text
stringlengths 0
8.92k
|
|---|
ישנם ביטויים רבים ליצרכנות באינטרנט, שכאמור הואצה מאוד בעקבות מהפכת וב 2.0. |
יצרכנות מתבטאת בבלוגוספירה; כותבים רבים מעלים תוכן, ותוך כדי צורכים תוכן כתוב של בלוגרים אחרים, ומגיבים אליו. נוצר כמעין משוב קבוע בין יוצרי וצרכני התוכן בבלוגוספירה שמגלם היטב את היצרכן. |
דוגמה נוספת התאפשרה בזכות אתרי הסטרימינג השונים ויוטיוב בראשם. יוטיוב ברובו מורכב מתוכן שמעלים גולשים; חלק מהתוכן הוא חומר קיים אשר לא נמצא באינטרנט (למשל, קליפים של אמנים), קליפים מקוריים שמעריצים מפיקים לאומנים החביבים שלהם, תוכן מקורי לחלוטין ועוד. |
כמו כן, תוכנות הקוד הפתוח השונות מהוות ביטוי ליצרכנות; קהילות המפתחים באינטרנט משחררות מוצר אשר ניתן לבצע בו שינוי בהתאם לצורכי המשתמש. תוכנת לינוקס למשל היא דוגמה לתוכנת קוד פתוח, שלה גרסאות רבות שנוצרו על ידי משתמשים שונים. |
ביטוי נוסף ליצרכנות נמצא בעולם משחקי המחשב; יצרניות המשחקים משחררות ותומכות ב"מודינג", ייצור מחדש של שלבים או מודים שונים למשחק, על מנת להאריך את חייו וכן נותנים מקום לביטוי רצונם של צרכני המשחק. דוגמה לכך היא המשחק "קאונטר סטרייק", אשר לקח את המנוע של משחק הפעולה "האף לייף" והפך אותו לאחד ממשחקי הרשת הפופולריים ביותר. כמו כן חברת בליזארד, בגרעין המעריצים האדוק שלה, אותו היא משתפת בפיתוח המוצר (אם כי בשלב הפיתוח לא בצורה אקטיבית), ולאחר שחרור המשחק נותנת להם כלים רבים לפיתוח גרסאות שונות של המשחק בעצמם. |
סן ג'ורג'ו דיי גרקי |
סן ג'ורג'ו דיי גרקי (באיטלקית: San Giorgio dei Greci) היא כנסייה ברובע קסטלו, בוונציה שבאיטליה. |
הכנסייה מוקדשת לגאורגיוס הקדוש. |
היסטוריה. |
מאז התנתקותה של הרפובליקה של ונציה מהאימפריה הביזנטית, לא הורשו מאמיני הנצרות היוונית האורתודוקסית לקיים תפילות לפי מנהגם בוונציה. רק בשנת 1498 הורשתה הקהילה היוונית בעיר להקים את ה"סקולה דה סן ניקולו דיי גרקי" (מעין איגוד מקצועי), ורק בשנת 1539, לאחר משא ומתן ארוך עם נציגי האפיפיור, הורשתה הקהילה להקים בעיר כנסייה. זמן קצר לאחר מתן ההיתר החלה בניית כנסיית סן ג'ורג'ו דיי גרקי, במימון מס מכס מיוחד שהוטל על כל הסחורות שיובאו אל העיר ממדינות בהן שלטה הדת הנוצרית אורתודוקסית. |
עבודות הבנייה בוצעו בפיקוחו של סנטה לומבארדו, והחל משנת 1548 בפיקוחו של ז'אנאנטוניו קיונה. מגדל הפעמונים של הכנסייה נבנה בשנת 1592. |
כיפת הכנסייה מעוטרת בפרסקו המתארת את "הסעודה האחרונה" מעשה ידי ג'ובאני קיפריוס שצויר בין השנים 1589–1593. |
בשנת 1619 נבנתה בכנסייה אנדרטה לגבריאלה סווירוס, מעשה ידי באלדאסארה לונגנה. |
ארנסט ביברשטיין |
ארנסט אמיל היינריך ביברשטיין (16 בפברואר 1899 - 8 בדצמבר 1986). כומר פרוטסטנטי, קצין אס אס ועוצבות המבצע בדרגת "אוברשטומבנפיהרר", פושע מלחמה נאצי. |
ביוגרפיה. |
ביברשטיין נולד בעיר הילכנבאך שבגרמניה בשם ארנסט זימנובסקי, הוא שירת כחייל בצבא הקיסר הגרמני במלחמת העולם הראשונה. אחרי שחרורו, החל ללמוד תאולוגיה וב-1924 מונה לכמורה בכנסייה הפרוטסטנטית. |
ב-1926 הצטרף ביברשטיין (אז עדיין ארנסט זימנובסקי) לשורותיה של המפלגה הנאצית. ב-1936 התנדב לאס אס. ב-1941 שינה את שם משפחתו לביברשטיין. |
במהלך ממלחמת העולם השנייה שירת כקצין בעוצבות המבצע ("איינזצגרופן"), שתפקידן העיקרי היה התלוות לחיילי הוורמאכט בכיבוש מזרח אירופה, איסוף היהודים באזורים שנתפסו, ורציחתם. לאחר ההתנקשות בחייו של ריינהרד היידריך, מראשי האס.אס, על ידי פרטיזנים צ'כים, מונה ביברשטיין, ביוני 1942, למפקד עוצבה "C" ב"איינזצגרופן". |
היה אחראי לרציחתם של קרוב לשלושת אלפים יהודים. בין היתר, הובאו עדויות ראייה להשתתפותו האקטיבית ברציחתם של כשישים יהודים בעיר רוסטוב (בברית המועצות של אז), ובנוכחותו ופיקודו על הוצאות נוספות להורג. העדויות קשרו אותו לרציחות המוניות באמצעות גז ובורות ההריגה (בהם נורו הקורבנות על סיפם של בורות, שהיו לקברי אחים). |
אחרי מלחמת העולם השנייה. |
ביברשטיין הועמד לדין, יחד עם פושעי מלחמה נאצים אחרים ב"משפט האיינזצגרופן", שהיה חלק ממשפטי נירנברג. ביברשטיין כפר בכל האישומים נגדו. |
ביברשטיין הורשע במשפטי נירנברג ונידון למוות, אך עונשו הומתק, והוא יצא לחופשי ב-1958 (כ-10 שנים בלבד לאחר מעצרו). ביברשטיין חזר לעסוק בכמורה ומת בגיל 87 בעיירה נימונסטר שבגרמניה. |
שאגן אדום ונצואלי |
שאגן אדום ונצואלי (שם מדעי: "Alouatta seniculus") הוא מין שאגן דרום אמריקאי, סוג של קוף רחב-אף. הוא מצוי באגן האמזונאס המערבי בוונצואלה, קולומביה, אקוודור, פרו, בוליביה, וברזיל. האוכלוסייה במחוז סנטה קרוז מסווגת כמין נפרד, שאגן אדום בוליביאני, מאז 1985. |
תיאור. |
יש דו-צורתיות זוויגית מעטה. אורכם של הזכרים נע בין 49–72 ס"מ, ושל הנקבות – בין 46–57 ס"מ. משקלם של הזכרים הוא 5.4–9 ק"ג, בזמן שהנקבות שוקלות בין 4.2 ל-7 ק"ג. לשאגן זנב ארוך שאורכו הוא בערך בין 49–75 ס"מ. הזנב כולו מכוסה בפרווה, למעט השליש התחתון בקצה הזנב המשמש לאחיזת ענפים. צבעם של שני הזוויגים הוא חום-אדמדם עמוק, וגוון הצבע משתנה עם הגיל. פניהם מוקפות פרווה ואפיהם קצרים. |
עצם הלסת של השאגן האדום הוונצואלי גדולה, במיוחד גופה של הלסת. מיקומן של ארובות העיניים הוא בקדמת הראש, מה שמפנה מקום ללסת מורחבת ולעצם לשון גדולה. לשאגנים יש בולה מנופחת, שהיא "אריזה" גרמית שנמצאת באוזן התיכונה. זה הופך אותם יוצאים מן הכלל לעומת קופים רחבי-אף אחרים. |
קוף זה הוא פרימט שוכן יערות ופעיל יום שמבלה חלק גדול מזמנו בצמרות העצים. שיטת התנועה המועדפת עליו היא הליכה על ארבע ודילוגים מינימליים. הזנבות המאחזים שלהם גם מסייעים להם בזה בכך שהם נותנים להם גם תמיכה וגם יכולת אחיזה. כתוספת, לגפיהם יש דפוס אחיזה שמאפשר להם לנוע יותר טוב בעצים. אפשר להבחין בזה בידיהם על ידי המרווח בין האצבע השנייה לשלישית. |
תקשורת חברתית. |
הוא חי בקבוצות של 3–9 פרטים (בדרך-כלל 5–7 פרטים). הקבוצות הן פוליגמיות עם רק זכר אחד או שניים והשאר נקבות וצאצאיהן. זכר אחד הוא דומיננטי והוא מנהיג את הקבוצה ומוצא אתרי מזון חדשים ומגן עליהם. הנקבות בקבוצה אחראיות על הצאצאים. שאגנים אדומים ונצואליים פעילים ביותר; זה הזמן שהקבוצה מחפשת מקום אכילה חדש. השאגנים מפורסמים בשל "מקהלות השחר" שלהם. קולות אלה הם קולות שאגה ויללות שמושמעים בעיקר על ידי הזכרים. השאגות נשמעות במרחק של 5 ק"מ ביער ומעידות על נוכחותם. השאגות משמשות גם כדי למנוע עימותים בין קבוצות, מה שימנע אובדן אנרגיה מקרבות פיזיים. מפני שבדיאטה שלהם יש מעט סוכר, שמירה על אנרגיה היא מפתח ליומם. הקריאות גם עוזרות לפזר את הקבוצות, ובכך התחרות על המזון פוחתת. |
תזונה ומערכת שיניים. |
הדיאטה שלהם מורכבת בעיקר מעלים, אבל הם גם מסתמכים על אגוזים, חיות קטנות, פירות ופרחים בשביל מקורות חשובים של תזונה. המזונות האלה מספקים סוכר הכרחי לגדילה ואנרגיה. החלק החשוב ביותר בדיאטה שלהם הוא העלים, שבלעדיהם הם לא יכולים להתקיים יותר משבוע. הם אוכלים גם עלים מבוגרים וגם עלים צעירים; בכל אופן, עלים מבוגרים מספקים יותר תזונה. השאגנים יכולים לאכול את דיאטת העלים שלהם של עלים סיביים למרות ההיבטים המבניים של מערכת השיניים שלהם. חותכות צרות עוזרות בבליעת העלים, ושיניים טוחנות עם, קצוות חותכים עוזרות להם ללעוס את האוכל טוב יותר. כתוספת, יש להם קיבה מורכבת שמסייעת בתהליך העיכול. המעי האחורי והמעי הגס גם עוזרים בעיכול. המעי האחורי מכיל בקטריה המפרקים עלים והמעי הוא שליש ממשקל גופו. |
כמו קופים רחבי אף אחרים, נוסחת השיניים שלו (לסת עליונה ותחתונה) היא: 2 חותכות, ניב אחד, 3 פרי-טוחנות, 3 טוחנות. |
רבייה. |
ישנה תחרות מינית אכזרית בין הזכרים בשל יחס בין זכרים ונקבות לא מאוזן. הנקבות מושכות את הזכרים על ידי הזזת הלשון כדי להזדווג. אם הזכר אינו מגיב, היא עוברת לזכר אחר. תקופת ההיריון הממוצעת היא 190 יום. העולל יישאר עם אמו בין 18 ל-24 חודשים. אחרי שהזכר מגיע לבגרות מינית הוא מגורש מהקבוצה. הזכר חייב אז לפלוש לקבוצה זרה. שם, הזכר הורג את המנהיג ואת כל צאצאיו, וכך הורג כל מתחרה אפשרי. פחות מ-25% שורדים את הפלישות. |
The Concert Sinatra |
The Concert Sinatra הוא אלבום מאת הזמר האמריקני פרנק סינטרה, זהו אלבום האולפן ה-36 של סינטרה והתשיעי היוצא בחברת ההקלטות רפרייז רקורדס. האלבום יצא בשנת 1963. |
שמו של האלבום מתייחס לתזמורת הגדולה מהרגיל אותה אסף המארגן נלסון רידל, זו לא הקלטה של הופעה חיה של סינטרה, הפעם הראשונה בה יצא אלבום של הופעה חיה של סינטרה היה רק בשנת 1966. |
למרות גודלה של התזמורת הצליח רידל להפיק ממנה צליל קליל ומעודן, ריבוי כלי הנגינה לא הסתיר את קולו של סינטרה אלא ההפך, ריבוי הכלים הצליח להרים את קולו של סינטרה לעושר חדש. זו הייתה אחת ההקלטות המוצלחות והשופעות ביותר של סינטרה בשנותיו הראשונות בחברת ההקלטות רפרייז רקורדס. |
נהנג |
נהנג (פרסית: نهنگ מילולית: לווייתן) היא סדרת צוללות קטנות מתוצרת איראן. |
הנהנג היא אחד מן הפרויקטים הצבאיים היקרים ביותר בתולדות איראן. בתכנונה ובבנייתה היו מעורבים 220 חוקרים, והושקעו יותר מ-1.2 מיליון שעות של עבודה מדעית וייצור. נכנסה לשירות במרץ 2006. |
מפרטי הצוללת לא פורסמו באופן רשמי. על פי הערכות מערביות אורכה 20 מטרים, רוחבה המרבי 3 מטרים ומסתה 350-400 טון. הצוללת מונעת באמצעות מנוע דיזל-חשמל. |
הצוללת הבאה באותה סדרה היא הגדיר. |
יאלטה |
יאלטה (באוקראינית ורוסית: Ялта, בטטרית של קרים: Yalta) היא עיר בחצי האי קרים בדרום רוסיה (דה פקטו), על החוף הצפוני של הים השחור. העיר נוסדה על חורבות יישוב דייגים יווני עתיק שנקרא "חוף מבטחים" (γιαλος - יאלוס ביוונית). |
העיר בנויה על לשון יבשה הפונה דרומה עמוק אל תוך הים השחור, ומוקפת בהרים מיוערים. האקלים באזור הוא ים תיכוני ממוזג, וסביב העיר יש מטעי זיתים וכרמים. המונח 'יאלטה רבתי' משמש לתיאור אזור החוף הדרומי של חצי האי קרים, מגדת הנהר פורוס, ועד העיר גורזוף. |
אקלים. |
מכיוון שיאלטה שוכנת מדרום להרי האי קרים, והיא סגורה בתוך חצי גורן של גבעות, האקלים בה ממוזג. בפברואר הטמפרטורה הממוצעת מגיעה ל-4°C. נדיר לראות שלג במקום, ושכבות השלג הדקות, אם ישנן, נמסות במהירות. ביולי, מגיעה הטמפרטורה הממוצעת ל-24°C. בגלל הקרבה לים השחור, ובזכות רוחות הבריזה הקלות המנשבות באזור, העיר כמעט אינה מתחממת, אלא לעיתים נדירות ביותר. השמש מאירה בממוצע 2,250 שעות, והטמפרטורה השנתית הממוצעת היא 13°C. |
היסטוריה. |
עד למאה ה-19. |
קיום היישוב ביאלטה נרשם לראשונה בידי גאוגרפים ערבים מן המאה ה-12 אשר תיארו את המקום כישוב דייגים ביזנטי עם נמל. במאה ה-14 המקום שימש כתחנת מסחר של ספני ג'נובה, לאורך חופי קרים ונודע בשם אטליטה או גאליטה. ב-1475 המקום נכבש על ידי האימפריה העות'מאנית, וסופח למחוז שנקרא אייאלת קיף (או 'פאודיסיה'), בעוד האזור שמצפון ליאלטה נותר עצמאי בחלקו במשך שנים רבות ונקרא חאנות קרים. ב-1778 תושביה היוונים של יאלטה גורשו למריופול, אך חלקם נותרו בכפר סמוך אשר הם יסדו, שנקרא אף הוא יאלטה. האימפריה הרוסית סיפחה את יאלטה אליה בשנת 1783, יחד עם שאר חצי האי קרים, דבר שהוביל למלחמת רוסיה טורקיה בשנים 1787-1792. |
במאה ה-19 המקום שימש כעיירת נופש וקיט לבני האצולה הרוסית. הסופר הנודע לב טולסטוי בילה שם מספר חופשות קיץ, ואנטון צ'כוב קנה שם ב-1898 את האחוזה הלבנה ("בלאיה דאצ'ה") בה התגורר עד 1902. העיר יאלטה היא המקום המתואר בסיפורו הקצר של צ'כוב, 'האשה והכלב' ובמחזה המפורסם שלו 'האחיות. שם העיר נקשר גם עם בית המלוכה הרוסי, כאשר ב-1889 הצאר אלכסנדר השלישי בנה את ארמון מסאנדרה מעט צפונה לעיר, וב-1911 הצאר ניקולאי השני בנה מערבית לעיר את ארמון ליבאדיה. |
במאה ה-20. |
במאה ה-20 שימשה יאלטה כעיר הקיט והנופש העיקרית לאזרחי ברית המועצות. בשנת 1920 לנין הכריז על חשיבותה הרפואית של המנוחה למעמד העובדים (פרולטריון), ועל אזור יאלטה כמתחם שנועד לצורך זה במיוחד. תנועת אזרחים בברית המועצות לא הייתה פשוטה ומעטים בלבד, בעיקר מיוחסי השלטון, הורשו להגיע ולנפוש לחוף הים השחור. סטלין השתמש בארמון מסאנדרה כארמון הנופש הפרטי שלו. |
ב-4 בנובמבר 1941, במהלך מלחמת העולם השנייה, כל האסירים הפוליטיים בבית הכלא שביאלטה נורו למוות על ידי הנ.ק.ו.ד. יום לפני כיבוש העיר על ידי הגרמנים. העיר שוחררה בשנת 1944 על ידי כוחות הפרטיזנים בפיקוד של לאוניד ויכמן. בסוף מלחמת העולם השנייה הגיעה העיר לכותרות בהיותה מקום הכינוס של מנהיגי בנות הברית בוועידת יאלטה. |
מאז התפרקות ברית המועצות. |
בעקבות התפרקות ברית המועצות סבלה יאלטה ממשבר כלכלי, שנבע מכך שאזרחי רוסיה ואוקראינה ברובם התרוששו, בעוד העשירים המעטים נסעו לערי קיט באירופה ובטורקיה. העיר הפכה לנמל מעבר, בעיקר לנוסעים באוניות, ובהיותה תחנת קצה למסילה הארוכה ביותר באוקראינה. בעיר מלונות, חופים, בתי תיאטרון וקולנוע, ותעלה ציורית, שלאורכה טיילת. |
בשנת 2014 סופח חצי האי קרים לפדרציה הרוסית, וכך גם העיר. רבים מהמפעלי והעסקים בעיר הולאמו (כך גם יקב הווינטג' הנודע "מסנדרה"). הענף הרווחי ביותר של העיר הוא תיירות וזה נמצא בירידה מתמדת מאז הסיפוח, לנוכח האיסורים שהטיל האיחוד האירופי על מכירת חבילות טיולים לאזור ועצירת ספינות תענוגות השטות עם דגל האיחוד בנמלי ילטה. |
במהלך התפרצות מגפת הקורונה ברוסיה, נודע כי ראש עיריית יאלטה, איוואן אימגרונט, חלה בנגיף COVID-19 וב-18 באוקטובר 2020 הלך לעולמו לאחר שמצבו החמיר. |
אתרי העיר. |
ובסביבת יאלטה: |
היהודים. |
בגלל מיקום ארמון המלוכה של הצאר, הוגבלה נוכחות היהודים, ובין 1860 ועד 1893 נאסרה ישיבתם בעיר כלל. החל מ-1893 הותר אך ורק ליהודים הרשומים כתושבי רוסיה, ואשר להם אישור לנוע ברחבי המדינה להתיישב שם. האחרים - כולל זקנים וחולים שהגיעו למקום לצורך רפואי, גורשו. ב-1897 היו 1,025 יהודים כ-8% מן האוכלוסייה. ב-1926 היו 2,353 יהודים בעיר שהם כ-6% מתושביה (גידול במספר, אך ירידה ביחס לאוכלוסייה הכללית). עם הכיבוש הגרמני בסוף 1941, היהודים רוכזו בגטאות. ב-16 וב-17 בדצמבר 1941, נרצחו כ-1500 יהודים בגטאות אלו. |
בסוף מלחמת העולם השנייה הגרמנים שידרו הודעה על "הועידה היהודית ביאלטה" כשכוונתה לבנות הברית. |
בשנת 2004 תלמידי ישיבה במקום ערכו טקס הכנסת ספר תורה לראשונה בעיר מזה 80 שנה. ב-2005 היה במקום מרכז קהילתי יהודי וארגון "חסד נפתול" לסיוע וכן בית חב"ד. |
אסיר ציון לשעבר, דוד שרייר פטרוב, כתב רומן אוטוביוגרפי בחלקו, על נעוריו ביאלטה בזמן מלחמת העולם השנייה. |
צימס |
פרוקסי פתוח |
המחלקה היהודית |
סיה |
סיה קייט איסבל פרלר (באנגלית: Sia Kate Isobelle Furler; נולדה ב-18 בדצמבר 1975), הידועה בשמה הפרטי סיה, היא זמרת, פזמונאית, מדבבת ובמאית קולנוע אוסטרלית. |
ביוגרפיה. |
סיה פרלר נולדה ב-18 בדצמבר 1975 באדלייד, אוסטרליה הדרומית. אביה, פיל קולסון, הוא מוזיקאי, ואמה, לואן פרלר, היא מרצה לאומנות. סיה היא אחייניתו של השחקן-זמר קווין קולסון, ושל המוזיקאי קולין האי, חבר בלהקה האוסטרלית "Men At Work". סיה סיפרה כי בתור ילדה, היא חיקתה ביצועים של ארית'ה פרנקלין, סטיבי וונדר, וסטינג, שנחשבו כהשפעותיה כצעירה. היא ציינה כי התחילה לצרוך מריחואנה כבר בגיל 13, מה שגרם לה להידרדר לאלכוהוליזם וניסיונות אובדניים. היא למדה בתיכון אדלייד, וסיימה את לימודיה בשנת 1994. |
בצעירותה הייתה חלק מהרכב הג'אז פאנק האוסטרלי קריספ, שהוציא שני אלבומים. ב-1997, לאחר שפרשה מההרכב, הוציאה אלבום סולו ראשון בשם OnlySee, שלא נחל הצלחה בכלל כאשר מכר רק 1,200 עותקים. באותה תקופה התארחה באופרת הסבון "קרוב רחוק" בתפקיד עצמה. |
קריירה. |
1997–2003: זירו 7 ו-Healing Is Difficult. |
לאחר שעברה לממלכה המאוחדת חתמה חוזה עם סוני מיוזיק, ובשנת 2000 הוציאה את אלבומה השני Healing Is Difficult, שמתוכו יצא הסינגל "Taken For Granted", שהגיע למקום העשירי במצעדים בבריטניה. בעקבות הצלחת האלבום היא הוכרזה על ידי חלקים מהעיתונות הבריטית כלורין היל או כנלי פורטדו הבאה. ברם, היא עזבה את חברת התקליטים שלה ועברה ל-"Go! Beat Records". |
סיה שרה עם ההרכב הבריטי זירו 7 בשלושת אלבומי האולפן הראשונים שלו ויצאה איתו למספר סיבובי הופעות. באלבום "Simple Things", היא שרה בשירים "Destiny" ו-"Distractions". באלבום "When It Falls", היא שרה בשירים "Somersault" ו-"Speed Dial No. 2". באלבום "The Garden", היא שרה בחמישה שירים ובכך הפכה לזמרת המובילה "הבלתי רשמית" של ההרכב. |
2004–2006: Colour the Small One. |
ב-2004 הוציאה את אלבומה השלישי, Colour The Small One. האלבום היה אכזבה מבחינה שיווקית, אם כי במשך זמן רב הגדירה אותו סיה כפסגת יצירתה. שירים מתוכו נשמעו בסדרות טלוויזיה וסרטים כמו: "עמוק באדמה" ו"ספיידרמן 2". למרות הכישלון המסחרי, הצליח להגיע בשיאו למקום ה-14 במצעד האלבומים החמים שבארצות הברית. |
מן האלבום יצאו חמישה סינגלים שאת כולם כתבה סיה עם כותבים ופזמונאים נוספים. הסינגל הראשון מתוך האלבום "Don't Bring Me Down", לא זכה להצלחה כלל מבחינה מסחרית, אך קיבל שבחים ספורים ממבקרי המוזיקה. לאחר מכן הוציאה את הסינגל השני מתוך האלבום "Breathe Me", הסינגל זכה להצלחה עולמית והפך לאחד משיריה המצליחים ביותר בארצות הברית כאשר מכירותיו שם עומדות על כ-1.2 מיליון עותקים. הסינגל השני החזיר לסיה את תשומת הלב שאיבדה עם צאת האלבום, והוא אף הצליח להיכנס למקום ה-71 במצעד הבריטי. סיה חיכתה בפרק זמן של כחודש עד שהוציאה את הסינגל השלישי מן האלבום, "Where I Belong". השיר לא הצליח לשחזר את הצלחת קודמו, אך בכל זאת נמכר בסדר גודל מצומצם. לאחר מכן הוציאה את שני הסינגלים "Numb" ו-"Sunday", שנכשלו גם כן. |
2007–2009: Some People Have Real Problems. |
משחדלה להוציא במשך 3 שנים אלבום אולפן נוסף, התקבלה החלטה שהיא תוציא את אלבום ההופעה הראשון שלה, Lady Croissant. האלבום הכיל בתוכו כמה משיריה הקודמים שיצאו עוד כשהייתה חברה בלהקה זירו 7 ובנוסף, גם את להיטה העולמי הראשון, "Breathe Me". כל השירים מן האלבום בוצעו בהופעה חיה שהתקיימה ב-17 באפריל 2006, כשנה מצאתו של האלבום אל חנויות המוזיקה, והרשתות המקוונות. |
לאחר כשנה מצאתו של אלבום ההופעה, הוחלט שתוציא סיה את אלבומה הרביעי, Some People Have Real Problems. האלבום זכה להצלחה עולמית כאשר היה הראשון של הזמרת שהצליח להיכנס למצעד הבילבורד 200, שם התברג במקום ה-26. תחילה הוציאה את הסינגל הראשון ממנו ב-6 בנובמבר 2007, "Day Too Soon". הסינגל היה היחידי מן האלבום שלא זכה להצלחה, כאשר מכירותיו היו בסדר גודל מצומצם, גם כן. הסינגל השני מן האלבום יצא ב-27 במרץ 2008, בשם "The Girl You Lost to Cocaine". שיר זה החזיר את סיה לקדמת הבמה בשנית, כאשר נכנס למצעדים רבים סביב כל רחבי העולם, ואף הגיע למקום ה-8 במצעד שירי הדאנס קלאב שבארצות הברית. |
מיד אחרי שהוציאה את הסינגל השני מן האלבום, החליטה סיה כי היא תיקח פסק זמן של כשישה חודשים מצאתו של סינגל שלישי. ב-13 באוקטובר 2008, הכריזה על הסינגל השלישי, "Soon We'll Be Found". עם יציאתו נכנס השיר היישר אל המקום ה-94 במצעד הבריטי, והפך לאחד מהשירים המזוהים ביותר עם הזמרת עד היום. לבסוף, ב-25 בנובמבר באותה שנה, סגרה את האלבום עם הסינגל הרביעי, "Buttons". השיר זכה לתשומת לב רבה ולשבחים רבים ממבקרי המוזיקה, ואף נכנס למקום הראשון במצעד האוסטרלי. |
2010: We Are Born. |
ב-2010 יצא אלבומה We Are Born, שהגיע אל המקום ה-37 במצעד הבילבורד 200, וה-2 באוסטרליה. באותה שנה יצא אלבומה השישי של כריסטינה אגילרה, "Bionic" בו השתתפה סיה בכתיבת מספר שירים. הסינגל "You Lost Me", שסיה הייתה שותפה בכתיבתו, הגיע למקום הראשון במצעד שירי הדאנס שבארצות הברית. באותה שנה הקליטה את השיר "My Love", שהופיע בסרט "". באותה השנה ולצד האלבום החדש, האתר הרשמי של סיה הודיע כי כל ההופעות והקידומים המסחריים שלה בוטלו עד להודעה חדשה, זאת עקב מצבה הבריאותי שהלך והדרדר. בהמשך התברר כי חלתה במחלת גרייבס - הפרעה אוטואימונית, הגורמת בדרך כלל לעודף פעילות של בלוטת התריס, ולכן נאלצה להישאר בביתה ולנוח עד שיחול שיפור במצבה. |
2011–2013: קריירה ככותבת שירים והמעבר למיינסטרים. |
ב-2011 כתבה ושרה את השיר "Titanium", שהופק והולחן על ידי דייוויד גטה ונכנס לאלבומו האחרון Nothing but the Beat. השיר נבחר להיות הסינגל השיווקי הראשון מהאלבום והגיע למקומות מכובדים במצעדים רבים בעולם כולל המקום הרביעי במצעד העשור של ישראל. ב-20 בדצמבר יצא קליפ לשיר. בנוסף, הקליטה שיר עם הזמר Flo Rida, שנקרא "Wild Ones". בספטמבר 2012, המשיכה את שיתוף הפעולה עם גטה בשיר "She Wolf (Falling to Pieces)". בנוסף, כתבה את השיר "Diamonds" של ריהאנה ו-"Let Me Love You" של ני-יו. |
לאחר שעברה שנה, ב-1 באוקטובר 2013, יצא לאור השיר "Elastic Heart", ששימש כסינגל השני מהפסקול לסרט "". באותו זמן, ב-22 באוקטובר 2013, יצא לאור אלבומה הרביעי של קייטי פרי, Prism, ובו כתבה סיה את השיר "Double Rainbow". לאחר חודש, ב-5 בנובמבר 2013 יצא האלבום The Marshall Mathers LP 2 של הראפר אמינם, בו השתתפה בשיר "Beautiful Pain" ובשיר "Guts Over Fear", שהפך לשיר הנושא של הסרט "נקודת שוויון". |
באותו יום יצא לאור הסינגל השני מתוך אלבומה השמיני של הזמרת בריטני ספירס, Britney Jean, בשם "Perfume", והוא נכתב בשיתוף עם סיה. בנוסף, הוקלטה לו גרסה אקוסטית. באותה שנה כתבה את השיר "Loved Me Back To Life" עבור הזמרת סלין דיון. בהמשך כתבה עם גרג קורסטין את "Radioactive" עבור ריטה אורה. השיר נכלל באלבום בכורתה, Ora. |
ב-13 בדצמבר 2013, הוציאה סיה את שירה האחרון לשנת 2013. השיר יצא בהפתעה עם אלבומה החמישי של ביונסה הנושא את שמה, Beyoncé. מתוך האלבום כתבה סיה את השיר "Pretty Hurts", אשר יצא כסינגל וזכה ב-AMA של שנת 2014 כשיר הטוב ביותר בקטגוריית "השפעה חברתית". |
2014–2015: 1000 Forms of Fear. |
ב-17 במרץ 2014 יצא לאור השיר "Chandelier" כסינגל הראשון מאלבומה השישי, 1000 Forms of Fear. השיר זכה להצלחה גדולה כאשר עמד בראש המצעדים אשר אליהם נכנס, ואף הווידאו קליפ שיצא לשיר צבר למעלה מ-2 מיליארד צפיות והפך לשיר ה-21 הנצפה ביותר ביוטיוב, ואף זכה באותה השנה בתואר שיר השנה במצעד הבינלאומי השנתי של גלגלצ. |
ב-4 ביולי 2014 יצא האלבום, וממנו הסינגלים "Elastic Heart" ו-"Big Girls Cry" ולהם קליפים המהווים חלק מטרילוגיית הקליפים אשר התחילה עם "Chandelier", בכיכוב הרקדנית מדיסון זיגלר. |
בינואר 2015 יצא "Elastic Heart" כסינגל הרביעי מהאלבום. שלושה ימים לאחר פרסומו צבר הקליפ לשיר כ-19 מיליון צפיות. הקליפ עורר ביקורת שלילית רבה, שכן בסרטון נראים מדיסון זיגלר בת ה-12 לבושה בבגד גוף ושיה לה-באף בתחתוני גוף, כלואים בתוך כלוב ורוקדים בתוכו. הועלו טענות רבות כי מדובר בפדופיליה. שבוע לאחר הוצאת הסרטון התנצלה סיה על הסרטון ואמרה כי יש אנשים שלא יכולים להבין את אמנותה. באותו זמן הוציאה את "Eye of the Needle", כסינגל השיווקי הראשון מן האלבום. ב-28 בינואר הוציאה את השיר "Salted Wound", עבור פסקול הסרט "חמישים גוונים של אפור". ב-17 באפריל פרסם המפיק ג'ורג'ו מורודר סינגל בשיתוף עם סיה בשם "Déjà Vu". |
ב-14 ביוני 2015 הוציא הראפר טרווי מקוי סינגל בשיתוף עם סיה, "Golden". |
2015–2016: This Is Acting. |