sivan22/halacha-siman-seif-classifier
Text Classification
•
Updated
•
20
•
1
Unnamed: 0
int64 0
42.6k
| bookname
stringclasses 9
values | siman
stringlengths 1
4
| sek
stringlengths 1
1.63k
⌀ | text
stringlengths 2
18.1k
| seif
stringlengths 1
3
| topic
stringlengths 10
32
⌀ |
|---|---|---|---|---|---|---|
0 | עטרת זקנים על אורח חיים | א | א | ומיד כשיעור משנתו ואינו רוצ' לישן יטול ידיו אף שנשאר מושכב (של"ה) ומכ"ש שלא ילך ד"א בלי נטילה: | א | null |
1 | עטרת זקנים על אורח חיים | א | ב | המשכים לעסוק בתור' ילבוש עצמו כראוי להכין לקרא' אלהיו (זוהר פ' נח עקמ"ג) ובספ' יש שכר וטוב שיקום מעומד לעסוק בתורה שלא יבא לידי שינה (זוהר פ' לך) ואע"פ שצריך לקום בזריזות בלי עצלתיים כמ"ש בס' היראה ובס' המוסר פ"ד מ"מ ישהה מעט ולא יעמיד פתאום (ל"ח פ"א דברכות) וכ' בסדר היום ובקומו יאמר מיד מודה אני לפניך מלך חי וקים שהחזרת בי נשמתי בחמל' רבה אמונתך ואין צריך לזה נטילת ידי' אף שידיו מטונפו' כי אינו מזכי' השם ולא הכינוי. ואחר ענ"י יאמר שם של מ"ב מר"ת אנא בכח גדולת כו': | ב | null |
2 | עטרת זקנים על אורח חיים | א | ג | ראוי. צריך כ"א להשתת' עם צער' של רחל לבכות בכל לילה על גלות השכינה שהיא בחינ' רחל ועל חורבן ב"ה כמ"ש קומי רוני בליל' ע"ש ואח"כ יעסוק בתורה עד שיעלה עמוד השחר ואם אינו יכול יעשה תיקון וישן ואח"כ יקום קודם עמוד השחר (לחם מן השמים) מי שהוא מן עשרה הראשונים בבה"כ הוא תיקון גדול ומי שהו' ראשון בב"ה הוא במעל' צדיק (זוה' פר' תרומ') וצריך לקבל עליו מצות עשה ואהבת לרעך כמוך כי עי"ז יהי' תפילתו כלול' מכל ישראל ובפרט אהבת חברים וצריך כ"א לכלול עצמו כי הוא חבר אחד מן החברים ואם יש חבר בצרה יתפלל עליו או בחולה ובצער ח"ו ישתתף בצערו. וגם צ"ל כל פרטי הוידויי' אף שאין בו ע"כ צ"ל בל' רבי' חטאנו ולא חטאתי כי כל ישראל גוף א' בסוד אדם כי זה הסו' של ערבות של הנשמות (ספר הכוונו' להאר"י): | ג | null |
3 | עטרת זקנים על אורח חיים | א | ד | טוב לומר סדר הקרבנות דוקא ביום רק משנת איזהו מקומן מותר לומר קודם שיאיר היום ויאמ' עשר' הדברו' בקול רם כדי לעורר הכוונה שיש לסמוך עשרת הדברו' אצל ברוך שאמר מפני שיש י' ברוך עד ברוך אתה ה' אב הרחמן נגד עשרת הדברות וי"ל אנכי דפ' יתרו בבקר ואנכי דפ' ואתחנן בערב אחר קריאת שמע שעל מטתו (ר"י לוריא): | ה | null |
4 | עטרת זקנים על אורח חיים | א | ה | כשיסיים. אחר חטאת ואשם ודאי לא יאמר משום דהאמירה במקו' קרבנות הוא ושמא אינו חייב חטא' ואש' ואעפ"כ יאמר פ' חטאת ואשם אף שאינו יכול לומר יה"ר אחריו הואיל דקריא' פר' חטא' ואשם מכפרת קצת אם חטא חטא שחייבי' עליו חטאת ואשם אפי' אינו יודע שחטא יקרא מספק דאם חטא מכפ' עליו ואם לא חטא יתנו לו שכר כקור' בתורה אבל לאחר אשם נדבה כגון אשם תלוי או אשם נזיר רשאי לאמר' (ב"י) וי"א שיכון לומר אף אחר אשם וחטאת ודאי רק שיאמר דרך תנאי רבון העולמי' אם אני חייב חטא' יר"מ שיהא מקובל כו' (מהרש"ל ומורי בב"ח) . אין לומר קודם איזהו מקומן ונשלמ' פרים שפתינו כי על חטאת אין שייך כי שמא אינו חייב חטאת והוה כמביא חולין בעזרה. אלא כך יאמר ונשלמה פרים במקום עבודת התמיד. מי שרגיל לקרות פ' הנזכרים לעיל או תהלים חייב לברך קודם לכן ברכת התורה וטוב לומר תהלים קודם התפל' דווקא ולא אחר התפלה (מהרמ"י) וקודם צאתו מפתח ביתו בבוקר יאמר פסוק שמע ישראל (קבל' בשם ר"י חסיד) וטוב לתת או להזמין פרוטה אחת קודם כל תפל' לצדק' ויאמר אני בצדק אחזה פניך. ויכוין באותה פרוט' פודה תפילתו מכל מקטרג כי צדקה עול' במ"ק מקטרג והוא שמח בחלקו כענין שעיר של י"כ ויכוין בנותנו הפרוטה בשם יאהדונה"י שהוא הנותן בסוד ידו"ד. והמקבל בשם אדני וליחד' שם הנזכר ויאמר בפיו לשם יחוד קב"ה. ושכינתיה כי הקדושה העליונ' מתעורר' ע"י הדיבור ומעש' כמבוא' פ' בחקתי וירב' ליתן צדקה כי מעלות רבות לצדקה (תוצאות חיים) . העומד מלמוד לתפל' צריך לטה' ידיו טרם יתפלל (מהרי"ל) כשבא לב"ה קודם כל דבר ישתחוה לארון הקדש עד שיתפקקו כל חליותיו שבשדר' ויזכור בלבו שפל מצבתו וגדולת בוראו כמ"ש דהע"ה אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך ר"ל בירא' גדולה בהתעוררת רב (עמק הברכה דף כ"ו) ויתחיל בפסוק ואני ברוב חסדך ולא מה טובו שאמר בלעם וגם פסוק ואני תפלתי לך ה' עת רצון יש לדלג כי אין לומר אלא במקום שקבעו חז"ל דהיינו בשבת במנחה ע"פ המדרש כמ"ש הטור (מהרש"ל סי' ס"ד שביל אמונה נתיב ד'): | ז | null |
5 | עטרת זקנים על אורח חיים | ב | א | כת' מהרש"ל הא דאסור לילך בקומ' זקופה וגם בגילוי הראש היינו דוקא תחת אויר רקיע אבל לא בבית כי אינו נראה כ"כ שאינו משגיח במורא של הקב"ה כי אם תחת אויר רקיע וכ' מהרש"א דכובע של קש ושל גמי חשוב כסוי וכ' ע"ת דה"ה שערות שקורין בל"א פרו"ק חשובים כסוי אך מפני מראית עין יש ליזה' אם אפשר: | ו | null |
6 | עטרת זקנים על אורח חיים | ב | ב | אסור להזכיר את השם בגילוי הראש (מהרא"י) ולא מהני אם משים הידים על הראש. אבל מהרש"ל כ' אם רוחץ באמבטי ורוצ' לשתות או בלילה שאין לו כובע בראשו דיו במה שמכס' ראשו בידו. כ' בס' הכוונות ויזהר מללבוש ב' מלבושים ביחד כי קשה לשכחה וצריך להזהר שישים שני צדדי הטלית והמלבוש ביד ימינו ואח"כ יתן צד השמאל ביד השמאל ותמיד יכוין שהכל בכלל בימין אח"כ מימין לשמאל (לחם השמים): | ו | null |
7 | עטרת זקנים על אורח חיים | ג | א | ולא ילכו שני אנשים ביחד כו' ואם מתפחד מן המזיקין יכול אדם אחר להושיט ידו דרך החלון כנגד המקום שנפנה שם ולהניח ידו על ראשו כן מסקנת התלמוד בפ' הרואה דף ס"ב בעובדא דרבא וכ"פ ר"ח: | ב | null |
8 | עטרת זקנים על אורח חיים | ג | ב | לא יגלה את עצמו כי אם מאחריו טפח ולפניו טפחיים ואשה כו' וי"א מלפניו טפח ומלאחריו טפחיים וכן גירסת הטור וכן הוא בספר היראה להר"י ובס' אורחות חיים ופרש"י שבאלפסי פ' הרוא' והדעת נוטה לגירסא זו דמלפניו יכול להזהר ביותר דלא ילכלך בגדיו במי רגלים דרואה בעיניו מה שהוא מלפניו וסגי בטפח אבל לאחריו אינו רואה צריך טפחיים מ"מ יש להחמיר כחומרות הגרסאות דהיינו מלפניו טפח ומאחריו טפח: | ד | null |
9 | עטרת זקנים על אורח חיים | ג | ג | אבל אם יש אפילו מחיצה אחד לצד מערב מותר: | ה | null |
10 | עטרת זקנים על אורח חיים | ג | ד | וכן אסור לישן בין מזרח למערב אם אשתו עמו ואין חילוק בזה לא"י או לשאר ארצות דהא דאמרינן שכינה במערב לאו דווקא מערב מקדש ששם ק"ק אלא במערב של עולם השכינה שם (מהרא"י) היינו שלא יהא ראשו למזרח ומרגלותיו למערב או איפכא אלא ראשו לצפון ומרגלותיו לדרום או איפכא ויעיין במ"א ששניהם לדבר אחד כוונו: | ו | null |
11 | עטרת זקנים על אורח חיים | ג | ה | עד מקום שלא יוכל חבירו לראות מקום פרועו אף ששמע חבירו שמתעטש מלמטה אעפ"י כן אין צריך להרחיק ביותר דבשדה לא הטריחו יותר כיון שאינן מצוין בני אדם כ"כ שם וכן משמע בפ' הרואה דף ס"ב וכן פסק הרי"ף והרא"ש והטור סעיף י"א: | ח | null |
12 | עטרת זקנים על אורח חיים | ג | ו | לא יקנח בחרס משום כשפים. ולאורויי דבחול אפילו באוגני כלים שהם חלקים ולית בהו משום סכנה נמי לא יקנח משום כשפים אלא יקנח בצרור אבל בשבת היכא דאיכא צרור ואיכא אוגני כלים יקנח באוגני כלים אף ע"פ דאית בהו משום כשפים ולא יקנח בצרור דלאו בר טלטול הוא (בכ"ה): | יא | null |
13 | עטרת זקנים על אורח חיים | ג | ז | יפנה בצניעות בלילה כמו ביום. דהיינו לענין טפח וטפחיים אבל לא צריך להרחיק כמו ביום אפי' יש לו קרן זוית אין צריך לילך לשם כנ"ל ואין להאריך בזה והן דברי ת"ח בפ' הרואה דף ס"ב ע"א: | יב | null |
14 | עטרת זקנים על אורח חיים | ד | א | אשר יצר אין בה דין ברכה הסמוכה לחברתה שלא לפתוח בה בברוך שהרי ענ"י אומר כמה פעמים ביום בלא אשר יצר (כן כ' באבודרהם וש"ע): | א | null |
15 | עטרת זקנים על אורח חיים | ד | ב | דלא מברך עלייהו היינו ברכת ענ"י אבל מברך על נקיות ידים וי"א דיברך ענ"י אם לא דמקנח ידיו בצרור או במפה אז יברך על נקיות ידים (מורי ב"ח כתב בשם הרא"ש ס"פ הרוא' בשם שאר פוסקים) מ"מ לכתחלה יחזור אחר מים כשרים ואחר כלי כמו נ"י דסעודה וי"א דה"ה לתפלת מנחה וערבית אם עשה צרכיו ונטל ידיו מברך ענ"י אבל כל היום כשעשה צרכיו א"צ לברך אלא אשר יצר דלא תקנו ענ"י כי אם לסעודה ולתפלה (הרא"ש ס"פ הרואה): | א | null |
16 | עטרת זקנים על אורח חיים | ד | ג | ידקדק כו' ההולך ד' אמות בשחרית קודם שנטל ידיו חייב מיתה (ת"י בשם הזוהר) ע"כ יטול ידיו קצת קודם שילך ד"א אפי' קודם שילביש חלוקו ואחר שלבשו כראוי יטול יפה בעירוי: | ב | null |
17 | עטרת זקנים על אורח חיים | ד | ד | ג"פ כצ"ל ויטול מתחלה ידו הימנית בידו השמאלית ואח"כ ידו השמאלית בידו הימנית וכן יעשה ג"פ ולא ג"פ רצופי' ידו הימנית וכן ידו השמאלית ויש לו טעם ע"פ הקבלה (כ"כ ר"י בש"פ ע"פ האמת וכשנוטל בפעם ג' יתפלל. בכתבי האר"י ז"ל) שלא יגורש הרוח רעה כ"א ע"י נטילה ג"פ בסירוגין ובספר מצות שמורים נתן טעם בזה ע"פ הסוד ודבר זה צריך להזהיר ביותר את הנשים כי רוב תיקון מאכלים שלנו הם על ידם ואם לא יגורש הטומאה מעל ידיהם יטמאו בידם את המאכלים: וידיח פיו חוץ בתענית ציבור אסור להדיח פיו ויגביה ידיו כנגד ראשו ותפשוט כפות ידיך כמי שרוצה לקבל איזו דבר והוא קבלת הטהרה והקדושה ויכניס קשרי זרועותיו לפנים בסוד וכל אחוריה' ביתה. ויברך ענ"י וכשיברך יכוין להסיר הזוהמא ההיא ולהרחיקה מעל ידיו ולהשרות עליהם רוח טהרה עכ"ל. כשנותן מים על יד ימינו יאמר בכל פעם יד הגדולה וכשנותן מים על יד שמאלו יאמר בכל פעם יד החזקה וכשמשפשף בידים יחד יאמר ג"פ יד הרמה וכשימלא ידיו לרחוץ פניו יאמר ידיו גלילי זהב מסולאים בתרשיש כשרוחץ פניו יאמר ראשו כתם פז קווצתיו תלתלים שחורות כעורב גם יכוין כי היא מורה על קדושה עליונה כי בצלם האלקים עשה את האדם גם צריך לרחוץ משום הכון לקראת אלהיך ישראל וכשרוחץ את עיניו יאמר עיניו כיונים על אפיקי מים רוחצות בחלב יושבות על מלאות וכשרוחץ לחיו יאמר לחייו כערוגת הבושם מגדלות מרקחים וכשרוחץ שפתותיו יאמר שפתותיו שושני' נוטפות מור עובר וכשרוחץ פיו יאמר מעיו עשת שן מעולפ' ספירים וכשמנגב פניו יאמר ופניהם פני אדם ופני אריה אל הימין לארבעתן ובזה יהיה דבריו נשמעין ומוראו יהי' מוטלת על כל בריה וימצא חן בעיני כל רואיו וכשמשים מנעליו ברגליו יאמר שוקיו עמודי שש עכ"ל: | ב | null |
18 | עטרת זקנים על אורח חיים | ד | ה | מיהו אינו מעכב לא כלי כלומר בדיעבד אינו מעכב ומברך ענ"י ולא דמי לפסולי מים שמברך על נקיות ידים כן משמע בב"י. בנטילת ידים דסעודה ישפוך מים מיד ימין על שמאל כמאמר הזוהר פ' תרומה. עיין בלבוש ובמגדול דוד. כתוב בסדר היום מיד אחר הנטילה יברך ולא ימתין על הניגוב ידים: כ' הרשב"א אם תוחב ידיו בשלג ג' פעמים במקומות מחולפות בשעת הדחק יצא: | ז | null |
19 | עטרת זקנים על אורח חיים | ד | ו | צריך להזהיר בתפלה או באכילה כו'. לפי שיש שם מלמולי זיעה כו' ובזיעה יש בו סכנה שהוא כסם המות חוץ מזיעת הפנים ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר בזעת אפך תאכל לחם (בי"ד סי' קי"ו): | כא | null |
20 | עטרת זקנים על אורח חיים | ה | א | יכוין בברכות פי' המלות פי' בהזכירו שם אדני יכוין אל קריאתו וכתיבתו וקריאת השם בקמץ תחת הנו"ן ולא בפת"ח כי עם נקודות הקמץ יהיה כמנין ה' אחד והם ג' שמות משא"כ בפתח ויאריך מעט בקמץ שתחת הנו"ן כדי שיוכל לחשוב בלבו אחד אשר ע"ז מורה הקמץ: | א | null |
21 | עטרת זקנים על אורח חיים | ה | ב | ובהזכירו כו' יכוין שהוא בעל הכוחות כלם. כונתו לתרץ משמעות הריבוי שבלשון אלהים. אם שגית באיזו ברכה לבטלה אמור אחריו בשכל"ו: ויקרא אלף של אדנ"י בחטף פת"ח וי"א כך כשהוא קורא השם בכתיבתו כגון אדני שפתי או לעולם אדני וכיוצא בו יקרא פתח תחת אל"ף וח"ו לקרות פתח תחת הנו"ן לפתח חטאת רובץ כי מחליף קודש בחול: | א | null |
22 | עטרת זקנים על אורח חיים | ו | א | אשר יצר וכו'. ויאמר אי אפשר בצירי תחת אי כי המלה נגזרת מן אין: | א | null |
23 | עטרת זקנים על אורח חיים | ו | ב | בברכת אלהי נשמה צ"ל אתה נפחתה שנאמר ויפח באפיו נשמת חיים ע"כ אין לומר אתה נפחת בי רק אתה נפחתה ואתה משמרה בקרבי כי לא נאמר נפיחה רק באדם הראשון אבל לזולתו בנתינה שנאמר נותן נשמה לעם עליה ע"כ: | ג | null |
24 | עטרת זקנים על אורח חיים | ז | א | הטיל מים ולא שפשף כו' אפילו נ"י לא צריך וכן בסמ"ג ז' דברים צריכין נטילה אחריהם ההולך מן המת ומן המרחץ והנוטל צפרניו והחולץ מנעליו והנוגע ברגליו והחופף ראשו וההורג כינה (מרדכי ברכות) עיין לעיל ס"ד סעיף י"ח שחשב עוד איזו דברים שצריכין נטילה ע"כ: | ב | null |
25 | עטרת זקנים על אורח חיים | ח | א | ויברך מעומד וכל ברכות המצות צריך לברך מעומד חוץ מברכת הנהנין ומש"ה המנהג לעמוד כשמברך לישב בסוכה ואע"ג שאין ראי' לדבר זכר לדבר עצ"ת ה' לעולם תעמוד "עומר "ציצית "תפילין. או יש לרמוז באלו מלות עצ"ת לעל"ם שבעה דברים שהם בעמידה עצ"ת ר"ל תפילין ציצית תקיעה לעל"ם לבנה עומר לולב מילה: | א | null |
26 | עטרת זקנים על אורח חיים | ח | ב | סדר כו' עד סוף הסעיף. ומזה הטעם אינו נכון להניח טלית כשהוא מקופל ולשלשל אותו סביב הצואר על כתפיהן אף שהוא בענין שקצה אחד כשהוא מקופל עם ב' ציציות יורד לפניו מימין וקצה ב' עם ב' ציציות יורד משמאל אפילו הכי אין יוצאין בו משום דלא דרך מלבוש הוא כלל והיוצא בו בשבת חייב חטאת (משאת בנימין): | ב | null |
27 | עטרת זקנים על אורח חיים | ח | ג | טליתות קטנים הכתפים צריכין להיות רחבים קצת ולהיות גדול קצת שיכסה ראשו ורובו מאחוריו דאם לא כן לא נקרא כסות המלבושים שקוראין סרדקי"ל אם פתוחים משני הצדדים יותר על רוב הנראה לעינים יכול גם כן לברך עליו להתעטף בציצית ואל יעשה בהם קרסום למטה מחגורה מפני מראית עין: | ג | null |
28 | עטרת זקנים על אורח חיים | ח | ד | קודם שיברך יעיי' בחוטי ציצית כו' שלבו חרד על דבר ה'. וי"א שאין לסמוך על החזקה וחייב לעיין ולא משום חסידות אכן אם בדק טליתו והניחו במקום ידוע ומצאו כמו שהניחו א"צ לבדקו דודאי בחזק' בדוק הוא. ראוי שאותן הציצית הבאות ראשונה לצד הראש שיהיו לעולם בצד הראש כי מעלין בקודש ואין מורידין וע"כ המנהג לעשות עטרה בטלית להכיר שהוא חלק הראש שלא יחליפנו עליוני' למטה ותחתוני' למעלה ויש שכתבו שלא לעשות עטרה לטלית משום שלא יהא נקרא כסות ראש שפטור מן ציצית וכן נוהגין בארץ תורגמי' עד היום הזה וכן ראוי לעשות סימן דפין למחיצות סוכה אב"ג כדי לראות סדר עמידתן שלא לשנותו משנה לשנה: | ט | null |
29 | עטרת זקנים על אורח חיים | ח | ה | וכן אם פשט הראשון קודם שלבש השני צריך לחזור ולברך ויש חולקים בזה אם היה בדעתו בשעת הברכה גם ע"ז וגם הוא היה מונח לפניו בשעת ברכה א"צ לחזור ולברך דמ"ש מפירות דפוטר ברכה א' כל מה שהיו לפניו אע"פ שאין הראשון נאכל כולה קודם שהתחיל לאכול מן השני אפ"ה אוכל הב' מכח ברכה ראשונה וכן הדין בשחיטה (י"ד סימן ט') ותמהני על מהרמ"י היאך פסק הדין בהיפך של רוב הפוסקי' כמ"ש הב"י ודעתי נוטה להיש חולקים היינו לדעת ר"מ בא"ז שכתב וכן נראה ללבשן בלא ברכה לחלוק על פסקי גדולים דמצריכנן שוב שנית לברך בלתי שום ראיה מתלמוד ותשו' הפוסקים ובפרט שהאחרונים מהרי"ק ומהרמ"א מסכימים לפסק אחד וכן משמע ממ"ש בת"ה סימן מ"ה ע"ש והא אפי' לדעת ר"מ בא"ז אם לא הסיח דעתו א"צ לברך משום שסבר בהיסח הדעת תליא מילתא: | יב | null |
30 | עטרת זקנים על אורח חיים | ח | ו | אם פשט טליתו כו' היינו ליכנס לבה"כ וה"ה אם פשט אותו כדי לילך בין העכו"ם וי"א שאין מברכין וכן עיקר כי לא דמי לתפילין שצריך לחזור ולברך שאני תפילין שאסור לילך בו לבית הכסא ע"כ הוי הפסק ע"כ לפי זה אם הסיר התפילין לילך במקום שמותר לילך לו בתפילין א"צ לברך באם היה דעתו להניחם מיד כנ"ל: | יד | null |
31 | עטרת זקנים על אורח חיים | ח | ז | הגה ש"ע וי"א דוקא באם נשאר עליו טלית קטן והכי נוהגין הגה ע"ז היינו בהסיר טליתו סתם ע"כ בנשאר עליו טלית קטן אינו מסיח דעתו ממצות ציצית א"צ לברך כשחוזר ולובש ובלא נשאר עליו טלית קטן מסתמא הסיח דעתו ממצות ציצית לגמרי ע"כ צריך לחזור לברך אבל באם הסיח דעתו בפירוש צריך לברך אף בנשאר עליו טלית קטן (מורי בב"ח) ויש חולקים אפילו לא הסיח דעתו ואפילו נשאר עליו טלית קטן אפ"ה צריך לחזור ולברך (מהרר"מי) ודבריו מגומגמים מאוד ואין נראין כלל אדרבה דברי מהרר"מי סותרים זה את זה דלעיל בסימן י"ב פסק דיש חולקין אף על פי שפשט הא' קודם שלבש הב' שבזה גילה דעתו בהדיא שאינו רוצה להיות לבוש בשום טלית כלל ואפ"ה פסק שאינו צריך לחזור ולברך וכאן גבי דין זה אם נשאר עליו טלית קטן פסק שצריך לחזור ולברך עכנ"ל שא"צ לחזור ולברך בנשאר עליו טלית קטן וספק ברכות להקל: | יד | null |
32 | עטרת זקנים על אורח חיים | ח | ח | הלן בטליתו בלילה צריך לברך וי"א אין צריך לברך וכן עיקר וטוב למשמש בו בשעת הברכ': צריך אדם להסתכל בציצית והוא תועלת גדול אל הנשמה שלא תזדמן לידו חטא גם להשיג תועלת גדול (רי"ל בש"ע ע"פ האמת): | טז | null |
33 | עטרת זקנים על אורח חיים | ט | א | אין חייב בציצית מן התורה אלא בגד פשתים או של צמר רחלים אפי' מצמר רחל בת עז לא מיקרי צמר ומקצת נוצה הוא ואינו פוטר בציצית אלא במינו (ב"י בשם רמב"ם): | א | null |
34 | עטרת זקנים על אורח חיים | ט | ב | וי"א דכולהו חייבים מדאורייתא והכי הלכתא וי"א בזמן הזה אין לעשות שום ציצית אלא של צמר בשל צמר אבל זולת כל זה הוי ברכה לבטלה אפילו משי בשל משי מכל שכן פשתן בשל פשתן ואצ"ל צמר או פשתן בשל משי וירא שמים יוצא ידי כולם ואינו מברך אלא על ציצית של צמר בשל צמר כמ"ש אח"כ בסעיף ו' והמדקדקים כשהם לובשין טלית קטן של צמר מצויץ בשל צמר מתחת לובשים טלית של משי למעלה ומברכים על שניהם ביחד והכי שפיר (ב"ח): | א | null |
35 | עטרת זקנים על אורח חיים | ט | ג | וי"א שלא לעשות ציצית של פשתן כלל אבל איפכא ליכא למגזר בציצית של צמר בטלית של משי גזירה שמא יעשה צמר בפשתן דמשי בפשתן לא מחליף משום דלא דמי הדדי או י"ל כיון דהסמ"ג סבירא ליה דטלית של פשתן פטור מציצית אפי' ממינו א"כ לא שייך למגזר דיעשה בה אפילו מצמר (כ"כ א"א הגאון מוהר"ר ליב רופא בגליון הטור בשם מהר"ר פאלק כ"צ זצ"ל): | ב | null |
36 | עטרת זקנים על אורח חיים | ט | ד | הגה ש"ע והאשכנזי' אין נוהגים לעשות ציצית רק לבנים. הגה ע"ז ולאפוקי נפשיה מפלוגתא יעשה ג"כ טלית קטן מתחת למדיו מצמר לבן כדי שיהיו הציצית לבנים ויהיו מצבע הטלית כנ"ל והטעם שהציצית צריכין שיהיו לבנים לפי שאמרו חז"ל מלמד שנתעטף הקב"ה כש"ץ והיינו בטלית של ציצית ומצינו אצלו ית' כתיב לבושי' כתלג חיור א"כ גם הציצית יהיו לבנים כנ"ל: | ה | null |
37 | עטרת זקנים על אורח חיים | י | א | טלית שאין לה ד' כנפות פטורה יש לה יותר מד' חייבת וי"א פטורה ב"י בשם מהרר"א ממיץ ור' שמחה מברייתא דספרי מפ"ג דזבחים לכן ירא שמים לא ילבש רק טלית בת ד' כנפות. | א | null |
38 | עטרת זקנים על אורח חיים | י | ב | סעיף ד' היא של עור או רובה של עור (ב"י מהרי"ק): | ד | null |
39 | עטרת זקנים על אורח חיים | י | ג | היו לה ג' כנפות כו' ה"ה אפי' לא קשר אלא קשר א' ואח"כ השלים ד' כנפות והשלים בציצית הוי בכלל תעשה ולא מן העשוי וצריך להתיר אותו הקשר הנעשה בפסול קודם שיעשה שאר הציצי' אבל אם השלים הטלי' והציצית ואח"כ התיר הקשר הראשון וחזר וקשרו לא נתכשר בכך (מהררמ"י) וי"א דכשר בכל אופן רק שיתקן העיוות (לחם רב) וכן נ"ל להורות: | ה | null |
40 | עטרת זקנים על אורח חיים | י | ד | הטיל ציצית על ציצית אם נתכוון לבטל הראשונה חותך הראשונה וכשירה וכ"ש אם חתך אחרונו' דכשירו' כנ"ל: | ו | null |
41 | עטרת זקנים על אורח חיים | י | ה | הגה ש"ע ויש מכשירין בכל ענין כו' וי"א בין נחתך הראשונות בין נחתך האחרונות ובין נתכוון לבטולי ובין נתכוין לאוסופי א"נ מטיל סתם אי פסקינהו לבתראי כשר בקמאי וכן להיפך אבל בלא פסקינהו כל עיקר פסול' אבל אי רמי הרבה חוטין לית לן בה משום בל תוסיף וכשר אף אם לא פסקינהו כל עיקר כדאשכחן בערבי נחל דרשינן ערבי שתים ונהגו לשום הרבה בלולב כמ"ש הרשב"א והרקנטי והטעם משום שהוא בכרך אחד אין בה משום בל תוסיף כנ"ל: | ו | null |
42 | עטרת זקנים על אורח חיים | יא | א | וצריכין שזירה ושיהיו שזורין לשמן אבל בדיעבד לא פסול בהכי: | ב | null |
43 | עטרת זקנים על אורח חיים | יא | ב | ולכתחילה טוב לקשור החוטין כתוב בל"ח שכן ראה בציצית של ר' שלמה מלכו שלא היו קשורים וכתב במ"א וכן שמעתי דהוי כמוסי' על הקשרים ובפרט אם הם שזורים יפה דהוי מוסיף על הקשרים ולא שיתפרקו: | ג | null |
44 | עטרת זקנים על אורח חיים | יא | ג | יעשה נקב באורך הטלית לא למעלה מן ג' אצבעות מפני שאינו נקרא כנף גם כאן צריך לשער במקום רוחב גודל ולא מראשו במקום שהוא קצר כנ"ל ש"ע: | ט | null |
45 | עטרת זקנים על אורח חיים | יא | ד | ולא למטה מכשיעור שיש מקשר גודל כו'. אכן אם נראה ברוחב הנקב שבו החוטין שאין החוטין רחוקים מלא קשר גודל ל"ל בה (ב"י רוקח כאן בדין זה הביא הב"י דברי מהררי"א ז"ל וז"ל ורבינו הגדול מהררי"א כ' שהטעם שצריך שיהיה בתוך ג' ושירחק כדי מלא קשר גודל הוא מפני שאין נקרא בגד פחות מג' אצבעות לפיכך צריך שיהיה בתוך ג' ומה שצריך שיהיה כמלא קשר גודל לפי שלא נקרא כנף אלא כשיעור זה ואם יש בכאן למטה משיעור זה אין עוד כנף ע"כ וע"ז כתב הב"י ולא הבנתי דבריו שאף על פי שאינו נקרא בגד פחות מג' אצבעות כנף בגד מקרי וקרא על כנפי בגדיהם קאמר ולא על בגדיהם כו' ע"ש ואי לא מסתפינא אמינא כי היטיב הרב הב"י אשר דיבר שלא הבין דברי הרב הגדול מהררי"א כי באמת לא הבינה כי לדעתו הבין מדברי מהררי"א באמרו מפני שאין נקרא בגד פחות מג' אצבעות כו' שהמאמר הזה הוא נתינת טעם לפגם ולפסול המקום הפחות מג"א מלהטיל בו ציצית אם כן לדבריו איך מסיים בה ולפיכך צריך שיהיה בתוך ג' אבל באמת דברי מהררי"א ז"ל כולם ברורים כשמש נראין לעין כל מסכימים לדברי רש"י ז"ל וכמו שפי' הרב הנ"י בעצמו לעיל בדברי רש"י חלוקי דינים שסוף הבגד ממש פחות מכדי קשר גודל קרוי קרן ומכדי קשר גודל עד כדי ג' אצבעות קרוי כנף ולמעלה מג"א נקרא בגד כן במסילה הזאת עולים ג"כ דברי מההרי"א ז"ל שהטעם שצריך שיהיה בתוך ג' אצבעות ושירחק כדי מלא קשר גודל הוא מפני שאין נקרא בגד פחות מג"א ולכן הוא ראוי להטיל בו ציצית משא"כ אלו היה נקרא בגד לא היה ראוי להטיל עליו שהתורה אמרה על כנפי בגדיהם ולא על בגדיהם. וכן למטה מקשר גודל אינו נקרא כנף אלא קרן. הרי שדברי מהררי"א אינם נוטי' ימין ושמאל מדברי רש"י ז"ל דהיינו מאמרו שאינו נקרא בגד פחות מג"א כי הוא נותן טעם לשבח להכשיר המקום הטלת ציצית ולא כמו שהבין הרב הב"י את טעמו לפגם ולפסול וא"כ בחנם נטה על הרב הב"י בכידון אשר בידו כי בצדק כל אמרי פיו של מהררי"א ז"ל אליבא דהלכתא בדברי רש"י וסמ"ג נלע"ד ע"כ ש"ע: | ט | null |
46 | עטרת זקנים על אורח חיים | יא | ה | נוהגין לכרוך באויר ראשון ז'. הגה ע"ז ובציצית של ר' שלמה מלכו היה באויר ראשון ה' כריכות ובשני ו' כריכות ובג' ה' ובד' י' כריכות כמנין השם הוי"ה (כ"כ כנפי יונה) צריך לעשות ב' נקבים בטלית קטן דוקא אבל לא בגדול כדי שלא יהא מן המתמיהין רק מתחת למדיו יעשה ב' נקבים מפני שהוא מכוסה וצריך לעשות ב' נקבים זה סמוך לזה כמין ציר"י ולא זה ע"ג זה כמין שו"א (ר"י לוריא ע"פ האמת) בשני צריך שמונה כריכות שנאמר טל אורות טליך אורות בגימט' ציצית וח' חוטין וה' קשרים כלומר ט"ל כרכי' לציצית כנ"ל: | יד | null |
47 | עטרת זקנים על אורח חיים | יב | א | שני ראשים שיפסקו משני צדדים שא' לא נשתייר כדי עניבה ובשני נשתייר כדי עניב' כשר ממ"נ (ב"י ש"ע): | א | null |
48 | עטרת זקנים על אורח חיים | יב | ב | ולפי מה שאנו נוהגים לדקדק בעת עשיית הציצית לתת סי' בד' ראשים כו' ה"ה אם נפסקו כל ד' ראשים מצד א' ולא נשתייר בהן כדי עניבה כשר י"ב עכ"ל: ואל יחתוך ראשי חוטין בסכין משום שנא' לא תניף עליהם ברזל אלא יפסוק אותן בשינים שהם ל"ב ויעסוק בחוטין שהם ל"ב (מ"מ והגהות מהרש"ל בשם ר"ד בר מנחם) ויש נוהגין לנשק הציצית בכל עת כשרואים אותן וכן ראיתי בני עליה המחבבים את המצות ומנשקות את הסוכה בהליכתם וביציאתם וכן ד' מינים שבלולב והכל כדי לחבב את המצות וכן מנשקים המצות והמרור בחג הפסח (לוחות הברית) וגם ציצית נוטריקון "צדיק "יבדוק "ציצותיו "תמיד: | א | null |
49 | עטרת זקנים על אורח חיים | יג | א | אפילו האידנא שאין לנו תכלת פי' בזמן שהיה תכלת שהיה חייב חטאת מש"ה הוי הציצית חשיבי ולא בטלי לגבי טלית והוו משאוי אלא אפי' בזמן הזה שאין תכלת וה"א דציצית בטלי לגבי טלית דלא חשיבי אפ"ה אמרי' דחשיבי ולא בטלי והיוצא בשבת בטלית שאינה מצוייצ' חייב חטאת משום דהוי הציצית משאוי: | ב | null |
50 | עטרת זקנים על אורח חיים | יד | א | ציצית כו'. וטעמא משום דעכו"ם לאו בני לשמה נינהו. ומינה נשמע דאם ישראל עשאו שלא בכוונה נמי פסול ובעכו"ם פסול אפילו ישראל עומד על גביו ואומר לו לעשות לשמה נמי פסול ואפי' להרא"ש דמתיר בתפילין בעבדן עכו"ם וישראל עומד על גביו וה"ה בטוייה מ"מ בעשיית ציצית בטלית מודה דפסול בעכו"ם אפי' ישראל עומד על גביו וי"א דבין בטויה ובין בעשיה אפילו ישראל עומד על גביו ואומר לו שיעשה לשמה דפסולין הן. (מורי בב"ח) ויש מחמירין להצריך אנשים שיעשו אותו. אם האשה מתקן הציצית בטלית פסולים כי כל המצות שאין האש' חייבת אינה יכולה לתקן ע"כ. לטעם זה אינו נכון להאשה שתאגוד הלולב (תוספות בגיטין): | א | null |
51 | עטרת זקנים על אורח חיים | יד | ב | השואל ונהגו לברך עליהם דוקא בתפלת הבוקר משום ק"ש אבל אח"כ כל זמן ששאל לעלות בו לתורה או לירד בו לפני התיבה א"צ לברך עליו (ים של שלמה): | ג | null |
52 | עטרת זקנים על אורח חיים | יד | ג | מותר ליטול טלית חבירו ולברך עליו. הגה על זה משום דניחא לאיניש וכו'. ויראה לי דדוקא להניחו בכל יום אסור אבל באקראי מותר להניח טלית חבירו וה"ה תפילין רק שלא יוציאם ממקומם כלל לא מביתו ולא מב"ה אלא ילבשם ויניחם (תומת ישרים וים של שלמה) ובמצאם מקופלים צריך לקפלם כיון שהבעל הקפיל גלי' דעתי' שמקפיד עליו מלהשאיל לו: | ד | null |
53 | עטרת זקנים על אורח חיים | יד | ד | אבל כו' הגה ע"ז כללא דמילתא דשלא מדעת אסור לכל אדם מתחילה ובמפקיד הספר אצל ת"ח ואפילו מיחה בת"ח יש להתיר וה"ה במשכן אצל ת"ח אפילו מיחה בו אחר הלואה שלא ילמד מספריו אין משגיחין בו כיון דבשעת הלואה לא אמר לו כלום זכה הת"ח בתורת שאלה רק כל מה שקילקל ישלם לו כנ"ל ולא כמו שחולק הסמ"ע בח"מ סי' ע"ג בין אם התנה תחילה בשעת הלואה שילמוד מתוך ספריו אז מועיל התנאי אפי' בלא נכייתא אבל אם לא התנה מתחלה כן בפירוש אסור ללמוד בהן ופשוט הוא שאם נאנסו הספרים באותו הזמן שהוא לומד בהן חייב באונסין: | ד | null |
54 | עטרת זקנים על אורח חיים | טו | א | מותר להתיר ציצית מטלית זה וליתנם בטלית אחר הגה ע"ז דוקא כשרים ר"ל החוטין שלמים בפ' התכלת דף מ"א ב"י הרי"ף והרא"ש: | א | null |
55 | עטרת זקנים על אורח חיים | טו | ב | אבל שלא להניחם בבגד אחר לא. אבל בגמרא פ' ב"מ לענין נרות חנוכה ומעות מעשר ב' דכל שהוא לשם מצוה אין בו משום ביזוי מצוה: ש"ע. | א | null |
56 | עטרת זקנים על אורח חיים | טו | ג | אבל מותר להתיר הציצית מטלית של מתים. הגה ע"ז כן נכון לעשות להתיר הציצית מטלית של מתים או להכניסם בכנפותם ולא כמו שנוהגין בזמן הזה במדינות הללו לפסוק הציצית וזה לא נכון לגמרי (סמ"ק שכן צוה ר"י ופסק כן מורי בב"ח בי"ד): | א | null |
57 | עטרת זקנים על אורח חיים | טו | ד | אינו יכול ליקח הכנף אפי' היה אמה על אמה (פ' התכלת דף מ"א ע"ב) ודוקא להביא ממקום אחר אבל אם נקרע למעלה מג' ועדיין מחובר בבגד מותר (הרא"ש בהלכות ציצית) אבל אם נקרע א' מכנפותיה לגמרי אף אם רוצה לחזור ולתפרה באותו בגד עצמו צריך להתיר הציצית מתחילה כמו באם תפרו בבגד א' (ר"י מינץ סי' ג' מ"א סי' רל"ב בפי' הרמב"ם פ"א מה' ציצית ב"ח ע"פ שיטת רב עמרם והוא שיטת תוס' ומרדכי) אא"כ נשארו בו ג' אצבעות שלימות שלא נקרע שאז עדיין נקרא חיבור וי"א אם נקרע הטלית חוץ לג"א לשפת הכנף אפי' היה נקרע כל אותה הרצועה כול' בין לארכה בין לרחבה לב' חתיכות כשחזר ותופרו אפי' עם הציצית חוזר לכשרותו דהא הכנף מבגד זה הוא אבל אם נקרע תוך ג' אצבעות אסור לחזור ולתופרו עם הציצית אבל אם רוצה להטיל בו ציצית לאחר שתפרו אפילו נקרע לגמרי כשר (ב"י נ"י): | ב | null |
58 | עטרת זקנים על אורח חיים | טו | ה | אין בו משום תעשה ולא מן העשוי. ודוקא כשמתעטף בכל חלק לבדו אבל אם מצרף לכל חלק חתיכה אחרת אפילו אין בחתיכה האחרת שום ציצית אפי' הכי יש בציצית הראשונות משום תעשה ולא מן העשוי מורי בב"ח ע"כ: | ג | null |
59 | עטרת זקנים על אורח חיים | טו | ו | איכא לספוקי הגה ע"ז ולפי מה שכתבתי כשר מכ"ש היכא דלא אפשר יש לסמוך אדברי מתירין כנ"ל: | ה | null |
60 | עטרת זקנים על אורח חיים | טז | א | האריך הרב בעל עטרת זקנים הרבה בפילפולו תקצר הנייר מלהכיל ולכן הוכרחתי לקצר באומרים: שיעור מה שנהגו רוב ההמון ללבוש ציצית במלבוש קטן ככף איש דאפי' קטן בן ה' אינו מכס' בה ראשו ורובו וגם לא נמצא שום גדול בן י"ג שנים שלא יהא בוש לצאת אפי' באקראי בשוק מנהג כזה ראוי לבטל כי הכל מברכין ברכה לבטלה (עיין בעט"ז): | א | null |
61 | עטרת זקנים על אורח חיים | יז | א | הואיל ואינו אלא חובת גברא. הגה ע"ז כצ"ל הואיל ואינו אלא חובת גברא כי היכי דלא תקשה אהא דלקמן סי' י"ט שכתבו שם ציצית חוב' גברא (מהררא"י ול"ח) ואפשר שא"צ להגיה כלום וכוונת הרב בהגה שכתב ואינו חובת גברא כלומר במה שאינו מחויב לעשות ציצית בטלית אם אינו לובש אותו אלא דוקא כשילבש הטלית מחייב לעשות ציצית ואין דרכן של נשי' ללבוש בגד של ד' כנפות ואי הוי לבש' מחזי כיוהרא (נחלת צבי): | ב | null |
62 | עטרת זקנים על אורח חיים | יז | ב | נשים אם רוצים מברכין ויותר טוב שלא יברכו (טור בשם ר"ת) ותמהני שלא כ' כן בשופר בסי' תקפ"ט אלא כתב אע"פ שנשים פטורות יכולין לתקוע ולברך ואין מוחין בידן כנ"ל: וי"א דלענין קטן לפי שעכשיו נזהרו הכל לקנות לעצמן לפיכך צריך לקנות גם לקטן בגד של ד' כנפות לחנכו כמו לעצמו דכל חינוך לקטן שיהיה רגיל מקטנותו לקיי' מצות ציצית כאשר רואה מאביו (ב"ח): שמעתי שיש מחמירים לבדוק הציצי' אפי' כשכופלין הטלית משום דשמואל סבר כלי קופס' חייב בציצית ויש פוסקים כמותו ורי"ף כתב הא דשמואל ליתא: | ב | null |
63 | עטרת זקנים על אורח חיים | יח | א | וספק ברכות להקל הב"י פסק כהרמב"ם דס' ברכות להקל ויש להקשות הלא מקולא של הרמב"ם מצינו לפעמים חומר' דהיינו אם לובש ביום אפילו כסות לילה חייב לברך עליו וכן להיפך לדברי הרא"ש א"כ נמצא חומרא של הרא"ש קולא וקולא של הרמב"ם חומרא וע"כ צ"ל מ"ש הרמב"ם חייב היינו חייב בציצית אבל לא חייב לברך אף לדברי הרמב"ם על כסות לילה שלובש ביום ולפ"ז מ"ש רמ"א וספק ברכות להקל היינו כמ"ש הב"י שדברי רמב"ם עיקר ע"כ מותר ללבוש אותו בלילה ועיין בעט"ז: | א | null |
64 | עטרת זקנים על אורח חיים | יט | א | יש להחמיר. לבדוק את הטלית כשקופלו כמו בסכין של השחיטה כדי שיהא חזקתו בדוק ע"כ בעט"ז: | א | null |
65 | עטרת זקנים על אורח חיים | כ | א | או מתגר עכו"ם הגה ע"ז אפי' אינו תגר למכור טליתות דוקא אלא תגר שאר סחורות נמי מהימן דלא מרע נפשיה שאם ימצא בדאי בדבר אחד עוד לא יאמינוהו (ב"י נ"י וכן משמע מדברי רש"י) כאן כתב ב"י וז"ל וכתב עוד הנ"י דממי שאינו תגר פסולה שאם צבוע הוא חיישי' שמא הוא צבעו ואם חוטי לבן שמא הוא עשאה וציצית שעשאה עכו"ם פסולה וכן כתב ר"י אבל רבינו הגדול מהרי"א הקשה ע"ז דדוקא גבי תכלת ניחוש לקלא אילן משום דתכלת דמיו יקרים טרח ומזייף אבל בלבן משום ריוח דעשויה שהוא דבר מועט אינו עושהו אלא ע"י ישראל והנה לפי סברת בעל העיטור הוא חולק על זה שהוא סובר שהעכו"ם יכול לעשות ציצית שבכאן לא כתב יעשו אלא ועשו משמע ועשו אחרים עכ"ל. ומה שאסרו בגמרא ציצית הנלקחים מן ההדיוט מפ' הררי"א אליב' דעיטור דהיינו דוקא בתכלת משום שהטעם דחיישי' שמא הוא צבע' אבל בלבן דליכא האי חששא מותר ליקחם מן ההדיוט דאפילו אם עשאן העכו"ם מותרים דלמאי ניחוש כך הבין הרב ב"י בדברי מהרי"א. ומ"ש בעל העיטור מותר ליקח טלית מצוייצת בלבן מעכו"ם שאינו תגר מפני שהוא מכשיר עשיית ציצית בעכו"ם אינו נראה כלל כו' עכ"ל הב"י ויתר הדברים עיין בספרי עט"ו ותמצא נחת כי האריך הרבה מאד: | א | null |
66 | עטרת זקנים על אורח חיים | כא | א | אבל כ"ז שהן קבועים בטלית אסור להשתמש בהם הגה ע"ז משום דאסור למעבד צרכיהן במידי דעביד למיסק ביה י"ח מצוה כגון חוטין הקבועין בטלית למיסר ביה מידי א"נ הושענ' לאורוחי בי' ואתרוג דמצוה למיכליה (טור בשם שאלתות פ' שלח לך) והושענא דכתב פירוש היינו הדס כ"כ רא"מ בהגהות כי הדס ולולב וערבה כולם נקראים הושענא כמו שמצינו בכמה מקומות בפרק לולב הגזול והטעם שנקראים הושענא משום שמנענעים אותה בשעה שאומרים הושענות (מהרי"ל בדרשותיו בהלכות לולב) וכן להדיא השוה אותם בברייתא להדדי דהא קתני ואלו הן תשמישי מצוה סוכה לולב שופר ציצית וסוכה ולולב אנו רואין שהן בשעת מצותן אסורין משמע דה"ה ציצית ואפי' בשעה שאינו לובשן אסור להשתמש בהם כיון שעומדין לצאת בהם י"ח מצוה כנ"ל כי להדדי השוה אותם הברייתא וכשם שסוכה ולולב אסורים בסוכות כל ז' אפילו שלא בשעת ניענוע או בשעה שיושב בסוכה אף ציצית כן וע"כ לא התירו להתיר ציצית מטלית כדי למכרה משום דקא מבטל מצוה כי היכי דאסור ליטול מזוזה מן הבית כשיוצא ממנו משום דקא מבטל המצות ולא התירו אלא להתיר מבגד זה ולהטיל תיכף ציצית בבגד אחר וכן משמע בשאלתות פ' שלח לך וה"ה כל דבר העומד לצאת בו ידי מצוה אסור להשתמש בו והאריך הרב בעט"ז עי' בספרו: | א | null |
67 | עטרת זקנים על אורח חיים | כב | א | קודם שיתעטף מברך ואם לא בירך קודם שיתעטף מברך לאחר כן אף על פי שכבר נתעטף לפי שהמצוה הוא נמשכת כ"ז שהוא מעוטף עיין בעט"ז באריכות: | א | null |
68 | עטרת זקנים על אורח חיים | כג | א | והני מילי כשהציצית מגולין כו' הגה ע"ז ולפ"ז בטלית קטן שמתחת למדיו כדי שלא ילך ד"א בלא ציצית אין איסור כלל אם לא יסירנו מאחר שהוא מכוסה ע"ש: | א | null |
69 | עטרת זקנים על אורח חיים | כד | א | וארבע כנפים שבכל צד שיפנה יזכור. הגה ע"ז פי' וד' כנפות נגד פינות עולם. תכלת הדומה לים וים לרקיע ורקיע לכסא כבוד וזה הוא כורסיה דדינ' בי' דיני נפשות וזה הוא רצוע' דאבא לוקה בי' ברא (כ"כ הזוהר בפ' שלח לך) לפ"ז צ"ל להתעטף בציצית בפתח תחת הבי"ת להורות על עיקר המצו' שהוא פתיל תכלת בכל עת יהיו בגדיך לבנים זו מצות ציצית והזהיר בה זוכה ורואה פני השכינה ע"ש: | א | null |
70 | עטרת זקנים על אורח חיים | כה | א | אחר שלבש ציצית יניח תפילין. וסימן ע"ז מחוט עד שרוך נעל עוד סימן לעטיפת טלית קודם הנחת תפילין והיו העטופים ללבן והקשורים ליעקב פי' בתחלה יהיה העיטוף בטלי' לבן ואח"כ והקשרים של תפילין יהיו לעקב ר"ל לבסוף (אא"ח) ואיסור גדול מי שמניח תפילין קודם לבישת הציצית (ב"י בשם אגור והזוהר פרשת במדבר) וי"א דקור' בתורה פטור מן תפילין ויש שאינם מניחי' תפילין דצריכין גוף נקי המ"ג עשה ג' שהיו נמצאין בימיו אלפים ורבבות בספרד ושאר ארצות שלא היו מניחין תפי' מטעם הנ"ל: | א | null |
71 | עטרת זקנים על אורח חיים | כה | ב | וילך מוכתר בתפילין ונוגע במזוזה קודם שיוצא מפתח ביתו ואז ד' מלאכים מלווין אותו עד בה"כ (זוהר ת"י תפילין) והנוגע במזוז' ויניח ידו עליו יאמר בשמך טל אטלה ה' צילי על יד ימיני ובכל עת כשיצא מפתח ביתו יניח ידו על המזוזה ויאמר כן גם צ"ל ה' ישמור צאתי ובואי מעתה ועד עולם גם יאמר בשחרית ק"ש של ר"י הנשיא והוא הפסוק שמע ישראל כו' ואם יש מבואות מטונפות בין ביתו ובין ב"ה מניח ידו עליהם עד שיעתיק משם או יתן התפילין תחת הכובע. כשם שצריך ליכנס לב"ה מוכתר בתפילין כך צריך לצאת מב"ה מוכתר בתפילין (זוהר) ובשעת הנחתן יזכור כוונתן וגם צריך להסתכל לב' שיני"ן בא' ג' ראשין ובשני ד' ראשין לכוונה שהוא רומז לתרי"ג מצות כיצד ב' שיני"ן מספר ת"ר ושתיהן מלה אחד שקורין אותן שש הרי תר"ו וז' ראשים שלהם הרי תרי"ג א"נ אות שי"ן רמז לשכינה ד' ראשין נגד ד' חיות שבמרכבה כנגד ד' גאים ורם על כל גאים ה' ג' ראשין כנגד ג' אבות ע"ד האבות הן הן המרכב' ואם תרצה לעמוד על כל הכונות שצריך אדם לכוון בתפילין עיין בזוהר עמוד של"ב וע' תק"ו וע' תי"ט תפ"ב ת"ק ורבינו יונה פרק היה קורא ובבית זאב סי' ע"ב דף ע"ג וירא אלהים יוצא ידי כולם אבל אם אינו יודע הכוונה נמצא התפילין במוח ובזרוע כמו אבנים ח"ו. כל הקורא ק"ש בלא תפילין כו' אבל טלית אינו כ"כ חובה כדלעיל סי' כ"ד (מהרש"ל) אבל אם נפנה וקרא ק"ש והניח תפילין כאלו בנה מזבח והקריב עליו כל הקרבנות שנאמר ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה' וזו כוונת הפסוק כי נקיון רמז לנפנה לצרכיו ארחץ רמז לנטילה כפי רמז לתפל' כמ"ש נשא לבבינו אל כפים ואם התפלל פשיטא כבר קרא ק"ש שהרי צריך לסמוך גאולה לתפלה כו' וכן אין ק"ש בלא תפילין כמאמר עולא ור"י ואין הפסוק כפשוטו שהרי דוד המע"ה לא היה כהן כי הזר הקרב יומת ואיך אמר ואסובבה את מזבחך ה' (מצאתי כתוב): | ב | null |
72 | עטרת זקנים על אורח חיים | כה | ג | ויניח של יד תחלה ויברך להניח: לא לקשור תפילין אע"פ שכתב בתורה וקשרתם והטעם מפני דעיקר מצות תפילין הוא שיהיו מונחים עליו כל היום ואם היה מברך לקשור הוה משמע דבמה שקושר תפילין על ידו ועל ראשו רגע אחד יוצא י"ח לכך תקנו להניח דמשמע שיהיו מונחים עליו שעה אחד עכ"פ (מהררי"א מטראני א"ח ב"ח) ועכ"פ כשר הדבר להניח תפילין במנחה (בתשובת מנחם עזריה ל"ט) ואין חולצין עד כימי השמים על הארץ דערבית ותפילין הוא לשון ויכוח כמו ויעמוד פנחס ויפלל שעשה פלילים עם קונו ע"ש שהוא עדות והוכחה שהשם נקרא עלינו ויראים ממנו (תוס' פרק הקומץ) וישים רצועה של יד על התיתור' של יד מיד אחר הקשירה כדי שלא תזוז ממקומה דאם היתה זזה ממקומה ולא היה יודע אם זה היה קודם הנחת של ראש או אחר כך אז היה בא לידי ספק אם צריך לחזור ולברך אם לא וכן יקשור בקבורת ג' כריכות ובזרוע ד' כריכות ואחר כך יניח תפילין של ראש (משמעות רי"ל בש"ע עפ"י האמת) (אא"ז) במדינות אלו נוהגין להניחם שתיהן מעומד משום שאין אנו יודעין להשיג הסוד על נכון ובקל יכול ח"ו לקצץ בנטיעות ע"כ נכון להיות שתיהן בעמידה כעבד העומד לפני רבו מקבל עליו חותמו (מהרש"ל בתשובה סי' צ"ח י"ג) מי שמתפלל מוסף בתפילין חייב מיתה (זוהר פרשת פנחס) ושמא איירי נמי במקום שאומרים נמי במוסף קדושת כתר כמ"ש רמ"א ונכון להסירם כשאומרים מוסף בשע' שאומר יה"ר מלפניך שנשמור חוקיך בעה"ז כו' משום דבני מערב' היו מברכין על חליצת תפילין אקב"ו לשמור חקיו אע"ג שאין לברך על חליצתו כיון דליכא ברכה בהא ש"ד ויש שאין מניחין ח"ה ומכ"ש בח"ה של סוכות שאז יש אות ד' מינים נגד ד' פרשיות שבתפילין כן נראה לי: | ה | null |
73 | עטרת זקנים על אורח חיים | כו | א | מי שאין לו אלא של יד לבד מברך שתים מכ"ש על של ראש לבד שמברך ב' (סמ"ג סמ"ק סה"ת לפר"ת): | א | null |
74 | עטרת זקנים על אורח חיים | כז | א | מקום הנחתן בזרוע ומנין לזרוע שקרוי יד שנאמר ותהיינה העבותות אשר על זרועותיו כפשתן וגו' אסורים על ידיו (רא"ם) . | א | null |
75 | עטרת זקנים על אורח חיים | כז | ב | יש ליזהר שלא תזוז יו"ד ומי שמרחיק יתרחק מיחוד וע"ז כתיב כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו (זוהר פ' פנחס) שלא יהיה חוצץ בין תפילין של יד ובין של ראש ודוקא תפילין אבל ברצועות אין להקפיד ומיה' רצועות השייכים לקשירה בין של יד ובין של ראש צריך שלא יהא מפסיק (לחם רב): | ב | null |
76 | עטרת זקנים על אורח חיים | כז | ג | ואין לכרוך הרצועות על התיתורא כדי לחזקם רק יהיו תלוים כעין אלו של ראש וקשרתם שאמרה התורה נתקיים במה שקשר עם הרצועה שבתוך המעברתא (ד"מ) והטעם משום שדרשו חז"ל והיו לטוטפות בין עיניך שיהא הויה אחת לשתיהן הן לענין קשירת חוזק ההדוק בבשרו של אדם: | ח | null |
77 | עטרת זקנים על אורח חיים | כז | ד | צריך שיהא הקשר מאחורי הראש למעלה בעורף. ובטור כתוב ממול עורף ממש צ"ל ג"כ פירושו שהקשר של תפילין יהא רואה את העורף שכשהוא מונח עליו. הוא רואה אותו: | י | null |
78 | עטרת זקנים על אורח חיים | כז | ה | ולא יטה לכאן או לכאן. וע"כ יזהר כל אדם שהרצועות הסובבות סביב לראשו שלא יהיו רפוים אלא מהודקי' הדוק גמור בראשו ועוד מתוך שהם רפוים בראשו תתהפכנה הרצועות כמו רגע ועוד נמשך מזה שהקציצה של תפילין יורדת למטה בין עינים וזהו דרך מינות כנ"ל: | י | null |
79 | עטרת זקנים על אורח חיים | כח | א | חייב אדם למשמש בתפילין בכל שעה היינו כל שעה שנזכר בהם חייב למשמש בהם כדי שלא יגיע לידי היסח הדעת: | א | null |
80 | עטרת זקנים על אורח חיים | כט | א | אין לברך שום ברכ' כשחולץ תפילין י"א שהרשות בידו אם ירצ' לברך יברך (טור בשם רב האי גאון ע"כ ע"ז): | א | null |
81 | עטרת זקנים על אורח חיים | ל | א | ואין מורין כן. היינו דוקא בסוף שקיעת החמה והוא סמוך לצאת הכוכבי' אבל בתחלת שקיע' מותר ומורין כן (ב"י בה"ת ומרדכי ב'): | ב | null |
82 | עטרת זקנים על אורח חיים | ל | ב | וכשיגיע זמן ימשמש בהן יברך. ואפ"ה מקרי עובר לעשייתן ודוקא כשהולך ברגליו או רוכב שאינו יכול לישן בהליכתו אבל הולך בעגלה אסור להניחם שמא ישן בהם (לחם רב מהררמ"י) ונראה שהיא חומרא יתירה כי אף שישן שינת עראי כשהם בראשו מותר כמ"ש הרר"י והרא"ש על מאמר חז"ל לא יאחוז אדם תפילין בידו כו' ע"כ אין לחוש כה"ג בשע' שיוצא לדרך דמסתמא באותו זמן כשיוצא לדרך קוד' אור היום א"א לו לישן שינת קבע ועוד יש כמה וכמה ראיות ברורות מתלמוד ופוסקי' שאין להחמיר בחומרת מהרמ"י ע"כ והמחמיר יחמיר והמיקל לא הפסיד: | ג | null |
83 | עטרת זקנים על אורח חיים | לא | א | וי"א שח"ה חייב בתפילין רמז לדבר כי שם ה' נקרא עליך וקאי על שי"ן של תפילין ושי"ן הוא סכום של ימים שמניח תפילין בשנה שהרי כשתסי' נ"ב שבתות וי"ג ימים טובים מן שס"ה נשארו שי"ן ימים. א"כ ע"פ חשבון זה צריך להניח תפילין בחש"מ (מהרש"ל וסמ"ג): | ב | null |
84 | עטרת זקנים על אורח חיים | לב | א | אדם הכותב תפילין די שמשתכר טרעפיק והוא איסתרי והוא כ' שבסלע צורי (ע"ב מגליון פרק השולח): | א | null |
85 | עטרת זקנים על אורח חיים | לב | ב | יכתוב תפל' של יד ולי נראה יכתוב של ראש תחלה מפני שקדושתו חמורה משל יד כיון דאית בה שי"ן ודלי"ת: | א | null |
86 | עטרת זקנים על אורח חיים | לב | ג | ויכתוב כתיבה תמה שלא יחסר אפי' קוצו של יו"ד פ' הקומץ פי' רש"י קוצו של יוד רגל הימני של יו"ד וד"ה שצריך ראש השמאל של היו"ד כפוף למטה כדאית' בפ' הקומץ מפני מה ראשה של יו"ד כפוף דאיתא בפסיקתא מפני מה נברא עולם הבא ביו"ד שהיוד יש לה נקודה אחת למטה רמז למתים שיורדים לגיהנם ואחת למעלה רמז שעתידין לעלות עכ"ל ע"ז: | ד | null |
87 | עטרת זקנים על אורח חיים | לב | ד | תפילין על הקלף כו' וסימן לדבר כבוד ה' הסתר דבר פי' שהתפילין ומזוזה שהם כבוד ה' יכתבו במקום הנסתר של קלף והדוכסוסטוס דהיינו במקום דיבוקן יחד ואם שינה פסול כן דעת כל הפוסקים ויש מי שכתב שכשר: | ז | null |
88 | עטרת זקנים על אורח חיים | לב | ה | וצריך שיהי' מעובד לשמו ונכון להוציא בשפתיו ואם חישב לשמו נמי מהני ודוקא אם ישראל עצמו מעבדו אבל אם עכו"ם מעבדו לא מהני עד שיוציא ישראל בשפתיו שמעבדו לשמו וכך יאמר כשישים אותן במים לשם קדושת ישראל לשם תפילין ומזוזות וקמיעות ולשם עור לבתים לתפילין אני אשים אלו עורות למי' ואז כשר לכתוב עליו כל מה שירצ' ע"ש ס"ט. | ח | null |
89 | עטרת זקנים על אורח חיים | לב | ו | אם עיבדו עכו"ם כו' וסייעו קצת בעיבוד דהיינו אחר שיוציאם מן המים השני אז יסייע היהודי לפשוט העור שיהיה קלף ויפשוט העור לארכו בכל כחו כדי שיהיה הקלף ארוך דיכול לכתוב עליו ד' פרשיות של יד בחתיכה אחת כי מצוה היא לכתוב לכתחלה תפילין של יד מחתיכה אחת ואחר שפשט העור יקח התער ויוציא המים משני צדדים של עור בכל יכלתו ואחר כך יניח את העכו"ם לפעול כל הצורך ולייבש (ברוך שאמר סי' י"ב): | ט | null |
90 | עטרת זקנים על אורח חיים | לב | ז | יהיה הקלף מעור בהמה טהורה (הע"ז) מצוה מן המובחר לכתו' תפילין בעור של שליל לפי שלא נעבדו בו עבודת תשמיש ושפיר קרוי עור דלא גרע מעור עוף טהור דכשר וגם יכול לעשות פעולה טובה מעור שליל לתפילין של ראש מחמת דקותו יותר מעור עבה (ספר המצות סי' י"ג): | יב | null |
91 | עטרת זקנים על אורח חיים | לב | ח | יהיה הקלף שלם כו' (הע"ז) אבל אם אין נרא' האות חלוקה לשתים אע"פ שנראה נקב דק כנגד השמש כשר אבל אם ניקב כל כך שהאות נראה חלוקה לשתים פסול ולא מהני אפי' אם התינוק יוכל לקרותו וכ"ז קודם הכתיבה אבל אם לאחר כתיבה נחלק האות לשתים ע"י נקב כשר אם תינוק יכול לקרותו (ב"י סי"ט): | יג | null |
92 | עטרת זקנים על אורח חיים | לב | ט | בתחלת הכתיבה יאמר בפיו (הע"ז) וי"א דסגי במחשבה שכותב האזכרות לשמן. תו היא כוונת האזכרו' בש' החסי' מר' דעובד' מהרר"ח זצ"ל מחבר ספר ד"ח שמסרו בכ"י לתלמיד הגון מהר"ר טעבל ז"ל כותב סת"ם ואני העתקתיהו מכ"י החסיד הנ"ל וז"ל בקוצו של יו"ד יכוין להכתר בשם אהיה ויכוין אל עילת כל העילות הקשור בו ומשם יושפע האור ויתלבש בגו היו"ד וכן בבואו לכתוב ה' יכוין אל המשכת האור והתלבשו' בה"א וכן מה"א לוי"ו ומו' לה"א אחרונ' ובה' אחרונה הוא ישלים לבו' המאציל העליון עוד צריך לכוין בכל אות ואות היותר כלול מעשר והא כיצד בי' יכוין בג' קוצין שבה כתר חכמה בינה שבחכמ' והקוץ העליון רומז לאין סוף וגם לכתר שבחכמה וגוף היו"ד אל החכמה. ובקוץ התחתון אל הבינה: עוד יכוין אל מלוי היו"ד שהוא ו"ד ויכוין שכולל שש קצוות בחכמ' והד' היא עשירית ס"ה עשר וכל העשר סתומים בה ונעלמים ה' בבואו לכתוב הה' יעש' קודם י' ומכוין שאבא בא להזדווג עם אמא לתת בה מה שנעלם בתוכו שהם ז"ד ויעש' קו העליון וימשוך אותו מהי' מעט להורות שמהי' היא מקבלת והיינו סוד ונהר יוצא מעדן וימשוך רגל הימין מהה' ויכוין שהוא ו' יוצא מבין אבא ואמא והו' היא כוללת שש קצוות וגם הד' כן בהעלם כי גג העליון שהוא הנהר משמש לכאן ולכאן. הרגל האמצעי שבתוך ה"ה הוא ת"ת ויסוד כוללים שש קצוות. וצריך לעשות אותה עב מעט להורות שני ווי"ן כל אח' שהם ת"ת ומלכות ובחינה זו כשהבנים יוצאים מאמא בבחינתה הנעלמה שהיא מעוברת מהם ויוצאים לפתח הלידה ויכוין שיוצא מאמא ויכוין בראשו ג' ראשונות כח"ב ודעת ואלו הן המוחין שבראשו (ועיין בפרדס שער ג' ס"ז ופ"ח) ובמשוך הו' קודם שיגיע לחצי יכוין בחסד גבורה ת"ת שהם אל אלהים ידו"ד ואלו השמו' הם הזרועות והגוף. ובשם ידו"ד יכוין שהי"ה נמצינו בו מאבא ואמא. והוא"ו הוא בחינת עצמו. והה' היא נקבתו עמו שהם דו פרצופין באו לעול' ובמשך הו' עוד יכוין אל נצח הוד יסוד שהם תרין שוקין ואמא ובכלל שכינתיה אות דיליה כדפירש בתיקונים ה' ו' בבואו לכתוב ה' אחרונ' יכתוב רגל הימין קודם ויכוין שהוא ת"ת הבא לתת לשכינ' מה שנעלם בתוכו ואח"כ לכתוב גג העליון ויכוין שהוא מדת אדני הניזונות מרגל ימין שהוא שם ידו"ד וברגל האמצעי הקטן יכוין יחוד השני שמות כא' דהיינו כזה יאה"דונהי: בתחילת הכתיבה יאמר כו' אבל אין צריך לומר תחילת כל פרש' משא"כ באזכר' שמעלה יתירה שצ"ל בכל שם ושם וי"א שצריך לומר כן בתחילת כתיבת כל פ' ופרשה (ב"י בשם הר"ן) וסבר' ראשונ' עיקר אבל אם לא אמר כן בתחילת הכתיב' פסול וכן אם לא אמר כן אצל כל אזכר' בכל שם ושם נמי פסול (ר"י בס' הרא"ש ואורחות חיים): | יט | null |
93 | עטרת זקנים על אורח חיים | לב | י | צריך להיות מאוד ירא שמים (הע"ז) מכ"ש שלא ליתן לנערים המתלמדים לכתוב תפילין ובודאי עתיד ליתן את הדין ע"כ ראוי למנות בכל פלך ופלך ובכל עיר ועיר כותבי תפילין מהוגנים כמו שממנים שוחטי' ובודקי' (מהר"רמי) עוד כתב אותם שאומרים כתוב תפילין לשמי הוא מעשה בורות ע"ש: אלו חסירות ויתרות מספר רבינו משה בר מיימוני ז"ל בכור מלא וי"ו זכור מלא וי"ו בחזק חסר וי"ו הוציא מ"ו יצאים ח"ו בחדש ח"ו האביב מ"י יביאך מ"י והחתי חסר יוד והאמרי ח"ו והחוי ח"י ראשון והיבוסי מ"ו לאבתיך ח"ו העבדה חסר בחדש חסר השביעי מ"י מצת שני ח"ו גבלך ח"ו בעבור זה מ"ו לאות מ"ו עיניך מלא ב' יודי"ן תורת מלא הוצאך ח"י החק' ח"ו למועד' מ"ו מימים ימימה מ"י תניין יבאך ח"י ולאבתך ח"ו חמר ח"ו בכור אדם מ"ו בחזק ח"ו הוציאנו מ"ו וי' ויהרג ח"ו בכור מ"ו מבכר חסר ועד בכור מלא זבח חסר וכל בכור מלא לאות מלא ולטוטפת מ"ו ראשון עיניך בב"י בחזק חסר הוציאנו מ"ו וי' לבבך ח"י לבניך מ"י בביתך ח"י שני ובשכבך ח"י ובקומך מ"ו וחסר יו"ד לאות מ"ו ידך ח"י ולטטפת ח"ו א' וב' עיניך מ"י מזזות ח"ו א' ביתך ח"י ב' שמע ח"ו לעבדו ח"ו יורה מ"ו ומלקוש מ"ו דגנך ח"י ותירשך מ"י וח"ו ויצהרך ח"י לבהמתך ח"י יבולה מלא הטבה ח"ו נתן ח' אתם חסר לאות מלא לטוטפת מ"ו א' עיניכ' מ"י אתם ח"ו בניכם ח"י א' בביתך ח"י ב' ובשעריך מ"י בניכם ח"י א' לאבתיך ח"ו ומ"י כ"כ הרמב"ם אמנם רא"ם והרוקח כתבו קצת מלאים וחסרי' בסגנון אחר אבל אין אנו נוהגין אלא כדברי הרמב"ם בחסירות ויתירות: | כ | null |
94 | עטרת זקנים על אורח חיים | לב | יא | ויש מכשירין כו'. הג"ה ע"ז ונ"ל העיקר כסברת רמ"א ז"ל והסכימו עמו כמה גדולים שבדורו בפרט הזקן מהרא"ם פאד"וה בש"ת רמ"א סי' פ"ו ואין להרעיש עולמות ולחדש הלכו' ושיבא ע"י כן ח"ו לכלל הוצא' לעז על הראשונו' (לחם חמודות) אבל אנחנו בכל גלילות הללו שבצד מערב נוהגים להניח ג"כ ט' אותיות בסוף פרשת שמע ומתחילין פרש' והיה בראש השיט' אע"פ שצורה ההיא פתוח' ופ' והיה דינה להיו' סתומ' אין אנו מקפידין ע"ז כיון שאינ' סמוכ' לפרש' שמע בתורה אבל תמי' מאוד על מנהגנו שהרי תפילין שלנו הם פסולין לדברי הרמב"ם ולדעת הרא"ש צריכין אנן ליישב הואיל ואין סמוכין בתורה אין קפיד' בפתיחת' ואם היינו נוהגין מנהג ארצות ישמעאל היינו יוצאי' ידי כולם כי לדעת הרמב"ם הם סתומים ממש כדינם ולדעת הרא"ש אע"פ שהיא פתוח' היינו יכולין לומר הואיל ואינ' סמוכ' בתור' אין קפיד' בפתוח' ואי איישר חילי הייתי מנהג כמנהגם וא"ל שני זוגות תפילין דסמכינן על העיטור דמכשיר בכולן פתוחו' כי תפילין שלנו כשירים הם בלי ספק (ב"י בשם מהררי"א ש"ת מהררמ"א בשם ההר"י רבי שכנש מלובלין): | לו | null |
95 | עטרת זקנים על אורח חיים | לב | יב | ושליל של חי' יותר הוא משובח ועור עוף טוב משניהם אפי' לכתוב עליו תפילין (טעמי מצות) הלכה למשה מסיני שחורות בין הבתים ובין הרצועו' ומיהו אם עשאן מצבע אחר כשר ונ"ל שהרצועות צריכין להיות שחורות ואם אינם שחורות פסולין משא"כ הבתים כנ"ל וכ"מ מדברי ל"ח ע"ש וסוד הצבע השחור ע"ד ידוע וע"ד השכל לדמות על יחודו ית' יחוד אמיתי כמו שאין צבע השחור מקבל צבע אחר כמו שמקבלין שאר הצבעי' כן נאמר אצל הקב"ה אני ה' לא שניתי (כ"כ א"א ז"ל): | לז | null |
96 | עטרת זקנים על אורח חיים | לב | יג | יתפור כו' צריך לעשות י"ב תפירות מיהו אם לא עשה אלא עשרה תפירות כשר לפי כשתסיר שבט יהוד' שהוא מלכות ושבט הכהונה נשארו יו"ד (בשמוש' רבא): וי"א דאם עשה י"ד תפירות כנגד תוספו' מנשה ואפרים טוב (הג"מ) . ואחר שעש' הקשר כמין יו"ד בתפילין של יד חותכין אח"כ ג"כ בסוף הרצועות אצל הקשר שיהא נראה כצורת י"ד (טור): | נא | null |
97 | עטרת זקנים על אורח חיים | לג | א | אם נקרע עור הבתים אם עור מושב הבתים קיים כשר בב"י (מור"י ב"ח ל"ח משמעות מהררמ"י) ויו"ד בעינן שיהיו שלימים וכל שאר הצדדים וכן מושב הבתים: | א | null |
98 | עטרת זקנים על אורח חיים | לג | ב | ומיהו לדברי האומר דהל"מ להיות שחורין אסור לשחור ע"י עכו"ם ובמקום דלא אפשר יש לסמוך ארוב פוסקים דמקילין כדי שלא יבטל מצות תפילין: | ד | null |
99 | עטרת זקנים על אורח חיים | לג | ג | וי"א אף של ימין עד הטבור ושל שמאל עד החז' אין להם תקנה בקשירה ולא בתפירה כמו אם נפסק מה שמקיף ממנ' הראש (ב"י בשם ס' התרומות) ובכל מקום שמותר לתפור הרצועות מותר לתפור בכל מה שירצה או לקשור וא"צ דווקא גידין (ב"י ע"פ הרא"ש ולא כמו שכ' הר"י) וי"א גם תוספות השעורים הללו דוקא קשיר' פוסל מפני שאין נוי לתפילין להיות מקושרים אבל תפיר' ישרה לצד פנים שלא תראה מחוץ שאין גנאי לתפילין כל כך אינו פוסל אפילו תוספות השעורים הנזכרים ויש להחמיר (מהררמ"י) ובשעת הדחק יש להקל: | ה | null |
End of preview. Expand
in Dataset Viewer.
מכיל כמה ספרים על שולחן ערוך אורח חיים:
- שולחן ערוך
- מגן אברהם
- ט"ז
- עטרת זקנים
- שערי תשובה
- באר היטב
- משנה ברורה
- ביאור הלכה
- Downloads last month
- 41
Size of downloaded dataset files:
10.9 MB
Size of the auto-converted Parquet files:
10.9 MB
Number of rows:
42,608