכס ממזוזות. וכמו שהיה נהוג בארצנו לתת מכס מספרי יהודים המובאים מחוץ למדינה עד שבא אדונינו הקיסר הרחמן אלכסנדר השני [נ\"ע] ר\"ה ובטלו. ומש\"כ עוד ואפשר כו' נושאים מזוזה עמם כו' ומדוע לא הביא ממנחות (ס\"ד לב) תלאה במקל כו' של בית מונבז המלך כו' ע\"ש ובפירש\"י:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה רי\"א מודים כו' </b>נראה דהאי מודים קאי אסוף דבריו על וביניהם אינו נמדד וכה\"ג ספ\"ק דפסחים ע\"ש בפרש\"י בד\"ה מודה ר\"א או אגב דאמר ת\"ק מודים אמר איהו נמי מודים וכה\"ג בב\"ב (קנח ב) במשנה לפי' רשב\"ם שם והתוס' בב\"מ (לז ב):"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה וחפוי דהוי מתכת המשמשת את העץ. </b>לכאורה ז\"א אלא המשמש לפשוטי כ\"ע שהם טהורים בפ\"ע. אבל הכא המטה טמאה. ומפי' הרמב\"ם משמע דהטעם משום דהוי תכשיט למטה ותכשיטי כלים טהורים:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ד\"ה מעדר כ\"ע כו' ומהפכים בו אה\"ת. </b>הוא מהר\"ש אבל הר\"ש לשיטתו לעיל פי\"ג מ\"ב בסופה (וכן שם במ\"ז בשם הערוך) ע\"ש. אבל הרע\"ב שפי' שם שהוא מכלי המחרישה והוא מהרמב\"ם ה\"ל גם כאן לפרש כן וכמו שפי' הרמב\"ם הכא. ואולי שהיה לפניו הגירסא פה מעבר כמו שם במ\"ז וט\"ס בדבריו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה נימי הקשר הנוגע בצרכו טמא. </b>עי' פי' הרע\"ב. ולכאורה תמוה כיון דהחבל השני אינו חבור למה יהיה קצהו היוצא מהקשר טמא אשר ע\"כ נ\"ל דנימי הקשר היינו דוקא לאחר שסרג גם מהחבל הב' למטה ונימי הקשר בולטין מן הסירוג ולחוץ. והתוי\"ט בד\"ה והנוגע מן שלא הבין כן תמוה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>רי\"א כו' י\"ט מטמא שנים ופוסל א' כו'. </b>עי' מל\"מ פכ\"א מהל' כלים דמ\"ל נמי שיטמא ג' כו' כגון אדם (וה\"ה כלים להתוספתא שהביא התוי\"ט ברפ\"ה דזבים ועי' מל\"מ פ\"ו מהל' מו\"מ באורך) הנוגע ובשעת מגעו נגע באוכלין כו' אלא שהתנא באוכלין קמיירי ובהגהה בנופ\"ש הקשה עליו דע\"כ מתני' איירי בשפירש דאי לא פירש גם חוץ לעשרה מטמא ב' כו' ככלים הנוגעים במדרס בשעת מגען. ודבריו תמוהים דגם המל\"מ מודה בזה דמיירי שפי' המיזרן מן המטה. רק שאומר דאם אדם (או כלים כנ\"ל) היה נוגע במיזרן (אף לאחר שפירש מן המטה) בשעת מגעו של האדם מטמא עוד ב' ופוסל א' גם דבריו בנופ\"ש בזה מגומגמין:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אר\"י אימתי בזמן כו' או שאין לה לזבז טפח </b>משמע דאם אין לה לזבז אף שגבוהה י' או אם אינה גבוהה י' אף שיש לה לזבז טמאה. אבל מפי' הרמב\"ם משמע דא' מהן מטהרה הגובה או הלזבז וכן מסתבר. ולכן נראה שט\"ס במשנה וצ\"ל ושאין לה לזבז:",
+                "<b>שם מפני שבטל העיקר בטלה הטפלה. </b>עי' פי' הרע\"ב כאן ובר\"פ דלקמן ולשונו מגומגם (ועי' לקמן פכ\"ד מ\"ד בתוי\"ט) ולעד\"נ דהא משמע מת\"כ שהביא הר\"ב שם במ\"ג שאין טמא מדרס אלא כלי. ולכן כיון שבטל העיקר שבעבורו נעשה בטל ממנו שם כלי משא\"כ אלו שחשבה המשנה שם ברה\"פ מתחלתן נעשו נמי לשכיבה כמו שהביא שם התוי\"ט בשם הרמב\"ם ולכן אע\"פ שבטל בית קבולו עדיין שם כלי משכב עליהם שהרי גם בעבורן נעשו מתחלה. ופי' הרמב\"ם בזה לכאורה נסתר מלקמן פכ\"ב מ\"ז וצ\"ע:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>עריבת פיסונות בש\"א מדרס ובה\"א ט\"מ. </b>טעם הרע\"ב בב\"ש והוא מהר\"ש חסר טעם. ולע\"ד נל\"פ טעם פלוגתתן דקי\"ל דטומאת מדרס היא ג\"כ ע\"י השענה (ס\"פ דזבים) ושם ברפ\"ד תנן נוטלת עריבה כו' טמאים מדרס ופי' הר\"ב מטעם השענה. ולפ\"ז עריבה דהכא דבשעה שנושאה מלאה אבנים נשען עליה ג\"כ לכן ס\"ל לב\"ש דזה נקרא משמשת ישיבה עם מלאכתה דמ\"ל ישיבה ומ\"ל השענה. וב\"ה סברי דכיון דהא דבעינן מיוחד לשכיבה או לישיבה נ\"ל מישכב וישב בעינן דוקא שכיבה או ישיבה ממש:",
+                "<b>שם עריבה שנסדקה טמאה מדרס. </b>לפי' הרע\"ב שהוא מהרמב\"ם צ\"ל כיון דנסדקה שוב אין מתקנין אותה אלא שעומדת מעתה לשכיבה עי' לשון הרע\"ב לקמן פכ\"ד מ\"ג. ול\"ד לתיבה שנפחתה מלמטה דפ' דלעיל מ\"ז ע\"ש בתוי\"ט בשם הרמב\"ם משום דדרך לתקנה ואינה עומדת עדיין לשכיבה או לישיבה:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה חמ��. </b>ומוציא כו' קול של שיר כשנופח בפיו נראה דר\"ל כמו שנופח בפיו:",
+                "<b>ד\"ה טהורה. </b>דכיון שאינה מלאה מתגלגלת. פי' בשעת מלאכתה דהיינו שמוציאה רוח להחלילים אז מתרוקנת מעט מעט מהרוח וקופלת בעצמה ולכן אינה ראויה אז למשכב:",
+                "<b>ד\"ה מקבלת מדרס. </b>ולא ידענא כו' ול\"נ דאשמעינן דל\"ת כשנטמאה במדרס תחלה כשנסדקה אף שאח\"כ כשנתפחה נטהרה מ\"מ כשנסדקה שוב חזרה לטומאתה וכמו שפי' הרע\"ב בר\"פ דלעיל גבי מטה כשפרקה קמ\"ל דמקבלת מדרס ר\"ל מכאן ולהבא אבל מעצמה מחמת טומאה הקדומה לא ונכון בעז\"ה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה הנוגע בצמר וצ\"ע כו'. </b>והרא\"ש כ' דלא מיירי השתא בבגד אלא דהאימה היא של מתכת או של עץ ויש לה בית קבול ע\"ש. ול\"נ דהכא איירי דהחוטין שכבר נטוו נטמאו בנגעים ר\"ל שבא עליהם הנגע. ולהכי נקיט צמר דמטוה שלהן מיטמאין בנגעים מיד משא\"כ מטוה דפשתן דאינו מיטמא עד שיתלבן כדאיתא פי\"א דנגעים מ\"ח:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה כסא של כלה. </b>דהא לדידיה כל חפוי מטהר. י\"ל דע\"כ לא מטהר אלא משאר טומאות אבל לא מטומאת מדרס. עי' לקמן פכ\"ד מ\"ד בתוי\"ט שהאריך בכיוצא בזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה כסא כו' שאין הנסרים בולטין כו'. </b>ולדעתי כונת הרע\"ב במש\"כ שאין הנסרים בולטין היינו הלוחות העשויות לשבת עליהן וכ\"נ להדיא מפי' הרא\"ש. ולכן דקדק לפרש נטלו דמתני' נשברו ור\"ל שהקצוות נשארו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה וכרכמו ומשאו פנים </b>נ\"ל דהווי\"ן המה בכאן לשמושי או ודלא כנראה מהתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ששתי רגליו כו' אבל הספסל עצמו טהור כו'. </b>והוא מהרמב\"ם. ונראה דבחבורן הכל טמא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>בהר\"ב ד\"ה זריז. </b>ובאשקלון עושים אותן של עץ. לא ידעתי מאין לקח לפרש כן ומאי דחקיה. ובר\"ש מפורש שהוא של עור:",
+                "<b>שם ד\"ה אבל אוכף של נאקה. </b>ורבותי פירשו כו'. ול\"נ להכריע כפי' הראשון מדקאמר ר\"י אף כו' מכלל דידע דת\"ק יוצא לחלק באוכף דטמא מושב ולכן כיון ששמע ליה בטפיטין לומר דא\"מ אלא משום מרכב אפסקיה לדיבוריה ואמר דאף זה מטמא משום מושב כמו אוכף. ולפי' רבותיו צ\"ל דהאף קאי אטמא מושב דמסיים. ובמגילה (ד) בד\"ה שאף הבאתי בס\"ד כהאי גוונא טובא ע\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה והבאה במדה וכו' אפס כי עז וק' עלי הא דתנן ברפ\"כ דטמאים מדרס וא\"ט בשאר טומאות כו'. </b>שם ליתא להאי סיומא וא\"ט בשא\"ט ואיכא לפרושי דנקט מדרס לרבותא. אפס דמפי' הרמב\"ם שם משמע דטהורין משאר טומאות:",
+                "<b>בא\"ד וא\"צ לפ\"ז לדחוק בפי' לשון רש\"י כו'. </b>תמוה דהרי רש\"י שם מיירי בפשוטי כ\"ע ובזה אפי' הרמב\"ם מודה דטמא אף בשאר טומאות וכדמוכח ההיא דבכורות:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה ושל עור הדג טהור מכלום. </b>משמע דאף אם ראוי למדרס כגון שמקבלים. וכ\"מ לעיל פ\"י מ\"א. דאל\"ה אם היו ראויין למדרס לפי הכלל כל הטמא מדרס טמא טמא מת לא היו מצילין בצמיד פתיל. וק\"ל מ\"ש ממפץ דלדעת התוס' בשבת (פד) בד\"ה מפץ שהוא של שיפה וגמי דאין להם שום טומאה ואפ\"ה איתרבו לטומאת מדרס מוכל המשכב כדפרש\"י שם. ואף דמסקינן שם לחלק בין מפץ לכ\"ח דמ��ץ יש במינו טהרה במקוה ופי' התוס' שם בד\"ה לאפוקי דר\"ל בגדולי קרקע. ודגים מסקינן בעירובין (ר\"ד כ\"ח) דלאו גדולי קרקע נינהו. מ\"מ יקשה למאי דס\"ד דאביי שם דמיקרו ג\"ק. וי\"ל דבאמת היה יכול הש\"ס להקשות מזה על אביי אלא דניחא ליה טפי להקשות מדידיה אדידיה. ולפ\"ז כלים מעוף ראויים להתטמא מדרס דאמרי' בעירובין שם דהן ג\"ק. ולכן א\"ש דל\"א כאן אלא ושל עור הדג טהור. וכן לא נצטרך לדברי התוי\"ט לעיל רפ\"י בסד\"ה עצמות הדג. אבל העיקר נראה דאף בהמה לא מיקריא ג\"ק ממש כמש\"כ רש\"י ותוס' בסוכה (ס\"ד י\"א) ותוס' בשבת (עג ב) ד\"ה מפרק ובש\"מ. אולם עדיין קשה לרבא בשבת שם (פד ב) דמסיק שם טעם אחר לכ\"ח שאינו מטמא מדרס. וי\"ל דרבא ל\"פ על תירוץ הראשון דבעינן יש במינו טבילה דהא גם דברי\"ש תנא כמשכב נדתה כו' אף משכבה נמי אית ליה טהרה במקוה אלא לרווחא דמלתא אמר טעם אחר לכ\"ח:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה של ספרין. </b>ובפכ\"ח מ\"ד איפליגו תנאי. וכן הר\"ש והא\"ר שם זווגום אהדדי. ול\"י מדוע לא פי' דהכא ר\"ל של המגלחין וכמו בפ\"ט דכלאים מ\"ג ע\"ש בפי' הר\"ב ועי' מו\"ק (יח ריש ע\"ב) בתוס'. ועי' לעיל מ\"ב בתוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב מהוהה בגד כו'. </b>אנן בקופה קיימינן ולשון הר\"ש והערוך יותר אינו מדוייק. אבל לשון הרא\"ש בזה מדוקדק:",
+                "<b>ד\"ה </b>קטנה על הגדולה. בין שתיהן כו'. הוא מהר\"ש. אבל מלשון המשנה דלא תני היו שוות אלא בסיפא משמע דאחר הגדולה הולכין אפי' היא מהוהה והקטנה בריאה:",
+                "<b>ד\"ה טלייה וכו' ומסקנא וכו'. </b>והמפץ כו' והאי לאו כלי הוא מ\"מ טמא מדרס כו'. ק\"ל מלעיל פ\"כ מ\"ג הביא מת\"כ יכול כו' ת\"ל כלי כו' וי\"ל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה וכל שאין לו תוברות אין לו אחוריים ותוך. </b>הרמב\"ם (והרע\"ב אחריו) פי' דר\"ל דאפי' נטמאו אחוריהם נטמאו תוכם. וכ\"מ שמפרש להא דר\"י דלקמן במ\"ג. ולכאורה יל\"פ איפכא דאפי' נטמאו תוכן ל\"נ אחוריהם דגם הם חשיבי לתוך. ודמיא לרובע וח\"ר דלקמן מ\"ד וכ\"מ שמפרש הר\"ש בהא דר\"י במ\"ג. ואולי דחיליה מלקמן מ\"ו ושאר כה\"כ שאין להם אחוריים ותוך שנפלו משקין על מקצתו כולו טמא. וכ\"מ מלישנא דר\"ש במ\"ג:",
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה השלחן. </b>כיון דפניו משופים כו'. והוא מהר\"ש. ולע\"ד הנל\"פ דאף שב' הפנים משופין מ\"מ אותו צד שלמעלה שמשמשין עליו נקרא תוך ואף שראוי להתהפך דומיא דכרים כו' דרישא. ור\"מ דפליג ה\"נ דס\"ל אף באינו ראוי להתהפך כיון שהוא פשוט אין חלוק אחוריו מתוכו וכללא דלעיל פ\"ב מ\"ג ע\"ש בהרע\"ב ותוי\"ט ואתיא כר\"מ. ומ\"מ לענין הלכה יש לפסוק כר\"י משום דה\"ל סתם ואח\"כ מחלוקת ועי' בתוספתא:"
+            ],
+            [
+                "עי' שבת (יז) תד\"ה ועל ובמש\"כ שם בס\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה כה\"כ כו' ויש להם בית צביעה. </b>עמש\"כ בחגיגה רפ\"ג פי' נכון בזה בס\"ד:",
+                "<b>בהר\"ב ד\"ה לעריבה. </b>שאם יש משקים כו' אוחז כו' שמא יגע כו' ויחזרו ויטמאו כו'. מכ\"ז משמע דלכתחלה קאמר ובמשנה דלקמן בפירוש דידים טהורות מפורש בה דלענין דיעבד קאמר. ולשון התוספתא שהביא הר\"ש נאחז בסבך בזה ואין למישמע מינה אם אפי' לכתחלה או דיעבד דוקא:",
+                "<b>שם והלכה כת\"ק וכדמפרש ר\"י. </b>דבריו אלו בלא ביאור דלפירושו הת\"ק מיירי לענין אם נטמא אחד שלא נטמא חבירו. ופלוגתייהו דר\"מ ור\"י לענין אחיזה ואינן עולין לפי' בדברי הת\"��. ואין לומר דכוונתו הוא ג\"כ לב' הענינים דהל' כת\"ק לענין דאם נטמא זה ל\"נ זה. ולענין אחיזה ה\"ל כדמפרש ר\"י דא\"כ הלכה כת\"ק ל\"ל דהא ליכא מאן דפליג עליה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>פי' הרע\"ב בה מגומגם. </b>ול\"נ דבת\"ק הפי' כהרמב\"ם. ור\"י אומר שלא הוזכר שלא באומן בכלים הללו רק לענין זה שאע\"פ שמותרין טמאות מפני שאינו אומן יכול להחזירם וזהו פי' שלא באומן ששמע הת\"ק לענין טומאה. ושלא באומן דשמע לענין טהרה הוא רק בכפיפה מצרית והיינו שאע\"פ שהחזירה מי שאינו אומן נשארה בטהרתה מפני שאף האומן בדוחק יכול להחזירה לכן חזרת הדיוט ודאי אינו כלום:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה ניטל חוטמו או שנחלק כו'. </b>נ\"ל דשנחלק קאי אחוטמו דהיינו שנחלק החוטם לשנים. ודלא כמשמעות התוי\"ט בד\"ה לא הספיק:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה לא והכא שכתב דלא חזי למידי א\"כ כו'. </b>תמוה דהא מתני' אומרת לא הספיק לתקן כו' עד כו' משמע דאח\"כ תיקן. ולכן שפיר מקבלת טומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה עור הכתן. </b>שנותנים לפניהם כו'. ל' הר\"ש שקושרין אותו במתניהם. ולשון הרמב\"ם עור אשר יחגור אותו הפשתני כו'. וכן בד\"ה עור הרופא לשונו מגומגם. ולשון הר\"ש משים על בגדיו:",
+                "<b>ד\"ה עור הסורק. </b>הסורקים פשתן. ה\"ל להודיענו החילוק בין זה לעור הכתן דלעיל דטמא מדרס לכ\"ע. אבל ל' הרמב\"ם בפי' סורק הצמר ונכון:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה ומטלית שטליה על השפה אם פשוטה כו'. </b>עי' פי' הרע\"ב. ופשוט יותר לפרש דהכוונה על מה שתופרין בכתונת מאחורי הצואר (קאלנ\"ר בל\"א) אשר לפעמים כופלין אותו כמו הרגיל אצלינו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>תוי\"ט סד\"ה אר\"י. </b>ה\"נ כשנוטל חוט אחד כו' בעודו מושכו מן החתיכה כו'. ר\"ל דחוט אחד איננו מפרישו בב\"א אלא מתחיל להפריד קצהו האחד ומפרידו והולך עד קצהו השני. ולכן בעת אשר מתחיל להפרידו (וכל החוט עדיין מחובר בבגד אשר אז כל הבגד והחוט בכללו עדיין טמאים מדרס) נוגע הבגד בהחוט בקצהו הנפרד ממנו בעת הפרדו דלא הוי בה\"ס כמו בבא מבגד גדול משא\"כ נחלק דרך להפריד חתיכה מחתיכה בב\"א. והתו\"ח לא הבינו במחכ\"ת לכן העלהו בצ\"ע. אבל מ\"מ קשה דהא אז כיון דעדיין היה להבגד טומאת מדרס ה\"ל שבע טומאה ולא מקבל טומאת מגע מדרס עי' מנחות (כד ב) וי\"ל עפ\"י שיטת הר\"ש שהביאו התוס' בחולין (עב ב) בד\"ה אלא דל\"א שבע ליה טומאה בדבר שהטומאה באה עליו מגופו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלו ואלו מתכוונים להקל. </b>כלשון זה גם לעיל פי\"ז מי\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>או שנמצא בו קשר כו' מתאימין. </b>ובפי' הרע\"ב דמתאימין קאי נמי אקשר כו'. והוא מהר\"ש. ונ\"ל דגי' הר\"ש היה קשרים ל\"ר ויותר נראה דהיה גורס שני קשרים דעל קשר שהוא ליחיד לא שייך לומר מתאימין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב ושאינן מצוירות מיוחדים נמי לשאר תשמישין. </b>וצ\"ל דמטפחות ספרים אין הפירוש דכבר שמש בהן לספרים וייחדום להם דא\"כ לכ\"ע שוב אסור לתשמיש אחר עי' בס\"פ נגמר הדין בסוגיא דהזמנה מילתא. אלא דמיירי שעשאן לספרים לבד ולא נשתמש בהן עדיין דה\"ל הזמנה בעלמא וס\"ל לב\"ה דהזמנה לאו מלתא היא כרבא שם דהל' כוותיה כמש\"כ התוס' שם בסוף הסוגיא. ור\"ג סבר כרשב\"ג בנו שם דהזמנה מלתא היא לפרש\"י שם. וביותר לגי' הרא\"ש כאן רשב\"ג א\"ש טפי דאזיל לשיטתו שם ומיושב קושית הר\"ש כאן ע\"ש. אבל עיקר פי' הרע\"ב דמ\"ס אינן נקראין משמשי אדם וטהורים מכל טומאה. קשיא (דאין) [דאיך] יפרנס לפ\"ז משנה הסמוכה כפה כו' אבל טמא ט\"מ. כיון דכבר נאסרה לשאר תשמישין לאביי בהזמנה ולרבא בכרכתו כדפי' הרע\"ב וכדאיתא בסוגיא שם אמאי טמא ט\"מ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה שעשאו שליח כו'. </b>ואפי' בלא שינוי מעשה. ע\"כ ר\"ל שלא עשה שינוי מעשה בגופו כגון להתיר תפירותיו אבל מ\"מ עשה בו מעשה השטיח ששטחו על הארץ לישב עליו דבמחשבה גרידא אינו עולה מידי טומאתו. אבל מ\"מ צ\"ע מלעיל פ\"ו דפסק כב\"ה דלא מיטהר אלא משיקשר ולא כר\"ע דאמר משיקבע ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>שם דתנן בסוף זבים הנוגע במשכב מטמא שנים כו' דכ\"ז שהכלי נוגע במדרס כו'. </b>וכ\"ה לשון הר\"ש. ותימה דזה לא נאמר אלא באדם אבל כלים אדרבה תנן התם במ\"י זה\"כ כל הנוגע בא' מכל אה\"ט מטמא א' כו' חוץ מן האדם ופי' הר\"ש והרע\"ב כגון אוכלים וכלים כו' מטמאים אחד ופ\"א ואפי' בשעת מגען. אבל עי' בהר\"ש שם ברה\"פ בשם התוספתא וכ\"כ התוי\"ט שם בקצרה וא\"ש. רק שנצטרך פה להגיה קצת במש\"כ דתנן בסוף זבים כו' כי יכוונו על התוספתא הנ\"ל. ועי' במל\"מ שהאריך בפרט זה בפ\"ו ממטמאי מו\"מ ה\"ו:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה אבל. </b>ומלמטן היינו שאם היא מתהפכת כו' וכ\"ז דוחק מאד. ול\"נ דלפירושם מיירי כגון שהחלוק קצר והוא רוצה להאריכו ע\"י מטלית שמחבר לו. ואם מאריכו בשוליו אז מחבר עליונה של מטלית לתחתיתו של חלוק ותלוי כדרכו ולכן הוי חבור. אבל אם מאריכו מלמעלה ע\"כ מחבר תחתיתה של מטלית לעליונו של חלוק ואז מתכפלת המטלית נופלת על החלוק ואינה מועלת כלל לכן לא הוי חבור. ומלמעלן ומלמטן קאי על המטלית כדברי התוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>יתר מכאן אם רצה לקיים טהור. </b>ועי' בפי' הרע\"ב. והנה מצאנו במקרא ג\"כ דמלת אם משמשת בלשון אע\"פ. אם יתן לי בלק כו' לא אוכל כו'. ואם יהיה היובל כו' (סוף מסעי) ע\"ש בפירש\"י. וכבר כתבתי בזה בברכות (לד) ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה שירי. </b>וכאינך דמתני' ז' ח'. ואני אומר דערבך ערבא צריך דגם שם נוכל לפרש שירי כפשוטו. ועוד נ\"ל דמלת שירי דבמ\"ח מוסבת ג\"כ על יד מגריפה ושל סיידין דתני אח\"כ וא\"כ יהיה ב\"ש לחומרא וב\"ה לקולא. ובתחלתן אולי גם ב\"ש מודו. ומיושב מה דלא תני להו בעדיות. והתוי\"ט נדחק בזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב והיינו נמי טעמא דכל הנך ידות כו'. </b>ומה יענה לשל חרשין דשיעורו ג\"ט. וע\"כ צ\"ל דטפח ג' הוא לרווח בין ידיו להקורנס. או לאחורי ידיו. א\"כ גם באותן ששיעורן ב\"ט נוכל לומר דאוחזן בידו אחת וטפח הב' הוא לרווח כדאמרן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>תרווד כו' ר\"ע מטמא. </b>נ\"ל דטעמו כדלעיל פ\"ב מ\"ח בלפיד ע\"ש. וריב\"נ דמטהר י\"ל דטעמו כיון דטומאת כ\"ז מדרבנן לא החמירו בהם כ\"כ אא\"כ קבולו להדיא:",
+                "סליק מסכת כלים. בעזרת אל אלים "
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Tahorot/Rashash on Mishnah Kelim/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,550 @@
+{
+    "title": "Rashash on Mishnah Kelim",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rashash_on_Mishnah_Kelim",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה מגע כו' במגע הוא שכאשר נגע בשטח גשם האדם. </b>והוגה בגליון דצ\"ל השרץ ול\"י מבטן מי יצאה [גם הב\"ד העיר על תקון זה שהוא קלקול ואנחנו השמטנוהו. המאסף]. ומשמעה דאינו מטמא אלא אם כן נגעו במקום גילויו וכמו דבעינן מקום גילויו דהמתטמא. וכן איתא בנדה (ר\"ד מג) גבי זב וס\"ל דה\"ה בשאר המטמאים. ואף דלענין טומאה בלועה אינה אלא בבע\"ח כדמוכח לקמן פ\"ח מ\"ה ובאהלות פי\"א מ\"ז (ומש\"כ התוס' בנדה (סב ב') בד\"ה מקולי. טומאה בלועה לענין דם הנבלע בכסות. הוא אשיגרת לישן בעלמא) מ\"מ בה\"ס אשכחן אפילו באינו חי בחולין (עב ב') וכן בפ\"י דמקואות מ\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט בד\"ה ומי חטאת. </b>מביא דברי הר\"ש דפרה דלחטאת מיהא טהור הנושא דאלת\"ה הנושא צלוחית כו' ע\"ש. לפמש\"כ לעיל במ\"א בד\"ה שאין בשם התוס' והרמב\"ם דנוגע ונושא להזות על הטמא לא מתטמא א\"כ אין ראיה מהנושא צלוחית בכדי להזות. ולענ\"ד אפשר לומר דבאמת גם המים נטמאו וכדס\"ל להתוס' בפסחים (סט) בד\"ה שמא ועמש\"כ שם בס\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה למעלה מן המרכב משכב ששוה מגעו למשאו. </b>עי' פי' הרע\"ב. ונ\"ל דאם הטהור למעלה מן המרכב (עיין ספ\"ב דזבים) נטמא ג\"כ לטמא בגדים כמו בנושאו. לפי פרש\"י בפ' מצורע (ט\"ו כ\"ג) ע\"ש. שוב מצאתי להרא\"ם שם שכתב ג\"כ כמש\"כ. וכ\"מ בתו\"כ שם לעיל בפ' זב (בהל' ג') על פסוק והיושב על הכלי אשר ישב עליו הזב לא נחלוק בין נישא לנושא למרכב ע\"ש ובק\"א:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה מרכב כו' וכך ג\"כ דעת התוס' בעירובין (כז) ד\"ה אם דיתיב ע\"ש. </b>לפמש\"כ שם מהר\"ם בביאור דבריהם נדחו דבריו:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה שהוא מטמא תחת אבן מסמא. </b>דתניא בת\"כ כו' אין לי אלא בזמן שישב עליו הזב כו'. בת\"כ שלפנינו ליתא מלת הזב. ונל\"פ דקאי על הטהור שישב אח\"כ על מושב הזב ולמד זה מאשר ישב עליו הזב כענין היקש דבכל ישיבה שהזב מטמא להיות נעשה מושב כן באותה ישיבה מתטמא הטהור. והא דבזב פסיקא להו נ\"ל דנלמד מכל המשכב וכמו דיליף שם לקמן בסוף הפרק למרכב שמטמא ע\"ג אבן מסמא מן וכל המרכב. ולבי אומר לי שנחסר דרשה זו מהת\"כ ע\"י שגגת המעתיקים. ודברי הק\"א בזה מגומגמים:",
+                "<b>בא\"ד מנין לעשות ריקן כמלא ת\"ל כל כלי. </b>בת\"כ ליתא תיבת כל וע\"ש בק\"א:",
+                "<b>בא\"ד דהטהור הנושא את דם הנדה טמא. </b>משמע אפי' ע\"י אבן מסמא. אבל במסקנתו משמע שחזר מזה וכ\"מ להדיא מדבריו בפ\"ה דזבים מ\"ו וז' והעתיקן התוי\"ט שם. ולכן ל\"ד בכאן במה שהעתיק דבריו הראשונים דהכא ועי' בא\"ר שכתב וכן אם למעלה מן המרכב אבן מסמא והניח אדם אפי' רק אצבע למעלה כו' נטמא. ותמוה דאיתא בזבים פ\"ה מ\"ה מקצת טהור על המשכב טהור. ופשוט דכש\"כ במרכב. וכ\"כ הר\"ש לעיל \"ותחתיו דזב היינו מרכב כו' ונשען רובו של זב עליו\". וצ\"ל דכוונת הא\"ר שנשען עליו בהנחת אצבעו:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה למעלה מן המשכב הזב. </b>ובמשא נמי מטמא בגדים דילפינן בק\"ו ממשכבו כו'. ושכח במחכ\"ת לציין למש\"כ בפ\"ה דזבים מ\"ב ד\"ה והאדם בשם רש\"י דעירובין. ועמש\"כ בנדה (נ\"ה ב') על פרש\"י:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתור\"ע (אות ד) על ספק הר\"ש אם יש מעיינות לבועל נדה. </b>כתב דלהתוס' בנדה (לד) סד\"ה ותיפוק ליה פשיטא להו דיש לו מדכתבו אם בועל נדה הוא נטמא הוא ובגדיו כנושא רוקו של זב. אישתמיטתי' שכן כ��ב גם הר\"ש עצמו בפ\"ז דטהרות מ\"ה וה\"ל למירמא מדידיה אדידיה:",
+                "<b>שם (אות ו') על הא דמביא התוי\"ט מגמרא דכיצד הרגל דילפינן ש\"ז דזב דמטמא במשא מק\"ו מרוקו כו'. </b>הקשה דלפמש\"כ התוי\"ט בדעת הרמב\"ם דש\"ז דטהור לנוגע בכעדשה ודשל זב אפי' לנוגע בכ\"ש. נימא דאהני ק\"ו לטמא במשהו ודיו שלא תטמא במשא. ואני אומר דאדרבה איפכא מסתברא והוא לפמש\"כ התוס' בב\"ק (יח ב') ד\"ה היכא ע\"ש ה\"נ נאמר דכי תאמר דיו לענין בכעדשה לא משנינן מש\"ז דטהור בעיקר טומאתו. רק שמוסיפין עליו טומאת משא ולטמא בגדים. אבל אם תאמר הק\"ו לענין משהו עקרת לי' לגמרי מטומאת ש\"ז דטהור. והשתא דאתינן להכי י\"ל דבאמת למאן דיליף מק\"ו ש\"ז דזב אינה מטמאה במשהו. (ואע\"ג דתנא דידן הוא דיליף מק\"ו וא\"כ יקשה מאי קאמר למעלה מהן כו' וש\"ז. י\"ל דנפרש כמו שפירש הר\"ש לענין משא ולטמא בגדים) אבל הרמב\"ם דפסק דהא דש\"ז דזב מטמא במשא הוא מטעם דא\"א בלא צחצוחי זיבה וכן פירש למשנתנו (אף שהוא נגד הש\"ס דב\"ק עי' במ\"נ ישוב לזה) לכן שפיר פסק דמטמא בכ\"ש כזוב דילפינן מזובו טמא הוא לפי גרסתו. ופי' ג\"כ הא דלמעלה מהן זובו כו' לענין זה ואכמ\"ל:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה למעלה מן הזב כו' אבל אני תמה מן הרמב\"ם כו' היה יכול ג\"כ להביא ראי' כו' ממשנה שלמה כו' הנוגע כו' במצורע כו' וא' הנושא וא' הנישא. </b>הן כמו דלא קאי וא' הנישא על מצורע כמש\"כ התוס' בפסחים (סז ב) בסד\"ה שכן עושה מו\"מ (והביאה התוי\"ט בעצמו שם) כן נוכל לומר דלא קאי עלי' וא' הנושא. ואנכי תמה על הרמב\"ם שלמד זה מדקתני למעלה מזבה מצורע. היסט יוכיח שמפורש בפסחים שם שהמצורע אינו מטמא בהיסט. ואולי משום דלא תני לעיל בהמעלות טומאת היסט להכי שייך למיתנא למעלה כו' כיון דמאי דחשיב עד הכא כולם נוהגים במצורע אבל קשה דהא מצורע אינו מטמא את מה שבועל וכן אפי' מצורעת כדמייתי שם התוס' מת\"כ ואפ\"ה תני למעלה ועי' בר\"ש לעיל מ\"ג:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה עשר טומאות כו' דהא התשיעית שהיא פירש ממנו אבר כו' אין לה מעלה על הרבה שנמנו לפניו. </b>ול\"נ דמעלתה הוא שמטמאה טומאת ז' מה שאין בכל מה שלפניה. אבל יותר ה\"ל לדקדק מהראשונה על מי נתעלה אם לא על טהור גמור:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה שמשלחין. </b>וק\"ק לי דליתני כו' אבנים המנוגעות כו' ואני מוסיף עוד בגדים המנוגעים שכן כתב הרמב\"ם בספי\"ג מהל' ט\"צ שמשלחין אותן חוץ לעיר כו' ובין שאינה מוקפת וזה חומר בבגדים מבאדם ע\"כ. והוא מהתוספתא ספ\"ז. וכן איתא שם להדיא הדין בבתים המנוגעים ע\"ש:",
+                "<b>שם בסה\"ד אגב גררא ת\"ל ועיקר קדושה שילוח המצורעים. </b>לכאורה גם הא דיצא א\"מ אותו ג\"כ נחשב לקדושה ואגבה תני ומסבבין:",
+                "<b>ד\"ה ומסבבין. </b>והמ\"ל ומכניסין כו'. תמוה דודאי אין מכניסין מק\"ו מאם יצא דאין מחזירין. גם מש\"כ בסה\"ד כלומר כו' מעיר לעיר ג\"כ תמוה. ואולי כוון למש\"כ בס' מ\"נ דדוקא אם היה בשעת מיתה בעיר ויצא מת אין מחזירין אבל אם מת חוץ לעיר מכניסין ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה לפנים מה\"ח. </b>ועוד מקודש כו' כגון כו' ולחמה חוץ לחומה כו'. ולעד\"נ שזה נכלל בהא דקדשים קלים נאכלים לפנים מה\"ח דמח\"ז אתינן עלה דלא קדש הלחם. ומש\"כ ולענין שוחט על חמץ לריו\"ח דאמר כו' חוץ לחומת בית פאגי. תמוה דלריו\"ח פשוט דחייב אפילו היה חוץ לירושלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>בפנים. </b>ההיכל מקודש ממנו שא\"נ לשם שלא רחוץ ידים ורגלים. ק\"ל כיון דפסול לעבודה א\"כ ה\"ל ביאה ריקנית. ות\"ל דאסור משום ואל יבא בכל עת אל הקדש ואפי' היה רחוץ ידו\"ר כדאיתא במנחות (כז ב). וי\"ל דמיירי ליכנס לשם להשתחוות עי' תוס' שם. או לתקן בדקי ההיכל עי' בר\"ש. עוד אפשר לומר דדוקא הראוי לעבודה מוזהר באל יבא. וכן בת\"כ ס\"ד למעט בניו מואל יבא והביא שם ראיה מהא דתמימים נצטוו בשתויי יין ולא בע\"מ:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה שאין נכנס כו' אבל קשה מדר' יוסי דסיפא דלא משייר אלא חדא מחוסר בגדים כו'. </b>לע\"ד י\"ל כיון דאמרינן זבחים (יז ב') אין בגדיהן עליהם אין כהונתם עליהם. א\"כ הויין כזרים וכבר חשיב עזרת כהנים שאין ישראל נכנסים לשם. ובזה נסתר גם מש\"כ לעיל על הא דלא חשיב ת\"ק בבין האולם ולמזבח מחו\"ב משום דקילי דפסול מחמת ד\"א הוא. דאדרבה משום דחמירי דחשיבי כזרים ואפי' בעזרת כהנים אסירי. אבל מ\"מ אינני מחליט ד\"ז שזהו חידוש גדול שיהיו הכהנים אסורים בעז\"כ שלא לצורך:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה. וכלי זכוכית. </b>בתוס' שבת (טז) ד\"ה אלא מעתה משמע דלתירוצא דר\"א שם הואיל ונראה תוכו כברו. מיטמאין ג\"כ מאויר. ואינו כן דעת הרמב\"ם והראב\"ד בפ\"א מהל' כלים ה\"ה ע\"ש. וכמ\"ק במשנה דחולין (כ\"ד ב) טהור בכה\"כ טמא בכ\"ח:",
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה כלי עץ כו' ובכ\"ח כו' והרי יש לו תוך אעפ\"י שאין לו בית קבול </b>(ברמב\"ם וכ\"ח ג\"כ לא יטמא עד שיהיה בו ב\"ק). הנה התחכם הרע\"ב לתת חילוק ביניהם ואמר דבכ\"ח טמא ביש להם תוך אפי' אין להם ב\"ק. אבל דבריו מסותרים מכמה משניות. ואזכיר מן הבא בזכרוני. (א) במשנה הסמוכה כשאינו מקבל כדי סיכת קטן טהור. (וזה יש לדחות די\"ל דטעמא משום דאינו חשוב כלי כלל). (ב) לקמן במ\"ג מטהרינן כבכב וטפי וחבית של שייטין. והרי יש להן תוך וע\"ש בתוי\"ט ד\"ה אע\"פ בשם הרמב\"ם. (ג) במ\"ד משפך של ב\"ב טהור. ובסמוך על ומיטמאין מאחוריהן הוצרך הרע\"ב עצמו לומר ופעמים כופין כו' ומשתמשין בב\"ק כו'. ומה שהביא התוי\"ט מהתוספתא. אין לה ענין לכאן דהתם הוא לטעמא מדוע מטמאים חכמים כשהיא מקבלת על דופנותיה. ואדרבה דהרי חזינן דקבלה מיהא בעינן באיזה ענין שיהי':",
+                "<b>בתו\"ח ד\"ה פשוטיהן. </b>ונ\"מ בזה\"ז ג\"כ (ר\"ל בין כלים המקבלין טומאה לשאינן מקבלין טומאה) לפסול המקוה שנמשך ע\"י כלים. הנה לענין שאיבה מבואר ברפ\"ד דמקואות דאף כלי גללים כו' דל\"מ טומאה כלל פוסלין בה. ואולי כוונתו לענין הא דבעינן הווייתן ע\"י טהרה ע\"ש פ\"ה מ\"ה ובתוי\"ט. אולם מש\"כ עוד לטהרת ידים. הרי שנינו בפ\"א דידים מ\"ב בכל הכלים נותנים לידים אפי' בכלי גללים כו':"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה מסאתים כו' מה שהזכיר חמש ושלש ולא זכרן מסאתים ועד חמש כו'. </b>ולעד\"נ דאתי לאשמעינן דאפי' טובא נמי כמו דמשני שמואל בר\"פ מפנין על הא דפריך השתא חמש מפנין ד' מיבעי'. ד' וה' כדאמרי אינשי ואי בעי אפי' טובא. והתוס' שם (סב) כתבו דגם ר\"ח דמשני שם במפנין בענין אחר מודה דהיכא דהדין דאפי' טובא דרך התנא לנקוט שני מספרים אלא דהתם משמע לי' דלא התירו יותר משום (טורת) [טורח] שבת. והא דנקט כאן בדילוג. אשכחן כה\"ג בפ\"א דידים מ\"א לחמשה ולעשרה ולמאה וע\"ש בתוי\"ט. וכן בעירובין פ\"ב מ\"ג אפי' בת חמשת כורין אפי' בת עשרה כורין מותר. ועוד נ\"ל דלוג לד' סאין שהוא א' מצ\"ו. אינו יוצא עדיין מגבול שיעור הקודמין לכן לא הוה ידעינן מיניה דאפי' טובא נמי. אבל חמש כבר יצא מחוץ לגבול שפיר ידעינן מיניה דאפילו טובא ונכון מאד בס\"ד. שוב מצאתי בתוספתא ה��דפסה עם זר זהב להדיא חמש ולמעלה כלמטה הימנו ונראה שזאת הגירסא היא ע\"פ הגהת הגר\"א ז\"ל כי בתוספתא שלפנינו ליתא כן. מ\"מ יש לי עמוד חזק להשען עליו. וכ\"מ בחולין (ר\"ד נה) דלא פריך גם מהא דועד חמש מאי לאו חמש כלמטה ע\"ש. וכן בברייתא שם לא תני חמש כלמטה. ומהר\"ש משמע קצת דדוקא חמש קאמר ולא יותר. מדכ' בדברי ר\"ע וסתם חצבים גדולים מה' סאין ולמטה. וכן לקמן כ' חוץ מן האחרון שהוא א' מק\"כ. וראיתי בכ\"מ בפי\"ח מהל' כלים הי\"ג שכ' ואפשר דעד ה' סאין דנקט רי\"ש ל\"ד דה\"ה לטפי כו':",
+                "<b>והנה מפי' הרמב\"ם משמע שמפרש שיעורן מכדי סיכת קטן ועד לוג ומלוג ועד סאה ברביעית. </b>היינו כלי שהיתה מחזקת מתחלתה מכדי סיכת קטן ועד לוג וכן מלוג ועד סאה. הכל שיעור שבניהן ברביעית. (וזה לפי שיטתו דסיכת קטן היינו אדם קטן ויכול להיות דהוא יותר מרביעית). ובחיבורו מוכח להדיא שמפרש כן ע\"ש. ותמוה דהא תניא בתוספתא והובאה בגמרא חולין שם דלוג כלמטה. ולפירושו אין חילוק בין למטה מלוג ללמעלה מלוג עד סאה דהכל ברביעית וצע\"ג. אבל לכאורה ראיה לפירושו מפ\"ד דמקואות מ\"ג לא אמרו רביעית אלא בשברי כ\"ח וע\"ש בפירושו. עוד ראיה שם בחבורו שכ' עד חביות המכילות סאתים או יתר. והוא תמוה מאד דע\"כ לא קאמרינן אלא סאתים כלמטה. אבל יותר מסאתים תנן מסאתים ועד כו' בלוג. וכ\"כ בעצמו שם ונ\"ל להגיה קרוב ת' יתר כלשונו לעיל בהל' י\"ג:",
+                "<b>ומש\"כ הכ\"מ שם דפוסק כרי\"ש דסובר דהוא רביה דר\"ע. </b>תמוה מאד דבפ\"ב דעדיות מ\"ו כ' הרמב\"ם דרי\"ש תלמיד דר\"ע הוה. וכ\"כ בהקדמת הי\"ד דרי\"ש קבל מר\"ע. ועי' נו\"ב מ\"ת חלק א\"ע סי' קמ\"ח שתמה עליו ג\"כ בזה ממקומות אחרים שפסק הרמב\"ם כר\"ע נגד רי\"ש. ולענין פסקו של הרמב\"ם נ\"פ דסובר כהר\"ש דלא פליג ר\"ע עליו:",
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה אלא הדקין כו' ומשהגיעו להיות כתבנית קדרות קטנות שיעורן ברביעית. </b>ל\"ד במחכ\"ת דהא מסקינן בחולין שם דלהחמיר אמרינן עו\"ע בכלל. ולשון הר\"ש בזה הוא כנכון ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה אבוב. </b>ופשוט הוא בלא בית קיבול (וכ\"ה בר\"ש) והא\"ר באהלות רפ\"ט הקשה עליו ע\"ש. ופירש דיש לה דפנות וטהורה מפני נקביה שבשוליה (וכ\"נ מפי' הר\"מ) ותימה דכאן שתיק ולא פי' כלום:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה שייטין. </b>כאשר יפרש השוחה לשתות מתרגמינן כו'. והוא לשון מקרא אני שיט (ישעיה לג):"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ושהוא גומר כו' והוי כגולמי כ\"ח כו'. </b>(הר\"ש). ול\"ד דע' חולין (כ\"ה) ואלו הן גולמי כו' כל שעתיד לשוף כו'. וזה בכ\"ח טמא כמש\"כ הרע\"ב לקמן ספ\"ד. ודוחק לומר דזה פלוגתת ר\"מ וחכמים:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה ושאין בו ויש בו מחיצה כנגד השלהבת כו'. </b>ל\"ד בהעתיקו זה על פי' הרע\"ב דמשמע שהוא מפרש שיש מחיצות סביב סביב אלא שהן מנוקבות:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה עד שלא נגמרה כו' אם היו שבריה שוין כו' בידוע שנגמרה מלאכתה ואח\"כ נשברה וכן הוא לשון הר\"ש. </b>והנה דברי הר\"ש סותרין למש\"כ לקמן בספ\"ג ובפ\"ד מ\"ג ובפ\"ה מ\"ז בסופה. ולגירסת התוספתא שלפנינו הביאה התוי\"ט א\"ש. אך מש\"כ דלפי הסברא כו' ולכך עשאו הצירוף שמאדים. א\"נ. דאדרבה האש מלבין את הטיט שטבעו ברוב אדום וכמו שנקרא בכ\"מ הצירוף באש בשם ליבון בדברי חז\"ל. וכן מעיד הנסיון:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שיעור כ\"ח ליטהר. </b>פי' הא\"ר למעלה מן הנקב. וע\"כ ר\"ל מטומאת אויר אבל במגע עדיין טמא מטעם יד כדלקמן פ\"ד מ\"ג:"
+            ],
+            [
+                "<b>רי\"א באגוזים. </b>פי' הא\"ר דסבר הואיל ומניחין בתוכה נמי אגוזים כו' ומטילין אותו לחומרו כו'. וק\"ל דא\"כ הל\"ל כן בפירוש לחומרו באגוזים כבמשנה דלעיל. דנ\"מ לדינין המבוארים לקמן פ\"ח מ\"ב ובספ\"ט. ובזה נדחה גם פי' הר\"ש בסמוך בד\"ה בזרעונים ובד\"ה סתם נר. לכן נלע\"ד דלר\"י וכן לר\"ש דלקמן הוו שיעורייהו אף להקל ול\"ד להעשוי לאוכלין ולמשקין. דהתם אין דרך להניח אוכל בלי משקה כדפי' הר\"ש. אבל הני דר\"י ור\"ש דרך להשתמש בהנך דאמרי לבדהן:",
+                "<b>שם רא\"א בפרוטה. </b>בתוי\"ט והר\"ב העתיק ר\"ש ול\"מ כן בשום נוסח כו'. הן לפנינו גם בר\"ש איתא ר\"ש:",
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה רמ\"א בזיתים. </b>וא\"ה כסתם כו'. תמוה לפסוק נגד רבא ורב חיננא ב\"כ בס\"פ המצניע דנקטי שיעורא דזיתים:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה חבית. </b>ואף לשאר הפוסקים דל\"פ כן כו' ל\"י איזה פוסקים מצא. דכיון דאנן פסקינן שם מלא היד א\"כ נפלו שיעורייהו בבירא. ונראה שיש חסרון הניכר בדבריו והוא עוד ראיה ממה דאיתא שם ואם לאו כהכרע. ופירש\"י כשיעור המכריע באגוז נפיש מכזית וזוטר מכביצה וע\"ז קאמר דשאר הפוסקים ל\"פ כן ע\"ש בתוס' ורי\"ף ורא\"ש. ונראה דמש\"כ עוד לקמן בסמוך וא\"כ מסתברא אגוז זוטר מכביצה דט\"ס הוא וצ\"ל זוטר מגרוגרת ודו\"ק. אבל מפי' הא\"ר מוכח דס\"ל דאגוז שיעורו גדול מגרוגרת:",
+                "<b>ד\"ה שהוסק פיו. </b>ה\"ל לציין במוקדם על הא דניטל פיו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מש\"כ הא\"ר דקומקום הוא הכלי ששופכין בו המים מן המיחם ע\"ש. </b>ברפי\"ד לקמן משמע שמחממין ג\"כ בו. וכ\"מ בפכ\"ה מ\"ח. ובפ\"ט דמקואות סמ\"ב לפי' הרע\"ב. אבל לפי' הרמב\"ם שם וע\"י החזיק הרא\"ש אין סתירה משם ובשבת (מא) במשנה המיחם שפינוהו (ולאביי שם פירש שפינוהו מן האור ופירש\"י קומקום):",
+                "<b>תוי\"ט סד\"ה כלי נחושת. </b>וא\"כ ה\"ה כלים. כלים הויין כש\"כ מאדם דהם מיטמאין אף במקום שאין אדם מיטמא כגון הנושא את הנבלה ודומיה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יוסי מטהר בשניהם. </b>פי' הא\"ר דאזיל לטעמיה במשנה דלעיל. קשה דל\"פ שם אלא אקומקום ודומיו שתשמישן בחמין וכדאיתא שם ואם ליין טמאין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>או שהיה בו חדוד ר\"ל כמו לקמן מ\"ג ולכן כיון שיש כובד בצד שהחידוד בו מכריעו כמו האוזן ולזה נתכוון הא\"ר:</b>",
+                "משנה ב",
+                "<b>בחצי קב גרוגרות. </b>משום דרגילים היו להניח גרוגרות בחבית כמש\"כ הר\"ש בפ' דלעיל מ\"ב:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>רי\"א חולקין האמצעית. </b>אין לפרש דמחצי עוביה ולפנים יחשב תוך. דנ\"פ דעובי שפת הכלי מלמעלה אם נגע בשרץ לא נטמאה דאין זה נקרא תוך. (ואולי זה תלוי בפלוגתת ר\"י וחכמים לקמן פ\"י מ\"ה גבי שגפתן עם השפה בפי' הא\"ר שם. ונראה עוד דאזלי לטעמייהו בפ\"ח מ\"ח גבי נמצא מקום הנחת העצים. וסתמא דמ\"ז שם כחכמים). אלא כוונתו דאם נפל שרץ באחד משני אוירי השפה חולקין את עובי דופנה. החצי דלצד הטומאה טמא ודלצד הטהרה טהור וכריב\"נ בפ\"ב מ\"ז. ולפ\"ז נראה דה\"ה שחולקין השפה הפנימית בנפול שרץ באויר שלצד פנים. ולא נקט האמצעית אלא משום דאותה חולקין אף אם נפל השרץ באויר החיצוני:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ושיריו. </b>אם היה גדול ונטמא. כ\"כ הר\"ש וכ\"ה לשון רש\"י בחולין. והרמב\"ם פי' לענין קבלת טומאה. ובחבורו כ' לתרווייהו ברפט\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה שיעורו כתנור. </b>לאפות סופגנים כו' ויראה דה\"ה לענין שיעור גובה כו'. ולכאורה יראה מסידור המשנה דלא קאי רק על מאי דסליק מיניה ולשון הר\"ש הוא בדוקא מדתני כאן ג' חלוקים בין תנור לכירה. (א) בשיעור גובה. (ב) בשיעור ההיסק. (ג) בשיעור האבן. ואם כדברי התוי\"ט ה\"ל להמשנה לקצר ולשנות ביחד הג' דינים בתנור ואח\"ז בכירה. ובאחרונה יאמר כופח עשאו לאפיה כו' עשאו לבשל כו' והוה קאי על כל הג' דינים. אך לפ\"ז לא אשמע לן התנא בכופח שיעור הגובה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם חברה לו אפי' על ג\"א. </b>נל\"פ אפי' אינה גבוהה רק בכמו ג' אבנים. ואולי היה דרכם לבנותה באבנים קטנים ויאמר דאפי' לא בנאה אלא בג' אבנים בגובה. טמאה:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה דר\"מ. </b>מאן תנא כו' כדתנן במ\"ב פי\"ב. ע\"ש בגמרא דלא על הא קאמר אלא על מ\"ו פ\"ב דעוקצין:",
+                "<b>בסה\"ד ועוד דר\"מ מחמיר. </b>תמוה דאדרבה כיון דאף לר\"מ אינו אלא מדרבנן כמש\"כ הר\"ש משמע דגמרא ה\"ל למיפסק לקולא. שוב ראיתי בתור\"ע בשם הפר\"ח שהקשה כן. ואולי לזה נתכוון הכ\"מ במה שסיים וצ\"ע. והראב\"ד בפכ\"ד מהל' ט\"מ כתב דר\"מ ור\"ש הל' כר\"ש. והכ\"מ תמה עליו שם. ועמש\"כ בס\"ד בפ\"ו דאהלות מ\"ד. ואפשר דמש\"כ הכ\"מ ועוד דר\"מ מחמיר. ר\"ל והלכה כר\"מ בגזירותיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה או שהוסק בבית האומן מקדם שנגמר מלאכת עשייתו. </b>ע\"כ מיירי לאחר שהדביק סביביו טיט להחזיק חומו דאל\"ה לא מיטמא עדיין כמו שפי' בר\"ת בד\"ה משיסיקנו. והאי קודם שנגמר שכ' ר\"ל קודם שחברו בארץ כי אין דרך האומן לחברו בארץ אלא הבעה\"ב הלוקחו ממנו. וזהו ג\"כ כוונת התוספתא שהביא הר\"ש תנור שהסיקו עד שלא נגמרה מלאכתו (דהיינו קודם חיבורו בארץ) ור\"י דמטהר שם אזיל לשיטתו לקמן במ\"ו. וכפר סיגנא נ\"ל דשם היו דרין האומנים במלאכת התנורים. והביא ר\"י ראיה מחכמים דטהרום. ומשנתינו הביאה מר\"ג דטמאן. ולא נצטרך לדחוק דשני מעשים הוו כמש\"כ הרא\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה מפני שהוא אופה כו' וריו\"ח לא סגי לי' כו' והוא מפי' הר\"מ והר\"ש. </b>ולעד\"נ דמוסיף טעם כי היכא דליטמא אפי' באויר דלטעם הת\"ק אינו אלא כמו יד ולא מיטמא אלא במגע:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה אלא ממעטו. </b>שהוא שיעור תחלתו כו'. יותר היה נאות לומר שהוא שיעור סופו. או שיעור שיריו:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה חולקו. </b>ומש\"ה לא סגי כו' אלא בעינן דלא ליהוי רובא. הלשון אינו מכוון וכך הל\"ל אלא בעינן עד שיהא בארץ. ואולי ט\"ס הוא וצ\"ל ולא בעינן דלא ניהוי רובא:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עשה לה פטפוטין. </b>הר\"ש פי' שהן מתחתית הכירה. והרמב\"ם מפרש שהן ממעל לה להעמדת הקדרה [עי' תוי\"ט]. ול\"נ דתרווייהון נקראין פטפוטין עי' ר\"פ דלקמן. ולשניהן כוון התנא דלנקב עושין אותה למטה. ולפגימה דמשמעה בשפה העליונה עושין אותן מלמעלה:",
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה של אבן כו' טהור מדין כ\"ח שאינו מטמא מאוירו כו'. </b>כאן ה\"ל לכתוב ואינו מיטמא אם הוא מחובר לקרקע. אשר כתב לקמן. ודע שהמ\"נ הקשה בהך דרשה דת\"כ למעוטי תנור של אבן מקרא דיותץ שמביא הר\"ש. הא כלל גדול בידינו דכלי אבנים טהורין. ול\"נ משום דגם זה כלל גדול דהמחובר לקרקע אינו מיטמא. ובתנור וכיריים חדשה התורה דיטמאו ולכן הוה ס\"ד דאפי' של אבנים נמי:",
+                "<b>ד\"ה ניקב. </b>ועשה טפול של סיד כו' ברמב\"ם איתא וסתם כו' בטיט. וכן בתוספתא שהביא הר\"ש. אבל בסיד אני מסתפק כיון שהוא בא מאבנים שרופות אולי דינו כאבן. או אפשר מידי דהוה אכלי אדמה דמשהוסקו דינן ככלי חרס. גם י\"ל דכוונתו אם עירב בו חול ועשאו טרכסיד:",
+                "<b>ברע\"ב בד\"ה מרחה בטיט כו' לפי שאין כו' אלא מניחין בתוכה. </b>עי' בפי' הרמב\"ם ותראה שכוונתו לחלק דבתנור אופין בפנים לכן מועיל לה הטפילה לשמור חומה שבפנימיותה. אבל כירה עיקר תשמישה על גבה (ולפעמים ע\"כ נותנין הקדירה גם בתוכה כדמוכח בגמרא ר\"פ כירה) לכן אין תועלת לה בהטיפול:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>עי' מפרשים שנדחקו. </b>ולעד\"נ בהקדים לחלק בין לשון שפיתה ללשון ישיבה. והוא דשפיתה היינו שכל הקדרה תלויה לאויר בכדי שתהא האש אשר תחתיה לוחכת תחת שוליה ג\"כ רק שקצוותיה סמוכות. ונשענות על איזה דבר. וישיבה היינו שכל שטח שוליה ותחתיתה יושב על איזה גשם. ופי' חברן בטיט לא שחברן יחד אלא שחיבר לכל פטפוט קצת טיט בראשו לצד פנימיותם בכדי לשפות קצות שולי הקדרה עליהן (ולפ\"ז אתיא סיפא דאחת בטיט כרבנן) ובמסמרין אמר אע\"פ שעשה בראשן (כגי' מהר\"ם) מקום שתהא הקדרה יושבת פי' שחברן יחד בשטח רחב של טיט עד שאין שם אויר מ\"מ טהורה:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה אחת בטיט פי' הר\"ב כו' פי' ור' יהודה היא כו'. </b>ול\"נ דאף כחכמים אתיא דע\"כ לא מטמאי אלא אם מתחלה עשאן שתים שהעמידן במרחק הראוי להעמיד עליהם הקדרה אבל אם מתחלה עשה ג' אבנים א\"כ כל שתים מהן אינן עומדים במרחק הראוי. וכה\"ג ע\"כ צריך לחלק לקמן פ\"ז מ\"ה ניטל כו' מטמאין במגע וא\"מ באויר כו' עשה שנים זה כנגד זה מטמאין במגע ובאויר ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ניטלה הטהורה הוחלטה האמצעית לטומאה. </b>לפי' התוי\"ט בד\"ה האמצעית שהחצי של האמצעית די לכדי שפיתה אחת צ\"ל דמן הצד אפי' העודף טמא. ול\"ד להא דאם היתה האמצעית גדולה כו' דהשאר טהור. דהתם העודף הוא באמצע וע\"כ צריך אתה לחלק ממנה הקצה הב'. משא\"כ בשנוכל להחליטה כולה אז לא מחלקין ממנה כלל. ויש לחלק בדרך אחר אבל זה נ\"ל עיקר:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>או שהיתה חלקה. </b>הר\"ש נדחק בזה. ול\"נ דהא יש לדקדק מדוע במ\"ג לא באר הדין בחלקה. אשר ע\"כ נראה דאו היתה חלקה באמת קאי עלה ור\"ל אף שהיתה מחוברת אם היא חלקה טהורה לגמרי גם במגע:"
+            ],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה ניטל אחת. </b>אכתי חזי קצת להיות שופת עליהם את הקדרה. לשון זה א\"ש לפי' הרמב\"ם דהפטפוטים הם למעלה למקום מושב הקדרה אבל לפירושו הל\"ל דאכתי חזו שתעמוד הכירה על ידיהם. אולם ראיתי שגם בר\"ש כתוב לשון זה (זולת הרא\"ש השמיט מלות את הקדרה) וכן הלשון בתוספתא שהביא. ודע שמהר\"ש משמע דמפרש כאן שהפטפוטים המה מחוברין בארץ והכירה עומדת עליהן. (ולכן ל\"ד התוי\"ט במש\"כ בסד\"ה היו גבוהין. לאפוקי כו' ולפי' הראשון דהר\"ש לא דייק ולמעלה. דלדידיה מדוייק היטב דר\"ל דאותן הקצוות שלמעלה מג' אצבעות מהארץ טהורים שהן עומדות להקצץ. גם ל\"י אנה מצא ב' פירושים בר\"ש דכותב לפי' הראשון). אבל מהרע\"ב משמע דמפרש דהמה מחוברין להכירה:",
+                "<b>תוי\"ט סד\"ה היו גבוהין. </b>לאפוקי לפי' הרע\"ב כו' לא דייק ולמעלה. לכאורה גם ולמטה לא דייק. אבל נ\"ל דלדידהו למטה ולמעלה דכאן קאי על המספר דשלשה. ופירושו כמו פחות ויותר כמו מבן כ' ולמעלה ודומיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>התוי\"ט העתיר דברים נגד פירוש הר\"ש והרע\"ב דמה אשמעינן רשב\"ג בזה. </b>ול\"נ דטובא אשמע לן. דהרי כיון דהכירה עגולה. ע\"כ גם הפטפוטים עומדים בעיגול. ולכן כפי שְלִמְדָנוּ\t רשב\"ג יהיה טהור ברוב המקומות אף בתוך שלש להכירה ובאיזה מקומות אף נגד תחת הכירה עצמה לפי שהם חוץ להכנה. ולולא דאשמעינן הוה ס\"ד דמודדין בכל סביבות הכירה ג' אצבעות בעוגל. והא לך הציור רק מש\"כ הרע\"ב או חוץ לג' וטהור כו' ולר\"ש בין במגע תמוה דאיך שייך מגע באויר שבין הפטפוטים. ובר\"ש ליתא והרע\"ב הוסיף וגרע במחכ\"ת:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה בכ\"ח הקל ומצינו שבחבורין מטמא כלים ספ\"ט כו'. </b>תמוה דע\"כ לא שמענו אלא במת אבל בשרץ משמע דאפי' בחבורין טהור דהא ממעטינן כלים מטומאת אויר כ\"ח לקמן מ\"ד ומשמע אפי' בשעה שהשרץ בתוכו. ועי' בתוי\"ט מ\"ה מה שהביא משמע דגמרא דשבת. ועוד ראיה ברורה דהא אפי' אדם (דעיקר טומאת חיבורים בו נאמרה) הנוגע בשרץ או אפי' בנבלה אינו מטמא כלים אף בשעת חבורו לטומאה כדאיתא בריש מכלתין. ומש\"כ עוד ואולי ג\"כ אדם דמ\"ש. תמוה מאד דשנא ושנא דהא כל המטמאין בגדים בשעת מגען לטומאה מטמאין כלים ג\"כ חוץ מאדם וכ\"ח כמש\"כ הרע\"ב בפ\"א מ\"ב והיא משנה רפ\"ה דזבים. ומש\"כ דטומאת חבורים עיקרה באדם ג\"כ תמוה. דזהו היכא דאדם נוגע בטומאה עצמה. אבל אדם הנוגע במה שנוגע בטומאה קיל מכלים כדאמרן:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ד\"ה משקה. </b>ל\"י מה הכריחו לפרש כן. ול\"נ משום דתנן ספ\"ח דטהרות דמשקה טופח אינו חבור לא לטומאה כו' ופי' שם הרע\"ב ואין בו טופח ע\"מ להטפיח והוא מגמ' דגיטין. וכן שם ברפ\"ג דאיתא במשנה טופח ופי' הרע\"ב ע\"מ להטפיח וע\"ש בתוי\"ט. וכ\"פ בשו\"ע או\"ח סי' קס\"ב ס\"ג לענין נט\"י. והרמ\"א שם סס\"י פ\"ב לענין מי רגלים. והרמב\"ם אולי לשיטתו שפסק במ\"ר דבטופח לחוד אסור. ופלוגתא דתנאי היא שם בגמ':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב הכל טמא. </b>האהל כו'. ע\"כ קורא אהל לעובי שפת העין. דהרי התנור עומד באויר:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה ואם. </b>ולי קשה כו' שאם כו' באויר כו' אמאי כו' מי יביא הטומאה. תמוה ולטעמיך מי ניחא דע\"כ מיירי שהתנור הוא באויר דאל\"כ אפי' אין בו פ\"ט הכל טמא. אלא ע\"כ ה\"ט. משום דקי\"ל דמת המונח בבית מוציא אה\"ט לבית השני בפ\"ט (אהלות פ\"ג מ\"ו) כיון דגם בבית הב' יש לו התפשטות בכל הבית. וה\"נ הואיל דמונח בעין שהוא טע\"ט מוציא אה\"ט לתנור שגם שם יש לו התפשטות בכל התנור כיון דמיטמא באויר. ואדרבה לפי' הרמב\"ם קשה דמאי איריא דהוא באויר אפי' אם בתוך העין על חרסו נמי כיון דהתנור הוא באויר:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה בידים מסואבות ופוסלות אה\"ת.</b> ר\"ל וכללא הוא כל הפוסל אה\"ת מטמא אה\"מ להיות תחלה ולכן נעשה הרוק תחלה וכדמסיק. ובזה מוצל מגמגום התוי\"ט עליו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה ובטהור. </b>דאלת\"ה כו' דאין צ\"פ מציל על כ\"מ כו'. ק\"ל כיון דטעמא דאינו מציל הוא דשמא טמא הוא א\"כ גם הטפול לא יציל דהא בטמא טמאין וגם הטפול עצמו טמא כדלעיל פ\"ג מ\"ו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב והאי ל\"ד אלא לעצם כשעורה כו'. </b>הוא מלשון הר\"ש. ואינו מדוייק. וכך הל\"ל לאוכלין ומשקין שגבלן בטיט כמש\"כ בס\"פ:"
+            ],
+            [
+                "<b>צמיד פתיל. </b>הא\"ר פי' דצמיד הוא החבור ופתיל הוא הכסוי. ורש\"י בפ' חוקת פי' להיפך. ונ\"ל ראיה לפי' הא\"ר מפ' דלקמן מ\"ב מפני שהוא פתיל ואין צמיד ע\"ש:",
+                "<b>שם היה עגול א\"ר אותו ארוך. </b>התוי\"ט נתקשה בזה והעלה בצ\"ע ע\"ש. ול\"נ לפרש היה עגול פי' עגול כדורי שרחב למעלה וקצר למטה א\"ר אותו כאילו היה שוה למטה כלמעלה. ענ\"ל דע\"כ לא אמרו דמרדע עגול אלא כל ארכו עד פיו. אבל פיו הוא מרובע ארוך וכאן הוא אומר כמלא פי כו' ולא אמר מרדע סתם כמו בכ\"מ שנזכר. ובזה א\"ש לקמן פי\"ז מ\"ח כשבא לומר שיעורו הקדים לומר כל המטלטלין מביאין אה\"ט בעובי המרדע מה שלא עשה כן בכל השיעורים הנזכרים שמה. אלא אמר בלתי הקדמה כלל כביצה שאמרו וכן כולם. אלא בכדי שלא תטעה דקאי גם על המשנה שלפנינו. לכן הקדים כל המטלטלין כו' להורות דלא קאי רק על דבר זה ולא זולת ונכון בעז\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה וכן. </b>לכאורה כו' שיש להן צדדים בולטים. משמע דמפרש דאינקבו בגופם. והמשנה אומרת לקמן נקבו כו' ע\"ש בהר\"ב:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה כלי גללים. </b>וראיה יותר כו'. ועוד ראיה מכרעת ממנחות (סט) וכדאיתא שם (ע\"ב) בתד\"ה כ\"ג:",
+                "<b>ד\"ה עצמות הדג בסופו. </b>ויל\"ד דאמאי שייריה. עי' מש\"כ לקמן פכ\"ד מי\"א בס\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלא יביאנו לידי פסול. </b>עי' תו\"ח בשם הרא\"ש דמשום כלי קדש או תרומה קאמר דאסור להם לגרום טומאה. וק\"ל דהא אמרי' בחגיגה (כה) דקדש אינו ניצול כלל בצמיד פתיל. ואולי דוקא בקדושת כלי עבוד רבנן מעלה דאינו ניצול. והרא\"ש מיירי בקדושת פה עי' פסחים (לד ב):"
+            ],
+            [
+                "<b>מגופת החבית המחולחלת ואינה נשמטת. </b>נל\"פ דר\"ל שעשויה חריצין מלמעלה למטה בעוקם. וכן פי החבית (עשו) [עשוי] כמו כן. ומגלגלין אותה בתוך פי החביות ונכנסין הבליטות לתוך החריצין וע\"י כן אינה נשמטת אף שהיא רפויה וכן יש בזמננו הרבה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה חזרו. </b>דכלי מתכות הדבר קשה כו' דחרב ה\"ה כחלל. נראה כוונתו דכיון דה\"ה כחלל חוזרין ומטמאין אדם וכלים לטומאת ז' והזאה (ועי' נזיר (נד ב) בתד\"ה ת\"ש ובמש\"כ שם) בכל ימי משך טומאתן (עי' חגיגה (כג ב) שהראיתי שם פנים שלא יהיה הדין כן) (וברא\"ש שם מסיים ע\"ד הר\"ש הללו ומטמאין באהל). ואולי נשמטו ב\"ת האלו מדברי הר\"ש ע\"י שגגת המעתיק כי שיטתו ג\"כ דכלים של מתכות הנוגעים במת מטמאין באהל כדמוכח מדבריו בפי\"א דאהלות מ\"ח וברפט\"ז שם. והוא כעין מה שכתבתי משא\"כ שאר כלים אף דגם המה צריכין הזאה ג' וז' כשנגעו במת. מ\"מ אין מרבין טומאה לטמא אדם וכלים טומאת ז' רק לטומאת ערב. (וכן אינם מטמאין באהל כדברי הרא\"ש). וזהו הכל לשיטת הסוברים דדוקא בכלי מתכות אמרו חרב ה\"ה כחלל אשר הר\"ש ג\"כ אחד מהם ברפ\"ק דאהלות. ודברי תור\"ע בכאן תמוהים מאד דמשמע בדברו דבשאר כלים אין דין הזאה כלל לשיטה זו. והלא מבואר בכ\"מ במשנה וגמ' דכה\"כ הנוגעין במת עצמו טעונין הזאה והמקרא צווח והזה על האהל ועל כל הכלים:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ד\"ה וכן. </b>כלובן ביצה ולזה נקרא חלמא. בחולין (סד ב) נקרא הפנימי של ביצה דהוא האדום חלמון. והחיצון דהיינו הלבן חלבון:",
+                "<b>ד\"ה הפין. </b>עוד מ\"ש בלשון הר\"ש לחורו כתוב בערוך לחוץ. ול\"נ דט\"ס בהר\"ש וצ\"ל לאחורו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ד\"ה וחכ\"א. </b>צ\"ע כו'. עי' ספ\"ק דנדה בפי' הרע\"ב והוא מהגמ' דשם ויתיישב לך:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            []
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה הסמוך. </b>ואין תמונת כו' ידוע ומובן אצלי. ול\"נ דר\"י לא קאי אזוג של ספרים רק על הקודמים לו אשר שם מיירי שנשברו באמצען לחצאין ועי' בא\"ר:"
+            ],
+            [
+                "<b>קולגריפון כו' עי' פי' הרע\"ב. </b>ולכאורה מדנקט שינה ולא שיניה וכן ניטלה שינה ל\"י. משמע דאין לה רק כמו שן אחד חד בראשה האחד. וגי' הרע\"ב והרמב\"ם אשר ממנו לקח הרע\"ב פירושו. אולי היה שיניה. ניטלו שיניה בל\"ר:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>מגירה שניטלו שיניה אחת מבינתיים טהורה. </b>פי' שאין מצטרפין למלא הסיט. ובזה שוב לא תסתור רישא לסיפא. עי' בס\"פ בתוי\"ט ד\"ה ושל צמר:"
+            ],
+            [
+                "<b>של מיתון כו'. </b>פשטיה משמע שהיתה מיוחדת מעיקרא למיתון ודלא כהרע\"ב שפי' אם התקינה דמשמע עתה לאחר שניטל אחד מקצוותיה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב לפי שבמדידת החבל כו' לפיכך רגילים לעשות שלשלת כו'. </b>אמת שכן איתא בעירובין (נח) אין לך שיפה למדידה יותר משלשלאות ש\"ב. אולם מסיים שם אבל מה נעשה שאמרה תורה ובידו חבל מדה כו'. תני ר\"י כו' ושל פשתן למדידה. ועמש\"כ במ\"ר בראשית פ\"א אות ג':",
+                "<b>ד\"ה העשויה לעצים. </b>דהויא כמתכת המשמשת את העץ. תימה דא\"כ כל כלי הנגר ודכוותיהו דחשיב לעיל פי\"ג יטהרו דאין תשמישן אלא לעצים אלא הדבר ברור דאין קרוי מתכת המשמשת את העץ אלא כשמחובר לעץ להכשירו למלאכתו. אבל לא בנידן שלפנינו דמלאכתו בעצים. וטעם טהרתו הוא כמש\"כ הרמב\"ם דאין להם שם בפ\"ע. ואולי כוונת הרע\"ב דהשלשלת איננה אלא בראש החבל להכשירו למלאכתו בקשירת העצים או במדידתם. ואיננה רק משמשת להחבל. לכן דינה כמתכת המשמשת את העץ. דחבל לבד אינו מקבל טומאה כדאיתא ברמב\"ם פ\"א מהל' כלים הי\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>ד\"ה קטרב. </b>ורמב\"ם פי' כו'. על שני צוארי הבהמות כו' כצ\"ל:",
+                "<b>ד\"ה המקבלות את הרצועות. </b>לנוי טהורים לפי כו'. הוא מפי' הרמב\"ם. וק\"ל דתיפוק ליה דתכשיטי כלים ובהמה טהורים (רפי\"ב):"
+            ],
+            [
+                "<b>ד\"ה הסייף וכו' שקרוי הצורפים בל\"מ. </b>נראה דט\"ס הוא וצ\"ל הפצירה פים והוא בשמואל א' י\"ג כ\"א:",
+                "<b>במשנה מסננת של חרדל כו' שלשת נקבים כו' טהורה. </b>בר\"ש הובאה תוספתא אראב\"צ לא נחלקו ב\"ש וב\"ה כו' ג' נקבים כו'. שהיא טהורה ע\"מ נחלקו על שנים שב\"ש מטמאין וב\"ה מטהרין. ופשוט דחכמים פליגי עליה ואומרים של\"נ ב\"ש וב\"ה בזה אלא דלכ\"ע בשנים טמאה ומתני' אתיא כוותייהו וכ\"פ הרמב\"ם דדוקא בג' טהורה. והת\"ח שגה בזה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה ושל גם. </b>אבל ק\"ל שא\"כ ליכא בינייהו כו' גם הר\"ש כ' ע\"ד הערוך שלא הבין. ואנכי בעניי הבינותיו והוא דשל ארכובה היינו כעין אותן של עץ שנעשין בכפרים העשוי משתי חוליות אחת ארוכה ועבה קצת והשניה קצרה ודקה ורחבה קצת כעין לשון ונכפף ונפשט בתוך החוליא הארוכה ולכן נקרא של ארכובה לפי שגם אותה נוכל לפשוט ולכפוף. ומכניסין אותו בחור המזוזה כשהוא פשוט וכשנכנס הלשון לפנים הוא נכפף ונופל לתוך עץ העשוי חריצין חריצין ונועלו ופותחו בו. וזהו שאר\"י שהוא פותח בו מבפנים. ושל גם הוא כעין מפתחות שלנו העשוי כעין דלי\"ת או כ\"ף פשוטה. ואין יכולין לפושטו וכן מתבאר בדברי הערוך שמביא הר\"ש:",
+                "<b>שם ד\"ה והאפרכס. </b>וראיתי שהרמב\"ם שם (ר\"ל בב\"ב) מפרש כו' ולפיכך כו' דמה דפי' שם כו' לשון הרשב\"ם הוא כצ\"ל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במ��נה והן מחזיקין מ\"ס בלח שהם כוריים ביבש כו'. </b>נ\"ל דר\"ל דוקא העשויין באופן זה שיחזיק הגודש תילתא (וכ\"נ שהבין הגר\"א ז\"ל רפ\"ח דאהלות) והיינו שעשוין בערך ים שעשה שלמה וכמו שהביא התוי\"ט מרש\"י דשבת וכ\"כ בעירובין (יד ב). אבל השמיט עוד תנאי שיהא 5\\3 הגובה מתחתיתו מרובע 5\\2 העליונים עגול (הקפידה הוא רק שיהא עליונו עגול. ובמשך הגובה יהיה 5\\2 עגולים) דאם יהיה עגול ככל הגובה יהיה הגודש יותר משליש כמובן (שוב ראיתי במהרש\"א בעירובין שם שהרגיש בפירש\"י בזה ע\"ש). ועיקר הטהרה תלוי בזה שיהא מחזיק כוריים ביבש וכ\"מ להדיא בשבת שם דאמר כמאן כהאי תנא דתנן כוורת כו' ולכן אסר ליה לטלטל כלי בת תרי כורי עי\"ש. ולפ\"ז ל\"ד במחכתה\"ג הר\"מ והר\"ש והרע\"ב לקמן רפי\"ח במש\"כ דהיינו אמה על אמה ברום שלש אמות. והרמב\"ם כאן דייק לכתוב שיהא בתשבורת אמה ע\"א כו'. ומה שאמר בשבת שם כמאן כהאי תנא כו'. לכאורה קשה דלא מצינו בזה פלוגתא. ואולי דתנא דתוספתא דמכילתין ברפ\"ה דב\"מ פליג עלה דאומר שם וכמה הן אמה על אמה כו'. ולפי מה שהתבאר לא יהיה הגודש בכלי כזה תילתא וא\"כ לא יחזיקו כוריים ביבש:",
+                "<b>בתו\"ח לר\"ב ד\"ה עריבת כו' ובחבורו כו' לא חשיב כו' וצ\"ע. </b>לק\"מ דהרי סיים שם אחרי מנין הטהורים וכיוצא באלו. וכן בהתחלתם הוסיף מלת כגון. ובחשבו הטמאים לא סיים וכיוצא וכן לא התחילם במלת כגון. ואדרבה כתב כל אחד מה' כלי עץ אלו אע\"פ כו'. מקבלין טומאה כו' ושאר כל כ\"ע כו' חזקתן כו' ולפיכך א\"מ טומאה. ש\"מ דמנין הטמאים דוקא. וכן בפ' כ\"ז ה\"ב כתב שלש עריבות כו' והבאה במדה טהורה. וזהו כר\"י וכמש\"כ הא\"ר בהמשנה שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב דאילו דף ש\"ע כו' ואע\"ג דטמא מדרבנן כו' והוא מפי' הרמב\"ם. </b>הן בב\"ב (סו ב) מסיק לענין שאיבה דג\"כ מדרבנן אפ\"ה בחקקו ולבסוף קבעו פוסל את המקוה משום דאיכא עליו תורת כלי בתלוש ועמש\"כ ברפ\"ד דמקואות בס\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ד\"ה משקה בית מטבחיא. </b>המים כו' טהורין מלקבל טומאה ולא מכשירין. לזה יש סתירה גלויה מסוגיא דפסחים (טז) ע\"ש. ועיין חולין (לו ב) תד\"ה אלא :"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה קיחותיו. </b>כמין אזנים כו'. נראה דהם הם הלולאות שכ' לקמן ר\"פ כ\"ו בד\"ה כיס של שנצות. ואזניה דקאמר ר\"י הם הם הרצועות שזכר שם שמושך בהם כשרוצה לפתחו ע\"ש ותבין:",
+                "<b>ומש\"כ בשם הרמב\"ם דפי' ציציתה שנותנים בו טס של מתכות כו'. </b>לפנינו ליתא כן אלא שכ' עגולה מהעור כו' מקשיי כו'. ודע שמהתוי\"ט משמע שהיה לפניו בהרע\"ב גם על קטבליא פי' הרמב\"ם שמפרש שהוא עור עשוי בעגול לרקד עליו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וגנוגנות העני. </b>עי' פי' הרמב\"ם וכ' העני שם אומן וסמכו על המקרא כי עני הוא. ולא ישר זה בעיני הגר\"א ז\"ל. ועי' בפרק דלקמן מט\"ז וקנה של עני פי' הר\"ש שהוא כמו פירוש הרמב\"ם דהכא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה קופת. </b>ומסתברא דבשל בלנים נמי מודה. משמע אבל בשל ב\"ב פליגי דלת\"ק אפי' קופתם ג\"כ ברמונים דהא סתם קאמר כל כלי ב\"ב ואף קופות בכלל. וכ\"מ בהר\"ש לפי' הא\"נ. ולפ\"ז רשב\"ג דבמ\"ד דקאמר ובקופה כדי שיפשיל לאחוריו ומשמע דקאי ג\"כ ארמונים דהזכיר הת\"ק. אתא אפי' לת\"ק דילן. ובמ\"נ בזה דברים מבולבלין ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה של משה. </b>לפי מדת ארכו של משה כו'. ע\"ש ברש\"י דלשונו אינו כן. רק הר\"ב ז\"ל הוסיף זה על דבריו לתוספת ביאור. ובמחכ\"ת דזה דבר שא\"א לשמוע דהרי משה היה גבהו עשר אמות ואמתו היה לפי ערך גבהו ואין זה בינונית. עי' מנחות (צח). וגם אישתמיטתיה שרש\"י נשמר עצמו בבכורות (מד) וז\"ל שם בד\"ה באמה והא דאמרן אחת יתירה על של משה ח\"א לא בשל משה ממש כו' אלא על אותה של קדש שתיקן משה:",
+                "<b>ד\"ה כדי. </b>ל\"ד דהקדש ש\"מ שחללו על ש\"פ מחולל. לפמש\"כ התוס' בתמורה (כז ב) ד\"ה לא דדין זה אינו אלא בבעה\"ב הפודה הקדש שלו אבל גזבר כו' ע\"ש א\"ש לשון מעילה כפשטיה. ומש\"כ התוי\"ט ולמאי דתנינן כו' מעיקרא לקול\"מ. תמוה דמ\"מ מעילה לית בהו רק דצריך להשלים המותר. וזהו ג\"כ כוונת התוס' במש\"כ אלא שלא היו רוצין היינו משום הא דוצריך לעשות דמים:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אלו ואלו מתכוונים להקל לשון זה ג\"כ לקמן פכ\"ז מי\"א:</b>",
+                "תוי\"ט ד\"ה והחופן. והר\"ב העתיק וחפני קטורת. לפלא שלא הרגיש השינוי שבהרע\"ב בהקומץ אה\"מ ג\"כ שהעתיק קומץ המנחה ומשמעו על כמות הקמח או העיסה בהקומץ דומיא דחפני קטורת. ולגי' דידן שב על האדם הקומץ והחופן:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה כפונדיון. </b>עי' כה\"ד ומשמע דבא להורות לנו כמה יכיל מקום הפונדיון דהיינו כשיעור הגדר מן ל\"ב שעורים. אבל ז\"א חדא דאולי פונדיון עביו יותר מן עובי איסר כמש\"כ התוס' בהזהב (מד ב) בדינר זהב נגד דינר כסף. שנית דהרע\"ב לא באר שם כוונתו אם באורך השעורים או ברחבם. שלישית דכתב שם בעצמו עליו דלא דק ע\"ש. וא\"כ נפל הדבר בבירא:",
+                "<b>ד\"ה וחבר. </b>ונ\"ל דמתיבת או דריש כו'. נעלם מכ\"ת ראיה לדרשה זו משבת (ר\"ד כז. סג ב) דדריש להדיא מאו בגד לרבויי כה\"ג ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ד\"ה חוץ. </b>והא דקתני חוץ ל\"ד דהא כלב שבים כו'. התו\"ח הקשה לעיל רפ\"י דא\"כ מדוע לא הביא הש\"ס בעירובין ראיה מכאן דאין למדין מה\"כ כו'. ולק\"מ דהא איכא למידחי דאתיא דלא כר\"ע. והתוי\"ט כתב כן לפי האמת אחר דמוכח ממ\"א דאין למדין מה\"כ ומדוע לא הקשה כן על הא דפי\"ד מ\"ג שרמז עלה התוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>שיש להם מעשה ואין להם מחשבה. </b>וכ\"א בפ\"ח דטהרות מ\"ו ובמכשירין ספ\"ג ורפ\"ו. והרל\"ץ שכח לציין כאן לשם ושם לכאן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ד\"ה ומקל. </b>וכלומר כו'. מדוע לא פי' כפשוטו שהיה דרך לשלם מכס ממזוזות. וכמו שהיה נהוג בארצנו לתת מכס מספרי יהודים המובאים מחוץ למדינה עד שבא אדונינו הקיסר הרחמן אלכסנדר השני [נ\"ע] ר\"ה ובטלו. ומש\"כ עוד ואפשר כו' נושאים מזוזה עמם כו' ומדוע לא הביא ממנחות (ס\"ד לב) תלאה במקל כו' של בית מונבז המלך כו' ע\"ש ובפירש\"י:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה רי\"א מודים כו' </b>נראה דהאי מודים קאי אסוף דבריו על וביניהם אינו נמדד וכה\"ג ספ\"ק דפסחים ע\"ש בפרש\"י בד\"ה מודה ר\"א או אגב דאמר ת\"ק מודים אמר איהו נמי מודים וכה\"ג בב\"ב (קנח ב) במשנה לפי' רשב\"ם שם והתוס' בב\"מ (לז ב):"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה וחפוי דהוי מתכת המשמשת את העץ. </b>לכאורה ז\"א אלא המשמש לפשוטי כ\"ע שהם טהורים בפ\"ע. אבל הכא המטה טמאה. ומפי' הרמב\"ם משמע דהטעם משום דהוי תכשיט למטה ותכשיטי כלים טהורים:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ד\"ה מעדר כ\"ע כו' ומהפכים בו אה\"ת. </b>הוא מהר\"ש אבל הר\"ש לשיטתו לעיל פי\"ג מ\"ב בסופה (וכן שם במ\"ז בשם הערוך) ע\"ש. אבל הרע\"ב שפי' שם שהוא מכלי המחרישה והוא מהרמב\"ם ה\"ל גם כאן לפרש כן וכמו שפי' הרמב\"ם הכא. ואולי שהיה לפניו הגירסא פה מעבר כמו שם במ\"ז וט\"ס בדבריו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה נימי הקשר הנוגע בצרכו טמא. </b>עי' פי' הרע\"ב. ולכאורה תמוה כיון דהחבל השני אינו חבור למה יהיה קצהו היוצא מהקשר טמא אשר ע\"כ נ\"ל דנימי הקשר היינו דוקא לאחר שסרג גם מהחבל הב' למטה ונימי הקשר בולטין מן הסירוג ולחוץ. והתוי\"ט בד\"ה והנוגע מן שלא הבין כן תמוה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>רי\"א כו' י\"ט מטמא שנים ופוסל א' כו'. </b>עי' מל\"מ פכ\"א מהל' כלים דמ\"ל נמי שיטמא ג' כו' כגון אדם (וה\"ה כלים להתוספתא שהביא התוי\"ט ברפ\"ה דזבים ועי' מל\"מ פ\"ו מהל' מו\"מ באורך) הנוגע ובשעת מגעו נגע באוכלין כו' אלא שהתנא באוכלין קמיירי ובהגהה בנופ\"ש הקשה עליו דע\"כ מתני' איירי בשפירש דאי לא פירש גם חוץ לעשרה מטמא ב' כו' ככלים הנוגעים במדרס בשעת מגען. ודבריו תמוהים דגם המל\"מ מודה בזה דמיירי שפי' המיזרן מן המטה. רק שאומר דאם אדם (או כלים כנ\"ל) היה נוגע במיזרן (אף לאחר שפירש מן המטה) בשעת מגעו של האדם מטמא עוד ב' ופוסל א' גם דבריו בנופ\"ש בזה מגומגמין:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אר\"י אימתי בזמן כו' או שאין לה לזבז טפח </b>משמע דאם אין לה לזבז אף שגבוהה י' או אם אינה גבוהה י' אף שיש לה לזבז טמאה. אבל מפי' הרמב\"ם משמע דא' מהן מטהרה הגובה או הלזבז וכן מסתבר. ולכן נראה שט\"ס במשנה וצ\"ל ושאין לה לזבז:",
+                "<b>שם מפני שבטל העיקר בטלה הטפלה. </b>עי' פי' הרע\"ב כאן ובר\"פ דלקמן ולשונו מגומגם (ועי' לקמן פכ\"ד מ\"ד בתוי\"ט) ולעד\"נ דהא משמע מת\"כ שהביא הר\"ב שם במ\"ג שאין טמא מדרס אלא כלי. ולכן כיון שבטל העיקר שבעבורו נעשה בטל ממנו שם כלי משא\"כ אלו שחשבה המשנה שם ברה\"פ מתחלתן נעשו נמי לשכיבה כמו שהביא שם התוי\"ט בשם הרמב\"ם ולכן אע\"פ שבטל בית קבולו עדיין שם כלי משכב עליהם שהרי גם בעבורן נעשו מתחלה. ופי' הרמב\"ם בזה לכאורה נסתר מלקמן פכ\"ב מ\"ז וצ\"ע:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>עריבת פיסונות בש\"א מדרס ובה\"א ט\"מ. </b>טעם הרע\"ב בב\"ש והוא מהר\"ש חסר טעם. ולע\"ד נל\"פ טעם פלוגתתן דקי\"ל דטומאת מדרס היא ג\"כ ע\"י השענה (ס\"פ דזבים) ושם ברפ\"ד תנן נוטלת עריבה כו' טמאים מדרס ופי' הר\"ב מטעם השענה. ולפ\"ז עריבה דהכא דבשעה שנושאה מלאה אבנים נשען עליה ג\"כ לכן ס\"ל לב\"ש דזה נקרא משמשת ישיבה עם מלאכתה דמ\"ל ישיבה ומ\"ל השענה. וב\"ה סברי דכיון דהא דבעינן מיוחד לשכיבה או לישיבה נ\"ל מישכב וישב בעינן דוקא שכיבה או ישיבה ממש:",
+                "<b>שם עריבה שנסדקה טמאה מדרס. </b>לפי' הרע\"ב שהוא מהרמב\"ם צ\"ל כיון דנסדקה שוב אין מתקנין אותה אלא שעומדת מעתה לשכיבה עי' לשון הרע\"ב לקמן פכ\"ד מ\"ג. ול\"ד לתיבה שנפחתה מלמטה דפ' דלעיל מ\"ז ע\"ש בתוי\"ט בשם הרמב\"ם משום דדרך לתקנה ואינה עומדת עדיין לשכיבה או לישיבה:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה חמת. </b>ומוציא כו' קול של שיר כשנופח בפיו נראה דר\"ל כמו שנופח בפיו:",
+                "<b>ד\"ה טהורה. </b>דכיון שאינה מלאה מתגלגלת. פי' בשעת מלאכתה דהיינו שמוציאה רוח להחלילים אז מתרוקנת מעט מעט מהרוח וקופלת בעצמה ולכן אינה ראויה אז למשכב:",
+                "<b>ד\"ה מקבלת מדרס. </b>ולא ידענא כו' ול\"נ דאשמ��ינן דל\"ת כשנטמאה במדרס תחלה כשנסדקה אף שאח\"כ כשנתפחה נטהרה מ\"מ כשנסדקה שוב חזרה לטומאתה וכמו שפי' הרע\"ב בר\"פ דלעיל גבי מטה כשפרקה קמ\"ל דמקבלת מדרס ר\"ל מכאן ולהבא אבל מעצמה מחמת טומאה הקדומה לא ונכון בעז\"ה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה הנוגע בצמר וצ\"ע כו'. </b>והרא\"ש כ' דלא מיירי השתא בבגד אלא דהאימה היא של מתכת או של עץ ויש לה בית קבול ע\"ש. ול\"נ דהכא איירי דהחוטין שכבר נטוו נטמאו בנגעים ר\"ל שבא עליהם הנגע. ולהכי נקיט צמר דמטוה שלהן מיטמאין בנגעים מיד משא\"כ מטוה דפשתן דאינו מיטמא עד שיתלבן כדאיתא פי\"א דנגעים מ\"ח:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה כסא של כלה. </b>דהא לדידיה כל חפוי מטהר. י\"ל דע\"כ לא מטהר אלא משאר טומאות אבל לא מטומאת מדרס. עי' לקמן פכ\"ד מ\"ד בתוי\"ט שהאריך בכיוצא בזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה כסא כו' שאין הנסרים בולטין כו'. </b>ולדעתי כונת הרע\"ב במש\"כ שאין הנסרים בולטין היינו הלוחות העשויות לשבת עליהן וכ\"נ להדיא מפי' הרא\"ש. ולכן דקדק לפרש נטלו דמתני' נשברו ור\"ל שהקצוות נשארו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה וכרכמו ומשאו פנים </b>נ\"ל דהווי\"ן המה בכאן לשמושי או ודלא כנראה מהתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ששתי רגליו כו' אבל הספסל עצמו טהור כו'. </b>והוא מהרמב\"ם. ונראה דבחבורן הכל טמא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>בהר\"ב ד\"ה זריז. </b>ובאשקלון עושים אותן של עץ. לא ידעתי מאין לקח לפרש כן ומאי דחקיה. ובר\"ש מפורש שהוא של עור:",
+                "<b>שם ד\"ה אבל אוכף של נאקה. </b>ורבותי פירשו כו'. ול\"נ להכריע כפי' הראשון מדקאמר ר\"י אף כו' מכלל דידע דת\"ק יוצא לחלק באוכף דטמא מושב ולכן כיון ששמע ליה בטפיטין לומר דא\"מ אלא משום מרכב אפסקיה לדיבוריה ואמר דאף זה מטמא משום מושב כמו אוכף. ולפי' רבותיו צ\"ל דהאף קאי אטמא מושב דמסיים. ובמגילה (ד) בד\"ה שאף הבאתי בס\"ד כהאי גוונא טובא ע\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה והבאה במדה וכו' אפס כי עז וק' עלי הא דתנן ברפ\"כ דטמאים מדרס וא\"ט בשאר טומאות כו'. </b>שם ליתא להאי סיומא וא\"ט בשא\"ט ואיכא לפרושי דנקט מדרס לרבותא. אפס דמפי' הרמב\"ם שם משמע דטהורין משאר טומאות:",
+                "<b>בא\"ד וא\"צ לפ\"ז לדחוק בפי' לשון רש\"י כו'. </b>תמוה דהרי רש\"י שם מיירי בפשוטי כ\"ע ובזה אפי' הרמב\"ם מודה דטמא אף בשאר טומאות וכדמוכח ההיא דבכורות:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה ושל עור הדג טהור מכלום. </b>משמע דאף אם ראוי למדרס כגון שמקבלים. וכ\"מ לעיל פ\"י מ\"א. דאל\"ה אם היו ראויין למדרס לפי הכלל כל הטמא מדרס טמא טמא מת לא היו מצילין בצמיד פתיל. וק\"ל מ\"ש ממפץ דלדעת התוס' בשבת (פד) בד\"ה מפץ שהוא של שיפה וגמי דאין להם שום טומאה ואפ\"ה איתרבו לטומאת מדרס מוכל המשכב כדפרש\"י שם. ואף דמסקינן שם לחלק בין מפץ לכ\"ח דמפץ יש במינו טהרה במקוה ופי' התוס' שם בד\"ה לאפוקי דר\"ל בגדולי קרקע. ודגים מסקינן בעירובין (ר\"ד כ\"ח) דלאו גדולי קרקע נינהו. מ\"מ יקשה למאי דס\"ד דאביי שם דמיקרו ג\"ק. וי\"ל דבאמת היה יכול הש\"ס להקשות מזה על אביי אלא דניחא ליה טפי להקשות מדידיה אדידיה. ולפ\"ז כלים מעוף ראויים להתטמא מדרס דאמרי' בעירובין שם דהן ג\"ק. ולכן א\"ש דל\"א כאן אלא ושל עור הדג טהור. וכן לא נצטרך לדברי התוי\"ט לעיל רפ\"י בסד\"ה עצמות הדג. אבל העיקר נראה דאף בהמה לא מיקריא ג\"ק ממש כמש\"כ רש\"י ותוס' בסוכה (ס\"ד י\"א) ותוס' בשבת (עג ב) ד\"ה מפרק ובש\"מ. אולם עדיין קשה לרבא בשבת שם (פד ב) דמסיק שם טעם אחר לכ\"ח שאינו מטמא מדרס. וי\"ל דרבא ל\"פ על תירוץ הראשון דבעינן יש במינו טבילה דהא גם דברי\"ש תנא כמשכב נדתה כו' אף משכבה נמי אית ליה טהרה במקוה אלא לרווחא דמלתא אמר טעם אחר לכ\"ח:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה של ספרין. </b>ובפכ\"ח מ\"ד איפליגו תנאי. וכן הר\"ש והא\"ר שם זווגום אהדדי. ול\"י מדוע לא פי' דהכא ר\"ל של המגלחין וכמו בפ\"ט דכלאים מ\"ג ע\"ש בפי' הר\"ב ועי' מו\"ק (יח ריש ע\"ב) בתוס'. ועי' לעיל מ\"ב בתוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב מהוהה בגד כו'. </b>אנן בקופה קיימינן ולשון הר\"ש והערוך יותר אינו מדוייק. אבל לשון הרא\"ש בזה מדוקדק:",
+                "<b>ד\"ה </b>קטנה על הגדולה. בין שתיהן כו'. הוא מהר\"ש. אבל מלשון המשנה דלא תני היו שוות אלא בסיפא משמע דאחר הגדולה הולכין אפי' היא מהוהה והקטנה בריאה:",
+                "<b>ד\"ה טלייה וכו' ומסקנא וכו'. </b>והמפץ כו' והאי לאו כלי הוא מ\"מ טמא מדרס כו'. ק\"ל מלעיל פ\"כ מ\"ג הביא מת\"כ יכול כו' ת\"ל כלי כו' וי\"ל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה וכל שאין לו תוברות אין לו אחוריים ותוך. </b>הרמב\"ם (והרע\"ב אחריו) פי' דר\"ל דאפי' נטמאו אחוריהם נטמאו תוכם. וכ\"מ שמפרש להא דר\"י דלקמן במ\"ג. ולכאורה יל\"פ איפכא דאפי' נטמאו תוכן ל\"נ אחוריהם דגם הם חשיבי לתוך. ודמיא לרובע וח\"ר דלקמן מ\"ד וכ\"מ שמפרש הר\"ש בהא דר\"י במ\"ג. ואולי דחיליה מלקמן מ\"ו ושאר כה\"כ שאין להם אחוריים ותוך שנפלו משקין על מקצתו כולו טמא. וכ\"מ מלישנא דר\"ש במ\"ג:",
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה השלחן. </b>כיון דפניו משופים כו'. והוא מהר\"ש. ולע\"ד הנל\"פ דאף שב' הפנים משופין מ\"מ אותו צד שלמעלה שמשמשין עליו נקרא תוך ואף שראוי להתהפך דומיא דכרים כו' דרישא. ור\"מ דפליג ה\"נ דס\"ל אף באינו ראוי להתהפך כיון שהוא פשוט אין חלוק אחוריו מתוכו וכללא דלעיל פ\"ב מ\"ג ע\"ש בהרע\"ב ותוי\"ט ואתיא כר\"מ. ומ\"מ לענין הלכה יש לפסוק כר\"י משום דה\"ל סתם ואח\"כ מחלוקת ועי' בתוספתא:"
+            ],
+            [
+                "עי' שבת (יז) תד\"ה ועל ובמש\"כ שם בס\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה כה\"כ כו' ויש להם בית צביעה. </b>עמש\"כ בחגיגה רפ\"ג פי' נכון בזה בס\"ד:",
+                "<b>בהר\"ב ד\"ה לעריבה. </b>שאם יש משקים כו' אוחז כו' שמא יגע כו' ויחזרו ויטמאו כו'. מכ\"ז משמע דלכתחלה קאמר ובמשנה דלקמן בפירוש דידים טהורות מפורש בה דלענין דיעבד קאמר. ולשון התוספתא שהביא הר\"ש נאחז בסבך בזה ואין למישמע מינה אם אפי' לכתחלה או דיעבד דוקא:",
+                "<b>שם והלכה כת\"ק וכדמפרש ר\"י. </b>דבריו אלו בלא ביאור דלפירושו הת\"ק מיירי לענין אם נטמא אחד שלא נטמא חבירו. ופלוגתייהו דר\"מ ור\"י לענין אחיזה ואינן עולין לפי' בדברי הת\"ק. ואין לומר דכוונתו הוא ג\"כ לב' הענינים דהל' כת\"ק לענין דאם נטמא זה ל\"נ זה. ולענין אחיזה ה\"ל כדמפרש ר\"י דא\"כ הלכה כת\"ק ל\"ל דהא ליכא מאן דפליג עליה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>פי' הרע\"ב בה מגומגם. </b>ול\"נ דבת\"ק הפי' כהרמב\"ם. ור\"י אומר שלא הוזכר שלא באומן בכלים הללו ר�� לענין זה שאע\"פ שמותרין טמאות מפני שאינו אומן יכול להחזירם וזהו פי' שלא באומן ששמע הת\"ק לענין טומאה. ושלא באומן דשמע לענין טהרה הוא רק בכפיפה מצרית והיינו שאע\"פ שהחזירה מי שאינו אומן נשארה בטהרתה מפני שאף האומן בדוחק יכול להחזירה לכן חזרת הדיוט ודאי אינו כלום:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה ניטל חוטמו או שנחלק כו'. </b>נ\"ל דשנחלק קאי אחוטמו דהיינו שנחלק החוטם לשנים. ודלא כמשמעות התוי\"ט בד\"ה לא הספיק:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה לא והכא שכתב דלא חזי למידי א\"כ כו'. </b>תמוה דהא מתני' אומרת לא הספיק לתקן כו' עד כו' משמע דאח\"כ תיקן. ולכן שפיר מקבלת טומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה עור הכתן. </b>שנותנים לפניהם כו'. ל' הר\"ש שקושרין אותו במתניהם. ולשון הרמב\"ם עור אשר יחגור אותו הפשתני כו'. וכן בד\"ה עור הרופא לשונו מגומגם. ולשון הר\"ש משים על בגדיו:",
+                "<b>ד\"ה עור הסורק. </b>הסורקים פשתן. ה\"ל להודיענו החילוק בין זה לעור הכתן דלעיל דטמא מדרס לכ\"ע. אבל ל' הרמב\"ם בפי' סורק הצמר ונכון:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה ומטלית שטליה על השפה אם פשוטה כו'. </b>עי' פי' הרע\"ב. ופשוט יותר לפרש דהכוונה על מה שתופרין בכתונת מאחורי הצואר (קאלנ\"ר בל\"א) אשר לפעמים כופלין אותו כמו הרגיל אצלינו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>תוי\"ט סד\"ה אר\"י. </b>ה\"נ כשנוטל חוט אחד כו' בעודו מושכו מן החתיכה כו'. ר\"ל דחוט אחד איננו מפרישו בב\"א אלא מתחיל להפריד קצהו האחד ומפרידו והולך עד קצהו השני. ולכן בעת אשר מתחיל להפרידו (וכל החוט עדיין מחובר בבגד אשר אז כל הבגד והחוט בכללו עדיין טמאים מדרס) נוגע הבגד בהחוט בקצהו הנפרד ממנו בעת הפרדו דלא הוי בה\"ס כמו בבא מבגד גדול משא\"כ נחלק דרך להפריד חתיכה מחתיכה בב\"א. והתו\"ח לא הבינו במחכ\"ת לכן העלהו בצ\"ע. אבל מ\"מ קשה דהא אז כיון דעדיין היה להבגד טומאת מדרס ה\"ל שבע טומאה ולא מקבל טומאת מגע מדרס עי' מנחות (כד ב) וי\"ל עפ\"י שיטת הר\"ש שהביאו התוס' בחולין (עב ב) בד\"ה אלא דל\"א שבע ליה טומאה בדבר שהטומאה באה עליו מגופו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלו ואלו מתכוונים להקל. </b>כלשון זה גם לעיל פי\"ז מי\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>או שנמצא בו קשר כו' מתאימין. </b>ובפי' הרע\"ב דמתאימין קאי נמי אקשר כו'. והוא מהר\"ש. ונ\"ל דגי' הר\"ש היה קשרים ל\"ר ויותר נראה דהיה גורס שני קשרים דעל קשר שהוא ליחיד לא שייך לומר מתאימין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב ושאינן מצוירות מיוחדים נמי לשאר תשמישין. </b>וצ\"ל דמטפחות ספרים אין הפירוש דכבר שמש בהן לספרים וייחדום להם דא\"כ לכ\"ע שוב אסור לתשמיש אחר עי' בס\"פ נגמר הדין בסוגיא דהזמנה מילתא. אלא דמיירי שעשאן לספרים לבד ולא נשתמש בהן עדיין דה\"ל הזמנה בעלמא וס\"ל לב\"ה דהזמנה לאו מלתא היא כרבא שם דהל' כוותיה כמש\"כ התוס' שם בסוף הסוגיא. ור\"ג סבר כרשב\"ג בנו שם דהזמנה מלתא היא לפרש\"י שם. וביותר לגי' הרא\"ש כאן רשב\"ג א\"ש טפי דאזיל לשיטתו שם ומיושב קושית הר\"ש כאן ע\"ש. אבל עיקר פי' הרע\"ב דמ\"ס אינן נקראין משמשי אדם וטהורים מכל טומאה. קשיא (דאין) [דאיך] יפרנס לפ\"ז משנה הסמוכה כפה כו' אבל טמא ט\"מ. כיון דכבר נאסרה לשאר תשמישין לאביי בהזמנה ולרבא בכרכתו כדפי' הרע\"ב וכדאיתא בסוגיא שם אמאי טמא ט\"מ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה שעשאו שליח כו'. </b>ואפי' בלא שינוי מעשה. ע\"כ ר\"ל שלא עשה שינוי מעשה בגופו כגון להתיר תפירותיו אבל מ\"מ עשה בו מעשה השטיח ששטחו על הארץ לישב עליו דבמחשבה גרידא אינו עולה מידי טומאתו. אבל מ\"מ צ\"ע מלעיל פ\"ו דפסק כב\"ה דלא מיטהר אלא משיקשר ולא כר\"ע דאמר משיקבע ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>שם דתנן בסוף זבים הנוגע במשכב מטמא שנים כו' דכ\"ז שהכלי נוגע במדרס כו'. </b>וכ\"ה לשון הר\"ש. ותימה דזה לא נאמר אלא באדם אבל כלים אדרבה תנן התם במ\"י זה\"כ כל הנוגע בא' מכל אה\"ט מטמא א' כו' חוץ מן האדם ופי' הר\"ש והרע\"ב כגון אוכלים וכלים כו' מטמאים אחד ופ\"א ואפי' בשעת מגען. אבל עי' בהר\"ש שם ברה\"פ בשם התוספתא וכ\"כ התוי\"ט שם בקצרה וא\"ש. רק שנצטרך פה להגיה קצת במש\"כ דתנן בסוף זבים כו' כי יכוונו על התוספתא הנ\"ל. ועי' במל\"מ שהאריך בפרט זה בפ\"ו ממטמאי מו\"מ ה\"ו:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה אבל. </b>ומלמטן היינו שאם היא מתהפכת כו' וכ\"ז דוחק מאד. ול\"נ דלפירושם מיירי כגון שהחלוק קצר והוא רוצה להאריכו ע\"י מטלית שמחבר לו. ואם מאריכו בשוליו אז מחבר עליונה של מטלית לתחתיתו של חלוק ותלוי כדרכו ולכן הוי חבור. אבל אם מאריכו מלמעלה ע\"כ מחבר תחתיתה של מטלית לעליונו של חלוק ואז מתכפלת המטלית נופלת על החלוק ואינה מועלת כלל לכן לא הוי חבור. ומלמעלן ומלמטן קאי על המטלית כדברי התוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>יתר מכאן אם רצה לקיים טהור. </b>ועי' בפי' הרע\"ב. והנה מצאנו במקרא ג\"כ דמלת אם משמשת בלשון אע\"פ. אם יתן לי בלק כו' לא אוכל כו'. ואם יהיה היובל כו' (סוף מסעי) ע\"ש בפירש\"י. וכבר כתבתי בזה בברכות (לד) ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה שירי. </b>וכאינך דמתני' ז' ח'. ואני אומר דערבך ערבא צריך דגם שם נוכל לפרש שירי כפשוטו. ועוד נ\"ל דמלת שירי דבמ\"ח מוסבת ג\"כ על יד מגריפה ושל סיידין דתני אח\"כ וא\"כ יהיה ב\"ש לחומרא וב\"ה לקולא. ובתחלתן אולי גם ב\"ש מודו. ומיושב מה דלא תני להו בעדיות. והתוי\"ט נדחק בזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב והיינו נמי טעמא דכל הנך ידות כו'. </b>ומה יענה לשל חרשין דשיעורו ג\"ט. וע\"כ צ\"ל דטפח ג' הוא לרווח בין ידיו להקורנס. או לאחורי ידיו. א\"כ גם באותן ששיעורן ב\"ט נוכל לומר דאוחזן בידו אחת וטפח הב' הוא לרווח כדאמרן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>תרווד כו' ר\"ע מטמא. </b>נ\"ל דטעמו כדלעיל פ\"ב מ\"ח בלפיד ע\"ש. וריב\"נ דמטהר י\"ל דטעמו כיון דטומאת כ\"ז מדרבנן לא החמירו בהם כ\"כ אא\"כ קבולו להדיא:",
+                "סליק מסכת כלים. בעזרת אל אלים "
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Vilna Edition",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "רש״ש על משנה כלים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Tahorot"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Tahorot/Rashash on Mishnah Makhshirin/Hebrew/Vilna Edition.json

@@ -0,0 +1,172 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Rashash on Mishnah Makhshirin",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI",
+    "versionTitle": "Vilna Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "משניות דפוס ראם, ווילנא תרס\"ח",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "רש״ש על משנה מכשירין",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Tahorot"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "הן לא נמצא טעם נכון בדברי הרמב\"ם ותוי\"ט על סדר מסכת זו אחר מסכת נדה. ולעד\"נ איידי דתני בפ\"ב דנדה מ\"ו אר\"מ אם אינו מטמא משום כתם מטמא משום משקה וע\"ש בפירוש הרע\"ב להכי תני בתרה מכשירין וכיוצא בזה משני הגמרא ריש תענית:",
+                "<b>משקין טמאין.</b> פי' הא\"ר כגון משקין של זב וזבה כמו רוקו כו'. ועי' ספ\"ג דטבו\"י דמשמע דאף בטמא שרץ לכ\"ע מכשיר. ומש\"כ עוד דאי במשקין שנטמאו מאחרים שלא לרצון המ\"ל הא משקין נמי לא מקבלי טומאה אא\"כ חשב אותן כו'. אנכי תמה דהא בשבת (יז) אמרי' דאיכא למ\"ד דכלי טמא חושב משקה (הביא גם הר\"ש כאן) וא\"ל דמתני' אתיא כוותיה ובפרט דר\"מ הכי ס\"ל בתוספתא כמו שהביא התוס' שם והר\"ש לקמן פ\"ד מ\"ה וסתם מתני' ר\"מ. ועמש\"כ לקמן פ\"ד מ\"ו. ובפ\"ג מ\"ב בתוי\"ט בשם מהר\"ם. וכ\"נ שהבין הט\"א בחגיגה (יט) בד\"ה ידיו טהורות. אך מה שמוכח בדבריו שם דאפי' ידים טמאות חושבין משקה ל\"י מנ\"ל הא דע\"כ לא שמעינן אלא כלי טמא: ",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה ה\"ז.</b> שאם אתה אומר מקבלים הכשר במחובר אין לך כו'. ק\"ל מאי ראיה היא זו. התם י\"ל משום דלא אחשבינהו למי גשמים לדבר תלוש ועמש\"כ התוי\"ט לקמן פ\"ד מ\"ג בשם רש\"י מת\"כ. אבל אם היה משקה שתחלתו לרצון לצורך תלוש ואח\"כ נפלו על המחובר י\"ל דהוכשרו:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>או סוכה ונפלה על חברתה.</b> נראה דלפי' הרע\"ב גרסי' הכא ג\"כ ונפלו. ומש\"כ הרע\"ב (וכן הרמב\"ם) מן המים שרגילין להשקות אותן. ע\"כ צ\"ל שלא היה תחלתן לרצון. ומה שנטלן להשקות הזרעים לא אחשביה אלא לצורך מחובר. ועמש\"כ לקמן בסמוך:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה המרעיד.</b> ומת\"ד שם כתב הכ\"מ כו' ונפל ע\"ח או סוכה ונפלה ע\"ח כו'. ע\"ש בכ\"מ עצמו שנראה מדבריו להדיא. שפי' שנפלו על המים על חבירו. וכן בסוכה נפלו המים על חברתה. אבל כן היה נכון לפרש לגי' הרע\"ב ונפלו כו' אבל לגי' הרמב\"ם (בחבורו) ונפל כו' ונפלה כו' וכ' אח\"כ ונפלו המים כו'. משמע שמפרש שנפל מתחלה האילן או הסוכה עם המים שעליהן ע\"ח. ואח\"כ נפלו המים מהן על הזרעים: ",
+                "<b>בא\"ד לפי שלא נתכוון שיפלו על אותם זרעים וירקות המחוברים לקרקע.</b> וסיים שם הכ\"מ אבל אם נתכוון שיפלו על המחוברים ה\"ה בכי יותן. ולכאורה ק\"ט דהא בעינן שיחשבם לדבר התלוש דוקא כדאיתא לקמן פ\"ד מ\"ג וע\"ש בתוי\"ט מה שהביא בשם רש\"י מת\"כ. וכ\"כ בר\"פ בד\"ה שתחלתו. וצ\"ל דיש חילוק בין מעשה למחשבה דדוקא מחשבה אינה מועלת למחובר אבל היכא דעביד מעשה בהמים גופייהו או בדבר שהם עליו כגון הכא שמרעיד את האילן או את הסוכה שהן עליהן אפי' לצורך מחובר מהני. וכצ\"ל לפי' הראב\"ד דלקמן לפי מש\"כ שם בדעתו ז\"ל. וזה דלא כמש\"כ לעיל בסמוך בדעת הרע\"ב והרמב\"ם בפירושו. ועדיין צל\"ע: ",
+                "<b>בא\"ד ובה\"ס אעפ\"כ אינו כמרעיד להשיר ממנו משקים שהרי כו'.</b> משמע אבל אם היה מכוון להשיר אה\"מ אפי' בכה\"ג שנפלו תחלה ע\"ח ואח\"כ על הזרעים כו' מודו ב\"ה דמוכשרים והיינו אם נתלשו אח\"כ ומשקה טופח ע��יהם כדמסיק אליבא דב\"ש ודלא כהרמב\"ם שמפרש דפלוגתתן הוא במתכוון להשיר את המים ואפ\"ה ס\"ל לב\"ה דלא מכשרי. וזהו כוונתו בראשית השגתו במש\"כ הל\"ל שאין מקבלין הכשר במחובר כו'. ור\"ל אבל שארי פירות תלושין שנגעו באותן המים נתכשרו. ודלא כהרמב\"ם (כפי שמפרש הכ\"מ) וזה דלא כהבנת הכ\"מ בכוונת השגתו. אך מש\"כ שם ונתלשו ועדיין משקה טופח עליהם לרצון. הוא דבר מתמיה. דא\"כ למאי מתבעי דיוכשרו במחובר לרצון דמי גרע מעודהו הטל עליהן ושמח ה\"ז בכי יותן דבב\"מ (כב). וכן מהא דהמוליך חטין לטחון וירדו עליהם גשמים אם שמח בכ\"י לקמן פ\"ג מ\"ה. וכה\"ג שם במ\"ו ומ\"ז. ונ\"ל דתיבת לרצון הוא ט\"ס וצריך למחקה. וכן בסוף השגה לא כתב רק אם נתלשו ומשקה טופח עליהם ולא הזכיר לרצון. ולפי האמור י\"ל דלהכי נקיט פלוגתייהו בכה\"ג ר\"ל בנפלו תחלה ע\"ח לרבותא דב\"ש. ונ\"מ ג\"כ לב\"ה היכא דנתכוון להשיר את המים דאפי' בכה\"ג מודו ולאפוקי מדעת הרמב\"ם דפליגי בזה. ולכן ל\"י מה שדקדק הראב\"ד על הא דנקיט זרעים כו' מחוברים ולא דקדק אהא דנקיט בנפלו תחלה ע\"ח. וגם הא דמשני לרבותא לב\"ש נקיט הלא גם לב\"ה יש נ\"מ כדאמרן: ",
+                "<b>בא\"ד וכ\"ע הכ\"מ וז\"ל ומ\"ש כו' משמע דלב\"ה אין בכ\"י וסתם מתני' כו' גבי פירות שנפלו לאמת המים כו'.</b> תמוה דהתם כשחשב שיודחו ידיו א\"כ אחשבם לצורך ידיו. גם מה שהביא מצנון וקופה וסיים ומינה נשמע דה\"ה כשנפלו מים על ירקות המחוברים ונתלשו כו' דלא כב\"ה. ג\"כ תמוה דהא ב\"ה מודו היכא דנתכוון להשיר המים כדכ' הראב\"ד. וצנון הרי הדיחתו וא\"כ ניחא לה למחובר מיהת והוא ע\"י מעשה דהדחה דמהני אף לצורך מחובר כמש\"כ לעיל. וקופה ג\"כ פי' הר\"ש שם דניחא ליה בהדחתה הביאו התוי\"ט שם: "
+            ],
+            [
+                "<b>הנוער כו' בש\"א בכ\"י כו'.</b> נראה דאזלי לשיטתייהו דלעיל במ\"ב דלב\"ש את שבו ג\"כ בכ\"י משום דנפרשו מענף לענף. וב\"ה שם עד שיצאו מכולו ר\"ל מהאילן כולו:"
+            ],
+            [
+                "<b>עי' בר\"ש שהביא תוספתא זב וטמא כו'.</b> יצאו מכולו הרי אלו מוכשרין וטהורים כו' פי' כו' ומשיצאו שוב לא נגעו בזב וטמא. ותימה מ\"ש מהא דאמר שמואל וכרישה עצמה הוכשרה כו'. ותמיהא לי טובא דהלא שם בכריתות מוקי לה (מפני זה) רב יוסף בנתזין בכל כחן ע\"ש וצע\"ג:"
+            ],
+            [
+                "<b>הנופח בעדשים לבודקן.</b> עתוי\"ט בשם הרמב\"ם. ולע\"ד נל\"פ שנופח להשיב ברוח פיו הפסולת שבהן ורואה אח\"כ כמה נפחתו מכמותן בהסתלק הפסולת מהן. ונראה שכן פי' ג\"כ הר\"ש והרע\"ב מדנתנו טעם לר\"ש מפני שלא נתכוון לכך: ",
+                "<b>בהרע\"ב וחכ\"א בכ\"י כיון שנתכוון לנפח ודרך הרוק לצאת כו'.</b> ק\"ל מי עדיף זה מטומן פירותיו במים דסיפא דודאי ידוע שיתלחלחו ואפ\"ה אינן בכ\"י. ועי' תוי\"ט לקמן פ\"ה מ\"ה בד\"ה לידע. ונ\"ל דהרע\"ב במחכ\"ת ל\"ד בהעתיקו פי' הר\"ש בטעמא דר\"ש ומדבריו משמע דל\"ג פלוגתא דחכמים ע\"ש. וכן ליתא בגירסת המשניות שבגמרא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה וטהורה. </b>כגון מרחץ של מי מעיין. לכאורה קשה א\"כ אמאי בכ\"י דהא כ' לעיל במ\"א אבל בא במים מחוברין דל\"מ לא. וצ\"ל דמיירי שמשך מי המעיין למרחץ ומחובר למעיין וכמש\"כ בס\"ד לעיל פ\"א מ\"ג דבדעביד מעשה אפי' במחובר מהני לכשיתלשו. אבל שם כתבתי שאין דעת הרע\"ב כן. ואילו כאן הכוונה אם אח\"כ חשב עליהן בתלוש ולא אשמעינן אלא שהזיעה חשובה כמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ב' בריכות כו' מחצה למחצה טמא. </b>ק\"ל הציור דמע\"מ. דאם ד\"מ ��טמאה במזרח והטהורה במערב והזיע באמצען. הל\"ל דמחציו ולמזרח טמא ומחציו ולמערב טהור דהוא קרוב לטהורה. וי\"ל בדוחק:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה ממקום. </b>דהכא מסתמא תלינן דממקום קרוב כו' באו. תמוה דפשוט דתרי מילי נינהו. דהתם תני אא\"כ באו ממקום קרוב פי' אם ידעינן דממ\"ק באו אז מותר לספוד בהן מיד וכפי' התוס' הביאו התוי\"ט שם. והכא תני דאם ל\"י מהיכן באו או אפי' ודאי באו ממקום רחוק מ\"מ א\"צ להמתין רק בכדי שיבואו ממקום היותר קרוב שנמצא בו ירק וכדמסיק הר\"ב בטעמיה והוא כדעת הרא\"ש בפ' א\"צ והביאו הטור בסי' תקט\"ו באו\"ח:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>הולכין אחר רוב הנחתומין. </b>לפי' הב' שבהרע\"ב קשה דלענין טומאה וטהרה ה\"ל לילך אחר רוב הלוקחין. ואם הם ע\"ה מה יושיענו רוב נחתומי חברים דכיון דבאו לרשות הלוקחים הרי נטמאו אצלם:"
+            ],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב בעומד ורואה משעה שנשחט כו'. </b>דבריו שלא בדיוק שהרי כ' התוס' בחולין שם (נה) בד\"ה הכא דהיכי שראה שנפרש הוי ליה כקבוע דקמע\"מ דמי. ולשון רש\"י שם בעומד ורואהו משעה שנפל מיד האדם כו' וזה א\"ש דבשעה שנפרש ממקום הספק לא ראה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>רי\"א כו' וכל שאינו כנגד המים אינו בכ\"י. </b>פי' הא\"ר אע\"פ שנתלחלחו מאותן שכנגד המים לא ניחא ליה כו'. וק\"ל כיון דמ\"מ ניחא ליה באותן המים שילחלחו מיהא את שכנגדן ה\"ל תחלתו לרצון. ותליא בפלוגתת ר\"ש ורבנן לעיל ספ\"א באוכל שומשמין באצבעו דלרבנן בכ\"י. ולולי פירושו הנל\"פ כל שהוא כנגד המים (ר\"ל אם אפי' רק כ\"ש כנגד המים דניחא ליה מיהא באותן מים שכנגדו) בכ\"י ר\"ל כל הפירות. וכל שאינו כנגד המים היינו שאין בו כלל כנגד המים אינו בכ\"י. וגי' מהר\"ם ופירושו ג\"כ תמוה דלחלוחית המים עצמה תכשירום דלא גרעה מזיעה הבאה מחמת מים לעיל פ\"ב במ\"א ב' ג'. ואולי דמלחלוחית המים אינן רק נתפחים ואין בהם טופח כדי שיכשירום:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה ושאר כו'. </b>דהואיל וסתמן אינן נבלעין בחבית לא היה לרצון. וצ\"ל דתחלת ביאתן לעולם היה ג\"כ שלא לרצון דאל\"ה הא קי\"ל דכל שתחלתו לרצון כו' ה\"ז בכ\"י ודוחק:",
+                "<b>בא\"ד דיותר ראוי להפליט ממה שיהא נבלע כו'. </b>ראייתו אינה מכרעת כ\"כ. אבל יש ראיה לזה מפ\"י דתרומות מ\"ז וכמו שהעירותי שמה. אכן כאן א\"צ לזה דכשהמשקין חוץ לחבית נצרך שתבלע תחלה וגם לפלוט אח\"כ לתוך הפירות:",
+                "<b>בסה\"ד ומהר\"ם גורס כו' וסתם מתני' ר\"מ וכי היכי דא\"ל כלי טמא כו' ה\"נ כו'. </b>תמוה דתלי תניא בלא תניא. דזה דמשקין טמאים מכשירין היא משנה מפורשת בריש מכילתין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ד\"ה הרודה. </b>אע\"ג דבמתני' דלעיל אמרי' דמתוך דופני החבית נפלט. ל\"ד אהדדי. אלא כאוכלא לדנא דהתם הואיל דהמשקין אדוקין אצל דופני החבית אמרי' שפיר דמבעבעין דרך דופניה. אבל הכא דמפסיק חלל דמסתמא איננה מלאה ואפי' מלאה אינו מבעבע לעלות מעלה. ואי דמי טפי יש לדמות לשק דר\"פ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ד\"ה ואם. </b>ואם נתנן שם כו' שאין לו מקום כו' אע\"פ שיודע כו'. ק\"ל דהא הליחות שבעריבה הוויין תחלתן לרצון. וע\"כ מיירי שלעריבה ירד תחלה דלף שלא לרצון. ואע\"ג דכבס בהן אח\"כ לא תחשיב אלא המים שנתכבס כסותו בהם אבל לא הנשארים מדובקים בעריבה. ובדלא עביד בידים בתחלת ביאתן אף חכמים דהאוכל שומשמין דספ\"ק מודו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ד\"ה איני חושש. </b>והטעם משום דלא ניחא ליה כו'. אע\"ג דבדעביד מעשה אפי' לצורך מחובר מהני כמש\"כ בפ\"ק מ\"ג וע\"ש בס\"פ באוכל שומשמין פלוגתת ר\"ש וחכמים מ\"מ בכה\"ג ע\"כ יש חילוק בין לצורך תלוש ובין לצורך מחובר וכ\"נ לומר לדברי מהר\"ם. אולם מה שסיים הכ\"מ אע\"פ שעכשיו שמח כו' והוא לפרש לשון הרמב\"ם שם \"ואע\"פ שהוא שמח\" צ\"ע כי מדוע יגרע זה מכל הני אם שמח דתנינן לקמן. אם לא שנדחק לפרש שלא שמח אלא לאחר שנתנגבו החטים דלא מהני אז שמחתו כדאיתא בב\"מ (כב):"
+            ],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה או אם חלחל. </b>ערבוב פירושים בדבריו. שמש\"כ שנענע עד במים הוא מפי' הרמב\"ם וכוונתו במים שעל הגג עצמו. ומה שסיים שבתוך הצינור הוא מפי' הר\"ש והוא מפרש חלחל ר\"ל שדחה הפירות לתוך הצינור. ונראה שגי' הרמב\"ם לתוכן ושל הר\"ש לתוכו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא אם עמד והדיח. </b>נראה לי דר\"ל או שהדיח. דבעמד לחוד נמי סגי כדלעיל בסוף משנה ה':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב. ונטמאו המשקין שירדו עליו. </b>עי' בכריתות (טו ב') דמבואר שם דגם המשקין טהורין ע\"ש בפירש\"י ותוס' ובר\"ש לעיל פ\"א מ\"ה מה שהביא בשם התוספתא ומש\"כ שם:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בש\"א ישבר ובה\"א יערה. </b>עי' א\"ר. ולעד\"נ דאזלי לשיטתייהו דלעיל פ\"א מ\"ד. דלב\"ש כיון דפירש מקלח לקלח הוכשר להכי לא יערה. ולב\"ה שם אינן מכשירין עד שיצאו מכל האגודה או מכל השק וה\"ה הכא עד שיצאו מכל החבית:"
+            ],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה ובה\"א. </b>כיון שלא הניחן שם כו'. משמע דאם הניחה במקומה אף ב\"ה מודו. וכדס\"ד דהתוי\"ט בד\"ה אלו במש\"כ דנקט נטלה לשפכה ברישא לרבותא דב\"ש. ור\"ל ולא מיבעיא אם הניחה במקומה דעדיף טפי ולכן אפשר לומר דבהא גם לב\"ה בכי יותן. ול\"י מדוע לא פי' כן התוי\"ט לפום ס\"ד דהשתא. דלהכי נקיט נטלה לשפכה משום דבהניחה גם ב\"ה מודו וכדכתב הרע\"ב. אבל באמת אין סברא לומר בירד הדלף שיועיל הנחה במקומה ואפי' לב\"ש דוקא בנטלה לשפכה וכדמסיק התוי\"ט. ונ\"ל במחכ\"ת דהרע\"ב דלשון הרמב\"ם אטעיה ועי\"ש ותראה דלא אתי אלא לאפוקי היכא דנטלה ממקום זה להניחה במק\"א:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה אלו. </b>ולכן נראה דלא אתא למימר אלא לאפוקי אם שפכה במקומה. גם זה ל\"נ דכיון שהניחה שירד הדלף א\"כ כבר אחשביה מאי מהני מה שחזר בו אח\"כ וכמו שהקשה הראב\"ד לקמן במ\"ט:",
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה אלא א\"כ. </b>מידי דהוה כו'. וצריך לחלק בין זה להא דהטומן פירותיו במים כו'. וכן הנותן פירותיו בשבולת הנהר כו' דלעיל ספ\"א וכן היו רגליו מלאות טיט כו' עבר בנהר כו' דפ\"ג מ\"ז. דהכא כיון דאחשיב מיהא אותן מים שבידיו גם אותן שברגלים מכשירין כיון דא\"א כו'. אבל התם לא אחשביה לשום מים וכה\"ג חילק התוי\"ט לקמן פ\"ה מ\"ה ועמש\"כ שם:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ואם חשב שיודחו ידיו כו'. </b>עי' מש\"כ בס\"ד בחגיגה (יט). ומה שסיים הרע\"ב וה\"ל משקה שסופו לרצון דאע\"פ שאין תחלתו לרצון כו'. זהו מלשון הר\"ש ורש\"י בחולין (לא ב'). לכאורה כאן הוה תחלתו לרצון. דהא הרצון הוא בשעה שנוטלן ואז הוה תחלת ביאתו בתלוש עי' בתוס' שם:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה ידיו. </b>והקשה כו' דלפירות דמעשר אפי' לאוכלן א\"צ נט\"י כו'. תמוה איך נעלם מהם הגמ' שם בחגיגה דלרבנן דר\"מ צריך נט\"י לאכילת פירות דמעשר. (ודע דפירי דהכא כיון דלא הוכשרו ודאי מותר לאכלן אפי' לרבנן ואפי' תרומה דלא הוכשרה א\"צ לנט\"י כמבואר ברמב\"ם פי\"ב מהל' אה\"ט הי\"ג. ודבריהם אינם אלא כשיוכשרו). ומש\"כ התוי\"ט אפי' אי גרס פת אכתי קשה דהא א\"צ כוונה כו' למעשר לנגיעה. תימה דלנגיעת מעשר א\"צ כלל נט\"י כדאיתא בחגיגה שם ובתד\"ה כאן באכילה. אבל כוונת הרו\"ו דאי גרס פת א\"ל דמיירי לאכילה. דלפירות אף לאכילה א\"צ כמש\"כ קודם:"
+            ],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב ונמצא כו' אלא מחמת משקין טמאין שבתוכה שנטמאו כו'. </b>ל\"י איך נטמאו כיון שמחוברין למקוה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>עצים שנפלו עליהם כו' אם רבו טהורים. </b>ועי' בפי' הרע\"ב. ק\"ל דאף דמי גשמים גופייהו לא מיטמאין אא\"כ חשבינהו וכדמוכח בגמ' כריתות שהבאתי בר\"פ. מ\"מ אם יקבלו הכשר ממשקין אחרים למה יגרעו משאר אוכלין דמטמאין בבוא עליהן הכשר א\"כ הכא יתכשרו ויתטמאו כאחד ממשקין הטמאים. ובריש מקואות כתבתי ישוב לזה בס\"ד ע\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה לידע. </b>עי' כה\"ד. אבל מפי' הרע\"ב לעיל פ\"א ריש מ\"ו ל\"נ כן ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה אבל אם נער. </b>שמתכוון להדיחם. והוא מהר\"ש. ול\"י למה הוצרכו לכך הלא פשוט דהוה כמרעיד את האילן דריש מכילתין וטובא איכא לעיל כה\"ג:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הניצוק טהור כו'. </b>לפי' המפרשים אין מקומה במס' זו רק במס' טהרות. לכן נ\"ל דמיתניי' הכא לענין הכשר כגון דהניצוק היה מי פירות ובכלי התחתון היה א' מז' משקין לא הוכשרו המ\"פ הנשארים בכלי העליון. ועי' השגת הראב\"ד בפ\"א מהל' ט\"א ה\"ד. וכן המשנה דלאחריה יל\"פ ג\"כ לענין הכשר:",
+                "<b>בהרע\"ב מפני שהיא סולדת. </b>חוזר אותו עמוד השותת שהיה קצתו כו' ומטמא כו'. קשה דהא ודאי שאינו חוזר אלא אותו שהוא עדיין באויר (דמה שנפל כבר למשקה שבתחתון לא יחזור שוב לאחוריו). וכן לשון רש\"י שהביא התוי\"ט חוזר ראש הניצוק כו'. וא\"כ הוא גופיה מאין יתטמא דהא העמוד עצמו ג\"כ אינו חיבור קצתו לקצתו. וכ\"נ להדיא מלשון הרמב\"ם רפ\"ז מהל' ט\"א. ודלא כלשון הרע\"ב והר\"ש בפ\"ב דטבו\"י שמ\"ז שכתבו דהקלוח לבד נפסל. דז\"א דאינו נפסל רק מקום מגעו בלבד וכ\"מ לשון הרמב\"ם שם בפי' ובחבורו פ\"ח מהל' ט\"א ה\"ז. וע\"ק דהא ד\"ז דניצוק אינו אלא בטבו\"י וכמש\"כ הא\"ר בספ\"ח דטהרות וכמש\"כ בס\"ד בפ\"ב דטבו\"י מ\"ז ע\"ש. וטבו\"י אינו אלא פוסל ולא מטמא אפי' משקה. וכן לשון הרע\"ב במשנה דלקמן גבי מצונן לחם שכ' שהתחתון כו' ומטמאו. וביותר לשון הרמב\"ם בחבורו שמביא שם התוי\"ט שכתב ומטמא הכלי תמוהים כיון דאיירי בטבו\"י. ולענין פי' משנתינו נלע\"ד דהטעם כיון דסולדת לאחריה חשיבי חבור דהוו כאלו כולו גוש אחד וכ\"נ מדברי התוס' בנזיר (נ'):"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה של בית השוקים כו' והידים ממשמשין כו'. </b>וכ\"פ לקמן גבי הקמחין כו'. ונראה דאין הכוונה מחמת חשש סתם ידים. דהא א\"פ את החולין. ודוחק לומר דחיישינן שמא נגע בעוד המשקין עליהם ונעשו תחלה וחוזרין ומטמאין אה\"א. אבל נראה דר\"ל דהמשמוש הוא בידים והחשש הוא משום טומאת גופו. וכ\"כ לקמן גבי דגים והטמא והטהור ממשמשין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ראבי\"א ציר טהור כו'. </b>עי' א\"ר. ולכאורה פירושו הוא נגד הגמ' בכורות (כג ב') אשר הביאה גם התוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב מנין לרבות היין כו' ת\"ל וכל משקה כו'. </b>התו\"ח כ\"ע דא\"ד מובנים דהאי קרא כו' איירי לענין קבלת טומאה ולא לענין הכשר. הן דברי הרע\"ב המה מת\"כ ע\"ש הביאו גם רש\"י בקוצר בחולין (טז). אמם כוונתו דזה אתיא כמ\"ד אין טומאה למשקין כל עיקר כדאיתא בפסחים (טז). ת\"ש וכל משקה כו' מאי יטמא הכשר. מוכח דלמ\"ד דטומאת עצמן מיהא יש להן איירי קרא בטומאה (וכ\"כ הק\"א שם). והרע\"ב פסק בפ\"ד דטהרות דספק משקין ליטמא טמא. אבל נעלם ממנו דברי המהרש\"א בפסחים שם ברש\"י ד\"ה ותלושין דלכ\"ע דרשינן וכ\"מ אשר ישתה לענין הכשר ע\"ש. ואדרבה דברי הרמב\"ם קשים במה שפי' כוונת הת\"כ באמרו נאמרו מים למעלה דר\"ל לענין טומאה. והרי אשר יבא עליו מים יטמא לכ\"ע מיירי לענין הכשר. וכן וכל משקה כו' לדעת הת\"כ שב לענין הכשר כנ\"ל. רק כוונת הת\"כ למילף דאף בטומאת שרץ עצמו עשה הכתוב שאר משקין כמים לענין הכשר. מגז\"ש מים מים מטומאת כ\"ח בדין הכשר. דמק\"ו לא אתיא ליה דכ\"ח חמיר דמטמא מאוירו ע\"ש. ואולי דהרמב\"ם סובר דלדידן דמשקין יש להן טומאת עצמן דרשינן מים יטמא גם בפ\"ע ור\"ל דגם מים יטמא מכ\"ח וכן כל משקה כו'. כמו דדרשינן וכ\"מ אשר ישתה למעלה לענין הכשר ולמטה לענין טומאה כמש\"כ המהרש\"א שהבאתיו לעיל. אבל מ\"מ עדיין צ\"ע דכיון דגם לענין הכשר מיירי קרא טפי ה\"ל למילף הכשר מהכשר מלמילף הכשר מטומאה:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה שבעה. </b>וי\"ל דבלשון בנ\"א דבש סתם הוא ש\"ד. תירוצו לא מחוור כמובן וקושייתו י\"ל משום דקי\"ל לרבנן דדבש תמרים לא איקרי משקה ולכן ע\"כ קרא דויניקהו דבש היינו דבש דבורים. וא\"כ לא מצינו בקרא שיקרא דבש תמרים משקה:",
+                "<b>ד\"ה מי רגלים. דאדם כו'. </b>התו\"ח מסייעו מלישנא דלדעתו ע\"ש. ואין זה סיוע דמצינו בתוספתא הביאה הר\"ש ברפ\"ב דפרה גבי עלה עליה זכר לישנא דלדעת הבעלים. וה\"נ יל\"פ לדעתו היינו דבעלים:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה ואם נפל על הדלעת. עתוי\"ט. </b>והנה גם בחולין (לו) גבי פלוגתת רבי ור\"ח איתא דלעת לענין הכשר:",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה ש\"ז אינה מכשרת כו'. </b>דיש לה שם לווי. ועיין לשון הרמב\"ם בפי'. וקשה א\"כ מי רגלם נמי. וי\"ל דהם מים ממש וכמו דלא מפקינן מי הים מטעם שם לווי. (ועי' לעיל מ\"ד בתוי\"ט ד\"ה שבעה מש\"כ בשם הר\"ש וכל הני תולדות כו') וצריך לחלק בין זה להא דפסלינן אזוב יון כו' בנגעים פי\"ד ובפרה פי\"א מטעם שם לווי. ולולי דבריהם הנל\"פ דר\"א סבר דאינה חשובה משקה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה ר\"א מטמא. </b>ומטמאין כו'. וכן בפי' הרמב\"ם. ול\"י מאין באה להם הטומאה הלא טומאת נבלות אינה עד שתצא נפשה (פ\"א דאהלות מ\"ו) וכש\"כ דלא שייכא טומאה בדם הקזה. ואולי צ\"ל ומיטמאים:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה לרצון. </b>העתיק דברי התוס' אשר דבריהם אינן עולין כלל לפי' הרע\"ב והר\"ש שם ברפ\"א ובכולה מכלתין:",
+                "<b>ד\"ה והמקיז. נ\"ב דמכאן ראיה כו' </b>נראה דאישתמיטתיה במחכ\"ת דברי התוס' בשבת (ר\"ד קמד) שנראה מדבריהם דאזלי בשיטת הרמב\"ם ופירשו שהחולב לרפואה כו' קאי על אדם ע\"ש וכ' דה\"נ ה\"מ כו' מחלב בהמה גופה כו' כמו שהקשה התוי\"ט ע\"ש בדבריהם היטב:",
+                "סליק מסכת מכשירין. בעזר יוצר מאורות המאירין:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Tahorot/Rashash on Mishnah Makhshirin/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,169 @@
+{
+    "title": "Rashash on Mishnah Makhshirin",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rashash_on_Mishnah_Makhshirin",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "הן לא נמצא טעם נכון בדברי הרמב\"ם ותוי\"ט על סדר מסכת זו אחר מסכת נדה. ולעד\"נ איידי דתני בפ\"ב דנדה מ\"ו אר\"מ אם אינו מטמא משום כתם מטמא משום משקה וע\"ש בפירוש הרע\"ב להכי תני בתרה מכשירין וכיוצא בזה משני הגמרא ריש תענית:",
+                "<b>משקין טמאין.</b> פי' הא\"ר כגון משקין של זב וזבה כמו רוקו כו'. ועי' ספ\"ג דטבו\"י דמשמע דאף בטמא שרץ לכ\"ע מכשיר. ומש\"כ עוד דאי במשקין שנטמאו מאחרים שלא לרצון המ\"ל הא משקין נמי לא מקבלי טומאה אא\"כ חשב אותן כו'. אנכי תמה דהא בשבת (יז) אמרי' דאיכא למ\"ד דכלי טמא חושב משקה (הביא גם הר\"ש כאן) וא\"ל דמתני' אתיא כוותיה ובפרט דר\"מ הכי ס\"ל בתוספתא כמו שהביא התוס' שם והר\"ש לקמן פ\"ד מ\"ה וסתם מתני' ר\"מ. ועמש\"כ לקמן פ\"ד מ\"ו. ובפ\"ג מ\"ב בתוי\"ט בשם מהר\"ם. וכ\"נ שהבין הט\"א בחגיגה (יט) בד\"ה ידיו טהורות. אך מה שמוכח בדבריו שם דאפי' ידים טמאות חושבין משקה ל\"י מנ\"ל הא דע\"כ לא שמעינן אלא כלי טמא: ",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה ה\"ז.</b> שאם אתה אומר מקבלים הכשר במחובר אין לך כו'. ק\"ל מאי ראיה היא זו. התם י\"ל משום דלא אחשבינהו למי גשמים לדבר תלוש ועמש\"כ התוי\"ט לקמן פ\"ד מ\"ג בשם רש\"י מת\"כ. אבל אם היה משקה שתחלתו לרצון לצורך תלוש ואח\"כ נפלו על המחובר י\"ל דהוכשרו:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>או סוכה ונפלה על חברתה.</b> נראה דלפי' הרע\"ב גרסי' הכא ג\"כ ונפלו. ומש\"כ הרע\"ב (וכן הרמב\"ם) מן המים שרגילין להשקות אותן. ע\"כ צ\"ל שלא היה תחלתן לרצון. ומה שנטלן להשקות הזרעים לא אחשביה אלא לצורך מחובר. ועמש\"כ לקמן בסמוך:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה המרעיד.</b> ומת\"ד שם כתב הכ\"מ כו' ונפל ע\"ח או סוכה ונפלה ע\"ח כו'. ע\"ש בכ\"מ עצמו שנראה מדבריו להדיא. שפי' שנפלו על המים על חבירו. וכן בסוכה נפלו המים על חברתה. אבל כן היה נכון לפרש לגי' הרע\"ב ונפלו כו' אבל לגי' הרמב\"ם (בחבורו) ונפל כו' ונפלה כו' וכ' אח\"כ ונפלו המים כו'. משמע שמפרש שנפל מתחלה האילן או הסוכה עם המים שעליהן ע\"ח. ואח\"כ נפלו המים מהן על הזרעים: ",
+                "<b>בא\"ד לפי שלא נתכוון שיפלו על אותם זרעים וירקות המחוברים לקרקע.</b> וסיים שם הכ\"מ אבל אם נתכוון שיפלו על המחוברים ה\"ה בכי יותן. ולכאורה ק\"ט דהא בעינן שיחשבם לדבר התלוש דוקא כדאיתא לקמן פ\"ד מ\"ג וע\"ש בתוי\"ט מה שהביא בשם רש\"י מת\"כ. וכ\"כ בר\"פ בד\"ה שתחלתו. וצ\"ל דיש חילוק בין מעשה למחשבה דדוקא מחשבה אינה מועלת למחובר אבל היכא דעביד מעשה בהמים גופייהו או בדבר שהם עליו כגון הכא שמרעיד את האילן או את הסוכה שהן עליהן אפי' לצורך מחובר מהני. וכצ\"ל לפי' הראב\"ד דלקמן לפי מש\"כ שם בדעתו ז\"ל. וזה דלא כמש\"כ לעיל בסמוך בדעת הרע\"ב והרמב\"ם בפירושו. ועדיין צל\"ע: ",
+                "<b>בא\"ד ובה\"ס אעפ\"כ אינו כמרעיד להשיר ממנו משקים שהרי כו'.</b> משמע אבל אם היה מכוון להשיר אה\"מ אפי' בכה\"ג שנפלו תחלה ע\"ח ואח\"כ על הזרעים כו' מודו ב\"ה דמוכשרים והיינו אם נתלשו אח\"כ ומשקה טופח עליהם כדמסיק אליבא דב\"ש ודלא כהרמב\"ם שמפרש דפלוגתתן הוא במתכוון להשיר את המים ואפ\"ה ס\"ל לב\"ה דלא מכשרי. וזהו כוונתו בראשית השגתו במש\"כ הל\"ל שאין מקבלין הכשר במחובר כו'. ור\"ל אבל שארי פירות תלושין שנגעו באותן המים נתכשרו. ודלא כהרמב\"ם (כפי שמפרש הכ\"מ) וזה דלא כהבנת הכ\"מ בכוונת השגתו. אך מש\"כ שם ונתלשו ועדיין משקה טופח עליהם לרצון. הוא דבר מתמיה. דא\"כ למאי מתבעי דיוכשרו במחובר לרצון דמי גרע מעודהו הטל עליהן ושמח ה\"ז בכי יותן דבב\"מ (כב). וכן מהא דהמוליך חטין לטחון וירדו עליהם גשמים אם שמח בכ\"י לקמן פ\"ג מ\"ה. וכה\"ג שם במ\"ו ומ\"ז. ונ\"ל דתיבת לרצון הוא ט\"ס וצריך למחקה. וכן בסוף השגה לא כתב רק אם נתלשו ומשקה טופח עליהם ולא הזכיר לרצון. ולפי האמור י\"ל דלהכי נקיט פלוגתייהו בכה\"ג ר\"ל בנפלו תחלה ע\"ח לרבותא דב\"ש. ונ\"מ ג\"כ לב\"ה היכא דנתכוון להשיר את המים דאפי' בכה\"ג מודו ולאפוקי מדעת הרמב\"ם דפליגי בזה. ולכן ל\"י מה שדקדק הראב\"ד על הא דנקיט זרעים כו' מחוברים ולא דקדק אהא דנקיט בנפלו תחלה ע\"ח. וגם הא דמשני לרבותא לב\"ש נקיט הלא גם לב\"ה יש נ\"מ כדאמרן: ",
+                "<b>בא\"ד וכ\"ע הכ\"מ וז\"ל ומ\"ש כו' משמע דלב\"ה אין בכ\"י וסתם מתני' כו' גבי פירות שנפלו לאמת המים כו'.</b> תמוה דהתם כשחשב שיודחו ידיו א\"כ אחשבם לצורך ידיו. גם מה שהביא מצנון וקופה וסיים ומינה נשמע דה\"ה כשנפלו מים על ירקות המחוברים ונתלשו כו' דלא כב\"ה. ג\"כ תמוה דהא ב\"ה מודו היכא דנתכוון להשיר המים כדכ' הראב\"ד. וצנון הרי הדיחתו וא\"כ ניחא לה למחובר מיהת והוא ע\"י מעשה דהדחה דמהני אף לצורך מחובר כמש\"כ לעיל. וקופה ג\"כ פי' הר\"ש שם דניחא ליה בהדחתה הביאו התוי\"ט שם: "
+            ],
+            [
+                "<b>הנוער כו' בש\"א בכ\"י כו'.</b> נראה דאזלי לשיטתייהו דלעיל במ\"ב דלב\"ש את שבו ג\"כ בכ\"י משום דנפרשו מענף לענף. וב\"ה שם עד שיצאו מכולו ר\"ל מהאילן כולו:"
+            ],
+            [
+                "<b>עי' בר\"ש שהביא תוספתא זב וטמא כו'.</b> יצאו מכולו הרי אלו מוכשרין וטהורים כו' פי' כו' ומשיצאו שוב לא נגעו בזב וטמא. ותימה מ\"ש מהא דאמר שמואל וכרישה עצמה הוכשרה כו'. ותמיהא לי טובא דהלא שם בכריתות מוקי לה (מפני זה) רב יוסף בנתזין בכל כחן ע\"ש וצע\"ג:"
+            ],
+            [
+                "<b>הנופח בעדשים לבודקן.</b> עתוי\"ט בשם הרמב\"ם. ולע\"ד נל\"פ שנופח להשיב ברוח פיו הפסולת שבהן ורואה אח\"כ כמה נפחתו מכמותן בהסתלק הפסולת מהן. ונראה שכן פי' ג\"כ הר\"ש והרע\"ב מדנתנו טעם לר\"ש מפני שלא נתכוון לכך: ",
+                "<b>בהרע\"ב וחכ\"א בכ\"י כיון שנתכוון לנפח ודרך הרוק לצאת כו'.</b> ק\"ל מי עדיף זה מטומן פירותיו במים דסיפא דודאי ידוע שיתלחלחו ואפ\"ה אינן בכ\"י. ועי' תוי\"ט לקמן פ\"ה מ\"ה בד\"ה לידע. ונ\"ל דהרע\"ב במחכ\"ת ל\"ד בהעתיקו פי' הר\"ש בטעמא דר\"ש ומדבריו משמע דל\"ג פלוגתא דחכמים ע\"ש. וכן ליתא בגירסת המשניות שבגמרא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה וטהורה. </b>כגון מרחץ של מי מעיין. לכאורה קשה א\"כ אמאי בכ\"י דהא כ' לעיל במ\"א אבל בא במים מחוברין דל\"מ לא. וצ\"ל דמיירי שמשך מי המעיין למרחץ ומחובר למעיין וכמש\"כ בס\"ד לעיל פ\"א מ\"ג דבדעביד מעשה אפי' במחובר מהני לכשיתלשו. אבל שם כתבתי שאין דעת הרע\"ב כן. ואילו כאן הכוונה אם אח\"כ חשב עליהן בתלוש ולא אשמעינן אלא שהזיעה חשובה כמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ב' בריכות כו' מחצה למחצה טמא. </b>ק\"ל הציור דמע\"מ. דאם ד\"מ הטמאה במזרח והטהורה במערב והזיע באמצען. הל\"ל דמחציו ולמזרח טמא ומחציו ולמערב טהור דהוא קרוב לטהורה. וי\"ל בדוחק:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה ממקום. </b>דהכא מסתמא תלינן דממקום קרוב כו' באו. תמוה דפשוט דתרי מילי נינהו. דהתם תני אא\"כ באו ממקום קרוב פי' ��ם ידעינן דממ\"ק באו אז מותר לספוד בהן מיד וכפי' התוס' הביאו התוי\"ט שם. והכא תני דאם ל\"י מהיכן באו או אפי' ודאי באו ממקום רחוק מ\"מ א\"צ להמתין רק בכדי שיבואו ממקום היותר קרוב שנמצא בו ירק וכדמסיק הר\"ב בטעמיה והוא כדעת הרא\"ש בפ' א\"צ והביאו הטור בסי' תקט\"ו באו\"ח:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>הולכין אחר רוב הנחתומין. </b>לפי' הב' שבהרע\"ב קשה דלענין טומאה וטהרה ה\"ל לילך אחר רוב הלוקחין. ואם הם ע\"ה מה יושיענו רוב נחתומי חברים דכיון דבאו לרשות הלוקחים הרי נטמאו אצלם:"
+            ],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב בעומד ורואה משעה שנשחט כו'. </b>דבריו שלא בדיוק שהרי כ' התוס' בחולין שם (נה) בד\"ה הכא דהיכי שראה שנפרש הוי ליה כקבוע דקמע\"מ דמי. ולשון רש\"י שם בעומד ורואהו משעה שנפל מיד האדם כו' וזה א\"ש דבשעה שנפרש ממקום הספק לא ראה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>רי\"א כו' וכל שאינו כנגד המים אינו בכ\"י. </b>פי' הא\"ר אע\"פ שנתלחלחו מאותן שכנגד המים לא ניחא ליה כו'. וק\"ל כיון דמ\"מ ניחא ליה באותן המים שילחלחו מיהא את שכנגדן ה\"ל תחלתו לרצון. ותליא בפלוגתת ר\"ש ורבנן לעיל ספ\"א באוכל שומשמין באצבעו דלרבנן בכ\"י. ולולי פירושו הנל\"פ כל שהוא כנגד המים (ר\"ל אם אפי' רק כ\"ש כנגד המים דניחא ליה מיהא באותן מים שכנגדו) בכ\"י ר\"ל כל הפירות. וכל שאינו כנגד המים היינו שאין בו כלל כנגד המים אינו בכ\"י. וגי' מהר\"ם ופירושו ג\"כ תמוה דלחלוחית המים עצמה תכשירום דלא גרעה מזיעה הבאה מחמת מים לעיל פ\"ב במ\"א ב' ג'. ואולי דמלחלוחית המים אינן רק נתפחים ואין בהם טופח כדי שיכשירום:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה ושאר כו'. </b>דהואיל וסתמן אינן נבלעין בחבית לא היה לרצון. וצ\"ל דתחלת ביאתן לעולם היה ג\"כ שלא לרצון דאל\"ה הא קי\"ל דכל שתחלתו לרצון כו' ה\"ז בכ\"י ודוחק:",
+                "<b>בא\"ד דיותר ראוי להפליט ממה שיהא נבלע כו'. </b>ראייתו אינה מכרעת כ\"כ. אבל יש ראיה לזה מפ\"י דתרומות מ\"ז וכמו שהעירותי שמה. אכן כאן א\"צ לזה דכשהמשקין חוץ לחבית נצרך שתבלע תחלה וגם לפלוט אח\"כ לתוך הפירות:",
+                "<b>בסה\"ד ומהר\"ם גורס כו' וסתם מתני' ר\"מ וכי היכי דא\"ל כלי טמא כו' ה\"נ כו'. </b>תמוה דתלי תניא בלא תניא. דזה דמשקין טמאים מכשירין היא משנה מפורשת בריש מכילתין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ד\"ה הרודה. </b>אע\"ג דבמתני' דלעיל אמרי' דמתוך דופני החבית נפלט. ל\"ד אהדדי. אלא כאוכלא לדנא דהתם הואיל דהמשקין אדוקין אצל דופני החבית אמרי' שפיר דמבעבעין דרך דופניה. אבל הכא דמפסיק חלל דמסתמא איננה מלאה ואפי' מלאה אינו מבעבע לעלות מעלה. ואי דמי טפי יש לדמות לשק דר\"פ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ד\"ה ואם. </b>ואם נתנן שם כו' שאין לו מקום כו' אע\"פ שיודע כו'. ק\"ל דהא הליחות שבעריבה הוויין תחלתן לרצון. וע\"כ מיירי שלעריבה ירד תחלה דלף שלא לרצון. ואע\"ג דכבס בהן אח\"כ לא תחשיב אלא המים שנתכבס כסותו בהם אבל לא הנשארים מדובקים בעריבה. ובדלא עביד בידים בתחלת ביאתן אף חכמים דהאוכל שומשמין דספ\"ק מודו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ד\"ה איני חושש. </b>והטעם משום דלא ניחא ליה כו'. אע\"ג דבדעביד מעשה אפי' לצורך מחובר מהני כמש\"כ בפ\"ק מ\"ג וע\"ש בס\"פ באוכל שומשמין פלוגתת ר\"ש וחכמים מ\"מ בכה\"ג ע\"כ יש חילוק בין לצורך תלוש ובין לצורך מחובר וכ\"נ לומר לדברי מהר\"ם. אולם מה שסיים הכ\"מ אע\"פ שעכשיו שמח כו' והוא לפרש לשון הרמב\"ם שם \"ואע\"פ שהוא ��מח\" צ\"ע כי מדוע יגרע זה מכל הני אם שמח דתנינן לקמן. אם לא שנדחק לפרש שלא שמח אלא לאחר שנתנגבו החטים דלא מהני אז שמחתו כדאיתא בב\"מ (כב):"
+            ],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה או אם חלחל. </b>ערבוב פירושים בדבריו. שמש\"כ שנענע עד במים הוא מפי' הרמב\"ם וכוונתו במים שעל הגג עצמו. ומה שסיים שבתוך הצינור הוא מפי' הר\"ש והוא מפרש חלחל ר\"ל שדחה הפירות לתוך הצינור. ונראה שגי' הרמב\"ם לתוכן ושל הר\"ש לתוכו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא אם עמד והדיח. </b>נראה לי דר\"ל או שהדיח. דבעמד לחוד נמי סגי כדלעיל בסוף משנה ה':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב. ונטמאו המשקין שירדו עליו. </b>עי' בכריתות (טו ב') דמבואר שם דגם המשקין טהורין ע\"ש בפירש\"י ותוס' ובר\"ש לעיל פ\"א מ\"ה מה שהביא בשם התוספתא ומש\"כ שם:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בש\"א ישבר ובה\"א יערה. </b>עי' א\"ר. ולעד\"נ דאזלי לשיטתייהו דלעיל פ\"א מ\"ד. דלב\"ש כיון דפירש מקלח לקלח הוכשר להכי לא יערה. ולב\"ה שם אינן מכשירין עד שיצאו מכל האגודה או מכל השק וה\"ה הכא עד שיצאו מכל החבית:"
+            ],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה ובה\"א. </b>כיון שלא הניחן שם כו'. משמע דאם הניחה במקומה אף ב\"ה מודו. וכדס\"ד דהתוי\"ט בד\"ה אלו במש\"כ דנקט נטלה לשפכה ברישא לרבותא דב\"ש. ור\"ל ולא מיבעיא אם הניחה במקומה דעדיף טפי ולכן אפשר לומר דבהא גם לב\"ה בכי יותן. ול\"י מדוע לא פי' כן התוי\"ט לפום ס\"ד דהשתא. דלהכי נקיט נטלה לשפכה משום דבהניחה גם ב\"ה מודו וכדכתב הרע\"ב. אבל באמת אין סברא לומר בירד הדלף שיועיל הנחה במקומה ואפי' לב\"ש דוקא בנטלה לשפכה וכדמסיק התוי\"ט. ונ\"ל במחכ\"ת דהרע\"ב דלשון הרמב\"ם אטעיה ועי\"ש ותראה דלא אתי אלא לאפוקי היכא דנטלה ממקום זה להניחה במק\"א:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה אלו. </b>ולכן נראה דלא אתא למימר אלא לאפוקי אם שפכה במקומה. גם זה ל\"נ דכיון שהניחה שירד הדלף א\"כ כבר אחשביה מאי מהני מה שחזר בו אח\"כ וכמו שהקשה הראב\"ד לקמן במ\"ט:",
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה אלא א\"כ. </b>מידי דהוה כו'. וצריך לחלק בין זה להא דהטומן פירותיו במים כו'. וכן הנותן פירותיו בשבולת הנהר כו' דלעיל ספ\"א וכן היו רגליו מלאות טיט כו' עבר בנהר כו' דפ\"ג מ\"ז. דהכא כיון דאחשיב מיהא אותן מים שבידיו גם אותן שברגלים מכשירין כיון דא\"א כו'. אבל התם לא אחשביה לשום מים וכה\"ג חילק התוי\"ט לקמן פ\"ה מ\"ה ועמש\"כ שם:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ואם חשב שיודחו ידיו כו'. </b>עי' מש\"כ בס\"ד בחגיגה (יט). ומה שסיים הרע\"ב וה\"ל משקה שסופו לרצון דאע\"פ שאין תחלתו לרצון כו'. זהו מלשון הר\"ש ורש\"י בחולין (לא ב'). לכאורה כאן הוה תחלתו לרצון. דהא הרצון הוא בשעה שנוטלן ואז הוה תחלת ביאתו בתלוש עי' בתוס' שם:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה ידיו. </b>והקשה כו' דלפירות דמעשר אפי' לאוכלן א\"צ נט\"י כו'. תמוה איך נעלם מהם הגמ' שם בחגיגה דלרבנן דר\"מ צריך נט\"י לאכילת פירות דמעשר. (ודע דפירי דהכא כיון דלא הוכשרו ודאי מותר לאכלן אפי' לרבנן ואפי' תרומה דלא הוכשרה א\"צ לנט\"י כמבואר ברמב\"ם פי\"ב מהל' אה\"ט הי\"ג. ודבריהם אינם אלא כשיוכשרו). ומש\"כ התוי\"ט אפי' אי גרס פת אכתי קשה דהא א\"צ כוונה כו' למעשר לנגיעה. תימה דלנגיעת מעשר א\"צ כלל נט\"י כדאיתא בחגיגה שם ובתד\"ה כאן באכילה. אבל כוונת הרו\"ו דאי גרס פת א\"ל דמיירי לאכילה. דלפירות אף לאכילה א\"צ כמש\"כ קודם:"
+            ],
+            [
+                "<b>בהרע\"�� ונמצא כו' אלא מחמת משקין טמאין שבתוכה שנטמאו כו'. </b>ל\"י איך נטמאו כיון שמחוברין למקוה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>עצים שנפלו עליהם כו' אם רבו טהורים. </b>ועי' בפי' הרע\"ב. ק\"ל דאף דמי גשמים גופייהו לא מיטמאין אא\"כ חשבינהו וכדמוכח בגמ' כריתות שהבאתי בר\"פ. מ\"מ אם יקבלו הכשר ממשקין אחרים למה יגרעו משאר אוכלין דמטמאין בבוא עליהן הכשר א\"כ הכא יתכשרו ויתטמאו כאחד ממשקין הטמאים. ובריש מקואות כתבתי ישוב לזה בס\"ד ע\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה לידע. </b>עי' כה\"ד. אבל מפי' הרע\"ב לעיל פ\"א ריש מ\"ו ל\"נ כן ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה אבל אם נער. </b>שמתכוון להדיחם. והוא מהר\"ש. ול\"י למה הוצרכו לכך הלא פשוט דהוה כמרעיד את האילן דריש מכילתין וטובא איכא לעיל כה\"ג:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הניצוק טהור כו'. </b>לפי' המפרשים אין מקומה במס' זו רק במס' טהרות. לכן נ\"ל דמיתניי' הכא לענין הכשר כגון דהניצוק היה מי פירות ובכלי התחתון היה א' מז' משקין לא הוכשרו המ\"פ הנשארים בכלי העליון. ועי' השגת הראב\"ד בפ\"א מהל' ט\"א ה\"ד. וכן המשנה דלאחריה יל\"פ ג\"כ לענין הכשר:",
+                "<b>בהרע\"ב מפני שהיא סולדת. </b>חוזר אותו עמוד השותת שהיה קצתו כו' ומטמא כו'. קשה דהא ודאי שאינו חוזר אלא אותו שהוא עדיין באויר (דמה שנפל כבר למשקה שבתחתון לא יחזור שוב לאחוריו). וכן לשון רש\"י שהביא התוי\"ט חוזר ראש הניצוק כו'. וא\"כ הוא גופיה מאין יתטמא דהא העמוד עצמו ג\"כ אינו חיבור קצתו לקצתו. וכ\"נ להדיא מלשון הרמב\"ם רפ\"ז מהל' ט\"א. ודלא כלשון הרע\"ב והר\"ש בפ\"ב דטבו\"י שמ\"ז שכתבו דהקלוח לבד נפסל. דז\"א דאינו נפסל רק מקום מגעו בלבד וכ\"מ לשון הרמב\"ם שם בפי' ובחבורו פ\"ח מהל' ט\"א ה\"ז. וע\"ק דהא ד\"ז דניצוק אינו אלא בטבו\"י וכמש\"כ הא\"ר בספ\"ח דטהרות וכמש\"כ בס\"ד בפ\"ב דטבו\"י מ\"ז ע\"ש. וטבו\"י אינו אלא פוסל ולא מטמא אפי' משקה. וכן לשון הרע\"ב במשנה דלקמן גבי מצונן לחם שכ' שהתחתון כו' ומטמאו. וביותר לשון הרמב\"ם בחבורו שמביא שם התוי\"ט שכתב ומטמא הכלי תמוהים כיון דאיירי בטבו\"י. ולענין פי' משנתינו נלע\"ד דהטעם כיון דסולדת לאחריה חשיבי חבור דהוו כאלו כולו גוש אחד וכ\"נ מדברי התוס' בנזיר (נ'):"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה של בית השוקים כו' והידים ממשמשין כו'. </b>וכ\"פ לקמן גבי הקמחין כו'. ונראה דאין הכוונה מחמת חשש סתם ידים. דהא א\"פ את החולין. ודוחק לומר דחיישינן שמא נגע בעוד המשקין עליהם ונעשו תחלה וחוזרין ומטמאין אה\"א. אבל נראה דר\"ל דהמשמוש הוא בידים והחשש הוא משום טומאת גופו. וכ\"כ לקמן גבי דגים והטמא והטהור ממשמשין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ראבי\"א ציר טהור כו'. </b>עי' א\"ר. ולכאורה פירושו הוא נגד הגמ' בכורות (כג ב') אשר הביאה גם התוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב מנין לרבות היין כו' ת\"ל וכל משקה כו'. </b>התו\"ח כ\"ע דא\"ד מובנים דהאי קרא כו' איירי לענין קבלת טומאה ולא לענין הכשר. הן דברי הרע\"ב המה מת\"כ ע\"ש הביאו גם רש\"י בקוצר בחולין (טז). אמם כוונתו דזה אתיא כמ\"ד אין טומאה למשקין כל עיקר כדאיתא בפסחים (טז). ת\"ש וכל משקה כו' מאי יטמא הכשר. מוכח דלמ\"ד דטומאת עצמן מיהא יש להן איירי קרא בטומאה (וכ\"כ הק\"א שם). והרע\"ב פסק בפ\"ד דטהרות דספק משקין ליטמא טמא. אבל נעלם ממנו דברי המהרש\"א בפסחים שם ברש\"י ד\"ה ותלושין דלכ\"ע דרשינן וכ\"מ אשר ישתה לענין הכשר ע\"ש. ואדרבה דברי הרמב\"ם קשים במה שפי' כוונת הת\"כ באמרו נאמרו מים למעלה דר\"ל לענין טומאה. והרי אשר יבא עליו מים יטמא לכ\"ע מיירי לענין הכשר. וכן וכל משקה כו' לדעת הת\"כ שב לענין הכשר כנ\"ל. רק כוונת הת\"כ למילף דאף בטומאת שרץ עצמו עשה הכתוב שאר משקין כמים לענין הכשר. מגז\"ש מים מים מטומאת כ\"ח בדין הכשר. דמק\"ו לא אתיא ליה דכ\"ח חמיר דמטמא מאוירו ע\"ש. ואולי דהרמב\"ם סובר דלדידן דמשקין יש להן טומאת עצמן דרשינן מים יטמא גם בפ\"ע ור\"ל דגם מים יטמא מכ\"ח וכן כל משקה כו'. כמו דדרשינן וכ\"מ אשר ישתה למעלה לענין הכשר ולמטה לענין טומאה כמש\"כ המהרש\"א שהבאתיו לעיל. אבל מ\"מ עדיין צ\"ע דכיון דגם לענין הכשר מיירי קרא טפי ה\"ל למילף הכשר מהכשר מלמילף הכשר מטומאה:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה שבעה. </b>וי\"ל דבלשון בנ\"א דבש סתם הוא ש\"ד. תירוצו לא מחוור כמובן וקושייתו י\"ל משום דקי\"ל לרבנן דדבש תמרים לא איקרי משקה ולכן ע\"כ קרא דויניקהו דבש היינו דבש דבורים. וא\"כ לא מצינו בקרא שיקרא דבש תמרים משקה:",
+                "<b>ד\"ה מי רגלים. דאדם כו'. </b>התו\"ח מסייעו מלישנא דלדעתו ע\"ש. ואין זה סיוע דמצינו בתוספתא הביאה הר\"ש ברפ\"ב דפרה גבי עלה עליה זכר לישנא דלדעת הבעלים. וה\"נ יל\"פ לדעתו היינו דבעלים:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה ואם נפל על הדלעת. עתוי\"ט. </b>והנה גם בחולין (לו) גבי פלוגתת רבי ור\"ח איתא דלעת לענין הכשר:",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה ש\"ז אינה מכשרת כו'. </b>דיש לה שם לווי. ועיין לשון הרמב\"ם בפי'. וקשה א\"כ מי רגלם נמי. וי\"ל דהם מים ממש וכמו דלא מפקינן מי הים מטעם שם לווי. (ועי' לעיל מ\"ד בתוי\"ט ד\"ה שבעה מש\"כ בשם הר\"ש וכל הני תולדות כו') וצריך לחלק בין זה להא דפסלינן אזוב יון כו' בנגעים פי\"ד ובפרה פי\"א מטעם שם לווי. ולולי דבריהם הנל\"פ דר\"א סבר דאינה חשובה משקה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה ר\"א מטמא. </b>ומטמאין כו'. וכן בפי' הרמב\"ם. ול\"י מאין באה להם הטומאה הלא טומאת נבלות אינה עד שתצא נפשה (פ\"א דאהלות מ\"ו) וכש\"כ דלא שייכא טומאה בדם הקזה. ואולי צ\"ל ומיטמאים:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה לרצון. </b>העתיק דברי התוס' אשר דבריהם אינן עולין כלל לפי' הרע\"ב והר\"ש שם ברפ\"א ובכולה מכלתין:",
+                "<b>ד\"ה והמקיז. נ\"ב דמכאן ראיה כו' </b>נראה דאישתמיטתיה במחכ\"ת דברי התוס' בשבת (ר\"ד קמד) שנראה מדבריהם דאזלי בשיטת הרמב\"ם ופירשו שהחולב לרפואה כו' קאי על אדם ע\"ש וכ' דה\"נ ה\"מ כו' מחלב בהמה גופה כו' כמו שהקשה התוי\"ט ע\"ש בדבריהם היטב:",
+                "סליק מסכת מכשירין. בעזר יוצר מאורות המאירין:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Vilna Edition",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "רש״ש על משנה מכשירין",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Tahorot"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Tahorot/Rashash on Mishnah Oholot/Hebrew/Vilna Edition.json

@@ -0,0 +1,386 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Rashash on Mishnah Oholot",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI",
+    "versionTitle": "Vilna Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "משניות דפוס ראם, ווילנא תרס\"ח",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "רש״ש על משנה אהלות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Tahorot"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>תוי\"ט סד\"ה הרביעי. </b>וזב דבמ\"ה יוכיח. משם אין הוכחה דליהוי המתטמא חמור מהמטמא. דהא שם המטמאו דהיינו הזב ג\"כ מטמא בגדים וה\"ל לאתויי נמי הנך דבפ\"ח דפרה במ\"ג וד' ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הותזו ראשיהם אע\"פ שמפרכסין טמאין. </b>לכאורה משמע דקאי על כל הני דתני לעיל אף על אדם. ובגליון דפי' הרא\"ש כתוב דלא קאי על אדם. ול\"י מנין לו. ובתוס' חולין (כא) כתיב דגבי בהמה חיה ועוף מיתני'. השמיטו אדם והוסיפו תחתיו עוף דלא נזכר במשנה. והרי\"ף והרא\"ש בהל' טומאה הביאו זה לענין אדם:",
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה ומאכיל את אמו. </b>וכן ופוסל את אמו. ונוכל לפרשם ג\"כ לענין אשתו:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה הותזו. </b>ופי' הכ\"מ דאל\"כ פשיטא. ול\"נ דד\"ז מוכח מגמ' חולין שם להדיא. מדאמר שם כהבדלת עולת העוף לרבנן ולא פלגיתו ופרש\"י דהיינו הותזו ממש ושם לעיל (ס\"ד כ) איתא דאף לרבנן עור איננו בהבדלה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה השדרה. </b>לכאורה נראה דהיינו דוקא עם הצלעות שלה. דכ\"מ מהא דאיתא בנזיר (נב) שדרה שגירד רוב עלעין שלה טהורה ופי' שם בתוס' רוב צלעיו וכ\"פ שם המפרש. וע\"ע שם בתד\"ה טהורה. אבל מלשון הרע\"ב לקמן מ\"ו שכתב חצי חוליות השדרה ממת זה כו' והוא מפי' הרמב\"ם וסיים שם ויושלמו בהן כל חוליות השדרה. משמע דחוליות לחודייהו בלא הצלעות מטמאי. וכן בחבורו רפ\"ד מהל' ט\"מ כ' כגון שיהיו מקצת החוליות מאחד כו'. ושם בהל' ז' בהעתיקו הא דנזיר (כ) שנגדרו ממנה רוב חוליות שלה. וכ\"ה הגי' בתוספתא בפ\"ב. ולשון רש\"י במו\"ק (ה ב) בד\"ה אבל מציינין על השדרה. שאע\"פ שאינה אלא עצם א' כו' ועמש\"כ שם:",
+                "<b>בתור\"ע אות א' וקשה לי הא אמרי' בחולין כו' וצ\"ע. </b>לדעתי אין כאן קושיא. דהא באמת אית ביה טומאת מגע ג\"כ היכא דנגע בכוליה דהיינו בהאהיל עליו. ובמגע פשוטה דא\"מ הוא משום דא\"א ליגע בכוליה. ולכן גם מה שהעלה בצ\"ע באות ד' פירש\"י בנדה אינו כלום דרש\"י נקיט לישנא דר' יוסי בחולין שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>מלא תרווד רקב שגבלו במים אינו חבור לטומאה. </b>התוי\"ט בשם מהר\"ם כתב הטעם דאין חבורי אדם חבור וכ\"מ בתוספתא פ\"ד וכ\"כ הז\"ז שם. והרמב\"ם בפי' כתב הטעם ע\"ד שאמרו אפר לאו בר גיבול הוא. משמע דהחסרון הוא מפאת עצם החבור לא מפני שהוא ע\"י אדם. ולדבריו א\"ש מה דקי\"ל בכ\"ד דעיסה וכן ככר מטמאים והמה חיבורם ע\"י אדם. אבל ק\"ל מהא דאיתא בתוספתא שם חלב המת שהוא שלם והתיכו טמא היה מפורד והתיכו טהור שאין חבורי אדם חבור. ולפ\"ז יקשה מעיסה וככר. וכן בגד שיעורו לטומאה גע\"ג והוא ע\"י אריגת אדם וכן רוב הכלים הם ע\"י חבורי אדם. ותוכף ב' תכיפות הוי חבור ועוד הרבה. וכן לכאורה קשה רביעית דם שנחלקה ואח\"כ חזר ועירבן נימא ג\"כ שהוא חבורי אדם והלא רביעית דם הבאה מב' מתים ר\"ע מטמא ומשמע דאפי' במגע דומיא דאחריני (עי' ר\"ש סוף מ\"א) ואף רבנן ל\"פ אלא בבאה מב' מתים וצ\"ע בכלל זה. והנ�� מר\"ד שהקשיתי י\"ל משום דחבורו שע\"י אדם שוה ממש לחבורו שע\"י שמים לכן הוה חבור ועמש\"כ בפ' דלקמן מ\"ד:",
+                "<b>במשנה אם יש תחתיהן עפר קברות כו'. </b>ופי' הר\"ש והרע\"ב דר\"ל תפוסה של מת. ול\"י מדוע לא פירשו כדלעיל במ\"ב מלא תרווד ועוד עפר קברות. והרמב\"ם מפרש שם ג\"כ בתפוסה:",
+                "<b>שם תוי\"ט ד\"ה מטמאין. </b>ולא יטמא במשא לפי שטומאת משא במת עצמו אמנם הוא מק\"ו כו'. לכאורה כוונתו דאין דבר הלמד מק\"ו חוזר ומלמד בהיקש. אבל ז\"א מכמה טעמים חדא דכה\"ג דילפינן מהיקש דבר המפורש במת דהיינו אהל. נוכל למילף אגבו גם דבר הנלמד בו מק\"ו. עי' יומא (ר\"ד נז) ובפרש\"י ותוס'. שנית דלר\"פ דבר הלמד בק\"ו חוזר ומלמד בהיקש זבחים (נ ב'). ולמאן דל\"ל דר\"פ נשאר זה שם בתיקו. שלישית גולל ודופק גופייהו נילף מק\"ו דנבלה שיטמאו במשא. רביעית דבכה\"ת כולה למדין למד מה\"ל חוץ מקדשים כדאיתא שם (מט ב). אלא כוונת הרמב\"ם הוא לשיטתו דסובר דטומאת גו\"ד אינה אלא מדרבנן (בפ\"ג מהל' ט\"מ ה\"ג) ולא גזרו אלא בטומאות המפורשות במת עצמו ולא בטומאות הלמדין בו מק\"ו:",
+                "<b>בא\"ד ועוד תמיהני דא\"כ למאי איצטריך כו' לקרא דוכל אשר יגע כו' דאי למידק כו' הא בהך קרא נמי כו'. </b>זה י\"ל משום דקרא דהתם סמיך הנוגע לבעצם ואיכא למימר דרק עליו קאי וכדלעיל מ\"ג. אבל קבר איתקש למת דאף במשא. משא\"כ בקרא דהכא סמיך אשר יגע אל ע\"פ השדה דהוא גו\"ד. ותדע דלטעמך ל\"ל כלל ע\"פ השדה דהא בהך קרא גופיה ג\"כ כתיב בקבר:",
+                "<b>כתב הא\"ר דטומאת אוהל בכדי נקט ע\"ש. </b>ולמש\"כ התוס' בכתובות (דף ד) בשם הר\"ד מ\"ב דא\"מ אלא כשפירש ע\"ש א\"ש בפשיטות וכמש\"כ הא\"ר בעצמו בסופו לענין מגע:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ורביעית דם מב' מתים. </b>עי' א\"ר. ולדבריו לא אתיא מתני' לא כר\"י ולא כרשב\"י משום ר\"ש בתוספתא רפ\"ג הביאה הר\"ש לעיל במ\"ב. ולעד\"נ דהכא חשיב כל הני דהוו פליגי ר\"ע וחכמים. אבל לבסוף הדר ביה ר\"ע מכולהו לבד מר\"ד דלא הדר כדאיתא בנזיר (נב) להכי תני לה באנפי נפשה במ\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>אריב\"נ ל\"א עצמות כשעורה כו'. </b>נ\"ל דע\"כ סובר דיש נוגע וחוזר ונוגע וכחכמים דר\"פ דלקמן דאל\"כ מאי ראיה דלמא משום נוגע ל\"א עצמות:",
+                "<b>שם אבר מה\"ח שנחלק לשנים כו' ר' יוסי מטמא. בתור\"ע אבל לא במגע. </b>תוספתא הובאה בר\"ש. ושם איתא בזה\"ל אבל במגע לא כדקתני בתוספתא גבי כזית. והוא דאיתא שם בפ\"ד וכן היה ר' יוסי אומר כזית מן המת שחלקו כו' וא\"מ במגע. אבל בתוספתא הנדפסה עם הז\"ז. הגי' וכ\"ה ר' שמעון אומר כו' ונראה שזהו הגהת הגר\"א ז\"ל. וכ\"נ משום דשם מקודם איתא דר\"ש אמר מלא תרווד רקב כו' וא\"מ במגע. ושם א\"א ליגע בכולה כקושיית הגמ' חולין (קכה ב) הא לא נגע בכוליה. ולכן קאמר תו וכן אמר עוד כזית כו' דאע\"ג דאפשר ליגע בב\"א בב' החלקים מ\"מ א\"מ במגע דאין נוגע וחו\"נ. אבל משמע דלרבנן דר\"פ דלקמן יש נוגע וחו\"נ דהקתני כיצד הנוגע בכשני חצאי זיתים מן הנבלה כו' וחכמים מטמאין. והרמב\"ם בספ\"ד מהל' ט\"מ פסק כוותייהו. ואני תמה על מש\"כ שם בהל' ד' עצם כשעורה שנחלק לשנים מטמא במשא. כ\"ע הכ\"מ אבל במגע לא (הביאו התוי\"ט). דכיון דיש נוגע וחו\"נ למה לא יטמא אף במגע. ומה שהביא הכ\"מ שם ראיה מהל' ה' תמוה דאדרבה הרי כתב שם וא\"מ במגע קצתו דמשמע דאם נגע בכולו מטמא. ולפמש\"כ יפה כוונו הר\"ש והרע\"ב במש\"כ גבי רובע עצמות שנדקדקו ואין בכאו\"א עצם כשעורה דחכמים מטמאין בשלשתן. ודלא כתור\"ע שהניח דבריהם בצ\"ע. והתוי\"ט גם הוא ל\"ד שעל עצם כשעורה שנחלק העתיק דברי הרמב\"ם דדוקא במשא ולא במגע. וברובע כו' העתיק דברי הר\"ש והרע\"ב דחכמים מטמאין בשלשתן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה אר\"מ אף בזה כו' וחכמים מטמאין. </b>לולי פי' הראשונים נ\"ע. הייתי אומר דל\"פ ר\"מ אלא על סיומא דת\"ק דהוא מאהיל על כח\"ז וד\"א מאהיל עליו ועל כח\"ז דס\"ל דמאהיל עה\"ט (לאביי כדא\"ל דהיינו בפחות מטפח ולרבא כדא\"ל אף בלמעלה מטפח) הוא ממוצע בין נגיעה לאהל ומצטרף עם שניהם. אבל מגע ממש עם אהל ממש לכ\"ע לא מצטרפי. ומדוייק שפיר מלת בזה ול\"א באלו. והא דלא תני נמי חוץ מן המגע עם האהל. אשר ע\"כ פי' הרא\"ש דאתיא לר\"מ לשיטתו דפליג אף על מגע ואהל. (ומש\"כ בספרים שלפנינו בפירושו וזה הכלל סיומא דר\"מ היא נ\"ל טעות וצ\"ל הכל טמא חוץ כו' סיומא דר\"מ היא וכ\"כ הא\"ר). יש לי לומר דתיבת המגע מושך עצמו ואחר עמו וקאי נמי אסוף דבריו וכאילו יאמר חוץ מן המגע עם המשא והמגע והמשא עם האהל (וכעין זה ע\"כ צריך לפרש ברישא דמתני' ובמת הנוגע כו' דע\"כ מאי דחשיב בנבלה שייך ג\"כ במת) ואולי דלפי' זה כוון המהר\"ם שבתוי\"ט אשר בלעדי זה דבריו תמוהין [ואולי מש\"כ המהר\"ם דרבנן. ר\"ל רבנן דר\"ד] אליבא דר\"מ ולא רבנן דר\"מ. ועי' מש\"כ בחולין (קכה ב') ראיה ברורה לפירושי בדברי ר\"מ:",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה הנוגע בחצי זית כו' ובגמ' כו' מוקי להנך מאהיל דרישא כו'. </b>נ\"ל דה\"ה מאהיל דקתני בסיפא אבל כו' או מאהיל על כח\"ז. ולא בא רק לשלול דב\"א מאהיל עליו ועל כח\"ז דסיפא (דכה\"ג לא נקיט ברישא. אבל מאהיל על כח\"ז נקיט נמי ברישא). וכוונתו לאוקימתא דאביי בחולין (קכה ב). ור\"ל דמאהיל על כח\"ז או כח\"ז מאהיל עליו דקתני בכולי מתני' מיירי בטומאה רצוצה שאין בינו להטומאה פותח טפח ולכן מיקרי נגיעה. ודבר אחד מאהיל עליו ועל כח\"ז ע\"כ מיירי דיש פ\"ט דאל\"ה לא היה מביא טומאה. וה\"ה במאהיל על כח\"ז או איפכא ביש ביניהם טפח ג\"כ אינו מצטרף עם המגע. אלא דמלתא פסיקתא נקט דבד\"א מאהיל לא משכחת לה טומאה אלא בפותח טפח. וכלל דברי הוא נכלל בדברי מהר\"ם שהביא התוי\"ט והתוי\"ט ל\"ד במחכ\"ת בכאן. גם בפי' טומאה רצוצה בין ב' מגדלים דבחולין שם אשר לפרש\"י הוא דהמגדלים עומדים זה אצל זה וביניהם פחות מטפח והאדם האהיל מלמעלה על הטומאה וכ\"נ דפי' התוס' שם. השיאם התוי\"ט לפי' הרמב\"ם. אשר הוא מפרש דהמגדלים עומדים זה ע\"ג זה. וגם הרמב\"ם איירי בטומאת המגדל. והתוי\"ט כ' לטומאת האדם. ס\"ד הרכיב יחד פירושים שונים מפורדים למיניהן. רק דק\"ל על הרע\"ב מדוע שביק אוקימתא דרבא שם דאפי' למעלה מטפח היכא שהוא מאהיל עה\"ט או הטומאה מאהלת עליו מיקרי נגיעה. ואהל אינו אלא בהמשכה. ולקח אוקימתא דאביי. ועי' בפי' הרא\"ש וא\"ר:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה זה הכלל. </b>לסימנא בעלמא כו' ולי י\"ל דמרבה אהל ואהל. ועי' בא\"ר. אך הא דמשמע ממש\"כ וד\"א מאהיל עליו ועל כשני ח\"ז דלא קתני ליה בסיפא קאמר ר\"מ כו'. דלת\"ק גם זה לכ\"ע טהור. תמוה דהא ברישא דמתני' תני כל המטמאין באהל שנחלקו והכניסן לתוך הבית כו' וחכמים מטמאין. וכן בריש מ\"ב מלא תרווד רקב שנתפזר בתוך הבית טמא וע\"ש בתוי\"ט מגמ' דנדה. וכן במ\"ד שני עצמות כו'. ואפי' בשני אהלים נפרדים כגון שאהל אחד מאהיל על מקצת גופו ועל כח\"ז ואהל אחר מאהיל על מקצת גופו ועל כח\"ז נראה ג\"כ דאף לת\"ק חכמים מטמאין מדלא תני ליה בסיפא באבל כו'. ואמר אבל הנוגע כו' וד\"א מאהיל כו' משמע דוקא כזה שהם ב' שמות אבל אהל ואהל דשם אחד הם מצטרפים. ונ\"ל דטעה המעתיק בדבריו ובבא זו צ\"ל קודם דלא תני להו ברישא:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה נשפך על האסקופה. </b>העתיק דברי הראב\"ד. ול\"ד במחכ\"ת דהראב\"ד ס\"ל דקטפרס אפי' האהיל על כולו טהור דחלוקתו מטהרתו אע\"פ שמאהיל על כולו כדמסיים שם. וי\"ל דזהו ג\"כ דעת הרמב\"ם בחבורו. אבל לפי המבואר בדעת הר\"ש והרע\"ב וכן בתוי\"ט עצמו דאם האהיל על כולו טמא רק שאינו חבור להיות המאהיל על מקצתו טמא אין מקום כלל לדבריו:"
+            ],
+            [
+                "<b>היו תחובים ביד\"א טהור שאין חבורי אדם חבור. </b>ק\"ל דהא בכ\"מ מבואר דיד מטמא אפי' אם הוא נעשה ביד\"א ומהם בפכ\"ט דכלים מ\"ד יד הקרדום ועוד שם טובא. ונ\"ל דכאן לא מטעם יד אתינן עלה אלא מטעם חבור. [ועי' מה שכתבתי בחולין (קכג) ראיה לזה מדברי התוס' דשם]. וכדתנן כל המחובר לטמא טמא. (כלים פי\"ב מ\"ב) ועי' שבת (מח ב') ומתורץ קושיית הר\"ש מדוע לא הביא הש\"ס בחולין (קיח ב') משנתינו זאת להקשות על רב. אבל הברייתא דשם ע\"כ מיירי מטעם יד דמדפליג יהודה ב\"נ. ובר מן דין י\"ל עפ\"י מש\"כ התוס' בפסחים (קב ב') ד\"ה מיתיבי ע\"ש. גם נ\"ל דחבור יפה הוה חבור אף ביד\"א כדמוכח בכלים פי\"ח. ועמש\"כ בפרק דלעיל מ\"ו:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב סד\"ה כזית מן המת כו' וחשב להוציא כו'. </b>ונ\"ל דה\"ה אם כולהו נעולים אינן טמאים אותן שאין בהם ד'. עי' בעירובין (ל) התם דאיכא פתחים קטנים טובא ואיכא חד דהוי ד' כו' ובמש\"כ שם ובדף ס\"ח שם. וגדולה מזו כתב הראב\"ד ברפט\"ו מהל' ט\"מ. אך שם דבריו צע\"ג דהא תנן הכא אבל להוציא הטומאה בפ\"ט:",
+                "<b>שם רי\"א השדרה והגולגולת כמת. </b>נראה דר\"ל אע\"פ שאין בהם יותר מכזית. וה\"ה אף אם אין בהם כזית. ודברי התוי\"ט מגומגמין בזה ומפי' הרא\"ש לקמן פ\"ד מ\"ב משמע דמפרש דר\"י בא להקל דדוקא שדרה וגולגולת כמת שלם אבל גדול מכזית לו וכ\"פ הא\"ר:"
+            ],
+            [
+                "<b>טומאה בבית מה שבתוכו טהור. </b>נראה דר\"ל אפי' הבית פתחיו כולן נעולין ולא אמרי' דלמא יפתח פתח הקמור (דמסתמא יש פתח מבית לביב דרך הקמור אשר בו נכנסין לביב לנקותו לפעמים) ויוציאנו דרך הביב בפתח יציאתו. וע\"ז קאמר טעמא דאין דרכה להכנס וזהו כוונת הרע\"ב:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה טע\"ט וכו' שאל\"כ והטומאה ממעטת כו'. </b>לכאורה מנ\"ל הא די\"ל דכמו שהטומאה אינה ממעטת בחלון שבין בית לבית מלהביא הטומאה מזל\"ז לקמן ספי\"ג. כן אינה ממעטת את האהל של עצמה שלא תביא אה\"ט דגופה. ואולי מאותה המשנה אדרבה למד הראב\"ד דינו ליישב בזה קושיית המהר\"ם בתוי\"ט שם בד\"ה ולא כזית וכמש\"כ התו\"ח שם. ולפי\"ז נדחה מש\"כ אני בכוונתו בסוכה (ד') ע\"ש. וגם לכאורה דלא כפי' הא\"ר בספי\"ג דמצטרף מה שבחלון למה שבבית ע\"ש ויש לחלק. והנה נ\"ל ראיה לדעת הראב\"ד מהא דאמרי' בברכות (יט ב') ורוב ארונות יש בהן חלל טפח. וע\"כ ר\"ל חלל ממש לבד מה שמכיל המת דאל\"כ אין לך ארון שאין בו טפח. וכן ראיה מב\"ב (ס\"ד ק') במשנה דהכוכין היה רומן שבעה ופי' הרשב\"ם שיהא אויר טפח שלא לטמא העוברים דרך עליו. ואין לדחות ולחלק בין חציצה להבאה. דא\"כ ה\"ל לחשוב זה לקמן בפ\"ח במביאין ולא חוצצין. ולכאורה ה\"נ שהר\"י שבתוס' ב\"ב דף כ' בסד\"ה בחבית שכ' שהרי אין בו פותח טפח ע\"ש. כוון לדעת הראב\"ד שלפנינו. ור\"ל שהרי החבית ממעטו. אמנם י\"ל דכוונתו דהתם מיירי בחלון ששיעורו בפחות מפ\"ט וכמש\"כ התוס' לעיל שם בד\"ה רקיק. דטומאה שבחלון גופיה נראה דכולן שיעורן בטפח להביא אה\"ט שבו לבית. אבל ק\"ל על פי' הר\"י ממ\"ג ומ\"ד דלקמן פ\"ו דטומאה רצוצה בכותל מביאה את הטומאה לבית אם היתה מונחת בחציו דכלפי הבית ע\"ש. והכא כתב הר\"י כשאין החבית יוצאה חוץ לכותל משמע דעכ\"פ ממלאת עובי כל הכותל. ועל פיר\"ת שם ק\"ל חדא דקי\"ל דאין צמיד פתיל לטומאה עי' כלים פ\"ח מ\"ו. שנית דאפי' בטהרה כה\"ג אינו מציל דהוה כאוכלין שגבלן בטיט ע\"ש רפ\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה ואם לאו. </b>תימה כו' ליהוי כביב כו'. לכאורה י\"ל משום דהכא המגדל חוצץ ומציל וכעין מה שתירץ על קושייתו הב' בכלים שבינו ולכותל:",
+                "<b>בסה\"ד פחות מטפח בתר מגדל גריר ככלים שבעובי דופן המגדל. </b>לפי' צ\"ל דהאי בבא דכלים שבינו כו' לא קאי אלא על הא דסליק מיניה דהיינו בטומאה בבית. דאילו בטומאה בתוכו הא כתב לעיל התוי\"ט בשמו (בד\"ה טומאה בתוכו) דגם כלים שבעביו טמאין בממ\"נ. אבל פשטא דמתני' משמע דשב ג\"כ על טומאה בתוכו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יוסי מטהר מפני שהוא יכול כו'. </b>המפרשים נדחקו מדוע ל\"פ ר\"י בשארי משניות המדברים מענין ס\"ט לצאת וכן קשה ממאמרו עצמו לעיל פ\"ג מ\"ו דמשמע דס\"ל הך דינא עי' פי' הרא\"ש. ול\"נ דהא משמע במתני' שם דפחות מטפח ל\"א ס\"ט לצאת אף להחמיר עמש\"כ שם. וכ\"נ שם מפי' הרא\"ש. רק הכא ס\"ל לת\"ק דאף בפחות אמרי' סט\"ל משום דע\"כ סופה לצאת דרך פתח זה כפי' הרע\"ב והוא מפירש\"י בחולין (קכה ב'). לכן פליג ר\"י בזה ואמר דע\"כ ל\"א דנוכל ג\"כ לומר שיוציאנה חציים כו'. וגם בביב שאין ביציאתו פ\"ט לא פליג דבהקמירה יש פתח כמש\"כ שם. ואף אם תאמר דאין שם פתח י\"ל דשם הבית טמא מדין קבר סתום כמש\"כ בתוס' ב\"ב (ק ב') בד\"ה ורומן:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה היה עומד. </b>מש\"כ והקרוב אלי כו' הוא רחוק מאד דמנ\"ל להרע\"ב לחדש דין כזה. אבל פשוט דהרע\"ב מפרש דבבא זו קאי על משנה הסמוכה לה דמיירי בטומאה המונחת בתוך תיבת המגדל וגורס כאן טומאה בתוכה כמו שהעתיק וכגי' הגמ' בחולין (קכה ב') וכן היה גורס ופתחה לחוץ כמו שהוא בגמ' שם. ומדנקט בל' נקבה ש\"מ דקאי על התיבה. וברישא תני היה עומד בל\"ז לכן פי' דשב על המגדל:",
+                "<b>ד\"ה טומאה. </b>ובפתחן למעלה בין במגדל בין בכוורת. ור\"ל שהמה פתוחים שמה וכ\"כ להדיא לקמן בפ\"ט גבי כוורת. לכן מה שהעלה התו\"ח בצ\"ע אינו כלום. רק פי' מהר\"ם דחוק בעצמו לאוקמי מתני' בכה\"ג:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ועינו קמורה לחוץ. </b>נ\"ל דר\"ל שבנה על העיין שהוא הנקב (כפי' הר\"ש והרע\"ב) כמו שפופרת חלולה זקופה באלכסון למעלה כדי שימשוך העשן דרך שם לחוץ והשפופרת פתוחה למעלה ודלא כבעל כף נחת:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שהכל נאמנין על החטאת. </b>עתוי\"ט שנדחק הרבה. ולפמש\"כ בס\"ד בפ\"ב דפאה מ\"ז א\"ש בפשיטות ע\"ש. ואולי שיגרת לישנא דרפ\"ה דפרה נקיט כאן:"
+            ],
+            [
+                "<b>או כוורת פחותה. </b>במשנה שבגמ' וכן בפי' הר\"מ והר\"ש והרא\"ש הגי' פתוחה ור\"ל ועל פתחה נתן הכפישה. ואילו היתה פקוקה בקש בפתחה היתה מצלת דלא גרע מנסר. והתוי\"ט במחכ\"ת ל\"ד בכאן בכ\"ז:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה טהור. </b>נדחק ליישב לשון המשנה לפי' הר\"ב ודעימיה. ול\"נ דה\"פ שאין (הכלל האמור לעיל במ\"ה) והוא. הכלים מצילין עם דפנות אהלים. עד (פי' באותן כלים דוקא) שיש להם דפנות. לאפוקי נסר חלק או סרידה שאין לה גפיים דהיינו מחיצות כדכתב הרע\"ב בתחלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ד\"ה כיצד. </b>להכי קתני על היתידות. לכאורה בפשיטות י\"ל משום דע\"כ מיירי שהיא גבוהה מן הארץ טפח דתיהוי אוהל. ואיך תתלה באויר אם לא ע\"ג יתידות:",
+                "<b>ד\"ה קורה. </b>ולפ\"ז אין ענין לשלפניה. וי\"ל דשפיר הוה מאותו ענין דמציל בלי מרוח לכ\"ע (כמש\"כ הר\"ש בסוף מ\"ה והרא\"ש בריש מ\"ו) ול\"פ רק במופלגת פחות מטפח:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה טומאה ע\"ג כלים כו'. </b>וה\"ל לאשמעינן רבותא יותר דגם כלים שע\"ג כולו טמאים דשוב בוקע למעלה כנגד כולו כדמוכח שם:",
+                "<b>שם ד\"ה ר\"א. </b>היינו כו' שאין בעוביו כעובי המרדע כו'. ומיירי נמי שמפסיקין ב' בגדים בינו לבין המוט או דהיה המוט פשוטי כ\"ע דאין על הנושאים שום טומאה עי' לקמן רפט\"ז בתוי\"ט ד\"ה על האדם בשם תוס' דשבת:",
+                "<b>שם ומסתבר דפליג נמי כו' אבל מצאתי כו'. </b>תמיהני שלא העיר כלום מהתוספתא שמביא הר\"ש דאיתא שם להדיא דפליג נמי אכלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה ואם לאו טמא. </b>דאין אדם וכלים נעשים אהלים לטהר. ותמוה דא\"כ מ\"ש דאם גב החבית כנגד הטומאה דחוצצת. דהא אפי' כלי גללים דלא מקבלי טומאה כלל אינן נעשין אהלים. וכן תמוהים דברי התוס' בב\"ב (יט ב') בד\"ה רואין במה שהביאו מפיה\"מ דהוא כעין פי' הרע\"ב והוא מפי' הר\"ש. וכן דברי המהרש\"א שם בתד\"ה היא גופה. על ועוד אומר הר\"ש דשם. ולכן גם דברי הט\"ז ביו\"ד סי' שע\"א דחויים. ולפי ענ\"ד נראה דע\"כ לא אמרי' אלא דאין כלים נעשים אהלים לטהר ר\"ל לחוץ מפני הטומאה בתורת אוהל אבל לחוץ בתורת מחיצה כגון הכא אפי' כלי חוצץ וכעין חילוק שכ' התוי\"ט במ\"א בד\"ה אפי' בשם הכ\"מ בפי\"ט מהל' ט\"מ. או משום דהכא הויא עם דפנות אהלים. ועי' בראב\"ד בפי\"ג מהל' ט\"מ ה\"ד דנראה שכוון למש\"כ. וסמכו במפתח דאינו מציל היינו משום דהמפתח נטמא ממש כיון דסמכו מבחוץ תחת האכסדרה נטמא באהל המת. והיינו טעמא דכולה מתני' משום דהכלים נטמאו ממש:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה אם יכולין. </b>שצריך ג\"כ שלא יהיו מוכשרין כו'. וכ\"ה ברמב\"ם פט\"ו מהל' ט\"מ הלי\"ב. ותמיהני כיון דמוקמינן להו בשהסריחו וע\"כ היינו באופן שאפי' לבהמה לא חזו דבלא\"ה לא מיבטלו כמו דאמרי' גבי תבן. וקי\"ל (טהרות פ\"ח מ\"ו) דנפסל מאכילת כלב נטהר. וביותר תמוה לשיטתו (הביאה התוי\"ט שם) בפ\"ב מהל' ט\"א הי\"ד דאם לא נטמא עדיין כיון דנפסל מאכילת אדם תו לא מקבל טומאה וצע\"ג. ודע דמש\"כ בפי' הרמב\"ם וכן התבן כו' עד שלא יהיה ראוי אלא לטיט ע\"כ ט\"ס הוא. דבפי' אוקימנא לה בב\"ב דאית בה קוצי דלא חזי לטינא וכאשר הביא התוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>מחציו ולפנים כו'. </b>נראה פירושו דהיינו דרוב הטומאה מונח בחציו דלפנים. וכן תפרש מחציו ולחוץ. ולפ\"ז א\"ש מה דקאמר בתר הכי מחצה למחצה. אך עדיין אינו מיושב לישנא דקרוב לטהרה שבמשנה הסמוכה לקמן וצ\"ע:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה והטומאה. </b>אבל הרמב\"ם נראה שמחלק בע\"א כו'. תמוה דאם ר\"ל דשם בר\"פ דלקמן מיירי שהגג מורכב על הכותל א\"כ קשה ביותר דהא שם אמרי' דטומאה בוקעת ואינה נכנסת כלל לבית. אבל באמת לפי גי' ופי' הרמב\"ם שם בכותל שנית והביאו התוי\"ט שם ל\"ק כלל משם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ד\"ה מחציה ולמעלן. </b>וכ' הכ\"מ כו' עד וצריך טעם למה כו' משא\"כ במעזיבה שבנויה לעליה כו'. הרב ז\"ל ל\"ד בכאן במחכ\"ת דעי' בכ\"מ דלא הקשה כלל על האי דינא דמתני' דפשוט דהכא ה\"ט דמאי חזית דתישדייה לבית יותר מן לעליה כמש\"כ התוי\"ט וכמו בכותל שבין שני בתים. משא\"כ התם דצד השני הוא לאויר. וע\"ש בהראב\"ד. ועוד דלפי הבנת התוי\"ט ה\"ל להכ\"מ להקשות דר\"י אדר\"י דהכא קאמר כל המעזיבה לעליה והתם קאמר כל הכותל לבית אלא דהכ\"מ מקשה על הא דמבואר ברמב\"ם שם מהתוספתא במעזיבה שהיתה לאויר דג\"כ הדין דמחציו ולמטה הבית טמא והעומד מלמעלה אפי' כנגד הטומאה טהור. מחציו ולמעלה כו' כמו בכותל שהוא לאויר. רק במחצה למחצה פסק דהבית טמא וגם העומד מלמעלן טמא. ע\"ז הקשה הכ\"מ שפיר דמ\"ש כו'. וביותר קשה לטעם הרמב\"ם במעזיבה משום דא\"א לצמצם ודאי קשה א\"כ בכותל שהוא לאויר נמי. ומה שנדפס בגליון הרמב\"ם בשם הגהת מהרי\"א דצ\"ל או למטה. טעותא היא. וכן בתוספתא שעם הז\"ז ליתא רק למעלה לבד ונראה שהוגה ע\"פ הגר\"א ז\"ל ונכון. ודע דמשמע מהראב\"ד שם שהיתה גירסתו בתוספתא ור\"ש מטהר את הבית. דלגירסא שלפנינו משמע להדיא דהבית לכ\"ע טמא רק דר\"ש פליג על העומד מלמעלה ומטהרו. ולפלא על הכ\"מ שלא העיר בזה. וקרוב בעיני שט\"ס בראב\"ד וצ\"ל הלכך העומד מלמעלה טהור. ומש\"כ הכ\"מ על דברי הראב\"ד שאמר ור\"מ ור\"ש הל' כר\"ש. שא\"י מנין לו שהרי בעירובין לא איפשיטא. הן גם במבוא התלמוד לר\"ש הנגיד ובבה\"ג דפוס זאלקווא דף ע\"א פסקו כר\"ש נגד ר\"מ. וברא\"ש פ\"ד דע\"ז סי' ל\"ד משמע דהיה לפניו הגי' בעירובין דהל' כר\"ש נגד ר\"מ וכמ\"ק בירושלמי ספ\"ה דדמאי:"
+            ],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב ומתני' כר\"י כו'. </b>ועתוי\"ט. לכאורה י\"ל דהתם מיירי כשיש סדק כמש\"כ בריש מ\"ג. וכמו שחילק בר\"פ דלקמן. ולפי הא\"ר בהיתה נראית דסיפא הוה א\"ש דע\"כ דגם התם מיירי שאין סדק דאל\"כ הרי נראית בתוך הבית. אבל לפי הרע\"ב עצמו יש לחלק כנ\"ל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה נפש אטומה. </b>עי' כה\"ד. והוא משובש מאד. א) שהרע\"ב לא כתב שם כלום על ורומן שבעה. ב) דפי' רשב\"ם שם מטין יותר לדברי הרמב\"ם בחבורו דבארון מועיל חלל טפח לחצוץ בפני הטומאה. כפי העתקת התוס' שם דברי הרשב\"ם. ג) שדברי הרמב\"ם כאן נוכל להתאימם עם דבריו שבחיבורו. ור\"ל כאן דאם היה מונח בארון שיש בו חלל טפח היה חוצץ ולא היה נופל בו לא דין נפש אטומה שתהא בוקעת. ולא דין דאם היה מקום טומאה טע\"ט כו':",
+                "<b>ד\"ה סמך. </b>והקשה כו' דמ\"ש כו' שתחת הפרח טהורין. ול\"נ דלפי נא\"י דינא דהכא דומה להא דהביא התוי\"ט בפ' דלעיל מ\"ג בד\"ה והטומאה ע\"ש. (גם נ\"ל דבנא\"י צ\"ל תקרה לסוכה) וכ\"מ בחבורו ספ\"ז מהל' ט\"מ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ד\"ה ומאחוריו. </b>ומהר\"ם חילק בין שפוד לאדם דבאדם לא. תימה כיון דשם מוכח דהשפוד שנגע אף מאחוריו של אהל נעשה אבי אבות הטומאה לטמא אדם הנוגע בו טומאת ז' כש\"כ אדם הנוגע בעצמו באחוריו של אוהל אינו דין שיטמא ז':",
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה בוקעת ועולה כו'. </b>אבל הנכנס לתוכו טהור. לשיטתו לקמן פי\"א מ\"ח דכלים הנוגעים במת מטמאים באהל. יטמא הנכנס באהל מחמת האהל שמאהיל עליו:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה טומאה בוקעת. </b>כיון דאין אהל טפח כו'. אינו מדוייק דהא בשפוע לא בעינן טפח וסגי בחלל כל שהוא כבריש מתני' דאצבע ודאי ל\"ד דה\"ה פחות. וי\"ל דמהר\"ם קורהו אהל טפח מפני דחשיבתו הוא מחמת שיש להלאה ממנה חלל טפח:"
+            ],
+            [
+                "עמש\"כ לעיל פ\"ג מ\"ו ובעירובין (סח):"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה הראשון טהור. </b>אפי' מת כו' א\"מ עד שיצא לחוץ כדתנן כו'. הר\"ש. לשונו שלא בדיוק דהא לקמן בסמוך מוקי לה לההיא בשלא עיגל ראש כפיקה. והכא דמיירי כשהעגיל מטמא בפה\"ק לבד:",
+                "<b>ד\"ה אין לנפלים. </b>וצ\"ל דפה\"ק הוא כשיצא הולד לחוץ כו'. ויש בזה קצת תימה בשינוי הלשונות כו'. צ\"ע אנה מצא בדברי ר\"י או אפי' בלשון הרמב\"ם והרע\"ב דפה\"ק מטמא. (ואדרבה מדהוצרך הרע\"ב במשנה דלקמן לומר דס\"ט לצאת ש\"מ דפתה\"ק לא מטמא. ולכן גם קושייתו שם עליו א\"כ. והכא ל\"מ מחמת ס\"ט לצאת. שהרי לא עמדה לצאת אלא בבית הב'). ר\"י לא קאמר אלא משנפתח הקבר (והוא לרבותא דאפי' לא יצא עדיין אלא שנה\"ק) תו אין פנאי להלך (וכש\"כ אם יצא ראשו). ומה שאמר אין לנפלים פתה\"ק אגב לישנא דרישא נקיט. וכוונתו על יציאת הראש ג\"כ דגם הוא אינו מעכב הליכתה. וזהו אשר הוסיפו הרמב\"ם והרע\"ב בביאור דבריו ומוכרח הוא:",
+                "<b>בא\"ד ולכן נ\"ל שהכ\"מ הבין כו' היינו מש\"כ אח\"כ יצא ראשו כו'. </b>תמוה דא\"כ מהו שהתנה אם נעשית כו' כפיקה. הא ביצא אפי' לא היה כפיקה נמי כדמסיק אח\"כ:",
+                "<b>בא\"ד שהרי מכיון שיש עוד בית החיצון וכדתנן כו'. </b>שם במשנה אינו מבואר כלל. והרי התוס' בר\"פ בהמה המקשה בד\"ה אדם ובפ' יש בכור מפרשי דבית החיצון היינו פרוזדור (והוא כמו שהביא בסמוך לדעת הר\"ש) רק רש\"י נדחק בנדה לחדש עוד בית חיצון להלאה מן הפרוזדור בכדי ליישב הא דקאמר הגמ' שם כגון שהוציא כו' ובברייתא איתא דמטמאה בפנים כבחוץ. ולהתוס' צ\"ל דכוונת הברייתא על העובר כולו שהוא בפנים היינו בפרוזדור רק ראשו חוצה לו וכמש\"כ המהרש\"א בנדה (מב ב') בתד\"ה וכדר\"א. וכדי שלא להכנס בכל הדחוקים בחר לו הרמב\"ם דרך לעצמו דגם עובר הוה כילוד משיצא ראשו לפרוזדור ודו\"ק:",
+                "<b>בא\"ד ועוד אני אומר כו'. </b>לכאורה זוהי בעצמה הקושיא הראשונה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ד\"ה יצא. </b>ואפ\"ל דהב\"ע בשהקיפו כו' שלא נגע העובר המת באשה כו'. זה אינו עולה לפי' הר\"ש והרע\"ב. דמ\"מ נטמאה האשה בטומאת אהל. ולהרמב\"ם צ\"ל דילדה תחת כפת השמים באויר. ויותר נ\"ל דט\"ס בכ\"מ וצ\"ל שלא נגע העובר החי:",
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה שפיר. </b>שליא כו'. קשה דהא בבכורות רפ\"ג אמר שפיר ושליא וכן בכ\"ד. א\"כ ש\"מ דב' מילי נינהו. וי\"ל ע\"פ הא דאיתא שם (מ\"א) גבי גרב ועיין בפרש\"י עה\"ת שם:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה בשני שפירין. </b>כבר פירש\"י הטעם כו' ולי ק\"ק כו' דבלוע חשיבא כמאן דליתא כו'. במחכ\"ת ל\"ד דרש\"י לא פי' כן אלא דאם תאמר טומאה בלועה מטמאה. אבל אליבא דאמת דמסקינן כרבה שם דטומאה בלועה א\"מ. קילא טפי מבית הסתרים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה כוורת הקש. </b>או מערבה כו'. נראה דזה צ\"ל בד\"ה כוורת הקנים דלקמיה. או דאינו בא אלא לבאר פי' דכוורת:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה והסככות. </b>ואני לא יכולתי לעמוד ע\"ד כו' דהא אמרן כו' הוא בשדה שאבד בה קבר כו' משא\"כ באלו כו'. תמיהני עליו דהא בהדיא אמרי' שם ג\"כ אילן שהוא מיסך עה\"א נאמן לומר אין תחתיו קבר כו' ומוקי לה ריו\"ח שם במהלך ובא ע\"פ כולה. וכ\"כ התוס' שם בד\"ה אילן ודוקא במהלך ע\"פ כולה אמר בסמוך דנאמן:",
+                "<b>בא\"ד ואם אין ראויין לקבל מביאין מדבריהם וא\"ח. </b>ק\"ק דא\"כ הל\"ל למיחשב במ\"ג כעין שהקשה התוי\"ט לקמן במ\"ה בד\"ה והעוף:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>והדולג והקופץ. </b>עי' פי' הרע\"ב וקשה לי דלעיל מ\"א פי' ועדר בהמות כשהן עומדות ולא מהלכות. א\"כ מאי איריא דתני דולג וקופץ אפי' מהלך כדרכו נמי לא. ואין לומר דמהלך מביא וא\"ח דא\"כ ה\"ל למיתניה במ\"ג עתוי\"ט ד\"ה והעוף. וי\"ל דהתם דבעינן דוקא עומדות היינו בהרבה בהמות יחד לענין לצרפינהו לאהל אחד כדמשמע מלישנא דעדר. והכא באחת בלבד מיחשבא שפיר אהל אפי' כשהיא מהלכת. אבל מ\"מ קשה דמשמע בתוספתא דעדר המהלך מביא טומאה מדרבנן דתני אין הנזיר מגלח וא\"ח עליהן על ביאת המקדש. מוכח דאבל טמויי מטמא. וא\"כ ה\"ל למחשביה במ\"ג. וע\"כ צ\"ל אחת משתי אלה או דתני ושייר. או דלא חשיב מה דמביאין מדרבנן. א\"כ לא נצרך תו לחלק בין עדר ליחיד. ויתורץ ג\"כ מה שהקשיתי מ\"ב. ויפלו דברי התוי\"ט ג\"כ. ודע דק\"ל דאם דולג וקופץ הוא באדם תיפוק ליה דא\"ח מטעם דאדם אין נעשה אהל לטהר (לעיל רפ\"ו) וי\"ל דמיירי בעובד כוכבים עי' ב\"ב (כ) ועובד כוכבים שישב בחלון. אבל מדנקט ברפ\"ו אדם סתם משמע דאפי' עובד כוכבים בכלל. (דזה דוחק לומר דסמיך התנא על דרשה דאדם אתם כו' עי' תוי\"ט פ\"ב דבכורים מ\"ז ובהמגיה שם) ודומיא דכלים דאפי' כלי גללים כו' דלא מקבלי טומאה. וההיא דב\"ב לא תברא לפי מש\"כ לעיל פ\"ו מ\"ב בס\"ד ועתוי\"ט:",
+                "<b>שם רי\"א הבית שבספינה א\"מ אה\"ט. </b>עי' ברע\"ב ותוי\"ט. ולע\"ד יל\"פ דבספינה שטה מיירי:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה והעוף. </b>אפי' כשאינה מנפנפת כו' מדקתני סיפא קשר כו' כבש כו'. לכאורה י\"ל דבכבש אפי' כשהיא מנפנפת בשארי קצוותיה כיון שהרוח אינו יכול להוליכה למקום אחר מביאה אה\"ט. וכן תפרש בקשר אה\"ס אפי' כשהיא מהלכת ובאה מביאה אה\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה וכל שאינו. </b>וי\"ל מאחר שעצם הזית אינו בתוכה אינה מתפשטת כו'. לכאורה סברא זו אין לה מעמד ונסתרת מלקמן מ\"ב ודאחריה ומדלעיל רפ\"ו:",
+                "<b>ד\"ה בבית. </b>והוקשה לו מהא כו' דכלים שתחת המגדל כו'. לכאורה לחילוק שכתב התוי\"ט לעיל בד\"ה כל שהוא דמחולחלת גריעה מיושב קושיא זו:",
+                "<b>ד\"ה בתוכה. </b>פי' בדופן שבמזרח ושבמערב (נראה דר\"ל אם עומד פתח הבית בצפון או בדרום) או צפון ודרום (היינו כשהפתח במזרח או במערב) כנ\"ל. ודלא כהמגיה או בעל התוי\"ט עצמו:",
+                "<b>מש\"כ הא\"ר בטעם דהבית טמא. </b>לכאורה קצת סתירה למש\"כ אנכי לעיל פ\"ו מ\"ב:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ד\"ה כנגדו עד התהום. </b>ולא קתני למעלה מן הזית עד דופן התחתון כ\"נ דצ\"ל וכמש\"כ לעיל ודלא כהגהת התוי\"ט או המגיה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ד\"ה הכל טמא. </b>בלשון מהר\"ם ודוקא כו' שנוגעות בה אבל כו' שאין נוגעין כו' טהורים. והנה מה שהקשה התוי\"ט לק\"מ כמש\"כ התו\"ח. אבל לעד\"נ כיון שכ\"ח מטמא מאויר ע\"כ משום דחזינן דהאוכלין המונחים באוירה כאילו נגעו בגופה. רק בשרץ אין דין חבורים לכן כלים אין מיטמאים דהיא אינה אלא ראשון ואין כלים מיטמאין אלא מאה\"ט. אבל במת (אף דכ\"ח אין נעשה אה\"ט לעולם אף ע\"י מת מ\"מ) כיון דנוהג בו דין חבורין ואויר כלי חרס כנגיעה דמי כדאמרן לכן טמאים ונכון בעז\"ה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>רי\"א הבית טמא וכנגד הטומאה טהור ר' יוסי כו' </b>משמע דלרי\"ה טהור אפי' אם יש כו'. וענ\"ל דאפי' לר' יוסי אם היה נגד הארובה כזית ובבית כחצי זית ג\"כ הבית טמא וכנגד הטומאה טהור דזה בכלל בואם לאו שהרי אין בו כדי שיחלוק כו'. ותמה אנכי על הא\"ר שפירש דלרי\"ה אינו טהור אלא אם כנגד הארובה הוה מקצת זית. ועי' לעיל פ\"ו מ\"ג ובפירושו שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה הכל. </b>א\"נ בין מלמעלן בין מלמטן לא כו' או בזה אלא שנתנו בשתיהן. (וכיוצא בזה בב\"ב (נה ב') בין ביה\"ח ובין ביה\"ג. ואולם בגי' המשנה ליתנהו לתיבות בין ובין) וכן פי' הא\"ר. וצ\"ע מזבחים (מב ע\"ב) והא בין בין קתני ופרש\"י דמשמע או בזו או בזו ע\"ש. ועי' ב\"ב (ר\"ד סח) ובמש\"כ שם:",
+                "<b>ד\"ה ודבר. </b>דאפי' נתן בעליונה כו' ול\"נ בתחתונה כלום א\"ט אלא תחתון כו' אפי' טומאה כנגד ארובה. וכ\"כ בסה\"ד. ותמוה כיון דטומאה כנגד הארובה בוקעת למעלה וכיון שנתן למעלה וסתם מתפשטת הטומאה בכל העליה. והבית יהיה טהור דאין אהל שלמעלה מהני לבית כיון דאין בהארובה התחתונה פ\"ט. וכן בשו\"ע יו\"ד סי' שע\"א ס\"ב משמע דאפי' קדם וסתם את העליונה קודם ביאת הטומאה העליה טמאה והבית טהור והוא מהרא\"ש בהל' טומאה וכ\"ה כאן בפירושו:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ד\"ה בוקעת ויורדת. </b>משמע מדברי הראב\"ד דמת שמוטל באויר אין הטומאה בוקעת תחתיה לתוך הקרקע. ואנכי ל\"מ מקור לזה במשנה וגמ'. במת בבית מצינו שכל הכלים שבקרקעיתו עד התהום טמאין כדהביא הרע\"ב לעיל פ\"ג מ\"ז וכ\"ה להדיא לקמן פט\"ו מ\"ה:",
+                "<b>ועיין </b>בא\"ר שהגיה במשנה דכצ\"ל ברישא שאם תעלה שפתותיה נוגעות בארובה וש\"י. אך מש\"כ בשיעור אורך טפח ושכ\"ה בתוספתא ק\"ל דא\"כ איך תני תחתיו והבית טמא. דמשמע כל הבית וכדמוכח מהא דפרט בטהרה תוכה וגבה לבד. והלא כנגד הארובה במקום שלא תגע שפתותיה ה\"ל ליטהר כמו בארובה שאין בה פ\"ט דבמ\"ב. וכן לשון התוספתא בבבא שאם תעלה שפתותיה נוגעות בתקרה כ\"ש בגבוה מה\"א טפח דקאמר הכל טמא קשה כנ\"ל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה עד. </b>אמרי' גוד אסיק הקנה. וקשה מהא דאיתא בסוכה (כב) אבל אין ביניהם פ\"ט כו' תחתיה טמא וע\"ש ברש\"י ותוס'. ונהי דל\"א חבוט רמי נימא גוד אסיק התחתונות. אלא ודאי גוד אסיק ל\"א והכא ה\"ט דאמרי' גוד אחית תקרת אכסדרה להקנה כדפי' הא\"ר. גם ס\"ד מש\"כ ה\"ל טומאה רצוצה אינו מובן:"
+            ],
+            [
+                "<b>קפולין זעג\"ז א\"מ אה\"ט עד שתהא העליונה כו'. </b>הא\"ר הגיה כאן וכן לקמן ברפט\"ו ע\"ש. ולעד\"נ דהאי עד לא אתי לאפוקי מרישא והאי בבא לא קאי עלה אלא קאי אדינא דמ\"ב דתני נתן את הקנה בארץ כו' עד שיהיה גבוה מה\"א פ\"ט וע\"ז תני הכא ג\"כ עד שתהא העליונה כו'. וכה\"ג כתבתי בחולין (לח) בס\"ד ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה אם יש בצוארו פ\"ט </b>והוא מהר\"ש. ומשמע מדבריהם דדי אם יש בהקיפו ג\"ט. וזה תמוה דאף דיש באמצע רחבו טפח מ\"מ הא אין שם מקרקע האיסקופה רק גובה חצי טפח. ואהל אינו כי אם טע\"ט ברום טפח. וברא\"ש איתא דצריך שיהא עובי צוארו כדי לרבע בו טע\"ט דהיינו שיהא בעביו טפח וב' חומשין והקיפו לפ\"ז יהיה ד\"ט וחומש ע\"ש. וזה נכון. ואף כי גם בפחות מזה ימצא רוחב טפח בגובה טפח. אבל לא יהיה הרוחב הזה רק למעלה ומשם ולמטה יתמעט רחבו ואנן בעינן אשר בכל משך הגובה טפח יהיה גם הרוחב טפח ואין זה כי אם בכמות שכתב הרא\"ש וע' בפ' דלקמן מ\"ז [ועדיין גם פי' הרא\"ש צ\"ע כמש\"כ בחולין (קכ\"ו)]:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה והמנורה בסופו. </b>ומיהו להרמב\"ם כו' דאיהו ס\"ל דבגדים שנגעו במת כו' אינן כמת לטמא באהל ובמשא. עמש\"כ בס\"ד בחולין (עא ב') דגם רש\"י בשיטתו זאת ובזה ינצל מקושיות התוס' עליו שם בד\"ה כי ומה שקשה לשיטתם מהגמ' דשם. וראיתי בכ\"מ שכתב על מש\"כ הרמב\"ם שם שאין מטמאין באהל. דמתני' היא כדבסמוך. וכוונתו ��ל המשנה דספט\"ו לקמן שמביא שם בסופו. ותמוה דשם איירי באדם כמבואר שם. ומה שתמה שם על הרמב\"ן ממתני' דריש כלים. ג\"כ אישתמיטתיה פירוש הר\"ש והרע\"ב שם דמוקי לה באדם ט\"מ. וזה כבר כתבתי בנזיר (נג ב') ע\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה סרידה. </b>וצ\"ל שהכל טמא היינו כו'. תמוה דהא המשנה אינה מוציאה מן הכל רק כנגד אוירו של תנור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ד\"ה הבטח. </b>בפי' הראב\"ד לפי שבתחלה לא בא בשום כוונה כו'. קשה דהתנן לעיל ספ\"ג דמרבך של אבנים וכן סואר של קורות הוה אהל. ויש לחלק קצת:"
+            ],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב שנפחת הגג של עליה כו' ונראה כו' מן הפחת שבגג. </b>לשונו אינו מדוייק דהכוונה בכאן שהפחת הוא במעזיבה שבין הבית לעליה וכלישנא דתוספתא שהביאו הר\"מ והר\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה מביאה. </b>אעפ\"י כו'. ונראה שזהו מדבריהם. עי' לקמן פי\"ד מ\"א ב' ג' (ואולי י\"ל שהוא מדאורייתא מידי דהוה אשפוע אוהלים דפ\"ז מ\"ב) ועי' ש\"ך יו\"ד סי' שע\"א סקי\"ד בסופו. ואפשר לטומאת כהנים לא גזרו בזה. ובדברי רמב\"ם הללו יובנו דבריו ג\"כ לקמן ספט\"ו הביאו התוי\"ט שם. דהא אפי' באדם בינוני קנה הזרוע למטה סמוך לחיבורו לכף אין בו טפח וכמו שתמה שם הרא\"ש. אבל הרא\"ש שם נראה להדיא שחולק עד\"ז ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ד\"ה אם. </b>לפי שיחסרו כמו ח' שביעיות בקרוב כו' זה יחסר בהיקף וכשהעגול בהקיפו כ\"ד טפחים יהיה רחבו לפי חשבון זה 3\\2 7 ט' בקרוב מאד. וא\"כ ל\"ד במש\"כ זע\"ז בקרוב כו' ואין מהם לכל קרן מקרן אלא ז' חומשים בלבד כי יהיה עוד 51\\2 ואכתי לא תיקן כלום:",
+                "<b>שם אלא שכבר נמצא גם בהיפך מזה כו'. </b>שגה בה במחכ\"ת שציור התוס' הוא מרובע ישר. וציור הרמב\"ם שם הוא מרובע מעויין. וכן גם שם שגג בזה כמה שהעירותי עליו שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ד\"ה ר\"י מטהר. </b>ר' יהושע דרישא ור\"י דהכא בחדא שיטתא כו'. והנה הרע\"ב שפסק דלא כר\"י וכ\"נ דסתם משנה דרפי\"ד דלא כוותיה (עמש\"כ בחולין קכו). ופסק כר' יהושע ע\"כ דלא ס\"ל דחדא נינהו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שירי המאור רום אצבעיים כו'. </b>נראה שהוא שיעור גדול ממלא מקדח וכ\"מ מפי' הרמב\"ם. ומוכרח הוא ממ\"ב נתן את התקרה באמצע כו' והעליון מלא מקדח. ואילו היה אצבעיים כו' שיעור קטן. למה יגרע זה משיריו. אבל אם הוא יותר א\"ש דהכא כיון דהיה דעתו לסתום כולו ולא גמרו מחמת סבה כדאיתא בתוספתא (הביאה התוי\"ט) לכן בטל חשיבותו. משא\"כ הא דמ\"ב דאין דעתו לגמור סתימתו לכן נשאר בחשיבותו:",
+                "<b>ולכאורה </b>לפ\"ז יקשה לפרש\"י והר\"ן בחולין (נב ב') גבי נקדרה כסלע טרפה שאם תמתח תעמוד על טפח ופי' ז\"ל אם היה מושכו כו'. ולפ\"ז רוחב הסלע 3\\2 טפח כמש\"כ שם המהרש\"א והפר\"ח ביו\"ד סי' מ\"ח ס\"ד והוא ב' אצבעות וב' שלישי אצבע בגודל. ובבכורות (לח) מסקינן דסלע סתם זוטר ממקדח קטן של רופאים. וא\"כ מקדח גדול של לשכה ודאי הרבה יותר משיעור זה. ואלכסון של אצבעיים (אפי' אם נפרשם בגודלים כדמשמע בפסחים (קט) גבי רביעית דמוכח שם מהחשבון דכוונת אצבעיים כו' דשם הוה גודלין. ואף דהלשון כאן לא משמע הכי דמדקאמר על רוחב הגודל מכלל דמעיקרא לאו בגודלין איירי) על אצבע אינו אלא פחות מעט מן אצבעיים ורבע אצבע לפי הכלל המבואר בתוי\"ט במשנת ערוגה. וא\"כ אפי' עגול אשר איננו רחב רק אצבעיים ורביע אצבע הוא יותר מן רבוע אצבעיים על אצבע מפני קצוות העגול אשר יוצאים חוצה להרבוע אם תעמידנו בתוכו (לבד מה שאלכסונו אינו מגיע לחשבון זה כנ\"ל). ומלא מקדח גדול הוא עוד יותר מסלע סתם דהוא אצבעיים וב\"ש אצבע כדאמרן:",
+                "<b>וכל </b>החשבון הזה שכתבתי הוא אפי' אם נאמר דשיעור מלא מקדח הוא ממש כמוהו בעגול. ואפשר לומר דהכוונה דרוחב המאור הוא כרוחב המקדח. אבל המאור צ\"ל מרובע. שיש לו עוד זויות נוספות על מלא המקדח ויהיה הקושיא יותר חזקה:",
+                "<b>ולחומר </b>הקושיא נ\"ל שהם מפרשים דהאי שיעורא שאם תמתח תעמוד על טפח דבחולין שם קאי על יתר מכסלע לפי המסקנא שם דדוקא יתר מכסלע טרפה. אח\"ז מצאתי כן להש\"ך יו\"ד סי' ל' סק\"ה בשם הדרישה. ויתר מכסלע אין הכוונה יתר מעט כדפי' הנקה\"כ והפר\"ח שם. אלא הוא הרבה יותר. וראיה לזה קצת מהא דבעי שם וכמה יתר מכסלע ולכן נוכל לומר דסלע סתם הוא פחות הרבה מב\"ט בהיקף עד שאפי' כמלא מקדח גדול של לשכה (שהוא יותר מסלע סתם). הוא פחות מב\"ט בהיקף עד שלא נוכל להעמיד בתוכו רבוע דאצבעיים על אצבע:",
+                "<b>אמנם </b>התוס' בב\"ב (יט ב') בד\"ה רקיק כתבו דשירי המאור שיעורו פחות ממלא מקדח. ואין עליהם קושיא ממ\"ב. דהם פי' שם דלאויר איננו כמו למאור ושיעורו במלא מקדח בינוני. ולשיטתם בהא דחולין בד\"ה לכשתמתח נוכל לומר דהוא פחות מאצבעיים על רוחב הגודל ולכן גם שיריו כמוהו:",
+                "<b>והשתא </b>דאתינא להכי (דאויר איננו כמו למאור) יש ליישב ג\"כ לפירש\"י והר\"ן ונאמר דאף דחלון שהוא לאויר בתחלתו שיעורו פחות מדלמאור. בשיריו צריך שיעור גדול יותר משירי מאור. דכל שהוא פחות משיעור מלא מקדח בינוני לא חזי למילתיה לכן שיעורו כתחלתו. משא\"כ העשוי למאור איננו בטל משימושו אף בדלא נשתייר ממנו רק רום אצבעיים ע\"ר הגודל. והפוך בה כי לדעתי הדברים נכונים בעז\"ה:",
+                "<b>שם </b>להביא הטומאה ולהוציא הטומאה. בר\"מ ור\"ש משמע דה\"פ כגון אם היה אהל מחוץ לבית נגד החלון. אם היה הטומאה תחת האהל מביא אה\"ט לבית. ואם היה בבית מוציא אה\"ט לאהל עי' בפרק דלקמן מ\"ד. וכן משמע קצת בפרש\"י סוכה (כא) ד\"ה כמלא כו'. אבל הא\"ר מפרש להוציא הטומאה היינו להציל על הפתחים שבבית. והנהו תרי גווני שכתבתי נכללים בלהביא אה\"ט. אולם לא כן משמע לעיל פ\"ג מ\"ו כזית כו' להציל הטומאה עה\"פ אבל להוציא אה\"ט כו'. הרי לך להדיא דלהוציא איננו להציל:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה או שפתחתו. </b>ובנוסחת מהר\"ם שפתחו. כי רוח משמש בל\"ז ובל\"נ כמש\"כ רש\"י בראשית (לב ט'). וכן דלת בכאן קוראו בכינוי דל\"ז. ובתחלה קוראהו בל\"נ בה. הגיפה כו'. ועתוי\"ט פ\"ב דנזיר מ\"ב ד\"ה הזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ד\"ה ולאספתי. </b>ולא ממנעי כו' פ\"א תחת ב' כו'. חיסר עוד לומר וס' תחת צ' כי שניהם ממוצא השינים. עי' פ\"ט דנדה מ\"ח בתוי\"ט ד\"ה צמרמורת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ד\"ה ופחות מכביצה. </b>ולא מסתבר לומר משום דלא מטמאי אחריני ממעט. אנכי תמה דע\"כ סברא זו מוכרחת מהא דפחות מכזית בשר ממעט אע\"פ שהוא עדיין עצמו בטומאתו רק משום שאינו מטמא אחרים. דאין לומר דפרחה ממנו הטומאה. דא\"כ איך יצטרפו ב' חצאי זיתים לרבנן דר' דוסא לעיל ברפ\"ג. ועי' בפ\"ג דטהרות מ\"ד. ועל פי' הרמב\"ם לכאורה קשה דא\"כ דבאינן מוכשרים אפי' כביצה נמי. וי\"ל קצת עפ\"י המשנה דכלים פ\"י מ\"ב אין מקיפין לא בדבילה שמינה כו' לפי' הר\"ש והרע\"ב שמה. אך הרמב\"ם שם לא פי' כן. שוב בינותי בהרמב\"ם בחבורו שהטעם הוא משום דפחות מכביצה אינו חשוב אצלו ומבטלת ��בל כביצה חשיב ולא מבטל ליה ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ד\"ה ולא כזית. </b>עמש\"כ לעיל פ\"ג מ\"ז:",
+                "<b>בתו\"ח לתוי\"ט ד\"ה ולא כביצה כו' אוכלים שהוכשרו כו'. </b>ולהרמב\"ם בלא\"ה לק\"מ כו'. הן לדידיה דרישא דממעטין היינו בלא הוכשרו. יקשה מדוע לא תני בסיפא פחות מכביצה אוכלין שהוכשרו דאינם ממעטין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה הזיז. </b>אלא מדבריהם. אבל בפי' כתב ואלו השיעורין כולן הל\"מ ועי' בפי' פ\"ו דמקואות מ\"ז ועמש\"כ לעיל פי\"ב מ\"ו:",
+                "<b>ד\"ה גבלית. </b>ומשייר מן האמצע. אולי צ\"ל ומיושר ור\"ל דקצוותיה מעוקמים ואמצעה מיושר ושוה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ד\"ה ריב\"נ. </b>דמאחר דמלתא דרבנן היא כו'. ומה יענה למה שפי' כאן דהל\"מ היא כמו שהבאתי לעיל ואפ\"ה פסק כריב\"נ. ול\"נ דלהכי פסק כוותיה דמסתבר טעמיה וכזה נמצא הרבה בפוסקים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ד\"ה טומאה. </b>ופשוט הוא. ולי הדבר צריך תלמוד. דנלע\"ד דהא דלעיל הזיז כו' כ\"ש היינו שבולט לצד ר\"ה כ\"ש אבל מ\"מ הוא במשך סיבובו כנגד כל הפתח או לכה\"פ כנגד רוחב טפח מהפתח. והכא מיירי שאינו כנגד רוחב הפתח אלא במשך ג' אצבעות:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה ביניהן ולא ע\"ג פ\"ט (והוא מלשון הר\"ש) ופי' התוי\"ט דר\"ל ביניהן ומשום כך בוקעת ויורדת. </b>ואני תמה דאפי' היה ביניהן טפח כיון דאין מן התחתון לארץ פ\"ט טומאה בוקעת ויורדת כדלעיל פ\"ג מ\"ז גבי ביב דאם אין בו פ\"ט טומאה בבית מה שבתוכו טמא וכן בכ\"ד וצ\"ע. גם ק\"ל דאמאי העליון מביא אה\"ט הלא התחתון ממעט את אוירו כמו בשל שיש בר\"פ דלקמן דהרי הזיז עצמו ג\"כ א\"מ הטומאה כיון שהוא מחובר לבית:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה אין. </b>מתני' דהכא דלא כוותיה. תימה דהכא כיון דאין בשום מקום פ\"ט איך יביא אה\"ט לאיזה מקום. והתם שאני דיש בהן פ\"ט. וכן במ\"ד הבית גדול וגם הזיז בעצמו יש בו טפח רק שאינו נמשך על רוחב פתח הבית כי אם על רוחב פחות מטפח. ולהאלא א\"כ נפרש כו' שבדבריו לעיל יש קצת קיום לדבריו שבכאן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה קפולין זה עג\"ז כו' טבליות ש\"ע כו' ואם היו של טיט כו'. </b>טעם חילוקן הוא משום דכ\"ד המקבל טומאה אינו חוצץ וכן אינו ממעט כדלעיל פי\"ג בסופו ועי' א\"ר. וכ\"מ מלשון הרע\"ב לקמן מ\"ג. ולזה טבליות של עץ ע\"כ מיירי ביש להן בית קבול דמקבלי טומאת אוהלים (או משום דגזרו טומאה על פשוטי כ\"ע. אך זה אינו לדעת הר\"ש שם לעיל מ\"ה הביאו התוי\"ט שם בד\"ה ופחות מכביצה וכן להתוס' בב\"ב (כ) ד\"ה ועובד כוכבים) ודומיא דהני טבליות מיירי ג\"כ במ\"ב וכדמשמע שם נמי מפי' הרע\"ב דמדמי אותם להא דכלים הנוגעים במת כו'. והתוי\"ט שם שהבין דמיירי בפשוטות ל\"ד במחכ\"ת:"
+            ],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב התנן התם אין האהל מתחשב הלכך כו'. </b>הנה לשיטתו לעיל פי\"א מ\"ח דחרב ה\"ה כחלל לטמא אף באהל. יקשה בכאן מדוע כלים שתחת השניה טהורים ליטמאו באהל וכמו שהקשה עליו התוי\"ט לקמן ברפט\"ז בד\"ה וטמאוהו. ונ\"ל דטעם דאין האהל מתחשב הוא משום חבורין דהוא מדרבנן לדעת הרמב\"ם בפ\"ה מהל' ט\"מ ה\"ב. לא החמירו בו כ\"כ שיטמא אף באהל. וענ\"ל דאף לשיטת החולקים דס\"ל דהוה דאורייתא. ה\"מ בחבורי אדם אבל בחבורי כלים מודו דלא הוי אלא מדרבנן וכדאשכחן בשאר אה\"ט חילוק בין אדם לכלים בפ\"ה דזבים מ\"י. ולולא דמסתפינא הייתי אומר שבגמ' דנזיר (מב ב') (אשר נדחקו התוס' והמפרש דלכאורה סותרת לסוגיא דע\"ז) ט\"ס וכצ\"ל כאן בחבורי אדם באדם כאן בחבורי אדם בכלים. שוב ראיתי שכבר קדמני בחלוק זה המל\"מ שם ה\"ג. ומן האמור תראה שהתוי\"ט במחילת כבוד תורתו ל\"ד במש\"כ ומשום חבורין נמי ליכא כו'. דאדרבה דוקא משום חבורין הוא דאתינן עלה לתירוץ הרע\"ב משום הא דאין האהל מתחשב. וגם בלא\"ה דבריו תמוהין במש\"כ דהאי דיקרב בדיקרב לדיקרב. הא כיון דחרב ה\"ה כחלל אף לאחר שפירש א\"כ טבלא ראשונה ה\"ה כמת והשניה הוה דיקרב והנוגע בה הוה דיקרב בדיקרב:",
+                "<b>ד\"ה עד שיהא. </b>והשתא קאמר כו' דמה שבתוך הרבוע אינו מצטרף. לפי לשון המשנה משמע דאשמעינן שאין השטח שכנגד חלל הדפנות מביא את הטומאה עד שיהא בו טפח לבד הבליטות:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אפי' כגלו של עכן. </b>פי' הרא\"ש שלא היה אלא לפי שעה כו'. תימה דהרי כתיב בקרא עד היום הזה (ועיין בתפארת ישראל בבועז סי\"ט):",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה ובטלו ושמע מינה דנוסח אחר דגרסי הכא בטלו כו' ליתא כלל אבל הרמב\"ם כו' וצ\"ע סוגיא דעירובין ודסוכה כו'. </b>ונ\"ל דהרמב\"ם אית ליה כהואין לומר כו' שכתבו התוס' שם ושם. דהתוס' לא דחוהו רק משום דה\"ל יותר להביא מן המשנה אבל לגי' הרמב\"ם במשנה בטלו ופי' דמסתמא בטל א\"כ אדרבה המשנה סברה כמתני' דעירובין. ולפ\"ז סתמה המשנה דוקא כר' יוסי ולכן פסק הרמב\"ם כוותיה. ונ\"ל ראיה לגי' הרמב\"ם ופירושו ממתני' הסמוכה דלעיל דמשמע שם דאפי' תבן לא בעי ביטול. וצ\"ע ליישב זאת לגי' התוס'. אולם צ\"ע הא דפסק בפ\"ד מהל' סוכה הי\"ג דאפי' עפר בעי ביטול והוא כרבנן וכן בפ\"ג מהל' עירובין הי\"ב מוכח דפסק כרבנן:"
+            ],
+            [
+                "<b>עשה ראשה כו'. </b>עי' במפרשים שנדחקו. ולעד\"נ דהתנא בא לאשמעינן כמות התפשטות טומאת הגולל בקורה במשכה ובגבהה. ואמר דבמשכה בין עומדת בין מוטה אינה מתפשטת אלא כנגד הפתח. ובגבהה. יש חילוק דאם ראשה הוא הגולל דהיינו עומדת אינה מתפשטת אלא עד ד\"ט. וממילא מישתמע דבשוכבת מתפשטת בכל גובה עביה כמה שהוא. והטעם נראה דהאורך דרך לקוץ מה שלמעלה מד\"ט. אבל מהעובי אין דרך לקוץ:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה חצר. </b>ובספ\"ו דב\"ב מפורש כו'. שם לא נראה שום משמעות רק בסוטה (מד) משמע כן בסוגיא ובפירש\"י ע\"ש:",
+                "<b>ד\"ה טהור בסופו. </b>ודוחק לומר דהר\"ב על דב\"ש מהדר כו' דקשיין תרתי כו'. ואני אוסיף עוד דא\"כ עשה דב\"ש ודב\"ה אחד. אבל ל\"נ דהרע\"ב מפרש כל שהוא דתוספתא כמשמעו (דלא כהתוי\"ט דהיינו ד\"ט שנמשך אחר הר\"ש שהשיאה לכוונת הגמ' דסוטה במסקנא) ור\"ל דע\"כ לא בעינן שיעורא בחצר לב\"ש ד\"א ולב\"ה ד\"ט אלא כשאינה פתוחה לאויר דהיינו שהמערות מקיפות אותה מכל צד דאז אם אין בה כשיעור בטלה לגבי מערות דסביבותיה כדפירש\"י בסוטה טעם השיעור אבל כשפתוחה לאויר לא בטלה לגביהן אפי' בפחות מד\"ט לכ\"ע. ועי' בז\"ז דנראה שכוון למש\"כ. ואין זה ענין להגמ' דסוטה דלא כהר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ד\"ה בהמה. </b>שכפתה כו'. ולי צ\"ע דהא פרכינן בסוכה (כד) בין למאן דאמר שמא תברח מדאורייתא כו'. אלא מעתה לר' מאיר תטמא משום גולל ע\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב בין לדרך הסמוך לבה\"ק. </b>והוא מהר\"ש. אבל בגמ' לא נאמר סמוך אלא בעיר אבל בדרך ל\"נ סמוך אלא דרך בה\"ק ומשמע דהולכין דרך עליו לבה\"ק אף שאינו סמוך. וכ\"מ ברמב\"ם בפי' ובחבורו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט שבנוסחת מהר\"ם נמחק בתחלה. </b>הן ��מת שגם בב\"ב (קא ב') הובאה המשנה זאת בלתי תיבת בתחלה. אבל הרא\"ש והא\"ר גרסי לה ונדחקו לפרשה. ול\"נ דאתיא לאפוקי מצא תחלה שלשה ואח\"כ לסוף כ' אמה מצא אחד וכדמסיים בסיפא שאילו מתחילה מצאו כו'. ונכון בעז\"ה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>המפנה קברו מתוך שדהו מלקט כו'. </b>התוי\"ט העתיק התוספתא המפנה קברו לרה\"ר כו' (ומשמע דבא לפרש בה משנתינו) אינה ענין כלל לה כמובן. והרא\"ש פי' שקברו שם אדעתא לפנותו. וק\"ל דהא משמע בר\"פ דאפי' ע\"ד לפנות יש לו תבוסה. ול\"נ לפרש ע\"פ התוספתא דתני שם מי שנפחת קברו לתוך שדהו מפנה עצם כו'. ופי' שהיה נקבר סמוך לשדהו ונפרץ אח\"כ הקבר לתוך שדהו:",
+                "<b>שם רש\"א כו' יש לו תבוסה. </b>עי' תו\"ח בשם הרא\"ש. ולא הבינותי ראייתו מן אוכל בדמעו דהתם מיירי בעפר שחופר בבדיקתו ואין לו ענין לעפר תבוסתו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה על בורך. </b>אבל מהר\"ם כו' ולהכי קאמר הכא דעד עומק כו' טמא. וקשה מדוע מפסיק התנא בשיעור טומאת העומק אשר הוא שוה במורד ובמעלה לבין סדר מבחן האורך במעלה. טפי ה\"ל לפרש דעד עומק הבורך יוכל להעמיק הכרשינין בארץ דבשיעור זה תגיע המחרישה אליהם ותוליכם עמה וטפי לא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ד\"ה עד שם. </b>ואכתי ל\"י ל\"ל לכתוב ו' כו'. ול\"נ דאתו לאשמעינן דאפי' פחות מה' נמי עמש\"כ בס\"ד בפ\"ב דכלים מ\"ב:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ד\"ה עלייה. </b>וכתב מהר\"ם ונ\"ל דמכוון דקאמר כו'. ול\"נ דעיקר המכוון במכוון הוא לאפוקי שלא יהא העליון נעתק מכנגד התחתון לאיזה צד אפי' כל שהוא. וממילא נכלל בזה גם כן שלא יהא רחב יותר. דהמותר יהא נטוי לצד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בהרע\"ב או בוצר בצור. </b>דלאו כלי הוא. ל\"ד דאפי' הוי כלי. הא כלי אבנים לא מקבלי טומאה. ועי' גיטין (סב):",
+                "<b>ד\"ה במד\"א. </b>ואילנות כו'. ל\"ד לפרש לה ואיכא למימר כו' שכתב לקמן במשנה הסמוכה. וגם בשאר אילנות דאינן מוכשרין בבצירתן לא שייך כלל דברי ר' יוסי לפמש\"כ התוי\"ט ד\"ה ימכר לשוק. אבל נראה דכוונת הרע\"ב (וכן הר\"ש) דמשום קנסא אסרו עליו לאכלם הוא בעצמו. ולאו משום הכשר כפי' הרמב\"ם וכ\"מ מל' הר\"ש. ואפי' אם יבצרם לאכילה. ודלא כהתוי\"ט אשר השיאם לפי' הרמב\"ם:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה ואם נגעו. </b>ומה שהקשה דמלתא דפשיטא הוא ל\"ק דטובא כו'. אבל פשוט דכוונת הר\"ש כיון דכבר תני דמיד חוץ לבה\"פ אחרים מקבלין מהן אבל הן בעצמן לא. ממילא ש\"מ ג\"כ דלא יגעו בהם:"
+            ],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב וא\"ל דאף ר\"י ל\"א כו'. </b>משמע דר\"ל דלפ\"ז אתיא מתני' אף כר\"י. ולא מחוור דא\"כ הל\"ל חוץ מגפן כדקתני גבי זרעים. ולשון הר\"ש והרא\"ש אינו כן:"
+            ],
+            [
+                "<b>חוץ מאילן סרק שאינו עושה פירות. </b>וכתב הרמב\"ם בפי' ולא נבין מזה שיש אילן סרק עושה פירות לפי כו' ע\"ש. ולעד\"נ דכלפי ששנינו בפ\"ו דכלאים מ\"ה דר\"מ סובר דהכל אילן סרק חוץ מן הזית והתאנה ור' יוסי סובר כל שאין כמוהו נוטעין שדות שלמות ה\"ז אילן סרק. קמ\"ל הכא דלנידון זה לכ\"ע דוקא שא\"ע פירות. ואולי לזה כוון הרע\"ב ונכון בעז\"ה:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה נזרעת. </b>ומהר\"ם כתב דל\"ק דהא כו' אינה עושה בה\"פ כו'. ל\"י מה תיקן בזה דמ\"מ כשחורש הרי הוא מסיט את העפר. וגם דברי הר\"ש לא הבינותי במש\"כ דהיכי שרי לחרוש כו' דזה יקשה ג\"כ על בה\"פ הראשון דאיך מותר בזרע הנקצר:"
+            ],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה וממחה. </b>כדי שיראה כו'. ר\"ל שהעפר יוצא דרך נקבי הכברה. והעצמות ישארו לבדם בכברה ויראו:",
+                "סליק מסכת אהלות בעזרת ה' צבאות:"
+            ],
+            [
+                "<b>רש\"א אף העוזק בה\"פ טהור. </b>המפרשים נדחקו בפירושו וטעמו. ול\"נ לפרש כפי אשר נמצא בזמנינו כלי עגול וכבד של מתכת שמעגילין אותו על עפר תיחוח להשכיבו ולהקשותו. וזהו כוונת ר\"ש העוזק (ר\"ל שמעגיל כי טבעת נקרא עיזקא ע\"ש עיגולה וכן ויעזקהו דקרא פירושו שעשה גדר עגול סביבו. בהכלי הנזכר) בה\"פ טהור. לפי שנתקשה העפר מלמעלה ואין העצם שתחתיו ניסט בהילוך על העפר ממעל. וכמ\"כ נ\"ל דהא דאמרי' בעירובין (ל' ב') ובכ\"ד בה\"פ שנידש טהור הוה נמי פירושו שנדרס ונתקשה העפר דשוב אין העצמות ניסטות ולכן טהור. כי פירש\"י שם שכבר נידושו כו' ונפחתו מכשיעור הוא דחוק דנהי דהעליונות נידושו ונשתברו. אבל אותן שהן בעומק איך ישתברו ויפחתו ונכון בעז\"ה. רק עומד לנגדי גמ' דכתובות שלהי פ\"ב דמסיים שם על הא דבה\"פ שנידש טהור מ\"ט א\"א לעצם כשעורה שלא נידש ברגל. דמשמע קצת כפי' רש\"י. אבל בשאר מקומות שהובא שם האי מימרא ליתא להך סיומא. וקרוב בעיני שבכתובות כתב איזה תלמיד עה\"ג פי' זה מדברי רש\"י ואח\"כ הכניסהו המעתיק בפנים:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Tahorot/Rashash on Mishnah Oktzin/Hebrew/Vilna Edition.json

@@ -0,0 +1,90 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Rashash on Mishnah Oktzin",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI",
+    "versionTitle": "Vilna Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "משניות דפוס ראם, ווילנא תרס\"ח",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "רש״ש על משנה עוקצים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Tahorot"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מיטמא ומטמא. </b>עי' פי' הרע\"ב. ורש\"י בר\"פ העור והרוטב פי' איפכא והוא יותר מכוון וכ\"נ שפי' גם הרע\"ב בפ\"א דטהרות מ\"ב:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה ומצטרף. </b>והקשו התוס' כו' מנלן צירוף בשומר להכניס כו'. שביק פרכת הש\"ס שם על יד מנלן להכניס. ולתירוצא דסתמא דגמ' דכי כתיב יד אהכנסה כתיבא. מתורצת ג\"כ קושיית התוס' אשומר. וכי איצטריכא לתירוצא דידהו לרב חביבא שם איצטריך:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ד\"ה ומלעין. </b>והערוך פי' כו' שמגינין ושומרין. צ\"ע דהתנן הכא דאין מצטרפין. ואם הם שומרין ראוין היו להצטרף כדין שומר. וראיתי בערוך עצמו העתיק מלעין של שבלין מיטמאין ומטמאין ומצטרפין. והתוי\"ט לא חלי ולא הרגיש במחכ\"ת. וצ\"ע בגמ' דחולין שם דמשמע דלא כגי' הערוך:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"י מטמא בכולן ומטהר בשרשי כו' והלפת. </b>נלע\"ד דחסר בספרים שלנו תיבת והלפת בדברי ת\"ק וכצ\"ל שרשי קולסי הכרוב והלפת וחלפות כו'. או שנסתרסו התיבות וצ\"ל והלפת קודם וחלפות. אבל מהרמב\"ם בחבורו משמע שהיה גורס כגי' שלפנינו:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה ר\"י. </b>אכתי קשה כו' דודאי ע\"י דישה נתרוקנה התבואה כו'. תמוה דע\"כ מיירי שנשאר עדיין תבואה בתוך השבלים דאל\"כ למאי הוויין ידות. ולשון רש\"י בסוכה שדשן לידות כו' משמע דהשבלים לא נדושו עדיין וזהו ג\"כ כוונת הרע\"ב במש\"כ שדש אותן כו' עם התבואה דר\"ל דהן עדיין עם התבואה:"
+            ],
+            [
+                "<b>עוקץ דלעת טפח. </b>וכ' הרע\"ב אעוקץ דדלעת יונית דוקא קאי. לכאורה יפלא מאין לקח זה. אבל עינו ראתה למרחוק בירושלמי ספ\"ב דכלאים דחשיב שם דברים שנאמרו בדלעת יונית וזה א' מהן עוקצה טפח הביאוהו שם הר\"ש ושנ\"א. עד שאני תמה על הר\"ש פה ועל הרמב\"ם בפי' ובחבורו שסתמו הדברים ולא ביארו זה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>כל הגלעינין. </b>פי' הרע\"ב כמו גרעינין. כי אותיות למנ\"ר מתחלפות זה בזה עי' ביאור ד\"ה (א' ד' א') לרי\"ו:",
+                "<b>שם ולא מצטרפות. </b>ק\"ל דהא תנן בפ\"א דערלה מ\"ח דגרעינים אסורים בערלה. והתוס' בברכות (ל\"ו ריש ע\"ב) פי' הטעם משום דפירי נינהו וכ\"כ הרא\"ש שם. והרשב\"א הביאו הטור או\"ח ר\"ס ר\"ב כתב הטעם דמרבינן להו מאת פריו את הטפל לפריו וכ\"כ הרא\"ש בהל' ערלה סי' ז' ועי' מע\"מ. מ\"מ בין למר ובין למר קשה דליצטרפו. לפיכך ה\"נ עיקר גי' הרא\"ש והא\"ר דגרסי ומצטרפות. ואולי י\"ל הגי' שלפנינו. משום דעל הגרעינין יש כמו חותל והוא הוה השומר. והגרעין הוה כמו שומר ע\"ג שומר דלגבי טומאה אינו מצטרף כדאיתא בחולין (קיט ב') והביאו התוי\"ט לקמן (מ\"ג וד'). אבל לגבי ערלה אסור שומר על גבי שומר כמו הנץ של רמון דלגבי טומאה אינו מצטרף מטע\"ז ובערלה אסור כדאיתא בפ\"א דערלה מ\"ח הובאה בברכות שם ועי\"ש בפירש\"י. וכ\"ז לשיטת הרשב\"א. אבל לשיטת התוס' קשה:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה עצם. </b>והכא לא לגרור את כולה. משמע דר\"ל דהכא כ\"ע מודו דאפי' לפחות מכפול. ��תימה דהא הגמ' בחולין (קי\"ט) מייתא הך תוספתא על פלוגתת רב וריו\"ח ביש שומר לפחות מכפול או לא וכדמסיק שם רבא דהתוס' מיירי בשומר. ולעד\"נ דהתם מה שאמר כזית בשר הכוונה על המוח שבתוכה כדמוכח מהא דרבא וע\"ש בפירש\"י ולכן כל העצם כמו שהוא נצרך לשמירתו. והכא מיירי בבשר ממש שסביבותיו. ולו אינו נצרך לשמירת העצם שלמעלה ממנו. א\"נ יש לחלק ע\"ד שחילק הראב\"ד בגלעינה שהביאו התוי\"ט בדבור הקודם:",
+                "<b>ודע </b>דבגמ' שם הגי' אחרים במקום חכמים דבתוספתא ועי' בתוס' שם בד\"ה וריו\"ח הב':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>התחיל לפרק. </b>מהר\"ש משמע דגריס למרק. ותימה על התוי\"ט שלא העיר מזה לפי דרכו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה והטהור. </b>ל\"י כו'. ולי נראה דכלפי דתנן סוף פ\"ט דתרומות שתילי תרומה שנטמאו ושתלן טהרו מלטמא ואסורין מלאכול כו' מסקינן בפסחים דאף לכהנים אסורין משום מעלה וכן פי' שם הרע\"ב קמשמע לן דהכא מותרין אף לאכול:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>והחלב בשוקים א\"צ מחשבה כו'. </b>ופי' הרע\"ב דמיירי בחלב טמאה כו'. וצ\"ל דמיירי שנחרה ולא שמתה מאליה דאז ודאי לא עדיף מבשרה דבעי' מחשבה בכ\"מ וכדפי' הרע\"ב לקמן מ\"ט והתוס' בנדה (ס\"ד נ'). ולפ\"ז נוכל לגרוס ברישא ג\"כ והחלב בכפרים צריכין מחשבה וא\"צ הכשר ומיירי ג\"כ בשל בהמה טמאה נחורה ודלא כתוס' שם ורש\"י והר\"ש שכתבו דא\"א לקיים גי' זו. והתוי\"ט ל\"ד במה שהביאם על פי' הרע\"ב:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט. ומ\"ש הרע\"ב שנתנבלה כו' והיינו כו'. </b>הן כיון דתני א\"מ טומאת נבלות ע\"כ בנתנבלה איירי:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אריב\"ל עתיד כו'. </b>הרמב\"ם חשבו בתנאים בעבור הזכרו כאן במשנה כמש\"כ התוי\"ט בשמו. ובאמת זולתי פה עוד לא מצאנוהו במשנה. והתוי\"ט לקמן הביא מקומות בש\"ס שלא חשבוהו רק לאמורא. ול\"נ דמוכח בחלק (ק) דלא היה בגירסתם הא דריב\"ל במשנה דאיתא שם כי אתא ר\"ד אמר עתיד כו' מלא עומסו כו' ומ\"ט לא שכיחת באגדתא דאמרי במערבא משמיה דר\"מ עתיד כו' כלישנא דריב\"ל הכא. ואם איתא יותר ה\"ל להביא מהמשנה. וגם מאי קמ\"ל במערבא הלא מתני' היא:",
+                "סליק מסכת עוקצין. בעזר לו הכח לקרב קיצין:",
+                "בנל\"כ "
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Tahorot/Rashash on Mishnah Oktzin/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,87 @@
+{
+    "title": "Rashash on Mishnah Oktzin",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rashash_on_Mishnah_Oktzin",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מיטמא ומטמא. </b>עי' פי' הרע\"ב. ורש\"י בר\"פ העור והרוטב פי' איפכא והוא יותר מכוון וכ\"נ שפי' גם הרע\"ב בפ\"א דטהרות מ\"ב:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה ומצטרף. </b>והקשו התוס' כו' מנלן צירוף בשומר להכניס כו'. שביק פרכת הש\"ס שם על יד מנלן להכניס. ולתירוצא דסתמא דגמ' דכי כתיב יד אהכנסה כתיבא. מתורצת ג\"כ קושיית התוס' אשומר. וכי איצטריכא לתירוצא דידהו לרב חביבא שם איצטריך:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ד\"ה ומלעין. </b>והערוך פי' כו' שמגינין ושומרין. צ\"ע דהתנן הכא דאין מצטרפין. ואם הם שומרין ראוין היו להצטרף כדין שומר. וראיתי בערוך עצמו העתיק מלעין של שבלין מיטמאין ומטמאין ומצטרפין. והתוי\"ט לא חלי ולא הרגיש במחכ\"ת. וצ\"ע בגמ' דחולין שם דמשמע דלא כגי' הערוך:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"י מטמא בכולן ומטהר בשרשי כו' והלפת. </b>נלע\"ד דחסר בספרים שלנו תיבת והלפת בדברי ת\"ק וכצ\"ל שרשי קולסי הכרוב והלפת וחלפות כו'. או שנסתרסו התיבות וצ\"ל והלפת קודם וחלפות. אבל מהרמב\"ם בחבורו משמע שהיה גורס כגי' שלפנינו:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה ר\"י. </b>אכתי קשה כו' דודאי ע\"י דישה נתרוקנה התבואה כו'. תמוה דע\"כ מיירי שנשאר עדיין תבואה בתוך השבלים דאל\"כ למאי הוויין ידות. ולשון רש\"י בסוכה שדשן לידות כו' משמע דהשבלים לא נדושו עדיין וזהו ג\"כ כוונת הרע\"ב במש\"כ שדש אותן כו' עם התבואה דר\"ל דהן עדיין עם התבואה:"
+            ],
+            [
+                "<b>עוקץ דלעת טפח. </b>וכ' הרע\"ב אעוקץ דדלעת יונית דוקא קאי. לכאורה יפלא מאין לקח זה. אבל עינו ראתה למרחוק בירושלמי ספ\"ב דכלאים דחשיב שם דברים שנאמרו בדלעת יונית וזה א' מהן עוקצה טפח הביאוהו שם הר\"ש ושנ\"א. עד שאני תמה על הר\"ש פה ועל הרמב\"ם בפי' ובחבורו שסתמו הדברים ולא ביארו זה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>כל הגלעינין. </b>פי' הרע\"ב כמו גרעינין. כי אותיות למנ\"ר מתחלפות זה בזה עי' ביאור ד\"ה (א' ד' א') לרי\"ו:",
+                "<b>שם ולא מצטרפות. </b>ק\"ל דהא תנן בפ\"א דערלה מ\"ח דגרעינים אסורים בערלה. והתוס' בברכות (ל\"ו ריש ע\"ב) פי' הטעם משום דפירי נינהו וכ\"כ הרא\"ש שם. והרשב\"א הביאו הטור או\"ח ר\"ס ר\"ב כתב הטעם דמרבינן להו מאת פריו את הטפל לפריו וכ\"כ הרא\"ש בהל' ערלה סי' ז' ועי' מע\"מ. מ\"מ בין למר ובין למר קשה דליצטרפו. לפיכך ה\"נ עיקר גי' הרא\"ש והא\"ר דגרסי ומצטרפות. ואולי י\"ל הגי' שלפנינו. משום דעל הגרעינין יש כמו חותל והוא הוה השומר. והגרעין הוה כמו שומר ע\"ג שומר דלגבי טומאה אינו מצטרף כדאיתא בחולין (קיט ב') והביאו התוי\"ט לקמן (מ\"ג וד'). אבל לגבי ערלה אסור שומר על גבי שומר כמו הנץ של רמון דלגבי טומאה אינו מצטרף מטע\"ז ובערלה אסור כדאיתא בפ\"א דערלה מ\"ח הובאה בברכות שם ועי\"ש בפירש\"י. וכ\"ז לשיטת הרשב\"א. אבל לשיטת התוס' קשה:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה עצם. </b>והכא לא לגרור את כולה. משמע דר\"ל דהכא כ\"ע מודו דאפי' לפחות מכפול. ותימה דהא הגמ' בחולין (קי\"ט) מייתא הך תוספתא על פלוגתת רב וריו\"ח ביש שומר לפחות מכפול או לא וכדמסיק שם רבא דהתוס' מיירי בשומר. ולעד\"נ דהתם מה שאמר כזית בשר הכוונה על המוח שבתוכה כדמוכח מהא דרבא וע\"ש בפירש\"י ולכן כל העצם כמו שהוא נצרך לשמירתו. והכא מיירי בבשר ממש שסביבותיו. ולו אי��ו נצרך לשמירת העצם שלמעלה ממנו. א\"נ יש לחלק ע\"ד שחילק הראב\"ד בגלעינה שהביאו התוי\"ט בדבור הקודם:",
+                "<b>ודע </b>דבגמ' שם הגי' אחרים במקום חכמים דבתוספתא ועי' בתוס' שם בד\"ה וריו\"ח הב':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>התחיל לפרק. </b>מהר\"ש משמע דגריס למרק. ותימה על התוי\"ט שלא העיר מזה לפי דרכו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה והטהור. </b>ל\"י כו'. ולי נראה דכלפי דתנן סוף פ\"ט דתרומות שתילי תרומה שנטמאו ושתלן טהרו מלטמא ואסורין מלאכול כו' מסקינן בפסחים דאף לכהנים אסורין משום מעלה וכן פי' שם הרע\"ב קמשמע לן דהכא מותרין אף לאכול:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>והחלב בשוקים א\"צ מחשבה כו'. </b>ופי' הרע\"ב דמיירי בחלב טמאה כו'. וצ\"ל דמיירי שנחרה ולא שמתה מאליה דאז ודאי לא עדיף מבשרה דבעי' מחשבה בכ\"מ וכדפי' הרע\"ב לקמן מ\"ט והתוס' בנדה (ס\"ד נ'). ולפ\"ז נוכל לגרוס ברישא ג\"כ והחלב בכפרים צריכין מחשבה וא\"צ הכשר ומיירי ג\"כ בשל בהמה טמאה נחורה ודלא כתוס' שם ורש\"י והר\"ש שכתבו דא\"א לקיים גי' זו. והתוי\"ט ל\"ד במה שהביאם על פי' הרע\"ב:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט. ומ\"ש הרע\"ב שנתנבלה כו' והיינו כו'. </b>הן כיון דתני א\"מ טומאת נבלות ע\"כ בנתנבלה איירי:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אריב\"ל עתיד כו'. </b>הרמב\"ם חשבו בתנאים בעבור הזכרו כאן במשנה כמש\"כ התוי\"ט בשמו. ובאמת זולתי פה עוד לא מצאנוהו במשנה. והתוי\"ט לקמן הביא מקומות בש\"ס שלא חשבוהו רק לאמורא. ול\"נ דמוכח בחלק (ק) דלא היה בגירסתם הא דריב\"ל במשנה דאיתא שם כי אתא ר\"ד אמר עתיד כו' מלא עומסו כו' ומ\"ט לא שכיחת באגדתא דאמרי במערבא משמיה דר\"מ עתיד כו' כלישנא דריב\"ל הכא. ואם איתא יותר ה\"ל להביא מהמשנה. וגם מאי קמ\"ל במערבא הלא מתני' היא:",
+                "סליק מסכת עוקצין. בעזר לו הכח לקרב קיצין:",
+                "בנל\"כ "
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Vilna Edition",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "רש״ש על משנה עוקצים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Tahorot"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Tahorot/Rashash on Mishnah Yadayim/Hebrew/Vilna Edition.json

@@ -0,0 +1,87 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Rashash on Mishnah Yadayim",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI",
+    "versionTitle": "Vilna Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "משניות דפוס ראם, ווילנא תרס\"ח",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "רש״ש על משנה ידים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Tahorot"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>בהרע\"ב וכי לא מהני הכא ה\"מ היכא דלא נשאר כו'. </b>הן אם לא נשאר אף ממחצית הלוג אסור. והכי הל\"ל דלכתחלה אסור ליטול הראשון ע\"מ שישאיר ממנו עוד לשנים דלמא לא יטול עד הפרק וכמש\"כ לעיל:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>שמעון התימני אומר אפי' נתכוון כו'. </b>המפרשים נדחקו מאד. ול\"נ לפרש דת\"ק אמר ששרה בהן פתו דמשמע ששרה בהן בידים אבל נפל מאליו לא. ושמעון הוסיף אפי' רק נתכוין לשרות ואח\"כ נפל מאליו הואיל דנתקיימה מחשבתו פסול. ואח\"ז אשמעינן לשרות בזה ונפל לשני (כיון דלא נתכוין לשרות באלו המים) כשרים אף לדידיה ונכון בס\"ד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה ונפל. </b>עי' כה\"ד. והרמב\"ם בהקדמתו למסכתין כ' דסתם ידים אע\"פ דלתרומה דינן כשני ופוסלין אותה. וכן לענין אם ירצה לאכול פת של חולין צריך לנוטלן. מ\"מ אם נגעו אפי' במשקה דחולין טהורה. אא\"כ שידע להם טומאה אז מטמאין משקה חולין להיות תחלה כדין כה\"פ אה\"ת וע\"ש. ונראה שהיה בהעלם עין מהתוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב דאוכלין טמאים מטמאין אה\"י כדתנן לקמן כו' כה\"פ אה\"ת כו'.</b> עמש\"כ שם במ\"ב בס\"ד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>א\"ל והלא כה\"ק שניים ומטמאים אה\"י. </b>לכאורה לפי המבואר בשבת (יד) טעמא משום דרבי פרנך ע\"ש (ולכן פי' הרמב\"ם והרע\"ב שהביא התוי\"ט שזו גזירה נמשכת מהא דגזרו שהספר מטמא אה\"ת ג\"כ צ\"ע לכאורה) א\"כ מאי ראיה היא זו הא אפי' אי לא גזרו כלל שיפסלו אה\"ת ראוי לגזור שיהיו מטמאי אהי\"ד משום דר\"פ. וכן רצו התוס' שם לומר דגזירה זו דידים הבאות מחמת ספר היתה קודם שגזרו שהספר יפסול אה\"ת. ומש\"כ דלא יתכן שגזרו עהי\"ד ועדיין ספר עצמו כו' מצינו הרבה כיו\"ב עי' פרה פ\"ח ועי' ת\"י שם. ועי' בר\"ש שעמד בזה וכ' ישוב קצת:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה היד. ואילו פלוגתייהו לקדש דוקא הא סתם כו' ופסקה הרמב\"ם כו'. </b>במחכ\"ת ז\"א דיוק כלל. דהא הרמב\"ם פסק בפי\"ב הלי\"ב דאף לקדש א\"מ את חבירתה רק להיות שלישי וזה דלא כר\"י דהא איהו סבר דנעשית שני כדמוכח מתשובת חכמים ובחגיגה שם. ועל כרחך דפסק כחכמים ועד כאן לא פליגי אלא דלא נעשית שני אבל שלישי נעשית וכדקס\"ד דגמ' שם. ואע\"ג דדחו לה היינו קודם דאשכח דתנאי פליגי בהכי אבל בתר דמייתי פלוגתת רבי וריב\"י בזה ודאי יותר מסתבר לומר דגם ר\"י וחכמים דהכא פליגי בזה וכן פי' הא\"ר:",
+                "<b>ודע </b>דמדברי הר\"ש משמע דאף רישא דכל הפוסל אה\"ת כו'. וכן בבא דהאוכלים והכלים כו' דבמ\"א דסובר ר\"י דנעשים שניות. הכל אינן רק לקדש. אבל לתרומה אף ר\"י מודה דא\"נ שניים. (ולכאורה מוכח מדבריו מהא דמוקי להתוספתא שהביא בפ' דלעיל מ\"ד דידו אחת בשני (בכרים) [ככרים] כאחת ישרפו דאיירי בככרים דקדש. דאף הא דאמרי חכמים במשנה דלעיל את שנטמא באה\"ט מטמא אהי\"ד ג\"כ אינו אלא לקדשים דאל\"כ לוקי להתוספתא דאיירי בככר ראשון. אבל זה א\"א דהא מוכח בברכות (נב) דידי�� מקבלים טומאה מראשון לענין אכילת לחם חולין ועיקר נט\"י לחולין אינו אלא משום סרך תרומה (חולין קו) והא דלא מוקי לה בככר ראשון משום דסתם טמא משמע ליה אפי' שני. וכ\"מ מהא דכ' בס\"פ דלעיל שני ככרים טמאים. דמטמאים אהי\"ד כדתנן כו' כה\"פ אה\"ת מטמא אהי\"ד להיות שניות וכ\"כ הרע\"ב אחריו. והא אתיא כר\"י. ולא מוקי בככרים ראשונים ואתיא ככ\"ע) ולהכי נדחק ליישב הא דמביא ר\"י מכה\"ק. והם פוסלין אהי\"ד אף לתרומה. דלא תיקשי גם לנפשיה. אבל דעת הרא\"ש דרק הא דיד מטמאה א\"ח אינו אלא לקדש אבל רישא דכה\"פ אה\"ת וכן האוכלים והכלים כו' דבמ\"א מיירי בין לקדש ובין לתרומה. ולשיטתו יל\"פ הא דאמרו חכמים אין שני עושה שני קאי על כל דבריו ושפיר השיבם מכה\"ק. רק ביד לטמא חבירתה לא רצו חכמים לגזור בתרומה מטעם הידוע להם. ולחנם נדחק הרא\"ש בהראיה דכה\"ק כהר\"ש:",
+                "<b>ד\"ה מטמאים. </b>וכ\"נ ג\"כ מלשון הרע\"ב בספט\"ו דכלים כו'. לא הביא מדבריו מקרוב בפ' דלקמן סוף מ\"ו דשם ג\"כ מוכח מדבריו כן:"
+            ],
+            [
+                "<b>רצועות תפילין עם התפילין כו'. </b>לכאורה ה\"נ דר\"ל דדוקא בזמן שהן עם התפילין ולאפוקי אם הותרו וכדאיתא להדיא בשבת (מט ב') בפ\"ע א\"מ אהי\"ד. ודומה להא דגליון שבספר דלקמן לפי' התוי\"ט שם. אבל ז\"א דא\"כ ה\"ל למיתני רש\"א א\"מ אהי\"ד. אלא ודאי תרתי תני וקמ\"ל דאפי' הקציצה מטמאה ולאפוקי מר\"ז בשבת שם. ור\"ש ל\"פ אלא ארצועות וכדאיתא שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב ודוקא כשאין שם אלא תורה לבדה כו'. </b>תמוה דהא תנא בב\"ב (יד) ס\"ת נגלל לאמצעיתו ועושה לו עמוד אילך ואילך. וא\"כ בין בראשו ובין בסופו א\"צ אלא כדי לגול עמוד וכדמוקי ר\"א שם להברייתא דתחלת ספר וסופו כדי לגול (דמשמע דשיעור אחד להן ע\"ש) בס\"ת:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה שלמעלן. </b>אלא נ\"ל כו' ולאפוקי כשאין מחוברין כו'. בזה היה טוב ליישב תמיהת הר\"ן על הרי\"ף (והרמב\"ם) שם בשבת בבעיא דגליונין ע\"ש. אבל כיון דהגמ' לא אייתי לה למיפשט הבעיא ש\"מ דליתא לדברי התוי\"ט. אלא נראה דלרבותא נקטינהו להני אף שהם חוץ לספר:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שרע\"א עריבת רגלים כשמה. </b>נ\"ל דר\"ע היה חולק על שיעורא דמב' לוגין כו' וסובר דא\"מ מדרס אלא אם היא כשיעור שדרך לעשות לרחיצת רגלים וכל מי שרואה אותה מכירה ואומר זוהי עריבת רגלים. וכה\"ג פליג בספ\"א דשביעית ואומר ג\"כ בזה\"ל נטיעה כשמה וכן שם פ\"ג מ\"ט בלישנא דר' יוסי:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>עד הל\"מ. </b>עי' ברע\"ב ותוי\"ט. ול\"נ דכוון במאמרו הל\"מ להא דדרשינן במגילה (יט ב') מלמד שהראהו הקב\"ה למשה כו' ומה שהסופרים עתידין לחדש כו':",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה כמשיב על דברי טרפון לסייע לו כו'. </b>ואינו מכוון בלשון ר\"י. ול\"נ לפרש איפכא הריני כמשיב כו' ר\"ל אנכי משיב עליו בטעמו כמו ראב\"ע אבל לא לענין דבריו ר\"ל בעיקר דבריו לענין הדין אני מסכים עמו ומטעם אחר והוא מצרים כו':",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה שנאמר. </b>וסוף הפסוק (ל\"ד כי הוא פסוק שלישי מזה) הביאו את כל המעשר כו'. אולם התוס' ביבמות (פו ב') בד\"ה מפני כתבו דהאי קרא איירי במע\"ר. ועמש\"כ במ\"ר במדבר פ\"ג אות ו':"
+            ],
+            [
+                "<b>א\"ל ר\"ג כו' ואח\"כ אשיב כו' וכבר חזרו א\"ל ר\"י כו'. </b>י\"ל דפליגי בפלוגתא דאמוראי בב\"ר פמ\"ד אי אחרי סמוך או מופלג ועמש\"כ ביבמות (מח ב'):"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה וכתב. </b>שאותיותיו בלתי מתדמות. ק\"ל מהא דשבת (קג ב') שלא יכתוב כו' ביתין כפין כו' ופי' רש\"י דומין בכתיבתן ע\"ש:",
+                "<b>ד\"ה על העור. </b>ואילו לענין כתיבת מגילה כו' על הספר כו' ולכך צל\"ע כו'. ול\"נ דלדעת הרמב\"ם דס\"ת כשר על הגויל ועל הקלף ופסול על הדוכסוסטוס (פ\"א מה\"ת ה\"ט) וכן הדין במגילה (פ\"ט מהל' מגילה ה\"ט). לכן במגילה אמר ספר בכדי להוציא דוכסוסטוס. אבל הכא שכולל הכל ספרים תו\"מ ומזוזות נכתבין גם על מיניה לכן אמר עור כדי לכלול כל מינו לכל חד כדיניה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה קובלין. </b>על מדותיכם. ל\"ד בלישנא דהל\"ל על תורתכם וכיוצא:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה בגט. </b>אבל בריש ר\"ה מפרש הרע\"ב דבכ\"ש כותבין כו'. פשוט דכאן על כדת מו\"י כתב דוקא גט דבשאר שטרות ליתיה. אבל על זמן לשנות המלך גם כאן לא כתב דוקא גט:",
+                "סליק מסכת ידים. בעזרת שולח מים. ומחיה חיים:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Tahorot/Rashash on Mishnah Yadayim/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,84 @@
+{
+    "title": "Rashash on Mishnah Yadayim",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rashash_on_Mishnah_Yadayim",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>בהרע\"ב וכי לא מהני הכא ה\"מ היכא דלא נשאר כו'. </b>הן אם לא נשאר אף ממחצית הלוג אסור. והכי הל\"ל דלכתחלה אסור ליטול הראשון ע\"מ שישאיר ממנו עוד לשנים דלמא לא יטול עד הפרק וכמש\"כ לעיל:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>שמעון התימני אומר אפי' נתכוון כו'. </b>המפרשים נדחקו מאד. ול\"נ לפרש דת\"ק אמר ששרה בהן פתו דמשמע ששרה בהן בידים אבל נפל מאליו לא. ושמעון הוסיף אפי' רק נתכוין לשרות ואח\"כ נפל מאליו הואיל דנתקיימה מחשבתו פסול. ואח\"ז אשמעינן לשרות בזה ונפל לשני (כיון דלא נתכוין לשרות באלו המים) כשרים אף לדידיה ונכון בס\"ד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה ונפל. </b>עי' כה\"ד. והרמב\"ם בהקדמתו למסכתין כ' דסתם ידים אע\"פ דלתרומה דינן כשני ופוסלין אותה. וכן לענין אם ירצה לאכול פת של חולין צריך לנוטלן. מ\"מ אם נגעו אפי' במשקה דחולין טהורה. אא\"כ שידע להם טומאה אז מטמאין משקה חולין להיות תחלה כדין כה\"פ אה\"ת וע\"ש. ונראה שהיה בהעלם עין מהתוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב דאוכלין טמאים מטמאין אה\"י כדתנן לקמן כו' כה\"פ אה\"ת כו'.</b> עמש\"כ שם במ\"ב בס\"ד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>א\"ל והלא כה\"ק שניים ומטמאים אה\"י. </b>לכאורה לפי המבואר בשבת (יד) טעמא משום דרבי פרנך ע\"ש (ולכן פי' הרמב\"ם והרע\"ב שהביא התוי\"ט שזו גזירה נמשכת מהא דגזרו שהספר מטמא אה\"ת ג\"כ צ\"ע לכאורה) א\"כ מאי ראיה היא זו הא אפי' אי לא גזרו כלל שיפסלו אה\"ת ראוי לגזור שיהיו מטמאי אהי\"ד משום דר\"פ. וכן רצו התוס' שם לומר דגזירה זו דידים הבאות מחמת ספר היתה קודם שגזרו שהספר יפסול אה\"ת. ומש\"כ דלא יתכן שגזרו עהי\"ד ועדיין ספר עצמו כו' מצינו הרבה כיו\"ב עי' פרה פ\"ח ועי' ת\"י שם. ועי' בר\"ש שעמד בזה וכ' ישוב קצת:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה היד. ואילו פלוגתייהו לקדש דוקא הא סתם כו' ופסקה הרמב\"ם כו'. </b>במחכ\"ת ז\"א דיוק כלל. דהא הרמב\"ם פסק בפי\"ב הלי\"ב דאף לקדש א\"מ את חבירתה רק להיות שלישי וזה דלא כר\"י דהא איהו סבר דנעשית שני כדמוכח מתשובת חכמים ובחגיגה שם. ועל כרחך דפסק כחכמים ועד כאן לא פליגי אלא דלא נעשית שני אבל שלישי נעשית וכדקס\"ד דגמ' שם. ואע\"ג דדחו לה היינו קודם דאשכח דתנאי פליגי בהכי אבל בתר דמייתי פלוגתת רבי וריב\"י בזה ודאי יותר מסתבר לומר דגם ר\"י וחכמים דהכא פליגי בזה וכן פי' הא\"ר:",
+                "<b>ודע </b>דמדברי הר\"ש משמע דאף רישא דכל הפוסל אה\"ת כו'. וכן בבא דהאוכלים והכלים כו' דבמ\"א דסובר ר\"י דנעשים שניות. הכל אינן רק לקדש. אבל לתרומה אף ר\"י מודה דא\"נ שניים. (ולכאורה מוכח מדבריו מהא דמוקי להתוספתא שהביא בפ' דלעיל מ\"ד דידו אחת בשני (בכרים) [ככרים] כאחת ישרפו דאיירי בככרים דקדש. דאף הא דאמרי חכמים במשנה דלעיל את שנטמא באה\"ט מטמא אהי\"ד ג\"כ אינו אלא לקדשים דאל\"כ לוקי להתוספתא דאיירי בככר ראשון. אבל זה א\"א דהא מוכח בברכות (נב) דידים מקבלים טומאה מראשון לענין אכילת לחם חולין ועיקר נט\"י לחולין אינו אלא משום סרך תרומה (חולין קו) והא דלא מוקי לה בככר ראשון משום דסתם טמא משמע ליה אפי' שני. וכ\"מ מהא דכ' בס\"פ דלעיל שני ככרים טמאים. דמטמאים אהי\"ד כדתנן כו' כה\"פ אה\"ת מטמא אהי\"ד להיות שניות וכ\"כ הרע\"ב אחריו. והא אתיא כר\"י. ולא מוקי בככרים ראשונים ואתיא ככ\"ע) ולהכי נדחק ליישב הא דמביא ר\"י מכה\"ק. והם פוסלין אהי\"ד אף לתרומה. דלא תיקשי גם לנפשיה. אבל דעת הרא\"ש דרק הא דיד מטמאה א\"ח אינו אלא לקדש אבל רישא דכה\"פ אה\"ת וכן האוכלים והכלים כו' דבמ\"א מיירי בין לקדש ובין לתרומה. ולשיטתו יל\"פ הא דאמרו חכמים אין שני עושה שני קאי על כל דבריו ושפיר השיבם מכה\"ק. רק ביד לטמא חבירתה לא רצו חכמים לגזור בתרומה מטעם הידוע להם. ולחנם נדחק הרא\"ש בהראיה דכה\"ק כהר\"ש:",
+                "<b>ד\"ה מטמאים. </b>וכ\"נ ג\"כ מלשון הרע\"ב בספט\"ו דכלים כו'. לא הביא מדבריו מקרוב בפ' דלקמן סוף מ\"ו דשם ג\"כ מוכח מדבריו כן:"
+            ],
+            [
+                "<b>רצועות תפילין עם התפילין כו'. </b>לכאורה ה\"נ דר\"ל דדוקא בזמן שהן עם התפילין ולאפוקי אם הותרו וכדאיתא להדיא בשבת (מט ב') בפ\"ע א\"מ אהי\"ד. ודומה להא דגליון שבספר דלקמן לפי' התוי\"ט שם. אבל ז\"א דא\"כ ה\"ל למיתני רש\"א א\"מ אהי\"ד. אלא ודאי תרתי תני וקמ\"ל דאפי' הקציצה מטמאה ולאפוקי מר\"ז בשבת שם. ור\"ש ל\"פ אלא ארצועות וכדאיתא שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב ודוקא כשאין שם אלא תורה לבדה כו'. </b>תמוה דהא תנא בב\"ב (יד) ס\"ת נגלל לאמצעיתו ועושה לו עמוד אילך ואילך. וא\"כ בין בראשו ובין בסופו א\"צ אלא כדי לגול עמוד וכדמוקי ר\"א שם להברייתא דתחלת ספר וסופו כדי לגול (דמשמע דשיעור אחד להן ע\"ש) בס\"ת:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה שלמעלן. </b>אלא נ\"ל כו' ולאפוקי כשאין מחוברין כו'. בזה היה טוב ליישב תמיהת הר\"ן על הרי\"ף (והרמב\"ם) שם בשבת בבעיא דגליונין ע\"ש. אבל כיון דהגמ' לא אייתי לה למיפשט הבעיא ש\"מ דליתא לדברי התוי\"ט. אלא נראה דלרבותא נקטינהו להני אף שהם חוץ לספר:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שרע\"א עריבת רגלים כשמה. </b>נ\"ל דר\"ע היה חולק על שיעורא דמב' לוגין כו' וסובר דא\"מ מדרס אלא אם היא כשיעור שדרך לעשות לרחיצת רגלים וכל מי שרואה אותה מכירה ואומר זוהי עריבת רגלים. וכה\"ג פליג בספ\"א דשביעית ואומר ג\"כ בזה\"ל נטיעה כשמה וכן שם פ\"ג מ\"ט בלישנא דר' יוסי:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>עד הל\"מ. </b>עי' ברע\"ב ותוי\"ט. ול\"נ דכוון במאמרו הל\"מ להא דדרשינן במגילה (יט ב') מלמד שהראהו הקב\"ה למשה כו' ומה שהסופרים עתידין לחדש כו':",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה כמשיב על דברי טרפון לסייע לו כו'. </b>ואינו מכוון בלשון ר\"י. ול\"נ לפרש איפכא הריני כמשיב כו' ר\"ל אנכי משיב עליו בטעמו כמו ראב\"ע אבל לא לענין דבריו ר\"ל בעיקר דבריו לענין הדין אני מסכים עמו ומטעם אחר והוא מצרים כו':",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה שנאמר. </b>וסוף הפסוק (ל\"ד כי הוא פסוק שלישי מזה) הביאו את כל המעשר כו'. אולם התוס' ביבמות (פו ב') בד\"ה מפני כתבו דהאי קרא איירי במע\"ר. ועמש\"כ במ\"ר במדבר פ\"ג אות ו':"
+            ],
+            [
+                "<b>א\"ל ר\"ג כו' ואח\"כ אשיב כו' וכבר חזרו א\"ל ר\"י כו'. </b>י\"ל דפליגי בפלוגתא דאמוראי בב\"ר פמ\"ד אי אחרי סמוך או מופלג ועמש\"כ ביבמות (מח ב'):"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה וכתב. </b>שאותיותיו בלתי מתדמות. ק\"ל מהא דשבת (קג ב') שלא יכתוב כו' ביתין כפין כו' ופי' רש\"י דומין בכתיבתן ע\"ש:",
+                "<b>ד\"ה על העור. </b>ואילו לענין כתיבת מגילה כו' על הספר כו' ולכך צל\"ע כו'. ול\"נ דלדעת הרמב\"ם דס\"ת כשר על הגויל ועל הקלף ופסול על הדוכסוסטוס (פ\"א מה\"ת ה\"ט) וכן הדין במגילה (פ\"ט מהל' מגילה ה\"ט). לכן במגילה אמר ספר בכדי להוציא דוכ��וסטוס. אבל הכא שכולל הכל ספרים תו\"מ ומזוזות נכתבין גם על מיניה לכן אמר עור כדי לכלול כל מינו לכל חד כדיניה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה קובלין. </b>על מדותיכם. ל\"ד בלישנא דהל\"ל על תורתכם וכיוצא:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה בגט. </b>אבל בריש ר\"ה מפרש הרע\"ב דבכ\"ש כותבין כו'. פשוט דכאן על כדת מו\"י כתב דוקא גט דבשאר שטרות ליתיה. אבל על זמן לשנות המלך גם כאן לא כתב דוקא גט:",
+                "סליק מסכת ידים. בעזרת שולח מים. ומחיה חיים:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Vilna Edition",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "רש״ש על משנה ידים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Tahorot"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Tosafot Rabbi Akiva Eiger/Seder Zeraim/Tosafot Rabbi Akiva Eiger on Mishnah Berakhot/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,162 @@
+{
+    "title": "Tosafot Rabbi Akiva Eiger on Mishnah Berakhot",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Tosafot_Rabbi_Akiva_Eiger_on_Mishnah_Berakhot",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "[אות א] <b>בהרע\"ב ד\"ה עד סוף. לא מיקרי תו זמן ק\"ש. </b>פלוגתייהו דר\"א ור\"ג בהמשך זמן ק\"ש בפירושא דקרא דר\"א ס\"ל ובשכבך הוא כ\"ז שב\"א עוסקים לילך ולשכב זה מקדים וזה מאחר ונמשך עד סוף האשמורה ראשונה דכל שדעתו לישן כבר שכב בזמן ההוא ור\"ג ס\"ל בשכבך היינו שהם שוכבים ויש בכלל הזה כל הלילה. רש\"י (ד' ד'):",
+                "[אות ב] <b>שם בא\"ד וקי\"ל דעבד כר\"י. </b>וכ\"כ התוס' ויש לדון דהא מה דאמרינן מאן דעבד כו' ע\"כ משום דהוי ספק הלכה כמאן וזה נכון בתפלה דרבנן אבל בקריאת שמע דהיא דאורייתא לרוב הפוסקים הוי ספק בדאורייתא ולחומרא. וכעת מצאתי שעמד בזה הפר\"ח בספר מים חיים:",
+                "[אות ג] <b>בהרע\"ב ד\"ה עד שיעלה כו'. אסור לסעוד. </b>וכ\"כ התוס' (דף ד' ע\"ב) עלה דברייתא שלא יאמר אדם אוכל קימעא מכאן משמע שמשעה שהגיע זמן ק\"ש של לילה שאין לו לאכול סעודה עד שיקרא ק\"ש ויתפלל. ודייק מזה המג\"א (סי' רל\"ה) דדוקא סעודה אסור אבל טעימה שרי. אבל תמוה לי דא\"כ למאי צריכי ללמוד כן מברייתא זו הא משנה ערוכה היא (פ\"א דשבת מ\"ב) מפסיקים לק\"ש וא\"כ מכש\"כ דאין מתחילין אלא ודאי מוכח דכוונתם לאסור אף טעימה וס\"ל דלא יאכל קימעא משמע אף דבר מועט ואף דהתוס' נקטו בלשונם לסעוד ע\"כ דחיק ומוקי אנפשיה דלא בדקדוק כתבו הכי וכן נראה בדעת המהרש\"א בריש מכלתין בתוס' ד\"ה משעה שהעני שמקשו הא משהגיע זמן ק\"ש אסור להתחיל בסעודה כדלקמן (דף ד'). הקשה המהרש\"א דאמאי לא הקשו כן על מתני' דמשעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן ותירץ די\"ל דה\"ק משעה שהכהנים היינו שמותרים לאכול בתרומה ואין להם טומאה עוד ע\"ש. ואי ס\"ל להמהרש\"א כהמג\"א אין התחלה לקושייתו דעל מתני' ליכא קושיא די\"ל לאכול היינו עראי משום הכי הקשו על הברייתא דקתני משעה שהעני נכנס לאכול פתו משמע דזהו סעודתו. אע\"כ דס\"ל להמהרש\"א בדעת התוס' כשיטת התה\"ד דאף טעימה אסור מכח הוכחתנו הנ\"ל ואף דמ\"מ התוס' בקושייתם על העני נכנס לא הוצרכו למינקט הקושיא מכח הברייתא דלא יאכל קימעא דהא בלא\"ה עכ\"פ סעודה אסורה ממתני' דשבת י\"ל דבאו לאלם קושייתם דאפילו טעימה אסור. ובזה יש ליישב לענ\"ד מה שהקשה המאור על רש\"י במה שכתב בסוגיין דלמא ביאת אורו היינו שיאור השמש ביום השמיני ויביא קרבנותיו למאי הוצרכו במערבא לפשוט מברייתא הא נפשט ממתני' דמשעה שהכהנים דפשיטא דק\"ש דלילה אינו מתחיל אחר שיאור היום והובא במהרש\"א והוא באמת תמיה נשגבה ולפי הנ\"ל ניחא דהיינו דמאי דאמרינן והא קמ\"ל דכפרה לא מעכבא אף די\"ל דמיירי באין הכהנים מחוסרי כפרה צ\"ל דמכח יתור מורה לנו מתני' דכל כהנים אפילו מחוסרי כפרה אוכלים. וקשה דלמה ליה למימר דאשמע לן במידי דלא אסיק ורק מיתורא לימא דלאכול היינו אכילה ממש וקמ\"ל דאכילה מועטת שרי. אע\"כ משום דבאמת מוכחא מברייתא אוכל קימעא דגם אכילה מועטת אסור וע\"כ האי לאכול היינו שהותרו בתרומה וא\"כ ליכא חידוש ומוכח דקמ\"ל דכפרה לא מעכבא. וכיון שכן במערבא לא רצו לפשוט ממתני' די\"ל דלא ידעו הברייתא דלא יאכל קימעא והיה אפשר לומר דעראי מותר וא\"כ י\"ל דמתני' לא מיירי ממחוסרי כפרה והחידוש דטעימה מותר. אבל מברייתא פשטו שפיר דלא קתני לשון אוכלים אלא זכאים דמיניה בודאי ליכא למשמע דטעימה מותר א\"כ החידוש דאפילו מחוסרי כפרה הותרו בתרומה. ואף דלא היה צריך לזה הסיפא דסימן לדבר צאת הכוכבים דבלא\"ה פשיטא דק\"ש אינו מתחיל אחר שיאיר היום מ\"מ כיון דהוצרך למפשט מברייתא מביא יותר ממה דמפורש דהוא צאת הכוכבים. וכעין זה כ' התוספות עירובין (דף ל\"א ע\"ב ד\"ה והיכא איתמר). וברייתא דמעילה וכו' לא שמיע להו ע\"ש. ובאמת גם לזה הדוחק דלא שמיע להו לא צריכנא די\"ל כיון דעכ\"פ ממתני' לחוד לא הו\"מ למפשט רק בצירוף הברייתא דלא יאכל קימעא ניחא להו יותר למפשט מברייתא לחוד דמשעה שהכהנים זכאים וכו'. ומה\"ט גם תוספות בעירובין הנ\"ל לא הוצרכו לזה דלא שמיע להו הבריי' די\"ל כפשוטו דהא ר\"ח לא היה רוצה להעמיד הקושיא והתירוץ, דעומד ורואהו על מתני' דהא י\"ל בדרבנן מהימני אלא דטעמא דמתני' דלא אלימי למיקני ומש\"ה באמר לאחר לקבלו מהני. והיה הקושיא רק מכח צירוף הברייתא דנתנו על הפיל דמוכח מזה דטעמא דמתני' בחש\"ו משום דלא מהימני וכיון שהוצרך לזה בריית' ניחא לר\"ח יותר להעמיד קושייתו והתירוץ דעומד ורואה על ברייתא לחוד דנתנו לפיל דודאי לא שייך נאמנות לפיל. והוא נכון בעזה\"י:",
+                "[אות ד] <b>בהר\"ב ד\"ה מעשה וכו'. ואמר להו רבנן כוותי סבירא להו. </b>מצאתי בשם אא\"ז הגאון מו\"ה אברהם ברודא זצ\"ל דבר נחמד למה דאמרי' (בסוגיא דף ד') חכמים כמאן ס\"ל בדרשא דבשכבך אי כר\"א דהיינו כ\"ז שב\"א הולכים לישכב לימרו כר\"א. ואי כר\"ג ס\"ל דכ\"ז שב\"א שוכבים לימרו כר\"ג. ומשני לעולם כר\"ג ס\"ל והא דקאמרי ע\"ח כדי להרחיק. וא\"כ י\"ל דשאלת בניו כן היה אם חכמים ס\"ל דמדינא ע\"ח משום דשיעור אדהולכים לישכב הוא ע\"ח והא דקאמר ר\"א ע\"ס האשמורה הראשונה היינו משום הרחקה או דר\"א מדינא קאמר דשיעורא דהולכים לישכב הוא ע\"ס האשמורה הראשונה וע\"כ הא דקאמר רבנן ע\"ח היינו דס\"ל דבשכבך הוא כ\"ז שב\"א שוכבים ומדינא עד שיעלה ע\"ה ואמרו ע\"ח משום הרחקה והשיב להם ר\"ג כוותי ס\"ל. והביא להם ראיה. ולא עוד אלא כל מה שאמרו וכו' היינו כיון דממנ\"פ מוכח סברת הרחקה אי בדרבנן אי בדר\"א מסתבר יותר דטעמייהו דחכמים ע\"ח הוא משום הרחקה כיון דענין הרחקה זו ע\"ח מצינו ג\"כ בשארי דברים. ודפח\"ח:",
+                "[אות ה] <b>שם בהרע\"ב ד\"ה כדי להרחיק. שלא יבא לאכלן. </b>וכ\"כ רש\"י והא דלא נקטו הטעם שלא יאמר עדיין יש לי שהות ותעבור זמן עונתה כמו דהטעם בק\"ש. י\"ל דבאו לתרץ הא דבאמת ר\"ג לא ס\"ל להרחקה בק\"ש ואילו באכילת קדשים משמע דלא פליגי. ודוחק לחלק דבק\"ש עובר רק על מ\"ע אבל קדשים עובר על לאו דלא תותירו ועשה דאכילת קדשים. לזה פירשו דאכילת קדשים חמור דיעבור בקום ועשה לאכול אח\"ז וגם יתחייב כרת משא\"כ בק\"ש דהוא שב וא\"ת. ומ\"ש וכן בק\"ש היינו דר\"ג אומר דרבנן ס\"ל הכי גם בק\"ש. ובתוס' (זבחים דף נ\"ז ע\"ב) כתבו דלנאכלין לשני ימים ולילה א' לא עשו הרחקה ע\"ח דניכר הוא מתי יהיה שקיעת החמה אבל לילה אינו ניכר ואף דלרבנן דעשו גם בק\"ש הרחקה משום שלא יאמר וכו' צ\"ל דגם בזה יש החילוק דניכר ומרגיש שהגיע העונה לשקוע וממהר לאכול מקודם:",
+                "[אות ו] <b>שם בתוי\"ט ד\"ה א\"כ וכו'. אלא מדתניא בתוספתא. </b>זה תמוה דהא גם התוספתא מיירי לענין אכילה כמ\"ש התוי\"ט לענין חיוב אם נותר לאכלו. והקטרה מנין לנו וצ\"ע (עי' תוס' פסחים דף ק\"כ ע\"ב ד\"ה אמר רבא וכו'):"
+            ],
+            [
+                "[אות ז] <b>בתי\"ט ד\"ה וגומרה. כדי שיסמוך. </b>זה תמוה דהא גם ר\"י מודה דלכתחלה יש לעשות כוותיקין כמ\"ש הרע\"ב וכ\"ה להדיא בסוגיין עלה דמתני' (פ\"ג מ\"ה) לימא תנן סתמא כר\"א דאמר עד הנץ החמה אפי' תימא רבי יהושע ודילמא כוותיקין. אע\"כ דפליגי בעיקר הדין דר\"א ס\"ל דאחר הנץ לא הוי זמן קימה דרובא דעלמא עומדים ממטתם קודם הנץ. ור\"י ס\"ל דמקרי קימה משום מיעוטא דבני מלכים. ואולי דכוונת התי\"ט לתרץ הנוסחא וגומרה דאמאי לא קתני סתם עד הנץ כמו דקתני במתני' עד שיעלה. ולזה בא לתרץ דאתא לאשמעי' ולרמז דרק בדיעבד זמנו משעה שיכיר בין תכלת לכרתי אבל לכתחלה ראוי לגומרה עם הנץ כדי שיתפלל מיד ויסמוך גאולה לתפלה:",
+                "[אות ח] <b>שם בתי\"ט ד\"ה שכן וכו'. זמן קימה למקצת. </b>והא דאינו יוצא ג\"כ בק\"ש של לילה ונימא דמקרי זמן שכיבה הואיל דבני מלכים שוכבים עד ג\"ש. דבשלמא ק\"ש דיום כיון דבאמת יממא הוא מש\"ה אזלי' בתר מיעוטא דבני מלכים אבל לקרות ק\"ש של לילה ביום משום ב\"מ לא דמיעוטא דמיעוטא נינהו. רשב\"א בחידושיו:",
+                "[אות ט] <b>שם מתני' כאדם הקורא בתורה. </b>אתא לאשמעינן שאע\"ג שדברים שבכתב לא נתנו לאמרן על פה אפ\"ה ק\"ש יכול לקרותה ע\"פ ואע\"פ שאינו קורא אותה לשם חובה דכיון שניתנה לאומרה על פה לחובה יכול לאומרה ע\"פ אפילו שלא לחובה. רבינו יונה. ועיין בב\"י (א\"ח סי' מ\"ט) שיטות הרבה רבוואתא דנתנו טעם להיתר ק\"ש וקרבנות בע\"פ. ולדידהו ליתא לפירוש זה:"
+            ],
+            [
+                "[אות י] <b>שעברת על דברי ב\"ה. </b>בתשו' רמ\"א (סי' צ\"א) כתב שאין להקשות מהא דאיתא (סוף פרק ח') באכל ושכח ולא ברך דחד עביד בשוגג כב\"ש ואשכח ארנקי דדהבא דשמעינן מיניה דיש להחמיר כב\"ש. די\"ל דוקא בדבר שאין בו קולא כלל אבל במקום שיש קצת קולא בדבר כגון לשכב ולקרות ק\"ש דעדיף מעומד דהוא יותר דרך כבוד אלא דיוצא ג\"כ בשכיבה לב\"ה ולב\"ש דוקא בשכיבה אין להחמיר כב\"ש עכ\"ל. ולפ\"ז יהא הדין דבק\"ש של שחרית מותר להחמיר כב\"ש לעמוד ולקרות ק\"ש כיון דאין בו צד קולא וזה דלא כפסק הש\"ע (סי' ס\"ג ס\"ב) דגם בזה מקרי עבריינא. ובאמת נפלאתי על מאור עינינו הרמ\"א שלא הביא דברי הרא\"ש בההיא דאכל ושכח ולא בירך שכתב להדיא דאפילו ב\"ה מודו שטוב יותר לעשות כב\"ש אלא דלא הטריחוהו חכמים עכ\"ל. אם כן ממילא לק\"מ דהתם רשאי להחמיר כב\"ש כיון דלב\"ה ג\"כ טוב יותר לעשות כן משא\"כ הכא בק\"ש בין דשחרית בין דערבית אין שום מעלייתא לב\"ה אם מחמיר כב\"ש. וכ\"כ התי\"ט (פ\"א מ\"ט דשבת ובמ\"א סימן הנ\"ל). ובזה מיושב ג\"כ קושית הבאר שבע (סי' כ\"א) על הרא\"ש (פ\"ב דשבת) ע\"ש. די\"ל דגם לר\"ע יותר טוב להדליק בפתילה מחורכת דאין בו שייכות חשש הטייה:"
+            ],
+            [
+                "[אות יא] <b>בהר\"ב ד\"ה אחת ארוכה כו'. אהבה קצרה. </b>דסמוכה לחברתה ליוצר אור מש\"ה אינה פותחת בברוך דפתיחת ברכה הראשונה קאי ג\"כ לשניה ואמת ואמונה והשכיבנו כולם מקרי סמוכה למעריב ערבים אף דמפסיק בק\"ש מ\"מ ברכה שלאחריה מקרי סמוכות לשלפניה:",
+                "[אות יב] <b>שם בהרע\"ב ד\"ה שלא לחתום כו'. כגון ברכת הפירות. </b>כיון שאין בו ענינים הרבה פתיחתה זו היא חתימתה:"
+            ],
+            [
+                "[אות יג] <b>מתני' להביא לימות המשיח. </b>הא דלא קאמר בקיצור כל ימי חייך לימות המשיח כמו דקאמר ראב\"ע כל ימי חייך הלילות י\"ל דדייק בלשון להביא לומר דימות המשיח אינו בזה כמו העוה\"ז כי אז לא יהיה הזכרת יצ\"מ עיקר אלא טפילה לשעבוד מלכיות כדאיתא בברייתא הובא בתוי\"ט כאן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "[אות יד] <b>בהר\"ב ד\"ה והגיע זמן כו'. לאפוקי קורא להגיה. </b>מהרר\"י כ' דקורא להגיה היינו דדרך מאן שמביט בספר להגי' מעצמו נופלים דברים מפיו מבלי שרוצה לדברם והוי מתעסק וכמו דאמרינן בשופר דמנבח נבוחי. שלא רצה לתקוע אלא דמעצמו נעשה התקיעה מפיו דהוי מתעסק ולכ\"ע לא יצא:",
+                "[אות טו] <b>בהר\"ב ד\"ה ר\"י אומר באמצע כו'. עליו לכבדו. </b>כתבו בתוס' (דף י\"ג ע\"ב) ד\"ה שואל ר\"מ ור\"י הלכה כר\"י דאמר אפילו באמצע משיב מפה\"כ אם כן נראה שמותר לענות קדיש וקדושה באמצע ק\"ש דאין לך מפה\"כ גדול מזה עכ\"ל. ורצונם כיון דכל הציבור עוסקים באמירת קדושה הוי כמו משיב וע\"כ דקדקו בלשונם דאין לך מפה\"כ כו' משמע דמדמו זה למשיב. ולפ\"ז בשמע קול רעמים דכל הצבור עוסקים בק\"ש. אפשר לא הוי כמשיב ואין לו להפסיק כ\"א בין הפרקי' דגם שואל מפני הכבוד. והמג\"א (סי' ס\"ו ס\"ק ה') על מ\"ש בש\"ע (סי' ג') דמפסיק לקדיש באמצע כתב וז\"ל דאם פוסק לשאול מפ\"כ ב\"ו ק\"ו מפ\"כ הקב\"ה ומה\"ט נ\"ל דאם שמע קול רעמי' יפסיק ויברך ולענ\"ד יש לדון בזה. ואעפ\"כ בתשובה העליתי דהדין עם המג\"א:"
+            ],
+            [
+                "[אות טז] <b>בהר\"ב ד\"ה בין ויאמר כו'. הלכך אין מפסיקין. </b>ואפילו מפני היראה. הרא\"ש. (עי' טור וב\"י סי' ס\"ו):"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות יז] <b>בתי\"ט ד\"ה בלילה הראשון כו'. כסברת הר\"ר מנוח שכתב בשמו בכ\"מ (פ\"ד מהלכות ק\"ש). </b>לא מצאתי שם בכ\"מ אלא בב\"י סימן ע' איתא וכתב הר\"ר מנוח בשם הראב\"ד דהא דפטור כונס את הבתולה דוקא בלילות שהוא מתייחד עמה אבל אם היתה נדה או חולה כו' חייב. אבל הטור כ' דפטור גם בימים. ונראה דמ\"מ בנדה ודאי חייב כיון דאסור למבעל לא טריד כדאיתא (פ\"ק דכתובות) דס\"ל לרבא דלמאן דאסר למבעל בתחלה בשבת חייב בשבת בק\"ש. ומסתפקנא דאפשר דמעידן טבילה מחשביה דפטור מק\"ש ד' לילות אם לא עשה מעשה אף שהם מרוחקים מזמן נשואים דאפשר בעוד שהיא נדה דאסור בכל מיני קורבה וחיבוק ונישוק ויחוד לא נעשה לבו גס בה כ\"כ:",
+                "[אות יח] <b>שם בא\"ד דסירכא דלישנא. </b>והפר\"ח בס' מים חיים כתב דנקט מניינא דל\"ת עד ולא עד בכלל וליכא אלא ג' לילות (עי' בפר\"ח סי' ע' ס\"ק ו'):",
+                "[אות יט] <b>תוי\"ט ד\"ה מעשה בר\"ג. לאו מעשה לסתור הוא. </b>לא הבנתי קושית תוס' בזה דהא משנה זו לא מיירי רק לענין הפטור אבל לענין אם רצה לקרות אם רשאי מזה לא מיירי הכא עד מתני' ח'. ולגבי הפטור מביא ראיה ממה דאמרו לו תלמידיו לא למדתנו רבינו שחתן פטור מק\"ש. וגם הוא לא חזר מהוראתו רק שאמר איני שומע לכם כו' היינו שהוא אינו רוצה לבטל מ\"ש. משמע דמדינא פטור וצ\"ע (* וראי' לזה מדלא פריך הגמרא הכא מעשה לסתור כמו שמקשינן בסוכה):",
+                "[אות כ] <b>שם בא\"ד אם אדם גדול. </b>היינו דבתחלה בא מתני' לאורויי דאדם גדול וראוי ליטול השם בודאי רשאי להחמיר וזה ודאי מוכח ממעשה דר\"ג דלכל הפחות אדם גדול רשאי להחמיר. ואח\"כ (במשנה ח') הוסיף מתני' דבאינש דעלמא יש בזה פלוגתא אם רשאי לקרות ק\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "[אות כא] <b>שאין מקבלין תנחומין על העבדים. </b>אף דבלא\"ה אין מקבלין תנחומין על הרחוקים כבר פירשו בירושלמי שתלמידו חביב כבנו וכן עבדו המשמשו כרצונו היה עליו כבנו רשב\"א בחי':"
+            ],
+            [
+                "[אות כב] <b>בהר\"ב ד\"ה לא כל הרוצה וכו'. אין זה אלא גאוה. </b>אפשר דבלילה ב' אף אם לא עשה מעשה רשאי לקרות דלא מיחזי כיוהרא דמאן דחזא סבר דעבד מעשה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "[אות כג] <b>ומן התפילין. </b>אגב אחרינא נקט דהא מן התפילין בלא\"ה פטור אף אחר הקבורה דאבל יום ראש��ן אסור בתפילין. רשב\"א. ולפ\"ז ניחא דנקט תפילין באחרונה עיין תוי\"ט. ונראה דהרשב\"א לטעמי' אזיל דס\"ל בתשוב' דחה\"מ לאו זמן תפילין הוא. אבל להסוברים דחה\"מ זמן תפילין (ונלע\"ד דרש\"י ס\"ל כן ממ\"ש בסוכה (דף מ\"ו ע\"א) ד\"ה מצות הרבה ליטול לולב לישב בסוכה להניח תפילין) בפשוטו ניחא דנקט תפילין דבחה\"מ דאבל ביום ראשון חייב בתפילין דלא שייך ביה מעולל בעפר קרנו וכמ\"ש להדיא המג\"א (סי' תקמ\"ח ס\"ק ה') (וק\"ל ממ\"ש הוא בעצמו סי' תרצ\"ו ס\"ק ט\"ז דאבל ביום ראשון בפורים פטור מתפילין דאקרי פאר הא למה דקי\"ל דאין אבילות נוהג בפורים ל\"ש בי' מעולל בעפר קרנו והוי כחה\"מ) מ\"מ כ\"ז שמתו מוטל לפניו פטור:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "[אות כד] <b>בהרע\"ב ד\"ה נשים וכו'. ותפילין מ\"ע. </b>אינו מדוקדק דהא יסוד הדין במ\"ע שהז\"ג דפטורות ילפינן מתפילין דהוקשה כה\"ת לתפילין וא\"כ ל\"ש טעם זה לפטרן מתפילין אלא דבתפילין פטורות מהקישא לת\"ת. ובתר הכי ילפי' כה\"ת מתפילין לפוטר' ממ\"ע שהז\"ג:",
+                "[אות כז] <b>בתי\"ט ד\"ה ועבדים. פ\"ק דחגיגה. </b>בירושלמי כאן איתא טעמא דעבדים פטורים מק\"ש שנאמר ה' אלהינו ה' אחד מי שאין לו אדון אלא הקב\"ה יצא עבד שיש לו אדון אחר. לפ\"ז גם חציו עבד וחציו ב\"ח פטור. ועיין בתי\"ט ריש חגיגה דלרש\"י למשנה אחרונה חציו עבד וחציו בן חורין חייב בראיה דכיון דכופין רבו לשחררו אין לו אלא אדון אחד מקרי א\"כ ה\"נ דחייב בק\"ש ומ\"מ נ\"מ בסריס דאין כופין רבו לשחררו:",
+                "[אות כח] <b>בא\"ד או חפשה לא ניתן לה. </b>בפשוטו משמע דנותן טעם להא דעבדים פטורים ממ\"ע שהז\"ג דילפי' לה לה מאשה. אבל יקשה דמאי ראיה הא הך לה כתיב גבי שפחה חרופה ופטורה ממילא כמו כל הנשים אבל מצד עבדות לפטור עבד לא שמענו. אע\"כ העיקר דלא ידענו כלל מצות על עבדים וילפי' לחייב מגז\"ש דלה לה מאשה וממילא לא ילפי' חיוב יותר מאשה. ואולם מדברי הרמב\"ם (פרק י\"ב מהלכות ע\"ז) לא משמע כן מדפסק דעבדים חייבים בהקפה ולפי דברינו הא לא מצינו חיוב מצות בעבדים רק במה דמצינו בנשים. ועמ\"ש בזה בחדושי ליו\"ד ריש הלכות עבדים (* עיין תוס' ב\"ק דף פ\"ח ע\"א ד\"ה יהא עבד וכו'):",
+                "[אות כה] <b>בהר\"ב ד\"ה ובמזוזה. דמהו דתימא. </b>כן הוא בגמ' וה\"ה דהמ\"ל דמהו דתימא כיון דכתיב ביתך למעט ולא ביתה קמ\"ל דחייבות דאטו גברי בעי חיי כו' וכדאי' הכי ביומא (דף י\"א ע\"ב) ת\"ר בהכ\"נ ובית האשה ובית השותפין חייבין במזוזה פשיטא מהו דתימא ביתך ולא ביתה ביתך ולא בתיהם קמל\"ן ואימא ה\"נ אמר קרא למען כו' הני בעי חיי וכו' עי\"ש ומה דלא משני התם כי הכא דמ\"ד דנקיש מזוזה לת\"ת היינו דבעי לשנויי בחד טעמא גם על בית השותפין ובחידושי ליומא נתקשתי בשינויי דהש\"ס הנ\"ל דזהו שייך שלא לפטור נשים דבעו ג\"כ חיי אבל לענין בית השותפין דאנו דנין על בית כזה דאינו חייב במזוזה בזה ל\"ש לומר דבעי חיי דהא גברא בר חיוב מזוזה אם יהיה לו בית ביחוד וכמו דפטור בדר כל ימיו בבית שאין בו ד\"א על ד\"א או שהוא דר בשכירות כל ימיו וצ\"ע:<br><b>[אב\"ה </b>עי' בתוס' מנחות ד' מ\"ד דלחד תירוצא מה\"ת אף לאחר ל' יום פטור]:",
+                "[אות כו] <b>בהר\"ב ד\"ה בברכת המזון. מבעיא לן כו' והארץ לא נתנה לנקבות. </b>ובתוס' כתבו משום דליתנהו לא בברית ולא בתורה ואמרינן לקמן (דף מ\"ט) מי שלא אמר ברית ותורה בבהמ\"ז לא יצא יד\"ח. ובין כך ובין כך קשה לי דבסוגיין פרכינן ובבהמ\"ז פשיטא ומשני' מהו דתימא כיון דכתיב ולחם בבוקר לשבוע כמ\"ע שהז\"ג דמי קמ\"ל. ואיך שייך למפרך פשיטא הא ממנ\"פ לפי הצד דחייבות רק מדרבנן פשיטא דאצטריך לאשמועינן דחייבו אותן רבנן לברך ולפי הצד דחייבות מדאורייתא היא גופא אשמועינן דלא לפטרו מצד דלא נטלו חלק בארץ או מפני שאינן בברית ותורה:<br><b>[אב\"ה </b>ע' בס' דו\"ח לאבא מארי זצ\"ל ישוב לקושי' זו]:",
+                "[אות כט] <b>תי\"ט ד\"ה ובמזוזה וכו'. ואימא גברי בעי חיי. </b>עוד תירצו דכי היא חייך לא קאי את\"ת אלא אקיום מצות כלומר התורה מלמדת לך מצות שהם חייך:"
+            ],
+            [
+                "[אות ל] <b>מהרהר בלבו. </b>בסוגיין אמר רבינא זאת אומרת הרהור כדבור דמי (וכל אדם נמי יצא יד\"ח בהרהור רש\"י) וקשיא לי בסוגיא דהכא דאמרי' א\"ל רבינא לרבא נשים בבהמ\"ז דאורייתא או דרבנן למאי נ\"מ לאפוקי רבים ידי חובתן הא לרבינא ממילא יוצא השומע מדין הרהור: (אב\"ה עי' בדו\"ח לאבא מארי זצ\"ל):",
+                "[אות לא]  <b>שם במשנה מברך לאחריו. </b>מדלא מפליג בבהמ\"ז עצמו משמע דאפילו ברכה רביעית הטוב והמטיב דביבנה תקנוה והוי דרבנן מ\"מ מברך דכי תיקנו רבנן ברכה הרביעית תקנו שיהיה חד תכסיסא דכל היכא דמברך ג' ברכות מברך ג\"כ הרביעית. פר\"ח בלקוטיו סי' ר\"ט:"
+            ],
+            [
+                "[אות לב] <b>בהרע\"ב ד\"ה ולקרות. דכתיב ייראוך. </b>בגמרא איתא ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה לתפלה מאי קרא (פירש רש\"י דמצוה להתפלל עם הנץ) ייראוך עם שמש ומבואר מדברי הרר\"י דהיינו דעיקר זמן ק\"ש לכתחילה משיכיר בין תכלת וכו' עד הנץ. והותיקין היו רוצים לקרות ק\"ש כדינו לכתחילה. ואם היו קורין מיד אחר משיכיר לא היו יכולים לסמוך גאל\"ת דעיקר זמן תפלה מהנץ ואילך דכתיב עם שמש מש\"ה היו מאחרים לגמור עם הנץ וכ\"כ הרא\"ש משמע דק\"ש לכתחלה עד הנץ לא נפקא מקרא דייראוך אלא הטעם דעיקר זמן קימה לרוב העולם רק עד הנץ. והא דאמרינן בסוגיין דלמא כר\"י ולותיקין היינו דמדבריהם מוכח דס\"ל דלכתחלה זמנו עד הנץ מדלא איחרו מלקרות אחר הנץ. אבל מלשון הרב משמע דקרא דייראוך ע\"ש קאי אק\"ש ומיניה ילפי' דאין לקרותה לכתחלה אחר הנץ דייראוך היינו קבלת מ\"ש ועם שמש היינו קודם הנץ. ועי' ביומא (דף ל\"ז) בתוס' ד\"ה אמר אביי וכו' בשם הר\"ר חננאל. ודוק (* עיין בספר עטרת ראש):"
+            ],
+            [
+                "[אות לג] <b>בהר\"ב ד\"ה ור\"י פוטר. אף במשמשת. </b>ר\"ל דמש\"ה קתני והמשמשת שראתה נדה לרבותא דר\"י דאפ\"ה פוטר דאילו לת\"ק ל\"צ למתני' כיון דאפי' זב שרא' קרי דמעיקרא לאו בר טבילה הוא מחייבו מכ\"ש במשמשת שראתה נדה דמעיקרא בת טבילה היא. ואף דלר\"י ב\"ק א\"צ טבילה כדקתני במתני' ד' וא\"כ אף בלא ראתה נדה פטורה זהו דוקא לק\"ש ולתפלה אבל לד\"ת דצריך להעמיק בהם מודה ר\"י דצריך טבילה מש\"ה קתני דמשמשת שראתה נדה פוטר ר\"י מתפלה אף לדברי תורה. כ\"ז מבואר בסוגיין (דף כ\"א). ומזה תבין מ\"ש התי\"ט ד\"ה והמשמשת וכו' ומהאי טעמא איצטריך למתני ולא איצטריך למתני ב\"ק שראה זיבה. זהו לישנא קלילא. דמשמע דב\"ק שראה זיבה לא היה צריך למתני. והרי בסוגיין הנ\"ל מפורש דצריך למתני' לאורויי דאף דבר טבילה הוא מקודם שראה זיבה מ\"מ פוטר ר\"י אלא דכוונת התי\"ט הא דנקט הך חדושא במשמשת שראתה נדה ולא נקט הך חדוש בב\"ק שראה זיבה ובפרט אם נאמר דלד\"ת קאמר דזהו שייך יותר באיש היינו דאגב אורחיה אשמעינן ג\"כ דטמאה אף בלא פליטה. ומ\"מ משום הא לחודיה לאשמעינן בעלמא במשמשת לחוד מש\"ה הוצרכו בסוגיין לומר דלרבותא דר\"י קתני לה. ומ\"ש התי\"ט ד\"ה ור\"י פוטר לדבריו דת\"ק וכו' א\"נ בת\"ת. הוא תמוה דהא להדיא מפורש בסוגיין הנ\"ל כהא\"נ ואיך בחר לו התי\"ט עוד דרך דלדבריו דת\"ק קאמר הא בסוגיין לא ניחא להו בכך:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות לד] <b>מתחלת הברכה שטעה בה. </b>ובג' ראשונות מתחיל מראש ובג' אחרונות מתחיל מרצה:",
+                "[אות לה] <b>מ\"ד בתוי\"ט ד\"ה ואם הבטחתו וכו'. וכ\"כ הר\"מ. </b>ודקדק כן מדקתני ואם אין שם כהן אלא הוא ולא קתני ואפילו אם וכו' אע\"כ דנקט כן משום סיפא ואם הבטחתו וכו' דמיירי רק בכה\"ג דאין שם כהן אלא הוא:",
+                "[אות לו] <b>שם בא\"ד שאין למדין הל' ממדרש רבות. </b>הפר\"ח בס' מים חיים השיג ע\"ז דהך כללא הוא רק לענין פסק הלכה כדברי מי היכא דלא מפרש בש\"ס ההלכתא אבל דינא דלא אתפריש בש\"ס מצינו כמה פעמים דלמדין ממדרשות:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "[אות לז] <b>המוציא. </b>בש\"ס (דף ל\"ח) פליגי דלרבנן המוצי' דאפיק משמע דכתיב המוציא לך מים ור\"נ ס\"ל להבא משמע שנאמר המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים. ורבנן וכו'. עי' רש\"י דר\"נ יתרץ לקרא דרבנן דעדיין היה מוציא להם מים במדבר. וקשה לי מה יעשה ר\"נ בקרא דהמעלה אתכם מארץ מצרים. וכן המוציא אתכם מארץ מצרים וע\"כ דאפיק משמע ועיין עירובין (דף י\"ט) וצ\"ע:",
+                "[אות לח] <b>בהרע\"ב ד\"ה בורא מיני דשאים. דשא וזרעים כגון קטניות. </b>ולפ\"ז לדידן אם בדיעבד ברך על ירקות בורא מיני דשאים ועל קטניות בורא מיני זרעים יצא כיון דלר\"י לכתחלה מברכין כן. ובברך על ירקות בורא מיני זרעים יש להסתפק אם יצא. ברכי יוסף (סי' ר\"ה אות ד'):"
+            ],
+            [],
+            [
+                "[אות לט] <b>בהרע\"ב ד\"ה נובלות. שנתבשלו כל צרכן. </b>וכ\"כ הרמב\"ם ורבינו יונה והטור. ועיין בב\"י והב\"ח (סימן ר\"ד) דתמהו הא מסקנת הסוגי' בתמרי דזיקא כ\"ע ל\"פ דמברך בפה\"ע. ובלחם משנה למשניות כתב לתרץ דס\"ל כדעת הר\"ש במס' דמאי (פ\"א) דמפרש בושלי כמרא היינו תאנים שנופלות קודם בישולם ואינם מתבשלין עד שמניחין אותן במחצלת וזהו כוונת הרע\"ב ולדבריו כוון ג\"כ תשובת שער אפרים (סי' כ\"ג):"
+            ],
+            [],
+            [
+                "[אות מ] <b>פטר את הפרפרת שלאחר המזון. </b>דהפת אינו פוטרו כיון דהביאו לאחר המזון. והא דקתני בסיפא ברך על הפת פטר את הפרפרת מיירי בהביאו תוך המזון. ודעת התוס' דמיירי בבא לסעוד מש\"ה בתוך הסעודה לא בעי ברוכי אבל באין בא לסעוד אפילו תוך הסעודה לא נפטר בפת. ודעת הרשב\"א דבבא לסעוד אפילו לאחהמ\"ז לא בעי ברוכי אלא דפרפרת הוא רקיקים דקים שבא לקנוח בעלמא ומ\"מ בתוך המזון לא בעי ברוכי אף דפירות וכדומה בעי ברוכי מ\"מ כיון דמין פת הוא ואילו קבע סעודתו עליה טעון המוציא ובהמ\"ז כפת דיינינן ליה ונפטר בברכת הפת:",
+                "[אות מא] <b>בהרע\"ב ד\"ה בא להם כו'. א\"כ חיישינן. </b>צ\"ל א\"נ חיישינן:",
+                "[אות מב] <b>בא\"ד כשבא לענות אמן. </b>ואפילו אם שומע כעונה ויוצא בלא עניית אמן חיישינן שמא יענה אמן טור א\"ח סימן קע\"ד לשון זה מוקשה במ\"ש אפילו אם שומע כעונה דמשמע דמסופק אם יוצא בלא עניית אמן ובטור (סי' רי\"ג) כתב בפשיטות דיוצאים אפילו בלא עניית אמן. ועיין בחידושי לש\"ע א\"ח סימן רי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "[אות מג] <b>זה הכלל. </b>אפשר לומר דנקט כן דלא נימא דדוקא מליח דברכתו שהכל דשייך ג\"כ על הפת דאם אמר על הפת שהכל יצא מש\"ה בטפל נפטר ואפילו למ\"ד דשהכל אינו פוטר פת הטעם משום שיש לו חשיבות ואם הוא טפל בטל החשיבות מ��נו והוי כשאר דברים אשר ברכת שהכל פוטר ומש\"ה בטפל נפטר אבל בעלמא היכא דברכת עיקר ל\"ש לטפל כגון שהעיקר בפה\"ע והטפל בפה\"א לא נפטר מש\"ה נקט זה הכלל כנלע\"ד בעזה\"י:",
+                "[אות מד] <b>שם בתוי\"ט ד\"ה שהפת טפלה. ונ\"ל דלפי' קמא. </b>ולפע\"ד נראה דכוונת התוס' שלא אכל הפירות באותו מעמד היינו דאחר אכילת הפירות שינה מקומו ואכל שם המליח דבזה צריך לברך על המליח דאף שהוא טפל מ\"מ לא עדיף טפל יותר מאילו הוא חלק מהפירות עצמן דבשינה מקומו וחוזר ואוכל מפירות עצמן דצריך לברך כדקי\"ל דעכ\"פ בדברים שאינן טעונים ברכה אחריהן במקומן לכ\"ע שינוי מקום דצריך לברך:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות מה] <b>משנה ג יושב הכרובים. </b>אית דגרסי כן משום דקתני בסיפא כך עונין אחריו וכו' יושב הכרובים. ואית דגורעים מהסיפא יושב הכרובים. ובתשובת מ\"ע (סי' ז') כתב שלא לגרוס ברישא יושב הכרובים אבל בסיפא יש לגרוס כן. והיינו מדקאמר ת\"ק א' עשרה וא' עשרה רבוא. משמע דריה\"ג עד כאן מוסיף והולך. והיינו דברבוא אינו אומר יושב הכרובים ולא חשיב לומר כן בי' רבוא דאטו כי רוכלא לחשוב וליזל. ובסיפא מיירי בעשרה רבוא. מש\"ה אומר יושב הכרובים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "[אות מו] <b>בתוי\"ט ד\"ה מברך. כ\"ה הלשון בברייתא. </b>ר\"ל דבברייתא קתני בטעמא דב\"ש שהיום גורם ליין שיבא וכבר קידש היום ועדיין יין לא בא. והרע\"ב רמז בזה ב' הטעמים שתחלה קידש היום ואח\"כ בא היין. היינו טעם הב' הנ\"ל ואח\"כ בשביל היום. והיינו טעם הא' שהיום גורם ליין שיבא. ומ\"ש אח\"כ וכשם שקדם לכניסה זה ביאור להטעם הא' שכתב שתחלה קידש היום. וכמו שפירש רש\"י כן על הברייתא זו:"
+            ],
+            [
+                "[אות מז] <b>בהרע\"ב ד\"ה בש\"א וכו'. כדי שלא יקבלו המשקים שאחורי הכלי. </b>עיין תוי\"ט (פ\"ב מ\"ז דחגיגה): "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות מח] <b>בהרע\"ב ד\"ה ב\"ש אומרים וכו'. ולא בורא דמשמע להבא. </b>והא דלא פליגי בנוסח הברכה בורא פרי העץ בכה\"ג דהתם מתחדש תמיד הגידולים משא\"כ הכא דפ\"א נברא ואינו מתחדש תמיד עיין בלשון רש\"י בסוגיין ד\"ה בורא. ובסוגיין מסקי' דבברא ובבורא לא פליגי דהא מקרא מלא יוצר אור ובורא חושך בורא רוח בורא השמים. הרי דבורא לשעבר משמע אלא דפליגי רק במאור ומאורי וצ\"ע (* ע' שנו\"א להגאון מהר\"א ז\"ל מווילנא):"
+            ],
+            [
+                "[אות מט] <b>בהרע\"ב ולא על נר ובשמים. דעובדי כוכבים לפי שאסורין בהנאה) </b>עיין ביצה (דף ל\"ט) דאמרינן גחלת אסורה שלהבת מותרת וכתב עלה הרא\"ש הא דאסרינן לברך בשלהבת עבודת כוכבי' ואע\"ג דשריא משום דיש עמה גחלת ואע\"פ שאין הברכה אלא על השלהבת עכ\"ל:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "[אות נ] <b>בתוי\"ט ד\"ה מברך על היין. אם ירצה. </b>קשה לי דלתני בעדיות גבי קולי ב\"ש וחומרי ב\"ה. והרשב\"א בתשובה (סי' שמ\"ב) כתב לפרש דלב\"ש צריך לברך על היין מקודם דס\"ל ואכלת זו אכילה ושבעת זו שתיה והדר וברכת מש\"ה צריך לברך על היין תחילה כדי שיברך כשהוא שבע. ולפ\"ז א\"ל הא דאמרי ב\"ה מברך על המזון היינו אם ירצה ועכ\"פ דברי ב\"ש הם ג\"כ חומרא דצריך לברך תחלה על היין. ובתי\"ט (בפרקין מ\"ד) ד\"ה נוטלין וכו' כתב דכי אתשל בביה\"מ לענין נ\"י אתשל. וכה\"ג צ\"ל ג\"כ בסוף פרקין עכ\"ל מבואר דהוקשה להתי\"ט קושייתנו. אבל לא ידעתי במה הונח לו דלענין מה איתשל אם לא כדברינו. עוד י\"ל דתנא דעדיות ס\"ל כהך תנא דמ\"ה דלעיל דגם לב\"ש בהמ\"ז טעון כוס:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "[אות נא] <b>ברוך שעקר. </b>והעוקר מברך ברוך וכו' וצונו לעקור עבודת כוכבים מארצנו. מהרש\"א בח\"א:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Vilna, 1908-1909",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002016147/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "תוספות רבי עקיבא איגר על משנה ברכות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Tosafot Rabbi Akiva Eiger",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Tosafot Rabbi Akiva Eiger/Seder Zeraim/Tosafot Rabbi Akiva Eiger on Mishnah Bikkurim/Hebrew/Vilna, 1908-1909.json

@@ -0,0 +1,88 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Tosafot Rabbi Akiva Eiger on Mishnah Bikkurim",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002016147/NLI",
+    "versionTitle": "Vilna, 1908-1909",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "משניות דפוס ראם, ווילנא תרס\"ח",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "תוספות רבי עקיבא איגר על משנה ביכורים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Tosafot Rabbi Akiva Eiger",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [
+                "[אות א] <b>במשנה האריסין. </b>עיין מתני' דסוף פרקין:",
+                "[אות ב] שם <b>והסקריקין. </b>עי' גיטין (פ\"ה מ\"ו):"
+            ],
+            [
+                "[אות ג] <b>בהר\"ב ד\"ה אלא. חטה ושעורה. </b>בס' פני יהושע פסחים (דל\"ז) העלה דדוקא חטה ושעורה אבל אינך כוסמין ושבולת שועל ושיפון לא:",
+                "[אות ד] <b>בא\"ד דבש תמרים. </b>יכול דבש ממש. רבי תנחומא בשם רבי יצחק ב\"ר לעזר כתיב וכפרוץ הדבר הרבו בני ישראל ראשית דגן תירוש ויצהר ודבש (דה\"י ב לא) ודבש חייב במעשרות אלא אלו התמרים שהן חייבים במעשרות. ירושלמי:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "[אות ה] <b>במשנה והשליח. </b>דעת הרשב\"ם פ\"ה דב\"ב (דף פא ב) דדוקא השליח אינו קורא אבל הבעלים קורים. ותוס' שם חלקו עליו:",
+                "[אות ו] שם <b>מביאין ולא קורין. </b>והא דלא הוי מ\"ע שהז\"ג דהא זמן הבאת בכורים הוא מן החג ועד חנוכה דדוקא מצוה שאינו נוהג בכל זמן מצד עצמו זהו מקרי זמן גרמא אבל הא דמן חנוכה ואילך אינו מביא. אינו מצד עצמו של הימים שגורם שאינם בני הבאה אלא דבר אחד גורם להם שאין מצויין ע\"פ השדה עוד ואילו היו מצויין עוד ע\"פ השדה היו הימים ימי הבאה. וכן הא דאחר החג אינו זמן קריאה אינו מצד עצמן של הימים אלא ד\"א גורם להן דאין קריאה אלא בזמן שמחה שזהו בזמן קצירה ולקיטה שאדם שמח בהם ואילו היה גם אחר החג זמן קצירה ולקיטה היה באמת ראוי לקריאה. הלכך לאו מ\"ע שהז\"ג נינהו מש\"ה נשים מביאות וגם מקריאה לא מפטרי רק ממקרא דא\"י לומר אשר נתת לי. טורי אבן (במגילה דף כ ע\"ב ד\"ה ולוידוי מעשר):"
+            ],
+            [
+                "[אות ז] <b>בתו\"ח ד\"ה הקונה. ודלמא בכורים הן ובעי קריי' וכו'. </b>אף דקריאה אינו מעכב מ\"מ בעי' ראוי לקרות דכל הראוי לבילה (וכו') והכא כיון דמספק אינו יכול לקרות מש\"ה חיישי' שמא חייב בבכורים וטעון קריאה. וכיון דלדידן מספקא לן וא\"י לקרות מספק מקרי אינו ראוי לבילה עי' מנחות פי\"ב מ\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות ח] <b>בהר\"ב ד\"ה הרי שהביא. לא נצרכה וכו'. </b>קשה לי הא גם לרבנן איצטריך דהא באדם אחר ממין אחר מביא וקורא והכא באדם אחד אפי' ממין אחר אינו מביא וקורא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "[אות ט] <b>במשנה חייבין עליהן מיתה. </b>והוא שיאכלם הבכורים אחר שיכנסו לחומת ירושלים. רמב\"ם ועי' בהר\"ש כאן:",
+                "[אות י] שם <b>הרי אלו וכו'. </b>ותנא ושייר דנוהגים בכל שנות שמיטה ואין להם פדיון משא\"כ מ\"ש דאינו נוהג בג' ובו' ויש לו פדיון. גמ' (יבמות דע\"ד ע\"א):",
+                "[אות יא] <b>בהרע\"ב ד\"ה משא\"כ. והנוגע בו. </b>אבל לאכילה אף חולין בעי נטילה כדאיתא (פ\"ב מ\"ה) דחגיגה ובגמ' שם איכא עוד שינויא דאידי ואידי לאכילה הא בנהמא הא בפרי והובא בתי\"ט שם:"
+            ],
+            [
+                "[אות יב] <b>בהר\"ב ד\"ה ואסורין לאונן. ובבכורים נאמר. </b>וכן כתב הרמב\"ם בפי' ובחבורו (פ\"ג מהל' בכורים) והכ\"מ כ��ב עלה בפ' כ\"ש (דף ל\"ו ע\"ב) אבל באמת תמוה לי דשם בפסחים אית' טעמא דרבנן דכתיב ל\"ת לאכול בשעריך וכו' ותרומת ידך אלו בכורים ואתקש בכורים למעשר. וכן הוא בפ\"ח דיבמות (דף ע\"ג ע\"ב) והכי אמרי' התם ג\"כ לענין דבכורים חייב בביעור משום דאתקש למעשר. והטעם שכתב הרמב\"ם והר\"ב איתא בפסחים שם דרך קושיא על ר\"ש נהי דלית ליה הקישא שמחה מיהא כתיבא ביה ומשני ההיא לזמן שמחה הוא דאתי וא\"כ למסקנא גם רבנן ס\"ל דלזמן שמחה הוא דאתא אלא דטעמייהו דאתקש בכורים למעשר. ונ\"מ לדינא דלטעמייהו דהרמב\"ם והר\"ב אם אכל אונן בכורים א\"ח במלקות וכדאיתא להדיא בהרמב\"ם שם ומטעם דהוה רק לאו הבא מכלל עשה אבל לטעם דאתקש חייב מלקות כמו במעשר ובפרט לענין חיוב ביעור דנקטו הרמב\"ם בפי' והר\"ב מדכתיב הקדש. דזה הטעם לא נזכר בסוגיין רק בירושלמי ואמאי שבקו לסוגיא דידן דיבמות הנ\"ל דמפורש דמקשי' בכורים למעשר וצלע\"ג: והא דלא ילפינן ג\"כ בהקישא מעשר מבכורים לחייב מיתה בטומאת הגוף דדרשינן ומתו בו פרט למעשר ולענין ביטול באחד ומאה ל\"ש למילף דבתרומה ג\"כ בטילה ברוב מדאוריי' ורק מדרבנן בעינן אחד ומאה ולענין הערב שמש ילפי' לה ביבמות מקרא דמ\"ש לא בעי הערב שמש הר\"ש כאן ותוס' ביבמות ובתוס' שם הניחו בקושיא אמאי לא ילפינן בכורים ממ\"ש דלא להוו נכסי כהן עי\"ש:",
+                "[אות יג] <b>תוי\"ט ד\"ה ואסורים בכ\"ש. וצ\"ל במינן. </b>ועיין בפרי חדש (סימן ק\"ב ס\"ק ח'):",
+                "[אות יד] <b>במשנה הרי אלו במעשר. </b>ותנא ושייר דאסורים לבער בטומאה דבמ\"ש כתיב ולא בערתי ממנו בטמא (ובכורים הא אתקש למ\"ש לת\"ק דר\"ש) משא\"כ בתרומה וכן האוכלן בטומאת עצמן לוקה משא\"כ האוכל תרומה בטומאת עצמן עובר רק בעשה. גמרא יבמות (דף ע\"ד ע\"א):"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות טו] <b>במשנה ושלא מן המוקף. </b>אע\"ג דעיקר מוקף כתיב בתרומת מעשר והרמותם ממנו מן הסמוך לו. אמרי' בירוש' (פ\"ב דתרומות) התורה למידה ומלמדת. ותרומת מעשר מלמדת ואינה למידה דכתיב מכל מעשרותיכם אפילו א' ביהודה וא' בגליל. תוס' (גיטין דף ל' ע\"ב). וכ\"כ הרא\"ש כאן:",
+                "[אות טז] <b>תו\"ח ד\"ה תי\"ט ד\"ה ושלא מן המוקף. דהוא מדרבנן. </b>ומתני' דהכא מיירי בדאורייתא. והא דקתני ויש לה שיעור כתרומה אף דמדאורייתא אין שיעור לתרומה גדולה מ\"מ הא יש לו שיעור למעלה דא\"י לעשות כל גרנו תרומה דבעי' שיריה ניכרים. תוס' שם והרא\"ש כאן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות יז] <b>הפחות. </b>מל' הכתוב הפחות והסגנים ירמיה (נ\"א כ\"ג):"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות יח] <b>תוי\"ט ד\"ה והסלים. והעשירים לא היו נותנים וכו'. </b>אין זה לשון הש\"ס אלא דרש\"י כ\"כ שם. ועי' בס' של\"ה:"
+            ],
+            [
+                "[אות יט] <b>במשנה מעטרין וכו'. </b>בר\"ן בחי' לחולין (דף קכ ע\"ב ד\"ה ומינה) דייק ממתני' שאין חיוב בכורים רק בז' מינים מ\"מ אם רצה להביא משאר מינים מביא וצ\"ע:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Tosafot Rabbi Akiva Eiger/Seder Zeraim/Tosafot Rabbi Akiva Eiger on Mishnah Bikkurim/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,85 @@
+{
+    "title": "Tosafot Rabbi Akiva Eiger on Mishnah Bikkurim",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Tosafot_Rabbi_Akiva_Eiger_on_Mishnah_Bikkurim",
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [
+                "[אות א] <b>במשנה האריסין. </b>עיין מתני' דסוף פרקין:",
+                "[אות ב] שם <b>והסקריקין. </b>עי' גיטין (פ\"ה מ\"ו):"
+            ],
+            [
+                "[אות ג] <b>בהר\"ב ד\"ה אלא. חטה ושעורה. </b>בס' פני יהושע פסחים (דל\"ז) העלה דדוקא חטה ושעורה אבל אינך כוסמין ושבולת שועל ושיפון לא:",
+                "[אות ד] <b>בא\"ד דבש תמרים. </b>יכול דבש ממש. רבי תנחומא בשם רבי יצחק ב\"ר לעזר כתיב וכפרוץ הדבר הרבו בני ישראל ראשית דגן תירוש ויצהר ודבש (דה\"י ב לא) ודבש חייב במעשרות אלא אלו התמרים שהן חייבים במעשרות. ירושלמי:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "[אות ה] <b>במשנה והשליח. </b>דעת הרשב\"ם פ\"ה דב\"ב (דף פא ב) דדוקא השליח אינו קורא אבל הבעלים קורים. ותוס' שם חלקו עליו:",
+                "[אות ו] שם <b>מביאין ולא קורין. </b>והא דלא הוי מ\"ע שהז\"ג דהא זמן הבאת בכורים הוא מן החג ועד חנוכה דדוקא מצוה שאינו נוהג בכל זמן מצד עצמו זהו מקרי זמן גרמא אבל הא דמן חנוכה ואילך אינו מביא. אינו מצד עצמו של הימים שגורם שאינם בני הבאה אלא דבר אחד גורם להם שאין מצויין ע\"פ השדה עוד ואילו היו מצויין עוד ע\"פ השדה היו הימים ימי הבאה. וכן הא דאחר החג אינו זמן קריאה אינו מצד עצמן של הימים אלא ד\"א גורם להן דאין קריאה אלא בזמן שמחה שזהו בזמן קצירה ולקיטה שאדם שמח בהם ואילו היה גם אחר החג זמן קצירה ולקיטה היה באמת ראוי לקריאה. הלכך לאו מ\"ע שהז\"ג נינהו מש\"ה נשים מביאות וגם מקריאה לא מפטרי רק ממקרא דא\"י לומר אשר נתת לי. טורי אבן (במגילה דף כ ע\"ב ד\"ה ולוידוי מעשר):"
+            ],
+            [
+                "[אות ז] <b>בתו\"ח ד\"ה הקונה. ודלמא בכורים הן ובעי קריי' וכו'. </b>אף דקריאה אינו מעכב מ\"מ בעי' ראוי לקרות דכל הראוי לבילה (וכו') והכא כיון דמספק אינו יכול לקרות מש\"ה חיישי' שמא חייב בבכורים וטעון קריאה. וכיון דלדידן מספקא לן וא\"י לקרות מספק מקרי אינו ראוי לבילה עי' מנחות פי\"ב מ\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות ח] <b>בהר\"ב ד\"ה הרי שהביא. לא נצרכה וכו'. </b>קשה לי הא גם לרבנן איצטריך דהא באדם אחר ממין אחר מביא וקורא והכא באדם אחד אפי' ממין אחר אינו מביא וקורא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "[אות ט] <b>במשנה חייבין עליהן מיתה. </b>והוא שיאכלם הבכורים אחר שיכנסו לחומת ירושלים. רמב\"ם ועי' בהר\"ש כאן:",
+                "[אות י] שם <b>הרי אלו וכו'. </b>ותנא ושייר דנוהגים בכל שנות שמיטה ואין להם פדיון משא\"כ מ\"ש דאינו נוהג בג' ובו' ויש לו פדיון. גמ' (יבמות דע\"ד ע\"א):",
+                "[אות יא] <b>בהרע\"ב ד\"ה משא\"כ. והנוגע בו. </b>אבל לאכילה אף חולין בעי נטילה כדאיתא (פ\"ב מ\"ה) דחגיגה ובגמ' שם איכא עוד שינויא דאידי ואידי לאכילה הא בנהמא הא בפרי והובא בתי\"ט שם:"
+            ],
+            [
+                "[אות יב] <b>בהר\"ב ד\"ה ואסורין לאונן. ובבכורים נאמר. </b>וכן כתב הרמב\"ם בפי' ובחבורו (פ\"ג מהל' בכורים) והכ\"מ כתב עלה בפ' כ\"ש (דף ל\"ו ע\"ב) אבל באמת תמוה לי דשם בפסחים אית' טעמא דרבנן דכתיב ל\"ת לאכול בשעריך וכו' ותרומת ידך אלו בכורים ואתקש בכורים למעשר. וכן הוא בפ\"ח דיבמות (דף ע\"ג ע\"ב) והכי אמרי' התם ג\"כ לענין דבכורים חייב בביעור משום דאתקש למעשר. והטעם שכתב הרמב\"ם והר\"ב איתא בפסחים שם דרך קושיא על ר\"ש נהי דלי�� ליה הקישא שמחה מיהא כתיבא ביה ומשני ההיא לזמן שמחה הוא דאתי וא\"כ למסקנא גם רבנן ס\"ל דלזמן שמחה הוא דאתא אלא דטעמייהו דאתקש בכורים למעשר. ונ\"מ לדינא דלטעמייהו דהרמב\"ם והר\"ב אם אכל אונן בכורים א\"ח במלקות וכדאיתא להדיא בהרמב\"ם שם ומטעם דהוה רק לאו הבא מכלל עשה אבל לטעם דאתקש חייב מלקות כמו במעשר ובפרט לענין חיוב ביעור דנקטו הרמב\"ם בפי' והר\"ב מדכתיב הקדש. דזה הטעם לא נזכר בסוגיין רק בירושלמי ואמאי שבקו לסוגיא דידן דיבמות הנ\"ל דמפורש דמקשי' בכורים למעשר וצלע\"ג: והא דלא ילפינן ג\"כ בהקישא מעשר מבכורים לחייב מיתה בטומאת הגוף דדרשינן ומתו בו פרט למעשר ולענין ביטול באחד ומאה ל\"ש למילף דבתרומה ג\"כ בטילה ברוב מדאוריי' ורק מדרבנן בעינן אחד ומאה ולענין הערב שמש ילפי' לה ביבמות מקרא דמ\"ש לא בעי הערב שמש הר\"ש כאן ותוס' ביבמות ובתוס' שם הניחו בקושיא אמאי לא ילפינן בכורים ממ\"ש דלא להוו נכסי כהן עי\"ש:",
+                "[אות יג] <b>תוי\"ט ד\"ה ואסורים בכ\"ש. וצ\"ל במינן. </b>ועיין בפרי חדש (סימן ק\"ב ס\"ק ח'):",
+                "[אות יד] <b>במשנה הרי אלו במעשר. </b>ותנא ושייר דאסורים לבער בטומאה דבמ\"ש כתיב ולא בערתי ממנו בטמא (ובכורים הא אתקש למ\"ש לת\"ק דר\"ש) משא\"כ בתרומה וכן האוכלן בטומאת עצמן לוקה משא\"כ האוכל תרומה בטומאת עצמן עובר רק בעשה. גמרא יבמות (דף ע\"ד ע\"א):"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות טו] <b>במשנה ושלא מן המוקף. </b>אע\"ג דעיקר מוקף כתיב בתרומת מעשר והרמותם ממנו מן הסמוך לו. אמרי' בירוש' (פ\"ב דתרומות) התורה למידה ומלמדת. ותרומת מעשר מלמדת ואינה למידה דכתיב מכל מעשרותיכם אפילו א' ביהודה וא' בגליל. תוס' (גיטין דף ל' ע\"ב). וכ\"כ הרא\"ש כאן:",
+                "[אות טז] <b>תו\"ח ד\"ה תי\"ט ד\"ה ושלא מן המוקף. דהוא מדרבנן. </b>ומתני' דהכא מיירי בדאורייתא. והא דקתני ויש לה שיעור כתרומה אף דמדאורייתא אין שיעור לתרומה גדולה מ\"מ הא יש לו שיעור למעלה דא\"י לעשות כל גרנו תרומה דבעי' שיריה ניכרים. תוס' שם והרא\"ש כאן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות יז] <b>הפחות. </b>מל' הכתוב הפחות והסגנים ירמיה (נ\"א כ\"ג):"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות יח] <b>תוי\"ט ד\"ה והסלים. והעשירים לא היו נותנים וכו'. </b>אין זה לשון הש\"ס אלא דרש\"י כ\"כ שם. ועי' בס' של\"ה:"
+            ],
+            [
+                "[אות יט] <b>במשנה מעטרין וכו'. </b>בר\"ן בחי' לחולין (דף קכ ע\"ב ד\"ה ומינה) דייק ממתני' שאין חיוב בכורים רק בז' מינים מ\"מ אם רצה להביא משאר מינים מביא וצ\"ע:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Vilna, 1908-1909",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002016147/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "תוספות רבי עקיבא איגר על משנה ביכורים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Tosafot Rabbi Akiva Eiger",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Tosafot Rabbi Akiva Eiger/Seder Zeraim/Tosafot Rabbi Akiva Eiger on Mishnah Challah/Hebrew/Vilna, 1908-1909.json

@@ -0,0 +1,98 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Tosafot Rabbi Akiva Eiger on Mishnah Challah",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002016147/NLI",
+    "versionTitle": "Vilna, 1908-1909",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "משניות דפוס ראם, ווילנא תרס\"ח",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "תוספות רבי עקיבא איגר על משנה חלה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Tosafot Rabbi Akiva Eiger",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות א] <b>במשנה ומותר העומר. </b>ומותר שתי הלחם ולחם הפנים כשיפדו חייבים בחלה ופטורים ממעשרות. רמב\"ם:"
+            ],
+            [
+                "[אות ב] <b>במשנה פטורין מן החלה. </b>וכתב הר\"ש ומשמע במסקנא בירושלמי הא דדמוע פטור מן החלה היינו כשאין מן החולין ה' רבעים דאם נתערב סאה תרומה בצ\"ט של חולין ולקח מהן ה' רבעים קמח וגלגלן נמצא א' מק' שבהן תרומה ולכך פטורה מן החלה אבל אם אחר שתסיר א' מק' נשתיירו עדיין ה' רבעים לפי חשבון תרומה שנתערבה נתחייבה בחלה:"
+            ],
+            [
+                "[אות ג] <b>במשנה וסופה סופגנין. </b>היינו דנמלך אח\"כ לעשותה סופגנין אבל אם גלגלה ע\"ד לעשותה סופגנין ועשאה סופגנין פטורה מחלה. הרמב\"ם והרמב\"ן הר\"ש והרא\"ש וכן פסקי' בש\"ע:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "[אות ד] <b>במשנה אם אין בשל אחת מהן כשיעור. </b>ולש הכל בב\"א שלא מדעתן לשון הר\"ש. משמע דמדעתן חייב. וכ\"כ ב\"י בשם סמ\"ג ופסקי' הכי בש\"ע (סי' שכ\"ו):"
+            ],
+            [
+                "[אות ה] <b>בהרע\"ב ד\"ה עיסת כלבים. ומורסן. </b>וכ\"כ הר\"ש בשם ירושלמי דעירב בה מורסן כ\"כ דלא חזי' לרועים. והם דברי ר\"ל בירושלמי. אבל הטור כתב בשם הרמב\"ן דאפילו הי' סולת נקי' אם עשאה לשם כלבים פטורה. והיינו כר' בא בשם שמואל דאמר כן בירושלמי:"
+            ],
+            [
+                "[אות ו] <b>בהרע\"ב ד\"ה עד שישייר. דחלה ותרומה כתיב בהו ראשית. </b>וקשה הא בראשית הגז נמי כתיב ראשית והו\"ל למימר ג\"כ דבעי' שיריה ניכרין והו\"ל למתניתין למיחשביה ג\"כ ראשית הגז ולהדיא דייקי' בחולין (דף קלו) ממשנתינו הא כל גזיי ראשית דבריו קיימין ובתוס' שם כתבו דהא דבעיא בתרומה שיריה ניכרים משום דילפי' מחלה דחלה אקרי תרומה ובחלה כתיב מראשית ולא כל ראשית: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "[אות ז] <b>[במשנה] ור\"ע פוטר. </b>וכן הדין לענין תרומות ומעשרות. ודעת הרמב\"ם (פ\"א הכ\"ב מהל' תרומות) דאף מדרבנן פטור. ודעת הראב\"ד בהשגות שם דלא נחלקו בזה אלא בחיוב תורה ובפטור תורה דר\"א אזיל בתר גמר פירי ורע\"ק אזיל בתר קביעות למעשרו' דהיינו מירוח אבל מדרבנן מיהא אע\"פ שיצאו חו\"ל ונמרחו חייבים וכו' ע\"ש ועי' במ\"ל שם שכתב דלא פטר רע\"ק אלא כשהחיוב הי' בחו\"ל כגון שגלגל העיסה ומירח הכרי בחו\"ל אבל אם גלגל העיסה ומירח הכרי בא\"י בזה פשיטא אף שיצאו חו\"ל חייב בחלה ומעשר מה\"ת דהחיוב שנתחייב בהיותם בארץ לא פקע מינייהו ע\"ש. ועי' בתי\"ט (רפ\"ב) דדמאי:"
+            ],
+            [
+                "[אות ח] <b>בהרע\"ב ד\"ה עיסה. שאין הלכה וכו'. </b>אתיא כר\"א בר יהודה איש ברתותא משום ר\"י (פ\"ג מ\"ד) דטבול יום אבל למה דקי\"ל כרע\"ק שם אין מי פירות מחברן. ועי' במתני' (רפ\"ב) דתרומות:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "[אות ט] <b>תוי\"ט ד\"ה הסל מצרפן. כ\"כ סמ\"ג עשין. </b>אבל דעת הר\"ש דלא בעי נגיעה מדקתני הסל מצרפן ולא קתני הסל מחברן כדדייקי' כה\"ג במנחות (דף כ\"ד):"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "[אות י] <b>בהרע\"ב ד\"ה ובלבד. ועל הקמח הנשאר. </b>ולא הוי דבר שלא בא לעולם. דכל שבידו לעשות כן ולגלגלה לאו כמחוסר מעשה דמי:",
+                "[אות יא] <b>שם בהרע\"ב בא\"ד קודם עריכת הלחם. </b>מפני שמערבות קמח עם הנקרצות בשעה שעורכים אותה ועושים מהן ככרות. שאותו קמח נעשה עיסה ואע\"פ שאין מערבים בכל א' וא' ה' רבעים קמח כיון דבין כולה איכא ה' רבעים התנור מצרפן ואפי' התנאי אינו מועיל אם הושלכה לאור. הר\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות יג] <b>שם בתוי\"ט ד\"ה ואם ספק. וכ\"מ בירושלמי. </b>עי' מ\"ש בגליון בריש דמאי בשם רש\"י דסוטה. ועי' במ\"ל (פ\"ט ה\"ב מה' מעשר) שכתב לחלק דבדמאי דס' דרוב ע\"ה מעשרי' חיישי' יותר לתקלה דאכיל להו משא\"כ הכא ועיי\"ש עוד לחלק בזה:",
+                "[אות יב] <b>בהרע\"ב ד\"ה ואין חייבין. כפרה נינהו. </b>וכ\"כ ג\"כ הרא\"ש אמנם צל\"ע טובא דהיכן מצינו דהקרן הוי כפרה והחומש לא הוי כפרה דממה שהוכיחו תוספו' פ\"ג דכתובות (דף ל' ע\"ב) והר\"ש (רפ\"ז דתרומות) מהא דהכהן אינו יכול למחול ע\"כ הטעם משום דכפרה הוא מהך גופא מוכח דגם חומש הוי כפרה דהא ברפ\"ז דתרומות משמע דגם החומש א\"י למחול אלא ודאי דבאמת הכא גם החומש צריך להפריש אלא דאינו נותנו לכהן והא דקתני ואין חייבים עליה חומש ולא נקט קרן י\"ל דלרבותא נקט כן דהרי האוכל תרומת עצמו כגון ישראל שנפל לו תרומה מאבי אמו כהן הדין דנותן קרן וחומש לכהן והכהן משלם לו כפי הדמים שהיה יכול למכור התרומה שאכלו כמ\"ש הרמב\"ם (פרק י' הכ\"ב מה\"ת) והוא מהירושלמי וה\"נ בחלה זו דאילו איתא בעיני' הדין דמוכרה לכהן והייתי אומר דדינו כתרומת עצמו ואם אכלה נותן החומש לכהן. לזה אשמעי' דאף החומש סגי בהפרשה כיון דהוא ספק תרומה כן נראה לענ\"ד נכון בעזה\"י. אח\"כ מצאתי להדיא במ\"ל (פ\"י הי\"ד) מה' תרומות שכ' להדיא דבכל הפרשות תרומה שאכל מפריש קרן וחומש ומוכרה לכהנים עיי\"ש. וחידוש שלא הערה דבר מדברי הרא\"ש והרע\"ב דכאן:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "[אות יד] <b>בהרע\"ב סד\"ה אם יש לו. מחמשת רבעים. </b>או שיש לו עיסה אחרת שמחוייבת בחלה מפריש ע\"ז ולא הוי כמפריש מן החיוב על הפטור שאין השאור בטל בעיסה דטעם כעיקר דאוריית'. הר\"ש. ובמשנה שאח\"ז בזיתי מסיק מיירי כשהטבל הרוב או דמפריש תחלה מיני' תרומה גדולה ואח\"כ קונה מן השוק מע\"ה דהוי רק דמאי ומפריש מדרבנן על דרבנן. או למ\"ד יש קנין לעובד כוכבים קונה מעובד כוכבים. הר\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "[אות טו] <b>במשנה ואם לאו פטורה. </b>אע\"ג דדינא דמחמץ שיש בו כדי לחמץ אע\"פ שאינו נ\"ט דאסור הוא ג\"כ במין בשא\"מ. (וכמ\"ש בגליון פ\"ב מ\"ז דערלה) היינו דוקא בעיסה של ה' מיני דגן שהוא בר חימוץ אבל אורז ודוחן ושאר מיני קטניות דאינן באין לידי חימוץ אלא לידי סרחון אין בו דין מחמץ. פר\"ח יו\"ד (סי' צ\"ח):"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות טז] <b>בהר\"ב ד\"ה וטבול יום. ואוכלה הכהן בקרויו. </b>ודעת תוספות (ברפ\"ח דחולין ובבכורות) דטבול יום אוכלה קאי על חלת הכהן אבל של אור אסור אף לכהן טהור כיון דמקרבא לא\"י מחזי כחלת ארץ טמא. והך סוגיא דבכורות דמבואר דאי איכא כהן קטן אינו מפריש אלא חלה אחת ואי ליכא כהן קטן מפריש ב' א' של אור והב' לכהן גדול היינו בבבל דמרחקא מא\"י. אבל במקומות הסמוכים לעולם היו מפרי��ים ב' חלות ושל אור אסורה אף לכהן טהור והשנית נאכלת לכהן שאין עליו טומא' היוצאת מגופו:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Tosafot Rabbi Akiva Eiger/Seder Zeraim/Tosafot Rabbi Akiva Eiger on Mishnah Challah/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,95 @@
+{
+    "title": "Tosafot Rabbi Akiva Eiger on Mishnah Challah",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Tosafot_Rabbi_Akiva_Eiger_on_Mishnah_Challah",
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות א] <b>במשנה ומותר העומר. </b>ומותר שתי הלחם ולחם הפנים כשיפדו חייבים בחלה ופטורים ממעשרות. רמב\"ם:"
+            ],
+            [
+                "[אות ב] <b>במשנה פטורין מן החלה. </b>וכתב הר\"ש ומשמע במסקנא בירושלמי הא דדמוע פטור מן החלה היינו כשאין מן החולין ה' רבעים דאם נתערב סאה תרומה בצ\"ט של חולין ולקח מהן ה' רבעים קמח וגלגלן נמצא א' מק' שבהן תרומה ולכך פטורה מן החלה אבל אם אחר שתסיר א' מק' נשתיירו עדיין ה' רבעים לפי חשבון תרומה שנתערבה נתחייבה בחלה:"
+            ],
+            [
+                "[אות ג] <b>במשנה וסופה סופגנין. </b>היינו דנמלך אח\"כ לעשותה סופגנין אבל אם גלגלה ע\"ד לעשותה סופגנין ועשאה סופגנין פטורה מחלה. הרמב\"ם והרמב\"ן הר\"ש והרא\"ש וכן פסקי' בש\"ע:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "[אות ד] <b>במשנה אם אין בשל אחת מהן כשיעור. </b>ולש הכל בב\"א שלא מדעתן לשון הר\"ש. משמע דמדעתן חייב. וכ\"כ ב\"י בשם סמ\"ג ופסקי' הכי בש\"ע (סי' שכ\"ו):"
+            ],
+            [
+                "[אות ה] <b>בהרע\"ב ד\"ה עיסת כלבים. ומורסן. </b>וכ\"כ הר\"ש בשם ירושלמי דעירב בה מורסן כ\"כ דלא חזי' לרועים. והם דברי ר\"ל בירושלמי. אבל הטור כתב בשם הרמב\"ן דאפילו הי' סולת נקי' אם עשאה לשם כלבים פטורה. והיינו כר' בא בשם שמואל דאמר כן בירושלמי:"
+            ],
+            [
+                "[אות ו] <b>בהרע\"ב ד\"ה עד שישייר. דחלה ותרומה כתיב בהו ראשית. </b>וקשה הא בראשית הגז נמי כתיב ראשית והו\"ל למימר ג\"כ דבעי' שיריה ניכרין והו\"ל למתניתין למיחשביה ג\"כ ראשית הגז ולהדיא דייקי' בחולין (דף קלו) ממשנתינו הא כל גזיי ראשית דבריו קיימין ובתוס' שם כתבו דהא דבעיא בתרומה שיריה ניכרים משום דילפי' מחלה דחלה אקרי תרומה ובחלה כתיב מראשית ולא כל ראשית: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "[אות ז] <b>[במשנה] ור\"ע פוטר. </b>וכן הדין לענין תרומות ומעשרות. ודעת הרמב\"ם (פ\"א הכ\"ב מהל' תרומות) דאף מדרבנן פטור. ודעת הראב\"ד בהשגות שם דלא נחלקו בזה אלא בחיוב תורה ובפטור תורה דר\"א אזיל בתר גמר פירי ורע\"ק אזיל בתר קביעות למעשרו' דהיינו מירוח אבל מדרבנן מיהא אע\"פ שיצאו חו\"ל ונמרחו חייבים וכו' ע\"ש ועי' במ\"ל שם שכתב דלא פטר רע\"ק אלא כשהחיוב הי' בחו\"ל כגון שגלגל העיסה ומירח הכרי בחו\"ל אבל אם גלגל העיסה ומירח הכרי בא\"י בזה פשיטא אף שיצאו חו\"ל חייב בחלה ומעשר מה\"ת דהחיוב שנתחייב בהיותם בארץ לא פקע מינייהו ע\"ש. ועי' בתי\"ט (רפ\"ב) דדמאי:"
+            ],
+            [
+                "[אות ח] <b>בהרע\"ב ד\"ה עיסה. שאין הלכה וכו'. </b>אתיא כר\"א בר יהודה איש ברתותא משום ר\"י (פ\"ג מ\"ד) דטבול יום אבל למה דקי\"ל כרע\"ק שם אין מי פירות מחברן. ועי' במתני' (רפ\"ב) דתרומות:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "[אות ט] <b>תוי\"ט ד\"ה הסל מצרפן. כ\"כ סמ\"ג עשין. </b>אבל דעת הר\"ש דלא בעי נגיעה מדקתני הסל מצרפן ולא קתני הסל מחברן כדדייקי' כה\"ג במנחות (דף כ\"ד):"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "[אות י] <b>בהרע\"ב ד\"ה ובלבד. ועל הקמח הנשאר. </b>ולא הוי דבר שלא בא לעולם. דכל שבידו לעשות כן ולגלגלה לאו כמחוסר מעשה דמי:",
+                "[אות יא] <b>שם בהרע\"ב בא\"ד קודם עריכת הלחם. </b>מפני שמערבות קמח עם הנקרצות בשעה שעורכים אותה ועושים מהן ככרות. שאותו קמח נעשה עיסה ואע\"פ שאין מערבים בכל א' וא' ה' רבעים קמח כיון דבין כולה איכא ה' רבעים התנור מצרפן ואפי' התנאי אינו מועיל אם הושלכה לאור. הר\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות יג] <b>שם בתוי\"ט ד\"ה ואם ספק. וכ\"מ בירושלמי. </b>עי' מ\"ש בגליון בריש דמאי בשם רש\"י דסוטה. ועי' במ\"ל (פ\"ט ה\"ב מה' מעשר) שכתב לחלק דבדמאי דס' דרוב ע\"ה מעשרי' חיישי' יותר לתקלה דאכיל להו משא\"כ הכא ועיי\"ש עוד לחלק בזה:",
+                "[אות יב] <b>בהרע\"ב ד\"ה ואין חייבין. כפרה נינהו. </b>וכ\"כ ג\"כ הרא\"ש אמנם צל\"ע טובא דהיכן מצינו דהקרן הוי כפרה והחומש לא הוי כפרה דממה שהוכיחו תוספו' פ\"ג דכתובות (דף ל' ע\"ב) והר\"ש (רפ\"ז דתרומות) מהא דהכהן אינו יכול למחול ע\"כ הטעם משום דכפרה הוא מהך גופא מוכח דגם חומש הוי כפרה דהא ברפ\"ז דתרומות משמע דגם החומש א\"י למחול אלא ודאי דבאמת הכא גם החומש צריך להפריש אלא דאינו נותנו לכהן והא דקתני ואין חייבים עליה חומש ולא נקט קרן י\"ל דלרבותא נקט כן דהרי האוכל תרומת עצמו כגון ישראל שנפל לו תרומה מאבי אמו כהן הדין דנותן קרן וחומש לכהן והכהן משלם לו כפי הדמים שהיה יכול למכור התרומה שאכלו כמ\"ש הרמב\"ם (פרק י' הכ\"ב מה\"ת) והוא מהירושלמי וה\"נ בחלה זו דאילו איתא בעיני' הדין דמוכרה לכהן והייתי אומר דדינו כתרומת עצמו ואם אכלה נותן החומש לכהן. לזה אשמעי' דאף החומש סגי בהפרשה כיון דהוא ספק תרומה כן נראה לענ\"ד נכון בעזה\"י. אח\"כ מצאתי להדיא במ\"ל (פ\"י הי\"ד) מה' תרומות שכ' להדיא דבכל הפרשות תרומה שאכל מפריש קרן וחומש ומוכרה לכהנים עיי\"ש. וחידוש שלא הערה דבר מדברי הרא\"ש והרע\"ב דכאן:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "[אות יד] <b>בהרע\"ב סד\"ה אם יש לו. מחמשת רבעים. </b>או שיש לו עיסה אחרת שמחוייבת בחלה מפריש ע\"ז ולא הוי כמפריש מן החיוב על הפטור שאין השאור בטל בעיסה דטעם כעיקר דאוריית'. הר\"ש. ובמשנה שאח\"ז בזיתי מסיק מיירי כשהטבל הרוב או דמפריש תחלה מיני' תרומה גדולה ואח\"כ קונה מן השוק מע\"ה דהוי רק דמאי ומפריש מדרבנן על דרבנן. או למ\"ד יש קנין לעובד כוכבים קונה מעובד כוכבים. הר\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "[אות טו] <b>במשנה ואם לאו פטורה. </b>אע\"ג דדינא דמחמץ שיש בו כדי לחמץ אע\"פ שאינו נ\"ט דאסור הוא ג\"כ במין בשא\"מ. (וכמ\"ש בגליון פ\"ב מ\"ז דערלה) היינו דוקא בעיסה של ה' מיני דגן שהוא בר חימוץ אבל אורז ודוחן ושאר מיני קטניות דאינן באין לידי חימוץ אלא לידי סרחון אין בו דין מחמץ. פר\"ח יו\"ד (סי' צ\"ח):"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות טז] <b>בהר\"ב ד\"ה וטבול יום. ואוכלה הכהן בקרויו. </b>ודעת תוספות (ברפ\"ח דחולין ובבכורות) דטבול יום אוכלה קאי על חלת הכהן אבל של אור אסור אף לכהן טהור כיון דמקרבא לא\"י מחזי כחלת ארץ טמא. והך סוגיא דבכורות דמבואר דאי איכא כהן קטן אינו מפריש אלא חלה אחת ואי ליכא כהן קטן מפריש ב' א' של אור והב' לכהן גדול היינו בבבל דמרחקא מא\"י. אבל במקומות הסמוכים לעולם היו מפרישים ב' חלות ושל אור אסורה אף לכהן טהור והשנית נאכלת לכהן שאין עליו טומא' היוצאת מגופו:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Vilna, 1908-1909",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002016147/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "תוספות רבי עקיבא איגר על משנה חלה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Tosafot Rabbi Akiva Eiger",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Tosafot Rabbi Akiva Eiger/Seder Zeraim/Tosafot Rabbi Akiva Eiger on Mishnah Demai/Hebrew/Vilna, 1908-1909.json

@@ -0,0 +1,205 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Tosafot Rabbi Akiva Eiger on Mishnah Demai",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002016147/NLI",
+    "versionTitle": "Vilna, 1908-1909",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "משניות דפוס ראם, ווילנא תרס\"ח",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "תוספות רבי עקיבא איגר על משנה דמאי",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Tosafot Rabbi Akiva Eiger",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "[אות א] <b>בהרע\"ב ד\"ה הקלין כו'. ואית בהו תרי ספיקי. </b>וכ\"כ הרמב\"ם בפי'. ומינה משמע דבודאי חייב לעשר והוא כדעת ר\"ל בירושלמי. אבל ר\"י חולק התם דאף בודאי פטור והובא בהרא\"ש ועיין בהרמב\"ם בחיבורו (פי\"ג ה\"א מהל' מ\"ע) חזר בו וסיים שם ואפילו אמר לו ע\"ה שאינם מעושרים. ועיי\"ש בכ\"מ דהטעם דפסק כר\"י. ומסוגיא דברכות (דף מ) מבואר דסתמא דהש\"ס כר\"ל עיי\"ש:",
+                "[אות ב] <b>שם בא\"ד לפי שהיא במיתה. </b>עי' לקמן (רפ\"ד) בהרע\"ב:",
+                "[אות ג] <b>בא\"ד שהאוכל טבל שלא הורמו. </b>לשון זה אינו מובן. דגם בטבל למעשר ראשון ולעני חייב מיתה. אלא כיון דקרא שם יצא מידי טבל וא\"צ להפריש אבל תרומת מעשר צריך להפריש אף דבקריאת שם נפיק מידי טבל. והי\"ל להר\"ב לכתוב דהאוכל תרומה חייב מיתה:",
+                "[אות ה] <b>בתוי\"ט ד\"ה הדמאי. יהא חייב להפרישו ולמכרו ללוים. </b>עי' בתוס' יומא (דף ט ע\"א) דכתב אההיא מתני' דלקמן (פ\"ז מ\"ה) זה שעשיתי עשוי תרומת מעשר עליו ומעשר ב' בצפונו וז\"ל ושותה הכל אפילו אותם התשעה שהם מעשר למ\"ד מעשר ראשון מותר לזרים. ולר\"מ דאמר אסור לזרים אם הוא לוי שותהו. הרי דס\"ל לתו' דבאמת לר\"מ מעשר ראשון של דמאי אסור לזרים. ועיין בתוי\"ט (פ\"ד מ\"ו) דמכשירין:",
+                "[אות ו] <b>בא\"ד תקינו רבנן שיתננה לכהנים. </b>ובסוטה (דף מח ע\"א) פירש\"י הטעם דל\"א שימכור תרומת מעשר לכהן דחיישי' דלמא משהי גביה ואכיל ליה אבל מעשר ראשון ומעשר שני מותר לזרים ע\"ש. ובטור יו\"ד (סי' שלא) כתב דמוכרה לכהן. ונראה לענ\"ד ראיה דתקנת חז\"ל היה שיתן לכהן ולא למכור מסוגיא דבב\"ק (דף קטו ע\"ב) דמוקי התם ברייתא דעשר חביות של טבל טמא כר' נחמיה ובשל דמאי. ובסיפא קתני ובשמן לא יעשה כן מפני הפסד כהן. ואם איתא דבדמאי יכול למכור לכהן וליטול דמים מאי הפסד כהן שייך בזה. אלא ע\"כ דצריך ליתן בחנם. גם מסוגיא דסוכה (דף לה ע\"ב) דאמרינן דטעמא דב\"ה דיצא באתרוג דמאי משום דאי בעי מפקיר לנכסיה ולב\"ש דאין מאכילין לעניים דמאי באמת אינו יוצא באתרוג דמאי ע\"ש. ולשיטת התוס' שם ד\"ה אתיא לחם לחם דטבל לא מקרי לכם היינו משום שותפות דיש לכהן חלק בו ע\"ש. וכיון דחזינן דבדמאי אינו יוצא לב\"ש וגם לב\"ה רק מדין אי בעי מפקיר לנכסיה מוכח דגם בדמאי יש לכהן חלק בו. הרי מוכח דא\"י למוכרו כהן. ועי' מ\"ש בגליון במסכתין (פ\"ג מ\"א). ועיין (רפ\"ב) דערלה מ\"ש על הגליון שם: ",
+                "[אות ד] <b>ברע\"ב ד\"ה ונובלות. קודם בישולן. </b>בסוגיא דברכות פרכינן עלה דמאי היא דלא הא ודאי בעי עשורי ואמאי הא הפקר נינהו ומשני דמיירי שעשאן גורן ע\"ש: ",
+                "[אות ז] <b>בתי\"ט ד\"ה וביהודה כו'. ולמעוטי דהפקר. </b>לפמ\"ש הר\"ב בטעמא דמתניתין דהכא דהוי ס\"ס ספק מן ההפקר וספק שמא נתעשרו. דמשמע דבודאי חייב לעשר וכדעת ר\"ל בירושלמי וסתמא דסוגיא דידן ברכות (דף מ) ג\"כ משמע כן הרי דלא הוי ודאי הפקר מש\"ה חייב בפאה. ואף לר\"י בירוש' דאף בודאי פטור וכן פסק ��רמב\"ם (פ\"ג ה\"א מהל' מ\"ע) מ\"מ הא הטעם דחזקתן מן ההפקר אבל פשיטא דמשכחת לה בידוע שלא הפקירן הבעלים. וי\"ל דמזה מיירי מתני' דפאה: ",
+                "[אות ח] <b>בא\"ד דלא נחית לחלק בין הארצות. </b>לפמ\"ש הרע\"ב דטעמא דמתני' משום ספק דמשמע דבודאי חייב לעשר. א\"כ הרי דלא הוי ודאי הפקר מש\"ה חייב בפאה ואף לדעת הרמב\"ם הנ\"ל מ\"מ הטעם דחזקתן מן ההפקר אבל פשיטא דמשכחת לה בידוע שלא הפקירן בעליהן. וי\"ל דמזה מיירי מתני' דפאה: [דברים הללו כבר נזכרו באות ז']. ",
+                "[אות ח] <b>בתוס' חדשים ד\"ה דמאי. הא ר\"מ חייש למיעוטא. </b>עי' בתוס' יבמות (דף קיט ע\"א) ד\"ה מחוורתא דלר\"מ דחייש למעוטא היכי משכחת להו דמאי כו' ומיהו אי לא חייש ר\"מ למעוטי רק מדרבנן כו'. ובחידושי ליבמות הקשיתי הא סמוך מיעוטא לחזקה ע\"כ דהוי דאורייתא לר\"מ כמבואר בסוגיא דקדושין (דף פ) גבי תינוק שנמצא בצד העיסה דאפילו להקל אמרינן סמוך מעוטא לחזקה והוי פלגא ופלגא. א\"כ עדיין יקשה על כל דמאי הא מדינא אסור דסמוך מיעוטא לחזקת טבל:",
+                "[אות ט] <b>תוס' חדשים ד\"ה והחומץ שביהודה וכו'. דחששו משום שאר טומאות וכו'. </b>וכ\"כ המאירי למגילה בדף ט' ע\"ב אההיא דאמרי' שם אההיא עובדא דיוסף בן אולם הצפורי שם. ובתוס' ישנים יומא (דף כא) כתבו דאיכא בירושלמי מעשה ואירע קרי לכה\"ג ונכנס יוסף בן אולם. ועיי\"ש:"
+            ],
+            [
+                "[אות י] <b>ומאבדין את מעוטו. </b>להרמב\"ם פחות מכגרוגרות ולהראב\"ד כגרוגרת. ותליא בחילוף נוסחאות בירושלמי:",
+                "[אות יא] <b>בהרע\"ב ד\"ה ונכנס. שהמחיצות קולטות כו' ובדמאי לא גזר. </b>דמחיצה קולטת רק דרבנן כדאיתא בב\"מ (דף נג) ובדמאי ל\"ג. הר\"ש. והיינו דוקא בטבל של דמאי אבל אם קרא שם למע\"ש ונכנס לירושלים אינו נפדה. עי' לקמן (פ\"ג מ\"ו דמעשר שני) ובהרע\"ב שם ובמ\"ש שם על הגליון:",
+                "[אות יב] <b>בתוי\"ט ד\"ה כסף. דאפי' ודאי מדוחק שרי </b>והרא\"ש כתב דבאמת כסף על כסף שרי בדמאי דוקא מדוחק. וכסף על נחשת אפי' שלא מדוחק ונחתי' חד דרגא:",
+                "[אות יג] <b>בתוי\"ט ד\"ה ובלבד. כתב הר\"ב דלא גרס ליה. </b>ובלח\"מ כתב לפרש דה\"ק מחליף כסף על נחושת ואותו נחושת גם על הפירות. אך לא שיקיים כן אלא יחזור ויפדה הפירות על הכסף. דאילו בודאי תני מחללים כסף על נחשת מדוחק ולא שיקיים כן אלא חוזר ומחללן על כסף והכא שרי אפילו שלא מדוחק ואפילו על הפירות אך שלא יקיים כן אלא יחזור ויפדה על כסף. וחכמים פליגי וס\"ל דלא התירו לו לפדות הפירות. או דחכמים ס\"ל דא\"צ לפדות הפירות ויוכל להעלותן כך לירושלים ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "[אות יד] <b>ושירי המנחות פטורים מן הדמאי. </b>קשה לי אמאי שייר תוס' בכורים. דפטור מדמאי כדאי' סוף מסכת בכורים:",
+                "[אות טו] <b>בר\"ב ד\"ה מכזיב. הלכך מכזיב ולהלן. </b>וכזיב עצמו כלחוץ ירושלמי:",
+                "[אות טז] <b>בתוי\"ט ד\"ה שמן ערב. לשון הר\"ש דעיקרו. </b>התי\"ט קיצר בהעתקתו. דמלשון זה משמע דטעמא דשמן ערב פטור כיון דאין עיקרו לאכילה אבל באמת מבואר בהר\"ש דהטעם כיון דמעורב עם בשמים הוי תערובות דמאי דל\"ג. אלא הא דלא הוכיחו בסוגיא דפ\"ק דחולין ממשנתינו זו דל\"ג בתערובות דמאי. היינו י\"ל דהכא קיל יותר. כיון דעיקרו למשיחה וי\"ל דבעומד לאכילה חמור יותר ואפילו בתערובות דמאי גזרו אבל לפי האמת דמסקינן בחולין דתערובות דמאי לא גזרו אין חילוק בין עיקרו למשיחה או לא. אמנם הרמב\"ם (פי\"ג הט\"ז מה' מעשר) כתב שמן ערב פטור מדמאי שאין חזקתו לאכילה עכ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "[אות יז] <b>בתוי\"ט ד\"ה חייב. וסיכה כשתיה. </b>וכת' הרא\"ש וק\"ל דהאי סיכה לאו לתענוג וגבי יה\"כ ל\"א סיכה כשתיה רק בסיכה לתענוג אבל מי שיש לו חטטין בראשו סך כדרכו ואינו חושש וסיכה דהכא לאו לתענוג אלא לצורך מלאכה ושמא להנאת עצמו צריך שלא תזיק לו האריגה עכ\"ל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "[אות יח] <b>אצל ע\"ה. </b>וצריך לקבל עליו דברי חברות ברבים [דהיינו ג' חברים כדאיתא (בבכורות דף ל ע\"ב)] וכשיבואו עדים נאמנים שיקבל דברים אלו ברבים ושהוא רגיל בהם תמיד ה\"ז נאמן על פירותיו לומר מעושרים הם. הרמב\"ם: [א\"ה כבר הקדימו התוי\"ט והעתיק דברי הרמב\"ם אלו בד\"ה מעשר]:"
+            ],
+            [
+                "[אות יט] <b>בתי\"ט ד\"ה ואינו מתארח. ואפילו עישר. </b>א\"נ י\"ל דאינו מתארח אצל מי שאינו חבר דבגדיו בחזקת טמא ומ\"מ הוא נאמן. וכיון דאינו חבר לטהרה קוראו בשם ע\"ה:"
+            ],
+            [
+                "[אות כ] <b>במדה גסה רשאין למכור כו'. </b>בפשוטו נראה דנחתום שמשפיע במדה גסה א\"צ להפריש תרומת מעשר דבדמאי הקילו. אבל לענין חלה דאצל הנחתום נתחייב והוי ודאי טבל לחלה לא מהני מדה גסה. ואולם מדברי הירושלמי שהעתקתי לקמן (רפ\"ה) מבואר דאף לענין חלה כן דאם הוא משפיע בגסה דא\"צ להפריש חלה וצ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "[אות כא] <b>אכסרה פטור. </b>תיבה זו מצינו ג\"כ במע\"ש (פ\"ד מ\"ב):",
+                "[אות כב] <b>בהרע\"ב ד\"ה אכסרה. ואין הלכה כר\"י. </b>והראב\"ד ז\"ל בהשגות כתב לא ראינו מחלוקת על ר\"י בזה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "[אות כג] <b>בר\"ב ד\"ה מאכילין כו'. אפילו הן חברים. </b>בירושל' איתא א\"ר יונה מתני' בעניים חברים כו' רי\"א בעניי ע\"ה כו' ופירש הר\"ש דר' יונה מוקי מתני' דוקא בעניי חברים הוא דנותן להם ומודיעם שאינו מעושר אבל לע\"ה לא ור\"י מוקי לה אף בעניי ע\"ה. והרע\"ב דנקט אפילו הן חברים משמע דמתני' אינו בדוקא רק בחברים והיינו כר\"י והא דנקט בלישנא אפילו הן חברים והא עניים ע\"ה הוי רבותא יותר. היינו אף דעניים חברים רק ברצו לתקן מתקנים אבל אינם מחוייבים לתקן ולאפוקי ממ\"ש הרא\"ש בפירושו דר\"י מוקי דוקא בעניי ע\"ה אבל חברים מחוייבים הם לעשר. והא דלא נקט הרע\"ב בהיפך אפילו עניי ע\"ה. היינו דבאמת זהו ליכא חידושא כ\"כ דאף אי מתני' מיירי בחברים כיון דאינן מחוייבים לעשר מה\"ת יהא אסור להאכיל לע\"ה וכדהקשה הר\"ש באמת על ר' יונה והניח בקושיא:",
+                "[אות כד] <b>בר\"ב ד\"ה ואת האכסנאי. חיל של מלך ישראל. </b>ותוס' ברכות (דף מ\"ז) כתבו וא\"נ באכסנאי של עובד כוכבים שהטיל עליהם המלך. ומ\"מ דוקא דמאי אבל ודאי לא דא\"כ פורע חובו בממונו של כהן (וזהו לדעת הפוסקים הובאו בתוי\"ט במסכתין (פ\"א מ\"א) דתקנת חז\"ל בדמאי ליתן התרומה לכהן ולא למכרה דאילו להסוברים דרשאי למכרה לכהן אמאי ס\"ל לב\"ש דאין מאכילין אכסנאי דמאי הא בדמאי ל\"ש דפורע חובו בממונו של כהן כיון דרשאי ליטול דמים מכהן) ובעירובין (דף י\"ז) כתבו דאיצטריך לאשמעינן דמאכילין אכסנאי עובדי כוכבים דמאי דטבל אסור בהנאה ובדמאי הקילו:",
+                "[אות כה] <b>בתו\"ח ד\"ה והרוצה. יש להקשות על זה. </b>לא ידעתי מה קשיא ליה הא התוי\"ט נזהר והעתיק לשון הרמב\"ם ונפל לכל אחד מהם חלק טוב וכו' היינו לפרש שלא נטעה בלשון הרע\"ב דתליה הכל אם אוכל אצל בעה\"ב או לא אלא דתליה באם אוכל כפי השיעור העני שאוכל [אצל] בעה\"ב או שהגיע לידו יותר וע\"ז כתב התוי\"ט והלכך ל\"ק וכו' ��יינו דבפשוטו היה קשה מההיא דעירובין אבל ללשון הרמב\"ם הנ\"ל ניחא. ומ\"ש הגאון זצ\"ל לתרץ דלישנא דמאכילין לרבותא דב\"ש נקט. לענ\"ד אינו. דלקשי דליתני רבותא לב\"ה דאפילו אוכלים דהוי כחא דהתירא. וגם ב\"ש במקום ב\"ה אינה משנה ועיין ריש ביצה:"
+            ],
+            [
+                "[אות כו] <b>בתוי\"ט ד\"ה לא ישליך. דהיינו דקה. </b>והרא\"ש כתב וז\"ל ולא ידענא מה צורך לטעם זה הא מה דאמרינן לעיל דמוכר במדה גסה פטור מלעשר דמאי היינו במוכר לחבר. לפי שיודע שפטרו חכמים למוכר ויעשר הוא. אבל במוכר לע\"ה בכל ענין חייב לעשר. וה\"נ חייב לעשר משום ע\"ה שימצאם עכ\"ל. ואולי י\"ל דהירושל' בא ליתן טעם אף בעיר שרובם חברים ותולין שאחד מהרוב ימצאם דאפ\"ה חייב משום מדה דקה. ועדיין אין זה מספיק דהא החבר יכול לתלות שנפל מהרוב דהיינו מהחבר וקיימא אחזקה דחבר אינו מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן עי' פ\"ק דפסחים (דף ט') דעכ\"פ יכול לאכול עראי דהוי ספק וספק דשמא הכניסה במוץ וא\"כ יהיה מכשול. שהחבר המוצא יאכל עראי בלא מעשר:",
+                "[אות כז] <b>בתוי\"ט ד\"ה עד שיעשר. לאו דוקא. </b>ובתוס' חדשים הקשה מסוגיא דב\"ב (דף פ\"ז) דפריך ממתני' משך ולא מדד וממתני' בהמה דקה במשיכה ולא אמר דמשך לאו דקה. ולק\"מ דהתם דעסיק בדינא דקני' הו\"ל לתנא לדקדק ולמתני הגבהה. אבל הכא דלא עסיק בדינא דקנין אלא דעסיק לומר דכל כמה דלא קנה יכול להחזיר בלי עישור לא חש התנא לדקדק בלישנא:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "[אות כח] <b>ברע\"ב ד\"ה אצל העובד כוכבים. ופירות של עובד כוכבים פטורין מן המעשר. </b>וכ\"כ הרמב\"ם והראב\"ד בהשגות מפרש כפירותיו דחייב לעשר ודאי דודאי אחלפינהו בפירותיו דחייבין מדרבנן [משום בעלי כיסין כדאי' במנחות (דף ס\"ו)] ור\"ש סבר דמאי דהוי רק ספק אם אחלפינהו. ולזה פריך בירושלמי דמ\"ש ברישא דהוא דמאי ומשני כאן קופה בקופה וכאן פירות בפירות. ר\"ל דרישא מיירי בקופה ומתירא שמא אינו מכוין למלאות המדה. משום הכי ליכא ודאי דאחלפינהו. ובהרא\"ש רצה ג\"כ לפרש כן ודחה דמה\"ת הוי ודאי דאחלפינהו. ואמאי ל\"א המע\"ה ולזה מפרש כפירותיו היינו כפי הפירות שיש לעובד כוכבים כגון שהפקיד אצלו ב' קופות ויש לעובד כוכבים ב' קופות שניהם דמאי ואם אין לעובד כוכבים אלא קופה א' קופה א' דמאי וקופה א' ודאי מתוקן. וכתב לפרש בזה דברי הירושלמי הנ\"ל עי\"ש. ותמוה לי מאד על הרמב\"ם והרא\"ש והרע\"ב. הלא סוגיא ערוכה פ\"א דבכורות (דף י\"א) דקאמר על מתני' דהכא א\"ר אליעזר להפריש כ\"ע ל\"פ כו' ליתנם לכהן דת\"ק ס' ודאי אחלפינהו ובעי ליתנם לכהן ור\"ש סבר דמאי הרי מפורש כהראב\"ד דכפירותיו היינו דחייב לעשר ודאי וצע\"ג:",
+                "[אות כט] <b>בא\"ד נתחלפה קופה זו בקופות אחרות של ישראל. </b>והראב\"ד בהשגות הקשה הא הוי ס\"ס ספק לא אחלפינהו וספק שמא אותם פירות מעושרים מבעליהם. והכ\"מ תי' דמאחר דקי\"ל דרוב ע\"ה מעשרין ואפ\"ה אחמור בהו רבנן לחוש למיעוטא אחמור בהו ג\"כ לחוש לס\"ס. ויש לעיין לר\"ל בירושלמי בריש מסכתין ובשיטה זו אצל הרע\"ב שם דהקלין שבדמאי השיתין וכו' הוא מטעם ס\"ס הרי דבדמאי מהני ס\"ס. ויש לחלק דכי היכי דהרוב דהוי עכ\"פ תחלה חיוב מעשר אלא דרוב מעשרים ואחמור בהו רבנן ה\"נ אם הס\"ס הוא כה\"ג דלכל צד היו פירות האלו מחוייבים בודאי במעשר אלא דב' הספיקות אם הם מעושרים. אבל בההיא דהקלין שבדמאי דיש בהם חד צד דלא נתחייבו במעשר שהם הפקר בזה מקילין. אח\"ז בא לידי ספר שער המלך ומצאתי שכוונתי בזה לדעתו הגדולה (בהל' י\"ט פ\"א ה\"ב ע\"ש) ומ\"מ עדיין קשה כיון דהרמב\"ם והרע\"ב כתבו דכפירותיו היינו דפירות עובד כוכבים פטור ממעשר. א\"כ בטוחן עובד כוכבים הוי ס\"ס. ספק לא החליפן וספק החליפן בשל עובד כוכבים דהא פשיטא דעובד כוכבים ג\"כ באים לטוחן לטחון והוי ס\"ס מעלי':"
+            ],
+            [
+                "[אות ל] <b>ואת שהוא נוטל. </b>והא דאינו חושש לשביעית היינו דמיירי שהוא רחוק משביעית כגון רביעית וחמישית בזה אין חוששים שנשתיירו להם פירות שביעית אבל בקרוב לשביעית באמת חוששין. רשב\"א פ\"ק דחולין (דף ו') בשם רבינו שמואל. והא דקתני במתני' דבסמוך מודה ר\"י בנותן לחמותו שביעית צ\"ל רבותא נקט אפילו בנותן בשביעית ומכ\"ש בקרוב לשביעית. או דשביעית היינו בזמן קרוב דיש לחוש לשביעית. אולם ברמב\"ם (פ\"א הי\"ב מה' מעשר) משמע להדיא דדוקא בשנת שמיטה ממש אסור והרשב\"א שם בשם הרמב\"ן כתב דע\"ה אינו חשוד כלל על שביעית והא דתני במתני' הקדום בחזקתן למעשרות ולשביעית לצדדין קתני דלשביעית קאי אכותי עיי\"ש. וכ\"כ התוספות כתובות (דף כ\"ד ע\"א) בשם ר\"ת וכתבו עוד א\"נ התם בודאי חשוד איירי. ועי' מה שאכתוב בגליון (פ\"ה מ\"ט דשביעית):",
+                "[אות לא] <b>בתוי\"ט ד\"ה אר\"י. ולא משום מעשרות. </b>לפ\"ז לישנא דמודה ר\"י כפשטיה דמודה לרבנן דסברי דחמותו כשכנתו ואינה חשודה להחליף מודה להו ר\"י לענין שביעית דאינה חשודה להחליף. אבל הרמב\"ם בפי' מפרש דדינא דר\"י מעשר את שהוא נוטל בא לחלוק על ר' יוסי דאמר א\"א אחראין לרמאין ועלה קאמר דמודה ר\"י בנותן לחמותו פירות של שביעית דאין לו לחוש שתאכיל לאנשי ביתה פירות שביעית שלא בקדושת שביעית. דחמירא להו שביעית:",
+                "[אות לב] <b>בתוי\"ט סד\"ה אר\"י. בספ\"ד דבכורות. </b>אינו מובן דהתם לא נזכר כלל מענין חשודה להחליף. והתם מיירי רק בלקנות מהם אבל לא בנותן להם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "[אות לג] <b>הלוקח פירות ממי שאינו נאמן. </b>בפשוטו נראה דהך קולא דשאלה בשבת הקילו רק בע\"ה אבל לא בחשוד ממש על המעשרות [ועי' בפ\"י בחידושי כתובות (דף כד) ושם תמצא דדעתו דאף בחשוד סמכינן אהך קולא עיי\"ש]:",
+                "[אות לד] <b>בתי\"ט ד\"ה מוצאי שבת וכו'. והאמינוהו אלא לצורך אותו שבת וכו'. </b>קשה לי אמאי נסמוך ע\"ז להתיר האכילה דיש חשש טבל דבמיתה נתיר להפריש בשבת דהוי רק שבות ולסמוך על הרוב ועל שאילתו שכבר הוא מתוקן ואין בקריאת שמו משום מתקן. ואפשר דחיישינן שמא יאמרו דמפרישין דמאי בשבת. אבל במה שאוכל ליכא חשש דיאמרו דקמו רבנן במלתא וידעו שזה היה מעושר. וכעין זה כתבו התוס' ביבמות (דף כ\"ד ע\"א ד\"ה וספק):",
+                "[אות לו] <b>בתוי\"ט ד\"ה אמר לו אחד. כסתם דספ\"ד דבכורות. </b>בספר תפארת למשה (יו\"ד סימן קי\"ט) כתב דאינו מוכרח די\"ל דאותו האחר אומר רק ששמע מפי המוכר שמעושרים הן ומש\"ה קתני לא מצאו דאילו מצאו צריך שישאל למוכר עצמו כיון דאותו אחר א\"י רק מפי מוכר עי\"ש. ובספר מחנה אפרים (בהל' עדות סי' י\"ב) כתב לתרץ דנהי דחשוד נאמן על אחרים מ\"מ אין ע\"א נאמן במידי דאתחזק איסורא כל כמה דאין בידו לתקן כדמוכח בהאשה רבה אלא דבדמאי הקילו גבי שבת. ומה שכתב הרמב\"ם החשוד על הדבר מעיד על של אחרים מיירי באחר עמו עכ\"ל. ולענ\"ד הא בפרק האשה רבה הוא איבעיא דלא אפשיטא אם ע\"א נאמן באתחזק איסורא ולפשוט ממתני' דהכא דא\"נ גם אינו ברור דמקרי הכא אתחזק איסורא כיון דרוב ע\"ה מעשרין אלא דחששו חז\"ל משום דהוי מיעוט דשכיח עכ\"פ הרוב מסלק לחזקה ועיין:",
+                "[אות לה] <b>בתו\"ח ד\"ה מוצאי שבת וכו'. רק לכבוד שבת הקילו וכו' שצריך להפריש על הכל וכו'. </b>לפ\"ז קשה על מ\"ש הרמב\"ם דבה\"ש דמ\"ש יוכל לאכול ממנו כמ\"ש התי\"ט והא בזה ליכא צורך שבת דהא יכול להפריש עתה בבה\"ש כדקתני במתני' (ספ\"ב דשבת) דספק חשיכה מעשרין את הדמאי ופשוטו אף בבה\"ש דמוצאי שבת וכמ\"ש בתוס' חדשים שם. והארכתי בזה בתשובה בעזה\"י. גם קשה אמאי ביו\"ט ב' אוכלין על פיו ואמאי א\"י לעשר מס\"ס. ספק דשמא מעושר כבר. וס' שמא הוא חול. כן דעת המחבר (סי' שצ\"ז) דספק מוכן ביו\"ט ב' כשר. ומה\"ט יש לעיין במה דפסק הרמב\"ם פי\"ב ה\"ב מהל' מעשר דאם שאלו ביו\"ט א' אוכל על פיו ביו\"ט ב' והוא מהירושלמי דאף דב' קדושות הן מ\"מ לא נראה לעשר בינתים ואמאי לא נראה לעשר ביו\"ט ב' מטעם ס\"ס. וצ\"ע בכל זה ואין כאן מקום לקבל ארוך:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "[אות לז] <b>לקרות שם למ\"ע. </b>אמרינן בגמ' מכות (דף יז) טעמא דר\"א דע\"ה מפריש מ\"ע דממונא הוא [ותי' דידיה שבתוי\"ט ט\"ס] ופי' רש\"י דר\"ל מדאין בו איסור אכילה אלא גזל ואיהו אגזל עניים לא חש עכ\"ל. ולתוס' יומא (דף נה ע\"ב) אף דע\"ה לא חשיד אגזל הכא לא חשיב ליה גזל מדהוא ממון שאין לו תובעים. ועוד כל כמה דלא הופרש לא חשיב ליה גזל עכ\"ל. ולפי תירוצם ב' קשה מהכא דנימא אדרבה מה\"ט אינו מפריש מ\"ע שלא יהא גזל. ואולי י\"ל דהתוס' ס\"ל בפירוש סוגי' דמכות כנדרים (דף פד ע\"ב) דטעמא דר\"א דלא נחשד על מ\"ע. דאילו בעי מפקיר נכסיה והוי עני ושקיל ליה ולית ליה פסידא. וזה פי' דממונא הוא ר\"ל שבידו להפקיר נכסיו. אלא טעמא דרבנן שנויה במכות. דבנדרים אמרי' דטעמייהו דמירתת להפקיר דלמא זכי ביה אחרינא ובמכות אמרינן דטעמא דרבנן דטריחא ליה מלתא. ובסוגי' דנדרים תמיה לי הא ע\"י הפקר לא חזי ליה דהא לא תלקט להזהיר העני על שלו ועי' תי\"ט (פאה פ\"ה מ\"ג) א\"כ הדר הו\"ל גזל. ואף אם נדחוק דע\"ה לא ס\"ל דרשא דלא תלקט. מ\"מ עכ\"פ הו\"ל להש\"ס לומר דה\"ט דרבנן דס\"ל דנחשדו וצ\"ע:",
+                "[אות לח] <b>בתוי\"ט ד\"ה אין [אדם] צריך. מ\"ס לא נחשדו. </b>קשה לי למ\"ש התוס' יומא (דף נה) עלה דהלוקח יין מבין הכותים וז\"ל אע\"ג שאין חשודים על הגזל עמי הארץ נמי אין חשודים על הגזל ואפ\"ה חשידי על המעשרות דלא חשיב להו גזל כיון דהוא ממון שאין לו תובעים ועוד כל כמה דלא הופרש לא חשיב להו גזל עכ\"ל ולפי תי' הב' איך אמרינן דלא נחשדו על מעשר עני כיון דממונא הוא. וכן חכמים ס\"ל רק משום דטריחא להו. הא כיון דלא רוצים לגזול אלא כמה דלא הופרש ל\"ח להו גזל. א\"כ מה\"ט לא מפרשו דאם יפרשו יצטרכו ליתן לעניים שלא יהיה בידם גזל וצ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "[אות לט] <b>בהרע\"ב ד\"ה מי שקרא שם וכו'. אבל תרומת מעשר של ודאי וכו'. </b>קשה לי דהא מצי למנקט בלוי שקרא שם לתרומת מעשר דלא יטלם בשבת. ובפשוטו היה נראה דנקט לדמאי לרבותא דאף דרוב ע\"ה מעשרין ס\"ד דלא ניחוש בזה לאיסור נתינה לכהן בשבת:",
+                "[אות מ] <b>בהרע\"ב ד\"ה לא יטלם. הו\"ל כמאכיל כו'. </b>מזה נראה ראיה ברורה לדעת רש\"י ותוס' שהבאתי בריש מכילתין דצריך ליתן התרומת מעשר בחנם לכהן ולא למוכרה. דלדעת הטור שמוכרה לכהן. א\"כ במה שמאכילם בחנם הוי כנותן להם מכיסו ואמאי צריך להודיעם:"
+            ],
+            [
+                "[אות מא] <b>בהרע\"ב סד\"ה אינו נאמן כו'. דהא אינו רשאי ליקח. </b>משמע דוקא כשאמר לו שיקח מאיש פלוני אבל באמר לו סתם קח לי ממי שהוא נאמן והוא אומר שלקח מאיש פלוני שידוע לנו שהוא נאמן לא מהני. דאף דאפשר לגלויי מ\"מ מצי לאשתמוטי כיון דלא אמר ליה ביחוד מאיש פלוני היה אצלי מלתא דלא רמיא ולקחתי מאחר שמוחזק אצלי לנאמן. ואולם מדברי הטור בשם הרשב\"א ביו\"ד (ססי' קיט) מבואר דס\"ל דאף בכה\"ג נאמן. ובאמת לכאורה לישנא דמתניתין מורה כהרע\"ב מדקתני דאומר לו קח מאיש פלוני נאמן הא לא תלי באמירתו אלא באמירת השליח דאם אומר מאיש פלוני לקחתי דנאמן. וצ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "[אות מב] <b>בתי\"ט ד\"ה אמר לו. אמר לו איש פלוני. </b>ולפ\"ז הפירוש א\"ל אחד אני. היינו שאני הנאמן. א\"נ לגבי עצמו. אבל א\"ל איש פלוני נאמן הר\"ז נאמן. ובאמת גם כפי הגירסא שלפנינו איש פלוני יש לפרש וכאילו קתני אבל א\"ל איש פלוני. אך התוס' בכתובות העתיקו נוסח המשנה א\"ל אין אני נאמן איש פלוני נאמן. מש\"ה פירשו דאומר ומעיד על עצמו שא\"נ רק דאיש פלוני הוא הנאמן מש\"ה הקשו שם מה שהקשו. ועי' בפ\"י שם:",
+                "[אות מג] <b>בתוי\"ט ד\"ה הר\"ז נאמן. ומתני' דר\"פ. </b>והפר\"ח והתפל\"מ ביו\"ד (סי' קי\"ט) כוונו לדבר אחד דפרכת הירושלמי לאו מדין חשוד על הדבר. דאף לרשב\"ג דס\"ל דחשוד נאמן בשל אחרים זהו במעיד על המאכל שהוא מותר. אבל הכא דמעיד על האיש ההוא שהוא נאמן למעשרות בזה לא מהני עדות ע\"א. דלהחזיקו לגברא נאמן בעי' ב' עדים עי\"ש:",
+                "[אות מד] <b>בתי\"ט ד\"ה מי כאן. לרבותא דר\"י נקט. </b>והא דקתני במתני' דהכא הרי אלו נאמנים לאו דוקא. דאינו חושש על נאמנותו דלאו לענין איסור והיתר קאמר. הרא\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "[אות מה] <b>בהרע\"ב ד\"ה הלוקח. כשהנחתום מוכר במדה גסה כו'. </b>זהו בשינויא דר' אלעזר בירושלמי אבל ר' יוחנן משני שם דלעיל בעושה בטהרה. וכאן בעושה בטומאה. ופי' הר\"ש (בפ' דלעיל) דבעושה בטהרה הנחתום מפריש כיון דראוי לכהן לאכילה אבל בעושה בטומאה שלקח מע\"ה כשהוכשרו דנטמאו לא הטריחו להמוכר להפריש כיון דלא חזי לכהן אלא להסקה ויפריש הלוקח. ומדברי הרמב\"ם (פ\"י הי\"ב מהל' מעשר) משמע דפסק כר\"י כמ\"ש הכ\"מ שם. והא דלא משני הירושלמי בקיצור דהכא מיירי בלוקח מנחתום ע\"ה צ\"ל דמשמע ליה דנחתום דהכא כנחתום דלעיל הכל בחבר (הר\"ש בפ\"ב):",
+                "[אות מו] <b>בהרע\"ב ד\"ה והשאר חלה. א' ממ\"ח. </b>מ\"ש בתו' חדשים דסתם קונה מנחתום הוא פלטר אבל בעה\"ב צריך להפריש א' מכ\"ד א\"צ לזה כיון דמיירי בלקח הנחתום מע\"ה דהכל בחזקת טומאה והוי כמו נטמאה העיסה דמפריש א' ממ\"ח כדאי' במתני' (רפ\"ב) דחלה:",
+                "[אות מז] <b>בתוי\"ט ד\"ה ושאר מעשר וכו'. הלכך קובע מקום וכו'. </b>קשה לי דבמתני' שאח\"ז דמיירי בודאי טבל כמ\"ש התי\"ט שם בשם הר\"ש וצריך ליתן המעשר ראשון ללוי ואעפ\"כ קתני זה שעשיתי וכו' ושאר מעשר סמוך לו וצ\"ע:",
+                "[אות מח] <b>בתי\"ט ד\"ה והשאר חלה. וא\"ת הרי חלה. </b>בירושלמי איתא ולמה קדמה ראשון מפני שקדמה לגורן. והרי שני קדמה לגורן הראשון קדמה לגורן וכתיב בו ראשית. שני אע\"פ שקדמה לגורן אין כתיב בו ראשית עכ\"ל. והובא בר\"ש. משמע דהטעם דראשון כיון דלענין ראשית שניהם שוין שוב אזלינן בתר מעלה שיש לראשון יותר מחלה שקדמה לגורן משא\"כ שני אע\"פ שקדם חיובו בגורן מ\"מ אין בו מעלה לקרוא ראשית כמו חלה מש\"ה חלה עדיפא וא\"כ אין מקום לקושית התי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "[אות מט]  <b>בר\"ב ד\"ה ר\"י אוסר. אפילו מדפוס א' אסר. </b>בתוס' ב\"מ (דף נ\"ו ד\"ה הלוקח). כתבו דר\"י אוסר בצוננת על החמה היכי שהם מדפוסים הרבה דיש בהו תרתי לריעותא ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "[אות נ] <b>מעשר מכל טפוס וטפוס. </b>ותו ליכא למיחש דלעולם משונה טפוס של נחתום זה משל אחר כ\"כ בהר\"ש ע\"ש וממילא בלוקח מן המנפול דלוקח מן הרבה פלטרין כמ\"ש הר\"ב והר\"ש צריך לעשר מכל ככר דשמא לקח מן הרבה פלטרין שלקחו מנחתום אחד ופלטר אחד עישר ואחד לא עישר. ומ\"ש הרמב\"ם (פי\"ד ה\"ו מהלכות מעשר) גבי מנפול ג\"כ לעשר מכל דפוס. היינו לטעמי' שכתב שם הטעם שהמנפול לוקח משני נחתומים. אבל לפי' הרע\"ב שהמנפול לוקח מפלטרין הדבר ברור שצריך לעשר מכל ככר. ומהתימה בזה על המל\"מ שכתב שם בפשיטות גם לשיטת הר\"ש דא\"צ לעשר רק מכל דפוס וצ\"ע. ונ\"ל דהטעם דמתני' מיירי היכי דאין הנחתומין והפלטרין מחוייבין לעשר דהם משפיעים במדה גסה כמ\"ש הר\"ב בר\"פ. וא\"כ מסתמא לא עישרו הם. אלא דהחשש דהמנפול לקח מב' פלטרין ואפשר דהפלטרין לקחו מב' נחתומין שאחד קנה ממעשר וא' קנה משאינו מעשר. וא\"כ בדפוס א' דהכל מנחתום אחד יכול לעשר מזה על זה:"
+            ],
+            [
+                "[אות נא] <b>בר\"ב ד\"ה בולל. יש בלילה בדבר היבש. </b>והרא\"ש כתב א\"נ בדמאי הקילו עיי\"ש. וכן הוא בירושלמי. אבל בודאי טבל אף דתרומת פירות דרבנן אין מקילין לומר שיש בילה. ורק בדמאי דקיל הקילו. וזה ליכא למימר דמש\"ה הקילו דהוי תרתי דרבנן תרומת פירות וגם דמאי. דהא משמע דבפרוסת פת הטעם משום דאין נבללין אבל אילו היה נבלל היה מותר אף דתרומות פת דאורייתא. וע\"כ דמשום דמאי לחוד וכ\"כ בטורי אבן ר\"ה (דף יג ע\"ב ד\"ה כיצד):<br><b>בתי\"ט ד\"ה אבל בזמן וכו'. וחיישינן שמא. </b>הלח\"מ כתב לפרש דבזמן שמתנה מרובה היינו שיש לו הרבה לא הטריחו לעשר מכל אחד. אבל בזמן שמתנה מועטת ונקל לעשר מכל אחד ואחד צריך להפריש וזהו פי' הירושלמי. דאיתא התם בדמאי התירו לומר דיש בלילה דתנא ר\"י אומר בזמן שמתנה מרובה וכו' והיינו מדמחלק בין מרובה למועט ע\"כ הטעם דמקולי דמאי ולא הקילו רק במרובה עי\"ש:"
+            ],
+            [
+                "[אות נג] <b>ברע\"ב ד\"ה ואפילו מאותו הסוג. במס' כלים. </b>פט\"ז מ\"ג:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "[אות נד] <b>בתו\"ח ד\"ה תוי\"ט ד\"ה אע\"פ שאמרו וכו'. והוי מן החיוב על הפטור קמ\"ל. </b>דברים אלו תמוהים. דלפמ\"ש מקודם דהא דאין מוכרים טבל אלא לצורך דאין רשאי להוציא פירות מחיוב דאורייתא. מזה ממילא מוכח דאצל הלוקח יהיה פטור. א\"כ איך קאמר אע\"פ שאמרו וכו' הא אדרבא כיון דאין מוכרים וכו' משום שאצל הלוקח יהיה פטור מדאורייתא מזה הטעם מעשר מזה על זה. כיון דשניהם פטורים מדאורייתא:",
+                "[אות נה] <b>בא\"ד אפילו הטבל מועט מותר. </b>זה נסתר מסוגיא ערוכה מנחות (דף לא ע\"א) דקתני בברייתא פ\"א נתערב לי טבל בחולין ושאלתי את ר\"ט ואמר לי לך קח מן השוק ועשר עליו. קסבר מדאוריי' ברוב בטל ורוב ע\"ה מעשרין הן. הרי דדוקא לוקח דמאי ומטעם רוב ע\"ה מעשרין. אבל לוקח ודאי לא. דהוי מפריש מן החיוב על הפטור. אף דלוקח פטור מדאורייתא צ\"ל כמ\"ש תוס' שם דמ\"מ דמי יותר לחיוב נגד טבל דבטל ברוב:"
+            ],
+            [
+                "[אות נו] <b>בתי\"ט בד\"ה על של כותים. גירי אמת הן. </b>לא ידענא למאי צריך התוי\"ט לזה הא אף אם גירי אריות לא גרעי מעובד כוכבים. והרי משנתינו ס\"ל דתורמין משל ישראל על של עובד כוכבים ומה\"ט תמוה לי על דברי רש\"י גיטין (דף כה ע\"א) ד\"ה מבין הכותים וכותים גירי אמת ואין א\"י נפקעת מקדושתה. הא התם דקתני דברי ר\"מ ור\"י. והם הא ס\"ל במנחות (דף ס\"ו) דאפילו משל עובד כוכבים על של ישראל מעשרים. א\"כ גם בעובדי כוכבים אין א\"י נפקעת מקדושתה דאין קנין. ור' יוסי ור\"ש דפליגי התם דאוסרים הא הם ס\"ל באמת במנחות שם דכותים גירי אריות. וע\"כ הא דאוסרים היינו מדרבנן דגם בשל עובדי כוכבים חייב מדרבנן. עכ\"פ מ\"ש רש\"י דגירי אמת צע\"ג:",
+                "[אות נז] <b>בא\"ד בסופו כדתני בהשוכר. </b>נ\"ל שצ\"ל ועוד דסמכו כותים על הא דדרשי' ואכלת ולא מוכר וכ\"ה בתוס' יומא (דף נה ע\"ב):"
+            ],
+            [
+                "[אות נח] <b>עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות. </b>בהרמב\"ם (פ\"ה הט\"ו מה\"ת) כת' עד שיוציא עליה תרומות ומעשרות ממקום אחר. וכ\"ה הנוסחא בסוגיא דיבמות (דף פט) שהובא שם משנה זו ובתוס' שם אור\"י דמיניה וביה לא משום דלא ליתי לאכול השירים לזרים כיון שנקרא עליו שם מעשר לא יזהרו עליו לשומרו בדרך תרומה וכולא גריוא תרומה מדרבנן דהא מתקן ביה שאינו נקוב:",
+                "[אות נט] <b>בהרע\"ב ד\"ה תרומה וכו'. דמן הפטור על החיוב הפריש. </b>וכ\"כ הרא\"ש ולא ידעתי למה לא קאמר בפשוטו. דמדאינו נקוב מדרבנן לגבי דרבנן הוי מחיוב על החיוב. והו\"ל תרומה מדרבנן. וכיון דמדאורייתא הו\"ל מפטור על החיוב להכי לא מפטר נקוב בתרומה הזאת. ואולי י\"ל דמדינא הו\"ל קריאת שם בטעות דהיה רק אדעתא למפטר הנקוב והרי לא נפטר וצ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "[אות ס] <b>תרם מן הדמאי על הדמאי. </b>קשה לי הא הוי ס\"ס שמא שניהם אינם מעושרי' או שניהם מעושרים. ובטורי אבן הקשה כעין זה אמאי טומטום אינו מוציא מינו הא הוי ס\"ס. שמא שניהם זכרים או שניהם נקבות ותירץ דא\"כ גם הך טומטום יוציא אחר והוי ב' ספיקות דסתרי עיי\"ש. וזה ל\"ש הכא דלאחר שתרם עליו א\"י להפריש ממנו למק\"א. ולדברי הכ\"מ שכתבתי (פ\"ג מ\"ד) ניחא [אב\"ה עי' בתשובת אבא מארי חלק א' מה שכתב על דברי הטורי אבן]:",
+                "[אות סא] <b>בהרע\"ב ד\"ה תרומה. ורוב ע\"ה מעשרין וכו'. </b>תמיה לי דכמו דיחזור ויתרום דחיישינן מה שהפריש הוי ממעושר והך הוא טבל והוי מפטור על החיוב ונשאר בטבלו. הא ניחוש ג\"כ בהיפוך דשמא מה שהפריש הוא טבל והך מעושר ומפריש מן החיוב על הפטור ונשאר בטבל. ואפשר כיון שנותנו לכהן ואוכל בקדושת תרומה לא גזרו עליו חששות דדמאי. כמו דמצינו לעיל (פ\"א מ\"ג) בחלה ובמעשר שני ובמדומע דלא אסרו משום דמאי. ואף דיש לחלק דהתם בודאי הוי קדושת חלה וכן אינך אבל הכא ע\"ג גופא דנין דשמא הוי מן החיוב על הפטור ולא חלה עליו שם תרומה. מ\"מ י\"ל כיון דמחזיקים ליה בקדושה כדין תרומה ל\"ג בו חששות דדמאי ואף לר' אושעיא הובא בתוי\"ט שם דמיירי בחלת ע\"ה ומשום דאימת קדשים עליו. צ\"ל דהכא דלחוש כולי האי שאחד מעושר ואחד אינו מעושר לא החמירו כיון דקדושת תרומה עליו ודו\"ק:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "[אות סג] <b>בתוי\"ט ד\"ה מעשר ונותן לו. הלכך לא הוי אלא קנס. </b>ואע\"ג דלוקח מעובד כוכבים חייב מדרבנן הנ\"מ בלוקח לאכילה משא\"כ הכא קנסא בעלמא כדי שתשאר בורה ביד העובד כוכבים, אע\"ג דמה\"ט היה ראוי לקנוס גם במקבל מ\"מ לא קנסו אלא בחוכר דדמי יותר לפורע חובו. (הר\"ש):",
+                "[אות סב] <b>בר\"ב ד\"ה שדה. וכשיכבד עליו המעשר. </b>זהו כפי' רש\"י בב\"מ (דף קא ע\"א) אבל תוס' כתבו שם בשם ר\"ח דהטעם כדי שיכבד עליו המעשר וימנע מלקבלה ויהא השדה בורה ביד העובד כוכבים ויצטרך למוכרה, ולאחר לא הוצרכו לקנות דבלא\"ה שומע לנו מלקבלו אבל יורש דחביבא ליה לא יועיל אזהרה. וכה\"ג כ' הרמב\"ם בפי' ובחבורו. ובהרא\"ש (במתני' א') משמע דס\"ל כפי' תוס' וכאן במשנה פי' כפירש\"י עי\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "[אות סד] <b>בתוי\"ט ד\"ה ר\"י. בסופו. דאין מעשר שני נמכר בירושלים. </b>ובירושלים אין דעתו לטרוח מסתמא ע\"כ כצ\"ל:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות סה] <b>בתוי\"ט ד\"ה וחלקו בכ\"מ שהוא. דהכא שכבר חלקו כי חזרו ונתערבו. </b>וכ\"כ התוס' להדיא בתמורה הובא בתוי\"ט (פ\"ו מ\"ג) דתמורה:",
+                "[אות סו] <b>בר\"ב בסד\"ה וחלקו וכו'. וחצי חלק חבירו בידו. </b>דדנין דהחצי שבידו חציו שלו וחציו של חבירו ומכאן ראיה לדברי רש\"י גיטין (דף מ\"ז ע\"ב) דאם א\"ב אין לך כל חטה וחטה שאינו של שניהם. דאילו לשיטת תוס' שם דאם א\"ב אפשר שהגיע לו כל חלק של חבירו. א\"כ הכא אמאי אינו חייב לעשר שנית על כל החצי שבידו דשמא הכל של ע\"ה. ואולם ממ\"ש הר\"ש תחלה בדברי ר\"א שבירושל' מ\"מ קרי ליה דמאי לפי שהוא ספק שמא חלקו בידו הוא וכו' וממילא הוי ספק דשמא הגיע לו רק חלק חבירו והיינו כשיטת התוספות אם כן משמע דר' אליעזר ור\"י פליגי בפלוגתא דרש\"י ותוס' הנ\"ל וצ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "[אות סז] <b>בתוי\"ט ד\"ה טול אתה חטים. ה\"נ בקמותיה. </b>הקשה בתוס' חדשים אם בקמותיה הא בודאי אינם טמאים והם טבלים ודאי ואיך שייך בזה דין דמאי. ונראה לענ\"ד לפמ\"ש התוי\"ט בסמוך משנה י\"ב י\"ל דהכא אף דחלקו הפירות מ\"מ כיון דהם לא קצרוהו ולא עשו מעשה המורה שרוצים לעמוד בשותפות אמרינן דיש ברירה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "[אות סט] <b>ואם משבאו לרשות הגר אסור. </b>דחלופי ע\"ז שקיל בתוס' (פ\"ק דקדושין) כתבו והא דקאמר הש\"ס התם ארישא דאי אמרת ירושת הגר דאורייתא חלופי ע\"ז קשקיל. ואין לומר טעמא משום ברירה. דהשתא הוברר הדבר דזה חלקו דא\"כ אפילו באו לרשותו נמי יהא מותר מה\"ט עכ\"ל. ועיין בפ\"י שם מה דמפקפק על תירוצם. ואנכי לא זכיתי להבין קושייתם דהרי מבואר בכולי פרקין דענין יש ברירה לא שייך רק בחד מינא משא\"כ בב' מינים ל\"ש יש ברירה. דבכל מין יש לכל אחד ואחד חלק וכדאמרינן להדיא בבכורות ל\"ש אלא שחלקו גדיים נגד גדיים אבל גדיים נגד טלאים וכו' וצלע\"ג:",
+                "[אות סח] <b>בתוס' י\"ט ד\"ה טול אתה. ויחזור לעבודת כוכבים. </b>קשה לי הא מ\"מ אינו יורש את אביו דמיד שנתגייר הוי קטן שנולד וכשחזר לעבודת כוכבים הוי כישראל מומר לעבודת כוכבים. ומצאתי אחר כך בעזה\"י דהקשו כן בתו\"י פ\"ק דקידושין (דף יז) ותירצו שיטעה בדין דיחשוב שע\"י כן יהיה לו ירושה ע\"ש ולפ\"ז באמת י\"ל דאם חזר לסורו לעבודת כוכבי' ומת אביו אינו יורש דבכה\"ג לא תקנו ואוקמוה אדינא דאינו יורש את אביו. ואף דאם מת אביו לאחר שנתגייר ואח\"כ חזר לסורו י\"ל דכבר זכה בירושתו ולא פקע מיניה אבל בחזר לסורו בחיי אביו י\"ל דאינו יורש. דאילו מומר לעבודת כוכבים בעלמא יורש אביו ורק דהיה לב\"ד לקנסו שלא יירש. ומ\"מ אם יש לו בנים המה יורשים עי' חוה\"מ (סי' רפ\"ב) אבל בגר שחזר לסורו לעבודת כוכבים י\"ל דאוקמוהו אד\"ת דגר אינו יורש אביו. ולא מצאתי גילוי לדין זה עדיין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "[אות ע] <b>עשוי תרומת מעשר עליו. </b>ובירושלמי ר' ירמיה בעי קומי ר' זירא ואינו אסור משום איבוד אוכלין (פי' התרומה שהוא מפריש למחר צריך לאבדם שלא יכשל בה הבעה\"ב) א\"ל מפרר כ\"ש ואוכל (פי' דרך אכילתו מפרר אותה כ\"ש פירורים דקים אין בהם משום איבוד אוכלים. הרא\"ש) א\"ל וכי אינו אסור משום גזל. כי הזמינו לאכול אצלו ולא לאבד האוכלים. א\"ל שיהא לו קורת רוח (פירוש הואיל והזמינו יש לו נחת רו�� בהם ואפילו מפרר לא איכפת ליה. הרא\"ש):"
+            ],
+            [
+                "[אות עא] <b>בתי\"ט ד\"ה שאני עתיד לשייר. ומסיים הר\"ש. </b>קיצר בהעתקתו. וקו' הר\"ש בנויה על הירושלמי שהקשה אההיא דמעכשיו לכשאשתה ולא נמצא מטלטל תרומה טמאה בשבת. אר\"א משייר כ\"ש חולין כההיא דתנינן מטלטלין תרומה טהורה עם הטמאה. ולא דמיא תמן טמאה לצורך טהורה הכא חולין לצורך טמאה עם יציאתו מהכוס הוא קדוש ע\"ז כתב הר\"ש וקשה ע\"ז הא ע\"כ מעכשיו קדשה דאל\"כ נמצא שותה טבלים למפרע כדאמר מעיקרא עכ\"ל. כוונת הר\"ש דמה מהני דעם יציאתו הוא קדוש דהיינו ע\"כ דהקדושה מתחיל רק אחר יציאתו מהכוס ששפכו למקום אחר דאם איתא למפרע קדוש הא טלטל למפרע ת\"ט וע\"ז הקשה הר\"ש דהא באמת ע\"כ למפרע קדוש ומדין ברירה דאל\"כ הא שותה טבלים למפרע. וא\"כ למפרע הוי טלטול מוקצה. ועל דברי הירושלמי אלו קשה לי הא מבואר בש\"ע או\"ח (סי' ש\"ח ס\"ג) דאם כבר המוקצה בידו מותר לטלטלו למקום שהוא רוצה. וא\"כ מה צריך לשייר כ\"ש חולין הא בתחלת שתייתו בהיתר נטלו ואח\"כ כבר הוא בידו ומותר לטלטלו ולהניחו במקום שירצה. ואף לדעת אבן העוזר (סי' רס\"ו) דלא שרי זה אלא בכלי שמלאכתו לאיסור כיון דבלא\"ה יש לו היתר לצורך גופו ומקומו אבל במוקצה גמור לא. מ\"מ הא הכא לכאורה לא נעשה הכוס בסיס דהא בה\"ש לא היה היין בתוכו כדקתני מזגו לו את הכוס וגם אם היה בו בה\"ש היה בסיס גם להחולין. ואף להפוסקים דבשבת נעשה ג\"כ בסיס. הא א\"י לעשות בסיס כלי של חבירו כמ\"ש המג\"א (סס\"י ש\"ט) והכא הא הכוס של ע\"ה. וא\"כ כיון דלא הוי בסיס יש לו היתר לטלטל לצורך מקומו וממילא מהני התירא דכבר הוא בידו (וכמ\"ש הראב\"ד בעצמו לענין שכח מעות בכיס ע\"ש) וצ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "[אות עה] <b>מפני שהוא ממעט מלאכתו. </b>בירושלמי הובא בהר\"ש לא יחרוש אדם בפרתו בלילה וישכירנה ביום ולא יעשה בשלו בלילה וישכיר עצמו ביום. לא ירעיב עצמו ולא יסגף נפשו מפני שממעט במלאכת בעה\"ב. ר\"י אזיל לחד אתר אשכח חד ספרא אטימויי (כך קורים לחולה בלשון יון) א\"ל מהו כן אמרו ליה ציים אמר ליה אסור לך אם מלאכת בשר ודם אסור מלאכת הקב\"ה לא כ\"ש:"
+            ],
+            [
+                "[אות עב] <b>בהרע\"ב ד\"ה הלוקח. א\"א לחללו. </b>גם אם אפשר לחללו הא מ\"מ א\"י לשתותו בחילול בלא הפרשה כיון דאמר מה שאני עתיד להפריש ואם אינו בא לידי הפרשה בטל הקריאת שם למפרע. התוס' והר\"ש:",
+                "[אות עג] <b>בתוס' חדשים ד\"ה תי\"ט ועשרה מעשר. ותוס' כתבו בשם י\"מ כו' חטה אחת. </b>והר\"ש כתב ע\"ז ולא יתכן כלל דנהי דחטה אחת פוטרת הא מ\"מ יכול להפריש כמו שירצה לתרומה רק שישייר מקצת כדאיתא בתרומות (פ\"ה מ\"ה):",
+                "[אות עד] <b>בהרע\"ב ד\"ה מיחל ושותה. כו' אבל בדאוריית' א\"ב. </b>ואף לשיטת ר\"ת שהעתקתי לעיל (פ\"א מ\"ו דפאה) דלוקח לאחר מירוח פטור מדאורייתא וכן דעת הרמב\"ם (רפ\"ה דמעשרות) מ\"מ הכא מקרי שורש דאורייתא ופסקינן דאין ברירה. ועי' בתוס' בכורות (דף יא) ולפ\"ז י\"ל בישוב קושית התוי\"ט בסמוך (מ\"ה) דלמאי אצטריך תו הא שמעינן לה ממתני' הקודמת. י\"ל דתנא ס\"ל דגם בשורש דאורייתא יש ברירה אבל לא בדאורייתא גמור. ואשמעי' בלוקח יין דהוא דרבנן מחמת לקוח. וכן בתאנים שבביתו דהוי תרומת פירות. אבל ביין שבתוך ביתו באמת לא סמכי' על ברירה. ומש\"ה נקט במתני' תאנים של טבל ולא נקט יין של טבל. דבזה באמת לא סמכינן על ברירה. ומיושב ג\"כ קושיית התוס' בגיטין מדברי ר\"מ בבכורות אשר רמז עליו התוי\"ט כאן. דר\"י לא ס\"ל דיש ברירה רק בדרבנן אף דיש לו שורש דאורייתא. ואולם עדיין יקשה למה דאמרי' בעירובין (דף לז ע\"ב) קסבר ר' יוסף מאן דלית ליה ברירה בדאוריי' גם בדרבנן אין ברירה. דאין סברא לחלק עד שמקשים מכח זה דר\"ש אדר\"ש א\"כ מוכח דסבר ר\"מ י\"ב אפי' בדאורייתא ויקשה מההיא דבכורות. וצריכים לתירוצא דתוס' דגיטין אההיא דבכורות (ואפשר דסברת ר\"י כר' ירמיה בבכורות בטעמא דר\"מ דזיל הכא קמדחי) ולפ\"ז יקשה לר\"י אמאי נקט במתני' תאנים של טבל ולא נקט יין של טבל כדקתני במתני' הקדום הלוקח יין והוי רבותא טפי דאפי' בדאורייתא יש ברירה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "[אות עו] <b>בהר\"ב ד\"ה מעשרותיהן. דבכל אחת שייר טבל. </b>וז\"ל התוס' בתמורה (דף ד ע\"א) מעשרותיהם מעשר כלכלה בחברתה קרא שם. שהרי מתוקנים הם יחד זה בזה אע\"ג דקיי\"ל כל שאינו בזה אחר זה אפילו בב\"א אינו [עיין בפ\"ב מ\"ז דקדושין בתוי\"ט] הכא כיון דדעתיה לתקוני תרווייהו הוי כאומר מעשר שלה תהא בשנייה חוץ מיו\"ד שישארו בראשונה טבל לתקן השנייה וחל המעשר של זו בזו וזו בזו עכ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "[אות עז] <b>בתוי\"ט ד\"ה נוטל. וטעמא כמ\"ש הרע\"ב וכו'. </b>ותמצית הדבר דמיירי דאין לו פרנסה ממקום אחר וצריך להפריש מיניה וביה ונוטל מאה ומפריש מהם מעשר ראשון ושני והלוי נותן תרומת מעשר. ומהמאה הב' מפריש עשרה למעשר א' כדי שיקרא שם לתרומת מעשר. ומפריש התרומת מעשר והשאר מערב עם פירותיו ומיירי בדבר לח דיש בילה:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Tosafot Rabbi Akiva Eiger/Seder Zeraim/Tosafot Rabbi Akiva Eiger on Mishnah Demai/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,202 @@
+{
+    "title": "Tosafot Rabbi Akiva Eiger on Mishnah Demai",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Tosafot_Rabbi_Akiva_Eiger_on_Mishnah_Demai",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "[אות א] <b>בהרע\"ב ד\"ה הקלין כו'. ואית בהו תרי ספיקי. </b>וכ\"כ הרמב\"ם בפי'. ומינה משמע דבודאי חייב לעשר והוא כדעת ר\"ל בירושלמי. אבל ר\"י חולק התם דאף בודאי פטור והובא בהרא\"ש ועיין בהרמב\"ם בחיבורו (פי\"ג ה\"א מהל' מ\"ע) חזר בו וסיים שם ואפילו אמר לו ע\"ה שאינם מעושרים. ועיי\"ש בכ\"מ דהטעם דפסק כר\"י. ומסוגיא דברכות (דף מ) מבואר דסתמא דהש\"ס כר\"ל עיי\"ש:",
+                "[אות ב] <b>שם בא\"ד לפי שהיא במיתה. </b>עי' לקמן (רפ\"ד) בהרע\"ב:",
+                "[אות ג] <b>בא\"ד שהאוכל טבל שלא הורמו. </b>לשון זה אינו מובן. דגם בטבל למעשר ראשון ולעני חייב מיתה. אלא כיון דקרא שם יצא מידי טבל וא\"צ להפריש אבל תרומת מעשר צריך להפריש אף דבקריאת שם נפיק מידי טבל. והי\"ל להר\"ב לכתוב דהאוכל תרומה חייב מיתה:",
+                "[אות ה] <b>בתוי\"ט ד\"ה הדמאי. יהא חייב להפרישו ולמכרו ללוים. </b>עי' בתוס' יומא (דף ט ע\"א) דכתב אההיא מתני' דלקמן (פ\"ז מ\"ה) זה שעשיתי עשוי תרומת מעשר עליו ומעשר ב' בצפונו וז\"ל ושותה הכל אפילו אותם התשעה שהם מעשר למ\"ד מעשר ראשון מותר לזרים. ולר\"מ דאמר אסור לזרים אם הוא לוי שותהו. הרי דס\"ל לתו' דבאמת לר\"מ מעשר ראשון של דמאי אסור לזרים. ועיין בתוי\"ט (פ\"ד מ\"ו) דמכשירין:",
+                "[אות ו] <b>בא\"ד תקינו רבנן שיתננה לכהנים. </b>ובסוטה (דף מח ע\"א) פירש\"י הטעם דל\"א שימכור תרומת מעשר לכהן דחיישי' דלמא משהי גביה ואכיל ליה אבל מעשר ראשון ומעשר שני מותר לזרים ע\"ש. ובטור יו\"ד (סי' שלא) כתב דמוכרה לכהן. ונראה לענ\"ד ראיה דתקנת חז\"ל היה שיתן לכהן ולא למכור מסוגיא דבב\"ק (דף קטו ע\"ב) דמוקי התם ברייתא דעשר חביות של טבל טמא כר' נחמיה ובשל דמאי. ובסיפא קתני ובשמן לא יעשה כן מפני הפסד כהן. ואם איתא דבדמאי יכול למכור לכהן וליטול דמים מאי הפסד כהן שייך בזה. אלא ע\"כ דצריך ליתן בחנם. גם מסוגיא דסוכה (דף לה ע\"ב) דאמרינן דטעמא דב\"ה דיצא באתרוג דמאי משום דאי בעי מפקיר לנכסיה ולב\"ש דאין מאכילין לעניים דמאי באמת אינו יוצא באתרוג דמאי ע\"ש. ולשיטת התוס' שם ד\"ה אתיא לחם לחם דטבל לא מקרי לכם היינו משום שותפות דיש לכהן חלק בו ע\"ש. וכיון דחזינן דבדמאי אינו יוצא לב\"ש וגם לב\"ה רק מדין אי בעי מפקיר לנכסיה מוכח דגם בדמאי יש לכהן חלק בו. הרי מוכח דא\"י למוכרו כהן. ועי' מ\"ש בגליון במסכתין (פ\"ג מ\"א). ועיין (רפ\"ב) דערלה מ\"ש על הגליון שם: ",
+                "[אות ד] <b>ברע\"ב ד\"ה ונובלות. קודם בישולן. </b>בסוגיא דברכות פרכינן עלה דמאי היא דלא הא ודאי בעי עשורי ואמאי הא הפקר נינהו ומשני דמיירי שעשאן גורן ע\"ש: ",
+                "[אות ז] <b>בתי\"ט ד\"ה וביהודה כו'. ולמעוטי דהפקר. </b>לפמ\"ש הר\"ב בטעמא דמתניתין דהכא דהוי ס\"ס ספק מן ההפקר וספק שמא נתעשרו. דמשמע דבודאי חייב לעשר וכדעת ר\"ל בירושלמי וסתמא דסוגיא דידן ברכות (דף מ) ג\"כ משמע כן הרי דלא הוי ודאי הפקר מש\"ה חייב בפאה. ואף לר\"י בירוש' דאף בודאי פטור וכן פסק הרמב\"ם (פ\"ג ה\"א מהל' מ\"ע) מ\"מ הא הטעם דחזקתן מן ההפקר אבל פשיטא דמשכחת לה בידוע שלא הפקירן הבעלים. וי\"ל דמזה מיירי מתני' דפאה: ",
+                "[אות ח] <b>בא\"ד דלא נחית לחלק בין הארצות. </b>לפמ\"ש הרע\"ב דטעמא דמתני' משום ספק דמשמע דבודאי חייב לעשר. א\"כ הרי דלא הוי ודאי הפקר מש\"ה חייב בפאה ואף לדעת הרמב\"ם הנ\"�� מ\"מ הטעם דחזקתן מן ההפקר אבל פשיטא דמשכחת לה בידוע שלא הפקירן בעליהן. וי\"ל דמזה מיירי מתני' דפאה: [דברים הללו כבר נזכרו באות ז']. ",
+                "[אות ח] <b>בתוס' חדשים ד\"ה דמאי. הא ר\"מ חייש למיעוטא. </b>עי' בתוס' יבמות (דף קיט ע\"א) ד\"ה מחוורתא דלר\"מ דחייש למעוטא היכי משכחת להו דמאי כו' ומיהו אי לא חייש ר\"מ למעוטי רק מדרבנן כו'. ובחידושי ליבמות הקשיתי הא סמוך מיעוטא לחזקה ע\"כ דהוי דאורייתא לר\"מ כמבואר בסוגיא דקדושין (דף פ) גבי תינוק שנמצא בצד העיסה דאפילו להקל אמרינן סמוך מעוטא לחזקה והוי פלגא ופלגא. א\"כ עדיין יקשה על כל דמאי הא מדינא אסור דסמוך מיעוטא לחזקת טבל:",
+                "[אות ט] <b>תוס' חדשים ד\"ה והחומץ שביהודה וכו'. דחששו משום שאר טומאות וכו'. </b>וכ\"כ המאירי למגילה בדף ט' ע\"ב אההיא דאמרי' שם אההיא עובדא דיוסף בן אולם הצפורי שם. ובתוס' ישנים יומא (דף כא) כתבו דאיכא בירושלמי מעשה ואירע קרי לכה\"ג ונכנס יוסף בן אולם. ועיי\"ש:"
+            ],
+            [
+                "[אות י] <b>ומאבדין את מעוטו. </b>להרמב\"ם פחות מכגרוגרות ולהראב\"ד כגרוגרת. ותליא בחילוף נוסחאות בירושלמי:",
+                "[אות יא] <b>בהרע\"ב ד\"ה ונכנס. שהמחיצות קולטות כו' ובדמאי לא גזר. </b>דמחיצה קולטת רק דרבנן כדאיתא בב\"מ (דף נג) ובדמאי ל\"ג. הר\"ש. והיינו דוקא בטבל של דמאי אבל אם קרא שם למע\"ש ונכנס לירושלים אינו נפדה. עי' לקמן (פ\"ג מ\"ו דמעשר שני) ובהרע\"ב שם ובמ\"ש שם על הגליון:",
+                "[אות יב] <b>בתוי\"ט ד\"ה כסף. דאפי' ודאי מדוחק שרי </b>והרא\"ש כתב דבאמת כסף על כסף שרי בדמאי דוקא מדוחק. וכסף על נחשת אפי' שלא מדוחק ונחתי' חד דרגא:",
+                "[אות יג] <b>בתוי\"ט ד\"ה ובלבד. כתב הר\"ב דלא גרס ליה. </b>ובלח\"מ כתב לפרש דה\"ק מחליף כסף על נחושת ואותו נחושת גם על הפירות. אך לא שיקיים כן אלא יחזור ויפדה הפירות על הכסף. דאילו בודאי תני מחללים כסף על נחשת מדוחק ולא שיקיים כן אלא חוזר ומחללן על כסף והכא שרי אפילו שלא מדוחק ואפילו על הפירות אך שלא יקיים כן אלא יחזור ויפדה על כסף. וחכמים פליגי וס\"ל דלא התירו לו לפדות הפירות. או דחכמים ס\"ל דא\"צ לפדות הפירות ויוכל להעלותן כך לירושלים ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "[אות יד] <b>ושירי המנחות פטורים מן הדמאי. </b>קשה לי אמאי שייר תוס' בכורים. דפטור מדמאי כדאי' סוף מסכת בכורים:",
+                "[אות טו] <b>בר\"ב ד\"ה מכזיב. הלכך מכזיב ולהלן. </b>וכזיב עצמו כלחוץ ירושלמי:",
+                "[אות טז] <b>בתוי\"ט ד\"ה שמן ערב. לשון הר\"ש דעיקרו. </b>התי\"ט קיצר בהעתקתו. דמלשון זה משמע דטעמא דשמן ערב פטור כיון דאין עיקרו לאכילה אבל באמת מבואר בהר\"ש דהטעם כיון דמעורב עם בשמים הוי תערובות דמאי דל\"ג. אלא הא דלא הוכיחו בסוגיא דפ\"ק דחולין ממשנתינו זו דל\"ג בתערובות דמאי. היינו י\"ל דהכא קיל יותר. כיון דעיקרו למשיחה וי\"ל דבעומד לאכילה חמור יותר ואפילו בתערובות דמאי גזרו אבל לפי האמת דמסקינן בחולין דתערובות דמאי לא גזרו אין חילוק בין עיקרו למשיחה או לא. אמנם הרמב\"ם (פי\"ג הט\"ז מה' מעשר) כתב שמן ערב פטור מדמאי שאין חזקתו לאכילה עכ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "[אות יז] <b>בתוי\"ט ד\"ה חייב. וסיכה כשתיה. </b>וכת' הרא\"ש וק\"ל דהאי סיכה לאו לתענוג וגבי יה\"כ ל\"א סיכה כשתיה רק בסיכה לתענוג אבל מי שיש לו חטטין בראשו סך כדרכו ואינו חושש וסיכה דהכא לאו לתענוג אלא לצורך מלאכה ושמא להנאת עצמו צריך שלא תזיק לו האריגה עכ\"ל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "[אות יח] <b>אצל ע\"ה. </b>וצריך לקבל עליו דברי חברות ברבים [דהיינו ג' חברים כדאיתא (בבכורות דף ל ע\"ב)] וכשיבואו עדים נאמנים שיקבל דברים אלו ברבים ושהוא רגיל בהם תמיד ה\"ז נאמן על פירותיו לומר מעושרים הם. הרמב\"ם: [א\"ה כבר הקדימו התוי\"ט והעתיק דברי הרמב\"ם אלו בד\"ה מעשר]:"
+            ],
+            [
+                "[אות יט] <b>בתי\"ט ד\"ה ואינו מתארח. ואפילו עישר. </b>א\"נ י\"ל דאינו מתארח אצל מי שאינו חבר דבגדיו בחזקת טמא ומ\"מ הוא נאמן. וכיון דאינו חבר לטהרה קוראו בשם ע\"ה:"
+            ],
+            [
+                "[אות כ] <b>במדה גסה רשאין למכור כו'. </b>בפשוטו נראה דנחתום שמשפיע במדה גסה א\"צ להפריש תרומת מעשר דבדמאי הקילו. אבל לענין חלה דאצל הנחתום נתחייב והוי ודאי טבל לחלה לא מהני מדה גסה. ואולם מדברי הירושלמי שהעתקתי לקמן (רפ\"ה) מבואר דאף לענין חלה כן דאם הוא משפיע בגסה דא\"צ להפריש חלה וצ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "[אות כא] <b>אכסרה פטור. </b>תיבה זו מצינו ג\"כ במע\"ש (פ\"ד מ\"ב):",
+                "[אות כב] <b>בהרע\"ב ד\"ה אכסרה. ואין הלכה כר\"י. </b>והראב\"ד ז\"ל בהשגות כתב לא ראינו מחלוקת על ר\"י בזה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "[אות כג] <b>בר\"ב ד\"ה מאכילין כו'. אפילו הן חברים. </b>בירושל' איתא א\"ר יונה מתני' בעניים חברים כו' רי\"א בעניי ע\"ה כו' ופירש הר\"ש דר' יונה מוקי מתני' דוקא בעניי חברים הוא דנותן להם ומודיעם שאינו מעושר אבל לע\"ה לא ור\"י מוקי לה אף בעניי ע\"ה. והרע\"ב דנקט אפילו הן חברים משמע דמתני' אינו בדוקא רק בחברים והיינו כר\"י והא דנקט בלישנא אפילו הן חברים והא עניים ע\"ה הוי רבותא יותר. היינו אף דעניים חברים רק ברצו לתקן מתקנים אבל אינם מחוייבים לתקן ולאפוקי ממ\"ש הרא\"ש בפירושו דר\"י מוקי דוקא בעניי ע\"ה אבל חברים מחוייבים הם לעשר. והא דלא נקט הרע\"ב בהיפך אפילו עניי ע\"ה. היינו דבאמת זהו ליכא חידושא כ\"כ דאף אי מתני' מיירי בחברים כיון דאינן מחוייבים לעשר מה\"ת יהא אסור להאכיל לע\"ה וכדהקשה הר\"ש באמת על ר' יונה והניח בקושיא:",
+                "[אות כד] <b>בר\"ב ד\"ה ואת האכסנאי. חיל של מלך ישראל. </b>ותוס' ברכות (דף מ\"ז) כתבו וא\"נ באכסנאי של עובד כוכבים שהטיל עליהם המלך. ומ\"מ דוקא דמאי אבל ודאי לא דא\"כ פורע חובו בממונו של כהן (וזהו לדעת הפוסקים הובאו בתוי\"ט במסכתין (פ\"א מ\"א) דתקנת חז\"ל בדמאי ליתן התרומה לכהן ולא למכרה דאילו להסוברים דרשאי למכרה לכהן אמאי ס\"ל לב\"ש דאין מאכילין אכסנאי דמאי הא בדמאי ל\"ש דפורע חובו בממונו של כהן כיון דרשאי ליטול דמים מכהן) ובעירובין (דף י\"ז) כתבו דאיצטריך לאשמעינן דמאכילין אכסנאי עובדי כוכבים דמאי דטבל אסור בהנאה ובדמאי הקילו:",
+                "[אות כה] <b>בתו\"ח ד\"ה והרוצה. יש להקשות על זה. </b>לא ידעתי מה קשיא ליה הא התוי\"ט נזהר והעתיק לשון הרמב\"ם ונפל לכל אחד מהם חלק טוב וכו' היינו לפרש שלא נטעה בלשון הרע\"ב דתליה הכל אם אוכל אצל בעה\"ב או לא אלא דתליה באם אוכל כפי השיעור העני שאוכל [אצל] בעה\"ב או שהגיע לידו יותר וע\"ז כתב התוי\"ט והלכך ל\"ק וכו' היינו דבפשוטו היה קשה מההיא דעירובין אבל ללשון הרמב\"ם הנ\"ל ניחא. ומ\"ש הגאון זצ\"ל לתרץ דלישנא דמאכילין לרבותא דב\"ש נקט. לענ\"ד אינו. דלקשי דליתני רבותא לב\"ה דאפילו אוכלים דהוי כחא דהתירא. וגם ב\"ש במקום ב\"ה אינה משנה ועיין ריש ביצה:"
+            ],
+            [
+                "[אות כו] <b>בתוי\"ט ד\"ה לא ישליך. דהיינו דקה. </b>והרא\"ש כתב וז\"ל ולא ידענא מה צורך לטעם זה הא מה דאמרינן לעיל דמוכר במדה גסה פטור מלעשר דמאי היינו במוכר לחבר. לפי שיודע שפטרו חכמים למוכר ויעשר הוא. אבל במוכר לע\"ה בכל ענין חייב לעשר. וה\"נ חייב לעשר משום ע\"ה שימצאם עכ\"ל. ואולי י\"ל דהירושל' בא ליתן טעם אף בעיר שרובם חברים ותולין שאחד מהרוב ימצאם דאפ\"ה חייב משום מדה דקה. ועדיין אין זה מספיק דהא החבר יכול לתלות שנפל מהרוב דהיינו מהחבר וקיימא אחזקה דחבר אינו מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן עי' פ\"ק דפסחים (דף ט') דעכ\"פ יכול לאכול עראי דהוי ספק וספק דשמא הכניסה במוץ וא\"כ יהיה מכשול. שהחבר המוצא יאכל עראי בלא מעשר:",
+                "[אות כז] <b>בתוי\"ט ד\"ה עד שיעשר. לאו דוקא. </b>ובתוס' חדשים הקשה מסוגיא דב\"ב (דף פ\"ז) דפריך ממתני' משך ולא מדד וממתני' בהמה דקה במשיכה ולא אמר דמשך לאו דקה. ולק\"מ דהתם דעסיק בדינא דקני' הו\"ל לתנא לדקדק ולמתני הגבהה. אבל הכא דלא עסיק בדינא דקנין אלא דעסיק לומר דכל כמה דלא קנה יכול להחזיר בלי עישור לא חש התנא לדקדק בלישנא:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "[אות כח] <b>ברע\"ב ד\"ה אצל העובד כוכבים. ופירות של עובד כוכבים פטורין מן המעשר. </b>וכ\"כ הרמב\"ם והראב\"ד בהשגות מפרש כפירותיו דחייב לעשר ודאי דודאי אחלפינהו בפירותיו דחייבין מדרבנן [משום בעלי כיסין כדאי' במנחות (דף ס\"ו)] ור\"ש סבר דמאי דהוי רק ספק אם אחלפינהו. ולזה פריך בירושלמי דמ\"ש ברישא דהוא דמאי ומשני כאן קופה בקופה וכאן פירות בפירות. ר\"ל דרישא מיירי בקופה ומתירא שמא אינו מכוין למלאות המדה. משום הכי ליכא ודאי דאחלפינהו. ובהרא\"ש רצה ג\"כ לפרש כן ודחה דמה\"ת הוי ודאי דאחלפינהו. ואמאי ל\"א המע\"ה ולזה מפרש כפירותיו היינו כפי הפירות שיש לעובד כוכבים כגון שהפקיד אצלו ב' קופות ויש לעובד כוכבים ב' קופות שניהם דמאי ואם אין לעובד כוכבים אלא קופה א' קופה א' דמאי וקופה א' ודאי מתוקן. וכתב לפרש בזה דברי הירושלמי הנ\"ל עי\"ש. ותמוה לי מאד על הרמב\"ם והרא\"ש והרע\"ב. הלא סוגיא ערוכה פ\"א דבכורות (דף י\"א) דקאמר על מתני' דהכא א\"ר אליעזר להפריש כ\"ע ל\"פ כו' ליתנם לכהן דת\"ק ס' ודאי אחלפינהו ובעי ליתנם לכהן ור\"ש סבר דמאי הרי מפורש כהראב\"ד דכפירותיו היינו דחייב לעשר ודאי וצע\"ג:",
+                "[אות כט] <b>בא\"ד נתחלפה קופה זו בקופות אחרות של ישראל. </b>והראב\"ד בהשגות הקשה הא הוי ס\"ס ספק לא אחלפינהו וספק שמא אותם פירות מעושרים מבעליהם. והכ\"מ תי' דמאחר דקי\"ל דרוב ע\"ה מעשרין ואפ\"ה אחמור בהו רבנן לחוש למיעוטא אחמור בהו ג\"כ לחוש לס\"ס. ויש לעיין לר\"ל בירושלמי בריש מסכתין ובשיטה זו אצל הרע\"ב שם דהקלין שבדמאי השיתין וכו' הוא מטעם ס\"ס הרי דבדמאי מהני ס\"ס. ויש לחלק דכי היכי דהרוב דהוי עכ\"פ תחלה חיוב מעשר אלא דרוב מעשרים ואחמור בהו רבנן ה\"נ אם הס\"ס הוא כה\"ג דלכל צד היו פירות האלו מחוייבים בודאי במעשר אלא דב' הספיקות אם הם מעושרים. אבל בההיא דהקלין שבדמאי דיש בהם חד צד דלא נתחייבו במעשר שהם הפקר בזה מקילין. אח\"ז בא לידי ספר שער המלך ומצאתי שכוונתי בזה לדעתו הגדולה (בהל' י\"ט פ\"א ה\"ב ע\"ש) ומ\"מ עדיין קשה כיון דהרמב\"ם והרע\"ב כתבו דכפירותיו היינו דפירות עובד כוכבים פטור ממעשר. א\"כ בטוחן עובד כוכבים הוי ס\"ס. ספק לא החליפן וספק החליפן בשל עובד כוכבים דהא פשיטא דעובד כוכבים ג\"כ באים לטוחן לטחון והוי ס\"ס מעלי':"
+            ],
+            [
+                "[אות ל] <b>ואת שהוא נוטל. </b>והא דאינו חושש לשביעית היינו דמיירי שהוא רחוק משביעית כגון רביעית וחמישית בזה אין חוששים שנשתיירו להם פירות שביעית אבל בקרוב לשביעית באמת חוששין. רשב\"א פ\"ק דחולין (דף ו') בשם רבינו שמואל. והא דקתני במתני' דבסמוך מודה ר\"י בנותן לחמותו שביעית צ\"ל רבותא נקט אפילו בנותן בשביעית ומכ\"ש בקרוב לשביעית. או דשביעית היינו בזמן קרוב דיש לחוש לשביעית. אולם ברמב\"ם (פ\"א הי\"ב מה' מעשר) משמע להדיא דדוקא בשנת שמיטה ממש אסור והרשב\"א שם בשם הרמב\"ן כתב דע\"ה אינו חשוד כלל על שביעית והא דתני במתני' הקדום בחזקתן למעשרות ולשביעית לצדדין קתני דלשביעית קאי אכותי עיי\"ש. וכ\"כ התוספות כתובות (דף כ\"ד ע\"א) בשם ר\"ת וכתבו עוד א\"נ התם בודאי חשוד איירי. ועי' מה שאכתוב בגליון (פ\"ה מ\"ט דשביעית):",
+                "[אות לא] <b>בתוי\"ט ד\"ה אר\"י. ולא משום מעשרות. </b>לפ\"ז לישנא דמודה ר\"י כפשטיה דמודה לרבנן דסברי דחמותו כשכנתו ואינה חשודה להחליף מודה להו ר\"י לענין שביעית דאינה חשודה להחליף. אבל הרמב\"ם בפי' מפרש דדינא דר\"י מעשר את שהוא נוטל בא לחלוק על ר' יוסי דאמר א\"א אחראין לרמאין ועלה קאמר דמודה ר\"י בנותן לחמותו פירות של שביעית דאין לו לחוש שתאכיל לאנשי ביתה פירות שביעית שלא בקדושת שביעית. דחמירא להו שביעית:",
+                "[אות לב] <b>בתוי\"ט סד\"ה אר\"י. בספ\"ד דבכורות. </b>אינו מובן דהתם לא נזכר כלל מענין חשודה להחליף. והתם מיירי רק בלקנות מהם אבל לא בנותן להם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "[אות לג] <b>הלוקח פירות ממי שאינו נאמן. </b>בפשוטו נראה דהך קולא דשאלה בשבת הקילו רק בע\"ה אבל לא בחשוד ממש על המעשרות [ועי' בפ\"י בחידושי כתובות (דף כד) ושם תמצא דדעתו דאף בחשוד סמכינן אהך קולא עיי\"ש]:",
+                "[אות לד] <b>בתי\"ט ד\"ה מוצאי שבת וכו'. והאמינוהו אלא לצורך אותו שבת וכו'. </b>קשה לי אמאי נסמוך ע\"ז להתיר האכילה דיש חשש טבל דבמיתה נתיר להפריש בשבת דהוי רק שבות ולסמוך על הרוב ועל שאילתו שכבר הוא מתוקן ואין בקריאת שמו משום מתקן. ואפשר דחיישינן שמא יאמרו דמפרישין דמאי בשבת. אבל במה שאוכל ליכא חשש דיאמרו דקמו רבנן במלתא וידעו שזה היה מעושר. וכעין זה כתבו התוס' ביבמות (דף כ\"ד ע\"א ד\"ה וספק):",
+                "[אות לו] <b>בתוי\"ט ד\"ה אמר לו אחד. כסתם דספ\"ד דבכורות. </b>בספר תפארת למשה (יו\"ד סימן קי\"ט) כתב דאינו מוכרח די\"ל דאותו האחר אומר רק ששמע מפי המוכר שמעושרים הן ומש\"ה קתני לא מצאו דאילו מצאו צריך שישאל למוכר עצמו כיון דאותו אחר א\"י רק מפי מוכר עי\"ש. ובספר מחנה אפרים (בהל' עדות סי' י\"ב) כתב לתרץ דנהי דחשוד נאמן על אחרים מ\"מ אין ע\"א נאמן במידי דאתחזק איסורא כל כמה דאין בידו לתקן כדמוכח בהאשה רבה אלא דבדמאי הקילו גבי שבת. ומה שכתב הרמב\"ם החשוד על הדבר מעיד על של אחרים מיירי באחר עמו עכ\"ל. ולענ\"ד הא בפרק האשה רבה הוא איבעיא דלא אפשיטא אם ע\"א נאמן באתחזק איסורא ולפשוט ממתני' דהכא דא\"נ גם אינו ברור דמקרי הכא אתחזק איסורא כיון דרוב ע\"ה מעשרין אלא דחששו חז\"ל משום דהוי מיעוט דשכיח עכ\"פ הרוב מסלק לחזקה ועיין:",
+                "[אות לה] <b>בתו\"ח ד\"ה מוצאי שבת וכו'. רק לכבוד שבת הקילו וכו' שצריך להפריש על הכל וכו'. </b>לפ\"ז קשה על מ\"ש הרמב\"ם דבה\"ש דמ\"ש יוכל לאכול ממנו כמ\"ש התי\"ט והא בזה ליכא צורך שבת דהא יכול להפריש עתה בבה\"ש כדקתני במתני' (ספ\"ב דשבת) דספק חשיכה מעשרין את הדמאי ופשוטו אף בבה\"ש דמוצאי שבת וכמ\"ש בתוס' חדשים שם. והארכתי בזה בתשובה בעזה\"י. גם קשה אמאי ביו\"ט ב' אוכלין על פיו ואמאי א\"י לעשר מס\"ס. ספק דשמא מעושר כבר. וס' שמא הוא חול. כן דעת המחבר (סי' שצ\"ז) דספק מוכן ביו\"ט ב' כשר. ומה\"ט יש לעיין במה דפסק הרמב\"ם פי\"ב ה\"ב מהל' מעשר דאם שאלו ביו\"ט א' אוכל על פיו ביו\"ט ב' והוא מהירושלמי דאף דב' קדושות הן מ\"מ לא נראה לעשר בינתים ואמאי לא נראה לעשר ביו\"ט ב' מטעם ס\"ס. וצ\"ע בכל זה ואין כאן מקום לקבל ארוך:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "[אות לז] <b>לקרות שם למ\"ע. </b>אמרינן בגמ' מכות (דף יז) טעמא דר\"א דע\"ה מפריש מ\"ע דממונא הוא [ותי' דידיה שבתוי\"ט ט\"ס] ופי' רש\"י דר\"ל מדאין בו איסור אכילה אלא גזל ואיהו אגזל עניים לא חש עכ\"ל. ולתוס' יומא (דף נה ע\"ב) אף דע\"ה לא חשיד אגזל הכא לא חשיב ליה גזל מדהוא ממון שאין לו תובעים. ועוד כל כמה דלא הופרש לא חשיב ליה גזל עכ\"ל. ולפי תירוצם ב' קשה מהכא דנימא אדרבה מה\"ט אינו מפריש מ\"ע שלא יהא גזל. ואולי י\"ל דהתוס' ס\"ל בפירוש סוגי' דמכות כנדרים (דף פד ע\"ב) דטעמא דר\"א דלא נחשד על מ\"ע. דאילו בעי מפקיר נכסיה והוי עני ושקיל ליה ולית ליה פסידא. וזה פי' דממונא הוא ר\"ל שבידו להפקיר נכסיו. אלא טעמא דרבנן שנויה במכות. דבנדרים אמרי' דטעמייהו דמירתת להפקיר דלמא זכי ביה אחרינא ובמכות אמרינן דטעמא דרבנן דטריחא ליה מלתא. ובסוגי' דנדרים תמיה לי הא ע\"י הפקר לא חזי ליה דהא לא תלקט להזהיר העני על שלו ועי' תי\"ט (פאה פ\"ה מ\"ג) א\"כ הדר הו\"ל גזל. ואף אם נדחוק דע\"ה לא ס\"ל דרשא דלא תלקט. מ\"מ עכ\"פ הו\"ל להש\"ס לומר דה\"ט דרבנן דס\"ל דנחשדו וצ\"ע:",
+                "[אות לח] <b>בתוי\"ט ד\"ה אין [אדם] צריך. מ\"ס לא נחשדו. </b>קשה לי למ\"ש התוס' יומא (דף נה) עלה דהלוקח יין מבין הכותים וז\"ל אע\"ג שאין חשודים על הגזל עמי הארץ נמי אין חשודים על הגזל ואפ\"ה חשידי על המעשרות דלא חשיב להו גזל כיון דהוא ממון שאין לו תובעים ועוד כל כמה דלא הופרש לא חשיב להו גזל עכ\"ל ולפי תי' הב' איך אמרינן דלא נחשדו על מעשר עני כיון דממונא הוא. וכן חכמים ס\"ל רק משום דטריחא להו. הא כיון דלא רוצים לגזול אלא כמה דלא הופרש ל\"ח להו גזל. א\"כ מה\"ט לא מפרשו דאם יפרשו יצטרכו ליתן לעניים שלא יהיה בידם גזל וצ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "[אות לט] <b>בהרע\"ב ד\"ה מי שקרא שם וכו'. אבל תרומת מעשר של ודאי וכו'. </b>קשה לי דהא מצי למנקט בלוי שקרא שם לתרומת מעשר דלא יטלם בשבת. ובפשוטו היה נראה דנקט לדמאי לרבותא דאף דרוב ע\"ה מעשרין ס\"ד דלא ניחוש בזה לאיסור נתינה לכהן בשבת:",
+                "[אות מ] <b>בהרע\"ב ד\"ה לא יטלם. הו\"ל כמאכיל כו'. </b>מזה נראה ראיה ברורה לדעת רש\"י ותוס' שהבאתי בריש מכילתין דצריך ליתן התרומת מעשר בחנם לכהן ולא למוכרה. דלדעת הטור שמוכרה לכהן. א\"כ במה שמאכילם בחנם הוי כנותן להם מכיסו ואמאי צריך להודיעם:"
+            ],
+            [
+                "[אות מא] <b>בהרע\"ב סד\"ה אינו נאמן כו'. דהא אינו רשאי ליקח. </b>משמע דוקא כשאמר לו שיקח מאיש פלוני אבל באמר לו סתם קח לי ממי שהוא נאמן והוא אומר שלקח מאיש פלוני שידוע לנו שהוא נאמן לא מהני. דאף דאפשר לגלויי מ\"מ מצי לאשתמוטי כיון דלא אמר ליה ביחוד מאיש פלוני היה אצלי מלתא דלא רמיא ולקחתי מאחר שמוחזק אצלי לנאמן. ואולם מדברי הטור בשם הרשב\"א ביו\"ד (ססי' קיט) מבואר דס\"ל דאף בכה\"ג נאמן. ובאמת לכאורה לישנא דמתניתין מורה כהרע\"ב מדקתני דאומר לו קח מאיש פלוני נאמן הא לא תלי באמירתו אלא באמירת השליח דאם אומר מאיש פלוני לקחתי דנאמן. וצ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "[אות מב] <b>בתי\"ט ד\"ה אמר לו. אמר לו איש פלוני. </b>ולפ\"ז הפירוש א\"ל אחד אני. היינו שאני הנאמן. א\"נ לגבי עצמו. אבל א\"ל איש פלוני נאמן הר\"ז נאמן. ובאמת גם כפי הגירסא שלפנינו איש פלוני יש לפרש וכאילו קתני אבל א\"ל איש פלוני. אך התוס' בכתובות העתיקו נוסח המשנה א\"ל אין אני נאמן איש פלוני נאמן. מש\"ה פירשו דאומר ומעיד על עצמו שא\"נ רק דאיש פלוני הוא הנאמן מש\"ה הקשו שם מה שהקשו. ועי' בפ\"י שם:",
+                "[אות מג] <b>בתוי\"ט ד\"ה הר\"ז נאמן. ומתני' דר\"פ. </b>והפר\"ח והתפל\"מ ביו\"ד (סי' קי\"ט) כוונו לדבר אחד דפרכת הירושלמי לאו מדין חשוד על הדבר. דאף לרשב\"ג דס\"ל דחשוד נאמן בשל אחרים זהו במעיד על המאכל שהוא מותר. אבל הכא דמעיד על האיש ההוא שהוא נאמן למעשרות בזה לא מהני עדות ע\"א. דלהחזיקו לגברא נאמן בעי' ב' עדים עי\"ש:",
+                "[אות מד] <b>בתי\"ט ד\"ה מי כאן. לרבותא דר\"י נקט. </b>והא דקתני במתני' דהכא הרי אלו נאמנים לאו דוקא. דאינו חושש על נאמנותו דלאו לענין איסור והיתר קאמר. הרא\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "[אות מה] <b>בהרע\"ב ד\"ה הלוקח. כשהנחתום מוכר במדה גסה כו'. </b>זהו בשינויא דר' אלעזר בירושלמי אבל ר' יוחנן משני שם דלעיל בעושה בטהרה. וכאן בעושה בטומאה. ופי' הר\"ש (בפ' דלעיל) דבעושה בטהרה הנחתום מפריש כיון דראוי לכהן לאכילה אבל בעושה בטומאה שלקח מע\"ה כשהוכשרו דנטמאו לא הטריחו להמוכר להפריש כיון דלא חזי לכהן אלא להסקה ויפריש הלוקח. ומדברי הרמב\"ם (פ\"י הי\"ב מהל' מעשר) משמע דפסק כר\"י כמ\"ש הכ\"מ שם. והא דלא משני הירושלמי בקיצור דהכא מיירי בלוקח מנחתום ע\"ה צ\"ל דמשמע ליה דנחתום דהכא כנחתום דלעיל הכל בחבר (הר\"ש בפ\"ב):",
+                "[אות מו] <b>בהרע\"ב ד\"ה והשאר חלה. א' ממ\"ח. </b>מ\"ש בתו' חדשים דסתם קונה מנחתום הוא פלטר אבל בעה\"ב צריך להפריש א' מכ\"ד א\"צ לזה כיון דמיירי בלקח הנחתום מע\"ה דהכל בחזקת טומאה והוי כמו נטמאה העיסה דמפריש א' ממ\"ח כדאי' במתני' (רפ\"ב) דחלה:",
+                "[אות מז] <b>בתוי\"ט ד\"ה ושאר מעשר וכו'. הלכך קובע מקום וכו'. </b>קשה לי דבמתני' שאח\"ז דמיירי בודאי טבל כמ\"ש התי\"ט שם בשם הר\"ש וצריך ליתן המעשר ראשון ללוי ואעפ\"כ קתני זה שעשיתי וכו' ושאר מעשר סמוך לו וצ\"ע:",
+                "[אות מח] <b>בתי\"ט ד\"ה והשאר חלה. וא\"ת הרי חלה. </b>בירושלמי איתא ולמה קדמה ראשון מפני שקדמה לגורן. והרי שני קדמה לגורן הראשון קדמה לגורן וכתיב בו ראשית. שני אע\"פ שקדמה לגורן אין כתיב בו ראשית עכ\"ל. והובא בר\"ש. משמע דהטעם דראשון כיון דלענין ראשית שניהם שוין שוב אזלינן בתר מעלה שיש לראשון יותר מחלה שקדמה לגורן משא\"כ שני אע\"פ שקדם חיובו בגורן מ\"מ אין בו מעלה לקרוא ראשית כמו חלה מש\"ה חלה עדיפא וא\"כ אין מקום לקושית התי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "[אות מט]  <b>בר\"ב ד\"ה ר\"י אוסר. אפילו מדפוס א' אסר. </b>בתוס' ב\"מ (דף נ\"ו ד\"ה הלוקח). כתבו דר\"י אוסר בצוננת על החמה היכי שהם מדפוסים הרבה דיש בהו תרתי לריעותא ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "[אות נ] <b>מעשר מכל טפוס וטפוס. </b>ותו ליכא למיחש דלעולם משונה טפוס של נחתום זה משל אחר כ\"כ בהר\"ש ע\"ש וממילא בלוקח מן המנפול דלוקח מן הרבה פלטרין כמ\"ש הר\"ב והר\"ש צריך לעשר מכל ככר דשמא לקח מן הרבה פלטרין שלקחו מנחתום אחד ופלטר אחד עישר ואחד לא עישר. ומ\"ש הרמב\"ם (פי\"ד ה\"ו מהלכות מעשר) גבי מנפול ג\"כ לעשר מכל דפוס. היינו לטעמי' שכתב שם הטעם שהמנפול לוקח משני נחתומים. אבל לפי' הרע\"ב שהמנפול לוקח מפלטרין הדבר ברור שצריך לעשר מכל ככר. ומהתימה בזה על המל\"מ שכתב שם בפשיטות גם לשיטת הר\"ש דא\"צ לעשר רק מכל דפוס וצ\"ע. ונ\"ל דהטעם דמתני' מיירי היכי דאין הנחתומין והפלטרין מחוייבין לעשר דהם משפיעים במדה גסה כמ\"ש הר\"ב בר\"פ. וא\"כ מסתמא לא עישרו הם. אלא דהחשש דהמנפול לקח מב' פלטרין ואפשר דהפלטרין לקחו מב' נחתומין שאחד קנה ממעשר וא' קנה משאינו מעשר. וא\"כ בדפוס א' דהכל מנחתום אחד יכול לעשר מזה על זה:"
+            ],
+            [
+                "[אות נא] <b>בר\"ב ד\"ה בולל. יש בלילה בדבר היבש. </b>והרא\"ש כתב א\"נ בדמאי הקילו עיי\"ש. וכן הוא בירושלמי. אבל בודאי טבל אף דתרומת פירות דרבנן אין מקילין לומר שיש בילה. ורק בדמאי דקיל הקילו. וזה ליכא למימר דמש\"ה הקילו דהוי תרתי דרבנן תרומת פירות וגם דמאי. דהא משמע דבפרוסת פת הטעם משום דאין נבללין אבל אילו היה נבלל היה מותר אף דתרומות פת דאורייתא. וע\"כ דמשום דמאי לחוד וכ\"כ בטורי אבן ר\"ה (דף יג ע\"ב ד\"ה כיצד):<br><b>בתי\"ט ד\"ה אבל בזמן וכו'. וחיישינן שמא. </b>הלח\"מ כתב לפרש דבזמן שמתנה מרובה היינו שיש לו הרבה לא הטריחו לעשר מכל אחד. אבל בזמן שמתנה מועטת ונקל לעשר מכל אחד ואחד צריך להפריש וזהו פי' הירושלמי. דאיתא התם בדמאי התירו לומר דיש בלילה דתנא ר\"י אומר בזמן שמתנה מרובה וכו' והיינו מדמחלק בין מרובה למועט ע\"כ הטעם דמקולי דמאי ולא הקילו רק במרובה עי\"ש:"
+            ],
+            [
+                "[אות נג] <b>ברע\"ב ד\"ה ואפילו מאותו הסוג. במס' כלים. </b>פט\"ז מ\"ג:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "[אות נד] <b>בתו\"ח ד\"ה תוי\"ט ד\"ה אע\"פ שאמרו וכו'. והוי מן החיוב על הפטור קמ\"ל. </b>דברים אלו תמוהים. דלפמ\"ש מקודם דהא דאין מוכרים טבל אלא לצורך דאין רשאי להוציא פירות מחיוב דאורייתא. מזה ממילא מוכח דאצל הלוקח יהיה פטור. א\"כ איך קאמר אע\"פ שאמרו וכו' הא אדרבא כיון דאין מוכרים וכו' משום שאצל הלוקח יהיה פטור מדאורייתא מזה הטעם מעשר מזה על זה. כיון דשניהם פטורים מדאורייתא:",
+                "[אות נה] <b>בא\"ד אפילו הטבל מועט מותר. </b>זה נסתר מסוגיא ערוכה מנחות (דף לא ע\"א) דקתני בברייתא פ\"א נתערב לי טבל בחולין ושאלתי את ר\"ט ואמר לי לך קח מן השוק ועשר עליו. קסבר מדאוריי' ברוב בטל ורוב ע\"ה מעשרין הן. הרי דדוקא לוקח דמאי ומטעם רוב ע\"ה מעשרין. אבל לוקח ודאי לא. דהוי מפריש מן החיוב על הפטור. אף דלוקח פטור מדאורייתא צ\"ל כמ\"ש תוס' שם דמ\"מ דמי יותר לחיוב נגד טבל דבטל ברוב:"
+            ],
+            [
+                "[אות נו] <b>בתי\"ט בד\"ה על של כותים. גירי אמת הן. </b>לא ידענא למאי צריך התוי\"ט לזה הא אף אם גירי אריות לא גרעי מעובד כוכבים. והרי משנתינו ס\"ל דתורמין משל ישראל על של עובד כוכבים ומה\"ט תמוה לי על דברי רש\"י גיטין (דף כה ע\"א) ד\"ה מבין הכותים וכותים גירי אמת ואין א\"י נפקעת מקדושתה. הא התם דקתני דברי ר\"מ ור\"י. והם הא ס\"ל במנחות (דף ס\"ו) דאפילו משל עובד כוכבים על של ישראל מעשרים. א\"כ גם בעובדי כוכבים אין א\"י נפקעת מקדושתה דאין קנין. ור' יוסי ור\"ש דפליגי התם דאוסרים הא הם ס\"ל באמת במנחות שם דכותים גירי אריות. וע\"כ הא דאוסרים היינו מדרבנן דגם בשל עובדי כוכבים חייב מדרבנן. עכ\"פ מ\"ש רש\"י דגירי אמת צע\"ג:",
+                "[אות נז] <b>בא\"ד בסופו כדתני בהשוכר. </b>נ\"ל שצ\"ל ועוד דסמכו כותים על הא דדרשי' ואכלת ולא מוכר וכ\"ה בתוס' יומא (דף נה ע\"ב):"
+            ],
+            [
+                "[אות נח] <b>עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות. </b>בהרמב\"ם (פ\"ה הט\"ו מה\"ת) כת' עד שיוציא עליה תרומות ומעשרות ממקום אחר. וכ\"ה הנוסחא בסוגיא דיבמות (דף פט) שהובא שם משנה זו ובתוס' שם אור\"י דמיניה וביה לא משום דלא ליתי לאכול השירים לזרים כיון שנקרא עליו שם מעשר לא יזהרו עליו לשומרו בדרך תרומה וכולא גריוא תרומה מדרבנן דהא מתקן ביה שאינו נקוב:",
+                "[אות נט] <b>בהרע\"ב ד\"ה תרומה וכו'. דמן הפטור על החיוב הפריש. </b>וכ\"כ הרא\"ש ולא ידעתי למה לא קאמר בפשוטו. דמדאינו נקוב מדרבנן לגבי דרבנן הוי מחיוב על החיוב. והו\"ל תרומה מדרבנן. וכיון דמדאורייתא הו\"ל מפטור על החיוב להכי לא מפטר נקוב בתרומה הזאת. ואולי י\"ל דמדינא הו\"ל קריאת שם בטעות דהיה רק אדעתא למפטר הנקוב והרי לא נפטר וצ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "[אות ס] <b>תרם מן הדמאי על הדמאי. </b>קשה לי הא הוי ס\"ס שמא שניהם אינם מעושרי' או שניהם מעושרים. ובטורי אבן הקשה כעין זה אמאי טומטום אינו מוציא מינו הא הוי ס\"ס. שמא שניהם זכרים או שניהם נקבות ותירץ דא\"כ גם הך טומטום יוציא אחר והוי ב' ספיקות דסתרי עיי\"ש. וזה ל\"ש הכא דלאחר שתרם עליו א\"י להפריש ממנו למק\"א. ולדברי הכ\"מ שכתבתי (פ\"ג מ\"ד) ניחא [אב\"ה עי' בתשובת אבא מארי חלק א' מה שכתב על דברי הטורי אבן]:",
+                "[אות סא] <b>בהרע\"ב ד\"ה תרומה. ורוב ע\"ה מעשרין וכו'. </b>תמיה לי דכמו דיחזור ויתרום דחיישינן מה שהפריש הוי ממעושר והך הוא טבל והוי מפטור על החיוב ונשאר בטבלו. הא ניחוש ג\"כ בהיפוך דשמא מה שהפריש הוא טבל והך מעושר ומפריש מן החיוב על הפטור ונשאר בטבל. ואפשר כיון שנותנו לכהן ואוכל בקדושת תרומה לא גזרו עליו חששות דדמאי. כמו דמצינו לעיל (פ\"א מ\"ג) בחלה ובמעשר שני ובמדומע דלא אסרו משום דמאי. ואף דיש לחלק דהתם בודאי הוי קדושת חלה וכן אינך אבל הכא ע\"ג גופא דנין דשמא הוי מן החיוב על הפטור ולא חלה עליו שם תרומה. מ\"מ י\"ל כיון דמחזיקים ליה בקדושה כדין תרומה ל\"ג בו חששות דדמאי ואף לר' אושעיא הובא בתוי\"ט שם דמיירי בחלת ע\"ה ומשום דאימת קדשים עליו. צ\"ל דהכא דלחוש כולי האי שאחד מעושר ואחד אינו מעושר לא החמירו כיון דקדושת תרומה עליו ודו\"ק:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "[אות סג] <b>בתוי\"ט ד\"ה מעשר ונותן לו. הלכך לא הוי אלא קנס. </b>ואע\"ג דלוקח מעובד כוכבים חייב מדרבנן הנ\"מ בלוקח לאכילה משא\"כ הכא קנסא בעלמא כדי שתשאר בורה ביד העובד כוכבים, אע\"ג דמה\"ט היה ראוי לקנוס גם במקבל מ\"מ לא קנסו אלא בחוכר דדמי יותר לפורע חובו. (הר\"ש):",
+                "[אות סב] <b>בר\"ב ד\"ה שדה. וכשיכבד עליו המעשר. </b>זהו כפי' רש\"י בב\"מ (דף קא ע\"א) אבל תוס' כתבו שם בשם ר\"ח דהטעם כדי שיכבד עליו המעשר וימנע מלקבלה ויהא השדה בורה ביד העובד כוכבים ויצטרך למוכרה, ולאחר לא הוצרכו לקנות דבלא\"ה שומע לנו מלקבלו אבל יורש דחביבא ליה לא יועיל אזהרה. וכה\"ג כ' הרמב\"ם בפי' ובחבורו. ובהרא\"ש (במתני' א') משמע דס\"ל כפי' תוס' וכאן במשנה פי' כפירש\"י עי\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "[אות סד] <b>בתוי\"ט ד\"ה ר\"י. בסופו. דאין מעשר שני נמכר בירושלים. </b>ובירושלים אין דעתו לטרוח מסתמא ע\"כ כצ\"ל:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות סה] <b>בתוי\"ט ד\"ה וחלקו בכ\"מ שהוא. דהכא שכבר חלקו כי חזרו ונתערבו. </b>וכ\"כ התוס' להדיא בתמורה הובא בתוי\"ט (פ\"ו מ\"ג) דתמורה:",
+                "[אות סו] <b>בר\"ב בסד\"ה וחלקו וכו'. וחצי חלק חבירו בידו. </b>דדנין דהחצי שבידו חציו שלו וחציו של חבירו ומכאן ראיה לדברי רש\"י גיטין (דף מ\"ז ע\"ב) דאם א\"ב אין לך כל חטה וחטה שאינו של שניהם. דאילו לשיטת תוס' שם דאם א\"ב אפשר שהגיע לו כל חלק של חבירו. א\"כ הכא אמאי אינו חייב לעשר שנית על כל החצי שבידו דשמא הכל של ע\"ה. ואולם ממ\"ש הר\"ש תחלה בדברי ר\"א שבירושל' מ\"מ קרי ליה דמאי לפי שהוא ספק שמא חלקו בידו הוא וכו' וממילא הוי ספק דשמא הגיע לו רק חלק חבירו והיינו כשיטת התוספות אם כן משמע דר' אליעזר ור\"י פליגי בפלוגתא דרש\"י ותוס' הנ\"ל וצ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "[אות סז] <b>בתוי\"ט ד\"ה טול אתה חטים. ה\"נ בקמותיה. </b>הקשה בתוס' חדשים אם בקמותיה הא בודאי אינם טמאים והם טבלים ודאי ואיך שייך בזה דין דמאי. ונראה לענ\"ד לפמ\"ש התוי\"ט בסמוך משנה י\"ב י\"ל דהכא אף דחלקו הפירות מ\"מ כיון דהם לא קצרוהו ולא עשו מעשה המורה שרוצים לעמוד בשותפות אמרינן דיש ברירה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "[אות סט] <b>ואם משבאו לרשות הגר אסור. </b>דחלופי ע\"ז שקיל בתוס' (פ\"ק דקדושין) כתבו והא דקאמר הש\"ס התם ארישא דאי אמרת ירושת הגר דאורייתא חלופי ע\"ז קשקיל. ואין לומר טעמא משום ברירה. דהשתא הוברר הדבר דזה חלקו דא\"כ אפילו באו לרשותו נמי יהא מותר מה\"ט עכ\"ל. ועיין בפ\"י שם מה דמפקפק על תירוצם. ואנכי לא זכיתי להבין קושייתם דהרי מבואר בכולי פרקין דענין יש ברירה לא שייך רק בחד מינא משא\"כ בב' מינים ל\"ש יש ברירה. דבכל מין יש לכל אחד ואחד חלק וכדאמרינן להדיא בבכורות ל\"ש אלא שחלקו גדיים נגד גדיים אבל גדיים נגד טלאים וכו' וצלע\"ג:",
+                "[אות סח] <b>בתוס' י\"ט ד\"ה טול אתה. ויחזור לעבודת כוכבים. </b>קשה לי הא מ\"מ אינו יורש את אביו דמיד שנתגייר הוי קטן שנולד וכשחזר לעבודת כוכבים הוי כישראל מומר לעבודת כוכבים. ומצאתי אחר כך בעזה\"י דהקשו כן בתו\"י פ\"ק דקידושין (דף יז) ותירצו שיטעה בדין דיחשוב שע\"י כן יהיה לו ירושה ע\"ש ולפ\"ז באמת י\"ל דאם חזר לסורו לעבודת כוכבי' ומת אביו אינו יורש דבכה\"ג לא תקנו ואוקמוה אדינא דאינו יורש את אביו. ואף דאם מת אביו לאחר שנתגייר ואח\"כ חזר לסורו י\"ל דכבר זכה בירושתו ולא פקע מיניה אבל בחזר לסורו בחיי אביו י\"ל דאינו יורש. דאילו מומר לעבודת כוכבים בעלמא יורש אביו ורק דהיה לב\"ד לקנסו שלא יירש. ומ\"מ אם יש לו בנים המה יורשים עי' חוה\"מ (סי' רפ\"ב) אבל בגר שחזר לסורו לעבודת כוכבים י\"ל דאוקמוהו אד\"ת דגר אינו יורש אביו. ולא מצאתי גילוי לדין זה עדיין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "[אות ע] <b>עשוי תרומת מעשר עליו. </b>ובירושלמי ר' ירמיה בעי קומי ר' זירא ואינו אסור משום איבוד אוכלין (פי' התרומה שהוא מפריש למחר צריך לאבדם שלא יכשל בה הבעה\"ב) א\"ל מפרר כ\"ש ואוכל (פי' דרך אכילתו מפרר אותה כ\"ש פירורים דקים אין בהם משום איבוד אוכלים. הרא\"ש) א\"ל וכי אינו אסור משום גזל. כי הזמינו לאכול אצלו ולא לאבד האוכלים. א\"ל שיהא לו קורת רוח (פירוש הואיל והזמינו יש לו נחת רוח בהם ואפילו מפרר לא איכפת ליה. הרא\"ש):"
+            ],
+            [
+                "[אות עא] <b>בתי\"ט ד\"ה שאני עתיד לשייר. ומסיים הר\"ש. </b>קיצר בהעתקתו. וקו' הר\"ש בנויה על הירושלמי שהקשה אההיא דמעכשיו לכשאשתה ולא נמצא מטלטל תרומה טמאה בשבת. אר\"א משייר כ\"ש חולין כההיא דתנינן מטלטלין תרומה טהורה עם הטמאה. ולא דמיא תמ�� טמאה לצורך טהורה הכא חולין לצורך טמאה עם יציאתו מהכוס הוא קדוש ע\"ז כתב הר\"ש וקשה ע\"ז הא ע\"כ מעכשיו קדשה דאל\"כ נמצא שותה טבלים למפרע כדאמר מעיקרא עכ\"ל. כוונת הר\"ש דמה מהני דעם יציאתו הוא קדוש דהיינו ע\"כ דהקדושה מתחיל רק אחר יציאתו מהכוס ששפכו למקום אחר דאם איתא למפרע קדוש הא טלטל למפרע ת\"ט וע\"ז הקשה הר\"ש דהא באמת ע\"כ למפרע קדוש ומדין ברירה דאל\"כ הא שותה טבלים למפרע. וא\"כ למפרע הוי טלטול מוקצה. ועל דברי הירושלמי אלו קשה לי הא מבואר בש\"ע או\"ח (סי' ש\"ח ס\"ג) דאם כבר המוקצה בידו מותר לטלטלו למקום שהוא רוצה. וא\"כ מה צריך לשייר כ\"ש חולין הא בתחלת שתייתו בהיתר נטלו ואח\"כ כבר הוא בידו ומותר לטלטלו ולהניחו במקום שירצה. ואף לדעת אבן העוזר (סי' רס\"ו) דלא שרי זה אלא בכלי שמלאכתו לאיסור כיון דבלא\"ה יש לו היתר לצורך גופו ומקומו אבל במוקצה גמור לא. מ\"מ הא הכא לכאורה לא נעשה הכוס בסיס דהא בה\"ש לא היה היין בתוכו כדקתני מזגו לו את הכוס וגם אם היה בו בה\"ש היה בסיס גם להחולין. ואף להפוסקים דבשבת נעשה ג\"כ בסיס. הא א\"י לעשות בסיס כלי של חבירו כמ\"ש המג\"א (סס\"י ש\"ט) והכא הא הכוס של ע\"ה. וא\"כ כיון דלא הוי בסיס יש לו היתר לטלטל לצורך מקומו וממילא מהני התירא דכבר הוא בידו (וכמ\"ש הראב\"ד בעצמו לענין שכח מעות בכיס ע\"ש) וצ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "[אות עה] <b>מפני שהוא ממעט מלאכתו. </b>בירושלמי הובא בהר\"ש לא יחרוש אדם בפרתו בלילה וישכירנה ביום ולא יעשה בשלו בלילה וישכיר עצמו ביום. לא ירעיב עצמו ולא יסגף נפשו מפני שממעט במלאכת בעה\"ב. ר\"י אזיל לחד אתר אשכח חד ספרא אטימויי (כך קורים לחולה בלשון יון) א\"ל מהו כן אמרו ליה ציים אמר ליה אסור לך אם מלאכת בשר ודם אסור מלאכת הקב\"ה לא כ\"ש:"
+            ],
+            [
+                "[אות עב] <b>בהרע\"ב ד\"ה הלוקח. א\"א לחללו. </b>גם אם אפשר לחללו הא מ\"מ א\"י לשתותו בחילול בלא הפרשה כיון דאמר מה שאני עתיד להפריש ואם אינו בא לידי הפרשה בטל הקריאת שם למפרע. התוס' והר\"ש:",
+                "[אות עג] <b>בתוס' חדשים ד\"ה תי\"ט ועשרה מעשר. ותוס' כתבו בשם י\"מ כו' חטה אחת. </b>והר\"ש כתב ע\"ז ולא יתכן כלל דנהי דחטה אחת פוטרת הא מ\"מ יכול להפריש כמו שירצה לתרומה רק שישייר מקצת כדאיתא בתרומות (פ\"ה מ\"ה):",
+                "[אות עד] <b>בהרע\"ב ד\"ה מיחל ושותה. כו' אבל בדאוריית' א\"ב. </b>ואף לשיטת ר\"ת שהעתקתי לעיל (פ\"א מ\"ו דפאה) דלוקח לאחר מירוח פטור מדאורייתא וכן דעת הרמב\"ם (רפ\"ה דמעשרות) מ\"מ הכא מקרי שורש דאורייתא ופסקינן דאין ברירה. ועי' בתוס' בכורות (דף יא) ולפ\"ז י\"ל בישוב קושית התוי\"ט בסמוך (מ\"ה) דלמאי אצטריך תו הא שמעינן לה ממתני' הקודמת. י\"ל דתנא ס\"ל דגם בשורש דאורייתא יש ברירה אבל לא בדאורייתא גמור. ואשמעי' בלוקח יין דהוא דרבנן מחמת לקוח. וכן בתאנים שבביתו דהוי תרומת פירות. אבל ביין שבתוך ביתו באמת לא סמכי' על ברירה. ומש\"ה נקט במתני' תאנים של טבל ולא נקט יין של טבל. דבזה באמת לא סמכינן על ברירה. ומיושב ג\"כ קושיית התוס' בגיטין מדברי ר\"מ בבכורות אשר רמז עליו התוי\"ט כאן. דר\"י לא ס\"ל דיש ברירה רק בדרבנן אף דיש לו שורש דאורייתא. ואולם עדיין יקשה למה דאמרי' בעירובין (דף לז ע\"ב) קסבר ר' יוסף מאן דלית ליה ברירה בדאוריי' גם בדרבנן אין ברירה. דאין סברא לחלק עד שמקשים מכח זה דר\"ש אדר\"ש א\"כ מוכח דסבר ר\"מ י\"ב אפי' בדאורייתא ויקשה מההיא דבכורות. וצריכים לתירוצא דתוס' דגיטין אההיא דבכורות (ואפשר דסברת ר\"י כר' ירמיה בבכורות בטעמא דר\"מ דזיל הכא קמדחי) ולפ\"ז יקשה לר\"י אמאי נקט במתני' תאנים של טבל ולא נקט יין של טבל כדקתני במתני' הקדום הלוקח יין והוי רבותא טפי דאפי' בדאורייתא יש ברירה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "[אות עו] <b>בהר\"ב ד\"ה מעשרותיהן. דבכל אחת שייר טבל. </b>וז\"ל התוס' בתמורה (דף ד ע\"א) מעשרותיהם מעשר כלכלה בחברתה קרא שם. שהרי מתוקנים הם יחד זה בזה אע\"ג דקיי\"ל כל שאינו בזה אחר זה אפילו בב\"א אינו [עיין בפ\"ב מ\"ז דקדושין בתוי\"ט] הכא כיון דדעתיה לתקוני תרווייהו הוי כאומר מעשר שלה תהא בשנייה חוץ מיו\"ד שישארו בראשונה טבל לתקן השנייה וחל המעשר של זו בזו וזו בזו עכ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "[אות עז] <b>בתוי\"ט ד\"ה נוטל. וטעמא כמ\"ש הרע\"ב וכו'. </b>ותמצית הדבר דמיירי דאין לו פרנסה ממקום אחר וצריך להפריש מיניה וביה ונוטל מאה ומפריש מהם מעשר ראשון ושני והלוי נותן תרומת מעשר. ומהמאה הב' מפריש עשרה למעשר א' כדי שיקרא שם לתרומת מעשר. ומפריש התרומת מעשר והשאר מערב עם פירותיו ומיירי בדבר לח דיש בילה:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Vilna, 1908-1909",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002016147/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "תוספות רבי עקיבא איגר על משנה דמאי",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Tosafot Rabbi Akiva Eiger",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Tosafot Rabbi Akiva Eiger/Seder Zeraim/Tosafot Rabbi Akiva Eiger on Mishnah Kilayim/Hebrew/Vilna, 1908-1909.json

@@ -0,0 +1,192 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Tosafot Rabbi Akiva Eiger on Mishnah Kilayim",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002016147/NLI",
+    "versionTitle": "Vilna, 1908-1909",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "משניות דפוס ראם, ווילנא תרס\"ח",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "תוספות רבי עקיבא איגר על משנה כלאים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Tosafot Rabbi Akiva Eiger",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "[אות ב] <b>בתוי\"ט ד\"ה אקדים כו'. הראויין למאכל אדם. </b>ופי' בכ\"מ דלאו דוקא נקט רבינו מאכל אדם אלא כל דבר שרוצה בקיומו אסור ואפי' רוצה בקיומו למאכל בהמה (דהא מה\"ט הוי זונין כלאים שמקיימין אותם למאכל יונים כמ\"ש הרע\"ב וכן בקוצים בכרם דספ\"ה שמקיים אותן לגמלים) ולא נתכוון רבינו לשלול אלא עשבים המרים בלבד כדדייק סיפא דלישנא עיי\"ש:",
+                "[אות א] <b>בר\"ב ד\"ה השעורים. אבל לענין כלאים. </b>אף דתנן בפרק ב' דתרומות כל שהוא כלאים בחבירו לא יתרום מזה על זה. היינו דוקא לענין תרומה דניטלת מן התבואה אבל חלה שנטלת מן העיסה כל שעיסות הן דומות זו לזו מפריש מזה על זה. או דכשיש בכל א' שיעור חלה בפ\"ע אין תורמין ממין על שא\"מ אבל לצרף יחד לשיעור חלה מצטרפין חטין עם כוסמין. ושעורים עם הכל חוץ מן החטין תוס' מנחות (דף ע' ע\"ב) והר\"ש (ועיין ברש\"י פסחים דף לה) תנא כוסמין מין חטין לענין תרומה ועי' בהר\"ן שם שתמה על דברי רש\"י הנ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "[אות ג] <b>הקשות. </b>וכן פליגי ספ\"ב דתרומות:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות ד] <b>וכוסמת. </b>עיין תוי\"ט פ\"ק מ\"ה דשבת ד\"ה וכרשינים:",
+                "[אות ה] <b>בתו\"ח ד\"ה תי\"ט ד\"ה שני. לאו מין זרע הוא. </b>ועדיין קשה לר' יהודה נהי דשדך היינו זרוע מ\"מ נימא דלא תזרע כלאים היינו בהדי שדך שזורע מין אחר והוי כלאים עם החבור לשדך כמו כלאים דבהמתך:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "[אות ו] <b>רובע ממין אחר ימעט. </b>נלע\"ד מסוגיא דב\"ב (דף צ\"ד ע\"א) במה דמשני רובע דכלאים כי רובע דהכא דמי. מבואר דדוקא ברובע דהמיעוט הוי רק חומרא דכלאים אבל ביותר מרובע צריך למעט הכל. ואף לחד תירוצא בתוס' שם דקאי ללישנא דקנסא. מ\"מ הא כמה פוסקים פסקו כהך לישנא דקנסא כמו שפסק הטור ח\"מ רסי' רכ\"ט ובהגהות שם. ומ\"מ י\"ל דכיון דהוי ספיקא אם קיי\"ל כלישנא דדינא או קנסא מש\"ה במוכר פירות ונמצא יותר מרובע טנופת לסאה מספק לא מחייבינן למוכר לברור כולו היכא דידעינן דלא עריב בכוונה. דשמא כלישנא דקנסא וכמ\"ש בב\"י שם. והכא בכלאים אזלינן לקולא כלישנא דדינא ואף ביותר מרובע הדין דימעט כיון דמדאור' בלא\"ה לא הוי כלאים אזלינן לקולא. ומ\"מ לאידך תירוצא דתוס' דקאי גם ללישנא דדינא א\"כ בודאי הדין דביותר מרובע יבור כולו. ועיין בשיטה מקובצת דהביא ג\"כ כמה שיטות שסוברים דקאי גם ללישנא דדינא. ולדינא יש לדון דהוי כמו ס\"ס להחמיר ספק דקיי\"ל כלישנא דקנסא וספק דאף ללישנא דדינא צריך לבור את כולו. וחידוש שלא העלו האחרונים כלל מזה. והרמב\"ם (רפ\"ב דכלאים) כתב זרע שנתערב בו זרע אחר אם היה אחד מכ\"ד כו' עד שימעט את החטים או יוסיף על השעורים ואם זרע לוקה. ותמהני דהא מבואר בסוגיא דב\"ב הנ\"ל דברובע כל עיקר המיעוט הוי רק חומרא דכלאים וגם בירושלמי הובא בכ\"מ במקומו מבואר הא דמותר להניף ולא ��וי כמבטל איסור כיון דמרבה לבטל מפני מראית עיין היינו דמדאורייתא ממילא מותר כיון דלא עירב אדעתא לזרוע. וא\"כ איך כתב הרמב\"ם דזרע לוקה הא מדאורייתא לא הוי כלאים וצל\"ע ועיין בתשובת מוצל מאש (סי' מ'):",
+                "[אות ז] <b>בהרע\"ב ד\"ה יבור. דמיחזי כמקיים. </b>לפ\"ז בב' מינים צריך לבור כל הב' מינים כן כתב הר\"ש. אבל הרא\"ש כתב די\"ל דוקא מאותו מין שהתחיל לבור אם ישייר ממנו נראה כמקיים אבל מין האחר כיון דאין בו רובע ולא התחיל לבור ממנו לא הוי כמקיים:",
+                "[אות ח] <b>במתני' אלא ממין אחד. </b>וכשם שאין מצטרפין לאסור כך אין מצטרפין להתיר כגון כ\"ב רבעים וחצי חטים וחצי רובע שעורים ונפל לתוכם פחות מרובע עדשים ירושלמי הובא בהר\"ש. והרמב\"ם בפירושו מפרש כן בדברי ר\"ש במתני' שלאח\"ז ר\"ש אומר כשם שאמרו להחמיר. היינו כמו שאין מצטרפין לחומרא כך אין מצטרפין להקל. ומה דאמר אח\"כ הפשתן בתבואה זהו חוזר לדברי ת\"ק ואשמעינן דפשתן כזרעוני גינה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות ט] <b>שאינן עושין. </b>והרמב\"ם בפי' ובחבורו כתב דה\"ק דאע\"פ שאין עושין עד אחר ג' שנים מ\"מ אסור לזרוע בתוך כך מין אחר עד שיעקור השרשים:"
+            ],
+            [
+                "[אות י] <b>וקרובין וכו'. </b>וכן במתני' שביעית (פ\"א מ\"א): "
+            ],
+            [
+                "[אות יא] <b>בהרע\"ב ד\"ה מותר לסמוך לו מאותו המין. של שדה חבירו.</b> דמדינא מותר לזרוע חטים בצד שדה שעורים של חבירו דכתיב שדך לא תזרע כלאים אין איסור אלא שיזרע שדהו כלאים שלא נאמר הארץ לא תזרע כלאים ומש\"ה אפילו זרע סמוך לשדה חטים שלו זרע שעורים ומשך זרע השעורים עד שסמכו לשדה חבירו הזרוע שעורים הרי זה מותר שנראה השעורים שבצד שדהו שהן סוף שדה חבירו הרמב\"ם (פ\"ג הט\"ז דכלאים). וכתב הכ\"מ דוקא היכא דנזרעו תחלה ב' השדות בהיתר ואח\"כ זרע שעורים והמשיכה עד שדה חבירו:"
+            ],
+            [
+                "[אות יב] <b>בתי\"ט ד\"ה ולסלע. הואיל ולא נעשה לשם גדר וכו'.</b> שגבו ממני דברי רבינו התוי\"ט בזה. דגם בגדר בעי' רחבו ד' אלא דבעוביו לא בעי שיעור וסגי בכ\"ש וה\"נ בסלע מהני עובי כ\"ש ורחב ד' ומה\"ת לומר דסלע גרע. והרי הרע\"ב כתב דאשמעינן דאפילו סלע וכו' משמע דס\"ד מסברא דסלע עדיף מגדר ואיך נימא דלפי האמת סלע גרע מגדר. וכן בהר\"ש כתב כדברי הרע\"ב דאצטריך לאשמעינן דאפילו בסלע בעי' רוחב ד' דבפחות מזה לאו שמה מחיצה להפסיק כדאשכחן בשלהי פ\"ק דעירובין (דף ט\"ז) הרי דמדמי לההיא דעירובין דמיירי בגדר הרי דדינם שוים. ומעולם לא שמענו מי שיאמר דסלע גרע ובעי' ד' בעוביו ודברי התוי\"ט אלו נפלאים בעיני:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "[אות יג] <b>תבואה בירק.</b> היינו בב' שדות אבל אם לזרוע שורה ירק מצד שדה תבואה סגי בו' טפחים כדאיתא לקמן (במשנה בתרא דפ\"ג). הרמב\"ם בחבורו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות יד] <b>ר\"מ אומר וכו'. </b>כתב הרא\"ש בירושל' מפרש דלא פליגי ר\"מ ור\"י בן החוטף אפרתי אלא בתחלת ימיו שנה לר\"מ בית סאה ושוב חזר בו ושנה לר' יוסי בית כור:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות טו] <b>בתוי\"ט ד\"ה כנגד הפרצה. וכ\"כ הר\"ש. </b>כדמוכח בשלהי פ\"ק דעירובין גבי ג' מדות במחיצות עכ\"ל הר\"ש. ותמהני מאד הא אדרבא בסוגיא דעירובין שם מבואר ההיפוך דלפי שינויא דרבא דקאמר מדסיפא רשב\"ג וכו' מבואר ל��ה דקי\"ל כרבנן דגם למעלה שיעור לבוד ג\"ט ה\"נ היה מקום חשוב להתיר לזרוע בצדו נגד העומד אם הוא רחב ג\"ט וצלע\"ג. אח\"כ מצאתי תה\"ל בחידושי הריטב\"א עירובין שכ\"כ להדיא בשם הר\"י והראב\"ד וצל\"ע על הר\"ש והתוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות טז] <b>בר\"ב ד\"ה בין שורה. והמקום שבין כל שתי וכו'. </b>לשון הר\"ש ט\"ז אמות היינו בין ב' החיצונות אי נמי יש לפרש בין חיצונה לאמצעי' דכיון דאיכא ג' שורות גלי אדעתיה שבא לנטוע כרם כענין זה ומצטרפין בפחות מט\"ז ולא דמי לב' שורות דאין מצטרפין אפילו בשמונה דג' שורות הוי ככרם גדול דקרחה שלה ט\"ז אמה:",
+                "[אות יז] <b>בתוי\"ט ד\"ה ראב\"י. דשורה אחת הוי כרם. </b>והוי כמו קרחת הכרם ולענין זה כב\"ה דקרחת הכרם הוי ט\"ז אמה. והא דקאמר שאילו מתחלה נטען הר\"ז מותר בח' אמות הא כיון דסבר כב\"ש צריך לכל שורה הרחקה ד' אמות. בירושלמי פריך לה ומשני דמותר בח' אמות היינו בח' ומשהו הובא בהר\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות יח] <b>בתוי\"ט ד\"ה שער כותש. וכותש ממילא ע\"כ. </b>וכתב עוד וי\"מ כאן ובפאה שער כותש עפר הנפרד ונכתש ולפעמים הרוח מפזרו והוי כפחות מארבעה ועשרה ובירושלמי מפרש וכו':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות יט] <b>תוי\"ט ד\"ה ואם הביאה. ועי' וכו'. </b>ולר' אושעיא הגי' לקמן משתשליש ולר\"י משתשריש כ\"ה בירושלמי (לקמן פ\"ז) ועי' מ\"ש בס\"ד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות כ] <b>המותח זמורה. </b>מל' הכתוב וימתחם כאהל (ישעיה מ):"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "[אות כא] <b>ואם לאו אינן מצטרפות. </b>וכתב הרא\"ש ולא ידענא למה הוצרך לשנות ואם לאו אינן מצטרפות פשיטא וכי עדיף מנוטע ה' גפנים בתחילה:"
+            ],
+            [
+                "[אות כב] <b>בר\"ב ד\"ה אבל כו'. חוץ לעבודת הגפן. </b>ומשם ואילך תחתיו אסור מן הצד מותר עי' בהר\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "[אות כד] <b>בר\"ב ד\"ה אין אדם כו'. ולא דמי לשאר איסורים שבתורה כגון הנותן חלב ודם. </b>ובתוס' יבמות (דף פ\"ג) כתבו לחלק דבדבר התלוי במחשבה כגון משתחוה לבהמת חבירו בזה אמרינן אין אדם אוסר דבר שאינו שלו. וה\"נ איסור כלאים תלוי במחשבה כההיא דלעיל (פ\"ה מ\"ו) וע' בר\"ש כאן:",
+                "[אות כג] <b>וחייב באחריותו. </b>בריש ב\"ב איתא ברייתא מחיצת הכרם שנפרצה אומרים לו גדור וכו' וחייב באחריותה. וכתבו התוס' שם נראה לר\"י דהאי חשיב היזק ניכר וכו' אבל אין לומר דהוי אינו ניכר וקנסוהו כמו במטמא וכו' ועוד אי קנס הוא במזיד דוקא היה לו להתחייב עכ\"ל תמוה לי דהא בסוגיא דבב\"ק (דף ק') מביא ראיה מהך ברייתא דר\"מ דאין דינא דגרמי הרי דמוקי להברייתא כר\"מ ור\"מ הא סבר במטמא וכו' דגם בשוגג חייב דקנסו שוגג אטו מזיד. ואע\"ג דאיתא בגיטין (דף נ\"ג) דרק בדרבנן קניס ר\"מ שוגג אטו מזיד אבל לא במבשל בשבת כיון דהוא דאורייתא הא י\"ל דר\"מ ס\"ל דמקיים כלאים לא הוי דאורייתא דלא כרע\"ק עיין בב\"ק (דף פ\"א) בתוס' שם או דמיירי בכלאים בח\"ל דרבנן ובדרבנן קניס ר\"מ שוגג אטו מזיד. ואדרבא בזה היה מיושב קושיית התוס' בב\"ק (דף ק') דמנ\"ל להגמ' דהך ברייתא כר\"מ והיינו ממה דחייב אף בשוגג ע\"כ דהוא ר\"מ דקניס שוגג אטו מזיד בדרבנן. ואולם עדיין אינו מספיק כל הצורך. דלמא הברייתא כר\"י ס\"ל דבדאורייתא קנסו שוגג אטו מזיד וס\"ל דמקיים הוי דאורייתא ומיירי בכלאים בא\"י. ועכ\"פ קושית התוס' לק\"מ כיון דמוקמינן לה כר\"מ ממילא ניחא דס\"ל דבדרבנן קנסו שוגג אטו מזיד. ועל משנתינו דהכא דלכאורה קשה מסתמא דמתני' דגיטין דהמטמא בשוגג פטור י\"ל דמיירי בכלאים בא\"י דהוא דאורייתא דקנסו שוגג אטו מזיד וק\"ל:",
+                "[אות כה] <b>בר\"ב ד\"ה בשמיטה כו'. שהכל הפקר. </b>ודוקא ענבים לא נאסרו אבל הגפנים נאסרו אם הוסיפו מאתים שאין הזמורות הפקר. הר\"ש. וראיתי להגאון ר' פנחס ז\"ל בספר כתובה לכתובות (דף פ' ע\"א ד\"ה אכלה ערלה) כתב בפשיטות דאף העצים מותרים עי\"ש ובמחכ\"ת אשתמיטתיה דברי הר\"ש שכ' בהיפוך:"
+            ],
+            [
+                "[אות כו] <b>בר\"ב ד\"ה קוצרו כו'. א\"נ כו' שמא יוסיף מאתים. </b>וכן כתב הרא\"ש. ויש לעיין הא אם לא נתיר לו לקצור הוי אנוס ולא מקרי ניחא ליה ולא ליתסר. וא\"כ לא הוי דבר האבד:"
+            ],
+            [
+                "[אות כז] <b>ואינו מקדש. </b>אם לא יחזור. והא דאמרי' לעיל משנה ג' דתחת הגפן מקדש. היינו כשעיקר התבואה תחת הגפן כמו המסכך גפנים ע\"ג תבואה. אבל הכא עיקר התבואה עומד חוץ לגפן ונוטה תחת הגפן הרא\"ש:",
+                "[אות כח] <b>בר\"ב ד\"ה וענבים משיעשו וכו'. למאן דגריס משתשליש. </b>בהר\"ש מבואר דהגירסות לא פליגי לדינא דכללא הוא דזרוע מעיקרא בהשרשה כדאי' (פ\"ב דפסחים) ומשנתנו דהכא דקתני בענבים עד שיעשו כפול הלבן היינו ע\"כ בזרוע ובא. כגון שהכרם היה נטוע כבר מקודם שהביא הזרוע. וא\"כ להך גירסא התבואה משתשריש מיירי שזרע התבואה לתוך הכרם. והוי לגבי התבואה זרוע מעיקרא. ולהגירסא משתשליש מיירי שהעביר עציץ נקוב הזרוע בכרם והוי לגבי שניהם זרוע ובא. אכן בירושל' משמע דלב' הגירסות מיירי בזרע התבואה בתוך הכרם. ופליגי לדינא. דלהגירסא משתשריש ס\"ל דלענין התבואה מקרי זרוע מעיקרא ולהגי' משתשליש ס\"ל דלא מקרי זרוע מעיקרא אלא היכא דזרעו שניהם באיסור התבואה והכרם יחדיו אבל אם קדם זה את זה דהוי ראשון בהיתר מקרי לגבי שניהם זרוע ובא. עיי\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "[אות כט] <b>תוי\"ט ד\"ה אסורים. ונמשך אחריו הר\"ב. </b>עי' תשובת הרשב\"א סימן תצ\"א:",
+                "[אות ל] <b>בא\"ד דק\"ו מעיקרא פריכא. </b>ובבאר היטיב ש\"ע יו\"ד סימן רצ\"ז הובא בשם הגאון מו\"ה עוזר ז\"ל שתמה על דברי הרא\"ש אלו. דהא הרא\"ש לשיטתיה דפסק בהלכות כלאים דלא הוי כלאים אלא היכא דהצמר ופשתים מתחברים יחד ממש. משא\"כ היכא דחגורת שני ראשי' צמר ופשתים ובאמצע משיחה של עור שמחברן לא הוי חיבור וליכא כלאים. א\"כ שפיר יליף הירושלמי בק\"ו מה כלאי בגדים דמותר ללבוש זע\"ז אף אם חברן זע\"ז ע\"י רצועה של עור אפ\"ה אסורים בתערובתן כלאי בהמה שאסורים אם קשרן זה לזה ברצועה לכ\"ש דאסור בתערובתן עי\"ש. וראיתי שכן הקשה בתוס' חדשים ומה שכתב שם בסה\"ד אח\"כ מצאתי כן מפורש בגמ'. במחכ\"ת התם דנין רק דמותר להדיוט באכילה אבל עדיין י\"ל דאסור לעבוד בו. דהבהמה עצמה כלאים דיש בו צד חמור וצד סוס:"
+            ],
+            [
+                "[אות לא] <b>בתוי\"ט ד\"ה בהמה. א\"כ ה\"נ וכו'. </b>לענ\"ד אינו מספיק דאף שאפשר שגזרו ע\"ז מ\"מ מהיכא פסיקא להירושלמי להקשות דלמא בימי דוד ובניו עדיין לא גזרו וב\"ד של אחריהם גזרו. וכעין זה כתב המשנה למלך (פ\"ז ה\"ו מהלכות בית הבחירה). אמנם ראיתי בטורי אבן חגיגה (ד' ו' ע\"א ד\"ה והא שמואל וכו') וצ\"ל דקים ליה לר' שכבר גזרו רבנן על חינוך קטן:",
+                "[אות לב] <b>בתו\"ח ד\"ה בהמה. אגב ריהטא וכו'. </b>במחכ\"ת הוא כתב כן אגב ריהטא דהא מכח קושית הירושל' מדוד ובניו מוכח דגם זה הוא דאורייתא:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות לג] <b>[בתו\"ח ד\"ה] בא\"ד דנ\"מ לענין מלקות כו'. רק בטמאה וטהורה. </b>ועיין בזה בספר גינת וורדים (כלל כ\"ט) באורך:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "[אות לד] <b>והקנבוס. </b>בתוס' ישנים ביומא פרק בא לו הביא ראיה דאין הכוונה למה שאנו קורין קנבוס דהרי לעיל (פ\"ב מ\"ה) מבואר דקנבוס אינו עושה אלא לג' שנים וזהו אינו בקנבוס שלנו:",
+                "[אות לה] <b>בר\"ב ד\"ה מותר. לערב עמהן פשתן וכו' נתבטל ברוב כו'. </b>ואף שיש היתר עכשיו שיוכל ללבשו בלא פשתן ועי' בתשובת הר\"ן (סימן נ\"ט). ותימה על הר\"ן נדרים (דנ\"ב ע\"א) שכתב ליישב דברי הרי\"ף שכתב בפת שצלאו עם בשר בתנור א' דאסור לאכלו בחלב דריח הוי כמו משהו. ולא בטל דהוי דבר שיל\"מ דאפשר לאוכלו עם בשר אף דבמין בשא\"מ אינו בו דין דשיל\"מ. היינו דוקא בדבר שאסור עכשיו ולמחר יהיה לו היתר. אבל בדבר שיש לו עכשיו היתר לא בטל אף במבשא\"מ ע\"ש וצע\"ג ועי' בהגהות ש\"ע יו\"ד (סי' צ\"ט) במ\"ש הש\"ך שם (ס\"ק כ\"ב) בשם הת\"ח דמים שנתערבו בחלב דמותר ליתנם לבשר. וע' בתשובה שלי (סי' ר\"ז וסי' ר\"ט) ושם הארכתי בזה בעזה\"י:",
+                "[אות לו] <b>בתוי\"ט ד\"ה אם רוב. ובמידי דיבש ביבש מין במינו. </b>ול\"נ דהכא לא תלי בזה. דאף אם הוי אינו מינו הא גם במין בשא\"מ מדאורייתא בטל ברוב רק מדרבנן בעי' ס' דחיישינן שמא יבשלם ויתן טעם וזהו ל\"ש הכא:",
+                "[אות לז] <b>בא\"ד ובתר שמא אזלינן. </b>כ\"כ הרמ\"א בהגהת ש\"ע סימן צ\"ח וכבר תמה שם הש\"ך ע\"ז:"
+            ],
+            [
+                "[אות לח] <b>בר\"ב ד\"ה הכרים. מותר להציעו תחתיך. </b>ואף דמדרבנן אסור שמא תכרך נימא על בשרו מ\"מ הכא דהוי קשין לא גזרו רבנן. ומ\"מ לא הוי קשין לגמרי ע' בהרע\"ב לקמן מ\"ד:"
+            ],
+            [
+                "[אות לט] <b>בר\"ב ד\"ה אסורים משום כלאים. לפי שיש להן בית ראש. </b>וכן הוא בש\"ע. ותמיה לי דאף באין לו בית ראש ואינו דרך מלבוש מ\"מ כיון דהוא על גופו והוי העלאה ומנין שלא יתלכלכו בגדיהם ליתסר כמו מרדעת על כתיפו דאינו דרך מלבוש ואסור אפילו להוציא הזבל דאינו דרך חימום רק להצילה מטינופות. ועיין בפרישה וט\"ז. וצ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "[אות מ] <b>לא יתן המרדעת. </b>והא דלא הוי דבר שאינו מתכוון כמו במוכרי כסות היינו דמכוין הוא ליטול המרדעת כדי שלא ילכלך בגדיו וגם זה מקרי נהנה מכלאים כדאיתא בירושל' דאסור ליקח ביצה חמה בבגד כלאים דכיון דניצל מלכוות בחום הביצה הוי כניצל במניעת הקור ש\"ך ביו\"ד (סי' ש\"א ס\"ק ח'):",
+                "[אות מא] <b>בר\"ב ד\"ה תכריכי המת. חפשי מן המצות. </b>והא דלא הוי לועג לרש דזהו רק בציצית ששקול כנגד כל התורה א\"נ בכה\"ג דלגבי המת לא הוי דרך חימום בכה\"ג גם בחי ליכא איסור תוס' נדה (דף ס\"א):"
+            ],
+            [
+                "[אות מב] <b>שלא יתכוונו. </b>ומ\"מ בעינן בענין דלא הוי פסיק רישא תוס' בשבת (דף כ\"ט) אבל הר\"ן (פ\"ד דחולין דף רצ\"א) כתב להתיר אף בפ\"ר וע' מ\"ש בגליון בשבת (פ\"ה מ\"ג):"
+            ],
+            [],
+            [
+                "[אות מג] <b>בר\"ב ד\"ה ומנעל. קרויים של זרב. </b>מלשון שרב דזיי\"ן ושי\"ן מתחלפין ע' תי\"ט (רפ\"י דמקואות):"
+            ],
+            [
+                "[אות מד] <b>בר\"ב ד\"ה נוז. בשתי תכיפות. </b>דעת הרמב\"ם באף בלא קשר חייב. ובקשר חייב אף בתכיפה א' וקשר ב' ראשי חוטים אהדדי. ודעת הטור דבעינן תרתי ב' תכיפות וקשר ב' ראשי חוטין להדדי. ודעת הפרישה והט\"ז דהטור מיירי דוקא בחוט משי שמחבר צמר ופשתים יחד וקושר רק ב' ראשי חוטי המשי בזה הוא דלא מהני קשר לחוד. אבל בתוכף חוט פשתים דרך חוט צמר אף בתכיפה א' וקושר ב' ראשי חוטי פשתים להדדי הוו כלאים. והמג\"א בהלכות ציצית לא ס\"ל כן:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Tosafot Rabbi Akiva Eiger/Seder Zeraim/Tosafot Rabbi Akiva Eiger on Mishnah Kilayim/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,189 @@
+{
+    "title": "Tosafot Rabbi Akiva Eiger on Mishnah Kilayim",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Tosafot_Rabbi_Akiva_Eiger_on_Mishnah_Kilayim",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "[אות ב] <b>בתוי\"ט ד\"ה אקדים כו'. הראויין למאכל אדם. </b>ופי' בכ\"מ דלאו דוקא נקט רבינו מאכל אדם אלא כל דבר שרוצה בקיומו אסור ואפי' רוצה בקיומו למאכל בהמה (דהא מה\"ט הוי זונין כלאים שמקיימין אותם למאכל יונים כמ\"ש הרע\"ב וכן בקוצים בכרם דספ\"ה שמקיים אותן לגמלים) ולא נתכוון רבינו לשלול אלא עשבים המרים בלבד כדדייק סיפא דלישנא עיי\"ש:",
+                "[אות א] <b>בר\"ב ד\"ה השעורים. אבל לענין כלאים. </b>אף דתנן בפרק ב' דתרומות כל שהוא כלאים בחבירו לא יתרום מזה על זה. היינו דוקא לענין תרומה דניטלת מן התבואה אבל חלה שנטלת מן העיסה כל שעיסות הן דומות זו לזו מפריש מזה על זה. או דכשיש בכל א' שיעור חלה בפ\"ע אין תורמין ממין על שא\"מ אבל לצרף יחד לשיעור חלה מצטרפין חטין עם כוסמין. ושעורים עם הכל חוץ מן החטין תוס' מנחות (דף ע' ע\"ב) והר\"ש (ועיין ברש\"י פסחים דף לה) תנא כוסמין מין חטין לענין תרומה ועי' בהר\"ן שם שתמה על דברי רש\"י הנ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "[אות ג] <b>הקשות. </b>וכן פליגי ספ\"ב דתרומות:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות ד] <b>וכוסמת. </b>עיין תוי\"ט פ\"ק מ\"ה דשבת ד\"ה וכרשינים:",
+                "[אות ה] <b>בתו\"ח ד\"ה תי\"ט ד\"ה שני. לאו מין זרע הוא. </b>ועדיין קשה לר' יהודה נהי דשדך היינו זרוע מ\"מ נימא דלא תזרע כלאים היינו בהדי שדך שזורע מין אחר והוי כלאים עם החבור לשדך כמו כלאים דבהמתך:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "[אות ו] <b>רובע ממין אחר ימעט. </b>נלע\"ד מסוגיא דב\"ב (דף צ\"ד ע\"א) במה דמשני רובע דכלאים כי רובע דהכא דמי. מבואר דדוקא ברובע דהמיעוט הוי רק חומרא דכלאים אבל ביותר מרובע צריך למעט הכל. ואף לחד תירוצא בתוס' שם דקאי ללישנא דקנסא. מ\"מ הא כמה פוסקים פסקו כהך לישנא דקנסא כמו שפסק הטור ח\"מ רסי' רכ\"ט ובהגהות שם. ומ\"מ י\"ל דכיון דהוי ספיקא אם קיי\"ל כלישנא דדינא או קנסא מש\"ה במוכר פירות ונמצא יותר מרובע טנופת לסאה מספק לא מחייבינן למוכר לברור כולו היכא דידעינן דלא עריב בכוונה. דשמא כלישנא דקנסא וכמ\"ש בב\"י שם. והכא בכלאים אזלינן לקולא כלישנא דדינא ואף ביותר מרובע הדין דימעט כיון דמדאור' בלא\"ה לא הוי כלאים אזלינן לקולא. ומ\"מ לאידך תירוצא דתוס' דקאי גם ללישנא דדינא א\"כ בודאי הדין דביותר מרובע יבור כולו. ועיין בשיטה מקובצת דהביא ג\"כ כמה שיטות שסוברים דקאי גם ללישנא דדינא. ולדינא יש לדון דהוי כמו ס\"ס להחמיר ספק דקיי\"ל כלישנא דקנסא וספק דאף ללישנא דדינא צריך לבור את כולו. וחידוש שלא העלו האחרונים כלל מזה. והרמב\"ם (רפ\"ב דכלאים) כתב זרע שנתערב בו זרע אחר אם היה אחד מכ\"ד כו' עד שימעט את החטים או יוסיף על השעורים ואם זרע לוקה. ותמהני דהא מבואר בסוגיא דב\"ב הנ\"ל דברובע כל עיקר המיעוט הוי רק חומרא דכלאים וגם בירושלמי הובא בכ\"מ במקומו מבואר הא דמותר להניף ולא הוי כמבטל איסור כיון דמרבה לבטל מפני מראית עיין היינו דמדאורייתא ממילא מותר כיון דלא עירב אדעתא לזרוע. וא\"כ איך כתב הרמב\"ם דזרע לוקה הא מדאורייתא לא הוי כלאים וצל\"ע ועיין בתשובת מוצל מאש (סי' מ'):",
+                "[אות ז] <b>בהרע\"ב ד\"ה יבור. דמיחזי כמקיים. </b>לפ\"ז בב' מינים צריך לבור כל הב' מינים כן כתב הר\"ש. אבל הרא\"ש כתב די\"ל דוקא מאותו מין שהתחיל לבור אם ישייר ממנו נראה כמקיים אבל מין האחר כיון דאין בו רובע ולא התחיל לבור ממנו לא הוי כמקיים:",
+                "[אות ח] <b>במתני' אלא ממין אחד. </b>וכשם שאין מצטרפין לאסור כך אין מצטרפין להתיר כגון כ\"ב רבעים וחצי חטים וחצי רובע שעורים ונפל לתוכם פחות מרובע עדשים ירושלמי הובא בהר\"ש. והרמב\"ם בפירושו מפרש כן בדברי ר\"ש במתני' שלאח\"ז ר\"ש אומר כשם שאמרו להחמיר. היינו כמו שאין מצטרפין לחומרא כך אין מצטרפין להקל. ומה דאמר אח\"כ הפשתן בתבואה זהו חוזר לדברי ת\"ק ואשמעינן דפשתן כזרעוני גינה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות ט] <b>שאינן עושין. </b>והרמב\"ם בפי' ובחבורו כתב דה\"ק דאע\"פ שאין עושין עד אחר ג' שנים מ\"מ אסור לזרוע בתוך כך מין אחר עד שיעקור השרשים:"
+            ],
+            [
+                "[אות י] <b>וקרובין וכו'. </b>וכן במתני' שביעית (פ\"א מ\"א): "
+            ],
+            [
+                "[אות יא] <b>בהרע\"ב ד\"ה מותר לסמוך לו מאותו המין. של שדה חבירו.</b> דמדינא מותר לזרוע חטים בצד שדה שעורים של חבירו דכתיב שדך לא תזרע כלאים אין איסור אלא שיזרע שדהו כלאים שלא נאמר הארץ לא תזרע כלאים ומש\"ה אפילו זרע סמוך לשדה חטים שלו זרע שעורים ומשך זרע השעורים עד שסמכו לשדה חבירו הזרוע שעורים הרי זה מותר שנראה השעורים שבצד שדהו שהן סוף שדה חבירו הרמב\"ם (פ\"ג הט\"ז דכלאים). וכתב הכ\"מ דוקא היכא דנזרעו תחלה ב' השדות בהיתר ואח\"כ זרע שעורים והמשיכה עד שדה חבירו:"
+            ],
+            [
+                "[אות יב] <b>בתי\"ט ד\"ה ולסלע. הואיל ולא נעשה לשם גדר וכו'.</b> שגבו ממני דברי רבינו התוי\"ט בזה. דגם בגדר בעי' רחבו ד' אלא דבעוביו לא בעי שיעור וסגי בכ\"ש וה\"נ בסלע מהני עובי כ\"ש ורחב ד' ומה\"ת לומר דסלע גרע. והרי הרע\"ב כתב דאשמעינן דאפילו סלע וכו' משמע דס\"ד מסברא דסלע עדיף מגדר ואיך נימא דלפי האמת סלע גרע מגדר. וכן בהר\"ש כתב כדברי הרע\"ב דאצטריך לאשמעינן דאפילו בסלע בעי' רוחב ד' דבפחות מזה לאו שמה מחיצה להפסיק כדאשכחן בשלהי פ\"ק דעירובין (דף ט\"ז) הרי דמדמי לההיא דעירובין דמיירי בגדר הרי דדינם שוים. ומעולם לא שמענו מי שיאמר דסלע גרע ובעי' ד' בעוביו ודברי התוי\"ט אלו נפלאים בעיני:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "[אות יג] <b>תבואה בירק.</b> היינו בב' שדות אבל אם לזרוע שורה ירק מצד שדה תבואה סגי בו' טפחים כדאיתא לקמן (במשנה בתרא דפ\"ג). הרמב\"ם בחבורו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות יד] <b>ר\"מ אומר וכו'. </b>כתב הרא\"ש בירושל' מפרש דלא פליגי ר\"מ ור\"י בן החוטף אפרתי אלא בתחלת ימיו שנה לר\"מ בית סאה ושוב חזר בו ושנה לר' יוסי בית כור:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות טו] <b>בתוי\"ט ד\"ה כנגד הפרצה. וכ\"כ הר\"ש. </b>כדמוכח בשלהי פ\"ק דעירובין גבי ג' מדות במחיצות עכ\"ל הר\"ש. ותמהני מאד הא אדרבא בסוגיא דעירובין שם מבואר ההיפוך דלפי שינויא דרבא דקאמר מדסיפא רשב\"ג וכו' מבואר למה דקי\"ל כרבנן דגם למעלה שיעור לבוד ג\"ט ה\"נ היה מקום חשוב להתיר לזרוע בצדו נגד העומד אם הוא רחב ג\"ט וצלע\"ג. אח\"כ מצאתי תה\"ל בחידושי הריטב\"א עירובין שכ\"כ להדיא בשם הר\"י והראב\"ד וצל\"ע על הר\"ש והתוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות טז] <b>בר\"ב ד\"ה בין שורה. והמקום שבין כל שתי וכו'. </b>לשון הר\"ש ט\"ז אמות היינו בין ב' החיצונות אי נמי יש לפרש בין חיצונה לאמצעי' דכיון דאיכא ג' שורות גלי אדעתיה שבא לנטוע כרם כענין זה ומצטרפין בפחות מט\"ז ולא דמי לב' שורות דאין מצטרפין אפילו בשמונה דג' שורות הוי ככרם גדול דקרחה שלה ט\"ז אמה:",
+                "[אות יז] <b>בתוי\"ט ד\"ה ראב\"י. דשורה אחת הוי כרם. </b>והוי כמו קרחת הכרם ולענין זה כב\"ה דקרחת הכרם הוי ט\"ז אמה. והא דקאמר שאילו מתחלה נטען הר\"ז מותר בח' אמות הא כיון דסבר כב\"ש צריך לכל שורה הרחקה ד' אמות. בירושלמי פריך לה ומשני דמותר בח' אמות היינו בח' ומשהו הובא בהר\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות יח] <b>בתוי\"ט ד\"ה שער כותש. וכותש ממילא ע\"כ. </b>וכתב עוד וי\"מ כאן ובפאה שער כותש עפר הנפרד ונכתש ולפעמים הרוח מפזרו והוי כפחות מארבעה ועשרה ובירושלמי מפרש וכו':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות יט] <b>תוי\"ט ד\"ה ואם הביאה. ועי' וכו'. </b>ולר' אושעיא הגי' לקמן משתשליש ולר\"י משתשריש כ\"ה בירושלמי (לקמן פ\"ז) ועי' מ\"ש בס\"ד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות כ] <b>המותח זמורה. </b>מל' הכתוב וימתחם כאהל (ישעיה מ):"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "[אות כא] <b>ואם לאו אינן מצטרפות. </b>וכתב הרא\"ש ולא ידענא למה הוצרך לשנות ואם לאו אינן מצטרפות פשיטא וכי עדיף מנוטע ה' גפנים בתחילה:"
+            ],
+            [
+                "[אות כב] <b>בר\"ב ד\"ה אבל כו'. חוץ לעבודת הגפן. </b>ומשם ואילך תחתיו אסור מן הצד מותר עי' בהר\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "[אות כד] <b>בר\"ב ד\"ה אין אדם כו'. ולא דמי לשאר איסורים שבתורה כגון הנותן חלב ודם. </b>ובתוס' יבמות (דף פ\"ג) כתבו לחלק דבדבר התלוי במחשבה כגון משתחוה לבהמת חבירו בזה אמרינן אין אדם אוסר דבר שאינו שלו. וה\"נ איסור כלאים תלוי במחשבה כההיא דלעיל (פ\"ה מ\"ו) וע' בר\"ש כאן:",
+                "[אות כג] <b>וחייב באחריותו. </b>בריש ב\"ב איתא ברייתא מחיצת הכרם שנפרצה אומרים לו גדור וכו' וחייב באחריותה. וכתבו התוס' שם נראה לר\"י דהאי חשיב היזק ניכר וכו' אבל אין לומר דהוי אינו ניכר וקנסוהו כמו במטמא וכו' ועוד אי קנס הוא במזיד דוקא היה לו להתחייב עכ\"ל תמוה לי דהא בסוגיא דבב\"ק (דף ק') מביא ראיה מהך ברייתא דר\"מ דאין דינא דגרמי הרי דמוקי להברייתא כר\"מ ור\"מ הא סבר במטמא וכו' דגם בשוגג חייב דקנסו שוגג אטו מזיד. ואע\"ג דאיתא בגיטין (דף נ\"ג) דרק בדרבנן קניס ר\"מ שוגג אטו מזיד אבל לא במבשל בשבת כיון דהוא דאורייתא הא י\"ל דר\"מ ס\"ל דמקיים כלאים לא הוי דאורייתא דלא כרע\"ק עיין בב\"ק (דף פ\"א) בתוס' שם או דמיירי בכלאים בח\"ל דרבנן ובדרבנן קניס ר\"מ שוגג אטו מזיד. ואדרבא בזה היה מיושב קושיית התוס' בב\"ק (דף ק') דמנ\"ל להגמ' דהך ברייתא כר\"מ והיינו ממה דחייב אף בשוגג ע\"כ דהוא ר\"מ דקניס שוגג אטו מזיד בדרבנן. ואולם עדיין אינו מספיק כל הצורך. דלמא הברייתא כר\"י ס\"ל דבדאורייתא קנסו שוגג אטו מזיד וס\"ל דמקיים הוי דאורייתא ומיירי בכלאים בא\"י. ועכ\"פ קושית התוס' לק\"מ כיון דמוקמינן לה כר\"מ ממילא ניחא דס\"ל דבדרבנן קנסו שוגג אטו מזיד. ועל משנתינו דהכא דלכאורה קשה מסתמא דמתני' דגיטין דהמטמא בשוגג פטור י\"ל דמיירי בכלאים בא\"י דהוא דאורייתא דקנסו שוגג אטו מזיד וק\"ל:",
+                "[אות כה] <b>בר\"ב ד\"ה בשמיטה כו'. שהכל הפקר. </b>ודוקא ענבים לא נאסרו אבל הגפנים נאסרו אם הוסיפו מאתים שאין הזמורות הפקר. הר\"ש. וראיתי להגאון ר' פנחס ז\"ל בספר כתובה לכתובות (דף פ' ע\"א ד\"ה אכלה ערלה) כתב בפשיטות דאף העצים מותרים עי\"ש ובמחכ\"ת אשתמיטתיה דברי הר\"ש שכ' בהיפוך:"
+            ],
+            [
+                "[אות כו] <b>בר\"ב ד\"ה קוצרו כו'. א\"נ כו' שמא יוסיף מאתים. </b>וכן כתב הרא\"ש. ויש לעיין הא אם לא נתיר לו לקצור הוי אנוס ולא מקרי ניחא ליה ולא ליתסר. וא\"כ לא הוי דבר האבד:"
+            ],
+            [
+                "[אות כז] <b>ואינו מקדש. </b>אם לא יחזור. והא דאמרי' לעיל משנה ג' דתחת הגפן מקדש. היינו כשעיקר התבואה תחת הגפן כמו המסכך גפנים ע\"ג תבואה. אבל הכא עיקר התבואה עומד חוץ לגפן ונוטה תחת הגפן הרא\"ש:",
+                "[אות כח] <b>בר\"ב ד\"ה וענבים משיעשו וכו'. למאן דגריס משתשליש. </b>בהר\"ש מבואר דהגירסות לא פליגי לדינא דכללא הוא דזרוע מעיקרא בהשרשה כדאי' (פ\"ב דפסחים) ומשנתנו דהכא דקתני בענבים עד שיעשו כפול הלבן היינו ע\"כ בזרוע ובא. כגון שהכרם היה נטוע כבר מקודם שהביא הזרוע. וא\"כ להך גירסא התבואה משתשריש מיירי שזרע התבואה לתוך הכרם. והוי לגבי התבואה זרוע מעיקרא. ולהגירסא משתשליש מיירי שהעביר עציץ נקוב הזרוע בכרם והוי לגבי שניהם זרוע ובא. אכן בירושל' משמע דלב' הגירסות מיירי בזרע התבואה בתוך הכרם. ופליגי לדינא. דלהגירסא משתשריש ס\"ל דלענין התבואה מקרי זרוע מעיקרא ולהגי' משתשליש ס\"ל דלא מקרי זרוע מעיקרא אלא היכא דזרעו שניהם באיסור התבואה והכרם יחדיו אבל אם קדם זה את זה דהוי ראשון בהיתר מקרי לגבי שניהם זרוע ובא. עיי\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "[אות כט] <b>תוי\"ט ד\"ה אסורים. ונמשך אחריו הר\"ב. </b>עי' תשובת הרשב\"א סימן תצ\"א:",
+                "[אות ל] <b>בא\"ד דק\"ו מעיקרא פריכא. </b>ובבאר היטיב ש\"ע יו\"ד סימן רצ\"ז הובא בשם הגאון מו\"ה עוזר ז\"ל שתמה על דברי הרא\"ש אלו. דהא הרא\"ש לשיטתיה דפסק בהלכות כלאים דלא הוי כלאים אלא היכא דהצמר ופשתים מתחברים יחד ממש. משא\"כ היכא דחגורת שני ראשי' צמר ופשתים ובאמצע משיחה של עור שמחברן לא הוי חיבור וליכא כלאים. א\"כ שפיר יליף הירושלמי בק\"ו מה כלאי בגדים דמותר ללבוש זע\"ז אף אם חברן זע\"ז ע\"י רצועה של עור אפ\"ה אסורים בתערובתן כלאי בהמה שאסורים אם קשרן זה לזה ברצועה לכ\"ש דאסור בתערובתן עי\"ש. וראיתי שכן הקשה בתוס' חדשים ומה שכתב שם בסה\"ד אח\"כ מצאתי כן מפורש בגמ'. במחכ\"ת התם דנין רק דמותר להדיוט באכילה אבל עדיין י\"ל דאסור לעבוד בו. דהבהמה עצמה כלאים דיש בו צד חמור וצד סוס:"
+            ],
+            [
+                "[אות לא] <b>בתוי\"ט ד\"ה בהמה. א\"כ ה\"נ וכו'. </b>לענ\"ד אינו מספיק דאף שאפשר שגזרו ע\"ז מ\"מ מהיכא פסיקא להירושלמי להקשות דלמא בימי דוד ובניו עדיין לא גזרו וב\"ד של אחריהם גזרו. וכעין זה כתב המשנה למלך (פ\"ז ה\"ו מהלכות בית הבחירה). אמנם ראיתי בטורי אבן חגיגה (ד' ו' ע\"א ד\"ה והא שמואל וכו') וצ\"ל דקים ליה לר' שכבר גזרו רבנן על חינוך קטן:",
+                "[אות לב] <b>בתו\"ח ד\"ה בהמה. אגב ריהטא וכו'. </b>במחכ\"ת הוא כתב כן אגב ריהטא דהא מכח קושית הירושל' מדוד ובניו מוכח דגם זה הוא דאורייתא:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות לג] <b>[בתו\"ח ד\"ה] בא\"ד דנ\"מ לענין מלקות כו'. רק בטמאה וטהורה. </b>ועיין בזה בספר גינת וורדים (כלל כ\"ט) באורך:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "[אות לד] <b>והקנבוס. </b>בתוס' ישנים ביומא פרק בא לו הביא ראיה דאין הכוונה למה שאנו קורין קנבוס דהרי לעיל (פ\"ב מ\"ה) מבואר דקנבוס אינו עושה אלא לג' שנים וזהו אינו בקנבוס שלנו:",
+                "[אות לה] <b>בר\"ב ד\"ה מותר. לערב עמהן פשתן וכו' נתבטל ברוב כו'. </b>ואף שיש היתר עכשיו שיוכל ללבשו בלא פשתן ועי' בתשובת הר\"ן (סימן נ\"ט). ותימה על הר\"ן נדרים (דנ\"ב ע\"א) שכתב ליישב דברי הרי\"ף שכתב בפת שצלאו עם בשר בתנור א' דאסור לאכלו בחלב דריח הוי כמו משהו. ולא בטל דהוי דבר שיל\"מ דאפשר לאוכלו עם בשר אף דבמין בשא\"מ אינו בו דין דשיל\"מ. היינו דוקא בדבר שאסור עכשיו ולמחר יהיה לו היתר. אבל בדבר שיש לו עכשיו היתר לא בטל אף במבשא\"מ ע\"ש וצע\"ג ועי' בהגהות ש\"ע יו\"ד (סי' צ\"ט) במ\"ש הש\"ך שם (ס\"ק כ\"ב) בשם הת\"ח דמים שנתערבו בחלב דמותר ליתנם לבשר. וע' בתשובה שלי (סי' ר\"ז וסי' ר\"ט) ושם הארכתי בזה בעזה\"י:",
+                "[אות לו] <b>בתוי\"ט ד\"ה אם רוב. ובמידי דיבש ביבש מין במינו. </b>ול\"נ דהכא לא תלי בזה. דאף אם הוי אינו מינו הא גם במין בשא\"מ מדאורייתא בטל ברוב רק מדרבנן בעי' ס' דחיישינן שמא יבשלם ויתן טעם וזהו ל\"ש הכא:",
+                "[אות לז] <b>בא\"ד ובתר שמא אזלינן. </b>כ\"כ הרמ\"א בהגהת ש\"ע סימן צ\"ח וכבר תמה שם הש\"ך ע\"ז:"
+            ],
+            [
+                "[אות לח] <b>בר\"ב ד\"ה הכרים. מותר להציעו תחתיך. </b>ואף דמדרבנן אסור שמא תכרך נימא על בשרו מ\"מ הכא דהוי קשין לא גזרו רבנן. ומ\"מ לא הוי קשין לגמרי ע' בהרע\"ב לקמן מ\"ד:"
+            ],
+            [
+                "[אות לט] <b>בר\"ב ד\"ה אסורים משום כלאים. לפי שיש להן בית ראש. </b>וכן הוא בש\"ע. ותמיה לי דאף באין לו בית ראש ואינו דרך מלבוש מ\"מ כיון דהוא על גופו והוי העלאה ומנין שלא יתלכלכו בגדיהם ליתסר כמו מרדעת על כתיפו דאינו דרך מלבוש ואסור אפילו להוציא הזבל דאינו דרך חימום רק להצילה מטינופות. ועיין בפרישה וט\"ז. וצ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "[אות מ] <b>לא יתן המרדעת. </b>והא דלא הוי דבר שאינו מתכוון כמו במוכרי כסות היינו דמכוין הוא ליטול המרדעת כדי שלא ילכלך בגדיו וגם זה מקרי נהנה מכלאים כדאיתא בירושל' דאסור ליקח ביצה חמה בבגד כלאים דכיון דניצל מלכוות בחום הביצה הוי כניצל במניעת הקור ש\"ך ביו\"ד (סי' ש\"א ס\"ק ח'):",
+                "[אות מא] <b>בר\"ב ד\"ה תכריכי המת. חפשי מן המצות. </b>והא דלא הוי לועג לרש דזהו רק בציצית ששקול כנגד כל התורה א\"נ בכה\"ג דלגבי המת לא הוי דרך חימום בכה\"ג גם בחי ליכא איסור תוס' נדה (דף ס\"א):"
+            ],
+            [
+                "[אות מב] <b>שלא יתכוונו. </b>ומ\"מ בעינן בענין דלא הוי פסיק רישא תוס' בשבת (דף כ\"ט) אבל הר\"ן (פ\"ד דחולין דף רצ\"א) כתב להתיר אף בפ\"ר וע' מ\"ש בגליון בשבת (פ\"ה מ\"ג):"
+            ],
+            [],
+            [
+                "[אות מג] <b>בר\"ב ד\"ה ומנעל. קרויים של זרב. </b>מלשון שרב דזיי\"ן ושי\"ן מתחלפין ע' תי\"ט (רפ\"י דמקואות):"
+            ],
+            [
+                "[אות מד] <b>בר\"ב ד\"ה נוז. בשתי תכיפות. </b>דעת הרמב\"ם באף בלא קשר חייב. ובקשר חייב אף בתכיפה א' וקשר ב' ראשי חוטים אהדדי. ודעת הטור דבעינן תרתי ב' תכיפות וקשר ב' ראשי חוטין להדדי. ודעת הפרישה והט\"ז דהטור מיירי דוקא בחוט משי שמחבר צמר ופשתים יחד וקושר רק ב' ראשי חוטי המשי בזה הוא דלא מהני קשר לחוד. אבל בתוכף חוט פשתים דרך חוט צמר אף בתכיפה א' וקושר ב' ראשי חוטי פשתים להדדי הוו כלאים. והמג\"א בהלכות ציצית לא ס\"ל כן:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Vilna, 1908-1909",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002016147/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "תוספות רבי עקיבא איגר על משנה כלאים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Tosafot Rabbi Akiva Eiger",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Tosafot Rabbi Akiva Eiger/Seder Zeraim/Tosafot Rabbi Akiva Eiger on Mishnah Maaser Sheni/Hebrew/Vilna, 1908-1909.json

@@ -0,0 +1,120 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Tosafot Rabbi Akiva Eiger on Mishnah Maaser Sheni",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002016147/NLI",
+    "versionTitle": "Vilna, 1908-1909",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "משניות דפוס ראם, ווילנא תרס\"ח",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "תוספות רבי עקיבא איגר על משנה מעשר שני",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Tosafot Rabbi Akiva Eiger",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "[אות א] <b>בהרע\"ב ד\"ה מעשר שני. וסתם מתני' כר\"מ. </b>משמע דס\"ל דלרבנן אף חוץ לירושלים מוכרין אותו וע\"כ דס\"ל להר\"ב דלרבנן אף חוץ לירושלים ממון הדיוט הוא. ועי' בתי\"ט (פ\"ג מ\"ה דסוכה בד\"ה בירושלים) דכ' בפשיטות דמוכח בסנהדרין (ד' קי\"ב) דחוץ לירושלים לכ\"ע ממון גבוה הוא וצ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "[אות ב] <b>חי ושחוט. </b>היינו מדרבנן גזירה אטו קודם שחיטה:",
+                "[אות ג] <b>שם בתי\"ט סוף ד\"ה הבכור וכו'. ומש\"ה ל\"מ קתני שחוט. </b>לכאורה דשחוט בזמן הבית יכול למכור דמה דאין מוכרין חי תמים משום שעומד להקרבה ואין זכות לכהן בו היינו קודם הקטרה כמ\"ש רש\"י להדיא אבל אחר ההקטרה דזכה בו כהן יכול למוכרו. ומ\"מ אינו מוכרח דהא לרבא דמוקי מתני' בזמן הבית הא דקתני חי אבל שחוט לא. צ\"ל הטעם כמ\"ש רש\"י דלאו אורח ארעא לעשות סחורה בדבר שקרב למזבח. א\"כ י\"ל דבהך סברא לא פליג ר\"נ אלא דס\"ל דגם חי א\"י למוכרו דאין לכהן זכות עד אחר ההקטרה. ובאמת קשה לי בסוגיין (תמורה דף ז' ע\"ב) דפריך רבא לר\"נ מדקתני חי. חי אין שחוט לא. ואי בזה\"ז מי איכא תם שחוט הא כי היכי דהוא סבר לנפשיה דתם שחוט אין מוכרין דהוי בזיון דלמא גם ר\"נ סבר כן. והכי קתני דמוכרים תם חי היינו דלא משכחת מכירה רק בחי דמשכחת בזה\"ז אבל שחוט אין מוכרין בשום פעם ואשמעינן דאף בזמן הבית א\"י למכור אף דאחר הקטרה זכה הכהן מ\"מ אין מוכרין משום דהוי בזיון וצ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "[אות ד] <b>תוי\"ט ד\"ה אינו נלקח. וכן לאותו המלח. </b>עי' בשבת (דף ע\"ג ע\"ב) דאמרינן האי מאן דכניף מילחא ממלחתא דאינו חייב משום מעמר דאין עימור אלא בגד\"ק. ופירש\"י שם שצבר מלח ממשרפות המים וכו'. הרי מבואר דמלח לא מקרי גד\"ק. ודוחק לחלק דלענין שבת דבעי' גד\"ק ממש ובע\"ח לא מקרי גד\"ק כמ\"ש תוס' ד\"ה מפרק מש\"ה גם מלח לא מקרי גד\"ק. משא\"כ לענין מעשר דבע\"ח הוי גד\"ק דלכאורה דוקא לענין בע\"ח שייך לחלק דשבת בעי' צומח מן הארץ ובמעשר מהני מה שניזון ומתפרנס מן הארץ. אבל במלח דל\"ש ניזון מהארץ ואנו דנין אותו לקרקע כיון דנובעים מהארץ נראה לעין כאילו הם גדלים ורבים מן הארץ. א\"כ ממילא הוי כצומח מן הארץ וגבי שבת גם כן להוי גד\"ק:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות ה] <b>בהרע\"ב ד\"ה יאכל כנגדן. א\"נ מתני' איירי במזיד. </b>וכ\"כ הרמב\"ם בפי' המשנה. אבל תמוה לי דהא בפ\"ב דקידושין (דף נ\"ו) מסקינן דאפילו מזיד יחזרו דמים למקומן דקנסוהו למוכר דלא עכברא גנב אלא חורא גנב וקנסוהו דאיסורא איתא גבי' ומוקי מתני' דהכא כשברח המוכר והרמב\"ם בחבורו (פ\"ז מהל' מעשר שני) כתב באמת דבין בשוגג בין במזיד יחזרו דמים למקומם והיינו כסוגיא הנ\"ל וצל\"ע:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "[אות ו] <b>[במשנה] לסיכה . </b>ק\"ל אמאי שייר הבערה לדעת הרע\"ב והר\"ש (פ\"ח מ\"ב דשביעית) ועמ\"ש שם בגליון:",
+                "[אות ז] שם <b>בהרע\"ב ד\"ה מ\"ש. וסיכה כשתיה. </b>ע' בתי\"ט (רפ\"ו דתרומות). וכאן קשה איך הקילו בקום ועשה לסוך במ\"ש. והרמב\"ם והר\"ש נקטו דרשא דר\"א בירושלמי מדכתיב ולא נתתי ממנו למת. אם להביא לו ארון ותכריכים לחי אסור כ\"ש למת. אלא איזה דבר מותר לחי ולא למת הוי אומר זה סיכה. ובסוגיין דיבמות (דף ע\"ד) דרשינן להאי קרא דלא נתתי ממנו במ\"ש שנטמא וקאי אדלעיל ולא בערתי ממנו בטמא. ודייקינן מיניה דמ\"ש שנטמא מותר בסיכה עי\"ש וא\"כ אין ראיה דמ\"ש (טהור) להוי מותר בסיכה וצ\"ע:",
+                "[אות ח] <b>שם בתי\"ט ד\"ה ולשתיה. דלמא ע\"י אניגרון. </b>לאו משום הך קושיא לא קיימא הך דרשא דעל זה אינו מספיק גם הלימוד שכר שכר מנזיר דמ\"מ דלמא ע\"י אניגרון. אלא ע\"י אניגרון לא מיירי דשכר מידי דמשכר וע\"י אניגרון לא משכר ואך דלמא מיירי בדבילה קעילית דמשכר. ועלה מתרצי' דיליף שכר שכר מנזיר דמיירי ביין. וכיון דמיירי במידי דמשכר ע\"כ לא ע\"י אניגרון עיי\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות ט] <b>[במשנה] מביא בסלע מעות. </b>לאו דוקא אלא דצריך בסלע וחומשו של קרן. דהיינו אם הסלע של מעשר הוא כולו קרן צריך להביא בסלע וחומשו מעות דעל הקרן שני ג\"כ מוסיף חומש. ואם בסלע הראשון היה קרן וחומש של הפירות מ\"ש. מוסיף חומש כפי הקרן שיש בסלע אבל לא על החומש שיש בסלע כי אין מוסיפין חומש על חומש. בב\"מ (דף נ\"ד ע\"ב) ותוס' שם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "[אות י] <b>בהרע\"ב ד\"ה מפני. דתרומה אסורה לטב\"י. </b>וגם ממעט באכילת תרומה כי תרומ' מותר לאונן ונאכל בכ\"מ ומע\"ש אסור לאונן ואינו נאכל אלא בירושלים:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "[אות יא] <b>במשנה ומעות במדינה. </b>עי' בתוי\"ט (פ\"א מ\"ג) דשקלים:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "[אות יב] <b>בהרע\"ב ד\"ה והדמאי. טבל של דמאי. </b>משמע דוקא טבל אבל מ\"ש של דמאי אינו נכנס ויוצא ומש\"ה הוצרך לפרש דהך סיפא לת\"ק איצטריך וכ\"כ הר\"ש בפשיטות ואף שהרמב\"ם בפי' כתב כי מ\"ש של דמאי נכנס ויוצא מ\"מ בחבורו חזר בו שכתב (בפ\"ב ה\"ט) מ\"ש שנכנס לירושלים אפי' של דמאי אסור להוציאו וכתב הכ\"מ להדיא מפורש בירושלמי דאיתא התם א\"ר זעירא ובלבד בפירות שהן טבולין לדמאי הא דמאי עצמו כבר תפסתן מחיצות:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות יג] <b>בהרע\"ב ד\"ה ר\"ש. ובהא קמיפלגי. </b>והר\"ש כתב ומפרש בירושלמי ר' יוסי בשם ר' יוחנן צבי עשו אותו כקדשי בדק הבית וטעון העמדה והערכה ור\"ש לטעמיה דס\"ל קדשי ב\"ה לא היו בכלל העמדה והערכה. ובסיפא בשחטו ונטמא ס\"ל לת\"ק דשחוטה לא משוינן ליה למת אלא דדמי לפירות כיון דהוכשר לאכילה. ור' יוסי עביד ליה כמת ובלקחו שחוט אפי' ר\"י מודה שהוא כפירות דל\"ש ביה העמדה והערכה. ועל פי' הרע\"ב דטעמא דאין פודין הקשה בשער המלך (פ\"א מהל' אסורי מזבח) דמ\"מ יפדה משום עורה כדאמרי' פ\"א דשבועות (דף י\"א ע\"ב) גבי פרה וע' בתוס' שם דבקדשי ב\"ה פודים משום עורה. והכא ג\"כ ע\"כ דבקדשי ב\"ה. מדס\"ל לר\"ש דפודין אע\"ג דליכא העמדה והערכה עיי\"ש. ולי קשה עוד דתקשי לר\"א דס\"ל בפסחים (דף כ\"ט) דאף למ\"ד אין פודין מ\"מ פודין להסיקו תחת תבשילו. ועכ\"פ בקדושת ב\"ה ס\"ל הכי כמ\"ש רש\"י ותוס' שם. וא\"כ אמאי לת\"ק יקבר הא אפשר לפדותו להסיקו. ולפירוש הר\"ש דמטעם העמדה והערכה הוא ניחא הכל:"
+            ],
+            [
+                "[אות יד] <b>בהרע\"ב ד\"ה משגפן מקדשות בכ\"ש. </b>דחביות סתומות מקדשות בכ\"ש כד��יתא פרק בתרא דערלה (מ\"ז):"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "[אות טו] <b>[במשנה] כשער מקומו. </b>ודוקא בודאי אבל בדמאי פודין כשער הזול. ירושל' ופסקה הרמב\"ם:"
+            ],
+            [
+                "[אות טז] <b>[במשנה] אכסרה . </b>תיבה זו מצינו ג\"כ (ספ\"ב) דדמאי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "[אות יז] <b>בהר\"ב ד\"ה והצנועים. כשהיה להם כרם רבעי בשביעית. </b>בתוס' בפרק מרובה (דף ס\"ט) הוכיחו דע\"כ לא מיירי בשביעית דאי בשביעית כיון שזכו מן ההפקר לא היו יכולין לחלל עי\"ש (ועי' בפ\"י שם) ולע\"ד י\"ל דהצנועים קאי בין אשביעית בין בשאר שני שבוע ובשביעית אף דזכה מן ההפקר מ\"מ הוא זכות להם שיתחלל זה ולא יאכלו בלא חילול וזכין לאדם שלא בפניו אלא דבשאר השנים ליכא למימר מדין זכין לאדם דהא הזוכה גופיה א\"י לחלל כיון דלא קנהו. וכיון דאיהו לא מצי עביד שלוחו נמי לא מצי עביד מש\"ה הכריח בסוגיא דבב\"ק הנ\"ל דס\"ל להצנועי' דגזל ולא נתייאשו הבעלים הנגזל יכול להקדישו ולחללו וכמ\"ש להדיא תוס' בקידושין (דף נ\"ו סוף ע\"א). והא דאמרי' בסוגי' דבב\"ק מאן תנא צנועין רשב\"ג והאמר רבב\"ח אר\"י כ\"מ ששנה רשב\"ג במשנתנו הלכה כמותו. והא לרשב\"ג אין עושין התיקון רק בשביעית ומהני זכי' צ\"ל דס\"ל להש\"ס דמה דארשב\"ג דהצנועין עושים לפנים משה\"ד בתרתי. דאף בשאר שני שבוע עושים תיקון ג\"כ על אופן שמניחים המעות וכו' ובלא\"ה צ\"ל לדברי תוס' בב\"ק הנ\"ל דאית להו דצנועים קאי רק על שאר שני שבוע ואיך אפשר לומר דכולה רשב\"ג. הא לרשב\"ג בשאר שני שבוע ל\"צ תקון אע\"כ כפי הנ\"ל דהצנועין עושים כן בשאר שני שבוע אף דלא דמי כ\"כ דלדברי תוס' בב\"ק לפי הצד דכולה רשב\"ג מוכרחים לומר דהצנועים עושים לפנים משה\"ד לעשות תיקון בשאר שני שבוע. אבל לתוס' קידושין דגם בשביעית מהני החילול מדין זכי' עדיין יקשה מנ\"ל להש\"ס למפרך כיון דרשב\"ג קאמר לה י\"ל דקאי רק אשביעית ואך מ\"מ ההכרח לומר לפי דברי תוס' בקידושין דס\"ל להש\"ס בהחלט דהצנועין קאי גם אשאר שני שבוע אף לרשב\"ג. ובזה מיושב היטב דברי הרמב\"ם דפסק כהצנועים והרי קי\"ל כר\"י דגזל ולא נתייאשו הבעלים שניהם אינם יכולים להקדישו. והשיגו בזה הרמב\"ן בתולדות אדם (סי' קנ\"ז) ולפמ\"ש ניחא. דהרמב\"ם דקדק וכתב והצנועים מניחי' את המעו' בשנת השמיטה וכו' ובשמיטה אפשר לקיים ההלכה כצנועים כיון דהזוכה זכה מן ההפקר ויכול לחללו גם הבעלים יכולים לחללו מדין זכין לאדם אף די\"ל דהרמב\"ם נקט בשנה שמיטה משום דבשאר שנים הלעיטהו לרשע וימות מ\"מ עכ\"פ ממילא מיושב קושית הרמב\"ן וסוגי' דבב\"ק הוא רק בשאר שני שבוע וכמו שצ\"ל כן לדברי תוס' קידושין הנ\"ל כן נראה לפענ\"ד נכון בעזה\"י:",
+                "[אות יח] <b>בתוי\"ט ד\"ה הנלקט. וכתב בפירוש וכו'. </b>דברים אלו הם בהר\"ש כאן מ\"ה ובתוס' בב\"ק (דף ס\"ט) ושם תירצו א\"נ שלא היה מועיל חילול למה שיגדיל אח\"כ:"
+            ],
+            [
+                "[אות יט] <b>בתוי\"ט ד\"ה ותנאי. לר\"פ מתקנות ר\"י בן זכאי שאחר החרבן. </b>ומ\"מ קשה לי דהתם אמרי' נמנו עליך חביריך והתירוה ואילו תקנה דהכא כפי מ\"ש התוי\"ט לעיל הוי התקנה שאסור להעלות הפירות וצריך דוקא פדי' וכן ברמב\"ם כתב רק נפדה אפי' סמוך לחומה ולא כתב שצריכים לעשות כן:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות כ] <b>בתי\"ט ד\"ה התבשיל. דהא גבי שביעית וכו'. </b>כבר הראיתי לדעת בשביעית (ספ\"ז ובפ\"ט מ\"ה) דלא אזלינן בתר טעמא רק לאכלו בקדושת שביעית. אבל לא להתחייב בביעור:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות כא] <b>[במשנה] א\"ר יהושע כו' ומקומו מושכר לו. </b>קשה לי מהכא אמהר\"י מטראני בתשו' חוה\"מ (סי' פ\"ג) שכתב דאף דקיי\"ל קרקע בשכירות ומטלטלין במתנה מקרי אג\"ק זהו דוקא בהיה הקרקע להמקנה בקנין גמור ולא בשהקרקע רק מושכר להמקנה. והגאב\"ד דברעסלויא בספרו פתח הבית מסתפק וכתב שלא מצא מקום מבואר בזה. ונפלאתי על האריות האלו הא הדין מפורש בכאן בהיפוך דדייקינן מיניה בקידושין (דף כ\"ז) דקרקע בשכירות ומטלטלין במתנה מהני. וא\"כ בסיפא דחזר ר\"י ואמר לראב\"ע מושכר לו. הרי אג\"ק שהיה לו לר\"י רק בשכירות הקנה לראב\"ע מטלטלים וצ\"ע:",
+                "[אות כב] שם <b>ומקומו מושכר לו ונתקבלו זה מזה שכר. </b>בשו\"ת בני אהרן (סי' א') הביא בשם בעל העיטור אות שכירות שכ' וז\"ל ור\"י ששכרה לראב\"ע כשנתן לו ר\"ג רשות דהא קיי\"ל אין השואל רשאי להשאיל ואין השוכר רשאי להשכיר אא\"כ נתנו לו הבעלים רשות עכ\"ל. וכ' בתשובה הנ\"ל דהבהע\"ט ס\"ל כסברת הראב\"ד בהשגות (פ\"ה מהלכות שכירות) דאף בקרקע הדין דאין השוכר רשאי להשכיר. ואף דטעמא דהראב\"ד שיש בני אדם שמחריבים הבית ל\"ש הכא מ\"מ י\"ל לא פלוג עי\"ש:",
+                "[אות כג] <b>שם ברע\"ב ד\"ה ומקומו. ויקנה המעשר אג\"ק. </b>דמדין חצר אינו קונה כיון דלא היה עומד בצדו ואינו משתמר לגבי השוכר. ועיין בשאגת אריה (סי' ע\"ז) דתמה דלפ\"ז מוכח מהכא דס\"ל לר\"י דט\"ה ממון מדיכול להקנותו באג\"ק. וכמבואר בסוגיין וא\"כ איך ס\"ל לר\"י פ\"ג דפסחים (דף מ\"ג) דלא זהו חמץ שמוזהרים עליו. הא כיון דט\"ה ממון הוי שלו ועובר בב\"י עיי\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות כד] <b>ברע\"ב ד\"ה לא לקחתי וכו'. וכה\"ג אפילו וכו'. </b>ורש\"י ז\"ל ביבמות (דף ע\"ד ע\"א) פי' דמיירי במ\"ש שנטמא דקאי אדלעיל מיניה לא בערתי ממנו בטמא ומהא דכתיב ולא נתתי ממנו כלומר ממעשר טמא ובכה\"ג כיון שנטמא מותר לחללו וליקח ממנו חלוק ולמת אסור עיי\"ש ועי' מ\"ש בגליון (רפ\"ב דמכלתין):"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Tosafot Rabbi Akiva Eiger/Seder Zeraim/Tosafot Rabbi Akiva Eiger on Mishnah Maaser Sheni/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,117 @@
+{
+    "title": "Tosafot Rabbi Akiva Eiger on Mishnah Maaser Sheni",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Tosafot_Rabbi_Akiva_Eiger_on_Mishnah_Maaser_Sheni",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "[אות א] <b>בהרע\"ב ד\"ה מעשר שני. וסתם מתני' כר\"מ. </b>משמע דס\"ל דלרבנן אף חוץ לירושלים מוכרין אותו וע\"כ דס\"ל להר\"ב דלרבנן אף חוץ לירושלים ממון הדיוט הוא. ועי' בתי\"ט (פ\"ג מ\"ה דסוכה בד\"ה בירושלים) דכ' בפשיטות דמוכח בסנהדרין (ד' קי\"ב) דחוץ לירושלים לכ\"ע ממון גבוה הוא וצ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "[אות ב] <b>חי ושחוט. </b>היינו מדרבנן גזירה אטו קודם שחיטה:",
+                "[אות ג] <b>שם בתי\"ט סוף ד\"ה הבכור וכו'. ומש\"ה ל\"מ קתני שחוט. </b>לכאורה דשחוט בזמן הבית יכול למכור דמה דאין מוכרין חי תמים משום שעומד להקרבה ואין זכות לכהן בו היינו קודם הקטרה כמ\"ש רש\"י להדיא אבל אחר ההקטרה דזכה בו כהן יכול למוכרו. ומ\"מ אינו מוכרח דהא לרבא דמוקי מתני' בזמן הבית הא דקתני חי אבל שחוט לא. צ\"ל הטעם כמ\"ש רש\"י דלאו אורח ארעא לעשות סחורה בדבר שקרב למזבח. א\"כ י\"ל דבהך סברא לא פליג ר\"נ אלא דס\"ל דגם חי א\"י למוכרו דאין לכהן זכות עד אחר ההקטרה. ובאמת קשה לי בסוגיין (תמורה דף ז' ע\"ב) דפריך רבא לר\"נ מדקתני חי. חי אין שחוט לא. ואי בזה\"ז מי איכא תם שחוט הא כי היכי דהוא סבר לנפשיה דתם שחוט אין מוכרין דהוי בזיון דלמא גם ר\"נ סבר כן. והכי קתני דמוכרים תם חי היינו דלא משכחת מכירה רק בחי דמשכחת בזה\"ז אבל שחוט אין מוכרין בשום פעם ואשמעינן דאף בזמן הבית א\"י למכור אף דאחר הקטרה זכה הכהן מ\"מ אין מוכרין משום דהוי בזיון וצ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "[אות ד] <b>תוי\"ט ד\"ה אינו נלקח. וכן לאותו המלח. </b>עי' בשבת (דף ע\"ג ע\"ב) דאמרינן האי מאן דכניף מילחא ממלחתא דאינו חייב משום מעמר דאין עימור אלא בגד\"ק. ופירש\"י שם שצבר מלח ממשרפות המים וכו'. הרי מבואר דמלח לא מקרי גד\"ק. ודוחק לחלק דלענין שבת דבעי' גד\"ק ממש ובע\"ח לא מקרי גד\"ק כמ\"ש תוס' ד\"ה מפרק מש\"ה גם מלח לא מקרי גד\"ק. משא\"כ לענין מעשר דבע\"ח הוי גד\"ק דלכאורה דוקא לענין בע\"ח שייך לחלק דשבת בעי' צומח מן הארץ ובמעשר מהני מה שניזון ומתפרנס מן הארץ. אבל במלח דל\"ש ניזון מהארץ ואנו דנין אותו לקרקע כיון דנובעים מהארץ נראה לעין כאילו הם גדלים ורבים מן הארץ. א\"כ ממילא הוי כצומח מן הארץ וגבי שבת גם כן להוי גד\"ק:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות ה] <b>בהרע\"ב ד\"ה יאכל כנגדן. א\"נ מתני' איירי במזיד. </b>וכ\"כ הרמב\"ם בפי' המשנה. אבל תמוה לי דהא בפ\"ב דקידושין (דף נ\"ו) מסקינן דאפילו מזיד יחזרו דמים למקומן דקנסוהו למוכר דלא עכברא גנב אלא חורא גנב וקנסוהו דאיסורא איתא גבי' ומוקי מתני' דהכא כשברח המוכר והרמב\"ם בחבורו (פ\"ז מהל' מעשר שני) כתב באמת דבין בשוגג בין במזיד יחזרו דמים למקומם והיינו כסוגיא הנ\"ל וצל\"ע:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "[אות ו] <b>[במשנה] לסיכה . </b>ק\"ל אמאי שייר הבערה לדעת הרע\"ב והר\"ש (פ\"ח מ\"ב דשביעית) ועמ\"ש שם בגליון:",
+                "[אות ז] שם <b>בהרע\"ב ד\"ה מ\"ש. וסיכה כשתיה. </b>ע' בתי\"ט (רפ\"ו דתרומות). וכאן קשה איך הקילו בקום ועשה לסוך במ\"ש. והרמב\"ם והר\"ש נקטו דרשא דר\"א בירושלמי מדכתיב ולא נתתי ממנו למת. אם להביא לו ארון ותכריכים לחי אסור כ\"ש למת. אלא איזה דבר מותר לחי ולא למת הוי אומר זה סיכה. ובסוגיין דיבמות (דף ע\"ד) דרשינן להאי קרא דלא נתתי ממנו במ\"ש שנטמא וקאי אדלעיל ולא בערתי ממנו בטמא. ודייקינן מיניה דמ\"ש שנטמא מותר בסיכה עי\"ש וא\"כ אין ראיה דמ\"ש (טהור) להוי מותר בסיכה וצ\"ע:",
+                "[אות ח] <b>שם בתי\"ט ד\"ה ולשתיה. דלמא ע\"י אניגרון. </b>לאו משום הך קושיא לא קיימא הך דרשא דעל זה אינו מספיק גם הלימוד שכר שכר מנזיר דמ\"מ דלמא ע\"י אניגרון. אלא ע\"י אניגרון לא מיירי דשכר מידי דמשכר וע\"י אניגרון לא משכר ואך דלמא מיירי בדבילה קעילית דמשכר. ועלה מתרצי' דיליף שכר שכר מנזיר דמיירי ביין. וכיון דמיירי במידי דמשכר ע\"כ לא ע\"י אניגרון עיי\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות ט] <b>[במשנה] מביא בסלע מעות. </b>לאו דוקא אלא דצריך בסלע וחומשו של קרן. דהיינו אם הסלע של מעשר הוא כולו קרן צריך להביא בסלע וחומשו מעות דעל הקרן שני ג\"כ מוסיף חומש. ואם בסלע הראשון היה קרן וחומש של הפירות מ\"ש. מוסיף חומש כפי הקרן שיש בסלע אבל לא על החומש שיש בסלע כי אין מוסיפין חומש על חומש. בב\"מ (דף נ\"ד ע\"ב) ותוס' שם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "[אות י] <b>בהרע\"ב ד\"ה מפני. דתרומה אסורה לטב\"י. </b>וגם ממעט באכילת תרומה כי תרומ' מותר לאונן ונאכל בכ\"מ ומע\"ש אסור לאונן ואינו נאכל אלא בירושלים:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "[אות יא] <b>במשנה ומעות במדינה. </b>עי' בתוי\"ט (פ\"א מ\"ג) דשקלים:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "[אות יב] <b>בהרע\"ב ד\"ה והדמאי. טבל של דמאי. </b>משמע דוקא טבל אבל מ\"ש של דמאי אינו נכנס ויוצא ומש\"ה הוצרך לפרש דהך סיפא לת\"ק איצטריך וכ\"כ הר\"ש בפשיטות ואף שהרמב\"ם בפי' כתב כי מ\"ש של דמאי נכנס ויוצא מ\"מ בחבורו חזר בו שכתב (בפ\"ב ה\"ט) מ\"ש שנכנס לירושלים אפי' של דמאי אסור להוציאו וכתב הכ\"מ להדיא מפורש בירושלמי דאיתא התם א\"ר זעירא ובלבד בפירות שהן טבולין לדמאי הא דמאי עצמו כבר תפסתן מחיצות:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות יג] <b>בהרע\"ב ד\"ה ר\"ש. ובהא קמיפלגי. </b>והר\"ש כתב ומפרש בירושלמי ר' יוסי בשם ר' יוחנן צבי עשו אותו כקדשי בדק הבית וטעון העמדה והערכה ור\"ש לטעמיה דס\"ל קדשי ב\"ה לא היו בכלל העמדה והערכה. ובסיפא בשחטו ונטמא ס\"ל לת\"ק דשחוטה לא משוינן ליה למת אלא דדמי לפירות כיון דהוכשר לאכילה. ור' יוסי עביד ליה כמת ובלקחו שחוט אפי' ר\"י מודה שהוא כפירות דל\"ש ביה העמדה והערכה. ועל פי' הרע\"ב דטעמא דאין פודין הקשה בשער המלך (פ\"א מהל' אסורי מזבח) דמ\"מ יפדה משום עורה כדאמרי' פ\"א דשבועות (דף י\"א ע\"ב) גבי פרה וע' בתוס' שם דבקדשי ב\"ה פודים משום עורה. והכא ג\"כ ע\"כ דבקדשי ב\"ה. מדס\"ל לר\"ש דפודין אע\"ג דליכא העמדה והערכה עיי\"ש. ולי קשה עוד דתקשי לר\"א דס\"ל בפסחים (דף כ\"ט) דאף למ\"ד אין פודין מ\"מ פודין להסיקו תחת תבשילו. ועכ\"פ בקדושת ב\"ה ס\"ל הכי כמ\"ש רש\"י ותוס' שם. וא\"כ אמאי לת\"ק יקבר הא אפשר לפדותו להסיקו. ולפירוש הר\"ש דמטעם העמדה והערכה הוא ניחא הכל:"
+            ],
+            [
+                "[אות יד] <b>בהרע\"ב ד\"ה משגפן מקדשות בכ\"ש. </b>דחביות סתומות מקדשות בכ\"ש כדאיתא פרק בתרא דערלה (מ\"ז):"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "[אות טו] <b>[במשנה] כשער מקומו. </b>ודוקא בודאי אבל בדמאי פודין כשער הזול. ירושל' ופסקה הרמב\"ם:"
+            ],
+            [
+                "[אות טז] <b>[במשנה] אכסרה . </b>תיבה זו מצינו ג\"כ (ספ\"ב) דדמאי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "[אות יז] <b>בהר\"ב ד\"ה והצנועים. כשהיה להם כרם רבעי בשביעית. </b>בתוס' בפרק מרובה (דף ס\"ט) הוכיחו דע\"כ לא מיירי בשביעית דאי בשביעית כיון שזכו מן ההפקר לא היו יכולין לחלל עי\"ש (ועי' בפ\"י שם) ולע\"ד י\"ל דהצנועים קאי בין אשביעית בין בשאר שני שבוע ובשביעית אף דזכה מן ההפקר מ\"מ הוא זכות להם שיתחלל זה ולא יאכלו בלא חילול וזכין לאדם שלא בפניו אלא דבשאר השנים ליכא למימר מדין זכין לאדם דהא הזוכה גופיה א\"י לחלל כיון דלא קנהו. וכיון דאיהו לא מצי עביד שלוחו נמי לא מצי עביד מש\"ה הכריח בסוגיא דבב\"ק הנ\"ל דס\"ל להצנועי' דגזל ולא נתייאשו הבעלים הנגזל יכול להקדישו ולחללו וכמ\"ש להדיא תוס' בקידושין (דף נ\"ו סוף ע\"א). והא דאמרי' בסוגי' דבב\"ק מאן תנא צנועין רשב\"ג והאמר רבב\"ח אר\"י כ\"מ ששנה רשב\"ג במשנתנו הלכה כמותו. והא לרשב\"ג אין עושין התיקון רק בשביעית ומהני זכי' צ\"ל דס\"ל להש\"ס דמה דארשב\"ג דהצנועין עושים לפנים משה\"ד בתרתי. דאף בשאר שני שבוע עושים תיקון ג\"כ על אופן שמניחים המעות וכו' ובלא\"ה צ\"ל לדברי תוס' בב\"ק הנ\"ל דאית להו דצנועים קאי רק על שאר שני שבוע ואיך אפשר לומר דכולה רשב\"ג. הא לרשב\"ג בשאר שני שבוע ל\"צ תקון אע\"כ כפי הנ\"ל דהצנועין עושים כן בשאר שני שבוע אף דלא דמי כ\"כ דלדברי תוס' בב\"ק לפי הצד דכולה רשב\"ג מוכרחים לומר דהצנועים עושים לפנים משה\"ד לעשות תיקון בשאר שני שבוע. אבל לתוס' קידושין דגם בשביעית מהני החילול מדין זכי' עדיין יקשה מנ\"ל להש\"ס למפרך כיון דרשב\"ג קאמר לה י\"ל דקאי רק אשביעית ואך מ\"מ ההכרח לומר לפי דברי תוס' בקידושין דס\"ל להש\"ס בהחלט דהצנועין קאי גם אשאר שני שבוע אף לרשב\"ג. ובזה מיושב היטב דברי הרמב\"ם דפסק כהצנועים והרי קי\"ל כר\"י דגזל ולא נתייאשו הבעלים שניהם אינם יכולים להקדישו. והשיגו בזה הרמב\"ן בתולדות אדם (סי' קנ\"ז) ולפמ\"ש ניחא. דהרמב\"ם דקדק וכתב והצנועים מניחי' את המעו' בשנת השמיטה וכו' ובשמיטה אפשר לקיים ההלכה כצנועים כיון דהזוכה זכה מן ההפקר ויכול לחללו גם הבעלים יכולים לחללו מדין זכין לאדם אף די\"ל דהרמב\"ם נקט בשנה שמיטה משום דבשאר שנים הלעיטהו לרשע וימות מ\"מ עכ\"פ ממילא מיושב קושית הרמב\"ן וסוגי' דבב\"ק הוא רק בשאר שני שבוע וכמו שצ\"ל כן לדברי תוס' קידושין הנ\"ל כן נראה לפענ\"ד נכון בעזה\"י:",
+                "[אות יח] <b>בתוי\"ט ד\"ה הנלקט. וכתב בפירוש וכו'. </b>דברים אלו הם בהר\"ש כאן מ\"ה ובתוס' בב\"ק (דף ס\"ט) ושם תירצו א\"נ שלא היה מועיל חילול למה שיגדיל אח\"כ:"
+            ],
+            [
+                "[אות יט] <b>בתוי\"ט ד\"ה ותנאי. לר\"פ מתקנות ר\"י בן זכאי שאחר החרבן. </b>ומ\"מ קשה לי דהתם אמרי' נמנו עליך חביריך והתירוה ואילו תקנה דהכא כפי מ\"ש התוי\"ט לעיל הוי התקנה שאסור להעלות הפירות וצריך דוקא פדי' וכן ברמב\"ם כתב רק נפדה אפי' סמוך לחומה ולא כתב שצריכים לעשות כן:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות כ] <b>בתי\"ט ד\"ה התבשיל. דהא גבי שביעית וכו'. </b>כבר הראיתי לדעת בשביעית (ספ\"ז ובפ\"ט מ\"ה) דלא אזלינן בתר טעמא רק לאכלו בקדושת שביעית. אבל לא להתחייב בביעור:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות כא] <b>[במשנה] א\"ר יהושע כו' ומקומו מושכר לו. </b>קשה לי מהכא אמהר\"י מטראני בתשו' חוה\"מ (סי' פ\"ג) שכתב דאף דקיי\"ל קרקע בשכירות ומטלטלין במתנה מקרי אג\"ק זהו דוקא בהיה הקרקע להמקנה בקנין גמור ולא בשהקרקע רק מושכר להמקנה. והגאב\"ד דברעסלויא בספרו פתח הבית מ��תפק וכתב שלא מצא מקום מבואר בזה. ונפלאתי על האריות האלו הא הדין מפורש בכאן בהיפוך דדייקינן מיניה בקידושין (דף כ\"ז) דקרקע בשכירות ומטלטלין במתנה מהני. וא\"כ בסיפא דחזר ר\"י ואמר לראב\"ע מושכר לו. הרי אג\"ק שהיה לו לר\"י רק בשכירות הקנה לראב\"ע מטלטלים וצ\"ע:",
+                "[אות כב] שם <b>ומקומו מושכר לו ונתקבלו זה מזה שכר. </b>בשו\"ת בני אהרן (סי' א') הביא בשם בעל העיטור אות שכירות שכ' וז\"ל ור\"י ששכרה לראב\"ע כשנתן לו ר\"ג רשות דהא קיי\"ל אין השואל רשאי להשאיל ואין השוכר רשאי להשכיר אא\"כ נתנו לו הבעלים רשות עכ\"ל. וכ' בתשובה הנ\"ל דהבהע\"ט ס\"ל כסברת הראב\"ד בהשגות (פ\"ה מהלכות שכירות) דאף בקרקע הדין דאין השוכר רשאי להשכיר. ואף דטעמא דהראב\"ד שיש בני אדם שמחריבים הבית ל\"ש הכא מ\"מ י\"ל לא פלוג עי\"ש:",
+                "[אות כג] <b>שם ברע\"ב ד\"ה ומקומו. ויקנה המעשר אג\"ק. </b>דמדין חצר אינו קונה כיון דלא היה עומד בצדו ואינו משתמר לגבי השוכר. ועיין בשאגת אריה (סי' ע\"ז) דתמה דלפ\"ז מוכח מהכא דס\"ל לר\"י דט\"ה ממון מדיכול להקנותו באג\"ק. וכמבואר בסוגיין וא\"כ איך ס\"ל לר\"י פ\"ג דפסחים (דף מ\"ג) דלא זהו חמץ שמוזהרים עליו. הא כיון דט\"ה ממון הוי שלו ועובר בב\"י עיי\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות כד] <b>ברע\"ב ד\"ה לא לקחתי וכו'. וכה\"ג אפילו וכו'. </b>ורש\"י ז\"ל ביבמות (דף ע\"ד ע\"א) פי' דמיירי במ\"ש שנטמא דקאי אדלעיל מיניה לא בערתי ממנו בטמא ומהא דכתיב ולא נתתי ממנו כלומר ממעשר טמא ובכה\"ג כיון שנטמא מותר לחללו וליקח ממנו חלוק ולמת אסור עיי\"ש ועי' מ\"ש בגליון (רפ\"ב דמכלתין):"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Vilna, 1908-1909",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002016147/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "תוספות רבי עקיבא איגר על משנה מעשר שני",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Tosafot Rabbi Akiva Eiger",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Tosafot Rabbi Akiva Eiger/Seder Zeraim/Tosafot Rabbi Akiva Eiger on Mishnah Maasrot/Hebrew/Vilna, 1908-1909.json

@@ -0,0 +1,99 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Tosafot Rabbi Akiva Eiger on Mishnah Maasrot",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002016147/NLI",
+    "versionTitle": "Vilna, 1908-1909",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "משניות דפוס ראם, ווילנא תרס\"ח",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "תוספות רבי עקיבא איגר על משנה מעשרות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Tosafot Rabbi Akiva Eiger",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [
+                "[אות א] <b>מאימתי הפירות חייבות במעשרות. </b>היינו דמקרי אוכל ומחויבין במעשרות לכשיגמרו מלאכתן אבל לענין שנת המעשר אזלינן בתר חנטה כדאיתא במס' ר\"ה (דף ט\"ו ע\"ב) ומזה תמוה לי על הרמב\"ם שם דבפ\"ב (ה\"ה) מהלכות מעשר כתב איזה היא עונת המעשרות משיגיעו וכו' כיצד התאנים וכו' ובפ\"א מהלכות מעשר שני כתב בא' בתשרי הוא ר\"ה למעשר תבואה וכו' ובט\"ו בשבט הוא ר\"ה למעשר אילנות כיצד וכו' וכן פירות האילן שבאו לעונת המעשרות קודם ט\"ו בשבט וכו' דמשמע דעונת מעשרות דפרקין היינו ג\"כ לענין שנת המעשר וכ\"כ רש\"י ז\"ל ר\"ה (דף י\"ב ע\"ב) ד\"ה משתצמח ובד\"ה והזיתים. והא לענין שנת המעשר אזלי' בתר חנטה ואיך תולה הרמב\"ם שנת המעשר בעונת המעשרות הן אם הכוונה לענין גמר המלאכה הן לענין עונת המעשרות דפרקין הא תליא רק בחנטה. והרמב\"ם לא הביא דין זה דאזלינן בתר חנטה רק בדרך שלילות בשם בהלכה ג' והחרובים אעפ\"י שחנטו דמשמע דבשאר אילנות אזלינן בתר חנטה וה' יאיר עיני:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות ב] <b>רי\"א. </b>הכי פליגי ג\"כ בפ\"ג(מ\"ה) דשבת:"
+            ],
+            [
+                "[אות ג] <b>בר\"ב ד\"ה לא הוכשר. ובמשקה העומד לצחצח. </b>וכ\"כ הר\"ש וקשה לי דהרי זה רק לאוקימתא דשבת (דף קמ\"ה ע\"א) גבי חולב לקדירה שיש בה אוכל דמשקה הבא לאוכל לאו כאוכל דמי אבל למאי דקי\"ל כר\"ח חולב אדם עז לקדירה דמשקה הבא לאוכל כאוכל דמי כמ\"ש הרי\"ף והרמב\"ם (פ\"ח דשבת) ע\"כ טעמא דת\"ק דהכא דלא הוכשר משום דכאוכל דמי ואפשר דר\"ש והרע\"ב ס\"ל כתוס' שם בשם ר\"ח דקי\"ל דאין הולכין לקדירה דכמשקה דמי. אחר כך ראיתי בהרשב\"א בחי' לשבת דגי' הגאונים דכ\"ע כאוכל דמי ע\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "[אות ד] <b>אוכלין ופטורין. </b>היינו עראי:",
+                "[אות ה] <b>שם בהרע\"ב ד\"ה מתקנים ודאי כו' ואסור. דמסתמא וכו'. </b>דהוי כאילו אמר לו שכבר נתחייב במעשר אלא שהוא עישר ואנו מאמינים אותו במה שאמר שכבר נתחייב במעשר לפיכך לא יאכלו מהם עראי שאין אנו מאמינים אותו במה שאומר שעישר הכ\"מ. (פ\"ה דמעשר):"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות ו] <b>ואם צירף חייב. </b>בפ\"ז דב\"מ (דף פ\"ח ע\"א) כתבו התוס' דהכא מיירי דאין הבעה\"ב רוצה ללקוט יותר מש\"ה הוי כנגמר מלאכתו אבל אם רצה ללקוט יותר אינו חייב. ומ\"מ בשכר פועל לכך ללקוט הרבה וקצץ לו מזונו' היכא דאינו אוכל מדינא חייב בצירוף ב' דלוקח דעתו אתאנה והוי כנגמר מלאכתו:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "[אות ז] <b>בתוי\"ט סד\"ה ובירושלים. קודם שיכנס לנוף. </b>ומ\"מ קשה לי דמהיכן הכרי' רש\"י כן דלמא מה דאמרי' בלא פדייה היינו כפשוטו דלא מצי לאכול בפנים בעיקרו בלי שפודה תחלה שם בעיקרו. דנהי דלא מצי לפדות שם להוציאו אבל מ\"מ י\"ל דיכול לפדות לאכלו שם. דבממנ\"פ אם ת��פוס החומרא לדונו כבחוץ מהני הפדיה ואם תתפוס החומרא לדונו כבפנים ולא מהני הפדיה ממילא מותר לאכלו כיון דהוי כבפנים. ולא אזלינן בתר תרי חומרי דסתרי אהדדי לאסור לאכלו דהוי כמבחוץ והפדיה לא מהני דהוי כבפנים וצ\"ע:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "[אות ח] <b>בתי\"ט ד\"ה השולק. וצל\"ע. </b>ועי' בתי\"ט (פ\"ו מ\"ט) דנזיר:"
+            ],
+            [
+                "[אות ט] <b>במשנה תינוקות שטמנו. </b>לר' יוחנן דאמר שבת טובלת בכל ענין אפילו לא יחדו (הובא בתוי\"ט לעיל פ\"ב מ\"ג) הא דנקט הכא שטמנו תאנים לשבת לרבותא דאפ\"ה למ\"ש הוא דלא יאכל אבל בע\"ש שרי. הר\"ש בשם הירושלמי:",
+                "[אות י] <b>שם בהרע\"ב ד\"ה תינוקות. הניכרת מתוך מעשיהן. </b>היינו שליקטו עם דמדומי חמה. ירושלמי:",
+                "[אות יא] <b>שם בהרע\"ב ד\"ה וב\"ה. דכיון שיחדה לשבת. </b>והר\"ש כתב בדבר שאינה מיוחדת לה אין שבת טובלת כגון בפירות מוקצה אבל טובלת בכלכלה שנתייחדה לה עכ\"ל ולכאורה זהו לדעת ר\"ל אבל לדעת ר\"י בירושלמי וכדפסיק הרמב\"ם שבת טובלת אף בלא יחדו לשבת:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות יב] <b>בהרע\"ב ד\"ה המולל. וממעכן. </b>שמשפשפן ביד מל' הכתוב מולל ברגליו (משלי ו') :"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות יג] <b>[במשנה] לא ימכור אדם את פירותיו. </b>בירוש' מפרש לא ימכור שדהו משבאו לעונת מעשרות למי שאינו נאמן דעובר משום לפני עור. הר\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות יד] <b>הרע\"ב ד\"ה פטור. לא חשיב טעם גמור. </b>והרמב\"ן בחידושיו לב\"ב כ' לתרץ דשמרים לאו טבל הוא. ואינו אוסר מדין טבל כיון דפסולת אוכלים בעלמא הוא דאפילו בפסולת של תרומה שנינו (פי\"א מ\"ה דתרומות) המורסן מותר סובין של חדשות וכו' ורק כשמתמד השמרים ונעשים יין עכשיו הוא שנקבע למעשר מדין יין מש\"ה אינו חייב אלא בנתן ג' ומצא ד' דמקרי יין עיי\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "[אות טו] <b>בהר\"ב ד\"ה רכפא. שם מקום. </b>והרמב\"ם כתב עוד דנקרא כן על שם שהוא חריף מאד כשיקרב לעין האדם מדמעת דמעות הרבה ותרגום חשרת מים (שמואל ב' כ\"ב) רכפת מיא:",
+                "[אות טז] <b>שם סד\"ה ועדשים. לפיכך פטורים מן המעשרות. </b>וכ\"כ הרמב\"ם אבל הר\"ש כתב עפ\"י הירושלמי דדברים אלו אינם באים רק מחוצה לארץ. ולא חייבו חז\"ל פירות חו\"ל במעשר אלא אותן שדוגמתן בא\"י:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Tosafot Rabbi Akiva Eiger/Seder Zeraim/Tosafot Rabbi Akiva Eiger on Mishnah Maasrot/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,96 @@
+{
+    "title": "Tosafot Rabbi Akiva Eiger on Mishnah Maasrot",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Tosafot_Rabbi_Akiva_Eiger_on_Mishnah_Maasrot",
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [
+                "[אות א] <b>מאימתי הפירות חייבות במעשרות. </b>היינו דמקרי אוכל ומחויבין במעשרות לכשיגמרו מלאכתן אבל לענין שנת המעשר אזלינן בתר חנטה כדאיתא במס' ר\"ה (דף ט\"ו ע\"ב) ומזה תמוה לי על הרמב\"ם שם דבפ\"ב (ה\"ה) מהלכות מעשר כתב איזה היא עונת המעשרות משיגיעו וכו' כיצד התאנים וכו' ובפ\"א מהלכות מעשר שני כתב בא' בתשרי הוא ר\"ה למעשר תבואה וכו' ובט\"ו בשבט הוא ר\"ה למעשר אילנות כיצד וכו' וכן פירות האילן שבאו לעונת המעשרות קודם ט\"ו בשבט וכו' דמשמע דעונת מעשרות דפרקין היינו ג\"כ לענין שנת המעשר וכ\"כ רש\"י ז\"ל ר\"ה (דף י\"ב ע\"ב) ד\"ה משתצמח ובד\"ה והזיתים. והא לענין שנת המעשר אזלי' בתר חנטה ואיך תולה הרמב\"ם שנת המעשר בעונת המעשרות הן אם הכוונה לענין גמר המלאכה הן לענין עונת המעשרות דפרקין הא תליא רק בחנטה. והרמב\"ם לא הביא דין זה דאזלינן בתר חנטה רק בדרך שלילות בשם בהלכה ג' והחרובים אעפ\"י שחנטו דמשמע דבשאר אילנות אזלינן בתר חנטה וה' יאיר עיני:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות ב] <b>רי\"א. </b>הכי פליגי ג\"כ בפ\"ג(מ\"ה) דשבת:"
+            ],
+            [
+                "[אות ג] <b>בר\"ב ד\"ה לא הוכשר. ובמשקה העומד לצחצח. </b>וכ\"כ הר\"ש וקשה לי דהרי זה רק לאוקימתא דשבת (דף קמ\"ה ע\"א) גבי חולב לקדירה שיש בה אוכל דמשקה הבא לאוכל לאו כאוכל דמי אבל למאי דקי\"ל כר\"ח חולב אדם עז לקדירה דמשקה הבא לאוכל כאוכל דמי כמ\"ש הרי\"ף והרמב\"ם (פ\"ח דשבת) ע\"כ טעמא דת\"ק דהכא דלא הוכשר משום דכאוכל דמי ואפשר דר\"ש והרע\"ב ס\"ל כתוס' שם בשם ר\"ח דקי\"ל דאין הולכין לקדירה דכמשקה דמי. אחר כך ראיתי בהרשב\"א בחי' לשבת דגי' הגאונים דכ\"ע כאוכל דמי ע\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "[אות ד] <b>אוכלין ופטורין. </b>היינו עראי:",
+                "[אות ה] <b>שם בהרע\"ב ד\"ה מתקנים ודאי כו' ואסור. דמסתמא וכו'. </b>דהוי כאילו אמר לו שכבר נתחייב במעשר אלא שהוא עישר ואנו מאמינים אותו במה שאמר שכבר נתחייב במעשר לפיכך לא יאכלו מהם עראי שאין אנו מאמינים אותו במה שאומר שעישר הכ\"מ. (פ\"ה דמעשר):"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות ו] <b>ואם צירף חייב. </b>בפ\"ז דב\"מ (דף פ\"ח ע\"א) כתבו התוס' דהכא מיירי דאין הבעה\"ב רוצה ללקוט יותר מש\"ה הוי כנגמר מלאכתו אבל אם רצה ללקוט יותר אינו חייב. ומ\"מ בשכר פועל לכך ללקוט הרבה וקצץ לו מזונו' היכא דאינו אוכל מדינא חייב בצירוף ב' דלוקח דעתו אתאנה והוי כנגמר מלאכתו:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "[אות ז] <b>בתוי\"ט סד\"ה ובירושלים. קודם שיכנס לנוף. </b>ומ\"מ קשה לי דמהיכן הכרי' רש\"י כן דלמא מה דאמרי' בלא פדייה היינו כפשוטו דלא מצי לאכול בפנים בעיקרו בלי שפודה תחלה שם בעיקרו. דנהי דלא מצי לפדות שם להוציאו אבל מ\"מ י\"ל דיכול לפדות לאכלו שם. דבממנ\"פ אם תתפוס החומרא לדונו כבחוץ מהני הפדיה ואם תתפוס החומרא לדונו כבפנים ולא מהני הפדיה ממילא מותר לאכלו כיון דהוי כבפנים. ולא אזלינן בתר תרי חומרי דסתרי אהדדי לאסור לאכלו דהוי כמבחוץ והפדיה לא מהני דהוי כבפנים וצ\"ע:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "[אות ח] <b>בתי\"ט ד\"ה השולק. וצל\"ע. </b>ועי' בתי\"ט (פ\"ו מ\"ט) דנזיר:"
+            ],
+            [
+                "[אות ט] <b>במשנה תינוקות שטמנו. </b>לר' יוחנן דאמר שבת טובלת בכל ענין אפילו לא יחדו (הובא בתוי\"ט לעיל פ\"ב מ\"ג) הא דנקט הכא שטמנו תאנים לשבת לרבותא דאפ\"ה למ\"ש הוא דלא יאכל אבל בע\"ש שרי. הר\"ש בשם הירושלמי:",
+                "[אות י] <b>שם בהרע\"ב ד\"ה תינוקות. הניכרת מתוך מעשיהן. </b>היינו שליקטו עם דמדומי חמה. ירושלמי:",
+                "[אות יא] <b>שם בהרע\"ב ד\"ה וב\"ה. דכיון שיחדה לשבת. </b>והר\"ש כתב בדבר שאינה מיוחדת לה אין שבת טובלת כגון בפירות מוקצה אבל טובלת בכלכלה שנתייחדה לה עכ\"ל ולכאורה זהו לדעת ר\"ל אבל לדעת ר\"י בירושלמי וכדפסיק הרמב\"ם שבת טובלת אף בלא יחדו לשבת:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות יב] <b>בהרע\"ב ד\"ה המולל. וממעכן. </b>שמשפשפן ביד מל' הכתוב מולל ברגליו (משלי ו') :"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות יג] <b>[במשנה] לא ימכור אדם את פירותיו. </b>בירוש' מפרש לא ימכור שדהו משבאו לעונת מעשרות למי שאינו נאמן דעובר משום לפני עור. הר\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות יד] <b>הרע\"ב ד\"ה פטור. לא חשיב טעם גמור. </b>והרמב\"ן בחידושיו לב\"ב כ' לתרץ דשמרים לאו טבל הוא. ואינו אוסר מדין טבל כיון דפסולת אוכלים בעלמא הוא דאפילו בפסולת של תרומה שנינו (פי\"א מ\"ה דתרומות) המורסן מותר סובין של חדשות וכו' ורק כשמתמד השמרים ונעשים יין עכשיו הוא שנקבע למעשר מדין יין מש\"ה אינו חייב אלא בנתן ג' ומצא ד' דמקרי יין עיי\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "[אות טו] <b>בהר\"ב ד\"ה רכפא. שם מקום. </b>והרמב\"ם כתב עוד דנקרא כן על שם שהוא חריף מאד כשיקרב לעין האדם מדמעת דמעות הרבה ותרגום חשרת מים (שמואל ב' כ\"ב) רכפת מיא:",
+                "[אות טז] <b>שם סד\"ה ועדשים. לפיכך פטורים מן המעשרות. </b>וכ\"כ הרמב\"ם אבל הר\"ש כתב עפ\"י הירושלמי דדברים אלו אינם באים רק מחוצה לארץ. ולא חייבו חז\"ל פירות חו\"ל במעשר אלא אותן שדוגמתן בא\"י:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Vilna, 1908-1909",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002016147/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "תוספות רבי עקיבא איגר על משנה מעשרות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Tosafot Rabbi Akiva Eiger",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Tosafot Rabbi Akiva Eiger/Seder Zeraim/Tosafot Rabbi Akiva Eiger on Mishnah Orlah/Hebrew/Vilna, 1908-1909.json

@@ -0,0 +1,97 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Tosafot Rabbi Akiva Eiger on Mishnah Orlah",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002016147/NLI",
+    "versionTitle": "Vilna, 1908-1909",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "משניות דפוס ראם, ווילנא תרס\"ח",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "תוספות רבי עקיבא איגר על משנה ערלה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Tosafot Rabbi Akiva Eiger",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "[אות א] <b>במשנה פטור מן הערלה. </b>ואם אח\"כ חישב עליו לאכילה חייב בערלה וברבעי ומונה לו משעת נטיעה. ואם לא חישב עליו לאכילה עד סוף שנה ג' אינו חייב ברבעי דאין דין רבעי בלא ערלה ואם נטעו למאכל ואח\"כ חשב עליו לאחד מאלו חייב. ש\"ע (סי' רצ\"ד) והוא מהירוש':"
+            ],
+            [
+                "[אות ב] <b>במשנה נטעו . </b>להך לישנא דפ\"ק דחולין (דף י\"ז ע\"א) דהא דדרשי' ובתים מלאים כל טוב דבז' שכבשו אפילו כתלי דחזירי הותר להם הוא דוקא משלל של כותים אבל דידהו לא אשתרי. א\"ש הך דהכא. ולאידך לישנא דהתם דהכל אשתרי צ\"ל הא דקתני הכא חייב היינו לענין אם הצניעו הפירות עד אחר ז' שכבשו אסורים משום ערלה. טורי אבן בחי' לר\"ה (דף יב.): "
+            ],
+            [
+                "[אות ג] <b>במשנה אם יכול לחיות פטור. </b>עי' בתשובת רשב\"א ח\"ג (סי' רכ\"ה):"
+            ],
+            [],
+            [
+                "[אות ד] <b>במשנה אם הוסיף במאתים אסור. </b>ולהיפך ילדה ובה פירות שסיבך בזקינה אף שהוסיף וגדל בהיתר:"
+            ],
+            [
+                "[אות ה] <b>במשנה הרי זה לא ילקוט. </b>וכן בפ\"ט (מ\"ה) דתרומות: ",
+                "[אות ו] <b>ר' יוסי אומר אף יתכוין. </b>בגיטין (דף נ\"ד) בגירסא שלפנינו רי\"א אף המתכוין וכו' משמע דר\"י מיקל רק אם ביטל במתכוין דבטל אבל לא לבטל לכתחלה וכן נראה מלשון רש\"י שם עיי\"ש. אח\"כ מצאתי בפר\"ח (בס' מ\"ח) בחי' לגיטין שהקשה על הרמב\"ם שפסק דלכתחלה ילקט הא ר\"י לא אמר רק אף המתכוין דהיינו דיעבד ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות ז] <b>בהר\"ב ד\"ה בכפניות. רבי יוסי לטעמיה. </b>הוא תמוה הא בסוגיא דרפ\"ו דברכות מבואר להדיא דבשאר אילנות לא פליגי רבנן עליה ומוכחי לה התם ממתני' (דספ\"ד) דשביעית ע\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "[אות ח] <b>במשנה וצריך להרים. </b>מכאן ראיה לדעת הסוברים דתרומת מעשר של דמאי נותנה לכהן בחנם ודלא כדעת הטור ביו\"ד (סי' של\"א) דמוכרה לכהן דא\"כ למה צריך להרים הא האיסור נתבטל וגזל השבט ליכא דהא הדין דמוכרה לכהן כ\"כ בשער המלך (רפ\"ט מה' מעשר):",
+                "[אות ט] <b>בהר\"ב ד\"ה וצריך להרים. מפני גזל השבט. </b>ואם רצה אינו מרים ונותן דמיו לכהן. כ\"כ רש\"י בכורות (דף כ\"ב ע\"ב) ובתוס' שם ובהר\"ש (פרק ה' מ\"ב) דתרומות חלקו על רש\"י ז\"ל הובא בתוי\"ט שם:"
+            ],
+            [
+                "[אות י] <b>בתוי\"ט ד\"ה סאה תרומה. ותמיהני וכו'. </b>לענ\"ד דברי הר\"ש ברורים דהרי הכא אילו נפלו התרומה והערלה בב\"א היו מצטרפין לאסור כיון דהם מין אחד אלא בנפלו זא\"ז כיון דהראשונה נתבטלה מעלה את השניה וא\"כ היכא דלא היה בתחלה שיעור ביטול רק ע\"י נפילת הערלה פשיטא דהוי כנפלו בב\"א מש\"ה פירש הר\"ש דמותר רק לכהנים. ומה דקתני אח\"כ והערלה מעלה את התרומה מיירי באמת ע\"כ בגוונא אחרינא דבתחילה היה שיעור לבטל הערלה ונפל אח\"כ תרומה הרבה דליכא מאה כנגדו אלא בצירוף הערלה. והוא ברור בעזה\"י. גם דעת הרמב\"ם (פרק ט\"ז הי\"ז מהל' מ\"א) כהר\"ש אח\"כ מצאתי בעזה\"י שכונתי בזה לדעת הפרי חדש יו\"ד (סי' צ\"ט ס\"ק כ\"א):"
+            ],
+            [
+                "[אות יא] <b>בתו\"ח ד\"ה הר\"ב ד\"ה והערלה . </b>וקשה דהא יש לו וכו'. עי' בשער המלך (פט\"ו ה\"ה) מה' מאכלו' אסורות (דף קמ\"ה ע\"א):"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות יב] <b>במשנה שנפל תוך עיסת חטים. </b>אף דשאור בעיסה חלוק בשמא ובטעמא מ\"מ כיון דהעיסה ראויה להמתין ותעשה שאור מש\"ה מעכשיו הו\"ל מב\"מ. ר\"ן בשם הרמב\"ן. ויש לעיין ממה דאמרינן בסוגיא דע\"ז (דף ס\"ו ע\"ב) חמרא לגו חלא רבא אמר בנ\"ט דריחיה חלא וטעמיה חמרא חמרא הא מ\"מ סוף לירד למטה ולהפך היין בטעם לחלא:"
+            ],
+            [
+                "[אות יג] <b>תוי\"ט ד\"ה כגון. דכל מין בשא\"מ. </b>משמע דס\"ל דמחמץ ליכא אלא במין במינו והפר\"ח יו\"ד (סימן צ\"ח) הארי' להוכיח דמחמץ איכא גם במבשא\"מ וכמ\"ש הרע\"ב (מ\"ד) דמחמץ בתפוח שרסקו לתוך עיסה עי\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "[אות יד] <b>בהר\"ב ד\"ה ור\"ש מתיר. ברישא לא פליג. </b>תמוה לי על הר\"ב ותוי\"ט דשתיק ליה ולא השיגו. הא להדיא מבואר בפרק בתרא דע\"ז (דף ס\"ח) דלר\"ש אפילו נפלו בבת אחת מותר. דמה שממהרת להחמיץ זהו נעשה בצירוף השאור של חולין וס\"ל לר\"ש כיון דאיסור ואיסור אין מצטרפין כדאיתא בריש פירקין איסור והיתר מבעיא ואחר שעה שפעולת החימוץ מכל א' לבדו אז הוי נ\"ט לפגם עיי\"ש. וצ\"ע:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "[אות טו] <b>במשנה ידלק. </b>אע\"ג דתנן (במ\"ג (פט\"ו) [פי\"א] דתרומו') אין סופגין על הערלה אלא על היוצא מזיתים וענבים בלבד דשאר מי פירות הוי זיעה בעלמא וממילא דמותר לצבוע בהם ומכ\"ש במים דישורו בהם הקליפין צ\"ל הך דהכא באמת רק מדרבנן אסור. והא דדרשי' מקרא דלא יצבע היינו דקרא אתיא שלא יצבע בזיתים וענבים וביוצא מהם או בממשות עפרורית של הקליפין. או דדוקא פרי דערלה גמרינן פרי פרי מבכורים וממעט משקה דידהו אבל שומר לפרי דאתרבי מאת פריו את הטפל לפריו לא אמעיט משקה דידהו דליכא למעוטי מפרי דבכורים דבכורים ליתנהו בשומר לפרי כלל. תוס' בב\"ק (דף ק\"א ע\"א):",
+                "[אות טז] <b>שם בתי\"ט ד\"ה ידלק. דחזותא לאו מילתא היא. </b>ועי' (פ\"ג מ\"ב) דאהלות ובתוי\"ט שם ד\"ה אם מתכבסת וכו':"
+            ],
+            [
+                "[אות יז] <b>במשנה ידלק הבגד. </b>הא דלא קתני גם הכא נתערבו באחרים כולם ידלקו. עי' ברשב\"א (בתהה\"א דף קט\"ו) ובתוס' זבחים (דף ע\"ב ע\"א ד\"ה נתערבו) ובהר\"ש כאן משנה ו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות יח] <b>בתוי\"ט ד\"ה ידלקו. והשתא מעיקרא לאו קושיא וכו' יש להם דין יי\"נ ממש. </b>לענ\"ד הא דהתם רק בסתם יינם שרי זהו יין ביין. אבל חביות בחביות אפילו ביין נסך דאורייתא שרי למכור חוץ מדמי האיסור. והרי כולהו הנך דהכא דהוי יבש ביבש דמי לחביות בחביות ונכון:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות יט] <b>במשנה יורד ולוקח. </b>והא דאמר רנב\"י בע\"ז (דף לה ע\"ב) דאסרו גבינות העובדי כוכבים מפני שמעמידין אותם בשרף ערלה אף דספק ערלה בחו\"ל מותר כיון דאסור בארץ ואסרו גבינתם מחמת כן בארץ לא חלקו בגזירתם ואסרו אף בחו\"ל ריטב\"א קידושין (דף לח ע\"ב ד\"ה תנן התם) נ\"ל ביאור הדברים דגבינה דאין טעמו ידוע ומש\"ה כשיאכלו גבינה בחו\"ל יאכלו גם בא\"י דלא ידעו דיש בו חשש ערלה מש\"ה חמיר גבינה מפירות עצמן שהן ספק ערלה והנה מדכתבו התוס' בקידושין ובע\"ז (דף לה ע\"ב) דמההיא דרנב\"י הנ\"ל מוכח דערלה נוהג בשל עובד כוכבים ע\"כ דלא ס\"ל כהריטב\"א דהא ליכא ראיה די\"ל דס\"ל לרנב\"י כמ\"ד אין קנין לעובד כוכבים בא\"י ואסרו גבינתם בארץ ולא חילקו בגזירתם וא\"כ לתוס' ישאר קושיית הריטב\"א הנ\"ל. אמנם אחר כך ראיתי שהריטב\"א בקידושין (דף לו ע\"ב) הביא ג\"כ ראיה זו דתוס' דערלה נוהג בשל עובד כוכבים והא לדברי הריטב\"א הנ\"ל אין ראיה די\"ל דלא חלקו בגזירתם. ואפשר דדחיקא ליה להריטב\"א בזה דא\"כ יקשה לרנב\"י להנך תנאי דס\"ל דיש קנין לעובד כוכבים בא\"י אמאי אסרו גבינות עובדי כוכבים דמשמע דדינא דגבינות עובדי כוכבים לכ\"ע הוא. ומה דאמרי' שם בע\"ז כמאן כי האי תנא דתני וכו' אפילו תימא ר' יהושע י\"ל דבאמת הוא בדרך קושיא כמאן כי האי תנא וא\"כ לר\"י אמאי אסרו גבינות עובדי כוכבים:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Tosafot Rabbi Akiva Eiger/Seder Zeraim/Tosafot Rabbi Akiva Eiger on Mishnah Orlah/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,94 @@
+{
+    "title": "Tosafot Rabbi Akiva Eiger on Mishnah Orlah",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Tosafot_Rabbi_Akiva_Eiger_on_Mishnah_Orlah",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "[אות א] <b>במשנה פטור מן הערלה. </b>ואם אח\"כ חישב עליו לאכילה חייב בערלה וברבעי ומונה לו משעת נטיעה. ואם לא חישב עליו לאכילה עד סוף שנה ג' אינו חייב ברבעי דאין דין רבעי בלא ערלה ואם נטעו למאכל ואח\"כ חשב עליו לאחד מאלו חייב. ש\"ע (סי' רצ\"ד) והוא מהירוש':"
+            ],
+            [
+                "[אות ב] <b>במשנה נטעו . </b>להך לישנא דפ\"ק דחולין (דף י\"ז ע\"א) דהא דדרשי' ובתים מלאים כל טוב דבז' שכבשו אפילו כתלי דחזירי הותר להם הוא דוקא משלל של כותים אבל דידהו לא אשתרי. א\"ש הך דהכא. ולאידך לישנא דהתם דהכל אשתרי צ\"ל הא דקתני הכא חייב היינו לענין אם הצניעו הפירות עד אחר ז' שכבשו אסורים משום ערלה. טורי אבן בחי' לר\"ה (דף יב.): "
+            ],
+            [
+                "[אות ג] <b>במשנה אם יכול לחיות פטור. </b>עי' בתשובת רשב\"א ח\"ג (סי' רכ\"ה):"
+            ],
+            [],
+            [
+                "[אות ד] <b>במשנה אם הוסיף במאתים אסור. </b>ולהיפך ילדה ובה פירות שסיבך בזקינה אף שהוסיף וגדל בהיתר:"
+            ],
+            [
+                "[אות ה] <b>במשנה הרי זה לא ילקוט. </b>וכן בפ\"ט (מ\"ה) דתרומות: ",
+                "[אות ו] <b>ר' יוסי אומר אף יתכוין. </b>בגיטין (דף נ\"ד) בגירסא שלפנינו רי\"א אף המתכוין וכו' משמע דר\"י מיקל רק אם ביטל במתכוין דבטל אבל לא לבטל לכתחלה וכן נראה מלשון רש\"י שם עיי\"ש. אח\"כ מצאתי בפר\"ח (בס' מ\"ח) בחי' לגיטין שהקשה על הרמב\"ם שפסק דלכתחלה ילקט הא ר\"י לא אמר רק אף המתכוין דהיינו דיעבד ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות ז] <b>בהר\"ב ד\"ה בכפניות. רבי יוסי לטעמיה. </b>הוא תמוה הא בסוגיא דרפ\"ו דברכות מבואר להדיא דבשאר אילנות לא פליגי רבנן עליה ומוכחי לה התם ממתני' (דספ\"ד) דשביעית ע\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "[אות ח] <b>במשנה וצריך להרים. </b>מכאן ראיה לדעת הסוברים דתרומת מעשר של דמאי נותנה לכהן בחנם ודלא כדעת הטור ביו\"ד (סי' של\"א) דמוכרה לכהן דא\"כ למה צריך להרים הא האיסור נתבטל וגזל השבט ליכא דהא הדין דמוכרה לכהן כ\"כ בשער המלך (רפ\"ט מה' מעשר):",
+                "[אות ט] <b>בהר\"ב ד\"ה וצריך להרים. מפני גזל השבט. </b>ואם רצה אינו מרים ונותן דמיו לכהן. כ\"כ רש\"י בכורות (דף כ\"ב ע\"ב) ובתוס' שם ובהר\"ש (פרק ה' מ\"ב) דתרומות חלקו על רש\"י ז\"ל הובא בתוי\"ט שם:"
+            ],
+            [
+                "[אות י] <b>בתוי\"ט ד\"ה סאה תרומה. ותמיהני וכו'. </b>לענ\"ד דברי הר\"ש ברורים דהרי הכא אילו נפלו התרומה והערלה בב\"א היו מצטרפין לאסור כיון דהם מין אחד אלא בנפלו זא\"ז כיון דהראשונה נתבטלה מעלה את השניה וא\"כ היכא דלא היה בתחלה שיעור ביטול רק ע\"י נפילת הערלה פשיטא דהוי כנפלו בב\"א מש\"ה פירש הר\"ש דמותר רק לכהנים. ומה דקתני אח\"כ והערלה מעלה את התרומה מיירי באמת ע\"כ בגוונא אחרינא דבתחילה היה שיעור לבטל הערלה ונפל אח\"כ תרומה הרבה דליכא מאה כנגדו אלא בצירוף הערלה. והוא ברור בעזה\"י. גם דעת הרמב\"ם (פרק ט\"ז הי\"ז מהל' מ\"א) כהר\"ש אח\"כ מצאתי בעזה\"י שכונתי בזה לדעת הפרי חדש יו\"ד (סי' צ\"ט ס\"ק כ\"א):"
+            ],
+            [
+                "[אות יא] <b>בתו\"ח ד\"ה הר\"ב ד\"ה והערלה . </b>וקשה דהא יש לו וכו'. עי' בשער המלך (פט\"ו ה\"ה) מה' מאכלו' אסורות (דף קמ\"ה ע\"א):"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות יב] <b>במשנה שנפל ��וך עיסת חטים. </b>אף דשאור בעיסה חלוק בשמא ובטעמא מ\"מ כיון דהעיסה ראויה להמתין ותעשה שאור מש\"ה מעכשיו הו\"ל מב\"מ. ר\"ן בשם הרמב\"ן. ויש לעיין ממה דאמרינן בסוגיא דע\"ז (דף ס\"ו ע\"ב) חמרא לגו חלא רבא אמר בנ\"ט דריחיה חלא וטעמיה חמרא חמרא הא מ\"מ סוף לירד למטה ולהפך היין בטעם לחלא:"
+            ],
+            [
+                "[אות יג] <b>תוי\"ט ד\"ה כגון. דכל מין בשא\"מ. </b>משמע דס\"ל דמחמץ ליכא אלא במין במינו והפר\"ח יו\"ד (סימן צ\"ח) הארי' להוכיח דמחמץ איכא גם במבשא\"מ וכמ\"ש הרע\"ב (מ\"ד) דמחמץ בתפוח שרסקו לתוך עיסה עי\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "[אות יד] <b>בהר\"ב ד\"ה ור\"ש מתיר. ברישא לא פליג. </b>תמוה לי על הר\"ב ותוי\"ט דשתיק ליה ולא השיגו. הא להדיא מבואר בפרק בתרא דע\"ז (דף ס\"ח) דלר\"ש אפילו נפלו בבת אחת מותר. דמה שממהרת להחמיץ זהו נעשה בצירוף השאור של חולין וס\"ל לר\"ש כיון דאיסור ואיסור אין מצטרפין כדאיתא בריש פירקין איסור והיתר מבעיא ואחר שעה שפעולת החימוץ מכל א' לבדו אז הוי נ\"ט לפגם עיי\"ש. וצ\"ע:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "[אות טו] <b>במשנה ידלק. </b>אע\"ג דתנן (במ\"ג (פט\"ו) [פי\"א] דתרומו') אין סופגין על הערלה אלא על היוצא מזיתים וענבים בלבד דשאר מי פירות הוי זיעה בעלמא וממילא דמותר לצבוע בהם ומכ\"ש במים דישורו בהם הקליפין צ\"ל הך דהכא באמת רק מדרבנן אסור. והא דדרשי' מקרא דלא יצבע היינו דקרא אתיא שלא יצבע בזיתים וענבים וביוצא מהם או בממשות עפרורית של הקליפין. או דדוקא פרי דערלה גמרינן פרי פרי מבכורים וממעט משקה דידהו אבל שומר לפרי דאתרבי מאת פריו את הטפל לפריו לא אמעיט משקה דידהו דליכא למעוטי מפרי דבכורים דבכורים ליתנהו בשומר לפרי כלל. תוס' בב\"ק (דף ק\"א ע\"א):",
+                "[אות טז] <b>שם בתי\"ט ד\"ה ידלק. דחזותא לאו מילתא היא. </b>ועי' (פ\"ג מ\"ב) דאהלות ובתוי\"ט שם ד\"ה אם מתכבסת וכו':"
+            ],
+            [
+                "[אות יז] <b>במשנה ידלק הבגד. </b>הא דלא קתני גם הכא נתערבו באחרים כולם ידלקו. עי' ברשב\"א (בתהה\"א דף קט\"ו) ובתוס' זבחים (דף ע\"ב ע\"א ד\"ה נתערבו) ובהר\"ש כאן משנה ו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות יח] <b>בתוי\"ט ד\"ה ידלקו. והשתא מעיקרא לאו קושיא וכו' יש להם דין יי\"נ ממש. </b>לענ\"ד הא דהתם רק בסתם יינם שרי זהו יין ביין. אבל חביות בחביות אפילו ביין נסך דאורייתא שרי למכור חוץ מדמי האיסור. והרי כולהו הנך דהכא דהוי יבש ביבש דמי לחביות בחביות ונכון:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות יט] <b>במשנה יורד ולוקח. </b>והא דאמר רנב\"י בע\"ז (דף לה ע\"ב) דאסרו גבינות העובדי כוכבים מפני שמעמידין אותם בשרף ערלה אף דספק ערלה בחו\"ל מותר כיון דאסור בארץ ואסרו גבינתם מחמת כן בארץ לא חלקו בגזירתם ואסרו אף בחו\"ל ריטב\"א קידושין (דף לח ע\"ב ד\"ה תנן התם) נ\"ל ביאור הדברים דגבינה דאין טעמו ידוע ומש\"ה כשיאכלו גבינה בחו\"ל יאכלו גם בא\"י דלא ידעו דיש בו חשש ערלה מש\"ה חמיר גבינה מפירות עצמן שהן ספק ערלה והנה מדכתבו התוס' בקידושין ובע\"ז (דף לה ע\"ב) דמההיא דרנב\"י הנ\"ל מוכח דערלה נוהג בשל עובד כוכבים ע\"כ דלא ס\"ל כהריטב\"א דהא ליכא ראיה די\"ל דס\"ל לרנב\"י כמ\"ד אין קנין לעובד כוכבים בא\"י ואסרו גבינתם בארץ ולא חילקו בגזירתם וא\"כ לתוס' ישאר קושיית הריטב\"א הנ\"ל. אמנם אחר כך ראיתי שהריטב\"א בקידושין (דף לו ע\"ב) הביא ג\"כ ראיה זו דתוס' דערלה נוהג בשל עובד כוכבים והא לד��רי הריטב\"א הנ\"ל אין ראיה די\"ל דלא חלקו בגזירתם. ואפשר דדחיקא ליה להריטב\"א בזה דא\"כ יקשה לרנב\"י להנך תנאי דס\"ל דיש קנין לעובד כוכבים בא\"י אמאי אסרו גבינות עובדי כוכבים דמשמע דדינא דגבינות עובדי כוכבים לכ\"ע הוא. ומה דאמרי' שם בע\"ז כמאן כי האי תנא דתני וכו' אפילו תימא ר' יהושע י\"ל דבאמת הוא בדרך קושיא כמאן כי האי תנא וא\"כ לר\"י אמאי אסרו גבינות עובדי כוכבים:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Vilna, 1908-1909",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002016147/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "תוספות רבי עקיבא איגר על משנה ערלה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Tosafot Rabbi Akiva Eiger",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Tosafot Rabbi Akiva Eiger/Seder Zeraim/Tosafot Rabbi Akiva Eiger on Mishnah Peah/Hebrew/Vilna, 1908-1909.json

@@ -0,0 +1,242 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Tosafot Rabbi Akiva Eiger on Mishnah Peah",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002016147/NLI",
+    "versionTitle": "Vilna, 1908-1909",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "משניות דפוס ראם, ווילנא תרס\"ח",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "תוספות רבי עקיבא איגר על משנה פאה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Tosafot Rabbi Akiva Eiger",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "[אות ג] <b>תוי\"ט ד\"ה אלו דברים. והתוס' במס' חגיגה. </b>קשה לי הא מ\"מ מדאורייתא אין חילוק בין עין יפה לרעה. והרי מתני' לא חשיב רק דאורייתא כמו פאה וכנ\"ל. וביותר בממנ\"פ דאם בדרבנן מה צריך לן דיש חילוק בין עין יפה לעין רעה הא בפשוטו ניחא. דמדרבנן יש לו שיעור דלא יפחות מאחד מששים ובדאורייתא ל\"ש דיש חילוק בין עין יפה לרעה וצלע\"ג:",
+                "[אות ד] <b>שם בא\"ד דפאה נמי דכותה וצ\"ע. </b>אף דהתוי\"ט כתב בפרקין ד\"ה אם שייר וכו' בשם הר\"ש דאם שייר במחובר אף דנתן כבר שיעור פאה יכול להוסיף ופטור ממעשר. היינו דוקא אם נתן תחלה מתחלת השדה או מאמצעה אבל אם נתן כשיעור בסוף השדה א\"י להוסיף כמ\"ש הר\"ש להדיא וכן מדוקדק לשון התוי\"ט בדבור הסמוך במ\"ש ומיהו היכא דנתן פאה כדינו בסוף שדהו. והוא ברור ולחנם השיג הפר\"ח בס' מ\"ח על התי\"ט בזה:",
+                "[אות א] <b>בהר\"ב ד\"ה וגמ\"ח. כגון בקור חולים. </b>והא דלא תני כיבוד או\"א משום דאי בגופו בכלל גמ\"ח הוא ואי בממונו למ\"ד משל אב היינו בגופו אבל למ\"ד משל בן קשה ושמא למטה יש לו שעור אפי' מדאורייתא. (הר\"ש):",
+                "[אות ב] <b>שם בא\"ד אבל גמ\"ח דבממונו. </b>והר\"ש כתב דלמאי דמפרשינן דמתני' מיירי בדאורייתא מיירי גם בממונו. ומדברי תוס' חדשים מבואר דמפרש כוונת הר\"ש דמדאורייתא אין לו שיעור למעלה. ולענ\"ד הא מתני' חשיב רק מה שאין לו שיעור גם למטה דהרי בחולין אומרים דהא דקתני במתני' פאה היינו מדאורייתא דאילו מדרבנן יש לו שיעור דהתנן אין פוחתין לפאה מששים. והא מ\"מ למעלה אין לו שיעור אע\"כ דאין לו שיעור היינו לגמרי אפילו למטה וכ\"כ הר\"ש להדיא. אבל לענ\"ד כוונת הר\"ש דמדאורייתא גם למטה אין לו שיעור דמה דדרשו בספרי עשר תעשר לרבות פרקמטיא היינו אסמכתא בעלמא. וזה ברור לענ\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות ה] <b>וגידוליו מן הארץ. </b>התוס' בנדה (דף ג' ע\"א) כתבו דכמו דמגיה הש\"ס בברכות (דף מ' ע\"ב) תני על דבר שאינו יונק מן הארץ. ה\"נ צריכין להגי' כאן במתני' ויונק מן הארץ דבזה ממעט שפיר כמהין ופטריות דמירבא רבו מארעא ולא ינקי:",
+                "[אות ו] <b>שם ומכניסו לקיום. </b>ובמכניסו לקיום ע\"י דבר אחר פליגי אנשי יריחו וחכמים בפסחים (פ\"ד משנה ח') הר\"ש וצ\"ע שהשמיטו הרמב\"ם:",
+                "[אות ז] <b>בהרע\"ב ד\"ה ולקיטתו כאחד. למעוטי תאנה. </b>מזה קשה לי דברי התוס' ברכות (דף לה ד\"ה דבר שאין וכו') שכתבו בפשיטות דכל שבעת המינים חייבים בפאה וכן בכל האילנות והרי תאנה א\"ח בפאה אח\"כ מצאתי בעזה\"י בפ\"י שהקשה כן. גם סותרים דבריהם הנ\"ל למ\"ש תוס' בפ\"ק דר\"ה (דף י\"ב ע\"א) דמדאורייתא ליכא חיוב פאה רק מתירוש ויצהר וכ\"כ הר\"ש בפרקין:",
+                "[אות ח] <b>בתוי\"ט ד\"ה ומכניסו לקיום. למעוטי ירק. </b>דברי הר\"ש דכאן לחלק בין פאה דלא חייבו חז\"ל בירק ובין מעשרות דחייבו חז\"ל בירק כתבם התוי\"ט לקמן (פ\"ח מ\"ד):",
+                "[אות ט]"
+            ],
+            [
+                "[אות י] <b>בהרע\"ב ד\"ה האוג. ולאו דוקא אלו. </b>דהא איכא בנות שוח דלקיטתן כא' כדמוכח פ\"ק דר\"ה הר\"ש במתניתין הקדום:"
+            ],
+            [
+                "[אות יב] <b>בהרע\"ב ד\"ה לעולם. פטורה מן המעשרות. </b>והטעם דפאה פטור ממעשרות ג\"כ ילפינן מקרא דובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך יצא פאה דיש לו חלק ונחלה עמך אם הלוי עני דיש לו חלק בפאה כן כתב הרא\"ש וכן כתבו התוספות בבא קמא (דף כ\"ח ע\"א) דבור המתחיל זה וזה. ומכל מקום הפקר לעניים ולא לעשירים לא מצינן למיפטר מטעם זה דלב\"ה (לקמן רפ\"ו) דהפקר לעניים אינו הפקר כלל ואף אם זכה בו העני חייב להחזיר ואין ללוי חלק ונחלה עמו. הר\"ש:",
+                "[אות יא] <b>מתני' דברי רע\"ק. </b>קאי על ונוטל מן הגורן וזורע. וע\"ז אמר הרע\"ב דאין הלכה כר\"ע ועיין תוי\"ט (פ\"ה מ\"א דמעשרות):",
+                "[אות יג] <b>בהרע\"ב ד\"ה עד שימרח. אלא הפאה הנטלה קודם המרוח. </b>ואפילו למאן דאית ליה ברירה כל זמן שלא הפריש פאה ולא בררה היה הכל שלו ונתחייב הכל במעשר ושוב לא יפטור תוס' ב\"ק (דף צ\"ד ע\"א). והר\"ש בפרקין (מ\"ג) כתב והאי דמעשר ונותן לו ואפילו מיפטר מדאורייתא מחייב מדרבנן כדאשכחן בפרק כיצד מברכין (דף מ') הלקט והשכחה והפאה שעשאן לגורן הוקבעו עכ\"ל. וכ\"כ רש\"י שם ב\"ק וז\"ל מרחו מעשר ונותן לו כדי שלא יפסיד העני שאילו היה נותנו קודם מירוח אע\"פ שעני מצרף לקט שכחה ופאה הרבה ועושה מהן כרי פטור מן המעשרות שהרי הפקר הוא אבל עכשיו שנתמרח ביד בע\"ה נתחייב במעשר דהכי אמרינן במס' ברכות לקט שכחה ופאה שעשאן בגורן הוקבעו עכ\"ל:",
+                "[אות יד] <b>בהרע\"ב ד\"ה ונותן משום הפקר. אין ההפקר ההוא פוטר מן המעשר. </b>לדעת ר\"ת (פ\"ז דב\"מ) דלוקח קודם מרוח חייב במעשר ולוקח לאחר מירוח פטור מה\"ת ניחא הא דצריך קרא לפטור הפקר אפילו קודם מרוח. ולאחר מרוח דחייב הכא בהפקר באמת רק מדרבנן. אבל מה\"ת אינו חייב דהזוכה מן ההפקר הוי כמו לוקח. ולאינך פוסקים דסברי בהיפוך דלוקח קודם מרוח פטור מה\"ת ולאחר מרוח חייב. א\"כ הא דהכא הפקר אחר מרוח חייב היינו מדאורייתא והא דאיצטריך קרא לפטור הפקר קודם מירוח ולא פטרי' מדין לוקח היינו לענין אם חזר הבעה\"ב וזכה בו כדאיתא בב\"ק (דף כ\"ח ע\"א) דכה\"ג חייב בפאה וכו' ופטור מן המעשרות כך למדתי מדברי הר\"ש דכאן:",
+                "[אות טו] <b>המקדיש ופודה. </b>עי' בתוס' ב\"מ (דף כ\"א ע\"ב) ד\"ה ופטורות ובפ\"י שם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "[אות טז] <b>בר\"ב ד\"ה הנחל. נהר. </b>מלשון נחלי מים אבל אין לפרש מלשון נחל איתן דא\"כ היינו בור. כ\"כ הר\"ש. אבל הרא\"ש כתב דאפשר לפרש נחל איתן דהוי טפי מבור דאין עשוי לזרוע ומשום סיפא דאין מפסיקין לאילן תנייה והרשב\"ם ב\"ב (דף נ\"ה) כתב ג\"כ הנחל כנחל איתן קרקע מלא צרורות ואבנים שא\"ר לזריעה. ועי' (פ\"ט מ\"ח) דסוטה ובתוי\"ט שם ובפסחים (דף נ\"ג ע\"א) סי' לנחלים קנים נ\"מ לנחל איתן משמע כהרמב\"ם דנחל איתן היינו מקום מים שדרך לגדל שם קנים:",
+                "[אות יז] <b>בהר\"ב ד\"ה וזרע אחר. מענית המחרישה. </b>וכתב הרא\"ש וז\"ל ונ\"ל שצריך שיהא אורך ההפסק מקצה שדהו אל קצהו שלא ישאר בו כדי שיעבור הבקר וכליו דהיינו ארבע אמות בלי הפסק דכיון שהמחרישה יכול לעבור משדה לשדה בלי הפסק חשיב כשדה אחת עכ\"ל:",
+                "[אות יח] <b>בר\"ב ד\"ה והקוצר לשחת. וקוצרים אותו להאכיל לבהמות. </b>משמע דוקא לבהמה אבל קוצר קודם שהביא שליש לאדם דהיינו לקליות הוי התחלה דקצירה והיינו ממש כדסבר ר\"י (פ\"י מ\"ח) ��מנחות. אבל באמת תמוה לי דהא במנחות שם אמרי' להדיא דע\"כ ר\"מ לאו בשיטת ר\"י אמרה דאימר דשמעת ליה לר\"י לבהמה אבל לאדם מי שמעת ליה. ופירש\"י שם ור\"מ אפילו בקוצר לאדם מדלא קתני והקוצר לבהמה וצ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "[אות כ] <b>בתוי\"ט ד\"ה שאינה. וקוצר מכאן ומכאן מפסיק. </b>ובפר\"ח בס' מים חיים כ' דעיקר הגירסא אינו מפסיק ואם לאו מפסיק והיינו כהרע\"ב:",
+                "[אות יט] <b>בר\"ב ד\"ה הוא נותן. הואיל והם נעדרים. </b>ולשון אע\"פ דנקט במתני' הוא קצת דחוק דהא אדרבא מזה הטעם הוא דאין מפסיקין. והרמב\"ם בפי' תיקן קצת דבא לומר אע\"פ שאין הבקרים יכולין לחרוש אותה ונשאר בור מ\"מ אין מפסיק עי\"ש באורך. והרמב\"ם לנפשיה כ' פי' אחר שהוא מקום שאינו מישור ויש בה תלוליות ומקום א' גבוה ומקום א' נמוך. ואמר מתני' אף על פי שא\"א לחורש לבקוע אותה בכלי המחרישה במענה א' אבל חורש אותה מקומות מקומות מ\"מ אין לחשוב אותה מוחלקת להפריש פאה מכל הר וגבע אלא נותן פאה אחת לכל מפני שכל הזרע מחובר. וכ\"כ הרמב\"ם בחבורו:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "[אות כא] <b>כל הרואין זא\"ז. </b>היינו שאדם עומד בצד חרוב זה וחבירו עומד בצד חרוב זה ורואים זא\"ז כ\"כ הרמב\"ם. והראב\"ד כתב שראיה זו היא שאדם עומד בראש חרוב זה ורואה החרוב שבצד אחר. ואם היו ג' אילנות החיצונים רואים את האמצעי והחיצונים אינם רואים זא\"ז נותן מן החיצונים על האמצעי ומאמצעי על החיצונים אבל לא מן החיצונים מזה על זה. ירושלמי:"
+            ],
+            [
+                "[אות כב] <b>תוי\"ט ד\"ה עשאן גורן. וז\"ל הירושל' קצר. </b>בפר\"ח בס' מ\"ח בחי' להרמב\"ם (פ\"ג הט\"ו) כתב שפי' הירושלמי דאם קצר ח\"א וח\"ש לעשותן גורן א' ונמלך ועשאן ב\"ג נעשה הכל כב' מינין בין הקציר ובין הקמה וא\"י להפריש מזה ע\"ז כ\"א מאגדו לאגדו ומשחמתית לשחמתית אבל אם קצר ח\"א וח\"ש לעשות ב\"ג ונמלך ועשאן גורן אחת כל הקציר נעשה מין אחד וכן כל הקמה ואינו יכול להפריש מן האגדו שלבסוף על השחמתית שבתחלה אבל יכול להפריש מן האגדו שבסוף על האגדו שבתחלה וכן מן השחמתית על השחמתית שבקמה אבל לא מאגדו שבקמה לשחמתית שבתלוש וכן בהיפוך עי\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "[אות כג] <b>בר\"ב ד\"ה שדה. ולא שקצרו פועלי כותים. </b>כ' הפר\"ח בס' מים חיים דמסתברא אף שאינם פועלים כותים כל שקצרוהו לצורך הישראל אף בלא ידיעתו חייב בפאה ועיין (פ\"א הי\"א מהל' תרומות) בכ\"מ ד\"ה כתב בא\"ח:",
+                "[אות כד] <b>בר\"ב ד\"ה קרסמוה גמלים. קנה השבולת מלמטה. </b>ואם קרסמוה באמצע אינו מפסיק אא\"כ חרש. ברייתא מנחות (דף ע\"א) ופסקה הרמב\"ם:",
+                "[אות כה] <b>בר\"ב ד\"ה קרסמוה. לשון יכרסמנה. </b>וכן הוא בפ\"ב מ\"ג דשביעית:"
+            ],
+            [
+                "[אות כו] <b>קצר חציה. </b>ואם מכר חציה וקצר חציה זה נותן פאה לעצמו. ואם התחיל לקצור ואח\"כ מכר חציה מהנשאר במחובר הבעל השדה נותן פאה לכל כן מתבאר ממתני' דלקמן פרק הסמוך (מ\"ה):",
+                "[אות כז] <b>שם הפודה מיד הגזבר. </b>בעודו במחוב' קודם קצירה עי' לקמן (פ\"ד מ\"ז):"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "[אות כח] <b>בר\"ב ד\"ה שבין הזיתים. ונקט זיתים. </b>דלב\"ש אפילו אילנות שא\"ח בפאה מפסיקין כדאיתא בירוש'. הר\"ש:",
+                "[אות כט] <b>בר\"ב ד\"ה ב\"ש. שלא בשביל האילנות נעשו המלבנות. </b>ומיירי שיש הפסק בור כשיעור ג' תלמים כדלעיל (רפ\"ב) והכא כשיש אילנות רצופים לא הוי הבור הפסק דהא דזרע מלבן ומלבן ולא זרע כאחד משום הפסק אילנות עשה כן כך ביאר הלח\"מ. ועיין בהראב\"ד והר\"ש שהיה להם גירסא מהופכת בירו' דבמרוחקות מודו ב\"ש דאין הפסק האילנות ניכרת כ\"כ. ובמקורבות ביותר מודו ב\"ה דהוי הפסק:"
+            ],
+            [
+                "[אות ל] <b>בר\"ב ד\"ה שהוא נותן. משום דלזרע עבידי. </b>כדתנן (פ\"ג מ\"ב) דכלאים. חרדל מין זרעים. ובפ\"ד מ\"ה דמעשרו' השבת מתעשרת זרק וירק. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "[אות לא] <b>בר\"ב ד\"ה המדל. לפי שתקנת הנשארים הוא. </b>ואפשר דהטעם דירק בעלמא הוא ועדיין לא הגיע לחיוב פאה ושאני מגמר לקליות דמכניסו לקיום ע\"י שמייבשים אותם לקליות אבל הנך בצלים דלא גמרו כ\"צ נרקבים ואין מכניסן לקיום. הר\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "[אות לב] <b>לקח זה צפונו. </b>אע\"ג דאילן א' הוא כיון דמתחלה לקח זה צפונו וזה דרומו ולא היו שותפים מעולם. אבל אחין שחלקו האילן נותנים פאה א' מדלא תני דין אילן באחין שחלקו. הרא\"ש:",
+                "[אות לג] <b>בר\"ב ד\"ה המוכר קלחי אילן. שרשי צמחים. </b>והרמב\"ם (פי\"ג הי\"ח מהלכות מ\"ע) מפרש שמוכר מקומות מקומות משדהו לאנשים הרבה ונותן פאה מכל אחד וא' היינו שכל אחד מהלוקחים נותן פאה אחד מחלקו ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "[אות לד] <b>בתי\"ט ד\"ה העושה סאתים. בפרק המקבל. </b>(דף ק\"ה ע\"ב). ומ\"ש אלא דלפירוש רש\"י דהתם. עיין במהרש\"א שם שדחק ליישב דברי רש\"י שיהיה מתקיים בידינו דסאתים דחצר המשכן היינו לפי הזריעה עיי\"ש:",
+                "[אות לה] <b>בתי\"ט ד\"ה כל שהוא. וכן בסמ\"ג דלאו דוקא. </b>היינו שצריך לקצור קצת לעצמו. והטעם דמקודם לזה לא נתחייב השדה בפאה כמ\"ש התי\"ט ברפ\"ק. ובפר\"ח בס' מ\"ח בחידושיו להרמב\"ם (בפ\"ב הי\"א מהמ\"ע) דקדק מלשון הרמב\"ם אף במי שקצר כל שדהו אינו יכול ליתן כל הקציר משום פאה עי\"ש: ",
+                "[אות לו] <b>בא\"ד וריב\"ב דקדים ליה. </b>הפר\"ח בס' מ\"ח כ' דליתא דלא קדים ליה אלא בדור אחד היה ובשבת ר\"פ הזורק איתא א\"ל ריב\"ב רע\"ק וכו': ",
+                "[אות לז] <b>בתי\"ט ד\"ה ובבכורים. מן האדמה אשר נתת לנו. </b>מחשב עוד הראיון דמי שאין לו קרקע פטור מן הראיה דכתיב ולא יחמוד איש את ארצך. הובא בהר\"ש. והכי איתא בפסחים (דף ח' ע\"ב) מימרא דר' אמי. ובמ\"ל פ\"ב מהל' חגיגה תמה על השמטת הרמב\"ם דין זה: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "[אות לח] <b>בהר\"ב ד\"ה הכותב כל נכסיו. הרע\"ב הוסיף תיבת כל. </b>עיין ברשב\"א ור\"ן (פ\"א דגיטין) שכתבו דאם לא כתב בלשון כל נכסי אין העבד בכלל. כיון שנותן להעבד. אבל בנותן לאחר אף שכתב רק נכסי לפלוני גם עבד בכלל:",
+                "[אות לט] <b>בהרע\"ב ד\"ה שייר. דלא פלגינן דיבורא. </b>תמוה לי טובא. הא בפ\"ק דגיטין מסקינן דלכ\"ע פלגינן דיבורא וטעמא דת\"ק משום דלא כרות גיטא הוא וצ\"ע. ובאמת גם על רש\"י יש לתמוה כן דבגיטין (דף מ\"ב ע\"א) כתב רש\"י הטעם משום דלא פלגינן דיבורא. אמנם כתבתי בחידושי ליישב למה דס\"ל לרש\"י בשמעתין דלאו כרות גיטא היינו כיון דנחית לשיורא ואיכא למימר דשייר גם להעבד לאו כריתות הוא. באור הדברים דאף דודאי ראוי לומר דמה דשייר שייר ומאי דלא שייר לא שייר ולקושטא דמילתא לא דנין דשייר להעבד כדמוכח מלישנא דלאו כרות גיטא ולא קאמר בפשוטו דדלמא שייר להעבד. וגם בעלמא בכל שטרי מתנות אם שייר דבר ידוע דפשיטא דקנה השאר. אלא בגט בעי כריתות מוכח דלא יהא נדנוד ספק בלשון השטר וכיון דאיכא לספוקי קצת דשיירו אין עליו שם כריתות. וכיון שכן היה קשה לרש\"י באותו סוגיא (דף מ\"ב) דמאי פריך רפרם דלמא האמת דאנן מפרשינן דעבדי היינו עבדי שהיה כבר אבל מ\"מ כיון דיש מקום לספק קצת דמשייר אותו במה דקורא אותו עבדי לא הוי כריתות מבורר ומוקי ברייתא דל\"ק עצמו כרבנן דהכא דבעינן כריתות מבורר.לזה הוכרח רש\"י דרפרם ס\"ל כרב אדא בר מתנה דטעמא דת\"ק משום דל\"פ דיבורא מש\"ה פריך שפיר כיון דלר\"ש מוכח דעבדי היינו עבדי שהיה כבר ה\"נ לרבנן כיון דפלוגתייהו רק לענין פלגינן דיבורא. ובזה ניחא דאיך באמת יתרץ ר\"א קושית רפרם ממתניתין ערוכה וגם אמאי ל\"א תיובתא דר\"א והיינו דר\"א לשיטתיה דמפרש בפ\"ק משום דלאו כרות גיטא הוא ליתא לפירכת רפרם די\"ל דלשון עבדי תלי' בפלוגתא דר\"ש ורבנן ודו\"ק. והנה במה דאמרי' דהטעם משום דלאו כרות גיטא כתב הרי\"ף לפרש כיון דיש זכות להאדון בשטר זה במה דנכתב בו חוץ מקרקע הוי כאילו השטר עדיין אגוד בו ולא מקרי כריתות. ולפ\"ז גם במפורש עצמך וכל נכסי חוץ מקרקע פלוני לא מהני. וקשה לי מסוגיא דגיטין (דף מ' ע\"א) דאמר לה צאי והתקדשי בו דמ\"ס יש בלשון הזה לשון שחרור. הא מ\"מ כתב זה הוא ג\"כ זכותו דהאדון דמתקדשת אליו בזה ולא מקרי כריתות. ונראה לענ\"ד דדוקא הכא דאילו כתב כל נכסי בלא שיור ואח\"כ רצה העבד להקנות לרבו לחזרה איזה קרקע בשטר היה העבד כותב שטר לרבו כדין כל מוכר דכותב שטר ללוקח. א\"כ במה דכתוב בו חוץ מקרקע פלוני הוי ע\"ז כמו שטר מהעבד לרבו ויש זכות לרבו בשטר זה כאילו היה שטרו זה מקרי אגידא ביה. אבל בקידושין דגם שטר קידושין הבעל כותב לה א\"כ כל השטר כולו לשון השחרור ולשון הקידושין לכל היא בעהש\"ט. לא מקרי אגיד ביה אף דהקידושין זכות לו. אבל אין לו שייכות בגוף השטר דהא גם בקידושין הוא שטר שלה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות מ] <b>בהרע\"ב ד\"ה קמה ופדה עומרים. ולענין שכחה פליגי. </b>קשה לי דנראה דר\"י מודה בפדה עומרים כיון דבשעת העמור היה דהקדש וכדדייק לישנא דר\"י לעיל שאין השכחה אלא בשעת העמור וכמ\"ש הרע\"ב שם ובשעת עמור מיהא גר היה משמע דבנתגייר אחר העמור פטור. ואדרבה מדנקט המתני' ופדה עומרים ולא נקט ופדה הקציר היינו דנקט מה שהוא לכ\"ע. והרמב\"ם בפי' המשנה כתב ואם הקדיש קמה וקצר הגזבר ועשאן עומרים ואח\"כ פדאן לא יתחייב אפילו בשכחה וזה דעת החכמים עכ\"ל ותמוה אמאי דקדק ועשאן עומרים ואח\"כ פדאן הא גם בפדה קודם שעשה העומרים פטור לרבנן כיון דבשעת הקצירה היה דהקדש ולא היה בו דין שכחת קמה. והרמב\"ם בחיבורו כתב באמת קצר הגזבר ואח\"כ פדאה פטורה ומתני' דנקט ופדה עומרים צ\"ל דנקט מה דהוא לכ\"ע וכנ\"ל וצ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "[אות מא] <b>שבשעת חובתן היו פטורים. </b>אף דבלא המרוח ג\"כ היה אסור לאכול קבע. י\"ל כיון דאפשר לבא לידי חיוב לכשיתמרח אבל מרחו הקדש דלעולם לא יבא לידי חיוב מותר לאכול קבע. והתוס' במנחות (דף ס\"ז ע\"ב) שכתבו הטעם דמשום פסידא דהקדש אוקמי רבנן אדאורייתא. היינו למה דרצו לומר דמרוח כותי אינו פוטר לענין אכילת קבע דהוי כלא נתמרח כלל מש\"ה הוצרכו לטעם הנ\"ל בהקדש. אבל למה דמסקו דמרוח כותי ג\"כ פוטר אפילו מקבע צ\"ל דהטעם כפי' הנ\"ל כיון דלעולם לא יבא לידי חיוב. וכעין זה כתבו התוס' שם לענין הכניסה במוץ:"
+            ],
+            [
+                "[אות מג] <b>בתוי\"ט ד\"ה ר' אליעזר. או אף בעל השדה עצמו. </b>לענ\"ד תמוה דאיך שייך לומר בזה מגו דאי בעי מפקיר לנכסיה ולא הוי בעל השדה הא מ\"מ בשעת שקצר היה בעל השדה ונאסר לו ליטול ��מה בכך שהפקיר עתה הא כבר מוזהר בלא תלקט והשקלא וטריא דתוי\"ט לקמן (פ\"ה מ\"ה) בפי' הסוגיא דמפקיר כרמו והשכים ובצרו דמקרי בעל השדה י\"ל דדוקא בבצרו לזכות גם בשדה. זה תמוה דאף אם נימא כן דבאינו חוזר משדה לא מקרי בעל השדה היינו בהפקיר השדה קודם קצירה דבעידן קצירה לא היה בעל השדה ולא חל עליו חיוב דלא תלקט. אבל הכא אם מפקיר נכסיו עתה מ\"מ כיון דבשעת קצירה לא היה הפקר ובעידן חיובא דמתנות עניים היה בעל השדה קיימא האזהרה דלא תלקט:",
+                "[אות מב] <b>בהר\"ב ד\"ה אלא אם כן הפקיר. אין קנין לעובד כוכבים. </b>בגיטין (ספ\"ד) משני די\"ל דיש קנין ומיירי בשדה ישראל ולקטינהו כותי. ואף דבלא\"ה מפקרי וקיימי. נהי דמפקרי אדעתא דישראל אדעתא דכותי מי מפקרי. ונתקשיתי הא מ\"מ כיון שנעשה לקט נעשה הפקר ופקע ממנה חיוב מעשר. והכותי שנטלו גזל את העניים. אבל מאיזה טעם יפקע מזה כח ההפקר ויחול עליו חיוב המעשר וראיתי במ\"ל (פ\"ב מהלכות תרומות) ה\"ט דהוכיח מזה דפאה לא מפטרא משעה שהניח פאה אלא משעה שזכו בו העניים. ואם לקחה עשיר חייב במעשר כמו בלקחה כותי. וכתב עלה וכ\"ת תקשה משבולת של לקט שנתערבה בגדיש דצריך להביא ב' שבלים וכו' כי היכי דלא לפרוש מחיוב על הפטור והא לא נפטרה עד אחר שבא ליד העני. ואף השבולת לקט חייב במעשר. ל\"ק דשאני לקט מפאה דתליא בדעתו של בעה\"ב עכ\"ל. ותמהני הא לפי הראיה שלו לענין פאה מסוגיא הנ\"ל מזה עצמו מוכח דגם לקט לא מפטר עד שזכו בו עניים הא במשנתינו נקט גם לקט דחייב במעשרות אא\"כ הפקיר וקושייתו מב' שבלי' במחכתה\"ג לענ\"ד לק\"מ דגבי שבולת דהבעה\"ב אינו רוצה להחזיק בלקט בגזילה אלא שנתערבה בגדיש ומקודם שמזכה להעני בכל הגדיש א\"י לקרוא שם על השבולת ההוא. דהא של עניים הוא ואינו שלו ולאחר שמזכה להעני בגדיש או שהבעה\"ב זוכה בשביל העני. או שעשו שאינו זוכה כזוכה. ממילא כיון דזכה בו העני מפטר ממעשר. ואך ביסוד דינא דהמל\"מ דלא מפטר עד שיזכה בו העני אינו מובן. דהא טעמא דפאה ולקט דפטור ממעשר דילפינן מקרא דובא הלוי וכו' יצאו אלו דיש לו חלק ונחלה עמך דאם הלוי עני יש לו חלק בהם וכמש\"ל (פ\"א מ\"ו). א\"כ מיד שנעשו פאה ולקט שייך טעם זה ומפטרו. ועתה זכני ה' לספר ריטב\"א גיטין. ומצאתי שעמד בזה והעלה דמיירי במקום דליכא עניים. ואינו ראוי לבוא לשם עניים מש\"ה אין לו דין הפקר דהא א\"א למזכי בהו עי\"ש. ובסוגיא הנ\"ל קשה לי אמאי לא מוקי בפשוטו שמביא שליש ביד ישראל והכותי קנהו אח\"כ וקצר והניח פאה ולקט. דבכה\"ג אף למ\"ד אין קנין מחייב במעשר כדקתני להדיא בברייתא שהובא שם. וכ\"כ התוס' (גיטין כ\"ג ע\"ב) עלה דמתני' (ספ\"ב דתרומות) עי\"ש וצ\"ע:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "[אות מד] <b>רמ\"א הכל לעניים. </b>במרדכי חולין הקשה דניזיל בתר רובא ונימא דכל דפריש מרובא פריש שהוא מהקמה של בעה\"ב והא ברובא דאיתא קמן ר\"מ מודה. ותירץ רבינו ברוך דה\"ט דגלי קרא עני ורש הצדיקו צדק משלך ותן לו ומה שתירץ שם עוד כבר תמהו בזה המל\"מ (פ\"א הי\"ד) מהלכות טומאת משכב ומושב. ובטורי אבן בר\"ה באבני מלואים בדף י\"ד ד\"ה ונהג ב' עשורים עי\"ש:",
+                "[אות מה] <b>בתוי\"ט ד\"ה שספק לקט לקט. דאע\"ג דס\"ל נמי שספק לקט לקט. </b>וכ\"כ התוס' חולין (דף קל\"ד) דפרכת הש\"ס על מתני' דשם דגר שנתגייר אם ספק פטור ממתני' דהכא. דגם מדרבנן פריך דס\"ל ג\"כ דספק לקט לקט אלא דס\"ל דהתחתונים כיון דנוטין להשחיר בודאי מישן הוא ע\"ש. ודלא כפירש\"י שם דהפרכא בדרך סתם מתני' ר\"מ. ולשטת רש\"י קשה דאמאי פרכינן בדרך סתם מתני' ר\"מ ולא פרכינן יותר סתמא אסתמא דמתניתין דפאה (פ\"ז מ\"ד) אם ספק לעניים. ונראה בפשוטו בכוונת תוס' הנ\"ל דמפשט פשיטא להו כן דרבנן ס\"ל ג\"כ ספק לקט לקט מדס\"ל העליונים לעניים והא פשיטא דעליונים אפשר דמן הקמה הביאו מחדש. ולרש\"י הנ\"ל באמת קשה טובא למה עליונים לעניים. והנה דברי הכ\"מ שהביא התי\"ט בדבור זה בטעמא דהרמב\"ם דפסק כר\"מ דהכי משמע מסוגיא דפ' הזרוע. בהכרח צ\"ל דהרמב\"ם לא יסבור כהתוס' וגם פרש\"י דחיקא ליה דהפרכא יהיה מסתם מתני' ר\"מ אע\"כ דהלכה כר\"מ ופרכינן מכח ההלכה. ובאמת אם ננקוט דלא כהתוס' הו\"ל להכ\"מ לומר ביותר דטעמא דפסק כר\"מ משום דהוי מחלוקת ואח\"כ סתם מכח סתמא דפרק ז' (מ\"ד). ומכל מקום סידור דברי התוי\"ט צ\"ע דבתחילה נקט בפשיטות גמור דגם רבנן ס\"ל ספק לקט לקט אלא דס\"ל דהתחתונים הם ודאי מהקמה ולא נקט כלל פי' אחר לרבנן. ותיכף ומיד הביא לדברי הכ\"מ בראיה מפרק הזרוע דזהו רק אם נימא דרבנן ור\"מ פליגי בדין ספק לקט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "[אות מו] <b>בר\"ב ד\"ה כל הנוגעות. ואפילו הגדיש חטים. </b>איתא בירו' אפילו שוגג ואפילו גדשו אחרים חוץ מדעתו ואפילו קרא לעניים ולא באו:",
+                "[אות מז] <b>בתוי\"ט ד\"ה הרי הוא. פטורים מן המעשרות. </b>ואף דהפקר לעניים חייב במעשרות כדאיתא בפרקין דלעיל (מ\"ט) היינו התם לא חלה כלל ההפקר ואם העני נטלו צריך להחזיר דהפקר לעניים לחוד לא מהני אף לעניים וממילא חייב במעשר דלא אמעט מקרא דובא הלוי. וכמש\"ל (בפ\"א מ\"ו) בשם הר\"ש משא\"כ הכא דע\"י הפקר ב\"ד נתקיים ההפקר לעניים. ואם זוכים בו העניים הוא שלהם דהב\"ד נתנו להם מקרי יש ללוי חלק עמך ודו\"ק:"
+            ],
+            [
+                "[אות מח] <b>של בעה\"ב. </b>בירושל' שני שבלים והפנימית נקצרת עם הקמה ואין החיצונה יכולה להקצר עם הקמה הפנימית נצלת ומצלת:",
+                "[אות מט] <b>בר\"ב ד\"ה מעשר שבולת. הר\"ז השלישית מעשר על הראשונה. </b>וכשבא אח\"כ לתקן הגדיש א\"י להפריש מיניה ובי' דשמא שבולת של לקט מעורב בו ומפריש מפטור על החיוב או איפכא. אלא צריך לבקש לו פרנסה ממק\"א לעשר על הגדיש חוץ מעל שבולת אחת ואח\"כ עומד ומתנה אם שבולת הלקט בגדיש הרי טוב ואם לאו אותה שבולת שלא עישר עליו ממק\"א מעשרותיו יהיו קבועים באלו שני שבולות. והא דאינו עושה כן מיד בלי שום ריבוי תנאים. ויפריש ממק\"א חוץ מעל שבולת אחת דבשעת הקציר אין כ\"כ פרנסתו מזומנת לו ממק\"א וגם היה צריך להביא לכאן לעשר מן המוקף. הר\"ש:",
+                "[אות נ] <b>שם בר\"ב ד\"ה אמר ר\"א. דמתנה ע\"מ להחזיר. </b>ויש לעיין דמה צורך לזה שמזכה העני בכל הגדיש בדרך מתנה ע\"מ להחזיר הא אפשר לתקן בפשוטו שיגביה העני כל הגדיש לקנות בזה השבולת לקט שבתוכו כל היכא דאיתא וצ\"ע:",
+                "[אות נא] <b>בתוי\"ט ד\"ה אלא מזכה. לפי שעשו שאינו זוכה כזוכה. </b>קשה לי לפ\"ז סוגיא דגיטין (דף למ\"ד ע\"א) דלא מוקי כעולא דיחידאי הוא והא רבנן דמתני' נמי סברי כר\"י ולא הוי יחידאי וצ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "[אות נב] <b>בר\"ב ד\"ה אין מגלגלין. והלכה כחכמים. </b>והרמב\"ם בחיבורו לא הביא כלל דין זה. וכבר תמה בזה הפר\"ח בס' מ\"ח בחדושיו להרמב\"ם:"
+            ],
+            [
+                "[אות נג] <b>בר\"ב ד\"ה עני היה. ופטור מלשלם. </b>והרמב\"ם בפי' כתב וז\"ל וא\"ח לשלם כשיחזור לביתו אלא במידת חסידות עכ\"ל וכן דקדק בחבורו (פ\"ט הט\"ו מהמ\"ע) שכתב ולכשיגיע לביתו אינו חייב לשלם. דמשמע דחיובא הוא דליכא. אבל מד\"ח איכא. ותמיה לי טובא הא להדיא איתא ר\"פ הזרוע אמתני' דהכא דהא דאמרו חכמים עני היה באותה שעה. אבל עשיר לא היינו דעשיר משום מד\"ח אבל מדינא גם עשיר פטור דמזיק מתנות כהונה פטור. הרי דהך ס' דעני היה באותה שעה מהני לפוטרו גם ממד\"ח וצ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "[אות נד] <b>בתוי\"ט ד\"ה שקבלו. ולכך הרמב\"ם. </b>אין זה ראיה כ\"כ די\"ל דטעמא דהרמב\"ם דס\"ל דסוגיא דגיטין דאזלא למ\"ד תופס לבע\"ח במקום שחב לאחרים קנה אבל לדידן דקי\"ל דל\"ק וזהו טעמא דרבנן דהכא. א\"כ גם לרבנן אייתר קרא דלא תלקט. ואתי' להזהיר העני על שלו. ואף דבתוס' (פ\"א דגיטין) כתבו דהך גופא למדו מהך קרא דלא תלקט דתופס לבע\"ח במקום שחלא\"ח דל\"ק. מ\"מ אפשר דהרמב\"ם לא ס\"ל כן. אולם כדברי התי\"ט מפורש להדיא בתוס' ב\"מ (דף י\"ב ע\"א) ד\"ה ואבוה. וז\"ל כדדרשינן ל\"ת להזהיר עני על שלו ולרבנן נמי או נפקא להו מקרא אחרינא או תרתי שמע מינה עכ\"ל. ומ\"מ דברי התוס' רק לר\"ח דס\"ל דגם במציאה דהוי חד מגו ל\"ק חבירו שפיר י\"ל דההיא דתופס לבע\"ח ל\"ק ילפינן מקרא דלא תלקט לעני בשביל עני. אבל לדידן דקי\"ל דעני לעני זכה לו כמ\"ש הר\"ב והרמב\"ם (פ\"ב מהלכות מ\"ע) ממילא אין טעמא דרבנן מקרא דלא תלקט לעני בשביל עני דהא פשטא דקרא סתם משמע אף בבעה\"ב עני וע\"כ גם רבנן דרשי לא תלקט להזהיר העני על שלו. ודברי הרמב\"ם בפשוטו ניחא. ומה\"ט כתבתי בחידושי לגיטין דמ\"ש תוס' שם (דף י\"ב ע\"א) ד\"ה דלמא. דיחוי בעלמא הוא דר\"פ אית ליה תופס לבע\"ח ל\"ק. די\"ל דמ\"מ ר\"פ ס\"ל לקושטא דמלתא בטעמא דרבנן משום לא תלקט בשביל עני דמה דאמר דלמא ע\"כ לא קאמר ר\"א אלא דאיכא מיגו דס\"ל דסברת מגו הוא לכ\"ע ובאמת במציאה או בתופס לבע\"ח והוא עצמו ג\"כ בע\"ח כיון דאיכא מגו קנה. וטעמא דרבנן רק משום ל\"ת בשביל עני. וכיון דבאמת טעמא משום ל\"ת בשביל עני ממילא לא נלמד מדבריהם דתופס לבע\"ח לא קני:",
+                "[אות נה] <b>בא\"ד והכי דייק לישניה שכתב דהדר איהו ולקט ביה בפאה. </b>נראה דהבין התי\"ט דלשון בפאה קאי אלמעלה דהדר וזכי רק בפאה. אבל באמת לשון רש\"י דהדר איהו וזכי ביה בלקט ופאה כתיב תעזוב יתירא. ופשוט דבלקט ופאה קאי אלמטה דבהם כתיב תעזוב:"
+            ],
+            [
+                "[אות נו] <b>בר\"ב ד\"ה המוכר שדהו. שניהם אסורים. </b>הפר\"ח בס' מ\"ח כתב ומסתברא דמעשר עני המוכר מותר בו דאין חיובו אלא אחר הקציר. ולענ\"ד לא משמע כן מלשון הרמב\"ם (פ\"ז הט\"ז מהמ\"ע). שכתב המוכר שדהו קרקע ופירות והעני הר\"ז מותר בלקט וכו'. ומעשר עני שלו עכ\"ל. מדכייל מ\"ע בהדי אינך משמע דשוו להדדי. דדוקא במוכר גם הקרקע אבל מכר פירות לחוד לא:"
+            ],
+            [
+                "[אות נז] . <b>בר\"ב ד\"ה ולא שכחו. דקאי גביה. </b>ואף אם שכחו אח\"כ לא הוי שכחה כיון דבשעה ששכחוהו פועלים היה מתחיל שם השכחה עדיין היה זכור לבעה\"ב באותו שעה זכתה לו שדהו ובעי שיהיה שכחת בעה\"ב קודם שכחת פועלים. דבשעה שהתחיל לחול עליו שם שכחה לא זכתה לו שדהו. כך מבואר בסוגיא (דפ\"ק דב\"מ) ומה שסיים הרע\"ב דאם בעה\"ב בעיר הוי שכחה אע\"ג דלא שכחו בעה\"ב. משמע דשכחת פועלים הוי שכחה. אבל ל' הסוגיא לא משמע כן דאמרינן שם אבל בעיר אפילו זכור ולבסוף שכוח הוי שכחה. משמע דבעינן עכ\"פ סוף שכוח להבעה\"ב. וכ\"כ להדיא בשיטה מקובצת שם בשם הר\"ן ומהר\"י אבוהב ושארי פוסקים כולם וכן ברמב\"ם העתיק לישנא דהש\"ס הנ\"ל. ודלא כהפר\"ח בסמ\"ח שכתב בפשיטות דבעיר אפילו לא שכחו בעה\"ב לבסוף הוי שכחה. והא דנקט בסוגיא ולבסוף שכוח לרבותא דבשדה אפילו זה לא מהני. ואשתמיטתיה כל הפוסקים הנ\"ל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "[אות נח] <b>ב\"ש אומרים אינו שכחה. </b>וה\"ה אם שכח עומרים ובהם ד' קבין דזהו נלמד בק\"ו דר\"ג בפרקין (מ\"ו) והכא ל\"ש תשובת חכמים דלשם דהא עיקר טעמא דב\"ש דאפשר לחלק לעומרים. (משנה למלך):",
+                "[אות נט] <b>בתוי\"ט ד\"ה ואחד. וב\"ה לית להו רואין. </b>מזה משמע דה\"ה אפילו אם הוא יותר מד' קבין הוי שכחה (מדכתב) כיון דלית להו רואין. אולם הרמב\"ם (בפ\"ה הי\"ז מהמ\"ע) כתב דביתר מד' קבין לא הוי שכחה. וכבר תמה המ\"ל בזה. והרע\"ב (פ\"ד מ\"ג דעדיות) כתב ג\"כ כהרמב\"ם:"
+            ],
+            [
+                "[אות ס] <b>ב\"ש אומרים אינו שכחה. </b>בר\"ש הביא קושיית הירושלמי והתנן העומר שהוא סמוך לגפה שהוא חומר לעניים. ותני להו במקולי ב\"ש בעדיות. וכתב הר\"ש לא מצאנוה בעדיות ופלוגתא בעומר של ד' קבין שנויה שם עכ\"ל. ותמהני הלא לפנינו שנויה היא בעדיות (פ\"ד מ\"ד) ואולם קשה אירושלמי אמאי לא פריך נמי מעומר של ד' קבין שהיא בעדיות במשנה הקודם למשנה דגפה. וביותר קשה דתחלה פריך הירושלמי ממשנה דהפקר לעניים ואח\"כ ממשנה דגפה והשמיט בבא האמצעי דא' של ד' קבין למפרך ממנה וצ\"ע:",
+                "[אות סא] <b>בתוי\"ט ד\"ה וב\"ה. וטעמא איכא למימר. </b>והמל\"מ כתב הטעם דכשנתנו אצל דבר המסויים הוי כחוזר מדעתו הראשונה וכאילו לא נטלו להוליכו לעיר אלא להניחו במקום אחר ידוע. מש\"ה אם שכחו אח\"כ הוי שכחה. אבל כל שלא הניחו במקום ידוע עדיין כונתו הראשונה במקומה עומדת. אלא דלפי שעה הניחו במקום אחר דאי לא לאיזה תכלית נטלה ממקום זה והניחה במקום אחר. מש\"ה לא הוי שכחה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות סב] <b>ושלשה אינן שכחה. </b>ואף אם אחד מהם יותר מד' קבין. דס\"ל להרמב\"ם והרע\"ב דלא הוי שכחה כמ\"ש לעיל. וא\"כ העומר הזה אף אם היה לבדו אינו שכחה מ\"מ מצטרף עם הב' עומרים אחרים לדונם בכלל שלשה כדאמרינן (פ\"ד דב\"ב) גבי עומר שיש בו סאתים דאינו שכחה דמ\"מ שנים והוא אינו שכחה. (מל\"מ):"
+            ],
+            [
+                "[אות סג] <b>בר\"ב ד\"ה העומר. דכתיב לא תשוב לקחתו. </b>ובירושלמי איתא עוד טעם דסאתים הוי גדיש וכתיב ושכחת עומר ולא גדיש. וכתב הרא\"ש דלישנא דמתני' הכי משמע. מדקתני לא א\"א בעומר א' שהוא כגדיש. וכן (בספ\"ד דב\"ב) עומר שיש בו סאתים תורת עומר עליו להשלים השורה דשנים והוא נידון לג' עומרים דאינם שכחה ותורת גדיש עליו. דאם הוא לבדו אינו שכחה משמע דמדין גדיש הוא דלא הוי שכחה:"
+            ],
+            [
+                "[אות סד] <b>בר\"ב ד\"ה ענוה. ענוה בוי\"ו. </b>ע' בהרע\"ב לעיל (פ\"א מ\"ב):"
+            ],
+            [
+                "[אות סה] <b>הקמה מצלת. </b>ודוקא כ\"ז שלא ניטלה הקמה בין שכחה לזכירה אבל אם ניטלה קודם שנזכר אינה מצלת הר\"ש בשם תוספתא. אין קמת חבירו מציל עומר שלו ואין קמת שעורים מציל על עומר חטים עד שיהא העומר והקמה ממין אחד. רמב\"ם והוא מירושלמי ותוספתא:",
+                "[אות סו] <b>בתוי\"ט ד\"ה העומר. שיפה כח העני בה. </b>וכתב הר\"ש ומיהו יכולים ללמוד ק\"ו מקמה דעומר יציל עומר והיינו דאמרינן בירושלמי. ואין קמה מצלת את הקמה והיינו ממה דלא נלמד ממה דקמה מציל קמה מכ\"ש דעומר מציל קמה:"
+            ],
+            [
+                "[אות סז] <b>בר\"ב ד\"ה עקורה. ודוקא בשכח שניהם. </b>היינו דשכח תחלה לאינה עקורה אבל בשכח תחלה לעקורה כיון דהיה הדין דאינה עקורה מצלת אותה וכששכח אח\"כ גם האינה עקורה הוא גורם לשכחה ע�� כולו. הוי כאילו היה האינה עקורה סאתים. הר\"ש בשם הירושלמי:"
+            ],
+            [
+                "[אות סח] <b>בר\"ב ד\"ה לאלומה. לקצור. </b>והרמב\"ם בפי' ובחבורו מפרש לאלומה. היינו אגודות קטנות ולא עשאן עמרים. ואגודי שום. היינו ג\"כ שתלשן אגודות קטנות למכור בשוק ולא עשאן עמרים להעמיד מהן גורן:"
+            ],
+            [
+                "[אות סט] <b>בר\"ב ד\"ה ע\"מ. ותנאו בטל. </b>קשה לי דמה צורך לזה. לו יהא דבעלמא תנאו קיים. הא תנאי שייך רק שעושה המעשה על תנאי שבאם לא יתקיים התנאי לא יתקיים המעשה. כמו מקדש ומגרש ומוכר ע\"ת. אבל הכא עם מי מתנה. ומה שייך לתלות קצירה על תנאי. דאיך שייך לומר דאם לא יתקיים התנאי לא יהיה הקצירה קצירה וצ\"ע. ובההיא דע\"מ שלא תשמיטני שביעית י\"ל דהתנאי אם תרצה להשמיטני יהיה המעות למפרע רק דרך פקדון. ובההיא דע\"מ שאין לך עלי אונאה היינו ג\"כ דאם ירצה הלוקח שיחזיר לו אונאתו ויהא המקח קיים התנה דלא יהא מקח למפרע ותבטל המקח. ובמציל מתוך הנהר דאם יש ב\"ד יתנה בפני ב\"ד. היינו רק הודעה שאינו רוצה להציל בשכר כפועל בטל דניחא ליה טפי בעבידתא ולהרויח הרבה וממילא מגיע לו שכרו משלם. ואני נבוך ביותר בע\"מ שאין לך עלי אונאה לא היה כלל בדרך תנאי רק שאינו רוצה למכרו רק בזכות זה שלא יהיה עליו אונאה ומשקבל עליו הלוקח הוי כסילק עצמו הלוקח מדין חזרת אונאה. וכן בשמיטה אינו רוצה להלוות לו רק בזכיה זו שלא ישמטנו שביעית והלוה קבל עליו כן. ואף על פי כן לא מצי מסלק נפשו מזה נגד ד\"ת. וכההיא דכתובות ר\"פ הכותב דו\"ד אין לי בנכסיך דג\"כ מקרי מתנה על מה שכתוב בתורה אם חכמים עשו חיזוק כשל תורה. אף דאינו בדרך תנאי כדכתבו התוס' שם מדלא התנתה היא עמו. ואך העומד לנגדי דברי תוס' שם (דף נ\"ו) בע\"מ שאין לך עלי שאר כסות ועונה דהקשו דהא לר\"מ בעי' תנאי כפול ולפי הנ\"ל אינו בדרך תנאי. רק שמקדשה בגרעון זכות זה שלא תהיה עליו חיוב שאר כסות ועונה. ודברי תוס' דלא נחתי לזה צע\"ג:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "[אות ע] <b>שם בשדה. </b>בירושלמי מסיק כיון שעשה רוב השנים בריבוי אע\"פ שאינו עושה בכל שנה ושנה סגי בהכי להיות לו שם:"
+            ],
+            [
+                "[אות עא] <b>בהרע\"ב ד\"ה כל זמן. ולא חשיבא שכחה. </b>וכתב הרא\"ש ותמיה לי מ\"ש מעומר שאינו מציל את הקמה ושמא דרך מלקטי זיתים בעוד שיש להם זיתים תחת האילן כשמביאים הזיתים מסתכלין למעלה אם יש זיתים למעלה ולא סלקו דעתן מהם עכ\"ל. ועיין בכ\"מ (פ\"א הי\"ב מהמ\"ע) מ\"ש אליבא דהרמב\"ם לפרש מתני' בארוכה. ובלח\"מ למשניות פירש כ\"ז שיש לעניים תחת האילן שכחה אפילו אם נתייאשו מאלו שבראש האילן מ\"מ אסורים לכל אדם וכן בהיפוך. וכן העלה ג\"כ הפר\"ח בס' מ\"ח:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות עב] <b>תוי\"ט ד\"ה וב\"ה. שתופס דמיו. </b>ואינו יוצא לחולין כ\"כ בתוס' שם:",
+                "[אות עג] <b>בא\"ד שאינו תופס דמיו. </b>לשון זה שבתוס' לישנא קלילא ור\"ל שיוצא לחולין:"
+            ],
+            [
+                "[אות עד] <b>בר\"ב ד\"ה אם אין בציר. שעושים רביעית. </b>הוא מהירושלמי וה\"נ לר\"ע אין העניים זוכים ליטול עוללות עד שיבצור בעה\"ב ג' אשכולות שעושים רביעית. וכמ\"ש הרמב\"ם בחבורו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "[אות עו] <b>בתוי\"ט ד\"ה בלקט. ועוד מצינו בלשון הר\"ב והר\"ש. </b>להדיא מצינו בל' המשנה במסכתין לעיל (פ\"ד מ\"ט) מי שליקט את הפאה:",
+                "[אות עה] <b>שם בהרע\"ב ד\"ה מאימתי. אית דמפרשי. </b>היינו פ��וגתייהו דר' יוחנן ור\"ל בפרק קמא דתענית. דר\"י אמר סבי דאזלי אתגרי. ור\"ל אמר לקוטי בתר לקוטי. והרמב\"ם בחבורו העתיק לדר\"ל. וכתב הכ\"מ בשם הרשב\"א דס\"ל להרמב\"ם דר\"י ור\"ל לאו בדיני פליגי אלא בפירוש תיבת נמושות והראיה ע\"ז דאטו באתר דליכא סבי יהיה כל אדם אסור לעולם ליטול. אע\"כ דלא פליגי ונקט הרמב\"ם לישנא דר\"ל שהוא שכיח בכל אתר עיי\"ש. ועיין בהרמב\"ם בפי' המשניות ותמצא דגם לר\"י עיקר מילתא דהזקנים הם הם המלקטים שניים והוי לקוטי בתר לקוטי. ור\"י ור\"ל חדא מילתא קאמרי עיי\"ש. אבל רש\"י מפרש דטעמא דר\"י שהזקנים הולכים בנחת ועיניהם למטה ומעיינו טפי. משום הכי נתייאשו העניים ממנה עיין שם:",
+                "[אות עז] <b>בא\"ד כבר נתייאשו העניים. </b>אף על גב דאיכא עניים בדוכתי אחריתא דלא ידעי מזה ולא הוי יאוש לגבייהו. מ\"מ כיון דאיכא עניים הכא הנך מעיקרא יאושי מייאשי דאמרי עניים דהתם מלקטי ליה גמ' רפ\"ב דב\"מ. וקשה לי הא מ\"מ גם לעניים קטנים יש חלק בזה. ולגבייהו הוי יאוש של\"מ וכדאי' בסוגיא דשם גבי תמרי דזיקי עיין בתוס' ב\"ב (דף קמ\"ג ע\"ב) ד\"ה ואם שכתבו הכא כיון דאין מפסידים ולא בא הריוח לידם שפיר מחלי ועדיין צ\"ע:",
+                "[אות עח] <b>בא\"ד וכל הנמצא בה אח\"כ הוא הפקר. </b>קשה לי הא הלקט שנופל בעת הקצירה שהוא על שדה דבעל הבית כשנתייאשו העניים ונעשה הפקר מיד יזכה בעל השדה מדין קנין חצירו דקונה שלא מדעתו. ואי דהבעלים אינם עומדים שם והוי חצר שאינו משתמר. מ\"מ תקשה מפ\"ק דב\"מ (דף י\"א) דאותביה ר' אבא לעולא ממעשה דר\"ג וזקנים ומוכיח מזה דחצר שאינו משתמר ג\"כ קונה. ולדידיה יקשה מתני' דהכא אמאי אינו זוכה בעל השדה מדין חצר. וצע\"ג:",
+                "[אות עט] [שם] <b>במשנה ובזיתים . </b>וכתב הרמב\"ם בחבורו אבל צבורי זיתים ששכחן תחת האילן הרי זה מותר בהם משיפסקו העניים מלחזור אחריהם ועי' מ\"ש לעיל בפרק הקודם (משנה ב'):",
+                "[אות פ] <b>בתוי\"ט ד\"ה הנמושות. כמו לא ימושו. </b>והרא\"ש כתב סבי דאזלי אתיגרא מתוך שהולכים כפופים ועיניהם מסתכלות למטה רואים כל מה שמוטל לפניהם בקרקע ואינם משאירים כלום עכ\"ל. וא\"כ גם להך מ\"ד נמושות מלשון לא ימיש:",
+                "[אות פב] <b>בתו\"ח ד\"ה ובן לוי. דגם בבן לוי מצאו כן. </b>ולפמ\"ש הרע\"ב (רפ\"ד דדמאי) דאין ע\"ה נזהרים בתרומת מעשר דסברי דאינה במיתה כ\"ז שלא הופרש מעשר ראשון א\"כ הלוי שבא לידו מעשר ראשון נזהר בתרומת מעשר:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "[אות פא] <b>בהרע\"ב ד\"ה שעורה. אית דמפרשי. </b>כך פירש הרמב\"ם בפירושו ולשיטתם אזלי דמפרשי למתני' דמיירי בלקט שכחה ופאה. אבל הר\"ש דמפרש למתני' במעשר עני דחה מלפרש שבולת של אורז דאדרבא כשנתמרח עדיף טפי שאין דרך לעשר עד אחר מרוח מש\"ה מפרש דשעורה היינו אחר שנכתש והוסרה קליפתה. והרע\"ב ארכביה אתרי רכשי. להנך אית דמפרשי שבולת דמיירי במעשר עני:"
+            ],
+            [
+                "[אות פג] <b>מוציא מלפסו. </b>וסיים הרמב\"ם בחבורו ומתוך שיכול לומר בעה\"ב נתנו לי יכול לומר אני בשלתיו ממתנותי עכ\"ל ותמיה לי הא בלא\"ה נאמן לומר אני בשלתי וכמ\"ש הר\"ש והרע\"ב ודוחק לומר דהרמב\"ם חולק עליהם. ולא מצאתי מי שהעיר בזה וצ\"ע:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "[אות פד] <b>תוי\"ט ד\"ה מדה זו. והר\"ש מפרש. </b>להרא\"ש דמפרש בכהנים לתרומה ובלוים למעשר. היינו כשיש לו הרבה תרומה או מעשר חלק שיגיע לכל אחד כשיעור הזה. ועיין במל\"מ שנתכוין בזה בתחילת דבורו לפרש כן ואח\"כ דחה ז�� דאיתא בהדיא בתוספתא אין פוחתין לעני מחצי קב חטים וכו' והשאר מתנות כהונה ולויה נותן כ\"ש ואינו חושש עיי\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות פה] <b>בתי\"ט ד\"ה ולא פסח. פירוש בשתי רגליו. </b>ר\"ל דתרווייהו במשמע בין ברגל אחד ובין בב' רגלים ונקרא פסח ע\"ש שצריך לפסוח בהליכתו וכ\"ה בהדיא בת\"כ (פ' אמור) וז\"ל פסח בין חגר בב' רגלים ובין חגר ברגל אחד נקרא פסח כו'. וזכורני שבק\"ק ליסא סמכו ע\"ז הבד\"צ יצ\"ו בגט שהי' בעיר עוד אחד ששמו ושם אביו ואבי אביו כשם המגרש ועשו סי' וכתבו הפסח שהמגרש היה חגר ברגל אחד וכדי שלא יהא נראה ששמו פסח כתבו הפסח. ולא רצו לכתוב חגר כי התיבה משתנה פעמים חיגר ביו\"ד ופעמים בלא יו\"ד ופעמים חגיר ופעמים חגרא: סליק מסכת פאה "
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Tosafot Rabbi Akiva Eiger/Seder Zeraim/Tosafot Rabbi Akiva Eiger on Mishnah Peah/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,239 @@
+{
+    "title": "Tosafot Rabbi Akiva Eiger on Mishnah Peah",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Tosafot_Rabbi_Akiva_Eiger_on_Mishnah_Peah",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "[אות ג] <b>תוי\"ט ד\"ה אלו דברים. והתוס' במס' חגיגה. </b>קשה לי הא מ\"מ מדאורייתא אין חילוק בין עין יפה לרעה. והרי מתני' לא חשיב רק דאורייתא כמו פאה וכנ\"ל. וביותר בממנ\"פ דאם בדרבנן מה צריך לן דיש חילוק בין עין יפה לעין רעה הא בפשוטו ניחא. דמדרבנן יש לו שיעור דלא יפחות מאחד מששים ובדאורייתא ל\"ש דיש חילוק בין עין יפה לרעה וצלע\"ג:",
+                "[אות ד] <b>שם בא\"ד דפאה נמי דכותה וצ\"ע. </b>אף דהתוי\"ט כתב בפרקין ד\"ה אם שייר וכו' בשם הר\"ש דאם שייר במחובר אף דנתן כבר שיעור פאה יכול להוסיף ופטור ממעשר. היינו דוקא אם נתן תחלה מתחלת השדה או מאמצעה אבל אם נתן כשיעור בסוף השדה א\"י להוסיף כמ\"ש הר\"ש להדיא וכן מדוקדק לשון התוי\"ט בדבור הסמוך במ\"ש ומיהו היכא דנתן פאה כדינו בסוף שדהו. והוא ברור ולחנם השיג הפר\"ח בס' מ\"ח על התי\"ט בזה:",
+                "[אות א] <b>בהר\"ב ד\"ה וגמ\"ח. כגון בקור חולים. </b>והא דלא תני כיבוד או\"א משום דאי בגופו בכלל גמ\"ח הוא ואי בממונו למ\"ד משל אב היינו בגופו אבל למ\"ד משל בן קשה ושמא למטה יש לו שעור אפי' מדאורייתא. (הר\"ש):",
+                "[אות ב] <b>שם בא\"ד אבל גמ\"ח דבממונו. </b>והר\"ש כתב דלמאי דמפרשינן דמתני' מיירי בדאורייתא מיירי גם בממונו. ומדברי תוס' חדשים מבואר דמפרש כוונת הר\"ש דמדאורייתא אין לו שיעור למעלה. ולענ\"ד הא מתני' חשיב רק מה שאין לו שיעור גם למטה דהרי בחולין אומרים דהא דקתני במתני' פאה היינו מדאורייתא דאילו מדרבנן יש לו שיעור דהתנן אין פוחתין לפאה מששים. והא מ\"מ למעלה אין לו שיעור אע\"כ דאין לו שיעור היינו לגמרי אפילו למטה וכ\"כ הר\"ש להדיא. אבל לענ\"ד כוונת הר\"ש דמדאורייתא גם למטה אין לו שיעור דמה דדרשו בספרי עשר תעשר לרבות פרקמטיא היינו אסמכתא בעלמא. וזה ברור לענ\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות ה] <b>וגידוליו מן הארץ. </b>התוס' בנדה (דף ג' ע\"א) כתבו דכמו דמגיה הש\"ס בברכות (דף מ' ע\"ב) תני על דבר שאינו יונק מן הארץ. ה\"נ צריכין להגי' כאן במתני' ויונק מן הארץ דבזה ממעט שפיר כמהין ופטריות דמירבא רבו מארעא ולא ינקי:",
+                "[אות ו] <b>שם ומכניסו לקיום. </b>ובמכניסו לקיום ע\"י דבר אחר פליגי אנשי יריחו וחכמים בפסחים (פ\"ד משנה ח') הר\"ש וצ\"ע שהשמיטו הרמב\"ם:",
+                "[אות ז] <b>בהרע\"ב ד\"ה ולקיטתו כאחד. למעוטי תאנה. </b>מזה קשה לי דברי התוס' ברכות (דף לה ד\"ה דבר שאין וכו') שכתבו בפשיטות דכל שבעת המינים חייבים בפאה וכן בכל האילנות והרי תאנה א\"ח בפאה אח\"כ מצאתי בעזה\"י בפ\"י שהקשה כן. גם סותרים דבריהם הנ\"ל למ\"ש תוס' בפ\"ק דר\"ה (דף י\"ב ע\"א) דמדאורייתא ליכא חיוב פאה רק מתירוש ויצהר וכ\"כ הר\"ש בפרקין:",
+                "[אות ח] <b>בתוי\"ט ד\"ה ומכניסו לקיום. למעוטי ירק. </b>דברי הר\"ש דכאן לחלק בין פאה דלא חייבו חז\"ל בירק ובין מעשרות דחייבו חז\"ל בירק כתבם התוי\"ט לקמן (פ\"ח מ\"ד):",
+                "[אות ט]"
+            ],
+            [
+                "[אות י] <b>בהרע\"ב ד\"ה האוג. ולאו דוקא אלו. </b>דהא איכא בנות שוח דלקיטתן כא' כדמוכח פ\"ק דר\"ה הר\"ש במתניתין הקדום:"
+            ],
+            [
+                "[אות יב] <b>בהרע\"ב ד\"ה לעולם. פטורה מן המעשרות. </b>והטעם דפאה פטור ממעשרות ג\"כ ילפינן מקרא דובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך יצא פאה דיש לו חלק ונחלה עמך אם הלוי עני דיש לו חלק בפאה כן כתב הרא\"ש וכן כתבו התוספות בבא קמא (דף כ\"ח ע\"א) דבור המתחיל זה וזה. ומכל מקום הפקר לעניים ולא לעשירים לא מצינן למיפטר מטעם זה דלב\"ה (לקמן רפ\"ו) דהפקר לעניים אינו הפקר כלל ואף אם זכה בו העני חייב להחזיר ואין ללוי חלק ונחלה עמו. הר\"ש:",
+                "[אות יא] <b>מתני' דברי רע\"ק. </b>קאי על ונוטל מן הגורן וזורע. וע\"ז אמר הרע\"ב דאין הלכה כר\"ע ועיין תוי\"ט (פ\"ה מ\"א דמעשרות):",
+                "[אות יג] <b>בהרע\"ב ד\"ה עד שימרח. אלא הפאה הנטלה קודם המרוח. </b>ואפילו למאן דאית ליה ברירה כל זמן שלא הפריש פאה ולא בררה היה הכל שלו ונתחייב הכל במעשר ושוב לא יפטור תוס' ב\"ק (דף צ\"ד ע\"א). והר\"ש בפרקין (מ\"ג) כתב והאי דמעשר ונותן לו ואפילו מיפטר מדאורייתא מחייב מדרבנן כדאשכחן בפרק כיצד מברכין (דף מ') הלקט והשכחה והפאה שעשאן לגורן הוקבעו עכ\"ל. וכ\"כ רש\"י שם ב\"ק וז\"ל מרחו מעשר ונותן לו כדי שלא יפסיד העני שאילו היה נותנו קודם מירוח אע\"פ שעני מצרף לקט שכחה ופאה הרבה ועושה מהן כרי פטור מן המעשרות שהרי הפקר הוא אבל עכשיו שנתמרח ביד בע\"ה נתחייב במעשר דהכי אמרינן במס' ברכות לקט שכחה ופאה שעשאן בגורן הוקבעו עכ\"ל:",
+                "[אות יד] <b>בהרע\"ב ד\"ה ונותן משום הפקר. אין ההפקר ההוא פוטר מן המעשר. </b>לדעת ר\"ת (פ\"ז דב\"מ) דלוקח קודם מרוח חייב במעשר ולוקח לאחר מירוח פטור מה\"ת ניחא הא דצריך קרא לפטור הפקר אפילו קודם מרוח. ולאחר מרוח דחייב הכא בהפקר באמת רק מדרבנן. אבל מה\"ת אינו חייב דהזוכה מן ההפקר הוי כמו לוקח. ולאינך פוסקים דסברי בהיפוך דלוקח קודם מרוח פטור מה\"ת ולאחר מרוח חייב. א\"כ הא דהכא הפקר אחר מרוח חייב היינו מדאורייתא והא דאיצטריך קרא לפטור הפקר קודם מירוח ולא פטרי' מדין לוקח היינו לענין אם חזר הבעה\"ב וזכה בו כדאיתא בב\"ק (דף כ\"ח ע\"א) דכה\"ג חייב בפאה וכו' ופטור מן המעשרות כך למדתי מדברי הר\"ש דכאן:",
+                "[אות טו] <b>המקדיש ופודה. </b>עי' בתוס' ב\"מ (דף כ\"א ע\"ב) ד\"ה ופטורות ובפ\"י שם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "[אות טז] <b>בר\"ב ד\"ה הנחל. נהר. </b>מלשון נחלי מים אבל אין לפרש מלשון נחל איתן דא\"כ היינו בור. כ\"כ הר\"ש. אבל הרא\"ש כתב דאפשר לפרש נחל איתן דהוי טפי מבור דאין עשוי לזרוע ומשום סיפא דאין מפסיקין לאילן תנייה והרשב\"ם ב\"ב (דף נ\"ה) כתב ג\"כ הנחל כנחל איתן קרקע מלא צרורות ואבנים שא\"ר לזריעה. ועי' (פ\"ט מ\"ח) דסוטה ובתוי\"ט שם ובפסחים (דף נ\"ג ע\"א) סי' לנחלים קנים נ\"מ לנחל איתן משמע כהרמב\"ם דנחל איתן היינו מקום מים שדרך לגדל שם קנים:",
+                "[אות יז] <b>בהר\"ב ד\"ה וזרע אחר. מענית המחרישה. </b>וכתב הרא\"ש וז\"ל ונ\"ל שצריך שיהא אורך ההפסק מקצה שדהו אל קצהו שלא ישאר בו כדי שיעבור הבקר וכליו דהיינו ארבע אמות בלי הפסק דכיון שהמחרישה יכול לעבור משדה לשדה בלי הפסק חשיב כשדה אחת עכ\"ל:",
+                "[אות יח] <b>בר\"ב ד\"ה והקוצר לשחת. וקוצרים אותו להאכיל לבהמות. </b>משמע דוקא לבהמה אבל קוצר קודם שהביא שליש לאדם דהיינו לקליות הוי התחלה דקצירה והיינו ממש כדסבר ר\"י (פ\"י מ\"ח) דמנחות. אבל באמת תמוה לי דהא במנחות שם אמרי' להדיא דע\"כ ר\"מ לאו בשיטת ר\"י אמרה דאימר דשמעת ליה לר\"י לבהמה אבל לאדם מי שמעת ליה. ופירש\"י שם ור\"מ אפילו בקוצר לאדם מדלא קתני והקוצר לבהמה וצ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "[אות כ] <b>בתוי\"ט ד\"ה שאינה. וקוצר מכאן ומכאן מפסיק. </b>ובפר\"ח בס' מים חיים כ' דעיק�� הגירסא אינו מפסיק ואם לאו מפסיק והיינו כהרע\"ב:",
+                "[אות יט] <b>בר\"ב ד\"ה הוא נותן. הואיל והם נעדרים. </b>ולשון אע\"פ דנקט במתני' הוא קצת דחוק דהא אדרבא מזה הטעם הוא דאין מפסיקין. והרמב\"ם בפי' תיקן קצת דבא לומר אע\"פ שאין הבקרים יכולין לחרוש אותה ונשאר בור מ\"מ אין מפסיק עי\"ש באורך. והרמב\"ם לנפשיה כ' פי' אחר שהוא מקום שאינו מישור ויש בה תלוליות ומקום א' גבוה ומקום א' נמוך. ואמר מתני' אף על פי שא\"א לחורש לבקוע אותה בכלי המחרישה במענה א' אבל חורש אותה מקומות מקומות מ\"מ אין לחשוב אותה מוחלקת להפריש פאה מכל הר וגבע אלא נותן פאה אחת לכל מפני שכל הזרע מחובר. וכ\"כ הרמב\"ם בחבורו:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "[אות כא] <b>כל הרואין זא\"ז. </b>היינו שאדם עומד בצד חרוב זה וחבירו עומד בצד חרוב זה ורואים זא\"ז כ\"כ הרמב\"ם. והראב\"ד כתב שראיה זו היא שאדם עומד בראש חרוב זה ורואה החרוב שבצד אחר. ואם היו ג' אילנות החיצונים רואים את האמצעי והחיצונים אינם רואים זא\"ז נותן מן החיצונים על האמצעי ומאמצעי על החיצונים אבל לא מן החיצונים מזה על זה. ירושלמי:"
+            ],
+            [
+                "[אות כב] <b>תוי\"ט ד\"ה עשאן גורן. וז\"ל הירושל' קצר. </b>בפר\"ח בס' מ\"ח בחי' להרמב\"ם (פ\"ג הט\"ו) כתב שפי' הירושלמי דאם קצר ח\"א וח\"ש לעשותן גורן א' ונמלך ועשאן ב\"ג נעשה הכל כב' מינין בין הקציר ובין הקמה וא\"י להפריש מזה ע\"ז כ\"א מאגדו לאגדו ומשחמתית לשחמתית אבל אם קצר ח\"א וח\"ש לעשות ב\"ג ונמלך ועשאן גורן אחת כל הקציר נעשה מין אחד וכן כל הקמה ואינו יכול להפריש מן האגדו שלבסוף על השחמתית שבתחלה אבל יכול להפריש מן האגדו שבסוף על האגדו שבתחלה וכן מן השחמתית על השחמתית שבקמה אבל לא מאגדו שבקמה לשחמתית שבתלוש וכן בהיפוך עי\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "[אות כג] <b>בר\"ב ד\"ה שדה. ולא שקצרו פועלי כותים. </b>כ' הפר\"ח בס' מים חיים דמסתברא אף שאינם פועלים כותים כל שקצרוהו לצורך הישראל אף בלא ידיעתו חייב בפאה ועיין (פ\"א הי\"א מהל' תרומות) בכ\"מ ד\"ה כתב בא\"ח:",
+                "[אות כד] <b>בר\"ב ד\"ה קרסמוה גמלים. קנה השבולת מלמטה. </b>ואם קרסמוה באמצע אינו מפסיק אא\"כ חרש. ברייתא מנחות (דף ע\"א) ופסקה הרמב\"ם:",
+                "[אות כה] <b>בר\"ב ד\"ה קרסמוה. לשון יכרסמנה. </b>וכן הוא בפ\"ב מ\"ג דשביעית:"
+            ],
+            [
+                "[אות כו] <b>קצר חציה. </b>ואם מכר חציה וקצר חציה זה נותן פאה לעצמו. ואם התחיל לקצור ואח\"כ מכר חציה מהנשאר במחובר הבעל השדה נותן פאה לכל כן מתבאר ממתני' דלקמן פרק הסמוך (מ\"ה):",
+                "[אות כז] <b>שם הפודה מיד הגזבר. </b>בעודו במחוב' קודם קצירה עי' לקמן (פ\"ד מ\"ז):"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "[אות כח] <b>בר\"ב ד\"ה שבין הזיתים. ונקט זיתים. </b>דלב\"ש אפילו אילנות שא\"ח בפאה מפסיקין כדאיתא בירוש'. הר\"ש:",
+                "[אות כט] <b>בר\"ב ד\"ה ב\"ש. שלא בשביל האילנות נעשו המלבנות. </b>ומיירי שיש הפסק בור כשיעור ג' תלמים כדלעיל (רפ\"ב) והכא כשיש אילנות רצופים לא הוי הבור הפסק דהא דזרע מלבן ומלבן ולא זרע כאחד משום הפסק אילנות עשה כן כך ביאר הלח\"מ. ועיין בהראב\"ד והר\"ש שהיה להם גירסא מהופכת בירו' דבמרוחקות מודו ב\"ש דאין הפסק האילנות ניכרת כ\"כ. ובמקורבות ביותר מודו ב\"ה דהוי הפסק:"
+            ],
+            [
+                "[אות ל] <b>בר\"ב ד\"ה שהוא נותן. משום דלזרע עבידי. </b>כדתנן (פ\"ג מ\"ב) דכלאים. חרדל מין זרעים. ובפ\"ד מ\"ה דמעשרו' השבת מתע��רת זרק וירק. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "[אות לא] <b>בר\"ב ד\"ה המדל. לפי שתקנת הנשארים הוא. </b>ואפשר דהטעם דירק בעלמא הוא ועדיין לא הגיע לחיוב פאה ושאני מגמר לקליות דמכניסו לקיום ע\"י שמייבשים אותם לקליות אבל הנך בצלים דלא גמרו כ\"צ נרקבים ואין מכניסן לקיום. הר\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "[אות לב] <b>לקח זה צפונו. </b>אע\"ג דאילן א' הוא כיון דמתחלה לקח זה צפונו וזה דרומו ולא היו שותפים מעולם. אבל אחין שחלקו האילן נותנים פאה א' מדלא תני דין אילן באחין שחלקו. הרא\"ש:",
+                "[אות לג] <b>בר\"ב ד\"ה המוכר קלחי אילן. שרשי צמחים. </b>והרמב\"ם (פי\"ג הי\"ח מהלכות מ\"ע) מפרש שמוכר מקומות מקומות משדהו לאנשים הרבה ונותן פאה מכל אחד וא' היינו שכל אחד מהלוקחים נותן פאה אחד מחלקו ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "[אות לד] <b>בתי\"ט ד\"ה העושה סאתים. בפרק המקבל. </b>(דף ק\"ה ע\"ב). ומ\"ש אלא דלפירוש רש\"י דהתם. עיין במהרש\"א שם שדחק ליישב דברי רש\"י שיהיה מתקיים בידינו דסאתים דחצר המשכן היינו לפי הזריעה עיי\"ש:",
+                "[אות לה] <b>בתי\"ט ד\"ה כל שהוא. וכן בסמ\"ג דלאו דוקא. </b>היינו שצריך לקצור קצת לעצמו. והטעם דמקודם לזה לא נתחייב השדה בפאה כמ\"ש התי\"ט ברפ\"ק. ובפר\"ח בס' מ\"ח בחידושיו להרמב\"ם (בפ\"ב הי\"א מהמ\"ע) דקדק מלשון הרמב\"ם אף במי שקצר כל שדהו אינו יכול ליתן כל הקציר משום פאה עי\"ש: ",
+                "[אות לו] <b>בא\"ד וריב\"ב דקדים ליה. </b>הפר\"ח בס' מ\"ח כ' דליתא דלא קדים ליה אלא בדור אחד היה ובשבת ר\"פ הזורק איתא א\"ל ריב\"ב רע\"ק וכו': ",
+                "[אות לז] <b>בתי\"ט ד\"ה ובבכורים. מן האדמה אשר נתת לנו. </b>מחשב עוד הראיון דמי שאין לו קרקע פטור מן הראיה דכתיב ולא יחמוד איש את ארצך. הובא בהר\"ש. והכי איתא בפסחים (דף ח' ע\"ב) מימרא דר' אמי. ובמ\"ל פ\"ב מהל' חגיגה תמה על השמטת הרמב\"ם דין זה: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "[אות לח] <b>בהר\"ב ד\"ה הכותב כל נכסיו. הרע\"ב הוסיף תיבת כל. </b>עיין ברשב\"א ור\"ן (פ\"א דגיטין) שכתבו דאם לא כתב בלשון כל נכסי אין העבד בכלל. כיון שנותן להעבד. אבל בנותן לאחר אף שכתב רק נכסי לפלוני גם עבד בכלל:",
+                "[אות לט] <b>בהרע\"ב ד\"ה שייר. דלא פלגינן דיבורא. </b>תמוה לי טובא. הא בפ\"ק דגיטין מסקינן דלכ\"ע פלגינן דיבורא וטעמא דת\"ק משום דלא כרות גיטא הוא וצ\"ע. ובאמת גם על רש\"י יש לתמוה כן דבגיטין (דף מ\"ב ע\"א) כתב רש\"י הטעם משום דלא פלגינן דיבורא. אמנם כתבתי בחידושי ליישב למה דס\"ל לרש\"י בשמעתין דלאו כרות גיטא היינו כיון דנחית לשיורא ואיכא למימר דשייר גם להעבד לאו כריתות הוא. באור הדברים דאף דודאי ראוי לומר דמה דשייר שייר ומאי דלא שייר לא שייר ולקושטא דמילתא לא דנין דשייר להעבד כדמוכח מלישנא דלאו כרות גיטא ולא קאמר בפשוטו דדלמא שייר להעבד. וגם בעלמא בכל שטרי מתנות אם שייר דבר ידוע דפשיטא דקנה השאר. אלא בגט בעי כריתות מוכח דלא יהא נדנוד ספק בלשון השטר וכיון דאיכא לספוקי קצת דשיירו אין עליו שם כריתות. וכיון שכן היה קשה לרש\"י באותו סוגיא (דף מ\"ב) דמאי פריך רפרם דלמא האמת דאנן מפרשינן דעבדי היינו עבדי שהיה כבר אבל מ\"מ כיון דיש מקום לספק קצת דמשייר אותו במה דקורא אותו עבדי לא הוי כריתות מבורר ומוקי ברייתא דל\"ק עצמו כרבנן דהכא דבעינן כריתות מבורר.לזה הוכרח רש\"י דרפרם ס\"ל כרב אדא בר מתנה דטעמא דת\"ק משום דל\"פ דיבורא מש\"ה פריך שפיר כיון דלר\"ש מוכח דעבדי היינו עבדי שהיה כבר ה\"נ לרבנן כיון דפלוגתייהו רק לענין פלגינן דיבורא. ובזה ניחא דאיך באמת יתרץ ר\"א קושית רפרם ממתניתין ערוכה וגם אמאי ל\"א תיובתא דר\"א והיינו דר\"א לשיטתיה דמפרש בפ\"ק משום דלאו כרות גיטא הוא ליתא לפירכת רפרם די\"ל דלשון עבדי תלי' בפלוגתא דר\"ש ורבנן ודו\"ק. והנה במה דאמרי' דהטעם משום דלאו כרות גיטא כתב הרי\"ף לפרש כיון דיש זכות להאדון בשטר זה במה דנכתב בו חוץ מקרקע הוי כאילו השטר עדיין אגוד בו ולא מקרי כריתות. ולפ\"ז גם במפורש עצמך וכל נכסי חוץ מקרקע פלוני לא מהני. וקשה לי מסוגיא דגיטין (דף מ' ע\"א) דאמר לה צאי והתקדשי בו דמ\"ס יש בלשון הזה לשון שחרור. הא מ\"מ כתב זה הוא ג\"כ זכותו דהאדון דמתקדשת אליו בזה ולא מקרי כריתות. ונראה לענ\"ד דדוקא הכא דאילו כתב כל נכסי בלא שיור ואח\"כ רצה העבד להקנות לרבו לחזרה איזה קרקע בשטר היה העבד כותב שטר לרבו כדין כל מוכר דכותב שטר ללוקח. א\"כ במה דכתוב בו חוץ מקרקע פלוני הוי ע\"ז כמו שטר מהעבד לרבו ויש זכות לרבו בשטר זה כאילו היה שטרו זה מקרי אגידא ביה. אבל בקידושין דגם שטר קידושין הבעל כותב לה א\"כ כל השטר כולו לשון השחרור ולשון הקידושין לכל היא בעהש\"ט. לא מקרי אגיד ביה אף דהקידושין זכות לו. אבל אין לו שייכות בגוף השטר דהא גם בקידושין הוא שטר שלה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות מ] <b>בהרע\"ב ד\"ה קמה ופדה עומרים. ולענין שכחה פליגי. </b>קשה לי דנראה דר\"י מודה בפדה עומרים כיון דבשעת העמור היה דהקדש וכדדייק לישנא דר\"י לעיל שאין השכחה אלא בשעת העמור וכמ\"ש הרע\"ב שם ובשעת עמור מיהא גר היה משמע דבנתגייר אחר העמור פטור. ואדרבה מדנקט המתני' ופדה עומרים ולא נקט ופדה הקציר היינו דנקט מה שהוא לכ\"ע. והרמב\"ם בפי' המשנה כתב ואם הקדיש קמה וקצר הגזבר ועשאן עומרים ואח\"כ פדאן לא יתחייב אפילו בשכחה וזה דעת החכמים עכ\"ל ותמוה אמאי דקדק ועשאן עומרים ואח\"כ פדאן הא גם בפדה קודם שעשה העומרים פטור לרבנן כיון דבשעת הקצירה היה דהקדש ולא היה בו דין שכחת קמה. והרמב\"ם בחיבורו כתב באמת קצר הגזבר ואח\"כ פדאה פטורה ומתני' דנקט ופדה עומרים צ\"ל דנקט מה דהוא לכ\"ע וכנ\"ל וצ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "[אות מא] <b>שבשעת חובתן היו פטורים. </b>אף דבלא המרוח ג\"כ היה אסור לאכול קבע. י\"ל כיון דאפשר לבא לידי חיוב לכשיתמרח אבל מרחו הקדש דלעולם לא יבא לידי חיוב מותר לאכול קבע. והתוס' במנחות (דף ס\"ז ע\"ב) שכתבו הטעם דמשום פסידא דהקדש אוקמי רבנן אדאורייתא. היינו למה דרצו לומר דמרוח כותי אינו פוטר לענין אכילת קבע דהוי כלא נתמרח כלל מש\"ה הוצרכו לטעם הנ\"ל בהקדש. אבל למה דמסקו דמרוח כותי ג\"כ פוטר אפילו מקבע צ\"ל דהטעם כפי' הנ\"ל כיון דלעולם לא יבא לידי חיוב. וכעין זה כתבו התוס' שם לענין הכניסה במוץ:"
+            ],
+            [
+                "[אות מג] <b>בתוי\"ט ד\"ה ר' אליעזר. או אף בעל השדה עצמו. </b>לענ\"ד תמוה דאיך שייך לומר בזה מגו דאי בעי מפקיר לנכסיה ולא הוי בעל השדה הא מ\"מ בשעת שקצר היה בעל השדה ונאסר לו ליטול ומה בכך שהפקיר עתה הא כבר מוזהר בלא תלקט והשקלא וטריא דתוי\"ט לקמן (פ\"ה מ\"ה) בפי' הסוגיא דמפקיר כרמו והשכים ובצרו דמקרי בעל השדה י\"ל דדוקא בבצרו לזכות גם בשדה. זה תמוה דאף אם נימא כן דבאינו חוזר משדה לא מקרי בעל השדה היינו בהפקיר השדה קודם קצירה דבעידן קצירה לא היה בעל השדה ולא חל עליו חיוב דלא תלקט. אבל הכא אם מפקיר נכסיו עתה מ\"מ כיון דבשעת קצירה לא היה הפקר ובעידן חיובא דמתנות עניים היה בעל השדה קיימא האזהרה דלא תלקט:",
+                "[אות מב] <b>בהר\"ב ד\"ה אלא אם כן הפקיר. אין קנין לעובד כוכבים. </b>בגיטין (ספ\"ד) משני די\"ל דיש קנין ומיירי בשדה ישראל ולקטינהו כותי. ואף דבלא\"ה מפקרי וקיימי. נהי דמפקרי אדעתא דישראל אדעתא דכותי מי מפקרי. ונתקשיתי הא מ\"מ כיון שנעשה לקט נעשה הפקר ופקע ממנה חיוב מעשר. והכותי שנטלו גזל את העניים. אבל מאיזה טעם יפקע מזה כח ההפקר ויחול עליו חיוב המעשר וראיתי במ\"ל (פ\"ב מהלכות תרומות) ה\"ט דהוכיח מזה דפאה לא מפטרא משעה שהניח פאה אלא משעה שזכו בו העניים. ואם לקחה עשיר חייב במעשר כמו בלקחה כותי. וכתב עלה וכ\"ת תקשה משבולת של לקט שנתערבה בגדיש דצריך להביא ב' שבלים וכו' כי היכי דלא לפרוש מחיוב על הפטור והא לא נפטרה עד אחר שבא ליד העני. ואף השבולת לקט חייב במעשר. ל\"ק דשאני לקט מפאה דתליא בדעתו של בעה\"ב עכ\"ל. ותמהני הא לפי הראיה שלו לענין פאה מסוגיא הנ\"ל מזה עצמו מוכח דגם לקט לא מפטר עד שזכו בו עניים הא במשנתינו נקט גם לקט דחייב במעשרות אא\"כ הפקיר וקושייתו מב' שבלי' במחכתה\"ג לענ\"ד לק\"מ דגבי שבולת דהבעה\"ב אינו רוצה להחזיק בלקט בגזילה אלא שנתערבה בגדיש ומקודם שמזכה להעני בכל הגדיש א\"י לקרוא שם על השבולת ההוא. דהא של עניים הוא ואינו שלו ולאחר שמזכה להעני בגדיש או שהבעה\"ב זוכה בשביל העני. או שעשו שאינו זוכה כזוכה. ממילא כיון דזכה בו העני מפטר ממעשר. ואך ביסוד דינא דהמל\"מ דלא מפטר עד שיזכה בו העני אינו מובן. דהא טעמא דפאה ולקט דפטור ממעשר דילפינן מקרא דובא הלוי וכו' יצאו אלו דיש לו חלק ונחלה עמך דאם הלוי עני יש לו חלק בהם וכמש\"ל (פ\"א מ\"ו). א\"כ מיד שנעשו פאה ולקט שייך טעם זה ומפטרו. ועתה זכני ה' לספר ריטב\"א גיטין. ומצאתי שעמד בזה והעלה דמיירי במקום דליכא עניים. ואינו ראוי לבוא לשם עניים מש\"ה אין לו דין הפקר דהא א\"א למזכי בהו עי\"ש. ובסוגיא הנ\"ל קשה לי אמאי לא מוקי בפשוטו שמביא שליש ביד ישראל והכותי קנהו אח\"כ וקצר והניח פאה ולקט. דבכה\"ג אף למ\"ד אין קנין מחייב במעשר כדקתני להדיא בברייתא שהובא שם. וכ\"כ התוס' (גיטין כ\"ג ע\"ב) עלה דמתני' (ספ\"ב דתרומות) עי\"ש וצ\"ע:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "[אות מד] <b>רמ\"א הכל לעניים. </b>במרדכי חולין הקשה דניזיל בתר רובא ונימא דכל דפריש מרובא פריש שהוא מהקמה של בעה\"ב והא ברובא דאיתא קמן ר\"מ מודה. ותירץ רבינו ברוך דה\"ט דגלי קרא עני ורש הצדיקו צדק משלך ותן לו ומה שתירץ שם עוד כבר תמהו בזה המל\"מ (פ\"א הי\"ד) מהלכות טומאת משכב ומושב. ובטורי אבן בר\"ה באבני מלואים בדף י\"ד ד\"ה ונהג ב' עשורים עי\"ש:",
+                "[אות מה] <b>בתוי\"ט ד\"ה שספק לקט לקט. דאע\"ג דס\"ל נמי שספק לקט לקט. </b>וכ\"כ התוס' חולין (דף קל\"ד) דפרכת הש\"ס על מתני' דשם דגר שנתגייר אם ספק פטור ממתני' דהכא. דגם מדרבנן פריך דס\"ל ג\"כ דספק לקט לקט אלא דס\"ל דהתחתונים כיון דנוטין להשחיר בודאי מישן הוא ע\"ש. ודלא כפירש\"י שם דהפרכא בדרך סתם מתני' ר\"מ. ולשטת רש\"י קשה דאמאי פרכינן בדרך סתם מתני' ר\"מ ולא פרכינן יותר סתמא אסתמא דמתניתין דפאה (פ\"ז מ\"ד) אם ספק לעניים. ונראה בפשוטו בכוונת תוס' הנ\"ל דמפשט פשיטא להו כן דרבנן ס\"ל ג\"כ ספק לקט לקט מדס\"ל העליונים לעניים והא פשיטא דעליונים אפשר דמן הקמה הביאו מחדש. ולרש\"י הנ\"ל באמת קשה טובא למה עליונים לעניים. והנה דברי הכ\"מ שהביא התי\"ט בדבור זה בטעמא דהרמב\"ם דפסק כר\"מ דהכי משמע מסוגיא דפ' הזרוע. בהכרח צ\"ל דהרמב\"ם לא יסבור כהתוס' וגם פרש\"י דחיקא ליה דהפרכא יהיה מסתם מתני' ר\"מ אע\"כ דהלכה כר\"מ ופרכינן מכח ההלכה. ובאמת אם ננקוט דלא כהתוס' הו\"ל להכ\"מ לומר ביותר דטעמא דפסק כר\"מ משום דהוי מחלוקת ואח\"כ סתם מכח סתמא דפרק ז' (מ\"ד). ומכל מקום סידור דברי התוי\"ט צ\"ע דבתחילה נקט בפשיטות גמור דגם רבנן ס\"ל ספק לקט לקט אלא דס\"ל דהתחתונים הם ודאי מהקמה ולא נקט כלל פי' אחר לרבנן. ותיכף ומיד הביא לדברי הכ\"מ בראיה מפרק הזרוע דזהו רק אם נימא דרבנן ור\"מ פליגי בדין ספק לקט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "[אות מו] <b>בר\"ב ד\"ה כל הנוגעות. ואפילו הגדיש חטים. </b>איתא בירו' אפילו שוגג ואפילו גדשו אחרים חוץ מדעתו ואפילו קרא לעניים ולא באו:",
+                "[אות מז] <b>בתוי\"ט ד\"ה הרי הוא. פטורים מן המעשרות. </b>ואף דהפקר לעניים חייב במעשרות כדאיתא בפרקין דלעיל (מ\"ט) היינו התם לא חלה כלל ההפקר ואם העני נטלו צריך להחזיר דהפקר לעניים לחוד לא מהני אף לעניים וממילא חייב במעשר דלא אמעט מקרא דובא הלוי. וכמש\"ל (בפ\"א מ\"ו) בשם הר\"ש משא\"כ הכא דע\"י הפקר ב\"ד נתקיים ההפקר לעניים. ואם זוכים בו העניים הוא שלהם דהב\"ד נתנו להם מקרי יש ללוי חלק עמך ודו\"ק:"
+            ],
+            [
+                "[אות מח] <b>של בעה\"ב. </b>בירושל' שני שבלים והפנימית נקצרת עם הקמה ואין החיצונה יכולה להקצר עם הקמה הפנימית נצלת ומצלת:",
+                "[אות מט] <b>בר\"ב ד\"ה מעשר שבולת. הר\"ז השלישית מעשר על הראשונה. </b>וכשבא אח\"כ לתקן הגדיש א\"י להפריש מיניה ובי' דשמא שבולת של לקט מעורב בו ומפריש מפטור על החיוב או איפכא. אלא צריך לבקש לו פרנסה ממק\"א לעשר על הגדיש חוץ מעל שבולת אחת ואח\"כ עומד ומתנה אם שבולת הלקט בגדיש הרי טוב ואם לאו אותה שבולת שלא עישר עליו ממק\"א מעשרותיו יהיו קבועים באלו שני שבולות. והא דאינו עושה כן מיד בלי שום ריבוי תנאים. ויפריש ממק\"א חוץ מעל שבולת אחת דבשעת הקציר אין כ\"כ פרנסתו מזומנת לו ממק\"א וגם היה צריך להביא לכאן לעשר מן המוקף. הר\"ש:",
+                "[אות נ] <b>שם בר\"ב ד\"ה אמר ר\"א. דמתנה ע\"מ להחזיר. </b>ויש לעיין דמה צורך לזה שמזכה העני בכל הגדיש בדרך מתנה ע\"מ להחזיר הא אפשר לתקן בפשוטו שיגביה העני כל הגדיש לקנות בזה השבולת לקט שבתוכו כל היכא דאיתא וצ\"ע:",
+                "[אות נא] <b>בתוי\"ט ד\"ה אלא מזכה. לפי שעשו שאינו זוכה כזוכה. </b>קשה לי לפ\"ז סוגיא דגיטין (דף למ\"ד ע\"א) דלא מוקי כעולא דיחידאי הוא והא רבנן דמתני' נמי סברי כר\"י ולא הוי יחידאי וצ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "[אות נב] <b>בר\"ב ד\"ה אין מגלגלין. והלכה כחכמים. </b>והרמב\"ם בחיבורו לא הביא כלל דין זה. וכבר תמה בזה הפר\"ח בס' מ\"ח בחדושיו להרמב\"ם:"
+            ],
+            [
+                "[אות נג] <b>בר\"ב ד\"ה עני היה. ופטור מלשלם. </b>והרמב\"ם בפי' כתב וז\"ל וא\"ח לשלם כשיחזור לביתו אלא במידת חסידות עכ\"ל וכן דקדק בחבורו (פ\"ט הט\"ו מהמ\"ע) שכתב ולכשיגיע לביתו אינו חייב לשלם. דמשמע דחיובא הוא דליכא. אבל מד\"ח איכא. ותמיה לי טובא הא להדיא איתא ר\"פ הזרוע אמתני' דהכא דהא דאמרו חכמים עני היה באותה שעה. אבל עשיר לא היינו דעשיר משום מד\"ח אבל מדינא גם עשיר פטור דמזיק מתנות כהונה פטור. הרי דהך ס' דעני היה באותה שעה מהני לפוטרו גם ממד\"ח וצ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "[אות נד] <b>בתוי\"ט ד\"ה שקבלו. ולכך הרמב\"ם. </b>אין זה ראיה כ\"כ די\"ל דטעמא דהרמב\"ם דס\"ל דסוגיא דגיטין דאזלא למ\"ד תופס לבע\"ח במקום שחב לאחרים קנה אבל לדידן דקי\"ל דל\"ק וזהו טעמא דרבנן דהכא. א\"כ גם לרבנן אייתר קרא דלא תלקט. ואתי' להזהיר העני על שלו. ואף דבתוס' (פ\"א דגיטין) כתבו דהך גופא למדו מהך קרא דלא תלקט דתופס לבע\"ח במקום שחלא\"ח דל\"ק. מ\"מ אפשר דהרמב\"ם לא ס\"ל כן. אולם כדברי התי\"ט מפורש להדיא בתוס' ב\"מ (דף י\"ב ע\"א) ד\"ה ואבוה. וז\"ל כדדרשינן ל\"ת להזהיר עני על שלו ולרבנן נמי או נפקא להו מקרא אחרינא או תרתי שמע מינה עכ\"ל. ומ\"מ דברי התוס' רק לר\"ח דס\"ל דגם במציאה דהוי חד מגו ל\"ק חבירו שפיר י\"ל דההיא דתופס לבע\"ח ל\"ק ילפינן מקרא דלא תלקט לעני בשביל עני. אבל לדידן דקי\"ל דעני לעני זכה לו כמ\"ש הר\"ב והרמב\"ם (פ\"ב מהלכות מ\"ע) ממילא אין טעמא דרבנן מקרא דלא תלקט לעני בשביל עני דהא פשטא דקרא סתם משמע אף בבעה\"ב עני וע\"כ גם רבנן דרשי לא תלקט להזהיר העני על שלו. ודברי הרמב\"ם בפשוטו ניחא. ומה\"ט כתבתי בחידושי לגיטין דמ\"ש תוס' שם (דף י\"ב ע\"א) ד\"ה דלמא. דיחוי בעלמא הוא דר\"פ אית ליה תופס לבע\"ח ל\"ק. די\"ל דמ\"מ ר\"פ ס\"ל לקושטא דמלתא בטעמא דרבנן משום לא תלקט בשביל עני דמה דאמר דלמא ע\"כ לא קאמר ר\"א אלא דאיכא מיגו דס\"ל דסברת מגו הוא לכ\"ע ובאמת במציאה או בתופס לבע\"ח והוא עצמו ג\"כ בע\"ח כיון דאיכא מגו קנה. וטעמא דרבנן רק משום ל\"ת בשביל עני. וכיון דבאמת טעמא משום ל\"ת בשביל עני ממילא לא נלמד מדבריהם דתופס לבע\"ח לא קני:",
+                "[אות נה] <b>בא\"ד והכי דייק לישניה שכתב דהדר איהו ולקט ביה בפאה. </b>נראה דהבין התי\"ט דלשון בפאה קאי אלמעלה דהדר וזכי רק בפאה. אבל באמת לשון רש\"י דהדר איהו וזכי ביה בלקט ופאה כתיב תעזוב יתירא. ופשוט דבלקט ופאה קאי אלמטה דבהם כתיב תעזוב:"
+            ],
+            [
+                "[אות נו] <b>בר\"ב ד\"ה המוכר שדהו. שניהם אסורים. </b>הפר\"ח בס' מ\"ח כתב ומסתברא דמעשר עני המוכר מותר בו דאין חיובו אלא אחר הקציר. ולענ\"ד לא משמע כן מלשון הרמב\"ם (פ\"ז הט\"ז מהמ\"ע). שכתב המוכר שדהו קרקע ופירות והעני הר\"ז מותר בלקט וכו'. ומעשר עני שלו עכ\"ל. מדכייל מ\"ע בהדי אינך משמע דשוו להדדי. דדוקא במוכר גם הקרקע אבל מכר פירות לחוד לא:"
+            ],
+            [
+                "[אות נז] . <b>בר\"ב ד\"ה ולא שכחו. דקאי גביה. </b>ואף אם שכחו אח\"כ לא הוי שכחה כיון דבשעה ששכחוהו פועלים היה מתחיל שם השכחה עדיין היה זכור לבעה\"ב באותו שעה זכתה לו שדהו ובעי שיהיה שכחת בעה\"ב קודם שכחת פועלים. דבשעה שהתחיל לחול עליו שם שכחה לא זכתה לו שדהו. כך מבואר בסוגיא (דפ\"ק דב\"מ) ומה שסיים הרע\"ב דאם בעה\"ב בעיר הוי שכחה אע\"ג דלא שכחו בעה\"ב. משמע דשכחת פועלים הוי שכחה. אבל ל' הסוגיא לא משמע כן דאמרינן שם אבל בעיר אפילו זכור ולבסוף שכוח הוי שכחה. משמע דבעינן עכ\"פ סוף שכוח להבעה\"ב. וכ\"כ להדיא בשיטה מקובצת שם בשם הר\"ן ומהר\"י אבוהב ושארי פוסקים כולם וכן ברמב\"ם העתיק לישנא דהש\"ס הנ\"ל. ודלא כהפר\"ח בסמ\"ח שכתב בפשיטות דבעיר אפילו לא שכחו בעה\"ב לבסוף הוי שכחה. והא דנקט בסוגיא ולבסוף שכוח לרבותא דבשדה אפילו זה לא מהני. ואשתמיטתיה כל הפוסקים הנ\"ל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "[אות נח] <b>ב\"ש אומרים אינו שכחה. </b>וה\"ה אם שכח עומרים ובהם ד' קבין דזהו נלמד בק\"ו דר\"ג בפרקין (מ\"ו) והכא ל\"ש תשובת חכמים דלשם דהא עיקר טעמא דב\"ש דאפשר לחלק לעומרים. (משנה למלך):",
+                "[או�� נט] <b>בתוי\"ט ד\"ה ואחד. וב\"ה לית להו רואין. </b>מזה משמע דה\"ה אפילו אם הוא יותר מד' קבין הוי שכחה (מדכתב) כיון דלית להו רואין. אולם הרמב\"ם (בפ\"ה הי\"ז מהמ\"ע) כתב דביתר מד' קבין לא הוי שכחה. וכבר תמה המ\"ל בזה. והרע\"ב (פ\"ד מ\"ג דעדיות) כתב ג\"כ כהרמב\"ם:"
+            ],
+            [
+                "[אות ס] <b>ב\"ש אומרים אינו שכחה. </b>בר\"ש הביא קושיית הירושלמי והתנן העומר שהוא סמוך לגפה שהוא חומר לעניים. ותני להו במקולי ב\"ש בעדיות. וכתב הר\"ש לא מצאנוה בעדיות ופלוגתא בעומר של ד' קבין שנויה שם עכ\"ל. ותמהני הלא לפנינו שנויה היא בעדיות (פ\"ד מ\"ד) ואולם קשה אירושלמי אמאי לא פריך נמי מעומר של ד' קבין שהיא בעדיות במשנה הקודם למשנה דגפה. וביותר קשה דתחלה פריך הירושלמי ממשנה דהפקר לעניים ואח\"כ ממשנה דגפה והשמיט בבא האמצעי דא' של ד' קבין למפרך ממנה וצ\"ע:",
+                "[אות סא] <b>בתוי\"ט ד\"ה וב\"ה. וטעמא איכא למימר. </b>והמל\"מ כתב הטעם דכשנתנו אצל דבר המסויים הוי כחוזר מדעתו הראשונה וכאילו לא נטלו להוליכו לעיר אלא להניחו במקום אחר ידוע. מש\"ה אם שכחו אח\"כ הוי שכחה. אבל כל שלא הניחו במקום ידוע עדיין כונתו הראשונה במקומה עומדת. אלא דלפי שעה הניחו במקום אחר דאי לא לאיזה תכלית נטלה ממקום זה והניחה במקום אחר. מש\"ה לא הוי שכחה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות סב] <b>ושלשה אינן שכחה. </b>ואף אם אחד מהם יותר מד' קבין. דס\"ל להרמב\"ם והרע\"ב דלא הוי שכחה כמ\"ש לעיל. וא\"כ העומר הזה אף אם היה לבדו אינו שכחה מ\"מ מצטרף עם הב' עומרים אחרים לדונם בכלל שלשה כדאמרינן (פ\"ד דב\"ב) גבי עומר שיש בו סאתים דאינו שכחה דמ\"מ שנים והוא אינו שכחה. (מל\"מ):"
+            ],
+            [
+                "[אות סג] <b>בר\"ב ד\"ה העומר. דכתיב לא תשוב לקחתו. </b>ובירושלמי איתא עוד טעם דסאתים הוי גדיש וכתיב ושכחת עומר ולא גדיש. וכתב הרא\"ש דלישנא דמתני' הכי משמע. מדקתני לא א\"א בעומר א' שהוא כגדיש. וכן (בספ\"ד דב\"ב) עומר שיש בו סאתים תורת עומר עליו להשלים השורה דשנים והוא נידון לג' עומרים דאינם שכחה ותורת גדיש עליו. דאם הוא לבדו אינו שכחה משמע דמדין גדיש הוא דלא הוי שכחה:"
+            ],
+            [
+                "[אות סד] <b>בר\"ב ד\"ה ענוה. ענוה בוי\"ו. </b>ע' בהרע\"ב לעיל (פ\"א מ\"ב):"
+            ],
+            [
+                "[אות סה] <b>הקמה מצלת. </b>ודוקא כ\"ז שלא ניטלה הקמה בין שכחה לזכירה אבל אם ניטלה קודם שנזכר אינה מצלת הר\"ש בשם תוספתא. אין קמת חבירו מציל עומר שלו ואין קמת שעורים מציל על עומר חטים עד שיהא העומר והקמה ממין אחד. רמב\"ם והוא מירושלמי ותוספתא:",
+                "[אות סו] <b>בתוי\"ט ד\"ה העומר. שיפה כח העני בה. </b>וכתב הר\"ש ומיהו יכולים ללמוד ק\"ו מקמה דעומר יציל עומר והיינו דאמרינן בירושלמי. ואין קמה מצלת את הקמה והיינו ממה דלא נלמד ממה דקמה מציל קמה מכ\"ש דעומר מציל קמה:"
+            ],
+            [
+                "[אות סז] <b>בר\"ב ד\"ה עקורה. ודוקא בשכח שניהם. </b>היינו דשכח תחלה לאינה עקורה אבל בשכח תחלה לעקורה כיון דהיה הדין דאינה עקורה מצלת אותה וכששכח אח\"כ גם האינה עקורה הוא גורם לשכחה על כולו. הוי כאילו היה האינה עקורה סאתים. הר\"ש בשם הירושלמי:"
+            ],
+            [
+                "[אות סח] <b>בר\"ב ד\"ה לאלומה. לקצור. </b>והרמב\"ם בפי' ובחבורו מפרש לאלומה. היינו אגודות קטנות ולא עשאן עמרים. ואגודי שום. היינו ג\"כ שתלשן אגודות קטנות למכור בשוק ולא עשאן עמרים להעמיד מהן גורן:"
+            ],
+            [
+                "[אות סט] <b>בר\"ב ד\"ה ע\"מ. ותנאו בטל. </b>קשה לי דמה צורך לזה. לו יהא דבעלמא תנאו קיים. הא תנאי שייך רק שעושה המעשה על תנאי שבאם לא יתקיים התנאי לא יתקיים המעשה. כמו מקדש ומגרש ומוכר ע\"ת. אבל הכא עם מי מתנה. ומה שייך לתלות קצירה על תנאי. דאיך שייך לומר דאם לא יתקיים התנאי לא יהיה הקצירה קצירה וצ\"ע. ובההיא דע\"מ שלא תשמיטני שביעית י\"ל דהתנאי אם תרצה להשמיטני יהיה המעות למפרע רק דרך פקדון. ובההיא דע\"מ שאין לך עלי אונאה היינו ג\"כ דאם ירצה הלוקח שיחזיר לו אונאתו ויהא המקח קיים התנה דלא יהא מקח למפרע ותבטל המקח. ובמציל מתוך הנהר דאם יש ב\"ד יתנה בפני ב\"ד. היינו רק הודעה שאינו רוצה להציל בשכר כפועל בטל דניחא ליה טפי בעבידתא ולהרויח הרבה וממילא מגיע לו שכרו משלם. ואני נבוך ביותר בע\"מ שאין לך עלי אונאה לא היה כלל בדרך תנאי רק שאינו רוצה למכרו רק בזכות זה שלא יהיה עליו אונאה ומשקבל עליו הלוקח הוי כסילק עצמו הלוקח מדין חזרת אונאה. וכן בשמיטה אינו רוצה להלוות לו רק בזכיה זו שלא ישמטנו שביעית והלוה קבל עליו כן. ואף על פי כן לא מצי מסלק נפשו מזה נגד ד\"ת. וכההיא דכתובות ר\"פ הכותב דו\"ד אין לי בנכסיך דג\"כ מקרי מתנה על מה שכתוב בתורה אם חכמים עשו חיזוק כשל תורה. אף דאינו בדרך תנאי כדכתבו התוס' שם מדלא התנתה היא עמו. ואך העומד לנגדי דברי תוס' שם (דף נ\"ו) בע\"מ שאין לך עלי שאר כסות ועונה דהקשו דהא לר\"מ בעי' תנאי כפול ולפי הנ\"ל אינו בדרך תנאי. רק שמקדשה בגרעון זכות זה שלא תהיה עליו חיוב שאר כסות ועונה. ודברי תוס' דלא נחתי לזה צע\"ג:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "[אות ע] <b>שם בשדה. </b>בירושלמי מסיק כיון שעשה רוב השנים בריבוי אע\"פ שאינו עושה בכל שנה ושנה סגי בהכי להיות לו שם:"
+            ],
+            [
+                "[אות עא] <b>בהרע\"ב ד\"ה כל זמן. ולא חשיבא שכחה. </b>וכתב הרא\"ש ותמיה לי מ\"ש מעומר שאינו מציל את הקמה ושמא דרך מלקטי זיתים בעוד שיש להם זיתים תחת האילן כשמביאים הזיתים מסתכלין למעלה אם יש זיתים למעלה ולא סלקו דעתן מהם עכ\"ל. ועיין בכ\"מ (פ\"א הי\"ב מהמ\"ע) מ\"ש אליבא דהרמב\"ם לפרש מתני' בארוכה. ובלח\"מ למשניות פירש כ\"ז שיש לעניים תחת האילן שכחה אפילו אם נתייאשו מאלו שבראש האילן מ\"מ אסורים לכל אדם וכן בהיפוך. וכן העלה ג\"כ הפר\"ח בס' מ\"ח:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות עב] <b>תוי\"ט ד\"ה וב\"ה. שתופס דמיו. </b>ואינו יוצא לחולין כ\"כ בתוס' שם:",
+                "[אות עג] <b>בא\"ד שאינו תופס דמיו. </b>לשון זה שבתוס' לישנא קלילא ור\"ל שיוצא לחולין:"
+            ],
+            [
+                "[אות עד] <b>בר\"ב ד\"ה אם אין בציר. שעושים רביעית. </b>הוא מהירושלמי וה\"נ לר\"ע אין העניים זוכים ליטול עוללות עד שיבצור בעה\"ב ג' אשכולות שעושים רביעית. וכמ\"ש הרמב\"ם בחבורו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "[אות עו] <b>בתוי\"ט ד\"ה בלקט. ועוד מצינו בלשון הר\"ב והר\"ש. </b>להדיא מצינו בל' המשנה במסכתין לעיל (פ\"ד מ\"ט) מי שליקט את הפאה:",
+                "[אות עה] <b>שם בהרע\"ב ד\"ה מאימתי. אית דמפרשי. </b>היינו פלוגתייהו דר' יוחנן ור\"ל בפרק קמא דתענית. דר\"י אמר סבי דאזלי אתגרי. ור\"ל אמר לקוטי בתר לקוטי. והרמב\"ם בחבורו העתיק לדר\"ל. וכתב הכ\"מ בשם הרשב\"א דס\"ל להרמב\"ם דר\"י ור\"ל לאו בדיני פליגי אלא בפירוש תיבת נמושות והראיה ע\"ז דאטו באתר דליכא סבי יהיה כל אדם אסור לעולם ליטול. אע\"כ דלא פליגי ונקט הרמב\"ם לישנא דר\"ל שהוא שכיח בכל אתר עיי\"ש. ועיין בהרמב\"ם בפי' המשניות ותמצא דגם לר\"י עיקר מילתא דהזקנים הם הם המלקטים שניים והוי לקוטי בתר לקוטי. ור\"י ור\"ל חדא מילתא קאמרי עיי\"ש. אבל רש\"י מפרש דטעמא דר\"י שהזקנים הולכים בנחת ועיניהם למטה ומעיינו טפי. משום הכי נתייאשו העניים ממנה עיין שם:",
+                "[אות עז] <b>בא\"ד כבר נתייאשו העניים. </b>אף על גב דאיכא עניים בדוכתי אחריתא דלא ידעי מזה ולא הוי יאוש לגבייהו. מ\"מ כיון דאיכא עניים הכא הנך מעיקרא יאושי מייאשי דאמרי עניים דהתם מלקטי ליה גמ' רפ\"ב דב\"מ. וקשה לי הא מ\"מ גם לעניים קטנים יש חלק בזה. ולגבייהו הוי יאוש של\"מ וכדאי' בסוגיא דשם גבי תמרי דזיקי עיין בתוס' ב\"ב (דף קמ\"ג ע\"ב) ד\"ה ואם שכתבו הכא כיון דאין מפסידים ולא בא הריוח לידם שפיר מחלי ועדיין צ\"ע:",
+                "[אות עח] <b>בא\"ד וכל הנמצא בה אח\"כ הוא הפקר. </b>קשה לי הא הלקט שנופל בעת הקצירה שהוא על שדה דבעל הבית כשנתייאשו העניים ונעשה הפקר מיד יזכה בעל השדה מדין קנין חצירו דקונה שלא מדעתו. ואי דהבעלים אינם עומדים שם והוי חצר שאינו משתמר. מ\"מ תקשה מפ\"ק דב\"מ (דף י\"א) דאותביה ר' אבא לעולא ממעשה דר\"ג וזקנים ומוכיח מזה דחצר שאינו משתמר ג\"כ קונה. ולדידיה יקשה מתני' דהכא אמאי אינו זוכה בעל השדה מדין חצר. וצע\"ג:",
+                "[אות עט] [שם] <b>במשנה ובזיתים . </b>וכתב הרמב\"ם בחבורו אבל צבורי זיתים ששכחן תחת האילן הרי זה מותר בהם משיפסקו העניים מלחזור אחריהם ועי' מ\"ש לעיל בפרק הקודם (משנה ב'):",
+                "[אות פ] <b>בתוי\"ט ד\"ה הנמושות. כמו לא ימושו. </b>והרא\"ש כתב סבי דאזלי אתיגרא מתוך שהולכים כפופים ועיניהם מסתכלות למטה רואים כל מה שמוטל לפניהם בקרקע ואינם משאירים כלום עכ\"ל. וא\"כ גם להך מ\"ד נמושות מלשון לא ימיש:",
+                "[אות פב] <b>בתו\"ח ד\"ה ובן לוי. דגם בבן לוי מצאו כן. </b>ולפמ\"ש הרע\"ב (רפ\"ד דדמאי) דאין ע\"ה נזהרים בתרומת מעשר דסברי דאינה במיתה כ\"ז שלא הופרש מעשר ראשון א\"כ הלוי שבא לידו מעשר ראשון נזהר בתרומת מעשר:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "[אות פא] <b>בהרע\"ב ד\"ה שעורה. אית דמפרשי. </b>כך פירש הרמב\"ם בפירושו ולשיטתם אזלי דמפרשי למתני' דמיירי בלקט שכחה ופאה. אבל הר\"ש דמפרש למתני' במעשר עני דחה מלפרש שבולת של אורז דאדרבא כשנתמרח עדיף טפי שאין דרך לעשר עד אחר מרוח מש\"ה מפרש דשעורה היינו אחר שנכתש והוסרה קליפתה. והרע\"ב ארכביה אתרי רכשי. להנך אית דמפרשי שבולת דמיירי במעשר עני:"
+            ],
+            [
+                "[אות פג] <b>מוציא מלפסו. </b>וסיים הרמב\"ם בחבורו ומתוך שיכול לומר בעה\"ב נתנו לי יכול לומר אני בשלתיו ממתנותי עכ\"ל ותמיה לי הא בלא\"ה נאמן לומר אני בשלתי וכמ\"ש הר\"ש והרע\"ב ודוחק לומר דהרמב\"ם חולק עליהם. ולא מצאתי מי שהעיר בזה וצ\"ע:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "[אות פד] <b>תוי\"ט ד\"ה מדה זו. והר\"ש מפרש. </b>להרא\"ש דמפרש בכהנים לתרומה ובלוים למעשר. היינו כשיש לו הרבה תרומה או מעשר חלק שיגיע לכל אחד כשיעור הזה. ועיין במל\"מ שנתכוין בזה בתחילת דבורו לפרש כן ואח\"כ דחה זה דאיתא בהדיא בתוספתא אין פוחתין לעני מחצי קב חטים וכו' והשאר מתנות כהונה ולויה נותן כ\"ש ואינו חושש עיי\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות פה] <b>בתי\"ט ד\"ה ולא פסח. פירוש בשתי רגליו. </b>ר\"ל דתרווייהו במשמע בין ברגל אחד ובין בב' רגלים ונקרא פסח ע\"ש שצריך לפסוח בהליכתו וכ\"ה בהדיא ��ת\"כ (פ' אמור) וז\"ל פסח בין חגר בב' רגלים ובין חגר ברגל אחד נקרא פסח כו'. וזכורני שבק\"ק ליסא סמכו ע\"ז הבד\"צ יצ\"ו בגט שהי' בעיר עוד אחד ששמו ושם אביו ואבי אביו כשם המגרש ועשו סי' וכתבו הפסח שהמגרש היה חגר ברגל אחד וכדי שלא יהא נראה ששמו פסח כתבו הפסח. ולא רצו לכתוב חגר כי התיבה משתנה פעמים חיגר ביו\"ד ופעמים בלא יו\"ד ופעמים חגיר ופעמים חגרא: סליק מסכת פאה "
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Vilna, 1908-1909",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002016147/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "תוספות רבי עקיבא איגר על משנה פאה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Tosafot Rabbi Akiva Eiger",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Tosafot Rabbi Akiva Eiger/Seder Zeraim/Tosafot Rabbi Akiva Eiger on Mishnah Sheviit/Hebrew/Vilna, 1908-1909.json

@@ -0,0 +1,199 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Tosafot Rabbi Akiva Eiger on Mishnah Sheviit",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002016147/NLI",
+    "versionTitle": "Vilna, 1908-1909",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "משניות דפוס ראם, ווילנא תרס\"ח",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "תוספות רבי עקיבא איגר על משנה שביעית",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Tosafot Rabbi Akiva Eiger",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "[אות א] <b>וקרובין. </b>וכן ברפ\"ב מ\"ו דכלאים:"
+            ],
+            [
+                "[אות ב] <b>של ששים מנה. </b>היינו דשלשתן יחד עושים כך וכל אחד עושה שליש כבר. וכדאי' בירוש' שיהא משולשים והיינו מתני' דבסמוך היה אחד עושה וב' אינן עושים. היינו אף שאחד עושה ככר וכן או ב' עושים ואחד אינו עושה היינו ג\"כ אף דהוי ככר ע\"י שנים מ\"מ אם השלישי אינו עושה שליש ככר אין חורשין. ומזה תמוהין לי דברי הר\"ש במתני' ג' רואים אותם כאילו הם תאנים אם ראוים לעשות ככר שכל אחד עושה ככר וכ\"כ הרע\"ב. ולא ידעתי מנ\"ל הא לומר כיון דרק רואים כאילו תאנים בעינן שאם היה של תאנים היה כל אחד ראוי לעשות ככר ולא ע\"י צירוף שלשתן והא בפשוטו דאם ראויין היינו בין שלשתן כמו דאם ראויין במתני' דהכא וצע\"ג:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "[אות ג] <b>בר\"ב ד\"ה שנאמר. שכבר נאמר ששת ימים. </b>משמע דמכח יתורא הוא דלא מוקמינן על שבת אבל קשה לי דמנ\"ל למדרש דקאי על תוספת שביעית. דלמא קאי על תוספת שבת בראשית. וברש\"י ר\"ה (דף ט' ע\"א) כתב דע\"כ אע\"ג דרישא דקרא בשבת קאי דכתיב ששת ימים תעבוד סיפיה אשביעית קאי דאי אשבת חריש וקציר הוא דאסור שאר מלאכות מי שרי עכ\"ל ומ\"מ עדיין קשה לי קצת דדלמא קאי על תוס' שבת ולא רצה התורה לאסור בתוס' שבת רק מלאכת חרישה וקצירה ולא בשארי מלאכות:",
+                "[אות ד] <b>בתוי\"ט ד\"ה עד. ואי נמי שלשה שכל אחד עושה כו'. </b>לא ידעתי למה נקט שכל אחד עושה ככר אף אם ג' עושים יחד ככר יהא רשאי לחרוש כל בית סאה בשבילם:"
+            ],
+            [
+                "[אות ה] <b>תוי\"ט ד\"ה וחורשין. עד ר\"ה. </b>וכתב הרא\"ש ע\"ז ולא ידענא טעמא מאי וכי עדיפא ליה משאם היה לאיש אחד:",
+                "[אות ו] <b>בא\"ד היינו לאחר תקנת ר\"ג. </b>קשה לי דלמה לי ג' אילנות עושים ככר הא אף בפחות לשתרי דהא גם בשדה לבן שרי עד ר\"ה אחר תקנת ר\"ג וב\"ד וצ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "[אות ז] <b>בר\"ב ד\"ה נטיעות. אין חורשין וכו'. </b>קשה לי דמנ\"ל דדין נטיעות הוא לחומרא הא בפשוטו דדינא לקולא. דבעשר אילנות בין עושין בין אין עושין הוי שדה אילן וחורשין רק עד עצרת. ובנטיעות חורשין עד ר\"ה. דחסה התורה כמ\"ש הר\"ש. אבל אה\"נ דבג' נטיעות חורשים עכ\"פ עד עצרת ולא חמירי מאילנות. וכן משמע להדיא ברמב\"ם (פ\"ג ה\"ה) היו יו\"ד אילנות וכו' עשר נטיעות וכו' משמע דבנטיעות חלוקים מדין עשר אילנות דחורשים עד ר\"ה. ולא מצאתי מי שיאמר דנטיעות חמירי מאילנות לענין אם הם פחות מעשרה וצ\"ע. ואולם מלשון הרמב\"ם בפי' בסוף פרקין שכתב וז\"ל וכבר נתבאר לך ההפרש בין הנטיעה והאילן שהאילנות ג' לבית סאה והנטיעות עשר לבית סאה. ואז נקרא שדה אילן עכ\"ל משמע להדיא כהרע\"ב דיש בזה חומרא בנטיעות דלא מקרי שדה אילן לחרוש כל בית סאה עד שיהו יו\"ד. ומ\"מ צ\"ע דמנ\"ל זה. וגם עכ\"פ אמאי לא כתב הרמב\"ם גם ההפרש זה דבאילנות חורשים רק עד עצרת ובנטיעות עד ר\"ה וצ\"ע: ",
+                "[אות ח] <b>��א\"ד עד שיהיו עשרה. </b>אבל ט' אין כל סאה צריכה להם. ובי\"א עומדים ליעקר. הרא\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "[אות ט] <b>נטיעה כשמה. </b>מבואר דרע\"ק ס\"ל דנטיעות קיל מזקינה לענין תוספת שביעית. ועיין בטורי אבן ר\"ה (דף ט' ע\"א) שתמה דממה דאמרינן במ\"ק (דף ד') הלכתא לר\"י קראי לר\"ע. משמע דרע\"ק ליה ליה הלכה די' נטיעות. ועיין בכפות תמרים בחי' לסוכה (בדף ל\"ד) בתוס' ד\"ה ואחת למקדש:",
+                "[אות י] <b>בר\"ב ד\"ה כנטיעה. בין לענין ערלה. </b>והרמב\"ם (פ\"י מהלכות נטע רבעי) פסק לענין ערלה כחכמים דאינו חייב עד שיגמום מן הארץ ובפ\"ג מהלכות שמיטה פסק כר\"ש ובירושל' משוי להדדי וצ\"ע. גם קשה הא הרמב\"ם שם (פ\"י מהלכות נטע רבעי) פסק כראב\"י דס\"פ משוח מלחמה דילדה פחות מטפח חייב בערלה לעולם. דלעולם מיחזי כנטיעה בת שנתה א\"כ בגומם עד פחות מטפח אמאי פטור. הא בפחות מטפח מיחזי כנטיעה בת שנתה. ובפרט שראב\"י הוא מרא דשני דינים דבס\"פ משוח מלחמה אמר כן לענין ילדה פחות מטפח. ובירושלמי כאן אמר כן לענין גומם עד פחות מטפח. ומה\"ת לן לדינא לחלק ביניהם וצ\"ע:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "[אות יא] <b>בר\"ב ד\"ה מעדרין. בתוספת שביעית. </b>אבל דבר שאינו לצורך פירות אלא לצורך אילן אף קודם תוספת שביעית כדתנן בפ\"ק דלא שרינן אלא עד העצרת. וליטע אילן בתחלה בתוס' שביעית אסור. קודם לכן מותר. הר\"ן. וטעמא דמלתא דקיל ליטע אילן בתחלה מחרישה לאילן נטוע. ע' בתוי\"ט בפרקין (מ\"ו):",
+                "[אות יב] <b>בתוי\"ט ד\"ה מעדרין. וא\"ת ואמאי לא שרינן וכו' דחרישה מד\"ס. </b>קשה לי איך אפשר לומר כן בטעמא דמתני' הא מתני' זו דס\"ל תוס' שביעית אסור אף שלא בזמן המקדש ע\"כ דס\"ל דתוס' נפקא מקרא בחריש ובקציר תשבות דקאי אשביעית לומר חריש של ערב שביעית שנכנס לשביעית (וכפ\"א מ\"ד) וא\"כ הרי מפורש דחריש וששית לשביעית אסור מה\"ת. וכן הרמב\"ם ריש הלכות שמיטה כתב מ\"ע לשבות מעבודת הארץ ואילן בשביעית שנאמר ושבתה ונאמר בחריש ובקציר תשבות. וא\"כ הרי מפורש דאסור מה\"ת. ואח\"כ מצאתי שתמה כך הפר\"ח (בס' מ\"ח). ולי קשה עוד על הרמב\"ם הנ\"ל וכן הרא\"ה בחינוך הביא עשה דשביעית מקרא דבחריש והרמב\"ם (בפ\"ב) פסק דתוס' שביעית הלכה ורק בזמן המקדש. וזהו כר\"י דבחריש וקציר לא קאי אתוספת שביעית אלא לאורויי מה חריש רשות כו' יצא קציר העומר בשבת דמותר. וכדפי' הרמב\"ם (פ\"ז דתמידין) וא\"כ קרא דבחריש קאי אשבת. ואיך הביא הרמב\"ם אשביעית וצ\"ע:",
+                "[אות יג] <b>בר\"ב ד\"ה כזירודה. כך מזרדין וכו'. </b>והרמב\"ם פי' דר' יהושע קאמר שלא יזמור אותה עד ר\"ה אלא הוא עושה עד זמן שדרך בני אדם לעשות בכל השנים שלא יזמור אחריו עכ\"ל:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות יד] <b>בר\"ב ד\"ה ר\"ש מתיר באילן. שהוא מלא פירות. </b>אבל ליכא למימר דמיירי מסיכה וקאי ארישא. דאפילו רבנן מודו דשרי לסוך אילן אפי' בשביעית כדאי' במסכת ע\"ז (ד' ג') ומטעם דאוקמי אילנא ולא אסור אלא לסוך הפירות דהוי פטומא פירא וגם ל\"ל דר\"ש מיירי בשאר עבודת האילן ומתיר אף בשביעית עצמה דהא לעיל אסר ר\"ש בפסולו של אילן וגם הא כתיב כרמך לא תזמור אע\"כ דמיירי בשאר עבודת אילן ומיירי במוצאי שביעית הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "[אות טו] <b>בתוי\"ט ד\"ה פחות משלשים יום. ומצאתי בפירוש. </b>והוא מדברי תוס' פ\"ק דר\"ה (דף ט' ע\"ב ד\"ה ומותר לקיימן וכו'). והר\"ש בריש מסכתין דחה תירוצם הא' דודאי גם בנטיעה תוספת שביעית דאורייתא והעלה לעיקר כאידך תירוצא דבחרישה כיון דלא מהני לאילן נראה כמתקן שדהו לצורך שביעית:"
+            ],
+            [
+                "[אות טז] <b>בתוי\"ט ד\"ה מתעשרין. אבל הוא וכו'. </b>היינו דמתעשרין לשעבר מיירי בשאר שנים דמהני שהשרישו לפני ר\"ה מתעשרין כדין שנה שעברה ואח\"כ אמר דאם היה כן קודם ר\"ה של שביעית מותרים בשביעית ואח\"כ ואם לאו היינו ג\"כ בשאר שנים שלא השרישו עד אחר ר\"ה מתעשרין כדין השנה הבאה. ואם כן בשביעית אסורין:",
+                "[אות יז] <b>בא\"ד ואינה אלא אסמכתא. </b>זה תמוה דהא השתא קיימינן לענין שביעית דמיניה מיירי דרשא דת\"כ ואינו ענין למעשרות:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות יח] <b>בהרע\"ב ד\"ה עד שיהא. שכל שורה מהם וכו'. </b>והרמב\"ם בחבורו כתב ופצל ממנה שבעה ועשרים אבנים ברבוע ג' ע\"ג ברום ג' כל אבן מהם אמה על אמה ברום אמה. מבואר דמפרש למשנתינו דג' שורות יחד הם ג' אמות אורך על ג' אמות רוחב ועל רום ג' אמות. גם מלשון ופצל ממנה משמע דבעינן שפסל מהם האבנים האלו קודם שביעית וכמ\"ש הרמב\"ם בפירושו וכ\"כ הר\"ש והרא\"ש בשמו:"
+            ],
+            [
+                "[אות יט] <b>מה שהוא רוצה יטול. </b>אפילו הוא קבלן. הרמב\"ם בחבורו. ע' במשנה ט' במ\"ש הרע\"ב בפי' א':",
+                "[אות כ] <b>שם בהרע\"ב ד\"ה מה שהוא רוצה וכו'. מערב שביעית. </b>וכתב הרא\"ש דמזה נסתר פירוש הרמב\"ם במתני' דלעיל שכתבתי שם בגליון:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "[אות כא] <b>בהרע\"ב ד\"ה שנטייבה. שנחרשה היטב. </b>בירושל' שדה שנתקוצה תמן אמרי בשנטלו קוציה ורבנן דהכא אמרין משחרש על דעתיי' דרבנן דהכא איזהו הטיוב כל העם חורש פעם א' והוא חורש ב' פעמים הובא בהר\"ש. לפ\"ז מבואר דאם מפרשים שנתקוצה שנטלו קוציו י\"ל שנטייבה היינו חרש פ\"א ואם מפרשים שנתקוצה שחרש צריך לפרש שנטייבה שנחרש ב' פעמים. וא\"כ הרע\"ב מזכה שטרי לבי תרי:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "[אות כב] <b>ומודים במחליק. </b>עי' תי\"ט (פ\"ג מ\"ג) דפאה ד\"ה המחליק:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות כג] <b>הבוסר וכו'. </b>מדנקט לשון משהביא מים מזה דקדק רבינו משולם בתוספות ע\"ז (דף כ\"ט ע\"ב) דמשקה שבבוסר לא נקרא יין רק מים ומותר במגע עובד כוכבים עי\"ש:"
+            ],
+            [
+                "[אות כד] <b>בהרע\"ב ד\"ה הכניסו שליש כו'. כשנתבשלו יפה. </b>והרא\"ש כתב ופי' הראשון עיקר. דעונתן למעשרות הוא הביאו שליש כדאיתא (פ\"א דמעשרות) התבואה והזיתים משהביאו שליש עכ\"ל. ותמיה לי דלאידך פי' שמוציא מהן עכשיו ממה שמוציא לסאה כשנתבשלו גם התם פירושו כך והרע\"ב שם מביא ג\"כ ב' פירושים אלו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות כה] <b>וכולן בפירוש אסורין. </b>לשון הרמב\"ם כגון שאמר לו מכור לי זו הפרה אחרוש בה או אזרע בה זרע פלוני ותן לי הסאה אמוד בה הזרע אשר דשתי ותן לי מעות בזהוב זה אתן ממנו שכירות הפועלין שנתעסקו לי בעבודת הארץ אסור לו לעזרו בדבר מכל הדברים אשר זכרנו:"
+            ],
+            [
+                "[אות כו] <b>לאשת ע\"ה. </b>מכאן הוכיח הרמב\"ן דסתם ע\"ה אינו חשוד על השביעית הובא כן בשמו בחידושי הרשב\"א פ\"ק דחולין (דף ו' ע\"א) ועיין מ\"ש בגליון (פ\"ג מ\"ח) דדמאי והוכחה זו כתבו ג\"כ התוס' בכורות (דף י\"א ע\"ב):"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "[אות כז] <b>בר\"ב ד\"ה ועד אמנום. אם נעבד בשביעית נאכל. </b>היינו בקדושת שביעית והיכא דנאכל ונעבד אוכל בתורת חולין. ולאידך פירושא דנאכל היינו אחר הביעור מסתפק במ\"ל אם גם קודם הביעור מותר לאכול בתורת חולין או דצריך לאכול בקדושת שביעית ורק בביעור הקילו. והרמב\"ם בחבורו מפרש דנאכל ולא נאכל דמשנתנו לענין ספיחים דאסרו חז\"ל לאכלו (עיין לקמן פ\"ט) בזה לא החמירו לענין כיבוש עולי מצרים אבל כל שאר דיני שביעית נוהג בו. ועיין לקמן (פ\"ט מ\"ב) מ\"ש שם על הגליון: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "[אות כח] <b>בר\"ב ד\"ה בצלים שירדו עליהם גשמים. אע\"פ שהוא מרובה. </b>וכ\"כ הר\"ש והרא\"ש. אבל הרמב\"ם כתב מה שצמח מהן יהיה כאילו צמח בארץ ויחשבו כפירות שביעית עכ\"ל. משמע דגדולים בלחוד הוא דאסורים. וכ\"כ בחבורו (פ\"ד ה\"כ) ואותן העלים אסורים משום ספיחים. והבצלים עצמם מותרים ועומדים. ועיין בתוי\"ט בס\"פ שאח\"ז:"
+            ],
+            [
+                "[אות כט] <b>בתוי\"ט סד\"ה משיעשה כיוצא בו. בשביעית. </b>ועוד דבירק שנגמר גידולו בשביעית לא אזלינן בתר לקיטה עכ\"ל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "[אות ל] <b>בתוי\"ט ד\"ה כלל גדול. במאכל בהמה ליתא. </b>ובשבת (רפ\"ז) תני ג\"כ כלל גדול דגדול ענשו של שבת משל שביעית דשבת איתא בין בתלוש בין במחובר ושביעית במחובר איתא בתלוש ליתא:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "[אות לא] <b>בתו\"ח סד\"ה לא בבכורות. וצ\"ע. </b>הרמב\"ם כתבו (פ\"ה ה\"ט) מהלכות בכורות:",
+                "[אות לב] <b>בתוי\"ט סד\"ה ולא בנבלות. לסחורה שריא. </b>וכך הקשה במ\"ל (פ\"ח מהל' מאכלות אסורות) וניחא ליה לסחורה היינו באם נזדמנו לו עי\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות לג] <b>בהר\"ב ד\"ה מפני. ודינן כעצים. </b>אף דבודאי הקטף בעצמו הנאתו וביעורו שוה דאל\"כ אמאי לת\"ק נוהג בו שביעית הא אפי' בפירי ממש בעי' ג\"כ הנאתו וביעורו שוה. מ\"מ בטל הוא לגבי העץ כיון דהוא רק לחלוחית העץ מש\"ה דינו כהעץ. הר\"ש כאן ותו' (פ\"ק דנדה):"
+            ],
+            [
+                "[אות לד] <b>בתו\"ח בסד\"ה בתוי\"ט ד\"ה ורד חדש. ויאכלום בקדושת שביעית. </b>גם אנכי כוונתי לזה בעזה\"י ובביאור יותר דהטעם דא\"ח בביעור דבלוע בעלמא הוא כמבוער כדקי\"ל לקמן (פ\"ט מ\"ח) כר\"ג ועמ\"ש שם בעזה\"י:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "[אות לה] <b>כגון הסיאה. </b>אע\"ג דבפ\"ג מ\"ט דמעשרות משמע דהוי מאכל אדם היינו דוקא כשהם בחצר סתמן למאכל אדם לפי שרואה ויודע מתי לוקטן עד שלא יתקשו כ\"כ תוס' בנדה (דף נ\"א ע\"א) ד\"ה אלא דזרעינהו וכו':"
+            ],
+            [
+                "[אות לו] <b>אבל סך הוא את השמן. </b>ושמן שהגרדי סך באצבעותיו מותר ושהסורק נותן בצמר אסור בהיפוך מדינא דדמאי. במתני' (ספ\"ב דדמאי) הר\"ש שם בשם התוספתא:",
+                "[אות לז] <b>בר\"ב ד\"ה שנתנה. אבל בטהור מותר. </b>תמוה לי דהא במ\"ש ואכלת כתיב. ושתיי' וסיכה ילפי' דמותר. דשתייה בכלל אכילה וסיכה כשתייה. אבל הבערה לאו בכלל אכילה הוא. ומהא דכתיב לא בערתי ממנו בטמא אין לדייק דבטהור מותר די\"ל דאיצטריך דלא נימא דבטמא כיון דלא אפשר באכילה הותר בהבערה וכמו בתרומה דטהורה אסור בהבערה וטמאה מותר. ולא מצאתי גילוי לדין זה דמ\"ש טהור מותר בהבערה בש\"ס ופוסקים זולת בהר\"ש והרע\"ב כאן וצ\"ע. אח\"כ מצאתי מפורש בפירש\"י יבמות (ד' ע\"ג ע\"א) דכתב להדיא דקרא דלא בערתי ממנו בטמא אתי לאורויי דלא נימא דמשום הטומאה הותרה ההבערה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות לח] <b>אבל קוצה אותם בחרבה. </b>הר\"ש כתב בשם ת\"כ דבשמור אסור כדרכו ובחרבה מותר ובהפקר בכל ענין מותר. וכ\"כ תוס' סוכה (דף ל\"ט ע\"ב) אלא שתמהו דבודאי מתני' דהכא מיירי בסתם שביעית שדרך להפקיר. אולם בר\"ה (דף ט' ע\"א) ד\"ה וקציר וכו' כתבו בהיפוך דבשמור בכל ענין אסור ובמופקר רק ע\"י שינוי מותר עי\"ש:"
+            ],
+            [
+                "[אות לט] <b>בר\"ב ד\"ה שלא יביאנו. בשביל שמן של תרומה. </b>כן פי' הרמב\"ם. והר\"ש פי' שלא יביא שמן של תרומה לידי פסול דשביעית עד הביעור ותו לא ועיין בפ' שאח\"ז (במשנה ח') בתי\"ט וצ\"ע:",
+                "[אות מ] <b>בתו\"ח ד\"ה בר\"ב ד\"ה שלא וכו' שלא יוכל לאוכלו אלא כו'. </b>ובהיפוך לבשל ירק תרומה בשמן שביעית י\"ל דמותר כיון דתרומת ירק דרבנן מותר להביא התרומה לידי פסול. גם י\"ל כיון דהוי תיקון להתרומה שמשביח בזה מותר. עיין בזבחים (דף ע\"ו ע\"א) ובתוס' שם ד\"ה שביעית:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "[אות מא] <b>כל הספיחין אסורים. </b>ור\"ש פי' דמיירי מספיחי ששית שנכנסו לשביעית דהיינו שנגמר גדולם בששית ונתלקטו בשביעית ומותרים ואסורים דקתני הכא במתני' היינו דמותר לאוכלן בתורת חולין חוץ מספיחי כרוב דצריך לנהוג בהם קדושת שביעית שלא ילך ויביא מן האיסור דבכרוב אין ניכר בין אותם של ששית לאותם של שביעית. והא דשאר ספיחים מותרים אף דנלקטו בז' וקיי\"ל שבירק אזלינן בתר לקיטה היינו דאזלינן בתר גמר פירי ולא בתר לקיטה ממש (ועמ\"ש בגליון תוי\"ט לעיל (פ\"ו מ\"ד)) ובפסחים איתא בהיפך כל הספיחים אסורים חוץ מספיחי כרוב דר\"ש וחכ\"א כל הספיחים אסורים דהתם מיירי בספיחי שביעית דכל הספיחים אסורים לאכלם. (לרע\"ק דאורייתא דיליף לה מקרא כדאיתא בפסחים ולרבנן אסורים מדרבנן כדאיתא בת\"כ) חוץ מספיחי כרוב דכרוב יש לו קלח גדול וענפים כאילן ואינו בכלל לא נזרע. וחכמים גזרו ספיחי כרוב אטו שאר ספיחים דסברי כרע\"ק דאסורים מדאורייתא. והא דמבואר במתני' דמסכתין כמה פעמים דירק נאכל בקדושת שביעית היינו דגדל מעט קודם שביעית וכיון דלא היה תחלת גדולו בז' לא מיקרי ספיחי שביעית. ומ\"מ כיון דלא נגמר קודם שביעית יש בו קדושת שביעית ואם נגמר קודם שביעית הוי ספיחי ששית דמיניה מיירי משנתנו. ואם היה תחלת גדולו בשביעית אסור לאכלו. ומיני' מיירי בסוגיא דפסחים. ועיין בהר\"ש לעיל (פ\"ח מ\"ג) הובא בתוי\"ט שם ועי' לעיל (פ\"ז מ\"ג) בתוי\"ט ד\"ה ירקות:"
+            ],
+            [
+                "[אות מב] <b>ועבר הירדן. </b>בתוס' יבמות (דף ט\"ז ע\"א) ד\"ה עמון כתבו בשם ר\"ת להוכיח מהך מתני' דבעבר הירדן כבשו עולי בבל. ועיין במ\"ל (פ\"ד הכ\"ו מהלכות שמטה) דע\"כ ס\"ל כפי' הר\"ש שהוא פי' הב' שכתב הרע\"ב לעיל (רפ\"ו) דהא דקתני החזיקו עולי מצרים נאכל ולא נעבד היינו נאכל אחר הביעור. וכיון דהכא מצריך הביעור לעבר הירדן ע\"כ שהוא מכיבוש עולי בבל דאילו לפי' הא' שכתב שם הרע\"ב שהוא פי' הרמב\"ם וכן פי' הרמב\"ם בחבורו שהעתקתי שם בגליון דנאכל היינו דאין בו איסור ספיחים א\"כ גם כיבוש עולי מצרים חייב בביעור ליתא לראיית תוספות. ובספר פתח עינים להרב אזולאי הביא כאן דברי כפתור ופרח המעיד דעבר הירדן אינו עבר הירדן דסיחון ועוג אלא האי עבר הירדן הוא מגוף א\"י:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות מג] <b>בתוי\"ט סד\"ה ר\"ג. דלא כהלכתא. </b>לק\"מ דהתם מיירי דאוסר בנ\"ט לענין דצריך לאכלו בקדושת שביעית שלא לעשות בו סחורה וכדומה. אבל מ\"מ אינו חייב בביעור ופשוט. ועי' במעשר שני (פ\"ה מ\"ו) בתי\"ט ד\"ה התבשיל. הרי דבג' מקומות נחת רבינו התי\"ט לדמות קדושת שביעית לביעור. והברור דז\"א וכמ\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות מד] <b>בר\"ב ד\"ה פרוזבול. ורבנן הוא דתקינו. </b>ומשום דהפקר ב\"ד הי' הפקר. ומ\"מ בזמן דשמטה מדאורייתא לא היה מהראוי להלל לתקן לעקור מצוה דאוריית' מש\"ה מוכרחים לומר דמיירי בשביעית בזה\"ז. תו':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות מה] <b>בתוי\"ט ד\"ה וליתומים. דמתקנת הגאונים. </b>בפשוטו הומ\"ל למנקט בשעבד לו אביהם גם מטלטלי בפירוש או מטלטלי אג\"ק ימכר אח\"כ הקרקע דבהך מדינא דגמרא גובה ממטלטלי דיתמי:"
+            ],
+            [
+                "[אות מו] <b>בר\"ב ד\"ה כוורת. כשהיה מחוברת בטיט. </b>תמוה לי דזה לא כס\"ד דהש\"ס ב\"ב דפליגי בתלוש ולבסוף חברו א\"כ מיירי דוקא במחובר בטיט. ולמסקנא גם ר\"א ס\"ל דכתלוש דמי. וטעמא דר\"א מקרא ויטבול ביערת הדבש וקאי הכל אדבש. ומיירי אפילו בתלוש לגמרי ולרבנן דלא דרשי כן אפילו במחובר בטיט הוי כתלוש וצ\"ע: "
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Tosafot Rabbi Akiva Eiger/Seder Zeraim/Tosafot Rabbi Akiva Eiger on Mishnah Sheviit/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,196 @@
+{
+    "title": "Tosafot Rabbi Akiva Eiger on Mishnah Sheviit",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Tosafot_Rabbi_Akiva_Eiger_on_Mishnah_Sheviit",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "[אות א] <b>וקרובין. </b>וכן ברפ\"ב מ\"ו דכלאים:"
+            ],
+            [
+                "[אות ב] <b>של ששים מנה. </b>היינו דשלשתן יחד עושים כך וכל אחד עושה שליש כבר. וכדאי' בירוש' שיהא משולשים והיינו מתני' דבסמוך היה אחד עושה וב' אינן עושים. היינו אף שאחד עושה ככר וכן או ב' עושים ואחד אינו עושה היינו ג\"כ אף דהוי ככר ע\"י שנים מ\"מ אם השלישי אינו עושה שליש ככר אין חורשין. ומזה תמוהין לי דברי הר\"ש במתני' ג' רואים אותם כאילו הם תאנים אם ראוים לעשות ככר שכל אחד עושה ככר וכ\"כ הרע\"ב. ולא ידעתי מנ\"ל הא לומר כיון דרק רואים כאילו תאנים בעינן שאם היה של תאנים היה כל אחד ראוי לעשות ככר ולא ע\"י צירוף שלשתן והא בפשוטו דאם ראויין היינו בין שלשתן כמו דאם ראויין במתני' דהכא וצע\"ג:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "[אות ג] <b>בר\"ב ד\"ה שנאמר. שכבר נאמר ששת ימים. </b>משמע דמכח יתורא הוא דלא מוקמינן על שבת אבל קשה לי דמנ\"ל למדרש דקאי על תוספת שביעית. דלמא קאי על תוספת שבת בראשית. וברש\"י ר\"ה (דף ט' ע\"א) כתב דע\"כ אע\"ג דרישא דקרא בשבת קאי דכתיב ששת ימים תעבוד סיפיה אשביעית קאי דאי אשבת חריש וקציר הוא דאסור שאר מלאכות מי שרי עכ\"ל ומ\"מ עדיין קשה לי קצת דדלמא קאי על תוס' שבת ולא רצה התורה לאסור בתוס' שבת רק מלאכת חרישה וקצירה ולא בשארי מלאכות:",
+                "[אות ד] <b>בתוי\"ט ד\"ה עד. ואי נמי שלשה שכל אחד עושה כו'. </b>לא ידעתי למה נקט שכל אחד עושה ככר אף אם ג' עושים יחד ככר יהא רשאי לחרוש כל בית סאה בשבילם:"
+            ],
+            [
+                "[אות ה] <b>תוי\"ט ד\"ה וחורשין. עד ר\"ה. </b>וכתב הרא\"ש ע\"ז ולא ידענא טעמא מאי וכי עדיפא ליה משאם היה לאיש אחד:",
+                "[אות ו] <b>בא\"ד היינו לאחר תקנת ר\"ג. </b>קשה לי דלמה לי ג' אילנות עושים ככר הא אף בפחות לשתרי דהא גם בשדה לבן שרי עד ר\"ה אחר תקנת ר\"ג וב\"ד וצ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "[אות ז] <b>בר\"ב ד\"ה נטיעות. אין חורשין וכו'. </b>קשה לי דמנ\"ל דדין נטיעות הוא לחומרא הא בפשוטו דדינא לקולא. דבעשר אילנות בין עושין בין אין עושין הוי שדה אילן וחורשין רק עד עצרת. ובנטיעות חורשין עד ר\"ה. דחסה התורה כמ\"ש הר\"ש. אבל אה\"נ דבג' נטיעות חורשים עכ\"פ עד עצרת ולא חמירי מאילנות. וכן משמע להדיא ברמב\"ם (פ\"ג ה\"ה) היו יו\"ד אילנות וכו' עשר נטיעות וכו' משמע דבנטיעות חלוקים מדין עשר אילנות דחורשים עד ר\"ה. ולא מצאתי מי שיאמר דנטיעות חמירי מאילנות לענין אם הם פחות מעשרה וצ\"ע. ואולם מלשון הרמב\"ם בפי' בסוף פרקין שכתב וז\"ל וכבר נתבאר לך ההפרש בין הנטיעה והאילן שהאילנות ג' לבית סאה והנטיעות עשר לבית סאה. ואז נקרא שדה אילן עכ\"ל משמע להדיא כהרע\"ב דיש בזה חומרא בנטיעות דלא מקרי שדה אילן לחרוש כל בית סאה עד שיהו יו\"ד. ומ\"מ צ\"ע דמנ\"ל זה. וגם עכ\"פ אמאי לא כתב הרמב\"ם גם ההפרש זה דבאילנות חורשים רק עד עצרת ובנטיעות עד ר\"ה וצ\"ע: ",
+                "[אות ח] <b>בא\"ד עד שיהיו עשרה. </b>אבל ט' אין כל סאה צריכה להם. ובי\"א עומדים ליעקר. הרא\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "[אות ט] <b>נטיעה כשמה. </b>מבואר דרע\"ק ס\"ל דנטיעות קיל מזקינה לענין תוספת שביעית. ועיין בטורי אבן ר\"ה (דף ט' ע\"א) שתמה דממה דאמרינן במ\"ק (דף ד') הלכתא לר\"י קראי לר\"ע. משמע דרע\"ק ליה ליה הלכה די' נטיעות. ועיין בכפות תמרים בחי' לסוכה (בדף ל\"ד) בתוס' ד\"ה ואחת למקדש:",
+                "[אות י] <b>בר\"ב ד\"ה כנטיעה. בין לענין ערלה. </b>והרמב\"ם (פ\"י מהלכות נטע רבעי) פסק לענין ערלה כחכמים דאינו חייב עד שיגמום מן הארץ ובפ\"ג מהלכות שמיטה פסק כר\"ש ובירושל' משוי להדדי וצ\"ע. גם קשה הא הרמב\"ם שם (פ\"י מהלכות נטע רבעי) פסק כראב\"י דס\"פ משוח מלחמה דילדה פחות מטפח חייב בערלה לעולם. דלעולם מיחזי כנטיעה בת שנתה א\"כ בגומם עד פחות מטפח אמאי פטור. הא בפחות מטפח מיחזי כנטיעה בת שנתה. ובפרט שראב\"י הוא מרא דשני דינים דבס\"פ משוח מלחמה אמר כן לענין ילדה פחות מטפח. ובירושלמי כאן אמר כן לענין גומם עד פחות מטפח. ומה\"ת לן לדינא לחלק ביניהם וצ\"ע:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "[אות יא] <b>בר\"ב ד\"ה מעדרין. בתוספת שביעית. </b>אבל דבר שאינו לצורך פירות אלא לצורך אילן אף קודם תוספת שביעית כדתנן בפ\"ק דלא שרינן אלא עד העצרת. וליטע אילן בתחלה בתוס' שביעית אסור. קודם לכן מותר. הר\"ן. וטעמא דמלתא דקיל ליטע אילן בתחלה מחרישה לאילן נטוע. ע' בתוי\"ט בפרקין (מ\"ו):",
+                "[אות יב] <b>בתוי\"ט ד\"ה מעדרין. וא\"ת ואמאי לא שרינן וכו' דחרישה מד\"ס. </b>קשה לי איך אפשר לומר כן בטעמא דמתני' הא מתני' זו דס\"ל תוס' שביעית אסור אף שלא בזמן המקדש ע\"כ דס\"ל דתוס' נפקא מקרא בחריש ובקציר תשבות דקאי אשביעית לומר חריש של ערב שביעית שנכנס לשביעית (וכפ\"א מ\"ד) וא\"כ הרי מפורש דחריש וששית לשביעית אסור מה\"ת. וכן הרמב\"ם ריש הלכות שמיטה כתב מ\"ע לשבות מעבודת הארץ ואילן בשביעית שנאמר ושבתה ונאמר בחריש ובקציר תשבות. וא\"כ הרי מפורש דאסור מה\"ת. ואח\"כ מצאתי שתמה כך הפר\"ח (בס' מ\"ח). ולי קשה עוד על הרמב\"ם הנ\"ל וכן הרא\"ה בחינוך הביא עשה דשביעית מקרא דבחריש והרמב\"ם (בפ\"ב) פסק דתוס' שביעית הלכה ורק בזמן המקדש. וזהו כר\"י דבחריש וקציר לא קאי אתוספת שביעית אלא לאורויי מה חריש רשות כו' יצא קציר העומר בשבת דמותר. וכדפי' הרמב\"ם (פ\"ז דתמידין) וא\"כ קרא דבחריש קאי אשבת. ואיך הביא הרמב\"ם אשביעית וצ\"ע:",
+                "[אות יג] <b>בר\"ב ד\"ה כזירודה. כך מזרדין וכו'. </b>והרמב\"ם פי' דר' יהושע קאמר שלא יזמור אותה עד ר\"ה אלא הוא עושה עד זמן שדרך בני אדם לעשות בכל השנים שלא יזמור אחריו עכ\"ל:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות יד] <b>בר\"ב ד\"ה ר\"ש מתיר באילן. שהוא מלא פירות. </b>אבל ליכא למימר דמיירי מסיכה וקאי ארישא. דאפילו רבנן מודו דשרי לסוך אילן אפי' בשביעית כדאי' במסכת ע\"ז (ד' ג') ומטעם דאוקמי אילנא ולא אסור אלא לסוך הפירות דהוי פטומא פירא וגם ל\"ל דר\"ש מיירי בשאר עבודת האילן ומתיר אף בשביעית עצמה דהא לעיל אסר ר\"ש בפסולו של אילן וגם הא כתיב כרמך לא תזמור אע\"כ דמיירי בשאר עבודת אילן ומיירי במוצאי שביעית הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "[אות טו] <b>בתוי\"ט ד\"ה פחות משלשים יום. ומצאתי בפירוש. </b>והוא מדברי תוס' פ\"ק דר\"ה (דף ט' ע\"ב ד\"ה ומותר לקיימן וכו'). והר\"ש בריש מסכתין דחה תירוצם הא' דודאי גם בנטיעה תוספת שביעית דאורייתא והעלה לעיקר כאידך תירוצא דבחרישה כיון דלא מהני לאילן נראה כמתקן שדהו לצורך שביעית:"
+            ],
+            [
+                "[אות טז] <b>בתוי\"ט ד\"ה מתעשרין. אבל הוא וכו'. </b>היינו דמתעשרין לשעבר מיירי בשאר שנים דמהני שהשרישו לפני ר\"ה מתעשרין כדין שנה שעברה ואח\"כ אמר דאם היה כן קודם ר\"ה של שביעית מותרים בשביעית וא��\"כ ואם לאו היינו ג\"כ בשאר שנים שלא השרישו עד אחר ר\"ה מתעשרין כדין השנה הבאה. ואם כן בשביעית אסורין:",
+                "[אות יז] <b>בא\"ד ואינה אלא אסמכתא. </b>זה תמוה דהא השתא קיימינן לענין שביעית דמיניה מיירי דרשא דת\"כ ואינו ענין למעשרות:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות יח] <b>בהרע\"ב ד\"ה עד שיהא. שכל שורה מהם וכו'. </b>והרמב\"ם בחבורו כתב ופצל ממנה שבעה ועשרים אבנים ברבוע ג' ע\"ג ברום ג' כל אבן מהם אמה על אמה ברום אמה. מבואר דמפרש למשנתינו דג' שורות יחד הם ג' אמות אורך על ג' אמות רוחב ועל רום ג' אמות. גם מלשון ופצל ממנה משמע דבעינן שפסל מהם האבנים האלו קודם שביעית וכמ\"ש הרמב\"ם בפירושו וכ\"כ הר\"ש והרא\"ש בשמו:"
+            ],
+            [
+                "[אות יט] <b>מה שהוא רוצה יטול. </b>אפילו הוא קבלן. הרמב\"ם בחבורו. ע' במשנה ט' במ\"ש הרע\"ב בפי' א':",
+                "[אות כ] <b>שם בהרע\"ב ד\"ה מה שהוא רוצה וכו'. מערב שביעית. </b>וכתב הרא\"ש דמזה נסתר פירוש הרמב\"ם במתני' דלעיל שכתבתי שם בגליון:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "[אות כא] <b>בהרע\"ב ד\"ה שנטייבה. שנחרשה היטב. </b>בירושל' שדה שנתקוצה תמן אמרי בשנטלו קוציה ורבנן דהכא אמרין משחרש על דעתיי' דרבנן דהכא איזהו הטיוב כל העם חורש פעם א' והוא חורש ב' פעמים הובא בהר\"ש. לפ\"ז מבואר דאם מפרשים שנתקוצה שנטלו קוציו י\"ל שנטייבה היינו חרש פ\"א ואם מפרשים שנתקוצה שחרש צריך לפרש שנטייבה שנחרש ב' פעמים. וא\"כ הרע\"ב מזכה שטרי לבי תרי:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "[אות כב] <b>ומודים במחליק. </b>עי' תי\"ט (פ\"ג מ\"ג) דפאה ד\"ה המחליק:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות כג] <b>הבוסר וכו'. </b>מדנקט לשון משהביא מים מזה דקדק רבינו משולם בתוספות ע\"ז (דף כ\"ט ע\"ב) דמשקה שבבוסר לא נקרא יין רק מים ומותר במגע עובד כוכבים עי\"ש:"
+            ],
+            [
+                "[אות כד] <b>בהרע\"ב ד\"ה הכניסו שליש כו'. כשנתבשלו יפה. </b>והרא\"ש כתב ופי' הראשון עיקר. דעונתן למעשרות הוא הביאו שליש כדאיתא (פ\"א דמעשרות) התבואה והזיתים משהביאו שליש עכ\"ל. ותמיה לי דלאידך פי' שמוציא מהן עכשיו ממה שמוציא לסאה כשנתבשלו גם התם פירושו כך והרע\"ב שם מביא ג\"כ ב' פירושים אלו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות כה] <b>וכולן בפירוש אסורין. </b>לשון הרמב\"ם כגון שאמר לו מכור לי זו הפרה אחרוש בה או אזרע בה זרע פלוני ותן לי הסאה אמוד בה הזרע אשר דשתי ותן לי מעות בזהוב זה אתן ממנו שכירות הפועלין שנתעסקו לי בעבודת הארץ אסור לו לעזרו בדבר מכל הדברים אשר זכרנו:"
+            ],
+            [
+                "[אות כו] <b>לאשת ע\"ה. </b>מכאן הוכיח הרמב\"ן דסתם ע\"ה אינו חשוד על השביעית הובא כן בשמו בחידושי הרשב\"א פ\"ק דחולין (דף ו' ע\"א) ועיין מ\"ש בגליון (פ\"ג מ\"ח) דדמאי והוכחה זו כתבו ג\"כ התוס' בכורות (דף י\"א ע\"ב):"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "[אות כז] <b>בר\"ב ד\"ה ועד אמנום. אם נעבד בשביעית נאכל. </b>היינו בקדושת שביעית והיכא דנאכל ונעבד אוכל בתורת חולין. ולאידך פירושא דנאכל היינו אחר הביעור מסתפק במ\"ל אם גם קודם הביעור מותר לאכול בתורת חולין או דצריך לאכול בקדושת שביעית ורק בביעור הקילו. והרמב\"ם בחבורו מפרש דנאכל ולא נאכל דמשנתנו לענין ספיחים דאסרו חז\"ל לאכלו (עיין לקמן פ\"ט) בזה לא החמירו לענין כיבוש עולי מצרים אבל כל שאר דיני שביעית נוהג בו. ועיין לקמן (פ\"ט מ\"ב) מ\"ש שם על הגליון: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "[אות כח] <b>בר\"ב ד\"ה בצלים שירדו עליהם גשמים. אע\"פ שהוא מרובה. </b>וכ\"כ הר\"ש והרא\"ש. אבל הרמב\"ם כתב מה שצמח מהן יהיה כאילו צמח בארץ ויחשבו כפירות שביעית עכ\"ל. משמע דגדולים בלחוד הוא דאסורים. וכ\"כ בחבורו (פ\"ד ה\"כ) ואותן העלים אסורים משום ספיחים. והבצלים עצמם מותרים ועומדים. ועיין בתוי\"ט בס\"פ שאח\"ז:"
+            ],
+            [
+                "[אות כט] <b>בתוי\"ט סד\"ה משיעשה כיוצא בו. בשביעית. </b>ועוד דבירק שנגמר גידולו בשביעית לא אזלינן בתר לקיטה עכ\"ל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "[אות ל] <b>בתוי\"ט ד\"ה כלל גדול. במאכל בהמה ליתא. </b>ובשבת (רפ\"ז) תני ג\"כ כלל גדול דגדול ענשו של שבת משל שביעית דשבת איתא בין בתלוש בין במחובר ושביעית במחובר איתא בתלוש ליתא:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "[אות לא] <b>בתו\"ח סד\"ה לא בבכורות. וצ\"ע. </b>הרמב\"ם כתבו (פ\"ה ה\"ט) מהלכות בכורות:",
+                "[אות לב] <b>בתוי\"ט סד\"ה ולא בנבלות. לסחורה שריא. </b>וכך הקשה במ\"ל (פ\"ח מהל' מאכלות אסורות) וניחא ליה לסחורה היינו באם נזדמנו לו עי\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות לג] <b>בהר\"ב ד\"ה מפני. ודינן כעצים. </b>אף דבודאי הקטף בעצמו הנאתו וביעורו שוה דאל\"כ אמאי לת\"ק נוהג בו שביעית הא אפי' בפירי ממש בעי' ג\"כ הנאתו וביעורו שוה. מ\"מ בטל הוא לגבי העץ כיון דהוא רק לחלוחית העץ מש\"ה דינו כהעץ. הר\"ש כאן ותו' (פ\"ק דנדה):"
+            ],
+            [
+                "[אות לד] <b>בתו\"ח בסד\"ה בתוי\"ט ד\"ה ורד חדש. ויאכלום בקדושת שביעית. </b>גם אנכי כוונתי לזה בעזה\"י ובביאור יותר דהטעם דא\"ח בביעור דבלוע בעלמא הוא כמבוער כדקי\"ל לקמן (פ\"ט מ\"ח) כר\"ג ועמ\"ש שם בעזה\"י:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "[אות לה] <b>כגון הסיאה. </b>אע\"ג דבפ\"ג מ\"ט דמעשרות משמע דהוי מאכל אדם היינו דוקא כשהם בחצר סתמן למאכל אדם לפי שרואה ויודע מתי לוקטן עד שלא יתקשו כ\"כ תוס' בנדה (דף נ\"א ע\"א) ד\"ה אלא דזרעינהו וכו':"
+            ],
+            [
+                "[אות לו] <b>אבל סך הוא את השמן. </b>ושמן שהגרדי סך באצבעותיו מותר ושהסורק נותן בצמר אסור בהיפוך מדינא דדמאי. במתני' (ספ\"ב דדמאי) הר\"ש שם בשם התוספתא:",
+                "[אות לז] <b>בר\"ב ד\"ה שנתנה. אבל בטהור מותר. </b>תמוה לי דהא במ\"ש ואכלת כתיב. ושתיי' וסיכה ילפי' דמותר. דשתייה בכלל אכילה וסיכה כשתייה. אבל הבערה לאו בכלל אכילה הוא. ומהא דכתיב לא בערתי ממנו בטמא אין לדייק דבטהור מותר די\"ל דאיצטריך דלא נימא דבטמא כיון דלא אפשר באכילה הותר בהבערה וכמו בתרומה דטהורה אסור בהבערה וטמאה מותר. ולא מצאתי גילוי לדין זה דמ\"ש טהור מותר בהבערה בש\"ס ופוסקים זולת בהר\"ש והרע\"ב כאן וצ\"ע. אח\"כ מצאתי מפורש בפירש\"י יבמות (ד' ע\"ג ע\"א) דכתב להדיא דקרא דלא בערתי ממנו בטמא אתי לאורויי דלא נימא דמשום הטומאה הותרה ההבערה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות לח] <b>אבל קוצה אותם בחרבה. </b>הר\"ש כתב בשם ת\"כ דבשמור אסור כדרכו ובחרבה מותר ובהפקר בכל ענין מותר. וכ\"כ תוס' סוכה (דף ל\"ט ע\"ב) אלא שתמהו דבודאי מתני' דהכא מיירי בסתם שביעית שדרך להפקיר. אולם בר\"ה (דף ט' ע\"א) ד\"ה וקציר וכו' כתבו בהיפוך דבשמור בכל ענין אסור ובמופקר רק ע\"י שינוי מותר עי\"ש:"
+            ],
+            [
+                "[אות לט] <b>בר\"ב ד\"ה שלא יביאנו. בשביל שמן של תרומה. </b>כן פי' הרמב\"ם. והר\"ש פי' שלא יביא שמן של תרומה לידי פסול דשביעית עד הביעור ותו לא ועיין בפ' שאח\"ז (במשנה ח') בתי\"ט וצ\"ע:",
+                "[אות מ] <b>בתו\"ח ד\"ה בר\"ב ד\"ה שלא וכו' שלא יוכל לאוכלו אלא כו'. </b>ובהיפוך לבשל ירק תרומה בשמן שביעית י\"ל דמותר כיון דתרומת ירק דרבנן מותר להביא התרומה לידי פסול. גם י\"ל כיון דהוי תיקון להתרומה שמשביח בזה מותר. עיין בזבחים (דף ע\"ו ע\"א) ובתוס' שם ד\"ה שביעית:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "[אות מא] <b>כל הספיחין אסורים. </b>ור\"ש פי' דמיירי מספיחי ששית שנכנסו לשביעית דהיינו שנגמר גדולם בששית ונתלקטו בשביעית ומותרים ואסורים דקתני הכא במתני' היינו דמותר לאוכלן בתורת חולין חוץ מספיחי כרוב דצריך לנהוג בהם קדושת שביעית שלא ילך ויביא מן האיסור דבכרוב אין ניכר בין אותם של ששית לאותם של שביעית. והא דשאר ספיחים מותרים אף דנלקטו בז' וקיי\"ל שבירק אזלינן בתר לקיטה היינו דאזלינן בתר גמר פירי ולא בתר לקיטה ממש (ועמ\"ש בגליון תוי\"ט לעיל (פ\"ו מ\"ד)) ובפסחים איתא בהיפך כל הספיחים אסורים חוץ מספיחי כרוב דר\"ש וחכ\"א כל הספיחים אסורים דהתם מיירי בספיחי שביעית דכל הספיחים אסורים לאכלם. (לרע\"ק דאורייתא דיליף לה מקרא כדאיתא בפסחים ולרבנן אסורים מדרבנן כדאיתא בת\"כ) חוץ מספיחי כרוב דכרוב יש לו קלח גדול וענפים כאילן ואינו בכלל לא נזרע. וחכמים גזרו ספיחי כרוב אטו שאר ספיחים דסברי כרע\"ק דאסורים מדאורייתא. והא דמבואר במתני' דמסכתין כמה פעמים דירק נאכל בקדושת שביעית היינו דגדל מעט קודם שביעית וכיון דלא היה תחלת גדולו בז' לא מיקרי ספיחי שביעית. ומ\"מ כיון דלא נגמר קודם שביעית יש בו קדושת שביעית ואם נגמר קודם שביעית הוי ספיחי ששית דמיניה מיירי משנתנו. ואם היה תחלת גדולו בשביעית אסור לאכלו. ומיני' מיירי בסוגיא דפסחים. ועיין בהר\"ש לעיל (פ\"ח מ\"ג) הובא בתוי\"ט שם ועי' לעיל (פ\"ז מ\"ג) בתוי\"ט ד\"ה ירקות:"
+            ],
+            [
+                "[אות מב] <b>ועבר הירדן. </b>בתוס' יבמות (דף ט\"ז ע\"א) ד\"ה עמון כתבו בשם ר\"ת להוכיח מהך מתני' דבעבר הירדן כבשו עולי בבל. ועיין במ\"ל (פ\"ד הכ\"ו מהלכות שמטה) דע\"כ ס\"ל כפי' הר\"ש שהוא פי' הב' שכתב הרע\"ב לעיל (רפ\"ו) דהא דקתני החזיקו עולי מצרים נאכל ולא נעבד היינו נאכל אחר הביעור. וכיון דהכא מצריך הביעור לעבר הירדן ע\"כ שהוא מכיבוש עולי בבל דאילו לפי' הא' שכתב שם הרע\"ב שהוא פי' הרמב\"ם וכן פי' הרמב\"ם בחבורו שהעתקתי שם בגליון דנאכל היינו דאין בו איסור ספיחים א\"כ גם כיבוש עולי מצרים חייב בביעור ליתא לראיית תוספות. ובספר פתח עינים להרב אזולאי הביא כאן דברי כפתור ופרח המעיד דעבר הירדן אינו עבר הירדן דסיחון ועוג אלא האי עבר הירדן הוא מגוף א\"י:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות מג] <b>בתוי\"ט סד\"ה ר\"ג. דלא כהלכתא. </b>לק\"מ דהתם מיירי דאוסר בנ\"ט לענין דצריך לאכלו בקדושת שביעית שלא לעשות בו סחורה וכדומה. אבל מ\"מ אינו חייב בביעור ופשוט. ועי' במעשר שני (פ\"ה מ\"ו) בתי\"ט ד\"ה התבשיל. הרי דבג' מקומות נחת רבינו התי\"ט לדמות קדושת שביעית לביעור. והברור דז\"א וכמ\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות מד] <b>בר\"ב ד\"ה פרוזבול. ורבנן הוא דתקינו. </b>ומשום דהפקר ב\"ד הי' הפקר. ומ\"מ בזמן דשמטה מדאורייתא לא היה מהראוי להלל לתקן לעקור מצוה דאוריית' מש\"ה מוכרחים לומר דמיירי בשביעית בזה\"ז. תו':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות מה] <b>בתוי\"ט ד\"ה וליתומים. דמתקנת הגאונים. </b>בפשוטו הומ\"ל למנקט בשעבד לו אביהם גם מטלטלי בפירוש או מטלטלי אג\"ק ימכר אח\"כ הקרקע דבהך מדינא דגמרא גובה ממטלטלי דיתמי:"
+            ],
+            [
+                "[אות מו] <b>בר\"ב ד\"ה כוורת. כשהיה מחוברת בטיט. </b>תמוה לי דזה לא כס\"ד דהש\"ס ב\"ב דפליגי בתלוש ולבסוף חברו א\"כ מיירי דוקא במחובר בטיט. ולמסקנא גם ר\"א ס\"ל דכתלוש דמי. וטעמא דר\"א מקרא ויטבול ביערת הדבש וקאי הכל אדבש. ומיירי אפילו בתלוש לגמרי ולרבנן דלא דרשי כן אפילו במחובר בטיט הוי כתלוש וצ\"ע: "
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Vilna, 1908-1909",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002016147/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "תוספות רבי עקיבא איגר על משנה שביעית",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Tosafot Rabbi Akiva Eiger",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Tosafot Rabbi Akiva Eiger/Seder Zeraim/Tosafot Rabbi Akiva Eiger on Mishnah Terumot/Hebrew/Vilna, 1908-1909.json

@@ -0,0 +1,231 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Tosafot Rabbi Akiva Eiger on Mishnah Terumot",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002016147/NLI",
+    "versionTitle": "Vilna, 1908-1909",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "משניות דפוס ראם, ווילנא תרס\"ח",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "תוספות רבי עקיבא איגר על משנה תרומות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Tosafot Rabbi Akiva Eiger",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "[אות א] <b>החש\"ו כו'. </b>אף דחש\"ו יש להם מעשה במתני' דמכשירין (פ\"ו) הכא שאני דכתיב בהדיא ונחשב. ירושלמי:"
+            ],
+            [
+                "[אות ב] <b>שאינו לא שומע ולא מדבר. </b>ברמב\"ם בפי' כתב וז\"ל ודע כי כשנולד באדם החרשות אחר ששמע או נשתתק אחר שהיה מדבר מותר לו לתרום עכ\"ל. והוא תמוה דהרי הטעם דלא יתרום דא\"א לו לברך. וא\"כ בכל גווני. ואדרבא מתני' מיירי שנולד לו החרשות אח\"כ דאם בנולד חרש ממילא אינו מדבר ואפילו בדיעבד אין תרומתו תרומה וצ\"ע:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "[אות ג] <b>אין תורמין זיתים וכו'. </b>בהר\"ש הקשה וא\"ת לר' מנא דמפרש טעמא דזיתים על שמן וכו' זיתים על זיתים לשתרי וכו' ולא זכיתי להבין דר' מנא נותן טעמו רק להא דאפילו בדיעבד אין תרומתו תרומה. ובזה מפרש הטעם משום דתורם לפי זיתים ולא לפי שמן. ובאמת זיתים על זיתים דיעבד תרומתו תרומה אבל לענין לכתחילה בלא\"ה אסור *) מנגמר מלאכתו לאין נגמר ופשוט וצע\"ג: *) צ\"ל משלא נגמר ",
+                "[אות ד] <b>בהר\"ב ד\"ה אין תורמין. דכתיב כדגן מן הגורן מן הגמור וכו'. </b>אע\"ג דהת' בדיעבד תרומתו תרומה הכא שאני דהוי פסידא לכהן כך איתא בירושלמי וכתב הר\"ב בפירקין (מ\"ח) ומזה תמוה לי על הר\"ב אימא משנתנו מיירי גם בזיתים הנכבשים דהוי נגמרה מלאכתן ואפ\"ה לא הוי תרומה משום פסידא דכהן וכן נראה בדעת הרמב\"ם (פ\"ה הי\"ח מה' תרומ') עי\"ש. וצ\"ע:",
+                "[אות ו] <b>בתוי\"ט ד\"ה ולא ממעשר שני. ולא מפירות כו'. </b>ולענ\"ד י\"ל דטעם הפטור הכא היינו שנפדו אחר המירוח כמו בהקדש ה\"נ במ\"ש ומטעם דבשעת מירוח דחל חיוב תרומה היה ממון גבוה כיון דקרא עליו שם מעשר שני ועיין (פ\"א מ\"ג דחלה):",
+                "[אות ז] <b>בתוי\"ט ד\"ה ולא מן החיוב. אמאי פסיק התבואה והזיתים. </b>נלע\"ד בהדיא מבואר בתוס' פ\"ק דר\"ה (דף י\"ב) ובר\"ש (פ\"ב דשביעית) דבכל מילי שיעורו בהבאת שליש ומטעם דבעינן שזורעה ומצמחת אלא דבכולהון אפשר ליתן סי' להבאת שליש (והיינו בתלתן דיש לידע אם זורע ומצמחת כמ\"ש הרע\"ב שם שנותן לתוך המים וכל פרידה ששוקעת רובה במים ידוע שמצמחת) ובאינך נקט מתני' סימנים ורק בתבואה וזיתים אין לידע אימתי הגיע לזורעת ומצמחת ולית בהם סי' דשוקעת כמו בתלתן והכל ניחא:"
+            ],
+            [
+                "[אות ה] <b>ולא מן המחובר. </b>נלע\"ד אף ממה שנתייבש כל צרכו ולא צריך עוד לינק מן הקרקע מקרי מחובר לענין דלא הוי תרומה. כך נ\"ל מוכח בסוגיא דפסחים (דף ל\"ג ע\"א) במה דמוקי שם דאחמיץ במחובר. והיינו בנתייבש כל צרכו כמ\"ש הרשב\"א בתשובה והובא בב\"י א\"ח (רסי' תס\"ז) ואפ\"ה אמרינן שם דלא היה לו שעת הכושר לענין תרומה. ומ\"מ יש לדחות די\"ל דהברייתא דהתם ס\"ל דעומד לתלוש לאו כתלוש דמי. אבל למאי דקי\"ל (פ\"ו דשבועות מ\"ו) דעומד לתלוש כתלוש דמי כמ\"ש הר\"ב שם י\"ל דגם לענין תרומה כן. אח\"ז ראיתי דמדברי תוס' סנהדרין (דט\"ו ע\"א) ד\"ה שערו וכו' מבואר דס\"ל בפשיטות דאף למ\"ד דעומד לקצור כתלוש דמי אעפ\"כ לא הוי כתלוש לענין תרומה:",
+                "[אות ח] <b>במשנה ואם תרמו וכו'. </b>היינו דוקא בהתורם מן החיוב על הפטור גמור או להיפך אבל בתורם מחיוב דאוריי' על חיוב דרבנן או להיפוך מבואר דינו לעיל (פ\"ה דדמאי מ\"י וי\"א) ע\"ש: "
+            ],
+            [
+                "[אות ט] <b>האלם. </b>ומ\"מ אית ליה תקנתא שאחר יברך והוא ישמע הברכה. כ\"כ הב\"י ביו\"ד (סי' א') ועי' בט\"ז (שם ס\"ק י\"ז):",
+                "[אות י] <b>תרומתן תרומה. </b>וכתבו התוס' בבכורות (דף נ\"ט ע\"א) ובמנחות (דף נ\"ה ע\"א) דמדהוי תרומתו תרומה באלם וגם לכתחילה דלא יתרום הוא רק משום הברכה מזה מוכח דמהני קריאתו שם תרומה במחשבה בלא דבור. וע' בתי\"ט (פרק ג' מ\"ח):"
+            ],
+            [],
+            [
+                "[אות יא] <b>ויחזור ויתרום. </b>והא דבסוף פרקין לא קתני דיחזור ויתרום תירץ בירושל' דהכא משום גדר מי חטאת נגעו בה. ודהכא בשאין הראשונה קיימת. עי' בהר\"ש (במתני' ד') והא דקתני הראשונה מדמעת היינו דנמצאת אחר כך. הרא\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "[אות יב] <b>ואם תרמו. </b>וא\"ת מדבר שלא נגמר מלאכתו אמאי תרומתו תרומה מ\"ש ממפריש חלה קמח דתנן (פ\"ב דחלה) דאינה חלה וי\"ל דשאני הכא דרבי' קרא כדדרשינן מקרא דמ\"ר שהקדימו בשבלים דפטור מתרומה גדולה. הר\"ש:",
+                "[אות יג] <b>בר\"ב ד\"ה ואם תרם. ודוקא בשאר פירות. </b>בהר\"ש והרא\"ש דחו זה דלהדיא איתא בירושלמי חזקיה אמר לא שנו אלא זיתים על שמן וענבים על יין אבל על שאר דברים לא ור\"י אמר לא שנא היא זיתים היא שאר דברים הרי ר\"י דס\"ל משום פסידא דכהן ס\"ל דאין חילוק בין זיתים וענבים לשאר פירות ולזה העלו לתרץ על רומיא דמתני' דלעיל (משנה ד') מיירי שתרם שלא מדעת והכא מיירי במדעת כהן:",
+                "[אות יד] <b>בתוי\"ט ד\"ה ואם תרמו. וה\"נ בתורם שמן. </b>נראה דבא לומר דיש עוד חילוק בין פירות לזיתים. דבשאר פירות מדבר שנגמרה על דבר שלא נגמרה א\"צ לחזור ולתרום ובשמן על זיתים צריך לתרום. אבל א\"י דהיא גופא קשיא לי דמה חילוק בין פירות לזיתים דהא בזה ל\"ש משום פסידא דכהן. א\"ו דבזה אין חילוק אלא דתליה באם התרומה הראשונה קיימת או לא כמש\"ל (במ\"ח):"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "[אות טו] <b>וכן אגודה. </b>כתב הר\"ש מפורש בירושלמי בשנטמאת ועודה אגודה. אבל נטמאת קלחין ואגדן לא:",
+                "[אות טז] <b>בתו\"ח סד\"ה בר\"ב ד\"ה העגול וכו' והביאו הר\"ש. </b>עי' לקמן (פ\"ב מ\"ב דחלה) בהר\"ב שם ובמ\"ש שם על הגליון:"
+            ],
+            [
+                "[אות יז] <b>בר\"ב ד\"ה ואם תרם כו'. קודם שהגיעה לעונת מעשרות. </b>תמהני דאם הכוונה לעונת מעשרות שבמתני' (פ\"א דמעשרות) והא במחובר ל\"ש נטמאת. ואם הכוונה לענין עונת גמר מלאכה הא אף בנטמא מקודם לזה מקרי שעת הכושר דמיד שתלשה אם קרא עלה שם תרומה. מהני. והר\"ש כתב כגון דנפל עליה מים במחובר ותלשה הטמא בעוד משקה טופח עליה דחל עליו ההכשר והטומאה כאחד:",
+                "[אות יח] <b>בא\"ד לא הויא תרומה מדאו'. </b>דכתי' תתן לו ודרשינן לו ולא לאורו:",
+                "[אות יט] <b>בתוי\"ט ד\"ה היה מפריש. ומפרש לכולה מתני' לענין טומאה. </b>ועוד הפרש יש בין דברי הרמב\"ם בפירושו לחבורו. דבפי' כתב אע\"פ שהוא שוגג ששכח שהוא טמא וכפי' הר\"ש והר\"ב. ובחבורו כתב וז\"ל אבל אם ידע ושגג שמותר לתרום מן הטמא על הטהור הרי הוא כמזיד. נראה דמפרש למתני' אע\"פ שהוא שוגג היינו שטועה בדין ואומר מותר. אך הלשון דהיה יודע בו בתחילה. תיבת בתחילה אינו מדוקדק כ\"כ. ובאמת ה��מב\"ם בחבורו השמיט תיבת בתחילה. וע' בפמ\"ג ליו\"ד בש\"ך (סי' צ\"ט ס\"ק י\"ב) בסופו:"
+            ],
+            [
+                "[אות כ] <b>בר\"ב ד\"ה והמבשל בשבת. אבל אחרים אוכלים למ\"ש דכתיב. </b>כצ\"ל אבל אחרים אוכלים למ\"ש ולא אסרינן ליה מקרא דל\"ת כל תועבה כל שתעבתי לך ה\"ה בב\"ת. דכתיב ושמרתם וכו':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות כא] <b>ותורמין . </b>קשה לי להרמב\"ן דסבר דזיתים וענבים כשאר פירות שאין חייבים מדאורייתא רק אחר שיעשו תירוש ויצהר. וכ\"כ רבינו יונה ברכות (דף מ\"ה ע\"א) ד\"ה כל שטבולו במשקה. ולכאורה ראיה מפורשת לזה מהירושלמי (ספ\"ג דחלה) בסוגיא דטבל מדרבנן בטל ברוב. והא תנן כיוצא בה וכו' אמר ר' מנא קיימתא בשמן של זית מסק. הרי להדיא דזיתים עצמן רק טבל מדרבנן וכ\"כ המהרש\"א בחי' אגדות יומא (דף ע\"ו ע\"ב) א\"כ איך תורמין זיתים על שמן לולא הפסד כהן (כפ\"א מ\"ח). וכ\"כ תורמין משמן על זיתים הנכבשים כשם מ\"ט הרי מפריש מחיוב על הפטור או איפכא דאפילו בדיעבד אין תרומתו תרומה וצ\"ע:",
+                "[אות כב] <b>בר\"ב ד\"ה תורמין. העומדים להוציא שמנן. </b>וקשה הא הוי דבר שלא נגמר מלאכתו וצ\"ע:",
+                "[אות כד] <b>בתוי\"ט ד\"ה כל שהוא כלאים. לא כ\"ש. </b>ואף למה דקי\"ל דאינו חייב משום כלאי הכרם עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד כמ\"ש הר\"ב (ספ\"א דכלאים) וא\"כ בדגן ותירוש אינו חייב משום כלאים מ\"מ הוי ק\"ו מה תירוש ויצהר שאינן כלאים זה בזה אפילו ע\"י דבר א' אמרה תורה תן חלב תירוש ודגן שהם כלאים זה בזה ע\"י דבר א' לא כ\"ש. בכורות (דף נ\"ד ע\"א). ואינו דומה למתני' (דרפ\"ט דבכורות) דמעשרין מעשר בהמה מן הכבשים על העזים אף דאיכא כהאי ק\"ו מחדש וישן. משום דוצאן כתיב משמע כל צאן א' עי\"ש. וא\"כ ה\"נ כל מיני דגן א' הוא. היינו התם אייתר קרא דה\"ל לכתוב וכל מעשר בהמה וניליף תחת תחת מקדשים דאין חיה בכלל בהמה. וגם ניליף דאין מעשרין מבקר על צאן ולא מן כבשים על עזים בק\"ו דחדש וישן אע\"כ דקרא אתי לאורויי דדוקא בקר וצאן הוא דאין מעשרין מזה ע\"ז אבל כל צאן א'. אבל הכא אצטריך למכתב דגן למעוטי שאר מינים. גמרא שם:",
+                "[אות כג] <b>תרומתו תרומה. </b>משמע אף במזיד. ולעיל מ\"ב בתורם מטמא על הטהור אחמור טפי כיון דלא חזי כלל לאכילה. הר\"ש במתני' דלעיל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "[אות כה] <b>ואין חייבין עליה חומש. </b>במשנה ו (פ\"ג דחלה) העתקתי דברי המ\"ל (פ\"י ה\"ו מהלכות תרומות) דבכל ספיקות צריך להפריש החומש דהוי ספק כפרה ומוכרה לכהן:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות כו] <b>חוץ מן הדרוכות. </b>והרמב\"ם בפי' כתב ודרוכות הם דורכי ענבים בגתות ואין רשאים לטמא הגת כשמתחילין לדרוך מפני שיהיה מוכשר לטומאה וכיון ששכר אותם לדרוך ומסר להם גתו הנה הניחם במקומו וקבל עליו מעשיהם עכ\"ל. וכ\"כ בחבורו וז\"ל חוץ מן הדרוכים בגת שאם ירצה לטמא את היין הרי הן מטמאין מיד ולפי שמסר להן והאמינן ע\"כ הרי הן כשלוחים ואם תרמו תרומתן תרומה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות כז] <b>לא אמר כלום. </b>משמע דהוי חולין גמורים ומהימן לומר שכן היה דעתו להוציא בפיו וטעה והוציא בענין אחר ואפילו אינש אחרינא סמיך עליו ומצי שחיט הבהמה לחוץ ולהאכיל התרומה לזרים ואע\"ג דאתחזיק אסורו כל כמה דלא אמר אטעייה בדבורו הא לא מקרי אתחזיק איסורא אלא היכא דאף לדברי העד הבא להתיר מכאן ולהבא מודה הוא דמעיקרא אסור היה וכגון ההיא דרי�� גיטין גבי בפ\"נ דאתחזיק איסורא דא\"א אף לדברי השליח אבל הכא דלפי דברי העד דטעה בדבורו מעולם לא היה אסור. תשובת מיי' (הלכות אישות סימן ג'):",
+                "[אות כח] <b>בתוי\"ט ד\"ה עד שיהא כו'. הו\"ל להביא משנתנו. </b>אינו מוכרח דמההיא אין ראיה דמחשבה מהני דדלמא דיבור בעי' (כמו מחשבת פיגול דבעי' דיבור וכן חישב לשלוח יד בפקדון דבעיא דיבור עי' בתי\"ט (ספ\"ג) דמציעא) לזה מביא ראיה מההיא דשבועות דמייתי התם לענין גמר בלבו. ועיין בגיטין (דל\"א ע\"א) בתוס' ד\"ה במחשבה שהביאו ראי' דהר\"ש מההיא דשבועות לענין תרומה ע\"ש דמשמע להדי' כמ\"ש דהראי' הוא דלא בעיא דיבור ושם הביאו עוד ראי' ממתני' (ו') דפ\"ק דתרומות אלם מהני דהוי רק במחשבה עמ\"ש לעיל (בפ\"א משנה ו') בגליון:"
+            ],
+            [
+                "[אות כט] <b>ור\"ש פוטר. </b>בתוספות ישנים ביומא (דף נה ד\"ה עשרה מעשר ראשון כו') כתבו דמדנקט מתני' בתחלה עובד כוכבים וכותי וכאן לא נקט תרומת עובד כוכבים וכותי ש\"מ דבכותי מודה ר' שמעון דמדמעת אף דס\"ל במנחו' (דף ס\"ו) דגרי אריות הן מ\"מ כיון שגר הוא ובידו לתקן עצמו מיד בני ברית קרינא להו עכ\"ל מלשון זה משמע דר\"ש ס\"ל ג\"כ דאינה מדמעת דלא כהר\"ש והרע\"ב:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "[אות ל] <b>בהרע\"ב ד\"ה אבל לא. דלגבי אחרים תלינן. </b>קשה לי דגם ממנו איך מצי להוציא תרומה עליו. הא קי\"ל אין בילה אלא ביין ושמן בלבד. אח\"כ מצאתי בשו\"ת מוהר\"י מטראני (ח\"א סי' ח\"י) דנתקשה בזה. ולענ\"ד אף למ\"ד יש בילה קשה דהתינח אם מפריש עוד ב' סאין דיינינן מכח יש בילה דיש בהנך ב' סאין חצי חולין וחצי טבל אבל כיון דמפריש רק סאה הוי חצי סאה טבל וא\"כ לא הפריש על חמשים הסאין טבל רק חצי סאה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות לא] <b>בהר\"ב ד\"ה עגולי דבילה. מסייעות כולן לבטל. </b>והיינו דגדולים מעלים את הקטנים במשקל והקטנים מעלים את הגדולים במנין. דאם היו תשעים עגולים קטנים בכל אחד מהן ב' שלישי ליטרא שעולים יחד ס' ליטרות ועוד י' עגולים גדולים שכל אחד מהן ארבע ליטרות ונתערב בתוכם עגול של ד' ליטרו'. אף דבמשקל ליכא ק' מ\"מ עולים כיון דהוי במנין מאה כ\"כ הרמב\"ם בפי' המשנה. גם בחבורו (פרק י\"ד מהלכות תרומות ה\"ב) כתב כה\"ג לפסק הלכה באם לא ידע מה נפל אף דאפשר דנפל הגדול וליכא מאה תלינן דקטן נפל ואיכא מאה בין נפל למאה עגולים גדולים וקטנים בין נפל למ' עגולים מהן כ' עגולים שכל א' ד' ליטרות ומהן כ' עגולים שכל אחד ליטרא הואיל ומשקל הכל ק' ליטרות תולין דקטן נפל ומגביה אחד מהקטנים עיין שם. מדברי הרמב\"ם אלו משמע דאף בנפל לק' עגולים גדולים וקטנים ההיתר רק דתלינן דקטן נפל אבל אם היינו חוששים דגדול נפל לא היה עולה אף דאיכא ק' במנין כיון דליכ' ק' במשקל. וצ\"ע בלישנא דהרמב\"ם שם. דבתחלה כתב הרי הן מעלים בין במנין בין במשקל ובסוף דבריו משמע דאינו עולה במנין לחוד וכנ\"ל וגם למאי הילכתא אמרינן דעולה במנין לחודי' הא כיון דהוא רק באינו ידוע מה נפל ואפשר לתלות דקטן נפל. ממילא כל היכא דאיכא ק' במנין איכא ג\"כ ק' במשקל וצלע\"ג:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "[אות לב] <b>כביצה. </b>היינו כביצה תרומה שהתרומה היא חלק א' ממאה וא'. וצריך שלא יהיה בעיסה ק\"א ביצים. תו' והר\"ש:",
+                "[אות לג] <b>שם בתי\"ט סד\"ה תעלה ותאכל נקודים. דקדושת תרומה יש בה. </b>הלכך נר' תעלה בעלי' ממש. והא דנקט תעלה משום שהיא בטילה בחולין מטומאתה ותאכל כמו החולין קליות. אבל לר\"א הסאה תירום ותשרף והחולין תאכל נקודים עכ\"ל הרא\"ש:",
+                "[אות לד] <b>שם בתי\"ט ד\"ה כדי. משום גזירה דאמר עולא התם. </b>היינו גזירה שמא יביא קב חולין טמאים ממקום אחר וקב ועוד ממין זה סבר אבטלינהו ברובא וכיון דאיכא משהו מצא מין את מינו וניעור:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות לה] <b>בהרע\"ב ד\"ה אין המדומע. בעינן מאה מן החולין. </b>עי' בהר\"ש שכתב דאף החולין שבדמוע מסייעי' לבטל ולפ\"ז ממילא הדין לכאורה בדינא דמתני' הקודם בסאה תרומה שנפלה לק' והגביהה ונפלה למק\"א בכל ענין אינה מדמעת דהא בכל פעם יש באותו מדומע א' מק\"א תרומה והשאר חולין. וכן ראיתי שכתב הרא\"ש להדיא. אולם דעת הרמב\"ם בפי' ובחבורו דאין החולין שבמדומע מסייעי' לבטל ע\"ש. אח\"כ מצאתי בעזה\"י שכ\"כ ג\"כ הפר\"ח יו\"ד (סי' צ\"ט ס\"ק כ\"א) דבודאי במתני' דהכא אינה מדמעת כלל דהא החולין שבו מבטלין. ותמה ג\"כ על הרמב\"ם בפירושו הנ\"ל וכתב דבדברי הרמב\"ם בחבורו אינו הכרח כ\"כ דחולק על הר\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות לו] <b>בהרע\"ב ד\"ה ופחתו. ואין כאן מאה ואחד. </b>והר\"ש כתב דאפי' היה כן היה מותר דכבר נתבטל. ומש\"ה לא קתני ברישא אם ידוע שהחטים של תרומה יפות. ועיין ברשב\"א בתהה\"א הובא בב\"י יו\"ד (סי' צ\"ט) שכתב אלמא עד דאיכא למימר דפחתה תרומה מותר הא לא פחתה תרומה אסור ע\"ש אולם בשו\"ת הרשב\"א (סי' תס\"ג) כתב דמדלא תני ברישא ואם ידוע דהחטים תרומה יפות דאסורים ע\"כ דדוקא בנפלה אחרת ממש בעינה אסורה אבל לא בכה\"ג דהתרומה עצמה הותירה. ומקולי תרומה הוא כיון דהחמירו בה מצד א' להצריך ק' הקילו בה מצדדים אחרים עיי\"ש:",
+                "[אות לז] <b>שם בתי\"ט ד\"ה כך פחתה. ולא הוי מבטל וכו'. </b>אבל הר\"ש כתב דמתני' ר' יוסי היא דאמר אף מתכוין וילקוט ויעלה בק\"א עכ\"ל. והיינו ר\"י דמתני' ו' (פ\"ק דערלה). ואם כן להלכה דלא קיי\"ל כר\"י דהתם ה\"נ אסור לכתחלה לטחון. ועיין פר\"ח יו\"ד (סס\"י ס\"ד) שכתב הטעם בשם הירושלמי. כיון דאין כוונתו לבטל רק לטחון החטים מש\"ה מותר לכתחלה ע\"ש. וכ\"כ הרא\"ש הובא דבריו בשו\"ת רשב\"א (סי' תס\"ג):"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "[אות לח] <b>במשנה שוגג . </b>אע\"פ שיודע שהוא תרומה ושמוזהר עליו רק שלא ידע שחייבים עליו מיתה. נקרא ג\"כ שוגג. הרמב\"ם (רפ\"י מהלכות תרומות):",
+                "[אות לט] <b>שם במשנה ואחד השותה. </b>שיעורו בכזית הרמב\"ם שם והוא מהתוספתא:",
+                "[אות מ] <b>שם בהרע\"ב ד\"ה אחד השותה יין. </b>בשותה שמן אזוקי מזיק ולא מקרי אכילה ומשלם קרן ולא חומש:",
+                "[אות מא] <b>שם בהרע\"ב ד\"ה והן נעשין תרומה. אותן חולין. </b>וכתב הר\"ש ופליגי בתורת כהנים ובירושלמי אם משעת הפרשה קדשי כתרומה או משעת נתינה לכהן. ופי' במ\"ל (רפ\"י מה\"ת) משעת הפרשה והמחלוקת רק בתשלומי תרומה ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "[אות מב] <b>תי\"ט ד\"ה והוא משלם. ופריך בירוש' וכו'. </b>הר\"ש והרא\"ש פירשו דקאי אשלמעלה. דאיתא בירושלמי הא רבי מאיר אומר משלמין ורבנן אמרי משלמין מה ביניהון (היינו דגם לר\"מ צריך הבעה\"ב לשלם דמי החולין דלא כהרע\"ב וא\"כ מה ביניהון) ומשני אמר ר' יוחנן עיקר סעודה ביניהן רמ\"א עיקר סעודה לבעל הבית ורבנן אמרי לפועלים (פי' עיקר סעודה על מי לטרוח ר\"מ סבר על הבעה\"ב לטרוח ולכך משלם כל הקרן ורבנן סברי על הפועלים לטרוח ולקנות ובעה\"ב נותן להם הדמים והיינו פחות מהקרן) ��\"ש בן לקיש אומר טפילה א\"ב רמ\"א טפילה לבעל הבית ורבנן אמרי לפועלים. (פי' מי חייב לטפל ולקנות חולין מתוקנים) וע\"ז פריך הירושל' והלא כבר אכלו היינו לר\"י אליבא דר\"מ דאמר עיקר סעודה לבעל הבית ומש\"ה משלם כל הקרן. ואמאי והרי כבר טרח והכין והאכילן ולא היה לו לשלם אלא דמים ומשני דההיא טורח לא חשיב טורח שנפשו של אדם קצה באכילת איסור הלכך צריך לשלם להם כל הקרן והם לא יפסידו כלום בתשלומי הקרן. והרמב\"ם (בפ\"י מה\"ת) פסק כרבנן והעתיק להירושלמי וז\"ל המאכיל הפועלים וכו' הם משלמין קרן וחומש מפני שהם כשוגגין והוא משלם להם דמי סעודתן שדמי החולין יתירים מדמי תרומה שאכלו שדבר האסור נפשו של אדם חותה ממנו עכ\"ל. משמע דהרמב\"ם ס\"ל דפירכת הירושלמי אף לרבנן דלא כהר\"ש והרא\"ש שכתבו דלר\"י אליבא דר\"מ פריך ותמיה לי דמאי פירכא יש לרבנן הא מה שאכלו סעודתן את התרומה הם משלמין לכהן חולין מתוקנים וא\"כ לא נהנו כלל מסעודתן דהוי כלא אכלו כלל. ובאמת גם אם הפירכא לר\"מ קשה. דאף דכבר טרח הבעה\"ב והכין והאכילן הא כיון דטורח על הבעה\"ב שמוטל עליו הטורח לעשות לפועלים חפשי מן הטורח והכא אם הפועלים יצטרכו לשלם הקרן דהיינו כדין האוכל דמשלמין חולין יהי' הטורח עליהם. עכ\"פ על רבנן בודאי ליכא פירכא. ונראה דמזה ראי' דס\"ל להרמב\"ם כיון דקיי\"ל דלפי דמים משלם. משלם רק פירות חולין בשיווי התרומה שאכל כדס\"ל להתי\"ט בד\"ה וקרן. וזה פרכת הירושלמי כיון דהפועלים משלמים רק כפי שיווי התרומה אמאי הבעלים צריכים (לשלם) להם דמי סעודתן מן החולין הא הם אכלו כבר ופטורים מלשלם רק דמי תרומה יהא הדין דהבעלים יחזרו להם רק הפסדן דהא נהנו באכילתן כאילו היה חולין:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "[אות מג] <b>בהרע\"ב ד\"ה שני חומשים. חד משום אוכל. </b>ושיעורו בכזית וחד משום נהנה מהקדש ושיעורו בשוה פרוטה והא דחל איסור הקדש על התרומה משום דמכח ההקדש נאסר גם לכהן. הרמב\"ם בפי' ובחבורו. ובלא\"ה י\"ל כיון דאקדשיה ניתוסף עליו איסור הנאה שאינו של כליון דשרי לזר בתרומה:",
+                "[אות מד] <b>שם בתי\"ט ד\"ה וקרן. דמשלם מן החולין וכו'. </b>אבל הר\"ש כתב וז\"ל דמי תרומה שאין יקרים כחולין גם יכול לשלם דמים וא\"צ לשלם פירות הראוים להיות קדש עכ\"ל. ומזה דקדק המ\"ל (בפ\"י מה\"ת) דס\"ל להר\"ש דיש ב' חילוקים דהיכא דמשלם דמי תרומה היינו כשווי תרומה וגם משלם דמים והיכא דמשלם מן החולין היינו דמשערין תרומה כאילו היתה חולין וגם משלם מדברים הראוים להיות קדש. ונ\"ל ראיה לזה מסוגיא דפ\"ב דפסחים (דף ל\"ב) דמבעי אם לפי מדה משלם או לפי דמים. וה\"ד כגון דמעיקרא שויא זוזא ולבסוף שויא ארבעה ולא נקט הנ\"מ בפשוטו דאם לפי מדה משלם צריך לשלם סאה פירות מן החולין מתוקנים ואם לפי דמים משלם משלם מפירות חולין כשיווי סאה פירות תרומה שאכל אלא ע\"כ אף אם לפי דמים משלם מ\"מ שמין התרומ' שאכל כאילו היתה חולין כן נראה לענ\"ד בעזה\"י. ומ\"מ עדיין קשה לי למ\"ד התם היכא דמעיקרא שויא ארבעה ולבסוף זוזא לא תיבעי לך דלא גרע מגזלן הא מ\"מ נ\"מ דאי לפי דמים צריך לשלם כל הד' זוזי בפירות והחומש מהד' זוזי. ואי לפי מדה משלם רק סאה אחת והחומש מאותה סאה דזהו תשלומי תרומה והשאר דמשלם מטעם גזלן משלם רק במעות וא\"צ להוסיף חומש וצ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "[אות מה] <b>בהרע\"ב ד\"ה וחכמים. במע\"ש. </b>וכ\"כ הרמב\"ם בפי' ובחבורו כתב דמשלמים גם מלקט וכו' וכתב בכ\"מ דפליגי בזה ר\"י ור\"ל בירושלמי ו��יי\"ל כר\"י לגבי ר\"ל דוחכמים מתירים קאי אכולהו:",
+                "[אות מו] <b>שם בתי\"ט ד\"ה שנטלה תרומתו. ובשום דוכתא לא מהני. </b>לא ידעתי מאי קושיא הא גם התם בהקדימו בשבלים ולא נטלו ממנו תרומה גדולה הוי כחולין ממש. ומ\"ש והקדש שלא נפדו י\"ל דהיינו דמ\"ש והקדש נפדו ולא נתן את החומש דחומש אין מעכב וכההיא דברכות ואינך. וראיתי בכ\"מ שכתב וז\"ל וגירסת רבינו כגירסת הירושלמי דגרס ממעשר ראשון שנטלה תרומתו ומפרש לה בשהקדימו בשבלים שפטור מתרומה גדולה דאילו לא ניטלה תרומתו כלל מודים חכמים שאין משלמין ממנה. וכן גורס מע\"ש והקדש שנפדו ומפ' שנפדו שלא כהלכתן דהיינו מעשר שני על אסימון והקדש על קרקע דאילו לא נפדו כלל פשיטא דאין משלמין מהן עכ\"ל. ובזה באמת תמוה דכיון דעל אסימון והקדש על קרקע לא מהני הפדיון שוב הוי כלא נפדו כלל וכהנך מקומות דמייתי התי\"ט ברכות שבת עירובין ואמאי סגי ליה להכ\"מ לפרש שלא נפדו כהלכתן. היינו בלא הוספת חומש וכנ\"ל ואי דא\"כ מ\"ט דר\"מ הא זהו עדיין יקשה על ר\"מ בהקדימו בשבלים ולא נתן ת\"ג. וכיון דהכ\"מ מפרש דמיירי בהקדימו בשבלים. הו\"ל לפרש מ\"ש והקדש שלא נפדו כהלכתן היינו בלא נתן החומש. והרמב\"ם בפי' כתב שפדאו על אסימון אבל לא פירש על ניטלה תרומתו. וי\"ל באמת דמיירי בהקדימו בכרי אבל לחלק ולפרש דניטלה תרומתו היינו בשבלים ומ\"ש והקדש על אסימון וקרקע מנין לנו. וצלע\"ג:"
+            ],
+            [
+                "[אות מז] <b>בהרע\"ב סד\"ה לפיכך. דדמי לסחורה. </b>למ\"ש הרע\"ב במתני' שלפני' דגם לחכמים אין משלמין מלקט וכו' א\"כ בלא\"ה א\"א לשלם משביעית דהוי הפקר. וזה הטעם כתב הרמב\"ם בפי' ואולם בחבורו למה דס\"ל דוחכמים מתירים קאי אכולהו גם אלקט וכו' מש\"ה הוצרך למנקט הטעם דאין פורעין חוב מדמי שביעית. ויש לעיין דהא קשואין של שביעית בלא\"ה א\"א לשלם דהא ספיחי שביעית אסורים באכילה לגמרי לשיטת התוס' (פ\"ד דפסחים דנ\"א ע\"ב) ולרע\"ק מדאורייתא אסורים וצ\"ל דבעי ליתן טעם דסתמא קתני. דמשמע דא\"א לשלם אף בקישואין שגדלו קצת קודם שביעית ונגמרו בשביעית דלא מקרי ספיחים. כיון דתחילת גידולם בששית. וכמ\"ש (רפ\"ט דשביעית) בגליון בשם הר\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות מח] <b>בהרע\"ב ד\"ה המאכיל וכו'. דלאו בני חיובא. </b>משמע דלגדולים הם חייבים לשלם וכדאיתא ר\"פ הגוזל ומאכיל אר\"ח גזל ולא נתייאשו הבעלים ובא אחר ואכלו רצה מזה גובה ורמז\"ג. ומ\"מ קשה לרמב\"ח שם דלא ס\"ל להא דר\"ח יקשה ממתני' דהכא דמאי איריא דנקט בניו קטנים ועבדים וצ\"ע. ונראה לענ\"ד ליישב דהא כל עיקר דינא דמתני' דא\"צ לשלם חומש כיון שלא אכלו בעצמו. וא\"כ י\"ל דנקט בניו קטנים עבדים לרבותא ל\"מ לאחרים גדולים דהאוכל ישלם חומש אף לרמב\"ח היינו דמצד גזילה א\"צ האחר האוכל לשלם אבל פשיטא דבתרומה צריך לשלם החומש מדין אכילת תרומה בשוגג (וגם הקרן צריך להפריש שיהא תרומה ויחזיק לעצמו למכור לכהנים אבל החומש צריך ליתן לכהנים) בזה אין המאכיל משלם חומש. אבל במאכיל לקטנים ועבדיו דלית להם לשלם ס\"ד דהמאכיל ישלם חומש קמ\"ל דגם בזה המאכיל פטור ודו\"ק:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "[אות מט] <b>אכל אחת מהן פטור. </b>ע' חלה (פ\"ג מ\"ו) מה שהעתקתי שם בגליון בשם המ\"ל (פ\"ו ה\"י מה' תרומות):"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "[אות נ] <b>בהר\"ב ד\"ה ורבי יהושע פוטר. מפני שזמנו בהול. </b>קשה לי הא לסתם מתני' (פי\"ט מ\"ד דשבת) סבר ר\"י דבמל של אחר השבת בשבת דחייב כיון שלא עשה מצוה. הרי אף דזמנו בהול מחייב היכא דלא עשה מצוה. וצ\"ע. ובפסחים (פ\"ז) איתא עוד שינוי' דטעמא דר\"י דפוטר הכא דתרומה אקרי עבודה. ועבודה רחמנא שרי' כדס\"ל בעומד ומקריב דכשרי'. ועוד קשה לי אדקאמר בפסחים (דף ע\"ב) ואלא ר\"י דתרומה דתנן הי' אוכל בתרומה ונודע שהוא בן גרושה וכו'. וקשה לי אדפריך מסיפא לפרוך מרישא דא\"ל מת בעלך מת רבך וביותר קשה על מה דמתרץ התם שאני תרומה דאקרי עבודה ועבודה רחמנא אכשר. וזה שייך בבן גרושה דהו\"ל עבודת חלל. אבל אכתי קשה מת בעלך ורבך דהוא זר וצלע\"ג:",
+                "[אות נא] <b>שם בהרע\"ב ד\"ה נודע. ולא כשהוא חסר. </b>בקידושין (דף סו ע\"ב) אמרי' עלה והא שלום כתיב. אר\"נ וי\"ו דשלום קטיעא הוא ועיין בריטב\"א שכתב דהיינו דהוי\"ו כרות ונחלק באמצע מדלא קאמר וי\"ו זעירתא היא והסכים לזה בספר אור תורה ובתשוב' בתי כהונה ח\"ב ביו\"ד (סי' כ\"א) כתבו חכמי וויניצי' ליישב דעת הרמב\"ם ויתר עמודי ההוראה שהשמיטו דין זה לגמרי דיש לכתוב וי\"ו קטיעא היינו משום דס\"ל דפירכת הש\"ס בעל מום מנלן דפסול היינו לשינויא דשמואל דילפינן דבן גרושה דעבודתו כשירה מקרא דוהיתה לו ולזרעו אחריו דזרעו בין כשר ובין פסול משמע מש\"ה ראוי דגם בע\"מ בכלל וצריכא לשינוי' שלם ולא כשהוא חסר אבל לאבוה דשמואל דיליף מקרא דברך ה' חילו אפי' חללים שבך זהו שייך רק לענין חלל אבל בע\"מ מה\"ת לומר דכשר. ומש\"ה ר\"י א\"ש בעצמו משני כשהוא שלם ולא כשהוא חסר דלשיטתיה הוא דאצטריך לכך. ואם כן לדינא א\"צ להך לימודא וממילא אין צריך לדרשא דוי\"ו קטיעא. והרב המחבר הוסיף בטעם לשבח דדברי חכמי וויניצי' אינם מספיקים כיון דר\"נ אמר וי\"ו דשלום קטיעא הוא אף דלאבוה דשמואל ל\"צ לדרשא זו מ\"מ לא יחלוק על מציאת נוסח הכתיבה. ולזה כתב הוא דודאי לשמואל דילפי' מהאי דרשא דוי\"ו קטיעא דבע\"מ מחלל עבודתו א\"כ הוי עיכוב לכתוב כן אבל למה דקיי\"ל כאבוה דשמואל דא\"צ לדרשא זו כנ\"ל וא\"כ הוי\"ו קטיעא אתא לענין אחר ולא ללמוד ממנו הלכה אינו מעכב בדיעבד וא\"כ י\"ל דמש\"ה השמיט הרמב\"ם ז\"ל דמידי דהוי כשאר אותיות זעירות שלא פירשם אלא כ' (בפ\"ז ה\"ח) ויזהר באותיות גדולות וקטנות וכו' לפי שסמך על המנהג הפשוט הרגיל בין הסופרים ודברי פח\"ח. ולעיקר הדין העלה שם דיש לכתוב וי\"ו זעירא ולא וי\"ו הנחלקת לשנים וע' בתשובתי ח\"א (סי' ע\"ה):"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות נב] <b>בתוי\"ט ד\"ה ספק טומאה. אין לטמא שתיהן וכו'. </b>ומ\"מ לענין זה ילפי' מסוטה דלא אזלי' בתר חזקה בספק טומאה ברה\"י. ומש\"ה שניהן בספק. אבל אם הי' ברה\"ר אף דליכא ללמוד מסוטה דספק טומאה ברה\"ר טהור. כיון דהכא איכא חד מינייהו טמא. מ\"מ כל חד וחד מוקמי' אחזקתי' ושניהם טהורים מדינא עי' במהר\"ם לובלין בפ\"ק דחולין (דף ט') ועי' מ\"ש בגליון (פ\"ה מ\"ה דטהרות) ובל' הר\"ש בפרקין דלעיל:",
+                "[אות נג] <b>שם בהרע\"ב ד\"ה אל יחדש. והלכה כר\"ג. </b>עיין בהרע\"ב (פ\"ג מ\"ב דחלה) ובתי\"ט שם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות נד]  <b>בהר\"ב ד\"ה כולן. שאין הקרקע. </b>וכן במתני' (פ\"א מ\"ו דערלה):"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות נה] <b>בהרע\"ב ד\"ה ורבי יוסי אומר. והלכתא דציר בטל. </b>והטעם דאיתא בירושלמי הורה ר\"י בר בון בעכברא (שם מקום) אחד לאלף. וס\"ל להרע\"ב) דהורה היינו לאיסור דבאלף אסור וביותר מותר. כ\"כ הפר\"ח יו\"ד (סי' פ\"ג). והר\"ש פי' דמתני' לא מיירי בטעם רק בדג טמא שנתערב עם דגים טהורים דמתסרי כולהו משום דבריה לא בטילה אא\"כ בתתק\"ס. ולמד מזה דבריה בטל בתתק\"ס וההוא דירושלמי הנ\"ל דהורה א' לאלף לאו דוקא דה\"ה בתתק\"ס ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "[אות נו] <b>בתי\"ט ד\"ה כל הנכבשים. קיימי בקושיא. </b>עיין מ\"ש בגליון משניות (רפ\"ו דנדרים):"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות נז] <b>מן הזיתים. </b>עמ\"ש בגליון לקמן (רפ\"ג דערלה):"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות נח] <b>בתי\"ט ד\"ה אלא. הואיל ואינו מתכוין לבטל. </b>בשו\"ת הרשב\"א (סי' רפ\"ב) מוקי להך מתני' דהכא ושל אח\"ז בתרומה דרבנן דוקא ע\"ש דמסיק דמדברי הרמב\"ם ז\"ל נראה דפירש בתרומה דאורייתא וכן נראה דעת מקצת מרבותיו ז\"ל ולדעתם משהו בעין כיוצא בכענין גרגירי תרומה שבמגורה וטפיחת שמן שבכד שאין דרכן של ב\"א ללקט ולטפח מבטלין לכתחלה עכ\"ל. ועיין בהרשב\"א במשמרת הבית (בית ד' שער ד') בדיני הכשר כלים (דף קכ\"ה) שכתב דדוקא בתרומה הקילו בה אבל לא בשאר איסורין גמורין כנבלה ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות נט] <b>בתי\"ט ד\"ה ועל. מפרש בירושלמי. </b>ובתוס' פסחים (דף ל\"ד ע\"א) כתבו וז\"ל ובמסכת תרומות אמרינן מדליקין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות בשמן של תרומה שנטמא ברשות כהן עכ\"ל. הרי דס\"ל דברשות כהן קאי גם ארישא ועיין במ\"ל (פ\"ב הי\"ד דתרומות):"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Tosafot Rabbi Akiva Eiger/Seder Zeraim/Tosafot Rabbi Akiva Eiger on Mishnah Terumot/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,228 @@
+{
+    "title": "Tosafot Rabbi Akiva Eiger on Mishnah Terumot",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Tosafot_Rabbi_Akiva_Eiger_on_Mishnah_Terumot",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "[אות א] <b>החש\"ו כו'. </b>אף דחש\"ו יש להם מעשה במתני' דמכשירין (פ\"ו) הכא שאני דכתיב בהדיא ונחשב. ירושלמי:"
+            ],
+            [
+                "[אות ב] <b>שאינו לא שומע ולא מדבר. </b>ברמב\"ם בפי' כתב וז\"ל ודע כי כשנולד באדם החרשות אחר ששמע או נשתתק אחר שהיה מדבר מותר לו לתרום עכ\"ל. והוא תמוה דהרי הטעם דלא יתרום דא\"א לו לברך. וא\"כ בכל גווני. ואדרבא מתני' מיירי שנולד לו החרשות אח\"כ דאם בנולד חרש ממילא אינו מדבר ואפילו בדיעבד אין תרומתו תרומה וצ\"ע:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "[אות ג] <b>אין תורמין זיתים וכו'. </b>בהר\"ש הקשה וא\"ת לר' מנא דמפרש טעמא דזיתים על שמן וכו' זיתים על זיתים לשתרי וכו' ולא זכיתי להבין דר' מנא נותן טעמו רק להא דאפילו בדיעבד אין תרומתו תרומה. ובזה מפרש הטעם משום דתורם לפי זיתים ולא לפי שמן. ובאמת זיתים על זיתים דיעבד תרומתו תרומה אבל לענין לכתחילה בלא\"ה אסור *) מנגמר מלאכתו לאין נגמר ופשוט וצע\"ג: *) צ\"ל משלא נגמר ",
+                "[אות ד] <b>בהר\"ב ד\"ה אין תורמין. דכתיב כדגן מן הגורן מן הגמור וכו'. </b>אע\"ג דהת' בדיעבד תרומתו תרומה הכא שאני דהוי פסידא לכהן כך איתא בירושלמי וכתב הר\"ב בפירקין (מ\"ח) ומזה תמוה לי על הר\"ב אימא משנתנו מיירי גם בזיתים הנכבשים דהוי נגמרה מלאכתן ואפ\"ה לא הוי תרומה משום פסידא דכהן וכן נראה בדעת הרמב\"ם (פ\"ה הי\"ח מה' תרומ') עי\"ש. וצ\"ע:",
+                "[אות ו] <b>בתוי\"ט ד\"ה ולא ממעשר שני. ולא מפירות כו'. </b>ולענ\"ד י\"ל דטעם הפטור הכא היינו שנפדו אחר המירוח כמו בהקדש ה\"נ במ\"ש ומטעם דבשעת מירוח דחל חיוב תרומה היה ממון גבוה כיון דקרא עליו שם מעשר שני ועיין (פ\"א מ\"ג דחלה):",
+                "[אות ז] <b>בתוי\"ט ד\"ה ולא מן החיוב. אמאי פסיק התבואה והזיתים. </b>נלע\"ד בהדיא מבואר בתוס' פ\"ק דר\"ה (דף י\"ב) ובר\"ש (פ\"ב דשביעית) דבכל מילי שיעורו בהבאת שליש ומטעם דבעינן שזורעה ומצמחת אלא דבכולהון אפשר ליתן סי' להבאת שליש (והיינו בתלתן דיש לידע אם זורע ומצמחת כמ\"ש הרע\"ב שם שנותן לתוך המים וכל פרידה ששוקעת רובה במים ידוע שמצמחת) ובאינך נקט מתני' סימנים ורק בתבואה וזיתים אין לידע אימתי הגיע לזורעת ומצמחת ולית בהם סי' דשוקעת כמו בתלתן והכל ניחא:"
+            ],
+            [
+                "[אות ה] <b>ולא מן המחובר. </b>נלע\"ד אף ממה שנתייבש כל צרכו ולא צריך עוד לינק מן הקרקע מקרי מחובר לענין דלא הוי תרומה. כך נ\"ל מוכח בסוגיא דפסחים (דף ל\"ג ע\"א) במה דמוקי שם דאחמיץ במחובר. והיינו בנתייבש כל צרכו כמ\"ש הרשב\"א בתשובה והובא בב\"י א\"ח (רסי' תס\"ז) ואפ\"ה אמרינן שם דלא היה לו שעת הכושר לענין תרומה. ומ\"מ יש לדחות די\"ל דהברייתא דהתם ס\"ל דעומד לתלוש לאו כתלוש דמי. אבל למאי דקי\"ל (פ\"ו דשבועות מ\"ו) דעומד לתלוש כתלוש דמי כמ\"ש הר\"ב שם י\"ל דגם לענין תרומה כן. אח\"ז ראיתי דמדברי תוס' סנהדרין (דט\"ו ע\"א) ד\"ה שערו וכו' מבואר דס\"ל בפשיטות דאף למ\"ד דעומד לקצור כתלוש דמי אעפ\"כ לא הוי כתלוש לענין תרומה:",
+                "[אות ח] <b>במשנה ואם תרמו וכו'. </b>היינו דוקא בהתורם מן החיוב על הפטור גמור או להיפך אבל בתורם מחיוב דאוריי' על חיוב דרבנן או להיפוך מבואר דינו לעיל (פ\"ה דדמאי מ\"י וי\"א) ע\"ש: "
+            ],
+            [
+                "[אות ט] <b>האלם. </b>ומ\"מ אית ליה תקנתא שאחר יברך והוא ישמע הברכה. כ\"כ הב\"י ביו\"ד (סי' א') ועי' בט\"ז (שם ס\"ק י\"ז):",
+                "[אות י] <b>תרומתן תרומה. </b>וכתבו התוס' בבכורות (דף נ\"ט ע\"א) ובמנחות (דף נ\"ה ע\"א) דמדהוי תרומתו תרומה באלם וגם לכתחילה דלא יתרום הוא רק משום הברכה מזה מוכח דמהני קריאתו שם תרומה במחשבה בלא דבור. וע' בתי\"ט (פרק ג' מ\"ח):"
+            ],
+            [],
+            [
+                "[אות יא] <b>ויחזור ויתרום. </b>והא דבסוף פרקין לא קתני דיחזור ויתרום תירץ בירושל' דהכא משום גדר מי חטאת נגעו בה. ודהכא בשאין הראשונה קיימת. עי' בהר\"ש (במתני' ד') והא דקתני הראשונה מדמעת היינו דנמצאת אחר כך. הרא\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "[אות יב] <b>ואם תרמו. </b>וא\"ת מדבר שלא נגמר מלאכתו אמאי תרומתו תרומה מ\"ש ממפריש חלה קמח דתנן (פ\"ב דחלה) דאינה חלה וי\"ל דשאני הכא דרבי' קרא כדדרשינן מקרא דמ\"ר שהקדימו בשבלים דפטור מתרומה גדולה. הר\"ש:",
+                "[אות יג] <b>בר\"ב ד\"ה ואם תרם. ודוקא בשאר פירות. </b>בהר\"ש והרא\"ש דחו זה דלהדיא איתא בירושלמי חזקיה אמר לא שנו אלא זיתים על שמן וענבים על יין אבל על שאר דברים לא ור\"י אמר לא שנא היא זיתים היא שאר דברים הרי ר\"י דס\"ל משום פסידא דכהן ס\"ל דאין חילוק בין זיתים וענבים לשאר פירות ולזה העלו לתרץ על רומיא דמתני' דלעיל (משנה ד') מיירי שתרם שלא מדעת והכא מיירי במדעת כהן:",
+                "[אות יד] <b>בתוי\"ט ד\"ה ואם תרמו. וה\"נ בתורם שמן. </b>נראה דבא לומר דיש עוד חילוק בין פירות לזיתים. דבשאר פירות מדבר שנגמרה על דבר שלא נגמרה א\"צ לחזור ולתרום ובשמן על זיתים צריך לתרום. אבל א\"י דהיא גופא קשיא לי דמה חילוק בין פירות לזיתים דהא בזה ל\"ש משום פסידא דכהן. א\"ו דבזה אין חילוק אלא דתליה באם התרומה הראשונה קיימת או לא כמש\"ל (במ\"ח):"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "[אות טו] <b>וכן אגודה. </b>כתב הר\"ש מפורש בירושלמי בשנטמאת ועודה אגודה. אבל נטמאת קלחין ואגדן לא:",
+                "[אות טז] <b>בתו\"ח סד\"ה בר\"ב ד\"ה העגול וכו' והביאו הר\"ש. </b>עי' לקמן (פ\"ב מ\"ב דחלה) בהר\"ב שם ובמ\"ש שם על הגליון:"
+            ],
+            [
+                "[אות יז] <b>בר\"ב ד\"ה ואם תרם כו'. קודם שהגיעה לעונת מעשרות. </b>תמהני דאם הכוונה לעונת מעשרות שבמתני' (פ\"א דמעשרות) והא במחובר ל\"ש נטמאת. ואם הכוונה לענין עונת גמר מלאכה הא אף בנטמא מקודם לזה מקרי שעת הכושר דמיד שתלשה אם קרא עלה שם תרומה. מהני. והר\"ש כתב כגון דנפל עליה מים במחובר ותלשה הטמא בעוד משקה טופח עליה דחל עליו ההכשר והטומאה כאחד:",
+                "[אות יח] <b>בא\"ד לא הויא תרומה מדאו'. </b>דכתי' תתן לו ודרשינן לו ולא לאורו:",
+                "[אות יט] <b>בתוי\"ט ד\"ה היה מפריש. ומפרש לכולה מתני' לענין טומאה. </b>ועוד הפרש יש בין דברי הרמב\"ם בפירושו לחבורו. דבפי' כתב אע\"פ שהוא שוגג ששכח שהוא טמא וכפי' הר\"ש והר\"ב. ובחבורו כתב וז\"ל אבל אם ידע ושגג שמותר לתרום מן הטמא על הטהור הרי הוא כמזיד. נראה דמפרש למתני' אע\"פ שהוא שוגג היינו שטועה בדין ואומר מותר. אך הלשון דהיה יודע בו בתחילה. תיבת בתחילה אינו מדוקדק כ\"כ. ובאמת הרמב\"ם בחבורו השמיט תיבת בתחילה. וע' בפמ\"ג ליו\"ד בש\"ך (סי' צ\"ט ס\"ק י\"ב) בסופו:"
+            ],
+            [
+                "[אות כ] <b>בר\"ב ד\"ה והמבשל בשבת. אבל אחרים אוכלים למ\"ש דכתיב. </b>כצ\"ל אבל אחרים אוכלים למ\"ש ולא אסרינן ליה מקרא דל\"ת כל תועבה כל שתעבתי לך ה\"ה בב\"ת. דכתיב ושמרתם וכו':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות כא] <b>ותורמין . </b>קשה לי להרמב\"ן דסבר דזיתים וענבים כשאר פירות שאין חייבים מדאורייתא רק אחר שיעשו תירוש ויצהר. וכ\"כ רבינו יונה ברכות (דף מ\"ה ע\"א) ד\"ה כל שטבולו במשקה. ולכאורה ראיה מפורשת לזה מהירושלמי (ספ\"ג דחלה) בסוגיא דטבל מדרבנן בטל ברוב. והא תנן כיוצא בה וכו' אמר ר' מנא קיימתא בשמן של זית מסק. הרי להדיא דזיתים עצמן רק טבל מדרבנן וכ\"כ המהרש\"א בחי' אגדות יומא (דף ע\"ו ע\"ב) א\"כ איך תורמין זיתים על שמן לולא הפסד כהן (כפ\"א מ\"ח). וכ\"כ תורמין משמן על זיתים הנכבשים כשם מ\"ט הרי מפריש מחיוב על הפטור או איפכא דאפילו בדיעבד אין תרומתו תרומה וצ\"ע:",
+                "[אות כב] <b>בר\"ב ד\"ה תורמין. העומדים להוציא שמנן. </b>וקשה הא הוי דבר שלא נגמר מלאכתו וצ\"ע:",
+                "[אות כד] <b>בתוי\"ט ד\"ה כל שהוא כלאים. לא כ\"ש. </b>ואף למה דקי\"ל דאינו חייב משום כלאי הכרם עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד כמ\"ש הר\"ב (ספ\"א דכלאים) וא\"כ בדגן ותירוש אינו חייב משום כלאים מ\"מ הוי ק\"ו מה תירוש ויצהר שאינן כלאים זה בזה אפילו ע\"י דבר א' אמרה תורה תן חלב תירוש ודגן שהם כלאים זה בזה ע\"י דבר א' לא כ\"ש. בכורות (דף נ\"ד ע\"א). ואינו דומה למתני' (דרפ\"ט דבכורות) דמעשרין מעשר בהמה מן הכבשים על העזים אף דאיכא כהאי ק\"ו מחדש וישן. משום דוצאן כתיב משמע כל צאן א' עי\"ש. וא\"כ ה\"נ כל מיני דגן א' הוא. היינו התם אייתר קרא דה\"ל לכתוב וכל מעשר בהמה וניליף תחת תחת מקדשים דאין חיה בכלל בהמה. וגם ניליף דאין מעשרין מבקר על צאן ולא מן כבשים על עזים בק\"ו דחדש וישן אע\"כ דקרא אתי לאורויי דדוקא בקר וצאן הוא דאין מעשרין מזה ע\"ז אבל כל צאן א'. אבל הכא אצטריך למכתב דגן למעוטי שאר מינים. גמרא שם:",
+                "[אות כג] <b>תרומתו תרומה. </b>משמע אף במזיד. ולעיל מ\"ב בתורם מטמא על הטהור אחמור טפי כיון דלא חזי כלל לאכילה. הר\"ש במתני' דלעיל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "[אות כה] <b>ואין חייבין עליה חומש. </b>במשנה ו (פ\"ג דחלה) העתקתי דברי המ\"ל (פ\"י ה\"ו מהלכות תרומות) דבכל ספיקות צריך להפריש החומש דהוי ספק כפרה ומוכרה לכהן:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות כו] <b>חוץ מן הדרוכות. </b>והרמב\"ם בפי' כתב ודרוכות הם דורכי ענבים בגתות ואין רשאים לטמא הגת כשמתחילין לדרוך מפני שיהיה מוכשר לטומאה וכיון ששכר אותם לדרוך ומסר להם גתו הנה הניחם במקומו וקבל עליו מעשיהם עכ\"ל. וכ\"כ בחבורו וז\"ל חוץ מן הדרוכים בגת שאם ירצה לטמא את היין הרי הן מטמאין מיד ולפי שמסר להן והאמינן ע\"כ הרי הן כשלוחים ואם תרמו תרומתן תרומה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות כז] <b>לא אמר כלום. </b>משמע דהוי חולין גמורים ומהימן לומר שכן היה דעתו להוציא בפיו וטעה והוציא בענין אחר ואפילו אינש אחרינא סמיך עליו ומצי שחיט הבהמה לחוץ ולהאכיל התרומה לזרים ואע\"ג דאתחזיק אסורו כל כמה דלא אמר אטעייה בדבורו הא לא מקרי אתחזיק איסורא אלא היכא דאף לדברי העד הבא להתיר מכאן ולהבא מודה הוא דמעיקרא אסור היה וכגון ההיא דריש גיטין גבי בפ\"נ דאתחזיק איסורא דא\"א אף לדברי השליח אבל הכא דלפי דברי העד דטעה בדבורו מעולם לא היה אסור. תשובת מיי' (הלכות אישות סימן ג'):",
+                "[אות כח] <b>בתוי\"ט ד\"ה עד שיהא כו'. הו\"ל להביא משנתנו. </b>אינו מוכרח דמההיא אין ראיה דמחשבה מהני דדלמא דיבור בעי' (כמו מחשבת פיגול דבעי' דיבור וכן חישב לש��וח יד בפקדון דבעיא דיבור עי' בתי\"ט (ספ\"ג) דמציעא) לזה מביא ראיה מההיא דשבועות דמייתי התם לענין גמר בלבו. ועיין בגיטין (דל\"א ע\"א) בתוס' ד\"ה במחשבה שהביאו ראי' דהר\"ש מההיא דשבועות לענין תרומה ע\"ש דמשמע להדי' כמ\"ש דהראי' הוא דלא בעיא דיבור ושם הביאו עוד ראי' ממתני' (ו') דפ\"ק דתרומות אלם מהני דהוי רק במחשבה עמ\"ש לעיל (בפ\"א משנה ו') בגליון:"
+            ],
+            [
+                "[אות כט] <b>ור\"ש פוטר. </b>בתוספות ישנים ביומא (דף נה ד\"ה עשרה מעשר ראשון כו') כתבו דמדנקט מתני' בתחלה עובד כוכבים וכותי וכאן לא נקט תרומת עובד כוכבים וכותי ש\"מ דבכותי מודה ר' שמעון דמדמעת אף דס\"ל במנחו' (דף ס\"ו) דגרי אריות הן מ\"מ כיון שגר הוא ובידו לתקן עצמו מיד בני ברית קרינא להו עכ\"ל מלשון זה משמע דר\"ש ס\"ל ג\"כ דאינה מדמעת דלא כהר\"ש והרע\"ב:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "[אות ל] <b>בהרע\"ב ד\"ה אבל לא. דלגבי אחרים תלינן. </b>קשה לי דגם ממנו איך מצי להוציא תרומה עליו. הא קי\"ל אין בילה אלא ביין ושמן בלבד. אח\"כ מצאתי בשו\"ת מוהר\"י מטראני (ח\"א סי' ח\"י) דנתקשה בזה. ולענ\"ד אף למ\"ד יש בילה קשה דהתינח אם מפריש עוד ב' סאין דיינינן מכח יש בילה דיש בהנך ב' סאין חצי חולין וחצי טבל אבל כיון דמפריש רק סאה הוי חצי סאה טבל וא\"כ לא הפריש על חמשים הסאין טבל רק חצי סאה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות לא] <b>בהר\"ב ד\"ה עגולי דבילה. מסייעות כולן לבטל. </b>והיינו דגדולים מעלים את הקטנים במשקל והקטנים מעלים את הגדולים במנין. דאם היו תשעים עגולים קטנים בכל אחד מהן ב' שלישי ליטרא שעולים יחד ס' ליטרות ועוד י' עגולים גדולים שכל אחד מהן ארבע ליטרות ונתערב בתוכם עגול של ד' ליטרו'. אף דבמשקל ליכא ק' מ\"מ עולים כיון דהוי במנין מאה כ\"כ הרמב\"ם בפי' המשנה. גם בחבורו (פרק י\"ד מהלכות תרומות ה\"ב) כתב כה\"ג לפסק הלכה באם לא ידע מה נפל אף דאפשר דנפל הגדול וליכא מאה תלינן דקטן נפל ואיכא מאה בין נפל למאה עגולים גדולים וקטנים בין נפל למ' עגולים מהן כ' עגולים שכל א' ד' ליטרות ומהן כ' עגולים שכל אחד ליטרא הואיל ומשקל הכל ק' ליטרות תולין דקטן נפל ומגביה אחד מהקטנים עיין שם. מדברי הרמב\"ם אלו משמע דאף בנפל לק' עגולים גדולים וקטנים ההיתר רק דתלינן דקטן נפל אבל אם היינו חוששים דגדול נפל לא היה עולה אף דאיכא ק' במנין כיון דליכ' ק' במשקל. וצ\"ע בלישנא דהרמב\"ם שם. דבתחלה כתב הרי הן מעלים בין במנין בין במשקל ובסוף דבריו משמע דאינו עולה במנין לחוד וכנ\"ל וגם למאי הילכתא אמרינן דעולה במנין לחודי' הא כיון דהוא רק באינו ידוע מה נפל ואפשר לתלות דקטן נפל. ממילא כל היכא דאיכא ק' במנין איכא ג\"כ ק' במשקל וצלע\"ג:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "[אות לב] <b>כביצה. </b>היינו כביצה תרומה שהתרומה היא חלק א' ממאה וא'. וצריך שלא יהיה בעיסה ק\"א ביצים. תו' והר\"ש:",
+                "[אות לג] <b>שם בתי\"ט סד\"ה תעלה ותאכל נקודים. דקדושת תרומה יש בה. </b>הלכך נר' תעלה בעלי' ממש. והא דנקט תעלה משום שהיא בטילה בחולין מטומאתה ותאכל כמו החולין קליות. אבל לר\"א הסאה תירום ותשרף והחולין תאכל נקודים עכ\"ל הרא\"ש:",
+                "[אות לד] <b>שם בתי\"ט ד\"ה כדי. משום גזירה דאמר עולא התם. </b>היינו גזירה שמא יביא קב חולין טמאים ממקום אחר וקב ועוד ממין זה סבר אבטלינהו ברובא וכיון דאיכא משהו מצא מין את מינו וניעור:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות לה] <b>בהרע\"ב ד\"ה אין המדומע. בעינן מאה מן החולין. </b>עי' בהר\"ש שכתב דאף החולין שבדמוע מסייעי' לבטל ולפ\"ז ממילא הדין לכאורה בדינא דמתני' הקודם בסאה תרומה שנפלה לק' והגביהה ונפלה למק\"א בכל ענין אינה מדמעת דהא בכל פעם יש באותו מדומע א' מק\"א תרומה והשאר חולין. וכן ראיתי שכתב הרא\"ש להדיא. אולם דעת הרמב\"ם בפי' ובחבורו דאין החולין שבמדומע מסייעי' לבטל ע\"ש. אח\"כ מצאתי בעזה\"י שכ\"כ ג\"כ הפר\"ח יו\"ד (סי' צ\"ט ס\"ק כ\"א) דבודאי במתני' דהכא אינה מדמעת כלל דהא החולין שבו מבטלין. ותמה ג\"כ על הרמב\"ם בפירושו הנ\"ל וכתב דבדברי הרמב\"ם בחבורו אינו הכרח כ\"כ דחולק על הר\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות לו] <b>בהרע\"ב ד\"ה ופחתו. ואין כאן מאה ואחד. </b>והר\"ש כתב דאפי' היה כן היה מותר דכבר נתבטל. ומש\"ה לא קתני ברישא אם ידוע שהחטים של תרומה יפות. ועיין ברשב\"א בתהה\"א הובא בב\"י יו\"ד (סי' צ\"ט) שכתב אלמא עד דאיכא למימר דפחתה תרומה מותר הא לא פחתה תרומה אסור ע\"ש אולם בשו\"ת הרשב\"א (סי' תס\"ג) כתב דמדלא תני ברישא ואם ידוע דהחטים תרומה יפות דאסורים ע\"כ דדוקא בנפלה אחרת ממש בעינה אסורה אבל לא בכה\"ג דהתרומה עצמה הותירה. ומקולי תרומה הוא כיון דהחמירו בה מצד א' להצריך ק' הקילו בה מצדדים אחרים עיי\"ש:",
+                "[אות לז] <b>שם בתי\"ט ד\"ה כך פחתה. ולא הוי מבטל וכו'. </b>אבל הר\"ש כתב דמתני' ר' יוסי היא דאמר אף מתכוין וילקוט ויעלה בק\"א עכ\"ל. והיינו ר\"י דמתני' ו' (פ\"ק דערלה). ואם כן להלכה דלא קיי\"ל כר\"י דהתם ה\"נ אסור לכתחלה לטחון. ועיין פר\"ח יו\"ד (סס\"י ס\"ד) שכתב הטעם בשם הירושלמי. כיון דאין כוונתו לבטל רק לטחון החטים מש\"ה מותר לכתחלה ע\"ש. וכ\"כ הרא\"ש הובא דבריו בשו\"ת רשב\"א (סי' תס\"ג):"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "[אות לח] <b>במשנה שוגג . </b>אע\"פ שיודע שהוא תרומה ושמוזהר עליו רק שלא ידע שחייבים עליו מיתה. נקרא ג\"כ שוגג. הרמב\"ם (רפ\"י מהלכות תרומות):",
+                "[אות לט] <b>שם במשנה ואחד השותה. </b>שיעורו בכזית הרמב\"ם שם והוא מהתוספתא:",
+                "[אות מ] <b>שם בהרע\"ב ד\"ה אחד השותה יין. </b>בשותה שמן אזוקי מזיק ולא מקרי אכילה ומשלם קרן ולא חומש:",
+                "[אות מא] <b>שם בהרע\"ב ד\"ה והן נעשין תרומה. אותן חולין. </b>וכתב הר\"ש ופליגי בתורת כהנים ובירושלמי אם משעת הפרשה קדשי כתרומה או משעת נתינה לכהן. ופי' במ\"ל (רפ\"י מה\"ת) משעת הפרשה והמחלוקת רק בתשלומי תרומה ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "[אות מב] <b>תי\"ט ד\"ה והוא משלם. ופריך בירוש' וכו'. </b>הר\"ש והרא\"ש פירשו דקאי אשלמעלה. דאיתא בירושלמי הא רבי מאיר אומר משלמין ורבנן אמרי משלמין מה ביניהון (היינו דגם לר\"מ צריך הבעה\"ב לשלם דמי החולין דלא כהרע\"ב וא\"כ מה ביניהון) ומשני אמר ר' יוחנן עיקר סעודה ביניהן רמ\"א עיקר סעודה לבעל הבית ורבנן אמרי לפועלים (פי' עיקר סעודה על מי לטרוח ר\"מ סבר על הבעה\"ב לטרוח ולכך משלם כל הקרן ורבנן סברי על הפועלים לטרוח ולקנות ובעה\"ב נותן להם הדמים והיינו פחות מהקרן) ר\"ש בן לקיש אומר טפילה א\"ב רמ\"א טפילה לבעל הבית ורבנן אמרי לפועלים. (פי' מי חייב לטפל ולקנות חולין מתוקנים) וע\"ז פריך הירושל' והלא כבר אכלו היינו לר\"י אליבא דר\"מ דאמר עיקר סעודה לבעל הבית ומש\"ה משלם כל הקרן. ואמאי והרי כבר טרח והכין והאכילן ולא היה לו לשלם אלא דמים ומשני דההיא טורח לא חשיב טורח שנ��שו של אדם קצה באכילת איסור הלכך צריך לשלם להם כל הקרן והם לא יפסידו כלום בתשלומי הקרן. והרמב\"ם (בפ\"י מה\"ת) פסק כרבנן והעתיק להירושלמי וז\"ל המאכיל הפועלים וכו' הם משלמין קרן וחומש מפני שהם כשוגגין והוא משלם להם דמי סעודתן שדמי החולין יתירים מדמי תרומה שאכלו שדבר האסור נפשו של אדם חותה ממנו עכ\"ל. משמע דהרמב\"ם ס\"ל דפירכת הירושלמי אף לרבנן דלא כהר\"ש והרא\"ש שכתבו דלר\"י אליבא דר\"מ פריך ותמיה לי דמאי פירכא יש לרבנן הא מה שאכלו סעודתן את התרומה הם משלמין לכהן חולין מתוקנים וא\"כ לא נהנו כלל מסעודתן דהוי כלא אכלו כלל. ובאמת גם אם הפירכא לר\"מ קשה. דאף דכבר טרח הבעה\"ב והכין והאכילן הא כיון דטורח על הבעה\"ב שמוטל עליו הטורח לעשות לפועלים חפשי מן הטורח והכא אם הפועלים יצטרכו לשלם הקרן דהיינו כדין האוכל דמשלמין חולין יהי' הטורח עליהם. עכ\"פ על רבנן בודאי ליכא פירכא. ונראה דמזה ראי' דס\"ל להרמב\"ם כיון דקיי\"ל דלפי דמים משלם. משלם רק פירות חולין בשיווי התרומה שאכל כדס\"ל להתי\"ט בד\"ה וקרן. וזה פרכת הירושלמי כיון דהפועלים משלמים רק כפי שיווי התרומה אמאי הבעלים צריכים (לשלם) להם דמי סעודתן מן החולין הא הם אכלו כבר ופטורים מלשלם רק דמי תרומה יהא הדין דהבעלים יחזרו להם רק הפסדן דהא נהנו באכילתן כאילו היה חולין:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "[אות מג] <b>בהרע\"ב ד\"ה שני חומשים. חד משום אוכל. </b>ושיעורו בכזית וחד משום נהנה מהקדש ושיעורו בשוה פרוטה והא דחל איסור הקדש על התרומה משום דמכח ההקדש נאסר גם לכהן. הרמב\"ם בפי' ובחבורו. ובלא\"ה י\"ל כיון דאקדשיה ניתוסף עליו איסור הנאה שאינו של כליון דשרי לזר בתרומה:",
+                "[אות מד] <b>שם בתי\"ט ד\"ה וקרן. דמשלם מן החולין וכו'. </b>אבל הר\"ש כתב וז\"ל דמי תרומה שאין יקרים כחולין גם יכול לשלם דמים וא\"צ לשלם פירות הראוים להיות קדש עכ\"ל. ומזה דקדק המ\"ל (בפ\"י מה\"ת) דס\"ל להר\"ש דיש ב' חילוקים דהיכא דמשלם דמי תרומה היינו כשווי תרומה וגם משלם דמים והיכא דמשלם מן החולין היינו דמשערין תרומה כאילו היתה חולין וגם משלם מדברים הראוים להיות קדש. ונ\"ל ראיה לזה מסוגיא דפ\"ב דפסחים (דף ל\"ב) דמבעי אם לפי מדה משלם או לפי דמים. וה\"ד כגון דמעיקרא שויא זוזא ולבסוף שויא ארבעה ולא נקט הנ\"מ בפשוטו דאם לפי מדה משלם צריך לשלם סאה פירות מן החולין מתוקנים ואם לפי דמים משלם משלם מפירות חולין כשיווי סאה פירות תרומה שאכל אלא ע\"כ אף אם לפי דמים משלם מ\"מ שמין התרומ' שאכל כאילו היתה חולין כן נראה לענ\"ד בעזה\"י. ומ\"מ עדיין קשה לי למ\"ד התם היכא דמעיקרא שויא ארבעה ולבסוף זוזא לא תיבעי לך דלא גרע מגזלן הא מ\"מ נ\"מ דאי לפי דמים צריך לשלם כל הד' זוזי בפירות והחומש מהד' זוזי. ואי לפי מדה משלם רק סאה אחת והחומש מאותה סאה דזהו תשלומי תרומה והשאר דמשלם מטעם גזלן משלם רק במעות וא\"צ להוסיף חומש וצ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "[אות מה] <b>בהרע\"ב ד\"ה וחכמים. במע\"ש. </b>וכ\"כ הרמב\"ם בפי' ובחבורו כתב דמשלמים גם מלקט וכו' וכתב בכ\"מ דפליגי בזה ר\"י ור\"ל בירושלמי וקיי\"ל כר\"י לגבי ר\"ל דוחכמים מתירים קאי אכולהו:",
+                "[אות מו] <b>שם בתי\"ט ד\"ה שנטלה תרומתו. ובשום דוכתא לא מהני. </b>לא ידעתי מאי קושיא הא גם התם בהקדימו בשבלים ולא נטלו ממנו תרומה גדולה הוי כחולין ממש. ומ\"ש והקדש שלא נפדו י\"ל דהיינו דמ\"ש והקדש נפדו ולא נתן את החומש דחומש אין מעכב וכההיא דברכות ��אינך. וראיתי בכ\"מ שכתב וז\"ל וגירסת רבינו כגירסת הירושלמי דגרס ממעשר ראשון שנטלה תרומתו ומפרש לה בשהקדימו בשבלים שפטור מתרומה גדולה דאילו לא ניטלה תרומתו כלל מודים חכמים שאין משלמין ממנה. וכן גורס מע\"ש והקדש שנפדו ומפ' שנפדו שלא כהלכתן דהיינו מעשר שני על אסימון והקדש על קרקע דאילו לא נפדו כלל פשיטא דאין משלמין מהן עכ\"ל. ובזה באמת תמוה דכיון דעל אסימון והקדש על קרקע לא מהני הפדיון שוב הוי כלא נפדו כלל וכהנך מקומות דמייתי התי\"ט ברכות שבת עירובין ואמאי סגי ליה להכ\"מ לפרש שלא נפדו כהלכתן. היינו בלא הוספת חומש וכנ\"ל ואי דא\"כ מ\"ט דר\"מ הא זהו עדיין יקשה על ר\"מ בהקדימו בשבלים ולא נתן ת\"ג. וכיון דהכ\"מ מפרש דמיירי בהקדימו בשבלים. הו\"ל לפרש מ\"ש והקדש שלא נפדו כהלכתן היינו בלא נתן החומש. והרמב\"ם בפי' כתב שפדאו על אסימון אבל לא פירש על ניטלה תרומתו. וי\"ל באמת דמיירי בהקדימו בכרי אבל לחלק ולפרש דניטלה תרומתו היינו בשבלים ומ\"ש והקדש על אסימון וקרקע מנין לנו. וצלע\"ג:"
+            ],
+            [
+                "[אות מז] <b>בהרע\"ב סד\"ה לפיכך. דדמי לסחורה. </b>למ\"ש הרע\"ב במתני' שלפני' דגם לחכמים אין משלמין מלקט וכו' א\"כ בלא\"ה א\"א לשלם משביעית דהוי הפקר. וזה הטעם כתב הרמב\"ם בפי' ואולם בחבורו למה דס\"ל דוחכמים מתירים קאי אכולהו גם אלקט וכו' מש\"ה הוצרך למנקט הטעם דאין פורעין חוב מדמי שביעית. ויש לעיין דהא קשואין של שביעית בלא\"ה א\"א לשלם דהא ספיחי שביעית אסורים באכילה לגמרי לשיטת התוס' (פ\"ד דפסחים דנ\"א ע\"ב) ולרע\"ק מדאורייתא אסורים וצ\"ל דבעי ליתן טעם דסתמא קתני. דמשמע דא\"א לשלם אף בקישואין שגדלו קצת קודם שביעית ונגמרו בשביעית דלא מקרי ספיחים. כיון דתחילת גידולם בששית. וכמ\"ש (רפ\"ט דשביעית) בגליון בשם הר\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות מח] <b>בהרע\"ב ד\"ה המאכיל וכו'. דלאו בני חיובא. </b>משמע דלגדולים הם חייבים לשלם וכדאיתא ר\"פ הגוזל ומאכיל אר\"ח גזל ולא נתייאשו הבעלים ובא אחר ואכלו רצה מזה גובה ורמז\"ג. ומ\"מ קשה לרמב\"ח שם דלא ס\"ל להא דר\"ח יקשה ממתני' דהכא דמאי איריא דנקט בניו קטנים ועבדים וצ\"ע. ונראה לענ\"ד ליישב דהא כל עיקר דינא דמתני' דא\"צ לשלם חומש כיון שלא אכלו בעצמו. וא\"כ י\"ל דנקט בניו קטנים עבדים לרבותא ל\"מ לאחרים גדולים דהאוכל ישלם חומש אף לרמב\"ח היינו דמצד גזילה א\"צ האחר האוכל לשלם אבל פשיטא דבתרומה צריך לשלם החומש מדין אכילת תרומה בשוגג (וגם הקרן צריך להפריש שיהא תרומה ויחזיק לעצמו למכור לכהנים אבל החומש צריך ליתן לכהנים) בזה אין המאכיל משלם חומש. אבל במאכיל לקטנים ועבדיו דלית להם לשלם ס\"ד דהמאכיל ישלם חומש קמ\"ל דגם בזה המאכיל פטור ודו\"ק:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "[אות מט] <b>אכל אחת מהן פטור. </b>ע' חלה (פ\"ג מ\"ו) מה שהעתקתי שם בגליון בשם המ\"ל (פ\"ו ה\"י מה' תרומות):"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "[אות נ] <b>בהר\"ב ד\"ה ורבי יהושע פוטר. מפני שזמנו בהול. </b>קשה לי הא לסתם מתני' (פי\"ט מ\"ד דשבת) סבר ר\"י דבמל של אחר השבת בשבת דחייב כיון שלא עשה מצוה. הרי אף דזמנו בהול מחייב היכא דלא עשה מצוה. וצ\"ע. ובפסחים (פ\"ז) איתא עוד שינוי' דטעמא דר\"י דפוטר הכא דתרומה אקרי עבודה. ועבודה רחמנא שרי' כדס\"ל בעומד ומקריב דכשרי'. ועוד קשה לי אדקאמר בפסחים (דף ע\"ב) ואלא ר\"י דתרומה דתנן הי' אוכל בתרומה ונודע שהוא בן גרושה וכו'. וקשה לי אדפריך מסיפא לפרוך מרישא דא\"ל מת בעלך מת רבך וביותר קשה על מה דמתרץ התם שאני תרומה דאקרי עבודה ועבודה רחמנא אכשר. וזה שייך בבן גרושה דהו\"ל עבודת חלל. אבל אכתי קשה מת בעלך ורבך דהוא זר וצלע\"ג:",
+                "[אות נא] <b>שם בהרע\"ב ד\"ה נודע. ולא כשהוא חסר. </b>בקידושין (דף סו ע\"ב) אמרי' עלה והא שלום כתיב. אר\"נ וי\"ו דשלום קטיעא הוא ועיין בריטב\"א שכתב דהיינו דהוי\"ו כרות ונחלק באמצע מדלא קאמר וי\"ו זעירתא היא והסכים לזה בספר אור תורה ובתשוב' בתי כהונה ח\"ב ביו\"ד (סי' כ\"א) כתבו חכמי וויניצי' ליישב דעת הרמב\"ם ויתר עמודי ההוראה שהשמיטו דין זה לגמרי דיש לכתוב וי\"ו קטיעא היינו משום דס\"ל דפירכת הש\"ס בעל מום מנלן דפסול היינו לשינויא דשמואל דילפינן דבן גרושה דעבודתו כשירה מקרא דוהיתה לו ולזרעו אחריו דזרעו בין כשר ובין פסול משמע מש\"ה ראוי דגם בע\"מ בכלל וצריכא לשינוי' שלם ולא כשהוא חסר אבל לאבוה דשמואל דיליף מקרא דברך ה' חילו אפי' חללים שבך זהו שייך רק לענין חלל אבל בע\"מ מה\"ת לומר דכשר. ומש\"ה ר\"י א\"ש בעצמו משני כשהוא שלם ולא כשהוא חסר דלשיטתיה הוא דאצטריך לכך. ואם כן לדינא א\"צ להך לימודא וממילא אין צריך לדרשא דוי\"ו קטיעא. והרב המחבר הוסיף בטעם לשבח דדברי חכמי וויניצי' אינם מספיקים כיון דר\"נ אמר וי\"ו דשלום קטיעא הוא אף דלאבוה דשמואל ל\"צ לדרשא זו מ\"מ לא יחלוק על מציאת נוסח הכתיבה. ולזה כתב הוא דודאי לשמואל דילפי' מהאי דרשא דוי\"ו קטיעא דבע\"מ מחלל עבודתו א\"כ הוי עיכוב לכתוב כן אבל למה דקיי\"ל כאבוה דשמואל דא\"צ לדרשא זו כנ\"ל וא\"כ הוי\"ו קטיעא אתא לענין אחר ולא ללמוד ממנו הלכה אינו מעכב בדיעבד וא\"כ י\"ל דמש\"ה השמיט הרמב\"ם ז\"ל דמידי דהוי כשאר אותיות זעירות שלא פירשם אלא כ' (בפ\"ז ה\"ח) ויזהר באותיות גדולות וקטנות וכו' לפי שסמך על המנהג הפשוט הרגיל בין הסופרים ודברי פח\"ח. ולעיקר הדין העלה שם דיש לכתוב וי\"ו זעירא ולא וי\"ו הנחלקת לשנים וע' בתשובתי ח\"א (סי' ע\"ה):"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות נב] <b>בתוי\"ט ד\"ה ספק טומאה. אין לטמא שתיהן וכו'. </b>ומ\"מ לענין זה ילפי' מסוטה דלא אזלי' בתר חזקה בספק טומאה ברה\"י. ומש\"ה שניהן בספק. אבל אם הי' ברה\"ר אף דליכא ללמוד מסוטה דספק טומאה ברה\"ר טהור. כיון דהכא איכא חד מינייהו טמא. מ\"מ כל חד וחד מוקמי' אחזקתי' ושניהם טהורים מדינא עי' במהר\"ם לובלין בפ\"ק דחולין (דף ט') ועי' מ\"ש בגליון (פ\"ה מ\"ה דטהרות) ובל' הר\"ש בפרקין דלעיל:",
+                "[אות נג] <b>שם בהרע\"ב ד\"ה אל יחדש. והלכה כר\"ג. </b>עיין בהרע\"ב (פ\"ג מ\"ב דחלה) ובתי\"ט שם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות נד]  <b>בהר\"ב ד\"ה כולן. שאין הקרקע. </b>וכן במתני' (פ\"א מ\"ו דערלה):"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות נה] <b>בהרע\"ב ד\"ה ורבי יוסי אומר. והלכתא דציר בטל. </b>והטעם דאיתא בירושלמי הורה ר\"י בר בון בעכברא (שם מקום) אחד לאלף. וס\"ל להרע\"ב) דהורה היינו לאיסור דבאלף אסור וביותר מותר. כ\"כ הפר\"ח יו\"ד (סי' פ\"ג). והר\"ש פי' דמתני' לא מיירי בטעם רק בדג טמא שנתערב עם דגים טהורים דמתסרי כולהו משום דבריה לא בטילה אא\"כ בתתק\"ס. ולמד מזה דבריה בטל בתתק\"ס וההוא דירושלמי הנ\"ל דהורה א' לאלף לאו דוקא דה\"ה בתתק\"ס ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "[אות נו] <b>בתי\"ט ד\"ה כל הנכבשים. קיימי בקושיא. </b>עיין מ\"ש בגליון משניות (רפ\"ו דנדרים):"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות נז] <b>מן הזיתים. </b>עמ\"ש בגליון לקמן (רפ\"ג דערלה):"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות נח] <b>בתי\"ט ד\"ה אלא. הואיל ואינו מתכוין לבטל. </b>בשו\"ת הרשב\"א (סי' רפ\"ב) מוקי להך מתני' דהכא ושל אח\"ז בתרומה דרבנן דוקא ע\"ש דמסיק דמדברי הרמב\"ם ז\"ל נראה דפירש בתרומה דאורייתא וכן נראה דעת מקצת מרבותיו ז\"ל ולדעתם משהו בעין כיוצא בכענין גרגירי תרומה שבמגורה וטפיחת שמן שבכד שאין דרכן של ב\"א ללקט ולטפח מבטלין לכתחלה עכ\"ל. ועיין בהרשב\"א במשמרת הבית (בית ד' שער ד') בדיני הכשר כלים (דף קכ\"ה) שכתב דדוקא בתרומה הקילו בה אבל לא בשאר איסורין גמורין כנבלה ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[אות נט] <b>בתי\"ט ד\"ה ועל. מפרש בירושלמי. </b>ובתוס' פסחים (דף ל\"ד ע\"א) כתבו וז\"ל ובמסכת תרומות אמרינן מדליקין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות בשמן של תרומה שנטמא ברשות כהן עכ\"ל. הרי דס\"ל דברשות כהן קאי גם ארישא ועיין במ\"ל (פ\"ב הי\"ד דתרומות):"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Vilna, 1908-1909",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002016147/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "תוספות רבי עקיבא איגר על משנה תרומות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Tosafot Rabbi Akiva Eiger",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}