Datasets:

---

imvladikon

/

wikipedia_20230601_he

like 1

1557

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%95%D7%96%D7%99%D7%90%D7%95%D7%9F%20%D7%94%D7%9C%D7%95%D7%91%D7%A8

מוזיאון הלובר

מוזיאון הלובר (בצרפתית: Musée du Louvre) בפריז שבצרפת הוא אחד המוזיאונים הוותיקים, הגדולים והמפורסמים ביותר בעולם. ההיסטוריה של המבנה החלה במאה ה-12 וכבר מאז שלט בנוף של מרכז פריז. המבנה הנוכחי התפתח מארמון שהחל להיבנות במאה השש-עשרה בימי שלטונו של פרנסואה הראשון. המוזיאון שוכן במרכז פריז, בגדה הימנית שברובע הראשון של העיר בין נהר הסן לרחוב ריבולי, ובין גני טווילרי לכנסיית סן-ז'רמן ל'אוקסרואה. הלובר, ששמו נגזר מהמילה הפרנקית leovar או leower, אשר מציינת מקום מבוצר, על-פי ההיסטוריון הצרפתי אנרי סובל (Henri Sauval 1623-1676), היה מקום מושבו של הריבון בצרפת, עד העברת המושב המלכותי לוורסאי בשנת 1682 על ידי לואי הארבעה-עשר. הלובר נותר מקום מושבו של הממשל עד סוף ימי המשטר הישן. הלובר הוא המוזיאון הגדול ביותר בפריז, ושטחו 100,160 מטרים רבועים, מהם 58,470 מוקדשים לתצוגות. ללובר היסטוריה אמנותית, אדריכלית ופוליטית ארוכת שנים, שראשיתה בשושלת הקאפטינגית. ציוני דרך רבים בהיסטוריה של פריז משיקים להיסטוריה של הלובר. מבנה המוזיאון היה בעבר ארמון מלכותי, ומוצגות בו יצירות אמנות מהמפורסמות והיפות בעולם, בהן המונה ליזה, המדונה והילד עם אנה הקדושה, המדונה של הסלעים ולה בל פרונייר של לאונרדו דה וינצ'י, החירות מובילה את העם של אז'ן דלקרואה, שבועת האחים ההוראטים מאת ז'אק-לואי דויד, ונוס ממילו של אלכסנדרוס מאנטיוכיה וניקה מסמותרקיה. פסל הפרש של לואי הארבעה עשר נחשב כנקודת המוצא של האקס היסטוריק, ואולם הארמון אינו שוכן בתוואי הציר. עם שיא של 10.2 מיליון מבקרים בשנת 2018, הלובר מוביל כמוזיאון האמנות המבוקר ביותר בעולם. זהו גם המונומנט המבוקר ביותר בפריז. בנייה ואדריכלות מצודת הלובר הראשונה הוקמה בידי פיליפ אוגוסט בשנת 1190, במקום שהיה, בזמנו, הקצה המערבי של פריז, כארמון מלכותי מבוצר להגנת מערב פריז מול מתקפות ויקינגים. האוצר המלכותי עבר לשכון בלובר בשנת 1317, והמבנה התרחב תחת שארל החמישי. בשנת 1528 נהרסה "המצודה הגדולה" על ידי פרנסואה הראשון ובשנת 1546 החלה הפיכת המבצר לארמון מגורים מלכותי מפואר. האדריכל פייר לסקו (Pierre Lescot), הממונה על עבודת הבנייה, הביא לפריז את שפת העיצוב החדשה של הרנסאנס, שהחלה להתפתח בטירות עמק הלואר. העבודה המשיכה בזמן שלטונם של אנרי השני ושל שארל התשיעי. אנרי הרביעי (1589–1610) החליט לאחד את ארמון הלובר עם ארמון טווילרי, שנבנה על ידי קטרינה דה מדיצ'י. היה זה "העיצוב הגדול" של הלובר, שהשלב הראשון בו היה בניית הגלריה הגדולה. אנרי הרביעי, תומך נלהב באמנויות, הזמין מאות אמנים ובעלי מקצוע לגור ולעבוד על הקומות הנמוכות של המבנה. תוספת עצומה זו נבנתה לאורך גדות נהר הסן ובזמנו היא הייתה המבנה הארוך ביותר בעולם. לואי השלושה עשר (1610–1643) השלים את אגף דנון, שאת בנייתו החלו בתקופתה של קטרינה דה מדיצ'י בשנת 1560. הוא גם בנה את אגף רישלייה, ששימש בעבר את משרד הכלכלה הצרפתי. בימינו שופצו האגפים, כחלק מתוכנית השיפוץ הגדולה של הלובר; משרד הכלכלה הועבר והאגף הפך לגלריה יפהפייה שנחנכה בשנת 1993, שנת יובל המאתיים לפתיחת חלקים מהארמון לציבור כמוזיאון ב-8 בנובמבר 1793, בזמן המהפכה הצרפתית. בזמנם של לואי השלושה עשר ושל לואי הארבעה עשר נוספה גם החצר המרובעת, תחת פיקוחם של האדריכלים ז'אק למרסייה (Lemercier) ואחריו לואי לה וו, שרבעו את מידת החצר הרנסאנסית הישנה. עיטורי ופיתוחי הארמון הופקדו בידיהם של ציירים כניקולא פוסן, ג'ובני פרנצ'סקו רמנלי ושארל לה ברון. אך כל אלו הופסקו באחת כאשר החליט לואי הארבעה עשר להפוך את ורסאי למרכז הכוח ולמקום המשכן המלכותי בשנת 1678. הלובר נותר, אם כן, זמן רב כמות שהוא. רק במאה ה-19 חודשו מבצעי הבנייה, בעיקר בידי אנז'-ז'אק גבריאל (Gabriel) וז'אק-ז'רמן סופלו (Soufflot), והושלם "העיצוב הגדול". נפוליאון הראשון הורה על הקמת שער ניצחון ("שער הניצחון של קרוסל") בשנת 1806, לזכר ניצחונותיו בגני קרוסל. באותם הזמנים היה גן זה הכניסה לארמון טווילרי. ללובר נוספו חלקים גם בתקופת שלטונו של נפוליאון השלישי. האגף החדש של השנים 1852–1857, שתוכנן בידי האדריכלים ויסקונטי (Visconti) ואקטור לפיאל (Lefuel), מדגים את המראה הנאו-בארוקי של עידן הקיסרות השנייה, המלא בפרטים ועמוס בפסלים. העבודות נמשכו עד שנת 1876. מארמון למוזיאון הרעיון להפוך את ארמון הלובר למוזיאון עלה בתקופתו של לואי החמישה עשר. הוא יצא לפועל בעת המהפכה. ייסוד המוזיאון הכול החל בתערוכה של מיטב הציורים מהאוסף המלכותי, שהתקיימה בארמון לוקסמבורג בשנים 1750–1785, וזכתה להצלחה עצומה. המרקיז דה מריני (marquis de Marigny), המנהל הכללי של "מבני המלך", ויורשו הרוזן ד'אנז'יבייה (comte d'Angiviller), תכננו את פרויקט הפיכת הלובר למוזיאון עם תצוגת קבע. הפרויקט השתנה בחוק של 6 במאי 1791 ובזה של 10 באוגוסט 1793, בעת חנוכת המוזיאון החדש, שנבנה תחילה כאתר יצירה עבור אמני התקופה, שהיו היחידים שהורשו – עד שנת 1855 – להיכנס לשם, בעוד שלהמון הותר להיכנס רק בימי ראשון. בתקופת הקיסרות הראשונה קיבל המוזיאון את השם מוזיאון נפוליאון (musée Napoléon). ויוואן דנון (Dominique-Vivant Denon) היה המנהל הראשון; הוא הפך את המקום למוזיאון הגדול ביותר בעולם (בעזרתו הפעילה של נפוליאון, שבזז את הארצות שכבש) וכיהן בתפקידו עד נפילת הקיסרות (בשתי הפעמים). יורשו בתפקיד, אוגוסט דה פורבן, שיקם והגדיל את האוספים שנידלדלו בעקבות החזרת אוצרות האמנות לבעליהם בתקופת הרסטורציה. המוזיאון הורחב בפעולת האדריכלים שארל פרסייה (Percier) ופייר-פרנסואה-לאונר פונטן (Fontaine), שבנו את האגף שעל רחוב ריבולי. שינויים נוספים התחוללו תחת נפוליאון השלישי, בעיקרם ביצוע "העיצוב הגדול". אך בשנת 1871 הוצת המוזיאון בידי הקומונה הפריזאית, והאדריכל אקטור מרטן לפיאל (Hector-Martin Lefuel) שיחזר חלק מהמבנה. אזור הטווילרי לא שוחזר מעולם, ולאחר שנות דיונים ארוכות גולח אזור ההריסות ב-1882. הלובר הגדול בזמן כהונתו הראשונה של פרנסואה מיטראן, התקבלה החלטה להעניק למוזיאון את אגף רישלייה, שבו שכן עד אז משרד האוצר (שהועבר כתוצאה מכך לבניין חדש באזור ברסי). להחלטה זו התווספה החלטה על ארגון מחדש של האוספים ועל שינוי ארכיטקטוני של מבני המוזיאון. העבודות נמשכו בין השנים 1981–1999, תחת ניהולו של האדריכל הסיני-אמריקאי איי אם פיי. הפן הבעייתי שעורר את הוויכוחים הרבים ביותר היה בנייתה של פירמידת זכוכית במרכז "חצר נפוליאון". ראש עיריית פריז הסקפטי, ז'אק שיראק, ביקש למתוח כבלים שידמו את מראה הפירמידה, כך שהציבור יוכל לתת דין וחשבון על השינוי המוצע. הפירמידה משמשת כיום כחלל הכניסה למוזיאון ומאפשרת להאיר את המבואה התת-קרקעית העצומה ממנה נפרשות הכניסות לכל חלקי המוזיאון. ב-2 בנובמבר 1983 הוקם "המוסד הציבורי של הלובר הגדול" (l'Établissement Public du Grand Louvre [E.P.G.L.]), ועליו הוטלה המשימה "להבין ולהנהיג את הסידור וההתאמה של מרחב הלובר והטווילרי מתוך כוונה להופכם למכלול תרבותי מקורי בעל אופי מוזיאלי, שיקרא מעתה 'הלובר הגדול'". כעשור לאחר מכן צמח מוזיאון הלובר בכ-30,000 מטרים רבועים, ונפתח לציבור אגף רישלייה, מה שהקנה לפרויקט של איי אם פיי את מראהו והגיונו המלאים. פירמידת הלובר משמשת בתפקיד אזור הכניסה הראשי ואתר הכוונת והסדרת מסלולי הקהל לעבר שלושת אגפי ארמון הלובר: רישלייה, סולי ודנון. עבודות אלו, שאפשרו לשחרר כ-60,000 מטרים רבועים לתצוגת קבע של האוספים, הפכו את הלובר למוזיאון השלישי בגודלו בעולם, אחרי מוזיאון המטרופוליטן לאמנות בניו יורק, ומוזיאון ארמיטאז' בסנקט פטרבורג. וידאו באתר: INA 1988 Le Président François Mitterrand et l’architecte Peï inaugurent la Cour Napoléon. במהלך שנת 2020, הלובר היה סגור במשך שישה חודשים בעקבות הסגרים שהוטלו במדינה על רקע מגפת הקורונה בצרפת ובמהלך אותה שנה ביקרו בה 2.7 מיליון איש בלבד, לעומת 9.6 מיליון שנה קודם לכן ו-10.2 מיליון בשנת 2018, שהיה שיא מבקרים לשנה. אוספים היסטוריים ורכישות מקורותיהם של אוספי הלובר השונים מגוונים. המוזיאון מבוסס בראש ובראשונה על האוסף המלכותי, בעיקר באוספי הציור (שהכילו בערך 2,500 יצירות בעת מותו של לואי השישה עשר). האוסף העיקרי נבנה על ידי פרנסואה הראשון (שאסף בעיקר ציורים איטלקיים) ועל ידי לואי הארבעה עשר שהזמין יצירות רבות וקנה אחרות, ביניהן 200 ציורים מהבנקאי אברהרד יאבאך (Everhard Jabach). לאוספים נוספו גם ציורים, מספר גדול של פסלים שנתפסו בזמן המהפכה. לאוספי המוזיאון התווספו, כמו כן, מגוון יצירות ופריטים שנתפסו באירופה במהלך מלחמות נפוליאון, ומספר רב של אובייקטים שנלקחו מחפירות ארכאולוגיות שנעשו במצרים ובמזרח התיכון, חלקם כמו רשימת המלכים מכרנך נלקחו מהאתר ללא כל אישור תוך גרימת נזק לממצאים. במהלך השנים נוספו ירושות, תרומות ורכישות רבות לאוספי המוזיאון, מהם ראוי לציון במיוחד אוספו של הברון אדמונד דה רוטשילד (1845-1934) שהוענק ללובר בשנת 1935, וממלא חדר תצוגה. אוסף רוטשילד מכיל מעל 40,000 תחריטים, כ-3,000 ציורים וכ-500 ספרים מאוירים. מבין הציורים המפורסמים, הציור המוכר ביותר, מונה ליזה (מאת לאונרדו דה וינצ'י) כמו-גם הגננת היפה (מאת רפאל) היו חלק מאוספו של פרנסואה הראשון (שרכש את המונה ליזה בשנת 1519). הציור החתונה בקנה (מאת פאולו ורונזה) הגיע למוזיאון הודות לביזתו ממנזר בוונציה בשנת 1798. הקבצן הצעיר (מאת מוריו) נרכש על ידי לואי החמשה עשר בשנת 1782. שני הפסלים המפורסמים ביותר של המוזיאון, ונוס ממילו, שהתגלתה מחדש בשנת 1820 ונרכשה באותה השנה על ידי שגריר צרפת בטורקיה, וניקה מסמותרקיה, שהתגלה שבור בשנת 1863, באי סמותרקי על ידי הקונסול הצרפתי באדירנה, שארל שמפואזו. מלבד אמנות, בלובר תצוגות רבות מסוגים אחרים, הכוללים ארכאולוגיה, היסטוריה, פיסול ואדריכלות. ישנו אוסף רהיטים גדול, בו הפריט המרהיב ביותר היה בעבר לשכת המלך (Bureau du Roi) במאה ה-18, וכיום הוחזר לארמון ורסאי. ממצאים ארכאולוגיים מפורסמים באוסף ונוס ממילו אסטלת הנשרים רשימת המלכים מכרנך אסטלת חוקי חמורבי מצבת מישע הרמאפרודיטוס הישן יצירות אמנות מפורסמות באוסף המאות ה-13 עד ה-15 המדונה והילד מכותרים מלאכים מאת צ'ימבואה (1270 בערך) פרנציסקוס הקדוש מאסיזי מקבל את אותות הסטיגמטה מאת ג'וטו (1290–1300 בערך) פורטרט של ז'אן השני (הטוב), צייר אלמוני (1350 בערך). הציור נרכש על ידי לואי החמישה עשר, כחלק מהאוסף המלכותי. הבתולה עם הקנצלר רולן, מאת יאן ואן אייק (1435 בערך). התמונה נתפסה בעת המהפכה הצרפתית (1796). פורטרט של שארל השביעי, מאת ז'אן פוקה (1445–1448). נרכשה בשנת 1838. הקונדוטיירה, מאת אנטונלו דה מסינה (1475). נרכשה בשנת 1865. סן סבסטיאן, מאת אנדראה מנטניה (1480). סירת השוטים, מאת הירונימוס בוש (1490–1500). פורטרט עצמי עם פרחים, מאת אלברכט דירר (1493). נרכשה בשנת 1922. לה בל פרונייר, מאת לאונרדו דה וינצ'י (1499–1495). המאה ה-16 מונה ליזה, מאת לאונרדו דה וינצ'י (1503–1506), נרכשה על ידי פרנסואה הראשון בשנת 1519. המדונה בין הסלעים, מאת לאונרדו דה וינצ'י (1483). אנה הקדושה, הבתולה וישו הילד, מאת לאונרדו דה וינצ'י (1503–1519). המדונה והילד עם יוחנן המטביל, קרויה גם La belle jardinière, מאת רפאל (1508). הייתה שייכת לאוסף המלכותי, נרכשה על ידי פרנסואה הראשון. העבד המורד, פסל לא גמור מאת מיכלאנג'לו (1513). העבד הגוסס, פסל לא גמור מאת מיכלאנג'לו (1513). פורטרט של בלתזאר קסטיליון (Portrait of Balthazar Castiglione), מאת רפאל (1515 בערך), נרכשה על ידי לואי הארבעה עשר מקניינו של הקרדינל מזראן. החתונה בקנה, מאת פאולו ורונזה (1562–1563). הציור היה תלוי בגובה 2.5 מטר מעל הרצפה במנזר סן ג'ורג'יו מג'ורה במשך 235 שנים, עד שנבזז על ידי נפוליאון בשנת 1797. המאה ה-17 הנגר יוסף הקדוש, מאת ז'ורז' דה לה טור (1642) נתרם בשנת 1948. הצליינים באמאוס, מאת רמברנדט (1648), נתפס בעת המהפכה הצרפתית בשנת 1793. הקבצן הצעיר, מאת מוריו (1650 בערך), נרכש על ידי לואי החמישה-עשר בשנת 1782 בת שבע במקלחת, מאת רמברנדט (1654, הורש למוזיאון בשנת 1869). אקס ווטו (Ex Voto), מאת פיליפ דה שאמפן (1662), נתפס בעת המהפכה הצרפתית בשנת 1793. רוקמת התחרה, מאת יאן ורמיר (1669–1670), נקנתה בשנת 1870. Et in Arcadia ego, מאת ניקולא פוסן (1637–1638). המאה ה-18 פורטרט של לואי הארבעה-עשר, מאת ריגו (Hyacinthe Rigaud), 1701. הפלגה לקיתרה, מאת אנטואן ואטו (1717). La Raie, מאת ז'אן-בטיסט סימאון שארדן (לפני 1728). שבועת האחים ההוראטים, מאת ז'אק-לואי דויד (1784). Master Hare, מאת ג'ושוע ריינולדס (1788–1789). אירוסין בכפר – מאת ז'אן-בטיסט גרז. המאה ה-19 דיוקן של אישה שחורה, מאת מארי-גיימין בנואה (1800). נפוליאון בונפרטה מבקר את נפגעי יפו, מאת אנטואן-ז'אן גרו (1804). רפסודת המדוזה, מאת תאודור ז'ריקו (1819). החירות מובילה את העם, מאת אז'ן דלקרואה (1830). מרחץ טורקי, מאת ז'אן-אוגוסט-דומיניק אנגר (1862). יצירות של אמנים כגון פרגונר (Fragonard), רמברנדט, רובנס, טיציאן, פוסן ודויד מוצגות דרך קבע במוזיאון. מבין הפסלים המפורסמים באוסף מצויים ניקה מסמותרקיה ופסל ונוס ממילו. ניהול המוזיאון נוהל זמן רב על ידי מדינת צרפת, תחת "איגוד המוזיאונים הלאומיים" (Réunion des Musées Nationaux). לאחרונה השיג האתר כוח ניהול עצמי רב יותר, כ"מוסד ציבורי אוטונומי" (Etablissement Public Autonome. תאגיד בבעלות ממשלתית), במטרה לשפר את ניהול הרחבתו. גישה לצד המוזיאון נמצאת תחנת המטרו Palais Royal — Musée du Louvre, אשר נקראת על שמו ועל שם הארמון פאלה רויאל הסמוך. עד שנות התשעים של המאה ה-20 היה שם התחנה פאלה רויאל; שמה שונה לאחר שנבנתה דרך-גישה תת-קרקעית חדשה, מתחת לכיכר קרוסל, שקישרה את התחנה לחלק התת-קרקעי במוזיאון המחודש. לובר-לאנס מאחר שעבודות רבות שבלובר מאוחסנות במחסנים, הוחלט ששלוחה של המוזיאון תוקם בצפון צרפת. הפרויקט הושלם בסוף שנת 2012. המבנה החדש מתאים להצגת בין 500 ל-600 יצירות מרכזיות ומיועד לקבל כ-500,000 מבקרים בשנה. שש ערים היו מועמדות לארח את הפרויקט: אמיין, אראס, בולון-סור-מר, קאלה, לאנס וואלנסיין). ב-29 בנובמבר 2004 ראש הממשלה הצרפתי ז'אן פייר רפראן בחר בלאנס כאתר לשלוחת הלובר החדשה, שנקראה לה לובר-לאנס. המבנה החדש, שמצוי תחת המנהל הציבורי של מועצת מחוז נור-פה דה קאלה, מאכלס תצוגה חצי-קבועה על-פני שטח של חמש מאות מטרים רבועים. יש בו חלל נוסף עבור תצוגות לאומיות ובינלאומיות מתחלפות. הבניין מורכב ממבני זכוכית ואלומיניום במרכזו של גן גדול. בעיצוב הבניין עסק משרד האדריכלות היפני SANAA, בראשות קזויו סג'ימה (Kazuyo Sejima) וריון נישיזווה (Ryue Nishizawa), יחד עם אמרי קולברט ל. פ. (Imrey Culbert LP). לובר אבו דאבי במאי 2009 הניח ניקולא סרקוזי אבן פינה לשלוחה נוספת של המוזיאון באבו דאבי שבמפרץ הפרסי. המבנה של לובר אבו דאבי תוכנן על ידי האדריכל ז'אן נובל כמבנה כביר בעל כיפת שיש שהיקפה 180 מטר. הכיפה מורכבת מאלפי אלמנטים בדמות כוכבים הלקוחים ממוטיבים עיטוריים (ערבסקה) ומונחים זה על זה בשמונה שכבות. המוזיאון ממוקם באי התיירותי סעדיאת. סמוך לו החלה בניית מוזיאון גוגנהיים בשטח של 30 אלף מטר רבוע, שתכנונו הופקד בידי האדריכל פרנק גרי. בניית המוזיאון החלה בשנת 2009, ולאחר מספר דחיות וקריאות לחרם בשל תנאי העסקה לקויים של עובדי הבנייה - נפתח המוזיאון בשלהי 2017. לובר אבו דאבי הוא מיזם ראשוני מסוגו של שיתוף פעולה בין מוזיאונים בעולם והוא אף מוזיאון האומנות הגדול במזרח התיכון. במוזיאון מוצגות בין היתר יצירות אמנות אשר הושאלו ממוזיאון הלובר שבפריז במחיר גבוה. כן מוצג במוזיאון ספר תנ"ך שנכתב בתימן בשנת 1498. קישורים חיצוניים אתר הבית של שלוחת המוזיאון באבו דאבי הערות שוליים הרובע הראשון של פריז לובר לובר מקומות שעל שמם כוכב לכת מינורי

מוזיאון הלובר (בצרפתית: Musée du Louvre) בפריז שבצרפת הוא אחד המוזיאונים הוותיקים, הגדולים והמפורסמים ביותר בעולם. ההיסטוריה של המבנה החלה במאה ה-12 וכבר מאז שלט בנוף של מרכז פריז. המבנה הנוכחי התפתח מארמון שהחל להיבנות במאה השש-עשרה בימי שלטונו של פרנסואה הראשון. המוזיאון שוכן במרכז פריז, בגדה הימנית שברובע הראשון של העיר בין נהר הסן לרחוב ריבולי, ובין גני טווילרי לכנסיית סן-ז'רמן ל'אוקסרואה.הלובר, ששמו נגזר מהמילה הפרנקית leovar או leower, אשר מציינת מקום מבוצר, על-פי ההיסטוריון הצרפתי אנרי סובל (Henri Sauval 1623-1676), היה מקום מושבו של הריבון בצרפת, עד העברת המושב המלכותי לוורסאי בשנת 1682 על ידי לואי הארבעה-עשר. הלובר נותר מקום מושבו של הממשל עד סוף ימי המשטר הישן.הלובר הוא המוזיאון הגדול ביותר בפריז, ושטחו 100,160 מטרים רבועים, מהם 58,470 מוקדשים לתצוגות. ללובר היסטוריה אמנותית, אדריכלית ופוליטית ארוכת שנים, שראשיתה בשושלת הקאפטינגית. ציוני דרך רבים בהיסטוריה של פריז משיקים להיסטוריה של הלובר. מבנה המוזיאון היה בעבר ארמון מלכותי, ומוצגות בו יצירות אמנות מהמפורסמות והיפות בעולם, בהן המונה ליזה, המדונה והילד עם אנה הקדושה, המדונה של הסלעים ולה בל פרונייר של לאונרדו דה וינצ'י, החירות מובילה את העם של אז'ן דלקרואה, שבועת האחים ההוראטים מאת ז'אק-לואי דויד, ונוס ממילו של אלכסנדרוס מאנטיוכיה וניקה מסמותרקיה. פסל הפרש של לואי הארבעה עשר נחשב כנקודת המוצא של האקס היסטוריק, ואולם הארמון אינו שוכן בתוואי הציר.עם שיא של 10.2 מיליון מבקרים בשנת 2018, הלובר מוביל כמוזיאון האמנות המבוקר ביותר בעולם. זהו גם המונומנט המבוקר ביותר בפריז.בנייה ואדריכלותמצודת הלובר הראשונה הוקמה בידי פיליפ אוגוסט בשנת 1190, במקום שהיה, בזמנו, הקצה המערבי של פריז, כארמון מלכותי מבוצר להגנת מערב פריז מול מתקפות ויקינגים. האוצר המלכותי עבר לשכון בלובר בשנת 1317, והמבנה התרחב תחת שארל החמישי.בשנת 1528 נהרסה "המצודה הגדולה" על ידי פרנסואה הראשון ובשנת 1546 החלה הפיכת המבצר לארמון מגורים מלכותי מפואר. האדריכל פייר לסקו (Pierre Lescot), הממונה על עבודת הבנייה, הביא לפריז את שפת העיצוב החדשה של הרנסאנס, שהחלה להתפתח בטירות עמק הלואר. העבודה המשיכה בזמן שלטונם של אנרי השני ושל שארל התשיעי.אנרי הרביעי (1589–1610) החליט לאחד את ארמון הלובר עם ארמון טווילרי, שנבנה על ידי קטרינה דה מדיצ'י. היה זה "העיצוב הגדול" של הלובר, שהשלב הראשון בו היה בניית הגלריה הגדולה. אנרי הרביעי, תומך נלהב באמנויות, הזמין מאות אמנים ובעלי מקצוע לגור ולעבוד על הקומות הנמוכות של המבנה. תוספת עצומה זו נבנתה לאורך גדות נהר הסן ובזמנו היא הייתה המבנה הארוך ביותר בעולם.לואי השלושה עשר (1610–1643) השלים את אגף דנון, שאת בנייתו החלו בתקופתה של קטרינה דה מדיצ'י בשנת 1560. הוא גם בנה את אגף רישלייה, ששימש בעבר את משרד הכלכלה הצרפתי. בימינו שופצו האגפים, כחלק מתוכנית השיפוץ הגדולה של הלובר; משרד הכלכלה הועבר והאגף הפך לגלריה יפהפייה שנחנכה בשנת 1993, שנת יובל המאתיים לפתיחת חלקים מהארמון לציבור כמוזיאון ב-8 בנובמבר 1793, בזמן המהפכה הצרפתית.בזמנם של לואי השלושה עשר ושל לואי הארבעה עשר נוספה גם החצר המרובעת, תחת פיקוחם של האדריכלים ז'אק למרסייה (Lemercier) ואחריו לואי לה וו, שרבעו את מידת החצר הרנסאנסית הישנה. עיטורי ופיתוחי הארמון הופקדו בידיהם של ציירים כניקולא פוסן, ג'ובני פרנצ'סקו רמנלי ושארל לה ברון. אך כל אלו הופסקו באחת כאשר החליט לואי הארבעה עשר להפוך את ורסאי למרכז הכוח ולמקום המשכן המלכותי בשנת 1678. הלובר נותר, אם כן, זמן רב כמות שהוא. רק במאה ה-19 חודשו מבצעי הבנייה, בעיקר בידי אנז'-ז'אק גבריאל (Gabriel) וז'אק-ז'רמן סופלו (Soufflot), והושלם "העיצוב הגדול".נפוליאון הראשון הורה על הקמת שער ניצחון ("שער הניצחון של קרוסל") בשנת 1806, לזכר ניצחונותיו בגני קרוסל. באותם הזמנים היה גן זה הכניסה לארמון טווילרי.ללובר נוספו חלקים גם בתקופת שלטונו של נפוליאון השלישי. האגף החדש של השנים 1852–1857, שתוכנן בידי האדריכלים ויסקונטי (Visconti) ואקטור לפיאל (Lefuel), מדגים את המראה הנאו-בארוקי של עידן הקיסרות השנייה, המלא בפרטים ועמוס בפסלים. העבודות נמשכו עד שנת 1876.מארמון למוזיאוןהרעיון להפוך את ארמון הלובר למוזיאון עלה בתקופתו של לואי החמישה עשר. הוא יצא לפועל בעת המהפכה.ייסוד המוזיאוןהכול החל בתערוכה של מיטב הציורים מהאוסף המלכותי, שהתקיימה בארמון לוקסמבורג בשנים 1750–1785, וזכתה להצלחה עצומה. המרקיז דה מריני (marquis de Marigny), המנהל הכללי של "מבני המלך", ויורשו הרוזן ד'אנז'יבייה (comte d'Angiviller), תכננו את פרויקט הפיכת הלובר למוזיאון עם תצוגת קבע. הפרויקט השתנה בחוק של 6 במאי 1791 ובזה של 10 באוגוסט 1793, בעת חנוכת המוזיאון החדש, שנבנה תחילה כאתר יצירה עבור אמני התקופה, שהיו היחידים שהורשו – עד שנת 1855 – להיכנס לשם, בעוד שלהמון הותר להיכנס רק בימי ראשון.בתקופת הקיסרות הראשונה קיבל המוזיאון את השם מוזיאון נפוליאון (musée Napoléon). ויוואן דנון (Dominique-Vivant Denon) היה המנהל הראשון; הוא הפך את המקום למוזיאון הגדול ביותר בעולם (בעזרתו הפעילה של נפוליאון, שבזז את הארצות שכבש) וכיהן בתפקידו עד נפילת הקיסרות (בשתי הפעמים). יורשו בתפקיד, אוגוסט דה פורבן, שיקם והגדיל את האוספים שנידלדלו בעקבות החזרת אוצרות האמנות לבעליהם בתקופת הרסטורציה. המוזיאון הורחב בפעולת האדריכלים שארל פרסייה (Percier) ופייר-פרנסואה-לאונר פונטן (Fontaine), שבנו את האגף שעל רחוב ריבולי.שינויים נוספים התחוללו תחת נפוליאון השלישי, בעיקרם ביצוע "העיצוב הגדול". אך בשנת 1871 הוצת המוזיאון בידי הקומונה הפריזאית, והאדריכל אקטור מרטן לפיאל (Hector-Martin Lefuel) שיחזר חלק מהמבנה. אזור הטווילרי לא שוחזר מעולם, ולאחר שנות דיונים ארוכות גולח אזור ההריסות ב-1882.הלובר הגדולבזמן כהונתו הראשונה של פרנסואה מיטראן, התקבלה החלטה להעניק למוזיאון את אגף רישלייה, שבו שכן עד אז משרד האוצר (שהועבר כתוצאה מכך לבניין חדש באזור ברסי). להחלטה זו התווספה החלטה על ארגון מחדש של האוספים ועל שינוי ארכיטקטוני של מבני המוזיאון. העבודות נמשכו בין השנים 1981–1999, תחת ניהולו של האדריכל הסיני-אמריקאי איי אם פיי. הפן הבעייתי שעורר את הוויכוחים הרבים ביותר היה בנייתה של פירמידת זכוכית במרכז "חצר נפוליאון". ראש עיריית פריז הסקפטי, ז'אק שיראק, ביקש למתוח כבלים שידמו את מראה הפירמידה, כך שהציבור יוכל לתת דין וחשבון על השינוי המוצע. הפירמידה משמשת כיום כחלל הכניסה למוזיאון ומאפשרת להאיר את המבואה התת-קרקעית העצומה ממנה נפרשות הכניסות לכל חלקי המוזיאון.ב-2 בנובמבר 1983 הוקם "המוסד הציבורי של הלובר הגדול" (l'Établissement Public du Grand Louvre [E.P.G.L.]), ועליו הוטלה המשימה "להבין ולהנהיג את הסידור וההתאמה של מרחב הלובר והטווילרי מתוך כוונה להופכם למכלול תרבותי מקורי בעל אופי מוזיאלי, שיקרא מעתה 'הלובר הגדול'". כעשור לאחר מכן צמח מוזיאון הלובר בכ-30,000 מטרים רבועים, ונפתח לציבור אגף רישלייה, מה שהקנה לפרויקט של איי אם פיי את מראהו והגיונו המלאים. פירמידת הלובר משמשת בתפקיד אזור הכניסה הראשי ואתר הכוונת והסדרת מסלולי הקהל לעבר שלושת אגפי ארמון הלובר: רישלייה, סולי ודנון.עבודות אלו, שאפשרו לשחרר כ-60,000 מטרים רבועים לתצוגת קבע של האוספים, הפכו את הלובר למוזיאון השלישי בגודלו בעולם, אחרי מוזיאון המטרופוליטן לאמנות בניו יורק, ומוזיאון ארמיטאז' בסנקט פטרבורג. וידאו באתר: INA 1988 Le Président François Mitterrand et l’architecte Peï inaugurent la Cour Napoléon.במהלך שנת 2020, הלובר היה סגור במשך שישה חודשים בעקבות הסגרים שהוטלו במדינה על רקע מגפת הקורונה בצרפת ובמהלך אותה שנה ביקרו בה 2.7 מיליון איש בלבד, לעומת 9.6 מיליון שנה קודם לכן ו-10.2 מיליון בשנת 2018, שהיה שיא מבקרים לשנה.אוספים היסטוריים ורכישותמקורותיהם של אוספי הלובר השונים מגוונים. המוזיאון מבוסס בראש ובראשונה על האוסף המלכותי, בעיקר באוספי הציור (שהכילו בערך 2,500 יצירות בעת מותו של לואי השישה עשר). האוסף העיקרי נבנה על ידי פרנסואה הראשון (שאסף בעיקר ציורים איטלקיים) ועל ידי לואי הארבעה עשר שהזמין יצירות רבות וקנה אחרות, ביניהן 200 ציורים מהבנקאי אברהרד יאבאך (Everhard Jabach). לאוספים נוספו גם ציורים, מספר גדול של פסלים שנתפסו בזמן המהפכה.לאוספי המוזיאון התווספו, כמו כן, מגוון יצירות ופריטים שנתפסו באירופה במהלך מלחמות נפוליאון, ומספר רב של אובייקטים שנלקחו מחפירות ארכאולוגיות שנעשו במצרים ובמזרח התיכון, חלקם כמו רשימת המלכים מכרנך נלקחו מהאתר ללא כל אישור תוך גרימת נזק לממצאים. במהלך השנים נוספו ירושות, תרומות ורכישות רבות לאוספי המוזיאון, מהם ראוי לציון במיוחד אוספו של הברון אדמונד דה רוטשילד (1845-1934) שהוענק ללובר בשנת 1935, וממלא חדר תצוגה. אוסף רוטשילד מכיל מעל 40,000 תחריטים, כ-3,000 ציורים וכ-500 ספרים מאוירים.מבין הציורים המפורסמים, הציור המוכר ביותר, מונה ליזה (מאת לאונרדו דה וינצ'י) כמו-גם הגננת היפה (מאת רפאל) היו חלק מאוספו של פרנסואה הראשון (שרכש את המונה ליזה בשנת 1519). הציור החתונה בקנה (מאת פאולו ורונזה) הגיע למוזיאון הודות לביזתו ממנזר בוונציה בשנת 1798. הקבצן הצעיר (מאת מוריו) נרכש על ידי לואי החמשה עשר בשנת 1782.שני הפסלים המפורסמים ביותר של המוזיאון, ונוס ממילו, שהתגלתה מחדש בשנת 1820 ונרכשה באותה השנה על ידי שגריר צרפת בטורקיה, וניקה מסמותרקיה, שהתגלה שבור בשנת 1863, באי סמותרקי על ידי הקונסול הצרפתי באדירנה, שארל שמפואזו.מלבד אמנות, בלובר תצוגות רבות מסוגים אחרים, הכוללים ארכאולוגיה, היסטוריה, פיסול ואדריכלות. ישנו אוסף רהיטים גדול, בו הפריט המרהיב ביותר היה בעבר לשכת המלך (Bureau du Roi) במאה ה-18, וכיום הוחזר לארמון ורסאי.ממצאים ארכאולוגיים מפורסמים באוסף ונוס ממילו אסטלת הנשרים רשימת המלכים מכרנך אסטלת חוקי חמורבי מצבת מישע הרמאפרודיטוס הישןיצירות אמנות מפורסמות באוסףהמאות ה-13 עד ה-15 המדונה והילד מכותרים מלאכים מאת צ'ימבואה (1270 בערך) פרנציסקוס הקדוש מאסיזי מקבל את אותות הסטיגמטה מאת ג'וטו (1290–1300 בערך) פורטרט של ז'אן השני (הטוב), צייר אלמוני (1350 בערך). הציור נרכש על ידי לואי החמישה עשר, כחלק מהאוסף המלכותי. הבתולה עם הקנצלר רולן, מאת יאן ואן אייק (1435 בערך). התמונה נתפסה בעת המהפכה הצרפתית (1796). פורטרט של שארל השביעי, מאת ז'אן פוקה (1445–1448). נרכשה בשנת 1838. הקונדוטיירה, מאת אנטונלו דה מסינה (1475). נרכשה בשנת 1865. סן סבסטיאן, מאת אנדראה מנטניה (1480). סירת השוטים, מאת הירונימוס בוש (1490–1500). פורטרט עצמי עם פרחים, מאת אלברכט דירר (1493). נרכשה בשנת 1922. לה בל פרונייר, מאת לאונרדו דה וינצ'י (1499–1495).המאה ה-16 מונה ליזה, מאת לאונרדו דה וינצ'י (1503–1506), נרכשה על ידי פרנסואה הראשון בשנת 1519. המדונה בין הסלעים, מאת לאונרדו דה וינצ'י (1483). אנה הקדושה, הבתולה וישו הילד, מאת לאונרדו דה וינצ'י (1503–1519). המדונה והילד עם יוחנן המטביל, קרויה גם La belle jardinière, מאת רפאל (1508). הייתה שייכת לאוסף המלכותי, נרכשה על ידי פרנסואה הראשון. העבד המורד, פסל לא גמור מאת מיכלאנג'לו (1513). העבד הגוסס, פסל לא גמור מאת מיכלאנג'לו (1513). פורטרט של בלתזאר קסטיליון (Portrait of Balthazar Castiglione), מאת רפאל (1515 בערך), נרכשה על ידי לואי הארבעה עשר מקניינו של הקרדינל מזראן. החתונה בקנה, מאת פאולו ורונזה (1562–1563). הציור היה תלוי בגובה 2.5 מטר מעל הרצפה במנזר סן ג'ורג'יו מג'ורה במשך 235 שנים, עד שנבזז על ידי נפוליאון בשנת 1797.המאה ה-17 הנגר יוסף הקדוש, מאת ז'ורז' דה לה טור (1642) נתרם בשנת 1948. הצליינים באמאוס, מאת רמברנדט (1648), נתפס בעת המהפכה הצרפתית בשנת 1793. הקבצן הצעיר, מאת מוריו (1650 בערך), נרכש על ידי לואי החמישה-עשר בשנת 1782 בת שבע במקלחת, מאת רמברנדט (1654, הורש למוזיאון בשנת 1869). אקס ווטו (Ex Voto), מאת פיליפ דה שאמפן (1662), נתפס בעת המהפכה הצרפתית בשנת 1793. רוקמת התחרה, מאת יאן ורמיר (1669–1670), נקנתה בשנת 1870. Et in Arcadia ego, מאת ניקולא פוסן (1637–1638).המאה ה-18 פורטרט של לואי הארבעה-עשר, מאת ריגו (Hyacinthe Rigaud), 1701. הפלגה לקיתרה, מאת אנטואן ואטו (1717). La Raie, מאת ז'אן-בטיסט סימאון שארדן (לפני 1728). שבועת האחים ההוראטים, מאת ז'אק-לואי דויד (1784). Master Hare, מאת ג'ושוע ריינולדס (1788–1789).אירוסין בכפר – מאת ז'אן-בטיסט גרז.המאה ה-19 דיוקן של אישה שחורה, מאת מארי-גיימין בנואה (1800). נפוליאון בונפרטה מבקר את נפגעי יפו, מאת אנטואן-ז'אן גרו (1804). רפסודת המדוזה, מאת תאודור ז'ריקו (1819). החירות מובילה את העם, מאת אז'ן דלקרואה (1830). מרחץ טורקי, מאת ז'אן-אוגוסט-דומיניק אנגר (1862).יצירות של אמנים כגון פרגונר (Fragonard), רמברנדט, רובנס, טיציאן, פוסן ודויד מוצגות דרך קבע במוזיאון. מבין הפסלים המפורסמים באוסף מצויים ניקה מסמותרקיה ופסל ונוס ממילו.ניהולהמוזיאון נוהל זמן רב על ידי מדינת צרפת, תחת "איגוד המוזיאונים הלאומיים" (Réunion des Musées Nationaux). לאחרונה השיג האתר כוח ניהול עצמי רב יותר, כ"מוסד ציבורי אוטונומי" (Etablissement Public Autonome. תאגיד בבעלות ממשלתית), במטרה לשפר את ניהול הרחבתו.גישהלצד המוזיאון נמצאת תחנת המטרו Palais Royal — Musée du Louvre, אשר נקראת על שמו ועל שם הארמון פאלה רויאל הסמוך. עד שנות התשעים של המאה ה-20 היה שם התחנה פאלה רויאל; שמה שונה לאחר שנבנתה דרך-גישה תת-קרקעית חדשה, מתחת לכיכר קרוסל, שקישרה את התחנה לחלק התת-קרקעי במוזיאון המחודש.לובר-לאנסמאחר שעבודות רבות שבלובר מאוחסנות במחסנים, הוחלט ששלוחה של המוזיאון תוקם בצפון צרפת. הפרויקט הושלם בסוף שנת 2012. המבנה החדש מתאים להצגת בין 500 ל-600 יצירות מרכזיות ומיועד לקבל כ-500,000 מבקרים בשנה. שש ערים היו מועמדות לארח את הפרויקט: אמיין, אראס, בולון-סור-מר, קאלה, לאנס וואלנסיין). ב-29 בנובמבר 2004 ראש הממשלה הצרפתי ז'אן פייר רפראן בחר בלאנס כאתר לשלוחת הלובר החדשה, שנקראה לה לובר-לאנס.המבנה החדש, שמצוי תחת המנהל הציבורי של מועצת מחוז נור-פה דה קאלה, מאכלס תצוגה חצי-קבועה על-פני שטח של חמש מאות מטרים רבועים. יש בו חלל נוסף עבור תצוגות לאומיות ובינלאומיות מתחלפות. הבניין מורכב ממבני זכוכית ואלומיניום במרכזו של גן גדול. בעיצוב הבניין עסק משרד האדריכלות היפני SANAA, בראשות קזויו סג'ימה (Kazuyo Sejima) וריון נישיזווה (Ryue Nishizawa), יחד עם אמרי קולברט ל. פ. (Imrey Culbert LP).לובר אבו דאביבמאי 2009 הניח ניקולא סרקוזי אבן פינה לשלוחה נוספת של המוזיאון באבו דאבי שבמפרץ הפרסי. המבנה של לובר אבו דאבי תוכנן על ידי האדריכל ז'אן נובל כמבנה כביר בעל כיפת שיש שהיקפה 180 מטר. הכיפה מורכבת מאלפי אלמנטים בדמות כוכבים הלקוחים ממוטיבים עיטוריים (ערבסקה) ומונחים זה על זה בשמונה שכבות. המוזיאון ממוקם באי התיירותי סעדיאת. סמוך לו החלה בניית מוזיאון גוגנהיים בשטח של 30 אלף מטר רבוע, שתכנונו הופקד בידי האדריכל פרנק גרי. בניית המוזיאון החלה בשנת 2009, ולאחר מספר דחיות וקריאות לחרם בשל תנאי העסקה לקויים של עובדי הבנייה - נפתח המוזיאון בשלהי 2017.לובר אבו דאבי הוא מיזם ראשוני מסוגו של שיתוף פעולה בין מוזיאונים בעולם והוא אף מוזיאון האומנות הגדול במזרח התיכון.במוזיאון מוצגות בין היתר יצירות אמנות אשר הושאלו ממוזיאון הלובר שבפריז במחיר גבוה.כן מוצג במוזיאון ספר תנ"ך שנכתב בתימן בשנת 1498.קישורים חיצוניים אתר הבית של שלוחת המוזיאון באבו דאביהערות שולייםהרובע הראשון של פריזלוברלוברמקומות שעל שמם כוכב לכת מינורי

1567

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%92%D7%A8%D7%A2%D7%99%D7%9F

גרעין

גרעין הוא דבר הנמצא במרכזו של עצם מסוים.

גרעין הוא דבר הנמצא במרכזו של עצם מסוים.

1574

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A7%D7%95%D7%90%D7%92%D7%94

קואגה

קואגה (שם מדעי: Equus quagga quagga) היא תת-מין נכחד של זברה מצויה, אשר הייתה מצויה בעבר במספרים גדולים במושבת הכף של דרום אפריקה ובחלק הדרומי של מדינת אורנג' החופשית. הקואגה נבדלה מסוגי הזברה האחרים על ידי הימצאות דוגמת פסים עזה על החלק הקדמי של הגוף בלבד. בחלקו האמצעי של הגוף הפסים דהו, והחלק הכהה בין הפסים התרחב, וחלקה האחורי של הקואגה היה חום חלק. פירוש השם "קואגה" הוא "זברה" בשפת הקויקוי, הילידים של דרום מערב אפריקה, והוא אונומטופיאה לצליל שמפיקה הזברה. הקואגה היחידה שצולמה היא נקבה שנכלאה בגן החיות של האגודה הזואולוגית של לונדון ב-1870. מרחב מחיה וגידול הקואגה חיו באזורים היבשים של דרום אפריקה, באזורים בהם היו כרי דשא. הגבול הצפוני של מרחב המחיה שלהם היה ככל הנראה נהר אורנג' במערב ונהר הואל במזרח. הגבול הדרום מזרחי היה כנראה נהר הקיי הגדול. הקואגה ניצודה בשל בשרה ועורה, והיא אחת הקורבנות של ההכחדה ההמונית המודרנית. טקסונומיה הקואגה סווגה בעבר כמין אחד, Equus quagga, ב-1778. בחמישים השנים שאחר כך, זברות רבות נחקרו ותוארו. עקב הגיוון הרב בדוגמת הפסים (למעשה אין שתי זברות זהות לחלוטין), טקסונומים הוצפו בשפע של מיני זברות לכאורה, ולא הייתה דרך ודאית להבחין אילו זברות שייכות אכן למין נפרד, אילו לתת-מין ואלו היו וריאציות טבעיות של אותו תת-המין. הרבה לפני שהבלבול הזה נפתר והתברר שהיא מין נפרד, נכחדה הקואגה עקב הציד האינטנסיבי לצורכי בשר, עורות ושימור של שטחי מרעה. קואגת הבר האחרונה נורתה כנראה בשנות ה-70 המאוחרות של המאה ה-19, והפרט האחרון שנותר בחיים בשבי, נקבה, מתה ב-12 באוגוסט 1883 בגן החיות ארטיס מגיסטרה באמסטרדם. הקואגה היא היצור הנכחד הראשון שנחקר גנטית. מחקרים גנטיים עדכניים שנעשו על ידי מוסד הסמית'סוניאן הראו שהקואגה לא הייתה מין בפני עצמו, אלא מין שנפרד מאחת הווריאציות הרבות של הזברה המצויה, Equus burchelli, לפני 120,000 עד 290,000 שנים, ולכן הוצע ששמה המדעי יהיה Equus burchelli quagga. ברם, על פי הכללים של מינוח ביולוגי, כאשר מוצעים שני שמות שונים לאותו המין, השם שהיה בשימוש לראשונה מועדף. מכיוון שהקואגה תוארה כשלושים שנה לפני הזברה המצויה, נראה שהמינוח הנכון הוא E. quagga quagga עבור הקואגה, ו-E. quagga burchelli עבור הזברה המצויה, אלא אם כן יוכרז השם "Equus burchelli" כשם מוגן אשר אין לשנותו למרות הכללים המקובלים. דגימות DNA חולצו בהצלחה משרידים של קואגות ב-1984, אך אין עדיין טכנולוגיה המאפשרת שימוש בחומר הגנטי שחולץ לצורכי רבייה. בנוסף לעור של קואגה המצוי במוזיאון בלונדון, יש עוד 23 פוחלצים של קואגה ברחבי העולם. פוחלץ נוסף הושמד בקניגסברג (כיום קלינינגרד) בעת שהייתה תחת ריבונות גרמנית במלחמת העולם השנייה. לאור הקרבה הרבה שיש בין הקואגה לבין זברה מצויה, הושק פרויקט הקואגה על ידי ריינולד ראו בדרום אפריקה כדי ליצור מחדש את הקואגה על ידי גידול סלקטיבי של פרטים של זברה מצויה בעלי גנים של קואגה, כאשר המטרה הסופית היא ליצור עדר של קואגה אשר יהיה ניתן לשחררו אל הטבע. סוג זה של רבייה נקרא גם הכלאה לאחור. בתחילת 2006 דיווחה הנהלת הפרויקט כי הדורות השלישי והרביעי של הפרויקט יצרו בעלי חיים עם דמיון רב לתיאורים ולפוחלצים של קואגה, אך השאלה האם יצירת בעל חיים בעל מראה של קואגה נחשבת ליצירה מחדש של הקואגה היא שאלה השנויה במחלוקת. בשנת 2016, הכריזו מדעני "פרויקט קואגה" כי הצליחו להחיות מחדש את הקואגה על ידי הכלאה סלקטיבית. לטענתם, לאחר 5 דורות של צאצאי הזברה המצויה, להחיות כמה פרטי קואגה מחדש. הידיעה עוררה גם כעס בקרב מדענים, וכדי להבדיל אותן מאבותיהן, נקראו הקואגות החדשות ראו-קואגה על שם ריינהולד ראו, יוזם הפרויקט. בניגוד לבני כלאיים אחרים, כמו פרד, הקואגות החדשות יכולות אף להתרבות, מכיוון שאינן תוצר של הכלאה אלא הכלאה לאחור. כלאיים מקואגה ובעלי חיים דומים זברות הוכלאו עם בעלי חיים הדומים להם, כמו חמורים וסוסים, ויש כמה חוות חקלאיות העוסקות במלאכה זו גם כיום. השם הכללי לבעל חיים שנוצר מכלאיים עם זברות הוא זברואיד. זברואידים מוצגים לראווה בעיקר כקוריוז, משום שהם אינם ראויים לרכיבה או לעבודה. ב-20 בינואר 2005 נולד הסייח הדומה ביותר לקואגה, הנרי שמו, במסגרת הפרויקט לשחזור הקואגה. ישנו תיעוד של קואגה שזווג עם סוס כבר ב-1896, במאמרם של ג'ורג' גולד וּווֹלטר פייל "אנומליות וקוריוזים ברפואה": "בשנת 1815 לורד מורטון זיווג קואגה זכר עם סוסת ערמון בעלת שבע שמיניות של דם ערבי, אשר לא זווגה קודם לכן. התוצאה הייתה נקבה בת כלאיים הדומה לשני ההורים". צ'ארלס דרווין נזכר בשנת 1859 ב"מוצא המינים" כי הוא ראה ציורים צבעוניים של בן כלאיים של חמור וזברה, ומזכיר כי את "בת הכלאיים המפורסמת של לורד מורטון מנקבת ערמון וזכר קואגה". דרווין הזכיר את בת הכלאיים המסוימת הזאת שוב בשנת 1868 ב"מגוון של בעלי חיים וצמחים תחת ביות", ומספק הפנייה לכתב העת בו תיאר לורד מורטון לראשונה את ההכלאה. הסימונים של אוקאפי הם כמעט הפוכים לאלו של הקואגה, כאשר החלק התחתון והאחורי של הגוף בעיקר מפוספסים ושאר הגוף כמעט חלק. עם זאת, האוקפי אינו קרוב לקואגה כלל, ולמעשה משתייך למשפחת הג'ירפיים ולא למשפחת הסוסיים. קישורים חיצוניים הערות שוליים בעלי חיים שתוארו ב-1785 טקסונים שתוארו בידי פיטר בודארט יונקים שהוכחדו בידי האדם מינים שנכחדו: סוסיים

קואגה (שם מדעי: Equus quagga quagga) היא תת-מין נכחד של זברה מצויה, אשר הייתה מצויה בעבר במספרים גדולים במושבת הכף של דרום אפריקה ובחלק הדרומי של מדינת אורנג' החופשית. הקואגה נבדלה מסוגי הזברה האחרים על ידי הימצאות דוגמת פסים עזה על החלק הקדמי של הגוף בלבד. בחלקו האמצעי של הגוף הפסים דהו, והחלק הכהה בין הפסים התרחב, וחלקה האחורי של הקואגה היה חום חלק.פירוש השם "קואגה" הוא "זברה" בשפת הקויקוי, הילידים של דרום מערב אפריקה, והוא אונומטופיאה לצליל שמפיקה הזברה. הקואגה היחידה שצולמה היא נקבה שנכלאה בגן החיות של האגודה הזואולוגית של לונדון ב-1870.מרחב מחיה וגידולהקואגה חיו באזורים היבשים של דרום אפריקה, באזורים בהם היו כרי דשא. הגבול הצפוני של מרחב המחיה שלהם היה ככל הנראה נהר אורנג' במערב ונהר הואל במזרח. הגבול הדרום מזרחי היה כנראה נהר הקיי הגדול. הקואגה ניצודה בשל בשרה ועורה, והיא אחת הקורבנות של ההכחדה ההמונית המודרנית.טקסונומיההקואגה סווגה בעבר כמין אחד, Equus quagga, ב-1778. בחמישים השנים שאחר כך, זברות רבות נחקרו ותוארו. עקב הגיוון הרב בדוגמת הפסים (למעשה אין שתי זברות זהות לחלוטין), טקסונומים הוצפו בשפע של מיני זברות לכאורה, ולא הייתה דרך ודאית להבחין אילו זברות שייכות אכן למין נפרד, אילו לתת-מין ואלו היו וריאציות טבעיות של אותו תת-המין.הרבה לפני שהבלבול הזה נפתר והתברר שהיא מין נפרד, נכחדה הקואגה עקב הציד האינטנסיבי לצורכי בשר, עורות ושימור של שטחי מרעה. קואגת הבר האחרונה נורתה כנראה בשנות ה-70 המאוחרות של המאה ה-19, והפרט האחרון שנותר בחיים בשבי, נקבה, מתה ב-12 באוגוסט 1883 בגן החיות ארטיס מגיסטרה באמסטרדם.הקואגה היא היצור הנכחד הראשון שנחקר גנטית. מחקרים גנטיים עדכניים שנעשו על ידי מוסד הסמית'סוניאן הראו שהקואגה לא הייתה מין בפני עצמו, אלא מין שנפרד מאחת הווריאציות הרבות של הזברה המצויה, Equus burchelli, לפני 120,000 עד 290,000 שנים, ולכן הוצע ששמה המדעי יהיה Equus burchelli quagga. ברם, על פי הכללים של מינוח ביולוגי, כאשר מוצעים שני שמות שונים לאותו המין, השם שהיה בשימוש לראשונה מועדף. מכיוון שהקואגה תוארה כשלושים שנה לפני הזברה המצויה, נראה שהמינוח הנכון הוא E. quagga quagga עבור הקואגה, ו-E. quagga burchelli עבור הזברה המצויה, אלא אם כן יוכרז השם "Equus burchelli" כשם מוגן אשר אין לשנותו למרות הכללים המקובלים.דגימות DNA חולצו בהצלחה משרידים של קואגות ב-1984, אך אין עדיין טכנולוגיה המאפשרת שימוש בחומר הגנטי שחולץ לצורכי רבייה. בנוסף לעור של קואגה המצוי במוזיאון בלונדון, יש עוד 23 פוחלצים של קואגה ברחבי העולם. פוחלץ נוסף הושמד בקניגסברג (כיום קלינינגרד) בעת שהייתה תחת ריבונות גרמנית במלחמת העולם השנייה.לאור הקרבה הרבה שיש בין הקואגה לבין זברה מצויה, הושק פרויקט הקואגה על ידי ריינולד ראו בדרום אפריקה כדי ליצור מחדש את הקואגה על ידי גידול סלקטיבי של פרטים של זברה מצויה בעלי גנים של קואגה, כאשר המטרה הסופית היא ליצור עדר של קואגה אשר יהיה ניתן לשחררו אל הטבע. סוג זה של רבייה נקרא גם הכלאה לאחור.בתחילת 2006 דיווחה הנהלת הפרויקט כי הדורות השלישי והרביעי של הפרויקט יצרו בעלי חיים עם דמיון רב לתיאורים ולפוחלצים של קואגה, אך השאלה האם יצירת בעל חיים בעל מראה של קואגה נחשבת ליצירה מחדש של הקואגה היא שאלה השנויה במחלוקת. בשנת 2016, הכריזו מדעני "פרויקט קואגה" כי הצליחו להחיות מחדש את הקואגה על ידי הכלאה סלקטיבית. לטענתם, לאחר 5 דורות של צאצאי הזברה המצויה, להחיות כמה פרטי קואגה מחדש. הידיעה עוררה גם כעס בקרב מדענים, וכדי להבדיל אותן מאבותיהן, נקראו הקואגות החדשות ראו-קואגה על שם ריינהולד ראו, יוזם הפרויקט. בניגוד לבני כלאיים אחרים, כמו פרד, הקואגות החדשות יכולות אף להתרבות, מכיוון שאינן תוצר של הכלאה אלא הכלאה לאחור.כלאיים מקואגה ובעלי חיים דומיםזברות הוכלאו עם בעלי חיים הדומים להם, כמו חמורים וסוסים, ויש כמה חוות חקלאיות העוסקות במלאכה זו גם כיום. השם הכללי לבעל חיים שנוצר מכלאיים עם זברות הוא זברואיד. זברואידים מוצגים לראווה בעיקר כקוריוז, משום שהם אינם ראויים לרכיבה או לעבודה. ב-20 בינואר 2005 נולד הסייח הדומה ביותר לקואגה, הנרי שמו, במסגרת הפרויקט לשחזור הקואגה.ישנו תיעוד של קואגה שזווג עם סוס כבר ב-1896, במאמרם של ג'ורג' גולד וּווֹלטר פייל "אנומליות וקוריוזים ברפואה": "בשנת 1815 לורד מורטון זיווג קואגה זכר עם סוסת ערמון בעלת שבע שמיניות של דם ערבי, אשר לא זווגה קודם לכן. התוצאה הייתה נקבה בת כלאיים הדומה לשני ההורים". צ'ארלס דרווין נזכר בשנת 1859 ב"מוצא המינים" כי הוא ראה ציורים צבעוניים של בן כלאיים של חמור וזברה, ומזכיר כי את "בת הכלאיים המפורסמת של לורד מורטון מנקבת ערמון וזכר קואגה". דרווין הזכיר את בת הכלאיים המסוימת הזאת שוב בשנת 1868 ב"מגוון של בעלי חיים וצמחים תחת ביות", ומספק הפנייה לכתב העת בו תיאר לורד מורטון לראשונה את ההכלאה.הסימונים של אוקאפי הם כמעט הפוכים לאלו של הקואגה, כאשר החלק התחתון והאחורי של הגוף בעיקר מפוספסים ושאר הגוף כמעט חלק. עם זאת, האוקפי אינו קרוב לקואגה כלל, ולמעשה משתייך למשפחת הג'ירפיים ולא למשפחת הסוסיים.קישורים חיצונייםהערות שוליים בעלי חיים שתוארו ב-1785טקסונים שתוארו בידי פיטר בודארטיונקים שהוכחדו בידי האדםמינים שנכחדו: סוסיים

1584

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A0%D7%97%D7%9C

נחל

נַחַל הוא מוביל מים טבעי, שגבולותיו הם קרקעית הנחל ושתי גדותיו. נחל גדול מפלג וקטן מנהר. לעיתים משתמשים בקהילה המדעית בביטוי נחל לציון כל מוביל מים טבעי, בלא התחשבות בגודלו. מחקר הנחלים ונתיבי המים קרוי הידרולוגיה והוא נושא חשוב בגאומורפולוגיה. את הנחלים מקובל לחלק לשלושה סוגים עיקריים: נחל איתן – הוא נחל הזורם כל השנה, מוזן בדרך כלל על ידי מי מעיינות. דוגמה לנחלים כאלה הם הירדן ומקורותיו. נחל אכזב – הוא נחל הזורם בחורף בלבד, מוזן בעיקר ממי גשמים או ממעיינות עונתיים. נחל אפיזודי-שיטפוני – הוא נחל הזורם רק זמן קצר אחרי הגשם, ומפסיק כעבור מספר ימים או אף שעות. מרבית הנחלים בישראל הם נחלים אפיזודיים, אם כי מרבים לכנותם נחלי אכזב. בעברית מקראית ובלשון חז"ל משמש המונח נחל גם כביטוי לעמק, ולאו דווקא למקום בו זורמים מים, כמו המילה המקבילה אליו בערבית, ואדי. חלקי הנחל אפיק – שקע הנושא את מי הנחל ושנוצר על ידי בליה מתמדת. פשט – שטחים משני צדי הנחל הנתונים להצפה עונתית. קרקעית – תחתית הנחל. מעיין – הנקודה בה הנחל פורץ מנתיב תת-קרקעי בין שכבות או מתוך מערה. הנחל יכול לזרום, בייחוד במערות, חלק מהדרך מעל לפני האדמה וחלק מתחתיה. מפל מים – נקודה בה יש ירידה פתאומית באפיק הנחל, הנוצרת כאשר המים זורמים על שכבות עמידות לבליה שמיד אחריהם יש שכבה עמידה פחות. בריכה - חלק הנחל בו המים עמוקים וזורמים לאטם. יובל - נחל שאינו מגיע לים אלא מצטרף לנהר אחר (נהר האם). שפך – הנקודה בה הנחל מרוקן את מימיו ישירות או בצורת דלתה לתוך גוף מים עומד כדוגמת אגם או ים. חלוק נחל אגן ניקוז כל האזור המנוקז על ידי הנחל מכונה אגן ניקוז או אגן היקוות. כל אגן ניקוז בנוי מאגני ניקוז קטנים יותר, לדוגמה אגן הניקוז של נחל מורכב מאגני הניקוז של יובליו. קו הגבול התוחם את שטח אגן הניקוז נקרא קו פרשת המים - אשר מגדיר מעבר בין אגני ניקוז שונים. קו פרשת המים הארצי בישראל מחלק בין אגני ההיקוות של הנחלים הזורמים לים התיכון לבין אגני הניקוז של נחלים הזורמים לים המלח. תכונות של נחלים דרוג – הנחלים מדורגים לפי מספר היובלים הנשפכים אליהם. נחל מדרגה ראשונה, הוא נחל אליו לא נשפך שום יובל. נחל מדרגה שנייה הוא נחל הנוצר משני נחלי דרגה ראשונה, וכן הלאה. שיפוע – שיפועו של הנחל הוא גורם משמעותי בקביעת אופיו, והוא נקבע על פי הפרש הגבהים בין ראש הנחל לבסיס הסחיפה שלו. בסיס הסחיפה של הנחל הוא הנקודה בה נשפך הנחל למקווה - ים או אגם. נפתול – נפתולים הם שינויים בכיוון הזרימה של הנחל שנוצרו בשל סחיפה והשקעת חומרים על הגדות. צורתם הכללית דומה לגל סינוס. במשך הזמן הפיתולים נודדים במורד הנחל. עקמימות או פיתול הנחל נמדדת על ידי היחס בין אורכו הממשי של הנחל לבין המרחק בין ראש הנחל ושפכו. אם חומר קשה כלשהו מאט או עוצר את תנועת הפיתול במורד הזרם הנחל יכול לשחוק דרך הצוואר שבין שתי הרגלים של הפיתול וזמנית הוא יהפוך ישר יותר כשהוא מותיר מאחריו גוף מים בצורת קשת המכונה אגם נפתול. נחלי ארץ ישראל נחלי ישראל מתחלקים לשתי קטגוריות גאוגרפיות עיקריות. רובם המוחלט של הנחלים זורם בכיוון מזרח-מערב / מערב-מזרח ואילו מספר מצומצם של נחלים זורם בכיוון צפון-דרום ולהפך. הגורם המרכזי לכך שהרוב המוחלט של הנחלים זורם בכיוון מזרח-מערב הוא העתקי המשנה הרבים של השבר הסורי אפריקאי המרכזי. במרכז ההעתק המרכזי זורם הנחל המרכזי ביותר (הירדן) שכיוון זרימתו הוא צפון דרום, הכיוון ההפוך לכיוון תנועת הלוחות, מכיוון שנוצר בקע רחב מאוד (הבקע הסורי-אפריקני) שבמרכזו נמצא ערוץ נחל המרכז את אגן הניקוז של שטח הבקע. משום כך נוצרו מספר רב של העתקי משנה שכיוונם הפוך לכיוון ההעתק המרכזי, ובתהליך דומה נוצרו נחלים רבים בכיוון הנגדי להעתק, מזרח-מערב. בצפון הארץ (לרבות רמת הגולן ועמק החולה) ולאורך מישור החוף והשרון נמצאים רוב נחלי האיתן של ישראל. הנחלים הגדולים בישראל הם נהר הירדן ונחל הירקון. ראו גם נהר ערוץ אפיק נחלים בישראל לקריאה נוספת חיים בר-דרומא, נחל איתן, ירושלים, תשכ"ח קישורים חיצוניים הערות שוליים הידרולוגיה גאוגרפיה גופי מים גאומורפולוגיה

נַחַל הוא מוביל מים טבעי, שגבולותיו הם קרקעית הנחל ושתי גדותיו. נחל גדול מפלג וקטן מנהר. לעיתים משתמשים בקהילה המדעית בביטוי נחל לציון כל מוביל מים טבעי, בלא התחשבות בגודלו. מחקר הנחלים ונתיבי המים קרוי הידרולוגיה והוא נושא חשוב בגאומורפולוגיה.את הנחלים מקובל לחלק לשלושה סוגים עיקריים:נחל איתן – הוא נחל הזורם כל השנה, מוזן בדרך כלל על ידי מי מעיינות. דוגמה לנחלים כאלה הם הירדן ומקורותיו.נחל אכזב – הוא נחל הזורם בחורף בלבד, מוזן בעיקר ממי גשמים או ממעיינות עונתיים.נחל אפיזודי-שיטפוני – הוא נחל הזורם רק זמן קצר אחרי הגשם, ומפסיק כעבור מספר ימים או אף שעות. מרבית הנחלים בישראל הם נחלים אפיזודיים, אם כי מרבים לכנותם נחלי אכזב.בעברית מקראית ובלשון חז"ל משמש המונח נחל גם כביטוי לעמק, ולאו דווקא למקום בו זורמים מים, כמו המילה המקבילה אליו בערבית, ואדי.חלקי הנחלאפיק – שקע הנושא את מי הנחל ושנוצר על ידי בליה מתמדת.פשט – שטחים משני צדי הנחל הנתונים להצפה עונתית.קרקעית – תחתית הנחל.מעיין – הנקודה בה הנחל פורץ מנתיב תת-קרקעי בין שכבות או מתוך מערה. הנחל יכול לזרום, בייחוד במערות, חלק מהדרך מעל לפני האדמה וחלק מתחתיה.מפל מים – נקודה בה יש ירידה פתאומית באפיק הנחל, הנוצרת כאשר המים זורמים על שכבות עמידות לבליה שמיד אחריהם יש שכבה עמידה פחות.בריכה - חלק הנחל בו המים עמוקים וזורמים לאטם.יובל - נחל שאינו מגיע לים אלא מצטרף לנהר אחר (נהר האם).שפך – הנקודה בה הנחל מרוקן את מימיו ישירות או בצורת דלתה לתוך גוף מים עומד כדוגמת אגם או ים.חלוק נחלאגן ניקוזכל האזור המנוקז על ידי הנחל מכונה אגן ניקוז או אגן היקוות. כל אגן ניקוז בנוי מאגני ניקוז קטנים יותר, לדוגמה אגן הניקוז של נחל מורכב מאגני הניקוז של יובליו. קו הגבול התוחם את שטח אגן הניקוז נקרא קו פרשת המים - אשר מגדיר מעבר בין אגני ניקוז שונים. קו פרשת המים הארצי בישראל מחלק בין אגני ההיקוות של הנחלים הזורמים לים התיכון לבין אגני הניקוז של נחלים הזורמים לים המלח.תכונות של נחליםדרוג – הנחלים מדורגים לפי מספר היובלים הנשפכים אליהם. נחל מדרגה ראשונה, הוא נחל אליו לא נשפך שום יובל. נחל מדרגה שנייה הוא נחל הנוצר משני נחלי דרגה ראשונה, וכן הלאה.שיפוע – שיפועו של הנחל הוא גורם משמעותי בקביעת אופיו, והוא נקבע על פי הפרש הגבהים בין ראש הנחל לבסיס הסחיפה שלו. בסיס הסחיפה של הנחל הוא הנקודה בה נשפך הנחל למקווה - ים או אגם.נפתול – נפתולים הם שינויים בכיוון הזרימה של הנחל שנוצרו בשל סחיפה והשקעת חומרים על הגדות. צורתם הכללית דומה לגל סינוס. במשך הזמן הפיתולים נודדים במורד הנחל. עקמימות או פיתול הנחל נמדדת על ידי היחס בין אורכו הממשי של הנחל לבין המרחק בין ראש הנחל ושפכו.אם חומר קשה כלשהו מאט או עוצר את תנועת הפיתול במורד הזרם הנחל יכול לשחוק דרך הצוואר שבין שתי הרגלים של הפיתול וזמנית הוא יהפוך ישר יותר כשהוא מותיר מאחריו גוף מים בצורת קשת המכונה אגם נפתול.נחלי ארץ ישראלנחלי ישראל מתחלקים לשתי קטגוריות גאוגרפיות עיקריות. רובם המוחלט של הנחלים זורם בכיוון מזרח-מערב / מערב-מזרח ואילו מספר מצומצם של נחלים זורם בכיוון צפון-דרום ולהפך.הגורם המרכזי לכך שהרוב המוחלט של הנחלים זורם בכיוון מזרח-מערב הוא העתקי המשנה הרבים של השבר הסורי אפריקאי המרכזי. במרכז ההעתק המרכזי זורם הנחל המרכזי ביותר (הירדן) שכיוון זרימתו הוא צפון דרום, הכיוון ההפוך לכיוון תנועת הלוחות, מכיוון שנוצר בקע רחב מאוד (הבקע הסורי-אפריקני) שבמרכזו נמצא ערוץ נחל המרכז את אגן הניקוז של שטח הבקע. משום כך נוצרו מספר רב של העתקי משנה שכיוונם הפוך לכיוון ההעתק המרכזי, ובתהליך דומה נוצרו נחלים רבים בכיוון הנגדי להעתק, מזרח-מערב.בצפון הארץ (לרבות רמת הגולן ועמק החולה) ולאורך מישור החוף והשרון נמצאים רוב נחלי האיתן של ישראל. הנחלים הגדולים בישראל הם נהר הירדן ונחל הירקון.ראו גםנהרערוץאפיקנחלים בישראללקריאה נוספת חיים בר-דרומא, נחל איתן, ירושלים, תשכ"חקישורים חיצונייםהערות שולייםהידרולוגיהגאוגרפיהגופי מיםגאומורפולוגיה

1600

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%AA%20%D7%94%D7%94%D7%9B%D7%A8%D7%94

תורת ההכרה

תורת ההכרה (אֶפִּיסְטֵמוֹלוֹגְיָה; מיוונית עתיקה: אפיסטמֶה (ἐπιστήμη) – ידע, לוגיה (λογία) פירושה "תורה") היא ענף של הפילוסופיה, המתרכז במהות וגבולות הידיעה. שאלות מרכזיות בהן תורת ההכרה עוסקת לדוגמה הן: מהי ידיעה? כיצד היא נרכשת? ומהו היחס בין המציאות לידיעה? נושא מרכזי באפיסטמולוגיה הוא, ניתוח היחסים שבין טבע הידיעה לבין המושגים אמת, האמנה והצדקה. נושא נוסף הוא, השאלה האם בכלל ניתן לדעת משהו, כלומר, האם הספקנות היא נכונה ובאיזו מידה. בעברית נחשבות לעיתים הכרה וידיעה כמילים נרדפות ועל כן אפיסטמולוגיה נקראת גם תורת הידיעה. המושג אפיסטמולוגיה נטבע על ידי הפילוסוף הסקוטי ג'יימס פרדריק פרייר אשר פעל במאה ה-19, אולם העיסוק בה החל כבר אצל הפילוסופים קדם-סוקרטים. ידיעה הדיון העכשווי באפיסטמולוגיה עוסק בידיעה טענתית ("ידיעה ש"). ידיעה זו נבדלת מידיעה איך ומהיכרות ישירה. לדוגמה, במתמטיקה ידוע ש: 44 = 22 + 22, אבל גם ישנה ידיעה כיצד לחבר מספרים ולבצע פעולות חשבון. בנוסף, ישנה ידיעה של היכרות ישירה עם אנשים, צבעים וצלילים. ברטרנד ראסל הבחין לראשונה בספרו "בעיות הפילוסופיה" בין ידיעה על ידי תיאור (Knowledge by Description, סוג של "ידיעה ש") וידיעה בהיכרות ישירה (Knowledge by Acquaintance). גילברט רייל הדגיש את ההבדל בין "ידיעה ש" ו"ידיעה איך" בספרו "The Concept of Mind". לדוגמה, רכיבה על אופניים היא בחלקה "ידיעה איך". אולם הידיעה לגבי שיווי המשקל הפיזיקלי היא "ידיעה ש" ולא נובעת מהידיעה איך לרכוב. אין קשר לוגי הכרחי בין סוגי הידיעות. האמנה (Belief) האמנה היא תוכן מחשבה שהחושב מצמיד לה ערך אמת, כלומר רואה בה אמיתית (בין אם באופן מוצדק או לאו). לדוגמה, אם אני מאמין שהשמים כחולים אזי אני מחזיק בהאמנה "השמיים הם כחולים" ומאמין כי היא אמיתית. אמת (Truths) מושג האמת נקשר באופן הדוק למושג ההאמנה. האמנה יכולה להיות אמיתית או שקרית. אם היא שקרית, אז ניתן לומר ש-X מאמין ש-Y אבל אי אפשר לומר X יודע ש-Y מכיוון שהשימוש הלשוני במילה ידיעה מניח את אמיתות ההאמנה עליה נסובה הידיעה. במילים אחרות, אם מישהו יודע משהו, אז לא ייתכן שהאמנה שלו היא שקרית. לדוגמה, אם אדם חוצה גשר רעוע אז ניתן לומר שהוא מאמין שהגשר לא יקרוס. אם הגשר קורס, אז האדם החזיק בהאמנה שקרית. קשה לומר שהאדם ידע שהגשר בטוח, אף על פי שהגשר קרס. אם הגשר קרס, אמונתו לא הייתה ידיעה. למרות כל אלו, גם אם האדם האמין שהגשר לא עומד לקרוס והגשר אכן לא קרס, לא נרצה לומר שהאדם ידע שהגשר הוא בטוח - מכיוון שייתכן שאותו אדם לוקח סיכונים (ואז חסרה לו הצדקה). הצדקה בדיאלוגים של אפלטון - בעיקר במנון ותאיטיטוס - מופיעות מספר תשובות לשאלת הידיעה. אחת מהן היא כי ידיעה היא האמנה אמיתית שיש לה הצדקה כלשהי, בין אם דרך הסבר או דרך הגדרה. מאז ועד שנות ה-60 של המאה ה-20 התפיסה כי ידיעה היא האמנה אמיתית מוצדקת היא ההגדרה המקובלת לידיעה בפילוסופיה. לפי הגדרה זו, אמת היא תנאי הכרחי לידיעה, אך לא תנאי מספיק. תנאי הכרחי נוסף לידיעה הוא הצדקה של האמנה. לדוגמה, אדם שחוצה גשר רעוע מכיוון שהוא מאמין שהגשר לא יקרוס, אך אין לו תשובה לשאלה מדוע הוא חושב שהגשר לא יקרוס, הוא לא יכול לדעת שהגשר בטוח, גם אם הוא חצה אותו והגשר לא קרס. חולה שמאמין שהוא יחלים ממחלה ללא הצדקה לאמונתו לא יכול לדעת שהוא יחלים. רק במקרה שהוא הצדיק את החלמתו, וגם, הוא אכן החלים, ניתן לומר עליו שהוא ידע שהוא יחלים. מסיבות אלו, הוגדרה ידיעה כך: S יודע ש-P אם ורק אם: P אמיתי; S מאמין ש-P אמיתי; ל-S יש הצדקה להאמין ש-P. בעיית גטייר בשנות ה-60 ערער אדמונד גטייר על הגדרה זו באמצעות דוגמאות נגדיות. ערעורו מכונה "בעיית גטייר". גטייר טוען כי קיימים מצבים בהם אדם מחזיק בהאמנה שהיא גם אמיתית וגם מוצדקת, ולמרות זאת האמנתו אינה יכולה להיחשב לידיעה. גטייר מתאר מצב בו ישנם שני אנשים סמית' וג'ונס, אשר מחכים לקבלת תשובה בנוגע לקבלה למקום עבודה. לשניהם יש גם בדיוק 10 מטבעות בכיסיהם. סמית' מאמין כי ג'ונס יקבל את העבודה, וכמו כן הוא יודע כי לג'ונס יש 10 מטבעות בכיס. מכך הוא מגיע להאמנה "מי שיש לו 10 מטבעות בכיס יקבל את העבודה". אך סמית' לא מודע לכך שלו עצמו יש גם 10 מטבעות בכיס. לבסוף מקבל סמית' את העבודה. במצב היפותטי זה, האמנתו של סמית' היא אמיתית ומוצדקת (מכיוון שסמית' יודע שהוא פחות ראוי לעבודה). למרות זאת, לפי גטייר, סמית' לא יודע שהאדם עם 10 המטבעות בכיס יקבל את העבודה. הוא עדיין יהיה מופתע מאוד כאשר הוא ישמע שהוא קיבל אותה. ההאמנה של סמית' היא מוצדקת, אך אמיתותה תלויה במקרה מכיוון שבמקרה גם לסמית' יש בדיוק 10 מטבעות בכיס, אף על פי שהוא לא מודע לכך. דוגמה פשוטה יותר: מישהו מסתכל על גבעה מרוחקת ורואה עליה פסל של סוס. מכאן הוא מסיק את ההאמנה "ישנו יונק בראש הגבעה". בשל המרחק, הוא לא רואה כי הסוס אינו אלא פסל. הוא גם לא יכול להבחין בכך שמאחוריו שוכב כלב. ההאמנה כאן היא אמיתית ומוצדקת, אך איננה בגדר של ידיעה. הבעיה עוררה תגובות רבות במחצית השנייה של המאה ה-20 ונחשבה לבעיה מרכזית באפיסטמולוגיה. בעקבותיה הציע רוברט נוזיק הגדרה מחודשת לידיעה: S יודע ש-P אם ורק אם: P אמיתי; S מאמין ש-P אמיתי; אילו P היה שקרי, אז S לא היה מאמין ש-P; אם P אמיתי, אז S מאמין ש-P. לדעת נוזיק הדרישה השלישית פותרת את בעיית גטייר עבור הגדרת הידיעה. אקסטרנליזם ואינטרנליזם קיימת הבחנה בין אפיסטמולוגים אקסטרנליסטים לבין אפיסטמולוגים אינטרנליסטים. אקסטרנליסטים סבורים כי גורמים אקסטרנליים (חיצוניים), כאלו שאינם נכללים כמצב פסיכולוגי של היודע, יכולים להוות תנאים לידיעה. כך למשל, תגובתו של אקסטרנליסט לבעיית גטייר תהיה שכדי שהאמנה מוצדקת ואמיתית תחשב לידיעה היא חייבת להיגרם בצורה הנכונה על ידי העובדות הרלוונטיות בעולם. הגרימה הסיבתית, שנמצאת מחוץ לנפשו של היודע, תחשב כתנאי ידיעה חיצוני. אינטרנליסטים מנגד, טוענים שכל התנאים לידיעה כלולים במצבים פסיכולוגים של היודע. הגותו של רנה דקארט היא דוגמה לגישה אינטרנליסטית להצדקה (אף על פי שההבחנה לא הייתה מוכרת בימיו). לטענתו הדרך היחידה לחוות את העולם החיצוני היא באמצעות החושים, וכי איננו יכולים לקבל את נתוני החושים כאמינים לחלוטין. מכיוון שכך, ידיעה שמבוססת על חושים אינה יכולה להיות גם היא אמינה לחלוטין. ידיעה אמינה לחלוטין היא ידיעה "ברורה ומובחנת". מכיוון שהאל ברא את העולם, והאל על פי ההנחה הוא טוב, יש להניח כי לבני האדם יש את היכולת לדעת. אך מכאן לא נובע שהאדם לא מסוגל ליפול בטעות. לכן, הדרך לידיעה מובחנת וברורה היא באמצעות ספקנות מתודולוגית, ניסיון להטיל ספק בכל אשר ניתן להיחשב כשקרי. בדרך זו מגיעים למסקנה שלא ניתן להטיל ספק בהטלת הספק ובאקט החשיבה הנלווה לו. מכאן המשפט "אני חושב, משמע אני קיים". על סמך ידיעת משפט זה, התכוון דקארט לבסס את כלל הידיעה האפשרית. הקוגיטו הוא הבסיס האפיסטמולוגי במערכת הפילוסופית של דקארט. רכישת ידיעה הדיון בנוגע לרכישת ידיעה עוסק במספר שאלות: הבחנות אפיסטמיות בין ידע אפריורי וידע אפוסטריורי; הבחנה בין סינתזה לאנליזה ככלי הוכחה של ידע; הוויכוח ההיסטורי בין אמפיריציזם לרציונליזם; בעיית הקריטריון או הרגרסיה. אפריורי ואפוסטריורי ההבחנה בין המושגים נתונה אמנם במחלוקת אולם ניתן לאפיינם באופן כללי כך: ידע אפריורי הוא ידע שאינו תלוי ניסיון, הוא אינו אמפירי, ומושג על ידי השכל לבדו. ידע אפוסטריורי הוא ידע שתלוי בדרך כלשהי בניסיון בעולם, ידע שהוא אמפירי בדרך מסוימת. בחלק ניכר מההיסטוריה של הפילוסופיה ובעיקר בפילוסופיה של העת החדשה התקיימו ויכוחים בנוגע לעצם הִתכנותם של שני סוגי ידיעה אלה. אנליטי וסינתטי נראה שחלק מהטענות והמשפטים שאנו מכירים ויודעים זוכים להיות אמיתיים מעצם ההבנה של משמעותם. הדוגמה המפורסמת לכך היא הטענה "כל הרווקים אינם נשואים". כל מי שמבין את משמעות המילה רווק יודע שטענה זו היא אמיתית בכל מצב. פילוסופים, מאז עמנואל קאנט, מכנים טענות כאלו טענות אנליטיות. הן נקראות אנליטיות מכיוון שהן זוכות לאימות מספיק בזכות ניתוח או אנליזה של המרכיבים שלהן. מנגד, טענות סינתטיות הן טענות שאין מספיק להבין את משמעות מרכיביהן על מנת לקבוע את אמיתותן. דוגמה לכך היא הטענה "43 אחוז מרווקי ישראל גרים בחיפה". טענה זו תידרש לאימות אמפירי אם נרצה לברר את נכונותה. קאנט גרס שטענות המתמטיקה והמדע הן טענות סינתטיות אפריורית. לדוגמה, הטענה 12 = 7 + 5 היא אמיתית בהכרח (ומכאן אפריורית) אך מנגד, ניתוח המושג 12 אינו מספיק כדי לדעת שהוא שווה ל-7 ועוד 5. מנגד, רבים ממבקרי קאנט טענו כי משפטי המתמטיקה הם אנליטיים אפריוריים (גוטלוב פרגה לדוגמה). וילארד ואן אורמאן קוויין ערער על עצם ההבחנה בין הסינתטי לאנליטי במאמרו "שתי דוגמות לאמפריציזם". אמפיריציזם ורציונליזם על פי האמפיריציזם לניסיון יש תפקיד מכריע ברכישת ידע ובעיקר על ידי תפיסה חושית. אמפריציסטיים מסוימים קבעו כי כל הידע האפשרי הוא ידע שמבוסס על ניסיון (ג'ון סטיוארט מיל לדוגמה), ומנגד, אחרים ראו בלוגיקה ובמתמטיקה יוצאים מן הכלל בהקשר זה. פוזיטיביזם וסוגים של ריאליזם הם פיתוח של העמדה האמפריציסטית. הרציונליזם מבטל את חשיבות נתוני החושים בתהליך רכישת ידע. על פי הרציונליזם לפעולה השכלית הטהורה יש קדימות מוחלטת בכל תהליך של ידיעה. הרציונליסטים המודרניים, ובראשם דקארט, ראו בחושים כלי שאי אפשר לסמוך עליו ומוביל בעיקר לטעויות. לעומת זאת, מערכת בנויה היטב של שכילה תוכל להוות בסיס איתן ואמין לידיעה. הרציונליסטים שאבו השראה ממבנה הגאומטריה האוקלידית בתור דוגמה למערכת ידיעה נאותה. הם התפעלו ממבנה הכולל אקסיומות ומשפטים שמוכחים מהן באופן דדוקטיבי וחלקם שאפו לבנות מערכת כזו עבור כל הידיעה בכללותה. אידיאליזם על פי האידיאליזם ידיעה נרכשת בתהליך אפריורי בתוך הנפש מתוך מושגים שאינם נרכשים בניסיון. תהליך זה נקרא לפעמים גם אינטואיציה או הסתכלות (לתוך עצמי ולא בעולם). אצל קאנט, תהליך הבנת יכולת הידיעה האנושית כלל ניתוח של מבנה נפש האדם, ניתוח של קטגוריות בתהליך הנקרא דדוקציה טרנסצנדנטלית. הוא קרא לתורתו אידיאליזם טרנסצנדנטלי. הנושא העיקרי עבור אפיסטמולוגים אידיאליסטיים הוא מרכזיות התבונה. ידיעה יכולה להירכש אך ורק דרך הנפש ולפיכך היא במהותה אידיאלית. בעיית הקריטריון על מנת להצדיק האמנה צריך לפנות להאמנה אחרת. מכאן שייתכנו שתי אפשרויות: או שישנם משפטים שהם אפיסטמולוגיים בסיסיים שאינם זקוקים להצדקה נוספת, או שלכל האמנה יש רגרסיה אינסופית של הצדקות נוספות. כעת האפיסטמולוג מצוי בדילמה, אם הוא מניח כי ישנם משפטים שהם נכונים ללא הצדקה הוא אינו יכול לומר שהוא יודע אותם, מכיוון שידיעה מוגדרת (בדרך כלל) כהאמנה נכונה ומוצדקת, ולהאמנה כזו אין הצדקה. ואם הוא טוען שלכל המשפטים ישנה הצדקה נוצרת שרשרת הצדקות אינסופית, שהוא בתור יצור סופי לעולם לא יכול להכיר. שתי האפשרויות מובילות לכך שלא נוכל להשיג ידיעה אמיתית ומכאן בעיית הקריטריון לידיעה. לאורך ההיסטוריה הבעיה הובילה לעמדות ספקניות. פתרונות אחרים הם בעיקרם מסדתנות קוהרנטיות ורגרסיה. מסדתנות על פי המסדתנות (Foundationalism) ישנו מסד לידיעה שאינו זקוק לשום הצדקה נוספת. משפטי יסוד אלו נחשבים למשפטים בסיסיים, מעין אקסיומות, והם יכולים להיחשב לברורים מאליהם (כלומר בעלי הצדקה שחלה על עצמה) או כאלה שלא ניתנים לטעות. תפיסה, זיכרון ואינטואיציה אפריורית מאומצים לעיתים ובתאוריות שונות כדוגמאות למשפטים בסיסיים. הביקורת המרכזית נגד הגישה היא שאם האמנה לא מוצדקת על ידי האמנות אחרות, קבלתה כידיעה תחשב אקראית ולא מוצדקת. העמדה הקוהרנטיסטית מי שאינו מקבל את הגישה המסדתנית יכול לטעון כי שרשרת ההצדקה יכולה להיות מעגלית. במקרה זה, כל הצדקה היא בסופו של דבר מעגלית, ככה שהצדקה כלשהי זוכה להיות מוצדקת על ידי עצמה, לאחר שרשרת הצדקות באורך מסוים. לפי העמדה הקוהרנטיסטית, האמנה היא מוצדקת אם ורק אם היא חלק ממערכת קוהרנטית של האמנות משותפות ועקביות. במקום לדבר על שרשרת יכולים גם קוהרנטיסטים לדבר על רשת הוליסטית של האמנות. קוהרנטיזם יכול לקבל מבנה האמנתי מעגלי, אך הוא שולל את הביקורת על המבנה המעגלי. מה שחשוב עבור גישה זו הוא שמערכת ההאמנות כולה יחדיו תהיה עקבית וקוהרנטית. תפיסת הידיעה כאן היא אורגנית יותר ואטומיסטית פחות. ביקורת על כך הוא שהכלל שדורש קוהרנטית בתוך מערכת הוא בעצמו האמנה שחסרה הצדקה. כלל זה נמצא "מעל" המערכת כולה והוא חל על כולה, לכן לא נראה שייתכן שיוצדק מתוכה. פתרון נוסף לבעיה, שאינו מסדתני ואינו קוהרנטיסטי, הוא הפתרון האינפיניטיסטי, שקובע כי אכן ישנה רגרסיה אינסופית בשרשרת ההאמנות שלנו אך הרגרסיה איננה קטלנית. כלומר מקיומה של הרגרסיה לא בהכרח נובע כי אין כל בסיס לידיעה. פרדוקס הספקנות הגישה הספקנית שוללת כל פתרון לבעיית הקריטריון ומקבלת את הבעיה בתור ראיה לכך שכל ידיעה שהיא היא למעשה האמנה לא מבוססת. מעבר לכך, הגישה הספקנית שואלת האם ידע בכלל הוא מן האפשר ומסיקה כי לא ניתן לקבוע ערך אמת לטענות, אף על פי שאלו לעיתים מאופיינות בתור נשאיות של ערך כזה. במידה מסוימת, התייחסות עצמית אל טיעון הקריטריון פוגמת בגישה הספקנית. זאת משום שהספקן משתמש בבעיית הקריטריון כדי להצדיק את גישתו ובכך לבסס את אמיתותה. אך בעשותו כך, הוא סותר את הטענה כי לא ניתן לעולם לבסס האמנות- לפיכך מדובר בפרדוקס. כנגד ביקורת זו, הספקן הרדיקלי יכול לענות כי הוא אפילו לא יודע אם הוא לא יודע. כלומר, הוא יכול להעמיד בספק את העמדה הספקנית עצמה. ראו גם בעיית גוף-נפש פיזיקליזם מטאפיזיקה אגנוסטיות אריסטו: אורגנון היוגה סוטרות של פטנג'לי לקריאה נוספת כללי שמואל הוגו ברגמן, מבוא לתורת ההכרה, ירושלים: הוצאת מאגנס, 1940. ישראל שפלר, תנאי הידיעה, תרגום: דוד הד, עורך: שמואל שקולניקוב, ירושלים: הוצאת מאגנס, 1980. אפלטון "מנון" בכל כתבי אפלטון, תרגום: יוסף ג. ליבס, כרך א', הוצאת שוקן "תיאטטוס" בכל כתבי אפלטון, תרגום: יוסף ג. ליבס, כרך ג', הוצאת שוקן דקארט מאמר על המתודה 1941 - עריכה: ח.י. רות, ירושלים: הוצאת מאגנס. 2008 - תרגום, עריכה, ומבוא: ד"ר עירן דורפמן, ירושלים: הוצאת כרמל. 2010 - תרגום: יהושע קנז, תל אביב: ספרי עליית הגג. הגיונות על הפילוסופיה הראשונית 1976 - תרגום: יוסף אור, עריכה: ח.י. רות, ירושלים: הוצאת מאגנס 2001 - תרגום: דורי מנור; עריכה מדעית ואחרית דבר: אלחנן יקירה, תל אביב: משכל. קאנט ביקורת התבונה הטהורה ויטגנשטיין על הוודאות, תרגום: עדנה אולמן-מרגלית, מבוא: אבישי מרגלית, ירושלים: כתר הוצאה לאור, 1986 קישורים חיצוניים אפיסטמולוגיה בחינוך, באתר של אודי צמח פילוסופיה הכרה

תורת ההכרה (אֶפִּיסְטֵמוֹלוֹגְיָה; מיוונית עתיקה: אפיסטמֶה (ἐπιστήμη) – ידע, לוגיה (λογία) פירושה "תורה") היא ענף של הפילוסופיה, המתרכז במהות וגבולות הידיעה. שאלות מרכזיות בהן תורת ההכרה עוסקת לדוגמה הן: מהי ידיעה? כיצד היא נרכשת? ומהו היחס בין המציאות לידיעה?נושא מרכזי באפיסטמולוגיה הוא, ניתוח היחסים שבין טבע הידיעה לבין המושגים אמת, האמנה והצדקה. נושא נוסף הוא, השאלה האם בכלל ניתן לדעת משהו, כלומר, האם הספקנות היא נכונה ובאיזו מידה. בעברית נחשבות לעיתים הכרה וידיעה כמילים נרדפות ועל כן אפיסטמולוגיה נקראת גם תורת הידיעה. המושג אפיסטמולוגיה נטבע על ידי הפילוסוף הסקוטי ג'יימס פרדריק פרייר אשר פעל במאה ה-19, אולם העיסוק בה החל כבר אצל הפילוסופים קדם-סוקרטים.ידיעההדיון העכשווי באפיסטמולוגיה עוסק בידיעה טענתית ("ידיעה ש"). ידיעה זו נבדלת מידיעה איך ומהיכרות ישירה. לדוגמה, במתמטיקה ידוע ש: 44 = 22 + 22, אבל גם ישנה ידיעה כיצד לחבר מספרים ולבצע פעולות חשבון. בנוסף, ישנה ידיעה של היכרות ישירה עם אנשים, צבעים וצלילים. ברטרנד ראסל הבחין לראשונה בספרו "בעיות הפילוסופיה" בין ידיעה על ידי תיאור (Knowledge by Description, סוג של "ידיעה ש") וידיעה בהיכרות ישירה (Knowledge by Acquaintance). גילברט רייל הדגיש את ההבדל בין "ידיעה ש" ו"ידיעה איך" בספרו "The Concept of Mind". לדוגמה, רכיבה על אופניים היא בחלקה "ידיעה איך". אולם הידיעה לגבי שיווי המשקל הפיזיקלי היא "ידיעה ש" ולא נובעת מהידיעה איך לרכוב. אין קשר לוגי הכרחי בין סוגי הידיעות.האמנה (Belief) האמנה היא תוכן מחשבה שהחושב מצמיד לה ערך אמת, כלומר רואה בה אמיתית (בין אם באופן מוצדק או לאו). לדוגמה, אם אני מאמין שהשמים כחולים אזי אני מחזיק בהאמנה "השמיים הם כחולים" ומאמין כי היא אמיתית.אמת (Truths)מושג האמת נקשר באופן הדוק למושג ההאמנה. האמנה יכולה להיות אמיתית או שקרית. אם היא שקרית, אז ניתן לומר ש-X מאמין ש-Y אבל אי אפשר לומר X יודע ש-Y מכיוון שהשימוש הלשוני במילה ידיעה מניח את אמיתות ההאמנה עליה נסובה הידיעה. במילים אחרות, אם מישהו יודע משהו, אז לא ייתכן שהאמנה שלו היא שקרית. לדוגמה, אם אדם חוצה גשר רעוע אז ניתן לומר שהוא מאמין שהגשר לא יקרוס. אם הגשר קורס, אז האדם החזיק בהאמנה שקרית. קשה לומר שהאדם ידע שהגשר בטוח, אף על פי שהגשר קרס. אם הגשר קרס, אמונתו לא הייתה ידיעה. למרות כל אלו, גם אם האדם האמין שהגשר לא עומד לקרוס והגשר אכן לא קרס, לא נרצה לומר שהאדם ידע שהגשר הוא בטוח - מכיוון שייתכן שאותו אדם לוקח סיכונים (ואז חסרה לו הצדקה).הצדקהבדיאלוגים של אפלטון - בעיקר במנון ותאיטיטוס - מופיעות מספר תשובות לשאלת הידיעה. אחת מהן היא כי ידיעה היא האמנה אמיתית שיש לה הצדקה כלשהי, בין אם דרך הסבר או דרך הגדרה. מאז ועד שנות ה-60 של המאה ה-20 התפיסה כי ידיעה היא האמנה אמיתית מוצדקת היא ההגדרה המקובלת לידיעה בפילוסופיה. לפי הגדרה זו, אמת היא תנאי הכרחי לידיעה, אך לא תנאי מספיק. תנאי הכרחי נוסף לידיעה הוא הצדקה של האמנה. לדוגמה, אדם שחוצה גשר רעוע מכיוון שהוא מאמין שהגשר לא יקרוס, אך אין לו תשובה לשאלה מדוע הוא חושב שהגשר לא יקרוס, הוא לא יכול לדעת שהגשר בטוח, גם אם הוא חצה אותו והגשר לא קרס. חולה שמאמין שהוא יחלים ממחלה ללא הצדקה לאמונתו לא יכול לדעת שהוא יחלים. רק במקרה שהוא הצדיק את החלמתו, וגם, הוא אכן החלים, ניתן לומר עליו שהוא ידע שהוא יחלים.מסיבות אלו, הוגדרה ידיעה כך: S יודע ש-P אם ורק אם:P אמיתי;S מאמין ש-P אמיתי;ל-S יש הצדקה להאמין ש-P.בעיית גטיירבשנות ה-60 ערער אדמונד גטייר על הגדרה זו באמצעות דוגמאות נגדיות. ערעורו מכונה "בעיית גטייר". גטייר טוען כי קיימים מצבים בהם אדם מחזיק בהאמנה שהיא גם אמיתית וגם מוצדקת, ולמרות זאת האמנתו אינה יכולה להיחשב לידיעה. גטייר מתאר מצב בו ישנם שני אנשים סמית' וג'ונס, אשר מחכים לקבלת תשובה בנוגע לקבלה למקום עבודה. לשניהם יש גם בדיוק 10 מטבעות בכיסיהם. סמית' מאמין כי ג'ונס יקבל את העבודה, וכמו כן הוא יודע כי לג'ונס יש 10 מטבעות בכיס. מכך הוא מגיע להאמנה "מי שיש לו 10 מטבעות בכיס יקבל את העבודה". אך סמית' לא מודע לכך שלו עצמו יש גם 10 מטבעות בכיס. לבסוף מקבל סמית' את העבודה. במצב היפותטי זה, האמנתו של סמית' היא אמיתית ומוצדקת (מכיוון שסמית' יודע שהוא פחות ראוי לעבודה). למרות זאת, לפי גטייר, סמית' לא יודע שהאדם עם 10 המטבעות בכיס יקבל את העבודה. הוא עדיין יהיה מופתע מאוד כאשר הוא ישמע שהוא קיבל אותה. ההאמנה של סמית' היא מוצדקת, אך אמיתותה תלויה במקרה מכיוון שבמקרה גם לסמית' יש בדיוק 10 מטבעות בכיס, אף על פי שהוא לא מודע לכך.דוגמה פשוטה יותר: מישהו מסתכל על גבעה מרוחקת ורואה עליה פסל של סוס. מכאן הוא מסיק את ההאמנה "ישנו יונק בראש הגבעה". בשל המרחק, הוא לא רואה כי הסוס אינו אלא פסל. הוא גם לא יכול להבחין בכך שמאחוריו שוכב כלב. ההאמנה כאן היא אמיתית ומוצדקת, אך איננה בגדר של ידיעה.הבעיה עוררה תגובות רבות במחצית השנייה של המאה ה-20 ונחשבה לבעיה מרכזית באפיסטמולוגיה. בעקבותיה הציע רוברט נוזיק הגדרה מחודשת לידיעה:S יודע ש-P אם ורק אם:P אמיתי;S מאמין ש-P אמיתי;אילו P היה שקרי, אז S לא היה מאמין ש-P;אם P אמיתי, אז S מאמין ש-P.לדעת נוזיק הדרישה השלישית פותרת את בעיית גטייר עבור הגדרת הידיעה.אקסטרנליזם ואינטרנליזםקיימת הבחנה בין אפיסטמולוגים אקסטרנליסטים לבין אפיסטמולוגים אינטרנליסטים. אקסטרנליסטים סבורים כי גורמים אקסטרנליים (חיצוניים), כאלו שאינם נכללים כמצב פסיכולוגי של היודע, יכולים להוות תנאים לידיעה. כך למשל, תגובתו של אקסטרנליסט לבעיית גטייר תהיה שכדי שהאמנה מוצדקת ואמיתית תחשב לידיעה היא חייבת להיגרם בצורה הנכונה על ידי העובדות הרלוונטיות בעולם. הגרימה הסיבתית, שנמצאת מחוץ לנפשו של היודע, תחשב כתנאי ידיעה חיצוני.אינטרנליסטים מנגד, טוענים שכל התנאים לידיעה כלולים במצבים פסיכולוגים של היודע. הגותו של רנה דקארט היא דוגמה לגישה אינטרנליסטית להצדקה (אף על פי שההבחנה לא הייתה מוכרת בימיו). לטענתו הדרך היחידה לחוות את העולם החיצוני היא באמצעות החושים, וכי איננו יכולים לקבל את נתוני החושים כאמינים לחלוטין. מכיוון שכך, ידיעה שמבוססת על חושים אינה יכולה להיות גם היא אמינה לחלוטין. ידיעה אמינה לחלוטין היא ידיעה "ברורה ומובחנת".מכיוון שהאל ברא את העולם, והאל על פי ההנחה הוא טוב, יש להניח כי לבני האדם יש את היכולת לדעת. אך מכאן לא נובע שהאדם לא מסוגל ליפול בטעות. לכן, הדרך לידיעה מובחנת וברורה היא באמצעות ספקנות מתודולוגית, ניסיון להטיל ספק בכל אשר ניתן להיחשב כשקרי. בדרך זו מגיעים למסקנה שלא ניתן להטיל ספק בהטלת הספק ובאקט החשיבה הנלווה לו. מכאן המשפט "אני חושב, משמע אני קיים". על סמך ידיעת משפט זה, התכוון דקארט לבסס את כלל הידיעה האפשרית. הקוגיטו הוא הבסיס האפיסטמולוגי במערכת הפילוסופית של דקארט.רכישת ידיעההדיון בנוגע לרכישת ידיעה עוסק במספר שאלות: הבחנות אפיסטמיות בין ידע אפריורי וידע אפוסטריורי; הבחנה בין סינתזה לאנליזה ככלי הוכחה של ידע; הוויכוח ההיסטורי בין אמפיריציזם לרציונליזם; בעיית הקריטריון או הרגרסיה.אפריורי ואפוסטריוריההבחנה בין המושגים נתונה אמנם במחלוקת אולם ניתן לאפיינם באופן כללי כך:ידע אפריורי הוא ידע שאינו תלוי ניסיון, הוא אינו אמפירי, ומושג על ידי השכל לבדו.ידע אפוסטריורי הוא ידע שתלוי בדרך כלשהי בניסיון בעולם, ידע שהוא אמפירי בדרך מסוימת.בחלק ניכר מההיסטוריה של הפילוסופיה ובעיקר בפילוסופיה של העת החדשה התקיימו ויכוחים בנוגע לעצם הִתכנותם של שני סוגי ידיעה אלה.אנליטי וסינתטינראה שחלק מהטענות והמשפטים שאנו מכירים ויודעים זוכים להיות אמיתיים מעצם ההבנה של משמעותם. הדוגמה המפורסמת לכך היא הטענה "כל הרווקים אינם נשואים". כל מי שמבין את משמעות המילה רווק יודע שטענה זו היא אמיתית בכל מצב. פילוסופים, מאז עמנואל קאנט, מכנים טענות כאלו טענות אנליטיות. הן נקראות אנליטיות מכיוון שהן זוכות לאימות מספיק בזכות ניתוח או אנליזה של המרכיבים שלהן. מנגד, טענות סינתטיות הן טענות שאין מספיק להבין את משמעות מרכיביהן על מנת לקבוע את אמיתותן. דוגמה לכך היא הטענה "43 אחוז מרווקי ישראל גרים בחיפה". טענה זו תידרש לאימות אמפירי אם נרצה לברר את נכונותה. קאנט גרס שטענות המתמטיקה והמדע הן טענות סינתטיות אפריורית. לדוגמה, הטענה 12 = 7 + 5 היא אמיתית בהכרח (ומכאן אפריורית) אך מנגד, ניתוח המושג 12 אינו מספיק כדי לדעת שהוא שווה ל-7 ועוד 5. מנגד, רבים ממבקרי קאנט טענו כי משפטי המתמטיקה הם אנליטיים אפריוריים (גוטלוב פרגה לדוגמה). וילארד ואן אורמאן קוויין ערער על עצם ההבחנה בין הסינתטי לאנליטי במאמרו "שתי דוגמות לאמפריציזם".אמפיריציזם ורציונליזםעל פי האמפיריציזם לניסיון יש תפקיד מכריע ברכישת ידע ובעיקר על ידי תפיסה חושית. אמפריציסטיים מסוימים קבעו כי כל הידע האפשרי הוא ידע שמבוסס על ניסיון (ג'ון סטיוארט מיל לדוגמה), ומנגד, אחרים ראו בלוגיקה ובמתמטיקה יוצאים מן הכלל בהקשר זה. פוזיטיביזם וסוגים של ריאליזם הם פיתוח של העמדה האמפריציסטית.הרציונליזם מבטל את חשיבות נתוני החושים בתהליך רכישת ידע. על פי הרציונליזם לפעולה השכלית הטהורה יש קדימות מוחלטת בכל תהליך של ידיעה. הרציונליסטים המודרניים, ובראשם דקארט, ראו בחושים כלי שאי אפשר לסמוך עליו ומוביל בעיקר לטעויות. לעומת זאת, מערכת בנויה היטב של שכילה תוכל להוות בסיס איתן ואמין לידיעה. הרציונליסטים שאבו השראה ממבנה הגאומטריה האוקלידית בתור דוגמה למערכת ידיעה נאותה. הם התפעלו ממבנה הכולל אקסיומות ומשפטים שמוכחים מהן באופן דדוקטיבי וחלקם שאפו לבנות מערכת כזו עבור כל הידיעה בכללותה.אידיאליזםעל פי האידיאליזם ידיעה נרכשת בתהליך אפריורי בתוך הנפש מתוך מושגים שאינם נרכשים בניסיון. תהליך זה נקרא לפעמים גם אינטואיציה או הסתכלות (לתוך עצמי ולא בעולם). אצל קאנט, תהליך הבנת יכולת הידיעה האנושית כלל ניתוח של מבנה נפש האדם, ניתוח של קטגוריות בתהליך הנקרא דדוקציה טרנסצנדנטלית. הוא קרא לתורתו אידיאליזם טרנסצנדנטלי. הנושא העיקרי עבור אפיסטמולוגים אידיאליסטיים הוא מרכזיות התבונה. ידיעה יכולה להירכש אך ורק דרך הנפש ולפיכך היא במהותה אידיאלית.בעיית הקריטריוןעל מנת להצדיק האמנה צריך לפנות להאמנה אחרת. מכאן שייתכנו שתי אפשרויות: או שישנם משפטים שהם אפיסטמולוגיים בסיסיים שאינם זקוקים להצדקה נוספת, או שלכל האמנה יש רגרסיה אינסופית של הצדקות נוספות. כעת האפיסטמולוג מצוי בדילמה, אם הוא מניח כי ישנם משפטים שהם נכונים ללא הצדקה הוא אינו יכול לומר שהוא יודע אותם, מכיוון שידיעה מוגדרת (בדרך כלל) כהאמנה נכונה ומוצדקת, ולהאמנה כזו אין הצדקה. ואם הוא טוען שלכל המשפטים ישנה הצדקה נוצרת שרשרת הצדקות אינסופית, שהוא בתור יצור סופי לעולם לא יכול להכיר. שתי האפשרויות מובילות לכך שלא נוכל להשיג ידיעה אמיתית ומכאן בעיית הקריטריון לידיעה. לאורך ההיסטוריה הבעיה הובילה לעמדות ספקניות. פתרונות אחרים הם בעיקרם מסדתנות קוהרנטיות ורגרסיה.מסדתנותעל פי המסדתנות (Foundationalism) ישנו מסד לידיעה שאינו זקוק לשום הצדקה נוספת. משפטי יסוד אלו נחשבים למשפטים בסיסיים, מעין אקסיומות, והם יכולים להיחשב לברורים מאליהם (כלומר בעלי הצדקה שחלה על עצמה) או כאלה שלא ניתנים לטעות. תפיסה, זיכרון ואינטואיציה אפריורית מאומצים לעיתים ובתאוריות שונות כדוגמאות למשפטים בסיסיים. הביקורת המרכזית נגד הגישה היא שאם האמנה לא מוצדקת על ידי האמנות אחרות, קבלתה כידיעה תחשב אקראית ולא מוצדקת.העמדה הקוהרנטיסטיתמי שאינו מקבל את הגישה המסדתנית יכול לטעון כי שרשרת ההצדקה יכולה להיות מעגלית. במקרה זה, כל הצדקה היא בסופו של דבר מעגלית, ככה שהצדקה כלשהי זוכה להיות מוצדקת על ידי עצמה, לאחר שרשרת הצדקות באורך מסוים. לפי העמדה הקוהרנטיסטית, האמנה היא מוצדקת אם ורק אם היא חלק ממערכת קוהרנטית של האמנות משותפות ועקביות. במקום לדבר על שרשרת יכולים גם קוהרנטיסטים לדבר על רשת הוליסטית של האמנות. קוהרנטיזם יכול לקבל מבנה האמנתי מעגלי, אך הוא שולל את הביקורת על המבנה המעגלי. מה שחשוב עבור גישה זו הוא שמערכת ההאמנות כולה יחדיו תהיה עקבית וקוהרנטית. תפיסת הידיעה כאן היא אורגנית יותר ואטומיסטית פחות.ביקורת על כך הוא שהכלל שדורש קוהרנטית בתוך מערכת הוא בעצמו האמנה שחסרה הצדקה. כלל זה נמצא "מעל" המערכת כולה והוא חל על כולה, לכן לא נראה שייתכן שיוצדק מתוכה.פתרון נוסף לבעיה, שאינו מסדתני ואינו קוהרנטיסטי, הוא הפתרון האינפיניטיסטי, שקובע כי אכן ישנה רגרסיה אינסופית בשרשרת ההאמנות שלנו אך הרגרסיה איננה קטלנית. כלומר מקיומה של הרגרסיה לא בהכרח נובע כי אין כל בסיס לידיעה.פרדוקס הספקנותהגישה הספקנית שוללת כל פתרון לבעיית הקריטריון ומקבלת את הבעיה בתור ראיה לכך שכל ידיעה שהיא היא למעשה האמנה לא מבוססת. מעבר לכך, הגישה הספקנית שואלת האם ידע בכלל הוא מן האפשר ומסיקה כי לא ניתן לקבוע ערך אמת לטענות, אף על פי שאלו לעיתים מאופיינות בתור נשאיות של ערך כזה. במידה מסוימת, התייחסות עצמית אל טיעון הקריטריון פוגמת בגישה הספקנית. זאת משום שהספקן משתמש בבעיית הקריטריון כדי להצדיק את גישתו ובכך לבסס את אמיתותה. אך בעשותו כך, הוא סותר את הטענה כי לא ניתן לעולם לבסס האמנות- לפיכך מדובר בפרדוקס. כנגד ביקורת זו, הספקן הרדיקלי יכול לענות כי הוא אפילו לא יודע אם הוא לא יודע. כלומר, הוא יכול להעמיד בספק את העמדה הספקנית עצמה.ראו גםבעיית גוף-נפשפיזיקליזםמטאפיזיקהאגנוסטיותאריסטו: אורגנוןהיוגה סוטרות של פטנג'לילקריאה נוספתכללישמואל הוגו ברגמן, מבוא לתורת ההכרה, ירושלים: הוצאת מאגנס, 1940.ישראל שפלר, תנאי הידיעה, תרגום: דוד הד, עורך: שמואל שקולניקוב, ירושלים: הוצאת מאגנס, 1980.אפלטון"מנון" בכל כתבי אפלטון, תרגום: יוסף ג. ליבס, כרך א', הוצאת שוקן"תיאטטוס" בכל כתבי אפלטון, תרגום: יוסף ג. ליבס, כרך ג', הוצאת שוקןדקארטמאמר על המתודה1941 - עריכה: ח.י. רות, ירושלים: הוצאת מאגנס.2008 - תרגום, עריכה, ומבוא: ד"ר עירן דורפמן, ירושלים: הוצאת כרמל.2010 - תרגום: יהושע קנז, תל אביב: ספרי עליית הגג.הגיונות על הפילוסופיה הראשונית1976 - תרגום: יוסף אור, עריכה: ח.י. רות, ירושלים: הוצאת מאגנס2001 - תרגום: דורי מנור; עריכה מדעית ואחרית דבר: אלחנן יקירה, תל אביב: משכל.קאנטביקורת התבונה הטהורהויטגנשטייןעל הוודאות, תרגום: עדנה אולמן-מרגלית, מבוא: אבישי מרגלית, ירושלים: כתר הוצאה לאור, 1986קישורים חיצוניים אפיסטמולוגיה בחינוך, באתר של אודי צמח פילוסופיההכרה

1605

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%9E%D7%95%D7%A1%D7%93%20%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%99%D7%A2%D7%99%D7%9F%20%D7%95%D7%9C%D7%AA%D7%A4%D7%A7%D7%99%D7%93%D7%99%D7%9D%20%D7%9E%D7%99%D7%95%D7%97%D7%93%D7%99%D7%9D

המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים

המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים, הידוע יותר בשמו המקוצר: המוסד, הוא ארגון במערכת הביטחון הישראלית ואחד מהגופים החברים בקהילת המודיעין הישראלית. המוסד הוא ארגון הביון של ישראל, הממונה על איסוף מידע מסוג מודיעין אנושי ומשימות הפקת מודיעין חשאיות מחוץ לגבולות המדינה, דיפלומטיה חשאית, תפקידים מיוחדים וסיכול יעדים אזרחיים וצבאיים של האויב (למוסד מיוחסות התנקשויות בשורה של מחבלים בכירים בארגוני טרור שנלחמים נגד ישראל ופעולות נגד תוכנית הגרעין האיראנית). בניגוד לצה"ל ולשירות הביטחון הכללי – יעדיו, מבנהו וסמכויותיו של המוסד אינם מוסדרים בחוק יסוד, בחקיקה ראשית או משנית. פעילותו כפופה לנהלים שלא פורסמו מעולם. המוסד כפוף למשרד ראש הממשלה. תפקידיו של המוסד "המוסד" מופקד מטעם מדינת ישראל על איסוף מידע וביצוע פעולות חשאיות מיוחדות מחוץ לגבולות המדינה. הוא מבצע זאת על ידי הפעלת סוכנים, איסוף מידע אלקטרוני, שמירה על קשרי מודיעין ודיפלומטיה. על המוסד הוטלו לאורך השנים תפקידים מיוחדים, עזרה לקהילות יהודיות ברחבי העולם בעת מצוקה (כדוגמת העלאת יהודי אתיופיה), מצוד אחר פושעים נאצים, ועל פי פרסומים זרים, הפסקת פעילותם של ראשי ארגוני טרור בכירים, וטרוריסטים שרצחו חפים מפשע, באמצעות הריגתם. בנוסף עוסק "המוסד" במחקר מודיעיני. אתר האינטרנט של "המוסד" מציג את תפקידיו הבאים: בשנת 2004 המליצה "הוועדה לחקירת מערך המודיעין בעקבות המלחמה בעיראק", אשר הוקמה במסגרת ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, לשנות את יעדיו של המוסד מגוף שעיקר עיסוקו בסיכול ריגול, לגוף אשר יוביל את המחקר המודיעיני בישראל בתחום המדיני-אסטרטגי (כולל מודיעין טכנולוגי), לצד מאמצי איסוף ומחקר גם לצורכי סיכול. "המוסד" הוא הגוף העיקרי בקהילת המודיעין הישראלית העוסק בהפעלת סוכנים מחוץ לגבולות ישראל, אך בתקופות שונות הופעלו סוכנים גם על ידי גופי מודיעין נוספים: אגף המודיעין בצה"ל (אמ"ן) - הפעיל את הרשת במצרים שנחשפה בפרשת העסק הביש, ולאחר מכן את אלי כהן. הפעלתו של כהן הועברה למוסד חודשים ספורים לפני תפיסתו, כחלק מהפסקת הפעילות של אמ"ן בנושאים אלו. עם זאת, אמ"ן עדיין מפעיל סוכני ביון מקרב אוכלוסיות שנמצאות בשטחים שבשליטת ישראל. לדוגמה, התושבים בדרום לבנון בעת שישראל שהתה שם באמצעות יחידה 504. שירות הביטחון הכללי (השב"כ) - פעל במהלך מלחמת לבנון הראשונה נגד ארגוני הטרור הלבנוניים, ובראשם חזבאללה. הלק"מ - הלשכה לקשרי מדע במשרד ראש הממשלה, הייתה אחראית על איסוף מודיעין טכנולוגי ומדעי. ידועה בעיקר בעקבות הפעלתה את ג'ונתן פולארד. נתיב - גוף מודיעין שהיה אחראי על מתן סיוע והגנה ליהודי ברית המועצות. מבנה המוסד המוסד מחולק לאגפים המורכבים מיחידות ומחטיבות. מלבד האגפים המנהלתיים מרוכזת רוב העבודה באגפים המבצעיים. בתקופת כהונתו של מאיר דגן נערכה רפורמה בארגון המוסד והוא חולק לשתי מנהלות. המנהלה המבצעית שכוללת את כל האגפים והיחידות המבצעיות (קיסריה, נביעות, צומת, תבל, אגף המודיעין ויחידות טכנולוגיות), ומנהלת המטה בה כלולות היחידות שעוסקות בתכנון, משאבי אנוש, לוגיסטיקה ועוד. האגפים המבצעיים במוסד הם: תבל (נקרא גם "קיסרות" ו"קוסמוס") - האגף שמופקד על הקשרים המודיעיניים והדיפלומטיים. האגף מקיים קשרי עבודה קבועים עם גופי מודיעין מקבילים של מדינות אחרות. שיתופי פעולה אלו כוללים בדרך כלל החלפת ידיעות ותיאום איסוף. בנוסף, אחראי האגף על טיפוח קשרים דיפלומטיים עם מדינות שאין להן באופן רשמי יחסים דיפלומטיים עם ישראל. בין מפקדי האגף: יעקב כרוז, דייב קמחי, נחום אדמוני, אפרים הלוי, אהרון שרף, נחיק נבות, יורם הסל, יצחק ברזילי, דוד מידן, חיים תומר, דייוויד זילברג. צומת - (נקרא בעבר גם "מלוכה") האגף שמפעיל את קציני האיסוף ואת רשת הסוכנים של המוסד ברחבי העולם. במרוצת השנים פיקדו על האגף מרדכי אלמוג, שמואל טולידאנו, רחביה ורדי (1963–1972), יקותיאל אדם (1972–1973), מיכאל כהנוב, אבי דגן, יחיעם מרט, אילן מזרחי, נפתלי גרנות (2002–2005), יוסי כהן (2006–2011) ודוד ברנע (2013–2019). קיסריה (בעבר נקרא "מפרץ", שאוחד ב-1963 עם יחידה 188 של אמ"ן, ולאחר מכן כונה גם "מצדה", ו"קוממיות") - אגף המבצעים המיוחדים של המוסד. הוא כולל יחידות לוחמות, בהן יחידת החיסולים "כידון". במרוצת השנים פיקדו על האגף יצחק שמיר (מפקד מפרץ), יוסף יריב (מפקד 188 ולאחר האיחוד מפקד קיסריה), צבי אהרוני, מייק הררי (1970-1980), שבתי שביט (1980-1985), שלמה גל, נחמיה מאירי, משה (קוקלה) לוין, חגי הדס, אהוד לביא. כידון - על פי דיווחים בעיתון הבריטי דיילי טלגרף, יחידה זו, שבסיסה בנגב, מונה כ-40 לוחמים ולוחמות, דוברי שפות זרות, המתמחים בשיטות הריגה שונות, ואחראים לפעולות הריגת אויביה של מדינת ישראל במדינות חוץ. לפי ספרם של דן רביב ויוסי מלמן "מלחמות הצללים" (Spies Against Armageddon), לוחמי היחידה מילאו "תפקיד נועז" במבצע לתקיפת הכור הגרעיני בסוריה. נביעות (בעבר נקרא "קשת") - אחראי על השגת מודיעין באמצעים אלקטרוניים, בכלל זה על ידי הטמנת אמצעי ציתות והאזנה, וכן פריצה על ידי מנעולנים מומחים ופורצי כספות. היחידה הייתה בעבר חלק מאגף צומת. וב-1971, בתקופתו של צבי זמיר כראש המוסד הופרדה. בין היתר פיקדו על האגף צבי מלחין, שמואל גורן בני זאבי, מיכאל כהנוב, תמיר פרדו, רם בן ברק. מנהלת המודיעין - (בעבר אגף המחקר וקודם לכן יחידת "מאחז") אחראית על גיבוש תמונת המודיעין האסטרטגית ברמה הלאומית ומודיעין לכל מבצעי המוסד. המנהלה כוללת את חטיבת המחקר, שמבצעת הערכה מדינית ומחקר ארוך טווח על יעדי המוסד. בין היתר פיקדו על האגף דוד ארבל (ראש יחידת מאחז), יצחק אורון, אורי חן, אורי נאמן, עוזי ארד, אילן מזרחי, אמנון סופרין, חיים תומר, זוהר פלטי. אגף הלוחמה בטרור - אגף העוסק בסיכול פח"ע. צפרירים - אגף העוסק בהגנה על יהודים באשר הם ובהעלאתם לישראל. בעבר יחידת ביצור שפעלה למען העלאת יהודים ממדינות ערביות ומוסלמיות, ובתחום אבטחתם של יהודים ומוסדות יהודיים ברחבי העולם. בין מפקדי ביצור: שמואל טולידאנו, אהרון שרף, שלמה גל, אפרים הלוי. אגף הטכנולוגיה - הוקם בתקופתו של צבי זמיר כיחידת "פרודות" במטרה לספק מענה זמן אמת למבצעים. יחידת עילית טכנולוגית, העובדת בצמידות עם הגורמים המבצעיים במוסד ותפקידה לפתח אמצעים טכנולוגיים מתקדמים המשפרים את יכולתו המבצעית של המוסד ולספק מענה טכנולוגי לצרכיו. בנובמבר 2021, דווח על תוכנית ארגון מחדש אשר תתמקד בטכנולוגיה, סייבר ובינה מלאכותית. אגף הסייבר - הוקם ב-2021 עם תחילת כהונתו של דדי ברנע כראש המוסד יחידת "צלצל" - יחידה שנועדה לסכל טרור באמצעים כלכליים ופעלה לחיסול התשתיות הפיננסיות של ארגוני הטרור. בראש היחידה עמד אודי לוי עד סגירתה ב-2016. מערכת איראן - אחראית על האסטרטגיה של המוסד בהתמודדות עם האיום האיראני ליברטאד - הקרן לחדשנות טכנולוגית ליברטאד היא קרן הון סיכון לחדשנות טכנולוגית של "המוסד", שהוקמה ביוני 2017 להשקעה בחברות סטארט-אפ אזרחיות שלהן טכנולוגיה רלוונטית למוסד. מתקני המוסד מיקום מתקני המוסד, ובהם המטה הראשי, היה חסוי במשך שנים רבות, כמו גם זהות מפקדיו ואנשיו. לפי פרסומים בעיתונות שכן המטה בבית הדר דפנה בשדרות שאול המלך בתל אביב, והועבר משם לאזור מחלף גלילות. סמל המוסד סמל המוסד, אותו עיצב שלמה כהן-אברבנאל, הוא מנורת בית המקדש כפי שמופיעה בשער טיטוס, וסיסמתו – (). פסוק תנ"כי נוסף הנקשר למוסד, והיה ססמתו בעבר: (). היסטוריה הפעילות בקום המדינה ובשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20 ב־13 בדצמבר 1949 הטיל ראש הממשלה דוד בן-גוריון על ראובן שילוח, יועץ לתפקידים מיוחדים במשרד החוץ ובעברו איש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, להקים את "המוסד לריכוז ותיאום פעולות המודיעין" ולעמוד בראשו, אולם בשנה הראשונה לקיומו שימש המוסד כגוף לתאום בין שירותי המודיעין והביטחון בישראל והיה חסר סמכויות ביצועיות לאיסוף מודיעין מחוץ לארץ. רק ב-8 בפברואר 1951 החליט בן-גוריון על הפיכת המוסד לרשות עצמאית לביון בעלת סמכויות לאיסוף מודיעין מחוץ לישראל, אשר בראשה עמד חיים יערי. יערי היה כפוף לראובן שילוח. ב־2 במרץ 1951 הנחה בן-גוריון את שילוח להקים במסגרת המוסד גוף מרכזי שיאחד את כל פעילות המודיעין בחו"ל. הנחיה זו היא ראשיתה של יחידת האיסוף של "המוסד". כמו כן, ביוני 1948 הוקם "שירות מודיעין חיצוני" בתור המחלקה במשרד החוץ בראשותו בן-גוריון מינה את בוריס גוריאל ומטרתו הוגדרה כ"איסוף ידיעות בחו"ל הקשורות בביטחון ישראל". אחד מעובדיו הכפופים לו היה אשר בן נתן. הארגון פורק ב-1951 וסמכויותיו הועברו למוסד. בספטמבר 1952, התפטר שילוח מתפקידו והציע לדוד בן-גוריון למנות את איסר הראל במקומו. הראל כיהן בתפקיד זה עד להתפטרותו ב-1963. בנוסף לתפקידו כראש המוסד, המשיך הראל להיות האחראי כלפי ראש הממשלה על פעולותיו של השב"כ, כאשר ראש השב"כ כפוף להנחיותיו. בכפל תפקידים זה זכה איסר לתואר "הממונה על שירותי הביטחון" וכדי להדגיש היררכיה זו נקרא אז המוסד בשם "המוסד המרכזי למודיעין וביטחון". בשנים הראשונות משרדיו שכנו בארבעה בתים בשרונה. קרנו של "המוסד" עלתה בעולם כאשר העביר למערב את נאומו הסודי של ניקיטה חרושצ'וב, שנישא ב־24 בפברואר 1956 בוועידה ה־20 של המפלגה הקומוניסטית הסובייטית, ובו הוקיע את פשעי סטלין (אף כי לא המוסד הוא שהשיג את תוכן הנאום; ראו להלן). הייתה זו תפנית חדה במדיניותה של ברית המועצות, כאשר מנהיג המדינה הודה בפשעיו של סטלין ולאחר עשרות שנות תעמולה התנער מן הסטליניזם. על אף שפרטי הנאום היו ידועים בצורה כללית, ראו גורמים במערב חשיבות עליונה בהשגת נוסחו המדויק של הנאום, אך מאמצי ארגוני מודיעין בעולם להשיג את הנאום נכשלו. הנאום במלואו הועבר על ידי העיתונאי ויקטור גרייבסקי לאנשי השב"כ בשגרירות ישראל בוורשה, ומשם הועבר לישראל. העברת הנאום ל־CIA העלתה את קרנו של המוסד בעיני שירותי הביון הזרים, והביאה להכרה העולמית כי המדובר בארגון חשאי המשתווה ואף עולה ביכולותיו על ארגונים ותיקים ומנוסים ממנו. בשנים 1956–1962 פעל המוסד באמצעות סוכניו להעלאת יהדות צפון-אפריקה במדינות: מרוקו, תוניסיה ואלג'יריה. שליחי המוסד פעלו במקביל להקמתן של ארגוני "המסגרת", שפעלו לאימון צעירים וצעירות מקרב הקהילות היהודיות ככוח המגן של הקהילות. באותן השנים קיבלו מרוקו ותוניסיה את עצמאותן משלטון המנדט הצרפתי ובאלג'יריה שהייתה חלק מהטריטוריה הצרפתית מעבר לים, התחוללה מלחמת העצמאות עקובה מדם נגד שלטון צרפת. לאור המצב הגאו-פוליטי החדש בצפון אפריקה ראה ראש הממשלה דוד בן-גוריון, חשיבות ראשונה במעלה בהעלאתן של קהילות ישראל אלו לארץ ובד בבד אספקת אנשים, אמצעים, ידע והדרכה להגנה על אותן קהילות שחיו בליבן של אוכלוסיות מוסלמיות עוינות. המשימה הוטלה על המוסד. שליחי המוסד בצפון אפריקה היו לרוב יוצאי "ההגנה" וצה"ל בעלי ניסיון קרבי עשיר. הקמת ארגוני "המסגרת" כללה: מיון וגיוס צעירים ציוניים מקרב הקהילות, אימונם בנשק ובלוחמה עירונית, הסלקת אמצעי לחימה ואמצעי קשר, העברת תשדורות בצפנים ועוד. להישג של המוסד נחשבת גם פרשת יוסל'ה שוחמכר, שהסעירה את הארץ בראשית שנות ה-60. שוחמכר נחטף בינואר 1960 על ידי סבו החרדי, נחמן שטרקס, מידי הוריו החילוניים, הוברח לארצות הברית כדי לגדלו כחרדי וכל החיפושים אחריו עלו בתוהו. הפרשה הביאה לקיטוב ולאיבה רבה בין דתיים וחילוניים (זכורה "קריאת הקרב" שנקראה אחר חרדים בעוברם ברחוב - "איפה יוסל'ה"). הפרשייה צברה תאוצה עד כדי כך שראש הממשלה הטיל על "המוסד" לאתר את יוסל'ה. "המוסד" הצליח במשימה, וביולי 1962 גילו סוכניו את הילד בשכונה חרדית בניו יורק. הילד שב לחיק הוריו, אירוע שזכה לתגובה נלהבת של דעת הקהל בישראל. הישג נוסף בעל חשיבות היסטורית הוא גילוי מקום המסתור של אדולף אייכמן, ראש המחלקה היהודית בגסטפו, איש הביצוע בארגון השמדת יהודי אירופה על ידי הנאצים. אייכמן הצליח להימלט ולהיעלם בתום מלחמת העולם השנייה למשך חמש עשרה שנה. הוא התגלה על ידי המוסד בארגנטינה ונלכד בפעולה מורכבת, בפיקודו האישי בשטח של הראל, ב־11 במאי 1960. אייכמן הובא לישראל ב־21 במאי 1960 כדי לעמוד לדין במשפט אייכמן הפומבי ההיסטורי, שבו נדון למוות, והוצא להורג בתלייה ב־31 במאי 1962. מאמצים דומים שהשקיע המוסד באיתור יוזף מנגלה, המכוּנה "מלאך המוות", הרופא ממחנה ההשמדה אושוויץ, עלו בתוהו, ומקום הימצאו בברזיל התפרסם רק לאחר מותו. בחודש יולי 1962 התפרסמה ידיעה על ניסוי טילים שנערך במצרים, ובמצעד של יום מהפכת הקצינים החופשיים ב־23 ביולי הוסעו טילים על גוררות. המצרים טענו כי אלו טילים מייצור עצמי מצרי וכי הטווח שלהם הוא עד "דרומה לביירות". המוסד החל לחקור את עניין היכולת המצרית בתחום הטילים והנשק הלא קונבנציונלי, וטען כי יש ממש בידיעות בדבר פיתוחו של נשק כזה. במקביל החלה להתחולל שורת אירועים: אחד המדענים הגרמנים במצרים נעלם, ואל כמה מן האחרים הגיעו מעטפות נפץ. שני שליחי המוסד, יוסף בן גל, ואדם בשם אוטו יוקליק, שבתחילה היה אחד מן המדענים אך חזר בו, ניסו להשפיע על בתו של אחד המדענים הגרמנים במצרים כי תשכנע את אביה להסתלק ממצרים. שני הסוכנים נעצרו בשווייץ, נשפטו ונדונו לעונשי מאסר קלים, אך משפטם הפנה את תשומת הלב אל המדענים הגרמנים במצרים ולמסע המתנהל נגדם על ידי "המוסד" (מבצע "דמוקלס"). ראש הממשלה בן-גוריון לא קיבל את הערכת "המוסד" כי ישנה סכנה ממשית של פיתוח מערכות נשק מתקדמות במצרים, והתבסס בכך על דו"ח של אמ"ן. איסר הראל טען כי דו"ח זה היה דו"ח מוזמן, שמטרתו לתמוך בעמדת בן-גוריון. הוויכוח בין הראל לבן-גוריון עורר סערה ציבורית בישראל. ב־1 באפריל 1963 התפטר איסר הראל מתפקידו כממונה על שירותי הביטחון. על פי פרסומים נבעה התפטרותו מהתנגדותו להוראה שקיבל מבן-גוריון לחדול מן הפעילות נגד המדענים הגרמנים במצרים. בראייה היסטורית התברר כי עמדתו של דוד בן-גוריון, שהתבססה על דו"ח אמ"ן, הייתה הנכונה, ולא זו של איסר הראל והמוסד: טילים בליסטיים מייצור עצמי לא נמצאו בידי מצרים בשתי המלחמות שהתחוללו לאחר מכן בינה לבין מדינת ישראל, מלחמת ששת הימים בשנת 1967 ומלחמת יום הכיפורים ב־1973. שני מרגלים ידועים של המוסד שפעלו בארצות ערב בתחילת שנות הששים היו אלי כהן, שהיה בדמשק מינואר 1962 ועד לכידתו בידי הסורים בינואר 1965 והמרגל וולפגנג לוץ שהיה בקהיר ונלכד אף הוא בתקופה זאת. (שניהם התחילו את שליחותם כאנשי אמ"ן, אך ההפעלה של מרגלים עברה לידי המוסד). הריגתו של הרברט צוקורס הנאצי, רוצח יהודי לטביה, באורוגוואי ב-1965, מיוחסת למוסד. בשנות ה-70 של המאה ה-20 עד סוף שנות השישים נשען המוסד על יחידה 8200 במעקב אחר התקשורת בין אנשי הפח"ע וקשריהם עם תשתיות לסיוע מבצעי שהקימו בארצות שונות. צבי זמיר קבע שההיענות לבקשות המוסד לא תאמה את צרכיו המבצעיים והחליט להקים במוסד יחידה שהתמחתה בתחום הטכנולוגי – "פרודות", שתעניק מענה לוגיסטי בזמן אמת לצרכים המבצעיים. אמ"ן לא ראה בעין יפה את השינוי המוצע ולא שיתף פעולה. במקביל להקמת "פרודות" הוקמה במוסד פונקציה לתקשורת אלחוטית עם סוכני המוסד, שפעלה במקביל ליחידה 220 של אמ"ן, במטרה להתגבר על עיכובים בהגעת תשדירים מסוכנים מתריעים. בסוף שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70 ניסה המוסד, לפתור את הבעיה הפלסטינית על ידי טרנספר מרצון לפרגוואי. התוכנית נגנזה לאחר שכמה פלסטינים מעזה שהיגרו בשיטה זו ביצעו פיגוע בשגרירות הישראלית בפרגוואי. פעילותו הידועה ביותר של המוסד בשנות ה-70 של המאה ה-20 היה מבצע זעם האל, שמטרתו הייתה להרוג את חברי ארגון הטרור "ספטמבר השחור", שהיו אחראים במישרין או בעקיפין לטבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן ב-1972. המבצע נמשך עד סוף שנות ה-70, אז חוסל עלי חסן סלאמה, ראש הארגון. לצד ההצלחות בהריגת המחבלים בלט הכישלון של פרשת לילהאמר בו הרג המוסד בטעות ערבי שזוהה בטעות כסלאמה. המוסד הפעיל את הסוכן אשרף מרואן בין השנים 1970–1998. מרואן התריע על מתקפה מצרית סורית כ-24 שעות לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים. מאמצע שנות ה-70 פעל "המוסד" בלבנון לשם הידוק הקשרים בין הנוצרים במדינה זו ובין ישראל. בראשית המאה ה-21 בארצות הברית, המוסד עזר לסוכנויות ה-FBI וה-CIA להילחם בטרור. בשנות ה-90 של המאה ה-20 איתר המוסד פעיל חזבאללה שניסה לרכוש חומרים להכנת מטעני חבלה. סוכנויות המודיעין של ארצות הברית עקבו אחריו בניסיון לאתר עוד מחברי הרשת, ולבסוף עצרו אותו. עיתון הלוס אנג'לס טיימס ציטט בכיר אמריקאי שאמר כי באוגוסט 2001 קיבלו סוכנויות הביון האמריקאיות התרעה מהמוסד ש-200 מחבלים, המקושרים לאל-קאעידה שבאפגניסטן, הסתננו לארצות הברית ומתכננים "מתקפה גדולה" בקרוב. כחודש אחר כך, אירעו פיגועי 11 בספטמבר בהם נרצחו אלפי אזרחים, כאשר מחבלים מאל-קאעידה ריסקו מטוסי נוסעים על מגדלי התאומים והפנטגון. ידיעה זו שימשה בסיס לתאוריית קשר על פיגועי 11 בספטמבר שנפוצה בעיקר בקרב מדינות מוסלמיות המאשימה את המוסד במעורבות בפיגועים. לפי ספרם של דן רביב ויוסי מלמן "מלחמות הצללים" (Spies Against Armageddon), לוחמי המוסד מילאו "תפקיד נועז" במבצע לתקיפת הכור הגרעיני בסוריה, ובפרט בהשגת המודיעין שאפשר את תקיפת הכור והשמדתו. המוסד הטה שכם אף הוא למלחמה בטרור ותחת כהונתו של מאיר דגן יוחסה לו הריגת בכירי טרור בחו"ל, בכלל זה הריגת עימאד מורנייה, המפקד הצבאי של חזבאללה, ומחמוד אל-מבחוח, בכיר בחמאס. בנוסף, חלק נכבד בפעילות המוסד בתקופה זו הוקדש לסיכול תוכנית הגרעין האיראנית. על פי העיתונות, פעולותיו של המוסד תחת מאיר דגן נחלו הצלחה וגרמו לעיכובים משמעותיים בתוכנית האיראנית, ודגן עצמו העריך שלאיראן לא יהיה נשק גרעיני לפני 2015. אחד משיאי הפעילות של המוסד נגד איראן היה חשיפת תוכנית הנשק הגרעיני של איראן אחרי שפרץ לארכיון סודי בטהראן והבריח את תכולתו, למעלה מ-100,000 מסמכים וקובצי מחשב, לישראל. במהלך העשור השני של המאה ה-21 העביר המוסד לסוכנויות הביון והביטחון בארצות הברית ובאירופה מידע מודיעיני והתרעות קונקרטיות על פיגועים שתכנן לבצע דאעש. מידע זה אפשר סיכול עשרות פיגועים. ביולי 2018 סיכל המוסד, ביחד עם סוכנויות הביון של צרפת, גרמניה ובלגיה פיגוע טרור ענקי שתכננה איראן נגד גולים איראנים בצרפת. בעקבות הסיכול נעצרו מספר סוכנים איראניים וצרפת הטילה סנקציות על מספר ארגונים וסוכנים איראניים. באוקטובר 2018 סיכל המוסד פיגוע שתכנן המודיעין האיראני נגד פעילי אופוזיציה בדנמרק. בדצמבר 2019 סייע המוסד בסיכול גל פיגועים באירופה (כולל מתן מודיעין שהביא למעצר 20 מחבלים בדנמרק). בשנת 2017 הקים המוסד את "ליברטאד" - קרן להשקעה בחדשנות טכנולוגית בתחומים שמעניינים את המוסד. פעולות מפורסמות של המוסד מטבע הדברים, רוב פעילותו של המוסד חשאית, אבל עם פעולותיו שזכו לפרסום רשמי או לאישוש ברור נמנות: מבצע ברן - חטיפתו של קצין צה"ל אלכסנדר ישראל ממדינה במערב אירופה, שם הציע לרגל עבור מצרים (1954). ישראל, שהורדם לאחר החטיפה, מת במהלך הטסתו לישראל, וגופתו הושלכה לים התיכון. חשיפת "הנאום הסודי" של ניקיטה חרושצ'וב (1956) בו הוא מוקיע את פשעי סטלין. העלאת יהודים ממרוקו לישראל בשנים 1956–1964, באמצעות פעילות ארגוני "המסגרת". חטיפת אדולף אייכמן, מבכירי המשטר הנאצי בגרמניה, מארגנטינה והבאתו למשפט בישראל (1960). פרשת יוסל'ה שוחמכר - יוסל'ה שוחמכר, שהופקד על ידי הוריו אצל סבו החרדי בגלל מצבם הכלכלי, סירב להחזירו להוריו, בשל אורח חייהם החילוני. יוסל'ה הוחבא בישראל ולאחר מכן הוברח אל מחוץ לישראל, עד שאותר על ידי המוסד והוחזר להוריו (1962). סיוע למורדים המלוכניים התימניים, שנלחמו נגד צבא מצרים בתקופת מלחמת האזרחים בתימן (1964–1966; ראו גם מבצע רוטב). הריגת פושע המלחמה הלטבי הרברטס צוקורס באורוגוואי (1965). מעורבות בהריגת מנהיג האופוזיציה המרוקאי מהדי בן ברכה (1965). מעורבותו של המוסד בפרשה זו גרמה לסערה פוליטית בישראל. פעולה חשאית בצרפת, שבמהלכה נהרג איש המוסד ניסים בנימין (1965). מבצע יהלום - הבאת מטוס המיג 21 העיראקי עם הטייס העריק מוניר רדפא לישראל (1966). תפיסת חוליית אנשי המוסד במערב גרמניה לאחר שפרצו לביתה של סופי מילר, רעייתו של היינריך מילר, מפקד הגסטפו. מבצע זעם האל להריגתם של האחראים לטבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן (1972–1973). מבצע אביב נעורים - סיוע לכוחות צה"ל (סיירת מטכ"ל, שייטת 13 וגדוד 50) לאתר ולחסל מחבלים בכירים באש"ף בלב ביירות (1973). מבצע צרבת - סיכול הפלת מטוס אל על בקניה (1976) על ידי חמישה מחבלים מארגון החזית העממית לשחרור פלסטין, באמצעות שני טילי כתף מסוג סטרלה. השגת מידע והפעלת קשרים בקניה שאיפשרו לבצע את מבצע אנטבה (1976). הריגת בכיר החזית העממית ודיע חדאד באמצעות רעל ביולוגי בגרמניה המזרחית (1978). הריגתו של עלי חסן סלאמה (הנסיך האדום) בחוצות ביירות בזמן שחזר מאירוע משפחתי, בעזרת מכונית תופת בשלט רחוק שנצמדה למכוניתו (1979). חטיפת מרדכי ואנונו ברומא (1986). הכנת התשתית בחילוץ יהודי אתיופיה (מבצע משה ומבצע שלמה). מבצעים חשאיים לחילוץ יהודי סוריה ויהודי תימן. מבצע הצגת תכלית להריגתו של אבו ג'יהאד (חליל אל וזיר) בעיר תוניס בירת תוניסיה יחד עם לוחמי סיירת מטכ"ל ושייטת 13 (1988). הריגת בכיר אש"ף עאטף בסיסו, שהיה מעורב בטבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן, בפריז (1992). מותם של שני סוכני המוסד בתאונת דרכים בווינה בעת מעקב אחר ד"ר מג'יד עבאספור, סגן שר ההגנה איראני ואיש הקשר של נחום מנבר (1993). הריגת מנהיג הג'יהאד האיסלאמי פתחי שקאקי במלטה (1995). ניסיון התנקשות כושל בראש הלשכה המדינית של חמאס, ח'אלד משעל בעמאן (1997). תפיסת סוכני מוסד במהלך פעילות מבצעית בשווייץ (1998), פעולה שבה ניסו להתקין מכשירי ציתות לדירתו של עבדאללה זֵיין, מגייס הכספים של חזבאללה באירופה, בקפריסין (1998) ובניו זילנד (2004), פעולה שבה ניסו להשיג דרכון ניו זילנדי. השגת מסמכי הגרעין האיראניים וחשיפת תוכנית הנשק הגרעיני של איראן - בינואר ופברואר 2018. המוסד איתר מחסן בטהראן שבו שמרה איראן ארכיון סודי של תוכנית הגרעין האיראנית ותוכניות שלה לפיתוח נשק גרעיני. המסמכים, בדפוס ובמדיה דיגיטלית, אוחסנו במספר כספות גדולות. סוכני המוסד הצליחו לפרוץ למקום, ולקחו עימם חומר מודיעיני רב במשקל כחצי טון. במרץ 2020 בעקבות מגפת הקורונה, פעל "המוסד" להביא לישראל ציוד רפואי הכולל מכונות הנשמה, מסכות וציוד מיגון נוסף. פעולות המיוחסות למוסד הפעולות הבאות מיוחסות למוסד, אף על פי שישראל נמנעה מלתת לכך אישור רשמי (ולעיתים אף הכחישה מעורבות) ואין לכך הוכחות: הריגת המהנדס ג'רלד בול אשר פיתח תותח על בהזמנת סדאם חוסיין (1990) הריגת מזכ"ל החזבאללה עבאס מוסאווי (ביחד עם צה"ל) בלבנון (1992) הריגת בכיר החמאס עז א-דין שייח' ח'ליל בדמשק (2004) הריגת בכיר הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני מחמוד אל-מג'זוב בצידון (2006) הריגת בכיר חזבאללה עימאד מורנייה בדמשק (2008) הריגת מנהלו של ראש הלשכה המדינית של חמאס חאלד משעל, הישאם פאיז אבו ליבדה בסוריה (2008) הריגת בכיר החמאס מחמוד אל-מבחוח בדובאי (2010) הריגת מדעני הגרעין האיראניים מג'יד שהריארי, מסעוד עלי מוחמדי ודריוש רזא'אי ופציעתו הקשה של מדען גרעין איראני בטהראן בשנים 2010 ו-2011 הריגת כמאל רנאג'ה (ניזאר אבו מוג'האד), בכיר בחמאס ויורשו של אל-מבחוח. רנאג'ה חוסל בדמשק ב-27 ביוני 2012 הריגת חסאן א-לקיס, בכיר החזבאללה בלבנון, ב-3 בדצמבר 2013 פעילות נגד תוכנית הגרעין האיראנית: שורה של חיסולים, פיצוצים ומבצעי חבלה במתקני הגרעין ובסיסי הטילים של איראן (חלק מהם יוחסו למוסד), בהם גם נהרג בכיר במשמרות המהפכה האסלאמית, חסן טהראני מוקדם, שהיה דמות מפתח בתוכנית הטילים האיראנית הריגת בכיר חזבאללה מוסטפא בדר א-דין בדמשק ב-12 במאי 2016 הריגת מוחמד א-זווארי, מהנדס חמאס בתוניסיה, ב-16 בדצמבר 2016. א-זווארי עזר לחמאס לפתח ולהפעיל כלי טיס בלתי מאוישים ונורה למוות בתוניסיה. החמאס האשים את המוסד בהריגתו. הריגת פאדי אל-בטש, בוגר אוניברסיטה בעזה, אחראי רכש אמצעי לחימה ומהנדס של החמאס במלזיה, ב-21 באפריל 2018. הריגת שני אנשי משמרות המהפכה האיראניים בלוב. 4 באוגוסט 2018: הריגת מדען סורי בכיר, ד"ר עזיז אסבר, שעבד במכון מחקר לפיתוח נשק כימי וטילים ופיקח על מחסני נשק של איראן וחזבאללה בסוריה. משטר אסד וחזבאללה האשימו בהריגתו את המוסד. לפי הניו יורק טיימס, ב-7 באוגוסט 2020 הרג "המוסד" בטהראן, לבקשת ארצות הברית, את הטרוריסט עבדאללה אחמד עבדאללה המכונה אבו מוחמד אל-מסרי, מספר 2 באל-קאעדה. ב-27 בנובמבר 2020 נהרג ביריות הגנרל מוחסן פח'רי-זאדה, ראש תוכנית הגרעין האיראנית ומדען בכיר שעסק בפיתוח נשק גרעיני, בעיירה ליד טהראן. איראן האשימה את המוסד הישראלי בהריגתו ואיימה בנקמה. ב-22 במאי 2022 נהרג ביריות בטהרן חסן סיאד ח'דאיי, קולונל בכוח קודס של משמרות המהפכה האסלאמית שתכנן פיגועים וחטיפת ישראלים בחו"ל. איראן האשימה את "המוסד" בהריגתו. חלק מהפעולות הנ"ל מתוארות בהרחבה בספרם של מיכאל בר-זהר ונסים משעל - המוסד: המבצעים הגדולים, ועל כך כותבים המחברים במבוא לספר: המוניטין של "המוסד" הביא לעיתים לייחוס יכולות מפתיעות לאנשיו. בשנת 2010, בעקבות תקיפות הכרישים בשארם א-שייח', אמר מושל מחוז דרום סיני שאין לפסול את האפשרות שהמוסד שיגר את הכריש, כדי לתקוף תיירים המבלים באזור. בשנת 2011 הוחזק נשר שעף מכיוון ישראל ונחת בערב הסעודית בידי כוחות הביטחון הסעודיים בחשד שמכשיר הניווט הלווייני שהוצמד לרגלו הוא מכשיר ריגול של המוסד (למעשה מכשיר הניווט הוצמד אל הנשר במסגרת מעקב אחרי התקדמות תוכנית שיקום אוכלוסיית הנשרים בישראל בחי בר כרמל). בשנת 2013 הועלו בטורקיה חשדות דומים כלפי בז שטובע בישראל. העיתון וושינגטון פוסט ניסה להסביר את תפוצת תאוריות הקשר האלה לגבי "המוסד" בכך ש"המבצעים החשאיים האמיתיים של ישראל הם פנטסטיים כמעט כמו הפנטזיות האלה." פרשיות אחרות הקשורות למוסד יהודה גיל היה קצין איסוף של המוסד, שהיה אחראי על מקור מודיעיני סורי. בשנת 1997 נעצר והועמד לדין על עבירות של ריגול וגנבה בידי עובד ציבור, באשמה שבמהלך שנות ה-90 העביר מידע כוזב ושלשל לכיסו את הכסף שהועבר אליו לשם הפעלת הסוכן. חלק מהידיעות שהעביר, בשנת 1996, גרמו לבהלה מחשש שסוריה תתקוף את ישראל, ואף להיערכות מיוחדת של צה"ל בגבול הצפון. גיל הורשע ונידון ל-5 שנות מאסר. ישראלי-אוסטרלי בשם בן זיגייר התגייס למוסד בתחילת שנות ה-2000. נטען שזיגייר עבד בחברת קש של המוסד שמכרה ציוד אלקטרוני לאיראן. ב-2010 נחשד בעבירות ביטחון, נכלא בכלא איילון תחת זהות בדויה שסיפק המוסד, וב-15 בדצמבר נמצא תלוי בתאו. כאשר התפוצצה הפרשה בפברואר 2013, זומנה ועדת העורכים לפגישה עם ראש המוסד תמיר פרדו לצורך בקרת נזקים. בשנה שלאחר מכן פורסם כי איש מוסד נוסף ("האסיר X2", שדבר קיומו נחשף בעקבות פרשת זיגייר) מוחזק בכלא במשך כעשור, לאחר שהורשע בבגידה. ביולי 2012, המליצה המשטרה להעמיד לדין את אחד מראשי האגפים במוסד בחשד לאי סדרים כספיים ומנהליים. הבכיר הכחיש את החשדות נגדו אך הוצא לחופשה כפויה על ידי ראש המוסד, תמיר פרדו, עד להחלטה סופית בעניינו. באוגוסט 2021 פורסם כי בכיר במוסד מעל בכספי הארגון, ואולץ לפרוש. גיוס המוסד פרסם בצעד יוצא דופן, ערב יום העצמאות ה-68 של מדינת ישראל, מודעת כתב סתרים לגיוס עובדים לזרוע הסייבר. במודעה שבה מופיע הלוגו של הארגון מצוינים צירופים, חסרי משמעות לכאורה, של אותיות ומספרים שכמה מהם מודגשים. אולם התברר כי מדובר במודעת גיוס באמצעות כתב חידה סודי. יותר מ-25 אלף אנשים נענו לאתגר שהציב המוסד במודעת הדרושים הייחודית וניסו לפתור את כתב החידה שבמודעה. הרוב נשרו בדרך, אך עשרות הצליחו וגויסו לשירות. בראיון נדיר ל"ליידי גלובס" ב-2012 סיפרו לוחמות המוסד על גיוס גברים ונשים למוסד, מבחני המיון, עבודתן במוסד לצד הקמת משפחה, היחס בין זמן ההכנה לפעולות ובין הפעולות עצמן, העבודה בצוותים, האינטליגנציה הרגשית הנדרשת מהן, אופי הפעילות, הימנעות מתהילה ומאומניפוטנטיות, ושיחות עם אויבים. פרס ביטחון ישראל פעמים רבות היו צוותים של "המוסד" שותפים לזכייה בפרס ביטחון ישראל: ראשי המוסד כמחצית מראשי המוסד צמחו בתוכו, והיתר הם אלופים שפרשו מצה"ל והתמנו לראשות המוסד. מינוי ראש המוסד נעשה על ידי ראש הממשלה באופן אישי, ללא צורך באישור הממשלה או גוף פיקוח אחר (בניגוד לראש המטה הכללי או ראש השב"כ). המינוי נבדק על ידי הוועדה המייעצת למינוי בכירים בשירות המדינה. ראש המוסד מתמנה לתקופה של חמש שנים וראש הממשלה רשאי להאריך את כהונתו בשנה נוספת ללא תנאים כלשהם. עד שנת 1996 היה שמו של ראש המוסד חסוי. המוסד טען באותם ימים כי החשאיות מאפשרת לראש המוסד לנוע בעולם באופן חופשי. בעקבות ביקורת ציבורית החליטה הממשלה לחשוף את שמו של ראש המוסד עם כניסת דני יתום לתפקיד. סגני ראש המוסד בעבר נקראו חלק מממלאי התפקיד בשם "המשנה לראש המוסד", ולעיתים כיהנו בו שני אנשים במקביל. בשנים האחרונות, אמון סגן ראש המוסד על מנהלת המבצעים של הארגון. המוסד בספרות, בקולנוע ובטלוויזיה בעקבות המבצעים המיוחדים שלו ופעולותיו המתוחכמות והנועזות, המוסד זוכה להילה של ארגון חשאי נועז ומתוחכם בעל יכולות פנטסטיות בישראל וברחבי העולם. כך, למשל, בסרטים הוליוודיים רבים, המוסד מוזכר בנשימה אחת עם סוכנויות ביון משפיעות בעולם, כגון SIS הבריטית (ידועה כ-MI6), ק.ג.ב. הרוסית, או CIA האמריקנית, ולעיתים אף מוצג בעל יכולות גבוהות משל אלו. להלן רשימה (חלקית) של דוגמאות לכך: ספרו של ג'ון לה קארה, "המתופפת הקטנה", הוא מותחן ריגול שיצא לאור בשנת 1983, ומתאר את המצוד שמנהלים סוכני "המוסד" אחר מחבלי אש"ף באירופה. הספר עובד לסרט בשם זהה. הספר "המתנדב"; ביוגרפיה של סוכן מוסד נכתב על ידי מייקל רוס וג'ונתן קיין. הספר מספר את סיפורו של מייקל רוס, צעיר שעלה מקנדה התגייס לנחל והתחתן עם בת קיבוץ בצפון ועל ההתנדבות שלו למוסד; על תהליך הגיוס ועל המבצעים בהם לקח חלק. הסרט מינכן של סטיבן ספילברג עוסק במבצע זעם האל והריגת מחבלי ספטמבר השחור, ומנסה להציג את הדילמות מאחורי ההתנקשויות. הסרט זכה לביקורות מעורבות ואמנון ליפקין-שחק, שהיה מעורב במבצע אביב נעורים ואחר כך כיהן כרמטכ"ל, אמר שהסרט מציג את סוכני המוסד כחובבנים, אף על פי שמדובר בלוחמים מקצוענים ומיומנים ביותר שביצעו עבודה חלקה ויעילה בהריגת המחבלים המעורבים בטבח הספורטאים במינכן. המוסד מככב בין השאר בסדרת הטלוויזיה NCIS ומהווה חלק חשוב בעלילה. העונה השלישית עוסקת בסוכן כפול בשם ארי המופעל על ידי המוסד והחמאס. כמו כן, לצוות של גיבס מצטרפת סוכנת המוסד זיווה דוד, בתו של ראש המוסד אלי דוד. בהתחלה היא משמשת כקצינת קישור של המוסד המסייעת ל-NCIS אך בסוף העונה השביעית היא עוזבת את המוסד ומצטרפת ל-NCIS. זיווה דוד היא אחת הדמויות הראשיות של הסדרה ומשמשת כחלק קבוע מהצוות של גיבס. היא מתוארת כלוחמת מיומנת ביותר. בסדרה מופיעים סוכני מוסד נוספים: מייקל ריבקין, המחסל חוליית טרור ערבית בארצות הברית, ואלי דוד, ראש המוסד ואביה של זיווה. בעונה השמינית מוקדש פרק כפול לביקורו של ראש המוסד ב-NCIS. הסרט "כידון" בבימויו של עמנואל נקש (2013) מבוסס על פרשת הריגתו של מחמוד אל-מבחוח. המוסד מהווה חלק מרכזי בעלילת העונה השנייה של הדרמה "תא גורדין". סדרת הטלוויזיה "המדרשה" עוסקת בקורס ההכשרה לכאורה של סוכני המוסד. סדרת הספרים "שליחות חשאית" של דנה אלעזר-הלוי שעוסקת בחבורת ילדים המגויסים למוסד ופועלים ברחבי העולם. סדרת הריגול הבריטית "ספוקס". הסרט הישראלי "ללכת על המים". הסרט "החוב" משנת 2007, בבימויו של אסף ברנשטיין, והרימייק שלו, "החוב" (2011). הרומן של חיים באר, "חלומותיהם החדשים", עוסק באיש "המוסד" בדימוס, המתכנן את כתיבת הרומן הראשון שלו, ובדרך לכך מעלה זכרונות משירותו ב"מוסד", ואף מנצל את הקשרים שטווה בתקופה זו. הסדרה האמריקאית "הרשימה השחורה" הסוכנת נוואבי הגיעה מהמוסד כסוכנת FBI כפרופילית ספריו של מישקה בן-דוד: "דואט בביירות", "מפגש בברלין", "ביקור אחרון במוסקבה" ו"תחנה סופית אלג'יר" וספריו של אילן מורדוף בסדרה האמריקאית - בריטית "מכת המחץ" מופיעה דמות אורח בתפקיד סוכנת מוסד, שמשיגה לא פעם את הסוכנים של הסוכנות הבריטית. בסדרה האמריקאית "פרשיות סמויות" לעיתים מופיע סוכן מוסד, שמסייע לסוכנת ה-CIA אנני ווקר ומחלץ אותה כשאין אף אחד אחר שיכול לעזור לה. סדרת ספריו של דניאל סילבה, העוסקת באיש המוסד גבריאל אלון ודמויות נוספות. הסרט הישראלי "המוסד" - סרט קומדיה שיצא לאקרנים בישראל ביוני 2019 ומהווה פרודיה על ארגון המוסד. מיני סדרה ישראלית, "רשימת חיסול", שיצר אלון בן דוד ברשת 13, 2019, עוסקת בחמישה סיפורי חיסול של "המוסד" וגופי הביון של מדינת ישראל. הסרט "מבצע פינאלה" בהפקת נטפליקס, מתאר את מאמצי המודיעין הישראלי בלכידת קצין האס אס אדולף אייכמן. המיני סדרה "אלי", גם היא בהפקת נטפליקס, המבוסס על סיפור הכשרתו, פעילותו ותפיסתו של המרגל המפורסם ביותר של הארגון (על אף שבמציאות חלק גדול מתקופת פעילותו הייתה תחת חיל המודיעין בצה"ל), אלי כהן. סדרת הספרים "מרגל להשכרה" מאת יונה ספיר - הסדרה מתמקדת בעיקר בסוכן על, בשם אייל גלבוע על משימותיו בשירות המוסד ולאחריו. הסרט "אתר הצלילה בים האדום" משנת 2019, הסרט מתאר פעילות המוסד בסודאן להעלאת יהודי אתיופיה מסודאן לישראל. סדרת הטלוויזיה "טהרן", ששודרה ב"כאן 11" בשנת 2020, עוסקת בסוכנת של "המוסד" שנשלחה למשימה בטהראן. בסרט השוד האמריקאי האיש שבפנים מוזכר המוסד כהתלוצצות בין שני בני ערובה. בסרט האמריקאי ״הספירה לאחור: ירושלים״, נעזרים סוכני הFBI במוסד. לקריאה נוספת גד שמרון, המוסד והמיתוס, ירושלים: הוצאת כתר, 1996 יוסי מלמן ודן רביב, תל אביב: מרגלים לא מושלמים, הוצאת מעריב, 1990; ספר חדש ומעודכן: יוסי מלמן, מרגלים לא מושלמים: המבצעים הגדולים של המוסד הישראלי, פרשות הריגול והתקלות שהדהימו את העולם, הוצאת תכלת, 2020 אפרים הלוי, אדם בצל, הוצאת מטר, 2006 רונן ברגמן, נקודת האל חזור, הוצאת כנרת זמורה ביתן, 2007 רונן ברגמן, מדינת ישראל תעשה הכל, הוצאת כנרת זמורה ביתן, 2009 יוסי מלמן ואיתן הבר, המרגלים, תל אביב : הוצאת ידיעות אחרונות וספרי חמד, 2002 תומאס גורדון, מרגלי גדעון, הוצאת אור-עם, 1999 מייקל רוס, המתנדב, ביוגרפיה של סוכן מוסד, (תרגום מאנגלית: עמירה שגב), תל אביב : הוצאת משכל, תשס"ח-2007 דני יתום, "שותף סוד: מסיירת מטכ"ל ועד המוסד", ידיעות ספרים, 2009 צבי זמיר, בעיניים פקוחות: ראש המוסד מתריע: האם ישראל מקשיבה?, בהוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר, 2011 יועז הנדל ויעקב כץ, ישראל נגד איראן, מלחמת הצללים, בהוצאת כנרת זמורה-ביתן, 2011 מיכאל בר-זהר ונסים משעל, המוסד: המבצעים הגדולים, הוצאת ידיעות אחרונות וספרי חמד, תל אביב 2010 יוסי מלמן ודן רביב, מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין, הוצאת ידיעות ספרים, 2012 משה זונדר, סיירת מטכ"ל, כתר ספרים, 2000 אהרון קליין, איש המבצעים, סיפורו של מייק הררי, מפקד היחידה המבצעית של המוסד, כתר ספרים, 2014 כלילה מגן, חשופים בעלטה: המוסד, השב"כ והתקשורת הישראלית. הוצאת ידיעות ספרים, 2017 מישקה בן דוד, "דואט בביירות", "מפגש בברלין", "אהבה אסורה בפטרבורג", "תחנה סופית אלג'יר", "ביקור אחרון במוסקבה" רונן ברגמן, Rise and Kill First, הוצאת רנדום האוס, 2018 אפרים לפיד, לוחמי הסתר - המודיעין הישראלי מבט מבפנים, ידיעות ספרים, 2017, עמ' 131–180 ראובן מרחב, מקום במרחב – כשהאדם נפגש עם נתיבות ההיסטוריה, ידיעות ספרים, 2022 ניסים משעל ומיכאל בר-זהר, לוחמות המוסד, ידיעות ספרים, 2021 Victor Ostrovsky, By Way of Deception, Publisher: St. Martin's Press 1990 Ronen Bergman, Rise and Kill First: The Secret History of Israel's Targeted .Assassinations, Random House, January 23, 2018 קישורים חיצוניים אתר המ.ל.מ. - המרכז למורשת המודיעין, להנצחת חללי קהילת המודיעין ; במקור, כתבה מתוך "שישי", חדשות 10 יוסי מלמן ודן רביב, פרסום בלעדי: המתנקשים; פרק מספרם החדש של יוסי מלמן ודן רביב על מלחמות הצללים של המוסד הישראלי, אתר "israeli life usa", 18 בספטמבר 2012 מאיר דגן, 'המוסד': החזון והמציאות (עמ' 20–21) ושמעון אביבי, רשות מרכזית למודיעין בחוץ לארץ - הקמת 'המוסד' (עמ' 36–41), בספר: עמוס גלבוע ואפרים לפיד (עורכים), מלאכת מחשבת - 60 שנות מודיעין ישראלי - מבט מבפנים, ידיעות ספרים, 2008 בעקבות פרסום המחקר על מאמצי המוסד במרדף אחר פושעים נאצים: יוסי חן (חיניץ), המרדף אחרי פושעי מלחמה נאציים: היערכות המטה: "עמל", "מסר" ו"עמל-מסר", פרסום מחלקת היסטוריה של המוסד באתר יד ושם, 2007 יוסי חן (חיניץ), נשיאים ורוח וגשם אין: בעקבות פושעי מלחמה נאציים שלא באו על עונשם, פרסום מחלקת היסטוריה של המוסד באתר יד ושם, 2007 יוסי חן (חיניץ), חיפוש המחט בערימת השחת: בעקבות "רופא המוות" מאושוויץ - יוזף מנגלה, פרסום מחלקת היסטוריה של המוסד באתר יד ושם, 2007 ; המשך: יגאל בן-נון, "איש לח"י שארגן קורס ראשון לאנשי שירות הביטחון המרוקני", האומה (הגיליון החדש), גיליון 221, פברואר 2021, עמודים 43–49 בראש של המוסד - מי יכול להיות לוחם מוסד?, בערוץ כאן 11, דצמבר 2020 טל בר,שירת הברבור,ידיעות ספרים, 2020. אופק רימר, מגלים טפח, מגלים טפחיים: הזדמנויות וסיכונים בחשיפות המודיעין של ישראל, עדכן אסטרטגי, כרך 23, גיליון 4, המכון למחקרי ביטחון לאומי, אוקטובר 2020, עמודים 95–100. אמיר אורן, על החיפוש של ראשי המוסד לדורותיהם אחר תהילה אישית, מגזין ליברל, 07.07.2021 70 שנה למוסד - גיליון מיוחד א' מבט מל"מ, גיליון 85, דצמבר 2019 70 שנה למוסד - גיליון מיוחד ב' מבט מל"מ, גיליון 86, אפריל 2020 "הברית הסיגינטית" בין המוסד ל-8200, מודיעין - הלכה ומעשה, גיליון 7: שילוביות ושיתופי פעולה בקהילת המודיעין בישראל, נובמבר 2021, עמודים 32–35 יונה ספיר, מרגל להשכרה - סדרת ספרים העוסקת בקורות חייו של סוכן המוסד אייל גלבוע. הערות שוליים קהילת המודיעין הישראלית

המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים, הידוע יותר בשמו המקוצר: המוסד, הוא ארגון במערכת הביטחון הישראלית ואחד מהגופים החברים בקהילת המודיעין הישראלית. המוסד הוא ארגון הביון של ישראל, הממונה על איסוף מידע מסוג מודיעין אנושי ומשימות הפקת מודיעין חשאיות מחוץ לגבולות המדינה, דיפלומטיה חשאית, תפקידים מיוחדים וסיכול יעדים אזרחיים וצבאיים של האויב (למוסד מיוחסות התנקשויות בשורה של מחבלים בכירים בארגוני טרור שנלחמים נגד ישראל ופעולות נגד תוכנית הגרעין האיראנית). בניגוד לצה"ל ולשירות הביטחון הכללי – יעדיו, מבנהו וסמכויותיו של המוסד אינם מוסדרים בחוק יסוד, בחקיקה ראשית או משנית. פעילותו כפופה לנהלים שלא פורסמו מעולם. המוסד כפוף למשרד ראש הממשלה.תפקידיו של המוסד"המוסד" מופקד מטעם מדינת ישראל על איסוף מידע וביצוע פעולות חשאיות מיוחדות מחוץ לגבולות המדינה. הוא מבצע זאת על ידי הפעלת סוכנים, איסוף מידע אלקטרוני, שמירה על קשרי מודיעין ודיפלומטיה. על המוסד הוטלו לאורך השנים תפקידים מיוחדים, עזרה לקהילות יהודיות ברחבי העולם בעת מצוקה (כדוגמת העלאת יהודי אתיופיה), מצוד אחר פושעים נאצים, ועל פי פרסומים זרים, הפסקת פעילותם של ראשי ארגוני טרור בכירים, וטרוריסטים שרצחו חפים מפשע, באמצעות הריגתם. בנוסף עוסק "המוסד" במחקר מודיעיני.אתר האינטרנט של "המוסד" מציג את תפקידיו הבאים: בשנת 2004 המליצה "הוועדה לחקירת מערך המודיעין בעקבות המלחמה בעיראק", אשר הוקמה במסגרת ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, לשנות את יעדיו של המוסד מגוף שעיקר עיסוקו בסיכול ריגול, לגוף אשר יוביל את המחקר המודיעיני בישראל בתחום המדיני-אסטרטגי (כולל מודיעין טכנולוגי), לצד מאמצי איסוף ומחקר גם לצורכי סיכול."המוסד" הוא הגוף העיקרי בקהילת המודיעין הישראלית העוסק בהפעלת סוכנים מחוץ לגבולות ישראל, אך בתקופות שונות הופעלו סוכנים גם על ידי גופי מודיעין נוספים: אגף המודיעין בצה"ל (אמ"ן) - הפעיל את הרשת במצרים שנחשפה בפרשת העסק הביש, ולאחר מכן את אלי כהן. הפעלתו של כהן הועברה למוסד חודשים ספורים לפני תפיסתו, כחלק מהפסקת הפעילות של אמ"ן בנושאים אלו. עם זאת, אמ"ן עדיין מפעיל סוכני ביון מקרב אוכלוסיות שנמצאות בשטחים שבשליטת ישראל. לדוגמה, התושבים בדרום לבנון בעת שישראל שהתה שם באמצעות יחידה 504. שירות הביטחון הכללי (השב"כ) - פעל במהלך מלחמת לבנון הראשונה נגד ארגוני הטרור הלבנוניים, ובראשם חזבאללה. הלק"מ - הלשכה לקשרי מדע במשרד ראש הממשלה, הייתה אחראית על איסוף מודיעין טכנולוגי ומדעי. ידועה בעיקר בעקבות הפעלתה את ג'ונתן פולארד. נתיב - גוף מודיעין שהיה אחראי על מתן סיוע והגנה ליהודי ברית המועצות.מבנה המוסדהמוסד מחולק לאגפים המורכבים מיחידות ומחטיבות. מלבד האגפים המנהלתיים מרוכזת רוב העבודה באגפים המבצעיים. בתקופת כהונתו של מאיר דגן נערכה רפורמה בארגון המוסד והוא חולק לשתי מנהלות. המנהלה המבצעית שכוללת את כל האגפים והיחידות המבצעיות (קיסריה, נביעות, צומת, תבל, אגף המודיעין ויחידות טכנולוגיות), ומנהלת המטה בה כלולות היחידות שעוסקות בתכנון, משאבי אנוש, לוגיסטיקה ועוד.האגפים המבצעיים במוסד הם:תבל (נקרא גם "קיסרות" ו"קוסמוס") - האגף שמופקד על הקשרים המודיעיניים והדיפלומטיים. האגף מקיים קשרי עבודה קבועים עם גופי מודיעין מקבילים של מדינות אחרות. שיתופי פעולה אלו כוללים בדרך כלל החלפת ידיעות ותיאום איסוף. בנוסף, אחראי האגף על טיפוח קשרים דיפלומטיים עם מדינות שאין להן באופן רשמי יחסים דיפלומטיים עם ישראל. בין מפקדי האגף: יעקב כרוז, דייב קמחי, נחום אדמוני, אפרים הלוי, אהרון שרף, נחיק נבות, יורם הסל, יצחק ברזילי, דוד מידן, חיים תומר, דייוויד זילברג.צומת - (נקרא בעבר גם "מלוכה") האגף שמפעיל את קציני האיסוף ואת רשת הסוכנים של המוסד ברחבי העולם. במרוצת השנים פיקדו על האגף מרדכי אלמוג, שמואל טולידאנו, רחביה ורדי (1963–1972), יקותיאל אדם (1972–1973), מיכאל כהנוב, אבי דגן, יחיעם מרט, אילן מזרחי, נפתלי גרנות (2002–2005), יוסי כהן (2006–2011) ודוד ברנע (2013–2019).קיסריה (בעבר נקרא "מפרץ", שאוחד ב-1963 עם יחידה 188 של אמ"ן, ולאחר מכן כונה גם "מצדה", ו"קוממיות") - אגף המבצעים המיוחדים של המוסד. הוא כולל יחידות לוחמות, בהן יחידת החיסולים "כידון". במרוצת השנים פיקדו על האגף יצחק שמיר (מפקד מפרץ), יוסף יריב (מפקד 188 ולאחר האיחוד מפקד קיסריה), צבי אהרוני, מייק הררי (1970-1980), שבתי שביט (1980-1985), שלמה גל, נחמיה מאירי, משה (קוקלה) לוין, חגי הדס, אהוד לביא.כידון - על פי דיווחים בעיתון הבריטי דיילי טלגרף, יחידה זו, שבסיסה בנגב, מונה כ-40 לוחמים ולוחמות, דוברי שפות זרות, המתמחים בשיטות הריגה שונות, ואחראים לפעולות הריגת אויביה של מדינת ישראל במדינות חוץ. לפי ספרם של דן רביב ויוסי מלמן "מלחמות הצללים" (Spies Against Armageddon), לוחמי היחידה מילאו "תפקיד נועז" במבצע לתקיפת הכור הגרעיני בסוריה.נביעות (בעבר נקרא "קשת") - אחראי על השגת מודיעין באמצעים אלקטרוניים, בכלל זה על ידי הטמנת אמצעי ציתות והאזנה, וכן פריצה על ידי מנעולנים מומחים ופורצי כספות. היחידה הייתה בעבר חלק מאגף צומת. וב-1971, בתקופתו של צבי זמיר כראש המוסד הופרדה. בין היתר פיקדו על האגף צבי מלחין, שמואל גורן בני זאבי, מיכאל כהנוב, תמיר פרדו, רם בן ברק.מנהלת המודיעין - (בעבר אגף המחקר וקודם לכן יחידת "מאחז") אחראית על גיבוש תמונת המודיעין האסטרטגית ברמה הלאומית ומודיעין לכל מבצעי המוסד. המנהלה כוללת את חטיבת המחקר, שמבצעת הערכה מדינית ומחקר ארוך טווח על יעדי המוסד. בין היתר פיקדו על האגף דוד ארבל (ראש יחידת מאחז), יצחק אורון, אורי חן, אורי נאמן, עוזי ארד, אילן מזרחי, אמנון סופרין, חיים תומר, זוהר פלטי.אגף הלוחמה בטרור - אגף העוסק בסיכול פח"ע.צפרירים - אגף העוסק בהגנה על יהודים באשר הם ובהעלאתם לישראל. בעבר יחידת ביצור שפעלה למען העלאת יהודים ממדינות ערביות ומוסלמיות, ובתחום אבטחתם של יהודים ומוסדות יהודיים ברחבי העולם. בין מפקדי ביצור: שמואל טולידאנו, אהרון שרף, שלמה גל, אפרים הלוי.אגף הטכנולוגיה - הוקם בתקופתו של צבי זמיר כיחידת "פרודות" במטרה לספק מענה זמן אמת למבצעים. יחידת עילית טכנולוגית, העובדת בצמידות עם הגורמים המבצעיים במוסד ותפקידה לפתח אמצעים טכנולוגיים מתקדמים המשפרים את יכולתו המבצעית של המוסד ולספק מענה טכנולוגי לצרכיו. בנובמבר 2021, דווח על תוכנית ארגון מחדש אשר תתמקד בטכנולוגיה, סייבר ובינה מלאכותית.אגף הסייבר - הוקם ב-2021 עם תחילת כהונתו של דדי ברנע כראש המוסדיחידת "צלצל" - יחידה שנועדה לסכל טרור באמצעים כלכליים ופעלה לחיסול התשתיות הפיננסיות של ארגוני הטרור. בראש היחידה עמד אודי לוי עד סגירתה ב-2016.מערכת איראן - אחראית על האסטרטגיה של המוסד בהתמודדות עם האיום האיראניליברטאד - הקרן לחדשנות טכנולוגיתליברטאד היא קרן הון סיכון לחדשנות טכנולוגית של "המוסד", שהוקמה ביוני 2017 להשקעה בחברות סטארט-אפ אזרחיות שלהן טכנולוגיה רלוונטית למוסד.מתקני המוסד מיקום מתקני המוסד, ובהם המטה הראשי, היה חסוי במשך שנים רבות, כמו גם זהות מפקדיו ואנשיו. לפי פרסומים בעיתונות שכן המטה בבית הדר דפנה בשדרות שאול המלך בתל אביב, והועבר משם לאזור מחלף גלילות.סמל המוסד סמל המוסד, אותו עיצב שלמה כהן-אברבנאל, הוא מנורת בית המקדש כפי שמופיעה בשער טיטוס, וסיסמתו – (). פסוק תנ"כי נוסף הנקשר למוסד, והיה ססמתו בעבר: ().היסטוריההפעילות בקום המדינה ובשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20ב־13 בדצמבר 1949 הטיל ראש הממשלה דוד בן-גוריון על ראובן שילוח, יועץ לתפקידים מיוחדים במשרד החוץ ובעברו איש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, להקים את "המוסד לריכוז ותיאום פעולות המודיעין" ולעמוד בראשו, אולם בשנה הראשונה לקיומו שימש המוסד כגוף לתאום בין שירותי המודיעין והביטחון בישראל והיה חסר סמכויות ביצועיות לאיסוף מודיעין מחוץ לארץ. רק ב-8 בפברואר 1951 החליט בן-גוריון על הפיכת המוסד לרשות עצמאית לביון בעלת סמכויות לאיסוף מודיעין מחוץ לישראל, אשר בראשה עמד חיים יערי. יערי היה כפוף לראובן שילוח. ב־2 במרץ 1951 הנחה בן-גוריון את שילוח להקים במסגרת המוסד גוף מרכזי שיאחד את כל פעילות המודיעין בחו"ל. הנחיה זו היא ראשיתה של יחידת האיסוף של "המוסד".כמו כן, ביוני 1948 הוקם "שירות מודיעין חיצוני" בתור המחלקה במשרד החוץ בראשותו בן-גוריון מינה את בוריס גוריאל ומטרתו הוגדרה כ"איסוף ידיעות בחו"ל הקשורות בביטחון ישראל". אחד מעובדיו הכפופים לו היה אשר בן נתן. הארגון פורק ב-1951 וסמכויותיו הועברו למוסד.בספטמבר 1952, התפטר שילוח מתפקידו והציע לדוד בן-גוריון למנות את איסר הראל במקומו. הראל כיהן בתפקיד זה עד להתפטרותו ב-1963. בנוסף לתפקידו כראש המוסד, המשיך הראל להיות האחראי כלפי ראש הממשלה על פעולותיו של השב"כ, כאשר ראש השב"כ כפוף להנחיותיו. בכפל תפקידים זה זכה איסר לתואר "הממונה על שירותי הביטחון" וכדי להדגיש היררכיה זו נקרא אז המוסד בשם "המוסד המרכזי למודיעין וביטחון". בשנים הראשונות משרדיו שכנו בארבעה בתים בשרונה.קרנו של "המוסד" עלתה בעולם כאשר העביר למערב את נאומו הסודי של ניקיטה חרושצ'וב, שנישא ב־24 בפברואר 1956 בוועידה ה־20 של המפלגה הקומוניסטית הסובייטית, ובו הוקיע את פשעי סטלין (אף כי לא המוסד הוא שהשיג את תוכן הנאום; ראו להלן). הייתה זו תפנית חדה במדיניותה של ברית המועצות, כאשר מנהיג המדינה הודה בפשעיו של סטלין ולאחר עשרות שנות תעמולה התנער מן הסטליניזם. על אף שפרטי הנאום היו ידועים בצורה כללית, ראו גורמים במערב חשיבות עליונה בהשגת נוסחו המדויק של הנאום, אך מאמצי ארגוני מודיעין בעולם להשיג את הנאום נכשלו. הנאום במלואו הועבר על ידי העיתונאי ויקטור גרייבסקי לאנשי השב"כ בשגרירות ישראל בוורשה, ומשם הועבר לישראל. העברת הנאום ל־CIA העלתה את קרנו של המוסד בעיני שירותי הביון הזרים, והביאה להכרה העולמית כי המדובר בארגון חשאי המשתווה ואף עולה ביכולותיו על ארגונים ותיקים ומנוסים ממנו.בשנים 1956–1962 פעל המוסד באמצעות סוכניו להעלאת יהדות צפון-אפריקה במדינות: מרוקו, תוניסיה ואלג'יריה. שליחי המוסד פעלו במקביל להקמתן של ארגוני "המסגרת", שפעלו לאימון צעירים וצעירות מקרב הקהילות היהודיות ככוח המגן של הקהילות. באותן השנים קיבלו מרוקו ותוניסיה את עצמאותן משלטון המנדט הצרפתי ובאלג'יריה שהייתה חלק מהטריטוריה הצרפתית מעבר לים, התחוללה מלחמת העצמאות עקובה מדם נגד שלטון צרפת. לאור המצב הגאו-פוליטי החדש בצפון אפריקה ראה ראש הממשלה דוד בן-גוריון, חשיבות ראשונה במעלה בהעלאתן של קהילות ישראל אלו לארץ ובד בבד אספקת אנשים, אמצעים, ידע והדרכה להגנה על אותן קהילות שחיו בליבן של אוכלוסיות מוסלמיות עוינות. המשימה הוטלה על המוסד. שליחי המוסד בצפון אפריקה היו לרוב יוצאי "ההגנה" וצה"ל בעלי ניסיון קרבי עשיר. הקמת ארגוני "המסגרת" כללה: מיון וגיוס צעירים ציוניים מקרב הקהילות, אימונם בנשק ובלוחמה עירונית, הסלקת אמצעי לחימה ואמצעי קשר, העברת תשדורות בצפנים ועוד.להישג של המוסד נחשבת גם פרשת יוסל'ה שוחמכר, שהסעירה את הארץ בראשית שנות ה-60. שוחמכר נחטף בינואר 1960 על ידי סבו החרדי, נחמן שטרקס, מידי הוריו החילוניים, הוברח לארצות הברית כדי לגדלו כחרדי וכל החיפושים אחריו עלו בתוהו. הפרשה הביאה לקיטוב ולאיבה רבה בין דתיים וחילוניים (זכורה "קריאת הקרב" שנקראה אחר חרדים בעוברם ברחוב - "איפה יוסל'ה"). הפרשייה צברה תאוצה עד כדי כך שראש הממשלה הטיל על "המוסד" לאתר את יוסל'ה. "המוסד" הצליח במשימה, וביולי 1962 גילו סוכניו את הילד בשכונה חרדית בניו יורק. הילד שב לחיק הוריו, אירוע שזכה לתגובה נלהבת של דעת הקהל בישראל.הישג נוסף בעל חשיבות היסטורית הוא גילוי מקום המסתור של אדולף אייכמן, ראש המחלקה היהודית בגסטפו, איש הביצוע בארגון השמדת יהודי אירופה על ידי הנאצים. אייכמן הצליח להימלט ולהיעלם בתום מלחמת העולם השנייה למשך חמש עשרה שנה. הוא התגלה על ידי המוסד בארגנטינה ונלכד בפעולה מורכבת, בפיקודו האישי בשטח של הראל, ב־11 במאי 1960. אייכמן הובא לישראל ב־21 במאי 1960 כדי לעמוד לדין במשפט אייכמן הפומבי ההיסטורי, שבו נדון למוות, והוצא להורג בתלייה ב־31 במאי 1962. מאמצים דומים שהשקיע המוסד באיתור יוזף מנגלה, המכוּנה "מלאך המוות", הרופא ממחנה ההשמדה אושוויץ, עלו בתוהו, ומקום הימצאו בברזיל התפרסם רק לאחר מותו.בחודש יולי 1962 התפרסמה ידיעה על ניסוי טילים שנערך במצרים, ובמצעד של יום מהפכת הקצינים החופשיים ב־23 ביולי הוסעו טילים על גוררות. המצרים טענו כי אלו טילים מייצור עצמי מצרי וכי הטווח שלהם הוא עד "דרומה לביירות". המוסד החל לחקור את עניין היכולת המצרית בתחום הטילים והנשק הלא קונבנציונלי, וטען כי יש ממש בידיעות בדבר פיתוחו של נשק כזה. במקביל החלה להתחולל שורת אירועים: אחד המדענים הגרמנים במצרים נעלם, ואל כמה מן האחרים הגיעו מעטפות נפץ. שני שליחי המוסד, יוסף בן גל, ואדם בשם אוטו יוקליק, שבתחילה היה אחד מן המדענים אך חזר בו, ניסו להשפיע על בתו של אחד המדענים הגרמנים במצרים כי תשכנע את אביה להסתלק ממצרים. שני הסוכנים נעצרו בשווייץ, נשפטו ונדונו לעונשי מאסר קלים, אך משפטם הפנה את תשומת הלב אל המדענים הגרמנים במצרים ולמסע המתנהל נגדם על ידי "המוסד" (מבצע "דמוקלס").ראש הממשלה בן-גוריון לא קיבל את הערכת "המוסד" כי ישנה סכנה ממשית של פיתוח מערכות נשק מתקדמות במצרים, והתבסס בכך על דו"ח של אמ"ן. איסר הראל טען כי דו"ח זה היה דו"ח מוזמן, שמטרתו לתמוך בעמדת בן-גוריון. הוויכוח בין הראל לבן-גוריון עורר סערה ציבורית בישראל. ב־1 באפריל 1963 התפטר איסר הראל מתפקידו כממונה על שירותי הביטחון. על פי פרסומים נבעה התפטרותו מהתנגדותו להוראה שקיבל מבן-גוריון לחדול מן הפעילות נגד המדענים הגרמנים במצרים. בראייה היסטורית התברר כי עמדתו של דוד בן-גוריון, שהתבססה על דו"ח אמ"ן, הייתה הנכונה, ולא זו של איסר הראל והמוסד: טילים בליסטיים מייצור עצמי לא נמצאו בידי מצרים בשתי המלחמות שהתחוללו לאחר מכן בינה לבין מדינת ישראל, מלחמת ששת הימים בשנת 1967 ומלחמת יום הכיפורים ב־1973.שני מרגלים ידועים של המוסד שפעלו בארצות ערב בתחילת שנות הששים היו אלי כהן, שהיה בדמשק מינואר 1962 ועד לכידתו בידי הסורים בינואר 1965 והמרגל וולפגנג לוץ שהיה בקהיר ונלכד אף הוא בתקופה זאת. (שניהם התחילו את שליחותם כאנשי אמ"ן, אך ההפעלה של מרגלים עברה לידי המוסד).הריגתו של הרברט צוקורס הנאצי, רוצח יהודי לטביה, באורוגוואי ב-1965, מיוחסת למוסד.בשנות ה-70 של המאה ה-20עד סוף שנות השישים נשען המוסד על יחידה 8200 במעקב אחר התקשורת בין אנשי הפח"ע וקשריהם עם תשתיות לסיוע מבצעי שהקימו בארצות שונות. צבי זמיר קבע שההיענות לבקשות המוסד לא תאמה את צרכיו המבצעיים והחליט להקים במוסד יחידה שהתמחתה בתחום הטכנולוגי – "פרודות", שתעניק מענה לוגיסטי בזמן אמת לצרכים המבצעיים. אמ"ן לא ראה בעין יפה את השינוי המוצע ולא שיתף פעולה. במקביל להקמת "פרודות" הוקמה במוסד פונקציה לתקשורת אלחוטית עם סוכני המוסד, שפעלה במקביל ליחידה 220 של אמ"ן, במטרה להתגבר על עיכובים בהגעת תשדירים מסוכנים מתריעים.בסוף שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70 ניסה המוסד, לפתור את הבעיה הפלסטינית על ידי טרנספר מרצון לפרגוואי. התוכנית נגנזה לאחר שכמה פלסטינים מעזה שהיגרו בשיטה זו ביצעו פיגוע בשגרירות הישראלית בפרגוואי.פעילותו הידועה ביותר של המוסד בשנות ה-70 של המאה ה-20 היה מבצע זעם האל, שמטרתו הייתה להרוג את חברי ארגון הטרור "ספטמבר השחור", שהיו אחראים במישרין או בעקיפין לטבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן ב-1972. המבצע נמשך עד סוף שנות ה-70, אז חוסל עלי חסן סלאמה, ראש הארגון. לצד ההצלחות בהריגת המחבלים בלט הכישלון של פרשת לילהאמר בו הרג המוסד בטעות ערבי שזוהה בטעות כסלאמה.המוסד הפעיל את הסוכן אשרף מרואן בין השנים 1970–1998. מרואן התריע על מתקפה מצרית סורית כ-24 שעות לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים.מאמצע שנות ה-70 פעל "המוסד" בלבנון לשם הידוק הקשרים בין הנוצרים במדינה זו ובין ישראל.בראשית המאה ה-21בארצות הברית, המוסד עזר לסוכנויות ה-FBI וה-CIA להילחם בטרור. בשנות ה-90 של המאה ה-20 איתר המוסד פעיל חזבאללה שניסה לרכוש חומרים להכנת מטעני חבלה. סוכנויות המודיעין של ארצות הברית עקבו אחריו בניסיון לאתר עוד מחברי הרשת, ולבסוף עצרו אותו. עיתון הלוס אנג'לס טיימס ציטט בכיר אמריקאי שאמר כי באוגוסט 2001 קיבלו סוכנויות הביון האמריקאיות התרעה מהמוסד ש-200 מחבלים, המקושרים לאל-קאעידה שבאפגניסטן, הסתננו לארצות הברית ומתכננים "מתקפה גדולה" בקרוב. כחודש אחר כך, אירעו פיגועי 11 בספטמבר בהם נרצחו אלפי אזרחים, כאשר מחבלים מאל-קאעידה ריסקו מטוסי נוסעים על מגדלי התאומים והפנטגון. ידיעה זו שימשה בסיס לתאוריית קשר על פיגועי 11 בספטמבר שנפוצה בעיקר בקרב מדינות מוסלמיות המאשימה את המוסד במעורבות בפיגועים.לפי ספרם של דן רביב ויוסי מלמן "מלחמות הצללים" (Spies Against Armageddon), לוחמי המוסד מילאו "תפקיד נועז" במבצע לתקיפת הכור הגרעיני בסוריה, ובפרט בהשגת המודיעין שאפשר את תקיפת הכור והשמדתו.המוסד הטה שכם אף הוא למלחמה בטרור ותחת כהונתו של מאיר דגן יוחסה לו הריגת בכירי טרור בחו"ל, בכלל זה הריגת עימאד מורנייה, המפקד הצבאי של חזבאללה, ומחמוד אל-מבחוח, בכיר בחמאס. בנוסף, חלק נכבד בפעילות המוסד בתקופה זו הוקדש לסיכול תוכנית הגרעין האיראנית. על פי העיתונות, פעולותיו של המוסד תחת מאיר דגן נחלו הצלחה וגרמו לעיכובים משמעותיים בתוכנית האיראנית, ודגן עצמו העריך שלאיראן לא יהיה נשק גרעיני לפני 2015. אחד משיאי הפעילות של המוסד נגד איראן היה חשיפת תוכנית הנשק הגרעיני של איראן אחרי שפרץ לארכיון סודי בטהראן והבריח את תכולתו, למעלה מ-100,000 מסמכים וקובצי מחשב, לישראל.במהלך העשור השני של המאה ה-21 העביר המוסד לסוכנויות הביון והביטחון בארצות הברית ובאירופה מידע מודיעיני והתרעות קונקרטיות על פיגועים שתכנן לבצע דאעש. מידע זה אפשר סיכול עשרות פיגועים. ביולי 2018 סיכל המוסד, ביחד עם סוכנויות הביון של צרפת, גרמניה ובלגיה פיגוע טרור ענקי שתכננה איראן נגד גולים איראנים בצרפת. בעקבות הסיכול נעצרו מספר סוכנים איראניים וצרפת הטילה סנקציות על מספר ארגונים וסוכנים איראניים. באוקטובר 2018 סיכל המוסד פיגוע שתכנן המודיעין האיראני נגד פעילי אופוזיציה בדנמרק. בדצמבר 2019 סייע המוסד בסיכול גל פיגועים באירופה (כולל מתן מודיעין שהביא למעצר 20 מחבלים בדנמרק).בשנת 2017 הקים המוסד את "ליברטאד" - קרן להשקעה בחדשנות טכנולוגית בתחומים שמעניינים את המוסד.פעולות מפורסמות של המוסד מטבע הדברים, רוב פעילותו של המוסד חשאית, אבל עם פעולותיו שזכו לפרסום רשמי או לאישוש ברור נמנות: מבצע ברן - חטיפתו של קצין צה"ל אלכסנדר ישראל ממדינה במערב אירופה, שם הציע לרגל עבור מצרים (1954). ישראל, שהורדם לאחר החטיפה, מת במהלך הטסתו לישראל, וגופתו הושלכה לים התיכון. חשיפת "הנאום הסודי" של ניקיטה חרושצ'וב (1956) בו הוא מוקיע את פשעי סטלין. העלאת יהודים ממרוקו לישראל בשנים 1956–1964, באמצעות פעילות ארגוני "המסגרת". חטיפת אדולף אייכמן, מבכירי המשטר הנאצי בגרמניה, מארגנטינה והבאתו למשפט בישראל (1960).פרשת יוסל'ה שוחמכר - יוסל'ה שוחמכר, שהופקד על ידי הוריו אצל סבו החרדי בגלל מצבם הכלכלי, סירב להחזירו להוריו, בשל אורח חייהם החילוני. יוסל'ה הוחבא בישראל ולאחר מכן הוברח אל מחוץ לישראל, עד שאותר על ידי המוסד והוחזר להוריו (1962). סיוע למורדים המלוכניים התימניים, שנלחמו נגד צבא מצרים בתקופת מלחמת האזרחים בתימן (1964–1966; ראו גם מבצע רוטב). הריגת פושע המלחמה הלטבי הרברטס צוקורס באורוגוואי (1965). מעורבות בהריגת מנהיג האופוזיציה המרוקאי מהדי בן ברכה (1965). מעורבותו של המוסד בפרשה זו גרמה לסערה פוליטית בישראל. פעולה חשאית בצרפת, שבמהלכה נהרג איש המוסד ניסים בנימין (1965). מבצע יהלום - הבאת מטוס המיג 21 העיראקי עם הטייס העריק מוניר רדפא לישראל (1966).תפיסת חוליית אנשי המוסד במערב גרמניה לאחר שפרצו לביתה של סופי מילר, רעייתו של היינריך מילר, מפקד הגסטפו.מבצע זעם האל להריגתם של האחראים לטבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן (1972–1973).מבצע אביב נעורים - סיוע לכוחות צה"ל (סיירת מטכ"ל, שייטת 13 וגדוד 50) לאתר ולחסל מחבלים בכירים באש"ף בלב ביירות (1973).מבצע צרבת - סיכול הפלת מטוס אל על בקניה (1976) על ידי חמישה מחבלים מארגון החזית העממית לשחרור פלסטין, באמצעות שני טילי כתף מסוג סטרלה.השגת מידע והפעלת קשרים בקניה שאיפשרו לבצע את מבצע אנטבה (1976).הריגת בכיר החזית העממית ודיע חדאד באמצעות רעל ביולוגי בגרמניה המזרחית (1978).הריגתו של עלי חסן סלאמה (הנסיך האדום) בחוצות ביירות בזמן שחזר מאירוע משפחתי, בעזרת מכונית תופת בשלט רחוק שנצמדה למכוניתו (1979).חטיפת מרדכי ואנונו ברומא (1986).הכנת התשתית בחילוץ יהודי אתיופיה (מבצע משה ומבצע שלמה).מבצעים חשאיים לחילוץ יהודי סוריה ויהודי תימן.מבצע הצגת תכלית להריגתו של אבו ג'יהאד (חליל אל וזיר) בעיר תוניס בירת תוניסיה יחד עם לוחמי סיירת מטכ"ל ושייטת 13 (1988).הריגת בכיר אש"ף עאטף בסיסו, שהיה מעורב בטבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן, בפריז (1992).מותם של שני סוכני המוסד בתאונת דרכים בווינה בעת מעקב אחר ד"ר מג'יד עבאספור, סגן שר ההגנה איראני ואיש הקשר של נחום מנבר (1993).הריגת מנהיג הג'יהאד האיסלאמי פתחי שקאקי במלטה (1995).ניסיון התנקשות כושל בראש הלשכה המדינית של חמאס, ח'אלד משעל בעמאן (1997).תפיסת סוכני מוסד במהלך פעילות מבצעית בשווייץ (1998), פעולה שבה ניסו להתקין מכשירי ציתות לדירתו של עבדאללה זֵיין, מגייס הכספים של חזבאללה באירופה, בקפריסין (1998) ובניו זילנד (2004), פעולה שבה ניסו להשיג דרכון ניו זילנדי.השגת מסמכי הגרעין האיראניים וחשיפת תוכנית הנשק הגרעיני של איראן - בינואר ופברואר 2018. המוסד איתר מחסן בטהראן שבו שמרה איראן ארכיון סודי של תוכנית הגרעין האיראנית ותוכניות שלה לפיתוח נשק גרעיני. המסמכים, בדפוס ובמדיה דיגיטלית, אוחסנו במספר כספות גדולות. סוכני המוסד הצליחו לפרוץ למקום, ולקחו עימם חומר מודיעיני רב במשקל כחצי טון.במרץ 2020 בעקבות מגפת הקורונה, פעל "המוסד" להביא לישראל ציוד רפואי הכולל מכונות הנשמה, מסכות וציוד מיגון נוסף.פעולות המיוחסות למוסדהפעולות הבאות מיוחסות למוסד, אף על פי שישראל נמנעה מלתת לכך אישור רשמי (ולעיתים אף הכחישה מעורבות) ואין לכך הוכחות:הריגת המהנדס ג'רלד בול אשר פיתח תותח על בהזמנת סדאם חוסיין (1990)הריגת מזכ"ל החזבאללה עבאס מוסאווי (ביחד עם צה"ל) בלבנון (1992)הריגת בכיר החמאס עז א-דין שייח' ח'ליל בדמשק (2004)הריגת בכיר הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני מחמוד אל-מג'זוב בצידון (2006)הריגת בכיר חזבאללה עימאד מורנייה בדמשק (2008)הריגת מנהלו של ראש הלשכה המדינית של חמאס חאלד משעל, הישאם פאיז אבו ליבדה בסוריה (2008)הריגת בכיר החמאס מחמוד אל-מבחוח בדובאי (2010)הריגת מדעני הגרעין האיראניים מג'יד שהריארי, מסעוד עלי מוחמדי ודריוש רזא'אי ופציעתו הקשה של מדען גרעין איראני בטהראן בשנים 2010 ו-2011הריגת כמאל רנאג'ה (ניזאר אבו מוג'האד), בכיר בחמאס ויורשו של אל-מבחוח. רנאג'ה חוסל בדמשק ב-27 ביוני 2012 הריגת חסאן א-לקיס, בכיר החזבאללה בלבנון, ב-3 בדצמבר 2013פעילות נגד תוכנית הגרעין האיראנית: שורה של חיסולים, פיצוצים ומבצעי חבלה במתקני הגרעין ובסיסי הטילים של איראן (חלק מהם יוחסו למוסד), בהם גם נהרג בכיר במשמרות המהפכה האסלאמית, חסן טהראני מוקדם, שהיה דמות מפתח בתוכנית הטילים האיראנית הריגת בכיר חזבאללה מוסטפא בדר א-דין בדמשק ב-12 במאי 2016 הריגת מוחמד א-זווארי, מהנדס חמאס בתוניסיה, ב-16 בדצמבר 2016. א-זווארי עזר לחמאס לפתח ולהפעיל כלי טיס בלתי מאוישים ונורה למוות בתוניסיה. החמאס האשים את המוסד בהריגתו. הריגת פאדי אל-בטש, בוגר אוניברסיטה בעזה, אחראי רכש אמצעי לחימה ומהנדס של החמאס במלזיה, ב-21 באפריל 2018. הריגת שני אנשי משמרות המהפכה האיראניים בלוב. 4 באוגוסט 2018: הריגת מדען סורי בכיר, ד"ר עזיז אסבר, שעבד במכון מחקר לפיתוח נשק כימי וטילים ופיקח על מחסני נשק של איראן וחזבאללה בסוריה. משטר אסד וחזבאללה האשימו בהריגתו את המוסד. לפי הניו יורק טיימס, ב-7 באוגוסט 2020 הרג "המוסד" בטהראן, לבקשת ארצות הברית, את הטרוריסט עבדאללה אחמד עבדאללה המכונה אבו מוחמד אל-מסרי, מספר 2 באל-קאעדה. ב-27 בנובמבר 2020 נהרג ביריות הגנרל מוחסן פח'רי-זאדה, ראש תוכנית הגרעין האיראנית ומדען בכיר שעסק בפיתוח נשק גרעיני, בעיירה ליד טהראן. איראן האשימה את המוסד הישראלי בהריגתו ואיימה בנקמה. ב-22 במאי 2022 נהרג ביריות בטהרן חסן סיאד ח'דאיי, קולונל בכוח קודס של משמרות המהפכה האסלאמית שתכנן פיגועים וחטיפת ישראלים בחו"ל. איראן האשימה את "המוסד" בהריגתו.חלק מהפעולות הנ"ל מתוארות בהרחבה בספרם של מיכאל בר-זהר ונסים משעל - המוסד: המבצעים הגדולים, ועל כך כותבים המחברים במבוא לספר:המוניטין של "המוסד" הביא לעיתים לייחוס יכולות מפתיעות לאנשיו. בשנת 2010, בעקבות תקיפות הכרישים בשארם א-שייח', אמר מושל מחוז דרום סיני שאין לפסול את האפשרות שהמוסד שיגר את הכריש, כדי לתקוף תיירים המבלים באזור. בשנת 2011 הוחזק נשר שעף מכיוון ישראל ונחת בערב הסעודית בידי כוחות הביטחון הסעודיים בחשד שמכשיר הניווט הלווייני שהוצמד לרגלו הוא מכשיר ריגול של המוסד (למעשה מכשיר הניווט הוצמד אל הנשר במסגרת מעקב אחרי התקדמות תוכנית שיקום אוכלוסיית הנשרים בישראל בחי בר כרמל). בשנת 2013 הועלו בטורקיה חשדות דומים כלפי בז שטובע בישראל. העיתון וושינגטון פוסט ניסה להסביר את תפוצת תאוריות הקשר האלה לגבי "המוסד" בכך ש"המבצעים החשאיים האמיתיים של ישראל הם פנטסטיים כמעט כמו הפנטזיות האלה."פרשיות אחרות הקשורות למוסדיהודה גיל היה קצין איסוף של המוסד, שהיה אחראי על מקור מודיעיני סורי. בשנת 1997 נעצר והועמד לדין על עבירות של ריגול וגנבה בידי עובד ציבור, באשמה שבמהלך שנות ה-90 העביר מידע כוזב ושלשל לכיסו את הכסף שהועבר אליו לשם הפעלת הסוכן. חלק מהידיעות שהעביר, בשנת 1996, גרמו לבהלה מחשש שסוריה תתקוף את ישראל, ואף להיערכות מיוחדת של צה"ל בגבול הצפון. גיל הורשע ונידון ל-5 שנות מאסר.ישראלי-אוסטרלי בשם בן זיגייר התגייס למוסד בתחילת שנות ה-2000. נטען שזיגייר עבד בחברת קש של המוסד שמכרה ציוד אלקטרוני לאיראן. ב-2010 נחשד בעבירות ביטחון, נכלא בכלא איילון תחת זהות בדויה שסיפק המוסד, וב-15 בדצמבר נמצא תלוי בתאו. כאשר התפוצצה הפרשה בפברואר 2013, זומנה ועדת העורכים לפגישה עם ראש המוסד תמיר פרדו לצורך בקרת נזקים. בשנה שלאחר מכן פורסם כי איש מוסד נוסף ("האסיר X2", שדבר קיומו נחשף בעקבות פרשת זיגייר) מוחזק בכלא במשך כעשור, לאחר שהורשע בבגידה.ביולי 2012, המליצה המשטרה להעמיד לדין את אחד מראשי האגפים במוסד בחשד לאי סדרים כספיים ומנהליים. הבכיר הכחיש את החשדות נגדו אך הוצא לחופשה כפויה על ידי ראש המוסד, תמיר פרדו, עד להחלטה סופית בעניינו.באוגוסט 2021 פורסם כי בכיר במוסד מעל בכספי הארגון, ואולץ לפרוש.גיוסהמוסד פרסם בצעד יוצא דופן, ערב יום העצמאות ה-68 של מדינת ישראל, מודעת כתב סתרים לגיוס עובדים לזרוע הסייבר. במודעה שבה מופיע הלוגו של הארגון מצוינים צירופים, חסרי משמעות לכאורה, של אותיות ומספרים שכמה מהם מודגשים. אולם התברר כי מדובר במודעת גיוס באמצעות כתב חידה סודי. יותר מ-25 אלף אנשים נענו לאתגר שהציב המוסד במודעת הדרושים הייחודית וניסו לפתור את כתב החידה שבמודעה. הרוב נשרו בדרך, אך עשרות הצליחו וגויסו לשירות.בראיון נדיר ל"ליידי גלובס" ב-2012 סיפרו לוחמות המוסד על גיוס גברים ונשים למוסד, מבחני המיון, עבודתן במוסד לצד הקמת משפחה, היחס בין זמן ההכנה לפעולות ובין הפעולות עצמן, העבודה בצוותים, האינטליגנציה הרגשית הנדרשת מהן, אופי הפעילות, הימנעות מתהילה ומאומניפוטנטיות, ושיחות עם אויבים.פרס ביטחון ישראל פעמים רבות היו צוותים של "המוסד" שותפים לזכייה בפרס ביטחון ישראל:ראשי המוסדכמחצית מראשי המוסד צמחו בתוכו, והיתר הם אלופים שפרשו מצה"ל והתמנו לראשות המוסד.מינוי ראש המוסד נעשה על ידי ראש הממשלה באופן אישי, ללא צורך באישור הממשלה או גוף פיקוח אחר (בניגוד לראש המטה הכללי או ראש השב"כ). המינוי נבדק על ידי הוועדה המייעצת למינוי בכירים בשירות המדינה. ראש המוסד מתמנה לתקופה של חמש שנים וראש הממשלה רשאי להאריך את כהונתו בשנה נוספת ללא תנאים כלשהם.עד שנת 1996 היה שמו של ראש המוסד חסוי. המוסד טען באותם ימים כי החשאיות מאפשרת לראש המוסד לנוע בעולם באופן חופשי. בעקבות ביקורת ציבורית החליטה הממשלה לחשוף את שמו של ראש המוסד עם כניסת דני יתום לתפקיד.סגני ראש המוסד בעבר נקראו חלק מממלאי התפקיד בשם "המשנה לראש המוסד", ולעיתים כיהנו בו שני אנשים במקביל. בשנים האחרונות, אמון סגן ראש המוסד על מנהלת המבצעים של הארגון.המוסד בספרות, בקולנוע ובטלוויזיה בעקבות המבצעים המיוחדים שלו ופעולותיו המתוחכמות והנועזות, המוסד זוכה להילה של ארגון חשאי נועז ומתוחכם בעל יכולות פנטסטיות בישראל וברחבי העולם. כך, למשל, בסרטים הוליוודיים רבים, המוסד מוזכר בנשימה אחת עם סוכנויות ביון משפיעות בעולם, כגון SIS הבריטית (ידועה כ-MI6), ק.ג.ב. הרוסית, או CIA האמריקנית, ולעיתים אף מוצג בעל יכולות גבוהות משל אלו. להלן רשימה (חלקית) של דוגמאות לכך: ספרו של ג'ון לה קארה, "המתופפת הקטנה", הוא מותחן ריגול שיצא לאור בשנת 1983, ומתאר את המצוד שמנהלים סוכני "המוסד" אחר מחבלי אש"ף באירופה. הספר עובד לסרט בשם זהה.הספר "המתנדב"; ביוגרפיה של סוכן מוסד נכתב על ידי מייקל רוס וג'ונתן קיין. הספר מספר את סיפורו של מייקל רוס, צעיר שעלה מקנדה התגייס לנחל והתחתן עם בת קיבוץ בצפון ועל ההתנדבות שלו למוסד; על תהליך הגיוס ועל המבצעים בהם לקח חלק. הסרט מינכן של סטיבן ספילברג עוסק במבצע זעם האל והריגת מחבלי ספטמבר השחור, ומנסה להציג את הדילמות מאחורי ההתנקשויות. הסרט זכה לביקורות מעורבות ואמנון ליפקין-שחק, שהיה מעורב במבצע אביב נעורים ואחר כך כיהן כרמטכ"ל, אמר שהסרט מציג את סוכני המוסד כחובבנים, אף על פי שמדובר בלוחמים מקצוענים ומיומנים ביותר שביצעו עבודה חלקה ויעילה בהריגת המחבלים המעורבים בטבח הספורטאים במינכן. המוסד מככב בין השאר בסדרת הטלוויזיה NCIS ומהווה חלק חשוב בעלילה. העונה השלישית עוסקת בסוכן כפול בשם ארי המופעל על ידי המוסד והחמאס. כמו כן, לצוות של גיבס מצטרפת סוכנת המוסד זיווה דוד, בתו של ראש המוסד אלי דוד. בהתחלה היא משמשת כקצינת קישור של המוסד המסייעת ל-NCIS אך בסוף העונה השביעית היא עוזבת את המוסד ומצטרפת ל-NCIS. זיווה דוד היא אחת הדמויות הראשיות של הסדרה ומשמשת כחלק קבוע מהצוות של גיבס. היא מתוארת כלוחמת מיומנת ביותר. בסדרה מופיעים סוכני מוסד נוספים: מייקל ריבקין, המחסל חוליית טרור ערבית בארצות הברית, ואלי דוד, ראש המוסד ואביה של זיווה. בעונה השמינית מוקדש פרק כפול לביקורו של ראש המוסד ב-NCIS. הסרט "כידון" בבימויו של עמנואל נקש (2013) מבוסס על פרשת הריגתו של מחמוד אל-מבחוח. המוסד מהווה חלק מרכזי בעלילת העונה השנייה של הדרמה "תא גורדין". סדרת הטלוויזיה "המדרשה" עוסקת בקורס ההכשרה לכאורה של סוכני המוסד.סדרת הספרים "שליחות חשאית" של דנה אלעזר-הלוי שעוסקת בחבורת ילדים המגויסים למוסד ופועלים ברחבי העולם.סדרת הריגול הבריטית "ספוקס".הסרט הישראלי "ללכת על המים".הסרט "החוב" משנת 2007, בבימויו של אסף ברנשטיין, והרימייק שלו, "החוב" (2011).הרומן של חיים באר, "חלומותיהם החדשים", עוסק באיש "המוסד" בדימוס, המתכנן את כתיבת הרומן הראשון שלו, ובדרך לכך מעלה זכרונות משירותו ב"מוסד", ואף מנצל את הקשרים שטווה בתקופה זו.הסדרה האמריקאית "הרשימה השחורה" הסוכנת נוואבי הגיעה מהמוסד כסוכנת FBI כפרופיליתספריו של מישקה בן-דוד: "דואט בביירות", "מפגש בברלין", "ביקור אחרון במוסקבה" ו"תחנה סופית אלג'יר" וספריו של אילן מורדוףבסדרה האמריקאית - בריטית "מכת המחץ" מופיעה דמות אורח בתפקיד סוכנת מוסד, שמשיגה לא פעם את הסוכנים של הסוכנות הבריטית. בסדרה האמריקאית "פרשיות סמויות" לעיתים מופיע סוכן מוסד, שמסייע לסוכנת ה-CIA אנני ווקר ומחלץ אותה כשאין אף אחד אחר שיכול לעזור לה.סדרת ספריו של דניאל סילבה, העוסקת באיש המוסד גבריאל אלון ודמויות נוספות.הסרט הישראלי "המוסד" - סרט קומדיה שיצא לאקרנים בישראל ביוני 2019 ומהווה פרודיה על ארגון המוסד.מיני סדרה ישראלית, "רשימת חיסול", שיצר אלון בן דוד ברשת 13, 2019, עוסקת בחמישה סיפורי חיסול של "המוסד" וגופי הביון של מדינת ישראל.הסרט "מבצע פינאלה" בהפקת נטפליקס, מתאר את מאמצי המודיעין הישראלי בלכידת קצין האס אס אדולף אייכמן.המיני סדרה "אלי", גם היא בהפקת נטפליקס, המבוסס על סיפור הכשרתו, פעילותו ותפיסתו של המרגל המפורסם ביותר של הארגון (על אף שבמציאות חלק גדול מתקופת פעילותו הייתה תחת חיל המודיעין בצה"ל), אלי כהן.סדרת הספרים "מרגל להשכרה" מאת יונה ספיר - הסדרה מתמקדת בעיקר בסוכן על, בשם אייל גלבוע על משימותיו בשירות המוסד ולאחריו.הסרט "אתר הצלילה בים האדום" משנת 2019, הסרט מתאר פעילות המוסד בסודאן להעלאת יהודי אתיופיה מסודאן לישראל.סדרת הטלוויזיה "טהרן", ששודרה ב"כאן 11" בשנת 2020, עוסקת בסוכנת של "המוסד" שנשלחה למשימה בטהראן.בסרט השוד האמריקאי האיש שבפנים מוזכר המוסד כהתלוצצות בין שני בני ערובה.בסרט האמריקאי ״הספירה לאחור: ירושלים״, נעזרים סוכני הFBI במוסד.לקריאה נוספת גד שמרון, המוסד והמיתוס, ירושלים: הוצאת כתר, 1996 יוסי מלמן ודן רביב, תל אביב: מרגלים לא מושלמים, הוצאת מעריב, 1990; ספר חדש ומעודכן: יוסי מלמן, מרגלים לא מושלמים: המבצעים הגדולים של המוסד הישראלי, פרשות הריגול והתקלות שהדהימו את העולם, הוצאת תכלת, 2020 אפרים הלוי, אדם בצל, הוצאת מטר, 2006 רונן ברגמן, נקודת האל חזור, הוצאת כנרת זמורה ביתן, 2007 רונן ברגמן, מדינת ישראל תעשה הכל, הוצאת כנרת זמורה ביתן, 2009 יוסי מלמן ואיתן הבר, המרגלים, תל אביב : הוצאת ידיעות אחרונות וספרי חמד, 2002 תומאס גורדון, מרגלי גדעון, הוצאת אור-עם, 1999 מייקל רוס, המתנדב, ביוגרפיה של סוכן מוסד, (תרגום מאנגלית: עמירה שגב), תל אביב : הוצאת משכל, תשס"ח-2007 דני יתום, "שותף סוד: מסיירת מטכ"ל ועד המוסד", ידיעות ספרים, 2009 צבי זמיר, בעיניים פקוחות: ראש המוסד מתריע: האם ישראל מקשיבה?, בהוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר, 2011 יועז הנדל ויעקב כץ, ישראל נגד איראן, מלחמת הצללים, בהוצאת כנרת זמורה-ביתן, 2011 מיכאל בר-זהר ונסים משעל, המוסד: המבצעים הגדולים, הוצאת ידיעות אחרונות וספרי חמד, תל אביב 2010 יוסי מלמן ודן רביב, מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין, הוצאת ידיעות ספרים, 2012 משה זונדר, סיירת מטכ"ל, כתר ספרים, 2000 אהרון קליין, איש המבצעים, סיפורו של מייק הררי, מפקד היחידה המבצעית של המוסד, כתר ספרים, 2014 כלילה מגן, חשופים בעלטה: המוסד, השב"כ והתקשורת הישראלית. הוצאת ידיעות ספרים, 2017 מישקה בן דוד, "דואט בביירות", "מפגש בברלין", "אהבה אסורה בפטרבורג", "תחנה סופית אלג'יר", "ביקור אחרון במוסקבה" רונן ברגמן, Rise and Kill First, הוצאת רנדום האוס, 2018 אפרים לפיד, לוחמי הסתר - המודיעין הישראלי מבט מבפנים, ידיעות ספרים, 2017, עמ' 131–180 ראובן מרחב, מקום במרחב – כשהאדם נפגש עם נתיבות ההיסטוריה, ידיעות ספרים, 2022 ניסים משעל ומיכאל בר-זהר, לוחמות המוסד, ידיעות ספרים, 2021 Victor Ostrovsky, By Way of Deception, Publisher: St. Martin's Press 1990 Ronen Bergman, Rise and Kill First: The Secret History of Israel's Targeted .Assassinations, Random House, January 23, 2018קישורים חיצוניים אתר המ.ל.מ. - המרכז למורשת המודיעין, להנצחת חללי קהילת המודיעין ; במקור, כתבה מתוך "שישי", חדשות 10 יוסי מלמן ודן רביב, פרסום בלעדי: המתנקשים; פרק מספרם החדש של יוסי מלמן ודן רביב על מלחמות הצללים של המוסד הישראלי, אתר "israeli life usa", 18 בספטמבר 2012 מאיר דגן, 'המוסד': החזון והמציאות (עמ' 20–21) ושמעון אביבי, רשות מרכזית למודיעין בחוץ לארץ - הקמת 'המוסד' (עמ' 36–41), בספר: עמוס גלבוע ואפרים לפיד (עורכים), מלאכת מחשבת - 60 שנות מודיעין ישראלי - מבט מבפנים, ידיעות ספרים, 2008 בעקבות פרסום המחקר על מאמצי המוסד במרדף אחר פושעים נאצים: יוסי חן (חיניץ), המרדף אחרי פושעי מלחמה נאציים: היערכות המטה: "עמל", "מסר" ו"עמל-מסר", פרסום מחלקת היסטוריה של המוסד באתר יד ושם, 2007 יוסי חן (חיניץ), נשיאים ורוח וגשם אין: בעקבות פושעי מלחמה נאציים שלא באו על עונשם, פרסום מחלקת היסטוריה של המוסד באתר יד ושם, 2007 יוסי חן (חיניץ), חיפוש המחט בערימת השחת: בעקבות "רופא המוות" מאושוויץ - יוזף מנגלה, פרסום מחלקת היסטוריה של המוסד באתר יד ושם, 2007 ; המשך: יגאל בן-נון, "איש לח"י שארגן קורס ראשון לאנשי שירות הביטחון המרוקני", האומה (הגיליון החדש), גיליון 221, פברואר 2021, עמודים 43–49 בראש של המוסד - מי יכול להיות לוחם מוסד?, בערוץ כאן 11, דצמבר 2020 טל בר,שירת הברבור,ידיעות ספרים, 2020. אופק רימר, מגלים טפח, מגלים טפחיים: הזדמנויות וסיכונים בחשיפות המודיעין של ישראל, עדכן אסטרטגי, כרך 23, גיליון 4, המכון למחקרי ביטחון לאומי, אוקטובר 2020, עמודים 95–100. אמיר אורן, על החיפוש של ראשי המוסד לדורותיהם אחר תהילה אישית, מגזין ליברל, 07.07.2021 70 שנה למוסד - גיליון מיוחד א' מבט מל"מ, גיליון 85, דצמבר 2019 70 שנה למוסד - גיליון מיוחד ב' מבט מל"מ, גיליון 86, אפריל 2020 "הברית הסיגינטית" בין המוסד ל-8200, מודיעין - הלכה ומעשה, גיליון 7: שילוביות ושיתופי פעולה בקהילת המודיעין בישראל, נובמבר 2021, עמודים 32–35 יונה ספיר, מרגל להשכרה - סדרת ספרים העוסקת בקורות חייו של סוכן המוסד אייל גלבוע.הערות שוליים קהילת המודיעין הישראלית

1614

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%A8%D7%90

פרא

הפרא (שם מדעי: Equus hemionus), המכונה גם חמור הבר האסיאני, הוא מין בתת-סוג חמור. הפרא דומה לקיאנג, חמור הבר הטיבטי, וקטן במידתו מהערוד, חמור הבר האפריקני. צבע פרוותו חום בהיר-אפרפר. צבעי בטנו, שולי פיו, אחוריו והצד הפנימי של רגליו לבנים. בפרא ידועים כיום ובעבר שישה תת-מינים: פרא אנטולי (נכחד; Equus hemionus anatoliensis) פרא מונגולי (Equus hemionus hemionus) פרא פרסי (Equus hemionus onager) פרא הודי (Equus hemionus khur) פרא טורקמני (Equus hemionus kulan) פרא סורי (Equus hemionus hemippus) - נכחד בשנות העשרים של המאה ה-20 בעבר סיווגו את הקיאנג, חמור הבר הטיבטי, כתת-מין של הפרא, אך כיום הוא נחשב למין נבדל ממנו. מאפיינים הפרא חי בעדרים קטנים בערבות אסיה. מקום מחיה אופייני: נוף פתוח במדבר, נחלים עתירי צומח עשבוני ושיחי, עם מקורות מים קבועים. אורך ההיריון הוא 13 חודשים והנקבות ממליטות בממוצע אחת לשנתיים, אם כי קיימים גם מקרים בהם הנקבה מתעברת שוב מיד לאחר ההמלטה. העייר יונק מאמו כ-10 חודשים וממשיך להיות תלוי בה עוד כחודשיים לאחר מכן. בגיל שנתיים עוזב העייר את העדר ומצטרף לעדר הזכרים. הנקבה הצעירה נשארת תמיד בעדר אמה. כסותו של הפרא מתאימה למדבריות אסיה בהם שוררים חום בקיץ וקור בחורף. בחורף הוא מגדל שיער חום עבה וצפוף ובקיץ שערו הופך לקצר ובהיר. בעבר נחשבו הפראים לבעלי מבנה חברתי של הרמון (עדר הכולל זכר דומיננטי ומספר נקבות) בדומה לסוסים אך מחקרים מתקדמים יותר בארץ ובעולם הראו כי הפראים חיים במבנה חברתי אשר נקרא fission-fusion. במבנה זה הנקבות חיות כל חייהן בקבוצות אשר משתנות בגודלן ומורכבות מנקבות בעלות צאצאים ונקבות ללא צאצאים, ואילו הזכרים עוזבים עם הגיעם לבגרות את העדר בו נולדו, ואז הם מצטרפים לעדרי רווקים או חיים כבודדים (סוליטריים) ואז הם נחשבים דומיננטיים ובעלי טריטוריות. מחקרים חישוביים וגנטיים על אוכלוסיית הפראים בארץ הראו כי הזכר הדומיננטי הוא בעל הגישה העיקרית לנקבות וכי שלטונו נמשך מספר שנים. הקרבות בין הזכרים אכזריים מאוד וזכרים אף עלולים לאבד חלק מזנבם או חלקים מאוזניהם, בנוסף אין זה נדיר לראות פראים בעלי צלקות על צווארם. הפראים נלחמים בפרסות ובשיניים, כשכל אחד מנסה לנשוך את צוואר יריבו. מצב שימור הפרא חשוף לסיכון חמור של הכחדה בטבע. גודל האוכלוסייה בעולם מוערך בכמה עשרות אלפי פרטים. הסיבה העיקרית להתמעטות אוכלוסייתו היא ציד בשל בשרו ועורו ותחרות עם עדרי בקר וצאן מבויתים על מקורות מים. הפרא הסורי, תת-המין שהתקיים בעבר באזור המדברי נעלם לגמרי מנופי ארץ ישראל. הפרט האחרון בגני חיות מת ב-1927 ומעריכים כי באותה תקופה נכחד גם הפרט האחרון בטבע. דבר שקרה בעקבות ציד מוגזם של התושבים באותה תקופה. אוכלוסיית הפראים בישראל ב-1968 הובאו מאיראן אחד-עשר פרטים של פרא פרסי ופרא תורכמני לישראל בתמורה ל-20 צבאים ישראליים מאוספו הפרטי של אורי צאן בחדרה. העדר שוחרר בחי בר יטבתה והתאקלם בהצלחה רבה. תהליך ההשבה לטבע החל בשנת 1982 בקרבת עין סהרונים במכתש רמון, ובתוך עשור שוחררו 14 זוגות פראים החיים על שטח המשתרע על פני 3,500 קמ"ר. כתוצאה מריבוי טבעי ושחרורים נוספים של פראים שהובאו מן החי בר גדלה אוכלוסיית הבר ופרויקט השבת הפראים לטבע הוכתר בהצלחה. נכון לתחילת 2016, מוערכת אוכלוסיית הפראים בכלמעלה מ-300 פראים. שטח התפוצה שלהם מתפרס מצפון הר הנגב ועד לפארן. כיוון שתת-המינים שהושבו לארץ גדולים יותר מתת המין הסורי נראה כי אין להם טורפים טבעיים בארצנו. עם זאת ייתכן כי פרטים צעירים נמצאים בסיכון מצד הזאב המצוי. אזכורים בתנ"ך ובחז"ל לפי הפירושים המסורתיים, הערוד הנזכר בתנ"ך הוא בעצם שם אחר לפרא, כך שהערוד הנזכר בספרות חז"ל מספר פעמים (ראו כאן), הוא בעצם הפרא. במינוח המודרני משתמשים בשם ערוד לחמור הבר האפריקני, שהוא מין נבדל מהפרא. קישורים חיצוניים אורי צאן, חלום שהתגשם, עולם החי של ארץ התנ"ך "חי-בר", עמ' 73, הוצאת אר-אין, 1990 זהר עמר, פרא וחמור — ומה שביניהם, באתר האקדמיה ללשון העברית אילנית אדלר, תיעוד של עדר פראים בישראל, באתר N12, 19 במרץ 2022 הערות שוליים ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה טקסונים שתוארו בידי פטר סימון פאלאס בעלי חיים שתוארו ב-1775 סוסיים ארץ ישראל: יונקים בעלי חיים בתנ"ך בעלי חיים שהושבו לישראל מגה-פאונה של אירואסיה איראן: יונקים מדבר גובי: בעלי חיים

הפרא (שם מדעי: Equus hemionus), המכונה גם חמור הבר האסיאני, הוא מין בתת-סוג חמור. הפרא דומה לקיאנג, חמור הבר הטיבטי, וקטן במידתו מהערוד, חמור הבר האפריקני. צבע פרוותו חום בהיר-אפרפר. צבעי בטנו, שולי פיו, אחוריו והצד הפנימי של רגליו לבנים. בפרא ידועים כיום ובעבר שישה תת-מינים: פרא אנטולי (נכחד; Equus hemionus anatoliensis) פרא מונגולי (Equus hemionus hemionus) פרא פרסי (Equus hemionus onager) פרא הודי (Equus hemionus khur) פרא טורקמני (Equus hemionus kulan) פרא סורי (Equus hemionus hemippus) - נכחד בשנות העשרים של המאה ה-20בעבר סיווגו את הקיאנג, חמור הבר הטיבטי, כתת-מין של הפרא, אך כיום הוא נחשב למין נבדל ממנו.מאפיינים הפרא חי בעדרים קטנים בערבות אסיה.מקום מחיה אופייני: נוף פתוח במדבר, נחלים עתירי צומח עשבוני ושיחי, עם מקורות מים קבועים.אורך ההיריון הוא 13 חודשים והנקבות ממליטות בממוצע אחת לשנתיים, אם כי קיימים גם מקרים בהם הנקבה מתעברת שוב מיד לאחר ההמלטה. העייר יונק מאמו כ-10 חודשים וממשיך להיות תלוי בה עוד כחודשיים לאחר מכן. בגיל שנתיים עוזב העייר את העדר ומצטרף לעדר הזכרים. הנקבה הצעירה נשארת תמיד בעדר אמה.כסותו של הפרא מתאימה למדבריות אסיה בהם שוררים חום בקיץ וקור בחורף. בחורף הוא מגדל שיער חום עבה וצפוף ובקיץ שערו הופך לקצר ובהיר.בעבר נחשבו הפראים לבעלי מבנה חברתי של הרמון (עדר הכולל זכר דומיננטי ומספר נקבות) בדומה לסוסים אך מחקרים מתקדמים יותר בארץ ובעולם הראו כי הפראים חיים במבנה חברתי אשר נקרא fission-fusion. במבנה זה הנקבות חיות כל חייהן בקבוצות אשר משתנות בגודלן ומורכבות מנקבות בעלות צאצאים ונקבות ללא צאצאים, ואילו הזכרים עוזבים עם הגיעם לבגרות את העדר בו נולדו, ואז הם מצטרפים לעדרי רווקים או חיים כבודדים (סוליטריים) ואז הם נחשבים דומיננטיים ובעלי טריטוריות. מחקרים חישוביים וגנטיים על אוכלוסיית הפראים בארץ הראו כי הזכר הדומיננטי הוא בעל הגישה העיקרית לנקבות וכי שלטונו נמשך מספר שנים. הקרבות בין הזכרים אכזריים מאוד וזכרים אף עלולים לאבד חלק מזנבם או חלקים מאוזניהם, בנוסף אין זה נדיר לראות פראים בעלי צלקות על צווארם. הפראים נלחמים בפרסות ובשיניים, כשכל אחד מנסה לנשוך את צוואר יריבו.מצב שימורהפרא חשוף לסיכון חמור של הכחדה בטבע. גודל האוכלוסייה בעולם מוערך בכמה עשרות אלפי פרטים. הסיבה העיקרית להתמעטות אוכלוסייתו היא ציד בשל בשרו ועורו ותחרות עם עדרי בקר וצאן מבויתים על מקורות מים. הפרא הסורי, תת-המין שהתקיים בעבר באזור המדברי נעלם לגמרי מנופי ארץ ישראל. הפרט האחרון בגני חיות מת ב-1927 ומעריכים כי באותה תקופה נכחד גם הפרט האחרון בטבע. דבר שקרה בעקבות ציד מוגזם של התושבים באותה תקופה.אוכלוסיית הפראים בישראלב-1968 הובאו מאיראן אחד-עשר פרטים של פרא פרסי ופרא תורכמני לישראל בתמורה ל-20 צבאים ישראליים מאוספו הפרטי של אורי צאן בחדרה. העדר שוחרר בחי בר יטבתה והתאקלם בהצלחה רבה. תהליך ההשבה לטבע החל בשנת 1982 בקרבת עין סהרונים במכתש רמון, ובתוך עשור שוחררו 14 זוגות פראים החיים על שטח המשתרע על פני 3,500 קמ"ר. כתוצאה מריבוי טבעי ושחרורים נוספים של פראים שהובאו מן החי בר גדלה אוכלוסיית הבר ופרויקט השבת הפראים לטבע הוכתר בהצלחה. נכון לתחילת 2016, מוערכת אוכלוסיית הפראים בכלמעלה מ-300 פראים. שטח התפוצה שלהם מתפרס מצפון הר הנגב ועד לפארן.כיוון שתת-המינים שהושבו לארץ גדולים יותר מתת המין הסורי נראה כי אין להם טורפים טבעיים בארצנו. עם זאת ייתכן כי פרטים צעירים נמצאים בסיכון מצד הזאב המצוי.אזכורים בתנ"ך ובחז"ללפי הפירושים המסורתיים, הערוד הנזכר בתנ"ך הוא בעצם שם אחר לפרא, כך שהערוד הנזכר בספרות חז"ל מספר פעמים (ראו כאן), הוא בעצם הפרא. במינוח המודרני משתמשים בשם ערוד לחמור הבר האפריקני, שהוא מין נבדל מהפרא.קישורים חיצוניים אורי צאן, חלום שהתגשם, עולם החי של ארץ התנ"ך "חי-בר", עמ' 73, הוצאת אר-אין, 1990 זהר עמר, פרא וחמור — ומה שביניהם, באתר האקדמיה ללשון העברית אילנית אדלר, תיעוד של עדר פראים בישראל, באתר N12, 19 במרץ 2022הערות שולייםערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימהטקסונים שתוארו בידי פטר סימון פאלאסבעלי חיים שתוארו ב-1775סוסייםארץ ישראל: יונקיםבעלי חיים בתנ"ךבעלי חיים שהושבו לישראלמגה-פאונה של אירואסיהאיראן: יונקיםמדבר גובי: בעלי חיים

1621

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%90%20%D7%90%D7%A8%D7%A6%D7%95%D7%AA%20%D7%94%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%AA

נשיא ארצות הברית

נשיא ארצות הברית של אמריקה (באנגלית: President of the United States, ובקיצור הרווח POTUS) הוא ראש המדינה וראש הרשות המבצעת הנבחר של ארצות הברית. הנשיא עומד בראש הרשות המבצעת והממשל הפדרלי, והוא המפקד העליון של הכוחות של ארצות הברית. הנשיא נבחר באמצעות העם בדרך לא ישירה על ידי חבר האלקטורים לכהונה בת ארבע שנים, והוא אחד משני הנבחרים הפיקודיים הנבחרים ברמה הלאומית הפדרלית, לצד סגן נשיא ארצות הברית. התיקון ה-22 לחוקה, שאושר בשנת 1951, מגביל את הנשיא מבחירה לכהונה שלישית מלאה. 45 בני אדם שירתו בתפקיד זה. הנשיא הנוכחי וה-46 של ארצות הברית הוא ג'ו ביידן. הדרישות לתפקיד בפרק 2 לחוקת ארצות הברית נקבעו הדרישות ההכרחיות למועמדים לתפקיד הנשיא: נולד כאזרח ארצות הברית או אזרח ארצות הברית בלידתו (במקור: natural born citizen), בן 35 לפחות, ותושב ארצות הברית במשך 14 שנים לפחות. הדרישה לאזרחות מלידה מונעת ממהגרים להתמודד על התפקיד. כך למשל היה במקרה של מושל קליפורניה לשעבר, ארנולד שוורצנגר, שהוא יליד אוסטריה, ויש שקראו לשינוי החוק, כך שיאפשר לו להתמודד על הנשיאות. הצעות לבטל את הדרישה עלו מספר פעמים, אולם לא הגיעו עד כדי שינוי החוקה. הביטוי החוקתי "אזרח מלידה" מותיר מקום נרחב לפרשנות. לא ברור האם מי שנולד להורים אזרחי ארצות הברית מחוץ לגבולה, או מי שנולד בארצות הברית להורים שאינם אזרחים (וזכה לאזרחות מכוח התיקון ה-14 לחוקת ארצות הברית), נחשב לאזרח מלידה. התשובה לשאלה האם אזרחים כגון אלה יכולים לכהן כנשיאים, היא ככל הנראה חיובית, אך מעולם לא עמדה למבחן משפטי. הסנאטור ג'ון מקיין, יליד אזור תעלת פנמה היה מועמד לנשיאות מטעם המפלגה הרפובליקנית ב-2008, בלי שעלו ספקות לגבי כשירות וכך גם הסנאטור בארי גולדווטר המועמד מטעם הרפובליקנים בבחירות ב-1964, שנולד באריזונה, בשעה שזו הייתה טריטוריה אמריקאית בלבד, ולא מדינה ממדינות האיחוד. גם מקיין וגם גולדווטר הפסידו בבחירות. סמכויות הנשיא הנשיא הוא ראש הזרוע המבצעת של הממשל הפדרלי. מלבד מינוי חברי ממשלו, הוא ממנה שגרירים, צירים, קונסולים, שופטי בית המשפט העליון ושופטים פדרליים, ואת שאר פקידי הממשל הפדרלי (על כל המינויים דרוש אישור של הסנאט). בארגונים הממשלתיים עובדים כ-4 מיליון אנשים (כמיליון מהם משרתים בכוחות המזוינים). הנשיא הוא המפקד העליון (Commander in Chief) של הצבא, הצי ושל המשמר הלאומי של כל מדינה בארצות הברית, כאשר זה מגויס לשירות הממשלה הפדרלית. הנשיא רשאי לתבוע דיווח בכתב על פעילות משרדי הממשלה השונים. הנשיא יכול להוציא צווים נשיאותיים. הנשיא בעל זכות הענקת חנינה על עבירות של חוקים פדרליים. הנשיא יכול לחתום על אמנות בינלאומיות (הן זקוקות גם לאישור הסנאט ברוב של שני שלישים). הנשיא בעל האפשרות להמלצה על חוקים שידונו בקונגרס, ומחויב למסור בפניו דיווח על מצב האומה. הנשיא חותם ומחיל את תוקף החוקים שנתקבלו בקונגרס. אם הוא מתנגד לחוק מסוים, יש לו זכות להטיל עליו וטו שימנע את כניסת החוק לתוקף (הקונגרס יכול לעקוף זכות וטו זו אם יצליח להשיג רוב מיוחס של שני שלישים בשני בתיו). על הנשיא וממשלו לדאוג שכל חוקי הקונגרס יוצאו לפועל בנאמנות ולאכוף אותם. הנשיא מקבל את כתבי ההאמנה של שגרירים ונציגים זרים אחרים. תהליך הבחירה השלב הראשון בתהליך הבחירה המודרני לנשיאות הוא הבחירות המקדימות ("פריימריז") שעורכות שתי המפלגות הגדולות (הדמוקרטית והרפובליקנית), ובהן נבחרים המועמדים לנשיאות. המועמד המנצח בוחר את מועמדו לתפקיד סגן הנשיא, ובהמשך נערכות הבחירות הכלליות לנשיאות (הנשיא וסגנו הם בעלי התפקידים היחידים שנבחרים על ידי כלל הציבור האמריקני – חברי הקונגרס נבחרים כנציגי מדינות או מחוזות בחירה, ובעלי תפקידים אחרים ממונים על ידי הממשל). שיטת הבחירות לנשיאות איננה ישירה (כזו שבה הזוכה הוא זה שזכה לרוב קולות הבוחרים) אלא באמצעות חבר האלקטורים. כל מדינה בוחרת נציגים לחבר האלקטורים והוא זה אשר בוחר את הנשיא. מספר האלקטורים בכל מדינה נקבע לפי מספר הנציגים בבית הנבחרים (שהוא יחסי לגודל האוכלוסייה ונקבע אחת לעשור) ועוד מספר הנציגים בסנאט (שהוא שניים בכל המדינות). מספר האלקטורים הקטן ביותר הוא שלושה ונכון ל-2016, קיימות שמונה מדינות עם מספר כזה של אלקטורים. לבירה וושינגטון די. סי. מוקצה מספר האלקטורים של המדינה הקטנה ביותר (שלושה). ארבע המדינות עם מספר האלקטורים הגדול ביותר בעשור השני של המאה ה-21 הן קליפורניה (55), טקסס (38), ניו יורק (29) ופלורידה (29). בכל המדינות למעט נברסקה ומיין (לשתיהן מספר אלקטורים מועט, יחסית), מועמד שזכה ברוב הקולות במדינה מסוימת, גורף את כל קולות האלקטורים של אותה מדינה. מסיבה זאת, מערכת הבחירות של שני המועמדים מתמקדת בעיקר במדינות ה"מתנדנדות", בהן אין יתרון ברור למפלגה מסוימת. ייתכן מצב שבו מועמד זוכה ליותר קולות כלליים (מה שמכונה "Popular Vote") אך פחות קולות אלקטורליים, ולכן מפסיד בבחירות (למשל אל גור, שהפסיד בבחירות 2000 לג'ורג' ווקר בוש, והילרי קלינטון שהפסידה לדונלד טראמפ בבחירות 2016). משך הכהונה החוקה קבעה שמשך כהונת הנשיא (בין הבחירות) הוא ארבע שנים. בתחילה לא הגבילה החוקה את תקופת הכהונה המצטברת בתפקיד (אם ייבחר הנשיא מחדש), אך הנשיא הראשון ג'ורג' וושינגטון קבע את התקדים בו נשיא פורש אחרי שתי תקופות כהונה. בעקבות כך, רק הנשיאים יוליסס ס. גרנט ותאודור רוזוולט חככו בדעתם האם לנסות להיבחר לכהונה שלישית, ורק הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט ניסה (והצליח) להיבחר לכהונה שלישית ואף רביעית. לאחר בחירתו של האחרון לארבע תקופות כהונה עבר התיקון ה-22 לחוקה, שהתקבל בשנת 1951 והגביל את תקופות הכהונה האפשריות לשתיים (בנסיבות רגילות – עד שמונה שנים, ובנסיבות מיוחדות – עד עשר שנים). משנת קבלת התיקון, חמישה נשיאים נבחרו לשתי תקופות כהונה רצופות: דווייט אייזנהאואר, רונלד רייגן, ביל קלינטון, ג'ורג' ווקר בוש וברק אובמה. הגבלת שתי תקופות הכהונה בתוקף גם אם תקופות הכהונה אינן רצופות, והיא בתוקף לכל חייו של הנשיא וגם תקופת צינון לא תכשיר אותו לחזור למשרת הנשיא. על אותו המשקל, נשיא יכול להיבחר לשתי תקופות כהונה לא רצופות, כמו הנשיא גרובר קליבלנד. משכן הנשיא, שכרו ותנאים נלווים מעונו הרשמי של הנשיא ושל משפחתו הוא הבית הלבן, הנמצא בשדרות פנסילבניה מספר 1600 בעיר הבירה וושינגטון. בית הנופש הרשמי שלו נמצא בקמפ דייוויד שבמדינת מרילנד (בסמוך לעיר וושינגטון), ובית הארחתו הרשמי הוא בלייר האוס. הקונגרס הראשון קבע ששכרו של וושינגטון יהיה 25,000 דולרים לשנה, סכום השווה לכ-340,000 דולרים ב-2015. וושינגטון, על אף הקושי הפיננסי שהיה נתון בו, דחה את המשכורת בתחילה כדי לא להיתפס כתאב בצע. הקונגרס המשיך לשכנע אותו, ולבסוף הסכים וושינגטון, מחשש שיקבע תקדים לפיו משרת הנשיא תוגבל אך ורק לעשירים שיוכלו למלא את תפקידם גם ללא משכורת. משנת 2001, השכר השנתי של הנשיא הוא 400 אלף דולר. הנשיא זוכה לשכר הגבוה ביותר במגזר הציבורי, ולכן השכר שלו מתעדכן בהתאם לשינויים במשק. ציוני דרך בולטים בשכר הנשיא: 24 בספטמבר 1789 – 25 אלף דולר 3 במרץ 1873 – 50 אלף דולר 4 במרץ 1909 – 75 אלף דולר 19 בינואר 1949 – 100 אלף דולר 20 בינואר 1969 – 200 אלף דולר 20 בינואר 2001 – 400 אלף דולר לרשות הנשיא עומד מטוס מיוחד מדגם בואינג 747, המכונה "אייר פורס 1". לטיסות לטווחים קצרים, משמש מסוק מיוחד מדגם סי-קינג, המכונה "מארין 1". המכוניות הנשיאותיות הן לימוזינות משוריינות מתוצרת קדילאק. לוחית הרישוי של הלימוזינה הנשיאותית נושאת את הכיתוב "USA 1". הנשיא ובני משפחתו נשמרים בכל עת על ידי אנשי השירות החשאי. הטבות הניתנות לנשיאים לאחר סיום כהונתם: תקציב עבור לשכה וצוות עובדים, פנסיה חודשית (משנת 1958) ומימון להקמת ספרייה נשיאותית. שבועת התפקיד ויום ההשבעה לפני כניסתו לתפקיד באופן רשמי, על הנשיא הנבחר לשאת שבועה מיוחדת. שבועה זו, הכתובה בחוקה, היא: נשיא רשאי להצהיר אמונים, במקום לשאת שבועה, אך מעולם לא היה נשיא שעשה כן. כל הנשיאים מאז ג'ורג' וושינגטון בחרו גם להוסיף בסופה של השבועה את המילים "So help me god" (כה יעזרני אלוהים), אף על פי שמילים אלה אינן מופיעות באף טקסט רשמי. את ההשבעה עורך נשיא בית המשפט העליון, והיא נעשית כאשר יד אחת של הנשבע, הנשיא הנבחר, מונחת על ספר התנ"ך. בהשבעות הנשיאים האחרונים, הונחה ידם על אותו הספר עליו הניח ידו אברהם לינקולן בעת השבעתו. מאז 1937 יום השבעתו לתפקיד של הנשיא הוא 20 בינואר, קודם לכן היה זה ב-4 במרץ. מאז 1985, נעשית ההשבעה בצהרי היום, לרגלי בית הנבחרים, אלא אם כן, מזג האוויר החורפי אינו מאפשר זאת (כפי שהיה בעת השבעתו של רונלד רייגן לתקופת הכהונה השנייה שלו). לאחר ההשבעה, נערכת בחצר בית הנבחרים פרידה של הנשיא ורעייתו מהזוג הנשיאותי היוצא, ולאחריה עוזבים האחרונים באופן רשמי את עיר הבירה. בעשורים האחרונים, עזיבת גבעת הקפיטול נעשית במסוק הנשיאותי. זה, לוקח בפעם האחרונה את הנשיא היוצא אל מחוז חפצו. לאחר מכן, יוצאת מהמקום שיירה, שבמרכזה רכבו של הנשיא. השיירה נוסעת באיטיות במסלול ידוע מראש בעיר, אשר לאורכו מתקבצים המונים, המנופפים בידיהם לנשיאם החדש. לעיתים, על פי הנוהג, יוצאים הנשיא ורעייתו מהרכב הממוגן וצועדים כברת דרך מסוימת ברגל. בשעות הערב של יום ההשבעה, נערך מצעד חגיגי בשדרות פנסילבניה של הבירה וושינגטון. במצעד משתתפות תזמורות צעידה, המהוות נציגות של כל מדינות ארצות הברית. אלו עוברות בסך לפני הבית הלבן, כאשר הנשיא הנכנס וסגנו, בני משפחתם ומכובדים נוספים, מביטים בצועדים ומנופפים להם לשלום מתוך ביתן ממוגן, הנבנה במיוחד לצורך האירוע. מלבד התזמורות, אשר נבחרות על ידי ועדה מיוחדת, מבין רבות המבקשות להשתתף באירוע, צועדות בו גם תזמורות צבאיות, ולכל אלו נוספים גם מיצגי ענק הנישאים על גבי משאיות. המצעד משודר בשידור חי ברשתות טלוויזיה המסקרות את אירועי אותו יום. לאחר המצעד החגיגי, נערכים בוושינגטון נשפים שונים לרגל היום המיוחד. מקובל כי הנשיא הנכנס ורעייתו יפקדו כעשרה מהם. בעוד שטקס ההשבעה עצמו ממומן על ידי המדינה, נשפים רבים הנערכים ביום הזה ממומנים על ידי אנשים פרטיים או חברות. ממלאי מקום ממלא מקומו של הנשיא במקרה שנשיא לא מסיים את תקופת כהונתו (בעקבות מוות, התפטרות, הדחה, חוסר יכולת לתפקד או כל סיבה אחרת) הוא סגן הנשיא. החוק האמריקני הגדיר רשימה של בכירי ממשל, בסדר ההחלפה של תפקיד הנשיא בפועל: רשימת הנשיאים נכון ל-2022, כיהנו בארצות הברית 45 אנשים כנשיא (כולל הנשיא המכהן). עם זאת, על פי המניין המקובל בארצות הברית מונים 46 נשיאים, שכן גרובר קליבלנד כיהן שתי תקופות לא רצופות והוא מכונה הן הנשיא ה-22 והן הנשיא ה-24. 19 מנשיאי ארצות הברית השתייכו למפלגה הרפובליקנית, 17 מנשיאי ארצות הברית השתייכו למפלגה הדמוקרטית, 9 מנשיאי ארצות הברית השתייכו למפלגות אחרות ואחד (ג'ורג' וושינגטון), היה מועמד חסר מפלגה. ראו גם סגן נשיא ארצות הברית הבחירות לנשיאות ארצות הברית הגברת הראשונה של ארצות הברית הסנאט של ארצות הברית קישורים חיצוניים כל הנשיאים, נשיאי ארצות הברית על ציר הזמן, באתר הכיתה האינטראקטיבית ביאורים הערות שוליים משרות פוליטיות בארצות הברית ארצות הברית: ממשל

נשיא ארצות הברית של אמריקה (באנגלית: President of the United States, ובקיצור הרווח POTUS) הוא ראש המדינה וראש הרשות המבצעת הנבחר של ארצות הברית. הנשיא עומד בראש הרשות המבצעת והממשל הפדרלי, והוא המפקד העליון של הכוחות של ארצות הברית.הנשיא נבחר באמצעות העם בדרך לא ישירה על ידי חבר האלקטורים לכהונה בת ארבע שנים, והוא אחד משני הנבחרים הפיקודיים הנבחרים ברמה הלאומית הפדרלית, לצד סגן נשיא ארצות הברית. התיקון ה-22 לחוקה, שאושר בשנת 1951, מגביל את הנשיא מבחירה לכהונה שלישית מלאה.45 בני אדם שירתו בתפקיד זה. הנשיא הנוכחי וה-46 של ארצות הברית הוא ג'ו ביידן.הדרישות לתפקידבפרק 2 לחוקת ארצות הברית נקבעו הדרישות ההכרחיות למועמדים לתפקיד הנשיא: נולד כאזרח ארצות הברית או אזרח ארצות הברית בלידתו (במקור: natural born citizen), בן 35 לפחות, ותושב ארצות הברית במשך 14 שנים לפחות. הדרישה לאזרחות מלידה מונעת ממהגרים להתמודד על התפקיד. כך למשל היה במקרה של מושל קליפורניה לשעבר, ארנולד שוורצנגר, שהוא יליד אוסטריה, ויש שקראו לשינוי החוק, כך שיאפשר לו להתמודד על הנשיאות. הצעות לבטל את הדרישה עלו מספר פעמים, אולם לא הגיעו עד כדי שינוי החוקה.הביטוי החוקתי "אזרח מלידה" מותיר מקום נרחב לפרשנות. לא ברור האם מי שנולד להורים אזרחי ארצות הברית מחוץ לגבולה, או מי שנולד בארצות הברית להורים שאינם אזרחים (וזכה לאזרחות מכוח התיקון ה-14 לחוקת ארצות הברית), נחשב לאזרח מלידה. התשובה לשאלה האם אזרחים כגון אלה יכולים לכהן כנשיאים, היא ככל הנראה חיובית, אך מעולם לא עמדה למבחן משפטי. הסנאטור ג'ון מקיין, יליד אזור תעלת פנמה היה מועמד לנשיאות מטעם המפלגה הרפובליקנית ב-2008, בלי שעלו ספקות לגבי כשירות וכך גם הסנאטור בארי גולדווטר המועמד מטעם הרפובליקנים בבחירות ב-1964, שנולד באריזונה, בשעה שזו הייתה טריטוריה אמריקאית בלבד, ולא מדינה ממדינות האיחוד. גם מקיין וגם גולדווטר הפסידו בבחירות.סמכויות הנשיא הנשיא הוא ראש הזרוע המבצעת של הממשל הפדרלי. מלבד מינוי חברי ממשלו, הוא ממנה שגרירים, צירים, קונסולים, שופטי בית המשפט העליון ושופטים פדרליים, ואת שאר פקידי הממשל הפדרלי (על כל המינויים דרוש אישור של הסנאט). בארגונים הממשלתיים עובדים כ-4 מיליון אנשים (כמיליון מהם משרתים בכוחות המזוינים). הנשיא הוא המפקד העליון (Commander in Chief) של הצבא, הצי ושל המשמר הלאומי של כל מדינה בארצות הברית, כאשר זה מגויס לשירות הממשלה הפדרלית. הנשיא רשאי לתבוע דיווח בכתב על פעילות משרדי הממשלה השונים. הנשיא יכול להוציא צווים נשיאותיים. הנשיא בעל זכות הענקת חנינה על עבירות של חוקים פדרליים. הנשיא יכול לחתום על אמנות בינלאומיות (הן זקוקות גם לאישור הסנאט ברוב של שני שלישים). הנשיא בעל האפשרות להמלצה על חוקים שידונו בקונגרס, ומחויב למסור בפניו דיווח על מצב האומה. הנשיא חותם ומחיל את תוקף החוקים שנתקבלו בקונגרס. אם הוא מתנגד לחוק מסוים, יש לו זכות להטיל עליו וטו שימנע את כניסת החוק לתוקף (הקונגרס יכול לעקוף זכות וטו זו אם יצליח להשיג רוב מיוחס של שני שלישים בשני בתיו). על הנשיא וממשלו לדאוג שכל חוקי הקונגרס יוצאו לפועל בנאמנות ולאכוף אותם. הנשיא מקבל את כתבי ההאמנה של שגרירים ונציגים זרים אחרים.תהליך הבחירההשלב הראשון בתהליך הבחירה המודרני לנשיאות הוא הבחירות המקדימות ("פריימריז") שעורכות שתי המפלגות הגדולות (הדמוקרטית והרפובליקנית), ובהן נבחרים המועמדים לנשיאות. המועמד המנצח בוחר את מועמדו לתפקיד סגן הנשיא, ובהמשך נערכות הבחירות הכלליות לנשיאות (הנשיא וסגנו הם בעלי התפקידים היחידים שנבחרים על ידי כלל הציבור האמריקני – חברי הקונגרס נבחרים כנציגי מדינות או מחוזות בחירה, ובעלי תפקידים אחרים ממונים על ידי הממשל).שיטת הבחירות לנשיאות איננה ישירה (כזו שבה הזוכה הוא זה שזכה לרוב קולות הבוחרים) אלא באמצעות חבר האלקטורים. כל מדינה בוחרת נציגים לחבר האלקטורים והוא זה אשר בוחר את הנשיא. מספר האלקטורים בכל מדינה נקבע לפי מספר הנציגים בבית הנבחרים (שהוא יחסי לגודל האוכלוסייה ונקבע אחת לעשור) ועוד מספר הנציגים בסנאט (שהוא שניים בכל המדינות). מספר האלקטורים הקטן ביותר הוא שלושה ונכון ל-2016, קיימות שמונה מדינות עם מספר כזה של אלקטורים. לבירה וושינגטון די. סי. מוקצה מספר האלקטורים של המדינה הקטנה ביותר (שלושה). ארבע המדינות עם מספר האלקטורים הגדול ביותר בעשור השני של המאה ה-21 הן קליפורניה (55), טקסס (38), ניו יורק (29) ופלורידה (29). בכל המדינות למעט נברסקה ומיין (לשתיהן מספר אלקטורים מועט, יחסית), מועמד שזכה ברוב הקולות במדינה מסוימת, גורף את כל קולות האלקטורים של אותה מדינה. מסיבה זאת, מערכת הבחירות של שני המועמדים מתמקדת בעיקר במדינות ה"מתנדנדות", בהן אין יתרון ברור למפלגה מסוימת. ייתכן מצב שבו מועמד זוכה ליותר קולות כלליים (מה שמכונה "Popular Vote") אך פחות קולות אלקטורליים, ולכן מפסיד בבחירות (למשל אל גור, שהפסיד בבחירות 2000 לג'ורג' ווקר בוש, והילרי קלינטון שהפסידה לדונלד טראמפ בבחירות 2016).משך הכהונההחוקה קבעה שמשך כהונת הנשיא (בין הבחירות) הוא ארבע שנים. בתחילה לא הגבילה החוקה את תקופת הכהונה המצטברת בתפקיד (אם ייבחר הנשיא מחדש), אך הנשיא הראשון ג'ורג' וושינגטון קבע את התקדים בו נשיא פורש אחרי שתי תקופות כהונה.בעקבות כך, רק הנשיאים יוליסס ס. גרנט ותאודור רוזוולט חככו בדעתם האם לנסות להיבחר לכהונה שלישית, ורק הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט ניסה (והצליח) להיבחר לכהונה שלישית ואף רביעית. לאחר בחירתו של האחרון לארבע תקופות כהונה עבר התיקון ה-22 לחוקה, שהתקבל בשנת 1951 והגביל את תקופות הכהונה האפשריות לשתיים (בנסיבות רגילות – עד שמונה שנים, ובנסיבות מיוחדות – עד עשר שנים).משנת קבלת התיקון, חמישה נשיאים נבחרו לשתי תקופות כהונה רצופות: דווייט אייזנהאואר, רונלד רייגן, ביל קלינטון, ג'ורג' ווקר בוש וברק אובמה.הגבלת שתי תקופות הכהונה בתוקף גם אם תקופות הכהונה אינן רצופות, והיא בתוקף לכל חייו של הנשיא וגם תקופת צינון לא תכשיר אותו לחזור למשרת הנשיא. על אותו המשקל, נשיא יכול להיבחר לשתי תקופות כהונה לא רצופות, כמו הנשיא גרובר קליבלנד.משכן הנשיא, שכרו ותנאים נלוויםמעונו הרשמי של הנשיא ושל משפחתו הוא הבית הלבן, הנמצא בשדרות פנסילבניה מספר 1600 בעיר הבירה וושינגטון. בית הנופש הרשמי שלו נמצא בקמפ דייוויד שבמדינת מרילנד (בסמוך לעיר וושינגטון), ובית הארחתו הרשמי הוא בלייר האוס.הקונגרס הראשון קבע ששכרו של וושינגטון יהיה 25,000 דולרים לשנה, סכום השווה לכ-340,000 דולרים ב-2015. וושינגטון, על אף הקושי הפיננסי שהיה נתון בו, דחה את המשכורת בתחילה כדי לא להיתפס כתאב בצע. הקונגרס המשיך לשכנע אותו, ולבסוף הסכים וושינגטון, מחשש שיקבע תקדים לפיו משרת הנשיא תוגבל אך ורק לעשירים שיוכלו למלא את תפקידם גם ללא משכורת. משנת 2001, השכר השנתי של הנשיא הוא 400 אלף דולר. הנשיא זוכה לשכר הגבוה ביותר במגזר הציבורי, ולכן השכר שלו מתעדכן בהתאם לשינויים במשק. ציוני דרך בולטים בשכר הנשיא: 24 בספטמבר 1789 – 25 אלף דולר 3 במרץ 1873 – 50 אלף דולר 4 במרץ 1909 – 75 אלף דולר 19 בינואר 1949 – 100 אלף דולר 20 בינואר 1969 – 200 אלף דולר 20 בינואר 2001 – 400 אלף דולרלרשות הנשיא עומד מטוס מיוחד מדגם בואינג 747, המכונה "אייר פורס 1". לטיסות לטווחים קצרים, משמש מסוק מיוחד מדגם סי-קינג, המכונה "מארין 1". המכוניות הנשיאותיות הן לימוזינות משוריינות מתוצרת קדילאק. לוחית הרישוי של הלימוזינה הנשיאותית נושאת את הכיתוב "USA 1".הנשיא ובני משפחתו נשמרים בכל עת על ידי אנשי השירות החשאי.הטבות הניתנות לנשיאים לאחר סיום כהונתם: תקציב עבור לשכה וצוות עובדים, פנסיה חודשית (משנת 1958) ומימון להקמת ספרייה נשיאותית.שבועת התפקיד ויום ההשבעהלפני כניסתו לתפקיד באופן רשמי, על הנשיא הנבחר לשאת שבועה מיוחדת. שבועה זו, הכתובה בחוקה, היא:נשיא רשאי להצהיר אמונים, במקום לשאת שבועה, אך מעולם לא היה נשיא שעשה כן. כל הנשיאים מאז ג'ורג' וושינגטון בחרו גם להוסיף בסופה של השבועה את המילים "So help me god" (כה יעזרני אלוהים), אף על פי שמילים אלה אינן מופיעות באף טקסט רשמי. את ההשבעה עורך נשיא בית המשפט העליון, והיא נעשית כאשר יד אחת של הנשבע, הנשיא הנבחר, מונחת על ספר התנ"ך. בהשבעות הנשיאים האחרונים, הונחה ידם על אותו הספר עליו הניח ידו אברהם לינקולן בעת השבעתו.מאז 1937 יום השבעתו לתפקיד של הנשיא הוא 20 בינואר, קודם לכן היה זה ב-4 במרץ. מאז 1985, נעשית ההשבעה בצהרי היום, לרגלי בית הנבחרים, אלא אם כן, מזג האוויר החורפי אינו מאפשר זאת (כפי שהיה בעת השבעתו של רונלד רייגן לתקופת הכהונה השנייה שלו).לאחר ההשבעה, נערכת בחצר בית הנבחרים פרידה של הנשיא ורעייתו מהזוג הנשיאותי היוצא, ולאחריה עוזבים האחרונים באופן רשמי את עיר הבירה. בעשורים האחרונים, עזיבת גבעת הקפיטול נעשית במסוק הנשיאותי. זה, לוקח בפעם האחרונה את הנשיא היוצא אל מחוז חפצו. לאחר מכן, יוצאת מהמקום שיירה, שבמרכזה רכבו של הנשיא. השיירה נוסעת באיטיות במסלול ידוע מראש בעיר, אשר לאורכו מתקבצים המונים, המנופפים בידיהם לנשיאם החדש. לעיתים, על פי הנוהג, יוצאים הנשיא ורעייתו מהרכב הממוגן וצועדים כברת דרך מסוימת ברגל.בשעות הערב של יום ההשבעה, נערך מצעד חגיגי בשדרות פנסילבניה של הבירה וושינגטון. במצעד משתתפות תזמורות צעידה, המהוות נציגות של כל מדינות ארצות הברית. אלו עוברות בסך לפני הבית הלבן, כאשר הנשיא הנכנס וסגנו, בני משפחתם ומכובדים נוספים, מביטים בצועדים ומנופפים להם לשלום מתוך ביתן ממוגן, הנבנה במיוחד לצורך האירוע. מלבד התזמורות, אשר נבחרות על ידי ועדה מיוחדת, מבין רבות המבקשות להשתתף באירוע, צועדות בו גם תזמורות צבאיות, ולכל אלו נוספים גם מיצגי ענק הנישאים על גבי משאיות. המצעד משודר בשידור חי ברשתות טלוויזיה המסקרות את אירועי אותו יום.לאחר המצעד החגיגי, נערכים בוושינגטון נשפים שונים לרגל היום המיוחד. מקובל כי הנשיא הנכנס ורעייתו יפקדו כעשרה מהם.בעוד שטקס ההשבעה עצמו ממומן על ידי המדינה, נשפים רבים הנערכים ביום הזה ממומנים על ידי אנשים פרטיים או חברות.ממלאי מקוםממלא מקומו של הנשיא במקרה שנשיא לא מסיים את תקופת כהונתו (בעקבות מוות, התפטרות, הדחה, חוסר יכולת לתפקד או כל סיבה אחרת) הוא סגן הנשיא. החוק האמריקני הגדיר רשימה של בכירי ממשל, בסדר ההחלפה של תפקיד הנשיא בפועל:רשימת הנשיאיםנכון ל-2022, כיהנו בארצות הברית 45 אנשים כנשיא (כולל הנשיא המכהן). עם זאת, על פי המניין המקובל בארצות הברית מונים 46 נשיאים, שכן גרובר קליבלנד כיהן שתי תקופות לא רצופות והוא מכונה הן הנשיא ה-22 והן הנשיא ה-24.19 מנשיאי ארצות הברית השתייכו למפלגה הרפובליקנית, 17 מנשיאי ארצות הברית השתייכו למפלגה הדמוקרטית, 9 מנשיאי ארצות הברית השתייכו למפלגות אחרות ואחד (ג'ורג' וושינגטון), היה מועמד חסר מפלגה.ראו גם סגן נשיא ארצות הברית הבחירות לנשיאות ארצות הברית הגברת הראשונה של ארצות הברית הסנאט של ארצות הבריתקישורים חיצוניים כל הנשיאים, נשיאי ארצות הברית על ציר הזמן, באתר הכיתה האינטראקטיביתביאוריםהערות שולייםמשרות פוליטיות בארצות הבריתארצות הברית: ממשל

1630

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%9F

מילון

מילון הוא כלי לאיסוף, להגדרה ולביאור של אוצר המילים של שפה מסוימת. סוג נוסף של מילון הוא מילון דו-לשוני, המכיל את אוצר המילים של שפה מסוימת, כשלכל מילה ניתנות מקבילותיה בשפה אחרת. מילון עברי-אנגלי למשל, הוא מילון שמכיל את אוצר המילים של השפה העברית, ולכל מילה עברית מוצגות מקבילותיה באנגלית. בשפות שהכתיב שלהן רחוק מלהיות פונטי, כלומר אינו משקף את אופן הגיית המילה, כוללים המילונים לעיתים גם מידע על אופן הגיית המילה. המילים במילון מסודרות בדרך כלל בסדר אלפביתי (הקרוי לפיכך גם סדר לקסיקוגרפי), המאפשר איתור נוח של מילה נדרשת. מילון דו-לשוני כולל עקב כך, שני חלקים: האחד שבו המילים מסודרות בסדר אלפביתי לפי השפה האחת והאחר שבו, המילים מסודרות בסדר אלפביתי לפי השפה האחרת. בנוסף למילים והגדרותיהן, כוללים המילונים לעיתים תיאור האטימולוגיה של המילים. להמחשת השימוש במילה כולל המילון לעיתים משפטים לדוגמה, או מובאות מהספרות. איורים מילונים רבים מלווים את הטקסט באיורים, הממחישים את ההגדרה הטקסטואלית של המילה. במילון ויזואלי מרכז הכובד עובר אל האיור, שעל חלקיו נכתבות המילים שאותן מתאר האיור. אוצר המילים החלטה מרכזית הנדרשת בעת יצירתו של מילון היא קביעת אוצר המילים שלו, כלומר החלטה אילו מילים יופיעו במילון, ואילו מילים יושמטו ממנו, חרף היותן חלק מהשפה. החלטה זו נדרשת במילון שאיננו מקיף, כגון מילון כיס, המכיל רק חלק מאוצר המילים הכולל. גם מילון מקיף, האמור לשקף את כל אוצר המילים של השפה, נמנע בדרך כלל מלעשות זאת. ההחלטות על הכללתן של מילים במילון מקיף מתמקדות בעיקר בתחומים הבאים: סלנג מילון מתאר את השפה על כל רבדיה, אך כניסתה של מילת סלנג למילוני השפה התקנית מצריכה התגברות על מחסומים אחדים. בין מילוני השפה התקנית יש המסתייגים מהכללתן של מילות סלנג (או לשון סגי נהור), ומציינים רק את הבולטות שבהן. מילת סלנג הנחשבת ל"מילה גסה" צריכה לעבור מחסום נוסף, מחסום המהוגנות, קודם שהיא נכללת במילון. מילוני השפה העברית, כגון "המילון החדש" מאת אברהם אבן-שושן ו"אוצר הלשון העברית" מאת יעקב כנעני, כללו רק מילות סלנג נפוצות מאוד, כגון "נודניק". רק בסוף המאה העשרים השתנתה גישה זו, ומילוני השפה התקנית, ובהם מילון אבן-שושן, מילון רב מילים ומילון אריאל החליטו לתת יצוג לסלנג. חידושי לשון שאלה נוספות היא הכללתם של חידושי לשון (תחדישים) - מילים ומונחים חדשים שנטבעו בעת האחרונה. חידושי לשון הם, למשל, ראשי תיבות צבאיים שנקלטו בשפה, ביטויים שנטבעו על ידי עיתונאים, שאילת מילים משפות זרות וכדומה. במקרה כזה על עורכי המילון להחליט האם התחדיש הוא תופעה חולפת שתיעלם כלעומת שבאה תוך תקופה קצרה, או שהוא עתיד להשתלב בשפה ולהפוך לחלק ממנה. ברוב המילונים מקובל להמתין מספר שנים לפני שמוסיפים תחדיש למילון. ז'רגון מקצועי בנוסף למילים המשמשות רבים מדוברי השפה, כוללת כל שפה גם ז'רגון מקצועי, המשמש רק את העוסקים בתחום מקצועי מסוים, כגון רפואה או הנדסה. מתוך הז'רגון המקצועי, יש החודרות גם לשימוש נרחב יותר, של הציבור הבא במגע עם בעלי המקצוע, אך רבות אינן חורגות מתחומו של המקצוע. רבות ממילים אלה אינן מגיעות למילונים הכלליים, גם המקיפים שבהם, ומוצאות את מקומן רק במילונים ספציפיים, כגון מילון למונחי הנדסת חשמל. מילים ארכאיות השפה דינמית מטבעה, וכשם שנוספות לה מילים חדשות, כך מילים יוצאות מכלל שימוש. כאשר מילה נמצאת רק בטקסטים עתיקים, שקריאתם נדירה, ספק האם יש לכלול אותה במילון, ובכך להעיק, במידה מסוימת, על המשתמש במילון. במילוני השפה העברית, מילון אבן-שושן כולל מילים ארכאיות רבות, כאלה הנמצאות רק בתלמוד, למשל. מילונים מקיפים אחרים של השפה העברית, כגון "רב מילים" מתייחסים בצורה סלקטיבית יותר למילים ארכאיות. ביטויים הרחבה מקובלת של מילון היא הכללה של ביטויים. כהרחבה להגדרה של מילה מובאים גם ביטויים שבהם מילה זו היא מרכיב מרכזי. בדומה לקריטריונים להכללת מילים, מופעלים גם קריטריונים להכללת ביטויים במילון. מילונים נושאיים בנוסף למילונים כלליים, המנסים להקיף את אוצר המילים המלא (או העיקרי) של השפה, מתקיימים מילונים נושאיים מגוונים: מילון לתחום מקצועי מסוים, כגון מילון למתמטיקה או מילון לרפואה. מילון לחטיבה לשונית מסוימת, כגון מילון קלישאות, מילון סלנג ומילון ניבים. מילון למטרה מסוימת, כגון מילון למילים נרדפות או מילון לחריזה. מילון היסטורי, העוסק בהתפתחותה של השפה. תזאורוס - מילון למילים נרדפות. מילון דו לשוני מילונים אלקטרוניים במשך מאות שנים, היה המילון השימושי מודפס כספר עב כרס המכיל רשימות של מילים ותרגומים המסודרים ע"פ הסדר האותיות באנגלית ABC. בשלהי המאה העשרים, עם התפתחות המחשבים עברו המילונים "אבולוציה" והפכו ממילון מודפס לשתי צורות הצגה חדשות: מילון אלקטרוני ותוכנת מילון. מילון אלקטרוני, המכונה בישראל גם בשם מילונית (מילון קטן; הלחם של מילון, ושל מוספית ההקטנה ־ית) הוא מילון קטן בעל מקלדת הדומה למחשבון, הפועל באמצעות סוללות. המילון האלקטרוני הראשון יוצר בסוף שנת 1987 על ידי חברת Franklin האמריקאית. גודלו של מילון זה כגודל מילון כיס, ובצורתו הוא דומה למחשבון, שבו הוחלף לוח המקשים הספרתי במקלדת אלפביתית. מאז המילון הראשון עברו המילונים האלקטרונים פיתוחים ושכלולים רבים. השימוש במילון האלקטרוני הוא פשוט וקל יותר מהשימוש במילון מודפס. כל שעל המשתמש לעשות הוא להקליד את המילה הרצויה לתרגום ובלחיצת כפתור המילון האלקטרוני יתרגם עבורו את הערך. חלק מהמילונים האלקטרוניים יודעים גם לתקן למשתמש את טעויות הכתיב (Spelling) בזמן הקלדת הערך המבוקש, דבר המקל מאוד על המשתמש הממוצע, שלא פעם אינו מכיר את הכתיב המדויק של המילה. בנוסף לתרגום המילה, בחלק מהמילונים ישנו מנגנון שנותן למשתמש דוגמות לשימוש בערך המתורגם, כך שהמשתמש יכול ללמוד להשתמש במילה בצורה נכונה. עם התפתחות האינטרנט הולכים ומתרבים המילונים המקוונים, בהם המילון העברי-אנגלי מורפיקס ומיזם ויקימילון, כלומר אתרי אינטרנט המספקים לגולש שירותי מילון. שירות גוגל תרגום הוא מילון רב-לשוני המציע תרגום בין יותר מ-80 שפות. המילונים המקוונים מכילים מילים וביטויים רבים בכל תחום, כאשר כל הזמן נוספים ערכים נוספים למאגר, דבר הנותן מילון עדכני מאוד. חלק מבסיס הנתונים הרחב והמקיף של המילונים המקוונים הוכנס והועבר למילוני כף יד אלקטרוניים שפועלים ללא תלות בגלישה. בנוסף למילונים האלקטרוניים נמצאים בשוק מכשירים ותוכנות לסריקה של מילים וטקסטים לתרגום כגון מילון אלקטרוני דמוי עט רחב, בעל יכולת קריאה אופטית של טקסט מודפס וזיהויו באמצעות רכיב OCR. תוכנת מילון היא תוכנה המותקנת במחשב האישי, ומספקת למשתמש שירותי מילון מקובלים. התוכנה פועלת באופן עצמאי, או בשילוב עם מעבד תמלילים. מחשב כף יד וטלפון חכם מאפשרים גם הם התקנה של תוכנת מילון. במאי 2017 התקבלה החלטה במשרד החינוך להתיר את השימוש במספר דגמים של מילונים אלקטרוניים, בבחינות בתי הספר העל יסודיים ובבחינות הבגרות, דבר שבוודאי יקל על התלמידים שכעת יוכלו להשתמש במילון אלקטרוני ולא יצטרכו להשתמש במילון מודפס. המילונים האלקטרוניים המאושרים על ידי משרד החינוך מכילים בין 200,000 מילים וביטויים בדגמים הפשוטים יותר ועד כ-600,000 מילים וביטויים במילונים המתקדמים יותר. ראו גם מילון עברי ויקימילון לקריאה נוספת עוזי ומינה פריידקין, "רב-מילים, המילון השלם - מילון עברי חדש", לשוננו לעם מט (תשנ"ח), 25-3 רוביק רוזנטל, "ספיר נגד אבן-שושן", הזירה הלשונית, עם עובד, 2001. קישורים חיצוניים ויקימילון - מיזם אחות של ויקיפדיה שמטרתו ליצור מילון חופשי, שיתופי ומהימן, שכל אחד יכול לתרום ליצירתו ולפיתוחו. תוכנת בבילון בלשנות ספר

מילון הוא כלי לאיסוף, להגדרה ולביאור של אוצר המילים של שפה מסוימת. סוג נוסף של מילון הוא מילון דו-לשוני, המכיל את אוצר המילים של שפה מסוימת, כשלכל מילה ניתנות מקבילותיה בשפה אחרת. מילון עברי-אנגלי למשל, הוא מילון שמכיל את אוצר המילים של השפה העברית, ולכל מילה עברית מוצגות מקבילותיה באנגלית. בשפות שהכתיב שלהן רחוק מלהיות פונטי, כלומר אינו משקף את אופן הגיית המילה, כוללים המילונים לעיתים גם מידע על אופן הגיית המילה.המילים במילון מסודרות בדרך כלל בסדר אלפביתי (הקרוי לפיכך גם סדר לקסיקוגרפי), המאפשר איתור נוח של מילה נדרשת. מילון דו-לשוני כולל עקב כך, שני חלקים: האחד שבו המילים מסודרות בסדר אלפביתי לפי השפה האחת והאחר שבו, המילים מסודרות בסדר אלפביתי לפי השפה האחרת.בנוסף למילים והגדרותיהן, כוללים המילונים לעיתים תיאור האטימולוגיה של המילים. להמחשת השימוש במילה כולל המילון לעיתים משפטים לדוגמה, או מובאות מהספרות.איוריםמילונים רבים מלווים את הטקסט באיורים, הממחישים את ההגדרה הטקסטואלית של המילה. במילון ויזואלי מרכז הכובד עובר אל האיור, שעל חלקיו נכתבות המילים שאותן מתאר האיור.אוצר המיליםהחלטה מרכזית הנדרשת בעת יצירתו של מילון היא קביעת אוצר המילים שלו, כלומר החלטה אילו מילים יופיעו במילון, ואילו מילים יושמטו ממנו, חרף היותן חלק מהשפה. החלטה זו נדרשת במילון שאיננו מקיף, כגון מילון כיס, המכיל רק חלק מאוצר המילים הכולל. גם מילון מקיף, האמור לשקף את כל אוצר המילים של השפה, נמנע בדרך כלל מלעשות זאת. ההחלטות על הכללתן של מילים במילון מקיף מתמקדות בעיקר בתחומים הבאים:סלנגמילון מתאר את השפה על כל רבדיה, אך כניסתה של מילת סלנג למילוני השפה התקנית מצריכה התגברות על מחסומים אחדים. בין מילוני השפה התקנית יש המסתייגים מהכללתן של מילות סלנג (או לשון סגי נהור), ומציינים רק את הבולטות שבהן. מילת סלנג הנחשבת ל"מילה גסה" צריכה לעבור מחסום נוסף, מחסום המהוגנות, קודם שהיא נכללת במילון.מילוני השפה העברית, כגון "המילון החדש" מאת אברהם אבן-שושן ו"אוצר הלשון העברית" מאת יעקב כנעני, כללו רק מילות סלנג נפוצות מאוד, כגון "נודניק". רק בסוף המאה העשרים השתנתה גישה זו, ומילוני השפה התקנית, ובהם מילון אבן-שושן, מילון רב מילים ומילון אריאל החליטו לתת יצוג לסלנג.חידושי לשוןשאלה נוספות היא הכללתם של חידושי לשון (תחדישים) - מילים ומונחים חדשים שנטבעו בעת האחרונה. חידושי לשון הם, למשל, ראשי תיבות צבאיים שנקלטו בשפה, ביטויים שנטבעו על ידי עיתונאים, שאילת מילים משפות זרות וכדומה. במקרה כזה על עורכי המילון להחליט האם התחדיש הוא תופעה חולפת שתיעלם כלעומת שבאה תוך תקופה קצרה, או שהוא עתיד להשתלב בשפה ולהפוך לחלק ממנה. ברוב המילונים מקובל להמתין מספר שנים לפני שמוסיפים תחדיש למילון.ז'רגון מקצועיבנוסף למילים המשמשות רבים מדוברי השפה, כוללת כל שפה גם ז'רגון מקצועי, המשמש רק את העוסקים בתחום מקצועי מסוים, כגון רפואה או הנדסה. מתוך הז'רגון המקצועי, יש החודרות גם לשימוש נרחב יותר, של הציבור הבא במגע עם בעלי המקצוע, אך רבות אינן חורגות מתחומו של המקצוע. רבות ממילים אלה אינן מגיעות למילונים הכלליים, גם המקיפים שבהם, ומוצאות את מקומן רק במילונים ספציפיים, כגון מילון למונחי הנדסת חשמל.מילים ארכאיותהשפה דינמית מטבעה, וכשם שנוספות לה מילים חדשות, כך מילים יוצאות מכלל שימוש. כאשר מילה נמצאת רק בטקסטים עתיקים, שקריאתם נדירה, ספק האם יש לכלול אותה במילון, ובכך להעיק, במידה מסוימת, על המשתמש במילון.במילוני השפה העברית, מילון אבן-שושן כולל מילים ארכאיות רבות, כאלה הנמצאות רק בתלמוד, למשל. מילונים מקיפים אחרים של השפה העברית, כגון "רב מילים" מתייחסים בצורה סלקטיבית יותר למילים ארכאיות.ביטוייםהרחבה מקובלת של מילון היא הכללה של ביטויים. כהרחבה להגדרה של מילה מובאים גם ביטויים שבהם מילה זו היא מרכיב מרכזי. בדומה לקריטריונים להכללת מילים, מופעלים גם קריטריונים להכללת ביטויים במילון.מילונים נושאייםבנוסף למילונים כלליים, המנסים להקיף את אוצר המילים המלא (או העיקרי) של השפה, מתקיימים מילונים נושאיים מגוונים: מילון לתחום מקצועי מסוים, כגון מילון למתמטיקה או מילון לרפואה. מילון לחטיבה לשונית מסוימת, כגון מילון קלישאות, מילון סלנג ומילון ניבים. מילון למטרה מסוימת, כגון מילון למילים נרדפות או מילון לחריזה. מילון היסטורי, העוסק בהתפתחותה של השפה. תזאורוס - מילון למילים נרדפות. מילון דו לשונימילונים אלקטרונייםבמשך מאות שנים, היה המילון השימושי מודפס כספר עב כרס המכיל רשימות של מילים ותרגומים המסודרים ע"פ הסדר האותיות באנגלית ABC. בשלהי המאה העשרים, עם התפתחות המחשבים עברו המילונים "אבולוציה" והפכו ממילון מודפס לשתי צורות הצגה חדשות: מילון אלקטרוני ותוכנת מילון.מילון אלקטרוני, המכונה בישראל גם בשם מילונית (מילון קטן; הלחם של מילון, ושל מוספית ההקטנה ־ית) הוא מילון קטן בעל מקלדת הדומה למחשבון, הפועל באמצעות סוללות. המילון האלקטרוני הראשון יוצר בסוף שנת 1987 על ידי חברת Franklin האמריקאית. גודלו של מילון זה כגודל מילון כיס, ובצורתו הוא דומה למחשבון, שבו הוחלף לוח המקשים הספרתי במקלדת אלפביתית. מאז המילון הראשון עברו המילונים האלקטרונים פיתוחים ושכלולים רבים. השימוש במילון האלקטרוני הוא פשוט וקל יותר מהשימוש במילון מודפס. כל שעל המשתמש לעשות הוא להקליד את המילה הרצויה לתרגום ובלחיצת כפתור המילון האלקטרוני יתרגם עבורו את הערך. חלק מהמילונים האלקטרוניים יודעים גם לתקן למשתמש את טעויות הכתיב (Spelling) בזמן הקלדת הערך המבוקש, דבר המקל מאוד על המשתמש הממוצע, שלא פעם אינו מכיר את הכתיב המדויק של המילה.בנוסף לתרגום המילה, בחלק מהמילונים ישנו מנגנון שנותן למשתמש דוגמות לשימוש בערך המתורגם, כך שהמשתמש יכול ללמוד להשתמש במילה בצורה נכונה.עם התפתחות האינטרנט הולכים ומתרבים המילונים המקוונים, בהם המילון העברי-אנגלי מורפיקס ומיזם ויקימילון, כלומר אתרי אינטרנט המספקים לגולש שירותי מילון. שירות גוגל תרגום הוא מילון רב-לשוני המציע תרגום בין יותר מ-80 שפות. המילונים המקוונים מכילים מילים וביטויים רבים בכל תחום, כאשר כל הזמן נוספים ערכים נוספים למאגר, דבר הנותן מילון עדכני מאוד. חלק מבסיס הנתונים הרחב והמקיף של המילונים המקוונים הוכנס והועבר למילוני כף יד אלקטרוניים שפועלים ללא תלות בגלישה.בנוסף למילונים האלקטרוניים נמצאים בשוק מכשירים ותוכנות לסריקה של מילים וטקסטים לתרגום כגון מילון אלקטרוני דמוי עט רחב, בעל יכולת קריאה אופטית של טקסט מודפס וזיהויו באמצעות רכיב OCR.תוכנת מילון היא תוכנה המותקנת במחשב האישי, ומספקת למשתמש שירותי מילון מקובלים. התוכנה פועלת באופן עצמאי, או בשילוב עם מעבד תמלילים. מחשב כף יד וטלפון חכם מאפשרים גם הם התקנה של תוכנת מילון.במאי 2017 התקבלה החלטה במשרד החינוך להתיר את השימוש במספר דגמים של מילונים אלקטרוניים, בבחינות בתי הספר העל יסודיים ובבחינות הבגרות, דבר שבוודאי יקל על התלמידים שכעת יוכלו להשתמש במילון אלקטרוני ולא יצטרכו להשתמש במילון מודפס. המילונים האלקטרוניים המאושרים על ידי משרד החינוך מכילים בין 200,000 מילים וביטויים בדגמים הפשוטים יותר ועד כ-600,000 מילים וביטויים במילונים המתקדמים יותר.ראו גם מילון עברי ויקימילוןלקריאה נוספת עוזי ומינה פריידקין, "רב-מילים, המילון השלם - מילון עברי חדש", לשוננו לעם מט (תשנ"ח), 25-3 רוביק רוזנטל, "ספיר נגד אבן-שושן", הזירה הלשונית, עם עובד, 2001.קישורים חיצוניים ויקימילון - מיזם אחות של ויקיפדיה שמטרתו ליצור מילון חופשי, שיתופי ומהימן, שכל אחד יכול לתרום ליצירתו ולפיתוחו. תוכנת בבילוןבלשנותספר

1641

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%AA%20%D7%94%D7%9E%D7%95%D7%96%D7%99%D7%A7%D7%94

תורת המוזיקה

תורת המוזיקה היא תחום במוזיקולוגיה, הכולל בתוכו מחקר היסטורי, אנתרופולוגי, ופסיכולוגי של המוזיקה. תורת המוזיקה חוקרת כיצד "עובדת" המוזיקה: היא בוחנת את השפה והתיווי של המוזיקה, ומבקשת לזהות דפוסים ומבנים בטכניקות של מלחינים שונים הנבדלים בז'אנרים, סגנונות, או בתקופות היסטוריות. על מנת לזהות את הדפוסים, התאוריה של המוזיקה מזקקת ומנתחת את הפרמטרים הבסיסיים או האלמנטים של המוזיקה כגון: קצב, הרמוניה (פונקציה הרמונית), מלודיה, מבנה, צורה, מרקם, וכדומה. באופן כללי, תורת המוזיקה עשויה לכלול כל הצהרה, אמונה או תפיסה של, או על, מוזיקהאדם החוקר את המאפיינים הללו ידוע כתאורטיקן מוזיקה. חלק מהחוקרים משתמשים באקוסטיקה, פיזיולוגיה אנושית ופסיכולוגיה כדי להסביר איך ולמה המוזיקה נתפסת. יסודות המוזיקה מרכיבי מוזיקה הם גובה צליל, מקצב או "פעמה", קצב, מלודיה, הרמוניה, מרקם, תזמור, גוון או צבע, איכויות הבעה (הדינמיקה וההבעה (ארטיקולציה)), וכן צורה או מבנה. בנוסף להם סולמות ו/או המודוסים, הקונסוננס והדיסוננס. גובה הצליל גובה צליל הוא תחושה סובייקטיבית, המשקפת בדרך כלל את הגובה הנמוך (תדר גל איטי) או הגבוה (תדר גל מהיר יותר) של צליל מסוים. בהקשר מוזיקלי, ישנם אנשים אשר ניחנו או פיתחו יכולת המכונה "שמיעה אבסולוטית" והם יכולים להקצות צליל בודד למקומו בסולם מוזיקלי. ניתן לשטות בתפיסת האדם את הצליל על מנת ליצור אשליות שמע. למרות המוזרויות התפיסתיות הללו, כמעט תמיד קיים קשר הדוק בין הדרך בה הצליל נתפס במוח האדם, לתדר הבסיסי שלו וקיים קשר (פחות הדוק) לרמת הלחץ של הצליל (הווליום שלו), לתוכן ההרמוני (המורכבות) של מנגינה/אקורד מסוים, ולקונוטציה ההיסטורית של גוון צליל מסוים שנשמע. באופן כללי, ככל שהתדירות של רטט הגל (גל הקול) עולה, כך הצליל הנתפס גבוה יותר וככל שהתדירות של רטט הגל יורדת, כך גובה הצליל הנתפס נמוך יותר. עם זאת, אפילו עבור צלילים בעלי עוצמה שווה, הגובה הנתפס ותדר הגל הנמדד אינם עומדים במערכת יחסים ליניארית פשוטה. כאשר התו נמצא בתדירות של בערך 1000 הרץ או מתחת לתדירות זו, הגובה הנתפס של הצליל נעשה נמוך יותר ככל שלחץ הצליל נעשה גבוה יותר. ברם, מעל 2000 הרץ בקירוב, גובה הצליל נעשה גבוה יותר בעוד הצליל מתחזק. במוזיקה המערבית, קיימים סטנדרטים מתחרים לקביעת גובה צליל מדויק, המגדירים מערכות כיוון. השימוש הרווח ביותר לקביעת גובה צליל הוא קולן המכוון על פי תו מסוים. אך שיטה זו היא בעייתית שכן קשה לקבוע מהו התדר המדויק שבו התו צריך להיות. הבעיה הבסיסית המונעת היווצרותו של סטנדרט אחד, אם כן, טמונה בפיזיקה של התנודות. כדי להתגבר על בעיה זו נעשו ניסיונות לקבוע מהו התדר המסוים שצריך להיות לכל צליל (הדבר נחוץ בשביל יצרני כלים), אך גם סטנדרט זה השתנה עם השנים. התו לה (A) למשל, הוגדר על ידי צרפת ב-1859 כתדר גל של 435 הרץ, בעוד שבאנגליה באותה שנה, נע התדר הסטנדרטי בין 439 ל-452 הרץ. בסופו של דבר, הומלץ כתקן, בשנת 1939, תדר של 440 הרץ, ובשנת 1955, ארגון התקינה הבין-לאומי אישר את הבחירה. כיום, A440 (לה בתדר של 440 הרץ), משמש באופן רחב (אם כי לא בלעדי) כלה (A) הנמצא מעל דו (C) מרכזי. שני צלילים בעלי גובה שונה (תדירות גל שונה) נקראים מרווח. המרווח הבסיסי ביותר הוא הפרימה שהוא שני צלילים זהים (בעלי תדר גל זהה) המנוגנים בזה אחר זה או בד בבד (אוניסון). עוד מרווח פשוט הוא האוקטבה, שהוא הכפלה או חלוקה לשניים של תדר הגל של צליל מסוים. (התוצאה היא שישנם כמה צלילים שכולם נקראים "דו", למשל, והם שונים זה מזה רק בגובהם). סולמות ומודוסים ניתן לארגן תווים לסולמות ומודוסים שונים. התאוריה של המוזיקה המערבית, מחלקת את האוקטבה לסדרה של 12 תווים, שבהם ניתן להשתמש על מנת להלחין יצירות שונות. הסדרה של 12 התווים נקראת: "סולם כרומטי". בסולם הכרומטי, המרווח שבין 2 תווים עוקבים נקרא "חצי צעד" או "חצי טון". כאשר מסדרים מרווחים מסוימים על פי דפוסים מסוימים, ניתן ליצור סולם. הסולמות הנפוצים ביותר במוזיקה המערבית הם סולמות דיאטוניים - בעלי 7 תווים, בדרך כלל סולמות מהסוגים: מז'ור, מינור טבעי, מינור הרמוני ומינור מלודי. דוגמאות נוספות לסולמות הן הסולם האוקטטוני (או הסולם המוקטן) והסולם הפנטטוני (המורכב מ5 צלילים בלבד), שנפוץ במוזיקה אתנית ובג'אז. ישנם עוד סולמות רבים שניתן ליצור מ-12 התווים שבמוזיקה הקלאסית. סולמות שונים אלו באים לידי ביטוי בעיקר במוזיקה המודרנית, שהמלחינים המצייתים לסגנונה אינם מוגבלים לכללי המוזיקה הקלאסית ולכן ממציאים לעיתים קרובות סולמות על דעת עצמם. ישנם גם סולמות שאינם מצייתים לסדרה הקלאסית של 12 התווים. אם נבחן למשל את המוזיקה המסורתית של פרס, הודו או ארצות ערב, נוכל לראות כי במוזיקה זו נוטים להשתמש גם במרווחי רבעי טון, כלומר מרווחים שהם חצי מגודלם של חצאי טונים. בהתאם לכך, במוזיקה המסורתית של ארצות אלו ניתן למצוא תווים רבים יותר וכך גם סולמות רבים יותר. במוזיקה הקלאסית המערבית, העונה לחוקיות של סולמות מז'וריים או מינוריים בעלי 7 צלילים, המפתח של היצירה קובע את הסולם שבו היא כתובה. ניתן לראות, בהתאם לדרך שבה המפתחות בנויים (מעגל הקווינטות), את הקשר ההדוק שיש בין סולמות שונים במוזיקה המערבית. למרות שכל סולם מאותו סוג (כל הסולמות המז'וריים למשל) בנוי על פי אותה חוקיות בדיוק, ניתן בכל זאת להבחין בהבדלים באופיים של הסולמות. אם למשל עושים טרנספוזיציה (העברה) ליצירה מסוימת מסולם אחד לאחר, נניח מדו מז'ור C לרה מז'ור D (מעלים את כל התווים ביצירה טון אחד כלפי מעלה), ניתן להבחין כי הרגש או התחושה שהיצירה מפגינה השתנה מעט, וזאת בגלל התכתבותו של מנעד היצירה עם המנעד של הכלי שמנגן אותה (אם היצירה מנוגנת למשל על ידי כינור, לאחר טרנספוזיציה הכנר ישתמש בצלילים הגבוהים יותר של הכינור, דבר שיפיק צליל שונה ממה שהיה מופק אם היצירה הייתה נשארת בסולם הנמוך יותר). עם זאת, שינוי הסולם יכול גם להיות בלתי מורגש בשביל המאזין הפשוט, שכן היחסים בין התווים ביצירה אינם משתנים. (ניתן לומר שגובה הוא דבר יחסי ולכן אם הצלילים יהיו מסודרים בגבהים מסוימים באותו יחס שבו הם היו מסודרים בגבהים הקודמים (של הסולם הקודם) אדם ללא שמיעה אבסולוטית לא יבחין בהבדל). קונסוננס ודיסוננס קונסוננס הוא הרמוניה שהצלילים שמרכיבים אותה משלימים זה את זה ומגבירים את התהודה זה של זה. דיסוננס הוא הרמוניה שבה הצלילים מתנגשים זה עם זה ויוצרים אינטראקציות אקוסטיות מורכבות יותר. הגדרה פשטנית יותר למונחים היא שהרמוניות ומרווחים קונסוננטיים הם נעימים לאוזן ואילו הרמוניות ומרווחים דיסוננטיים אינם נעימים לאוזן. ניתן גם לחשוב על הדיסוננס והקונסוננס במונחים של יציבות: הרמוניות דיסוננטיות נחשבות לעיתים כ"לא יציבות" וכשואפות "להיפתר" על ידי מרווחים קונסוננטיים (למשל, כאשר נשמע אקורד דיסוננטי נרגיש צורך לשמוע אחריו אקורד קונסוננטי שיפתור לנו את ההרגשה הלא נעימה שמעורר הדיסוננס). עם כל זאת, אין לטעות ולחשוב כי דיסוננס הוא אינו דבר רצוי; יצירה שתכתב כולה באקורדים קונסוננטיים, למשל, אולי תשמע נעימה לאוזן אך היא תשעמם את המאזין שכן לא תהיה בה שום "אי יציבות" שדרושה פתרון (דומה הדבר ליצירה ספרותית ללא כל סיבוך עלילתי). המלודיה של יצירה מסוימת, לרוב מאורגנת כדי לתקשר עם הרמוניות משתנות (מעברי אקורדים) שמלוות אותה, ושבנויות על קונסוננס ודיסוננס. המיומנות של כתיבת מלודיה תלויה באופן מוחלט ביכולת לבחור תווים בהתאם (או, במכוון, שלא בהתאם) להרמוניות שלהם, תוך כדי שמירה על צורה מלודית מוגדרת (או לא מוגדרת באופן מכוון). קצב קצב הוא אופן סידור צלילים ושקט במרחב הזמן. מד המסדר ומקבץ זמן בקבוצות בעלות דופק סדיר, נקרא תיבה. המשקל מגדיר כמה פעמות יש בתיבה אחת, ואיזה ערך של תו נכתב צריך להרגיש כפעמה אחת (כלומר, מהו האורך של הצליל שתופס פעמה אחת). במהלך יצירה, ייתכן שתווים מסוימים יודגשו לעיתים, כדי לבטא רגש מסוים. ישנן מוסכמות במסורות שונות על סדר מסוים של הדגשות, שנועד לחזק את תחושת המשקל (בדרך כלל מדגישים את הפעמה הראשונה בתיבה למשל). מקצבים משתנים הם מקצבים שמדגישים חלקים לא צפויים בתיבה. נגינה של כמה מקצבים שונים בו זמנית נקראת פוליריתמיקה. מלודיה מלודיה ("מנגינה") היא סדרה של צלילים המושמעים ברצף. צלילי המלודיה בדרך כלל נכתבים תוך כדי התייחסות לגורמים כמו סולמות ומודוסים. הקצב של המלודיה בדרך כלל משקף הטעמות של שפת דיבור, מקצבים הנוחים פיזית לריקוד, או פעימות מחזוריות פשוטות. המלודיה מחולקת לרוב למשפטים שמרכיבים מבנה קשתי. האלמנטים שבאים לידי ביטוי במלודיה הם גובה הצלילים, אורכם, הדינמיקה של המלודיה והגוון שלה. הרמוניה הרמוניה היא חקר צליליות אנכית במוזיקה. כלומר, ההרמוניה חוקרת את היחסים הנוצרים בין צלילים שונים הנשמעים יחד; לרוב בו זמנית (אם כי מלודיה, כאשר היא מתווה מבנה הרמוני מסוים, יכולה גם היא לרמוז על הרמוניה). היחס הנוצר בין שני צלילים נקרא מרווח בעוד שמבנים גדולים יותר, הכוללים יותר משני צלילים שונים, נקראים אקורדים. במוזיקה מערבית קלאסית ובמוזיקה פופולרית, ההרמוניות (והאקורדים) בדרך כלל מבוססות על טרצות. בהתאם לכך, אקורד במוזיקה הקלאסית המערבית, שנמצא במצב הבסיסי שלו (הצליל היסודי שעליו בנוי האקורד נמצא בקול הנמוך ביותר), יהיה בנוי מצליל בסיסי שמעליו צליל במרווח של טרצה, ומעל הצליל השני צליל שלישי שיצור מרווח של טרצה מהצליל השני, וקווינטה מהצליל הראשון (ניתן גם להוסיף עוד טרצה מעל הצליל השלישי וכך לבנות ספטאקורד. הצליל הרביעי יהיה במרווח של ספטימה מהצליל הראשון). ישנן גם הרמוניות יוצאות דופן שאינן עונות להגדרה הקלאסית. במוזיקה המודרנית של המאה ה-20 למשל, נחקרו סוגים רבים של צורות הרמונאליות שונות. נעשה אז שימוש באקורדים כיד הדמיון, כאשר ההגדרה של "אקורד" השתנתה מהמובן המקובל (צלילים הבנויים במרווחים של טרצות) למובן רחב יותר של כל שלושה צלילים או יותר היוצרים אווירה טונאלית מסוימת, ללא כל קשר למרווחים בין הצלילים. גם צורת סימון האקורדים בשיטה המוזיקה הקלאסית ובשיטה המודרנית אינה אחידה; במוזיקה המערבית הקלאסית מסמנים אקורדים בעזרת מערכת ספרות רומיות, בג'אז ובמוזיקה פופולרית לעומת זאת משתמשים באותיות ובמערכת סמלים מיוחדת לסימון האקורדים ואילו במוזיקה הפוסט-טונאלית משתמשים במגוון של שיטות. צורת התפיסה של צליל יחיד בתוך הרמוניה תלויה במספר גורמים הכוללים בין היתר את האינטראקציה של תדרי הצלילים שבתוך ההרמוניה, ואת החספוס הנוצר על ידי פעימה מהירה של צלילים סמוכים. תפיסת הצלילים תלויה גם במידת ההיכרות של המאזין עם המוזיקה, ואסוציאציות תרבותיות. תאורטיקנים משתמשים במונח "הרמוניה" לתיאור כל "סימולטניות צלילית" ללא כל קשר לאיכויות הצלילים. בשפה הרווחת לעומת זאת המילה "הרמוניה" משמשת לעיתים קרובות לתיאור צלילים נעימים לאוזן המשלימים זה את זה, דבר שבשפה המקצועית יקרא "קונסוננט". המונח מונופוניה מתאר מוזיקה המורכבת מקו מלודי אחד ויחיד (באופן מופשט: מנגינה ללא ליווי). אם המנגינה היחידה הזו מלווה על ידי אקורדים המרקם נקרא "הומופוני". בהומופוניה הקו המלודי (המנגינה) נמצא בדרך כלל, אבל לא תמיד, בקול הגבוה ביותר. מרקם נוסף הנקרא "פוליפוניה", מורכב מכמה מלודיות המושמעות בו זמנית, שלכולן חשיבות שווה. מרקם מרקם מוזיקלי הוא האופי הכללי של יצירה מוזיקלית. מרקם בדרך כלל מתואר בהתאם למספר הקולות, או היחסים בין הקולות, הקיימים ביצירה מוזיקלית. סוגי המרקמים הם בין היתר: מונופוניה, הטרופוניה, פוליפוניה, הומופוניה ומונודיה. המרקם הנתפס של יצירה מסוימת יכול להיות מושפע גם מגוון הצליל של הכלים המנגנים אותה, ממספר הכלים המנגנים ומהפרשי הגובה בין הקולות השונים. גוון גוון, המתואר לעיתים גם כ"צבע", או "גוון צליל", היא האיכות או ה"סאונד" של קול או כלי. איכות גוון הצליל משתנה באופן משמעותי בין כל כלי שונה או קול שונה. אפילו גוון הצליל של כלי אחד יכול להשתנות במהלך הנגינה על ידי שימוש בטכניקות מסוימות. לדוגמה, גוון הצליל של חצוצרה משתנה כאשר הנגן משתמש בעמעם, דוגמה נוספת ניתן להביא מעולם השירה: גוון הקול האנושי יכול להשתנות בעזרת הפעלת מניפולציות שונות על מנגנון הקול (למשל על מיתרי הקול, על הפה או על הסרעפת). ככלל, אין צורת סימון מסוימת הנועדה להורות על גוון דרוש מסוים בעת ביצוע יצירה (אם כי קיימים סימונים הדורשים הבעת רגש מסוים בעת נגינה, הנמכה או הגבהה של ווליום הצלילים, ושימוש בטכניקות מיוחדות. דברים אלו משנים בעקיפין את גוון הצליל). איכויות הבעה איכויות ההבעה במוזיקה, הם אלמנטים היוצרים שינוי במוזיקה שאינם קשורים למונחים טכניים כמו גובה צליל או קצב. האלמנטים לרוב מתייחסים לגישתו של הנגן אל המוזיקה ומורים לו איזה רגש או הלך רוח עליו להעביר בנגינה (עצוב, שמח, מהורהר, חלומי, שובב, רציני וכדומה), מה אופי היצירה (מודגשת כמו מארש צבאי, שירתית או ריקודית כמו בלדה למשל), וכיצד להביע את היצירה לקהל בצורה הטובה ביותר (מורים לו בין היתר באילו חלקים עליו להנמיך את המוזיקה ולנגן ברכות, ובאילו חלקים עליו להגביר את הצליל ו"לצעוק" את המוזיקה). איכויות ההבעה כוללות: דינמיקה וארטיקולציה. דינמיקה במוזיקה, המונח "דינמיקה", מתייחס בדרך כלל לרכות או לעוצמה של מנגינה או תו, למשל: פיאניסימו או פורטיסימו. בעבר, רוב הדינמיקה הכתובה (ההערות שנכתבו יחד עם התווים והורו על הדינמיקה הדרושה) נכתבה באיטלקית, אך בימינו ניתן גם לראות מדי פעם הוראות כתובות המתורגמות לאנגלית. עוד משמעות למילה "דינמיקה" היא התייחסות לכל היבט בנוגע לאופן ההוצאה לפועל (על ידי נגינה) של אירועים ביצירה; או סגנונית (סטקטו, לגאטו וכדומה) או תפקודית (מהירות היצירה). המונח מתייחס גם להערות הכתובות על דף התווים שנועדו להורות לנגן על הדינמיקה הדרושה. ארטיקולציה ארטיקולציה היא עיצוב מעטפת הצליל וגונו על ידי המבצע; לדוגמה: סטקטו או לגאטו. ארטיקולציה לרוב מתוארת בכלליות על דף התווים ולא באופן מספרי מדויק או אף לא באופן כמותי, ובהתאם לכך ניתן למבצע מקום נרחב לפרשנות הארטיקולציה, והוא יבחר בדרך שלדעתו מביעה את היצירה המוזיקלית בצורה הטובה ביותר. לדוגמה: סטקטו מוגדר לעיתים בצורה כללית כביצוע מופרד של רצף צלילים כאשר קיים ניתוק מסוים בין כל צליל וצליל. עם זאת לא נאמר במדויק עד כמה יש להפריד בין כל צליל (מה אורך ה"הפסקה" בין הצלילים ועד כמה יש להדגיש את ההפרדה). דבר זה נתון לבחירתו של המבצע. בחירת הארטיקולציה תעשה, כפי שנאמר לעיל, בהתאם לתוכן היצירה ולמסר שהיא רוצה להעביר. כמו כן, הסגנון של הארטיקולציה תלוי גם בסוג הכלי שמנגן את היצירה ובתקופה ההיסטורית שאליה משתייכת היצירה (לדוגמה: התקופה הקלאסית). עם זאת, ישנן סוגי ארטיקולציות שמתאימות, באופן כללי, לכל הקולות והכלים. הארטיקולציות המשותפות הן (בסדר של הארוך ביותר עד לקצר ביותר):לגאטו ("חלק", "מחובר"), טנוטו ("יחד", "ארוך אך מנותק"), מרקאטו("מנותק", "מבוטא בכבדות", "בעל משקל כבד"), סטקטו ("מופרד", "מנותק"), מרטלה או אקצנט ("חד וקצר"). כל הנ"ל יכולות להשתלב יחד כדי ליצור ארטיקולציות ב"מצב ביניים". לדוגמה: פורטטו זה שילוב של טנוטו וסטקטו. לכמה מהכלים יש ארטיקולציות מיוחדות משלהם ודרכים מיוחדות להפיק צלילים. למשל: פיציקטו בכלי קשת הוא טכניקה של משיכת המיתרים בעזרת האצבעות (במקום בעזרת הקשת) היוצרת צלילים עמומים וחלשים. הארטיקולציות מסומנות מעל התווים בצורת • המורה לנגן את הצליל סטקטו (קצר) והסימון המאונך − מורה לנגן את הצליל במלואו. לארטיקולציה חשיבות רבה בנגינה קבוצתית של כמה כלי נגינה יחד, לדוגמה קבוצת כלי נשיפה (בראס סאקשן)או קבוצת כלי מיתר (סטרינגס) כשנגן אחד מתוך הקבוצה לא ינגן צליל מסוים בארטיקולציה כפי שהיא כתובה תתקבל תחושה של חוסר מקצועיות כהרכב וחוסר תיאום מדויק בין הנגנים מה שמוריד באיכות ההרכב ובאיכות הסימטרית של המוזיקה מבנה או צורה "מבנה" הוא פן של תורת המוזיקה, החוקר את המושג של "תחביר מוזיקלי", ברמה הפרטנית (ניתוח פנימי ומדוקדק של יצירה) וברמה הכללית (ניתוח כללי של יצירה). התחביר מוסבר לעיתים קרובות במונחים של "משפטים" (המורכבים משאלה ותשובה) או "אפיזודות" (ברמה הפרטנית), ובמונחים של ז'אנרים ותקופות (ברמה הכללית). דוגמאות לצורות שונות במוזיקה הקלאסית המערבית כוללות את צורת הפוגה, צורת הסונאטה, צורת הקאנון, הצורה הסטרופית, נושא ווריאציות, ורונדו. מוזיקה פופולרית בדרך כלל עושה שימוש בצורה הסטרופית בשילוב עם בלוז 12 תיבות. תאוריות של הרמוניזציה כתיבה בארבעה קולות כתיבה כוראלית בארבעה קולות משמשת על מנת ללמד ולנתח את מוסכמות היסוד של המוזיקה, מימי הביניים ועד התקופה הרומנטית (פרק זמן שנמשך מ-1650-1900 בקירוב). במוזיקולוגיה הגרמנית המסורתית, שיטת כתיבה זו מכונה: "הרמוניה פונקציונלית". הכוראלים לארבעה קולות של יוהאן סבסטיאן באך, שנכתבו למען מטרות דתיות, משמשים עד היום כמודל להרמוניה פונקציונלית בעבור תלמידי מוזיקה, ומהווים תצוגה יוצאת דופן לחשיבתו הליניארית של באך. כשמנתחים מוזיקה, מסתכלים גם על ה"פרטים" (מסתכלים על כל קול בנפרד ומנתחים את התייחסותו לשאר הקולות ואת מידת היותו עצמאי), וגם על "הכלל" (הפונקציות ההרמונאליות הנוצרות משילוב של כל הקולות ועוד גורמים המשפיעים על כלל הקולות כמו למשל המשקל). לאחר שהתלמידים לומדים לנתח יצירות שונות, הם מתבקשים להרמן כוראלים בעצמם, לעיתים קרובות באמצעות מנגינות נתונות, על קו בס מסוים, או באמצעות הלחנה על התקדמות הרמונאלית נתונה, כאשר הם מתבקשים לציית לכללי הולכת הקולות. למרות שבאופן מסורתי נתפס התרגיל כתרגיל ווקאלי עבור סופרן, אלט, טנור, ובס, נפוצים גם תרגילים אחרים המתייחסים לרביעיית כלי נשיפה (שתי חצוצרות, קרן צרפתית וטרומבון) או לרביעיית מיתרים (כינור ראשון, כינור שני, ויולה וצ'לו). ישנם שבעה אקורדים בסיסיים שבהם נהוג להשתמש כאשר מהרמנים בשיטה הקלאסית. שבעת האקורדים מבוססים כל אחד על תו אחר בסולם. את האקורדים מסמנים בדרך כלל בעזרת ספרות רומיות: I, II, III, IV, V, VI, VII המתייחסות לאקורדים בעלי שלושה צלילים (הבנויים בטרצות) הנבנים בהתאמה על כל תו עוקב בסולם המז'ורי או המינורי שהיצירה כתובה בו. ישנן כמה גישות לגבי אופן כתיבת האקורדים. חלק מהחוקרים טוענים כי, בעת הניתוח, יש להבדיל בין אקורדים בעלי אופי מז'ורי (I,IV,V7 וכו'), הכוללים גם אקורדים מוגדלים (לדוגמה: +VII),שיסומנו בעזרת ספרות רומיות רישיות, ובין אקורדים בעלי אופי מינורי, הכוללים גם אקורדים מוקטנים (לדוגמה: ii,iii,vi, vii-dim), שיסומנו בעזרת ספרות רומיות קטנות. כמו כן, הם טוענים, כי יש לציין כאשר בקו הבס מופיע תו שהוא אינו התו הבסיסי של האקורד (אינו התו שעליו בנוי האקורד, כלומר הוא אינו צליל הפרימה), והאקורד הוא אקורד מהופך. מסמנים זאת בעזרת מספרים שיופיעו מעל הספרות הרומיות. באקורדים משולשים ההיפוכים יהיו: סקסטאקורד (ההיפוך הראשון, מסומן בעזרת הספרה 6), וקורטסקסטאקורד (ההיפוך השני, מסומן ב4 6). בספטאקורדים ההיפוכים יהיו: קוינטסקסטאקורד (ההיפוך הראשון, מסומן ב5 6), טרצקוורטאקורד (ההיפוך השני, מסומן ב3 4), וסקונדאקורד (ההיפוך השלישי, מסומן ב2).(דוגמה). מנגד, ישנם חוקרים, המתבססים על התאוריות של היינריך שנקר וטוענים כי אין זה משנה מה מצב האקורדים בזמן הניתוח הסופי, ולכן יש לסמן את כולם בספרות רומיות רישיות. המיומנות הדרושה בהירמון כוראל בסגנון באך, כרוכה ביכולת להתחיל את הקטע בסולם אחד, ובהמשכו לעשות מודולציה (לעבור) לסולם אחר, בסוף המשפט המוזיקלי הראשון, או בתחילתו או סופו של המשפט השני. כשמהרמנים כוראל, קיימת לעיתים קרובות האפשרות לעבור למספר מגוון של אזורים טונאליים קרובים (סולמות שהשוני בינם לבין הסולם המקורי קטן). האזורים הקרובים הם בדרך כלל: הסולם של הדרגה (האקורד) החמישית V (ידועה גם כדומיננטה) או של הדרגה המינורית המקבילה לה iii, הסולם של הדרגה הרביעית (סאב-דומיננטה) IV או של הדרגה המינורית המקבילה לה ii, הדרגה הIII בסולם המינורי, הידועה גם כ"מז'ור המקביל" והדרגה הVI בסולם המז'ורי הידועה גם כ"מינור המקביל". ניתן גם להשתמש באקורדים כרומטיים (שיש בהם צלילים החורגים מהסולם) שמקלים בדרך כלל על המעבר בין הסולמות וגורמים לו להשמע יותר טבעי ופחות "מקרטע". לדוגמה האקורד שנקרא "דומיננטה שניונית" שהוא בעצם "הדומיננטה של הדומיננטה" (הדרגה החמישית בסולם שהצליל הראשון שלו הוא הדרגה החמישית של הסולם המקורי) והוא מעין גרסה מז'ורית לאקורד II, מקל עלינו לעשות מודולציה לדרגה הV של הסולם. למרות שישנו מגוון רחב של אקורדים שבהם ניתן לעשות שימוש על מנת לבצע מודולציה, ניתן להבחין בקדנצות מסוימות שבהן מרבים להשתמש, ושחלקן אף הפכו לסטנדרט. נציין לדוגמה את הקדנצה הנפוצה: IIb7-V7-I. קוגניציה (תפיסה) מוזיקלית "דקדוק מוזיקלי" פותח על ידי התאורטיקנים ג'קנדוף ולרדאהי. בעזרת שימוש ברקע של ג'קנדהוף כבלשן וברקע של לרדאהי כתאורטיקן ומלחין מוזיקה, יצרו השניים סדרה של חוקים מוגדרים שנועדה להסביר את המבנה ההיררכי של המוזיקה הטונאלית. כללי הדקדוק המוזיקלי מתמקדים ב"קיבוץ מוזיקלי", וחוקרים כיצד שיטות שבהן קבוצות קצביות של תווים והיררכיות הרמונאליות מסוימות, נתפסות על ידי המאזינים. על פי שיטת הדקדוק המוזיקלי, ישנן שלוש קבוצות שעל פיהן המאזין מקבץ מבנים במוזיקה הטונאלית: קבוצת חוקי "קיבוץ הצורה הטובה", קבוצת חוקי "קיבוץ על פי עדיפויות", וקבוצת "החוקים המשתנים". בעזרת שיטות הקיבוץ השונות, המאזין מפלח את המוזיקה שהוא שומע לקבוצות של אירועים שונים, מה שבסופו של דבר יוצר, בתפיסתו של המאזין, מבנה היררכי מסוים במוזיקה. אף על פי שתאוריית הדקדוק המוזיקלי התקבלה בהסכמה על ידי תאורטיקנים רבים, היא בהחלט אינה התאוריה היחידה שדנה בקוגניציה מוזיקלית. כיום אין תאוריה שהתקבלה כבלעדית וניתן לדון בקוגניציה מוזיקלית מהיבטים שונים. הלחנה סריאליסטית ותורת הקבוצות שיטת שנים-עשר הטונים פותחה על ידי ארנולד שנברג, והיא מסדרת את כל 12 הטונים של הסולם הכרומטי בסדר מחזורי מסוים. בשנת 1947, פותחה שיטה זו במקביל (וללא ידיעה שהיא כבר פותחה על ידי שנברג) על ידי מקורות אנגליים וצרפתיים והיא כונתה על ידם כ"שיטה הסריאליסטית" (אם כי שיטה זו היא רחבה יותר וכוללת בתוכה עוד שיטות חוץ מ-12 הטונים). השיטה יוצרת שורה מסוימת המורכבת מ-12 הצלילים, שבעזרתה ניתן לחקור את כל המעברים ההרמונאליים והטונאליים האפשריים. הטכניקה האנליטית כרוכה בכתיבת מטריצה של 12X12 המסמלת את כל הטונים בסולם הכרומטי, ואת כל הדרכים בהן ניתן לסדר אותם (על ידי טרנספוזיציות, היפוכים, נסיגות ועוד דרכים רבות ושונות כמו למשל מעגל הקוורטות). טכניקה זו מזוהה בעיקר עם מלחיני האסכולה הוינאית השנייה, ברם, היא חדרה לתוך שפות מוזיקליות של מלחינים רבים. המונח "סריאליזם", כאמור, לא מתייחס בהכרח רק לשיטת 12 הטונים. ניתן לראות זאת במיוחד בשפה המוזיקלית הגרמנית; מלחינים גרמנים רבים חקרו שיטה זו על ידי שימוש בפחות מ-12 צלילים, כאשר הם חוזרים על תווים בתוך השורה. עם הזמן, כאשר מלחינים רבים חקרו את השיטה בצורות שונות, נוצרו זרמים בתוך השיטה הסריאליסטית: סריאליזם של סולמות מיקרוטונאליים, סריאליזם פרמוטונאלי (שבו הסדר של התווים לא קבוע), סריאליזם תפוצתי, ויצירות סריאליסטיות בלי תווים בכלל (קצביות). בנוסף, מלחינים כמו פייר בולז חקרו סריאליזם אינטגרלי, כלומר, הסדרה של כל הפרמטרים המוזיקליים האפשריים (לא רק צלילים אלא גם קצב, דינמיקה וכדומה). תורת הקבוצות המוזיקלית היא גישה נוספת העוזרת לנו להבין מוזיקה א-טונאלית סדרתית (או שאינה סדרתית). למרות שמבחינה מתמטית, תורת הקבוצות המוזיקלית דומה יותר לתורת החבורות המתמטית מלתורת הקבוצות המתמטית, היא קיבלה את רשימת המונחים של תורת הקבוצות המתמטית. תורת הקבוצות המוזיקלית, מציגה את סוגי הצלילים כמספרים על מנת לאפשר חקר של מוזיקה שאין לה הרמוניה טונאלית או משולשת (המבוססת על טרצות). שיטת הקבוצות, מאפשרת חקר של מוזיקה עם שורות טונים סדרתיות וגם של מוזיקה א-טונאלית עם מבנים פחות ברורים. הטכניקה הורחבה, תוך התייחסות רבה למתמטיקה של מערכות מוזיקליות טונאליות ואטונאליות, על ידי דוד לוין (David Lewin) בגישתו הטרנספורמציונאלית המתייחסת לרשתות בעלות מבנים דומים. סמיטונאליות מוזיקלית תווים תיווי מוזיקלי הוא הייצוג הסמלי של המוזיקה. מבחינה היסטורית, ובאופן מופשט ביותר, הייצוג של המוזיקה מושג בעזרת סמלים גרפיים. עם זאת, יש דרכים נוספות לייצג מוזיקה; ניתן לייצג מוזיקה בעזרת שפה מדוברת (שמות התווים, שמות האקורדים, שמות הארטיקולציות וכדומה) ובעזרת סימני ידיים מיוחדים (תנועות מיוחדות שפותחו לציון התווים, ניצוח שקובע את הקצב וכדומה). כיום, ניתן לייצג מוזיקה אף בעזרת קובצי מחשב בפורמט מסוים. בתיווי הסטנדרטי (התיווי הקלאסי המערבי), המוזיקה מיוצגת בצורה גרפית על ידי תווים שממוקמים בתוך תיבות. לתיבות חמישה קווים אופקיים, שמנסים לדמות בערך את גובה הצליל, כך שצליל גבוה יותר יהיה מונח מעל צליל נמוך יותר, והמרחק ביניהם ייקבע בכמות הצלילים שניתן להכניס ביניהם. כמו כן לתיבות יש קווים אנכיים המפרידים בין אחת לרעותה, ומסדרים את הפעימות או הקצב. הצורות של ראשי התווים ("העיגולים" שיכולים להיות חלולים או מלאים), הגבעולים (הקו שמחובר לראש תו), נקודות שמוספות במקומות מסוימים וקשתות נועדו לקבוע את משך הצלילים. סמלים נוספים מסמלים את המפתח, הטמפו, הדינמיקה, ההדגשות, ההפסקות וכו'. מתמטיקה ומוזיקה המונחים מוזיקה ומתמטיקה קשורים זה לזה בחוזקה. מקריאת הערך השלם שלעיל, ניתן לראות התייחסויות רבות למונחים מתמטיים, מהפשוטים שבהם (כגון ספרות) ועד תאוריות יותר מורכבות (מטריצה וכדומה). למעשה, תאורטיקנים רבים משתמשים במתמטיקה על מנת לבסס ולפתח תאוריות מוזיקליות חדשות (דוגמאות לתאוריות מוזיקליות המבוססות על מתמטיקה הן, בין היתר: תורת הקבוצות המוזיקלית והתאוריה הטרנספורמציונאלית). חלק משיטות ההלחנה גם הן מבוססות על מתמטיקה: יאניס קסנאקיס (Iannis Xenakis), למשל, פיתח מספר שיטות כאלה בהתבסס על תאוריות סטוכסטיות. בנוסף, בית הספר הצרפתי למוזיקה ספקטרלית, מנחיל לתלמידיו את השימוש בניתוח מתמטי של צלילים על מנת להלחין מוזיקה. בהיסטוריה של המוזיקה, התאוריות המתמטיות, שפותחו על ידי היוונים בין 500 ל-530 שנה לפני הספירה, היוו את הבסיס להבנת הצלילים בפעם הראשונה, ולבניית מערך מרווחים וסולמות. הגילוי כי קיים יחס בין אורכי המיתרים ובין הצלילים המופקים מתנודותיהם, נעשה על ידי פיתגורס. הוא לקח שני מונוקורדים, באחד הוא לחץ על המיתר במיקום מסוים (לדוגמה באמצעו), את השני הוא השאיר מתוח ללא שום לחיצה, פרט על שניהם יחד, ושמע גובהי צליל שונים. פיתגורס גילה כי קיים יחס ישר בין מיקום הלחיצה במונוקורד, לבין הפרשי גובה הצלילים הנשמעים משני המונוקורדים גם יחד. על סמך ממצאים אלו, פיתגורס ניסח את מיקומי הלחיצה במונוקורד, כך שיוכל ליצור מרווחים שונים קבועים, דבר שהיווה בסיס למערך המרווחים המוזיקליים שנוסד בהמשך. בנוסף לתרומה החשובה של תגלית זו לעולם המוזיקה, הייתה לתגלית השפעה עצומה גם על עולם המתמטיקה; בעקבות התגלית, הסיק פיתגורס שניתן לתרגם כל דבר למספרים ושכל דבר הוא התגלמות של מספר או נוסחה מספרית. לאחרונה, גילה בוגר אוניברסיטת פרינסטון דימיטרי טימוצ'קו (Dmitri Tymoczko), שהיחסים בין הצלילים קיימים בצורות גאומטריות רב ממדיות. טימוקסקו גילה זאת כששרטט בטור, על דף נייר, את כל המרווחים האפשריים שניתן ליצור משני תווים. אחרי שעשה זאת בדק טימוקסקו את האפשרות שישנו דפוס מסוים לתווים. טימוקסקו חתך את הנייר לשני משולשים, הפך אחד מהמשולשים (והפנה את קודקודו מטה) וחיבר חזרה את המשולשים במקומות שבהם המרווחים חפפו. טימוקסקו הבחין בכך שהמרווח שבקצה אחד של הנייר החדש, היה בדיוק ההיפוך של המרווח שבקצה השני. כשהוא עיקם את הנייר וחיבר את שני קצותיו, המרווחים הסתדרו בשורה. מרווחים בעלי שני תווים (כאשר התווים מנוגנים בו זמנית), מיוצגים בצורה גרפית על ידי טבעת מביוס, צורה דו ממדית שמוטמעת בתוך מרחב תלת מימדי. כאשר מנגנים יותר משני צלילים בד בבד (אקורד), הצורה הגאומטרית שנוצרת נעשית מסובכת יותר (עם כל צליל שנוסף). אקורדים בעלי שלושה צלילים מיוצגים על ידי צורות תלת ממדיות מעוותות ואקורדים בעלי ארבעה תווים מיוצגים על ידי צורות עם ארבעה ממדים. יש לציין כי לצורות הנוצרות בדרך כלל יש משמעות בעיני המתבונן (נוצרות צורות בעלות משמעות אסתטית כגון: כוכב, קשתות וכדומה). ישנם עוד עקרונות מתמטיים רבים שמיושמים בעולם המוזיקה. ישנם גם עקרונות מתמטיים רבים שחלים על כל הז'אנרים המוזיקליים ושגם יושמו, ללא כוונה, על ידי מלחינים כבר בימי הביניים. המשמעות של ממצאים אלה היא בעיקר להוראה וליישום חוקים מוזיקליים. ניתוח מוזיקלי ניתוח מוזיקלי הוא המאמץ לתאר ולהסביר מוזיקה. ניתוח מוזיקלי, על רגל אחת, הוא מונח כללי המתאר את תהליך הפירוש של כל חלק במוזיקה. הניתוח המוזיקלי מתייחס גם לתחומי ניתוח ספציפיים כמו האנליזה הרשמית או האנליזה הסגנונית. האנליזה הרשמית מנסה לענות על שאלות העוסקות בהיררכיה ובצורה של המוזיקה, בעוד האנליזה הסגנונית מנסה לתאר את סגנון היצירה. לעיתים קרובות שני התחומים הללו חופפים. האנליזה המנתחת מבנים הרמוניים עושה שימוש בדרך כלל בספרות רומיות בעת ניתוח. עם זאת, במהלך השנים, כאשר המוזיקה ותורת המוזיקה התפתחו, נוצרו שיטות רבות וחדשות לניתוח המוזיקה והן עושות שימוש בסימונים נוספים לצד או ללא הספרות הרומיות. שתי שיטות חדשות, שהפכו פופולריות במיוחד, הן: שיטת שנקריין (Schenkerian) ותאוריית נאו- ריימניין (Neo-Riemannian). שיטת שנקריין מנסה "לצמצם" מוזיקה לשכבות של "חזית", "אמצע" ו"רקע"; לו מייחסים חשיבות רבה יותר. שיטת הנאו-ריימניין (או השיטה הטרנספורמציונאלית), החלה בתור הרחבה של התאוריות המוזיקליות של הוגו ריימן (Hugo Riemann). יוצרי השיטה, הרחיבו את המונחים התפיסתיים של ריימן על המושגים "צליל" ו"שינוי מוזיקלי", והפכו אותם לשפה מתמטית עשירה העוזרת לנתח מוזיקה. בעוד ששתי התאוריות הנ"ל החלו כשיטות לניתוח מוזיקה טונאלית, שתיהן הורחבו עם הזמן וכיום משתמשים בהן גם לניתוח מוזיקה אטונאלית. פיתוח שמיעה מיומנות שמיעתית היא היכולת לזהות דפוסים מוזיקליים בעזרת האוזן (וע"י כך לכתוב תווים משמיעה בלבד). למרות שמונח זה נשמע קצר ופשוט, על המאזין לפתח מיומנות שמיעתית רבה במגוון רחב של נושאים מוזיקליים על מנת שיוכל להגיע לזיהוי כל הדפוסים הקיימים במוזיקה. שמיעה מפותחת היא מיומנות חשובה בשביל מוזיקאי והיא בדרך כלל נלמדת לצד לימודי התאוריה של המוזיקה. רוב לימודי (או בעצם "אימוני") פיתוח השמיעה, מתמקדים בפיתוח חוש קצב ושמיעה יחסית אצל התלמיד, (שמיעה יחסית היא היכולת לזהות מרווחים מוזיקליים בצורה אינטואיטיבית). סולפג' (היכולת לשיר מוזיקה לא מוכרת ישירות מהתווים הכתובים וללא סיוע), הוא חלק חשוב ומרכזי בשיעורי פיתוח השמיעה. שמיעה אבסולוטית היא היכולת לזהות צליל בשמו על פי תדר בלבד, דהיינו - על פי גירוי שמיעתי בודד, ולא בהסתמך על היחס בינו לבין צלילים נתונים אחרים (שלא כמו בשמיעה יחסית). ראו גם מונחים בתאוריית המוזיקה לקריאה נוספת מבוא למוזיקה: מערכת הצלילים; זמן ומקצב במוזיקה, האוניברסיטה הפתוחה. עודד אסף ורון וידברג, מבוא למוזיקה: המלודיה; מז'ור, מינור, מודוס; מערכת הסולמות, האוניברסיטה הפתוחה. עדו אברבאיה ורון וידברג, מבוא למוזיקה: צעדים ראשונים ברב-קוליות; הרמוניה והמשפט ההרמוני, האוניברסיטה הפתוחה. בנימין פרל ובת-שבע שפירא, מבוא למוזיקה: מבנה, פסוק ומשפט, האוניברסיטה הפתוחה מבוא למוזיקה - מצגת מלאת איורים והמחשות המסבירה על גלי קול, תווים, סולמות ואקורדים. קישורים חיצוניים הערות שוליים ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה

תורת המוזיקה היא תחום במוזיקולוגיה, הכולל בתוכו מחקר היסטורי, אנתרופולוגי, ופסיכולוגי של המוזיקה.תורת המוזיקה חוקרת כיצד "עובדת" המוזיקה: היא בוחנת את השפה והתיווי של המוזיקה, ומבקשת לזהות דפוסים ומבנים בטכניקות של מלחינים שונים הנבדלים בז'אנרים, סגנונות, או בתקופות היסטוריות. על מנת לזהות את הדפוסים, התאוריה של המוזיקה מזקקת ומנתחת את הפרמטרים הבסיסיים או האלמנטים של המוזיקה כגון: קצב, הרמוניה (פונקציה הרמונית), מלודיה, מבנה, צורה, מרקם, וכדומה. באופן כללי, תורת המוזיקה עשויה לכלול כל הצהרה, אמונה או תפיסה של, או על, מוזיקהאדם החוקר את המאפיינים הללו ידוע כתאורטיקן מוזיקה. חלק מהחוקרים משתמשים באקוסטיקה, פיזיולוגיה אנושית ופסיכולוגיה כדי להסביר איך ולמה המוזיקה נתפסת.יסודות המוזיקה מרכיבי מוזיקה הם גובה צליל, מקצב או "פעמה", קצב, מלודיה, הרמוניה, מרקם, תזמור, גוון או צבע, איכויות הבעה (הדינמיקה וההבעה (ארטיקולציה)), וכן צורה או מבנה. בנוסף להם סולמות ו/או המודוסים, הקונסוננס והדיסוננס.גובה הצלילגובה צליל הוא תחושה סובייקטיבית, המשקפת בדרך כלל את הגובה הנמוך (תדר גל איטי) או הגבוה (תדר גל מהיר יותר) של צליל מסוים. בהקשר מוזיקלי, ישנם אנשים אשר ניחנו או פיתחו יכולת המכונה "שמיעה אבסולוטית" והם יכולים להקצות צליל בודד למקומו בסולם מוזיקלי. ניתן לשטות בתפיסת האדם את הצליל על מנת ליצור אשליות שמע. למרות המוזרויות התפיסתיות הללו, כמעט תמיד קיים קשר הדוק בין הדרך בה הצליל נתפס במוח האדם, לתדר הבסיסי שלו וקיים קשר (פחות הדוק) לרמת הלחץ של הצליל (הווליום שלו), לתוכן ההרמוני (המורכבות) של מנגינה/אקורד מסוים, ולקונוטציה ההיסטורית של גוון צליל מסוים שנשמע. באופן כללי, ככל שהתדירות של רטט הגל (גל הקול) עולה, כך הצליל הנתפס גבוה יותר וככל שהתדירות של רטט הגל יורדת, כך גובה הצליל הנתפס נמוך יותר. עם זאת, אפילו עבור צלילים בעלי עוצמה שווה, הגובה הנתפס ותדר הגל הנמדד אינם עומדים במערכת יחסים ליניארית פשוטה. כאשר התו נמצא בתדירות של בערך 1000 הרץ או מתחת לתדירות זו, הגובה הנתפס של הצליל נעשה נמוך יותר ככל שלחץ הצליל נעשה גבוה יותר. ברם, מעל 2000 הרץ בקירוב, גובה הצליל נעשה גבוה יותר בעוד הצליל מתחזק.במוזיקה המערבית, קיימים סטנדרטים מתחרים לקביעת גובה צליל מדויק, המגדירים מערכות כיוון. השימוש הרווח ביותר לקביעת גובה צליל הוא קולן המכוון על פי תו מסוים. אך שיטה זו היא בעייתית שכן קשה לקבוע מהו התדר המדויק שבו התו צריך להיות. הבעיה הבסיסית המונעת היווצרותו של סטנדרט אחד, אם כן, טמונה בפיזיקה של התנודות.כדי להתגבר על בעיה זו נעשו ניסיונות לקבוע מהו התדר המסוים שצריך להיות לכל צליל (הדבר נחוץ בשביל יצרני כלים), אך גם סטנדרט זה השתנה עם השנים.התו לה (A) למשל, הוגדר על ידי צרפת ב-1859 כתדר גל של 435 הרץ, בעוד שבאנגליה באותה שנה, נע התדר הסטנדרטי בין 439 ל-452 הרץ.בסופו של דבר, הומלץ כתקן, בשנת 1939, תדר של 440 הרץ, ובשנת 1955, ארגון התקינה הבין-לאומי אישר את הבחירה. כיום, A440 (לה בתדר של 440 הרץ), משמש באופן רחב (אם כי לא בלעדי) כלה (A) הנמצא מעל דו (C) מרכזי.שני צלילים בעלי גובה שונה (תדירות גל שונה) נקראים מרווח. המרווח הבסיסי ביותר הוא הפרימה שהוא שני צלילים זהים (בעלי תדר גל זהה) המנוגנים בזה אחר זה או בד בבד (אוניסון). עוד מרווח פשוט הוא האוקטבה, שהוא הכפלה או חלוקה לשניים של תדר הגל של צליל מסוים. (התוצאה היא שישנם כמה צלילים שכולם נקראים "דו", למשל, והם שונים זה מזה רק בגובהם).סולמות ומודוסיםניתן לארגן תווים לסולמות ומודוסים שונים. התאוריה של המוזיקה המערבית, מחלקת את האוקטבה לסדרה של 12 תווים, שבהם ניתן להשתמש על מנת להלחין יצירות שונות. הסדרה של 12 התווים נקראת: "סולם כרומטי". בסולם הכרומטי, המרווח שבין 2 תווים עוקבים נקרא "חצי צעד" או "חצי טון". כאשר מסדרים מרווחים מסוימים על פי דפוסים מסוימים, ניתן ליצור סולם. הסולמות הנפוצים ביותר במוזיקה המערבית הם סולמות דיאטוניים - בעלי 7 תווים, בדרך כלל סולמות מהסוגים: מז'ור, מינור טבעי, מינור הרמוני ומינור מלודי. דוגמאות נוספות לסולמות הן הסולם האוקטטוני (או הסולם המוקטן) והסולם הפנטטוני (המורכב מ5 צלילים בלבד), שנפוץ במוזיקה אתנית ובג'אז.ישנם עוד סולמות רבים שניתן ליצור מ-12 התווים שבמוזיקה הקלאסית. סולמות שונים אלו באים לידי ביטוי בעיקר במוזיקה המודרנית, שהמלחינים המצייתים לסגנונה אינם מוגבלים לכללי המוזיקה הקלאסית ולכן ממציאים לעיתים קרובות סולמות על דעת עצמם. ישנם גם סולמות שאינם מצייתים לסדרה הקלאסית של 12 התווים. אם נבחן למשל את המוזיקה המסורתית של פרס, הודו או ארצות ערב, נוכל לראות כי במוזיקה זו נוטים להשתמש גם במרווחי רבעי טון, כלומר מרווחים שהם חצי מגודלם של חצאי טונים. בהתאם לכך, במוזיקה המסורתית של ארצות אלו ניתן למצוא תווים רבים יותר וכך גם סולמות רבים יותר.במוזיקה הקלאסית המערבית, העונה לחוקיות של סולמות מז'וריים או מינוריים בעלי 7 צלילים, המפתח של היצירה קובע את הסולם שבו היא כתובה. ניתן לראות, בהתאם לדרך שבה המפתחות בנויים (מעגל הקווינטות), את הקשר ההדוק שיש בין סולמות שונים במוזיקה המערבית.למרות שכל סולם מאותו סוג (כל הסולמות המז'וריים למשל) בנוי על פי אותה חוקיות בדיוק, ניתן בכל זאת להבחין בהבדלים באופיים של הסולמות. אם למשל עושים טרנספוזיציה (העברה) ליצירה מסוימת מסולם אחד לאחר, נניח מדו מז'ור C לרה מז'ור D (מעלים את כל התווים ביצירה טון אחד כלפי מעלה), ניתן להבחין כי הרגש או התחושה שהיצירה מפגינה השתנה מעט, וזאת בגלל התכתבותו של מנעד היצירה עם המנעד של הכלי שמנגן אותה (אם היצירה מנוגנת למשל על ידי כינור, לאחר טרנספוזיציה הכנר ישתמש בצלילים הגבוהים יותר של הכינור, דבר שיפיק צליל שונה ממה שהיה מופק אם היצירה הייתה נשארת בסולם הנמוך יותר).עם זאת, שינוי הסולם יכול גם להיות בלתי מורגש בשביל המאזין הפשוט, שכן היחסים בין התווים ביצירה אינם משתנים. (ניתן לומר שגובה הוא דבר יחסי ולכן אם הצלילים יהיו מסודרים בגבהים מסוימים באותו יחס שבו הם היו מסודרים בגבהים הקודמים (של הסולם הקודם) אדם ללא שמיעה אבסולוטית לא יבחין בהבדל).קונסוננס ודיסוננסקונסוננס הוא הרמוניה שהצלילים שמרכיבים אותה משלימים זה את זה ומגבירים את התהודה זה של זה. דיסוננס הוא הרמוניה שבה הצלילים מתנגשים זה עם זה ויוצרים אינטראקציות אקוסטיות מורכבות יותר. הגדרה פשטנית יותר למונחים היא שהרמוניות ומרווחים קונסוננטיים הם נעימים לאוזן ואילו הרמוניות ומרווחים דיסוננטיים אינם נעימים לאוזן. ניתן גם לחשוב על הדיסוננס והקונסוננס במונחים של יציבות: הרמוניות דיסוננטיות נחשבות לעיתים כ"לא יציבות" וכשואפות "להיפתר" על ידי מרווחים קונסוננטיים (למשל, כאשר נשמע אקורד דיסוננטי נרגיש צורך לשמוע אחריו אקורד קונסוננטי שיפתור לנו את ההרגשה הלא נעימה שמעורר הדיסוננס). עם כל זאת, אין לטעות ולחשוב כי דיסוננס הוא אינו דבר רצוי; יצירה שתכתב כולה באקורדים קונסוננטיים, למשל, אולי תשמע נעימה לאוזן אך היא תשעמם את המאזין שכן לא תהיה בה שום "אי יציבות" שדרושה פתרון (דומה הדבר ליצירה ספרותית ללא כל סיבוך עלילתי). המלודיה של יצירה מסוימת, לרוב מאורגנת כדי לתקשר עם הרמוניות משתנות (מעברי אקורדים) שמלוות אותה, ושבנויות על קונסוננס ודיסוננס. המיומנות של כתיבת מלודיה תלויה באופן מוחלט ביכולת לבחור תווים בהתאם (או, במכוון, שלא בהתאם) להרמוניות שלהם, תוך כדי שמירה על צורה מלודית מוגדרת (או לא מוגדרת באופן מכוון).קצבקצב הוא אופן סידור צלילים ושקט במרחב הזמן. מד המסדר ומקבץ זמן בקבוצות בעלות דופק סדיר, נקרא תיבה. המשקל מגדיר כמה פעמות יש בתיבה אחת, ואיזה ערך של תו נכתב צריך להרגיש כפעמה אחת (כלומר, מהו האורך של הצליל שתופס פעמה אחת). במהלך יצירה, ייתכן שתווים מסוימים יודגשו לעיתים, כדי לבטא רגש מסוים. ישנן מוסכמות במסורות שונות על סדר מסוים של הדגשות, שנועד לחזק את תחושת המשקל (בדרך כלל מדגישים את הפעמה הראשונה בתיבה למשל). מקצבים משתנים הם מקצבים שמדגישים חלקים לא צפויים בתיבה. נגינה של כמה מקצבים שונים בו זמנית נקראת פוליריתמיקה.מלודיהמלודיה ("מנגינה") היא סדרה של צלילים המושמעים ברצף. צלילי המלודיה בדרך כלל נכתבים תוך כדי התייחסות לגורמים כמו סולמות ומודוסים. הקצב של המלודיה בדרך כלל משקף הטעמות של שפת דיבור, מקצבים הנוחים פיזית לריקוד, או פעימות מחזוריות פשוטות. המלודיה מחולקת לרוב למשפטים שמרכיבים מבנה קשתי. האלמנטים שבאים לידי ביטוי במלודיה הם גובה הצלילים, אורכם, הדינמיקה של המלודיה והגוון שלה.הרמוניההרמוניה היא חקר צליליות אנכית במוזיקה. כלומר, ההרמוניה חוקרת את היחסים הנוצרים בין צלילים שונים הנשמעים יחד; לרוב בו זמנית (אם כי מלודיה, כאשר היא מתווה מבנה הרמוני מסוים, יכולה גם היא לרמוז על הרמוניה).היחס הנוצר בין שני צלילים נקרא מרווח בעוד שמבנים גדולים יותר, הכוללים יותר משני צלילים שונים, נקראים אקורדים. במוזיקה מערבית קלאסית ובמוזיקה פופולרית, ההרמוניות (והאקורדים) בדרך כלל מבוססות על טרצות. בהתאם לכך, אקורד במוזיקה הקלאסית המערבית, שנמצא במצב הבסיסי שלו (הצליל היסודי שעליו בנוי האקורד נמצא בקול הנמוך ביותר), יהיה בנוי מצליל בסיסי שמעליו צליל במרווח של טרצה, ומעל הצליל השני צליל שלישי שיצור מרווח של טרצה מהצליל השני, וקווינטה מהצליל הראשון (ניתן גם להוסיף עוד טרצה מעל הצליל השלישי וכך לבנות ספטאקורד. הצליל הרביעי יהיה במרווח של ספטימה מהצליל הראשון).ישנן גם הרמוניות יוצאות דופן שאינן עונות להגדרה הקלאסית. במוזיקה המודרנית של המאה ה-20 למשל, נחקרו סוגים רבים של צורות הרמונאליות שונות. נעשה אז שימוש באקורדים כיד הדמיון, כאשר ההגדרה של "אקורד" השתנתה מהמובן המקובל (צלילים הבנויים במרווחים של טרצות) למובן רחב יותר של כל שלושה צלילים או יותר היוצרים אווירה טונאלית מסוימת, ללא כל קשר למרווחים בין הצלילים. גם צורת סימון האקורדים בשיטה המוזיקה הקלאסית ובשיטה המודרנית אינה אחידה; במוזיקה המערבית הקלאסית מסמנים אקורדים בעזרת מערכת ספרות רומיות, בג'אז ובמוזיקה פופולרית לעומת זאת משתמשים באותיות ובמערכת סמלים מיוחדת לסימון האקורדים ואילו במוזיקה הפוסט-טונאלית משתמשים במגוון של שיטות.צורת התפיסה של צליל יחיד בתוך הרמוניה תלויה במספר גורמים הכוללים בין היתר את האינטראקציה של תדרי הצלילים שבתוך ההרמוניה, ואת החספוס הנוצר על ידי פעימה מהירה של צלילים סמוכים. תפיסת הצלילים תלויה גם במידת ההיכרות של המאזין עם המוזיקה, ואסוציאציות תרבותיות. תאורטיקנים משתמשים במונח "הרמוניה" לתיאור כל "סימולטניות צלילית" ללא כל קשר לאיכויות הצלילים. בשפה הרווחת לעומת זאת המילה "הרמוניה" משמשת לעיתים קרובות לתיאור צלילים נעימים לאוזן המשלימים זה את זה, דבר שבשפה המקצועית יקרא "קונסוננט".המונח מונופוניה מתאר מוזיקה המורכבת מקו מלודי אחד ויחיד (באופן מופשט: מנגינה ללא ליווי). אם המנגינה היחידה הזו מלווה על ידי אקורדים המרקם נקרא "הומופוני". בהומופוניה הקו המלודי (המנגינה) נמצא בדרך כלל, אבל לא תמיד, בקול הגבוה ביותר. מרקם נוסף הנקרא "פוליפוניה", מורכב מכמה מלודיות המושמעות בו זמנית, שלכולן חשיבות שווה.מרקםמרקם מוזיקלי הוא האופי הכללי של יצירה מוזיקלית. מרקם בדרך כלל מתואר בהתאם למספר הקולות, או היחסים בין הקולות, הקיימים ביצירה מוזיקלית. סוגי המרקמים הם בין היתר: מונופוניה, הטרופוניה, פוליפוניה, הומופוניה ומונודיה. המרקם הנתפס של יצירה מסוימת יכול להיות מושפע גם מגוון הצליל של הכלים המנגנים אותה, ממספר הכלים המנגנים ומהפרשי הגובה בין הקולות השונים.גווןגוון, המתואר לעיתים גם כ"צבע", או "גוון צליל", היא האיכות או ה"סאונד" של קול או כלי. איכות גוון הצליל משתנה באופן משמעותי בין כל כלי שונה או קול שונה. אפילו גוון הצליל של כלי אחד יכול להשתנות במהלך הנגינה על ידי שימוש בטכניקות מסוימות. לדוגמה, גוון הצליל של חצוצרה משתנה כאשר הנגן משתמש בעמעם, דוגמה נוספת ניתן להביא מעולם השירה: גוון הקול האנושי יכול להשתנות בעזרת הפעלת מניפולציות שונות על מנגנון הקול (למשל על מיתרי הקול, על הפה או על הסרעפת). ככלל, אין צורת סימון מסוימת הנועדה להורות על גוון דרוש מסוים בעת ביצוע יצירה (אם כי קיימים סימונים הדורשים הבעת רגש מסוים בעת נגינה, הנמכה או הגבהה של ווליום הצלילים, ושימוש בטכניקות מיוחדות. דברים אלו משנים בעקיפין את גוון הצליל).איכויות הבעהאיכויות ההבעה במוזיקה, הם אלמנטים היוצרים שינוי במוזיקה שאינם קשורים למונחים טכניים כמו גובה צליל או קצב. האלמנטים לרוב מתייחסים לגישתו של הנגן אל המוזיקה ומורים לו איזה רגש או הלך רוח עליו להעביר בנגינה (עצוב, שמח, מהורהר, חלומי, שובב, רציני וכדומה), מה אופי היצירה (מודגשת כמו מארש צבאי, שירתית או ריקודית כמו בלדה למשל), וכיצד להביע את היצירה לקהל בצורה הטובה ביותר (מורים לו בין היתר באילו חלקים עליו להנמיך את המוזיקה ולנגן ברכות, ובאילו חלקים עליו להגביר את הצליל ו"לצעוק" את המוזיקה). איכויות ההבעה כוללות: דינמיקה וארטיקולציה.דינמיקהבמוזיקה, המונח "דינמיקה", מתייחס בדרך כלל לרכות או לעוצמה של מנגינה או תו, למשל: פיאניסימו או פורטיסימו. בעבר, רוב הדינמיקה הכתובה (ההערות שנכתבו יחד עם התווים והורו על הדינמיקה הדרושה) נכתבה באיטלקית, אך בימינו ניתן גם לראות מדי פעם הוראות כתובות המתורגמות לאנגלית.עוד משמעות למילה "דינמיקה" היא התייחסות לכל היבט בנוגע לאופן ההוצאה לפועל (על ידי נגינה) של אירועים ביצירה; או סגנונית (סטקטו, לגאטו וכדומה) או תפקודית (מהירות היצירה). המונח מתייחס גם להערות הכתובות על דף התווים שנועדו להורות לנגן על הדינמיקה הדרושה.ארטיקולציהארטיקולציה היא עיצוב מעטפת הצליל וגונו על ידי המבצע; לדוגמה: סטקטו או לגאטו. ארטיקולציה לרוב מתוארת בכלליות על דף התווים ולא באופן מספרי מדויק או אף לא באופן כמותי, ובהתאם לכך ניתן למבצע מקום נרחב לפרשנות הארטיקולציה, והוא יבחר בדרך שלדעתו מביעה את היצירה המוזיקלית בצורה הטובה ביותר. לדוגמה: סטקטו מוגדר לעיתים בצורה כללית כביצוע מופרד של רצף צלילים כאשר קיים ניתוק מסוים בין כל צליל וצליל. עם זאת לא נאמר במדויק עד כמה יש להפריד בין כל צליל (מה אורך ה"הפסקה" בין הצלילים ועד כמה יש להדגיש את ההפרדה). דבר זה נתון לבחירתו של המבצע. בחירת הארטיקולציה תעשה, כפי שנאמר לעיל, בהתאם לתוכן היצירה ולמסר שהיא רוצה להעביר. כמו כן, הסגנון של הארטיקולציה תלוי גם בסוג הכלי שמנגן את היצירה ובתקופה ההיסטורית שאליה משתייכת היצירה (לדוגמה: התקופה הקלאסית). עם זאת, ישנן סוגי ארטיקולציות שמתאימות, באופן כללי, לכל הקולות והכלים.הארטיקולציות המשותפות הן (בסדר של הארוך ביותר עד לקצר ביותר):לגאטו ("חלק", "מחובר"), טנוטו ("יחד", "ארוך אך מנותק"), מרקאטו("מנותק", "מבוטא בכבדות", "בעל משקל כבד"), סטקטו ("מופרד", "מנותק"), מרטלה או אקצנט ("חד וקצר"). כל הנ"ל יכולות להשתלב יחד כדי ליצור ארטיקולציות ב"מצב ביניים". לדוגמה: פורטטו זה שילוב של טנוטו וסטקטו. לכמה מהכלים יש ארטיקולציות מיוחדות משלהם ודרכים מיוחדות להפיק צלילים. למשל: פיציקטו בכלי קשת הוא טכניקה של משיכת המיתרים בעזרת האצבעות (במקום בעזרת הקשת) היוצרת צלילים עמומים וחלשים.הארטיקולציות מסומנות מעל התווים בצורת • המורה לנגן את הצליל סטקטו (קצר) והסימון המאונך − מורה לנגן את הצליל במלואו.לארטיקולציה חשיבות רבה בנגינה קבוצתית של כמה כלי נגינה יחד, לדוגמה קבוצת כלי נשיפה (בראס סאקשן)או קבוצת כלי מיתר (סטרינגס)כשנגן אחד מתוך הקבוצה לא ינגן צליל מסוים בארטיקולציה כפי שהיא כתובה תתקבל תחושה של חוסר מקצועיות כהרכב וחוסר תיאום מדויק בין הנגנים מה שמוריד באיכות ההרכב ובאיכות הסימטרית של המוזיקהמבנה או צורה"מבנה" הוא פן של תורת המוזיקה, החוקר את המושג של "תחביר מוזיקלי", ברמה הפרטנית (ניתוח פנימי ומדוקדק של יצירה) וברמה הכללית (ניתוח כללי של יצירה). התחביר מוסבר לעיתים קרובות במונחים של "משפטים" (המורכבים משאלה ותשובה) או "אפיזודות" (ברמה הפרטנית), ובמונחים של ז'אנרים ותקופות (ברמה הכללית). דוגמאות לצורות שונות במוזיקה הקלאסית המערבית כוללות את צורת הפוגה, צורת הסונאטה, צורת הקאנון, הצורה הסטרופית, נושא ווריאציות, ורונדו. מוזיקה פופולרית בדרך כלל עושה שימוש בצורה הסטרופית בשילוב עם בלוז 12 תיבות.תאוריות של הרמוניזציהכתיבה בארבעה קולותכתיבה כוראלית בארבעה קולות משמשת על מנת ללמד ולנתח את מוסכמות היסוד של המוזיקה, מימי הביניים ועד התקופה הרומנטית (פרק זמן שנמשך מ-1650-1900 בקירוב). במוזיקולוגיה הגרמנית המסורתית, שיטת כתיבה זו מכונה: "הרמוניה פונקציונלית". הכוראלים לארבעה קולות של יוהאן סבסטיאן באך, שנכתבו למען מטרות דתיות, משמשים עד היום כמודל להרמוניה פונקציונלית בעבור תלמידי מוזיקה, ומהווים תצוגה יוצאת דופן לחשיבתו הליניארית של באך. כשמנתחים מוזיקה, מסתכלים גם על ה"פרטים" (מסתכלים על כל קול בנפרד ומנתחים את התייחסותו לשאר הקולות ואת מידת היותו עצמאי), וגם על "הכלל" (הפונקציות ההרמונאליות הנוצרות משילוב של כל הקולות ועוד גורמים המשפיעים על כלל הקולות כמו למשל המשקל). לאחר שהתלמידים לומדים לנתח יצירות שונות, הם מתבקשים להרמן כוראלים בעצמם, לעיתים קרובות באמצעות מנגינות נתונות, על קו בס מסוים, או באמצעות הלחנה על התקדמות הרמונאלית נתונה, כאשר הם מתבקשים לציית לכללי הולכת הקולות. למרות שבאופן מסורתי נתפס התרגיל כתרגיל ווקאלי עבור סופרן, אלט, טנור, ובס, נפוצים גם תרגילים אחרים המתייחסים לרביעיית כלי נשיפה (שתי חצוצרות, קרן צרפתית וטרומבון) או לרביעיית מיתרים (כינור ראשון, כינור שני, ויולה וצ'לו).ישנם שבעה אקורדים בסיסיים שבהם נהוג להשתמש כאשר מהרמנים בשיטה הקלאסית. שבעת האקורדים מבוססים כל אחד על תו אחר בסולם.את האקורדים מסמנים בדרך כלל בעזרת ספרות רומיות: I, II, III, IV, V, VI, VII המתייחסות לאקורדים בעלי שלושה צלילים (הבנויים בטרצות) הנבנים בהתאמה על כל תו עוקב בסולם המז'ורי או המינורי שהיצירה כתובה בו.ישנן כמה גישות לגבי אופן כתיבת האקורדים. חלק מהחוקרים טוענים כי, בעת הניתוח, יש להבדיל בין אקורדים בעלי אופי מז'ורי (I,IV,V7 וכו'), הכוללים גם אקורדים מוגדלים (לדוגמה: +VII),שיסומנו בעזרת ספרות רומיות רישיות, ובין אקורדים בעלי אופי מינורי, הכוללים גם אקורדים מוקטנים (לדוגמה: ii,iii,vi, vii-dim), שיסומנו בעזרת ספרות רומיות קטנות. כמו כן, הם טוענים, כי יש לציין כאשר בקו הבס מופיע תו שהוא אינו התו הבסיסי של האקורד (אינו התו שעליו בנוי האקורד, כלומר הוא אינו צליל הפרימה), והאקורד הוא אקורד מהופך. מסמנים זאת בעזרת מספרים שיופיעו מעל הספרות הרומיות. באקורדים משולשים ההיפוכים יהיו: סקסטאקורד (ההיפוך הראשון, מסומן בעזרת הספרה 6), וקורטסקסטאקורד (ההיפוך השני, מסומן ב4 6). בספטאקורדים ההיפוכים יהיו: קוינטסקסטאקורד (ההיפוך הראשון, מסומן ב5 6), טרצקוורטאקורד (ההיפוך השני, מסומן ב3 4), וסקונדאקורד (ההיפוך השלישי, מסומן ב2).(דוגמה).מנגד, ישנם חוקרים, המתבססים על התאוריות של היינריך שנקר וטוענים כי אין זה משנה מה מצב האקורדים בזמן הניתוח הסופי, ולכן יש לסמן את כולם בספרות רומיות רישיות.המיומנות הדרושה בהירמון כוראל בסגנון באך, כרוכה ביכולת להתחיל את הקטע בסולם אחד, ובהמשכו לעשות מודולציה (לעבור) לסולם אחר, בסוף המשפט המוזיקלי הראשון, או בתחילתו או סופו של המשפט השני. כשמהרמנים כוראל, קיימת לעיתים קרובות האפשרות לעבור למספר מגוון של אזורים טונאליים קרובים (סולמות שהשוני בינם לבין הסולם המקורי קטן). האזורים הקרובים הם בדרך כלל: הסולם של הדרגה (האקורד) החמישית V (ידועה גם כדומיננטה) או של הדרגה המינורית המקבילה לה iii, הסולם של הדרגה הרביעית (סאב-דומיננטה) IV או של הדרגה המינורית המקבילה לה ii, הדרגה הIII בסולם המינורי, הידועה גם כ"מז'ור המקביל" והדרגה הVI בסולם המז'ורי הידועה גם כ"מינור המקביל".ניתן גם להשתמש באקורדים כרומטיים (שיש בהם צלילים החורגים מהסולם) שמקלים בדרך כלל על המעבר בין הסולמות וגורמים לו להשמע יותר טבעי ופחות "מקרטע". לדוגמה האקורד שנקרא "דומיננטה שניונית" שהוא בעצם "הדומיננטה של הדומיננטה" (הדרגה החמישית בסולם שהצליל הראשון שלו הוא הדרגה החמישית של הסולם המקורי) והוא מעין גרסה מז'ורית לאקורד II, מקל עלינו לעשות מודולציה לדרגה הV של הסולם.למרות שישנו מגוון רחב של אקורדים שבהם ניתן לעשות שימוש על מנת לבצע מודולציה, ניתן להבחין בקדנצות מסוימות שבהן מרבים להשתמש, ושחלקן אף הפכו לסטנדרט. נציין לדוגמה את הקדנצה הנפוצה: IIb7-V7-I.קוגניציה (תפיסה) מוזיקלית"דקדוק מוזיקלי" פותח על ידי התאורטיקנים ג'קנדוף ולרדאהי. בעזרת שימוש ברקע של ג'קנדהוף כבלשן וברקע של לרדאהי כתאורטיקן ומלחין מוזיקה, יצרו השניים סדרה של חוקים מוגדרים שנועדה להסביר את המבנה ההיררכי של המוזיקה הטונאלית. כללי הדקדוק המוזיקלי מתמקדים ב"קיבוץ מוזיקלי", וחוקרים כיצד שיטות שבהן קבוצות קצביות של תווים והיררכיות הרמונאליות מסוימות, נתפסות על ידי המאזינים. על פי שיטת הדקדוק המוזיקלי, ישנן שלוש קבוצות שעל פיהן המאזין מקבץ מבנים במוזיקה הטונאלית: קבוצת חוקי "קיבוץ הצורה הטובה", קבוצת חוקי "קיבוץ על פי עדיפויות", וקבוצת "החוקים המשתנים". בעזרת שיטות הקיבוץ השונות, המאזין מפלח את המוזיקה שהוא שומע לקבוצות של אירועים שונים, מה שבסופו של דבר יוצר, בתפיסתו של המאזין, מבנה היררכי מסוים במוזיקה. אף על פי שתאוריית הדקדוק המוזיקלי התקבלה בהסכמה על ידי תאורטיקנים רבים, היא בהחלט אינה התאוריה היחידה שדנה בקוגניציה מוזיקלית. כיום אין תאוריה שהתקבלה כבלעדית וניתן לדון בקוגניציה מוזיקלית מהיבטים שונים.הלחנה סריאליסטית ותורת הקבוצותשיטת שנים-עשר הטונים פותחה על ידי ארנולד שנברג, והיא מסדרת את כל 12 הטונים של הסולם הכרומטי בסדר מחזורי מסוים. בשנת 1947, פותחה שיטה זו במקביל (וללא ידיעה שהיא כבר פותחה על ידי שנברג) על ידי מקורות אנגליים וצרפתיים והיא כונתה על ידם כ"שיטה הסריאליסטית" (אם כי שיטה זו היא רחבה יותר וכוללת בתוכה עוד שיטות חוץ מ-12 הטונים). השיטה יוצרת שורה מסוימת המורכבת מ-12 הצלילים, שבעזרתה ניתן לחקור את כל המעברים ההרמונאליים והטונאליים האפשריים. הטכניקה האנליטית כרוכה בכתיבת מטריצה של 12X12 המסמלת את כל הטונים בסולם הכרומטי, ואת כל הדרכים בהן ניתן לסדר אותם (על ידי טרנספוזיציות, היפוכים, נסיגות ועוד דרכים רבות ושונות כמו למשל מעגל הקוורטות). טכניקה זו מזוהה בעיקר עם מלחיני האסכולה הוינאית השנייה, ברם, היא חדרה לתוך שפות מוזיקליות של מלחינים רבים.המונח "סריאליזם", כאמור, לא מתייחס בהכרח רק לשיטת 12 הטונים. ניתן לראות זאת במיוחד בשפה המוזיקלית הגרמנית; מלחינים גרמנים רבים חקרו שיטה זו על ידי שימוש בפחות מ-12 צלילים, כאשר הם חוזרים על תווים בתוך השורה. עם הזמן, כאשר מלחינים רבים חקרו את השיטה בצורות שונות, נוצרו זרמים בתוך השיטה הסריאליסטית: סריאליזם של סולמות מיקרוטונאליים, סריאליזם פרמוטונאלי (שבו הסדר של התווים לא קבוע), סריאליזם תפוצתי, ויצירות סריאליסטיות בלי תווים בכלל (קצביות). בנוסף, מלחינים כמו פייר בולז חקרו סריאליזם אינטגרלי, כלומר, הסדרה של כל הפרמטרים המוזיקליים האפשריים (לא רק צלילים אלא גם קצב, דינמיקה וכדומה).תורת הקבוצות המוזיקלית היא גישה נוספת העוזרת לנו להבין מוזיקה א-טונאלית סדרתית (או שאינה סדרתית). למרות שמבחינה מתמטית, תורת הקבוצות המוזיקלית דומה יותר לתורת החבורות המתמטית מלתורת הקבוצות המתמטית, היא קיבלה את רשימת המונחים של תורת הקבוצות המתמטית. תורת הקבוצות המוזיקלית, מציגה את סוגי הצלילים כמספרים על מנת לאפשר חקר של מוזיקה שאין לה הרמוניה טונאלית או משולשת (המבוססת על טרצות). שיטת הקבוצות, מאפשרת חקר של מוזיקה עם שורות טונים סדרתיות וגם של מוזיקה א-טונאלית עם מבנים פחות ברורים. הטכניקה הורחבה, תוך התייחסות רבה למתמטיקה של מערכות מוזיקליות טונאליות ואטונאליות, על ידי דוד לוין (David Lewin) בגישתו הטרנספורמציונאלית המתייחסת לרשתות בעלות מבנים דומים.סמיטונאליות מוזיקליתתוויםתיווי מוזיקלי הוא הייצוג הסמלי של המוזיקה. מבחינה היסטורית, ובאופן מופשט ביותר, הייצוג של המוזיקה מושג בעזרת סמלים גרפיים. עם זאת, יש דרכים נוספות לייצג מוזיקה; ניתן לייצג מוזיקה בעזרת שפה מדוברת (שמות התווים, שמות האקורדים, שמות הארטיקולציות וכדומה) ובעזרת סימני ידיים מיוחדים (תנועות מיוחדות שפותחו לציון התווים, ניצוח שקובע את הקצב וכדומה). כיום, ניתן לייצג מוזיקה אף בעזרת קובצי מחשב בפורמט מסוים.בתיווי הסטנדרטי (התיווי הקלאסי המערבי), המוזיקה מיוצגת בצורה גרפית על ידי תווים שממוקמים בתוך תיבות. לתיבות חמישה קווים אופקיים, שמנסים לדמות בערך את גובה הצליל, כך שצליל גבוה יותר יהיה מונח מעל צליל נמוך יותר, והמרחק ביניהם ייקבע בכמות הצלילים שניתן להכניס ביניהם. כמו כן לתיבות יש קווים אנכיים המפרידים בין אחת לרעותה, ומסדרים את הפעימות או הקצב.הצורות של ראשי התווים ("העיגולים" שיכולים להיות חלולים או מלאים), הגבעולים (הקו שמחובר לראש תו), נקודות שמוספות במקומות מסוימים וקשתות נועדו לקבוע את משך הצלילים. סמלים נוספים מסמלים את המפתח, הטמפו, הדינמיקה, ההדגשות, ההפסקות וכו'.מתמטיקה ומוזיקההמונחים מוזיקה ומתמטיקה קשורים זה לזה בחוזקה. מקריאת הערך השלם שלעיל, ניתן לראות התייחסויות רבות למונחים מתמטיים, מהפשוטים שבהם (כגון ספרות) ועד תאוריות יותר מורכבות (מטריצה וכדומה). למעשה, תאורטיקנים רבים משתמשים במתמטיקה על מנת לבסס ולפתח תאוריות מוזיקליות חדשות (דוגמאות לתאוריות מוזיקליות המבוססות על מתמטיקה הן, בין היתר: תורת הקבוצות המוזיקלית והתאוריה הטרנספורמציונאלית).חלק משיטות ההלחנה גם הן מבוססות על מתמטיקה: יאניס קסנאקיס (Iannis Xenakis), למשל, פיתח מספר שיטות כאלה בהתבסס על תאוריות סטוכסטיות. בנוסף, בית הספר הצרפתי למוזיקה ספקטרלית, מנחיל לתלמידיו את השימוש בניתוח מתמטי של צלילים על מנת להלחין מוזיקה.בהיסטוריה של המוזיקה, התאוריות המתמטיות, שפותחו על ידי היוונים בין 500 ל-530 שנה לפני הספירה, היוו את הבסיס להבנת הצלילים בפעם הראשונה, ולבניית מערך מרווחים וסולמות. הגילוי כי קיים יחס בין אורכי המיתרים ובין הצלילים המופקים מתנודותיהם, נעשה על ידי פיתגורס. הוא לקח שני מונוקורדים, באחד הוא לחץ על המיתר במיקום מסוים (לדוגמה באמצעו), את השני הוא השאיר מתוח ללא שום לחיצה, פרט על שניהם יחד, ושמע גובהי צליל שונים. פיתגורס גילה כי קיים יחס ישר בין מיקום הלחיצה במונוקורד, לבין הפרשי גובה הצלילים הנשמעים משני המונוקורדים גם יחד. על סמך ממצאים אלו, פיתגורס ניסח את מיקומי הלחיצה במונוקורד, כך שיוכל ליצור מרווחים שונים קבועים, דבר שהיווה בסיס למערך המרווחים המוזיקליים שנוסד בהמשך. בנוסף לתרומה החשובה של תגלית זו לעולם המוזיקה, הייתה לתגלית השפעה עצומה גם על עולם המתמטיקה; בעקבות התגלית, הסיק פיתגורס שניתן לתרגם כל דבר למספרים ושכל דבר הוא התגלמות של מספר או נוסחה מספרית.לאחרונה, גילה בוגר אוניברסיטת פרינסטון דימיטרי טימוצ'קו (Dmitri Tymoczko), שהיחסים בין הצלילים קיימים בצורות גאומטריות רב ממדיות. טימוקסקו גילה זאת כששרטט בטור, על דף נייר, את כל המרווחים האפשריים שניתן ליצור משני תווים. אחרי שעשה זאת בדק טימוקסקו את האפשרות שישנו דפוס מסוים לתווים. טימוקסקו חתך את הנייר לשני משולשים, הפך אחד מהמשולשים (והפנה את קודקודו מטה) וחיבר חזרה את המשולשים במקומות שבהם המרווחים חפפו. טימוקסקו הבחין בכך שהמרווח שבקצה אחד של הנייר החדש, היה בדיוק ההיפוך של המרווח שבקצה השני. כשהוא עיקם את הנייר וחיבר את שני קצותיו, המרווחים הסתדרו בשורה.מרווחים בעלי שני תווים (כאשר התווים מנוגנים בו זמנית), מיוצגים בצורה גרפית על ידי טבעת מביוס, צורה דו ממדית שמוטמעת בתוך מרחב תלת מימדי. כאשר מנגנים יותר משני צלילים בד בבד (אקורד), הצורה הגאומטרית שנוצרת נעשית מסובכת יותר (עם כל צליל שנוסף). אקורדים בעלי שלושה צלילים מיוצגים על ידי צורות תלת ממדיות מעוותות ואקורדים בעלי ארבעה תווים מיוצגים על ידי צורות עם ארבעה ממדים.יש לציין כי לצורות הנוצרות בדרך כלל יש משמעות בעיני המתבונן (נוצרות צורות בעלות משמעות אסתטית כגון: כוכב, קשתות וכדומה).ישנם עוד עקרונות מתמטיים רבים שמיושמים בעולם המוזיקה.ישנם גם עקרונות מתמטיים רבים שחלים על כל הז'אנרים המוזיקליים ושגם יושמו, ללא כוונה, על ידי מלחינים כבר בימי הביניים. המשמעות של ממצאים אלה היא בעיקר להוראה וליישום חוקים מוזיקליים.ניתוח מוזיקליניתוח מוזיקלי הוא המאמץ לתאר ולהסביר מוזיקה. ניתוח מוזיקלי, על רגל אחת, הוא מונח כללי המתאר את תהליך הפירוש של כל חלק במוזיקה. הניתוח המוזיקלי מתייחס גם לתחומי ניתוח ספציפיים כמו האנליזה הרשמית או האנליזה הסגנונית.האנליזה הרשמית מנסה לענות על שאלות העוסקות בהיררכיה ובצורה של המוזיקה, בעוד האנליזה הסגנונית מנסה לתאר את סגנון היצירה. לעיתים קרובות שני התחומים הללו חופפים.האנליזה המנתחת מבנים הרמוניים עושה שימוש בדרך כלל בספרות רומיות בעת ניתוח. עם זאת, במהלך השנים, כאשר המוזיקה ותורת המוזיקה התפתחו, נוצרו שיטות רבות וחדשות לניתוח המוזיקה והן עושות שימוש בסימונים נוספים לצד או ללא הספרות הרומיות.שתי שיטות חדשות, שהפכו פופולריות במיוחד, הן: שיטת שנקריין (Schenkerian) ותאוריית נאו- ריימניין (Neo-Riemannian). שיטת שנקריין מנסה "לצמצם" מוזיקה לשכבות של "חזית", "אמצע" ו"רקע"; לו מייחסים חשיבות רבה יותר.שיטת הנאו-ריימניין (או השיטה הטרנספורמציונאלית), החלה בתור הרחבה של התאוריות המוזיקליות של הוגו ריימן (Hugo Riemann). יוצרי השיטה, הרחיבו את המונחים התפיסתיים של ריימן על המושגים "צליל" ו"שינוי מוזיקלי", והפכו אותם לשפה מתמטית עשירה העוזרת לנתח מוזיקה. בעוד ששתי התאוריות הנ"ל החלו כשיטות לניתוח מוזיקה טונאלית, שתיהן הורחבו עם הזמן וכיום משתמשים בהן גם לניתוח מוזיקה אטונאלית.פיתוח שמיעהמיומנות שמיעתית היא היכולת לזהות דפוסים מוזיקליים בעזרת האוזן (וע"י כך לכתוב תווים משמיעה בלבד). למרות שמונח זה נשמע קצר ופשוט, על המאזין לפתח מיומנות שמיעתית רבה במגוון רחב של נושאים מוזיקליים על מנת שיוכל להגיע לזיהוי כל הדפוסים הקיימים במוזיקה. שמיעה מפותחת היא מיומנות חשובה בשביל מוזיקאי והיא בדרך כלל נלמדת לצד לימודי התאוריה של המוזיקה. רוב לימודי (או בעצם "אימוני") פיתוח השמיעה, מתמקדים בפיתוח חוש קצב ושמיעה יחסית אצל התלמיד, (שמיעה יחסית היא היכולת לזהות מרווחים מוזיקליים בצורה אינטואיטיבית).סולפג' (היכולת לשיר מוזיקה לא מוכרת ישירות מהתווים הכתובים וללא סיוע), הוא חלק חשוב ומרכזי בשיעורי פיתוח השמיעה.שמיעה אבסולוטית היא היכולת לזהות צליל בשמו על פי תדר בלבד, דהיינו - על פי גירוי שמיעתי בודד, ולא בהסתמך על היחס בינו לבין צלילים נתונים אחרים (שלא כמו בשמיעה יחסית).ראו גם מונחים בתאוריית המוזיקהלקריאה נוספת מבוא למוזיקה: מערכת הצלילים; זמן ומקצב במוזיקה, האוניברסיטה הפתוחה. עודד אסף ורון וידברג, מבוא למוזיקה: המלודיה; מז'ור, מינור, מודוס; מערכת הסולמות, האוניברסיטה הפתוחה. עדו אברבאיה ורון וידברג, מבוא למוזיקה: צעדים ראשונים ברב-קוליות; הרמוניה והמשפט ההרמוני, האוניברסיטה הפתוחה. בנימין פרל ובת-שבע שפירא, מבוא למוזיקה: מבנה, פסוק ומשפט, האוניברסיטה הפתוחה מבוא למוזיקה - מצגת מלאת איורים והמחשות המסבירה על גלי קול, תווים, סולמות ואקורדים.קישורים חיצונייםהערות שולייםערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה

1648

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%97%D7%91%D7%99%D7%9C%D7%AA%20%D7%99%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%9E%D7%99%D7%9D%20%D7%9E%D7%A9%D7%A8%D7%93%D7%99%D7%99%D7%9D

חבילת יישומים משרדיים

חבילת יישומים משרדיים היא אוסף תוכנות לשימושים משרדיים נפוצים. בחבילה כזו נהוג לכלול מעבד תמלילים, גיליון אלקטרוני, מסד נתונים, מצגת שקפים, תוכנה לניהול דואר אלקטרוני ועוד. תוכנות אלה מסוגלות לפעול יחדיו בעיבוד נתונים ובכך מאפשרות קלות שימוש ולעיתים אף חיסכון כספי אם היה המשתמש נזקק לכולן והיה צריך לשלם סכום כספי עבור כל אחת ואחת מן התוכנות בנפרד. חבילות יישומים משרדיים פופולריות הן: מיקרוסופט אופיס הקניינית ואופן אופיס וליברה אופיס החופשיות. הראשונה מהנ"ל היא הפופולרית מכולן. ראו גם מונחים בתוכנה קישורים חיצוניים תוכנות עסקיות מונחים בתוכנה

חבילת יישומים משרדיים היא אוסף תוכנות לשימושים משרדיים נפוצים. בחבילה כזו נהוג לכלול מעבד תמלילים, גיליון אלקטרוני, מסד נתונים, מצגת שקפים, תוכנה לניהול דואר אלקטרוני ועוד. תוכנות אלה מסוגלות לפעול יחדיו בעיבוד נתונים ובכך מאפשרות קלות שימוש ולעיתים אף חיסכון כספי אם היה המשתמש נזקק לכולן והיה צריך לשלם סכום כספי עבור כל אחת ואחת מן התוכנות בנפרד. חבילות יישומים משרדיים פופולריות הן: מיקרוסופט אופיס הקניינית ואופן אופיס וליברה אופיס החופשיות. הראשונה מהנ"ל היא הפופולרית מכולן.ראו גם מונחים בתוכנהקישורים חיצונייםתוכנות עסקיותמונחים בתוכנה

1653

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%9F%20%D7%94%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%94

בינון החולה

בִּינוּן הַחוּלָה המוכר גם כנון הגליל או נון החולה, שם מדעי: Oxynoemacheilus galilaeus) הוא מין של דג ממשפחת הבינוניים האנדמי לאגם החולה ולאזור פתחת הנחלים אשר הזינו אותו. תפוצתו העיקרית באגם הייתה באזור הקרקעית ובמים הרדודים בסמוך לחופים, וכן בינות לשורשי עצי הערבה. המין נצפה לראשונה בשנת 1862 על ידי האסקווייר Th. W. Beddome אשר אף שלח דג אחד למוזיאון הבריטי. שמו המדעי הראשון של המין - Cobitis galilaea, ניתן לו בשנת 1864 ואילו שמו המדעי השני - Nemachilus galilaeus, ניתן לו בשנת 1868. שניהם על ידי הזואולוג, האיכטיולוג וההרפטולוג Albert Günther. תיאור ייחודו של דג בינון החולה בא לידי ביטוי בהיעדר מוחלט של קשקשים, בדומה לדג השפמנון. אורכו הגיע ל-8 ס"מ והוא כוסה בנקודות חומות, אשר הקנו לו מראה מנומר. בנוסף לכך הכיל גוונו 4 פסים מוצלבים בקדמת- ומאחורי-סנפיר הגב. גובהו של הדג היה קצר במידה ניכרת בהשוואה לאורך ראשו ועיניו היו קטנות ובעלות 3 עפעפים. סנפיר הזנב שלו היה קטום והזכיר בצורתו את זה של דג הסלמון. שוליו העליונים של סנפיר הגב היו אחידים ומשופעים והוא עצמו היה ממוקם קרוב יותר לקצה ראשו של הדג מאשר לשורש סנפיר זנבו. אורך כל אחד מסנפירי החזה היה שקול ל-1/2 מהמרחק שבין בסיס סנפיר החזה לבין בסיס סנפיר הגחון. אורך ראשו הגיע לכדי 1/6 מאורכו הכללי. שימור המין בינון החולה נכחד, ככל הנראה, בעת ייבוש אגם החולה בשנות ה-50 של המאה ה-20 והפעם האחרונה בה נצפה באגם הייתה בשנת 1953. לאורך השנים היו שטענו כי הבחינו בדג בשני אגמים נוספים - הכנרת ומוזאייריב (Muzayrib) שבסוריה, שניהם נמצאים בתחום אגן הניקוז של נהר הירדן (מימי אגם מוזאייריב מתנקזים בסופו של הדבר לירמוך, אשר בתורו נשפך לירדן). מרבית האיכתיולוגים סברו כי מדובר בטעות בזיהוי, אולם בשנת 2013 אושרה הימצאותו של המין באגם מוזאייריב. עם זאת, מצויה אוכלוסיית המין באגם זה במגמת ירידה מתמשכת בעקבות צמצום וזיהום שטח האגם, דבר אשר מציב את אוכלוסיית נון הגליל בסכנת הכחדה חמורה. קישורים חיצוניים בינון החולה באתר הרשימה האדומה של IUCN הערות שוליים בעלי חיים שתוארו ב-1864 טקסונים שתוארו בידי אלברט גינטר ארץ ישראל: בעלי חיים אנדמיים ארץ ישראל: דגי מים מתוקים בינוניים

בִּינוּן הַחוּלָה המוכר גם כנון הגליל או נון החולה, שם מדעי: Oxynoemacheilus galilaeus) הוא מין של דג ממשפחת הבינוניים האנדמי לאגם החולה ולאזור פתחת הנחלים אשר הזינו אותו. תפוצתו העיקרית באגם הייתה באזור הקרקעית ובמים הרדודים בסמוך לחופים, וכן בינות לשורשי עצי הערבה.המין נצפה לראשונה בשנת 1862 על ידי האסקווייר Th. W. Beddome אשר אף שלח דג אחד למוזיאון הבריטי. שמו המדעי הראשון של המין - Cobitis galilaea, ניתן לו בשנת 1864 ואילו שמו המדעי השני - Nemachilus galilaeus, ניתן לו בשנת 1868. שניהם על ידי הזואולוג, האיכטיולוג וההרפטולוג Albert Günther.תיאורייחודו של דג בינון החולה בא לידי ביטוי בהיעדר מוחלט של קשקשים, בדומה לדג השפמנון. אורכו הגיע ל-8 ס"מ והוא כוסה בנקודות חומות, אשר הקנו לו מראה מנומר. בנוסף לכך הכיל גוונו 4 פסים מוצלבים בקדמת- ומאחורי-סנפיר הגב.גובהו של הדג היה קצר במידה ניכרת בהשוואה לאורך ראשו ועיניו היו קטנות ובעלות 3 עפעפים.סנפיר הזנב שלו היה קטום והזכיר בצורתו את זה של דג הסלמון. שוליו העליונים של סנפיר הגב היו אחידים ומשופעים והוא עצמו היה ממוקם קרוב יותר לקצה ראשו של הדג מאשר לשורש סנפיר זנבו. אורך כל אחד מסנפירי החזה היה שקול ל-1/2 מהמרחק שבין בסיס סנפיר החזה לבין בסיס סנפיר הגחון.אורך ראשו הגיע לכדי 1/6 מאורכו הכללי.שימור המיןבינון החולה נכחד, ככל הנראה, בעת ייבוש אגם החולה בשנות ה-50 של המאה ה-20 והפעם האחרונה בה נצפה באגם הייתה בשנת 1953.לאורך השנים היו שטענו כי הבחינו בדג בשני אגמים נוספים - הכנרת ומוזאייריב (Muzayrib) שבסוריה, שניהם נמצאים בתחום אגן הניקוז של נהר הירדן (מימי אגם מוזאייריב מתנקזים בסופו של הדבר לירמוך, אשר בתורו נשפך לירדן). מרבית האיכתיולוגים סברו כי מדובר בטעות בזיהוי, אולם בשנת 2013 אושרה הימצאותו של המין באגם מוזאייריב. עם זאת, מצויה אוכלוסיית המין באגם זה במגמת ירידה מתמשכת בעקבות צמצום וזיהום שטח האגם, דבר אשר מציב את אוכלוסיית נון הגליל בסכנת הכחדה חמורה.קישורים חיצונייםבינון החולה באתר הרשימה האדומה של IUCNהערות שולייםבעלי חיים שתוארו ב-1864טקסונים שתוארו בידי אלברט גינטרארץ ישראל: בעלי חיים אנדמייםארץ ישראל: דגי מים מתוקיםבינוניים

1663

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%93%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%A8%D7%A0%D7%99%D7%98%D7%99%D7%99%D7%9D

דינורניטיים

דינורניטיים (שם מדעי: Dinornithiformes) המכונים גם עופות המואה הם סדרה נכחדת של עופות ענקיים שחיו בעבר בניו זילנד. אלו היו עופות חסרי יכולת תעופה שהוכחדו בניו זילנד בתחילת המאה ה-16 על ידי המאורים. הגדול שבהם, הדינורמיס היה מבין העופות הגדולים ביותר שחיו אז על פני כדור הארץ, משקלו היה כ-250 קילוגרם וגובהו הגיע לשלושה מטרים. עוף זה נבדל משאר העופות בכך שכלל לא היו לו כנפיים. עופות המואה ניזונו מצמחים, בעיקר עלים, זרדים ופירות. המאורים, שהיו המתיישבים הראשונים בניו זילנד, צדו את עופות המואה ואכלו את בשרם. בנוסף, השתמשו בעצמותיהם לייצור חכות וקרסים, מחטים לאריגת בגדיהם, תכשיטים בהם עיטרו את גופם ועוד. יש המשערים שעוף זה נכחד בעקבות ציד והשמדת היערות, בית המחיה של המואה, בידי המאורים. האויב הטבעי היחיד של העופות הבוגרים, היה עיט האסטי - עיט ענק שהיה כנראה מין הדורס הגדול ביותר מעולם. הוא תפס אותם עם טפריו העצומים ושיסע את איבריהם הפנימיים עד למותם. מיון עופות המואה כללו 9 מינים ב־6 סוגים, 3 משפחות וסדרה אחת: סדרה דינורניטיים (Dinornithiformes) - נכחדה משפחה Dinornithidae סוג דינורניס (Dinornis) מין Dinornis novaezealandiae מין Dinornis robustus משפחה Emeidae סוג ומין יחיד מואה יערי (Anomalopteryx didiformis) סוג ומין יחיד מואה מזרחי (Emeus crassus) סוג ומין יחיד מואה רחב-מקור (Euryapteryx curtus) סוג פכיאורניס (Pachyornis) מין Pachyornis elephantopus מין Pachyornis geranoides מין Pachyornis australis משפחה Megalapterygidae סוג ומין יחיד מואה הרמה (Megalapteryx didinus) קישורים חיצוניים בעלי חיים שתוארו ב-1853 טקסונים שתוארו בידי שארל לוסיאן בונפרטה מאובני טקסונים שתוארו ב-1853 טקסונים שהתפתחו במיוקן

דינורניטיים (שם מדעי: Dinornithiformes) המכונים גם עופות המואה הם סדרה נכחדת של עופות ענקיים שחיו בעבר בניו זילנד. אלו היו עופות חסרי יכולת תעופה שהוכחדו בניו זילנד בתחילת המאה ה-16 על ידי המאורים. הגדול שבהם, הדינורמיס היה מבין העופות הגדולים ביותר שחיו אז על פני כדור הארץ, משקלו היה כ-250 קילוגרם וגובהו הגיע לשלושה מטרים. עוף זה נבדל משאר העופות בכך שכלל לא היו לו כנפיים. עופות המואה ניזונו מצמחים, בעיקר עלים, זרדים ופירות.המאורים, שהיו המתיישבים הראשונים בניו זילנד, צדו את עופות המואה ואכלו את בשרם. בנוסף, השתמשו בעצמותיהם לייצור חכות וקרסים, מחטים לאריגת בגדיהם, תכשיטים בהם עיטרו את גופם ועוד. יש המשערים שעוף זה נכחד בעקבות ציד והשמדת היערות, בית המחיה של המואה, בידי המאורים.האויב הטבעי היחיד של העופות הבוגרים, היה עיט האסטי - עיט ענק שהיה כנראה מין הדורס הגדול ביותר מעולם. הוא תפס אותם עם טפריו העצומים ושיסע את איבריהם הפנימיים עד למותם.מיוןעופות המואה כללו 9 מינים ב־6 סוגים, 3 משפחות וסדרה אחת:סדרה דינורניטיים (Dinornithiformes) - נכחדהמשפחה Dinornithidaeסוג דינורניס (Dinornis)מין Dinornis novaezealandiaeמין Dinornis robustusמשפחה Emeidaeסוג ומין יחיד מואה יערי (Anomalopteryx didiformis)סוג ומין יחיד מואה מזרחי (Emeus crassus)סוג ומין יחיד מואה רחב-מקור (Euryapteryx curtus)סוג פכיאורניס (Pachyornis)מין Pachyornis elephantopusמין Pachyornis geranoidesמין Pachyornis australisמשפחה Megalapterygidaeסוג ומין יחיד מואה הרמה (Megalapteryx didinus)קישורים חיצונייםבעלי חיים שתוארו ב-1853טקסונים שתוארו בידי שארל לוסיאן בונפרטהמאובני טקסונים שתוארו ב-1853טקסונים שהתפתחו במיוקן

1695

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D

חיים

חיים על פי התיאוריה הביולוגית, הם מאפיין המבדיל ישויות חומריות המקיימות תהליכים ביולוגיים (ונקראות יצורים חיים או אורגניזמים) מישויות חומריות שאינן מקיימות תהליכים כאלו. קיימות צורות שונות של חיים, כגון צמחים, בעלי חיים, פטריות, פרוטיסטים, ארכאנים וחיידקים. הקריטריונים להגדרת חיים יכולים לעיתים להיות מעורפלים ויכולים להגדיר או לא להגדיר נגיפים, וירואידים או חיים סינתטיים פוטנציאליים כ"חיים". ענף המדע העוסק במגוון היצורים החיים נקרא ביולוגיה. הגדרות הגדרת החיים תמיד היוותה אתגר עבור מדענים ופילוסופים, וכללה הגדרות רבות ומגוונות, בין השאר מכיוון שחיים הם תהליך ולא חומר. הגדרה ביולוגית מאחר שאין הגדרה חד-משמעית של החיים, רוב ההגדרות הנוכחיות בביולוגיה הן תאוריות. החיים נחשבים למאפיין שמקיים את כל או את רוב התנאים הבאים: הומאוסטזה - היכולת לשמור על איזון פנימי ועל סביבה פנימית יציבה וקבועה, עד כדי שינויים קלים. לצורך שמירה על איזון זה, קיימים תמיד: סדר פנימי קפדני - ליצורים חיים ישנה אנטומיה קבועה עד לרמת המיקרואנטומיה. בכל חלק של היצור החי, ואפילו הגדול ביותר שביצורים, ישנו ארגון קבוע מראש עד לרמת המולקולה. התא - היחידה הבסיסית השומרת על כל מאפייני החיים היא התא. כל יצור חי חייב להיות מורכב מתא, השומר בתוכו על סדר פנימי מוגדר היטב, או מאוסף תאים המסודר בצורה מוגדרת היטב, ומורכב מתאים תאים אשר כל אחד מהם שומר על סדר פנימי מוגדר היטב. חילוף חומרים - היכולות לקלוט אנרגיה מסביבת המחיה, להמיר אותה לסוג האנרגיה הנדרש ולהפריש את הפסולת שנוצרה בתהליך ההמרה. רגישות ותגובה לגירויים חיצוניים - היכולת להגיב לגירויים שמקורם בסביבה החיצונית או בסביבה הפנימית של היצור החי. התפתחות הפרט - ניתן להגדיר פרקי זמן הן עבור תהליך היווצרותו של הפרט והן עבור תהליך מותו והתפרקותו. ניתן לצפות בפרקי הגדילה וההתפתחות. בחלק מן המקרים ישנה גדילה והתפתחות במהלך כל תקופת החיים. בחלק אחר מן המקרים ישנה הגעה לבשלות, שלאחריה מגיע שלב ההזדקנות. אבולוציה ותורשה - המידע הנצרך ליצירתו של הפרט מועבר אליו בתורשה מן היצורים החיים שיצרו אותו. לאותו פרט ישנם מנגנוני רבייה הממשיכים תורשה זו לצאצאיו, וחוזר חלילה. המידע התורשתי משתנה באופן מזערי מדור לדור, ברמת האוכלוסייה. שינוי זה מאפשר, בצירוף ברירה טבעית, את תהליך האבולוציה. אחת מצורות ההגדרה של חיים נזכרת דרך קיצור באנגלית של שבע תכונות המהוות גורמים ראשיים בחיים (אם כי יש יוצאי דופן) הוא "MRS GREN". ראשי תיבות Movement, Respiration, Sensitivity, Growth, Reproduction, Excretion and Nutrition, ומתורגמים לעברית כך בהתאמה: תנועה, נשימה, רגישות, צמיחה, רבייה, הפרשה ותזונה. היווצרות החיים השאלה אודות היווצרות החיים העסיקה את התרבות האנושית משחר קיומה. המדע העוסק בשאלה כיצד נוצרו החיים נקרא אביוגנזה, ובמהותו הוא מנסה לברר את התהליכים שגרמו להופעת התא הראשון בכדור הארץ, הוא האב הקדמון המשותף הכולל, שממנו התפתחו כל צורות החיים המוכרים לנו כיום. שאלה זו אודות היווצרות החיים עדיין לא זכתה למענה ברור, ומדענים עדיין מנסים להתחקות אחר התהליכים הכימיים שהתרחשו בכדור הארץ לפני כ-4 מיליארד שנים, ואיפשרו את יצירתו של תא חי מחומר דומם. לפי היהדות קיים יוצר שהוא אינו גוף ולא חומרי שיצר וברא את העולם יש מאין במשך שש תקופות המתוארות בתורה כשישה ימים, ומתוכן בחמישי ובשישי נבראו החיים כולם לפני-5782 שנה. מבנה התא התאים הם אבני הבניין של החיים. דהיינו: כל תא ותא, בין אם הוא תא עצמאי של יצור חד-תאי ובין אם הוא חלק מיצור רב-תאי, מקיים את כל התנאים המגדירים יצור חי. חלקי תאים או כל דבר שאינו מורכב מתאים אינו מקיים את רשימת התנאים השלמה הזו. (הנגיף, לדוגמה, אינו דבר מה חי. זאת משום שכאשר הוא אינו מצוי בגוף המאחסן הוא אינו מקיים חילוף חומרים. ואכן, לנגיף חסרים רבים מחלקי התא - אנטומית הוא אינו תא שלם). בכל תא יש חומר תורשתי. למעשה, ביצור רב-תאי כל תא ותא מכיל את כלל החומר התורשתי של הגוף כולו (למעט תאי זרע וביציות לא מופרות המכילים כמחצית מחומר זה). החומר התורשתי בכל תא ותא מקודד ב-DNA דו גדילי (בניגוד לחלק מהנגיפים שבהם החומר התורשתי שונה). כל תא ותא מכיל מנגנונים להכפלת החומר התורשתי לקראת התחלקות התא לשני תאים - רבייה לא מינית ברמת התא (או התחלקות אחרת לקראת רבייה מינית היוצרת תאי זרע וביציות לא מופרות). החומר התורשתי הוא יחסית חסר פעילות כימית ואינו מעודד, יחסית, את הפעילות הכימית בתא ההכרחית לחילוף החומרים. מרבית הפעילות הכימית של התא מתבצעת באמצעות קטליזה של חלבונים. בכל תא יש גם מולקולות של RNA שעושות גם חלק מהפעילות הקטליטית ומשמשות גם להעברת מידע שמקורו ב-DNA אל חלקי התא השונים. כל תא מוקף בקרום - ממברנה ביולוגית המורכבת דו-שכבה של מולקולות ליפידיות ומשובצת בחלבונים. ממברנה זו מפרידה את התא מסביבתו ומאפשרת לו לקיים סביבה פנימית יציבה ושונה מהסביבה החיצונית. היא מאפשרת לו גם לקלוט מהסביבה החיצונית את מה שדרוש לו ולפלוט אליה את מה שאינו דרוש. סוגי תאים נהוג לחלק את התאים על פי מבנם לשני סוגים: תא פרוקריוטי - תא חסר גרעין מוגדר (חסר קרום גרעין) ולמעשה חסר מידור פנימי וקרומים פנימיים כל שהם כמו גם אברונים כל שהם. בתוך חלל התא הכללי מתרחשים כלל פעולות התא ומצויים כלל חלקי התא, כולל ה-DNA. כיום מקובל לראות בפרוקריוטים שני סוגי תאים נפרדים: חיידקים אמתיים (כולל כחוליות) וחיידקים קדומים. תא אאוקריוטי- תא בעל גרעין מוגדר (בעל קרום גרעין) ובעל קרומים פנימיים ומדורים רבים. תא זה מכיל אברונים רבים (כלומר חלקים בעלי תפקוד שונה). גרעין התא מכיל בתוכו את החומר התורשתי. התאים האאוקריוטים התפתחו מסימביוזה בין חיידקים קדומים לבין חיידקים אמתיים שחדרו לתוך החלל שלהם. יצורים רב-תאיים מורכבים רק מתאים אאוקריוטים אולם לא כל התאים האאוקריוטים יוצרים יצורים רב-תאיים. הטקסונומיה הביולוגית - מדע מיון היצורים החיים מחלקת את כלל היצורים החיים לשלוש "ממלכות-על": חיידקים אמתיים (בקטריה), חיידקים קדומים (ארכה בקטריה או בכינוי המודרני "ארכיאה") ותא אאוקריוטים. יצורים רב-תאיים על פי הטקסונומיה, היצורים הרב תאיים משתייכים לשלוש ממלכות מתוך כלל הממלכות של ממלכת העל האאוקריוטית. שלוש ממלכות אלה הן הצמחים, הפטריות והאנימלים. הצמחים נבדלים משתי הממלכות הרב תאיות האחרות בכך שהם עושים פוטוסינתזה (ישנן גם בקטריות שעושות פוטוסינתזה ולמעשה הצמחים עושים פוטוסינתזה בעזרת אברונים תוך תאיים שמוצאם מסימביוזה עם בקטריות אלה). הפטריות והאנימלים ניזונים רק מאכילת יצורים חיים אחרים. הפטריות מפרישות חומרי עיכול אל סביבתן וסופגות ממנה את תוצרי העיכול והאנימלים מכניסים את טרפם או חלקים ממנו אל תוך גופם כדי לעכלו. רמות ארגון ביצור הרב תאי מורכבותם של יצורים רב-תאיים היא מגוונת. ישנם יצורים רב-תאיים המורכבים מרקמת תאים אחת. דהיינו, כל התאים שלהם דומים זה לזה ומחוברים ברצף, לדוגמה - ספוג. רמת המורכבות הבאה היא שילוב של תאים מתמחים בתוך רקמה זו. יצורים מורכבים יותר יכילו איבר אחד, דהיינו מספר רקמות היוצרות מבנה בעל צורה פשוטה ותפקוד אחיד, לדוגמה - מדוזה. ביצור כזה, כאשר מכנים אזור מסוים בשם הדומה לשמו של איבר בגוף האדם, רמת המורכבות של אותו אזור היא נמוכה בהרבה ממה ששמו מעיד. זרוע של מדוזה, למשל, היא רקמה בודדת. פה של מדוזה הוא רקמה בודדת או שתי רקמות. רמות ארגון מסובכות יותר באנימלים רמת המורכבות הבאה היא התולעת הנימית. תולעת זו היא בעלת שלוש שכבות שכל אחת מהן היא קבוצת רקמות. השכבה העליונה היא העור והעצבים והיא מכילה רקמת תאים לקליטת אור המכונות עיניים (אצל האדם העין היא איבר ואצל התולעת הנימית זו רק רקמה רגישה לאור). השכבה האמצעית היא שכבת השרירים ואזורי ייצור תאי המין. השכבה הפנימית היא צינור העיכול. לתולעת הנימית יש פה עם שיניים ופי טבעת. רמת המורכבות הבאה היא תולעת פרקים - תולעת המחולקת ליחידות אורך שכל אחת מהן יכולה לתפקד כתולעת עצמאית אם היא מופרדת מגוף שאר התולעת או מושלת ממנו בחלק מרבייה לא מינית. פרק כזה מצמיח פרקים חדשים. הפרק הראשון והאחרון בתולעת כזו עוברים התמיינות ומתמחים כראש וכפי טבעת. ברמת המורכבות הבאה יש שתי אפשרויות: התמיינות והתמחות לעוד פרקים מלבד הראשון והאחרון והתאחות של הפרקים שכבר אינם יכולים לתפקד עצמאית בלא שאר הגוף. התפתחות זו הובילה בין השאר אל המיתרניים ודרכם אל החולייתנים. פרוקי-רגליים ובהמשך ההתפתחות התמחות של אזורי פרקים שונים והתאחות של אזורי הפרקים האלה, כמו אצל העכבישיים ואצל החרקים. רמות ארגון מסובכות יותר בצמחים כל עוד תא אוקריוטי אינו חלק מיצור רב-תאי, קשה להגדירו חד משמעית כתא צמח. ישנם תאים אוקריוטים שגם מיצרים פוטוסינתזה וגם טורפים כיצורים אנימלים. בעקבות מוטציה הם יכולים לאבד אחד התפקודים האלה ולהפוך למשך דור אחד למעין צמחים מובהקים או אנימלים מובהקים. אולם, כעבור דור התכונה החסרה יכולה לחזור בעקבות הרבייה המינית. האנטומיה של הצמח רב התאים שונה לחלוטין מזו של היצור האנימלי רב התאים. הצמחים הפשוטים ביותר הם הטחבים. כל התאים שבהם עושים פוטוסינתזה ויכולים גם לשמש כתאי מין (יש לתאים אלה דור אחד שבו הם דיפלואידים והם חלק מיצור רב-תאי ודור עוקב שבו הם תאי מין הפלואידים שאינם חלק מיצור כזה). ביצורים צמחיים מורכבים יותר יש רקמות של תאים העושים פוטוסינתזה שבהן משולבים גם תאים שיש להם תפקידים מעט אחרים או לגמרי אחרים כמו פיוניות. יש בהם גם רקמות שיוצרות מערכת תובלה בין רקמות ייצור הסוכר בפוטוסינתזה לבין רקמות קליטת המים והמינרלים מן הסביבה. רמות סיבוך גבוהות יותר כוללת איברים כמו עלה, גבעול ושורש וכמו אברי מין צמחיים -פרחים. הבדלים מובהקים בין רב תא מורכב צמחי לרב תא מורכב אנימלי: יכולת התנועה באנרגיה עצמית של האנימלים רבה יותר. לעומת זאת יצור אנימלי מורכב כמעט שלא ינוע באופן פסיבי (היסחפות ברוח או בזרם מים) כחלק ממחזור חייו הנורמלי. תנועה מהירה ומכוונת אצל צמחים מורכבים ניתן לראות כמעט ורק בצמחים יוצאים מן הכלל שמשלימים את תפריט מזונם בצייד חרקים. ככלל, לצמחים אין רקמות שריר ואין רקמות עצב. ככל שיצור אנימלי הוא מורכב יותר יש לו פחות יכולת לרבייה לא מינית ופחות יכולת להשלמת איברים שנגדעו ממנו. יצור צמחי מורכב ככל שיהיה עשוי שלא לאבד לעולם יכולות אלה. מעבר לזאת, אצל יצור צמחי מורכב יכולות להתקיים זו לצד זו שלוש דרכי רבייה: רבייה מינית מקובלת, האבקה עצמית ורבייה שאינה מינית. מה גם שמרבית היצורים האנימלים המורכבים הם זכרים במשך כל חייהם או נקבות במשך כל חייהם ואילו מרבית היצורים הצמחיים המורכבים מכילים במשך מרבית חייהם גם מערכת אברי מין זכרית וגם נקבית. יצורים אנימלים מורכבים גם לא ישתמשו כמעט לעולם בשליח שאינו בן מינם לטיווח בהעברת החומר התורשתי ברבייה מינית. זאת בניגוד לצמחים שיש להם פרחים המזמינים חיות כדי שיעבירו את האבקה מאבקני הזכר אל צלקת הנקבה. ביצור צמחי מורכב ישנם איברים ברמות הזדקנות שונות - הגזע מזדקן לאט והעלים מזדקנים מהר ומתחלפים כך שבאותו ענף יהיו זה לצד זה עלים זקנים ועלים צעירים. לעומת זאת יצור אנימלי מזדקן כולו כמקשה אחת. הומאוסטזיס הוֹמֵאוֹסְטָזִיס או מַצַּב אִזּוּן הוא מצב שבו התנאים הפיזיקליים והכימיים השוררים בתוך האורגניזם נשמרים ברמה יציבה שמתאימה לפעילותו המיטבית, למרות השינויים שחלים בסביבתו החיצונית. האורגניזם שומר על הומאוסטזיס, כלומר על תנאים פנימיים יציבים, באמצעות תהליכי ויסות ביוכימיים–מטבוליים. יציבות פנימית זו דרושה בכל אספקט הקשור לחיים. לחלק מהיצורים החיים דרוש חום קבוע, רמת מלחים ומים קבועה, רמת חומציות קבועה, רמה קבועה של סוכר בדם, רמה קבועה של אותות עצביים שמקורם בגרייה חושית ועוד. רעיון ההומאוסטזיס מרכזי גם בענפי הפסיכולוגיה הקשורים לביולוגיה ולפיזיקה ובאלה הקשורים לתודעה. חילוף חומרים מֶטָבּוֹלִיזְם הוא תהליך של קליטת חומרים מהסביבה, עיבודם, הפקת אנרגיה מהם ופליטת הפסולת. חילוף החומרים מתרחש בסדר שלהלן: קליטת חומרים מהסביבה: החומרים הנקלטים מהסביבה משמשים לשתי מטרות: כחומרי בניין לתרכובות המרכיבות את היצור החי, ולשם הפקת אנרגיה. קטבוליזם (Catabolism): בתהליך זה מתפרקים החומרים שנקלטו מהסביבה ליחידותיהם הבסיסיות. תהליך הקטבוליזם בבעלי חיים, ובמיוחד שלביו הראשונים, מכונה עיכול. החלבונים מתפרקים לחומצות אמינו; שומנים - לחומצות שומן; סוכרים - לחד-סוכרים; חומצות גרעין - לנוקלאוטידים. אנאבוליזם (Anabolism, או ביוסינתזה; בעברית: הַבְנָיָה): בתהליך זה מתרחשת סינתזה של תרכובות מורכבות, מהן בנוי הגוף או התא. אבני הבניין שהתקבלו בתהליך הקטבוליזם מתאחדות שוב ליצירת המולקולות הנדרשות לבניין הגוף או התא. הפרשת פסולת: לתרכובות רבות הנצרכות כחלק מהמזון אין שימוש בבניית הגוף. בנוסף, תרכובות רבות (קטנות בדרך-כלל, כגון אמוניה, מים ופחמן דו-חמצני) נוצרות כתוצרי-לוואי בתהליכי האנבוליזם השונים. את כל אלו נדרש היצור לפלוט, שכן הצטברותם של חומרים אלו בגוף משבשת תהליכים ביולוגיים שונים. בבעלי חיים מופרשת הפסולת על ידי השתן והצואה. גם פליטת הפחמן הדו-חמצני בתהליך הנשימה מוגדרת כהפרשת פסולת. אבולוציה יש הטוענים שכל היצורים החיים המוכרים לנו התפתחו בתהליך אבולוציה. דהיינו תהליך של השתנות איטית של החומר התורשתי של האוכלוסייה החיה מדור לדור. לכן ניתן להגדיר פרט חי בהגדרה חליפית להגדרה המובאת למעלה. פרט חי הוא פרט הנוצר בתורשה מפרטים דומים לו שעברו אבולוציה. התפתחות הפרט ביצורים שונים יש שלבי התפתחות פרט שונים. בבקטריה ההתרבות היא בהתחלקות התא לשני תאים. כל אחד מהתאים החדשים הוא יצור עצמאי ותא האם שממנו הם התחלקו כבר אינו מוגדר. כל אחד מהתאים החדשים סופג מזון מסביבתו, גדל ומתכונן להתחלקות לשני תאים. התפתחות זו אינה כוללת הזדקנות ולא מוות מזקנה. ביצורים המתרבים ברבייה מינית יש שלב של ביצית מופרת, אחריו עוברות (ברחם, בביצה או בזרע של צמח), שלב של גדילה לפני בגרות מינית ושלב של בגרות מינית. אצל היצורים האנימליים המסובכים, למעט יוצאי דופן נדירים (למשל פיל זכר), מגיע שלב של הפסקת גדילה וממנו מתחילה ההזדקנות בקצב איטי. אין מינים המזדקנים לפני הגעה לבשלות מינית (גם בתור מחלה אצל פרטים זה נדיר ביותר). ישנם יצורים רב-תאיים מיניים המשנים את המגדר שלהם כחלק מתהליך ההתפתחות. ישנם עצים בהם הבגיר הצעיר הוא נקבה והבגיר שצבר סימני זקנה רבים הופך לזכר. ישנם דגים שבהם פרט שמתגלה כאחד הפרטים החזקים באוכלוסייה הופך לזכר. וריאציה על הנושא - לארווה - הצעיר שטרם הגיע לבגרות מינית נראה ומתפקד באופן שונה לחלוטין מהבגיר בעל הבשלות המינית. לדוגמה: הלארווה של הצפרדע היא הראשן, הלארווה של הפרפר (חקר עם גלגול מלא) היא הזחל. הזדקנות הזדקנות היא תהליך בלאי ביולוגי המתרחש בכל יצור אאוקריוטי, בהתאם לגיל היצור, מינו הטקסונומי, המטען הגנטי שלו כפרט וסביבתו. אצל אדם החי בחברה עם חקלאות ורפואה מודרניות, מקובל להגדיר את תחילת התהליך בין גיל 40 ל-50 ומוות מסיבוכים קשורי זקנה מגיע אחרי גיל 75. אולם בחברות אנושיות שחיו בתנאים אחרים בלאי ביולוגי ומוות מזקנה הגיעו בגילים מוקדמים בהרבה. חיידקים אינם מזדקנים אולם חלק מהחד-תאיים האוקריוטיים, כגון שמרים כן מזדקנים. זאת על אף שאין בהם התמיינות לרקמות. חיידק מתרבה על ידי חלוקתו לשנים כך שכל תא בת מכיל חצי מתכולת תא האם. כל תא בת גדל ומרבה את תכולתו וכשמיוצרת כפליים מהתחולה הקודמת, הוא מתחלק שוב לשניים. שמר, לעומת זאת, מתרבה בהנצה. רוב תכולת תא האם נשארת בתא האם, המניץ ממנו תא בת קטן. במקום בו הנץ תא הבת מקרום תא האם נותרת צלקת. שמר עם הרבה צלקות כאלה מתקשה לתפקד והוא למעשה זקן. המיוחד לצמחים בניגוד לבעלי חיים ולפטריות הוא שיש להם רקמות במצבי זקנה שונים. לצמח יכול להיות עלה זקן לצד עלה צעיר שזה עתה התפתח מתאי הגזע. מלבד זאת, בניגוד לבעלי חיים ולפטריות, הליכי ההזדקנות בצמחים הם בעלי סדר אירועים קבוע – בלאי הרקמות מתרחש תמיד באותו אופן. כשמביטים בתוחלת החיים של כלל הצמח, ישנם מיני צמחים רבים חד-שנתיים, כלומר, הם מגיעים לגיל מקסימלי של שנה אחת. סוגים שונים של עצים, לעומת זאת, עשויים להגיע לגילאים מופלגים; ידועים עצים שגילם נאמד באלפי שנים. בין העצים הללו נמנים זנים מסוימים של עצי אורן, עצי סקויה, ועצי גינקגו. כאשר מצטבר בלאי גופני רב בשל הזדקנות, הדבר מביא לידי מוות ביצורים אנימליים מורכבים, אופי הבלאי המצטבר שונה מפרט לפרט, בהתאם למטען התורשתי שלו ולקורות חייו. ההתפתחות של חקר החיים משחר ההיסטוריה הכתובה תהה האדם על ההבדל בין מה שחי ומה שאינו חי, על משמעות החיים וכן הגה דעות בדבר המוות ונושאים הקשורים בו, כגון הלידה. ההיסטוריה של הביולוגיה מתפרשת על פני מסורת ארוכה של חקר הרפואה והטבע, המגיעה עוד מיוון העתיקה (ראו "ביולוגיה" מאת אריסטו) ואף קודם לכן, אף כי הביולוגיה התמסדה כדיסציפלינה מדעית רק במאה ה-19, אחרי תהליך התגבשות במהלך המאות ה-17 וה-18. התפתחות זו הגיעה אחרי התמסדות מדע ניסויי בתחומי הפיזיקה והכימיה והתפתחות טכנולוגית בתחום האופטיקה שאפשרה את גילוי המיקרואורגניזם ואת המבט בהגדלה על חלקי החומר החי בעזרת מיקרוסקופ. גם התפתחות התיעוד והפצת ידע בזכות המצאת הדפוס היו קריטיים לתהליך; הצטברות ידע מסודר על בעלי חיים שניתן לראות בעין בלתי מזוינת, על מאובנים ועל תופעות רפואיות. התפתחות התיעוד אפשרה את התפתחות הטקסונומיה (ביולוגיה), מדע העוסק במיון, בסיווג ובשיום (כלומר, נתינת שמות) של בעלי החיים המוכרים ובאנטומיה השוואתית. לפי התפיסה האסטרוביולוגית, החיים התאפשרו בכדור הארץ, הודות להימצאותו באזור הישיב, המאפשר קיום מים במצב צבירה של נוזל, דבר שבפני עצמו מאפשר תווך של תגובות ביוכימיות. עם התפתחות אפשרות גילוי כוכבי לכת חוץ-שמשיים, נבדקת גם הימצאותם באזור ישיב, ביחס לכוכב האם שלהם. ראו גם מוצא החיים משמעות החיים חיים מחוץ לכדור הארץ מוות קישורים חיצוניים שרה שורץ, הגדרת החיים, באתר "המחשבה הביולוגית" של האוניברסיטה הפתוחה הערות שוליים ביולוגיה

חיים על פי התיאוריה הביולוגית, הם מאפיין המבדיל ישויות חומריות המקיימות תהליכים ביולוגיים (ונקראות יצורים חיים או אורגניזמים) מישויות חומריות שאינן מקיימות תהליכים כאלו. קיימות צורות שונות של חיים, כגון צמחים, בעלי חיים, פטריות, פרוטיסטים, ארכאנים וחיידקים. הקריטריונים להגדרת חיים יכולים לעיתים להיות מעורפלים ויכולים להגדיר או לא להגדיר נגיפים, וירואידים או חיים סינתטיים פוטנציאליים כ"חיים". ענף המדע העוסק במגוון היצורים החיים נקרא ביולוגיה.הגדרות הגדרת החיים תמיד היוותה אתגר עבור מדענים ופילוסופים, וכללה הגדרות רבות ומגוונות, בין השאר מכיוון שחיים הם תהליך ולא חומר.הגדרה ביולוגית מאחר שאין הגדרה חד-משמעית של החיים, רוב ההגדרות הנוכחיות בביולוגיה הן תאוריות. החיים נחשבים למאפיין שמקיים את כל או את רוב התנאים הבאים: הומאוסטזה - היכולת לשמור על איזון פנימי ועל סביבה פנימית יציבה וקבועה, עד כדי שינויים קלים. לצורך שמירה על איזון זה, קיימים תמיד: סדר פנימי קפדני - ליצורים חיים ישנה אנטומיה קבועה עד לרמת המיקרואנטומיה. בכל חלק של היצור החי, ואפילו הגדול ביותר שביצורים, ישנו ארגון קבוע מראש עד לרמת המולקולה. התא - היחידה הבסיסית השומרת על כל מאפייני החיים היא התא. כל יצור חי חייב להיות מורכב מתא, השומר בתוכו על סדר פנימי מוגדר היטב, או מאוסף תאים המסודר בצורה מוגדרת היטב, ומורכב מתאים תאים אשר כל אחד מהם שומר על סדר פנימי מוגדר היטב. חילוף חומרים - היכולות לקלוט אנרגיה מסביבת המחיה, להמיר אותה לסוג האנרגיה הנדרש ולהפריש את הפסולת שנוצרה בתהליך ההמרה. רגישות ותגובה לגירויים חיצוניים - היכולת להגיב לגירויים שמקורם בסביבה החיצונית או בסביבה הפנימית של היצור החי. התפתחות הפרט - ניתן להגדיר פרקי זמן הן עבור תהליך היווצרותו של הפרט והן עבור תהליך מותו והתפרקותו. ניתן לצפות בפרקי הגדילה וההתפתחות. בחלק מן המקרים ישנה גדילה והתפתחות במהלך כל תקופת החיים. בחלק אחר מן המקרים ישנה הגעה לבשלות, שלאחריה מגיע שלב ההזדקנות. אבולוציה ותורשה - המידע הנצרך ליצירתו של הפרט מועבר אליו בתורשה מן היצורים החיים שיצרו אותו. לאותו פרט ישנם מנגנוני רבייה הממשיכים תורשה זו לצאצאיו, וחוזר חלילה. המידע התורשתי משתנה באופן מזערי מדור לדור, ברמת האוכלוסייה. שינוי זה מאפשר, בצירוף ברירה טבעית, את תהליך האבולוציה. אחת מצורות ההגדרה של חיים נזכרת דרך קיצור באנגלית של שבע תכונות המהוות גורמים ראשיים בחיים (אם כי יש יוצאי דופן) הוא "MRS GREN". ראשי תיבות Movement, Respiration, Sensitivity, Growth, Reproduction, Excretion and Nutrition, ומתורגמים לעברית כך בהתאמה: תנועה, נשימה, רגישות, צמיחה, רבייה, הפרשה ותזונה.היווצרות החייםהשאלה אודות היווצרות החיים העסיקה את התרבות האנושית משחר קיומה. המדע העוסק בשאלה כיצד נוצרו החיים נקרא אביוגנזה, ובמהותו הוא מנסה לברר את התהליכים שגרמו להופעת התא הראשון בכדור הארץ, הוא האב הקדמון המשותף הכולל, שממנו התפתחו כל צורות החיים המוכרים לנו כיום. שאלה זו אודות היווצרות החיים עדיין לא זכתה למענה ברור, ומדענים עדיין מנסים להתחקות אחר התהליכים הכימיים שהתרחשו בכדור הארץ לפני כ-4 מיליארד שנים, ואיפשרו את יצירתו של תא חי מחומר דומם.לפי היהדות קיים יוצר שהוא אינו גוף ולא חומרי שיצר וברא את העולם יש מאין במשך שש תקופות המתוארות בתורה כשישה ימים, ומתוכן בחמישי ובשישי נבראו החיים כולם לפני-5782 שנה.מבנההתאהתאים הם אבני הבניין של החיים. דהיינו: כל תא ותא, בין אם הוא תא עצמאי של יצור חד-תאי ובין אם הוא חלק מיצור רב-תאי, מקיים את כל התנאים המגדירים יצור חי. חלקי תאים או כל דבר שאינו מורכב מתאים אינו מקיים את רשימת התנאים השלמה הזו. (הנגיף, לדוגמה, אינו דבר מה חי. זאת משום שכאשר הוא אינו מצוי בגוף המאחסן הוא אינו מקיים חילוף חומרים. ואכן, לנגיף חסרים רבים מחלקי התא - אנטומית הוא אינו תא שלם).בכל תא יש חומר תורשתי. למעשה, ביצור רב-תאי כל תא ותא מכיל את כלל החומר התורשתי של הגוף כולו (למעט תאי זרע וביציות לא מופרות המכילים כמחצית מחומר זה). החומר התורשתי בכל תא ותא מקודד ב-DNA דו גדילי (בניגוד לחלק מהנגיפים שבהם החומר התורשתי שונה). כל תא ותא מכיל מנגנונים להכפלת החומר התורשתי לקראת התחלקות התא לשני תאים - רבייה לא מינית ברמת התא (או התחלקות אחרת לקראת רבייה מינית היוצרת תאי זרע וביציות לא מופרות).החומר התורשתי הוא יחסית חסר פעילות כימית ואינו מעודד, יחסית, את הפעילות הכימית בתא ההכרחית לחילוף החומרים. מרבית הפעילות הכימית של התא מתבצעת באמצעות קטליזה של חלבונים. בכל תא יש גם מולקולות של RNA שעושות גם חלק מהפעילות הקטליטית ומשמשות גם להעברת מידע שמקורו ב-DNA אל חלקי התא השונים.כל תא מוקף בקרום - ממברנה ביולוגית המורכבת דו-שכבה של מולקולות ליפידיות ומשובצת בחלבונים. ממברנה זו מפרידה את התא מסביבתו ומאפשרת לו לקיים סביבה פנימית יציבה ושונה מהסביבה החיצונית. היא מאפשרת לו גם לקלוט מהסביבה החיצונית את מה שדרוש לו ולפלוט אליה את מה שאינו דרוש.סוגי תאיםנהוג לחלק את התאים על פי מבנם לשני סוגים: תא פרוקריוטי - תא חסר גרעין מוגדר (חסר קרום גרעין) ולמעשה חסר מידור פנימי וקרומים פנימיים כל שהם כמו גם אברונים כל שהם. בתוך חלל התא הכללי מתרחשים כלל פעולות התא ומצויים כלל חלקי התא, כולל ה-DNA. כיום מקובל לראות בפרוקריוטים שני סוגי תאים נפרדים: חיידקים אמתיים (כולל כחוליות) וחיידקים קדומים. תא אאוקריוטי- תא בעל גרעין מוגדר (בעל קרום גרעין) ובעל קרומים פנימיים ומדורים רבים. תא זה מכיל אברונים רבים (כלומר חלקים בעלי תפקוד שונה). גרעין התא מכיל בתוכו את החומר התורשתי. התאים האאוקריוטים התפתחו מסימביוזה בין חיידקים קדומים לבין חיידקים אמתיים שחדרו לתוך החלל שלהם. יצורים רב-תאיים מורכבים רק מתאים אאוקריוטים אולם לא כל התאים האאוקריוטים יוצרים יצורים רב-תאיים.הטקסונומיה הביולוגית - מדע מיון היצורים החיים מחלקת את כלל היצורים החיים לשלוש "ממלכות-על": חיידקים אמתיים (בקטריה), חיידקים קדומים (ארכה בקטריה או בכינוי המודרני "ארכיאה") ותא אאוקריוטים.יצורים רב-תאייםעל פי הטקסונומיה, היצורים הרב תאיים משתייכים לשלוש ממלכות מתוך כלל הממלכות של ממלכת העל האאוקריוטית. שלוש ממלכות אלה הן הצמחים, הפטריות והאנימלים. הצמחים נבדלים משתי הממלכות הרב תאיות האחרות בכך שהם עושים פוטוסינתזה (ישנן גם בקטריות שעושות פוטוסינתזה ולמעשה הצמחים עושים פוטוסינתזה בעזרת אברונים תוך תאיים שמוצאם מסימביוזה עם בקטריות אלה). הפטריות והאנימלים ניזונים רק מאכילת יצורים חיים אחרים. הפטריות מפרישות חומרי עיכול אל סביבתן וסופגות ממנה את תוצרי העיכול והאנימלים מכניסים את טרפם או חלקים ממנו אל תוך גופם כדי לעכלו.רמות ארגון ביצור הרב תאימורכבותם של יצורים רב-תאיים היא מגוונת. ישנם יצורים רב-תאיים המורכבים מרקמת תאים אחת. דהיינו, כל התאים שלהם דומים זה לזה ומחוברים ברצף, לדוגמה - ספוג. רמת המורכבות הבאה היא שילוב של תאים מתמחים בתוך רקמה זו. יצורים מורכבים יותר יכילו איבר אחד, דהיינו מספר רקמות היוצרות מבנה בעל צורה פשוטה ותפקוד אחיד, לדוגמה - מדוזה. ביצור כזה, כאשר מכנים אזור מסוים בשם הדומה לשמו של איבר בגוף האדם, רמת המורכבות של אותו אזור היא נמוכה בהרבה ממה ששמו מעיד. זרוע של מדוזה, למשל, היא רקמה בודדת. פה של מדוזה הוא רקמה בודדת או שתי רקמות.רמות ארגון מסובכות יותר באנימליםרמת המורכבות הבאה היא התולעת הנימית. תולעת זו היא בעלת שלוש שכבות שכל אחת מהן היא קבוצת רקמות. השכבה העליונה היא העור והעצבים והיא מכילה רקמת תאים לקליטת אור המכונות עיניים (אצל האדם העין היא איבר ואצל התולעת הנימית זו רק רקמה רגישה לאור). השכבה האמצעית היא שכבת השרירים ואזורי ייצור תאי המין. השכבה הפנימית היא צינור העיכול. לתולעת הנימית יש פה עם שיניים ופי טבעת.רמת המורכבות הבאה היא תולעת פרקים - תולעת המחולקת ליחידות אורך שכל אחת מהן יכולה לתפקד כתולעת עצמאית אם היא מופרדת מגוף שאר התולעת או מושלת ממנו בחלק מרבייה לא מינית. פרק כזה מצמיח פרקים חדשים. הפרק הראשון והאחרון בתולעת כזו עוברים התמיינות ומתמחים כראש וכפי טבעת.ברמת המורכבות הבאה יש שתי אפשרויות: התמיינות והתמחות לעוד פרקים מלבד הראשון והאחרון והתאחות של הפרקים שכבר אינם יכולים לתפקד עצמאית בלא שאר הגוף. התפתחות זו הובילה בין השאר אל המיתרניים ודרכם אל החולייתנים. פרוקי-רגליים ובהמשך ההתפתחות התמחות של אזורי פרקים שונים והתאחות של אזורי הפרקים האלה, כמו אצל העכבישיים ואצל החרקים.רמות ארגון מסובכות יותר בצמחיםכל עוד תא אוקריוטי אינו חלק מיצור רב-תאי, קשה להגדירו חד משמעית כתא צמח. ישנם תאים אוקריוטים שגם מיצרים פוטוסינתזה וגם טורפים כיצורים אנימלים. בעקבות מוטציה הם יכולים לאבד אחד התפקודים האלה ולהפוך למשך דור אחד למעין צמחים מובהקים או אנימלים מובהקים. אולם, כעבור דור התכונה החסרה יכולה לחזור בעקבות הרבייה המינית.האנטומיה של הצמח רב התאים שונה לחלוטין מזו של היצור האנימלי רב התאים.הצמחים הפשוטים ביותר הם הטחבים. כל התאים שבהם עושים פוטוסינתזה ויכולים גם לשמש כתאי מין (יש לתאים אלה דור אחד שבו הם דיפלואידים והם חלק מיצור רב-תאי ודור עוקב שבו הם תאי מין הפלואידים שאינם חלק מיצור כזה).ביצורים צמחיים מורכבים יותר יש רקמות של תאים העושים פוטוסינתזה שבהן משולבים גם תאים שיש להם תפקידים מעט אחרים או לגמרי אחרים כמו פיוניות. יש בהם גם רקמות שיוצרות מערכת תובלה בין רקמות ייצור הסוכר בפוטוסינתזה לבין רקמות קליטת המים והמינרלים מן הסביבה. רמות סיבוך גבוהות יותר כוללת איברים כמו עלה, גבעול ושורש וכמו אברי מין צמחיים -פרחים.הבדלים מובהקים בין רב תא מורכב צמחי לרב תא מורכב אנימלי: יכולת התנועה באנרגיה עצמית של האנימלים רבה יותר. לעומת זאת יצור אנימלי מורכב כמעט שלא ינוע באופן פסיבי (היסחפות ברוח או בזרם מים) כחלק ממחזור חייו הנורמלי. תנועה מהירה ומכוונת אצל צמחים מורכבים ניתן לראות כמעט ורק בצמחים יוצאים מן הכלל שמשלימים את תפריט מזונם בצייד חרקים. ככלל, לצמחים אין רקמות שריר ואין רקמות עצב. ככל שיצור אנימלי הוא מורכב יותר יש לו פחות יכולת לרבייה לא מינית ופחות יכולת להשלמת איברים שנגדעו ממנו. יצור צמחי מורכב ככל שיהיה עשוי שלא לאבד לעולם יכולות אלה. מעבר לזאת, אצל יצור צמחי מורכב יכולות להתקיים זו לצד זו שלוש דרכי רבייה: רבייה מינית מקובלת, האבקה עצמית ורבייה שאינה מינית. מה גם שמרבית היצורים האנימלים המורכבים הם זכרים במשך כל חייהם או נקבות במשך כל חייהם ואילו מרבית היצורים הצמחיים המורכבים מכילים במשך מרבית חייהם גם מערכת אברי מין זכרית וגם נקבית. יצורים אנימלים מורכבים גם לא ישתמשו כמעט לעולם בשליח שאינו בן מינם לטיווח בהעברת החומר התורשתי ברבייה מינית. זאת בניגוד לצמחים שיש להם פרחים המזמינים חיות כדי שיעבירו את האבקה מאבקני הזכר אל צלקת הנקבה. ביצור צמחי מורכב ישנם איברים ברמות הזדקנות שונות - הגזע מזדקן לאט והעלים מזדקנים מהר ומתחלפים כך שבאותו ענף יהיו זה לצד זה עלים זקנים ועלים צעירים. לעומת זאת יצור אנימלי מזדקן כולו כמקשה אחת.הומאוסטזיסהוֹמֵאוֹסְטָזִיס או מַצַּב אִזּוּן הוא מצב שבו התנאים הפיזיקליים והכימיים השוררים בתוך האורגניזם נשמרים ברמה יציבה שמתאימה לפעילותו המיטבית, למרות השינויים שחלים בסביבתו החיצונית. האורגניזם שומר על הומאוסטזיס, כלומר על תנאים פנימיים יציבים, באמצעות תהליכי ויסות ביוכימיים–מטבוליים. יציבות פנימית זו דרושה בכל אספקט הקשור לחיים. לחלק מהיצורים החיים דרוש חום קבוע, רמת מלחים ומים קבועה, רמת חומציות קבועה, רמה קבועה של סוכר בדם, רמה קבועה של אותות עצביים שמקורם בגרייה חושית ועוד. רעיון ההומאוסטזיס מרכזי גם בענפי הפסיכולוגיה הקשורים לביולוגיה ולפיזיקה ובאלה הקשורים לתודעה.חילוף חומריםמֶטָבּוֹלִיזְם הוא תהליך של קליטת חומרים מהסביבה, עיבודם, הפקת אנרגיה מהם ופליטת הפסולת.חילוף החומרים מתרחש בסדר שלהלן: קליטת חומרים מהסביבה: החומרים הנקלטים מהסביבה משמשים לשתי מטרות: כחומרי בניין לתרכובות המרכיבות את היצור החי, ולשם הפקת אנרגיה. קטבוליזם (Catabolism): בתהליך זה מתפרקים החומרים שנקלטו מהסביבה ליחידותיהם הבסיסיות. תהליך הקטבוליזם בבעלי חיים, ובמיוחד שלביו הראשונים, מכונה עיכול. החלבונים מתפרקים לחומצות אמינו; שומנים - לחומצות שומן; סוכרים - לחד-סוכרים; חומצות גרעין - לנוקלאוטידים. אנאבוליזם (Anabolism, או ביוסינתזה; בעברית: הַבְנָיָה): בתהליך זה מתרחשת סינתזה של תרכובות מורכבות, מהן בנוי הגוף או התא. אבני הבניין שהתקבלו בתהליך הקטבוליזם מתאחדות שוב ליצירת המולקולות הנדרשות לבניין הגוף או התא. הפרשת פסולת: לתרכובות רבות הנצרכות כחלק מהמזון אין שימוש בבניית הגוף. בנוסף, תרכובות רבות (קטנות בדרך-כלל, כגון אמוניה, מים ופחמן דו-חמצני) נוצרות כתוצרי-לוואי בתהליכי האנבוליזם השונים. את כל אלו נדרש היצור לפלוט, שכן הצטברותם של חומרים אלו בגוף משבשת תהליכים ביולוגיים שונים. בבעלי חיים מופרשת הפסולת על ידי השתן והצואה. גם פליטת הפחמן הדו-חמצני בתהליך הנשימה מוגדרת כהפרשת פסולת.אבולוציהיש הטוענים שכל היצורים החיים המוכרים לנו התפתחו בתהליך אבולוציה. דהיינו תהליך של השתנות איטית של החומר התורשתי של האוכלוסייה החיה מדור לדור. לכן ניתן להגדיר פרט חי בהגדרה חליפית להגדרה המובאת למעלה. פרט חי הוא פרט הנוצר בתורשה מפרטים דומים לו שעברו אבולוציה.התפתחות הפרטביצורים שונים יש שלבי התפתחות פרט שונים. בבקטריה ההתרבות היא בהתחלקות התא לשני תאים. כל אחד מהתאים החדשים הוא יצור עצמאי ותא האם שממנו הם התחלקו כבר אינו מוגדר. כל אחד מהתאים החדשים סופג מזון מסביבתו, גדל ומתכונן להתחלקות לשני תאים. התפתחות זו אינה כוללת הזדקנות ולא מוות מזקנה. ביצורים המתרבים ברבייה מינית יש שלב של ביצית מופרת, אחריו עוברות (ברחם, בביצה או בזרע של צמח), שלב של גדילה לפני בגרות מינית ושלב של בגרות מינית. אצל היצורים האנימליים המסובכים, למעט יוצאי דופן נדירים (למשל פיל זכר), מגיע שלב של הפסקת גדילה וממנו מתחילה ההזדקנות בקצב איטי. אין מינים המזדקנים לפני הגעה לבשלות מינית (גם בתור מחלה אצל פרטים זה נדיר ביותר). ישנם יצורים רב-תאיים מיניים המשנים את המגדר שלהם כחלק מתהליך ההתפתחות. ישנם עצים בהם הבגיר הצעיר הוא נקבה והבגיר שצבר סימני זקנה רבים הופך לזכר. ישנם דגים שבהם פרט שמתגלה כאחד הפרטים החזקים באוכלוסייה הופך לזכר. וריאציה על הנושא - לארווה - הצעיר שטרם הגיע לבגרות מינית נראה ומתפקד באופן שונה לחלוטין מהבגיר בעל הבשלות המינית. לדוגמה: הלארווה של הצפרדע היא הראשן, הלארווה של הפרפר (חקר עם גלגול מלא) היא הזחל.הזדקנותהזדקנות היא תהליך בלאי ביולוגי המתרחש בכל יצור אאוקריוטי, בהתאם לגיל היצור, מינו הטקסונומי, המטען הגנטי שלו כפרט וסביבתו. אצל אדם החי בחברה עם חקלאות ורפואה מודרניות, מקובל להגדיר את תחילת התהליך בין גיל 40 ל-50 ומוות מסיבוכים קשורי זקנה מגיע אחרי גיל 75. אולם בחברות אנושיות שחיו בתנאים אחרים בלאי ביולוגי ומוות מזקנה הגיעו בגילים מוקדמים בהרבה.חיידקים אינם מזדקנים אולם חלק מהחד-תאיים האוקריוטיים, כגון שמרים כן מזדקנים. זאת על אף שאין בהם התמיינות לרקמות. חיידק מתרבה על ידי חלוקתו לשנים כך שכל תא בת מכיל חצי מתכולת תא האם. כל תא בת גדל ומרבה את תכולתו וכשמיוצרת כפליים מהתחולה הקודמת, הוא מתחלק שוב לשניים. שמר, לעומת זאת, מתרבה בהנצה. רוב תכולת תא האם נשארת בתא האם, המניץ ממנו תא בת קטן. במקום בו הנץ תא הבת מקרום תא האם נותרת צלקת. שמר עם הרבה צלקות כאלה מתקשה לתפקד והוא למעשה זקן.המיוחד לצמחים בניגוד לבעלי חיים ולפטריות הוא שיש להם רקמות במצבי זקנה שונים. לצמח יכול להיות עלה זקן לצד עלה צעיר שזה עתה התפתח מתאי הגזע. מלבד זאת, בניגוד לבעלי חיים ולפטריות, הליכי ההזדקנות בצמחים הם בעלי סדר אירועים קבוע – בלאי הרקמות מתרחש תמיד באותו אופן. כשמביטים בתוחלת החיים של כלל הצמח, ישנם מיני צמחים רבים חד-שנתיים, כלומר, הם מגיעים לגיל מקסימלי של שנה אחת. סוגים שונים של עצים, לעומת זאת, עשויים להגיע לגילאים מופלגים; ידועים עצים שגילם נאמד באלפי שנים. בין העצים הללו נמנים זנים מסוימים של עצי אורן, עצי סקויה, ועצי גינקגו.כאשר מצטבר בלאי גופני רב בשל הזדקנות, הדבר מביא לידי מוות ביצורים אנימליים מורכבים, אופי הבלאי המצטבר שונה מפרט לפרט, בהתאם למטען התורשתי שלו ולקורות חייו.ההתפתחות של חקר החייםמשחר ההיסטוריה הכתובה תהה האדם על ההבדל בין מה שחי ומה שאינו חי, על משמעות החיים וכן הגה דעות בדבר המוות ונושאים הקשורים בו, כגון הלידה. ההיסטוריה של הביולוגיה מתפרשת על פני מסורת ארוכה של חקר הרפואה והטבע, המגיעה עוד מיוון העתיקה (ראו "ביולוגיה" מאת אריסטו) ואף קודם לכן, אף כי הביולוגיה התמסדה כדיסציפלינה מדעית רק במאה ה-19, אחרי תהליך התגבשות במהלך המאות ה-17 וה-18.התפתחות זו הגיעה אחרי התמסדות מדע ניסויי בתחומי הפיזיקה והכימיה והתפתחות טכנולוגית בתחום האופטיקה שאפשרה את גילוי המיקרואורגניזם ואת המבט בהגדלה על חלקי החומר החי בעזרת מיקרוסקופ. גם התפתחות התיעוד והפצת ידע בזכות המצאת הדפוס היו קריטיים לתהליך; הצטברות ידע מסודר על בעלי חיים שניתן לראות בעין בלתי מזוינת, על מאובנים ועל תופעות רפואיות. התפתחות התיעוד אפשרה את התפתחות הטקסונומיה (ביולוגיה), מדע העוסק במיון, בסיווג ובשיום (כלומר, נתינת שמות) של בעלי החיים המוכרים ובאנטומיה השוואתית.לפי התפיסה האסטרוביולוגית, החיים התאפשרו בכדור הארץ, הודות להימצאותו באזור הישיב, המאפשר קיום מים במצב צבירה של נוזל, דבר שבפני עצמו מאפשר תווך של תגובות ביוכימיות. עם התפתחות אפשרות גילוי כוכבי לכת חוץ-שמשיים, נבדקת גם הימצאותם באזור ישיב, ביחס לכוכב האם שלהם.ראו גם מוצא החיים משמעות החיים חיים מחוץ לכדור הארץ מוותקישורים חיצוניים שרה שורץ, הגדרת החיים, באתר "המחשבה הביולוגית" של האוניברסיטה הפתוחההערות שולייםביולוגיה

1700

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%A1%D7%95%D7%A4%D7%99%D7%94%20%D7%A9%D7%9C%20%D7%94%D7%9E%D7%93%D7%A2

פילוסופיה של המדע

פילוסופיה של המדע היא ענף בפילוסופיה, העוסקת ביסודות, ההנחות והמשמעויות הפילוסופיות של התפתחות המדעים. ענף מגוון זה, מתייחס לכלל המדעים, מדעי הטבע, כגון: פיזיקה וביולוגיה. מדעי החברה, כגון: פסיכולוגיה וכלכלה. ומדעי הרוח, כגון: בלשנות וספרות. יש הרואים בפילוסופיה של המדע אפיסטמולוגיה, הבוחנת את התהוותו של הידע במדע מהיבטים ביקורתיים שונים. וגם מטאפיזיקה של המדע הממשי, הבוחנת רעיונות מדעיים מנקודת מבט מטא-פילוסופית ומטא-תאורטית. כמו-כן, הפילוסופיה של המדע שואפת להסביר רעיונות ולענות על שאלות, כמו למשל: את טבעם של קביעויות ומושגים מדעיים, והאופן שבו הם נוצרים; כיצד המדע מסביר, חוזה, ומשתמש בטבע באמצעות טכנולוגיה; כיצד אפשר להחליט על הדיוק של מידע; הניסוח והשימוש במתודות מדעיות; אופני החשיבה שבהם משתמשים על מנת להגיע למסקנות; והמשמעויות של המתודות והמודלים המדעיים לחברה ככלל, ולמדעים עצמם בפרט. יש הסוברים, כי לכל תחום מדעי קיימת פילוסופיה מסוימת המונחת בבסיסו, גם אם הם יכחישו זאת: "אין מדע ללא פילוסופיה; יש רק מדע שהפילוסופיה שלו לא נבחנה כראוי". אמפיריציזם מושג חשוב בפילוסופיה של המדע הוא האמפיריציזם, או התלות בראיות, המבוססות על הניסיון החושי והתצפית המדעית. כלומר, הידע מגיע מהחוויות שלנו בעולם, וקביעויות מדעיות מגיעות מנסיוננו ומתצפיותינו. כאשר אנו חוזרים על תצפיות אלו מספיק פעמים, המידע שמגיע מהן יחדיו עם הניסויים, אלו מהווים את ה"ראיות" שלפיהן הקהילה המדעית בונה את התאוריות, השואפות להסביר את חוקי העולם. לפיכך, תצפיות מחייבות תפיסה של המציאות, ולכן הן בעצמן פעולות קוגניטיביות. דהיינו, התצפיות עצמן קבועות בתוך ההבנה שלנו אודות האופן שבו העולם פועל. כאשר חל שינוי בהבנתנו, כך גם התצפיות כשלעצמן עשויות להשתנות. כמו כן, המדענים משתמשים במטאפורות יסודיות כדי לבנות את תצפיותיהם למבנה מושגי ברור, על ידי דדוקציה ואינדוקציה, וגם מטאפורות אלה קבועות בתוך הבנתם את העולם. ריאליזם מדעי ריאליזם מדעי הוא השקפה הגורסת כי היקום מתנהג באמת כפי שהוא מתואר על ידי תאוריות מדעיות. ריאליסטים חושבים כי ישים כמו אלקטרונים או שדות כוח חשמליים באמת קיימים. הריאליזם מניח שקיים עולם בלתי תלוי בנו ושערך האמת או השקר של טענה על העולם נקבע על ידי התאמה של תוכן הטענה למה שקיים בעולם (הנחות אונטולוגית). עוד מניח הריאליזם שבני אדם יכולים לדעת אם טענות על העולם הן אמיתיות או שקריות, באמצעות מחקר מדעי (הנחה אפיסטמולוגית). לבסוף, לפי הריאליזם, יש לפרש מונחים תאורטיים כגון 'אלקטרונים' ו-'דנ"א' המתייחסים לאובייקטים בלתי ניתנים לצפייה כפשוטם, כלומר כמתייחסים ליישים שאכן קיימים בעולם (הנחה סמנטית). ישנן מספר גרסאות של ריאליזם מדעי, השונות זו מזו בהתחייבויותיהן המטאפיזיות. ריאליזם נאיבי מניח שכל הישים המתוארים בתאוריות מדעיות אכן קיימים. גרסאות מתוחכמות יותר של ריאליזם בוחרות להאמין באופן סלקטיבי בקיומם של ישים מסוג מסוים, אך לא באחרים. ריאליזם חלקיקים (אנגלית: entity realism) הוא ההשקפה שחלקיקים בלתי נראים, כגון אלקטרונים ופוטונים, המאכלסים תאוריות מדעיות, אכן קיימים וההוכחה לכך היא שמדענים מצליחים לשלוט בתופעות שהם מזהים עם חלקיקים אלה ולבצע עליהן מניפולציות באופן שיטתי. ריאליזם חלקיקים מזוהה בעיקר עם הפילוסופים איאן האקינג וננסי קרטרייט. ריאליזם מבני (אנגלית: structual realism) מזהה את המציאות עם מבנים מתמטיים המאכלסים תאוריות שונות. ריאליזם מבני מזוהה עם הפילוסוף ג'ון וורל. ישנם מספר טיעונים בעד ונגד ריאליזם על גרסאותיו השונות. טיעון מפורסם בעד ריאליזם הוא "טיעון הנס", אשר לפיו ההצלחה הכבירה של המדע לתת חיזויים מדויקים היא בבחינת נס, אלמלא היו מניחים שהישים התאורטיים אכן קיימים. טיעון זה מזוהה עם הפילוסוף הילרי פטנאם (פטנאם חזר בו מטיעון זה וכיום הוא מחזיק בעמדה של ריאליזם פנימי, שהיא, למרות שמה, עמדה אנטי-ריאליסטית). מנגד, יש הטוענים שהצלחת המדע אינה כה מפתיעה, משום שאמצעי המדידה שבהם משתמשים המדענים כבר כוללים את הנחות היסוד התאורטיות שלה, לכן התוצאות שתתקבלנה בוודאי יהיו בהתאם למה שציפו משום שאין באפשרות המכשירים לספק תוצאות אחרות, כל תוצאה שתתקבל תהיה בגדר המצופה ובהתאם להנחות היסוד. טיעון אנטי-ריאליסטי נוסף הוא טיעון "האינדוקציה הפסימית", אשר לפיו מכיוון שכל תאוריה שנחשבה אמיתית בעבר נתגלתה כשקרית, אנו יכולים להניח בהסתברות גבוהה שהתאוריות הנוכחיות יתגלו כשקריות. טיעון זה מזוהה בימינו עם הפילוסוף לארי לאודן. ישנן מספר אסטרטגיות להתמודד עם טיעון זה. יש המנסים להפריד בין תאוריות מדעיות בשלות לבין תאוריות בלתי בשלות, ולטעון שרק תאוריות מדעיות בלתי בשלות התגלו כשקריות, ואילו תאוריות בשלות היו קרובות לאמת. האתגר, הוא להגדיר בשלות של תאוריות באופן נפרד מהיותה של תאוריה קרובה לאמת, ולא - אנו מניחים את המבוקש. גרסאות של ריאליזם כגון ריאליזם מבני מנסות אף הן להתמודד עם טיעון האינדוקציה הפסימית, בהצביען על מבנים מתמטיים, כגון משוואות מקסוול, המאכלסים תאוריות מדעיות, ונוטים להשתמר גם כאשר תאוריות מתחלפות, גם אם הפרשנות שלהם משתנה. אינסטרומנטליזם האינסטרומנטליזם טוען כי התפיסות, התאוריות והרעיונות המדעיים שלנו הם מכשירים נוחים על מנת להסביר, לחזות ולשלוט בחוויות שלנו. האיסטרומנטליסט יכול להכחיש את קיומם של ישים תאורטיים או להיות אדיש לשאלה האם ישים אלה קיימים או לא. לאינסטרומנטליסט, אלקטרונים ושדות חשמליים הם רעיונות נוחים למימוש מטרות מסוימות שאולי אינם קיימים באמת. אינסטרומנטליזם מבוסס בעיקר על הפילוסופיה של הפרגמטיזם, המזוהה בעיקר עם הפילוסוף האמריקאי ג'ון דיואי, שהושפע על ידי פילוסופים קודמים כמו ויליאם ג'יימס וצ'ארלס סנדרס פירס. קונסטרוקטיביזם חברתי נושא לעניין בקרב היסטוריונים, פילוסופים וסוציולוגים של המדע הוא המידה שבה התאוריות המדעיות מושפעות על ידי הרקע החברתי והפוליטי שלהן. הקונסטרוקטיביסט החברתי יטה לפקפק בקיומה של מציאות אובייקטיבית המתקיימת בנפרד מהמציאות האנושית. ניתן להבחין בארבע טענות המזוהות עם קונסטרוקטיביזם חברתי, בסדר עולה ברמת הקיצוניות שלהן: המדע הוא מפעל חברתי: טענה זו כשלעצמה היא טריוויאלית. מה שנתון במחלוקת הוא האם המדע שונה ממפעלים אנושיים אחרים כגון דת או אמנות, בהתיימרו לגלות את האמת על הטבע. מדענים וגופי מחקר בוחרים את נושאי המחקר שלהם לפי אינטרסים חברתיים: למשל, ההתמקדות בפיזיקה גרעינית בארצות הברית בתקופת המלחמה הקרה נבעה מהאינטרס של הממשלה בפיתוח נשק גרעיני. טענה זו פותחת שדה שלם למחקר היסטורי וסוציולוגי, אך היא כשלעצמה אינה שנויה במחלוקת בקרב פילוסופים. עובדות מדעיות הן תוצאה של משא ומתן (אנגלית: negotiation) בין מדענים: לרוב, נתונים ומידע המופקים מניסויים אינם חד משמעיים, וניתנים לפרשנויות שונות. הקונסטרוקטיביסט החברתי יפקפק במעמדן האובייקטיבי של עובדות. הוא ייטה לטעון שמספר הפרשנויות האפשרי של נתונים אמפיריים הוא רחב מאוד, ושאינטרסים חברתיים של המדענים משחקים תפקיד מכריע בבחירת הפרשנות שתזכה למעמד של עובדה. המתנגד לקוסטרוקטיביזם חברתי ייטה לטעון שמספר הפרשנויות האפשרי של הנתונים הוא מצומצם, ושהטבע משחק תפקיד מכריע בבחירת הפרשנות הנכונה. השקפות אידאולוגיות ותרבויות מעצבות את תוכנן של תאוריות מדעיות: טענה זו מערערת על הקביעה שהידע המדעי חופשי מערכים. הדוגלים בגישה זו ינסו להראות, למשל, שתפישות סטריאוטיפיות על תפקידי נשים וגברים בחברה מוצאות את דרכן לתאוריות פסיכולוגיות וסוציולוגיות אובייקטיביות לכאורה. טענה זו הופכת לשנויה הרבה יותר במחלוקת ביחס למדעי הטבע. פילוסופים, היסטוריונים וסוציולוגים קונסטרוקטיביסטים מנסים להראות שגם תאוריות במדעי הטבע מושפעות מאידאולוגיות חברתיות. המאמר הנחשב לפורץ דרך בתחום זה הוא מאמרו של ההיסטוריון פול פורמן שפורסם בתחילת שנות השבעים, שבו טען כי תורת הקוונטים ויתרה על רעיונות מסורתיים כגון סיבתיות, כמענה לעוינות לרציונליות המדעית והאהדה לרעיונות מיסטיים ורוחניים ששררו ברפובליקת ויימאר בשנות העשרים. ראו גם: פוסטמודרניזם. אנליזה וסינתזה אנליזה היא הפירוק של תצפית או של תאוריה למושגים פשוטים יותר על מנת שנוכל להבינה. אנליזה הכרחית למדע, כמו לכל מעשה רציונלי אחר. בלתי אפשרי, לדוגמה, להסביר את התנועה של קליע ללא הבדלה בין כוח המשיכה, זווית הירי והמהירות ההתחלתית. רק לאחר אנליזה זו ניתן לנסח תאוריה מתאימה של תנועה. השימוש המסיבי באנליזה החל במאה ה-17 עם ההסברים שפיתחו גלילאו גליליי ואייזק ניוטון לתנועה בליסטית על ידי פירוק התנועה לרכיבים. דבר זה היה מנוגד בתכלית לתפישת השלמות המדעית של אריסטו (שבה מהות הדבר לא נפרדת מהדבר עצמו, ולכן אי-אפשר להסביר דבר אחד באמצעות דבר אחר) ששלטה בכיפה המדעית באירופה (בגלל הכנסייה הקתולית) עד לתחילת הרנסאנס. ג'ורג' ברקלי ודייוויד יום תקפו קשות את האנליזה, אך היא שרדה בזכות היותה אחד הכלים החזקים והשימושיים במדעי הטבע. רדוקציוניזם לרדוקציוניזם במדע עשויות להיות כמה משמעויות. סוג אחד של רדוקציוניזם הוא האמונה, כי ניתן ליישם את החקירות המדעיות בכל תחומי המחקר. מאורע היסטורי יוכל להיות מוסבר באמצעים פסיכולוגיים וסוציולוגיים, אותם ניתן להסביר על ידי הפיזיולוגיה האנושית, שאותה ניתן להסביר על ידי פיזיקה וכימיה. המאורע ההיסטורי עבר רדוקציה למאורע פיזיקלי. אפשר לומר כי המאורע ההיסטורי לא היה אלא המאורע הפיזיקלי. דניאל דנט המציא את המונח "רדוקציוניזם תאוותן" על מנת לתאר את ההנחה כי ניתן להפעיל רדוקציה שכזו. הוא טוען כי רדוקציה כזו היא "מדע גרוע", המחפש הסברים נאים, במקום הסברים שמועילים לחזות תופעות טבעיות. כנגד הרדוקציוניזם התאוותן ניתן לטעון, שכמות המידע הגלומה במערכת סגורה גדולה יותר מכמות המידע שניתן להפיק מבחינה של כל אחד ממרכיביה, וזאת מכיוון שבחינה של מערכות מסוימות מחייבת חוסר התייחסות לחלק מהמידע שנמצא בהן, מכיוון שלא ניתן לבחון את כל המידע, וצריך להשתמש במדגם קטן, שייתכן שהוא אינו מייצג. לפיכך, אנליזה של המערכת לעולם לא תוכל לתת את המידע הגלום בה, ולכן הרדוקציה אינה אפשרית. ניתן לחשב את כמות המידע שאבדה באנליזה על ידי תאוריית המידע, שהיא אחד מהמרכיבים של תאוריית הכאוס. אינדוקציה השיטה המדעית מתבססת על הסקה אינדוקטיבית או אינדוקציה - כלומר הסקת כלל מתוך תופעות נצפות, או מציאת הכלל האוניברסלי מתוך הפרט. חשיבה אינדוקטיבית טוענת כי אם מצב מסוים קיים בכל המקרים הנצפים, אפשר לומר שהמצב הזה קיים בכל המקרים. לפיכך, לאחר שעושים כמה ניסויים התומכים בחוק, אפשר לטעון שהחוק מתקיים בכל המקרים. יכולת הפרכה לאור הבעיות הלוגיות הנובעות מן האינדוקציה (העובדה שאירוע התרחש N פעמים איננה מבטיחה שיתרחש ב-N+1), כפי שטען הפילוסוף הסקוטי דייוויד יום, ביקש קרל פופר להציב את ההפרכה כקנה המידה לעשייה המדעית. עקרון ההפרכה הוא הפתרון של פופר לבעיית האינדוקציה - בעוד שלא ניתן להגיע מאף מקרה למסקנה כוללנית (אינדוקציה) הרי שאפשר לשלול טענה או קביעה על ידי הפרכה אחת. כך, למשל, מספיק למצוא ברבור שחור אחד כדי להוכיח שהאמירה "כל הברבורים לבנים" אינה נכונה. על כן, תאוריות אינן נבחנות בהוכחה, אלא בכך שהן אינן מופרכות. לפיכך, על מנת שטענה תיחשב כמדעית, היא צריכה להיות מנוסחת באופן הניתן להפרכה, כלומר שיהיה אפשרי להוכיח שהיא אינה נכונה. עקביות אינדוקציה ויכולת הפרכה, הם הבסיס למבנה כולו, שאם לא כן, נכנסים לרגרסיה אינסופית. זאת בעיקר מכיוון שהקביעות שלנו תמיד מגיעות מצפייה, שהיא פעולה קוגניטיבית ותלויה בהמון הנחות יסוד לא-מוכחות. קוהרנטציזם, או עקביות, מציעה אלטרנטיבה בכך שהיא טוענת כי ניתן להצדיק קביעות בכל שהן חלק ממערכת קוהרנטית ועקבית. במקרה של המדע, מדובר במכלול האמונות המדעיות של הקהילה המדעית כולה. וילארד קוויין טען לגישה קוהרנטציסטית למדע. תצפית היא נכונה מכיוון שהיא עקיבה עם שאר הידיעות שלנו לגבי העולם. תערו של אוקאם תערו של אוקאם הוא עקרון חשוב נוסף בפילוסופיה של המדע. ויליאם איש אוקאם הציע כי בהינתן שתי תאוריות מדעיות בעלות יכולת ניבוי זהה, יש להעדיף את זאת שמניחה פחות ישויות, כלומר את הפשוטה על פני המסובכת, גם אם לא ידוע איזו מהן היא הנכונה. באופן כללי, יש להשתמש בכלל זה שהרי ניתן לנסח את החוק השלישי של ניוטון כך: "לכל פעולה יש תגובה שווה והפוכה, חוץ מאשר ב-5 בינואר 1456, שאז כל התגובות יהיו כפולות". מובן שיש אינסוף אמירות כאלה, ולחוקים מדעיים לא תהיה כל משמעות אם ניאלץ לבדוק כל אחת ואחת מהן, ולכן נעדיף את החוק הפשוט ביותר. עם זאת, המינוח הסובייקטיבי "תאוריה פשוטה" עשוי להפוך לסלע מחלוקת, כפי שניתן לראות גם בפירושים השונים לתאוריה של תורת הקוונטים. תומאס קון תומאס קון היה היסטוריון שהשפיע רבות על ההיסטוריה, הסוציולוגיה והפילוסופיה של המדע. קון דן בספרו "המבנה של מהפכות מדעיות" בתהליך המדעי המורכב מ'פרדיגמות מדעיות' שמתחלפות ובאות, אשר משפיעות על התפתחות המדע: כל דור של מדענים כפוף לפרדיגמה מסוימת ומתקשה להשתחרר ממנה, ולכן רק כשמתחלף אותו דור נפרצת הדרך לעלייתה של פרדיגמה חדשה, וגל של תגליות מדעיות חדשות בעקבותיה. כמו כן, עוסק קון בשאלה כיצד מתפתחת הפרדיגמה הראשונה בתחום מדעי כלשהו, ומהו אופי המחקר בתחום לפני התפתחותה. ביקורת על הפילוסופיה של המדע מדענים רבים נוטים לייחס לפילוסופיה של המדע חשיבות מועטה. גישה זו מתבטאת באי הימצאותם של לימודי פילוסופיה ופילוסופיה של המדע בפרט בתוכנית הלימודים של תארים מדעיים באוניברסיטאות המובילות בעולם. האימרה "הפילוסופיה של המדע מועילה למדענים באותה המידה בה אורניתולוגיה מועילה לציפורים" מיוחסת לפיזיקאי ריצ'רד פיינמן. פול פייראבנד טען, כי אין אף תיאור של המתודה המדעית שיהיה מספיק רחב על מנת לכלול את כל השיטות שבהם מדענים משתמשים. לפיכך, הוא התנגד לכל מתודה מדעית מוצהרת, כשהוא טוען שמתודה כזאת תחבל בהתקדמות המדעית. פייראבנד טען כי העיקרון היחיד שלא מפריע להתקדמות הוא "הכל הולך". תורמים חשובים לפילוסופיה של המדע אמפדוקלס אוגוסט קונט גלילאו גליליי רנה דקארט פרנסיס בייקון עמנואל קאנט אייזק ניוטון רוג'ר בייקון צ'ארלס פרס פייר דוהם אנרי פואנקרה ארנסט מאך רודולף קרנפ ברטראנד ראסל קרל המפל וילארד קוויין קרל פופר תומאס קון מיכאל פולאניי נלסון גודמן פול פייראבנד בס ואן-פרסן אימרה לקטוש הילרי פטנם אלפרד נורת' וייטהד נושאים בפילוסופיה של המדע סיבתיות בעיית התחימה דואליזם אמונה ורציונליות בחירה חופשית ודטרמיניזם התקדמות במדע פילוסופיה של המתמטיקה פילוסופיה של הפיזיקה פילוסופיה של הזמן והמרחב פילוסופיה של הכימיה לקריאה נוספת ישעיהו ליבוביץ ויוסף אגסי, שיחות על הפילוסופיה של המדע, תל אביב: סדרת "אוניברסיטה משודרת", 1996. ישעיהו ליבוביץ, בין מדע לפילוסופיה, הוצאת מאגנס, 1987. תומאס קון, המבנה של מהפכות מדעיות, 1977. (הגרסה האנגלית יצאה לאור ב-1962). גד פרוידנטל, פילוסופיה של המדע, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 1977. קרל המפל, פילוסופיה של מדע הטבע, תל אביב: הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 1979. (הגרסה האנגלית יצאה לאור ב-1966). זאב בכלר, פילוסופיה של המדע, תל אביב: סדרת "אוניברסיטה משודרת", 1979. זאב בכלר, תולדות המחשבה המדעית, תל אביב: סדרת "אוניברסיטה משודרת", 1984. זאב בכלר, פילוסופיית המדע של אריסטו, תל אביב: סדרת "אוניברסיטה משודרת", 1992. זאב בכלר, שלוש מהפכות קופרניקניות, הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה, 1999. אריה וורם, רציונליות וקדמה במדע, תל אביב: סדרת "אוניברסיטה משודרת", 2005. עופר מגד, המתמטיקה והמציאות האובייקטיבית, 2011 (סיינטיפיק אמריקן ישראל). אור דגן, קאמי ופופר: על האבסורד במדע, הוצאת רסלינג, 2013. קישורים חיצוניים המחלקה לחקר הפילוסופיה וההיסטוריה של המדע, אוניברסיטת פיטסבורג מאמרים בפילוסופיה של המדע, אוניברסיטת פיטסבורג פילוסופיה של המדע, באתר מט"ח ההיסטוריה של המדע והקשר שלו לאומנות, הרצאה מוקלטת מתוך הפודקאסט 'פה ושם בארץ ישראל' בהגשת יפתח מזור (בפרק משולב ריאיון עם הפרופ' לפילוסופיה של המדע ימימה בן-מנחם). הערות שוליים מדע וטכנולוגיה מדע, פילוסופיה של ה

פילוסופיה של המדע היא ענף בפילוסופיה, העוסקת ביסודות, ההנחות והמשמעויות הפילוסופיות של התפתחות המדעים. ענף מגוון זה, מתייחס לכלל המדעים, מדעי הטבע, כגון: פיזיקה וביולוגיה. מדעי החברה, כגון: פסיכולוגיה וכלכלה. ומדעי הרוח, כגון: בלשנות וספרות. יש הרואים בפילוסופיה של המדע אפיסטמולוגיה, הבוחנת את התהוותו של הידע במדע מהיבטים ביקורתיים שונים. וגם מטאפיזיקה של המדע הממשי, הבוחנת רעיונות מדעיים מנקודת מבט מטא-פילוסופית ומטא-תאורטית. כמו-כן, הפילוסופיה של המדע שואפת להסביר רעיונות ולענות על שאלות, כמו למשל: את טבעם של קביעויות ומושגים מדעיים, והאופן שבו הם נוצרים; כיצד המדע מסביר, חוזה, ומשתמש בטבע באמצעות טכנולוגיה; כיצד אפשר להחליט על הדיוק של מידע; הניסוח והשימוש במתודות מדעיות; אופני החשיבה שבהם משתמשים על מנת להגיע למסקנות; והמשמעויות של המתודות והמודלים המדעיים לחברה ככלל, ולמדעים עצמם בפרט. יש הסוברים, כי לכל תחום מדעי קיימת פילוסופיה מסוימת המונחת בבסיסו, גם אם הם יכחישו זאת: "אין מדע ללא פילוסופיה; יש רק מדע שהפילוסופיה שלו לא נבחנה כראוי".אמפיריציזםמושג חשוב בפילוסופיה של המדע הוא האמפיריציזם, או התלות בראיות, המבוססות על הניסיון החושי והתצפית המדעית. כלומר, הידע מגיע מהחוויות שלנו בעולם, וקביעויות מדעיות מגיעות מנסיוננו ומתצפיותינו. כאשר אנו חוזרים על תצפיות אלו מספיק פעמים, המידע שמגיע מהן יחדיו עם הניסויים, אלו מהווים את ה"ראיות" שלפיהן הקהילה המדעית בונה את התאוריות, השואפות להסביר את חוקי העולם. לפיכך, תצפיות מחייבות תפיסה של המציאות, ולכן הן בעצמן פעולות קוגניטיביות. דהיינו, התצפיות עצמן קבועות בתוך ההבנה שלנו אודות האופן שבו העולם פועל. כאשר חל שינוי בהבנתנו, כך גם התצפיות כשלעצמן עשויות להשתנות. כמו כן, המדענים משתמשים במטאפורות יסודיות כדי לבנות את תצפיותיהם למבנה מושגי ברור, על ידי דדוקציה ואינדוקציה, וגם מטאפורות אלה קבועות בתוך הבנתם את העולם.ריאליזם מדעיריאליזם מדעי הוא השקפה הגורסת כי היקום מתנהג באמת כפי שהוא מתואר על ידי תאוריות מדעיות. ריאליסטים חושבים כי ישים כמו אלקטרונים או שדות כוח חשמליים באמת קיימים. הריאליזם מניח שקיים עולם בלתי תלוי בנו ושערך האמת או השקר של טענה על העולם נקבע על ידי התאמה של תוכן הטענה למה שקיים בעולם (הנחות אונטולוגית). עוד מניח הריאליזם שבני אדם יכולים לדעת אם טענות על העולם הן אמיתיות או שקריות, באמצעות מחקר מדעי (הנחה אפיסטמולוגית). לבסוף, לפי הריאליזם, יש לפרש מונחים תאורטיים כגון 'אלקטרונים' ו-'דנ"א' המתייחסים לאובייקטים בלתי ניתנים לצפייה כפשוטם, כלומר כמתייחסים ליישים שאכן קיימים בעולם (הנחה סמנטית). ישנן מספר גרסאות של ריאליזם מדעי, השונות זו מזו בהתחייבויותיהן המטאפיזיות. ריאליזם נאיבי מניח שכל הישים המתוארים בתאוריות מדעיות אכן קיימים. גרסאות מתוחכמות יותר של ריאליזם בוחרות להאמין באופן סלקטיבי בקיומם של ישים מסוג מסוים, אך לא באחרים. ריאליזם חלקיקים (אנגלית: entity realism) הוא ההשקפה שחלקיקים בלתי נראים, כגון אלקטרונים ופוטונים, המאכלסים תאוריות מדעיות, אכן קיימים וההוכחה לכך היא שמדענים מצליחים לשלוט בתופעות שהם מזהים עם חלקיקים אלה ולבצע עליהן מניפולציות באופן שיטתי. ריאליזם חלקיקים מזוהה בעיקר עם הפילוסופים איאן האקינג וננסי קרטרייט. ריאליזם מבני (אנגלית: structual realism) מזהה את המציאות עם מבנים מתמטיים המאכלסים תאוריות שונות. ריאליזם מבני מזוהה עם הפילוסוף ג'ון וורל.ישנם מספר טיעונים בעד ונגד ריאליזם על גרסאותיו השונות. טיעון מפורסם בעד ריאליזם הוא "טיעון הנס", אשר לפיו ההצלחה הכבירה של המדע לתת חיזויים מדויקים היא בבחינת נס, אלמלא היו מניחים שהישים התאורטיים אכן קיימים. טיעון זה מזוהה עם הפילוסוף הילרי פטנאם (פטנאם חזר בו מטיעון זה וכיום הוא מחזיק בעמדה של ריאליזם פנימי, שהיא, למרות שמה, עמדה אנטי-ריאליסטית). מנגד, יש הטוענים שהצלחת המדע אינה כה מפתיעה, משום שאמצעי המדידה שבהם משתמשים המדענים כבר כוללים את הנחות היסוד התאורטיות שלה, לכן התוצאות שתתקבלנה בוודאי יהיו בהתאם למה שציפו משום שאין באפשרות המכשירים לספק תוצאות אחרות, כל תוצאה שתתקבל תהיה בגדר המצופה ובהתאם להנחות היסוד.טיעון אנטי-ריאליסטי נוסף הוא טיעון "האינדוקציה הפסימית", אשר לפיו מכיוון שכל תאוריה שנחשבה אמיתית בעבר נתגלתה כשקרית, אנו יכולים להניח בהסתברות גבוהה שהתאוריות הנוכחיות יתגלו כשקריות. טיעון זה מזוהה בימינו עם הפילוסוף לארי לאודן. ישנן מספר אסטרטגיות להתמודד עם טיעון זה. יש המנסים להפריד בין תאוריות מדעיות בשלות לבין תאוריות בלתי בשלות, ולטעון שרק תאוריות מדעיות בלתי בשלות התגלו כשקריות, ואילו תאוריות בשלות היו קרובות לאמת. האתגר, הוא להגדיר בשלות של תאוריות באופן נפרד מהיותה של תאוריה קרובה לאמת, ולא - אנו מניחים את המבוקש. גרסאות של ריאליזם כגון ריאליזם מבני מנסות אף הן להתמודד עם טיעון האינדוקציה הפסימית, בהצביען על מבנים מתמטיים, כגון משוואות מקסוול, המאכלסים תאוריות מדעיות, ונוטים להשתמר גם כאשר תאוריות מתחלפות, גם אם הפרשנות שלהם משתנה.אינסטרומנטליזםהאינסטרומנטליזם טוען כי התפיסות, התאוריות והרעיונות המדעיים שלנו הם מכשירים נוחים על מנת להסביר, לחזות ולשלוט בחוויות שלנו. האיסטרומנטליסט יכול להכחיש את קיומם של ישים תאורטיים או להיות אדיש לשאלה האם ישים אלה קיימים או לא. לאינסטרומנטליסט, אלקטרונים ושדות חשמליים הם רעיונות נוחים למימוש מטרות מסוימות שאולי אינם קיימים באמת. אינסטרומנטליזם מבוסס בעיקר על הפילוסופיה של הפרגמטיזם, המזוהה בעיקר עם הפילוסוף האמריקאי ג'ון דיואי, שהושפע על ידי פילוסופים קודמים כמו ויליאם ג'יימס וצ'ארלס סנדרס פירס.קונסטרוקטיביזם חברתינושא לעניין בקרב היסטוריונים, פילוסופים וסוציולוגים של המדע הוא המידה שבה התאוריות המדעיות מושפעות על ידי הרקע החברתי והפוליטי שלהן. הקונסטרוקטיביסט החברתי יטה לפקפק בקיומה של מציאות אובייקטיבית המתקיימת בנפרד מהמציאות האנושית. ניתן להבחין בארבע טענות המזוהות עם קונסטרוקטיביזם חברתי, בסדר עולה ברמת הקיצוניות שלהן: המדע הוא מפעל חברתי: טענה זו כשלעצמה היא טריוויאלית. מה שנתון במחלוקת הוא האם המדע שונה ממפעלים אנושיים אחרים כגון דת או אמנות, בהתיימרו לגלות את האמת על הטבע. מדענים וגופי מחקר בוחרים את נושאי המחקר שלהם לפי אינטרסים חברתיים: למשל, ההתמקדות בפיזיקה גרעינית בארצות הברית בתקופת המלחמה הקרה נבעה מהאינטרס של הממשלה בפיתוח נשק גרעיני. טענה זו פותחת שדה שלם למחקר היסטורי וסוציולוגי, אך היא כשלעצמה אינה שנויה במחלוקת בקרב פילוסופים. עובדות מדעיות הן תוצאה של משא ומתן (אנגלית: negotiation) בין מדענים: לרוב, נתונים ומידע המופקים מניסויים אינם חד משמעיים, וניתנים לפרשנויות שונות. הקונסטרוקטיביסט החברתי יפקפק במעמדן האובייקטיבי של עובדות. הוא ייטה לטעון שמספר הפרשנויות האפשרי של נתונים אמפיריים הוא רחב מאוד, ושאינטרסים חברתיים של המדענים משחקים תפקיד מכריע בבחירת הפרשנות שתזכה למעמד של עובדה. המתנגד לקוסטרוקטיביזם חברתי ייטה לטעון שמספר הפרשנויות האפשרי של הנתונים הוא מצומצם, ושהטבע משחק תפקיד מכריע בבחירת הפרשנות הנכונה. השקפות אידאולוגיות ותרבויות מעצבות את תוכנן של תאוריות מדעיות: טענה זו מערערת על הקביעה שהידע המדעי חופשי מערכים. הדוגלים בגישה זו ינסו להראות, למשל, שתפישות סטריאוטיפיות על תפקידי נשים וגברים בחברה מוצאות את דרכן לתאוריות פסיכולוגיות וסוציולוגיות אובייקטיביות לכאורה. טענה זו הופכת לשנויה הרבה יותר במחלוקת ביחס למדעי הטבע. פילוסופים, היסטוריונים וסוציולוגים קונסטרוקטיביסטים מנסים להראות שגם תאוריות במדעי הטבע מושפעות מאידאולוגיות חברתיות. המאמר הנחשב לפורץ דרך בתחום זה הוא מאמרו של ההיסטוריון פול פורמן שפורסם בתחילת שנות השבעים, שבו טען כי תורת הקוונטים ויתרה על רעיונות מסורתיים כגון סיבתיות, כמענה לעוינות לרציונליות המדעית והאהדה לרעיונות מיסטיים ורוחניים ששררו ברפובליקת ויימאר בשנות העשרים.ראו גם: פוסטמודרניזם.אנליזה וסינתזה אנליזה היא הפירוק של תצפית או של תאוריה למושגים פשוטים יותר על מנת שנוכל להבינה. אנליזה הכרחית למדע, כמו לכל מעשה רציונלי אחר. בלתי אפשרי, לדוגמה, להסביר את התנועה של קליע ללא הבדלה בין כוח המשיכה, זווית הירי והמהירות ההתחלתית. רק לאחר אנליזה זו ניתן לנסח תאוריה מתאימה של תנועה. השימוש המסיבי באנליזה החל במאה ה-17 עם ההסברים שפיתחו גלילאו גליליי ואייזק ניוטון לתנועה בליסטית על ידי פירוק התנועה לרכיבים. דבר זה היה מנוגד בתכלית לתפישת השלמות המדעית של אריסטו (שבה מהות הדבר לא נפרדת מהדבר עצמו, ולכן אי-אפשר להסביר דבר אחד באמצעות דבר אחר) ששלטה בכיפה המדעית באירופה (בגלל הכנסייה הקתולית) עד לתחילת הרנסאנס.ג'ורג' ברקלי ודייוויד יום תקפו קשות את האנליזה, אך היא שרדה בזכות היותה אחד הכלים החזקים והשימושיים במדעי הטבע.רדוקציוניזם לרדוקציוניזם במדע עשויות להיות כמה משמעויות. סוג אחד של רדוקציוניזם הוא האמונה, כי ניתן ליישם את החקירות המדעיות בכל תחומי המחקר. מאורע היסטורי יוכל להיות מוסבר באמצעים פסיכולוגיים וסוציולוגיים, אותם ניתן להסביר על ידי הפיזיולוגיה האנושית, שאותה ניתן להסביר על ידי פיזיקה וכימיה. המאורע ההיסטורי עבר רדוקציה למאורע פיזיקלי. אפשר לומר כי המאורע ההיסטורי לא היה אלא המאורע הפיזיקלי.דניאל דנט המציא את המונח "רדוקציוניזם תאוותן" על מנת לתאר את ההנחה כי ניתן להפעיל רדוקציה שכזו. הוא טוען כי רדוקציה כזו היא "מדע גרוע", המחפש הסברים נאים, במקום הסברים שמועילים לחזות תופעות טבעיות.כנגד הרדוקציוניזם התאוותן ניתן לטעון, שכמות המידע הגלומה במערכת סגורה גדולה יותר מכמות המידע שניתן להפיק מבחינה של כל אחד ממרכיביה, וזאת מכיוון שבחינה של מערכות מסוימות מחייבת חוסר התייחסות לחלק מהמידע שנמצא בהן, מכיוון שלא ניתן לבחון את כל המידע, וצריך להשתמש במדגם קטן, שייתכן שהוא אינו מייצג. לפיכך, אנליזה של המערכת לעולם לא תוכל לתת את המידע הגלום בה, ולכן הרדוקציה אינה אפשרית. ניתן לחשב את כמות המידע שאבדה באנליזה על ידי תאוריית המידע, שהיא אחד מהמרכיבים של תאוריית הכאוס.אינדוקציההשיטה המדעית מתבססת על הסקה אינדוקטיבית או אינדוקציה - כלומר הסקת כלל מתוך תופעות נצפות, או מציאת הכלל האוניברסלי מתוך הפרט. חשיבה אינדוקטיבית טוענת כי אם מצב מסוים קיים בכל המקרים הנצפים, אפשר לומר שהמצב הזה קיים בכל המקרים. לפיכך, לאחר שעושים כמה ניסויים התומכים בחוק, אפשר לטעון שהחוק מתקיים בכל המקרים.יכולת הפרכהלאור הבעיות הלוגיות הנובעות מן האינדוקציה (העובדה שאירוע התרחש N פעמים איננה מבטיחה שיתרחש ב-N+1), כפי שטען הפילוסוף הסקוטי דייוויד יום, ביקש קרל פופר להציב את ההפרכה כקנה המידה לעשייה המדעית. עקרון ההפרכה הוא הפתרון של פופר לבעיית האינדוקציה - בעוד שלא ניתן להגיע מאף מקרה למסקנה כוללנית (אינדוקציה) הרי שאפשר לשלול טענה או קביעה על ידי הפרכה אחת. כך, למשל, מספיק למצוא ברבור שחור אחד כדי להוכיח שהאמירה "כל הברבורים לבנים" אינה נכונה. על כן, תאוריות אינן נבחנות בהוכחה, אלא בכך שהן אינן מופרכות. לפיכך, על מנת שטענה תיחשב כמדעית, היא צריכה להיות מנוסחת באופן הניתן להפרכה, כלומר שיהיה אפשרי להוכיח שהיא אינה נכונה.עקביותאינדוקציה ויכולת הפרכה, הם הבסיס למבנה כולו, שאם לא כן, נכנסים לרגרסיה אינסופית. זאת בעיקר מכיוון שהקביעות שלנו תמיד מגיעות מצפייה, שהיא פעולה קוגניטיבית ותלויה בהמון הנחות יסוד לא-מוכחות. קוהרנטציזם, או עקביות, מציעה אלטרנטיבה בכך שהיא טוענת כי ניתן להצדיק קביעות בכל שהן חלק ממערכת קוהרנטית ועקבית. במקרה של המדע, מדובר במכלול האמונות המדעיות של הקהילה המדעית כולה. וילארד קוויין טען לגישה קוהרנטציסטית למדע. תצפית היא נכונה מכיוון שהיא עקיבה עם שאר הידיעות שלנו לגבי העולם.תערו של אוקאםתערו של אוקאם הוא עקרון חשוב נוסף בפילוסופיה של המדע. ויליאם איש אוקאם הציע כי בהינתן שתי תאוריות מדעיות בעלות יכולת ניבוי זהה, יש להעדיף את זאת שמניחה פחות ישויות, כלומר את הפשוטה על פני המסובכת, גם אם לא ידוע איזו מהן היא הנכונה. באופן כללי, יש להשתמש בכלל זה שהרי ניתן לנסח את החוק השלישי של ניוטון כך: "לכל פעולה יש תגובה שווה והפוכה, חוץ מאשר ב-5 בינואר 1456, שאז כל התגובות יהיו כפולות". מובן שיש אינסוף אמירות כאלה, ולחוקים מדעיים לא תהיה כל משמעות אם ניאלץ לבדוק כל אחת ואחת מהן, ולכן נעדיף את החוק הפשוט ביותר.עם זאת, המינוח הסובייקטיבי "תאוריה פשוטה" עשוי להפוך לסלע מחלוקת, כפי שניתן לראות גם בפירושים השונים לתאוריה של תורת הקוונטים.תומאס קוןתומאס קון היה היסטוריון שהשפיע רבות על ההיסטוריה, הסוציולוגיה והפילוסופיה של המדע. קון דן בספרו "המבנה של מהפכות מדעיות" בתהליך המדעי המורכב מ'פרדיגמות מדעיות' שמתחלפות ובאות, אשר משפיעות על התפתחות המדע: כל דור של מדענים כפוף לפרדיגמה מסוימת ומתקשה להשתחרר ממנה, ולכן רק כשמתחלף אותו דור נפרצת הדרך לעלייתה של פרדיגמה חדשה, וגל של תגליות מדעיות חדשות בעקבותיה. כמו כן, עוסק קון בשאלה כיצד מתפתחת הפרדיגמה הראשונה בתחום מדעי כלשהו, ומהו אופי המחקר בתחום לפני התפתחותה.ביקורת על הפילוסופיה של המדעמדענים רבים נוטים לייחס לפילוסופיה של המדע חשיבות מועטה. גישה זו מתבטאת באי הימצאותם של לימודי פילוסופיה ופילוסופיה של המדע בפרט בתוכנית הלימודים של תארים מדעיים באוניברסיטאות המובילות בעולם. האימרה "הפילוסופיה של המדע מועילה למדענים באותה המידה בה אורניתולוגיה מועילה לציפורים" מיוחסת לפיזיקאי ריצ'רד פיינמן.פול פייראבנד טען, כי אין אף תיאור של המתודה המדעית שיהיה מספיק רחב על מנת לכלול את כל השיטות שבהם מדענים משתמשים. לפיכך, הוא התנגד לכל מתודה מדעית מוצהרת, כשהוא טוען שמתודה כזאת תחבל בהתקדמות המדעית. פייראבנד טען כי העיקרון היחיד שלא מפריע להתקדמות הוא "הכל הולך".תורמים חשובים לפילוסופיה של המדעאמפדוקלסאוגוסט קונטגלילאו גליליירנה דקארטפרנסיס בייקוןעמנואל קאנטאייזק ניוטוןרוג'ר בייקוןצ'ארלס פרספייר דוהםאנרי פואנקרה ארנסט מאךרודולף קרנפברטראנד ראסלקרל המפלוילארד קווייןקרל פופרתומאס קוןמיכאל פולאניינלסון גודמן פול פייראבנדבס ואן-פרסןאימרה לקטושהילרי פטנםאלפרד נורת' וייטהדנושאים בפילוסופיה של המדעסיבתיותבעיית התחימהדואליזםאמונה ורציונליותבחירה חופשית ודטרמיניזםהתקדמות במדעפילוסופיה של המתמטיקהפילוסופיה של הפיזיקה פילוסופיה של הזמן והמרחבפילוסופיה של הכימיהלקריאה נוספת ישעיהו ליבוביץ ויוסף אגסי, שיחות על הפילוסופיה של המדע, תל אביב: סדרת "אוניברסיטה משודרת", 1996. ישעיהו ליבוביץ, בין מדע לפילוסופיה, הוצאת מאגנס, 1987. תומאס קון, המבנה של מהפכות מדעיות, 1977. (הגרסה האנגלית יצאה לאור ב-1962). גד פרוידנטל, פילוסופיה של המדע, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 1977. קרל המפל, פילוסופיה של מדע הטבע, תל אביב: הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 1979. (הגרסה האנגלית יצאה לאור ב-1966). זאב בכלר, פילוסופיה של המדע, תל אביב: סדרת "אוניברסיטה משודרת", 1979. זאב בכלר, תולדות המחשבה המדעית, תל אביב: סדרת "אוניברסיטה משודרת", 1984. זאב בכלר, פילוסופיית המדע של אריסטו, תל אביב: סדרת "אוניברסיטה משודרת", 1992. זאב בכלר, שלוש מהפכות קופרניקניות, הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה, 1999. אריה וורם, רציונליות וקדמה במדע, תל אביב: סדרת "אוניברסיטה משודרת", 2005. עופר מגד, המתמטיקה והמציאות האובייקטיבית, 2011 (סיינטיפיק אמריקן ישראל). אור דגן, קאמי ופופר: על האבסורד במדע, הוצאת רסלינג, 2013.קישורים חיצוניים המחלקה לחקר הפילוסופיה וההיסטוריה של המדע, אוניברסיטת פיטסבורג מאמרים בפילוסופיה של המדע, אוניברסיטת פיטסבורג פילוסופיה של המדע, באתר מט"ח ההיסטוריה של המדע והקשר שלו לאומנות, הרצאה מוקלטת מתוך הפודקאסט 'פה ושם בארץ ישראל' בהגשת יפתח מזור (בפרק משולב ריאיון עם הפרופ' לפילוסופיה של המדע ימימה בן-מנחם).הערות שולייםמדע וטכנולוגיהמדע, פילוסופיה של ה

1708

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%A8%D7%9B%D7%99%D7%94

מונרכיה

מוֹנַרְכְיָה, ממלכה או מלוכה היא שיטת ממשל, שבה בראש המדינה עומד שליט (המונרך) בעל תואר אצולה, המכהן, מרגע מינויו, לכל ימי חייו. לגיטימיות השלטון נובעת לרוב מכוח הורשה אך לעיתים גם מסיבות אחרות כגון מכוח המסורת והנוהג או מתוקף החוק. טענה זו ללגיטימיות היא המפרידה בין המונרכיה לדיקטטורה. המונח "מונרכיה" משמש גם לתיאור מדינה הדוגלת בשיטת השלטון המונרכית. מדינות כאלו מזהות עצמן באופן צר יותר לפי תואר המונרך, כגון ממלכה (מלך), אמירות (אמיר), נסיכות (נסיך), קיסרות (קיסר), סולטנות (סולטאן) ודוכסות גדולה (דוכס גדול). מקור השם ביוונית: μοναρχειν - "שלטון יחיד", μονος (מונוס) - יחיד, αρχειν (ארכיה) - לשלוט. ביוון העתיקה משמעותה של מונרכיה הייתה ריכוזו של כל הכוח הפוליטי בידיו של אדם אחד, שליט כל יכול. כיום, שיטה כזו מכונה שלטון אוטוקרטי או דיקטטורי, ו"מונרכיה" מציינת שיטת ממשל שהעומד בראשה שולט מכח תורשה או טוען ללגיטימיות שאינה מנדט העם, על ידי הכרזתו של השליט על עצמו כעל מלך, קיסר, או כל תואר כבוד אחר. סמכויות נהוג לסווג את המונרכיות על פי סמכויותיו של המונרך, כמות הכוח שבה הוא אוחז לעומת כפיפותו לעם או למוסדות אחרים. מונרכיה מסורתית מונרכיה שבה למונרך כוח בלתי-מוגבל יחסית, אך הוא מחויב למסורת, חוקה חלשה כלשהי או מעמד אצולה נמוך, כמו ברונים ודוכסים. מונרכיה אבסולוטית התפתחה בימי הביניים מהפיאודליזם, בה נהגה מונרכיה מסורתית והמונרך היה ראשון בין שווים בקרב האצולה. מעמדו של המונרך בקרב האצילים עלה בהדרגה עם יצירת הניהול המרוכז והמעבר ללחימה בעזרת צבאות קבע המגובים בארטילריה יקרה. המונרכים המוקדמים הצדיקו את העלייה במעמדם כזכות אלוהית, אלוהים נתן להם את הזכות לשלוט על האדמה והאנשים שבה. בנוסף, הם הכריזו על יכולתם לקבוע את דת הנתינים, ופעלו לביטול מוסדות וחוקים שהגבילו מונרכים שקדמו להם. אחד המונרכים המפורסמים שטענו לזכות אלוהית היה לואי ה-14, מלך צרפת. מאוחר יותר, בעידן הנאורות, הגדירו מונרכים את שלטונם כאבסולוטיזם נאור. במונרכיה אבסולוטית למונרך שליטה מוחלטת על כל התחומים במדינה, ולפרקים אף על כל תחומי החיים של האזרחים שבה. המונרך האבסולוטי אינו מוגבל על ידי חוק או חוקה כלשהם, הוא הסמכות העליונה במדינה, הוא מעל לחוק והחוקה, אם היא קיימת, ולכן רשאי לשנותם כראות עיניו וכרצונו. תאורטית, למונרך האבסולוטי שליטה מלאה על האדמה וכל האנשים שבה, כולל האריסטוקרטיה והכמורה. למרות זאת, מונרכים אבסולוטיים רבים גילו שכוחם מוגבל. רשויות דתיות מסוימות יכולות, לעיתים, להניא את המונרך מלבצע מעשים מסוימים וכן מצופה מהמונרך ללכת בדרכי המסורת ומנהגי התרבות. המהפכה הצרפתית והמהפכה האמריקאית הביאו לדעיכה משמעותית בפופולריות של המונרכיה האבסולוטית, ולאימוצן של שיטות הדוגלות בכך שהמדינה נוצרה למען העם ולא להפך. למרות זאת, גם בימינו קיימות מספר מונרכיות אבסולוטיות, אשר מצליחות לשרוד בחברות בעלות טכנולוגיה מספקת לשם ריכוז וארגון של כוח שלטוני, אך בלתי מספקת כדי לאפשר חינוך חופשי ותקשורת מהירה. מונרכיות אלה מאופיינות בחברה דו מעמדית, שבה המעמד השולט הוא מיעוט מבוטל אך עשיר מאוד, והמעמד הנשלט הוא הרוב המוחלט מקרב האזרחים. לאורך ההיסטוריה ובמדינות שבהן המצב קיים גם בימינו, בני המעמד הנמוך הם צמיתים עובדי אדמה (למשל קוריאה הצפונית), אך באמירויות המפרץ רווח מודל פוליטי פטרנליסטי, שבו השלטון העשיר מחלק לנתיניו כסף ואמצעים כדי למנוע תסיסה ציבורית, ואילו כלכלתו מסתמכת על עובדים זרים זולים, לרוב חסרי זכויות. מונרכיה חוקתית מונרכיה בה קיימת חוקה המכירה במונרך, בין אם נבחר או המקבל תפקידו מתוקף ירושה, המשמש כראש המדינה. החוקה היא מעל למונרך, הוא כפוף לה ופועל מתוקף סמכותה. המונרך מחויב לחוקה ככל אזרח, אך ייתכן והיא תיתן לו זכויות יתר מסוימות. מונרכיות חוקתיות מודרניות מאמצות, לרוב, את עקרון הפרדת הרשויות, והמונרך הוא ראש הרשות המבצעת או דמות סמלית טקסית בלבד נטולת סמכויות. כך המצב במונרכיות חוקתיות שהן גם דמוקרטיות ייצוגיות, כמו הממלכה המאוחדת, הללו נקראות מונרכיות דמוקרטיות חוקתיות והמונרך נחשב בהן לראש המדינה, אך ראש הממשלה, לו ניתן המנדט בצורה ישירה או עקיפה בבחירות, הוא ראש הרשות המבצעת. במונרכיות אלו, החוקה היא המגבילה את המונרך. לא כל מונרכיה חוקתית היא דמוקרטיה ייצוגית, כשהיו מונרכיות חוקתיות שחוקתן הייתה פשיסטית או קווזי-פשיסטית, כך קרה באיטליה, ביפן ובספרד. היו מונרכיות שבהן הכוח האמיתי שכן אצל הצבא, כך היה ביפן, שם ראש הצבא, השוגון, הפך למונרך בפועל תחת קיסר יפן, וכך היה גם בתאילנד. במונרכיות אלו ראש הצבא קיבל לרוב תפקיד דומה לראש הממשלה של ימינו (כלומר - ראש הרשות המבצעת), ולעיתים תפקיד זה החל אף הוא לעבור בירושה. באיטליה הפאשיסטית, התקיימה המונרכיה זמן רב לצד המפלגה הפשיסטית. דו-קיום דומה, אך קצר יותר, התרחש גם ברומניה, בהונגריה וביוון. ספרד תחת שלטונו של פרנסיסקו פרנקו הייתה מונרכיה באופן רשמי, אך לא היה מונרך על כס המלכות. לאחר מותו של פרנקו, ירש את מקומו כראש המדינה בנו של הטוען לכתר הבורבוני, חואן קרלוס הראשון. ישנן מדינות להן ניתן לקרוא "רפובליקות וירטואליות" או "מונרכיות דה פקטו". אלו הן מדינות המכריזות על עצמן כרפובליקות אך נראה שבפועל מתקיים מעבר בירושה, מאב לבן, של תפקיד ראש המדינה. במדינות אלו בנו של ראש המדינה הופך ליורש העצר המיועד, דבר היוצר מעין שושלת, אך צורת מעבר שלטון זו אינה מעוגנת בחוקה. מדינות אלה הן אולי רפובליקות מהבחינה התאורטית, אך בפועל הן מונרכיות, גם אם לא הכריזו על כך רשמית בחוקתן. במאה העשרים התקיימו מונרכיות מסוג זה בניקרגואה והאיטי, ובתחילת המאה העשרים ואחת התקיימו מונרכיות כאלה גם בקוריאה הצפונית ובסוריה. קיימים מקרים שבהם רפובליקות דמוקרטיות אמיתיות יצרו מצב בפועל של מעבר השלטון בירושה, לעיתים עד כדי מצב של "שושלת שלטון" בת שלושה דורות (כך קרה עם משפחת גנדי בהודו), אך שליטים אלה שולטים רק בעת כשמפלגתם בשלטון. אפילו היותו של המונרך שליטה הריבוני של המדינה לא תמיד הייתה עובדה בשטח. קרו מקרים שבהם הפסידה מדינה את ריבונותה לטובת מדינה אחרת, אך המוסד המונרכי שבה נשמר. במצבים שכאלו, הפכה לרוב המונרכיה, כמו המדינה עצמה, לתלויה בכוח הריבוני החדש. כתוצאה מכך אמנם המונרך נשאר במעמדו אך בפועל הפך לווסאל פיאודלי, אם קרה הדבר בימי הביניים, או היה לחלק מצורת השליטה העקיפה של המדינה הריבונית, אם למשל מדובר בשיטה אותה נקטו הבריטים בכיבושיהם בתקופה הקולוניאלית. מינוי מונרך הדגם הידוע והמקובל כיום של מונרכיה הוא של מונרך המקבל את תפקידו בירושה ומכהן בו למשך כל ימי חייו. עם מותו עובר התפקיד הלאה לקרוב משפחתו, שיטה המכונה "מונרכיה העוברת בירושה". לפי שיטת הירושה, המונרך הבא צריך להיות שייך לשושלת המלוכה ובעל יחוס וקשר דם למונרך הקודם או למשפחתו. לרוב נהוג לבחור באדם בעל קשר הדם הקרוב ביותר למונרך האחרון עם עדיפות לגיל ולזכרים. כלומר: היורש יהיה בנו הגדול ביותר של המונרך הכשיר לירושה, ואם אין כזה בנמצא - האח הגדול ביותר של המונרך הכשיר לירושה, ואם אין גם כזה בנמצא - בתו הגדולה ביותר של המונרך כשירה לרשת אותו. דוגמה למונרכיה מסוג זה היא הממלכה המאוחדת עד שנת 2013: אילו היה לאליזבת השנייה, מלכת הממלכה לשעבר, אח צעיר, הוא זה שהיה יורש את הכתר עם מות אביה, המלך ג'ורג' השישי. בשנת 2013 עבר בממלכה המאוחדת חוק שביטל את העדיפות לבנים זכרים. במונרכיות מסוימות מאפשרים חוקי הירושה רק לזכרים לרשת את הכתר - כך למשל ביפן, ובמונרכיות אחרות כלל אין חשיבות למינו של הצאצא הבכור ובכל מקרה הוא ירש את המונרך בעת מותו - זהו המצב בשוודיה, שם הנסיכה ויקטוריה היא יורשת העצר אף על פי שיש לה אחים זכרים צעירים ממנה. בזמנים קדומים נוצרו מצבים שבהם לא היה ברור מי יִרש את המונרך, והדבר הוביל לעיתים אף למלחמות עקובות מדם. בעת העתיקה, היו מסורות שונות של מונרכים נבחרים, בעיקר בחברות נודדות, כמו השבטים הגרמאנים לעיתים קרובות התגלו ניגודי עניינים כאשר הבית השולט רצה שבניו ימשיכו לשלוט אך אצולה נרחבת יותר התחרתה בו. במקרים כאלה, ירושת השלטון בפועל הייתה תלויה, לרוב, בפופולריות המועמד או תמיכה בו מצד הכוחות החמושים. האחרונים הבינו את מידת השפעתם בבחירת השליט ולעיתים אף העריכו עצמם יותר מדי עד כדי העלאתם של חסרי יכולת ופושעים לשלטון. היו מקרים שבהם טוען לכתר שהיה מועדף על הכוחות החמושים אף הסית אותם למרד של ממש לשם תפיסת השלטון. המלכים ההלניסטים של מוקדון ושל אפירוס נבחרו על ידי הצבא מתוך כלל הגברים החברים בבית המלוכה. שיטה זו הייתה קרובה לשיטת הבחירה בדמוקרטיה היוונית, שבה זכות הבחירה ניתנה רק לאזרחים, משום שלרוב, שירות צבאי נקשר עם קבלת אזרחות. במוקדון מסורת זו המשיכה עד פירוק הממלכה בידי הרומאים לאחר מלחמת מוקדוניה השלישית. בחירת המונרך הייתה נהוגה גם באימפריה הרומית הקדושה, שם מוסד ה"נסיכים הבוחרים" בחר את קיסרי רומא. היו מצבים שבהם דיקטטור הכריז על עצמו כמונרך של רפובליקה לשעבר. המפורסם שבהם היה נפוליאון בונפרטה שהמליך עצמו לקיסר הראשון של צרפת, לאחר שקיבל בצורה חוקית את השליטה על הרפובליקה הצרפתית בתור קונסול ראשון לשארית חייו. כיום ישנה מחלוקת בנוגע לחוקי הירושה הנהוגים במספר מונרכיות החברות באיחוד האירופי, כמו הממלכה המאוחדת וממלכות סקנדינביה. מונרכיות אלו דורשות מהמונרך העומד בראשן לאחוז באמונה דתית מסוימת (בממלכה המאוחדת הדבר נקבע בחוקה בשנת 1701, בחוק שנקרא Act of Settlement). דרישה זו סותרת את חוקי האיחוד האירופי האוסרים מניעת בחירתו של אדם לתפקיד ציבורי בשל דתו. המשכיות השלטון במדינות הנמצאות תחת שליטתו של כוח זר, תלויה לעיתים תכופות בהסכמתו של כוח זה. הכוחות השולטים שמרו לעצמם את הזכות להדיח ולהחליף מונרכים לא נאמנים, לדוגמה: נבוכדנצר מלך בבל, לאחר שהחריב את בית המקדש הראשון, הדיח והגלה את צדקיהו מלך יהודה שמרד בו, ומינה במקומו את גדליהו בן אחיקם כנציב. שקיעתה של מונרכיה מדינה יכולה לחדול מלהיות מונרכיה על ידי שינוי חוקתי, באמצעות משאל עם כפי שקרה באיטליה, או על ידי מהפכה שבמהלכה יודח המונרך, תופל המונרכיה ויכונן משטר חדש, כפי שקרה במהפכה הצרפתית. אי קיומו של מונרך לא מעיד על נפילת המונרכיה, והיו מדינות שהחשיבו עצמן כמונרכיות על אף שלא עמד מונרך בראשן. כך היה בספרד תחת שלטון פרנקו ובהונגריה תחת שלטון מיקלוש הורטי, שהוכר כעוצר. איחוד מונרכי ישנם שלושה דגמי איחוד מונרכיות, שנים מהם מצויים גם במדינות ללא מונרכיה ואחת ייחודית למונרכיות. פרדציה ישנן שתי קבוצות של מונרכיות המאוגדות בפרדציה: איחוד האמירויות הערביות ומלזיה, אשר בשניהם העומד בראש הפרדציה (באיחוד האמירויות הוא מוכר כנשיא ובמלזיה הוא מכונה יאנג די-פרטואן אגונג (Yang di-Pertuan Agong)) נבחר לתקופה של חמש שנים על ידי המונרכים (אמיר באיחוד האמירויות וסולטאנים - בעיקר - במלזיה) של חברות הפרדציה. באיחוד האמירויות כיהן בתפקיד רק האמיר של אבו דאבי. מונרכיה כפולה מצב הנוצר כשמונרכיה שולטת על אזור המכונה גם כן מונרכיה, כעין הממלכה האוסטרו-הונגרית. אוּניה פרסונלית (איחוד אישי) מצב ייחודי למונרכיה. כשאדם אחד משמש כמונרך של מספר מדינות עצמאיות שונות. הדבר יכול להוצר כשאדם אחד הוא היורש של שתי ממלכות, כמו קרל החמישי. איחוד כזה לפרקים מוביל לאיחוד מלא, כמו באנגליה וסקוטלנד תחת ממלכת גימס הראשון. האפשרות האחרת היא כשמושבות נפרדו בממשלם הפנימי והחיצוני ממדינות האם אבל המונרך נשאר כראש לשתי המדינות, כמו בממלכות חבר העמים הבריטי, המכירות במונרך הבריטי כראש המדינה שלהן, אך עם תואר שונה בכל מדינה (למשל מלך/מלכת ג'מייקה). מונרכיות ייחודיות בהיסטוריה, וגם בתקופה המודרנית, יש מספר דוגמות למונרכיות החורגות מהדגמים המקובלים או בעלות מאפיינים חדשים ובלתי צפויים. אנדורה – מדינה זו היא הנסיכות היחידה בעולם לה שני נסיכים-שותפים, שניהם משמשים כראשי המדינה. שני הנסיכים הם הבישוף של אורז'ל ונשיא צרפת, כיורש הרוזן מפויקס. זהו מצב ייחודי בו מונרך של מדינה עצמאית נבחר באופן דמוקרטי על ידי אזרחיה של מדינה אחרת. קריית הוותיקן מהווה דוגמה מודרנית נדירה למונרכיה נבחרת, שאינה עוברת בירושה. שם, בנוסף לתפקידו כראש הכנסייה הקתולית, משמש האפיפיור כמונרך אבסולוטי. האפיפיור נבחר על ידי, ולרוב גם מתוך, מועצת הקרדינלים, כאשר זו מתכנסת בוועידה מיוחדת הנקראת בלטינית "קונקלווה" (Conclave). אי קיומה של מערכת מעבר של השלטון בירושה היא תוצאת טבעית וברורה של התנזרות הבישופות ממין ולכן אי אפשרות לקיומו של יורש לכתר. למרות זאת, האפיפיורות, בתקופות שונות, הייתה תחת שליטתן של משפחות איטלקיות רבות עוצמה. מספר אפיפיורים נורשו על ידי בני משפחה קרובים, לעיתים אף על ידי בניהם ממש (רשמית תוארו כ-Nepotes, מילולית nephews, אחיין). בדומה למונרכיות אחרות, מקבל האפיפיור את תפקידו לכל ימי חייו. סמואה מתוארת לעיתים כמונרכיה, כשבראשה עומד הנשיא-לכל-החיים (בסמואית: "o le Ao o le Malo") מלייטו טנומפילי השני, השייך לאחת משלוש המשפחות הנסיכותיות המקומיות. החוקה מצהירה עליו כראש המדינה מבחינה מלכותית לכל חייו, אך יירש אותו נשיא שייבחר לתקופה של חמש שנים על ידי המחוקק. בקוריאה הצפונית המשטר הוא דיקטטורה קומוניסטית דה יורה, אך בפועל היא מהווה מונרכיה אבסולוטית. מונרכיות בנות זמננו בזמננו ישנן 43 מדינות בעולם שראש מדינתן הוא מונרך והן מוכרות כמונרכיות. 15 מדינות נמנות עם ממלכות חבר העמים הבריטי והן בעלות בתי מלוכה עצמאיים שבראשם עומד אותו מונרך. המונרכיה האחרונה שבוטלה הייתה בברבדוס בשנת 2021, עם ביטול מעמדה של אליזבת השנייה כמלכת המדינה והפיכת ברבדוס לרפובליקה. מלוכה ביהדות על פי התנ"ך, לאחר התנחלות השבטים הוקמו 12 מונרכיות עצמאיות (לא כולל את שבט לוי שקיבל ערים אוטונומיות), שמאוחר יותר אוחדו בידי שאול המלך למונרכיה פדרלית שכללה את כל שבטי ישראל בנוסף לעמים נוספים שנכבשו במהלך הזמן. לאחר שנים התפלגה ממלכת ישראל המאוחדת, אך השלטון המונרכי המשיך בממלכות החדשות שנוצרו מפילוג זה: ממלכת ישראל וממלכת יהודה. מלכים רבים שלטו בישראל ויהודה, אך שתי ממלכות אלו נכבשו בסופו של דבר. שנים רבות לאחר מכן, המונרכיה היהודית הוקמה מחדש בממלכת החשמונאים אך גם היא לא שרדה זמן רב, וסופה הגיע בכיבושי פומפיוס בשנת 63 לפנה"ס. ראו גם מונרך מונרכיה חוקתית פיאודליזם תאוקרטיה סדר הירושה ויתור על הכס מונרכיות היסטוריות ממלכת ישראל המאוחדת ממלכת יהודה ממלכת ישראל האימפריה הרומית הקדושה האימפריה הבריטית סין הקיסרית שושלות מונרכים מלכי יהודה וישראל מלכי אנגליה אפיפיורים קיסרי יפן לקריאה נוספת פרופ' נחום רקובר, גדול כבוד הבריות - כבוד האדם כערך על, "כבוד מלכי ישראל וכבוד מלכי אומות העולם", 69. הוצאת ספרית המשפט העברי; משרד המשפטים ומורשת המשפט בישראל, תשנ"ט-1998 קישורים חיצוניים האתר הרשמי של מוסד המלוכה הבריטי Monarchy.net - אתר העוסק במונרכיה החוקתית האנגלית ומספק נימוקים בעדה The Monarchist - בלוג הטוען להגנת הכתר הבריטי, מונרכיות ה-Commonwealth ודוברי האנגלית Theodore's Royalty and Monarchy Site RoyalArk - אתר העוסק בבתי המלוכה של אפריקה, אסיה, אוקיאניה והאמריקות דורון פישלר, איך להיות מלך? (או מלכה), בפודקאסט "התשובה" אסף אוני, מה משפחת המלוכה הבריטית יכולה ללמוד ממשפחות המלוכה האחרות באירופה, באתר גלובס, 17 בספטמבר 2022 ביאורים שיטות ממשל

מוֹנַרְכְיָה, ממלכה או מלוכה היא שיטת ממשל, שבה בראש המדינה עומד שליט (המונרך) בעל תואר אצולה, המכהן, מרגע מינויו, לכל ימי חייו. לגיטימיות השלטון נובעת לרוב מכוח הורשה אך לעיתים גם מסיבות אחרות כגון מכוח המסורת והנוהג או מתוקף החוק. טענה זו ללגיטימיות היא המפרידה בין המונרכיה לדיקטטורה.המונח "מונרכיה" משמש גם לתיאור מדינה הדוגלת בשיטת השלטון המונרכית. מדינות כאלו מזהות עצמן באופן צר יותר לפי תואר המונרך, כגון ממלכה (מלך), אמירות (אמיר), נסיכות (נסיך), קיסרות (קיסר), סולטנות (סולטאן) ודוכסות גדולה (דוכס גדול).מקור השם ביוונית: μοναρχειν - "שלטון יחיד", μονος (מונוס) - יחיד, αρχειν (ארכיה) - לשלוט. ביוון העתיקה משמעותה של מונרכיה הייתה ריכוזו של כל הכוח הפוליטי בידיו של אדם אחד, שליט כל יכול. כיום, שיטה כזו מכונה שלטון אוטוקרטי או דיקטטורי, ו"מונרכיה" מציינת שיטת ממשל שהעומד בראשה שולט מכח תורשה או טוען ללגיטימיות שאינה מנדט העם, על ידי הכרזתו של השליט על עצמו כעל מלך, קיסר, או כל תואר כבוד אחר.סמכויות נהוג לסווג את המונרכיות על פי סמכויותיו של המונרך, כמות הכוח שבה הוא אוחז לעומת כפיפותו לעם או למוסדות אחרים.מונרכיה מסורתית מונרכיה שבה למונרך כוח בלתי-מוגבל יחסית, אך הוא מחויב למסורת, חוקה חלשה כלשהי או מעמד אצולה נמוך, כמו ברונים ודוכסים.מונרכיה אבסולוטית התפתחה בימי הביניים מהפיאודליזם, בה נהגה מונרכיה מסורתית והמונרך היה ראשון בין שווים בקרב האצולה. מעמדו של המונרך בקרב האצילים עלה בהדרגה עם יצירת הניהול המרוכז והמעבר ללחימה בעזרת צבאות קבע המגובים בארטילריה יקרה. המונרכים המוקדמים הצדיקו את העלייה במעמדם כזכות אלוהית, אלוהים נתן להם את הזכות לשלוט על האדמה והאנשים שבה. בנוסף, הם הכריזו על יכולתם לקבוע את דת הנתינים, ופעלו לביטול מוסדות וחוקים שהגבילו מונרכים שקדמו להם. אחד המונרכים המפורסמים שטענו לזכות אלוהית היה לואי ה-14, מלך צרפת. מאוחר יותר, בעידן הנאורות, הגדירו מונרכים את שלטונם כאבסולוטיזם נאור.במונרכיה אבסולוטית למונרך שליטה מוחלטת על כל התחומים במדינה, ולפרקים אף על כל תחומי החיים של האזרחים שבה. המונרך האבסולוטי אינו מוגבל על ידי חוק או חוקה כלשהם, הוא הסמכות העליונה במדינה, הוא מעל לחוק והחוקה, אם היא קיימת, ולכן רשאי לשנותם כראות עיניו וכרצונו. תאורטית, למונרך האבסולוטי שליטה מלאה על האדמה וכל האנשים שבה, כולל האריסטוקרטיה והכמורה. למרות זאת, מונרכים אבסולוטיים רבים גילו שכוחם מוגבל. רשויות דתיות מסוימות יכולות, לעיתים, להניא את המונרך מלבצע מעשים מסוימים וכן מצופה מהמונרך ללכת בדרכי המסורת ומנהגי התרבות.המהפכה הצרפתית והמהפכה האמריקאית הביאו לדעיכה משמעותית בפופולריות של המונרכיה האבסולוטית, ולאימוצן של שיטות הדוגלות בכך שהמדינה נוצרה למען העם ולא להפך. למרות זאת, גם בימינו קיימות מספר מונרכיות אבסולוטיות, אשר מצליחות לשרוד בחברות בעלות טכנולוגיה מספקת לשם ריכוז וארגון של כוח שלטוני, אך בלתי מספקת כדי לאפשר חינוך חופשי ותקשורת מהירה. מונרכיות אלה מאופיינות בחברה דו מעמדית, שבה המעמד השולט הוא מיעוט מבוטל אך עשיר מאוד, והמעמד הנשלט הוא הרוב המוחלט מקרב האזרחים. לאורך ההיסטוריה ובמדינות שבהן המצב קיים גם בימינו, בני המעמד הנמוך הם צמיתים עובדי אדמה (למשל קוריאה הצפונית), אך באמירויות המפרץ רווח מודל פוליטי פטרנליסטי, שבו השלטון העשיר מחלק לנתיניו כסף ואמצעים כדי למנוע תסיסה ציבורית, ואילו כלכלתו מסתמכת על עובדים זרים זולים, לרוב חסרי זכויות.מונרכיה חוקתית מונרכיה בה קיימת חוקה המכירה במונרך, בין אם נבחר או המקבל תפקידו מתוקף ירושה, המשמש כראש המדינה. החוקה היא מעל למונרך, הוא כפוף לה ופועל מתוקף סמכותה. המונרך מחויב לחוקה ככל אזרח, אך ייתכן והיא תיתן לו זכויות יתר מסוימות. מונרכיות חוקתיות מודרניות מאמצות, לרוב, את עקרון הפרדת הרשויות, והמונרך הוא ראש הרשות המבצעת או דמות סמלית טקסית בלבד נטולת סמכויות. כך המצב במונרכיות חוקתיות שהן גם דמוקרטיות ייצוגיות, כמו הממלכה המאוחדת, הללו נקראות מונרכיות דמוקרטיות חוקתיות והמונרך נחשב בהן לראש המדינה, אך ראש הממשלה, לו ניתן המנדט בצורה ישירה או עקיפה בבחירות, הוא ראש הרשות המבצעת. במונרכיות אלו, החוקה היא המגבילה את המונרך. לא כל מונרכיה חוקתית היא דמוקרטיה ייצוגית, כשהיו מונרכיות חוקתיות שחוקתן הייתה פשיסטית או קווזי-פשיסטית, כך קרה באיטליה, ביפן ובספרד.היו מונרכיות שבהן הכוח האמיתי שכן אצל הצבא, כך היה ביפן, שם ראש הצבא, השוגון, הפך למונרך בפועל תחת קיסר יפן, וכך היה גם בתאילנד. במונרכיות אלו ראש הצבא קיבל לרוב תפקיד דומה לראש הממשלה של ימינו (כלומר - ראש הרשות המבצעת), ולעיתים תפקיד זה החל אף הוא לעבור בירושה. באיטליה הפאשיסטית, התקיימה המונרכיה זמן רב לצד המפלגה הפשיסטית. דו-קיום דומה, אך קצר יותר, התרחש גם ברומניה, בהונגריה וביוון. ספרד תחת שלטונו של פרנסיסקו פרנקו הייתה מונרכיה באופן רשמי, אך לא היה מונרך על כס המלכות. לאחר מותו של פרנקו, ירש את מקומו כראש המדינה בנו של הטוען לכתר הבורבוני, חואן קרלוס הראשון.ישנן מדינות להן ניתן לקרוא "רפובליקות וירטואליות" או "מונרכיות דה פקטו". אלו הן מדינות המכריזות על עצמן כרפובליקות אך נראה שבפועל מתקיים מעבר בירושה, מאב לבן, של תפקיד ראש המדינה. במדינות אלו בנו של ראש המדינה הופך ליורש העצר המיועד, דבר היוצר מעין שושלת, אך צורת מעבר שלטון זו אינה מעוגנת בחוקה. מדינות אלה הן אולי רפובליקות מהבחינה התאורטית, אך בפועל הן מונרכיות, גם אם לא הכריזו על כך רשמית בחוקתן. במאה העשרים התקיימו מונרכיות מסוג זה בניקרגואה והאיטי, ובתחילת המאה העשרים ואחת התקיימו מונרכיות כאלה גם בקוריאה הצפונית ובסוריה. קיימים מקרים שבהם רפובליקות דמוקרטיות אמיתיות יצרו מצב בפועל של מעבר השלטון בירושה, לעיתים עד כדי מצב של "שושלת שלטון" בת שלושה דורות (כך קרה עם משפחת גנדי בהודו), אך שליטים אלה שולטים רק בעת כשמפלגתם בשלטון.אפילו היותו של המונרך שליטה הריבוני של המדינה לא תמיד הייתה עובדה בשטח. קרו מקרים שבהם הפסידה מדינה את ריבונותה לטובת מדינה אחרת, אך המוסד המונרכי שבה נשמר. במצבים שכאלו, הפכה לרוב המונרכיה, כמו המדינה עצמה, לתלויה בכוח הריבוני החדש. כתוצאה מכך אמנם המונרך נשאר במעמדו אך בפועל הפך לווסאל פיאודלי, אם קרה הדבר בימי הביניים, או היה לחלק מצורת השליטה העקיפה של המדינה הריבונית, אם למשל מדובר בשיטה אותה נקטו הבריטים בכיבושיהם בתקופה הקולוניאלית.מינוי מונרךהדגם הידוע והמקובל כיום של מונרכיה הוא של מונרך המקבל את תפקידו בירושה ומכהן בו למשך כל ימי חייו. עם מותו עובר התפקיד הלאה לקרוב משפחתו, שיטה המכונה "מונרכיה העוברת בירושה". לפי שיטת הירושה, המונרך הבא צריך להיות שייך לשושלת המלוכה ובעל יחוס וקשר דם למונרך הקודם או למשפחתו. לרוב נהוג לבחור באדם בעל קשר הדם הקרוב ביותר למונרך האחרון עם עדיפות לגיל ולזכרים. כלומר: היורש יהיה בנו הגדול ביותר של המונרך הכשיר לירושה, ואם אין כזה בנמצא - האח הגדול ביותר של המונרך הכשיר לירושה, ואם אין גם כזה בנמצא - בתו הגדולה ביותר של המונרך כשירה לרשת אותו. דוגמה למונרכיה מסוג זה היא הממלכה המאוחדת עד שנת 2013: אילו היה לאליזבת השנייה, מלכת הממלכה לשעבר, אח צעיר, הוא זה שהיה יורש את הכתר עם מות אביה, המלך ג'ורג' השישי. בשנת 2013 עבר בממלכה המאוחדת חוק שביטל את העדיפות לבנים זכרים. במונרכיות מסוימות מאפשרים חוקי הירושה רק לזכרים לרשת את הכתר - כך למשל ביפן, ובמונרכיות אחרות כלל אין חשיבות למינו של הצאצא הבכור ובכל מקרה הוא ירש את המונרך בעת מותו - זהו המצב בשוודיה, שם הנסיכה ויקטוריה היא יורשת העצר אף על פי שיש לה אחים זכרים צעירים ממנה.בזמנים קדומים נוצרו מצבים שבהם לא היה ברור מי יִרש את המונרך, והדבר הוביל לעיתים אף למלחמות עקובות מדם.בעת העתיקה, היו מסורות שונות של מונרכים נבחרים, בעיקר בחברות נודדות, כמו השבטים הגרמאנים לעיתים קרובות התגלו ניגודי עניינים כאשר הבית השולט רצה שבניו ימשיכו לשלוט אך אצולה נרחבת יותר התחרתה בו. במקרים כאלה, ירושת השלטון בפועל הייתה תלויה, לרוב, בפופולריות המועמד או תמיכה בו מצד הכוחות החמושים. האחרונים הבינו את מידת השפעתם בבחירת השליט ולעיתים אף העריכו עצמם יותר מדי עד כדי העלאתם של חסרי יכולת ופושעים לשלטון. היו מקרים שבהם טוען לכתר שהיה מועדף על הכוחות החמושים אף הסית אותם למרד של ממש לשם תפיסת השלטון. המלכים ההלניסטים של מוקדון ושל אפירוס נבחרו על ידי הצבא מתוך כלל הגברים החברים בבית המלוכה. שיטה זו הייתה קרובה לשיטת הבחירה בדמוקרטיה היוונית, שבה זכות הבחירה ניתנה רק לאזרחים, משום שלרוב, שירות צבאי נקשר עם קבלת אזרחות. במוקדון מסורת זו המשיכה עד פירוק הממלכה בידי הרומאים לאחר מלחמת מוקדוניה השלישית. בחירת המונרך הייתה נהוגה גם באימפריה הרומית הקדושה, שם מוסד ה"נסיכים הבוחרים" בחר את קיסרי רומא.היו מצבים שבהם דיקטטור הכריז על עצמו כמונרך של רפובליקה לשעבר. המפורסם שבהם היה נפוליאון בונפרטה שהמליך עצמו לקיסר הראשון של צרפת, לאחר שקיבל בצורה חוקית את השליטה על הרפובליקה הצרפתית בתור קונסול ראשון לשארית חייו.כיום ישנה מחלוקת בנוגע לחוקי הירושה הנהוגים במספר מונרכיות החברות באיחוד האירופי, כמו הממלכה המאוחדת וממלכות סקנדינביה. מונרכיות אלו דורשות מהמונרך העומד בראשן לאחוז באמונה דתית מסוימת (בממלכה המאוחדת הדבר נקבע בחוקה בשנת 1701, בחוק שנקרא Act of Settlement). דרישה זו סותרת את חוקי האיחוד האירופי האוסרים מניעת בחירתו של אדם לתפקיד ציבורי בשל דתו.המשכיות השלטון במדינות הנמצאות תחת שליטתו של כוח זר, תלויה לעיתים תכופות בהסכמתו של כוח זה. הכוחות השולטים שמרו לעצמם את הזכות להדיח ולהחליף מונרכים לא נאמנים, לדוגמה: נבוכדנצר מלך בבל, לאחר שהחריב את בית המקדש הראשון, הדיח והגלה את צדקיהו מלך יהודה שמרד בו, ומינה במקומו את גדליהו בן אחיקם כנציב.שקיעתה של מונרכיהמדינה יכולה לחדול מלהיות מונרכיה על ידי שינוי חוקתי, באמצעות משאל עם כפי שקרה באיטליה, או על ידי מהפכה שבמהלכה יודח המונרך, תופל המונרכיה ויכונן משטר חדש, כפי שקרה במהפכה הצרפתית.אי קיומו של מונרך לא מעיד על נפילת המונרכיה, והיו מדינות שהחשיבו עצמן כמונרכיות על אף שלא עמד מונרך בראשן. כך היה בספרד תחת שלטון פרנקו ובהונגריה תחת שלטון מיקלוש הורטי, שהוכר כעוצר.איחוד מונרכי ישנם שלושה דגמי איחוד מונרכיות, שנים מהם מצויים גם במדינות ללא מונרכיה ואחת ייחודית למונרכיות. פרדציה ישנן שתי קבוצות של מונרכיות המאוגדות בפרדציה: איחוד האמירויות הערביות ומלזיה, אשר בשניהם העומד בראש הפרדציה (באיחוד האמירויות הוא מוכר כנשיא ובמלזיה הוא מכונה יאנג די-פרטואן אגונג (Yang di-Pertuan Agong)) נבחר לתקופה של חמש שנים על ידי המונרכים (אמיר באיחוד האמירויות וסולטאנים - בעיקר - במלזיה) של חברות הפרדציה. באיחוד האמירויות כיהן בתפקיד רק האמיר של אבו דאבי. מונרכיה כפולה מצב הנוצר כשמונרכיה שולטת על אזור המכונה גם כן מונרכיה, כעין הממלכה האוסטרו-הונגרית. אוּניה פרסונלית (איחוד אישי) מצב ייחודי למונרכיה. כשאדם אחד משמש כמונרך של מספר מדינות עצמאיות שונות. הדבר יכול להוצר כשאדם אחד הוא היורש של שתי ממלכות, כמו קרל החמישי. איחוד כזה לפרקים מוביל לאיחוד מלא, כמו באנגליה וסקוטלנד תחת ממלכת גימס הראשון. האפשרות האחרת היא כשמושבות נפרדו בממשלם הפנימי והחיצוני ממדינות האם אבל המונרך נשאר כראש לשתי המדינות, כמו בממלכות חבר העמים הבריטי, המכירות במונרך הבריטי כראש המדינה שלהן, אך עם תואר שונה בכל מדינה (למשל מלך/מלכת ג'מייקה).מונרכיות ייחודיותבהיסטוריה, וגם בתקופה המודרנית, יש מספר דוגמות למונרכיות החורגות מהדגמים המקובלים או בעלות מאפיינים חדשים ובלתי צפויים. אנדורה – מדינה זו היא הנסיכות היחידה בעולם לה שני נסיכים-שותפים, שניהם משמשים כראשי המדינה. שני הנסיכים הם הבישוף של אורז'ל ונשיא צרפת, כיורש הרוזן מפויקס. זהו מצב ייחודי בו מונרך של מדינה עצמאית נבחר באופן דמוקרטי על ידי אזרחיה של מדינה אחרת. קריית הוותיקן מהווה דוגמה מודרנית נדירה למונרכיה נבחרת, שאינה עוברת בירושה. שם, בנוסף לתפקידו כראש הכנסייה הקתולית, משמש האפיפיור כמונרך אבסולוטי. האפיפיור נבחר על ידי, ולרוב גם מתוך, מועצת הקרדינלים, כאשר זו מתכנסת בוועידה מיוחדת הנקראת בלטינית "קונקלווה" (Conclave). אי קיומה של מערכת מעבר של השלטון בירושה היא תוצאת טבעית וברורה של התנזרות הבישופות ממין ולכן אי אפשרות לקיומו של יורש לכתר. למרות זאת, האפיפיורות, בתקופות שונות, הייתה תחת שליטתן של משפחות איטלקיות רבות עוצמה. מספר אפיפיורים נורשו על ידי בני משפחה קרובים, לעיתים אף על ידי בניהם ממש (רשמית תוארו כ-Nepotes, מילולית nephews, אחיין). בדומה למונרכיות אחרות, מקבל האפיפיור את תפקידו לכל ימי חייו. סמואה מתוארת לעיתים כמונרכיה, כשבראשה עומד הנשיא-לכל-החיים (בסמואית: "o le Ao o le Malo") מלייטו טנומפילי השני, השייך לאחת משלוש המשפחות הנסיכותיות המקומיות. החוקה מצהירה עליו כראש המדינה מבחינה מלכותית לכל חייו, אך יירש אותו נשיא שייבחר לתקופה של חמש שנים על ידי המחוקק. בקוריאה הצפונית המשטר הוא דיקטטורה קומוניסטית דה יורה, אך בפועל היא מהווה מונרכיה אבסולוטית.מונרכיות בנות זמננובזמננו ישנן 43 מדינות בעולם שראש מדינתן הוא מונרך והן מוכרות כמונרכיות. 15 מדינות נמנות עם ממלכות חבר העמים הבריטי והן בעלות בתי מלוכה עצמאיים שבראשם עומד אותו מונרך.המונרכיה האחרונה שבוטלה הייתה בברבדוס בשנת 2021, עם ביטול מעמדה של אליזבת השנייה כמלכת המדינה והפיכת ברבדוס לרפובליקה.מלוכה ביהדותעל פי התנ"ך, לאחר התנחלות השבטים הוקמו 12 מונרכיות עצמאיות (לא כולל את שבט לוי שקיבל ערים אוטונומיות), שמאוחר יותר אוחדו בידי שאול המלך למונרכיה פדרלית שכללה את כל שבטי ישראל בנוסף לעמים נוספים שנכבשו במהלך הזמן. לאחר שנים התפלגה ממלכת ישראל המאוחדת, אך השלטון המונרכי המשיך בממלכות החדשות שנוצרו מפילוג זה: ממלכת ישראל וממלכת יהודה. מלכים רבים שלטו בישראל ויהודה, אך שתי ממלכות אלו נכבשו בסופו של דבר. שנים רבות לאחר מכן, המונרכיה היהודית הוקמה מחדש בממלכת החשמונאים אך גם היא לא שרדה זמן רב, וסופה הגיע בכיבושי פומפיוס בשנת 63 לפנה"ס.ראו גםמונרךמונרכיה חוקתיתפיאודליזםתאוקרטיהסדר הירושה ויתור על הכסמונרכיות היסטוריותממלכת ישראל המאוחדתממלכת יהודהממלכת ישראלהאימפריה הרומית הקדושההאימפריה הבריטיתסין הקיסריתשושלות מונרכיםמלכי יהודה וישראלמלכי אנגליהאפיפיוריםקיסרי יפןלקריאה נוספת פרופ' נחום רקובר, גדול כבוד הבריות - כבוד האדם כערך על, "כבוד מלכי ישראל וכבוד מלכי אומות העולם", 69. הוצאת ספרית המשפט העברי; משרד המשפטים ומורשת המשפט בישראל, תשנ"ט-1998קישורים חיצוניים האתר הרשמי של מוסד המלוכה הבריטי Monarchy.net - אתר העוסק במונרכיה החוקתית האנגלית ומספק נימוקים בעדה The Monarchist - בלוג הטוען להגנת הכתר הבריטי, מונרכיות ה-Commonwealth ודוברי האנגלית Theodore's Royalty and Monarchy Site RoyalArk - אתר העוסק בבתי המלוכה של אפריקה, אסיה, אוקיאניה והאמריקות דורון פישלר, איך להיות מלך? (או מלכה), בפודקאסט "התשובה" אסף אוני, מה משפחת המלוכה הבריטית יכולה ללמוד ממשפחות המלוכה האחרות באירופה, באתר גלובס, 17 בספטמבר 2022ביאוריםשיטות ממשל

1719

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%A7

חוק

חוק (מונח משפטי המגדיר מהו חוק מדינה) הוא הוראה רשמית מחייבת, המנוסחת בכתב, באופן משפטי אחיד וברור, מחייבת את כלל התושבים וניתנת לאכיפה. חוקים נחקקים על ידי הגוף המחוקק במערכת השלטון במדינה, על מנת לשמור ולהגן על שלום הציבור ורווחתו, להסדיר את החיים בחברה ואת יחסי החברה-שלטון, וכדי שמוסדות השלטון יוכלו לנהל את המדינה בצורה מיטבית. בחוק מפורטים איסורים והיתרים בנוגע להתנהגות הפרט וכן חובות וזכויות האזרח. החוק הוא נורמה משפטית מחייבת לדפוסי התנהגות, כללים ויחסים בין-אישיים. כל אדם חייב לציית לחוק (כולל מוסדות השלטון). כל חוק תקף מרגע שנחקק ואושר על ידי המוסדות השלטוניים ואינו זקוק לאישור או להסכמת מרכיבי החברה על מנת שיהיה תקף. במדינות שונות, יש סמכות למוסד העליון של הרשות השופטת לקבוע שחוק מסוים איננו תקף מסיבות שונות. החוק מהווה את הבסיס לפעילות השלטון. כמעט שלא התקיימו מצבים היסטוריים, שבהם שלטון חדל מלהתקיים בלא שינוי בחוקים הנוגעים. ברוב המדינות, פועלים גופים לאכוף ציות לחוק תוך ענישה המוטלת על הפרתו, על ידי הרשות השופטת. שימוש בענישה זו מכונה אכיפת החוק, והוא חוקי ומקובל. ברוב המדינות ישנם חוקים האוסרים גנבה, רצח ושוד. איסורים אלו והעונשים הנלווים להם מסדירים התנהגות מיטבית מבחינת השלטונות והחברה. סדר חברתי מבוסס על מערכת החוקים שבחברה, ובציות לחוקים. לולא הייתה קיימת מערכת חוקים הייתה החברה חיה באי-סדר חברתי. מבחינה משפטית טכנית "חוק" הוא חלק מן הדין. ה"דין" הוא מערכת כלל הנורמות המשפטיות החלות במערכת משפטית מסוימת, וכולל לדוגמה גם את התקדים המחייב, שנקבע על ידי בית המשפט הרלוונטי, או את המנהג המחייב, ושניהם שונים באופן מהותי מן החוק. תהליך יצירתו של החוק קרוי חקיקה. מקובל עיקרון "Lex specialis" לפיו הוראות של החוק הספציפי גוברים על הוראות החוק הכללי. התחום העוסק בחוק ובשפיטה מכונה משפטים. חקיקה פרסונלית חוק מייצג נורמה כללית, הרלוונטית לציבור כולו או לחלק ניכר ממנו. לעיתים נחקק חוק, שאף שהוא מנוסח בצורה כללית, גלוי וידוע שהוא בא להתמודד עם מקרה ספציפי, הנוגע לאדם יחיד או לגוף יחיד. חוק כזה קרוי חקיקה פרסונלית, ונחשב כשימוש לא ראוי במנגנון החקיקה. חוקת ארצות הברית והמגנה כרטה אוסרות חקיקה פרסונלית. דוגמה לחקיקה פרסונלית בישראל: בשנת 2001 תוקן בישראל חוק שחרור על-תנאי ממאסר ונקבע בו, שוועדת השחרורים לא תמליץ על קציבת עונשו של אסיר עולם שהורשע ברצח ראש הממשלה עקב מניע פוליטי-אידאולוגי ולא תמליץ על מתן חנינה לאסיר כזה. בעת חקיקת תיקון זה היה בישראל רק אדם אחד שהתיקון רלוונטי לגביו - יגאל עמיר, אף על פי שהכלל הוא שאין חקיקה רטרואקטיבית, החוק יחול עליו היות שהוא עוסק בשלב החנינה שהוא עתידי. פעמים רבות, חוק שנחקק בחקיקה פרסונלית מכונה על שם האדם שאליו כוון החוק. דוגמה לכך הוא חוק שלילת תשלומים מחבר הכנסת ומחבר הכנסת לשעבר בשל עבירה, המוכר בשם "חוק בשארה", משום שהאדם היחיד שהחוק רלוונטי לגביו בעת חקיקתו הוא חבר הכנסת לשעבר עזמי בשארה. לעיתים נחקק חוק בעקבות מקרה ספציפי, אך אין לראותו כחקיקה פרסונלית, משום שהחוק רלוונטי למקרים נוספים. דוגמה לכך הוא "חוק דרומי", שנחקק לאחר פרשת שי דרומי שבה שי דרומי ירה למוות במסיג גבול. החוק בישראל בישראל, החוקים נחקקים על ידי הכנסת. לאחר קבלת החוק בכנסת נחתם החוק בידי יושב ראש הכנסת, ראש הממשלה, השר האחראי על הנושא ונשיא מדינת ישראל, והחוק מתפרסם ברשומות. החוק נקרא בשם שנקבע בכנסת, ובשם השנה בה חוקק, לדוגמה: חוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965. בכך שונה ה"חוק" מן החיקוקים הבאים: חוקה, שעדיין לא כוננה בישראל. חוק יסוד, שהוא פרק מפרקי החוקה אותו מחוקקת הכנסת בתפקידה כאספה מכוננת מעת לעת. פקודה, שהיא נורמה שנקבעה על ידי גוף שאינו נבחר – הנציב העליון בזמן המנדט הבריטי או מועצת המדינה הזמנית מיד לאחר קום המדינה. צו, כללים או תקנות, שהם חקיקת משנה הנחקקת על ידי זרוע מזרועות הרשות המבצעת, אם המדובר במשרד ממשלתי, רשות עירונית, או כל גוף אחר שהוסמך בחוק לחוקק חקיקת משנה. לכל אחד מדינים אלו תוקף שונה, אם הם סותרים זה את זה. מבחינה עקרונית המדובר בפירמידה של חיקוקים שבראשה ה"חוקה" ומתחתיה ה"חוק" כשמתחתיו חקיקת המשנה, (כאשר מבחינת הכמות החוקה היא מסמך קצר לרוב, ומספר התקנות והצווים בחקיקת המשנה הוא גדול בהרבה ממספר החוקים) ובמקרה של סתירה יחול הדין העליון בפירמידה (כך שהחוקה תחול במקרה של סתירה עם החוק, והחוק יחול במקרה של התנגשות עם חקיקת משנה). הוראת שעה החוק, על־פי מהותו כקביעה של נורמה, נחקק בדרך כלל ללא הגבלת זמן, והוא בתוקף עד לשינויו או לביטולו. לעיתים נוצר צורך בקביעת נורמה זמנית, באמצעות חוק שתוקפו לתקופה קצובה, למשל שנה. חוק כזה קרוי "הוראת שעה". הצורך בהוראת שעה נובע משתי סיבות עיקריות: מענה לצורכי השעה, למשל הטלת מס זמני למימון הוצאה גדולה ובלתי מתוכננת, כגון מלחמה. יצירת נורמה שהמחוקק איננו משוכנע בנכונותה, ולכן קובע אותה לתקופת ניסיון קצובה מראש, שבסופה יפקע החוק, אלא אם יוחלט אחרת, כלומר יוחלט להאריך את תקופת הניסיון לתקופה נוספת או להפוך את ההוראה לחוק קבוע, לעיתים תוך שינויים הנובעים מהניסיון שנצבר. כן נחקק לעיתים חוק, או שינוי בחוק, על מנת לקבוע מאורע מיוחד או לפתור בעיה מיוחדת. דוגמה לכך הוא תיקון בחוק שנועד לפזר את הכנסת מוקדם מהקבוע בחוק הרגיל. ראו גם החקיקה בישראל שלטון החוק ספר החוקים הפתוח לקריאה נוספת קישורים חיצוניים Masterful Inactivity Could Be the Solution Everybody Runs Round in Circles to Find - הסבר של David Porter על הסכנות שבחקיקת חוקים כמענה ללחץ ציבורי לעשיית מעשה, ללא בחינה מעמיקה של השלכותיהם העתידיות. הערות שוליים מדע המדינה

חוק (מונח משפטי המגדיר מהו חוק מדינה) הוא הוראה רשמית מחייבת, המנוסחת בכתב, באופן משפטי אחיד וברור, מחייבת את כלל התושבים וניתנת לאכיפה. חוקים נחקקים על ידי הגוף המחוקק במערכת השלטון במדינה, על מנת לשמור ולהגן על שלום הציבור ורווחתו, להסדיר את החיים בחברה ואת יחסי החברה-שלטון, וכדי שמוסדות השלטון יוכלו לנהל את המדינה בצורה מיטבית.בחוק מפורטים איסורים והיתרים בנוגע להתנהגות הפרט וכן חובות וזכויות האזרח. החוק הוא נורמה משפטית מחייבת לדפוסי התנהגות, כללים ויחסים בין-אישיים. כל אדם חייב לציית לחוק (כולל מוסדות השלטון).כל חוק תקף מרגע שנחקק ואושר על ידי המוסדות השלטוניים ואינו זקוק לאישור או להסכמת מרכיבי החברה על מנת שיהיה תקף. במדינות שונות, יש סמכות למוסד העליון של הרשות השופטת לקבוע שחוק מסוים איננו תקף מסיבות שונות.החוק מהווה את הבסיס לפעילות השלטון. כמעט שלא התקיימו מצבים היסטוריים, שבהם שלטון חדל מלהתקיים בלא שינוי בחוקים הנוגעים.ברוב המדינות, פועלים גופים לאכוף ציות לחוק תוך ענישה המוטלת על הפרתו, על ידי הרשות השופטת. שימוש בענישה זו מכונה אכיפת החוק, והוא חוקי ומקובל.ברוב המדינות ישנם חוקים האוסרים גנבה, רצח ושוד. איסורים אלו והעונשים הנלווים להם מסדירים התנהגות מיטבית מבחינת השלטונות והחברה.סדר חברתי מבוסס על מערכת החוקים שבחברה, ובציות לחוקים. לולא הייתה קיימת מערכת חוקים הייתה החברה חיה באי-סדר חברתי.מבחינה משפטית טכנית "חוק" הוא חלק מן הדין. ה"דין" הוא מערכת כלל הנורמות המשפטיות החלות במערכת משפטית מסוימת, וכולל לדוגמה גם את התקדים המחייב, שנקבע על ידי בית המשפט הרלוונטי, או את המנהג המחייב, ושניהם שונים באופן מהותי מן החוק.תהליך יצירתו של החוק קרוי חקיקה. מקובל עיקרון "Lex specialis" לפיו הוראות של החוק הספציפי גוברים על הוראות החוק הכללי.התחום העוסק בחוק ובשפיטה מכונה משפטים.חקיקה פרסונליתחוק מייצג נורמה כללית, הרלוונטית לציבור כולו או לחלק ניכר ממנו. לעיתים נחקק חוק, שאף שהוא מנוסח בצורה כללית, גלוי וידוע שהוא בא להתמודד עם מקרה ספציפי, הנוגע לאדם יחיד או לגוף יחיד. חוק כזה קרוי חקיקה פרסונלית, ונחשב כשימוש לא ראוי במנגנון החקיקה. חוקת ארצות הברית והמגנה כרטה אוסרות חקיקה פרסונלית.דוגמה לחקיקה פרסונלית בישראל: בשנת 2001 תוקן בישראל חוק שחרור על-תנאי ממאסר ונקבע בו, שוועדת השחרורים לא תמליץ על קציבת עונשו של אסיר עולם שהורשע ברצח ראש הממשלה עקב מניע פוליטי-אידאולוגי ולא תמליץ על מתן חנינה לאסיר כזה. בעת חקיקת תיקון זה היה בישראל רק אדם אחד שהתיקון רלוונטי לגביו - יגאל עמיר, אף על פי שהכלל הוא שאין חקיקה רטרואקטיבית, החוק יחול עליו היות שהוא עוסק בשלב החנינה שהוא עתידי.פעמים רבות, חוק שנחקק בחקיקה פרסונלית מכונה על שם האדם שאליו כוון החוק. דוגמה לכך הוא חוק שלילת תשלומים מחבר הכנסת ומחבר הכנסת לשעבר בשל עבירה, המוכר בשם "חוק בשארה", משום שהאדם היחיד שהחוק רלוונטי לגביו בעת חקיקתו הוא חבר הכנסת לשעבר עזמי בשארה.לעיתים נחקק חוק בעקבות מקרה ספציפי, אך אין לראותו כחקיקה פרסונלית, משום שהחוק רלוונטי למקרים נוספים. דוגמה לכך הוא "חוק דרומי", שנחקק לאחר פרשת שי דרומי שבה שי דרומי ירה למוות במסיג גבול.החוק בישראלבישראל, החוקים נחקקים על ידי הכנסת. לאחר קבלת החוק בכנסת נחתם החוק בידי יושב ראש הכנסת, ראש הממשלה, השר האחראי על הנושא ונשיא מדינת ישראל, והחוק מתפרסם ברשומות. החוק נקרא בשם שנקבע בכנסת, ובשם השנה בה חוקק, לדוגמה: חוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965.בכך שונה ה"חוק" מן החיקוקים הבאים: חוקה, שעדיין לא כוננה בישראל. חוק יסוד, שהוא פרק מפרקי החוקה אותו מחוקקת הכנסת בתפקידה כאספה מכוננת מעת לעת. פקודה, שהיא נורמה שנקבעה על ידי גוף שאינו נבחר – הנציב העליון בזמן המנדט הבריטי או מועצת המדינה הזמנית מיד לאחר קום המדינה. צו, כללים או תקנות, שהם חקיקת משנה הנחקקת על ידי זרוע מזרועות הרשות המבצעת, אם המדובר במשרד ממשלתי, רשות עירונית, או כל גוף אחר שהוסמך בחוק לחוקק חקיקת משנה.לכל אחד מדינים אלו תוקף שונה, אם הם סותרים זה את זה. מבחינה עקרונית המדובר בפירמידה של חיקוקים שבראשה ה"חוקה" ומתחתיה ה"חוק" כשמתחתיו חקיקת המשנה, (כאשר מבחינת הכמות החוקה היא מסמך קצר לרוב, ומספר התקנות והצווים בחקיקת המשנה הוא גדול בהרבה ממספר החוקים) ובמקרה של סתירה יחול הדין העליון בפירמידה (כך שהחוקה תחול במקרה של סתירה עם החוק, והחוק יחול במקרה של התנגשות עם חקיקת משנה).הוראת שעההחוק, על־פי מהותו כקביעה של נורמה, נחקק בדרך כלל ללא הגבלת זמן, והוא בתוקף עד לשינויו או לביטולו. לעיתים נוצר צורך בקביעת נורמה זמנית, באמצעות חוק שתוקפו לתקופה קצובה, למשל שנה. חוק כזה קרוי "הוראת שעה". הצורך בהוראת שעה נובע משתי סיבות עיקריות: מענה לצורכי השעה, למשל הטלת מס זמני למימון הוצאה גדולה ובלתי מתוכננת, כגון מלחמה. יצירת נורמה שהמחוקק איננו משוכנע בנכונותה, ולכן קובע אותה לתקופת ניסיון קצובה מראש, שבסופה יפקע החוק, אלא אם יוחלט אחרת, כלומר יוחלט להאריך את תקופת הניסיון לתקופה נוספת או להפוך את ההוראה לחוק קבוע, לעיתים תוך שינויים הנובעים מהניסיון שנצבר.כן נחקק לעיתים חוק, או שינוי בחוק, על מנת לקבוע מאורע מיוחד או לפתור בעיה מיוחדת. דוגמה לכך הוא תיקון בחוק שנועד לפזר את הכנסת מוקדם מהקבוע בחוק הרגיל.ראו גם החקיקה בישראל שלטון החוק ספר החוקים הפתוחלקריאה נוספתקישורים חיצוניים Masterful Inactivity Could Be the Solution Everybody Runs Round in Circles to Find - הסבר של David Porter על הסכנות שבחקיקת חוקים כמענה ללחץ ציבורי לעשיית מעשה, ללא בחינה מעמיקה של השלכותיהם העתידיות.הערות שולייםמדע המדינה

1732

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A4%D7%A8%D7%93%D7%95%D7%A7%D7%A1%20%D7%A9%D7%9C%20%D7%90%D7%99%D7%99%D7%A0%D7%A9%D7%98%D7%99%D7%99%D7%9F-%D7%A4%D7%95%D7%93%D7%95%D7%9C%D7%A1%D7%A7%D7%99-%D7%A8%D7%95%D7%96%D7%9F

הפרדוקס של איינשטיין-פודולסקי-רוזן

הפרדוקס של איינשטיין-פודולסקי-רוזן הוא ניסוי מחשבתי שבמקורו בא לתקוף את הפרשנות ההסתברותית למכניקת הקוונטים, ולהוכיח את קיומם של משתנים חבויים שישלימו את תורת הקוונטים. הפרדוקס מבוסס על הנחת הריאליזם המקומי, לפיה ניסוי שנערך במקום אחד לא יכול להשפיע באופן מיידי על תוצאות של ניסוי שנערך במקום אחר. לימים הוכח על ידי אי-שוויוני בל שתאוריית 'משתנים חבויים' לא תפתור את הסתירה בין תורת הקוונטים לעקרון המקומיות, ושקבלה של תורת הקוונטים מחייבת לזנוח את העיקרון הזה. הפרדוקס קרוי על שמם של אלברט איינשטיין, בוריס פודולסקי ונתן רוזן, שלושת הפיזיקאים שפרסמו בשנת 1935 מאמר שכותרתו "האם תיאור קוונטי של המציאות הפיזיקלית יכול להיחשב שלם?" המציג פרדוקס זה. הפרדוקס ידוע בקיצור בשם "פרדוקס EPR", בהתאם לאות הראשונה בשמות המשפחה של מפרסמיו. הפיזיקאי דייוויד בוהם הציג ניסוח משופר של הפרדוקס, וניסוח זה מכונה לעיתים "פרדוקס EPRB". תיאור איכותי של הפרדוקס מחברי הפרדוקס פתחו בציון קריטריון שלדעתם הוא הכרחי לכך שתאוריה תוכל להיחשב ל"תיאור שלם" המתאר את כל רכיבי המציאות במערכת מסוימת: התאוריה צריכה לספק דרך לחשב את כל הגדלים הפיזיקליים שבמערכת אשר אנו מוצאים שניתן לנבא את ערכם באופן וודאי מבלי להפריע למערכת. הקריטריון הזה נועד לתקוף את האופי ההסתברותי של התחזיות שמכניקת הקוונטים מספקת, ולהוכיח שיש מקרים שבהם "תיאור שלם" של המציאות חייב לספק תחזית דטרמניסטית. האינטרפרטציה המקובלת של מכניקת הקוונטים גורסת שכאשר התאוריה מספקת תחזית הסתברותית בלבד לגודל פיזיקלי כלשהו – הרי שהגודל איננו קיים במציאות עד שהמערכת מופרעת על ידי המדידה הגורמת לקריסת פונקציית הגל אל מצב עצמי של האופרטור המתאים לגודל הנמדד. אך EPR הראו שישנם מקרים שבהם נובע מעקרונות מכניקת הקוונטים שהגודל שיימדד ניתן לניבוי וודאי עוד לפני שהמערכת מופרעת, ובכל זאת מכניקת הקוונטים אינה מספקת דרך דטרמיניסטית לחשב אותו. המקרים האלו הם כאשר המערכת קשורה למערכת אחרת בדרך שנקראת שזירה קוונטית – באופן כזה שפונקציית גל אחת מתארת את שתי המערכות יחד, אף שאין אינטראקציה בין המערכות. במקרה כזה, ייתכנו מצבים שבהם יהיה ניתן לנבא בוודאות את ערכו של הגודל שימדד במערכת אחת, על ידי מדידת גודל מתאים במערכת השנייה שתגרום לקריסת פונקציית הגל אל מצב עצמי של הגודל המבוקש במערכת הראשונה. ניבוי שכזה מתאפשר מבלי להפריע למערכת הראשונה, שהרי ההנחה הייתה שאין אינטראקציה בין המערכות, ומדידה במערכת אחת אינה משפיעה על הגדלים שבמערכת האחרת. לכן טענו EPR שהגדלים הללו קיימים במציאות עוד לפני המדידה, ושמכיוון שמכניקת הקוונטים איננה מספקת דרך לחשב אותם – היא איננה מספקת "תיאור שלם" של המציאות. תיאור כמותי של הפרדוקס הדוגמה הקונקרטית של שזירה קוונטית שהציגו EPR הוא כאשר שני חלקיקים נמצאים במצב עצמי הן של המיקום היחסי שלהם והן של התנע הכולל שלהם. מצב עצמי כזה מתאפשר משום שהאופרטורים המתאימים חילופיים: במצב עצמי שכזה, מדידה של קואורדינטות המיקום של חלקיק אחד, תיתן בוודאות גם את קואורדינטות המיקום של החלקיק השני. כמו כן, מדידת התנע של חלקיק אחד תיתן בוודאות את התנע של החלקיק השני. מכך נובע על פי הטיעון של EPR שכבר מלכתחילה יש לחלקיקים מיקום ותנע מוגדרים, שהרי ניתן לנבא את ערכי התנע וקואורדינטות המיקום של כל חלקיק מבלי להפריע לו. זאת לעומת עקרון האי-ודאות של הייזנברג הקובע שמכניקת הקוונטים לעולם לא תספק דרך לחשב בו-זמנית מיקום ותנע של חלקיק. לכן טענו EPR שמכניקת הקוונטים איננה מספקת תיאור שלם של כל רכיבי המציאות הקשורים לחלקיקים כאלו. בגרסת בוהם, הפרדוקס משתמש במצב שזור של אנטי-קורלציה מוחלטת בין הספינים של זוג חלקיקים בעלי ספין חצי. חלקיקים כאלו יכולים לקבל רק שתי תוצאות אפשריות במדידת הספין ביחס לציר כלשהו: "מעלה" (ספין חיובי) או "מטה" (ספין שלילי). מצב EPR הוא: מצב זה אומר שאם בחלקיק הראשון נמדוד "מעלה", אזי בחלקיק השני נקבל בהכרח "מטה", ולהפך. הנקודה היא שניתן למדוד את הספין ביחס לכל ציר שהוא, ולקבל מכך את הספין של החלקיק השני ביחס לאותו ציר, ועל פי הטיעון של EPR נובע מכך שכבר מלכתחילה יש לחלקיקים ספין מוגדר ביחס לכל ציר שהוא. זאת על אף שספינים של חלקיק ביחס לשני צירים שונים אינם חילופיים, ועל פי עקרון האי-ודאות לא ניתן לנבא אותם יחד בוודאות באמצעות מכניקת הקוונטים. לכן, גם כאן ניתן לראות שמכניקת הקוונטים אינה מספקת תיאור שלם של המציאות. משמעות הפרדוקס מטרתם המוצהרת של מחברי הפרדוקס, הייתה לתמוך בתאוריית המשתנים הנסתרים, על ידי הוכחה לכך שהתאוריה הקוונטית איננה מהווה "תיאור שלם" של המציאות. המחברים כתבו שהם לא מוכיחים שאכן קיימת תאוריה חלופית שכן מתארת "תיאור שלם" של המציאות, אך לאחר שהם הוכיחו שמכניקת הקוונטים איננה מתארת תיאור כזה – הם מאמינים שקיימת תאוריה אחרת שכן יכולה לתאר את המציאות "תיאור שלם". המוטיבציה לניסוח הפרדוקס הייתה שאיינשטיין ומדענים אחרים חשו התנגדות רבה למכניקת הקוונטים, עקב האקראיות לכאורה שבבסיסה (ידועה אמרתו של איינשטיין "אלוהים לא משחק בקוביות"). מאמר זה נחשב למתקפה המוצלחת ביותר של איינשטיין על מכניקת הקוונטים, בכך שהוא ממקד את תשומת הלב להפרה של עקרון פילוסופי-מדעי קלסי נוסף מעבר לחוסר הדטרמיניזם. הפרדוקס מצביע על כך שהתופעה של קריסת פונקציית הגל במקרה של שזירה קוונטית נמצא בסתירה עם עקרון המקומיות לפיו שינוי במערכת מסוימת לא יכול להשפיע מידית על מערכת אחרת המרוחקת ממנה. ההנחה של עקרון המקומיות נתמך במידה רבה על ידי תורת היחסות הפרטית הקובעת את מהירות האור כגבול עליון למהירות ההשפעה. אי לכך התחזית של תורת הקוונטים סותרת לכאורה את תורת היחסות. מחברי הפרדוקס חשבו שניתן לפתור את הסתירה הזו על ידי הצגת "תאוריית משתנים חבויים" שתשלים את תורת הקוונטים, ותפתור את שתי הבעיות שקיימות בה: גם חוסר הדטרמיניזם וגם חוסר המקומיות. תקווה זו של מחברי המאמר נסתרה על ידי אי-שוויוני בל שמראים סתירה מתמטית בין תחזיות מכניקת הקוונטים לבין התפיסה המקובלת של עקרון המקומיות. סתירה זו מראה שהבעיה העקרונית שפרדוקס EPR מצביע עליה איננה נובעת דווקא מהפרשנות ההסתברותית של מכניקת הקוונטים, אלא היא חלק אינהרנטי מתורת הקוונטים. בעקבות ניסוח אי שוויוני בל, נעשו ניסויים רבים שאוששו את התחזיות של מכניקת הקוונטים והפריכו את התפיסה המקובלת של עקרון המקומיות. חשוב לציין שניסויים אלה אינם מפריכים את עצם היתכנות קיומם של "משתנים חבויים", אלא רק מראים שקיומם של משתנים כאלה עדיין איננו מאפשר מקומיות. למעשה, ישנן תאוריות שמניחות קיום של משתנים חבויים, יחד עם היעדר מקומיות; עם זאת, תאוריות אלה אינן נמצאות בזרם הראשי של המחקר המדעי כיום, בשל חסרונות אחרים הקשורים אליהן. הגרסה של עקרון המקומיות שפרדוקס EPR ואי-שוויוני בל מתייחסים אליה נקרא ריאליזם מקומי. תפיסה זו גורסת שלא תיתכן כל השפעה מיידית בין שתי נקודות במרחב המרוחקות זו מזו. תפיסה מקובלת היא שפרדוקס EPR ואי-שוויוני בל מצביעים על כך שהעולם מקיים רק גרסה חלשה יותר של עקרון המקומיות, כך שיכולה להיות השפעה סימולטנית ממרחק כל עוד השפעה זו אינה מעבירה מידע ממקום למקום באופן סימולטני. ניתן להראות שאי אפשר להשתמש בתופעות של שזירה קוונטית כדי להעביר מידע ממקום למקום, ולכן עקרון המקומיות בניסוח הזה אינו מופר. קישורים חיצוניים המאמר המקורי של איינשטיין, פודולסקי ורוזן יששכר אונא, תורת הקוונטים עדיין במבחן, מדע, מאי 1983 ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה אלברט איינשטיין פרדוקס פרדוקס של איינשטיין-פודולסקי-רוזן איינשטיין - פודולסקי - רוזן, פרדוקס

הפרדוקס של איינשטיין-פודולסקי-רוזן הוא ניסוי מחשבתי שבמקורו בא לתקוף את הפרשנות ההסתברותית למכניקת הקוונטים, ולהוכיח את קיומם של משתנים חבויים שישלימו את תורת הקוונטים. הפרדוקס מבוסס על הנחת הריאליזם המקומי, לפיה ניסוי שנערך במקום אחד לא יכול להשפיע באופן מיידי על תוצאות של ניסוי שנערך במקום אחר. לימים הוכח על ידי אי-שוויוני בל שתאוריית 'משתנים חבויים' לא תפתור את הסתירה בין תורת הקוונטים לעקרון המקומיות, ושקבלה של תורת הקוונטים מחייבת לזנוח את העיקרון הזה.הפרדוקס קרוי על שמם של אלברט איינשטיין, בוריס פודולסקי ונתן רוזן, שלושת הפיזיקאים שפרסמו בשנת 1935 מאמר שכותרתו "האם תיאור קוונטי של המציאות הפיזיקלית יכול להיחשב שלם?" המציג פרדוקס זה. הפרדוקס ידוע בקיצור בשם "פרדוקס EPR", בהתאם לאות הראשונה בשמות המשפחה של מפרסמיו. הפיזיקאי דייוויד בוהם הציג ניסוח משופר של הפרדוקס, וניסוח זה מכונה לעיתים "פרדוקס EPRB".תיאור איכותי של הפרדוקס מחברי הפרדוקס פתחו בציון קריטריון שלדעתם הוא הכרחי לכך שתאוריה תוכל להיחשב ל"תיאור שלם" המתאר את כל רכיבי המציאות במערכת מסוימת: התאוריה צריכה לספק דרך לחשב את כל הגדלים הפיזיקליים שבמערכת אשר אנו מוצאים שניתן לנבא את ערכם באופן וודאי מבלי להפריע למערכת. הקריטריון הזה נועד לתקוף את האופי ההסתברותי של התחזיות שמכניקת הקוונטים מספקת, ולהוכיח שיש מקרים שבהם "תיאור שלם" של המציאות חייב לספק תחזית דטרמניסטית.האינטרפרטציה המקובלת של מכניקת הקוונטים גורסת שכאשר התאוריה מספקת תחזית הסתברותית בלבד לגודל פיזיקלי כלשהו – הרי שהגודל איננו קיים במציאות עד שהמערכת מופרעת על ידי המדידה הגורמת לקריסת פונקציית הגל אל מצב עצמי של האופרטור המתאים לגודל הנמדד. אך EPR הראו שישנם מקרים שבהם נובע מעקרונות מכניקת הקוונטים שהגודל שיימדד ניתן לניבוי וודאי עוד לפני שהמערכת מופרעת, ובכל זאת מכניקת הקוונטים אינה מספקת דרך דטרמיניסטית לחשב אותו.המקרים האלו הם כאשר המערכת קשורה למערכת אחרת בדרך שנקראת שזירה קוונטית – באופן כזה שפונקציית גל אחת מתארת את שתי המערכות יחד, אף שאין אינטראקציה בין המערכות. במקרה כזה, ייתכנו מצבים שבהם יהיה ניתן לנבא בוודאות את ערכו של הגודל שימדד במערכת אחת, על ידי מדידת גודל מתאים במערכת השנייה שתגרום לקריסת פונקציית הגל אל מצב עצמי של הגודל המבוקש במערכת הראשונה.ניבוי שכזה מתאפשר מבלי להפריע למערכת הראשונה, שהרי ההנחה הייתה שאין אינטראקציה בין המערכות, ומדידה במערכת אחת אינה משפיעה על הגדלים שבמערכת האחרת. לכן טענו EPR שהגדלים הללו קיימים במציאות עוד לפני המדידה, ושמכיוון שמכניקת הקוונטים איננה מספקת דרך לחשב אותם – היא איננה מספקת "תיאור שלם" של המציאות.תיאור כמותי של הפרדוקס הדוגמה הקונקרטית של שזירה קוונטית שהציגו EPR הוא כאשר שני חלקיקים נמצאים במצב עצמי הן של המיקום היחסי שלהם והן של התנע הכולל שלהם. מצב עצמי כזה מתאפשר משום שהאופרטורים המתאימים חילופיים:במצב עצמי שכזה, מדידה של קואורדינטות המיקום של חלקיק אחד, תיתן בוודאות גם את קואורדינטות המיקום של החלקיק השני. כמו כן, מדידת התנע של חלקיק אחד תיתן בוודאות את התנע של החלקיק השני. מכך נובע על פי הטיעון של EPR שכבר מלכתחילה יש לחלקיקים מיקום ותנע מוגדרים, שהרי ניתן לנבא את ערכי התנע וקואורדינטות המיקום של כל חלקיק מבלי להפריע לו. זאת לעומת עקרון האי-ודאות של הייזנברג הקובע שמכניקת הקוונטים לעולם לא תספק דרך לחשב בו-זמנית מיקום ותנע של חלקיק. לכן טענו EPR שמכניקת הקוונטים איננה מספקת תיאור שלם של כל רכיבי המציאות הקשורים לחלקיקים כאלו.בגרסת בוהם, הפרדוקס משתמש במצב שזור של אנטי-קורלציה מוחלטת בין הספינים של זוג חלקיקים בעלי ספין חצי. חלקיקים כאלו יכולים לקבל רק שתי תוצאות אפשריות במדידת הספין ביחס לציר כלשהו: "מעלה" (ספין חיובי) או "מטה" (ספין שלילי). מצב EPR הוא:מצב זה אומר שאם בחלקיק הראשון נמדוד "מעלה", אזי בחלקיק השני נקבל בהכרח "מטה", ולהפך. הנקודה היא שניתן למדוד את הספין ביחס לכל ציר שהוא, ולקבל מכך את הספין של החלקיק השני ביחס לאותו ציר, ועל פי הטיעון של EPR נובע מכך שכבר מלכתחילה יש לחלקיקים ספין מוגדר ביחס לכל ציר שהוא. זאת על אף שספינים של חלקיק ביחס לשני צירים שונים אינם חילופיים, ועל פי עקרון האי-ודאות לא ניתן לנבא אותם יחד בוודאות באמצעות מכניקת הקוונטים. לכן, גם כאן ניתן לראות שמכניקת הקוונטים אינה מספקת תיאור שלם של המציאות.משמעות הפרדוקס מטרתם המוצהרת של מחברי הפרדוקס, הייתה לתמוך בתאוריית המשתנים הנסתרים, על ידי הוכחה לכך שהתאוריה הקוונטית איננה מהווה "תיאור שלם" של המציאות. המחברים כתבו שהם לא מוכיחים שאכן קיימת תאוריה חלופית שכן מתארת "תיאור שלם" של המציאות, אך לאחר שהם הוכיחו שמכניקת הקוונטים איננה מתארת תיאור כזה – הם מאמינים שקיימת תאוריה אחרת שכן יכולה לתאר את המציאות "תיאור שלם".המוטיבציה לניסוח הפרדוקס הייתה שאיינשטיין ומדענים אחרים חשו התנגדות רבה למכניקת הקוונטים, עקב האקראיות לכאורה שבבסיסה (ידועה אמרתו של איינשטיין "אלוהים לא משחק בקוביות"). מאמר זה נחשב למתקפה המוצלחת ביותר של איינשטיין על מכניקת הקוונטים, בכך שהוא ממקד את תשומת הלב להפרה של עקרון פילוסופי-מדעי קלסי נוסף מעבר לחוסר הדטרמיניזם.הפרדוקס מצביע על כך שהתופעה של קריסת פונקציית הגל במקרה של שזירה קוונטית נמצא בסתירה עם עקרון המקומיות לפיו שינוי במערכת מסוימת לא יכול להשפיע מידית על מערכת אחרת המרוחקת ממנה. ההנחה של עקרון המקומיות נתמך במידה רבה על ידי תורת היחסות הפרטית הקובעת את מהירות האור כגבול עליון למהירות ההשפעה. אי לכך התחזית של תורת הקוונטים סותרת לכאורה את תורת היחסות.מחברי הפרדוקס חשבו שניתן לפתור את הסתירה הזו על ידי הצגת "תאוריית משתנים חבויים" שתשלים את תורת הקוונטים, ותפתור את שתי הבעיות שקיימות בה: גם חוסר הדטרמיניזם וגם חוסר המקומיות. תקווה זו של מחברי המאמר נסתרה על ידי אי-שוויוני בל שמראים סתירה מתמטית בין תחזיות מכניקת הקוונטים לבין התפיסה המקובלת של עקרון המקומיות. סתירה זו מראה שהבעיה העקרונית שפרדוקס EPR מצביע עליה איננה נובעת דווקא מהפרשנות ההסתברותית של מכניקת הקוונטים, אלא היא חלק אינהרנטי מתורת הקוונטים. בעקבות ניסוח אי שוויוני בל, נעשו ניסויים רבים שאוששו את התחזיות של מכניקת הקוונטים והפריכו את התפיסה המקובלת של עקרון המקומיות. חשוב לציין שניסויים אלה אינם מפריכים את עצם היתכנות קיומם של "משתנים חבויים", אלא רק מראים שקיומם של משתנים כאלה עדיין איננו מאפשר מקומיות. למעשה, ישנן תאוריות שמניחות קיום של משתנים חבויים, יחד עם היעדר מקומיות; עם זאת, תאוריות אלה אינן נמצאות בזרם הראשי של המחקר המדעי כיום, בשל חסרונות אחרים הקשורים אליהן.הגרסה של עקרון המקומיות שפרדוקס EPR ואי-שוויוני בל מתייחסים אליה נקרא ריאליזם מקומי. תפיסה זו גורסת שלא תיתכן כל השפעה מיידית בין שתי נקודות במרחב המרוחקות זו מזו. תפיסה מקובלת היא שפרדוקס EPR ואי-שוויוני בל מצביעים על כך שהעולם מקיים רק גרסה חלשה יותר של עקרון המקומיות, כך שיכולה להיות השפעה סימולטנית ממרחק כל עוד השפעה זו אינה מעבירה מידע ממקום למקום באופן סימולטני. ניתן להראות שאי אפשר להשתמש בתופעות של שזירה קוונטית כדי להעביר מידע ממקום למקום, ולכן עקרון המקומיות בניסוח הזה אינו מופר.קישורים חיצוניים המאמר המקורי של איינשטיין, פודולסקי ורוזן יששכר אונא, תורת הקוונטים עדיין במבחן, מדע, מאי 1983ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימהאלברט איינשטייןפרדוקספרדוקס של איינשטיין-פודולסקי-רוזןאיינשטיין - פודולסקי - רוזן, פרדוקס

1739

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%9B%D7%91%D7%99%20%D7%97%D7%99%D7%A4%D7%94%20%28%D7%9B%D7%93%D7%95%D7%A8%D7%92%D7%9C%29

מכבי חיפה (כדורגל)

מכבי חיפה הוא מועדון כדורגל ישראלי מהעיר חיפה, המשחק בליגת העל הישראלית. המועדון הוקם בשנת 1913, והוא נמנה עם המועדונים הוותיקים ביותר בליגה הבכירה בארץ ישראל (השתתף בעונת הבכורה ). החל משנת 1992 הוא מנוהל על ידי איש העסקים יעקב שחר, שמכהן כנשיא המועדון. המועדון כולל גם קבוצות נוער, נערים וילדים, ובתי ספר לכדורגל. צבע התלבושת הביתית הקבועה של המועדון הוא ירוק, ולאורך השנים שולב בה גם הצבע הלבן. החל משנת 1955 ועד 2014 ערכה הקבוצה את משחקי הבית שלה באצטדיון קריית אליעזר. החל מעונת משחקת הקבוצה באצטדיון סמי עופר. ברוב התארים זכה המועדון החל משנות השמונים של המאה ה-20, שהפכו אותו לאחד מהמובילים בכדורגל הישראלי. המועדון זכה לאורך שנותיו ב-15 אליפויות ישראל, בשישה גביעי מדינה, בחמישה גביעי טוטו ובארבעה גביעי אלוף האלופים. כמו כן, הוא הגיע להישגים רבים במפעלים האירופיים: הוא המועדון הישראלי הראשון בתולדות הכדורגל הישראלי שהעפיל לשלב הבתים של ליגת האלופות (בעונת ) והראשון שהעפיל בפעם השנייה לשלב זה של המפעל (בעונת ), והיחיד שהעפיל שלוש פעמים (פעם נוספת ב-). בנוסף, הוא המועדון היחיד שהעפיל לרבע גמר גביע אירופה למחזיקות גביע (בעונת ). המועדון חבר שותף בארגון המועדונים האירופיים. היסטוריה הקמה והשנים המוקדמות מועדון הכדורגל של מכבי חיפה נוסד בחיפה ב-1913. תחילה, הצטרפה קבוצתה של מועצת הפועלים לקבוצת מכבי חיפה, אולם בשל חיכוכים הופרדו לשתי קבוצות: "מכבי" ו"הפועל" חיפה. מכבי נקראה באותן שנים "מכבי הגיבור חיפה", עד לשינוי שמה ל"מכבי חיפה" בשנות ה-40 והצטרפותה לאגודת מכבי חיפה. ב-1927 טסה הקבוצה למסע משחקים בארצות הברית, במטרה לגייס כספים לעיר חיפה. הכסף גויס, אך מחצית משחקני הקבוצה העדיפו להישאר בארצות הברית. ב-1939 הוקמה הקבוצה מחדש, ולאחר 14 שנה, ב-1953, לבשה לראשונה תלבושת ירוקה שקיבלה מארצות הברית. כוכבה של מכבי תל אביב, אלי פוקס, הצטרף לקבוצה בשנת 1954 והיה שחקן/מאמן. עד לשנות ה-60 המועדון לא בלט במיוחד, דילג בין הליגות הנמוכות לליגה הלאומית (הליגה הראשונה באותן השנים), ועמד בצילה של הפועל חיפה – קבוצת הכדורגל של ההסתדרות, שזכתה לתמיכתו והעדפתו של ראש העירייה, אבא חושי. בשנת 1942 העפילה הקבוצה לראשונה בתולדותיה לגמר גביע המדינה, וספגה את ההפסד הגבוה ביותר בתולדות המפעל, 12:1 לבית"ר תל אביב. בין השנים 1954–1963 הציגה הקבוצה כדורגל איכותי וסיגלה לעצמה סגנון משחק הרפתקני והתקפי המתבסס על טכניקה אישית גבוהה ומסירות קצרות בסגנון הברזילאי. ב-1962 זכתה הקבוצה בתואר ראשון אי פעם: היא ניצחה את מכבי תל אביב 5:2 במשחק גמר גביע המדינה החוזר, שנערך באצטדיון גבעת רם בירושלים לעיני 10,000 צופים (לאחר 0:0 במשחק הראשון). שנה לאחר מכן, הצליחה הקבוצה להעפיל שוב לגמר הגביע, אך הפסידה בתוצאה 0:1 ליריבה העירונית, הפועל חיפה. באותן שנים כוכבה הגדול ביותר של מכבי חיפה היה אהרון אמר ששיחק לצד שחקנים איכותיים דוגמת: אברהם מנצ'ל, אשר עלמני, ג'וני הרדי, זכריה בן צבי ושלום ואנו. אף על פי שחקניה האיכותיים וסגנון המשחק האטרקטיבי, לא הצליח המועדון לזכות בתואר האליפות והישגו הגדול ביותר היה המקום השלישי בטבלה בשנת 1958. אמר, שהיה כוכב בקנה מידה ארצי, זכה להערצה גדולה הן בעיר חיפה והן במדינת ישראל. בשנת 1965 נשרה מכבי חיפה לראשונה בתולדותיה לליגה א (אז הליגה השנייה). גורלה לרדת ליגה נקבע במחזור הלפני האחרון לאחר הפסד חוץ להפועל ירושלים 2-3 בקרב ראש בראש נגד הירידה וזאת לאחר שמכבי חיפה הובילה 0–2. שנה מאוחר יותר חזרה מכבי חיפה לליגה הראשונה. בשנת 1970, שלחה העיר חיפה ארבעה נציגים למונדיאל במקסיקו, שניים מהם שחקניה של מכבי חיפה: הבלם ישעיהו שווגר, והקשר ה"כׁלבוֹ" דני שמילו רום. בשנות ה-70 בלטו בקבוצה גם השחקנים: מרדכי לובצקי, שלמה בנאדו, אהרון גרשגורן, יחזקאל גרשוני, נתן הירש וקרול רוטנר. בשנת 1971 העפילה הקבוצה לגמר הגביע בפעם הרביעית, אך הפסידה בתוצאה 1:2 להכח רמת גן. בשנת 1974 נשרה מכבי חיפה בפעם השנייה בתולדותיה לליגה א. מכבי חיפה סיימה את העונה במקום האחרון שבאותה עונה נקבע ששתי האחרונות ייפגשו למשחקי מבחן את שתי הראשונות בכל מחוז בליגה א לטורניר בשיטת ליגה של סיבוב אחד שבסיומו שתי הראשונות ישחקו בעונה הבאה בליגה הראשונה. מכבי חיפה סיימה את הטורניר במקום הרביעי בלבד עם שני ניצחונות ושלושה הפסדים ובכך ירדה שוב לליגה השנייה. שנה לאחר מכן חזרה מכבי חיפה לליגה הראשונה. שנה לאחר שעלתה חזרה לליגה הראשונה הייתה אמורה מכבי חיפה לרדת פעם נוספת לליגה השנייה לאחר שהקבוצה נוצחה במחזור הסיום בדרבי בידי הפועל חיפה אך הקבוצה ערערה על חוקיות משחקה מול שמשון ת"א בה היא הפסידה ונקבע לה משחק חוזר לאחר סיום העונה בה ניצחה מכבי חיפה ובכך נשארה מכבי חיפה בליגה הראשונה. שנה לאחר מכן נשרה מכבי חיפה בפעם השלישית בתולדותיה לליגה השנייה לאחר שסיימה את העונה במקום הלפני האחרון. ירידתה נקבעה במחזור הלפני האחרון לאחר הפסד חוץ להפועל יהוד. בניגוד לשתי הירידות הקודמות לליגה השנייה לא הצליחה מכבי חיפה לשוב לליגה הראשונה בעונה הראשונה שלאחר הירידה לליגה השנייה ובשנת 1980 אף סיימה מכבי חיפה במקום הנמוך בתולדותיה - מקום 7 בליגה השנייה. שנה מאוחר יותר חזרה מכבי חיפה לליגה הראשונה אחרי 4 שנות היעדרות ולאחר שסיימה במקום השלישי. בשנת 1977 הצטרף לקבוצה כוכב הפועל חיפה ונבחרת ישראל, יוחנן וולך. לאחר שוולך פרש ממשחק פעיל ב-1979, קיבל לידיו בהתנדבות מלאה את ניהול המועדון והיה גורם מרכזי ומכריע בעליית הקבוצה לליגה הראשונה וזכייתה בתארים רבים. מכבי חיפה התבססה בעיקר על מחלקת הנוער, שהייתה אלופת המדינה לנוער בשנים 1975 ו-1979, והעלתה את רוב הקבוצה לבוגרים תוך מגמה ברורה להתברג בצמרת עם שחקני בית צעירים. הראשונים להופיע בבוגרים כבר בשנות ה-70 היו יוסי קרמר, אברהם אבוקרט ומשה סלקטר. התבססות ותארים ראשונים: החל מ-1983 בשנות השמונים התבססה הקבוצה בליגה הראשונה, אך עד לשנת 1983 היא נחשבה לקבוצת אמצע-טבלה ומטה, ונעה בין הליגה הראשונה לשנייה. המהפך חל בשנת 1983 עם הגעתו של המאמן שלמה שרף לקבוצה. בשנים 1984 ו-1985 זכתה הקבוצה בשתי האליפויות הראשונות שלה תחת הדרכתו של שלמה שרף. שלמה שרף, שדגל בצורת משחק התקפית, ונהג לשחק בהרכב התקפי עם שלושה חלוצים, היה בין המרכיבים העיקריים לזכייתה של מכבי חיפה באליפות ישראל – לראשונה בתולדותיה. הרכבה של הקבוצה שכמעט ולא השתנה לאורך העונה כלל את השחקנים הבאים: השוערים אבי רן וצדוק אברהמי, הבלמים יחזקל שירי, רפי אוסמו וירון פרסלני, מגנה הימני איתן אהרוני, הקשרים ברוך ממן, שלום לוי ואברהם אבוקרט, והחלוצים, משה סלקטר, צדוק מלכה ורוני רוזנטל, שחקנים מתוצרת מחלקת הנוער של המועדון. כמו כן, צורף החלוץ זאהי ארמלי ממכבי שפרעם והמגן השמאלי ציון מרילי מהפועל ירושלים. האליפות הראשונה הגיעה בהפתעה, שכן בית"ר ירושלים הובילה את הטבלה משך רוב העונה ומכבי חיפה הייתה בפיגור ניכר מאחוריה (הפער בין שתי הקבוצות עמד על 13 נקודות בתום סיבוב המשחקים הראשון). ברם, בישורת האחרונה, נקלעה בית"ר לרצף הפסדים ומכבי חיפה הצליחה לסגור את הפער. המהפך בצמרת הטבלה אירע במחזור ה-29 והלפני אחרון, כאשר בית"ר ירושלים שיחקה במגרשה הביתי מול הפועל תל אביב. מכבי חיפה שדלקה אחר ירושלים יצאה למשחק חוץ קשה מול הפועל יהוד, וניצחה 1:0 משער נגיחה של משה סלקטר. במקביל ובאופן מפתיע, ניצחה הפועל תל אביב 3:1 את בית"ר ירושלים, וההכרעה עברה למחזור האחרון. משחק האליפות, שנערך לעיניי 20 אלף צופים באצטדיון קריית אליעזר, שוחק נגד מכבי רמת עמידר שנאבקה נגד הירידה. המשחק הסתיים בניצחון 1:0 משער נגיחה נוסף של סלקטר. שנה לאחר מכן, ב-1985, זכתה הקבוצה באליפות השנייה בצורה משכנעת כשהיא מביסה את הפועל כפר סבא 5:1 במשחק האליפות, שנערך באצטדיון קריית חיים. באותה השנה העפילה הקבוצה לגמר גביע המדינה בפעם החמישית, אך הפסידה 0:1 לבית"ר ירושלים. באותה שנה זכתה הקבוצה בראשות הבית באינטרטוטו. בשנת 1986 לא זכתה הקבוצה באליפות, לאחר שבמשחק הליגה האחרון נגד הפועל תל אביב הפסידה 0:1 משער שנוי במחלוקת של גילי לנדאו בדקה ה-86. מכבי חיפה, שהייתה זקוקה לתיקו על מנת לזכות באליפות, הפסידה במשחק ואת האליפות. בינואר 1987 נשרף מועדון מכבי חיפה, קירותיו עלו באש והמועדון נפגע בצורה קשה. לדברי המשטרה השריפה נבעה מטעות של אנשי אחזקה שעבדו במקום. בעונה זו העפילה מכבי חיפה לגמר הגביע בפעם השישית, אך גם הפעם לא הצליחה לזכות בתואר, לאחר שסיימה בתיקו 3 עם מכבי תל אביב והפסידה 3:4 בדו-קרב בעיטות עונשין. ב-11 ביולי 1987 נהרג שוערה של מכבי חיפה, אבי רן, בתאונה ימית בכנרת. אובדנו היה מכה קשה לקבוצה, שכן השוער הצעיר נחשב להבטחה גדולה ולגדול שועריה של הקבוצה בכל הזמנים. בשנת 1988 הביסה מכבי חיפה את מכבי תל אביב בתוצאה 10:0, כשזאהי ארמלי כובש ארבעה שערים, ובשנת 1989 זכתה באליפות נוספת תחת הדרכתו של אמציה לבקוביץ'. באותה שנה העפילה הקבוצה לגמר הגביע בפעם השביעית, שם פגשה את בית"ר ירושלים בשחזור הגמר מ-1985. משחק זה זכור כאחד ממשחקי הגמר המרתקים בתולדות גמר הגביע. בתום הזמן החוקי התוצאה הייתה 2:2, בהארכה נכבשו עוד שני שערים, אחד לכל קבוצה, ולבסוף בית"ר ניצחה 4:3 בדו-קרב בעיטות עונשין. בשנות התשעים החל המועדון להתמקצע ולהתאים עצמו לסטנדרטים אירופאים. בנוסף, הקבוצה התחזקה בשחקנים זרים, לאחר ששונה התקנון כך ששיתופם הותר. קריסת מסך הברזל באותה תקופה איפשרה החתמת כמה כדורגלנים ממזרח אירופה אשר הפכו למובילים בהמשך. ב-1991 זכתה מכבי חיפה באליפות רביעית. באותה שנה העפילה הקבוצה לגמר הגביע בפעם השמינית, שם פגשה את הפועל פתח תקווה. מכבי חיפה פיגרה 0:1 אך הצליחה למחוק את הפיגור וניצחה 3:1, ובכך זכתה בדאבל היחיד בתולדות המועדון, תוך שהיא מציגה שלישיית קישור כשרונית שכללה את אייל ברקוביץ', ראובן עטר וטל בנין. בשער בלט שוער הרכש האוקראיני ויקטור צ'אנוב, שהוחתם במקומו של גיורא אנטמן לאחר שהקבוצה הובסה 0:5 על ידי מכבי נתניה. הרכישה על ידי שחר: החל משנת 1992 ב-1992 נמכרה מחלקת הכדורגל של מכבי חיפה מידי אגודת מכבי חיפה לידיים פרטיות, איש העסקים יעקב שחר, שהיה הספונסר שלה מאמצע שנות השמונים. שחר, שמכהן עד היום כנשיא המועדון, העניק לקבוצה גב מנהלתי וכלכלי, והחיל על המועדון סטנדרטי עבודה אירופאים. התואר הראשון בתקופת שחר הושג ב-1993 כאשר מכבי חיפה זכתה בגביע המדינה לאחר ניצחון 1:0 על מכבי תל אביב משער של ראובן עטר במשחק הגמר. בעקבות הזכייה, העפילה הקבוצה לטורניר גביע אירופה למחזיקות גביע. במסגרת הטורניר של עונת ניצחה הקבוצה את טורפדו מוסקבה ואת פארמה, אך הודחה נגד האחרונה בדו-קרב פנדלים. תחת הדרכתו של גיורא שפיגל זכתה הקבוצה באליפות ללא הפסד ליגה (הישג שלא שוחזר מאז), תוך צבירת 95 נקודות (מתוך 117 אפשריות) וכיבוש 97 שערים. אחד המשחקים הזכורים באותה עונה הוא הניצחון 0:5 על מכבי תל אביב במשחק העונה. באותה עונה שברה הקבוצה שיאים ישראלים רבים: 28 ניצחונות בעונה, 46 משחקי ליגה רצופים ללא הפסד (מ-1993 עד 1995), הפרש שערים של 70+ ו-81% אחוזי הצלחה בליגה. סגל הקבוצה כלל אז את השוער רפי כהן; את שחקני ההגנה מרקו בלבול, משה גלאם, אלון חרזי, רומן פץ, איתן אהרוני ואריק בנדו; בקישור את אייל ברקוביץ' (שזכה בתואר "שחקן העונה"), רוני לוי, ראובן עטר, סרגיי קנדאורוב ואלון חזן; ובהתקפה את אלון מזרחי (שזכה בתואר מלך השערים עם 28 כיבושים), איוון גצקו ושי הולצמן. בעקבות הזכייה נכתב שיר האליפות "ירוק בעיניים" המזוהה עם הקבוצה לאורך שנים. קבוצה זו נבחרה לקבוצת היובל בסקר שערך ערוץ הספורט. בעונת עזבו מזרחי ועטר את מכבי חיפה, ובמקומם הגיעו חיים רביבו ועופר שטרית. הקבוצה הציגה אמנם כדורגל אטרקטיבי אך הפסידה את האליפות למכבי תל אביב. בסוף אותה עונה היא ניצחה את הפועל חיפה 2:0 וזכתה בגביע המדינה הרביעי בתולדותיה. שבע השנים השחונות: 1995–2001 לאחר הזכייה בגביע בשנת 1995, נכנסה מכבי חיפה לתקופה בת שבע שנים ללא זכייה בתואר האליפות, בהן רוב כוכביה נמכרו לאירופה. בשנת 1998 פוטר גיורא שפיגל בעקבות עונה בינונית של הקבוצה ולאחר תבוסה ביתית 0–4 מול הפועל כפר סבא. מחליפו של שפיגל היה דניאל בריילובסקי. תחת הדרכתו של בריילובסקי זכתה הקבוצה בגביע המדינה ב- (לאחר ניצחון 2–0 בהארכה על הפועל ירושלים). בסוף העונה הצטרף לקבוצה יוסי בניון, שסומן ככוכב העתיד של הכדורגל הישראלי, כאשר בעלי מכבי חיפה יעקב שחר ובעלי הפועל באר שבע אלי ז'ינו סיכמו על חלוקה ברווחים כאשר בניון יושבח ויימכר לקבוצה אירופאית. בעונת מונה דושאן אוהרין למנג'ר הקבוצה. אוהרין הוביל את מכבי חיפה, בצוותא עם בריילובסקי, לרבע גמר גביע המחזיקות לאחר ניצחונות מרשימים על הקבוצות פריז סן-ז'רמן וריד, וזאת כשהיא מתבססת בעיקרה על שחקנים ישראלים צעירים יחסית כיוסי בניון שהגיע מהפועל באר שבע, יניב קטן, אלירן אלקיים וניר דוידוביץ' לצד ישראלים מנוסים מעט יותר כאלון מזרחי ואדורם קייסי ושחקנים זרים שלא תרמו תרומה בולטת כאיברהים דורו ורדובן הרומטקו. בשנה זאת, נפצע שוער המשנה של הקבוצה יהודה בוארון בתאונת דרכים קשה. לאחר כמה חודשים של תרדמת התעורר בוארון, ולאחר הליך שיקום היה ברור שלא יוכל לחזור למשחק פעיל. בעונת מונה אלי כהן למאמן והובאו שחקני רכש זרים דוגמת סרגיי קלשצ'נקו, רדוסלב מיכאלסקי, ריימונדס ז'וטאוטאס ויז'י בז'צ'ק. בעונה זו השיגה הקבוצה ניצחונות מרשימים בתוצאות גבוהות (5–2 נגד הפועל פתח תקווה ו-7–0 נגד עירוני ראשון לציון ומכבי נתניה) והקבוצה כבשה 86 שערים. ברם, לקראת סוף העונה החלה הקבוצה להפסיד במשחקים קריטיים. כהן התפטר ופינה מקומו לעוזרו, שחקן העבר, רוני לוי. את העונה סיימה הקבוצה ללא תואר, במקום השני, אחרי הפועל תל אביב שזכתה בדאבל. שש שנות התהילה: 2001–2006 לפני עונת עלו מספר שמות מועמדים לאימון הקבוצה, ביניהם זאב זלצר, אך לבסוף הוחלט למנות את מאמן מכבי תל אביב המפוטר, אברהם גרנט. תחת הדרכתו של גרנט זכתה הקבוצה ב-2 אליפויות רצופות (2001 ו-2002) תוך הצגת עליונות הן מבחינת הסגל והן מבחינת היכולת. בחיפה בלטו אז בקישור יוסי בניון ("שחקן העונה" ב-2001, עם 13 שערים ו-13 בישולים), ג'ובאני רוסו ("שחקן העונה" ב-2002, עם 5 שערים ו-10 בישולים), ריימונדס ז'וטאוטאס, ננאד פראליה, ואליד באדיר וראובן עטר הוותיק. בהתקפה בלטו יעקובו איגביני, יניב קטן, סרגיי קלשצ'נקו ורפי כהן. בהגנה בלטו אבישי ז'אנו, אלון חרזי, אריק בנדו, אנדריי אוסטרובסקי ואדורם קייסי. בשער שיחקו לסירוגין דודו אוואט וניר דוידוביץ' עקב פציעותיו של האחרון. במוקדמות ליגת האלופות ב-2001, הצליחה מכבי חיפה להעפיל לסיבוב המוקדמות השלישי שלפני שלב הבתים והייתה אמורה לשחק נגד ליברפול, אחרי שניצחה את פ.צ. האקה מפינלנד בשני משחקים, 1:0 במשחק החוץ ו-4:0 בקריית אליעזר. אך לאחר שהתברר שהקבוצה שיתפה את ואליד באדיר במשחק הביתי שלא כחוק, מכיוון שהוא הורחק משלושה משחקים במסגרות אירופאיות בעקבות כרטיס אדום שקיבל במשחקה של הקבוצה נגד ויטסה ארנהם במסגרת גביע אופ"א שנה לפני כן, תוצאת משחק הגומלין בוטלה והוחלפה בהפסד טכני 0:3. מכבי חיפה הודחה מאירופה והאקה היא זו שהמשיכה לצמד מפגשים מול ליברפול בשלב זה. אירוע זה זכור כ"פרשת הפקס", משום שהנחיות אופ"א לגבי איסור שיתופו של באדיר במשחקים מול האקה הגיעו למשרדי הקבוצה באמצעות פקס, אך לא הובנו כראוי. ב-2002 העפילה מכבי חיפה לגמר גביע המדינה בפעם ה-12, שם פגשה את יריבתה הוותיקה, מכבי תל אביב. למרות יכולת מצוינת של הקבוצה באותה עונה וזכייה באליפות, לא הצליחה הקבוצה לזכות בגביע כשהפסידה לתל אביב 4:5 בדו-קרב בעיטות עונשין לאחר תיקו נטול שערים, ובכך נמנע ממנה דאבל שני. ב-2002 מינה יעקב שחר את איתמר צ'יזיק למנכ"ל המועדון במקום חנן שפגט. גרנט עזב את מכבי חיפה לאחר שמונה למאמן נבחרת ישראל, ובמקומו מונה יצחק שום. שום הוביל את מכבי חיפה לשלב הבתים בליגת האלופות לראשונה בתולדות הכדורגל הישראלי (לאחר ניצחונות על בלשינה בוברויסק ושטורם גראץ). בשל המצב הביטחוני, מכבי חיפה אירחה את משחקי הבית שלה באצטדיון GSP בקפריסין. ב-18 בספטמבר 2002, במשחק הראשון של קבוצה ישראלית אי פעם בשלב הבתים של המפעל, הפסידה מכבי חיפה 2:5 למנצ'סטר יונייטד, לאחר שהובילה 1:0 משער של יניב קטן, במשחק שהתקיים באצטדיון אולד טראפורד. בהמשך, הנחילה הקבוצה תבוסות לאולימפיאקוס ולמנצ'סטר יונייטד בתוצאה 3:0 (הראשונה משלושער של יעקובו איגביני, והשנייה משערים של יניב קטן, ריימונדאס ז'וטאוטאס ויעקובו). מול סגנית אלופת אירופה באייר לברקוזן הפסידה הקבוצה בתוצאות נמוכות (0:2 ו-1:2). הקבוצה סיימה במקום השלישי בבית, ועברה לשחק בסיבוב השלישי של גביע אופ"א, אך הובסה על ידי א.א.ק. אתונה, והודחה מאירופה. בליגה, למרות קרב צמוד בין מכבי חיפה למכבי תל אביב, הקבוצה לא זכתה בתואר האליפות בגלל הפרש שערים נחות, והסתפקה בגביע הטוטו. בתום העונה עזב שום את מכבי חיפה לאחר שקיבל הצעה לאמן את הקבוצה היוונית פנאתינאיקוס. בעקבות עזיבתו של שום, החליט יעקב שחר למנות את מאמן הנוער רוני לוי כמאמן הקבוצה הבוגרת, ותחת הדרכתו הקבוצה זכתה ב-3 אליפויות רצופות. בעונת הקבוצה זכתה באליפות בפער של 6 נקודות מהסגנית מכבי תל אביב. למרות זאת, זכה לוי לביקורת על הסגנון המשעמם יחסית של קבוצתו, והשוער ניר דוידוביץ' זכה בתואר שחקן העונה. לפני תחילת עונת חיפה כמעט והעפילה שוב לליגת האלופות, אך שער שספגה נגד רוזנבורג בדקה ה-89 כפה הארכה ומנע זאת ממנה; במשחק הגומלין שהתקיים באצטדיון רמת גן ב-24 באוגוסט 2004, מכבי חיפה הצליחה לעלות ליתרון 2:0 כבר במחצית הראשונה, על אף שהמגן השמאלי נג'ואן גרייב הורחק בדקה ה-25. בדקה ה-59 הפסקת חשמל באצטדיון גרמה להאפלת המגרש ולהפסקת המשחק למשך 10 דקות. בדקה ה-89 הפסקת חשמל נוספת הובילה להפסקת המשחק פעם שנייה, ועם חידושו רוזנבורג הצליחה להבקיע שער מבעיטה חופשית שכפה הארכה. בהארכה רוזנבורג כבשה שני שערים נוספים, ניצחה לבסוף 2:3 והדיחה את מכבי חיפה מהמפעל. בליגה הציגה הקבוצה עליונות על פני שאר הקבוצות. מתחילת העונה הייתה המועמדת הוודאית לזכייה באליפות, ואכן זכתה בתום העונה בהפרש ניכר על סגניתה. שחקן העונה נבחר להיות הקשר עידן טל שכבש 13 שערים. במקביל, רוב שחקניה הישראלים של מכבי חיפה, השתתפו בקמפיין של נבחרת ישראל בכדורגל להעפיל למונדיאל 2006. באחד ממשחקי הנבחרת, פתחו בהרכב לא פחות מ-7 שחקנים של מכבי חיפה. את עונת פתחה מכבי חיפה בסערה והשלימה הישג נדיר כאשר סיימה את הסיבוב הראשון עם מאזן מושלם של 11 ניצחונות מתוך 11 משחקים. בתואר הראשון שלה בעונה זו זכתה ב-15 במרץ 2006 כשזכתה בגביע הטוטו. בתואר האליפות העשירי במספר זכתה ב-22 באפריל 2006. את העונה סיימה הקבוצה עם 16 נקודות יותר מהפועל תל אביב שבמקום השני, ובכך שברה את שיאה של בית"ר ירושלים שעמד על 15 נקודות הפרש בין האלופה לבין המקום השני. שחקן העונה נבחר להיות גוסטבו בוקולי, עם 12 שערים ו-10 בישולים. בשנים 2003–2006 כיכבו בחיפה השוער ניר דוידוביץ', הבלמים אריק בנדו ואלון חרזי, המגינים חיים מגרשווילי (עד 2007) ואדורם קייסי (למעט 2004/2005), הקשרים ואליד באדיר (עד 2005), שאבייר דירסאו (למעט 2003), עידן טל, ג'ובאני רוסו (עד 2005 וב-), גוסטבו בוקולי (מ-2004), מיכאל זנדברג (עד 2006) והחלוצים אליניב ברדה (עד 2005), יניב קטן ורוברטו קולאוטי (עד 2007). הצלחות וכישלונות: 2006–2011 בעונת עזבו את חיפה הקפטן הוותיק אריק בנדו ומיכאל זנדברג (שעברו לבית"ר ירושלים) והקשר עידן טל (שעבר לבולטון וונדררס). עזיבתם פגעה קשות ביכולת הקבוצה, בעיקר בליגה. באותה עונה לא הצליחה מכבי חיפה להעפיל לליגת האלופות, אחרי שהוגרלה לשחק נגד ליברפול, אך הצליחה להעפיל לשמינית גמר גביע אופ"א, אחרי שניצחה בין השאר את צסק"א מוסקבה, אותה ניצחה 1:0 באצטדיון בלומפילד (אחרי תיקו 0:0 בחוץ). בשמינית הודחה על ידי אספניול. בליגה לעומת זאת, מכבי חיפה הציגה יכולת חלשה והגנה חדירה, וסיימה רק במקום החמישי, שהקנה לה כרטיס לאינטרטוטו, שם הודחה בסיבוב השני. בעונת זכתה מכבי חיפה בפעם הרביעית בהיסטוריה שלה בגביע הטוטו לאחר שניצחה בגמר את בני סכנין 2:0 אך הציגה יכולת לא טובה בליגה. בעקבות זאת הודיעה הקבוצה כי המאמן רוני לוי לא ימשיך בתפקידו, ומחליפו יהיה אלישע לוי. ביולי 2008 נבחר המנכ"ל של מכבי חיפה, איתמר צ'יזיק, לכהן כאחד מ-14 הנציגים בהנהלת ה-ECA, ארגון הגג של מועדוני הצמרת באירופה. בעונת , תחת הדרכתו של אלישע לוי, זכתה מכבי חיפה באליפות ה-11 בתולדותיה, לאחר שתי עונות ללא זכייה בתואר זה ובתום מאבק צמוד עם הפועל תל אביב על האליפות, במהלכו התחלפה הקבוצה במקום הראשון מספר פעמים. בחלקים מסוימים מהעונה הציגה מכבי חיפה סגנון משחק הגנתי ומבוקר, אך בסיבוב הראשון ובמחזורי הסיום הציגה יכולת טובה יותר והבטיחה את האליפות מחזור אחד לסיום העונה. בנוסף, הגיעה מכבי חיפה לגמר גביע המדינה, אולם הפסידה 1:2 לבית"ר ירושלים, והחמיצה הזדמנות לזכות בדאבל. בפתיחת עונת העפילה הקבוצה בפעם השנייה בתולדותיה לליגת האלופות, לאחר שעברה את גלנטורן הצפון אירית בסיבוב המוקדמות השני, את אקטובה הקזחית בסיבוב השלישי (לאחר שהייתה כבר בפיגור 3:0 במשחק הביתי, וניצחה לבסוף 3:4), ואת רד בול זלצבורג האוסטרית בשלב הפלייאוף לאחר שניצחה אותה פעמיים. בהגרלת שלב הבתים הוגרלה מכבי חיפה עם יובנטוס, באיירן מינכן ובורדו. בניגוד להעפלתה הקודמת, הפעם הורכבה הקבוצה ממספר ישראלים צעירים, כדוגמת בירם כיאל, אייל גולסה ומוחמד גאדיר, והוביל אותה יניב קטן, שהיה שותף גם להעפלה הקודמת של הקבוצה. מכבי חיפה אירחה את המשחקים באצטדיון רמת גן, והפסידה בכל ששת משחקיה, כאשר חמישה מתוכם הסתיימו בתוצאה 0:1, וסיימה עם מאזן שערים שלילי של 0:8. בכך הייתה לקבוצה הראשונה בתולדות ליגת האלופות שסיימה את שלב הבתים ללא נקודה או שער לזכותה. במשחק המחזור השישי והאחרון נגד בורדו, נערך טקס פרידה לכבוד אלון חרזי, שנכנס כמחליף בדקה ה-71 ופרש לאחריו ממשחק פעיל. בליגה, אף על פי שהובילה רוב העונה, ואף שברה את שיא הספיגה הנמוכה עם 16 שערים בלבד ב-35 משחקי ליגה, הפסידה מכבי חיפה את האליפות ברגע האחרון באופן דרמטי להפועל תל אביב בגלל שיטת הקיזוז והפרש שערים, אחרי שסיימה בתיקו עם בני יהודה במחזור האחרון. בסיום אותה עונה עזבו אותה כוכביה – שלומי ארבייטמן, דקל קינן, ג'ורג' טישיירה ובירם כיאל – לקבוצות כדורגל באירופה. בעונת 2011/2010 שיחקה מכבי חיפה בסיבוב השלישי במוקדמות הליגה האירופית נגד דינמו מינסק. במשחק הראשון בקריית אליעזר ניצחה הקבוצה 1:0, ובגומלין נוצחה 1:3 והודחה מהליגה האירופית. עונה זו הסתמנה במכת פציעות מחד, אך בשילוב שחקנים צעירים מאידך, בהם תומר חמד, שלומי אזולאי, טאלב טוואטחה, סנטיהו סלליך ומוחמד גאדיר. בסיום אותה עונה זכתה מכבי חיפה באליפות ה-12 שלה, כשבהגנה בלטו אריק בנדו הוותיק לצד אנדריי פילאבסקי ואייל משומר ובהתקפה שחקניה הבולטים של מכבי חיפה היו ליאור רפאלוב (כדורגלן העונה, 11 שערים) ותומר חמד (13 שערים, 5 בישולים). כמו כן, הגיעה הקבוצה לגמר גביע המדינה, אך הפסידה 0:1 להפועל תל אביב, והחמיצה הזדמנות לזכות בדאבל. עשר השנים השחונות: 2011–2021 רבים משחקניה הבולטים של מכבי חיפה נטשו את הקבוצה לאחר אותה אליפות, ביניהם רפאלוב וחמד, ולקראת העונה הבאה הקבוצה נחלשה יחסית. בתחילת עונת 2012/2011 הוגרלה הקבוצה לשחק מול גנק הבלגית בפלייאוף העלייה לשלב הבתים של ליגת האלופות. במשחק הראשון באצטדיון רמת גן ניצחה חיפה 2:1, ניצחון שבדיעבד לא הספיק לגומלין בבלגיה שהסתיים בניצחון 4:1 לגנק בבעיטות הכרעה מ-11 מטרים לאחר 120 דקות שבהן הייתה התוצאה 2:1 לגנק (3:3 בסיכום הכללי). למרות ההדחה, העפילה מכבי חיפה לראשונה בתולדותיה לשלב הבתים של הליגה האירופית, והוגרלה לבית הכולל את שאלקה 04, סטיאווה בוקרשט וא.א.ק. לרנקה. שם, על אף שני ניצחונות בסיבוב הראשון, כשלה להעפיל לסיבוב הבא, במקביל לאי הצלחה במשחקי הליגה המקומית. את העונה בליגה סיימה מכבי חיפה במקום החמישי. כמו כן הקבוצה העפילה לגמר הגביע בפעם ה-15 שם פגשה שוב את הפועל תל אביב בשחזור הגמר מהשנה שעברה, והפסידה 1:2 לאחר שספגה שער בתוספת הזמן. בסיום העונה נפרד המאמן אלישע לוי מהקבוצה, ובמקומו מונה כוכב הקבוצה בעבר, ראובן עטר, אך בפתיחת עונת רשמה מכבי חיפה את פתיחת העונה הגרועה בתולדותיה עם ניצחון בודד, ארבע תוצאות תיקו וארבעה הפסדים. כתוצאה מכך, לאחר המחזור התשיעי, פוטר עטר מתפקידו ובמקומו מונה אריק בנדו, מאמן קבוצת הנוער וקפטן מכבי חיפה בעבר, למאמן הקבוצה. תחת הדרכתו של בנאדו חל שיפור ניכר ביכולת ובתוצאות של הקבוצה, והיא זינקה מהמקום הלפני האחרון בטבלה עד למקום השני. בסוף העונה פרש השוער הוותיק ניר דוידוביץ' ששיחק כל הקריירה שלו במכבי חיפה ונחשב לסמל של המועדון. ב-25 ביולי 2013, במוקדמות הליגה האירופית, הביסה מכבי חיפה במשחק החוץ את חזאר לנצ'ראן בתוצאה 8–0 (במחצית היא הובילה 6–0, שיא ישראלי) ובכך קבעה את הניצחון הגבוה ביותר של קבוצה ישראלית באירופה. בעקבות ניצחון זה והניצחונות על ונטספילס הלטבית ואסטרה ג'ורג'יו הרומנית, עלתה הקבוצה לשלב הבתים של הליגה האירופית שם הוגרלה לבית הכולל את פאוק סלוניקי היוונית, א.ז. אלקמאר ההולנדית ושחטאר קאראגנדי הקזחית. מכבי חיפה סיימה במקום השלישי עם חמש נקודות והודחה. את עונת הקבוצה סיימה במקום החמישי בליגה, ולא הצליחה להעפיל למפעלים האירופיים. ב-14 במאי 2014, במחזור הלפני אחרון של העונה, נפרדה מכבי חיפה מהאצטדיון הביתי שלה ב-50 שנים האחרונות, קריית אליעזר, כששיחקה מול מכבי תל אביב. לפני המשחק נערך טקס פרידה מהאצטדיון, שכלל את הצגתם של שחקני הקבוצה שזכו באליפות הראשונה, מתן פרס על מפעל חיים לאשר עלמני והענקת חולצה על שם אבי רן לאביו, שהגיע לראשונה לאירוע של מכבי חיפה אחרי נתק ממושך. המשחק עצמו הסתיים בתוצאה 2–2. בתום העונה סיים אריק בנדו את תפקידו כמאמן הקבוצה, ובמקומו מונה אלכסנדר סטנוייביץ' הסרבי. אחת ההחתמות הראשונות של סטנוייביץ' במכבי חיפה הייתה החזרתו של הקשר ההתקפי יוסי בניון, שפרץ במועדון והצליח בכדורגל האירופאי, לסגל הקבוצה. יניב קטן, קפטן הקבוצה ושחקנה של הקבוצה במשך 25 שנים, החליט להודיע על פרישה מכדורגל.לקראת העונה מכרה הקבוצה כ-17,000 מנויים ובכך שברה את שיא מכירת המנויים לקבוצה ישראלית שהיה שייך למכבי תל אביב ועמד על 10,300 מנויים. ב-15 בספטמבר 2014 ערכה הקבוצה את משחקה הראשון באצטדיון סמי עופר, בו ניצחה את בני סכנין בתוצאה 4–2 לעיני 30,000 צופים. עד אמצע העונה הקבוצה לא השיגה את התוצאות והיכולת המקוות, וסטנוייביץ' הציע את התפטרותו אך יעקב שחר סירב. ב-28 בדצמבר לאחר הפסד ביתי לבית"ר ירושלים במסגרת המחזור ה-15, הפסדה השמיני של הקבוצה בליגה, הגיש סטנוייביץ' את התפטרותו. באותו יום מונה שחקנה לשעבר של הקבוצה מרקו בלבול לתפקיד מאמן הקבוצה. תחת בלבול העפילה מכבי חיפה לפלייאוף העליון וסיימה במקום החמישי שלא מאפשר התחרות במסגרות אירופאיות. ככלל, למעט נוכחות הקהל הגדולה במשחקים, העונה נחשבה למאכזבת. בסיומה מונה רוני לוי למאמן הקבוצה. לקראת העונה החדשה מכרה הקבוצה כ-18,000 מנויים ובכך שברה שוב את השיא הישראלי, אולם גם תחת הדרכתו של רוני לוי הציגה חיפה יכולת לא טובה ובעונת סיימה במקום הרביעי. במהלך העונה ספגו שחקני חיפה 9 כרטיסים אדומים. ב-24 במאי 2016 זכתה הקבוצה בגביע המדינה בכדורגל לאחר ניצחון 1–0 על מכבי תל אביב במשחק הגמר, ובכך שברה בצורת של 18 שנים ללא זכייה בגביע. בדרך לגמר הדיחה מכבי חיפה את בית"ר ירושלים, הפועל חיפה, בני יהודה תל אביב והפועל באר שבע, כולן מליגת העל. באוגוסט 2016 זכה המועדון ל"מגן הכבוד" שהוענק ליעקב שחר במעמד נשיא המדינה ראובן ריבלין, על עשייתו החברתית והצטיינותו במאבק נגד אלימות וגזענות. ב-11 במאי 2016 מונה טור-כריסטיאן קרלסן הנורווגי לתפקיד המנהל הספורטיבי של הקבוצה. בעקבות חילוקי דעות בין המנהל הספורטיבי ובין המאמן, פוטר לוי מתפקידו, ובמקומו מונה רנה מלנסטיין, ההולנדי. הקבוצה פתחה באופן בינוני את העונה אך השתפרה בהמשך עם ניצחונות על הפועל באר שבע, מכבי תל אביב והנחלת תבוסה 5–0 להפועל אשקלון. החל מדצמבר יכולת הקבוצה ירדה באופן חד, ובינואר הודחה מגביע המדינה. כתוצאה מכך, שחררה הקבוצה שחקנים רבים בחלון ההעברות והביאה שחקני רכש חדשים בהם עומר דמארי, אך גם מהלך זה לא עצר את הקריסה והקבוצה המשיכה להציג יכולת חלשה. בעקבות הפסד 0–3 להפועל חיפה בדרבי פוטר מלנסטיין. יום לאחר הפיטורים מונה גיא לוזון לתפקיד מאמן הקבוצה. תחת לוזון הקבוצה סיימה את העונה בפלייאוף העליון, במקום השישי. לוזון המשיך גם לעונת , אך ב-9 בדצמבר 2017 פוטר מתפקידו, עקב יכולת חלשה שהציגה הקבוצה. ב-24 בינואר 2018 מונה פרד רוטן ההולנדי לתפקיד המאמן. ב-17 בפברואר 2018 הפסידה מכבי חיפה לבני סכנין מה שקבע רשמית כי הקבוצה תשחק בפלייאוף התחתון ותתמודד נגד הירידה, לראשונה לאחר 30 שנים בהן התמודדה רק בחלק העליון של הטבלה. בסוף העונה סיימה חיפה במקום ה-10 בליגה והנמוך ביותר שלה מאז עלתה לליגה הבכירה ב-1981. רוטן המשיך לאמן את הקבוצה גם בתחילת עונת , בה השיגה רק תשע נקודות בשמונת המשחקים הראשונים. בעקבות התפטרותו של מוחמד אלאך מתפקיד המנהל המקצועי של הקבוצה, הודיע רוטן גם הוא על התפטרות. ב-8 בנובמבר 2018 מונה אלי גוטמן לתפקיד המאמן. ב-3 בדצמבר, פחות מחודש לאחר מינויו, ויומיים לאחר הפסד הקבוצה 1–3 בדרבי להפועל חיפה, התפטר גוטמן מתפקידו בשל בעיות רפואיות והמלצות רופאיו לפרוש מאימון כדורגל. לאחר התפטרותו של גוטמן מתפקיד המאמן, עוזר המאמן איתי מרדכי הדריך את הקבוצה במשך מספר משחקים, עד שב-19 בדצמבר 2018 מונה מרקו בלבול בשנית למאמן הקבוצה. בלבול חולל מהפך והשיג שיפור דרסטי הן בתוצאות והן ביכולת של הקבוצה. את עונת סיימה מכבי חיפה במקום השני, והשיגה את הכרטיס למוקדמות הליגה האירופית. לקראת עונת החתים בלבול את דולב חזיזה ויובל אשכנזי מבני יהודה, ואת צ'רון שרי ויאניק וילדסחוט ההולנדים. בלבול הוביל את הקבוצה למקום השני בסיום העונה ולמוקדמות הליגה האירופית, אף על פי כן סיים את תפקידו בסיום העונה ובמקומו מונה ברק בכר. תקופת ברק בכר: הצלחה מחודשת בעונת , הגיעה הקבוצה עד לשלב הפלייאוף בליגה האירופית, כאשר היא מדיחה בדרך קבוצות מדורגות דוגמת קאיראט הקזחית ורוסטוב הרוסית (במשחק חוץ). בשלב הפלייאוף ספגה את הפסדה הגדול ביותר בהופעותיה במפעל בתוצאה 2–7 לטוטנהאם הוטספר מהפרמייר ליג והודחה מהמפעל. בסוף העונה זכתה הקבוצה באליפות ה-13 שלה ובכך הסתיימו 10 השנים השחונות של המועדון. בנוסף, ניקיטה רוקאביציה, חלוץ הקבוצה, סיים כמלך השערים של הליגה עם 19 שערים, והשוער, ג'וש כהן, נבחר לשחקן המצטיין של העונה. באותה עונה הבקיעה חיפה 72 שערים (ההתקפה הטובה בליגה), ספגה 29 (ההגנה הטובה בליגה) והשיגה הישג נדיר כאשר אף שחקן שלה לא הורחק בכרטיס אדום במהלך העונה. את עונת 2021/2022, פתחה הקבוצה עם הדחה ממוקדמות ליגת האלופות מול קאיראט אלמטי. שבועיים לאחר מכן היא זכתה בתואר אלוף האלופים הרביעי בהיסטוריה שלה אחרי ניצחון של 2–0 על מכבי תל אביב זוכת גביע המדינה ויריבתה הישירה לאליפות דאשתקד. אף על פי שהודחה מוקדם במוקדמות ליגת האלופות, נשרה מכבי חיפה לליגה האזורית, בה העפילה לשלב הבתים לאחר שגברה בשלב הפלייאוף על נפטצ'י באקו. במהלך עונה זו זכתה הקבוצה בגביע הטוטו החמישי שלה אחרי 14 שנה ללא זכייה במפעל, לאחר ניצחון 7–6 בדו-קרב בעיטות הכרעה נגד הפועל באר שבע. בסיום העונה זכתה הקבוצה באליפות שנייה ברציפות והאליפות ה-14 בסך הכל של המועדון. עומר אצילי, קשר הקבוצה, סיים גם כמלך השערים (20) וגם כמלך הבישולים (10) של הליגה, וזכה בתואר שחקן העונה. הקבוצה העפילה לגמר גביע המדינה אולם הפסידה להפועל באר שבע בדו-קרב פנדלים, לה הפסידה גם באלוף האלופים חודשיים לאחר מכן באותה הצורה. באוגוסט 2022 העפילה הקבוצה בפעם השלישית לליגת האלופות לאחר שגברה בשלבים המוקדמים על אולימפיאקוס ואפולון לימסול ובשלב הפלייאוף ניצחה את הכוכב האדום בלגרד. בשלב הבתים הוגרלה יחד עם פריז סן ז'רמן, יובנטוס ובנפיקה ליסבון. במחזור הרביעי, ניצחה מכבי חיפה 2–0 את יובנטוס באצטדיון סמי עופר מצמד של עומר אצילי. מחזור לאחר מכן הפסידה 2–7 לפריז סן ז'רמן במשחק חוץ, כאשר את צמד השערים לזכותה הבקיע עבדוליי סק, ואיבדה סיכוי להעפיל לשלב הבא בליגת האלופות. הקבוצה הבטיחה את הזכייה באליפות השלישית ברציפות ו-15 בסך הכל, כשנותר עוד מחזור אחד לסיום העונה. במהלך העונה השיגה הקבוצה 18 ניצחונות בית, תיקו אחד ואפס הפסדים באצטדיון סמי עופר. עומר אצילי נבחר שוב לכדורגלן העונה בישראל, כשסיים כמלך השערים של הליגה, עם 21 שערים ו-12 בישולים. עם סיום אותה העונה עזב המאמן בכר את תפקידו לטובת הכוכב האדום בלגרד ובמקומו מונה לתפקיד מסאי דגו. סמל המועדון מקורו של סמל המועדון הוא בארגון הספורט הציוני העולמי "מכבי". הסמל הוא למעשה האותיות מ.כ.ב.י. בתוך מגן דוד שמסמל את היהדות. במרבית שנותיה סמלה של הקבוצה היה כאמור סמל "מכבי" עם הכיתוב "חיפה" מתחתיו בצבע ירוק על גבי לבן או לבן על גבי ירוק. עם הצלחת המועדון בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20 התווסף איור של אריה עומד ומניח את רגלו על כדור, בצמוד לסמל, אולם איור זה הוסר בשנת 1992. בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20, עם הצטרפות המועדון למשחקים באירופה שונה הסמל, והתווסף ציור של כדורגל משמאלו עם הכיתוב "מכבי חיפה מ.כ." בעברית ו- באנגלית. בסיום עונת 2005/2006, עת זכתה הקבוצה באליפות ה-10 שלה, התווסף כוכב זהב מעל לסמלה. בסיום עונת 2009 עם זכייתה באליפות ה-11 שלה, שיחקה הקבוצה במשחק ההכתרה שלה עם הסמל המסורתי של המועדון כפי שהיה בתחילת שנות ה-80. בסיום עונת 2013, בשנת ה-100 של המועדון, התווספו עלי דפנה מסביב לסמל המשמשים כאות לניצחון ולתהילה עוד מימי המיתולוגיה היוונית. בנוסף, התווספה גם לוחית זהב המציינת את שנת הקמת המועדון ואת השנה הנוכחית (שנת ה-100 של המועדון). לקראת התחלתה של עונת 2020/2021, החילה מנהלת הליגות לכדורגל תקן אחיד של 5 אליפויות לכל כוכב מעל סמלי הקבוצות. כך שונה שוב הסמל בהוספת כוכב זהב שני. במאי 2023, עם זכייתה של מכבי חיפה באליפות ה-15, נוסף כוכב שלישי לסמל המועדון. צבעי המועדון בתחילת פעילותו של מועדון הכדורגל, שיחקה הקבוצה בצבעים לבן-כחול, כאשר הצבע הלבן משמש בתור צבע בית והכחול כצבע חוץ. בשנות ה-50 של המאה ה-20 יצא אביגדור הרשקוביץ מטעם המועדון למסע תרומות ברחבי ארצות הברית. הרשקוביץ' נפגש עם מיליונר יהודי בעל חנות לתלבושות ושאף להביא עמו גם תלבושות עבור השחקנים הוא התייעץ עם הנהלת הקבוצה לגבי צבע מסוים. הנהלת הקבוצה הבהירה חד משמעית כי הצבע איננו חשוב, ובלבד שלא יהיה אדום. זאת בשל היריבות עם קבוצת הפועל חיפה שכמו כל קבוצות הפועל לבשו תלבושות אדומות. צבעי המדים שנבחרו היו ירוק ולבן. עם המדים החדשים זכתה הקבוצה לרצף ניצחונות ומאז התקבעו צבעים אלה כצבעי המועדון. במשך כל השנים מאז ועד היום הקפידה הנהלת המועדון על דומיננטיות הצבעים ירוק-לבן בתלבושות השחקנים, אולם במספר מקרים לבשו שחקני המועדון מדים בצבעים שונים. ב-25 בדצמבר 1976 במשחק נגד מכבי יפו שלבשה ירוק באותו משחק, נאלצה מכבי חיפה לשחק עם חולצות אדומות, אותן סיפקה לה הפועל פתח תקווה, בעלת האצטדיון. מכבי חיפה הפסידה 0–2 ומיעוט האוהדים שחזה במשחק האשים את התלבושות. בשנת 1998 שיחקה מכבי חיפה נגד הפועל כפר סבא בקריית אליעזר, כששחקני הקבוצה לבשו מדים מפוספסים בצבעים כחול-שחור, מכנסיים לבנים וגרביים מפוספסים בצבעים כחול-לבן. חיפה הפסידה באותו משחק 0–4. בעונת 2005/6 נוספו מכנסיים וגרביים שחורים למדי הקבוצה ובעונת 2007/8 נוספה גם חולצה באותו צבע. השחור נוסף גם לדגלי האוהדים. למרות זאת, במשחקים רבים משחקת הקבוצה במדים על טהרת הירוק והלבן ללא הצבע השחור. אוהדים מספר סקרים שנעשו במהלך העשור השני של המאה ה-21 מצאו שמכבי חיפה היא אחת הקבוצות האהודות ביותר בישראל. מכבי חיפה נחשבת כקבוצה האהודה ביותר בקרב המגזר הערבי בישראל. בין אוהדיה המפורסמים של הקבוצה ניתן למצוא את עוזי חיטמן שכתב את שיר האליפות של עונת "ירוק בעיניים" (אותו ביצע חיים משה) ואת שיר האליפות של אותו ביצע בעצמו. בעונת האליפות זכה הקהל של מכבי חיפה בתואר הקהל ההוגן של השנה. לקראת עונת והמעבר לאצטדיון סמי עופר, אוהדי מכבי חיפה שברו את שיא המנויים למשחקי קבוצת ספורט בישראל, כשרכשו למעלה מ-15,000 מנויים. אוהבי מכבי חיפה שברו את השיא בשנית כשרכשו למעלה מ-19,000 מנויים לעונת , שיא שמאז נשבר על ידי מכבי תל אביב שמכרה 22,000 מנויים לעונת . לקראת עונת הוגבלה מכסת המנויים, שמוצתה במלואה, ל-21,000, ב"כוונה כי לכל משחק יגיעו כ-7,000 אוהדים חדשים". ארגוני אוהדים באופן היסטורי, הגוש המעודד של אוהדי הקבוצה ישבו במשחקי הבית באצטדיון קריית אליעזר ביציעים 11–12 שנקרא גם יציע ג', שנהפך לשם נרדף לגרעין הקשה והמסור של האוהדים. בשנת 2002 הוקם ארגון "הקופים הירוקים", שמהווה את חוג האוהדים המסור של מכבי חיפה, ותומך בקבוצת הכדורגל והכדורסל כאחד. חברי הארגון נהגו לשבת ביציע 11. עם המעבר לאצטדיון סמי עופר, חברי הארגון מתרכזים ביציע הצפוני של האצטדיון מאחורי השער הצפוני בגושים 105–106. בשנת 2010, הוקם ארגון אוהדים נוסף, ה"אינפרנו ורדה", שחבריו ישבו ביציע 5א. באצטדיון סמי עופר חברי הארגון יושבים ביציע הדרומי של האצטדיון בגוש 124. מטרת הארגון היא לספק תמיכה נוספת בקבוצה, לצד ארגון "הקופים הירוקים". בנוסף, למכבי חיפה מועדון אוהדים רשמי מטעם המועדון, שהוקם בעשור הראשון של המאה ה-21, ומונה כ-20,000 חברים. למועדון ישנם תומכים גם מחוץ לישראל, והקשר עימם נשמר על ידי רכישת פריטים מחנות המזכרות של המועדון, באמצעות אתר האינטרנט שלו. ב-2014 הוקמה עמותת אוהדי מכבי חיפה. מטרות העמותה, כפי שנכתבו במסמכי היסוד שלה: "הקמת ארגון המאגד ומייצג את קהילת אוהדי מועדון הכדורגל מכבי חיפה. חיזוק ומיסוד מעמד האוהד כנדבך המרכזי עליו נשענת רוח המועדון. חיזוק ושימור מסורת המועדון תוך שמירה על האינטרסים של המועדון. מיגור האלימות והגזענות. הנגשת פעילות המועדון לקהל האוהדים ושימור צביונו העממי". תקשורת קבוצה – אוהדים בתחילת המאה ה-21 הקים המועדון אתר אינטרנט, הנערך על ידי ההיסטוריון של המועדון, יצחק הברמן. ב-2015 פתחה מכבי חיפה אתר אינטרנט חדש, שפועל לצד האתר הישן שמשמש כארכיון ומאגר מידע היסטורי. החל מ-2011 מפעילה הקבוצה דף פייסבוק רשמי הכולל מידע, חדשות, תמונות, אפשרות להזמנת כרטיסים און-ליין וכן עדכון בזמן אמת על תוצאות משחקים. בפברואר 2011 פתח המועדון דף יוטיוב רשמי, בו מתפרסמים ראיונות של שחקנים והמאמן לפני ואחרי משחקים. פעם בחודש מעלה המועדון סרטון שנקרא מהדורת מכבי חיפה TV, ובו מוצג מה עבר על המועדון בשבועיים האחרונים, תוכניות להמשך ותקצירי משחקים. במרץ 2016 הוציאה הקבוצה אפליקציה לטלפונים ניידים. יצרני תלבושות וספונסרים ראשיים יריבויות היריבות העירונית לשני המועדונים החיפאים העיקריים, הפועל חיפה ומכבי חיפה, יש היסטוריה ארוכה של יריבות עירונית סוערת הכוללת איבה הדדית וסכסוכי אוהדים; יריבות שנמשכה גם בשנים הרעות של הפועל חיפה, בהן שיחקה בליגה השנייה. שורשי היריבות נעוצים עמוק בתוך ההיסטוריה של שני המועדונים ובעיקר בזיהוי הפוליטי שלהם. הפועל הוקמה כקבוצת פועלים סוציאליסטית שזוהתה בעיקר עם ההסתדרות ועם שלטון מפא"י, הן הארצי והן המוניציפלי. הפועל זוהתה כקבוצתו של הממסד שנתמכה על ידי השלטונות. לפיכך, באופן טבעי, הפכה מכבי חיפה לקבוצה המקופחת, שבשל קיפוחה לכאורה על ידי השלטונות נאלצה להיאבק על קיומה. על כן, בראשיתה הייתה היריבות העירונית בחיפה בין אלו ש"ידם קרובה לצלחת" לבין המקופחים והמדוכאים. ההבדלים בין המועדונים יצרו גם את ההבדלים בין האוהדים: אוהדי הפועל חיפה באופן מסורתי זוהו עם תנועות השמאל; רוב אוהדי הפועל היו בני המעמד הבינוני – פועלים בתעשיות השונות בחיפה וכן משכילים רבים ובעלי מקצועות חופשיים רבים. לעומתם, אוהדי מכבי חיפה זוהו ברובם כאנשי המעמד הבינוני-נמוך. ההבדלים בין מחנות האוהדים הטשטשו, בעיקר בשל ההצלחות של הקבוצה שהגדילו וגיוונו את קהל האוהדים שלה, אם כי עדיין ניתן להבחין בהבדלים בין קהלי האוהדים. היריבות בין שני המועדונים קיבלה גוון יותר ספורטיבי והיא בולטת בעיקר בתקופות שלפני משחקי דרבי. היריבות עם מכבי תל אביב מאז שנות ה-90 של המאה ה-20 למכבי חיפה יש יריבות חזקה עם מכבי תל אביב על ההגמוניה של תנועת מכבי ישראל וכן גם של הכדורגל הישראלי בכלל ועל תואר מועדון הכדורגל הטוב ביותר בישראל. מכבי חיפה שואפת להדיח מעמדה זו את מכבי תל אביב, שהיא המועדון עם מספר התארים הגדול בארץ, ולהפוך למועדון המוביל בישראל, וזאת על ידי זכייה בתארים רבים וכן בהעפלה לשלבים המתקדמים בגביעי אירופה השונים (גביע מחזיקות הגביע, ליגת האלופות, גביע אופ"א). המאבק היה עיקש במיוחד בעונות בהן חיפה ותל אביב התחרו זו מול זו על תואר האליפות. בנוסף, הביסה חיפה את מכבי תל אביב במספר משחקים, בהם משחק ניצחונה בתוצאה 10–0 ב-1988 (משחק בו נקמה על הפסדה 2–10 בשנת 1949 והפסדה 0–7 בשנת 1952), וניצחונה בתוצאה 5–0 בעונת בה זכתה חיפה באליפות ללא הפסד אך הודחה ממפעל גביע המדינה שלושה ימים לאחר הניצחון על ידי מכבי תל אביב בתוצאה 1–2 בקריית אליעזר, מקרה שחזר על עצמו לא פחות מעשר פעמים במפגשים במפעל גביע המדינה. הישגיה של מכבי חיפה ב לצד החלשות של מכבי תל אביב (למעט עונת ) ציננו את היריבות ביניהן, אך היריבות עם הפועל תל אביב, שהתחרתה בצמרת הטבלה בתקופה זו, התחזקה. שיתופי פעולה בפברואר 2021, לאחר חתימת הסכם הנורמליזציה של מדינת ישראל עם איחוד האמירויות הערביות, החל המועדון בשיתוף פעולה כולל, ספורטיבי, טכנולוגי ועסקי עם מועדון אל-עין מליגת העל של איחוד האמירויות הערביות, זהו הסכם ראשון מסוגו בכדורגל הישראלי עם מועדון ממדינה ערבית. במסגרת ההסכם ישתפו המועדונים פעולה בהשאלות והעברת שחקנים, השתלמויות, מחלקות נוער, השמה של טכנולוגיות, מחנות אימון, משחק שלום הדדי, קשרים עסקיים וכל אספקט עתידי, שיבנה בחיזוק היחסים בין המועדונים והבעלים. תארים ליגת העל אליפויות (15): , , , , , , , , , , , , , סגנות (9): , , , , , , , , גביע המדינה זכייה (6): 1961/1962, 1990/1991, 1992/1993, 1994/1995, 1997/1998, 2015/2016 סגנות (11): 1942, 1962/1963, 1970/1971, 1984/1985, 1986/1987, 1988/1989, 2001/2002, 2008/2009, 2010/2011, 2011/2012, 2021/2022 גביע הטוטו זכייה (5): 1993/1994, 2002/2003, 2005/2006, 2007/2008, 2021/2022 סגנות (4): 1999/2000, 2003/2004, 2014/2015, 2018/2019 אלוף האלופים זכייה (4): 1963, 1985, 1989, 2021 סגנות (3): 1984, 2016, 2022 גביע ליליאן זכייה (1): 1984/1985 סגנות (1): 1986/1987 גביע ה-20: סגנות (1): 1968 גביע הכ"ה: סגנות (1): 1973 שיאים והישגים שיאים קבוצתיים עונות בליגה הראשונה –65 עונות בליגת המשנה –6 המיקום הנמוך ביותר – 7 בליגת המשנה שיא ניצחונות לעונה – 28 בעונות 2009/2010, 1993/1994 (שיא ישראלי) שיא הפסדים לעונה – 16 (1973/1974) שיא נקודות לעונה (שיא ישראלי) – 95 (1993/1994) שיא שערים לעונה – 97 (1993/1994) שיא הספיגה לעונה – 53 (1951/1952) שיא הפרש השערים לעונה – 70 (1993/1994) הניצחון הגבוה ביותר – 10–0 על מכבי תל אביב (1987/1988) ההפסד הגבוה ביותר – 1–12 מול הפועל תל אביב (1937) וגם 1–12 מול בית"ר תל אביב (1942) שיא ניצחונות רצופים מפתיחת העונה-11 בעונת 2005/2006 (שיא ישראלי משותף) זכייה באליפות ללא הפסד ליגה בעונה של 39 מחזורים – (1993/1994) אחוזי ההצלחה הגבוהים ביותר לעונה - 82.86% בעונת 2009/10 (שיא ישראלי) 46 משחקי ליגה רצופים ללא הפסד – בין השנים 1993 ל-1994 (שיא ישראלי) 30 משחקי חוץ רצופים ללא הפסד – בין השנים 1993 ל-1995. הקבוצה הישראלית הראשונה שזכתה בשש אליפויות בעשור אחד: בעונות 2000/2001, 2001/2002, 2003/2004, 2004/2005, 2005/2006 ו-2008/2009 (שיא ישראלי) הקבוצה הישראלית הראשונה שהעפילה לליגת האלופות – בעונת 2002/2003. הקבוצה הישראלית הראשונה שהשיגה ניצחון בשלב הבתים של גביע אופ"א. הקבוצה הישראלית היחידה שהעפילה לרבע גמר גביע אירופה למחזיקות גביע – בעונת 1998/1999. סיימה את ששת משחקי שלב הבתים עם אפס נקודות ואפס שערים (שיא שלילי משותף עם דינמו זאגרב). 65 מחזורים רצופים של החזקה במקום הראשון בליגה – בין אוגוסט 2004 למאי 2006 (שיא ישראלי). 48 העפלות רצופות לשמינית גמר גביע המדינה: בין השנים 1966 ל-2013. ספגה 16 שערים ב-35 מחזורים בעונת 2009/2010, וזהו מספר השערים (העונתי הכולל) הנמוך ביותר שספגה חיפה בתולדותיה. ספגה את ההפסד הגבוה ביותר בתולדות גביע ארץ-ישראל (כיום גביע המדינה): 1–12 לבית"ר תל אביב ב-1942 הניצחון הגבוה ביותר באירופה: 8–0 על חזר לנצ'ראן. זהו גם הניצחון הגבוה ביותר של קבוצה ישראלית באירופה. ההפסד הגדול ביותר באירופה: 2–8 מול ארמיניה בילפלד (1985). הישגים באירופה ליגת האלופות: שלב הבתים (3): , , (שיא ישראלי) מוקדמות (7): , , , , , , הליגה האירופית/גביע אופ"א: שמינית גמר (1): 2006/2007 שלב הבתים (2): , מוקדמות (9): 1996/1997, 2000/2001, 2002/2003, 2003/2004, 2004/2005, , , , גביע אירופה למחזיקות גביע: רבע גמר (1): 1998/1999 (שלב שיא אירופי אליו הגיעה קבוצה ישראלית, שיא משותף עם הפועל תל אביב) סיבוב שני (1): 1993/1994 סיבוב ראשון (1): 1995/1996 הליגה האזורית: שלב הבתים (1): גביע האינטרטוטו: סיבוב שני (1): 2007 סיבוב ראשון (1): 1999 מקום ראשון בשלב הבתים (1): 1985 מקום שני בשלב הבתים (2): 1986, 1990 מקום שלישי בשלב הבתים (1): 1991 מקום חמישי בשלב הבתים (1): 1997 שיאים אישיים שיאן ההופעות בליגה: אלון חרזי, 495 הופעות שיאן ההופעות לעונה: אדורם קייסי, 66 הופעות בכל המסגרות – 2002/2003 שיא ההופעות לשוער: ניר דוידוביץ', 386 הופעות שיאן שערי ליגה: זאהי ארמלי, 90 שערים שיאן שערים לעונה: אלון מזרחי, 28 שערים – ; שלומי ארבייטמן, 28 שערים – שיא בישולים לעונה: אלון חזן, 16 בישולים – 1993/1994; יוסי בניון, 16 בישולים – ; ג'ובאני רוסו, 16 בישולים – שיא שערים באירופה: אלון מזרחי ויניב קטן – 15 שערים שיאן שערים למשחק: אהרון גרשגורן, 6 נגד הפועל קריית שמונה, 1965 שיאן שערים - שחקן זר: ניקיטה רוקאביציה, 72 שערים, מהם 62 שערי ליגה. שיאן שערים - הבקעות במשחקים רצופים: ניקיטה רוקאביצה, 12 משחקים. שיאן אי-ספיגה (דקות ללא שער ברציפות): גיורא אנטמן, 1003 דקות – שיאן אי-ספיגה בעונה: ניר דוידוביץ', 16 שערים ב-35 משחקים, הכדורגלן הישראלי המעוטר ביותר: אריק בנדו, 17 תארים (9 אליפויות, 4 גביעי מדינה ו-4 גביעי טוטו) ואלון חרזי, 17 תארים (9 אליפויות, 3 גביעי המדינה ו-5 גביעי טוטו) שיאני ההופעות להלן עשרת השחקנים ששיחקו הכי הרבה משחקי ליגה במדי מכבי חיפה, נכון ל-20 בספטמבר 2013. שיאני שערים להלן עשרת השחקנים שהבקיעו הכי הרבה שערי ליגה במדי מכבי חיפה, נכון ל-30 במאי 2023. (שחקנים פעילים מודגשים) זוכים בתואר מלך השערים במדי הקבוצה זוכים בתואר כדורגלן העונה במדי הקבוצה שחקני הקבוצה זכו 16 פעמים (שיא ישראלי לקבוצה) בתואר כדורגלן העונה בישראל. שחקנים בולטים בתולדות המועדון נתוני ההופעות והשערים מתייחסים למשחקי ליגה בלבד ונכונים ל־30 במאי 2023. המיון הראשוני הוא לפי מספר הופעות. שחקנים מודגשים עדיין פעילים במועדון. ראו גם: רשימת כדורגלני מכבי חיפה בעלי ערך בוויקיפדיה מאמנים לפחות 35 מאמנים שונים הדריכו את שחקני מועדון הכדורגל החיפאי החל משנות ה-40 ועד ימינו (ב-47 קדנציות). להלן רשימת המאמנים של מכבי חיפה: מחלקת הנוער מחלקת הנוער של מכבי חיפה מונה למעלה מ-1,000 כדורגלנים צעירים המתאמנים בקבוצות בשנתונים השונים. המועדון פועל בשיתוף פעולה עם כפר הנוער "גלים" שנמצא בדרום חיפה. בפנימיית כפר גלים נמצאים כדורגלנים הגרים רחוק מחיפה. בסיום כל עונה נבחר השחקן המצטיין של כל אחת מהקבוצות הצעירות. מכבי חיפה נותנת חסות ל-20 בתי ספר לכדורגל בישראל. מחלקת הנוער של מכבי חיפה נחשבת לאחת הטובות בארץ, ומלבד זכייה בתארים רבים, גידלה שחקנים רבים שהפכו לשחקני מפתח מצטיינים במכבי חיפה בפרט ובכדורגל הישראלי בכלל. בשנת 2008 רכש המועדון את מחלקת הנוער של הפועל נצרת עילית/עמק יזרעאל ובכך הקים שלוחה נוספת במושב נהלל בפרויקט מתנהלות קבוצות מגילאים טרום א' ועד לנערים א'. מנהל מחלקת הנוער: יניב כהן מנהל מחלקת הנוער (שלוחת נהלל): אורי גרופר בנוסף לקבוצת מחלקת הנוער המועדון מפעילה בתי ספר לכדורגל בצפון הארץ וביניהם; כרמיאל, טמרה, צור שלום, מועצה אזורית מטה אשר, כפר המכבי, מועצה אזורית אלונה-עין אילה-בית חנניה, מועצה אזורית חוף הכרמל, טבריה, מעלות-תרשיחא, צפת ושדה אליעזר ובנוסף במועצה אזורית שדות דן במרכז. קבוצות מחלקת הנוער לעונת 2019/20 תארים קבוצת הנוער של מכבי חיפה משחקת בליגת העל בכדורגל לנוער, ובעלת מספר האליפויות וגביעי המדינה הרב ביותר מאז הקמת ליגה מקצוענית לנוער: אליפויות (11) (שיא): 1998/1999, 2002/2003, 2003/2004, 2008/2009, 2009/2010, 2012/2013, 2013/2014, 2015/2016, 2016/2017, 2019/2020, 2020/2021 גביעי מדינה (5) (שיא): 1998/1999, 1999/2000, 2002/2003, 2012/2013, 2013/2014 בנוסף לאליפויות והגביעים בהן זכתה, קבוצת הנוער של מכבי חיפה זכתה ב-5 אליפויות ו-4 גביעי מדינה נוספים בליגה החובבנית לנוער, עד שנת 1994 בה הוקמה הליגה המקצוענית לנוער. קבוצת הנוער מכבי "שמואל" חיפה רשמה הישג חסר תקדים בכדורגל הישראלי (בליגות לנוער) כאשר לקחה פעמיים דאבל ברציפות, בעונות 2012/2013 ו-2013/2014. קבוצת הנערים של מכבי חיפה (עד גיל 14) זכתה ב-2004 בטורניר גביע החלב לאחר שניצחה בגמר את קבוצת הנערים של אברטון האנגלית בתוצאה 1:5. קבוצת מכבי חיפה "שמואל" זכתה ב-2016 בגביע אינסל. סגל נוכחי נכון ל-26 בינואר 2023 (קפטן שני) (קפטן שלישי) לקריאה נוספת אביב הברון, הירוקים: מכבי חיפה, כל הסיפור, ספרי עליית הגג, 1992 זוהיר בהלול, רמי ברוש, יגאל ביטון, האנציקלופדיה לכדורגל ישראלי, כרך ג', עמ' 65 - 92, הוצאת ישראגול, 2011 קישורים חיצוניים מכבי חיפה, באתר מנהלת הליגות לכדורגל הערות שוליים קבוצות כדורגל ישראליות קבוצות כדורגל ששיחקו בליגה הבכירה בישראל קבוצות כדורגל שזכו באליפות ישראל זוכי טקס נבחרי הילדים: ספורט חיפה קבוצות כדורגל שהוקמו ב-1913 היישוב: כדורגל היישוב: מועדוני ספורט

מכבי חיפה הוא מועדון כדורגל ישראלי מהעיר חיפה, המשחק בליגת העל הישראלית. המועדון הוקם בשנת 1913, והוא נמנה עם המועדונים הוותיקים ביותר בליגה הבכירה בארץ ישראל (השתתף בעונת הבכורה ). החל משנת 1992 הוא מנוהל על ידי איש העסקים יעקב שחר, שמכהן כנשיא המועדון. המועדון כולל גם קבוצות נוער, נערים וילדים, ובתי ספר לכדורגל.צבע התלבושת הביתית הקבועה של המועדון הוא ירוק, ולאורך השנים שולב בה גם הצבע הלבן. החל משנת 1955 ועד 2014 ערכה הקבוצה את משחקי הבית שלה באצטדיון קריית אליעזר. החל מעונת משחקת הקבוצה באצטדיון סמי עופר.ברוב התארים זכה המועדון החל משנות השמונים של המאה ה-20, שהפכו אותו לאחד מהמובילים בכדורגל הישראלי. המועדון זכה לאורך שנותיו ב-15 אליפויות ישראל, בשישה גביעי מדינה, בחמישה גביעי טוטו ובארבעה גביעי אלוף האלופים. כמו כן, הוא הגיע להישגים רבים במפעלים האירופיים: הוא המועדון הישראלי הראשון בתולדות הכדורגל הישראלי שהעפיל לשלב הבתים של ליגת האלופות (בעונת ) והראשון שהעפיל בפעם השנייה לשלב זה של המפעל (בעונת ), והיחיד שהעפיל שלוש פעמים (פעם נוספת ב-). בנוסף, הוא המועדון היחיד שהעפיל לרבע גמר גביע אירופה למחזיקות גביע (בעונת ). המועדון חבר שותף בארגון המועדונים האירופיים.היסטוריההקמה והשנים המוקדמותמועדון הכדורגל של מכבי חיפה נוסד בחיפה ב-1913. תחילה, הצטרפה קבוצתה של מועצת הפועלים לקבוצת מכבי חיפה, אולם בשל חיכוכים הופרדו לשתי קבוצות: "מכבי" ו"הפועל" חיפה. מכבי נקראה באותן שנים "מכבי הגיבור חיפה", עד לשינוי שמה ל"מכבי חיפה" בשנות ה-40 והצטרפותה לאגודת מכבי חיפה.ב-1927 טסה הקבוצה למסע משחקים בארצות הברית, במטרה לגייס כספים לעיר חיפה. הכסף גויס, אך מחצית משחקני הקבוצה העדיפו להישאר בארצות הברית. ב-1939 הוקמה הקבוצה מחדש, ולאחר 14 שנה, ב-1953, לבשה לראשונה תלבושת ירוקה שקיבלה מארצות הברית.כוכבה של מכבי תל אביב, אלי פוקס, הצטרף לקבוצה בשנת 1954 והיה שחקן/מאמן. עד לשנות ה-60 המועדון לא בלט במיוחד, דילג בין הליגות הנמוכות לליגה הלאומית (הליגה הראשונה באותן השנים), ועמד בצילה של הפועל חיפה – קבוצת הכדורגל של ההסתדרות, שזכתה לתמיכתו והעדפתו של ראש העירייה, אבא חושי.בשנת 1942 העפילה הקבוצה לראשונה בתולדותיה לגמר גביע המדינה, וספגה את ההפסד הגבוה ביותר בתולדות המפעל, 12:1 לבית"ר תל אביב.בין השנים 1954–1963 הציגה הקבוצה כדורגל איכותי וסיגלה לעצמה סגנון משחק הרפתקני והתקפי המתבסס על טכניקה אישית גבוהה ומסירות קצרות בסגנון הברזילאי. ב-1962 זכתה הקבוצה בתואר ראשון אי פעם: היא ניצחה את מכבי תל אביב 5:2 במשחק גמר גביע המדינה החוזר, שנערך באצטדיון גבעת רם בירושלים לעיני 10,000 צופים (לאחר 0:0 במשחק הראשון). שנה לאחר מכן, הצליחה הקבוצה להעפיל שוב לגמר הגביע, אך הפסידה בתוצאה 0:1 ליריבה העירונית, הפועל חיפה. באותן שנים כוכבה הגדול ביותר של מכבי חיפה היה אהרון אמר ששיחק לצד שחקנים איכותיים דוגמת: אברהם מנצ'ל, אשר עלמני, ג'וני הרדי, זכריה בן צבי ושלום ואנו. אף על פי שחקניה האיכותיים וסגנון המשחק האטרקטיבי, לא הצליח המועדון לזכות בתואר האליפות והישגו הגדול ביותר היה המקום השלישי בטבלה בשנת 1958. אמר, שהיה כוכב בקנה מידה ארצי, זכה להערצה גדולה הן בעיר חיפה והן במדינת ישראל.בשנת 1965 נשרה מכבי חיפה לראשונה בתולדותיה לליגה א (אז הליגה השנייה). גורלה לרדת ליגה נקבע במחזור הלפני האחרון לאחר הפסד חוץ להפועל ירושלים 2-3 בקרב ראש בראש נגד הירידה וזאת לאחר שמכבי חיפה הובילה 0–2. שנה מאוחר יותר חזרה מכבי חיפה לליגה הראשונה.בשנת 1970, שלחה העיר חיפה ארבעה נציגים למונדיאל במקסיקו, שניים מהם שחקניה של מכבי חיפה: הבלם ישעיהו שווגר, והקשר ה"כׁלבוֹ" דני שמילו רום. בשנות ה-70 בלטו בקבוצה גם השחקנים: מרדכי לובצקי, שלמה בנאדו, אהרון גרשגורן, יחזקאל גרשוני, נתן הירש וקרול רוטנר.בשנת 1971 העפילה הקבוצה לגמר הגביע בפעם הרביעית, אך הפסידה בתוצאה 1:2 להכח רמת גן.בשנת 1974 נשרה מכבי חיפה בפעם השנייה בתולדותיה לליגה א. מכבי חיפה סיימה את העונה במקום האחרון שבאותה עונה נקבע ששתי האחרונות ייפגשו למשחקי מבחן את שתי הראשונות בכל מחוז בליגה א לטורניר בשיטת ליגה של סיבוב אחד שבסיומו שתי הראשונות ישחקו בעונה הבאה בליגה הראשונה. מכבי חיפה סיימה את הטורניר במקום הרביעי בלבד עם שני ניצחונות ושלושה הפסדים ובכך ירדה שוב לליגה השנייה. שנה לאחר מכן חזרה מכבי חיפה לליגה הראשונה.שנה לאחר שעלתה חזרה לליגה הראשונה הייתה אמורה מכבי חיפה לרדת פעם נוספת לליגה השנייה לאחר שהקבוצה נוצחה במחזור הסיום בדרבי בידי הפועל חיפה אך הקבוצה ערערה על חוקיות משחקה מול שמשון ת"א בה היא הפסידה ונקבע לה משחק חוזר לאחר סיום העונה בה ניצחה מכבי חיפה ובכך נשארה מכבי חיפה בליגה הראשונה. שנה לאחר מכן נשרה מכבי חיפה בפעם השלישית בתולדותיה לליגה השנייה לאחר שסיימה את העונה במקום הלפני האחרון. ירידתה נקבעה במחזור הלפני האחרון לאחר הפסד חוץ להפועל יהוד.בניגוד לשתי הירידות הקודמות לליגה השנייה לא הצליחה מכבי חיפה לשוב לליגה הראשונה בעונה הראשונה שלאחר הירידה לליגה השנייה ובשנת 1980 אף סיימה מכבי חיפה במקום הנמוך בתולדותיה - מקום 7 בליגה השנייה. שנה מאוחר יותר חזרה מכבי חיפה לליגה הראשונה אחרי 4 שנות היעדרות ולאחר שסיימה במקום השלישי.בשנת 1977 הצטרף לקבוצה כוכב הפועל חיפה ונבחרת ישראל, יוחנן וולך. לאחר שוולך פרש ממשחק פעיל ב-1979, קיבל לידיו בהתנדבות מלאה את ניהול המועדון והיה גורם מרכזי ומכריע בעליית הקבוצה לליגה הראשונה וזכייתה בתארים רבים.מכבי חיפה התבססה בעיקר על מחלקת הנוער, שהייתה אלופת המדינה לנוער בשנים 1975 ו-1979, והעלתה את רוב הקבוצה לבוגרים תוך מגמה ברורה להתברג בצמרת עם שחקני בית צעירים. הראשונים להופיע בבוגרים כבר בשנות ה-70 היו יוסי קרמר, אברהם אבוקרט ומשה סלקטר.התבססות ותארים ראשונים: החל מ-1983בשנות השמונים התבססה הקבוצה בליגה הראשונה, אך עד לשנת 1983 היא נחשבה לקבוצת אמצע-טבלה ומטה, ונעה בין הליגה הראשונה לשנייה. המהפך חל בשנת 1983 עם הגעתו של המאמן שלמה שרף לקבוצה. בשנים 1984 ו-1985 זכתה הקבוצה בשתי האליפויות הראשונות שלה תחת הדרכתו של שלמה שרף. שלמה שרף, שדגל בצורת משחק התקפית, ונהג לשחק בהרכב התקפי עם שלושה חלוצים, היה בין המרכיבים העיקריים לזכייתה של מכבי חיפה באליפות ישראל – לראשונה בתולדותיה. הרכבה של הקבוצה שכמעט ולא השתנה לאורך העונה כלל את השחקנים הבאים: השוערים אבי רן וצדוק אברהמי, הבלמים יחזקל שירי, רפי אוסמו וירון פרסלני, מגנה הימני איתן אהרוני, הקשרים ברוך ממן, שלום לוי ואברהם אבוקרט, והחלוצים, משה סלקטר, צדוק מלכה ורוני רוזנטל, שחקנים מתוצרת מחלקת הנוער של המועדון. כמו כן, צורף החלוץ זאהי ארמלי ממכבי שפרעם והמגן השמאלי ציון מרילי מהפועל ירושלים.האליפות הראשונה הגיעה בהפתעה, שכן בית"ר ירושלים הובילה את הטבלה משך רוב העונה ומכבי חיפה הייתה בפיגור ניכר מאחוריה (הפער בין שתי הקבוצות עמד על 13 נקודות בתום סיבוב המשחקים הראשון). ברם, בישורת האחרונה, נקלעה בית"ר לרצף הפסדים ומכבי חיפה הצליחה לסגור את הפער. המהפך בצמרת הטבלה אירע במחזור ה-29 והלפני אחרון, כאשר בית"ר ירושלים שיחקה במגרשה הביתי מול הפועל תל אביב. מכבי חיפה שדלקה אחר ירושלים יצאה למשחק חוץ קשה מול הפועל יהוד, וניצחה 1:0 משער נגיחה של משה סלקטר. במקביל ובאופן מפתיע, ניצחה הפועל תל אביב 3:1 את בית"ר ירושלים, וההכרעה עברה למחזור האחרון. משחק האליפות, שנערך לעיניי 20 אלף צופים באצטדיון קריית אליעזר, שוחק נגד מכבי רמת עמידר שנאבקה נגד הירידה. המשחק הסתיים בניצחון 1:0 משער נגיחה נוסף של סלקטר.שנה לאחר מכן, ב-1985, זכתה הקבוצה באליפות השנייה בצורה משכנעת כשהיא מביסה את הפועל כפר סבא 5:1 במשחק האליפות, שנערך באצטדיון קריית חיים. באותה השנה העפילה הקבוצה לגמר גביע המדינה בפעם החמישית, אך הפסידה 0:1 לבית"ר ירושלים. באותה שנה זכתה הקבוצה בראשות הבית באינטרטוטו. בשנת 1986 לא זכתה הקבוצה באליפות, לאחר שבמשחק הליגה האחרון נגד הפועל תל אביב הפסידה 0:1 משער שנוי במחלוקת של גילי לנדאו בדקה ה-86. מכבי חיפה, שהייתה זקוקה לתיקו על מנת לזכות באליפות, הפסידה במשחק ואת האליפות.בינואר 1987 נשרף מועדון מכבי חיפה, קירותיו עלו באש והמועדון נפגע בצורה קשה. לדברי המשטרה השריפה נבעה מטעות של אנשי אחזקה שעבדו במקום. בעונה זו העפילה מכבי חיפה לגמר הגביע בפעם השישית, אך גם הפעם לא הצליחה לזכות בתואר, לאחר שסיימה בתיקו 3 עם מכבי תל אביב והפסידה 3:4 בדו-קרב בעיטות עונשין. ב-11 ביולי 1987 נהרג שוערה של מכבי חיפה, אבי רן, בתאונה ימית בכנרת. אובדנו היה מכה קשה לקבוצה, שכן השוער הצעיר נחשב להבטחה גדולה ולגדול שועריה של הקבוצה בכל הזמנים.בשנת 1988 הביסה מכבי חיפה את מכבי תל אביב בתוצאה 10:0, כשזאהי ארמלי כובש ארבעה שערים, ובשנת 1989 זכתה באליפות נוספת תחת הדרכתו של אמציה לבקוביץ'. באותה שנה העפילה הקבוצה לגמר הגביע בפעם השביעית, שם פגשה את בית"ר ירושלים בשחזור הגמר מ-1985. משחק זה זכור כאחד ממשחקי הגמר המרתקים בתולדות גמר הגביע. בתום הזמן החוקי התוצאה הייתה 2:2, בהארכה נכבשו עוד שני שערים, אחד לכל קבוצה, ולבסוף בית"ר ניצחה 4:3 בדו-קרב בעיטות עונשין.בשנות התשעים החל המועדון להתמקצע ולהתאים עצמו לסטנדרטים אירופאים. בנוסף, הקבוצה התחזקה בשחקנים זרים, לאחר ששונה התקנון כך ששיתופם הותר. קריסת מסך הברזל באותה תקופה איפשרה החתמת כמה כדורגלנים ממזרח אירופה אשר הפכו למובילים בהמשך. ב-1991 זכתה מכבי חיפה באליפות רביעית. באותה שנה העפילה הקבוצה לגמר הגביע בפעם השמינית, שם פגשה את הפועל פתח תקווה. מכבי חיפה פיגרה 0:1 אך הצליחה למחוק את הפיגור וניצחה 3:1, ובכך זכתה בדאבל היחיד בתולדות המועדון, תוך שהיא מציגה שלישיית קישור כשרונית שכללה את אייל ברקוביץ', ראובן עטר וטל בנין. בשער בלט שוער הרכש האוקראיני ויקטור צ'אנוב, שהוחתם במקומו של גיורא אנטמן לאחר שהקבוצה הובסה 0:5 על ידי מכבי נתניה.הרכישה על ידי שחר: החל משנת 1992ב-1992 נמכרה מחלקת הכדורגל של מכבי חיפה מידי אגודת מכבי חיפה לידיים פרטיות, איש העסקים יעקב שחר, שהיה הספונסר שלה מאמצע שנות השמונים. שחר, שמכהן עד היום כנשיא המועדון, העניק לקבוצה גב מנהלתי וכלכלי, והחיל על המועדון סטנדרטי עבודה אירופאים.התואר הראשון בתקופת שחר הושג ב-1993 כאשר מכבי חיפה זכתה בגביע המדינה לאחר ניצחון 1:0 על מכבי תל אביב משער של ראובן עטר במשחק הגמר. בעקבות הזכייה, העפילה הקבוצה לטורניר גביע אירופה למחזיקות גביע. במסגרת הטורניר של עונת ניצחה הקבוצה את טורפדו מוסקבה ואת פארמה, אך הודחה נגד האחרונה בדו-קרב פנדלים. תחת הדרכתו של גיורא שפיגל זכתה הקבוצה באליפות ללא הפסד ליגה (הישג שלא שוחזר מאז), תוך צבירת 95 נקודות (מתוך 117 אפשריות) וכיבוש 97 שערים. אחד המשחקים הזכורים באותה עונה הוא הניצחון 0:5 על מכבי תל אביב במשחק העונה. באותה עונה שברה הקבוצה שיאים ישראלים רבים: 28 ניצחונות בעונה, 46 משחקי ליגה רצופים ללא הפסד (מ-1993 עד 1995), הפרש שערים של 70+ ו-81% אחוזי הצלחה בליגה. סגל הקבוצה כלל אז את השוער רפי כהן; את שחקני ההגנה מרקו בלבול, משה גלאם, אלון חרזי, רומן פץ, איתן אהרוני ואריק בנדו; בקישור את אייל ברקוביץ' (שזכה בתואר "שחקן העונה"), רוני לוי, ראובן עטר, סרגיי קנדאורוב ואלון חזן; ובהתקפה את אלון מזרחי (שזכה בתואר מלך השערים עם 28 כיבושים), איוון גצקו ושי הולצמן. בעקבות הזכייה נכתב שיר האליפות "ירוק בעיניים" המזוהה עם הקבוצה לאורך שנים. קבוצה זו נבחרה לקבוצת היובל בסקר שערך ערוץ הספורט.בעונת עזבו מזרחי ועטר את מכבי חיפה, ובמקומם הגיעו חיים רביבו ועופר שטרית. הקבוצה הציגה אמנם כדורגל אטרקטיבי אך הפסידה את האליפות למכבי תל אביב. בסוף אותה עונה היא ניצחה את הפועל חיפה 2:0 וזכתה בגביע המדינה הרביעי בתולדותיה.שבע השנים השחונות: 1995–2001לאחר הזכייה בגביע בשנת 1995, נכנסה מכבי חיפה לתקופה בת שבע שנים ללא זכייה בתואר האליפות, בהן רוב כוכביה נמכרו לאירופה. בשנת 1998 פוטר גיורא שפיגל בעקבות עונה בינונית של הקבוצה ולאחר תבוסה ביתית 0–4 מול הפועל כפר סבא. מחליפו של שפיגל היה דניאל בריילובסקי. תחת הדרכתו של בריילובסקי זכתה הקבוצה בגביע המדינה ב- (לאחר ניצחון 2–0 בהארכה על הפועל ירושלים). בסוף העונה הצטרף לקבוצה יוסי בניון, שסומן ככוכב העתיד של הכדורגל הישראלי, כאשר בעלי מכבי חיפה יעקב שחר ובעלי הפועל באר שבע אלי ז'ינו סיכמו על חלוקה ברווחים כאשר בניון יושבח ויימכר לקבוצה אירופאית.בעונת מונה דושאן אוהרין למנג'ר הקבוצה. אוהרין הוביל את מכבי חיפה, בצוותא עם בריילובסקי, לרבע גמר גביע המחזיקות לאחר ניצחונות מרשימים על הקבוצות פריז סן-ז'רמן וריד, וזאת כשהיא מתבססת בעיקרה על שחקנים ישראלים צעירים יחסית כיוסי בניון שהגיע מהפועל באר שבע, יניב קטן, אלירן אלקיים וניר דוידוביץ' לצד ישראלים מנוסים מעט יותר כאלון מזרחי ואדורם קייסי ושחקנים זרים שלא תרמו תרומה בולטת כאיברהים דורו ורדובן הרומטקו. בשנה זאת, נפצע שוער המשנה של הקבוצה יהודה בוארון בתאונת דרכים קשה. לאחר כמה חודשים של תרדמת התעורר בוארון, ולאחר הליך שיקום היה ברור שלא יוכל לחזור למשחק פעיל.בעונת מונה אלי כהן למאמן והובאו שחקני רכש זרים דוגמת סרגיי קלשצ'נקו, רדוסלב מיכאלסקי, ריימונדס ז'וטאוטאס ויז'י בז'צ'ק. בעונה זו השיגה הקבוצה ניצחונות מרשימים בתוצאות גבוהות (5–2 נגד הפועל פתח תקווה ו-7–0 נגד עירוני ראשון לציון ומכבי נתניה) והקבוצה כבשה 86 שערים. ברם, לקראת סוף העונה החלה הקבוצה להפסיד במשחקים קריטיים. כהן התפטר ופינה מקומו לעוזרו, שחקן העבר, רוני לוי. את העונה סיימה הקבוצה ללא תואר, במקום השני, אחרי הפועל תל אביב שזכתה בדאבל.שש שנות התהילה: 2001–2006לפני עונת עלו מספר שמות מועמדים לאימון הקבוצה, ביניהם זאב זלצר, אך לבסוף הוחלט למנות את מאמן מכבי תל אביב המפוטר, אברהם גרנט. תחת הדרכתו של גרנט זכתה הקבוצה ב-2 אליפויות רצופות (2001 ו-2002) תוך הצגת עליונות הן מבחינת הסגל והן מבחינת היכולת. בחיפה בלטו אז בקישור יוסי בניון ("שחקן העונה" ב-2001, עם 13 שערים ו-13 בישולים), ג'ובאני רוסו ("שחקן העונה" ב-2002, עם 5 שערים ו-10 בישולים), ריימונדס ז'וטאוטאס, ננאד פראליה, ואליד באדיר וראובן עטר הוותיק. בהתקפה בלטו יעקובו איגביני, יניב קטן, סרגיי קלשצ'נקו ורפי כהן. בהגנה בלטו אבישי ז'אנו, אלון חרזי, אריק בנדו, אנדריי אוסטרובסקי ואדורם קייסי. בשער שיחקו לסירוגין דודו אוואט וניר דוידוביץ' עקב פציעותיו של האחרון.במוקדמות ליגת האלופות ב-2001, הצליחה מכבי חיפה להעפיל לסיבוב המוקדמות השלישי שלפני שלב הבתים והייתה אמורה לשחק נגד ליברפול, אחרי שניצחה את פ.צ. האקה מפינלנד בשני משחקים, 1:0 במשחק החוץ ו-4:0 בקריית אליעזר. אך לאחר שהתברר שהקבוצה שיתפה את ואליד באדיר במשחק הביתי שלא כחוק, מכיוון שהוא הורחק משלושה משחקים במסגרות אירופאיות בעקבות כרטיס אדום שקיבל במשחקה של הקבוצה נגד ויטסה ארנהם במסגרת גביע אופ"א שנה לפני כן, תוצאת משחק הגומלין בוטלה והוחלפה בהפסד טכני 0:3. מכבי חיפה הודחה מאירופה והאקה היא זו שהמשיכה לצמד מפגשים מול ליברפול בשלב זה. אירוע זה זכור כ"פרשת הפקס", משום שהנחיות אופ"א לגבי איסור שיתופו של באדיר במשחקים מול האקה הגיעו למשרדי הקבוצה באמצעות פקס, אך לא הובנו כראוי.ב-2002 העפילה מכבי חיפה לגמר גביע המדינה בפעם ה-12, שם פגשה את יריבתה הוותיקה, מכבי תל אביב. למרות יכולת מצוינת של הקבוצה באותה עונה וזכייה באליפות, לא הצליחה הקבוצה לזכות בגביע כשהפסידה לתל אביב 4:5 בדו-קרב בעיטות עונשין לאחר תיקו נטול שערים, ובכך נמנע ממנה דאבל שני. ב-2002 מינה יעקב שחר את איתמר צ'יזיק למנכ"ל המועדון במקום חנן שפגט.גרנט עזב את מכבי חיפה לאחר שמונה למאמן נבחרת ישראל, ובמקומו מונה יצחק שום. שום הוביל את מכבי חיפה לשלב הבתים בליגת האלופות לראשונה בתולדות הכדורגל הישראלי (לאחר ניצחונות על בלשינה בוברויסק ושטורם גראץ). בשל המצב הביטחוני, מכבי חיפה אירחה את משחקי הבית שלה באצטדיון GSP בקפריסין. ב-18 בספטמבר 2002, במשחק הראשון של קבוצה ישראלית אי פעם בשלב הבתים של המפעל, הפסידה מכבי חיפה 2:5 למנצ'סטר יונייטד, לאחר שהובילה 1:0 משער של יניב קטן, במשחק שהתקיים באצטדיון אולד טראפורד. בהמשך, הנחילה הקבוצה תבוסות לאולימפיאקוס ולמנצ'סטר יונייטד בתוצאה 3:0 (הראשונה משלושער של יעקובו איגביני, והשנייה משערים של יניב קטן, ריימונדאס ז'וטאוטאס ויעקובו). מול סגנית אלופת אירופה באייר לברקוזן הפסידה הקבוצה בתוצאות נמוכות (0:2 ו-1:2). הקבוצה סיימה במקום השלישי בבית, ועברה לשחק בסיבוב השלישי של גביע אופ"א, אך הובסה על ידי א.א.ק. אתונה, והודחה מאירופה.בליגה, למרות קרב צמוד בין מכבי חיפה למכבי תל אביב, הקבוצה לא זכתה בתואר האליפות בגלל הפרש שערים נחות, והסתפקה בגביע הטוטו. בתום העונה עזב שום את מכבי חיפה לאחר שקיבל הצעה לאמן את הקבוצה היוונית פנאתינאיקוס. בעקבות עזיבתו של שום, החליט יעקב שחר למנות את מאמן הנוער רוני לוי כמאמן הקבוצה הבוגרת, ותחת הדרכתו הקבוצה זכתה ב-3 אליפויות רצופות. בעונת הקבוצה זכתה באליפות בפער של 6 נקודות מהסגנית מכבי תל אביב. למרות זאת, זכה לוי לביקורת על הסגנון המשעמם יחסית של קבוצתו, והשוער ניר דוידוביץ' זכה בתואר שחקן העונה.לפני תחילת עונת חיפה כמעט והעפילה שוב לליגת האלופות, אך שער שספגה נגד רוזנבורג בדקה ה-89 כפה הארכה ומנע זאת ממנה; במשחק הגומלין שהתקיים באצטדיון רמת גן ב-24 באוגוסט 2004, מכבי חיפה הצליחה לעלות ליתרון 2:0 כבר במחצית הראשונה, על אף שהמגן השמאלי נג'ואן גרייב הורחק בדקה ה-25. בדקה ה-59 הפסקת חשמל באצטדיון גרמה להאפלת המגרש ולהפסקת המשחק למשך 10 דקות. בדקה ה-89 הפסקת חשמל נוספת הובילה להפסקת המשחק פעם שנייה, ועם חידושו רוזנבורג הצליחה להבקיע שער מבעיטה חופשית שכפה הארכה. בהארכה רוזנבורג כבשה שני שערים נוספים, ניצחה לבסוף 2:3 והדיחה את מכבי חיפה מהמפעל.בליגה הציגה הקבוצה עליונות על פני שאר הקבוצות. מתחילת העונה הייתה המועמדת הוודאית לזכייה באליפות, ואכן זכתה בתום העונה בהפרש ניכר על סגניתה. שחקן העונה נבחר להיות הקשר עידן טל שכבש 13 שערים. במקביל, רוב שחקניה הישראלים של מכבי חיפה, השתתפו בקמפיין של נבחרת ישראל בכדורגל להעפיל למונדיאל 2006. באחד ממשחקי הנבחרת, פתחו בהרכב לא פחות מ-7 שחקנים של מכבי חיפה.את עונת פתחה מכבי חיפה בסערה והשלימה הישג נדיר כאשר סיימה את הסיבוב הראשון עם מאזן מושלם של 11 ניצחונות מתוך 11 משחקים. בתואר הראשון שלה בעונה זו זכתה ב-15 במרץ 2006 כשזכתה בגביע הטוטו. בתואר האליפות העשירי במספר זכתה ב-22 באפריל 2006. את העונה סיימה הקבוצה עם 16 נקודות יותר מהפועל תל אביב שבמקום השני, ובכך שברה את שיאה של בית"ר ירושלים שעמד על 15 נקודות הפרש בין האלופה לבין המקום השני. שחקן העונה נבחר להיות גוסטבו בוקולי, עם 12 שערים ו-10 בישולים.בשנים 2003–2006 כיכבו בחיפה השוער ניר דוידוביץ', הבלמים אריק בנדו ואלון חרזי, המגינים חיים מגרשווילי (עד 2007) ואדורם קייסי (למעט 2004/2005), הקשרים ואליד באדיר (עד 2005), שאבייר דירסאו (למעט 2003), עידן טל, ג'ובאני רוסו (עד 2005 וב-), גוסטבו בוקולי (מ-2004), מיכאל זנדברג (עד 2006) והחלוצים אליניב ברדה (עד 2005), יניב קטן ורוברטו קולאוטי (עד 2007).הצלחות וכישלונות: 2006–2011בעונת עזבו את חיפה הקפטן הוותיק אריק בנדו ומיכאל זנדברג (שעברו לבית"ר ירושלים) והקשר עידן טל (שעבר לבולטון וונדררס). עזיבתם פגעה קשות ביכולת הקבוצה, בעיקר בליגה. באותה עונה לא הצליחה מכבי חיפה להעפיל לליגת האלופות, אחרי שהוגרלה לשחק נגד ליברפול, אך הצליחה להעפיל לשמינית גמר גביע אופ"א, אחרי שניצחה בין השאר את צסק"א מוסקבה, אותה ניצחה 1:0 באצטדיון בלומפילד (אחרי תיקו 0:0 בחוץ). בשמינית הודחה על ידי אספניול. בליגה לעומת זאת, מכבי חיפה הציגה יכולת חלשה והגנה חדירה, וסיימה רק במקום החמישי, שהקנה לה כרטיס לאינטרטוטו, שם הודחה בסיבוב השני.בעונת זכתה מכבי חיפה בפעם הרביעית בהיסטוריה שלה בגביע הטוטו לאחר שניצחה בגמר את בני סכנין 2:0 אך הציגה יכולת לא טובה בליגה. בעקבות זאת הודיעה הקבוצה כי המאמן רוני לוי לא ימשיך בתפקידו, ומחליפו יהיה אלישע לוי.ביולי 2008 נבחר המנכ"ל של מכבי חיפה, איתמר צ'יזיק, לכהן כאחד מ-14 הנציגים בהנהלת ה-ECA, ארגון הגג של מועדוני הצמרת באירופה.בעונת , תחת הדרכתו של אלישע לוי, זכתה מכבי חיפה באליפות ה-11 בתולדותיה, לאחר שתי עונות ללא זכייה בתואר זה ובתום מאבק צמוד עם הפועל תל אביב על האליפות, במהלכו התחלפה הקבוצה במקום הראשון מספר פעמים. בחלקים מסוימים מהעונה הציגה מכבי חיפה סגנון משחק הגנתי ומבוקר, אך בסיבוב הראשון ובמחזורי הסיום הציגה יכולת טובה יותר והבטיחה את האליפות מחזור אחד לסיום העונה. בנוסף, הגיעה מכבי חיפה לגמר גביע המדינה, אולם הפסידה 1:2 לבית"ר ירושלים, והחמיצה הזדמנות לזכות בדאבל.בפתיחת עונת העפילה הקבוצה בפעם השנייה בתולדותיה לליגת האלופות, לאחר שעברה את גלנטורן הצפון אירית בסיבוב המוקדמות השני, את אקטובה הקזחית בסיבוב השלישי (לאחר שהייתה כבר בפיגור 3:0 במשחק הביתי, וניצחה לבסוף 3:4), ואת רד בול זלצבורג האוסטרית בשלב הפלייאוף לאחר שניצחה אותה פעמיים. בהגרלת שלב הבתים הוגרלה מכבי חיפה עם יובנטוס, באיירן מינכן ובורדו. בניגוד להעפלתה הקודמת, הפעם הורכבה הקבוצה ממספר ישראלים צעירים, כדוגמת בירם כיאל, אייל גולסה ומוחמד גאדיר, והוביל אותה יניב קטן, שהיה שותף גם להעפלה הקודמת של הקבוצה. מכבי חיפה אירחה את המשחקים באצטדיון רמת גן, והפסידה בכל ששת משחקיה, כאשר חמישה מתוכם הסתיימו בתוצאה 0:1, וסיימה עם מאזן שערים שלילי של 0:8. בכך הייתה לקבוצה הראשונה בתולדות ליגת האלופות שסיימה את שלב הבתים ללא נקודה או שער לזכותה. במשחק המחזור השישי והאחרון נגד בורדו, נערך טקס פרידה לכבוד אלון חרזי, שנכנס כמחליף בדקה ה-71 ופרש לאחריו ממשחק פעיל.בליגה, אף על פי שהובילה רוב העונה, ואף שברה את שיא הספיגה הנמוכה עם 16 שערים בלבד ב-35 משחקי ליגה, הפסידה מכבי חיפה את האליפות ברגע האחרון באופן דרמטי להפועל תל אביב בגלל שיטת הקיזוז והפרש שערים, אחרי שסיימה בתיקו עם בני יהודה במחזור האחרון. בסיום אותה עונה עזבו אותה כוכביה – שלומי ארבייטמן, דקל קינן, ג'ורג' טישיירה ובירם כיאל – לקבוצות כדורגל באירופה.בעונת 2011/2010 שיחקה מכבי חיפה בסיבוב השלישי במוקדמות הליגה האירופית נגד דינמו מינסק. במשחק הראשון בקריית אליעזר ניצחה הקבוצה 1:0, ובגומלין נוצחה 1:3 והודחה מהליגה האירופית. עונה זו הסתמנה במכת פציעות מחד, אך בשילוב שחקנים צעירים מאידך, בהם תומר חמד, שלומי אזולאי, טאלב טוואטחה, סנטיהו סלליך ומוחמד גאדיר. בסיום אותה עונה זכתה מכבי חיפה באליפות ה-12 שלה, כשבהגנה בלטו אריק בנדו הוותיק לצד אנדריי פילאבסקי ואייל משומר ובהתקפה שחקניה הבולטים של מכבי חיפה היו ליאור רפאלוב (כדורגלן העונה, 11 שערים) ותומר חמד (13 שערים, 5 בישולים). כמו כן, הגיעה הקבוצה לגמר גביע המדינה, אך הפסידה 0:1 להפועל תל אביב, והחמיצה הזדמנות לזכות בדאבל.עשר השנים השחונות: 2011–2021 רבים משחקניה הבולטים של מכבי חיפה נטשו את הקבוצה לאחר אותה אליפות, ביניהם רפאלוב וחמד, ולקראת העונה הבאה הקבוצה נחלשה יחסית. בתחילת עונת 2012/2011 הוגרלה הקבוצה לשחק מול גנק הבלגית בפלייאוף העלייה לשלב הבתים של ליגת האלופות. במשחק הראשון באצטדיון רמת גן ניצחה חיפה 2:1, ניצחון שבדיעבד לא הספיק לגומלין בבלגיה שהסתיים בניצחון 4:1 לגנק בבעיטות הכרעה מ-11 מטרים לאחר 120 דקות שבהן הייתה התוצאה 2:1 לגנק (3:3 בסיכום הכללי). למרות ההדחה, העפילה מכבי חיפה לראשונה בתולדותיה לשלב הבתים של הליגה האירופית, והוגרלה לבית הכולל את שאלקה 04, סטיאווה בוקרשט וא.א.ק. לרנקה. שם, על אף שני ניצחונות בסיבוב הראשון, כשלה להעפיל לסיבוב הבא, במקביל לאי הצלחה במשחקי הליגה המקומית. את העונה בליגה סיימה מכבי חיפה במקום החמישי. כמו כן הקבוצה העפילה לגמר הגביע בפעם ה-15 שם פגשה שוב את הפועל תל אביב בשחזור הגמר מהשנה שעברה, והפסידה 1:2 לאחר שספגה שער בתוספת הזמן.בסיום העונה נפרד המאמן אלישע לוי מהקבוצה, ובמקומו מונה כוכב הקבוצה בעבר, ראובן עטר, אך בפתיחת עונת רשמה מכבי חיפה את פתיחת העונה הגרועה בתולדותיה עם ניצחון בודד, ארבע תוצאות תיקו וארבעה הפסדים. כתוצאה מכך, לאחר המחזור התשיעי, פוטר עטר מתפקידו ובמקומו מונה אריק בנדו, מאמן קבוצת הנוער וקפטן מכבי חיפה בעבר, למאמן הקבוצה. תחת הדרכתו של בנאדו חל שיפור ניכר ביכולת ובתוצאות של הקבוצה, והיא זינקה מהמקום הלפני האחרון בטבלה עד למקום השני. בסוף העונה פרש השוער הוותיק ניר דוידוביץ' ששיחק כל הקריירה שלו במכבי חיפה ונחשב לסמל של המועדון.ב-25 ביולי 2013, במוקדמות הליגה האירופית, הביסה מכבי חיפה במשחק החוץ את חזאר לנצ'ראן בתוצאה 8–0 (במחצית היא הובילה 6–0, שיא ישראלי) ובכך קבעה את הניצחון הגבוה ביותר של קבוצה ישראלית באירופה. בעקבות ניצחון זה והניצחונות על ונטספילס הלטבית ואסטרה ג'ורג'יו הרומנית, עלתה הקבוצה לשלב הבתים של הליגה האירופית שם הוגרלה לבית הכולל את פאוק סלוניקי היוונית, א.ז. אלקמאר ההולנדית ושחטאר קאראגנדי הקזחית. מכבי חיפה סיימה במקום השלישי עם חמש נקודות והודחה.את עונת הקבוצה סיימה במקום החמישי בליגה, ולא הצליחה להעפיל למפעלים האירופיים. ב-14 במאי 2014, במחזור הלפני אחרון של העונה, נפרדה מכבי חיפה מהאצטדיון הביתי שלה ב-50 שנים האחרונות, קריית אליעזר, כששיחקה מול מכבי תל אביב. לפני המשחק נערך טקס פרידה מהאצטדיון, שכלל את הצגתם של שחקני הקבוצה שזכו באליפות הראשונה, מתן פרס על מפעל חיים לאשר עלמני והענקת חולצה על שם אבי רן לאביו, שהגיע לראשונה לאירוע של מכבי חיפה אחרי נתק ממושך. המשחק עצמו הסתיים בתוצאה 2–2.בתום העונה סיים אריק בנדו את תפקידו כמאמן הקבוצה, ובמקומו מונה אלכסנדר סטנוייביץ' הסרבי. אחת ההחתמות הראשונות של סטנוייביץ' במכבי חיפה הייתה החזרתו של הקשר ההתקפי יוסי בניון, שפרץ במועדון והצליח בכדורגל האירופאי, לסגל הקבוצה. יניב קטן, קפטן הקבוצה ושחקנה של הקבוצה במשך 25 שנים, החליט להודיע על פרישה מכדורגל.לקראת העונה מכרה הקבוצה כ-17,000 מנויים ובכך שברה את שיא מכירת המנויים לקבוצה ישראלית שהיה שייך למכבי תל אביב ועמד על 10,300 מנויים. ב-15 בספטמבר 2014 ערכה הקבוצה את משחקה הראשון באצטדיון סמי עופר, בו ניצחה את בני סכנין בתוצאה 4–2 לעיני 30,000 צופים. עד אמצע העונה הקבוצה לא השיגה את התוצאות והיכולת המקוות, וסטנוייביץ' הציע את התפטרותו אך יעקב שחר סירב. ב-28 בדצמבר לאחר הפסד ביתי לבית"ר ירושלים במסגרת המחזור ה-15, הפסדה השמיני של הקבוצה בליגה, הגיש סטנוייביץ' את התפטרותו. באותו יום מונה שחקנה לשעבר של הקבוצה מרקו בלבול לתפקיד מאמן הקבוצה. תחת בלבול העפילה מכבי חיפה לפלייאוף העליון וסיימה במקום החמישי שלא מאפשר התחרות במסגרות אירופאיות. ככלל, למעט נוכחות הקהל הגדולה במשחקים, העונה נחשבה למאכזבת. בסיומה מונה רוני לוי למאמן הקבוצה.לקראת העונה החדשה מכרה הקבוצה כ-18,000 מנויים ובכך שברה שוב את השיא הישראלי, אולם גם תחת הדרכתו של רוני לוי הציגה חיפה יכולת לא טובה ובעונת סיימה במקום הרביעי. במהלך העונה ספגו שחקני חיפה 9 כרטיסים אדומים. ב-24 במאי 2016 זכתה הקבוצה בגביע המדינה בכדורגל לאחר ניצחון 1–0 על מכבי תל אביב במשחק הגמר, ובכך שברה בצורת של 18 שנים ללא זכייה בגביע. בדרך לגמר הדיחה מכבי חיפה את בית"ר ירושלים, הפועל חיפה, בני יהודה תל אביב והפועל באר שבע, כולן מליגת העל.באוגוסט 2016 זכה המועדון ל"מגן הכבוד" שהוענק ליעקב שחר במעמד נשיא המדינה ראובן ריבלין, על עשייתו החברתית והצטיינותו במאבק נגד אלימות וגזענות.ב-11 במאי 2016 מונה טור-כריסטיאן קרלסן הנורווגי לתפקיד המנהל הספורטיבי של הקבוצה. בעקבות חילוקי דעות בין המנהל הספורטיבי ובין המאמן, פוטר לוי מתפקידו, ובמקומו מונה רנה מלנסטיין, ההולנדי. הקבוצה פתחה באופן בינוני את העונה אך השתפרה בהמשך עם ניצחונות על הפועל באר שבע, מכבי תל אביב והנחלת תבוסה 5–0 להפועל אשקלון. החל מדצמבר יכולת הקבוצה ירדה באופן חד, ובינואר הודחה מגביע המדינה. כתוצאה מכך, שחררה הקבוצה שחקנים רבים בחלון ההעברות והביאה שחקני רכש חדשים בהם עומר דמארי, אך גם מהלך זה לא עצר את הקריסה והקבוצה המשיכה להציג יכולת חלשה. בעקבות הפסד 0–3 להפועל חיפה בדרבי פוטר מלנסטיין. יום לאחר הפיטורים מונה גיא לוזון לתפקיד מאמן הקבוצה. תחת לוזון הקבוצה סיימה את העונה בפלייאוף העליון, במקום השישי.לוזון המשיך גם לעונת , אך ב-9 בדצמבר 2017 פוטר מתפקידו, עקב יכולת חלשה שהציגה הקבוצה. ב-24 בינואר 2018 מונה פרד רוטן ההולנדי לתפקיד המאמן. ב-17 בפברואר 2018 הפסידה מכבי חיפה לבני סכנין מה שקבע רשמית כי הקבוצה תשחק בפלייאוף התחתון ותתמודד נגד הירידה, לראשונה לאחר 30 שנים בהן התמודדה רק בחלק העליון של הטבלה. בסוף העונה סיימה חיפה במקום ה-10 בליגה והנמוך ביותר שלה מאז עלתה לליגה הבכירה ב-1981.רוטן המשיך לאמן את הקבוצה גם בתחילת עונת , בה השיגה רק תשע נקודות בשמונת המשחקים הראשונים. בעקבות התפטרותו של מוחמד אלאך מתפקיד המנהל המקצועי של הקבוצה, הודיע רוטן גם הוא על התפטרות. ב-8 בנובמבר 2018 מונה אלי גוטמן לתפקיד המאמן. ב-3 בדצמבר, פחות מחודש לאחר מינויו, ויומיים לאחר הפסד הקבוצה 1–3 בדרבי להפועל חיפה, התפטר גוטמן מתפקידו בשל בעיות רפואיות והמלצות רופאיו לפרוש מאימון כדורגל.לאחר התפטרותו של גוטמן מתפקיד המאמן, עוזר המאמן איתי מרדכי הדריך את הקבוצה במשך מספר משחקים, עד שב-19 בדצמבר 2018 מונה מרקו בלבול בשנית למאמן הקבוצה. בלבול חולל מהפך והשיג שיפור דרסטי הן בתוצאות והן ביכולת של הקבוצה. את עונת סיימה מכבי חיפה במקום השני, והשיגה את הכרטיס למוקדמות הליגה האירופית.לקראת עונת החתים בלבול את דולב חזיזה ויובל אשכנזי מבני יהודה, ואת צ'רון שרי ויאניק וילדסחוט ההולנדים. בלבול הוביל את הקבוצה למקום השני בסיום העונה ולמוקדמות הליגה האירופית, אף על פי כן סיים את תפקידו בסיום העונה ובמקומו מונה ברק בכר.תקופת ברק בכר: הצלחה מחודשתבעונת , הגיעה הקבוצה עד לשלב הפלייאוף בליגה האירופית, כאשר היא מדיחה בדרך קבוצות מדורגות דוגמת קאיראט הקזחית ורוסטוב הרוסית (במשחק חוץ). בשלב הפלייאוף ספגה את הפסדה הגדול ביותר בהופעותיה במפעל בתוצאה 2–7 לטוטנהאם הוטספר מהפרמייר ליג והודחה מהמפעל.בסוף העונה זכתה הקבוצה באליפות ה-13 שלה ובכך הסתיימו 10 השנים השחונות של המועדון. בנוסף, ניקיטה רוקאביציה, חלוץ הקבוצה, סיים כמלך השערים של הליגה עם 19 שערים, והשוער, ג'וש כהן, נבחר לשחקן המצטיין של העונה. באותה עונה הבקיעה חיפה 72 שערים (ההתקפה הטובה בליגה), ספגה 29 (ההגנה הטובה בליגה) והשיגה הישג נדיר כאשר אף שחקן שלה לא הורחק בכרטיס אדום במהלך העונה.את עונת 2021/2022, פתחה הקבוצה עם הדחה ממוקדמות ליגת האלופות מול קאיראט אלמטי. שבועיים לאחר מכן היא זכתה בתואר אלוף האלופים הרביעי בהיסטוריה שלה אחרי ניצחון של 2–0 על מכבי תל אביב זוכת גביע המדינה ויריבתה הישירה לאליפות דאשתקד. אף על פי שהודחה מוקדם במוקדמות ליגת האלופות, נשרה מכבי חיפה לליגה האזורית, בה העפילה לשלב הבתים לאחר שגברה בשלב הפלייאוף על נפטצ'י באקו. במהלך עונה זו זכתה הקבוצה בגביע הטוטו החמישי שלה אחרי 14 שנה ללא זכייה במפעל, לאחר ניצחון 7–6 בדו-קרב בעיטות הכרעה נגד הפועל באר שבע.בסיום העונה זכתה הקבוצה באליפות שנייה ברציפות והאליפות ה-14 בסך הכל של המועדון. עומר אצילי, קשר הקבוצה, סיים גם כמלך השערים (20) וגם כמלך הבישולים (10) של הליגה, וזכה בתואר שחקן העונה. הקבוצה העפילה לגמר גביע המדינה אולם הפסידה להפועל באר שבע בדו-קרב פנדלים, לה הפסידה גם באלוף האלופים חודשיים לאחר מכן באותה הצורה.באוגוסט 2022 העפילה הקבוצה בפעם השלישית לליגת האלופות לאחר שגברה בשלבים המוקדמים על אולימפיאקוס ואפולון לימסול ובשלב הפלייאוף ניצחה את הכוכב האדום בלגרד. בשלב הבתים הוגרלה יחד עם פריז סן ז'רמן, יובנטוס ובנפיקה ליסבון. במחזור הרביעי, ניצחה מכבי חיפה 2–0 את יובנטוס באצטדיון סמי עופר מצמד של עומר אצילי. מחזור לאחר מכן הפסידה 2–7 לפריז סן ז'רמן במשחק חוץ, כאשר את צמד השערים לזכותה הבקיע עבדוליי סק, ואיבדה סיכוי להעפיל לשלב הבא בליגת האלופות.הקבוצה הבטיחה את הזכייה באליפות השלישית ברציפות ו-15 בסך הכל, כשנותר עוד מחזור אחד לסיום העונה. במהלך העונה השיגה הקבוצה 18 ניצחונות בית, תיקו אחד ואפס הפסדים באצטדיון סמי עופר. עומר אצילי נבחר שוב לכדורגלן העונה בישראל, כשסיים כמלך השערים של הליגה, עם 21 שערים ו-12 בישולים. עם סיום אותה העונה עזב המאמן בכר את תפקידו לטובת הכוכב האדום בלגרד ובמקומו מונה לתפקיד מסאי דגו.סמל המועדוןמקורו של סמל המועדון הוא בארגון הספורט הציוני העולמי "מכבי". הסמל הוא למעשה האותיות מ.כ.ב.י. בתוך מגן דוד שמסמל את היהדות. במרבית שנותיה סמלה של הקבוצה היה כאמור סמל "מכבי" עם הכיתוב "חיפה" מתחתיו בצבע ירוק על גבי לבן או לבן על גבי ירוק. עם הצלחת המועדון בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20 התווסף איור של אריה עומד ומניח את רגלו על כדור, בצמוד לסמל, אולם איור זה הוסר בשנת 1992. בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20, עם הצטרפות המועדון למשחקים באירופה שונה הסמל, והתווסף ציור של כדורגל משמאלו עם הכיתוב "מכבי חיפה מ.כ." בעברית ו- באנגלית. בסיום עונת 2005/2006, עת זכתה הקבוצה באליפות ה-10 שלה, התווסף כוכב זהב מעל לסמלה. בסיום עונת 2009 עם זכייתה באליפות ה-11 שלה, שיחקה הקבוצה במשחק ההכתרה שלה עם הסמל המסורתי של המועדון כפי שהיה בתחילת שנות ה-80. בסיום עונת 2013, בשנת ה-100 של המועדון, התווספו עלי דפנה מסביב לסמל המשמשים כאות לניצחון ולתהילה עוד מימי המיתולוגיה היוונית. בנוסף, התווספה גם לוחית זהב המציינת את שנת הקמת המועדון ואת השנה הנוכחית (שנת ה-100 של המועדון). לקראת התחלתה של עונת 2020/2021, החילה מנהלת הליגות לכדורגל תקן אחיד של 5 אליפויות לכל כוכב מעל סמלי הקבוצות. כך שונה שוב הסמל בהוספת כוכב זהב שני. במאי 2023, עם זכייתה של מכבי חיפה באליפות ה-15, נוסף כוכב שלישי לסמל המועדון.צבעי המועדוןבתחילת פעילותו של מועדון הכדורגל, שיחקה הקבוצה בצבעים לבן-כחול, כאשר הצבע הלבן משמש בתור צבע בית והכחול כצבע חוץ. בשנות ה-50 של המאה ה-20 יצא אביגדור הרשקוביץ מטעם המועדון למסע תרומות ברחבי ארצות הברית. הרשקוביץ' נפגש עם מיליונר יהודי בעל חנות לתלבושות ושאף להביא עמו גם תלבושות עבור השחקנים הוא התייעץ עם הנהלת הקבוצה לגבי צבע מסוים. הנהלת הקבוצה הבהירה חד משמעית כי הצבע איננו חשוב, ובלבד שלא יהיה אדום. זאת בשל היריבות עם קבוצת הפועל חיפה שכמו כל קבוצות הפועל לבשו תלבושות אדומות. צבעי המדים שנבחרו היו ירוק ולבן. עם המדים החדשים זכתה הקבוצה לרצף ניצחונות ומאז התקבעו צבעים אלה כצבעי המועדון.במשך כל השנים מאז ועד היום הקפידה הנהלת המועדון על דומיננטיות הצבעים ירוק-לבן בתלבושות השחקנים, אולם במספר מקרים לבשו שחקני המועדון מדים בצבעים שונים. ב-25 בדצמבר 1976 במשחק נגד מכבי יפו שלבשה ירוק באותו משחק, נאלצה מכבי חיפה לשחק עם חולצות אדומות, אותן סיפקה לה הפועל פתח תקווה, בעלת האצטדיון. מכבי חיפה הפסידה 0–2 ומיעוט האוהדים שחזה במשחק האשים את התלבושות. בשנת 1998 שיחקה מכבי חיפה נגד הפועל כפר סבא בקריית אליעזר, כששחקני הקבוצה לבשו מדים מפוספסים בצבעים כחול-שחור, מכנסיים לבנים וגרביים מפוספסים בצבעים כחול-לבן. חיפה הפסידה באותו משחק 0–4.בעונת 2005/6 נוספו מכנסיים וגרביים שחורים למדי הקבוצה ובעונת 2007/8 נוספה גם חולצה באותו צבע. השחור נוסף גם לדגלי האוהדים. למרות זאת, במשחקים רבים משחקת הקבוצה במדים על טהרת הירוק והלבן ללא הצבע השחור.אוהדיםמספר סקרים שנעשו במהלך העשור השני של המאה ה-21 מצאו שמכבי חיפה היא אחת הקבוצות האהודות ביותר בישראל. מכבי חיפה נחשבת כקבוצה האהודה ביותר בקרב המגזר הערבי בישראל. בין אוהדיה המפורסמים של הקבוצה ניתן למצוא את עוזי חיטמן שכתב את שיר האליפות של עונת "ירוק בעיניים" (אותו ביצע חיים משה) ואת שיר האליפות של אותו ביצע בעצמו.בעונת האליפות זכה הקהל של מכבי חיפה בתואר הקהל ההוגן של השנה.לקראת עונת והמעבר לאצטדיון סמי עופר, אוהדי מכבי חיפה שברו את שיא המנויים למשחקי קבוצת ספורט בישראל, כשרכשו למעלה מ-15,000 מנויים. אוהבי מכבי חיפה שברו את השיא בשנית כשרכשו למעלה מ-19,000 מנויים לעונת , שיא שמאז נשבר על ידי מכבי תל אביב שמכרה 22,000 מנויים לעונת . לקראת עונת הוגבלה מכסת המנויים, שמוצתה במלואה, ל-21,000, ב"כוונה כי לכל משחק יגיעו כ-7,000 אוהדים חדשים".ארגוני אוהדיםבאופן היסטורי, הגוש המעודד של אוהדי הקבוצה ישבו במשחקי הבית באצטדיון קריית אליעזר ביציעים 11–12 שנקרא גם יציע ג', שנהפך לשם נרדף לגרעין הקשה והמסור של האוהדים. בשנת 2002 הוקם ארגון "הקופים הירוקים", שמהווה את חוג האוהדים המסור של מכבי חיפה, ותומך בקבוצת הכדורגל והכדורסל כאחד. חברי הארגון נהגו לשבת ביציע 11. עם המעבר לאצטדיון סמי עופר, חברי הארגון מתרכזים ביציע הצפוני של האצטדיון מאחורי השער הצפוני בגושים 105–106.בשנת 2010, הוקם ארגון אוהדים נוסף, ה"אינפרנו ורדה", שחבריו ישבו ביציע 5א. באצטדיון סמי עופר חברי הארגון יושבים ביציע הדרומי של האצטדיון בגוש 124. מטרת הארגון היא לספק תמיכה נוספת בקבוצה, לצד ארגון "הקופים הירוקים".בנוסף, למכבי חיפה מועדון אוהדים רשמי מטעם המועדון, שהוקם בעשור הראשון של המאה ה-21, ומונה כ-20,000 חברים. למועדון ישנם תומכים גם מחוץ לישראל, והקשר עימם נשמר על ידי רכישת פריטים מחנות המזכרות של המועדון, באמצעות אתר האינטרנט שלו.ב-2014 הוקמה עמותת אוהדי מכבי חיפה. מטרות העמותה, כפי שנכתבו במסמכי היסוד שלה: "הקמת ארגון המאגד ומייצג את קהילת אוהדי מועדון הכדורגל מכבי חיפה. חיזוק ומיסוד מעמד האוהד כנדבך המרכזי עליו נשענת רוח המועדון. חיזוק ושימור מסורת המועדון תוך שמירה על האינטרסים של המועדון. מיגור האלימות והגזענות. הנגשת פעילות המועדון לקהל האוהדים ושימור צביונו העממי".תקשורת קבוצה – אוהדיםבתחילת המאה ה-21 הקים המועדון אתר אינטרנט, הנערך על ידי ההיסטוריון של המועדון, יצחק הברמן. ב-2015 פתחה מכבי חיפה אתר אינטרנט חדש, שפועל לצד האתר הישן שמשמש כארכיון ומאגר מידע היסטורי.החל מ-2011 מפעילה הקבוצה דף פייסבוק רשמי הכולל מידע, חדשות, תמונות, אפשרות להזמנת כרטיסים און-ליין וכן עדכון בזמן אמת על תוצאות משחקים. בפברואר 2011 פתח המועדון דף יוטיוב רשמי, בו מתפרסמים ראיונות של שחקנים והמאמן לפני ואחרי משחקים. פעם בחודש מעלה המועדון סרטון שנקרא מהדורת מכבי חיפה TV, ובו מוצג מה עבר על המועדון בשבועיים האחרונים, תוכניות להמשך ותקצירי משחקים.במרץ 2016 הוציאה הקבוצה אפליקציה לטלפונים ניידים.יצרני תלבושות וספונסרים ראשייםיריבויותהיריבות העירוניתלשני המועדונים החיפאים העיקריים, הפועל חיפה ומכבי חיפה, יש היסטוריה ארוכה של יריבות עירונית סוערת הכוללת איבה הדדית וסכסוכי אוהדים; יריבות שנמשכה גם בשנים הרעות של הפועל חיפה, בהן שיחקה בליגה השנייה. שורשי היריבות נעוצים עמוק בתוך ההיסטוריה של שני המועדונים ובעיקר בזיהוי הפוליטי שלהם. הפועל הוקמה כקבוצת פועלים סוציאליסטית שזוהתה בעיקר עם ההסתדרות ועם שלטון מפא"י, הן הארצי והן המוניציפלי. הפועל זוהתה כקבוצתו של הממסד שנתמכה על ידי השלטונות. לפיכך, באופן טבעי, הפכה מכבי חיפה לקבוצה המקופחת, שבשל קיפוחה לכאורה על ידי השלטונות נאלצה להיאבק על קיומה. על כן, בראשיתה הייתה היריבות העירונית בחיפה בין אלו ש"ידם קרובה לצלחת" לבין המקופחים והמדוכאים. ההבדלים בין המועדונים יצרו גם את ההבדלים בין האוהדים: אוהדי הפועל חיפה באופן מסורתי זוהו עם תנועות השמאל; רוב אוהדי הפועל היו בני המעמד הבינוני – פועלים בתעשיות השונות בחיפה וכן משכילים רבים ובעלי מקצועות חופשיים רבים. לעומתם, אוהדי מכבי חיפה זוהו ברובם כאנשי המעמד הבינוני-נמוך. ההבדלים בין מחנות האוהדים הטשטשו, בעיקר בשל ההצלחות של הקבוצה שהגדילו וגיוונו את קהל האוהדים שלה, אם כי עדיין ניתן להבחין בהבדלים בין קהלי האוהדים. היריבות בין שני המועדונים קיבלה גוון יותר ספורטיבי והיא בולטת בעיקר בתקופות שלפני משחקי דרבי.היריבות עם מכבי תל אביבמאז שנות ה-90 של המאה ה-20 למכבי חיפה יש יריבות חזקה עם מכבי תל אביב על ההגמוניה של תנועת מכבי ישראל וכן גם של הכדורגל הישראלי בכלל ועל תואר מועדון הכדורגל הטוב ביותר בישראל. מכבי חיפה שואפת להדיח מעמדה זו את מכבי תל אביב, שהיא המועדון עם מספר התארים הגדול בארץ, ולהפוך למועדון המוביל בישראל, וזאת על ידי זכייה בתארים רבים וכן בהעפלה לשלבים המתקדמים בגביעי אירופה השונים (גביע מחזיקות הגביע, ליגת האלופות, גביע אופ"א). המאבק היה עיקש במיוחד בעונות בהן חיפה ותל אביב התחרו זו מול זו על תואר האליפות. בנוסף, הביסה חיפה את מכבי תל אביב במספר משחקים, בהם משחק ניצחונה בתוצאה 10–0 ב-1988 (משחק בו נקמה על הפסדה 2–10 בשנת 1949 והפסדה 0–7 בשנת 1952), וניצחונה בתוצאה 5–0 בעונת בה זכתה חיפה באליפות ללא הפסד אך הודחה ממפעל גביע המדינה שלושה ימים לאחר הניצחון על ידי מכבי תל אביב בתוצאה 1–2 בקריית אליעזר, מקרה שחזר על עצמו לא פחות מעשר פעמים במפגשים במפעל גביע המדינה. הישגיה של מכבי חיפה ב לצד החלשות של מכבי תל אביב (למעט עונת ) ציננו את היריבות ביניהן, אך היריבות עם הפועל תל אביב, שהתחרתה בצמרת הטבלה בתקופה זו, התחזקה.שיתופי פעולה בפברואר 2021, לאחר חתימת הסכם הנורמליזציה של מדינת ישראל עם איחוד האמירויות הערביות, החל המועדון בשיתוף פעולה כולל, ספורטיבי, טכנולוגי ועסקי עם מועדון אל-עין מליגת העל של איחוד האמירויות הערביות, זהו הסכם ראשון מסוגו בכדורגל הישראלי עם מועדון ממדינה ערבית. במסגרת ההסכם ישתפו המועדונים פעולה בהשאלות והעברת שחקנים, השתלמויות, מחלקות נוער, השמה של טכנולוגיות, מחנות אימון, משחק שלום הדדי, קשרים עסקיים וכל אספקט עתידי, שיבנה בחיזוק היחסים בין המועדונים והבעלים.תאריםליגת העל אליפויות (15): , , , , , , , , , , , , , סגנות (9): , , , , , , , , גביע המדינה זכייה (6): 1961/1962, 1990/1991, 1992/1993, 1994/1995, 1997/1998, 2015/2016 סגנות (11): 1942, 1962/1963, 1970/1971, 1984/1985, 1986/1987, 1988/1989, 2001/2002, 2008/2009, 2010/2011, 2011/2012, 2021/2022גביע הטוטו זכייה (5): 1993/1994, 2002/2003, 2005/2006, 2007/2008, 2021/2022 סגנות (4): 1999/2000, 2003/2004, 2014/2015, 2018/2019אלוף האלופים זכייה (4): 1963, 1985, 1989, 2021 סגנות (3): 1984, 2016, 2022גביע ליליאן זכייה (1): 1984/1985 סגנות (1): 1986/1987גביע ה-20: סגנות (1): 1968גביע הכ"ה: סגנות (1): 1973שיאים והישגיםשיאים קבוצתיים עונות בליגה הראשונה –65 עונות בליגת המשנה –6 המיקום הנמוך ביותר – 7 בליגת המשנה שיא ניצחונות לעונה – 28 בעונות 2009/2010, 1993/1994 (שיא ישראלי) שיא הפסדים לעונה – 16 (1973/1974) שיא נקודות לעונה (שיא ישראלי) – 95 (1993/1994) שיא שערים לעונה – 97 (1993/1994) שיא הספיגה לעונה – 53 (1951/1952) שיא הפרש השערים לעונה – 70 (1993/1994) הניצחון הגבוה ביותר – 10–0 על מכבי תל אביב (1987/1988) ההפסד הגבוה ביותר – 1–12 מול הפועל תל אביב (1937) וגם 1–12 מול בית"ר תל אביב (1942) שיא ניצחונות רצופים מפתיחת העונה-11 בעונת 2005/2006 (שיא ישראלי משותף) זכייה באליפות ללא הפסד ליגה בעונה של 39 מחזורים – (1993/1994)אחוזי ההצלחה הגבוהים ביותר לעונה - 82.86% בעונת 2009/10 (שיא ישראלי) 46 משחקי ליגה רצופים ללא הפסד – בין השנים 1993 ל-1994 (שיא ישראלי) 30 משחקי חוץ רצופים ללא הפסד – בין השנים 1993 ל-1995. הקבוצה הישראלית הראשונה שזכתה בשש אליפויות בעשור אחד: בעונות 2000/2001, 2001/2002, 2003/2004, 2004/2005, 2005/2006 ו-2008/2009 (שיא ישראלי) הקבוצה הישראלית הראשונה שהעפילה לליגת האלופות – בעונת 2002/2003. הקבוצה הישראלית הראשונה שהשיגה ניצחון בשלב הבתים של גביע אופ"א. הקבוצה הישראלית היחידה שהעפילה לרבע גמר גביע אירופה למחזיקות גביע – בעונת 1998/1999. סיימה את ששת משחקי שלב הבתים עם אפס נקודות ואפס שערים (שיא שלילי משותף עם דינמו זאגרב). 65 מחזורים רצופים של החזקה במקום הראשון בליגה – בין אוגוסט 2004 למאי 2006 (שיא ישראלי). 48 העפלות רצופות לשמינית גמר גביע המדינה: בין השנים 1966 ל-2013. ספגה 16 שערים ב-35 מחזורים בעונת 2009/2010, וזהו מספר השערים (העונתי הכולל) הנמוך ביותר שספגה חיפה בתולדותיה. ספגה את ההפסד הגבוה ביותר בתולדות גביע ארץ-ישראל (כיום גביע המדינה): 1–12 לבית"ר תל אביב ב-1942 הניצחון הגבוה ביותר באירופה: 8–0 על חזר לנצ'ראן. זהו גם הניצחון הגבוה ביותר של קבוצה ישראלית באירופה. ההפסד הגדול ביותר באירופה: 2–8 מול ארמיניה בילפלד (1985).הישגים באירופה ליגת האלופות: שלב הבתים (3): , , (שיא ישראלי) מוקדמות (7): , , , , , , הליגה האירופית/גביע אופ"א: שמינית גמר (1): 2006/2007 שלב הבתים (2): , מוקדמות (9): 1996/1997, 2000/2001, 2002/2003, 2003/2004, 2004/2005, , , , גביע אירופה למחזיקות גביע: רבע גמר (1): 1998/1999 (שלב שיא אירופי אליו הגיעה קבוצה ישראלית, שיא משותף עם הפועל תל אביב) סיבוב שני (1): 1993/1994 סיבוב ראשון (1): 1995/1996 הליגה האזורית: שלב הבתים (1): גביע האינטרטוטו: סיבוב שני (1): 2007 סיבוב ראשון (1): 1999 מקום ראשון בשלב הבתים (1): 1985 מקום שני בשלב הבתים (2): 1986, 1990 מקום שלישי בשלב הבתים (1): 1991 מקום חמישי בשלב הבתים (1): 1997שיאים אישיים שיאן ההופעות בליגה: אלון חרזי, 495 הופעות שיאן ההופעות לעונה: אדורם קייסי, 66 הופעות בכל המסגרות – 2002/2003 שיא ההופעות לשוער: ניר דוידוביץ', 386 הופעות שיאן שערי ליגה: זאהי ארמלי, 90 שערים שיאן שערים לעונה: אלון מזרחי, 28 שערים – ; שלומי ארבייטמן, 28 שערים – שיא בישולים לעונה: אלון חזן, 16 בישולים – 1993/1994; יוסי בניון, 16 בישולים – ; ג'ובאני רוסו, 16 בישולים – שיא שערים באירופה: אלון מזרחי ויניב קטן – 15 שערים שיאן שערים למשחק: אהרון גרשגורן, 6 נגד הפועל קריית שמונה, 1965 שיאן שערים - שחקן זר: ניקיטה רוקאביציה, 72 שערים, מהם 62 שערי ליגה. שיאן שערים - הבקעות במשחקים רצופים: ניקיטה רוקאביצה, 12 משחקים.שיאן אי-ספיגה (דקות ללא שער ברציפות): גיורא אנטמן, 1003 דקות – שיאן אי-ספיגה בעונה: ניר דוידוביץ', 16 שערים ב-35 משחקים, הכדורגלן הישראלי המעוטר ביותר: אריק בנדו, 17 תארים (9 אליפויות, 4 גביעי מדינה ו-4 גביעי טוטו) ואלון חרזי, 17 תארים (9 אליפויות, 3 גביעי המדינה ו-5 גביעי טוטו)שיאני ההופעותלהלן עשרת השחקנים ששיחקו הכי הרבה משחקי ליגה במדי מכבי חיפה, נכון ל-20 בספטמבר 2013.שיאני שעריםלהלן עשרת השחקנים שהבקיעו הכי הרבה שערי ליגה במדי מכבי חיפה, נכון ל-30 במאי 2023. (שחקנים פעילים מודגשים)זוכים בתואר מלך השערים במדי הקבוצהזוכים בתואר כדורגלן העונה במדי הקבוצהשחקני הקבוצה זכו 16 פעמים (שיא ישראלי לקבוצה) בתואר כדורגלן העונה בישראל.שחקנים בולטים בתולדות המועדוןנתוני ההופעות והשערים מתייחסים למשחקי ליגה בלבד ונכונים ל־30 במאי 2023. המיון הראשוני הוא לפי מספר הופעות. שחקנים מודגשים עדיין פעילים במועדון. ראו גם: רשימת כדורגלני מכבי חיפה בעלי ערך בוויקיפדיהמאמניםלפחות 35 מאמנים שונים הדריכו את שחקני מועדון הכדורגל החיפאי החל משנות ה-40 ועד ימינו (ב-47 קדנציות).להלן רשימת המאמנים של מכבי חיפה:מחלקת הנוערמחלקת הנוער של מכבי חיפה מונה למעלה מ-1,000 כדורגלנים צעירים המתאמנים בקבוצות בשנתונים השונים. המועדון פועל בשיתוף פעולה עם כפר הנוער "גלים" שנמצא בדרום חיפה. בפנימיית כפר גלים נמצאים כדורגלנים הגרים רחוק מחיפה. בסיום כל עונה נבחר השחקן המצטיין של כל אחת מהקבוצות הצעירות. מכבי חיפה נותנת חסות ל-20 בתי ספר לכדורגל בישראל.מחלקת הנוער של מכבי חיפה נחשבת לאחת הטובות בארץ, ומלבד זכייה בתארים רבים, גידלה שחקנים רבים שהפכו לשחקני מפתח מצטיינים במכבי חיפה בפרט ובכדורגל הישראלי בכלל. בשנת 2008 רכש המועדון את מחלקת הנוער של הפועל נצרת עילית/עמק יזרעאל ובכך הקים שלוחה נוספת במושב נהלל בפרויקט מתנהלות קבוצות מגילאים טרום א' ועד לנערים א'.מנהל מחלקת הנוער: יניב כהןמנהל מחלקת הנוער (שלוחת נהלל): אורי גרופרבנוסף לקבוצת מחלקת הנוער המועדון מפעילה בתי ספר לכדורגל בצפון הארץ וביניהם; כרמיאל, טמרה, צור שלום, מועצה אזורית מטה אשר, כפר המכבי, מועצה אזורית אלונה-עין אילה-בית חנניה, מועצה אזורית חוף הכרמל, טבריה, מעלות-תרשיחא, צפת ושדה אליעזר ובנוסף במועצה אזורית שדות דן במרכז.קבוצות מחלקת הנוער לעונת 2019/20תאריםקבוצת הנוער של מכבי חיפה משחקת בליגת העל בכדורגל לנוער, ובעלת מספר האליפויות וגביעי המדינה הרב ביותר מאז הקמת ליגה מקצוענית לנוער:אליפויות (11) (שיא): 1998/1999, 2002/2003, 2003/2004, 2008/2009, 2009/2010, 2012/2013, 2013/2014, 2015/2016, 2016/2017, 2019/2020, 2020/2021גביעי מדינה (5) (שיא): 1998/1999, 1999/2000, 2002/2003, 2012/2013, 2013/2014בנוסף לאליפויות והגביעים בהן זכתה, קבוצת הנוער של מכבי חיפה זכתה ב-5 אליפויות ו-4 גביעי מדינה נוספים בליגה החובבנית לנוער, עד שנת 1994 בה הוקמה הליגה המקצוענית לנוער.קבוצת הנוער מכבי "שמואל" חיפה רשמה הישג חסר תקדים בכדורגל הישראלי (בליגות לנוער) כאשר לקחה פעמיים דאבל ברציפות, בעונות 2012/2013 ו-2013/2014.קבוצת הנערים של מכבי חיפה (עד גיל 14) זכתה ב-2004 בטורניר גביע החלב לאחר שניצחה בגמר את קבוצת הנערים של אברטון האנגלית בתוצאה 1:5.קבוצת מכבי חיפה "שמואל" זכתה ב-2016 בגביע אינסל.סגל נוכחינכון ל-26 בינואר 2023 (קפטן שני) (קפטן שלישי)לקריאה נוספת אביב הברון, הירוקים: מכבי חיפה, כל הסיפור, ספרי עליית הגג, 1992 זוהיר בהלול, רמי ברוש, יגאל ביטון, האנציקלופדיה לכדורגל ישראלי, כרך ג', עמ' 65 - 92, הוצאת ישראגול, 2011קישורים חיצוניים מכבי חיפה, באתר מנהלת הליגות לכדורגלהערות שולייםקבוצות כדורגל ישראליותקבוצות כדורגל ששיחקו בליגה הבכירה בישראלקבוצות כדורגל שזכו באליפות ישראלזוכי טקס נבחרי הילדים: ספורטחיפהקבוצות כדורגל שהוקמו ב-1913היישוב: כדורגלהיישוב: מועדוני ספורט

1746

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%9E%D7%A9%D7%A7%20%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%9E%D7%A9

ממשק משתמש

מִמְשַׁק מִשְׁתַּמֵּשׁ (באנגלית: User Interface או בקיצור UI) הוא חלקהּ של מערכת החשוף למשתמש בה, כך שדרכו מתקיים הקשר בין המשתמש לבין המערכת. "מערכת", בהקשר זה היא תוכנה, מכונה, מכשיר או חפץ כלשהו, שנועדו לשימושו של אדם. רקע המושג "ממשק" הוא מושג שמקורו בהנדסת מערכות. מלבד ממשק המשתמש קיימים גם ממשק הסביבה - החלקים של המערכת החשופים להשפעה סביבתית וממשק המשימה - החלק של המערכת המבצע את המשימה שלשמה נועדה המערכת. לדוגמה, במכונית, ממשק הפעולה הוא הצמיגים. ממשק המשתמש מכיל את כל חלקי המכונית שהנהג מתעסק עמם בעת הנהיגה (הגה, דוושות, מוט הילוכים, שטח פני המראות והחלונות, לחצני הרדיו...). ממשק הסביבה מכיל כל חלק של המכונית שתנאי הסביבה עשויים להשפיע על פעולתו, כולל חלק מממשק המשתמש ומממשק הפעולה. לפני המהפכה התעשייתית, מרבית המכשירים היו פשוטים ובעלי חלקים מעטים. מעבר לזאת, חלקיו של מכשיר מסוים יוצרו כך שהתאימו כמעט ורק לו – לא היה אפשרי, למשל, להחליף בין גלגלים של שתי כרכרות או בין נדנים של שתי חרבות. המהפכה התעשייתית גרמה לזה שמכשירים זהים כמעט לחלוטין עם חלקים זהים כמעט לחלוטין יוצרו בייצור המוני. בין מכשירים כאלה ניתן היה להחליף חלקים ויתרה מזאת, חלק של מכשיר שנטה להתקלקל לעיתים תכופות יותר מחלקים אחרים יוצר לעיתים תכופות יותר ונקנה כיחידה בודדת – חלק חילוף. עם השכלולים בתעשייה והתרבות החלקים בכל מכשיר נוצר אילוץ עבור המעצב הבודד לעצב רק חלקים בודדים ממכשיר מבלי להכיר לעומק את כלל המכשיר. בשנות השבעים מכשירים החלו לצאת אל השוק כשהם אינם מכילים מערכת חלקים שלמה אלא הכנות לתוספות חלקים שבהכרח נקנו בנפרד. למשל, מכשיר הקלטה יצא לשוק עם רמקול ועם שקע לאוזניות אך בלי האוזניות עצמן. במצב זה שבו לכל מכשיר יש חלקים רבים מספור ויש לחשוב גם על החלקים שהוא מכיל רק הכנה להוספתם והחלקים שמחליטים אפילו לא לסדר להם הכנה, מנהלי הייצור נאלצו לאפיין קבוצות של חלקים ולדבר עליהם בהכללות. כך השימוש במושגים כמו "ממשק משתמש" הפך להכרחי. עיצוב ממשק המשתמש הפך למקצוע עצמאי, שבו עוסקים מומחים מתחומים שונים - פסיכולוגיה, הנדסת אנוש, מחשוב, עיצוב גרפי. בעיצוב מושקעים מאמצים ומשאבים רבים, כגון בניית אב טיפוס ועריכת ניסוי פיילוט במטרתה להבטיח יצירת ממשק ידידותי למשתמש, נגיש ומעודד עבודה יעילה. הרבה עזרים מתחום הטכנולוגיה המסייעת הם עזרים המקשרים בין משתמש עם לקות לבין ממשק משתמש שאינו נגיש לו (לדוגמה מקל הקלדה). פתרונות אחרים מתחום זה עוסקים בהחלפת ממשק המשתמש (כגון מקלדת ארגונומית למחשב) או הוספת אביזרים אליו (כגון הוספת מדפסת ברייל למחשב לצד המדפסת הרגילה). כמו כן, הרבה פתרונות נגישות מתחום העיצוב האוניברסלי (להבדיל מטכנולוגיה מסייעת) הם שינויים בממשק המשתמש של כלל המשתמשים (כגון הוספת סימני ברייל ופלט קולי למעלית). ממשק משתמש מכני מכונות רבות כוללות ממשק משתמש מכני, שבאמצעותו המשתמש מפעיל את המכונה, ולעיתים גם מקבל מידע על מצבה. דוגמה: במכונת כביסה ממשק המשתמש כולל סדרה של כפתורים ומחוונים, המאפשרים למשתמש לקבוע את טמפרטורת המים במכונה, מהירות הסחיטה, תוכנית הכביסה וכדומה. במכשירים אלקטרוניים אחדים ממשק המשתמש הוא שלט רחוק - מכשיר שבו כפתורים רבים, שלכל אחד מהם פונקציה הקשורה בתפעול המכשיר. ממשק משתמש מורכב יותר נמצא במכונית, והוא כולל מרכיב מסוגים שונים, שרכישת שליטה בתפעולם דורשת הדרכה ותרגול: הגה, דוושות, ידיות, מחוונים. ממשק משתמש לתוכנה בעבר, כאשר מהירות המחשבים הייתה נמוכה, נהגו להשתמש בממשק משתמש טקסטואלי, כזה המבוסס רק על אותיות, ובנוסף להן כפתורי פעולה במקלדת כדוגמת ממשק שורת פקודה. מסוף שנות ה-80 של המאה ה-20 נפוץ ממשק משתמש גרפי (GUI - Graphical User Interface), שבו משלבים אלמנטים גרפיים כתמונות וצלמיות. הממשקים הגרפיים מאפשרים תצוגה גמישה יותר, במיוחד בצבעים וגופנים, והבהרת כוונת הממשק והשימוש בה, באמצעות סמלים וצלמיות, ועבודה קלה יותר במחשב. ממשק המשתמש הגרפי עם השימוש בעכבר, שמוטמע בכל תוכנה שפותחה מאמצע שנות ה-90 ומוכר לכל משתמש במחשב האישי, פותח ב"זירוקס פארק" - מרכז המחקר של חברת זירוקס, ומשם הועתק אל מחשבי המקינטוש. תפוצתו הנרחבת של ממשק זה החלה עם מערכת ההפעלה Windows של חברת מיקרוסופט. שיקולים בעיצוב ממשק המשתמש עיצוב ממשק המשתמש נעשה בעיקר על פי שיקולים פונקציונליים - מה הדרך הנוחה ביותר שבה יוכל המשתמש להגשים את מטרותיו באמצעות ממשק המשתמש והמערכת שמאחוריו תוך שמירה על אינטראקטיביות חווייתית. בדרך כלל באים לידי ביטוי גם שיקולים שיווקיים - יצירת ממשק משתמש שהופך את המוצר לאטרקטיבי ומובחן ממוצרים מתחרים. דוגמה מוכרת מאוד לכך היא עיצובו של בקבוק המשקה "קוקה-קולה" (זהו "ממשק המשתמש" למשקה שבתוך הבקבוק), שבו באים לידי ביטוי שיקולים פונקציונליים (אחיזה נוחה של הבקבוק) ושיווקיים (הבקבוק הוא סמל מסחרי). דוגמה לשיקולים פונקציונליים בעיצוב ממשק המשתמש ראו בערך שימושיות, ניווט באתר אינטרנט, העוסק באחד מרכיביו של ממשק המשתמש. ממשק המשתמש למוצרי תוכנה מאפשר לעיתים התאמה אישית שלו, לצרכים והעדפות ספציפיים של המשתמש. הדפדפן למשל, מאפשר התאמה אישית של גודל הגופן, אופן הצגת הקישורים ועוד. פרטי ההתאמה האישית נשמרים בדרך כלל תחת פרופיל המשתמש המתאים. לעיתים מתאפשר תמרון בצבעים ובסימנים הגרפיים של ממשק המשתמש, ובמקרה זה קרויות הווריאציות השונות בשם "מעטפת" (באנגלית: Skin, זהו ה"עור" של התוכנה, להבדיל מהפונקציונליות הנמצאת בתוכה). ראו גם מערכת הפעלה - התייחסות לממשק המשתמש חוויית משתמש שימושיות נגישות סייבר-פסיכולוגיה קישורים חיצוניים פראנאב מיסטרי: האפשרויות המלהיבות בטכנולוגיית חוש-שישי – אפשרויות חדשות לממשקים. הרצאה באנגלית מאתר TED עם כתוביות בעברית הערות שוליים מונחים בתוכנה

מִמְשַׁק מִשְׁתַּמֵּשׁ (באנגלית: User Interface או בקיצור UI) הוא חלקהּ של מערכת החשוף למשתמש בה, כך שדרכו מתקיים הקשר בין המשתמש לבין המערכת. "מערכת", בהקשר זה היא תוכנה, מכונה, מכשיר או חפץ כלשהו, שנועדו לשימושו של אדם.רקעהמושג "ממשק" הוא מושג שמקורו בהנדסת מערכות. מלבד ממשק המשתמש קיימים גם ממשק הסביבה - החלקים של המערכת החשופים להשפעה סביבתית וממשק המשימה - החלק של המערכת המבצע את המשימה שלשמה נועדה המערכת. לדוגמה, במכונית, ממשק הפעולה הוא הצמיגים. ממשק המשתמש מכיל את כל חלקי המכונית שהנהג מתעסק עמם בעת הנהיגה (הגה, דוושות, מוט הילוכים, שטח פני המראות והחלונות, לחצני הרדיו...). ממשק הסביבה מכיל כל חלק של המכונית שתנאי הסביבה עשויים להשפיע על פעולתו, כולל חלק מממשק המשתמש ומממשק הפעולה.לפני המהפכה התעשייתית, מרבית המכשירים היו פשוטים ובעלי חלקים מעטים. מעבר לזאת, חלקיו של מכשיר מסוים יוצרו כך שהתאימו כמעט ורק לו – לא היה אפשרי, למשל, להחליף בין גלגלים של שתי כרכרות או בין נדנים של שתי חרבות. המהפכה התעשייתית גרמה לזה שמכשירים זהים כמעט לחלוטין עם חלקים זהים כמעט לחלוטין יוצרו בייצור המוני. בין מכשירים כאלה ניתן היה להחליף חלקים ויתרה מזאת, חלק של מכשיר שנטה להתקלקל לעיתים תכופות יותר מחלקים אחרים יוצר לעיתים תכופות יותר ונקנה כיחידה בודדת – חלק חילוף.עם השכלולים בתעשייה והתרבות החלקים בכל מכשיר נוצר אילוץ עבור המעצב הבודד לעצב רק חלקים בודדים ממכשיר מבלי להכיר לעומק את כלל המכשיר. בשנות השבעים מכשירים החלו לצאת אל השוק כשהם אינם מכילים מערכת חלקים שלמה אלא הכנות לתוספות חלקים שבהכרח נקנו בנפרד. למשל, מכשיר הקלטה יצא לשוק עם רמקול ועם שקע לאוזניות אך בלי האוזניות עצמן. במצב זה שבו לכל מכשיר יש חלקים רבים מספור ויש לחשוב גם על החלקים שהוא מכיל רק הכנה להוספתם והחלקים שמחליטים אפילו לא לסדר להם הכנה, מנהלי הייצור נאלצו לאפיין קבוצות של חלקים ולדבר עליהם בהכללות. כך השימוש במושגים כמו "ממשק משתמש" הפך להכרחי.עיצוב ממשק המשתמש הפך למקצוע עצמאי, שבו עוסקים מומחים מתחומים שונים - פסיכולוגיה, הנדסת אנוש, מחשוב, עיצוב גרפי. בעיצוב מושקעים מאמצים ומשאבים רבים, כגון בניית אב טיפוס ועריכת ניסוי פיילוט במטרתה להבטיח יצירת ממשק ידידותי למשתמש, נגיש ומעודד עבודה יעילה.הרבה עזרים מתחום הטכנולוגיה המסייעת הם עזרים המקשרים בין משתמש עם לקות לבין ממשק משתמש שאינו נגיש לו (לדוגמה מקל הקלדה). פתרונות אחרים מתחום זה עוסקים בהחלפת ממשק המשתמש (כגון מקלדת ארגונומית למחשב) או הוספת אביזרים אליו (כגון הוספת מדפסת ברייל למחשב לצד המדפסת הרגילה). כמו כן, הרבה פתרונות נגישות מתחום העיצוב האוניברסלי (להבדיל מטכנולוגיה מסייעת) הם שינויים בממשק המשתמש של כלל המשתמשים (כגון הוספת סימני ברייל ופלט קולי למעלית).ממשק משתמש מכנימכונות רבות כוללות ממשק משתמש מכני, שבאמצעותו המשתמש מפעיל את המכונה, ולעיתים גם מקבל מידע על מצבה. דוגמה: במכונת כביסה ממשק המשתמש כולל סדרה של כפתורים ומחוונים, המאפשרים למשתמש לקבוע את טמפרטורת המים במכונה, מהירות הסחיטה, תוכנית הכביסה וכדומה. במכשירים אלקטרוניים אחדים ממשק המשתמש הוא שלט רחוק - מכשיר שבו כפתורים רבים, שלכל אחד מהם פונקציה הקשורה בתפעול המכשיר. ממשק משתמש מורכב יותר נמצא במכונית, והוא כולל מרכיב מסוגים שונים, שרכישת שליטה בתפעולם דורשת הדרכה ותרגול: הגה, דוושות, ידיות, מחוונים.ממשק משתמש לתוכנהבעבר, כאשר מהירות המחשבים הייתה נמוכה, נהגו להשתמש בממשק משתמש טקסטואלי, כזה המבוסס רק על אותיות, ובנוסף להן כפתורי פעולה במקלדת כדוגמת ממשק שורת פקודה. מסוף שנות ה-80 של המאה ה-20 נפוץ ממשק משתמש גרפי (GUI - Graphical User Interface), שבו משלבים אלמנטים גרפיים כתמונות וצלמיות. הממשקים הגרפיים מאפשרים תצוגה גמישה יותר, במיוחד בצבעים וגופנים, והבהרת כוונת הממשק והשימוש בה, באמצעות סמלים וצלמיות, ועבודה קלה יותר במחשב.ממשק המשתמש הגרפי עם השימוש בעכבר, שמוטמע בכל תוכנה שפותחה מאמצע שנות ה-90 ומוכר לכל משתמש במחשב האישי, פותח ב"זירוקס פארק" - מרכז המחקר של חברת זירוקס, ומשם הועתק אל מחשבי המקינטוש. תפוצתו הנרחבת של ממשק זה החלה עם מערכת ההפעלה Windows של חברת מיקרוסופט.שיקולים בעיצוב ממשק המשתמשעיצוב ממשק המשתמש נעשה בעיקר על פי שיקולים פונקציונליים - מה הדרך הנוחה ביותר שבה יוכל המשתמש להגשים את מטרותיו באמצעות ממשק המשתמש והמערכת שמאחוריו תוך שמירה על אינטראקטיביות חווייתית. בדרך כלל באים לידי ביטוי גם שיקולים שיווקיים - יצירת ממשק משתמש שהופך את המוצר לאטרקטיבי ומובחן ממוצרים מתחרים. דוגמה מוכרת מאוד לכך היא עיצובו של בקבוק המשקה "קוקה-קולה" (זהו "ממשק המשתמש" למשקה שבתוך הבקבוק), שבו באים לידי ביטוי שיקולים פונקציונליים (אחיזה נוחה של הבקבוק) ושיווקיים (הבקבוק הוא סמל מסחרי).דוגמה לשיקולים פונקציונליים בעיצוב ממשק המשתמש ראו בערך שימושיות, ניווט באתר אינטרנט, העוסק באחד מרכיביו של ממשק המשתמש.ממשק המשתמש למוצרי תוכנה מאפשר לעיתים התאמה אישית שלו, לצרכים והעדפות ספציפיים של המשתמש. הדפדפן למשל, מאפשר התאמה אישית של גודל הגופן, אופן הצגת הקישורים ועוד. פרטי ההתאמה האישית נשמרים בדרך כלל תחת פרופיל המשתמש המתאים. לעיתים מתאפשר תמרון בצבעים ובסימנים הגרפיים של ממשק המשתמש, ובמקרה זה קרויות הווריאציות השונות בשם "מעטפת" (באנגלית: Skin, זהו ה"עור" של התוכנה, להבדיל מהפונקציונליות הנמצאת בתוכה).ראו גם מערכת הפעלה - התייחסות לממשק המשתמש חוויית משתמש שימושיות נגישותסייבר-פסיכולוגיהקישורים חיצוניים פראנאב מיסטרי: האפשרויות המלהיבות בטכנולוגיית חוש-שישי – אפשרויות חדשות לממשקים. הרצאה באנגלית מאתר TED עם כתוביות בעבריתהערות שולייםמונחים בתוכנה

1754

https://he.wikipedia.org/wiki/WYSIWYG

WYSIWYG

המושג WYSIWYG (ראשי התיבות של What You See Is What You Get; בעברית: "מה שרואים הוא מה שמקבלים"; נהגה: "וויזיוויג") הוא כינוי לתוכנה המדמה את התוצר המוגמר כבר בזמן יצירתו ועריכתו. WYSIWYG היא תכונה של תוכנות עריכה (מעבד תמלילים, עורך HTML וכו'), שבהן הדף המוצג על-גבי הצג בזמן עריכת המסמך זהה לזה שיוצג בתוצאה הסופית: דף במדפסת במקרה של מעבד תמלילים, דף בדפדפן אינטרנט במקרה של עורך HTML וכדומה. תכונה זו מאפיינת את מעבדי התמלילים לסביבת Windows, ובראשם Microsoft Word (גם מעבד התמלילים הישראלי "דגש" ניחן בתכונה זו, וכך גם גרסת Windows של QText). טכניקה זו, המעניקה נוחות רבה למשתמש במעבד התמלילים, פותחה בסוף שנות השבעים במרכז המחקר של חברת זירוקס בפאלו אלטו ("זירוקס פארק"), במעבד תמלילים בשם בראבו. את הפיתוח הוביל צ'ארלס סימוני, שעבר לאחר מכן לחברת מיקרוסופט ושם הוביל את פיתוחו של Word. יתרונות וחסרונות בין יתרונות ממשקי WYSIWYG ניתן לציין את היתרון הבולט והברור מאליו - שהתוצאה הסופית (או גרסה הקרובה מאוד לתוצאה הסופית) מוצגת לעיני המשתמש והוא מסוגל לצפות במוצר, כפי שייבנה בסופו של דבר. במקביל לתוכנות בעלות מאפייני WYSIWYG ישנן גם תוכנות הנעדרות תכונה זו. תוכנות אלו דורשות מהמשתמשים בהן מאמץ רב יותר, ולעיתים אף היכרות מעמיקה יותר עם פקודות ושפות מחשב. כך למשל מעבד התמלילים המדעי LaTeX. עריכת דף HTML באמצעות עורך טקסט פשוט נעשית אף היא ללא תכונת WYSIWYG; עורכי HTML משוכללים יותר כוללים תכונה זו. החסרון הבולט בשיטת WYSIWYG הוא ביעילות הקוד המתקבל. לדוגמה, קוד של עמוד HTML ממוצע שנוצר באמצעות עורך כמו Microsoft Frontpage יהיה ארוך יותר מאשר קובץ שנוצר ידנית, ולרוב גם פחות נוח לשינויים, וזאת כתוצאה מכך שאוטומציית ההפיכה של תצוגה לקוד מחויבת בקבלת החלטות עבור המשתמש, שאינן עולות תמיד בקנה אחד עם הגרסה היעילה ביותר. ראו גם תוכנה - מונחים קישורים חיצוניים ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה ממשקי משתמש במחשב מעבדי תמלילים מונחים בתוכנה

המושג WYSIWYG (ראשי התיבות של What You See Is What You Get; בעברית: "מה שרואים הוא מה שמקבלים"; נהגה: "וויזיוויג") הוא כינוי לתוכנה המדמה את התוצר המוגמר כבר בזמן יצירתו ועריכתו.WYSIWYG היא תכונה של תוכנות עריכה (מעבד תמלילים, עורך HTML וכו'), שבהן הדף המוצג על-גבי הצג בזמן עריכת המסמך זהה לזה שיוצג בתוצאה הסופית: דף במדפסת במקרה של מעבד תמלילים, דף בדפדפן אינטרנט במקרה של עורך HTML וכדומה. תכונה זו מאפיינת את מעבדי התמלילים לסביבת Windows, ובראשם Microsoft Word (גם מעבד התמלילים הישראלי "דגש" ניחן בתכונה זו, וכך גם גרסת Windows של QText).טכניקה זו, המעניקה נוחות רבה למשתמש במעבד התמלילים, פותחה בסוף שנות השבעים במרכז המחקר של חברת זירוקס בפאלו אלטו ("זירוקס פארק"), במעבד תמלילים בשם בראבו. את הפיתוח הוביל צ'ארלס סימוני, שעבר לאחר מכן לחברת מיקרוסופט ושם הוביל את פיתוחו של Word.יתרונות וחסרונותבין יתרונות ממשקי WYSIWYG ניתן לציין את היתרון הבולט והברור מאליו - שהתוצאה הסופית (או גרסה הקרובה מאוד לתוצאה הסופית) מוצגת לעיני המשתמש והוא מסוגל לצפות במוצר, כפי שייבנה בסופו של דבר.במקביל לתוכנות בעלות מאפייני WYSIWYG ישנן גם תוכנות הנעדרות תכונה זו. תוכנות אלו דורשות מהמשתמשים בהן מאמץ רב יותר, ולעיתים אף היכרות מעמיקה יותר עם פקודות ושפות מחשב. כך למשל מעבד התמלילים המדעי LaTeX. עריכת דף HTML באמצעות עורך טקסט פשוט נעשית אף היא ללא תכונת WYSIWYG; עורכי HTML משוכללים יותר כוללים תכונה זו.החסרון הבולט בשיטת WYSIWYG הוא ביעילות הקוד המתקבל. לדוגמה, קוד של עמוד HTML ממוצע שנוצר באמצעות עורך כמו Microsoft Frontpage יהיה ארוך יותר מאשר קובץ שנוצר ידנית, ולרוב גם פחות נוח לשינויים, וזאת כתוצאה מכך שאוטומציית ההפיכה של תצוגה לקוד מחויבת בקבלת החלטות עבור המשתמש, שאינן עולות תמיד בקנה אחד עם הגרסה היעילה ביותר.ראו גם תוכנה - מונחיםקישורים חיצונייםערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימהממשקי משתמש במחשבמעבדי תמליליםמונחים בתוכנה

1762

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A8%D7%95%D7%91%D7%A8%D7%98%20%D7%A7%D7%95%D7%9A

רוברט קוך

הַיְנְרִיךְ הֶרְמָן רוֹבֵּרְט קוֹךְ (בגרמנית: Heinrich Hermann Robert Koch; 11 בדצמבר 1843 – 27 במאי 1910) היה רופא ומיקרוביולוג גרמני, מהאבות המייסדים של מדע הבקטריולוגיה והמיקרוביולוגיה. הוא זיהה את הגורמים למחלות שחפת, כולרה וגחלת (אנתראקס) וסיפק בסיס ניסויי לזיהוי מחלות זיהומיות, שכולל ביצוע ניסויים בבעלי חיים ובבני אדם. קוך יצר ושכלל שיטות מחקר בתחום המיקרוביולוגיה וגילה תגליות מפתח בתחום בריאות הציבור. המחקר שלו הוביל לזיהוי העיקרים של קוך - ארבעה קריטריונים שנועדו לקבוע קשר סיבתי בין גורם מיקרוביאלי למחלה כלשהי, ונותרו עד היום "תקן הזהב" במיקרוביולוגיה רפואית. עבדותו של קוך העניקה אישוש חשוב לתאוריית החיידקים כגורמי מחלות ותרמה רבות לפרסומה כתאוריה מדעית תקפה, דבר שהוביל חוקרים רבים אחרים לחפש את הקשרים בין מחלות מדבקות רבות לבין חיידקים ומיקרואורגניזם אחרים. עבור תרומתו לחקר השחפת, זכה קוך בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 1905. מכון רוברט קוך נקרא על שמו. קורות חייו רוברט קוך נולד בקלאוסתאל-צלרפלד שבממלכת הנובר (כיום בגרמניה), לפקיד מכרות. למד רפואה אצל יאקוב הנלה באוניברסיטת גטינגן, וסיים את לימודיו ב-1866. שירת בצבא במלחמת צרפת–פרוסיה ואחריה הפך לרופא מחוזי בוולשטיין. למרות האמצעים הדלים שעמדו לרשותו הפך, יחד עם לואי פסטר, לאחד ממייסדי הבקטריולוגיה. בוולשטיין החל קוך להתמקד בחקר הגחלת (אנתרקס). באותה תקופה המחלה הייתה נפוצה בקרב פרות וחיסלה לעיתים עדרים שלמים וגרמה גם מוות בקרב בני אדם. באותו זמן קוך היה ללא הכשרה במחקר, מנותק מהקהילה המדעית, ומספריות מדעיות, וכמעט ללא ציוד מדעי. כמו כן הוא היה רופא עסוק עם פציינטים רבים. למרות כל זאת הוא החל לחקור את המחלה. המעבדה שעמדה לרשותו הייתה ממוקמת בדירה בת 4 החדרים בה גר, והציוד המרכזי שהיה לו היה מיקרוסקופ שקיבל כמתנה מאשתו, וכן ציוד שהכין במו ידיו. עוד קודם לכן קזימיר דאוויין הראה קיום העברה ישירה של מתגי גחלת (anthrax bacillus) בין פרות. קוך החליט לאשש באופן מדעי כי חיידק זה הוא באמת סיבת המחלה. הוא לקח חיידקים מדם של חיות משק שמתו זה מכבר מגחלת, והשתמש בכפיסי עץ שהכין בעצמו כדי להחדיר את החיידקים לעכברים, וגילה כי כל העכברים מתו בתוך זמן קצר. בה בעת הוא לקח דם של חיות בריאות והחדיר אותו לעכברים אחרים, וכל העכברים האלה לא סבלו מהמחלה. דבר זה אישש ממצאים של חוקרים אחרים שהראו כי ניתן להעביר את המחלה באמצעות דם של חיה שחלתה בגחלת. ממצאים אלה לא השביעו את רצונו של קוך. הוא רצה לדעת האם חיידק, שלא היה מעולם בקשר עם חיה חולה, יכול לגרום למחלה אצל חיה בריאה אחרת. ייתכן לדוגמה כי גורמים אחרים בדם החיה החולה מעבירים את המחלה. כדי לענות על שאלה זו קוך המציא שיטות לגדל תרביות טהורות של חיידקי bacillus, בנוזל שנלקח מעין של שור שהומת קודם לכן. הוא מצא שיטות לחקור, לצייר ולצלם תרביות אלה ותיעד את התרבות החיידקים. הוא שם לב גם שכאשר התנאים הפכו לא-נוחים לחיידקים (כמו מחסור בחמצן), הם יצרו נבגים שיכלו להתמודד עם התנאים הקשים, וכאשר התנאים השתפרו מחדש, הם חזרו לחיות כחיידקים פעילים. כך גילה קוך שעל אף שחיידקי האנתרקס לא יכולים לשרוד בצורתם המקורית מחוץ לגוף במשך זמן רב, הם מפתחים נבגים שיכולים להחזיק מעמד זמן רב. כשנבגים אלה נמצאו בקרקע הם גרמו להתפרצויות "ספונטניות" ובלתי מוסברות של המחלה. קוך גידל מספר דורות של חיידקים בתרביות טהורות אלה. לאחר מכן החדיר את החיידקים לעכברים והראה שאף על פי שחיידקים אלה לא היו בקשר עם בעלי חיים הם יכלו עדיין לגרום לגחלת. דבר זה היה פריצת דרך באישוש תאוריית החיידקים כגורמי מחלות משום שהצביע על כך שניתן להעביר את המחלה באמצעות חיידקים שלא הגיעו ישירות מחיה חולה. קוך הציג את ממצאיו בפני פרדיננד כהן, (Ferdinand Cohn), פרופסור לבוטניקה מאוניברסיטת ברסלאו (כיום ורוצלב, פולין). כהן כינס את עמיתיו כדי להתבונן בהדגמה של קוך, ביניהם היה גם הפרופסור לפתולוגיה ואנטומיה יוליוס כהנהיים. כהן וכהנהיים התרשמו עמוקות מעבודתו של קוך. בשנת 1876 פרסם כהן את עבודתו של קוך בירחון הבוטני שהוא היה עורכו. בתוך זמן קצר הפך קוך לאדם מפורסם. עם זאת הוא המשיך לעבוד כרופא בוולשטיין במשך 4 שנים נוספות. במהלך תקופה זו הוא שכלל את שיטות העבודה שלו לקבע, לצבוע ולצלם חיידקים. כמו כן הוא המשיך לבצע עבודה חשובה של חקר מחלות שנגרמו על ידי זיהום חיידקי של פצעים, ופרסם את תוצאותיו ב-1878. בעבודה זו, כמו בנושא הגחלת, הוא סיפק בסיס מדעי ומעשי לבקרת הזיהום והמחלה. בעקבות פרסומו של קוך הוא קיבל ב-1880 משרה במשרד הבריאות הקיסרי בברלין. בברלין שיפר את השיטות בהן השתמש בוולשטיין, כולל שיטות צביעה ובידוד, ושיפור מצעי גדילה לחיידקים, כולל צלחות אגר וצלחות פטרי, בהם משתמשים עד היום. בעזרת שיטות אלה הצליח לגלות ב-1882 את החיידק שגורם למחלת השחפת - Mycobacterium tuberculosis. הוא פרסם את תגליתו ב-24 במרץ בכנס של החברה הפיזיולוגית בברלין. מכיוון שבתקופה זו הייתה השחפת גורם תמותה מרכזי, ממנה מת בממוצע כל גרמני שביעי, גילויו העלו אותו לרמת החשיבות של לואי פסטר במחקר הבקטריולוגי. ב-1883 קוך עבד עם צוות חוקרים צרפתיים באלכסנדריה שבמצרים על חקר הכולרה. הוא זיהה את חיידק הוויבריו כולרה (Vibrio Cholerae), אולם הוא לא הצליח להוכיח באופן ניסויי שחיידק זה הוא גורם המחלה. ב-1885 הוא קיבל תואר פרופסור להיגיינה באוניברסיטת ברלין. ב-1891 הוא הועמד בראש "המכון למחלות מידבקות" (המכון קיים עד היום, כפוף ישירות למשרד הבריאות הגרמני וקרוי "מכון רוברט קוך"). הוא עזב את התפקיד ב-1904 והחל לנסוע ברחבי העולם ולחקור מחלות באפריקה (מחלת השינה), הודו (דבר), סרי לנקה (מלריה) וג'אווה. מלבד עבודתו החשובה בחקר השחפת, עליה קיבל פרס נובל, יש חשיבות גדולה גם לאקסיומות של קוך, אשר אומרות שבשביל לקבוע שאורגניזם פתוגני, גורם למחלה, צריך להראות כי הוא: נמצא בכל מקרי המחלה שנבדקו הוכן והוחזק בתרבית טהורה הצליח לגרום להדבקה במחלה המקורית גם לאחר כמה דורות בתרבית יכול להתקבל מחדש מחיות שהודבקו בו ולהתרבות שוב בתנאי מעבדה אחרי הצלחתו החלה רמת המחקר שלו להתדרדר, בייחוד אחרי שערוריית ה"טוברקולין". בשנת 1890 הציג בקונגרס הבינלאומי העשירי לרפואה תרופה נגד שחפת בשם טוברקולין, שאת נוסחתה שמר קוך בסוד. התרופה התקבלה בהתלהבות גדולה, בהסתמך על המוניטין של ממציאה וקוך זכה בשל כך בעיטור הוקרה מטעם הממשל הפרוסי. בתוך זמן מה התברר שהתרופה איננה יעילה ורבים מהחולים שקיבלו אותה מתו. תלמידיו הצליחו למצוא בעזרת השיטות שפיתח את האורגניזמים האחראים בין השאר לדיפתריה, טיפוס, דלקת ריאות, זיבה, דלקת קרום המוח, צרעת, דבר, טטנוס ועגבת. קוך נפטר ב-1910 בבאדן-באדן שבגרמניה. ראו גם האקסיומות של קוך מקס פון פטנקופר תאוריית החיידקים כגורמי מחלות קישורים חיצוניים הזמנה להרצאה על רוברט קוך, בלווית פנס קסם, 28 במאי 1932. באתר הספרייה הלאומית יש כאן חיידק, הגורם למחלה! הערות שוליים רופאים גרמנים מיקרוביולוגים גרמנים בקטריולוגים גרמנים מלריולוגים סגל אוניברסיטת הומבולדט של ברלין חברי האקדמיה המלכותית השוודית למדעים זוכי פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה זוכי פרס נובל גרמנים היסטוריה של הרפואה אישים שהונצחו על בולי גרמניה בוגרי אוניברסיטת גטינגן כולרה ילידי 1843 גרמנים שנפטרו ב-1910

הַיְנְרִיךְ הֶרְמָן רוֹבֵּרְט קוֹךְ (בגרמנית: Heinrich Hermann Robert Koch; 11 בדצמבר 1843 – 27 במאי 1910) היה רופא ומיקרוביולוג גרמני, מהאבות המייסדים של מדע הבקטריולוגיה והמיקרוביולוגיה. הוא זיהה את הגורמים למחלות שחפת, כולרה וגחלת (אנתראקס) וסיפק בסיס ניסויי לזיהוי מחלות זיהומיות, שכולל ביצוע ניסויים בבעלי חיים ובבני אדם. קוך יצר ושכלל שיטות מחקר בתחום המיקרוביולוגיה וגילה תגליות מפתח בתחום בריאות הציבור. המחקר שלו הוביל לזיהוי העיקרים של קוך - ארבעה קריטריונים שנועדו לקבוע קשר סיבתי בין גורם מיקרוביאלי למחלה כלשהי, ונותרו עד היום "תקן הזהב" במיקרוביולוגיה רפואית. עבדותו של קוך העניקה אישוש חשוב לתאוריית החיידקים כגורמי מחלות ותרמה רבות לפרסומה כתאוריה מדעית תקפה, דבר שהוביל חוקרים רבים אחרים לחפש את הקשרים בין מחלות מדבקות רבות לבין חיידקים ומיקרואורגניזם אחרים. עבור תרומתו לחקר השחפת, זכה קוך בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 1905. מכון רוברט קוך נקרא על שמו.קורות חייו רוברט קוך נולד בקלאוסתאל-צלרפלד שבממלכת הנובר (כיום בגרמניה), לפקיד מכרות. למד רפואה אצל יאקוב הנלה באוניברסיטת גטינגן, וסיים את לימודיו ב-1866. שירת בצבא במלחמת צרפת–פרוסיה ואחריה הפך לרופא מחוזי בוולשטיין. למרות האמצעים הדלים שעמדו לרשותו הפך, יחד עם לואי פסטר, לאחד ממייסדי הבקטריולוגיה.בוולשטיין החל קוך להתמקד בחקר הגחלת (אנתרקס). באותה תקופה המחלה הייתה נפוצה בקרב פרות וחיסלה לעיתים עדרים שלמים וגרמה גם מוות בקרב בני אדם. באותו זמן קוך היה ללא הכשרה במחקר, מנותק מהקהילה המדעית, ומספריות מדעיות, וכמעט ללא ציוד מדעי. כמו כן הוא היה רופא עסוק עם פציינטים רבים. למרות כל זאת הוא החל לחקור את המחלה. המעבדה שעמדה לרשותו הייתה ממוקמת בדירה בת 4 החדרים בה גר, והציוד המרכזי שהיה לו היה מיקרוסקופ שקיבל כמתנה מאשתו, וכן ציוד שהכין במו ידיו.עוד קודם לכן קזימיר דאוויין הראה קיום העברה ישירה של מתגי גחלת (anthrax bacillus) בין פרות. קוך החליט לאשש באופן מדעי כי חיידק זה הוא באמת סיבת המחלה. הוא לקח חיידקים מדם של חיות משק שמתו זה מכבר מגחלת, והשתמש בכפיסי עץ שהכין בעצמו כדי להחדיר את החיידקים לעכברים, וגילה כי כל העכברים מתו בתוך זמן קצר. בה בעת הוא לקח דם של חיות בריאות והחדיר אותו לעכברים אחרים, וכל העכברים האלה לא סבלו מהמחלה. דבר זה אישש ממצאים של חוקרים אחרים שהראו כי ניתן להעביר את המחלה באמצעות דם של חיה שחלתה בגחלת.ממצאים אלה לא השביעו את רצונו של קוך. הוא רצה לדעת האם חיידק, שלא היה מעולם בקשר עם חיה חולה, יכול לגרום למחלה אצל חיה בריאה אחרת. ייתכן לדוגמה כי גורמים אחרים בדם החיה החולה מעבירים את המחלה.כדי לענות על שאלה זו קוך המציא שיטות לגדל תרביות טהורות של חיידקי bacillus, בנוזל שנלקח מעין של שור שהומת קודם לכן. הוא מצא שיטות לחקור, לצייר ולצלם תרביות אלה ותיעד את התרבות החיידקים. הוא שם לב גם שכאשר התנאים הפכו לא-נוחים לחיידקים (כמו מחסור בחמצן), הם יצרו נבגים שיכלו להתמודד עם התנאים הקשים, וכאשר התנאים השתפרו מחדש, הם חזרו לחיות כחיידקים פעילים. כך גילה קוך שעל אף שחיידקי האנתרקס לא יכולים לשרוד בצורתם המקורית מחוץ לגוף במשך זמן רב, הם מפתחים נבגים שיכולים להחזיק מעמד זמן רב. כשנבגים אלה נמצאו בקרקע הם גרמו להתפרצויות "ספונטניות" ובלתי מוסברות של המחלה. קוך גידל מספר דורות של חיידקים בתרביות טהורות אלה. לאחר מכן החדיר את החיידקים לעכברים והראה שאף על פי שחיידקים אלה לא היו בקשר עם בעלי חיים הם יכלו עדיין לגרום לגחלת. דבר זה היה פריצת דרך באישוש תאוריית החיידקים כגורמי מחלות משום שהצביע על כך שניתן להעביר את המחלה באמצעות חיידקים שלא הגיעו ישירות מחיה חולה. קוך הציג את ממצאיו בפני פרדיננד כהן, (Ferdinand Cohn), פרופסור לבוטניקה מאוניברסיטת ברסלאו (כיום ורוצלב, פולין). כהן כינס את עמיתיו כדי להתבונן בהדגמה של קוך, ביניהם היה גם הפרופסור לפתולוגיה ואנטומיה יוליוס כהנהיים. כהן וכהנהיים התרשמו עמוקות מעבודתו של קוך. בשנת 1876 פרסם כהן את עבודתו של קוך בירחון הבוטני שהוא היה עורכו. בתוך זמן קצר הפך קוך לאדם מפורסם. עם זאת הוא המשיך לעבוד כרופא בוולשטיין במשך 4 שנים נוספות. במהלך תקופה זו הוא שכלל את שיטות העבודה שלו לקבע, לצבוע ולצלם חיידקים. כמו כן הוא המשיך לבצע עבודה חשובה של חקר מחלות שנגרמו על ידי זיהום חיידקי של פצעים, ופרסם את תוצאותיו ב-1878. בעבודה זו, כמו בנושא הגחלת, הוא סיפק בסיס מדעי ומעשי לבקרת הזיהום והמחלה.בעקבות פרסומו של קוך הוא קיבל ב-1880 משרה במשרד הבריאות הקיסרי בברלין. בברלין שיפר את השיטות בהן השתמש בוולשטיין, כולל שיטות צביעה ובידוד, ושיפור מצעי גדילה לחיידקים, כולל צלחות אגר וצלחות פטרי, בהם משתמשים עד היום. בעזרת שיטות אלה הצליח לגלות ב-1882 את החיידק שגורם למחלת השחפת - Mycobacterium tuberculosis. הוא פרסם את תגליתו ב-24 במרץ בכנס של החברה הפיזיולוגית בברלין. מכיוון שבתקופה זו הייתה השחפת גורם תמותה מרכזי, ממנה מת בממוצע כל גרמני שביעי, גילויו העלו אותו לרמת החשיבות של לואי פסטר במחקר הבקטריולוגי.ב-1883 קוך עבד עם צוות חוקרים צרפתיים באלכסנדריה שבמצרים על חקר הכולרה. הוא זיהה את חיידק הוויבריו כולרה (Vibrio Cholerae), אולם הוא לא הצליח להוכיח באופן ניסויי שחיידק זה הוא גורם המחלה. ב-1885 הוא קיבל תואר פרופסור להיגיינה באוניברסיטת ברלין. ב-1891 הוא הועמד בראש "המכון למחלות מידבקות" (המכון קיים עד היום, כפוף ישירות למשרד הבריאות הגרמני וקרוי "מכון רוברט קוך"). הוא עזב את התפקיד ב-1904 והחל לנסוע ברחבי העולם ולחקור מחלות באפריקה (מחלת השינה), הודו (דבר), סרי לנקה (מלריה) וג'אווה.מלבד עבודתו החשובה בחקר השחפת, עליה קיבל פרס נובל, יש חשיבות גדולה גם לאקסיומות של קוך, אשר אומרות שבשביל לקבוע שאורגניזם פתוגני, גורם למחלה, צריך להראות כי הוא:נמצא בכל מקרי המחלה שנבדקוהוכן והוחזק בתרבית טהורההצליח לגרום להדבקה במחלה המקורית גם לאחר כמה דורות בתרביתיכול להתקבל מחדש מחיות שהודבקו בו ולהתרבות שוב בתנאי מעבדהאחרי הצלחתו החלה רמת המחקר שלו להתדרדר, בייחוד אחרי שערוריית ה"טוברקולין". בשנת 1890 הציג בקונגרס הבינלאומי העשירי לרפואה תרופה נגד שחפת בשם טוברקולין, שאת נוסחתה שמר קוך בסוד. התרופה התקבלה בהתלהבות גדולה, בהסתמך על המוניטין של ממציאה וקוך זכה בשל כך בעיטור הוקרה מטעם הממשל הפרוסי. בתוך זמן מה התברר שהתרופה איננה יעילה ורבים מהחולים שקיבלו אותה מתו.תלמידיו הצליחו למצוא בעזרת השיטות שפיתח את האורגניזמים האחראים בין השאר לדיפתריה, טיפוס, דלקת ריאות, זיבה, דלקת קרום המוח, צרעת, דבר, טטנוס ועגבת.קוך נפטר ב-1910 בבאדן-באדן שבגרמניה.ראו גםהאקסיומות של קוךמקס פון פטנקופרתאוריית החיידקים כגורמי מחלותקישורים חיצוניים הזמנה להרצאה על רוברט קוך, בלווית פנס קסם, 28 במאי 1932. באתר הספרייה הלאומית יש כאן חיידק, הגורם למחלה!הערות שולייםרופאים גרמניםמיקרוביולוגים גרמניםבקטריולוגים גרמניםמלריולוגיםסגל אוניברסיטת הומבולדט של ברליןחברי האקדמיה המלכותית השוודית למדעיםזוכי פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואהזוכי פרס נובל גרמניםהיסטוריה של הרפואהאישים שהונצחו על בולי גרמניהבוגרי אוניברסיטת גטינגןכולרהילידי 1843גרמנים שנפטרו ב-1910

1769

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%98%D7%A7%D7%A1%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%9E%D7%99%D7%94%20%28%D7%91%D7%99%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%92%D7%99%D7%94%29

טקסונומיה (ביולוגיה)

טקסונומיה או מיון עולם הטבע (מיוונית עתיקה: τάξις - טקסיה ('סידור'), ו-νομία - נומיה ('שיטה')) היא שיטה בה נעזרים הביולוגים לסיווג ושיום קבוצות אורגניזמים על בסיס של מאפיינים משותפים. האורגניזמים מקובצים יחד לטקסונים וקבוצות אלה מקבלות דרגה טקסונומית; ניתן לקבץ כמה קבוצות של טקסונים בדרגה נתונה ליצירת קבוצת על בדרגה גבוהה יותר, וכך ליצור היררכיה טקסונומית. הבוטנאי השוודי קארולוס ליניאוס נחשב כמייסד מערכת הטקסונומיה הנוכחית, שכן פיתח מערכת המכונה טקסונומיה לינאית לסיווג אורגניזמים ונומנקלטורה דו-שמית לקביעת שמות אורגניזמים. עם התפתחות תחומי מחקר חדשים כגון פילוגנטיקה, קלדיסטיקה וסיסטמטיקה, השיטה הטקסונומית השתכללה והסיווג הפך מודרני יותר בהתבססו על קשרים אבולוציוניים ולא רק על מאפיינים חיצוניים. שיטה זו היא חלק ממדע הטקסונומיה. עולם הטבע עשיר ביצורים רבים, והצורך למיינם ולסווגם נראה הגיוני לכל בר דעת בימינו, אולם לא תמיד הייתה דרך שיטתית לעשות זאת. מאז ומתמיד ידע האדם להגדיר את היצורים השונים ולהבדיל בין דג לבין עוף וייתכן כי הניח שקיימת קרבה בין נמר לברדלס למשל, אולם תורת מיון מסודרת לא הייתה קיימת. בימי הביניים מקובל היה לסווג את עולם הטבע לארבע ממלכות: דומם, צומח, חי ומְדַבּר (כינוי לאדם). חלוקה זו נמצאת גם היום בשימוש עממי ובאסכולות דתיות מסוימות, וביניהן בַּיהדות, אך היא איננה תקפה מבחינה מדעית, בשל אמות המידה השונות על פיהן בוחנת האסכולה המדעית את המציאות. המיון של קארולוס ליניאוס תורת המיון המדעית הראשונה הוצעה בשנת 1735 על ידי המדען השוודי קארולוס ליניאוס (קארל פון לינה) בספרו "Systema Naturae" (בלטינית: "מערכת הטבע"), והיא הביאה להתפתחותה של הטקסונומיה, ענף בתורת הביולוגיה שתפקידו למיין ולארגן את כל היצורים במערך היררכי אחיד. ליניאוס מיין את עולם הטבע לפי ההיררכיה הבאה: כל ממלכה מתחלקת למספר מערכות, בכל מערכה מספר מחלקות, וכן הלאה. ניתן לזכור את ההיררכיה בעזרת המנמוניקה הבאה: "Kings Play Chess On Fancy Glass Stools" (כל מילה במשפט מתחילה באות הפותחת של קבוצת סיווג באנגלית). כאשר נזקקו הטקסונומים לטקסונים נוספים, הם השתמשו בטקסונים אלה בצירוף הקידומות "על-" ו"תת-". כך למשל נוצרו "על-מחלקה" ו"תת-סדרה". ליניאוס התייחס רק לשתי ממלכות: צמחים ובעלי חיים. ממלכת הצמחים כללה גם אצות וחיידקים ואילו ממלכת בעלי החיים כללה גם חד תאיים כפרוטוזואה. עם הזמן התגלו יצורים שלא ניתן היה לשייך אותם לאף אחת משתי הממלכות הללו, ונוצר הצורך להוסיף ממלכות נוספות. בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-20 היה מקובל למיין את היצורים בעולם הטבע לחמש הממלכות הבאות: מונרה (Monera) שכללה חיידקים וכחוליות. פרוטוקטיסטה (Protoctista) שכללה חד תאיים כפרוטוזואה ואצות. פטריות (Fungi). צמחים (Plantae) שכללה גם כמה קבוצות של אצות. בעלי חיים (Animalia). מיון מודרני שיטת המיון של ליניאוס מבוססת על דמיון בתכונות היצורים ובמראם. כיום, עם התפתחות הביולוגיה, הפכה שיטה זו למיושנת. שיטות מיון חדשות שהוצעו, מבוססות בעיקר על דמיון גנטי. כתוצאה מכך, קבוצות רבות של יצורים שנחשבו כיחידות סיסטמטיות, אינן עוד כאלה. שיטות המיון המודרניות נוטות לחלק את היצורים לשלוש על-ממלכות: חיידקים אמיתיים (Bacteria) חיידקים קדומים (Archaea) אוקריוטיים (Eucaryota) חיידקים אמיתיים וחיידקים קדומים הם יצורים חסרי גרעין (פרוקריוטיים) ואילו אוקריוטיים הם יצורים בעלי גרעין. האוקריוטיים עצמם ממוינים לקבוצות של חד-תאיים כפרוטוזואה ואצות ולשלוש ממלכות: בעלי חיים (Metazoa), פטריות וצומח (Viridiplantae). עם זאת, עד עתה לא הצליחה אף שיטה לתפוס את מקומו של מיון ליניאוס הנפוץ והביולוגים עדיין משתמשים בה רבות. דרגות המיון הראשיות המקובלות כיום הן: בנוסף, קיימות דרגות מיון משניות, אשר מהוות דרגות ביניים בין דרגות המיון הראשונות. למשל: תת-מערכה הנמצאת בין מערכה ומחלקה; על-משפחה הנמצאת בין סדרה ומשפחה; תת-משפחה ושבט הנמצאות בין משפחה וסוג; סקציה, series, ותת-סוג הנמצאות בין סוג ומין; ותת-מין, זן וגזע הנמצאות מתחת לדרגה מין. המורכבות של הטקסונומיה מומחשת בשיטת מיון המערכה בעלי פרחים, הקבוצה הגדולה ואחת החשובות ביותר של הצמחים, שעברה שינויים רבים במשך הזמן, ככל שהתרחב הידע האנושי, והתגלו יחסים חדשים בין המשפחות השונות. המיון המסורתי, שמתבסס על מכלול התכונות החיצוניות והמבנה של כל פרט, מיוצג על ידי שיטת קרונקויסט שהוצעה ב־1981 על ידי ארתור קרונקויסט. עם זאת כיום ברור שהשיטה הזאת איננה מייצגת נאמנה את מהלך ההתפתחות האבולוציונית. ההסכמה הכללית לגבי מיון מערכת בעלי הפרחים החלה להתגבש רק עתה והיא מתבססת על תכונות משותפות המתבטאות ברמה הגנטית. עבודה מרכזית בתחום זה נעשתה על ידי קבוצת APG, שפרסמה ב־1998 מיון חדש ומקיף. עם המשך המחקר הגנטי וגילוי ידע חדש, פורסם עדכון למיון זה בשנת 2003 ובשנת 2009. ראו גם האגודה הלינאית של לונדון טקסונומיה ענף (clade) סיווג נגיפים קישורים חיצוניים היוזמה לטקסונומיה בישראל ITIS – אתר של ממשלות ארצות הברית, קנדה ומקסיקו למיון עולם הטבע Tree of Life Web Project – אתר פרויקט עץ החיים הערות שוליים תחומים בביולוגיה שוודיה: המצאות

טקסונומיה או מיון עולם הטבע (מיוונית עתיקה: τάξις - טקסיה ('סידור'), ו-νομία - נומיה ('שיטה')) היא שיטה בה נעזרים הביולוגים לסיווג ושיום קבוצות אורגניזמים על בסיס של מאפיינים משותפים. האורגניזמים מקובצים יחד לטקסונים וקבוצות אלה מקבלות דרגה טקסונומית; ניתן לקבץ כמה קבוצות של טקסונים בדרגה נתונה ליצירת קבוצת על בדרגה גבוהה יותר, וכך ליצור היררכיה טקסונומית. הבוטנאי השוודי קארולוס ליניאוס נחשב כמייסד מערכת הטקסונומיה הנוכחית, שכן פיתח מערכת המכונה טקסונומיה לינאית לסיווג אורגניזמים ונומנקלטורה דו-שמית לקביעת שמות אורגניזמים.עם התפתחות תחומי מחקר חדשים כגון פילוגנטיקה, קלדיסטיקה וסיסטמטיקה, השיטה הטקסונומית השתכללה והסיווג הפך מודרני יותר בהתבססו על קשרים אבולוציוניים ולא רק על מאפיינים חיצוניים. שיטה זו היא חלק ממדע הטקסונומיה.עולם הטבע עשיר ביצורים רבים, והצורך למיינם ולסווגם נראה הגיוני לכל בר דעת בימינו, אולם לא תמיד הייתה דרך שיטתית לעשות זאת. מאז ומתמיד ידע האדם להגדיר את היצורים השונים ולהבדיל בין דג לבין עוף וייתכן כי הניח שקיימת קרבה בין נמר לברדלס למשל, אולם תורת מיון מסודרת לא הייתה קיימת.בימי הביניים מקובל היה לסווג את עולם הטבע לארבע ממלכות: דומם, צומח, חי ומְדַבּר (כינוי לאדם). חלוקה זו נמצאת גם היום בשימוש עממי ובאסכולות דתיות מסוימות, וביניהן בַּיהדות, אך היא איננה תקפה מבחינה מדעית, בשל אמות המידה השונות על פיהן בוחנת האסכולה המדעית את המציאות.המיון של קארולוס ליניאוסתורת המיון המדעית הראשונה הוצעה בשנת 1735 על ידי המדען השוודי קארולוס ליניאוס (קארל פון לינה) בספרו "Systema Naturae" (בלטינית: "מערכת הטבע"), והיא הביאה להתפתחותה של הטקסונומיה, ענף בתורת הביולוגיה שתפקידו למיין ולארגן את כל היצורים במערך היררכי אחיד. ליניאוס מיין את עולם הטבע לפי ההיררכיה הבאה:כל ממלכה מתחלקת למספר מערכות, בכל מערכה מספר מחלקות, וכן הלאה.ניתן לזכור את ההיררכיה בעזרת המנמוניקה הבאה: "Kings Play Chess On Fancy Glass Stools" (כל מילה במשפט מתחילה באות הפותחת של קבוצת סיווג באנגלית).כאשר נזקקו הטקסונומים לטקסונים נוספים, הם השתמשו בטקסונים אלה בצירוף הקידומות "על-" ו"תת-". כך למשל נוצרו "על-מחלקה" ו"תת-סדרה".ליניאוס התייחס רק לשתי ממלכות: צמחים ובעלי חיים. ממלכת הצמחים כללה גם אצות וחיידקים ואילו ממלכת בעלי החיים כללה גם חד תאיים כפרוטוזואה. עם הזמן התגלו יצורים שלא ניתן היה לשייך אותם לאף אחת משתי הממלכות הללו, ונוצר הצורך להוסיף ממלכות נוספות.בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-20 היה מקובל למיין את היצורים בעולם הטבע לחמש הממלכות הבאות: מונרה (Monera) שכללה חיידקים וכחוליות. פרוטוקטיסטה (Protoctista) שכללה חד תאיים כפרוטוזואה ואצות. פטריות (Fungi). צמחים (Plantae) שכללה גם כמה קבוצות של אצות. בעלי חיים (Animalia).מיון מודרנישיטת המיון של ליניאוס מבוססת על דמיון בתכונות היצורים ובמראם. כיום, עם התפתחות הביולוגיה, הפכה שיטה זו למיושנת. שיטות מיון חדשות שהוצעו, מבוססות בעיקר על דמיון גנטי. כתוצאה מכך, קבוצות רבות של יצורים שנחשבו כיחידות סיסטמטיות, אינן עוד כאלה.שיטות המיון המודרניות נוטות לחלק את היצורים לשלוש על-ממלכות: חיידקים אמיתיים (Bacteria) חיידקים קדומים (Archaea) אוקריוטיים (Eucaryota)חיידקים אמיתיים וחיידקים קדומים הם יצורים חסרי גרעין (פרוקריוטיים) ואילו אוקריוטיים הם יצורים בעלי גרעין. האוקריוטיים עצמם ממוינים לקבוצות של חד-תאיים כפרוטוזואה ואצות ולשלוש ממלכות: בעלי חיים (Metazoa), פטריות וצומח (Viridiplantae). עם זאת, עד עתה לא הצליחה אף שיטה לתפוס את מקומו של מיון ליניאוס הנפוץ והביולוגים עדיין משתמשים בה רבות.דרגות המיון הראשיות המקובלות כיום הן:בנוסף, קיימות דרגות מיון משניות, אשר מהוות דרגות ביניים בין דרגות המיון הראשונות. למשל: תת-מערכה הנמצאת בין מערכה ומחלקה; על-משפחה הנמצאת בין סדרה ומשפחה; תת-משפחה ושבט הנמצאות בין משפחה וסוג; סקציה, series, ותת-סוג הנמצאות בין סוג ומין; ותת-מין, זן וגזע הנמצאות מתחת לדרגה מין.המורכבות של הטקסונומיה מומחשת בשיטת מיון המערכה בעלי פרחים, הקבוצה הגדולה ואחת החשובות ביותר של הצמחים, שעברה שינויים רבים במשך הזמן, ככל שהתרחב הידע האנושי, והתגלו יחסים חדשים בין המשפחות השונות. המיון המסורתי, שמתבסס על מכלול התכונות החיצוניות והמבנה של כל פרט, מיוצג על ידי שיטת קרונקויסט שהוצעה ב־1981 על ידי ארתור קרונקויסט. עם זאת כיום ברור שהשיטה הזאת איננה מייצגת נאמנה את מהלך ההתפתחות האבולוציונית. ההסכמה הכללית לגבי מיון מערכת בעלי הפרחים החלה להתגבש רק עתה והיא מתבססת על תכונות משותפות המתבטאות ברמה הגנטית. עבודה מרכזית בתחום זה נעשתה על ידי קבוצת APG, שפרסמה ב־1998 מיון חדש ומקיף. עם המשך המחקר הגנטי וגילוי ידע חדש, פורסם עדכון למיון זה בשנת 2003 ובשנת 2009.ראו גם האגודה הלינאית של לונדון טקסונומיה ענף (clade) סיווג נגיפיםקישורים חיצוניים היוזמה לטקסונומיה בישראל ITIS – אתר של ממשלות ארצות הברית, קנדה ומקסיקו למיון עולם הטבע Tree of Life Web Project – אתר פרויקט עץ החייםהערות שוליים תחומים בביולוגיהשוודיה: המצאות

1776

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%A8%D7%AA%20%D7%94%D7%99%D7%9D%20%D7%A9%D7%9C%20%D7%A9%D7%98%D7%9C%D7%A8

פרת הים של שטלר

פרת הים של שטלר (שם מדעי: Hydrodamalis giga), הוא מין נכחד, ממשפחת התחשיים, בה כלול היום תחש המשכן. הייתה הגדולה שבתחשאים (סירנות). היא נתגלתה במצר ברינג בשנת 1741 על ידי חוקר טבע ממוצא גרמני בשם גאורג שטלר שספינתו נטרפה סמוך לאי ברינג. פרת ים זו שקלה כ-8–10 טונות וניזונה בעיקר מאצות. פרת הים נעלמה בשנת 1768, 27 שנים בלבד לאחר שנתגלתה לאירופאים במאה ה-18. חוקרים משערים שאוכלוסיית פרות הים של שטלר הצטמצמה משמעותית עוד לפני כן. מינים רבים אחרים של מגה-פאונה נכחדו בתקופת הפליסטוקן המאוחר (אירוע ההכחדה הרבעוני ), וייתכן שאותם גורמים שהביאו להכחדה – שינויי אקלים שיצרו שינויים בגובה פני הים, ציד מוגבר על ידי בני אדם, או שילוב של גורמים אלה – הביאו להצטמצמות תחום המחייה של מין זה ולהידלדלות משמעותית של אוכלוסייתו. בעת גילויו למדע המודרני הייתה אוכלוסיית המין מצומצמת לשני איים באוקיינוס הארקטי והיא מנתה אלפי פרטים בודדים. המפגש עם בני האדם במאה ה-18 היה קטלני עבור הפרטים הנותרים מהמין. שטלר תיאר את התנהגות המין כמתאפיין בחברותיות ונאמנות רבה של הפרטים אחד לשני, כך שכאשר פרט אחד הותקף על ידי ציידים, הפרטים האחרים התאספו סביבו באופן שאפשר לצוד גם אותם בקלות. המין ניצוד עבור פרווה ובשר – כל פרט שקל כ-10 טון ובשרו יכול היה להזין את צוות הספינה של שטלר למשך חודש. מרבית בני המאה ה-18 לא האמינו שהכחדה של מינים היא אפשרית. כשהתברר שפרות הים של שטלר נכחדו לחלוטין, הגילוי סייע לייסוד העיסוק של המדע בנושא. ב-20 בנובמבר 2017 דווח באתר Siberian Times כי נחשפו חלקי שלד שהשתייכו לפרט של פרת הים של שטלר באורך של כשישה מטרים לחופי איי קומנדור שבאזור קמצ'טקה. בין העצמות שנחשפו היו 45 חוליות, 27 צלעות, עצם שכמה ועצמות נוספות. קישורים חיצוניים הערות שוליים בעלי חיים שתוארו ב-1780 טקסונים שתוארו בידי אברהרד אאוגוסט וילהלם פון צימרמן תחשיים תחשאים פרהיסטוריים יונקים שהוכחדו בידי האדם מגה-פאונה ימית של הפליסטוקן

פרת הים של שטלר (שם מדעי: Hydrodamalis giga), הוא מין נכחד, ממשפחת התחשיים, בה כלול היום תחש המשכן. הייתה הגדולה שבתחשאים (סירנות). היא נתגלתה במצר ברינג בשנת 1741 על ידי חוקר טבע ממוצא גרמני בשם גאורג שטלר שספינתו נטרפה סמוך לאי ברינג. פרת ים זו שקלה כ-8–10 טונות וניזונה בעיקר מאצות.פרת הים נעלמה בשנת 1768, 27 שנים בלבד לאחר שנתגלתה לאירופאים במאה ה-18. חוקרים משערים שאוכלוסיית פרות הים של שטלר הצטמצמה משמעותית עוד לפני כן. מינים רבים אחרים של מגה-פאונה נכחדו בתקופת הפליסטוקן המאוחר (אירוע ההכחדה הרבעוני ), וייתכן שאותם גורמים שהביאו להכחדה – שינויי אקלים שיצרו שינויים בגובה פני הים, ציד מוגבר על ידי בני אדם, או שילוב של גורמים אלה – הביאו להצטמצמות תחום המחייה של מין זה ולהידלדלות משמעותית של אוכלוסייתו. בעת גילויו למדע המודרני הייתה אוכלוסיית המין מצומצמת לשני איים באוקיינוס הארקטי והיא מנתה אלפי פרטים בודדים.המפגש עם בני האדם במאה ה-18 היה קטלני עבור הפרטים הנותרים מהמין. שטלר תיאר את התנהגות המין כמתאפיין בחברותיות ונאמנות רבה של הפרטים אחד לשני, כך שכאשר פרט אחד הותקף על ידי ציידים, הפרטים האחרים התאספו סביבו באופן שאפשר לצוד גם אותם בקלות. המין ניצוד עבור פרווה ובשר – כל פרט שקל כ-10 טון ובשרו יכול היה להזין את צוות הספינה של שטלר למשך חודש. מרבית בני המאה ה-18 לא האמינו שהכחדה של מינים היא אפשרית. כשהתברר שפרות הים של שטלר נכחדו לחלוטין, הגילוי סייע לייסוד העיסוק של המדע בנושא.ב-20 בנובמבר 2017 דווח באתר Siberian Times כי נחשפו חלקי שלד שהשתייכו לפרט של פרת הים של שטלר באורך של כשישה מטרים לחופי איי קומנדור שבאזור קמצ'טקה. בין העצמות שנחשפו היו 45 חוליות, 27 צלעות, עצם שכמה ועצמות נוספות.קישורים חיצונייםהערות שוליים בעלי חיים שתוארו ב-1780טקסונים שתוארו בידי אברהרד אאוגוסט וילהלם פון צימרמןתחשייםתחשאים פרהיסטורייםיונקים שהוכחדו בידי האדםמגה-פאונה ימית של הפליסטוקן

1787

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A0%D7%93%D7%A1%D7%AA%20%D7%9E%D7%97%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%9D

הנדסת מחשבים

הנדסת מחשבים (לעיתים נקרא גם הנדסת אלקטרוניקה ומחשבים או הנדסת מערכות מחשב) היא ענף של ההנדסה המשלב שתי דיסציפלינות, מדעי המחשב והנדסת חשמל ואלקטרוניקה. מהנדסי מחשב רוכשים ידע בהנדסת חשמל, תכנות ושילוב של חומרה ותוכנה לעומת מדעי המחשב בלבד או הנדסת חשמל בלבד. בוגרי הנדסת מחשבים עוסקים במקצועם במספר רב של תחומים כגון פיתוח רכיבים VLSI, עיבוד אותות דיגיטליים (DSP), הנדסת תוכנה ברמת החומרה, כתיבת קושחה, תכנות מיקרו-בקרים משובצי מחשב, תכנון חיישנים אנלוגיים, תכנון מעגלים מודפסים ורכיבי Mixed-Signal, מערכות הפעלה, רובוטיקה ארכיטקטורת מערכות מחשב ועוד. הנדסת מחשבים כענף אקדמי לראשונה הוענק התואר באוניברסיטת קייס ווסטרן רזרב בארצות הברית בשנת 1971 לכ-140 בוגרים. עם ההתפתחות הרבה בתחום המחשבים גדלה הדרישה למהנדסים שיוכלו להתמודד עם האתגרים שבפיתוח מערכות מחשבים על כל רכיביה הרבים, התרחבו תוכניות רבות באוניברסיטאות ברחבי העולם ובהם גם בישראל החלו בטכניון בתוכנית משותפת לפקולטות להנדסת חשמל ומדעי המחשב ומאוחר יותר אוניברסיטאות נוספות. מהנדסי המחשב נדרשו להעשיר את ידיעותיהם גם בתחום הספרתי וגם האנלוגי תוך שמירה על הקניית כלים מתמטיים טובים וידע במדעים נוספים. נושאי בחירה המוצעים ללימוד כוללים: אלגוריתמים ארכיטקטורות מחשבים הנדסת מערכות מחשב מעגלים ואותות אלקטרוניקה מערכות משובצות מחשב ממשק מחשב-אדם הנדסת מערכות אינטראקטיביות מערכות הפעלה תכנות מחשב הנדסת תוכנה תכנות זמן אמת מעגלים משולבים עיבוד אותות ספרתי תוכניות בישראל בישראל פועל מסלול להוראת הנדסת מחשבים בחמש אוניברסיטאות: המסלול להנדסת מחשבים בטכניון מסלול המשותף לפקולטה להנדסת חשמל ולפקולטה למדעי המחשב. המסלול הוא הוותיק ביותר בארץ וכבר הכשיר מאות בוגרים. הוא מאפשר המשך ללימודי תואר שני ושלישי בכל אחת מהפקולטות (הנדסת חשמל ומדעי המחשב) ללא השלמות: קיים מסלול נוסף, "הנדסת מחשבים ותוכנה", הזהה ברובו למסלול המשותף, אך מועבר כולו על ידי מרצי הפקולטה להנדסת חשמל ואינו מתקיים בשיתוף עם הפקולטה למדעי המחשב. המסלול להנדסת מחשבים באוניברסיטת בר-אילן הנדסת מחשבים נמצאת תחת הפקולטה להנדסה באוניברסיטת בר-אילן. הנדסת מחשבים כוללת שני מסלולים: הנדסת מערכות מחשבים והנדסת סייבר. "מסלול הנדסת מערכות מחשבים" מתרכז באופן הפעולה של מערכות מחשבים מורכבות ומשלב בין היבטים שונים של תכן חומרה, תוכנה ואלגוריתמיקה. נושאי הלימוד המרכזיים במסלול הם: תיכון VLSI וארכיטקטורה, רשתות מחשבים, גרפיקה ממוחשבת ועיבוד גאומטרי, תכנון אלגוריתמים, אימות פורמלי, גאומטריה חישובית ורובוטיקה. "מסלול אבטחת סייבר" מקיף נושאים הקשורים להעברת מידע ועיבודו בצורה אמינה ובטוחה. המסלול משלב היבטים שונים של תכן מעגלים, חומרה, מערכות ואלגוריתמים. המסלול להנדסת מחשבים באוניברסיטת בן-גוריון המסלול כפוף למחלקה להנדסת חשמל ומחשבים. הלימודים אורכים ארבע שנים, ומאפשרים התמחות בארכיטקטורה ומערכות, התמחות בתקשורת מחשבים, והתמחות בתחום התכנה והאלגוריתמים. המסלול מורכב מקורסים השייכים לחוגי המתמטיקה, החשמל, הפיזיקה ומדעי המחשב, וכמו כן קורסים המיועדים בלעדית לתלמידי הנדסת מחשבים תחת התכנית להנדסת מחשבים המועברים כבר מהשנה הראשונה. המסלול להנדסת חשמל ומחשבים עם התמחות בהנדסת מחשבים באוניברסיטה העברית התואר שייך לבית הספר להנדסה ומדעי המחשב תחת הפקולטה למדעי הטבע. המסלול מורכב מקורסים השייכים לחוגי המתמטיקה, הפיזיקה ומדעי המחשב, וכמו כן קורסים המיועדים בלעדית לתלמידי הנדסת מחשבים. המסלול להנדסת חשמל, אלקטרוניקה ומדעי המחשב באוניברסיטת תל אביב מסלול המשותף לפקולטה להנדסה ולפקולטה למדעים מדויקים. נושאי הלימוד המרכזיים במסלול הם: הנדסת תוכנה, עיבוד אותות, טלקומוניקציה, רשתות תקשורת ואבטחת מידע. בנוסף, קיימים מסלולים מקבילים במכללות האקדמיות. ראו גם הנדסת חשמל הנדסת תוכנה מדעי המחשב קישורים חיצוניים הנדסת מחשבים באוניברסיטת בר-אילן הערות שוליים מחשבים, הנדסת מחשבים

הנדסת מחשבים (לעיתים נקרא גם הנדסת אלקטרוניקה ומחשבים או הנדסת מערכות מחשב) היא ענף של ההנדסה המשלב שתי דיסציפלינות, מדעי המחשב והנדסת חשמל ואלקטרוניקה. מהנדסי מחשב רוכשים ידע בהנדסת חשמל, תכנות ושילוב של חומרה ותוכנה לעומת מדעי המחשב בלבד או הנדסת חשמל בלבד. בוגרי הנדסת מחשבים עוסקים במקצועם במספר רב של תחומים כגון פיתוח רכיבים VLSI, עיבוד אותות דיגיטליים (DSP), הנדסת תוכנה ברמת החומרה, כתיבת קושחה, תכנות מיקרו-בקרים משובצי מחשב, תכנון חיישנים אנלוגיים, תכנון מעגלים מודפסים ורכיבי Mixed-Signal, מערכות הפעלה, רובוטיקה ארכיטקטורת מערכות מחשב ועוד.הנדסת מחשבים כענף אקדמי לראשונה הוענק התואר באוניברסיטת קייס ווסטרן רזרב בארצות הברית בשנת 1971 לכ-140 בוגרים.עם ההתפתחות הרבה בתחום המחשבים גדלה הדרישה למהנדסים שיוכלו להתמודד עם האתגרים שבפיתוח מערכות מחשבים על כל רכיביה הרבים, התרחבו תוכניות רבות באוניברסיטאות ברחבי העולם ובהם גם בישראל החלו בטכניון בתוכנית משותפת לפקולטות להנדסת חשמל ומדעי המחשב ומאוחר יותר אוניברסיטאות נוספות.מהנדסי המחשב נדרשו להעשיר את ידיעותיהם גם בתחום הספרתי וגם האנלוגי תוך שמירה על הקניית כלים מתמטיים טובים וידע במדעים נוספים.נושאי בחירה המוצעים ללימוד כוללים: אלגוריתמים ארכיטקטורות מחשבים הנדסת מערכות מחשבמעגלים ואותות אלקטרוניקה מערכות משובצות מחשב ממשק מחשב-אדם הנדסת מערכות אינטראקטיביות מערכות הפעלה תכנות מחשב הנדסת תוכנה תכנות זמן אמת מעגלים משולבים עיבוד אותות ספרתיתוכניות בישראל בישראל פועל מסלול להוראת הנדסת מחשבים בחמש אוניברסיטאות:המסלול להנדסת מחשבים בטכניון מסלול המשותף לפקולטה להנדסת חשמל ולפקולטה למדעי המחשב. המסלול הוא הוותיק ביותר בארץ וכבר הכשיר מאות בוגרים. הוא מאפשר המשך ללימודי תואר שני ושלישי בכל אחת מהפקולטות (הנדסת חשמל ומדעי המחשב) ללא השלמות:קיים מסלול נוסף, "הנדסת מחשבים ותוכנה", הזהה ברובו למסלול המשותף, אך מועבר כולו על ידי מרצי הפקולטה להנדסת חשמל ואינו מתקיים בשיתוף עם הפקולטה למדעי המחשב.המסלול להנדסת מחשבים באוניברסיטת בר-אילן הנדסת מחשבים נמצאת תחת הפקולטה להנדסה באוניברסיטת בר-אילן. הנדסת מחשבים כוללת שני מסלולים: הנדסת מערכות מחשבים והנדסת סייבר."מסלול הנדסת מערכות מחשבים" מתרכז באופן הפעולה של מערכות מחשבים מורכבות ומשלב בין היבטים שונים של תכן חומרה, תוכנה ואלגוריתמיקה. נושאי הלימוד המרכזיים במסלול הם: תיכון VLSI וארכיטקטורה, רשתות מחשבים, גרפיקה ממוחשבת ועיבוד גאומטרי, תכנון אלגוריתמים, אימות פורמלי, גאומטריה חישובית ורובוטיקה."מסלול אבטחת סייבר" מקיף נושאים הקשורים להעברת מידע ועיבודו בצורה אמינה ובטוחה. המסלול משלב היבטים שונים של תכן מעגלים, חומרה, מערכות ואלגוריתמים.המסלול להנדסת מחשבים באוניברסיטת בן-גוריון המסלול כפוף למחלקה להנדסת חשמל ומחשבים. הלימודים אורכים ארבע שנים, ומאפשרים התמחות בארכיטקטורה ומערכות, התמחות בתקשורת מחשבים, והתמחות בתחום התכנה והאלגוריתמים. המסלול מורכב מקורסים השייכים לחוגי המתמטיקה, החשמל, הפיזיקה ומדעי המחשב, וכמו כן קורסים המיועדים בלעדית לתלמידי הנדסת מחשבים תחת התכנית להנדסת מחשבים המועברים כבר מהשנה הראשונה.המסלול להנדסת חשמל ומחשבים עם התמחות בהנדסת מחשבים באוניברסיטה העברית התואר שייך לבית הספר להנדסה ומדעי המחשב תחת הפקולטה למדעי הטבע. המסלול מורכב מקורסים השייכים לחוגי המתמטיקה, הפיזיקה ומדעי המחשב, וכמו כן קורסים המיועדים בלעדית לתלמידי הנדסת מחשבים.המסלול להנדסת חשמל, אלקטרוניקה ומדעי המחשב באוניברסיטת תל אביב מסלול המשותף לפקולטה להנדסה ולפקולטה למדעים מדויקים. נושאי הלימוד המרכזיים במסלול הם: הנדסת תוכנה, עיבוד אותות, טלקומוניקציה, רשתות תקשורת ואבטחת מידע.בנוסף, קיימים מסלולים מקבילים במכללות האקדמיות.ראו גם הנדסת חשמל הנדסת תוכנה מדעי המחשבקישורים חיצונייםהנדסת מחשבים באוניברסיטת בר-אילןהערות שולייםמחשבים, הנדסתמחשבים

1791

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%93%D7%A2%D7%99%20%D7%94%D7%90%D7%98%D7%9E%D7%95%D7%A1%D7%A4%D7%99%D7%A8%D7%94

מדעי האטמוספירה

מדעי האטמוספירה עוסקים בהבנת התהליכים הכימיים והפיזיקליים הקובעים את מערכות מזג האוויר, האקלים, ומערכות הגשם (עננים), את השינויים החלים בהן מסיבות טבעיות ומעשה ידי האדם ואת חקר שכבות האוויר העוטפות את כדור הארץ. מדעי האטמוספירה קשורים קשר הדוק למדעי הטבע ולמדעי כדור הארץ. מטאורולוגיה מטאורולוגיה הוא מדע העוסק בחקר התופעות האטמוספיריות, תהליכי מזג האוויר וחיזויים. המטאורולוגיה שייכת למדעי כדור הארץ וגם למדעי האטמוספירה. היא מובדלת ממדע הקלימטולוגיה בחוקרהּ תופעות זמניות ואינה מתעניינת בתנאי מזג אוויר מקומיים לאורך זמן. קלימטולוגיה קְלִימָטוֹלוֹגְיָה הוא מדע העוסק באקלים וחוקר את התופעות והגורמים הקשורים בו. מקור השם הוא במילה היוונית κλίμα, klima שפירושה מקום או אזור, כלומר חקר מזג האוויר באזור מסוים. פלאוקלימטולוגיה פלאוקלימטולוגיה הוא מדע החוקר את האקלים ושינויי האקלים לאורך ההיסטוריה של כדור הארץ, כמו כן נערכים במסגרת זו שיטות לשיחזור האקלים הקדום וחקירת התופעות והגורמים הקשורים בו. פיזיקת עננים פיזיקת עננים הוא מדע החוקר את התהליכים המתרחשים בתוך הענן הכוללים בין השאר: גידול דיפוזיוני של טיפות התאדות קפיאה המסה התנגשויות בין טיפות וחלקיקי קרח שבירה של טיפות וחלקיקי קרח גשם כוחות חשמליים בתוך הענן הכוללים גם ברק תהליכים טורבולנציה השפעה של אירוסולים הידרודינמיקה הִידְרוֹדִינָמִיקָה היא תחום בפיזיקה ובהנדסה המהווה מימוש של מכניקת הזורמים לנוזלים כמו מים, שמן, דלק ודם. תחום זה עוסק בחקר זרימת הנוזלים ובפיתוח יישומים מעשיים שלו (כגון מדידת צמיגות, המצאת בוכנה הידראולית ועוד). קישורים חיצוניים האנציקלופדיה למדעי כדור הארץ מילון מונחים אטמוספיריים מדעי הטבע מדעי כדור הארץ

מדעי האטמוספירה עוסקים בהבנת התהליכים הכימיים והפיזיקליים הקובעים את מערכות מזג האוויר, האקלים, ומערכות הגשם (עננים), את השינויים החלים בהן מסיבות טבעיות ומעשה ידי האדם ואת חקר שכבות האוויר העוטפות את כדור הארץ. מדעי האטמוספירה קשורים קשר הדוק למדעי הטבע ולמדעי כדור הארץ.מטאורולוגיה מטאורולוגיה הוא מדע העוסק בחקר התופעות האטמוספיריות, תהליכי מזג האוויר וחיזויים. המטאורולוגיה שייכת למדעי כדור הארץ וגם למדעי האטמוספירה. היא מובדלת ממדע הקלימטולוגיה בחוקרהּ תופעות זמניות ואינה מתעניינת בתנאי מזג אוויר מקומיים לאורך זמן.קלימטולוגיה קְלִימָטוֹלוֹגְיָה הוא מדע העוסק באקלים וחוקר את התופעות והגורמים הקשורים בו. מקור השם הוא במילה היוונית κλίμα, klima שפירושה מקום או אזור, כלומר חקר מזג האוויר באזור מסוים.פלאוקלימטולוגיה פלאוקלימטולוגיה הוא מדע החוקר את האקלים ושינויי האקלים לאורך ההיסטוריה של כדור הארץ, כמו כן נערכים במסגרת זו שיטות לשיחזור האקלים הקדום וחקירת התופעות והגורמים הקשורים בו.פיזיקת עננים פיזיקת עננים הוא מדע החוקר את התהליכים המתרחשים בתוך הענן הכוללים בין השאר: גידול דיפוזיוני של טיפות התאדות קפיאה המסה התנגשויות בין טיפות וחלקיקי קרח שבירה של טיפות וחלקיקי קרח גשם כוחות חשמליים בתוך הענן הכוללים גם ברק תהליכים טורבולנציה השפעה של אירוסוליםהידרודינמיקה הִידְרוֹדִינָמִיקָה היא תחום בפיזיקה ובהנדסה המהווה מימוש של מכניקת הזורמים לנוזלים כמו מים, שמן, דלק ודם. תחום זה עוסק בחקר זרימת הנוזלים ובפיתוח יישומים מעשיים שלו (כגון מדידת צמיגות, המצאת בוכנה הידראולית ועוד).קישורים חיצוניים האנציקלופדיה למדעי כדור הארץ מילון מונחים אטמוספירייםמדעי הטבעמדעי כדור הארץ

1800

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%93%D7%95%D7%91%20%D7%9E%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%AA

דוב מערות

דוב מערות (שם מדעי: Ursus spelaeus) הוא מין נכחד בסוג דוב. דוב המערות חי באירופה ובאסיה בתקופת הפליסטוקן. ההבדל העיקרי בינו לבין הדוב החום הוא גודלו. משקלו היה כ-1,000 ק"ג, גובה כתפיו (בעמידה אנכית) היה שלושה וחצי מטרים, כ-30% גבוה מהדוב החום. הבדל בולט נוסף היה מצחו, שהיה גבוה ובולט. דוב המערות היה אוכל-כול. עיקר מזונו כלל עשבים, תותי בר ודבש, אך לעיתים צד גם יונקים קטנים. תוחלת חייו הגיעה לעשרים שנה. קיימות מספר תאוריות המסבירות את הכחדת המין: בסוף עידן הקרח הצטמצם שטח היערות, ואזור המחיה והמזון של הדוב לא הספיק להישרדותו. בשל גודלו היה על דוב המערות לצרוך כמות כפולה של מזון מאחיו הקטן, וכך חרץ הדלדול במקורות המזון את גורלו. לפי תאוריה אחרת, האדם הוא שהביא להכחדת המין, על ידי ציד מגמתי והשתלטות על מערותיו. האדם בשחר ימיו (האדם הניאנדרטלי, ומאוחר יותר הומו ספיינס), נלחם כנגד הדוב במטרה להשיג את מעונו, יותר מאת בשרו. בתרבות דוב זה מופיע בסדרות פארק פרהיסטורי, ענקי עידן הקרח ולפני ששלטנו על הארץ. קישורים חיצוניים תמונה של גולגולת המין בעלי חיים שתוארו ב-1794 טקסונים שתוארו בידי יוהאן כריסטיאן רוזמולר דוביים פרהיסטוריים מגה-פאונה של הפליסטוקן באירואסיה טורפים שחיו בפליסטוקן יונקים שחיו בפליסטוקן באירופה

דוב מערות (שם מדעי: Ursus spelaeus) הוא מין נכחד בסוג דוב.דוב המערות חי באירופה ובאסיה בתקופת הפליסטוקן. ההבדל העיקרי בינו לבין הדוב החום הוא גודלו. משקלו היה כ-1,000 ק"ג, גובה כתפיו (בעמידה אנכית) היה שלושה וחצי מטרים, כ-30% גבוה מהדוב החום. הבדל בולט נוסף היה מצחו, שהיה גבוה ובולט. דוב המערות היה אוכל-כול. עיקר מזונו כלל עשבים, תותי בר ודבש, אך לעיתים צד גם יונקים קטנים. תוחלת חייו הגיעה לעשרים שנה.קיימות מספר תאוריות המסבירות את הכחדת המין:בסוף עידן הקרח הצטמצם שטח היערות, ואזור המחיה והמזון של הדוב לא הספיק להישרדותו. בשל גודלו היה על דוב המערות לצרוך כמות כפולה של מזון מאחיו הקטן, וכך חרץ הדלדול במקורות המזון את גורלו.לפי תאוריה אחרת, האדם הוא שהביא להכחדת המין, על ידי ציד מגמתי והשתלטות על מערותיו. האדם בשחר ימיו (האדם הניאנדרטלי, ומאוחר יותר הומו ספיינס), נלחם כנגד הדוב במטרה להשיג את מעונו, יותר מאת בשרו.בתרבות דוב זה מופיע בסדרות פארק פרהיסטורי, ענקי עידן הקרח ולפני ששלטנו על הארץ.קישורים חיצוניים תמונה של גולגולת המיןבעלי חיים שתוארו ב-1794טקסונים שתוארו בידי יוהאן כריסטיאן רוזמולרדוביים פרהיסטורייםמגה-פאונה של הפליסטוקן באירואסיהטורפים שחיו בפליסטוקןיונקים שחיו בפליסטוקן באירופה

1805

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%97%D7%99%D7%95%D7%AA%20%D7%9B%D7%99%D7%A1

חיות כיס

יונקי כיס (שם מדעי: Marsupialia) היא תת-מחלקה במחלקת היונקים. ייחודם של יונקי הכיס בהריונן הקצר של הנקבות, אשר ולדותיהן נולדים זעירים ולא-מפותחים, וזוחלים מיד עם לידתם לכיס (marsupium) - שהוא קפל עור המחובר לעצמות הכיס שמתחת לבטן האם. שם הם ממשיכים להתפתח במשך כמה חודשים עד להשלמת התפתחותם. בכיס מצויות פטמות חלב, שמהן ניתז חלב לפיותיהם של הוולדות הלא-מפותחים בפעולת התכווצות של שריר שמסביב הבלוטות. בגיל מאוחר יותר, לאחר צאתם מהכיס, הצעירים יכולים לינוק מהפטמות בכוחות עצמם. בתת-המחלקה מונים כיום בין 260 ל-280 מינים של חיות כיס, כמעט 200 מהם מצויים באוסטרליה ובאיים שכנים מצפון (בעיקר בגינאה החדשה). מינים נוספים חיים באמריקה הדרומית, ומין אחד, אופוסום וירג'יניה, חדר לאמריקה הצפונית. מיון על-סדרה חיות כיס אמריקניות (Ameridelphia) סדרה: אופוסומאים (Didelphimorphia) משפחה: אופוסומיים (Didelphidae) סדרה: אופוסומיים חדפיים (Paucituberculata) משפחה: אופוסומים חדפיים (Caenolestidae) על סדרה חיות כיס אוסטרליות (Australidelphia) סדרה: מוניטאים (Microbiotheria) משפחה: מוניטיים (Microbiotheriidae) (Dromiciops gliroides) סדרה: חפרפרות כיס (Notoryctemorphia) משפחה: חפרפרות כיס (Notoryctidae) סדרה: בנדיקוטאים (Peramelia) משפחה: בנדיקוטיים (Peramelidae) משפחה: בילביים (Thylacomyidae) משפחה: בנדיקוטיים רגלי-חזיר (Chaeropodidae) - נכחדה סדרה: טורפי כיס (Dasyuromorphia) משפחה: נומבטיים (Myrmecobiidae) משפחה: נמיות כיס (Dasyuridae) משפחה: זאבי כיס (Thylacinidae) - נכחדה סדרה: קנגוראים (Diprotodontia) משפחה: קנגוריים (Macropodidae) משפחה: קנגוריים חולדתיים (Potoroidae) משפחה: קנגוריים מושקים (Hypsiprymnodontidae) משפחה: קואליים (Phascolarctidae) משפחה: וומבטיים (Vombatidae) משפחה: קוסקוסיים (Phalangeridae) משפחה: כיסנאיים (Petauridae) משפחה: פוסומים מנוצי זנב (Acrobatidae) משפחה: פוסומים ננסיים (Burramyidae) משפחה: פוסומי זנב טבעת (Pseudocheiridae) משפחה: פוסומי דבש (Tarsipedidae) קישורים חיצוניים גלריה בעלי חיים שתוארו ב-1811 טקסונים שתוארו בידי ג'ון קרל וילהלם יליגר

יונקי כיס (שם מדעי: Marsupialia) היא תת-מחלקה במחלקת היונקים. ייחודם של יונקי הכיס בהריונן הקצר של הנקבות, אשר ולדותיהן נולדים זעירים ולא-מפותחים, וזוחלים מיד עם לידתם לכיס (marsupium) - שהוא קפל עור המחובר לעצמות הכיס שמתחת לבטן האם. שם הם ממשיכים להתפתח במשך כמה חודשים עד להשלמת התפתחותם. בכיס מצויות פטמות חלב, שמהן ניתז חלב לפיותיהם של הוולדות הלא-מפותחים בפעולת התכווצות של שריר שמסביב הבלוטות. בגיל מאוחר יותר, לאחר צאתם מהכיס, הצעירים יכולים לינוק מהפטמות בכוחות עצמם.בתת-המחלקה מונים כיום בין 260 ל-280 מינים של חיות כיס, כמעט 200 מהם מצויים באוסטרליה ובאיים שכנים מצפון (בעיקר בגינאה החדשה). מינים נוספים חיים באמריקה הדרומית, ומין אחד, אופוסום וירג'יניה, חדר לאמריקה הצפונית.מיוןעל-סדרה חיות כיס אמריקניות (Ameridelphia) סדרה: אופוסומאים (Didelphimorphia) משפחה: אופוסומיים (Didelphidae) סדרה: אופוסומיים חדפיים (Paucituberculata) משפחה: אופוסומים חדפיים (Caenolestidae)על סדרה חיות כיס אוסטרליות (Australidelphia) סדרה: מוניטאים (Microbiotheria) משפחה: מוניטיים (Microbiotheriidae) סדרה: חפרפרות כיס (Notoryctemorphia) משפחה: חפרפרות כיס (Notoryctidae) סדרה: בנדיקוטאים (Peramelia) משפחה: בנדיקוטיים (Peramelidae) משפחה: בילביים (Thylacomyidae) משפחה: בנדיקוטיים רגלי-חזיר (Chaeropodidae) - נכחדה סדרה: טורפי כיס (Dasyuromorphia) משפחה: נומבטיים (Myrmecobiidae) משפחה: נמיות כיס (Dasyuridae) משפחה: זאבי כיס (Thylacinidae) - נכחדה סדרה: קנגוראים (Diprotodontia) משפחה: קנגוריים (Macropodidae) משפחה: קנגוריים חולדתיים (Potoroidae) משפחה: קנגוריים מושקים (Hypsiprymnodontidae) משפחה: קואליים (Phascolarctidae) משפחה: וומבטיים (Vombatidae) משפחה: קוסקוסיים (Phalangeridae) משפחה: כיסנאיים (Petauridae) משפחה: פוסומים מנוצי זנב (Acrobatidae) משפחה: פוסומים ננסיים (Burramyidae) משפחה: פוסומי זנב טבעת (Pseudocheiridae) משפחה: פוסומי דבש (Tarsipedidae)קישורים חיצונייםגלריה בעלי חיים שתוארו ב-1811טקסונים שתוארו בידי ג'ון קרל וילהלם יליגר

1811

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%90%D7%A8%D7%A7%20%28%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%94%29

פארק (חברה)

פארק (באנגלית: PARC - Palo Alto Research Center) היא חברה העוסקת במחקר ופיתוח. מקורה בחברת "זירוקס פארק" שנוסדה בשנת 1970 כמרכז המחקר של חברת זירוקס בפאלו אלטו, קליפורניה. החל מינואר 2002, היא פועלת כחברה עצמאית (Incorporated) בשם "PARC". המרכז עוסק במחקר בסיסי ובמחקר שימושי והוא המקור של אחדות מההמצאות החשובות של סוף המאה העשרים, ובהן: פיתוח של ממשק משתמש גרפי (GUI). ממשק המשתמש הגרפי החל להתפתח לפני כן, ועשה צעדים גדולים בפרויקט NLS , שהיה חלק ממוסד SRI באוניברסיטת סטנפורד, תחת דאגלס אנגלברט. עם סגירת NLS, עברו חלק מהחוקרים לפארק, שם המשיכו בפיתוח. המחשב הראשון שנבנה עם GUI כממשק המשתמש העיקרי, בשם אלטו נבנה בפארק. WYSIWYG (ויזיוויג) להדפסה, ראשי תיבות באנגלית של "מה שרואים הוא מה שמקבלים" מדפסת לייזר שפת התכנות Smalltalk (מהשפות הראשונות לתכנות מונחה עצמים) רשת תקשורת מחשבים Ethernet (בשיתוף עם חברות אינטל ו-DEC - הפרוטוקול כונה בשלביו הראשונים DIX, ראשי התיבות של שמות החברות דיגיטל, אינטל וזירוס) במעבדה עבדו מספר אנשים נודעים כמו חתני פרס טיורינג אלן קיי, בטלר למפסון וצ'ארלס ת'אקר. לקראת אמצע שנות ה-1980, עזבו רבים מהחוקרים בפארק את זירוקס, וחלקם מצא מקומו בחברות כמו אפל ומיקרוסופט, והשפעתם על המשך התפתחות התעשייה ניכרת. מפיתוחים למוצרים פארק הוקמה הרחק מהנהלת זירוקס ששכנה בעיר רוצ'סטר שבניו יורק. המרחק אפשר לאנשי המעבדה חופש פעולה אך גם ניתק אותם מההנהלה שלא השכילה להפוך את ההמצאות האלה להצלחה מסחרית. חלק מהפיתוחים מעולם לא הבשילו בזירוקס לכלל "מוצר", והמוצרים שכן ייצרה זירוקס על סמך הפיתוח, לא נחלו הצלחה רבה, בייחוד בהשוואה להצלחה של הפיתוחים הללו מחוץ לזירוקס. חברות רבות אחרות נהנו מפירות הפיתוח בפארק, ונהוג לחשוב שזירוקס יכלה להפיק מהפיתוחים וההמצאות במרכז הפיתוח יותר משהפיקה, מבחינה מסחרית. זירוקס יצאה לשוק עם אחד המחשבים הראשונים שהציגו ממשק משתמש גרפי, בשם "סטאר", אך מחשב זה לא זכה להצלחה בשוק וזירוקס לא המשיכה להשקיע בקו הזה. ממשק המשתמש הגרפי הצליח יותר בתחנות עבודה של אפולו, סאן מיקרוסיסטמס, ואחרות, זכה לתפוצה נרחבת עם מחשב המקינטוש. מאז העשור האחרון של המאה ה-20, נדיר לפגוש מחשב חדש, או מערכת הפעלה חדשה, שלא כוללים ממשק משתמש גרפי. בתחום מדפסות הלייזר הצליחה זירוקס יותר, עם מדפסות גדולות יחסית, אך גם כאן, מרב ההצלחה נפל בחלקן של חברות אחרות, שיצאו עם מדפסות לייזר שולחניות, שהדפיסו בקצב של מספר דפים לדקה (לעומת המדפסות הגדולות של זירוקס שהדפיסו מאות דפים בדקה), ובמחיר שהיה שבריר ממחיר המדפסת של זירוקס, כמו קנון שייצרה את מנוע ההדפסה שרוב המדפסות השתמשו בו, ולקוחותיה, כמו חברת HP עם סדרת מדפסות LaserJet, ואפל עם LaserWriter, המדפסת הראשונה שתמכה בשפת פוסטסקריפט החדשה (שפותחה על ידי חוקרים שעזבו את פארק, ובמידה מסוימת מהווה המשך לעבודה שעשו בפארק). סביב רשת ה-Ethernet שפותחה בפארק קמה תעשייה שלמה, וחלקה של זירוקס בתעשייה זו לא היה ניכר. מרכז המחקר עבר מספר גלגולים, וב-2002 חברת זירוקס הפכה אותו לחברה נפרדת, בבעלות זירוקס. ב, המרכז מתרכז במספר תחומי מחקר, הממומנים בעיקר על ידי גופים שמעוניינים במחקרים ובתוצאותיהם, ומתרכז במספר תחומים, ביניהם בינה מלאכותית והאינטרנט של הדברים. קישורים חיצוניים דבי קאופמן, בחזרה לעתיד עם זירוקס פארק, במקור, באתר ynet, 30 באוקטובר 2000; כעת, מתוך ארכיון האינטרנט "archive.is" חברות אמריקאיות

פארק (באנגלית: PARC - Palo Alto Research Center) היא חברה העוסקת במחקר ופיתוח. מקורה בחברת "זירוקס פארק" שנוסדה בשנת 1970 כמרכז המחקר של חברת זירוקס בפאלו אלטו, קליפורניה. החל מינואר 2002, היא פועלת כחברה עצמאית (Incorporated) בשם "PARC".המרכז עוסק במחקר בסיסי ובמחקר שימושי והוא המקור של אחדות מההמצאות החשובות של סוף המאה העשרים, ובהן: פיתוח של ממשק משתמש גרפי (GUI). ממשק המשתמש הגרפי החל להתפתח לפני כן, ועשה צעדים גדולים בפרויקט NLS , שהיה חלק ממוסד SRI באוניברסיטת סטנפורד, תחת דאגלס אנגלברט. עם סגירת NLS, עברו חלק מהחוקרים לפארק, שם המשיכו בפיתוח. המחשב הראשון שנבנה עם GUI כממשק המשתמש העיקרי, בשם אלטו נבנה בפארק. WYSIWYG (ויזיוויג) להדפסה, ראשי תיבות באנגלית של "מה שרואים הוא מה שמקבלים" מדפסת לייזרשפת התכנות Smalltalk (מהשפות הראשונות לתכנות מונחה עצמים) רשת תקשורת מחשבים Ethernet (בשיתוף עם חברות אינטל ו-DEC - הפרוטוקול כונה בשלביו הראשונים DIX, ראשי התיבות של שמות החברות דיגיטל, אינטל וזירוס)במעבדה עבדו מספר אנשים נודעים כמו חתני פרס טיורינג אלן קיי, בטלר למפסון וצ'ארלס ת'אקר.לקראת אמצע שנות ה-1980, עזבו רבים מהחוקרים בפארק את זירוקס, וחלקם מצא מקומו בחברות כמו אפל ומיקרוסופט, והשפעתם על המשך התפתחות התעשייה ניכרת.מפיתוחים למוצרים פארק הוקמה הרחק מהנהלת זירוקס ששכנה בעיר רוצ'סטר שבניו יורק. המרחק אפשר לאנשי המעבדה חופש פעולה אך גם ניתק אותם מההנהלה שלא השכילה להפוך את ההמצאות האלה להצלחה מסחרית. חלק מהפיתוחים מעולם לא הבשילו בזירוקס לכלל "מוצר", והמוצרים שכן ייצרה זירוקס על סמך הפיתוח, לא נחלו הצלחה רבה, בייחוד בהשוואה להצלחה של הפיתוחים הללו מחוץ לזירוקס.חברות רבות אחרות נהנו מפירות הפיתוח בפארק, ונהוג לחשוב שזירוקס יכלה להפיק מהפיתוחים וההמצאות במרכז הפיתוח יותר משהפיקה, מבחינה מסחרית. זירוקס יצאה לשוק עם אחד המחשבים הראשונים שהציגו ממשק משתמש גרפי, בשם "סטאר", אך מחשב זה לא זכה להצלחה בשוק וזירוקס לא המשיכה להשקיע בקו הזה. ממשק המשתמש הגרפי הצליח יותר בתחנות עבודה של אפולו, סאן מיקרוסיסטמס, ואחרות, זכה לתפוצה נרחבת עם מחשב המקינטוש. מאז העשור האחרון של המאה ה-20, נדיר לפגוש מחשב חדש, או מערכת הפעלה חדשה, שלא כוללים ממשק משתמש גרפי.בתחום מדפסות הלייזר הצליחה זירוקס יותר, עם מדפסות גדולות יחסית, אך גם כאן, מרב ההצלחה נפל בחלקן של חברות אחרות, שיצאו עם מדפסות לייזר שולחניות, שהדפיסו בקצב של מספר דפים לדקה (לעומת המדפסות הגדולות של זירוקס שהדפיסו מאות דפים בדקה), ובמחיר שהיה שבריר ממחיר המדפסת של זירוקס, כמו קנון שייצרה את מנוע ההדפסה שרוב המדפסות השתמשו בו, ולקוחותיה, כמו חברת HP עם סדרת מדפסות LaserJet, ואפל עם LaserWriter, המדפסת הראשונה שתמכה בשפת פוסטסקריפט החדשה (שפותחה על ידי חוקרים שעזבו את פארק, ובמידה מסוימת מהווה המשך לעבודה שעשו בפארק).סביב רשת ה-Ethernet שפותחה בפארק קמה תעשייה שלמה, וחלקה של זירוקס בתעשייה זו לא היה ניכר.מרכז המחקר עבר מספר גלגולים, וב-2002 חברת זירוקס הפכה אותו לחברה נפרדת, בבעלות זירוקס. ב, המרכז מתרכז במספר תחומי מחקר, הממומנים בעיקר על ידי גופים שמעוניינים במחקרים ובתוצאותיהם, ומתרכז במספר תחומים, ביניהם בינה מלאכותית והאינטרנט של הדברים.קישורים חיצוניים דבי קאופמן, בחזרה לעתיד עם זירוקס פארק, במקור, באתר ynet, 30 באוקטובר 2000; כעת, מתוך ארכיון האינטרנט "archive.is"חברות אמריקאיות

1816

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%91%D7%A8%D7%93%D7%9C%D7%A1

ברדלס

בַּרְדְּלָס ערבות (או צִ'יטָה, או בקיצור ברדלס; שם מדעי: Acinonyx jubatus) הוא מין בסוג ברדלס שבמשפחת החתוליים. בנוסף אליו יש שני מינים שעדיין קיימים: ברדלס מלכותי וברדלס אסייתי שכיום חי רק באיראן. היה גם ברדלס אמריקאי שניכחד. בריצתו הוא מסוגל להגיע למהירות מרבית של 93 קמ"ש. בעבר היה נהוג לחשוב שברדלס מגיע למהירויות של 110-120 קמ"ש, אך נתון זה התברר כשגוי. עם זאת, הוא עדיין נחשב לבעל החיים היבשתי המהיר ביותר. בדילוגים, יכול הברדלס להגיע עד למרחק של שמונה מטרים. הברדלס נפוץ באפריקה ובאזורים מעטים ביותר באסיה. מקור השם השם ברדלס מקורו ביוונית - pardalis) παρδαλις) ומשמעו "נמר, פנתר". אהרוני מפרש את השם מהמילה בָּרֹד שמשמעותה מנומר או מכוסה כתמים ונשמרה כך גם בערבית. "עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּבְרֻדִּים" (). במקורות היהודיים, רש"י מפרש את השם ברדלס כצבוע או כפוטיא"ש (בואש): מאפיינים כלליים הברדלס דומה במבנהו לנמר, אלא שגופו רזה יותר, ראשו קטן יותר וחברבורותיו הן בצורת נקודות בצבע שחור, בשונה מחברבורותיו המעוגלות והטבעתיות של הנמר. הוא חתול בעל מבנה גוף המותאם לתנועה מהירה מאוד. הרגליים ארוכות ושריריות, הצוואר ארוך והזנב ארוך וגמיש, עוזר לתמרן בתנועה במהירות. הברדלס מנומר בדומה לנמר אך במקום חברבורות הוא מכוסה בנקודות שחורות על רקע פרווה צהובה. לברדלס לב וריאות גדולים יחסית אך ניבים ושיניים דקות יותר. המבנה שלו עוזר לו להאיץ במרדף אחרי טרפו אך פוגע בחוסנו ובחוזקו. נקבת הברדלס מגיעה לבגרות מינית בגיל 13–16 חודשים וההיריון שלה נמשך 3 חודשים. היא ממליטה 2–5 גורים בממוצע (לעיתים ממליטות עד 9 ולדות) ומניקה אותם במשך 90 יום. הזכרים והנקבות חיים ביחידות ואינם מתרועעים אחד עם השני. עם זאת גורים שמתבגרים נשארים בשנים הראשונות יחדיו, כדי לטרוף ולהפיל טרף גדול מהם (כמו גנואים, יענים או זברות). מיון למין ברדלס הערבות יש חמישה תת-מינים: הסוג הנכחד ברדלס אמריקני (Miracinonyx) שחי בתקופת הפליסטוקן באמריקה הצפונית, נחשב למהיר כמו הברדלס המודרני אך נחשב לקרוב יותר לפומה. אבולוציה מאובני הברדלס העתיקים ביותר, שנמצאו במזרח אפריקה ובדרום אפריקה, מתוארכים ל 3 עד 3.5 מיליוני שנים. מאובני מתקופת הפליסטוקן מוקדמים נמצאו באתר אולדוביי שבצפון טנזניה ומתוארכים ללפני 1.7-1.85 מיליוני שנים. חתולים דמויי ברדלס ידועים כבר לפני 10,000 שנים מהעולם הישן. ברדלס הענק (Acinonyx pardinensis), אשר היה גדול ואיטי משמעותית בהשוואה לברדלס המודרני, התקיים באירו אסיה ובדרום ומזרח אפריקה בתקופת ה-Villafranchian (המיוחסת לתקופת הפליסטוקן המוקדם). בתקופת הפליסטוקן האמצעי נמצא ברדלס קטן יותר, העונה לשם A. intermedius, אשר התקיים גם הוא באזורים שבין אירופה לאסיה. כמו כן משערים את קיומו של ברדלס גדול יותר באזור אירופה אשר נכחד לפני כחצי מיליון שנה חתולים צפון אמריקאים נכחדים הדומים לברדלס שויכו באופן היסטורי לחתול מסוג לפליס, פומה או אקינוניקס (מין אחר של ברדלס). ניתוח פילוגנטי שנעשה בשנת 1990 הציב מינים אלה תחת המין Miracinonyx (ברדלס אמריקאי), שהפגינו מידה גבוהה של דמיון גופני לברדלס המודרני. עם זאת, מחקרים שנעשו לאחר מכן הראו כי ה-Miracinonyx קרוב יותר לפומה מאשר לברדלסים מודרניים. למעשה, ישנה מחלקות האם מין ה-Acinonyx התקיים אי פעם בצפון אמריקה; ייתכן שמיני Miracinonyx פיתחו תכונות דומות דרך אבולוציית התפתחות מקבילה. תפוצה תחום מחייתו של הברדלס היה בעבר מהודו, לאורך חגורת המדבריות של המזרח התיכון ובכל רחבי אפריקה (למעט האזורים הטרופיים). בימינו השתנתה תפוצת הברדלס ללא היכר, כאשר באסיה נותרה אוכלוסייה שרידית בלבד ובאפריקה הפכו אזורים רבים שהברדלס חי בהם בעבר לחוות ענק, שהרסו את תחום מחייתו. עד ראשית המאה ה-20 היה הברדלס נפוץ גם במדינות ערב ובקדמת אסיה עד הודו. האוכלוסייה באסיה הושמדה כמעט כליל על ידי ציד לצורך לכידת גורי הברדלס ובשביל פרוותו היפה, וכן כתוצאה מירידה בכמות המזון העיקרית שלהם, בעקבות הצטמצמות אוכלוסיות הצבאים, שניצודו בידי האדם. לכידת גורים לצורך אילופם לציד צבאים (הברדלס ניתן לאילוף בקלות יחסית) כאמור גרמה לירידה דרסטית במספר הברדלסים, ועל כן שימש כחיית עזר לציד בהודו ובאיראן. כבר בתקופה הקדומה ניצודו גורי הברדלס כדי לאלפם למטרת סיוע בציד. ציד ותזונה בניגוד למרבית החתוליים, פועל הברדלס בעיקר ביום. כך הוא נמנע מתחרות עם טורפים גדולים ומסוכנים יותר. השילוב של רגליים ארוכות ועמוד שדרה גמיש-הוא המאפשר לברדלס לפתח צעדים כה ארוכים (עד שמונה מטרים). ממצב עמידה מסוגל הברדלס להגיע למהירות של 63 קמ"ש תוך שניות ספורות, ולמהירות של 93 קמ"ש לאחר 20–30 מטרים לערך, אך הברדלסים גם מתעייפים מהר מאוד : לאחר ריצה של קילומטר, הם זקוקים למנוחה של לפחות 5–10 דקות, ולכן הם ממהרים לתפוס את טרפם. בשל היותו מהיר באופן משמעותי מהטרף שלו, נבדל הברדלס מיתר בני משפחת החתוליים בשיטת הציד שלו. הוא אינו אורב לטרפו אלא רודף אחריו. תחילה הוא עוקב אחר הטרף מעמדת תצפית מוגבהת. לאחר מכן הוא מתקרב לעבר הטרף בהליכה ההופכת לריצה קלה, עד אשר הוא מגיע למרחק של כמה עשרות מטרים. בשלב זה הוא פותח בריצה מהירה בעקבות החיה הנמלטת, כשהוא נעזר בזנבו כדי לתמרן את תנועותיו, ולאחר שהוא מפילה לקרקע, הוא אוחז את גרונה בפיו וחונק אותה למוות. הברדלס נבדל מיתר החתוליים גם בכך שטפריו מתכנסים רק למחצה. הטפרים החשופים למחצה הופכים אותו לאצן טוב יותר, ומקנים לו אחיזה טובה בקרקע, אך החיסרון בכך הוא השחיקה המהירה שהופכת אותם לאפקטיביים פחות ככלי ציד. כשהוא צד לבדו, תוקף הברדלס בעלי חיים פצועים, בעלי חיים קטנים כמו מכרסמים, ארנבות ועופות קרקע, דוגמת חוגלות וחוברות, בעלי חיים צעירים כמו חזירי יבלות קטנטנים וגם נקבות הרות של פרסתנים כמו צבאים. פעמים רבות הברדלס צד בקבוצות קטנות. במקרה זה, קבוצת הברדלסים לא תהסס לתקוף גם בעלי חיים גדולים יותר. לעיתים אחים שהודחו מקבוצה חיים וצדים ביחד. לברדלס אויבים רבים בטבע. האריה והצבוע הנקוד מנצלים את מהירותו כדי לגזול ממנו את טרפו וגם יהרגו אותו בקלות רבה כדי להימנע מתחרות. אויבים נוספים שיגזלו טרף מברדלס הם להקות של זאבים טלואים, פרטי נמרים בוגרים אבל קרו מקרים של להקת ברדלס שהצליחו להבריח נמרים ואפילו לתקוף אך אלו מקרים נדירים. עופות דורסים כמו עוזניית הנגב, כשהם באים בחבורות גדולות גם הם מצליחים לפעמים לחטוף מזון לברדלסים. ברדלסים המתקרבים למים עלולים להיטרף בידי תנינים (אשר גם יגזלו לו מזון הקרוב מדי למים) ונחשי קוברה יכולים להכיש אותם למוות. הברדלס יכול להיהרג גם בידי חיות שהוא מנסה לצוד, למשל אנטילופות בעלות קרניים מחודדות או זברות. חיזור, תקופת העוברות והלידה הברדלס טורח הרבה פחות מהאריה בטקסים ובגינונים רשמיים למין. בנוסף לכך, הברדלס אינו בררן כמו הנמר. בגן הלאומי של ניירובי נצפתה נקבה שהזדווגה עם שלושה זכרים, זה אחר זה, מבלי שהתעוררה בין הזכרים כל יריבות. בחבורות הברדלסים אין כלל הקבלה ל"זוג נשוי". כאשר נולדים הגורים, אוספת אותם האם ומגדלת אותם בעצמה. סימן לכך שנקבה מיוחמת הוא כאשר בתקופת הייחום הנקבה נוהגת להתהפך ולהתגלגל על גבה. הנקבה נמצאת בייחום במשך כשבועיים ובתקופה זו היא מפרישה ריח כדי למשוך את הזכר. כמו יתר החתוליים, ההזדווגות נעשית במצב שכיבה ובעת סיום ההזדווגות משמיע הזכר קולות. ההמלטות מתבצעות בכל עונות השנה. ההריון נמשך 90 - 95 יום ובסופו ממליטה הנקבה בדרך כלל בין גור אחד לארבעה, במשקל של כ-250 גרם כל אחד. את הגורים ממליטה הנקבה במחסה סלעים או שיחים. קיימים דיווחים על המלטות של שמונה גורים, אולם בדרך כלל נותרים בחיים רק שלושה או ארבעה מהם. הגורים נולדים עם רעמה ארוכה בצבע אפור-חום אשר מכסה את ראשם, צווארם, גבם וזנבם. הרעמה מספקת הגנה טבעית כנגד טורפים בתוך העשב הגבוה. הגורים נולדים כשעיניהם סגורות ובהגיעם לגיל 10–14 יום הם פוקחים את עיניהם. כאשר מגיעים הגורים לגיל שישה שבועות הם עוזבים את מקום מקלטם. בגיל שלושה חודשים נגמלים הגורים מיניקה כשעד גיל זה כבר צומחות להם כל שיני החלב והם מלווים את אמם לטרף. בגיל תשעה חודשים נמצאות כל שיניהם הקבועות במקומן. בגיל 14 - 16 חודש הם מגיעים לבגרות מינית. הם מלווים את אמם במשך כשנה וחצי ומתמחים בשיטות הציד. טיפול ודאגה לצאצאים נקבת הברדלס מטפלת בגוריה לבד. הגורים הקטנים זקוקים למזון ואינם יודעים לצוד ולהגן על עצמם, לכן אמם צריכה לצוד לבדה את המזון. לעיתים המשימה לא קלה בשל קיומם של גורים רבים. נקבת הברדלס צריכה להימצא דרך קבע במצב של כוננות ולא להתרחק מגוריה גם כאשר היא יוצאת לצייד. היא משתדלת לעשות זאת כשעין אחת פקוחה על המקום בו השאירה את גוריה ולכן טווח מרחב הציד מצטמצם וסיכוייה למצוא מזון קטנים. כאשר אין האם עוסקת בציד היא מטפלת בגוריה: מלקקת את פרוותם לשם הניקיון וסילוק הריח ממנה, לבל יימשכו אליהם טורפים שונים, מיניקה ומשחקת איתם אגב נהימות נמוכות וממושכות. כל אימת שהגורים הבולטים בצווארם האפור והארוך מתרחקים מן המרבץ, עוקבת האם אחר כל צעד שלהם, כשהיא קוראת לאלה שהרחיקו מדי ביבבת התראה קצרה וצורמנית. קול מוזר ועמוק זה, שאין לטעות בו, נענה על ידי הגורים בצווחות חדות. כאשר אין אזהרתה של האם משיגה את התוצאה אשר קיוותה לה, היא ניגשת אל הגור, מרימה אותו בעור צווארו, נושאת אותו ומטילה אותו בחזרה אל מקום המסתור בעשב הגבוה. מכל האמור לעיל, ברי כי נקבת הברדלס מתקשה מאוד בשעה שעליה לשאת במלוא האחריות לטיפול ולגידול גוריה. לעומת נקבת הברדלס, הלביאות מגנות על גוריהן בשיטה המכונה "בית הילדים" המשותף – חלק מהלביאות יוצאות לצוד מזון בעוד שלביאה אחת או מספר לביאות שומרות על הגורים. התבגרות ומפגש לקראת הרבייה כאשר מגיעים הגורים לגיל שישה שבועות, הם גדולים מספיק כדי לעזוב את מקום המקלט שלהם וללוות את אמם בנדודיה על פני שטחי הציד. הם נחבאים בתוך כתמי עשב גבוה תוך כדי הסוואה הודות לרעמותיהם האפורות. בהגיעם לגיל חודשיים מאבדים גורי הברדלס אחדות מתכונותיהם הילדותיות וממראם החיצוני אשר כולל את השערות השחורות על בטנם ועל צדי הגוף ובפרט את הרעמה הארוכה המכסה את צווארם וגבם. עם הזמן הם הופכים ליותר ויותר פעילים. כשהנקבה מבחינה בטרף או מתחילה לארוב לו והיא חוששת ששעשועי הגורים יגלו אותה, היא משמיעה קריאה נמוכה וקצרה הגורמת לגורים לקום מיד על רגליהם ולהתאסף סביבה בלי נוע ולהתבונן בה בתשומת לב גם אם היא רחוקה מהם 500 מטרים ויותר. ייתכן מאוד כי הם נעזרים בכתם השחור המצוי על גב אפרכסות אוזניה והבולט באופן מוכר מיתר גופה, כדי לזהות אותה בשטח. גורים המגיעים לגיל ארבעה חודשים ומנסים להתקרב אל האם כדי לינוק – מגורשים על ידה מיד. בגיל זה הטפרים שלהם עדיין חדים ויותר מתכנסים מאלו של הבוגר, עובדה המאפשרת להם לטפס בקלות על העצים. עד מהרה מקיימים הגורים ריצות סדירות על פני השטחים הנוקשים של המישורים בסוואנות ומאמנים את שריריהם וגידיהם. בגיל שישה חודשים נמצאים הברדלסים בשני השלישים של הדרך לקראת הפיכתם לבוגרים. חלק ניכר מן הזמן הם מעבירים ברדיפה זה אחר זה, כשאחדים מהם מגלמים את תפקיד הצייד והאחרים את תפקיד הניצוד. הם מתגלגלים על פני הקרקע ברגלים סבוכות ונוגסים זה בצווארו של זה. חיקויי ציד כאלו אינם מגיעים לעולם לכלל קרבות רציניים, ואין הם אלא חלק מהכשרתם של הגורים. כתוצאה ממשחקי ילדות אלה נרכשים בדייקנות וביעילות כל אותם כישורי פעולה ותנועה, הנהפכים מאוחר יותר לשאלה של חיים ומוות: תקיפה פתאומית של הטרף. המכה המכריעה של הכף. נעיצת המוות של הניבים. לעיתים הם מתרגלים את כישוריהם על תנים, האורבים סביב טרף אשר ניצוד בידי הבוגרים. השיעורים האמיתיים נערכים בגיל שבעה חודשים. בגיל זה לומדים הגורים לארוב, להכריע את הטרף ארצה ולהרגו. הנקבות יכולות להוליך את גוריהן לעבר קבוצות של צבאים, כדי שיוכלו לצוד אותם ללא עזרה. במהלך מסעות הלימודים הללו אין האם מנסה לתפוש את הטרף בעצמה. תחת זאת, היא סוגרת על דרכי הנסיגה של הטרף ומכוונת אותו למסלול זה של צאצאיה. במהלך תקופת ההכשרה ממשיכה נקבת הברדלס לפעול באופן עצמאי בכל הנוגע לבעיה רצינית של מציאת מזון למשפחתה. שכן, בניה הצעירים עדיין אינם חזקים די הצורך כדי להסתדר בעצמם. לאמיתו של דבר הם מהווים מכשול יותר מאשר עזרה. עד גיל 10 חודשים, אין הם מסוגלים להכריע חיה ארצה באחת מכפותיהם הקדמיות או לחנוק אותה בביטחון, כדרך הבוגרים. כאשר הם מכריעים צבי, טפריהם נשלחים אל גב הצוואר, או לחלקים אחרים פחות פגיעים של הגוף, ואינם ממיתים את הטרף. רק הגיל לבדו מביא את הניסיון ורק בתום תסכול וכישלונות מרובים, מצליחים הברדלסים להשתמש בשיניהם ובכפותיהם ולהביא בנשיכה מהירה אחת בצוואר הטרף, לשיתוקו של קורבנם ולמותו המהיר. ברדלסים מגיעים למלוא התפתחותם הגופנית ולבגרותם המינית בגיל שבין 13–16 חודשים. חלק מרעמת הצוואר והכתפיים עדיין ניכרות בהם, אלא שזו מצומצמת ביותר הן באורך והן בהיקף. עד מהרה תהא הנקבה הבוגרת מוכנה לקחת לה בן זוג או בני זוג חדשים. הצעירים חייבים להתכונן לעזוב אותה, כדי להצטרף לחבורה אחרת, או לפתוח בחיים מבודדים. החלטתם תקבע במידה רבה על פי מספריהם היחסיים של אויבים טבעיים באזור נתון. במקומות משופעים באריות, נמרים וצבועים נוטים הברדלסים להישאר במבודד, אך במקומות שהטורפים מעטים ומרוחקים זה מזה ניתן למצוא קבוצות גדולות של ברדלסים. השבה לטבע אף על פי שהברדלס איננו מסוכן לאדם, השבתו לטבע קשה ביותר מהסיבות הבאות: רביית הברדלס מסובכת יחסית לרבייה אצל טורפים אחרים, דבר המקשה על הקמת אוכלוסייה בשבייה למטרות שחרור. רמת פוריות נמוכה אצל זכרי הברדלס מקשה על הקמת אוכלוסייה בשבייה למטרות שחרור. לימוד הברדלס לשרוד לבדו בטבע הוא מורכב וקשה מאוד לעשות זאת כאשר רוצים למנוע מהברדלס לקיים יחסים כלשהם עם בני האדם. השטחים שבהם חי הברדלס בעבר כבר אינם אותם השטחים כיום וסיכוי אקלומו של הברדלס בשל כך קטן. כפי שהברדלס נכחד מאזור מסוים כך גם טרפו: כמות קטנה מדי של טרף תוביל לכך שהברדלס לא יצליח לטרוף ואם כן יצליח, ייפגע באוכלוסיות האלו. למרות כל הקשיים הללו, כבר הושבו ברדלסים לטבע במספר מקומות מצומצמים באפריקה. בישראל הסבירות להשבת ברדלסים היא נמוכה, שכן שטחי המחיה שלו קטנו, ואי שיתוף פעולה עם ירדן, מצרים או סוריה יוביל לציד הברדלסים שיושבו, כפי שקרה בניסיון להשיב יענים לישראל. כמות הארנבות והחוגלות קטנה מאוד עקב ריבוי טורפים כמו הקרקל והתן, ובכך מצטמצמים מקורות המזון של הברדלס. חשש מפגיעה לחיי אדם ומקנה יפגע בברדלס עקב פרסום שלילי ובנוסף תת-המין שהיה חי בישראל מצוי במספרים קטנים ביותר במדינה עוינת (איראן). הבאת הברדלסים לישראל עלולה להיתקל בקשיים רבים מצד איראן והמדינות לאורך הגבול הדרומי (ירדן ומצרים). הברדלס בארץ ישראל ארץ ישראל הייתה בעבר חלק מתחום תפוצתו של הברדלס. הברדלס היה חי בכל רחבי הארץ שהיו פתוחים למחצה ללא חורש ים-תיכוני רב ולא על הרים רמים. דרום הגולן היווה לברדלס מקום מצוין לשגשג (אקלים חם בשילוב של נחלים מצפון הרמה וכמות צבאים וארנבות מכובדת). בארץ הברדלס ככל הנראה ניזון מצבאים, ארנבות, ציפורי קרקע שונות (חוגלה, שליו וחוברה) ומכרסמים. להבדיל מחיות יום גדולות אחרות שחיו בארץ, הברדלס לא מוזכר בתנ"ך, נראה שבתקופה זו לא ידעו להבדיל בינו לבין הנמר הדומה לו. תת-המין שחי בארץ, היה תת-המין האסייתי החי בתחום התפוצה האסייתי של הברדלס (כולל מצרים). התצפית האחרונה של הברדלס בישראל הייתה ב-9 בדצמבר 1959 בשעות הבוקר. שני נהגי משאית נהגו לאורך כביש הערבה, חיה בלתי מזוהה רצה לידם עצרה והתבוננה ברכבם. החיה הבלתי מזוהה הזו הייתה, לפי תיאורי הנהגים שלא הכירו את החיה בשמה ובמראה, ברדלס. באותו מקום, 13 ימים מאוחר יותר, ב-22 בדצמבר 1959 בשעה שבע בערב, נצפה הברדלס בשנית כשהוא רץ לצד ג'יפ נוסע. תצפיות אלו היו התצפיות האחרונות של הברדלס בישראל. תצפיות אחרות היו של טריסטראם שדיווח על ברדלסים בגליל העליון ובהר תבור. הדיווח האחרון של הברדלסים באזור היה בירדן ב-1962: בשנה זו ניצודה נקבה עם גורתה וכיום אפשר לראות את הפוחלץ שלה מוצג לראווה. כיום ככל הנראה לא שרדו ברדלסים בכל האזור מלבד באיראן והאוכלוסייה שם היא במצב חמור משחשבו; בשנות ה-70 כללה האוכלוסייה כ-150 ברדלסים וכיום יש 70 ברדלסים, מתוכם כ-40 חיים בטבע. פרוותו של הברדלס היחידי מתת המין האסיאתי, שהצליח לשרוד את המאה ה-19 בישראל, נמצאת כיום כמוצג באוניברסיטה העברית. פרוות ברדלס זו נקנתה על ידי טריסטראם ונתרמה לאוניברסיטה. כיום יש פרט אחד של נקבה בשימור בגן החיות התנ"כי. קישורים חיצוניים נדב לוי, ברדלסים: המהירים ביותר, באתר "מסע אחר" שתי תוכניות רדיו בנושא החתוליים הגדולים שהיו בארץ (אריה, ברדלס ונמר): תוכנית א', תוכנית ב', מתוך "פה ושם בארץ ישראל", הסכת בהגשת יפתח מזור יונקים בסכנת הכחדה באזור הים התיכון 2009, באתר IUCN הערות שוליים בעלי חיים שתוארו ב-1775 טקסונים שתוארו בידי יוהאן כריסטיאן דניאל פון שרבר ברדלס יונקים יחידים בסוגם קניה: יונקים דרום אפריקה: יונקים נמיביה: יונקים יונקים בסוואנה האפריקנית מגה-פאונה של אפריקה מגה-פאונה של אירואסיה

בַּרְדְּלָס ערבות (או צִ'יטָה, או בקיצור ברדלס; שם מדעי: Acinonyx jubatus) הוא מין בסוג ברדלס שבמשפחת החתוליים. בנוסף אליו יש שני מינים שעדיין קיימים: ברדלס מלכותי וברדלס אסייתי שכיום חי רק באיראן. היה גם ברדלס אמריקאי שניכחד.בריצתו הוא מסוגל להגיע למהירות מרבית של 93 קמ"ש. בעבר היה נהוג לחשוב שברדלס מגיע למהירויות של 110-120 קמ"ש, אך נתון זה התברר כשגוי. עם זאת, הוא עדיין נחשב לבעל החיים היבשתי המהיר ביותר. בדילוגים, יכול הברדלס להגיע עד למרחק של שמונה מטרים.הברדלס נפוץ באפריקה ובאזורים מעטים ביותר באסיה.מקור השםהשם ברדלס מקורו ביוונית - pardalis) παρδαλις) ומשמעו "נמר, פנתר".אהרוני מפרש את השם מהמילה בָּרֹד שמשמעותה מנומר או מכוסה כתמים ונשמרה כך גם בערבית. "עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּבְרֻדִּים" ().במקורות היהודיים, רש"י מפרש את השם ברדלס כצבוע או כפוטיא"ש (בואש):מאפיינים כללייםהברדלס דומה במבנהו לנמר, אלא שגופו רזה יותר, ראשו קטן יותר וחברבורותיו הן בצורת נקודות בצבע שחור, בשונה מחברבורותיו המעוגלות והטבעתיות של הנמר.הוא חתול בעל מבנה גוף המותאם לתנועה מהירה מאוד. הרגליים ארוכות ושריריות, הצוואר ארוך והזנב ארוך וגמיש, עוזר לתמרן בתנועה במהירות. הברדלס מנומר בדומה לנמר אך במקום חברבורות הוא מכוסה בנקודות שחורות על רקע פרווה צהובה.לברדלס לב וריאות גדולים יחסית אך ניבים ושיניים דקות יותר. המבנה שלו עוזר לו להאיץ במרדף אחרי טרפו אך פוגע בחוסנו ובחוזקו.נקבת הברדלס מגיעה לבגרות מינית בגיל 13–16 חודשים וההיריון שלה נמשך 3 חודשים. היא ממליטה 2–5 גורים בממוצע (לעיתים ממליטות עד 9 ולדות) ומניקה אותם במשך 90 יום. הזכרים והנקבות חיים ביחידות ואינם מתרועעים אחד עם השני. עם זאת גורים שמתבגרים נשארים בשנים הראשונות יחדיו, כדי לטרוף ולהפיל טרף גדול מהם (כמו גנואים, יענים או זברות).מיון למין ברדלס הערבות יש חמישה תת-מינים:הסוג הנכחד ברדלס אמריקני (Miracinonyx) שחי בתקופת הפליסטוקן באמריקה הצפונית, נחשב למהיר כמו הברדלס המודרני אך נחשב לקרוב יותר לפומה.אבולוציה מאובני הברדלס העתיקים ביותר, שנמצאו במזרח אפריקה ובדרום אפריקה, מתוארכים ל 3 עד 3.5 מיליוני שנים. מאובני מתקופת הפליסטוקן מוקדמים נמצאו באתר אולדוביי שבצפון טנזניה ומתוארכים ללפני 1.7-1.85 מיליוני שנים.חתולים דמויי ברדלס ידועים כבר לפני 10,000 שנים מהעולם הישן. ברדלס הענק (Acinonyx pardinensis), אשר היה גדול ואיטי משמעותית בהשוואה לברדלס המודרני, התקיים באירו אסיה ובדרום ומזרח אפריקה בתקופת ה-Villafranchian (המיוחסת לתקופת הפליסטוקן המוקדם). בתקופת הפליסטוקן האמצעי נמצא ברדלס קטן יותר, העונה לשם A. intermedius, אשר התקיים גם הוא באזורים שבין אירופה לאסיה. כמו כן משערים את קיומו של ברדלס גדול יותר באזור אירופה אשר נכחד לפני כחצי מיליון שנה חתולים צפון אמריקאים נכחדים הדומים לברדלס שויכו באופן היסטורי לחתול מסוג לפליס, פומה או אקינוניקס (מין אחר של ברדלס). ניתוח פילוגנטי שנעשה בשנת 1990 הציב מינים אלה תחת המין Miracinonyx (ברדלס אמריקאי), שהפגינו מידה גבוהה של דמיון גופני לברדלס המודרני. עם זאת, מחקרים שנעשו לאחר מכן הראו כי ה-Miracinonyx קרוב יותר לפומה מאשר לברדלסים מודרניים. למעשה, ישנה מחלקות האם מין ה-Acinonyx התקיים אי פעם בצפון אמריקה; ייתכן שמיני Miracinonyx פיתחו תכונות דומות דרך אבולוציית התפתחות מקבילה.תפוצהתחום מחייתו של הברדלס היה בעבר מהודו, לאורך חגורת המדבריות של המזרח התיכון ובכל רחבי אפריקה (למעט האזורים הטרופיים). בימינו השתנתה תפוצת הברדלס ללא היכר, כאשר באסיה נותרה אוכלוסייה שרידית בלבד ובאפריקה הפכו אזורים רבים שהברדלס חי בהם בעבר לחוות ענק, שהרסו את תחום מחייתו.עד ראשית המאה ה-20 היה הברדלס נפוץ גם במדינות ערב ובקדמת אסיה עד הודו. האוכלוסייה באסיה הושמדה כמעט כליל על ידי ציד לצורך לכידת גורי הברדלס ובשביל פרוותו היפה, וכן כתוצאה מירידה בכמות המזון העיקרית שלהם, בעקבות הצטמצמות אוכלוסיות הצבאים, שניצודו בידי האדם. לכידת גורים לצורך אילופם לציד צבאים (הברדלס ניתן לאילוף בקלות יחסית) כאמור גרמה לירידה דרסטית במספר הברדלסים, ועל כן שימש כחיית עזר לציד בהודו ובאיראן. כבר בתקופה הקדומה ניצודו גורי הברדלס כדי לאלפם למטרת סיוע בציד.ציד ותזונהבניגוד למרבית החתוליים, פועל הברדלס בעיקר ביום. כך הוא נמנע מתחרות עם טורפים גדולים ומסוכנים יותר.השילוב של רגליים ארוכות ועמוד שדרה גמיש-הוא המאפשר לברדלס לפתח צעדים כה ארוכים (עד שמונה מטרים). ממצב עמידה מסוגל הברדלס להגיע למהירות של 63 קמ"ש תוך שניות ספורות, ולמהירות של 93 קמ"ש לאחר 20–30 מטרים לערך, אך הברדלסים גם מתעייפים מהר מאוד :לאחר ריצה של קילומטר, הם זקוקים למנוחה של לפחות 5–10 דקות, ולכן הם ממהרים לתפוס את טרפם.בשל היותו מהיר באופן משמעותי מהטרף שלו, נבדל הברדלס מיתר בני משפחת החתוליים בשיטת הציד שלו. הוא אינו אורב לטרפו אלא רודף אחריו. תחילה הוא עוקב אחר הטרף מעמדת תצפית מוגבהת. לאחר מכן הוא מתקרב לעבר הטרף בהליכה ההופכת לריצה קלה, עד אשר הוא מגיע למרחק של כמה עשרות מטרים. בשלב זה הוא פותח בריצה מהירה בעקבות החיה הנמלטת, כשהוא נעזר בזנבו כדי לתמרן את תנועותיו, ולאחר שהוא מפילה לקרקע, הוא אוחז את גרונה בפיו וחונק אותה למוות.הברדלס נבדל מיתר החתוליים גם בכך שטפריו מתכנסים רק למחצה. הטפרים החשופים למחצה הופכים אותו לאצן טוב יותר, ומקנים לו אחיזה טובה בקרקע, אך החיסרון בכך הוא השחיקה המהירה שהופכת אותם לאפקטיביים פחות ככלי ציד.כשהוא צד לבדו, תוקף הברדלס בעלי חיים פצועים, בעלי חיים קטנים כמו מכרסמים, ארנבות ועופות קרקע, דוגמת חוגלות וחוברות, בעלי חיים צעירים כמו חזירי יבלות קטנטנים וגם נקבות הרות של פרסתנים כמו צבאים. פעמים רבות הברדלס צד בקבוצות קטנות. במקרה זה, קבוצת הברדלסים לא תהסס לתקוף גם בעלי חיים גדולים יותר. לעיתים אחים שהודחו מקבוצה חיים וצדים ביחד.לברדלס אויבים רבים בטבע. האריה והצבוע הנקוד מנצלים את מהירותו כדי לגזול ממנו את טרפו וגם יהרגו אותו בקלות רבה כדי להימנע מתחרות. אויבים נוספים שיגזלו טרף מברדלס הם להקות של זאבים טלואים, פרטי נמרים בוגרים אבל קרו מקרים של להקת ברדלס שהצליחו להבריח נמרים ואפילו לתקוף אך אלו מקרים נדירים. עופות דורסים כמו עוזניית הנגב, כשהם באים בחבורות גדולות גם הם מצליחים לפעמים לחטוף מזון לברדלסים. ברדלסים המתקרבים למים עלולים להיטרף בידי תנינים (אשר גם יגזלו לו מזון הקרוב מדי למים) ונחשי קוברה יכולים להכיש אותם למוות. הברדלס יכול להיהרג גם בידי חיות שהוא מנסה לצוד, למשל אנטילופות בעלות קרניים מחודדות או זברות.חיזור, תקופת העוברות והלידה הברדלס טורח הרבה פחות מהאריה בטקסים ובגינונים רשמיים למין. בנוסף לכך, הברדלס אינו בררן כמו הנמר. בגן הלאומי של ניירובי נצפתה נקבה שהזדווגה עם שלושה זכרים, זה אחר זה, מבלי שהתעוררה בין הזכרים כל יריבות.בחבורות הברדלסים אין כלל הקבלה ל"זוג נשוי". כאשר נולדים הגורים, אוספת אותם האם ומגדלת אותם בעצמה.סימן לכך שנקבה מיוחמת הוא כאשר בתקופת הייחום הנקבה נוהגת להתהפך ולהתגלגל על גבה. הנקבה נמצאת בייחום במשך כשבועיים ובתקופה זו היא מפרישה ריח כדי למשוך את הזכר. כמו יתר החתוליים, ההזדווגות נעשית במצב שכיבה ובעת סיום ההזדווגות משמיע הזכר קולות. ההמלטות מתבצעות בכל עונות השנה. ההריון נמשך 90 - 95 יום ובסופו ממליטה הנקבה בדרך כלל בין גור אחד לארבעה, במשקל של כ-250 גרם כל אחד. את הגורים ממליטה הנקבה במחסה סלעים או שיחים. קיימים דיווחים על המלטות של שמונה גורים, אולם בדרך כלל נותרים בחיים רק שלושה או ארבעה מהם.הגורים נולדים עם רעמה ארוכה בצבע אפור-חום אשר מכסה את ראשם, צווארם, גבם וזנבם. הרעמה מספקת הגנה טבעית כנגד טורפים בתוך העשב הגבוה. הגורים נולדים כשעיניהם סגורות ובהגיעם לגיל 10–14 יום הם פוקחים את עיניהם. כאשר מגיעים הגורים לגיל שישה שבועות הם עוזבים את מקום מקלטם. בגיל שלושה חודשים נגמלים הגורים מיניקה כשעד גיל זה כבר צומחות להם כל שיני החלב והם מלווים את אמם לטרף. בגיל תשעה חודשים נמצאות כל שיניהם הקבועות במקומן. בגיל 14 - 16 חודש הם מגיעים לבגרות מינית. הם מלווים את אמם במשך כשנה וחצי ומתמחים בשיטות הציד.טיפול ודאגה לצאצאים נקבת הברדלס מטפלת בגוריה לבד. הגורים הקטנים זקוקים למזון ואינם יודעים לצוד ולהגן על עצמם, לכן אמם צריכה לצוד לבדה את המזון. לעיתים המשימה לא קלה בשל קיומם של גורים רבים. נקבת הברדלס צריכה להימצא דרך קבע במצב של כוננות ולא להתרחק מגוריה גם כאשר היא יוצאת לצייד. היא משתדלת לעשות זאת כשעין אחת פקוחה על המקום בו השאירה את גוריה ולכן טווח מרחב הציד מצטמצם וסיכוייה למצוא מזון קטנים. כאשר אין האם עוסקת בציד היא מטפלת בגוריה: מלקקת את פרוותם לשם הניקיון וסילוק הריח ממנה, לבל יימשכו אליהם טורפים שונים, מיניקה ומשחקת איתם אגב נהימות נמוכות וממושכות. כל אימת שהגורים הבולטים בצווארם האפור והארוך מתרחקים מן המרבץ, עוקבת האם אחר כל צעד שלהם, כשהיא קוראת לאלה שהרחיקו מדי ביבבת התראה קצרה וצורמנית.קול מוזר ועמוק זה, שאין לטעות בו, נענה על ידי הגורים בצווחות חדות. כאשר אין אזהרתה של האם משיגה את התוצאה אשר קיוותה לה, היא ניגשת אל הגור, מרימה אותו בעור צווארו, נושאת אותו ומטילה אותו בחזרה אל מקום המסתור בעשב הגבוה. מכל האמור לעיל, ברי כי נקבת הברדלס מתקשה מאוד בשעה שעליה לשאת במלוא האחריות לטיפול ולגידול גוריה.לעומת נקבת הברדלס, הלביאות מגנות על גוריהן בשיטה המכונה "בית הילדים" המשותף – חלק מהלביאות יוצאות לצוד מזון בעוד שלביאה אחת או מספר לביאות שומרות על הגורים.התבגרות ומפגש לקראת הרבייה כאשר מגיעים הגורים לגיל שישה שבועות, הם גדולים מספיק כדי לעזוב את מקום המקלט שלהם וללוות את אמם בנדודיה על פני שטחי הציד. הם נחבאים בתוך כתמי עשב גבוה תוך כדי הסוואה הודות לרעמותיהם האפורות.בהגיעם לגיל חודשיים מאבדים גורי הברדלס אחדות מתכונותיהם הילדותיות וממראם החיצוני אשר כולל את השערות השחורות על בטנם ועל צדי הגוף ובפרט את הרעמה הארוכה המכסה את צווארם וגבם. עם הזמן הם הופכים ליותר ויותר פעילים.כשהנקבה מבחינה בטרף או מתחילה לארוב לו והיא חוששת ששעשועי הגורים יגלו אותה, היא משמיעה קריאה נמוכה וקצרה הגורמת לגורים לקום מיד על רגליהם ולהתאסף סביבה בלי נוע ולהתבונן בה בתשומת לב גם אם היא רחוקה מהם 500 מטרים ויותר. ייתכן מאוד כי הם נעזרים בכתם השחור המצוי על גב אפרכסות אוזניה והבולט באופן מוכר מיתר גופה, כדי לזהות אותה בשטח.גורים המגיעים לגיל ארבעה חודשים ומנסים להתקרב אל האם כדי לינוק – מגורשים על ידה מיד. בגיל זה הטפרים שלהם עדיין חדים ויותר מתכנסים מאלו של הבוגר, עובדה המאפשרת להם לטפס בקלות על העצים. עד מהרה מקיימים הגורים ריצות סדירות על פני השטחים הנוקשים של המישורים בסוואנות ומאמנים את שריריהם וגידיהם.בגיל שישה חודשים נמצאים הברדלסים בשני השלישים של הדרך לקראת הפיכתם לבוגרים. חלק ניכר מן הזמן הם מעבירים ברדיפה זה אחר זה, כשאחדים מהם מגלמים את תפקיד הצייד והאחרים את תפקיד הניצוד. הם מתגלגלים על פני הקרקע ברגלים סבוכות ונוגסים זה בצווארו של זה. חיקויי ציד כאלו אינם מגיעים לעולם לכלל קרבות רציניים, ואין הם אלא חלק מהכשרתם של הגורים. כתוצאה ממשחקי ילדות אלה נרכשים בדייקנות וביעילות כל אותם כישורי פעולה ותנועה, הנהפכים מאוחר יותר לשאלה של חיים ומוות:תקיפה פתאומית של הטרף.המכה המכריעה של הכף.נעיצת המוות של הניבים.לעיתים הם מתרגלים את כישוריהם על תנים, האורבים סביב טרף אשר ניצוד בידי הבוגרים.השיעורים האמיתיים נערכים בגיל שבעה חודשים. בגיל זה לומדים הגורים לארוב, להכריע את הטרף ארצה ולהרגו. הנקבות יכולות להוליך את גוריהן לעבר קבוצות של צבאים, כדי שיוכלו לצוד אותם ללא עזרה. במהלך מסעות הלימודים הללו אין האם מנסה לתפוש את הטרף בעצמה. תחת זאת, היא סוגרת על דרכי הנסיגה של הטרף ומכוונת אותו למסלול זה של צאצאיה.במהלך תקופת ההכשרה ממשיכה נקבת הברדלס לפעול באופן עצמאי בכל הנוגע לבעיה רצינית של מציאת מזון למשפחתה. שכן, בניה הצעירים עדיין אינם חזקים די הצורך כדי להסתדר בעצמם. לאמיתו של דבר הם מהווים מכשול יותר מאשר עזרה. עד גיל 10 חודשים, אין הם מסוגלים להכריע חיה ארצה באחת מכפותיהם הקדמיות או לחנוק אותה בביטחון, כדרך הבוגרים. כאשר הם מכריעים צבי, טפריהם נשלחים אל גב הצוואר, או לחלקים אחרים פחות פגיעים של הגוף, ואינם ממיתים את הטרף. רק הגיל לבדו מביא את הניסיון ורק בתום תסכול וכישלונות מרובים, מצליחים הברדלסים להשתמש בשיניהם ובכפותיהם ולהביא בנשיכה מהירה אחת בצוואר הטרף, לשיתוקו של קורבנם ולמותו המהיר.ברדלסים מגיעים למלוא התפתחותם הגופנית ולבגרותם המינית בגיל שבין 13–16 חודשים. חלק מרעמת הצוואר והכתפיים עדיין ניכרות בהם, אלא שזו מצומצמת ביותר הן באורך והן בהיקף. עד מהרה תהא הנקבה הבוגרת מוכנה לקחת לה בן זוג או בני זוג חדשים. הצעירים חייבים להתכונן לעזוב אותה, כדי להצטרף לחבורה אחרת, או לפתוח בחיים מבודדים. החלטתם תקבע במידה רבה על פי מספריהם היחסיים של אויבים טבעיים באזור נתון. במקומות משופעים באריות, נמרים וצבועים נוטים הברדלסים להישאר במבודד, אך במקומות שהטורפים מעטים ומרוחקים זה מזה ניתן למצוא קבוצות גדולות של ברדלסים.השבה לטבעאף על פי שהברדלס איננו מסוכן לאדם, השבתו לטבע קשה ביותר מהסיבות הבאות:רביית הברדלס מסובכת יחסית לרבייה אצל טורפים אחרים, דבר המקשה על הקמת אוכלוסייה בשבייה למטרות שחרור.רמת פוריות נמוכה אצל זכרי הברדלס מקשה על הקמת אוכלוסייה בשבייה למטרות שחרור.לימוד הברדלס לשרוד לבדו בטבע הוא מורכב וקשה מאוד לעשות זאת כאשר רוצים למנוע מהברדלס לקיים יחסים כלשהם עם בני האדם.השטחים שבהם חי הברדלס בעבר כבר אינם אותם השטחים כיום וסיכוי אקלומו של הברדלס בשל כך קטן.כפי שהברדלס נכחד מאזור מסוים כך גם טרפו: כמות קטנה מדי של טרף תוביל לכך שהברדלס לא יצליח לטרוף ואם כן יצליח, ייפגע באוכלוסיות האלו.למרות כל הקשיים הללו, כבר הושבו ברדלסים לטבע במספר מקומות מצומצמים באפריקה. בישראל הסבירות להשבת ברדלסים היא נמוכה, שכן שטחי המחיה שלו קטנו, ואי שיתוף פעולה עם ירדן,מצרים או סוריה יוביל לציד הברדלסים שיושבו, כפי שקרה בניסיון להשיב יענים לישראל. כמות הארנבות והחוגלות קטנה מאוד עקב ריבוי טורפים כמו הקרקל והתן, ובכך מצטמצמים מקורות המזון של הברדלס. חשש מפגיעה לחיי אדם ומקנה יפגע בברדלס עקב פרסום שלילי ובנוסף תת-המין שהיה חי בישראל מצוי במספרים קטנים ביותר במדינה עוינת (איראן). הבאת הברדלסים לישראל עלולה להיתקל בקשיים רבים מצד איראן והמדינות לאורך הגבול הדרומי (ירדן ומצרים).הברדלס בארץ ישראל ארץ ישראל הייתה בעבר חלק מתחום תפוצתו של הברדלס. הברדלס היה חי בכל רחבי הארץ שהיו פתוחים למחצה ללא חורש ים-תיכוני רב ולא על הרים רמים. דרום הגולן היווה לברדלס מקום מצוין לשגשג (אקלים חם בשילוב של נחלים מצפון הרמה וכמות צבאים וארנבות מכובדת). בארץ הברדלס ככל הנראה ניזון מצבאים, ארנבות, ציפורי קרקע שונות (חוגלה, שליו וחוברה) ומכרסמים. להבדיל מחיות יום גדולות אחרות שחיו בארץ, הברדלס לא מוזכר בתנ"ך, נראה שבתקופה זו לא ידעו להבדיל בינו לבין הנמר הדומה לו. תת-המין שחי בארץ, היה תת-המין האסייתי החי בתחום התפוצה האסייתי של הברדלס (כולל מצרים).התצפית האחרונה של הברדלס בישראל הייתה ב-9 בדצמבר 1959 בשעות הבוקר. שני נהגי משאית נהגו לאורך כביש הערבה, חיה בלתי מזוהה רצה לידם עצרה והתבוננה ברכבם. החיה הבלתי מזוהה הזו הייתה, לפי תיאורי הנהגים שלא הכירו את החיה בשמה ובמראה, ברדלס. באותו מקום, 13 ימים מאוחר יותר, ב-22 בדצמבר 1959 בשעה שבע בערב, נצפה הברדלס בשנית כשהוא רץ לצד ג'יפ נוסע. תצפיות אלו היו התצפיות האחרונות של הברדלס בישראל. תצפיות אחרות היו של טריסטראם שדיווח על ברדלסים בגליל העליון ובהר תבור. הדיווח האחרון של הברדלסים באזור היה בירדן ב-1962: בשנה זו ניצודה נקבה עם גורתה וכיום אפשר לראות את הפוחלץ שלה מוצג לראווה. כיום ככל הנראה לא שרדו ברדלסים בכל האזור מלבד באיראן והאוכלוסייה שם היא במצב חמור משחשבו; בשנות ה-70 כללה האוכלוסייה כ-150 ברדלסים וכיום יש 70 ברדלסים, מתוכם כ-40 חיים בטבע. פרוותו של הברדלס היחידי מתת המין האסיאתי, שהצליח לשרוד את המאה ה-19 בישראל, נמצאת כיום כמוצג באוניברסיטה העברית. פרוות ברדלס זו נקנתה על ידי טריסטראם ונתרמה לאוניברסיטה. כיום יש פרט אחד של נקבה בשימור בגן החיות התנ"כי.קישורים חיצוניים נדב לוי, ברדלסים: המהירים ביותר, באתר "מסע אחר" שתי תוכניות רדיו בנושא החתוליים הגדולים שהיו בארץ (אריה, ברדלס ונמר): תוכנית א', תוכנית ב', מתוך "פה ושם בארץ ישראל", הסכת בהגשת יפתח מזור יונקים בסכנת הכחדה באזור הים התיכון 2009, באתר IUCNהערות שוליים בעלי חיים שתוארו ב-1775טקסונים שתוארו בידי יוהאן כריסטיאן דניאל פון שרברברדלסיונקים יחידים בסוגםקניה: יונקיםדרום אפריקה: יונקיםנמיביה: יונקיםיונקים בסוואנה האפריקניתמגה-פאונה של אפריקהמגה-פאונה של אירואסיה

1823

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%95%D7%9E%D7%AA%20%D7%94%D7%94%D7%A8%D7%99%D7%9D

פומת ההרים

פומת ההרים (שם מדעי: Puma concolor) היא אחד משני המינים בסוג פומה, יחד עם היגוארונדי (ייתכן ששייך לסוג עצמאי). הפומה נקראת גם "אריה אמריקאי", "אריה הרים", "קוגר" ובעוד כ-40 שמות. היא אחד הגדולים שבחתוליים. בעבר סברו שהיא שייכת לסוג חתול. היא שוכנת ביערות הרריים ובסבכי צמחייה באזורי אקלים שונים, ומצויה בהרי סיירה נבדה, הרי האפלצ'ים והרי הרוקי שבאמריקה הצפונית, בערבות הפמפס בארגנטינה והרי האנדים באמריקה הדרומית. הפומה היא החתול החמישי בגודלו לאחר הטיגריס, האריה, היגואר והנמר. בעולם החדש היא שנייה בגודלה לאחר היגואר. אורך גופה נע בין 2.2 ל-2.6 מטרים, שמתוכם תופס הזנב כ-70 סנטימטרים. משקלה נע בין 50 ל-90 קילוגרמים, ומהירותה המרבית לפי ה"נשיונל ג'אוגרפיק ויילד" היא כ-100 קילומטרים בשעה. מקור שמה של הפומה הוא בשפת הקצ'ואה. הפומה ידועה בתוקפנותה, ומעזה להתעמת עם בני אדם. מטיילים בפטגוניה נוהגים לקחת עמם נשק כהגנה. הפומה ידועה כחיה מאוד טריטוריאלית, ותתקוף כל חיה הנכנסת לשטחה, כולל דובים. אנטומיה ומראה גופה של הפומה ארוך וגמיש ומכוסה פרווה קצרה ורכה בצבע חום-צהבהב, או אפור-אדמדם. בצד הגחון הצבעים בהירים מאלה שבצד הגוף העליון, וכן יש גוון לבנבן באוזניה, בשפתה העליונה ובסנטר. זנבה ארוך, גלילי ושעיר וקצהו שחור. הראש קטן יחסית ורחב, והאוזניים גדולות ומעוגלות. הלשון מכוסה בזיזים חדים המשמשים להסרת הבשר מעצמות הטרף, והשיניים מותאמות לשיסוע ולחיתוך הטרף. הרגליים חזקות ושריריות. ברגליה הקדמיות חמש אצבעות וברגליה האחוריות הארוכות יותר יש ארבע אצבעות. בקצות האצבעות ישנם טפרים חדים, הנשלפים בעת הצייד, ואורכם הכולל 9.5-8.1 ס"מ. לפומה ניבים ארוכים, שאורכם 2.5-4.6 ס"מ. קוטר עיניה 12-8 מ"מ. קוטר הגוף בחלק העבה ביותר (לא כולל הרגליים) 97-85 ס"מ. צפונה ממקסיקו נמצאו פומות במשקל ממוצע של 90 ק"ג, בעוד בפטגוניה משקלן הממוצע של פומות 65 ק"ג. אורכה של הפומה הגדולה ביותר שתועדה בעולם היה 300 ס"מ, אורך זנבה 78 ס"מ, גובה כתפיה 89 ס"מ ומשקלה העצום הגיע ל-140 ק"ג. היא נלכדה בצפון אריזונה. צייד ותזונה תזונתה של הפומה מגוונת על פי רוב, ומשתנה לפי אזור מחייתה. עיקר טרפו הוא קופים, דלשינאים, אוכלי עשב שונים כדוגמת טפיר, אייל הביצות, אייל הפאמפאס, אייל פרדי לבן-זנב, אייל האנדים, פודו, כבש גדול-קרניים, צפיר הקורדילרים, פקאריים, גואנקו; וכן ארנבות, מכרסמים ועופות. תזונתה של הפומה משתנה לפי גודלה: בעוד בקצה פטגוניה ניזונות הפומות מטרף קטן יחסית, כמו ארמדילים, קופים קטנים ועופות, באמריקה התיכונה ניזון מין זה בעיקר מאיילים, מדובי נמלים, מצאן ובקר. בקצה הצפוני של תפוצת הפומה תועדו מקרים נדירים בהם תקפו זכרים בוגרים וגדולים במיוחד גם אליגטורים צעירים וגורי דובים. הפומה צדה בין הערביים וחיה ביחידות. היא נודדת אחר טרפה, אך עם זאת מסמנת לעצמה גם נחלה באמצעות ריח הפרשותיה וגירוד טפריה על עצמים שונים. שיטת הציד היא מארב לטרף בסבך, ואז זינוק וריצה אחר הטרף. בריצה זו מסוגלת פומה להגיע למהירות של כ-50 קמ"ש. באורבה לקופים היא ממתינה על ענף גבוה ואז צדה אותם בזנקה עליהם. הפומה מסוגלת לזנק למרחק של כעשרה מטרים. לאחר שהשיגה את טרפה, הפומה מתמקדת באזור הרגיש ביותר בגופו: הצוואר. החתול הגדול נושך את טרפו נשיכה חזקה באמצעות ניביו החדים. נשיכה זו לרוב ממיתה את הטרף. פומה ממוצעת זקוקה לכ-1.5 ק"ג מזון ביום. במקרה שהיא לא סיימה לאכול את טרפה, תסתיר הפומה את הטרף בשטיח עבה של עלים. הפומה היא הצייד המוצלח ביותר מכל בני משפחת החתוליים וסדרת הטורפים: צייד מוצלח מתבצע ב-80% מן המקרים. במקרה שהפומה הצליחה בציד טרף גדול, כמו אייל הצפון, אליגטור או דוב צעיר, היא תאכל מבשרו במשך כ-5 ימים ותצא לציד כעבור 3 ימים נוספים. רוב שעות צידה של הפומה הן בין שעות הערביים, אך תועדו מקרים בהם פומות צדו בלילה, עם שחר או אחה"צ. נמצא כי בדומה ליגואר הפומה נוהגת לצוד טרף קטן. לעיתים נדירות תוקפות הפומות בני אדם. ממוצע התקיפות עומד על 0.5 תקיפות בשנה, אך תקיפותיה של הפומה על האדם מתרבות, בשל כריתת יערות והריסת בתי גידול אחרים של בעל החיים. רבייה עונת הרבייה של הפומה מתמשכת מסוף הקיץ דרך הסתיו ועד לתחילת החורף. בסוף הקיץ עד תחילת הסתיו הזכרים מחזרים אחר הנקבות. לאחר מכן, באמצע הסתיו, מתבצעת הזדווגות: הזכר "יושב" על הנקבה ומנסה לנשוך נשיכות עדינות. בסוף הסתיו תמליט הנקבה 6-3 גורים קטנים. משקלם בעת הלידה 300 גרם. השגר בעל מספר הגורים הגדול ביותר היה בן 9 גורים. ההמלטה מתבצעת 180-130 ימים לאחר הפריית הביציות. הגורים עיוורים וחסרי אונים. הם פוקחים עיניהם כעבור 10 ימים. פרוותם מנומרת בכתמים כהים, הנעלמים רק כעבור 3 חודשים. לאחר שהזכרים הזדווגו עם הנקבות, הם אינם לוקחים שום חלק מחיי המשפחה. הנקבה משוטטת עם הגורים במשך כשנה וחצי, ובזמן זה הם לומדים את כל מה שעליהם ללמוד: היכן נמצא מזון, איפה טמונה להם סכנה, איך לצוד וכדומה. הנקבה מניקה את הגורים במשך 100-80 ימים, אך גורים אלו מתחילים לאכול בשר ציד כבר בגיל 60-30 ימים. לאחר שאמם הדגימה להם במשך 8-7 חודשים איך צדים, בגיל 15-10 חודשים, הנקבה מביאה לגורים טרף קטן יחסית, כגון ארנבת, ומשימתו של הגור הרעב ביותר תהיה להרוג את הארנבת. לאחר מכן, המשפחה תאכל את הטרף. בגיל 17-16 חודשים הגורים כבר יודעים לצוד לבדם, אך עושים זאת בהשגחת אימם בלבד, כדי שלא יפצעו. בגיל שנה וחצי (18 חודשים) הגורים עוזבים את אימם ומתחילים בחיי הבדידות האופייניים להם. בתקופה זו הם זקוקים למציאת נחלה שגודלה 45-25 קמ"ר אצל הזכרים ו-40-20 קמ"ר אצל הנקבות. תפוצה ובית גידול בעבר הפומות היו נפוצות ברחבי כל יבשת אמריקה. בעקבות כריתת היערות וההתיישבות בקנדה ובארצות הברית תפוצתן הצטמצמה במדינות אלו, אך גם כיום, לאחר מאות שנים של ציד ממושך, נותרו הפומות אחד המינים הנפוצים ביותר מבין כל החתולים הגדולים. תפוצתן של הפומות משתרעת מדרום-מערב קנדה בצפון ועד לקצה הדרומי של פטגוניה, במדינות הבאות: אורוגוואי, ארגנטינה, אקוודור, בוליביה, ברזיל, גיאנה, גיאנה הצרפתית, ונצואלה, סורינאם, פרגוואי, פרו, צ'ילה, קולומביה, אל סלבדור, בליז, גואטמלה, הונדורס, מקסיקו, ניקרגואה, פנמה, וקוסטה ריקה. אוכלוסייתה הפראית של הפומה מוערכת ב-50,000 פרטים. בית גידולה של הפומה מגוון, והוא כולל יערות עבותים, יערות דלילים בעלי עצים סבוכים, יערות טרופיים וסוב-טרופיים, הרים עד גובה 2,900 מ', ערבות יבשות כדוגמת הפמפס, אזורים ביצתיים ומסולעים, מדבריות וערבות לחות. הפומות נפוצות בהרי האנדים ואף יותר מכך בהרי הרוקי. רוב הפומות חיות בפטגוניה (ארגנטינה), דרום-מערב קנדה והחוף המערבי של ארצות הברית, והן שוכנות בדרך כלל בגובה 4,000 מטר. תת-מינים עד שנות ה-90 המאוחרות היו ידועים 32 תת-מינים של הפומה. בעקבות מחקר מדעי וגנטי מקיף קוטלגו מחדש הפומות ל-6 תת-מינים בלבד: פומה ארגנטינאית (Puma concolor cabrerae) פומה קוסטה-ריקנית (Puma concolor costaricensis) פומה דרום-אמריקאית מזרחית (Puma concolor anthonyi) פומה צפון-אמריקאית (Puma concolor couguar) פומה דרום-אמריקאית צפונית (Puma concolor concolor) פומה דרום-אמריקאית דרומית (Puma concolor puma) פומת פלורידה (Puma concolor coryi) - על פי כמה מיונים שייכת לתת-המין הצפון-אמריקאי. קישורים חיצוניים הערות שוליים חתולים קטנים פארק לאומי ילוסטון: בעלי חיים ברזיל: יונקים קנדה: יונקים בעלי חיים בהרי האנדים יונקים: טורפי-על מגה-פאונה של אמריקה הצפונית מגה-פאונה של אמריקה הדרומית טקסונים שתוארו בידי קארולוס ליניאוס בעלי חיים שתוארו ב-1771 יונקים יחידים בסוגם

פומת ההרים (שם מדעי: Puma concolor) היא אחד משני המינים בסוג פומה, יחד עם היגוארונדי (ייתכן ששייך לסוג עצמאי). הפומה נקראת גם "אריה אמריקאי", "אריה הרים", "קוגר" ובעוד כ-40 שמות. היא אחד הגדולים שבחתוליים. בעבר סברו שהיא שייכת לסוג חתול. היא שוכנת ביערות הרריים ובסבכי צמחייה באזורי אקלים שונים, ומצויה בהרי סיירה נבדה, הרי האפלצ'ים והרי הרוקי שבאמריקה הצפונית, בערבות הפמפס בארגנטינה והרי האנדים באמריקה הדרומית. הפומה היא החתול החמישי בגודלו לאחר הטיגריס, האריה, היגואר והנמר. בעולם החדש היא שנייה בגודלה לאחר היגואר. אורך גופה נע בין 2.2 ל-2.6 מטרים, שמתוכם תופס הזנב כ-70 סנטימטרים. משקלה נע בין 50 ל-90 קילוגרמים, ומהירותה המרבית לפי ה"נשיונל ג'אוגרפיק ויילד" היא כ-100 קילומטרים בשעה.מקור שמה של הפומה הוא בשפת הקצ'ואה.הפומה ידועה בתוקפנותה, ומעזה להתעמת עם בני אדם. מטיילים בפטגוניה נוהגים לקחת עמם נשק כהגנה. הפומה ידועה כחיה מאוד טריטוריאלית, ותתקוף כל חיה הנכנסת לשטחה, כולל דובים.אנטומיה ומראהגופה של הפומה ארוך וגמיש ומכוסה פרווה קצרה ורכה בצבע חום-צהבהב, או אפור-אדמדם. בצד הגחון הצבעים בהירים מאלה שבצד הגוף העליון, וכן יש גוון לבנבן באוזניה, בשפתה העליונה ובסנטר. זנבה ארוך, גלילי ושעיר וקצהו שחור. הראש קטן יחסית ורחב, והאוזניים גדולות ומעוגלות. הלשון מכוסה בזיזים חדים המשמשים להסרת הבשר מעצמות הטרף, והשיניים מותאמות לשיסוע ולחיתוך הטרף. הרגליים חזקות ושריריות. ברגליה הקדמיות חמש אצבעות וברגליה האחוריות הארוכות יותר יש ארבע אצבעות. בקצות האצבעות ישנם טפרים חדים, הנשלפים בעת הצייד, ואורכם הכולל 9.5-8.1 ס"מ. לפומה ניבים ארוכים, שאורכם 2.5-4.6 ס"מ. קוטר עיניה 12-8 מ"מ. קוטר הגוף בחלק העבה ביותר (לא כולל הרגליים) 97-85 ס"מ.צפונה ממקסיקו נמצאו פומות במשקל ממוצע של 90 ק"ג, בעוד בפטגוניה משקלן הממוצע של פומות 65 ק"ג. אורכה של הפומה הגדולה ביותר שתועדה בעולם היה 300 ס"מ, אורך זנבה 78 ס"מ, גובה כתפיה 89 ס"מ ומשקלה העצום הגיע ל-140 ק"ג. היא נלכדה בצפון אריזונה.צייד ותזונהתזונתה של הפומה מגוונת על פי רוב, ומשתנה לפי אזור מחייתה. עיקר טרפו הוא קופים, דלשינאים, אוכלי עשב שונים כדוגמת טפיר, אייל הביצות, אייל הפאמפאס, אייל פרדי לבן-זנב, אייל האנדים, פודו, כבש גדול-קרניים, צפיר הקורדילרים, פקאריים, גואנקו; וכן ארנבות, מכרסמים ועופות. תזונתה של הפומה משתנה לפי גודלה: בעוד בקצה פטגוניה ניזונות הפומות מטרף קטן יחסית, כמו ארמדילים, קופים קטנים ועופות, באמריקה התיכונה ניזון מין זה בעיקר מאיילים, מדובי נמלים, מצאן ובקר. בקצה הצפוני של תפוצת הפומה תועדו מקרים נדירים בהם תקפו זכרים בוגרים וגדולים במיוחד גם אליגטורים צעירים וגורי דובים. הפומה צדה בין הערביים וחיה ביחידות. היא נודדת אחר טרפה, אך עם זאת מסמנת לעצמה גם נחלה באמצעות ריח הפרשותיה וגירוד טפריה על עצמים שונים. שיטת הציד היא מארב לטרף בסבך, ואז זינוק וריצה אחר הטרף. בריצה זו מסוגלת פומה להגיע למהירות של כ-50 קמ"ש. באורבה לקופים היא ממתינה על ענף גבוה ואז צדה אותם בזנקה עליהם. הפומה מסוגלת לזנק למרחק של כעשרה מטרים. לאחר שהשיגה את טרפה, הפומה מתמקדת באזור הרגיש ביותר בגופו: הצוואר. החתול הגדול נושך את טרפו נשיכה חזקה באמצעות ניביו החדים. נשיכה זו לרוב ממיתה את הטרף. פומה ממוצעת זקוקה לכ-1.5 ק"ג מזון ביום. במקרה שהיא לא סיימה לאכול את טרפה, תסתיר הפומה את הטרף בשטיח עבה של עלים.הפומה היא הצייד המוצלח ביותר מכל בני משפחת החתוליים וסדרת הטורפים: צייד מוצלח מתבצע ב-80% מן המקרים. במקרה שהפומה הצליחה בציד טרף גדול, כמו אייל הצפון, אליגטור או דוב צעיר, היא תאכל מבשרו במשך כ-5 ימים ותצא לציד כעבור 3 ימים נוספים. רוב שעות צידה של הפומה הן בין שעות הערביים, אך תועדו מקרים בהם פומות צדו בלילה, עם שחר או אחה"צ. נמצא כי בדומה ליגואר הפומה נוהגת לצוד טרף קטן. לעיתים נדירות תוקפות הפומות בני אדם. ממוצע התקיפות עומד על 0.5 תקיפות בשנה, אך תקיפותיה של הפומה על האדם מתרבות, בשל כריתת יערות והריסת בתי גידול אחרים של בעל החיים.רבייהעונת הרבייה של הפומה מתמשכת מסוף הקיץ דרך הסתיו ועד לתחילת החורף. בסוף הקיץ עד תחילת הסתיו הזכרים מחזרים אחר הנקבות. לאחר מכן, באמצע הסתיו, מתבצעת הזדווגות: הזכר "יושב" על הנקבה ומנסה לנשוך נשיכות עדינות. בסוף הסתיו תמליט הנקבה 6-3 גורים קטנים. משקלם בעת הלידה 300 גרם. השגר בעל מספר הגורים הגדול ביותר היה בן 9 גורים. ההמלטה מתבצעת 180-130 ימים לאחר הפריית הביציות. הגורים עיוורים וחסרי אונים. הם פוקחים עיניהם כעבור 10 ימים. פרוותם מנומרת בכתמים כהים, הנעלמים רק כעבור 3 חודשים.לאחר שהזכרים הזדווגו עם הנקבות, הם אינם לוקחים שום חלק מחיי המשפחה. הנקבה משוטטת עם הגורים במשך כשנה וחצי, ובזמן זה הם לומדים את כל מה שעליהם ללמוד: היכן נמצא מזון, איפה טמונה להם סכנה, איך לצוד וכדומה. הנקבה מניקה את הגורים במשך 100-80 ימים, אך גורים אלו מתחילים לאכול בשר ציד כבר בגיל 60-30 ימים. לאחר שאמם הדגימה להם במשך 8-7 חודשים איך צדים, בגיל 15-10 חודשים, הנקבה מביאה לגורים טרף קטן יחסית, כגון ארנבת, ומשימתו של הגור הרעב ביותר תהיה להרוג את הארנבת. לאחר מכן, המשפחה תאכל את הטרף. בגיל 17-16 חודשים הגורים כבר יודעים לצוד לבדם, אך עושים זאת בהשגחת אימם בלבד, כדי שלא יפצעו. בגיל שנה וחצי (18 חודשים) הגורים עוזבים את אימם ומתחילים בחיי הבדידות האופייניים להם. בתקופה זו הם זקוקים למציאת נחלה שגודלה 45-25 קמ"ר אצל הזכרים ו-40-20 קמ"ר אצל הנקבות.תפוצה ובית גידולבעבר הפומות היו נפוצות ברחבי כל יבשת אמריקה. בעקבות כריתת היערות וההתיישבות בקנדה ובארצות הברית תפוצתן הצטמצמה במדינות אלו, אך גם כיום, לאחר מאות שנים של ציד ממושך, נותרו הפומות אחד המינים הנפוצים ביותר מבין כל החתולים הגדולים. תפוצתן של הפומות משתרעת מדרום-מערב קנדה בצפון ועד לקצה הדרומי של פטגוניה, במדינות הבאות: אורוגוואי, ארגנטינה, אקוודור, בוליביה, ברזיל, גיאנה, גיאנה הצרפתית, ונצואלה, סורינאם, פרגוואי, פרו, צ'ילה, קולומביה, אל סלבדור, בליז, גואטמלה, הונדורס, מקסיקו, ניקרגואה, פנמה, וקוסטה ריקה.אוכלוסייתה הפראית של הפומה מוערכת ב-50,000 פרטים. בית גידולה של הפומה מגוון, והוא כולל יערות עבותים, יערות דלילים בעלי עצים סבוכים, יערות טרופיים וסוב-טרופיים, הרים עד גובה 2,900 מ', ערבות יבשות כדוגמת הפמפס, אזורים ביצתיים ומסולעים, מדבריות וערבות לחות. הפומות נפוצות בהרי האנדים ואף יותר מכך בהרי הרוקי. רוב הפומות חיות בפטגוניה (ארגנטינה), דרום-מערב קנדה והחוף המערבי של ארצות הברית, והן שוכנות בדרך כלל בגובה 4,000 מטר.תת-מיניםעד שנות ה-90 המאוחרות היו ידועים 32 תת-מינים של הפומה. בעקבות מחקר מדעי וגנטי מקיף קוטלגו מחדש הפומות ל-6 תת-מינים בלבד: פומה ארגנטינאית (Puma concolor cabrerae) פומה קוסטה-ריקנית (Puma concolor costaricensis) פומה דרום-אמריקאית מזרחית (Puma concolor anthonyi) פומה צפון-אמריקאית (Puma concolor couguar) פומה דרום-אמריקאית צפונית (Puma concolor concolor) פומה דרום-אמריקאית דרומית (Puma concolor puma) פומת פלורידה (Puma concolor coryi) - על פי כמה מיונים שייכת לתת-המין הצפון-אמריקאי.קישורים חיצונייםהערות שוליים חתולים קטניםפארק לאומי ילוסטון: בעלי חייםברזיל: יונקיםקנדה: יונקיםבעלי חיים בהרי האנדיםיונקים: טורפי-עלמגה-פאונה של אמריקה הצפוניתמגה-פאונה של אמריקה הדרומיתטקסונים שתוארו בידי קארולוס ליניאוסבעלי חיים שתוארו ב-1771יונקים יחידים בסוגם

1830

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A0%D7%A9%D7%A7%20%D7%9C%D7%94%D7%A9%D7%9E%D7%93%D7%94%20%D7%94%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%AA

נשק להשמדה המונית

נשק להשמדה המונית או נשק בלתי קונבנציונלי (וגם נשק אטומי ביולוגי כימי, ובראשי תיבות: אב"ך, ונהוג גם אב"כ) כולל שלושה סוגים של כלי נשק, המיועדים לגרום להשמדה בקנה מידה המוני: נשק אטומי נשק ביולוגי נשק כימי בגלל הסכנה הגדולה שבשימוש בנשק זה, בעיקר לאוכלוסייה אזרחית שאינה מעורבת בלחימה, הוקמו מנגנונים בינלאומיים לפיקוח על הפצת נשק מסוג זה ולמניעת הפצתו. עם זאת, למנגנונים אלה יש יכולת מוגבלת, בגלל הקושי לגלות פעילויות חשאיות הקשורות בייצור והפצה של נשק זה, והיכולת המוגבלת להטיל סנקציות על מדינות שעברו על אמנות הפיקוח. לעיתים אף פורצות מלחמות עקב רצון לפרק מדינה מנשק בלתי קונבנציונלי, כמו מלחמת עיראק, ולפעמים די באיום של שימוש בנשק לא קונבנציונלי להפסקת מלחמה. מבין הסוגים השונים של נשק בלתי קונבנציונלי, נשק גרעיני מצריך יכולת מדעית וטכנולוגית מתקדמת, ומתקנים גדולים שקשה להסתירם, ולכן תפוצתו מוגבלת למספר מועט של מדינות. השימוש היחידי בנשק גרעיני נגד אוכלוסייה אזרחית היה על ידי ארצות הברית בסוף מלחמת העולם השנייה. גם תפוצתו של נשק ביולוגי מוגבלת יחסית. ייצורו של נשק כימי מבוסס על טכנולוגיה נפוצה, ולכן תפוצתו גבוהה יחסית, והוא משמש גם מדינות בעלות יכולת מדעית וטכנולוגית נמוכה. רבים מתנגדים לשימוש ולעצם קיומו של נשק להשמדה המונית, וקבוצות פוליטיות רבות, בהן התנועה לפירוק נשק גרעיני, פועלות בנושא זה. נשק ביולוגי ונשק כימי נאסרו לשימוש במספר אמנות בינלאומיות, וכמו כן האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני אוסרת על הפצתו של נשק מסוג זה למדינות אשר לא החזיקו בו בעת החתימה על האמנה (ארצות הברית, ברית המועצות רוסיה, סין, בריטניה וצרפת). עם זאת, האמנה לא אוסרת במפורש על השימוש בנשק גרעיני. בניגוד לעשורים הקודמים, שבהם נשק בלתי קונבנציונלי היה נחלתן של מדינות בלבד, כעת מנסים ארגוני טרור לבצע פיגועים בלתי קונבנציונליים, כמו למשל שימוש ב"פצצה מלוכלכת" המכילה חומר רדיואקטיבי, או משלוח מעטפות המכילות חיידקי גחלת. בישראל בצה"ל, האב"כ הוא תוכן שעובר בהכשרה צבאית של הלוחמים ביחידות הקרביות השונות. בעבר היה תחום זה משויך לחיל ההנדסה הקרבית, אך כיום נמצא תחום ההתגוננות מלוחמת אב"כ באחריות חטיבת החילוץ וההצלה של פיקוד העורף. אצל הלוחמים תוכן האב"כ עובר בהכשרה באופן בסיסי ואין איתו התעסקות ומגע יותר מכך, בעיקר אצל לוחמי חיל ההנדסה הקרבית. אם כי פלגת סייפן של היחידה המיוחדת יהל"ם היא פלגה המתמחה בנושא האב"כ באופן רב וכחלק ממקצועה של הפלגה. בשנת 2018 נחקק בישראל החוק למניעת מימון והפצה של נשק להשמדה המונית האוסר על סיוע או על קשרי מסחר עם גורמים העוסקים בנשק להשמדה המונית. ראו גם מסכת גז ערכת מגן אמצעי אב"כ של חיל ההנדסה הישראלי נשק להשמדה המונית בסין קישורים חיצוניים הערות שוליים מדע המדינה אמצעי לחימה בקרת נשק

נשק להשמדה המונית או נשק בלתי קונבנציונלי (וגם נשק אטומי ביולוגי כימי, ובראשי תיבות: אב"ך, ונהוג גם אב"כ) כולל שלושה סוגים של כלי נשק, המיועדים לגרום להשמדה בקנה מידה המוני: נשק אטומי נשק ביולוגי נשק כימיבגלל הסכנה הגדולה שבשימוש בנשק זה, בעיקר לאוכלוסייה אזרחית שאינה מעורבת בלחימה, הוקמו מנגנונים בינלאומיים לפיקוח על הפצת נשק מסוג זה ולמניעת הפצתו. עם זאת, למנגנונים אלה יש יכולת מוגבלת, בגלל הקושי לגלות פעילויות חשאיות הקשורות בייצור והפצה של נשק זה, והיכולת המוגבלת להטיל סנקציות על מדינות שעברו על אמנות הפיקוח. לעיתים אף פורצות מלחמות עקב רצון לפרק מדינה מנשק בלתי קונבנציונלי, כמו מלחמת עיראק, ולפעמים די באיום של שימוש בנשק לא קונבנציונלי להפסקת מלחמה.מבין הסוגים השונים של נשק בלתי קונבנציונלי, נשק גרעיני מצריך יכולת מדעית וטכנולוגית מתקדמת, ומתקנים גדולים שקשה להסתירם, ולכן תפוצתו מוגבלת למספר מועט של מדינות. השימוש היחידי בנשק גרעיני נגד אוכלוסייה אזרחית היה על ידי ארצות הברית בסוף מלחמת העולם השנייה. גם תפוצתו של נשק ביולוגי מוגבלת יחסית. ייצורו של נשק כימי מבוסס על טכנולוגיה נפוצה, ולכן תפוצתו גבוהה יחסית, והוא משמש גם מדינות בעלות יכולת מדעית וטכנולוגית נמוכה.רבים מתנגדים לשימוש ולעצם קיומו של נשק להשמדה המונית, וקבוצות פוליטיות רבות, בהן התנועה לפירוק נשק גרעיני, פועלות בנושא זה. נשק ביולוגי ונשק כימי נאסרו לשימוש במספר אמנות בינלאומיות, וכמו כן האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני אוסרת על הפצתו של נשק מסוג זה למדינות אשר לא החזיקו בו בעת החתימה על האמנה (ארצות הברית, ברית המועצות רוסיה, סין, בריטניה וצרפת). עם זאת, האמנה לא אוסרת במפורש על השימוש בנשק גרעיני.בניגוד לעשורים הקודמים, שבהם נשק בלתי קונבנציונלי היה נחלתן של מדינות בלבד, כעת מנסים ארגוני טרור לבצע פיגועים בלתי קונבנציונליים, כמו למשל שימוש ב"פצצה מלוכלכת" המכילה חומר רדיואקטיבי, או משלוח מעטפות המכילות חיידקי גחלת.בישראל בצה"ל, האב"כ הוא תוכן שעובר בהכשרה צבאית של הלוחמים ביחידות הקרביות השונות. בעבר היה תחום זה משויך לחיל ההנדסה הקרבית, אך כיום נמצא תחום ההתגוננות מלוחמת אב"כ באחריות חטיבת החילוץ וההצלה של פיקוד העורף. אצל הלוחמים תוכן האב"כ עובר בהכשרה באופן בסיסי ואין איתו התעסקות ומגע יותר מכך, בעיקר אצל לוחמי חיל ההנדסה הקרבית. אם כי פלגת סייפן של היחידה המיוחדת יהל"ם היא פלגה המתמחה בנושא האב"כ באופן רב וכחלק ממקצועה של הפלגה.בשנת 2018 נחקק בישראל החוק למניעת מימון והפצה של נשק להשמדה המונית האוסר על סיוע או על קשרי מסחר עם גורמים העוסקים בנשק להשמדה המונית.ראו גם מסכת גז ערכת מגן אמצעי אב"כ של חיל ההנדסה הישראלי נשק להשמדה המונית בסיןקישורים חיצונייםהערות שוליים מדע המדינהאמצעי לחימהבקרת נשק

1841

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9B%D7%AA%D7%99%D7%91%20%D7%A2%D7%91%D7%A8%D7%99

כתיב עברי

הכתיב העברי הוא הדרך שבה משתמשים באותיות האלפבית העברי לשם יצירת הטקסט הכתוב בעברית. הכתיב עבר שינויים שונים במשך ההיסטוריה הארוכה של העברית, שעיקרם תוספת אימות קריאה, כלומר הפיכת הכתיב מכתיב חסר עיצורי לכתיב מלא הרבה יותר. בעברית הקלאסית ככל הנראה, בעברית הקדומה - עוד לפני העברית המקראית כפי שהיא לפנינו - נהגו לכתוב בכתיב העברי רק את ההגאים שנשמעו, בדומה לצורת הכתיב הכנעני. היה זה כתיב שבו עיצורים בלבד, ולא היו בו אימות קריאה (אהו"י) וגם לא סימנים אחרים לסימון התנועות (ניקוד). כך למשל המילים שבר, שיבּר, שביר, שבְרה, שובר ושבוּר נכתבו באותה דרך - שבר, כלומר נכתבו העיצורים בלבד. צורת כתיבה זו נמצאה בכתובות עתיקות שנמצאו, כגון לוח גזר, כתובת השילוח ומכתבי לכיש. דוגמה מעניינת לכך נמצאת במטבע הישראלי בן זמננו של שקל חדש אחד. בגב מטבע זה מופיע כיתוב ממטבע עתיק בו נכתבה המילה יהודה בכתב עברי עתיק, אולם המילה כתובה באמצעות שלושה עיצורים כך: יהד. צורת כתיבה זו הייתה מסובכת עבור הקורא, שהיה נדרש למאמץ גדול כדי לדעת כיצד בדיוק לקרוא את המילים שהיו מולו. ולכן כבר בדורות קדומים החלו להשתמש בארבע האותיות אהו"י גם כסימנים לתנועות מסוימות. אותיות אלה שימשו בעבר (ועודן משמשות) כעיצורים, אולם ככל הנראה חל בשלב מסוים תהליך שבו מבטאן של אותיות אלו היטשטש בתנאים ידועים (כגון במקרים של כיווץ דיפתונג) בדיבור. בכתיבה הן נשארו והחלו לקרוא אותן כאימות קריאה. למשל, ככל הנראה נהגתה בעבר המילה יוֹם כ-[yawm], ולאחר שהדיפתונג [aw] התכווץ והפך לתנועת o, נשארה האות ו לשמש כאם קריאה עבור תנועת o. משערים שהתהליך חל קודם באותיות ו, י ורק בשלב מאוחר יותר באותיות א, ה, ומשום כך האותיות ו, י משמשות כל אחת כאם קריאה לתנועה ספציפית, והאותיות א, ה משמשות כאם תנועה לתנועות רבות (הרבה, שלמה, מלכה; ראשון, ראשית, ראש). המצב שנוצר הוא מצב שבו הכתיב לא משקף במדויק את הקריאה אלא את האופן שבו נקראה המילה בתקופה קדומה; כתיב כזה מכונה "כתיב היסטורי". בימי בית שני התרחב השימוש באימות הקריאה (אהו"י), ובתקופה זו הרבו להשתמש בכתיב המלא. בתעודות מימי בית שני, כמו המגילות הגנוזות או איגרות בר כוכבא, מוצאים לפעמים צורת כתיב שנקראת כתיב מלא שבמלא. בצורה זו הוכנסו אימות קריאה גם במקומות בהן אנו לא נוהגים להכניס אימות קריאה בימינו. ניתן למצוא מילים כמו לוא (=לא), כיא (=כי), ובקוראכה (=בקראך). בתנ"ך מופיעות צורות כתיב מלא וכתיב חסר זו לצד זו, ולעיתים קשה למצוא חוקיות מתי צורה מסוימת נכתבת בכתיב מלא ומתי בכתיב חסר. במרוצת הדורות, עם הידחקותה של השפה עברית מפני שפות כמו ארמית ויוונית, נתעורר החשש שמא תישכח צורת הקריאה הנכונה של כתבי הקודש. מכיוון שאסור להוסיף אותיות לכתבי הקודש, החלו סופרים להכניס סימנים מעל ומתחת לאותיות כדי להבהיר מהי צורת הקריאה הנכונה ולהקלת לימוד הקריאה. סימנים אלו נקראים ניקוד. הניקוד בא להשלים את החסר באימות הקריאה ולהקל על קריאה נכונה ומדויקת. בשפה העברית התפתחו שלוש מערכות ניקוד שונות: ניקוד בבלי, ניקוד ארץ־ישראלי, והצורה המקובלת בימינו - ניקוד טברני, שנקבע סביב המאה השמינית בטבריה על ידי בעלי המסורה, שהמפורסמים שבהם הם משה בן אשר ובנו אהרון בן אשר. בעברית המודרנית בכתבי היד של לשון חז"ל כבר אפשר לראות נטייה להתקבעות של כללים בלתי-כתובים לכתיב מלא הדומים לכללי הכתיב הנהוגים היום. במשך תקופת הביניים של העברית לא היו שינויים ניכרים בדרכי הכתיב. הכתיב המנוקד משמש כיום רק בספרי ילדים או לצרכים מיוחדים. במקומו נהוג להשתמש בכתיב חסר ניקוד. כתיב חסר ניקוד בעבר היה נהוג שכתיב חסר ניקוד יהיה זהה לכתיב מנוקד, כמובן ללא סימני הניקוד. כתיב זה הקרוי כתיב חסר, הוא קשה לקריאה. בימי הביניים התפתח כתיב אלטרנטיבי, בו לרוב נוספות למלה האותיות ו' ו-י' לציון התנועות השונות. בזמן תחיית הלשון העברית ניסח ועד הלשון, ולאחריו האקדמיה ללשון העברית, את כללי הכתיב חסר הניקוד לכתיב מלא, כללים אלו התקבלו ברובם על ידי הציבור, בעיקר בכתיבה רשמית. בימינו הפך הכתיב החסר לאנכרוניסטי, וכבר עשרות שנים שהכתיב המלא הוא השולט בשפה העברית בטקסט שאינו מנוקד. כל העיתונים והספרים נכתבים בכתיב מלא. חרף קביעת הכללים על ידי האקדמיה ניכר חוסר אחידות מסוימת בכתיב, הן בשל חוסר ידיעה דקדוקית ובשל מורכבות השפה על רבדיה ההיסטוריים והן בשל מספר קטגוריות לשוניות שבהן לא התקבלו כללי האקדמיה, וכל הוצאת ספרים ומערכת עיתון עושות בהן דין לעצמן. ראו גם סימני כתיב אלפבית עברי ניקוד התעתיק מלועזית לעברית לקריאה נוספת אמיר אהרוני, Vocalization of Modern Hebrew, מתוך Encyclopedia of Hebrew Language and Linguistics, כרך 3, עמודים 944-951, 2013 קישורים חיצוניים עיקרי הכתיב חסר הניקוד - גרסה מקוצרת של כללי האקדמיה ללשון העברית. הגרסה המלאה מופיעה כנספח במילונים כמו מילון ההווה או מילון אבן-שושן, וכן ניתנת להזמנה מהאקדמיה ניתן לבדוק שאלות כתיב למשל ברב-מילים, שקיים על הרשת הערות שוליים עברית

הכתיב העברי הוא הדרך שבה משתמשים באותיות האלפבית העברי לשם יצירת הטקסט הכתוב בעברית. הכתיב עבר שינויים שונים במשך ההיסטוריה הארוכה של העברית, שעיקרם תוספת אימות קריאה, כלומר הפיכת הכתיב מכתיב חסר עיצורי לכתיב מלא הרבה יותר.בעברית הקלאסיתככל הנראה, בעברית הקדומה - עוד לפני העברית המקראית כפי שהיא לפנינו - נהגו לכתוב בכתיב העברי רק את ההגאים שנשמעו, בדומה לצורת הכתיב הכנעני. היה זה כתיב שבו עיצורים בלבד, ולא היו בו אימות קריאה (אהו"י) וגם לא סימנים אחרים לסימון התנועות (ניקוד). כך למשל המילים שבר, שיבּר, שביר, שבְרה, שובר ושבוּר נכתבו באותה דרך - שבר, כלומר נכתבו העיצורים בלבד.צורת כתיבה זו נמצאה בכתובות עתיקות שנמצאו, כגון לוח גזר, כתובת השילוח ומכתבי לכיש. דוגמה מעניינת לכך נמצאת במטבע הישראלי בן זמננו של שקל חדש אחד. בגב מטבע זה מופיע כיתוב ממטבע עתיק בו נכתבה המילה יהודה בכתב עברי עתיק, אולם המילה כתובה באמצעות שלושה עיצורים כך: יהד.צורת כתיבה זו הייתה מסובכת עבור הקורא, שהיה נדרש למאמץ גדול כדי לדעת כיצד בדיוק לקרוא את המילים שהיו מולו. ולכן כבר בדורות קדומים החלו להשתמש בארבע האותיות אהו"י גם כסימנים לתנועות מסוימות. אותיות אלה שימשו בעבר (ועודן משמשות) כעיצורים, אולם ככל הנראה חל בשלב מסוים תהליך שבו מבטאן של אותיות אלו היטשטש בתנאים ידועים (כגון במקרים של כיווץ דיפתונג) בדיבור. בכתיבה הן נשארו והחלו לקרוא אותן כאימות קריאה. למשל, ככל הנראה נהגתה בעבר המילה יוֹם כ-[yawm], ולאחר שהדיפתונג [aw] התכווץ והפך לתנועת o, נשארה האות ו לשמש כאם קריאה עבור תנועת o. משערים שהתהליך חל קודם באותיות ו, י ורק בשלב מאוחר יותר באותיות א, ה, ומשום כך האותיות ו, י משמשות כל אחת כאם קריאה לתנועה ספציפית, והאותיות א, ה משמשות כאם תנועה לתנועות רבות (הרבה, שלמה, מלכה; ראשון, ראשית, ראש). המצב שנוצר הוא מצב שבו הכתיב לא משקף במדויק את הקריאה אלא את האופן שבו נקראה המילה בתקופה קדומה; כתיב כזה מכונה "כתיב היסטורי".בימי בית שני התרחב השימוש באימות הקריאה (אהו"י), ובתקופה זו הרבו להשתמש בכתיב המלא. בתעודות מימי בית שני, כמו המגילות הגנוזות או איגרות בר כוכבא, מוצאים לפעמים צורת כתיב שנקראת כתיב מלא שבמלא. בצורה זו הוכנסו אימות קריאה גם במקומות בהן אנו לא נוהגים להכניס אימות קריאה בימינו. ניתן למצוא מילים כמו לוא (=לא), כיא (=כי), ובקוראכה (=בקראך).בתנ"ך מופיעות צורות כתיב מלא וכתיב חסר זו לצד זו, ולעיתים קשה למצוא חוקיות מתי צורה מסוימת נכתבת בכתיב מלא ומתי בכתיב חסר. במרוצת הדורות, עם הידחקותה של השפה עברית מפני שפות כמו ארמית ויוונית, נתעורר החשש שמא תישכח צורת הקריאה הנכונה של כתבי הקודש. מכיוון שאסור להוסיף אותיות לכתבי הקודש, החלו סופרים להכניס סימנים מעל ומתחת לאותיות כדי להבהיר מהי צורת הקריאה הנכונה ולהקלת לימוד הקריאה. סימנים אלו נקראים ניקוד. הניקוד בא להשלים את החסר באימות הקריאה ולהקל על קריאה נכונה ומדויקת. בשפה העברית התפתחו שלוש מערכות ניקוד שונות: ניקוד בבלי, ניקוד ארץ־ישראלי, והצורה המקובלת בימינו - ניקוד טברני, שנקבע סביב המאה השמינית בטבריה על ידי בעלי המסורה, שהמפורסמים שבהם הם משה בן אשר ובנו אהרון בן אשר.בעברית המודרניתבכתבי היד של לשון חז"ל כבר אפשר לראות נטייה להתקבעות של כללים בלתי-כתובים לכתיב מלא הדומים לכללי הכתיב הנהוגים היום. במשך תקופת הביניים של העברית לא היו שינויים ניכרים בדרכי הכתיב.הכתיב המנוקד משמש כיום רק בספרי ילדים או לצרכים מיוחדים. במקומו נהוג להשתמש בכתיב חסר ניקוד.כתיב חסר ניקוד בעבר היה נהוג שכתיב חסר ניקוד יהיה זהה לכתיב מנוקד, כמובן ללא סימני הניקוד. כתיב זה הקרוי כתיב חסר, הוא קשה לקריאה. בימי הביניים התפתח כתיב אלטרנטיבי, בו לרוב נוספות למלה האותיות ו' ו-י' לציון התנועות השונות. בזמן תחיית הלשון העברית ניסח ועד הלשון, ולאחריו האקדמיה ללשון העברית, את כללי הכתיב חסר הניקוד לכתיב מלא, כללים אלו התקבלו ברובם על ידי הציבור, בעיקר בכתיבה רשמית. בימינו הפך הכתיב החסר לאנכרוניסטי, וכבר עשרות שנים שהכתיב המלא הוא השולט בשפה העברית בטקסט שאינו מנוקד. כל העיתונים והספרים נכתבים בכתיב מלא.חרף קביעת הכללים על ידי האקדמיה ניכר חוסר אחידות מסוימת בכתיב, הן בשל חוסר ידיעה דקדוקית ובשל מורכבות השפה על רבדיה ההיסטוריים והן בשל מספר קטגוריות לשוניות שבהן לא התקבלו כללי האקדמיה, וכל הוצאת ספרים ומערכת עיתון עושות בהן דין לעצמן.ראו גם סימני כתיב אלפבית עברי ניקוד התעתיק מלועזית לעבריתלקריאה נוספת אמיר אהרוני, Vocalization of Modern Hebrew, מתוך Encyclopedia of Hebrew Language and Linguistics, כרך 3, עמודים 944-951, 2013קישורים חיצוניים עיקרי הכתיב חסר הניקוד - גרסה מקוצרת של כללי האקדמיה ללשון העברית. הגרסה המלאה מופיעה כנספח במילונים כמו מילון ההווה או מילון אבן-שושן, וכן ניתנת להזמנה מהאקדמיה ניתן לבדוק שאלות כתיב למשל ברב-מילים, שקיים על הרשתהערות שולייםעברית

1848

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%95%D7%A0%D7%A7%D7%A6%D7%99%D7%94

פונקציה

במתמטיקה, פוּנְקְצִיָּה (נקראת גם העתקה) היא התאמה, המשייכת לכל איבר בקבוצה אחת, איבר יחיד בקבוצה שנייה. זהו מושג כללי ביותר, המופיע בכל תחומי המדעים המדויקים, וגם מחוץ להם. הפונקציה משמשת בין השאר ככלי לבטא תלות בין משתנים (מצב בו שני משתנים תלויים זה בזה) וככזו מאפשרת הצגה פורמלית של אופי התלות בין גדלים שונים בתחומי המדע, ההנדסה והכלכלה. הגדרה פורמלית פונקציה מקבוצה לקבוצה היא אוסף של זוגות סדורים, כך שלכל איבר x ב־X יש איבר יחיד y ב־Y שעבורו הסוג הסדור (x,y) שייך לאוסף. הסימון פירושו ש־ היא פונקציה מ־X ל־Y. הקבוצה היא התחום של הפונקציה. זוהי קבוצת כל האיברים עליהם הפונקציה מוגדרת. הקבוצה קרויה טווח הפונקציה. זוהי קבוצת כל האיברים שהפונקציה יכולה להתאים לאיבר מ־. אומרים שהפונקציה "קולטת" איברים מהתחום ו"מחזירה" איברים מהטווח . המונח "ערכים שהפונקציה מקבלת" מתייחס בעיקר לערכים שהיא מחזירה, אם כי אפשר לפרש אותו גם כערכים שהיא קולטת. מבחינה פורמלית פונקציה היא תת־קבוצה של המכפלה הקרטזית (כלומר קבוצה של זוגות סדורים שהאיבר הראשון בכל זוג הוא מ־ והשני מ־) שמקיימת את שני התנאים הבאים: לכל קיים כך ש־ (סריאליות ). לכל , אם וגם אז (חד ערכיות). קבוצת הזוגות הסדורים המרכיבה את קרויה גרף הפונקציה. זאת משום שבמקרה הפרטי של פונקציות ממשיות ניתן לתאר אותה באופן ויזואלי כגרף במערכת צירים קרטזית. מסמנים אם ורק אם . במקרה כזה האיבר קרוי התמונה (או הדמות) של , ו־ קרוי מקור של (אך לא המקור שכן ייתכנו כמה מקורות לאיבר מסוים. אם קיים לכל איבר מקור יחיד, נאמר שהפונקציה חד־חד־ערכית). התנאי הראשון מבטיח שלכל ב־ יש תמונה. התנאי השני מבטיח שתמונה זו היא יחידה. יחס שהוא גם חד ערכי וגם מלא נקרא פונקציה. אם מוותרים על התנאי הראשון (לא לכל איבר יש בהכרח תמונה) אז מתקבלת פונקציה חלקית, ואם מוותרים על התנאי השני (ייתכנו איברים עם יותר מתמונה אחת) מתקבלת פונקציה מרובה. אם מוותרים על שני התנאים יחדיו מתקבל יחס במובנו הכללי. שתי פונקציות , עם אותו תחום וטווח, מוגדרות כשוות רק כאשר לכל . לכל (תת־קבוצה כלשהי של ) הקבוצה (לפעמים מסומנת גם ) היא תת־קבוצה של המוגדרת: . כלומר זוהי התת־קבוצה של הכוללת את כל האיברים שהם תמונות של איברי . אומרים על שהיא התמונה של . בפרט, הקבוצה הכוללת את כל האיברים ב־ שהם תמונה של איבר כלשהו ב־, נקראת התמונה של הפונקציה ומסומנת לעיתים או . לכל הקבוצה היא תת־קבוצה של המוגדרת: . כלומר זוהי התת־קבוצה של הכוללת את כל האיברים שהתמונה שלהם היא איבר ב־. אומרים על שהיא המקור של . אם היא פונקציה, ו־, אז הפונקציה המוגדרת , נקראת הצמצום של ל־. זוהי הפונקציה שזהה לפונקציה , רק שתחומה הוא . תכונות של תמונות ומקורות לכל איבר ב־ יש תמונה יחידה, אבל לאיבר ב־ יכולים להיות כמה מקורות או אף מקור בכלל. לכן באופן כללי לא תמיד מתקיים או . היחסים הבאים תמיד מתקיימים: לכל מתקיים . לכל מתקיים . אם ורק אם . . דוגמות ההתאמה המתאימה לכל אדם את גילו היא פונקציה מקבוצת האנשים לקבוצת המספרים הטבעיים, כי לכל אדם יש גיל יחיד. ההתאמה המתאימה לכל מספר ממשי את ריבועו היא פונקציה מקבוצת המספרים הממשיים לעצמה. ניתן לתארה באמצעות השוויון . ההתאמה המתאימה לכל אדם את המדינה שבה הוא אזרח אינה פונקציה מאחר שיש אנשים בעלי מספר אזרחויות. ההתאמה המתאימה לכל אדם את מד הכושר שלו בשחמט אינה פונקציה כי יש אנשים שאינם מדורגים על ידי פיד"ה. תכונות של פונקציות בתחומים שונים של המתמטיקה חוקרים ומתעניינים בתכונות שונות ומגוונות של פונקציות. על פי רוב מדובר בתכונות הקשורות במבנה המוגדר על התחום או הטווח של הפונקציה (למשל רציפות של פונקציות ממשיות ושימור מרחק של איזומטריות). עם זאת ישנן מספר תכונות כלליות של פונקציות שאינן תלויות כלל במבנה של הקבוצות עליהן הן מוגדרות. פונקציה נקראת חד־חד ערכית (חח"ע) אם מתקיים: . כלומר אם לכל שני איברים שונים זה מזה בתחום מותאמים שני איברים שונים זה מזה בטווח. במילים אחרות, לכל איבר בטווח יש לכל היותר מקור אחד. פונקציה נקראת על אם לכל קיים כך ש־. כלומר אם התמונה של הפונקציה שווה לטווח שלה (). במילים אחרות, לכל איבר בטווח יש לפחות מקור אחד. במקרה כזה גם אומרים ש־ היא פונקציה על . פונקציה חד־חד־ערכית ועל (חחע"ע) היא פונקציה שהיא הן חד־חד־ערכית והן על. לפונקציה שכזו מתקיים שלכל איבר בטווח יש בדיוק מקור אחד. קיום פונקציה שכזו בין שתי קבוצות מראה שהן שקולות. שם אחר לפונקציה חחע"ע הוא פונקציה הפיכה. זאת משום שלפונקציות שכאלו ניתן להגדיר פונקציה הופכית: המקיימת לכל , כאשר הוא האיבר היחיד ב־ המקיים . אם היא פונקציה הפיכה, אז לכל ולכל מתקיים: ו־. פונקציה (מקבוצה לעצמה) שהיא חד־חד־ערכית ועל נקראת תמורה. על איבר (איבר שנמצא הן ב־ והן ב־) נאמר שהוא נקודת שבת של אם מתקיים . מקרים בסיסיים להלן דוגמאות לפונקציות בסיסיות המוגדרות באופן כללי לקבוצות ללא תלות במבנה מסוים. פונקציית הזהות פונקציית הזהות על קבוצה היא פונקציה המוגדרת לכל . כאשר רוצים להדגיש שמדובר בפונקציית הזהות של קבוצה מסוימת מסמנים את הפונקציה כ־. פונקציית הזהות היא פונקציה חד־חד־ערכית ועל (ולכן גם תמורה). כל איבר ב־ הוא נקודת שבת שלה. הפונקציה ההופכית שלה היא היא עצמה (). פונקציית הזהות היא איבר היחידה ביחס להרכבת פונקציות (כמפורט בהמשך). היא משמשת כדי להראות שכל קבוצה שקולה לעצמה. הפונקציה הריקה הפונקציה הריקה לקבוצה היא הפונקציה היחידה . כלומר זוהי הפונקציה היחידה מהקבוצה הריקה לקבוצה כלשהי . מכיוון שבקבוצה הריקה אין איברים, הפונקציה לא קולטת שום איבר ואינה מחזירה אף איבר. הפונקציה מקיימת את התנאים שבהגדרת הפונקציה באופן ריק. הפונקציה היא חד־חד־ערכית (באופן ריק), אך אינה על, למעט במקרה . פונקציה קבועה פונקציה שמקיימת שלכל מתקיים נקראת פונקציה קבועה. הפונקציה הריקה היא קבועה באופן ריק. אם היא פונקציה קבועה שאינה הפונקציה הריקה, אז קיים כך שלכל מתקיים (ואז מסמנים ). אם אינה ריקה ואינה יחידון, אז אף פונקציה קבועה ממנה אינה חד־חד־ערכית (לעומת זאת כל פונקציה מיחידון היא חד־חד־ערכית). אם אינה ריקה ואינה יחידון, אז פונקציה קבועה אליה אינה על. פונקציה מציינת פונקציה נקראת פונקציה מציינת של תת־קבוצה אם לכל מתקיים: כלומר זאת פונקציה שמחזירה לכל איבר של , ומחזירה לכל איבר שאינו ב־. הפונקציה המציינת מסומנת גם . פונקציה ־מקומית פונקציה ־מקומית או פעולה ־ארית היא פונקציה מהצורה . כאשר היא קבוצת ה־n־יות הסדורות של איברי . כאשר רושמים את התמונה של פונקציה ־מקומית מקובל להשמיט את הסוגריים של ה־־יה הסדורה. כלומר רושמים במקום . פונקציה ־מקומית נקראת גם פעולה אונארית. זוהי פשוט פונקציה רגילה. המקרה החשוב ביותר הוא של פונקציה ־מקומית, הקרויה גם פעולה בינארית. זוהי פעולה המתאימה לכל זוג סדור של איברים בקבוצה, איבר בקבוצה. הדוגמאות המוכרות ביותר לפעולות בינאריות הן ארבע פעולות החשבון המוגדרות על קבוצות של מספרים. במקרה כזה נהוג להחליף את הסימון הסטנדרטי לתמונת הפונקציה בסימן פעולה שמופיע בין איברי הזוג. במקום לסמן מסמנים כאשר הוא סימן מוסכם כלשהו שמסמן את פעולת . פונקציה ־מקומית נקראת פעולה טרינארית. הרכבת פונקציות על קבוצה של פונקציות ניתן להגדיר פעולה בינארית בסיסית הקרויה הרכבת פונקציות. בהינתן פונקציה ופונקציה , מגדירים את ההרכבה שלהן בתור פונקציה המוגדרת לכל בתור . כלומר תוצאת ההרכבה היא פונקציה המוגדרת על ידי הפעלת על איבר ועל התמונה המתקבלת מפעילים את . הרכבת פונקציות אינה פעולה קומוטטיבית (לרוב גם אם שני האגפים מוגדרים). עם זאת, זוהי פעולה אסוציאטיבית (כאשר יש שרשרת של פעולות הרכבה בזו אחרי זו, ניתן להוסיף בתוכה סוגריים היכן שרוצים בלי לשנות את התוצאה). פונקציית הזהות היא איבר יחידה (שמאלי או ימני) ביחס להרכבת פונקציות. בהינתן פונקציה מתקיים וכן . אם הפיכה, אז מתקיים גם וכן . מהתכונות שנמנו כאן נובע שקבוצת הפונקציות מקבוצה כלשהי לעצמה (פונקציות מהצורה ) היא מונואיד ביחס לפעולת הרכבת הפונקציות. פונקציית היחידה היא איבר היחידה (הדו־צדדי) של המונואיד. האיברים ההפיכים במונואיד הם הפונקציות ההפיכות. קבוצת הפונקציות את קבוצת הפונקציות מקבוצה לקבוצה מסמנים . סימון זה אינו מקרי. יש קשר הדוק בין קבוצה זו לפעולת החזקה. לכל קבוצה יש עוצמה שניתן לתארה אינטואיטיבית כ"מספר האיברים" בה. העוצמות של קבוצות סופיות הן מספרים טבעיים. לקבוצות אינסופיות יש עוצמות אינסופיות, שעשויות להיות שונות זו מזו (תורת הקבוצות מבחינה בין גדלים שונים של אינסוף). את העוצמה של קבוצה מסמנים . אם ו־ הן קבוצות סופיות, אז מספר הפונקציות בקבוצה הוא מספר האיברים ב־ בחזקת מספר האיברים ב־. בניסוח קומפקטי לפי הסימונים שהנהגנו זה עתה: . הזהות נובעת משיקול קומבינטורי פשוט שמסתמך על עקרון הכפל: נניח שבקבוצה יש איברים, ובקבוצה יש איברים. נבחר איבר ראשון ב־, הוא יכול לעבור לכל אחד מ־ איברים. נבחר איבר שני ב־, גם הוא יכול לעבור לכל אחד מ־ איברים. וכן הלאה עד שנגיע לאיבר ה־ ב־. נכפיל את כל האפשרויות יחדיו לכל איברי כדי לקבל את מספר האפשרויות הכולל ונקבל . לקבוצות אינסופיות מחליטים לקבל זהות זו כהגדרה של חזקה בין עוצמות אינסופיות. לכל זוג עוצמות מגדירים . זוהי הגדרה מוצלחת, שכן היא מקיימת את חוקי החזקות והיא עדיין מהווה פעולת כפל מקוצר ביחס לכפל המוגדר בין עוצמות. ראו גם ערכי פונקציות בוויקיפדיה פונקציה ממשית קישורים חיצוניים Calculus - Functions - הסבר על פונקציות מה זאת פונקציה?, באתר לרגו יחסים מתמטיים תורת הקבוצות

במתמטיקה, פוּנְקְצִיָּה (נקראת גם העתקה) היא התאמה, המשייכת לכל איבר בקבוצה אחת, איבר יחיד בקבוצה שנייה. זהו מושג כללי ביותר, המופיע בכל תחומי המדעים המדויקים, וגם מחוץ להם. הפונקציה משמשת בין השאר ככלי לבטא תלות בין משתנים (מצב בו שני משתנים תלויים זה בזה) וככזו מאפשרת הצגה פורמלית של אופי התלות בין גדלים שונים בתחומי המדע, ההנדסה והכלכלה.הגדרה פורמליתפונקציה מקבוצה לקבוצה היא אוסף של זוגות סדורים, כך שלכל איבר x ב־X יש איבר יחיד y ב־Y שעבורו הסוג הסדור (x,y) שייך לאוסף. הסימון פירושו ש־ היא פונקציה מ־X ל־Y.הקבוצה היא התחום של הפונקציה. זוהי קבוצת כל האיברים עליהם הפונקציה מוגדרת. הקבוצה קרויה טווח הפונקציה. זוהי קבוצת כל האיברים שהפונקציה יכולה להתאים לאיבר מ־. אומרים שהפונקציה "קולטת" איברים מהתחום ו"מחזירה" איברים מהטווח . המונח "ערכים שהפונקציה מקבלת" מתייחס בעיקר לערכים שהיא מחזירה, אם כי אפשר לפרש אותו גם כערכים שהיא קולטת.מבחינה פורמלית פונקציה היא תת־קבוצה של המכפלה הקרטזית (כלומר קבוצה של זוגות סדורים שהאיבר הראשון בכל זוג הוא מ־ והשני מ־) שמקיימת את שני התנאים הבאים:לכל קיים כך ש־ (סריאליות ).לכל , אם וגם אז (חד ערכיות).קבוצת הזוגות הסדורים המרכיבה את קרויה גרף הפונקציה. זאת משום שבמקרה הפרטי של פונקציות ממשיות ניתן לתאר אותה באופן ויזואלי כגרף במערכת צירים קרטזית.מסמנים אם ורק אם . במקרה כזה האיבר קרוי התמונה (או הדמות) של , ו־ קרוי מקור של (אך לא המקור שכן ייתכנו כמה מקורות לאיבר מסוים. אם קיים לכל איבר מקור יחיד, נאמר שהפונקציה חד־חד־ערכית). התנאי הראשון מבטיח שלכל ב־ יש תמונה. התנאי השני מבטיח שתמונה זו היא יחידה. יחס שהוא גם חד ערכי וגם מלא נקרא פונקציה.אם מוותרים על התנאי הראשון (לא לכל איבר יש בהכרח תמונה) אז מתקבלת פונקציה חלקית, ואם מוותרים על התנאי השני (ייתכנו איברים עם יותר מתמונה אחת) מתקבלת פונקציה מרובה. אם מוותרים על שני התנאים יחדיו מתקבל יחס במובנו הכללי.שתי פונקציות , עם אותו תחום וטווח, מוגדרות כשוות רק כאשר לכל .לכל (תת־קבוצה כלשהי של ) הקבוצה (לפעמים מסומנת גם ) היא תת־קבוצה של המוגדרת: . כלומר זוהי התת־קבוצה של הכוללת את כל האיברים שהם תמונות של איברי . אומרים על שהיא התמונה של . בפרט, הקבוצה הכוללת את כל האיברים ב־ שהם תמונה של איבר כלשהו ב־, נקראת התמונה של הפונקציה ומסומנת לעיתים או .לכל הקבוצה היא תת־קבוצה של המוגדרת: . כלומר זוהי התת־קבוצה של הכוללת את כל האיברים שהתמונה שלהם היא איבר ב־. אומרים על שהיא המקור של .אם היא פונקציה, ו־, אז הפונקציה המוגדרת , נקראת הצמצום של ל־. זוהי הפונקציה שזהה לפונקציה , רק שתחומה הוא .תכונות של תמונות ומקורותלכל איבר ב־ יש תמונה יחידה, אבל לאיבר ב־ יכולים להיות כמה מקורות או אף מקור בכלל. לכן באופן כללי לא תמיד מתקיים או . היחסים הבאים תמיד מתקיימים: לכל מתקיים . לכל מתקיים . אם ורק אם .דוגמות ההתאמה המתאימה לכל אדם את גילו היא פונקציה מקבוצת האנשים לקבוצת המספרים הטבעיים, כי לכל אדם יש גיל יחיד. ההתאמה המתאימה לכל מספר ממשי את ריבועו היא פונקציה מקבוצת המספרים הממשיים לעצמה. ניתן לתארה באמצעות השוויון . ההתאמה המתאימה לכל אדם את המדינה שבה הוא אזרח אינה פונקציה מאחר שיש אנשים בעלי מספר אזרחויות. ההתאמה המתאימה לכל אדם את מד הכושר שלו בשחמט אינה פונקציה כי יש אנשים שאינם מדורגים על ידי פיד"ה.תכונות של פונקציות בתחומים שונים של המתמטיקה חוקרים ומתעניינים בתכונות שונות ומגוונות של פונקציות. על פי רוב מדובר בתכונות הקשורות במבנה המוגדר על התחום או הטווח של הפונקציה (למשל רציפות של פונקציות ממשיות ושימור מרחק של איזומטריות). עם זאת ישנן מספר תכונות כלליות של פונקציות שאינן תלויות כלל במבנה של הקבוצות עליהן הן מוגדרות. פונקציה נקראת חד־חד ערכית (חח"ע) אם מתקיים: . כלומר אם לכל שני איברים שונים זה מזה בתחום מותאמים שני איברים שונים זה מזה בטווח. במילים אחרות, לכל איבר בטווח יש לכל היותר מקור אחד. פונקציה נקראת על אם לכל קיים כך ש־. כלומר אם התמונה של הפונקציה שווה לטווח שלה (). במילים אחרות, לכל איבר בטווח יש לפחות מקור אחד. במקרה כזה גם אומרים ש־ היא פונקציה על . פונקציה חד־חד־ערכית ועל (חחע"ע) היא פונקציה שהיא הן חד־חד־ערכית והן על. לפונקציה שכזו מתקיים שלכל איבר בטווח יש בדיוק מקור אחד. קיום פונקציה שכזו בין שתי קבוצות מראה שהן שקולות. שם אחר לפונקציה חחע"ע הוא פונקציה הפיכה. זאת משום שלפונקציות שכאלו ניתן להגדיר פונקציה הופכית: המקיימת לכל , כאשר הוא האיבר היחיד ב־ המקיים . אם היא פונקציה הפיכה, אז לכל ולכל מתקיים: ו־. פונקציה (מקבוצה לעצמה) שהיא חד־חד־ערכית ועל נקראת תמורה. על איבר (איבר שנמצא הן ב־ והן ב־) נאמר שהוא נקודת שבת של אם מתקיים .מקרים בסיסייםלהלן דוגמאות לפונקציות בסיסיות המוגדרות באופן כללי לקבוצות ללא תלות במבנה מסוים.פונקציית הזהותפונקציית הזהות על קבוצה היא פונקציה המוגדרת לכל . כאשר רוצים להדגיש שמדובר בפונקציית הזהות של קבוצה מסוימת מסמנים את הפונקציה כ־. פונקציית הזהות היא פונקציה חד־חד־ערכית ועל (ולכן גם תמורה). כל איבר ב־ הוא נקודת שבת שלה. הפונקציה ההופכית שלה היא היא עצמה (). פונקציית הזהות היא איבר היחידה ביחס להרכבת פונקציות (כמפורט בהמשך). היא משמשת כדי להראות שכל קבוצה שקולה לעצמה.הפונקציה הריקההפונקציה הריקה לקבוצה היא הפונקציה היחידה . כלומר זוהי הפונקציה היחידה מהקבוצה הריקה לקבוצה כלשהי . מכיוון שבקבוצה הריקה אין איברים, הפונקציה לא קולטת שום איבר ואינה מחזירה אף איבר. הפונקציה מקיימת את התנאים שבהגדרת הפונקציה באופן ריק. הפונקציה היא חד־חד־ערכית (באופן ריק), אך אינה על, למעט במקרה .פונקציה קבועהפונקציה שמקיימת שלכל מתקיים נקראת פונקציה קבועה. הפונקציה הריקה היא קבועה באופן ריק. אם היא פונקציה קבועה שאינה הפונקציה הריקה, אז קיים כך שלכל מתקיים (ואז מסמנים ). אם אינה ריקה ואינה יחידון, אז אף פונקציה קבועה ממנה אינה חד־חד־ערכית (לעומת זאת כל פונקציה מיחידון היא חד־חד־ערכית). אם אינה ריקה ואינה יחידון, אז פונקציה קבועה אליה אינה על.פונקציה מציינתפונקציה נקראת פונקציה מציינת של תת־קבוצה אם לכל מתקיים:כלומר זאת פונקציה שמחזירה לכל איבר של , ומחזירה לכל איבר שאינו ב־.הפונקציה המציינת מסומנת גם .פונקציה ־מקומית פונקציה ־מקומית או פעולה ־ארית היא פונקציה מהצורה . כאשר היא קבוצת ה־n־יות הסדורות של איברי . כאשר רושמים את התמונה של פונקציה ־מקומית מקובל להשמיט את הסוגריים של ה־־יה הסדורה. כלומר רושמים במקום .פונקציה ־מקומית נקראת גם פעולה אונארית. זוהי פשוט פונקציה רגילה.המקרה החשוב ביותר הוא של פונקציה ־מקומית, הקרויה גם פעולה בינארית. זוהי פעולה המתאימה לכל זוג סדור של איברים בקבוצה, איבר בקבוצה. הדוגמאות המוכרות ביותר לפעולות בינאריות הן ארבע פעולות החשבון המוגדרות על קבוצות של מספרים. במקרה כזה נהוג להחליף את הסימון הסטנדרטי לתמונת הפונקציה בסימן פעולה שמופיע בין איברי הזוג. במקום לסמן מסמנים כאשר הוא סימן מוסכם כלשהו שמסמן את פעולת .פונקציה ־מקומית נקראת פעולה טרינארית.הרכבת פונקציותעל קבוצה של פונקציות ניתן להגדיר פעולה בינארית בסיסית הקרויה הרכבת פונקציות. בהינתן פונקציה ופונקציה , מגדירים את ההרכבה שלהן בתור פונקציה המוגדרת לכל בתור . כלומר תוצאת ההרכבה היא פונקציה המוגדרת על ידי הפעלת על איבר ועל התמונה המתקבלת מפעילים את . הרכבת פונקציות אינה פעולה קומוטטיבית (לרוב גם אם שני האגפים מוגדרים). עם זאת, זוהי פעולה אסוציאטיבית (כאשר יש שרשרת של פעולות הרכבה בזו אחרי זו, ניתן להוסיף בתוכה סוגריים היכן שרוצים בלי לשנות את התוצאה).פונקציית הזהות היא איבר יחידה (שמאלי או ימני) ביחס להרכבת פונקציות. בהינתן פונקציה מתקיים וכן . אם הפיכה, אז מתקיים גם וכן .מהתכונות שנמנו כאן נובע שקבוצת הפונקציות מקבוצה כלשהי לעצמה (פונקציות מהצורה ) היא מונואיד ביחס לפעולת הרכבת הפונקציות. פונקציית היחידה היא איבר היחידה (הדו־צדדי) של המונואיד. האיברים ההפיכים במונואיד הם הפונקציות ההפיכות.קבוצת הפונקציות את קבוצת הפונקציות מקבוצה לקבוצה מסמנים . סימון זה אינו מקרי. יש קשר הדוק בין קבוצה זו לפעולת החזקה.לכל קבוצה יש עוצמה שניתן לתארה אינטואיטיבית כ"מספר האיברים" בה. העוצמות של קבוצות סופיות הן מספרים טבעיים. לקבוצות אינסופיות יש עוצמות אינסופיות, שעשויות להיות שונות זו מזו (תורת הקבוצות מבחינה בין גדלים שונים של אינסוף). את העוצמה של קבוצה מסמנים .אם ו־ הן קבוצות סופיות, אז מספר הפונקציות בקבוצה הוא מספר האיברים ב־ בחזקת מספר האיברים ב־. בניסוח קומפקטי לפי הסימונים שהנהגנו זה עתה: . הזהות נובעת משיקול קומבינטורי פשוט שמסתמך על עקרון הכפל: נניח שבקבוצה יש איברים, ובקבוצה יש איברים. נבחר איבר ראשון ב־, הוא יכול לעבור לכל אחד מ־ איברים. נבחר איבר שני ב־, גם הוא יכול לעבור לכל אחד מ־ איברים. וכן הלאה עד שנגיע לאיבר ה־ ב־. נכפיל את כל האפשרויות יחדיו לכל איברי כדי לקבל את מספר האפשרויות הכולל ונקבל .לקבוצות אינסופיות מחליטים לקבל זהות זו כהגדרה של חזקה בין עוצמות אינסופיות. לכל זוג עוצמות מגדירים . זוהי הגדרה מוצלחת, שכן היא מקיימת את חוקי החזקות והיא עדיין מהווה פעולת כפל מקוצר ביחס לכפל המוגדר בין עוצמות.ראו גם ערכי פונקציות בוויקיפדיה פונקציה ממשיתקישורים חיצוניים Calculus - Functions - הסבר על פונקציות מה זאת פונקציה?, באתר לרגו יחסים מתמטייםתורת הקבוצות

1853

https://he.wikipedia.org/wiki/Simple%20Mail%20Transfer%20Protocol

Simple Mail Transfer Protocol

Simple Mail Transfer Protocol (בראשי תיבות: SMTP; בתרגום חופשי: פרוטוקול פשוט להעברת דואר) הוא הפרוטוקול הסטנדרטי לשליחת דואר אלקטרוני דרך האינטרנט. תיאור הפרוטוקול SMTP משמש למשלוח דואר אלקטרוני בין שרתים שונים, עד שיגיע לשרת היעד, אך אינו מאפשר למשתמש לשלוף את הודעות הדואר המיועדות אליו מן השרת. קיימים פרוטוקולים אחרים המיועדים לשליפה של הודעות דואר, כגון POP3 ו-IMAP. זהו פרוטוקול טקסטואלי (ולא בינארי). השולח משתמש בפקודות טקסטואליות פשוטות על מנת לשלוח את ההודעה הרצויה. השרת מגיב בקוד מספרי ובדרך כלל גם בטקסט כלשהו על מנת להגיב לפקודות שנשלחו. כאשר יש צורך בהעברה של מידע בינארי נעשה שימוש ב-MIME. SMTP עובר מעל TCP ומשתמש בדרך כלל בפורט 25. פורט לקבלת נתונים הוא פורט 587. SMTPS הוא חיבור SMTP מוצפן באמצעות SSL ומשתמש בדרך כלל בפורט 465. שורשיו של פרוטוקול SMTP נעוצים ב-1982 (במסמך ). ימיו הראשונים של האינטרנט עוד בהיותו ARPANet, ומכאן פשטותו היחסית. הפשטות הזו מתבטאת בין השאר בהיעדר מנגנון אימות 'חזק' לגבי מספר שדות, בהם שדה "השולח" ("From"). חולשה זו מאפשרת לכל אדם בעולם להתחזות לכל כתובת אחרת, מה שהופך את הפרוטוקול למטרה קלה עבור ספאמרים. קיימות מספר יוזמות אשר מנסות להתמודד עם הבעיה, כגון שיטת ה-DomainKeys. פרוטוקול SMTP עודכן בשנת 2008 באמצעות ESMTP (במסמך ) הנותן מענה לבעיית האבטחה של הפרוטוקול ומעניק לו תכונות נוספות. פרוטוקול זה נמצא בשימוש נרחב כיום. מציאת שרת SMTP ושימוש ב-DNS איתור שרת ה-SMTP שאליו תנסה המערכת השולחת להעביר את ההודעה נעשה על ידי בקשת DNS מסוג MX (Mail eXchange). במידה ומוגדר יותר משרת MX אחד, המערכת תבחר את השרת בעל העדיפות הגבוהה ביותר (המספר הנמוך ביותר) במידה ומוגדרים מספר שרתים עם אותה עדיפות, יתבצע תהליך Round Robin בן השרתים. כמו כן, שרתים רבים משתמשים בפרוטוקול ה-DNS על מנת לוודא שאכן קיים שם תחום בשם מתאים לזה שציין השולח. ברוב המקרים בקשת השליחה תידחה במידה ששם התחום לא קיים. מנגנון זה הוא חלק מההתמודדות של שרתי SMTP עם בעיית דואר הזבל האלקטרוני. בנוסף, עלתה לאחרונה הצעה להרחיב את רשומת TXT כך שתכיל את רשימת השרתים להם מאושר להעביר דואר אלקטרוני. צורת רישום זו מכונה "רשומת SPF". בעיות אבטחה ב SMTP SMTP הוא פרוטקול ותיק וכתוצאה מהפריסה של המערכות והצורך לשמור על תאימות לאחור קיים אתגר בשדרוג מהפרוטוקול הזה לפרוטוקולים מתקדמים ומאובטחים יותר. בין בעיות האבטחה של הפרוטוקול ניתן למנות: פרטיות: הפרוטוקול מעביר מידע ללא כל הצפנה ובמידה וקיימת האזנה בדרך ניתן לקרוא את כל ההודעה ללא כל מניעה. שלמות: הפרוטוקול מעביר מידע ללא כל סוג של בדיקת שלמות כך שניתן לשנות את המידע מבלי שהמערכת תאתר את השנוי או תתריע עליו. הזדהות: שליחת דואר מתבצעת ללא כל הזדהות (למעט מתן כתובת מייל) כך שניתן לבצע Spoofing בקלות יחסית. שיטות אבטחה ב SMTP Relay Control: שרתי דואר אמורים לוודא שכתובת המקור או כתובת היעד היא כתובת פנימית, במידה ושתי הכתובות חיצוניות או שתי הכתובות פנימיות תתבצע חסימה. Harvesting Control: זיהוי של שליחת דברי דואר למשתמשים רבים ברצף וניתוח הודעות השגיאה על מנת ליצר רשימה של כתובות קיימות. Reverse Lookup: הפיכת שם השרת השולח לכתובת IP של ה MX על ידי השרת המקבל וביצוע השוואה לכתובת השרת השולח, מכייון שארגונים רבים משתמשים בשרת שונה לקבלת ושליחת מייל, השיטה מייצרת False Positive גבוה ואינה אמינה. TLS: יצירת הצפנה בין זוג שרתי דואר, ההצפנה יכולה להיות מבוססת תעודות מאושרות בין שרתים ש"מכירים" זה את זה או תעודות Self Signed בין שרתים שאינם "מכירים" SPF: בניית רשומת DNS הכוללת את כתובות כל שרתי הדואר שיכולים לשלוח מייל ובכך לתת לשרת המקבל לוודא שהשרת השולח אכן מורשה לשלוח מיילים בשם הארגון. DKIM: חתימה דיגיטלית בעזרת מפתח פרטי השמור בשרת השולח של חלקים חשובים במייל, החתימה תיבדק בעשרת מפתח ציבורי המפוסם בעזרת רשומת DNS. DMARC: המלצה של הארגון השולח לארגון המקבל באיזה פעולות לנקוט כאשר מתקבל מייל שנכשל בבדיקת SPF ו/או DKIM. הדגמת עבודה ב-SMTP כאשר נתחבר למכונה מרוחקת, שבה מותקן שרת SMTP, היא תצפה לשורה המתחילה ב-HELO ולאחריה שם התחום של השרת שמבקש להתחבר אליה. למשל: HELO mydomain.com לאחר מכן, נשלח "MAIL FROM" וכתובת המקור של הדואר, על מנת לציין שמדובר בשליחת הודעת דואר. למשל: MAIL FROM:<romeo@bogus.net> בשלב הבא נשלח "RCPT TO" עם כתובת היעד. למשל: RCPT TO:<juliet@fakenet.com> הפקודה DATA מציינת את תחילת המידע שנשלח. שורה שתכיל נקודה בלבד תציין את סוף המידע. למשל: DATA I`m sorry to say that I want to leave you. . לבסוף על מנת לסיים את ההתקשרות נכתב: QUIT ראו גם מונחים ברשת מחשבים מונחים בתוכנה קישורים חיצוניים פרוטוקולי אינטרנט דואר אלקטרוני

Simple Mail Transfer Protocol (בראשי תיבות: SMTP; בתרגום חופשי: פרוטוקול פשוט להעברת דואר) הוא הפרוטוקול הסטנדרטי לשליחת דואר אלקטרוני דרך האינטרנט.תיאור הפרוטוקול SMTP משמש למשלוח דואר אלקטרוני בין שרתים שונים, עד שיגיע לשרת היעד, אך אינו מאפשר למשתמש לשלוף את הודעות הדואר המיועדות אליו מן השרת. קיימים פרוטוקולים אחרים המיועדים לשליפה של הודעות דואר, כגון POP3 ו-IMAP.זהו פרוטוקול טקסטואלי (ולא בינארי). השולח משתמש בפקודות טקסטואליות פשוטות על מנת לשלוח את ההודעה הרצויה. השרת מגיב בקוד מספרי ובדרך כלל גם בטקסט כלשהו על מנת להגיב לפקודות שנשלחו. כאשר יש צורך בהעברה של מידע בינארי נעשה שימוש ב-MIME.SMTP עובר מעל TCP ומשתמש בדרך כלל בפורט 25. פורט לקבלת נתונים הוא פורט 587. SMTPS הוא חיבור SMTP מוצפן באמצעות SSL ומשתמש בדרך כלל בפורט 465.שורשיו של פרוטוקול SMTP נעוצים ב-1982 (במסמך ). ימיו הראשונים של האינטרנט עוד בהיותו ARPANet, ומכאן פשטותו היחסית. הפשטות הזו מתבטאת בין השאר בהיעדר מנגנון אימות 'חזק' לגבי מספר שדות, בהם שדה "השולח" ("From"). חולשה זו מאפשרת לכל אדם בעולם להתחזות לכל כתובת אחרת, מה שהופך את הפרוטוקול למטרה קלה עבור ספאמרים. קיימות מספר יוזמות אשר מנסות להתמודד עם הבעיה, כגון שיטת ה-DomainKeys.פרוטוקול SMTP עודכן בשנת 2008 באמצעות ESMTP (במסמך ) הנותן מענה לבעיית האבטחה של הפרוטוקול ומעניק לו תכונות נוספות. פרוטוקול זה נמצא בשימוש נרחב כיום.מציאת שרת SMTP ושימוש ב-DNS איתור שרת ה-SMTP שאליו תנסה המערכת השולחת להעביר את ההודעה נעשה על ידי בקשת DNS מסוג MX (Mail eXchange). במידה ומוגדר יותר משרת MX אחד, המערכת תבחר את השרת בעל העדיפות הגבוהה ביותר (המספר הנמוך ביותר) במידה ומוגדרים מספר שרתים עם אותה עדיפות, יתבצע תהליך Round Robin בן השרתים.כמו כן, שרתים רבים משתמשים בפרוטוקול ה-DNS על מנת לוודא שאכן קיים שם תחום בשם מתאים לזה שציין השולח. ברוב המקרים בקשת השליחה תידחה במידה ששם התחום לא קיים. מנגנון זה הוא חלק מההתמודדות של שרתי SMTP עם בעיית דואר הזבל האלקטרוני. בנוסף, עלתה לאחרונה הצעה להרחיב את רשומת TXT כך שתכיל את רשימת השרתים להם מאושר להעביר דואר אלקטרוני. צורת רישום זו מכונה "רשומת SPF".בעיות אבטחה ב SMTP SMTP הוא פרוטקול ותיק וכתוצאה מהפריסה של המערכות והצורך לשמור על תאימות לאחור קיים אתגר בשדרוג מהפרוטוקול הזה לפרוטוקולים מתקדמים ומאובטחים יותר.בין בעיות האבטחה של הפרוטוקול ניתן למנות: פרטיות: הפרוטוקול מעביר מידע ללא כל הצפנה ובמידה וקיימת האזנה בדרך ניתן לקרוא את כל ההודעה ללא כל מניעה. שלמות: הפרוטוקול מעביר מידע ללא כל סוג של בדיקת שלמות כך שניתן לשנות את המידע מבלי שהמערכת תאתר את השנוי או תתריע עליו. הזדהות: שליחת דואר מתבצעת ללא כל הזדהות (למעט מתן כתובת מייל) כך שניתן לבצע Spoofing בקלות יחסית.שיטות אבטחה ב SMTP Relay Control: שרתי דואר אמורים לוודא שכתובת המקור או כתובת היעד היא כתובת פנימית, במידה ושתי הכתובות חיצוניות או שתי הכתובות פנימיות תתבצע חסימה. Harvesting Control: זיהוי של שליחת דברי דואר למשתמשים רבים ברצף וניתוח הודעות השגיאה על מנת ליצר רשימה של כתובות קיימות. Reverse Lookup: הפיכת שם השרת השולח לכתובת IP של ה MX על ידי השרת המקבל וביצוע השוואה לכתובת השרת השולח, מכייון שארגונים רבים משתמשים בשרת שונה לקבלת ושליחת מייל, השיטה מייצרת False Positive גבוה ואינה אמינה. TLS: יצירת הצפנה בין זוג שרתי דואר, ההצפנה יכולה להיות מבוססת תעודות מאושרות בין שרתים ש"מכירים" זה את זה או תעודות Self Signed בין שרתים שאינם "מכירים" SPF: בניית רשומת DNS הכוללת את כתובות כל שרתי הדואר שיכולים לשלוח מייל ובכך לתת לשרת המקבל לוודא שהשרת השולח אכן מורשה לשלוח מיילים בשם הארגון. DKIM: חתימה דיגיטלית בעזרת מפתח פרטי השמור בשרת השולח של חלקים חשובים במייל, החתימה תיבדק בעשרת מפתח ציבורי המפוסם בעזרת רשומת DNS. DMARC: המלצה של הארגון השולח לארגון המקבל באיזה פעולות לנקוט כאשר מתקבל מייל שנכשל בבדיקת SPF ו/או DKIM.הדגמת עבודה ב-SMTP כאשר נתחבר למכונה מרוחקת, שבה מותקן שרת SMTP, היא תצפה לשורה המתחילה ב-HELO ולאחריה שם התחום של השרת שמבקש להתחבר אליה. למשל:HELO mydomain.comלאחר מכן, נשלח "MAIL FROM" וכתובת המקור של הדואר, על מנת לציין שמדובר בשליחת הודעת דואר. למשל:MAIL FROM:&lt;romeo@bogus.net&gt;בשלב הבא נשלח "RCPT TO" עם כתובת היעד. למשל:RCPT TO:&lt;juliet@fakenet.com&gt;הפקודה DATA מציינת את תחילת המידע שנשלח. שורה שתכיל נקודה בלבד תציין את סוף המידע. למשל:DATAI`m sorry to say that I want to leave you.לבסוף על מנת לסיים את ההתקשרות נכתב:QUITראו גם מונחים ברשת מחשבים מונחים בתוכנהקישורים חיצונייםפרוטוקולי אינטרנטדואר אלקטרוני

1858

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%92%D7%95%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%AA

גופרית

גופרית (בלטינית: Sulfur או Sulphur) היא יסוד כימי שסמלו הכימי S ומספרו האטומי 16. האלוטרופ הנפוץ של הגופרית הוא מולקולה טבעתית המורכבת משמונה אטומי גופרית, והיא מסומלת כ-S8. אלוטרופים פחות נפוצים או יציבים הם למשל טבעות של S6, S7 או הפולימר (-S-S-)n הגופרית היא מינרל חיוני בכל היצורים החיים. תכונות גופרית היא אל-מתכת, מוצקה בטמפרטורת החדר וצבעה צהבהב. נקודת ההיתוך שלה היא 115.21 מעלות צלזיוס ונקודת רתיחתה – 444.72 מעלות צלזיוס. כאשר מחממים גופרית מותכת (גופרית אורתורומבית, גופרית מונוקלינית, נוזל חיוור-צהבהב) מעבר להיתוכה, מתקבל פולימר הבנוי משרשרת אטומי גופרית מקושרים בקשר קוולנטי. מכיוון שמדובר בשרשראות רבות המתערבבות זו בזו נעשית גופרית זו לדביקה, ובזכות האטומים הלא-נורמליים שבקצות השרשרת (שכן הם מחוברים לאטום גופרית אחר רק בצידם האחד), היא מקבלת גוון אדום-כהה. קירור מהיר של נוזל זה יוצר נוזל פלסטי הדומה לגומי. מתיחת הגוף מסדרת את השרשראות הפולימריות זו במקביל לזו עד לגיבוש גופרית סיבית. צורה בטבע גופרית בצורתה החופשית ניתן למצוא במעיינות חמים ואזורים געשיים במקומות רבים בעולם, במיוחד לאורך "טבעת האש" של האוקיינוס השקט. מרבץ משמעותי אחר של מלחי גופרית נמצא לאורך מפרץ מקסיקו. גופרית נמצאת במקומות נוספים בסלעי משקע, למשל במזרח אירופה ובמערב אסיה. מקור גופרית זו הוא בפעולה של חיידק אנארובי שחי על מינרלי גופרית, במיוחד גבס. מרבצים אלו הם המקור העיקרי של גופרית לארצות כמו ארצות הברית, פולין, רוסיה, טורקמניסטן ואוקראינה. תרכובות גופרית טבעיות כוללות סולפידים מתכתיים, כמו פיריט (ברזל גופרי, FeS2), צינובר (כספית גופרית, HgS), גלניט (עופרת גופרית, PbS), אבץ גופרי (ZnS), אנטימון גופרי (Sb2S3) ועוד. מימן גופרי (H2S) הוא גז שאחראי על ריחן של ביצים סרוחות; הוא מופיע בפליטות וולקניות, הידרותרמיות וכתוצאה מפעולת חיידקים. תפקיד ביולוגי גופרית היא חומר חיוני לכל היצורים החיים: חומצות האמינו ציסטאין ומתיונין מכילות גופרית, ולפיכך כל הפוליפפטידים, החלבונים והאנזימים המכילים את חומצות האמינו הללו – מכילים אותה. ל"גשרי גופרית" (קשרים דיסולפידיים בין שיירי ציסטאין) חשיבות רבה בעיצוב התלת-ממדי של חלבונים ובייצובם. כמה סוגי חיידקים משתמשים במימן גופרתי (H2S) במקום מים בתור תורם פרוטונים בתהליך פרימיטיבי שמזכיר את הפוטוסינתזה. בנוסף אחד הסוגים של הם, הם c, מכיל שני אטומים של גופרית. גופרית נקלטת על ידי צמחים מהאדמה בצורת יוני גופרה (סולפט, SO42-). ראו גם: מחזור הגופרית. תרכובות ושמות בכימיה, ובמיוחד בכימיה אורגנית, משמשות שתי קידומות לציון גופרית: סוּלְפָה - דוגמאות: הקבוצה הפונקציונלית סולפהידריל, אטום גופרית הקשור לאטום מימן, -SH סוּלפיד, תרכובת גופרית פשוטה (למשל: מימן גופרי (סולפידי), H2S) סוּלפָט (בעברית: גופרה), מלח או אסטר של חומצה גופרתית (למשל המלח סידן גופרתי (סולפטי), CaSO4) או האסטר טרימתיל-סולפט CH3SO4CH3 סוּלפיט (בעברית: גופריתי), מלח של חומצה גופריתית (למשל: סידן גופריתי (סולפיטי), CaSO3) סולפוניום, תרכובת אורגנית המכילה אטום גופרית חיובי ושלוש קבוצות אלקיל (למשל: טרימתילסולפוניום יודי, CH3)3S+ I−)) סולפונט, מלח של חומצה סולפונית; תרכובת המכילה את היון HSO3-. תִיוֹ - דוגמאות: תיול היסטוריה גופרית (בלועזית: Sulfur, כנראה משורש הודו-אירופי קדום שמשמעותו "לבעור") ידועה מימי קדם ואף מוזכרת בספר בראשית בהקשר של מהפכת סדום ועמורה. . הומרוס (מחבר האיליאדה והאודיסיאה) הזכיר בכתביו "גופרית מזיקה לצמחים". התוספתא ושני התלמודים מספרים על שימושים ביתיים ותעשייתיים שונים שהיו לגופרית בימיהם, ואף על אופן כרייתה, ומעמיקים בסיבת ריחה החריף. הרופא הירושלמי אלתמימי בן המאה העשירית מתאר מסחר בגופרית מים המלח בארץ ישראל. במאה ה-12 הסינים המציאו את אבק השרפה, שהוא תערובת של אשלגן חנקתי (KNO3), פחמן וגופרית. אלכימאים נתנו לגופרית סימול מיוחד – צלב שבראשו משולש. ב-1770 אנטואן לבואזיה שכנע את הקהילה המדעית שגופרית היא יסוד ולא תרכובת. ב-1867 התגלתה גופרית במרבץ תת-קרקעי בלואיזיאנה. בימי השלטון הבריטי בארץ ישראל בשנת 1930 קיבל האנגלי ל.ל. ויליאמס רישיון לניצול הגופרית מדרום-מזרח לעזה. הוא יסד חברה אנגלית-ערבית בשם "החברה הארצישראלית למכרות גפרית בע"מ" (Palestine Sulphur Quarrie). עד שנת 1936 הגיעה התפוקה ל-5,767 טונה. בשנת 1938 ירדה התפוקה ל-1,225 טונה. עומק המכרות הגיע ל-20 מטר וריכוז הגופרית הגיע ל-98%. הגופרית נשלחה לשוקי מצרים, טורקיה, יוון ו-הודו. מקצתה נמכרה גם בארץ-ישראל ובסוריה. המחירים היו 20–40 לירה ארץ ישראלית לטונה. בימי מלחמת העולם השנייה חלה ירידה בתפוקה עד כדי השבתת המכרות. עם הגופרית במכרות נמצאה גם כמות קטנה של אלום. שימושים לגופרית שימושים תעשייתיים. התרכובת החשובה ביותר היא חומצה גופרתית (H2SO4) המכונה גם "סוס העבודה של התעשייה הכימית". חומצה גופרתית מופקת בארצות הברית בכמויות גדולות יותר מכל כימיקל אחר. לגופרית שימוש בייצור סוללות, דטרגנטים, גומי (הטיפול בגופרית נקרא גיפור), גפרורים, אבק שרפה, זיקוקים ודשני זרחן; היא משמשת כחומר משמר ביין, חומר קוטל פטריות, וחומר להלבנת נייר. לנתרן או אמוניום תיוסולפט שימוש בתור חומר מקבע בצילום. למלח אנגלי (מגנזיום גופרתי, MgSO4·7H2O) שימוש ברפואה בתור חומר משלשל וכתוסף דישון לצמחים. סביבה שריפת פחם ונפט על ידי מפעלי תעשייה ותחנות כוח משחררת כמויות עצומות של גופרית דו-חמצנית (SO2). חומר זה מגיב עם החמצן והמים שבאטמוספירה ויוצר חומצה גופרתית. חומצה זו יוצרת גשם חומצי ולאחר מכן מורידה את רמת החומציות של האדמה ושל מקווי מים. בדרך כלל בדלק תקני הגופרית מזוקקת מדלק המאובנים על-מנת למנוע תופעה זו. אמצעי זהירות CS2, H2S ו-SO2 מצריכים טיפול מיוחד. אף על פי שגופרית דו-חמצנית בטוחה לשימוש בשימור מזון בכמויות קטנות, בריכוז גבוה היא מגיבה עם לחות ויוצרת חומצה גופריתית שבזמן שאיפה יכולה לגרום לנזק לריאות, לעיניים ולרקמות אחרות. מימן גופרי הוא רעיל ביותר (יותר מציאניד); תחילה הוא מקהה את חוש הריח (כך קורבנות פוטנציאליים אינם מודעים לנוכחותו) ולאחר מכן פוגע. קישורים חיצוניים WebElements.com – גופרית הערות שוליים אל-מתכות יסודות כימיים מינרלים יוצרי סלעים

גופרית (בלטינית: Sulfur או Sulphur) היא יסוד כימי שסמלו הכימי S ומספרו האטומי 16. האלוטרופ הנפוץ של הגופרית הוא מולקולה טבעתית המורכבת משמונה אטומי גופרית, והיא מסומלת כ-S8. אלוטרופים פחות נפוצים או יציבים הם למשל טבעות של S6, S7 או הפולימר (-S-S-)nהגופרית היא מינרל חיוני בכל היצורים החיים.תכונותגופרית היא אל-מתכת, מוצקה בטמפרטורת החדר וצבעה צהבהב. נקודת ההיתוך שלה היא 115.21 מעלות צלזיוס ונקודת רתיחתה – 444.72 מעלות צלזיוס.כאשר מחממים גופרית מותכת (גופרית אורתורומבית, גופרית מונוקלינית, נוזל חיוור-צהבהב) מעבר להיתוכה, מתקבל פולימר הבנוי משרשרת אטומי גופרית מקושרים בקשר קוולנטי. מכיוון שמדובר בשרשראות רבות המתערבבות זו בזו נעשית גופרית זו לדביקה, ובזכות האטומים הלא-נורמליים שבקצות השרשרת (שכן הם מחוברים לאטום גופרית אחר רק בצידם האחד), היא מקבלת גוון אדום-כהה. קירור מהיר של נוזל זה יוצר נוזל פלסטי הדומה לגומי. מתיחת הגוף מסדרת את השרשראות הפולימריות זו במקביל לזו עד לגיבוש גופרית סיבית.צורה בטבעגופרית בצורתה החופשית ניתן למצוא במעיינות חמים ואזורים געשיים במקומות רבים בעולם, במיוחד לאורך "טבעת האש" של האוקיינוס השקט. מרבץ משמעותי אחר של מלחי גופרית נמצא לאורך מפרץ מקסיקו. גופרית נמצאת במקומות נוספים בסלעי משקע, למשל במזרח אירופה ובמערב אסיה. מקור גופרית זו הוא בפעולה של חיידק אנארובי שחי על מינרלי גופרית, במיוחד גבס. מרבצים אלו הם המקור העיקרי של גופרית לארצות כמו ארצות הברית, פולין, רוסיה, טורקמניסטן ואוקראינה.תרכובות גופרית טבעיות כוללות סולפידים מתכתיים, כמו פיריט (ברזל גופרי, FeS2), צינובר (כספית גופרית, HgS), גלניט (עופרת גופרית, PbS), אבץ גופרי (ZnS), אנטימון גופרי (Sb2S3) ועוד. מימן גופרי (H2S) הוא גז שאחראי על ריחן של ביצים סרוחות; הוא מופיע בפליטות וולקניות, הידרותרמיות וכתוצאה מפעולת חיידקים.תפקיד ביולוגיגופרית היא חומר חיוני לכל היצורים החיים: חומצות האמינו ציסטאין ומתיונין מכילות גופרית, ולפיכך כל הפוליפפטידים, החלבונים והאנזימים המכילים את חומצות האמינו הללו – מכילים אותה. ל"גשרי גופרית" (קשרים דיסולפידיים בין שיירי ציסטאין) חשיבות רבה בעיצוב התלת-ממדי של חלבונים ובייצובם. כמה סוגי חיידקים משתמשים במימן גופרתי (H2S) במקום מים בתור תורם פרוטונים בתהליך פרימיטיבי שמזכיר את הפוטוסינתזה. בנוסף אחד הסוגים של הם, הם c, מכיל שני אטומים של גופרית.גופרית נקלטת על ידי צמחים מהאדמה בצורת יוני גופרה (סולפט, SO42-). ראו גם: מחזור הגופרית.תרכובות ושמותבכימיה, ובמיוחד בכימיה אורגנית, משמשות שתי קידומות לציון גופרית: סוּלְפָה - דוגמאות: הקבוצה הפונקציונלית סולפהידריל, אטום גופרית הקשור לאטום מימן, -SH סוּלפיד, תרכובת גופרית פשוטה (למשל: מימן גופרי (סולפידי), H2S) סוּלפָט (בעברית: גופרה), מלח או אסטר של חומצה גופרתית (למשל המלח סידן גופרתי (סולפטי), CaSO4) או האסטר טרימתיל-סולפט CH3SO4CH3 סוּלפיט (בעברית: גופריתי), מלח של חומצה גופריתית (למשל: סידן גופריתי (סולפיטי), CaSO3) סולפוניום, תרכובת אורגנית המכילה אטום גופרית חיובי ושלוש קבוצות אלקיל (למשל: טרימתילסולפוניום יודי, CH3)3S+ I−)) סולפונט, מלח של חומצה סולפונית; תרכובת המכילה את היון HSO3-. תִיוֹ - דוגמאות: תיולהיסטוריהגופרית (בלועזית: Sulfur, כנראה משורש הודו-אירופי קדום שמשמעותו "לבעור") ידועה מימי קדם ואף מוזכרת בספר בראשית בהקשר של מהפכת סדום ועמורה. .הומרוס (מחבר האיליאדה והאודיסיאה) הזכיר בכתביו "גופרית מזיקה לצמחים".התוספתא ושני התלמודים מספרים על שימושים ביתיים ותעשייתיים שונים שהיו לגופרית בימיהם, ואף על אופן כרייתה, ומעמיקים בסיבת ריחה החריף.הרופא הירושלמי אלתמימי בן המאה העשירית מתאר מסחר בגופרית מים המלח בארץ ישראל.במאה ה-12 הסינים המציאו את אבק השרפה, שהוא תערובת של אשלגן חנקתי (KNO3), פחמן וגופרית.אלכימאים נתנו לגופרית סימול מיוחד – צלב שבראשו משולש.ב-1770 אנטואן לבואזיה שכנע את הקהילה המדעית שגופרית היא יסוד ולא תרכובת.ב-1867 התגלתה גופרית במרבץ תת-קרקעי בלואיזיאנה.בימי השלטון הבריטי בארץ ישראלבשנת 1930 קיבל האנגלי ל.ל. ויליאמס רישיון לניצול הגופרית מדרום-מזרח לעזה. הוא יסד חברה אנגלית-ערבית בשם "החברה הארצישראלית למכרות גפרית בע"מ" (Palestine Sulphur Quarrie).עד שנת 1936 הגיעה התפוקה ל-5,767 טונה. בשנת 1938 ירדה התפוקה ל-1,225 טונה. עומק המכרות הגיע ל-20 מטר וריכוז הגופרית הגיע ל-98%. הגופרית נשלחה לשוקי מצרים, טורקיה, יוון ו-הודו. מקצתה נמכרה גם בארץ-ישראל ובסוריה. המחירים היו 20–40 לירה ארץ ישראלית לטונה. בימי מלחמת העולם השנייה חלה ירידה בתפוקה עד כדי השבתת המכרות. עם הגופרית במכרות נמצאה גם כמות קטנה של אלום.שימושיםלגופרית שימושים תעשייתיים. התרכובת החשובה ביותר היא חומצה גופרתית (H2SO4) המכונה גם "סוס העבודה של התעשייה הכימית". חומצה גופרתית מופקת בארצות הברית בכמויות גדולות יותר מכל כימיקל אחר. לגופרית שימוש בייצור סוללות, דטרגנטים, גומי (הטיפול בגופרית נקרא גיפור), גפרורים, אבק שרפה, זיקוקים ודשני זרחן; היא משמשת כחומר משמר ביין, חומר קוטל פטריות, וחומר להלבנת נייר. לנתרן או אמוניום תיוסולפט שימוש בתור חומר מקבע בצילום. למלח אנגלי (מגנזיום גופרתי, MgSO4·7H2O) שימוש ברפואה בתור חומר משלשל וכתוסף דישון לצמחים.סביבהשריפת פחם ונפט על ידי מפעלי תעשייה ותחנות כוח משחררת כמויות עצומות של גופרית דו-חמצנית (SO2). חומר זה מגיב עם החמצן והמים שבאטמוספירה ויוצר חומצה גופרתית. חומצה זו יוצרת גשם חומצי ולאחר מכן מורידה את רמת החומציות של האדמה ושל מקווי מים. בדרך כלל בדלק תקני הגופרית מזוקקת מדלק המאובנים על-מנת למנוע תופעה זו.אמצעי זהירותCS2, H2S ו-SO2 מצריכים טיפול מיוחד. אף על פי שגופרית דו-חמצנית בטוחה לשימוש בשימור מזון בכמויות קטנות, בריכוז גבוה היא מגיבה עם לחות ויוצרת חומצה גופריתית שבזמן שאיפה יכולה לגרום לנזק לריאות, לעיניים ולרקמות אחרות.מימן גופרי הוא רעיל ביותר (יותר מציאניד); תחילה הוא מקהה את חוש הריח (כך קורבנות פוטנציאליים אינם מודעים לנוכחותו) ולאחר מכן פוגע.קישורים חיצוניים WebElements.com – גופריתהערות שולייםאל-מתכותיסודות כימייםמינרלים יוצרי סלעים

1865

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%99%D7%A0%D7%92%D7%95%D7%95%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%9D

פינגוויניים

פִּינְגְּוִינִיִּים (שם מדעי: Spheniscidae) היא משפחת עופות ימיים יחידה בסדרת הפינגווינאים, הכוללת שישה סוגים ושבעה עשר מינים. הפינגווינים הם עופות חסרי יכולת תעופה, החיים רק בחצי הכדור הדרומי ומין אחד מצוי באיי גלאפגוס שעל קו המשווה. מינים רבים מהמשפחה חיים באנטארקטיקה הקפואה, כשהמין פינגווין קיסרי מצוי שם במשך כל החורף הקפוא. מאפיינים כבר בשחר הימים, בשל לחצי סביבה, עברו הפינגווינים לפעילות ימית והם העוף המותאם ביותר לתנועה במים: בניגוד לעופות מים אחרים, אין הפינגווינים שוחים באמצעות רגליהם כברבור וכברווז אלא מתקדמים במים באמצעות כנפיהם. הפינגווינים איבדו את כושר התעופה וכנפיהם דומות לסנפירים דוגמת גפיהם של צבי ים. צורת גופם הידרו־דינאמית ומקלה עליהם להשיג מהירות גבוהה בשוטם במים. משום שאינם מעופפים עוד, לפינגווינים אין עצמות חלולות כיתר בעלי הכנף אשר זקוקים למשקל גוף קל ועצמותיהם המלאות הן יתרון בצלילה לעומק רב. הפינגווינים ניזונים מדגים ומסרטנים אותם הם צדים. ביבשה כמעט שאינם תרים אחר מזון. הם תלויים באוויר האטמוספירי לנשימה ובצלילתם במים הם אוטמים את נחיריהם ומשתמשים במלאי האוויר המצוי בריאותיהם עד אשר אוזל החמצן כמעט כליל ואז שבים אל פני המים כדי לשאוף אוויר מחדש. כל המינים נפוצים רק בחצי הכדור הדרומי, למעט מין אחד החי באיי גלאפגוס סמוך לקו המשווה. הגדול במינים הוא הפינגווין הקיסרי ששוכן באנטארקטיקה הקפואה ואחד מהמינים הקטנים ביותר שוכן באיים החמימים של ארכיפלג גלאפגוס, וזאת על פי כלל ברגמן. בעת הקינון דוגר הזכר על הביצה אותה מטילה הנקבה, הנקבה יוצאת לים לחפש מזון ועד לשובה הזכר לא עוזב את הביצה לרגע. הפינגווין הזכר ידוע במסירות שלו לתפקיד האב, ולאחר מכן מטפלים יחד בגוזלים. תקופת הדגירה נמשכת כחודשיים ובמהלכה לא אוכל הזכר דבר. לפינגווינים אורבות סכנות רבות הן מצד טורפים והן מצד האדם. אויביהם בטבע הם חמסנים, עופות החומסים את אפרוחיהם וביציהם וכן יסעור ענק וכיאוניסים או קרקרות. במים ומחוץ למים עלולים כלבי ים ואריות ים ללוכדם ובמים צדים אותם כרישים וקטלנים. האדם לרוב אינו ניזון מבשרם של הפינגווינים אך עדיין הוא האיום הממשי לקיומם; מכלית נפט שמתבקעת מציפה שטחים נרחבים בים בנוזל השחור והצמיג אשר מכסה את גופם של יצורים במים ומביא למותם המוקדם. לפינגווינים מנהג ללשלש באותם מקומות שבהם עשו כך הוריהם, ואף לדגור על מצבורי הלשלשת. צברים אלה הופכים ברבות הימים לדשן חקלאי משובח המכונה "גואנו פרו" והאדם כורה בהם בכמות רבה עד כי מחריב הוא מקומות קינון שלמים ומונע בשל מעשיו אלו, הקמת דור חדש של צאצאים אצל הפינגווינים, כי הללו ימתינו עד אשר ישוקמו תילי הלשלשת כדי שישובו להתרבות מחדש. בדרום אפריקה הם דגים בקבוצות, דוחקים להקות דגים אל קרוב לפני המים. הדבר מחייב תגובה מהירה לקבוצה וצפיה לאן יפנה הטרף. הם זוכרים איך לשוב כל שנה לאותו הקן, הממוקם בין אלפי קינים אחרים ויודעים לנווט אליו. כמה מינים לפחות ניחנים בשמיעה סלקטיבית ומסוגלים לזהות קול מוכר בין קולות רבים. הגדול במיני הפינגווינים והעוף המפותח הגדול ביותר כיום הוא פינגווין קיסרי (Aptenodytes forsteri) ששוקל עד 45 ק"ג וגובהו עד 122 ס"מ. הקטן ביותר הוא פינגווין זוטר (Eudyptula minor) ששוקל 1.5 ק"ג וגובהו עד 43 ס"מ. אטימולוגיה ייתכן כי השם "פינגווין" מקורו לטיני (pinguis = "שמן"). השערה זו מתבססת על איות המילה בשפות כמו צרפתית (pingouin) וגרמנית (pinguin), שבהן האות השנייה היא i, ולא על דרך האנגלית, בה האות השנייה היא e. אחרים גורסים כי מקור שמו של עוף זה הוא דווקא ולשי. הללו טוענים כי זהו הלחם בסיסים של המילה pen (=ראש) עם המילה gwyn (=לבן) המתייחס לאלקה גדולה, עוף ימי דמוי פינגווין שנכחד במאה ה־19 ובקדמת ראשו שני כתמים לבנים. ואולם, המסתייגים מגרסה זו מצביעים על־כך שהיא אינה מתיישבת עם צורות הכתיב שאינן אנגליות; על־כך שאין בנמצא דוגמאות נוספות למילים ולשיות שהשתרשו בלשונות אירופאיות; וכן על־כך שאין לוולשית כל קשר יוצא דופן עם בעל־חיים זה, כזה שהיה מוביל להשאלת הביטוי בשפות אחרות. אף על פי שנדמה כי הסברה הראשונה היא המניחה את הדעת, בחר אברהם אבן־שושן להתייחס דווקא אל זו השנייה במילונו, בהוסיפו את הכיתוב "ראש לבן?" בצד המונח, המצביע על מקור אטימולוגי משוער. מיון סדרה פינגוינאים (Sphenisciformes) סוג Anthropodyptes - נכחד סוג Arthrodytes - נכחד סוג Aprosdokitos - נכחד סוג Crossvallia - נכחד סוג Ichthyopteryx - נכחד סוג Kupoupou - נכחד סוג Kaiika - נכחד סוג Korora - נכחד סוג Inguza - נכחד סוג Muriwaimanu - נכחד סוג Nucleornis - נכחד סוג Orthopteryx - נכחד סוג Palaeoapterodytes - נכחד סוג Pseudaptenodytes - נכחד סוג Sequiwaimanu - נכחד סוג Tasidyptes - נכחד סוג Tereingaornis - נכחד סוג Tonniornis - נכחד סוג Wimanornis - נכחד משפחה פינגויניים (Spheniscidae) סוג ויימאנו (Waimanu) - נכחד סוג Kumimanu - נכחד סוג Delphinornis - נכחד סוג Marambiornis - נכחד סוג Mesetaornis - נכחד סוג Pferudyptes - נכחד סוג אנטרופורניס (Anthropornis) - נכחד סוג פלאואודפטיס (Palaeeudyptes) - נכחד סוג איקדיפטיס (Icadyptes) - נכחד סוג פכידיפטיס (Pachydyptes) - נכחד סוג Inkayacu - נכחד סוג Kairuku - נכחד סוג Paraptenodytes - נכחד סוג Archaeospheniscus - נכחד סוג Duntroonornis - נכחד סוג Platydyptes - נכחד סוג Dege - נכחד סוג Marplesornis - נכחד תת-משפחה Palaeospheniscinae - נכחדה סוג Eretiscus סוג Palaeospheniscus תת-משפחה Spheniscinae Spheniscidae gen. et sp. indet. CADIC P 21 - נכחד Spheniscidae gen. et sp. indet - נכחד סוג Madrynornis - נכחד סוג פינגווין גדול (Aptenodytes) מין פינגווין מלכותי (Aptenodytes patagonicus) פינגווין קיסרי (Aptenodytes forsteri) aptenodytes ridgeni - נכחד סוג פינגווין זנב-מכחול (Pygoscelis) פינגווין לבן אוזן (Pygoscelis papua) פינגווין אדלי (Pygoscelis adeliae) פינגווין רצועת-הסנטר (Pygoscelis antarctica) Pygoscelis grandis - נכחד Pygoscelis calderensis - נכחד Pygoscelis tyreei - נכחד סוג פינגווין מצוייץ (Eudyptes) פינגווין הסלעים (Eudyptes chrysolophus) פינגווין עב-מקור (Eudyptes pachyrhynchus) פינגווין חסון (Eudyptes robustus) פינגווין ישר-ציצה (Eudyptes sclateri) פינגווין לבן-פנים (Eudyptes schlegeli) פינגווין מצויץ מערבי (Eudyptes chrysocome) פינגווין מצויץ מזרחי (Eudyptes filholi) פינגווין מצויץ צפוני (Eudyptes moseleyi) פינגווין צ'טהאם (Eudyptes warhami) - נכחד סוג Megadyptes פינגווין צהוב עין (Megadyptes antipodes) פינגווין וייטהא (Megadyptes waitaha) - נכחד סוג ומין יחיד פינגווין זוטר (Eudyptula minor) - ייתכן שכולל 2–3 מינים סוג פינגווין החגורה (Spheniscus) פינגווין שחור-רגל (Spheniscus demersus) פינגווין הומבולדט (Spheniscus humboldti) פינגווין מאגלאן (Spheniscus magellanicus) פינגווין גלאפגוס (Spheniscus mendiculus) Spheniscus anglicus - נכחד Spheniscus chilensis - נכחד Spheniscus megaramphus - נכחד Spheniscus muizoni - נכחד Spheniscus urbinai - נכחד בתרבות הסרט "מדגסקר" מכיל ארבע דמויות שדמותן הן פינגווינים (ריקו, קובלסקי, סקיפר, פרייבט) שלמעשה הם "סוכנים חשאים". בערוץ ניקלודיאון הופקה סדרה על ארבעת הפינגווינים ושלושה סרטים בשם "הפינגווינים ממדגסקר", שזכו להצלחה רבה. בקומיקס "באטמן" מופיע נבל בשם הפינגווין, בן למשפחת אצולה בעל גוף מעוות דמוי פינגווין שמבצע את פשעיו באמצעות עופות ומטריות. דמותו של הפינגווין בקולנוע גולמה על ידי השחקן דני דה-ויטו. פינגו היא סדרת טלוויזיה לילדים שצולמה עם דמויות מפלסטלינה. טקס הפינגווין משמש כסמל של מערכת ההפעלה לינוקס. טקס מופיע בגרסאות שונות בסרטונים, משחקי מחשב וכקמע של הפצות לינוקס שונות, יחד עם העמיתות הנשיות שלו פני (Penny) וגוון (Gown). ראו גם אלקה גדולה משפחת הקיסרים קישורים חיצוניים הערות שוליים בעלי חיים שתוארו ב-1831 טקסונים שתוארו בידי שארל לוסיאן בונפרטה

פִּינְגְּוִינִיִּים (שם מדעי: Spheniscidae) היא משפחת עופות ימיים יחידה בסדרת הפינגווינאים, הכוללת שישה סוגים ושבעה עשר מינים. הפינגווינים הם עופות חסרי יכולת תעופה, החיים רק בחצי הכדור הדרומי ומין אחד מצוי באיי גלאפגוס שעל קו המשווה. מינים רבים מהמשפחה חיים באנטארקטיקה הקפואה, כשהמין פינגווין קיסרי מצוי שם במשך כל החורף הקפוא.מאפיינים כבר בשחר הימים, בשל לחצי סביבה, עברו הפינגווינים לפעילות ימית והם העוף המותאם ביותר לתנועה במים: בניגוד לעופות מים אחרים, אין הפינגווינים שוחים באמצעות רגליהם כברבור וכברווז אלא מתקדמים במים באמצעות כנפיהם. הפינגווינים איבדו את כושר התעופה וכנפיהם דומות לסנפירים דוגמת גפיהם של צבי ים. צורת גופם הידרו־דינאמית ומקלה עליהם להשיג מהירות גבוהה בשוטם במים. משום שאינם מעופפים עוד, לפינגווינים אין עצמות חלולות כיתר בעלי הכנף אשר זקוקים למשקל גוף קל ועצמותיהם המלאות הן יתרון בצלילה לעומק רב.הפינגווינים ניזונים מדגים ומסרטנים אותם הם צדים. ביבשה כמעט שאינם תרים אחר מזון. הם תלויים באוויר האטמוספירי לנשימה ובצלילתם במים הם אוטמים את נחיריהם ומשתמשים במלאי האוויר המצוי בריאותיהם עד אשר אוזל החמצן כמעט כליל ואז שבים אל פני המים כדי לשאוף אוויר מחדש.כל המינים נפוצים רק בחצי הכדור הדרומי, למעט מין אחד החי באיי גלאפגוס סמוך לקו המשווה. הגדול במינים הוא הפינגווין הקיסרי ששוכן באנטארקטיקה הקפואה ואחד מהמינים הקטנים ביותר שוכן באיים החמימים של ארכיפלג גלאפגוס, וזאת על פי כלל ברגמן.בעת הקינון דוגר הזכר על הביצה אותה מטילה הנקבה, הנקבה יוצאת לים לחפש מזון ועד לשובה הזכר לא עוזב את הביצה לרגע. הפינגווין הזכר ידוע במסירות שלו לתפקיד האב, ולאחר מכן מטפלים יחד בגוזלים. תקופת הדגירה נמשכת כחודשיים ובמהלכה לא אוכל הזכר דבר.לפינגווינים אורבות סכנות רבות הן מצד טורפים והן מצד האדם. אויביהם בטבע הם חמסנים, עופות החומסים את אפרוחיהם וביציהם וכן יסעור ענק וכיאוניסים או קרקרות. במים ומחוץ למים עלולים כלבי ים ואריות ים ללוכדם ובמים צדים אותם כרישים וקטלנים. האדם לרוב אינו ניזון מבשרם של הפינגווינים אך עדיין הוא האיום הממשי לקיומם; מכלית נפט שמתבקעת מציפה שטחים נרחבים בים בנוזל השחור והצמיג אשר מכסה את גופם של יצורים במים ומביא למותם המוקדם. לפינגווינים מנהג ללשלש באותם מקומות שבהם עשו כך הוריהם, ואף לדגור על מצבורי הלשלשת. צברים אלה הופכים ברבות הימים לדשן חקלאי משובח המכונה "גואנו פרו" והאדם כורה בהם בכמות רבה עד כי מחריב הוא מקומות קינון שלמים ומונע בשל מעשיו אלו, הקמת דור חדש של צאצאים אצל הפינגווינים, כי הללו ימתינו עד אשר ישוקמו תילי הלשלשת כדי שישובו להתרבות מחדש.בדרום אפריקה הם דגים בקבוצות, דוחקים להקות דגים אל קרוב לפני המים. הדבר מחייב תגובה מהירה לקבוצה וצפיה לאן יפנה הטרף. הם זוכרים איך לשוב כל שנה לאותו הקן, הממוקם בין אלפי קינים אחרים ויודעים לנווט אליו. כמה מינים לפחות ניחנים בשמיעה סלקטיבית ומסוגלים לזהות קול מוכר בין קולות רבים.הגדול במיני הפינגווינים והעוף המפותח הגדול ביותר כיום הוא פינגווין קיסרי (Aptenodytes forsteri) ששוקל עד 45 ק"ג וגובהו עד 122 ס"מ. הקטן ביותר הוא פינגווין זוטר (Eudyptula minor) ששוקל 1.5 ק"ג וגובהו עד 43 ס"מ.אטימולוגיהייתכן כי השם "פינגווין" מקורו לטיני (pinguis = "שמן"). השערה זו מתבססת על איות המילה בשפות כמו צרפתית (pingouin) וגרמנית (pinguin), שבהן האות השנייה היא i, ולא על דרך האנגלית, בה האות השנייה היא e.אחרים גורסים כי מקור שמו של עוף זה הוא דווקא ולשי. הללו טוענים כי זהו הלחם בסיסים של המילה pen (=ראש) עם המילה gwyn (=לבן) המתייחס לאלקה גדולה, עוף ימי דמוי פינגווין שנכחד במאה ה־19 ובקדמת ראשו שני כתמים לבנים. ואולם, המסתייגים מגרסה זו מצביעים על־כך שהיא אינה מתיישבת עם צורות הכתיב שאינן אנגליות; על־כך שאין בנמצא דוגמאות נוספות למילים ולשיות שהשתרשו בלשונות אירופאיות; וכן על־כך שאין לוולשית כל קשר יוצא דופן עם בעל־חיים זה, כזה שהיה מוביל להשאלת הביטוי בשפות אחרות. אף על פי שנדמה כי הסברה הראשונה היא המניחה את הדעת, בחר אברהם אבן־שושן להתייחס דווקא אל זו השנייה במילונו, בהוסיפו את הכיתוב "ראש לבן?" בצד המונח, המצביע על מקור אטימולוגי משוער.מיון סדרה פינגוינאים (Sphenisciformes) סוג Anthropodyptes - נכחד סוג Arthrodytes - נכחד סוג Aprosdokitos - נכחד סוג Crossvallia - נכחד סוג Ichthyopteryx - נכחד סוג Kupoupou - נכחד סוג Kaiika - נכחד סוג Korora - נכחד סוג Inguza - נכחד סוג Muriwaimanu - נכחד סוג Nucleornis - נכחד סוג Orthopteryx - נכחד סוג Palaeoapterodytes - נכחד סוג Pseudaptenodytes - נכחד סוג Sequiwaimanu - נכחד סוג Tasidyptes - נכחד סוג Tereingaornis - נכחד סוג Tonniornis - נכחד סוג Wimanornis - נכחד משפחה פינגויניים (Spheniscidae) סוג ויימאנו (Waimanu) - נכחד סוג Kumimanu - נכחד סוג Delphinornis - נכחד סוג Marambiornis - נכחד סוג Mesetaornis - נכחד סוג Pferudyptes - נכחד סוג אנטרופורניס (Anthropornis) - נכחד סוג פלאואודפטיס (Palaeeudyptes) - נכחד סוג איקדיפטיס (Icadyptes) - נכחד סוג פכידיפטיס (Pachydyptes) - נכחד סוג Inkayacu - נכחד סוג Kairuku - נכחד סוג Paraptenodytes - נכחד סוג Archaeospheniscus - נכחד סוג Duntroonornis - נכחד סוג Platydyptes - נכחד סוג Dege - נכחד סוג Marplesornis - נכחד תת-משפחה Palaeospheniscinae - נכחדה סוג Eretiscus סוג Palaeospheniscus תת-משפחה Spheniscinae Spheniscidae gen. et sp. indet. CADIC P 21 - נכחד Spheniscidae gen. et sp. indet - נכחד סוג Madrynornis - נכחד סוג פינגווין גדול (Aptenodytes) מין פינגווין מלכותי (Aptenodytes patagonicus) פינגווין קיסרי (Aptenodytes forsteri) aptenodytes ridgeni - נכחד סוג פינגווין זנב-מכחול (Pygoscelis) פינגווין לבן אוזן (Pygoscelis papua) פינגווין אדלי (Pygoscelis adeliae) פינגווין רצועת-הסנטר (Pygoscelis antarctica) Pygoscelis grandis - נכחד Pygoscelis calderensis - נכחד Pygoscelis tyreei - נכחד סוג פינגווין מצוייץ (Eudyptes) פינגווין הסלעים (Eudyptes chrysolophus) פינגווין עב-מקור (Eudyptes pachyrhynchus) פינגווין חסון (Eudyptes robustus) פינגווין ישר-ציצה (Eudyptes sclateri) פינגווין לבן-פנים (Eudyptes schlegeli) פינגווין מצויץ מערבי (Eudyptes chrysocome) פינגווין מצויץ מזרחי (Eudyptes filholi) פינגווין מצויץ צפוני (Eudyptes moseleyi) פינגווין צ'טהאם (Eudyptes warhami) - נכחד סוג Megadyptes פינגווין צהוב עין (Megadyptes antipodes) פינגווין וייטהא (Megadyptes waitaha) - נכחד סוג ומין יחיד פינגווין זוטר (Eudyptula minor) - ייתכן שכולל 2–3 מינים סוג פינגווין החגורה (Spheniscus) פינגווין שחור-רגל (Spheniscus demersus) פינגווין הומבולדט (Spheniscus humboldti) פינגווין מאגלאן (Spheniscus magellanicus) פינגווין גלאפגוס (Spheniscus mendiculus) Spheniscus anglicus - נכחד Spheniscus chilensis - נכחד Spheniscus megaramphus - נכחד Spheniscus muizoni - נכחד Spheniscus urbinai - נכחדבתרבותהסרט "מדגסקר" מכיל ארבע דמויות שדמותן הן פינגווינים (ריקו, קובלסקי, סקיפר, פרייבט) שלמעשה הם "סוכנים חשאים". בערוץ ניקלודיאון הופקה סדרה על ארבעת הפינגווינים ושלושה סרטים בשם "הפינגווינים ממדגסקר", שזכו להצלחה רבה.בקומיקס "באטמן" מופיע נבל בשם הפינגווין, בן למשפחת אצולה בעל גוף מעוות דמוי פינגווין שמבצע את פשעיו באמצעות עופות ומטריות. דמותו של הפינגווין בקולנוע גולמה על ידי השחקן דני דה-ויטו.פינגו היא סדרת טלוויזיה לילדים שצולמה עם דמויות מפלסטלינה.טקס הפינגווין משמש כסמל של מערכת ההפעלה לינוקס. טקס מופיע בגרסאות שונות בסרטונים, משחקי מחשב וכקמע של הפצות לינוקס שונות, יחד עם העמיתות הנשיות שלו פני (Penny) וגוון (Gown).ראו גם אלקה גדולה משפחת הקיסריםקישורים חיצונייםהערות שולייםבעלי חיים שתוארו ב-1831טקסונים שתוארו בידי שארל לוסיאן בונפרטה

1874

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%91%D7%99%D7%AA%22%D7%A8

בית"ר

בית"ר, "ברית הנוער העברי על שם יוסף תרומפלדור", היא תנועת הנוער והצעירים של התנועה הרוויזיוניסטית לפני הקמת המדינה, ושל תנועת החרות לאחר הקמתה. התנועה, ששמה הוא ראשי תיבות של "ברית יוסף תרומפלדור", נקראת על שמו של יוסף טרומפלדור, המסמל גבורה יהודית בעת החדשה, ועל שמה של עיר-המצודה ביתר, המסמלת גבורה יהודית בעת העתיקה. על מנת לשמר את שמה של המצודה, מאוית השם טרומפלדור בת'. השם נקבע על ידי זאב ז'בוטינסקי, מי שכונה "ראש בית"ר", היה מנהיג התנועה עד פטירתו ואביה הרעיוני. סמל התנועה, המנורה, נקבע לפי סמל הגדודים העבריים. הקמת התנועה תנועת בית"ר נוסדה בעקבות ביקור של זאב ז'בוטינסקי בריגה, לטביה, בנובמבר 1923, במהלכו העביר סדרה של הרצאות בענייני אקטיביזם יהודי, תוך שהוא פורש את תוכניתו להכשרה צבאית מסודרת לצעירים יהודים, אשר ירכיבו יחידות הגנה חמושות בארץ ישראל. ז'בוטינסקי פנה לרעיון זה, כאשר נואש ממאבקו על המשכיותם של "הגדודים העבריים" במסגרת הצבא הבריטי. בי"ט בטבת תרפ"ד, 27 בדצמבר 1923, התארגנו קבוצות של צעירים ציוניים מבתי ספר שונים, ובמרכזן קבוצת תל-חי וקבוצת בית רימון, לכדי "הסתדרות הנוער הציוני-אקטיביסטי על שם יוסף טרומפלדור". צעירים אלה יצאו בביקורת על המוסדות הציוניים שהתנגדו לקיום העלייה השלישית ושאפו לשבור את דמות "היהודי הגלותי". בשנת 1924 התבססה והתרחבה ההסתדרות בלטביה, ולראש הוועד המנהל נבחר אהרן צבי פרופס, מי שכונה לימים "הבית"רי הראשון". בשנת 1926 עלתה קבוצה ראשונה של חברי ההסתדרות אל ארץ ישראל, וייסדה בפתח תקווה את קבוצת מנורה שעסקה במעשי חלוציות בהנהגתו של גרשון שץ. בדצמבר אותה שנה פנתה "הסתדרות טרומפלדור" לוועידה העולמית של ברית הצה"ר להקים הסתדרות נוער עולמית הנושאת את השם "ברית טרומפלדור". הצה"ר קיבלה את היוזמה, ובעקבותה הצטרפו עד שנת 1928 להסתדרות זו קבוצות צעירים רוויזיוניסטיות מפולין, ארץ ישראל, רומניה, צ'כוסלובקיה, הונגריה, ליטא, גרמניה וצרפת. בשנה שלאחר מכן הצטרפו סניפים בארצות נוספות, בין היתר סניף חרבין שבסין. קשר בין הסניפים התקיים עד אז באמצעות ידיעון בשם "אגרת". את עיקר התנופה של בית"ר בשנות ה-20 והתפשטותה במזרח ומרכז אירופה ניתן לזהות לאחר מאורעות תרפ"ט. מרכזה הגדול והחשוב של התנועה ישב בפולין. באפריל 1931 התקיימה הוועידה העולמית הראשונה של נציגי בית"ר בעיר דנציג ובה מונה ז'בוטינסקי ל"ראש בית"ר", תואר שניתן לו עד סוף ימיו. למעשה נהוג שכך מכנים אותו אנשי בית"ר גם בימינו. שתי ועידות עולמיות נוספות התקיימו בקרקוב, בינואר 1935 והשלישית בוורשה בספטמבר 1938. חשיבותן של הוועידות העולמיות נעוצה בכך שבמהלכן קבעו דיוני נציגי הסניפים את המשך דרכה ואופייה. תזכיר של בית"ר מעלה כי בשנת 1930 מנתה התנועה 16,500 חברים ב-379 סניפים בחמש עשרה ארצות. יותר ממחציתם בסניפי פולין. בשנת 1933 מנתה התנועה, לפי נתוני "שלטון בית"ר", הגוף העליון שהוקם לתנועה, כ-65,000 איש ב-26 נציבויות. ב-1935 עמד מספר חברי התנועה על כ-70,000 איש ב-400 סניפים, כמחציתם בפולין. בארץ ישראל התפתחה התנועה בנקודות יישוב שונות, ומנתה ב-1936 1,100 מתפקדים. לאחר שהחלה העלייה הבלתי לגאלית, עלה משמעותית מספר חברי התנועה. קִני התנועה הגדולים היו בתל אביב, ולאחר מכן בירושלים וחיפה. רעיונות התנועה בית"ר שאבה את החלק המכריע של משנתה מכתביו ודבריו של זאב ז'בוטינסקי. לא מדובר רק בכתביו ופרסומיו של ז'בוטינסקי על המהלכים הציוניים של תקופתו, דעתו על דרכו של העם היהודי וכיוצא בזה, אלא ז'בוטינסקי בעצמו ניסח והרחיב את היסודות לרעיונות התנועה שבראשה הועמד. בשנת 1934 פרסם ז'בוטינסקי את המסמך "רעיון בית"ר" ובו עיקר הרעיונות המלווים את התנועה. הפרק הראשון עוסק ב"שליחותה של בית"ר". להלן חלק מן המסמך: "תפקידה של בית"ר הוא פשוט בתכלית, ואף-על-פי-כן קשה מאד - ליצור את אותו הטיפוס היהודי שהעם זקוק לו כדי להקים את מדינת היהודים במהירות גדולה יותר ובאופן מושלם יותר. במילים אחרות- לברוא את האזרח ה"נורמלי" או ה"בריא" של האומה היהודית. ואכן בזה צפון הקושי הרב: יען העם היהודי של היום הוא בלתי "נורמלי" ובלתי "בריא", וחיי הגלות בכל היקפם מפריעים לנו לחנך אזרחים בריאים ונורמליים. באלפיים שנות הגלות חדל העם היהודי לרכז את רצונו הקיבוצי בתפקיד אחד ראשי ועיקרי; פסק לפעול כאומה אחת שלמה ויחידה, נמנע מלעמוד על נפשו עם נשק ביד ברחוף סכנה על ראשו; הוא התרגל לצעקות שפתיים ושכח את המעשים, בחייו השתלטו האי-סדר והדיסאורגניזציה, הרשלנות נעשתה לחם חוקו בחייו הפרטיים ובחייו הציבוריים. לפיכך צועד החינוך הבית"רי במעלה ההר, ועוד זמן רב יעבור עד יגיע כל בית"רי ובית"רי, בהליכותיו ובהתנהגותו, למחוז חפצו. אפס כי "מחוז חפצו" הוא נעלה ואצילי, סימן ייפה הוא לבית"רי, שזוכר הוא תמיד ושואף להגיע אליו, ולו לפחות בצעדים אטיים." בהמשך סוקר ז'בוטינסקי בפרקים השונים את הרעיונות אודות מדינת היהודים, חד-נס (תרגום של ז'בוטינסקי ל"מוניזם"), משמעת, רעיון הלגיון ועוד. תמצות של רעיונות התנועה גם נכתבו על ידיו בשבעת סעיפי "הנדר הבית"רי": הנדר הבית"רי א. אני מקדיש את חיי לתחיית המדינה העברית ברוב תושבים עבריים על שתי גדות הירדן קדמה וימה. ב. לתועלת הבניין הממלכתי אשעבד את תועלתי אני, את תועלת ביתי, את תועלת מעמדי. ג. השפה העברית תהא שפתי ושפת בני אם בארץ ואם בגולה. ד. אכין זרועי להגנת עמי ולכיבוש מולדתי. ה. שאוף אשאף להדר בכל הרהורי, בכל ניבי שפתי, בכל מעשי כי בן מלכים אנוכי. ו. לקראת הגיוס הבית"רי אם ללגיון ואם לעמל, אם לעליה ציונה ואם לשירות בגולה, אם מקרוב ואם ממרחקים – אבוא. ז. אשמע לחוקי בית"ר ולצוי מפקדיה כשמע בן אדם לקול מצפונו כי חוקת בית"ר היא הד למשאת נפשי ומפקדיה הם שליחי. הרעיונות המרכזיים העולים מן "הנדר" בפרט ובכלל מרעיונות בית"ר, תכליתם לעצב דור חדש לעם היהודי של צעירים המוכשרים לקראת עלייה אל ארץ ישראל והתיישבות בה לצורך הקמת מדינה עברית משתי גדות הירדן. אלו אשר לקחו על עצמם מרצונם החופשי להשתתף ב"מלאכת הבנייה" יהיו מוכנים לעבוד על פי דגם של "חלוץ מוכן לכל", כלומר יתפנו לעסוק בכל מלאכה אשר הקמת הבית הלאומי דורשת: "...אני האידיאה הטהורה של שירות, מוכן לכל, איני קשור בשום דבר; אני יודע רק ציווי אחד: לבנות". במאמרים רבים המתייחסים לבית"ר חזר ז'בוטינסקי על רעיון החלוץ המקריב עצמו על מזבח מטרות הכלל. על כל בית"רי לנהוג ב"הדר", מילה עברית אותה העלה ז'בוטינסקי. פירושה "כתריסר מושגים שונים: יופי חיצוני, גאווה, דרך ארץ, נאמנות... אולם "תרגומו" המלא בשפת חיי יום יום מוכרח להוות הבית"רי עצמו- בצאתו ובבואו, בפועלו, דברו ובהגותו את מחשבותיו... כל צעד מצעדינו, כל תנועת יד, כל הגה קל, כל פעולה ואפילו כל רעיון עלינו לבצע בתמידות ובעקשנות מבחינת ה"הדר"." בית"ר שללה לחלוטין את "מלחמת המעמדות" של הסוציאליזם וראתה בבעלי ההון גורם הכרחי בבניית הארץ, ועל כן צידדה בשבירת "נשק השביתה" של הפועלים מפני שראתה בו גורם הרסני למפעל הציוני. "חד נס" היה אחד מערכי התנועה ופירושו הגשמת הציונות באופן טהור ללא עירוב של גורמים אידאולוגיים חיצוניים סותרים או מכשילים, דהיינו סוציאליזם. התנועה גם ראתה שליחות בהפצת השפה העברית לכל יהודי התפוצות. במהלך כינוס בית"ר השלישי ב-1938, פרץ עימות בין-דורי, בין דור הביניים, ממפלגת צה"ר ומהממסד הישן של בית"ר, לבין צעירי בית"ר מפולין וארץ ישראל. בין הצעירים הללו היו מנחם בגין, דוד רזיאל, אברהם שטרן, הלל קוק, ישראל אלדד, נתן ילין-מור ויעקב מרידור, שדרשו לשנות את נוסח הנדר. בגין, נציב בית"ר פולין, דרש להוסיף לו את שתי המילים "ולכיבוש מולדתי". ז'בוטינסקי התייצב לצד דור הביניים ותקף את בגין. הוא השווה את נאומו של בגין ל"חריקת דלת" ובסוף דבריו אמר: "אם אתה, אדון בגין, אינך מאמין שיש עוד מצפון בעולם, אין לך ברירה אלא ללכת לנהר הוויסלה העמוק". אלא שבסוף הכינוס, הסכים ז'בוטינסקי לדרישת בגין ושינה את נוסח הנדר. מימוש רעיונות התנועה עיקר האידאולוגיה הבית"רית עוצבה כאמור לפי משנתו של זאב ז'בוטינסקי. גורם שני הוא מאורעות ומיתוסים בעולם היהודי הקדום ובזמן החדש, הבולטים בהם הם גבורה יהודית מתקופת בית ראשון ותקופת בית שני, החשמונאים, בר כוכבא, מחתרת ניל"י, אירועי תל חי ודמות טרומפלדור ועולי הגרדום. גורם משפיע שלישי היה תנועות שחרור לאומיות אירופאיות. "רעיון הלגיון" של ז'בוטינסקי ביטא את רצונו לעצב דמות חדשה של היהודי, איש בעל יכולת צבאית, אמיץ לב. הוא סלד מדמות "היהודי הגלותי" עוד במאמרו מ-1905, "רקעו את הברזל", וקרא אל הנוער ליצור את מרכז הכוח החדש של העם היהודי. בניגוד למנהיגים ציוניים אחרים הפך ז'בוטינסקי את רעיון הגדודים העבריים לאבן יסוד בהשקפת עולמו, ככוח שיוביל את הציונות לעצמאות מדינית. בית"ר אימצה את רעיון הלגיון. אחת מהכשרות התנועה הייתה הכשרה צבאית, וכפועל יוצא בחלק מסניפי התנועה שרר אופי צבאי למחצה בחצי היובל הראשון לקיום התנועה. הדבר התבטא בחלוקה היררכית בסניפים, קיום טקסים ומסדרים וכן הכשרה הגנתית. אחד המוסדות הבולטים בתנועה היה בתי הספר למדריכים שהקים ירמיהו הלפרן, אשר היה הרוח החיה בהכשרה הצבאית בתנועה. תוכנית ההכשרה כללה אימוני ספורט, תרגילי סדר והרצאות. אב"א אחימאיר היה אחד המדריכים הבולטים בבתי הספר. עם זאת בתנועה התקיימו גם מחלקות להכשרה תרבותית ורוחנית הכוללת לימוד עברית, דברי ימי ישראל והציונות, וכן מחלקות להכשרה מעשית שמשמעותה הקניית כלים ליצרנות חלוצית לאחר העלייה לארץ ישראל. קיומם של אלו בצד אלו העלו את האופי הפלורליסטי שהתקיים בתנועה ולגבי אופייה התקיימו גישות שונות ואף מחלוקות מצד היותה בית ספר תרבותי וגם צבא. ניתן לציין את הלפרין כמוביל הקו הצבאי, בעוד אייזיק רמבה טען שיש לקדם את החינוך הסינתטי הכולל הן אימון ספורט והן חינוך תרבותי. עד שנת 1934 הוקמו במסגרת בית"ר 250 פלוגות שירות צבאי ובהן 3,000 איש. בו בזמן עברו מאות בית"רים הכשרה חלוצית וחקלאית וכן אורח חיים מתאים. באמצע שנת 1933 החלה בית"ר בהכשרה הימית שלה באגודת יורדי ים זבולון ובשנת 1935 התרחקה מהקירבה אל פיקוד המנדט הבריטי בארץ ישראל וקיימה בחו"ל קורסים במקצועות הימאות. המפורסם בהם היה למקצועות הסיפון האמודאות ושליית ספוגים ועד לקורס הראשון בעולם העברי לחובלים בבית הספר הימי בצ'יוויטווקיה שפעל באיטליה בחסות ממשלתה. מפרשית ארבעה תרנית נמסרה ביוני 1935 לבית הספר הימי ונקראה על שם אשת התורם שנפטרה, "שרה" (כאונייה ראשונה סומנה "שרה" גם באות א'). בשנת 1937 ביקרה שרה א' בארץ ישראל לגייס כסף למימון בית הספר הימי אך לא הצליחה בכך וכשחזרה לאיטליה נטרפה בסערה. בתולדות התנועה הציונית מדובר בציון דרך אמיתי בכל הקשור לימאות העברית והקמת צי עברי והתפתחות הצי הישראלי. דמות החלוץ הבית"רי לפי ז'בוטינסקי עוצבה מהיכרותו את יוסף טרומפלדור ודעתו שלו על החלוציות. החלוץ, אם כן, הוא "כמוט נחושת, כגוש ברזל בידי נפח ושמו ציון", מכפיף עצמו לצרכים שונים של הרעיון הלאומי ופועל יחד עם חלוצים אחרים מתוך וסדר משמעת אשר ניתן לזהותם אצל עמים בעלי כוח לאומי. החל משנת 1931 החלו לפעול "פלוגות הגיוס של בית"ר" פרי יוזמתו של גרשון שץ, מסגרות של קבוצות עבודה חלוצית והגנתית במוקדי יישוב שונים בארץ. הוחלט כי על הבית"רי העולה לארץ ישראל וכן על הבית"רים היושבים בארץ לשרת במשך שנתיים בפלוגות השונות. בית"ר לקחה חלק פעיל גם במימוש "הספורט הלאומי", הכינוי אשר נתן ז'בוטינסקי לעלייה הבלתי לגאלית אל ארץ ישראל תוך הפרת ההגבלות של המנדט הבריטי גם במחיר ישיבה בבתי מאסר וגירוש מן הארץ. בית"ר החלה כבר בשנות ה-20 להעביר קבוצות עולים דרך הגבול הצפוני של ארץ ישראל. בשנת 1936 הוחרפה קריאת ז'בוטינסקי לצאת מן הגולה בהשתמשו במונח "אוואקואציה", צורך מיידי לעלות אל ארץ ישראל עם הקריאה "יהודים, חסלו את הגלות - ולא, הגלות תחסל אתכם!". בתנועה הרוויזיוניסטית הוקם מרכז עלייה משותף למפלגת הצה"ר, בית"ר, והאצ"ל בארץ ישראל שניהל את עליית אף על פי, ההעפלה הבלתי חוקית מטעם התנועה שהתקיימה עד מלחמת העולם השנייה. אנשי בית"ר היו פעילים בארגון קבוצות המעפילים מפנים אירופה אל נמלים שונים, שם עלו על ספינות שונות שנשכרו מבעוד מועד. למעלה מ-17,000 יהודים עלו בדרך זו. בשנות ה-30 גם הוקם והתרחב ארגון המחתרת אצ"ל. בתל אביב היוותה קבוצת ההגנה הבית"רית בראשות משה רוזנברג את אחד היסודות הראשונים להקמת הארגון, וכן בהמשך אנשי בית"ר הצטרפו אל שורותיה של המחתרת. לאחר שחל פילוג באצ"ל הופר הציביון העל-מפלגתי של הארגון ומרבית אנשי השורה שנותרו בו היו אנשי בית"ר. הוסכם בהנהגת התנועה הרוויזיוניסטית כי סניף בית"ר ארץ ישראל יתאחד עם האצ"ל ובכך התאפשר לקבוצת בוגרי התנועה ואנשי פלוגות העבודה והגיוס להשתתף במאבק המחתרתי. בכך יכלו להגשים את היסוד הצבאי שמילא חלק חשוב ברעיונות התנועה. לא כל בוגרי בית"ר הצטרפו לאצ"ל, אולם רובם כן, ובייחוד בעלי היסודות האידיאליסטיים. היו גם אנשי תנועה שהצטרפו בשלב מאוחר יותר ללח"י או למסגרות צבאיות שונות אחרות. מהלך זה יצר מחלוקת בקרב ראשי בית"ר בארץ ישראל לגבי טיב היחסים עם האצ"ל והבכורה התנועתית והיווה נושא מורכב. הכוח הפוליטי עבר משמעותית להנהגת אצ"ל לאחר הכרזת המרד של מנחם בגין וכניסתו לתפקיד מפקד הארגון. האצ"ל הפך לתנועת שחרור לאומית והנוער הבית"רי הבוגר הצטרף לשורות בהתלהבות. בית"ר קידשה דמויות שונות אשר נפלו במאבק הלאומי, בייחוד את שלמה בן-יוסף ודוד רזיאל, מפקד האצ"ל שנפל בעיראק. שלמה בן-יוסף היה עולה הגרדום הראשון, איש בית"ר מפלוגת ראש פינה, שעל דעת עצמו החליט על מעשה נקם בתמורה להתקפה ערבית. לאחר המעשה הכשיר ז'בוטינסקי את פעולת בן יוסף, וניסה להפכה לדבק מלכד של תנועתו. תלייתו עוררה סערה בעולם הציוני, ביישוב ובבית"ר. תלייה זו הייתה בשיאו של גל מעצרים, מאסרים ורדיפות של הבריטים על תנועת בית"ר והרוויזיוניסטים. משנת 1943 החלו שוב התנגשויות של בית"רים עם שלטונות הממלכה המאוחדת בארץ ישראל. ברחובות הערים, ובפעולות תעמולה שונות נשאו אנשי התנועה קריאות בגנות ממשלת המנדט ומדיניותה. זו בתגובה אסרה להופיע בפומבי עם תלבושת בית"ר, ניסתה למנוע הופעות פומביות של התנועה ואף את העלייה המסורתית לתל חי בי"א באדר. שנות ה-40 היו קשות לתנועה. בתחילתן נפטר באורח בלתי צפוי זאב ז'בוטינסקי לאחר שסקר מסדר בית"ר סמוך לניו יורק. מבין כל גופי התנועה הרוויזיוניסטית הייתה בית"ר הגוף הקשור אליו ביותר. עבורם היה אישיות נערצת, הן מנהיגה הפוליטי והן האידאולוג התנועתי. מעל לכל איש אחר בתנועה היו הבית"רים נאמנים לז'בוטינסקי, קראו מספריו, שיריו ונאומיו ודבריו זכו להד נרחב בספרות שהופצה בקני התנועה. התנועה והנהגתה נקלעו לחולשה גם לנוכח התחזקות האצ"ל ונהירת הבית"רים אל שורותיו אך בעיקר לנוכח הידיעה כי מקור הכוח והחיים הגדול של התנועה - יהדות פולין, נמצא במצוקה איומה, אשר בהמשך הפכה לקטסטרופה בדמות השואה. בית"ר בשואה ואחריה ידוע על מקרי התקוממות של בית"רים בזמן השואה. בהם מקרה של התקוממות קבוצת בית"רים בקרקוב תוך מאבק עם הגסטאפו על הנפת הדגל הבית"רי. ידועה גם פעילותם של בית"רים בווילנה, בוורשה ובהונגריה. בגטו וילנה, הבית"רי יוסף גלאזמן היה אחד מחברי מועצת ה-"פ.פ.או" (ארגון פרטיזנים מאוחד), יחד עם אבא קובנר. הבית"רי יצחק רוחצ'ין הנהיג את מרד הגטאות הראשון במלחמה, מרד גטו לחווא. ההתקוממות הידועה ביותר וגם בעלת ההיקף הגדול מכולם הייתה של הארגון הצבאי היהודי (אצ"י) שלקח חלק גדול במרד גטו ורשה. היה זה ארגון רוויזיוניסטים ואנשי בית"ר שהוקם בסוף שנת 1939, לחם לצד ארגון אי"ל בכוחות הנאציים במרד באפריל 1943, והיווה כוח משמעותי בשל כמות גבוהה יחסית של ציוד וכלי נשק. פרט לאצ"י, שגם לגביו הידע אינו רב, המחקר לגבי התקוממות בית"רית בשואה לוקה בחסר. מבחינת השפעת השואה על התנועה הרי שלמעשה מרכז הכוח הגדול של בית"ר שפעל במזרח אירופה, רובו בפולין, הושמד בחלקו הגדול. לאחר השואה פעלו נציגים שונים של התנועה הרוויזיוניסטית, בין היתר על ידי "ועד ההצלה הרוויזיוניסטי" כדי לחדש את הקשר עם אנשי התנועה ולשלחם אל ארץ ישראל. נוצרו בהדרגה קשרים עם שארית הפליטה בארצות הבלקן ועם הפליטים היהודיים ברומניה. ברומניה ובבולגריה קמו מחדש באותה עת סניפים של התנועה. בשנת 1940 שלחה תנועת בית"ר את אנית המעפילים סקריה מרומניה אל ארץ ישראל. על ספונה היו 2,385 מעפילים. בין נוסעי הספינה היה גם ערי ז'בוטינסקי, מארגן ההפלגה ובנו של זאב ז'בוטינסקי. משנת 1944 ניתק האצ"ל את קשריו עם המפלגה הרוויזיוניסטית החוקית והחל ב"מרד" מזוין נגד הבריטים. כתגובה להתקפות המחתרת נאסרו רבים ממנהיגי ההסתדרות הציונית החדשה והארגון עמד בפני סכנת כליה. באוקטובר אותה שנה הוציאה הממשלה את צווי הגירוש נגד בכירי התנועה. 251 רוויזיוניסטים ואנשי אצ"ל הוגלו לארתריאה, בהם גם נציב בית"ר בארץ ישראל. מגמת הנידוי והגינוי החריפה לאחר רצח הלורד מוין על ידי אנשי לח"י. אף על פי שהאצ"ל לא היה מעורב בנעשה החל היישוב המאורגן ברדיפת הארגון, במה שכונה "הסזון". אנשי אצ"ל, בית"ר, הלח"י ורוויזיוניסטים נחטפו על ידי אנשי "ההגנה" והושמו בבתי כלא מאולתרים. צעדים חריפים נוספים ננקטו. כך למשל שלח מנהל מחלקת החינוך של הוועד הלאומי מכתב אל הנהלות בתי הספר לפעול נגד תלמידים האוהדים את ארגוני הטרור או מנהלים תעמולה ברוחם. באותם ימים הייתה מצויה בית"ר והתנועה הרוויזיוניסטית בכלל על סף הכחדה. בשנת 1946 חזרה המפלגה הרוויזיוניסטית אל ההסתדרות הציונית, ובין אנשיה היו גם אנשי "שלטון בית"ר". לעומתם, אנשי השורה של התנועה עודם השתייכו ברובם למחתרת, נרדפו והיו מעורבים בהתנגשויות אלימות עם ועל ידי יריביהם ממחנה הפועלים. לאחר הפריצה לכלא עכו על ידי האצ"ל נעצרו עשרות ממנהיגי הרוויזיוניסטים, וב-5 באוגוסט 1947 הוכרזה בית"ר על ידי השלטונות כתנועה בלתי חוקית ובכך הפסיקה התנועה להתקיים בגלוי. לאחר שב-8 באוגוסט 1947 פורסם צו האוסר את קיומן של קבוצות הכדורגל של תנועת בית"ר, שינתה בית"ר ירושלים את שמה ל"נורדיה ירושלים", על שם מקס נורדאו. הקבוצה שיחקה תחת שם זה בליגה המקומית בירושלים, משחקה הראשון בליגה זו בדרבי הירושלמי, ב-15 בנובמבר 1947 בו ניצחה את הפועל ירושלים בתוצאה 1–3. משחקה השני והאחרון של קבוצת "נורדיה ירושלים" בליגה תחת שם זה היה ב-29 בנובמבר 1947, בניצחון 1–8 נגד דגל ציון, סימון אלפסי קבע שיא כשכבש 6 שערים. כל זאת, שעות אחדות לפני "הכרזת כ"ט בנובמבר" של עצרת האומות המאוחדות על סיום המנדט הבריטי והקמת שתי מדינות בארץ ישראל. בית"ר הובילה אז במקום הראשון בליגה המקומית של ירושלים, אבל למחרת פסקו המשחקים. ב-30 בנובמבר 1947 פרצה מלחמת העצמאות. אופי אופוזיציוני בדומה לתנועה הרוויזיוניסטית, לא זכתה בית"ר ללגיטימציה מצד מוסדות הציונות הרשמיים ומנהיגיה, במיוחד לאור דרישתה לרוויזיה בשיטות הציונות ושאיפת תנועת האם הפוליטית שלה לרשת את הנהגת הציונות. גם במישור הרעיוני ההבדלים היו ניכרים - תנועות הפועלים שילבו סוציאליזם וציונות ולעומתם השקפת ז'בוטינסקי הייתה שונה בתכלית, בהתנגדה נחרצות לסוציאליזם ומלחמת המעמדות, והחשבת ההון הפרטי לצורכי התפתחות היישוב. בשנות ה-20 עוד היו בית"רים לא מעטים שהזדהו עם הרעיון הפועלי אולם לאחר שנת 1929, שבה אירעו מאורעות תרפ"ט, הלך ונפער הקרע. העילה לפריצתם של מאורעות אלה היה הפגנת צעירי התנועה ברחבת הכותל המערבי נגד הגבלות שהתקיימו על מנהגי התפילה היהודיים. הפער הרעיוני העמיק לאחר פרסום הספר הלבן של פאספילד והמאבק בקונגרס הציוני ה-17 בו יצאו הרוויזיוניסטים נגד מה שראו כאוזלת ידה של ההנהגה הציונית. המאבק הרעיוני המחריף קירב את בית"ר להיות תנועת הנוער של התנועה הרוויזיוניסטית. תהום נפערה בין הצדדים לאחר רצח ארלוזורוב. עוד בטרם נערך משפט או הושגו ראיות כלשהן מנהיגי הפועלים החזיקו לגבי הרצח דעה כמעט ודאית כי הרוצחים יצאו מן המחנה הרוויזיוניסטי. מבחינתם היווה הרצח אישור לכך שבית"ר היא תנועת צעירים ימנית פשיסטית הנוקטת צעדי טרור אישי, ועל כן יש להילחם בה. בקרב אנשי בית"ר התגברה עוד יותר הרגשת הרדיפה על אף שהקדישו את מיטב כוחם למען הרעיון הלאומי. עדויות רבות מלמדות כי בית"רים חשו אפליה בבתי הספר או בחיפושיהם אחר מקום עבודה. הרעה במצב חברי התנועה התרחשה כאמור בתקופת "הסזון" אז ננקטו סנקציות שונות ביישוב נגד אנשי בית"ר. בתקופות מסוימות סרטיפיקטים לצורך עלייה לארץ ישראל ניתנו בקושי רב לחברי התנועה. גם מקרי אלימות רבים התרחשו בין הצדדים הנִצים. ניתן ללמוד מכתבים שונים על כך שבית"רים חשו "נבגדים" על לא עוול בכפם, למשל: "לא כגורל המאושר של החלוץ הסוציאליסטי הוא גורלו של חלוץ בית"ר. עצם עלייתו, קבלת הסרטיפיקט, שהו מפעל מיוחד במינו, מעשה ניסים, הזכייה הגדולה בהגרלה. השנאה הארסית שמפיץ השמאל מלוה את החלוץ הבית"רי גם בגולה, ובייחוד בארץ. לא תמיכה וסעד מקבל הוא בבואו ארצה, אלא זלזולים, גידופים, התנפלויות, מכות במקלות ואבנים... ואם מנסה החלוץ הבית"רי לסדר לו חגיגה צנועה להגשמת הנס, פתיחת המועדון, הרי מופיע בהמוניו הפרולטריון המאורגן ורוגם באבנים ורוצה להשבית את השמחה...". עניין זה הביא לליכוד שורות התנועה וכן קירב את בית"ר למימוש המטרות הפוליטיות של המפלגה הרוויזיוניסטית. תחושתם אודות נישולם ממרכזי העשייה, כמו אי ההכרה בפועלם, ליוותה את אנשי התנועה, שנכללו במה שכונה "המשפחה הלוחמת", יוצאי הרוויזיוניסטים והאצ"ל, גם בעשורים הראשונים לקיומה של מדינת ישראל. לאחר קום המדינה תפקוד לאחר קום המדינה התחיל סניף ארץ ישראל בפעילות מחודשת. בכינוס העולמי הרביעי שנערך שנה לאחר מכן הביעו פעילי התנועה חשש ממשבר בתנועה לאחר שהוגשמו שני תפקידים ראשיים במשנתה - המאבק להקמתה של המדינה, והחינוך לצבאיות. בית"ר בחרה לפנות אל אפיקי הגשמה חדשים. במשך השנים שחלפו מאז היו אלה בעיקר חיזוק ההתיישבות היהודית בארץ, הפצת חינוך ציוני בישראל ובתפוצות, פעילות קהילתית ופעולות לאור משנת ז'בוטינסקי והתנועה. בית"ר ייחודית מבחינת אידאולוגיה ומורשת אולם פועלת כיום ככל תנועות הנוער האחרות הן בסניפיה בישראל והן בקהילות היהודיות בעולם. בסניפיה השונים מתקיימות פעילויות המיועדות בעיקר לצעירים בגילאי 10–18. הפעילויות מתקיימות בקבוצות הנבדלות בגילאי חניכיה. סגל ההדרכה בסניפים מורכב על פי רוב מצעירים בגילאי 16–18. בין מעשיה הבולטים של בית"ר בישראל ניתן למנות התיישבות שהתבצעה במסגרת "משקי חירות בית"ר", שירות גרעיני נח"ל מטעם התנועה, קיום גרעיני צעירים בשנת שירות וכן פתיחת סניפי התנועה ביישובים מרוחקים - ובייחוד באזור השומרון. בשנים אשר פעלה תנועת החרות הייתה בית"ר משויכת אל "הברית העולמית של תנועת חרות - הצה"ר", וכפועל יוצא נחשבה לתנועת הנוער של תנועת החרות. קשר ארגוני זה התנתק עם השנים לאחר התמזגותה של תנועת החרות עם הליכוד, וכיום שני הגופים נפרדים לחלוטין. עם זאת בית"ר כתנועה, או חניכיה, מביעים עמדות בנושאים שעל סדר היום הציבורי, ובין היתר נכללות בכך מחלוקות פוליטיות. כך למשל היה בהפגנות הסוערות נגד הסכם השילומים. ובדומה, בתקופה בה עוצבו הסכמי אוסלו פעלו בוגרי התנועה נגד המהלכים הקשורים בהם וכן היה הדבר גם בזמן תוכנית ההתנתקות. מבנה כיום בית"ר היא תנועת נוער וצעירים עולמית. בראש התנועה עומד יגאל ברנד המתפקד כמנכ"ל ההנהגה העולמית. על פי מבנה התנועה, ההנהגה העולמית אשר מקום מושבה בירושלים, היא המוסד התנועתי העליון, ותפקידה ניהול כללי של התנועה וקיום קשר עם סניפי התנועה בארצות השונות. בכל מדינה שבה פועלת התנועה מצויה גם "הנהגה ארצית", וכך גם בישראל, בהנהגתו של אלירן גפסו. תחת ההנהגה הארצית נמצאות הנהגות אזוריות או מחוזיות המכילות את סניפי התנועה, שבישראל מכנים כל אחד מהם בשם "מעו"ז", ראשי תיבות ל"מעון זאב". בראש כל אחד מהם עומד "מפקד מעו"ז", ותחתיו קיימת היררכיית תפקידים כמקובל בתנועות נוער. קיימת גם "חטיבת בוגרי בית"ר" בהנהגתו של זאב בן יוסף, השומרת על קשר בין בוגרי התנועה. בתנועה קיים גם תפקיד סמלי, "שופט בית"ר". בעבר היה בעל התפקיד השופט התנועתי. מועצת הבוגרים התנועתית בשנת 2014 קמה מחדש מועצת הבוגרים התנועתית. מועצת הבוגרים, שהייתה בימים עברו נדבך מרכזי בהווי התנועה, היא מעין ההנהגה של המדריכים והחניכים בתנועה. תפקידה של מועצת הבוגרים הוא להיות הגורם המאחד, המארגן והמייחד של בוגרי התנועה ולהוות כעזר משמעותי לצד ההנהגה הארצית. המועצה אחראית ליזום פרויקטים תנועתיים, לייעץ להנהגה הארצית, לאחד את השכבה הבוגרת ולקחת חלק פעיל בארגון כל המפעלים התנועתיים. מעו"ז בוגרים בישראל סניפים בעולם סמלים ומנהגים סמל התנועה נקבע כמנורה, סמל הגדודים העבריים. המנון התנועה נקבע עוד בשנות הקמת התנועה כהמנון התנועה הציונית ולאחר מכן המנון מדינת ישראל, התקווה. בדומה דגלה נקבע כדגל הלאום. בכך ביקשה התנועה לבדל עצמה מתנועות השמאל שהחזיקו בסמלים הבינלאומיים של מעמד הפועלים. במסדרים וטקסים נוהגים לשיר את "שיר ביתר" (נכתב ללא גרשיים). גם "שיר הנדר", שאינו מושר, מבטא את רעיונות התנועה ומקומו בה מרכזי. שלושת "מורי בית"ר" הם בנימין זאב הרצל, יוסף טרומפלדור וזאב ז'בוטינסקי. בתחילת דרכה הייתה חולצת התנועה בצבע חום, כי היה זה הבד הזול ביותר שהיה אפשר להשיג בלטביה בשנות ה-20 של המאה ה-20, כאשר ניסו בשלבים מאוחרים יותר למצוא הצדקה אידאולוגית לצבע המדים נטען כי זה צבע אדמתה של ארץ ישראל. צבע המדים החום דמה לצבעם של מדי הנאצים וגרם לסטיגמה שלילית על התנועה ולכן הונהגו משולשים כחולים על צווארוני התנועה. לאחר קום המדינה הוחלף צבע החולצה התנועתית לכחול, כאשר על כיסי התנועה זוג פסים לבנים. על כיס שמאל טלאי של סמל התנועה או סמל הסניף, אם בנמצא. ניתן לנעוץ סיכות תנועתיות שונות על מדי התנועה. בית"רים נוהגים לברך איש את רעהו הן במפגש והן בפרידה בברכת "תל חי", וכן הדבר במסמכים. מתוך שמירה על ראשי התיבות המהווים את שם התנועה נוהגים בית"רים לרשום "תרומפלדור" באות ת'. בית"רים נוהגים מתוך כבוד וחיבה לכנות את זאב ז'בוטינסקי "ראש בית"ר". בשנת 1934 יזמו הרוויזיוניסטים תנועת חרם על כלכלת גרמניה הנאצית ומבחינה פורמלית בית"ר לא ביטלה חרם כלכלי זה ומחזיקה בו גם בימינו. על כל בית"רי להחזיק ב"תעודת בית"ר" אותה יש לפדות מדי שנה. בעבר הייתה נפדית התעודה על ידי תשלום לקרן תל חי, המכשיר הכלכלי של התנועה הרוויזיוניסטית. כיום מתבצע הדבר על ידי תשלום דמי חבר שנתיים של חברי התנועה, או תרומה של בוגרי התנועה. תעודת בית"ר מכילה את פרטי הבית"רי וכן את הנדר הבית"רי. אירועים קבועים בתנועה הם העלייה המסורתית לתל חי ביום י"א באדר, השתתפות בטקס האזכרה הממלכתי לזאב ז'בוטינסקי בכ"ט בתמוז, וקיום קורסי מדריכים בחודשי הקיץ. ראו גם לקריאה נוספת מקורות ארכיון מכון ז'בוטינסקי בישראל - תל אביב, חטיבות ב'. זאב ז'בוטינסקי, בדרך למדינה, סדרת כתבים, ירושלים: הוצאת ערי ז'בוטינסקי, תשי"ט. רעיון בית"ר, עמ' 303. ח' בן ירוחם, ספר בית"ר - קורות ומקורות, כרך א', תשכ"ט; כרך ב', תשל"ג; כרך ב' - חלק שני, תשל"ו-1976. מחקרים אסתר שטיין-אשכנזי, בית"ר בארץ ישראל 1947-1925, תל אביב: מכון ז'בוטינסקי בישראל; וירושלים: הוצאת הספרייה הציונית על יד ההסתדרות הציונית העולמית, ירושלים, 1997 נסים טאיטו, בית"ר צפון אפריקה, עדות ומעש, ירושלים: הוצאת הספרייה הציונית, מנורה - מועדוני תרבות, 2004 . קישורים חיצוניים סיפור מקומי - תנועת בית"ר, מכון ז'בוטינסקי מציג את סיפורה של תנועת בית"ר על גבי ציר הזמן של סיפור מקומי דביר עמר, לכבוש את ההר, סיפורה של תנועת בית"ר בהתיישבות ביו"ש, באתר ערוץ 7, 17 במאי 2019, הובא מתוך העיתון בשבע אתר תנועת בית"ר (בשיתוף ביתמונה) יום בית"ר הצעירה, יומני כרמל, אוגוסט 1937 (התחלה 1:58) בית"ר - שמעון ריקלין וינון מגל, באתר יוטיוב הערות שוליים ציונות רוויזיוניסטית תנועות נוער עבריות זאב ז'בוטינסקי הנצחת יוסף טרומפלדור ציונות בלטביה ציונות בפולין

בית"ר, "ברית הנוער העברי על שם יוסף תרומפלדור", היא תנועת הנוער והצעירים של התנועה הרוויזיוניסטית לפני הקמת המדינה, ושל תנועת החרות לאחר הקמתה. התנועה, ששמה הוא ראשי תיבות של "ברית יוסף תרומפלדור", נקראת על שמו של יוסף טרומפלדור, המסמל גבורה יהודית בעת החדשה, ועל שמה של עיר-המצודה ביתר, המסמלת גבורה יהודית בעת העתיקה. על מנת לשמר את שמה של המצודה, מאוית השם טרומפלדור בת'. השם נקבע על ידי זאב ז'בוטינסקי, מי שכונה "ראש בית"ר", היה מנהיג התנועה עד פטירתו ואביה הרעיוני. סמל התנועה, המנורה, נקבע לפי סמל הגדודים העבריים.הקמת התנועהתנועת בית"ר נוסדה בעקבות ביקור של זאב ז'בוטינסקי בריגה, לטביה, בנובמבר 1923, במהלכו העביר סדרה של הרצאות בענייני אקטיביזם יהודי, תוך שהוא פורש את תוכניתו להכשרה צבאית מסודרת לצעירים יהודים, אשר ירכיבו יחידות הגנה חמושות בארץ ישראל. ז'בוטינסקי פנה לרעיון זה, כאשר נואש ממאבקו על המשכיותם של "הגדודים העבריים" במסגרת הצבא הבריטי. בי"ט בטבת תרפ"ד, 27 בדצמבר 1923, התארגנו קבוצות של צעירים ציוניים מבתי ספר שונים, ובמרכזן קבוצת תל-חי וקבוצת בית רימון, לכדי "הסתדרות הנוער הציוני-אקטיביסטי על שם יוסף טרומפלדור". צעירים אלה יצאו בביקורת על המוסדות הציוניים שהתנגדו לקיום העלייה השלישית ושאפו לשבור את דמות "היהודי הגלותי". בשנת 1924 התבססה והתרחבה ההסתדרות בלטביה, ולראש הוועד המנהל נבחר אהרן צבי פרופס, מי שכונה לימים "הבית"רי הראשון". בשנת 1926 עלתה קבוצה ראשונה של חברי ההסתדרות אל ארץ ישראל, וייסדה בפתח תקווה את קבוצת מנורה שעסקה במעשי חלוציות בהנהגתו של גרשון שץ. בדצמבר אותה שנה פנתה "הסתדרות טרומפלדור" לוועידה העולמית של ברית הצה"ר להקים הסתדרות נוער עולמית הנושאת את השם "ברית טרומפלדור". הצה"ר קיבלה את היוזמה, ובעקבותה הצטרפו עד שנת 1928 להסתדרות זו קבוצות צעירים רוויזיוניסטיות מפולין, ארץ ישראל, רומניה, צ'כוסלובקיה, הונגריה, ליטא, גרמניה וצרפת. בשנה שלאחר מכן הצטרפו סניפים בארצות נוספות, בין היתר סניף חרבין שבסין. קשר בין הסניפים התקיים עד אז באמצעות ידיעון בשם "אגרת". את עיקר התנופה של בית"ר בשנות ה-20 והתפשטותה במזרח ומרכז אירופה ניתן לזהות לאחר מאורעות תרפ"ט. מרכזה הגדול והחשוב של התנועה ישב בפולין.באפריל 1931 התקיימה הוועידה העולמית הראשונה של נציגי בית"ר בעיר דנציג ובה מונה ז'בוטינסקי ל"ראש בית"ר", תואר שניתן לו עד סוף ימיו. למעשה נהוג שכך מכנים אותו אנשי בית"ר גם בימינו. שתי ועידות עולמיות נוספות התקיימו בקרקוב, בינואר 1935 והשלישית בוורשה בספטמבר 1938. חשיבותן של הוועידות העולמיות נעוצה בכך שבמהלכן קבעו דיוני נציגי הסניפים את המשך דרכה ואופייה.תזכיר של בית"ר מעלה כי בשנת 1930 מנתה התנועה 16,500 חברים ב-379 סניפים בחמש עשרה ארצות. יותר ממחציתם בסניפי פולין. בשנת 1933 מנתה התנועה, לפי נתוני "שלטון בית"ר", הגוף העליון שהוקם לתנועה, כ-65,000 איש ב-26 נציבויות. ב-1935 עמד מספר חברי התנועה על כ-70,000 איש ב-400 סניפים, כמחציתם בפולין. בארץ ישראל התפתחה התנועה בנקודות יישוב שונות, ומנתה ב-1936 1,100 מתפקדים. לאחר שהחלה העלייה הבלתי לגאלית, עלה משמעותית מספר חברי התנועה. קִני התנועה הגדולים היו בתל אביב, ולאחר מכן בירושלים וחיפה.רעיונות התנועהבית"ר שאבה את החלק המכריע של משנתה מכתביו ודבריו של זאב ז'בוטינסקי. לא מדובר רק בכתביו ופרסומיו של ז'בוטינסקי על המהלכים הציוניים של תקופתו, דעתו על דרכו של העם היהודי וכיוצא בזה, אלא ז'בוטינסקי בעצמו ניסח והרחיב את היסודות לרעיונות התנועה שבראשה הועמד. בשנת 1934 פרסם ז'בוטינסקי את המסמך "רעיון בית"ר" ובו עיקר הרעיונות המלווים את התנועה. הפרק הראשון עוסק ב"שליחותה של בית"ר". להלן חלק מן המסמך:"תפקידה של בית"ר הוא פשוט בתכלית, ואף-על-פי-כן קשה מאד - ליצור את אותו הטיפוס היהודי שהעם זקוק לו כדי להקים את מדינת היהודים במהירות גדולה יותר ובאופן מושלם יותר. במילים אחרות- לברוא את האזרח ה"נורמלי" או ה"בריא" של האומה היהודית. ואכן בזה צפון הקושי הרב: יען העם היהודי של היום הוא בלתי "נורמלי" ובלתי "בריא", וחיי הגלות בכל היקפם מפריעים לנו לחנך אזרחים בריאים ונורמליים. באלפיים שנות הגלות חדל העם היהודי לרכז את רצונו הקיבוצי בתפקיד אחד ראשי ועיקרי; פסק לפעול כאומה אחת שלמה ויחידה, נמנע מלעמוד על נפשו עם נשק ביד ברחוף סכנה על ראשו; הוא התרגל לצעקות שפתיים ושכח את המעשים, בחייו השתלטו האי-סדר והדיסאורגניזציה, הרשלנות נעשתה לחם חוקו בחייו הפרטיים ובחייו הציבוריים. לפיכך צועד החינוך הבית"רי במעלה ההר, ועוד זמן רב יעבור עד יגיע כל בית"רי ובית"רי, בהליכותיו ובהתנהגותו, למחוז חפצו. אפס כי "מחוז חפצו" הוא נעלה ואצילי, סימן ייפה הוא לבית"רי, שזוכר הוא תמיד ושואף להגיע אליו, ולו לפחות בצעדים אטיים."בהמשך סוקר ז'בוטינסקי בפרקים השונים את הרעיונות אודות מדינת היהודים, חד-נס (תרגום של ז'בוטינסקי ל"מוניזם"), משמעת, רעיון הלגיון ועוד. תמצות של רעיונות התנועה גם נכתבו על ידיו בשבעת סעיפי "הנדר הבית"רי":הנדר הבית"ריא. אני מקדיש את חיי לתחיית המדינה העברית ברוב תושבים עבריים על שתי גדות הירדן קדמה וימה.ב. לתועלת הבניין הממלכתי אשעבד את תועלתי אני, את תועלת ביתי, את תועלת מעמדי.ג. השפה העברית תהא שפתי ושפת בני אם בארץ ואם בגולה.ד. אכין זרועי להגנת עמי ולכיבוש מולדתי.ה. שאוף אשאף להדר בכל הרהורי, בכל ניבי שפתי, בכל מעשי כי בן מלכים אנוכי.ו. לקראת הגיוס הבית"רי אם ללגיון ואם לעמל, אם לעליה ציונה ואם לשירות בגולה, אם מקרוב ואם ממרחקים – אבוא.ז. אשמע לחוקי בית"ר ולצוי מפקדיה כשמע בן אדם לקול מצפונו כי חוקת בית"ר היא הד למשאת נפשי ומפקדיה הם שליחי.הרעיונות המרכזיים העולים מן "הנדר" בפרט ובכלל מרעיונות בית"ר, תכליתם לעצב דור חדש לעם היהודי של צעירים המוכשרים לקראת עלייה אל ארץ ישראל והתיישבות בה לצורך הקמת מדינה עברית משתי גדות הירדן. אלו אשר לקחו על עצמם מרצונם החופשי להשתתף ב"מלאכת הבנייה" יהיו מוכנים לעבוד על פי דגם של "חלוץ מוכן לכל", כלומר יתפנו לעסוק בכל מלאכה אשר הקמת הבית הלאומי דורשת: "...אני האידיאה הטהורה של שירות, מוכן לכל, איני קשור בשום דבר; אני יודע רק ציווי אחד: לבנות". במאמרים רבים המתייחסים לבית"ר חזר ז'בוטינסקי על רעיון החלוץ המקריב עצמו על מזבח מטרות הכלל. על כל בית"רי לנהוג ב"הדר", מילה עברית אותה העלה ז'בוטינסקי. פירושה "כתריסר מושגים שונים: יופי חיצוני, גאווה, דרך ארץ, נאמנות... אולם "תרגומו" המלא בשפת חיי יום יום מוכרח להוות הבית"רי עצמו- בצאתו ובבואו, בפועלו, דברו ובהגותו את מחשבותיו... כל צעד מצעדינו, כל תנועת יד, כל הגה קל, כל פעולה ואפילו כל רעיון עלינו לבצע בתמידות ובעקשנות מבחינת ה"הדר"." בית"ר שללה לחלוטין את "מלחמת המעמדות" של הסוציאליזם וראתה בבעלי ההון גורם הכרחי בבניית הארץ, ועל כן צידדה בשבירת "נשק השביתה" של הפועלים מפני שראתה בו גורם הרסני למפעל הציוני. "חד נס" היה אחד מערכי התנועה ופירושו הגשמת הציונות באופן טהור ללא עירוב של גורמים אידאולוגיים חיצוניים סותרים או מכשילים, דהיינו סוציאליזם. התנועה גם ראתה שליחות בהפצת השפה העברית לכל יהודי התפוצות.במהלך כינוס בית"ר השלישי ב-1938, פרץ עימות בין-דורי, בין דור הביניים, ממפלגת צה"ר ומהממסד הישן של בית"ר, לבין צעירי בית"ר מפולין וארץ ישראל. בין הצעירים הללו היו מנחם בגין, דוד רזיאל, אברהם שטרן, הלל קוק, ישראל אלדד, נתן ילין-מור ויעקב מרידור, שדרשו לשנות את נוסח הנדר. בגין, נציב בית"ר פולין, דרש להוסיף לו את שתי המילים "ולכיבוש מולדתי". ז'בוטינסקי התייצב לצד דור הביניים ותקף את בגין. הוא השווה את נאומו של בגין ל"חריקת דלת" ובסוף דבריו אמר: "אם אתה, אדון בגין, אינך מאמין שיש עוד מצפון בעולם, אין לך ברירה אלא ללכת לנהר הוויסלה העמוק". אלא שבסוף הכינוס, הסכים ז'בוטינסקי לדרישת בגין ושינה את נוסח הנדר.מימוש רעיונות התנועהעיקר האידאולוגיה הבית"רית עוצבה כאמור לפי משנתו של זאב ז'בוטינסקי. גורם שני הוא מאורעות ומיתוסים בעולם היהודי הקדום ובזמן החדש, הבולטים בהם הם גבורה יהודית מתקופת בית ראשון ותקופת בית שני, החשמונאים, בר כוכבא, מחתרת ניל"י, אירועי תל חי ודמות טרומפלדור ועולי הגרדום. גורם משפיע שלישי היה תנועות שחרור לאומיות אירופאיות."רעיון הלגיון" של ז'בוטינסקי ביטא את רצונו לעצב דמות חדשה של היהודי, איש בעל יכולת צבאית, אמיץ לב. הוא סלד מדמות "היהודי הגלותי" עוד במאמרו מ-1905, "רקעו את הברזל", וקרא אל הנוער ליצור את מרכז הכוח החדש של העם היהודי. בניגוד למנהיגים ציוניים אחרים הפך ז'בוטינסקי את רעיון הגדודים העבריים לאבן יסוד בהשקפת עולמו, ככוח שיוביל את הציונות לעצמאות מדינית. בית"ר אימצה את רעיון הלגיון. אחת מהכשרות התנועה הייתה הכשרה צבאית, וכפועל יוצא בחלק מסניפי התנועה שרר אופי צבאי למחצה בחצי היובל הראשון לקיום התנועה. הדבר התבטא בחלוקה היררכית בסניפים, קיום טקסים ומסדרים וכן הכשרה הגנתית. אחד המוסדות הבולטים בתנועה היה בתי הספר למדריכים שהקים ירמיהו הלפרן, אשר היה הרוח החיה בהכשרה הצבאית בתנועה. תוכנית ההכשרה כללה אימוני ספורט, תרגילי סדר והרצאות. אב"א אחימאיר היה אחד המדריכים הבולטים בבתי הספר. עם זאת בתנועה התקיימו גם מחלקות להכשרה תרבותית ורוחנית הכוללת לימוד עברית, דברי ימי ישראל והציונות, וכן מחלקות להכשרה מעשית שמשמעותה הקניית כלים ליצרנות חלוצית לאחר העלייה לארץ ישראל. קיומם של אלו בצד אלו העלו את האופי הפלורליסטי שהתקיים בתנועה ולגבי אופייה התקיימו גישות שונות ואף מחלוקות מצד היותה בית ספר תרבותי וגם צבא.ניתן לציין את הלפרין כמוביל הקו הצבאי, בעוד אייזיק רמבה טען שיש לקדם את החינוך הסינתטי הכולל הן אימון ספורט והן חינוך תרבותי. עד שנת 1934 הוקמו במסגרת בית"ר 250 פלוגות שירות צבאי ובהן 3,000 איש. בו בזמן עברו מאות בית"רים הכשרה חלוצית וחקלאית וכן אורח חיים מתאים.באמצע שנת 1933 החלה בית"ר בהכשרה הימית שלה באגודת יורדי ים זבולון ובשנת 1935 התרחקה מהקירבה אל פיקוד המנדט הבריטי בארץ ישראל וקיימה בחו"ל קורסים במקצועות הימאות. המפורסם בהם היה למקצועות הסיפון האמודאות ושליית ספוגים ועד לקורס הראשון בעולם העברי לחובלים בבית הספר הימי בצ'יוויטווקיה שפעל באיטליה בחסות ממשלתה. מפרשית ארבעה תרנית נמסרה ביוני 1935 לבית הספר הימי ונקראה על שם אשת התורם שנפטרה, "שרה" (כאונייה ראשונה סומנה "שרה" גם באות א'). בשנת 1937 ביקרה שרה א' בארץ ישראל לגייס כסף למימון בית הספר הימי אך לא הצליחה בכך וכשחזרה לאיטליה נטרפה בסערה. בתולדות התנועה הציונית מדובר בציון דרך אמיתי בכל הקשור לימאות העברית והקמת צי עברי והתפתחות הצי הישראלי.דמות החלוץ הבית"רי לפי ז'בוטינסקי עוצבה מהיכרותו את יוסף טרומפלדור ודעתו שלו על החלוציות. החלוץ, אם כן, הוא "כמוט נחושת, כגוש ברזל בידי נפח ושמו ציון", מכפיף עצמו לצרכים שונים של הרעיון הלאומי ופועל יחד עם חלוצים אחרים מתוך וסדר משמעת אשר ניתן לזהותם אצל עמים בעלי כוח לאומי. החל משנת 1931 החלו לפעול "פלוגות הגיוס של בית"ר" פרי יוזמתו של גרשון שץ, מסגרות של קבוצות עבודה חלוצית והגנתית במוקדי יישוב שונים בארץ. הוחלט כי על הבית"רי העולה לארץ ישראל וכן על הבית"רים היושבים בארץ לשרת במשך שנתיים בפלוגות השונות.בית"ר לקחה חלק פעיל גם במימוש "הספורט הלאומי", הכינוי אשר נתן ז'בוטינסקי לעלייה הבלתי לגאלית אל ארץ ישראל תוך הפרת ההגבלות של המנדט הבריטי גם במחיר ישיבה בבתי מאסר וגירוש מן הארץ. בית"ר החלה כבר בשנות ה-20 להעביר קבוצות עולים דרך הגבול הצפוני של ארץ ישראל. בשנת 1936 הוחרפה קריאת ז'בוטינסקי לצאת מן הגולה בהשתמשו במונח "אוואקואציה", צורך מיידי לעלות אל ארץ ישראל עם הקריאה "יהודים, חסלו את הגלות - ולא, הגלות תחסל אתכם!". בתנועה הרוויזיוניסטית הוקם מרכז עלייה משותף למפלגת הצה"ר, בית"ר, והאצ"ל בארץ ישראל שניהל את עליית אף על פי, ההעפלה הבלתי חוקית מטעם התנועה שהתקיימה עד מלחמת העולם השנייה. אנשי בית"ר היו פעילים בארגון קבוצות המעפילים מפנים אירופה אל נמלים שונים, שם עלו על ספינות שונות שנשכרו מבעוד מועד. למעלה מ-17,000 יהודים עלו בדרך זו.בשנות ה-30 גם הוקם והתרחב ארגון המחתרת אצ"ל. בתל אביב היוותה קבוצת ההגנה הבית"רית בראשות משה רוזנברג את אחד היסודות הראשונים להקמת הארגון, וכן בהמשך אנשי בית"ר הצטרפו אל שורותיה של המחתרת. לאחר שחל פילוג באצ"ל הופר הציביון העל-מפלגתי של הארגון ומרבית אנשי השורה שנותרו בו היו אנשי בית"ר. הוסכם בהנהגת התנועה הרוויזיוניסטית כי סניף בית"ר ארץ ישראל יתאחד עם האצ"ל ובכך התאפשר לקבוצת בוגרי התנועה ואנשי פלוגות העבודה והגיוס להשתתף במאבק המחתרתי. בכך יכלו להגשים את היסוד הצבאי שמילא חלק חשוב ברעיונות התנועה. לא כל בוגרי בית"ר הצטרפו לאצ"ל, אולם רובם כן, ובייחוד בעלי היסודות האידיאליסטיים. היו גם אנשי תנועה שהצטרפו בשלב מאוחר יותר ללח"י או למסגרות צבאיות שונות אחרות. מהלך זה יצר מחלוקת בקרב ראשי בית"ר בארץ ישראל לגבי טיב היחסים עם האצ"ל והבכורה התנועתית והיווה נושא מורכב. הכוח הפוליטי עבר משמעותית להנהגת אצ"ל לאחר הכרזת המרד של מנחם בגין וכניסתו לתפקיד מפקד הארגון. האצ"ל הפך לתנועת שחרור לאומית והנוער הבית"רי הבוגר הצטרף לשורות בהתלהבות.בית"ר קידשה דמויות שונות אשר נפלו במאבק הלאומי, בייחוד את שלמה בן-יוסף ודוד רזיאל, מפקד האצ"ל שנפל בעיראק. שלמה בן-יוסף היה עולה הגרדום הראשון, איש בית"ר מפלוגת ראש פינה, שעל דעת עצמו החליט על מעשה נקם בתמורה להתקפה ערבית. לאחר המעשה הכשיר ז'בוטינסקי את פעולת בן יוסף, וניסה להפכה לדבק מלכד של תנועתו. תלייתו עוררה סערה בעולם הציוני, ביישוב ובבית"ר. תלייה זו הייתה בשיאו של גל מעצרים, מאסרים ורדיפות של הבריטים על תנועת בית"ר והרוויזיוניסטים. משנת 1943 החלו שוב התנגשויות של בית"רים עם שלטונות הממלכה המאוחדת בארץ ישראל. ברחובות הערים, ובפעולות תעמולה שונות נשאו אנשי התנועה קריאות בגנות ממשלת המנדט ומדיניותה. זו בתגובה אסרה להופיע בפומבי עם תלבושת בית"ר, ניסתה למנוע הופעות פומביות של התנועה ואף את העלייה המסורתית לתל חי בי"א באדר.שנות ה-40 היו קשות לתנועה. בתחילתן נפטר באורח בלתי צפוי זאב ז'בוטינסקי לאחר שסקר מסדר בית"ר סמוך לניו יורק. מבין כל גופי התנועה הרוויזיוניסטית הייתה בית"ר הגוף הקשור אליו ביותר. עבורם היה אישיות נערצת, הן מנהיגה הפוליטי והן האידאולוג התנועתי. מעל לכל איש אחר בתנועה היו הבית"רים נאמנים לז'בוטינסקי, קראו מספריו, שיריו ונאומיו ודבריו זכו להד נרחב בספרות שהופצה בקני התנועה. התנועה והנהגתה נקלעו לחולשה גם לנוכח התחזקות האצ"ל ונהירת הבית"רים אל שורותיו אך בעיקר לנוכח הידיעה כי מקור הכוח והחיים הגדול של התנועה - יהדות פולין, נמצא במצוקה איומה, אשר בהמשך הפכה לקטסטרופה בדמות השואה.בית"ר בשואה ואחריהידוע על מקרי התקוממות של בית"רים בזמן השואה. בהם מקרה של התקוממות קבוצת בית"רים בקרקוב תוך מאבק עם הגסטאפו על הנפת הדגל הבית"רי. ידועה גם פעילותם של בית"רים בווילנה, בוורשה ובהונגריה. בגטו וילנה, הבית"רי יוסף גלאזמן היה אחד מחברי מועצת ה-"פ.פ.או" (ארגון פרטיזנים מאוחד), יחד עם אבא קובנר. הבית"רי יצחק רוחצ'ין הנהיג את מרד הגטאות הראשון במלחמה, מרד גטו לחווא. ההתקוממות הידועה ביותר וגם בעלת ההיקף הגדול מכולם הייתה של הארגון הצבאי היהודי (אצ"י) שלקח חלק גדול במרד גטו ורשה. היה זה ארגון רוויזיוניסטים ואנשי בית"ר שהוקם בסוף שנת 1939, לחם לצד ארגון אי"ל בכוחות הנאציים במרד באפריל 1943, והיווה כוח משמעותי בשל כמות גבוהה יחסית של ציוד וכלי נשק. פרט לאצ"י, שגם לגביו הידע אינו רב, המחקר לגבי התקוממות בית"רית בשואה לוקה בחסר.מבחינת השפעת השואה על התנועה הרי שלמעשה מרכז הכוח הגדול של בית"ר שפעל במזרח אירופה, רובו בפולין, הושמד בחלקו הגדול. לאחר השואה פעלו נציגים שונים של התנועה הרוויזיוניסטית, בין היתר על ידי "ועד ההצלה הרוויזיוניסטי" כדי לחדש את הקשר עם אנשי התנועה ולשלחם אל ארץ ישראל. נוצרו בהדרגה קשרים עם שארית הפליטה בארצות הבלקן ועם הפליטים היהודיים ברומניה. ברומניה ובבולגריה קמו מחדש באותה עת סניפים של התנועה. בשנת 1940 שלחה תנועת בית"ר את אנית המעפילים סקריה מרומניה אל ארץ ישראל. על ספונה היו 2,385 מעפילים. בין נוסעי הספינה היה גם ערי ז'בוטינסקי, מארגן ההפלגה ובנו של זאב ז'בוטינסקי.משנת 1944 ניתק האצ"ל את קשריו עם המפלגה הרוויזיוניסטית החוקית והחל ב"מרד" מזוין נגד הבריטים. כתגובה להתקפות המחתרת נאסרו רבים ממנהיגי ההסתדרות הציונית החדשה והארגון עמד בפני סכנת כליה. באוקטובר אותה שנה הוציאה הממשלה את צווי הגירוש נגד בכירי התנועה. 251 רוויזיוניסטים ואנשי אצ"ל הוגלו לארתריאה, בהם גם נציב בית"ר בארץ ישראל. מגמת הנידוי והגינוי החריפה לאחר רצח הלורד מוין על ידי אנשי לח"י. אף על פי שהאצ"ל לא היה מעורב בנעשה החל היישוב המאורגן ברדיפת הארגון, במה שכונה "הסזון". אנשי אצ"ל, בית"ר, הלח"י ורוויזיוניסטים נחטפו על ידי אנשי "ההגנה" והושמו בבתי כלא מאולתרים. צעדים חריפים נוספים ננקטו. כך למשל שלח מנהל מחלקת החינוך של הוועד הלאומי מכתב אל הנהלות בתי הספר לפעול נגד תלמידים האוהדים את ארגוני הטרור או מנהלים תעמולה ברוחם. באותם ימים הייתה מצויה בית"ר והתנועה הרוויזיוניסטית בכלל על סף הכחדה. בשנת 1946 חזרה המפלגה הרוויזיוניסטית אל ההסתדרות הציונית, ובין אנשיה היו גם אנשי "שלטון בית"ר". לעומתם, אנשי השורה של התנועה עודם השתייכו ברובם למחתרת, נרדפו והיו מעורבים בהתנגשויות אלימות עם ועל ידי יריביהם ממחנה הפועלים. לאחר הפריצה לכלא עכו על ידי האצ"ל נעצרו עשרות ממנהיגי הרוויזיוניסטים, וב-5 באוגוסט 1947 הוכרזה בית"ר על ידי השלטונות כתנועה בלתי חוקית ובכך הפסיקה התנועה להתקיים בגלוי. לאחר שב-8 באוגוסט 1947 פורסם צו האוסר את קיומן של קבוצות הכדורגל של תנועת בית"ר, שינתה בית"ר ירושלים את שמה ל"נורדיה ירושלים", על שם מקס נורדאו. הקבוצה שיחקה תחת שם זה בליגה המקומית בירושלים, משחקה הראשון בליגה זו בדרבי הירושלמי, ב-15 בנובמבר 1947 בו ניצחה את הפועל ירושלים בתוצאה 1–3. משחקה השני והאחרון של קבוצת "נורדיה ירושלים" בליגה תחת שם זה היה ב-29 בנובמבר 1947, בניצחון 1–8 נגד דגל ציון, סימון אלפסי קבע שיא כשכבש 6 שערים. כל זאת, שעות אחדות לפני "הכרזת כ"ט בנובמבר" של עצרת האומות המאוחדות על סיום המנדט הבריטי והקמת שתי מדינות בארץ ישראל. בית"ר הובילה אז במקום הראשון בליגה המקומית של ירושלים, אבל למחרת פסקו המשחקים. ב-30 בנובמבר 1947 פרצה מלחמת העצמאות.אופי אופוזיציוניבדומה לתנועה הרוויזיוניסטית, לא זכתה בית"ר ללגיטימציה מצד מוסדות הציונות הרשמיים ומנהיגיה, במיוחד לאור דרישתה לרוויזיה בשיטות הציונות ושאיפת תנועת האם הפוליטית שלה לרשת את הנהגת הציונות. גם במישור הרעיוני ההבדלים היו ניכרים - תנועות הפועלים שילבו סוציאליזם וציונות ולעומתם השקפת ז'בוטינסקי הייתה שונה בתכלית, בהתנגדה נחרצות לסוציאליזם ומלחמת המעמדות, והחשבת ההון הפרטי לצורכי התפתחות היישוב. בשנות ה-20 עוד היו בית"רים לא מעטים שהזדהו עם הרעיון הפועלי אולם לאחר שנת 1929, שבה אירעו מאורעות תרפ"ט, הלך ונפער הקרע. העילה לפריצתם של מאורעות אלה היה הפגנת צעירי התנועה ברחבת הכותל המערבי נגד הגבלות שהתקיימו על מנהגי התפילה היהודיים. הפער הרעיוני העמיק לאחר פרסום הספר הלבן של פאספילד והמאבק בקונגרס הציוני ה-17 בו יצאו הרוויזיוניסטים נגד מה שראו כאוזלת ידה של ההנהגה הציונית. המאבק הרעיוני המחריף קירב את בית"ר להיות תנועת הנוער של התנועה הרוויזיוניסטית. תהום נפערה בין הצדדים לאחר רצח ארלוזורוב. עוד בטרם נערך משפט או הושגו ראיות כלשהן מנהיגי הפועלים החזיקו לגבי הרצח דעה כמעט ודאית כי הרוצחים יצאו מן המחנה הרוויזיוניסטי. מבחינתם היווה הרצח אישור לכך שבית"ר היא תנועת צעירים ימנית פשיסטית הנוקטת צעדי טרור אישי, ועל כן יש להילחם בה. בקרב אנשי בית"ר התגברה עוד יותר הרגשת הרדיפה על אף שהקדישו את מיטב כוחם למען הרעיון הלאומי. עדויות רבות מלמדות כי בית"רים חשו אפליה בבתי הספר או בחיפושיהם אחר מקום עבודה. הרעה במצב חברי התנועה התרחשה כאמור בתקופת "הסזון" אז ננקטו סנקציות שונות ביישוב נגד אנשי בית"ר. בתקופות מסוימות סרטיפיקטים לצורך עלייה לארץ ישראל ניתנו בקושי רב לחברי התנועה. גם מקרי אלימות רבים התרחשו בין הצדדים הנִצים. ניתן ללמוד מכתבים שונים על כך שבית"רים חשו "נבגדים" על לא עוול בכפם, למשל:"לא כגורל המאושר של החלוץ הסוציאליסטי הוא גורלו של חלוץ בית"ר. עצם עלייתו, קבלת הסרטיפיקט, שהו מפעל מיוחד במינו, מעשה ניסים, הזכייה הגדולה בהגרלה. השנאה הארסית שמפיץ השמאל מלוה את החלוץ הבית"רי גם בגולה, ובייחוד בארץ. לא תמיכה וסעד מקבל הוא בבואו ארצה, אלא זלזולים, גידופים, התנפלויות, מכות במקלות ואבנים... ואם מנסה החלוץ הבית"רי לסדר לו חגיגה צנועה להגשמת הנס, פתיחת המועדון, הרי מופיע בהמוניו הפרולטריון המאורגן ורוגם באבנים ורוצה להשבית את השמחה...".עניין זה הביא לליכוד שורות התנועה וכן קירב את בית"ר למימוש המטרות הפוליטיות של המפלגה הרוויזיוניסטית. תחושתם אודות נישולם ממרכזי העשייה, כמו אי ההכרה בפועלם, ליוותה את אנשי התנועה, שנכללו במה שכונה "המשפחה הלוחמת", יוצאי הרוויזיוניסטים והאצ"ל, גם בעשורים הראשונים לקיומה של מדינת ישראל.לאחר קום המדינהתפקודלאחר קום המדינה התחיל סניף ארץ ישראל בפעילות מחודשת. בכינוס העולמי הרביעי שנערך שנה לאחר מכן הביעו פעילי התנועה חשש ממשבר בתנועה לאחר שהוגשמו שני תפקידים ראשיים במשנתה - המאבק להקמתה של המדינה, והחינוך לצבאיות. בית"ר בחרה לפנות אל אפיקי הגשמה חדשים. במשך השנים שחלפו מאז היו אלה בעיקר חיזוק ההתיישבות היהודית בארץ, הפצת חינוך ציוני בישראל ובתפוצות, פעילות קהילתית ופעולות לאור משנת ז'בוטינסקי והתנועה. בית"ר ייחודית מבחינת אידאולוגיה ומורשת אולם פועלת כיום ככל תנועות הנוער האחרות הן בסניפיה בישראל והן בקהילות היהודיות בעולם. בסניפיה השונים מתקיימות פעילויות המיועדות בעיקר לצעירים בגילאי 10–18. הפעילויות מתקיימות בקבוצות הנבדלות בגילאי חניכיה. סגל ההדרכה בסניפים מורכב על פי רוב מצעירים בגילאי 16–18.בין מעשיה הבולטים של בית"ר בישראל ניתן למנות התיישבות שהתבצעה במסגרת "משקי חירות בית"ר", שירות גרעיני נח"ל מטעם התנועה, קיום גרעיני צעירים בשנת שירות וכן פתיחת סניפי התנועה ביישובים מרוחקים - ובייחוד באזור השומרון. בשנים אשר פעלה תנועת החרות הייתה בית"ר משויכת אל "הברית העולמית של תנועת חרות - הצה"ר", וכפועל יוצא נחשבה לתנועת הנוער של תנועת החרות. קשר ארגוני זה התנתק עם השנים לאחר התמזגותה של תנועת החרות עם הליכוד, וכיום שני הגופים נפרדים לחלוטין. עם זאת בית"ר כתנועה, או חניכיה, מביעים עמדות בנושאים שעל סדר היום הציבורי, ובין היתר נכללות בכך מחלוקות פוליטיות. כך למשל היה בהפגנות הסוערות נגד הסכם השילומים. ובדומה, בתקופה בה עוצבו הסכמי אוסלו פעלו בוגרי התנועה נגד המהלכים הקשורים בהם וכן היה הדבר גם בזמן תוכנית ההתנתקות.מבנהכיום בית"ר היא תנועת נוער וצעירים עולמית. בראש התנועה עומד יגאל ברנד המתפקד כמנכ"ל ההנהגה העולמית. על פי מבנה התנועה, ההנהגה העולמית אשר מקום מושבה בירושלים, היא המוסד התנועתי העליון, ותפקידה ניהול כללי של התנועה וקיום קשר עם סניפי התנועה בארצות השונות. בכל מדינה שבה פועלת התנועה מצויה גם "הנהגה ארצית", וכך גם בישראל, בהנהגתו של אלירן גפסו. תחת ההנהגה הארצית נמצאות הנהגות אזוריות או מחוזיות המכילות את סניפי התנועה, שבישראל מכנים כל אחד מהם בשם "מעו"ז", ראשי תיבות ל"מעון זאב". בראש כל אחד מהם עומד "מפקד מעו"ז", ותחתיו קיימת היררכיית תפקידים כמקובל בתנועות נוער. קיימת גם "חטיבת בוגרי בית"ר" בהנהגתו של זאב בן יוסף, השומרת על קשר בין בוגרי התנועה. בתנועה קיים גם תפקיד סמלי, "שופט בית"ר". בעבר היה בעל התפקיד השופט התנועתי.מועצת הבוגרים התנועתית בשנת 2014 קמה מחדש מועצת הבוגרים התנועתית. מועצת הבוגרים, שהייתה בימים עברו נדבך מרכזי בהווי התנועה, היא מעין ההנהגה של המדריכים והחניכים בתנועה. תפקידה של מועצת הבוגרים הוא להיות הגורם המאחד, המארגן והמייחד של בוגרי התנועה ולהוות כעזר משמעותי לצד ההנהגה הארצית. המועצה אחראית ליזום פרויקטים תנועתיים, לייעץ להנהגה הארצית, לאחד את השכבה הבוגרת ולקחת חלק פעיל בארגון כל המפעלים התנועתיים.מעו"ז בוגרים בישראלסניפים בעולםסמלים ומנהגיםסמל התנועה נקבע כמנורה, סמל הגדודים העבריים. המנון התנועה נקבע עוד בשנות הקמת התנועה כהמנון התנועה הציונית ולאחר מכן המנון מדינת ישראל, התקווה. בדומה דגלה נקבע כדגל הלאום. בכך ביקשה התנועה לבדל עצמה מתנועות השמאל שהחזיקו בסמלים הבינלאומיים של מעמד הפועלים. במסדרים וטקסים נוהגים לשיר את "שיר ביתר" (נכתב ללא גרשיים). גם "שיר הנדר", שאינו מושר, מבטא את רעיונות התנועה ומקומו בה מרכזי. שלושת "מורי בית"ר" הם בנימין זאב הרצל, יוסף טרומפלדור וזאב ז'בוטינסקי.בתחילת דרכה הייתה חולצת התנועה בצבע חום, כי היה זה הבד הזול ביותר שהיה אפשר להשיג בלטביה בשנות ה-20 של המאה ה-20, כאשר ניסו בשלבים מאוחרים יותר למצוא הצדקה אידאולוגית לצבע המדים נטען כי זה צבע אדמתה של ארץ ישראל. צבע המדים החום דמה לצבעם של מדי הנאצים וגרם לסטיגמה שלילית על התנועה ולכן הונהגו משולשים כחולים על צווארוני התנועה. לאחר קום המדינה הוחלף צבע החולצה התנועתית לכחול, כאשר על כיסי התנועה זוג פסים לבנים. על כיס שמאל טלאי של סמל התנועה או סמל הסניף, אם בנמצא. ניתן לנעוץ סיכות תנועתיות שונות על מדי התנועה.בית"רים נוהגים לברך איש את רעהו הן במפגש והן בפרידה בברכת "תל חי", וכן הדבר במסמכים. מתוך שמירה על ראשי התיבות המהווים את שם התנועה נוהגים בית"רים לרשום "תרומפלדור" באות ת'. בית"רים נוהגים מתוך כבוד וחיבה לכנות את זאב ז'בוטינסקי "ראש בית"ר". בשנת 1934 יזמו הרוויזיוניסטים תנועת חרם על כלכלת גרמניה הנאצית ומבחינה פורמלית בית"ר לא ביטלה חרם כלכלי זה ומחזיקה בו גם בימינו. על כל בית"רי להחזיק ב"תעודת בית"ר" אותה יש לפדות מדי שנה. בעבר הייתה נפדית התעודה על ידי תשלום לקרן תל חי, המכשיר הכלכלי של התנועה הרוויזיוניסטית. כיום מתבצע הדבר על ידי תשלום דמי חבר שנתיים של חברי התנועה, או תרומה של בוגרי התנועה. תעודת בית"ר מכילה את פרטי הבית"רי וכן את הנדר הבית"רי. אירועים קבועים בתנועה הם העלייה המסורתית לתל חי ביום י"א באדר, השתתפות בטקס האזכרה הממלכתי לזאב ז'בוטינסקי בכ"ט בתמוז, וקיום קורסי מדריכים בחודשי הקיץ.ראו גםלקריאה נוספתמקורות ארכיון מכון ז'בוטינסקי בישראל - תל אביב, חטיבות ב'. זאב ז'בוטינסקי, בדרך למדינה, סדרת כתבים, ירושלים: הוצאת ערי ז'בוטינסקי, תשי"ט. רעיון בית"ר, עמ' 303. ח' בן ירוחם, ספר בית"ר - קורות ומקורות, כרך א', תשכ"ט; כרך ב', תשל"ג; כרך ב' - חלק שני, תשל"ו-1976.מחקרים אסתר שטיין-אשכנזי, בית"ר בארץ ישראל 1947-1925, תל אביב: מכון ז'בוטינסקי בישראל; וירושלים: הוצאת הספרייה הציונית על יד ההסתדרות הציונית העולמית, ירושלים, 1997 נסים טאיטו, בית"ר צפון אפריקה, עדות ומעש, ירושלים: הוצאת הספרייה הציונית, מנורה - מועדוני תרבות, 2004 .קישורים חיצוניים סיפור מקומי - תנועת בית"ר, מכון ז'בוטינסקי מציג את סיפורה של תנועת בית"ר על גבי ציר הזמן של סיפור מקומי דביר עמר, לכבוש את ההר, סיפורה של תנועת בית"ר בהתיישבות ביו"ש, באתר ערוץ 7, 17 במאי 2019, הובא מתוך העיתון בשבע אתר תנועת בית"ר (בשיתוף ביתמונה) יום בית"ר הצעירה, יומני כרמל, אוגוסט 1937 (התחלה 1:58) בית"ר - שמעון ריקלין וינון מגל, באתר יוטיובהערות שולייםציונות רוויזיוניסטיתתנועות נוער עבריותזאב ז'בוטינסקיהנצחת יוסף טרומפלדורציונות בלטביהציונות בפולין

1878

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%A6%D7%91%20%D7%A6%D7%91%D7%99%D7%A8%D7%94

מצב צבירה

מצב צבירה (פאזה) של חומר הוא אחד המופעים שחומר יכול להימצא בו. לרוב החומרים יש ארבעה מצבי צבירה שניתנים לצפייה בחיי היום-יום והם: מוצק, נוזל, גז ופלזמה. קיימים גם מצבי ביניים כגון גביש נוזלי, וכן מצבי צבירה נדירים שמתקיימים בטמפרטורות קיצוניות, למשל נוזל-על בטמפרטורה קרובה לאפס המוחלט. חומר יעבור ממצב צבירה אחד לשני בטמפרטורה מסוימת, הנקראת טמפרטורת מעבר. טמפרטורות המעבר שונות עבור כל חומר. עקב החשיבות הרבה של מצבי הצבירה והמעברים ביניהם בחיי היום-יום, לכל מעבר מצב צבירה שם ייחודי: מעבר ממוצק לנוזל נקרא בלשון המקצועית התכה (ולא "המסה"), מעבר מנוזל לגז נקרא התאיידות. מעבר מגז לפלזמה נקרא יינון. גם למעברים ההפוכים שם ייחודי: מעבר מפלזמה לגז נקרא רקומבינציה, מעבר מגז לנוזל נקרא התעבות, ומעבר מנוזל למוצק נקרא הקפאה או התמצקות. טמפרטורת המעבר בין המצבים תלויה גם בסוג החומר אך גם בלחץ. בדרך כלל לחץ גבוה יותר יעלה את טמפרטורת המעבר, אך לא תמיד. דוגמה בולטת למקרה ההפוך היא התכה של קרח. את הקשר בין מצבי הצבירה השונים, לחץ וטמפרטורה אפשר לצייר בדיאגרמת פאזות. לא כל החומרים מופיעים בכל מצבי הצבירה, לדוגמה: פחמן-דו-חמצני, בלחץ אטמוספירי רגיל, עובר היישר ממצב מוצק למצב גז, ללא מעבר דרך חומר הנוזל. תכונות מצבי צבירה לכל אחד ממצבי הצבירה הנפוצים תכונות האופייניות לו: מוצק: המולקולות של החומר מסודרות והרווחים ביניהן קטנים מאוד. לחומר במצב זה צורה מוגדרת (להבדיל מנוזל ומגז שלהם אין צורה מוגדרת - הם מקבלים את צורת הכלי שבו הם נמצאים) ונפח מוגדר (בדומה לנוזל, אך להבדיל מגז). נוזל: מולקולות החומר אינן מסודרות אבל הרווח ביניהן קטן. תנועת המולקולות אינה רבה כמו בגז, אבל אינה מעטה כמו במוצק. גז: המולקולות אינן צמודות (ישנו ריק ביניהן) והן נעות בחופשיות. גז, בדומה לנוזל, מסוגל לזרום, ואינו מתנגד לשינוי בצורתו. בניגוד לנוזל, לגז אין נפח קבוע, והוא נוטה להתפשט כדי למלא את כל הנפח שהוקצב לו. פלזמה: חלק או כל האלקטרונים שבחומר מתנתקים ממנו והמולקולות הופכות להיות טעונות חשמלית. מבחינה מכנית, פלזמה מתנהגת כגז - אינה שומרת על נפח קבוע וממלאת את הכלי המכיל, אך היא מוליכה חשמל, ותכונותיה הכימיות שונות לחלוטין. דיאגרמת פאזות בתרמודינמיקה, נהוג לתאר את מצבי הצבירה של החומר בדיאגרמת פאזות T-P. זהו תרשים דו-ממדי שבו ציר x הוא הטמפרטורה T ואילו ציר y הוא הלחץ P. במערכת צירים זו מציירים את העקומות המפרידות בין מצבי הצבירה של הנוזל ובכך מחלקים את השטח לשלושה חלקים, כאשר בכל חלק החומר נמצא במצב צבירה אחר. בקווים המחברים בין שני אזורים החומר יכול להימצא בשיווי משקל בשתי הפאזות, מסיבה זו הם נקראים "קווי דו-קיום". נוסחת קלאוזיוס קלפרון מאפשרת לחשב את השיפוע של קווים אלה. מעברי פאזה מעבר של חומר בין מצבי הצבירה השונים תלוי בטמפרטורה ובלחץ. למעברים בין מצבי הצבירה יש שמות ייחודיים: המושג המסה (מסיסות) אינו מעבר בין מצבי צבירה, אלא מתאר ערוב של שני חומרים ליצירת תמיסה. חומרים שונים נבדלים בתנאים בהם מתרחש מעבר מצב צבירה. במרבית המקרים, הגדלת הלחץ בו נמצא החומר מעלה את טמפרטורות מעבר מצבי הצבירה שלו. דוגמה של חומר הנפוץ על פני כדור הארץ בשלושת מצבי הצבירה שלו הוא המים: בלחץ של אטמוספירה אחת נקודת ההיתוך שלהם (שבה הם הופכים מקרח למים) היא 0 מעלות צלזיוס, ונקודת הרתיחה שלהם (שבה הם הופכים ממים לאדי מים שהם גז) היא 100 מעלות. חומרים אחרים (חנקן למשל) בעלי נקודת רתיחה נמוכה מאוד, ולכן הם נפוצים רק בצורת גז על פני כדור הארץ, בעוד לחומרים כמו ברזל נקודת היתוך גבוהה מאוד, ולכן הם נפוצים רק בצורת מוצק על פני כדור הארץ. תהליך מעבר הפאזה מתחיל בדרך-כלל באופן מקומי סביב אתרי התגרענות. חוסר קיומם של אתרים כאלו יכול להביא למצב של קירור יתר או חימום יתר. עקומת החימום אם מחממים חומר הנמצא במצב צבירה מוצק, הטמפרטורה הפנימית שלו עולה, עד שהיא מגיעה לטמפרטורת ההיתוך של חומר זה, בשלב זה המשך חימום לא יגרום לעלייה בטמפרטורה, היות שנדרשת אנרגיה לשינוי מצב הצבירה ממוצק לנוזל (אנרגיה המשמשת לשבירת קשרים בין חלקיקי החומר). בשלב בו כל החומר שינה את מצב הצבירה והפך כולו לנוזל, המשך חימום יגרום לעליית טמפרטורת החומר, וזאת עד הגיע החומר לנקודת הרתיחה. בנקודה זו מושקעת אנרגיה בהפיכת מצב הצבירה מנוזל לגז, והמשך חימום לא יגרום לעליית טמפרטורה אלא לשינוי מצב הצבירה. כאשר החומר כולו הופך לגז המשך חימום יגרום לטמפרטורת אדי החומר לעלות, כלומר להגדלת תנועת החלקיקים. פלזמה הפלזמה שונה באופן מהותי ממצבי הצבירה האחרים. בעוד שההבדל בין מצבי הצבירה האחרים (גז, נוזל ומוצק) הוא רק באופי הקשרים החלשים אשר יוצרות מולקולות החומר בינן לבין עצמן ללא שינוי במבנה המולקולות והאטומים עצמם, בפלזמה משתנה מבנה האטום עצמו. במצב צבירה זה, הקרוי גם גז מיונן, אחדים מהאלקטרונים שבקליפה החיצונית (או כל האלקטרונים הללו) הופרדו מהאטום, והחומר הוא אוסף של יונים ואלקטרונים שאינם מחוברים זה לזה. מצב צבירה זה אופיין לראשונה על ידי ויליאם קרוקס בשנת 1879. אף שמצב זה אינו נפוץ בכדור הארץ, הוא מצב הצבירה של 99% מהחומר הרגיל ביקום (כלומר, למעט החומר האפל והאנרגיה אפלה) . צורות נפוצות של פלזמה כוללות את השמש וכוכבים נוספים, ברק, רוח השמש, הגז בנורות ניאון ופלאורסנט ועוד. מצבי צבירה מיוחדים קיימים חומרים אשר יכולים להתקיים במצבי צבירה מורכבים יותר כגון גבישים נוזליים, נוזל-על, ננוחלקיקים, עיבוי בוז-איינשטיין, חומר מנוון, כוכב נייטרונים, פלזמת קווארקים-גלואונים ואחרים. אלו מצבים שנדירים על פני כדור הארץ, וחלקם מלאכותיים ומתקיימים במעבדות בלבד. עם זאת חלקם נפוצים למדי ביקום: כל הננסים הלבנים עשויים בעיקר חומר מנוון, וכל כוכבי הנייטרונים עשויים כמעט אך ורק מנייטרונים. ראו גם האנומליה של המים נקודה משולשת חום כמוס נקודה קריטית קישורים חיצוניים הרצאת וידאו: 1001 מצבי צבירה בטבע, באתר המועדון האסטרונומי של אוניברסיטת תל אביב דוגמה לדו"ח מעבדת חומרים, הטכניון 1995, דימה הופמן, דיאגרמת פאזות: מצבי צבירה. הערות שוליים פיזיקה של חומר מעובה תרמודינמיקה תכונות כימיות

מצב צבירה (פאזה) של חומר הוא אחד המופעים שחומר יכול להימצא בו. לרוב החומרים יש ארבעה מצבי צבירה שניתנים לצפייה בחיי היום-יום והם: מוצק, נוזל, גז ופלזמה. קיימים גם מצבי ביניים כגון גביש נוזלי, וכן מצבי צבירה נדירים שמתקיימים בטמפרטורות קיצוניות, למשל נוזל-על בטמפרטורה קרובה לאפס המוחלט.חומר יעבור ממצב צבירה אחד לשני בטמפרטורה מסוימת, הנקראת טמפרטורת מעבר. טמפרטורות המעבר שונות עבור כל חומר. עקב החשיבות הרבה של מצבי הצבירה והמעברים ביניהם בחיי היום-יום, לכל מעבר מצב צבירה שם ייחודי: מעבר ממוצק לנוזל נקרא בלשון המקצועית התכה (ולא "המסה"), מעבר מנוזל לגז נקרא התאיידות. מעבר מגז לפלזמה נקרא יינון. גם למעברים ההפוכים שם ייחודי: מעבר מפלזמה לגז נקרא רקומבינציה, מעבר מגז לנוזל נקרא התעבות, ומעבר מנוזל למוצק נקרא הקפאה או התמצקות.טמפרטורת המעבר בין המצבים תלויה גם בסוג החומר אך גם בלחץ. בדרך כלל לחץ גבוה יותר יעלה את טמפרטורת המעבר, אך לא תמיד. דוגמה בולטת למקרה ההפוך היא התכה של קרח. את הקשר בין מצבי הצבירה השונים, לחץ וטמפרטורה אפשר לצייר בדיאגרמת פאזות.לא כל החומרים מופיעים בכל מצבי הצבירה, לדוגמה: פחמן-דו-חמצני, בלחץ אטמוספירי רגיל, עובר היישר ממצב מוצק למצב גז, ללא מעבר דרך חומר הנוזל.תכונות מצבי צבירה לכל אחד ממצבי הצבירה הנפוצים תכונות האופייניות לו: מוצק: המולקולות של החומר מסודרות והרווחים ביניהן קטנים מאוד. לחומר במצב זה צורה מוגדרת (להבדיל מנוזל ומגז שלהם אין צורה מוגדרת - הם מקבלים את צורת הכלי שבו הם נמצאים) ונפח מוגדר (בדומה לנוזל, אך להבדיל מגז). נוזל: מולקולות החומר אינן מסודרות אבל הרווח ביניהן קטן. תנועת המולקולות אינה רבה כמו בגז, אבל אינה מעטה כמו במוצק. גז: המולקולות אינן צמודות (ישנו ריק ביניהן) והן נעות בחופשיות. גז, בדומה לנוזל, מסוגל לזרום, ואינו מתנגד לשינוי בצורתו. בניגוד לנוזל, לגז אין נפח קבוע, והוא נוטה להתפשט כדי למלא את כל הנפח שהוקצב לו. פלזמה: חלק או כל האלקטרונים שבחומר מתנתקים ממנו והמולקולות הופכות להיות טעונות חשמלית. מבחינה מכנית, פלזמה מתנהגת כגז - אינה שומרת על נפח קבוע וממלאת את הכלי המכיל, אך היא מוליכה חשמל, ותכונותיה הכימיות שונות לחלוטין.דיאגרמת פאזות בתרמודינמיקה, נהוג לתאר את מצבי הצבירה של החומר בדיאגרמת פאזות T-P. זהו תרשים דו-ממדי שבו ציר x הוא הטמפרטורה T ואילו ציר y הוא הלחץ P. במערכת צירים זו מציירים את העקומות המפרידות בין מצבי הצבירה של הנוזל ובכך מחלקים את השטח לשלושה חלקים, כאשר בכל חלק החומר נמצא במצב צבירה אחר. בקווים המחברים בין שני אזורים החומר יכול להימצא בשיווי משקל בשתי הפאזות, מסיבה זו הם נקראים "קווי דו-קיום". נוסחת קלאוזיוס קלפרון מאפשרת לחשב את השיפוע של קווים אלה.מעברי פאזה מעבר של חומר בין מצבי הצבירה השונים תלוי בטמפרטורה ובלחץ. למעברים בין מצבי הצבירה יש שמות ייחודיים:המושג המסה (מסיסות) אינו מעבר בין מצבי צבירה, אלא מתאר ערוב של שני חומרים ליצירת תמיסה.חומרים שונים נבדלים בתנאים בהם מתרחש מעבר מצב צבירה. במרבית המקרים, הגדלת הלחץ בו נמצא החומר מעלה את טמפרטורות מעבר מצבי הצבירה שלו.דוגמה של חומר הנפוץ על פני כדור הארץ בשלושת מצבי הצבירה שלו הוא המים: בלחץ של אטמוספירה אחת נקודת ההיתוך שלהם (שבה הם הופכים מקרח למים) היא 0 מעלות צלזיוס, ונקודת הרתיחה שלהם (שבה הם הופכים ממים לאדי מים שהם גז) היא 100 מעלות. חומרים אחרים (חנקן למשל) בעלי נקודת רתיחה נמוכה מאוד, ולכן הם נפוצים רק בצורת גז על פני כדור הארץ, בעוד לחומרים כמו ברזל נקודת היתוך גבוהה מאוד, ולכן הם נפוצים רק בצורת מוצק על פני כדור הארץ.תהליך מעבר הפאזה מתחיל בדרך-כלל באופן מקומי סביב אתרי התגרענות. חוסר קיומם של אתרים כאלו יכול להביא למצב של קירור יתר או חימום יתר.עקומת החימוםאם מחממים חומר הנמצא במצב צבירה מוצק, הטמפרטורה הפנימית שלו עולה, עד שהיא מגיעה לטמפרטורת ההיתוך של חומר זה, בשלב זה המשך חימום לא יגרום לעלייה בטמפרטורה, היות שנדרשת אנרגיה לשינוי מצב הצבירה ממוצק לנוזל (אנרגיה המשמשת לשבירת קשרים בין חלקיקי החומר).בשלב בו כל החומר שינה את מצב הצבירה והפך כולו לנוזל, המשך חימום יגרום לעליית טמפרטורת החומר, וזאת עד הגיע החומר לנקודת הרתיחה.בנקודה זו מושקעת אנרגיה בהפיכת מצב הצבירה מנוזל לגז, והמשך חימום לא יגרום לעליית טמפרטורה אלא לשינוי מצב הצבירה.כאשר החומר כולו הופך לגז המשך חימום יגרום לטמפרטורת אדי החומר לעלות, כלומר להגדלת תנועת החלקיקים.פלזמה הפלזמה שונה באופן מהותי ממצבי הצבירה האחרים. בעוד שההבדל בין מצבי הצבירה האחרים (גז, נוזל ומוצק) הוא רק באופי הקשרים החלשים אשר יוצרות מולקולות החומר בינן לבין עצמן ללא שינוי במבנה המולקולות והאטומים עצמם, בפלזמה משתנה מבנה האטום עצמו. במצב צבירה זה, הקרוי גם גז מיונן, אחדים מהאלקטרונים שבקליפה החיצונית (או כל האלקטרונים הללו) הופרדו מהאטום, והחומר הוא אוסף של יונים ואלקטרונים שאינם מחוברים זה לזה. מצב צבירה זה אופיין לראשונה על ידי ויליאם קרוקס בשנת 1879. אף שמצב זה אינו נפוץ בכדור הארץ, הוא מצב הצבירה של 99% מהחומר הרגיל ביקום (כלומר, למעט החומר האפל והאנרגיה אפלה) . צורות נפוצות של פלזמה כוללות את השמש וכוכבים נוספים, ברק, רוח השמש, הגז בנורות ניאון ופלאורסנט ועוד.מצבי צבירה מיוחדים קיימים חומרים אשר יכולים להתקיים במצבי צבירה מורכבים יותר כגון גבישים נוזליים, נוזל-על, ננוחלקיקים, עיבוי בוז-איינשטיין, חומר מנוון, כוכב נייטרונים, פלזמת קווארקים-גלואונים ואחרים. אלו מצבים שנדירים על פני כדור הארץ, וחלקם מלאכותיים ומתקיימים במעבדות בלבד. עם זאת חלקם נפוצים למדי ביקום: כל הננסים הלבנים עשויים בעיקר חומר מנוון, וכל כוכבי הנייטרונים עשויים כמעט אך ורק מנייטרונים.ראו גם האנומליה של המים נקודה משולשת חום כמוס נקודה קריטיתקישורים חיצוניים הרצאת וידאו: 1001 מצבי צבירה בטבע, באתר המועדון האסטרונומי של אוניברסיטת תל אביב דוגמה לדו"ח מעבדת חומרים, הטכניון 1995, דימה הופמן, דיאגרמת פאזות: מצבי צבירה.הערות שולייםפיזיקה של חומר מעובהתרמודינמיקהתכונות כימיות

1883

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A7%D7%95%D7%A4%D7%99%D7%9D%20%D7%91%D7%A2%D7%9C%D7%99%20%D7%96%D7%A0%D7%91

קופים בעלי זנב

קופים בעלי זנב (שם מדעי: Cercopithecidae) היא משפחה בתת-סדרת קופים צרי אף שבסדרת הפרימטים, בתוכה נכללים מרבית הקופים הידועים. במשפחה 160 מינים ב-22 סוגים. מאפיינים קופים אלה נבדלים מההומינואידים (קופי האדם) בכך שרובם בעלי זנב (למעט כמה יוצאי דופן), ומקופי העולם החדש בכך שאינם יכולים להשתמש בזנבם לאחיזה בעצמים. טכנית, ההבחנה בינם לבין הקופים רחבי האף נקבעה על פי מבנה האף, ואילו בינם לבין ההומינואידים, על פי סידור השיניים. נחיריהם קרובים זה לזה ופונים כלפי מטה. הגפיים האחוריות קצרות מהקדמיות וגופם מותאם יותר לחיים בין ענפי העצים. הקופים בעלי הזנב נפוצים בימינו בדרום-מזרח אסיה, דרום אסיה וחלק במרכז אסיה ובכל אפריקה. באירופה ניתן למצוא אותם רק בגיברלטר - המין מקוק ברברי, אך עדויות מאובנים מראות כי בעבר הם היו נפוצים בכלל היבשת. המאובנים הראשונים של המשפחה הם מתקופת האוליגוקן, וחלק מהמינים שחיו אז (מהסוג תרופיתקוס) הגיעו כמעט לגודל של גורילה. הקופים בני משפחה זו הם בגודל בינוני עד גדול, ומשקלם נע בין חצי קילוגרם אצל גנון גמד אנגולי (Miopithecus talapoin) עד ל-50 קילוגרם אצל המנדריל (Mandrillus sphinx) וקרובו הדריל (Mandrillus leucophaeus). בכך הם הגדולים בפרימטים שאינם הומינואידים. מיון המשפחה במשפחה יש שתי תת-משפחות לפי המיון המקובל: משפחה קופים בעלי זנב (Cercopithecidae) תת-משפחה גנונים (Cercopithecinae) שבט Cercopithecini מין יחיד מנגבי הביצות (Allenopithecus nigroviridis) טלפוין (Miopithecus) מין יחיד פרש אדום (Erythrocebus patas) קוף ירוק (Chlorocebus) גנון (Cercopithecus) שבט Papionini מקוק (Macaca) מנגבי מצוייץ (Lophocebus) מין יחיד קיפונג'י (Rungwecebus kipunji) בבון (Papio) תרופיתקוס (Theropithecus) מנגבי (Cercocebus) מנדריל (Mandrillus) תת-משפחה קולובים (Colobinae) קולובוס (Colobus) קולובוס אדום (Piliocolobus) מין יחיד קולובוס ירוק (Procolobus verus) לוטונג (Trachypithecus) לנגור (Presbytis) לנגור אפור (Semnopithecus) דוק (Pygathrix) חרומף (Rhinopithecus) מין יחיד קוף חוטם (Nasalis larvatus) מין יחיד לנגור זנב-חזיר (Simias concolor) בעבר שייכו למשפחה את תת-המשפחה הנכחדת Victoriapithecinae הידועה מהמיוקן, אך כיום רואים בה משפחה עצמאית. גלריה קישורים חיצוניים ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה בעלי חיים שתוארו ב-1821 טקסונים שתוארו בידי ג'ון אדוארד גריי

קופים בעלי זנב (שם מדעי: Cercopithecidae) היא משפחה בתת-סדרת קופים צרי אף שבסדרת הפרימטים, בתוכה נכללים מרבית הקופים הידועים. במשפחה 160 מינים ב-22 סוגים.מאפיינים קופים אלה נבדלים מההומינואידים (קופי האדם) בכך שרובם בעלי זנב (למעט כמה יוצאי דופן), ומקופי העולם החדש בכך שאינם יכולים להשתמש בזנבם לאחיזה בעצמים. טכנית, ההבחנה בינם לבין הקופים רחבי האף נקבעה על פי מבנה האף, ואילו בינם לבין ההומינואידים, על פי סידור השיניים. נחיריהם קרובים זה לזה ופונים כלפי מטה. הגפיים האחוריות קצרות מהקדמיות וגופם מותאם יותר לחיים בין ענפי העצים.הקופים בעלי הזנב נפוצים בימינו בדרום-מזרח אסיה, דרום אסיה וחלק במרכז אסיה ובכל אפריקה. באירופה ניתן למצוא אותם רק בגיברלטר - המין מקוק ברברי, אך עדויות מאובנים מראות כי בעבר הם היו נפוצים בכלל היבשת. המאובנים הראשונים של המשפחה הם מתקופת האוליגוקן, וחלק מהמינים שחיו אז (מהסוג תרופיתקוס) הגיעו כמעט לגודל של גורילה.הקופים בני משפחה זו הם בגודל בינוני עד גדול, ומשקלם נע בין חצי קילוגרם אצל גנון גמד אנגולי (Miopithecus talapoin) עד ל-50 קילוגרם אצל המנדריל (Mandrillus sphinx) וקרובו הדריל (Mandrillus leucophaeus). בכך הם הגדולים בפרימטים שאינם הומינואידים.מיון המשפחהבמשפחה יש שתי תת-משפחות לפי המיון המקובל:משפחה קופים בעלי זנב (Cercopithecidae)תת-משפחה גנונים (Cercopithecinae)שבט Cercopitheciniמין יחיד מנגבי הביצות (Allenopithecus nigroviridis)טלפוין (Miopithecus)מין יחיד פרש אדום (Erythrocebus patas)קוף ירוק (Chlorocebus)גנון (Cercopithecus)שבט Papioniniמקוק (Macaca)מנגבי מצוייץ (Lophocebus)מין יחיד קיפונג'י (Rungwecebus kipunji)בבון (Papio)תרופיתקוס (Theropithecus)מנגבי (Cercocebus)מנדריל (Mandrillus)תת-משפחה קולובים (Colobinae)קולובוס (Colobus)קולובוס אדום (Piliocolobus)מין יחיד קולובוס ירוק (Procolobus verus)לוטונג (Trachypithecus)לנגור (Presbytis)לנגור אפור (Semnopithecus)דוק (Pygathrix)חרומף (Rhinopithecus)מין יחיד קוף חוטם (Nasalis larvatus)מין יחיד לנגור זנב-חזיר (Simias concolor)בעבר שייכו למשפחה את תת-המשפחה הנכחדת Victoriapithecinae הידועה מהמיוקן, אך כיום רואים בה משפחה עצמאית.גלריהקישורים חיצונייםערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימהבעלי חיים שתוארו ב-1821טקסונים שתוארו בידי ג'ון אדוארד גריי

1891

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A7%D7%95%D7%A4%D7%99%D7%A4%D7%99%D7%9D

קופיפים

קופיפים (שם מדעי: Tarsiiformes) תת-סדרה בסדרת הפרימטים הכוללת משפחה אחת, קופיפיים (Tarsiidae). מאפיינים בעבר נחשבה תת-הסדרה לחלק מתת-סדרת טרום קופים, אך כיום נהוג למקמה כתת-סדרה עצמאית, השייכת לקבוצת פשוטי האף, אך אינה שייכת לקבוצת האנתרופואידים. מצד אחד, לבני תת-הסדרה מאפיינים של טרום קופים - פעילי לילה, גוף קטן, לסת תחתונה אינה מחוברת, אוזניים גדולות, רחם דו קרני וטופר גירוד. מאידך, יש להם גם מאפיינים של קבוצת פשוטי האף - אפיהם יבשים, חורי עיניהם סגורים ועשויים עצם, הסידור הכרומוזומלי שלהם דומה וכך גם סדר איבריהם הפנימיים. בנוסף לאלה, יש להם גם כמה מאפיינים ייחודיים: עיניים גדולות (כל אחת גדולה יותר מהמוח) חסרות יכולת תנועה. הקופיפים הם הקדומים ביותר מבין פשוטי האף ששרדו - מאובן בן 50 מיליון שנה של המין הנכחד Xanthorhysis tabrumi נמצא בסין. ראיות מאובנות מראות שבני תת-הסדרה היו נפוצים כמעט בכל רחבי העולם. נראה שהם, כמו שאר חברי קבוצת פשוטי האף, התפתחו מיצורים החיים ביום, שכן הם חסרים את הקרום מחזיר-האור שניתן למצוא בעיניהם של הטרום קופים. על אף שכיום בתת-הסדרה משפחה יחידה קופיפיים, בתקופת האאוקן והאוליגוקן התקיימה משפחה נוספת, אומומידיים, בתת-סדרה זו. גם במשפחת הקופיפיים התקיים בעבר סוג נוסף Xanthorhysis. טקסונומיה משפחה Archicebidae - נכחדה משפחה אומומידיים (Omomyidae) - נכחדה משפחה טרסיוסיים (Tarsiidae) סוג Afrotarsius - נכחד סוג Xanthorhysis - נכחד סוג ומין יחיד קופיף פיליפיני (Carlito syrichta) סוג ומין יחיד קופיף מערבי (Cephalopachus bancanus) סוג קופיף (Tarsius) קישורים חיצוניים ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה

קופיפים (שם מדעי: Tarsiiformes) תת-סדרה בסדרת הפרימטים הכוללת משפחה אחת, קופיפיים (Tarsiidae).מאפיינים בעבר נחשבה תת-הסדרה לחלק מתת-סדרת טרום קופים, אך כיום נהוג למקמה כתת-סדרה עצמאית, השייכת לקבוצת פשוטי האף, אך אינה שייכת לקבוצת האנתרופואידים. מצד אחד, לבני תת-הסדרה מאפיינים של טרום קופים - פעילי לילה, גוף קטן, לסת תחתונה אינה מחוברת, אוזניים גדולות, רחם דו קרני וטופר גירוד. מאידך, יש להם גם מאפיינים של קבוצת פשוטי האף - אפיהם יבשים, חורי עיניהם סגורים ועשויים עצם, הסידור הכרומוזומלי שלהם דומה וכך גם סדר איבריהם הפנימיים. בנוסף לאלה, יש להם גם כמה מאפיינים ייחודיים: עיניים גדולות (כל אחת גדולה יותר מהמוח) חסרות יכולת תנועה. הקופיפים הם הקדומים ביותר מבין פשוטי האף ששרדו - מאובן בן 50 מיליון שנה של המין הנכחד Xanthorhysis tabrumi נמצא בסין. ראיות מאובנות מראות שבני תת-הסדרה היו נפוצים כמעט בכל רחבי העולם. נראה שהם, כמו שאר חברי קבוצת פשוטי האף, התפתחו מיצורים החיים ביום, שכן הם חסרים את הקרום מחזיר-האור שניתן למצוא בעיניהם של הטרום קופים.על אף שכיום בתת-הסדרה משפחה יחידה קופיפיים, בתקופת האאוקן והאוליגוקן התקיימה משפחה נוספת, אומומידיים, בתת-סדרה זו. גם במשפחת הקופיפיים התקיים בעבר סוג נוסף Xanthorhysis.טקסונומיה משפחה Archicebidae - נכחדהמשפחה אומומידיים (Omomyidae) - נכחדהמשפחה טרסיוסיים (Tarsiidae)סוג Afrotarsius - נכחדסוג Xanthorhysis - נכחד סוג ומין יחיד קופיף פיליפיני (Carlito syrichta) סוג ומין יחיד קופיף מערבי (Cephalopachus bancanus)סוג קופיף (Tarsius)קישורים חיצונייםערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה

1896

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A0%D7%95%D7%A2%D7%A8%20%D7%94%D7%A2%D7%95%D7%91%D7%93%20%D7%95%D7%94%D7%9C%D7%95%D7%9E%D7%93

הנוער העובד והלומד

תנועת הנוער העובד והלומד (הידועה גם בראשי התיבות של שמה, הנוע"ל) (בערבית: الشبيبة العاملة والمتعلمة) היא תנועת נוער ארץ ישראלית שמושתתת על ערכי הציונות העובדת. יסודותיה בתנועת הנוער העובד, שהוקמה ב-17 באוקטובר 1924 בארץ ישראל על ידי בני נוער עובדים שהתאגדו על מנת להגן על עבודתם וזכויותיהם. בשנת 1959 התמזגה לתוך "הנוער העובד" תנועת הבונים-התנועה המאוחדת ושם התנועה שונה בעקבות האיחוד ל"הנוער העובד והלומד" (חברי תנועות אלו היוו, בתקופה שלפני קום מדינת ישראל, כמחצית מחברי ההכשרות המגויסות לפלמ"ח). נכון ל-2015 הנוער העובד והלומד היא תנועת הנוער השנייה בגדולה במדינת ישראל. בתנועה כיום מאות סניפים, קנים ומועדונים בכל רחבי הארץ ועשרות אלפי חניכים. התנועה פועלת בכל חלקי החברה הישראלית והיא תנועת הנוער היחידה שמשותפת ליהודים, לערבים, לדרוזים ולצ'רקסים. החניכים בתנועה מתחלקים לשלוש קבוצות גיל: חניכים בכיתות ד'-ו' משתייכים לשכבה הצעירה, חניכים בכיתות ז'-ח' משתייכים לשכבה "מתבגרת" וחניכים מכיתה ט'-י"ב הם חברי השכבה הבוגרת. את חניכי התנועה ניתן לזהות על-פי החולצה הכחולה והשרוך האדום. מתוך התנועה צמחה בשנות ה-90 תנועת בוגרים, שנקראת מאז 2006 "תנועת דרור ישראל". לנוער העובד והלומד תנועת-אחות בינלאומית הנקראת הבונים דרור, וכן קשרים הדוקים עם איגודים מקצועיים לנוער ותנועות וארגוני נוער סוציאליסטים ברחבי העולם. התנועה חברה, יחד עם תנועת המחנות העולים במעגל תנועות הנוער הציוניות-חלוציות-מגשימות וכן חברה יחד עם תנועת השומר הצעיר בתנועת הפאלקון העולמית. היסטוריה בשנת 1959 התאחדה התנועה המאוחדת עם תנועת הנוער העובד ל"הנוער העובד והלומד". מטרת האיחוד הייתה לכונן תנועת נוער כללית, שתאגד את כל הנוער הארץ ישראלי במסגרות חברתיות, ותחת הרעיון הציוני-סוציאלסטי. לתנועה שורשים אידאולוגיים עמוקים עם תנועת העבודה הישראלית, וכן היא מזוהה עם ההסתדרות הכללית. הקשר עם ההסתדרות נוצר מיד בשנותיה הראשונות של התנועה (על ידי דוד כהן שמונה כמלווה לתנועה מטעם ההסתדרות, בברכתו של ברל כצנלסון), והיא נחשבת תנועת בת של ההסתדרות על אף שתמיכת ההסתדרות בה הצטמצמה לאורך השנים. בעבר היה הקשר הרעיוני בין ההסתדרות לתנועה חזק והתנועה הייתה מסונפת לאגף בוועד הפועל, אולם בעקבות תהליכים שהתרחשו בהסתדרות בשנים האחרונות, הקשר התרופף. כמו כן, התנועה קשורה אידאולוגית ונתמכת כלכלית על ידי התנועה הקיבוצית. כמו עם ההסתדרות, בעבר היו קשרים אלו הדוקים וכללו בעיקר שליחת גרעינים לקיבוצי יעד ואחוזים רבים של בני-קיבוצים בגרעיני התנועה, אך בשנות ה-90 הקשר הפך לרופף יחסית, עם הקמת תנועת הבוגרים סביב תהליך פנים תנועתי שנקרא "להוביל שנית", ושינויים שחלו בתנועה הקיבוצית עצמה. לאחר מלחמת ששת הימים שלחה תנועת הנוער והעובד והלומד להיאחזות בשטחים שנכבשו במלחמה (לסיני ולגולן) גרעיני היאחזות, זאת במקביל לקו שהתוותה הממשלה ביחס להתיישבות במקומות אלו, וכהמשך לקו האידאולוגי שקבע את ההתיישבות כנתיב הגשמה מרכזי. תהליך הקמת חוות ההכשרה, "להוביל שנית" במהלך שנות ה-70 נערכו דיונים במזכירות התנועה על אופני ההגשמה של התנועה. בדיונים אלה עלה הצורך בהארכת משך החניכות של חניכי תנועת הנוער, ושינויים אפשריים במסלול הנח"ל. במסגרת דיונים אלו העלה מזכיר החטיבה החינוכית באותה התקופה, אבינועם גרנות את האפשרות ליצירת "חוות הגשמה" בנות 2–3 גרעינים שייתנסו בקיום משק אוטונומי שיתופי ויבצעו משימות הדרכה בתנועה בתקופה של שנת שירות מקדימה לצבא. רעיון אחר היה גיבוש קבוצות של בוגרי תנועה ליצירת קומונות לומדים, או לגיוסם להמשך ההדרכה והריכוז בתנועה. המטרה הייתה להצליח להרחיב את "גיל ההגשמה" לתקופת היבחרות. בשנת 1981 נעשה הניסיון הראשון במסגרת של "חוות הכשרה" אוטונומית כפי שהוצעה. הגרעינים "נוב" (שיועד למלכיה) ו-"חרמש" (שיועד לאלומות) בתמיכת התנועה הקיבוצית וקיבוצי היעד, התיישבו בבית הספר הימי הנטוש בקריית חיים במסגרת של חוות הכשרה. ב-28–30 בינואר 1982 נערכה המועצה החינוכית ה-14 של הנוע"ל בקדימה והחליטה על קבלת חוות ההכשרה כמסלול החובה לכל גרעיני הנוע"ל. מזכ"ל התנועה פיני טומאכר, ציין בראיון הפרישה שלו כי רעיון חוות ההכשרה היה גולת הכותרת של עבודתו בתנועה. בשנת 1983 נקטע הניסיון ולא יצאו גרעינים לחוות ההכשרה. פסח האוספטר (אז חבר גרעין נוב והיום רכז דרור ישראל) פרסם כתבות בעיתון התנועה בהן האשים את חברי התנועה, מזכירותה ומזכירות התנועה הקיבוצית בהפסקת הניסיון של חוות ההכשרה. מזכ"ל התנועה שייקה רונן השיב בעיתון על הטענות ופרש את הקשיים ביישום ההחלטה. בשנת 1987 עלה מחדש רעיון חוות ההכשרה, סביב צורך מוחשי שכן התנועה מצאה עצמה בקשיים במציאת קיבוצי יעד שיסכימו לקבל את גרעיניה, וכן בתוך תהליך התפרקות התנועה הקיבוצית מערכיה השיתופיים והמשימתיים היה חשש כי הסביבה הקיבוצית עלולה להיות סביבה חינוכית מייאשת ולא מפרה. פורסם מכתב של מספר חניכי י"א: פסח האוספטר שסיים את שירותו הצבאי חזר לתנועה לתפקיד רכז מחוז חיפה במסגרת תפקידו ניסה לקדם את רעיון חוות ההכשרה מול המזכ"ל חגי מירום והמזכירות. בשנת 1988 יצא גרעין שבי"ב (שם בצפון יהא ביתנו, שיועד למלכיה) לחוות הכשרה ביישוב נווה עובד, בהדרכתו של האוספטר. במועצה החינוכית של שנת 1989 נערך שוב דיון על מסלול חוות ההכשרה, ולאחר ויכוח סוער נתקבלה ההחלטה להמשיך במהלך ולשלוח את גרעיני התנועה למסלול החוות. התעוררה השאלה על השתלבות בוגרי התנועה, בוגרי מסלול חוות ההכשרה בקיבוצים לאחר השירות הצבאי. הכוונה המקורית במפעל החוות הייתה ליצור פרק זמן לפני הצבא לגיבושו של הגרעין כקבוצה שייעודה הצטרפות לקיבוץ היעד. בראשית שנות התשעים פרסומי התנועה הקפידו להציג את מסלול החוות כשינוי הדרך ולא היעד הקיבוצי. אולם במועצה ה-23 של הנוע"ל שנערכה בכנרת ניתן היה לשמוע עמדות סותרות ביחס ליעדי ההגשמה התנועתיים והקשר עם הקיבוץ. שי חולדאי (חבר קיבוץ חולדה ומחנך בתנועה הקיבוצית) קרא באותה מועצה: "הנוע"ל לא צריך את הקיבוצים. הוא צריך להפסיק לראות בהם את יעד ההגשמה שלו. הוא צריך להמציא משהו חדש שמכל העולם יבואו לראות וללמוד – ממש כמו הקיבוץ בזמנו". מזכ"ל התנועה, עובד צור, דווקא תמך בשימור הקשר שבין התנועה הקיבוצית לתנועה. גרעין שבי"ב עם יציאתו לשל"ת האחרון במסלול הנח"ל, שלב בו היו אמורים להשתלב באופן מסורתי בקיבוץ היעד שלהם לקראת הצטרפותם כחברים, בחרו להפוך את השל"ת שלהם לשל"ת הדרכתי ולהדריך את כל שכבת י"ב בתנועה לקראת היציאה לחוות ההכשרה. עם שיחרורם התקיימו כמה ניסיונות לאזן בין שאיפתם לקחת משימות בתנועה לבין השתלבותם בקיבוץ. במאי 1994 אישרה המזכירות הרחבה של התנועה הקיבוצית את הקמתו מחדש של קיבוץ רביד על ידי חברי הנוע"ל, ביניהם חברי גרעין שבי"ב, וקיבוץ רביד הפך ל"קיבוץ החינוכי" של תנועת הנוער העובד והלומד. אמצעיו המישקיים גויסו לטובת הרחבת מפעלי התנועה והוקם בו "המרכז להתחדשות שתפנית משימתית" - מרכז הסמינרים של התנועה. בינואר 1998 אוזרח קיבוץ אשבל, הקיבוץ השני של הנוע"ל. "להוביל שנית" הוא השם שניתן לתהליך ששינה את יעד ההגשמה המרכזי של התנועה מה"התיישבות" שבחסותה הקימו בעבר הגרעינים הבוגרים של התנועה יותר מ-60 יישובים ברחבים הארץ, להצטרפות לתנועת בוגרים מחנכת - תנועת הבוגרים של הנוער העובד והלומד המכונה "מרח"ב" (מחדשי רעיון החלוץ בישראל). הוקמו חוות הכשרה בעלות ייעוד של חינוך, וחינוך עצמי לחיי קומונה, והיום תנועת הבוגרים מקיימת קומונות רבות וקיבוצים עירוניים, הלוקחים חלק בהפעלת הקינים השונים ושאר המפעלים החינוכיים. גם קיבוצי התנועה הלא עירוניים רביד ואשבל הם קיבוצים חינוכיים. לנוער העובד והלומד ולתהליך "להוביל שנית" שעבר בו בשנות התשעים, שהיסב את מסלול ההגשמה בו מהתיישבות לחינוך הייתה השפעה רבה על שינוי מסלול הנח"ל ממסלול התיישבותי של הכשרה חקלאית למסלול חינוכי הכולל "פרק משימה לאומית" חינוכית. עד היום, כשני שלישים מהמתגייסים למסלול הנח"ל הם בוגרי חוות ההכשרה של הנוער העובד והלומד. התפתחותה הרחבה של תנועת הבוגרים. יצירת מרחבי החיים של הבוגרים, ואף מרחבים חינוכיים חדשים שלא כולם נכללים בתוך תנועת הנוער, דוגמת "המעורר", הובילה להקמת תנועה רעיונית המאגדת את כל המרחבים (תנועת הנוער העובד והלומד, תנועת הבוגרים ומפעלים חינוכיים אחרים) ושמה "תנועת דרור ישראל" - שם המרמז על הקשר הערכי העמוק שרואה התנועה עם תנועת דרור שהייתה פעילה באירופה לפני מלחמת העולם השנייה אף על פי שבפועל, לא התקיים כל קשר כזה באותה תקופה. ייעוד התנועה ועקרונותיה ייעוד התנועה בוועידת התנועה העשירית, בשנת 2015, נקבע ייעוד התנועה: ביתנו פתוח לכל נערה ונער עקרון מרכזי של התנועה הוא עיקרון הכלליות, שמבוטא בסיסמה "ביתנו פתוח לכל נערה ונער" שנטבעה בימיה הראשונים של התנועה. העיקרון נובע מתפיסה של שוויון ערך האדם, ולפיו כל אחד ואחת יכולים למצוא את מקומם בתנועה. אלכסנדר ברזל, מזכיר הנוער העובד בשנות ה-50 ניסח זאת כך:"אתמול הכרזנו חזור והכרז: "ביתנו פתוח לכל נער". האם נקיים צו זה גם להבא, הלכה למעשה? הדרישה היא לא לפתיחת הדלת, אלא ליצירת בית חם לכל הבאים, ללא הבדל עדות ותרבויות".נהוג לרשום סיסמה זו בכניסה לסניפי התנועה, כתזכורת תמידית למרכזיותו של עיקרון זה בדרכה של התנועה. סמלי התנועה חולצת התנועה חולצת התנועה היא חולצה כחולה עם שרוך אדום. החולצה הכחולה מסמלת את העבודה, והשרוך האדום הוא סמל לשוויון בין כל בני האדם שדמם אדום ומסמל את הסוציאליזם. החולצה הכחולה משותפת לתנועות הנוער המזוהות עם תנועת העבודה (הנוער העובד והלומד, המחנות העולים, השומר הצעיר) המכונות בשל כך "התנועות הכחולות". על החולצה נכתב השיר העממי "חולצה כחולה". סיסמת התנועה סיסמת התנועה היא "לעבודה, להגנה ולשלום - עלה והגשם! עלה נעלה". המילים "לעבודה להגנה ולשלום" לקוחות מתוך שירו של אברהם ברוידס, "משורר הנוער העובד", שנכתב לאחר מאורעות 1929. מילים אלו היוו את סיסמת "הנוער העובד". המילים "עלה והגשם! עלה נעלה" היו סיסמת "הבונים-התנועה המאוחדת". עם איחוד "הבונים התנועה המאוחדת" לתוך "הסתדרות הנוער העובד" והקמת "הסתדרות הנוער העובד והלומד" נוצרה הסיסמה המאוחדת. בטקסים ואירועים של התנועה נהוג שהמברך קורא "לעבודה, להגנה ולשלום – עלה והגשם!" והחניכים עונים ביחד "עלה נעלה". סמל התנועה המרכיבים בסמל תנועת הנוער העובד והלומד מייצג מספר דברים: החיטה והמעדר מסמלים את העבודה. החץ מסמל את ההגנה. עלי הזית העוטפים את הסמל מסמלים את השלום. סרט ועליו מתנוססת סיסמת התנועה מחבר ומאחד את כל המרכיבים. ההיסטוריה של סמל התנועה עם איחוד התנועות "הבונים-התנועה המאוחדת" ו"הנוער העובד" בשנת 1959, אוחדו סמלי התנועות לכדי סמל אחד. סמל זה שימש את התנועה עד לשנת 2016. ועידת התנועה שנערכה בקיץ 2015 קבעה כי יש לעצב את סמל התנועה מחדש לסמל דו-לשוני, ערבי-עברי, "כדי להעמיק את השוויון והשותפות בין כל חברי התנועה וחברותיה". סמל התנועה החדש נחשף באוקטובר 2016. מבנה ארגוני קני התנועה בהתאם למבנה הכללי, קיימים שישה סוגי קינים (סניפים) בתנועת הנוער העובד והלומד. הקינים נבדלים ביניהם באופן הפעילות ובמתכונתו, אך הערכים והתכנים העומדים בבסיסם זהים. ברחבי הארץ פועלים כ-700 קינים במתכונות הבאות: הקן והמועדון העירוני - הקן המוכר ביותר לגבי רוב האוכלוסייה. הקן העירוני פועל בערים ובעיירות רבות ברחבי הארץ, מקריית שמונה בצפון ועד למצפה רמון שבדרום. הקן הקיבוצי - פועל בקיבוצים רבים בארץ, ומשתדל להתאים את אופן הפעילות למסגרת הקיבוצית הייחודית ולתהליכי ההפרטה המתרחשים בימינו בקיבוצים רבים. הקן האזורי - הקן האזורי הוא בדרך כלל קן פדרטיבי בפני עצמו, בו קיימים מספר מועדוני שכבה צעירה הפועלים כחלק מהקן, ומקום עיקרי לפעילויות השכבה הבוגרת. קיימים קינים בודדים שהם קינים אזוריים. בני המושבים - בעבר פעלה במושבים בלבד וכיום פועלת בכל המרחב הכפרי - מושבים, קיבוצים, יישובים קהילתיים ומועצות מקומיות. הקן הערבי - פועל ביישובים ערביים רבים ב-25 קנים ומספר החניכים בהם נאמד ב-18 אלף. קן מזרח ירושלים הוא הקן הגדול בתנועה. הקן הדרוזי - פועל בכל היישובים הדרוזים בישראל. המחדשים והאיגוד המקצועי לנוער - גוף ייחודי לתנועת הנוער העובד והלומד, האחראי על חינוך הנוער העובד בארץ בכלל ובפרט נוער שלומד בבתי ספר מקצועיים. כמו כן, גוף זה מגן על זכויותיהם של הנערים העובדים ובכלל. למחדשים גם סניפים ברחבי הארץ שבהם הפעילות דומה לפעילות בקינים אך פונה לבני נוער עובדים. מחוזות התנועה הקנים העירוניים והקנים הקיבוציים מחולקים לאחת עשרה מחוזות שונים בארץ וכל קן משתייך למחוז מסוים. לכל מחוז יש רכז מחוז, רכז הדרכה ורכז ארגון והוא פועל בפני עצמו. קינים רבים מתגבשים בתוך המחוז ממש כמו ההתגבשות התוך קינית ויוצאים יחד לטיולים מחוזיים. המחוזות הם: מחוז הגליל - גובל בנהריה במזרח מועצה אזורית משגב וכרמיאל בדרום עד לגליל העליון בצפון מחוז עמקים - כולל את עמק הירדן, טבריה, עפולה, קריית טבעון, רמת ישי. מחוז חיפה - אזור חיפה הקריות ועכו מחוז חוף - מטירת כרמל עד נתניה מחוז שרון - אזור השרון מחוז ירקון - אזור פתח תקווה מחוז איילון - אזור תל אביב מחוז חולות - אזור ראשון מחוז דרום - אזור רחובות ואזור אשדוד מחוז ירושלים - אזור ירושלים מחוז נגב - אזור הנגב מוסדות חניכים מוסדות החניכים הם למעשה ביטוי לערך הדמוקרטיה בתנועה. המוסדות הם מעגלי-שיח של החניכים והמדריכים, העוסקים בעיצוב התנועה וקבלת ההחלטות בה. מוסדות החניכים הן: מועצות הקינים - בהן נציגים מכלל הקבוצות בשכבה הבוגרת בקן. מועצת מחוז - בה שני נציגים מכל קן במחוז. מועצה מחוזית - כינוס של כלל חניכי השכבה הבוגרת במחוז לסמינר, אחת לכמה שנים, שבסופו מתקיימת הצבעה וקבלת החלטות על אופיו של המחוז והתנועה. מזכירות חברי וחברות התנועה - בה חברים נציגים מכלל מעגלי התנועה המזכירות היא מוסד החניכים שמייצג את כלל חלקי התנועה השונים בדגש על מפגש ושותפות בין יהודים, ערבים, דרוזים וקהלים נוספים. הועידה - נקודת השיא של תהליך חינוכי ארוך והמפגש הנציגותי הרחב ביותר קרו רק 10 ועידות מהקמת התנועה, הוועידה האחרונה כללה כ-1500 צירים, חניכים מהבוגרת, קומונרים, חיילים במסלול הנח"ל ורכזים חברי תנועת הבוגרים שעושים משימה בתנועת הנוער. בוועידה מקבלים החלטות על דרכה של התנועה, בוועידה האחרונה הסכימו הצירים על "ייעוד הנוער העובד והלומד". מועצת חניכים ארצית - כינוס של כלל חניכי השכבה הבוגרת בארץ לסמינר, מתקיימת לעיתים רחוקות מאוד, שבסופו מתקיימת הצבעה וקבלת החלטות על אופייה של התנועה. מועצות שכבתיות - בשכבות י"א וי"ב מתכנסות מועצות שכבה מחוזיות וארציות ששותפות ומעצבות את התהליכים החינוכיים וההגשמתיים ביחד עם צוות המדריכים של השכבה. בשכבה י"א מכונה "מועצת שביעיות" והיא גם מופקדת על תהליך הרכבת הגרעינים לקראת סמינר הגשמה. בשיכבה י"ב מכונה "מועצת שמיניות" ולוקחת חלק בעיצוב ההתחנכות בגרעינים לקראת פרק חוות ההכשרה. מרחבים פנימיים מרחב חיים - מרחב האחראי על נושא הב.ב.ב. (ביטחון, בטיחות, בריאות) בתנועה. המרחב דואג להתעדכן בנוהלי חוזר מנכ"ל משרד החינוך, לייצר נהלים פנימיים, לבצע הפקת לקחים והערכות סיכונים ולהטמיע את נושא הב.ב.ב. באופן חינוכי אצל חניכי ומדריכי התנועה. מרחב זה משתמש אף בלומדה (סימולטור) אותה עוברים מדריכי התנועה לפחות פעם בשנה. המרחב מחולק פנימית לשתי מחלקות: המחלקה למפעלים וטיולים - האחראים על הביטחון, הבטיחות והבריאות בפעילות התנועתית ובתוך זה אחראים על המפעלים והטיולים בתנועה. מחלקת לוגיסטיקה - האחראים על ניהול מבני ורכבי התנועה ושמירה על בטיחותיהם, ועל הביטוח בתנועה. פעילותו של מרחב חיים הוזכר בדו"ח ועדת אדם לקידום הבטיחות והבריאות בעבודה של משרד הכלכלה בתור דוגמה חריגה ואיכותית לעיסוק בבטיחות בחינוך הבלתי פורמלי האיגוד המקצועי לנוער של הנוער העובד והלומד - הוא הגוף היציג (על פי חוק הסכמים קיבוציים), של הנערים העובדים בישראל. הארגון עוסק בארגונם, איגודם, ליווים והגנה על זכויותיהם של נערים עובדים, וכן מקיים מערכת הכשרה מקצועית, פעילות תנועתית כגון מחנות, טיולים וסמינרים, והבראה לנערים עובדים. כמו כן הארגון מציע ייעוץ משפטי חינם לנערים עובדים, וכן ייצוג משפטי חינם בבית הדין לעבודה לנערים עובדים מנוצלים כנגד מעסיקיהם. הארגון יושב גם במועצה לענייני נוער עובד שהוקמה מכוח חוק עבודת הנוער. במסגרת הארגון פועל המחדשים (פירוט למעלה). פועל בשיתוף ובקשר עם הסתדרות העובדים הכללית החדשה. להקת התנועה - הלהקה הייצוגית של תנועת הנוער העובד והלומד. הלהקה מופיעה באירועים רשמיים בישראל ומחוצה לה כייצוג של התנועה. הופעותיה כוללים בין היתר את השירים התנועתיים, שירי עם ושירים פופולריים נוספים בעברית ובאנגלית. חברי הלהקה הם חניכים מכל הארץ בשכבה הבוגרת (ט-י"ב). נוסף על כך, לוקחת הלהקה חלק במקהלת תנועות הנוער המקובצת ומופיעה בחסותה בעצרות וטקסים ממלכתיים רבים. תיאטרון התנועה כמו להקת התנועה מורכב התיאטרון מחברי השכבה הבוגרת. התיאטרון מעלה הצגות בנושאים הקשורים לפעילות התנועה כגון הדרכה, ציונות עלייה וכדומה. התיאטרון מודרך על ידי מדריכים כקבוצה תנועתית בנוסף לפיתוח יכולות המשחק והעבודה על ההופעות. מסלול ואופן החניכות הפעילות בקינים מתקיימת פעמיים בשבוע. הפעולות בבסיסן מתחלקות לפעולות ערכיות, פעולות אקטואליה, פעולות בתחום הסיירות והמחנאות, ערבי תרבות (ערבים של כיף וגיבוש) ופעולות חוץ. בנוסף, מדי שנה ישנם מספר טיולים ואירועים מסורתיים (חג המעלות, פורימון, קייצת וכדומה...). שאר מסגרות הפעילות (מועדונים, סניפים וכו') הם בעלי צורות פעילות מגוונות ושונות, תוך דגש על קבוצתיות, אוטונומיה, הרחבת תחומי העניין ומשמתיות - הנעה בין "קבוצות הנהגה" מקומיות, מועצות נוער, הדרכה לסוגיה השונים, חניכה, "סיירת זכויות עובדים" או פעולות אחרות המשנות את הסביבה הקהילתית של בני הנוער, בדגש על עבודה עם ילדים קטנים יותר. השאיפה היא להתאים את צורת הפעילות לנוער תוך דרישה משימתית. בקן העירוני הפעילות מתחילה מכיתה ד' (מהחופש שבין ג' ל-ד' למעשה, בקייטנת התנועה - הקייצת). השכבה הצעירה והמתבגרת החניך מתחיל את חניכותו בתנועה בכיתה ד', בגיל 9. הוא מצטרף לתנועה והופך לחלק מקבוצת שווים. הרעיון של קבוצה אינו נובע מנוחות, לקבוצה ערך חינוכי - בתוך הקבוצה החניך חווה שותפות, שיתוף פעולה ושוויון, וכמו כן יוצר ומפתח קשרים חברתיים. הקבוצה היא המסגרת של החניך בקן. המודל המשמש את התנועה הוא "כיתה=קבוצה", כלומר: החברים בכיתה הם יהיו החברים בקבוצה על מנת ליצור לחניך בשכבה הצעירה חוויה אורגנית בה הוא לא מתנתק מחיי היום-יום, ובה הערכים הם לא דבר שונה מחיי החברה. את הקבוצה בשכבה הצעירה מדריך חבר בשכבה הבוגרת אשר עבר סמינר הדרכה רשמי (מד"צים, מובילים או סמינר מתנועה אחרת או ממשרד החינוך) והוא מדריך בעל תעודה. ככל שהחניך מתבגר, כך גם התכנים שהוא עובר עם קבוצתו משתנים. בעוד הבסיס הערכי נשאר זהה - התכנים מותאמים לגילם ויכולת הבנתם של החניכים, לאופי הקבוצה וחבריה, ובמידה רבה גם לאופי וראיית עולמם של המדריך. החניך ממשיך להיות חלק מהשכבה הצעירה עד כיתה ו'. בכיתה ז' החניך עובר לשכבה המתבגרת, בה התכנים והצורה מותאמים לחוויה החדשה של חטיבת הביניים, לפירוד בין הכיתות ולעיתים הדגם "כיתה=קבוצה" משתנה בהתאם למספר החניכים. בסוף כיתה ח' החניך כבר יכול להתחיל לקחת על עצמו אחריות בדמות עזרה למדריכים בצוותים השונים, עזרה טכנית ויצירתית במפעלי השכבה הצעירה של הקן. השכבה הבוגרת אחרי תהליך חינוכי מסוים ששיאו בחופש שבין כיתה ח' לכיתה ט', עולה החניך לשכבה הבוגרת. האחריות על חברי השכבה הבוגרת גדולה בהרבה מאחריות חברי השכבה הצעירה, מאחר שעכשיו עליהם לדאוג באופן מלא לתפקודו של הקן על כל חלקיו - אחריות זו באה לידי ביטוי בוועדות הקן השונות, בעזרה למדריכים בימי הפעילות ובעשייה החינוכית המיוחדת בה עוסקים חניכי שכבה ט' הנקראת פרויקט מסוק"ים (מדריכי ספורט וקהילה). במהלך שנה זו חניכי שכבת החושלים מוכשרים לקראת ההדרכה והמשימה. בסוף כיתה ט' יוצאים החניכים לסמינר מד"צים (מדריכים צעירים) - 8 ימים ביער כפר החורש, ליד היישוב תמרת, בהם מוענקים להם הכלים הדרושים להם להפוך למדריכים. או לחלופין לסמינר מובילים - 6 ימים ביער כפר החורש, המכשיר אותם להדרכה בתחום מסוים (מועדון קהילתי, קבוצה בתנועת נוער, מתנ"ס). ההבדל בין הסמינרים הוא שהמד"צים לא בהכרח ידריכו עם חברי קבוצתם, ולכן הם מפוזרים עם בוגרי ט' מרחבי הארץ בחוגים במהלך הסמינר. המובילים ככל הנראה ידריכו עם חברי קבוצתם ולכן חוויית הסמינר היא קבוצתית, וגם מכיוון שהיוצאים למובילים זקוקים לחיזוק הקשר עם בני קבוצתם או עם התנועה. בכיתה י' יכול החניך, אם יבחר, להדריך קבוצה בשכבה הצעירה, כפי שהודרך הוא על ידי חבר השכבה הבוגרת כשהוא היה בשכבה הצעירה או המתבגרת. חניך שבוחר להדריך עובר במהלך השנה מספר השתלמויות, וכן סמינר מש"שים (מדריכי שנה שנייה) ומשל"שים (מדריכי שנה שלישית) בסוף כיתות י" ו-י"א בהתאמה. בכיתה י"א יוצאת משלחת משותפת של הנוער העובד ושל המחנות העולים למסע לפולין ששמו המלא הוא- "המסע לגילוי שורשי המהפכה הציונית ומרד תנועות הנוער - שואה וגבורה". משלחת זו כוללת בממוצע כ-600 עד 700 חניכים והיא המשלחת הגדולה ביותר שיוצאת לפולין מטעם משרד החינוך. כמו כן בשכבה זו מקימים החניכים גרעינים - בין 14 ל-15 גרעינים במחזור. הגרעינים מורכבים על ידי גוף הנקרא "מועצת שביעיות" המורכב מחניכי השכבה ובו 2 נציגים מכל קבוצה. אחרי מספר מפגשים מרכיבים חברי המועצה את הגרעינים השונים על ידי צירוף קבוצות שונות בארץ לקבוצה אחת גדולה - היא הגרעין המונה בממוצע כ 30 חברים היוצאים בסוף השנה למפעל הרפסודיה בו כל גרעין בונה רפסודה איתה הוא חוצה את הכנרת. בכיתה י"ב - שכבת הגרעין - חבר השכבה יכול לצאת לסמינר מש"צים (מרכזי שכבה צעירה) וללוות את ההדרכה של המדריכים, להיות אחראי על ישיבות המד"צים ולמעשה על השכבה הצעירה בשיתוף עם הקומונרים. כמו כן הוא יכול להמשיך להדריך. בשנה זו הגרעין נבנה דרך סמינרים גרעיניים ופעולות קבוצתיות. בתום השנה הגרעין יוצא לסמינר חוות, המכשיר אותם להיות קומונרים מתוך חוות ההכשרה, ולאחר מכן לסמינר משלחת, המכשיר אותם לאותו מחוז אליו הם נשלחו. חוות ההכשרה, גרעין נח"ל ותנועת הבוגרים בסוף כיתה י"ב יוצא כל גרעין, בסביבות 20 חברים, לחוות הכשרה. הגרעין דוחה את השירות הצבאי שלו בשנה וחי במסגרת שנת שירות. כל בני הגרעין חיים ביחד בבית המכונה "חוות הכשרה" (זכר לחווֹת ההכשרה באירופה בתחילת המאה ה-20 שהופעלו על ידי החלוץ, וסמל לשנה של התנסות בחיים שיתופיים לקראת המשך בתנועת הבוגרים). הם עוסקים בפעילות חינוכית ואחראים על הפעילות בקיני התנועה, ונקראים "קומונרים" (מלשון "קומונה"). בסוף השנה מתגייס כל הגרעין ביחד לצבא, לנח"ל, במסלול מיוחד לבני גרעינים. מרבית הבנים מתגייסים לגדוד 50 ומרבית הבנות מתגייסות לתפקידי הדרכה כמורות חיילות, כמדריכות גדנ"ע או לגדוד קרקל. לאחר שנה וחצי של שירות צבאי רגיל, חוזרים בני הגרעין לגור ביחד לשנה של "פרק משימה" - בו הם עוסקים בפעילות משימתית-חינוכית ברחבי הארץ. לאחר מכן הבנות משתחררות והבנים חוזרים לעוד תקופה של שירות צבאי רגיל, ולאחר מכן תקופת של"ת (שירות ללא תשלום). לאחר השחרור מהצבא, משתקע הגרעין במקום כלשהו בארץ ובוחר אם להצטרף לתנועת הבוגרים של הנוער העובד והלומד. מפעלי התנועה "מפעלים" הוא כינוי לפעולות השיא הייחודיות של תנועות הנוער אשר חורגות משגרת הפעילות היומיומית בסניף. המושג משמש הן כשם כולל למחנות הקיץ, לטיולים ולסמינרים השונים של התנועה והן לפעילויות הייחודיות של התנועה בקהילה ובחברה הישראלית. לתנועה מפעלים רבים – חלקם משותפים לכל חלקי התנועה, ואחרים ייחודיים לקהילה, למחוז או לקן מסוים. להלן חלק מהמפעלים המרכזיים של התנועה: חג המעלות - אירוע לפתיחת שנת הפעילות, המתקיים במסגרת הקן או הרשות המקומית ובו מציינים את עליית השכבות בתנועה. האירוע מתחיל בטיול או תהלוכה ולאחריהם אירוע קהילתי הכולל טקס עליית השכבות, מסכת וכתובות אש. את השם "חג מעלות" נתן דוד כהן, והוא עלה בו בעקבות אגדה על 15 המעלות שהיו בעזרה בבית המקדש (כמספר הפרקים בשיר המעלות בתהילים). השם התקשר גם עם ססמת התנועה "עלה והגשם" ועם שם העיתון של התנועה "במעלה". מפעלי הזיכרון לרצח ראש הממשלה יצחק רבין - מפעלי הזיכרון לרצח יצחק רבין הם נדבך חשוב בלוח השנה של התנועה. בין המפעלים ניתן למנות את מבצע "משואות ליצחק" – במסגרתו עומדים חניכי התנועה בעשרות צמתים ונק' ציון חשובות עם שלטים ומשואות; "אוהלי זכור" – תערוכות ניידות המוקמות למשך מספר ימים בעשרות יישובים בישראל ומספרות את סיפורו של יצחק רבין ואת סיפור הרצח; השתתפות באספה ישראלית ובעצרות של קואליציית "זוכרים את הרצח נאבקים על הדמוקרטיה". מפעל יוסי יפה – מפעל של חטיבת בני המושבים לזכרו של רכז בני המושבים בעבר יוסי יפה שנהרג ב-1977 בפעילות מבצעית. המפעל מיועד לחניכי כיתות ט'-י"ב של בני המושבים ומתקיים במשך 4 ימים בסוכות, בכל שנה באזור אחר בארץ, בשיתוף קק"ל והמועצה האזורית המארחת. במסגרת המפעל משלבים החניכים טיול באזור עם פעילות של פריצת שבילים וסימונם, שיפוץ אנדרטאות ושיקום וטיפוח אתרי טבע. טיולי חנוכה וחופשת החורף - טיולים של 4 ימים לדרום הארץ (מדבר יהודה / הנגב / הרי אילת) המיועדים לשכבה הבוגרת. החניכים היהודים בתנועה מטיילים בחופשת חנוכה, והחניכים בקנים הערביים ובקנים הדרוזיים מטיילים בחופשת החורף. המסע לגילוי שורשי המהפכה הציונית ומרד תנועות הנוער - שואה וגבורה – הוא המסע לפולין התנועתי, הנערך מדי שנה ומתמקד בציונות ובמהפכה הציונית בגולה, בדגש על מרידות תנועות הנוער בגטאות בתקופת השואה. למסע זה יוצאים חניכי שכבת המעפילים (כיתה י"א). המסע נערך בשיתוף עם תנועת המחנות העולים. בנוסף לביקורים בגיטאות, מחנות השמדה ומחנות עבודה, מבקרת המשלחת גם בנקודות ציון יהודיות חשובות בגולה, כמו ישיבת חכמי לובלין, הרובע היהודי בקרקוב ובית הכנסת בטיקטין, שם לומדים על התפתחות הציונות בגולה. העלייה לתל-חי – התנועה מציינת את נפילת תל-חי בי"א באדר באמצעות "העלייה לתל חי" מאז שנת 1926. בעשורים האחרונים מתקיימת העלייה לתל-חי במסגרת טיול לחניכי שכבה ט' בתנועה (חושלים). מבצע זר לנופל – מבצע המתקיים ביום הזיכרון לחללי צה"ל, במסגרתו מחלקים חניכי התנועה עשרות אלפי זרי פרחים למשפחות השכולות ולמבקרים נוספים המגיעים לבתי העלמין, אותם יניחו על קברי הנופלים. המבצע מתקיים מאז 1981 והחל כיוזמה של מגדל פרחים בשם שמעון אהרון. המבצע נערך בשיתוף אגף משפחות והנצחה במשרד הביטחון ומועצת מגדלי הפרחים. האחד במאי – התנועה מציינת את האחד במאי מדי שנה בתהלוכה ססגונית ברחובות בת"א אשר מסתיימת בטקס ובמסכת, בהשתתפות ההסתדרות. האירוע מוקדש בשנים האחרונות לנושא המאבק בניצול בני נוער וצעירים בעולם העבודה ולעידוד ההתאגדות. במסגרת האירוע אף מוענק מדי שנה "אות ההתאגדות". סמינר ט' מד"צים – סמינר ההדרכה בסוף כיתה ט' הוא אחד מהשיאים של תהליך ההתחנכות בתנועה, במסגרתו מוכשרים החניכים להיות מדריכים צעירים ומקבלים תעודת מד"צ המוכרת על ידי משרד החינוך. מחנות הקיץ – במסגרת מחנה הקיץ יוצאים החניכים לשהות של מספר ימים ביער, במהלכם לנים בתנאי שטח ומתנסים בשדאות ובצופיות. מחנות הקיץ מיועדים לכלל השכבות בתנועה, כאשר לכל שכבה מספר ימים שונה ופעילות המותאמת לגיל. לכל מחנה נושא מרכזי שמהווה את "סיפור המסגרת" שלו, בדר"כ סיפורים מתחום ההיסטוריה והתרבות היהודית והציוניות, למשל: "מחנה העפלה", "מחנה יציאת מצרים" וכדומה. הרפסודיה – מפעל לשכבת י"א המתקיים בקיץ. במסגרת הרפסודיה כל קבוצה בונה לעצמה במשך יומיים רפסודה בעזרת שימוש בחביות, במבוקים וחבלים, ולאחר מכן חוצה בשיט את הכנרת על גבי הרפסודה שנבנתה. בכל שנה נבחר נושא אותו מציינים החניכים על גבי מפרשי הרפסודות. מחנה תנועה אחת – מחנה משותף של 4 ימים בקיץ לחניכים ערבים ויהודים בתנועה. המחנה עוסק בתכנים: קיום משותף בין יהודים לערבים, דמוקרטיה, זהות יהודית וערבית, חינוך ותרבות, מעורבות חברתית ואחריות. הקבוצות מעורבות ומודרכות על ידי זוג מדריכים - יהודי וערבי. סמינר הכשרות – מפעל לשכבות י"א וי"ב המתקיים לאחר מחנות הקיץ ביער כפר החורש. במהלך הסמינר מוכשרים החניכים לתפקידים בקנים השונים לקראת השנה הקרבה: מש"צים (מלווי השכבה הצעירה), רכזים ארגוניים, מדריכי ט', מדריכי מתבגרת (שכבות ז'-ח') ופעילי תרבות. סמינר כוונות – סמינר המתקיים לרוב בשבוע האחרון של חופשת הקיץ. במהלך הסמינר החניכים מקבלים החלטות לקראת השנה הבאה בקן, קובעים יעדים ומטרות ודנים בנושאים השונים. זהו המפעל האחרון החותם את השנה בתנועה. ראו גם דרור ישראל תנועת בוגרים תנועות נוער סוציאליזם לקריאה נוספת הנוער העובד, קובץ, הוצאת "במעלה" (הוצאה פנימית), תש"י-1950. - הרצאות ומאמרים של חניכים ופעילים בתנועת העבודה ובנוער העובד בנושא הנוער העובד. צביקה דרור (עורך), פנים לדוד, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד. - על דוד כהן ה"אבא" של הנוער העובד, אשר מספר הרבה על התנועה. דוד כהן, ביתי בין נערים, תשל"ו-1976 - דוד כהן מספר את סיפורו של הנוער העובד. בנימין חכלילי, הזמנה לשיחה - דרכה של תנועת הנוער העובד 1924-1959, 1988. - ממקימי תנועת הנוער העובד וממייסדי קיבוץ נען מספר על שנותיה הראשונות של התנועה. מוניה אדמתי, במעלה נעורים, הנוער העובד 1931-1924, 1974 - על ראשית התנועה מרדכי נאור, בתנועה מתמדת - אלבום 60 שנות הנוער העובד והלומד, 1984 . ירון איילון, הנוער העובד והלומד: האם ביתנו (עדיין) פתוח בפני כל נערה ונער?, בתוך: יובל דרור (עורך), הקבוצות השיתופיות בישראל, אפעל: הוצאת יד טבנקין, 2008, עמ' 75–326. אבינועם גרנות, הנוער העובד והלומד - ציוני דרך חלק א' 1924-1980, אתר "מאמרים". אבינועם גרנות, הנוער העובד והלומד - ציוני דרך חלק ב' 1980-2011, אתר "מאמרים". מיכה לִבְנֶה ומשה ליסק (עורכים), עלה והגשם - ספר התנועה המאוחדת, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998. קישורים חיצוניים תנועת דרור ישראל - אתר תנועת דרור ישראל נתן גרוס "השרוך האדום", 1955 ניצן הורוביץ, רוח עז, מסע אל המהפכה השקטה - אודות קיבוצי המחנכים של דרור ישראל ובוגרי תנועות נוער נוספות; במקור, משידורי ערוץ 10 וכעת, בערוץ היוטיוב של הורוביץ, 14 במאי 2018 ניר מיכאלי, אַנְשֵי הַמָחֲרָת - הקבוצות השיתופיות החדשות בישראל בין מייסדי קהילות ייעוד למחדשי תנועת העבודה, עבודת דוקטורט, אוניברסיטת תל אביב הערות שוליים תנועות נוער עבריות תנועות נוער ציוניות סוציאליסטיות ציונות סוציאליסטית ההסתדרות הכללית תנועת העבודה תנועות נוער מאושרות

תנועת הנוער העובד והלומד (הידועה גם בראשי התיבות של שמה, הנוע"ל) (בערבית: الشبيبة العاملة والمتعلمة) היא תנועת נוער ארץ ישראלית שמושתתת על ערכי הציונות העובדת. יסודותיה בתנועת הנוער העובד, שהוקמה ב-17 באוקטובר 1924 בארץ ישראל על ידי בני נוער עובדים שהתאגדו על מנת להגן על עבודתם וזכויותיהם. בשנת 1959 התמזגה לתוך "הנוער העובד" תנועת הבונים-התנועה המאוחדת ושם התנועה שונה בעקבות האיחוד ל"הנוער העובד והלומד" (חברי תנועות אלו היוו, בתקופה שלפני קום מדינת ישראל, כמחצית מחברי ההכשרות המגויסות לפלמ"ח).נכון ל-2015 הנוער העובד והלומד היא תנועת הנוער השנייה בגדולה במדינת ישראל. בתנועה כיום מאות סניפים, קנים ומועדונים בכל רחבי הארץ ועשרות אלפי חניכים. התנועה פועלת בכל חלקי החברה הישראלית והיא תנועת הנוער היחידה שמשותפת ליהודים, לערבים, לדרוזים ולצ'רקסים.החניכים בתנועה מתחלקים לשלוש קבוצות גיל: חניכים בכיתות ד'-ו' משתייכים לשכבה הצעירה, חניכים בכיתות ז'-ח' משתייכים לשכבה "מתבגרת" וחניכים מכיתה ט'-י"ב הם חברי השכבה הבוגרת. את חניכי התנועה ניתן לזהות על-פי החולצה הכחולה והשרוך האדום.מתוך התנועה צמחה בשנות ה-90 תנועת בוגרים, שנקראת מאז 2006 "תנועת דרור ישראל".לנוער העובד והלומד תנועת-אחות בינלאומית הנקראת הבונים דרור, וכן קשרים הדוקים עם איגודים מקצועיים לנוער ותנועות וארגוני נוער סוציאליסטים ברחבי העולם. התנועה חברה, יחד עם תנועת המחנות העולים במעגל תנועות הנוער הציוניות-חלוציות-מגשימות וכן חברה יחד עם תנועת השומר הצעיר בתנועת הפאלקון העולמית.היסטוריהבשנת 1959 התאחדה התנועה המאוחדת עם תנועת הנוער העובד ל"הנוער העובד והלומד". מטרת האיחוד הייתה לכונן תנועת נוער כללית, שתאגד את כל הנוער הארץ ישראלי במסגרות חברתיות, ותחת הרעיון הציוני-סוציאלסטי.לתנועה שורשים אידאולוגיים עמוקים עם תנועת העבודה הישראלית, וכן היא מזוהה עם ההסתדרות הכללית. הקשר עם ההסתדרות נוצר מיד בשנותיה הראשונות של התנועה (על ידי דוד כהן שמונה כמלווה לתנועה מטעם ההסתדרות, בברכתו של ברל כצנלסון), והיא נחשבת תנועת בת של ההסתדרות על אף שתמיכת ההסתדרות בה הצטמצמה לאורך השנים. בעבר היה הקשר הרעיוני בין ההסתדרות לתנועה חזק והתנועה הייתה מסונפת לאגף בוועד הפועל, אולם בעקבות תהליכים שהתרחשו בהסתדרות בשנים האחרונות, הקשר התרופף.כמו כן, התנועה קשורה אידאולוגית ונתמכת כלכלית על ידי התנועה הקיבוצית. כמו עם ההסתדרות, בעבר היו קשרים אלו הדוקים וכללו בעיקר שליחת גרעינים לקיבוצי יעד ואחוזים רבים של בני-קיבוצים בגרעיני התנועה, אך בשנות ה-90 הקשר הפך לרופף יחסית, עם הקמת תנועת הבוגרים סביב תהליך פנים תנועתי שנקרא "להוביל שנית", ושינויים שחלו בתנועה הקיבוצית עצמה.לאחר מלחמת ששת הימים שלחה תנועת הנוער והעובד והלומד להיאחזות בשטחים שנכבשו במלחמה (לסיני ולגולן) גרעיני היאחזות, זאת במקביל לקו שהתוותה הממשלה ביחס להתיישבות במקומות אלו, וכהמשך לקו האידאולוגי שקבע את ההתיישבות כנתיב הגשמה מרכזי.תהליך הקמת חוות ההכשרה, "להוביל שנית" במהלך שנות ה-70 נערכו דיונים במזכירות התנועה על אופני ההגשמה של התנועה. בדיונים אלה עלה הצורך בהארכת משך החניכות של חניכי תנועת הנוער, ושינויים אפשריים במסלול הנח"ל. במסגרת דיונים אלו העלה מזכיר החטיבה החינוכית באותה התקופה, אבינועם גרנות את האפשרות ליצירת "חוות הגשמה" בנות 2–3 גרעינים שייתנסו בקיום משק אוטונומי שיתופי ויבצעו משימות הדרכה בתנועה בתקופה של שנת שירות מקדימה לצבא. רעיון אחר היה גיבוש קבוצות של בוגרי תנועה ליצירת קומונות לומדים, או לגיוסם להמשך ההדרכה והריכוז בתנועה. המטרה הייתה להצליח להרחיב את "גיל ההגשמה" לתקופת היבחרות.בשנת 1981 נעשה הניסיון הראשון במסגרת של "חוות הכשרה" אוטונומית כפי שהוצעה. הגרעינים "נוב" (שיועד למלכיה) ו-"חרמש" (שיועד לאלומות) בתמיכת התנועה הקיבוצית וקיבוצי היעד, התיישבו בבית הספר הימי הנטוש בקריית חיים במסגרת של חוות הכשרה. ב-28–30 בינואר 1982 נערכה המועצה החינוכית ה-14 של הנוע"ל בקדימה והחליטה על קבלת חוות ההכשרה כמסלול החובה לכל גרעיני הנוע"ל. מזכ"ל התנועה פיני טומאכר, ציין בראיון הפרישה שלו כי רעיון חוות ההכשרה היה גולת הכותרת של עבודתו בתנועה. בשנת 1983 נקטע הניסיון ולא יצאו גרעינים לחוות ההכשרה. פסח האוספטר (אז חבר גרעין נוב והיום רכז דרור ישראל) פרסם כתבות בעיתון התנועה בהן האשים את חברי התנועה, מזכירותה ומזכירות התנועה הקיבוצית בהפסקת הניסיון של חוות ההכשרה. מזכ"ל התנועה שייקה רונן השיב בעיתון על הטענות ופרש את הקשיים ביישום ההחלטה.בשנת 1987 עלה מחדש רעיון חוות ההכשרה, סביב צורך מוחשי שכן התנועה מצאה עצמה בקשיים במציאת קיבוצי יעד שיסכימו לקבל את גרעיניה, וכן בתוך תהליך התפרקות התנועה הקיבוצית מערכיה השיתופיים והמשימתיים היה חשש כי הסביבה הקיבוצית עלולה להיות סביבה חינוכית מייאשת ולא מפרה.פורסם מכתב של מספר חניכי י"א: פסח האוספטר שסיים את שירותו הצבאי חזר לתנועה לתפקיד רכז מחוז חיפה במסגרת תפקידו ניסה לקדם את רעיון חוות ההכשרה מול המזכ"ל חגי מירום והמזכירות.בשנת 1988 יצא גרעין שבי"ב (שם בצפון יהא ביתנו, שיועד למלכיה) לחוות הכשרה ביישוב נווה עובד, בהדרכתו של האוספטר. במועצה החינוכית של שנת 1989 נערך שוב דיון על מסלול חוות ההכשרה, ולאחר ויכוח סוער נתקבלה ההחלטה להמשיך במהלך ולשלוח את גרעיני התנועה למסלול החוות.התעוררה השאלה על השתלבות בוגרי התנועה, בוגרי מסלול חוות ההכשרה בקיבוצים לאחר השירות הצבאי. הכוונה המקורית במפעל החוות הייתה ליצור פרק זמן לפני הצבא לגיבושו של הגרעין כקבוצה שייעודה הצטרפות לקיבוץ היעד. בראשית שנות התשעים פרסומי התנועה הקפידו להציג את מסלול החוות כשינוי הדרך ולא היעד הקיבוצי. אולם במועצה ה-23 של הנוע"ל שנערכה בכנרת ניתן היה לשמוע עמדות סותרות ביחס ליעדי ההגשמה התנועתיים והקשר עם הקיבוץ. שי חולדאי (חבר קיבוץ חולדה ומחנך בתנועה הקיבוצית) קרא באותה מועצה: "הנוע"ל לא צריך את הקיבוצים. הוא צריך להפסיק לראות בהם את יעד ההגשמה שלו. הוא צריך להמציא משהו חדש שמכל העולם יבואו לראות וללמוד – ממש כמו הקיבוץ בזמנו". מזכ"ל התנועה, עובד צור, דווקא תמך בשימור הקשר שבין התנועה הקיבוצית לתנועה.גרעין שבי"ב עם יציאתו לשל"ת האחרון במסלול הנח"ל, שלב בו היו אמורים להשתלב באופן מסורתי בקיבוץ היעד שלהם לקראת הצטרפותם כחברים, בחרו להפוך את השל"ת שלהם לשל"ת הדרכתי ולהדריך את כל שכבת י"ב בתנועה לקראת היציאה לחוות ההכשרה. עם שיחרורם התקיימו כמה ניסיונות לאזן בין שאיפתם לקחת משימות בתנועה לבין השתלבותם בקיבוץ.במאי 1994 אישרה המזכירות הרחבה של התנועה הקיבוצית את הקמתו מחדש של קיבוץ רביד על ידי חברי הנוע"ל, ביניהם חברי גרעין שבי"ב, וקיבוץ רביד הפך ל"קיבוץ החינוכי" של תנועת הנוער העובד והלומד. אמצעיו המישקיים גויסו לטובת הרחבת מפעלי התנועה והוקם בו "המרכז להתחדשות שתפנית משימתית" - מרכז הסמינרים של התנועה. בינואר 1998 אוזרח קיבוץ אשבל, הקיבוץ השני של הנוע"ל."להוביל שנית" הוא השם שניתן לתהליך ששינה את יעד ההגשמה המרכזי של התנועה מה"התיישבות" שבחסותה הקימו בעבר הגרעינים הבוגרים של התנועה יותר מ-60 יישובים ברחבים הארץ, להצטרפות לתנועת בוגרים מחנכת - תנועת הבוגרים של הנוער העובד והלומד המכונה "מרח"ב" (מחדשי רעיון החלוץ בישראל). הוקמו חוות הכשרה בעלות ייעוד של חינוך, וחינוך עצמי לחיי קומונה, והיום תנועת הבוגרים מקיימת קומונות רבות וקיבוצים עירוניים, הלוקחים חלק בהפעלת הקינים השונים ושאר המפעלים החינוכיים. גם קיבוצי התנועה הלא עירוניים רביד ואשבל הם קיבוצים חינוכיים.לנוער העובד והלומד ולתהליך "להוביל שנית" שעבר בו בשנות התשעים, שהיסב את מסלול ההגשמה בו מהתיישבות לחינוך הייתה השפעה רבה על שינוי מסלול הנח"ל ממסלול התיישבותי של הכשרה חקלאית למסלול חינוכי הכולל "פרק משימה לאומית" חינוכית. עד היום, כשני שלישים מהמתגייסים למסלול הנח"ל הם בוגרי חוות ההכשרה של הנוער העובד והלומד.התפתחותה הרחבה של תנועת הבוגרים. יצירת מרחבי החיים של הבוגרים, ואף מרחבים חינוכיים חדשים שלא כולם נכללים בתוך תנועת הנוער, דוגמת "המעורר", הובילה להקמת תנועה רעיונית המאגדת את כל המרחבים (תנועת הנוער העובד והלומד, תנועת הבוגרים ומפעלים חינוכיים אחרים) ושמה "תנועת דרור ישראל" - שם המרמז על הקשר הערכי העמוק שרואה התנועה עם תנועת דרור שהייתה פעילה באירופה לפני מלחמת העולם השנייה אף על פי שבפועל, לא התקיים כל קשר כזה באותה תקופה.ייעוד התנועה ועקרונותיהייעוד התנועה בוועידת התנועה העשירית, בשנת 2015, נקבע ייעוד התנועה:ביתנו פתוח לכל נערה ונער עקרון מרכזי של התנועה הוא עיקרון הכלליות, שמבוטא בסיסמה "ביתנו פתוח לכל נערה ונער" שנטבעה בימיה הראשונים של התנועה. העיקרון נובע מתפיסה של שוויון ערך האדם, ולפיו כל אחד ואחת יכולים למצוא את מקומם בתנועה. אלכסנדר ברזל, מזכיר הנוער העובד בשנות ה-50 ניסח זאת כך:"אתמול הכרזנו חזור והכרז: "ביתנו פתוח לכל נער". האם נקיים צו זה גם להבא, הלכה למעשה? הדרישה היא לא לפתיחת הדלת, אלא ליצירת בית חם לכל הבאים, ללא הבדל עדות ותרבויות".נהוג לרשום סיסמה זו בכניסה לסניפי התנועה, כתזכורת תמידית למרכזיותו של עיקרון זה בדרכה של התנועה.סמלי התנועהחולצת התנועה חולצת התנועה היא חולצה כחולה עם שרוך אדום. החולצה הכחולה מסמלת את העבודה, והשרוך האדום הוא סמל לשוויון בין כל בני האדם שדמם אדום ומסמל את הסוציאליזם. החולצה הכחולה משותפת לתנועות הנוער המזוהות עם תנועת העבודה (הנוער העובד והלומד, המחנות העולים, השומר הצעיר) המכונות בשל כך "התנועות הכחולות". על החולצה נכתב השיר העממי "חולצה כחולה".סיסמת התנועה סיסמת התנועה היא "לעבודה, להגנה ולשלום - עלה והגשם! עלה נעלה". המילים "לעבודה להגנה ולשלום" לקוחות מתוך שירו של אברהם ברוידס, "משורר הנוער העובד", שנכתב לאחר מאורעות 1929. מילים אלו היוו את סיסמת "הנוער העובד". המילים "עלה והגשם! עלה נעלה" היו סיסמת "הבונים-התנועה המאוחדת". עם איחוד "הבונים התנועה המאוחדת" לתוך "הסתדרות הנוער העובד" והקמת "הסתדרות הנוער העובד והלומד" נוצרה הסיסמה המאוחדת. בטקסים ואירועים של התנועה נהוג שהמברך קורא "לעבודה, להגנה ולשלום – עלה והגשם!" והחניכים עונים ביחד "עלה נעלה".סמל התנועה המרכיבים בסמל תנועת הנוער העובד והלומד מייצג מספר דברים: החיטה והמעדר מסמלים את העבודה. החץ מסמל את ההגנה. עלי הזית העוטפים את הסמל מסמלים את השלום.סרט ועליו מתנוססת סיסמת התנועה מחבר ומאחד את כל המרכיבים.ההיסטוריה של סמל התנועהעם איחוד התנועות "הבונים-התנועה המאוחדת" ו"הנוער העובד" בשנת 1959, אוחדו סמלי התנועות לכדי סמל אחד. סמל זה שימש את התנועה עד לשנת 2016. ועידת התנועה שנערכה בקיץ 2015 קבעה כי יש לעצב את סמל התנועה מחדש לסמל דו-לשוני, ערבי-עברי, "כדי להעמיק את השוויון והשותפות בין כל חברי התנועה וחברותיה". סמל התנועה החדש נחשף באוקטובר 2016.מבנה ארגוניקני התנועהבהתאם למבנה הכללי, קיימים שישה סוגי קינים (סניפים) בתנועת הנוער העובד והלומד. הקינים נבדלים ביניהם באופן הפעילות ובמתכונתו, אך הערכים והתכנים העומדים בבסיסם זהים. ברחבי הארץ פועלים כ-700 קינים במתכונות הבאות: הקן והמועדון העירוני - הקן המוכר ביותר לגבי רוב האוכלוסייה. הקן העירוני פועל בערים ובעיירות רבות ברחבי הארץ, מקריית שמונה בצפון ועד למצפה רמון שבדרום. הקן הקיבוצי - פועל בקיבוצים רבים בארץ, ומשתדל להתאים את אופן הפעילות למסגרת הקיבוצית הייחודית ולתהליכי ההפרטה המתרחשים בימינו בקיבוצים רבים. הקן האזורי - הקן האזורי הוא בדרך כלל קן פדרטיבי בפני עצמו, בו קיימים מספר מועדוני שכבה צעירה הפועלים כחלק מהקן, ומקום עיקרי לפעילויות השכבה הבוגרת. קיימים קינים בודדים שהם קינים אזוריים.בני המושבים - בעבר פעלה במושבים בלבד וכיום פועלת בכל המרחב הכפרי - מושבים, קיבוצים, יישובים קהילתיים ומועצות מקומיות. הקן הערבי - פועל ביישובים ערביים רבים ב-25 קנים ומספר החניכים בהם נאמד ב-18 אלף. קן מזרח ירושלים הוא הקן הגדול בתנועה. הקן הדרוזי - פועל בכל היישובים הדרוזים בישראל. המחדשים והאיגוד המקצועי לנוער - גוף ייחודי לתנועת הנוער העובד והלומד, האחראי על חינוך הנוער העובד בארץ בכלל ובפרט נוער שלומד בבתי ספר מקצועיים. כמו כן, גוף זה מגן על זכויותיהם של הנערים העובדים ובכלל. למחדשים גם סניפים ברחבי הארץ שבהם הפעילות דומה לפעילות בקינים אך פונה לבני נוער עובדים.מחוזות התנועההקנים העירוניים והקנים הקיבוציים מחולקים לאחת עשרה מחוזות שונים בארץ וכל קן משתייך למחוז מסוים. לכל מחוז יש רכז מחוז, רכז הדרכה ורכז ארגון והוא פועל בפני עצמו. קינים רבים מתגבשים בתוך המחוז ממש כמו ההתגבשות התוך קינית ויוצאים יחד לטיולים מחוזיים. המחוזות הם: מחוז הגליל - גובל בנהריה במזרח מועצה אזורית משגב וכרמיאל בדרום עד לגליל העליון בצפון מחוז עמקים - כולל את עמק הירדן, טבריה, עפולה, קריית טבעון, רמת ישי. מחוז חיפה - אזור חיפה הקריות ועכו מחוז חוף - מטירת כרמל עד נתניה מחוז שרון - אזור השרון מחוז ירקון - אזור פתח תקווה מחוז איילון - אזור תל אביב מחוז חולות - אזור ראשון מחוז דרום - אזור רחובות ואזור אשדוד מחוז ירושלים - אזור ירושלים מחוז נגב - אזור הנגבמוסדות חניכיםמוסדות החניכים הם למעשה ביטוי לערך הדמוקרטיה בתנועה. המוסדות הם מעגלי-שיח של החניכים והמדריכים, העוסקים בעיצוב התנועה וקבלת ההחלטות בה. מוסדות החניכים הן: מועצות הקינים - בהן נציגים מכלל הקבוצות בשכבה הבוגרת בקן. מועצת מחוז - בה שני נציגים מכל קן במחוז. מועצה מחוזית - כינוס של כלל חניכי השכבה הבוגרת במחוז לסמינר, אחת לכמה שנים, שבסופו מתקיימת הצבעה וקבלת החלטות על אופיו של המחוז והתנועה. מזכירות חברי וחברות התנועה - בה חברים נציגים מכלל מעגלי התנועה המזכירות היא מוסד החניכים שמייצג את כלל חלקי התנועה השונים בדגש על מפגש ושותפות בין יהודים, ערבים, דרוזים וקהלים נוספים. הועידה - נקודת השיא של תהליך חינוכי ארוך והמפגש הנציגותי הרחב ביותר קרו רק 10 ועידות מהקמת התנועה, הוועידה האחרונה כללה כ-1500 צירים, חניכים מהבוגרת, קומונרים, חיילים במסלול הנח"ל ורכזים חברי תנועת הבוגרים שעושים משימה בתנועת הנוער. בוועידה מקבלים החלטות על דרכה של התנועה, בוועידה האחרונה הסכימו הצירים על "ייעוד הנוער העובד והלומד". מועצת חניכים ארצית - כינוס של כלל חניכי השכבה הבוגרת בארץ לסמינר, מתקיימת לעיתים רחוקות מאוד, שבסופו מתקיימת הצבעה וקבלת החלטות על אופייה של התנועה.מועצות שכבתיות - בשכבות י"א וי"ב מתכנסות מועצות שכבה מחוזיות וארציות ששותפות ומעצבות את התהליכים החינוכיים וההגשמתיים ביחד עם צוות המדריכים של השכבה. בשכבה י"א מכונה "מועצת שביעיות" והיא גם מופקדת על תהליך הרכבת הגרעינים לקראת סמינר הגשמה. בשיכבה י"ב מכונה "מועצת שמיניות" ולוקחת חלק בעיצוב ההתחנכות בגרעינים לקראת פרק חוות ההכשרה.מרחבים פנימייםמרחב חיים - מרחב האחראי על נושא הב.ב.ב. (ביטחון, בטיחות, בריאות) בתנועה. המרחב דואג להתעדכן בנוהלי חוזר מנכ"ל משרד החינוך, לייצר נהלים פנימיים, לבצע הפקת לקחים והערכות סיכונים ולהטמיע את נושא הב.ב.ב. באופן חינוכי אצל חניכי ומדריכי התנועה. מרחב זה משתמש אף בלומדה (סימולטור) אותה עוברים מדריכי התנועה לפחות פעם בשנה. המרחב מחולק פנימית לשתי מחלקות: המחלקה למפעלים וטיולים - האחראים על הביטחון, הבטיחות והבריאות בפעילות התנועתית ובתוך זה אחראים על המפעלים והטיולים בתנועה. מחלקת לוגיסטיקה - האחראים על ניהול מבני ורכבי התנועה ושמירה על בטיחותיהם, ועל הביטוח בתנועה. פעילותו של מרחב חיים הוזכר בדו"ח ועדת אדם לקידום הבטיחות והבריאות בעבודה של משרד הכלכלה בתור דוגמה חריגה ואיכותית לעיסוק בבטיחות בחינוך הבלתי פורמלי האיגוד המקצועי לנוער של הנוער העובד והלומד - הוא הגוף היציג (על פי חוק הסכמים קיבוציים), של הנערים העובדים בישראל. הארגון עוסק בארגונם, איגודם, ליווים והגנה על זכויותיהם של נערים עובדים, וכן מקיים מערכת הכשרה מקצועית, פעילות תנועתית כגון מחנות, טיולים וסמינרים, והבראה לנערים עובדים. כמו כן הארגון מציע ייעוץ משפטי חינם לנערים עובדים, וכן ייצוג משפטי חינם בבית הדין לעבודה לנערים עובדים מנוצלים כנגד מעסיקיהם. הארגון יושב גם במועצה לענייני נוער עובד שהוקמה מכוח חוק עבודת הנוער. במסגרת הארגון פועל המחדשים (פירוט למעלה). פועל בשיתוף ובקשר עם הסתדרות העובדים הכללית החדשה. להקת התנועה - הלהקה הייצוגית של תנועת הנוער העובד והלומד. הלהקה מופיעה באירועים רשמיים בישראל ומחוצה לה כייצוג של התנועה. הופעותיה כוללים בין היתר את השירים התנועתיים, שירי עם ושירים פופולריים נוספים בעברית ובאנגלית. חברי הלהקה הם חניכים מכל הארץ בשכבה הבוגרת (ט-י"ב). נוסף על כך, לוקחת הלהקה חלק במקהלת תנועות הנוער המקובצת ומופיעה בחסותה בעצרות וטקסים ממלכתיים רבים. תיאטרון התנועה כמו להקת התנועה מורכב התיאטרון מחברי השכבה הבוגרת. התיאטרון מעלה הצגות בנושאים הקשורים לפעילות התנועה כגון הדרכה, ציונות עלייה וכדומה. התיאטרון מודרך על ידי מדריכים כקבוצה תנועתית בנוסף לפיתוח יכולות המשחק והעבודה על ההופעות.מסלול ואופן החניכות הפעילות בקינים מתקיימת פעמיים בשבוע. הפעולות בבסיסן מתחלקות לפעולות ערכיות, פעולות אקטואליה, פעולות בתחום הסיירות והמחנאות, ערבי תרבות (ערבים של כיף וגיבוש) ופעולות חוץ. בנוסף, מדי שנה ישנם מספר טיולים ואירועים מסורתיים (חג המעלות, פורימון, קייצת וכדומה...).שאר מסגרות הפעילות (מועדונים, סניפים וכו') הם בעלי צורות פעילות מגוונות ושונות, תוך דגש על קבוצתיות, אוטונומיה, הרחבת תחומי העניין ומשמתיות - הנעה בין "קבוצות הנהגה" מקומיות, מועצות נוער, הדרכה לסוגיה השונים, חניכה, "סיירת זכויות עובדים" או פעולות אחרות המשנות את הסביבה הקהילתית של בני הנוער, בדגש על עבודה עם ילדים קטנים יותר. השאיפה היא להתאים את צורת הפעילות לנוער תוך דרישה משימתית.בקן העירוני הפעילות מתחילה מכיתה ד' (מהחופש שבין ג' ל-ד' למעשה, בקייטנת התנועה - הקייצת).השכבה הצעירה והמתבגרתהחניך מתחיל את חניכותו בתנועה בכיתה ד', בגיל 9. הוא מצטרף לתנועה והופך לחלק מקבוצת שווים. הרעיון של קבוצה אינו נובע מנוחות, לקבוצה ערך חינוכי - בתוך הקבוצה החניך חווה שותפות, שיתוף פעולה ושוויון, וכמו כן יוצר ומפתח קשרים חברתיים. הקבוצה היא המסגרת של החניך בקן. המודל המשמש את התנועה הוא "כיתה=קבוצה", כלומר: החברים בכיתה הם יהיו החברים בקבוצה על מנת ליצור לחניך בשכבה הצעירה חוויה אורגנית בה הוא לא מתנתק מחיי היום-יום, ובה הערכים הם לא דבר שונה מחיי החברה. את הקבוצה בשכבה הצעירה מדריך חבר בשכבה הבוגרת אשר עבר סמינר הדרכה רשמי (מד"צים, מובילים או סמינר מתנועה אחרת או ממשרד החינוך) והוא מדריך בעל תעודה.ככל שהחניך מתבגר, כך גם התכנים שהוא עובר עם קבוצתו משתנים. בעוד הבסיס הערכי נשאר זהה - התכנים מותאמים לגילם ויכולת הבנתם של החניכים, לאופי הקבוצה וחבריה, ובמידה רבה גם לאופי וראיית עולמם של המדריך. החניך ממשיך להיות חלק מהשכבה הצעירה עד כיתה ו'.בכיתה ז' החניך עובר לשכבה המתבגרת, בה התכנים והצורה מותאמים לחוויה החדשה של חטיבת הביניים, לפירוד בין הכיתות ולעיתים הדגם "כיתה=קבוצה" משתנה בהתאם למספר החניכים. בסוף כיתה ח' החניך כבר יכול להתחיל לקחת על עצמו אחריות בדמות עזרה למדריכים בצוותים השונים, עזרה טכנית ויצירתית במפעלי השכבה הצעירה של הקן.השכבה הבוגרתאחרי תהליך חינוכי מסוים ששיאו בחופש שבין כיתה ח' לכיתה ט', עולה החניך לשכבה הבוגרת. האחריות על חברי השכבה הבוגרת גדולה בהרבה מאחריות חברי השכבה הצעירה, מאחר שעכשיו עליהם לדאוג באופן מלא לתפקודו של הקן על כל חלקיו - אחריות זו באה לידי ביטוי בוועדות הקן השונות, בעזרה למדריכים בימי הפעילות ובעשייה החינוכית המיוחדת בה עוסקים חניכי שכבה ט' הנקראת פרויקט מסוק"ים (מדריכי ספורט וקהילה). במהלך שנה זו חניכי שכבת החושלים מוכשרים לקראת ההדרכה והמשימה.בסוף כיתה ט' יוצאים החניכים לסמינר מד"צים (מדריכים צעירים) - 8 ימים ביער כפר החורש, ליד היישוב תמרת, בהם מוענקים להם הכלים הדרושים להם להפוך למדריכים. או לחלופין לסמינר מובילים - 6 ימים ביער כפר החורש, המכשיר אותם להדרכה בתחום מסוים (מועדון קהילתי, קבוצה בתנועת נוער, מתנ"ס). ההבדל בין הסמינרים הוא שהמד"צים לא בהכרח ידריכו עם חברי קבוצתם, ולכן הם מפוזרים עם בוגרי ט' מרחבי הארץ בחוגים במהלך הסמינר. המובילים ככל הנראה ידריכו עם חברי קבוצתם ולכן חוויית הסמינר היא קבוצתית, וגם מכיוון שהיוצאים למובילים זקוקים לחיזוק הקשר עם בני קבוצתם או עם התנועה.בכיתה י' יכול החניך, אם יבחר, להדריך קבוצה בשכבה הצעירה, כפי שהודרך הוא על ידי חבר השכבה הבוגרת כשהוא היה בשכבה הצעירה או המתבגרת. חניך שבוחר להדריך עובר במהלך השנה מספר השתלמויות, וכן סמינר מש"שים (מדריכי שנה שנייה) ומשל"שים (מדריכי שנה שלישית) בסוף כיתות י" ו-י"א בהתאמה.בכיתה י"א יוצאת משלחת משותפת של הנוער העובד ושל המחנות העולים למסע לפולין ששמו המלא הוא- "המסע לגילוי שורשי המהפכה הציונית ומרד תנועות הנוער - שואה וגבורה". משלחת זו כוללת בממוצע כ-600 עד 700 חניכים והיא המשלחת הגדולה ביותר שיוצאת לפולין מטעם משרד החינוך. כמו כן בשכבה זו מקימים החניכים גרעינים - בין 14 ל-15 גרעינים במחזור. הגרעינים מורכבים על ידי גוף הנקרא "מועצת שביעיות" המורכב מחניכי השכבה ובו 2 נציגים מכל קבוצה. אחרי מספר מפגשים מרכיבים חברי המועצה את הגרעינים השונים על ידי צירוף קבוצות שונות בארץ לקבוצה אחת גדולה - היא הגרעין המונה בממוצע כ 30 חברים היוצאים בסוף השנה למפעל הרפסודיה בו כל גרעין בונה רפסודה איתה הוא חוצה את הכנרת.בכיתה י"ב - שכבת הגרעין - חבר השכבה יכול לצאת לסמינר מש"צים (מרכזי שכבה צעירה) וללוות את ההדרכה של המדריכים, להיות אחראי על ישיבות המד"צים ולמעשה על השכבה הצעירה בשיתוף עם הקומונרים. כמו כן הוא יכול להמשיך להדריך. בשנה זו הגרעין נבנה דרך סמינרים גרעיניים ופעולות קבוצתיות. בתום השנה הגרעין יוצא לסמינר חוות, המכשיר אותם להיות קומונרים מתוך חוות ההכשרה, ולאחר מכן לסמינר משלחת, המכשיר אותם לאותו מחוז אליו הם נשלחו.חוות ההכשרה, גרעין נח"ל ותנועת הבוגריםבסוף כיתה י"ב יוצא כל גרעין, בסביבות 20 חברים, לחוות הכשרה. הגרעין דוחה את השירות הצבאי שלו בשנה וחי במסגרת שנת שירות. כל בני הגרעין חיים ביחד בבית המכונה "חוות הכשרה" (זכר לחווֹת ההכשרה באירופה בתחילת המאה ה-20 שהופעלו על ידי החלוץ, וסמל לשנה של התנסות בחיים שיתופיים לקראת המשך בתנועת הבוגרים). הם עוסקים בפעילות חינוכית ואחראים על הפעילות בקיני התנועה, ונקראים "קומונרים" (מלשון "קומונה").בסוף השנה מתגייס כל הגרעין ביחד לצבא, לנח"ל, במסלול מיוחד לבני גרעינים. מרבית הבנים מתגייסים לגדוד 50 ומרבית הבנות מתגייסות לתפקידי הדרכה כמורות חיילות, כמדריכות גדנ"ע או לגדוד קרקל. לאחר שנה וחצי של שירות צבאי רגיל, חוזרים בני הגרעין לגור ביחד לשנה של "פרק משימה" - בו הם עוסקים בפעילות משימתית-חינוכית ברחבי הארץ. לאחר מכן הבנות משתחררות והבנים חוזרים לעוד תקופה של שירות צבאי רגיל, ולאחר מכן תקופת של"ת (שירות ללא תשלום).לאחר השחרור מהצבא, משתקע הגרעין במקום כלשהו בארץ ובוחר אם להצטרף לתנועת הבוגרים של הנוער העובד והלומד.מפעלי התנועה"מפעלים" הוא כינוי לפעולות השיא הייחודיות של תנועות הנוער אשר חורגות משגרת הפעילות היומיומית בסניף. המושג משמש הן כשם כולל למחנות הקיץ, לטיולים ולסמינרים השונים של התנועה והן לפעילויות הייחודיות של התנועה בקהילה ובחברה הישראלית. לתנועה מפעלים רבים – חלקם משותפים לכל חלקי התנועה, ואחרים ייחודיים לקהילה, למחוז או לקן מסוים. להלן חלק מהמפעלים המרכזיים של התנועה: חג המעלות - אירוע לפתיחת שנת הפעילות, המתקיים במסגרת הקן או הרשות המקומית ובו מציינים את עליית השכבות בתנועה. האירוע מתחיל בטיול או תהלוכה ולאחריהם אירוע קהילתי הכולל טקס עליית השכבות, מסכת וכתובות אש. את השם "חג מעלות" נתן דוד כהן, והוא עלה בו בעקבות אגדה על 15 המעלות שהיו בעזרה בבית המקדש (כמספר הפרקים בשיר המעלות בתהילים). השם התקשר גם עם ססמת התנועה "עלה והגשם" ועם שם העיתון של התנועה "במעלה". מפעלי הזיכרון לרצח ראש הממשלה יצחק רבין - מפעלי הזיכרון לרצח יצחק רבין הם נדבך חשוב בלוח השנה של התנועה. בין המפעלים ניתן למנות את מבצע "משואות ליצחק" – במסגרתו עומדים חניכי התנועה בעשרות צמתים ונק' ציון חשובות עם שלטים ומשואות; "אוהלי זכור" – תערוכות ניידות המוקמות למשך מספר ימים בעשרות יישובים בישראל ומספרות את סיפורו של יצחק רבין ואת סיפור הרצח; השתתפות באספה ישראלית ובעצרות של קואליציית "זוכרים את הרצח נאבקים על הדמוקרטיה". מפעל יוסי יפה – מפעל של חטיבת בני המושבים לזכרו של רכז בני המושבים בעבר יוסי יפה שנהרג ב-1977 בפעילות מבצעית. המפעל מיועד לחניכי כיתות ט'-י"ב של בני המושבים ומתקיים במשך 4 ימים בסוכות, בכל שנה באזור אחר בארץ, בשיתוף קק"ל והמועצה האזורית המארחת. במסגרת המפעל משלבים החניכים טיול באזור עם פעילות של פריצת שבילים וסימונם, שיפוץ אנדרטאות ושיקום וטיפוח אתרי טבע.טיולי חנוכה וחופשת החורף - טיולים של 4 ימים לדרום הארץ (מדבר יהודה / הנגב / הרי אילת) המיועדים לשכבה הבוגרת. החניכים היהודים בתנועה מטיילים בחופשת חנוכה, והחניכים בקנים הערביים ובקנים הדרוזיים מטיילים בחופשת החורף.המסע לגילוי שורשי המהפכה הציונית ומרד תנועות הנוער - שואה וגבורה – הוא המסע לפולין התנועתי, הנערך מדי שנה ומתמקד בציונות ובמהפכה הציונית בגולה, בדגש על מרידות תנועות הנוער בגטאות בתקופת השואה. למסע זה יוצאים חניכי שכבת המעפילים (כיתה י"א). המסע נערך בשיתוף עם תנועת המחנות העולים. בנוסף לביקורים בגיטאות, מחנות השמדה ומחנות עבודה, מבקרת המשלחת גם בנקודות ציון יהודיות חשובות בגולה, כמו ישיבת חכמי לובלין, הרובע היהודי בקרקוב ובית הכנסת בטיקטין, שם לומדים על התפתחות הציונות בגולה. העלייה לתל-חי – התנועה מציינת את נפילת תל-חי בי"א באדר באמצעות "העלייה לתל חי" מאז שנת 1926. בעשורים האחרונים מתקיימת העלייה לתל-חי במסגרת טיול לחניכי שכבה ט' בתנועה (חושלים). מבצע זר לנופל – מבצע המתקיים ביום הזיכרון לחללי צה"ל, במסגרתו מחלקים חניכי התנועה עשרות אלפי זרי פרחים למשפחות השכולות ולמבקרים נוספים המגיעים לבתי העלמין, אותם יניחו על קברי הנופלים. המבצע מתקיים מאז 1981 והחל כיוזמה של מגדל פרחים בשם שמעון אהרון. המבצע נערך בשיתוף אגף משפחות והנצחה במשרד הביטחון ומועצת מגדלי הפרחים. האחד במאי – התנועה מציינת את האחד במאי מדי שנה בתהלוכה ססגונית ברחובות בת"א אשר מסתיימת בטקס ובמסכת, בהשתתפות ההסתדרות. האירוע מוקדש בשנים האחרונות לנושא המאבק בניצול בני נוער וצעירים בעולם העבודה ולעידוד ההתאגדות. במסגרת האירוע אף מוענק מדי שנה "אות ההתאגדות". סמינר ט' מד"צים – סמינר ההדרכה בסוף כיתה ט' הוא אחד מהשיאים של תהליך ההתחנכות בתנועה, במסגרתו מוכשרים החניכים להיות מדריכים צעירים ומקבלים תעודת מד"צ המוכרת על ידי משרד החינוך. מחנות הקיץ – במסגרת מחנה הקיץ יוצאים החניכים לשהות של מספר ימים ביער, במהלכם לנים בתנאי שטח ומתנסים בשדאות ובצופיות. מחנות הקיץ מיועדים לכלל השכבות בתנועה, כאשר לכל שכבה מספר ימים שונה ופעילות המותאמת לגיל. לכל מחנה נושא מרכזי שמהווה את "סיפור המסגרת" שלו, בדר"כ סיפורים מתחום ההיסטוריה והתרבות היהודית והציוניות, למשל: "מחנה העפלה", "מחנה יציאת מצרים" וכדומה. הרפסודיה – מפעל לשכבת י"א המתקיים בקיץ. במסגרת הרפסודיה כל קבוצה בונה לעצמה במשך יומיים רפסודה בעזרת שימוש בחביות, במבוקים וחבלים, ולאחר מכן חוצה בשיט את הכנרת על גבי הרפסודה שנבנתה. בכל שנה נבחר נושא אותו מציינים החניכים על גבי מפרשי הרפסודות. מחנה תנועה אחת – מחנה משותף של 4 ימים בקיץ לחניכים ערבים ויהודים בתנועה. המחנה עוסק בתכנים: קיום משותף בין יהודים לערבים, דמוקרטיה, זהות יהודית וערבית, חינוך ותרבות, מעורבות חברתית ואחריות. הקבוצות מעורבות ומודרכות על ידי זוג מדריכים - יהודי וערבי. סמינר הכשרות – מפעל לשכבות י"א וי"ב המתקיים לאחר מחנות הקיץ ביער כפר החורש. במהלך הסמינר מוכשרים החניכים לתפקידים בקנים השונים לקראת השנה הקרבה: מש"צים (מלווי השכבה הצעירה), רכזים ארגוניים, מדריכי ט', מדריכי מתבגרת (שכבות ז'-ח') ופעילי תרבות. סמינר כוונות – סמינר המתקיים לרוב בשבוע האחרון של חופשת הקיץ. במהלך הסמינר החניכים מקבלים החלטות לקראת השנה הבאה בקן, קובעים יעדים ומטרות ודנים בנושאים השונים. זהו המפעל האחרון החותם את השנה בתנועה.ראו גם דרור ישראל תנועת בוגרים תנועות נוער סוציאליזםלקריאה נוספת הנוער העובד, קובץ, הוצאת "במעלה" (הוצאה פנימית), תש"י-1950. - הרצאות ומאמרים של חניכים ופעילים בתנועת העבודה ובנוער העובד בנושא הנוער העובד. צביקה דרור (עורך), פנים לדוד, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד. - על דוד כהן ה"אבא" של הנוער העובד, אשר מספר הרבה על התנועה.דוד כהן, ביתי בין נערים, תשל"ו-1976 - דוד כהן מספר את סיפורו של הנוער העובד. בנימין חכלילי, הזמנה לשיחה - דרכה של תנועת הנוער העובד 1924-1959, 1988. - ממקימי תנועת הנוער העובד וממייסדי קיבוץ נען מספר על שנותיה הראשונות של התנועה. מוניה אדמתי, במעלה נעורים, הנוער העובד 1931-1924, 1974 - על ראשית התנועה מרדכי נאור, בתנועה מתמדת - אלבום 60 שנות הנוער העובד והלומד, 1984 . ירון איילון, הנוער העובד והלומד: האם ביתנו (עדיין) פתוח בפני כל נערה ונער?, בתוך: יובל דרור (עורך), הקבוצות השיתופיות בישראל, אפעל: הוצאת יד טבנקין, 2008, עמ' 75–326. אבינועם גרנות, הנוער העובד והלומד - ציוני דרך חלק א' 1924-1980, אתר "מאמרים". אבינועם גרנות, הנוער העובד והלומד - ציוני דרך חלק ב' 1980-2011, אתר "מאמרים". מיכה לִבְנֶה ומשה ליסק (עורכים), עלה והגשם - ספר התנועה המאוחדת, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998.קישורים חיצוניים תנועת דרור ישראל - אתר תנועת דרור ישראל נתן גרוס "השרוך האדום", 1955 ניצן הורוביץ, רוח עז, מסע אל המהפכה השקטה - אודות קיבוצי המחנכים של דרור ישראל ובוגרי תנועות נוער נוספות; במקור, משידורי ערוץ 10 וכעת, בערוץ היוטיוב של הורוביץ, 14 במאי 2018 ניר מיכאלי, אַנְשֵי הַמָחֲרָת - הקבוצות השיתופיות החדשות בישראל בין מייסדי קהילות ייעוד למחדשי תנועת העבודה, עבודת דוקטורט, אוניברסיטת תל אביבהערות שולייםתנועות נוער עבריותתנועות נוער ציוניות סוציאליסטיותציונות סוציאליסטיתההסתדרות הכלליתתנועת העבודהתנועות נוער מאושרות

1906

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A1%D7%99%D7%95%D7%95%D7%A4%D7%99%D7%AA%D7%A7%D7%95%D7%A1

סיוופיתקוס

סיוופיתקוס (שם מדעי: Sivapithecus; "סיווה" מסנסקריט: शिव - תעתיק חלופי של שיווה - אל הינדי, "פיתקוס" מיוונית: πίθηκος - קוף אדם) הוא סוג של קוף אדם קדום, אשר השתייך למשפחת ההומינידיים, בה כלול גם האדם. הגולגולות שלו נמצאו לראשונה בהודו בשכבות שגילן כ-10 מיליוני שנים, מתקופת המיוקן ובצורתם הם מזכירות גולגולות אורנגאוטן, כך שייתכן שהוא האב קדמון של האורנגאוטן. הוא היה מעט גדול יותר באורך מטר וחצי וקרוב לגודל של שימפנזה מודרנית. לאחר שנמצאו מאובנים שלו במזרח אפריקה שגילם כ-18 מיליון שנה, עלתה הסברה שהיה אולי אב קדמון משותף גם של האדם, השימפנזה והגורילה. מינים ידועים S. brevirostris S. punjabicus S. parvada S. indicus ייתכן שהסוג רמפיתקוס מכיל מין הנמנה עם סוג זה. ראו גם גנטיקה אבולוציונית אנושית קישורים חיצוניים בעלי חיים שתוארו ב-1910 פונגינאים טקסונים שתוארו בידי גאי אלקוק פילגרים מינים שנכחדו: הומינידים מגה-פאונה של הנאוגן באירואסיה יונקים שחיו במיוקן באסיה פרימטים שחיו במיוקן הודו: מאובנים מאובני טקסונים שתוארו ב-1910

סיוופיתקוס (שם מדעי: Sivapithecus; "סיווה" מסנסקריט: शिव - תעתיק חלופי של שיווה - אל הינדי, "פיתקוס" מיוונית: πίθηκος - קוף אדם) הוא סוג של קוף אדם קדום, אשר השתייך למשפחת ההומינידיים, בה כלול גם האדם. הגולגולות שלו נמצאו לראשונה בהודו בשכבות שגילן כ-10 מיליוני שנים, מתקופת המיוקן ובצורתם הם מזכירות גולגולות אורנגאוטן, כך שייתכן שהוא האב קדמון של האורנגאוטן. הוא היה מעט גדול יותר באורך מטר וחצי וקרוב לגודל של שימפנזה מודרנית.לאחר שנמצאו מאובנים שלו במזרח אפריקה שגילם כ-18 מיליון שנה, עלתה הסברה שהיה אולי אב קדמון משותף גם של האדם, השימפנזה והגורילה.מינים ידועים S. brevirostris S. punjabicus S. parvada S. indicusייתכן שהסוג רמפיתקוס מכיל מין הנמנה עם סוג זה.ראו גם גנטיקה אבולוציונית אנושיתקישורים חיצונייםבעלי חיים שתוארו ב-1910פונגינאיםטקסונים שתוארו בידי גאי אלקוק פילגריםמינים שנכחדו: הומינידיםמגה-פאונה של הנאוגן באירואסיהיונקים שחיו במיוקן באסיהפרימטים שחיו במיוקןהודו: מאובניםמאובני טקסונים שתוארו ב-1910

1912

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%A7%D7%95%D7%A0%D7%A1%D7%95%D7%9C%20%D7%90%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%A7%D7%A0%D7%99

פרוקונסול אפריקני

פרוקונסול אפריקני (שם מדעי: Proconsul africanus), הוא מין של קוף אדם קדום שהיה שייך לסוג פרוקונסול ולמשפחת ה. הפרוקונסול האפריקני חי במיוקן, לפני כ-18 מיליון שנה. ידוע כי הוא היה חסר זנב כיתר בני המשפחה בה כלול גם האדם וכי היה הולך על ארבע גפיו. משקלו היה כ-11 ק"ג ונפח קופסת מוחו היה כ-170 מ"ל. נראה כי הייתה קיימת אצלו דו צורתיות זוויגית. מאות חלקי שלד שלו נתגלו במזרח אפריקה. ישנה השערה כי הפרוקונסול דמה לאב הקדמון המשותף לאדם ולשני קופי האדם האפריקניים: גורילה ושימפנזה. קישורים חיצוניים בעלי חיים שתוארו ב-1933 טקסונים שתוארו בידי ארתור טינדל הופווד ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה הומינואידים יונקים שחיו במיוקן באפריקה פרימטים שחיו במיוקן מאובני טקסונים שתוארו ב-1933 קניה: מאובנים

פרוקונסול אפריקני (שם מדעי: Proconsul africanus), הוא מין של קוף אדם קדום שהיה שייך לסוג פרוקונסול ולמשפחת ה.הפרוקונסול האפריקני חי במיוקן, לפני כ-18 מיליון שנה. ידוע כי הוא היה חסר זנב כיתר בני המשפחה בה כלול גם האדם וכי היה הולך על ארבע גפיו. משקלו היה כ-11 ק"ג ונפח קופסת מוחו היה כ-170 מ"ל. נראה כי הייתה קיימת אצלו דו צורתיות זוויגית. מאות חלקי שלד שלו נתגלו במזרח אפריקה. ישנה השערה כי הפרוקונסול דמה לאב הקדמון המשותף לאדם ולשני קופי האדם האפריקניים: גורילה ושימפנזה.קישורים חיצונייםבעלי חיים שתוארו ב-1933טקסונים שתוארו בידי ארתור טינדל הופוודערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימההומינואידיםיונקים שחיו במיוקן באפריקהפרימטים שחיו במיוקןמאובני טקסונים שתוארו ב-1933קניה: מאובנים

1921

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A8%D7%A4%D7%AA%D7%A7%D7%90%D7%95%D7%AA%20%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%A1%20%D7%91%D7%90%D7%A8%D7%A5%20%D7%94%D7%A4%D7%9C%D7%90%D7%95%D7%AA

הרפתקאות אליס בארץ הפלאות

הרפתקָאות אליס בארץ הפלאות (במקור באנגלית: Alice's Adventures in Wonderland; בעברית ידוע גם בשמות "אליס בארץ הפלאות", "עליסה בארץ הפלאות" או "עליזה בארץ הפלאות") מאת לואיס קרול, הוא מספרי הילדים הפופולריים בכל הזמנים. הספר זכה להצלחה ניכרת גם אצל קוראים מבוגרים, ורבים מצאו בו עומק שנסתר מעיניהם של ילדים. קרול כתב גם ספר המשך: "מבעד למראה ומה אליס מצאה שם", ואף הוא זכה להערכה רבה. צ'ארלס לוטווידג' דודג'סון היה מרצה למתמטיקה בקולג' "כרייסט צ'רץ'" שבאוניברסיטת אוקספורד. את יצירותיו הבדיוניות פרסם בשם העט לואיס קרול, ובו הוא נודע יותר מבשמו האמיתי. סיפורי אליס נולדו ככל הנראה מתוך המעשיות שסיפר קרול לידידתו בת העשר אליס לידל ולשתי אחיותיה, במהלך שיט בנהר התמזה. הספר ראה אור לאחר שלוש שנים, ב-4 ביולי 1865, מלווה באיוריו של ג'ון טניאל, שנקשרו עם הספר וצורפו למהדורות רבות שלו. מן המהדורה הראשונה נותרו 22 עותקים, ולהם ערך רב בעיני אספני ספרים. מהדורה מתוקנת ראתה אור בסוף 1865. הספר מצטיין במשחקי מילים ובאיגיון (נונסנס), ועשיר בשירים מחורזים, שהם למעשה פרודיה על שירי הילדים של התקופה. נכללו בו מודלים ספרותיים בתחום הפנטזיה והאיגיון שלא היו מקובלים באותה תקופה. ב-1890, לאור חגיגות 25 שנים להוצאת הספר, כתב לואיס קרול גרסה המתאימה לצעירים: אליס לחדר הפעוטות ('The Nursery 'Alice), והוציאה לאור. ג'ון טניאל בחר 20 איורים נבחרים מתוך הספר "הרפתקאות אליס בארץ הפלאות", שיפר אותם (בדגש בפניה ובשמלתה של אליס) וצבע אותם בעצמו. עלילה אליס המשועממת ישבה על שפת הנחל ולפתע ראתה ארנב לבן לבוש בבגדים אנושיים, המקונן על כך שהוא מאחר. אליס המופתעת עקבה אחר הארנבון עד למחילתו. היא נפלה זמן ממושך אל תוך בור עמוק, אך נחתה בשלום. בתוך המחילה מצאה מפתח מזהב המונח על שולחן וראתה גם דלת קטנטנה שהמפתח מתאים לה. אליס ראתה מעבר לדלת גן יפהפה, אך ידעה שבמידותיה הטבעיות לא תוכל להיכנס אליו. בעודה מהרהרת על כך גילתה בקבוק שעליו כתוב "שתה אותי". אליס התלבטה כי ידעה שלא כדאי לשתות את כל הבקבוק ובדקה אם כתוב עליו רעל. לבסוף אליס שתתה את תוכנו, ולתדהמתה קטנה לגודל שאפשר לה לעבור בעד הדלת. לרוע המזל, המפתח המתאים לדלת הושאר על השולחן, שכעת היה גבוה מדי בשבילה. אז גילתה אליס עוגה, ולאחר שנגסה בה צמחה לממדי ענק של כשלושה מטרים. כשהבינה שגם כעת לא תוכל להיכנס לגן פרצה בבכי. בו בזמן הארנבון הבחין בה, וברח ממנה בבהלה. במנוסתו שמט אחריו מניפה וכפפות. אליס הרימה אותן ונופפה על עצמה, ואז קטנה ומצאה עצמה שוחה בבריכת הדמעות שהזילה עת שהייתה גדולה. בבריכת הדמעות פגשה אליס בעכבר, בעופות ובבעלי חיים מוזרים. אליס והחיות המוזרות השתתפו ב"מרוץ־במעגל" איגיוני, שבו כל המשתתפים ניצחו וזכו בפרסים. אליס העליבה בשוגג את העכבר ואת שאר היצורים, ומצאה עצמה לבד. הארנב הלבן מגיע ומתבלבל בין אליס למשרתת שלו ומבקש מאליס להביא לו מניפה וכפפות מביתו. כאשר אליס מגיעה לביתו של הארנב היא מוצאת בקבוק נוסף ושותה ממנו, מעשה שגורם לה לגדול עד שהיא בקושי מתאימה למידות הבית. הארנב ושכניו מנסים להוציא אותה משם במספר דרכים שונות ולבסוף זורקים עליה עוגות קטנות שמכווצות אותה. אליס ברחה אל היער. שם פגשה בזחל יושב על פטריה ומעשן נרגילה. הזחל סיפר לה שנגיסה בצדה האחד של הפטריה עליה ישב מביאה לגדילה מהירה, ואילו נגיסה בצדה השני מקטינה, וכך יכלה אליס לשלוט בשינויי הגובה שלה בהמשך. באחד מפרקי הגדילה שלה מתארך צווארה של אליס ומתנשא בין צמרות העצים בעוד גופה נשאר למטה. יונה רואה אותה ותוקפת אותה בטענה, שאליס היא נחש המבקש לשדוד את ביציה. מחאותיה של אליס כי אינה נחש אלא ילדה אינן משכנעות את היונה, משום שאליס מודה כי היא אוכלת ביצים ולפי ההגיון של היונה, כל מי שאוכל ביצים הוא נחש. לאחר שקטנה לגובה שלושים סנטימטר, מגיעה אליס לביתה של דוכסית (בספר היא מכונה בפשטות "הדוכסית"). תינוקה של הדוכסית הפך לחזרזיר, ואליס שחררה אותו ביער הפתוח. שם פגשה שוב את חתול צ'שייר שראתה קודם בבית הדוכסית, חתול מחייך תמידית שיכול להיעלם ולהשאיר אחריו רק את חיוכו, וזה שלח אותה לחפש את הכובען ואת הארנביב המשוגעים. אליס מצאה את הכובען המטורף, הארנביב (המכונה גם ארנב ניסן או ארנב האביב) ונמנמן ישנוני בעיצומה של מסיבת תה אבסורדית. הם מספרים לה שאצלם השעה היא תמיד שש, שעת התה. מסביב לשולחן מתנהלת שיחה מוזרה, עד שלבסוף אליס מחליטה לעזוב את המקום, תוך שהיא מכריזה "זוהי מסיבת־התה המטופשת ביותר שהייתי בה בימי!" אליס הבחינה בדלת על אחד העצים. לאחר שנכנסה דרכה גילתה כי חזרה לאולם בו ביקרה בראשית המסע. הפעם הצליחה לקחת את מפתח הזהב ובאמצעותו לפתוח את הדלת המובילה לגן. התברר לה כי הגן הוא בעצם מגרש הקרוקט של "מלכת הלבבות". כל הדמויות במגרש מלבד אליס מבוססות על קלפי המשחק: הגננים הם העלים (Spades), החיילים הם קלפי התלתן (Clubs, מילה שמשמעותה גם "אלות" בהן אחזו החיילים), אנשי החצר הם קלפי היהלומים (Diamonds; הם קושטו ביהלומים), ובני משפחת המלוכה (כולל המלכה והמלך) הם הלבבות (Hearts). אליס רוצה להשתתף במשחק הקרוקט, אך מגלה שהמשחק בגרסתו זו מוזר ביותר. ככדורים משמשים קיפודים, המחבטים הם עופות פלמינגו, והשערים הם חיילים. המלכה, מסתבר, כעסנית במיוחד, והיא מצווה ללא הרף על עריפת ראשים. אליס התייאשה מן המשחק, והעדיפה לשוחח עם חתול צ'שייר ועם הדוכסית. לאחר סיום המשחק, פגשה אליס את הצב־לא־צב העצוב ואת הגריפון. כששיחתה אתם הסתיימה, צפתה במשפט שנערך לנסיך הלבבות (במקור: "knave", נושא כליו של המלך), בחשד שגנב את הלביבות של המלכה. המשפט נוהל על ידי המלך בצורה מגוחכת, ובמהלכו פגשה אליס רבים מהיצורים שנקרו בדרכה. לפתע התחילה לגדול ולגדול, ואיבדה את פחדה מפני היצורים. הגודל העניק לה ביטחון, והיא הרשתה לעצמה הערות תכופות יותר ויותר על חוסר ההיגיון שבמשפט, עד שבסופו של דבר המלכה מצווה "ערפו את ראשה!". אליס הבטוחה בעצמה משיבה: "הרי אתם לא יותר מחפיסת קלפים!". לאחר אמירה זו היא מתעוררת בחיקה של אחותה, ונראה שהמאורעות שקרו לה היו לא יותר מחלום (אף על פי שהדבר מנוסח בצורה מעורפלת, כך שהקורא לא יוכל להיות בטוח שזה אכן חלום). היא סיפרה על חלומה לאחותה הגדולה, וזו עוצמת את עיניה ומדמיינת שגם היא בארץ הפלאות: "וכך היא ישבה לה בעיניים עצומות, מדמה שהיא בארץ הפלאות, אף כי ידעה שעליה רק לפקוח אותן שוב, והכול יחזור למציאות המשמימה". כתיבת הספר ופרסומו על פי עדותם של קרול ושל שאר הנוכחים במעשה, התפתח הספר "הרפתקאות אליס בארץ הפלאות" מסיפור שסיפר קרול לאליס לידל ולאחיותיה, לורינה הבכורה ואדית הצעירה, ב-4 ביולי 1862. לקרול היו ילדות ידידות רבות, אך הקשר שלו עם אליס לידל היה הדוק במיוחד. הסיפור היה כנראה מוצלח יותר משאר הסיפורים שנהג קרול לספר לבנות לידל, ואליס ביקשה שיועלה על הכתב. לימים סיפר קרול כי היה זה "ניסיון נואש ליצור סיפור אגדה חדש, וכך שלחתי את הגיבורה שלי במורד המחילה, בלי לדעת כלל מה יתרחש בהמשך". הסיפור, שנקרא אז "הרפתקאות אליס מתחת לאדמה" הוענק לה כמתנת חג המולד, עם איורים מקוריים של קרול. הטיול לתמזה, שבו נולד הספר, לא היה אירוע יוצא דופן. קרול עצמו לא ייחס לסיפור חשיבות רבה כלל וכלל, וביומנו, מקור מרכזי מאוד לאירועי אותו יום, הוזכר הדבר רק כעבור 10 חודשים. יש חוקרים המטילים ספק בתיאור זה, בין השאר בשל הסתירה בין עדויותיהם של המשתתפים על כך שזה היה יום חם לבין דיווחי מזג האוויר הרשמיים באוקספורד שעל פיהם היה זה יום גשום וקר. הנרי קינגסלי, ידידו של קרול, נתקל בספר ולחץ על קרול להוציאו לאור. לאחר שנעתר לבקשה, ערך קרול שינויים רבים בטקסט - הוא הוסיף רעיונות רבים (בהם מסיבת התה), הרחיב רעיונות קיימים, ובמקום איוריו החובבניים שולבו בספר ציורים של המאייר המקצועי ג'ון טניאל, שהתפרסם באותה תקופה בעבודתו עבור השבועון "פאנץ'". הוא גם שינה את שמו של הספר ל"הרפתקאות אליס בארץ הפלאות" כיוון ש"הרפתקאות אליס מתחת לאדמה" נשמע לו כמו שם של "ספר לימוד על מכרות". ב-4 ביולי 1865, יום השנה השלישי לאותו שיט, יצאה לאור המהדורה הראשונה של אליס בארץ הפלאות, ובה 2,000 עותקים. קרול וטניאל סברו שההדפסה הייתה פגומה ולכן השמידו את העותקים האלו. קרול נאלץ לספוג את עלות התיקון. הוא קיווה שכל 2,000 העותקים החדשים יימכרו ובכך יכסו את ההשקעה (ביחד עם ההכנסה ממכירת העותקים הקודמים כנייר למיחזור), ולא יותר: "כל מכירה מעבר לזה תהיה רווח, אבל תקוותי לכך שזה יקרה היא קלושה". קרול עשה מאמץ רב כדי לפרסם את הספר. הוא שלח שבעים עותקים של הספר לביקורת, וקיווה שאמנים ידועים יביעו עניין בספר ובכך יגבירו את מכירתו. באותה תקופה היה דווקא טניאל מוכר יותר לקהל הקוראים, בזכות איוריו ב"פאנץ'", אך כיום התהפכו היוצרות וטניאל מוכר כמעט אך ורק בזכות הספר. למרות ההערכות הפסימיות זכה הספר להצלחה מיד עם צאתו לאור, וכבר בשנתיים הראשונות לפרסומו נמכרו 13,000 עותקים שלו. המקורות לדמויות אליס לידל ויחסיה עם קרול דמותה של אליס מבוססת באופן רופף על אליס לידל, ילדה שהייתה מיודדת עם קרול. לידל נולדה ב-4 במאי 1852, בת להנרי ג'ורג' לידל (שבאותה תקופה היה הדיקן בקולג' בו לימד קרול) ואשתו לורינה האנה. יחסיה עם קרול היו מורכבים ביותר וזכו לאינספור פרשנויות וניתוחים. לפי השערה רווחת היה קרול מאוהב באליס לידל; השערה זו מקובלת על רבים מהחוקרים, אך לא על כולם (יש הסבורים כי קשריו של קרול עם בנות לידל היו קשורים דווקא ברומן עם אמן, אך השערה זו מקובלת פחות). עם זאת, ברור שהקשר היה הדוק והשפיע לעומק על שניהם, וברור שניתק בצורה פתאומית וכמעט לחלוטין ביוני 1863. היה זה אחד הקשרים הבולטים מבין אלה שקשר קרול עם ילדות, והוא תיאר אותה כ"ילדה-ידידה האידיאלית". כדי להבין את הקשר של קרול עם אליס יש לבחון את קשריו עם ילדות ידידות אחרות, ולקרול היו רבות כאלו. קשריו עם ילדים ממין זכר היו קרים בהרבה, משום שלא התאימו בעיניו לאידיאל היופי שהעריץ כל כך אצל ילדות, וכן משום שלא העריך את אופיים; את גישתו ביטא היטב כשאמר "אני מחבב ילדים, מלבד בנים" (מרטין גרדנר העריך ב"אליס המוערת" שיש קשר בין איבתו זו לבנים זכרים להפיכתו של תינוק הדוכסית לחזיר). הערצתו של קרול לאידיאל היופי הנשי של ילדות קטנות דווקא, הערצה שבאה לידי ביטוי גם בצילומי עירום של ילדות (בהן אליס), העלו טענות שייחסו לקרול פדופיליה, והמשיכה שלו לאליס נתפסה כדוגמה לכך. קרול הכיר את אליס מאז שהייתה בת ארבע. החל מאותו זמן היה הקשר בינו לבין אחיותיה לורינה (הבכורה) ואדית (צעירה מאליס) קרוב מאוד, והוא צילם אותן פעמים רבות. הטיול שבו הומצא הסיפור היה אחד מני רבים שערך קרול עם בנות המשפחה. בין אותו טיול לבין הוצאתו לאור של הספר חלה התקררות פתאומית ביחסים בין קרול לבין בני משפחת לידל; כשאליס הייתה כבת 11, ביוני 1863, נראה שקרול כמעט ולא התראה אתם. מרבית החוקרים מאמינים שמקור הנתק הוא בכך שקרול ביקש את ידה של אליס מהוריה אך נדחה. פער של 20 שנים בין בעל לאשתו היה מקובל באותה תקופה, וגיל הנישואים המזערי לבנות היה 12 שנים (אליס הייתה בת 11, וייתכן שקרול התכוון לכך שהנישואים יתבצעו רק כשאליס תגיע לפרקה). קרול היה אדם מוזר למדי והכנסתו לא הייתה גבוהה, וייתכן שזה מה שמנע את נישואיהם. השערה אחרת גורסת שלא אליס היא שעניינה אותו, אלא אחותה הגדולה, לורינה, מה שגרם לנתק בין קרול למשפחת לידל. השאלה העולה היא - מה היה הקשר בין דמותה של לידל לזו של אליס בספר? אמנם הדגם החיצוני של טניאל לאליס היה, אם בכלל, מרי הילטון בדקוק (ילדה-ידידה אחרת של קרול), אך אופיין של שתי האליסות היה דומה במידה זו או אחרת. שתיהן היו מעט רגזניות, בטוחות בעצמן ובעלות דמיון מפותח. אירועים רבים בספר, ורבים עוד יותר ב"מתחת לאדמה" (הגרסה המקורית שהעניק קרול ללידל), מבוססים על מקרים אמיתיים שקרו ביניהם, אולם החפיפה בין הדמויות חלקית בלבד. דמויות המשנה דמויות המשנה ב"אליס" אינן ישויות ערטילאיות פרי דמיונו של קרול, אלא מבוססות ברובן הגדול על אנשים, ביטויים או מושגים מהתקופה הוויקטוריאנית. רבות מהדמויות בספר הן למעשה הצגה מילולית של ניבים ומונחים שונים מתקופתו של קרול. דמותו של הכובען המטורף (Hatter) נגזרת מהביטוי "מטורף כמו כובען", שמקורו הוא ההרעלה לה גרמה הכספית ששימשה לעיבוד לבד ושאחד מתסמיניה הוא שגעון. סיפורו של הארנביב (הלחם בסיסים של ארנב ואביב; במקור March Hare, ארנב מרץ) קשור גם הוא לביטוי דומה, "משוגע כמו ארנב מרץ" - על פי האמונה העממית עונת הייחום של הארנבים הזכרים היא במרץ. השותף השלישי במסיבת התה, הנמנמן, היה ישנוני במיוחד, ואכן לנמנמנים יש תרדמת חורף ארוכה במיוחד שאצל מינים מסוימים מגיעה לשבעה חודשים. דמותו של חתול צ'שייר מבוססת גם היא על ביטוי נפוץ מאותה תקופה: "לחייך כמו חתול צ'שייר" ("to grin like a Cheshire cat"). מקורו של הביטוי לא ברור, ויש לגביו שתי סברות מקובלות: האחת קשורה לצייר שלטים מצ'שייר, עיר הולדתו של קרול, שצייר אריות מחייכים על פונדקים באזור; והשנייה לגבינות צ'שייר, שבעבר עוצבו בדמות חתול מחייך. דמויותיהם של הארנביב ושל חתול צ'שייר מופיעות בספר ילדים פופולרי מאותה תקופה, "ילדי המים" מאת צ'ארלס קינגסלי. הספר התפרסם באנגליה בחלקים במגזין מקמילנ'ס בשנים 1862–1863, השנים שבהן עיבד קרול את ספרו. הספר היה מוכר מאוד, וסביר להניח שקרול קרא אותו. בפרק השלישי של ילדי המים נכתב על לוטרה מרושעת אחת שחייכה כמו חתול צ'שייר ("grinning like a Cheshire cat"), ובפרק החמישי מסופר על אדם שהיה משוגע כמו ארנב האביב ("as mad as a March hare"). הצב-לא-צב (Mock Turtle, "צב מזויף") מבוסס על "Mock Turtle soup", שהוא תחליף זול למרק צבים היקר. המלכה מספרת לאליס שממנו "מכינים תחליף למרק צבים". למעשה את התחליף למרק הצבים מכינים מבקר, ואכן באיוריו של טניאל לצב-לא-צב אפשר למצוא מאפיינים הדומים לאלו של בקר. הדבר מסביר מדוע הוא שר שיר טרגי לכאורה על "מרק, ירוק, עשיר, מבעבע מתוך הסיר". הגריפון הוא סמל אוניברסיטת אוקספורד, והוא והצב־לא־צב מהווים ככל הנראה פרודיה על בוגרים רגשניים ונוסטלגיים של אוניברסיטת אוקספורד. לחיזוק סברה זו עומד תיאורו של הצב־לא־צב את לימודיו, ואמירתו, כפתיחה לסיפור, "פעם הייתי צב אמיתי". ייתכן שבכיו הבלתי פוסק של הצב־לא־צב קשור לתופעה הנראית כמו בכי אצל צבי הים, בעיקר אצל הנקבות, מכיוון שהמלח שהצבים מקבלים מסביבתם מופרש החוצה דרך בלוטות שנמצאות מאחורי העיניים, ולכן נדמה כאילו הצבים בוכים. החיות המוזרות שהשתתפו ב"מרוץ במעגל" מייצגות בבירור את המשתתפים בטיול שבו סיפר קרול לבנות לידל את הסיפור בגרסתו המקורית. הדודו מייצג את קרול עצמו, שכן דודג'סון, שסבל מגמגום קל, הגה לעיתים את שמו כ"דו-דו-דודג'סון". התוכי (lory, תוכי אוסטרלי) מייצג את לורינה, אחותה הגדולה של אליס (התוכי אומר לאליס שהוא "מבוגר ממנה ולכן יודע יותר טוב"), ואדית, הצעירה, היא הנשרון. הברווז הוא רובינזון דאקוורת (שם משפחתו מתחיל ב–duck, ברווז באנגלית), כומר שהתלווה לטיול. קרול שלח לדאקוורת עותק של "הרפתקאות אליס מתחת לאדמה" עם ההקדשה "לברווז מהדודו". מקובל לחשוב שהדוכסית, שתוארה כ"מכוערת מאוד", מבוססת על הדוכסית מרגרטה "מאולטש" שחייתה בנסיכות טירול במאה ה-14, והייתה ידועה לשמצה בתור "האישה המכוערת ביותר בעולם". ייתכן שהציור "הדוכסית המכוערת" של קוונטין מאסיס מהמאה ה-15, ככל הנראה דיוקן של מאולטש, שימש מודל לטניאל בבואו לצייר את הדוכסית המכוערת של אליס בארץ הפלאות. התגובות לספר והשפעתו רוב הביקורות על הספר עם צאתו היו אוהדות, אך לא ראו בו חדשנות מיוחדת. מספר מבקרים ציינו שהספר קוסם למבוגרים ולא רק לילדים, אך רק אחד מהמבקרים ציין את הספר כגאוני ויוצא דופן. באחת הביקורות נאמר שהוא מתאים "לשעשועם ואפילו לחינוכם של ילדים", והיו שקישרו אותו למעשיות ילדים כמו אלו של הנס כריסטיאן אנדרסן. הביקורות שהבחינו אותו מספרי הילדים של התקופה היו דווקא הביקורות השליליות, שראו אותו כמורכב מדי לילדים; באחת מהן נכתב "לדעתנו כל ילד אמיתי יהיה יותר מבולבל מאשר מוקסם מן הסיפור הנוקשה והסבוך מדי הזה". להצלחתו של הספר תרמה גם, כנראה, התלהבותה של המלכה ויקטוריה. אגדה אורבנית ידועה מספרת כי לאחר שהמלכה כתבה לקרול שנהנתה לקרוא את "הרפתקאות אליס בארץ הפלאות" וביקשה לקבל את חיבורו הבא עם פרסומו, שלח לה קרול את ספרו "חיבור בסיסי על דטרמיננטים", העוסק במתמטיקה. ב-1871, כשקרול כבר צבר מוניטין כסופר, ראה אור ספר ההמשך "מבעד למראה ומה אליס מצאה שם". ספר זה נחשב גם הוא לאחד מספרי הילדים הטובים ביותר בכל הזמנים. הוא עסק ברעיונות פילוסופיים מורכבים, כלל שירים ידועים כ"ג'ברווקי" ו"סוס הים והנגר", וחידד את ההיכרות הציבורית עם דמויות כמו המפטי דמפטי (שהופיע כבר ב"שירי אמא אווזה") וטווידלדם וטווידלדי. קרול כתב גרסה נוספת לספר, 'The Nursery 'Alice ('אליס לחדר הפעוטות'), שיצאה לאור בשנת 1890. הספר יועד, על פי המחבר, לילדים עד גיל 5, ובשל כך התקצר בהרבה. הוא דידקטי ומוסרני הרבה יותר מ"הרפתקאות אליס בארץ הפלאות", ונשארה ממנו רק העלילה ללא המסרים האמביוולנטיים והסאטירה החברתית. (גרסה זו תורגמה לראשונה לעברית בינואר 2014 על ידי אלון טרייטמן. מהדורה שנייה של הספר יצאה דרך הוצאת אוריון). בגרסה זו ג'ון טניאל בחר 20 איורים שאייר עבור 'הרפתקאות אליס בארץ הפלאות', שיפץ וצבע אותם בעצמו. השינוי המרכזי באיורים מלבד צביעתם היה שינוי קל בפניה של אליס ואיור מחדש של שמלתה. גם לאחר מותו של קרול הוסיף הספר להיות פופולרי מאוד. הוא ראה אור ביותר ממאה מהדורות ועד היום הוא פופולרי בקרב ילדים ומבוגרים אחד. על אף הקשיים הכרוכים בכך, תורגם הספר ל-125 שפות, במקרים רבים יותר מפעם אחת. הספר היה נושא למגוון מחקרים ופרשנויות, זכה לעיבודים רבים לכל תחומי האמנות והשפיע על ספרות הילדים בפרט ועל התרבות בכלל. בשנת 1960 ראתה אור גרסה מוערת לעלילות אליס, פרי עטו של מרטין גרדנר; זו נמכרה ביותר ממיליון וחצי עותקים בעולם, והצלחתה מעידה על כך שספרי אליס עודם מקור עניין ושעשוע לרבים גם היום. מעמדו של הספר בספרות הילדים "הרפתקאות אליס בארץ הפלאות" נחשב אבן דרך בתולדות ספרות הפנטזיה לילדים. ז'אנר זה, שבתקופה בה נכתב הספר נועד בעיקר למטרות חינוכיות, החל בעקבות אליס להתפתח גם לכיוונים של שעשוע טהור. המרחב-זמן השונה מזה של עולמנו, הקושי להפריד בין מציאות לדמיון והאמביוולנטיות (טקסט רב-רובדי, במקרה זה פנייה לילדים ולמבוגרים כאחד), שהיו מאפיינים חדשניים באותה תקופה, היו בעקבות הספר למודלים מקובלים. ספרי אליס השפיעו השפעה דרמטית על הספרות בכלל ועל ספרות הפנטזיה לילדים בפרט; יש אף שחילקו את תולדות ספרות הילדים לשתי תקופות: זו שלפני "אליס" וזו שלאחריה. לטענת חוקרת ספרות הילדים זהר שביט, הספר השפיע על ספרי פנטזיה קלאסיים כגון "הקוסם מארץ עוץ" (ל. פרנק באום, 1900) ו"האריה, המכשפה וארון הבגדים" (קלייב סטפלס לואיס, 1950). בתולדות ספרות הפנטזיה ספרות הפנטזיה קיימת כמעט משחר תולדות הספרות. גם השימוש בפנטזיה למטרות סאטירה על החברה האנושית לא היה חדש, ומופיע למשל ב"מסעי גוליבר" של ג'ונתן סוויפט (1726). עם זאת, באנגליה של ראשית המאה ה-19 לא היו דגמי הפנטזיה מקובלים בספרות הילדים. באותה תקופה שויכו אגדות וסיפורים פנטסטיים לספרות המבוגרים, וגם במסגרתה נועדו למעמד הנמוך. עד אמצע המאה רווחה התפיסה שדמיון והתרחקות מריאליזם פוגעים בהתפתחותם של ילדים. גם בתחילתו של גל התרגומים לסיפורי פנטזיה לא אנגליים (כגון מעשיות האחים גרים וסיפורי הנס כריסטיאן אנדרסן) לא נוצרו באנגליה ספרי פנטזיה מקוריים לילדים. האגדות התקבלו רק כאשר כללו מוסר השכל המתאים לדגם החינוכי ששלט בספרות התקופה. אולם החל משנות העשרים והשלושים של המאה ה-19, ובמיוחד בשנות הארבעים והחמישים שלה, שטפה ספרות פנטזיה לילדים את אנגליה והייתה לאופנה חדשה. עם הספרים השייכים לגל זה נמנים "הוורד והטבעת" מאת ויליאם מייקפיס תאקרי ו"ילדי המים" של צ'ארלס קינגסלי. בתחום זה לא שמורה לקרול זכות הראשונים, אולם בניגוד ל"אליס" נועדו ספרים אלה במובהק להטפות מוסריות ודתיות, ובכך תאמו גם לדגם המוביל בספרות הילדים של התקופה. ייחודו של הספר בספרות הפנטזיה של התקופה התבטא במספר מישורים: ראשית, הטשטוש בין חלום למציאות, ולפיכך בין העולם הריאליסטי לפנטסטי; שנית, העולם המוזר שבו לא נשמרים כללי הטבע המקובלים - יצורים וגופים משנים את גודלם ואת צורתם פעמים רבות, הזמן אינו מתקדם וכדומה. כבר בתחילת הספר קרול כותב ש"מחילת הארנבון נתמשכה עוד כברת דרך לפנים, ישרה כמנהרה, ולפתע צנחה מטה... כשגילתה שהיא נופלת אל תוך מה שנראה כמו באר עמוקה מאוד". דוגמה ברורה נוספת היא הזמן הקופא במקום במסיבת התה של הכובען המטורף. שני מאפיינים אלה, שלא היו נפוצים עד אז, היו לכלים בסיסיים בספרות הפנטזיה של המאה ה-20. בנוסף, היצורים המופיעים בסיפור אינם אלגוריות לדמויות אמיתיות, שנועדו ללמד את הילדים על העולם האמיתי (הזאב מ"כיפה אדומה" כזר פתיין או "הברווזון המכוער" כילד מוזר שמנסה להשתלב), אלא דמויות בפני עצמן שקורותיהן אינן קשורות למסר חיצוני. ויליאם אמפסון טען שיש בספר גם השפעה של המשוררים וחלוצי הרומנטיקה סמואל טיילור קולרידג' וויליאם וורדסוורת': ההשפעה היא בתפיסה של הילדות כתקופה של קשר לטבע, של יכולת שיפוט ושל אינטואיציה העולות על אלו של המבוגרים. קרול מוסיף לכך את יכולתו של הילד לחשיבה עצמאית ולאי-קבלה של מוסכמות, ככזה שכוחו בבידודו. מסר ומוסר השכל למוסכמות המסר החינוכי ומוסר ההשכל, ששלטו בספרות הילדים באנגליה הוויקטוריאנית, היו גם מתנגדים רבים. בעקבות גרסתו של ג'ורג' קרוקשנק למספר מעשיות ידועות, בה שינה את העלילה כדי להטיף נגד השפעתו המזיקה של האלכוהול, קבע צ'ארלס דיקנס (שכמה מספריו אוירו על ידי קרוקשנק) בנחרצות כי "מי שמשנה אותן [את המעשיות] כדי להתאים אותן לדעותיו הפרטיות, יהיו אשר יהיו, אשם... בכך שהוא מרשה לעצמו יותר מדי, ולוקח מה שלא שייך לו". גישה זו לספרות הפנטזיה משתקפת בשינוי שחל גם בספרות הילדים ככלל; הסופרת קתרין סינקלר, לדוגמה, חיברה ב-1839 את הספר הריאליסטי "Holiday House", שפרץ דרכים חדשות בספרות הילדים בהיותו, בעיני רבים, ספר הילדים הראשון המתאר חיים שמחים. השקפה זו - שספרות הילדים נועדה גם לשעשע את הילד ולא רק לחנכו - בולטת בספריו של קרול, הן בהיעדרו של מוסר השכל מובהק והן בפרודיה על ספרות הילדים הדידקטית של זמנו. באחד ממכתביו הצהיר קרול במפורש שמטרתו לא הייתה חינוכם של הקוראים: "אני יכול להישבע שאין בספרים שום הטפת מוסר דתית - למעשה, הם אינם מטיפים שום דבר בכלל". מבין כל המרכיבים החדשניים בספר, הבחינו מבקרי התקופה בעיקר בהיעדרו של מוסר השכל, וסברו כי ילדים יאהבו את הספר במיוחד בשל כך. התאמתו לילדים ספרי "אליס" נחשבים לספרים אמביוולנטיים ורב-רובדיים, הפונים במוצהר לילדים ולמבוגרים כאחד. יש בהם רבדים שילדים מתקשים להבין, ומבוגרים (בהם מדענים, מתמטיקאים, לוגיקנים, פילוסופים, בלשנים, ופסיכולוגים) מוצאים בהם עניין רב. דגם מעין זה - של ספר ילדים הפונה גם למבוגרים - לא היה קיים בתקופתו של קרול, אולם מאז היה למודל מקובל בספרות הפנטזיה. מצד שני, אמביוולנטיות זו מעלה את התהייה, האם הספר בכלל מתאים לילדים. אותה ביקורת מתקופתו של קרול, שבה נכתב כי "לדעתנו כל ילד אמיתי יהיה יותר מבולבל מאשר מוקסם מן הסיפור הנוקשה והסבוך מדי הזה", שיקפה דעות עתידיות של מספר חוקרי ספרות ופסיכולוגים של הילד. קרול ייעד ללא ספק את הספר לילדים, והאמין שייהנו ממנו: "המחשבה על הבתים האנגליים הרבים שבהם, על יד האח, חייכו פנים מאושרות ובירכו את אליס בבואה; המחשבות על הילדים האנגלים הרבים שלהם הביאה (אני בטוח) שעה של הנאה תמימה - המחשבה הזאת היא אחת המחשבות המלהיבות והנעימות ביותר בחיי". עם זאת, קרול כתב את "אליס של חדר הילדים" עבור ילדים בגילאי 5 ומטה, כך שכנראה סבר שהסיפור המלא אינו מתאים לגיל הרך. רוג'ר לנסלין גרין, מהחוקרים הבולטים של ספרי "אליס", ציין שהספר זכה במקום הראשון בסקר קריאה שנערך ב-1898, כשהוא עובר קלאסיקות אחרות של ספרות הילדים, כגון "רובינזון קרוזו" ו"ספר הג'ונגל". הוא טוען שהישג זה נובע מכך שבתקופה זו הייתה מקובלת הקְרָאה בקול רם לילדים, מה שהוסיף רבות לחנו של הספר. עוד הוא מוסיף, שילדים אוהבים את ספרי אליס בין הגילאים 4 ל-8, וחוזרים אליהם שוב לאחר גיל 18, כשהם מגלים בו קסם מחודש. ב-1989 ערך החוקר אדיר כהן ניסוי בנושא. הוא בדק ב-18 ספריות בישראל (עשר מתוכן של בתי ספר) את הביקוש לספרי אליס. התברר לו שרבים מבין המעטים ששאלו את הספר בגרסתו המלאה לא היו מרוצים ממנו. במשאל שערך לאחר מכן בקרב ילדים בכיתות ב'-ו' לא נרשמה התלהבות רבה ממנו. היו שסברו כי הנאתם המועטה של ילדים מהספר נובעת בעיקר מריחוקם מהתרבות האנגלית, שבתוכה הוא מתרחש. המשורר ויסטן יו אודן אמר שמכל ספרי הילדים הקלאסיים, אליס היא הרחוקה ביותר מן הילד האמריקאי, שרגיל לספרים על גיבורים אקטיביים יותר ומנומסים פחות שמשתחררים מדרך החשיבה המקובלת. אליס, לעומתם, דווקא מנסה לשמור על חשיבה המתאימה לחיי היום יום בעולם שכולו שיגעון ואי-סדר. אדיר כהן סבור שהדבר נכון גם לתרבות הישראלית, ואכן, משיחותיו עם קוראים צעירים התברר שכמה מהם התמרמרו על הפסיביות של אליס. בעיה נוספת שנתקל בה הקורא הישראלי הצעיר היא התרגומים, שמתקשים להעביר את משחקי המילים והניואנסים של שפת המקור, וכן אי הכרת המקורות לדמויות ולפרודיות. גם פסיכולוגים מצאו בעייתיות בהצגת הספר לילדים. הפסיכואנליטיקאי פול שילדר הביע דעה כזו במאמר על המשמעות הרגשית של הספר: "קרול נראה למחבר מאמר זה כסופר הרסני במיוחד... האם ספרות מעין זו לא תגביר גישות הרסניות בילדים מעל למידה הרצויה?... יש חשש כי בלא עזרתו של מבוגר יישאר הילד מבולבל ולא ימצא לבדו את הדרך בחזרה אל עולם שבו יוכל להעריך יחסי אהבה, מרחב, זמן, ומילים". חוקר חשוב של ספרי אליס, דונלד רקין, מביע דעה דומה, וטוען שיש בספר חלקים שנראים למבוגר משעשעים אך לילדים הם מאיימים ומפחידים. גישות אלו עוררו התנגדות רבה, המתבססת על כך שילדים רבים קראו את הספר ונהנו ממנו, ועל רובם לא הותיר כנראה רושם טראומטי. מבקר הספרות ג'וזף קראץ' כתב בתגובה לשילדר: "אני אישית לא שמעתי מעולם על ילד שהודה כי הספר הפחיד אותו באורח מסוכן, ואף לא על מבוגר שייחס את הידרדרותו לטראומה שגרם לו הספר בילדותו". פרודיה, הומור ואיגיון הפורמליסט הרוסי יורי טיניאנוב טען כי הפרודיה אופיינית לזמנים שבהם הספרות משתנה, ודרכה הסופר לועג לדגם שעדיין קיים אך הולך ומאבד את ההגמוניה שלו. ואכן, ספרי "אליס" הופיעו בתקופה של שינוי בדגמים של ספרות הילדים האנגלית (ממוסר השכל לשעשוע, ראו לעיל), ובהתאם שברו מוסכמות ספרותיות מקובלות והביאו את הנורמות של התקופה לכדי הקצנה אבסורדית. מרכיבים של אירוניה ופרודיה בספרות הפנטזיה לילדים היו קיימים גם ב"סיפורי אמא אווזה", קובץ סיפורי עם רב השפעה של שארל פרו. בספר יש אמנם מוסר השכל שגרתי, אך גם אמביוולנטיות וסוף רע. סיפוריו של פרו תורגמו אמנם לאנגלית, אולם לא נודעה להם השפעה משמעותית בספרות הילדים המקומית. תקופתו של קרול אופיינה בספרות ילדים ששמה לה למטרה עליונה להנחיל לקוראים את המהוגנות, הנימוס, הזהירות והמוסר שנדרשו מהם. גישתה של הדוכסית מלמדת על כך יותר מכל: גישה דומה לזו של הדוכסית מופיעה בספרי ילדים רבים מאותה תקופה, למשל אצל צ'ארלס דיקנס בספר דומבי ובנו: "יש מסר בכל דבר, אם רק יודעים להפיק אותו" ("There's a moral in everything, if we would only avail ourselves of it", לעומת הדוכסית: “Everything’s got a moral, if only you can find it”). קרול מגחיך את הגישה לפיה "לכל דבר יש מסר" בכך שהמסקנות שהדוכסית מסיקה אינן קשורות כלל לאירועים. התנהגותה של הדוכסית נראית צבועה במיוחד, לאור האירוע הראשון בו תוארה בספר, בפרק השישי ("חזרת ופלפל"). בפרק זה הדוכסית התעללה בתינוקה, וטענה שהתעטשויותיו, שלמעשה נגרמו בשל אוויר גדוש בפלפל, הן מכוונות ונועדו להקניטה. עוד דוגמה ללעג של קרול לספרות הדידקטית של תקופתו היא כשאליס נתקלת בבקבוק שעליו רשום "שתה אותי". קרול כותב על כך: "זה טוב ויפה להגיד 'שתה אותי', אבל אליס הנבונה לא התכוונה לעשות דבר שכזה בפזיזות. 'לא, קודם אבדוק', אמרה, 'אם מסומן עליו "רעל" או לא': כי היא קראה כמה סיפורים קטנים ונחמדים על ילדים שנשרפו או נטרפו בידי כל מיני חיות טרף, ועוד כל מיני דברים לא נעימים, והכול מפני שלא רצו לזכור את הכללים הפשוטים שלימדו אותם ידידים, כגון ששפוד אדום לוהט יגרום לך כווייה אם תחזיק בו זמן רב מדי; או שאם תחתוך את האצבע חתך עמוק מדי בסכין, ברוב המקרים היא תדמם; והיא לא שכחה לרגע, שאם שותים הרבה מבקבוק המסומן ב'רעל', קרוב לוודאי שיזיק לך, במוקדם או במאוחר". החוקרת זוהר שביט מציינת בקטע זה מספר מאפיינים הומוריסטיים: לשון המעטה, שמות תואר הנוגדים את הטקסט ("סיפורים קטנים נחמדים") ושילוב תודעתה של אליס בכתיבתו של המספר, המהווים יחדיו, בעיניה, פרודיה על טקסטים דידקטיים המיועדים להזהיר ילדים מפני סכנות. כדוגמה לטקסט כזה היא מביאה את הספר "משחקים מסוכנים" (1808) מאת ג'יימס פרקינסון, הכולל את הקטע "חשוב בטרם תטעם ותטעם בטרם תבלע. אני מכיר שני ילדים מסכנים ששילמו בחייהם, בגלל סירוב להישמע לכלל הפשוט הזה...". בספר בולטים גם אלמנטים של איגיון (Nonsense), הן בשמות הדמויות (המבוססים על המחשה הומוריסטית של ניבים ידועים), והן בכמה מהשירים. בכך המשיך קרול את המסורת של אדוארד ליר, שחיבר חמשירים הומוריסטיים ושירים לילדים ולמבוגרים. עם זאת, קרול השתמש יותר ב"אנטי היגיון" (או היגיון הפוך) מאשר ב"חוסר היגיון" הקליל האופייני לליר. יתר על כן, ליר התמקד במצלול וביסס קישורים אסוציאטיביים על צלילן של מילים, ואילו קרול התמקד במשמעות (שימוש במשמעות המילולית של ניבים ובמילים בעלות מספר משמעויות). השירים כמעט כל שיריו של קרול בספר מבוססים על שירי ילדים שהיו מוכרים בזמנו. ברבים מהמקרים קרול נטל שיר דידקטי ומוסרני והפך אותו לשיר איגיון קליל ואבסורדי, בצורה הלועגת לשיר המקורי. להלן רשימת השירים בספר, לפי סדר הופעתם: את השיר הראשון מדקלמת אליס כשהיא מנסה להיזכר בשיר מבית הספר. השיר, העוסק בתנין קטן ועולץ שנח ומשיג דגים למזונו בלי קושי, הוא פרודיה על שירו של אייזק ואטס, "היאך דבורה קטנה תרחש", שמספר על דבורה עמלנית שעובדת קשה כדי לייצר דבש. את השיר הבא שר לאליס העכבר. הוא אומר לה "!Mine is a long and a sad tale" (יש לי סיפור חיים ארוך ועצוב!). אליס, שמתבלבלת בין tale (סיפור) ל-tail (זנב), לא מבינה למה הוא קורא לזנבו עצוב. כשהוא מספר לה בשיר על עכבר שנשפט למוות על ידי כלב (שמשמש תובע, שופט וחבר מושבעים), היא לא משתחררת מדימוי הזנב, ומדמה את השיר בצורה מפותלת כזנבו של עכבר (וכך גם הוא מוצג בספר). זו דוגמה לשירה קונקרטית-גרפית, שבה צורת ההדפסה של השיר מרמזת על תוכנו. כשאליס מספרת לזחל שלא זכרה את מילות "היאך דבורה קטנה תרחש", הוא מבקש ממנה לקרוא בקול את "כבר זקנת, אבי" ("You are old, Father William"). הזחל מתכוון לשירו של רוברט סאתי "הנאות הזקן וכיצד זכה בהן", שזו שורתו הראשונה. השיר מתאר שיחה בין צעיר לזקן, במהלכה מייחס הזקן את האושר בזקנתו לכך שבנעוריו דאג לעתידו וזכר את אלוהיו. אצל קרול השאלות של הצעיר אבסורדיות (למשל, מדוע הוא עומד על ראשו) והשיר החינוכי הופך לאיגיון מוחלט. הדוכסית, שמתעללת בתינוקה, שרה לו "מעין שיר ערש". בשיר זה היא מתלוננת על עיטושיו של תינוקה, תוך שהיא מכה אותו בזעם. השיר הוא פרודיה על דברי בנועם, שיר של דייוויד בייטס המציע לאמהות לנהוג בעדינות כלפי בניהם - אנטיתזה מושלמת לדוכסית. בקונצרט של מלכת הלבבות שר הכובען בית ראשון מתוך פרודיה על השיר הידוע הכוכב מאת ג'יין טיילור (שיר זה תורגם לעברית על ידי יהונתן גפן ונכלל בספרו הפופולרי הכבש השישה עשר). הצב-לא-צב והגריפון מבצעים את השיר המלוה את ריקוד קודריל הסרטנים. בשיר מתואר לבנון (במקור: Whiting) המנסה לשכנע חילזון להצטרף אליו למחול. השיר בכללו הוא לא פרודיה מובהקת, אך שורתו הראשונה ומשקלו מבוססים על העכביש והזבובית מאת מרי האוויט, שיר דידקטי שבו מנסה עכביש לשכנע זבובית לעלות לביתו אך היא מסרבת כי "מכל אשר עלו לשם, עוד אף אחד לא שב". הגריפון מבקש מאליס לדקלם את השיר העצלן. הוא מתכוון לשיר מאת אייזיק וואטס, שעסק בעצלן שלא דואג לגורלו וחייו מידרדרים בשל כך. שירו של קרול, לעומת זאת, מתחיל בתיאור של סרטן (במקור ספציפית לובסטר) יהיר שלא פוחד מכרישים בעת שפל אך בזמן הגאות הוא נחרד, וביתו השני עוסק ב"פנתר וינשוף החולקים פשטידה". הצב-לא-צב שר שיר הלל למרק, מה שמרמז למקור דמותו במרק הצבים. שיר זה דומה לכוכב הערב מאת ג'יימס סיילס. הארנב שפגשה אליס בתחילת הסיפור קורא את כתב התביעה במשפט כשיר בן ארבע שורות: "מלכת הלבבות, אפתה לביבות,/ ביום קיצי זוהר:/ נסיך הלבבות גנב את הלביבות/ ולא נראו יותר!" השיר הוא למעשה הבית הראשון של אחד מ"שירי אמא אווזה", שקרול השתמש לא אחת בשירים שבו כדגמים לפארודיות. כאן מפתח קרול את השיר הקצר לכדי עלילה מלאה. הארנב קורא בקול גם את מכתבו של נסיך הלבבות; זהו שיר בן שישה בתים, הגדוש כינויי גוף ומובנו אינו ברור. לאחר שהשיר הוקרא מלך הלבבות מפרש אותו בהתאם לפרשת המשפט. השיר מבוסס על שיר שכתב קרול קודם לכן, אך יש ביניהם הבדלים משמעותיים. להלן שני בתים ראשונים, המדגימים את הקשרים וההבדלים בין השירים במקור לגרסתו של קרול (בתרגומה של רנה ליטוין): הדמיון בין השירים רב יותר במקור האנגלי. סוגיות הנידונות בספר מתמטיקה ולוגיקה מלבד היותו סופר, קרול היה גם מתמטיקאי, לוגיקאי וחידונאי. הוא ידע לתעל את הידע שלו בתחומים אלו ליצירתיות סיפורית, כמו בדיאלוג הבדיוני "מה אמר הצב לאכילס", שמבוסס על גיבורי אחד מן הפרדוקסים של זנון ובו מועלית בעיה לכאורה ביסודות הלוגיקה. הוא אמנם ניסה ליצור הפרדה מוחלטת בין לואיס קרול הסופר לבין צ'ארלס לוטווידג' דודג'סון המורה והמתמטיקאי (הוא לא השיב למכתבים שמוענו ל"לואיס קרול"), אך גם ב"אליס" יש כמה רמזים ללוגיקה ולמתמטיקה. הרמז המובהק ביותר בספר לאריתמטיקה הוא שכשאליס ניסתה לבחון את זיכרונה, כדי לוודא שלא הפכה לילדה אחרת - אחד המבחנים שעשתה לעצמה היה במתמטיקה. על פי מבחן זה "ארבע כפול חמש הם שתים עשרה, וארבע כפול שש הם שלוש עשרה, וארבע כפול שבע הם... אלוהים! בקצב כזה לעולם לא אצליח להגיע עד עשרים." מדוע אליס לא תצליח להגיע עד עשרים? לשאלה זו יש שתי תשובות מקובלות: לוחות הכפל בתקופה הוויקטוריאנית הגיעו עד 12 ולא עד 10. אם נמשיך את הסדרה החשבונית של אליס כסדרה, בה ככל שמעלים את הכפולה ב-1 המכפלה גדלה ב-1, נגיע לעשרים רק בארבע כפול שלוש עשרה, מה שחורג מתחומי לוח הכפל המקובל. התוצאות של אליס שגויות בשיטה העשרונית, אך הן נכונות בשיטות ספירה אחרות. בבסיס ספירה 18 (מכיוון ש-18 מוכל במכפלה פעם אחת עם שארית 2), בבסיס ספירה 21 (מכיוון ש-21 מוכל במכפלה פעם אחת עם שארית 3) וכן הלאה. למעשה, בכל פעם שנעלה את בסיס הספירה ב-3 ונגדיל ב-1 את המספר שמכפילים ב-4, נקבל תוצאה גדולה ב-1, שכן שינוי בסיס הספירה מוריד מהמספר שלוש והוספת 1 למספר אותו מכפילים ב-4 מוסיפה 4. הסדרה נקטעת כשאליס הייתה אמורה לקבל 20, ב- על פי בסיס 42, שהרי 20 משמעותו מספר המכיל פעמיים 42 ללא שארית, והמספר המבוקש הוא למעשה 1A, כאשר A היא הספרה המסמלת 10 בבסיס 42. לפיכך אליס לעולם לא תגיע ל-20. ב"אליס" ניתן למצוא גם התייחסויות רבות לשאלות בהן עוסקת הלוגיקה. מסיבת התה, למשל, רוויה בהתייחסויות כאלו. מקרה אחד הוא כשהארנביב מציע לאליס יין, אף על פי שעל השולחן יש רק תה (והוא מודה בכך); ניתן לפרש זאת כהתייחסות למוסכמה הלוגית לפיה כל טענה לגבי דבר לא קיים נכונה באופן ריק. הבדל נוסף בין הגישה הלוגית מתמטית והגישה המעשית מופיע כשהארנביב אומר לאליס "קחי קצת יותר תה", ואליס עונה שהיא עוד לא לקחה כלום ולכן היא לא יכולה לקחת יותר. הכובען מתקן אותה: "את רוצה להגיד שאת לא יכולה לקחת פחות, קל מאוד לקחת יותר מלא כלום". זה נכון, אך במקרים כאלו לא נהוג להשתמש במילה "עוד". כשהיא מדברת עם אליס וטוענת שהיא נחש, היונה עושה טעות לוגית קלאסית. כשאליס טוענת שהיא ילדה קטנה, היונה שואלת אותה אם היא אכלה ביצים. לתשובתה החיובית אך המסויגת של אליס, שמסבירה לה ש"ילדות קטנות אוכלות ביצים לא פחות מנחשים", היונה משיבה: "אני לא מאמינה, אבל אם זה נכון, אז גם הן סוג של נחש". טענתה של היונה לא תקפה, מכיוון שאמנם כל הנחשים אוכלים ביצים, אך לא רק הם, ואכילת הביצים היא לא חלק מההגדרה של נחש. במילים אחרות, היא מציגה כ. הכשל הלוגי בטענתה נקרא כשל אמצע לא מופץ. עם זאת, ההיסק של היונה מבוסס למעשה על אינדוקציה, שהרי היא מניחה שכל דבר מפותל שאוכל ביצים הוא נחש (כלומר בעל תכונת הנחשיות, שאצל היונה מתקשרת לכוונות מסוימות) על סמך ניסיונה הקודם. הסקה כזו, מהעבר אל העתיד, נמצאת בשימוש נפוץ בחשיבתנו היומיומית וגם במדע. פילוסופיה הבעיה הפילוסופית המרכזית בספר היא בעיית הזהות. גודלה של אליס משתנה שוב ושוב, אך האם היא איננה אותה אליס? ואם היא כן, מה הופך אותה להיות מה שהיא? אליס מדברת לעצמה כשהיא קטנה לראשונה, ואומרת: "אלוהים! כמה הכול מוזר היום! ועוד אתמול הכול היה ממש כרגיל. מעניין אם החליפו אותי בלילה? רגע: אנסה להיזכר: האם זאת אני שהתעוררתי הבוקר? נדמה לי שאני זוכרת שהרגשתי קצת אחרת. אבל אם זו לא אני, נשאלת השאלה מי אני, בשם אלוהים? אה, זאת החידה הגדולה!". חיים שפירא מעיר שבניגוד לרמיזה, הנפוצה אצל קרול, בקטע זה הוא מסב את תשומת לבו של הקורא לכך שמוצגת פה שאלה מהותית. לשאלה זו משיבה אליס - הזיכרונות הם שיוצרים את האני. אליס מנסה לבדוק שהיא אינה מייבל, מכרתה הבורה, ולכן עשתה לעצמה מבחנים במתמטיקה, בגאוגרפיה ובדקלום. לאחר שנכשלה בהם, היא מטילה ספק רציני בהיותה אותה אליס. כשאליס מדברת עם הזחל, היא לא בטוחה כלל וכלל מי היא. הזחל שאל אותה מי היא, והיא עונה שהיא בקושי יודעת. היא יודעת רק מי היא הייתה כשהיא קמה בבוקר, אך שינויי הגודל גרמו לה לפקפוק בזהותה. הזחל, שגודלו משתנה דרך קבע בתהליך הגלגול המלא, לא מבין את הקושי של אליס. גם הוא סבור שהזיכרון הוא הזהות, ומבקש ממנה לדקלם שיר אחר (שגם בו אליס שוגה). זאב בכלר טוען שאף על פי שבעולם האמיתי הזחל מסמל שינויי זהות, בארץ הפלאות הוא מייצג יציבות. נושא הנידון ב"הרפתקאות אליס בארץ הפלאות", וביתר שאת ב"מבעד למראה", הוא הפילוסופיה של הלשון. כך בשיחתה של אליס עם הזחל המעשן נרגילה הוא אומר לה שהשיר ששרה שגוי "מהתחלה ועד הסוף". מספר פרשנים העירו ששיר לא יכול להיות שגוי לחלוטין, כי אחרת לא היה ניתן לזהותו בכלל, ועולה השאלה מתי שיר, משובש, הופך מאותו שיר לשיר שונה? פרשנויות במהלך השנים זכה הספר לפרשנויות רבות ומגוונות. זוהי אחת היצירות שזכו למספר רב ביותר של פרשנויות, אולי משום שהיצורים יוצאי-הדופן והמאורעות האיגיוניים מזמינים ניסיונות לפרש את הספר ולהכפיפו למגוון מסגרות מטאפוריות. הפרשנויות שניתנו ל'אליס' הובילו למקומות רבים, שקרול ככל הנראה לא כיוון אליהם - מאלגוריה ל"תנועת אוקספורד" (תנועה דתית נוצרית), דרך ניסיון לפענח צפנים קבליים והתנהגויות של יהודים אורתודוקסים ועד ייצוג של תורת האבולוציה. עם זאת, לפני הדיון במספר פרשנויות מני רבות, יש להציג את הבעיות העיקריות הכרוכות בפירוש הספר. רנה ליטוין חתמה פרשנות שכתבה לשני ספרי "אליס" (על פי פרשנותו של דונלד ראקין שתוצג בהמשך), בהסכימה שיש בעייתיות בפרשנויות ל"אליס" בכלל ולזו שהציגה בפרט: "גלריית הדמויות המגוחכות של קרול משרתת מערכות סמליות רבות, לעיתים סותרות. אחת הסיבות לכך שספרי 'אליס' נתפסים כאיגיוניים היא העובדה, שמשהו בהן דוחה פרשנות כוללנית ושיטתית מספקת: חמקמקותם אינה מאפשרת פרשנות כזו. זהו, בין השאר, סוד קסמם, ואולי גם סוד חיוניותם." גם אל הפרשנויות הפסיכולוגיות, למשל אלה שראו את אליס כסמל פאלי בשל שינויי הגודל שעברה, הופנו חיצי לעג רבים מצד חוקרי ספרות. מרטין גרדנר כתב על פרשנויות סמליות אלה: "עכשיו, אבוי, כולנו פסיכולוגים חובבים, אנחנו לא צריכים שיגידו לנו מה פירוש ליפול דרך חור הארנב או להצטנף בתוך בית קטנטן עם רגל אחת בתוך האדמה." על פי פרשנות אחת, שהעלה בין השאר דונלד ראקין, הספר מביע ספק בהיגיון המקובל. המתמטיקה, המרחב והזמן והשפה שונים מאלו שבעולמנו. כל חיפוש של עקביות בעולם זה נידון מראש לכישלון, אך אליס ממשיכה להתמודד איתו בכלים הרגילים. חלק מהאפקט הקומי מתקבל כתוצאה מכך שאליס מנסה למצוא היגיון בשיגעון אף על פי שהוא לא קיים. לפיכך סבור ראקין שזוהי למעשה קומדיה שחורה שמגוללת בצורה הומוריסטית את האבסורד שבחיי האדם. פרשנות אחרת, שמוצגת על ידי מיכל קירזנר-אפלבוים בספרה "לואיס קרול ואליס - מסע בארץ הפלאות", גורסת שהספר בעצם מלווה את אליס לאורך תהליך החיברות שלה, במהלכו היא מנסה לרכוש נימוסים ולתקשר עם הזולת כיאות. כבר בתחילת הספר אפשר לראות שאליס מתקשה בכך: היא מדברת עם העכבר והעופות על החתולה שלה, ומספרת להם שהיא טובה בציד עכברים ועופות. היא מתיישבת בשולחן בו נערכה מסיבת התה מבלי שהוזמנה (והארנביב אף מעיר לה על כך). עם זאת, לעיתים היא מצליחה להתנהג על פי הקודים החברתיים, למשל כשהצב־לא־צב שאל אותה אם היא ראתה דגי לבנון, היא משיבה לו "ראיתי אותם לעיתים קרובות בצלח-[ת]), ולא משלימה את המשפט מחשש להעליבו. הסיטואציה לקראת סיום הספר, בה אליס מתרעמת על המלכה ("קשקוש בגרוש! עצם הרעיון להתחיל מגזר הדין!") וחורגת לחלוטין מכללי הנימוס, גורמת לגירושה מארץ הפלאות. סוג אחר של פרשנויות, בעלות גוון פסיכולוגי, עוסקות לרוב ברמזים תת מודעים, ומפרשות גורמים בספר כרמיזות מיניות. קשה להפריך או לאשש פרשנויות מסוג זה מכיוון שהן מבוססות על רבדים לא טריוויאליים בספר, וכאלו שהמחבר מן הסתם לא נתן דעתו עליהן (וגם אם כן, אין בכך חשיבות, שהרי בתת-המודע מדובר). אחת הפרשנויות הראשונות מסוג זה הייתה מאמרו של אנתוני גולדשמידט (1933), שבו הוא מפרש את הספר כפנטזיה מינית, על פי תורתו של זיגמונד פרויד לפירוש חלומות. כך, למשל, הוא רואה את אליס כסמל פאלי כיוון שינויי הגודל הבלתי פוסקים שלה ואת נפילתה של אליס "אל תוך מה שנראה כבאר עמוקה מאוד" כסמל לקיום יחסי מין. פרשנות מקיפה יותר, שכוללת גם ניתוח ספרותי-תרבותי בנוסף לניתוח הפסיכולוגי, הציג ויליאם אמפסון. על פי גישתו, אליס נמצאת בשני הצדדים של תהליך הלידה - כאב בנפילה לתוך החור, וכאם היוצרת את מי השפיר מהם ילדתה יכולה להיוולד. חוקרת נוספת טענה כי ב"ארץ הפלאות" יש מאפיינים הלקוחים מעולמם של ילדים בגיל 15–30 חודשים, וכנראה השתמרו אצלו בתת-מודע, ואחרת ראתה את אליס כמייצגת של הצד הנשי באופיו של קרול. בשנות ה-60 וה-70 נפוצו פרשנויות המציגות את ספרי 'אליס' כתיאורים של חוויות סמים. האטת הזמן בעת הנפילה, הנרגילה של הזחל, הצעתו 'לאכול פטרייה', השינויים הוויזואליים (היעלמותו של חתול צ'שייר) ותופעות אחרות קושרו להשפעות של סמים פסיכואקטיביים שונים. גישה זו השתקפה גם בתרבות הפופולרית, למשל בשיר White Rabbit של להקת ג'פרסון איירפליין, המתאר מגוון חוויות-סמים תוך שימוש בדימויים מספרי אליס. עם זאת, פרשנות זו לא זכתה לפופולריות בקרב חוקרי ספרות אקדמיים, בין השאר משום שקרול לא הזכיר ביומניו סמים כלשהם. תרגומים "הרפתקאות אליס בארץ הפלאות" נחשב לאחד הספרים הקשים ביותר לתרגום. הוא מבוסס על לשון נופל על לשון, קונוטציות ושימוש בביטויים במובנם המילוני. מעבר לכך, ישנו פער תרבותי כמעט בלתי ניתן לגישור בין אנגליה של קרול לבין זו של ימינו, ועל אחת כמה וכמה בינה לבין מדינות אחרות. ובכל זאת, ישנם תרגומים של אליס בשפות רבות, החל בסוואהילי, דרך קוריאנית וכלה ביידיש, ובחלק מהשפות יש מספר תרגומים שונים. בתהליך תרגום הספר מתעוררות השאלות הבאות: עד כמה יש לוותר על העברת מידע כדי לשמור על משחקי המילים? כמה חשיבות יש לייחס לנאמנות למקור לעומת העברה לתרבות היעד? מה יותר חשוב – משמעותן המילונית של המילים או הקונוטציות שיש להן? לשאלות אלו נתנו מתרגמים שונים תשובות שונות. אחד התרגומים הבולטים של "אליס" הוא תרגומו של ולדימיר נבוקוב לרוסית. נבוקוב ניסה בצעירותו לתרגם את הספר (וכן את "מבעד למראה") תחת שם העט "סירין", תרגום שלא היה נאמן למקור. את השם האנגלי אליס הוא מחליף בשם הרוסי אניה, ואת שיריו של קרול הוא מחליף בפרודיות על שירים רוסיים שמוכרים לקהל היעד שלו, כגון שיריהם של אלכסנדר פושקין ומיכאיל לרמונטוב. בבגרותו אמר שאלו ספרים בלתי ניתנים לתרגום, שכן הכוכב האמיתי של הספר הוא השפה האנגלית. תרגומים לעברית בעברית יצאו לאור תרגומים אחדים לספר זה: "עליסה בארץ הנפלאות" מאת ל. קרול, בתרגומו של ל. סמן (אריה ליב סמיאטיצקי). הוצאת אמנות, פרנקפורט (ואחר כך תל אביב) 1924 "עליזה בארץ הפלאות" מאת לואיס קרול, בתרגומו של אהרן אמיר. הוצאת מחברות לספרות, 1951 "עליסה בארץ הפלאות" מאת לואיס קרול, בתרגומו של אוריאל אופק. הוצאת מחברות לספרות, 1989 "הרפתקאות אליס בארץ הפלאות", בתרגומה של רנה ליטוין, כולל הערותיו של מרטין גרדנר והערות המתרגמת, הספריה החדשה, 1997 "הרפתקאותיה של אליס בארץ הפלאות", בתרגומה של עטרה אופק, סדרת הרפתקה, הוצאות אוקיינוס ומודן 2012 סמיאטיצקי נקט גישה דומה לזו של נבוקוב. הוא "גייר" לחלוטין את אליס, והשירים בתרגומו הופכים לפרודיות ופרפרזות על טקסטים עבריים שהיו מוכרים לקהל באותו זמן. לדוגמה, הזחל לא מעוות את "כבר זקנת, אבי" אלא את "אחד מי יודע", ושאר השירים בספר מבוססים על שיריהם של שמואל לייב גורדון וחיים נחמן ביאליק, וכן על מקורות יהודיים (הסידור וההגדה של פסח). חתול צ'שייר, שבתרגום זה הוא סתם חתול, מחייך (שם: מגחך) לא משום שהוא חתול צ'שייר, כמו במקור, אלא כי "עלה על לבו זכר הלביבות שאכל בחנוכה". מרי אן (המשרתת) היא חנה דבורה והארנביב, שכאמור הוא במקור ארנב מרץ, הופך לארנב בן ניסן. בניגוד לכל שלושת התרגומים שלאחריו, הוא מלווה באיורים השונים מאלו שבמקור. בתרגומו של אהרן אמיר בולטת במיוחד הנטייה לשימוש במשלב גבוה ורחוק מלשון הדיבור. כמעט תמיד הוא בוחר בחלופה המליצית יותר בין שתי מילים ("הרתיק" במקום "נקש", "הָרוֹג" במקום "תליין"), וגם המבנה התחבירי והטיות המילים בתרגומו דומים יותר לעברית המקראית וללשון חז"ל מאשר לעברית בת זמננו ("חוששת אני" ולא "אני חוששת", "הרימתה" ולא "הרימה אותה"). אף על פי שהתרגום נעשה שנים לא מעטות אחרי זה של סמיאטיצקי, עדיין לשונו גבוהה יותר במקרים רבים (כך אמיר כותב על הארנב שהוא "חכלילי" ואילו סמיאטיצקי כותב בפשטות שיש לו "עיניים ורודות"). עוד מאפיינים בולטים בתרגומו של אמיר הם אליטרציה, לעיתים של שתי מילים מאותו שורש ("גדולה אני ומגודלת", "צנוח צנחה"), שימוש רב בצירופים כבולים תנ"כיים ואחרים ("כמלוא השערה", "בוקה ומבוקה ומבולקה") וצמדי מילים נרדפות המחליפות מילה בודדת בטקסט המקור ("סר וזעף", "איך וכיצד", "בוכה ומתייפחת"). הוא גם הוסיף שנינויות משל עצמו שלא הופיעו במקור, מה שאולי קשור בהיותו משורר. לעומת סמיאטיצקי, אמיר נאמן יותר לטקסט המקור: השירים שלו הם תרגומים ישירים לשירים שהופיעו אצל קרול, והמאפיינים היהודיים התמעטו בצורה משמעותית. תרגומו של אופק נעשה בתקופה שבה שימוש בלשון עממית בתרגומי ספרות יפה הפך ללגיטימי, ולפיכך תרגומו כתוב בשפה פשוטה בהרבה משל קודמיו. כמעט בכל המקרים בהם אמיר או סמיאטיצקי השתמשו בשפה גבוהה שלא תואמת את לשון הטקסט אופק כתב בלשון עממית יותר, ולעיתים אף "הנמיך" את המקור. הדבר השתלב עם נטייתו הכללית לפשט את הטקסט עבור ילדים, שהתבטאה בין השאר בתרגום מאזכרים למילה אליה מכוון המאזכר ("don't be so angry about it" תורגם ל"אל תכעס כל כך על מה שאמרתי"), פירוש ושינוי הטקסט על פי המקובל בעולם האמיתי (הכלב נעמד "על ארבע רגליו" כתרגום ל-"of his all feet", ולזחל עיניים כחולות ולא גוף כחול), הפיכת רמיזות לעובדות ("seemed to quiver all over" – "כשהוא רועד כולו מרוב פחד") ושינויים במבנה התחבירי כדי להבהיר או להדגיש את המסר. ("but when the rabbit actually took a watch..."-"אבל כאשר הוציא הארנב – כך ממש! – שעון מתוך כיס") לתרגום זה קדם תרגום של אופק ל"הרפתקאות אליס מתחת לאדמה" (אצלו: "הרפתקאות עליסה מתחת לפני האדמה"), עם איוריו המקוריים של קרול (הוצאת מ. מזרחי, 1983). יחיעם פדן הוסיף מספר הערות וכן אחרית דבר המסבירה על הספר. יותר מכל קודמיה, תרגומה של ליטוין יועד גם למבוגרים, ובכריכתו האחורית כתוב שהוא מכוון "לגדולים ולקטנים, כמו אליס עצמה הגדלה והקטנה חליפות". בניגוד לכל שאר התרגומים, הוא אינו מנוקד (מלבד השירים). ההשקפה שעליה מבוסס התרגום היא שהמשמעות הנלווית למילים חשובה יותר ממשמעותן המילונית. לפיכך אבא ויליאם מאלף נחשים, ולא צלופחים כבמקור, בין השאר בגלל הקישור בין נחשים ואילוף בתרבות היעד. הערותיו של גרדנר, המתווספות לתרגום בהשמטות קלות, מרחיבות את היריעה לגבי מקורותיו, רמזיו ומשמעויותיו של הספר. בנוסף, ליטוין הוסיפה לספר הערות משלה המסבירות החלטות תרגומיות שונות ומוסיפות לרקע שנתן גרדנר, וכן אחרית דבר ארוכה שחיברה. להלן דוגמאות להבדלים בין התרגומים: עיבודים למדיות אחרות במוזיקה מלאני מרטינז מדגישה את הסיפור של אליס ברוב הווידאו קליפים שלה, בכמעט כל הקליפים באלבום "crybaby” שלה, מופיע הארנב הלבן, ובשיר "Mad hatter”, הדגש על הסיפור מאוד חזק, מעבר לקליפ. בקולנוע "הרפתקאות אליס בארץ הפלאות" זכה לעשרות עיבודים לסרטי קולנוע וטלוויזיה במהלך השנים. רבים מהם מכילים שילוב של עלילת הספר עם עלילת "מבעד למראה". סרט האליס הראשון יצא לאקרנים כבר בשנת 1903. הסרט היה סרט אילם באורך עשר דקות, בכיכובה של מיי קלארק (May Clark) בתור אליס. במשך השנים שיחקו שחקניות מובילות רבות את דמותה של אליס, על פי אחד הספרים או שניהם, וביניהן ויולה סבוי (1915), ג'ואן בנט (1930), שרלוט הנרי (1933), קרול מרש (1948) וטינה מג'ורינו (1999). תפקידי המשנה בסרטים אלו משכו אליהם שחקנים מפורסמים רבים. כך לדוגמה בסרט משנת 1933, בהפקת אולפני סרטי פרמאונט, השתתפה שורה של שחקנים נודעים, בהם גרי קופר בתפקיד הפרש הלבן ("מבעד למראה"), וקרי גרנט בתפקיד ה'צב לא צב'. בשנת 1982 יצאה הפקת טלוויזיה שבה קייט ברטון משחקת את אליס ואביה, השחקן הנודע ריצ'רד ברטון משחק את הפרש הלבן. חלק גדול מסרטי אליס היו מוזיקליים, ובכתיבת הפסקול שלהם השתתפו אמנים גדולים. כך לדוגמה אירווינג ברלין כתב את הפסקול לסרט משנת 1930. סרט בולט נוסף המבוסס על ספרי אליס יצא לאקרנים ב-1985 בשני חלקים. השתתפה בו שורה של כוכבים, בהם טלי סוואלס כחתול צ'שייר, רוברט מורלי כמלך הלבבות, שלי וינטרס כציפור הדודו, סמי דייוויס ג'וניור כזחל וכאבא ויליאם ורינגו סטאר כצב לא צב. ב-1999 הופק סרט טלוויזיה שנקרא "אליס בארץ הפלאות" וכולל סצינות גם מ"מבעד למראה" עם שורה ארוכה של שחקנים ידועים, בהם בן קינגסלי, וופי גולדברג, פיטר יוסטינוב, ג'ין ויילדר ומירנדה ריצ'רדסון. סרט הקולנוע "אליס בארץ הפלאות" יצא לאקרנים בשנת 2010, בבימויו של טים ברטון, ובכיכובו של ג'וני דפ בתפקיד הכובען המטורף. עלילת הסרט מתרחשת כ-13 שנים לאחר עלילת "אליס בארץ הפלאות", כאשר אליס קינגסלי בת 19, והיא מהווה עיבוד חופשי המבוסס הן על "הרפתקאות אליס בארץ הפלאות" והן על "מבעד למראה". אליס זכתה גם למספר עיבודים לסרטים וסדרות הנפשה, המפורסם מביניהם הוא הסרט של דיסני משנת 1951. סדרת האנימה היפנית אליס בארץ הפלאות הופקה בשנת 1983, ושודרה בישראל בערוץ הראשון בסוף שנות השמונים ובשידורים חוזרים רבים לאורך השנים וזכתה לפופולריות רבה במשך כל השנים בקרב ילדי ישראל. בשנת 2020 שודרה בערוץ הופ! סדרת הנפשה בשם "אליס ולואיס" שמבוססת בצורה עקיפה על הספר, ובשנת 2022 עלתה בערוץ דיסני ג'וניור הסדרה "אליס במאפיית הפלאות". אליס בארץ הפלאות עובד לאין ספור הצגות תיאטרון. קרול עצמו לקח חלק פעיל בהעלתה של אליס על במת התיאטרון, ומאמרו "אליס על הבמה" מכיל את תיאורי הדמויות כפי שראה אותן בעיני רוחו, ולפיכך מאפשר לחוקרים להכיר את תפיסותיו לגביהן. המפורסמת מבין ההצגות היא מחזמר שהוצג בברודוויי בשנת 1947. גם בישראל הועלו על הבמה מחזות שכאלו: ב-1996 עלה מחזה המבוסס על הסיפור בכיכוב חני נחמיאס ולצדה צחי נוי ואחרים בבימוי צדי צרפתי. ב-2003 עלה בהבימה מחזה המבוסס על תרגומה של ליטוין בבימויה של אופירה הניג, וב-2008 עלה המחזמר "עליסה בארץ הפלאות" בכיכובם של דנה דבורין, מיקי קם וניקי גולדשטיין. ב-2010 העלתה האופרה הישראלית החדשה אופרה בשם "אליסה בארץ הפלאות", שכתב דוד זבה, המבוססת על סיפורה של אליס. בנוסף לכך, מספר סרטים עסקו בחייהם של לואיס קרול ואליס לידל, ששימשה מקור השראה לספריו. כך, למשל, מתוכנן לצאת בקרוב סרט הבכורה של מרילין מנסון כבמאי קולנוע, "Phantasmagoria: The Visions of Lewis Carroll", המשלב עלילות מ"הרפתקאות אליס בארץ הפלאות" בקטעים מחייו של קרול ויחסיו עם לידל. הוצאת הספר האינטראקטיבי Alice for iPad סימן את הפריצה הגדולה של מחסום הספרים האינטראקטיביים. הספר יצא ב־2010 וזכה למאות אלפי הורדות, והיה חודשים רבים ברשימת רבי המכר של הספרים האלקטרוניים בארצות הברית. ההצלחה של הספר פתחה את הדלת לשיתופי פעולה רבים נוספים ואף התחילה ז'אנר של כתיבת ספרי ילדים שמיועדים לאייפד מלכתחילה. גם משחקי מחשב נוצרו בעקבות הסיפור. אחד מהם, אמריקן מק'גי אליס, מכר למעלה ממיליון וחצי עותקים. אליס בארץ הפלאות: קומדיה מוזיקלית למבוגרים בלבד ב-1976 יצא לאקרנים הסרט הפורנוגרפי-קומי-מוזיקלי שביים באד טאונסנד והפיק ביל אוסקו , "אליס בארץ הפלאות" (בשמו המלא - "אליס בארץ הפלאות: קומדיה מוזיקלית למבוגרים בלבד"), בכיכובה של השחקנית קריסטין דה-בל בתפקיד אליס. עלילת הסרט מבוססת באופן רופף על ספריו של קרול וכוללת בתוכה רבות מהדמויות שמופיעות בספר. אוסקו מצא שהזכויות על ספרו של קרול היו בנחלת הכלל, מה שאיפשר לו להפיק עיבוד פורנוגרפי מוזיקלי ל"אליס בארץ הפלאות". במרכז העלילה, אליס, ספרנית מודחקת, נרדמת במהלך קריאת הספר "אליס בארץ הפלאות" לאחר שהיא דוחה את חיזוריו של ידידה ויליאם (רון נלסון). הארנב הלבן (טרי שפלמן ) מופיע וקורא לאליס ללכת אחריו אך עובר דרך המראה ונעלם. אליס עוברת גם היא דרך המראה כדי לחפש את הארנב ונכנסת לארץ פלאות מינית, שם היא פוגשת דמויות מהספר המקורי ומקיימת איתן יחסי מין או צופה בהן מקיימות יחסי מין זו עם זו. הסרט הוא מוזיקלי ומלווה ב-10 שירים. חברת Media Home Entertainment הפיצה את הסרט על גבי קלטת וידאו בשתי גרסאות: הגרסה המלאה בעלת סיווג צפייה X (הצפייה מותרת מגיל 18 ומעלה) וגרסה מקוצרת במעט בסיווג R (הצפייה מתחת לגיל 17 מותרת רק בליווי הורה). חברת פוקס המאה ה-20 לקחה חסות על פרסום הסרט בגרסה המרוככת, על מנת להתאימו, לפרסמו ולהנגישו לקהל המיינסטרים. ב-2007, חברת Subversive Cinema הדפיסה מחדש את הסרט על גבי DVD הכולל אפשרות בחירה בין הגרסה המלאה לגרסה המרוככת. הסרט הוקרן לראשונה ב-10 בדצמבר 1976 וזכה להכנסות של מעל ל-90 מיליון דולר ולביקורות חיוביות. בתרבות לספרי אליס הייתה השפעה על אין ספור סופרים, מחזאים ואנשי קולנוע. כך לדוגמה הרומן "Finnega'ns Wake" של ג'יימס ג'ויס המתרחש בתוך חלום מכיל אין ספור התייחסויות לאליס. הסופר המפורסם ולדימיר נבוקוב, שתרגם את אליס לרוסית, היה חובב אליס והספרים שלו מכילים התייחסויות רבות לאליס. בין השאר סופו של הספר "הזמנה לגרדום" מזכיר במידה רבה את הסוף של "הרפתקאות אליס בארץ הפלאות". ספרי אליס פופולריים מאוד בקרב חובבי מדע, ואולי משום כך ספרים רבים העוסקים במדע פופולרי מושפעים בצורה ישירה מאליס. כך לדוגמה הסופר רוברט גילמור כתב ספר בשם 'Alice in Quantumland' שבו אליס מבקרת בעולם של הפיזיקה המודרנית. הספר Journey Into Geometries שנכתב על ידי מרתה סוד, ה.ס.מ קוקסטר וג'ון סטילוול מתאר מסעות של אליס (שהתבגרה קצת בינתיים) בעולמות לא אוקלידיים. גם הספר "גדל, אשר, באך" מאת דאגלס הופשטטר, ספר פילוסופיה ומדע זוכה פרס פוליצר, מכיל התייחסויות רבות לאליס וכן ליצירות אחרות של לואיס קרול (בין השאר סיפור של קרול בשם 'מה אמר הצב לאכילס' היווה השראה ישירה לשרשרת של דיאלוגים בין אכילס לצב). בשנת 1969 הכין הצייר סלבדור דאלי 13 איורים המבוססים על הרפתקאות אליס בארץ הפלאות. "אליס" השפיע גם על יצירות קומיקס רבות. דמותה של אליס מופיעה בכמה קומיקסים של אלן מור, ביניהם הרומן הגרפי "Lost Girls" בו היא מופיעה כדמות ראשית לצד ונדי דארלין מ"פיטר פן" ודורותי גייל מ"הקוסם מארץ עוץ" כאשר השלוש נפגשות בעתיד כנשים בוגרות, וכדמות משנית בקומיקס ליגת הג'נטלמנים המובחרים. בנוסף, היא מופיעה בסדרת סנדמן, ופוגשת את באטמן בנובלה הגרפית Haunted Knight. בסדרת "באטמן" אחד הנבלים החוזרים נקרא הכובען המטורף ונבל אחר בשם "הארנב הלבן" מופיע בסדרת ספיידרמן. הסדרה "אבודים" מכילה התייחסויות רבות לאליס: לדוגמה הפרק החמישי בעונה הראשונה נקרא "הארנב הלבן" ובפרק אחת הדמויות בסדרה (ג'ק שפרד) יוצא למסע בעקבות דמות בדיונית (אביו המת) שהוא רואה מהלך ביער. בסדרה "מכושפות" מופיע פרק הקרוי "Malice in Wonderland", ובסדרה "סברינה" מופיע פרק בשם "Sabrina in Wonderland". בסדרה ובספרה הראשון של לוסי מוד מונטגומרי "האסופית", אן שרלי מקבלת מחברתה דיאנה בארי את הספר אליסה בארץ הפלאות וזהו סיפרה הראשון אי פעם שקראה. כאשר אן עזבה את אבונלי לטובת מכללת קווינס, חברתה דיאנה העניקה לה ספר זה כמתנה וכמזכרת. יוצרי קולנוע רבים מונים את ספרי אליס בתור השפעות חשובות עליהם. האחיות וצ'אוסקי, יוצרות הסרט "מטריקס", טוענות שהקשר לאליס הוא מוטיב מרכזי בסרט. בין השאר במהלך הסרט ניאו משתכנע ללכת בעקבות חבורה כאשר הוא מבחין בכתובת קעקע של הארנב הלבן על אחד מהם. גם בסרט "אנימטריקס", בחלק שלו הקרוי 'סיפור בלשי', יש אזכורים רבים לאליס. ג'ים הנסון, יוצר הסרט "המבוך" (לבירינת), טוען ששאב השראה מאליס ביצירת הסרט שבו צעירה נכנסת לעולם פנטזיה שבו היא צריכה לפתור חידות רבות. בסרט "פארק היורה" אחד המתכנתים יוצר תוכנה בשם 'הארנב הלבן' המאפשרת לו לעקוף את מנגנוני הביטחון של הפארק ולהימלט. בסרט "האויב שבפנים" הגיבורה הראשית קרויה Alice והוא מכיל התייחסויות רבות נוספות. בסדרות ובסרטים של "מסע בין כוכבים" יש אזכורים רבים לספר. כך לדוגמה בסדרה המקורית באחד הפרקים ישנו מחשב המקים לתחייה את דמויותיהם של אליס ושל השפן הלבן, ובסרט "מסע בין כוכבים 4: השיבה הביתה" האדמירל ג'יימס קירק מברך את הנכנסים לספינתו במילים: "שלום אליס, ברוכה הבאה לארץ הפלאות". שמותיהן של מספר להקות שאובים ומתייחסים לספריו של לואיס קרול, כגון הלהקות אליס אין צ'יינס, ו-Alice in Videoland, וכן להקת הרוק היפנית Alice Nine. חברי להקת הביטלס מונים את אליס עם ההשפעות החשובות עליהם - דמותו של לואיס קרול מופיעה בין הדמויות על כריכת האלבום סרג'נט פפר, ושירים רבים של הלהקה מתייחסים לספרי אליס. שירו של ניל סדקה "אליס בארץ הפלאות" המבוסס על הספר נכנס למצעד 50 השירים הגדולים בארצות הברית בשנת 1963. ראו גם אליס (הרפתקאות אליס בארץ הפלאות) איורים לאליס בארץ הפלאות מבעד למראה ומה אליס מצאה שם לקריאה נוספת מעגלי קריאה 18, פברואר 1989 – גיליון המוקדש לעליסה בארץ הפלאות חיים שפירא, על הדברים החשובים באמת, אור יהודה: כנרת זמורה ביתן, 2009, בעמ' 115–220 רות נצר. עליסה בארץ הפלאות - האומנם מסע נשי?. נפש הספרות - מסות על ספרות ושירה. כרמל. 2021 קישורים חיצוניים לואיס קרול, עליסה בארץ הפלאות, פרנקפורט תקפ"ד, מהדורה סרוקה במלואה בתרגומו של ל. סמן, באתר הספרייה הלאומית לואיס קרול, עליסה בארץ הפלאות, כנרת 1987, Alice's Adventures in Wonderland and Through the Looking Glass, הטקסט המלא של הספרים, כולל איוריו של ג'ון טניאל ופרשנות נרחבת של מארק אדמונד ג'ונס מור דיעי, כיצד התרגום של עליסה בארץ הפלאות מתעלה על המקור?, בפודקאסט 'עושים רוח'. 150 שנה תחת השפעה, באתר הארץ, 30 בינואר 2015 הרפתקאות אליס בארץ הפלאות, באתר "כנפיים", כולל דקת קריאה והפרק הראשון מתוך המהדורה בתרגום רנה ליטוין פרקים מלאים מסדרת הטלוויזיה עליסה בארץ הפלאות הקלטה של הספר, מאתר LibriVox איורי עטיפות הספר בהוצאות שונות באתר דףדף הרפתקאותיה של אליס בארץ הפלאות, באתר של מדריך הרפתקה לספרי נוער מסע אל ארץ הפלאות, הרצאות 'אתנחתא' באוניברסיטת תל אביב, נובמבר 2016 אריה זקס, על 'אליס בארץ הפלאות' – 'קול ישראל', דצמבר 1966, דחק י"א, יוני 2019, עמ' 542–553 ניצה דורי, "המינה ליזה" של אורלי קסטל בלום ו"אליס בארץ הפלאות" מאת לואיס קרול - היבטים פסיכולוגיסטיים, ספרותיים ומגדריים, בבלוג "על מקרא, הוראה וחינוך", 5 בינואר 2021 חיים שפירא, מסעות לעולמו של לואיס קרול, מארכיון האוניברסיטה המשודרת, באתר גלי צה"ל: הערות שוליים ספרי ילדים ונוער ספרי פנטזיה לואיס קרול ספרים בריטיים ערכים מומלצים שנבדקו ספרים שעובדו לבמה ספרי הספריה החדשה ספרי סדרת הרפתקה ספרים שעובדו לסדרות טלוויזיה ספרים שהוחרמו על ידי ממשלים

הרפתקָאות אליס בארץ הפלאות (במקור באנגלית: Alice's Adventures in Wonderland; בעברית ידוע גם בשמות "אליס בארץ הפלאות", "עליסה בארץ הפלאות" או "עליזה בארץ הפלאות") מאת לואיס קרול, הוא מספרי הילדים הפופולריים בכל הזמנים. הספר זכה להצלחה ניכרת גם אצל קוראים מבוגרים, ורבים מצאו בו עומק שנסתר מעיניהם של ילדים. קרול כתב גם ספר המשך: "מבעד למראה ומה אליס מצאה שם", ואף הוא זכה להערכה רבה.צ'ארלס לוטווידג' דודג'סון היה מרצה למתמטיקה בקולג' "כרייסט צ'רץ'" שבאוניברסיטת אוקספורד. את יצירותיו הבדיוניות פרסם בשם העט לואיס קרול, ובו הוא נודע יותר מבשמו האמיתי. סיפורי אליס נולדו ככל הנראה מתוך המעשיות שסיפר קרול לידידתו בת העשר אליס לידל ולשתי אחיותיה, במהלך שיט בנהר התמזה. הספר ראה אור לאחר שלוש שנים, ב-4 ביולי 1865, מלווה באיוריו של ג'ון טניאל, שנקשרו עם הספר וצורפו למהדורות רבות שלו. מן המהדורה הראשונה נותרו 22 עותקים, ולהם ערך רב בעיני אספני ספרים. מהדורה מתוקנת ראתה אור בסוף 1865.הספר מצטיין במשחקי מילים ובאיגיון (נונסנס), ועשיר בשירים מחורזים, שהם למעשה פרודיה על שירי הילדים של התקופה. נכללו בו מודלים ספרותיים בתחום הפנטזיה והאיגיון שלא היו מקובלים באותה תקופה.ב-1890, לאור חגיגות 25 שנים להוצאת הספר, כתב לואיס קרול גרסה המתאימה לצעירים: אליס לחדר הפעוטות ('The Nursery 'Alice), והוציאה לאור. ג'ון טניאל בחר 20 איורים נבחרים מתוך הספר "הרפתקאות אליס בארץ הפלאות", שיפר אותם (בדגש בפניה ובשמלתה של אליס) וצבע אותם בעצמו.עלילהאליס המשועממת ישבה על שפת הנחל ולפתע ראתה ארנב לבן לבוש בבגדים אנושיים, המקונן על כך שהוא מאחר. אליס המופתעת עקבה אחר הארנבון עד למחילתו. היא נפלה זמן ממושך אל תוך בור עמוק, אך נחתה בשלום. בתוך המחילה מצאה מפתח מזהב המונח על שולחן וראתה גם דלת קטנטנה שהמפתח מתאים לה. אליס ראתה מעבר לדלת גן יפהפה, אך ידעה שבמידותיה הטבעיות לא תוכל להיכנס אליו. בעודה מהרהרת על כך גילתה בקבוק שעליו כתוב "שתה אותי". אליס התלבטה כי ידעה שלא כדאי לשתות את כל הבקבוק ובדקה אם כתוב עליו רעל. לבסוף אליס שתתה את תוכנו, ולתדהמתה קטנה לגודל שאפשר לה לעבור בעד הדלת. לרוע המזל, המפתח המתאים לדלת הושאר על השולחן, שכעת היה גבוה מדי בשבילה. אז גילתה אליס עוגה, ולאחר שנגסה בה צמחה לממדי ענק של כשלושה מטרים. כשהבינה שגם כעת לא תוכל להיכנס לגן פרצה בבכי. בו בזמן הארנבון הבחין בה, וברח ממנה בבהלה. במנוסתו שמט אחריו מניפה וכפפות. אליס הרימה אותן ונופפה על עצמה, ואז קטנה ומצאה עצמה שוחה בבריכת הדמעות שהזילה עת שהייתה גדולה.בבריכת הדמעות פגשה אליס בעכבר, בעופות ובבעלי חיים מוזרים. אליס והחיות המוזרות השתתפו ב"מרוץ־במעגל" איגיוני, שבו כל המשתתפים ניצחו וזכו בפרסים. אליס העליבה בשוגג את העכבר ואת שאר היצורים, ומצאה עצמה לבד.הארנב הלבן מגיע ומתבלבל בין אליס למשרתת שלו ומבקש מאליס להביא לו מניפה וכפפות מביתו. כאשר אליס מגיעה לביתו של הארנב היא מוצאת בקבוק נוסף ושותה ממנו, מעשה שגורם לה לגדול עד שהיא בקושי מתאימה למידות הבית. הארנב ושכניו מנסים להוציא אותה משם במספר דרכים שונות ולבסוף זורקים עליה עוגות קטנות שמכווצות אותה.אליס ברחה אל היער. שם פגשה בזחל יושב על פטריה ומעשן נרגילה. הזחל סיפר לה שנגיסה בצדה האחד של הפטריה עליה ישב מביאה לגדילה מהירה, ואילו נגיסה בצדה השני מקטינה, וכך יכלה אליס לשלוט בשינויי הגובה שלה בהמשך. באחד מפרקי הגדילה שלה מתארך צווארה של אליס ומתנשא בין צמרות העצים בעוד גופה נשאר למטה. יונה רואה אותה ותוקפת אותה בטענה, שאליס היא נחש המבקש לשדוד את ביציה. מחאותיה של אליס כי אינה נחש אלא ילדה אינן משכנעות את היונה, משום שאליס מודה כי היא אוכלת ביצים ולפי ההגיון של היונה, כל מי שאוכל ביצים הוא נחש.לאחר שקטנה לגובה שלושים סנטימטר, מגיעה אליס לביתה של דוכסית (בספר היא מכונה בפשטות "הדוכסית"). תינוקה של הדוכסית הפך לחזרזיר, ואליס שחררה אותו ביער הפתוח. שם פגשה שוב את חתול צ'שייר שראתה קודם בבית הדוכסית, חתול מחייך תמידית שיכול להיעלם ולהשאיר אחריו רק את חיוכו, וזה שלח אותה לחפש את הכובען ואת הארנביב המשוגעים.אליס מצאה את הכובען המטורף, הארנביב (המכונה גם ארנב ניסן או ארנב האביב) ונמנמן ישנוני בעיצומה של מסיבת תה אבסורדית. הם מספרים לה שאצלם השעה היא תמיד שש, שעת התה. מסביב לשולחן מתנהלת שיחה מוזרה, עד שלבסוף אליס מחליטה לעזוב את המקום, תוך שהיא מכריזה "זוהי מסיבת־התה המטופשת ביותר שהייתי בה בימי!"אליס הבחינה בדלת על אחד העצים. לאחר שנכנסה דרכה גילתה כי חזרה לאולם בו ביקרה בראשית המסע. הפעם הצליחה לקחת את מפתח הזהב ובאמצעותו לפתוח את הדלת המובילה לגן. התברר לה כי הגן הוא בעצם מגרש הקרוקט של "מלכת הלבבות". כל הדמויות במגרש מלבד אליס מבוססות על קלפי המשחק: הגננים הם העלים (Spades), החיילים הם קלפי התלתן (Clubs, מילה שמשמעותה גם "אלות" בהן אחזו החיילים), אנשי החצר הם קלפי היהלומים (Diamonds; הם קושטו ביהלומים), ובני משפחת המלוכה (כולל המלכה והמלך) הם הלבבות (Hearts).אליס רוצה להשתתף במשחק הקרוקט, אך מגלה שהמשחק בגרסתו זו מוזר ביותר. ככדורים משמשים קיפודים, המחבטים הם עופות פלמינגו, והשערים הם חיילים. המלכה, מסתבר, כעסנית במיוחד, והיא מצווה ללא הרף על עריפת ראשים. אליס התייאשה מן המשחק, והעדיפה לשוחח עם חתול צ'שייר ועם הדוכסית.לאחר סיום המשחק, פגשה אליס את הצב־לא־צב העצוב ואת הגריפון. כששיחתה אתם הסתיימה, צפתה במשפט שנערך לנסיך הלבבות (במקור: "knave", נושא כליו של המלך), בחשד שגנב את הלביבות של המלכה. המשפט נוהל על ידי המלך בצורה מגוחכת, ובמהלכו פגשה אליס רבים מהיצורים שנקרו בדרכה. לפתע התחילה לגדול ולגדול, ואיבדה את פחדה מפני היצורים. הגודל העניק לה ביטחון, והיא הרשתה לעצמה הערות תכופות יותר ויותר על חוסר ההיגיון שבמשפט, עד שבסופו של דבר המלכה מצווה "ערפו את ראשה!". אליס הבטוחה בעצמה משיבה: "הרי אתם לא יותר מחפיסת קלפים!". לאחר אמירה זו היא מתעוררת בחיקה של אחותה, ונראה שהמאורעות שקרו לה היו לא יותר מחלום (אף על פי שהדבר מנוסח בצורה מעורפלת, כך שהקורא לא יוכל להיות בטוח שזה אכן חלום). היא סיפרה על חלומה לאחותה הגדולה, וזו עוצמת את עיניה ומדמיינת שגם היא בארץ הפלאות: "וכך היא ישבה לה בעיניים עצומות, מדמה שהיא בארץ הפלאות, אף כי ידעה שעליה רק לפקוח אותן שוב, והכול יחזור למציאות המשמימה".כתיבת הספר ופרסומועל פי עדותם של קרול ושל שאר הנוכחים במעשה, התפתח הספר "הרפתקאות אליס בארץ הפלאות" מסיפור שסיפר קרול לאליס לידל ולאחיותיה, לורינה הבכורה ואדית הצעירה, ב-4 ביולי 1862. לקרול היו ילדות ידידות רבות, אך הקשר שלו עם אליס לידל היה הדוק במיוחד. הסיפור היה כנראה מוצלח יותר משאר הסיפורים שנהג קרול לספר לבנות לידל, ואליס ביקשה שיועלה על הכתב. לימים סיפר קרול כי היה זה "ניסיון נואש ליצור סיפור אגדה חדש, וכך שלחתי את הגיבורה שלי במורד המחילה, בלי לדעת כלל מה יתרחש בהמשך". הסיפור, שנקרא אז "הרפתקאות אליס מתחת לאדמה" הוענק לה כמתנת חג המולד, עם איורים מקוריים של קרול.הטיול לתמזה, שבו נולד הספר, לא היה אירוע יוצא דופן. קרול עצמו לא ייחס לסיפור חשיבות רבה כלל וכלל, וביומנו, מקור מרכזי מאוד לאירועי אותו יום, הוזכר הדבר רק כעבור 10 חודשים. יש חוקרים המטילים ספק בתיאור זה, בין השאר בשל הסתירה בין עדויותיהם של המשתתפים על כך שזה היה יום חם לבין דיווחי מזג האוויר הרשמיים באוקספורד שעל פיהם היה זה יום גשום וקר.הנרי קינגסלי, ידידו של קרול, נתקל בספר ולחץ על קרול להוציאו לאור. לאחר שנעתר לבקשה, ערך קרול שינויים רבים בטקסט - הוא הוסיף רעיונות רבים (בהם מסיבת התה), הרחיב רעיונות קיימים, ובמקום איוריו החובבניים שולבו בספר ציורים של המאייר המקצועי ג'ון טניאל, שהתפרסם באותה תקופה בעבודתו עבור השבועון "פאנץ'". הוא גם שינה את שמו של הספר ל"הרפתקאות אליס בארץ הפלאות" כיוון ש"הרפתקאות אליס מתחת לאדמה" נשמע לו כמו שם של "ספר לימוד על מכרות".ב-4 ביולי 1865, יום השנה השלישי לאותו שיט, יצאה לאור המהדורה הראשונה של אליס בארץ הפלאות, ובה 2,000 עותקים. קרול וטניאל סברו שההדפסה הייתה פגומה ולכן השמידו את העותקים האלו. קרול נאלץ לספוג את עלות התיקון. הוא קיווה שכל 2,000 העותקים החדשים יימכרו ובכך יכסו את ההשקעה (ביחד עם ההכנסה ממכירת העותקים הקודמים כנייר למיחזור), ולא יותר: "כל מכירה מעבר לזה תהיה רווח, אבל תקוותי לכך שזה יקרה היא קלושה".קרול עשה מאמץ רב כדי לפרסם את הספר. הוא שלח שבעים עותקים של הספר לביקורת, וקיווה שאמנים ידועים יביעו עניין בספר ובכך יגבירו את מכירתו. באותה תקופה היה דווקא טניאל מוכר יותר לקהל הקוראים, בזכות איוריו ב"פאנץ'", אך כיום התהפכו היוצרות וטניאל מוכר כמעט אך ורק בזכות הספר. למרות ההערכות הפסימיות זכה הספר להצלחה מיד עם צאתו לאור, וכבר בשנתיים הראשונות לפרסומו נמכרו 13,000 עותקים שלו.המקורות לדמויותאליס לידל ויחסיה עם קרולדמותה של אליס מבוססת באופן רופף על אליס לידל, ילדה שהייתה מיודדת עם קרול. לידל נולדה ב-4 במאי 1852, בת להנרי ג'ורג' לידל (שבאותה תקופה היה הדיקן בקולג' בו לימד קרול) ואשתו לורינה האנה. יחסיה עם קרול היו מורכבים ביותר וזכו לאינספור פרשנויות וניתוחים. לפי השערה רווחת היה קרול מאוהב באליס לידל; השערה זו מקובלת על רבים מהחוקרים, אך לא על כולם (יש הסבורים כי קשריו של קרול עם בנות לידל היו קשורים דווקא ברומן עם אמן, אך השערה זו מקובלת פחות). עם זאת, ברור שהקשר היה הדוק והשפיע לעומק על שניהם, וברור שניתק בצורה פתאומית וכמעט לחלוטין ביוני 1863. היה זה אחד הקשרים הבולטים מבין אלה שקשר קרול עם ילדות, והוא תיאר אותה כ"ילדה-ידידה האידיאלית".כדי להבין את הקשר של קרול עם אליס יש לבחון את קשריו עם ילדות ידידות אחרות, ולקרול היו רבות כאלו. קשריו עם ילדים ממין זכר היו קרים בהרבה, משום שלא התאימו בעיניו לאידיאל היופי שהעריץ כל כך אצל ילדות, וכן משום שלא העריך את אופיים; את גישתו ביטא היטב כשאמר "אני מחבב ילדים, מלבד בנים" (מרטין גרדנר העריך ב"אליס המוערת" שיש קשר בין איבתו זו לבנים זכרים להפיכתו של תינוק הדוכסית לחזיר). הערצתו של קרול לאידיאל היופי הנשי של ילדות קטנות דווקא, הערצה שבאה לידי ביטוי גם בצילומי עירום של ילדות (בהן אליס), העלו טענות שייחסו לקרול פדופיליה, והמשיכה שלו לאליס נתפסה כדוגמה לכך.קרול הכיר את אליס מאז שהייתה בת ארבע. החל מאותו זמן היה הקשר בינו לבין אחיותיה לורינה (הבכורה) ואדית (צעירה מאליס) קרוב מאוד, והוא צילם אותן פעמים רבות. הטיול שבו הומצא הסיפור היה אחד מני רבים שערך קרול עם בנות המשפחה. בין אותו טיול לבין הוצאתו לאור של הספר חלה התקררות פתאומית ביחסים בין קרול לבין בני משפחת לידל; כשאליס הייתה כבת 11, ביוני 1863, נראה שקרול כמעט ולא התראה אתם. מרבית החוקרים מאמינים שמקור הנתק הוא בכך שקרול ביקש את ידה של אליס מהוריה אך נדחה. פער של 20 שנים בין בעל לאשתו היה מקובל באותה תקופה, וגיל הנישואים המזערי לבנות היה 12 שנים (אליס הייתה בת 11, וייתכן שקרול התכוון לכך שהנישואים יתבצעו רק כשאליס תגיע לפרקה). קרול היה אדם מוזר למדי והכנסתו לא הייתה גבוהה, וייתכן שזה מה שמנע את נישואיהם. השערה אחרת גורסת שלא אליס היא שעניינה אותו, אלא אחותה הגדולה, לורינה, מה שגרם לנתק בין קרול למשפחת לידל.השאלה העולה היא - מה היה הקשר בין דמותה של לידל לזו של אליס בספר? אמנם הדגם החיצוני של טניאל לאליס היה, אם בכלל, מרי הילטון בדקוק (ילדה-ידידה אחרת של קרול), אך אופיין של שתי האליסות היה דומה במידה זו או אחרת. שתיהן היו מעט רגזניות, בטוחות בעצמן ובעלות דמיון מפותח. אירועים רבים בספר, ורבים עוד יותר ב"מתחת לאדמה" (הגרסה המקורית שהעניק קרול ללידל), מבוססים על מקרים אמיתיים שקרו ביניהם, אולם החפיפה בין הדמויות חלקית בלבד.דמויות המשנהדמויות המשנה ב"אליס" אינן ישויות ערטילאיות פרי דמיונו של קרול, אלא מבוססות ברובן הגדול על אנשים, ביטויים או מושגים מהתקופה הוויקטוריאנית.רבות מהדמויות בספר הן למעשה הצגה מילולית של ניבים ומונחים שונים מתקופתו של קרול. דמותו של הכובען המטורף (Hatter) נגזרת מהביטוי "מטורף כמו כובען", שמקורו הוא ההרעלה לה גרמה הכספית ששימשה לעיבוד לבד ושאחד מתסמיניה הוא שגעון. סיפורו של הארנביב (הלחם בסיסים של ארנב ואביב; במקור March Hare, ארנב מרץ) קשור גם הוא לביטוי דומה, "משוגע כמו ארנב מרץ" - על פי האמונה העממית עונת הייחום של הארנבים הזכרים היא במרץ. השותף השלישי במסיבת התה, הנמנמן, היה ישנוני במיוחד, ואכן לנמנמנים יש תרדמת חורף ארוכה במיוחד שאצל מינים מסוימים מגיעה לשבעה חודשים.דמותו של חתול צ'שייר מבוססת גם היא על ביטוי נפוץ מאותה תקופה: "לחייך כמו חתול צ'שייר" ("to grin like a Cheshire cat"). מקורו של הביטוי לא ברור, ויש לגביו שתי סברות מקובלות: האחת קשורה לצייר שלטים מצ'שייר, עיר הולדתו של קרול, שצייר אריות מחייכים על פונדקים באזור; והשנייה לגבינות צ'שייר, שבעבר עוצבו בדמות חתול מחייך.דמויותיהם של הארנביב ושל חתול צ'שייר מופיעות בספר ילדים פופולרי מאותה תקופה, "ילדי המים" מאת צ'ארלס קינגסלי. הספר התפרסם באנגליה בחלקים במגזין מקמילנ'ס בשנים 1862–1863, השנים שבהן עיבד קרול את ספרו. הספר היה מוכר מאוד, וסביר להניח שקרול קרא אותו. בפרק השלישי של ילדי המים נכתב על לוטרה מרושעת אחת שחייכה כמו חתול צ'שייר ("grinning like a Cheshire cat"), ובפרק החמישי מסופר על אדם שהיה משוגע כמו ארנב האביב ("as mad as a March hare").הצב-לא-צב (Mock Turtle, "צב מזויף") מבוסס על "Mock Turtle soup", שהוא תחליף זול למרק צבים היקר. המלכה מספרת לאליס שממנו "מכינים תחליף למרק צבים". למעשה את התחליף למרק הצבים מכינים מבקר, ואכן באיוריו של טניאל לצב-לא-צב אפשר למצוא מאפיינים הדומים לאלו של בקר. הדבר מסביר מדוע הוא שר שיר טרגי לכאורה על "מרק, ירוק, עשיר, מבעבע מתוך הסיר".הגריפון הוא סמל אוניברסיטת אוקספורד, והוא והצב־לא־צב מהווים ככל הנראה פרודיה על בוגרים רגשניים ונוסטלגיים של אוניברסיטת אוקספורד. לחיזוק סברה זו עומד תיאורו של הצב־לא־צב את לימודיו, ואמירתו, כפתיחה לסיפור, "פעם הייתי צב אמיתי". ייתכן שבכיו הבלתי פוסק של הצב־לא־צב קשור לתופעה הנראית כמו בכי אצל צבי הים, בעיקר אצל הנקבות, מכיוון שהמלח שהצבים מקבלים מסביבתם מופרש החוצה דרך בלוטות שנמצאות מאחורי העיניים, ולכן נדמה כאילו הצבים בוכים.החיות המוזרות שהשתתפו ב"מרוץ במעגל" מייצגות בבירור את המשתתפים בטיול שבו סיפר קרול לבנות לידל את הסיפור בגרסתו המקורית. הדודו מייצג את קרול עצמו, שכן דודג'סון, שסבל מגמגום קל, הגה לעיתים את שמו כ"דו-דו-דודג'סון". התוכי (lory, תוכי אוסטרלי) מייצג את לורינה, אחותה הגדולה של אליס (התוכי אומר לאליס שהוא "מבוגר ממנה ולכן יודע יותר טוב"), ואדית, הצעירה, היא הנשרון. הברווז הוא רובינזון דאקוורת (שם משפחתו מתחיל ב–duck, ברווז באנגלית), כומר שהתלווה לטיול. קרול שלח לדאקוורת עותק של "הרפתקאות אליס מתחת לאדמה" עם ההקדשה "לברווז מהדודו".מקובל לחשוב שהדוכסית, שתוארה כ"מכוערת מאוד", מבוססת על הדוכסית מרגרטה "מאולטש" שחייתה בנסיכות טירול במאה ה-14, והייתה ידועה לשמצה בתור "האישה המכוערת ביותר בעולם". ייתכן שהציור "הדוכסית המכוערת" של קוונטין מאסיס מהמאה ה-15, ככל הנראה דיוקן של מאולטש, שימש מודל לטניאל בבואו לצייר את הדוכסית המכוערת של אליס בארץ הפלאות.התגובות לספר והשפעתורוב הביקורות על הספר עם צאתו היו אוהדות, אך לא ראו בו חדשנות מיוחדת. מספר מבקרים ציינו שהספר קוסם למבוגרים ולא רק לילדים, אך רק אחד מהמבקרים ציין את הספר כגאוני ויוצא דופן. באחת הביקורות נאמר שהוא מתאים "לשעשועם ואפילו לחינוכם של ילדים", והיו שקישרו אותו למעשיות ילדים כמו אלו של הנס כריסטיאן אנדרסן. הביקורות שהבחינו אותו מספרי הילדים של התקופה היו דווקא הביקורות השליליות, שראו אותו כמורכב מדי לילדים; באחת מהן נכתב "לדעתנו כל ילד אמיתי יהיה יותר מבולבל מאשר מוקסם מן הסיפור הנוקשה והסבוך מדי הזה".להצלחתו של הספר תרמה גם, כנראה, התלהבותה של המלכה ויקטוריה. אגדה אורבנית ידועה מספרת כי לאחר שהמלכה כתבה לקרול שנהנתה לקרוא את "הרפתקאות אליס בארץ הפלאות" וביקשה לקבל את חיבורו הבא עם פרסומו, שלח לה קרול את ספרו "חיבור בסיסי על דטרמיננטים", העוסק במתמטיקה.ב-1871, כשקרול כבר צבר מוניטין כסופר, ראה אור ספר ההמשך "מבעד למראה ומה אליס מצאה שם". ספר זה נחשב גם הוא לאחד מספרי הילדים הטובים ביותר בכל הזמנים. הוא עסק ברעיונות פילוסופיים מורכבים, כלל שירים ידועים כ"ג'ברווקי" ו"סוס הים והנגר", וחידד את ההיכרות הציבורית עם דמויות כמו המפטי דמפטי (שהופיע כבר ב"שירי אמא אווזה") וטווידלדם וטווידלדי.קרול כתב גרסה נוספת לספר, 'The Nursery 'Alice ('אליס לחדר הפעוטות'), שיצאה לאור בשנת 1890. הספר יועד, על פי המחבר, לילדים עד גיל 5, ובשל כך התקצר בהרבה. הוא דידקטי ומוסרני הרבה יותר מ"הרפתקאות אליס בארץ הפלאות", ונשארה ממנו רק העלילה ללא המסרים האמביוולנטיים והסאטירה החברתית. (גרסה זו תורגמה לראשונה לעברית בינואר 2014 על ידי אלון טרייטמן. מהדורה שנייה של הספר יצאה דרך הוצאת אוריון). בגרסה זו ג'ון טניאל בחר 20 איורים שאייר עבור 'הרפתקאות אליס בארץ הפלאות', שיפץ וצבע אותם בעצמו. השינוי המרכזי באיורים מלבד צביעתם היה שינוי קל בפניה של אליס ואיור מחדש של שמלתה.גם לאחר מותו של קרול הוסיף הספר להיות פופולרי מאוד. הוא ראה אור ביותר ממאה מהדורות ועד היום הוא פופולרי בקרב ילדים ומבוגרים אחד. על אף הקשיים הכרוכים בכך, תורגם הספר ל-125 שפות, במקרים רבים יותר מפעם אחת. הספר היה נושא למגוון מחקרים ופרשנויות, זכה לעיבודים רבים לכל תחומי האמנות והשפיע על ספרות הילדים בפרט ועל התרבות בכלל. בשנת 1960 ראתה אור גרסה מוערת לעלילות אליס, פרי עטו של מרטין גרדנר; זו נמכרה ביותר ממיליון וחצי עותקים בעולם, והצלחתה מעידה על כך שספרי אליס עודם מקור עניין ושעשוע לרבים גם היום.מעמדו של הספר בספרות הילדים"הרפתקאות אליס בארץ הפלאות" נחשב אבן דרך בתולדות ספרות הפנטזיה לילדים. ז'אנר זה, שבתקופה בה נכתב הספר נועד בעיקר למטרות חינוכיות, החל בעקבות אליס להתפתח גם לכיוונים של שעשוע טהור. המרחב-זמן השונה מזה של עולמנו, הקושי להפריד בין מציאות לדמיון והאמביוולנטיות (טקסט רב-רובדי, במקרה זה פנייה לילדים ולמבוגרים כאחד), שהיו מאפיינים חדשניים באותה תקופה, היו בעקבות הספר למודלים מקובלים.ספרי אליס השפיעו השפעה דרמטית על הספרות בכלל ועל ספרות הפנטזיה לילדים בפרט; יש אף שחילקו את תולדות ספרות הילדים לשתי תקופות: זו שלפני "אליס" וזו שלאחריה. לטענת חוקרת ספרות הילדים זהר שביט, הספר השפיע על ספרי פנטזיה קלאסיים כגון "הקוסם מארץ עוץ" (ל. פרנק באום, 1900) ו"האריה, המכשפה וארון הבגדים" (קלייב סטפלס לואיס, 1950).בתולדות ספרות הפנטזיהספרות הפנטזיה קיימת כמעט משחר תולדות הספרות. גם השימוש בפנטזיה למטרות סאטירה על החברה האנושית לא היה חדש, ומופיע למשל ב"מסעי גוליבר" של ג'ונתן סוויפט (1726). עם זאת, באנגליה של ראשית המאה ה-19 לא היו דגמי הפנטזיה מקובלים בספרות הילדים. באותה תקופה שויכו אגדות וסיפורים פנטסטיים לספרות המבוגרים, וגם במסגרתה נועדו למעמד הנמוך. עד אמצע המאה רווחה התפיסה שדמיון והתרחקות מריאליזם פוגעים בהתפתחותם של ילדים. גם בתחילתו של גל התרגומים לסיפורי פנטזיה לא אנגליים (כגון מעשיות האחים גרים וסיפורי הנס כריסטיאן אנדרסן) לא נוצרו באנגליה ספרי פנטזיה מקוריים לילדים. האגדות התקבלו רק כאשר כללו מוסר השכל המתאים לדגם החינוכי ששלט בספרות התקופה.אולם החל משנות העשרים והשלושים של המאה ה-19, ובמיוחד בשנות הארבעים והחמישים שלה, שטפה ספרות פנטזיה לילדים את אנגליה והייתה לאופנה חדשה. עם הספרים השייכים לגל זה נמנים "הוורד והטבעת" מאת ויליאם מייקפיס תאקרי ו"ילדי המים" של צ'ארלס קינגסלי. בתחום זה לא שמורה לקרול זכות הראשונים, אולם בניגוד ל"אליס" נועדו ספרים אלה במובהק להטפות מוסריות ודתיות, ובכך תאמו גם לדגם המוביל בספרות הילדים של התקופה.ייחודו של הספר בספרות הפנטזיה של התקופה התבטא במספר מישורים: ראשית, הטשטוש בין חלום למציאות, ולפיכך בין העולם הריאליסטי לפנטסטי; שנית, העולם המוזר שבו לא נשמרים כללי הטבע המקובלים - יצורים וגופים משנים את גודלם ואת צורתם פעמים רבות, הזמן אינו מתקדם וכדומה. כבר בתחילת הספר קרול כותב ש"מחילת הארנבון נתמשכה עוד כברת דרך לפנים, ישרה כמנהרה, ולפתע צנחה מטה... כשגילתה שהיא נופלת אל תוך מה שנראה כמו באר עמוקה מאוד". דוגמה ברורה נוספת היא הזמן הקופא במקום במסיבת התה של הכובען המטורף. שני מאפיינים אלה, שלא היו נפוצים עד אז, היו לכלים בסיסיים בספרות הפנטזיה של המאה ה-20. בנוסף, היצורים המופיעים בסיפור אינם אלגוריות לדמויות אמיתיות, שנועדו ללמד את הילדים על העולם האמיתי (הזאב מ"כיפה אדומה" כזר פתיין או "הברווזון המכוער" כילד מוזר שמנסה להשתלב), אלא דמויות בפני עצמן שקורותיהן אינן קשורות למסר חיצוני.ויליאם אמפסון טען שיש בספר גם השפעה של המשוררים וחלוצי הרומנטיקה סמואל טיילור קולרידג' וויליאם וורדסוורת': ההשפעה היא בתפיסה של הילדות כתקופה של קשר לטבע, של יכולת שיפוט ושל אינטואיציה העולות על אלו של המבוגרים. קרול מוסיף לכך את יכולתו של הילד לחשיבה עצמאית ולאי-קבלה של מוסכמות, ככזה שכוחו בבידודו.מסר ומוסר השכללמוסכמות המסר החינוכי ומוסר ההשכל, ששלטו בספרות הילדים באנגליה הוויקטוריאנית, היו גם מתנגדים רבים. בעקבות גרסתו של ג'ורג' קרוקשנק למספר מעשיות ידועות, בה שינה את העלילה כדי להטיף נגד השפעתו המזיקה של האלכוהול, קבע צ'ארלס דיקנס (שכמה מספריו אוירו על ידי קרוקשנק) בנחרצות כי "מי שמשנה אותן [את המעשיות] כדי להתאים אותן לדעותיו הפרטיות, יהיו אשר יהיו, אשם... בכך שהוא מרשה לעצמו יותר מדי, ולוקח מה שלא שייך לו". גישה זו לספרות הפנטזיה משתקפת בשינוי שחל גם בספרות הילדים ככלל; הסופרת קתרין סינקלר, לדוגמה, חיברה ב-1839 את הספר הריאליסטי "Holiday House", שפרץ דרכים חדשות בספרות הילדים בהיותו, בעיני רבים, ספר הילדים הראשון המתאר חיים שמחים.השקפה זו - שספרות הילדים נועדה גם לשעשע את הילד ולא רק לחנכו - בולטת בספריו של קרול, הן בהיעדרו של מוסר השכל מובהק והן בפרודיה על ספרות הילדים הדידקטית של זמנו. באחד ממכתביו הצהיר קרול במפורש שמטרתו לא הייתה חינוכם של הקוראים: "אני יכול להישבע שאין בספרים שום הטפת מוסר דתית - למעשה, הם אינם מטיפים שום דבר בכלל". מבין כל המרכיבים החדשניים בספר, הבחינו מבקרי התקופה בעיקר בהיעדרו של מוסר השכל, וסברו כי ילדים יאהבו את הספר במיוחד בשל כך.התאמתו לילדיםספרי "אליס" נחשבים לספרים אמביוולנטיים ורב-רובדיים, הפונים במוצהר לילדים ולמבוגרים כאחד. יש בהם רבדים שילדים מתקשים להבין, ומבוגרים (בהם מדענים, מתמטיקאים, לוגיקנים, פילוסופים, בלשנים, ופסיכולוגים) מוצאים בהם עניין רב. דגם מעין זה - של ספר ילדים הפונה גם למבוגרים - לא היה קיים בתקופתו של קרול, אולם מאז היה למודל מקובל בספרות הפנטזיה.מצד שני, אמביוולנטיות זו מעלה את התהייה, האם הספר בכלל מתאים לילדים. אותה ביקורת מתקופתו של קרול, שבה נכתב כי "לדעתנו כל ילד אמיתי יהיה יותר מבולבל מאשר מוקסם מן הסיפור הנוקשה והסבוך מדי הזה", שיקפה דעות עתידיות של מספר חוקרי ספרות ופסיכולוגים של הילד.קרול ייעד ללא ספק את הספר לילדים, והאמין שייהנו ממנו: "המחשבה על הבתים האנגליים הרבים שבהם, על יד האח, חייכו פנים מאושרות ובירכו את אליס בבואה; המחשבות על הילדים האנגלים הרבים שלהם הביאה (אני בטוח) שעה של הנאה תמימה - המחשבה הזאת היא אחת המחשבות המלהיבות והנעימות ביותר בחיי". עם זאת, קרול כתב את "אליס של חדר הילדים" עבור ילדים בגילאי 5 ומטה, כך שכנראה סבר שהסיפור המלא אינו מתאים לגיל הרך.רוג'ר לנסלין גרין, מהחוקרים הבולטים של ספרי "אליס", ציין שהספר זכה במקום הראשון בסקר קריאה שנערך ב-1898, כשהוא עובר קלאסיקות אחרות של ספרות הילדים, כגון "רובינזון קרוזו" ו"ספר הג'ונגל". הוא טוען שהישג זה נובע מכך שבתקופה זו הייתה מקובלת הקְרָאה בקול רם לילדים, מה שהוסיף רבות לחנו של הספר. עוד הוא מוסיף, שילדים אוהבים את ספרי אליס בין הגילאים 4 ל-8, וחוזרים אליהם שוב לאחר גיל 18, כשהם מגלים בו קסם מחודש.ב-1989 ערך החוקר אדיר כהן ניסוי בנושא. הוא בדק ב-18 ספריות בישראל (עשר מתוכן של בתי ספר) את הביקוש לספרי אליס. התברר לו שרבים מבין המעטים ששאלו את הספר בגרסתו המלאה לא היו מרוצים ממנו. במשאל שערך לאחר מכן בקרב ילדים בכיתות ב'-ו' לא נרשמה התלהבות רבה ממנו.היו שסברו כי הנאתם המועטה של ילדים מהספר נובעת בעיקר מריחוקם מהתרבות האנגלית, שבתוכה הוא מתרחש. המשורר ויסטן יו אודן אמר שמכל ספרי הילדים הקלאסיים, אליס היא הרחוקה ביותר מן הילד האמריקאי, שרגיל לספרים על גיבורים אקטיביים יותר ומנומסים פחות שמשתחררים מדרך החשיבה המקובלת. אליס, לעומתם, דווקא מנסה לשמור על חשיבה המתאימה לחיי היום יום בעולם שכולו שיגעון ואי-סדר. אדיר כהן סבור שהדבר נכון גם לתרבות הישראלית, ואכן, משיחותיו עם קוראים צעירים התברר שכמה מהם התמרמרו על הפסיביות של אליס. בעיה נוספת שנתקל בה הקורא הישראלי הצעיר היא התרגומים, שמתקשים להעביר את משחקי המילים והניואנסים של שפת המקור, וכן אי הכרת המקורות לדמויות ולפרודיות.גם פסיכולוגים מצאו בעייתיות בהצגת הספר לילדים. הפסיכואנליטיקאי פול שילדר הביע דעה כזו במאמר על המשמעות הרגשית של הספר: "קרול נראה למחבר מאמר זה כסופר הרסני במיוחד... האם ספרות מעין זו לא תגביר גישות הרסניות בילדים מעל למידה הרצויה?... יש חשש כי בלא עזרתו של מבוגר יישאר הילד מבולבל ולא ימצא לבדו את הדרך בחזרה אל עולם שבו יוכל להעריך יחסי אהבה, מרחב, זמן, ומילים". חוקר חשוב של ספרי אליס, דונלד רקין, מביע דעה דומה, וטוען שיש בספר חלקים שנראים למבוגר משעשעים אך לילדים הם מאיימים ומפחידים.גישות אלו עוררו התנגדות רבה, המתבססת על כך שילדים רבים קראו את הספר ונהנו ממנו, ועל רובם לא הותיר כנראה רושם טראומטי. מבקר הספרות ג'וזף קראץ' כתב בתגובה לשילדר: "אני אישית לא שמעתי מעולם על ילד שהודה כי הספר הפחיד אותו באורח מסוכן, ואף לא על מבוגר שייחס את הידרדרותו לטראומה שגרם לו הספר בילדותו".פרודיה, הומור ואיגיוןהפורמליסט הרוסי יורי טיניאנוב טען כי הפרודיה אופיינית לזמנים שבהם הספרות משתנה, ודרכה הסופר לועג לדגם שעדיין קיים אך הולך ומאבד את ההגמוניה שלו. ואכן, ספרי "אליס" הופיעו בתקופה של שינוי בדגמים של ספרות הילדים האנגלית (ממוסר השכל לשעשוע, ראו לעיל), ובהתאם שברו מוסכמות ספרותיות מקובלות והביאו את הנורמות של התקופה לכדי הקצנה אבסורדית.מרכיבים של אירוניה ופרודיה בספרות הפנטזיה לילדים היו קיימים גם ב"סיפורי אמא אווזה", קובץ סיפורי עם רב השפעה של שארל פרו. בספר יש אמנם מוסר השכל שגרתי, אך גם אמביוולנטיות וסוף רע. סיפוריו של פרו תורגמו אמנם לאנגלית, אולם לא נודעה להם השפעה משמעותית בספרות הילדים המקומית.תקופתו של קרול אופיינה בספרות ילדים ששמה לה למטרה עליונה להנחיל לקוראים את המהוגנות, הנימוס, הזהירות והמוסר שנדרשו מהם. גישתה של הדוכסית מלמדת על כך יותר מכל:גישה דומה לזו של הדוכסית מופיעה בספרי ילדים רבים מאותה תקופה, למשל אצל צ'ארלס דיקנס בספר דומבי ובנו: "יש מסר בכל דבר, אם רק יודעים להפיק אותו" ("There's a moral in everything, if we would only avail ourselves of it", לעומת הדוכסית: “Everything’s got a moral, if only you can find it”). קרול מגחיך את הגישה לפיה "לכל דבר יש מסר" בכך שהמסקנות שהדוכסית מסיקה אינן קשורות כלל לאירועים. התנהגותה של הדוכסית נראית צבועה במיוחד, לאור האירוע הראשון בו תוארה בספר, בפרק השישי ("חזרת ופלפל"). בפרק זה הדוכסית התעללה בתינוקה, וטענה שהתעטשויותיו, שלמעשה נגרמו בשל אוויר גדוש בפלפל, הן מכוונות ונועדו להקניטה.עוד דוגמה ללעג של קרול לספרות הדידקטית של תקופתו היא כשאליס נתקלת בבקבוק שעליו רשום "שתה אותי". קרול כותב על כך: "זה טוב ויפה להגיד 'שתה אותי', אבל אליס הנבונה לא התכוונה לעשות דבר שכזה בפזיזות. 'לא, קודם אבדוק', אמרה, 'אם מסומן עליו "רעל" או לא': כי היא קראה כמה סיפורים קטנים ונחמדים על ילדים שנשרפו או נטרפו בידי כל מיני חיות טרף, ועוד כל מיני דברים לא נעימים, והכול מפני שלא רצו לזכור את הכללים הפשוטים שלימדו אותם ידידים, כגון ששפוד אדום לוהט יגרום לך כווייה אם תחזיק בו זמן רב מדי; או שאם תחתוך את האצבע חתך עמוק מדי בסכין, ברוב המקרים היא תדמם; והיא לא שכחה לרגע, שאם שותים הרבה מבקבוק המסומן ב'רעל', קרוב לוודאי שיזיק לך, במוקדם או במאוחר". החוקרת זוהר שביט מציינת בקטע זה מספר מאפיינים הומוריסטיים: לשון המעטה, שמות תואר הנוגדים את הטקסט ("סיפורים קטנים נחמדים") ושילוב תודעתה של אליס בכתיבתו של המספר, המהווים יחדיו, בעיניה, פרודיה על טקסטים דידקטיים המיועדים להזהיר ילדים מפני סכנות. כדוגמה לטקסט כזה היא מביאה את הספר "משחקים מסוכנים" (1808) מאת ג'יימס פרקינסון, הכולל את הקטע "חשוב בטרם תטעם ותטעם בטרם תבלע. אני מכיר שני ילדים מסכנים ששילמו בחייהם, בגלל סירוב להישמע לכלל הפשוט הזה...".בספר בולטים גם אלמנטים של איגיון (Nonsense), הן בשמות הדמויות (המבוססים על המחשה הומוריסטית של ניבים ידועים), והן בכמה מהשירים. בכך המשיך קרול את המסורת של אדוארד ליר, שחיבר חמשירים הומוריסטיים ושירים לילדים ולמבוגרים. עם זאת, קרול השתמש יותר ב"אנטי היגיון" (או היגיון הפוך) מאשר ב"חוסר היגיון" הקליל האופייני לליר. יתר על כן, ליר התמקד במצלול וביסס קישורים אסוציאטיביים על צלילן של מילים, ואילו קרול התמקד במשמעות (שימוש במשמעות המילולית של ניבים ובמילים בעלות מספר משמעויות).השיריםכמעט כל שיריו של קרול בספר מבוססים על שירי ילדים שהיו מוכרים בזמנו. ברבים מהמקרים קרול נטל שיר דידקטי ומוסרני והפך אותו לשיר איגיון קליל ואבסורדי, בצורה הלועגת לשיר המקורי.להלן רשימת השירים בספר, לפי סדר הופעתם: את השיר הראשון מדקלמת אליס כשהיא מנסה להיזכר בשיר מבית הספר. השיר, העוסק בתנין קטן ועולץ שנח ומשיג דגים למזונו בלי קושי, הוא פרודיה על שירו של אייזק ואטס, "היאך דבורה קטנה תרחש", שמספר על דבורה עמלנית שעובדת קשה כדי לייצר דבש. את השיר הבא שר לאליס העכבר. הוא אומר לה "!Mine is a long and a sad tale" (יש לי סיפור חיים ארוך ועצוב!). אליס, שמתבלבלת בין tale (סיפור) ל-tail (זנב), לא מבינה למה הוא קורא לזנבו עצוב. כשהוא מספר לה בשיר על עכבר שנשפט למוות על ידי כלב (שמשמש תובע, שופט וחבר מושבעים), היא לא משתחררת מדימוי הזנב, ומדמה את השיר בצורה מפותלת כזנבו של עכבר (וכך גם הוא מוצג בספר). זו דוגמה לשירה קונקרטית-גרפית, שבה צורת ההדפסה של השיר מרמזת על תוכנו. כשאליס מספרת לזחל שלא זכרה את מילות "היאך דבורה קטנה תרחש", הוא מבקש ממנה לקרוא בקול את "כבר זקנת, אבי" ("You are old, Father William"). הזחל מתכוון לשירו של רוברט סאתי "הנאות הזקן וכיצד זכה בהן", שזו שורתו הראשונה. השיר מתאר שיחה בין צעיר לזקן, במהלכה מייחס הזקן את האושר בזקנתו לכך שבנעוריו דאג לעתידו וזכר את אלוהיו. אצל קרול השאלות של הצעיר אבסורדיות (למשל, מדוע הוא עומד על ראשו) והשיר החינוכי הופך לאיגיון מוחלט. הדוכסית, שמתעללת בתינוקה, שרה לו "מעין שיר ערש". בשיר זה היא מתלוננת על עיטושיו של תינוקה, תוך שהיא מכה אותו בזעם. השיר הוא פרודיה על דברי בנועם, שיר של דייוויד בייטס המציע לאמהות לנהוג בעדינות כלפי בניהם - אנטיתזה מושלמת לדוכסית. בקונצרט של מלכת הלבבות שר הכובען בית ראשון מתוך פרודיה על השיר הידוע הכוכב מאת ג'יין טיילור (שיר זה תורגם לעברית על ידי יהונתן גפן ונכלל בספרו הפופולרי הכבש השישה עשר). הצב-לא-צב והגריפון מבצעים את השיר המלוה את ריקוד קודריל הסרטנים. בשיר מתואר לבנון (במקור: Whiting) המנסה לשכנע חילזון להצטרף אליו למחול. השיר בכללו הוא לא פרודיה מובהקת, אך שורתו הראשונה ומשקלו מבוססים על העכביש והזבובית מאת מרי האוויט, שיר דידקטי שבו מנסה עכביש לשכנע זבובית לעלות לביתו אך היא מסרבת כי "מכל אשר עלו לשם, עוד אף אחד לא שב". הגריפון מבקש מאליס לדקלם את השיר העצלן. הוא מתכוון לשיר מאת אייזיק וואטס, שעסק בעצלן שלא דואג לגורלו וחייו מידרדרים בשל כך. שירו של קרול, לעומת זאת, מתחיל בתיאור של סרטן (במקור ספציפית לובסטר) יהיר שלא פוחד מכרישים בעת שפל אך בזמן הגאות הוא נחרד, וביתו השני עוסק ב"פנתר וינשוף החולקים פשטידה". הצב-לא-צב שר שיר הלל למרק, מה שמרמז למקור דמותו במרק הצבים. שיר זה דומה לכוכב הערב מאת ג'יימס סיילס. הארנב שפגשה אליס בתחילת הסיפור קורא את כתב התביעה במשפט כשיר בן ארבע שורות: "מלכת הלבבות, אפתה לביבות,/ ביום קיצי זוהר:/ נסיך הלבבות גנב את הלביבות/ ולא נראו יותר!" השיר הוא למעשה הבית הראשון של אחד מ"שירי אמא אווזה", שקרול השתמש לא אחת בשירים שבו כדגמים לפארודיות. כאן מפתח קרול את השיר הקצר לכדי עלילה מלאה. הארנב קורא בקול גם את מכתבו של נסיך הלבבות; זהו שיר בן שישה בתים, הגדוש כינויי גוף ומובנו אינו ברור. לאחר שהשיר הוקרא מלך הלבבות מפרש אותו בהתאם לפרשת המשפט. השיר מבוסס על שיר שכתב קרול קודם לכן, אך יש ביניהם הבדלים משמעותיים.להלן שני בתים ראשונים, המדגימים את הקשרים וההבדלים בין השירים במקור לגרסתו של קרול (בתרגומה של רנה ליטוין):הדמיון בין השירים רב יותר במקור האנגלי.סוגיות הנידונות בספרמתמטיקה ולוגיקהמלבד היותו סופר, קרול היה גם מתמטיקאי, לוגיקאי וחידונאי. הוא ידע לתעל את הידע שלו בתחומים אלו ליצירתיות סיפורית, כמו בדיאלוג הבדיוני "מה אמר הצב לאכילס", שמבוסס על גיבורי אחד מן הפרדוקסים של זנון ובו מועלית בעיה לכאורה ביסודות הלוגיקה. הוא אמנם ניסה ליצור הפרדה מוחלטת בין לואיס קרול הסופר לבין צ'ארלס לוטווידג' דודג'סון המורה והמתמטיקאי (הוא לא השיב למכתבים שמוענו ל"לואיס קרול"), אך גם ב"אליס" יש כמה רמזים ללוגיקה ולמתמטיקה.הרמז המובהק ביותר בספר לאריתמטיקה הוא שכשאליס ניסתה לבחון את זיכרונה, כדי לוודא שלא הפכה לילדה אחרת - אחד המבחנים שעשתה לעצמה היה במתמטיקה. על פי מבחן זה "ארבע כפול חמש הם שתים עשרה, וארבע כפול שש הם שלוש עשרה, וארבע כפול שבע הם... אלוהים! בקצב כזה לעולם לא אצליח להגיע עד עשרים." מדוע אליס לא תצליח להגיע עד עשרים? לשאלה זו יש שתי תשובות מקובלות: לוחות הכפל בתקופה הוויקטוריאנית הגיעו עד 12 ולא עד 10. אם נמשיך את הסדרה החשבונית של אליס כסדרה, בה ככל שמעלים את הכפולה ב-1 המכפלה גדלה ב-1, נגיע לעשרים רק בארבע כפול שלוש עשרה, מה שחורג מתחומי לוח הכפל המקובל. התוצאות של אליס שגויות בשיטה העשרונית, אך הן נכונות בשיטות ספירה אחרות. בבסיס ספירה 18 (מכיוון ש-18 מוכל במכפלה פעם אחת עם שארית 2), בבסיס ספירה 21 (מכיוון ש-21 מוכל במכפלה פעם אחת עם שארית 3) וכן הלאה. למעשה, בכל פעם שנעלה את בסיס הספירה ב-3 ונגדיל ב-1 את המספר שמכפילים ב-4, נקבל תוצאה גדולה ב-1, שכן שינוי בסיס הספירה מוריד מהמספר שלוש והוספת 1 למספר אותו מכפילים ב-4 מוסיפה 4. הסדרה נקטעת כשאליס הייתה אמורה לקבל 20, ב- על פי בסיס 42, שהרי 20 משמעותו מספר המכיל פעמיים 42 ללא שארית, והמספר המבוקש הוא למעשה 1A, כאשר A היא הספרה המסמלת 10 בבסיס 42. לפיכך אליס לעולם לא תגיע ל-20.ב"אליס" ניתן למצוא גם התייחסויות רבות לשאלות בהן עוסקת הלוגיקה. מסיבת התה, למשל, רוויה בהתייחסויות כאלו. מקרה אחד הוא כשהארנביב מציע לאליס יין, אף על פי שעל השולחן יש רק תה (והוא מודה בכך); ניתן לפרש זאת כהתייחסות למוסכמה הלוגית לפיה כל טענה לגבי דבר לא קיים נכונה באופן ריק. הבדל נוסף בין הגישה הלוגית מתמטית והגישה המעשית מופיע כשהארנביב אומר לאליס "קחי קצת יותר תה", ואליס עונה שהיא עוד לא לקחה כלום ולכן היא לא יכולה לקחת יותר. הכובען מתקן אותה: "את רוצה להגיד שאת לא יכולה לקחת פחות, קל מאוד לקחת יותר מלא כלום". זה נכון, אך במקרים כאלו לא נהוג להשתמש במילה "עוד".כשהיא מדברת עם אליס וטוענת שהיא נחש, היונה עושה טעות לוגית קלאסית. כשאליס טוענת שהיא ילדה קטנה, היונה שואלת אותה אם היא אכלה ביצים. לתשובתה החיובית אך המסויגת של אליס, שמסבירה לה ש"ילדות קטנות אוכלות ביצים לא פחות מנחשים", היונה משיבה: "אני לא מאמינה, אבל אם זה נכון, אז גם הן סוג של נחש". טענתה של היונה לא תקפה, מכיוון שאמנם כל הנחשים אוכלים ביצים, אך לא רק הם, ואכילת הביצים היא לא חלק מההגדרה של נחש. במילים אחרות, היא מציגה כ. הכשל הלוגי בטענתה נקרא כשל אמצע לא מופץ. עם זאת, ההיסק של היונה מבוסס למעשה על אינדוקציה, שהרי היא מניחה שכל דבר מפותל שאוכל ביצים הוא נחש (כלומר בעל תכונת הנחשיות, שאצל היונה מתקשרת לכוונות מסוימות) על סמך ניסיונה הקודם. הסקה כזו, מהעבר אל העתיד, נמצאת בשימוש נפוץ בחשיבתנו היומיומית וגם במדע.פילוסופיההבעיה הפילוסופית המרכזית בספר היא בעיית הזהות. גודלה של אליס משתנה שוב ושוב, אך האם היא איננה אותה אליס? ואם היא כן, מה הופך אותה להיות מה שהיא? אליס מדברת לעצמה כשהיא קטנה לראשונה, ואומרת: "אלוהים! כמה הכול מוזר היום! ועוד אתמול הכול היה ממש כרגיל. מעניין אם החליפו אותי בלילה? רגע: אנסה להיזכר: האם זאת אני שהתעוררתי הבוקר? נדמה לי שאני זוכרת שהרגשתי קצת אחרת. אבל אם זו לא אני, נשאלת השאלה מי אני, בשם אלוהים? אה, זאת החידה הגדולה!". חיים שפירא מעיר שבניגוד לרמיזה, הנפוצה אצל קרול, בקטע זה הוא מסב את תשומת לבו של הקורא לכך שמוצגת פה שאלה מהותית. לשאלה זו משיבה אליס - הזיכרונות הם שיוצרים את האני. אליס מנסה לבדוק שהיא אינה מייבל, מכרתה הבורה, ולכן עשתה לעצמה מבחנים במתמטיקה, בגאוגרפיה ובדקלום. לאחר שנכשלה בהם, היא מטילה ספק רציני בהיותה אותה אליס.כשאליס מדברת עם הזחל, היא לא בטוחה כלל וכלל מי היא. הזחל שאל אותה מי היא, והיא עונה שהיא בקושי יודעת. היא יודעת רק מי היא הייתה כשהיא קמה בבוקר, אך שינויי הגודל גרמו לה לפקפוק בזהותה. הזחל, שגודלו משתנה דרך קבע בתהליך הגלגול המלא, לא מבין את הקושי של אליס. גם הוא סבור שהזיכרון הוא הזהות, ומבקש ממנה לדקלם שיר אחר (שגם בו אליס שוגה). זאב בכלר טוען שאף על פי שבעולם האמיתי הזחל מסמל שינויי זהות, בארץ הפלאות הוא מייצג יציבות.נושא הנידון ב"הרפתקאות אליס בארץ הפלאות", וביתר שאת ב"מבעד למראה", הוא הפילוסופיה של הלשון.כך בשיחתה של אליס עם הזחל המעשן נרגילה הוא אומר לה שהשיר ששרה שגוי "מהתחלה ועד הסוף". מספר פרשנים העירו ששיר לא יכול להיות שגוי לחלוטין, כי אחרת לא היה ניתן לזהותו בכלל, ועולה השאלה מתי שיר, משובש, הופך מאותו שיר לשיר שונה?פרשנויותבמהלך השנים זכה הספר לפרשנויות רבות ומגוונות. זוהי אחת היצירות שזכו למספר רב ביותר של פרשנויות, אולי משום שהיצורים יוצאי-הדופן והמאורעות האיגיוניים מזמינים ניסיונות לפרש את הספר ולהכפיפו למגוון מסגרות מטאפוריות. הפרשנויות שניתנו ל'אליס' הובילו למקומות רבים, שקרול ככל הנראה לא כיוון אליהם - מאלגוריה ל"תנועת אוקספורד" (תנועה דתית נוצרית), דרך ניסיון לפענח צפנים קבליים והתנהגויות של יהודים אורתודוקסים ועד ייצוג של תורת האבולוציה. עם זאת, לפני הדיון במספר פרשנויות מני רבות, יש להציג את הבעיות העיקריות הכרוכות בפירוש הספר.רנה ליטוין חתמה פרשנות שכתבה לשני ספרי "אליס" (על פי פרשנותו של דונלד ראקין שתוצג בהמשך), בהסכימה שיש בעייתיות בפרשנויות ל"אליס" בכלל ולזו שהציגה בפרט: "גלריית הדמויות המגוחכות של קרול משרתת מערכות סמליות רבות, לעיתים סותרות. אחת הסיבות לכך שספרי 'אליס' נתפסים כאיגיוניים היא העובדה, שמשהו בהן דוחה פרשנות כוללנית ושיטתית מספקת: חמקמקותם אינה מאפשרת פרשנות כזו. זהו, בין השאר, סוד קסמם, ואולי גם סוד חיוניותם." גם אל הפרשנויות הפסיכולוגיות, למשל אלה שראו את אליס כסמל פאלי בשל שינויי הגודל שעברה, הופנו חיצי לעג רבים מצד חוקרי ספרות. מרטין גרדנר כתב על פרשנויות סמליות אלה: "עכשיו, אבוי, כולנו פסיכולוגים חובבים, אנחנו לא צריכים שיגידו לנו מה פירוש ליפול דרך חור הארנב או להצטנף בתוך בית קטנטן עם רגל אחת בתוך האדמה."על פי פרשנות אחת, שהעלה בין השאר דונלד ראקין, הספר מביע ספק בהיגיון המקובל. המתמטיקה, המרחב והזמן והשפה שונים מאלו שבעולמנו. כל חיפוש של עקביות בעולם זה נידון מראש לכישלון, אך אליס ממשיכה להתמודד איתו בכלים הרגילים. חלק מהאפקט הקומי מתקבל כתוצאה מכך שאליס מנסה למצוא היגיון בשיגעון אף על פי שהוא לא קיים. לפיכך סבור ראקין שזוהי למעשה קומדיה שחורה שמגוללת בצורה הומוריסטית את האבסורד שבחיי האדם.פרשנות אחרת, שמוצגת על ידי מיכל קירזנר-אפלבוים בספרה "לואיס קרול ואליס - מסע בארץ הפלאות", גורסת שהספר בעצם מלווה את אליס לאורך תהליך החיברות שלה, במהלכו היא מנסה לרכוש נימוסים ולתקשר עם הזולת כיאות. כבר בתחילת הספר אפשר לראות שאליס מתקשה בכך: היא מדברת עם העכבר והעופות על החתולה שלה, ומספרת להם שהיא טובה בציד עכברים ועופות. היא מתיישבת בשולחן בו נערכה מסיבת התה מבלי שהוזמנה (והארנביב אף מעיר לה על כך). עם זאת, לעיתים היא מצליחה להתנהג על פי הקודים החברתיים, למשל כשהצב־לא־צב שאל אותה אם היא ראתה דגי לבנון, היא משיבה לו "ראיתי אותם לעיתים קרובות בצלח-[ת]), ולא משלימה את המשפט מחשש להעליבו. הסיטואציה לקראת סיום הספר, בה אליס מתרעמת על המלכה ("קשקוש בגרוש! עצם הרעיון להתחיל מגזר הדין!") וחורגת לחלוטין מכללי הנימוס, גורמת לגירושה מארץ הפלאות.סוג אחר של פרשנויות, בעלות גוון פסיכולוגי, עוסקות לרוב ברמזים תת מודעים, ומפרשות גורמים בספר כרמיזות מיניות. קשה להפריך או לאשש פרשנויות מסוג זה מכיוון שהן מבוססות על רבדים לא טריוויאליים בספר, וכאלו שהמחבר מן הסתם לא נתן דעתו עליהן (וגם אם כן, אין בכך חשיבות, שהרי בתת-המודע מדובר). אחת הפרשנויות הראשונות מסוג זה הייתה מאמרו של אנתוני גולדשמידט (1933), שבו הוא מפרש את הספר כפנטזיה מינית, על פי תורתו של זיגמונד פרויד לפירוש חלומות. כך, למשל, הוא רואה את אליס כסמל פאלי כיוון שינויי הגודל הבלתי פוסקים שלה ואת נפילתה של אליס "אל תוך מה שנראה כבאר עמוקה מאוד" כסמל לקיום יחסי מין. פרשנות מקיפה יותר, שכוללת גם ניתוח ספרותי-תרבותי בנוסף לניתוח הפסיכולוגי, הציג ויליאם אמפסון. על פי גישתו, אליס נמצאת בשני הצדדים של תהליך הלידה - כאב בנפילה לתוך החור, וכאם היוצרת את מי השפיר מהם ילדתה יכולה להיוולד. חוקרת נוספת טענה כי ב"ארץ הפלאות" יש מאפיינים הלקוחים מעולמם של ילדים בגיל 15–30 חודשים, וכנראה השתמרו אצלו בתת-מודע, ואחרת ראתה את אליס כמייצגת של הצד הנשי באופיו של קרול.בשנות ה-60 וה-70 נפוצו פרשנויות המציגות את ספרי 'אליס' כתיאורים של חוויות סמים. האטת הזמן בעת הנפילה, הנרגילה של הזחל, הצעתו 'לאכול פטרייה', השינויים הוויזואליים (היעלמותו של חתול צ'שייר) ותופעות אחרות קושרו להשפעות של סמים פסיכואקטיביים שונים. גישה זו השתקפה גם בתרבות הפופולרית, למשל בשיר White Rabbit של להקת ג'פרסון איירפליין, המתאר מגוון חוויות-סמים תוך שימוש בדימויים מספרי אליס. עם זאת, פרשנות זו לא זכתה לפופולריות בקרב חוקרי ספרות אקדמיים, בין השאר משום שקרול לא הזכיר ביומניו סמים כלשהם.תרגומים"הרפתקאות אליס בארץ הפלאות" נחשב לאחד הספרים הקשים ביותר לתרגום. הוא מבוסס על לשון נופל על לשון, קונוטציות ושימוש בביטויים במובנם המילוני. מעבר לכך, ישנו פער תרבותי כמעט בלתי ניתן לגישור בין אנגליה של קרול לבין זו של ימינו, ועל אחת כמה וכמה בינה לבין מדינות אחרות. ובכל זאת, ישנם תרגומים של אליס בשפות רבות, החל בסוואהילי, דרך קוריאנית וכלה ביידיש, ובחלק מהשפות יש מספר תרגומים שונים.בתהליך תרגום הספר מתעוררות השאלות הבאות: עד כמה יש לוותר על העברת מידע כדי לשמור על משחקי המילים? כמה חשיבות יש לייחס לנאמנות למקור לעומת העברה לתרבות היעד? מה יותר חשוב – משמעותן המילונית של המילים או הקונוטציות שיש להן?לשאלות אלו נתנו מתרגמים שונים תשובות שונות.אחד התרגומים הבולטים של "אליס" הוא תרגומו של ולדימיר נבוקוב לרוסית. נבוקוב ניסה בצעירותו לתרגם את הספר (וכן את "מבעד למראה") תחת שם העט "סירין", תרגום שלא היה נאמן למקור. את השם האנגלי אליס הוא מחליף בשם הרוסי אניה, ואת שיריו של קרול הוא מחליף בפרודיות על שירים רוסיים שמוכרים לקהל היעד שלו, כגון שיריהם של אלכסנדר פושקין ומיכאיל לרמונטוב. בבגרותו אמר שאלו ספרים בלתי ניתנים לתרגום, שכן הכוכב האמיתי של הספר הוא השפה האנגלית.תרגומים לעבריתבעברית יצאו לאור תרגומים אחדים לספר זה: "עליסה בארץ הנפלאות" מאת ל. קרול, בתרגומו של ל. סמן (אריה ליב סמיאטיצקי). הוצאת אמנות, פרנקפורט (ואחר כך תל אביב) 1924 "עליזה בארץ הפלאות" מאת לואיס קרול, בתרגומו של אהרן אמיר. הוצאת מחברות לספרות, 1951 "עליסה בארץ הפלאות" מאת לואיס קרול, בתרגומו של אוריאל אופק. הוצאת מחברות לספרות, 1989 "הרפתקאות אליס בארץ הפלאות", בתרגומה של רנה ליטוין, כולל הערותיו של מרטין גרדנר והערות המתרגמת, הספריה החדשה, 1997 "הרפתקאותיה של אליס בארץ הפלאות", בתרגומה של עטרה אופק, סדרת הרפתקה, הוצאות אוקיינוס ומודן 2012סמיאטיצקי נקט גישה דומה לזו של נבוקוב. הוא "גייר" לחלוטין את אליס, והשירים בתרגומו הופכים לפרודיות ופרפרזות על טקסטים עבריים שהיו מוכרים לקהל באותו זמן. לדוגמה, הזחל לא מעוות את "כבר זקנת, אבי" אלא את "אחד מי יודע", ושאר השירים בספר מבוססים על שיריהם של שמואל לייב גורדון וחיים נחמן ביאליק, וכן על מקורות יהודיים (הסידור וההגדה של פסח). חתול צ'שייר, שבתרגום זה הוא סתם חתול, מחייך (שם: מגחך) לא משום שהוא חתול צ'שייר, כמו במקור, אלא כי "עלה על לבו זכר הלביבות שאכל בחנוכה". מרי אן (המשרתת) היא חנה דבורה והארנביב, שכאמור הוא במקור ארנב מרץ, הופך לארנב בן ניסן. בניגוד לכל שלושת התרגומים שלאחריו, הוא מלווה באיורים השונים מאלו שבמקור.בתרגומו של אהרן אמיר בולטת במיוחד הנטייה לשימוש במשלב גבוה ורחוק מלשון הדיבור. כמעט תמיד הוא בוחר בחלופה המליצית יותר בין שתי מילים ("הרתיק" במקום "נקש", "הָרוֹג" במקום "תליין"), וגם המבנה התחבירי והטיות המילים בתרגומו דומים יותר לעברית המקראית וללשון חז"ל מאשר לעברית בת זמננו ("חוששת אני" ולא "אני חוששת", "הרימתה" ולא "הרימה אותה"). אף על פי שהתרגום נעשה שנים לא מעטות אחרי זה של סמיאטיצקי, עדיין לשונו גבוהה יותר במקרים רבים (כך אמיר כותב על הארנב שהוא "חכלילי" ואילו סמיאטיצקי כותב בפשטות שיש לו "עיניים ורודות"). עוד מאפיינים בולטים בתרגומו של אמיר הם אליטרציה, לעיתים של שתי מילים מאותו שורש ("גדולה אני ומגודלת", "צנוח צנחה"), שימוש רב בצירופים כבולים תנ"כיים ואחרים ("כמלוא השערה", "בוקה ומבוקה ומבולקה") וצמדי מילים נרדפות המחליפות מילה בודדת בטקסט המקור ("סר וזעף", "איך וכיצד", "בוכה ומתייפחת"). הוא גם הוסיף שנינויות משל עצמו שלא הופיעו במקור, מה שאולי קשור בהיותו משורר. לעומת סמיאטיצקי, אמיר נאמן יותר לטקסט המקור: השירים שלו הם תרגומים ישירים לשירים שהופיעו אצל קרול, והמאפיינים היהודיים התמעטו בצורה משמעותית.תרגומו של אופק נעשה בתקופה שבה שימוש בלשון עממית בתרגומי ספרות יפה הפך ללגיטימי, ולפיכך תרגומו כתוב בשפה פשוטה בהרבה משל קודמיו. כמעט בכל המקרים בהם אמיר או סמיאטיצקי השתמשו בשפה גבוהה שלא תואמת את לשון הטקסט אופק כתב בלשון עממית יותר, ולעיתים אף "הנמיך" את המקור. הדבר השתלב עם נטייתו הכללית לפשט את הטקסט עבור ילדים, שהתבטאה בין השאר בתרגום מאזכרים למילה אליה מכוון המאזכר ("don't be so angry about it" תורגם ל"אל תכעס כל כך על מה שאמרתי"), פירוש ושינוי הטקסט על פי המקובל בעולם האמיתי (הכלב נעמד "על ארבע רגליו" כתרגום ל-"of his all feet", ולזחל עיניים כחולות ולא גוף כחול), הפיכת רמיזות לעובדות ("seemed to quiver all over" – "כשהוא רועד כולו מרוב פחד") ושינויים במבנה התחבירי כדי להבהיר או להדגיש את המסר. ("but when the rabbit actually took a watch..."-"אבל כאשר הוציא הארנב – כך ממש! – שעון מתוך כיס") לתרגום זה קדם תרגום של אופק ל"הרפתקאות אליס מתחת לאדמה" (אצלו: "הרפתקאות עליסה מתחת לפני האדמה"), עם איוריו המקוריים של קרול (הוצאת מ. מזרחי, 1983). יחיעם פדן הוסיף מספר הערות וכן אחרית דבר המסבירה על הספר.יותר מכל קודמיה, תרגומה של ליטוין יועד גם למבוגרים, ובכריכתו האחורית כתוב שהוא מכוון "לגדולים ולקטנים, כמו אליס עצמה הגדלה והקטנה חליפות". בניגוד לכל שאר התרגומים, הוא אינו מנוקד (מלבד השירים). ההשקפה שעליה מבוסס התרגום היא שהמשמעות הנלווית למילים חשובה יותר ממשמעותן המילונית. לפיכך אבא ויליאם מאלף נחשים, ולא צלופחים כבמקור, בין השאר בגלל הקישור בין נחשים ואילוף בתרבות היעד. הערותיו של גרדנר, המתווספות לתרגום בהשמטות קלות, מרחיבות את היריעה לגבי מקורותיו, רמזיו ומשמעויותיו של הספר. בנוסף, ליטוין הוסיפה לספר הערות משלה המסבירות החלטות תרגומיות שונות ומוסיפות לרקע שנתן גרדנר, וכן אחרית דבר ארוכה שחיברה.להלן דוגמאות להבדלים בין התרגומים:עיבודים למדיות אחרותבמוזיקה מלאני מרטינז מדגישה את הסיפור של אליס ברוב הווידאו קליפים שלה, בכמעט כל הקליפים באלבום "crybaby” שלה, מופיע הארנב הלבן, ובשיר "Mad hatter”, הדגש על הסיפור מאוד חזק, מעבר לקליפ.בקולנוע "הרפתקאות אליס בארץ הפלאות" זכה לעשרות עיבודים לסרטי קולנוע וטלוויזיה במהלך השנים. רבים מהם מכילים שילוב של עלילת הספר עם עלילת "מבעד למראה".סרט האליס הראשון יצא לאקרנים כבר בשנת 1903. הסרט היה סרט אילם באורך עשר דקות, בכיכובה של מיי קלארק (May Clark) בתור אליס. במשך השנים שיחקו שחקניות מובילות רבות את דמותה של אליס, על פי אחד הספרים או שניהם, וביניהן ויולה סבוי (1915), ג'ואן בנט (1930), שרלוט הנרי (1933), קרול מרש (1948) וטינה מג'ורינו (1999). תפקידי המשנה בסרטים אלו משכו אליהם שחקנים מפורסמים רבים. כך לדוגמה בסרט משנת 1933, בהפקת אולפני סרטי פרמאונט, השתתפה שורה של שחקנים נודעים, בהם גרי קופר בתפקיד הפרש הלבן ("מבעד למראה"), וקרי גרנט בתפקיד ה'צב לא צב'. בשנת 1982 יצאה הפקת טלוויזיה שבה קייט ברטון משחקת את אליס ואביה, השחקן הנודע ריצ'רד ברטון משחק את הפרש הלבן. חלק גדול מסרטי אליס היו מוזיקליים, ובכתיבת הפסקול שלהם השתתפו אמנים גדולים. כך לדוגמה אירווינג ברלין כתב את הפסקול לסרט משנת 1930. סרט בולט נוסף המבוסס על ספרי אליס יצא לאקרנים ב-1985 בשני חלקים. השתתפה בו שורה של כוכבים, בהם טלי סוואלס כחתול צ'שייר, רוברט מורלי כמלך הלבבות, שלי וינטרס כציפור הדודו, סמי דייוויס ג'וניור כזחל וכאבא ויליאם ורינגו סטאר כצב לא צב. ב-1999 הופק סרט טלוויזיה שנקרא "אליס בארץ הפלאות" וכולל סצינות גם מ"מבעד למראה" עם שורה ארוכה של שחקנים ידועים, בהם בן קינגסלי, וופי גולדברג, פיטר יוסטינוב, ג'ין ויילדר ומירנדה ריצ'רדסון. סרט הקולנוע "אליס בארץ הפלאות" יצא לאקרנים בשנת 2010, בבימויו של טים ברטון, ובכיכובו של ג'וני דפ בתפקיד הכובען המטורף. עלילת הסרט מתרחשת כ-13 שנים לאחר עלילת "אליס בארץ הפלאות", כאשר אליס קינגסלי בת 19, והיא מהווה עיבוד חופשי המבוסס הן על "הרפתקאות אליס בארץ הפלאות" והן על "מבעד למראה".אליס זכתה גם למספר עיבודים לסרטים וסדרות הנפשה, המפורסם מביניהם הוא הסרט של דיסני משנת 1951. סדרת האנימה היפנית אליס בארץ הפלאות הופקה בשנת 1983, ושודרה בישראל בערוץ הראשון בסוף שנות השמונים ובשידורים חוזרים רבים לאורך השנים וזכתה לפופולריות רבה במשך כל השנים בקרב ילדי ישראל. בשנת 2020 שודרה בערוץ הופ! סדרת הנפשה בשם "אליס ולואיס" שמבוססת בצורה עקיפה על הספר, ובשנת 2022 עלתה בערוץ דיסני ג'וניור הסדרה "אליס במאפיית הפלאות".אליס בארץ הפלאות עובד לאין ספור הצגות תיאטרון. קרול עצמו לקח חלק פעיל בהעלתה של אליס על במת התיאטרון, ומאמרו "אליס על הבמה" מכיל את תיאורי הדמויות כפי שראה אותן בעיני רוחו, ולפיכך מאפשר לחוקרים להכיר את תפיסותיו לגביהן. המפורסמת מבין ההצגות היא מחזמר שהוצג בברודוויי בשנת 1947. גם בישראל הועלו על הבמה מחזות שכאלו: ב-1996 עלה מחזה המבוסס על הסיפור בכיכוב חני נחמיאס ולצדה צחי נוי ואחרים בבימוי צדי צרפתי. ב-2003 עלה בהבימה מחזה המבוסס על תרגומה של ליטוין בבימויה של אופירה הניג, וב-2008 עלה המחזמר "עליסה בארץ הפלאות" בכיכובם של דנה דבורין, מיקי קם וניקי גולדשטיין. ב-2010 העלתה האופרה הישראלית החדשה אופרה בשם "אליסה בארץ הפלאות", שכתב דוד זבה, המבוססת על סיפורה של אליס.בנוסף לכך, מספר סרטים עסקו בחייהם של לואיס קרול ואליס לידל, ששימשה מקור השראה לספריו. כך, למשל, מתוכנן לצאת בקרוב סרט הבכורה של מרילין מנסון כבמאי קולנוע, "Phantasmagoria: The Visions of Lewis Carroll", המשלב עלילות מ"הרפתקאות אליס בארץ הפלאות" בקטעים מחייו של קרול ויחסיו עם לידל.הוצאת הספר האינטראקטיבי Alice for iPad סימן את הפריצה הגדולה של מחסום הספרים האינטראקטיביים. הספר יצא ב־2010 וזכה למאות אלפי הורדות, והיה חודשים רבים ברשימת רבי המכר של הספרים האלקטרוניים בארצות הברית. ההצלחה של הספר פתחה את הדלת לשיתופי פעולה רבים נוספים ואף התחילה ז'אנר של כתיבת ספרי ילדים שמיועדים לאייפד מלכתחילה.גם משחקי מחשב נוצרו בעקבות הסיפור. אחד מהם, אמריקן מק'גי אליס, מכר למעלה ממיליון וחצי עותקים.אליס בארץ הפלאות: קומדיה מוזיקלית למבוגרים בלבדב-1976 יצא לאקרנים הסרט הפורנוגרפי-קומי-מוזיקלי שביים באד טאונסנד והפיק ביל אוסקו , "אליס בארץ הפלאות" (בשמו המלא - "אליס בארץ הפלאות: קומדיה מוזיקלית למבוגרים בלבד"), בכיכובה של השחקנית קריסטין דה-בל בתפקיד אליס. עלילת הסרט מבוססת באופן רופף על ספריו של קרול וכוללת בתוכה רבות מהדמויות שמופיעות בספר. אוסקו מצא שהזכויות על ספרו של קרול היו בנחלת הכלל, מה שאיפשר לו להפיק עיבוד פורנוגרפי מוזיקלי ל"אליס בארץ הפלאות".במרכז העלילה, אליס, ספרנית מודחקת, נרדמת במהלך קריאת הספר "אליס בארץ הפלאות" לאחר שהיא דוחה את חיזוריו של ידידה ויליאם (רון נלסון). הארנב הלבן (טרי שפלמן ) מופיע וקורא לאליס ללכת אחריו אך עובר דרך המראה ונעלם. אליס עוברת גם היא דרך המראה כדי לחפש את הארנב ונכנסת לארץ פלאות מינית, שם היא פוגשת דמויות מהספר המקורי ומקיימת איתן יחסי מין או צופה בהן מקיימות יחסי מין זו עם זו. הסרט הוא מוזיקלי ומלווה ב-10 שירים.חברת Media Home Entertainment הפיצה את הסרט על גבי קלטת וידאו בשתי גרסאות: הגרסה המלאה בעלת סיווג צפייה X (הצפייה מותרת מגיל 18 ומעלה) וגרסה מקוצרת במעט בסיווג R (הצפייה מתחת לגיל 17 מותרת רק בליווי הורה). חברת פוקס המאה ה-20 לקחה חסות על פרסום הסרט בגרסה המרוככת, על מנת להתאימו, לפרסמו ולהנגישו לקהל המיינסטרים. ב-2007, חברת Subversive Cinema הדפיסה מחדש את הסרט על גבי DVD הכולל אפשרות בחירה בין הגרסה המלאה לגרסה המרוככת. הסרט הוקרן לראשונה ב-10 בדצמבר 1976 וזכה להכנסות של מעל ל-90 מיליון דולר ולביקורות חיוביות.בתרבותלספרי אליס הייתה השפעה על אין ספור סופרים, מחזאים ואנשי קולנוע. כך לדוגמה הרומן "Finnega'ns Wake" של ג'יימס ג'ויס המתרחש בתוך חלום מכיל אין ספור התייחסויות לאליס. הסופר המפורסם ולדימיר נבוקוב, שתרגם את אליס לרוסית, היה חובב אליס והספרים שלו מכילים התייחסויות רבות לאליס. בין השאר סופו של הספר "הזמנה לגרדום" מזכיר במידה רבה את הסוף של "הרפתקאות אליס בארץ הפלאות".ספרי אליס פופולריים מאוד בקרב חובבי מדע, ואולי משום כך ספרים רבים העוסקים במדע פופולרי מושפעים בצורה ישירה מאליס. כך לדוגמה הסופר רוברט גילמור כתב ספר בשם 'Alice in Quantumland' שבו אליס מבקרת בעולם של הפיזיקה המודרנית. הספר Journey Into Geometries שנכתב על ידי מרתה סוד, ה.ס.מ קוקסטר וג'ון סטילוול מתאר מסעות של אליס (שהתבגרה קצת בינתיים) בעולמות לא אוקלידיים. גם הספר "גדל, אשר, באך" מאת דאגלס הופשטטר, ספר פילוסופיה ומדע זוכה פרס פוליצר, מכיל התייחסויות רבות לאליס וכן ליצירות אחרות של לואיס קרול (בין השאר סיפור של קרול בשם 'מה אמר הצב לאכילס' היווה השראה ישירה לשרשרת של דיאלוגים בין אכילס לצב).בשנת 1969 הכין הצייר סלבדור דאלי 13 איורים המבוססים על הרפתקאות אליס בארץ הפלאות."אליס" השפיע גם על יצירות קומיקס רבות. דמותה של אליס מופיעה בכמה קומיקסים של אלן מור, ביניהם הרומן הגרפי "Lost Girls" בו היא מופיעה כדמות ראשית לצד ונדי דארלין מ"פיטר פן" ודורותי גייל מ"הקוסם מארץ עוץ" כאשר השלוש נפגשות בעתיד כנשים בוגרות, וכדמות משנית בקומיקס ליגת הג'נטלמנים המובחרים. בנוסף, היא מופיעה בסדרת סנדמן, ופוגשת את באטמן בנובלה הגרפית Haunted Knight. בסדרת "באטמן" אחד הנבלים החוזרים נקרא הכובען המטורף ונבל אחר בשם "הארנב הלבן" מופיע בסדרת ספיידרמן.הסדרה "אבודים" מכילה התייחסויות רבות לאליס: לדוגמה הפרק החמישי בעונה הראשונה נקרא "הארנב הלבן" ובפרק אחת הדמויות בסדרה (ג'ק שפרד) יוצא למסע בעקבות דמות בדיונית (אביו המת) שהוא רואה מהלך ביער.בסדרה "מכושפות" מופיע פרק הקרוי "Malice in Wonderland", ובסדרה "סברינה" מופיע פרק בשם "Sabrina in Wonderland".בסדרה ובספרה הראשון של לוסי מוד מונטגומרי "האסופית", אן שרלי מקבלת מחברתה דיאנה בארי את הספר אליסה בארץ הפלאות וזהו סיפרה הראשון אי פעם שקראה. כאשר אן עזבה את אבונלי לטובת מכללת קווינס, חברתה דיאנה העניקה לה ספר זה כמתנה וכמזכרת.יוצרי קולנוע רבים מונים את ספרי אליס בתור השפעות חשובות עליהם. האחיות וצ'אוסקי, יוצרות הסרט "מטריקס", טוענות שהקשר לאליס הוא מוטיב מרכזי בסרט. בין השאר במהלך הסרט ניאו משתכנע ללכת בעקבות חבורה כאשר הוא מבחין בכתובת קעקע של הארנב הלבן על אחד מהם. גם בסרט "אנימטריקס", בחלק שלו הקרוי 'סיפור בלשי', יש אזכורים רבים לאליס. ג'ים הנסון, יוצר הסרט "המבוך" (לבירינת), טוען ששאב השראה מאליס ביצירת הסרט שבו צעירה נכנסת לעולם פנטזיה שבו היא צריכה לפתור חידות רבות. בסרט "פארק היורה" אחד המתכנתים יוצר תוכנה בשם 'הארנב הלבן' המאפשרת לו לעקוף את מנגנוני הביטחון של הפארק ולהימלט. בסרט "האויב שבפנים" הגיבורה הראשית קרויה Alice והוא מכיל התייחסויות רבות נוספות.בסדרות ובסרטים של "מסע בין כוכבים" יש אזכורים רבים לספר. כך לדוגמה בסדרה המקורית באחד הפרקים ישנו מחשב המקים לתחייה את דמויותיהם של אליס ושל השפן הלבן, ובסרט "מסע בין כוכבים 4: השיבה הביתה" האדמירל ג'יימס קירק מברך את הנכנסים לספינתו במילים: "שלום אליס, ברוכה הבאה לארץ הפלאות".שמותיהן של מספר להקות שאובים ומתייחסים לספריו של לואיס קרול, כגון הלהקות אליס אין צ'יינס, ו-Alice in Videoland, וכן להקת הרוק היפנית Alice Nine. חברי להקת הביטלס מונים את אליס עם ההשפעות החשובות עליהם - דמותו של לואיס קרול מופיעה בין הדמויות על כריכת האלבום סרג'נט פפר, ושירים רבים של הלהקה מתייחסים לספרי אליס. שירו של ניל סדקה "אליס בארץ הפלאות" המבוסס על הספר נכנס למצעד 50 השירים הגדולים בארצות הברית בשנת 1963.ראו גם אליס (הרפתקאות אליס בארץ הפלאות) איורים לאליס בארץ הפלאות מבעד למראה ומה אליס מצאה שםלקריאה נוספת מעגלי קריאה 18, פברואר 1989 – גיליון המוקדש לעליסה בארץ הפלאות חיים שפירא, על הדברים החשובים באמת, אור יהודה: כנרת זמורה ביתן, 2009, בעמ' 115–220 רות נצר. עליסה בארץ הפלאות - האומנם מסע נשי?. נפש הספרות - מסות על ספרות ושירה. כרמל. 2021קישורים חיצוניים לואיס קרול, עליסה בארץ הפלאות, פרנקפורט תקפ"ד, מהדורה סרוקה במלואה בתרגומו של ל. סמן, באתר הספרייה הלאומית לואיס קרול, עליסה בארץ הפלאות, כנרת 1987, Alice's Adventures in Wonderland and Through the Looking Glass, הטקסט המלא של הספרים, כולל איוריו של ג'ון טניאל ופרשנות נרחבת של מארק אדמונד ג'ונס מור דיעי, כיצד התרגום של עליסה בארץ הפלאות מתעלה על המקור?, בפודקאסט 'עושים רוח'. 150 שנה תחת השפעה, באתר הארץ, 30 בינואר 2015 הרפתקאות אליס בארץ הפלאות, באתר "כנפיים", כולל דקת קריאה והפרק הראשון מתוך המהדורה בתרגום רנה ליטוין פרקים מלאים מסדרת הטלוויזיה עליסה בארץ הפלאות הקלטה של הספר, מאתר LibriVox איורי עטיפות הספר בהוצאות שונות באתר דףדףהרפתקאותיה של אליס בארץ הפלאות, באתר של מדריך הרפתקה לספרי נוער מסע אל ארץ הפלאות, הרצאות 'אתנחתא' באוניברסיטת תל אביב, נובמבר 2016 אריה זקס, על 'אליס בארץ הפלאות' – 'קול ישראל', דצמבר 1966, דחק י"א, יוני 2019, עמ' 542–553 ניצה דורי, "המינה ליזה" של אורלי קסטל בלום ו"אליס בארץ הפלאות" מאת לואיס קרול - היבטים פסיכולוגיסטיים, ספרותיים ומגדריים, בבלוג "על מקרא, הוראה וחינוך", 5 בינואר 2021 חיים שפירא, מסעות לעולמו של לואיס קרול, מארכיון האוניברסיטה המשודרת, באתר גלי צה"ל:הערות שוליים ספרי ילדים ונוערספרי פנטזיהלואיס קרולספרים בריטייםערכים מומלצים שנבדקוספרים שעובדו לבמהספרי הספריה החדשהספרי סדרת הרפתקהספרים שעובדו לסדרות טלוויזיהספרים שהוחרמו על ידי ממשלים

1936

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A7%D7%A8%D7%91%20%D7%9E%D7%92%D7%A2

קרב מגע

קרב מגע הוא שיטת לחימה שפותחה בישראל על ידי מספר מייסדים. השיטה החלה להתפתח בשנות העשרים של המאה ה-20. בימי ההגנה, השיטה נקראה "ספורט מגן" ולאחר מכן שינתה את שמה לקפא"פ. אימי שדאור ליכטנפלד, שהוביל את תחום הקרב מגע בצה"ל, פיתח לאחר פרישתו משירות את הקרב מגע האזרחי. שיטת הקרב מגע התפתחה רבות והיום ניתן ללמוד אותה בשלושה אופנים: כשיטת לחימה לכוחות ביטחון, כשיטה להגנה עצמית לאזרחים, וכאמנות לחימה. היסטוריה בסיס השיטה טמון בגילוי של ד"ר משה פלדנקרייז של התגובה הספונטאנית לאיום, (מה שידוע היום כרפלקס הבהלה). פלדנקרייז פיתח שיטת לחימה שתורגלה במסגרת ארגון ההגנה ואף פורסמה בספר שכתב ב 1930 בשם ג'ו ג'יטסו והגנה עצמית. את דרכו של פלדנקרייז המשיך גרשון קופלר שהוביל את תחום הלחימה בידיים ריקות במסגרת ארגון ההגנה. לאחר מותו של גרשון כאחד מכ"ג יורדי הסירה שנספו בפעילות מבצעית, תפס את מקומו יהודה מרכוס שהיה אחד מכותבי הספר ג'ודו שימושי בו מופיעים לראשונה בכתב העקרונות המנחים ללחימה בידיים ריקות של שיטת הלחימה הישראלית. העדות הראשונה לקיומם של אימונים סדירים בהגנה עצמית במדינת ישראל מצויה בשנת 1891 ברחובות. כתוצאה מעימותים אלימים בין תושבי רחובות ליישובים הערביים הסמוכים צבי קליגר ומיכאל גרשנזוון ששירתו בצבא הרוסי ועלו ארצה, החלו לאמן את אנשי רחובות בתרגילי הגנה עצמית וזאת במסגרת ארגון העשרות שהוקם ביוזמתו של אהרון אייזנברג ואחרים. בהמשך קיים מידע דליל העוסק באימונים שהתקיימו במסגרת ארגון בר גיורא וארגון השומר, אולם סביר להניח שידע זה חלחל והגיע לשורות ההגנה אף על פי שאין לכך עדות ישירה בכתובים. ארגון ההגנה שנוסד ב-1920 חיפש שיטת לחימה שתוכל לתת מענה לחבריו, למצער, שיטות הלחימה שנוסו לא נתנו מענה אפקטיבי בשעת עימות אלים. משה פלדנקרייז אסף חברים מארגון ההגנה תקף אותם עם סכין וצילם את תגובותיהם, הוא גילה כי רוב האנשים מגיבים באותו אופן הכולל התכנסות והרמת גפה כדי להגן על הראש והצוואר. פלדנקרייז פיתח שיטת לחימה המושתתת על גילוי זה. הוא אימן לוחמים במשך שלושה חודשים, הפסיק לאמן אותם למשך שנה ולאחר שנה בדק שנית את תגובותיהם, באופן מפתיע התרגילים שלימד פלדנקרייז נשארו חקוקים בגופם של הלוחמים בצורה כמעט אוטומטית. הנהגת ההגנה התרשמה וגייסה את פלדנקרייז ללמד את אנשי ההגנה את תורתו. שיטתו של פלדנקרייז מהווה למעשה את הבסיס להתפתחות הקרב מגע. המונחים השגורים היום בתחום הקרב מגע של הגנה רפלקסיבית או תגובה רפלקסיבית, נעוצים בגילוי של פלדנקרייז. פלדנקרייז נאלץ לעזוב את ישראל (פלשתינה) כי היה מבוקש על ידי המנדט הבריטי שלא ראה את פועלו בעין יפה. את מקומו כמדריך ראשי בהגנה תפס גרשון קופלר שהמשיך לפתח את השיטה וכתב פרק בספר החוגר העוסק בספורט מגן, שזה השם שניתן לתורת הלחימה של ההגנה באותן שנים. את מקומו של קופלר תפס יהודה מרכוס שהחל יחד עם חברים לכתוב את הספר ג'ודו שימושי. (באותה תקופה השתמשו במספר שמות שונים לתיאור שיטת לחימה אחת של ארגון ההגנה, לפיכך השם ג'ודו שימושי הוא שם נוסף לשמות ספורט המגן ולשיטתו של פלדנקרייז). פרסום הספר הלבן (1939) גרר הפגנות מצד היישוב היהודי כנגד המנדט הבריטי, במהלך ההפגנות אלו השתמשו השוטרים הבריטים באלות כנגד המפגינים היהודים מה שגרם לפציעות רבות ודמורליזציה בקרב הציבור היהודי. משה (מיישל) הורביץ וחברים פיתחו שיטת לחימה עם מקל קצר שתוכל להתמודד עם האלות של השוטרים הבריטים. הכנסת השימוש במקל קצר הובילה לשינוי בשם של שיטת הלחימה הישראלית לקפא"פ. אימי שדאור ליכטנפלד ידוע כאחת מהדמויות המשמעותיות ביותר בפיתוח שיטת הלחימה הישראלית, אימי עלה ארצה בשנת 1942 לאחר שפעל במסגרת ההגנה בחו"ל. עם עלייתו שובץ כמדריך שחייה וקפא"פ במסגרת ההגנה. בשנת 1948 עם הקמתה של מדינת ישראל ושיבוצם של אנשי ההגנה בצה"ל, המשיך אימי בתפקידו וביסס את מעמדו כדמות המובילה בתחום הקפא"פ בצבא. במהלך השנים השתנה השם קפא"פ ולקראת סוף שנת ה-50 החל השם קרב מגע לתפוס את מקומו עד שנשאר השם הרשמי והיחידי של שיטת הלחימה הצה"לית ואימי כדמות המובילה את התחום. עם פרישתו משירות הקבע פתח אימי מכון להוראת קרב מגע לאזרחים, הוא אימץ את חליפת ושיטת החגורות של הג'ודו ופיתח סילבוס שיתאים לאזרחים וגם יכול לשמש ללמידה כאמנות לחימה ולא רק כשיטת לחימה. שיטת הקרב מגע ממשיכה להתפתח גם היום וניתן להבחין בשלושה זרמים עיקריים: קרב מגע לכוחות הביטחון, קרב מגע כשיטת הגנה עצמית לאזרחים, קרב מגע כאמנות לחימה. קרב מגע בעולם קרב מגע היא אחת משיטות הלחימה המקובלות ביותר בעולם בקרב פנים אל פנים ונלמדת בעשרות מדינות במגוון זרמים. בסיס מדעי לפי גיא מור, תרגול רפלקס הבהלה בשילוב לימוד מיומנות חדשה בשיטת הבלוקים מקצר את משך יצירת התכנית המוטורית. ראו גם קרב מגע מבצעי קרב מגן ישראלי דניס הישרדות לקריאה נוספת מוטי נתיב ונוח גרוס, הפרק התפתחות הקרב מגע בתוך הספר מערך כושר קרבי: שבעה עשורים / רוני לידור, נורית שרביט הוצאת צה"ל נח גרוס, מהשדה אל שדה הקרב, הוצאת מבשלים ספרים זכרון יעקב 2010 כהן-גיל משה, הישראלים שביקשו לרפא את העולם, הוצאת כתר 2011 משה פלדנקריז, ג'וג'יטסו והגנה עצמית, הוצאת תועלת 1931 גרשון קופלר הפרק ספורט מגן, בספר החוגר הוצאת הפועל 1938 ג'ודו שימושי, ארכיון צבי נשרי קישורים חיצוניים דקלה שניידר, חותרים למגע, באתר צה"ל, 6 בספטמבר 2009 , תאגיד השידור הישראלי הערות שוליים אמנויות לחימה ישראליות

קרב מגע הוא שיטת לחימה שפותחה בישראל על ידי מספר מייסדים. השיטה החלה להתפתח בשנות העשרים של המאה ה-20. בימי ההגנה, השיטה נקראה "ספורט מגן" ולאחר מכן שינתה את שמה לקפא"פ. אימי שדאור ליכטנפלד, שהוביל את תחום הקרב מגע בצה"ל, פיתח לאחר פרישתו משירות את הקרב מגע האזרחי. שיטת הקרב מגע התפתחה רבות והיום ניתן ללמוד אותה בשלושה אופנים: כשיטת לחימה לכוחות ביטחון, כשיטה להגנה עצמית לאזרחים, וכאמנות לחימה.היסטוריהבסיס השיטה טמון בגילוי של ד"ר משה פלדנקרייז של התגובה הספונטאנית לאיום, (מה שידוע היום כרפלקס הבהלה). פלדנקרייז פיתח שיטת לחימה שתורגלה במסגרת ארגון ההגנה ואף פורסמה בספר שכתב ב 1930 בשם ג'ו ג'יטסו והגנה עצמית. את דרכו של פלדנקרייז המשיך גרשון קופלר שהוביל את תחום הלחימה בידיים ריקות במסגרת ארגון ההגנה. לאחר מותו של גרשון כאחד מכ"ג יורדי הסירה שנספו בפעילות מבצעית, תפס את מקומו יהודה מרכוס שהיה אחד מכותבי הספר ג'ודו שימושי בו מופיעים לראשונה בכתב העקרונות המנחים ללחימה בידיים ריקות של שיטת הלחימה הישראלית.העדות הראשונה לקיומם של אימונים סדירים בהגנה עצמית במדינת ישראל מצויה בשנת 1891 ברחובות. כתוצאה מעימותים אלימים בין תושבי רחובות ליישובים הערביים הסמוכים צבי קליגר ומיכאל גרשנזוון ששירתו בצבא הרוסי ועלו ארצה, החלו לאמן את אנשי רחובות בתרגילי הגנה עצמית וזאת במסגרת ארגון העשרות שהוקם ביוזמתו של אהרון אייזנברג ואחרים.בהמשך קיים מידע דליל העוסק באימונים שהתקיימו במסגרת ארגון בר גיורא וארגון השומר, אולם סביר להניח שידע זה חלחל והגיע לשורות ההגנה אף על פי שאין לכך עדות ישירה בכתובים.ארגון ההגנה שנוסד ב-1920 חיפש שיטת לחימה שתוכל לתת מענה לחבריו, למצער, שיטות הלחימה שנוסו לא נתנו מענה אפקטיבי בשעת עימות אלים.משה פלדנקרייז אסף חברים מארגון ההגנה תקף אותם עם סכין וצילם את תגובותיהם, הוא גילה כי רוב האנשים מגיבים באותו אופן הכולל התכנסות והרמת גפה כדי להגן על הראש והצוואר. פלדנקרייז פיתח שיטת לחימה המושתתת על גילוי זה. הוא אימן לוחמים במשך שלושה חודשים, הפסיק לאמן אותם למשך שנה ולאחר שנה בדק שנית את תגובותיהם, באופן מפתיע התרגילים שלימד פלדנקרייז נשארו חקוקים בגופם של הלוחמים בצורה כמעט אוטומטית. הנהגת ההגנה התרשמה וגייסה את פלדנקרייז ללמד את אנשי ההגנה את תורתו. שיטתו של פלדנקרייז מהווה למעשה את הבסיס להתפתחות הקרב מגע. המונחים השגורים היום בתחום הקרב מגע של הגנה רפלקסיבית או תגובה רפלקסיבית, נעוצים בגילוי של פלדנקרייז.פלדנקרייז נאלץ לעזוב את ישראל (פלשתינה) כי היה מבוקש על ידי המנדט הבריטי שלא ראה את פועלו בעין יפה. את מקומו כמדריך ראשי בהגנה תפס גרשון קופלר שהמשיך לפתח את השיטה וכתב פרק בספר החוגר העוסק בספורט מגן, שזה השם שניתן לתורת הלחימה של ההגנה באותן שנים.את מקומו של קופלר תפס יהודה מרכוס שהחל יחד עם חברים לכתוב את הספר ג'ודו שימושי. (באותה תקופה השתמשו במספר שמות שונים לתיאור שיטת לחימה אחת של ארגון ההגנה, לפיכך השם ג'ודו שימושי הוא שם נוסף לשמות ספורט המגן ולשיטתו של פלדנקרייז).פרסום הספר הלבן (1939) גרר הפגנות מצד היישוב היהודי כנגד המנדט הבריטי, במהלך ההפגנות אלו השתמשו השוטרים הבריטים באלות כנגד המפגינים היהודים מה שגרם לפציעות רבות ודמורליזציה בקרב הציבור היהודי. משה (מיישל) הורביץ וחברים פיתחו שיטת לחימה עם מקל קצר שתוכל להתמודד עם האלות של השוטרים הבריטים. הכנסת השימוש במקל קצר הובילה לשינוי בשם של שיטת הלחימה הישראלית לקפא"פ.אימי שדאור ליכטנפלד ידוע כאחת מהדמויות המשמעותיות ביותר בפיתוח שיטת הלחימה הישראלית, אימי עלה ארצה בשנת 1942 לאחר שפעל במסגרת ההגנה בחו"ל. עם עלייתו שובץ כמדריך שחייה וקפא"פ במסגרת ההגנה. בשנת 1948 עם הקמתה של מדינת ישראל ושיבוצם של אנשי ההגנה בצה"ל, המשיך אימי בתפקידו וביסס את מעמדו כדמות המובילה בתחום הקפא"פ בצבא. במהלך השנים השתנה השם קפא"פ ולקראת סוף שנת ה-50 החל השם קרב מגע לתפוס את מקומו עד שנשאר השם הרשמי והיחידי של שיטת הלחימה הצה"לית ואימי כדמות המובילה את התחום.עם פרישתו משירות הקבע פתח אימי מכון להוראת קרב מגע לאזרחים, הוא אימץ את חליפת ושיטת החגורות של הג'ודו ופיתח סילבוס שיתאים לאזרחים וגם יכול לשמש ללמידה כאמנות לחימה ולא רק כשיטת לחימה.שיטת הקרב מגע ממשיכה להתפתח גם היום וניתן להבחין בשלושה זרמים עיקריים: קרב מגע לכוחות הביטחון, קרב מגע כשיטת הגנה עצמית לאזרחים, קרב מגע כאמנות לחימה.קרב מגע בעולםקרב מגע היא אחת משיטות הלחימה המקובלות ביותר בעולם בקרב פנים אל פנים ונלמדת בעשרות מדינות במגוון זרמים.בסיס מדעילפי גיא מור, תרגול רפלקס הבהלה בשילוב לימוד מיומנות חדשה בשיטת הבלוקים מקצר את משך יצירת התכנית המוטורית.ראו גם קרב מגע מבצעי קרב מגן ישראלי דניס הישרדותלקריאה נוספת מוטי נתיב ונוח גרוס, הפרק התפתחות הקרב מגע בתוך הספר מערך כושר קרבי: שבעה עשורים / רוני לידור, נורית שרביט הוצאת צה"ל נח גרוס, מהשדה אל שדה הקרב, הוצאת מבשלים ספרים זכרון יעקב 2010 כהן-גיל משה, הישראלים שביקשו לרפא את העולם, הוצאת כתר 2011 משה פלדנקריז, ג'וג'יטסו והגנה עצמית, הוצאת תועלת 1931 גרשון קופלר הפרק ספורט מגן, בספר החוגר הוצאת הפועל 1938 ג'ודו שימושי, ארכיון צבי נשריקישורים חיצוניים דקלה שניידר, חותרים למגע, באתר צה"ל, 6 בספטמבר 2009 , תאגיד השידור הישראליהערות שוליים אמנויות לחימה ישראליות

1946

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%A8%D7%99%D7%9A%20%D7%A7%D7%A1%D7%98%D7%A0%D7%A8

אריך קסטנר

אמיל אֶריך קֶסטנֶר (בגרמנית: Emil Erich Kästner; 23 בפברואר 1899 – 29 ביולי 1974) היה סופר ומשורר גרמני, שהתפרסם בעיקר בזכות ספרי הילדים שכתב, כמו "אמיל והבלשים", "שלושים וחמישה במאי", "פצפונת ואנטון", "אורה הכפולה", "האיש הקטן" ועוד. קסטנר זכה בפרס אנדרסן הבינלאומי לספרות ילדים ל-1960 עבור עבודתו והיה השלישי לזכות בפרס מאז התחילו להעניקו ב-1956, כמו כן קסטנר היה מועמד לפרס נובל לספרות שלוש פעמים (1962, 1965, 1966). ביוגרפיה שנותיו הראשונות אריך קסטנר נולד ב-1899 בדרזדן שבגרמניה, כבן יחיד לאב (אמיל) שהיה רצען, ולאם (אידה לבית אוגוסטין), תופרת וספרית. קסטנר לא גדל במשפחה עשירה. הוריו עבדו קשה לפרנסתם, אך השקיעו רבות בחינוכו ולא חסר לו כמעט דבר. על פי עדותו, הוא לא היה קשור לאביו ונקשר מאוד לאמו. חלק מהביוגרפים שלו מזכירים שמועה, שלא ניתנת להוכחה, לפיה אביו הביולוגי של קסטנר היה רופא המשפחה היהודי אמיל צימרמן (1864–1953). הוא אהב לקרוא ספרים ואהב ללמוד. ב-1914, בגיל 15, פרצה מלחמת העולם הראשונה עליה העיד "מלחמת העולם החלה, ותמו ימי ילדותי". המלחמה השפיעה עליו עמוקות, בייחוד על דעותיו האנטי-מיליטריסטיות. הוא החל ללמוד בסמינר למורים בגיל 14, סיים את לימודי ההוראה, אך לבסוף התחרט ולא רצה עוד להיות מורה. "זו הייתה הטעות הגדולה ביותר בחיי, לא הייתי מורה אלא תלמיד. לא השתוקקתי ללמד אלא ללמוד", טען. בגיל עשרים החל לפרסם שירים שכתב. הוא למד ספרות גרמנית ברוסטוק, בברלין ובאוניברסיטת לייפציג, ובשנת 1925 קיבל תואר דוקטור, על עבודה שעסקה בפרידריך השני מלך פרוסיה ובספרות גרמנית. כסופר ילדים אחרי סיום לימודיו עבר קסטנר לברלין והחל לכתוב בעיתונים, בין היתר בשבועון "די ולטבינה" ששויך לאנשי השמאל האינטלקטואלי, בשבועון הסאטירי "Ulk" וב"פרנקפורטר צייטונג". ב-1927 פרסם ספר שירים שלא הצליח. הוא פנה לכתוב ספר ילדים בעקבות עצה של בעלת עיתון שבו עבד. בהתחלה הרעיון נראה לו מוזר אך לאחר מכן חשב להתנסות בכך. בתחילה ניסה לחבר סיפור בדיוני שלא עלה יפה, ולבסוף החליט לכתוב סיפור על עניינים שהוא בקיא בהם, כמו על ילדותו ועל הילדים במקום מגוריו "שגם אנו היינו פעם כמותם". כך כתב ב-1928 את הספר "אמיל והבלשים", סיפור הרפתקה אודות נער שכספו נשדד וביחד עם חבורת נערים שנקלע אליהם, הם יוצאים לתפוס את השודד ברחובות ברלין. הספר הצליח מאוד והיווה חידוש בספרות הילדים, כשהגיבורים היו נערים בני זמנו (גיבור הספר נקרא אמיל, שהיה שמו השני של קסטנר). בשנים הבאות פרסם קסטנר ספרים נוספים לילדים ולנוער שהיו בני אותו סוגה ספרותית: ספרים ריאליסטיים, רובם ספרי הרפתקאות שגיבוריהם ילדים בני זמנו, שהיו בעלי מסרים של שוויון, חברות ועזרה הדדית שביטאו את דעותיו הסוציאליסטיות. הדגש בספריו הושם על ערכי חברות בין נערים או נערות, חלקם עניים וחלקם לא, כשהעוני לא מהווה מגבלה או אמצעי אפיון מרכזי של גיבוריו הצעירים אלא האכפתיות שלהם ומוכנותם לעזרה ללא תנאי, כנותם ורצונם לקחת אחריות על גורלם. עם זאת, ספריו לא היו דידקטיים אלא רוויים במתח והרפתקאות ותיארו בשפה הומוריסטית ופשוטה את הווי החיים היומיומי של נערים בני זמנו. בנושאים אלה עסקו הספרים שפרסם לאחר "אמיל והבלשים", בהם: "פצפונת ואנטון" (1931), המתאר ידידות הנרקמת בין ילד עני לבת עשירים השוגה בדמיונות; "הכיתה המעופפת" (1933), המתאר הווי חיים בפנימיה של נערים; "אמיל והתאומים" (1934), ספר המשך לספרו הראשון "אמיל והבלשים"; ו"שלושה גברים בשלג" (1934), סיפור למבוגרים העוסק בבלבול זהויות בין עני ועשיר. יוצא דופן בז'אנר זה הוא ספרו "שלושים וחמישה במאי" (1931), שהוא ספר הרפתקאות דמיוני לא ריאליסטי הרווי הומור אבסורדי. כתיבתו של קסטנר מתייחדת בכך שהוא מתייחס לילדים בכבוד כאל בוגרים. הוא נותן להם עצות ומזהיר אותם מפני קשיי החיים, ועם זאת מחזק אותם. בהקדמה לספרו "הכיתה המעופפת" פונה קסטנר לילדים ואומר להם: "אל תאמינו לאלה האומרים לכם כי הילדות אינה אלא אושר וצחוק. גם לילדים יש קשיים וצרות בחיים, והרי אין זה משנה על מה מתאבלים אלא כמה גדול הוא האבל, וילד קטן יכול להתאבל על בובה שאבדה יותר ממבוגר שמתמודד עם קשיי הפרנסה." הוא מעודד את הילדים להישיר מבטם ולהתמודד עם החיים בשכל ובאומץ, כיוון שלטענתו האחד בלי השני לא שווה דבר. בספר אורה הכפולה, הוא מסביר את החלטתו לכתוב על הנושא הכואב של הורים גרושים לילדים קטנים במשל הבא: כששירלי טמפל הייתה קטנה, היא שחקה בסרטים ובהצגות רבים, והייתה כוכבת. אבל כשרצתה ללכת לראות את ההצגות בהן כיכבה לא הרשו לה, כיוון שהייתה קטנה מכדי לראות אותם. בתפקידי משחק היא לא הייתה קטנה מידי, אבל בתפקיד צופה כן. כך טוען קסטנר כלפי המבוגרים המגוננים - הרי הילדים חיים במצב של הורים גרושים, ומתמודדים עם זאת בצער וקושי רב. אז לקרוא על גירושין אסור להם ולחיות במצב כזה מותר? אדרבה, אם הורים חושבים שילדים לא צריכים לשמוע על גירושין, שלא יתגרשו הורים לילדים קטנים, לפני שיבינו את הנזק שהם גורמים להם. בהקדמת "הכיתה המעופפת", הוא כותב: "רוצה אני לבקש מכם, כי לעולם לא תשכחו את ימי ילדותכם. המבטיחים אתם לי? עכשיו הבקשה הזאת נראית לכם תמוהה, אך מבוגרים רבים שוכחים זאת. אני בגרתי ולא שכחתי את ימי ילדותי, ועליכם להבטיח שתעשו זאת גם אתם." ספריו מלאים בדיאלוגים והרהורים שהוא מנהל עם קוראיו, רעיונות, מסרים, מחשבות וערכים נעלים, כולם מובאים בספריו לצד עלילה מותחת והומור בריא. בהקדמה לספר "פצפונת ואנטון" הוא מספר על דילמה שהייתה לו, אם להתחשב בילדים שאוהבים מחשבות מעמיקות או בילדים "אשר מפחדים שמא יתקמט מצחם החמוד", כפשרה הוא כותב לכל פרק הקדמה בשם "הרהור 1" "הרהור 2" וכו' אשר אפשר לדלג עליה. ייתכן וזו הסיבה שספריו אהובים כל כך על ילדים במשך שנים רבות ובארצות רבות. אחד הסממנים המאפיינים את מרבית ספרי הילדים שכתב קסטנר הם האיורים המלווים אותם, פרי עטו של הצייר והמאייר הגרמני היהודי ולטר טריר. בגרמניה הנאצית טוריו הסאטיריים בעיתונות, דעותיו הסוציאליסטיות ההומניות והרומן הסאטירי "פביאן" שפרסם ב-1931, המתאר הידרדרות מוסרית על רקע דעיכתה של רפובליקת ויימאר, השניאו את קסטנר בעיני הנאצים, שעלו לשלטון בגרמניה ב-1933. תקופה קצרה לאחר עלייתם לשלטון, שהה קסטנר בציריך אצל המו"ל השווייצרי של ספריו, אך חזר לגרמניה. קסטנר הוכרז כ"סופר אסור", ובשנת 1933 שרפו הנאצים את ספריו, אסרו על קריאתם בגרמניה וסילקוהו מאגודת הסופרים הגרמנים בעוון "פעילות קומוניסטית רדיקלית". קסטנר גם נעצר פעמיים על ידי הגסטאפו, בשנת 1934 בטענה, (שהכחיש), כי פרסם שיר אנטי-נאצי בעיתון פולני. שנים אלו כונו על ידו בשם "השנים האבודות". בתקופת מלחמת העולם השנייה, נשאר בברלין, תחת השלטון הנאצי, פרסם את ספריו בשווייץ, והם המשיכו להצליח מחוץ לגרמניה. מאורעות התקופה לא הופיעו בהם, למרות שהיה עד לאירועים כמו ליל הבדולח וגירוש היהודים מברלין ב-1941. הוא גם הצניע מאוד את ביקורתו הסאטירית על מנת לא להרגיז יותר מדי את השלטון. על כך קמו לו מקטרגים לאחר המלחמה, שמצאו את ביטויים גם בביוגרפיות שנכתבו עליו. הסופר קלאוס מאן כתב בביקורת חריפה עוד ב-1934, כי ספרו "שלושה גברים בשלג" הותאם כביכול לדרישות הנאצים. מקטרגיו הוסיפו, כי הוא המשיך להיות תסריטאי מבוקש בגרמניה, גם אם בעילום שם. ב-1941 כתב תסריט לסרט על הברון מינכהאוזן, לרגל חגיגות 25 שנה לקולנוע הגרמני, בהזמנה מפורשת של פריץ היפלר, עוזרו של שר התעמולה יוזף גבלס. תומכיו הזכירו כי היה אנטי-נאצי, גם אם לא אקטיבי, הכחיש את טענת "גרמניה האחרת" ונשאר במולדתו, על פי עדותו לאחר המלחמה, כיוון שחש מחויבות "לעשות מה שאפשר, אחרת אהיה פחדן בעיני עצמי", וכן עקב מצב אמו הזקנה. קסטנר רחש אהדה ליהודים, לציונות ולמדינת ישראל. לאחר המלחמה אחרי המלחמה השתקע קסטנר במינכן שבגרמניה המערבית, והיה עורך התרבות בעיתון Die Neue Zeitung (העיתון החדש). מאוחר יותר ייסד את כתב העת לילדים Der Pinguin (הפינגווין). הוא המשיך להוציא ספרי ילדים מצליחים בהם שפעו רעיונותיו ההומניים כמו בספריו הקודמים, בהם "אורה הכפולה" שכתב בשנת 1949. ב-1957 פרסם אוטוביוגרפיה על ימי ילדותו ונעוריו בשם "כאשר הייתי נער קטן". בנוסף לספרי ילדים, כתב קסטנר גם שירים, מחזות ופזמונים למופעי קברט פוליטיים. אריך קסטנר היה רווק ולטענתו לא היו לו ילדים. בביוגרפיה שפורסמה בשנת 1998 נכתב שהוא חי בשנותיו האחרונות עם חברה לחיים, שלאחר מותו השמידה כתבים ומסמכים סודיים של קסטנר. ב-1957 נולד לו ולפרידה זיברט, בנם תומאס קסטנר. קסטנר נפטר ממחלת הסרטן במינכן ב-29 ביולי 1974. בן 75 היה במותו. על מקומו המיוחד בעולם ספרות הילדים ניתן ללמוד מדבריו של יהודה אטלס (בריאיון לאילת נגב, ידיעות אחרונות, 31.10.2003): "יש המון ספרים בעולם, ועל רובם אפשר לוותר, אבל ספרי קסטנר שייכים לנכסים האמיתיים של התרבות האנושית, אותן אבני-דרך שאם אתה פוסח עליהן, נשארים לך חורים שחורים באישיות, ברקמה האנושית, בהבנת טבע האדם". אחדים מספריו עובדו לסרטי קולנוע והצגות ילדים. בעיר דרזדן בגרמניה קיים מוזיאון אריך קסטנר להנצחת דמותו. פופולריות בישראל עברית היא בין השפות הרבות אליהן תורגמו ספריו של קסטנר, חלקם על ידי אלישבע קפלן וחלקם שנית על ידי מיכאל דק, והם נהנו מפופולריות עצומה בישראל במהלך שנות ה-50 וה-60 - תופעה מאוד יוצאת דופן באותו זמן, בה הייתה בחברה הישראלית סלידה עזה וחרם נפוץ של דברים גרמניים בתקופה שלאחר השואה. עם זאת, בתרגום העברי של "אורה הכפולה", הפרקים שמתרחשים במקור במינכן שונו לציריך, כנראה עקב הסלידה המיוחדת שחשו המתרגם והמוציא לאור לעיר בה החל היטלר את הקריירה שלו, ובכלליות כדי להפוך את הספר ל"פחות גרמני" (סרטים גרמניים באותו הזמן הוצגו לעיתים קרובות בישראל כ"סרטים אוסטריים" מאותה הסיבה). האוסף שלו של סיפורים קצרים לילדים, Das Schwein beim Friseur ("החזיר אצל הספר") נקרא בעברית התיש אצל הספר כדי לעקוף את המטען הרגשי המוסף בעיני הקורא העברי לחזיר, חיה טמאה במסורת היהודית. קדָלֵי החזיר שמזמין המנצח פלפי ב'אורה הכפולה' לבתו, הופכים ל'צלעות עגל'. גם שירתו הלירית של קסטנר זכתה לתרגומים עבריים - מאת יהודה אופן, ובהמשך גם מאת רוני רייך. ספריו אמיל והבלשים (1928. תר' אַלְתֶּר אֱיָלִי [עריכה: אברהם שלונסקי], 1935; מיכאל דק, 1999) – חבורת נערים ברלינאים מסייעת לאמיל בן עיר-השדה ללכוד את בעל המגבעת, שסחב ממנו את כספו ברכבת. פצפונת ואנטון (1931. תר' אלישבע קפלן, 1954; מיכאל דק, 1999) – אנטון העני וההגון מחלץ את פצפונת, בת העשירים השוגה בדמיונות, מידיהם של נוכלים המנצלים אותה למטרותיהם האפלות. שלושים וחמישה במאי או קונרד (בתרגום העברי הראשון: דני) רוכב אל הים הדרומי (1931. תר' אלישבע קפלן, 1947; מיכאל דק, 1999) – מסע בדיוני-סוריאליסטי עם סוס מדבר אל הפלאים שמעבר לקו-המשווה. פביאן (בגרמנית: Fabian. Die Geschichte eines Moralisten, 1931. תרגם אפרים ברוידא בשם "פביאן: קורותיו של בעל מוסר", הוצאת א"י שטיבל, 1933; וגם יוסף שריג בשם "פביאן: סיפורו של מורליסט", הוצאת זמורה-ביתן, 1991) – רומן סאטירי המתרחש בברלין בסביבות 1930 על רקע שקיעת רפובליקת ויימאר. פורסם בגרסה מצונזרת עקב דרישת המוציא לאור הגרמני. אל האבדון – הגרסה הלא מצונזרת של פביאן, שנערכה לפרסום בידי סוון הנושק (Sven Hanuschek) על בסיס כתב היד המקורי השמור בארכיון במרבך (בגרמנית: Der Gang vor die Hunde, 2013. תרגמה אילנה המרמן, הוצאת ספרית פועלים, 2020). ארתור ארך-הזרוע (1931. תר' יעקב עדיני בתוך התיש אצל הספר [ראו להלן]; מיכאל דק בתוך הטלפון המכושף וסיפורים נוספים [ראו להלן]) – מעשה בילד שזרועו נתארכה לאחר שלחץ את יד אחותו ברכבת. הטלפון המכושף (1932. תר' חנניה רייכמן בשם הטלפון הכשוף, 1968; מיכאל דק בתוך הטלפון המכושף וסיפורים נוספים, 2005) – שבעה סיפורים בחרוזים על תעלולים ומעשי קונדס, המזכירים בסגנונם ובמבנם את יהושע הפרוע מאת היינריך הופמן. הכיתה המעופפת (1933. תר' אלישבע קפלן, 1955; אוריאל אופק, 1978; מיכאל דק, 2000) – יחסי ידידות, אחווה ועזרה הדדית נרקמים בין נערים ומבוגרים בין כותלי פנימייה ובסביבתה, כאשר הלקח המופק הוא כי 'מי שהשכיל לעמוד בתלאות-החיים, מחצית הניצחון בידו'. אמיל ושלישיית-התאומים (1934. תר' מנחם זלמן וולפובסקי בשם אמיל והתאומים, 1937; מיכאל דק בשם אמיל ושלשת התאומים, 2002) – אמיל וחבריו מסייעים לשלישייה קרקסית להיחלץ ממצב-ביש, ולנער צעיר להגשים את חלומו. שלושה גברים בשלג (1934. תר' י. בן-שמואל בשם פגישה בבית-מלון, 1949; צבי ארד, שלושה גברים בשלג, 1985) – רומאן המספר על בלבול הזהויות בין העשירים לבין העניים. המיניאטורה שנעלמה (1935. תר' טדי פרויס, 1999) - רומאן בלשי: אוסקר קולץ, קצב מברלין, קם בוקר אחד ועוזב את ביתו לקופנהגן, שם הוא מסתבך בסיפור שוטרים וגנבים סביב למיניאטורה של הצייר הנס הולביין הבן. טיל אוילנשפיגל: שתים-עשרה ממעשיותיו (1938. תר' אלישבע קפלן, 1955) — מבוסס על ספרו של שארל דה קוסטר. גיאורג והאפיזודות (1938) תיבת התרופות הביתית הלירית (1946. תר' יהודה אופן בשם שירים לרפואה, 1965) עצרת החיות (על-פי רעיון מאת ילה לפמן, 1949. תר' מרים ילן שטקליס, 1958; מיכאל דק, 2004) – בעלי-החיים החליטו לשים קץ למלחמות ויצאו לחטוף לשם כך את ילדי בני-האדם. לוֹטְכֶן הכפולה (1949. תר' אלישבע קפלן בשם אורה הכפולה, 1954; מיכאל דק, 1999) – אחיות תאומות, שהופרדו בינקותן בעת גירושי הוריהן, נפגשות בקייטנה ועורכות מבצע סודי לאיחוד המשפחה. החתול במגפיים (1950. תר' לאה גולדברג, 1958; מיכאל דק, 2006) – מבוסס על סיפורו של שארל פרו. הרפתקאותיו המוזרות של הברון מינכהאוזן (1951. תר' ש. ספיבק, 1960) — מבוסס על ספרו של גוטפריד אוגוסט בירגר. אזרחי שילדה (1954. תר' אלישבע קפלן בשם חכמי שילדה, 1960) – פרקים עליזים של "חכמי חלם" הגרמניים. עלילות דון קישוט (1956. תר' יהושע טן-פי, 1960) – מבוסס על ספרו של מיגל דה סרוואנטס. בית-ספר לדיקטטורים (1956) כאשר הייתי נער קטן (1957. תר' שושנה אוילר, 1965; מיכאל דק, 2007) – סיפור אוטוביוגרפי על בית ההורים, ימי הילדות והנעורים, עד הגיוס לצבא. מסעות גוליבר (1961. תר' זאב ורדי, 1985) – מבוסס על ספרו של ג'ונתן סוויפט. ראוי לציון 45 (1961) – פרקי יומן שרשם בצופן קצרני במלחמת-העולם השנייה. החזיר אצל הספר (1962. תר' יעקב עדיני וחנניה רייכמן בשם התיש אצל הספר, 1964; מיכאל דק בתוך הטלפון המכושף וסיפורים נוספים [ראו להלן]) – 15 סיפורים, מהם חמישה בחרוזים, מחיי הילדים. האיש הקטן (1963. תר' פנחס אלעד, 1964; מיכאל דק, 2007) – הרפתקאותיו של ננס שאומץ על ידי פרופסור ונהפך לשוליית קוסם. האיש הקטן והעלמה הקטנה (1967. תר' אלה אמיתן, 1968; מיכאל דק, 2008) – הרפתקאותיו הבאות של הננס ופגישתו עם בחירת לבבו. לקריאה נוספת קישורים חיצוניים אל האבדון, הוצאת ספרית פועלים בתרגום אילנה המרמן, 2020 שירי אריך קסטנר בעברית, 1965 באתר הספרייה הלאומית אורה הכפולה: חינוכי או לא? ניתוח יצירותיו של קסטנר - באתר ירחון "אוקפי" נעם קרון, "להיות בברלין הווימארית", על "אל האבדון", פנס (מוסף לביקורת ספרות), אוגוסט 2021 הערות שוליים מעוטרי מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה סופרים גרמנים סאטיריקנים גרמנים זוכי פרס ביכנר זוכי פרס אנדרסן רפובליקת ויימאר: תרבות: אישים בוגרי אוניברסיטת לייפציג גרמנים שנולדו ב-1899 גרמנים שנפטרו ב-1974

אמיל אֶריך קֶסטנֶר (בגרמנית: Emil Erich Kästner; 23 בפברואר 1899 – 29 ביולי 1974) היה סופר ומשורר גרמני, שהתפרסם בעיקר בזכות ספרי הילדים שכתב, כמו "אמיל והבלשים", "שלושים וחמישה במאי", "פצפונת ואנטון", "אורה הכפולה", "האיש הקטן" ועוד. קסטנר זכה בפרס אנדרסן הבינלאומי לספרות ילדים ל-1960 עבור עבודתו והיה השלישי לזכות בפרס מאז התחילו להעניקו ב-1956, כמו כן קסטנר היה מועמד לפרס נובל לספרות שלוש פעמים (1962, 1965, 1966).ביוגרפיהשנותיו הראשונות אריך קסטנר נולד ב-1899 בדרזדן שבגרמניה, כבן יחיד לאב (אמיל) שהיה רצען, ולאם (אידה לבית אוגוסטין), תופרת וספרית.קסטנר לא גדל במשפחה עשירה. הוריו עבדו קשה לפרנסתם, אך השקיעו רבות בחינוכו ולא חסר לו כמעט דבר. על פי עדותו, הוא לא היה קשור לאביו ונקשר מאוד לאמו. חלק מהביוגרפים שלו מזכירים שמועה, שלא ניתנת להוכחה, לפיה אביו הביולוגי של קסטנר היה רופא המשפחה היהודי אמיל צימרמן (1864–1953).הוא אהב לקרוא ספרים ואהב ללמוד. ב-1914, בגיל 15, פרצה מלחמת העולם הראשונה עליה העיד "מלחמת העולם החלה, ותמו ימי ילדותי". המלחמה השפיעה עליו עמוקות, בייחוד על דעותיו האנטי-מיליטריסטיות.הוא החל ללמוד בסמינר למורים בגיל 14, סיים את לימודי ההוראה, אך לבסוף התחרט ולא רצה עוד להיות מורה. "זו הייתה הטעות הגדולה ביותר בחיי, לא הייתי מורה אלא תלמיד. לא השתוקקתי ללמד אלא ללמוד", טען. בגיל עשרים החל לפרסם שירים שכתב.הוא למד ספרות גרמנית ברוסטוק, בברלין ובאוניברסיטת לייפציג, ובשנת 1925 קיבל תואר דוקטור, על עבודה שעסקה בפרידריך השני מלך פרוסיה ובספרות גרמנית.כסופר ילדיםאחרי סיום לימודיו עבר קסטנר לברלין והחל לכתוב בעיתונים, בין היתר בשבועון "די ולטבינה" ששויך לאנשי השמאל האינטלקטואלי, בשבועון הסאטירי "Ulk" וב"פרנקפורטר צייטונג". ב-1927 פרסם ספר שירים שלא הצליח.הוא פנה לכתוב ספר ילדים בעקבות עצה של בעלת עיתון שבו עבד. בהתחלה הרעיון נראה לו מוזר אך לאחר מכן חשב להתנסות בכך. בתחילה ניסה לחבר סיפור בדיוני שלא עלה יפה, ולבסוף החליט לכתוב סיפור על עניינים שהוא בקיא בהם, כמו על ילדותו ועל הילדים במקום מגוריו "שגם אנו היינו פעם כמותם". כך כתב ב-1928 את הספר "אמיל והבלשים", סיפור הרפתקה אודות נער שכספו נשדד וביחד עם חבורת נערים שנקלע אליהם, הם יוצאים לתפוס את השודד ברחובות ברלין. הספר הצליח מאוד והיווה חידוש בספרות הילדים, כשהגיבורים היו נערים בני זמנו (גיבור הספר נקרא אמיל, שהיה שמו השני של קסטנר).בשנים הבאות פרסם קסטנר ספרים נוספים לילדים ולנוער שהיו בני אותו סוגה ספרותית: ספרים ריאליסטיים, רובם ספרי הרפתקאות שגיבוריהם ילדים בני זמנו, שהיו בעלי מסרים של שוויון, חברות ועזרה הדדית שביטאו את דעותיו הסוציאליסטיות. הדגש בספריו הושם על ערכי חברות בין נערים או נערות, חלקם עניים וחלקם לא, כשהעוני לא מהווה מגבלה או אמצעי אפיון מרכזי של גיבוריו הצעירים אלא האכפתיות שלהם ומוכנותם לעזרה ללא תנאי, כנותם ורצונם לקחת אחריות על גורלם. עם זאת, ספריו לא היו דידקטיים אלא רוויים במתח והרפתקאות ותיארו בשפה הומוריסטית ופשוטה את הווי החיים היומיומי של נערים בני זמנו.בנושאים אלה עסקו הספרים שפרסם לאחר "אמיל והבלשים", בהם: "פצפונת ואנטון" (1931), המתאר ידידות הנרקמת בין ילד עני לבת עשירים השוגה בדמיונות; "הכיתה המעופפת" (1933), המתאר הווי חיים בפנימיה של נערים; "אמיל והתאומים" (1934), ספר המשך לספרו הראשון "אמיל והבלשים"; ו"שלושה גברים בשלג" (1934), סיפור למבוגרים העוסק בבלבול זהויות בין עני ועשיר. יוצא דופן בז'אנר זה הוא ספרו "שלושים וחמישה במאי" (1931), שהוא ספר הרפתקאות דמיוני לא ריאליסטי הרווי הומור אבסורדי.כתיבתו של קסטנר מתייחדת בכך שהוא מתייחס לילדים בכבוד כאל בוגרים. הוא נותן להם עצות ומזהיר אותם מפני קשיי החיים, ועם זאת מחזק אותם. בהקדמה לספרו "הכיתה המעופפת" פונה קסטנר לילדים ואומר להם: "אל תאמינו לאלה האומרים לכם כי הילדות אינה אלא אושר וצחוק. גם לילדים יש קשיים וצרות בחיים, והרי אין זה משנה על מה מתאבלים אלא כמה גדול הוא האבל, וילד קטן יכול להתאבל על בובה שאבדה יותר ממבוגר שמתמודד עם קשיי הפרנסה." הוא מעודד את הילדים להישיר מבטם ולהתמודד עם החיים בשכל ובאומץ, כיוון שלטענתו האחד בלי השני לא שווה דבר.בספר אורה הכפולה, הוא מסביר את החלטתו לכתוב על הנושא הכואב של הורים גרושים לילדים קטנים במשל הבא: כששירלי טמפל הייתה קטנה, היא שחקה בסרטים ובהצגות רבים, והייתה כוכבת. אבל כשרצתה ללכת לראות את ההצגות בהן כיכבה לא הרשו לה, כיוון שהייתה קטנה מכדי לראות אותם. בתפקידי משחק היא לא הייתה קטנה מידי, אבל בתפקיד צופה כן. כך טוען קסטנר כלפי המבוגרים המגוננים - הרי הילדים חיים במצב של הורים גרושים, ומתמודדים עם זאת בצער וקושי רב. אז לקרוא על גירושין אסור להם ולחיות במצב כזה מותר? אדרבה, אם הורים חושבים שילדים לא צריכים לשמוע על גירושין, שלא יתגרשו הורים לילדים קטנים, לפני שיבינו את הנזק שהם גורמים להם.בהקדמת "הכיתה המעופפת", הוא כותב: "רוצה אני לבקש מכם, כי לעולם לא תשכחו את ימי ילדותכם. המבטיחים אתם לי? עכשיו הבקשה הזאת נראית לכם תמוהה, אך מבוגרים רבים שוכחים זאת. אני בגרתי ולא שכחתי את ימי ילדותי, ועליכם להבטיח שתעשו זאת גם אתם."ספריו מלאים בדיאלוגים והרהורים שהוא מנהל עם קוראיו, רעיונות, מסרים, מחשבות וערכים נעלים, כולם מובאים בספריו לצד עלילה מותחת והומור בריא. בהקדמה לספר "פצפונת ואנטון" הוא מספר על דילמה שהייתה לו, אם להתחשב בילדים שאוהבים מחשבות מעמיקות או בילדים "אשר מפחדים שמא יתקמט מצחם החמוד", כפשרה הוא כותב לכל פרק הקדמה בשם "הרהור 1" "הרהור 2" וכו' אשר אפשר לדלג עליה. ייתכן וזו הסיבה שספריו אהובים כל כך על ילדים במשך שנים רבות ובארצות רבות.אחד הסממנים המאפיינים את מרבית ספרי הילדים שכתב קסטנר הם האיורים המלווים אותם, פרי עטו של הצייר והמאייר הגרמני היהודי ולטר טריר.בגרמניה הנאציתטוריו הסאטיריים בעיתונות, דעותיו הסוציאליסטיות ההומניות והרומן הסאטירי "פביאן" שפרסם ב-1931, המתאר הידרדרות מוסרית על רקע דעיכתה של רפובליקת ויימאר, השניאו את קסטנר בעיני הנאצים, שעלו לשלטון בגרמניה ב-1933. תקופה קצרה לאחר עלייתם לשלטון, שהה קסטנר בציריך אצל המו"ל השווייצרי של ספריו, אך חזר לגרמניה. קסטנר הוכרז כ"סופר אסור", ובשנת 1933 שרפו הנאצים את ספריו, אסרו על קריאתם בגרמניה וסילקוהו מאגודת הסופרים הגרמנים בעוון "פעילות קומוניסטית רדיקלית". קסטנר גם נעצר פעמיים על ידי הגסטאפו, בשנת 1934 בטענה, (שהכחיש), כי פרסם שיר אנטי-נאצי בעיתון פולני. שנים אלו כונו על ידו בשם "השנים האבודות".בתקופת מלחמת העולם השנייה, נשאר בברלין, תחת השלטון הנאצי, פרסם את ספריו בשווייץ, והם המשיכו להצליח מחוץ לגרמניה. מאורעות התקופה לא הופיעו בהם, למרות שהיה עד לאירועים כמו ליל הבדולח וגירוש היהודים מברלין ב-1941. הוא גם הצניע מאוד את ביקורתו הסאטירית על מנת לא להרגיז יותר מדי את השלטון. על כך קמו לו מקטרגים לאחר המלחמה, שמצאו את ביטויים גם בביוגרפיות שנכתבו עליו. הסופר קלאוס מאן כתב בביקורת חריפה עוד ב-1934, כי ספרו "שלושה גברים בשלג" הותאם כביכול לדרישות הנאצים. מקטרגיו הוסיפו, כי הוא המשיך להיות תסריטאי מבוקש בגרמניה, גם אם בעילום שם. ב-1941 כתב תסריט לסרט על הברון מינכהאוזן, לרגל חגיגות 25 שנה לקולנוע הגרמני, בהזמנה מפורשת של פריץ היפלר, עוזרו של שר התעמולה יוזף גבלס. תומכיו הזכירו כי היה אנטי-נאצי, גם אם לא אקטיבי, הכחיש את טענת "גרמניה האחרת" ונשאר במולדתו, על פי עדותו לאחר המלחמה, כיוון שחש מחויבות "לעשות מה שאפשר, אחרת אהיה פחדן בעיני עצמי", וכן עקב מצב אמו הזקנה. קסטנר רחש אהדה ליהודים, לציונות ולמדינת ישראל.לאחר המלחמהאחרי המלחמה השתקע קסטנר במינכן שבגרמניה המערבית, והיה עורך התרבות בעיתון Die Neue Zeitung (העיתון החדש). מאוחר יותר ייסד את כתב העת לילדים Der Pinguin (הפינגווין). הוא המשיך להוציא ספרי ילדים מצליחים בהם שפעו רעיונותיו ההומניים כמו בספריו הקודמים, בהם "אורה הכפולה" שכתב בשנת 1949. ב-1957 פרסם אוטוביוגרפיה על ימי ילדותו ונעוריו בשם "כאשר הייתי נער קטן". בנוסף לספרי ילדים, כתב קסטנר גם שירים, מחזות ופזמונים למופעי קברט פוליטיים.אריך קסטנר היה רווק ולטענתו לא היו לו ילדים. בביוגרפיה שפורסמה בשנת 1998 נכתב שהוא חי בשנותיו האחרונות עם חברה לחיים, שלאחר מותו השמידה כתבים ומסמכים סודיים של קסטנר. ב-1957 נולד לו ולפרידה זיברט, בנם תומאס קסטנר. קסטנר נפטר ממחלת הסרטן במינכן ב-29 ביולי 1974. בן 75 היה במותו.על מקומו המיוחד בעולם ספרות הילדים ניתן ללמוד מדבריו של יהודה אטלס (בריאיון לאילת נגב, ידיעות אחרונות, 31.10.2003):"יש המון ספרים בעולם, ועל רובם אפשר לוותר, אבל ספרי קסטנר שייכים לנכסים האמיתיים של התרבות האנושית, אותן אבני-דרך שאם אתה פוסח עליהן, נשארים לך חורים שחורים באישיות, ברקמה האנושית, בהבנת טבע האדם".אחדים מספריו עובדו לסרטי קולנוע והצגות ילדים. בעיר דרזדן בגרמניה קיים מוזיאון אריך קסטנר להנצחת דמותו.פופולריות בישראלעברית היא בין השפות הרבות אליהן תורגמו ספריו של קסטנר, חלקם על ידי אלישבע קפלן וחלקם שנית על ידי מיכאל דק, והם נהנו מפופולריות עצומה בישראל במהלך שנות ה-50 וה-60 - תופעה מאוד יוצאת דופן באותו זמן, בה הייתה בחברה הישראלית סלידה עזה וחרם נפוץ של דברים גרמניים בתקופה שלאחר השואה.עם זאת, בתרגום העברי של "אורה הכפולה", הפרקים שמתרחשים במקור במינכן שונו לציריך, כנראה עקב הסלידה המיוחדת שחשו המתרגם והמוציא לאור לעיר בה החל היטלר את הקריירה שלו, ובכלליות כדי להפוך את הספר ל"פחות גרמני" (סרטים גרמניים באותו הזמן הוצגו לעיתים קרובות בישראל כ"סרטים אוסטריים" מאותה הסיבה). האוסף שלו של סיפורים קצרים לילדים, Das Schwein beim Friseur ("החזיר אצל הספר") נקרא בעברית התיש אצל הספר כדי לעקוף את המטען הרגשי המוסף בעיני הקורא העברי לחזיר, חיה טמאה במסורת היהודית. קדָלֵי החזיר שמזמין המנצח פלפי ב'אורה הכפולה' לבתו, הופכים ל'צלעות עגל'.גם שירתו הלירית של קסטנר זכתה לתרגומים עבריים - מאת יהודה אופן, ובהמשך גם מאת רוני רייך.ספריו אמיל והבלשים (1928. תר' אַלְתֶּר אֱיָלִי [עריכה: אברהם שלונסקי], 1935; מיכאל דק, 1999) – חבורת נערים ברלינאים מסייעת לאמיל בן עיר-השדה ללכוד את בעל המגבעת, שסחב ממנו את כספו ברכבת. פצפונת ואנטון (1931. תר' אלישבע קפלן, 1954; מיכאל דק, 1999) – אנטון העני וההגון מחלץ את פצפונת, בת העשירים השוגה בדמיונות, מידיהם של נוכלים המנצלים אותה למטרותיהם האפלות. שלושים וחמישה במאי או קונרד (בתרגום העברי הראשון: דני) רוכב אל הים הדרומי (1931. תר' אלישבע קפלן, 1947; מיכאל דק, 1999) – מסע בדיוני-סוריאליסטי עם סוס מדבר אל הפלאים שמעבר לקו-המשווה. פביאן (בגרמנית: Fabian. Die Geschichte eines Moralisten, 1931. תרגם אפרים ברוידא בשם "פביאן: קורותיו של בעל מוסר", הוצאת א"י שטיבל, 1933; וגם יוסף שריג בשם "פביאן: סיפורו של מורליסט", הוצאת זמורה-ביתן, 1991) – רומן סאטירי המתרחש בברלין בסביבות 1930 על רקע שקיעת רפובליקת ויימאר. פורסם בגרסה מצונזרת עקב דרישת המוציא לאור הגרמני. אל האבדון – הגרסה הלא מצונזרת של פביאן, שנערכה לפרסום בידי סוון הנושק (Sven Hanuschek) על בסיס כתב היד המקורי השמור בארכיון במרבך (בגרמנית: Der Gang vor die Hunde, 2013. תרגמה אילנה המרמן, הוצאת ספרית פועלים, 2020). ארתור ארך-הזרוע (1931. תר' יעקב עדיני בתוך התיש אצל הספר [ראו להלן]; מיכאל דק בתוך הטלפון המכושף וסיפורים נוספים [ראו להלן]) – מעשה בילד שזרועו נתארכה לאחר שלחץ את יד אחותו ברכבת. הטלפון המכושף (1932. תר' חנניה רייכמן בשם הטלפון הכשוף, 1968; מיכאל דק בתוך הטלפון המכושף וסיפורים נוספים, 2005) – שבעה סיפורים בחרוזים על תעלולים ומעשי קונדס, המזכירים בסגנונם ובמבנם את יהושע הפרוע מאת היינריך הופמן. הכיתה המעופפת (1933. תר' אלישבע קפלן, 1955; אוריאל אופק, 1978; מיכאל דק, 2000) – יחסי ידידות, אחווה ועזרה הדדית נרקמים בין נערים ומבוגרים בין כותלי פנימייה ובסביבתה, כאשר הלקח המופק הוא כי 'מי שהשכיל לעמוד בתלאות-החיים, מחצית הניצחון בידו'. אמיל ושלישיית-התאומים (1934. תר' מנחם זלמן וולפובסקי בשם אמיל והתאומים, 1937; מיכאל דק בשם אמיל ושלשת התאומים, 2002) – אמיל וחבריו מסייעים לשלישייה קרקסית להיחלץ ממצב-ביש, ולנער צעיר להגשים את חלומו. שלושה גברים בשלג (1934. תר' י. בן-שמואל בשם פגישה בבית-מלון, 1949; צבי ארד, שלושה גברים בשלג, 1985) – רומאן המספר על בלבול הזהויות בין העשירים לבין העניים. המיניאטורה שנעלמה (1935. תר' טדי פרויס, 1999) - רומאן בלשי: אוסקר קולץ, קצב מברלין, קם בוקר אחד ועוזב את ביתו לקופנהגן, שם הוא מסתבך בסיפור שוטרים וגנבים סביב למיניאטורה של הצייר הנס הולביין הבן. טיל אוילנשפיגל: שתים-עשרה ממעשיותיו (1938. תר' אלישבע קפלן, 1955) — מבוסס על ספרו של שארל דה קוסטר. גיאורג והאפיזודות (1938) תיבת התרופות הביתית הלירית (1946. תר' יהודה אופן בשם שירים לרפואה, 1965) עצרת החיות (על-פי רעיון מאת ילה לפמן, 1949. תר' מרים ילן שטקליס, 1958; מיכאל דק, 2004) – בעלי-החיים החליטו לשים קץ למלחמות ויצאו לחטוף לשם כך את ילדי בני-האדם. לוֹטְכֶן הכפולה (1949. תר' אלישבע קפלן בשם אורה הכפולה, 1954; מיכאל דק, 1999) – אחיות תאומות, שהופרדו בינקותן בעת גירושי הוריהן, נפגשות בקייטנה ועורכות מבצע סודי לאיחוד המשפחה. החתול במגפיים (1950. תר' לאה גולדברג, 1958; מיכאל דק, 2006) – מבוסס על סיפורו של שארל פרו. הרפתקאותיו המוזרות של הברון מינכהאוזן (1951. תר' ש. ספיבק, 1960) — מבוסס על ספרו של גוטפריד אוגוסט בירגר. אזרחי שילדה (1954. תר' אלישבע קפלן בשם חכמי שילדה, 1960) – פרקים עליזים של "חכמי חלם" הגרמניים. עלילות דון קישוט (1956. תר' יהושע טן-פי, 1960) – מבוסס על ספרו של מיגל דה סרוואנטס. בית-ספר לדיקטטורים (1956) כאשר הייתי נער קטן (1957. תר' שושנה אוילר, 1965; מיכאל דק, 2007) – סיפור אוטוביוגרפי על בית ההורים, ימי הילדות והנעורים, עד הגיוס לצבא. מסעות גוליבר (1961. תר' זאב ורדי, 1985) – מבוסס על ספרו של ג'ונתן סוויפט. ראוי לציון 45 (1961) – פרקי יומן שרשם בצופן קצרני במלחמת-העולם השנייה. החזיר אצל הספר (1962. תר' יעקב עדיני וחנניה רייכמן בשם התיש אצל הספר, 1964; מיכאל דק בתוך הטלפון המכושף וסיפורים נוספים [ראו להלן]) – 15 סיפורים, מהם חמישה בחרוזים, מחיי הילדים. האיש הקטן (1963. תר' פנחס אלעד, 1964; מיכאל דק, 2007) – הרפתקאותיו של ננס שאומץ על ידי פרופסור ונהפך לשוליית קוסם. האיש הקטן והעלמה הקטנה (1967. תר' אלה אמיתן, 1968; מיכאל דק, 2008) – הרפתקאותיו הבאות של הננס ופגישתו עם בחירת לבבו.לקריאה נוספתקישורים חיצוניים אל האבדון, הוצאת ספרית פועלים בתרגום אילנה המרמן, 2020 שירי אריך קסטנר בעברית, 1965 באתר הספרייה הלאומית אורה הכפולה: חינוכי או לא? ניתוח יצירותיו של קסטנר - באתר ירחון "אוקפי" נעם קרון, "להיות בברלין הווימארית", על "אל האבדון", פנס (מוסף לביקורת ספרות), אוגוסט 2021הערות שוליים מעוטרי מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניהסופרים גרמניםסאטיריקנים גרמניםזוכי פרס ביכנרזוכי פרס אנדרסןרפובליקת ויימאר: תרבות: אישיםבוגרי אוניברסיטת לייפציגגרמנים שנולדו ב-1899גרמנים שנפטרו ב-1974

1954

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%AA%D7%97%D7%A0%D7%AA%20%D7%97%D7%9C%D7%9C

תחנת חלל

תחנת חלל היא פלטפורמה קבועה בחלל, המשמשת את האנושות לצרכים שונים. תחנת חלל נבנית למגורי אדם לזמן ממושך, ולכן משולבים בה אמצעים שונים לסיפוק צורכיהם של המתגוררים בה. תחנות חלל מאפשרות לערוך מחקר האורך זמן רב, ובעזרתה בודקים את ההשפעות השונות על אדם השוהה זמן רב בחלל. סוגי תחנות חלל תחנות החלל ששוגרו עד עתה נחלקות לשני סוגים: התחנות הראשונות ששוגרו, סאליוט וסקיילאב, היו "מונוליטיות", הן יועדו להיבנות ולהישלח לחלל בחתיכה אחת, ומאוחר יותר להתאכלס בצוות. הן כללו בדרך כלל את האספקה ואת ציוד הניסוי בשיגור, וכאשר אלה אזלו, נחשבו התחנות בזבזניות וננטשו. החל מסאליוט 6 ו־7, נראה שינוי: תחנות חלל אלה נבנו עם שתי יציאות עגינה, דבר שאיפשר לצוות שני לבקר ולהביא חללית חדשה (מסיבות טכניות, קפסולת סויוז לא יכולה להיות למעלה ממספר חודשים במסלול אף אם תכובה) איתם. הדבר איפשר לצוות לאכלס את התחנה ברצף. הופעת יציאת עגינה שנייה איפשרה גם לרכבי אספקה מסוג פרוגרס לעגון בתחנה, וכך היה ניתן להביא אספקות טריות לעזרת משימות ממושכות. רעיון זה הורחב בסאליוט 7. הקבוצה השנייה, מיר ותחנת החלל הבינלאומית, היו מודולריות: יחידת ליבה שוגרה, ומודולים נוספים, בדרך כלל עם מטרה ספציפית, הוספו אליה מאוחר יותר. שיטה זו מאפשרת גמישות רבה יותר בפעולה, כמו גם הסרת הצורך ברכב שיגור חזק מאוד אחד. תחנות אלו גם תוכננו מראשיתן שיקבלו את האספקה שלהן בסיוע לוגיסטי, שמאפשר זמן חיים ארוך יותר במחיר של צורך בשיגורי סיוע סדירים. כמה תחנות חלל תוכננו למגורי בני אדם רבים לזמן ממושך, בעיקר "ערים בחלל", אך נכון להיום עדיין לא קיימת אף מושבת חלל ולא נשקל ברצינות יישום ממשי שלהן. כל התחנות שהוזכרו עד כה, ואכן כל התחנות שנבנו עד היום היו במסלול נמוך סביב כדור הארץ, בו היו כל משימות החלל המאוישות מלבד למשימות הירחיות של תוכנית אפולו. כיום מתוכננת תחנת חלל בשם Lunar Gateway תחת תוכנית ארטמיס, אשר תיבנה במסלול אליפטי מיוחד סביב הירח, ומטרתה להנגיש את הירח ולאפשר מחקר הקשור במגורים ומסע מאויש בחלל העמוק, אשר יהיה הכרחי למשימות עתידיות למאדים, וליעדים נוספים במערכת השמש. תחנה זו קשורה לתוכנית ארטמיס, ומתוכננת על ידי נאס"א, יחד עם סוכנות החלל האירופית, סוכנות החלל הרוסית, סוכנות החלל היפנית, ושותפים נוספים, ומתוכננת להסתמך במידה רבה על שירותים מסחריים לבנייתה ואספקתה, לצורך עידוד פיתוח תעשיית החלל. כמו כן, כל התחנות עד היום נבנו על ידי סוכנויות חלל לאומיות, ותפקידן העיקרי היה מחקר מדעי. בשנים האחרונות חלה צמיחה בתחום התעשייה הפרטית בחלל, וחלק ממנה בא לידי ביטוי בתכנונים לתחנות חלל מסחריות. נאס"א הקצתה שימוש באחד מהחיבורים לתחנת החלל הבינלאומית לבניית תחנת חלל מסחרית, ובתחרות לבחירת החברה שתבנה אותה זכתה Axium Space, שמתכננת בניית תחנה מסחרית, אשר בהמשך תתנתק מתחנת החלל הבינלאומית ותפעל באופן עצמאי, למחקר תעשייתי ולצורכי תיירות חלל. תחנות חלל ראו גם תיירות בחלל קישורים חיצוניים הערות שוליים האדם בחלל

תחנת חלל היא פלטפורמה קבועה בחלל, המשמשת את האנושות לצרכים שונים.תחנת חלל נבנית למגורי אדם לזמן ממושך, ולכן משולבים בה אמצעים שונים לסיפוק צורכיהם של המתגוררים בה. תחנות חלל מאפשרות לערוך מחקר האורך זמן רב, ובעזרתה בודקים את ההשפעות השונות על אדם השוהה זמן רב בחלל.סוגי תחנות חללתחנות החלל ששוגרו עד עתה נחלקות לשני סוגים: התחנות הראשונות ששוגרו, סאליוט וסקיילאב, היו "מונוליטיות", הן יועדו להיבנות ולהישלח לחלל בחתיכה אחת, ומאוחר יותר להתאכלס בצוות. הן כללו בדרך כלל את האספקה ואת ציוד הניסוי בשיגור, וכאשר אלה אזלו, נחשבו התחנות בזבזניות וננטשו.החל מסאליוט 6 ו־7, נראה שינוי: תחנות חלל אלה נבנו עם שתי יציאות עגינה, דבר שאיפשר לצוות שני לבקר ולהביא חללית חדשה (מסיבות טכניות, קפסולת סויוז לא יכולה להיות למעלה ממספר חודשים במסלול אף אם תכובה) איתם. הדבר איפשר לצוות לאכלס את התחנה ברצף. הופעת יציאת עגינה שנייה איפשרה גם לרכבי אספקה מסוג פרוגרס לעגון בתחנה, וכך היה ניתן להביא אספקות טריות לעזרת משימות ממושכות. רעיון זה הורחב בסאליוט 7.הקבוצה השנייה, מיר ותחנת החלל הבינלאומית, היו מודולריות: יחידת ליבה שוגרה, ומודולים נוספים, בדרך כלל עם מטרה ספציפית, הוספו אליה מאוחר יותר. שיטה זו מאפשרת גמישות רבה יותר בפעולה, כמו גם הסרת הצורך ברכב שיגור חזק מאוד אחד. תחנות אלו גם תוכננו מראשיתן שיקבלו את האספקה שלהן בסיוע לוגיסטי, שמאפשר זמן חיים ארוך יותר במחיר של צורך בשיגורי סיוע סדירים.כמה תחנות חלל תוכננו למגורי בני אדם רבים לזמן ממושך, בעיקר "ערים בחלל", אך נכון להיום עדיין לא קיימת אף מושבת חלל ולא נשקל ברצינות יישום ממשי שלהן.כל התחנות שהוזכרו עד כה, ואכן כל התחנות שנבנו עד היום היו במסלול נמוך סביב כדור הארץ, בו היו כל משימות החלל המאוישות מלבד למשימות הירחיות של תוכנית אפולו. כיום מתוכננת תחנת חלל בשם Lunar Gateway תחת תוכנית ארטמיס, אשר תיבנה במסלול אליפטי מיוחד סביב הירח, ומטרתה להנגיש את הירח ולאפשר מחקר הקשור במגורים ומסע מאויש בחלל העמוק, אשר יהיה הכרחי למשימות עתידיות למאדים, וליעדים נוספים במערכת השמש. תחנה זו קשורה לתוכנית ארטמיס, ומתוכננת על ידי נאס"א, יחד עם סוכנות החלל האירופית, סוכנות החלל הרוסית, סוכנות החלל היפנית, ושותפים נוספים, ומתוכננת להסתמך במידה רבה על שירותים מסחריים לבנייתה ואספקתה, לצורך עידוד פיתוח תעשיית החלל.כמו כן, כל התחנות עד היום נבנו על ידי סוכנויות חלל לאומיות, ותפקידן העיקרי היה מחקר מדעי. בשנים האחרונות חלה צמיחה בתחום התעשייה הפרטית בחלל, וחלק ממנה בא לידי ביטוי בתכנונים לתחנות חלל מסחריות. נאס"א הקצתה שימוש באחד מהחיבורים לתחנת החלל הבינלאומית לבניית תחנת חלל מסחרית, ובתחרות לבחירת החברה שתבנה אותה זכתה Axium Space, שמתכננת בניית תחנה מסחרית, אשר בהמשך תתנתק מתחנת החלל הבינלאומית ותפעל באופן עצמאי, למחקר תעשייתי ולצורכי תיירות חלל.תחנות חללראו גםתיירות בחללקישורים חיצונייםהערות שולייםהאדם בחלל

1958

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%97%D7%A8%D7%A7%D7%99%D7%9D

חרקים

חֲרָקִים (שם מדעי: Insecta; ביחיד: חֶרֶק), הם מחלקה של בעלי חיים במערכת פרוקי-רגליים. קל לזהות אותם לפי צורת הגוף שמחולקת לשלושה חלקים, ראש, חזה, בטן ושלושת זוגות הרגליים (סך הכל 6 רגליים). התחום המדעי שעוסק בחקר החרקים נקרא אנטומולוגיה. במחלקת החרקים מספר המינים הרב ביותר בעולם הטבע. למעלה ממיליון מינים שונים מתוארים בספרות המדעית ולפי הערכות שונות סביר להניח שמיני חרקים רבים טרם התגלו והמספר הכולל כנראה נע בין שישה לעשרה מיליון. סדרת החיפושיות כוללת כ-400,000 מינים שונים, ובכך היא הסדרה הגדולה ביותר בעולם הטבע. סדרת הדבוראים כוללת את הדבורים, הצרעות והנמלים מונה בסך הכול כ-110,000 מינים; מספר הפרטים של משפחת הנמליים הוא הגדול בממלכת בעלי החיים; קיימים על פני כדור הארץ יותר נמלים מאשר כל בעל חיים אחר. סדרות ידועות נוספות של חרקים הן הפרפראים (170,000 מינים), הזבובאים (120,000 מינים, כולל היתושים), הפשפשאים (40,000 מינים), הפרעושים (2,200 מינים) והתיקנאים (3,500 מינים). רבים סבורים בטעות שגם העכבישים הם חרקים; למעשה מדובר במחלקה המשתייכת, לצד החרקים, למערכת פרוקי-הרגליים. החרקים מתמיינים לחסרי כנפיים (קרויים גם חשוכי כנף) ולבעלי כנפיים. עם בעלי הכנפיים נמנים בעלי גלגול מלא ובעלי גלגול חסר. מחלקת החרקים כוללת כמה מינים עמידים במיוחד; ניסויים הראו עמידות של נמלים ותיקנים לרמות של חום, קרינה ופגיעות אחרות אשר בעלי חיים אחרים לא מסוגלים לעמוד בהן. כושר ההישרדות הגבוה של החרקים הוא שאפשר את תפוצתם העצומה בכל חלקי כדור הארץ ואת התמיינותם למספר כה גדול של מינים. החרקים הם נדבך חשוב במארג המזון בטבע. בעלי חיים רבים - עופות, דו-חיים ויונקים - ניזונים מחרקים. האדם ניזון אף הוא מחרקים, כבר מימי קדם (עוד לפני שהחל בציד של חיות גדולות יותר, כמו יונקים) ועד היום, בחברות מסוימות. חרקים רבים ניזונים מצוף ואבקת פרחים; בעוברם מפרח לפרח בחיפוש אחר צוף ואבקה הם משמשים כאחד האמצעים החשובים ביותר של האבקה, ולכן מינים רבים של צמחים תלויים בהם. בנוסף על תפקידם החשוב במארג המזון, החרקים חשובים לטבע בכלל ולאדם בפרט בתור קוטלים טבעיים של מינים מזיקים לאדם, מאביקים בטבע ובחקלאות, פירוק של חומרי פסולת אורגנית (למשל, פירוק גופות בעלי חיים), וטיוב הקרקע (למשל, טרמיטים, נמלים, זבליות). בימינו חווה כדור הארץ הכחדה המונית של מיני חרקים רבים. בין השנים 1990–2020 הצטמצמה אוכלוסיית החרקים העולמית ב-27% לפי מחקר של אוניברסיטת מדינת מישיגן. הגורמים להכחדה מגוונים, ודומים בחלקם לגורמי ההכחדה של מחלקות אחרות - שינויי האקלים ובתוך כך שינויי תדירות העונות, צמצום אזורי מחיה - ובנוסף, הדברה כימית. בעקבות תפקידם החשוב של החרקים במערכת האקולוגית, משפיעה הכחדתם במישרין ובעקיפין על היבטים נוספים ורבים באקולוגיה, כיוון שניתן למצוא אותם בשלל נישות אקלוגיות. מקור השם מקור השם "חרק" במילה "חרוק" שפרושה דבר מה משונן או בעל חריצים. המלה מתייחסת לבטנם של החרקים, שעשויה פרקים פרקים (לרוב עשרה) המופרדים על ידי חריצים. זוהי בבואה של הלועזית: לטינית insectum, יוונית ἔντομον (מבוטא: éntomon). מורפולוגיה והצלחה אבולוציונית לחרקים התאמות שונות שסייעו להם להצליח מבחינה אבולוציונית: שלד חיצוני נוקשה: את כל החרקים מצפה קוטיקולה נוקשה העשויה כיטין (פוליסכריד) וחלבונים וציפוי שעווה עליו. הקוטיקולה איפשרה את התפתחותם האבולוציונית ויציאתם מהמים, היא הגנה עליהם מפני טורפים, היא איפשרה לחרקים לתמוך בגוף – כאשר לא היה עוד כוח העילוי של המים, וגם עזרה להם למנוע אובדן מים באידוי – על ידי ציפוי השעווה שבה. ישנו חיסרון מסוים בקוטיקולה הנוקשה המגבילה את הגידול בממדי הגוף, ולכן הם אינם גדלים ברציפות אלא בשלבים כשבכל שלב הם משילים את הכיסוי החיצוני שתחתיו גדל כיסוי חדש. מפרוק: השלד החיצוני הנוקשה עלול להגביל את תנועת הגוף, אולם במהלך האבולוציה התפתח בחרקים, ובכל קרוביהם פרוקי הרגליים, מבנה של מפרקים. בחיבור בין מפרק למפרק עובי הקוטיקולה קטן יותר וביחד עם השרירים שמחוברים אליהם מאפשרים את תנועתם. מהמפרקים שבאזור החזה יוצאות רגלים פרוקות שהתמחו בתנועה. וברוב החרקים, גם כנפיים שמאפשרות לחרקים להגיע לסביבות מחיה מגוונות ולמקורות מזון מגוונים. (הם חסרי החוליות היחידים שיש מהם בעלי כנפיים). התמחות של חלקי גוף: גוף החרק בנוי משלוש חטיבות: ראש, חזה, בטן. בראש נמצא הפה, וריכוז של אברי חישה במחושים, הרגישים בעיקר לריח, והראש הוא הקובע את כיוון התנועה של החרק. החזה הוא מקום צמיחתם של אברי התנועה: הרגליים והכנפיים. לפרקי החזה מחוברים 3 זוגות רגליים ולרוב שני זוגות כנפיים. לחרקים טיפוסי רגליים שונים המותאמות לדרך התנועה ולסביבת המחיה - רגלי ריצה (תיקן אמריקאי), רגלי קפיצה (חרגול), רגלי שחייה (שחיינית), רגלי חפירה (ערצב) ורגלי טרף (גמל שלמה). בבטן נמצאים מערכות העיכול, ההפרשה והרבייה. איברי חישה: לחרקים איברי חישה משוכללים כגון עיניים מפותחות ומחושים, המאפשרים התמצאות במרחב וראייה מרחבית המגיעה מכיוונים רבים. מבנה הנשימה: החרקים נושמים בעזרת צינורות נשימה הנקראים טרכיאות. בצידי גוף החרק נמצאים פתחי הטרכאות, חורים זעירים רבים, כמעט מיקרוסקופיים שנקראים ביחיד spiracule וברבים spiraculi (ספירקולי). כל טרכאה מסתעפת בתוך הגוף לצינורות דקים יותר, טרכאות-משנה, המובילים ישירות לרקמות השונות. האוויר נכנס אפוא במישרין מהחוץ לרקמות ולתאי הגוף. החמצן עובר מהאוויר שבטרכאות ישר לתוך התאים, ולא מובל על ידי נוזל כמו אצל בעלי חיים בעלי חוליות, ובכללם האדם. מערכת זו של נשימה מאפשרת פעילות צורכת אנרגיה רבה, דבר שחשוב מאוד לדוגמה בבריחה מפני טורפים או בהשגת מזון על ידי טריפה. אולם לצורה הזו של מעבר החמצן יש גם חיסרון: ככל שמרחק הדיפוזיה של החמצן גדל, מהירות הגעתו לתאים יורדת. בחרקים, החמצן עובר בדיפוזיה את כל אורך הטרכאה, וזה מרחק גדול. לשם השוואה, באדם החמצן מגיע עם הדם ועובר בדיפוזיה לתאים מרחק של 2–3 מיליוניות מטר בערך. מרחק הדיפוזיה הגדול של החמצן במערכת הנשימה של החרקים הוא הסיבה לכך שחרקים לא יכולים להיות בעלי גוף גדול. הגודל המרבי שלהם, הוא זה של חיפושית גוליית, שיכולה לחיות רק באקלים הלח במיוחד של היער הטרופי. חרק שיהיה גדול יותר, לא יוכל להתקיים. מחזור חיים: מחזור החיים של כל החרקים כולל לפחות שלושה שלבים: ביצה, זחל ובוגר. בדרך כלל הזחל מתמחה באכילה ובגדילה ואילו הבוגר מתמחה בתפוצה ורבייה. בחרקים בעלי גלגול חסר דומה שלב הזחל, הנקרא נימפה, לצורה הבוגרת של החרק, אך קטן ממנה ולרוב חסר כנפיים. בחרקים בעלי גלגול מלא, קיים שלב נוסף בין הזחל לבוגר - הגולם. במהלך ההתגלמות, מתארגנות מחדש הרקמות בגופו של החרק וחלקיו השונים מתעצבים מחדש. בקבוצה זו הזחל והבוגר שונים משמעותית, מה שמאפשר ניצול משאבים שונים בזמנים שונים. חלוקה כזו במחזור החיים מאפשרת הסתגלות לסביבה משתנה, לדוגמה בשינוי במקורות המזון בין עונות השנה. ממדי גופם של מיני החרקים השונים מגוונים מאוד, החל מאחת ממיני הצרעות (Dicopomorpha echmepterygis) שאורך גופה עומד על כ-0.139 מילימטרים, ועד מין מסוים של מקלון (Phobaeticus serratipes) שיכול להגיע לאורך של 55 סנטימטרים. המין הכבד ביותר הוא אחד ממיני החגבאים, Deinacrida, שמגיע למשקל של 70 גרמים, אולם גם מינים אחרים, דוגמת חיפושית גוליית (Goliathus) ממשפחת הזבליתיים או החיפושית T. giganteus ממשפחת היקרוניתיים מגיעים למשקל נכבד. המיון הטקסונומי של מחלקת החרקים תת-מחלקה Monocondylia סדרה נתרנאים Archaeognatha תת מחלקה Dicondylia סדרה זנבזיפאים (Zygentoma) תת-מחלקה בעלי-כנף (חרקים-מכונפים) Pterygota אינפרא מחלקה עילאי-כנף Neoptera על-סדרה בעלי גלגול מלא (Endopterygota או Holometabola) סדרה חיפושיות Coleoptera סדרה זבובאים Diptera סדרה דבוראים Hymenoptera סדרה פרפראים Lepidoptera סדרה זנב-עקרבאים Mecoptera סדרה פרעושאים Siphonaptera סדרה מניפאים Strepsiptera סדרה שעירי-כנף Trichoptera על-סדרה רקומי-כנף Neuropterida סדרה כנפתנאים Megaloptera סדרה מרושתי-כנף (ארינמלאים) Neuroptera סדרה ארינחשאים Raphidioptera על-סדרה Paraneoptera סדרה שוני-כנף Hemiptera סדרה כינים Phthiraptera סדרה תריפסאים Thysanoptera על-סדרה Polyneoptera סדרה תיקנאים Blattodea סדרה צבתנאים Dermaptera סדרה אמבאים Embioptera סדרה Grylloblattodea סדרה גמלי-שלמה Mantodea סדרה Mantophasmatodea סדרה חגבאים Orthoptera סדרה מקלונאים Phasmida סדרה גדותאים Plecoptera סדרה Zoraptera אינפרא-מחלקה קדומי-כנף Palaeoptera סדרה בריומאים Ephemeroptera סדרה שפיראים Odonata הגדרת מחלקת החרקים ההגדרה המדויקת אילו סדרות כלולות תחת מחלקת החרקים נתונה לפירושים שונים, לרוב הדיון סובב סביב הקבוצות הבאות: הגישה המכלילה כוללת את כל קבוצות שש-רגלים (Hexapoda) כשייכות לחרקים. לפי גישה זו החרקים חולקו באופן מסורתי לחשוכי כנף (Apterygota) ובעלי-כנף (Pterygota). אולם חוקרים מודרניים הראו שקבוצת חשוכי הכנף אינה מונופילטית ולכן אינה מהווה טקסון מוצלח. הגישה המקובלת יותר כוללת בעלי שש רגליים עם גפי פה חיצוניות (Ectognatha) אשר כוללת את שלוש הקבוצות האחרונות ברשימה. גישה מחמירה יותר כוללת רק בעלי שש רגליים הנמצאים על הענף האבולוציוני שפיתח כנפיים (Pterygota) קבוצה זו נקראת גם קבוצת החרקים האמיתיים. חרקים והאדם בין החרקים לאדם שוררים יחסים מורכבים. לחרקים תפקיד חשוב במערכת האקולוגית ולפיכך השפעה עקיפה משמעותית על האדם, בעקבות יכולתם להאביק גידולים חקלאיים, לפרק פסולת, או להעשיר את הקרקע בחומרי הזנה. החרקים כונו על ידי האקולוג האמריקאי, אי.או. וילסון , "הדברים הקטנים שמניעים את העולם". נכון לשנת 2019, 75 אחוז מגידולי החקלאות בעולם תלויים במאביקים, וגידולים אלה אחראיים על כ-35% מהתוצרת החקלאית העולמית. מחקר משנת 2006 בדק קבוצות מסוימות של חרקים בסביבתם הטבעית, ובדק רק חלק מהפעולות האקולוגיות שהם מבצעים, והעריך שהשווי של תרומתם של חרקים אלו בלבד לכלכלה האמריקאית נע סביב 57 מיליארד דולר בשנה. במחקר משותף של חוקרים מאוסטרליה, סין ווייטנאם, שפורסם בשנת 2019, הציגו החוקרים מסקנתם ש־40% ממיני החרקים נמצאים תחת איום של הכחדה בעתיד הקרוב, כאשר הסדרות המאוימות במיוחד הם הפרפראים, הדבוראים והחיפושיות. המחקר מצא ש-4 טקסונים של חרקים המתקיימים בסביבת מחיה מימית כבר איבדו את מרבית האוכלוסייה שלהם. מפרסמי המחקר תלו את הסיבה העיקרית לכך היא השתלטות האדם על בתי הגידול של החרקים לצורך הסבתם לחקלאות, כאשר סיבות נוספות שהוזכרו הן מזהמים אגרו-כימיים, מינים פולשים ושינוי אקלים. על פי תצפיות ומחקרים משנים אלו, אוכלוסיית החרקים העולמית יורדת ב-2.5% מדי שנה, קצב שאם יימשך יביא להכחדה של מרבית החרקים בתוך מאה שנים אם כי הערכות עתידיות אלו נחשבות למוגזמות על ידי חוקרים אחרים. מספר ממצאים, כמו מחקר שפורסם בשנת 2019 באוסטרליה, מראים שישנם מינים של בעלי חיים ששינויי האקלים, לצד מאמצי השימור של האדם, דווקא גורמים לשגשוגם ולתפוצה המונית שלהם. ההסכמה של החוקרים היא שישנה בעיה ושראוי לתת עליה את דעתנו. מן הצד השני, סוגים ספציפיים של חרקים, כמו התיקן הגרמני, עוברים בעקבות הדברות שונות תהליכי אבולוציה מואצים, שגורמים לדורות האחרונים של תיקנים אלו לפתח עמידות לכל שיטות ההדברה המוכרות נכון לשנת 2019. בתרבות האנושית לחרקים שונים דימוי שונה. חלק מהחרקים - הפרפרים, למשל - נחשבים כסמל ליופי; אחרים נחשבים בדרך כלל למעוררי סלידה. יש חרקים - דבורת הדבש, למשל - המשמשים את האדם זה אלפי שנים, וזוכה לדימוי של חרוצה, בדומה לנמלה, המואנשת לעיתים קרובות בספרות. מקרב החיפושיות, מושית השבע זוכה לחיבה מיוחדת משני טעמים: היותה מדביר טבעי של כנימות המזיקות לחקלאות והמראה שלה, שנחשב לחמוד ויפה. לעומתם, חרקים רבים - הזבוב, היתוש והתיקן (ג'וק) - הם מטרד עבור רוב האנשים, אשר עלול להיות רציני בשל יכולתם של חרקים אלו להעביר מחלות. חרקים אחרים, כגון הארבה (כינוי לחגבים אשר מתאגדים בקבוצות גדולות), ניזונים מגידולים חקלאיים ומסבים נזק כלכלי רב לאדם, וכן מוזכרים במיתולוגיה היוונית או בהגדה של פסח. נדידה גם חרקים מבצעים נדידה, הגדולה בכמותה יותר מאשר נדידת העופות. החרקים שאינם שורדים את הנדידה נופלים ומשמשים כמדשני קרקע. ראו גם חרקים פולשים בישראל בית מלון לחרקים לקריאה נוספת רוב דאן, מבקיעים דרך, נשיונל ג'יאוגרפיק, גיליון 148, ספטמבר 2010 אליזבט קולברט, אנחנו נתגעגע, נשיונל ג'יאוגרפיק, מאי 2021 - על היעלמות החרקים דרור בורשטיין, עולם קטן: דיוקנאות של חרקים, הוצאת בבל, 2022 קישורים חיצוניים מגדיר חרקים ופרוקי רגליים בישראל - באתר של עוז ריטנר מגדיר חרקים מישראל באתר החרקים של ישראל. Fauna Europaea : Insecta Animal Diversity Web : Insecta Tree of Life Web Project: Insecta הערות שוליים בעלי חיים שתוארו ב-1758 טקסונים שתוארו בידי קארולוס ליניאוס שש-רגלים מחלקות בעלי חיים

חֲרָקִים (שם מדעי: Insecta; ביחיד: חֶרֶק), הם מחלקה של בעלי חיים במערכת פרוקי-רגליים. קל לזהות אותם לפי צורת הגוף שמחולקת לשלושה חלקים, ראש, חזה, בטן ושלושת זוגות הרגליים (סך הכל 6 רגליים). התחום המדעי שעוסק בחקר החרקים נקרא אנטומולוגיה.במחלקת החרקים מספר המינים הרב ביותר בעולם הטבע. למעלה ממיליון מינים שונים מתוארים בספרות המדעית ולפי הערכות שונות סביר להניח שמיני חרקים רבים טרם התגלו והמספר הכולל כנראה נע בין שישה לעשרה מיליון. סדרת החיפושיות כוללת כ-400,000 מינים שונים, ובכך היא הסדרה הגדולה ביותר בעולם הטבע. סדרת הדבוראים כוללת את הדבורים, הצרעות והנמלים מונה בסך הכול כ-110,000 מינים; מספר הפרטים של משפחת הנמליים הוא הגדול בממלכת בעלי החיים; קיימים על פני כדור הארץ יותר נמלים מאשר כל בעל חיים אחר. סדרות ידועות נוספות של חרקים הן הפרפראים (170,000 מינים), הזבובאים (120,000 מינים, כולל היתושים), הפשפשאים (40,000 מינים), הפרעושים (2,200 מינים) והתיקנאים (3,500 מינים). רבים סבורים בטעות שגם העכבישים הם חרקים; למעשה מדובר במחלקה המשתייכת, לצד החרקים, למערכת פרוקי-הרגליים. החרקים מתמיינים לחסרי כנפיים (קרויים גם חשוכי כנף) ולבעלי כנפיים. עם בעלי הכנפיים נמנים בעלי גלגול מלא ובעלי גלגול חסר.מחלקת החרקים כוללת כמה מינים עמידים במיוחד; ניסויים הראו עמידות של נמלים ותיקנים לרמות של חום, קרינה ופגיעות אחרות אשר בעלי חיים אחרים לא מסוגלים לעמוד בהן. כושר ההישרדות הגבוה של החרקים הוא שאפשר את תפוצתם העצומה בכל חלקי כדור הארץ ואת התמיינותם למספר כה גדול של מינים.החרקים הם נדבך חשוב במארג המזון בטבע. בעלי חיים רבים - עופות, דו-חיים ויונקים - ניזונים מחרקים. האדם ניזון אף הוא מחרקים, כבר מימי קדם (עוד לפני שהחל בציד של חיות גדולות יותר, כמו יונקים) ועד היום, בחברות מסוימות. חרקים רבים ניזונים מצוף ואבקת פרחים; בעוברם מפרח לפרח בחיפוש אחר צוף ואבקה הם משמשים כאחד האמצעים החשובים ביותר של האבקה, ולכן מינים רבים של צמחים תלויים בהם. בנוסף על תפקידם החשוב במארג המזון, החרקים חשובים לטבע בכלל ולאדם בפרט בתור קוטלים טבעיים של מינים מזיקים לאדם, מאביקים בטבע ובחקלאות, פירוק של חומרי פסולת אורגנית (למשל, פירוק גופות בעלי חיים), וטיוב הקרקע (למשל, טרמיטים, נמלים, זבליות).בימינו חווה כדור הארץ הכחדה המונית של מיני חרקים רבים. בין השנים 1990–2020 הצטמצמה אוכלוסיית החרקים העולמית ב-27% לפי מחקר של אוניברסיטת מדינת מישיגן. הגורמים להכחדה מגוונים, ודומים בחלקם לגורמי ההכחדה של מחלקות אחרות - שינויי האקלים ובתוך כך שינויי תדירות העונות, צמצום אזורי מחיה - ובנוסף, הדברה כימית. בעקבות תפקידם החשוב של החרקים במערכת האקולוגית, משפיעה הכחדתם במישרין ובעקיפין על היבטים נוספים ורבים באקולוגיה, כיוון שניתן למצוא אותם בשלל נישות אקלוגיות.מקור השם מקור השם "חרק" במילה "חרוק" שפרושה דבר מה משונן או בעל חריצים. המלה מתייחסת לבטנם של החרקים, שעשויה פרקים פרקים (לרוב עשרה) המופרדים על ידי חריצים. זוהי בבואה של הלועזית: לטינית insectum, יוונית ἔντομον (מבוטא: éntomon).מורפולוגיה והצלחה אבולוציונית לחרקים התאמות שונות שסייעו להם להצליח מבחינה אבולוציונית: שלד חיצוני נוקשה: את כל החרקים מצפה קוטיקולה נוקשה העשויה כיטין (פוליסכריד) וחלבונים וציפוי שעווה עליו. הקוטיקולה איפשרה את התפתחותם האבולוציונית ויציאתם מהמים, היא הגנה עליהם מפני טורפים, היא איפשרה לחרקים לתמוך בגוף – כאשר לא היה עוד כוח העילוי של המים, וגם עזרה להם למנוע אובדן מים באידוי – על ידי ציפוי השעווה שבה. ישנו חיסרון מסוים בקוטיקולה הנוקשה המגבילה את הגידול בממדי הגוף, ולכן הם אינם גדלים ברציפות אלא בשלבים כשבכל שלב הם משילים את הכיסוי החיצוני שתחתיו גדל כיסוי חדש. מפרוק: השלד החיצוני הנוקשה עלול להגביל את תנועת הגוף, אולם במהלך האבולוציה התפתח בחרקים, ובכל קרוביהם פרוקי הרגליים, מבנה של מפרקים. בחיבור בין מפרק למפרק עובי הקוטיקולה קטן יותר וביחד עם השרירים שמחוברים אליהם מאפשרים את תנועתם. מהמפרקים שבאזור החזה יוצאות רגלים פרוקות שהתמחו בתנועה. וברוב החרקים, גם כנפיים שמאפשרות לחרקים להגיע לסביבות מחיה מגוונות ולמקורות מזון מגוונים. (הם חסרי החוליות היחידים שיש מהם בעלי כנפיים). התמחות של חלקי גוף: גוף החרק בנוי משלוש חטיבות: ראש, חזה, בטן. בראש נמצא הפה, וריכוז של אברי חישה במחושים, הרגישים בעיקר לריח, והראש הוא הקובע את כיוון התנועה של החרק. החזה הוא מקום צמיחתם של אברי התנועה: הרגליים והכנפיים. לפרקי החזה מחוברים 3 זוגות רגליים ולרוב שני זוגות כנפיים. לחרקים טיפוסי רגליים שונים המותאמות לדרך התנועה ולסביבת המחיה - רגלי ריצה (תיקן אמריקאי), רגלי קפיצה (חרגול), רגלי שחייה (שחיינית), רגלי חפירה (ערצב) ורגלי טרף (גמל שלמה). בבטן נמצאים מערכות העיכול, ההפרשה והרבייה. איברי חישה: לחרקים איברי חישה משוכללים כגון עיניים מפותחות ומחושים, המאפשרים התמצאות במרחב וראייה מרחבית המגיעה מכיוונים רבים. מבנה הנשימה: החרקים נושמים בעזרת צינורות נשימה הנקראים טרכיאות. בצידי גוף החרק נמצאים פתחי הטרכאות, חורים זעירים רבים, כמעט מיקרוסקופיים שנקראים ביחיד spiracule וברבים spiraculi (ספירקולי). כל טרכאה מסתעפת בתוך הגוף לצינורות דקים יותר, טרכאות-משנה, המובילים ישירות לרקמות השונות. האוויר נכנס אפוא במישרין מהחוץ לרקמות ולתאי הגוף. החמצן עובר מהאוויר שבטרכאות ישר לתוך התאים, ולא מובל על ידי נוזל כמו אצל בעלי חיים בעלי חוליות, ובכללם האדם. מערכת זו של נשימה מאפשרת פעילות צורכת אנרגיה רבה, דבר שחשוב מאוד לדוגמה בבריחה מפני טורפים או בהשגת מזון על ידי טריפה. אולם לצורה הזו של מעבר החמצן יש גם חיסרון: ככל שמרחק הדיפוזיה של החמצן גדל, מהירות הגעתו לתאים יורדת. בחרקים, החמצן עובר בדיפוזיה את כל אורך הטרכאה, וזה מרחק גדול. לשם השוואה, באדם החמצן מגיע עם הדם ועובר בדיפוזיה לתאים מרחק של 2–3 מיליוניות מטר בערך. מרחק הדיפוזיה הגדול של החמצן במערכת הנשימה של החרקים הוא הסיבה לכך שחרקים לא יכולים להיות בעלי גוף גדול. הגודל המרבי שלהם, הוא זה של חיפושית גוליית, שיכולה לחיות רק באקלים הלח במיוחד של היער הטרופי. חרק שיהיה גדול יותר, לא יוכל להתקיים. מחזור חיים: מחזור החיים של כל החרקים כולל לפחות שלושה שלבים: ביצה, זחל ובוגר. בדרך כלל הזחל מתמחה באכילה ובגדילה ואילו הבוגר מתמחה בתפוצה ורבייה. בחרקים בעלי גלגול חסר דומה שלב הזחל, הנקרא נימפה, לצורה הבוגרת של החרק, אך קטן ממנה ולרוב חסר כנפיים. בחרקים בעלי גלגול מלא, קיים שלב נוסף בין הזחל לבוגר - הגולם. במהלך ההתגלמות, מתארגנות מחדש הרקמות בגופו של החרק וחלקיו השונים מתעצבים מחדש. בקבוצה זו הזחל והבוגר שונים משמעותית, מה שמאפשר ניצול משאבים שונים בזמנים שונים. חלוקה כזו במחזור החיים מאפשרת הסתגלות לסביבה משתנה, לדוגמה בשינוי במקורות המזון בין עונות השנה.ממדי גופם של מיני החרקים השונים מגוונים מאוד, החל מאחת ממיני הצרעות (Dicopomorpha echmepterygis) שאורך גופה עומד על כ-0.139 מילימטרים, ועד מין מסוים של מקלון (Phobaeticus serratipes) שיכול להגיע לאורך של 55 סנטימטרים. המין הכבד ביותר הוא אחד ממיני החגבאים, Deinacrida, שמגיע למשקל של 70 גרמים, אולם גם מינים אחרים, דוגמת חיפושית גוליית (Goliathus) ממשפחת הזבליתיים או החיפושית T. giganteus ממשפחת היקרוניתיים מגיעים למשקל נכבד.המיון הטקסונומי של מחלקת החרקים תת-מחלקה Monocondylia סדרה נתרנאים Archaeognathaתת מחלקה Dicondyliaסדרה זנבזיפאים (Zygentoma)תת-מחלקה בעלי-כנף (חרקים-מכונפים) Pterygotaאינפרא מחלקה עילאי-כנף Neoptera על-סדרה בעלי גלגול מלא (Endopterygota או Holometabola) סדרה חיפושיות Coleoptera סדרה זבובאים Diptera סדרה דבוראים Hymenoptera סדרה פרפראים Lepidoptera סדרה זנב-עקרבאים Mecoptera סדרה פרעושאים Siphonaptera סדרה מניפאים Strepsiptera סדרה שעירי-כנף Trichoptera על-סדרה רקומי-כנף Neuropterida סדרה כנפתנאים Megaloptera סדרה מרושתי-כנף (ארינמלאים) Neuroptera סדרה ארינחשאים Raphidioptera על-סדרה Paraneoptera סדרה שוני-כנף Hemiptera סדרה כינים Phthiraptera סדרה תריפסאים Thysanoptera על-סדרה Polyneoptera סדרה תיקנאים Blattodea סדרה צבתנאים Dermaptera סדרה אמבאים Embioptera סדרה Grylloblattodea סדרה גמלי-שלמה Mantodea סדרה Mantophasmatodea סדרה חגבאים Orthoptera סדרה מקלונאים Phasmida סדרה גדותאים Plecoptera סדרה Zoraptera אינפרא-מחלקה קדומי-כנף Palaeoptera סדרה בריומאים Ephemeroptera סדרה שפיראים Odonataהגדרת מחלקת החרקים ההגדרה המדויקת אילו סדרות כלולות תחת מחלקת החרקים נתונה לפירושים שונים, לרוב הדיון סובב סביב הקבוצות הבאות:הגישה המכלילה כוללת את כל קבוצות שש-רגלים (Hexapoda) כשייכות לחרקים. לפי גישה זו החרקים חולקו באופן מסורתי לחשוכי כנף (Apterygota) ובעלי-כנף (Pterygota). אולם חוקרים מודרניים הראו שקבוצת חשוכי הכנף אינה מונופילטית ולכן אינה מהווה טקסון מוצלח. הגישה המקובלת יותר כוללת בעלי שש רגליים עם גפי פה חיצוניות (Ectognatha) אשר כוללת את שלוש הקבוצות האחרונות ברשימה. גישה מחמירה יותר כוללת רק בעלי שש רגליים הנמצאים על הענף האבולוציוני שפיתח כנפיים (Pterygota) קבוצה זו נקראת גם קבוצת החרקים האמיתיים.חרקים והאדםבין החרקים לאדם שוררים יחסים מורכבים.לחרקים תפקיד חשוב במערכת האקולוגית ולפיכך השפעה עקיפה משמעותית על האדם, בעקבות יכולתם להאביק גידולים חקלאיים, לפרק פסולת, או להעשיר את הקרקע בחומרי הזנה. החרקים כונו על ידי האקולוג האמריקאי, אי.או. וילסון , "הדברים הקטנים שמניעים את העולם". נכון לשנת 2019, 75 אחוז מגידולי החקלאות בעולם תלויים במאביקים, וגידולים אלה אחראיים על כ-35% מהתוצרת החקלאית העולמית. מחקר משנת 2006 בדק קבוצות מסוימות של חרקים בסביבתם הטבעית, ובדק רק חלק מהפעולות האקולוגיות שהם מבצעים, והעריך שהשווי של תרומתם של חרקים אלו בלבד לכלכלה האמריקאית נע סביב 57 מיליארד דולר בשנה.במחקר משותף של חוקרים מאוסטרליה, סין ווייטנאם, שפורסם בשנת 2019, הציגו החוקרים מסקנתם ש־40% ממיני החרקים נמצאים תחת איום של הכחדה בעתיד הקרוב, כאשר הסדרות המאוימות במיוחד הם הפרפראים, הדבוראים והחיפושיות. המחקר מצא ש-4 טקסונים של חרקים המתקיימים בסביבת מחיה מימית כבר איבדו את מרבית האוכלוסייה שלהם. מפרסמי המחקר תלו את הסיבה העיקרית לכך היא השתלטות האדם על בתי הגידול של החרקים לצורך הסבתם לחקלאות, כאשר סיבות נוספות שהוזכרו הן מזהמים אגרו-כימיים, מינים פולשים ושינוי אקלים. על פי תצפיות ומחקרים משנים אלו, אוכלוסיית החרקים העולמית יורדת ב-2.5% מדי שנה, קצב שאם יימשך יביא להכחדה של מרבית החרקים בתוך מאה שנים אם כי הערכות עתידיות אלו נחשבות למוגזמות על ידי חוקרים אחרים. מספר ממצאים, כמו מחקר שפורסם בשנת 2019 באוסטרליה, מראים שישנם מינים של בעלי חיים ששינויי האקלים, לצד מאמצי השימור של האדם, דווקא גורמים לשגשוגם ולתפוצה המונית שלהם. ההסכמה של החוקרים היא שישנה בעיה ושראוי לתת עליה את דעתנו.מן הצד השני, סוגים ספציפיים של חרקים, כמו התיקן הגרמני, עוברים בעקבות הדברות שונות תהליכי אבולוציה מואצים, שגורמים לדורות האחרונים של תיקנים אלו לפתח עמידות לכל שיטות ההדברה המוכרות נכון לשנת 2019.בתרבות האנושית לחרקים שונים דימוי שונה. חלק מהחרקים - הפרפרים, למשל - נחשבים כסמל ליופי; אחרים נחשבים בדרך כלל למעוררי סלידה. יש חרקים - דבורת הדבש, למשל - המשמשים את האדם זה אלפי שנים, וזוכה לדימוי של חרוצה, בדומה לנמלה, המואנשת לעיתים קרובות בספרות. מקרב החיפושיות, מושית השבע זוכה לחיבה מיוחדת משני טעמים: היותה מדביר טבעי של כנימות המזיקות לחקלאות והמראה שלה, שנחשב לחמוד ויפה. לעומתם, חרקים רבים - הזבוב, היתוש והתיקן (ג'וק) - הם מטרד עבור רוב האנשים, אשר עלול להיות רציני בשל יכולתם של חרקים אלו להעביר מחלות. חרקים אחרים, כגון הארבה (כינוי לחגבים אשר מתאגדים בקבוצות גדולות), ניזונים מגידולים חקלאיים ומסבים נזק כלכלי רב לאדם, וכן מוזכרים במיתולוגיה היוונית או בהגדה של פסח.נדידהגם חרקים מבצעים נדידה, הגדולה בכמותה יותר מאשר נדידת העופות. החרקים שאינם שורדים את הנדידה נופלים ומשמשים כמדשני קרקע.ראו גם חרקים פולשים בישראל בית מלון לחרקיםלקריאה נוספת רוב דאן, מבקיעים דרך, נשיונל ג'יאוגרפיק, גיליון 148, ספטמבר 2010 אליזבט קולברט, אנחנו נתגעגע, נשיונל ג'יאוגרפיק, מאי 2021 - על היעלמות החרקים דרור בורשטיין, עולם קטן: דיוקנאות של חרקים, הוצאת בבל, 2022קישורים חיצוניים מגדיר חרקים ופרוקי רגליים בישראל - באתר של עוז ריטנר מגדיר חרקים מישראל באתר החרקים של ישראל. Fauna Europaea : Insecta Animal Diversity Web : Insecta Tree of Life Web Project: Insectaהערות שוליים בעלי חיים שתוארו ב-1758טקסונים שתוארו בידי קארולוס ליניאוסשש-רגליםמחלקות בעלי חיים

1963

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%A1%D7%A8%D7%A7%D7%A0%D7%99%D7%9D

מסרקנים

מסרקנים או מסרקניות (שם מדעי: Ctenophora) היא מערכה בתת-ממלכת רב-תאיים אמיתיים בה כלולים בעלי חיים ימיים דמויי מדוזה. בעבר השתייכה לנבוביים, קבוצת-על אשר פוצלה בעקבות ראיות מדעיות חדשות לשתי מערכות נפרדות. התכונה הבולטת ביותר של מינים רבים במערכה זו היא קבוצות ריסונים דמויי מסרק המשמשות לשחייה, ומכאן שמם. המסרקניות הם בעלי החיים הגדולים ביותר ששוחים באמצעות ריסונים - גודלו של הבוגר במגוון מינים נע מכמה מילימטרים ועד 1.5 מטר. מאפיינים המסרקניות היא מערכה של חיות ימיות. אפשר למצוא אותן בכל האוקיינוסים ובכל עומק. הם טורפים ימיים הניזונים בעיקר מפלנקטון. רוב המסרקניות נחשבים ליצורים פלנקטונים (הנישאים במים) פלגיים מלבד סדרה אחת המתקיימת על קרקעית הים. למרות דמיונן השטחי של המסרקניות למדוזות, האנטומיה שלהם שונה. כמו הצורבים, גופן מורכב ממסה של ג'לי, המכונה מזוגלאה. שכבת המזוגלאה, בניגוד לצורבים, מורכבת משכבה בת שני תאים עם שכבת תאים אחת חיצונית ושכבה שנייה בחלל הפנימי. מערכת המסרקניות כוללת כ-150 מינים, גודל גופן נע בין מספר מילימטרים עד לשני מטר. רוב המינים בעלי יכולת הארה ביולוגית. לרוב גופן שקוף כדורי או דמוי אגס, והם בעלי סימטריה דו-צדדית. כדי לנוע צריכות המסרקניות 8 טורים של לוחיות תנועה, הנמשכים על פני הגוף מלמעלה למטה. כל הלוחיות עשויות ריסונים רבים מלוכדים המזכירים מסרק (מכאן שמם), כשכל לוחית משמשת כמשוט. המסרקניות הם היצורים הגדולים ביותר אשר משתמשים בשיטה זו של שחיה בעזרת הלוחיות. לרובן שתי זרועות ציד, שלעיתים הן ארוכות מאוד, אך בדרך כלל הן מסוגלות להתכווץ ולהיכנס לתוך שקעים שבצידי הגוף. הזרוע עשויה ציר שרירי שלאורכו קבועים תאים דביקים, המיוחדים למסרקניות ולא תאים צורבים בניגוד לבני מערכת הצורבים. כל תא דביק מחובר לזרוע בשני סיבים וצורתו כשל גביע ועל פניו פרושה הפרשה דביקה. בדומה לבני מערכת הצורבים אין למסרקניות איברים פנימיים, וכן להם חלל גוף יחיד שהוא המעי. המזון עובר מהפה לתוך בית בליעה ארוך ומשם לקיבה. במערכה זו שתי מחלקות: בעלי זרועות ציד (Tentaculata) חסרי זרועות ציד (Nuda) - בהם מצויים מסרקני הביראו הטורפים מינים הנפוצים בחופי ישראל מסרקנית טורפת (Beroe ovata) אבנט נוגה (Cestum veneris) מסרקנית מגובששת (Leucothea multicornis) מסרקנית זהרורית (Mnemiopsis leidyi) קישורים חיצוניים גלריה הערות שוליים בעלי חיים שתוארו ב-1829 טקסונים שתוארו בידי יוהאן פרידריך פון אששולץ חסרי חוליות

מסרקנים או מסרקניות (שם מדעי: Ctenophora) היא מערכה בתת-ממלכת רב-תאיים אמיתיים בה כלולים בעלי חיים ימיים דמויי מדוזה. בעבר השתייכה לנבוביים, קבוצת-על אשר פוצלה בעקבות ראיות מדעיות חדשות לשתי מערכות נפרדות. התכונה הבולטת ביותר של מינים רבים במערכה זו היא קבוצות ריסונים דמויי מסרק המשמשות לשחייה, ומכאן שמם. המסרקניות הם בעלי החיים הגדולים ביותר ששוחים באמצעות ריסונים - גודלו של הבוגר במגוון מינים נע מכמה מילימטרים ועד 1.5 מטר.מאפיינים המסרקניות היא מערכה של חיות ימיות. אפשר למצוא אותן בכל האוקיינוסים ובכל עומק. הם טורפים ימיים הניזונים בעיקר מפלנקטון. רוב המסרקניות נחשבים ליצורים פלנקטונים (הנישאים במים) פלגיים מלבד סדרה אחת המתקיימת על קרקעית הים. למרות דמיונן השטחי של המסרקניות למדוזות, האנטומיה שלהם שונה. כמו הצורבים, גופן מורכב ממסה של ג'לי, המכונה מזוגלאה. שכבת המזוגלאה, בניגוד לצורבים, מורכבת משכבה בת שני תאים עם שכבת תאים אחת חיצונית ושכבה שנייה בחלל הפנימי.מערכת המסרקניות כוללת כ-150 מינים, גודל גופן נע בין מספר מילימטרים עד לשני מטר. רוב המינים בעלי יכולת הארה ביולוגית. לרוב גופן שקוף כדורי או דמוי אגס, והם בעלי סימטריה דו-צדדית. כדי לנוע צריכות המסרקניות 8 טורים של לוחיות תנועה, הנמשכים על פני הגוף מלמעלה למטה. כל הלוחיות עשויות ריסונים רבים מלוכדים המזכירים מסרק (מכאן שמם), כשכל לוחית משמשת כמשוט. המסרקניות הם היצורים הגדולים ביותר אשר משתמשים בשיטה זו של שחיה בעזרת הלוחיות. לרובן שתי זרועות ציד, שלעיתים הן ארוכות מאוד, אך בדרך כלל הן מסוגלות להתכווץ ולהיכנס לתוך שקעים שבצידי הגוף. הזרוע עשויה ציר שרירי שלאורכו קבועים תאים דביקים, המיוחדים למסרקניות ולא תאים צורבים בניגוד לבני מערכת הצורבים. כל תא דביק מחובר לזרוע בשני סיבים וצורתו כשל גביע ועל פניו פרושה הפרשה דביקה. בדומה לבני מערכת הצורבים אין למסרקניות איברים פנימיים, וכן להם חלל גוף יחיד שהוא המעי. המזון עובר מהפה לתוך בית בליעה ארוך ומשם לקיבה.במערכה זו שתי מחלקות: בעלי זרועות ציד (Tentaculata) חסרי זרועות ציד (Nuda) - בהם מצויים מסרקני הביראו הטורפיםמינים הנפוצים בחופי ישראל מסרקנית טורפת (Beroe ovata) אבנט נוגה (Cestum veneris) מסרקנית מגובששת (Leucothea multicornis) מסרקנית זהרורית (Mnemiopsis leidyi)קישורים חיצונייםגלריההערות שוליים בעלי חיים שתוארו ב-1829טקסונים שתוארו בידי יוהאן פרידריך פון אששולץחסרי חוליות

1979

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%93%D7%92%D7%9C%20%D7%90%D7%99%D7%98%D7%9C%D7%99%D7%94

דגל איטליה

דגל איטליה (איטלקית: Bandiera d'Italia) לעיתים מכונה גם הטריקולור (il Tricolore) הוא דגלה של הרפובליקה האיטלקית בעיצוב טריקולור המורכב משלושה פסי צבע אנכיים השווים ברוחבם בצבעי ירוק, לבן ואדום. הדגל בצורתו הנוכחית, נמצא בשימוש המדינה האיטלקית מ-19 ביוני 1946 ואושר באופן חוקי ורשמי ב-1 בינואר 1948. הישות הראשונה אשר עשתה שימוש בצבעי הטריקולור האיטלקי הייתה רפובליקה צ'יספדנה בשנת 1797, לאחר חציית צבאו המנצח של נפוליאון את איטליה. הצבא הצרפתי הביא איתו רעיונות והשראה יעקובינים אשר גרמו ליצירת רפובליקות זעירות בהשפעתם, הביאו לקריסת המדינה העתיקה, ולרוב גם הניפו דגלים בעיצוב של שלושה פסים מקבילים בהשראתו של הדגל מהפכני הצרפתי של 1790. בחירת הצבעים הושפעה מצבעי דגל מילאנו האדום-לבן והצבע הירוק אשר שימש את צבעי המשמר האזרחי של מילאנו. עיצובו של הדגל דגל איטליה הוא בצבעי ירוק, לבן ואדום ביחס רוחב/גובה של 2:3. רוחבם של הפסים זהה, וכל אחד מהם רוחבו 1/3 מרוחב הדגל. בשנת 2003, לאחר 206 שנות הנפה, תוקננו צבעי הדגל האיטלקי על ידי הממשל. תקנון זה לווה בביקורת אודות הגוונים שנבחרו, ביקורת אשר הובילה לשינויים ותקנון מחודש בשנת 2006. היסטוריה הטריקולור האיטלקי הוצג לראשונה ב-7 בינואר 1797 כאשר הוכרז על ידי הקונגרס ה-14 של רפובליקת צ'יספדן. בהצעתו של נציג לוגו ג'וספה קומפנוני נכתב כי . בחירת הצבעים הללו מיוחסת לצבעי הדגלים של לגיון לומברדה שם צבעי האדום והלבן הגיעו מדגל מילאנו והירוק מצבע מדי המשמר האזרחי, סכמת צבעים אשר אומצה על ידי הלגיון האיטלקי אשר חייליו הגיעו מאמיליה ומרומנה. ראו גם דגלי איטליה קישורים חיצוניים הדגל - מחלקת הטקסים של המדינה, ממשלת איטליה מוזיאון הטריקולור סיפורו של הדגל האיטלקי דגלון החרטום של הצי המלכותי 1879 - 1946 ההיסטוריה של הדגל האיטלקי הכרונולוגיה של הדגל האיטלקי המרכז האיטלקי ללימודי וקסילולוגיה איטליה: סמלים לאומיים איטליה איטליה איטליה איטליה

דגל איטליה (איטלקית: Bandiera d'Italia) לעיתים מכונה גם הטריקולור (il Tricolore) הוא דגלה של הרפובליקה האיטלקית בעיצוב טריקולור המורכב משלושה פסי צבע אנכיים השווים ברוחבם בצבעי ירוק, לבן ואדום. הדגל בצורתו הנוכחית, נמצא בשימוש המדינה האיטלקית מ-19 ביוני 1946 ואושר באופן חוקי ורשמי ב-1 בינואר 1948.הישות הראשונה אשר עשתה שימוש בצבעי הטריקולור האיטלקי הייתה רפובליקה צ'יספדנה בשנת 1797, לאחר חציית צבאו המנצח של נפוליאון את איטליה. הצבא הצרפתי הביא איתו רעיונות והשראה יעקובינים אשר גרמו ליצירת רפובליקות זעירות בהשפעתם, הביאו לקריסת המדינה העתיקה, ולרוב גם הניפו דגלים בעיצוב של שלושה פסים מקבילים בהשראתו של הדגל מהפכני הצרפתי של 1790. בחירת הצבעים הושפעה מצבעי דגל מילאנו האדום-לבן והצבע הירוק אשר שימש את צבעי המשמר האזרחי של מילאנו.עיצובו של הדגל דגל איטליה הוא בצבעי ירוק, לבן ואדום ביחס רוחב/גובה של 2:3. רוחבם של הפסים זהה, וכל אחד מהם רוחבו 1/3 מרוחב הדגל. בשנת 2003, לאחר 206 שנות הנפה, תוקננו צבעי הדגל האיטלקי על ידי הממשל. תקנון זה לווה בביקורת אודות הגוונים שנבחרו, ביקורת אשר הובילה לשינויים ותקנון מחודש בשנת 2006.היסטוריה הטריקולור האיטלקי הוצג לראשונה ב-7 בינואר 1797 כאשר הוכרז על ידי הקונגרס ה-14 של רפובליקת צ'יספדן. בהצעתו של נציג לוגו ג'וספה קומפנוני נכתב כי . בחירת הצבעים הללו מיוחסת לצבעי הדגלים של לגיון לומברדה שם צבעי האדום והלבן הגיעו מדגל מילאנו והירוק מצבע מדי המשמר האזרחי, סכמת צבעים אשר אומצה על ידי הלגיון האיטלקי אשר חייליו הגיעו מאמיליה ומרומנה.ראו גם דגלי איטליהקישורים חיצוניים הדגל - מחלקת הטקסים של המדינה, ממשלת איטליה מוזיאון הטריקולור סיפורו של הדגל האיטלקי דגלון החרטום של הצי המלכותי 1879 - 1946 ההיסטוריה של הדגל האיטלקי הכרונולוגיה של הדגל האיטלקי המרכז האיטלקי ללימודי וקסילולוגיהאיטליה: סמלים לאומייםאיטליהאיטליהאיטליהאיטליה

1984

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%A0%D7%AA%D7%A8

פסנתר

פסנתר הוא כלי נגינה ממשפחת כלי המקלדת שהומצא בתחילת המאה ה־18. מנעד הצלילים של הפסנתר הוא הגדול ביותר מבין כל כלי הנגינה מלבד העוגב, ומתפרש על 7.25 אוקטבות. כמעט כל הפסנתרים בעלי 88 קלידים, ומגיעים מלה נמוך (במפתח פה, אוקטבה מתחת לשישה קווי עזר נוספים לחמשה) ועד דו גבוה (במפתח סול, שתי אוקטבות מעל ל־9 קווי עזר נוספים לחמשה), אך יש גם פסנתרים יוצאי דופן המגיעים עד ל־97 קלידים. במאה האחרונה נפוצים שני סוגים של פסנתרים: פסנתר כנף, שבו המנגנון המכני של הפסנתר מקביל לקרקע, ופסנתר עומד פסנתר שבו המנגנון המכני נמצא במאונך לקרקע, המכונה גם "פסנתר קיר" או "פסנתר מוצב". היסטוריה הפסנתר הומצא על ידי ברתולומאו כריסטופורי, אוצר כלי הנגינה של משפחת מדיצ'י בפירנצה שבאיטליה בשנת 1699. החידוש בפסנתר, בשונה מכלי המקלדת האחרים שהיו קיימים עד כה, הוא שבפסנתר היה אפשר לשלוט על חוזק הצליל בהתאם לעוצמת הלחיצה על הקליד, ולכן זכה הפסנתר לשם "פיאנו־פורטה" (Piano-Forte, באיטלקית חלש־חזק), כיום, בשפות רבות נקרא הפסנתר "פיאנו" (Piano), כקיצור של פיאנו פורטה. ניתן לנגן חזק יותר וחלש יותר במנגינות שונות ומגוונות. ברוב היצירות הביטויים פיאנו ופורטה כתובים כ־p שזה פיאנו וכ־f שזה פורטה. בעברית מופיע השם לראשונה בספר דניאל (בצורה "פסנתרין"), ומקורו ביוונית עתיקה (פְסַלְטֶרִיוֹן, שפירושו "נבל"; מאותו השורש גם המילה הלועזית למזמור תהילים, psalm, שבמקורה הייתה שיר שהושר לצלילי נבל). הפסנתר הוא התפתחות של כלי מקלדת שכבר היו קיימים מאות שנים לפני הפסנתר, לדוגמה - הצ'מבלו והקלוויקורד. כמו הצ'מבלו גם הפסנתר הוא כלי מקלדת וכלי מיתר, אך בעוד שהצ'מבלו הוא כלי פריטה, הרי שבפסנתר מופקים הצלילים על ידי "פטישים" המקישים על המיתר, ולכן הפסנתר הוא גם כלי הקשה. ההקשה בפסנתר מאפשרת שליטה באצבעות על חוזק הצלילים, שליטה שלא הייתה קיימת בצ'מבלו. כלי דומה הוא העוגב שגם לו יש מנענעים, אך הוא שונה משאר כלי המקלדת, כיוון שמבחינת הפקת הצליל הוא כלי נשיפה ואין בו מיתרים. במנגנון הפסנתר חלו שינויים ונוספו המצאות במשך מאות שנים. כך לדוגמה, את פטישי העור המעובד החליפו פטישים מצופים בד לבד דחוס, המאפשרים צליל עמוק וחזק יותר. באופן דומה, מנגנון הפסנתר עבר שינויים רבים שאיפשרו החזרה מהירה יותר של הפטישים, על מנת לאפשר נגינת אותו צליל פעמים רבות ככל הניתן בשנייה. למעשה, המנגנון הטוב ביותר נמצא בפסנתרי כנף הנעזרים בכוח המשיכה של כדור הארץ על מנת ליצור התנגדות לכוח שמפעיל הנגן. פסנתר עומד מחקה מנגנון זה על ידי שילובם של קפיצים ומשקולות המבטיחים החזרה מהירה. מנגנון הפסנתר משלב מספר אלמנטים מרכזיים נוספים, כגון אטמים, שתפקידם לחסום את הצליל כאשר נפסקת הלחיצה על הקליד, וכן מספר דוושות. הדוושה הימנית, הקרויה דוושת השהייה, תפקידה לבטל באופן זמני את פעולת האטמים. הדוושה השמאלית מחלישה את הצליל. בפסנתר הכנף הפטיש מוסט הצידה, כך שהוא פוגע במיתר אחד או שניים, ולא בשלושת המיתרים הזהים. בפסנתר העומד הלחיצה מקרבת את כל הפטישים אל המיתרים, ובכך מסייעת להחליש את עוצמת הצלילים. בהרבה פסנתרי-קיר נמצאת בין שתי הדוושות גם "דוושת אימון", שלחיצה עליה מורידה יריעת לבד בין הפטישים למיתרים, מה שמאפשר נגינה בעוצמת צליל נמוכה בהרבה, לצורכי אימוני תלמידים בלבד. אין לה חשיבות מוזיקלית. לעומתה - הדוושה האמצעית בפסנתרי כנף חשובה ביותר אבל מוזנחת. היא דומה בתפקודה לדוושה הימנית אבל בצורה סלקטיבית, ומשמשת בעיקר נגנים מקצועיים. עם המעבר למסגרת פלדה (בשנת 1820 לפסנתר כנף וב־1825 לפסנתר עומד), שהחליפה את מסגרת העץ, התאפשר לבוני הפסנתרים למתוח את מיתרי הפסנתר למתח גבוה מאוד, של כעשרים טונות. מתח זה מאפשר לפסנתר ליהנות מצליל חזק ומתמשך, בשונה מהפסנתרים של המאה ה־18 שצלילם היה קטן בהרבה. הפסנתר המודרני, שצלילו חזק ובהיר, איננו הפסנתר עליו נכתבו היצירות הקלאסיות לפסנתר ממאה זו. מיתרי הפסנתר עשויים פלדה. לכל צליל (מבין הגבוהים) יש שלושה מיתרים (זהים), שעליהם הפטיש מכה, לצלילים הבינוניים יש שני מיתרים, ואילו לצלילים הנמוכים ביותר יש מיתר אחד, כי צלילם חזק יותר. כך נוצר יותר איזון בעוצמה בין הצלילים הנמוכים והגבוהים. יצרנים עקב תכונותיו הייחודיות, והקלות היחסית של הפקת הצליל בו, הפך הפסנתר לכלי נפוץ מאוד. בתחילת המאה העשרים, לאחר שהושלמה מלאכת פיתוחו של הפסנתר המודרני, פעלו בעולם אלפי חברות לייצור פסנתר. כיום, עם העלייה בשימוש בכלי מקלדת דיגיטליים, פחת מספרם של הפסנתרים המיוצרים. הפסנתרים הטובים ביותר נחשבים אלו המיוצרים בגרמניה, בצ'כיה, במזרח הרחוק ובאוסטרליה. במשך מאה וחמישים השנים האחרונות התייחסו המומחים לשלושה יצרנים מובילים: Steinway & Sons, Bechstein, Boesendorfer כיצרני הפסנתרים הטובים בעולם. בשנת 1981 הוקם באיטליה מפעל חדש לייצור פסנתרים שהתיימר להיות הטוב בעולם, ושמו פציולי. המפעל, שעושה שימוש בעץ ממנו נבנו כלי המיתר של סטרדיווריוס, הוקם על ידי המהנדס והפסנתרן פאולו פאציולי. במקביל לירידה המתמשכת בביקוש לפסנתרים, שתי מלחמות העולם פגעו קשות ביצרני הפסנתרים הגרמנים שהוזכרו לעיל, שאף אחד מהם איננו עוד בבעלות גרמנית. סיפורו של מפעל בכשטיין טיפוסי: עקב הקשרים ההדוקים בין בעלת המפעל, הלנה בכשטיין לאדולף היטלר, הועבר המפעל לידי הממשלה הגרמנית במסגרת תהליך של נאציפיקציה. צליל הבכשטיין המקורי אבד עם חורבן המפעל במהלך המלחמה. פסנתרי בכשטיין עדיין מיוצרים כיום, אך החברה נרכשה לאחרונה על ידי סאמיק, החברה הדרום קוריאנית המייצרת פסנתרים זולים בייצור המוני. לשם הוזלת המחיר, מיוצרים הפסנתרים במפעל חדש מתוך שיתוף פעולה עם יצרני פסנתרים צ'כים. מקומו של הפסנתר במוזיקה הפסנתר משתתף בסוגי מוזיקה רבים מאוד. בין השאר לוקח הפסנתר חלק חשוב מאוד במוזיקה הקלאסית. רוב המלחינים הגדולים של התקופה הקלאסית, כגון מוצרט ובטהובן ניגנו בפסנתר, וכתבו עבורו. בתקופה הרומנטית: פרדריק שופן, פליקס מנדלסון. עם הזמן, היצירות לפסנתר נהיו יותר ויותר מסובכות, ואפשר לראות את היצירות האלה אצל ליסט בעיקר, ועוד מלחינים לפסנתר בתקופה מאוחרת יותר. בנוסף, הפסנתר גם משמש כלי עזר למלחינים רבים, ומקל עליהם את ההלחנה; היות שבפסנתר ניתן לנגן צלילים רבים בו זמנית, מלחין הכותב לתזמורת, יכול לנגן חלק ניכר מן התזמור באמצעות מקלדת הפסנתר, וכך לדמות את התוצאה הסופית. עקב כך, מלחינים רבים נעזרים בפסנתר בכתיבתם, ורבות היצירות שנכתבו במקור לפסנתר או עובדו לנגינה בו לאחר מכן. במאה העשרים השתלב הפסנתר גם במוזיקה הקלה. בג'אז מספק הפסנתר בדרך כלל את ההרמוניה, ככלי מלווה, וכסולן. בהרכבים מסוימים, כמו למשל שלישיית ג'אז, משמש הפסנתר ככלי מוביל. פסנתרנים מפורסמים בג'אז הם ריי צ'ארלס, נינה סימון, ביל אוונס, ת'לוניוס מונק, בובי טימונס, הרבי הנקוק, וינטון קלי, קית' ג'ארט ובאד פאוול. כמו כן, משתמשים בפסנתר גם בפופ, ברוק, בקאנטרי, ובמוזיקה אפרו־אמריקנית כמו בלוז. איכות הפסנתר שאלה העולה תדיר ביחס לפסנתרים היא כיצד ניתן למדוד את איכותו של הפסנתר. שאלה זו חשובה שכן פסנתר הוא כלי נגינה מורכב מבחינה טכנית, ומכאן שאין די בצליל טוב כמדד יחיד לאיכותו. גם שם טוב איננו בהכרח מעיד על טיבו של הפסנתר או אמינותו - מפעלים רבים החליפו בעלים, ורבים אף יותר המפעלים בעלי השמות המבטיחים לכאורה שתוצרתם ירודה. יתרה מכך, בשונה ממוצרים ביתיים אחרים, פסנתר ישן איננו בהכרח גרוע מפסנתר חדש. איכותו של פסנתר תלויה בשילוב בין צלילים נעימים לאמינות מכנית גבוהה. צליל טוב תלוי לא רק באופי הצליל הנשמע אלא גם ביכולתו הדינמית של הפסנתר, היכולת להשמיע צלילים נעימים במגוון רחב של עוצמות. צליל טוב נובע משילוב של גורמים רבים ומגוונים - החל מאיכות העץ ממנו נבנה לוח התהודה של הפסנתר, סוג העץ, הדבק המשמש להדבקת לוח התהודה וכלה במצבם של המיתרים והפטישים. יש המטילים יהבם על פטישים מתוצרת גרמנית, אך גם פטישים מהאיכות הטובה ביותר אינם יכולים לפצות על בנייה ירודה, עץ שלא עבר תהליך נכון של יבוש, ועוד. פסנתר עומד שגובהו מתחת לכ־1.16 מטר יתקשה להשמיע צליל טוב מאוקטבות הבס, שכן מיתרי הבס זקוקים לאורך רב יותר על מנת להתנודד ולהשמיע צליל. מכאן, שבפסנתרים שגובהם נמוך מ־1.16 מטר יש להאזין לבסים (במיוחד אלה שמנוגנים לעיתים קרובות) בקשב רב על מנת לעמוד על טיבם. האזנה זו עתידה להיות מלווה באכזבה שכן מעטים הפסנתרים העומדים המסוגלים להפיק צלילי באס שדומים באופיים לזה של פסנתר כנף. ביחס לפסנתרי כנף, ממד האורך אף הוא מהווה קושי, פסנתר קצר (פחות מכ־1.55 מטר) יתקשה לעיתים קרובות להפיק צליל עשיר. אורכו האידיאלי של פסנתר כנף המיועד לבית מגורים הוא כ־1.85 מטר לערך. פסנתרים ארוכים יותר מכונים "כנף קונצרטנטי", והם מיועדים לאולמות. הכנף משמשת בפסנתרים המצוידים בה כמגבר אקוסטי שמקרין את הצליל. יכולת ההקרנה של הצליל בפסנתרי כנף גבוהה מזו של פסנתרים עומדים בין היתר מאחר שמקור הצליל הוא אופקי ולא אנכי. אבחון מכני של הפסנתר על מנת לאבחן את מצבו המכני של הפסנתר יש להיעזר בדרך כלל בספרי הדרכה או במומחה. באופן דומה, את גילו של פסנתר ניתן לאבחן באמצעות השוואת מספר השלדה של הפסנתר, המופיע בדרך כלל על לוח התהודה סמוך לפתחו העליון של הפסנתר העומד או סמוך לקלידים בפסנתר כנף. מאחר שיצרנים נוטים למספר את כל סוגי הפסנתרים המיוצרים במפעלם במספור עוקב, ניתן באמצעות מדריך מתאים (המכונה לעיתים 'אטלס') לגלות מה גילו של הפסנתר. בפסנתרים מודרניים המצוידים בפטישים מסוג 'רנר' ניתן להבחין בתאריך הייצור המדויק של הפטישים המוטבע על הפטיש הסמוך לזה עליו מוטבע שם החברה. בדיקה ויזואלית של המנגנון יכולה ללמד רבות על מצבו של הפסנתר, ככל שהדבר נוגע לצבעם של החלקים ואחידותם. המכניקה, כלומר מנגנון הפסנתר, היא לבו של הפסנתר. בהיעדרה של מכניקה טובה ייתכן והפסנתר יפיק צלילים עשירים, אך פסנתרנים יתקשו בנגינה עליו. הבעיות העיקריות הנובעות ממכניקה לקויה הן מגע קל או קשה מדי (שני ליקויים אלה ניתנים לתיקון במקרים מסוימים, אך כרוכים בהשקעה כספית) והעדר החזרה טובה של הקלידים (גם כאן ניתן במקרים רבים לתקן את הליקוי). פסנתר מתוחזק היטב, אשר עבר כיוון מדי כשנה (או יותר) טוב במידה ניכרת מפסנתר חדש יותר, מאותה תוצרת, שלא תוחזק כראוי. מזיקים העלולים לפגוע בפסנתר הם עש, עכבר ותולעת עץ. נגד העש נהגו בעבר לשים בפסנתרים נפטלין, אך הנפטלין פולט לחות ולכן יכול לגרום לחלודה או לפגוע בפעולה המכנית של המנגנון. כתחליף ניתן להשתמש בעץ ארז, נייר מיוחד הדוחה עש או חומרים ריחניים אחרים הדוחים את המזיקים (פלפל שחור, רוזמרין ועוד). כמו כן, מקובל ששימוש תדיר בפסנתר, בדיקה וביקורת תקופתית של מכוון פסנתרים מספקים הגנה טובה מפני מזיקים. קישורים חיצוניים כתבה על מוזיאון פסנתרים עתיקים מסוף המאה ה־18 ומן המאה ה־19, עם דוגמאות שמע, אתר Slate פסנתר, הדר פרי (בלוג "נקודת ראות"): גילגולי שמותיו של הפסנתר הערות שוליים כלי מקלדת כלי נגינה כלי מיתר איטליה: המצאות

פסנתר הוא כלי נגינה ממשפחת כלי המקלדת שהומצא בתחילת המאה ה־18. מנעד הצלילים של הפסנתר הוא הגדול ביותר מבין כל כלי הנגינה מלבדהעוגב, ומתפרש על 7.25 אוקטבות. כמעט כל הפסנתרים בעלי 88 קלידים, ומגיעים מלה נמוך (במפתח פה, אוקטבה מתחת לשישה קווי עזר נוספים לחמשה) ועד דו גבוה (במפתח סול, שתי אוקטבות מעל ל־9 קווי עזר נוספים לחמשה), אך יש גם פסנתרים יוצאי דופן המגיעים עד ל־97 קלידים.במאה האחרונה נפוצים שני סוגים של פסנתרים: פסנתר כנף, שבו המנגנון המכני של הפסנתר מקביל לקרקע, ופסנתר עומד פסנתר שבו המנגנון המכני נמצא במאונך לקרקע, המכונה גם "פסנתר קיר" או "פסנתר מוצב".היסטוריההפסנתר הומצא על ידי ברתולומאו כריסטופורי, אוצר כלי הנגינה של משפחת מדיצ'י בפירנצה שבאיטליה בשנת 1699. החידוש בפסנתר, בשונה מכלי המקלדת האחרים שהיו קיימים עד כה, הוא שבפסנתר היה אפשר לשלוט על חוזק הצליל בהתאם לעוצמת הלחיצה על הקליד, ולכן זכה הפסנתר לשם "פיאנו־פורטה" (Piano-Forte, באיטלקית חלש־חזק), כיום, בשפות רבות נקרא הפסנתר "פיאנו" (Piano), כקיצור של פיאנו פורטה. ניתן לנגן חזק יותר וחלש יותר במנגינות שונות ומגוונות. ברוב היצירות הביטויים פיאנו ופורטה כתובים כ־p שזה פיאנו וכ־f שזה פורטה.בעברית מופיע השם לראשונה בספר דניאל (בצורה "פסנתרין"), ומקורו ביוונית עתיקה (פְסַלְטֶרִיוֹן, שפירושו "נבל"; מאותו השורש גם המילה הלועזית למזמור תהילים, psalm, שבמקורה הייתה שיר שהושר לצלילי נבל).הפסנתר הוא התפתחות של כלי מקלדת שכבר היו קיימים מאות שנים לפני הפסנתר, לדוגמה - הצ'מבלו והקלוויקורד. כמו הצ'מבלו גם הפסנתר הוא כלי מקלדת וכלי מיתר, אך בעוד שהצ'מבלו הוא כלי פריטה, הרי שבפסנתר מופקים הצלילים על ידי "פטישים" המקישים על המיתר, ולכן הפסנתר הוא גם כלי הקשה. ההקשה בפסנתר מאפשרת שליטה באצבעות על חוזק הצלילים, שליטה שלא הייתה קיימת בצ'מבלו. כלי דומה הוא העוגב שגם לו יש מנענעים, אך הוא שונה משאר כלי המקלדת, כיוון שמבחינת הפקת הצליל הוא כלי נשיפה ואין בו מיתרים.במנגנון הפסנתר חלו שינויים ונוספו המצאות במשך מאות שנים. כך לדוגמה, את פטישי העור המעובד החליפו פטישים מצופים בד לבד דחוס, המאפשרים צליל עמוק וחזק יותר. באופן דומה, מנגנון הפסנתר עבר שינויים רבים שאיפשרו החזרה מהירה יותר של הפטישים, על מנת לאפשר נגינת אותו צליל פעמים רבות ככל הניתן בשנייה. למעשה, המנגנון הטוב ביותר נמצא בפסנתרי כנף הנעזרים בכוח המשיכה של כדור הארץ על מנת ליצור התנגדות לכוח שמפעיל הנגן. פסנתר עומד מחקה מנגנון זה על ידי שילובם של קפיצים ומשקולות המבטיחים החזרה מהירה. מנגנון הפסנתר משלב מספר אלמנטים מרכזיים נוספים, כגון אטמים, שתפקידם לחסום את הצליל כאשר נפסקת הלחיצה על הקליד, וכן מספר דוושות. הדוושה הימנית, הקרויה דוושת השהייה, תפקידה לבטל באופן זמני את פעולת האטמים. הדוושה השמאלית מחלישה את הצליל. בפסנתר הכנף הפטיש מוסט הצידה, כך שהוא פוגע במיתר אחד או שניים, ולא בשלושת המיתרים הזהים. בפסנתר העומד הלחיצה מקרבת את כל הפטישים אל המיתרים, ובכך מסייעת להחליש את עוצמת הצלילים. בהרבה פסנתרי-קיר נמצאת בין שתי הדוושות גם "דוושת אימון", שלחיצה עליה מורידה יריעת לבד בין הפטישים למיתרים, מה שמאפשר נגינה בעוצמת צליל נמוכה בהרבה, לצורכי אימוני תלמידים בלבד. אין לה חשיבות מוזיקלית. לעומתה - הדוושה האמצעית בפסנתרי כנף חשובה ביותר אבל מוזנחת. היא דומה בתפקודה לדוושה הימנית אבל בצורה סלקטיבית, ומשמשת בעיקר נגנים מקצועיים.עם המעבר למסגרת פלדה (בשנת 1820 לפסנתר כנף וב־1825 לפסנתר עומד), שהחליפה את מסגרת העץ, התאפשר לבוני הפסנתרים למתוח את מיתרי הפסנתר למתח גבוה מאוד, של כעשרים טונות. מתח זה מאפשר לפסנתר ליהנות מצליל חזק ומתמשך, בשונה מהפסנתרים של המאה ה־18 שצלילם היה קטן בהרבה. הפסנתר המודרני, שצלילו חזק ובהיר, איננו הפסנתר עליו נכתבו היצירות הקלאסיות לפסנתר ממאה זו.מיתרי הפסנתר עשויים פלדה. לכל צליל (מבין הגבוהים) יש שלושה מיתרים (זהים), שעליהם הפטיש מכה, לצלילים הבינוניים יש שני מיתרים, ואילו לצלילים הנמוכים ביותר יש מיתר אחד, כי צלילם חזק יותר. כך נוצר יותר איזון בעוצמה בין הצלילים הנמוכים והגבוהים.יצרניםעקב תכונותיו הייחודיות, והקלות היחסית של הפקת הצליל בו, הפך הפסנתר לכלי נפוץ מאוד. בתחילת המאה העשרים, לאחר שהושלמה מלאכת פיתוחו של הפסנתר המודרני, פעלו בעולם אלפי חברות לייצור פסנתר. כיום, עם העלייה בשימוש בכלי מקלדת דיגיטליים, פחת מספרם של הפסנתרים המיוצרים. הפסנתרים הטובים ביותר נחשבים אלו המיוצרים בגרמניה, בצ'כיה, במזרח הרחוק ובאוסטרליה.במשך מאה וחמישים השנים האחרונות התייחסו המומחים לשלושה יצרנים מובילים: Steinway &amp; Sons, Bechstein, Boesendorfer כיצרני הפסנתרים הטובים בעולם. בשנת 1981 הוקם באיטליה מפעל חדש לייצור פסנתרים שהתיימר להיות הטוב בעולם, ושמו פציולי. המפעל, שעושה שימוש בעץ ממנו נבנו כלי המיתר של סטרדיווריוס, הוקם על ידי המהנדס והפסנתרן פאולו פאציולי.במקביל לירידה המתמשכת בביקוש לפסנתרים, שתי מלחמות העולם פגעו קשות ביצרני הפסנתרים הגרמנים שהוזכרו לעיל, שאף אחד מהם איננו עוד בבעלות גרמנית. סיפורו של מפעל בכשטיין טיפוסי: עקב הקשרים ההדוקים בין בעלת המפעל, הלנה בכשטיין לאדולף היטלר, הועבר המפעל לידי הממשלה הגרמנית במסגרת תהליך של נאציפיקציה. צליל הבכשטיין המקורי אבד עם חורבן המפעל במהלך המלחמה. פסנתרי בכשטיין עדיין מיוצרים כיום, אך החברה נרכשה לאחרונה על ידי סאמיק, החברה הדרום קוריאנית המייצרת פסנתרים זולים בייצור המוני. לשם הוזלת המחיר, מיוצרים הפסנתרים במפעל חדש מתוך שיתוף פעולה עם יצרני פסנתרים צ'כים.מקומו של הפסנתר במוזיקה הפסנתר משתתף בסוגי מוזיקה רבים מאוד. בין השאר לוקח הפסנתר חלק חשוב מאוד במוזיקה הקלאסית. רוב המלחינים הגדולים של התקופה הקלאסית, כגון מוצרט ובטהובן ניגנו בפסנתר, וכתבו עבורו. בתקופה הרומנטית: פרדריק שופן, פליקס מנדלסון. עם הזמן, היצירות לפסנתר נהיו יותר ויותר מסובכות, ואפשר לראות את היצירות האלה אצל ליסט בעיקר, ועוד מלחינים לפסנתר בתקופה מאוחרת יותר. בנוסף, הפסנתר גם משמש כלי עזר למלחינים רבים, ומקל עליהם את ההלחנה; היות שבפסנתר ניתן לנגן צלילים רבים בו זמנית, מלחין הכותב לתזמורת, יכול לנגן חלק ניכר מן התזמור באמצעות מקלדת הפסנתר, וכך לדמות את התוצאה הסופית. עקב כך, מלחינים רבים נעזרים בפסנתר בכתיבתם, ורבות היצירות שנכתבו במקור לפסנתר או עובדו לנגינה בו לאחר מכן.במאה העשרים השתלב הפסנתר גם במוזיקה הקלה. בג'אז מספק הפסנתר בדרך כלל את ההרמוניה, ככלי מלווה, וכסולן. בהרכבים מסוימים, כמו למשל שלישיית ג'אז, משמש הפסנתר ככלי מוביל. פסנתרנים מפורסמים בג'אז הם ריי צ'ארלס, נינה סימון, ביל אוונס, ת'לוניוס מונק, בובי טימונס, הרבי הנקוק, וינטון קלי, קית' ג'ארט ובאד פאוול. כמו כן, משתמשים בפסנתר גם בפופ, ברוק, בקאנטרי, ובמוזיקה אפרו־אמריקנית כמו בלוז.איכות הפסנתרשאלה העולה תדיר ביחס לפסנתרים היא כיצד ניתן למדוד את איכותו של הפסנתר. שאלה זו חשובה שכן פסנתר הוא כלי נגינה מורכב מבחינה טכנית, ומכאן שאין די בצליל טוב כמדד יחיד לאיכותו. גם שם טוב איננו בהכרח מעיד על טיבו של הפסנתר או אמינותו - מפעלים רבים החליפו בעלים, ורבים אף יותר המפעלים בעלי השמות המבטיחים לכאורה שתוצרתם ירודה. יתרה מכך, בשונה ממוצרים ביתיים אחרים, פסנתר ישן איננו בהכרח גרוע מפסנתר חדש. איכותו של פסנתר תלויה בשילוב בין צלילים נעימים לאמינות מכנית גבוהה.צליל טוב תלוי לא רק באופי הצליל הנשמע אלא גם ביכולתו הדינמית של הפסנתר, היכולת להשמיע צלילים נעימים במגוון רחב של עוצמות. צליל טוב נובע משילוב של גורמים רבים ומגוונים - החל מאיכות העץ ממנו נבנה לוח התהודה של הפסנתר, סוג העץ, הדבק המשמש להדבקת לוח התהודה וכלה במצבם של המיתרים והפטישים. יש המטילים יהבם על פטישים מתוצרת גרמנית, אך גם פטישים מהאיכות הטובה ביותר אינם יכולים לפצות על בנייה ירודה, עץ שלא עבר תהליך נכון של יבוש, ועוד. פסנתר עומד שגובהו מתחת לכ־1.16 מטר יתקשה להשמיע צליל טוב מאוקטבות הבס, שכן מיתרי הבס זקוקים לאורך רב יותר על מנת להתנודד ולהשמיע צליל. מכאן, שבפסנתרים שגובהם נמוך מ־1.16 מטר יש להאזין לבסים (במיוחד אלה שמנוגנים לעיתים קרובות) בקשב רב על מנת לעמוד על טיבם. האזנה זו עתידה להיות מלווה באכזבה שכן מעטים הפסנתרים העומדים המסוגלים להפיק צלילי באס שדומים באופיים לזה של פסנתר כנף. ביחס לפסנתרי כנף, ממד האורך אף הוא מהווה קושי, פסנתר קצר (פחות מכ־1.55 מטר) יתקשה לעיתים קרובות להפיק צליל עשיר. אורכו האידיאלי של פסנתר כנף המיועד לבית מגורים הוא כ־1.85 מטר לערך. פסנתרים ארוכים יותר מכונים "כנף קונצרטנטי", והם מיועדים לאולמות. הכנף משמשת בפסנתרים המצוידים בה כמגבר אקוסטי שמקרין את הצליל. יכולת ההקרנה של הצליל בפסנתרי כנף גבוהה מזו של פסנתרים עומדים בין היתר מאחר שמקור הצליל הוא אופקי ולא אנכי.אבחון מכני של הפסנתרעל מנת לאבחן את מצבו המכני של הפסנתר יש להיעזר בדרך כלל בספרי הדרכה או במומחה. באופן דומה, את גילו של פסנתר ניתן לאבחן באמצעות השוואת מספר השלדה של הפסנתר, המופיע בדרך כלל על לוח התהודה סמוך לפתחו העליון של הפסנתר העומד או סמוך לקלידים בפסנתר כנף. מאחר שיצרנים נוטים למספר את כל סוגי הפסנתרים המיוצרים במפעלם במספור עוקב, ניתן באמצעות מדריך מתאים (המכונה לעיתים 'אטלס') לגלות מה גילו של הפסנתר. בפסנתרים מודרניים המצוידים בפטישים מסוג 'רנר' ניתן להבחין בתאריך הייצור המדויק של הפטישים המוטבע על הפטיש הסמוך לזה עליו מוטבע שם החברה. בדיקה ויזואלית של המנגנון יכולה ללמד רבות על מצבו של הפסנתר, ככל שהדבר נוגע לצבעם של החלקים ואחידותם. המכניקה, כלומר מנגנון הפסנתר, היא לבו של הפסנתר. בהיעדרה של מכניקה טובה ייתכן והפסנתר יפיק צלילים עשירים, אך פסנתרנים יתקשו בנגינה עליו. הבעיות העיקריות הנובעות ממכניקה לקויה הן מגע קל או קשה מדי (שני ליקויים אלה ניתנים לתיקון במקרים מסוימים, אך כרוכים בהשקעה כספית) והעדר החזרה טובה של הקלידים (גם כאן ניתן במקרים רבים לתקן את הליקוי).פסנתר מתוחזק היטב, אשר עבר כיוון מדי כשנה (או יותר) טוב במידה ניכרת מפסנתר חדש יותר, מאותה תוצרת, שלא תוחזק כראוי.מזיקים העלולים לפגוע בפסנתר הם עש, עכבר ותולעת עץ. נגד העש נהגו בעבר לשים בפסנתרים נפטלין, אך הנפטלין פולט לחות ולכן יכול לגרום לחלודה או לפגוע בפעולה המכנית של המנגנון. כתחליף ניתן להשתמש בעץ ארז, נייר מיוחד הדוחה עש או חומרים ריחניים אחרים הדוחים את המזיקים (פלפל שחור, רוזמרין ועוד). כמו כן, מקובל ששימוש תדיר בפסנתר, בדיקה וביקורת תקופתית של מכוון פסנתרים מספקים הגנה טובה מפני מזיקים.קישורים חיצוניים כתבה על מוזיאון פסנתרים עתיקים מסוף המאה ה־18 ומן המאה ה־19, עם דוגמאות שמע, אתר Slate פסנתר, הדר פרי (בלוג "נקודת ראות"): גילגולי שמותיו של הפסנתרהערות שולייםכלי מקלדתכלי נגינהכלי מיתראיטליה: המצאות

1989

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%91%D7%99%D7%91%D7%95%D7%A4

ביבופ

בִּי בּוֹפּ (באנגלית: Bebop) או בופ, הוא ז'אנר מרכזי בג'אז, שהתפתח בשנות ה-40 של המאה ה-20. אף על פי שהבי בופ ספג זלזול מהקהל ומהמוזיקאים בראשית דרכו, כיום הוא מוכר כחשוב שבסגנונות הג'אז. זאת מכיוון שניגוני הג'אז שהולחנו ובוצעו מאז נמנים עמו או עם סגנונות שהיו המשכיו הישירים. הבופ אף עיצב בדמותו את מרבית התרבות הסובבת את הג'אז - החל במועדוני הג'אז שהיו שונים בתכלית לפני כן, עבור בציבור החובבים וכלה באופי ההרכבים ובמניין חבריהם. מן הבחינה המוזיקלית גרידא, נחשבת מהפכת הבי בופ בעיני רבים לנקודת המפנה המשמעותית ביותר בתפיסה המוזיקלית של הג'אז. בעוד הסגנונות שקדמו לו נועדו בעיקר לצורכי בידור, הרי שייעודו של הבופ הוא בעיקרו אמנותי. נוסף על כך, הביא הבי בופ לפיתוח הגישה האינדיבידואלית בג'אז, הקובעת כי חשיבותם של המוזיקאים המבצעים את הקטע גדולה לאין ערוך מזו של מלחינו. כיום זוהי הגישה המקובלת בג'אז ועל פיה מרחב הביטוי העצמי של כל חברי ההרכב עד האחרון שבהם זוכה לחשיבות ראשונה במעלה. הבי בופ נבדל מהסווינג שקדם לו בשתי נקודות עיקריות: המלודיות מורכבות יותר, אף על פי שהן נכתבו על סמך אותו רצף אקורדים; והאלתור נעשה בצורה הרבה יותר חופשית, ללא קשר למלודיה המקורית של השיר. בבי בופ נעלמת בדרך כלל המלודיה המקורית כבר בפזמון השני או השלישי. נוסף על כך, הטמפו (מפעם) בבופ מהיר בדרך כלל, והמבנה ההרמוני מורכב יותר. פיתוח הסגנון מיוחס בעיקר לנגן הסקסופון אלט, צ'ארלי פארקר, אשר במהלך חייו הקצרים הספיק להוביל מספר מוזיקאים הרפתקנים ואמיצים למהפכה הגדולה ביותר בתולדות הג'אז. סגנון מוזיקלי בבסיסה, מלודיית בי בופ היא מלודיה מתחדשת שנכתבת על בסיס המהלך ההרמוני של קטע מוכר, לרוב סטנדרט. בשל גודל ההרכבים ואורך הקטעים, יש בבי בופ קטעי סולו רבים יותר, בעלי אופי שונה בתכלית מאופיים של קטעי סולו בסגנונות ג'אז אחרים, כמו סווינג. הסולו של הבופר (נגן בי בופ) הוא אלתור של מלודיות חדשות על בסיס רצף האקורדים בשיר המקורי (כלומר, המהלך ההרמוני). בבי בופ יש מלודיות מסובכות בהרבה מאלו שהיו במוזיקה המקורית, והן דורשות על פי רוב מיומנות רבה יותר ויכולת אלתור מורכבת יותר. הבי בופ מנוגן בדרך כלל בטמפו מהיר מאוד, אך לא בקצב קופצני וריקודי כמו הסווינג, שכן תפקידם של כלי הקצב התפתח בסגנון זה מעבר לשמירה על הקצב בלבד. תוף הסנר, למשל, משמש למתן דגשים, והתוף הבס שנועד במקור לשמש כמעין "מטרונום", הפך בבי בופ ל"מפיל פצצות" (באנגלית Bomb dropper). "הפלת פצצות" היא טכניקת בופ שבה תפקיד הבס נופל במקומות שונים בקטע המוזיקלי שאינם בדגש הטבעי, ובצורה זו נוצר מצב "כאוטי" ו"אנרגטי" יותר. פיתוח זה מיוחס בעיקר למתופף מקס רואץ'. רואץ' נודע בקטעי סולו תופים מורכבים שלעיתים אף מובילים את השיר, ומאופיינים בחילופי משקלים ומפעמים. קטעי הבופ היו פעמים רבות מלודיה חדשה ומורכבת שנבנתה על בסיס רצף האקורדים של סטנדרט מוכר כשהמלודיה המקורית כבר אינה מופיעה כלל בקטע החדש. דוגמה לכך היא הקטע המפורסם של פארקר, "אורניתולוגיה", שנכתב על בסיס המהלך ההרמוני בסטנדרט "כמה גבוה הירח". בקטע בופ אופייני מבצעים הכלים יחד את המלודיה החדשה בהתחלה ובסוף, ובין לבין מאלתר כל כלי קטע סולו, גם הוא במתכונת האקורדים הבסיסיים של השיר. לעיתים יופיעו "ציטוטים מוזיקליים" לסטנדרט המקורי שעליו נכתב הקטע, ולעיתים גם יצוטטו קטעים אחרים (סטנדרטים שונים, או קטעי מוזיקה קלאסית). עם זאת, ישנם קטעי בופ מקוריים לחלוטין, החל מהאקורדים הבסיסיים ועד למלודיה המובילה. מבנה קצבי המפעם בבי בופ מהיר מאוד ביחס לשאר הסגנונות, והוא בנוי בצורה הרבה יותר מורכבת, הכוללת יחידות ריתמיות קטנות יותר. כיוון שהמוזיקה אינטואיטיבית ו"רגשית" יש נטייה לשינויים רבים בתחום הקצב (הן המפעם, הן המשקל, והן המקצבים), דבר שאינו מקובל בשאר תחומי הג'אז. נוסף על כך יש בבופ שימוש במשקלים מורכבים דוגמת שלושה רבעים וחמישה רבעים. המפורסמת ביותר בתחום השינויים הקצביים היא החמישייה של מקס רואץ' וקליפורד בראון, שהרבתה לשנות מפעמים והתנסתה גם במעברים בין סוגים שונים של משקלים. בניגוד לבלוז למשל, שבו הקצב נשמר על ידי מערכת תופים, קונטרבס, גיטרה ופסנתר (ולעיתים כלים נוספים), בבופ אחראים על הקצב רק הקונטרבס וידו הימנית של המתופף. מצב זה יוצר יותר מקצבים פוליריתמים, שכן שאר גפיו של המתופף, ולעיתים גם כלים אחרים, עסוקים במתן דגשים פוליריתמים לרוב מאולתרים. פוליריתמיקה זו מגבירה את תחושת הכאוס ביצירה. כמו כן, המוזיקה מקבלת מקצב לא ריקודי, ומורכב יותר. מוכרת האמירה של מתופף בופ שטען כי "הקצב החשוב במוזיקה זו אינו הקצב של הרבעים, אלא קצב החשיבה". מבנה מלודי ייחודו המרכזי של הבופ היה הלבשת מלודיות חדשות וייחודיות על האקורדים המקוריים של הקטע. מעבר למורכבות הגבוהה יחסית שלהן, מאופיינות המלודיות הבופיות במהירות ובאנרגטיות שלהן. מלבד המלודיה הכתובה, על הבופרים לאלתר מלודיות חדשות בזמן קטע הסולו. לשם נגינת בופ דרושה יצירתיות רבה מאוד; כדי להקל על הנגן המבצע את הסולו ישנן כמה תבניות שבופרים נעזרים בהן תוך כדי האלתור. תבנית אופיינית כזו היא "החמישית המונמכת", תבנית שבה במקום להדגיש את הטוניקה של הסולם, או את הבס של האקורד, מדגישים את התו שמונמך בחצי טון מהדומיננטה של הסולם, הלא הוא "התו הכחול". תבנית נוספת היא תבנית שבה המלודיה עולה בארפג'ו ויורדת בסולם או בירידה כרומטית. תבניות אלו מיוחסות בדרך כלל לפסנתרן ארט טאטום, שניגן מעט לפני תקופת הבופ. כל התבניות הללו משמשות כקישוטים ועיטורים למלודיות הייחודיות של הנגנים. מבנה הרמוני בניגוד לדעה המקובלת, הבי בופ אינו רק שינוי מלודי. במקור, האלתור של צ'ארלי פארקר (בירד) היה אכן על מלודיות כרומטיות על בסיס הרמוניה פשוטה, אך עם הזמן התפתח גם התפקיד ההרמוני, ונוצרה הרמוניה ייחודית מאוד (אם כי לרוב מסתמכת על ההרמוניה המקורית). בעוד שהסווינג והבלוז היו בנויים בסולמות פשוטים, היה הבי בופ מושתת על סולמות מורכבים וייחודיים לסגנון. האקורדים בבי בופ, אף על פי שדרגתם לרוב זהה לסטנדרט המקורי, שונים למדי מהאקורדים המקוריים. קודם כל, האקורדים בנויים על הרמוניה, סולמות, ומבנים, מורכבים יותר. בעוד שבסגנונות הקודמים רוב האקורדים היו מז'ורים או מינורים, וספטאקורדים, בבופ רוב האקורדים היו אקורדים בעלי מתח הרמוני, כלומר אקורדים הכוללים גם נונה גדולה, לדוגמה. היה גם שימוש נרחב באקורדים מוקטנים, מוגדלים וכיוצא בזה. גם בתזמון האקורדים חל שינוי, יכולת האלתור המוגברת איפשרה לכלים ההרמונים לשלוט במשך האקורד ובתזמונו. כך למשל, אקורדים בעלי מתח גדול יותר מוחזקים לזמן רב יותר. מאפיין נוסף של הביבופ הוא שימוש באקורד עם ספטימה גדולה בתור אקורד הטוניקה. זאת בניגוד לבלוז, שבו הטוניקה היא ספטאקורד דומיננטי, והסוינג שבו היא אקורד עם סקסטה גדולה. הסולם הראשון שבו השתמש פארקר היה הכרומטי, אך עם הזמן ועם פיתוח הבופ נתווספו סולמות נוספים, למשל סולם הטונים השלמים או הסולם המוקטן, שהפכו פופולריים, בין השאר על ידי נגינתו של הפסנתרן ת'לוניוס מונק. אחרי מונק, המשיך ג'ון קולטריין לפתח את הסולמות ההרמונים בכך שהוסיף את המודוסים שלא היו בשימוש במוזיקה המודרנית. לבסוף, לאחר שנוצר מגוון עצום של סולמות שונים בשימוש, רבים מהם חסרי שם, החליט בארי האריס, פסנתרן ומפיק מוזיקלי, לקבץ את הסולמות, ולראות מהו הגרעין האמיתי שמקשר ביניהם. האריס הגיע להבנה, שלמרות המספר הגדול של הסולמות, ניתן לשם הפשטות להסתכל על הבופ כבנוי מארבעה סולמות בסיסיים, ייחודיים, שעליהם מאלתרים ומפתחים סולמות חדשים. השניים המרכזים בין הסולמות של האריס הם: הם הסולם הדומיננטי של הבופ (דרגות: 1 2 3 4 5 6 7b 7) וסולם הבופ המז'ורי (דרגות: 1 2 3 4 5 5# 6 7). נוסף על שני הסולמות הנ"ל, קיימים סולם מודוס דורי של הבופ, וסולם הבופ המינור מלודי. סולמות הבופ הם רק הפשטה של ההרמוניה המורכבת של הבופ, והם מייצגים את הגלעין של המבנה ההרמוני בלבד. לא כל המנתחים מסכימים עמם. אמני בופ רבים נהגו לשלב את הסולמות הללו, וגם אחרים, זה בתוך זה ולעבור מהאחד למשנהו. הרכבי בופ בניגוד לביג בנדים של הסווינג, בבופ נהוג לנגן בקבוצות קטנות שמונות 3–6 נגנים. הכלים האופייניים לסגנון הם תופים, קונטרבס, פסנתר, סקסופון וחצוצרה. לעיתים מצטרף עוד כלי נשיפה (לרוב סקסופון נוסף או טרומבון), או כלי מיתר (לרוב גיטרה או כינור). במקרים אחרים מוותרים על אחד הכלים (לרוב אחת ה"קרנות") ונשארים בקווארטט. בהרכבים אלה נהוג שכולם מנגנים קטעי סולו, בניגוד להרכבי הסווינג והבלוז בהם לרוב רק הכלים המובילים זוכים לקטעי סולו. עקב תופעה זו, הפכה המוזיקה לאינדיבידואלית יותר, ונוצר מקום לביטוי עצמי של כל חברי ההרכב. היסטוריה והתפתחות בשנת 1939 הקליט הסקסופוניסט קולמן הוקינס הקלטה בשם "Body and Soul". בהקלטה זו התנסה הוקינס באלתורים מורכבים מהרגיל וקפיצות קצב רבות. אף על פי שנגינתו לא הייתה ממש בופ, הוא השפיע על מוזיקאים רבים, ביניהם סקסופוניסט האלט צ'ארלי פארקר. פארקר, שכבר החל להתנסות בנגינה בסולמות כרומטיים ובפרצי תווים, הוקסם משינויי הקצב ומהתחושה החדשנית שאפפה את הקלטתו של הוקינס. בשנות הארבעים החלו הבופרים הצעירים, ופארקר בראשם, לפתח לעצמם סגנון ייחודי, שנבע מתוך שורשי הסווינג של שנות השלושים. הם הושפעו מאוד ממספר מובילים חדשניים כגון הפסנתרן ארט טייטום, הסקסופוניסטים הוקינס, ולסטר יאנג, והחצוצרן רוי אלדרידג'. פארקר ודיזי גילספי הופיעו עם חלק מהנגנים של התקופה שקדמה לבופ, ולקחו את ההרפתקנות הזהירה שלהם לשלב הבא. הבופרים המוקדמים היו חדשניים מאוד ומספיק בטוחים במוזיקה שלהם כדי לא להירתע מהתגובות המזלזלות שבהן נתקלו בתחילת דרכם ממוזיקאים אחרים ומהקהל הרחב. מועדון מינטונז פליי האוס (בתרגום חופשי מאנגלית: "בית המשחקים של מינטון") בניו יורק היה המקום להתנסויות ולפיתוח של הבופ בתחילת הדרך. נוסף על פארקר וגילספי, החלו לנגן שם נגני סווינג שרצו להתנסות בסגנון החדש. הגיטריסט צ'ארלי כריסטיאן, לדוגמה, שהחל להתנסות בשינויי מלודיות עוד כשהיה נגן בתזמורת של בני גודמן, היה מהנגנים הקבועים במועדון ונמנה עם חלוצי הבי בופ. אחרי מותו לקח פארקר את המושכות, ויחד עם גילספי וקני קלארק הפך למוזיקאי המזוהה ביותר עם הסגנון החדש בתקופה זו. מוזיקאי נוסף, שהצטרף אליהם מאוחר יותר היה ת'לוניוס מונק. אך הוא, בניגוד לאחרים, כמעט שלא התנסה קודם לכן בסווינג בצורה מקצועית, והחל ישר לנגן בי בופ. מונק היה זה שהכניס את ההרמוניות המיוחדות שהקשו אפילו על חובבי הבופ. מבחינה זו, מונק היה שחקן חשוב ביצירה ובפיתוח של הבופ. המוזיקה שהם ניגנו הייתה קשה מאוד לקהל, כי בעוד נגינתו של כריסטיאן הייתה מעין הכלאה של סווינג ובופ, הסגנון החדש היה בופ טהור. במשך מספר שנים נחשב הבי בופ ל"מוזיקה בשביל מוזיקאים". אף על פי שרוב השמות הגדולים של תקופת הסווינג המשיכו לנגן בסגנון שבו הם התמחו, היו מוזיקאים רבים שעברו לבי בופ, ברובם מוזיקאים צעירים שנמשכו לסגנון החדש, בו היה מקום לחידושים ולתוספות. כמו כן, רבים נמשכו לבופ כיוון שהוא הציע להם מקום לביטוי עצמי, בניגוד לאפשרות המצומצמת לבצע סולו בתזמורות הסווינג הגדולות. אט-אט החל להימשך לסגנון החדש קהל שלא חיפש את מוזיקת הריקודים הקלילה, אלא מוזיקה מורכבת ומעניינת יותר. כך החלו להתפתח מועדוני ג'אז נוספים ועד סוף שנות הארבעים הבי בופ הפך לזרם החשוב והמשמעותי ביותר בג'אז. תפוצה גאוגרפית הג'אז האמריקאי התפתח בעיקר באזורים אפרו אמריקאים בארצות הברית. הבי בופ התפתח בעיקר בחוף המזרחי, בניו יורק, או ליתר דיוק בהארלם. מקום נוסף שראוי לאזכור הוא ניו אורלינס שם הייתה, ועודנה קיימת, קהילת בופ גדולה למדי. כשהבי בופ הגיע לצד המערבי של ארצות הברית, הוא כבר היא מקובל מאוד במזרח. באופן כללי, הבופ תפס פחות במערב, ואפילו היום ניתן לראות את ההבדל הזה בין האזורים. המקבילה של הבופ במערב הייתה הקול ג'אז, סגנון המהווה התפתחות של הבי בופ אבל בהתאמה למורשת הג'אז המקובלת במערב ארצות הברית, כלומר ג'אז שקט ואיטי יותר. בישראל בתחילת המאה ה-21 סגנון הג'אז השולט בישראל הוא הפיוז'ן, אשר גם הוא הושפע מאוד מהבופ. עם זאת, סגנונות הג'אז הנפוצים בישראל בעבר היו בי בופ או פוסט בופ. להלן רשימה חלקית של בופרים ישראלים: סטו הכהן אהרלה קמינסקי ארני לורנס אלי דג'יברי דניאל זמיר מקור המילה מקור המילה בופ בשירת הסקאט והיא בעצם ג'יבריש שבו משתמשים זמרים בעת אלתור. קיימות מספר תאוריות לגבי מקורה המדויק של המילה, אולם אף אחת מהן לא הוכחה. תאוריה אחת גורסת כי הגיטריסט צ'ארלי כריסטיאן היה משתמש בה כדי לזמזם את המנגינה שהוא ניגן. תאוריה מקובלת יותר גורסת שמקור המילה במנהיגי להקות לטיניות שפעלו בארצות הברית של אותה תקופה, והיו קוראים "אריבה אריבה!" כדי ל"דרבן" את הנגנים שלהם. התאוריה מתיישבת עם העובדה, שהמילה "בי בופ" הייתה מוחלפת לעיתים ב-"רי בופ". לראיה אפשר לבחון את שמות השירים "הי בא-בא-רי-בופ" (ליונל המפטון) ו"בי-בופ-א-לולה" (ג'ין וינסנט), שניהם מאותה תקופת זמן בערך. השפעות בתרבות הפופולרית בסדרת האנימציה האמריקאית "צבי הנינג'ה", ששודרה גם בארץ, הופיעו שתי דמויות של רשעים בשם ביבופ ורוקסטדי. ביבופ נקרא על שם הז'אנר המדובר, ורוקסטדי הוא סגנון מוזיקה המושפע מרגאיי, שהיה פופולרי לזמן קצר בשנות ה-60 בג'מייקה. בנוסף, שמה של סדרת האנימה היפנית "קאובוי ביבופ" נקראה על שם הז'אנר, וגם פסקול הסדרה הכיל ברובו שירים מהז'אנר. סגנונות משנה אף על פי שזכה לזלזול רב בתחילת דרכו, הבי בופ הפך ליסוד הג'אז המודרני. הבופ מהווה את הבסיס והשורש לכל החידושים בג'אז שבאו אחריו. הדוגמאות החשובות הן: הארד בופ - סגנון שפותח על ידי המתופפים ארט בלייקי ומקס רואץ' (כל אחד בנפרד), הסקסופוניסט ג'ון קולטריין ועוד מספר מוזיקאים חשובים. הסגנון משתמש בקצבים מורכבים יותר מהבופ, תוך הדגשת התופים והבס. הארד בופ משתמש באקורדים הנוצרים על ידי מספר כלי נשיפה והוא מושפע מהבלוז ומהגוספל. הסגנון נחשב להמשך ישיר של הבי בופ. פוסט בופ - סגנון שפותח על ידי ביל אוונס וויין שורטר, ובו נשבר הבסיס ההרמוני של הבופ. פוסט בופ משתמש באקורדים חדשים וחדשניים וברצפים הרמוניים מדרגות שונות, ובכך הוא התרחק מן הבופ. נוסף על כך, נגני הפוסט בופ מאלתרים בצורה אחרת לגמרי. הם נמנעים מלהשתמש בצלילים המתבקשים יותר וההגיוניים יותר מבחינה תאורטית. קול ג'אז - סגנון שפותח בעיקר על ידי החצוצרן מיילס דייוויס. קול ג'אז התפתח במקביל לבי בופ, ואף על פי כן אין ספק שהוא ינק השראה רבה ממנו. הסגנון, שמכונה לעיתים גם "ג'אז החוף המערבי", התפתח במערב ארצות הברית הרחק מאזור התפתחותו של הבופ. הסגנון בנוי באופן דומה לבופ, רק שבו מושם דגש על יצירת מלודיות ערבות לאוזן וקצבים איטיים. ג'אז מודאלי - סגנון שפיתחו דייוויס וקולטריין בשיתוף עם ביל אוונס. ג'אז מודאלי, שלא הגיע לרמת הפופולריות של שאר הפיתוחים של הבופ, הוא סגנון שנשען על הרמוניה במודוסים (סולמות שנעשה בהם שימוש רב בימי הביניים). הסגנון נועד ליצור צורת אלתור מורכבת יותר, בה נוצרות מלודיות והרמוניות מיוחדות יותר. נוסף על אלה, אפשר למנות את האוונגרד והג'אז החופשי כצאצאים של הבופ, אם כי צאצאים פחות ישירים מארבעת הנזכרים לעיל. נגני בי בופ חשובים בג'אז יש חשיבות רבה לנגן (בניגוד למוזיקה קלאסית, בה רוב הכבוד מיוחס למלחין), ובבי בופ יותר מאשר בסגנונות שקדמו לו. זאת כיוון שבבי בופ יש חופש אמנותי רב יותר למבצעים (שהרי הם מחויבים רק למעברי האקורדים), ולטכניקה יש מקום רב בנגינה. על כן ישנם נגנים רבים בבופ אשר ידועים בזכות הביצועים שלהם, הגדולים והמפורסמים הם: צ'ארלי פארקר צ'ארלי פארקר (כינויו - יארדבירד) הוא סקספוניסט אלט. בעיני רבים נחשב פארקר למייסד הבופ ולגדול נגני האלט של כל הזמנים. היכולת שלו לאלתר על סולמות כרומטיים במהירות מסחררת הפכה לסגנון נגינה שכל נגני הסקסופון אחריו היו מוכרחים להכיר. מאז פארקר השתנתה לחלוטין צורת הנגינה בסקסופון. בנוסף, על אף חייו הקצרים, הספיק פארקר להקליט מאות הקלטות, שרובן ככולן נחשבות לקלסיקות של הג'אז, ולמפתח בהבנת המוזיקה המודרנית. לני טריסטנו אמר בשנות השישים שאם פארקר היה רוצה לאכוף את חוקי זכויות היוצרים, הוא יכול היה לתבוע כמעט כל אחד, שהקליט תקליט בעשור האחרון". דיזי גילספי גילספי, החצוצרן, שקיבל את הכינוי "דיזי" בזכות יכולותיו הטכניות המדהימות ובשל התנהגותו הליצנית המלאה בהומור, היה מחלוצי הבופ. הוא ניגן ברביעיית הבופ המקורית שכללה את פארקר, רואץ' ופאוול. כמו כן, המציא דיזי שיטות חדשות לנגינה בחצוצרה, והיה להשראה להמוני נגני חצוצרה אחריו. דיזי נחשב לגורם חשוב בהפצת הבופ ובהפיכתו מזרם שולי לתחום חשוב במוזיקת הג'אז. בזכות אופיו הנחמד והאחראי (בניגוד לרבים מנגני הבופ האחרים), הוא קידם את הבופ בעולם המוזיקה המודרנית. מקס רואץ' מקס רואץ', חבר נוסף ברביעיית הבופ המקורית, החל לנגן בסגנון זה כבר בגיל 16. הוא נחשב לאחד המתופפים הראשונים שניגנו בופ (הוא וקני קלארק היו שני מתופפי הבופ הראשונים). נוסף על כך, נחשב רואץ' לאדם שהעביר את התופים מסטטוס של כלי משני, שתפקידו העיקרי הוא שמירת הקצב, אל מרכז הבמה, ונחשב לראשון שהוביל להקה. כאמור, רואץ' פיתח את המבנה הקצבי של הבופ והג'אז בכלל, והוא נחשב למבשר הקצבים השבורים. לימים, היה רואץ' ממפתחי ההארד בופ והפוסט בופ, והיה הבופר האחרון שפרש והאחרון שנפטר מבין הבופרים של הרביעייה המקורית. ת'לוניוס מונק אף על פי שקשה להגדירה בדיוק, נחשבת נגינתו של הפסנתרן ת'לוניוס מונק כבי בופ. מונק ידוע בסגנונו הייחודי, הן בטכניקת הנגינה והן במבנה היצירות, האלתורים והקומפוזיציות. הוא תרם לפיתוח ההרמוניות של היצירות על ידי יצירת סולמות חדשים ומהלכי אקורדים ייחודיים. נוסף על כך, מונק היה מגדולי מלחיני הבופ. הוא כתב עשרות קטעים ורבים מהם הפכו לסטנדרטים; המפורסם מכולם הוא הקטע "Round Midnight", שזכה לאינספור ביצועים. באד פאוול באד פאוול, פסנתרן מחונן מהרביעייה המקורית של הבופ, שינה באופן משמעותי את צורת הנגינה על הפסנתר. פאוול היה נגן ויוצר חשוב בהתפתחות הבופ עד כדי כך שרבים קראו לו "הצ'ארלי פארקר של הפסנתר". פאוול שינה את הנגינה ביד שמאל מנגינת בסים לנגינת אקורדים צבעוניים, ופיתח את שיטת חיקוי הקרנות שבה מנגן הפסנתר מנגינות בופיות הדומות לנגינה של כלי נשיפה. לאחר שהוכה על ידי שוטר איבד את שפיות דעתו והפסיק לנגן עם גדולי הבופ. פארקר הסביר למה הוא לא מנגן איתו בכך שאמר: "הוא אפילו משוגע יותר ממני". אחרים מלבד חמשת הנגנים הללו, מוזיקאים רבים נוספים השתייכו לזרם הבופ. ביניהם: צ'ארלי מינגוס - בס ריי בראון - בס דקסטר גורדון - סקסופון טנור סאני רולינס - סקסופון טנור קליפורד בראון - חצוצרה מיילס דייוויס - חצוצרה קני קלארק - תופים פילי ג'ו ג'ונס - תופים ביל אוונס - פסנתר הרבי הנקוק - פסנתר טוטס טילמנס - מפוחית רון קרטר - בס פול צ'יימברס - בס ג'ון קולטריין - סקסופון טנור סאני סטיט - סקסופון אלט ארט בלייקי - תופים תאודור "פאטס" נאוורו - חצוצרה ראו גם שורשים: רגטיים, בלוז, סווינג תולדות ישירות: הארד בופ, פוסט בופ, ג'אז מודאלי תולדות עקיפות: אוונגרד, ג'אז חופשי, פיוז'ן, רוק פסיכדלי לקריאה נוספת Bary McRea, The Jazz Handbook Richard Cook and Brian Morton, Penguin Guide for Jazz on CD, 7th Addition John Riley, The Art of Bop Drumming Scott DeVeaux, The Birth of Bebop: A Social and Musical History קישורים חיצוניים הסבר על ההיסטוריה ועל המבנה המוזיקלי של הבופ, בדגש על הטרומבון הערות שוליים סגנונות מוזיקליים ג'אז

בִּי בּוֹפּ (באנגלית: Bebop) או בופ, הוא ז'אנר מרכזי בג'אז, שהתפתח בשנות ה-40 של המאה ה-20. אף על פי שהבי בופ ספג זלזול מהקהל ומהמוזיקאים בראשית דרכו, כיום הוא מוכר כחשוב שבסגנונות הג'אז. זאת מכיוון שניגוני הג'אז שהולחנו ובוצעו מאז נמנים עמו או עם סגנונות שהיו המשכיו הישירים. הבופ אף עיצב בדמותו את מרבית התרבות הסובבת את הג'אז - החל במועדוני הג'אז שהיו שונים בתכלית לפני כן, עבור בציבור החובבים וכלה באופי ההרכבים ובמניין חבריהם.מן הבחינה המוזיקלית גרידא, נחשבת מהפכת הבי בופ בעיני רבים לנקודת המפנה המשמעותית ביותר בתפיסה המוזיקלית של הג'אז. בעוד הסגנונות שקדמו לו נועדו בעיקר לצורכי בידור, הרי שייעודו של הבופ הוא בעיקרו אמנותי. נוסף על כך, הביא הבי בופ לפיתוח הגישה האינדיבידואלית בג'אז, הקובעת כי חשיבותם של המוזיקאים המבצעים את הקטע גדולה לאין ערוך מזו של מלחינו. כיום זוהי הגישה המקובלת בג'אז ועל פיה מרחב הביטוי העצמי של כל חברי ההרכב עד האחרון שבהם זוכה לחשיבות ראשונה במעלה.הבי בופ נבדל מהסווינג שקדם לו בשתי נקודות עיקריות: המלודיות מורכבות יותר, אף על פי שהן נכתבו על סמך אותו רצף אקורדים; והאלתור נעשה בצורה הרבה יותר חופשית, ללא קשר למלודיה המקורית של השיר. בבי בופ נעלמת בדרך כלל המלודיה המקורית כבר בפזמון השני או השלישי. נוסף על כך, הטמפו (מפעם) בבופ מהיר בדרך כלל, והמבנה ההרמוני מורכב יותר. פיתוח הסגנון מיוחס בעיקר לנגן הסקסופון אלט, צ'ארלי פארקר, אשר במהלך חייו הקצרים הספיק להוביל מספר מוזיקאים הרפתקנים ואמיצים למהפכה הגדולה ביותר בתולדות הג'אז.סגנון מוזיקליבבסיסה, מלודיית בי בופ היא מלודיה מתחדשת שנכתבת על בסיס המהלך ההרמוני של קטע מוכר, לרוב סטנדרט. בשל גודל ההרכבים ואורך הקטעים, יש בבי בופ קטעי סולו רבים יותר, בעלי אופי שונה בתכלית מאופיים של קטעי סולו בסגנונות ג'אז אחרים, כמו סווינג. הסולו של הבופר (נגן בי בופ) הוא אלתור של מלודיות חדשות על בסיס רצף האקורדים בשיר המקורי (כלומר, המהלך ההרמוני). בבי בופ יש מלודיות מסובכות בהרבה מאלו שהיו במוזיקה המקורית, והן דורשות על פי רוב מיומנות רבה יותר ויכולת אלתור מורכבת יותר.הבי בופ מנוגן בדרך כלל בטמפו מהיר מאוד, אך לא בקצב קופצני וריקודי כמו הסווינג, שכן תפקידם של כלי הקצב התפתח בסגנון זה מעבר לשמירה על הקצב בלבד. תוף הסנר, למשל, משמש למתן דגשים, והתוף הבס שנועד במקור לשמש כמעין "מטרונום", הפך בבי בופ ל"מפיל פצצות" (באנגלית Bomb dropper). "הפלת פצצות" היא טכניקת בופ שבה תפקיד הבס נופל במקומות שונים בקטע המוזיקלי שאינם בדגש הטבעי, ובצורה זו נוצר מצב "כאוטי" ו"אנרגטי" יותר. פיתוח זה מיוחס בעיקר למתופף מקס רואץ'. רואץ' נודע בקטעי סולו תופים מורכבים שלעיתים אף מובילים את השיר, ומאופיינים בחילופי משקלים ומפעמים.קטעי הבופ היו פעמים רבות מלודיה חדשה ומורכבת שנבנתה על בסיס רצף האקורדים של סטנדרט מוכר כשהמלודיה המקורית כבר אינה מופיעה כלל בקטע החדש. דוגמה לכך היא הקטע המפורסם של פארקר, "אורניתולוגיה", שנכתב על בסיס המהלך ההרמוני בסטנדרט "כמה גבוה הירח". בקטע בופ אופייני מבצעים הכלים יחד את המלודיה החדשה בהתחלה ובסוף, ובין לבין מאלתר כל כלי קטע סולו, גם הוא במתכונת האקורדים הבסיסיים של השיר. לעיתים יופיעו "ציטוטים מוזיקליים" לסטנדרט המקורי שעליו נכתב הקטע, ולעיתים גם יצוטטו קטעים אחרים (סטנדרטים שונים, או קטעי מוזיקה קלאסית). עם זאת, ישנם קטעי בופ מקוריים לחלוטין, החל מהאקורדים הבסיסיים ועד למלודיה המובילה.מבנה קצביהמפעם בבי בופ מהיר מאוד ביחס לשאר הסגנונות, והוא בנוי בצורה הרבה יותר מורכבת, הכוללת יחידות ריתמיות קטנות יותר. כיוון שהמוזיקה אינטואיטיבית ו"רגשית" יש נטייה לשינויים רבים בתחום הקצב (הן המפעם, הן המשקל, והן המקצבים), דבר שאינו מקובל בשאר תחומי הג'אז. נוסף על כך יש בבופ שימוש במשקלים מורכבים דוגמת שלושה רבעים וחמישה רבעים. המפורסמת ביותר בתחום השינויים הקצביים היא החמישייה של מקס רואץ' וקליפורד בראון, שהרבתה לשנות מפעמים והתנסתה גם במעברים בין סוגים שונים של משקלים.בניגוד לבלוז למשל, שבו הקצב נשמר על ידי מערכת תופים, קונטרבס, גיטרה ופסנתר (ולעיתים כלים נוספים), בבופ אחראים על הקצב רק הקונטרבס וידו הימנית של המתופף. מצב זה יוצר יותר מקצבים פוליריתמים, שכן שאר גפיו של המתופף, ולעיתים גם כלים אחרים, עסוקים במתן דגשים פוליריתמים לרוב מאולתרים. פוליריתמיקה זו מגבירה את תחושת הכאוס ביצירה. כמו כן, המוזיקה מקבלת מקצב לא ריקודי, ומורכב יותר. מוכרת האמירה של מתופף בופ שטען כי "הקצב החשוב במוזיקה זו אינו הקצב של הרבעים, אלא קצב החשיבה".מבנה מלודיייחודו המרכזי של הבופ היה הלבשת מלודיות חדשות וייחודיות על האקורדים המקוריים של הקטע. מעבר למורכבות הגבוהה יחסית שלהן, מאופיינות המלודיות הבופיות במהירות ובאנרגטיות שלהן. מלבד המלודיה הכתובה, על הבופרים לאלתר מלודיות חדשות בזמן קטע הסולו. לשם נגינת בופ דרושה יצירתיות רבה מאוד; כדי להקל על הנגן המבצע את הסולו ישנן כמה תבניות שבופרים נעזרים בהן תוך כדי האלתור. תבנית אופיינית כזו היא "החמישית המונמכת", תבנית שבה במקום להדגיש את הטוניקה של הסולם, או את הבס של האקורד, מדגישים את התו שמונמך בחצי טון מהדומיננטה של הסולם, הלא הוא "התו הכחול". תבנית נוספת היא תבנית שבה המלודיה עולה בארפג'ו ויורדת בסולם או בירידה כרומטית. תבניות אלו מיוחסות בדרך כלל לפסנתרן ארט טאטום, שניגן מעט לפני תקופת הבופ. כל התבניות הללו משמשות כקישוטים ועיטורים למלודיות הייחודיות של הנגנים.מבנה הרמוניבניגוד לדעה המקובלת, הבי בופ אינו רק שינוי מלודי. במקור, האלתור של צ'ארלי פארקר (בירד) היה אכן על מלודיות כרומטיות על בסיס הרמוניה פשוטה, אך עם הזמן התפתח גם התפקיד ההרמוני, ונוצרה הרמוניה ייחודית מאוד (אם כי לרוב מסתמכת על ההרמוניה המקורית). בעוד שהסווינג והבלוז היו בנויים בסולמות פשוטים, היה הבי בופ מושתת על סולמות מורכבים וייחודיים לסגנון.האקורדים בבי בופ, אף על פי שדרגתם לרוב זהה לסטנדרט המקורי, שונים למדי מהאקורדים המקוריים. קודם כל, האקורדים בנויים על הרמוניה, סולמות, ומבנים, מורכבים יותר. בעוד שבסגנונות הקודמים רוב האקורדים היו מז'ורים או מינורים, וספטאקורדים, בבופ רוב האקורדים היו אקורדים בעלי מתח הרמוני, כלומר אקורדים הכוללים גם נונה גדולה, לדוגמה. היה גם שימוש נרחב באקורדים מוקטנים, מוגדלים וכיוצא בזה. גם בתזמון האקורדים חל שינוי, יכולת האלתור המוגברת איפשרה לכלים ההרמונים לשלוט במשך האקורד ובתזמונו. כך למשל, אקורדים בעלי מתח גדול יותר מוחזקים לזמן רב יותר. מאפיין נוסף של הביבופ הוא שימוש באקורד עם ספטימה גדולה בתור אקורד הטוניקה. זאת בניגוד לבלוז, שבו הטוניקה היא ספטאקורד דומיננטי, והסוינג שבו היא אקורד עם סקסטה גדולה.הסולם הראשון שבו השתמש פארקר היה הכרומטי, אך עם הזמן ועם פיתוח הבופ נתווספו סולמות נוספים, למשל סולם הטונים השלמים או הסולם המוקטן, שהפכו פופולריים, בין השאר על ידי נגינתו של הפסנתרן ת'לוניוס מונק. אחרי מונק, המשיך ג'ון קולטריין לפתח את הסולמות ההרמונים בכך שהוסיף את המודוסים שלא היו בשימוש במוזיקה המודרנית.לבסוף, לאחר שנוצר מגוון עצום של סולמות שונים בשימוש, רבים מהם חסרי שם, החליט בארי האריס, פסנתרן ומפיק מוזיקלי, לקבץ את הסולמות, ולראות מהו הגרעין האמיתי שמקשר ביניהם. האריס הגיע להבנה, שלמרות המספר הגדול של הסולמות, ניתן לשם הפשטות להסתכל על הבופ כבנוי מארבעה סולמות בסיסיים, ייחודיים, שעליהם מאלתרים ומפתחים סולמות חדשים. השניים המרכזים בין הסולמות של האריס הם: הם הסולם הדומיננטי של הבופ (דרגות: 1 2 3 4 5 6 7b 7) וסולם הבופ המז'ורי (דרגות: 1 2 3 4 5 5# 6 7). נוסף על שני הסולמות הנ"ל, קיימים סולם מודוס דורי של הבופ, וסולם הבופ המינור מלודי.סולמות הבופ הם רק הפשטה של ההרמוניה המורכבת של הבופ, והם מייצגים את הגלעין של המבנה ההרמוני בלבד. לא כל המנתחים מסכימים עמם. אמני בופ רבים נהגו לשלב את הסולמות הללו, וגם אחרים, זה בתוך זה ולעבור מהאחד למשנהו.הרכבי בופבניגוד לביג בנדים של הסווינג, בבופ נהוג לנגן בקבוצות קטנות שמונות 3–6 נגנים. הכלים האופייניים לסגנון הם תופים, קונטרבס, פסנתר, סקסופון וחצוצרה. לעיתים מצטרף עוד כלי נשיפה (לרוב סקסופון נוסף או טרומבון), או כלי מיתר (לרוב גיטרה או כינור). במקרים אחרים מוותרים על אחד הכלים (לרוב אחת ה"קרנות") ונשארים בקווארטט. בהרכבים אלה נהוג שכולם מנגנים קטעי סולו, בניגוד להרכבי הסווינג והבלוז בהם לרוב רק הכלים המובילים זוכים לקטעי סולו. עקב תופעה זו, הפכה המוזיקה לאינדיבידואלית יותר, ונוצר מקום לביטוי עצמי של כל חברי ההרכב.היסטוריה והתפתחותבשנת 1939 הקליט הסקסופוניסט קולמן הוקינס הקלטה בשם "Body and Soul". בהקלטה זו התנסה הוקינס באלתורים מורכבים מהרגיל וקפיצות קצב רבות. אף על פי שנגינתו לא הייתה ממש בופ, הוא השפיע על מוזיקאים רבים, ביניהם סקסופוניסט האלט צ'ארלי פארקר. פארקר, שכבר החל להתנסות בנגינה בסולמות כרומטיים ובפרצי תווים, הוקסם משינויי הקצב ומהתחושה החדשנית שאפפה את הקלטתו של הוקינס.בשנות הארבעים החלו הבופרים הצעירים, ופארקר בראשם, לפתח לעצמם סגנון ייחודי, שנבע מתוך שורשי הסווינג של שנות השלושים. הם הושפעו מאוד ממספר מובילים חדשניים כגון הפסנתרן ארט טייטום, הסקסופוניסטים הוקינס, ולסטר יאנג, והחצוצרן רוי אלדרידג'. פארקר ודיזי גילספי הופיעו עם חלק מהנגנים של התקופה שקדמה לבופ, ולקחו את ההרפתקנות הזהירה שלהם לשלב הבא. הבופרים המוקדמים היו חדשניים מאוד ומספיק בטוחים במוזיקה שלהם כדי לא להירתע מהתגובות המזלזלות שבהן נתקלו בתחילת דרכם ממוזיקאים אחרים ומהקהל הרחב.מועדון מינטונז פליי האוס (בתרגום חופשי מאנגלית: "בית המשחקים של מינטון") בניו יורק היה המקום להתנסויות ולפיתוח של הבופ בתחילת הדרך. נוסף על פארקר וגילספי, החלו לנגן שם נגני סווינג שרצו להתנסות בסגנון החדש. הגיטריסט צ'ארלי כריסטיאן, לדוגמה, שהחל להתנסות בשינויי מלודיות עוד כשהיה נגן בתזמורת של בני גודמן, היה מהנגנים הקבועים במועדון ונמנה עם חלוצי הבי בופ. אחרי מותו לקח פארקר את המושכות, ויחד עם גילספי וקני קלארק הפך למוזיקאי המזוהה ביותר עם הסגנון החדש בתקופה זו. מוזיקאי נוסף, שהצטרף אליהם מאוחר יותר היה ת'לוניוס מונק. אך הוא, בניגוד לאחרים, כמעט שלא התנסה קודם לכן בסווינג בצורה מקצועית, והחל ישר לנגן בי בופ. מונק היה זה שהכניס את ההרמוניות המיוחדות שהקשו אפילו על חובבי הבופ. מבחינה זו, מונק היה שחקן חשוב ביצירה ובפיתוח של הבופ. המוזיקה שהם ניגנו הייתה קשה מאוד לקהל, כי בעוד נגינתו של כריסטיאן הייתה מעין הכלאה של סווינג ובופ, הסגנון החדש היה בופ טהור.במשך מספר שנים נחשב הבי בופ ל"מוזיקה בשביל מוזיקאים". אף על פי שרוב השמות הגדולים של תקופת הסווינג המשיכו לנגן בסגנון שבו הם התמחו, היו מוזיקאים רבים שעברו לבי בופ, ברובם מוזיקאים צעירים שנמשכו לסגנון החדש, בו היה מקום לחידושים ולתוספות. כמו כן, רבים נמשכו לבופ כיוון שהוא הציע להם מקום לביטוי עצמי, בניגוד לאפשרות המצומצמת לבצע סולו בתזמורות הסווינג הגדולות. אט-אט החל להימשך לסגנון החדש קהל שלא חיפש את מוזיקת הריקודים הקלילה, אלא מוזיקה מורכבת ומעניינת יותר. כך החלו להתפתח מועדוני ג'אז נוספים ועד סוף שנות הארבעים הבי בופ הפך לזרם החשוב והמשמעותי ביותר בג'אז.תפוצה גאוגרפיתהג'אז האמריקאי התפתח בעיקר באזורים אפרו אמריקאים בארצות הברית. הבי בופ התפתח בעיקר בחוף המזרחי, בניו יורק, או ליתר דיוק בהארלם. מקום נוסף שראוי לאזכור הוא ניו אורלינס שם הייתה, ועודנה קיימת, קהילת בופ גדולה למדי. כשהבי בופ הגיע לצד המערבי של ארצות הברית, הוא כבר היא מקובל מאוד במזרח. באופן כללי, הבופ תפס פחות במערב, ואפילו היום ניתן לראות את ההבדל הזה בין האזורים.המקבילה של הבופ במערב הייתה הקול ג'אז, סגנון המהווה התפתחות של הבי בופ אבל בהתאמה למורשת הג'אז המקובלת במערב ארצות הברית, כלומר ג'אז שקט ואיטי יותר.בישראלבתחילת המאה ה-21 סגנון הג'אז השולט בישראל הוא הפיוז'ן, אשר גם הוא הושפע מאוד מהבופ. עם זאת, סגנונות הג'אז הנפוצים בישראל בעבר היו בי בופ או פוסט בופ. להלן רשימה חלקית של בופרים ישראלים: סטו הכהן אהרלה קמינסקי ארני לורנס אלי דג'יברי דניאל זמירמקור המילהמקור המילה בופ בשירת הסקאט והיא בעצם ג'יבריש שבו משתמשים זמרים בעת אלתור. קיימות מספר תאוריות לגבי מקורה המדויק של המילה, אולם אף אחת מהן לא הוכחה. תאוריה אחת גורסת כי הגיטריסט צ'ארלי כריסטיאן היה משתמש בה כדי לזמזם את המנגינה שהוא ניגן. תאוריה מקובלת יותר גורסת שמקור המילה במנהיגי להקות לטיניות שפעלו בארצות הברית של אותה תקופה, והיו קוראים "אריבה אריבה!" כדי ל"דרבן" את הנגנים שלהם. התאוריה מתיישבת עם העובדה, שהמילה "בי בופ" הייתה מוחלפת לעיתים ב-"רי בופ". לראיה אפשר לבחון את שמות השירים "הי בא-בא-רי-בופ" (ליונל המפטון) ו"בי-בופ-א-לולה" (ג'ין וינסנט), שניהם מאותה תקופת זמן בערך.השפעות בתרבות הפופולריתבסדרת האנימציה האמריקאית "צבי הנינג'ה", ששודרה גם בארץ, הופיעו שתי דמויות של רשעים בשם ביבופ ורוקסטדי. ביבופ נקרא על שם הז'אנר המדובר, ורוקסטדי הוא סגנון מוזיקה המושפע מרגאיי, שהיה פופולרי לזמן קצר בשנות ה-60 בג'מייקה.בנוסף, שמה של סדרת האנימה היפנית "קאובוי ביבופ" נקראה על שם הז'אנר, וגם פסקול הסדרה הכיל ברובו שירים מהז'אנר.סגנונות משנהאף על פי שזכה לזלזול רב בתחילת דרכו, הבי בופ הפך ליסוד הג'אז המודרני. הבופ מהווה את הבסיס והשורש לכל החידושים בג'אז שבאו אחריו. הדוגמאות החשובות הן:הארד בופ - סגנון שפותח על ידי המתופפים ארט בלייקי ומקס רואץ' (כל אחד בנפרד), הסקסופוניסט ג'ון קולטריין ועוד מספר מוזיקאים חשובים. הסגנון משתמש בקצבים מורכבים יותר מהבופ, תוך הדגשת התופים והבס. הארד בופ משתמש באקורדים הנוצרים על ידי מספר כלי נשיפה והוא מושפע מהבלוז ומהגוספל. הסגנון נחשב להמשך ישיר של הבי בופ.פוסט בופ - סגנון שפותח על ידי ביל אוונס וויין שורטר, ובו נשבר הבסיס ההרמוני של הבופ. פוסט בופ משתמש באקורדים חדשים וחדשניים וברצפים הרמוניים מדרגות שונות, ובכך הוא התרחק מן הבופ. נוסף על כך, נגני הפוסט בופ מאלתרים בצורה אחרת לגמרי. הם נמנעים מלהשתמש בצלילים המתבקשים יותר וההגיוניים יותר מבחינה תאורטית. קול ג'אז - סגנון שפותח בעיקר על ידי החצוצרן מיילס דייוויס. קול ג'אז התפתח במקביל לבי בופ, ואף על פי כן אין ספק שהוא ינק השראה רבה ממנו. הסגנון, שמכונה לעיתים גם "ג'אז החוף המערבי", התפתח במערב ארצות הברית הרחק מאזור התפתחותו של הבופ. הסגנון בנוי באופן דומה לבופ, רק שבו מושם דגש על יצירת מלודיות ערבות לאוזן וקצבים איטיים. ג'אז מודאלי - סגנון שפיתחו דייוויס וקולטריין בשיתוף עם ביל אוונס. ג'אז מודאלי, שלא הגיע לרמת הפופולריות של שאר הפיתוחים של הבופ, הוא סגנון שנשען על הרמוניה במודוסים (סולמות שנעשה בהם שימוש רב בימי הביניים). הסגנון נועד ליצור צורת אלתור מורכבת יותר, בה נוצרות מלודיות והרמוניות מיוחדות יותר.נוסף על אלה, אפשר למנות את האוונגרד והג'אז החופשי כצאצאים של הבופ, אם כי צאצאים פחות ישירים מארבעת הנזכרים לעיל.נגני בי בופ חשוביםבג'אז יש חשיבות רבה לנגן (בניגוד למוזיקה קלאסית, בה רוב הכבוד מיוחס למלחין), ובבי בופ יותר מאשר בסגנונות שקדמו לו. זאת כיוון שבבי בופ יש חופש אמנותי רב יותר למבצעים (שהרי הם מחויבים רק למעברי האקורדים), ולטכניקה יש מקום רב בנגינה. על כן ישנם נגנים רבים בבופ אשר ידועים בזכות הביצועים שלהם, הגדולים והמפורסמים הם:צ'ארלי פארקרצ'ארלי פארקר (כינויו - יארדבירד) הוא סקספוניסט אלט. בעיני רבים נחשב פארקר למייסד הבופ ולגדול נגני האלט של כל הזמנים. היכולת שלו לאלתר על סולמות כרומטיים במהירות מסחררת הפכה לסגנון נגינה שכל נגני הסקסופון אחריו היו מוכרחים להכיר. מאז פארקר השתנתה לחלוטין צורת הנגינה בסקסופון. בנוסף, על אף חייו הקצרים, הספיק פארקר להקליט מאות הקלטות, שרובן ככולן נחשבות לקלסיקות של הג'אז, ולמפתח בהבנת המוזיקה המודרנית. לני טריסטנו אמר בשנות השישים שאם פארקר היה רוצה לאכוף את חוקי זכויות היוצרים, הוא יכול היה לתבוע כמעט כל אחד, שהקליט תקליט בעשור האחרון".דיזי גילספיגילספי, החצוצרן, שקיבל את הכינוי "דיזי" בזכות יכולותיו הטכניות המדהימות ובשל התנהגותו הליצנית המלאה בהומור, היה מחלוצי הבופ. הוא ניגן ברביעיית הבופ המקורית שכללה את פארקר, רואץ' ופאוול. כמו כן, המציא דיזי שיטות חדשות לנגינה בחצוצרה, והיה להשראה להמוני נגני חצוצרה אחריו. דיזי נחשב לגורם חשוב בהפצת הבופ ובהפיכתו מזרם שולי לתחום חשוב במוזיקת הג'אז. בזכות אופיו הנחמד והאחראי (בניגוד לרבים מנגני הבופ האחרים), הוא קידם את הבופ בעולם המוזיקה המודרנית.מקס רואץ'מקס רואץ', חבר נוסף ברביעיית הבופ המקורית, החל לנגן בסגנון זה כבר בגיל 16. הוא נחשב לאחד המתופפים הראשונים שניגנו בופ (הוא וקני קלארק היו שני מתופפי הבופ הראשונים). נוסף על כך, נחשב רואץ' לאדם שהעביר את התופים מסטטוס של כלי משני, שתפקידו העיקרי הוא שמירת הקצב, אל מרכז הבמה, ונחשב לראשון שהוביל להקה. כאמור, רואץ' פיתח את המבנה הקצבי של הבופ והג'אז בכלל, והוא נחשב למבשר הקצבים השבורים. לימים, היה רואץ' ממפתחי ההארד בופ והפוסט בופ, והיה הבופר האחרון שפרש והאחרון שנפטר מבין הבופרים של הרביעייה המקורית.ת'לוניוס מונקאף על פי שקשה להגדירה בדיוק, נחשבת נגינתו של הפסנתרן ת'לוניוס מונק כבי בופ. מונק ידוע בסגנונו הייחודי, הן בטכניקת הנגינה והן במבנה היצירות, האלתורים והקומפוזיציות. הוא תרם לפיתוח ההרמוניות של היצירות על ידי יצירת סולמות חדשים ומהלכי אקורדים ייחודיים. נוסף על כך, מונק היה מגדולי מלחיני הבופ. הוא כתב עשרות קטעים ורבים מהם הפכו לסטנדרטים; המפורסם מכולם הוא הקטע "Round Midnight", שזכה לאינספור ביצועים.באד פאוולבאד פאוול, פסנתרן מחונן מהרביעייה המקורית של הבופ, שינה באופן משמעותי את צורת הנגינה על הפסנתר. פאוול היה נגן ויוצר חשוב בהתפתחות הבופ עד כדי כך שרבים קראו לו "הצ'ארלי פארקר של הפסנתר". פאוול שינה את הנגינה ביד שמאל מנגינת בסים לנגינת אקורדים צבעוניים, ופיתח את שיטת חיקוי הקרנות שבה מנגן הפסנתר מנגינות בופיות הדומות לנגינה של כלי נשיפה. לאחר שהוכה על ידי שוטר איבד את שפיות דעתו והפסיק לנגן עם גדולי הבופ. פארקר הסביר למה הוא לא מנגן איתו בכך שאמר: "הוא אפילו משוגע יותר ממני".אחריםמלבד חמשת הנגנים הללו, מוזיקאים רבים נוספים השתייכו לזרם הבופ. ביניהם: צ'ארלי מינגוס - בס ריי בראון - בס דקסטר גורדון - סקסופון טנור סאני רולינס - סקסופון טנור קליפורד בראון - חצוצרה מיילס דייוויס - חצוצרה קני קלארק - תופים פילי ג'ו ג'ונס - תופים ביל אוונס - פסנתר הרבי הנקוק - פסנתר טוטס טילמנס - מפוחית רון קרטר - בס פול צ'יימברס - בס ג'ון קולטריין - סקסופון טנור סאני סטיט - סקסופון אלט ארט בלייקי - תופים תאודור "פאטס" נאוורו - חצוצרהראו גם שורשים: רגטיים, בלוז, סווינג תולדות ישירות: הארד בופ, פוסט בופ, ג'אז מודאלי תולדות עקיפות: אוונגרד, ג'אז חופשי, פיוז'ן, רוק פסיכדלילקריאה נוספתBary McRea, The Jazz HandbookRichard Cook and Brian Morton, Penguin Guide for Jazz on CD, 7th AdditionJohn Riley, The Art of Bop DrummingScott DeVeaux, The Birth of Bebop: A Social and Musical Historyקישורים חיצוניים הסבר על ההיסטוריה ועל המבנה המוזיקלי של הבופ, בדגש על הטרומבוןהערות שוליים סגנונות מוזיקלייםג'אז

2003

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%95%D7%91%D7%99%D7%94

פוביה

פוֹבְּיָה (בפ' רפה; בעברית: בַּעַת) היא מצב נפשי של פחד או בעתה כרוניים או מוגזמים מאובייקט או ממצב כלשהו, המשבשים באופן ממשי את חיי הלוקה בו. מקור המילה במילה היוונית φόβος שפירושה: פחד (פובוס הוא אל הפחד במיתולוגיה היוונית). פוביות לא חייבות להיות פחד, אלא גם רתיעה, גועל ושנאה (כמו למשל, במקרים של הומופוביה). מרבית האנשים הסובלים מפוביה מודעים לעובדה שהפחד שלהם אינו מוצדק ובלתי סביר, אך הם אינם יכולים להתמודד עמו. פוביה היא אחת מהפרעות ההתנהגות השכיחה ביותר מבין הפרעות הנפש. בפסיכולוגיה קלינית, פוביה היא סוג של הפרעת חרדה שבדרך כלל מוגדרת כפחד מתמשך כלפי אובייקט או מצב. כשלעיתים קרובות המצב מוכר כחסר היגיון ורציונליזציה. במצב זה נעשה מאמץ מוגזם על ידי בעל הלקות להימנע מהיתקלות באותו אובייקט, וזאת באופן לא מידתי ביחס לרמת הסכנה הנשקפת מהיתקלות זו. סיווג פוביות פוביות שייכות לקבוצת הפרעות החרדה בפסיכיאטריה. בסיווג האמריקאי של המחלות הפסיכיאטריות מופיעים 12 סוגים של הפרעות חרדה, מתוכם ארבע הפרעות הכוללות פוביות: הפרעת פאניקה עם אגורפוביה (פחד ממקומות פתוחים). אגורפוביה ללא היסטוריה של הפרעת פאניקה. פוביות ספציפיות. פוביה חברתית. על פי ספר האבחנות האמריקאי ה-DSM כדי לאבחן פוביה ספציפית נדרשים הקריטריונים הבאים: פחד ניכר ומתמשך הנגרם מנוכחות של אובייקט או מצב או מציפייה לאובייקט או מצב מסוימים. חשיפה לגירוי המסוים תגרום כמעט תמיד לתגובת חרדה ועשויה להוביל להתקף פאניקה. הפחד צריך להיות חסר פרופורציות לחוויה או לאובייקט (לאחר שלוקחים בחשבון היבטים תרבותיים רלוונטיים). ההימנעות, הצפייה, או חוסר הנוחות מהגורם לפוביה גורמת לפגיעה בתפקוד. ההפרעה נמשכת מעל חצי שנה. הגורמים להתפתחות פוביות פוביה פשוטה מתפתחת בגיל הילדות, בדרך כלל מדובר בחוויה שהובילה להתפתחות הפוביה הפשוטה. בנוסף קיימים מקרים שבני משפחה או הסביבה גורמים לילד לפחד מדברים המפחידים אותם. הפוביה המורכבת מתפתחת מסיבה לא ידועה, ככל הנראה מדובר בשילוב של גורמים תורשתיים וחוויות שהאדם חווה בחייו המשפיעים על רכיבים כימיים במוח ומובילים להתפתחות פוביה מורכבת. פוביה ספציפית נקראת גם פוביה פשוטה – פחד מוגזם הקשור לאירוע או סיטואציה מסוימת. הפוביה נחלקת לכמה תתי סוגים, והן: פוביה מחיות (דוגמאות: נחשים, מקקים, כלבים ועוד), פוביה מהתרחשויות טבעיות (דוגמאות: גבהים, מים, חושך ועוד), פוביה מדם או זריקות ופוביות מצביות (מעליות, מדרגות נעות, גשרים ועוד). בדרך כלל פוביות מסוג אלה מתפתחות במהלך הילדות וישנם מקרים בהם הן יכולות להיעלם גם ללא צורך בהתערבות של טיפול פסיכולוגי. במקרים רבים, פוביה ספציפית קשורה בחוויה טראומטית דרך מנגנוני התניה. התפתחות של פוביות קשורה גם במרכיבים תורשתיים. באופן תאורטי, כמעט כל אובייקט עשוי לגרום לפוביה ספציפית, אולם יש אובייקטים וסיטואציות המועדים יותר לשמש כמושאים של פוביות כגון נחשים, עכבישים, גבהים וכדומה. יש תאורטיקנים הטוענים כי הדבר נובע ממוכנות ביולוגית מורשת לגורמי סיכון. שם הפוביה נגזר משמו היווני של האובייקט ממנו חושש החולה, לדוגמה: ארכני = עכביש ומכאן ארכנופוביה = פחד מעכבישים, או תלסו = ים, תלסופוביה = פחד ממים עמוקים. פוביה חברתית פוביה חברתית היא פחד בלתי רציונלי ממצב שבו יהיה אפשר לצפות בפרט בפרהסיה, אנשים הסובלים מפוביה זו נרתעים מסיטואציות חברתיות בהן יש להם אינטראקציה עם אנשים. היא נחשבת נפוצה ביותר. היא יכולה להתבטא במספר דרכים כגון: פחד מהימצאות במקומות ציבורים (דוג' רחוב), פחד להימצא בתוך קהל גדול של אנשים. פוביה זו נפוצה ביותר בקרב חולים בוגרים ומתחילה בגילאים 18 ו-35, מסיבות לא ברורות היא לא נפוצה בגיל הילדות. לעיתים מתלווה לפוביה חברתית אגורפוביה. על פי ספר האבחנות האמריקאי ה DSM-V כדי לאבחן פוביה חברתית נדרשים הקריטריונים הבאים: פחד מסיטואציות חברתיות שבהן האדם נחשף לאנשים לא מוכרים, והוא פוחד שהוא יראה סימני חרדה, יושפל, יובך או יידחה על ידי אחרים. החשיפה לסיטואציה החברתית שממנה האדם פוחד כמעט תמיד תעורר חרדה ויכולה לגרום להתקף פאניקה, הפחד או החרדה אינם פרופורציונליים לאיום הכרוך בסיטואציה. האדם נמנע ממצבים חברתיים מהם הוא חרד, או מתמודד אתם תוך תחושות עזות של חרדה ומצוקה. הפחד או ההימנעות פוגעים באופן משמעותי במהלך חייו הנורמלי של האדם, ותפקודו בתחום התעסוקתי, במערכות יחסים או בתחומים חברתיים. אצל ילדים ומבוגרים משך הסימפטומים צריך להימשך לפחות שישה חודשים. הפחד או ההימנעות אינם קשורים לשימוש בחומרים או למצב רפואי אחר, ואינם מוסברים טוב יותר על ידי הפרעה פסיכיאטרית אחרת. אם קיימת בעיה רפואית או פסיכיאטרית אחרת, ההפרעה אינה קשורה אליה. התקפי פאניקה שכיחים בחולים עם פוביות ספציפיות ועם פוביות חברתיות אך ההתקפים צפויים ברוב המקרים וקשורים לחשיפה לגורם הפוביה. תסמינים התסמינים הבולטים ביותר אצל אנשים הלוקים בפוביה הם: פאניקה, נשימות מהירות, קוצר נשימה, פעמת ודופק מהיר, אי-נוחות או כאב בחזה, תחושת מחנק, זיעה, חוסר תחושה בגפיים, סחרחורות והרגשת התעלפות. תסמינים אלו מופיעים בשני מקרים: כאשר האדם הלוקה נחשף באופן ישיר לאובייקט המרתיע או למצב והמקרה השני בו יכולה להופיע תגובה לפחד או מעצם המחשבה עליו. ישנם מקרים בהם התסמינים מחריפים ומגיעים להתקפי חרדה חמורים. במקרים בהם התסמינים מחמירים, הלוקים בפוביה מבודדים את עצמם מהסביבה החיצונית. כמו כן, אצל ילדים ניתן לראות תסמיני בכי, השתתקות מפחד או הצמדות לאדם אחר. טיפול הטיפול המקובל בפוביות הוא טיפול התנהגותי, ומבוסס על חשיפה לגורם המאיים. על פי התאוריה הביהביוריסטית, פוביה היא למעשה התניית פחד שאינה עוברת תהליך הכחדה משום שהסובל מפוביה נמנע מחשיפה לגורם המאיים באופן עקבי. מכאן שחשיפה מכוונת תאפשר את הכחדת ההתניה וסילוק הפוביה. קיימות שלוש שיטות עיקריות: הקהיה שיטתית - הסובל מהפוביה מופגש עם מושא החרדה בהדרגתיות ובאופן מבוקר, לחלופין נעשה שימוש בדמיון מודרך. האדם החרד מתרגל חשיבה על מושא חרדתו תוך כדי שמירה על תחושת רוגע בגוף. לטיפולים אלו אחוזי הצלחה גבוהים מאוד, בתנאי שהמטופל נכון לחוות מצב של אי־נוחות מסוימת ולהשקיע מאמץ בטיפול לאורך זמן. טיפול בהצפה - הסובל מפוביה נחשף אל הגורם המאיים באופן פתאומי וללא טכניקת רגיעה תומכת. לדוגמה, אדם שמפחד ממרחבים פתוחים נלקח אל חוף הים. טיפול באמצעות דיגום (modeling) - המטפל משמש כדוגמה התנהגותית חיובית על ידי התמודדות עם הגורם שמפחיד את המטופל ללא פחד. בשיטות המשתמשות בחשיפה ניתן להשתמש בחשיפה לאובייקט האמיתי (vivo) או לאובייקט מדומיין (covert). חשיפה לאובייקט אמיתי היא יעילה יותר אך מבוקרת פחות. שיטת טיפול חדשנית בפוביות מציע דרך ביניים ועושה שימוש במציאות מדומה על מנת להפגיש את החולה עם אובייקט הפוביה באופן פחות מאיים. תרופות נגד חרדה עשויות לסייע במקרים מסוימים. כאשר הטיפול הפסיכולוגי אינו מספק, ניתנות תרופות שמטרתן לטפל בחרדה. בין אלה ניתן למצוא קבוצת הבנזודיאזפינים (ואבן, לורוון), ותרופות נוגדות חרדה, כמו פלואוקסטין, פארוקסטין, ציטלופראם, מירטאזאפין, סרטראלין. קיימות שיטות נוספות, והן: טיפול התנהגותי-קוגניטיבי- הסובל מפוביה נפגש עם פסיכולוג המסייע לו בעזרת הדרכות ותרגולים שונים לשנות את דפוסי ההתנהגות הבלתי רצויים לתקינים יותר. השיטה מתבססת על העובדה שדפוסים אלו נרכשים במהלך שנות החיים ולא מולדים ולכן ניתנים לשינוי, כלומר ההתנהגויות שלנו תלויות במחשבות המלוות אותן (תסריטים) וכך שינוי של המחשבות יהווה גם שינוי בהתנהגות. ביופידבק- ישנה אפשרות לסובל מפוביה לאזן את תגובותיו בעזרת חשיפה למדדי הגוף השונים וטיפול נכון בזמן גילוי לגירוי המאיים. כלומר, האדם מחובר למערכת הנותנת לו מידע ומדדים כמו: דופק, לחץ דם, נשימה ושינויים בטמפרטורת הגוף בזמן החשיפה לפוביה, באמצעות מכשור ייעודי המדדים מוצגים למטופל וכך הוא מודע לשינויים החלים בגופו בזמן החשיפה לגירוי. לאחר מכן המטופל לומד על שיטות הרפיה שעוזרות לו לאזן את אותם השינויים ויוכל להרגיע את עצמו. שימושים לא רפואיים למילה פוביה ישנם מקרים שבהם מושאלת המילה "פוביה" לתיאור שנאה כלפי או דחייה מאובייקט, ללא קשר להגדרה הרפואית של המילה פוביה, לדוגמה: קסנופוביה היא שנאת זרים. הומופוביה היא עוינות כלפי הומואים ולסביות. יודופוביה היא שנאת היהודים, האנטישמיות, על פי יהודה לייב פינסקר. אסלאמופוביה היא עוינות כלפי מוסלמים. ניאופוביה היא פחד ממצבים חדשים. הידרופובי - בכימיה, חומר שאינו מתמוסס במים. היפופוטומונסטרוססקוויפדאליאופוביה (באנגלית: hippopotomonstrosesquipedaliophobia) הוא מונח היתולי המתאר פחד ממילים ארוכות. המילה מורכבת ממילים בלטינית וביוונית: היפופוטו (hippopotamus ביוונית) פירושו היפופוטם, מונסטר (monstrous בלטינית) הוא אימתני, וססקוויפדאלי (sesquipedalian בלטינית) היא המידה "רגל וחצי", שפירושה המילולי הוא "מילה ארוכה מאוד". בסך הכל במילה האנגלית 35 אותיות. הפרעות חרדה פוביית/ חרדת נטישה: ילדים שסובלים מחרדת נטישה מתקשים מגיל צעיר להיפרד מהוריהם, חווים מצוקה פיזית או נפשית בעת פרדה מהם, ומדמיינים תאונות ומחלות שתוקפות את הוריהם בהיותם רחוקים. ילדים אלה נמנעים מיציאה מהבית לחברים או למחנות קיץ, ולפעמים מאופיינים גם בבית בהיצמדות להוריהם. פעמים רבות צריך לשבת לידם עד הירדמם. בלילות הם נוטים לעבור למיטת הוריהם ולהתלונן על חלום בלהות, שבו קורה דבר־מה רע להוריהם. תלונות על תופעות גופניות אופייניות להם מאוד, בעיקר בשעת פרדה או לקראת פרדה צפויה. פחדים מחושך, מחיות ומפושעים, וכן דאגות ממחלות, תאונות ומוות אף הם נפוצים בקרב ילדים אלה, ובהיותם לבד הם עלולים לדווח על חוויות ממרות, כגון הופעת יצורים משונים, דמויות שמציצות אליהם ועיניים שבוחנות אותם.(בני רוטברג 2011) חרדת נטישה יכולה ללבוש פנים רבות, מדאגת יתר ועד לפאניקה בלתי נשלטת, לפעמים חרדת נטישה מלווה בדיכאון. חרדת נטישה כמו חרדות אחרות נחשבת למחלה כאשר היא מפריעה לתפקודו של החולה וכאשר היא מוגזמת ביחס לגירוי. אצל ילדים חרדת הנטישה מתבטאת יותר בסימנים סומטיים, אצל מבוגרים בסימנים התנהגותיים. חרדה פרידה או נטישה היא תחושה של פחד, בהלה, או דאגה מוגזמת המלווה בתסמונות גופניים. חוויית נטישה משפיעה על חיי הרגש שלנו, יש כאילו שלא עיכלו נכון את חרדת הנטישה, ולכן מעדיפים לפעמים להיות צופים על חייהם מהצד. חרדת נטישה ניתנת לטיפול על ידי עבודה על דפוסי חשיבה, התניות ושינויי דפוסי התנהגות פתולוגים, עם זאת הטיפול יתבצע בדרך כלל בצורה מערכתית. לקריאה נוספת טל, א' (2010). הפרעות חרדה במעגל החיים. מדיסין - פסיכיאטריה, 14, 36-38 בר-יוסף דדון, ר' (2007). טיפול פסיכולוגי אינטגרטיבי בהפרעת פאניקה. דרבי, ד' (2017). פוביה ספציפית – מה זה? הופמן, ש' וגוטליב, פ' (2012). המציף והמרגיע: טיפול בהפרעה טורדנית-כפייתית. קישורים חיצוניים פוביה, בלקסיקון הפסיכולוגי "בטיפולנט" פוביות - מדריך מידע על סוגי פוביות וחרדות חרדה חברתית - אתר עם מידע רב על פוביה חברתית אנהולט, ג', 2011. פוביות. טיפול קוגניטיבי- התנהגותי במבוגרים, 52-33. גולדברג, י' (2005). חרדה ופאניקה: דרכי התמודדות. קריית ביאליק: אח ויינר, י' (2009). חרדה - טיפול פסיכולוגי לפחדים – פוביות. מארקס, א"מ (1989). לחיות עם הפחד. תל אביב: ביתן. פוביה וחרדות. (2016). התמודדות עם פוביה. פלד, ט' (2005). הכול חרדות. מושב בן שמן: מודן. הערות שוליים

פוֹבְּיָה (בפ' רפה; בעברית: בַּעַת) היא מצב נפשי של פחד או בעתה כרוניים או מוגזמים מאובייקט או ממצב כלשהו, המשבשים באופן ממשי את חיי הלוקה בו. מקור המילה במילה היוונית φόβος שפירושה: פחד (פובוס הוא אל הפחד במיתולוגיה היוונית). פוביות לא חייבות להיות פחד, אלא גם רתיעה, גועל ושנאה (כמו למשל, במקרים של הומופוביה).מרבית האנשים הסובלים מפוביה מודעים לעובדה שהפחד שלהם אינו מוצדק ובלתי סביר, אך הם אינם יכולים להתמודד עמו. פוביה היא אחת מהפרעות ההתנהגות השכיחה ביותר מבין הפרעות הנפש.בפסיכולוגיה קלינית, פוביה היא סוג של הפרעת חרדה שבדרך כלל מוגדרת כפחד מתמשך כלפי אובייקט או מצב. כשלעיתים קרובות המצב מוכר כחסר היגיון ורציונליזציה. במצב זה נעשה מאמץ מוגזם על ידי בעל הלקות להימנע מהיתקלות באותו אובייקט, וזאת באופן לא מידתי ביחס לרמת הסכנה הנשקפת מהיתקלות זו.סיווג פוביותפוביות שייכות לקבוצת הפרעות החרדה בפסיכיאטריה. בסיווג האמריקאי של המחלות הפסיכיאטריות מופיעים 12 סוגים של הפרעות חרדה, מתוכם ארבע הפרעות הכוללות פוביות: הפרעת פאניקה עם אגורפוביה (פחד ממקומות פתוחים). אגורפוביה ללא היסטוריה של הפרעת פאניקה. פוביות ספציפיות. פוביה חברתית.על פי ספר האבחנות האמריקאי ה-DSM כדי לאבחן פוביה ספציפית נדרשים הקריטריונים הבאים: פחד ניכר ומתמשך הנגרם מנוכחות של אובייקט או מצב או מציפייה לאובייקט או מצב מסוימים. חשיפה לגירוי המסוים תגרום כמעט תמיד לתגובת חרדה ועשויה להוביל להתקף פאניקה. הפחד צריך להיות חסר פרופורציות לחוויה או לאובייקט (לאחר שלוקחים בחשבון היבטים תרבותיים רלוונטיים). ההימנעות, הצפייה, או חוסר הנוחות מהגורם לפוביה גורמת לפגיעה בתפקוד. ההפרעה נמשכת מעל חצי שנה.הגורמים להתפתחות פוביותפוביה פשוטה מתפתחת בגיל הילדות, בדרך כלל מדובר בחוויה שהובילה להתפתחות הפוביה הפשוטה. בנוסף קיימים מקרים שבני משפחה או הסביבה גורמים לילד לפחד מדברים המפחידים אותם. הפוביה המורכבת מתפתחת מסיבה לא ידועה, ככל הנראה מדובר בשילוב של גורמים תורשתיים וחוויות שהאדם חווה בחייו המשפיעים על רכיבים כימיים במוח ומובילים להתפתחות פוביה מורכבת.פוביה ספציפיתנקראת גם פוביה פשוטה – פחד מוגזם הקשור לאירוע או סיטואציה מסוימת. הפוביה נחלקת לכמה תתי סוגים, והן: פוביה מחיות (דוגמאות: נחשים, מקקים, כלבים ועוד), פוביה מהתרחשויות טבעיות (דוגמאות: גבהים, מים, חושך ועוד), פוביה מדם או זריקות ופוביות מצביות (מעליות, מדרגות נעות, גשרים ועוד). בדרך כלל פוביות מסוג אלה מתפתחות במהלך הילדות וישנם מקרים בהם הן יכולות להיעלם גם ללא צורך בהתערבות של טיפול פסיכולוגי.במקרים רבים, פוביה ספציפית קשורה בחוויה טראומטית דרך מנגנוני התניה. התפתחות של פוביות קשורה גם במרכיבים תורשתיים.באופן תאורטי, כמעט כל אובייקט עשוי לגרום לפוביה ספציפית, אולם יש אובייקטים וסיטואציות המועדים יותר לשמש כמושאים של פוביות כגון נחשים, עכבישים, גבהים וכדומה. יש תאורטיקנים הטוענים כי הדבר נובע ממוכנות ביולוגית מורשת לגורמי סיכון.שם הפוביה נגזר משמו היווני של האובייקט ממנו חושש החולה, לדוגמה: ארכני = עכביש ומכאן ארכנופוביה = פחד מעכבישים, או תלסו = ים, תלסופוביה = פחד ממים עמוקים.פוביה חברתיתפוביה חברתית היא פחד בלתי רציונלי ממצב שבו יהיה אפשר לצפות בפרט בפרהסיה, אנשים הסובלים מפוביה זו נרתעים מסיטואציות חברתיות בהן יש להם אינטראקציה עם אנשים. היא נחשבת נפוצה ביותר. היא יכולה להתבטא במספר דרכים כגון: פחד מהימצאות במקומות ציבורים (דוג' רחוב), פחד להימצא בתוך קהל גדול של אנשים. פוביה זו נפוצה ביותר בקרב חולים בוגרים ומתחילה בגילאים 18 ו-35, מסיבות לא ברורות היא לא נפוצה בגיל הילדות. לעיתים מתלווה לפוביה חברתית אגורפוביה.על פי ספר האבחנות האמריקאי ה DSM-V כדי לאבחן פוביה חברתית נדרשים הקריטריונים הבאים: פחד מסיטואציות חברתיות שבהן האדם נחשף לאנשים לא מוכרים, והוא פוחד שהוא יראה סימני חרדה, יושפל, יובך או יידחה על ידי אחרים. החשיפה לסיטואציה החברתית שממנה האדם פוחד כמעט תמיד תעורר חרדה ויכולה לגרום להתקף פאניקה, הפחד או החרדה אינם פרופורציונליים לאיום הכרוך בסיטואציה. האדם נמנע ממצבים חברתיים מהם הוא חרד, או מתמודד אתם תוך תחושות עזות של חרדה ומצוקה. הפחד או ההימנעות פוגעים באופן משמעותי במהלך חייו הנורמלי של האדם, ותפקודו בתחום התעסוקתי, במערכות יחסים או בתחומים חברתיים. אצל ילדים ומבוגרים משך הסימפטומים צריך להימשך לפחות שישה חודשים. הפחד או ההימנעות אינם קשורים לשימוש בחומרים או למצב רפואי אחר, ואינם מוסברים טוב יותר על ידי הפרעה פסיכיאטרית אחרת. אם קיימת בעיה רפואית או פסיכיאטרית אחרת, ההפרעה אינה קשורה אליה.התקפי פאניקה שכיחים בחולים עם פוביות ספציפיות ועם פוביות חברתיות אך ההתקפים צפויים ברוב המקרים וקשורים לחשיפה לגורם הפוביה.תסמינים התסמינים הבולטים ביותר אצל אנשים הלוקים בפוביה הם: פאניקה, נשימות מהירות, קוצר נשימה, פעמת ודופק מהיר, אי-נוחות או כאב בחזה, תחושת מחנק, זיעה, חוסר תחושה בגפיים, סחרחורות והרגשת התעלפות. תסמינים אלו מופיעים בשני מקרים: כאשר האדם הלוקה נחשף באופן ישיר לאובייקט המרתיע או למצב והמקרה השני בו יכולה להופיע תגובה לפחד או מעצם המחשבה עליו. ישנם מקרים בהם התסמינים מחריפים ומגיעים להתקפי חרדה חמורים. במקרים בהם התסמינים מחמירים, הלוקים בפוביה מבודדים את עצמם מהסביבה החיצונית. כמו כן, אצל ילדים ניתן לראות תסמיני בכי, השתתקות מפחד או הצמדות לאדם אחר.טיפולהטיפול המקובל בפוביות הוא טיפול התנהגותי, ומבוסס על חשיפה לגורם המאיים. על פי התאוריה הביהביוריסטית, פוביה היא למעשה התניית פחד שאינה עוברת תהליך הכחדה משום שהסובל מפוביה נמנע מחשיפה לגורם המאיים באופן עקבי. מכאן שחשיפה מכוונת תאפשר את הכחדת ההתניה וסילוק הפוביה. קיימות שלוש שיטות עיקריות: הקהיה שיטתית - הסובל מהפוביה מופגש עם מושא החרדה בהדרגתיות ובאופן מבוקר, לחלופין נעשה שימוש בדמיון מודרך. האדם החרד מתרגל חשיבה על מושא חרדתו תוך כדי שמירה על תחושת רוגע בגוף. לטיפולים אלו אחוזי הצלחה גבוהים מאוד, בתנאי שהמטופל נכון לחוות מצב של אי־נוחות מסוימת ולהשקיע מאמץ בטיפול לאורך זמן. טיפול בהצפה - הסובל מפוביה נחשף אל הגורם המאיים באופן פתאומי וללא טכניקת רגיעה תומכת. לדוגמה, אדם שמפחד ממרחבים פתוחים נלקח אל חוף הים. טיפול באמצעות דיגום (modeling) - המטפל משמש כדוגמה התנהגותית חיובית על ידי התמודדות עם הגורם שמפחיד את המטופל ללא פחד.בשיטות המשתמשות בחשיפה ניתן להשתמש בחשיפה לאובייקט האמיתי (vivo) או לאובייקט מדומיין (covert). חשיפה לאובייקט אמיתי היא יעילה יותר אך מבוקרת פחות. שיטת טיפול חדשנית בפוביות מציע דרך ביניים ועושה שימוש במציאות מדומה על מנת להפגיש את החולה עם אובייקט הפוביה באופן פחות מאיים. תרופות נגד חרדה עשויות לסייע במקרים מסוימים.כאשר הטיפול הפסיכולוגי אינו מספק, ניתנות תרופות שמטרתן לטפל בחרדה. בין אלה ניתן למצוא קבוצת הבנזודיאזפינים (ואבן, לורוון), ותרופות נוגדות חרדה, כמו פלואוקסטין, פארוקסטין, ציטלופראם, מירטאזאפין, סרטראלין.קיימות שיטות נוספות, והן: טיפול התנהגותי-קוגניטיבי- הסובל מפוביה נפגש עם פסיכולוג המסייע לו בעזרת הדרכות ותרגולים שונים לשנות את דפוסי ההתנהגות הבלתי רצויים לתקינים יותר. השיטה מתבססת על העובדה שדפוסים אלו נרכשים במהלך שנות החיים ולא מולדים ולכן ניתנים לשינוי, כלומר ההתנהגויות שלנו תלויות במחשבות המלוות אותן (תסריטים) וכך שינוי של המחשבות יהווה גם שינוי בהתנהגות. ביופידבק- ישנה אפשרות לסובל מפוביה לאזן את תגובותיו בעזרת חשיפה למדדי הגוף השונים וטיפול נכון בזמן גילוי לגירוי המאיים. כלומר, האדם מחובר למערכת הנותנת לו מידע ומדדים כמו: דופק, לחץ דם, נשימה ושינויים בטמפרטורת הגוף בזמן החשיפה לפוביה, באמצעות מכשור ייעודי המדדים מוצגים למטופל וכך הוא מודע לשינויים החלים בגופו בזמן החשיפה לגירוי. לאחר מכן המטופל לומד על שיטות הרפיה שעוזרות לו לאזן את אותם השינויים ויוכל להרגיע את עצמו.שימושים לא רפואיים למילה פוביהישנם מקרים שבהם מושאלת המילה "פוביה" לתיאור שנאה כלפי או דחייה מאובייקט, ללא קשר להגדרה הרפואית של המילה פוביה, לדוגמה: קסנופוביה היא שנאת זרים. הומופוביה היא עוינות כלפי הומואים ולסביות. יודופוביה היא שנאת היהודים, האנטישמיות, על פי יהודה לייב פינסקר. אסלאמופוביה היא עוינות כלפי מוסלמים. ניאופוביה היא פחד ממצבים חדשים. הידרופובי - בכימיה, חומר שאינו מתמוסס במים.היפופוטומונסטרוססקוויפדאליאופוביה (באנגלית: hippopotomonstrosesquipedaliophobia) הוא מונח היתולי המתאר פחד ממילים ארוכות. המילה מורכבת ממילים בלטינית וביוונית: היפופוטו (hippopotamus ביוונית) פירושו היפופוטם, מונסטר (monstrous בלטינית) הוא אימתני, וססקוויפדאלי (sesquipedalian בלטינית) היא המידה "רגל וחצי", שפירושה המילולי הוא "מילה ארוכה מאוד". בסך הכל במילה האנגלית 35 אותיות. הפרעות חרדהפוביית/ חרדת נטישה:ילדים שסובלים מחרדת נטישה מתקשים מגיל צעיר להיפרד מהוריהם, חווים מצוקהפיזית או נפשית בעת פרדה מהם, ומדמיינים תאונות ומחלות שתוקפות את הוריהםבהיותם רחוקים. ילדים אלה נמנעים מיציאה מהבית לחברים או למחנות קיץ,ולפעמים מאופיינים גם בבית בהיצמדות להוריהם.פעמים רבות צריך לשבת לידם עד הירדמם. בלילות הם נוטיםלעבור למיטת הוריהם ולהתלונן על חלום בלהות, שבו קורה דבר־מה רע להוריהם. תלונותעל תופעות גופניות אופייניות להם מאוד, בעיקר בשעת פרדה או לקראת פרדה צפויה.פחדים מחושך, מחיות ומפושעים, וכן דאגות ממחלות, תאונות ומוות אף הם נפוצים בקרבילדים אלה, ובהיותם לבד הם עלולים לדווח על חוויות ממרות, כגון הופעת יצוריםמשונים, דמויות שמציצות אליהם ועיניים שבוחנות אותם.(בני רוטברג 2011)חרדת נטישה יכולה ללבוש פנים רבות, מדאגת יתר ועד לפאניקה בלתי נשלטת, לפעמים חרדת נטישה מלווה בדיכאון.חרדת נטישה כמו חרדות אחרות נחשבת למחלה כאשר היא מפריעה לתפקודו של החולה וכאשר היא מוגזמת ביחס לגירוי.אצל ילדים חרדת הנטישה מתבטאת יותר בסימנים סומטיים, אצל מבוגרים בסימנים התנהגותיים.חרדה פרידה או נטישה היא תחושה של פחד, בהלה, או דאגה מוגזמת המלווה בתסמונות גופניים.חוויית נטישה משפיעה על חיי הרגש שלנו, יש כאילו שלא עיכלו נכון את חרדת הנטישה, ולכן מעדיפים לפעמים להיות צופים על חייהם מהצד.חרדת נטישה ניתנת לטיפול על ידי עבודה על דפוסי חשיבה, התניות ושינויי דפוסי התנהגות פתולוגים, עם זאת הטיפול יתבצע בדרך כלל בצורה מערכתית.לקריאה נוספת טל, א' (2010). הפרעות חרדה במעגל החיים. מדיסין - פסיכיאטריה, 14, 36-38 בר-יוסף דדון, ר' (2007). טיפול פסיכולוגי אינטגרטיבי בהפרעת פאניקה. דרבי, ד' (2017). פוביה ספציפית – מה זה? הופמן, ש' וגוטליב, פ' (2012). המציף והמרגיע: טיפול בהפרעה טורדנית-כפייתית.קישורים חיצוניים פוביה, בלקסיקון הפסיכולוגי "בטיפולנט"פוביות - מדריך מידע על סוגי פוביות וחרדות חרדה חברתית - אתר עם מידע רב על פוביה חברתית אנהולט, ג', 2011. פוביות. טיפול קוגניטיבי- התנהגותי במבוגרים, 52-33.גולדברג, י' (2005). חרדה ופאניקה: דרכי התמודדות. קריית ביאליק: אחויינר, י' (2009). חרדה - טיפול פסיכולוגי לפחדים – פוביות. מארקס, א"מ (1989). לחיות עם הפחד. תל אביב: ביתן.פוביה וחרדות. (2016). התמודדות עם פוביה.פלד, ט' (2005). הכול חרדות. מושב בן שמן: מודן.הערות שוליים

2012

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%97%D7%99%D7%93%D7%95%D7%AA%20%D7%9E%D7%99%D7%93%D7%94%20%D7%9C%D7%9E%D7%94%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%AA

יחידות מידה למהירות

מהירות היא גודל יחסי של גוף בתנועה. המהירות מודדת את המרחק (אורך) שעובר הגוף בזמן מסוים. אלה הן יחידות המידה הנפוצות למדידת מהירות: מטר לשנייה (יחידות MKS) - זו יחידת SI למהירות סנטימטר לשנייה (יחידות cgs) מייל לשעה (מהירות של כלי רכב, בארצות הברית) קילומטר לשעה (מהירות של כלי רכב, בישראל ואירופה) קילומטר לשנייה (מהירות של חלליות וגרמי שמים) קשר (מהירות כלי שיט) מאך (מהירות כלי טיס) מהירות האור (בפיזיקה, למשל: אם מהירות של אלקטרון היא 0.997c אזי הוא נע במהירות של 299,099 ק"מ לשנייה) ראו גם מהירות האור מהירות הקול מספר מאך 2

מהירות היא גודל יחסי של גוף בתנועה. המהירות מודדת את המרחק (אורך) שעובר הגוף בזמן מסוים.אלה הן יחידות המידה הנפוצות למדידת מהירות: מטר לשנייה (יחידות MKS) - זו יחידת SI למהירות סנטימטר לשנייה (יחידות cgs) מייל לשעה (מהירות של כלי רכב, בארצות הברית) קילומטר לשעה (מהירות של כלי רכב, בישראל ואירופה) קילומטר לשנייה (מהירות של חלליות וגרמי שמים) קשר (מהירות כלי שיט) מאך (מהירות כלי טיס) מהירות האור (בפיזיקה, למשל: אם מהירות של אלקטרון היא 0.997c אזי הוא נע במהירות של 299,099 ק"מ לשנייה)ראו גם מהירות האור מהירות הקול מספר מאך2

2034

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9B%D7%9C%D7%9C%20%D7%94%D7%A1%D7%94

כלל הסה

כלל הסה קובע כי אצל יצורים הומיאותרמיים, המשקל היחסי של הלב גדול אצל תת-מינים המצויים באקלים קר יותר מאצל תת-מינים המצויים באקלים חם. הלב מוביל את הדם לרקמות, והדם מווסת את חום הגוף. באקלים קר ויסות זה קריטי יותר מאשר באקלים חם, ובשל זאת מתקיים הכלל. ביוגאוגרפיה תרמורגולציה תרמודינמיקה

כלל הסה קובע כי אצל יצורים הומיאותרמיים, המשקל היחסי של הלב גדול אצל תת-מינים המצויים באקלים קר יותר מאצל תת-מינים המצויים באקלים חם.הלב מוביל את הדם לרקמות, והדם מווסת את חום הגוף. באקלים קר ויסות זה קריטי יותר מאשר באקלים חם, ובשל זאת מתקיים הכלל.ביוגאוגרפיהתרמורגולציהתרמודינמיקה

2047

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%97%D7%9C%D7%91%20%D7%94%D7%96%D7%A4%D7%A7

חלב הזפק

חלב יונים או חלב זֶפֶק הוא כינוי לנוזל המופק בזפק או בחלקים הקדמיים של מערכת העיכול אצל היונה, ומשמש להאכלת הגוזלים. נוזלים דומים מופקים על ידי פלמינגו והפינגווין הקיסרי. קיימים הבדלים בין חלב הזפק לחלב של יונקים. בין השאר, חלב הזפק מופק על ידי שני ההורים, הוא מוצק יותר, אצל היונים הוא מכיל ריכוז גבוה במיוחד של חלבונים ודומה במראהו לגבינת קוטג' וצבעו צהבהב. אצל הפינגווין הקיסרי הוא מופק על ידי הזכר רק במקרה שהנקבה לא שבה לפני בקיעת הביצה. אצל היונים החלב לא מופק מבלוטות אלא ממעטה האפיתל הפנימי שבזפק, שמתרבה במהירות במהלך השלב האחרון של הדגירה. תאים שמושלים מהמעטה מהווים את "חלב הזפק" ומשמשים כמזון להאכלת הגוזלים במהלך השבועיים הראשונים, במהלך השבוע הראשון הם ניזונים בלעדית מחלב הזפק. תהליך השלת תאי האפיתל מושרה באמצעות ההורמון פרולקטין. אחד היתרונות של חלב יונים הוא במרווחי האכלה ארוכים יותר של כשעה בניגוד להאכלה ישירה אצל ציפורי שיר המאכילות את הגוזלים בחרקים שונים כל מספר דקות. אצל הפלמינגו מזון הזפק מכיל כמות גדולה של שומן ופחות חלבונים, ומופק ממעטה של בלוטות בחלקים העליונים של מערכת העיכול, מהפרשה זו הצאצאים ניזונים במשך כחודשיים. צבע החלב אדום מאחר שדיאטת הפלמינגו מכילה מקָרוֹטֶנוֹאידים, אותו פיגמנט המקנה לפלמינגו את צבעו האדום. היות שחלב היונים עשיר יותר מחלב יונקים, קשה למצוא עבורו תחליף לצורך האכלה ידנית של גוזלים. קישורים חיצוניים עכבישים יונקים וחלב תיקנים מכון דוידסון. פיזיולוגיה יוניים de:Kropf#Kropfmilch

חלב יונים או חלב זֶפֶק הוא כינוי לנוזל המופק בזפק או בחלקים הקדמיים של מערכת העיכול אצל היונה, ומשמש להאכלת הגוזלים. נוזלים דומים מופקים על ידי פלמינגו והפינגווין הקיסרי.קיימים הבדלים בין חלב הזפק לחלב של יונקים. בין השאר, חלב הזפק מופק על ידי שני ההורים, הוא מוצק יותר, אצל היונים הוא מכיל ריכוז גבוה במיוחד של חלבונים ודומה במראהו לגבינת קוטג' וצבעו צהבהב. אצל הפינגווין הקיסרי הוא מופק על ידי הזכר רק במקרה שהנקבה לא שבה לפני בקיעת הביצה.אצל היונים החלב לא מופק מבלוטות אלא ממעטה האפיתל הפנימי שבזפק, שמתרבה במהירות במהלך השלב האחרון של הדגירה. תאים שמושלים מהמעטה מהווים את "חלב הזפק" ומשמשים כמזון להאכלת הגוזלים במהלך השבועיים הראשונים, במהלך השבוע הראשון הם ניזונים בלעדית מחלב הזפק. תהליך השלת תאי האפיתל מושרה באמצעות ההורמון פרולקטין. אחד היתרונות של חלב יונים הוא במרווחי האכלה ארוכים יותר של כשעה בניגוד להאכלה ישירה אצל ציפורי שיר המאכילות את הגוזלים בחרקים שונים כל מספר דקות.אצל הפלמינגו מזון הזפק מכיל כמות גדולה של שומן ופחות חלבונים, ומופק ממעטה של בלוטות בחלקים העליונים של מערכת העיכול, מהפרשה זו הצאצאים ניזונים במשך כחודשיים. צבע החלב אדום מאחר שדיאטת הפלמינגו מכילה מקָרוֹטֶנוֹאידים, אותו פיגמנט המקנה לפלמינגו את צבעו האדום.היות שחלב היונים עשיר יותר מחלב יונקים, קשה למצוא עבורו תחליף לצורך האכלה ידנית של גוזלים.קישורים חיצוניים עכבישים יונקים וחלב תיקנים מכון דוידסון.פיזיולוגיהיונייםde:Kropf#Kropfmilch

2055

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%98%D7%99%D7%9D%20%D7%91%D7%A8%D7%A0%D7%A8%D7%A1-%D7%9C%D7%99

טים ברנרס-לי

סר טימותי (טים) ג'ון ברנרס-לי (באנגלית: Timothy John Berners-Lee; נולד ב-8 ביוני 1955) הוא מדען מחשב אנגלי, שנודע כממציא "הרשת הכלל עולמית" (World Wide Web). זוכה פרס טיורינג לשנת 2016 "על המצאת הרשת הכלל עולמית, הדפדפן הראשון, והפרוטוקולים והאלגוריתמים הבסיסיים המאפשרים לרשת לגדול". בשנת 1980, כאשר עבד כיועץ הנדסת תוכנה עבור CERN (מעבדת מחקר החלקיקים האירופית בסמוך לז'נבה שווייץ), פיתח ברנרס-לי פרויקט בסיסי בשם "Enquire" שיאפשר אחסון מידע וקישור אסוציאטיבי. זה היה הבסיס הרעיוני לרשת הכלל עולמית (WWW) שפיתח מאוחר יותר, כאשר שב לעבוד ב-CERN בשנת 1984. בשנת 1989 הציע ברנרס-לי מערכת היפרטקסט גלובלית שבה יוכלו אנשים לחלוק מידע ולקשר מסמכים כך שתיווצר רשת קורים (Web) בינלאומית של מידע מקושר באמצעות קישורי-על. לשם כך הוא פיתח בסביבת NeXTStep שפה מיוחדת, HTML, שכללה תחביר אחיד לקישורים בין מסמכי הרשת (URL/URI), תוכנת שרת ותוכנת לקוח (דפדפן), שהשתמשו בפרוטוקול HTTP. העבודה על הפרויקט החלה באוקטובר 1990, בדצמבר כבר שימשה המערכת באופן פנימי ב-CERN וב-6 באוגוסט 1991 נפתח שירות ה-WWW הפנימי של CERN לכלל רשת האינטרנט. אתר ה-WWW הראשון באינטרנט היה info.cern.ch. מאז, התפתחה רשת ה-WWW באופן נרחב והיקף השימוש בה באינטרנט שני רק לשימוש בדואר האלקטרוני. ברנרס-לי ו-CERN לא רשמו פטנטים על המצאות אלו, ולכן ניתן להשתמש בהם באופן חופשי, בלי לשלם תמלוגים. כיום עומד טים ברנרס-לי בראש ארגון World Wide Web Consortium הקובע את תקני ה-WWW. הארגון, שנוסד על ידי ברנרס-לי בשנת 1994, פועל כגוף עצמאי בחסות MIT (המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס). הארגון משמש כיום כאחראי על התקינה לשפת HTML ומפרסם תקנים עדכניים שלה. כמו כן, הארגון מפרסם תקנים אחרים העוסקים בשפות מידע אחרות כגון XML, VoiceXML, CSS ורבים נוספים. שנותיו ברנרס-לי נולד בלונדון. הראשון מתוך ארבעת ילדיהם של מרי לי וודס ושל קונוויי ברנרס לי, שעבדו שניהם על אחד המחשבים הראשונים למטרות מסחריות, פרנטי סימן 1. עבודתו הנוכחית בחודש נובמבר 2009, השיקה חברת ברנרס-לי-World Wide Web Foundation, "לקדם את האינטרנט כדי להעצים את האנושות על ידי השקת תוכניות טרנספורמטיביות על ידי בניית יכולת מקומית למנף את האינטרנט כמדיום לשינוי חיובי". ברנרס-לי הוא אחד הקולות החלוציים לטובת נייטרליות הרשת, וכן הביע את הדעה כי ספקיות האינטרנט צריכות לספק "קישוריות ללא תנאים", וצריכות שלא לשלוט ולא לפקח על פעילות גלישה של לקוחות ללא הסכמתם. לי טוען כי על חופש המידע צריך להגן. הוא מפנה את האצבע המאשימה כלפי הרשתות החברתיות הגדולות כמו פייסבוק, לינקדאין ומייספייס שיוצרות "איים" עצומים של מידע אותו הן סוגרות רק למשתמשים שלהם ומונעות שיתוף שלו, כלפי ספקי האינטרנט שפוגעים ברוחב הפס לאתרים וחברות שלא משתפים עימם פעולה וכן כלפי ממשלות שמנטרות את הרגלי הגלישה של האזרחים שלהן. "רשתות חברתיות מאיימות על הערכים המרכזיים של רשת האינטרנט על ידי איסוף מידע מהמשתמשים ושמירה שלו. החל באנשי הקשר שלהם, התמונות ועד כתובות הדואר האלקטרוני. ולאחר שאספו מידע זה, הן משתפות אותו רק עם המשתמשים באתר שלהן", טוען לי. "כל אתר כזה הופך לאי של מידע מנותק מהאחרים. ככל שאתה נכנס פנימה לאותו אי, ככה אתה נהיה יותר שבוי שלו. הרשת החברתית נהיית הפלטפורמה המרכזית של המשתמש באינטרנט, ואין לו שליטה על המידע בתוכה", הוא מסביר. לי גם מתנגד להצעה של גוגל וורייזון לגבי סטנדרטים של "רשת נייטרלית", לפיה מידע שעובר בין רשתות אלחוטיות או קוויות יהיה נתון לחסדי ספקיות התקשורת שיוכלו להפלות חלק מהמידע בהתאם לתוכן שלו. צריך לזכור כי האינטרנט בתחילתה נבנתה במטרה לאפשר שיתוף של מידע. העיקרון היה בסיסי: לאפשר לכל אחד, בכל מקום, לשתף מידע עם כל אחד אחר בלי מגבלות. לי טוען שהאחריות לחופש המידע ברשת היא שלנו, הגולשים. לדבריו, האינטרנט היום שייך למספר חברות גדולות ששולטות ברשתות החברתיות, במנועי החיפוש, בייצור הסמארטפונים ובפיתוח מערכות ההפעלה. אלמנטים מרכזיים אלו שדרכם עובר המידע מרשת האינטרנט ואליה יכולים להביא למצב של פירוק הרשת לאיים של מידע ואנחנו הגולשים נמצא עצמנו בעתיד נתונים לחסדיהם של תאגידים גלובליים. לי מכהן במועצת המנהלים של הפקולטה למדעי המחשב במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס MIT. הוא עומד בראש "קבוצת מידע מבוזר", המפתחת פרויקט Solid, במשותף עם מכון מחקר של קטר QCRI, שמטרתו לשנות את האופן בו יישומי האינטרנט פועלים כיום וכתוצאה מכך לשפר משמעותית את כל נושא הבעלות על מידע ופרטיות. פרסים ותארים בשנת 1994 הפך לאחד מתוך ששת חברי היכל התהילה של הרשת הכלל עולמית (World Wide Web Hall of Fame). בשנת 1995 זכה בפרס "הממציא הצעיר של השנה" של קרן קילבי. בשנת 1995 קיבל גם את "פרס ACM למערכת תוכנה" (Software System Award) מהאגודה למכניקת מחשבים (ACM). בשנת 1999 נבחר על ידי המגזין "טיים" לאחד מ-100 האנשים החשובים ביותר של המאה ה-20. בשנת 2000 הוענק לו תואר דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה הפתוחה הבריטית. בשנת 2001 נבחר לעמית של האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים. בשנת 2002 זכה בפרס יפן בשנת 2003 קיבל פרס עמית מוזיאון תולדות המחשב, עבור תרומתו בפיתוח הרשת הכלל עולמית (WWW). בשנת 2004 הוכרז ברנרס-לי כזוכה הראשון בפרס טכנולוגיית המילניום, שניתן בפינלנד. גובה הפרס: מיליון אירו, והוא הוענק לברנרס-לי על הישג טכנולוגי יוצא דופן, המשפר את איכות החיים. בתחילת שנת 2004 קיבל ברנרס-לי תואר אבירות מאליזבת השנייה, מלכת הממלכה המאוחדת, כאות הוקרה על תרומתו המכרעת להתפתחות האינטרנט והרשת הכלל עולמית (WWW). ב-16 ביולי 2004 העניקה לו את תואר האצולה השני בחשיבותו, "KBE". ב-21 ביולי 2004, קיבל תואר "דוקטור של מדע" מאוניברסיטת לנקשייר. בשנת 2007 קיבל ברנרס לי את פרס "צלחת הזהב" של האקדמיה להישגים. בשנת 2007 זכה בפרס צ'ארלס סטארק דרייפר. בשנת 2007 הוא דורג במקום ראשון משותף, יחד עם אלברט הופמן, ברשימת "מאה הגאונים הגדולים של ימינו" של "הדיילי טלגרף". ב-13 ביוני 2007, הוא קיבל את אות מסדר הכבוד אשר מוענק על ידי המלכה. ב-2008 קיבל את פרס IEEE / RSE של וולפסון ג'יימס קלרק מקסוול, בזכות "יצירה ופיתוח של הרשת הכלל עולמית". ב-2 בדצמבר 2008 הוענק לו תואר דוקטור כבוד מאוניברסיטת מנצ'סטר. ב-21 באפריל 2009 הוענק לו תואר דוקטורט כבוד מהאוניברסיטה הטכנולוגית של מדריד. ב-28 באפריל 2009 נבחר כחבר של האקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית. ב-8 ביוני 2009 קיבל את פרס Webby על מפעל חיים, בטקס שנערך בניו יורק. ב-אוקטובר 2009 הוענק לו תואר דוקטורט כבוד מאוניברסיטת וריג' באמסטרדם. ב-30 במרץ 2011 קיבל את פרס "האיש ששינה את העולם" של מיכאיל גורבצ'וב בטקס שנערך בלונדון. ב-26 במאי 2011 קיבל את התואר "דוקטור של מדע" מאוניברסיטת הרווארד. בשנת 2011 נכנס להיכל התהילה לבינה מלאכותית של "IEEE מערכות חכמות" עבור "תרומה משמעותית בתחום מערכות בינה מלאכותית ומערכות אינטליגנטיות". בשנת 2012 הופיע בטקס הרשמי של אולימפיאדת לונדון 2012. בשנת 2013 זכה בפרס המלכה אליזבת להנדסה על פיתוח האינטרנט העולמי. ב-4 באפריל 2017 זכה ברנרס-לי בפרס טיורינג לשנת 2016 על המצאת הרשת והדפדפן הראשון. קישורים חיצוניים הבלוג של טים ברנרס-לי אתר ה-WWW Consortium How Tim Berners-Lee made a revolutionary proposal , Google Arts & Culture, 2019 הערות שוליים מדעני מחשב בריטים ממציאים בריטים פיזיקאים בריטים חלוצי האינטרנט זוכי המדליה המלכותית עמיתי החברה המלכותית אבירים מפקדים במסדר האימפריה הבריטית בריטים חברי האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים עמיתי מקארתור היסטוריה של האינטרנט חברים במסדר ההצטיינות זוכי פרס יפן זוכי פרס צ'ארלס סטארק דרייפר זוכי פרס נסיך אסטוריאס למחקר טכני ומדעי זוכי פרס טיורינג זוכי מדליית אונסק"ו ע"ש נילס בוהר זוכי פרס המלכה אליזבת להנדסה אנגלים שנולדו ב-1955

סר טימותי (טים) ג'ון ברנרס-לי (באנגלית: Timothy John Berners-Lee; נולד ב-8 ביוני 1955) הוא מדען מחשב אנגלי, שנודע כממציא "הרשת הכלל עולמית" (World Wide Web). זוכה פרס טיורינג לשנת 2016 "על המצאת הרשת הכלל עולמית, הדפדפן הראשון, והפרוטוקולים והאלגוריתמים הבסיסיים המאפשרים לרשת לגדול".בשנת 1980, כאשר עבד כיועץ הנדסת תוכנה עבור CERN (מעבדת מחקר החלקיקים האירופית בסמוך לז'נבה שווייץ), פיתח ברנרס-לי פרויקט בסיסי בשם "Enquire" שיאפשר אחסון מידע וקישור אסוציאטיבי. זה היה הבסיס הרעיוני לרשת הכלל עולמית (WWW) שפיתח מאוחר יותר, כאשר שב לעבוד ב-CERN בשנת 1984.בשנת 1989 הציע ברנרס-לי מערכת היפרטקסט גלובלית שבה יוכלו אנשים לחלוק מידע ולקשר מסמכים כך שתיווצר רשת קורים (Web) בינלאומית של מידע מקושר באמצעות קישורי-על. לשם כך הוא פיתח בסביבת NeXTStep שפה מיוחדת, HTML, שכללה תחביר אחיד לקישורים בין מסמכי הרשת (URL/URI), תוכנת שרת ותוכנת לקוח (דפדפן), שהשתמשו בפרוטוקול HTTP.העבודה על הפרויקט החלה באוקטובר 1990, בדצמבר כבר שימשה המערכת באופן פנימי ב-CERN וב-6 באוגוסט 1991 נפתח שירות ה-WWW הפנימי של CERN לכלל רשת האינטרנט. אתר ה-WWW הראשון באינטרנט היה info.cern.ch. מאז, התפתחה רשת ה-WWW באופן נרחב והיקף השימוש בה באינטרנט שני רק לשימוש בדואר האלקטרוני.ברנרס-לי ו-CERN לא רשמו פטנטים על המצאות אלו, ולכן ניתן להשתמש בהם באופן חופשי, בלי לשלם תמלוגים.כיום עומד טים ברנרס-לי בראש ארגון World Wide Web Consortium הקובע את תקני ה-WWW. הארגון, שנוסד על ידי ברנרס-לי בשנת 1994, פועל כגוף עצמאי בחסות MIT (המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס). הארגון משמש כיום כאחראי על התקינה לשפת HTML ומפרסם תקנים עדכניים שלה. כמו כן, הארגון מפרסם תקנים אחרים העוסקים בשפות מידע אחרות כגון XML, VoiceXML, CSS ורבים נוספים.שנותיו ברנרס-לי נולד בלונדון. הראשון מתוך ארבעת ילדיהם של מרי לי וודס ושל קונוויי ברנרס לי, שעבדו שניהם על אחד המחשבים הראשונים למטרות מסחריות, פרנטי סימן 1.עבודתו הנוכחיתבחודש נובמבר 2009, השיקה חברת ברנרס-לי-World Wide Web Foundation, "לקדם את האינטרנט כדי להעצים את האנושות על ידי השקת תוכניות טרנספורמטיביות על ידי בניית יכולת מקומית למנף את האינטרנט כמדיום לשינוי חיובי".ברנרס-לי הוא אחד הקולות החלוציים לטובת נייטרליות הרשת, וכן הביע את הדעה כי ספקיות האינטרנט צריכות לספק "קישוריות ללא תנאים", וצריכות שלא לשלוט ולא לפקח על פעילות גלישה של לקוחות ללא הסכמתם.לי טוען כי על חופש המידע צריך להגן. הוא מפנה את האצבע המאשימה כלפי הרשתות החברתיות הגדולות כמו פייסבוק, לינקדאין ומייספייס שיוצרות "איים" עצומים של מידע אותו הן סוגרות רק למשתמשים שלהם ומונעות שיתוף שלו, כלפי ספקי האינטרנט שפוגעים ברוחב הפס לאתרים וחברות שלא משתפים עימם פעולה וכן כלפי ממשלות שמנטרות את הרגלי הגלישה של האזרחים שלהן."רשתות חברתיות מאיימות על הערכים המרכזיים של רשת האינטרנט על ידי איסוף מידע מהמשתמשים ושמירה שלו. החל באנשי הקשר שלהם, התמונות ועד כתובות הדואר האלקטרוני. ולאחר שאספו מידע זה, הן משתפות אותו רק עם המשתמשים באתר שלהן", טוען לי. "כל אתר כזה הופך לאי של מידע מנותק מהאחרים. ככל שאתה נכנס פנימה לאותו אי, ככה אתה נהיה יותר שבוי שלו. הרשת החברתית נהיית הפלטפורמה המרכזית של המשתמש באינטרנט, ואין לו שליטה על המידע בתוכה", הוא מסביר.לי גם מתנגד להצעה של גוגל וורייזון לגבי סטנדרטים של "רשת נייטרלית", לפיה מידע שעובר בין רשתות אלחוטיות או קוויות יהיה נתון לחסדי ספקיות התקשורת שיוכלו להפלות חלק מהמידע בהתאם לתוכן שלו. צריך לזכור כי האינטרנט בתחילתה נבנתה במטרה לאפשר שיתוף של מידע. העיקרון היה בסיסי: לאפשר לכל אחד, בכל מקום, לשתף מידע עם כל אחד אחר בלי מגבלות.לי טוען שהאחריות לחופש המידע ברשת היא שלנו, הגולשים. לדבריו, האינטרנט היום שייך למספר חברות גדולות ששולטות ברשתות החברתיות, במנועי החיפוש, בייצור הסמארטפונים ובפיתוח מערכות ההפעלה. אלמנטים מרכזיים אלו שדרכם עובר המידע מרשת האינטרנט ואליה יכולים להביא למצב של פירוק הרשת לאיים של מידע ואנחנו הגולשים נמצא עצמנו בעתיד נתונים לחסדיהם של תאגידים גלובליים.לי מכהן במועצת המנהלים של הפקולטה למדעי המחשב במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס MIT. הוא עומד בראש "קבוצת מידע מבוזר", המפתחת פרויקט Solid, במשותף עם מכון מחקר של קטר QCRI, שמטרתו לשנות את האופן בו יישומי האינטרנט פועלים כיום וכתוצאה מכך לשפר משמעותית את כל נושא הבעלות על מידע ופרטיות.פרסים ותארים בשנת 1994 הפך לאחד מתוך ששת חברי היכל התהילה של הרשת הכלל עולמית (World Wide Web Hall of Fame). בשנת 1995 זכה בפרס "הממציא הצעיר של השנה" של קרן קילבי. בשנת 1995 קיבל גם את "פרס ACM למערכת תוכנה" (Software System Award) מהאגודה למכניקת מחשבים (ACM). בשנת 1999 נבחר על ידי המגזין "טיים" לאחד מ-100 האנשים החשובים ביותר של המאה ה-20. בשנת 2000 הוענק לו תואר דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה הפתוחה הבריטית. בשנת 2001 נבחר לעמית של האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים. בשנת 2002 זכה בפרס יפן בשנת 2003 קיבל פרס עמית מוזיאון תולדות המחשב, עבור תרומתו בפיתוח הרשת הכלל עולמית (WWW). בשנת 2004 הוכרז ברנרס-לי כזוכה הראשון בפרס טכנולוגיית המילניום, שניתן בפינלנד. גובה הפרס: מיליון אירו, והוא הוענק לברנרס-לי על הישג טכנולוגי יוצא דופן, המשפר את איכות החיים. בתחילת שנת 2004 קיבל ברנרס-לי תואר אבירות מאליזבת השנייה, מלכת הממלכה המאוחדת, כאות הוקרה על תרומתו המכרעת להתפתחות האינטרנט והרשת הכלל עולמית (WWW). ב-16 ביולי 2004 העניקה לו את תואר האצולה השני בחשיבותו, "KBE". ב-21 ביולי 2004, קיבל תואר "דוקטור של מדע" מאוניברסיטת לנקשייר. בשנת 2007 קיבל ברנרס לי את פרס "צלחת הזהב" של האקדמיה להישגים. בשנת 2007 זכה בפרס צ'ארלס סטארק דרייפר. בשנת 2007 הוא דורג במקום ראשון משותף, יחד עם אלברט הופמן, ברשימת "מאה הגאונים הגדולים של ימינו" של "הדיילי טלגרף". ב-13 ביוני 2007, הוא קיבל את אות מסדר הכבוד אשר מוענק על ידי המלכה. ב-2008 קיבל את פרס IEEE / RSE של וולפסון ג'יימס קלרק מקסוול, בזכות "יצירה ופיתוח של הרשת הכלל עולמית". ב-2 בדצמבר 2008 הוענק לו תואר דוקטור כבוד מאוניברסיטת מנצ'סטר. ב-21 באפריל 2009 הוענק לו תואר דוקטורט כבוד מהאוניברסיטה הטכנולוגית של מדריד. ב-28 באפריל 2009 נבחר כחבר של האקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית. ב-8 ביוני 2009 קיבל את פרס Webby על מפעל חיים, בטקס שנערך בניו יורק. ב-אוקטובר 2009 הוענק לו תואר דוקטורט כבוד מאוניברסיטת וריג' באמסטרדם. ב-30 במרץ 2011 קיבל את פרס "האיש ששינה את העולם" של מיכאיל גורבצ'וב בטקס שנערך בלונדון. ב-26 במאי 2011 קיבל את התואר "דוקטור של מדע" מאוניברסיטת הרווארד. בשנת 2011 נכנס להיכל התהילה לבינה מלאכותית של "IEEE מערכות חכמות" עבור "תרומה משמעותית בתחום מערכות בינה מלאכותית ומערכות אינטליגנטיות". בשנת 2012 הופיע בטקס הרשמי של אולימפיאדת לונדון 2012. בשנת 2013 זכה בפרס המלכה אליזבת להנדסה על פיתוח האינטרנט העולמי. ב-4 באפריל 2017 זכה ברנרס-לי בפרס טיורינג לשנת 2016 על המצאת הרשת והדפדפן הראשון.קישורים חיצוניים הבלוג של טים ברנרס-לי אתר ה-WWW Consortium How Tim Berners-Lee made a revolutionary proposal , Google Arts &amp; Culture, 2019הערות שולייםמדעני מחשב בריטיםממציאים בריטיםפיזיקאים בריטיםחלוצי האינטרנטזוכי המדליה המלכותיתעמיתי החברה המלכותיתאבירים מפקדים במסדר האימפריה הבריטיתבריטים חברי האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעיםעמיתי מקארתורהיסטוריה של האינטרנטחברים במסדר ההצטיינותזוכי פרס יפןזוכי פרס צ'ארלס סטארק דרייפרזוכי פרס נסיך אסטוריאס למחקר טכני ומדעיזוכי פרס טיורינגזוכי מדליית אונסק"ו ע"ש נילס בוהרזוכי פרס המלכה אליזבת להנדסהאנגלים שנולדו ב-1955

2059

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%91%D7%90%D7%96%20%D7%90%D7%95%D7%9C%D7%93%D7%A8%D7%99%D7%9F

באז אולדרין

באז אולדרין (באנגלית: Buzz Aldrin; נולד ב־20 בינואר 1930 בשם אֶדְווִין יוג'ין אַלְדְרִין הבן, Edwin Eugene Aldrin Jr.) הוא אסטרונאוט לשעבר, שלקח חלק בתוכנית ג'מיני ובתוכנית אפולו. יחד עם ניל ארמסטרונג ומייקל קולינס, השתתף באפולו 11, בה נחת האדם לראשונה על הירח. היה האדם השני שהלך על הירח, לאחר ניל ארמסטרונג. ביוגרפיה אולדרין נולד בניו ג'רזי. אביו היה טייס בצבא ולחם במלחמת העולם הראשונה. יש לו שתי אחיות מבוגרות ממנו: מדליין ופאי אן. בתיכון שיחק בנבחרת הפוטבול. ביוני 1951, סיים את לימודי התואר הראשון בהנדסת מכונות בהצטיינות מהאקדמיה הצבאית וסט פוינט. אולדרין היה טייס קרב במלחמת קוריאה במטוסי F-86 סייבר. במהלך 66 גיחות הפיל שני מטוסי מיג-15. לאחר מכן היה מדריך תותחנות אווירית בבסיס חיל האוויר "נליס" בנבדה. בין 1956 ל־1959 היה מוצב בטייסת 22 בבסיס חיל האוויר האמריקני בביטבורג, גרמניה, שם הטיס מטוסי F-100. בתום שירותו חזר ללימודי דוקטורט באסטרונאוטיקה מהמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס, בתחום חבירה מאוישת בחלל. הטכניקות שפיתח בתחום החבירה החללית שימשו בכל משימות נאס"א, על פי האתר האישי שלו. שירות בנאס"א בשנת 1962, הגיש אולדרין בקשה להצטרף לנאס"א במסגרת הקבוצה השנייה ונדחה. באוקטובר 1963, הגיש בקשה להצטרף לקבוצה השלישית והתקבל. כצוללן חובב, הביא לפיתוח אימוני האסטרונאוטים מתחת למים כהדמיה של חוסר משקל. ב־1966 טס עם ג'יימס לוֹוֶל בג'מיני 12, האחרונה בחלליות ג'מיני. במהלך הטיסה ביצע פעילות חוץ רכבית בה צילם כוכבים וגם את עצמו במה שנחשב לסלפי הראשון בחלל. היה טייס גיבוי של אפולו 8. ב־16 ביולי 1969 שוגר אולדרין כטייס מודול הירח בחללית אפולו 11, ויצא אל פני הירח בעקבות ניל ארמסטרונג, למשך שעתיים ורבע. בכך הפך לאדם השני בהיסטוריה שצעד על הירח, והראשון שצולם שם. את תמונתו, אחת מהמפורסמות במאה ה-20, צילם חברו למסע, ארמסטרונג. הוא עזב את נאס"א ב־1971. לאחר נאס"א בתום שירותו התמנה למפקד בית הספר לטייסי ניסוי של חיל האוויר בבסיס חיל האוויר אדוארדס, ושירת בתפקיד זה עד 1972. בתחילת שנות ה־70 סבל מהתמכרות לאלכוהול, אותה תיעד בספרו "לחזור לכדור הארץ". הוא התגבר עליה, וכיום הוא מסייע לנגמלים אחרים. ב־1988, על פי העיתון USA Today, או בתחילת שנות ה־80, על פי האתר הרשמי שלו, שינה את שמו באופן רשמי מאדווין יוג'ין אולדרין הבן לבאז אולדרין. באז היה כינוי שהדביקה לו אחותו הצעירה בילדותה, משום שהתקשתה לבטא את המילה Brother ("אח" באנגלית), ובמקום זאת אמרה Buzzer ("באזר"). במהלך השנים התקצר "באזר" ל"באז". בשנת 1989, בשנת העשרים לנחיתה על הירח, פרסם את ספרו "גברים מכדור הארץ" (קטע מתוך הלוחית שהשאירו על הירח), בו תיעד את המרוץ לחלל בין ארצות הברית לברית המועצות מנקודת מבטו. בשנת 1993 רשם פטנט על תחנת חלל קבועה שתכנן. לאחר מכן הקים את חברת "סטארקראפט בוסטרס", העוסקת בתכנון טילים לשימוש חוזר, ואת קרן "שרספייס" (ShareSpace), המקדמת את נושא תיירות החלל. הוא ממשיך לקדם את הפרטת הגישה לחלל, במאמרים, ספרים ונאומים שהוא נושא באירועים שונים. השתתף בתפקיד משני בסרט "אפולו 11", שהופק בשנת 1996, ששיחזר את המהלכים שקדמו למשימה ההיסטורית. בשנת 2002 מונה על ידי הנשיא ג'ורג' בוש כחבר בוועדה הנשיאותית לבדיקת עתיד תעשיית האירוספייס האמריקאית, בראשות בוב ווקר , חבר קונגרס לשעבר. באותה שנה גם חבט בפניו של בארט סיברל, אחד הטוענים הראשיים שארצות הברית מעולם לא נחתה על הירח, לאחר שזה קרא לו שקרן ופחדן. המשטרה לא הגישה כתב אישום נגד אולדרין. ב-12 באוקטובר 2015, השתתף אולדרין בכנס האסטרונאוטיקה הבינלאומי שנערך בירושלים וסיפר על חוויותיו ושירותו בנאס"א. ב-26 ביולי 2016 השתתף בתוכנית לימודי חלל של אוניברסיטת החלל הבינלאומית SSP16 שהתקיימה בטכניון, ובו סיפר על אפולו 11 ואת "מסלול מחזורי למאדים" שהוא מקדם, מסלול המאפשר תנועה קבועה בין כדור הארץ ומאדים. אולדרין הוא נגיד אוניברסיטת החלל הבינלאומית. בדצמבר אותה שנה, הוא הצטרף לקבוצת מטיילים שביקרו בתחנה האנטארקטית אמונדסן-סקוט באנטארקטיקה. הוא חלה ופינו אותו. חיים אישיים אולדרין היה נשוי ארבע פעמים בחייו: בדצמבר 1954 נישא לג'ואן ולהם נולדו שלושה ילדים: ג'יימס, ג'ניס ואנדרו. הם התגרשו ב-1974. בדצמבר 1975 נישא לבוורלי ואן זיל והם התגרשו ב-1978. בפברואר 1988 נישא ללואיס קנון. הם התגרשו בדצמבר 2012. ב-20 בינואר 2023, יום הולדתו ה-93, פרסם אולדרין בחשבון הטוויטר שלו כי נישא, בפעם הרביעית, לאנקה פאור. אותות ועיטורים מדליית החירות הנשיאותית, 1969. פרס רוברט היינליין, 1996. מדליית הזהב של הקונגרס, 2009. מדליית השירות המצוין של חיל האוויר (פעמיים). אות לגיון ההצטיינות. צלב התעופה המצוינת (פעמיים). מדליית האוויר (שלוש פעמים). ועוד מספר אותות מהשירות הצבאי ומארגונים אחרים. מחווה והערכה בסרט "צעצוע של סיפור" העניקה פיקסאר את השם לדמות באז שנות-אור בהשראת שמו של באז אולדרין. הרעיון למחווה בא מתוך רצון להוקיר את שמו של אולדרין, כאיש השני שרגליו צעדו על הירח, כאשר את רוב התהילה קיבל ניל ארמסטרונג (בהיותו הראשון שצעד על הירח). קישורים חיצוניים תוכנית ליישוב מאדים שפרסם אולדרין במגזין פופיולר מכניקס הערות שוליים טייסי חלל שעל שמם כוכב לכת מינורי אסטרונאוטים אמריקאים תוכנית אפולו תוכנית ג'מיני טייסי חלל ששהו על הירח מקבלי מדליית החירות הנשיאותית מקבלי מדליית הזהב של הקונגרס טייסי חיל האוויר של ארצות הברית אמריקאים חברי הבונים החופשיים אישים שהונצחו על בולי מולדובה אישים שהונצחו בשדרת הכוכבים של הוליווד: טלוויזיה אמריקאים מעוטרי אות לגיון ההצטיינות מעוטרי צלב התעופה המצוינת (ארצות הברית) מעוטרי מדליית האוויר מעוטרי מדליית השירות המצוין של חיל האוויר מהנדסים אמריקאים חברי היכל התהילה הלאומי לתעופה אישים שהונצחו על בולי ארצות הברית בוגרי האקדמיה הצבאית של ארצות הברית מתחרי רוקדים עם כוכבים (ארצות הברית) אמריקאים שנולדו ב-1930

באז אולדרין (באנגלית: Buzz Aldrin; נולד ב־20 בינואר 1930 בשם אֶדְווִין יוג'ין אַלְדְרִין הבן, Edwin Eugene Aldrin Jr.) הוא אסטרונאוט לשעבר, שלקח חלק בתוכנית ג'מיני ובתוכנית אפולו. יחד עם ניל ארמסטרונג ומייקל קולינס, השתתף באפולו 11, בה נחת האדם לראשונה על הירח. היה האדם השני שהלך על הירח, לאחר ניל ארמסטרונג.ביוגרפיהאולדרין נולד בניו ג'רזי. אביו היה טייס בצבא ולחם במלחמת העולם הראשונה. יש לו שתי אחיות מבוגרות ממנו: מדליין ופאי אן. בתיכון שיחק בנבחרת הפוטבול. ביוני 1951, סיים את לימודי התואר הראשון בהנדסת מכונות בהצטיינות מהאקדמיה הצבאית וסט פוינט.אולדרין היה טייס קרב במלחמת קוריאה במטוסי F-86 סייבר. במהלך 66 גיחות הפיל שני מטוסי מיג-15. לאחר מכן היה מדריך תותחנות אווירית בבסיס חיל האוויר "נליס" בנבדה. בין 1956 ל־1959 היה מוצב בטייסת 22 בבסיס חיל האוויר האמריקני בביטבורג, גרמניה, שם הטיס מטוסי F-100.בתום שירותו חזר ללימודי דוקטורט באסטרונאוטיקה מהמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס, בתחום חבירה מאוישת בחלל. הטכניקות שפיתח בתחום החבירה החללית שימשו בכל משימות נאס"א, על פי האתר האישי שלו.שירות בנאס"אבשנת 1962, הגיש אולדרין בקשה להצטרף לנאס"א במסגרת הקבוצה השנייה ונדחה. באוקטובר 1963, הגיש בקשה להצטרף לקבוצה השלישית והתקבל. כצוללן חובב, הביא לפיתוח אימוני האסטרונאוטים מתחת למים כהדמיה של חוסר משקל.ב־1966 טס עם ג'יימס לוֹוֶל בג'מיני 12, האחרונה בחלליות ג'מיני. במהלך הטיסה ביצע פעילות חוץ רכבית בה צילם כוכבים וגם את עצמו במה שנחשב לסלפי הראשון בחלל. היה טייס גיבוי של אפולו 8.ב־16 ביולי 1969 שוגר אולדרין כטייס מודול הירח בחללית אפולו 11, ויצא אל פני הירח בעקבות ניל ארמסטרונג, למשך שעתיים ורבע. בכך הפך לאדם השני בהיסטוריה שצעד על הירח, והראשון שצולם שם. את תמונתו, אחת מהמפורסמות במאה ה-20, צילם חברו למסע, ארמסטרונג. הוא עזב את נאס"א ב־1971.לאחר נאס"אבתום שירותו התמנה למפקד בית הספר לטייסי ניסוי של חיל האוויר בבסיס חיל האוויר אדוארדס, ושירת בתפקיד זה עד 1972.בתחילת שנות ה־70 סבל מהתמכרות לאלכוהול, אותה תיעד בספרו "לחזור לכדור הארץ". הוא התגבר עליה, וכיום הוא מסייע לנגמלים אחרים.ב־1988, על פי העיתון USA Today, או בתחילת שנות ה־80, על פי האתר הרשמי שלו, שינה את שמו באופן רשמי מאדווין יוג'ין אולדרין הבן לבאז אולדרין. באז היה כינוי שהדביקה לו אחותו הצעירה בילדותה, משום שהתקשתה לבטא את המילה Brother ("אח" באנגלית), ובמקום זאת אמרה Buzzer ("באזר"). במהלך השנים התקצר "באזר" ל"באז".בשנת 1989, בשנת העשרים לנחיתה על הירח, פרסם את ספרו "גברים מכדור הארץ" (קטע מתוך הלוחית שהשאירו על הירח), בו תיעד את המרוץ לחלל בין ארצות הברית לברית המועצות מנקודת מבטו.בשנת 1993 רשם פטנט על תחנת חלל קבועה שתכנן. לאחר מכן הקים את חברת "סטארקראפט בוסטרס", העוסקת בתכנון טילים לשימוש חוזר, ואת קרן "שרספייס" (ShareSpace), המקדמת את נושא תיירות החלל. הוא ממשיך לקדם את הפרטת הגישה לחלל, במאמרים, ספרים ונאומים שהוא נושא באירועים שונים.השתתף בתפקיד משני בסרט "אפולו 11", שהופק בשנת 1996, ששיחזר את המהלכים שקדמו למשימה ההיסטורית.בשנת 2002 מונה על ידי הנשיא ג'ורג' בוש כחבר בוועדה הנשיאותית לבדיקת עתיד תעשיית האירוספייס האמריקאית, בראשות בוב ווקר , חבר קונגרס לשעבר.באותה שנה גם חבט בפניו של בארט סיברל, אחד הטוענים הראשיים שארצות הברית מעולם לא נחתה על הירח, לאחר שזה קרא לו שקרן ופחדן. המשטרה לא הגישה כתב אישום נגד אולדרין.ב-12 באוקטובר 2015, השתתף אולדרין בכנס האסטרונאוטיקה הבינלאומי שנערך בירושלים וסיפר על חוויותיו ושירותו בנאס"א.ב-26 ביולי 2016 השתתף בתוכנית לימודי חלל של אוניברסיטת החלל הבינלאומית SSP16 שהתקיימה בטכניון, ובו סיפר על אפולו 11 ואת "מסלול מחזורי למאדים" שהוא מקדם, מסלול המאפשר תנועה קבועה בין כדור הארץ ומאדים. אולדרין הוא נגיד אוניברסיטת החלל הבינלאומית.בדצמבר אותה שנה, הוא הצטרף לקבוצת מטיילים שביקרו בתחנה האנטארקטית אמונדסן-סקוט באנטארקטיקה. הוא חלה ופינו אותו.חיים אישייםאולדרין היה נשוי ארבע פעמים בחייו: בדצמבר 1954 נישא לג'ואן ולהם נולדו שלושה ילדים: ג'יימס, ג'ניס ואנדרו. הם התגרשו ב-1974. בדצמבר 1975 נישא לבוורלי ואן זיל והם התגרשו ב-1978. בפברואר 1988 נישא ללואיס קנון. הם התגרשו בדצמבר 2012. ב-20 בינואר 2023, יום הולדתו ה-93, פרסם אולדרין בחשבון הטוויטר שלו כי נישא, בפעם הרביעית, לאנקה פאור.אותות ועיטורים מדליית החירות הנשיאותית, 1969. פרס רוברט היינליין, 1996.מדליית הזהב של הקונגרס, 2009.מדליית השירות המצוין של חיל האוויר (פעמיים).אות לגיון ההצטיינות.צלב התעופה המצוינת (פעמיים).מדליית האוויר (שלוש פעמים).ועוד מספר אותות מהשירות הצבאי ומארגונים אחרים.מחווה והערכהבסרט "צעצוע של סיפור" העניקה פיקסאר את השם לדמות באז שנות-אור בהשראת שמו של באז אולדרין. הרעיון למחווה בא מתוך רצון להוקיר את שמו של אולדרין, כאיש השני שרגליו צעדו על הירח, כאשר את רוב התהילה קיבל ניל ארמסטרונג (בהיותו הראשון שצעד על הירח).קישורים חיצוניים תוכנית ליישוב מאדים שפרסם אולדרין במגזין פופיולר מכניקסהערות שולייםטייסי חלל שעל שמם כוכב לכת מינוריאסטרונאוטים אמריקאיםתוכנית אפולותוכנית ג'מיניטייסי חלל ששהו על הירחמקבלי מדליית החירות הנשיאותיתמקבלי מדליית הזהב של הקונגרסטייסי חיל האוויר של ארצות הבריתאמריקאים חברי הבונים החופשייםאישים שהונצחו על בולי מולדובהאישים שהונצחו בשדרת הכוכבים של הוליווד: טלוויזיהאמריקאים מעוטרי אות לגיון ההצטיינותמעוטרי צלב התעופה המצוינת (ארצות הברית)מעוטרי מדליית האווירמעוטרי מדליית השירות המצוין של חיל האווירמהנדסים אמריקאיםחברי היכל התהילה הלאומי לתעופהאישים שהונצחו על בולי ארצות הבריתבוגרי האקדמיה הצבאית של ארצות הבריתמתחרי רוקדים עם כוכבים (ארצות הברית)אמריקאים שנולדו ב-1930

2063

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A8%D7%99%D7%99%20%D7%A7%D7%A8%D7%95%D7%A7

ריי קרוק

ריימונד אלברט קרוק (באנגלית: Raymond Albert Kroc; 5 באוקטובר 1902 - 14 בינואר 1984) היה איש עסקים אמריקאי, מפתחה של רשת המזון מקדונלד'ס. ביוגרפיה קרוק שימש נהג אמבולנס במלחמת העולם הראשונה וניסה את ידו במספר מלאכות. בתחילת שנות החמישים עסק בשיווק מכונות מילקשייק כסוכן נוסע, ונתקל באחים דיק ומק מקדונלד, שהשתמשו בשמונה ממכונותיו במסעדת ההמבורגר החדשנית שלהם. קרוק הבין את הפוטנציאל הטמון בשיטת ההגשה והתפריט במסעדות הרשת הקטנה, ובשנת 1955 רכש במרמה זיכיון לפתיחת סניף של הרשת בדס פליינס שבאילינוי, ואת הזיכיון הבלעדי להפעלת מסעדות הרשת ברחבי ארצות הברית. בשנת 1961 רכש קרוק את זכויות התמלוגים של האחים מקדונלד תמורת 2.7 מיליון דולר, ויצא לדרך עצמאית של חברת מקדונלד'ס סיסטם קופוריישן. בתוך שנים ספורות הפך אותה לרשת המזון המהיר הגדולה בעולם. מכירות הרשת הגיעו לכ-8 מיליארד דולר בשנת מותו. קרוק גם היה הבעלים של קבוצת הבייסבול סן דייגו פאדרס מעירו סן דייגו, בשנים 1974-1984. קרוק נישא בגיל 20 לאתל פלמינג, והם התגרשו ב-1961. שנתיים לאחר מכן נישא לג'יין דובינס גרין; הזוג התגרש ב-1968. שנה לאחר מכן נישא לג'ואן מנספילד, שנותרה אשתו עד מותו. היא הייתה פילנתרופית ידועה, ותרמה כספים רבים מההון שירשה מבעלה; כשנפטרה ב-2003 הורישה בצוואתה את מרבית הונם, 2.7 מיליארד דולר, לארגוני סיוע כגון צבא הישע להקמת מרכזי פנאי בשכונות מצוקה, לרשת הרדיו הציבורית NPR, למרכזי שלום, לגן החיות של סן דייגו ועוד. ב-2016 יצא הסרט "המייסד" בכיכובו של מייקל קיטון, המגלם את דמותו של קרוק; הסרט מספר את סיפורו של קרוק כאדם לא יוצלח המחפש דרכים להתעשר ולהטביע את חותמו על העולם, ומתאר כיצד כאשר נקרתה ההזדמנות בדרכו ביצע בערמומיות עסקית וללא כל מעצורים או ייסורי מצפון את רכישת מקדונלד'ס תוך הפקעת השם המקורי והמסעדה המקורית מבעליה המקוריים (כמו גם הריסת המסעדה המקורית), והפיכתה לרשת מזון מהיר כלל עולמית תוך כדי התעשרות מסחררת. קישורים חיצוניים הערות שוליים אנשי עסקים אמריקאים אמריקאים שנולדו ב-1902 אמריקאים שנפטרו ב-1984

ריימונד אלברט קרוק (באנגלית: Raymond Albert Kroc; 5 באוקטובר 1902 - 14 בינואר 1984) היה איש עסקים אמריקאי, מפתחה של רשת המזון מקדונלד'ס.ביוגרפיהקרוק שימש נהג אמבולנס במלחמת העולם הראשונה וניסה את ידו במספר מלאכות. בתחילת שנות החמישים עסק בשיווק מכונות מילקשייק כסוכן נוסע, ונתקל באחים דיק ומק מקדונלד, שהשתמשו בשמונה ממכונותיו במסעדת ההמבורגר החדשנית שלהם. קרוק הבין את הפוטנציאל הטמון בשיטת ההגשה והתפריט במסעדות הרשת הקטנה, ובשנת 1955 רכש במרמה זיכיון לפתיחת סניף של הרשת בדס פליינס שבאילינוי, ואת הזיכיון הבלעדי להפעלת מסעדות הרשת ברחבי ארצות הברית. בשנת 1961 רכש קרוק את זכויות התמלוגים של האחים מקדונלד תמורת 2.7 מיליון דולר, ויצא לדרך עצמאית של חברת מקדונלד'ס סיסטם קופוריישן. בתוך שנים ספורות הפך אותה לרשת המזון המהיר הגדולה בעולם. מכירות הרשת הגיעו לכ-8 מיליארד דולר בשנת מותו.קרוק גם היה הבעלים של קבוצת הבייסבול סן דייגו פאדרס מעירו סן דייגו, בשנים 1974-1984.קרוק נישא בגיל 20 לאתל פלמינג, והם התגרשו ב-1961. שנתיים לאחר מכן נישא לג'יין דובינס גרין; הזוג התגרש ב-1968. שנה לאחר מכן נישא לג'ואן מנספילד, שנותרה אשתו עד מותו. היא הייתה פילנתרופית ידועה, ותרמה כספים רבים מההון שירשה מבעלה; כשנפטרה ב-2003 הורישה בצוואתה את מרבית הונם, 2.7 מיליארד דולר, לארגוני סיוע כגון צבא הישע להקמת מרכזי פנאי בשכונות מצוקה, לרשת הרדיו הציבורית NPR, למרכזי שלום, לגן החיות של סן דייגו ועוד.ב-2016 יצא הסרט "המייסד" בכיכובו של מייקל קיטון, המגלם את דמותו של קרוק; הסרט מספר את סיפורו של קרוק כאדם לא יוצלח המחפש דרכים להתעשר ולהטביע את חותמו על העולם, ומתאר כיצד כאשר נקרתה ההזדמנות בדרכו ביצע בערמומיות עסקית וללא כל מעצורים או ייסורי מצפון את רכישת מקדונלד'ס תוך הפקעת השם המקורי והמסעדה המקורית מבעליה המקוריים (כמו גם הריסת המסעדה המקורית), והפיכתה לרשת מזון מהיר כלל עולמית תוך כדי התעשרות מסחררת.קישורים חיצונייםהערות שולייםאנשי עסקים אמריקאיםאמריקאים שנולדו ב-1902אמריקאים שנפטרו ב-1984

2070

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A0%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%9C%D7%90%D7%99%20%D7%94%D7%A9%D7%A0%D7%99%2C%20%D7%A7%D7%99%D7%A1%D7%A8%20%D7%A8%D7%95%D7%A1%D7%99%D7%94

ניקולאי השני, קיסר רוסיה

ניקולאי השני (שמו המלא: ניקולאי אלכסנדרוביץ' רומנוב (ברוסית: Никола́й Алекса́ндрович Рома́нов). תוארו הרשמי היה: ניקולאי השני, הקיסר והשליט של כל הנסיכויות הרוסיות; 18 במאי 1868 – 17 ביולי 1918) היה הקיסר האחרון של האימפריה הרוסית, שירש את אביו אלכסנדר השלישי ב-1894. בתקופת שלטונו נקלעה האימפריה למשבר פוליטי חריף, שהועצם על ידי האבדות הכבדות שספגה רוסיה בחזית מלחמת העולם הראשונה (1914 - 1918). ניקולאי לא הצליח לנווט את האימפריה ברגעיה הקשים, ובסופו של דבר הסתיים שלטונו במהפכת פברואר בשנת 1917, שהביאה לסיום השלטון בן שלוש-מאות השנים של שושלת רומנוב ברוסיה. גם הממשלה הזמנית, שקמה בעקבות המהפכה, כשלה במשימה, והבולשביקים עלו לשלטון במהפכת אוקטובר באותה שנה. הבולשביקים רצחו את ניקולאי יחד עם בני משפחתו ב-1918. בארצו, נמתחה ביקורת על ממשלתו שדיכאה יריבים פוליטיים ומה שנתפס כאשמתו או אי-פעולה במהלך אסון חודינקה, הפוגרומים האנטי-יהודיים, יום ראשון העקוב מדם (1905), והדיכוי האלים של מהפכת 1905 ברוסיה. ביוגרפיה נעוריו ניקולאי היה בנו של הצאר אלכסנדר השלישי והצארינה מריה פיודורובנה (נולדה כדאגמאר, נסיכת דנמרק). אביו הקשוח סבר שניקולאי רכרוכי מדי וכלל לא הכין אותו לכתר. ניקולאי התאהב בנסיכה הגרמנייה אליקס מהסה, נכדתה של המלכה ויקטוריה, אך אביו התנגד לשידוך עם הנסיכה, שבנוסף להיותה מהאימפריה הגרמנית היריבה לרוסיה, השתייכה למשפחה שהייתה נגועה במחלת ההמופיליה, וקיווה במקום זאת שיינשא לנסיכה מבית אורליאן, על מנת לחזק את הברית החדשה של האימפריה הרוסית עם הרפובליקה הצרפתית. רק כאשר היה על ערש דווי וירא מפני חוסר המשכיות לשושלתו, הסכים אלכסנדר לנישואיו של ניקולאי לנסיכה הגרמנית. כיורש העצר, הרבה ניקולאי בנסיעות. ב-1891, בהיותו בנסיעה חשובה למזרח הרחוק, ירה בו אזרח יפני בלתי שפוי והוא כמעט נהרג. הוא ניצל הודות לפעולה מהירה של בן דודו גאורגיוס (שחבט בתוקף עם מוט חזרן) ונותרה רק צלקת במצחו. ניקולאי הוחזר לסנקט פטרבורג כשהוא נוצר בלבו שנאה עמוקה לקיסרות יפן. ההכתרה-הקיסר האחרון ניקולאי עלה לשלטון ב־1 בנובמבר 1894, וזמן קצר לאחר מכן נישא לנסיכה אליקס (ששינתה את שמה לאחר מכן ל"אלכסנדרה פיודרובנה"). היו להם חמישה ילדים: אולגה, טטיאנה, מריה, אנסטסיה, ואלכסיי. כמו כל הצארים בני משפחת רומנוב נחשב לשליט בחסד האל. בחגיגות הכתרתו במוסקבה ב-1896, נרמסו אנשים רבים למוות בעת שניסו לקבל מתנות מהצאר החדש. לניקולאי נודע על האסון מאוחר יותר באותו יום, והוא ביקש לבטל את כל החגיגות, אך שוכנע שלא לעשות זאת על ידי קרוביו ויועציו. רבים ראו את האסון כסימן רע. האירוסין שלו לנסיכה אליקס הקדימו אך במעט את מות אביו, והחתונה שלו הייתה זמן קצר לאחר הלוויה. ניקולאי, אדם חלש ורדוף אמונות תפלות, שראה בכל האסונות האלה אותות מבשרי רע, עמד בפני המשימה הקשה של שלטון באימפריה הרוסית בזמן של מהומה רבתי. בנוסף למצב הבינלאומי המתוח, עמד ניקולאי בפני בעיות מבית. סבו, הצאר אלכסנדר השני, נרצח על ידי פצצה שהטמינו לו המהפכנים הסוציאליסטים, חרף העובדה שדווקא שליט זה היה בין המיטיבים ביותר עם השכבות החלשות. המהפכנים לא ניסו להשיג מעמד פוליטי בתוך שיטת הממשל הקיימת, אלא להרוס את השיטה לגמרי. כילד, שרדו ניקולאי ומשפחתו ניסיון התנקשות מפצצה שהוטמנה ברכבת שבה נסעו. ההפסד הרוסי במלחמת רוסיה - יפן חיזק את המתנגדים הפנימיים לשלטונו והיה בין הגורמים למהפכה של 1905, שבה שביתות מאורגנות והפיכות מקומיות הכריחו את ניקולאי להסכים לכינונו של פרלמנט - הדומה, במנשר אוקטובר. למרות הסכמתו, הפרלמנט הרוסי נהנה מזכויות מועטות והיה נתון לשליטתו המלאה של ניקולאי. כאביו, מורהו הפוליטי, היה קונסטנטין פֹּובֶּדוֹנוֹסְטְסֵב , פרופסור למשפט ואיש דת שעמד בראש הנהלת הכנסייה האורתודוקסית. פֹּובֶּדוֹנוֹסְטְסֵב, ראקציונר, תומך נלהב באוטוקרטיה, אורתודוקסיה ולאומנות, ומתנגד חריף למה שכינה "אתאיזם מערבי", יעץ לו לנקוט עמדה פומבית נגד הרעיונות של ממשלה יציגה ושל אספה נבחרת. כמלך חוקתי-למחצה היחסים של ניקולאי עם הדומה החדשה לא היו טובים. הדומה הראשונה, שהיה בה רוב למפלגת הקדטים, כמעט מיד נכנסה לעימות אתו. ניקולאי פיטר את ראש ממשלתו הליברלי יחסית, סרגיי ויטה, ופיזר את הדומה. לאחר שבדומא השנייה היו בעיות דומות, ראש הממשלה החדש פיוטר סטוליפין פיזר גם אותה, ושינה את חוקי הבחירות על מנת להיטיב עם מפלגות שמרניות יותר בבחירות עתידיות. לסטוליפין, פוליטיקאי משופשף, היו תוכניות שאפתניות לרפורמה. אלה כללו העמדת הלוואות למעמדות הנמוכים על מנת לאפשר להם לקנות קרקעות, כשמטרתו הייתה לחזק את הנאמנות של החקלאים לשלטון המרכזי. התוכניות שלו נבלמו על ידי שמרנים בחצר המלוכה. בזמן הירצחו של סטוליפין בידי אנרכיסט ב־1911, הוא והצאר כמעט ולא דיברו, והדעה הרווחת הייתה כי סופו הפוליטי קרוב. חוליו של הנסיך אלכסיי בעיית הירושה החריפה את הבעיות הפנימיות. אלכסנדרה ילדה ארבע בנות לפני שבנם אלכסיי נולד ב-12 באוגוסט 1904. הנסיך הצעיר היה חולה בהמופיליה, מחלה שבאותו הזמן הייתה חשוכת-מרפא. בשל חולשת השלטון באותו זמן, ניקולאי ואלכסנדרה בחרו שלא לגלות את מצבו של אלכסיי לאיש מחוץ לבית המלוכה. תחת זאת ניצלו הצאר ואשתו את טכנולוגיית הראינוע המתפתחת של אותה העת, להפקת סרטים המתארים את חיי המשפחה המלכותית על ילדיה הנאים והפוטוגניים, מה שהביא לתקופה קצרה לעלייה בפופולריות של משפחת המלוכה. מתוך ייאוש, אלכסנדרה ניסתה למצוא מזור לבנה אצל נזיר תימהוני בשם גריגורי רספוטין. רספוטין נראה כאילו הוא מועיל בזמן שאלכסיי סבל מדימום פנימי, ואלכסנדרה נעשתה לתלויה יותר ויותר בו ובעצותיו, שאותן קיבלה כמסרים ישירים מאלוהים. רספוטין הוקע על ידי הציבור הרוסי עקב השחיתות שלו ועקב חיי הפריצות המינית שניהל. מהעבר השני היה רספוטין שנוא גם על אנשי החצר, אשר חשו מאוימים מכוחו הפוליטי הבלתי מוגבל בחצר הצאר. מלחמת העולם הראשונה לאחר הרצח של הארכידוכס פרנץ פרדיננד על ידי לאומנים סרבים בסרייבו ב־28 ביוני 1914, התלבט ניקולאי לגבי מעשיה העתידיים של רוסיה. הוא לא רצה לנטוש את בני בריתו הסרבים לדרישותיה של אוסטרו-הונגריה, אך גם לא רצה להתחיל מלחמה כללית. בסדרה של מכתבים שכתב לווילהלם השני, קיסר גרמניה (מה שקרוי "ההתכתבות של וילי וניקי"), שניהם הצהירו על רצונם בשלום, וכל אחד ניסה לגרום לשני להתקפל ראשון. ניקולאי אף עשה צעדים מעשיים בכיוון זה, כשהוא דורש שגיוס הכוחות יהיה רק בחזית האוסטרית, ולא בזו הגרמנית, כשהוא מקווה למנוע מלחמה עם גרמניה. אך כבר היה מאוחר מדי כדי שמכתבים ימנעו את האירועים הבאים. לרוסים לא היו תוכניות מתאימות לגיוס חלקי, וב־31 ביולי 1914, ניקולאי עשה את הצעד הרה הגורל והורה על גיוס כללי. דבר זה הוביל כמעט מיד להכרזת מלחמה גרמנית, ולכניסתה של רוסיה למלחמת העולם הראשונה. ערב פרוץ המלחמה ב־1 באוגוסט 1914, מצא את רוסיה כשהיא אינה מוכנה די הצורך לעימות הממשמש ובא. המלחמה התחילה עם אבדות רוסיות כבדות ואיבוד שטחים. ניקולאי הרגיש כי חובתו היא להנהיג את צבאו אישית, כשהוא לוקח את תפקיד המפקד הכללי מדודו, הדוכס הגדול ניקולאי ניקולאייביץ' הבן (בספטמבר 1915) לאחר איבוד החלק הרוסי של פולין. ניסיונותיו לפקד על המלחמה ישירות הותירו את העניינים הפנימיים בידיה של אלכסנדרה. כשהוא מנותק מדעת הקהל, ניקולאי לא הבין עד כמה העם היה חשדני כלפי אשתו שהייתה ממוצא גרמני ולשמועות על תלותה ברספוטין. כעס על הנזק שהשפעתו של רספוטין גורמת למלחמה ולמלכות הביאה לרציחתו על ידי קבוצה של אצילים וביניהם בן דודו של הצאר, הנסיך יוסופוב, בדצמבר 1916. מהפכה וסילוק הקשיים הגוברים בתוך המדינה וכישלונו של הצבא לנצל את הצלחותיו בניצחונו הגדול על האימפריה האוסטרו-הונגרית במתקפת ברוסילוב ביוני 1916 הביאה לשביתות ומהומות בחורף של 1916–1917. בסוף מהפכת פברואר של 1917 (פברואר בלוח השנה הרוסי הישן), ב־2 במרץ (לוח יוליאני) / 15 במרץ (לוח גרגוריאני) 1917 ניקולאי הוכרח לפרוש לטובת אחיו. הדוכס הגדול מיכאיל לא הסכים לקבל את כס המלכות, ולאחר שפרש למחרת היום, שלוש מאות שנים של שלטון בית רומנוב הגיעו לקיצן. הוצאה להורג הממשלה הרוסית הזמנית בתחילה הגבילה את ניקולאי, אלכסנדרה וחמשת ילדיהם למשכנם המלכותי, ארמון אלכסנדר. בניסיון להוציא אותם מהבירה ומסכנה אפשרית, ממשלתו של אלכסנדר קרנסקי העבירה אותם לטובולסק שבסיביר באוגוסט 1917. הם נשארו שם במהלך מהפכת אוקטובר הבולשביקית בנובמבר 1917, אך אז הועברו ליקטרינבורג, שהייתה בשליטת הצבא האדום. שם מצאו את עצמם הצאר ומשפחתו, שהיו רגילים לחיי תפנוקים ומותרות, חיים בבית איפטייב המפואר, כשהם אסירים של מהפכנים בולשביקים. הצאר ומשפחתו, יחד עם אלכסיי החולה, רופא המשפחה ושלושה משרתים, הוצאו להורג בליל 16 או 17 ביולי 1918 על ידי כיתת יורים במרתפו של בית איפטייב שם הם היו אסורים, לאחר שנאמר להם שהם נמצאים בסכנה ועליהם לרדת למרתף למען ביטחונם. ההוצאה להורג התקיימה בזמן שיחידות של הלגיון הצ'כוסלובקי שמרדו בשלטון הסובייטי במהלך פינויים מרוסיה התקרבו ליקטרינבורג, והתבצעה על פי הוראה מהדרגים הגבוהים של המשטר הבולשביקי, מחשש שמא חיילי האויב ימצאו את הצאר ומשפחתו וישחררו אותם. למשך זמן רב חשבו כי גופותיהם של ניקולאי ומשפחתו נזרקו לתוך פיר של מחצבה במקום ששמו "ארבעת האחים". למעשה, דבר זה היה נכון; הם באמת נזרקו לשם בליל יולי ה־17/16. בבוקר הבא, כאשר החלו להתגלגל שמועות, יורובסקי - מפקד הפלוגה שאליה השתייכה כיתת היורים - הוציא את הגופות והסתיר אותן במקום אחר. כאשר הרכב שלקח את הגופות התקלקל בדרך לאתר הנבחר הבא, הוא עשה סידורים חדשים וקבר את רוב הגופות בבור סגור ומוחבא בדרך קופטיאקי, דרך נידחת ועזובה כ־20 קילומטרים מצפון ליקטרינבורג. שמועות על ניצולים מהמשפחה המלכותית ההסתרה של ההוצאות להורג ושל הגופות הובילה לשמועות שהצאר או חלק מחברי משפחתו נותרו בחיים. כמה אנשים טענו כי ראו את הצאר במחנות עבודה בסיביר בשנות השלושים המאוחרות. טענות אלה מעולם לא נלקחו ברצינות, אך מספר אנשים בשנות העשרים והשלושים טענו, באופן יותר רציני, כי הם בני משפחת רומנוב. במיוחד היו מספר נשים שטענו כי הן הנסיכה אנסטסיה, בתו של הצאר, וזאת מכיוון שגופתה של אנסטסיה לא נמצאה יחד עם גופותיהם של שאר בני המשפחה. הידועה ביותר הייתה אנה אנדרסון, שטענה כי היא אנסטסיה והצליחה לשכנע בכך כמה מחברי משפחת רומנוב המוגלים. נראה שהיא אף האמינה בטענתה בעצמה, אך בדיקות DNA שנעשו לאחר מותה קבעו כי היא שיקרה. סיפורה של אנדרסון הוסרט בסרט "אנסטסיה". בתחילת שנות ה-90, לאחר נפילתה של ברית המועצות, גופותיהם של בני משפחת רומנוב נתגלו, הוצאו מקברם וזוהו בוודאות. דו"ח סודי של יורובסקי, שנתגלה בשנות השבעים המאוחרות, אך לא הגיע לידיעת הציבור עד לשנות ה־90, עזר לרשויות לאתר את גופותיהם. זיהו את הגופות בעיקר בעזרת DNA. בעזרת דגימת דם מהנסיך פיליפ דוכס אדינבורו, צאצא של המלכה ויקטוריה ולפיכך בן-דודה של אלכסנדרה, זיהו את אלכסנדרה ובנותיה על ידי הגנים המיטוכונדריים שלהן. שיטת זיהוי נוספת הייתה בשיטה חדשה של השוואה בין צילומים לגולגולות. שתי גופות עדיין היו חסרות, זו של אלכסיי ואחת מהבנות: מריה או אנסטסיה. על פי תיאורו של יורובסקי, הגופות של אלכסיי ואחת מהבנות, שפלוגתו של יורובסקי חשבה כי היא של אלכסנדרה, נשרפו על יד אתר הקבורה ואפרן פוזר והוסתר. כמה גורמים ברוסיה, ובייחוד הכנסייה האורתודוקסית, טענו כי הגופות אינן של המשפחה המלכותית, אך לאחר סדרה ארוכה של עיכובים ביורוקרטיים ופוליטיים, שאריות המשפחה נקברו מחדש באחוזת הקבר של משפחת רומנוב בקתדרלת פיוטר ופאבל ב-1998, בטקס רב רושם, ביום השנה להוצאה להורג. במהלך השנים מקובל היה להאמין שאנסטסיה היא הבת האבודה ושהיא עודנה בחיים. אך בשנת 2008 נמצאו שרידי גופות שנהרגו בליל הרצח המשפחתי אך הוטמנו במקום מרוחק יותר. אחרי בדיקות DNA קפדניות שבהן השתתפו רוסיה וארצות הברית התגלה שהבת האבודה היא מריה ולא אנסטסיה ואיתה היה גם אלכסיי, וכך נפתרה התעלומה הגדולה שכן אנסטסיה, הנסיכה האבודה של רוסיה נרצחה עם הוריה ושתיים מאחיותיה בליל הרצח. הכרזה כקדוש ב-1981 הכריזה הכנסייה האורתודוקסית הרוסית הגולה על משפחת רומנוב כקדושים מעונים. ב־14 באוגוסט 2000, ניקולאי ומשפחתו הקרובה הוכרזו כקדושים על ידי הסינודה של הכנסייה האורתודוקסית הרוסית ברוסיה, הם לא הוכרזו כקדושים מעונים, כיוון שמותם לא היה תוצאה ישירה של אמונתם הנוצרית, ובמקום זה הם הוקדשו כ"נושאי פסיון". הם כבר נחשבו כקדושים על ידי כמה מחברי הכנסייה מחוץ לרוסיה כמה שנים קודם. לפי הצהרה של הסינוד של מוסקבה, הם הוכרזו כקדושים מהסיבות הבאות: "במלך הרוסי האורתודוקסי האחרון ובמשפחתו אנו רואים אנשים שביקשו בצורה אמיתית לגלם בחייהם את ציווי הבשורה הנוצרית. בייסורים שהם חוו במאסרם בצורה צנועה וסבלנית, ובמות הקדושים שלהם ביקטרינבורג בליל ה־17 ביולי 1918, הם הראו את האור של האמונה בישו שכובשת את הרע". משפחתו ב-26 בנובמבר 1894 התחתן ניקולאי עם אלכסנדרה, נסיכת הסן, בתם של לודוויג הרביעי, הדוכס הגדול של הסן ואליס, נסיכת הממלכה המאוחדת, ממנה נולדו לו 5 ילדים: אולגה ניקולאייבנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה (1895–1918) טטיאנה ניקולאייבנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה (1897–1918) מריה ניקולאייבנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה (1899–1918) אנסטסיה ניקולאייבנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה (1901–1918) אלכסיי ניקולאייביץ', הצארביץ' של רוסיה (1904–1918) אילן יוחסין הקיסר ניקולאי היה צאצא של שושלות המלוכה של בית צרינגן, בית שלזוויג-הולשטיין-זונדרבורג-גליקסבורג, בית הסן, בית אולדנבורג, בית רומנוב ובית הוהנצולרן. קישורים חיצוניים אוסף של מאמרים רבים, יחד עם ספרים שיצאו מדפוס רשימה של אתרים העוסקים בצאר זה של יקוב יורובסקי על ההוצאה להורג של המשפחה המלכותית הערות שוליים אבירי מסדר גיזת הזהב האימפריה הרוסית: פוליטיקאים פוליטיקאים רוסים במלחמת העולם הראשונה אישים שהוצאו להורג ברוסיה וברית המועצות קיסרי רוסיה שושלת רומנוב מסדר הבירית: אבירים וגבירות זרים מסדר האמבט: אבירים וגבירות הצלב הגדול אבירי מסדר העיט השחור מונרכים שוויתרו על כסאם שליטי ארצות שהוצאו להורג מקבלי עיטור אלכסנדר נבסקי (האימפריה הרוסית) מקבלי עיטור אנדריי הקדוש מקבלי עיטור גיאורגי הקדוש מקבלי אות לגיון הכבוד המסדר הוויקטוריאני המלכותי: אבירים וגבירות הצלב הגדול אבירי מסדר הפיל מעוטרי אות מסדר הבז הלבן מסדר כוכב רומניה מקבלי עיטור מסדר הצלב הדרומי מנהיגים רוסים שהודחו במהפכה רוסים שנולדו ב-1868 רוסים שנפטרו ב-1918

ניקולאי השני (שמו המלא: ניקולאי אלכסנדרוביץ' רומנוב (ברוסית: Никола́й Алекса́ндрович Рома́нов). תוארו הרשמי היה: ניקולאי השני, הקיסר והשליט של כל הנסיכויות הרוסיות; 18 במאי 1868 – 17 ביולי 1918) היה הקיסר האחרון של האימפריה הרוסית, שירש את אביו אלכסנדר השלישי ב-1894. בתקופת שלטונו נקלעה האימפריה למשבר פוליטי חריף, שהועצם על ידי האבדות הכבדות שספגה רוסיה בחזית מלחמת העולם הראשונה (1914 - 1918). ניקולאי לא הצליח לנווט את האימפריה ברגעיה הקשים, ובסופו של דבר הסתיים שלטונו במהפכת פברואר בשנת 1917, שהביאה לסיום השלטון בן שלוש-מאות השנים של שושלת רומנוב ברוסיה. גם הממשלה הזמנית, שקמה בעקבות המהפכה, כשלה במשימה, והבולשביקים עלו לשלטון במהפכת אוקטובר באותה שנה. הבולשביקים רצחו את ניקולאי יחד עם בני משפחתו ב-1918.בארצו, נמתחה ביקורת על ממשלתו שדיכאה יריבים פוליטיים ומה שנתפס כאשמתו או אי-פעולה במהלך אסון חודינקה, הפוגרומים האנטי-יהודיים, יום ראשון העקוב מדם (1905), והדיכוי האלים של מהפכת 1905 ברוסיה.ביוגרפיהנעוריוניקולאי היה בנו של הצאר אלכסנדר השלישי והצארינה מריה פיודורובנה (נולדה כדאגמאר, נסיכת דנמרק). אביו הקשוח סבר שניקולאי רכרוכי מדי וכלל לא הכין אותו לכתר. ניקולאי התאהב בנסיכה הגרמנייה אליקס מהסה, נכדתה של המלכה ויקטוריה, אך אביו התנגד לשידוך עם הנסיכה, שבנוסף להיותה מהאימפריה הגרמנית היריבה לרוסיה, השתייכה למשפחה שהייתה נגועה במחלת ההמופיליה, וקיווה במקום זאת שיינשא לנסיכה מבית אורליאן, על מנת לחזק את הברית החדשה של האימפריה הרוסית עם הרפובליקה הצרפתית. רק כאשר היה על ערש דווי וירא מפני חוסר המשכיות לשושלתו, הסכים אלכסנדר לנישואיו של ניקולאי לנסיכה הגרמנית.כיורש העצר, הרבה ניקולאי בנסיעות. ב-1891, בהיותו בנסיעה חשובה למזרח הרחוק, ירה בו אזרח יפני בלתי שפוי והוא כמעט נהרג. הוא ניצל הודות לפעולה מהירה של בן דודו גאורגיוס (שחבט בתוקף עם מוט חזרן) ונותרה רק צלקת במצחו. ניקולאי הוחזר לסנקט פטרבורג כשהוא נוצר בלבו שנאה עמוקה לקיסרות יפן.ההכתרה-הקיסר האחרוןניקולאי עלה לשלטון ב־1 בנובמבר 1894, וזמן קצר לאחר מכן נישא לנסיכה אליקס (ששינתה את שמה לאחר מכן ל"אלכסנדרה פיודרובנה"). היו להם חמישה ילדים: אולגה, טטיאנה, מריה, אנסטסיה, ואלכסיי. כמו כל הצארים בני משפחת רומנוב נחשב לשליט בחסד האל. בחגיגות הכתרתו במוסקבה ב-1896, נרמסו אנשים רבים למוות בעת שניסו לקבל מתנות מהצאר החדש. לניקולאי נודע על האסון מאוחר יותר באותו יום, והוא ביקש לבטל את כל החגיגות, אך שוכנע שלא לעשות זאת על ידי קרוביו ויועציו. רבים ראו את האסון כסימן רע. האירוסין שלו לנסיכה אליקס הקדימו אך במעט את מות אביו, והחתונה שלו הייתה זמן קצר לאחר הלוויה. ניקולאי, אדם חלש ורדוף אמונות תפלות, שראה בכל האסונות האלה אותות מבשרי רע, עמד בפני המשימה הקשה של שלטון באימפריה הרוסית בזמן של מהומה רבתי.בנוסף למצב הבינלאומי המתוח, עמד ניקולאי בפני בעיות מבית. סבו, הצאר אלכסנדר השני, נרצח על ידי פצצה שהטמינו לו המהפכנים הסוציאליסטים, חרף העובדה שדווקא שליט זה היה בין המיטיבים ביותר עם השכבות החלשות. המהפכנים לא ניסו להשיג מעמד פוליטי בתוך שיטת הממשל הקיימת, אלא להרוס את השיטה לגמרי. כילד, שרדו ניקולאי ומשפחתו ניסיון התנקשות מפצצה שהוטמנה ברכבת שבה נסעו. ההפסד הרוסי במלחמת רוסיה - יפן חיזק את המתנגדים הפנימיים לשלטונו והיה בין הגורמים למהפכה של 1905, שבה שביתות מאורגנות והפיכות מקומיות הכריחו את ניקולאי להסכים לכינונו של פרלמנט - הדומה, במנשר אוקטובר. למרות הסכמתו, הפרלמנט הרוסי נהנה מזכויות מועטות והיה נתון לשליטתו המלאה של ניקולאי.כאביו, מורהו הפוליטי, היה קונסטנטין פֹּובֶּדוֹנוֹסְטְסֵב , פרופסור למשפט ואיש דת שעמד בראש הנהלת הכנסייה האורתודוקסית. פֹּובֶּדוֹנוֹסְטְסֵב, ראקציונר, תומך נלהב באוטוקרטיה, אורתודוקסיה ולאומנות, ומתנגד חריף למה שכינה "אתאיזם מערבי", יעץ לו לנקוט עמדה פומבית נגד הרעיונות של ממשלה יציגה ושל אספה נבחרת.כמלך חוקתי-למחצההיחסים של ניקולאי עם הדומה החדשה לא היו טובים. הדומה הראשונה, שהיה בה רוב למפלגת הקדטים, כמעט מיד נכנסה לעימות אתו. ניקולאי פיטר את ראש ממשלתו הליברלי יחסית, סרגיי ויטה, ופיזר את הדומה. לאחר שבדומא השנייה היו בעיות דומות, ראש הממשלה החדש פיוטר סטוליפין פיזר גם אותה, ושינה את חוקי הבחירות על מנת להיטיב עם מפלגות שמרניות יותר בבחירות עתידיות. לסטוליפין, פוליטיקאי משופשף, היו תוכניות שאפתניות לרפורמה. אלה כללו העמדת הלוואות למעמדות הנמוכים על מנת לאפשר להם לקנות קרקעות, כשמטרתו הייתה לחזק את הנאמנות של החקלאים לשלטון המרכזי. התוכניות שלו נבלמו על ידי שמרנים בחצר המלוכה. בזמן הירצחו של סטוליפין בידי אנרכיסט ב־1911, הוא והצאר כמעט ולא דיברו, והדעה הרווחת הייתה כי סופו הפוליטי קרוב.חוליו של הנסיך אלכסייבעיית הירושה החריפה את הבעיות הפנימיות. אלכסנדרה ילדה ארבע בנות לפני שבנם אלכסיי נולד ב-12 באוגוסט 1904. הנסיך הצעיר היה חולה בהמופיליה, מחלה שבאותו הזמן הייתה חשוכת-מרפא. בשל חולשת השלטון באותו זמן, ניקולאי ואלכסנדרה בחרו שלא לגלות את מצבו של אלכסיי לאיש מחוץ לבית המלוכה. תחת זאת ניצלו הצאר ואשתו את טכנולוגיית הראינוע המתפתחת של אותה העת, להפקת סרטים המתארים את חיי המשפחה המלכותית על ילדיה הנאים והפוטוגניים, מה שהביא לתקופה קצרה לעלייה בפופולריות של משפחת המלוכה.מתוך ייאוש, אלכסנדרה ניסתה למצוא מזור לבנה אצל נזיר תימהוני בשם גריגורי רספוטין. רספוטין נראה כאילו הוא מועיל בזמן שאלכסיי סבל מדימום פנימי, ואלכסנדרה נעשתה לתלויה יותר ויותר בו ובעצותיו, שאותן קיבלה כמסרים ישירים מאלוהים. רספוטין הוקע על ידי הציבור הרוסי עקב השחיתות שלו ועקב חיי הפריצות המינית שניהל. מהעבר השני היה רספוטין שנוא גם על אנשי החצר, אשר חשו מאוימים מכוחו הפוליטי הבלתי מוגבל בחצר הצאר.מלחמת העולם הראשונהלאחר הרצח של הארכידוכס פרנץ פרדיננד על ידי לאומנים סרבים בסרייבו ב־28 ביוני 1914, התלבט ניקולאי לגבי מעשיה העתידיים של רוסיה. הוא לא רצה לנטוש את בני בריתו הסרבים לדרישותיה של אוסטרו-הונגריה, אך גם לא רצה להתחיל מלחמה כללית. בסדרה של מכתבים שכתב לווילהלם השני, קיסר גרמניה (מה שקרוי "ההתכתבות של וילי וניקי"), שניהם הצהירו על רצונם בשלום, וכל אחד ניסה לגרום לשני להתקפל ראשון. ניקולאי אף עשה צעדים מעשיים בכיוון זה, כשהוא דורש שגיוס הכוחות יהיה רק בחזית האוסטרית, ולא בזו הגרמנית, כשהוא מקווה למנוע מלחמה עם גרמניה. אך כבר היה מאוחר מדי כדי שמכתבים ימנעו את האירועים הבאים. לרוסים לא היו תוכניות מתאימות לגיוס חלקי, וב־31 ביולי 1914, ניקולאי עשה את הצעד הרה הגורל והורה על גיוס כללי. דבר זה הוביל כמעט מיד להכרזת מלחמה גרמנית, ולכניסתה של רוסיה למלחמת העולם הראשונה.ערב פרוץ המלחמה ב־1 באוגוסט 1914, מצא את רוסיה כשהיא אינה מוכנה די הצורך לעימות הממשמש ובא. המלחמה התחילה עם אבדות רוסיות כבדות ואיבוד שטחים. ניקולאי הרגיש כי חובתו היא להנהיג את צבאו אישית, כשהוא לוקח את תפקיד המפקד הכללי מדודו, הדוכס הגדול ניקולאי ניקולאייביץ' הבן (בספטמבר 1915) לאחר איבוד החלק הרוסי של פולין. ניסיונותיו לפקד על המלחמה ישירות הותירו את העניינים הפנימיים בידיה של אלכסנדרה. כשהוא מנותק מדעת הקהל, ניקולאי לא הבין עד כמה העם היה חשדני כלפי אשתו שהייתה ממוצא גרמני ולשמועות על תלותה ברספוטין. כעס על הנזק שהשפעתו של רספוטין גורמת למלחמה ולמלכות הביאה לרציחתו על ידי קבוצה של אצילים וביניהם בן דודו של הצאר, הנסיך יוסופוב, בדצמבר 1916.מהפכה וסילוקהקשיים הגוברים בתוך המדינה וכישלונו של הצבא לנצל את הצלחותיו בניצחונו הגדול על האימפריה האוסטרו-הונגרית במתקפת ברוסילוב ביוני 1916 הביאה לשביתות ומהומות בחורף של 1916–1917. בסוף מהפכת פברואר של 1917 (פברואר בלוח השנה הרוסי הישן), ב־2 במרץ (לוח יוליאני) / 15 במרץ (לוח גרגוריאני) 1917 ניקולאי הוכרח לפרוש לטובת אחיו. הדוכס הגדול מיכאיל לא הסכים לקבל את כס המלכות, ולאחר שפרש למחרת היום, שלוש מאות שנים של שלטון בית רומנוב הגיעו לקיצן.הוצאה להורגהממשלה הרוסית הזמנית בתחילה הגבילה את ניקולאי, אלכסנדרה וחמשת ילדיהם למשכנם המלכותי, ארמון אלכסנדר. בניסיון להוציא אותם מהבירה ומסכנה אפשרית, ממשלתו של אלכסנדר קרנסקי העבירה אותם לטובולסק שבסיביר באוגוסט 1917. הם נשארו שם במהלך מהפכת אוקטובר הבולשביקית בנובמבר 1917, אך אז הועברו ליקטרינבורג, שהייתה בשליטת הצבא האדום. שם מצאו את עצמם הצאר ומשפחתו, שהיו רגילים לחיי תפנוקים ומותרות, חיים בבית איפטייב המפואר, כשהם אסירים של מהפכנים בולשביקים. הצאר ומשפחתו, יחד עם אלכסיי החולה, רופא המשפחה ושלושה משרתים, הוצאו להורג בליל 16 או 17 ביולי 1918 על ידי כיתת יורים במרתפו של בית איפטייב שם הם היו אסורים, לאחר שנאמר להם שהם נמצאים בסכנה ועליהם לרדת למרתף למען ביטחונם.ההוצאה להורג התקיימה בזמן שיחידות של הלגיון הצ'כוסלובקי שמרדו בשלטון הסובייטי במהלך פינויים מרוסיה התקרבו ליקטרינבורג, והתבצעה על פי הוראה מהדרגים הגבוהים של המשטר הבולשביקי, מחשש שמא חיילי האויב ימצאו את הצאר ומשפחתו וישחררו אותם.למשך זמן רב חשבו כי גופותיהם של ניקולאי ומשפחתו נזרקו לתוך פיר של מחצבה במקום ששמו "ארבעת האחים". למעשה, דבר זה היה נכון; הם באמת נזרקו לשם בליל יולי ה־17/16. בבוקר הבא, כאשר החלו להתגלגל שמועות, יורובסקי - מפקד הפלוגה שאליה השתייכה כיתת היורים - הוציא את הגופות והסתיר אותן במקום אחר. כאשר הרכב שלקח את הגופות התקלקל בדרך לאתר הנבחר הבא, הוא עשה סידורים חדשים וקבר את רוב הגופות בבור סגור ומוחבא בדרך קופטיאקי, דרך נידחת ועזובה כ־20 קילומטרים מצפון ליקטרינבורג.שמועות על ניצולים מהמשפחה המלכותיתההסתרה של ההוצאות להורג ושל הגופות הובילה לשמועות שהצאר או חלק מחברי משפחתו נותרו בחיים. כמה אנשים טענו כי ראו את הצאר במחנות עבודה בסיביר בשנות השלושים המאוחרות. טענות אלה מעולם לא נלקחו ברצינות, אך מספר אנשים בשנות העשרים והשלושים טענו, באופן יותר רציני, כי הם בני משפחת רומנוב. במיוחד היו מספר נשים שטענו כי הן הנסיכה אנסטסיה, בתו של הצאר, וזאת מכיוון שגופתה של אנסטסיה לא נמצאה יחד עם גופותיהם של שאר בני המשפחה. הידועה ביותר הייתה אנה אנדרסון, שטענה כי היא אנסטסיה והצליחה לשכנע בכך כמה מחברי משפחת רומנוב המוגלים. נראה שהיא אף האמינה בטענתה בעצמה, אך בדיקות DNA שנעשו לאחר מותה קבעו כי היא שיקרה. סיפורה של אנדרסון הוסרט בסרט "אנסטסיה".בתחילת שנות ה-90, לאחר נפילתה של ברית המועצות, גופותיהם של בני משפחת רומנוב נתגלו, הוצאו מקברם וזוהו בוודאות. דו"ח סודי של יורובסקי, שנתגלה בשנות השבעים המאוחרות, אך לא הגיע לידיעת הציבור עד לשנות ה־90, עזר לרשויות לאתר את גופותיהם. זיהו את הגופות בעיקר בעזרת DNA. בעזרת דגימת דם מהנסיך פיליפ דוכס אדינבורו, צאצא של המלכה ויקטוריה ולפיכך בן-דודה של אלכסנדרה, זיהו את אלכסנדרה ובנותיה על ידי הגנים המיטוכונדריים שלהן. שיטת זיהוי נוספת הייתה בשיטה חדשה של השוואה בין צילומים לגולגולות.שתי גופות עדיין היו חסרות, זו של אלכסיי ואחת מהבנות: מריה או אנסטסיה. על פי תיאורו של יורובסקי, הגופות של אלכסיי ואחת מהבנות, שפלוגתו של יורובסקי חשבה כי היא של אלכסנדרה, נשרפו על יד אתר הקבורה ואפרן פוזר והוסתר. כמה גורמים ברוסיה, ובייחוד הכנסייה האורתודוקסית, טענו כי הגופות אינן של המשפחה המלכותית, אך לאחר סדרה ארוכה של עיכובים ביורוקרטיים ופוליטיים, שאריות המשפחה נקברו מחדש באחוזת הקבר של משפחת רומנוב בקתדרלת פיוטר ופאבל ב-1998, בטקס רב רושם, ביום השנה להוצאה להורג.במהלך השנים מקובל היה להאמין שאנסטסיה היא הבת האבודה ושהיא עודנה בחיים. אך בשנת 2008 נמצאו שרידי גופות שנהרגו בליל הרצח המשפחתי אך הוטמנו במקום מרוחק יותר. אחרי בדיקות DNA קפדניות שבהן השתתפו רוסיה וארצות הברית התגלה שהבת האבודה היא מריה ולא אנסטסיה ואיתה היה גם אלכסיי, וכך נפתרה התעלומה הגדולה שכן אנסטסיה, הנסיכה האבודה של רוסיה נרצחה עם הוריה ושתיים מאחיותיה בליל הרצח.הכרזה כקדושב-1981 הכריזה הכנסייה האורתודוקסית הרוסית הגולה על משפחת רומנוב כקדושים מעונים.ב־14 באוגוסט 2000, ניקולאי ומשפחתו הקרובה הוכרזו כקדושים על ידי הסינודה של הכנסייה האורתודוקסית הרוסית ברוסיה, הם לא הוכרזו כקדושים מעונים, כיוון שמותם לא היה תוצאה ישירה של אמונתם הנוצרית, ובמקום זה הם הוקדשו כ"נושאי פסיון". הם כבר נחשבו כקדושים על ידי כמה מחברי הכנסייה מחוץ לרוסיה כמה שנים קודם. לפי הצהרה של הסינוד של מוסקבה, הם הוכרזו כקדושים מהסיבות הבאות: "במלך הרוסי האורתודוקסי האחרון ובמשפחתו אנו רואים אנשים שביקשו בצורה אמיתית לגלם בחייהם את ציווי הבשורה הנוצרית. בייסורים שהם חוו במאסרם בצורה צנועה וסבלנית, ובמות הקדושים שלהם ביקטרינבורג בליל ה־17 ביולי 1918, הם הראו את האור של האמונה בישו שכובשת את הרע".משפחתוב-26 בנובמבר 1894 התחתן ניקולאי עם אלכסנדרה, נסיכת הסן, בתם של לודוויג הרביעי, הדוכס הגדול של הסן ואליס, נסיכת הממלכה המאוחדת, ממנה נולדו לו 5 ילדים: אולגה ניקולאייבנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה (1895–1918) טטיאנה ניקולאייבנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה (1897–1918) מריה ניקולאייבנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה (1899–1918) אנסטסיה ניקולאייבנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה (1901–1918) אלכסיי ניקולאייביץ', הצארביץ' של רוסיה (1904–1918)אילן יוחסין הקיסר ניקולאי היה צאצא של שושלות המלוכה של בית צרינגן, בית שלזוויג-הולשטיין-זונדרבורג-גליקסבורג, בית הסן, בית אולדנבורג, בית רומנוב ובית הוהנצולרן.קישורים חיצוניים אוסף של מאמרים רבים, יחד עם ספרים שיצאו מדפוס רשימה של אתרים העוסקים בצאר זה של יקוב יורובסקי על ההוצאה להורג של המשפחה המלכותיתהערות שולייםאבירי מסדר גיזת הזהבהאימפריה הרוסית: פוליטיקאיםפוליטיקאים רוסים במלחמת העולם הראשונהאישים שהוצאו להורג ברוסיה וברית המועצותקיסרי רוסיהשושלת רומנובמסדר הבירית: אבירים וגבירות זריםמסדר האמבט: אבירים וגבירות הצלב הגדולאבירי מסדר העיט השחורמונרכים שוויתרו על כסאםשליטי ארצות שהוצאו להורגמקבלי עיטור אלכסנדר נבסקי (האימפריה הרוסית)מקבלי עיטור אנדריי הקדושמקבלי עיטור גיאורגי הקדושמקבלי אות לגיון הכבודהמסדר הוויקטוריאני המלכותי: אבירים וגבירות הצלב הגדולאבירי מסדר הפילמעוטרי אות מסדר הבז הלבןמסדר כוכב רומניהמקבלי עיטור מסדר הצלב הדרומימנהיגים רוסים שהודחו במהפכהרוסים שנולדו ב-1868רוסים שנפטרו ב-1918

2083

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94%20%D7%A9%D7%9C%20%D7%90%D7%A8%D7%A6%D7%95%D7%AA%20%D7%94%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%AA

היסטוריה של ארצות הברית

ארצות הברית של אמריקה היא רפובליקה פדרלית, הנמצאת במרכז יבשת אמריקה הצפונית הגובלת מצפון בקנדה ומדרום במקסיקו. ארצות הברית משתרעת בין האוקיינוס האטלנטי (החוף המזרחי) לבין האוקיינוס השקט (החוף המערבי), וכוללת גם את מדינת הוואי, שהיא קבוצת איים הנמצאת באוקיינוס השקט, ומדינת אלסקה הנמצאת בצפון-מערב היבשת, כמו גם טריטוריות נוספות ברחבי העולם. ההיסטוריה האמריקנית היא סיפורה של אומה שהתגבשה ב"עולם חדש" ממהגרים שהגיעו אליה בתחילה מאירופה ואחר כך מכל קצוות העולם ויצרו באופן הדרגתי מדינה רחבת ממדים שהפכה במאה העשרים למעצמה בעלת חשיבות עולמית מבחינה כלכלית, תרבותית ופוליטית. התקופה הקדם קולוניאלית המתיישבים הראשונים באזור הגיעו ככל הנראה לפני אלפי שנים לאחר שחצו את מצר ברינג לכיוון אלסקה. העדות המוצקה הראשונה לתרבויות אלה מתוארכות לשנת 9,000 לפנה"ס והן משויכות לשבטי סאנדיה ותרבות קלוביס. קיים מידע מועט בלבד על הפלאו-אינדיאנים ("אינדיאנים עתיקים"), מונח המתייחס לבני האדם שאכלסו את יבשת אמריקה לקראת סופו של עידן הקרח האחרון. העדויות הארכאולוגיות והגאולוגיות מעידות על כך שאמריקה הצפונית הייתה מיושבת על ידי אנשים שהיגרו אליה מאסיה דרך מצר ברינג כבר לפני 11,000 שנים. אנשים אלו הפכו לילידים שאכלסו את אמריקה לפני הגעת משלחות הכיבוש והקולוניזציה האירופאיות בשלהי המאה ה-15. בשל טעותו של קולומבוס ילידים אלו כונו בתחילה בשם אינדיאנים (כלומר תושבי "אינדייה", היא הודו בשפות האירופאיות), אולם במהלך השנים הפסיקו להשתמש בטעות האירופוצנטרית, והשם אינדיאנים הוחלף לשמות כגון "עמים ילידים" או "אמרינדיאנים" או "אמריקאים ילידים". תרבויות רבות שגשגו ביבשת אמריקה הצפונית לפני הגעת האירופאים, תחילה התרבויות של התקופה הארכאית ואחר-כך האולמקים והאצטקים בדרום-מערב היבשת ותרבות אדנה במזרחה. התרבויות הללו התפתחו במהלך השנים והפכו לאוכלוסיות גדולות וצפופות. החקלאות התפתחה גם היא החל מאמצע האלף השלישי לפנה"ס, כאשר היא מתבססת על ביותם של החמנית, דלעת וצמחים ממשפחת הסלקיים. בסופו של דבר אומצו התירס והקטניות, שמקורם בדרום יבשת אמריקה הצפונית, כגידולים לתקופת הקיץ הקצרה במזרח אמריקה הצפונית והחליפו את המינים הילידים. המגע האירופאי הראשון עם אמריקה הצפונית היה בשנת 1000. הוויקינג לייב אייריקסון הקים נקודת התיישבות קצרת-ימים שנקראה וינלאנד באזור ניופאונדלנד של ימינו, אולם זו ננטשה לאחר זמן קצר ולא השפיעה על העמים הילידים באזור. רק 500 שנים לאחר מכן יגיעו אירופאים נוספים ליבשת. מספר מקורות ערביים מימי הביניים טוענים כי חוקרים מוסלמים מאל-אנדלוס וארצות המגרב חצו את האוקיינוס האטלנטי בין המאה ה-9 למאה ה-14. אמריקה הקולוניאלית לאחר תקופה בה תרו מספר משלחות אירופאיות את חופי אמריקה הצפונית הקימו מספר מדינות, כגון הולנד, ספרד, אנגליה, צרפת ושוודיה, נקודות יישוב באזור. קולומבוס היה האירופאי הראשון שהגיע לאזור ב-1492 ואחריו הגיעו קונקיסטאדורים ספרדים ואירופאים אחרים. במהלך המאה ה-16 הביאו האירופאים לאזור סוסים, בקר וחזירים. משלחות המחקר והיישובים הספרדיים על המתיישבים האירופאים הראשונים, שהגיעו בעקבות גילוייו של כריסטופר קולומבוס ב-1492 קיים מידע עשיר, אך עדיין לא מלא. ככל הנראה היה חואן פונסה דה לאון, שהגיע לחוף עשיר, לו קרא פלורידה ב-1513, לאירופאי הראשון שהגיע לחלק היבשתי של ארצות הברית דהיום. מסעו של פונסה דה לאון הוא הראשון המתועד בוודאות. קיימות השערות על הגעת אירופאים אחרים לחופי אמריקה הצפונית קודם לכן, כגון זו בדבר ג'ון קבוט שנטען שהגיע לאזור כבר ב-1497, אולם אלו אינן מקובלות במחקר. בתוך שלושה עשורים מהגעתו של פונסה דה לאון הגיעו הספרדים להרי האפלצ'ים, נהר מיסיסיפי, גרנד קניון והמישורים הגדולים. ב-1540 הוביל החוקר ארננדו דה סוטו משלחת מחקר גדולה, ובאותה שנה הנהיג פרנסיסקו וסקס דה קורונדו משלחת של 2,000 ספרדים ואינדיאנים שפעלה באזור גבול אריזונה-מקסיקו של ימינו והגיעה עד למרכז קנזס. באותה תקופה פעלו חוקרים ספרדים נוספים וביניהם לוקאס וסקס דה איילון (Lucas Vázquez de Ayllón 1526-1475), פאנפילו דה נארווס (Pánfilo de Narváez 1528-1470), סבסטיאן ויסקאינו (Sebastián Vizcaíno; 1625-1548) וחואן רודריגס קבריו. הספרדים שלחו מספר מתיישבים, והקימו את היישובים האירופאים הקבועים הראשונים בחלק היבשתי של ארצות הברית. ההתיישבות הראשונה הייתה בסיינט אוגוסטין, פלורידה ב-1565, ולאחריה הספרדים התיישבו בסנטה פה, ניו מקסיקו, סן אנטוניו, טוסון, סן דייגו, לוס אנג'לס וסן פרנסיסקו. רוב היישובים הספרדיים הוקמו לאורך החוף הקליפורני של נהר סנטה פה בניו מקסיקו. הקולוניזציה הצרפתית (1652 – 1803) פורט קרוליין הייתה המושבה הצרפתית הראשונה באזור. היא הוקמה באזור ג'קסונוויל, פלורידה ב-1564, ושרדה במשך שנה אחת בלבד עד שנחרבה על ידי הספרדים. צרפת החדשה (בצרפתית: la Nouvelle-France) הייתה האזור שיושב על ידי צרפת במהלך התקופה שהשתרעה בין חקר נהר סנט לורנס על ידי ז'אק קרטייה ב-1534, ועד הוויתור הצרפתי על שטחים אלה לטובת ספרד והממלכה המאוחדת ב-1763. בשיא פריחתו ב-1712 (לפני הסכם אוטרכט) האזור השתרע מניופאונדלנד עד להרי הרוקי וממפרץ הדסון עד מפרץ מקסיקו. הטריטוריה חולקה לחמש מושבות, שכל אחת מהן נוהלה בנפרד: קנדה, אקאדיה, מפרץ הדסון, ניופאונדלנד ולואיזיאנה. אמריקה הקולוניאלית הבריטית (1493 – 1776) המתיישבים הראשונים לאורך החוף היו אנגלים והם עשו זאת במהלך המאה ה-17, ביחד עם קבוצות קטנות יותר של הולנדים ושוודים. ב-14 במאי 1607 נוסדה ג'יימסטאון בווירג'יניה הנחשבת להתיישבות הקבע הראשונה של אנגליה בעולם החדש (קדמה לה המושבה באי רואנוק שלא שרדה). אמריקה הקולוניאלית התאפיינה במחסור חמור בכוח אדם, מה שהוביל לצורות שונות של עבודת כפייה ובהן עבדות ומשרתים חוזיים בשכר נמוך או ללא שכר כלל, ובאמצעות מדיניות בריטית של הזנחה קלה ("תקופת ההזנחה המבורכת") שאפשרה את ההתפתחות של רוח אמריקנית השונה מזו של המייסדים האירופאים. ב-1606 הוענקה הזכות להקמת מושבה בצפון אמריקה לחברת מניות לונדונית בשם "חברת וירג'יניה" שהוקמה לשם כך. החברה שלחה שלוש ספינות בהן 104 מתיישבים שייסדו ב-1607 באזור האמפטון רודס שבשפך מפרץ צ'ספיק לאוקיינוס האטלנטי את מושבת וירג'יניה – המושבה בריטית הראשונה בצפון אמריקה שהצליחה לשרוד. ב-1620 העניקה "חברת וירג'יניה" זכות לקבוצת אנגלים פרוטסטנטים, שנרדפו על ידי הכנסייה האנגליקנית, להגיע בספינה מייפלאואר לצפון המושבה. הם הגיעו לאזור מסצ'וסטס של היום וייסדו את מושבת פלימות'. דוגמה אחת לעימות בין האינדיאנים לבין המתיישבים האנגלים היא התקוממות פווהאטאן בווירג'יניה (1622), שבה האינדיאנים הרגו מאות מתיישבים אנגלים. העימות הגדול ביותר בין האינדיאנים לבין האנגלים במאה ה-17 היה מלחמת המלך פיליפ בניו אינגלנד. המייסדים העיקריים של ניו אינגלנד היו פוריטנים שהקימו את מושבת מפרץ מסצ'וסטס ב-1629. המושבות האמצעיות, שמורכבות ממדינות ניו יורק, ניו ג'רזי, פנסילבניה ודלאוור של ימינו, אופיינו על ידי גיוון גדול באוכלוסייה. הניסיון הראשון להתיישב בווירג'יניה היה הקמתה של פרובינציית קרוליינה, כאשר פרובינציית ג'ורג'יה (האחרונה מבין 13 המושבות שהוקמה) הוקמה ב-1733. חלק מהמושבות היו מושבות עונשין החל משנות ה-20 של המאה ה-17 ועד מלחמת העצמאות של ארצות הברית. הקמת ארצות הברית של אמריקה, מלחמת העצמאות ואישור החוקה (1776–1789) באמצע המאה ה-18 החלה תסיסה בקרב אוכלוסיית המושבות על רקע הטלת מסים על ידי השלטון הבריטי מבלי לתת ייצוג פוליטי נאות לאנשי המושבות, בניגוד לרעיונות תקופת ההשכלה שהתפתחו באירופה באותו זמן. בתגובה למיסים שהוטלו קמו תנועות פטריוטיות, שפעלו בנחרצות נגד השלטון הבריטי. קבוצה בולטת הייתה בני החירות, שפעלה בשיטות צבאיות נגד פקידי הממלכה עד כדי כך שבשעת אכיפת המיסים על התושבים, לא נשאר אף פקיד לאסוף את הכספים. המצב הגיע לנקודת רתיחה בשנות ה-70 של המאה לאחר טבח בוסטון (1770) ומסיבת התה של בוסטון (1773). המושבות התארגנו במסגרת הקונגרס הקונטיננטלי (החל מ-1774), וב-1775 הקימו את הצבא הקונטיננטלי והעמידו בראשו את גנרל (לימים גנרל הצבאות) ג'ורג' וושינגטון. מלחמת העצמאות האמריקנית החלה רשמית עם "הירייה שנשמעה ברחבי העולם" בקרבות לקסינגטון וקונקורד ב-19 באפריל 1775. באמצע המלחמה, ב-4 ביולי 1776, נחתמה בפילדלפיה הכרזת העצמאות של ארצות הברית. המלחמה נמשכה גם אחרי הכרזת העצמאות. נקודת המפנה במלחמה הייתה בקרב סרטוגה השני, באוקטובר 1777, בו נחלו האמריקנים ניצחון. בעקבות כך החלו לתמוך במדינה הצעירה צרפת ומדינות אירופיות נוספות שרצו בהחלשת הממלכה המאוחדת. המלחמה הוכרעה עם ניצחון האמריקנים והצרפתים בקרב יורקטאון ב-1781 והסתיימה זמן קצר אחר כך. הבריטים הגיעו להסכמות עם האמריקנים ב-1782, ולבסוף הכירו בעצמאות המדינה הצעירה בחוזה פריז ב-1783. בתחילה הייתה ארצות הברית קונפדרציה רופפת של שלוש עשרה המושבות, כאשר המוסד הפדרלי היחידי היה הקונגרס הקונטיננטלי. הבסיס החוקתי הרופף ביניהן היה מסמך סעיפי הקונפדרציה. אולם, מבנה זה לא היה מספיק למדינה שהתאוששה מהמלחמה. ב-1787 כונסה בפילדלפיה הוועידה החוקתית כדי לגבש חוקה, תוך מחלוקת בין הפדרליסטים שרצו איחוד חזק יותר הכולל ממשלה פדרלית חזקה שיכולה לגבות מיסים, לבין מתנגדיהם שחששו מחידוש העריצות ממנה הם השתחררו זה עתה. החוקה אושררה על ידי מספיק מדינות ב-1788 ונכנסה לתוקף ב-1789. לנשיא הראשון תחת החוקה החדשה נבחר ג'ורג' וושינגטון. ההתרחבות מערבה (1789 – 1849) לאחר אשרור החוקה החדשה התמנה ג'ורג' וושינגטון לנשיא ארצות הברית הראשון. מרד הוויסקי ב-1794 שבו מחו מספר מתיישבים בפנסילבניה נגד המס הפדרלי על ליקרים ומשקאות מזוקקים היה המבחן הראשון של הממשלה הפדרלית. עם תום המלחמה החלה ההתרחבות מערבה, במה שהוצג על ידי התעמולה האמריקאית כהייעוד הגלוי-שמטרתו לייסד מדינה שקצותיה יגיעו לשני האוקיינוסים. הם התחילו בהתיישבות באזורים שבין הרי האפלצ'ים לנהר המיסיסיפי, שלפחות להלכה היו חלק משטח המדינה, ואורגנו כטריטוריות שעתידות להפוך למדינות. השאיפה להתרחבות מערבה נומקה ברצון להשגת עוצמה לאומית וגם באמונה לפיה השיטה האמריקנית הדמוקרטית שבמרכזה חופש לאדם תיטיב גם עם תושבי האזורים החדשים שיסופחו לארצות הברית. הסכסוכים באירופה המשיכו לשחק לידי המדינה הצעירה וזאת לאחר שצרפת בראשות נפוליאון שאפה להחליש את הממלכה המאוחדת. הצדדים החלו במשא ומתן לרכישת לואיזיאנה ועד מהרה החליט נפוליאון להציע לאמריקנים את כל שטח לואיזיאנה שהיה בשליטת צרפת כדי לקבל כסף אשר ישמש לבניית הצבא הדרוש למערכות העתידיות לבוא באירופה. ב-30 באפריל 1803 חתמה ארצות הברית בראשותו של תומאס ג'פרסון עם צרפת על הסכם רכישת לואיזיאנה. ברכישה זו נוסף לשטח ארצות הברית אזור המערב התיכון בין המיסיסיפי להרי הרוקי ובכך כמעט הוכפל שטחה. הרכישה יצרה בעיות טריטוריאליות חדשות עם הספרדים, שכוחם בעולם החדש הלך וקטן והם החלו לחוש מאוימים מהמדינה החדשה. האמריקאים טענו כי מערב פלורידה הייתה חלק מעסקת רכישת לואיזיאנה ואילו הספרדים לא היו מוכנים לוותר על השטח שהיה בשליטתם. אחרי סכסוכים רבים קנתה ב-1819 ארצות הברית את מערב פלורידה מידי ספרד בחתימת הסכם אדמס-אוניס, במהלכו הוסדרו סוגיות הנוגעות לסכסוכי גבולות בין שתי המדינות. כמו כן, רכישת לואיזיאנה אפשרה לחוואים מהמערב להשתמש בנהר המיסיסיפי, הסירה את הנוכחות הצרפתית מהגבול המערבי של ארצות הברית, וסיפקה למתיישבים פוטנציאליים שטח נרחב להתיישבות. בעקבות הפקעה מתמשכת של מלחים אמריקניים לטובת הצי המלכותי הבריטי ופגיעה בריבונות האמריקנית, כינס הנשיא ג'יימס מדיסון את המושב ה-12 של קונגרס ארצות הברית (בראש המושב עמדו נציגים מהדרום ומהמערב), שהחליט על הכרזת מלחמה נגד הממלכה המאוחדת ב-1812. מלחמה זו, שנקראה מלחמת 1812, הסתיימה ללא הכרעה, וזאת לאחר שנמשכה עד ה-18 בפברואר 1815. החלק העיקרי של הסכם גנט, שבה הוסכם על סיום המלחמה, היה שמירת הסטטוס קוו כפי שהיה לפני המלחמה; עם זאת, ובשונה למצב שלפני המלחמה, הבריטים ביטלו את הברית עם האינדיאנים. בדוקטרינת מונרו, שפורסמה ב-1823, בוטאה מדיניות אמריקנית שלפיה המעצמות האירופאיות לא צריכות להתערב יותר באמריקה. היה זה רגע מכריע במדיניות החוץ של ארצות הברית. דוקטרינת מונרו אומצה בתגובה לחששות אמריקניים ובריטיים מהתפשטותן של צרפת ורוסיה בחצי הכדור המערבי. רק בתקופת ממשלו של תאודור רוזוולט הפכה הדוקטרינה לחלק רשמי במדיניות החוץ של ארצות הברית. הדוקטרינה הופעלה במלחמת ארצות הברית–ספרד ובמאבקים מול ברית המועצות באמריקה המרכזית. ב-1830 עבר בקונגרס חוק העברת האינדיאנים, שאישר לנשיא לפתוח במשא ומתן ולחתום על הסכמים עם האינדיאנים שלפיהם יוחלפו שטחים במדינות המזרח בתמורה לאדמות אינדיאניות הנמצאות ממערב לנהר המיסיסיפי. דבר זה גרם לאנדרו ג'קסון, גיבור צבאי לשעבר ונשיא המדינה, להצטייר כרודן ביחס לאוכלוסיות ילידים. התוצאה המפורסמת ביותר של החוק הייתה הגלייתם הכפויה של מספר שבטי ילידים למערב, כאשר אינדיאנים מתו במהלך הדרך. החוק הוביל בסופו של דבר למלחמות סמינול. בשנת 1835 החלה המהפכה הטקסנית במקסיקו השכנה, לאחר שנשיא המדינה הכריז על עצמו כדיקטטור בטענה כי המדינה לא מוכנה לדמוקרטיה. המהלך החד צדדי הוביל לניתוק רפובליקת טקסס ממקסיקו ולהקמת מדינה טקסנית חדשה ועצמאית. הרפובליקה החדשה התקיימה זמן קצר מ-1836 עד 1845, השנה שבה סופחה הרפובליקה לארצות הברית. סיפוח השטחים לא התקבל בעין יפה במקסיקו, אשר ראתה בהם חלק משטחה, והדבר הוביל למלחמת ארצות הברית–מקסיקו (1846–1848) שבמהלכה הביסו הכוחות האמריקאים את מקסיקו וסיפחו לארצות הברית טריטוריות חדשות הכוללות, לפי הגבולות של היום, את קליפורניה, נבדה, יוטה, אריזונה, וחלקים מויומינג, קולורדו, וניו מקסיקו. ב-2 בפברואר 1848 נחתם הסכם גואדלופה אידלגו שסיים את המלחמה, ובו נקבע כי ארצות הברית תקבל את השליטה בשטחים שנכבשו ולמקסיקו יוחזרו כל השטחים שנכבשו מדרום לנהר הריו גראנדה. כחמש שנים מאוחר יותר, ב-1853, הוסכם ברכישת גדסדן כי ארצות הברית תעביר למקסיקו סכום של 18,250,000 דולרים (שווי ערך לכ-630 מיליון דולר של היום) – תמורת 77,700 קמ"ר של שטחים. השטחים הללו איפשרו לארצות הברית לבנות את הרכבת הטרנס קונטיננטלית וכן לפצות את מקסיקו על איבוד השטחים במלחמה. בתוכנית המקורית היו אמורים להימכר שטחים נרחבים הרבה יותר, אבל התושבים המקסיקנים התנגדו לכך, ואיתם גם סנטורים אמריקאים שהתנגדו לעבדות בטענה כי הדבר יוסיף טריטוריות אשר מצדדות בעבדות. מלחמת האזרחים (1849 – 1865) ההתמקדות בנושאי פנים התבטאה באמצעות מדיניות החוץ של ארצות הברית שהתבססה על דוקטרינת מונרו (1823), שקבעה שארצות הברית לא תתערב בנעשה באירופה, אך גם לא תסבול התערבות אירופית בחצי הכדור המערבי. ההתפשטות מערבה תרמה רבות גם לעימות הפנימי בשאלת העבדות. ארצות הברית הייתה קרועה בין מדינות הצפון התעשייתיות שבהן נאסרה העבדות, לבין מדינות הדרום החקלאיות שהתבססו על העבדות. אף אחד מהצדדים לא הצליח לכפות את עמדתו, והמאבק התמקד סביב קבלת מדינות חדשות לברית, כאשר כל אחד מהצדדים חשש שייווצר נגדו רוב בקונגרס. במחצית הראשונה של המאה ה-19 נערכו מספר ניסיונות של פשרה (פשרת מיזורי מ-1820, ופשרת 1850) שדאגו שיישמר האיזון בין מדינות העבדות והמדינות החופשיות. חוק קנזס נברסקה, שהוצע על ידי מדינות הדרום ב-1854, ביטל את פשרת מיזורי שקבעה כי כל מדינה חדשה שתצטרף לברית תחליט בעצמה על עמדתה בעניין העבדות, וכאשר נבחר אברהם לינקולן לנשיאות מטעמה של המפלגה הרפובליקנית, פרשו מדינות הדרום זו אחר זו מהברית והקימו את קונפדרציית המדינות של אמריקה, ובכך ניתן האות למלחמת האזרחים העקובה מדם שהתחוללה בין 1861 ל-1865, שבה ניצח לבסוף הצפון. מלחמת האזרחים החלה כאשר גנרל פ.ג.ט. בורגארד מצבא הדרום פתח באש על פורט סאמטר. האש נורתה כיוון שפורט סאמטר היה במדינת קונפדרציה. ארבע מדינות צפוניות (דלאוור, קנטקי, מרילנד, מיזורי) שהעבדות הייתה מותרת בהן הצטרפו לחלק המערבי של וירג'יניה (שנהפך למדינה וירג'יניה המערבית) ונודעו בשם מדינות הגבול. מעודדים מהצלחתם בקרב בול ראן השני, חיילי צבא הקונפדרציה פלשו לראשונה לצפון כאשר גנרל רוברט לי הוביל 55,000 איש מצבא צפון וירג'יניה לרוחב נהר הפוטומק ולתוך מרילנד. קרב אנטיאטם ליד שרפסבורג ב-17 בספטמבר 1862 היה היום העקוב מדם ביותר בהיסטוריה האמריקנית. בתחילת 1864 לינקולן מינה את גנרל יוליסס ס. גרנט לרמטכ"ל צבא האיחוד. גנרל ויליאם שרמן הגיע מצ'אטאנוגה לאטלנטה והביס את הכוח הצבאי של הקונפדרציה שהיה נתון לפיקודם של ג'וזף ג'ונסטון וג'ון בל הוד. צבאו של שרמן החריב כ-20% מהחוות בג'ורג'יה במה שכונה "הצעדה אל הים", והגיע לחוף האוקיינוס האטלנטי שבסאוואנה, ג'ורג'יה, בדצמבר 1864. צבאו של לי נכנע לצבא צפון וירג'יניה ב-9 באפריל 1865, בבית המשפט של אפומאטוקס. תקופת השיקום והתפתחות התעשייה (1865 – 1890) עם תום המלחמה וביטול העבדות (בתיקון ה-13 לחוקה) עלתה שאלת שילובן מחדש של המדינות המורדות באיחוד, במסגרת מה שכונה "תקופת השיקום" ("Reconstruction"). לינקולן היה בעד עמדה פייסנית כלפי מדינות הדרום, אולם הוא נרצח כמעט מיד אחרי סיום המלחמה על ידי מתנקש דרומי, ולאנדרו ג'ונסון, סגן הנשיא שהחליפו לאחר הרצח, לא היה כוח רב. לאחר מלחמת האזרחים חוותה ארצות הברית תקופה של תיעוש מהיר, בעיקר במדינות הצפון. אולם, הרקונסטרקציה וכישלונה הותירו את הלבנים בדרום בעמדה כוח מול האוכלוסייה השחורה, כך שהם מנעו ממנה את זכויות האזרח שלה ושמרו אותה במעמד חברתי וכלכלי נמוך. לאחר תקופת הרקונסטרקציה הגיעה תקופת הזהב והדמויות הבולטות בה היו ג'ון רוקפלר ואנדרו קרנגי. המונופולים התרחבו מאוד ובתחומי הנפט, פלדה ומסילות הרכבת פשתה השחיתות. תגליות חדשות רבות סייעו בהגדלת הייצור אך מנגד גרמו לירידה תלולה ברמת השכר, שבסופו של דבר גרמה למהומות בחלקים רבים באמריקה. מדיניות הממשל הפדרלי של ארצות הברית מאז כהונתו של ג'יימס מונרו הייתה להעביר את אוכלוסיית הילידים אל שמורות אינדיאנים מיוחדות, הנמצאות במרחק מה ממקומות היישוב של המתיישבים. מספר שבטים אולצו לעבור לשמורות קטנות כאשר חוואים לבנים השתלטו על אדמותיהם. ב-1876 פרצה מלחמת שבט הסו האחרונה כאשר הבהלה לזהב בגבעות השחורות הגיעה לטריטוריה שלהם. הקונגרס, בו היו מיוצגות רק המדינות שנותרו נאמנות לאיחוד ושהיה בשליטה רפובליקנית, הוביל קו נוקשה כלפי הדרום. במדינות הקונפדרציה לשעבר הוטל ממשל צבאי, והמדינות נוהלו בעיקר על ידי אנשים מהצפון. התקבלו התיקונים ה-14 וה-15 לחוקה שנועדו להבטיח אזרחות וזכות הצבעה לאמריקאים-אפריקאים, וקבלתן הוצבה כתנאי למדינות המורדות כדי להתקבל חזרה לאיחוד. גם אחרי קבלת המדינות המורדות חזרה לאיחוד נשמרה נוכחות צבאית פדרלית בהן. על רבים מחיילי הקונפדרציה לשעבר נאסרה ההצבעה, וכך שחורים רבים תפסו עמדות מפתח בממשלים המקומיים. גל הגירה בלתי צפוי אל ארצות הברית סיפק את כוח האדם שהיה דרוש לתעשייה האמריקנית, וכן יצר גיוון קהילתי באזורים הבלתי מפותחים. מפעלי ניצול תעשייתיים הובילו לעלייתה האלימה של תנועת העבודה בארצות הברית. בתקופה זו החלה עלייתה של ארצות הברית לעמדת כוח עולמית לאחר שחל גידול באוכלוסייה ובתעשייה הביתיות, ולאחר מספר רב של עימותים צבאיים, כולל מלחמת ארצות הברית–ספרד, שהחלה כאשר ארצות הברית האשימה את ספרד (בלא הוכחה ממשית) בהטבעתה של ה-USS מיין. תקופה זו הסתיימה ב-1917 כאשר ארצות הברית הצטרפה למדינות שנלחמו במלחמת העולם הראשונה. תקופת השיקום הסתיימה ב-1877, אחרי שהנשיא החדש רתרפורד הייז הוציא את הצבא הפדרלי ממדינות הדרום. כתגובת נגד למאמצי הרפובליקנים להבטיח את זכויות העבדים השחורים, הציבור הלבן בדרום הקים את הקו קלוקס קלאן, ועם תום השיקום התיקונים ה-14 וה-15 לחוקה רוקנו במידה רבה מתוכנם – לדוגמה, מדינות דרומיות רבות מנעו מאמריקאים-אפריקאים להצביע בבחירות בכך שחוקקו חוקים שונים שהגבילו את ההצבעה ליודעי קרוא וכתוב בלבד או לחלופין, בכך שגבו מס על כל הצבעה. כחלק ממבחן ידע כללי אופייני שנעשה לאמריקאים-אפריקאים הם נדרשו לשנן ולאחר מכן לקרוא בעל פה את חוקת ארצות הברית והכרזת העצמאות האמריקנית. את שאר האוכלוסייה החוק פטר בתואנה של "זכות אבות". לעבדים לשעבר, ששוחררו לא מכבר ממאות שנות עבדות מצטברות, לא ניתן היה להדביק את הפער שנוצר ביניהם לבין שאר האוכלוסייה. החוקים פגעו גם בילידים האמריקנים ובלבנים ממוצא לא בריטי. אך האפליה לא הייתה קיימת רק בדרגת המדינה, אלא הגיעה גם לממשל הפדרלי ולמוסדותיו. בית המשפט העליון אישר את מדיניות ההפרדה הגזעית תחת הכותרת "נפרד אך שווה", וכך מצב האפרו-אמריקאים לא השתנה בהרבה ממצבם בתקופת העבדות עד לאמצע המאה ה-20. התקופה שלאחר המלחמה התאפיינה בצמיחה מואצת של המגזר התעשייתי בארצות הברית, ומהפכה של מעבר מחברה של חקלאים ובעלי מקצוע מומחים, לחברה מתועשת. המהפכה כללה גם מהפכה תחבורתית, של רישות המדינה במסילות ברזל, ששיאה מסילת הברזל הטרנס-יבשתית שהושלמה ב-1869. מהפכה זו הייתה תוצאה הן של המלחמה עצמה שעודדה מעבר לייצור המוני, והן של תוצאותיה – ניצחון הצפון המתועש, ואיתו השתלטות על הפוליטיקה האמריקנית של המפלגה הרפובליקנית שייצגה את האינטרסים של התעשיינים, ודחיקת מעמדם של האינטרסים החקלאיים ששלטו בפוליטיקה האמריקנית מאז ימי ג'פרסון. הממשל עודד את התעשיינים החדשים הן בסובסידיות, והן במדיניות של מכסי מגן גבוהים. אולם, לתקופה זו היו גם צדדים שליליים רבים: בעלי ההון החדשים (שכונו בביקורת "הברונים השודדים"), בהם אנדרו קרנגי וג'ון ד. רוקפלר ולילנד סטנפורד, צברו הון עצום בתקופה קצרה, ומבלי לבחול באמצעים: שיחוד אנשי הממשל, מכירה במחירי הצף עד חיסול המתחרים, והקמת קרטלים. את ההצדקה לכל מעשיהם הם קיבלו מהאידאולוגיה של "הדרוויניזם החברתי" שהייתה פופולרית בארצות הברית באותה תקופה. כך נוצרו פערים כלכליים עצומים בין שכבה דקה של בעלי הון עצום למעמד חדש של פועלי יצור בלתי מיומנים, רבים מהם מהגרים שהגיעו לארצות הברית בגל אדיר מאירופה ומסין. גם הממשל הושחת והידרדר – הן בגלל לחצי בעלי ההון, והן בגלל מעברה של העילית מלעסוק בפעילות פוליטית לעסקית. לתקופה זו קרא מארק טוויין בלעג (בספר שהוציא עם צ'ארלס דאדלי ורנר) "העידן המוזהב" (The gilded age). אל מול עליית כוח התעשיינים קמו מספר גורמים: הפועלים התחילו את הקמת האיגודים המקצועיים. אולם בניגוד לאירופה, בגלל האמונה שבאמריקה כל אחד יכול להתעשר, תנועת הפועלים האמריקנית ברובה מעולם לא עירערה באופן עקרוני על הקפיטליזם, ולא ניסתה לתרגם את כוחה למפלגה סוציאליסטית. החקלאים – שסבלו מבעיית עודף ייצור, ממחירים גבוהים של מוצרים תעשייתיים (בגלל מכסי המגן) ושל מחירי התעבורה (בגלל הקרטליזציה של הענף), וכתוצאה מכך מחובות שתרמו שוב לבעיית עודף הייצור – הקימו את התנועה הפופוליסטית. הדרישה המרכזית של התנועה הייתה לבטל את בסיס הזהב ולהטביע מטבעות כסף, בתקווה שהאינפלציה תעלה את מחירי התוצרת החקלאית ותשחוק את חובות החקלאים. המפלגה רצה באופן עצמאי בבחירות של 1892 וזכתה להישגים. ב-1896 אימצה המפלגה הדמוקרטית רבים מרעיונות הפופוליסטים, כשבחרה את ויליאם ג'נינגס ברייאן כמועמדה לנשיאות, אולם הוא הפסיד לויליאם מקינלי הרפובליקני. המעמד הבינוני הישן שחשש מהתדרדרות איכות הממשל ומהשחיתות שפשתה בו, ומהכוח העצום שצברו "הברונים השודדים", הוביל את התנועה הפרוגרסיבית, שלמעשה שלטה בארצות הברית ובשתי המפלגות הגדולות במהלך שני העשורים הראשונים של המאה ה-20 (מתחילת ממשל תאודור רוזוולט ועד תום ממשלו של וודרו וילסון). במסגרת הרפורמות שהובילו הפרוגרסיבים היו חקיקת חוקים נגד הקרטלים והקמת מוסדות לפיקוח על המסחר, הנהגת מס הכנסה פדרלי, תחילת מיסוד ההגנה על איכות הסביבה, הנהגת בחירה ישירה של חברי ההסנאט של ארצות הברית (בניגוד לבחירתם על ידי הקונגרסים המדינתיים), וגם האיסור על שתיית משקאות חריפים ("תקופת היובש"). התקופה הפרוגרסיבית, האימפריאליזם החדש האמריקני ומלחמת העולם הראשונה (1890 – 1918) לקראת סוף המאה ה-19 הסתיימה התפשטות ארצות הברית לרוחב כל היבשת, וכשהסְפָר הפך לחלק לכל דבר מארצות הברית חל צורך בחיפוש אחר ספר חדש. ההתפתחות המואצת של התעשייה גרמה לחששות הן מהתדלדלות אוצרות הטבע, והן מחוסר בשווקים למוצרים שייצרה התעשייה האמריקנית (בעידן בו רוב המדינות הטילו מכסי מגן גבוהים). באותה עת גם התפתח באופן מואץ הצי האמריקני בעקבות ספריו של אלפרד מאהאן על "השפעת הכוח הימי על ההיסטוריה" (1890 ו-1892). גורמים אלה, ביחד עם ההשפעות האידאולוגיות והתרבותיות של "האימפריאליזם החדש" האירופי בכלל והבריטי בפרט, הביאו לצמיחת "האימפריאליזם החדש האמריקני". האימפריאליזם הזה החל להתגלות בהשתלטות ההדרגתית של ארצות הברית על הוואי שהתחילה כהתיישבות של מיסיונרים ואחריהם מגדלי סוכר אמריקנים במהלך המאה ה-19, המשיכה בהשתלטותם על המדינה על ידי הכתבת חוקה חדשה ב-1887, והפלת המלוכה תוך התערבות צבאית אמריקנית בלתי מאושרת ב-1893, והסתיימה בסיפוח הוואי ב-1898, ולפני כן בעסקת רכישת אלסקה (1867). אימפריאליזם זה הגיע לשיאו תחת נשיאותו של ויליאם מקינלי במלחמת ארצות הברית–ספרד (1898), בה השתלטה ארצות הברית על רוב מושבותיה הנותרות של ספרד באיים הקריביים (פוארטו ריקו, וקובה שנותרה עצמאית להלכה) ובאוקיינוס השקט (הפיליפינים וגואם). ממשל תאודור רוזוולט (שנבחר על ידי מקינלי לשמש כסגן הנשיא בקדנציה השנייה שלו בעקבות פרסומו במלחמת ארצות הברית–ספרד) היה אחראי לכריית תעלת פנמה, שכללה את קריעת פנמה מקולומביה בעזרת תמיכה אמריקנית לא רשמית, והענקת האזור של תעלת פנמה על ידי ממשלת המדינה החדשה לשליטה אמריקנית. האימפריליזם הזה לא היה ביטול של דוקטרינת מונרו, אלא מעין הרחבה שלה מאמריקה לאוקיינוס השקט. ארצות הברית עדיין נמנעה מהתערבות בענייני אירופה, הימנעות שנמשכה עד לאמצע מלחמת העולם הראשונה. בחירתו של וודרו וילסון לנשיאות ב-1913 בישרה הרחבה של האידיאליזם הפרוגרסיבי גם למדיניות החוץ. כך למשל, וילסון הכריז על תוכנית למתן עצמאות לפיליפינים, שהפכה את המדיניות שרצתה לבסס את השליטה האמריקנית באיים והובילה ללוחמת גרילה מאז 1898, ושלח את כוחות הצבא האמריקני למקסיקו למען הדחת הרודן המקסיקני ויטוריו הוארטה. השילוב של אידיאליזם במדיניות החוץ של וילסון נמשך גם במהלך מלחמת העולם הראשונה. בתחילה הקפידה ארצות הברית בהנהגתו של וודרו וילסון על הנייטרליות, עליה הכריזה רשמית באוגוסט 1914. אולם, הקשרים ההיסטוריים והלשוניים בין ארצות הברית והממלכה המאוחדת, ותפיסת המלחמה (במיוחד אחרי נפילת השלטון הצארי באימפריה הרוסית) כמלחמה בין הדמוקרטיה לאוטוקרטיה גרמו לרוב הציבור לגלות אהדה רבה יותר לצד מדינות ההסכמה. כמדינה נייטרלית ארצות הברית רצתה לסחור עם שני הצדדים במלחמה. אולם, הממלכה המאוחדת וגרמניה ניסו לשבש את המסחר הימי באופן הדדי. הבריטים הצליחו במצור הימי שלהם במידה רבה יותר, והסחר הימי של גרמניה בכלל, ועם ארצות הברית בפרט, פסק הלכה למעשה. כך, ככל שהמלחמה התקדמה היה לארצות הברית אינטרס כלכלי הולך וגובר לתמוך במדינות ההסכמה. המצור הגרמני התבצע בעיקר על ידי צוללות שהטביעו ספינות שעשו את דרכן לממלכה המאוחדת, גם כאשר הן נשאו נוסעים, כשהמקרה הבולט ביותר הוא זה של ה"לוסיטניה" (מאי 1915) בו נספו 1,201 נוסעים, מהם 123 אמריקאים. לוחמת הצוללות הגרמנית הסעירה את דעת הקהל, והגבירה את הדימוי הברברי של הגרמנים אף על פי שגם הממלכה המאוחדת הפרה את חופש השיט של ארצות הברית כמדינה נייטרלית, האמריקנים התייחסו להפרות הגרמניות בחומרה רבה יותר הן במישור הרשמי, והן מבחינת דעת הקהל. ארצות הברית אף איימה על גרמניה בהצטרפות למלחמה, דבר שאכן הביא להפוגה במלחמת הצוללות ב-1916. במהלך שנת 1916 הנשיא וילסון ניסה לתווך בין הצדדים ולהוביל יוזמת שלום, ובסוף השנה הוא נבחר מחדש לנשיאות בין השאר בתור מי ש"שמר אותנו מחוץ למלחמה". הבחירות עיכבו את מאמצי התיווך ואחריהן וילסון ביקש מהצדדים לנסח את מטרות המלחמה ותנאי השלום שלהם. כשלא קיבל תשובות מספקות הוא פרש בנאום בפני הסנאט ב-22 בינואר 1917 את תפישותיו בקשר לשלום העתידי ודיבר על "שלום ללא ניצחון". אולם, עוד באותו החודש הכריזה גרמניה על חידוש מלחמת צוללות בלתי מוגבלת, שתופנה כלפי כל כלי השיט מסביב לממלכה המאוחדת, כולל כלי שיט נייטרליים, הכרזה שגרמה לארצות הברית לנתק את היחסים הדיפלומטיים איתה. מכיוון שהיה ברור להנהגה הגרמנית שדבר זה יוביל לכניסת ארצות הברית למלחמה, היא החלה לפעול כנגד ארצות הברית. כשנחשף הניסיון הגרמני לכרות ברית עם מקסיקו במברק צימרמן, דעת הקהל בארצות הברית דרשה להכריז מלחמה על גרמניה. באמצע מרץ החלו הגרמנים להטביע ספינות אמריקניות, ובתחילת אפריל, אחרי שקיבל את אישור הקונגרס, הכריז וילסון על מלחמה נגד גרמניה. מלבד הצי, ארצות הברית לא הייתה מוכנה מיידית למלחמה. נערך גיוס חובה סלקטיבי שהגדיל את הצבא ל-4 מיליון חיילים, והוכרז על קיצוב במצרכים והלאמת אמצעי יצור שדרושים למאמץ המלחמתי. כוח המשלוח האמריקני לאירופה, בפיקודו של גנרל (לימים גנרל הצבאות) ג'ון פרשינג, שכלל כ-1.2 מיליון חיילים, החל לפעול בצורה משמעותית רק באפריל 1918. אולם, כוח טרי זה הכריע את הכף בין שני המחנות התשושים מארבע שנות מלחמה, והביא לניצחון צבאות הברית בנובמבר 1918. במלחמה נהרגו למעלה ממאה אלף חיילים אמריקנים, כמחציתם בקרב וכמחצית ממחלות. גם בימי המלחמה לא חדל וילסון מקידום תפישתו של השלום העתידי. ב-8 בינואר 1918 הציג בנאום לפני הקונגרס את ארבע עשרה הנקודות שעסקו במניעת הגורמים שלדעתו גרמו למלחמה, הבטחת זכות ההגדרה העצמית לעמים שהיו נתונים תחת שלטון האימפריות הגדולות, ובהקמת חבר הלאומים שווילסון קיווה שימנע להבא מלחמות. האידיאליזם שלו שכנע את העם האמריקני שארצות הברית יוצאת ל"מסע צלב למען הדמוקרטיה", ושהמלחמה הזו תהיה "המלחמה שתסיים את כל המלחמות". וילסון עודד את המורל גם בשאר מדינות ההסכמה, והפך לדובר הראשי שלהן. עם התמוטטות גרמניה הפכה תוכנית ארבעה עשרה הנקודות לבסיס לכניעתה, אם כי כבר התחיל תהליך של ריקונם מתוכן כאשר הממלכה המאוחדת התנגדה לסעיף החופש הימי. וילסון עצמו עמד בראש המשלחת האמריקנית לועידת השלום בפריז, ושהה שם חצי שנה עד לאחר החתימה, ביוני 1919, על חוזה ורסאי שכלל את אמנת חבר הלאומים והסכם שלום בין מדינות ההסכמה לגרמניה. אולם, בניגוד לחזונו לא היה זה "שלום ללא מנצחים". מדינות ההסכמה היו אלה שניסחו את ההסכם לבדן והכתיבו אותו לגרמניה, ולדרישת צרפת והממלכה המאוחדת הוא כלל פיצויים כספיים עצומים מצד גרמניה. אך את המכה הקשה ביותר ספג וילסון מבית כאשר ניסה לקבל את אשרור הסנאט לחוזה כנדרש בחוקה. בבחירות של 1918 עברה השליטה בסנאט לידי הרפובליקנים שדגלו במדיניות בדלנית יותר ותוקפנית יותר. כאשר וילסון הגיש את החוזה לאישור הסנאט, מיעוט מתוכם דחה אותו לחלוטין. אולם רובם, בראשות מנהיג המפלגה הרפובליקנית בסנאט, הנרי קבוט לודג', תמכו באופן כללי בחוזה אך ניסו להכניס בהחלטה תיקונים והסתייגויות לחוזה, שבגיבושו לא היו שותפים, שיחלישו את מחויבות ארצות הברית לחבר הלאומים. וילסון ולודג' לא הצליחו להגיע לפשרה. וילסון יצא למסע נאומים מחוף לחוף כדי לשכנע את העם האמריקני לתמוך בעמדתו וללחוץ על חברי הסנאט לקבל את החוזה ללא ההסתייגות. באוקטובר 1919, תוך כדי המסע, סבל וילסון משבץ. עד תום הקדנציה שלו נשאר וילסון מבודד בבית הלבן כאשר את כל המגעים של הנשיא עם הממשל והקונגרס ניהלה אשתו, כל זאת מבלי שהציבור ידע על המצב. כשנערכו בסנאט ההצבעות על החוזה הוא לא זכה לרוב הדרוש של שני שלישים. בגרסה המקורית התנגדו לו הרפובליקנים, ובגרסה המתוקנת התנגדו לו נאמני וילסון. ארצות הברית נשארה מחוץ לחבר הלאומים, ונכנסה לעידן חדש של בדלנות בהתאם לרוח דוקטרינת מונרו. הניצחון הרפובליקני בבחירות של 1920 סתם את הגולל סופית על אשרור חוזה ורסאי, וארצות הברית חתמה במקומו על הסכם שלום נפרד עם גרמניה. ארצות הברית בין מלחמות העולם (1918 – 1940) לאחר מלחמת העולם הראשונה עלה כוחה הצבאי והכלכלי של ארצות הברית בהשוואה לשאר העולם. תגובת "היום שאחרי" לאחר מהפכת אוקטובר גרמה לחשש גדול מפני הקומוניזם בארצות הברית, והובילה לתקופת הפחד האדום הראשונה. הסנאט של ארצות הברית סירב לאשר את חוזה ורסאי שכפו מדינות ההסכמה על מדינות המרכז; במקום זאת הסנאט בחר לדבוק במדיניות של חד-צדדיות, ואפילו בדלנות. הבסיס למדיניות זו נבע ממדיניות הממשלים הרפובליקנים של וורן הרדינג קלווין קולידג' והרברט הובר, שייצגו במידה רבה את רוח המפלגה הרפובליקנית של לפני התקופה הפרוגרסיבית. ממשלים אלה שמו במקום הראשון את טובת התעשייה, העסקים ובעלי ההון, תחת סיסמאות כמו "פחות ממשלה בעסקים ויותר אנשי עסקים בממשלה", או "העסק של העסקים האמריקניים הוא עסקים", הם הטילו מחדש מכסי מגן גבוהים, וזנחו במידה רבה את הפעילויות נגד הקרטלים (ולעיתים אף עודדו אותם). למרות שהצמיחה הכלכלית הייתה בעיקר בתעשייה, בעוד שהמגזר החקלאי סבל ממיתון, היא גררה אווירה של אופטימיות בציבור האמריקני ואמונה שהצמיחה תימשך לנצח. אל הפריחה הכלכלית הצטרפה הפריחה של תרבות ההמונים. הקולנוע התבסס וכוכבים כצ'ארלי צ'פלין ורודולף ולנטינו גרמו להצפת בתי הקולנוע בצופים רבים. בתחום המוזיקה דיוק אלינגטון ולואי ארמסטרונג הובילו את עולם הג'אז והיו פופולריים בכל העולם. גם הרדיו החל לשדר לראשונה באופן המוני ומסחרי והביא איתו התפתחות של המוזיקה הפופולרית והג'אז ושל הפרסום. משחקי ספורט מועברים בשידורים חיים ברדיו, שנמצא בכל בית, ומתחילות להשמע פרסומות. מכונית, דיינרים, בחורות בשמלות מנוקדות ומוזיקת צ'רלטון – מסמלים את שנות העשרים העליזות והנהנתניות. בצד הפחות הזוהר – הקו קלוקס קלאן שוב מרים ראש, ומתנהל קרב בין כנפיות גנגסטרים על השליטה בעולם הברחות המשקאות החריפים כשבראש אחת הכנופיות עומד אל קפונה. הנרי פורד הקים את תעשיית המכוניות שסיפקה מקומות תעסוקה רבים ואיפשרה לכל אדם לרכוש מכונית במחיר סביר. צ'ארלס לינדברג טס בטיסה ישירה מלונג איילנד לפריז, וקווי הטיסות הפרטיות והמסחריות התרחבו. תקופה זו של עליזות ונהנתנות, בשילוב חזרת החיילים ממלחמת העולם הראשונה, זכתה לכינוי "שנות העשרים הסוערות" (באנגלית: "The roaring twenties"). במקביל, עלתה קרנו של הפונדמנטליזם הנוצרי בעיקר באזורים החקלאיים והפחות מפותחים בדרום ובמרכז המדינה. הפונדמנטליזם עלה במידה רבה כתגובת נגד לאווירת הנהנתנות והמודרניות, שהייתה מקובלת בעיקר בחלקים העירוניים שהלכו וגדלו. ההתנגשות בין שתי המגמות הגיעה לשיא ב"משפט הקופים" בו נשפט בקיץ 1925 מורה שלימד על תורת האבולוציה בבית ספר בטנסי בניגוד לחוק שהתקבל שם באותה שנה. אזרחים רבים השקיעו את כספם בבורסה כדרך קלה להתעשרות. והתעשייה התרכזה בידיים מועטות של בעלי הון. בשנות ה-20 אמנם היה שגשוג משמעותי של החברה האמריקנית, אולם היו לו כמה חסרונות: בתקופה זו התחזק מאוד ארגון הטרור הגזעני קו קלוקס קלאן שהטיל את אימתו בעיקר על אפרו-אמריקאים ויהודים. חוק האיסור על משקאות חריפים גרם לעלייה בכמות ההברחות מעבר לגבולות המדינה. התקופה הייתה גם תקופה של פריחה למאפיה (שהמפורסם מראשיה בשנים אלה היה אל קפונה) שניצלה את האיסור על השתיה בשביל להרחיב ולבסס את עסקיה. במקרים רבים מלחמות הכנופיות הסלימו והסתיימו במעשי רצח. חקיקת חוקי הגירה נוקשים בראשית העשור בעקבות ההגירה ההמונית מאסיה ואירופה והחשש מהקומוניזם. חוקים אלה נועדו כדי להגן על מעמדו של הפועל האמריקני, ובנוסף הם מנעו מאנשים שנמלטו מפני המשטרים הרודניים למצוא מקלט בארצות הברית. השפל הגדול ב-1928 נבחר הרברט קלרק הובר לנשיאות ארצות הברית. כמו קודמיו הוא האמין ביצירת שוק חופשי, יוזמה פרטית ואף ביזר את סמכויות הממשלה. השנים 1929–1939 היו שנות "השפל הגדול", והמאמץ לצאת ממנו – ה"ניו דיל". ראשיתו של המשבר ב-24 באוקטובר 1929, ב"יום חמישי השחור" בבורסה של ניו יורק, כאשר כמעט 13 מיליון מניות נמכרו. יום אחרי כן עלה המדד מעט, אך כעבור כמה ימים, ב-29 באוקטובר, התרחש "יום שלישי השחור", עם מכירות שיא של למעלה מ-16 מיליון מניות וצניחה של כארבעים נקודות בדאו ג'ונס של ה"Wall Street Journal". ב-13 בנובמבר ירד המדד לשיא שלילי של 224 נקודות, כמחצית מגובהו חודשיים לפני כן. הגישה המסורתית בארצות הברית לטיפול במשברים כלכליים הייתה מדיניות לסה פר. כך אירע בזמן הבהלה של 1819, שעיצבה את הגישות הבסיסיות לבעיה , וכך שוב בזמן המשבר של 1837, בתקופת כהונתו של הנשיא מרטין ואן ביורן. בשני המקרים ננקטה המדיניות הקלאסית של לסה פר: אם אתה רוצה להותיר את הכלכלה בריאה, אל תתערב בה. המשבר האחרון בו ננקטה גישה זו, לכל הפחות בעיקרה, הייתה שפל 1920–1921 בו הייתה התערבות ממשלתית רחבה יותר, אך הממשל הניח לשכר לצנוח והוצאות הממשלה והמסים קוצצו. בכל המקרים הללו, תם המשבר בתוך כשנה. הרקע לשפל הגדול אמנם שנות ה-20 היו שנים של שגשוג כלכלי משמעותי, אך שגשוג זה טמן בחובו את הזרעים למשבר הכלכלי הגדול שפרץ ב-1929. שתי התאוריות המסבירות את משבר זה הן הקיינסיאנית (מונע על ידי צריכה), הנתמכת על ידי רוב הכלכלנים, וההסבר המוניטריסטי המוסבר על ידי מילטון פרידמן. ישנן גם תאוריות אפיקורסיות שונות הממעיטות או דוחות את ההסברים של הקיינסינים והמוניטריסטים. ככל התאוריות הבולטות מייחסות תפקיד מרכזי לפעולותיו ולתפקודו של הבנק הפדרלי לפני פרוץ המשבר, בתחילתו ובהמשכו. הגישה בה החזיקו אנשי הניו דיל והקיינסיאנים הייתה נעוצה בעיקר במדיניות שוק חופשי מובהקת שבה דגל הממשל האמריקני. עם זאת, ישנה הסכמה כי גם התערבות ממשלתית פרוטקציוניסטית בראשות הנשיא הרברט הובר החריפה את המצב. הסיבות העיקריות למשבר על פי גישה זו הן: הקפיטליזם החופשי: הממשל הרפובליקני דגל בעיקרון זה וכביטוי לכך הוא נתן תמריצים לעשירים וביטל את הסיוע לנזקקים. צעדים אלו הפכו את העשירים למונופול וגרמו לממשל עצמו להיות תלוי בעשירים בתחום ההכנסות של המדינה. הממשל נמנע באופן עקרוני מלהתערב בשוק הכלכלי ולעצור את חוסר האיזון שהיה בו. הירידה בסחר החוץ: לאחר הקמתה ב-1917, ניתקה ברית המועצות את קשריה עם ארצות הברית ובכך נגרם נזק כבד לשוק הייצוא האמריקני (כאשר גורם נוסף לפגיעה בשוק זה היה מכסי ייבוא גבוהים שהוטלו על ידי מדינות שונות, כתגובה למכסים גבוהים והמדיניות הפרוטקציוניסטית שהובילה ארצות הברית בראשותו של הנשיא הרברט הובר). משבר החקלאות: לאחר מלחמת העולם הראשונה החקלאים לקחו הלוואות רבות מהבנקים כדי לשכלל את שיטות הייצור שלהם, אך עליית יכולת הייצור גרמה לצניחה במחירים כאשר החקלאים מתקשים לשווק את תוצרתם מחוץ לארצות הברית. ב-1924 נחקקו חוקי ההגירה הנוקשים שמנעו את הגעת הפועלים מחוץ לארץ שהיו מוכנים לעבוד תמורת שכר נמוך באופן יחסי. חקלאים רבים נאלצו בעקבות זאת להכריז על פשיטת רגל. תלות באשראי וניפוח מחירי המניות: לקיחת ההלוואות והנפקת המניות בתקופה זו הייתה ללא פיקוח וכתוצאה מכך אנשים רבים היו משועבדים לבורסה. הלוואות אלה גרמו למחירי המניות לעלות אל מעבר לערכן האמיתי. בעיה נוספת היא שבמקום להשקיע את הרווחים מהבורסה בשיפור התשתיות ואספקת מקומות עבודה השקיעו אותם בבורסה ובמוצרי צריכה שלא בהכרח היו נחוצים. הגידול המהיר ביכולת הייצור גרם לעודפים רבים שעברו את יכולת הקליטה של השוק האמריקני. ההיצע היה גדול מאוד ביחס לביקוש. עסקים רבים ספגו הפסדים כבדים ונאלצו להכריז על פשיטת רגל תוך שהם מפטרים עובדים רבים. על פי הסבר זה, גורמים אלו הובילו לשפל כלכלי שהלך ותפח. הירידה בביקוש גררה בעקבותיה ירידה ברמת הייצור שגררה את פיטוריהם של פועלים רבים, כאשר תהליך זה היה מעגלי. אנשים רבים גילו שהמניות שלהם אינן רווחיות כפי שנטו לחשוב. רבים הזדרזו למכור את מניותיהם בבורסה כאשר השיא היה ביום חמישי השחור (24 באוקטובר 1929) שבו נמכרו בבורסה הניו יורקית כ-13 מיליון מניות. אנשים רבים איבדו את כל חסכונותיהם ופנו אל הבנקים כדי למשוך מזומנים, אך אלה סגרו את שעריהם ולא אפשרו להם לעשות זאת. כך החל השפל הכלכלי הגדול של סוף שנות ה-20 ותחילת שנות ה-30. על פי התפיסה המוניטריסטית, כפי שהיא מבוטאת במיוחד על ידי מילטון פרידמן, היה הבנק הפדרלי גורם מרכזי בהתרחשות המשבר, בעיקר בגלל ניהול מדיניות כושל מצידו ו"הדפסת כסף" באמצעות מתן אשראי זול לבנקים. תפישה זו מקובלת היום על רבים, בין השאר משום שהסבריו של פרידמן תאמו היטב התפתחות משברים אחרים בתקופות שלאחר מכן. מאפייני המשבר המשבר הכלכלי השפיע על תחומים רבים בחיי היומיום של האמריקנים בעיקר בתחומי הפוליטיקה, חברה וכלכלה: פוליטיקה: התנועות האנטי קפיטליסטיות בארצות הברית התחזקו. בעקבות הכישלון המתמשך בחילוץ המדינה מהמשבר, הפסיד הובר לפרנקלין דלאנו רוזוולט בבחירות לנשיאות שנערכו ב-1932. רוזוולט נבחר בעקבות הישגיו בתחום הכלכלה בתקופת כהונתו כמושל ניו יורק. הרפובליקנים איבדו את הרוב שהיה להם בקונגרס. חברה: בעקבות הקריסה הכלכלית מאות אלפי אנשים נזרקו לרחובות. רבים סבלו מרעב והתפרקות התא המשפחתי. בעקבות זאת חלה עלייה תלולה ברמת הפשיעה שלעיתים הסלימה עד כדי פגיעה באנשי החוק. אנשים רבים החלו לנדוד ברחבי ארצות הברית מתוך מטרה למצוא עבודה, אך ללא תוצאות ממשיות. כלכלה: ביום חמישי השחור החל תהליך הקריסה של וול סטריט ומערכת הבנקים. אלפי בנקים קרסו ואנשים רבים איבדו את כל רכושם. בתי עסק רבים שהיו תלויים באופן בלתי הפיך בכספי הבנקים נסגרו. האבטלה הגיעה עד לכ-25% מכוח העבודה וכמעט למחצית מהעובדים לא הייתה עבודה קבועה כלשהי. ההכנסה של ארצות הברית והמשכורות ירדו בעשרות אחוזים. ההתמודדות עם המשבר – ניו דיל בנאום המסורתי לקונגרס על מצב האומה ב-8 בדצמבר 1931 הכריז הנשיא הובר על תוכנית קיצונית לטיפול במצב הקשה, על פי כמה ראשי-חץ עיקריים: הלוואות ובנקים: כינון קרן של 300 מיליון דולר להלוואות; הקמת "חברה למימון בנייה מחדש" שתעניק הלוואות לחקלאים, תעשייה, רכבות ומוסדות פיננסיים כושלים כדי להגן עליהם מפשיטת רגל; הקמת מערכת בנקים להלוואות משכנתא שיסייעו לבנקים לחסכון והלוואה (את ההלאמה למחצה הזו של המערכת הובר כינה "ביזור מבנה האשראי"); חיזוק ותמיכה בבנקים להלוואות לחקלאים; הרחבת הזכאות להלוואות מהבנק הפדרלי ונגישות טובה יותר לבנקים קטנים; השבת חלק מההפקדות בבנקים שנסגרו למפקידים. הלאמות, קרטליזציה וחיזוק מונופולים: כדי למנוע "תחרות הרסנית הגורמת לבזבוז משאבים גדול" (כלומר, כל תחרות) בתחום פחם, שמן תעשייתי, עץ ותעשיות חומרי גלם ותשתיות אחרות יש לחזק את חוקי האנטי-טרסט כך שימנעו קביעת מחירים, מונופול והרס תחרות בריאה (כלומר, יש לכונן קרטל או מונופול שיקבע מחירים בחסות המדינה); קרטליזציה והלאמה למחצה של הרכבות. הרכבות הן "השקעה של כל משפחה" וכדי לשפר את תפקודן ולהפחית את הוצאות ההפעלה יש לאחדן ולפקח על מחיריהן (כלומר, יש איחוד כל חברות הרכבת פושטות הרגל); המלצה לרגולציה של אספקת החשמל הבין-מדינתית והכפפת חברות החשמל לממשל הפדרלי. מנהל עבודות ציבוריות: הקמת מנהל עבודות ציבוריות בהיקף של 800 מיליון דולר (בערך 80 מיליארד דולר בערכים של היום). חקיקה: הפיכת תקנות הובר שאסרו על הגירה לארצות הברית לחוק; התנגדות לכל שינוי במדיניות המכסים הגבוהים, משום שהפחתה שלהם "תאריך את המיתון"; חקיקה שתשנה את חוקי פשיטת הרגל, כדי להחליש את מעמד הנושה ביחס לחבים. בסופו של דבר נאלץ הנשיא הרברט הובר להתפטר לאחר שהפסיד בבחירות ברוב עצום למפלגה הדמוקרטית בראשותו של פרנקלין דלאנו רוזוולט. הובר ניסה להסביר את כישלונו במצב הכלכלי הקשה ברחבי העולם כולו (מצב שהוא עצמו תרם לו, במידת מה, בהעלאת מכסים שהציתה מלחמת מכסים בעולם) ובמבנה רעוע וכושל של מערכת הבנקאות שלא עמדה במבחן. שני הלקחים שהפיק הובר מתקופת נשיאותו היו שעבודות ציבוריות אינן מספקות פתרון כלשהו ליציאה מהשפל, ושהשימוש בכלי האינפלציוני – הזרמת כספים באמצעות מערכת הבנק הפדרלי – מיצתה את עצמה ואינה יכולה להוות פתרון ממשי לבעיות מבניות. הממשל האמריקני ניסה להתמודד עם המשבר במגוון דרכים (הטלת מכסי מגן לדוגמה) אך ללא הצלחה רבה וזאת בשל אי ההתערבות בענפי הכלכלה השונים שנבעה ממדיניות הקפיטליזם החופשי. לאחר שעלה לשלטון, החליט רוזוולט לשנות את המדיניות הכלכלית ולנקוט במדיניות של התערבות ממשלתית בשוק. רוזוולט החל בביצועה של התוכנית הידועה בשם "ניו דיל". הבסיס של התוכנית היה הזרמת הון לשוק הכלכלי, הקמת מערכת פיקוח על המשק, פיקוח על תנאי העבודה ויוזמה ישירה. מאפיינים ודרכי ביצוע תוכנית הניו דיל התבססה על רפורמה בחוקים מיושנים, הגדלת הסעד (כגון הלוואות לעניים) ושיקום המשק הכלכלי בכל התחומים. דבר זה בוצע באופן הבא: המערכת הפיננסית: חקיקתם של חוק ניירות הערך וחוק הבנקאות, שלפיהם הממשלה פיקחה על הבורסה והבנקים. עידוד צמיחתם מחדש של הבנקים באמצעים שונים. חקלאות: חקיקתה של סדרת חוקים שנועדו לתמוך בחקלאים ופיקוח על התוצרת החקלאית ומחירה. הממשל החל בקניית העודפים החקלאיים ואגר אותם לשעת הצורך. תעשייה: הזרמת תקציבים וחקיקת חוק ואגנר שלפיו הוקמו איגודים סוציאליים. פיקוח באמצעות חוקים נוספים על תנאי העבודה כגון שכר ושעות עבודה. עבודות ציבוריות יזומות: העסקתם של המובטלים בפרויקטים ציבוריים גדולים. הממשל השקיע בצעד זה כ-11 מיליארד דולרים והעסיק כ-8 מיליון מובטלים. רווחה וביטחון סוציאלי: חקיקה סוציאלית נרחבת (כגון ביטוח לאומי ודמי אבטלה). הקמתה של רשות השיכון שתפקידה היה למנוע את השלכתם לרחוב של אנשים מרוששים. רשות עמק טנסי: תוכנית שבמסגרתה החלה ב-1937 בנייתם של 25 סכרים הידרו-חשמליים על הנהר שמטרתם הייתה מניעת הצפות ואספקת אנרגיה זולה. כמו כן, הרשות עודדה מובטלים לעבור למגורים באזור דרום ארצות הברית. יתרונות, חסרונות והחידוש שבניו דיל החקיקה במסגרת הניו דיל הסתיימה ב-1939 והצלחת התוכנית הייתה חלקית בלבד (ב-1939 מספר המובטלים עלה ל-10 מיליון). רק לאחר תחילת מלחמת העולם השנייה הכלכלה האמריקנית חזרה לשגשג. ההישג העיקרי של הניו דיל היה בשינוי התפיסה החברתית-כלכלית בארצות הברית בכך שהעושר חולק בצורה יותר הוגנת והוחל היישום של מדיניות רווחה לאומית. הביטוי העיקרי להצלחת מדיניות הממשל היה בארבעה ניצחונות רצופים של רוזוולט בבחירות לנשיאות, שיא שלא נשבר עד היום. החידוש העיקרי בתוכנית היה הנטישה של עקרון הקפיטליזם החופשי. רוזוולט הכיר בכך שהממשל צריך לקבל אחריות בתחומים מסוימים של הכלכלה ולוודא שהאזרחים לא ניזוקים, כל זאת במקביל לשמירה על עקרון היוזמה החופשית. יתר על כן, רוזוולט אף גרם לעלייה יזומה באינפלציה בכך שהורה על הזרמת כספים לענפי המשק השונים. התוכנית היוותה גם שינוי מהותי במדיניות הממשל הפדרלי בכל מה שנוגע לשלטון המקומי במדינות המרכיבות את ארצות הברית. לסיכום, בתקופת כהונתו של רוזוולט חל שיפור במצב הכלכלי של ארצות הברית, אך בסוף שנות ה-30 פרצה מלחמת העולם השנייה. המלחמה טרפה את כל הקלפים ושינתה את פניה של ארצות הברית לתקופה ארוכה. מלחמת העולם השנייה (1940 – 1945) בדומה למלחמה הקודמת, ארצות הברית הייתה בין המדינות האחרונות שהצטרפו לבעלות הברית. ההחלטה על הכרזת המלחמה התקבלה בעקבות המתקפה היפנית על פרל הארבור ב-7 בדצמבר 1941. עד לאותו יום, ארצות הברית הייתה נייטרלית בעקבות הגישה הבדלנית שנקטה בה. כל פעולה של ארצות הברית הקשורה למלחמה הייתה מוגבלת בגלל אי מוכנותה לעימות בסדר גודל זה; הכוחות המזוינים של ארצות הברית היו קטנים בהרבה בהשוואה לאלו של צרפת, גרמניה, הממלכה המאוחדת, ברית המועצות ויפן. תרומתה הראשונה של ארצות הברית למלחמה הייתה הפסקה באספקת הנפט וחומרי הגלם שיפן הייתה זקוקה להם כדי להמשיך במתקפה על מנצ'וריה, ובמקביל לכך הגדלת הסיוע הצבאי והכלכלי לסין. הפעילות הראשונה לטובת בעלות הברית הייתה בספטמבר 1940, כאשר ארצות הברית נתנה לממלכה המאוחדת 50 משחתות תמורת בסיסים בקריביים. בדצמבר 1940 ארצות הברית החלה בתוכנית חכירת אדמות מהממלכה המאוחדת, וסיפקה לה עזרה צבאית חשובה. ב-31 באוקטובר 1941, פחות מחודשיים לפני המתקפה על פרל הארבור, משחתת אמריקנית שליוותה ספינות סוחר באוקיינוס האטלנטי הוטבעה על ידי צוללת גרמנית ולמרות זאת לא הוכרזה מלחמה על גרמניה. ב-7 בדצמבר 1941 יפן שיגרה מתקפת פתע על בסיס הצי בפרל הארבור, כאשר הסיבה לכך הייתה אמברגו הסחר שהוטל על ידי ארצות הברית. ביום שלאחר מכן פרנקלין דלאנו רוזוולט הצליח לשכנע מושב משותף של הקונגרס להכריז מלחמה על יפן, וכינה את 7 בדצמבר "יום שייזכר לדיראון עולם". ב-11 בדצמבר הכריזה גרמניה הנאצית מלחמה על ארצות הברית, ובכך גררה את המדינה למלחמה דו-חזיתית. המלחמה נגד גרמניה הנאצית כאשר ארצות הברית הצטרפה לקרבות היא הבינה שאין ביכולתה להילחם נגד יפן וגרמניה במקביל. מסיבה זו התקבלה החלטה לרכז את עיקר המאמצים במלחמה נגד היטלר באירופה, ולשמור על עמדות הגנתיות באוקיינוס השקט עד לתבוסתו של היטלר. הצעד האמריקני הראשון היה הקמתו של כוח אווירי גדול בממלכה המאוחדת שייעודו העיקרי הוא פשיטות הפצצה בתוך גרמניה עצמה. חיל האוויר האמריקני הסתמך בעיקר על B-17 מבצר מעופף כמטוס הקרב העיקרי. הממלכה המאוחדת הפסיקה את פשיטות ההפצצה ביום, וזאת בעקבות האבדות הכבדות שספגה מידי הלופטוואפה. ארצות הברית סבלה גם כן בהתחלה מאבדות כבדות, אולם לאחר שמטוס ה-P-51 מוסטנג (מטוס קרב לטווח ארוך) הוכנס לשירות, האמריקנים יכלו לבצע את הפצצות היום בצורה יותר בטוחה. בעקבות זאת החלה הפגזה יומית קבועה של גרמניה החל מאוגוסט 1942 ועד סוף המלחמה. הפעולה הקרקעית הראשונה של צבא ארצות הברית הייתה לחימה לצד צבאות הממלכה המאוחדת ואוסטרליה על אדמת צפון אפריקה, שהייתה בעלת חשיבות אסטרטגית רבה כיוון שממנה ניתן היה לשלוט על תעלת סואץ (נתיב מעבר ימי חשוב ביותר). במאי 1943 הצבא השמיני הבריטי הדף את הגרמנים מצפון אפריקה ובעלות הברית שלטו באזור עד סוף המלחמה. הצי האמריקני מילא תפקיד פעיל בהגנה על שיירות אספקה אמריקניות לממלכה המאוחדת שעברו במימי האוקיינוס האטלנטי. החל מאמצע 1943 בעלות הברית ניהלו את המלחמה מהממלכה המאוחדת כאשר יש להן קווי אספקה רצופים מארצות הברית, בעוד שצבאו של היטלר נאלץ להסתמך על קווי אספקה שהופצצו באופן תדיר, דבר שהשפיע גם על יכולת הייצור הגרמנית. מצב העניינים החל לנטות בבירור לטובת בעלות הברית בניגוד לראשית 1942. בתחילת 1944 החלו ההכנות לפלישה לתוך מערב אירופה. גרמניה צפתה זאת מראש, אולם תכנון אסטרטגי ברמה גבוהה, והיעדר זרימת מידע מהממלכה המאוחדת לגרמניה בעקבות חיסול רשתות המרגלים הגרמניות על ידי MI5 (השירות המקביל בממלכה המאוחדת לשב"כ), אפשרו להתקפה זאת להתרחש בהפתעה כמעט מוחלטת. עיקר ההתקפה היה מבצע אוברלורד שהחל ב-6 ביוני 1944. הכוח היבשתי הגדול ביותר נחת על חופי נורמנדי במה שכונה הפלישה לנורמנדי, והחל בחדירה לחלק המערבי גרמניה. היטלר נפל בפח שטמנו לו בעלות הברית ופקד על חייליו להתכונן לפלישה מקאלה, שממוקמת צפונית למקום הפלישה האמיתי. רק כאשר החלה הפלישה לנורמנדי הבין הצבא הגרמני מה קורה ושלח לאזור כוחות הגנה, אולם היה זה מאוחר מדי. בקרב, שנמשך 6 שבועות והסתיים בניצחון מוחץ לטובת בעלות הברית, השתתפו כ-5,000 ספינות, 10,000 כלי טיס ו-176,000 חיילים. גם לאחר הפלישה לנורמנדי המשיכו האמריקנים לתרום במידה רבה לתוצאות המלחמה, בעיקר בלחימה העיקשת בקרב הארדנים שהסתיים בניצחון בעלות הברית אף על פי שעל הנייר הגרמנים היו חזקים יותר. האמריקנים ספגו אבדות כבדות (כ-19,000 הרוגים) במהלך הקרב בלבד. מספר פשיטות ההפצצה על גרמניה גדל בשיעור ניכר לאחר הפלישה לנורמנדי, וכ-70% מכלל הפצצות שהוטלו על גרמניה הוטלו לאחר תאריך זה. גרמניה נחרבה כמעט לחלוטין. ב-30 באפריל 1945, כאשר ברלין נכבשה לחלוטין על ידי הצבא האדום הסובייטי, אדולף היטלר התאבד. ב-8 במאי 1945 הסתיימה המלחמה עם גרמניה, בעקבות כניעתה ללא תנאי לבעלות הברית. החל מתרומה צנועה במספר החיילים בתחילת המלחמה באירופה, בסוף המלחמה כ-60% מכלל הכוחות הלוחמים במערב אירופה היו אמריקניים. המלחמה נגד יפן הקיסרית בעקבות המחויבות האמריקנית להבסתו של היטלר באירופה, השנים הראשונות של המלחמה נגד יפן היו בעיקר קרבות מגננה שבהן צי ארצות הברית ניסה למנוע מהצי הקיסרי היפני להשתלט על אזור האוקיינוס השקט. בתחילת הקרבות הכף נטתה לטובת יפן. יפן ניצחה בקלות והקימה בסיסים בגואם, תאילנד, מאלאיה, הונג קונג, פפואה ניו גיני, אינדונזיה ובורמה. מסע הכיבושים הזה היה מהיר יותר מהבליצקריג הגרמני בתחילת המלחמה. הייתה זו תקופה חשובה עבור יפן כיוון שיכולת הייצור שלה הייתה קטנה פי 10 לעומת זו של ארצות הברית. נקודת המפנה במערכה הייתה לאחר קרב מידוויי ביוני 1942. צי ארצות הברית הצליח לפצח את הצפנים של מערכת התקשורת היפנית, מה שנתן לאמריקנים את האפשרות להיערך בצורה מתאימה כדי להביס את יפן. בעקבות זאת, האמריקנים החלו להתקדם לעבר סין כדי לבנות שם בסיסי אוויר מתאימים שיספקו תמיכה לגיחות הפצצה על יפן באמצעות צי מטוסי ה-בואינג B-29 סופרפורטרס. ארצות הברית נקטה בטקטיקה של תקיפת האיים הקטנים והפחות מוגנים ולא בתקיפת נקודות השליטה היפניות העיקריות. במהלך התקופה הזאת הונחה התשתית למה שעתיד להיות הניצחון הגדול ביותר במלחמה כולה. לאחר הבסת החיילים היפניים והנחיתה על איי מריאנה, יפן הגיבה באמצעות שליחת 6 נושאות מטוסים (שנשאו עליהן 430 מטוסים בסך הכול) לתקיפת נגד. הקרב שפרץ ב-19 ביוני 1944 נודע בשם קרב ים הפיליפינים. טייסי צי ארצות הברית הפילו 369 מטוסים מתוך 430 המפציצים, מטוסי קרב ומפציצי הצלילה היפניים, ופגעו קשות בשאר. רק 36 כלי טיס נותרו כשירים לפעילות מבצעית לאחר הקרב. המלחמה באוקיינוס השקט הפכה לעימות הימי הגדול בהיסטוריה. הצי האמריקני ניצח בקרבות רבים לאחר שבמהלך תקופה מסוימת היה קרוב לשבירה ולתבוסה מוחלטת על ידי הצי הקיסרי היפני. הכוחות האמריקניים נערכו לפלישה לתוך יפן עצמה כדי לכפות על יפן להיכנע ללא תנאי. ההחלטה להשתמש בנשק גרעיני כדי לסיים את המלחמה הפכה לאחד הנושאים השנויים במחלוקת הקשורים למלחמה. תומכי הטלת הפצצות טענו כי פלישה תעלה בחיי אדם רבים, והצביעו כדוגמה על קרב אוקינאווה שמספר ההרוגים בו היה גבוה במיוחד. כמו כן, תומכי הטלת הפצצות טענו שהפצצה קונבנציונלית תגבה יותר קורבנות אזרחיים, כפי שקרה בהפצצה על טוקיו. המתנגדים להטלת הפצצות טענו שהיה צורך לערוך תצוגת תכלית צבאית, או לאיים על היפנים בשימוש בפצצה הניסיונית שנבנתה במעבדות לוס אלאמוס ולדרוש מהם להיכנע. הפצצה הראשונה הוטלה על הירושימה ב-6 באוגוסט 1945, ובעקבות זאת היפנים היו בהלם מוחלט. הפצצה השנייה הוטלה על נגסאקי ב-9 באוגוסט, כאשר האמריקנים הפיצו דיסאינפורמציה שבכוונתם להמשיך בכך. ב-15 באוגוסט 1945 נכנעה יפן ללא תנאי והמלחמה נגמרה. סוף המלחמה הגיע ללא פלישה שתגרור בעקבותיה מרחץ דמים, והוא היה חלק כפי שארצות הברית קיוותה. תחילת המלחמה הקרה (1945–1964) ועלייתה של תנועת זכויות האזרח המהלך שחתם את מלחמת העולם השנייה (הטלת פצצות האטום על הירושימה ונגסאקי) הדגים את יכולתה הצבאית הרבה של ארצות הברית. אולם, ב-1945 הצליחה ברית המועצות גם כן לפתח נשק גרעיני. העוצמה הכוללת של כלי הנשק שהוחזקו בידי שתי המדינות הייתה כה גדולה עד כדי כך ששתי המעצמות נמנעו מעימות ישיר שעלול היה להסלים עד כדי מלחמה גרעינית. דבר זה יאפיין את כל תקופת המלחמה הקרה. מאפיינים נוספים היו שימוש רב במרגלים, כריתת בריתות, תמיכה שקטה בהפיכות ומתן תמיכה למדינות שונות שנלחמו זו בזו והיו מזוהות עם אחת מהמעצמות. בעולם החלו להתהוות שלושה גושי מדינות: הגוש המערבי בהנהגת ארצות הברית, הגוש המזרחי בהנהגת ברית המועצות וגוש המדינות הבלתי-מזדהות. כמו כן, עד לסוף המלחמה הצבא האדום הסובייטי "שחרר" את המדינות שירכיבו את הגוש המזרחי ובהן: פולין, צ'כיה, הונגריה, יוגוסלביה, רומניה, ליטא, לטביה וכו'. הצבא האדום שלט בכל המדינות הללו ודאג להקמתם של משטרים קומוניסטיים פרו-סובייטיים. ברית המועצות טענה בתגובה לדברים שנאמרו על ידי מנהיגי המערב כי היא זקוקה לאזור ביטחון שימנע מצבאות המערב לפלוש לשטחה פעם נוספת. המערב בראשות ארצות הברית נאלץ לקבל את התפיסה הזאת ולוותר על הדרישה שבמדינות הללו ייערכו בחירות חופשיות. הדברים הבאים הם הסיבות העיקריות (אך לא היחידות) למאבק בין ארצות הברית וברית המועצות: אידאולוגיה: לפי התפיסה הקומוניסטית על המדינות הקומוניסטיות מוטלת החובה להפיץ את הקומוניזם ברחבי העולם. השלטון במדינות הללו צריך להיות דיקטטורי. כיוון שכך, בסיס הכוח שהקימה ברית המועצות במזרח אירופה יהווה רק קרש קפיצה לקראת הפעולות הבאות. לעומת זאת, ארצות הברית דגלה ביוזמה חופשית בכל מה שנוגע לכלכלת שוק ולא יכלה להשלים עם זה שהדיקטטורה הקומוניסטית תתפשט ברחבי העולם. המשטר בברית המועצות היה טוטליטרי. ניתן להצביע על מאפיינים רבים של טוטליטריזם בברית המועצות בתקופה זאת וביניהם על פולחן אישיות נרחב מסביב לסטלין, המפלגה הקומוניסטית הייתה המפלגה החוקית היחידה, חברי המפלגה נהנו מתנאי מחיה גבוהים בעוד ששאר האוכלוסייה נאבקה בקשיי קיום, זכויות האזרח היו כמעט חסרות משמעות ובמקרים רבים נערכו הוצאות להורג על סמך משפטים מפוקפקים. ארצות הברית דגלה בדברים הפוכים לחלוטין כגון מערכת שלטונית בעלת איזונים ובלמים, חוקה הוגנת, ראש מדינה שנבחר בבחירות דמוקרטיות על ידי העם וכדומה. מסיבה זו שאפה ארצות הברית להגביל את צעדיה של ברית המועצות עוד יותר. כאמור, שתי המדינות החזיקו בארסנל נשק גרעיני גדול והגיעו להכרה שעימות שבו יעשה שימוש בקנה מידה נרחב בנשק זה יגרום להרס עצמי של שתיהן. סנאט ארצות הברית אישר ב-4 בדצמבר 1945 את הצטרפות המדינה לאו"ם, החלטה שהיוותה שינוי מדיניות לכיוון של מעורבות גדולה יותר בנושאים בינלאומיים (וזאת בהשוואה למדיניות הבדלנות שננקטה לפני המלחמה). התקופה שלאחר המלחמה הוגדרה כתחילת המלחמה הקרה, שבה ארצות הברית וברית המועצות ניסו להרחיב את השפעתן על חשבון הצד השני, מגמה שרוסנה על ידי ארסנל הנשק הגרעיני הגדול שהיה לשתי המדינות ועל ידי חשש מהתגשמות ההשמדה ההדדית המובטחת. נשיא ארצות הברית הארי טרומן החל לנקוט במה שכונה דוקטרינת טרומן. מניעיו של טרומן היו: הצד הפרגמטי היה בלימת התפשטות הקומוניזם בעולם. כוונתו הייתה להציל את יוון וטורקיה מן הקומוניזם הסובייטי, שכן שתי המדינות נחשבו נכס אסטרטגי למערב. הצד האידאולוגי היה ביסוס המשטרים החופשיים בעולם כולו, על ידי קיום בחירות חופשיות ודאגה לחופש התקשורת, חופש הדת והגנה על זכויות הפרט. דוקטרינת טרומן היא הכרזה רשמית שבעצם מבטלת את דוקטרינת מונרו הבדלנית מהמאה ה-19 שלפיה פעלה ארצות הברית עד אז – ההתערבות במלחמות העולם נכפתה עליה. התוצאה של כל המהלכים הללו הייתה סדרה של מאבקים בתקופה זו, כולל מלחמת קוריאה ומשבר הטילים בקובה. בתוך ארצות הברית, המלחמה הקרה הביאה לדאגות לגבי השפעת הקומוניזם, וגם המריצה את הממשלה לעודד את פיתוח המתמטיקה והמדע עבור מאמצים כמו המרוץ לחלל. בעשורים שלאחר מלחמת העולם השנייה, ארצות הברית נעשתה למקור השפעה בינלאומי בתחום הכלכלי, הפוליטי, הצבאי, התרבותי והטכנולוגי. מוקד חשוב בתרבות המעמד הבינוני מאז שנות ה-50 הוא המשיכה הגדלה והולכת למוצרי צריכה. ב-1960 נבחר הנשיא הצעיר ביותר עד אז, ג'ון פיצג'רלד קנדי הדמוקרטי. קנדי היה לקתולי הראשון שנבחר לנשיאות ארצות הברית, וגם נודע בשל הכריזמה שלו. בתקופת נשיאותו של קנדי המלחמה הקרה הגיעה לשיאה עם ההאצה של המרוץ לחלל, מעורבות אמריקנית מצומצמת וקטנה בווייטנאם ועם משבר הטילים בקובה ב-1962 במהלכו הונחתו משגרי טילים סובייטים באי קובה, במרחק 145 ק"מ מחופי פלורידה. קנדי פעל לסיום המשבר באמצעים דיפלומטיים והצליח, וזכה להערכה רבה, בעולם ובבית. ב-22 בנובמבר 1963 נרצח הנשיא ג'ון פ. קנדי בעת ביקור בדאלאס שבטקסס, על ידי לי הארווי אוסוואלד. מספר תאוריות קשר הועלו בנוגע לרצח, אך ועדת וורן קבעה באופן חד-משמעי כי אוסוולד הוא זה שרצח את קנדי, וכי פעל לבדו. ביום רציחתו של קנדי, על האייר פורס 1, הושבע סגנו, לינדון ג'ונסון, שנבחר ב-1964 לכהונה מלאה. ג'ונסון המשיך את פעילותו של קנדי בקידום תוכנית החלל של ארצות הברית ובחקיקה של זכויות אזרח, אך החריף את המעורבות האמריקנית במלחמת וייטנאם בניגוד למדיניות שנקט בה הנשיא קנדי. מחאה עזה מצד מפלגתו גרמה לג'ונסון לבסוף לפרוש מהמרוץ למועמדות מפלגתו לנשיאות ב-1968. תנועת זכויות האזרח (1955 – 1970) בינתיים, העם האמריקאי השלים את ההגירה הגדולה מהכפר אל העיר, וחווה תקופה של התרחבות כלכלית מתמשכת. בשנת 1955 החלה התנגדות נרחבת לגזענות בכל ארצות הברית ובייחוד בזו הממוסדת במדינות הדרום ולשילובם של האוכלוסייה האפרו-אמריקאים באוכלוסייה הכללית. כך, למשל, ב-1957 החלו תלמידים שחורים ללמוד בבית ספר תיכון ללבנים בליטל רוק, ארקנסו. גם סיפורה של רוזה פארקס, שסירבה לקום באוטובוס למען אדם לבן, שינה את פני ההיסטוריה. מדיניות "נפרד אבל שווה" הגיעה לקיצה. אך עם זאת האפליה הגזעית נותרה מוחשית עד אשר ב-1963 ארגוני השחורים בארצות הברית ארגנו צעדה לוושינגטון די. סי. בה השתתפו כרבע מיליון בני אדם (רובם שחורים) בהם גם מרטין לותר קינג, שבו הוא השמיע את נאומו חוצב הלבבות "יש לי חלום". התנועה לזכויות האזרח, בראשותו של המנהיג האפרו-אמריקאי מרטין לותר קינג, הצליחו להוביל רפורמה שביטלה חוקים שהפלו אוכלוסיות שונות, ובעיקר שמו קץ לחוקיים גזעניים במדינות הדרום (הידועים כחוקי ג'ים קרואו) שהבחינו בין לבנים לשחורים. מהפכת תרבות הנגד בארצות הברית ותהליך ההחלשות של המלחמה הקרה (1964 – 1980) המלחמה הקרה המשיכה במהלך שנות ה-60 ושנות ה-70. בשנת 1964 הורה הנשיא לינדון ג'ונסון על שליחת כוחות צבאיים קרביים לווייטנאם, זאת אחרי כמה שנים שבהן ארצות הברית שלחה יועצים לדרום וייטנאם במטרה לסייע במאבק מול צפון-וייטנאם הקומוניסטית. ארצות הברית החלה להתערב ולאט לאט התחזקה תנועת מחאה כנגד המלחמה. התנועה התחזקה ודרשה מג'ונסון ומזכיר ההגנה שלו, רוברט מקנמארה, להתפטר. מקנמרה פוטר רק בשלהי ימיו של ג'ונסון בבית הלבן, אך הכוחות לא פונו. ב-1968 הביס המועמד הרפובליקני, ריצ'רד ניקסון, את יריבו יוברט האמפרי, ומונה לנשיא ארצות הברית. ניקסון ניסה לסיים את מלחמת וייטנאם, ועשה זאת כאשר בינואר 1972 נחתם ההסכם שהביא לפינוי הכוחות האמריקאיים מהמדינה, קריסת ממשלת דרום-וייטנאם אשר התבססה על תמיכה אמריקנית, ולמעשה התיר את כיבושה של ווייטנאם על ידי הוייטקונג הקומוניסטי. מלחמת וייטנאם גבתה את חייהם של 58,000 חיילים אמריקניים ומיליוני וייטנאמים. התנועה נגד מלחמת וייטנאם פעלה במקביל לעליית כוחן של תנועות חברתיות נוספות, כגון תנועות למען זכויות נשים, מיעוטים וילדים. מדיניותו של הנשיא לינדון ג'ונסון והאקטיביזם השיפוטי של בית המשפט העליון בראשותו של ארל וורן היו הבסיס של טווח הרפורמה החברתית במהלך השנים הללו. פמיניזם, תנועות איכות הסביבה וקבוצות "היפיות" הפכו לכוח פוליטי משמעותי, וחלה התקדמות בנושא זכויות אזרח שוות לכל האמריקנים. מהפכת תרבות הנגד שטפה את האומה ואת רוב העולם המערבי במהלך שנות ה-60, גרמה לפילוג נוסף אך התבססה גם על השקפות חברתיות ליברליות יותר. משבר האנרגיה של 1973 והצמיחה הכלכלית האיטית גרמו למצב של סטגפלציה. סופו של ממשל ניקסון הגיע בעקבות פרשת ווטרגייט בשנת 1974 אשר הובילה לכך שניקסון נאלץ להתפטר. סגן הנשיא ג'רלד פורד הושבע כנשיא ארצות הברית במקום ניקסון המתפטר. במשך כהונתו של ג'ימי קרטר במהלך שנות השבעים המאוחרות, המשיכה כלכלת ארצות הברית לעבור סטגפלציה (שילוב של עליית מחירים במשק, התגברות האבטלה ונסיגה בפיתוח הכלכלי). סוף המלחמה הקרה (1980 – 1991) ההפסדים של הדמוקרטים ברוב התחומים החברתיים-כלכליים הובילו לבסוף לבחירתו של רונלד רייגן כנשיא בשנת 1980. "הדמוקרטים של רייגן" היו אלה שבדרך כלל הצביעו למפלגה הדמוקרטית אולם חרגו מדפוס פעולתם והצביעו לרייגן בגלל המדיניות, האישיות והמנהיגות שלו, אך בייחוד עקב שמרנותו החברתית ומדיניות החוץ הניצית שלו. בחירתו של רייגן ציינה שינוי משמעותי לכיוון הימין בפוליטיקה אמריקאית אשר באו לידי ביטוי בעיקר במדיניות כלכלית שמרנית אותה הנהיג ממשל רייגן אשר כללה קיצוץ במיסים והפחתת הוצאות הרווחה (קו כלכלי אשר זכה לכינוי "רייגניזם"). בענייני חוץ, שיתוף הפעולה הזה לא היה אפשרי. הדמוקרטים התנגדו בעקשנות לרצונו של הנשיא לתמוך בלוחמי הגרילה בניקרגואה. רייגן נקט בקו נוקשה כלפי ברית המועצות, וגרם לדאגה רבה בקרב הדמוקרטים שרצו להקטין את מלאי הנשק הגרעיני. אולם, הוא הצליח לגרום להגדלת תקציב הביטחון ופתח בתוכנית לפיתוח מערכת הגנת טילים יקרה ומסובכת (הידועה בכינוי "מלחמת הכוכבים"), מתוך תקווה להרתיע את הסובייטים. אף על פי שפיתוח המערכת מעולם לא הושלם, המחקר והטכנולוגיות של המערכת סללו את הדרך למערכות מודרניות נגד טילים בליסטיים. כאשר מיכאיל גורבצ'וב עלה לשלטון בברית המועצות, רפובליקנים רבים פקפקו באפשרות שבינו לבין רייגן יהיו קשרי ידידות. גורבצ'וב ניסה להציל את הקומוניזם ברוסיה באמצעות סיום מרוץ החימוש עם ארצות הברית. לקראת סוף שנות השמונים, השלטונות הקומוניסטיים במדינות אירופה החלו לקרוס זו אחר זו (אירוע שנודע כסתיו העמים) דבר אשר הוביל לבסוף להתפרקותה הרשמית של ברית המועצות בתחילת שנות התשעים ולסיומה של המלחמה הקרה בין ארצות הברית לרוסיה. מסוף המלחמה הקרה ועד היום (1991 – הווה) לאחר פירוק ברית המועצות ארצות הברית נותרה מעצמת העל היחידה בעולם, והיא החלה להפעיל כוח צבאי ברחבי העולם, ובייחוד במלחמת המפרץ הראשונה. לאחר בחירתו ב-1992, הוביל הנשיא ביל קלינטון את הצמיחה הכלכלית הארוכה ביותר בהיסטוריה האמריקנית, שהייתה תופעת לוואי של המהפכה הדיגיטלית וההזדמנויות העסקיות החדשות שנוצרו בעקבות התפתחות האינטרנט. ב-1993 הטמין הטרוריסט המוסלמי רמזי יוסף פצצות בחניון של מרכז הסחר העולמי, ובעקבות התפוצצותן נהרגו שישה אנשים ונפצעו אלפים. מהלך זה סימן את תחילת תקופת הטרור. ב-1995 פוצץ טימותי מקווי את בניין הממשל הפדרלי באוקלהומה סיטי. בפיצוץ נהרגו 168 אנשים ונפצעו למעלה מ-800. מקווי הוצא להורג בזריקת רעל ב-11 ביוני 2001. הבחירות לנשיאות ארצות הברית בשנת 2000, שבהן התמודדו ג'ורג' ווקר בוש ואל גור, היו בין הצמודות ביותר בהיסטוריה, ומהן החל הקיטוב הפוליטי. בתחילת האלף השלישי לספירה, ארצות הברית מצאה את עצמה מותקפת על ידי טרוריסטים מוסלמים, כאשר בפיגועי 11 בספטמבר חטפו טרוריסטים ארבעה מטוסי נוסעים, וריסקו שניים לתוך מגדלי התאומים שבמרכז הסחר העולמי, ואחד לתוך הפנטגון. הנוסעים על המטוס הרביעי (טיסה 93 של יונייטד איירליינס) התנגדו לחוטפים וגרמו להתרסקות המטוס במחוז סומרסט שבפנסילבניה. לפי דו"ח וועדת החקירה, המטוס היה אמור לפגוע בגבעת הקפיטול שבוושינגטון די. סי.. כתוצאה מהמתקפות, מגדלי התאומים קרסו, והרסו את כל הקומפלקס. תוך זמן קצר התגלו ראיות רבות שהצביעו כי האחראי להתקפות הוא טרוריסט מאפגניסטן בשם אוסאמה בן לאדן, מנהיג ארגון הטרור האסלאמי אל-קאעידה. ההתקפות גרמו להתפרצות של פטריוטיזם בכל המדינה, מאמץ הניקיון הגדול ביותר בתולדות האומה, ולתחילת המלחמה העולמית בטרור. בתגובה להתקפות, פלשה ארצות הברית (בתמיכה צבאית של נאט"ו ורוב הקהילה הבינלאומית) לאפגניסטן והדיחה את משטר הטליבאן, שנתן מחסה ותמיכה לבן לאדן. בפעולה שעוררה מחלוקת, הנשיא בוש הורה על המשך המלחמה בטרור ועל פלישה לעיראק, הדחתו ולקיחתו בשבי של סדאם חוסיין (2003). הסיבות למלחמה בעיראק כללו "הפצת הדמוקרטיה", "חיסול הנשק להשמדה המונית שיש לסדאם" (מאוחר יותר הוכח כי הדבר התבסס על עדויות לא מדויקות), ו"שחרור העם העיראקי". פלישה זו לא זכתה לתמיכה עולמית והיוותה אחד הזרזים להתפתחות הרגשות האנטי-אמריקניים ברחבי העולם. הצבא האמריקני יצא מעיראק ב-2011, לאחר שהושגה רגיעה יחסית בשטח. ב-2014, עם התחדשות מלחמת האזרחים בעיראק, יצאה ארצות הברית למבצע נחישות טבועה, שכלל בעיקר הפצצות אוויריות ופעולות קומנדו נגד המדינה האסלאמית בעיראק ובסוריה. ב-2021 הוחלט לסיים פעילות מבצעית בעיראק אך יישאר ייעוץ לכוחות המקומיים. באוגוסט 2005 גרם הוריקן קתרינה להצפת חלקים רבים בניו אורלינס ולהרס רב בחוף מפרץ מקסיקו (אם כי נגרם גם נזק רב לחוף נהר המיסיסיפי). ההכנות והתגובה של הממשלה ספגו ביקורת ציבורית רבה ונטען כי הן היו חסרות תועלת ואיטיות. ב-2006 גרמו מחירי האנרגיה הגבוהים להגברת המודעות לתלות ההולכת וגוברת באספקת נפט קבועה, כאשר הנשיא בוש אמר "ארצות הברית מכורה לנפט". ישנו חשש גדול מאוד מהאפשרות של משבר כלכלי חמור, אם יתרחש עימות מעבר לים או תהיה הפרעה באספקת הנפט, או אם יחול שינוי לרעה במצב הנפיץ שבמזרח התיכון. הממשלה הפדרלי החל לממן בהיקף נרחב תוכניות ופרויקטים לפיתוח מקורות אנרגיה חלופיים (כגון אתנול, אנרגיית רוח או אנרגיה סולארית). הפתרון נמצא בפצלי שמן. בבחירות לנשיאות ארצות הברית ב-2008, בתוך המיתון העולמי הגדול, נבחר לנשיאות ברק אובמה, הנשיא האפרו-אמריקאי הראשון בתולדותיה של ארצות הברית, וכן הנשיא הראשון ממוצא מעורב. ארצות הברית וקובה ניהלו מגעים, שהוכרזו לראשונה על ידי הנשיא ברק אובמה בדצמבר 2014, לחידוש יחסיהן הדיפלומטיים לאחר נתק של חצי מאה. היחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות חודשו רשמית ביולי ובאוגוסט 2015, כאשר נפתחו שגרירויות בוושינגטון די. סי. ובהוואנה, לראשונה מאז 1961 בימי המלחמה הקרה. בבחירות לנשיאות ארצות הברית ב-2016, נבחר דונלד טראמפ לנשיא ארצות הברית. הקצין הקיטוב הפוליטי. הנשיא העדיף הסכמים בילטרליים על הסכמים בינלאומיים. גדלה היריבות עם סין והחלה מלחמת הסחר בין ארצות הברית לסין. יחסי ארצות הברית–רוסיה הושפעו מזהות ראש המדינה ומאירועים שונים כמו התערבות רוסיה בבחירות לנשיאות ארצות הברית ב-2016 ומלחמת האזרחים בסוריה. בעקבות הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2020, נבחר ג'ו ביידן לנשיא ארצות הברית. טראמפ וביידן יזמו בתחילת שנות ה-20 של המאה ה-20 תוכניות סיוע כלכלי רחבות היקף לאור המשבר הכלכלי העולמי. בנוסף ביידן ביקר את המדיניות הכלכלית שהונהגה בארצות הברית בעשורים הקודמים. אובמה, טראמפ וביידן שאפו לצמצם את כמות החיילים במזרח התיכון ולהימנע מפלישות גדולות. במקביל חוסלו ראש ארגונים כמו אוסאמה בן לאדן מאל-קאעדה ואבו בכר אל-בגדאדי מדאעש כחלק מהמלחמה העולמית בטרור. על סמך שאיפה זו, ארצות הברית הכריזה על סיום מלחמת עיראק בשנת 2011 ועל סיום מלחמת אפגניסטן, חתמה על חוזה שלום עם הטליבאן וקידמה את נסיגת כוחות ארצות הברית מאפגניסטן. ראו גם אמריקניזם שנים בארצות הברית לקריאה נוספת ההיסטוריה של ארצות הברית / סמיואל אליוט מוריסון, הנרי סטיל קומאג’ר, ויליאם א. לכטנברג: מאנגלית אמיר אורן: עורך מדעי חגי הורביץ: בעריכת איתן בן-נתן; תל אביב: זמורה, ביתן, תשמ"ד 1984 ממושבות למלחמת אזרחים: היסטוריה אמריקנית עד 1861 / ארנון גוטפלד: עריכה: צילה דרורי; תל אביב: מטכ"ל/קצין חינוך ראשי/גלי צה"ל, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, אוניברסיטה משודרת, תשמ"ו 1986 ארצות הברית ממלחמת האזרחים למלחמה הקרה / ארנון גוטפלד; עריכה: צילה דרורי; תל אביב: מטכ"ל, קצין חינוך ראשי, גלי צה"ל, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, אוניברסיטה משודרת, תשמ"ט 1989 המאה האמריקאית / אייל נווה; עריכה: דלית רביד; תל אביב: משרד הביטחון – ההוצאה לאור, תש"ס 2000 היסטוריה עממית של ארצות הברית: מ-1492 ועד ימינו / הווארד זין; תרגם מאנגלית: מתן קמינר; תל אביב: בבל, תשס"ז 2007 ניפוץ החלום האמריקני: אמריקה בעידן אובמה / דינש ד'סוזה; ספריית דעות, 2012. The American Pageant: A History of the Republic (12th Ed.), Bailey, Thomas A., Cohen, Lizabeth, and David M. Kennedy. (2006) America: the last best hope in 2 volumes / William Bennett (2007) and John Mack Faragher. The American Heritage Encyclopedia of American History (1998) John A. Garraty and Eric Foner, eds. The Reader's Companion to American History. (1991) Steven M. Gillon and Cathy D. Matson. The American Experiment: A History of the United States, 2nd ed. (2006) Paul Johnson A History of the American People, (1999) David C. King. Children's Encyclopedia of American History (2003) Schweikart, Larry and Michael Allen. A Patriot's History of the United States: From Columbus's Great Discovery to the War on Terror (2007) George Tindall and David Shi. America: A Narrative History, Seventh Edition, (2006) Steve Wiegand. U.S. History for Dummies (2001) Zinn, Howard. A People's History of the United States, (2003) קישורים חיצוניים אתר מידע על מלחמת האזרחים מלחמת העצמאות של ארצות הברית, באתר הפודקאסט "קטעים בהיסטוריה". היסטוריה של מוסדות פוליטיים אתר המורשת האמריקנית - אלפי מאמרים על ההיסטוריה של ארצות הברית חברת הוטון מיפלין: מרכז המשאבים של היסטוריית ארצות הברית מדריך ההיסטוריה של ספריית קונגרס ארצות הברית אגודת ההיסטוריה האמריקנית מכון גילדר לרמן להיסטוריה אמריקנית ספר של צ'ארלס ומארי בירד על היסטוריה של ארצות הברית באתר פרויקט גוטנברג אוסף הלדימנד: מעל 22,000 מכתבים הקשורים להקמת ארצות הברית וקנדה הערות שוליים ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה

ארצות הברית של אמריקה היא רפובליקה פדרלית, הנמצאת במרכז יבשת אמריקה הצפונית הגובלת מצפון בקנדה ומדרום במקסיקו. ארצות הברית משתרעת בין האוקיינוס האטלנטי (החוף המזרחי) לבין האוקיינוס השקט (החוף המערבי), וכוללת גם את מדינת הוואי, שהיא קבוצת איים הנמצאת באוקיינוס השקט, ומדינת אלסקה הנמצאת בצפון-מערב היבשת, כמו גם טריטוריות נוספות ברחבי העולם.ההיסטוריה האמריקנית היא סיפורה של אומה שהתגבשה ב"עולם חדש" ממהגרים שהגיעו אליה בתחילה מאירופה ואחר כך מכל קצוות העולם ויצרו באופן הדרגתי מדינה רחבת ממדים שהפכה במאה העשרים למעצמה בעלת חשיבות עולמית מבחינה כלכלית, תרבותית ופוליטית.התקופה הקדם קולוניאליתהמתיישבים הראשונים באזור הגיעו ככל הנראה לפני אלפי שנים לאחר שחצו את מצר ברינג לכיוון אלסקה. העדות המוצקה הראשונה לתרבויות אלה מתוארכות לשנת 9,000 לפנה"ס והן משויכות לשבטי סאנדיה ותרבות קלוביס.קיים מידע מועט בלבד על הפלאו-אינדיאנים ("אינדיאנים עתיקים"), מונח המתייחס לבני האדם שאכלסו את יבשת אמריקה לקראת סופו של עידן הקרח האחרון. העדויות הארכאולוגיות והגאולוגיות מעידות על כך שאמריקה הצפונית הייתה מיושבת על ידי אנשים שהיגרו אליה מאסיה דרך מצר ברינג כבר לפני 11,000 שנים. אנשים אלו הפכו לילידים שאכלסו את אמריקה לפני הגעת משלחות הכיבוש והקולוניזציה האירופאיות בשלהי המאה ה-15. בשל טעותו של קולומבוס ילידים אלו כונו בתחילה בשם אינדיאנים (כלומר תושבי "אינדייה", היא הודו בשפות האירופאיות), אולם במהלך השנים הפסיקו להשתמש בטעות האירופוצנטרית, והשם אינדיאנים הוחלף לשמות כגון "עמים ילידים" או "אמרינדיאנים" או "אמריקאים ילידים".תרבויות רבות שגשגו ביבשת אמריקה הצפונית לפני הגעת האירופאים, תחילה התרבויות של התקופה הארכאית ואחר-כך האולמקים והאצטקים בדרום-מערב היבשת ותרבות אדנה במזרחה. התרבויות הללו התפתחו במהלך השנים והפכו לאוכלוסיות גדולות וצפופות. החקלאות התפתחה גם היא החל מאמצע האלף השלישי לפנה"ס, כאשר היא מתבססת על ביותם של החמנית, דלעת וצמחים ממשפחת הסלקיים. בסופו של דבר אומצו התירס והקטניות, שמקורם בדרום יבשת אמריקה הצפונית, כגידולים לתקופת הקיץ הקצרה במזרח אמריקה הצפונית והחליפו את המינים הילידים.המגע האירופאי הראשון עם אמריקה הצפונית היה בשנת 1000. הוויקינג לייב אייריקסון הקים נקודת התיישבות קצרת-ימים שנקראה וינלאנד באזור ניופאונדלנד של ימינו, אולם זו ננטשה לאחר זמן קצר ולא השפיעה על העמים הילידים באזור. רק 500 שנים לאחר מכן יגיעו אירופאים נוספים ליבשת.מספר מקורות ערביים מימי הביניים טוענים כי חוקרים מוסלמים מאל-אנדלוס וארצות המגרב חצו את האוקיינוס האטלנטי בין המאה ה-9 למאה ה-14.אמריקה הקולוניאליתלאחר תקופה בה תרו מספר משלחות אירופאיות את חופי אמריקה הצפונית הקימו מספר מדינות, כגון הולנד, ספרד, אנגליה, צרפת ושוודיה, נקודות יישוב באזור. קולומבוס היה האירופאי הראשון שהגיע לאזור ב-1492 ואחריו הגיעו קונקיסטאדורים ספרדים ואירופאים אחרים. במהלך המאה ה-16 הביאו האירופאים לאזור סוסים, בקר וחזירים.משלחות המחקר והיישובים הספרדייםעל המתיישבים האירופאים הראשונים, שהגיעו בעקבות גילוייו של כריסטופר קולומבוס ב-1492 קיים מידע עשיר, אך עדיין לא מלא. ככל הנראה היה חואן פונסה דה לאון, שהגיע לחוף עשיר, לו קרא פלורידה ב-1513, לאירופאי הראשון שהגיע לחלק היבשתי של ארצות הברית דהיום. מסעו של פונסה דה לאון הוא הראשון המתועד בוודאות. קיימות השערות על הגעת אירופאים אחרים לחופי אמריקה הצפונית קודם לכן, כגון זו בדבר ג'ון קבוט שנטען שהגיע לאזור כבר ב-1497, אולם אלו אינן מקובלות במחקר.בתוך שלושה עשורים מהגעתו של פונסה דה לאון הגיעו הספרדים להרי האפלצ'ים, נהר מיסיסיפי, גרנד קניון והמישורים הגדולים. ב-1540 הוביל החוקר ארננדו דה סוטו משלחת מחקר גדולה, ובאותה שנה הנהיג פרנסיסקו וסקס דה קורונדו משלחת של 2,000 ספרדים ואינדיאנים שפעלה באזור גבול אריזונה-מקסיקו של ימינו והגיעה עד למרכז קנזס. באותה תקופה פעלו חוקרים ספרדים נוספים וביניהם לוקאס וסקס דה איילון (Lucas Vázquez de Ayllón 1526-1475), פאנפילו דה נארווס (Pánfilo de Narváez 1528-1470), סבסטיאן ויסקאינו (Sebastián Vizcaíno; 1625-1548) וחואן רודריגס קבריו.הספרדים שלחו מספר מתיישבים, והקימו את היישובים האירופאים הקבועים הראשונים בחלק היבשתי של ארצות הברית. ההתיישבות הראשונה הייתה בסיינט אוגוסטין, פלורידה ב-1565, ולאחריה הספרדים התיישבו בסנטה פה, ניו מקסיקו, סן אנטוניו, טוסון, סן דייגו, לוס אנג'לס וסן פרנסיסקו. רוב היישובים הספרדיים הוקמו לאורך החוף הקליפורני של נהר סנטה פה בניו מקסיקו.הקולוניזציה הצרפתית (1652 – 1803)פורט קרוליין הייתה המושבה הצרפתית הראשונה באזור. היא הוקמה באזור ג'קסונוויל, פלורידה ב-1564, ושרדה במשך שנה אחת בלבד עד שנחרבה על ידי הספרדים.צרפת החדשה (בצרפתית: la Nouvelle-France) הייתה האזור שיושב על ידי צרפת במהלך התקופה שהשתרעה בין חקר נהר סנט לורנס על ידי ז'אק קרטייה ב-1534, ועד הוויתור הצרפתי על שטחים אלה לטובת ספרד והממלכה המאוחדת ב-1763. בשיא פריחתו ב-1712 (לפני הסכם אוטרכט) האזור השתרע מניופאונדלנד עד להרי הרוקי וממפרץ הדסון עד מפרץ מקסיקו. הטריטוריה חולקה לחמש מושבות, שכל אחת מהן נוהלה בנפרד: קנדה, אקאדיה, מפרץ הדסון, ניופאונדלנד ולואיזיאנה.אמריקה הקולוניאלית הבריטית (1493 – 1776)המתיישבים הראשונים לאורך החוף היו אנגלים והם עשו זאת במהלך המאה ה-17, ביחד עם קבוצות קטנות יותר של הולנדים ושוודים. ב-14 במאי 1607 נוסדה ג'יימסטאון בווירג'יניה הנחשבת להתיישבות הקבע הראשונה של אנגליה בעולם החדש (קדמה לה המושבה באי רואנוק שלא שרדה). אמריקה הקולוניאלית התאפיינה במחסור חמור בכוח אדם, מה שהוביל לצורות שונות של עבודת כפייה ובהן עבדות ומשרתים חוזיים בשכר נמוך או ללא שכר כלל, ובאמצעות מדיניות בריטית של הזנחה קלה ("תקופת ההזנחה המבורכת") שאפשרה את ההתפתחות של רוח אמריקנית השונה מזו של המייסדים האירופאים.ב-1606 הוענקה הזכות להקמת מושבה בצפון אמריקה לחברת מניות לונדונית בשם "חברת וירג'יניה" שהוקמה לשם כך. החברה שלחה שלוש ספינות בהן 104 מתיישבים שייסדו ב-1607 באזור האמפטון רודס שבשפך מפרץ צ'ספיק לאוקיינוס האטלנטי את מושבת וירג'יניה – המושבה בריטית הראשונה בצפון אמריקה שהצליחה לשרוד. ב-1620 העניקה "חברת וירג'יניה" זכות לקבוצת אנגלים פרוטסטנטים, שנרדפו על ידי הכנסייה האנגליקנית, להגיע בספינה מייפלאואר לצפון המושבה. הם הגיעו לאזור מסצ'וסטס של היום וייסדו את מושבת פלימות'.דוגמה אחת לעימות בין האינדיאנים לבין המתיישבים האנגלים היא התקוממות פווהאטאן בווירג'יניה (1622), שבה האינדיאנים הרגו מאות מתיישבים אנגלים. העימות הגדול ביותר בין האינדיאנים לבין האנגלים במאה ה-17 היה מלחמת המלך פיליפ בניו אינגלנד.המייסדים העיקריים של ניו אינגלנד היו פוריטנים שהקימו את מושבת מפרץ מסצ'וסטס ב-1629. המושבות האמצעיות, שמורכבות ממדינות ניו יורק, ניו ג'רזי, פנסילבניה ודלאוור של ימינו, אופיינו על ידי גיוון גדול באוכלוסייה. הניסיון הראשון להתיישב בווירג'יניה היה הקמתה של פרובינציית קרוליינה, כאשר פרובינציית ג'ורג'יה (האחרונה מבין 13 המושבות שהוקמה) הוקמה ב-1733. חלק מהמושבות היו מושבות עונשין החל משנות ה-20 של המאה ה-17 ועד מלחמת העצמאות של ארצות הברית.הקמת ארצות הברית של אמריקה, מלחמת העצמאות ואישור החוקה (1776–1789)באמצע המאה ה-18 החלה תסיסה בקרב אוכלוסיית המושבות על רקע הטלת מסים על ידי השלטון הבריטי מבלי לתת ייצוג פוליטי נאות לאנשי המושבות, בניגוד לרעיונות תקופת ההשכלה שהתפתחו באירופה באותו זמן. בתגובה למיסים שהוטלו קמו תנועות פטריוטיות, שפעלו בנחרצות נגד השלטון הבריטי. קבוצה בולטת הייתה בני החירות, שפעלה בשיטות צבאיות נגד פקידי הממלכה עד כדי כך שבשעת אכיפת המיסים על התושבים, לא נשאר אף פקיד לאסוף את הכספים.המצב הגיע לנקודת רתיחה בשנות ה-70 של המאה לאחר טבח בוסטון (1770) ומסיבת התה של בוסטון (1773). המושבות התארגנו במסגרת הקונגרס הקונטיננטלי (החל מ-1774), וב-1775 הקימו את הצבא הקונטיננטלי והעמידו בראשו את גנרל (לימים גנרל הצבאות) ג'ורג' וושינגטון. מלחמת העצמאות האמריקנית החלה רשמית עם "הירייה שנשמעה ברחבי העולם" בקרבות לקסינגטון וקונקורד ב-19 באפריל 1775. באמצע המלחמה, ב-4 ביולי 1776, נחתמה בפילדלפיה הכרזת העצמאות של ארצות הברית.המלחמה נמשכה גם אחרי הכרזת העצמאות. נקודת המפנה במלחמה הייתה בקרב סרטוגה השני, באוקטובר 1777, בו נחלו האמריקנים ניצחון. בעקבות כך החלו לתמוך במדינה הצעירה צרפת ומדינות אירופיות נוספות שרצו בהחלשת הממלכה המאוחדת. המלחמה הוכרעה עם ניצחון האמריקנים והצרפתים בקרב יורקטאון ב-1781 והסתיימה זמן קצר אחר כך. הבריטים הגיעו להסכמות עם האמריקנים ב-1782, ולבסוף הכירו בעצמאות המדינה הצעירה בחוזה פריז ב-1783.בתחילה הייתה ארצות הברית קונפדרציה רופפת של שלוש עשרה המושבות, כאשר המוסד הפדרלי היחידי היה הקונגרס הקונטיננטלי. הבסיס החוקתי הרופף ביניהן היה מסמך סעיפי הקונפדרציה. אולם, מבנה זה לא היה מספיק למדינה שהתאוששה מהמלחמה. ב-1787 כונסה בפילדלפיה הוועידה החוקתית כדי לגבש חוקה, תוך מחלוקת בין הפדרליסטים שרצו איחוד חזק יותר הכולל ממשלה פדרלית חזקה שיכולה לגבות מיסים, לבין מתנגדיהם שחששו מחידוש העריצות ממנה הם השתחררו זה עתה. החוקה אושררה על ידי מספיק מדינות ב-1788 ונכנסה לתוקף ב-1789. לנשיא הראשון תחת החוקה החדשה נבחר ג'ורג' וושינגטון.ההתרחבות מערבה (1789 – 1849) לאחר אשרור החוקה החדשה התמנה ג'ורג' וושינגטון לנשיא ארצות הברית הראשון. מרד הוויסקי ב-1794 שבו מחו מספר מתיישבים בפנסילבניה נגד המס הפדרלי על ליקרים ומשקאות מזוקקים היה המבחן הראשון של הממשלה הפדרלית.עם תום המלחמה החלה ההתרחבות מערבה, במה שהוצג על ידי התעמולה האמריקאית כהייעוד הגלוי-שמטרתו לייסד מדינה שקצותיה יגיעו לשני האוקיינוסים. הם התחילו בהתיישבות באזורים שבין הרי האפלצ'ים לנהר המיסיסיפי, שלפחות להלכה היו חלק משטח המדינה, ואורגנו כטריטוריות שעתידות להפוך למדינות. השאיפה להתרחבות מערבה נומקה ברצון להשגת עוצמה לאומית וגם באמונה לפיה השיטה האמריקנית הדמוקרטית שבמרכזה חופש לאדם תיטיב גם עם תושבי האזורים החדשים שיסופחו לארצות הברית.הסכסוכים באירופה המשיכו לשחק לידי המדינה הצעירה וזאת לאחר שצרפת בראשות נפוליאון שאפה להחליש את הממלכה המאוחדת. הצדדים החלו במשא ומתן לרכישת לואיזיאנה ועד מהרה החליט נפוליאון להציע לאמריקנים את כל שטח לואיזיאנה שהיה בשליטת צרפת כדי לקבל כסף אשר ישמש לבניית הצבא הדרוש למערכות העתידיות לבוא באירופה.ב-30 באפריל 1803 חתמה ארצות הברית בראשותו של תומאס ג'פרסון עם צרפת על הסכם רכישת לואיזיאנה. ברכישה זו נוסף לשטח ארצות הברית אזור המערב התיכון בין המיסיסיפי להרי הרוקי ובכך כמעט הוכפל שטחה.הרכישה יצרה בעיות טריטוריאליות חדשות עם הספרדים, שכוחם בעולם החדש הלך וקטן והם החלו לחוש מאוימים מהמדינה החדשה. האמריקאים טענו כי מערב פלורידה הייתה חלק מעסקת רכישת לואיזיאנה ואילו הספרדים לא היו מוכנים לוותר על השטח שהיה בשליטתם. אחרי סכסוכים רבים קנתה ב-1819 ארצות הברית את מערב פלורידה מידי ספרד בחתימת הסכם אדמס-אוניס, במהלכו הוסדרו סוגיות הנוגעות לסכסוכי גבולות בין שתי המדינות.כמו כן, רכישת לואיזיאנה אפשרה לחוואים מהמערב להשתמש בנהר המיסיסיפי, הסירה את הנוכחות הצרפתית מהגבול המערבי של ארצות הברית, וסיפקה למתיישבים פוטנציאליים שטח נרחב להתיישבות. בעקבות הפקעה מתמשכת של מלחים אמריקניים לטובת הצי המלכותי הבריטי ופגיעה בריבונות האמריקנית, כינס הנשיא ג'יימס מדיסון את המושב ה-12 של קונגרס ארצות הברית (בראש המושב עמדו נציגים מהדרום ומהמערב), שהחליט על הכרזת מלחמה נגד הממלכה המאוחדת ב-1812. מלחמה זו, שנקראה מלחמת 1812, הסתיימה ללא הכרעה, וזאת לאחר שנמשכה עד ה-18 בפברואר 1815. החלק העיקרי של הסכם גנט, שבה הוסכם על סיום המלחמה, היה שמירת הסטטוס קוו כפי שהיה לפני המלחמה; עם זאת, ובשונה למצב שלפני המלחמה, הבריטים ביטלו את הברית עם האינדיאנים.בדוקטרינת מונרו, שפורסמה ב-1823, בוטאה מדיניות אמריקנית שלפיה המעצמות האירופאיות לא צריכות להתערב יותר באמריקה. היה זה רגע מכריע במדיניות החוץ של ארצות הברית. דוקטרינת מונרו אומצה בתגובה לחששות אמריקניים ובריטיים מהתפשטותן של צרפת ורוסיה בחצי הכדור המערבי. רק בתקופת ממשלו של תאודור רוזוולט הפכה הדוקטרינה לחלק רשמי במדיניות החוץ של ארצות הברית. הדוקטרינה הופעלה במלחמת ארצות הברית–ספרד ובמאבקים מול ברית המועצות באמריקה המרכזית.ב-1830 עבר בקונגרס חוק העברת האינדיאנים, שאישר לנשיא לפתוח במשא ומתן ולחתום על הסכמים עם האינדיאנים שלפיהם יוחלפו שטחים במדינות המזרח בתמורה לאדמות אינדיאניות הנמצאות ממערב לנהר המיסיסיפי. דבר זה גרם לאנדרו ג'קסון, גיבור צבאי לשעבר ונשיא המדינה, להצטייר כרודן ביחס לאוכלוסיות ילידים. התוצאה המפורסמת ביותר של החוק הייתה הגלייתם הכפויה של מספר שבטי ילידים למערב, כאשר אינדיאנים מתו במהלך הדרך. החוק הוביל בסופו של דבר למלחמות סמינול.בשנת 1835 החלה המהפכה הטקסנית במקסיקו השכנה, לאחר שנשיא המדינה הכריז על עצמו כדיקטטור בטענה כי המדינה לא מוכנה לדמוקרטיה. המהלך החד צדדי הוביל לניתוק רפובליקת טקסס ממקסיקו ולהקמת מדינה טקסנית חדשה ועצמאית. הרפובליקה החדשה התקיימה זמן קצר מ-1836 עד 1845, השנה שבה סופחה הרפובליקה לארצות הברית.סיפוח השטחים לא התקבל בעין יפה במקסיקו, אשר ראתה בהם חלק משטחה, והדבר הוביל למלחמת ארצות הברית–מקסיקו (1846–1848) שבמהלכה הביסו הכוחות האמריקאים את מקסיקו וסיפחו לארצות הברית טריטוריות חדשות הכוללות, לפי הגבולות של היום, את קליפורניה, נבדה, יוטה, אריזונה, וחלקים מויומינג, קולורדו, וניו מקסיקו.ב-2 בפברואר 1848 נחתם הסכם גואדלופה אידלגו שסיים את המלחמה, ובו נקבע כי ארצות הברית תקבל את השליטה בשטחים שנכבשו ולמקסיקו יוחזרו כל השטחים שנכבשו מדרום לנהר הריו גראנדה.כחמש שנים מאוחר יותר, ב-1853, הוסכם ברכישת גדסדן כי ארצות הברית תעביר למקסיקו סכום של 18,250,000 דולרים (שווי ערך לכ-630 מיליון דולר של היום) – תמורת 77,700 קמ"ר של שטחים. השטחים הללו איפשרו לארצות הברית לבנות את הרכבת הטרנס קונטיננטלית וכן לפצות את מקסיקו על איבוד השטחים במלחמה. בתוכנית המקורית היו אמורים להימכר שטחים נרחבים הרבה יותר, אבל התושבים המקסיקנים התנגדו לכך, ואיתם גם סנטורים אמריקאים שהתנגדו לעבדות בטענה כי הדבר יוסיף טריטוריות אשר מצדדות בעבדות.מלחמת האזרחים (1849 – 1865)ההתמקדות בנושאי פנים התבטאה באמצעות מדיניות החוץ של ארצות הברית שהתבססה על דוקטרינת מונרו (1823), שקבעה שארצות הברית לא תתערב בנעשה באירופה, אך גם לא תסבול התערבות אירופית בחצי הכדור המערבי.ההתפשטות מערבה תרמה רבות גם לעימות הפנימי בשאלת העבדות. ארצות הברית הייתה קרועה בין מדינות הצפון התעשייתיות שבהן נאסרה העבדות, לבין מדינות הדרום החקלאיות שהתבססו על העבדות. אף אחד מהצדדים לא הצליח לכפות את עמדתו, והמאבק התמקד סביב קבלת מדינות חדשות לברית, כאשר כל אחד מהצדדים חשש שייווצר נגדו רוב בקונגרס. במחצית הראשונה של המאה ה-19 נערכו מספר ניסיונות של פשרה (פשרת מיזורי מ-1820, ופשרת 1850) שדאגו שיישמר האיזון בין מדינות העבדות והמדינות החופשיות.חוק קנזס נברסקה, שהוצע על ידי מדינות הדרום ב-1854, ביטל את פשרת מיזורי שקבעה כי כל מדינה חדשה שתצטרף לברית תחליט בעצמה על עמדתה בעניין העבדות, וכאשר נבחר אברהם לינקולן לנשיאות מטעמה של המפלגה הרפובליקנית, פרשו מדינות הדרום זו אחר זו מהברית והקימו את קונפדרציית המדינות של אמריקה, ובכך ניתן האות למלחמת האזרחים העקובה מדם שהתחוללה בין 1861 ל-1865, שבה ניצח לבסוף הצפון.מלחמת האזרחים החלה כאשר גנרל פ.ג.ט. בורגארד מצבא הדרום פתח באש על פורט סאמטר. האש נורתה כיוון שפורט סאמטר היה במדינת קונפדרציה. ארבע מדינות צפוניות (דלאוור, קנטקי, מרילנד, מיזורי) שהעבדות הייתה מותרת בהן הצטרפו לחלק המערבי של וירג'יניה (שנהפך למדינה וירג'יניה המערבית) ונודעו בשם מדינות הגבול. מעודדים מהצלחתם בקרב בול ראן השני, חיילי צבא הקונפדרציה פלשו לראשונה לצפון כאשר גנרל רוברט לי הוביל 55,000 איש מצבא צפון וירג'יניה לרוחב נהר הפוטומק ולתוך מרילנד. קרב אנטיאטם ליד שרפסבורג ב-17 בספטמבר 1862 היה היום העקוב מדם ביותר בהיסטוריה האמריקנית.בתחילת 1864 לינקולן מינה את גנרל יוליסס ס. גרנט לרמטכ"ל צבא האיחוד. גנרל ויליאם שרמן הגיע מצ'אטאנוגה לאטלנטה והביס את הכוח הצבאי של הקונפדרציה שהיה נתון לפיקודם של ג'וזף ג'ונסטון וג'ון בל הוד. צבאו של שרמן החריב כ-20% מהחוות בג'ורג'יה במה שכונה "הצעדה אל הים", והגיע לחוף האוקיינוס האטלנטי שבסאוואנה, ג'ורג'יה, בדצמבר 1864. צבאו של לי נכנע לצבא צפון וירג'יניה ב-9 באפריל 1865, בבית המשפט של אפומאטוקס.תקופת השיקום והתפתחות התעשייה (1865 – 1890) עם תום המלחמה וביטול העבדות (בתיקון ה-13 לחוקה) עלתה שאלת שילובן מחדש של המדינות המורדות באיחוד, במסגרת מה שכונה "תקופת השיקום" ("Reconstruction"). לינקולן היה בעד עמדה פייסנית כלפי מדינות הדרום, אולם הוא נרצח כמעט מיד אחרי סיום המלחמה על ידי מתנקש דרומי, ולאנדרו ג'ונסון, סגן הנשיא שהחליפו לאחר הרצח, לא היה כוח רב.לאחר מלחמת האזרחים חוותה ארצות הברית תקופה של תיעוש מהיר, בעיקר במדינות הצפון. אולם, הרקונסטרקציה וכישלונה הותירו את הלבנים בדרום בעמדה כוח מול האוכלוסייה השחורה, כך שהם מנעו ממנה את זכויות האזרח שלה ושמרו אותה במעמד חברתי וכלכלי נמוך. לאחר תקופת הרקונסטרקציה הגיעה תקופת הזהב והדמויות הבולטות בה היו ג'ון רוקפלר ואנדרו קרנגי. המונופולים התרחבו מאוד ובתחומי הנפט, פלדה ומסילות הרכבת פשתה השחיתות. תגליות חדשות רבות סייעו בהגדלת הייצור אך מנגד גרמו לירידה תלולה ברמת השכר, שבסופו של דבר גרמה למהומות בחלקים רבים באמריקה.מדיניות הממשל הפדרלי של ארצות הברית מאז כהונתו של ג'יימס מונרו הייתה להעביר את אוכלוסיית הילידים אל שמורות אינדיאנים מיוחדות, הנמצאות במרחק מה ממקומות היישוב של המתיישבים. מספר שבטים אולצו לעבור לשמורות קטנות כאשר חוואים לבנים השתלטו על אדמותיהם. ב-1876 פרצה מלחמת שבט הסו האחרונה כאשר הבהלה לזהב בגבעות השחורות הגיעה לטריטוריה שלהם.הקונגרס, בו היו מיוצגות רק המדינות שנותרו נאמנות לאיחוד ושהיה בשליטה רפובליקנית, הוביל קו נוקשה כלפי הדרום. במדינות הקונפדרציה לשעבר הוטל ממשל צבאי, והמדינות נוהלו בעיקר על ידי אנשים מהצפון. התקבלו התיקונים ה-14 וה-15 לחוקה שנועדו להבטיח אזרחות וזכות הצבעה לאמריקאים-אפריקאים, וקבלתן הוצבה כתנאי למדינות המורדות כדי להתקבל חזרה לאיחוד. גם אחרי קבלת המדינות המורדות חזרה לאיחוד נשמרה נוכחות צבאית פדרלית בהן. על רבים מחיילי הקונפדרציה לשעבר נאסרה ההצבעה, וכך שחורים רבים תפסו עמדות מפתח בממשלים המקומיים.גל הגירה בלתי צפוי אל ארצות הברית סיפק את כוח האדם שהיה דרוש לתעשייה האמריקנית, וכן יצר גיוון קהילתי באזורים הבלתי מפותחים. מפעלי ניצול תעשייתיים הובילו לעלייתה האלימה של תנועת העבודה בארצות הברית.בתקופה זו החלה עלייתה של ארצות הברית לעמדת כוח עולמית לאחר שחל גידול באוכלוסייה ובתעשייה הביתיות, ולאחר מספר רב של עימותים צבאיים, כולל מלחמת ארצות הברית–ספרד, שהחלה כאשר ארצות הברית האשימה את ספרד (בלא הוכחה ממשית) בהטבעתה של ה-USS מיין. תקופה זו הסתיימה ב-1917 כאשר ארצות הברית הצטרפה למדינות שנלחמו במלחמת העולם הראשונה.תקופת השיקום הסתיימה ב-1877, אחרי שהנשיא החדש רתרפורד הייז הוציא את הצבא הפדרלי ממדינות הדרום. כתגובת נגד למאמצי הרפובליקנים להבטיח את זכויות העבדים השחורים, הציבור הלבן בדרום הקים את הקו קלוקס קלאן, ועם תום השיקום התיקונים ה-14 וה-15 לחוקה רוקנו במידה רבה מתוכנם – לדוגמה, מדינות דרומיות רבות מנעו מאמריקאים-אפריקאים להצביע בבחירות בכך שחוקקו חוקים שונים שהגבילו את ההצבעה ליודעי קרוא וכתוב בלבד או לחלופין, בכך שגבו מס על כל הצבעה. כחלק ממבחן ידע כללי אופייני שנעשה לאמריקאים-אפריקאים הם נדרשו לשנן ולאחר מכן לקרוא בעל פה את חוקת ארצות הברית והכרזת העצמאות האמריקנית. את שאר האוכלוסייה החוק פטר בתואנה של "זכות אבות". לעבדים לשעבר, ששוחררו לא מכבר ממאות שנות עבדות מצטברות, לא ניתן היה להדביק את הפער שנוצר ביניהם לבין שאר האוכלוסייה. החוקים פגעו גם בילידים האמריקנים ובלבנים ממוצא לא בריטי. אך האפליה לא הייתה קיימת רק בדרגת המדינה, אלא הגיעה גם לממשל הפדרלי ולמוסדותיו. בית המשפט העליון אישר את מדיניות ההפרדה הגזעית תחת הכותרת "נפרד אך שווה", וכך מצב האפרו-אמריקאים לא השתנה בהרבה ממצבם בתקופת העבדות עד לאמצע המאה ה-20.התקופה שלאחר המלחמה התאפיינה בצמיחה מואצת של המגזר התעשייתי בארצות הברית, ומהפכה של מעבר מחברה של חקלאים ובעלי מקצוע מומחים, לחברה מתועשת. המהפכה כללה גם מהפכה תחבורתית, של רישות המדינה במסילות ברזל, ששיאה מסילת הברזל הטרנס-יבשתית שהושלמה ב-1869. מהפכה זו הייתה תוצאה הן של המלחמה עצמה שעודדה מעבר לייצור המוני, והן של תוצאותיה – ניצחון הצפון המתועש, ואיתו השתלטות על הפוליטיקה האמריקנית של המפלגה הרפובליקנית שייצגה את האינטרסים של התעשיינים, ודחיקת מעמדם של האינטרסים החקלאיים ששלטו בפוליטיקה האמריקנית מאז ימי ג'פרסון. הממשל עודד את התעשיינים החדשים הן בסובסידיות, והן במדיניות של מכסי מגן גבוהים.אולם, לתקופה זו היו גם צדדים שליליים רבים: בעלי ההון החדשים (שכונו בביקורת "הברונים השודדים"), בהם אנדרו קרנגי וג'ון ד. רוקפלר ולילנד סטנפורד, צברו הון עצום בתקופה קצרה, ומבלי לבחול באמצעים: שיחוד אנשי הממשל, מכירה במחירי הצף עד חיסול המתחרים, והקמת קרטלים. את ההצדקה לכל מעשיהם הם קיבלו מהאידאולוגיה של "הדרוויניזם החברתי" שהייתה פופולרית בארצות הברית באותה תקופה. כך נוצרו פערים כלכליים עצומים בין שכבה דקה של בעלי הון עצום למעמד חדש של פועלי יצור בלתי מיומנים, רבים מהם מהגרים שהגיעו לארצות הברית בגל אדיר מאירופה ומסין. גם הממשל הושחת והידרדר – הן בגלל לחצי בעלי ההון, והן בגלל מעברה של העילית מלעסוק בפעילות פוליטית לעסקית. לתקופה זו קרא מארק טוויין בלעג (בספר שהוציא עם צ'ארלס דאדלי ורנר) "העידן המוזהב" (The gilded age).אל מול עליית כוח התעשיינים קמו מספר גורמים: הפועלים התחילו את הקמת האיגודים המקצועיים. אולם בניגוד לאירופה, בגלל האמונה שבאמריקה כל אחד יכול להתעשר, תנועת הפועלים האמריקנית ברובה מעולם לא עירערה באופן עקרוני על הקפיטליזם, ולא ניסתה לתרגם את כוחה למפלגה סוציאליסטית. החקלאים – שסבלו מבעיית עודף ייצור, ממחירים גבוהים של מוצרים תעשייתיים (בגלל מכסי המגן) ושל מחירי התעבורה (בגלל הקרטליזציה של הענף), וכתוצאה מכך מחובות שתרמו שוב לבעיית עודף הייצור – הקימו את התנועה הפופוליסטית. הדרישה המרכזית של התנועה הייתה לבטל את בסיס הזהב ולהטביע מטבעות כסף, בתקווה שהאינפלציה תעלה את מחירי התוצרת החקלאית ותשחוק את חובות החקלאים. המפלגה רצה באופן עצמאי בבחירות של 1892 וזכתה להישגים. ב-1896 אימצה המפלגה הדמוקרטית רבים מרעיונות הפופוליסטים, כשבחרה את ויליאם ג'נינגס ברייאן כמועמדה לנשיאות, אולם הוא הפסיד לויליאם מקינלי הרפובליקני. המעמד הבינוני הישן שחשש מהתדרדרות איכות הממשל ומהשחיתות שפשתה בו, ומהכוח העצום שצברו "הברונים השודדים", הוביל את התנועה הפרוגרסיבית, שלמעשה שלטה בארצות הברית ובשתי המפלגות הגדולות במהלך שני העשורים הראשונים של המאה ה-20 (מתחילת ממשל תאודור רוזוולט ועד תום ממשלו של וודרו וילסון). במסגרת הרפורמות שהובילו הפרוגרסיבים היו חקיקת חוקים נגד הקרטלים והקמת מוסדות לפיקוח על המסחר, הנהגת מס הכנסה פדרלי, תחילת מיסוד ההגנה על איכות הסביבה, הנהגת בחירה ישירה של חברי ההסנאט של ארצות הברית (בניגוד לבחירתם על ידי הקונגרסים המדינתיים), וגם האיסור על שתיית משקאות חריפים ("תקופת היובש").התקופה הפרוגרסיבית, האימפריאליזם החדש האמריקני ומלחמת העולם הראשונה (1890 – 1918) לקראת סוף המאה ה-19 הסתיימה התפשטות ארצות הברית לרוחב כל היבשת, וכשהסְפָר הפך לחלק לכל דבר מארצות הברית חל צורך בחיפוש אחר ספר חדש. ההתפתחות המואצת של התעשייה גרמה לחששות הן מהתדלדלות אוצרות הטבע, והן מחוסר בשווקים למוצרים שייצרה התעשייה האמריקנית (בעידן בו רוב המדינות הטילו מכסי מגן גבוהים). באותה עת גם התפתח באופן מואץ הצי האמריקני בעקבות ספריו של אלפרד מאהאן על "השפעת הכוח הימי על ההיסטוריה" (1890 ו-1892). גורמים אלה, ביחד עם ההשפעות האידאולוגיות והתרבותיות של "האימפריאליזם החדש" האירופי בכלל והבריטי בפרט, הביאו לצמיחת "האימפריאליזם החדש האמריקני".האימפריאליזם הזה החל להתגלות בהשתלטות ההדרגתית של ארצות הברית על הוואי שהתחילה כהתיישבות של מיסיונרים ואחריהם מגדלי סוכר אמריקנים במהלך המאה ה-19, המשיכה בהשתלטותם על המדינה על ידי הכתבת חוקה חדשה ב-1887, והפלת המלוכה תוך התערבות צבאית אמריקנית בלתי מאושרת ב-1893, והסתיימה בסיפוח הוואי ב-1898, ולפני כן בעסקת רכישת אלסקה (1867). אימפריאליזם זה הגיע לשיאו תחת נשיאותו של ויליאם מקינלי במלחמת ארצות הברית–ספרד (1898), בה השתלטה ארצות הברית על רוב מושבותיה הנותרות של ספרד באיים הקריביים (פוארטו ריקו, וקובה שנותרה עצמאית להלכה) ובאוקיינוס השקט (הפיליפינים וגואם). ממשל תאודור רוזוולט (שנבחר על ידי מקינלי לשמש כסגן הנשיא בקדנציה השנייה שלו בעקבות פרסומו במלחמת ארצות הברית–ספרד) היה אחראי לכריית תעלת פנמה, שכללה את קריעת פנמה מקולומביה בעזרת תמיכה אמריקנית לא רשמית, והענקת האזור של תעלת פנמה על ידי ממשלת המדינה החדשה לשליטה אמריקנית.האימפריליזם הזה לא היה ביטול של דוקטרינת מונרו, אלא מעין הרחבה שלה מאמריקה לאוקיינוס השקט. ארצות הברית עדיין נמנעה מהתערבות בענייני אירופה, הימנעות שנמשכה עד לאמצע מלחמת העולם הראשונה.בחירתו של וודרו וילסון לנשיאות ב-1913 בישרה הרחבה של האידיאליזם הפרוגרסיבי גם למדיניות החוץ. כך למשל, וילסון הכריז על תוכנית למתן עצמאות לפיליפינים, שהפכה את המדיניות שרצתה לבסס את השליטה האמריקנית באיים והובילה ללוחמת גרילה מאז 1898, ושלח את כוחות הצבא האמריקני למקסיקו למען הדחת הרודן המקסיקני ויטוריו הוארטה.השילוב של אידיאליזם במדיניות החוץ של וילסון נמשך גם במהלך מלחמת העולם הראשונה. בתחילה הקפידה ארצות הברית בהנהגתו של וודרו וילסון על הנייטרליות, עליה הכריזה רשמית באוגוסט 1914. אולם, הקשרים ההיסטוריים והלשוניים בין ארצות הברית והממלכה המאוחדת, ותפיסת המלחמה (במיוחד אחרי נפילת השלטון הצארי באימפריה הרוסית) כמלחמה בין הדמוקרטיה לאוטוקרטיה גרמו לרוב הציבור לגלות אהדה רבה יותר לצד מדינות ההסכמה.כמדינה נייטרלית ארצות הברית רצתה לסחור עם שני הצדדים במלחמה. אולם, הממלכה המאוחדת וגרמניה ניסו לשבש את המסחר הימי באופן הדדי. הבריטים הצליחו במצור הימי שלהם במידה רבה יותר, והסחר הימי של גרמניה בכלל, ועם ארצות הברית בפרט, פסק הלכה למעשה. כך, ככל שהמלחמה התקדמה היה לארצות הברית אינטרס כלכלי הולך וגובר לתמוך במדינות ההסכמה. המצור הגרמני התבצע בעיקר על ידי צוללות שהטביעו ספינות שעשו את דרכן לממלכה המאוחדת, גם כאשר הן נשאו נוסעים, כשהמקרה הבולט ביותר הוא זה של ה"לוסיטניה" (מאי 1915) בו נספו 1,201 נוסעים, מהם 123 אמריקאים. לוחמת הצוללות הגרמנית הסעירה את דעת הקהל, והגבירה את הדימוי הברברי של הגרמנים אף על פי שגם הממלכה המאוחדת הפרה את חופש השיט של ארצות הברית כמדינה נייטרלית, האמריקנים התייחסו להפרות הגרמניות בחומרה רבה יותר הן במישור הרשמי, והן מבחינת דעת הקהל. ארצות הברית אף איימה על גרמניה בהצטרפות למלחמה, דבר שאכן הביא להפוגה במלחמת הצוללות ב-1916.במהלך שנת 1916 הנשיא וילסון ניסה לתווך בין הצדדים ולהוביל יוזמת שלום, ובסוף השנה הוא נבחר מחדש לנשיאות בין השאר בתור מי ש"שמר אותנו מחוץ למלחמה". הבחירות עיכבו את מאמצי התיווך ואחריהן וילסון ביקש מהצדדים לנסח את מטרות המלחמה ותנאי השלום שלהם. כשלא קיבל תשובות מספקות הוא פרש בנאום בפני הסנאט ב-22 בינואר 1917 את תפישותיו בקשר לשלום העתידי ודיבר על "שלום ללא ניצחון". אולם, עוד באותו החודש הכריזה גרמניה על חידוש מלחמת צוללות בלתי מוגבלת, שתופנה כלפי כל כלי השיט מסביב לממלכה המאוחדת, כולל כלי שיט נייטרליים, הכרזה שגרמה לארצות הברית לנתק את היחסים הדיפלומטיים איתה. מכיוון שהיה ברור להנהגה הגרמנית שדבר זה יוביל לכניסת ארצות הברית למלחמה, היא החלה לפעול כנגד ארצות הברית. כשנחשף הניסיון הגרמני לכרות ברית עם מקסיקו במברק צימרמן, דעת הקהל בארצות הברית דרשה להכריז מלחמה על גרמניה. באמצע מרץ החלו הגרמנים להטביע ספינות אמריקניות, ובתחילת אפריל, אחרי שקיבל את אישור הקונגרס, הכריז וילסון על מלחמה נגד גרמניה.מלבד הצי, ארצות הברית לא הייתה מוכנה מיידית למלחמה. נערך גיוס חובה סלקטיבי שהגדיל את הצבא ל-4 מיליון חיילים, והוכרז על קיצוב במצרכים והלאמת אמצעי יצור שדרושים למאמץ המלחמתי. כוח המשלוח האמריקני לאירופה, בפיקודו של גנרל (לימים גנרל הצבאות) ג'ון פרשינג, שכלל כ-1.2 מיליון חיילים, החל לפעול בצורה משמעותית רק באפריל 1918. אולם, כוח טרי זה הכריע את הכף בין שני המחנות התשושים מארבע שנות מלחמה, והביא לניצחון צבאות הברית בנובמבר 1918. במלחמה נהרגו למעלה ממאה אלף חיילים אמריקנים, כמחציתם בקרב וכמחצית ממחלות.גם בימי המלחמה לא חדל וילסון מקידום תפישתו של השלום העתידי. ב-8 בינואר 1918 הציג בנאום לפני הקונגרס את ארבע עשרה הנקודות שעסקו במניעת הגורמים שלדעתו גרמו למלחמה, הבטחת זכות ההגדרה העצמית לעמים שהיו נתונים תחת שלטון האימפריות הגדולות, ובהקמת חבר הלאומים שווילסון קיווה שימנע להבא מלחמות. האידיאליזם שלו שכנע את העם האמריקני שארצות הברית יוצאת ל"מסע צלב למען הדמוקרטיה", ושהמלחמה הזו תהיה "המלחמה שתסיים את כל המלחמות". וילסון עודד את המורל גם בשאר מדינות ההסכמה, והפך לדובר הראשי שלהן. עם התמוטטות גרמניה הפכה תוכנית ארבעה עשרה הנקודות לבסיס לכניעתה, אם כי כבר התחיל תהליך של ריקונם מתוכן כאשר הממלכה המאוחדת התנגדה לסעיף החופש הימי.וילסון עצמו עמד בראש המשלחת האמריקנית לועידת השלום בפריז, ושהה שם חצי שנה עד לאחר החתימה, ביוני 1919, על חוזה ורסאי שכלל את אמנת חבר הלאומים והסכם שלום בין מדינות ההסכמה לגרמניה. אולם, בניגוד לחזונו לא היה זה "שלום ללא מנצחים". מדינות ההסכמה היו אלה שניסחו את ההסכם לבדן והכתיבו אותו לגרמניה, ולדרישת צרפת והממלכה המאוחדת הוא כלל פיצויים כספיים עצומים מצד גרמניה. אך את המכה הקשה ביותר ספג וילסון מבית כאשר ניסה לקבל את אשרור הסנאט לחוזה כנדרש בחוקה. בבחירות של 1918 עברה השליטה בסנאט לידי הרפובליקנים שדגלו במדיניות בדלנית יותר ותוקפנית יותר. כאשר וילסון הגיש את החוזה לאישור הסנאט, מיעוט מתוכם דחה אותו לחלוטין. אולם רובם, בראשות מנהיג המפלגה הרפובליקנית בסנאט, הנרי קבוט לודג', תמכו באופן כללי בחוזה אך ניסו להכניס בהחלטה תיקונים והסתייגויות לחוזה, שבגיבושו לא היו שותפים, שיחלישו את מחויבות ארצות הברית לחבר הלאומים.וילסון ולודג' לא הצליחו להגיע לפשרה. וילסון יצא למסע נאומים מחוף לחוף כדי לשכנע את העם האמריקני לתמוך בעמדתו וללחוץ על חברי הסנאט לקבל את החוזה ללא ההסתייגות. באוקטובר 1919, תוך כדי המסע, סבל וילסון משבץ. עד תום הקדנציה שלו נשאר וילסון מבודד בבית הלבן כאשר את כל המגעים של הנשיא עם הממשל והקונגרס ניהלה אשתו, כל זאת מבלי שהציבור ידע על המצב. כשנערכו בסנאט ההצבעות על החוזה הוא לא זכה לרוב הדרוש של שני שלישים. בגרסה המקורית התנגדו לו הרפובליקנים, ובגרסה המתוקנת התנגדו לו נאמני וילסון. ארצות הברית נשארה מחוץ לחבר הלאומים, ונכנסה לעידן חדש של בדלנות בהתאם לרוח דוקטרינת מונרו. הניצחון הרפובליקני בבחירות של 1920 סתם את הגולל סופית על אשרור חוזה ורסאי, וארצות הברית חתמה במקומו על הסכם שלום נפרד עם גרמניה.ארצות הברית בין מלחמות העולם (1918 – 1940) לאחר מלחמת העולם הראשונה עלה כוחה הצבאי והכלכלי של ארצות הברית בהשוואה לשאר העולם. תגובת "היום שאחרי" לאחר מהפכת אוקטובר גרמה לחשש גדול מפני הקומוניזם בארצות הברית, והובילה לתקופת הפחד האדום הראשונה.הסנאט של ארצות הברית סירב לאשר את חוזה ורסאי שכפו מדינות ההסכמה על מדינות המרכז; במקום זאת הסנאט בחר לדבוק במדיניות של חד-צדדיות, ואפילו בדלנות. הבסיס למדיניות זו נבע ממדיניות הממשלים הרפובליקנים של וורן הרדינג קלווין קולידג' והרברט הובר, שייצגו במידה רבה את רוח המפלגה הרפובליקנית של לפני התקופה הפרוגרסיבית. ממשלים אלה שמו במקום הראשון את טובת התעשייה, העסקים ובעלי ההון, תחת סיסמאות כמו "פחות ממשלה בעסקים ויותר אנשי עסקים בממשלה", או "העסק של העסקים האמריקניים הוא עסקים", הם הטילו מחדש מכסי מגן גבוהים, וזנחו במידה רבה את הפעילויות נגד הקרטלים (ולעיתים אף עודדו אותם). למרות שהצמיחה הכלכלית הייתה בעיקר בתעשייה, בעוד שהמגזר החקלאי סבל ממיתון, היא גררה אווירה של אופטימיות בציבור האמריקני ואמונה שהצמיחה תימשך לנצח.אל הפריחה הכלכלית הצטרפה הפריחה של תרבות ההמונים. הקולנוע התבסס וכוכבים כצ'ארלי צ'פלין ורודולף ולנטינו גרמו להצפת בתי הקולנוע בצופים רבים. בתחום המוזיקה דיוק אלינגטון ולואי ארמסטרונג הובילו את עולם הג'אז והיו פופולריים בכל העולם. גם הרדיו החל לשדר לראשונה באופן המוני ומסחרי והביא איתו התפתחות של המוזיקה הפופולרית והג'אז ושל הפרסום. משחקי ספורט מועברים בשידורים חיים ברדיו, שנמצא בכל בית, ומתחילות להשמע פרסומות. מכונית, דיינרים, בחורות בשמלות מנוקדות ומוזיקת צ'רלטון – מסמלים את שנות העשרים העליזות והנהנתניות. בצד הפחות הזוהר – הקו קלוקס קלאן שוב מרים ראש, ומתנהל קרב בין כנפיות גנגסטרים על השליטה בעולם הברחות המשקאות החריפים כשבראש אחת הכנופיות עומד אל קפונה. הנרי פורד הקים את תעשיית המכוניות שסיפקה מקומות תעסוקה רבים ואיפשרה לכל אדם לרכוש מכונית במחיר סביר. צ'ארלס לינדברג טס בטיסה ישירה מלונג איילנד לפריז, וקווי הטיסות הפרטיות והמסחריות התרחבו. תקופה זו של עליזות ונהנתנות, בשילוב חזרת החיילים ממלחמת העולם הראשונה, זכתה לכינוי "שנות העשרים הסוערות" (באנגלית: "The roaring twenties").במקביל, עלתה קרנו של הפונדמנטליזם הנוצרי בעיקר באזורים החקלאיים והפחות מפותחים בדרום ובמרכז המדינה. הפונדמנטליזם עלה במידה רבה כתגובת נגד לאווירת הנהנתנות והמודרניות, שהייתה מקובלת בעיקר בחלקים העירוניים שהלכו וגדלו. ההתנגשות בין שתי המגמות הגיעה לשיא ב"משפט הקופים" בו נשפט בקיץ 1925 מורה שלימד על תורת האבולוציה בבית ספר בטנסי בניגוד לחוק שהתקבל שם באותה שנה.אזרחים רבים השקיעו את כספם בבורסה כדרך קלה להתעשרות. והתעשייה התרכזה בידיים מועטות של בעלי הון.בשנות ה-20 אמנם היה שגשוג משמעותי של החברה האמריקנית, אולם היו לו כמה חסרונות: בתקופה זו התחזק מאוד ארגון הטרור הגזעני קו קלוקס קלאן שהטיל את אימתו בעיקר על אפרו-אמריקאים ויהודים. חוק האיסור על משקאות חריפים גרם לעלייה בכמות ההברחות מעבר לגבולות המדינה. התקופה הייתה גם תקופה של פריחה למאפיה (שהמפורסם מראשיה בשנים אלה היה אל קפונה) שניצלה את האיסור על השתיה בשביל להרחיב ולבסס את עסקיה. במקרים רבים מלחמות הכנופיות הסלימו והסתיימו במעשי רצח. חקיקת חוקי הגירה נוקשים בראשית העשור בעקבות ההגירה ההמונית מאסיה ואירופה והחשש מהקומוניזם. חוקים אלה נועדו כדי להגן על מעמדו של הפועל האמריקני, ובנוסף הם מנעו מאנשים שנמלטו מפני המשטרים הרודניים למצוא מקלט בארצות הברית.השפל הגדולב-1928 נבחר הרברט קלרק הובר לנשיאות ארצות הברית. כמו קודמיו הוא האמין ביצירת שוק חופשי, יוזמה פרטית ואף ביזר את סמכויות הממשלה.השנים 1929–1939 היו שנות "השפל הגדול", והמאמץ לצאת ממנו – ה"ניו דיל".ראשיתו של המשבר ב-24 באוקטובר 1929, ב"יום חמישי השחור" בבורסה של ניו יורק, כאשר כמעט 13 מיליון מניות נמכרו. יום אחרי כן עלה המדד מעט, אך כעבור כמה ימים, ב-29 באוקטובר, התרחש "יום שלישי השחור", עם מכירות שיא של למעלה מ-16 מיליון מניות וצניחה של כארבעים נקודות בדאו ג'ונס של ה"Wall Street Journal". ב-13 בנובמבר ירד המדד לשיא שלילי של 224 נקודות, כמחצית מגובהו חודשיים לפני כן.הגישה המסורתית בארצות הברית לטיפול במשברים כלכליים הייתה מדיניות לסה פר. כך אירע בזמן הבהלה של 1819, שעיצבה את הגישות הבסיסיות לבעיה , וכך שוב בזמן המשבר של 1837, בתקופת כהונתו של הנשיא מרטין ואן ביורן. בשני המקרים ננקטה המדיניות הקלאסית של לסה פר: אם אתה רוצה להותיר את הכלכלה בריאה, אל תתערב בה. המשבר האחרון בו ננקטה גישה זו, לכל הפחות בעיקרה, הייתה שפל 1920–1921 בו הייתה התערבות ממשלתית רחבה יותר, אך הממשל הניח לשכר לצנוח והוצאות הממשלה והמסים קוצצו. בכל המקרים הללו, תם המשבר בתוך כשנה.הרקע לשפל הגדולאמנם שנות ה-20 היו שנים של שגשוג כלכלי משמעותי, אך שגשוג זה טמן בחובו את הזרעים למשבר הכלכלי הגדול שפרץ ב-1929. שתי התאוריות המסבירות את משבר זה הן הקיינסיאנית (מונע על ידי צריכה), הנתמכת על ידי רוב הכלכלנים, וההסבר המוניטריסטי המוסבר על ידי מילטון פרידמן. ישנן גם תאוריות אפיקורסיות שונות הממעיטות או דוחות את ההסברים של הקיינסינים והמוניטריסטים. ככל התאוריות הבולטות מייחסות תפקיד מרכזי לפעולותיו ולתפקודו של הבנק הפדרלי לפני פרוץ המשבר, בתחילתו ובהמשכו.הגישה בה החזיקו אנשי הניו דיל והקיינסיאנים הייתה נעוצה בעיקר במדיניות שוק חופשי מובהקת שבה דגל הממשל האמריקני. עם זאת, ישנה הסכמה כי גם התערבות ממשלתית פרוטקציוניסטית בראשות הנשיא הרברט הובר החריפה את המצב. הסיבות העיקריות למשבר על פי גישה זו הן: הקפיטליזם החופשי: הממשל הרפובליקני דגל בעיקרון זה וכביטוי לכך הוא נתן תמריצים לעשירים וביטל את הסיוע לנזקקים. צעדים אלו הפכו את העשירים למונופול וגרמו לממשל עצמו להיות תלוי בעשירים בתחום ההכנסות של המדינה. הממשל נמנע באופן עקרוני מלהתערב בשוק הכלכלי ולעצור את חוסר האיזון שהיה בו. הירידה בסחר החוץ: לאחר הקמתה ב-1917, ניתקה ברית המועצות את קשריה עם ארצות הברית ובכך נגרם נזק כבד לשוק הייצוא האמריקני (כאשר גורם נוסף לפגיעה בשוק זה היה מכסי ייבוא גבוהים שהוטלו על ידי מדינות שונות, כתגובה למכסים גבוהים והמדיניות הפרוטקציוניסטית שהובילה ארצות הברית בראשותו של הנשיא הרברט הובר). משבר החקלאות: לאחר מלחמת העולם הראשונה החקלאים לקחו הלוואות רבות מהבנקים כדי לשכלל את שיטות הייצור שלהם, אך עליית יכולת הייצור גרמה לצניחה במחירים כאשר החקלאים מתקשים לשווק את תוצרתם מחוץ לארצות הברית. ב-1924 נחקקו חוקי ההגירה הנוקשים שמנעו את הגעת הפועלים מחוץ לארץ שהיו מוכנים לעבוד תמורת שכר נמוך באופן יחסי. חקלאים רבים נאלצו בעקבות זאת להכריז על פשיטת רגל. תלות באשראי וניפוח מחירי המניות: לקיחת ההלוואות והנפקת המניות בתקופה זו הייתה ללא פיקוח וכתוצאה מכך אנשים רבים היו משועבדים לבורסה. הלוואות אלה גרמו למחירי המניות לעלות אל מעבר לערכן האמיתי. בעיה נוספת היא שבמקום להשקיע את הרווחים מהבורסה בשיפור התשתיות ואספקת מקומות עבודה השקיעו אותם בבורסה ובמוצרי צריכה שלא בהכרח היו נחוצים. הגידול המהיר ביכולת הייצור גרם לעודפים רבים שעברו את יכולת הקליטה של השוק האמריקני. ההיצע היה גדול מאוד ביחס לביקוש. עסקים רבים ספגו הפסדים כבדים ונאלצו להכריז על פשיטת רגל תוך שהם מפטרים עובדים רבים.על פי הסבר זה, גורמים אלו הובילו לשפל כלכלי שהלך ותפח. הירידה בביקוש גררה בעקבותיה ירידה ברמת הייצור שגררה את פיטוריהם של פועלים רבים, כאשר תהליך זה היה מעגלי. אנשים רבים גילו שהמניות שלהם אינן רווחיות כפי שנטו לחשוב. רבים הזדרזו למכור את מניותיהם בבורסה כאשר השיא היה ביום חמישי השחור (24 באוקטובר 1929) שבו נמכרו בבורסה הניו יורקית כ-13 מיליון מניות. אנשים רבים איבדו את כל חסכונותיהם ופנו אל הבנקים כדי למשוך מזומנים, אך אלה סגרו את שעריהם ולא אפשרו להם לעשות זאת. כך החל השפל הכלכלי הגדול של סוף שנות ה-20 ותחילת שנות ה-30.על פי התפיסה המוניטריסטית, כפי שהיא מבוטאת במיוחד על ידי מילטון פרידמן, היה הבנק הפדרלי גורם מרכזי בהתרחשות המשבר, בעיקר בגלל ניהול מדיניות כושל מצידו ו"הדפסת כסף" באמצעות מתן אשראי זול לבנקים. תפישה זו מקובלת היום על רבים, בין השאר משום שהסבריו של פרידמן תאמו היטב התפתחות משברים אחרים בתקופות שלאחר מכן.מאפייני המשברהמשבר הכלכלי השפיע על תחומים רבים בחיי היומיום של האמריקנים בעיקר בתחומי הפוליטיקה, חברה וכלכלה: פוליטיקה: התנועות האנטי קפיטליסטיות בארצות הברית התחזקו. בעקבות הכישלון המתמשך בחילוץ המדינה מהמשבר, הפסיד הובר לפרנקלין דלאנו רוזוולט בבחירות לנשיאות שנערכו ב-1932. רוזוולט נבחר בעקבות הישגיו בתחום הכלכלה בתקופת כהונתו כמושל ניו יורק. הרפובליקנים איבדו את הרוב שהיה להם בקונגרס. חברה: בעקבות הקריסה הכלכלית מאות אלפי אנשים נזרקו לרחובות. רבים סבלו מרעב והתפרקות התא המשפחתי. בעקבות זאת חלה עלייה תלולה ברמת הפשיעה שלעיתים הסלימה עד כדי פגיעה באנשי החוק. אנשים רבים החלו לנדוד ברחבי ארצות הברית מתוך מטרה למצוא עבודה, אך ללא תוצאות ממשיות. כלכלה: ביום חמישי השחור החל תהליך הקריסה של וול סטריט ומערכת הבנקים. אלפי בנקים קרסו ואנשים רבים איבדו את כל רכושם. בתי עסק רבים שהיו תלויים באופן בלתי הפיך בכספי הבנקים נסגרו. האבטלה הגיעה עד לכ-25% מכוח העבודה וכמעט למחצית מהעובדים לא הייתה עבודה קבועה כלשהי. ההכנסה של ארצות הברית והמשכורות ירדו בעשרות אחוזים.ההתמודדות עם המשבר – ניו דילבנאום המסורתי לקונגרס על מצב האומה ב-8 בדצמבר 1931 הכריז הנשיא הובר על תוכנית קיצונית לטיפול במצב הקשה, על פי כמה ראשי-חץ עיקריים: הלוואות ובנקים: כינון קרן של 300 מיליון דולר להלוואות; הקמת "חברה למימון בנייה מחדש" שתעניק הלוואות לחקלאים, תעשייה, רכבות ומוסדות פיננסיים כושלים כדי להגן עליהם מפשיטת רגל; הקמת מערכת בנקים להלוואות משכנתא שיסייעו לבנקים לחסכון והלוואה (את ההלאמה למחצה הזו של המערכת הובר כינה "ביזור מבנה האשראי"); חיזוק ותמיכה בבנקים להלוואות לחקלאים; הרחבת הזכאות להלוואות מהבנק הפדרלי ונגישות טובה יותר לבנקים קטנים; השבת חלק מההפקדות בבנקים שנסגרו למפקידים. הלאמות, קרטליזציה וחיזוק מונופולים: כדי למנוע "תחרות הרסנית הגורמת לבזבוז משאבים גדול" (כלומר, כל תחרות) בתחום פחם, שמן תעשייתי, עץ ותעשיות חומרי גלם ותשתיות אחרות יש לחזק את חוקי האנטי-טרסט כך שימנעו קביעת מחירים, מונופול והרס תחרות בריאה (כלומר, יש לכונן קרטל או מונופול שיקבע מחירים בחסות המדינה); קרטליזציה והלאמה למחצה של הרכבות. הרכבות הן "השקעה של כל משפחה" וכדי לשפר את תפקודן ולהפחית את הוצאות ההפעלה יש לאחדן ולפקח על מחיריהן (כלומר, יש איחוד כל חברות הרכבת פושטות הרגל); המלצה לרגולציה של אספקת החשמל הבין-מדינתית והכפפת חברות החשמל לממשל הפדרלי. מנהל עבודות ציבוריות: הקמת מנהל עבודות ציבוריות בהיקף של 800 מיליון דולר (בערך 80 מיליארד דולר בערכים של היום). חקיקה: הפיכת תקנות הובר שאסרו על הגירה לארצות הברית לחוק; התנגדות לכל שינוי במדיניות המכסים הגבוהים, משום שהפחתה שלהם "תאריך את המיתון"; חקיקה שתשנה את חוקי פשיטת הרגל, כדי להחליש את מעמד הנושה ביחס לחבים.בסופו של דבר נאלץ הנשיא הרברט הובר להתפטר לאחר שהפסיד בבחירות ברוב עצום למפלגה הדמוקרטית בראשותו של פרנקלין דלאנו רוזוולט. הובר ניסה להסביר את כישלונו במצב הכלכלי הקשה ברחבי העולם כולו (מצב שהוא עצמו תרם לו, במידת מה, בהעלאת מכסים שהציתה מלחמת מכסים בעולם) ובמבנה רעוע וכושל של מערכת הבנקאות שלא עמדה במבחן. שני הלקחים שהפיק הובר מתקופת נשיאותו היו שעבודות ציבוריות אינן מספקות פתרון כלשהו ליציאה מהשפל, ושהשימוש בכלי האינפלציוני – הזרמת כספים באמצעות מערכת הבנק הפדרלי – מיצתה את עצמה ואינה יכולה להוות פתרון ממשי לבעיות מבניות.הממשל האמריקני ניסה להתמודד עם המשבר במגוון דרכים (הטלת מכסי מגן לדוגמה) אך ללא הצלחה רבה וזאת בשל אי ההתערבות בענפי הכלכלה השונים שנבעה ממדיניות הקפיטליזם החופשי. לאחר שעלה לשלטון, החליט רוזוולט לשנות את המדיניות הכלכלית ולנקוט במדיניות של התערבות ממשלתית בשוק. רוזוולט החל בביצועה של התוכנית הידועה בשם "ניו דיל". הבסיס של התוכנית היה הזרמת הון לשוק הכלכלי, הקמת מערכת פיקוח על המשק, פיקוח על תנאי העבודה ויוזמה ישירה.מאפיינים ודרכי ביצועתוכנית הניו דיל התבססה על רפורמה בחוקים מיושנים, הגדלת הסעד (כגון הלוואות לעניים) ושיקום המשק הכלכלי בכל התחומים. דבר זה בוצע באופן הבא: המערכת הפיננסית: חקיקתם של חוק ניירות הערך וחוק הבנקאות, שלפיהם הממשלה פיקחה על הבורסה והבנקים. עידוד צמיחתם מחדש של הבנקים באמצעים שונים. חקלאות: חקיקתה של סדרת חוקים שנועדו לתמוך בחקלאים ופיקוח על התוצרת החקלאית ומחירה. הממשל החל בקניית העודפים החקלאיים ואגר אותם לשעת הצורך. תעשייה: הזרמת תקציבים וחקיקת חוק ואגנר שלפיו הוקמו איגודים סוציאליים. פיקוח באמצעות חוקים נוספים על תנאי העבודה כגון שכר ושעות עבודה. עבודות ציבוריות יזומות: העסקתם של המובטלים בפרויקטים ציבוריים גדולים. הממשל השקיע בצעד זה כ-11 מיליארד דולרים והעסיק כ-8 מיליון מובטלים. רווחה וביטחון סוציאלי: חקיקה סוציאלית נרחבת (כגון ביטוח לאומי ודמי אבטלה). הקמתה של רשות השיכון שתפקידה היה למנוע את השלכתם לרחוב של אנשים מרוששים. רשות עמק טנסי: תוכנית שבמסגרתה החלה ב-1937 בנייתם של 25 סכרים הידרו-חשמליים על הנהר שמטרתם הייתה מניעת הצפות ואספקת אנרגיה זולה. כמו כן, הרשות עודדה מובטלים לעבור למגורים באזור דרום ארצות הברית.יתרונות, חסרונות והחידוש שבניו דילהחקיקה במסגרת הניו דיל הסתיימה ב-1939 והצלחת התוכנית הייתה חלקית בלבד (ב-1939 מספר המובטלים עלה ל-10 מיליון). רק לאחר תחילת מלחמת העולם השנייה הכלכלה האמריקנית חזרה לשגשג. ההישג העיקרי של הניו דיל היה בשינוי התפיסה החברתית-כלכלית בארצות הברית בכך שהעושר חולק בצורה יותר הוגנת והוחל היישום של מדיניות רווחה לאומית. הביטוי העיקרי להצלחת מדיניות הממשל היה בארבעה ניצחונות רצופים של רוזוולט בבחירות לנשיאות, שיא שלא נשבר עד היום.החידוש העיקרי בתוכנית היה הנטישה של עקרון הקפיטליזם החופשי. רוזוולט הכיר בכך שהממשל צריך לקבל אחריות בתחומים מסוימים של הכלכלה ולוודא שהאזרחים לא ניזוקים, כל זאת במקביל לשמירה על עקרון היוזמה החופשית. יתר על כן, רוזוולט אף גרם לעלייה יזומה באינפלציה בכך שהורה על הזרמת כספים לענפי המשק השונים. התוכנית היוותה גם שינוי מהותי במדיניות הממשל הפדרלי בכל מה שנוגע לשלטון המקומי במדינות המרכיבות את ארצות הברית.לסיכום, בתקופת כהונתו של רוזוולט חל שיפור במצב הכלכלי של ארצות הברית, אך בסוף שנות ה-30 פרצה מלחמת העולם השנייה. המלחמה טרפה את כל הקלפים ושינתה את פניה של ארצות הברית לתקופה ארוכה.מלחמת העולם השנייה (1940 – 1945)בדומה למלחמה הקודמת, ארצות הברית הייתה בין המדינות האחרונות שהצטרפו לבעלות הברית. ההחלטה על הכרזת המלחמה התקבלה בעקבות המתקפה היפנית על פרל הארבור ב-7 בדצמבר 1941. עד לאותו יום, ארצות הברית הייתה נייטרלית בעקבות הגישה הבדלנית שנקטה בה. כל פעולה של ארצות הברית הקשורה למלחמה הייתה מוגבלת בגלל אי מוכנותה לעימות בסדר גודל זה; הכוחות המזוינים של ארצות הברית היו קטנים בהרבה בהשוואה לאלו של צרפת, גרמניה, הממלכה המאוחדת, ברית המועצות ויפן.תרומתה הראשונה של ארצות הברית למלחמה הייתה הפסקה באספקת הנפט וחומרי הגלם שיפן הייתה זקוקה להם כדי להמשיך במתקפה על מנצ'וריה, ובמקביל לכך הגדלת הסיוע הצבאי והכלכלי לסין. הפעילות הראשונה לטובת בעלות הברית הייתה בספטמבר 1940, כאשר ארצות הברית נתנה לממלכה המאוחדת 50 משחתות תמורת בסיסים בקריביים. בדצמבר 1940 ארצות הברית החלה בתוכנית חכירת אדמות מהממלכה המאוחדת, וסיפקה לה עזרה צבאית חשובה.ב-31 באוקטובר 1941, פחות מחודשיים לפני המתקפה על פרל הארבור, משחתת אמריקנית שליוותה ספינות סוחר באוקיינוס האטלנטי הוטבעה על ידי צוללת גרמנית ולמרות זאת לא הוכרזה מלחמה על גרמניה. ב-7 בדצמבר 1941 יפן שיגרה מתקפת פתע על בסיס הצי בפרל הארבור, כאשר הסיבה לכך הייתה אמברגו הסחר שהוטל על ידי ארצות הברית. ביום שלאחר מכן פרנקלין דלאנו רוזוולט הצליח לשכנע מושב משותף של הקונגרס להכריז מלחמה על יפן, וכינה את 7 בדצמבר "יום שייזכר לדיראון עולם". ב-11 בדצמבר הכריזה גרמניה הנאצית מלחמה על ארצות הברית, ובכך גררה את המדינה למלחמה דו-חזיתית.המלחמה נגד גרמניה הנאציתכאשר ארצות הברית הצטרפה לקרבות היא הבינה שאין ביכולתה להילחם נגד יפן וגרמניה במקביל. מסיבה זו התקבלה החלטה לרכז את עיקר המאמצים במלחמה נגד היטלר באירופה, ולשמור על עמדות הגנתיות באוקיינוס השקט עד לתבוסתו של היטלר. הצעד האמריקני הראשון היה הקמתו של כוח אווירי גדול בממלכה המאוחדת שייעודו העיקרי הוא פשיטות הפצצה בתוך גרמניה עצמה. חיל האוויר האמריקני הסתמך בעיקר על B-17 מבצר מעופף כמטוס הקרב העיקרי. הממלכה המאוחדת הפסיקה את פשיטות ההפצצה ביום, וזאת בעקבות האבדות הכבדות שספגה מידי הלופטוואפה. ארצות הברית סבלה גם כן בהתחלה מאבדות כבדות, אולם לאחר שמטוס ה-P-51 מוסטנג (מטוס קרב לטווח ארוך) הוכנס לשירות, האמריקנים יכלו לבצע את הפצצות היום בצורה יותר בטוחה. בעקבות זאת החלה הפגזה יומית קבועה של גרמניה החל מאוגוסט 1942 ועד סוף המלחמה.הפעולה הקרקעית הראשונה של צבא ארצות הברית הייתה לחימה לצד צבאות הממלכה המאוחדת ואוסטרליה על אדמת צפון אפריקה, שהייתה בעלת חשיבות אסטרטגית רבה כיוון שממנה ניתן היה לשלוט על תעלת סואץ (נתיב מעבר ימי חשוב ביותר). במאי 1943 הצבא השמיני הבריטי הדף את הגרמנים מצפון אפריקה ובעלות הברית שלטו באזור עד סוף המלחמה. הצי האמריקני מילא תפקיד פעיל בהגנה על שיירות אספקה אמריקניות לממלכה המאוחדת שעברו במימי האוקיינוס האטלנטי. החל מאמצע 1943 בעלות הברית ניהלו את המלחמה מהממלכה המאוחדת כאשר יש להן קווי אספקה רצופים מארצות הברית, בעוד שצבאו של היטלר נאלץ להסתמך על קווי אספקה שהופצצו באופן תדיר, דבר שהשפיע גם על יכולת הייצור הגרמנית. מצב העניינים החל לנטות בבירור לטובת בעלות הברית בניגוד לראשית 1942.בתחילת 1944 החלו ההכנות לפלישה לתוך מערב אירופה. גרמניה צפתה זאת מראש, אולם תכנון אסטרטגי ברמה גבוהה, והיעדר זרימת מידע מהממלכה המאוחדת לגרמניה בעקבות חיסול רשתות המרגלים הגרמניות על ידי MI5 (השירות המקביל בממלכה המאוחדת לשב"כ), אפשרו להתקפה זאת להתרחש בהפתעה כמעט מוחלטת. עיקר ההתקפה היה מבצע אוברלורד שהחל ב-6 ביוני 1944. הכוח היבשתי הגדול ביותר נחת על חופי נורמנדי במה שכונה הפלישה לנורמנדי, והחל בחדירה לחלק המערבי גרמניה.היטלר נפל בפח שטמנו לו בעלות הברית ופקד על חייליו להתכונן לפלישה מקאלה, שממוקמת צפונית למקום הפלישה האמיתי. רק כאשר החלה הפלישה לנורמנדי הבין הצבא הגרמני מה קורה ושלח לאזור כוחות הגנה, אולם היה זה מאוחר מדי. בקרב, שנמשך 6 שבועות והסתיים בניצחון מוחץ לטובת בעלות הברית, השתתפו כ-5,000 ספינות, 10,000 כלי טיס ו-176,000 חיילים.גם לאחר הפלישה לנורמנדי המשיכו האמריקנים לתרום במידה רבה לתוצאות המלחמה, בעיקר בלחימה העיקשת בקרב הארדנים שהסתיים בניצחון בעלות הברית אף על פי שעל הנייר הגרמנים היו חזקים יותר. האמריקנים ספגו אבדות כבדות (כ-19,000 הרוגים) במהלך הקרב בלבד. מספר פשיטות ההפצצה על גרמניה גדל בשיעור ניכר לאחר הפלישה לנורמנדי, וכ-70% מכלל הפצצות שהוטלו על גרמניה הוטלו לאחר תאריך זה. גרמניה נחרבה כמעט לחלוטין. ב-30 באפריל 1945, כאשר ברלין נכבשה לחלוטין על ידי הצבא האדום הסובייטי, אדולף היטלר התאבד. ב-8 במאי 1945 הסתיימה המלחמה עם גרמניה, בעקבות כניעתה ללא תנאי לבעלות הברית.החל מתרומה צנועה במספר החיילים בתחילת המלחמה באירופה, בסוף המלחמה כ-60% מכלל הכוחות הלוחמים במערב אירופה היו אמריקניים.המלחמה נגד יפן הקיסריתבעקבות המחויבות האמריקנית להבסתו של היטלר באירופה, השנים הראשונות של המלחמה נגד יפן היו בעיקר קרבות מגננה שבהן צי ארצות הברית ניסה למנוע מהצי הקיסרי היפני להשתלט על אזור האוקיינוס השקט. בתחילת הקרבות הכף נטתה לטובת יפן. יפן ניצחה בקלות והקימה בסיסים בגואם, תאילנד, מאלאיה, הונג קונג, פפואה ניו גיני, אינדונזיה ובורמה. מסע הכיבושים הזה היה מהיר יותר מהבליצקריג הגרמני בתחילת המלחמה. הייתה זו תקופה חשובה עבור יפן כיוון שיכולת הייצור שלה הייתה קטנה פי 10 לעומת זו של ארצות הברית.נקודת המפנה במערכה הייתה לאחר קרב מידוויי ביוני 1942. צי ארצות הברית הצליח לפצח את הצפנים של מערכת התקשורת היפנית, מה שנתן לאמריקנים את האפשרות להיערך בצורה מתאימה כדי להביס את יפן. בעקבות זאת, האמריקנים החלו להתקדם לעבר סין כדי לבנות שם בסיסי אוויר מתאימים שיספקו תמיכה לגיחות הפצצה על יפן באמצעות צי מטוסי ה-בואינג B-29 סופרפורטרס. ארצות הברית נקטה בטקטיקה של תקיפת האיים הקטנים והפחות מוגנים ולא בתקיפת נקודות השליטה היפניות העיקריות. במהלך התקופה הזאת הונחה התשתית למה שעתיד להיות הניצחון הגדול ביותר במלחמה כולה.לאחר הבסת החיילים היפניים והנחיתה על איי מריאנה, יפן הגיבה באמצעות שליחת 6 נושאות מטוסים (שנשאו עליהן 430 מטוסים בסך הכול) לתקיפת נגד. הקרב שפרץ ב-19 ביוני 1944 נודע בשם קרב ים הפיליפינים. טייסי צי ארצות הברית הפילו 369 מטוסים מתוך 430 המפציצים, מטוסי קרב ומפציצי הצלילה היפניים, ופגעו קשות בשאר. רק 36 כלי טיס נותרו כשירים לפעילות מבצעית לאחר הקרב.המלחמה באוקיינוס השקט הפכה לעימות הימי הגדול בהיסטוריה. הצי האמריקני ניצח בקרבות רבים לאחר שבמהלך תקופה מסוימת היה קרוב לשבירה ולתבוסה מוחלטת על ידי הצי הקיסרי היפני. הכוחות האמריקניים נערכו לפלישה לתוך יפן עצמה כדי לכפות על יפן להיכנע ללא תנאי. ההחלטה להשתמש בנשק גרעיני כדי לסיים את המלחמה הפכה לאחד הנושאים השנויים במחלוקת הקשורים למלחמה. תומכי הטלת הפצצות טענו כי פלישה תעלה בחיי אדם רבים, והצביעו כדוגמה על קרב אוקינאווה שמספר ההרוגים בו היה גבוה במיוחד. כמו כן, תומכי הטלת הפצצות טענו שהפצצה קונבנציונלית תגבה יותר קורבנות אזרחיים, כפי שקרה בהפצצה על טוקיו. המתנגדים להטלת הפצצות טענו שהיה צורך לערוך תצוגת תכלית צבאית, או לאיים על היפנים בשימוש בפצצה הניסיונית שנבנתה במעבדות לוס אלאמוס ולדרוש מהם להיכנע.הפצצה הראשונה הוטלה על הירושימה ב-6 באוגוסט 1945, ובעקבות זאת היפנים היו בהלם מוחלט. הפצצה השנייה הוטלה על נגסאקי ב-9 באוגוסט, כאשר האמריקנים הפיצו דיסאינפורמציה שבכוונתם להמשיך בכך. ב-15 באוגוסט 1945 נכנעה יפן ללא תנאי והמלחמה נגמרה. סוף המלחמה הגיע ללא פלישה שתגרור בעקבותיה מרחץ דמים, והוא היה חלק כפי שארצות הברית קיוותה.תחילת המלחמה הקרה (1945–1964) ועלייתה של תנועת זכויות האזרחהמהלך שחתם את מלחמת העולם השנייה (הטלת פצצות האטום על הירושימה ונגסאקי) הדגים את יכולתה הצבאית הרבה של ארצות הברית. אולם, ב-1945 הצליחה ברית המועצות גם כן לפתח נשק גרעיני. העוצמה הכוללת של כלי הנשק שהוחזקו בידי שתי המדינות הייתה כה גדולה עד כדי כך ששתי המעצמות נמנעו מעימות ישיר שעלול היה להסלים עד כדי מלחמה גרעינית. דבר זה יאפיין את כל תקופת המלחמה הקרה. מאפיינים נוספים היו שימוש רב במרגלים, כריתת בריתות, תמיכה שקטה בהפיכות ומתן תמיכה למדינות שונות שנלחמו זו בזו והיו מזוהות עם אחת מהמעצמות. בעולם החלו להתהוות שלושה גושי מדינות: הגוש המערבי בהנהגת ארצות הברית, הגוש המזרחי בהנהגת ברית המועצות וגוש המדינות הבלתי-מזדהות.כמו כן, עד לסוף המלחמה הצבא האדום הסובייטי "שחרר" את המדינות שירכיבו את הגוש המזרחי ובהן: פולין, צ'כיה, הונגריה, יוגוסלביה, רומניה, ליטא, לטביה וכו'. הצבא האדום שלט בכל המדינות הללו ודאג להקמתם של משטרים קומוניסטיים פרו-סובייטיים. ברית המועצות טענה בתגובה לדברים שנאמרו על ידי מנהיגי המערב כי היא זקוקה לאזור ביטחון שימנע מצבאות המערב לפלוש לשטחה פעם נוספת. המערב בראשות ארצות הברית נאלץ לקבל את התפיסה הזאת ולוותר על הדרישה שבמדינות הללו ייערכו בחירות חופשיות. הדברים הבאים הם הסיבות העיקריות (אך לא היחידות) למאבק בין ארצות הברית וברית המועצות: אידאולוגיה: לפי התפיסה הקומוניסטית על המדינות הקומוניסטיות מוטלת החובה להפיץ את הקומוניזם ברחבי העולם. השלטון במדינות הללו צריך להיות דיקטטורי. כיוון שכך, בסיס הכוח שהקימה ברית המועצות במזרח אירופה יהווה רק קרש קפיצה לקראת הפעולות הבאות. לעומת זאת, ארצות הברית דגלה ביוזמה חופשית בכל מה שנוגע לכלכלת שוק ולא יכלה להשלים עם זה שהדיקטטורה הקומוניסטית תתפשט ברחבי העולם. המשטר בברית המועצות היה טוטליטרי. ניתן להצביע על מאפיינים רבים של טוטליטריזם בברית המועצות בתקופה זאת וביניהם על פולחן אישיות נרחב מסביב לסטלין, המפלגה הקומוניסטית הייתה המפלגה החוקית היחידה, חברי המפלגה נהנו מתנאי מחיה גבוהים בעוד ששאר האוכלוסייה נאבקה בקשיי קיום, זכויות האזרח היו כמעט חסרות משמעות ובמקרים רבים נערכו הוצאות להורג על סמך משפטים מפוקפקים. ארצות הברית דגלה בדברים הפוכים לחלוטין כגון מערכת שלטונית בעלת איזונים ובלמים, חוקה הוגנת, ראש מדינה שנבחר בבחירות דמוקרטיות על ידי העם וכדומה. מסיבה זו שאפה ארצות הברית להגביל את צעדיה של ברית המועצות עוד יותר. כאמור, שתי המדינות החזיקו בארסנל נשק גרעיני גדול והגיעו להכרה שעימות שבו יעשה שימוש בקנה מידה נרחב בנשק זה יגרום להרס עצמי של שתיהן.סנאט ארצות הברית אישר ב-4 בדצמבר 1945 את הצטרפות המדינה לאו"ם, החלטה שהיוותה שינוי מדיניות לכיוון של מעורבות גדולה יותר בנושאים בינלאומיים (וזאת בהשוואה למדיניות הבדלנות שננקטה לפני המלחמה). התקופה שלאחר המלחמה הוגדרה כתחילת המלחמה הקרה, שבה ארצות הברית וברית המועצות ניסו להרחיב את השפעתן על חשבון הצד השני, מגמה שרוסנה על ידי ארסנל הנשק הגרעיני הגדול שהיה לשתי המדינות ועל ידי חשש מהתגשמות ההשמדה ההדדית המובטחת.נשיא ארצות הברית הארי טרומן החל לנקוט במה שכונה דוקטרינת טרומן. מניעיו של טרומן היו: הצד הפרגמטי היה בלימת התפשטות הקומוניזם בעולם. כוונתו הייתה להציל את יוון וטורקיה מן הקומוניזם הסובייטי, שכן שתי המדינות נחשבו נכס אסטרטגי למערב. הצד האידאולוגי היה ביסוס המשטרים החופשיים בעולם כולו, על ידי קיום בחירות חופשיות ודאגה לחופש התקשורת, חופש הדת והגנה על זכויות הפרט. דוקטרינת טרומן היא הכרזה רשמית שבעצם מבטלת את דוקטרינת מונרו הבדלנית מהמאה ה-19 שלפיה פעלה ארצות הברית עד אז – ההתערבות במלחמות העולם נכפתה עליה.התוצאה של כל המהלכים הללו הייתה סדרה של מאבקים בתקופה זו, כולל מלחמת קוריאה ומשבר הטילים בקובה. בתוך ארצות הברית, המלחמה הקרה הביאה לדאגות לגבי השפעת הקומוניזם, וגם המריצה את הממשלה לעודד את פיתוח המתמטיקה והמדע עבור מאמצים כמו המרוץ לחלל.בעשורים שלאחר מלחמת העולם השנייה, ארצות הברית נעשתה למקור השפעה בינלאומי בתחום הכלכלי, הפוליטי, הצבאי, התרבותי והטכנולוגי. מוקד חשוב בתרבות המעמד הבינוני מאז שנות ה-50 הוא המשיכה הגדלה והולכת למוצרי צריכה.ב-1960 נבחר הנשיא הצעיר ביותר עד אז, ג'ון פיצג'רלד קנדי הדמוקרטי. קנדי היה לקתולי הראשון שנבחר לנשיאות ארצות הברית, וגם נודע בשל הכריזמה שלו.בתקופת נשיאותו של קנדי המלחמה הקרה הגיעה לשיאה עם ההאצה של המרוץ לחלל, מעורבות אמריקנית מצומצמת וקטנה בווייטנאם ועם משבר הטילים בקובה ב-1962 במהלכו הונחתו משגרי טילים סובייטים באי קובה, במרחק 145 ק"מ מחופי פלורידה. קנדי פעל לסיום המשבר באמצעים דיפלומטיים והצליח, וזכה להערכה רבה, בעולם ובבית.ב-22 בנובמבר 1963 נרצח הנשיא ג'ון פ. קנדי בעת ביקור בדאלאס שבטקסס, על ידי לי הארווי אוסוואלד. מספר תאוריות קשר הועלו בנוגע לרצח, אך ועדת וורן קבעה באופן חד-משמעי כי אוסוולד הוא זה שרצח את קנדי, וכי פעל לבדו. ביום רציחתו של קנדי, על האייר פורס 1, הושבע סגנו, לינדון ג'ונסון, שנבחר ב-1964 לכהונה מלאה. ג'ונסון המשיך את פעילותו של קנדי בקידום תוכנית החלל של ארצות הברית ובחקיקה של זכויות אזרח, אך החריף את המעורבות האמריקנית במלחמת וייטנאם בניגוד למדיניות שנקט בה הנשיא קנדי. מחאה עזה מצד מפלגתו גרמה לג'ונסון לבסוף לפרוש מהמרוץ למועמדות מפלגתו לנשיאות ב-1968.תנועת זכויות האזרח (1955 – 1970)בינתיים, העם האמריקאי השלים את ההגירה הגדולה מהכפר אל העיר, וחווה תקופה של התרחבות כלכלית מתמשכת. בשנת 1955 החלה התנגדות נרחבת לגזענות בכל ארצות הברית ובייחוד בזו הממוסדת במדינות הדרום ולשילובם של האוכלוסייה האפרו-אמריקאים באוכלוסייה הכללית. כך, למשל, ב-1957 החלו תלמידים שחורים ללמוד בבית ספר תיכון ללבנים בליטל רוק, ארקנסו. גם סיפורה של רוזה פארקס, שסירבה לקום באוטובוס למען אדם לבן, שינה את פני ההיסטוריה. מדיניות "נפרד אבל שווה" הגיעה לקיצה. אך עם זאת האפליה הגזעית נותרה מוחשית עד אשר ב-1963 ארגוני השחורים בארצות הברית ארגנו צעדה לוושינגטון די. סי. בה השתתפו כרבע מיליון בני אדם (רובם שחורים) בהם גם מרטין לותר קינג, שבו הוא השמיע את נאומו חוצב הלבבות "יש לי חלום".התנועה לזכויות האזרח, בראשותו של המנהיג האפרו-אמריקאי מרטין לותר קינג, הצליחו להוביל רפורמה שביטלה חוקים שהפלו אוכלוסיות שונות, ובעיקר שמו קץ לחוקיים גזעניים במדינות הדרום (הידועים כחוקי ג'ים קרואו) שהבחינו בין לבנים לשחורים.מהפכת תרבות הנגד בארצות הברית ותהליך ההחלשות של המלחמה הקרה (1964 – 1980) המלחמה הקרה המשיכה במהלך שנות ה-60 ושנות ה-70. בשנת 1964 הורה הנשיא לינדון ג'ונסון על שליחת כוחות צבאיים קרביים לווייטנאם, זאת אחרי כמה שנים שבהן ארצות הברית שלחה יועצים לדרום וייטנאם במטרה לסייע במאבק מול צפון-וייטנאם הקומוניסטית. ארצות הברית החלה להתערב ולאט לאט התחזקה תנועת מחאה כנגד המלחמה. התנועה התחזקה ודרשה מג'ונסון ומזכיר ההגנה שלו, רוברט מקנמארה, להתפטר. מקנמרה פוטר רק בשלהי ימיו של ג'ונסון בבית הלבן, אך הכוחות לא פונו. ב-1968 הביס המועמד הרפובליקני, ריצ'רד ניקסון, את יריבו יוברט האמפרי, ומונה לנשיא ארצות הברית.ניקסון ניסה לסיים את מלחמת וייטנאם, ועשה זאת כאשר בינואר 1972 נחתם ההסכם שהביא לפינוי הכוחות האמריקאיים מהמדינה, קריסת ממשלת דרום-וייטנאם אשר התבססה על תמיכה אמריקנית, ולמעשה התיר את כיבושה של ווייטנאם על ידי הוייטקונג הקומוניסטי. מלחמת וייטנאם גבתה את חייהם של 58,000 חיילים אמריקניים ומיליוני וייטנאמים.התנועה נגד מלחמת וייטנאם פעלה במקביל לעליית כוחן של תנועות חברתיות נוספות, כגון תנועות למען זכויות נשים, מיעוטים וילדים. מדיניותו של הנשיא לינדון ג'ונסון והאקטיביזם השיפוטי של בית המשפט העליון בראשותו של ארל וורן היו הבסיס של טווח הרפורמה החברתית במהלך השנים הללו. פמיניזם, תנועות איכות הסביבה וקבוצות "היפיות" הפכו לכוח פוליטי משמעותי, וחלה התקדמות בנושא זכויות אזרח שוות לכל האמריקנים. מהפכת תרבות הנגד שטפה את האומה ואת רוב העולם המערבי במהלך שנות ה-60, גרמה לפילוג נוסף אך התבססה גם על השקפות חברתיות ליברליות יותר.משבר האנרגיה של 1973 והצמיחה הכלכלית האיטית גרמו למצב של סטגפלציה. סופו של ממשל ניקסון הגיע בעקבות פרשת ווטרגייט בשנת 1974 אשר הובילה לכך שניקסון נאלץ להתפטר. סגן הנשיא ג'רלד פורד הושבע כנשיא ארצות הברית במקום ניקסון המתפטר.במשך כהונתו של ג'ימי קרטר במהלך שנות השבעים המאוחרות, המשיכה כלכלת ארצות הברית לעבור סטגפלציה (שילוב של עליית מחירים במשק, התגברות האבטלה ונסיגה בפיתוח הכלכלי).סוף המלחמה הקרה (1980 – 1991) ההפסדים של הדמוקרטים ברוב התחומים החברתיים-כלכליים הובילו לבסוף לבחירתו של רונלד רייגן כנשיא בשנת 1980. "הדמוקרטים של רייגן" היו אלה שבדרך כלל הצביעו למפלגה הדמוקרטית אולם חרגו מדפוס פעולתם והצביעו לרייגן בגלל המדיניות, האישיות והמנהיגות שלו, אך בייחוד עקב שמרנותו החברתית ומדיניות החוץ הניצית שלו. בחירתו של רייגן ציינה שינוי משמעותי לכיוון הימין בפוליטיקה אמריקאית אשר באו לידי ביטוי בעיקר במדיניות כלכלית שמרנית אותה הנהיג ממשל רייגן אשר כללה קיצוץ במיסים והפחתת הוצאות הרווחה (קו כלכלי אשר זכה לכינוי "רייגניזם").בענייני חוץ, שיתוף הפעולה הזה לא היה אפשרי. הדמוקרטים התנגדו בעקשנות לרצונו של הנשיא לתמוך בלוחמי הגרילה בניקרגואה. רייגן נקט בקו נוקשה כלפי ברית המועצות, וגרם לדאגה רבה בקרב הדמוקרטים שרצו להקטין את מלאי הנשק הגרעיני. אולם, הוא הצליח לגרום להגדלת תקציב הביטחון ופתח בתוכנית לפיתוח מערכת הגנת טילים יקרה ומסובכת (הידועה בכינוי "מלחמת הכוכבים"), מתוך תקווה להרתיע את הסובייטים. אף על פי שפיתוח המערכת מעולם לא הושלם, המחקר והטכנולוגיות של המערכת סללו את הדרך למערכות מודרניות נגד טילים בליסטיים. כאשר מיכאיל גורבצ'וב עלה לשלטון בברית המועצות, רפובליקנים רבים פקפקו באפשרות שבינו לבין רייגן יהיו קשרי ידידות. גורבצ'וב ניסה להציל את הקומוניזם ברוסיה באמצעות סיום מרוץ החימוש עם ארצות הברית.לקראת סוף שנות השמונים, השלטונות הקומוניסטיים במדינות אירופה החלו לקרוס זו אחר זו (אירוע שנודע כסתיו העמים) דבר אשר הוביל לבסוף להתפרקותה הרשמית של ברית המועצות בתחילת שנות התשעים ולסיומה של המלחמה הקרה בין ארצות הברית לרוסיה.מסוף המלחמה הקרה ועד היום (1991 – הווה) לאחר פירוק ברית המועצות ארצות הברית נותרה מעצמת העל היחידה בעולם, והיא החלה להפעיל כוח צבאי ברחבי העולם, ובייחוד במלחמת המפרץ הראשונה. לאחר בחירתו ב-1992, הוביל הנשיא ביל קלינטון את הצמיחה הכלכלית הארוכה ביותר בהיסטוריה האמריקנית, שהייתה תופעת לוואי של המהפכה הדיגיטלית וההזדמנויות העסקיות החדשות שנוצרו בעקבות התפתחות האינטרנט.ב-1993 הטמין הטרוריסט המוסלמי רמזי יוסף פצצות בחניון של מרכז הסחר העולמי, ובעקבות התפוצצותן נהרגו שישה אנשים ונפצעו אלפים. מהלך זה סימן את תחילת תקופת הטרור. ב-1995 פוצץ טימותי מקווי את בניין הממשל הפדרלי באוקלהומה סיטי. בפיצוץ נהרגו 168 אנשים ונפצעו למעלה מ-800. מקווי הוצא להורג בזריקת רעל ב-11 ביוני 2001.הבחירות לנשיאות ארצות הברית בשנת 2000, שבהן התמודדו ג'ורג' ווקר בוש ואל גור, היו בין הצמודות ביותר בהיסטוריה, ומהן החל הקיטוב הפוליטי.בתחילת האלף השלישי לספירה, ארצות הברית מצאה את עצמה מותקפת על ידי טרוריסטים מוסלמים, כאשר בפיגועי 11 בספטמבר חטפו טרוריסטים ארבעה מטוסי נוסעים, וריסקו שניים לתוך מגדלי התאומים שבמרכז הסחר העולמי, ואחד לתוך הפנטגון. הנוסעים על המטוס הרביעי (טיסה 93 של יונייטד איירליינס) התנגדו לחוטפים וגרמו להתרסקות המטוס במחוז סומרסט שבפנסילבניה. לפי דו"ח וועדת החקירה, המטוס היה אמור לפגוע בגבעת הקפיטול שבוושינגטון די. סי.. כתוצאה מהמתקפות, מגדלי התאומים קרסו, והרסו את כל הקומפלקס. תוך זמן קצר התגלו ראיות רבות שהצביעו כי האחראי להתקפות הוא טרוריסט מאפגניסטן בשם אוסאמה בן לאדן, מנהיג ארגון הטרור האסלאמי אל-קאעידה. ההתקפות גרמו להתפרצות של פטריוטיזם בכל המדינה, מאמץ הניקיון הגדול ביותר בתולדות האומה, ולתחילת המלחמה העולמית בטרור.בתגובה להתקפות, פלשה ארצות הברית (בתמיכה צבאית של נאט"ו ורוב הקהילה הבינלאומית) לאפגניסטן והדיחה את משטר הטליבאן, שנתן מחסה ותמיכה לבן לאדן. בפעולה שעוררה מחלוקת, הנשיא בוש הורה על המשך המלחמה בטרור ועל פלישה לעיראק, הדחתו ולקיחתו בשבי של סדאם חוסיין (2003). הסיבות למלחמה בעיראק כללו "הפצת הדמוקרטיה", "חיסול הנשק להשמדה המונית שיש לסדאם" (מאוחר יותר הוכח כי הדבר התבסס על עדויות לא מדויקות), ו"שחרור העם העיראקי". פלישה זו לא זכתה לתמיכה עולמית והיוותה אחד הזרזים להתפתחות הרגשות האנטי-אמריקניים ברחבי העולם. הצבא האמריקני יצא מעיראק ב-2011, לאחר שהושגה רגיעה יחסית בשטח. ב-2014, עם התחדשות מלחמת האזרחים בעיראק, יצאה ארצות הברית למבצע נחישות טבועה, שכלל בעיקר הפצצות אוויריות ופעולות קומנדו נגד המדינה האסלאמית בעיראק ובסוריה. ב-2021 הוחלט לסיים פעילות מבצעית בעיראק אך יישאר ייעוץ לכוחות המקומיים.באוגוסט 2005 גרם הוריקן קתרינה להצפת חלקים רבים בניו אורלינס ולהרס רב בחוף מפרץ מקסיקו (אם כי נגרם גם נזק רב לחוף נהר המיסיסיפי). ההכנות והתגובה של הממשלה ספגו ביקורת ציבורית רבה ונטען כי הן היו חסרות תועלת ואיטיות.ב-2006 גרמו מחירי האנרגיה הגבוהים להגברת המודעות לתלות ההולכת וגוברת באספקת נפט קבועה, כאשר הנשיא בוש אמר "ארצות הברית מכורה לנפט". ישנו חשש גדול מאוד מהאפשרות של משבר כלכלי חמור, אם יתרחש עימות מעבר לים או תהיה הפרעה באספקת הנפט, או אם יחול שינוי לרעה במצב הנפיץ שבמזרח התיכון. הממשלה הפדרלי החל לממן בהיקף נרחב תוכניות ופרויקטים לפיתוח מקורות אנרגיה חלופיים (כגון אתנול, אנרגיית רוח או אנרגיה סולארית). הפתרון נמצא בפצלי שמן.בבחירות לנשיאות ארצות הברית ב-2008, בתוך המיתון העולמי הגדול, נבחר לנשיאות ברק אובמה, הנשיא האפרו-אמריקאי הראשון בתולדותיה של ארצות הברית, וכן הנשיא הראשון ממוצא מעורב.ארצות הברית וקובה ניהלו מגעים, שהוכרזו לראשונה על ידי הנשיא ברק אובמה בדצמבר 2014, לחידוש יחסיהן הדיפלומטיים לאחר נתק של חצי מאה. היחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות חודשו רשמית ביולי ובאוגוסט 2015, כאשר נפתחו שגרירויות בוושינגטון די. סי. ובהוואנה, לראשונה מאז 1961 בימי המלחמה הקרה.בבחירות לנשיאות ארצות הברית ב-2016, נבחר דונלד טראמפ לנשיא ארצות הברית. הקצין הקיטוב הפוליטי. הנשיא העדיף הסכמים בילטרליים על הסכמים בינלאומיים. גדלה היריבות עם סין והחלה מלחמת הסחר בין ארצות הברית לסין. יחסי ארצות הברית–רוסיה הושפעו מזהות ראש המדינה ומאירועים שונים כמו התערבות רוסיה בבחירות לנשיאות ארצות הברית ב-2016 ומלחמת האזרחים בסוריה.בעקבות הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2020, נבחר ג'ו ביידן לנשיא ארצות הברית. טראמפ וביידן יזמו בתחילת שנות ה-20 של המאה ה-20 תוכניות סיוע כלכלי רחבות היקף לאור המשבר הכלכלי העולמי. בנוסף ביידן ביקר את המדיניות הכלכלית שהונהגה בארצות הברית בעשורים הקודמים.אובמה, טראמפ וביידן שאפו לצמצם את כמות החיילים במזרח התיכון ולהימנע מפלישות גדולות. במקביל חוסלו ראש ארגונים כמו אוסאמה בן לאדן מאל-קאעדה ואבו בכר אל-בגדאדי מדאעש כחלק מהמלחמה העולמית בטרור. על סמך שאיפה זו, ארצות הברית הכריזה על סיום מלחמת עיראק בשנת 2011 ועל סיום מלחמת אפגניסטן, חתמה על חוזה שלום עם הטליבאן וקידמה את נסיגת כוחות ארצות הברית מאפגניסטן.ראו גם אמריקניזם שנים בארצות הבריתלקריאה נוספת ההיסטוריה של ארצות הברית / סמיואל אליוט מוריסון, הנרי סטיל קומאג’ר, ויליאם א. לכטנברג: מאנגלית אמיר אורן: עורך מדעי חגי הורביץ: בעריכת איתן בן-נתן; תל אביב: זמורה, ביתן, תשמ"ד 1984 ממושבות למלחמת אזרחים: היסטוריה אמריקנית עד 1861 / ארנון גוטפלד: עריכה: צילה דרורי; תל אביב: מטכ"ל/קצין חינוך ראשי/גלי צה"ל, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, אוניברסיטה משודרת, תשמ"ו 1986 ארצות הברית ממלחמת האזרחים למלחמה הקרה / ארנון גוטפלד; עריכה: צילה דרורי; תל אביב: מטכ"ל, קצין חינוך ראשי, גלי צה"ל, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, אוניברסיטה משודרת, תשמ"ט 1989 המאה האמריקאית / אייל נווה; עריכה: דלית רביד; תל אביב: משרד הביטחון – ההוצאה לאור, תש"ס 2000 היסטוריה עממית של ארצות הברית: מ-1492 ועד ימינו / הווארד זין; תרגם מאנגלית: מתן קמינר; תל אביב: בבל, תשס"ז 2007 ניפוץ החלום האמריקני: אמריקה בעידן אובמה / דינש ד'סוזה; ספריית דעות, 2012. The American Pageant: A History of the Republic (12th Ed.), Bailey, Thomas A., Cohen, Lizabeth, and David M. Kennedy. (2006) America: the last best hope in 2 volumes / William Bennett (2007) and John Mack Faragher. The American Heritage Encyclopedia of American History (1998) John A. Garraty and Eric Foner, eds. The Reader's Companion to American History. (1991) Steven M. Gillon and Cathy D. Matson. The American Experiment: A History of the United States, 2nd ed. (2006) Paul Johnson A History of the American People, (1999) David C. King. Children's Encyclopedia of American History (2003) Schweikart, Larry and Michael Allen. A Patriot's History of the United States: From Columbus's Great Discovery to the War on Terror (2007) George Tindall and David Shi. America: A Narrative History, Seventh Edition, (2006) Steve Wiegand. U.S. History for Dummies (2001) Zinn, Howard. A People's History of the United States, (2003)קישורים חיצוניים אתר מידע על מלחמת האזרחים מלחמת העצמאות של ארצות הברית, באתר הפודקאסט "קטעים בהיסטוריה". היסטוריה של מוסדות פוליטיים אתר המורשת האמריקנית - אלפי מאמרים על ההיסטוריה של ארצות הברית חברת הוטון מיפלין: מרכז המשאבים של היסטוריית ארצות הברית מדריך ההיסטוריה של ספריית קונגרס ארצות הברית אגודת ההיסטוריה האמריקנית מכון גילדר לרמן להיסטוריה אמריקנית ספר של צ'ארלס ומארי בירד על היסטוריה של ארצות הברית באתר פרויקט גוטנברג אוסף הלדימנד: מעל 22,000 מכתבים הקשורים להקמת ארצות הברית וקנדההערות שוליים ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה

2100

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%92%27%D7%95%D7%97%D7%90

ג'וחא

ג'וחא (בערבית: جُحا), הידוע גם בשמו נאסר א-דין הוא דמות הומוריסטית בסיפורי העם בפולקלור של רוב ארצות ערב והעולם המוסלמי, במזרח הקרוב, במרכז אסיה, בקווקז, ובחבל הבלקן. השם ג'וחא או ג'וחה נפוץ גם בקרב יהודי המזרח וסיפורי ג'וחה הם ז'אנר בספרות הלאדינו. לג'וחא שמות שונים בשפות רבות. דמותו של ג'וחא משתנה מסיפור לסיפור, והוא מופיע לעיתים כצעיר ולעיתים מבוגר, לעיתים כחכם ולעיתים כטיפש, לעיתים נשוי ולעיתים רווק. הוא התגלמות האדם הבינוני. דמותו של ג'וחא מייצגת רמאי שלרוב מרמים אותו, מעין שוטה הכפר שהוא גם נוכל וגם תמים שבסופו של דבר נופל בפח שהוא מטמין לאחרים. ג'וחא מכונה גם נסראדין מולא (להבדיל מנסראדין אפנדי). מולא הוא תואר כבוד למורה, אולם נסראדין מולא מלמד באמצעות טפשותו ובכך מעביר את המסר שאין לקבל את דבריו של מורה בלי בדיקה. ראו גם נאסר א-דין סיפורי אבו נימר הרשלה לקריאה נוספת רחמים רג'ואן, ג'וחא, זמורה ביתן, 1984 תמר אלכסנדר-פריזר, מילים משביעות מלחם - לחקר הפתגם הספרדי-יהודי, הוצאת מאגנס ואוניברסיטת בן-גוריון, 2004, פרק שלישי: "ג'וחה הולך לבית המרחץ", עמ' 124–161 שלמה אבס (עורך), תעלולי ג'וחא, הוצאת עגור, 1990 הערות שוליים פולקלור מעשיות ואגדות ספרות ערבית דמויות בפולקלור היהודי הומור יהודי בדחנים עממיים אישים שהונצחו על מדליות ישראל

ג'וחא (בערבית: جُحا), הידוע גם בשמו נאסר א-דין הוא דמות הומוריסטית בסיפורי העם בפולקלור של רוב ארצות ערב והעולם המוסלמי, במזרח הקרוב, במרכז אסיה, בקווקז, ובחבל הבלקן. השם ג'וחא או ג'וחה נפוץ גם בקרב יהודי המזרח וסיפורי ג'וחה הם ז'אנר בספרות הלאדינו. לג'וחא שמות שונים בשפות רבות.דמותו של ג'וחא משתנה מסיפור לסיפור, והוא מופיע לעיתים כצעיר ולעיתים מבוגר, לעיתים כחכם ולעיתים כטיפש, לעיתים נשוי ולעיתים רווק. הוא התגלמות האדם הבינוני. דמותו של ג'וחא מייצגת רמאי שלרוב מרמים אותו, מעין שוטה הכפר שהוא גם נוכל וגם תמים שבסופו של דבר נופל בפח שהוא מטמין לאחרים. ג'וחא מכונה גם נסראדין מולא (להבדיל מנסראדין אפנדי). מולא הוא תואר כבוד למורה, אולם נסראדין מולא מלמד באמצעות טפשותו ובכך מעביר את המסר שאין לקבל את דבריו של מורה בלי בדיקה.ראו גם נאסר א-דיןסיפורי אבו נימרהרשלהלקריאה נוספת רחמים רג'ואן, ג'וחא, זמורה ביתן, 1984 תמר אלכסנדר-פריזר, מילים משביעות מלחם - לחקר הפתגם הספרדי-יהודי, הוצאת מאגנס ואוניברסיטת בן-גוריון, 2004, פרק שלישי: "ג'וחה הולך לבית המרחץ", עמ' 124–161 שלמה אבס (עורך), תעלולי ג'וחא, הוצאת עגור, 1990הערות שוליים פולקלורמעשיות ואגדותספרות ערביתדמויות בפולקלור היהודיהומור יהודיבדחנים עממייםאישים שהונצחו על מדליות ישראל

2106

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%A8%D7%93%D7%95%D7%A7%D7%A1%20%D7%94%D7%AA%D7%90%D7%95%D7%9E%D7%99%D7%9D

פרדוקס התאומים

פרדוקס התאומים הוא ניסוי מחשבתי בתורת היחסות הפרטית: התאום הראשון טס לחלל במהירות גבוהה מאוד וחוזר לכדור הארץ, ואילו השני נשאר בכדור הארץ. על פי תורת היחסות הפרטית, תנועה במהירות גבוהה מאיטה את זרימת הזמן. מכאן קיימים שני טיעונים סותרים: התאום שטס נע במהירות גבוהה יחסית לתאום שנשאר, ועל כן התבגר פחות מזה שנשאר, ויהיה צעיר ממנו. מאידך, כיוון שיחסות פרטית מבוססת על ההנחה שאין מסגרת התייחסות מועדפת, ניתן לטעון שהתאום שנשאר בכדור הארץ נע יחסית לתאום בחללית, ועל כן דווקא הוא שיהיה צעיר יותר. הפרדוקס למעשה אינו קיים, מאחר שיחסות פרטית אינה מטפלת במקרים בהם קיימת תאוצה. העובדה שהתאום בחללית עובר תאוצה על מנת להפוך את כיוון הטיסה מוציאה את ניסוי התאומים ממסגרת יחסות פרטית אל תורת היחסות הכללית, בה לא נמצא פרדוקס. תיאור הפרדוקס תאום אחד נשאר בכדור הארץ בעוד אחיו מתרחק בחללית במהירות גבוהה מאוד, הקרובה למהירות האור. בשלב מסוים האח מסתובב ושב אל כדור הארץ. על פי תורת היחסות, בחללית יימשך המסע זמן מועט יותר מאשר על פני כדור הארץ, מה שיוביל לכך שהאח בחללית יחזור צעיר מהאח שנותר על פני כדור הארץ. לדוגמה נניח שהמסע הוא אל הכוכב ε בארידנוס, שמרחקו ממערכת השמש כעשר שנות אור, כלומר , ושמהירות החללית היא , כלומר 80% ממהירות האור. על פי התאום שנשאר בכדור הארץ, זמן המסע הלוך וחזור כפי שנמדד על כדור הארץ הוא ולפי טרנספורמציית לורנץ, הזמן שימדוד התאום בחללית הוא . על פי התאום בחללית הוא נמצא במנוחה, ואילו כדור הארץ, שעליו אחיו התאום, והכוכב ε בארידנוס נעים על פניו במהירות של 80% ממהירות האור. בעקבות זאת המרחק ביניהם מתכווץ לפי טרנספורמציית לורנץ, כך שהמרחק שעליו לעבור הוא בלבד, ובמהירות של 80% ממהירות האור המסע הלוך ושוב יארך , בדיוק כפי שחישב התאום שנשאר על כדור הארץ. לכן שני התאומים מסכימים למעשה שהתאום בחללית יהיה צעיר יותר כשייפגשו שנית. מבחינת התאום שנשאר על כדור הארץ בגלל אפקט התארכות הזמן ומבחינת תאומו הנוסע בגלל התכווצות המרחק. הפרדוקס מתואר בצורה ציורית ובעזרת תאומים, אך למעשה אין צורך בתאומים או בבני אדם בכלל. ניסוי שקול יהיה לאפס שני שעונים, לשלוח אחד מהם למסע במהירות גבוהה, ולהשוות את הזמן שמדד כל אחד מהם כאשר הם נפגשים שוב בסוף המסע. הזמן שמדד כל שעון יהיה שונה, משום ששעון מודד את הזמן העצמי במערכת המנוחה הרגעית שלו ולא, כפי שנוטים לחשוב באופן אינטואיטיבי, זמן אבסולוטי שמשותף לכל העצמים ביקום. מהות הפרדוקס הפרדוקס־לכאורה נעוץ בסימטרייה הנדמית בין שני התאומים: הם התחילו את המסע יחד, והמהירות של כל אחד מהם יחסית לאחר היא אותה מהירות. אם כך מדוע יש הבדל ביניהם, ודווקא זה ש"עזב" הוא שיישאר צעיר יותר? למעשה אין סימטרייה בין השניים. התאום שנשאר בכדור הארץ נע במהירות קבועה לאורך כל הניסוי. לפיכך מערכת הייחוס שלו היא מערכת אינרציאלית. אחיו נוסע במהירות מסוימת, ולאחר מכן הופך את כיוון תנועתו כדי לחזור. כאשר הוא משנה את כיוונה של מהירותו, הוא מאיץ. יחסות פרטית אינה מטפלת בתנאי תאוצה אלא במערכות אינרציאליות בלבד, והחישוב שנעשה על פיה אינו תקף. הסיבה לפרק הזמן השונה שעבר על שני התאומים היא שאומנם הם היו בשני מאורעות יחדיו: היציאה למסע והפגישה בסופו – אך הם עברו מסלולים שונים במרחב־זמן בין שני המאורעות הללו, דבר הניתן לחישוב ביחסות כללית ומניב תוצאה שאינה סימטרית לשני התאומים. קישורים חיצוניים מהו "פרדוקס התאומים"? מאת בלדד השוחי מאמרים הקשורים לפרדוקס התאומים, באתר הידען טיפול אנליטי בפרדוקס התאומים בבלוג "רשימות בפיזיקה עיונית" פרדוקס התאומים: מה קורה כשלתאום שנוסע יש טלסקופ? ניתוח של צפייה רציפה בתהליך ההזדקנות של התאום שנשאר מאחור. תאומים, פרדוקס תורת היחסות הפרטית ניסויים מחשבתיים מסע בזמן

פרדוקס התאומים הוא ניסוי מחשבתי בתורת היחסות הפרטית: התאום הראשון טס לחלל במהירות גבוהה מאוד וחוזר לכדור הארץ, ואילו השני נשאר בכדור הארץ. על פי תורת היחסות הפרטית, תנועה במהירות גבוהה מאיטה את זרימת הזמן. מכאן קיימים שני טיעונים סותרים: התאום שטס נע במהירות גבוהה יחסית לתאום שנשאר, ועל כן התבגר פחות מזה שנשאר, ויהיה צעיר ממנו. מאידך, כיוון שיחסות פרטית מבוססת על ההנחה שאין מסגרת התייחסות מועדפת, ניתן לטעון שהתאום שנשאר בכדור הארץ נע יחסית לתאום בחללית, ועל כן דווקא הוא שיהיה צעיר יותר.הפרדוקס למעשה אינו קיים, מאחר שיחסות פרטית אינה מטפלת במקרים בהם קיימת תאוצה. העובדה שהתאום בחללית עובר תאוצה על מנת להפוך את כיוון הטיסה מוציאה את ניסוי התאומים ממסגרת יחסות פרטית אל תורת היחסות הכללית, בה לא נמצא פרדוקס.תיאור הפרדוקסתאום אחד נשאר בכדור הארץ בעוד אחיו מתרחק בחללית במהירות גבוהה מאוד, הקרובה למהירות האור. בשלב מסוים האח מסתובב ושב אל כדור הארץ. על פי תורת היחסות, בחללית יימשך המסע זמן מועט יותר מאשר על פני כדור הארץ, מה שיוביל לכך שהאח בחללית יחזור צעיר מהאח שנותר על פני כדור הארץ.לדוגמה נניח שהמסע הוא אל הכוכב ε בארידנוס, שמרחקו ממערכת השמש כעשר שנות אור, כלומר , ושמהירות החללית היא , כלומר 80% ממהירות האור.על פי התאום שנשאר בכדור הארץ, זמן המסע הלוך וחזור כפי שנמדד על כדור הארץ הואולפי טרנספורמציית לורנץ, הזמן שימדוד התאום בחללית הואעל פי התאום בחללית הוא נמצא במנוחה, ואילו כדור הארץ, שעליו אחיו התאום, והכוכב ε בארידנוס נעים על פניו במהירות של 80% ממהירות האור. בעקבות זאת המרחק ביניהם מתכווץ לפי טרנספורמציית לורנץ, כך שהמרחק שעליו לעבור הואבלבד, ובמהירות של 80% ממהירות האור המסע הלוך ושוב יארךבדיוק כפי שחישב התאום שנשאר על כדור הארץ.לכן שני התאומים מסכימים למעשה שהתאום בחללית יהיה צעיר יותר כשייפגשו שנית. מבחינת התאום שנשאר על כדור הארץ בגלל אפקט התארכות הזמן ומבחינת תאומו הנוסע בגלל התכווצות המרחק.הפרדוקס מתואר בצורה ציורית ובעזרת תאומים, אך למעשה אין צורך בתאומים או בבני אדם בכלל. ניסוי שקול יהיה לאפס שני שעונים, לשלוח אחד מהם למסע במהירות גבוהה, ולהשוות את הזמן שמדד כל אחד מהם כאשר הם נפגשים שוב בסוף המסע. הזמן שמדד כל שעון יהיה שונה, משום ששעון מודד את הזמן העצמי במערכת המנוחה הרגעית שלו ולא, כפי שנוטים לחשוב באופן אינטואיטיבי, זמן אבסולוטי שמשותף לכל העצמים ביקום.מהות הפרדוקסהפרדוקס־לכאורה נעוץ בסימטרייה הנדמית בין שני התאומים: הם התחילו את המסע יחד, והמהירות של כל אחד מהם יחסית לאחר היא אותה מהירות. אם כך מדוע יש הבדל ביניהם, ודווקא זה ש"עזב" הוא שיישאר צעיר יותר?למעשה אין סימטרייה בין השניים. התאום שנשאר בכדור הארץ נע במהירות קבועה לאורך כל הניסוי. לפיכך מערכת הייחוס שלו היא מערכת אינרציאלית. אחיו נוסע במהירות מסוימת, ולאחר מכן הופך את כיוון תנועתו כדי לחזור. כאשר הוא משנה את כיוונה של מהירותו, הוא מאיץ. יחסות פרטית אינה מטפלת בתנאי תאוצה אלא במערכות אינרציאליות בלבד, והחישוב שנעשה על פיה אינו תקף.הסיבה לפרק הזמן השונה שעבר על שני התאומים היא שאומנם הם היו בשני מאורעות יחדיו: היציאה למסע והפגישה בסופו – אך הם עברו מסלולים שונים במרחב־זמן בין שני המאורעות הללו, דבר הניתן לחישוב ביחסות כללית ומניב תוצאה שאינה סימטרית לשני התאומים.קישורים חיצוניים מהו "פרדוקס התאומים"? מאת בלדד השוחימאמרים הקשורים לפרדוקס התאומים, באתר הידען טיפול אנליטי בפרדוקס התאומים בבלוג "רשימות בפיזיקה עיונית" פרדוקס התאומים: מה קורה כשלתאום שנוסע יש טלסקופ? ניתוח של צפייה רציפה בתהליך ההזדקנות של התאום שנשאר מאחור.תאומים, פרדוקסתורת היחסות הפרטיתניסויים מחשבתייםמסע בזמן

2110

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A8%D7%99%D7%A6%D7%AA%20100%20%D7%9E%D7%98%D7%A8

ריצת 100 מטר

ריצת מאה מטר היא ענף באתלטיקה. הריצה נחשבת לתחרות היוקרתית ביותר הקיימת בספורט ליחידים והמנצח בה במשחקים האולימפיים או באליפות העולם באתלטיקה מוכתר באופן לא רשמי כאדם המהיר ביותר בעולם. בתחרות זאת מתחרים ביניהם המשתתפים, מי יחצה הראשון את קו הסיום של מסלול באורך 100 מטר. היסטוריה ושיאים נוכחיים גברים ב-1912 עמד שיא העולם בריצת מאה מטרים לגברים על 10.6 שניות. עד 1968 היה הדיוק מוגבל בשל היות המדידה ידנית. הרזולוציה הייתה של עשיריות שנייה ולא של מאיות. עם הכנסת השעון האלקטרוני לשימוש נפרץ מחסום עשר השניות בידי ג'ים היינס. ב-16 באוגוסט 2009, במסגרת אליפות העולם באתלטיקה שנערכה בברלין, גרמניה, קבע יוסיין בולט מג'מייקה את שיא העולם הנוכחי - 9.58 שניות. במהלך קביעת השיא הגיע בולט למהירות שיא של 44.72 קמ"ש, ולמהירות ממוצעת של 37.58 קמ"ש. אצנים שמוצאם, לפחות חלקית, ממערב אפריקה מתבלטים בריצה זו והם כמעט היחידים שירדו מעשר שניות בריצת מאה מטר אי פעם. ב-1960 היה הגרמני ארמין הארי הלא שחור האחרון, ששבר את שיא העולם (10.0 שניות). בשנת 2010 היה כריסטוף למטר מצרפת האדם הלבן הראשון שפרץ את מחסום עשר השניות כשרץ בזמן של 9.98 שניות. לעומת זאת, בריצות למרחקים ארוכים יותר גם רצים שמוצאם מאזורים אחרים נמנים עם רצי השורה הראשונה. נשים שיא העולם לנשים הוא 10.49 שניות (1988) ומוחזק על ידי פלורנס גריפית ג'וינר מארצות הברית. השיא עורר מחלוקת מכיוון שמד הרוח הורה כי לא הייתה כל רוח בעת הריצה (0.0 קמ"ש), אף שבכל הריצות האחרות שנערכו באותו יום באצטדיון באינדיאנפוליס נמדדו רוחות חזקות, בנוסף לעובדה שבעת הריצה מד הרוח של הקפיצה המשולשת המרוחק 10 מטרים ממסלול הריצה מדד רוח של 4.3 מטר לשנייה, יותר מכפליים מהמותר, על כן הועלה חשד כי אירעה תקלה במד הרוח בזמן ריצה זו. למרות זאת שיאה הוכר, והוא מהווה את השיא העולמי גם כיום. בנוסף הועלה חשד כי ג'וינר נטלה סמים אסורים להגברת יכולתה בעוד שבדיקות הסמים שנערכו לאתלטים באותה התקופה היו מקיפות פחות מאשר היום. על אף החשדות - הדבר הוכחש נמרצות על ידי משפחתה ולא הוכח מעולם ועל כן כל שיאיה נותרו על כנם. שימוש בחומרי אימרוץ האצן הקנדי בן ג'ונסון קבע שני שיאי עולם בריצה זו. באולימפיאדת סיאול בשנת 1988 קבע תוצאה שנחשבה למדהימה באותה עת: 9.79 שניות, אך שיאיו נפסלו לאחר שבבדיקת שתן שנערכה לו נתגלו ממצאים שהצביעו על שימוש בסטרואידים אנאבוליים אנדרוגנים. אצנים נוספים ששיאם נפסל עקב שימוש בחומרי אימרוץ הם טים מונטגומרי שקבע שיא עולם של 9.78 שניות ב-2002 וג'סטין גטלין שקבע תוצאה של 9.77 שניות, השווה לשיא העולם בזמנו, ב-2006. התפתחות השיא בריצת 100 מטר משנת 1968 האצנים המהירים בכל הזמנים נכון ל-24 ביוני 2022 האצניות המהירות בכל הזמנים נכון ל-12 באוגוסט 2022 ישראל גברים השיא הישראלי שייך לאלכס פורחומובסקי בתוצאה של 10.20 שניות. שיא זה נקבע באליפות העולם באתלטיקה שנערכה בסביליה, ספרד ב-21 באוגוסט 1999. נשים השיא הישראלי שייך לדיאנה ויסמן שקבעה תוצאה של 11.06 שניות בתחרות שנערכה בשווייץ, ב-3 ביולי 2022. ראו גם ריצת 200 מטר ריצת 400 מטר קישורים חיצוניים התוצאות הטובות ביותר בעולם ב-100 מטר עד היום - IAAF 50 התוצאות הטובות ביותר שנקבעו בריצה זו בישראל לגברים 50 התוצאות הטובות ביותר שנקבעו בריצה זו בישראל לנשים השוואה גרפית בין כל זוכי המדליות באולימפיאדות מאז 1896, באתר הניו יורק טיימס הערות שוליים ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה אתלטיקה: ריצות קצרות ספורט אולימפי

ריצת מאה מטר היא ענף באתלטיקה. הריצה נחשבת לתחרות היוקרתית ביותר הקיימת בספורט ליחידים והמנצח בה במשחקים האולימפיים או באליפות העולם באתלטיקה מוכתר באופן לא רשמי כאדם המהיר ביותר בעולם. בתחרות זאת מתחרים ביניהם המשתתפים, מי יחצה הראשון את קו הסיום של מסלול באורך 100 מטר.היסטוריה ושיאים נוכחייםגבריםב-1912 עמד שיא העולם בריצת מאה מטרים לגברים על 10.6 שניות. עד 1968 היה הדיוק מוגבל בשל היות המדידה ידנית. הרזולוציה הייתה של עשיריות שנייה ולא של מאיות. עם הכנסת השעון האלקטרוני לשימוש נפרץ מחסום עשר השניות בידי ג'ים היינס.ב-16 באוגוסט 2009, במסגרת אליפות העולם באתלטיקה שנערכה בברלין, גרמניה, קבע יוסיין בולט מג'מייקה את שיא העולם הנוכחי - 9.58 שניות. במהלך קביעת השיא הגיע בולט למהירות שיא של 44.72 קמ"ש, ולמהירות ממוצעת של 37.58 קמ"ש.אצנים שמוצאם, לפחות חלקית, ממערב אפריקה מתבלטים בריצה זו והם כמעט היחידים שירדו מעשר שניות בריצת מאה מטר אי פעם. ב-1960 היה הגרמני ארמין הארי הלא שחור האחרון, ששבר את שיא העולם (10.0 שניות). בשנת 2010 היה כריסטוף למטר מצרפת האדם הלבן הראשון שפרץ את מחסום עשר השניות כשרץ בזמן של 9.98 שניות. לעומת זאת, בריצות למרחקים ארוכים יותר גם רצים שמוצאם מאזורים אחרים נמנים עם רצי השורה הראשונה.נשיםשיא העולם לנשים הוא 10.49 שניות (1988) ומוחזק על ידי פלורנס גריפית ג'וינר מארצות הברית. השיא עורר מחלוקת מכיוון שמד הרוח הורה כי לא הייתה כל רוח בעת הריצה (0.0 קמ"ש), אף שבכל הריצות האחרות שנערכו באותו יום באצטדיון באינדיאנפוליס נמדדו רוחות חזקות, בנוסף לעובדה שבעת הריצה מד הרוח של הקפיצה המשולשת המרוחק 10 מטרים ממסלול הריצה מדד רוח של 4.3 מטר לשנייה, יותר מכפליים מהמותר, על כן הועלה חשד כי אירעה תקלה במד הרוח בזמן ריצה זו. למרות זאת שיאה הוכר, והוא מהווה את השיא העולמי גם כיום. בנוסף הועלה חשד כי ג'וינר נטלה סמים אסורים להגברת יכולתה בעוד שבדיקות הסמים שנערכו לאתלטים באותה התקופה היו מקיפות פחות מאשר היום. על אף החשדות - הדבר הוכחש נמרצות על ידי משפחתה ולא הוכח מעולם ועל כן כל שיאיה נותרו על כנם.שימוש בחומרי אימרוץהאצן הקנדי בן ג'ונסון קבע שני שיאי עולם בריצה זו. באולימפיאדת סיאול בשנת 1988 קבע תוצאה שנחשבה למדהימה באותה עת: 9.79 שניות, אך שיאיו נפסלו לאחר שבבדיקת שתן שנערכה לו נתגלו ממצאים שהצביעו על שימוש בסטרואידים אנאבוליים אנדרוגנים.אצנים נוספים ששיאם נפסל עקב שימוש בחומרי אימרוץ הם טים מונטגומרי שקבע שיא עולם של 9.78 שניות ב-2002 וג'סטין גטלין שקבע תוצאה של 9.77 שניות, השווה לשיא העולם בזמנו, ב-2006.התפתחות השיא בריצת 100 מטר משנת 1968האצנים המהירים בכל הזמנים נכון ל-24 ביוני 2022האצניות המהירות בכל הזמנים נכון ל-12 באוגוסט 2022ישראלגבריםהשיא הישראלי שייך לאלכס פורחומובסקי בתוצאה של 10.20 שניות. שיא זה נקבע באליפות העולם באתלטיקה שנערכה בסביליה, ספרד ב-21 באוגוסט 1999.נשיםהשיא הישראלי שייך לדיאנה ויסמן שקבעה תוצאה של 11.06 שניות בתחרות שנערכה בשווייץ, ב-3 ביולי 2022.ראו גם ריצת 200 מטר ריצת 400 מטרקישורים חיצוניים התוצאות הטובות ביותר בעולם ב-100 מטר עד היום - IAAF 50 התוצאות הטובות ביותר שנקבעו בריצה זו בישראל לגברים 50 התוצאות הטובות ביותר שנקבעו בריצה זו בישראל לנשים השוואה גרפית בין כל זוכי המדליות באולימפיאדות מאז 1896, באתר הניו יורק טיימסהערות שוליים ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימהאתלטיקה: ריצות קצרותספורט אולימפי

2119

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%96%27%D7%95%D7%96%D7%A3%20%D7%9C%D7%95%D7%90%D7%99%20%D7%92%D7%94-%D7%9C%D7%99%D7%A1%D7%90%D7%A7

ז'וזף לואי גה-ליסאק

ז'וזף לואי גה-ליסאק (בצרפתית: Joseph Louis Gay-Lussac; 6 בדצמבר 1778 – 10 במאי 1850) היה כימאי ופיזיקאי צרפתי. ידוע בעיקר בזכות שני חוקים שניסח, העוסקים בגזים ונקראים על שמו, חוקי גה-ליסאק. חייו את השכלתו הראשונית קיבל גה-ליסאק בביתו, ובשנת 1794 נשלח לפריז כדי להתכונן ללימודים באקול פוליטקניק, אליו התקבל בסוף 1797. בשנת 1809 התמנה לפרופסור לכימיה באקול פוליטקניק, ובנוסף לכך כיהן כפרופסור לפיזיקה בסורבון בשנים 1808–1832. בשנת 1802 ניסח לראשונה את החוק הקובע שגז הנתון בלחץ קבוע מתפשט ביחס ישר לטמפרטורה שהוא נתון בה. גז כזה מכונה "גז אידיאלי". בשנת 1804 החל לעסוק בחקר האטמוספירה, תוך שיתוף פעולה עם ז'אן-בטיסט ביו ועם אלכסנדר פון הומבולדט. לשם כך טס בכדור פורח, והגיע לגובה של 7 ק"מ. בשנת 1809 פרסם את החוק החשוב ביותר שלו, חוק הנפחים הפשוטים והקבועים בריאקציות כימיות בין גזים. גה-ליסאק היה חבר באקדמיה הצרפתית למדעים. ב-1832 נבחר לחבר זר באקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים. הוא חקר את הכלור והיוד. לואי ז'וזף גה-ליסאק נפטר ב-10 במאי 1850, ונטמן בבית הקברות פר לשז שבפריז. קישורים חיצוניים הערות שוליים קצרמר פיזיקאים חברי האקדמיה המלכותית השוודית למדעים מגלי יסודות כימיים פיזיקאים צרפתים כימאים צרפתים אישים הקבורים בבית הקברות פר לשז סגל אוניברסיטת פריז חברי האקדמיה הצרפתית למדעים בוגרי אקול פוליטקניק סגל אקול פוליטקניק אישים שהונצחו על מגדל אייפל צרפתים חברי האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים חברי האקדמיה למדעים ולאמנויות של גטינגן צרפתים שנולדו ב-1778 צרפתים שנפטרו ב-1850

ז'וזף לואי גה-ליסאק (בצרפתית: Joseph Louis Gay-Lussac; 6 בדצמבר 1778 – 10 במאי 1850) היה כימאי ופיזיקאי צרפתי. ידוע בעיקר בזכות שני חוקים שניסח, העוסקים בגזים ונקראים על שמו, חוקי גה-ליסאק.חייו את השכלתו הראשונית קיבל גה-ליסאק בביתו, ובשנת 1794 נשלח לפריז כדי להתכונן ללימודים באקול פוליטקניק, אליו התקבל בסוף 1797.בשנת 1809 התמנה לפרופסור לכימיה באקול פוליטקניק, ובנוסף לכך כיהן כפרופסור לפיזיקה בסורבון בשנים 1808–1832.בשנת 1802 ניסח לראשונה את החוק הקובע שגז הנתון בלחץ קבוע מתפשט ביחס ישר לטמפרטורה שהוא נתון בה. גז כזה מכונה "גז אידיאלי".בשנת 1804 החל לעסוק בחקר האטמוספירה, תוך שיתוף פעולה עם ז'אן-בטיסט ביו ועם אלכסנדר פון הומבולדט. לשם כך טס בכדור פורח, והגיע לגובה של 7 ק"מ.בשנת 1809 פרסם את החוק החשוב ביותר שלו, חוק הנפחים הפשוטים והקבועים בריאקציות כימיות בין גזים.גה-ליסאק היה חבר באקדמיה הצרפתית למדעים. ב-1832 נבחר לחבר זר באקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים.הוא חקר את הכלור והיוד.לואי ז'וזף גה-ליסאק נפטר ב-10 במאי 1850, ונטמן בבית הקברות פר לשז שבפריז.קישורים חיצונייםהערות שוליים קצרמר פיזיקאיםחברי האקדמיה המלכותית השוודית למדעיםמגלי יסודות כימייםפיזיקאים צרפתיםכימאים צרפתיםאישים הקבורים בבית הקברות פר לשזסגל אוניברסיטת פריזחברי האקדמיה הצרפתית למדעיםבוגרי אקול פוליטקניקסגל אקול פוליטקניקאישים שהונצחו על מגדל אייפלצרפתים חברי האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעיםחברי האקדמיה למדעים ולאמנויות של גטינגןצרפתים שנולדו ב-1778צרפתים שנפטרו ב-1850

2123

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%9C

בישול

בישול הוא שם כללי לפעולות עיבוד מזון על ידי חום ממקור חיצוני. במרבית המאכלים, הבישול גורם לריכוך של המזון, וכך הוא קל יותר ללעיסה, בליעה ועיכול. הבישול משנה את טעמו, מרקמו, מראהו וערכיו התזונתיים של המזון. אופני הכנה של מזון בעזרת חום הם: הרתחה, אפייה, צלייה, טיגון, עישון, אידוי וקלייה. השפעות תהליך הבישול החימום, הכרוך בתהליך הבישול, מרכך מזון על ידי הפיכת הקולגן לג'לטין. רב סוכרים כעמילן עשויים להתפרק לשרשראות קצרות יותר וסוכרים עוברים תהליך קרמליזציה. בנוסף לכך, החימום יכול לחטא את המזון מחיידקים המתרבים בטמפרטורות שבין 4 ל-70 מעלות צלזיוס.. חימום מזון בטמפרטורות של מעל 140 מעלות צלזיוס מייצר את תגובת מייאר, המפיקה מגוון של ריחות וטעמים. בישול המזון נועד ליצור טעם חדש על פי בחירת האדם המבשל אותו. כדי להרבות ביצירת טעמים חדשים, נהוג לערבב ולבשל יחדיו חומרי גלם שונים, כגון ירקות עם בשר, חלב עם סוכר, בצק עם ממרחים שונים ועוד. חשיבות אבולוציונית החוקר טוען שבישול המזון אחראי להתפתחות האדם כפי שאנו מכירים אותו היום. לפי מחקריו, הבישול מקצר את הזמן הדרוש לעיכול, וכך נותר לאדם הקדמון זמן פנוי, אותו הקדיש לניסיונות לצוד חיות גדולות, למרות שניסיונות אלו לא תמיד הניבו הצלחות. ציד החיות הגדולות, כאשר צלח, סיפק בשר, שלעיסתו ועיכולו קלים יותר, לעומת מזון צמחי. בתהליך אבולוציוני, כתוצאה מהמעבר אל תפריט בשרי, השיניים הפכו קטנות וחדות יותר. גם המעיים התקצרו ולפעילותן נדרשה כמות פחותה של אנרגיה. הבשר אף סיפק אנרגיה רבה יותר, אשר איפשרה בהתפתחות מח גדול יותר. גם בישראל נמצאו הוכחות קדומות לבישול מזון. חפירות בגשר בנות יעקב חשפו הוכחות שבחברת אדם קדמון, אשר התקיימה שם, בושלו דגי ענק לפני 750,000 שנים. חשיבות תרבותית הבישול הוא מרכיב אתני חשוב בתרבויות העמים השונים, שכן הוא אחד הסממנים הבולטים להבדלים בין קבוצות עמים. הבדלים אלו ניכרים במרכיביו של התבשיל, טכניקות הבישול שנעשות בו, ובתבלינים המקומיים שמוכנסים אליו. במסורת הסינית, לדוגמה, מושרש החיתוך של המזון הנא לפיסות קטנות. זו פעולה מקדימה המאפשרת את סיום בישול המזון על ידי טיגונו המהיר (הקפצה).שיטה זו התפתחה בתקופות ארוכות של מחסור בחומרי בעירה. במסורת ההודית, אף שהיא עשירה מאוד בטכניקות בישול שונות, אופייני הבישול בשמן ובעיקר בגהי. סממנים של תרבות גבוהה, כמו זו הקשורה למעמד האצולה באירופה, היו מלווים בכיבוש היצר. גם לאחר שהתבשיל היה מוכן ,הייתה חובה להמתין עד שיוגש לשולחן וכל הסועדים האחרים קיבלו את מנתם, כשלבי ביניים עד למצב שבו הסועד היה רשאי להשתמש בכלי האכילה שלו. גם המעבר מקערות משותפות לצלחות אישיות אפיין את המעבר לתרבות אכילה גבוהה. יחד עם התפתחות תרבות האוכל, במאה ה-16, התפתח יצור אומנותי של כלי אוכל עשויים קרמיקה, במקום קערות עשויות עץ, אשר רווחו עד אז. במשפחות עשירות עשה שימוש במערכות כלי שולחן אשר נשאו את סמל האצולה של המשפחה. בתרבותם של עמים שונים קיימים איסורים הקשורים למזון. הדוגמאות הידועות ביותר הן איסור אכילת בשר פרה בהינדואיזם, איסור אכילת חזיר אצל המוסלמים ואיסור על אכילת מאכלים לא כשרים אצל יהודים שומרי מצוות. כהמשך למנהגי אכילה בצוותא בתרבויות שונות, הופיעו המסעדות ובעקבותיהן מוסדות שונים החלו לפרסם הערכות של השגי המסעדות. אחד המפורסמים במדרגי המסעדות הוא מדריך מישלין, אשר היה הראשון ביוזמה זו. בינתיים קמו לו מתחרים, כדוגמת רשימת סן פלגרינו, הידועה יותר כרשימת 50 המסעדות הטובות בעולם, אשר נוסדה בשנת 2002 בישול ברחבי העולם מטבחי העולם נבדלים זה מזה, אך בהחלט מושפעים זה מזה. מאכלים רבים נדדו ממדינה למדינה בנתיבי השיט והמסחר ובכל מקום קיבלו גרסה מקומית המשתמשת בחומרים מקומיים. תופעה זו יצרה מגוון מאכלים קרובים אך שונים ששיקפו את הדומה והשונה בכל מטבח על פני כדור הארץ. ראו גם אמצעי חימום והכנת מזון רשימת כלי בישול טכניקות בישול מיוליקה מאכלים אסורים לקריאה נוספת מייקל פולן, קיצור תולדות הבישול: איך השפיע הבישול על חיינו. מאנגלית: ניצן לפידות. מודן הוצאה לאור, 2017 קישורים חיצוניים איתי להט, מאסטר שף, באתר כלכליסט, 3 בנובמבר 2011 מאגר מידע וכתבות בנושא בישול ומתכונים האקדמיה לבישול, ב-ynet מילון למונחי תבשילים וכלי בישול (1913), באתר האקדמיה ללשון הערות שוליים

בישול הוא שם כללי לפעולות עיבוד מזון על ידי חום ממקור חיצוני. במרבית המאכלים, הבישול גורם לריכוך של המזון, וכך הוא קל יותר ללעיסה, בליעה ועיכול. הבישול משנה את טעמו, מרקמו, מראהו וערכיו התזונתיים של המזון.אופני הכנה של מזון בעזרת חום הם: הרתחה, אפייה, צלייה, טיגון, עישון, אידוי וקלייה.השפעות תהליך הבישול החימום, הכרוך בתהליך הבישול, מרכך מזון על ידי הפיכת הקולגן לג'לטין. רב סוכרים כעמילן עשויים להתפרק לשרשראות קצרות יותר וסוכרים עוברים תהליך קרמליזציה. בנוסף לכך, החימום יכול לחטא את המזון מחיידקים המתרבים בטמפרטורות שבין 4 ל-70 מעלות צלזיוס.. חימום מזון בטמפרטורות של מעל 140 מעלות צלזיוס מייצר את תגובת מייאר, המפיקה מגוון של ריחות וטעמים.בישול המזון נועד ליצור טעם חדש על פי בחירת האדם המבשל אותו. כדי להרבות ביצירת טעמים חדשים, נהוג לערבב ולבשל יחדיו חומרי גלם שונים, כגון ירקות עם בשר, חלב עם סוכר, בצק עם ממרחים שונים ועוד.חשיבות אבולוציונית החוקר טוען שבישול המזון אחראי להתפתחות האדם כפי שאנו מכירים אותו היום. לפי מחקריו, הבישול מקצר את הזמן הדרוש לעיכול, וכך נותר לאדם הקדמון זמן פנוי, אותו הקדיש לניסיונות לצוד חיות גדולות, למרות שניסיונות אלו לא תמיד הניבו הצלחות. ציד החיות הגדולות, כאשר צלח, סיפק בשר, שלעיסתו ועיכולו קלים יותר, לעומת מזון צמחי. בתהליך אבולוציוני, כתוצאה מהמעבר אל תפריט בשרי, השיניים הפכו קטנות וחדות יותר. גם המעיים התקצרו ולפעילותן נדרשה כמות פחותה של אנרגיה. הבשר אף סיפק אנרגיה רבה יותר, אשר איפשרה בהתפתחות מח גדול יותר. גם בישראל נמצאו הוכחות קדומות לבישול מזון. חפירות בגשר בנות יעקב חשפו הוכחות שבחברת אדם קדמון, אשר התקיימה שם, בושלו דגי ענק לפני 750,000 שנים.חשיבות תרבותיתהבישול הוא מרכיב אתני חשוב בתרבויות העמים השונים, שכן הוא אחד הסממנים הבולטים להבדלים בין קבוצות עמים. הבדלים אלו ניכרים במרכיביו של התבשיל, טכניקות הבישול שנעשות בו, ובתבלינים המקומיים שמוכנסים אליו. במסורת הסינית, לדוגמה, מושרש החיתוך של המזון הנא לפיסות קטנות. זו פעולה מקדימה המאפשרת את סיום בישול המזון על ידי טיגונו המהיר (הקפצה).שיטה זו התפתחה בתקופות ארוכות של מחסור בחומרי בעירה. במסורת ההודית, אף שהיא עשירה מאוד בטכניקות בישול שונות, אופייני הבישול בשמן ובעיקר בגהי.סממנים של תרבות גבוהה, כמו זו הקשורה למעמד האצולה באירופה, היו מלווים בכיבוש היצר. גם לאחר שהתבשיל היה מוכן ,הייתה חובה להמתין עד שיוגש לשולחן וכל הסועדים האחרים קיבלו את מנתם, כשלבי ביניים עד למצב שבו הסועד היה רשאי להשתמש בכלי האכילה שלו. גם המעבר מקערות משותפות לצלחות אישיות אפיין את המעבר לתרבות אכילה גבוהה. יחד עם התפתחות תרבות האוכל, במאה ה-16, התפתח יצור אומנותי של כלי אוכל עשויים קרמיקה, במקום קערות עשויות עץ, אשר רווחו עד אז. במשפחות עשירות עשה שימוש במערכות כלי שולחן אשר נשאו את סמל האצולה של המשפחה.בתרבותם של עמים שונים קיימים איסורים הקשורים למזון. הדוגמאות הידועות ביותר הן איסור אכילת בשר פרה בהינדואיזם, איסור אכילת חזיר אצל המוסלמים ואיסור על אכילת מאכלים לא כשרים אצל יהודים שומרי מצוות.כהמשך למנהגי אכילה בצוותא בתרבויות שונות, הופיעו המסעדות ובעקבותיהן מוסדות שונים החלו לפרסם הערכות של השגי המסעדות. אחד המפורסמים במדרגי המסעדות הוא מדריך מישלין, אשר היה הראשון ביוזמה זו. בינתיים קמו לו מתחרים, כדוגמת רשימת סן פלגרינו, הידועה יותר כרשימת 50 המסעדות הטובות בעולם, אשר נוסדה בשנת 2002בישול ברחבי העולםמטבחי העולם נבדלים זה מזה, אך בהחלט מושפעים זה מזה. מאכלים רבים נדדו ממדינה למדינה בנתיבי השיט והמסחר ובכל מקום קיבלו גרסה מקומית המשתמשת בחומרים מקומיים. תופעה זו יצרה מגוון מאכלים קרובים אך שונים ששיקפו את הדומה והשונה בכל מטבח על פני כדור הארץ.ראו גם אמצעי חימום והכנת מזון רשימת כלי בישול טכניקות בישול מיוליקה מאכלים אסוריםלקריאה נוספת מייקל פולן, קיצור תולדות הבישול: איך השפיע הבישול על חיינו. מאנגלית: ניצן לפידות. מודן הוצאה לאור, 2017קישורים חיצוניים איתי להט, מאסטר שף, באתר כלכליסט, 3 בנובמבר 2011 מאגר מידע וכתבות בנושא בישול ומתכונים האקדמיה לבישול, ב-ynet מילון למונחי תבשילים וכלי בישול (1913), באתר האקדמיה ללשוןהערות שוליים

2132

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%92%D7%93%D7%A8%20%D7%94%D7%98%D7%95%D7%91%D7%94

הגדר הטובה

הגדר הטובה (או מדיניות הגדר הטובה) היה כינוי למדיניות שאותה יזם שר הביטחון שמעון פרס בגבול לבנון-ישראל, החל מיוני 1976, שכללה סיוע אזרחי, רפואי וכלכלי לתושבי דרום לבנון, וסיוע צבאי לצבא לבנון החופשית. היסטוריה רקע היסטורי מהקמת מדינת ישראל עד לסוף שנות ה-60 היו יחסי ישראל-לבנון קורקטיים, והגבול בין ישראל ולבנון היה שקט לחלוטין (לבנון גם לא לקחה חלק במלחמת ששת הימים או במלחמת יום הכיפורים). בגבול לא הוקמה גדר מערכת, והותר לאזרחים לבנונים להיכנס לישראל דרך מעבר ראש הנקרה לביקורי משפחות, וצליינות. לעיתים אירעו הסתננויות, אך ברוב המקרים היו אלו תושבי הכפרים מצידו השני של הגבול, שביקשו ללקט חציר או עצים, או עברו את הגבול בטעות. במחצית השנייה של שנות ה-60 חלה הידרדרות במצב הביטחוני לאורך הגבול, אירעו שורה של מעשי חבלה של מסתננים, והוקמה גדר מערכת לאורך הגבול. ב-5 במאי 1967, הופגז, לראשונה מאז מלחמת העצמאות, קיבוץ מנרה באש מרגמות משטח לבנון, ושוב ביוני 1968. עם התבססות ארגוני הטרור הפלסטיניים בדרום לבנון, החל מ-1968 הגבול הפך לקו עימות. בקשות סיוע ראשונות תחילתה של "מדיניות הגדר הטובה" הגיעה עם פריצת מלחמת האזרחים בלבנון ב-1975, כאשר אזרחים לבנונים מרונים פנו לישראל בבקשת סיוע. החל מסוף 1975 הלכו והתרופפו הקשרים בין דרום לבנון ובין ביירות. מלחמת האזרחים הביאה להפסקת השירותים האזרחיים ולהרס תשתיות. המחבלים השתלטו על אזורים נרחבים ויחידות של צבא השחרור הפלסטיני באו ללבנון מסוריה. מאוחר יותר הגיעו יחידות של צבא סוריה והיו לגורם הצבאי הדומיננטי בלבנון. המאורעות בצפון השפיעו על הדרום, שהיה תחילה רגוע יחסית. אנשי יחידה של צבא לבנון הערבי בראשותו של סגן אחמד אל־חטיב, שפרשו מצבא לבנון המתפורר, השתלטו במרץ 1976 על מפקדת צבא לבנון במרג' עיון ועל המבצר העתיק של אל-ח'יאם והחלו לפגוע בכפריים הנוצריים של האזור. המתיחות החריפה בעת שכמה מחייליו של אל־חטיב חטפו חייל נוצרי מן הכפר קליעה. הכומר של קליעה דרש את שחרורו המידי ואיים, כי אם לא ישוחרר, תבקש קליעה את סיוע צה"ל. חיילי אל־חטיב נרתעו והחייל הנוצרי שוחרר ולאחר מכן משפחתו נמלטה והגיעה למטולה. הייתה זו המשפחה הלבנונית הראשונה שבאה לישראל מדרום לבנון בבקשת עזרה. את המשפחה אירח ביאליק בלסקי, בעל "מלון הארזים". אנשי מטולה יצרו קשר עם חבר הכנסת יוסי שריד, שביקש אישור מראש הממשלה ושר הביטחון כי יאשרו למשפחה להישאר בישראל. מאוחר יותר חזרה המשפחה ללבנון. אחרי אירועים אלו היו מגיעים לשטח ישראל נשים שכרעו ללדת, או ילדים שנפצעו ונאספו על ידי סיורים של צה"ל. ההחלטה על יישום המדיניות קריאת הנוצרים לסיוע הגיע לאלוף פיקוד הצפון רפאל איתן שדיווח עליה בישיבות אצל שר הביטחון שמעון פרס. פרס יצא לסייר בגבול. הוא נפגש עם לבנוניים, שמע על מצוקתם, והחל לטפח רעיון של בניית יחסים חדשים בגבול, על רקע מצוקות התושבים בדרום לבנון. כבר בינואר 1976 הודיע פרס, כי ישראל פותחת את הגבול לפני פליטים נוצרים הנמלטים מלבנון והוראה ברוח זו הועברה ליחידות צה"ל הפרושות לאורך גדר המערכת. אלא שהגבול שנפתח, לא קלט פליטים, התברר, כי הלבנונים מבקשים להישאר בלבנון, למרות סבלם, הם לא חצו את הגבול והעדיפו להישאר בביתם. אך ביקשו סיוע, בעיקר עזרה רפואית מישראל. חובשים שהיו בסיורים לאורך הגבול, נתנו טיפול רפואי והחישו את הנזקקים לבתי חולים. ביוני 1976 הביא שר הביטחון פרס את נושא לדיון בישיבת הממשלה, והוחלט לקבוע נקודת קבע בגדר בין מטולה לכפר כילא (המכונה שער פאטמה), בה תינתן עזרה רפואית. בתחילה הקיף ההסדר רק את הנוצרים, אחר־כך הורחב על כל המבקשים סיוע. נוצרים ומוסלמים ודרוזים וצ'רקסים. באוגוסט 1976 פנו גם המתואלים (השיעים הלבנונים) לקבל עזרה ובקשתם נענתה בחיוב. ב-20 ביוני 1976, נחשפה מרפאת הסיוע ליד מטולה, כאשר אנשי תקשורת הוזמנו למקום, והדבר התפרסם באמצעי התקשורת בעולם. מטרת החשיפה הייתה יצירת תדמית חיובית לישראל בדעת הקהל העולמית. עיקרי המדיניות המדיניות, כפי שהסביר שמעון פרס, התבססה על שלושה עקרונות. האחת: בקרבת הגבול אספקת סיוע הומניטרי לתושבים המקומיים ומניעת חדירה של מחבלים. השנייה, מתן אספקה צבאית לכוחות הנוצרים. השלישית, לא לבצע התערבות צבאית ישירה במלחמת האזרחים בלבנון. באזור דרום לבנון לא ילחם צה"ל לצד הנוצרים. את הפעולות הצבאיות היה עליהם לבצע באמצעות יחידותיהם והסיוע יינתן, רק באמצעות ירי ארטילרי משטח ישראל. בנוסף, מאחר שאספקת נשק לעדה מסוימת בלבנון, הנוצרים במקרה זה, יכולה לייצר מתח עם יתר העדות, ובמיוחד עם השיעים שהם הרוב בדרום לבנון, ולא פעלו נגד ישראל באותן שנים, הוחלט שהעברת הנשק לנוצרים תיעשה בהדרגה ובאופן חשאי ככל הניתן. מטרת המדיניות הייתה למנף את האינטרסים המשותפים של ישראל והאוכלוסייה המקומית לאורך הגבול כנגד האיום המשותף, כוחות ארגון צבא השחרור הפלסטיני שהתבססו באזור הפתחלנד, ומיליציות שפעלו לצידם עם פרוץ מלחמת האזרחים, ולחזק את האוכלוסייה המקומית מול האיום המשותף, באמצעות סיוע, אזרחי-הומניטרי וצבאי. הסיוע הישראלי סיוע רפואי "מדיניות הגדר הטובה" החלה עם מתן סיוע רפואי, תחילה כאמור במרפאה שהוקמה סמוך לשער פאטמה. בהמשך הוקמה מרפאה שנייה סמוך למושב דוב"ב ומרפאה שלישית נחנכה על ידי שמעון פרס ב-29 בספטמבר 1976, סמוך לקיבוץ חניתה. עד תחילת ספטמבר 1976, 6,208 לבנונים קיבלו טיפול רפואי מישראל ומאות טופלו בבתי חולים. אזרחים רבים גם תרמו ציוד והגישו סיוע במרפאות. הסיוע התרחב גם לתחום נוספים: סיוע כלכלי השלב השני ב"מדיניות הגדר הטובה" הייתה מתן אפשרות לתושבים בדרום לבנון לרכוש אספקה, מזון דלק ומים מישראל. סוחרים מלבנון הורשו להיכנס עם רכבם לקריית שמונה, להגיע לסניף בנק לאומי בעיר, להמיר את הלירה לבנונית ללירה ישראלית ולקנות מוצרים בעיר. בנוסף הורשו חקלאי דרום לבנון למכור את יבול הטבק שלהם בישראל, מאחר שמלחמת האזרחים מנעה מהם את היכולת למכור את היבול בתוך לבנון. הטבק היה מקור ההכנסה העיקרי של תושבי האזור. אחר כך הורחבה אפשרות מעבר הסוחרים לנקודת נוספת לאורך הגבול. בדצמבר 1976 אף הוקמה נקודת מסחר בתוך הכפר רמיש בלבנון, בה יכלו התושבים לקנות סחורה ישראלית. בנוסף לכך, מספר סטודנטים לבנונים נרשמו ללימודים במכללת תל-חי. סיוע צבאי הסיוע צבאי, בשלבים הראשונים של יישום מדיניות הגדר הטובה, היה אספקת נשק קל לחיילים נוצרים בצבא לבנון, בעיקר מהכפר קליעה, שהותקפו על ידי לוחמי צבא לבנון הערבי - מיליציה איסלאמית אשר הורכבה מעורקי צבא לבנון ששיתופו פעולה עם לוחמי צבא השחרור הפלסטיני. הלוחמים הנוצרים התארגנו תוך מספר חודשים במיליציה משלהם בשם צבא לבנון החופשית. ניהול הקשר עם הכוחות הנוצרים בוצע על ידי יחידה 504, והאספקה נמסרה דרך "שער וייס" שמצדו המזרחי של מטולה, ולא דרך "שער פאטמה" שממוקם סמוך לכפרים שיעיים. סיוע בשרותי דואר מאחר ששירותי הדואר הלבנוני חדלו לפעול בדרום לבנון, בעקבות מלחמת האזרחים. ביקשו תושבי לבנון להעביר דואר, בעיקר חבילות ומכתבים דרך ישראל לקרובי משפחה בחו"ל. תחילה נשלחו מכתבים מנקודת דואר שהוקמה בשער פטמה, בהמשך החל דואר ישראל, להעביר מכתבים וחבילות נכנסות לתושבי דרום לבנון, דרך ישראל. סיוע וטרינרי במשך כ-24 שנים (בין 1976 ועד לנסיגת צה"ל בשנת 2000) טיפלו הרשויות הישראליות בבריאות בעלי החיים שבאזור דרום לבנון. הדבר נעשה במשותף על ידי קמ"ט חקלאות והשירותים הווטרינריים במשרד החקלאות, תוך העסקתם של עובדים מקומיים לביצוע החיסונים ההמוניים השנתיים. החיסונים של הבקר והצאן טיפלו בעיקר במחלות הפה והטלפיים, הברוצלוזיס, הכלבת ואבעבועות הצאן . בוצעו ביקורים תקופתיים וביקורים מיוחדים על פי קריאות דחופות של מומחים ישראלים למחלות צאן ובקר ומחלות דבורים ושל מומחים נוספים. האזור המטופל כלל 32 כפרים (כ-46,000 בעלי חיים) בגזרה המזרחית ו-23 כפרים (קרוב ל-27,000 בעלי חיים) בגזרה המערבית. מצב הבריאות השפיר באזור שימש כחגורת מגן למשק הישראלי כנגד המחלות המגפתיות החודרות בתכיפות ללבנון מהצפון והמזרח ומתפשטות בה. שינוי המדיניות ממשלת ישראל השמונה עשרה בראשות הליכוד שעלתה לשלטון במאי 1977 החליטה לשנות את המדיניות, להפוך את שיתוף הפעולה עם הנוצרים שבדרום לבנון לגלוי, ולהתערב בצורה ישירה במלחמת האזרחים בלבנון. ישראל החלה לספק סיוע ונשק לצבא לבנון החופשית באופן גלוי.. ב-2 במרץ 1978 פשט כוח של אש"ף על הכפר מרון א-ראס הסמוך לגבול עם ישראל והצליח להשתלט על כלי נשק וכלי רכב שסופקו לנוצרים על ידי צה"ל. ישראל הייתה מעוניינת להוכיח לבני בריתה הנוצרים כי היא מחויבת להגנתם ולא תשלים עם פעולות מסוג זה ופתחה במבצע ליטני בליל 14 במרץ 1978. צה"ל פלש לחלקה הדרומי של לבנון עד לנהר הליטני, והחזיק בשטח זה במשך כשלושה חודשים, עד לנסיגתו חזרה לגבול הבינלאומי. ושוב במלחמת לבנון הראשונה כבשה שטח ניכר משטח לבנון והחזיקה ב"רצועת ביטחון" עד שנת 2000. במשך השנים שמדינת ישראל שלטה ב"רצועת ביטחון" התדרדרו היחסים עם האוכלוסייה המקומית. המרפאות בגדר הגבול נסגרו בסוף שנות ה-80. בשנות ה-90, לרוב רק קרובים מדרגה ראשונה של חיילי צד"ל הורשו לעבור כל יום לעבוד בישראל. לאחר נסיגת צה"ל מרצועת הביטחון לאחר נסיגת צה"ל מרצועת הביטחון, נסגרו כל מעברי הגבול בין ישראל ללבנון, למעט מעבר ראש הנקרה. ופסק כל הסיוע האזרחי לתושבי דרום לבנון שעוד המשיך להתקיים עד הנסיגה (דוגמת הסיוע הווטרינרי שמטרתו הייתה לא רק לסייע לתושבים בלבנון, אך גם למנוע מעבר של מחלות בעלי חיים מעבר לגבול לישראל). הברחות דרך הגדר לאחר שינוי המדיניות התנועה בששת מעברי הגבול שהוקמו הפכה דו כיוונית. דרכם נכנסו ויצאו בתדירות גבוהה כוחות צה"ל, אזרחים עובדי צה"ל, אנשי תקשורת ואנשי קהילת המודיעין לתוך לבנון. התנועה בכיוון מלבנון לישראל גם גדלה לאחר הקמת צד"ל, כשהותר לכל בן משפחה של חייל צד"ל לעבוד בישראל. לעיתים הותר גם לרכבים לבנוניים להיכנס לישראל. עם הגידול בנפח התנועה בין ישראל ללבנון, החלה גם פעילות ענפה של הברחות מלבנון לישראל, בעיקר של מוצרי חשמל (שהוזכרה במערכון "המוסך" של שלישיית הגשש החיוור), משקאות חריפים וסמים. במשך השנים נתפשו עשרות חיילים ואזרחים שעסקו בהברחות, כולל מפקדים בכירים. בין השאר נתפס ז'אן אלרז מפעיל סוכנים ביחידה 504 שבמהלך עבודתו פיתח רשת של הברחות מכשירי חשמל מלבנון לישראל. הוא נלכד בעקבות חשד שרצח את אחד מסוכניו הלבנוניים. בכתב האישום נגדו נטען, כי ב-31 מקרים שונים בשנים 1987–1988 הבריח לישראל מאות מכשירי חשמל, בהם מכשירי וידאו, רדיו-טייפ ומקלטי טלוויזיה. הוא הועמד לדין על הברחות ונידון ל-5 שנות מאסר. באוגוסט 1990, מפקד מעבר שער פאטמה בדרגת רב-סרן, נתפס שברכבו 9 ק"ג הרואין מלבנון. הוא נידון ל-9 שנות מאסר. ראו גם נציגות ישראל בביירות לקריאה נוספת קישורים חיצוניים הערות שוליים מלחמת לבנון הראשונה לבנון: היסטוריה מעברי גבול בגבול ישראל–לבנון יחסי ישראל–לבנון הלחימה בדרום לבנון (1985–2000) ישראל: סיוע בין-לאומי

הגדר הטובה (או מדיניות הגדר הטובה) היה כינוי למדיניות שאותה יזם שר הביטחון שמעון פרס בגבול לבנון-ישראל, החל מיוני 1976, שכללה סיוע אזרחי, רפואי וכלכלי לתושבי דרום לבנון, וסיוע צבאי לצבא לבנון החופשית.היסטוריהרקע היסטורימהקמת מדינת ישראל עד לסוף שנות ה-60 היו יחסי ישראל-לבנון קורקטיים, והגבול בין ישראל ולבנון היה שקט לחלוטין (לבנון גם לא לקחה חלק במלחמת ששת הימים או במלחמת יום הכיפורים). בגבול לא הוקמה גדר מערכת, והותר לאזרחים לבנונים להיכנס לישראל דרך מעבר ראש הנקרה לביקורי משפחות, וצליינות. לעיתים אירעו הסתננויות, אך ברוב המקרים היו אלו תושבי הכפרים מצידו השני של הגבול, שביקשו ללקט חציר או עצים, או עברו את הגבול בטעות.במחצית השנייה של שנות ה-60 חלה הידרדרות במצב הביטחוני לאורך הגבול, אירעו שורה של מעשי חבלה של מסתננים, והוקמה גדר מערכת לאורך הגבול. ב-5 במאי 1967, הופגז, לראשונה מאז מלחמת העצמאות, קיבוץ מנרה באש מרגמות משטח לבנון, ושוב ביוני 1968. עם התבססות ארגוני הטרור הפלסטיניים בדרום לבנון, החל מ-1968 הגבול הפך לקו עימות.בקשות סיוע ראשונותתחילתה של "מדיניות הגדר הטובה" הגיעה עם פריצת מלחמת האזרחים בלבנון ב-1975, כאשר אזרחים לבנונים מרונים פנו לישראל בבקשת סיוע. החל מסוף 1975 הלכו והתרופפו הקשרים בין דרום לבנון ובין ביירות. מלחמת האזרחים הביאה להפסקת השירותים האזרחיים ולהרס תשתיות. המחבלים השתלטו על אזורים נרחבים ויחידות של צבא השחרור הפלסטיני באו ללבנון מסוריה. מאוחר יותר הגיעו יחידות של צבא סוריה והיו לגורם הצבאי הדומיננטי בלבנון. המאורעות בצפון השפיעו על הדרום, שהיה תחילה רגוע יחסית. אנשי יחידה של צבא לבנון הערבי בראשותו של סגן אחמד אל־חטיב, שפרשו מצבא לבנון המתפורר, השתלטו במרץ 1976 על מפקדת צבא לבנון במרג' עיון ועל המבצר העתיק של אל-ח'יאם והחלו לפגוע בכפריים הנוצריים של האזור. המתיחות החריפה בעת שכמה מחייליו של אל־חטיב חטפו חייל נוצרי מן הכפר קליעה. הכומר של קליעה דרש את שחרורו המידי ואיים, כי אם לא ישוחרר, תבקש קליעה את סיוע צה"ל. חיילי אל־חטיב נרתעו והחייל הנוצרי שוחרר ולאחר מכן משפחתו נמלטה והגיעה למטולה. הייתה זו המשפחה הלבנונית הראשונה שבאה לישראל מדרום לבנון בבקשת עזרה. את המשפחה אירח ביאליק בלסקי, בעל "מלון הארזים". אנשי מטולה יצרו קשר עם חבר הכנסת יוסי שריד, שביקש אישור מראש הממשלה ושר הביטחון כי יאשרו למשפחה להישאר בישראל. מאוחר יותר חזרה המשפחה ללבנון. אחרי אירועים אלו היו מגיעים לשטח ישראל נשים שכרעו ללדת, או ילדים שנפצעו ונאספו על ידי סיורים של צה"ל.ההחלטה על יישום המדיניותקריאת הנוצרים לסיוע הגיע לאלוף פיקוד הצפון רפאל איתן שדיווח עליה בישיבות אצל שר הביטחון שמעון פרס. פרס יצא לסייר בגבול. הוא נפגש עם לבנוניים, שמע על מצוקתם, והחל לטפח רעיון של בניית יחסים חדשים בגבול, על רקע מצוקות התושבים בדרום לבנון. כבר בינואר 1976 הודיע פרס, כי ישראל פותחת את הגבול לפני פליטים נוצרים הנמלטים מלבנון והוראה ברוח זו הועברה ליחידות צה"ל הפרושות לאורך גדר המערכת. אלא שהגבול שנפתח, לא קלט פליטים, התברר, כי הלבנונים מבקשים להישאר בלבנון, למרות סבלם, הם לא חצו את הגבול והעדיפו להישאר בביתם. אך ביקשו סיוע, בעיקר עזרה רפואית מישראל. חובשים שהיו בסיורים לאורך הגבול, נתנו טיפול רפואי והחישו את הנזקקים לבתי חולים. ביוני 1976 הביא שר הביטחון פרס את נושא לדיון בישיבת הממשלה, והוחלט לקבוע נקודת קבע בגדר בין מטולה לכפר כילא (המכונה שער פאטמה), בה תינתן עזרה רפואית. בתחילה הקיף ההסדר רק את הנוצרים, אחר־כך הורחב על כל המבקשים סיוע. נוצרים ומוסלמים ודרוזים וצ'רקסים. באוגוסט 1976 פנו גם המתואלים (השיעים הלבנונים) לקבל עזרה ובקשתם נענתה בחיוב. ב-20 ביוני 1976, נחשפה מרפאת הסיוע ליד מטולה, כאשר אנשי תקשורת הוזמנו למקום, והדבר התפרסם באמצעי התקשורת בעולם. מטרת החשיפה הייתה יצירת תדמית חיובית לישראל בדעת הקהל העולמית.עיקרי המדיניותהמדיניות, כפי שהסביר שמעון פרס, התבססה על שלושה עקרונות. האחת: בקרבת הגבול אספקת סיוע הומניטרי לתושבים המקומיים ומניעת חדירה של מחבלים. השנייה, מתן אספקה צבאית לכוחות הנוצרים. השלישית, לא לבצע התערבות צבאית ישירה במלחמת האזרחים בלבנון. באזור דרום לבנון לא ילחם צה"ל לצד הנוצרים. את הפעולות הצבאיות היה עליהם לבצע באמצעות יחידותיהם והסיוע יינתן, רק באמצעות ירי ארטילרי משטח ישראל. בנוסף, מאחר שאספקת נשק לעדה מסוימת בלבנון, הנוצרים במקרה זה, יכולה לייצר מתח עם יתר העדות, ובמיוחד עם השיעים שהם הרוב בדרום לבנון, ולא פעלו נגד ישראל באותן שנים, הוחלט שהעברת הנשק לנוצרים תיעשה בהדרגה ובאופן חשאי ככל הניתן.מטרת המדיניות הייתה למנף את האינטרסים המשותפים של ישראל והאוכלוסייה המקומית לאורך הגבול כנגד האיום המשותף, כוחות ארגון צבא השחרור הפלסטיני שהתבססו באזור הפתחלנד, ומיליציות שפעלו לצידם עם פרוץ מלחמת האזרחים, ולחזק את האוכלוסייה המקומית מול האיום המשותף, באמצעות סיוע, אזרחי-הומניטרי וצבאי.הסיוע הישראליסיוע רפואי"מדיניות הגדר הטובה" החלה עם מתן סיוע רפואי, תחילה כאמור במרפאה שהוקמה סמוך לשער פאטמה. בהמשך הוקמה מרפאה שנייה סמוך למושב דוב"ב ומרפאה שלישית נחנכה על ידי שמעון פרס ב-29 בספטמבר 1976, סמוך לקיבוץ חניתה. עד תחילת ספטמבר 1976, 6,208 לבנונים קיבלו טיפול רפואי מישראל ומאות טופלו בבתי חולים. אזרחים רבים גם תרמו ציוד והגישו סיוע במרפאות.הסיוע התרחב גם לתחום נוספים:סיוע כלכליהשלב השני ב"מדיניות הגדר הטובה" הייתה מתן אפשרות לתושבים בדרום לבנון לרכוש אספקה, מזון דלק ומים מישראל. סוחרים מלבנון הורשו להיכנס עם רכבם לקריית שמונה, להגיע לסניף בנק לאומי בעיר, להמיר את הלירה לבנונית ללירה ישראלית ולקנות מוצרים בעיר. בנוסף הורשו חקלאי דרום לבנון למכור את יבול הטבק שלהם בישראל, מאחר שמלחמת האזרחים מנעה מהם את היכולת למכור את היבול בתוך לבנון. הטבק היה מקור ההכנסה העיקרי של תושבי האזור. אחר כך הורחבה אפשרות מעבר הסוחרים לנקודת נוספת לאורך הגבול. בדצמבר 1976 אף הוקמה נקודת מסחר בתוך הכפר רמיש בלבנון, בה יכלו התושבים לקנות סחורה ישראלית.בנוסף לכך, מספר סטודנטים לבנונים נרשמו ללימודים במכללת תל-חי.סיוע צבאיהסיוע צבאי, בשלבים הראשונים של יישום מדיניות הגדר הטובה, היה אספקת נשק קל לחיילים נוצרים בצבא לבנון, בעיקר מהכפר קליעה, שהותקפו על ידי לוחמי צבא לבנון הערבי - מיליציה איסלאמית אשר הורכבה מעורקי צבא לבנון ששיתופו פעולה עם לוחמי צבא השחרור הפלסטיני. הלוחמים הנוצרים התארגנו תוך מספר חודשים במיליציה משלהם בשם צבא לבנון החופשית. ניהול הקשר עם הכוחות הנוצרים בוצע על ידי יחידה 504, והאספקה נמסרה דרך "שער וייס" שמצדו המזרחי של מטולה, ולא דרך "שער פאטמה" שממוקם סמוך לכפרים שיעיים.סיוע בשרותי דוארמאחר ששירותי הדואר הלבנוני חדלו לפעול בדרום לבנון, בעקבות מלחמת האזרחים. ביקשו תושבי לבנון להעביר דואר, בעיקר חבילות ומכתבים דרך ישראל לקרובי משפחה בחו"ל. תחילה נשלחו מכתבים מנקודת דואר שהוקמה בשער פטמה, בהמשך החל דואר ישראל, להעביר מכתבים וחבילות נכנסות לתושבי דרום לבנון, דרך ישראל.סיוע וטרינריבמשך כ-24 שנים (בין 1976 ועד לנסיגת צה"ל בשנת 2000) טיפלו הרשויות הישראליות בבריאות בעלי החיים שבאזור דרום לבנון. הדבר נעשה במשותף על ידי קמ"ט חקלאות והשירותים הווטרינריים במשרד החקלאות, תוך העסקתם של עובדים מקומיים לביצוע החיסונים ההמוניים השנתיים. החיסונים של הבקר והצאן טיפלו בעיקר במחלות הפה והטלפיים, הברוצלוזיס, הכלבת ואבעבועות הצאן . בוצעו ביקורים תקופתיים וביקורים מיוחדים על פי קריאות דחופות של מומחים ישראלים למחלות צאן ובקר ומחלות דבורים ושל מומחים נוספים. האזור המטופל כלל 32 כפרים (כ-46,000 בעלי חיים) בגזרה המזרחית ו-23 כפרים (קרוב ל-27,000 בעלי חיים) בגזרה המערבית. מצב הבריאות השפיר באזור שימש כחגורת מגן למשק הישראלי כנגד המחלות המגפתיות החודרות בתכיפות ללבנון מהצפון והמזרח ומתפשטות בה.שינוי המדיניותממשלת ישראל השמונה עשרה בראשות הליכוד שעלתה לשלטון במאי 1977 החליטה לשנות את המדיניות, להפוך את שיתוף הפעולה עם הנוצרים שבדרום לבנון לגלוי, ולהתערב בצורה ישירה במלחמת האזרחים בלבנון. ישראל החלה לספק סיוע ונשק לצבא לבנון החופשית באופן גלוי.. ב-2 במרץ 1978 פשט כוח של אש"ף על הכפר מרון א-ראס הסמוך לגבול עם ישראל והצליח להשתלט על כלי נשק וכלי רכב שסופקו לנוצרים על ידי צה"ל. ישראל הייתה מעוניינת להוכיח לבני בריתה הנוצרים כי היא מחויבת להגנתם ולא תשלים עם פעולות מסוג זה ופתחה במבצע ליטני בליל 14 במרץ 1978. צה"ל פלש לחלקה הדרומי של לבנון עד לנהר הליטני, והחזיק בשטח זה במשך כשלושה חודשים, עד לנסיגתו חזרה לגבול הבינלאומי. ושוב במלחמת לבנון הראשונה כבשה שטח ניכר משטח לבנון והחזיקה ב"רצועת ביטחון" עד שנת 2000. במשך השנים שמדינת ישראל שלטה ב"רצועת ביטחון" התדרדרו היחסים עם האוכלוסייה המקומית. המרפאות בגדר הגבול נסגרו בסוף שנות ה-80. בשנות ה-90, לרוב רק קרובים מדרגה ראשונה של חיילי צד"ל הורשו לעבור כל יום לעבוד בישראל.לאחר נסיגת צה"ל מרצועת הביטחוןלאחר נסיגת צה"ל מרצועת הביטחון, נסגרו כל מעברי הגבול בין ישראל ללבנון, למעט מעבר ראש הנקרה. ופסק כל הסיוע האזרחי לתושבי דרום לבנון שעוד המשיך להתקיים עד הנסיגה (דוגמת הסיוע הווטרינרי שמטרתו הייתה לא רק לסייע לתושבים בלבנון, אך גם למנוע מעבר של מחלות בעלי חיים מעבר לגבול לישראל).הברחות דרך הגדרלאחר שינוי המדיניות התנועה בששת מעברי הגבול שהוקמו הפכה דו כיוונית. דרכם נכנסו ויצאו בתדירות גבוהה כוחות צה"ל, אזרחים עובדי צה"ל, אנשי תקשורת ואנשי קהילת המודיעין לתוך לבנון. התנועה בכיוון מלבנון לישראל גם גדלה לאחר הקמת צד"ל, כשהותר לכל בן משפחה של חייל צד"ל לעבוד בישראל. לעיתים הותר גם לרכבים לבנוניים להיכנס לישראל. עם הגידול בנפח התנועה בין ישראל ללבנון, החלה גם פעילות ענפה של הברחות מלבנון לישראל, בעיקר של מוצרי חשמל (שהוזכרה במערכון "המוסך" של שלישיית הגשש החיוור), משקאות חריפים וסמים. במשך השנים נתפשו עשרות חיילים ואזרחים שעסקו בהברחות, כולל מפקדים בכירים. בין השאר נתפס ז'אן אלרז מפעיל סוכנים ביחידה 504 שבמהלך עבודתו פיתח רשת של הברחות מכשירי חשמל מלבנון לישראל. הוא נלכד בעקבות חשד שרצח את אחד מסוכניו הלבנוניים. בכתב האישום נגדו נטען, כי ב-31 מקרים שונים בשנים 1987–1988 הבריח לישראל מאות מכשירי חשמל, בהם מכשירי וידאו, רדיו-טייפ ומקלטי טלוויזיה. הוא הועמד לדין על הברחות ונידון ל-5 שנות מאסר. באוגוסט 1990, מפקד מעבר שער פאטמה בדרגת רב-סרן, נתפס שברכבו 9 ק"ג הרואין מלבנון. הוא נידון ל-9 שנות מאסר.ראו גם נציגות ישראל בביירותלקריאה נוספתקישורים חיצונייםהערות שולייםמלחמת לבנון הראשונהלבנון: היסטוריהמעברי גבול בגבול ישראל–לבנוןיחסי ישראל–לבנוןהלחימה בדרום לבנון (1985–2000)ישראל: סיוע בין-לאומי

2142

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%AA%D7%A7%D7%A9%D7%95%D7%A8%D7%AA

תקשורת

תקשורת היא תהליך בו מועבר מידע בין שני גורמים או יותר, היכולים להיות בני אדם, בעלי חיים ואף מחשבים. תהליך התקשורת מודלים של תקשורת "מודל שאנון–וויבר" מתייחס למערכת תקשורת על פי תורת האינפורמציה. על פי מודל זה כל אקט תקשורתי מתחלק ל־6 שלבים: מקור המידע – תפקידו של מקור המידע לברור את המסרים מתוך הנושא עצמו, ולהתאים אותם לסיטואציה התקשורתית הנכונה. קידוד המסר – הוא תרגום הרעיון שבמוח האדם לסימנים. כלי הממסר – אמצעי העברה. המקבל – האמצעי הקולט את הסימנים. פיענוח המסר – לתרגם את הרעיונות. היעד – לאן הוא אמור להגיע. רעש בדרך כלל הרעש נחשב למטרד במערכות דינמיות. נהוג לחשוב על רעש רקע כגורם הפוגע ביכולת איתור האותות, בכך שהוא יוצר אפקט ממסך המפריע ליכולת העיבוד של מידע רלוונטי אודות האות. כלומר, הרעש עלול לפגוע בתהליך התקשורת כאשר הוא גורם לשיבוש במסר שיוצא ממקור המידע אל המקבל, כך שהוא מתפרש באופן שגוי בהגיעו ליעד. כיווניות התקשורת מבחינת כיוון זרימת המידע, ערוצי תקשורת נחלקים לשלושה סוגים: תקשורת חד־כיוונית (Simplex) – המידע זורם רק בכיוון אחד, מהצד המשדר אל הצד הקולט. תקשורת כזו מתקיימת בשידורים של תחנת רדיו וערוץ טלוויזיה. תקשורת דו־כיוונית לסירוגין (Half-Duplex) – המידע זורם בשני הכיוונים, אולם לא בו־זמנית – בכל רגע נתון המידע זורם בכיוון אחד בלבד. תקשורת כזו מתקיימת במכשירי קשר, שבהם כדי לשדר על מחזיק המכשיר ללחוץ על כפתור המאפשר לו, ורק לו, לדבר. תקשורת דו־כיוונית מלאה (Full-Duplex) – המידע זורם בשני הכיוונים, גם בו־זמנית. תקשורת כזו מתקיימת במכשיר טלפון ובשיחה פנים אל פנים. תקשורת סינכרונית ואסינכרונית בתקשורת סינכרונית הצדדים קשובים זה לזה בזמן אמת וכל מסר נקלט מיידית וזוכה לתגובה מיידית. דוגמה לתקשורת כזו היא שיחת טלפון. בתקשורת אסינכרונית הצדדים אינם קשובים זה לזה בזמן אמת ומסר עשוי להיקלט זמן רב לאחר ששוגר, ולזכות בתגובה זמן רב לאחר שנקלט. דוגמה לתקשורת כזו היא קשר מכתבים ודואר אלקטרוני. תקשורת אנושית אופן התקשורת התקשורת החושית משמשת את בני האדם באופן דומה לזה של בעלי חיים אחרים. בנוסף, בני האדם פיתחו גם דרכי תקשורת מפותחות יותר, אשר מתבססות על יכולות קוגניטיביות הייחודיות לאדם ועל שימוש ייעודי בכלים וטכנולוגיות שונות – לדוגמה, השפה היא צורת תקשורת אשר יכולה להתקיים באופן שמיעתי על ידי דיבור או באופן חזותי על ידי מערכת הכתב או שפת הסימנים. אומנות מאפשרת לאדם לתקשר בדרכים מגוונות כמו שפת גוף, פנטומימה, מוזיקה, ריקוד, צילום, ציור, פיסול ועוד. תעשיית הבשמים עושה שימוש בחוש הריח. עקרון ההכבדה בא לידי ביטוי אצל בני אדם באמצעות סמלי סטטוס שונים. היכולת התקשורתית של האדם חיונית להשתלבותו בחברה, לתפקוד שלו באינטראקציות המערבות תקשורת חברתית וליצירת קשרים בין־אישיים. עם זאת, קיימים הבדלים בין אישיים במיומנויות התקשורת של אנשים שונים. יכולות תקשורתיות נמוכות עלולות לפגוע ביכולת התפקוד של האדם בחיי היומיום. קלינאי תקשורת הוא איש המקצוע המטפל בבעיות של תקשורת שונות כמו לקות שפה, גמגום ועוד. בחברה המודרנית ישנה חשיבות גם ליכולת האוריינות. במקור התייחסה האוריינות בעיקר ליכולת הקריאה והכתיבה, אך עם התפתחות הטכנולוגיה היא החלה לכלול בתוכה כל דרך של יצירה, העברה ופיענוח של מידע. השפעת הטכנולוגיה עם התפתחות הטכנולוגיה התפתחו גם אמצעי התקשורת בין בני אדם. התפתחויות אלו הביאו עימן תפיסות חדשות לגבי תקשורת – מעין מהפכות בתהליכי התקשורת עצמם. בעבר, נעשה שימוש רב בתקשורת שבעל פה. כדי להעביר מסרים למרחקים גדולים נעשה שימוש בשליחים, כך שמהירות התקשורת הוגבלה על ידי מהירותו של הרץ או של הסוס שהובילו את המידע. במהפכת התקשורת הראשונה הופיעה לראשונה התקשורת הכתובה, עם הופעת הפיקטוגרף. תקשורת השתמשה באבנים וסלעים בתור המדיה, שלרוב לא הייתה ניידת. במהפכת התקשורת השנייה, החל להופיע כתב, על גבי חרסית, פפירוס, נייר וכדומה. מערכת סימנים מוסכמת אפשרה אחידות בשפה ואפשרה שימושיות בתפוצה רחבה יותר. הדואר יכול לשמש בין היתר גם להעברת מסרים כתובים. בהמשך, התרחבה מהפכה זו עם המצאת הדפוס. במהפכת התקשורת השלישית, ניתן לבצע שידור וקליטה של מידע באמצעים אלקטרוניים, ומתאפשרת תקשורת המונים מהירה ויעילה. במהלך המאה ה־18, המאה ה־19, המאה ה־20 והמאה ה־21 התווספו אמצעי תקשורת חדשים עם התפתחות הטלקומוניקציה. אנשים החלו לתקשר באמצעות טלגרף, בקוד מורס, ומאוחר יותר באמצעות הטלפון, הרדיו, הטלוויזיה, והטלפון הסלולרי. מערכות תקשורת הן נדבך נוסף של התחום. קיימות מערכות לתקשורת נתונים, תקשורת דיבור, ותקשורת מולטימדיה - הכוללות שילוב של תמונה, תנועה ושמע. את הרשתות לתקשורת נתונים ניתן לחלק לרשתות מקומיות (LAN) ואזוריות (WAN). חלוקה נוספת היא בין רשתות פרטיות לבין רשתות ציבוריות. דוגמה לרשת פרטית היא רשת של ארגון או חברה מסחרית. דוגמה לרשת ציבורית היא האינטרנט. במקביל צצו גם יישומים המופעלים באמצעות מערכות התקשורת, כגון הפקס על גבי רשתות טלפוניה, והדואר האלקטרוני על גבי רשת האינטרנט. בעקבות מהפכת התקשורת הועלתה החשיבות של אוריינות מדיה. אוריינות מדיה היא תחום באוריינות המתייחס למיומנות השימוש באמצעי תקשורת שונים, לצורך קליטה, הבנה ומסירת מידע. לצורך כך על האדם לדעת כיצד להשתמש באופן יעיל בטכנולוגיות מידע ותקשורת. תקשורת המונים אספקט נוסף של התקשורת הוא אמצעי התקשורת, בהם העיתונות הכתובה, האלקטרונית והמצולמת, זוהי תקשורת ההמונים. כיום ענף זה של התקשורת הוא מפותח מאוד ובזכותו אנו יודעים על חדשות ואקטואליה, רכילות ועוד. כמו כן הוא מספק לנו בידור לשעות הפנאי. תחום מודרני יחסית של ענף התקשורת, הוא תחום הפרסום והתעמולה – כלים חברתיים בידי גורם קטן יחסית (חברה מסחרית, מפלגה וכדומה) אשר נועדו לקדם תהליך מסוים בקרב ציבור גדול יחסית בעלי מאפייני המון, בעזרת פנייה ישירה של גורם זה אל כלל הציבור. תקשורת המונים היא תופעה מודרנית, שתחילתה במאה ה־20. היא מאופיינת בפנייה לקהל רחב, אנונימי ומגוון, על ידי שימוש באמצעי תקשורת המונים, כגון: טלוויזיה, רדיו, עיתונות, קולנוע, ספרות ואינטרנט. בתהליך התקשורת מועבר מסר בו זמנית לציבור רחב של נמענים, ולרוב מדובר בתהליך מורכב טכנולוגית ויקר יחסית מבחינה כלכלית. כך למשל, תוכנית טלוויזיה מועברת לציבור הרחב, האנונימי והמגוון של צופי הטלוויזיה, בו זמנית, על ידי שימוש בטכנולוגיה והשקעה כלכלית. חשוב להבחין בין תקשורת ההמונים כתהליך לבין אמצעי תקשורת ההמונים, שהם כלים טכנולוגיים המאפשרים את העברת המסר מהמוען לנמענים. כאשר בוחנים את תקשורת ההמונים כתחום מחקר אקדמי, החוקרים מתבוננים בכל הגורמים השותפים לתהליך התקשורת: המוען, הנמען, המסר, האמצעי, המשמעות, הקוד, הרעשים בתקשורת וכדומה. בניגוד לתקשורת בין אישית, תקשורת ההמונים מאופיינת רובה ככולה ממוען ממוסד ומבוסס כלכלית; מנמענים רבים ומבודדים זה מזה; ממסר שרובו חד כיווני ומאמצעי תקשורת שמקורו בטכנולוגיה מודרנית. בנוסף, מחקר התקשורת מבקש לבחון האם הנמענים מבינים את המסר התקשורתי ומשמעותו כפי שביקש המוען להעבירו. עד כניסת האינטרנט בסוף המאה ה־20, נחשב המסר המועבר בתהליך תקשורת ההמונים לחד כיווני. זאת אומרת, לנמענים לא הייתה יכולת להגיב על תוכן דברי המוען, למעט מכתבים למערכות עיתונים. האינטרנט יצר שינוי בעניין זה, באפשרו לנמענים להגיב על המסר כמעט במיידיות שבה הוא שוגר. הנמען אינו נחשב לפסיבי אלא הוא אקטיבי, צרכן תקשורת אשר מחליט בעצמו לאינפורמציה אליה הוא ייחשף. ציר זמן של התקשורת האנושית בתאריך בלתי מוגדר התחילה תקשורת באמצעות שפת הגוף. כ־100,000 שנה לפנה"ס – מתחילה התקשורת המילולית בין בני אדם. כ־50,000 שנה לפנה"ס – מתחילים בני האדם לתקשר באמצעות ציורי מערות המעבירים מסרים. בערך באלף ה־5 לפנה"ס – מתחילה התקשורת בכתב, שלצורך השימוש בה נדרשת יכולת הבנת הנקרא. הכתבים הראשונים הידועים הם כתב היתדות השומרי וההירוגליפים. הכתובת ההירוגליפית העתיקה ביותר הידועה מתוארכת לשנת 4240 לפנה"ס. כ־3500 שנה לפנה"ס – עדויות ראשונות לשימוש בסוגי נייר במצרים, שם יצרו פפירוס מהצמח גומא פפירוס. כ־200 שנה לפנה"ס – התחילו לעבד עור בעלי חיים לקלף. 105 לספירה – החל בסין ייצור נייר כפי שהוא מוכר היום. 1000 לספירה (בערך) – המצאת גלופת דפוס מחרס בסין. אמצע המאה ה־15 – התפתחה תקשורת באמצעות דפוס, המצאת הדפוס המודרני שייכת ליוהאן גוטנברג, בסביבות שנת 1436. המאה ה־17 – התפתחו העיתונים ככלי להעברת מידע. המאה ה־19 – התפתחה תקשורת אלקטרונית (טלגרף, טלפון, רדיו). 19 באוגוסט 1839 – המצאת הצילום. 1895 – הייתה הקרנת הראינוע הראשונה כאשר האחים לומייר הקרינו בפני קהל מספר סרטים קצרים בני דקה. 1924 – הוצגה בלונדון הטלוויזיה האנלוגית הראשונה. 29 באוקטובר 1969 – רשת האינטרנט התחילה לפעול עם הפעלת הארפאנט (ARPANET). תקשורת בעולם החי תקשורת המורכבת מקבלה ושליחה של אותות היא אחד מיסודות החיים. בעולם החי התקשורת יכולה להתקיים באופן חיצוני בין שני יצורים חיים או באופן פנימי בתוך הגוף של יצור מסוים. תקשורת בין יצורים חיים בעלי חיים רבים מסוגלים לקיים תקשורת בינם לבין בעלי חיים אחרים. משום שהשפה ייחודית לאדם, רוב התקשורת בין בעלי חיים היא בלתי מילולית. את התקשורת בעולם החי אפשר לחלק למספר מחלקות על פי החושים שבהם היא נקלטת. תקשורת ויזואלית היא תקשורת באמצעות חוש הראייה, למשל בשפת גוף. תקשורת שמיעתית היא תקשורת באמצעות קול. תקשורת כימית היא תקשורת באמצעות חוש הריח, היא מתבצעת באופן טבעי באמצעות פרומונים אצל בעלי חיים רבים. עקרון ההכבדה מתאר תופעה שבה פרט כלשהו מכביד על עצמו כדי להפגין יכולת כלשהי כלפי הסביבה. צורת תקשורת זו יעילה משום שלא משתלם לחקות אותה בהיעדר יכולת זו ועל כן היא נחשבת לאסטרטגיה יציבה אבולוציונית. תקשורת ביולוגית תוך גופית כאמור, סוג נוסף של תקשורת בעולם החי מתקיים בתוך האורגניזם עצמו. הקולטנים השונים מאפשרים לתאים לזהות אותות מסוגים ספציפיים. רוב הקולטנים נמצאים בקרום החיצוני של התא וחשים את השינויים המתרחשים בסביבה החיצונית. אות ההפעלה של הקולטן גורם לתגובה בתא המחובר אליו שלעיתים קרובות הופכת לשרשרת של תגובות תוך תאיות המצומדות זו לזו. בקרב מיקרואורגניזם כמו יצורים חד תאיים, התקשורת מאפשרת להם להבחין במידע החיוני לקיומם. למשל, היכן יש חומרי מזון והיכן ישנם חומרי פסולת. ביצורים רב תאיים התקשורת מגוונת ומורכבת יותר. מערכת העצבים מאפשרת לגוף לפעול כיחידה מבוקרת ומתואמת באמצעות התקשורת שמתקיימת בין התאים שמרכיבים אותה. העברה סינפטית היא התהליך שבאמצעותו תאי העצב במערכת העצבים מתקשרים עם תאים אחרים בגוף. לתהליך זה יש תפקיד מרכזי ביכולת עיבוד המידע. היא כזו שבה המתקשרים אינם בהכרח קשובים זה לזה במהלך התקשורת ביניהם, ומסר עשוי להיקלט זמן רב לאחר ששוגר, ולזכות בתגובה זמן רב לאחר שנקלט. דוגמה לתקשורת כזו היא קשר מכתבים, דואר אלקטרוני ומסרונים. ראו גם ניסויים בלשניים בקופי אדם דבורת הדבש#תקשורת תקשורת דו כיוונית לקריאה נוספת דניס מקווייל, מבוא לתקשורת המונים, מהדורה שישית (תרגום: ענבל שגיב־נקדימון, עריכה מדעית: דוד לוין ואורן סופר), רעננה, האוניברסיטה הפתוחה, 2014. דן לאפי, סוגיות מפתח בחקר המדיה (תרגום: ענבל שגיב־נקדימון, עריכה מדעית: דוד לוין ואורן סופר), רעננה, האוניברסיטה הפתוחה, 2011. אורן סופר, תקשורת המונים בישראל, רעננה, האוניברסיטה הפתוחה, 2011. תמר אשורי, מהטלגרף עד המחשב, רסלינג, 2011. ברברה ג'ונסטון, ניתוח שיח (תרגום: יעל אונגר, עריכה מדעית ותוספות למהדורה העברית: שושנה בלום־קולקה, ארן ליביו, פנחס שטרן), רעננה, האוניברסיטה הפתוחה, 2012. שושנה בלום־קולקה, ארן ליביו, אורן סופר (עורכים), שיח תקשורת: מקראה, רעננה, האוניברסיטה הפתוחה, 2015. אוריאל זוהר, תקשורת בלתי מילולית, שפת גוף ונפש באסתטיקה של התיאטרון, בכתב העת צפון, מס' 5, עמ' 259–276, חיפה, 1998. דניאל רוזן, המדיום הוא המסר: התקשורת בישראל, הוצאת כרמל, 2022. קישורים חיצוניים . . דגלי הקוד הבינלאומי. תקשורת אלחוט, אתר שער לים. מערכות מתקשרות, מידע ותקשורת. מהי הטיה תקשורתית, 2 בינואר 2006, אתר אומדיה. The Origin of Consciousness – How Unaware Things Became Aware – על התפתחות התודעה והמודעות של אורגניזמים לסביבה מתוך יכולת התנועה והצורך במזון. הסרטון כולל הסברים על שלבים שונים של התפתחות התודעה כמו ראייה ותפיסה חזותית, ייצוג מידע, זיכרון, קביעות, תפיסת זמן, דחיית סיפוקים, תאוריה של תודעה ושפה הערות שוליים תקשורת מחשבים

תקשורת היא תהליך בו מועבר מידע בין שני גורמים או יותר, היכולים להיות בני אדם, בעלי חיים ואף מחשבים.תהליך התקשורתמודלים של תקשורת "מודל שאנון–וויבר" מתייחס למערכת תקשורת על פי תורת האינפורמציה. על פי מודל זה כל אקט תקשורתי מתחלק ל־6 שלבים:מקור המידע – תפקידו של מקור המידע לברור את המסרים מתוך הנושא עצמו, ולהתאים אותם לסיטואציה התקשורתית הנכונה.קידוד המסר – הוא תרגום הרעיון שבמוח האדם לסימנים.כלי הממסר – אמצעי העברה.המקבל – האמצעי הקולט את הסימנים.פיענוח המסר – לתרגם את הרעיונות.היעד – לאן הוא אמור להגיע.רעשבדרך כלל הרעש נחשב למטרד במערכות דינמיות. נהוג לחשוב על רעש רקע כגורם הפוגע ביכולת איתור האותות, בכך שהוא יוצר אפקט ממסך המפריע ליכולת העיבוד של מידע רלוונטי אודות האות. כלומר, הרעש עלול לפגוע בתהליך התקשורת כאשר הוא גורם לשיבוש במסר שיוצא ממקור המידע אל המקבל, כך שהוא מתפרש באופן שגוי בהגיעו ליעד.כיווניות התקשורת מבחינת כיוון זרימת המידע, ערוצי תקשורת נחלקים לשלושה סוגים: תקשורת חד־כיוונית (Simplex) – המידע זורם רק בכיוון אחד, מהצד המשדר אל הצד הקולט. תקשורת כזו מתקיימת בשידורים של תחנת רדיו וערוץ טלוויזיה. תקשורת דו־כיוונית לסירוגין (Half-Duplex) – המידע זורם בשני הכיוונים, אולם לא בו־זמנית – בכל רגע נתון המידע זורם בכיוון אחד בלבד. תקשורת כזו מתקיימת במכשירי קשר, שבהם כדי לשדר על מחזיק המכשיר ללחוץ על כפתור המאפשר לו, ורק לו, לדבר. תקשורת דו־כיוונית מלאה (Full-Duplex) – המידע זורם בשני הכיוונים, גם בו־זמנית. תקשורת כזו מתקיימת במכשיר טלפון ובשיחה פנים אל פנים.תקשורת סינכרונית ואסינכרונית בתקשורת סינכרונית הצדדים קשובים זה לזה בזמן אמת וכל מסר נקלט מיידית וזוכה לתגובה מיידית. דוגמה לתקשורת כזו היא שיחת טלפון. בתקשורת אסינכרונית הצדדים אינם קשובים זה לזה בזמן אמת ומסר עשוי להיקלט זמן רב לאחר ששוגר, ולזכות בתגובה זמן רב לאחר שנקלט. דוגמה לתקשורת כזו היא קשר מכתבים ודואר אלקטרוני.תקשורת אנושיתאופן התקשורת התקשורת החושית משמשת את בני האדם באופן דומה לזה של בעלי חיים אחרים. בנוסף, בני האדם פיתחו גם דרכי תקשורת מפותחות יותר, אשר מתבססות על יכולות קוגניטיביות הייחודיות לאדם ועל שימוש ייעודי בכלים וטכנולוגיות שונות – לדוגמה, השפה היא צורת תקשורת אשר יכולה להתקיים באופן שמיעתי על ידי דיבור או באופן חזותי על ידי מערכת הכתב או שפת הסימנים. אומנות מאפשרת לאדם לתקשר בדרכים מגוונות כמו שפת גוף, פנטומימה, מוזיקה, ריקוד, צילום, ציור, פיסול ועוד. תעשיית הבשמים עושה שימוש בחוש הריח. עקרון ההכבדה בא לידי ביטוי אצל בני אדם באמצעות סמלי סטטוס שונים.היכולת התקשורתית של האדם חיונית להשתלבותו בחברה, לתפקוד שלו באינטראקציות המערבות תקשורת חברתית וליצירת קשרים בין־אישיים. עם זאת, קיימים הבדלים בין אישיים במיומנויות התקשורת של אנשים שונים. יכולות תקשורתיות נמוכות עלולות לפגוע ביכולת התפקוד של האדם בחיי היומיום. קלינאי תקשורת הוא איש המקצוע המטפל בבעיות של תקשורת שונות כמו לקות שפה, גמגום ועוד. בחברה המודרנית ישנה חשיבות גם ליכולת האוריינות. במקור התייחסה האוריינות בעיקר ליכולת הקריאה והכתיבה, אך עם התפתחות הטכנולוגיה היא החלה לכלול בתוכה כל דרך של יצירה, העברה ופיענוח של מידע.השפעת הטכנולוגיה עם התפתחות הטכנולוגיה התפתחו גם אמצעי התקשורת בין בני אדם. התפתחויות אלו הביאו עימן תפיסות חדשות לגבי תקשורת – מעין מהפכות בתהליכי התקשורת עצמם. בעבר, נעשה שימוש רב בתקשורת שבעל פה. כדי להעביר מסרים למרחקים גדולים נעשה שימוש בשליחים, כך שמהירות התקשורת הוגבלה על ידי מהירותו של הרץ או של הסוס שהובילו את המידע.במהפכת התקשורת הראשונה הופיעה לראשונה התקשורת הכתובה, עם הופעת הפיקטוגרף. תקשורת השתמשה באבנים וסלעים בתור המדיה, שלרוב לא הייתה ניידת. במהפכת התקשורת השנייה, החל להופיע כתב, על גבי חרסית, פפירוס, נייר וכדומה. מערכת סימנים מוסכמת אפשרה אחידות בשפה ואפשרה שימושיות בתפוצה רחבה יותר. הדואר יכול לשמש בין היתר גם להעברת מסרים כתובים. בהמשך, התרחבה מהפכה זו עם המצאת הדפוס.במהפכת התקשורת השלישית, ניתן לבצע שידור וקליטה של מידע באמצעים אלקטרוניים, ומתאפשרת תקשורת המונים מהירה ויעילה. במהלך המאה ה־18, המאה ה־19, המאה ה־20 והמאה ה־21 התווספו אמצעי תקשורת חדשים עם התפתחות הטלקומוניקציה. אנשים החלו לתקשר באמצעות טלגרף, בקוד מורס, ומאוחר יותר באמצעות הטלפון, הרדיו, הטלוויזיה, והטלפון הסלולרי.מערכות תקשורת הן נדבך נוסף של התחום. קיימות מערכות לתקשורת נתונים, תקשורת דיבור, ותקשורת מולטימדיה - הכוללות שילוב של תמונה, תנועה ושמע. את הרשתות לתקשורת נתונים ניתן לחלק לרשתות מקומיות (LAN) ואזוריות (WAN). חלוקה נוספת היא בין רשתות פרטיות לבין רשתות ציבוריות. דוגמה לרשת פרטית היא רשת של ארגון או חברה מסחרית. דוגמה לרשת ציבורית היא האינטרנט. במקביל צצו גם יישומים המופעלים באמצעות מערכות התקשורת, כגון הפקס על גבי רשתות טלפוניה, והדואר האלקטרוני על גבי רשת האינטרנט.בעקבות מהפכת התקשורת הועלתה החשיבות של אוריינות מדיה. אוריינות מדיה היא תחום באוריינות המתייחס למיומנות השימוש באמצעי תקשורת שונים, לצורך קליטה, הבנה ומסירת מידע. לצורך כך על האדם לדעת כיצד להשתמש באופן יעיל בטכנולוגיות מידע ותקשורת.תקשורת המוניםאספקט נוסף של התקשורת הוא אמצעי התקשורת, בהם העיתונות הכתובה, האלקטרונית והמצולמת, זוהי תקשורת ההמונים. כיום ענף זה של התקשורת הוא מפותח מאוד ובזכותו אנו יודעים על חדשות ואקטואליה, רכילות ועוד. כמו כן הוא מספק לנו בידור לשעות הפנאי.תחום מודרני יחסית של ענף התקשורת, הוא תחום הפרסום והתעמולה – כלים חברתיים בידי גורם קטן יחסית (חברה מסחרית, מפלגה וכדומה) אשר נועדו לקדם תהליך מסוים בקרב ציבור גדול יחסית בעלי מאפייני המון, בעזרת פנייה ישירה של גורם זה אל כלל הציבור.תקשורת המונים היא תופעה מודרנית, שתחילתה במאה ה־20. היא מאופיינת בפנייה לקהל רחב, אנונימי ומגוון, על ידי שימוש באמצעי תקשורת המונים, כגון: טלוויזיה, רדיו, עיתונות, קולנוע, ספרות ואינטרנט. בתהליך התקשורת מועבר מסר בו זמנית לציבור רחב של נמענים, ולרוב מדובר בתהליך מורכב טכנולוגית ויקר יחסית מבחינה כלכלית. כך למשל, תוכנית טלוויזיה מועברת לציבור הרחב, האנונימי והמגוון של צופי הטלוויזיה, בו זמנית, על ידי שימוש בטכנולוגיה והשקעה כלכלית. חשוב להבחין בין תקשורת ההמונים כתהליך לבין אמצעי תקשורת ההמונים, שהם כלים טכנולוגיים המאפשרים את העברת המסר מהמוען לנמענים.כאשר בוחנים את תקשורת ההמונים כתחום מחקר אקדמי, החוקרים מתבוננים בכל הגורמים השותפים לתהליך התקשורת: המוען, הנמען, המסר, האמצעי, המשמעות, הקוד, הרעשים בתקשורת וכדומה. בניגוד לתקשורת בין אישית, תקשורת ההמונים מאופיינת רובה ככולה ממוען ממוסד ומבוסס כלכלית; מנמענים רבים ומבודדים זה מזה; ממסר שרובו חד כיווני ומאמצעי תקשורת שמקורו בטכנולוגיה מודרנית. בנוסף, מחקר התקשורת מבקש לבחון האם הנמענים מבינים את המסר התקשורתי ומשמעותו כפי שביקש המוען להעבירו.עד כניסת האינטרנט בסוף המאה ה־20, נחשב המסר המועבר בתהליך תקשורת ההמונים לחד כיווני. זאת אומרת, לנמענים לא הייתה יכולת להגיב על תוכן דברי המוען, למעט מכתבים למערכות עיתונים. האינטרנט יצר שינוי בעניין זה, באפשרו לנמענים להגיב על המסר כמעט במיידיות שבה הוא שוגר. הנמען אינו נחשב לפסיבי אלא הוא אקטיבי, צרכן תקשורת אשר מחליט בעצמו לאינפורמציה אליה הוא ייחשף.ציר זמן של התקשורת האנושיתבתאריך בלתי מוגדר התחילה תקשורת באמצעות שפת הגוף.כ־100,000 שנה לפנה"ס – מתחילה התקשורת המילולית בין בני אדם.כ־50,000 שנה לפנה"ס – מתחילים בני האדם לתקשר באמצעות ציורי מערות המעבירים מסרים.בערך באלף ה־5 לפנה"ס – מתחילה התקשורת בכתב, שלצורך השימוש בה נדרשת יכולת הבנת הנקרא. הכתבים הראשונים הידועים הם כתב היתדות השומרי וההירוגליפים. הכתובת ההירוגליפית העתיקה ביותר הידועה מתוארכת לשנת 4240 לפנה"ס.כ־3500 שנה לפנה"ס – עדויות ראשונות לשימוש בסוגי נייר במצרים, שם יצרו פפירוס מהצמח גומא פפירוס.כ־200 שנה לפנה"ס – התחילו לעבד עור בעלי חיים לקלף.105 לספירה – החל בסין ייצור נייר כפי שהוא מוכר היום.1000 לספירה (בערך) – המצאת גלופת דפוס מחרס בסין.אמצע המאה ה־15 – התפתחה תקשורת באמצעות דפוס, המצאת הדפוס המודרני שייכת ליוהאן גוטנברג, בסביבות שנת 1436.המאה ה־17 – התפתחו העיתונים ככלי להעברת מידע.המאה ה־19 – התפתחה תקשורת אלקטרונית (טלגרף, טלפון, רדיו).19 באוגוסט 1839 – המצאת הצילום.1895 – הייתה הקרנת הראינוע הראשונה כאשר האחים לומייר הקרינו בפני קהל מספר סרטים קצרים בני דקה.1924 – הוצגה בלונדון הטלוויזיה האנלוגית הראשונה.29 באוקטובר 1969 – רשת האינטרנט התחילה לפעול עם הפעלת הארפאנט (ARPANET).תקשורת בעולם החיתקשורת המורכבת מקבלה ושליחה של אותות היא אחד מיסודות החיים. בעולם החי התקשורת יכולה להתקיים באופן חיצוני בין שני יצורים חיים או באופן פנימי בתוך הגוף של יצור מסוים.תקשורת בין יצורים חייםבעלי חיים רבים מסוגלים לקיים תקשורת בינם לבין בעלי חיים אחרים. משום שהשפה ייחודית לאדם, רוב התקשורת בין בעלי חיים היא בלתי מילולית. את התקשורת בעולם החי אפשר לחלק למספר מחלקות על פי החושים שבהם היא נקלטת. תקשורת ויזואלית היא תקשורת באמצעות חוש הראייה, למשל בשפת גוף. תקשורת שמיעתית היא תקשורת באמצעות קול. תקשורת כימית היא תקשורת באמצעות חוש הריח, היא מתבצעת באופן טבעי באמצעות פרומונים אצל בעלי חיים רבים.עקרון ההכבדה מתאר תופעה שבה פרט כלשהו מכביד על עצמו כדי להפגין יכולת כלשהי כלפי הסביבה. צורת תקשורת זו יעילה משום שלא משתלם לחקות אותה בהיעדר יכולת זו ועל כן היא נחשבת לאסטרטגיה יציבה אבולוציונית.תקשורת ביולוגית תוך גופיתכאמור, סוג נוסף של תקשורת בעולם החי מתקיים בתוך האורגניזם עצמו. הקולטנים השונים מאפשרים לתאים לזהות אותות מסוגים ספציפיים. רוב הקולטנים נמצאים בקרום החיצוני של התא וחשים את השינויים המתרחשים בסביבה החיצונית. אות ההפעלה של הקולטן גורם לתגובה בתא המחובר אליו שלעיתים קרובות הופכת לשרשרת של תגובות תוך תאיות המצומדות זו לזו.בקרב מיקרואורגניזם כמו יצורים חד תאיים, התקשורת מאפשרת להם להבחין במידע החיוני לקיומם. למשל, היכן יש חומרי מזון והיכן ישנם חומרי פסולת. ביצורים רב תאיים התקשורת מגוונת ומורכבת יותר. מערכת העצבים מאפשרת לגוף לפעול כיחידה מבוקרת ומתואמת באמצעות התקשורת שמתקיימת בין התאים שמרכיבים אותה. העברה סינפטית היא התהליך שבאמצעותו תאי העצב במערכת העצבים מתקשרים עם תאים אחרים בגוף. לתהליך זה יש תפקיד מרכזי ביכולת עיבוד המידע. היא כזו שבה המתקשרים אינם בהכרח קשובים זה לזה במהלך התקשורת ביניהם, ומסר עשוי להיקלט זמן רב לאחר ששוגר, ולזכות בתגובה זמן רב לאחר שנקלט. דוגמה לתקשורת כזו היא קשר מכתבים, דואר אלקטרוני ומסרונים.ראו גם ניסויים בלשניים בקופי אדםדבורת הדבש#תקשורתתקשורת דו כיווניתלקריאה נוספתדניס מקווייל, מבוא לתקשורת המונים, מהדורה שישית (תרגום: ענבל שגיב־נקדימון, עריכה מדעית: דוד לוין ואורן סופר), רעננה, האוניברסיטה הפתוחה, 2014. דן לאפי, סוגיות מפתח בחקר המדיה (תרגום: ענבל שגיב־נקדימון, עריכה מדעית: דוד לוין ואורן סופר), רעננה, האוניברסיטה הפתוחה, 2011. אורן סופר, תקשורת המונים בישראל, רעננה, האוניברסיטה הפתוחה, 2011. תמר אשורי, מהטלגרף עד המחשב, רסלינג, 2011. ברברה ג'ונסטון, ניתוח שיח (תרגום: יעל אונגר, עריכה מדעית ותוספות למהדורה העברית: שושנה בלום־קולקה, ארן ליביו, פנחס שטרן), רעננה, האוניברסיטה הפתוחה, 2012. שושנה בלום־קולקה, ארן ליביו, אורן סופר (עורכים), שיח תקשורת: מקראה, רעננה, האוניברסיטה הפתוחה, 2015. אוריאל זוהר, תקשורת בלתי מילולית, שפת גוף ונפש באסתטיקה של התיאטרון, בכתב העת צפון, מס' 5, עמ' 259–276, חיפה, 1998. דניאל רוזן, המדיום הוא המסר: התקשורת בישראל, הוצאת כרמל, 2022.קישורים חיצוניים . דגלי הקוד הבינלאומי. תקשורת אלחוט, אתר שער לים. מערכות מתקשרות, מידע ותקשורת. מהי הטיה תקשורתית, 2 בינואר 2006, אתר אומדיה. The Origin of Consciousness – How Unaware Things Became Aware – על התפתחות התודעה והמודעות של אורגניזמים לסביבה מתוך יכולת התנועה והצורך במזון. הסרטון כולל הסברים על שלבים שונים של התפתחות התודעה כמו ראייה ותפיסה חזותית, ייצוג מידע, זיכרון, קביעות, תפיסת זמן, דחיית סיפוקים, תאוריה של תודעה ושפההערות שולייםתקשורת מחשבים

2151

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A2%D7%A1%D7%A7

עסק

עסק הוא ארגון הפועל לשם השגת רווח לבעליו. עוסק הוא מי שמעניק שירותים או מוכר טובין, נכסים ומקרקעין. בית עסק הוא המקום בו פועל העסק והוא מחויב ברישיון בהתאם לסוג בית העסק. עסק הפועל בביתו הפרטי של העוסק הוא עסק ביתי, אם כי לעיתים זהו שימוש חורג או שימוש מעורב בבית. שימושים כאלו דורשים אישור, ויש רשויות שנוטות להקל עם אישור כזה. עסק וירטואלי הוא עסק המספק שירותים או מוכר מוצרים ונכסים באמצעות אתר אינטרנט. עסקים קטנים לרוב מקיימים שילובים שונים של עסקים ביתיים, וירטואליים ובתי עסק. בעסקים בינוניים וגדולים לרוב קיים שילוב של בית עסק ועסק וירטואלי. עסק נוסד על מנת לבצע פעילויות כלכליות למטרת רווח. כלומר, מטרתו של בעל העסק והעסק כולו היא החזר כספי בעבור עבודה והון שמושקעים בעסק. אדם שפעילותו ממוקדת בהקמה ובניהול של עסק (או עסקים) מכונה איש עסקים, אדם העוסק במתן שרותי ייעוץ בתחום תכנון, קביעת מדיניות וליווי פעילויות עסקיות הוא יועץ עסקי. הכנסה מעסק חייבת במס הכנסה (בישראל: לפי סעיף 2(1) לפקודת מס הכנסה). הקמת עסק כדי להעניק שירותים או למכור נכסים במהלך עסקים רגיל יש להירשם כעוסק במשרדי מע"מ. תאגיד מחויב ברישום על פי סוג התאגיד, למשל שותפות מחייבת רישום אצל רשם השותפויות, ורישום חברה יש לבצע אצל רשם החברות. בנוסף נדרש רישום במשרדי מס הכנסה ובמוסד לביטוח לאומי. סוג העוסק נגזר מהיקף הפעילות. עוסק פטור הוא עוסק שמחזור העסקאות שלו אינו עולה על סכום שנקבע מעת לעת על ידי רשות המיסים (נכון לינואר 2016 הסכום הקובע הוא 99,006 ₪). עוסק זה פטור מגביית מע"מ מלקוחותיו, ולא רשאי לקזז מע"מ בגין הוצאותיו. עוסק מורשה, הוא עוסק שנרשם כעוסק במשרדי מע"מ ואינו עוסק פטור, או שלגביו נקבע שיירשם כעוסק מורשה (גם אם מחזור העסקאות שלו קטן יותר). עוסק מורשה גובה מע"מ מלקוחותיו ומעביר את המע"מ הנגבה, וכן רשאי לקזז תשלומי מע"מ בגין ההוצאות שלו. הקמת בית עסק מחייבת רישוי על ידי הגורמים המתאימים בהתאם לסוג בית העסק. סיווג עסקים ישנן דרכים רבות לסווג את הישויות העסקיות: גודל, אופן הרישום או ההתאגדות, תחום העיסוק, ומאפיינים נוספים. כך למשל, עסק עשוי לכלול גם מקצוע. גודל העסק גודל העסק מוגדר על פי כמות המועסקים בעסק והיקף העסקאות: מועסק יחיד עצמאי הוא בעל עסק בו הוא (לרוב) המועסק היחיד. הוא נדרש להירשם כעוסק (פטור\מורשה), וכעצמאי במס הכנסה ובביטוח הלאומי. (הערה: עצמאי יכול להיות גם מעסיק, וכן לקבל שירותים מעוסקים אחרים). פרילנסר משתתף חופשי, לרוב מעניק שירותים לעסק בדומה לשכיר, אך ללא קשרי עובד-מעביד, ומוגדר כעצמאי. ההבחנה האם פרילנסר הוא שכיר בפועל (ולפיכך זכאי לזכויות על פי דיני עבודה) או עצמאי תלויה בתבחינים משפטיים שונים. אדם יכול להקים חברה בע"מ בה הוא מוגדר "בעל שליטה בחברת מעטים" ומקבל משכורת מהחברה. חברות מסוג זה מכונות גם "חברות ארנק" בהן בעל החברה נותן שירותים לחברות אחרות. בשל העלויות הנדרשות להקמה והניהול של חברה במקרה (למשל החברה נדרשת להיות מיוצגת בפני רשויות המס על ידי רואה חשבון) הכדאיות של הקמת חברה כזו תלויה בשיקולי מס. עסקים קטנים ובינוניים על פי פרסומים של הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים מוגדרים העסקים הבאים, אך ההגדרה אינה פורמלית. עסק זעיר מוגדר כעסק בו יש עד 4 עובדים ומחזור מכירות של עד מיליון ש"ח. הגדרה זו כוללת את העסקים בעלי מועסק יחיד לעיל. עסק קטן הוא עסק בו 5 עד 20 עובדים ומחזור מכירות של עד 20 מיליון ש"ח. עסק בינוני הוא עסק בו יש 11 עד 100 עובדים ומחזור מכירות של עד 100 מיליון ש"ח. עסקים קטנים ובינוניים זכאים לתמיכה וייעוץ של הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים. אופי הפעילות ניתן לסווג בתי עסק לפי אופי המוצר או השירות המסופקים, למשל: מגדלים, בתחום החקלאות או החי. יצרנים המייצרים בבית העסק מוצרים (מפעלי תעשייה או בתי מלאכה). משווקים (סיטונאיים / קמעונאים) בתי עסק מסחריים העוסקים בשיווק ומכירת מוצרים. עסקי בנייה ותשתיות. המוצר (כביש, מבנה) אינו מיוצר בבית העסק. עסקי הובלה ושינוע (של אנשים ומוצרים). שירותי השאלה השכרה ואירוח. השירות הוא שימוש בטובין לתקופה קצובה, כגון: השכרת רכב, השכרת ציוד, ספרייה, השכרת דירה, משרד וכיוצא בזה. ספקי טובין, המספקים גם מוצרים וגם שירות (כגון מסעדות המספקות גם מזון וגם שירות, מלונות המספקים גם השכרת חדר וגם שירותי אירוח) מוסדות פיננסיים (בנקים, עסקי ביטוח) בהם המוצר\שירות הוא פיננסי. עסקי חינוך והכשרה (אוניברסיטאות, מכללות, גופי הדרכה, גני ילדים) יצרני/ספקי מידע. נותני שירות. ראו גם תאגיד יזם קישורים חיצוניים הערות שוליים ערכים שבהם תבנית אתר רשמי אינה מתאימה להוספה אוטומטית מנהל עסקים

עסק הוא ארגון הפועל לשם השגת רווח לבעליו. עוסק הוא מי שמעניק שירותים או מוכר טובין, נכסים ומקרקעין. בית עסק הוא המקום בו פועל העסק והוא מחויב ברישיון בהתאם לסוג בית העסק.עסק הפועל בביתו הפרטי של העוסק הוא עסק ביתי, אם כי לעיתים זהו שימוש חורג או שימוש מעורב בבית. שימושים כאלו דורשים אישור, ויש רשויות שנוטות להקל עם אישור כזה. עסק וירטואלי הוא עסק המספק שירותים או מוכר מוצרים ונכסים באמצעות אתר אינטרנט.עסקים קטנים לרוב מקיימים שילובים שונים של עסקים ביתיים, וירטואליים ובתי עסק. בעסקים בינוניים וגדולים לרוב קיים שילוב של בית עסק ועסק וירטואלי.עסק נוסד על מנת לבצע פעילויות כלכליות למטרת רווח. כלומר, מטרתו של בעל העסק והעסק כולו היא החזר כספי בעבור עבודה והון שמושקעים בעסק.אדם שפעילותו ממוקדת בהקמה ובניהול של עסק (או עסקים) מכונה איש עסקים, אדם העוסק במתן שרותי ייעוץ בתחום תכנון, קביעת מדיניות וליווי פעילויות עסקיות הוא יועץ עסקי.הכנסה מעסק חייבת במס הכנסה (בישראל: לפי סעיף 2(1) לפקודת מס הכנסה).הקמת עסק כדי להעניק שירותים או למכור נכסים במהלך עסקים רגיל יש להירשם כעוסק במשרדי מע"מ. תאגיד מחויב ברישום על פי סוג התאגיד, למשל שותפות מחייבת רישום אצל רשם השותפויות, ורישום חברה יש לבצע אצל רשם החברות. בנוסף נדרש רישום במשרדי מס הכנסה ובמוסד לביטוח לאומי.סוג העוסק נגזר מהיקף הפעילות. עוסק פטור הוא עוסק שמחזור העסקאות שלו אינו עולה על סכום שנקבע מעת לעת על ידי רשות המיסים (נכון לינואר 2016 הסכום הקובע הוא 99,006 ₪). עוסק זה פטור מגביית מע"מ מלקוחותיו, ולא רשאי לקזז מע"מ בגין הוצאותיו. עוסק מורשה, הוא עוסק שנרשם כעוסק במשרדי מע"מ ואינו עוסק פטור, או שלגביו נקבע שיירשם כעוסק מורשה (גם אם מחזור העסקאות שלו קטן יותר). עוסק מורשה גובה מע"מ מלקוחותיו ומעביר את המע"מ הנגבה, וכן רשאי לקזז תשלומי מע"מ בגין ההוצאות שלו.הקמת בית עסק מחייבת רישוי על ידי הגורמים המתאימים בהתאם לסוג בית העסק.סיווג עסקים ישנן דרכים רבות לסווג את הישויות העסקיות: גודל, אופן הרישום או ההתאגדות, תחום העיסוק, ומאפיינים נוספים. כך למשל, עסק עשוי לכלול גם מקצוע.גודל העסק גודל העסק מוגדר על פי כמות המועסקים בעסק והיקף העסקאות:מועסק יחיד עצמאי הוא בעל עסק בו הוא (לרוב) המועסק היחיד. הוא נדרש להירשם כעוסק (פטור\מורשה), וכעצמאי במס הכנסה ובביטוח הלאומי. (הערה: עצמאי יכול להיות גם מעסיק, וכן לקבל שירותים מעוסקים אחרים). פרילנסר משתתף חופשי, לרוב מעניק שירותים לעסק בדומה לשכיר, אך ללא קשרי עובד-מעביד, ומוגדר כעצמאי. ההבחנה האם פרילנסר הוא שכיר בפועל (ולפיכך זכאי לזכויות על פי דיני עבודה) או עצמאי תלויה בתבחינים משפטיים שונים. אדם יכול להקים חברה בע"מ בה הוא מוגדר "בעל שליטה בחברת מעטים" ומקבל משכורת מהחברה. חברות מסוג זה מכונות גם "חברות ארנק" בהן בעל החברה נותן שירותים לחברות אחרות. בשל העלויות הנדרשות להקמה והניהול של חברה במקרה (למשל החברה נדרשת להיות מיוצגת בפני רשויות המס על ידי רואה חשבון) הכדאיות של הקמת חברה כזו תלויה בשיקולי מס.עסקים קטנים ובינוניים על פי פרסומים של הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים מוגדרים העסקים הבאים, אך ההגדרה אינה פורמלית. עסק זעיר מוגדר כעסק בו יש עד 4 עובדים ומחזור מכירות של עד מיליון ש"ח. הגדרה זו כוללת את העסקים בעלי מועסק יחיד לעיל. עסק קטן הוא עסק בו 5 עד 20 עובדים ומחזור מכירות של עד 20 מיליון ש"ח. עסק בינוני הוא עסק בו יש 11 עד 100 עובדים ומחזור מכירות של עד 100 מיליון ש"ח.עסקים קטנים ובינוניים זכאים לתמיכה וייעוץ של הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים.אופי הפעילות ניתן לסווג בתי עסק לפי אופי המוצר או השירות המסופקים, למשל: מגדלים, בתחום החקלאות או החי. יצרנים המייצרים בבית העסק מוצרים (מפעלי תעשייה או בתי מלאכה). משווקים (סיטונאיים / קמעונאים) בתי עסק מסחריים העוסקים בשיווק ומכירת מוצרים. עסקי בנייה ותשתיות. המוצר (כביש, מבנה) אינו מיוצר בבית העסק. עסקי הובלה ושינוע (של אנשים ומוצרים). שירותי השאלה השכרה ואירוח. השירות הוא שימוש בטובין לתקופה קצובה, כגון: השכרת רכב, השכרת ציוד, ספרייה, השכרת דירה, משרד וכיוצא בזה. ספקי טובין, המספקים גם מוצרים וגם שירות (כגון מסעדות המספקות גם מזון וגם שירות, מלונות המספקים גם השכרת חדר וגם שירותי אירוח) מוסדות פיננסיים (בנקים, עסקי ביטוח) בהם המוצר\שירות הוא פיננסי. עסקי חינוך והכשרה (אוניברסיטאות, מכללות, גופי הדרכה, גני ילדים) יצרני/ספקי מידע. נותני שירות.ראו גם תאגיד יזםקישורים חיצונייםהערות שולייםערכים שבהם תבנית אתר רשמי אינה מתאימה להוספה אוטומטיתמנהל עסקים

2160

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9B%D7%AA%D7%9D%20%D7%A9%D7%9E%D7%A9

כתם שמש

כתם שמש הוא אזור על פני השמש (הפוטוספירה) שבו מתרחשות מערבולות מגנטיות עצומות. הטמפרטורה באזור זה נמוכה יחסית לסביבתו, והפרש טמפרטורות זה גורם לאזור להיראות כהה יותר. ככל הנראה גילו האסטרונומים הסיניים את כתמי השמש כבר באלף הראשון לספירה. אולם רק לאחר המצאת הטלסקופ בשנת 1609 כתמי שמש נצפו ונחקרו ביתר עומק. בתצפיות אלו מצא היינריך שוובה שמספרם הכולל ועצמתם הממוצעת של כתמי השמש משתנים במחזוריות של כ-11 שנים, המכונה מחזור סולארי. הסיבה לקיומו של מחזור זה עדיין אינה ברורה. עם זאת, לא תמיד התקיים מחזור זה - בין השנים 1645-1715 לא נצפו כלל כתמי שמש, תקופה הידועה בתור המינימום של מאונדר. לשמש יש שדה מגנטי חזק, הנוצר מתנועת הגזים הטעונים שלה. השדה המגנטי ערוך בצורה של קווי שטף ארוכים, המשתרעים מקוטב לקוטב. הגזים הטעונים יוצרים צינורות מגנטיים ארוכים, המתעוותים בגלל ההבדל בין מהירות הסיבוב של השמש בקו המשווה לבין מהירות סיבוב השמש בקטביה, והשדה המגנטי הופך להיות סבוך ובלתי יציב. לבסוף נוצרת לולאת קווי שטף מגנטיים המתנתקת מהשדה הכולל, ואז מדמים השדה המגנטי את רתיחת אזור ההסעה, במקום שהיא נוצרה. תחת השפעת השדה המגנטי המרוכז מתקררת נקודה זו והטמפרטורה שלה יורדת. מכיוון שכך היא פולטת פחות אור. לולאה זו מבקעת את השמש בשתי נקודות ויוצרת שני כתמים כהים, שהם למעשה, כתמי השמש הנראים לעיתים על פני הפוטוספירה. ההבדל בכמות האנרגיה בין שיא המחזור למינימום הופעת הכתמים הוא 0.1%. מדענים מהמרכז הלאומי למחקר אטמוספירי גילו מתאם בין מחזוריות הפעילות של השמש לבין מצב הסטרטוספירה ודרכה השפעה על מזג האוויר של כדור הארץ. קוטביות האחד-צפון והשני דרום כתמי השמש מופיעים במקביל לקו המשווה השמשי, כאשר בכל חצי כדור הקיטוב של הכתמים נעשה בהתאמה לקיטוב אותו חצי הכדור. כתמי השמש מורכבים מאזור מרכזי כהה (אומברה), המוקף באזור בהיר יותר (פנומברה) וצורתם בלתי סדירה. הם מופיעים תמיד בזוגות, כאשר הצפוני מוביל בחצי הכדור הצפוני והדרומי גרור, כשבחצי הכדור הדרומי המצב הפוך. לאחר 11.2 שנות ארץ מתחלף הקיטוב: הצפוני מוביל בחצי הכדור הדרומי והדרומי מוביל בחצי הכדור הצפוני. לאחר עוד 11.2 שנות ארץ מתחלף שוב הקיטוב וחוזר למצב הקודם. מכאן נובע שקיימים, למעשה, שני מחזורי כתמים: האחד של 11.2 שנות ארץ והשני של 22.4 שנות ארץ. מבנה הכתמים החלק הכהה ביותר של כתם השמש, הנמצא במרכזו, נקרא umbra. קוטרו יכול להגיע לכ- 30,000 ק"מ (לשם השוואה, קוטר כדור הארץ הוא 12,756 ק"מ לערך). כאשר מתבוננים בכתם שמש, נראה כי מרכזו עטוף במבנה הנראה כעשוי מסיבים, המופנים לכיוונים שונים. נוכחותו של מבנה זה, כמו גם כיוון הסיבים, מרמזים על קיומם של קווי שדה מגנטיים. מבנה זה נקרא penumbra. ההיסטוריה של חקר כתמי השמש הראשון לצפות בכתמי השמש באמצעות טלסקופ היה ככל הנראה תומאס הריוט (Thomas Harriot) שככל הנראה צפה בהם כבר בשנת 1610, אולם הוא לא פרסם את תצפיותיו. בנובמבר 1611 המדען הישועי כריסטופר שיינר (Christoph Scheiner) שלח מכתב (שפורסם בידי הנמען מרק וולצר Mark Welser) בו הוא טען שכבר לפני שבעה חודשים זיהה באמצעות טלסקופ כתמים על השמש, אך מכיוון שלא ייחס לכך חשיבות לא פרסם את העניין. מכיוון שהוא זיהה שוב את הכתמים השתכנע לאחר בדיקות רבות שאכן ישנם כתמים על השמש ויש להסביר את אופן היווצרותם. בתגובה למכתבים אלו שהודפסו והופצו כתב גלילאו מכתב לוולצר. במכתב מחודש מאי 1612 טען גליליאו שהבחין בכתמים על השמש כבר 18 חודשים לפני כן בסוף  שנת 1610. הוויכוח העיקרי בין שיינר לבין גלילאו לא נסב סביב השאלה מי ראה קודם את הכתמים אלא כיצד יש להסביר את התצפיות. שיינר טען כי הכתמים אינם על השמש ממש שכן הם נעים על פני השמש ואינם קבועים במקום אחד. אף אם נטען כי השמש מסתובבת סביב צירה ולכן הכתמים נעים, היינו מצפים כי הכתמים יחזרו בקביעות מסוימת. חזרה כזו לא נצפתה על ידו ולכן הוא שלל את האפשרות כי הכתמים נמצאים על השמש עצמה. בעקבות זאת שיינר הגיע למסקנה כי הכתמים נגרמים בגלל גופים שמימיים - כוכבים - שנעים בין כדור הארץ לבין השמש בסמוך לשמש. גלילאו דחה את עמדתו של שיינר והוכיח באופן מתמטי על פי תצפיותיו שלו כי הכתמים נמצאים על השמש עצמה ואינם גוף מנותק מהשמש. גלילאו נטה לומר כי השמש עצמה מסתובבת סביב צירה ויוצרת את התנועה בכתמי השמש. קישורים חיצוניים הערות שוליים אסטרונומיה תצפיתית השמש

כתם שמש הוא אזור על פני השמש (הפוטוספירה) שבו מתרחשות מערבולות מגנטיות עצומות. הטמפרטורה באזור זה נמוכה יחסית לסביבתו, והפרש טמפרטורות זה גורם לאזור להיראות כהה יותר.ככל הנראה גילו האסטרונומים הסיניים את כתמי השמש כבר באלף הראשון לספירה. אולם רק לאחר המצאת הטלסקופ בשנת 1609 כתמי שמש נצפו ונחקרו ביתר עומק. בתצפיות אלו מצא היינריך שוובה שמספרם הכולל ועצמתם הממוצעת של כתמי השמש משתנים במחזוריות של כ-11 שנים, המכונה מחזור סולארי. הסיבה לקיומו של מחזור זה עדיין אינה ברורה. עם זאת, לא תמיד התקיים מחזור זה - בין השנים 1645-1715 לא נצפו כלל כתמי שמש, תקופה הידועה בתור המינימום של מאונדר.לשמש יש שדה מגנטי חזק, הנוצר מתנועת הגזים הטעונים שלה. השדה המגנטי ערוך בצורה של קווי שטף ארוכים, המשתרעים מקוטב לקוטב. הגזים הטעונים יוצרים צינורות מגנטיים ארוכים, המתעוותים בגלל ההבדל בין מהירות הסיבוב של השמש בקו המשווה לבין מהירות סיבוב השמש בקטביה, והשדה המגנטי הופך להיות סבוך ובלתי יציב. לבסוף נוצרת לולאת קווי שטף מגנטיים המתנתקת מהשדה הכולל, ואז מדמים השדה המגנטי את רתיחת אזור ההסעה, במקום שהיא נוצרה. תחת השפעת השדה המגנטי המרוכז מתקררת נקודה זו והטמפרטורה שלה יורדת. מכיוון שכך היא פולטת פחות אור. לולאה זו מבקעת את השמש בשתי נקודות ויוצרת שני כתמים כהים, שהם למעשה, כתמי השמש הנראים לעיתים על פני הפוטוספירה.ההבדל בכמות האנרגיה בין שיא המחזור למינימום הופעת הכתמים הוא 0.1%.מדענים מהמרכז הלאומי למחקר אטמוספירי גילו מתאם בין מחזוריות הפעילות של השמש לבין מצב הסטרטוספירה ודרכה השפעה על מזג האוויר של כדור הארץ.קוטביות האחד-צפון והשני דרוםכתמי השמש מופיעים במקביל לקו המשווה השמשי, כאשר בכל חצי כדור הקיטוב של הכתמים נעשה בהתאמה לקיטוב אותו חצי הכדור. כתמי השמש מורכבים מאזור מרכזי כהה (אומברה), המוקף באזור בהיר יותר (פנומברה) וצורתם בלתי סדירה. הם מופיעים תמיד בזוגות, כאשר הצפוני מוביל בחצי הכדור הצפוניוהדרומי גרור, כשבחצי הכדור הדרומי המצב הפוך. לאחר 11.2 שנות ארץ מתחלף הקיטוב: הצפוני מוביל בחצי הכדור הדרומי והדרומי מוביל בחצי הכדור הצפוני. לאחר עוד 11.2 שנות ארץ מתחלף שוב הקיטוב וחוזר למצב הקודם. מכאן נובע שקיימים, למעשה, שני מחזורי כתמים: האחד של 11.2 שנות ארץ והשני של 22.4 שנות ארץ.מבנה הכתמיםהחלק הכהה ביותר של כתם השמש, הנמצא במרכזו, נקרא umbra. קוטרו יכול להגיע לכ- 30,000 ק"מ (לשם השוואה, קוטר כדור הארץ הוא 12,756 ק"מ לערך).כאשר מתבוננים בכתם שמש, נראה כי מרכזו עטוף במבנה הנראה כעשוי מסיבים, המופנים לכיוונים שונים. נוכחותו של מבנה זה, כמו גם כיוון הסיבים, מרמזים על קיומם של קווי שדה מגנטיים. מבנה זה נקרא penumbra.ההיסטוריה של חקר כתמי השמש הראשון לצפות בכתמי השמש באמצעות טלסקופ היה ככל הנראה תומאס הריוט (Thomas Harriot) שככל הנראה צפה בהם כבר בשנת 1610, אולם הוא לא פרסם את תצפיותיו. בנובמבר 1611 המדען הישועי כריסטופר שיינר (Christoph Scheiner) שלח מכתב (שפורסם בידי הנמען מרק וולצר Mark Welser) בו הוא טען שכבר לפני שבעה חודשים זיהה באמצעות טלסקופ כתמים על השמש, אך מכיוון שלא ייחס לכך חשיבות לא פרסם את העניין. מכיוון שהוא זיהה שוב את הכתמים השתכנע לאחר בדיקות רבות שאכן ישנם כתמים על השמש ויש להסביר את אופן היווצרותם.בתגובה למכתבים אלו שהודפסו והופצו כתב גלילאו מכתב לוולצר. במכתב מחודש מאי 1612 טען גליליאו שהבחין בכתמים על השמש כבר 18 חודשים לפני כן בסוף  שנת 1610. הוויכוח העיקרי בין שיינר לבין גלילאו לא נסב סביב השאלה מי ראה קודם את הכתמים אלא כיצד יש להסביר את התצפיות.שיינר טען כי הכתמים אינם על השמש ממש שכן הם נעים על פני השמש ואינם קבועים במקום אחד. אף אם נטען כי השמש מסתובבת סביב צירה ולכן הכתמים נעים, היינו מצפים כי הכתמים יחזרו בקביעות מסוימת. חזרה כזו לא נצפתה על ידו ולכן הוא שלל את האפשרות כי הכתמים נמצאים על השמש עצמה. בעקבות זאת שיינר הגיע למסקנה כי הכתמים נגרמים בגלל גופים שמימיים - כוכבים - שנעים בין כדור הארץ לבין השמש בסמוך לשמש.גלילאו דחה את עמדתו של שיינר והוכיח באופן מתמטי על פי תצפיותיו שלו כי הכתמים נמצאים על השמש עצמה ואינם גוף מנותק מהשמש. גלילאו נטה לומר כי השמש עצמה מסתובבת סביב צירה ויוצרת את התנועה בכתמי השמש.קישורים חיצונייםהערות שולייםאסטרונומיה תצפיתיתהשמש

2168

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%96%D7%90%D7%91%20%28%D7%A4%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A9%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D%29

זאב (פירושונים)

שמות משפחה עבריים שמות פרטיים עבריים לגברים

שמות משפחה עברייםשמות פרטיים עבריים לגברים

2174

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%91%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A7%D7%A8%D7%98%D7%99%D7%94

בירוקרטיה

בִּירוֹקְרַטְיָה (בעברית: מִשׂרָדָנוּת, מילולית: שלטון מנהלים; נגזרת מהמילה היוונית κράτος, קרטוס, שלטון, ומהמילה הצרפתית bureau, "בִּיוּרוֹ", משרד) היא מושג רב משמעי מתחום הניהול הארגוני, שאחת המשמעויות המוכרות שלו היא צורת ניהול משאבי אנוש היוצרת תאום (השואף להיות רציונלי) במערכת. צורה זו מסודרת ומאורגנת בחוקים ברורים רשמיים ומוחלטים וקיים בה פיקוח רצוף על ביצועיה שלה ושל החברים בה. כנגזרת לכך המונח בירוקרטיה משמש לתיאור כלל עבודת הניירת או העבודה המשרדית בתוך ארגון מסוים כאשר השימוש נעשה לרוב כדי לתאר עודף מטריד של עבודה מסוג זה, משמעות נוספת היא ככינוי גנאי למצב קפקאי של שתלטנות פקידים על הציבור שהם צריכים לשרת. כיום הביטוי בירוקרטיה מציין את משמעו הנוסף, עודף פנקסנות וטופסולוגיה. המילונאי ראובן אלקלעי הציע במילוניו את חידושו שָׂרֶרֶת תחת "בירוקרטיה", אולם חידושו זה לא נקלט. הבירוקרטיה בראי הסוציולוגיה סוציולוגים רבים התייחסו לבירוקרטיה (קרל מרקס, הגל, ג'ון סטיוארט מיל ועוד), אך הראשון שבחר בה כשיטת הניהול התאורטית הטובה ביותר עבור החברה נחשב לסוציולוג הרציונליסטי מקס ובר. ובר ניסח את עקרונות הבירוקרטיה באופן תאורטי, בעזרת המודל הטהור של הבירוקרטיה. לצד הגדרותיו, ובר התריע כי ביורוקרטיה מקצועית עלולה לדאוג לאינטרס האישי שלה על חשבון האינטרס הציבורי וכן התריע כי "שלטון הפקידים" עלול לחתור תחת השלטון הריבוני. לצד זאת, וובר גם ביקר את הבירוקרטיה מתוך טענה שהיא עלולה להוביל לאובדן יחס אנושי, ופעולה מתמדת המתמקדת אך ורק במטרה מבלי לקחת בחשבון גם את הדרך. על פי תפישת הבירוקרטיה של ובר, מודל זה שבבסיסו חתירה של כל פרט לקידום האינטרס הפרטי שלו (הנגזר ממעמדו ומתפקידו במערכת) ומערכת הרותמת אינטרסים אלו על מנת לקדם את האינטרס המערכתי, מאפשר יכולות פיקוח וניהול של כוח עבודה, ועל כן נעשה בו שימוש רב במסגרות שונות ורבות, בייחוד מוסדות ממשלתיים וכלכליים גדולים. למודל זה מצטרפים מאפיינים נוספים של ההתנהלות הביורוקרטית, כגון תקשורת מנותבת- מערכת כללים פורמלית להעברת מידע והוראות בין חלקי המערכת, על בסיס חלוקת העבודה והאחריות בה (לדוגמה: האיסור על עקיפת סמכות). התוצאה של המודל הביורוקרטי היא יצירתם של מוסדות בעלי שוק עבודה פנימי, בו מערכת עצמאית של יחסי העסקה הפועלת לטווחי זמן ארוכים מבחינת העובד (המועסק לרוב לתקופות זמן ארוכות ביותר). מערכות ביורוקרטיות הופכות עם הזמן למורכבות יותר ויותר, ומכילות בדרך כלל תת-מערכות שונות של התנהלות בתוך עצמן. במערכת זו מתרחבים הכללים ומגדירים תחומים הולכים וגדלים של הפעילות האנושית. כך נוצרים נהלים שונים המגדירים פעילויות רבות באופן פורמלי ומדויק, הופכים להיות יותר ויותר עצמאיים ובלתי-תלויים באנשים המפעילים אותם. בתהליך זה, המכונה הצרנה (פורמליזציה) נעשים הכללים לקוד התנהגות עליון ובלתי ניתן לעירעור. הפורמליזציה שואפת ליצור התנהגות שאינה תלויה בתודעתו ורגשותיו של האדם. מלבד התכונות הבסיסיות של הבירוקרטיה, ההופכות אותה למערכת יציבה וקבועה באופן יחסי, מבנה הקידום במערכות אלו לרוב מהווה גורם משמר בתוכן. מצב זה נוצר משום שקיימות אפשרויות קידום רבות (שכן ישנם שלבים רבים בהיררכיה), בטוחות (שכן נאמנות וצייתנות, שאינן תלויות בכישרון או במזל, הן הקריטריונים העיקריים לקידום), ושונות (שכן קיימים תחומי התעסקות רבים ושונים), משום שערכו של תואר כלשהו במערכת ביורוקרטית נמוך יותר מחוץ למערכת המסוימת בה הוא נרכש, ומשום ששיטת התגמול הופכת לחיובית יותר עם ההתקדמות (פרסים במקום ענישה). מכיוון שמערכת ביורוקרטית מכילה עולם פנימי יציב וקבוע באופן יחסי, הן מבחינת החוקיות שלו והן מבחינת הרכבו האנושי, קיימת נטייה ליצור 'משפחתיות' ותחושת נאמנות בקרב העובדים (לדוגמה, באמצעות שימוש בעיתונות פנימית). אפיון נוסף של מערכת ביורוקרטית הוא בהיותה סגורה יחסית לזרימת מידע, דבר היוצר מעטה של סודיות סביב פעולותיה. הגדרה נוספת של אנתוני דאונס, מונה 4 מאפיינים לבירוקרטיה: ארגון גדול (הבכירים מכירים פחות מחצי משאר הסגל), רוב העובדים במשרה מלאה ותלויים במשכורת, מינוי וקידום עובדים מתבסס על הצלחה בתפקיד ולא על תכונות אחרות (מין, מוצא, קשרים), ותפוקת הארגון לא נמדדת בכסף. ביקורת למרות שיסוד השיטה הביורוקרטית הוא היעילות, מקובל להאמין כי היא מובילה במקרים רבים לחוסר יעילות רב ("דיספונקציונליות"), מכמה בחינות כמו: מבנה מבחינה מבנית- קיימות טענות רבות על-פיהן המבנה הביורוקרטי אינו מסוגל להתמודד עם המציאות באופן הטוב ביותר, כלומר, מבנה זה נתפש פעמים רבות כמסורבל, איטי, ורחב מדי מכדי להיות יעיל. כמו כן, חוסר ביצירתיות ביכולת ההתאמה הנדרשת למצבים משתנים נחשב לחיסרון בולט של הבירוקרטיה אל מול שיטות ניהול אחרות. דוגמאות לטענות כאלו הן: העיקרון הפיטרי המודל של סלזניק תפקוד מבחינת תפקוד בעלי התפקידים במציאות, נהוג לטעון כי אופיים האנושי סותר לעיתים את הדרישות הנוקשות של המערכת הפורמלית, ועל כן מתעוררות בעיות תפקודיות. הטענה המרכזית בתחום זה היא שצמצום העובד לתחום הצר המוגדר על ידי תפקידו ויצירת עולם פורמלי של כללים נוקשים סביבו מונע ממנו להשיג את מטרות המערכת כולה (איתה אין הוא מזדהה) ביעילות, והוא לרוב מפתח אדישות כלפיהן הפוגעת בתפקודו. דוגמאות לטיעונים כאלו הן: חוק פרקינסון המודל של מרטון המודל של גולדנר מכיוון שהבירוקרטיה מתבססת על אינטרסים פרטיים של כל החברים בה, לעיתים אינטרסים אלו מביאים את בעלי התפקידים השונים לקדם את המטרות שלהם גם באופן הפוגע במטרות המערכת. מלבד חוסר היעילות, קיימות טענות ערכיות רבות כלפי טיבה הפורמלי של הבירוקרטיה. לרוב נטען כי הבירוקרטיה שוללת את אנושיותם של עובדיה ואת מחשבתם העצמית בזכות אופייה המקבע. דוגמה לטעונים כאלו הם טיעוני המרקסיזם, כחלק מרעיון ביטול העבודה. בנוסף, ניתן למצוא טיעונים נגד הבירוקרטיה בתאוריה של יהודה שנהב הרואה בה אידאולוגיה שרירותית הפועלת נגד טובתם של רבים. טעון נוסף הוא שמכיוון שאין חשיבה ערכית אקטיבית של המוסדות הביורוקרטיים, ניתן להשתמש בהם למטרות מזיקות (כדוגמה נהוג לציין את הביקורת כלפי השימוש בבירוקרטיה ברייך השלישי). כמו כן, קיימת הטענה כי ההתנהלות הביורוקרטית אינה דמוקרטית מטיבה, ועל כן פוגעת בדמוקרטיה ובדפוסי החשיבה הדמוקרטיים (כדוגמת כלל הברזל של האוליגרכיה). הביקורת כלפי הבירוקרטיה הפכה לנפוצה ביותר, עד הפיכת המונח למלת גנאי. תהליך ביקורת הבירוקרטיה מחוזק בזכות המגע המתמיד של אוכלוסיות רחבות בארגונים ביורוקרטים, ובזכות תיאורים שליליים להם זוכה הבירוקרטיה ביצירות אמנות רבות (מהמפורסמות שבהן: יצירותיו של פרנץ קפקא וניקולאי גוגול). ראו גם מבנה ארגוני - מונחים קישורים חיצוניים הערות שוליים סוציולוגיה ארגונית מודרניות מדיניות ציבורית

בִּירוֹקְרַטְיָה (בעברית: מִשׂרָדָנוּת, מילולית: שלטון מנהלים; נגזרת מהמילה היוונית κράτος, קרטוס, שלטון, ומהמילה הצרפתית bureau, "בִּיוּרוֹ", משרד) היא מושג רב משמעי מתחום הניהול הארגוני, שאחת המשמעויות המוכרות שלו היא צורת ניהול משאבי אנוש היוצרת תאום (השואף להיות רציונלי) במערכת. צורה זו מסודרת ומאורגנת בחוקים ברורים רשמיים ומוחלטים וקיים בה פיקוח רצוף על ביצועיה שלה ושל החברים בה. כנגזרת לכך המונח בירוקרטיה משמש לתיאור כלל עבודת הניירת או העבודה המשרדית בתוך ארגון מסוים כאשר השימוש נעשה לרוב כדי לתאר עודף מטריד של עבודה מסוג זה, משמעות נוספת היא ככינוי גנאי למצב קפקאי של שתלטנות פקידים על הציבור שהם צריכים לשרת. כיום הביטוי בירוקרטיה מציין את משמעו הנוסף, עודף פנקסנות וטופסולוגיה.המילונאי ראובן אלקלעי הציע במילוניו את חידושו שָׂרֶרֶת תחת "בירוקרטיה", אולם חידושו זה לא נקלט.הבירוקרטיה בראי הסוציולוגיהסוציולוגים רבים התייחסו לבירוקרטיה (קרל מרקס, הגל, ג'ון סטיוארט מיל ועוד), אך הראשון שבחר בה כשיטת הניהול התאורטית הטובה ביותר עבור החברה נחשב לסוציולוג הרציונליסטי מקס ובר.ובר ניסח את עקרונות הבירוקרטיה באופן תאורטי, בעזרת המודל הטהור של הבירוקרטיה. לצד הגדרותיו, ובר התריע כי ביורוקרטיה מקצועית עלולה לדאוג לאינטרס האישי שלה על חשבון האינטרס הציבורי וכן התריע כי "שלטון הפקידים" עלול לחתור תחת השלטון הריבוני. לצד זאת, וובר גם ביקר את הבירוקרטיה מתוך טענה שהיא עלולה להוביל לאובדן יחס אנושי, ופעולה מתמדת המתמקדת אך ורק במטרה מבלי לקחת בחשבון גם את הדרך.על פי תפישת הבירוקרטיה של ובר, מודל זה שבבסיסו חתירה של כל פרט לקידום האינטרס הפרטי שלו (הנגזר ממעמדו ומתפקידו במערכת) ומערכת הרותמת אינטרסים אלו על מנת לקדם את האינטרס המערכתי, מאפשר יכולות פיקוח וניהול של כוח עבודה, ועל כן נעשה בו שימוש רב במסגרות שונות ורבות, בייחוד מוסדות ממשלתיים וכלכליים גדולים.למודל זה מצטרפים מאפיינים נוספים של ההתנהלות הביורוקרטית, כגון תקשורת מנותבת- מערכת כללים פורמלית להעברת מידע והוראות בין חלקי המערכת, על בסיס חלוקת העבודה והאחריות בה (לדוגמה: האיסור על עקיפת סמכות).התוצאה של המודל הביורוקרטי היא יצירתם של מוסדות בעלי שוק עבודה פנימי, בו מערכת עצמאית של יחסי העסקה הפועלת לטווחי זמן ארוכים מבחינת העובד (המועסק לרוב לתקופות זמן ארוכות ביותר). מערכות ביורוקרטיות הופכות עם הזמן למורכבות יותר ויותר, ומכילות בדרך כלל תת-מערכות שונות של התנהלות בתוך עצמן.במערכת זו מתרחבים הכללים ומגדירים תחומים הולכים וגדלים של הפעילות האנושית. כך נוצרים נהלים שונים המגדירים פעילויות רבות באופן פורמלי ומדויק, הופכים להיות יותר ויותר עצמאיים ובלתי-תלויים באנשים המפעילים אותם. בתהליך זה, המכונה הצרנה (פורמליזציה) נעשים הכללים לקוד התנהגות עליון ובלתי ניתן לעירעור. הפורמליזציה שואפת ליצור התנהגות שאינה תלויה בתודעתו ורגשותיו של האדם.מלבד התכונות הבסיסיות של הבירוקרטיה, ההופכות אותה למערכת יציבה וקבועה באופן יחסי, מבנה הקידום במערכות אלו לרוב מהווה גורם משמר בתוכן. מצב זה נוצר משום שקיימות אפשרויות קידום רבות (שכן ישנם שלבים רבים בהיררכיה), בטוחות (שכן נאמנות וצייתנות, שאינן תלויות בכישרון או במזל, הן הקריטריונים העיקריים לקידום), ושונות (שכן קיימים תחומי התעסקות רבים ושונים), משום שערכו של תואר כלשהו במערכת ביורוקרטית נמוך יותר מחוץ למערכת המסוימת בה הוא נרכש, ומשום ששיטת התגמול הופכת לחיובית יותר עם ההתקדמות (פרסים במקום ענישה).מכיוון שמערכת ביורוקרטית מכילה עולם פנימי יציב וקבוע באופן יחסי, הן מבחינת החוקיות שלו והן מבחינת הרכבו האנושי, קיימת נטייה ליצור 'משפחתיות' ותחושת נאמנות בקרב העובדים (לדוגמה, באמצעות שימוש בעיתונות פנימית).אפיון נוסף של מערכת ביורוקרטית הוא בהיותה סגורה יחסית לזרימת מידע, דבר היוצר מעטה של סודיות סביב פעולותיה.הגדרה נוספת של אנתוני דאונס, מונה 4 מאפיינים לבירוקרטיה: ארגון גדול (הבכירים מכירים פחות מחצי משאר הסגל), רוב העובדים במשרה מלאה ותלויים במשכורת, מינוי וקידום עובדים מתבסס על הצלחה בתפקיד ולא על תכונות אחרות (מין, מוצא, קשרים), ותפוקת הארגון לא נמדדת בכסף.ביקורתלמרות שיסוד השיטה הביורוקרטית הוא היעילות, מקובל להאמין כי היא מובילה במקרים רבים לחוסר יעילות רב ("דיספונקציונליות"), מכמה בחינות כמו:מבנהמבחינה מבנית- קיימות טענות רבות על-פיהן המבנה הביורוקרטי אינו מסוגל להתמודד עם המציאות באופן הטוב ביותר, כלומר, מבנה זה נתפש פעמים רבות כמסורבל, איטי, ורחב מדי מכדי להיות יעיל. כמו כן, חוסר ביצירתיות ביכולת ההתאמה הנדרשת למצבים משתנים נחשב לחיסרון בולט של הבירוקרטיה אל מול שיטות ניהול אחרות.דוגמאות לטענות כאלו הן: העיקרון הפיטרי המודל של סלזניקתפקודמבחינת תפקוד בעלי התפקידים במציאות, נהוג לטעון כי אופיים האנושי סותר לעיתים את הדרישות הנוקשות של המערכת הפורמלית, ועל כן מתעוררות בעיות תפקודיות. הטענה המרכזית בתחום זה היא שצמצום העובד לתחום הצר המוגדר על ידי תפקידו ויצירת עולם פורמלי של כללים נוקשים סביבו מונע ממנו להשיג את מטרות המערכת כולה (איתה אין הוא מזדהה) ביעילות, והוא לרוב מפתח אדישות כלפיהן הפוגעת בתפקודו.דוגמאות לטיעונים כאלו הן: חוק פרקינסון המודל של מרטון המודל של גולדנרמכיוון שהבירוקרטיה מתבססת על אינטרסים פרטיים של כל החברים בה, לעיתים אינטרסים אלו מביאים את בעלי התפקידים השונים לקדם את המטרות שלהם גם באופן הפוגע במטרות המערכת.מלבד חוסר היעילות, קיימות טענות ערכיות רבות כלפי טיבה הפורמלי של הבירוקרטיה. לרוב נטען כי הבירוקרטיה שוללת את אנושיותם של עובדיה ואת מחשבתם העצמית בזכות אופייה המקבע.דוגמה לטעונים כאלו הם טיעוני המרקסיזם, כחלק מרעיון ביטול העבודה. בנוסף, ניתן למצוא טיעונים נגד הבירוקרטיה בתאוריה של יהודה שנהב הרואה בה אידאולוגיה שרירותית הפועלת נגד טובתם של רבים.טעון נוסף הוא שמכיוון שאין חשיבה ערכית אקטיבית של המוסדות הביורוקרטיים, ניתן להשתמש בהם למטרות מזיקות (כדוגמה נהוג לציין את הביקורת כלפי השימוש בבירוקרטיה ברייך השלישי).כמו כן, קיימת הטענה כי ההתנהלות הביורוקרטית אינה דמוקרטית מטיבה, ועל כן פוגעת בדמוקרטיה ובדפוסי החשיבה הדמוקרטיים (כדוגמת כלל הברזל של האוליגרכיה).הביקורת כלפי הבירוקרטיה הפכה לנפוצה ביותר, עד הפיכת המונח למלת גנאי. תהליך ביקורת הבירוקרטיה מחוזק בזכות המגע המתמיד של אוכלוסיות רחבות בארגונים ביורוקרטים, ובזכות תיאורים שליליים להם זוכה הבירוקרטיה ביצירות אמנות רבות (מהמפורסמות שבהן: יצירותיו של פרנץ קפקא וניקולאי גוגול).ראו גם מבנה ארגוני - מונחיםקישורים חיצונייםהערות שולייםסוציולוגיה ארגוניתמודרניותמדיניות ציבורית

2187

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9C%D7%99%D7%9C%20%D7%94%D7%91%D7%93%D7%95%D7%9C%D7%97

ליל הבדולח

ליל הבדולח (בגרמנית: Kristallnacht, נהגה: קריסטלנאכט) הוא הכינוי ללילה שבין 9 ל-10 בנובמבר 1938 (ט"ז בחשוון תרצ"ט), שבו נערך בכל רחבי הרייך השלישי (גרמניה ואוסטריה) פוגרום ביהודים. האירוע כונה כך בשל רסיסי הזכוכית הרבים שהצטברו על הארץ כתוצאה מניפוץ הזגוגיות של בתי מגורים, בתי כנסת, מוסדות ציבור ובתי עסק רבים של יהודים תושבי גרמניה. בתום המאורעות נמנו, על פי דו"ח נאצי, 91 הרוגים יהודים, אך על פי הערכות מאוחרות יותר המספרים גבוהים משמעותית: לפחות 400 הרוגים ישירים, לפחות 400 נוספים שמצאו את מותם בהמשך במחנות הריכוז בהם נכלאו, ועוד רבים שהתאבדו כתוצאת הפרעות. הרקע התקופה שלפני ליל הבדולח התאפיינה בחוסר שביעות רצון בקרב ההנהגה הנאצית הבכירה מהקצב האיטי שבו התנהלה ההגירה היהודית מגרמניה, ותהליך דחיקת היהודים החוצה מהחיים הכלכליים. מכאן נבע הרצון להסלים את המדיניות האנטי-יהודית ברייך. ב-7 בנובמבר 1938 ירה הרשל גרינשפן, צעיר יהודי גרמני בן 17 שנמלט לפריז, בארנסט פום ראט, המזכיר השלישי בשגרירות הגרמנית שם, ופצעו. המניע של גרינשפן, שמטרתו המקורית הייתה לפגוע בשגריר ובטעות פגע במזכירו של השגריר, היה מכתב שקיבל ממשפחתו, שבו נאמר לו שמשפחתו הוגלתה לפולין, במסגרת אקציית פולין (גירוש זבונשין), יחד עם כ-18,000 מיהודי גרמניה שמוצאם פולני. המכתב לגרינשפן תיאר את כל המאורעות הקשים שקרו לבני משפחתו במהלך הגליה זו, שהייתה הראשונה בסדרה של פעולות להגליית יהודים מגרמניה. ניסיון ההתנקשות (בשלב זה) עורר זעם בחוגים נאציים. למחרתו, ב-8 בנובמבר, עיתוני המפלגה (בהכוונתו של שר התעמולה יוזף גבלס) תקפו באכזריות את היהודים על המעשה. באותו לילה היו מספר התארגנויות מקומיות של כנופיות פורעים נאצים אשר שרפו בתי כנסת ופגעו ביהודים וברכושם. למחרת מת פום ראט מפצעיו, ובכך למעשה נשלמה האמתלה הדרושה וניתן האות לפוגרום. על פי פרופ' מאיר שורץ, מספר דברים מעידים שהפוגרום תוכנן מראש: עדויות כי שוטרים הזהירו את חבריהם היהודים מראש עוד לפני ההתנקשות, מהתרחשות פוגרום, ודפוס פעולה דומה בכל המקומות, שכלל אספה מקומית של כל חברי המפלגה הנאצית ולאחר דברי הסתה מהמפקד המקומי, צעידה משותפת לכיוון בתי עסק ובתים בבעלות יהודית לביצוע הפוגרום, וכן התזמון המכוון של הפוגרום ליום השנה לפוטש במרתף הבירה. בנאום לציון ניסיון הפוטש ב-1923, נמנע היטלר מכל אזכור של המאורע בפריז, וב-9 בנובמבר לא כתב גבלס אפילו מילה אחת ביומנו על ההתנקשות בפריס יום קודם לכן, אף על פי שמאוחר בערב נועד עם היטלר. ההיסטוריון שאול פרידלנדר טוען כי שתיקתם יוצאת הדופן הפומבית והפרטית של היטלר וגבלס לגבי אירועי 7 ו-8 בנובמבר הייתה אות ברור לתוכניות ל"התפרצות ספונטנית של זעם עממי", שנועדה להתרחש ללא כל סימן למעורבות מצד היטלר. לאחר שנודע על מותו של ראט, אמר גבלס בנאומו באותו ערב: "הפיהרר החליט שהמפלגה אינה צריכה להכין או לארגן הפגנות שכאלה, אבל אם הן פורצות מאליהן, לא צריך להפריע להן". אירועי הלילה ליל הבדולח התרחש ביום השנה הכפול לפוטש במרתף הבירה (1923) ולמהפכת נובמבר (1918), יום חשוב בלוח השנה הנאצי. בכל רחבי הרייך נקבצו חברי המפלגה כדי לציינו. היטלר ובכירי המפלגה הגיעו למינכן, עיר המוצא של התנועה הנאצית, והתכנסו בבניין העירייה הישן. לאחר שנועץ עם היטלר בארבע עיניים, החל גבלס לארגן את פעילי המפלגה והאס אס לערוך פוגרום יזום ומתואם היטב ביהודים, קודם במינכן ולאחר מכן בברלין ובכל רחבי הרייך. הפוגרום תואר רשמית כהתפרצות ספונטנית של הגרמנים, אך למעשה היה מתוכנן מלמעלה, כפי שמעידה פקודתו של היידריך לאס אס שניתנה באחת ועשרים אחר חצות. במקומות רבים יצאו הפורעים לדרכם היישר מהמסיבות וההתכנסויות האמורות. רבים מהם אף היו שתויים. ב-10 בנובמבר כתב גבלס ביומנו על שיחתו עם היטלר ערב קודם לכן: "הוא [היטלר] מחליט: יש להתיר להפגנות להימשך. המשטרה צריכה לסגת. יטעמו היהודים פעם אחת את טעמו של זעם עממי. הצדק איתו. מיד נתתי את ההוראות הנחוצות למשטרה ולמפלגה...עכשיו העם יפעל". בפוגרום נהרסו כמעט כל בתי הכנסת בגרמניה, בתי קברות יהודיים רבים, אלפי חנויות בבעלות יהודים ו-29 בתי כל-בו. יותר משלושים אלף יהודים נעצרו, לעיתים על-פי רשימות מוכנות מראש, ונשלחו למחנות ריכוז. בליל הפרעות נרצחו כ-400 נפש. בימים שלאחר הפרעות איבדו 400 איש נוספים את חייהם. במחנה הריכוז בוכנוואלד נרצחו 207 יהודים; בדכאו כ-185 נפש; מספר הנרצחים במחנה הריכוז זקסנהאוזן אינו ידוע. לא ניתן, אפוא, לקבוע את מספרם המדויק של קורבנות ליל הפרעות. לפי מחקרים מדוקדקים, ההשערה היא שמספרם נע בין 1,400 ל-1,500. גרמנים אחדים בעלי "חזות יהודית" נרצחו אף הם. בהוראה מגבוה, נמנעה המשטרה מלהפריע לפורעים או להחזיר את הסדר על כנו, ואנשי מכבי אש נמנעו מלכבות את השרפות, ואף ליבו אותן. השרפות המשתוללות כובו רק במקומות שבהם הייתה סכנת התפשטות לבתיהם ורכושם של לא-יהודיים. ההרס, ההתעללות והרצח נמשכו כל הלילה באין מפריע ונפסקו בבוקר, גם כן בהוראה מפורשת מגבוה. גבלס כתב ביומנו שנתן פקודות לוודא שבית הכנסת הראשי בברלין ייהרס ותיאר את הרס בתי הכנסת במינכן: "אני רוצה לחזור למלון ואני רואה זוהר אדום כדם. בית הכנסת בוער. ... אנחנו מכבים שרפות רק אם הן מסכנות את הבניינים השכנים. ולא, יש לשרוף עד היסוד. ... הפיהרר הורה לאסור מיד 20–30 אלף יהודים. ... הזעם העממי משתולל עכשיו. ... יש לתת לו פורקן. ... שמשות מתנפצות. בראוו! בראוו! בתי הכנסת עולים באש כמו בקתות גדולות וישנות". באותו לילה כתב הימלר על האירועים: "אני משער ששגעון הגדלות של גבלס - שעליו ידוע לי זמן רב - וטיפשותו הן האחראיות לפתיחה במבצע הזה עכשיו, במצב דיפלומטי קשה ביותר". ב-11 בנובמבר הוסיף גבלס לכתוב על היום הקודם: "ברלין. שם הכל מתנהל פנטסטי. דלֵקה אחרי דלֵקה. ככה זה צריך להיות". הקונסול האמריקני בלייפציג דיווח: "לאחר שהרסו בתי מגורים וזרקו את רוב החפצים המיטלטלים לרחובות, זרקו הפורעים הסדיסטים שאינם יודעים שבעה רבים מן הדיירים הרועדים אל פלג קטן שזורם בגן הזואולוגי, וציוו על הצופים המבועתים לירוק עליהם, להכפישם בבוץ וללעוג לאסונם... מעשים אלה נעשו כל בוקרו של 10 בנובמבר בלי התערבות המשטרה, והם נעשו בגברים, בנשים ובילדים". הקונסול של שווייץ דיווח ב-13 בנובמבר: "קבוצות מאורגנות עברו בקלן מדירה יהודית לדירה יהודית, המשפחות הצטוו לעזוב את הדירה, או שהיה עליהן לעמוד בפינת החדר בזמן שחפציהן הושלכו מן החלונות. גרמופונים, מכונות תפירה ומכונות כתיבה התגלגלו לרחובות. אחד מעמיתי אפילו ראה פסנתר שנזרק מחלון קומה שנייה. עד היום אפשר לראות כלי מיטה משתלשלים מעצים ושיחים". בעיירה הקטנה ויטליך במערב גרמניה נהרס תחילה בית הכנסת. איש ס"א טיפס אל הגג ונפנף בגלילי ספר תורה. הוא צווח "תנגבו בזה את התחת, יהודים" והשליך אותם כמו סרטי קונפטי. גברים יהודים הוכו ונלקחו. בעל האטליז כבר היה במשאית כאשר אנשי הס"א צחקו למראה אשתו שעמדה לפני חלון הזכוכית המנופץ ויללה אל הפרצופים השותקים בחלונות, שכניה כל ימי חייה: "למה אתם עושים לנו את זה? מה עשינו לכם?". יועץ שגרירות בריטניה דיווח לשר החוץ שלו על הפרעות בברלין שנמשכו עד אמצע הלילה של 10 בנובמבר: "כנופיות צעירים, לבושים בבגדים אזרחיים וחמושים באלות, בפטישים ובשאר כלי נשק הולמים, פקדו חנויות של יהודים והשלימו את מלאכת ההרס שנעשתה בשעות הבוקר המוקדמות. במקרים אחדים החנויות נבזזו כליל, באחרים הסחורה רק פוזרה בגסות. ובמקום אחד או שניים עמדו אנשים פעורי פה והביטו בסקרנות שקטה אל הבעלים המתאמצים לנקות את ההריסות. בייחוד שמתי לב להתנהגות של הקבוצות שהלכו אחרי כל חבורה של פושטים. לא שמעתי שום ביטוי של בושה או שאט־נפש, אבל למרות הפסיביות הגמורה של רבים מן הצופים, שמתי לב לחיוך הטיפשי שמעיד פעמים רבות בלי משים על מצפון לא־נקי". בדוח SOPADE מדצמבר, נכתב על גישת האוכלוסייה בברלין לאירועים: "כשנשרף בית הכנסת היהודי... יכולת לשמוע מספר רב של נשים אומרות: 'זאת הדרך לעשות את זה - חבל שאין כבר יהודים בפנים, ככה היינו שורפים את כל הכינים האלה'. איש לא העז לקום נגד הדברים האלה". התקופה שלאחר ליל הבדולח ותוצאותיו הימים הבאים הביאו עימם גינויים חריפים של הפרעות מכל רחבי העולם. בגרמניה, לעומת זאת, עמדו ימים אלה בסימן של האשמת הקורבנות היהודיים באחריות לפשע שבוצע נגדם ונקיטת שורה של צעדי עונשין כנגד יהודי גרמניה. ב-12 בנובמבר סיכם גבלס את האירועים בעיתון ה"פולקישר ביאובכטר": "היהודי גרינשפן היה נציג היהדות. הגרמני פום ראט היה נציג העם הגרמני. בפריס ירתה אפוא היהדות בעם הגרמני. ממשלת גרמניה תגיב בדרך חוקית אבל בחומרה". על פי יומנו של גבלס, כבר ב-10 בנובמבר החליט היטלר על הפקודות שייתן גרינג יומיים לאחר מכן: "הפיהרר מבקש לנקוט אמצעים חריפים ביותר נגד היהודים. הם עצמם צריכים לתקן את עסקיהם. חברות הביטוח לא ישלמו להם כלום". ב-12 בנובמבר ישב הרמן גרינג בראש ישיבה שנועדה, בהוראתו של היטלר, לדון בפתרון מתואם ל"שאלה היהודית". בישיבה במטה של גרינג, בה השתתפו בכירי השלטון הנאצי ובהם הימלר, יוזף גבלס, והיידריך, התחולל ויכוח סוער כשהתחוור גובה הנזקים שנגרמו בליל הבדולח. נציג חברות הביטוח הגרמניות זומן לישיבה. זגוגיות החלונות בלבד בחנויות היהודים בוטחו ב-6 מיליון דולרים, מה שגרם לגרינג להעיר להיידריך: "חבל שלא הרגת מאתיים יהודים במקום להרוס כל־כך הרבה רכוש". גרינג הוציא את הפקודות החשאיות שנתן היטלר יומיים קודם לכן: היהודים יישאו בכל ההוצאות של תיקון העסקים שלהם; הרייך יחרים את כל התשלומים שיתקבלו מחברות הביטוח הגרמניות; ותשלום כופר לרייך הגרמני יוטל על כל היהודים נתיני גרמניה בסך 1,000,000,000 רייכסמארק. נזקי הרכוש נאמדו במאות מיליוני מארקים. בישיבה זו הוחלט על מספר רב של צעדים שינקטו כנגד היהודים. הוצא צו שאסר על היהודים את ההשתתפות בכלכלה החל מ-1 בינואר 1939. היהודים היו צריכים למכור את עסקיהם, אדמותיהם, מלאי סחורותיהם, תכשיטיהם ויצירות אמנות שבבעלותם. שורת צווים קבעה איסורים ומגבלות על יכולת התנועה של יהודים: איסור כניסה למקומות ציבוריים, איסור נסיעה ברכבות ועוד. הוצאו צווים שסגרו לחלוטין את בתי הספר היהודיים. נאסרה הכניסה למוסדות תרבות ונאסר על קיומה של עיתונות יהודית בגרמניה. ב-15 בנובמבר סולקו מבתי הספר הגרמניים כל הילדים היהודים שעדיין למדו בהם. ב-19 בנובמבר הוצאו היהודים ממערכת הסעד הכללית. ב-3 בדצמבר נשללו מן היהודים רישיונות הנהיגה שלהם. כל הצווים עליהם הוחלט בישיבה הוצאו לפועל במהלך החודשים דצמבר 1938, והחריפו מאוד את תנאי המחיה של יהודי גרמניה. במכתב סודי מ-19 בנובמבר 1938 לתובע הכללי של המבורג, קבע משרד המשפטים שהרס בתי הכנסת, בתי הקברות, חנויות ובתי היהודים, אם לא נעשה למטרות ביזה, אין לתבוע את מבצעיו לדין. רצח יהודים והסבת נזק גופני חמור ייתבעו לדין "רק אם נעשו מסיבות אנוכיות". הכנסיות לא הוציאו שום ביקורת פומבית על הפוגרום וגם מן האוניברסיטאות לא באה שום ביקורת גלויה או אפילו מחאה עקיפה. ליל הבדולח סימן עליית מדרגה בפעילות האנטישמית של המדינה הנאצית. מהתנכלויות, אלימות מילולית ודחיקה הדרגתית של יהודי גרמניה החוצה - לפוגרום, אלימות פיזית ורצח בהיקף כלל ארצי. המטרות שעמדו לנגד עיני הנאצים הושגו במידה רבה: ההגירה היהודית מגרמניה הואצה וכ-80,000 יהודים עזבו את שטח הרייך בתקופה שבין סוף 1938 לפריצת מלחמת העולם השנייה. תחת הנהגתו של גרינג, גם ה"אריזציה" - סילוקם של היהודים מהכלכלה הגרמנית, התנהלה ביתר שאת לאחר ליל הבדולח, כענישה קולקטיבית על הנזק שגרמו היהודים כביכול. עם מנוסתם של היהודים מאדמת הרייך, נגזל רכושם על ידי הנאצים. ליל הבדולח הביא ממשלות בעולם לפעול ביתר שאת למענם של היהודים בגרמניה הנאצית. בעקבות ליל הבדולח והזעזוע שעורר בדעת הקהל החליטה ממשלת בריטניה לאפשר לילדים יהודים משטחי גרמניה הנאצית לעבור לבריטניה. העברתם של 10,000 ילדים יהודים אלה לבריטניה שהחלה בדצמבר 1938 כונתה קינדרטרנספורט. הנשיא האמריקני פרנקלין דלאנו רוזוולט הורה בצו נשיאותי לאפשר לאלפי מבקרים מגרמניה להוסיף לשהות בארצות הברית יותר מן התקופה שאושרה להם בוויזה. ממשלת צרפת התירה כניסה ל־200 ילדים פליטים בחודש. גם הולנד ושווייץ הסכימו לקבל ילדים יהודים פליטים. על אף התגובות הנזעמות ברחבי העולם, והחלטתן של מספר מדינות לנתק את קשרי הדיפלומטיה עם גרמניה, לא נרתעו הגרמנים מהמשך המדיניות הגזענית כלפי היהודים. לא רק בתחום הפנימי אלא גם מדיניות החוץ של גרמניה הנאצית הפכה תוקפנית יותר. בספטמבר 1939 פלשה גרמניה לפולין. בכך נסללה הדרך למלחמת העולם השנייה ולהשמדת יהודי אירופה בשואה. אומדן הנזקים שנגרמו בנפש וברכוש ממדי ההרס וההרג המקובלים בספרי ההיסטוריה לקוחים מהנתונים שמסר היידריך ב-11 בנובמבר, כיום לאחר תום האירועים, ולפיהם נהרגו 36 יהודים, נהרסו 815 חנויות ונשרפו 267 בתי כנסת. דו"ח נאצי אחר מונה 91 הרוגים וכיום זוהי הסברה המקובלת. המספרים האמיתיים הם בוודאי גבוהים בהרבה. לפי ההיסטוריון איאן קרשו עמד מספר החנויות שנהרסו על 8,000. פרופ' מאיר שוורץ מעמותת "בית אשכנז" העוסקת בתיעוד בתי הכנסת שנהרסו, מונה 1,406 בתי כנסת שנשרפו או נהרסו כליל. כמו כן הוא מעמיד את מספר היהודים שנהרגו בליל הפרעות על 400 ולאחר הכללת אלו שהתאבדו בימים שלאחר מכן כתוצאה מהן או נרצחו בשלושת מחנות הריכוז אליהם נשלחו (דכאו, בוכנוואלד וזקסנהאוזן) מגיע האומדן ל-1,300 עד 1,500 אבדות בנפש. על פי הערכות מוזיאון השואה האמריקאי - 2,000 עד 2,500. מעורבותו של גבלס לכל אורך הדרך היה יוזף גבלס הכוח המניע העיקרי מאחורי ליל הבדולח. התנקשותו של גרינשפן בפום ראט ובייחוד תזמון מותו של האחרון, היוו עבור גבלס הזדמנות פז להחריף ולהקצין את הפעולות נגד היהודים ברייך כפי שרצה לעשות מזה חודשים. לפי קרשאו, גבלס הוא שיזם ותיאם את הפוגרום רחב ההיקף, בידיעתו ובהסכמתו הכללית של היטלר ובניגוד לדעתם של בכירים אחרים כגרינג והימלר. בפעולותיו של גבלס היה גם אלמנט של פוליטיקה פנימית: הוא היה צריך לזכות מחדש באהדת הפיהרר, לאחר שהבעיות בחיי הנישואים שלו והרומן שניהל עם שחקנית הקולנוע הצ'כית לידה בארובה הביאו עליו את כעסו. הכינוי "ליל הבדולח" הכינוי "ליל הבדולח", או "ליל הבדולח של הרייך" (Reichskristallnacht), הוא בבחינת לשון נקייה ונטבע על ידי הנאצים במטרה הכפולה, להמעיט בנזקי הפוגרום (זכוכיות מנופצות ותו לא) ולשוות לו גוון חיובי הנלווה לנצנוץ האור בשברי הזכוכית. על פי פרופ' מאיר שורץ לא היה זה כינוי רשמי של המשטר הנאצי, שכן המשטר השתמש במונחים מגוונים אחרים, כמו "מבצע היהודים" (Judenaktion), "מבצע נובמבר" (Novemberaktion), "מבצע נקמה" (Vergeltungsaktion), "מבצע מיוחד" (Sonderaktion) ו"מפגן נקמה" (Protest-Kundgebungen). המונח "ליל הבדולח" היה יצירה של ההמונים, ונראה שנוצר על ידי תושבי ברלין בהשראת החלונות המנופצים, ובשל רסיסי הזכוכית הרבים שכיסו את הרחובות. חוקרים כפרופ' מאיר שוורץ סבורים על כן כי השימוש במונח "ליל הבדולח" אינו ראוי. ואכן, לפחות במקורות גרמניים רשמיים כיום הוא מכונה "ליל הפוגרום" (Pogromnacht או Reichspogromnacht) או "פוגרום נובמבר", ונחשב ליום זיכרון. ב"לוח מנהגי בית הכנסת לבני אשכנז" שיוצא על ידי ירושתנו נכתב: ליל הבדולח בתרבות המחזה "מבדולח לעשן" אירועי הישיבה ההיסטורית שנערכה ב-12 בנובמבר, שלושה ימים לאחר ליל הבדולח, מתוארים במחזה "מבדולח לעשן" שכתב הפילוסוף הצרפתי ז'אק אטלי, ואשר הועלה בתיאטרון הקאמרי בעיבודה ובבימויה של הבמאית אורי אגוז. בראש הישיבה שנקבעה בהוראתו של היטלר עמד הרמן גרינג, והיא נועדה לדון בפתרון מתואם ל-'שאלה היהודית'. בישיבה השתתפו בכירי השלטון הנאצי, ובהם הימלר, יוזף גבלס, והיידריך. ארכיונים שנתגלו רק לפני שנים ספורות, חשפו לראשונה את תוכנה של אותה ישיבה. צעד אחר צעד חושף המחזה כיצד הוטל על היהודים קנס בגובה מיליארד מארק, בנוסף על הוצאות התיקונים והבנייה מחדש של רכושם וכיצד הוחלט על עטיית טלאי צהוב. במחזה נחשפים מאבקי הכוח בצמרת הרייך והאירועים שהתרחשו מאחורי הקלעים של אותם ימים. בעקבות המחזה הופק גם סרט הטלוויזיה "זרעי ההשמדה". המחזה המלא, מבדולח לעשן, חלק א', בעיבודה ובימויה של אורי אגוז בתיאטרון הקאמרי המחזה המלא, מבדולח לעשן, חלק ב' (ההחלטה אודות הטלאי הצהוב) בעיבודה ובימויה של אורי אגוז בתיאטרון הקאמרי הנצחה בשנת 2018 על הבניין השוקם על בסיס בית הכנסת דבלינג שהוחרב הוצב שלט זיכרון. ב-2021 נחנכה בווינה אנדרטה לציון ליל הבדולח. בעיר לייפציג בגרמניה יש אנדרטה לבית הכנסת, שנחרב בליל הבדולח. במשך השנים התקבע מנהג להשאיר את אורות בתי הכנסת דולקים כל הלילה שבין 9 ל-10 בנובמבר כזיכרון לליל הבדולח. ראו גם שואת יהודי אוסטריה לקריאה נוספת מקורות יצחק ס' הרץ, "ליל הבדולח" בבית היתומים בדינסלאקן: מזכרונותי, יד ושם, י"א, תשל"ו, עמ' 264–280. מחקרים מרטין גילברט, ליל הבדולח, כרוניקה של חורבן, תל אביב: הוצאת ידיעות ספרים, 2007. שטפן קליי, היטלר והפוגרום של 9–10 בנובמבר 1938, יד ושם, כ"ח, תש"ס-2000, עמ' 73–92. דניאל פרנקל, בין הלם לתגובה: הציבור היהודי ומוסדותיו בעקבות פרעות נובמבר 1938, בשביל הזיכרון, 30, תשנ"ט-1998, עמ' 22–27. חיים שמיר, הפוגרום של "ליל הבדולח" בזיקתו למדיניות הפנים והחוץ הנאצית בסוף 1938, ילקוט מורשת, נ', תשנ"א 1991, עמ' 111–118. פרנציסקה בקר, אלימות והיזכרות: זיכרונות מקומיים מרדיפות היהודים ב"ליל הבדולח", יד ושם, כ', תש"ן-1990, עמ' 83–93. עזריאל הילדסהיימר, גורלם של בתי-כנסת ובתי-קברות יהודיים בגרמניה אחרי "ליל הבדולח", הקונגרס העולמי למדעי היהדות, 9, ב, 2, תשמ"ו, עמ' 169–172. קורט יעקב בל-כדורי, ליל הבדולח ורשימות המקומות המיועדים להריסה, ילקוט מורשת, ט', תשכ"ט, עמ' 153–155. קורט יעקב בל-כדורי, התכנון המוקדם של ליל הבדולח, ילקוט מורשת, ד, ו, תשכ"ז, עמ' 106–110. קישורים חיצוניים ליל הבדולח, מאמר באתר תולדוט מסמך הפקודה של היידריך לביצוע הפוגרום תערוכה על ליל הבדולח, באתר יד ושם "לא הייתי רוצה להיות יהודי בגרמניה" - פרק מיוחד לציון ליל הבדולח, מתוך הפודקאסט של יד ושם, עם משה צימרמן (עם תמלול) ארגון בית אשכנז לתיעוד בתי הכנסת שנהרסו בגרמניה, אתר הבית היטלר וליל הבדולח, מאמר באתר יד ושם פרופ' מאיר שוורץ, השׁקרים של "ליל הבדולח", אתר בתי אשכנז גדעון ספיר, להבות, באתר של עמותת בית אשל 80 שנה לליל הבדולח, במסגרת הסכת עולמי עם יצחק נוי, תאגיד השידור הישראלי - כאן הערות שוליים שואת יהודי גרמניה פרעות ופוגרומים בשואה גרמניה: אנטישמיות 1938 בגרמניה 1938 באוסטריה

ליל הבדולח (בגרמנית: Kristallnacht, נהגה: קריסטלנאכט) הוא הכינוי ללילה שבין 9 ל-10 בנובמבר 1938 (ט"ז בחשוון תרצ"ט), שבו נערך בכל רחבי הרייך השלישי (גרמניה ואוסטריה) פוגרום ביהודים. האירוע כונה כך בשל רסיסי הזכוכית הרבים שהצטברו על הארץ כתוצאה מניפוץ הזגוגיות של בתי מגורים, בתי כנסת, מוסדות ציבור ובתי עסק רבים של יהודים תושבי גרמניה.בתום המאורעות נמנו, על פי דו"ח נאצי, 91 הרוגים יהודים, אך על פי הערכות מאוחרות יותר המספרים גבוהים משמעותית: לפחות 400 הרוגים ישירים, לפחות 400 נוספים שמצאו את מותם בהמשך במחנות הריכוז בהם נכלאו, ועוד רבים שהתאבדו כתוצאת הפרעות.הרקעהתקופה שלפני ליל הבדולח התאפיינה בחוסר שביעות רצון בקרב ההנהגה הנאצית הבכירה מהקצב האיטי שבו התנהלה ההגירה היהודית מגרמניה, ותהליך דחיקת היהודים החוצה מהחיים הכלכליים. מכאן נבע הרצון להסלים את המדיניות האנטי-יהודית ברייך.ב-7 בנובמבר 1938 ירה הרשל גרינשפן, צעיר יהודי גרמני בן 17 שנמלט לפריז, בארנסט פום ראט, המזכיר השלישי בשגרירות הגרמנית שם, ופצעו. המניע של גרינשפן, שמטרתו המקורית הייתה לפגוע בשגריר ובטעות פגע במזכירו של השגריר, היה מכתב שקיבל ממשפחתו, שבו נאמר לו שמשפחתו הוגלתה לפולין, במסגרת אקציית פולין (גירוש זבונשין), יחד עם כ-18,000 מיהודי גרמניה שמוצאם פולני. המכתב לגרינשפן תיאר את כל המאורעות הקשים שקרו לבני משפחתו במהלך הגליה זו, שהייתה הראשונה בסדרה של פעולות להגליית יהודים מגרמניה.ניסיון ההתנקשות (בשלב זה) עורר זעם בחוגים נאציים. למחרתו, ב-8 בנובמבר, עיתוני המפלגה (בהכוונתו של שר התעמולה יוזף גבלס) תקפו באכזריות את היהודים על המעשה. באותו לילה היו מספר התארגנויות מקומיות של כנופיות פורעים נאצים אשר שרפו בתי כנסת ופגעו ביהודים וברכושם.למחרת מת פום ראט מפצעיו, ובכך למעשה נשלמה האמתלה הדרושה וניתן האות לפוגרום.על פי פרופ' מאיר שורץ, מספר דברים מעידים שהפוגרום תוכנן מראש: עדויות כי שוטרים הזהירו את חבריהם היהודים מראש עוד לפני ההתנקשות, מהתרחשות פוגרום, ודפוס פעולה דומה בכל המקומות, שכלל אספה מקומית של כל חברי המפלגה הנאצית ולאחר דברי הסתה מהמפקד המקומי, צעידה משותפת לכיוון בתי עסק ובתים בבעלות יהודית לביצוע הפוגרום, וכן התזמון המכוון של הפוגרום ליום השנה לפוטש במרתף הבירה.בנאום לציון ניסיון הפוטש ב-1923, נמנע היטלר מכל אזכור של המאורע בפריז, וב-9 בנובמבר לא כתב גבלס אפילו מילה אחת ביומנו על ההתנקשות בפריס יום קודם לכן, אף על פי שמאוחר בערב נועד עם היטלר. ההיסטוריון שאול פרידלנדר טוען כי שתיקתם יוצאת הדופן הפומבית והפרטית של היטלר וגבלס לגבי אירועי 7 ו-8 בנובמבר הייתה אות ברור לתוכניות ל"התפרצות ספונטנית של זעם עממי", שנועדה להתרחש ללא כל סימן למעורבות מצד היטלר. לאחר שנודע על מותו של ראט, אמר גבלס בנאומו באותו ערב: "הפיהרר החליט שהמפלגה אינה צריכה להכין או לארגן הפגנות שכאלה, אבל אם הן פורצות מאליהן, לא צריך להפריע להן".אירועי הלילהליל הבדולח התרחש ביום השנה הכפול לפוטש במרתף הבירה (1923) ולמהפכת נובמבר (1918), יום חשוב בלוח השנה הנאצי. בכל רחבי הרייך נקבצו חברי המפלגה כדי לציינו. היטלר ובכירי המפלגה הגיעו למינכן, עיר המוצא של התנועה הנאצית, והתכנסו בבניין העירייה הישן.לאחר שנועץ עם היטלר בארבע עיניים, החל גבלס לארגן את פעילי המפלגה והאס אס לערוך פוגרום יזום ומתואם היטב ביהודים, קודם במינכן ולאחר מכן בברלין ובכל רחבי הרייך. הפוגרום תואר רשמית כהתפרצות ספונטנית של הגרמנים, אך למעשה היה מתוכנן מלמעלה, כפי שמעידה פקודתו של היידריך לאס אס שניתנה באחת ועשרים אחר חצות. במקומות רבים יצאו הפורעים לדרכם היישר מהמסיבות וההתכנסויות האמורות. רבים מהם אף היו שתויים.ב-10 בנובמבר כתב גבלס ביומנו על שיחתו עם היטלר ערב קודם לכן: "הוא [היטלר] מחליט: יש להתיר להפגנות להימשך. המשטרה צריכה לסגת. יטעמו היהודים פעם אחת את טעמו של זעם עממי. הצדק איתו. מיד נתתי את ההוראות הנחוצות למשטרה ולמפלגה...עכשיו העם יפעל".בפוגרום נהרסו כמעט כל בתי הכנסת בגרמניה, בתי קברות יהודיים רבים, אלפי חנויות בבעלות יהודים ו-29 בתי כל-בו. יותר משלושים אלף יהודים נעצרו, לעיתים על-פי רשימות מוכנות מראש, ונשלחו למחנות ריכוז. בליל הפרעות נרצחו כ-400 נפש. בימים שלאחר הפרעות איבדו 400 איש נוספים את חייהם. במחנה הריכוז בוכנוואלד נרצחו 207 יהודים; בדכאו כ-185 נפש; מספר הנרצחים במחנה הריכוז זקסנהאוזן אינו ידוע. לא ניתן, אפוא, לקבוע את מספרם המדויק של קורבנות ליל הפרעות. לפי מחקרים מדוקדקים, ההשערה היא שמספרם נע בין 1,400 ל-1,500. גרמנים אחדים בעלי "חזות יהודית" נרצחו אף הם.בהוראה מגבוה, נמנעה המשטרה מלהפריע לפורעים או להחזיר את הסדר על כנו, ואנשי מכבי אש נמנעו מלכבות את השרפות, ואף ליבו אותן. השרפות המשתוללות כובו רק במקומות שבהם הייתה סכנת התפשטות לבתיהם ורכושם של לא-יהודיים. ההרס, ההתעללות והרצח נמשכו כל הלילה באין מפריע ונפסקו בבוקר, גם כן בהוראה מפורשת מגבוה.גבלס כתב ביומנו שנתן פקודות לוודא שבית הכנסת הראשי בברלין ייהרס ותיאר את הרס בתי הכנסת במינכן: "אני רוצה לחזור למלון ואני רואה זוהר אדום כדם. בית הכנסת בוער. ... אנחנו מכבים שרפות רק אם הן מסכנות את הבניינים השכנים. ולא, יש לשרוף עד היסוד. ... הפיהרר הורה לאסור מיד 20–30 אלף יהודים. ... הזעם העממי משתולל עכשיו. ... יש לתת לו פורקן. ... שמשות מתנפצות. בראוו! בראוו! בתי הכנסת עולים באש כמו בקתות גדולות וישנות". באותו לילה כתב הימלר על האירועים: "אני משער ששגעון הגדלות של גבלס - שעליו ידוע לי זמן רב - וטיפשותו הן האחראיות לפתיחה במבצע הזה עכשיו, במצב דיפלומטי קשה ביותר".ב-11 בנובמבר הוסיף גבלס לכתוב על היום הקודם: "ברלין. שם הכל מתנהל פנטסטי. דלֵקה אחרי דלֵקה. ככה זה צריך להיות".הקונסול האמריקני בלייפציג דיווח: "לאחר שהרסו בתי מגורים וזרקו את רוב החפצים המיטלטלים לרחובות, זרקו הפורעים הסדיסטים שאינם יודעים שבעה רבים מן הדיירים הרועדים אל פלג קטן שזורם בגן הזואולוגי, וציוו על הצופים המבועתים לירוק עליהם, להכפישם בבוץ וללעוג לאסונם... מעשים אלה נעשו כל בוקרו של 10 בנובמבר בלי התערבות המשטרה, והם נעשו בגברים, בנשים ובילדים". הקונסול של שווייץ דיווח ב-13 בנובמבר: "קבוצות מאורגנות עברו בקלן מדירה יהודית לדירה יהודית, המשפחות הצטוו לעזוב את הדירה, או שהיה עליהן לעמוד בפינת החדר בזמן שחפציהן הושלכו מן החלונות. גרמופונים, מכונות תפירה ומכונות כתיבה התגלגלו לרחובות. אחד מעמיתי אפילו ראה פסנתר שנזרק מחלון קומה שנייה. עד היום אפשר לראות כלי מיטה משתלשלים מעצים ושיחים". בעיירה הקטנה ויטליך במערב גרמניה נהרס תחילה בית הכנסת. איש ס"א טיפס אל הגג ונפנף בגלילי ספר תורה. הוא צווח "תנגבו בזה את התחת, יהודים" והשליך אותם כמו סרטי קונפטי. גברים יהודים הוכו ונלקחו. בעל האטליז כבר היה במשאית כאשר אנשי הס"א צחקו למראה אשתו שעמדה לפני חלון הזכוכית המנופץ ויללה אל הפרצופים השותקים בחלונות, שכניה כל ימי חייה: "למה אתם עושים לנו את זה? מה עשינו לכם?".יועץ שגרירות בריטניה דיווח לשר החוץ שלו על הפרעות בברלין שנמשכו עד אמצע הלילה של 10 בנובמבר: "כנופיות צעירים, לבושים בבגדים אזרחיים וחמושים באלות, בפטישים ובשאר כלי נשק הולמים, פקדו חנויות של יהודים והשלימו את מלאכת ההרס שנעשתה בשעות הבוקר המוקדמות. במקרים אחדים החנויות נבזזו כליל, באחרים הסחורה רק פוזרה בגסות. ובמקום אחד או שניים עמדו אנשים פעורי פה והביטו בסקרנות שקטה אל הבעלים המתאמצים לנקות את ההריסות. בייחוד שמתי לב להתנהגות של הקבוצות שהלכו אחרי כל חבורה של פושטים. לא שמעתי שום ביטוי של בושה או שאט־נפש, אבל למרות הפסיביות הגמורה של רבים מן הצופים, שמתי לב לחיוך הטיפשי שמעיד פעמים רבות בלי משים על מצפון לא־נקי". בדוח SOPADE מדצמבר, נכתב על גישת האוכלוסייה בברלין לאירועים: "כשנשרף בית הכנסת היהודי... יכולת לשמוע מספר רב של נשים אומרות: 'זאת הדרך לעשות את זה - חבל שאין כבר יהודים בפנים, ככה היינו שורפים את כל הכינים האלה'. איש לא העז לקום נגד הדברים האלה".התקופה שלאחר ליל הבדולח ותוצאותיוהימים הבאים הביאו עימם גינויים חריפים של הפרעות מכל רחבי העולם. בגרמניה, לעומת זאת, עמדו ימים אלה בסימן של האשמת הקורבנות היהודיים באחריות לפשע שבוצע נגדם ונקיטת שורה של צעדי עונשין כנגד יהודי גרמניה.ב-12 בנובמבר סיכם גבלס את האירועים בעיתון ה"פולקישר ביאובכטר": "היהודי גרינשפן היה נציג היהדות. הגרמני פום ראט היה נציג העם הגרמני. בפריס ירתה אפוא היהדות בעם הגרמני. ממשלת גרמניה תגיב בדרך חוקית אבל בחומרה".על פי יומנו של גבלס, כבר ב-10 בנובמבר החליט היטלר על הפקודות שייתן גרינג יומיים לאחר מכן: "הפיהרר מבקש לנקוט אמצעים חריפים ביותר נגד היהודים. הם עצמם צריכים לתקן את עסקיהם. חברות הביטוח לא ישלמו להם כלום".ב-12 בנובמבר ישב הרמן גרינג בראש ישיבה שנועדה, בהוראתו של היטלר, לדון בפתרון מתואם ל"שאלה היהודית". בישיבה במטה של גרינג, בה השתתפו בכירי השלטון הנאצי ובהם הימלר, יוזף גבלס, והיידריך, התחולל ויכוח סוער כשהתחוור גובה הנזקים שנגרמו בליל הבדולח. נציג חברות הביטוח הגרמניות זומן לישיבה. זגוגיות החלונות בלבד בחנויות היהודים בוטחו ב-6 מיליון דולרים, מה שגרם לגרינג להעיר להיידריך: "חבל שלא הרגת מאתיים יהודים במקום להרוס כל־כך הרבה רכוש". גרינג הוציא את הפקודות החשאיות שנתן היטלר יומיים קודם לכן: היהודים יישאו בכל ההוצאות של תיקון העסקים שלהם; הרייך יחרים את כל התשלומים שיתקבלו מחברות הביטוח הגרמניות; ותשלום כופר לרייך הגרמני יוטל על כל היהודים נתיני גרמניה בסך 1,000,000,000 רייכסמארק.נזקי הרכוש נאמדו במאות מיליוני מארקים. בישיבה זו הוחלט על מספר רב של צעדים שינקטו כנגד היהודים. הוצא צו שאסר על היהודים את ההשתתפות בכלכלה החל מ-1 בינואר 1939. היהודים היו צריכים למכור את עסקיהם, אדמותיהם, מלאי סחורותיהם, תכשיטיהם ויצירות אמנות שבבעלותם. שורת צווים קבעה איסורים ומגבלות על יכולת התנועה של יהודים: איסור כניסה למקומות ציבוריים, איסור נסיעה ברכבות ועוד. הוצאו צווים שסגרו לחלוטין את בתי הספר היהודיים.נאסרה הכניסה למוסדות תרבות ונאסר על קיומה של עיתונות יהודית בגרמניה. ב-15 בנובמבר סולקו מבתי הספר הגרמניים כל הילדים היהודים שעדיין למדו בהם. ב-19 בנובמבר הוצאו היהודים ממערכת הסעד הכללית. ב-3 בדצמבר נשללו מן היהודים רישיונות הנהיגה שלהם.כל הצווים עליהם הוחלט בישיבה הוצאו לפועל במהלך החודשים דצמבר 1938, והחריפו מאוד את תנאי המחיה של יהודי גרמניה.במכתב סודי מ-19 בנובמבר 1938 לתובע הכללי של המבורג, קבע משרד המשפטים שהרס בתי הכנסת, בתי הקברות, חנויות ובתי היהודים, אם לא נעשה למטרות ביזה, אין לתבוע את מבצעיו לדין. רצח יהודים והסבת נזק גופני חמור ייתבעו לדין "רק אם נעשו מסיבות אנוכיות".הכנסיות לא הוציאו שום ביקורת פומבית על הפוגרום וגם מן האוניברסיטאות לא באה שום ביקורת גלויה או אפילו מחאה עקיפה.ליל הבדולח סימן עליית מדרגה בפעילות האנטישמית של המדינה הנאצית. מהתנכלויות, אלימות מילולית ודחיקה הדרגתית של יהודי גרמניה החוצה - לפוגרום, אלימות פיזית ורצח בהיקף כלל ארצי. המטרות שעמדו לנגד עיני הנאצים הושגו במידה רבה: ההגירה היהודית מגרמניה הואצה וכ-80,000 יהודים עזבו את שטח הרייך בתקופה שבין סוף 1938 לפריצת מלחמת העולם השנייה. תחת הנהגתו של גרינג, גם ה"אריזציה" - סילוקם של היהודים מהכלכלה הגרמנית, התנהלה ביתר שאת לאחר ליל הבדולח, כענישה קולקטיבית על הנזק שגרמו היהודים כביכול. עם מנוסתם של היהודים מאדמת הרייך, נגזל רכושם על ידי הנאצים.ליל הבדולח הביא ממשלות בעולם לפעול ביתר שאת למענם של היהודים בגרמניה הנאצית. בעקבות ליל הבדולח והזעזוע שעורר בדעת הקהל החליטה ממשלת בריטניה לאפשר לילדים יהודים משטחי גרמניה הנאצית לעבור לבריטניה. העברתם של 10,000 ילדים יהודים אלה לבריטניה שהחלה בדצמבר 1938 כונתה קינדרטרנספורט. הנשיא האמריקני פרנקלין דלאנו רוזוולט הורה בצו נשיאותי לאפשר לאלפי מבקרים מגרמניה להוסיף לשהות בארצות הברית יותר מן התקופה שאושרה להם בוויזה. ממשלת צרפת התירה כניסה ל־200 ילדים פליטים בחודש. גם הולנד ושווייץ הסכימו לקבל ילדים יהודים פליטים.על אף התגובות הנזעמות ברחבי העולם, והחלטתן של מספר מדינות לנתק את קשרי הדיפלומטיה עם גרמניה, לא נרתעו הגרמנים מהמשך המדיניות הגזענית כלפי היהודים. לא רק בתחום הפנימי אלא גם מדיניות החוץ של גרמניה הנאצית הפכה תוקפנית יותר. בספטמבר 1939 פלשה גרמניה לפולין. בכך נסללה הדרך למלחמת העולם השנייה ולהשמדת יהודי אירופה בשואה.אומדן הנזקים שנגרמו בנפש וברכושממדי ההרס וההרג המקובלים בספרי ההיסטוריה לקוחים מהנתונים שמסר היידריך ב-11 בנובמבר, כיום לאחר תום האירועים, ולפיהם נהרגו 36 יהודים, נהרסו 815 חנויות ונשרפו 267 בתי כנסת. דו"ח נאצי אחר מונה 91 הרוגים וכיום זוהי הסברה המקובלת.המספרים האמיתיים הם בוודאי גבוהים בהרבה. לפי ההיסטוריון איאן קרשו עמד מספר החנויות שנהרסו על 8,000. פרופ' מאיר שוורץ מעמותת "בית אשכנז" העוסקת בתיעוד בתי הכנסת שנהרסו, מונה 1,406 בתי כנסת שנשרפו או נהרסו כליל. כמו כן הוא מעמיד את מספר היהודים שנהרגו בליל הפרעות על 400 ולאחר הכללת אלו שהתאבדו בימים שלאחר מכן כתוצאה מהן או נרצחו בשלושת מחנות הריכוז אליהם נשלחו (דכאו, בוכנוואלד וזקסנהאוזן) מגיע האומדן ל-1,300 עד 1,500 אבדות בנפש. על פי הערכות מוזיאון השואה האמריקאי - 2,000 עד 2,500.מעורבותו של גבלסלכל אורך הדרך היה יוזף גבלס הכוח המניע העיקרי מאחורי ליל הבדולח. התנקשותו של גרינשפן בפום ראט ובייחוד תזמון מותו של האחרון, היוו עבור גבלס הזדמנות פז להחריף ולהקצין את הפעולות נגד היהודים ברייך כפי שרצה לעשות מזה חודשים. לפי קרשאו, גבלס הוא שיזם ותיאם את הפוגרום רחב ההיקף, בידיעתו ובהסכמתו הכללית של היטלר ובניגוד לדעתם של בכירים אחרים כגרינג והימלר.בפעולותיו של גבלס היה גם אלמנט של פוליטיקה פנימית: הוא היה צריך לזכות מחדש באהדת הפיהרר, לאחר שהבעיות בחיי הנישואים שלו והרומן שניהל עם שחקנית הקולנוע הצ'כית לידה בארובה הביאו עליו את כעסו.הכינוי "ליל הבדולח"הכינוי "ליל הבדולח", או "ליל הבדולח של הרייך" (Reichskristallnacht), הוא בבחינת לשון נקייה ונטבע על ידי הנאצים במטרה הכפולה, להמעיט בנזקי הפוגרום (זכוכיות מנופצות ותו לא) ולשוות לו גוון חיובי הנלווה לנצנוץ האור בשברי הזכוכית.על פי פרופ' מאיר שורץ לא היה זה כינוי רשמי של המשטר הנאצי, שכן המשטר השתמש במונחים מגוונים אחרים, כמו "מבצע היהודים" (Judenaktion), "מבצע נובמבר" (Novemberaktion), "מבצע נקמה" (Vergeltungsaktion), "מבצע מיוחד" (Sonderaktion) ו"מפגן נקמה" (Protest-Kundgebungen). המונח "ליל הבדולח" היה יצירה של ההמונים, ונראה שנוצר על ידי תושבי ברלין בהשראת החלונות המנופצים, ובשל רסיסי הזכוכית הרבים שכיסו את הרחובות.חוקרים כפרופ' מאיר שוורץ סבורים על כן כי השימוש במונח "ליל הבדולח" אינו ראוי. ואכן, לפחות במקורות גרמניים רשמיים כיום הוא מכונה "ליל הפוגרום" (Pogromnacht או Reichspogromnacht) או "פוגרום נובמבר", ונחשב ליום זיכרון.ב"לוח מנהגי בית הכנסת לבני אשכנז" שיוצא על ידי ירושתנו נכתב:ליל הבדולח בתרבותהמחזה "מבדולח לעשן"אירועי הישיבה ההיסטורית שנערכה ב-12 בנובמבר, שלושה ימים לאחר ליל הבדולח, מתוארים במחזה "מבדולח לעשן" שכתב הפילוסוף הצרפתי ז'אק אטלי, ואשר הועלה בתיאטרון הקאמרי בעיבודה ובבימויה של הבמאית אורי אגוז. בראש הישיבה שנקבעה בהוראתו של היטלר עמד הרמן גרינג, והיא נועדה לדון בפתרון מתואם ל-'שאלה היהודית'. בישיבה השתתפו בכירי השלטון הנאצי, ובהם הימלר, יוזף גבלס, והיידריך. ארכיונים שנתגלו רק לפני שנים ספורות, חשפו לראשונה את תוכנה של אותה ישיבה. צעד אחר צעד חושף המחזה כיצד הוטל על היהודים קנס בגובה מיליארד מארק, בנוסף על הוצאות התיקונים והבנייה מחדש של רכושם וכיצד הוחלט על עטיית טלאי צהוב. במחזה נחשפים מאבקי הכוח בצמרת הרייך והאירועים שהתרחשו מאחורי הקלעים של אותם ימים. בעקבות המחזה הופק גם סרט הטלוויזיה "זרעי ההשמדה". המחזה המלא, מבדולח לעשן, חלק א', בעיבודה ובימויה של אורי אגוז בתיאטרון הקאמרי המחזה המלא, מבדולח לעשן, חלק ב' (ההחלטה אודות הטלאי הצהוב) בעיבודה ובימויה של אורי אגוז בתיאטרון הקאמריהנצחהבשנת 2018 על הבניין השוקם על בסיס בית הכנסת דבלינג שהוחרב הוצב שלט זיכרון. ב-2021 נחנכה בווינה אנדרטה לציון ליל הבדולח. בעיר לייפציג בגרמניה יש אנדרטה לבית הכנסת, שנחרב בליל הבדולח.במשך השנים התקבע מנהג להשאיר את אורות בתי הכנסת דולקים כל הלילה שבין 9 ל-10 בנובמבר כזיכרון לליל הבדולח.ראו גם שואת יהודי אוסטריהלקריאה נוספתמקורות יצחק ס' הרץ, "ליל הבדולח" בבית היתומים בדינסלאקן: מזכרונותי, יד ושם, י"א, תשל"ו, עמ' 264–280.מחקרים מרטין גילברט, ליל הבדולח, כרוניקה של חורבן, תל אביב: הוצאת ידיעות ספרים, 2007. שטפן קליי, היטלר והפוגרום של 9–10 בנובמבר 1938, יד ושם, כ"ח, תש"ס-2000, עמ' 73–92. דניאל פרנקל, בין הלם לתגובה: הציבור היהודי ומוסדותיו בעקבות פרעות נובמבר 1938, בשביל הזיכרון, 30, תשנ"ט-1998, עמ' 22–27. חיים שמיר, הפוגרום של "ליל הבדולח" בזיקתו למדיניות הפנים והחוץ הנאצית בסוף 1938, ילקוט מורשת, נ', תשנ"א 1991, עמ' 111–118. פרנציסקה בקר, אלימות והיזכרות: זיכרונות מקומיים מרדיפות היהודים ב"ליל הבדולח", יד ושם, כ', תש"ן-1990, עמ' 83–93. עזריאל הילדסהיימר, גורלם של בתי-כנסת ובתי-קברות יהודיים בגרמניה אחרי "ליל הבדולח", הקונגרס העולמי למדעי היהדות, 9, ב, 2, תשמ"ו, עמ' 169–172. קורט יעקב בל-כדורי, ליל הבדולח ורשימות המקומות המיועדים להריסה, ילקוט מורשת, ט', תשכ"ט, עמ' 153–155. קורט יעקב בל-כדורי, התכנון המוקדם של ליל הבדולח, ילקוט מורשת, ד, ו, תשכ"ז, עמ' 106–110.קישורים חיצוניים ליל הבדולח, מאמר באתר תולדוט מסמך הפקודה של היידריך לביצוע הפוגרום תערוכה על ליל הבדולח, באתר יד ושם "לא הייתי רוצה להיות יהודי בגרמניה" - פרק מיוחד לציון ליל הבדולח, מתוך הפודקאסט של יד ושם, עם משה צימרמן (עם תמלול) ארגון בית אשכנז לתיעוד בתי הכנסת שנהרסו בגרמניה, אתר הבית היטלר וליל הבדולח, מאמר באתר יד ושם פרופ' מאיר שוורץ, השׁקרים של "ליל הבדולח", אתר בתי אשכנז גדעון ספיר, להבות, באתר של עמותת בית אשל 80 שנה לליל הבדולח, במסגרת הסכת עולמי עם יצחק נוי, תאגיד השידור הישראלי - כאןהערות שולייםשואת יהודי גרמניהפרעות ופוגרומים בשואהגרמניה: אנטישמיות1938 בגרמניה1938 באוסטריה

2192

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A2%D7%A0%D7%A7%20%D7%90%D7%93%D7%95%D7%9D

ענק אדום

באסטרופיזיקה, ענקים אדומים הם כוכבים עצומי-ממדים מסיווג ספקטרלי M או K, שצבעם כתום או אדום. מסת הענק האדום יכולה לנוע בין 0.3 ל-8 מסות שמש והטמפרטורה על פניו נמוכה יחסית, כ-5000°K. שלב הענק האדום הוא שלב מאוחר בהתפתחות הכוכב. שינויים בפעילות הגרעינית בלב הכוכב מביאים לכך שהוא יתנפח ויגדל עד פי מאות או אלפים מן השמש שלנו. התפתחות על כל כוכב פועלים שני כוחות מנוגדים: משיכת הכבידה הלוחצת אותו כלפי פנים, והפעילות הגרעינית המתנגדת לה. להבנת מחזור חייו של כוכב, די להבחין בעובדה אחת פשוטה: הפעילות הגרעינית ממירה חומרים מסוימים באחרים ודינה להחלש ולהפסק, בעוד שכוח הכבידה אינו נחלש. מכיוון שהיתוכם של ארבעה אטומי מימן לאטום הליום הוא התהליך האנרגטי ביותר ביחס למסה, תהליך היתוך כזה בליבת הכוכב הוא מקור האנרגיה הזמין הראשון של כל כוכב. גורלו של הכוכב כאשר מקור זה מתכלה תלוי במסתו ההתחלתית. כוכבים קטנים בכוכב קטן יחסית, שמסתו קטנה משל השמש שלנו, טמפרטורת הליבה אינה מגיעה ל-300 מיליון המעלות הנחוצות להתנעת היתוך ההליום. במקרה כזה, הכוכב יתקרר וידעך לאיטו. מסלול חיים זה מאפיין את הננסים האדומים (כוכבי הסדרה הראשית מסוג ספקטרלי M, ואולי גם הקרים מבין הכוכבים מסוג ספקטרלי K). כוכבים בינוניים בכוכב גדול יותר, בעל מסת שמש אחת לערך או יותר, טמפרטורת הליבה מספיקה להתנעת היתוך ההליום, שבו מתמזגים שלושה אטומי הליום לאטום פחמן אחד. כוכב כזה נמצא בתהליך היתוך מימן כ-90% ממשך חייו. במשך אותו זמן, ליבת הכוכב, שרדיוסה המקורי הוא כחמישית מרדיוס הכוכב, מתכווצת, בעוד שהכוכב עצמו גדל לאיטו. הכוכב מתחמם ונעשה בהיר יותר. השמש שלנו, לדוגמה, תימצא כ-10 מיליארד שנים בשריפת 12% מן המימן שלה. בתקופה זו הכוכב מצוי על הסדרה הראשית בדיאגרמת הרצשפרונג-ראסל, והוא הולך ומטפס בה כלפי מעלה (הבהירות והטמפרטורה שלו עולים). בשלב זה מגבירה הכבידה את אחיזתה. הליבה מתחממת מהר יותר, ובשולי הליבה מתחיל היתוך מימן. מקור האנרגיה החדש, הפועל קרוב לפני השטח, מעלה את הבהירות של הכוכב פי 1,000 עד 10,000 משהיה קודם לכן. מאידך, הפעילות הגרעינית במעטפת, שאינה מרוסנת על ידי כוח הכבידה השורר בליבה, לוחצת את מעטפת הכוכב כלפי חוץ, והוא מתנפח. בתחרות שבין שני כוחות אלו מנצח הכוח הגרעיני - למרות העלייה בפליטת האנרגיה, גדל הכוכב במידה כזו שפני השטח שלו מתקררים, וצבעו מאדים בהתאם לחוק וין. הכוכב הופך לענק אדום. התנהגות זו אופיינית לכוכבים החמים, מסיווג ספקטרלי A עד K (צבעים לבן, צהוב וכתום). המשך התהליך תלוי במסת הכוכב. בכוכבים בינוניים, שמסתם קטנה מ-2.57 מסות שמש, הליבה תלך ותידחס, עד שהלחץ, קרוב לטון אחד לסמ"ק, ינוון את הגז המצוי בה: קליפות האלקטרונים הן המחסום האחרון בפני קריסה מוחלטת פנימה. כשמחממים גז רגיל, הוא יכול לשחרר אנרגיה על ידי התפשטות. לעומת זאת, התנהגותו של גז מנוון קרובה יותר לזה של מוצק - הוא אינו מתפשט, וכך יעבור הכוכב הבזק הליום. במשך רגע אסטרונומי, מספר שעות בודדות, הטמפרטורה בליבה הולכת ועולה, וגורמת להתכת כמויות הולכות וגדלות של הליום. ייצור האנרגיה בשלב זה הוא אדיר - הכוכב משחרר אנרגיה כגלקסיה שלמה - אלא שהאנרגיה הזו אינה מפרקת את הכוכב. היא נבלעת כולה באטומי ההליום, ומשחררת אותם מן המצב המנוון. ההליום חוזר למצב של גז טהור, והוא ממשיך את ההתכה בקצב מתון יותר. לחצו של היתוך ההליום עוצר את התכווצות הליבה, שרדיוסה בשלב זה כאלפית משל הכוכב. בתהליך זה לא ניתן לצפות ישירות - הבזק ההליום עטוף היטב בשכבות החיצוניות של הכוכב: מיליוני קילומטרים של גז מימן לוהט. בכוכבים כבדים עוד יותר, הטמפרטורה בליבה גבוהה מספיק כדי להתחיל את היתוך ההליום עוד לפני שהליבה התנוונה, וכך נחסך מהם הבזק ההליום. בזמן היתוך ההליום מתכווץ הכוכב אט-אט לגודל הקרוב לגודלו לפני תחילת היתוך ההליום שמחוץ לליבה. בכוכבים דלי-מתכות, היתוך ההליום הוא שלב שבו הכוכב נע שמאלה על דיאגרמת הרצשפרונג-ראסל, כאשר הטמפרטורה שלו הולכת ועולה וצבעו נע מאדום לכתום, אך רדיוסו קטן כך שהבהירות נשארת באותה רמה. כוכב כזה נקרא גם ענק כתום. כשההליום מתכלה, הכוכב מתקרר ומתנפח וחוזר, בקירוב, על עקבותיו לצבע אדום יותר. בכוכבים עתירי מתכות, הטמפרטורה נשארת קבועה למשך זמן ארוך, וכך גם הצבע הכתום-אדום שלהם. גם הבהירות (פי 10 עד 100 מזו של השמש) כמעט שאינה משתנה. תכונות אלה הופכות את הענקים האדומים עתירי המתכות ל"נרות סטנדרטיים" שאפשר למדוד בעזרתם מרחקים בגלקסיה שלנו וגם בגלקסיות מרוחקות. כוכבים גדולים אם הכוכב כבד ודחוס מספיק כדי להתיך יסודות כבדים מהליום (הכוכבים החמים עוד יותר מסוג ספקטרלי O או B שצבעם כחול), ליבת הכוכב תהפוך דחוסה יותר ויותר והרכבה ישתנה מהליום לפחמן, חמצן, ניאון, צורן וגופרית ולבסוף ברזל. הכוכב יגדל מאוד ויהפוך לעל-ענק אדום. סופו של הכוכב כאשר ענק אדום מכלה את ההליום שבליבתו, הליבה, המורכבת כעת מפחמן וחמצן (ובמקרים נדירים גם מניאון) מתכווצת ומתחממת בעוד השכבות החיצוניות מתפשטות ומתקררות. בסוף התהליך השכבות החיצוניות הופכות לערפילית פלנטרית המקיפה את ליבת הכוכב שהופכת לננס לבן קטן וחם. קישורים חיצוניים ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה אדום שלבים במחזור החיים של כוכבים

באסטרופיזיקה, ענקים אדומים הם כוכבים עצומי-ממדים מסיווג ספקטרלי M או K, שצבעם כתום או אדום. מסת הענק האדום יכולה לנוע בין 0.3 ל-8 מסות שמש והטמפרטורה על פניו נמוכה יחסית, כ-5000°K. שלב הענק האדום הוא שלב מאוחר בהתפתחות הכוכב. שינויים בפעילות הגרעינית בלב הכוכב מביאים לכך שהוא יתנפח ויגדל עד פי מאות או אלפים מן השמש שלנו.התפתחותעל כל כוכב פועלים שני כוחות מנוגדים: משיכת הכבידה הלוחצת אותו כלפי פנים, והפעילות הגרעינית המתנגדת לה. להבנת מחזור חייו של כוכב, די להבחין בעובדה אחת פשוטה: הפעילות הגרעינית ממירה חומרים מסוימים באחרים ודינה להחלש ולהפסק, בעוד שכוח הכבידה אינו נחלש. מכיוון שהיתוכם של ארבעה אטומי מימן לאטום הליום הוא התהליך האנרגטי ביותר ביחס למסה, תהליך היתוך כזה בליבת הכוכב הוא מקור האנרגיה הזמין הראשון של כל כוכב. גורלו של הכוכב כאשר מקור זה מתכלה תלוי במסתו ההתחלתית.כוכבים קטניםבכוכב קטן יחסית, שמסתו קטנה משל השמש שלנו, טמפרטורת הליבה אינה מגיעה ל-300 מיליון המעלות הנחוצות להתנעת היתוך ההליום. במקרה כזה, הכוכב יתקרר וידעך לאיטו. מסלול חיים זה מאפיין את הננסים האדומים (כוכבי הסדרה הראשית מסוג ספקטרלי M, ואולי גם הקרים מבין הכוכבים מסוג ספקטרלי K).כוכבים בינונייםבכוכב גדול יותר, בעל מסת שמש אחת לערך או יותר, טמפרטורת הליבה מספיקה להתנעת היתוך ההליום, שבו מתמזגים שלושה אטומי הליום לאטום פחמן אחד. כוכב כזה נמצא בתהליך היתוך מימן כ-90% ממשך חייו. במשך אותו זמן, ליבת הכוכב, שרדיוסה המקורי הוא כחמישית מרדיוס הכוכב, מתכווצת, בעוד שהכוכב עצמו גדל לאיטו. הכוכב מתחמם ונעשה בהיר יותר. השמש שלנו, לדוגמה, תימצא כ-10 מיליארד שנים בשריפת 12% מן המימן שלה. בתקופה זו הכוכב מצוי על הסדרה הראשית בדיאגרמת הרצשפרונג-ראסל, והוא הולך ומטפס בה כלפי מעלה (הבהירות והטמפרטורה שלו עולים).בשלב זה מגבירה הכבידה את אחיזתה. הליבה מתחממת מהר יותר, ובשולי הליבה מתחיל היתוך מימן. מקור האנרגיה החדש, הפועל קרוב לפני השטח, מעלה את הבהירות של הכוכב פי 1,000 עד 10,000 משהיה קודם לכן. מאידך, הפעילות הגרעינית במעטפת, שאינה מרוסנת על ידי כוח הכבידה השורר בליבה, לוחצת את מעטפת הכוכב כלפי חוץ, והוא מתנפח. בתחרות שבין שני כוחות אלו מנצח הכוח הגרעיני - למרות העלייה בפליטת האנרגיה, גדל הכוכב במידה כזו שפני השטח שלו מתקררים, וצבעו מאדים בהתאם לחוק וין. הכוכב הופך לענק אדום. התנהגות זו אופיינית לכוכבים החמים, מסיווג ספקטרלי A עד K (צבעים לבן, צהוב וכתום).המשך התהליך תלוי במסת הכוכב. בכוכבים בינוניים, שמסתם קטנה מ-2.57 מסות שמש, הליבה תלך ותידחס, עד שהלחץ, קרוב לטון אחד לסמ"ק, ינוון את הגז המצוי בה: קליפות האלקטרונים הן המחסום האחרון בפני קריסה מוחלטת פנימה. כשמחממים גז רגיל, הוא יכול לשחרר אנרגיה על ידי התפשטות. לעומת זאת, התנהגותו של גז מנוון קרובה יותר לזה של מוצק - הוא אינו מתפשט, וכך יעבור הכוכב הבזק הליום. במשך רגע אסטרונומי, מספר שעות בודדות, הטמפרטורה בליבה הולכת ועולה, וגורמת להתכת כמויות הולכות וגדלות של הליום. ייצור האנרגיה בשלב זה הוא אדיר - הכוכב משחרר אנרגיה כגלקסיה שלמה - אלא שהאנרגיה הזו אינה מפרקת את הכוכב. היא נבלעת כולה באטומי ההליום, ומשחררת אותם מן המצב המנוון. ההליום חוזר למצב של גז טהור, והוא ממשיך את ההתכה בקצב מתון יותר. לחצו של היתוך ההליום עוצר את התכווצות הליבה, שרדיוסה בשלב זה כאלפית משל הכוכב. בתהליך זה לא ניתן לצפות ישירות - הבזק ההליום עטוף היטב בשכבות החיצוניות של הכוכב: מיליוני קילומטרים של גז מימן לוהט.בכוכבים כבדים עוד יותר, הטמפרטורה בליבה גבוהה מספיק כדי להתחיל את היתוך ההליום עוד לפני שהליבה התנוונה, וכך נחסך מהם הבזק ההליום. בזמן היתוך ההליום מתכווץ הכוכב אט-אט לגודל הקרוב לגודלו לפני תחילת היתוך ההליום שמחוץ לליבה.בכוכבים דלי-מתכות, היתוך ההליום הוא שלב שבו הכוכב נע שמאלה על דיאגרמת הרצשפרונג-ראסל, כאשר הטמפרטורה שלו הולכת ועולה וצבעו נע מאדום לכתום, אך רדיוסו קטן כך שהבהירות נשארת באותה רמה. כוכב כזה נקרא גם ענק כתום. כשההליום מתכלה, הכוכב מתקרר ומתנפח וחוזר, בקירוב, על עקבותיו לצבע אדום יותר. בכוכבים עתירי מתכות, הטמפרטורה נשארת קבועה למשך זמן ארוך, וכך גם הצבע הכתום-אדום שלהם. גם הבהירות (פי 10 עד 100 מזו של השמש) כמעט שאינה משתנה. תכונות אלה הופכות את הענקים האדומים עתירי המתכות ל"נרות סטנדרטיים" שאפשר למדוד בעזרתם מרחקים בגלקסיה שלנו וגם בגלקסיות מרוחקות.כוכבים גדוליםאם הכוכב כבד ודחוס מספיק כדי להתיך יסודות כבדים מהליום (הכוכבים החמים עוד יותר מסוג ספקטרלי O או B שצבעם כחול), ליבת הכוכב תהפוך דחוסה יותר ויותר והרכבה ישתנה מהליום לפחמן, חמצן, ניאון, צורן וגופרית ולבסוף ברזל. הכוכב יגדל מאוד ויהפוך לעל-ענק אדום.סופו של הכוכבכאשר ענק אדום מכלה את ההליום שבליבתו, הליבה, המורכבת כעת מפחמן וחמצן (ובמקרים נדירים גם מניאון) מתכווצת ומתחממת בעוד השכבות החיצוניות מתפשטות ומתקררות. בסוף התהליך השכבות החיצוניות הופכות לערפילית פלנטרית המקיפה את ליבת הכוכב שהופכת לננס לבן קטן וחם.קישורים חיצוניים ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימהאדוםשלבים במחזור החיים של כוכבים

2201

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A8%D7%A9%D7%AA%20%D7%90%D7%99%D7%A9%D7%99%D7%AA

רשת אישית

PAN - רשת אישית (Personal Area Network), היא רשת מחשבים בה אדם אחד עושה שימוש בכל הרכיבים ברשת. לדוגמה – במחשב אישי מתקיימת רשת אישית בין כל הרכיבים המצויים בתוך מארז המחשב ובין הרכיבים ההיקפיים, כגון: עכבר, מקלדת ומסך. רשת כזו היא מוגבלת למדי, אך כאשר היא מכילה גם, למשל, מחשב כף יד – המתחבר למחשב האישי ומתקשר איתו – זו היא כבר רשת לכל דבר. רשת אישית מבוססת בדרך כלל על אפיקי מחשב כמו USB, FireWire, PS/2 ודומיהם, ושטחה הפיזי אינו עולה על מספר מטרים רבועים. ברשת אישית הסיכוי לאובדן מידע או שיבושו נמוך ביותר ולכן בקרת איכות על המידע כמעט ולא קיימת. מערכות הניתוב ברשת אישית מנוונות למדי, ובחלק מהמקרים אין צורך בהקצאת כתובות לוגיות, ואף כתובות פיזיות. לעיתים יהיו רוחבי הפס ברשתות אישיות גבוהים במידה רבה מאלו הנהוגים ברשתות אחרות. ראו גם תקשורת מחשבים - מונחים קישורים חיצוניים ארכיטקטורת רשת

PAN - רשת אישית (Personal Area Network), היא רשת מחשבים בה אדם אחד עושה שימוש בכל הרכיבים ברשת. לדוגמה – במחשב אישי מתקיימת רשת אישית בין כל הרכיבים המצויים בתוך מארז המחשב ובין הרכיבים ההיקפיים, כגון: עכבר, מקלדת ומסך. רשת כזו היא מוגבלת למדי, אך כאשר היא מכילה גם, למשל, מחשב כף יד – המתחבר למחשב האישי ומתקשר איתו – זו היא כבר רשת לכל דבר.רשת אישית מבוססת בדרך כלל על אפיקי מחשב כמו USB, FireWire, PS/2 ודומיהם, ושטחה הפיזי אינו עולה על מספר מטרים רבועים. ברשת אישית הסיכוי לאובדן מידע או שיבושו נמוך ביותר ולכן בקרת איכות על המידע כמעט ולא קיימת. מערכות הניתוב ברשת אישית מנוונות למדי, ובחלק מהמקרים אין צורך בהקצאת כתובות לוגיות, ואף כתובות פיזיות. לעיתים יהיו רוחבי הפס ברשתות אישיות גבוהים במידה רבה מאלו הנהוגים ברשתות אחרות.ראו גם תקשורת מחשבים - מונחיםקישורים חיצוניים ארכיטקטורת רשת

2211

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A8%D7%A9%D7%AA%20%D7%90%D7%96%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%AA

רשת אזורית

WAN - רֶשֶׁת תִּקְשֹׁרֶת מֶרְחָבִית (Wide Area Network) היא רשת תקשורת המחברת בין מספר רשתות עירוניות ורשתות מקומיות, אשר בדרך כלל ממוקמות במרחק ניכר זו מזו. רשת אזורית שונה מרשת עירונית בכך שהיא יכולה להתפרס על פני אזור גאוגרפי בלתי מוגבל (רשת האינטרנט היא רשת אזורית המתפרסת על חמש היבשות). רשת אזורית עוסקת בעיקר בניתוב מידע בין רשתות מקומיות או עירוניות, ונדיר מאוד למצוא בה צרכני או ספקי תוכן. על כן ההתייחסות לרשת אזורית היא בשלוש השכבות הנמוכות של מודל ה-OSI או שתי השכבות הנמוכות של מודל ה-TCP/IP. ראו גם מונחים ברשת מחשבים LAN קישורים חיצוניים ארכיטקטורת רשת

WAN - רֶשֶׁת תִּקְשֹׁרֶת מֶרְחָבִית (Wide Area Network) היא רשת תקשורת המחברת בין מספר רשתות עירוניות ורשתות מקומיות, אשר בדרך כלל ממוקמות במרחק ניכר זו מזו. רשת אזורית שונה מרשת עירונית בכך שהיא יכולה להתפרס על פני אזור גאוגרפי בלתי מוגבל (רשת האינטרנט היא רשת אזורית המתפרסת על חמש היבשות). רשת אזורית עוסקת בעיקר בניתוב מידע בין רשתות מקומיות או עירוניות, ונדיר מאוד למצוא בה צרכני או ספקי תוכן. על כן ההתייחסות לרשת אזורית היא בשלוש השכבות הנמוכות של מודל ה-OSI או שתי השכבות הנמוכות של מודל ה-TCP/IP.ראו גםמונחים ברשת מחשביםLANקישורים חיצונייםארכיטקטורת רשת

2240

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A8%D7%A9%D7%AA%20%D7%9E%D7%A7%D7%95%D7%9E%D7%99%D7%AA%20%D7%95%D7%99%D7%A8%D7%98%D7%95%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%AA

רשת מקומית וירטואלית

VLAN - רֶשֶׁת מְקוֹמִית וִירְטוּאָלִית (Virtual Local Area Network) היא מקטע (Segment) ברשת מקומית שמוגדר מבחינה לוגית כרשת אוטונומית. פרוטוקול VLAN מגדיר טכנולוגיה המאפשרת לחלק רשת LAN מקומית, המרוכזת על ידי מתג אחד או יותר, למספר תת-רשתות "וירטואליות". הבידול לרשתות שונות מתבצע בשכבה השנייה של מודל ה-OSI, על ידי חסימת העברת אותות במתג בין הפורטים השונים שלו אשר אינם משויכים לאותו ה-VLAN. החסימה מאפשרת את חלוקת הרשת המקומית למספר רשתות שונות ונפרדות (Segments) אשר יכולות לתקשר ביניהן כרשת WAN. שימושים השימוש ברשתות מקומיות וירטואליות החל כאשר היה צורך להקטין את מתחמי ההתנגשות (Collision domain) ברשתות מקומיות, והבעיה נפתרה על ידי הכנסתם של המתגים (Switch) שמאפשרים את חלוקת הרשת בצורה וירטואלית. השימוש העיקרי בחלוקה כזו הוא הקטנת מתחמי השידור (Broadcast domain) ברמת כתובות ה-MAC. שימוש נוסף והנפוץ יותר לרשתות וירטואליות מקורו בקלות שבה ניתן להחל באמצעותן הרשאות אבטחה ומידור. יישום יישום של רשתות מקומיות וירטואליות נעשה כיום בעזרת מתגים "חכמים", המאפשרים קיבוץ לוגי של מספר קצוות המחוברים אליהם. מספר מתגים המחוברים ביניהם מתפקדים לצורך העניין כמתג בודד, ומאפשרים קיבוץ קצוות מכל רחבי מתחם השידור (המוגבל בדרך כלל על ידי נתבים) והפרדתם למתחם שידור נפרד. המתג מנהל רשימה של כל כתובות ה-MAC השייכות לרשת הווירטואלית, ומפריד אותם משאר הקצוות ברשת. על ידי הפרדה זו ניתן למשל לחלק לקצוות אלו כתובות IP השייכות לתת רשת מסוימת, להחיל מדיניות אבטחה (על ידי הגדרת הרשאות שונות למי ששייך לרשת הווירטואלית ולמי שלא) ועוד. תקשורת רשתות וירטואליות - VLAN Tagging עקב הצורך בתעבורת מידע השייך לכמה רשתות וירטואליות על קו נתונים יחיד, כגון תעבורה אל יחידת שער אחת המשותפת לכמה רשתות וירטואליות או תעבורה בין שני מתגים שונים שבכל אחד מהם יש 2 רשתות וירטואליות שונות אבל משותפות לכל מתג. לכן נכתב תקן השייך לשכבה השנייה של מודל ה-OSI שנקרא 802.1Q או בצורה מילולית: VLAN Tagging. כאשר מגדירים כניסה מסוימת במתג ככניסה העובדת ב-VLAN Tagging ניתן לשייך לאותה כניסה יותר מרשת וירטואלית אחת וכך כניסה מסוימת יכולה להיות חברה בכמה רשתות שונות, כאשר לכל מסגרת של מידע היוצאת מכניסה זאת של המתג מצורפות סיביות שמשייכות את אותה מסגרת של מידע לרשת מסוימת, וכך ההתקן שמקבל את המסגרת הזאת יודע לאיזו רשת וירטואלית המידע הזה שייך ולנתב את המידע הזה אליה. ההתקן המקבל את המידע חייב לתמוך בתקן 802.1Q בשביל להיות מסוגל לפענח את המידע המתקבל. דוגמה לשימוש נפוץ בתקן (VLAN Tagging (802.1Q ברשת של ארגון שמחולקת לשתי רשתות וירטואליות שונות קיים נתב אחד המאפשר גישה לאינטרנט לכלל הארגון; נגדיר כניסה באחד המתגים שאליה נחבר את הנתב ואותה נגדיר ככניסה התומכת ב-VLAN Tagging. נגדיר אותה גם כחברה בשתי הרשתות - משמע נבקש מהנתב להאזין למסגרות שמכילות תווי רשת של שתי רשתות שונות. על ידי הגדרות אלה, מידע משתי הרשתות יוכל להגיע אל הנתב כדי שישמש כשער לאינטרנט לשתי הרשתות בנפרד. כמו כן נצטרך להגדיר את הנתב בהתאם כדי שיתמוך בתצורה זאת. ראו גם מונחים ברשת מחשבים רשת מקומית (LAN) קישורים חיצוניים הסבר נוסף על רשתות וירטואליות באנגלית + איורים ארכיטקטורת רשת

VLAN - רֶשֶׁת מְקוֹמִית וִירְטוּאָלִית (Virtual Local Area Network) היא מקטע (Segment) ברשת מקומית שמוגדר מבחינה לוגית כרשת אוטונומית.פרוטוקול VLAN מגדיר טכנולוגיה המאפשרת לחלק רשת LAN מקומית, המרוכזת על ידי מתג אחד או יותר, למספר תת-רשתות "וירטואליות".הבידול לרשתות שונות מתבצע בשכבה השנייה של מודל ה-OSI, על ידי חסימת העברת אותות במתג בין הפורטים השונים שלו אשר אינם משויכים לאותו ה-VLAN. החסימה מאפשרת את חלוקת הרשת המקומית למספר רשתות שונות ונפרדות (Segments) אשר יכולות לתקשר ביניהן כרשת WAN.שימושיםהשימוש ברשתות מקומיות וירטואליות החל כאשר היה צורך להקטין את מתחמי ההתנגשות (Collision domain) ברשתות מקומיות, והבעיה נפתרה על ידי הכנסתם של המתגים (Switch) שמאפשרים את חלוקת הרשת בצורה וירטואלית. השימוש העיקרי בחלוקה כזו הוא הקטנת מתחמי השידור (Broadcast domain) ברמת כתובות ה-MAC.שימוש נוסף והנפוץ יותר לרשתות וירטואליות מקורו בקלות שבה ניתן להחל באמצעותן הרשאות אבטחה ומידור.יישוםיישום של רשתות מקומיות וירטואליות נעשה כיום בעזרת מתגים "חכמים", המאפשרים קיבוץ לוגי של מספר קצוות המחוברים אליהם. מספר מתגים המחוברים ביניהם מתפקדים לצורך העניין כמתג בודד, ומאפשרים קיבוץ קצוות מכל רחבי מתחם השידור (המוגבל בדרך כלל על ידי נתבים) והפרדתם למתחם שידור נפרד. המתג מנהל רשימה של כל כתובות ה-MAC השייכות לרשת הווירטואלית, ומפריד אותם משאר הקצוות ברשת. על ידי הפרדה זו ניתן למשל לחלק לקצוות אלו כתובות IP השייכות לתת רשת מסוימת, להחיל מדיניות אבטחה (על ידי הגדרת הרשאות שונות למי ששייך לרשת הווירטואלית ולמי שלא) ועוד.תקשורת רשתות וירטואליות - VLAN Tagging עקב הצורך בתעבורת מידע השייך לכמה רשתות וירטואליות על קו נתונים יחיד, כגון תעבורה אל יחידת שער אחת המשותפת לכמה רשתות וירטואליות או תעבורה בין שני מתגים שונים שבכל אחד מהם יש 2 רשתות וירטואליות שונות אבל משותפות לכל מתג. לכן נכתב תקן השייך לשכבה השנייה של מודל ה-OSI שנקרא 802.1Q או בצורה מילולית: VLAN Tagging.כאשר מגדירים כניסה מסוימת במתג ככניסה העובדת ב-VLAN Tagging ניתן לשייך לאותה כניסה יותר מרשת וירטואלית אחת וכך כניסה מסוימת יכולה להיות חברה בכמה רשתות שונות, כאשר לכל מסגרת של מידע היוצאת מכניסה זאת של המתג מצורפות סיביות שמשייכות את אותה מסגרת של מידע לרשת מסוימת, וכך ההתקן שמקבל את המסגרת הזאת יודע לאיזו רשת וירטואלית המידע הזה שייך ולנתב את המידע הזה אליה. ההתקן המקבל את המידע חייב לתמוך בתקן 802.1Q בשביל להיות מסוגל לפענח את המידע המתקבל.דוגמה לשימוש נפוץ בתקן (VLAN Tagging (802.1Q ברשת של ארגון שמחולקת לשתי רשתות וירטואליות שונות קיים נתב אחד המאפשר גישה לאינטרנט לכלל הארגון; נגדיר כניסה באחד המתגים שאליה נחבר את הנתב ואותה נגדיר ככניסה התומכת ב-VLAN Tagging. נגדיר אותה גם כחברה בשתי הרשתות - משמע נבקש מהנתב להאזין למסגרות שמכילות תווי רשת של שתי רשתות שונות. על ידי הגדרות אלה, מידע משתי הרשתות יוכל להגיע אל הנתב כדי שישמש כשער לאינטרנט לשתי הרשתות בנפרד.כמו כן נצטרך להגדיר את הנתב בהתאם כדי שיתמוך בתצורה זאת.ראו גם מונחים ברשת מחשבים רשת מקומית (LAN)קישורים חיצוניים הסבר נוסף על רשתות וירטואליות באנגלית + איוריםארכיטקטורת רשת

2252

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A4%D7%A8%D7%98%D7%94

הפרטה

הַפְרָטָה היא הליך בו מועבר או נמכר רכוש הכלל לידיים פרטיות והופך להיות קניין פרטי. הליך מנוגד, בו נקנה או נלקח קניין פרטי על ידי הממשלה או משטר מכונה הלאמה. המונח מקושר לעיתים קרובות עם מכירתן של חברות ממשלתיות או שירותים ציבוריים לחברות פרטיות. שירותים וחברות כאלו כוללים בין השאר ארגונים העוסקים באספקת שירותי תשתית ותעשייה, כמו חברות העוסקות במחצבים, חשמל ואנרגיה, מים, תחבורה, ותקשורת. תחומים אחרים בהם מתקיימות פעולות הפרטה הם בשירותי הבריאות והחינוך וכן במערכות בנקאות וכספים. הפרטה מתבצעת במהלך המרת כלכלה בעלת אופי סוציאליסטי, שבה יש מעורבות רבה של המדינה בכלכלה, לכלכלה קפיטליסטית בעלת כלכלת שוק, שבה מעורבותה של המדינה פחותה. היסטוריה המונח נטבע בשנת 1948 ונכנס לשפה המדוברת בין השאר בעקבות שימוש תכוף בו במגזין אקונומיסט הבריטי בשנות השמונים. פעולות הפרטה בולטות בוצעו בתקופת שלטונה של מרגרט תאצ'ר, ראש ממשלת בריטניה בין השנים 1979 ו-1990. במהלך שלטונה הביאה תאצ'ר להפרטת עשרות חברות. בעקבות ההפרטה בממלכה המאוחדת הופיעו יוזמות הפרטה במדינות רבות, תחילה בעיקר במדינות האנגלו-סקסיות ומאוחר יותר בכל רחבי העולם. כיום, יש לרוב מדינות העולם תוכנית הפרטה כלשהי. רמות של הפרטה הפרטה מתקיימת בשלוש רמות: הפרטה מדינית: הפרטה הנעשית במסגרת של כלכלה ברמת מדינה. הפרטה זו מתקיימת בשני אופנים עיקריים: מעבר של תחומי אחריות מידי המגזר הציבורי, שהוא ביטוי ליכולת העיצוב המכוון והשיתופי של החברה את עצמה במסגרת מאורגנת מלמעלה, לידי המגזר הפרטי, שהוא ביטוי לתחרות בין הפרטים השונים על משאבי החברה על בסיס אינטרס אישי. שינוי דפוסי הפעילות של המגזר הציבורי לדפוסי פעילות המבוססים על רווח, ולא על ניסיון מכוון לעצב את החברה. הפרטה מוניציפלית: הפרטה הנעשית במסגרת של רשות מקומית. הפרטת פעילות הרשויות המקומיות היא חלק משני לתהליך הפרטה מדינית, ולרוב תלויה בה. לרוב נעשית הפרטה זו בדרך של מעבר למיקור חוץ, אך גם בדרך של מכירת חברות עירוניות. מקרה מיוחד לישראל בתחום זה הוא הפרטת הקיבוצים - העברת האחריות לפרט - חבר הקיבוץ, כמו גם העברת בעלות ברכוש המשותף לכל חבר בנפרד. הפרטת ארגונים ציבוריים שאינם ממשלתיים או עירוניים: דוגמה בולטת בישראל לקטגוריה זו היא ההפרטה הנרחבת של חברות שהיו בשליטת ההסתדרות. סוגי שירותים בהם מתבצעת הפרטה השירותים הציבוריים הנפוצים בהם מתבצע תהליך הפרטה שייכים בעיקר לאחד מארבעה סוגים של גופים, שכולם קמו או נוצרו החל משנות השלושים ובעיקר אחרי מלחמת העולם השנייה: חברות מולאמות: גופים, מתקנים, או חברות שהיו בבעלות פרטית או פרטית למחצה, אך הולאמו. לדוגמה, הבנקים בישראל הולאמו אחרי משבר מניות הבנקים בשנת 1983, ולאחר מכן עברו הפרטה, בתהליך שטרם הסתיים. שירותי רווחה: שירותים שנוסדו במסגרת מדינת הרווחה. שירותים אלו כוללים גם שירותים שיצרה המדינה בעצמה וגם שירותים שהופעלו על ידי מלכ"ר והולאמו באופן מלא או חלקי. מוסדות חדשים: שירותים או מוסדות שנוצרו בעקבות התפתחויות חדשות (בעיקר טכנולוגיות) והולאמו על ידי המדינה או נוצרו במתכונת ממשלתית מלכתחילה. אחוזי בעלות: שירותים או מוסדות פרטיים שבהם יש לממשלה אחוז מסוים ויכולת להשפעה על מדיניות וניהול החברה. דרכי הפרטה דרכי הפרטה הן השיטות המסוימות שמיושמות להפרטה מדינית. מכיוון שתחום זה רחב ומגוון, קיימות דרכים רבות לביצוע ההפרטה. אסטרטגיות הפרטה דרכי ההפרטה אלו מושפעות בראש ובראשונה מאסטרטגיית ההפרטה העומדת מאחוריהן. במובן זה ניתן לעשות הבחנה בין כמה אסטרטגיות שונות. אסטרטגיה טכנוקרטית מול אסטרטגיה פוליטית במובן זה ניתן להבדיל בין הפרטה המבוצעת ישירות על ידי המערכת הפוליטית המרכזית, האחראית על החלטת ההפרטה או על אישורה, לבין הפרטה המבוצעת על ידי בכירי המנהל הציבורי, בהתאם למדיניות כללית שהוכתבה על ידי המערכת הפוליטית. בגישה הטכנוקרטית משווים אנשי המנהל הציבורי שירותים, ארגונים ונכסים שונים לסטנדרט מסוים שנקבע על ידי המערכת הפוליטית, וההחלטה בנוגע להפרטה היא בהתייחס לכל גורם באופן נפרד (הפרטה זו היא הפרטה חלקית). לעיתים המופקדים על התהליך אינם מבצעים אותו ברוח המדיניות הכללית, שכן הם בעלי אינטרסים בזכות עצמם, ולרוב חוששים לפגיעה במעמדם עקב ההפרטה. הגישה הפוליטית מלאה יותר, ומביאה בחשבון את מכלול הגורמים הפועלים במרחב בו נעשית ההפרטה. בהתאם לכך, נהוגים בגישה זו הצעדים הבאים: יצירת דעת-קהל התומכת במגזר הפרטי, בתחרות ובפעולה על-פי אינטרס רווחי-אנוכי, תוך בדיקת הרקע התחוקתי להפרטה. יצירת דעת קהל התומכת בהפרטה, תוך הימנעות מיצירת מחלוקות בנושא על ידי צעדים הגוררים התנגדות. בניית צוות מומחים לבחינת ההפרטה ואפשרויותיה. צוותים אלו עשויים להיות בעתיד גורמים הדוחפים להפרטה. בחירת תוכניות הפרטה שסיכויי הצלחתן גדולים על-מנת לחזק את התמיכה בהפרטה. בחירת מטרות הפרטה המצויות במרחב פוליטי תומך יחסית. הכנת הארגון להפרטה. הפרטה, תוך השארת תנאי ההעסקה הנוכחיים ברמתם בטווח הקצר, על מנת למנוע התנגדות העובדים בסמוך למועד ההפרטה. יצירת הסכמים אישיים עם בכירי הארגון על מנת להביא לקניית הסכמתם להפרטה או עזיבתם את הארגון. אסטרטגיה מכוונת מול היענות ללחצי השוק אסטרטגיה מכוונת היא הפרטה בה החלטות הממשלה הן שמביאות להפרטה. בתחום זה נכללות כל פעולות ההפרטה הממשלתיות, הימנעות מכוונת של הממשלה מהמעורבות במשק, וכן עידוד מכוון של היוזמה הפרטית. היענות ללחצי שוק היא שיטת הפרטה בה יוזמות פרטיות המונעות מכוחות שוק טהורים מחליפות תחומים שונים של המגזר הציבורי מיוזמתן, ומתערבות בו. דוגמאות להפרטה מסוג זה הן קניית רחובות על ידי התארגנות של תושביהם בארצות הברית, התפתחות שירותים פרטיים לכבאות באריזונה, באורגון, באטלנטה ובאילינוי, והתפתחות החינוך האפור בישראל. אסטרטגיה ישירה מול אסטרטגיה זוחלת/עקיפה במובן זה ניתן להבחין בין אסטרטגיה ישירה הנעשית במהלך רשמי, מוכרז מהיר יחסית לעיתים אף מתוקשר, לבין נקיטת שורת צעדים הפרוסים על פני תקופה זמן ארוכה. הגישה הזוחלת מועדפת לעיתים קרובות שכן היא מנטרלת את ההתנגדות הציבורית להפרטה במישור התקשורתי. הפרטה זוחלת מכוונת לשינוי המשק בכיוון של שימוש בשיקולים רווחים, וכן להגבלת השירות הציבורי, ויצירת מצב בו המנהל הציבורי אינו עומד בדרישותיו. פגיעה מכוונת ואיטית בפעילותו של המנהל הציבורי עשויה להביא לתמיכה ניכרת בהפרטתו. הטלת תשלום או העלאתו היא דוגמה עיקרית של הפרטה זוחלת. גורם זה יוצר דינמיקה תחרותית במגזר הציבורי, ומאפשר חדירה של גורמים פרטיים למגזר זה. דוגמה אחרת היא קיצוץ במנהל הציבורי (בתקציב או בפיטורי עובדים), המביא לירידת איכות השירות. דוגמה דומה היא המעבר לקבלנות משנה, אשר עשויה ליצור תלות במגזר הפרטי ובשיקולי רווח, וכן ירידה באיכות השירות הציבורי, שהממשלה אינה מואשמת בה. דוגמאות נוספות הן קיצוץ בתמיכות כלכליות שונות (תשלומי העברה, סבסודים וכו'), בצד הגברת התמיכות במגזר הפרטי ובצרכניו. שיטות הפרטה ישנו מגוון רחב של שיטות הפרטה. העיקריים שבהם הם: החכרת נכסים: החכרה לטווח ארוך של נדל"ן, מפעלים או שירותים כמו שדות תעופה או חשמל, לחברות פרטיות. מכירת נכסים בדרכים אחדות: מכרז למכירה למרבה במחיר. לעיתים לאחר המכירה הוא מוחכר חזרה לממשלה. הנפקת מניות לציבור חלוקת מניות לציבור. דרך זו נשקלה לשם הפרטת בנק לאומי, אך לא מומשה. קנייה על ידי העובדים. פיתוח והפעלת תשתית: המגזר הפרטי בונה, מממן ומפעיל תשתית ציבורית (במיוחד כבישים או בנייה) ומממן את עלות הבנייה באמצעות אגרות הנגבות מאזרחים המשתמשים בתשתית זו. ישנן כמה טכניקות נפוצות כאן: בנה-הפעל-העבר (BOT): המגזר הפרטי מתכנן, מממן, בונה ומפעיל את המתקן למשך החוזה. בסוף התקופה, הבעלות חוזרת לממשלה (לרוב, לצורך מכירה או החכרה חוזרת). בנה-העבר-הפעל (BTO): לפי שיטה זו המגזר הפרטי בונה את המתקן ומעבירו לרשות הממשלה עם סיום הבנייה. בנה-החזק-הפעל (BOO): המגזר הפרטי מקבל בעלות מלאה על המתקן עם סיום הבנייה ומפעילו בהתאם לחוזה הראשוני. שותפות ציבורית-פרטית (PPP): שותפות של המגזר הציבורי עם המגזר הפרטי. מדובר בהתקשרות בין משרד ממשלתי לבין גוף עסקי פרטי, למטרה משותפת. היתרון בכך הוא שהעלות הראשונית, שהיא לעיתים גבוהה מאוד, מוטלת על הגוף העסקי, שבסופו של דבר ירוויח ממנה בחזרה את כספו, לאורך זמן, מבלי שעלות המימון הגבוהה מאוד תוטל על הציבור. מיסחור: הממשלה מפסיקה לספק שירות מסוים ומאפשרת למגזר הפרטי לספקו. פעולה זו מכונה 'הסרת שירות' ואינה מלווה בהכרח במכירה של נכס ממשלתי כלשהו, אך פעמים רבות כרוכה בפירוקו של שירות ממשלתי שעסק בתחום זה. וריאציה של גישה זו היא פעולה של הקטנת אחוזי בעלות שבה הממשלה מקטינה במידה ניכרת את אחוזי הבעלות שלה בגוף והופכת אותו בכך לפרטי. זיכיון: מתן זכות בלעדית לחברה פרטית לספק שירות בשטח גאוגרפי מסוים, במקום או שלא במקום שירות ציבורי. מיקור חוץ (Outsourcing): חתימה על חוזה עם ארגון פרטי לאספקת שירות או חלק משירות. שיטה זו נפוצה ברמה העירונית והארצית. וריאציה של שיטה זו מאפשרת תחרות בין גורמי פנים בגוף הציבורי לגורמי חוץ על אספקת שירותים מסוימים או חלקם. קורפורטיזציה: ארגון גוף ממשלתי כגוף עסקי. גוף זה הופך לחברה ממשלתית ונדרש לשלם מיסים, לגייס הון מהציבור (בלי גיבוי ממשלתי) ולפעול בהתאם לעקרונות שוק רגילים וללא התערבות ממשלתית בענייני כוח אדם, השקעה ותקציב. ניהול חיצוני: חתימה על חוזה להפעלת מתקן או שירות באמצעות חברה פרטית. נפוץ במיוחד ביחס למתקנים כמו שדות תעופה, אולמות ואצטדיונים, אולמי ועידות, וכדומה. תחרות מעורבת: פתיחת התחרות במתן רישיון לאספקת שירות ציבורי לתחרות בין גופים ציבוריים ופרטיים. תחרות כזו מיועדת במקרים רבים לכפות על גורם פנים בתוך הגוף הציבורי לעמוד בתקנים מחייבים מסוימים. עזרה עצמית: שירות ציבורי מועבר מטיפול ממשלתי או ציבורי לטיפולו של ארגון שלא למטרות רווח או קבוצת תושבים. פעולה זו אינה הפרטה בפועל ומיושמת לרוב כשיטה להגבלת הקצאת תקציבים שקשה לבצעה בתוך הארגון הממשלתי. הפרטה מוניציפלית הפרטה מוניציפלית היא תהליך בו רשות מקומית מעבירה חלק מתחומי פעילותה למגזר הפרטי והמגזר השלישי, כלומר מפריטה את פעילויותיה. הפרטת פעילות הרשויות המקומיות היא חלק משני לתהליך הפרטה מדינית, ולרוב תלויה בה. לרוב נעשית ההפרטה במיקור חוץ, בתחומים כגון שירותי אירוח, ניהול משאבי אנוש, שירותי כביסה ועוד. עם התחזקות מגמות ההפרטה המדינית החל משנות ה-80 של המאה ה-20, התחזקו גם מגמות ההפרטה המוניציפלית. דוגמה לתהליך כזה הוא הפרטת שירותי איסוף האשפה בבריטניה, בו נעשתה העברה לקבלני משנה. על פי כתב העת Public Service Review ב-1983 היו 31 רשויות מקומיות שעשו שימוש בקבלני משנה, ב-1984- 55 רשויות, ב-1985 – 75, וב-1986 – 140. דוגמה נוספת היא חברת Falck הפרטית בדנמרק, שהוקמה ב-1906 ובידיה הופקד ניהול שירותי החירום וההצלה, בשיעור של כמחצית מהאוכלוסייה (לה ניתנה בחירה בינה לבין המערכת הציבורית). בארצות הברית במקומות רבים הפרטו שירותי ההצלה והחירום. טיעונים בעד ונגד הפרטה תומכי ההפרטה תומכי ההפרטה מעלים שורה של טיעונים כלכליים ומוסריים בתמיכה בה: גופים בניהול ממשלתי אינם פועלים ביעילות, נוטים לשחיתות וחשופים להשפעה פוליטית הרבה יותר מגופים פרטיים. הדאגה לרווח פרטי של בעלים פרטיים היא המתכון הטוב ביותר המוכר לנו להבטחת יעילות התנהלותו של מוסד. הפרטתו של גוף או שירות מובילה בדרך כלל להורדת מחיריו ושיפור באיכות השירות בהשוואה למצב לפני ההפרטה. הפרטה מניבה הכנסות גדולות לממשלה, בעיקר דרך עצם פעולת המכירה והחזקה במניות. ההכנסות הגדולות אף מאפשרות לממשלה להחזיר יותר חובות ומצריכות פחות גיוס הלוואות חדשות על הריבית הכרוכה בהן, והמשמעות המקרו כלכלית הנובעת מכך. שיתוף העובדים והציבור במכירת המניות מבטיח המשך הנאה של הציבור מרווחי החברה המופרטת. המשך החזקה ממשלתית בחברה מולאמת פסול מבחינה מוסרית וסותר את עקרונות חופש הפרט. הפרטה מסייעת להפחתת שיקולים לאומניים בחברות הקשורות בקרבה למדינה ויוצרת מצב של שיקול כלכלי בלבד, ולכן מסייעת למיעוטים, כמו המיעוט הערבי בישראל למשל. מתנגדי ההפרטה מתנגדי ההפרטה מעלים שורה של טיעונים כלכליים ומוסריים כנגד הפרטה: הפרטה תוביל לצמצום השקיפות של נותן השירות: קל יותר לדרוש שקיפות מהממשלה מאשר מחברה פרטית. הפרטה פוגעת ברמת השירותים, שכן חברה כלכלית צריכה להיות חסכונית כמה שיותר, על מנת לשמור על רווחים גדלים והולכים. עלות גופים פרטיים יכולה להיות גבוהה מהתועלת אם הממשלה תחלץ אותם אם הם קורסים. העובדים בגופים מופרטים מקבלים לרוב תנאי העסקה פחותים מעובדי ממשלה. חלק מהשירותים נדרשים לדעת הטוענים אף כי אינם רווחיים להפעלה באופן פרטי. ההכנסות מגופים ממשלתיים זורמות לכיס הממשלה בעוד שהכנסות מגופים מופרטים זורמות לכיסי בעלי המניות. הפרטה מובילה לריכוזיות. מחירי השירותים בעסק פרטי עלולים למנוע את צריכתם על ידי אנשים שאין ידם משגת לרוכשם. במדינות שבהן יש קשר חזק בין הון לשלטון, לעיתים נעשות הפרטות במחירים לא ריאליים. לטענתם של מתנגדי ההפרטה, במצבים רבים תהליך ההפרטה מושחת וכולל "מכרזים תפורים," העדפה שלא ממין העניין לגורמים מסוימים, ניהול כושל של ההפרטה, מכירת שירותים במחירים של "מכירת חיסול," והשפעה מופרזת ולא הוגנת של "מקורבים לשלטון" על הליך המכירה. כתוצאה מכך, מובילה ההפרטה ברוב המקרים לריכוז החברות המופרטות בידיהם של קומץ בעלי הון, ההופכים לבעלי הכוח האמיתי במדינה. תגובתם של תומכי ההפרטה מצביעה על כך שהפתרון להליך מכירה מושחת מצד הממשלה אינו בהשארת השירותים בידי אותה ממשלה מושחתת, אלא בחתירה להפיכת תהליך המכירה למושחת פחות, במיוחד באמצעות הקפדה על שקיפות וגילוי נאות בתהליך המכירה כדי לצמצם את האפשרות להשפעה לא ראויה של "מקורבים לשלטון" על הליך המכירה; ובאמצעות בחירה בשיטת הפרטה נכונה: העדפה של מכירה מלאה ופתיחת השוק לתחרות על פני זיכיונות זמניים וקורפורטיזם, המשמרים את כוחה של הממשלה גם בגוף המופרט לכאורה. ראו גם הפרטה בישראל הלאמה ליברליזם כלכלי כלכלת שוק לקריאה נוספת יצחק כץ, הפרטה בישראל ובעולם, פקר, 1997. איל פלג, ההפרטה כהצברה - גופים מופרטים במשפט הציבורי, הוצאת רמות, תשס"ו יצחק גל-נור, אמיר פז-פוקס, נעמיקה ציון, מדיניות ההפרטה בישראל: אחריות המדינה והגבולות בין הציבורי לפרטי, מכון ון ליר בירושלים והוצאת הקיבוץ המאוחד, 2015 קישורים חיצוניים ליאורה גביעון, "אנחנו יותר משפחה עכשיו": אוכל, אימהות ומשפחה בקיבוץ המופרט. גילוי דעת, כתב עת רב-תחומי לחינוך, חברה ותרבות. גיליון מספר 1, עמ' 99. 2012 הפרטה, באתר של מכון ון ליר הפרטות והלאמות בישראל, באתר של מכון ון ליר מבחר סרטונים בנושא, באתר הערוץ האקדמי שקט, מפריטים - ביקורת על מדיניות ההפרטה - מתוך האתר של תנועת מאבק סוציאליסטי נימוקים בעד ונגד הפרטה טום קרגנבילד, "חברות ממשלתיות מול חברות פרטיות: מה עדיף?", באתר כלכלה קלה, 30 באוקטובר 2017 הערות שוליים כלכלה

הַפְרָטָה היא הליך בו מועבר או נמכר רכוש הכלל לידיים פרטיות והופך להיות קניין פרטי. הליך מנוגד, בו נקנה או נלקח קניין פרטי על ידי הממשלה או משטר מכונה הלאמה.המונח מקושר לעיתים קרובות עם מכירתן של חברות ממשלתיות או שירותים ציבוריים לחברות פרטיות. שירותים וחברות כאלו כוללים בין השאר ארגונים העוסקים באספקת שירותי תשתית ותעשייה, כמו חברות העוסקות במחצבים, חשמל ואנרגיה, מים, תחבורה, ותקשורת. תחומים אחרים בהם מתקיימות פעולות הפרטה הם בשירותי הבריאות והחינוך וכן במערכות בנקאות וכספים.הפרטה מתבצעת במהלך המרת כלכלה בעלת אופי סוציאליסטי, שבה יש מעורבות רבה של המדינה בכלכלה, לכלכלה קפיטליסטית בעלת כלכלת שוק, שבה מעורבותה של המדינה פחותה.היסטוריה המונח נטבע בשנת 1948 ונכנס לשפה המדוברת בין השאר בעקבות שימוש תכוף בו במגזין אקונומיסט הבריטי בשנות השמונים. פעולות הפרטה בולטות בוצעו בתקופת שלטונה של מרגרט תאצ'ר, ראש ממשלת בריטניה בין השנים 1979 ו-1990. במהלך שלטונה הביאה תאצ'ר להפרטת עשרות חברות.בעקבות ההפרטה בממלכה המאוחדת הופיעו יוזמות הפרטה במדינות רבות, תחילה בעיקר במדינות האנגלו-סקסיות ומאוחר יותר בכל רחבי העולם. כיום, יש לרוב מדינות העולם תוכנית הפרטה כלשהי.רמות של הפרטההפרטה מתקיימת בשלוש רמות: הפרטה מדינית: הפרטה הנעשית במסגרת של כלכלה ברמת מדינה. הפרטה זו מתקיימת בשני אופנים עיקריים: מעבר של תחומי אחריות מידי המגזר הציבורי, שהוא ביטוי ליכולת העיצוב המכוון והשיתופי של החברה את עצמה במסגרת מאורגנת מלמעלה, לידי המגזר הפרטי, שהוא ביטוי לתחרות בין הפרטים השונים על משאבי החברה על בסיס אינטרס אישי. שינוי דפוסי הפעילות של המגזר הציבורי לדפוסי פעילות המבוססים על רווח, ולא על ניסיון מכוון לעצב את החברה. הפרטה מוניציפלית: הפרטה הנעשית במסגרת של רשות מקומית. הפרטת פעילות הרשויות המקומיות היא חלק משני לתהליך הפרטה מדינית, ולרוב תלויה בה. לרוב נעשית הפרטה זו בדרך של מעבר למיקור חוץ, אך גם בדרך של מכירת חברות עירוניות. מקרה מיוחד לישראל בתחום זה הוא הפרטת הקיבוצים - העברת האחריות לפרט - חבר הקיבוץ, כמו גם העברת בעלות ברכוש המשותף לכל חבר בנפרד. הפרטת ארגונים ציבוריים שאינם ממשלתיים או עירוניים: דוגמה בולטת בישראל לקטגוריה זו היא ההפרטה הנרחבת של חברות שהיו בשליטת ההסתדרות.סוגי שירותים בהם מתבצעת הפרטההשירותים הציבוריים הנפוצים בהם מתבצע תהליך הפרטה שייכים בעיקר לאחד מארבעה סוגים של גופים, שכולם קמו או נוצרו החל משנות השלושים ובעיקר אחרי מלחמת העולם השנייה: חברות מולאמות: גופים, מתקנים, או חברות שהיו בבעלות פרטית או פרטית למחצה, אך הולאמו. לדוגמה, הבנקים בישראל הולאמו אחרי משבר מניות הבנקים בשנת 1983, ולאחר מכן עברו הפרטה, בתהליך שטרם הסתיים. שירותי רווחה: שירותים שנוסדו במסגרת מדינת הרווחה. שירותים אלו כוללים גם שירותים שיצרה המדינה בעצמה וגם שירותים שהופעלו על ידי מלכ"ר והולאמו באופן מלא או חלקי. מוסדות חדשים: שירותים או מוסדות שנוצרו בעקבות התפתחויות חדשות (בעיקר טכנולוגיות) והולאמו על ידי המדינה או נוצרו במתכונת ממשלתית מלכתחילה. אחוזי בעלות: שירותים או מוסדות פרטיים שבהם יש לממשלה אחוז מסוים ויכולת להשפעה על מדיניות וניהול החברה.דרכי הפרטהדרכי הפרטה הן השיטות המסוימות שמיושמות להפרטה מדינית. מכיוון שתחום זה רחב ומגוון, קיימות דרכים רבות לביצוע ההפרטה.אסטרטגיות הפרטהדרכי ההפרטה אלו מושפעות בראש ובראשונה מאסטרטגיית ההפרטה העומדת מאחוריהן. במובן זה ניתן לעשות הבחנה בין כמה אסטרטגיות שונות.אסטרטגיה טכנוקרטית מול אסטרטגיה פוליטיתבמובן זה ניתן להבדיל בין הפרטה המבוצעת ישירות על ידי המערכת הפוליטית המרכזית, האחראית על החלטת ההפרטה או על אישורה, לבין הפרטה המבוצעת על ידי בכירי המנהל הציבורי, בהתאם למדיניות כללית שהוכתבה על ידי המערכת הפוליטית.בגישה הטכנוקרטית משווים אנשי המנהל הציבורי שירותים, ארגונים ונכסים שונים לסטנדרט מסוים שנקבע על ידי המערכת הפוליטית, וההחלטה בנוגע להפרטה היא בהתייחס לכל גורם באופן נפרד (הפרטה זו היא הפרטה חלקית).לעיתים המופקדים על התהליך אינם מבצעים אותו ברוח המדיניות הכללית, שכן הם בעלי אינטרסים בזכות עצמם, ולרוב חוששים לפגיעה במעמדם עקב ההפרטה.הגישה הפוליטית מלאה יותר, ומביאה בחשבון את מכלול הגורמים הפועלים במרחב בו נעשית ההפרטה. בהתאם לכך, נהוגים בגישה זו הצעדים הבאים: יצירת דעת-קהל התומכת במגזר הפרטי, בתחרות ובפעולה על-פי אינטרס רווחי-אנוכי, תוך בדיקת הרקע התחוקתי להפרטה. יצירת דעת קהל התומכת בהפרטה, תוך הימנעות מיצירת מחלוקות בנושא על ידי צעדים הגוררים התנגדות. בניית צוות מומחים לבחינת ההפרטה ואפשרויותיה. צוותים אלו עשויים להיות בעתיד גורמים הדוחפים להפרטה. בחירת תוכניות הפרטה שסיכויי הצלחתן גדולים על-מנת לחזק את התמיכה בהפרטה. בחירת מטרות הפרטה המצויות במרחב פוליטי תומך יחסית. הכנת הארגון להפרטה. הפרטה, תוך השארת תנאי ההעסקה הנוכחיים ברמתם בטווח הקצר, על מנת למנוע התנגדות העובדים בסמוך למועד ההפרטה. יצירת הסכמים אישיים עם בכירי הארגון על מנת להביא לקניית הסכמתם להפרטה או עזיבתם את הארגון.אסטרטגיה מכוונת מול היענות ללחצי השוקאסטרטגיה מכוונת היא הפרטה בה החלטות הממשלה הן שמביאות להפרטה. בתחום זה נכללות כל פעולות ההפרטה הממשלתיות, הימנעות מכוונת של הממשלה מהמעורבות במשק, וכן עידוד מכוון של היוזמה הפרטית.היענות ללחצי שוק היא שיטת הפרטה בה יוזמות פרטיות המונעות מכוחות שוק טהורים מחליפות תחומים שונים של המגזר הציבורי מיוזמתן, ומתערבות בו.דוגמאות להפרטה מסוג זה הן קניית רחובות על ידי התארגנות של תושביהם בארצות הברית, התפתחות שירותים פרטיים לכבאות באריזונה, באורגון, באטלנטה ובאילינוי, והתפתחות החינוך האפור בישראל.אסטרטגיה ישירה מול אסטרטגיה זוחלת/עקיפהבמובן זה ניתן להבחין בין אסטרטגיה ישירה הנעשית במהלך רשמי, מוכרז מהיר יחסית לעיתים אף מתוקשר, לבין נקיטת שורת צעדים הפרוסים על פני תקופה זמן ארוכה. הגישה הזוחלת מועדפת לעיתים קרובות שכן היא מנטרלת את ההתנגדות הציבורית להפרטה במישור התקשורתי.הפרטה זוחלת מכוונת לשינוי המשק בכיוון של שימוש בשיקולים רווחים, וכן להגבלת השירות הציבורי, ויצירת מצב בו המנהל הציבורי אינו עומד בדרישותיו. פגיעה מכוונת ואיטית בפעילותו של המנהל הציבורי עשויה להביא לתמיכה ניכרת בהפרטתו.הטלת תשלום או העלאתו היא דוגמה עיקרית של הפרטה זוחלת. גורם זה יוצר דינמיקה תחרותית במגזר הציבורי, ומאפשר חדירה של גורמים פרטיים למגזר זה.דוגמה אחרת היא קיצוץ במנהל הציבורי (בתקציב או בפיטורי עובדים), המביא לירידת איכות השירות. דוגמה דומה היא המעבר לקבלנות משנה, אשר עשויה ליצור תלות במגזר הפרטי ובשיקולי רווח, וכן ירידה באיכות השירות הציבורי, שהממשלה אינה מואשמת בה.דוגמאות נוספות הן קיצוץ בתמיכות כלכליות שונות (תשלומי העברה, סבסודים וכו'), בצד הגברת התמיכות במגזר הפרטי ובצרכניו.שיטות הפרטהישנו מגוון רחב של שיטות הפרטה. העיקריים שבהם הם: החכרת נכסים: החכרה לטווח ארוך של נדל"ן, מפעלים או שירותים כמו שדות תעופה או חשמל, לחברות פרטיות. מכירת נכסים בדרכים אחדות:מכרז למכירה למרבה במחיר. לעיתים לאחר המכירה הוא מוחכר חזרה לממשלה.הנפקת מניות לציבורחלוקת מניות לציבור. דרך זו נשקלה לשם הפרטת בנק לאומי, אך לא מומשה.קנייה על ידי העובדים. פיתוח והפעלת תשתית: המגזר הפרטי בונה, מממן ומפעיל תשתית ציבורית (במיוחד כבישים או בנייה) ומממן את עלות הבנייה באמצעות אגרות הנגבות מאזרחים המשתמשים בתשתית זו. ישנן כמה טכניקות נפוצות כאן: בנה-הפעל-העבר (BOT): המגזר הפרטי מתכנן, מממן, בונה ומפעיל את המתקן למשך החוזה. בסוף התקופה, הבעלות חוזרת לממשלה (לרוב, לצורך מכירה או החכרה חוזרת). בנה-העבר-הפעל (BTO): לפי שיטה זו המגזר הפרטי בונה את המתקן ומעבירו לרשות הממשלה עם סיום הבנייה. בנה-החזק-הפעל (BOO): המגזר הפרטי מקבל בעלות מלאה על המתקן עם סיום הבנייה ומפעילו בהתאם לחוזה הראשוני. שותפות ציבורית-פרטית (PPP): שותפות של המגזר הציבורי עם המגזר הפרטי. מדובר בהתקשרות בין משרד ממשלתי לבין גוף עסקי פרטי, למטרה משותפת. היתרון בכך הוא שהעלות הראשונית, שהיא לעיתים גבוהה מאוד, מוטלת על הגוף העסקי, שבסופו של דבר ירוויח ממנה בחזרה את כספו, לאורך זמן, מבלי שעלות המימון הגבוהה מאוד תוטל על הציבור. מיסחור: הממשלה מפסיקה לספק שירות מסוים ומאפשרת למגזר הפרטי לספקו. פעולה זו מכונה 'הסרת שירות' ואינה מלווה בהכרח במכירה של נכס ממשלתי כלשהו, אך פעמים רבות כרוכה בפירוקו של שירות ממשלתי שעסק בתחום זה. וריאציה של גישה זו היא פעולה של הקטנת אחוזי בעלות שבה הממשלה מקטינה במידה ניכרת את אחוזי הבעלות שלה בגוף והופכת אותו בכך לפרטי. זיכיון: מתן זכות בלעדית לחברה פרטית לספק שירות בשטח גאוגרפי מסוים, במקום או שלא במקום שירות ציבורי. מיקור חוץ (Outsourcing): חתימה על חוזה עם ארגון פרטי לאספקת שירות או חלק משירות. שיטה זו נפוצה ברמה העירונית והארצית. וריאציה של שיטה זו מאפשרת תחרות בין גורמי פנים בגוף הציבורי לגורמי חוץ על אספקת שירותים מסוימים או חלקם. קורפורטיזציה: ארגון גוף ממשלתי כגוף עסקי. גוף זה הופך לחברה ממשלתית ונדרש לשלם מיסים, לגייס הון מהציבור (בלי גיבוי ממשלתי) ולפעול בהתאם לעקרונות שוק רגילים וללא התערבות ממשלתית בענייני כוח אדם, השקעה ותקציב. ניהול חיצוני: חתימה על חוזה להפעלת מתקן או שירות באמצעות חברה פרטית. נפוץ במיוחד ביחס למתקנים כמו שדות תעופה, אולמות ואצטדיונים, אולמי ועידות, וכדומה. תחרות מעורבת: פתיחת התחרות במתן רישיון לאספקת שירות ציבורי לתחרות בין גופים ציבוריים ופרטיים. תחרות כזו מיועדת במקרים רבים לכפות על גורם פנים בתוך הגוף הציבורי לעמוד בתקנים מחייבים מסוימים. עזרה עצמית: שירות ציבורי מועבר מטיפול ממשלתי או ציבורי לטיפולו של ארגון שלא למטרות רווח או קבוצת תושבים. פעולה זו אינה הפרטה בפועל ומיושמת לרוב כשיטה להגבלת הקצאת תקציבים שקשה לבצעה בתוך הארגון הממשלתי.הפרטה מוניציפליתהפרטה מוניציפלית היא תהליך בו רשות מקומית מעבירה חלק מתחומי פעילותה למגזר הפרטי והמגזר השלישי, כלומר מפריטה את פעילויותיה. הפרטת פעילות הרשויות המקומיות היא חלק משני לתהליך הפרטה מדינית, ולרוב תלויה בה.לרוב נעשית ההפרטה במיקור חוץ, בתחומים כגון שירותי אירוח, ניהול משאבי אנוש, שירותי כביסה ועוד. עם התחזקות מגמות ההפרטה המדינית החל משנות ה-80 של המאה ה-20, התחזקו גם מגמות ההפרטה המוניציפלית.דוגמה לתהליך כזה הוא הפרטת שירותי איסוף האשפה בבריטניה, בו נעשתה העברה לקבלני משנה. על פי כתב העת Public Service Review ב-1983 היו 31 רשויות מקומיות שעשו שימוש בקבלני משנה, ב-1984- 55 רשויות, ב-1985 – 75, וב-1986 – 140. דוגמה נוספת היא חברת Falck הפרטית בדנמרק, שהוקמה ב-1906 ובידיה הופקד ניהול שירותי החירום וההצלה, בשיעור של כמחצית מהאוכלוסייה (לה ניתנה בחירה בינה לבין המערכת הציבורית). בארצות הברית במקומות רבים הפרטו שירותי ההצלה והחירום.טיעונים בעד ונגד הפרטהתומכי ההפרטהתומכי ההפרטה מעלים שורה של טיעונים כלכליים ומוסריים בתמיכה בה: גופים בניהול ממשלתי אינם פועלים ביעילות, נוטים לשחיתות וחשופים להשפעה פוליטית הרבה יותר מגופים פרטיים. הדאגה לרווח פרטי של בעלים פרטיים היא המתכון הטוב ביותר המוכר לנו להבטחת יעילות התנהלותו של מוסד. הפרטתו של גוף או שירות מובילה בדרך כלל להורדת מחיריו ושיפור באיכות השירות בהשוואה למצב לפני ההפרטה. הפרטה מניבה הכנסות גדולות לממשלה, בעיקר דרך עצם פעולת המכירה והחזקה במניות. ההכנסות הגדולות אף מאפשרות לממשלה להחזיר יותר חובות ומצריכות פחות גיוס הלוואות חדשות על הריבית הכרוכה בהן, והמשמעות המקרו כלכלית הנובעת מכך. שיתוף העובדים והציבור במכירת המניות מבטיח המשך הנאה של הציבור מרווחי החברה המופרטת. המשך החזקה ממשלתית בחברה מולאמת פסול מבחינה מוסרית וסותר את עקרונות חופש הפרט. הפרטה מסייעת להפחתת שיקולים לאומניים בחברות הקשורות בקרבה למדינה ויוצרת מצב של שיקול כלכלי בלבד, ולכן מסייעת למיעוטים, כמו המיעוט הערבי בישראל למשל.מתנגדי ההפרטהמתנגדי ההפרטה מעלים שורה של טיעונים כלכליים ומוסריים כנגד הפרטה: הפרטה תוביל לצמצום השקיפות של נותן השירות: קל יותר לדרוש שקיפות מהממשלה מאשר מחברה פרטית. הפרטה פוגעת ברמת השירותים, שכן חברה כלכלית צריכה להיות חסכונית כמה שיותר, על מנת לשמור על רווחים גדלים והולכים. עלות גופים פרטיים יכולה להיות גבוהה מהתועלת אם הממשלה תחלץ אותם אם הם קורסים. העובדים בגופים מופרטים מקבלים לרוב תנאי העסקה פחותים מעובדי ממשלה. חלק מהשירותים נדרשים לדעת הטוענים אף כי אינם רווחיים להפעלה באופן פרטי. ההכנסות מגופים ממשלתיים זורמות לכיס הממשלה בעוד שהכנסות מגופים מופרטים זורמות לכיסי בעלי המניות. הפרטה מובילה לריכוזיות. מחירי השירותים בעסק פרטי עלולים למנוע את צריכתם על ידי אנשים שאין ידם משגת לרוכשם. במדינות שבהן יש קשר חזק בין הון לשלטון, לעיתים נעשות הפרטות במחירים לא ריאליים.לטענתם של מתנגדי ההפרטה, במצבים רבים תהליך ההפרטה מושחת וכולל "מכרזים תפורים," העדפה שלא ממין העניין לגורמים מסוימים, ניהול כושל של ההפרטה, מכירת שירותים במחירים של "מכירת חיסול," והשפעה מופרזת ולא הוגנת של "מקורבים לשלטון" על הליך המכירה. כתוצאה מכך, מובילה ההפרטה ברוב המקרים לריכוז החברות המופרטות בידיהם של קומץ בעלי הון, ההופכים לבעלי הכוח האמיתי במדינה.תגובתם של תומכי ההפרטה מצביעה על כך שהפתרון להליך מכירה מושחת מצד הממשלה אינו בהשארת השירותים בידי אותה ממשלה מושחתת, אלא בחתירה להפיכת תהליך המכירה למושחת פחות, במיוחד באמצעות הקפדה על שקיפות וגילוי נאות בתהליך המכירה כדי לצמצם את האפשרות להשפעה לא ראויה של "מקורבים לשלטון" על הליך המכירה; ובאמצעות בחירה בשיטת הפרטה נכונה: העדפה של מכירה מלאה ופתיחת השוק לתחרות על פני זיכיונות זמניים וקורפורטיזם, המשמרים את כוחה של הממשלה גם בגוף המופרט לכאורה.ראו גם הפרטה בישראל הלאמה ליברליזם כלכלי כלכלת שוקלקריאה נוספת יצחק כץ, הפרטה בישראל ובעולם, פקר, 1997. איל פלג, ההפרטה כהצברה - גופים מופרטים במשפט הציבורי, הוצאת רמות, תשס"ו יצחק גל-נור, אמיר פז-פוקס, נעמיקה ציון, מדיניות ההפרטה בישראל: אחריות המדינה והגבולות בין הציבורי לפרטי, מכון ון ליר בירושלים והוצאת הקיבוץ המאוחד, 2015קישורים חיצוניים ליאורה גביעון, "אנחנו יותר משפחה עכשיו": אוכל, אימהות ומשפחה בקיבוץ המופרט. גילוי דעת, כתב עת רב-תחומי לחינוך, חברה ותרבות. גיליון מספר 1, עמ' 99. 2012 הפרטה, באתר של מכון ון ליר הפרטות והלאמות בישראל, באתר של מכון ון ליר מבחר סרטונים בנושא, באתר הערוץ האקדמי שקט, מפריטים - ביקורת על מדיניות ההפרטה - מתוך האתר של תנועת מאבק סוציאליסטי נימוקים בעד ונגד הפרטהטום קרגנבילד, "חברות ממשלתיות מול חברות פרטיות: מה עדיף?", באתר כלכלה קלה, 30 באוקטובר 2017הערות שולייםכלכלה

2259

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A1%D7%A7%D7%AA%20%D7%9E%D7%A1%D7%A7%D7%A0%D7%95%D7%AA

הסקת מסקנות

הסקת מסקנות היא השלב האחרון בפעולת החשיבה המביאה לכדי יצירתו של מידע חדש, כתוצאה מניתוח של מידע קודם בתהליך של עיבוד מידע. המסקנה היא התוצר של תהליך הסקת המסקנות והיא מנוסחת באופן כוללני. המסקנה מתייחסת לכל מה שמתחייב כהיסקים הגיוניים מתוך העובדות שנצברו במהלך איסוף הנתונים. צבירת ידע כדי ליצור ידע יש ליצור קשרים בין מושגים ולהבין כיצד משתנים או אירועים מסוימים תלויים זה בזה או משפיעים זה על זה. המדע מתפתח על ידי הסקת מסקנות מתוך ממצאי המחקר, וגיבושן לתאוריה. זהו תהליך של בדיקת השערות והיתוך מידע. במדע, אינדוקציה היא הדרך שבה מסיקים מסקנה ממקרים פרטיים ועוברים מהם לקביעה כללית. התהליך ההפוך נקרא דדוקציה. למידת חקר היא גישה חינוכית של למידה פעילה המבוססת על עקרונות המחקר המדעי ויכולת הסקת המסקנות. יכולת השוואה והכללה הסטטיסטיקה עוסקת בין היתר בהסקת מסקנות אודות אוכלוסייה מסוימת מתוך מדגם, כך שהנתונים המופקים מהמדגם מוכללים על האוכלוסייה שאותה הוא אמור לייצג. עם זאת, היסק מנתוני המדגם לאוכלוסייה כולה מסתמך על נתונים חלקיים. לכן הוא אינו יכול להוביל למסקנה ודאית, אלא למסקנה הסתברותית בלבד. תורת ההסתברות היא הכלי המתמטי המספק מודלים לטיפול בתופעות הכרוחות באי-בדאות ולכן היא מקשרת בין הסטטיסטיקה התיאורית לבין ההסקה הסטטיסטית. ככל שהמדגם גדול יותר כך נוצרת יותר עוצמה סטטיסטית למחקר ולמסקנות המופקות ממנו. פתרון בעיות והסתגלות תהליך הסקת המסקנות נחוץ ללמידה, שכן הוא מאפשר הבנת ההתרחש וידיעה "כיצד היה עדיף לפעול?". היבט זה בא לידי ביטוי בתהליך פתרון בעיות על ידי ניסוי וטעייה. הסקת מסקנות היא מיומנות חשיבה שיש לה חלק משמעותי במסגרת התפקודים הניהוליים, אשר מאפשרים לאדם לנתח את סביבו ולבחור בדרך הפעולה הרצויה עבורו בכל מצב. באופן זה האדם יכול ללמוד כיצד להסתגל לשינויים בסביבה ובתרבות שבה הוא חי. בהתאם לכך יכולת קבלת החלטות מתבססת על הסקת מסקנות מתוך המידע הקיים. ראו גם היסק חיזוי מונחים בפסיכולוגיה קוגניטיבית יצירתיות קישורים חיצוניים Psychological Research - הסקת מסכנות מתוך מחקר פסיכולוגי הערות שוליים ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה פסיכולוגיה קוגניטיבית הכרה למידה

הסקת מסקנות היא השלב האחרון בפעולת החשיבה המביאה לכדי יצירתו של מידע חדש, כתוצאה מניתוח של מידע קודם בתהליך של עיבוד מידע.המסקנה היא התוצר של תהליך הסקת המסקנות והיא מנוסחת באופן כוללני. המסקנה מתייחסת לכל מה שמתחייב כהיסקים הגיוניים מתוך העובדות שנצברו במהלך איסוף הנתונים.צבירת ידעכדי ליצור ידע יש ליצור קשרים בין מושגים ולהבין כיצד משתנים או אירועים מסוימים תלויים זה בזה או משפיעים זה על זה.המדע מתפתח על ידי הסקת מסקנות מתוך ממצאי המחקר, וגיבושן לתאוריה. זהו תהליך של בדיקת השערות והיתוך מידע.במדע, אינדוקציה היא הדרך שבה מסיקים מסקנה ממקרים פרטיים ועוברים מהם לקביעה כללית. התהליך ההפוך נקרא דדוקציה.למידת חקר היא גישה חינוכית של למידה פעילה המבוססת על עקרונות המחקר המדעי ויכולת הסקת המסקנות.יכולת השוואה והכללההסטטיסטיקה עוסקת בין היתר בהסקת מסקנות אודות אוכלוסייה מסוימת מתוך מדגם,כך שהנתונים המופקים מהמדגם מוכללים על האוכלוסייה שאותה הוא אמור לייצג.עם זאת, היסק מנתוני המדגם לאוכלוסייה כולה מסתמך על נתונים חלקיים. לכן הוא אינו יכול להוביל למסקנה ודאית, אלא למסקנה הסתברותית בלבד. תורת ההסתברות היא הכלי המתמטי המספק מודלים לטיפול בתופעות הכרוחות באי-בדאות ולכן היא מקשרת בין הסטטיסטיקה התיאורית לבין ההסקה הסטטיסטית.ככל שהמדגם גדול יותר כך נוצרת יותר עוצמה סטטיסטית למחקר ולמסקנות המופקות ממנו.פתרון בעיות והסתגלותתהליך הסקת המסקנות נחוץ ללמידה, שכן הוא מאפשר הבנת ההתרחש וידיעה "כיצד היה עדיף לפעול?". היבט זה בא לידי ביטוי בתהליך פתרון בעיות על ידי ניסוי וטעייה.הסקת מסקנות היא מיומנות חשיבה שיש לה חלק משמעותי במסגרת התפקודים הניהוליים, אשר מאפשרים לאדם לנתח את סביבו ולבחור בדרך הפעולה הרצויה עבורו בכל מצב. באופן זה האדם יכול ללמוד כיצד להסתגל לשינויים בסביבה ובתרבות שבה הוא חי.בהתאם לכך יכולת קבלת החלטות מתבססת על הסקת מסקנות מתוך המידע הקיים.ראו גם היסק חיזוי מונחים בפסיכולוגיה קוגניטיבית יצירתיותקישורים חיצוניים Psychological Research - הסקת מסכנות מתוך מחקר פסיכולוגיהערות שולייםערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימהפסיכולוגיה קוגניטיביתהכרהלמידה

2264

https://he.wikipedia.org/wiki/4%20%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%90%D7%A8

4 בינואר

4 בינואר הוא היום הרביעי בשנה בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה נשארו עוד 361 ימים (362 בשנה מעוברת). אירועים היסטוריים ביום זה 871 – אתלרד הראשון מלך וסקס הודף פלישה דנית בקרב רדינג 1493 – כריסטופר קולומבוס עוזב את העולם החדש ובכך משלים את המסע הראשון שלו 1642 – מלחמת האזרחים האנגלית – המלך צ'ארלס ה-1 מתקיף את הפרלמנט 1649 – אנגליה מוכרזת כרפובליקה, אחרי ניצחון הפרלמנט על המלך 1698 – רובו של ארמון וייטהול נחרב בשרפה 1717 – הולנד, אנגליה וצרפת חותמות על הברית המשולשת נגד ספרד, וזאת על מנת לשמור על הסכם אוטרכט 1739 – רואה אור הגיליון הראשון של עיתון שנערך בידי אישה בארצות הברית. הייתה זו אליזבת' טימותי מצ'ארלסטון, קרוליינה הדרומית, אם לשבעה ילדים, שערכה את ה- South Carolina Gazette לאחר מות בעלה משך שבע שנים, עד שבגר בנה בכורה 1762 – אנגליה מכריזה מלחמה על ספרד ונאפולי 1847 – סמואל קולט מוכר את האקדח התופי הראשון שייצר לממשלת ארצות הברית 1885 – ניתוח כריתת התוספתן המוצלח הראשון בארצות הברית מבוצע על ידי ד"ר ויליאם גראנט 1896 – מדינת יוטה מתקבלת לארצות הברית 1903 – הפילה טופסי הומתה באמצעות חשמול 1910 – החל את תפקידו כמושל מדינת איווה הדמוקראט מוזס אלכסנדר, היהודי הראשון שנבחר לכהן כמושל בארצות הברית (קדמו לו דייוויד עמנואל, יהודי שמונה למושל ווושינגטון ברטלט ממוצא יהודי) 1944 – מלחמת העולם השנייה: מתחיל מבצע יצרן השטיחים שמטרתו להצניח נשק ואספקה ללוחמי המחתרות באירופה 1947 – המהדורה הראשונה של המגזין הגרמני דר שפיגל יוצאת לאור 1948 – בורמה זוכה בעצמאות מידי הממלכה המאוחדת 1951 – צבאות קוריאה הצפונית וסין כובשים את סיאול 1958 – הלוויין ספוטניק 1 מסיים את תפקידו ומתרסק לכדור הארץ 1959 – הגשושית לונה 1 היא החללית הראשונה שמתקרבת לירח 1962 – בניו יורק מתחילה הפעלתה של רכבת הנוסעים האוטומטית הראשונה 1972 – רוז היילבורן היא האישה הראשונה שמתמנה לתפקיד שופטת באולד ביילי בלונדון 1999 – טבח במסגד שיעי באסלאמאבאד: היורה פותח לעבר קבוצת מתפללים, רוצח 16 מהם ופוצע 25 נוספים 2005 – רעידת אדמה בעוצמה של 4.9 בסולם ריכטר במפרץ סרוני 2004 – הרובר ספיריט, של נאס"א, נוחת על מאדים. הרובר תוכנן לפעול 90 ימי מאדים (כ-92.5 ימי ארץ) אך פעל למשך 2208 ימי מאדים (2269 ימי ארץ) 2006 – ראש ממשלת ישראל, אריאל שרון, לוקה בשבץ מוחי חמור ושוקע בתרדמת. סמכויות ראש הממשלה מועברות לממלא מקומו, אהוד אולמרט 2010 – נחנך בדובאי בורג' ח'ליפה, גורד השחקים והמבנה הגבוה ביותר בעולם (828 מטר) נולדו 658 – עלי בן חוסיין, האימאם השיעי הרביעי (נפטר ב-713) 1334 – אמדאו השישי, רוזן סבויה (נפטר ב-1383) 1581 – ג'יימס אשר, ארכיבישוף אשר ניסה לחשב את גיל כדור הארץ (נפטר ב-1656) 1643 – אייזק ניוטון, פיזיקאי אנגלי (נפטר ב־1727) 1710 – ג'ובאני באטיסטה פרגולזי, מלחין, כנר ונגן עוגב איטלקי (נפטר ב-1736) 1785 – יעקוב גרים, פילולוג, אחד משני האחים גרים (נפטר ב-1863) 1792 – אייזק לי, גאולוג ומינרלוג אמריקאי שתרם בחקר חלוצי על תכלילים במינרלים ובאבני חן (נפטר ב-1886) 1809 – לואי ברייל, מורה, ממציאו של כתב ברייל לעיוורים (נפטר ב-1852) 1903 – גאורג אלזר, מתנגד גרמני לנאצים, שמאוחר יותר ניסה להתנקש בחייו של אדולף היטלר (הוצא להורג ב-1945) 1905 – סטרלינג הולוויי, שחקן אמריקני (נפטר ב-1992) 1920 – נפתלי פדר, פוליטיקאי ישראלי (נפטר ב-2009) 1929 – אמיתי עציוני, סוציולוג ישראלי-אמריקאי 1929 – אריק בראואר, צייר ואמן אוסטרי-ישראלי (נפטר ב-2021) 1931 – ויליאם דין, שופט אוסטרלי שכיהן כמושל הכללי ה-22 של אוסטרליה 1933 – נחום בוגנר, חוקר שואה והעפלה 1935 – אליהו מצא, שופט, כיהן כמשנה לנשיא בית המשפט העליון (נפטר ב-2021) 1936 – אדם מזור, אדריכל ומתכנן ערים ישראלי (נפטר ב-2022) 1940 – אריה נאור, פרופסור למדע המדינה, ראש החוג לפוליטיקה ותקשורת במכללת הדסה ומזכיר הממשלה 1940 – בריאן ג'וזפסון, פיזיקאי אמריקאי יהודי, שזכה בפרס נובל לפיזיקה בשנת 1973 1940 – הלמוט יאן, אדריכל גרמני־אמריקני (נפטר ב-2021) 1942 – עפרה פוקס, שחקנית, זמרת, רקדנית ובמאית טלוויזיה ישראלית 1946 – מוטי רוזנבלום, מנכ"ל מועצת העיתונות והתקשורת בישראל, עיתונאי ועורך במעריב, בגלי צה"ל ובטלוויזיה בכבלים (נפטר ב-2021) 1946 – רחל אלתרמן, מתכננת ערים ומשפטנית ישראלית 1947 – ריק סטיין, שף אנגלי ומנחה טלוויזיה 1948 – גנאדי גאגוליה, ראש ממשלת אבחזיה (נפטר ב-2018) 1948 – סיסה מאריאם קאידמה סידיבה, ראש ממשלת מאלי (נפטרה ב-2021) 1948 – עוזי דיין, איש צבא ואיש ציבור ישראלי 1953 – ג'ורג' טנט, לשעבר ראש ה-CIA 1955 – חיים פרייליכמן, מנכ"ל בנק אגוד 1956 – זהבה גלאון, חברת הכנסת מטעם מרצ 1959 – אורי פיינמן, זמר ומלחין ישראלי 1960 – מייקל סטייפ, סולן להקת .R.E.M 1960 – אדריאן קינג, שחקנית, רקדנית וציירת אמריקאית 1962 – הרלן קובן, סופר יהודי-אמריקאי 1963 – אתי אנקרי, מוזיקאית ישראלית 1982 – יוסי גבני, קומיקאי ישראלי 1983 – ויל ביינום, כדורסלן אמריקאי 1985 – אל ג'פרסון, כדורסלן אמריקאי 1987 – ג'ולייטה, זמרת ומוזיקאית ישראלית 1990 – יוליה גלושקו, טניסאית ישראלית 1990 – טוני קרוס, כדורגלן גרמני 1996 – אמה מקי, שחקנית צרפתייה-בריטית 2003 – ג'יידן ליברהר, שחקן אמריקאי נפטרו 1248 – סנשו השני, מלך פורטוגל (נולד ב-1209) 1428 – פרידריך הראשון, הנסיך הבוחר מסקסוניה (נולד ב-1370) 1786 – משה מנדלסון, הוגה דעות יהודי (נולד ב-1729) 1821 – אליזבת אן ביילי סיטון, האמריקאית הראשונה שעברה קנוניזציה כקדושה בכנסייה הקתולית (נולדה ב-1774) 1880 – רבי יעקב אבוחצירא, מגדולי רבני מרוקו (נולד ב-1805) 1905 – תיאודור תומאס, מוזיקאי ומנצח אמריקאי (נולד ב-1835) 1913 – אלפרד פון שליפן, אסטרטג גרמני (נולד ב-1833) 1941 – אנרי ברגסון, פילוסוף ממוצא יהודי צרפתי וזוכה פרס נובל לספרות (נולד ב-1859) 1960 – אלבר קאמי, סופר ופילוסוף צרפתי, נהרג בתאונת דרכים (נולד ב-1913) 1961 – ארווין שרדינגר, פיזיקאי אוסטרי (נולד ב-1887) 1965 – תומאס סטרנס אליוט, משורר אמריקאי (נולד ב-1888) 1969 – פול צ'יימברס, אחד הקונטרבסיסטים הבולטים ביותר בג'אז (נולד ב-1935) 1975 – קרלו לוי, צייר וסופר יהודי-איטלקי (נולד ב-1902) 1978 – אהרן צבי פרופס, מראשי בית"ר (נולד ב-1904) 1986 – כריסטופר אישרווד, סופר אנגלי (נולד ב-1904) 1989 – דבורה נצר, חברת הכנסת מטעם מפא"י (נולדה ב-1897) 2006 – מכתום בן ראשד אאל מכתום, אמיר דובאי, סגן נשיא איחוד האמירויות הערביות וראש הממשלה (נולד ב-1946) 2006 – אירווינג לייטון, משורר יהודי קנדי (נולד ב-1912) 2010 – צוטומו ימאגוצ'י, היחידי שהוכר כנפגע שתי פצצות האטום שהוטלו על הירושימה ועל נגסאקי בסוף מלחמת העולם השנייה (נולד ב-1916) 2011 – קון מוליין, כדורגלן הולנדי (נולד ב-1937) 2011 – ג'רי ראפרטי, מוזיקאי סקוטי (נולד ב-1947) 2013 – צבי מויססקו, כדורגלן ומאמן ישראלי (נולד ב-1939) 2017 – עודד פלדמן, איש תרבות ותקשורת ישראלי (נולד ב-1944) 2018 – אהרן אפלפלד, סופר עברי ישראלי (נולד ב-1932) 2020 – גליה ישי, שחקנית, זמרת, מורה למשחק ובמאית (נולדה ב-1950) 2021 – מרטינוס פלטמן, פיזיקאי הולנדי, חתן פרס נובל לפיזיקה (נולד ב-1931) 2021 – אלברט רו, שף ומסעדן יליד צרפת שעבד בבריטניה (נולד ב-1935) 2021 – נחום מגד, פרופסור ללימודים ספרדיים, לטינואמריקנים ומדע הדתות באוניברסיטה העברית בירושלים (נולד ב-1936) 2021 – טניה רוברטס, שחקנית, מפיקה ודוגמנית יהודייה אמריקאית (נולדה ב-1955) 2023 – פיי ולדון, סופרת ומחזאית אנגלייה (נולדה ב-1931) חגים ואירועים החלים ביום זה 3 בינואר – 5 בינואר ינואר לוח אירועים שנתי קישורים חיצוניים א ד ינואר

4 בינואר הוא היום הרביעי בשנה בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה נשארו עוד 361 ימים (362 בשנה מעוברת).אירועים היסטוריים ביום זה 871 – אתלרד הראשון מלך וסקס הודף פלישה דנית בקרב רדינג 1493 – כריסטופר קולומבוס עוזב את העולם החדש ובכך משלים את המסע הראשון שלו 1642 – מלחמת האזרחים האנגלית – המלך צ'ארלס ה-1 מתקיף את הפרלמנט 1649 – אנגליה מוכרזת כרפובליקה, אחרי ניצחון הפרלמנט על המלך 1698 – רובו של ארמון וייטהול נחרב בשרפה 1717 – הולנד, אנגליה וצרפת חותמות על הברית המשולשת נגד ספרד, וזאת על מנת לשמור על הסכם אוטרכט 1739 – רואה אור הגיליון הראשון של עיתון שנערך בידי אישה בארצות הברית. הייתה זו אליזבת' טימותי מצ'ארלסטון, קרוליינה הדרומית, אם לשבעה ילדים, שערכה את ה- South Carolina Gazette לאחר מות בעלה משך שבע שנים, עד שבגר בנה בכורה 1762 – אנגליה מכריזה מלחמה על ספרד ונאפולי 1847 – סמואל קולט מוכר את האקדח התופי הראשון שייצר לממשלת ארצות הברית 1885 – ניתוח כריתת התוספתן המוצלח הראשון בארצות הברית מבוצע על ידי ד"ר ויליאם גראנט 1896 – מדינת יוטה מתקבלת לארצות הברית 1903 – הפילה טופסי הומתה באמצעות חשמול 1910 – החל את תפקידו כמושל מדינת איווה הדמוקראט מוזס אלכסנדר, היהודי הראשון שנבחר לכהן כמושל בארצות הברית (קדמו לו דייוויד עמנואל, יהודי שמונה למושל ווושינגטון ברטלט ממוצא יהודי) 1944 – מלחמת העולם השנייה: מתחיל מבצע יצרן השטיחים שמטרתו להצניח נשק ואספקה ללוחמי המחתרות באירופה 1947 – המהדורה הראשונה של המגזין הגרמני דר שפיגל יוצאת לאור 1948 – בורמה זוכה בעצמאות מידי הממלכה המאוחדת 1951 – צבאות קוריאה הצפונית וסין כובשים את סיאול 1958 – הלוויין ספוטניק 1 מסיים את תפקידו ומתרסק לכדור הארץ 1959 – הגשושית לונה 1 היא החללית הראשונה שמתקרבת לירח 1962 – בניו יורק מתחילה הפעלתה של רכבת הנוסעים האוטומטית הראשונה 1972 – רוז היילבורן היא האישה הראשונה שמתמנה לתפקיד שופטת באולד ביילי בלונדון 1999 – טבח במסגד שיעי באסלאמאבאד: היורה פותח לעבר קבוצת מתפללים, רוצח 16 מהם ופוצע 25 נוספים 2005 – רעידת אדמה בעוצמה של 4.9 בסולם ריכטר במפרץ סרוני 2004 – הרובר ספיריט, של נאס"א, נוחת על מאדים. הרובר תוכנן לפעול 90 ימי מאדים (כ-92.5 ימי ארץ) אך פעל למשך 2208 ימי מאדים (2269 ימי ארץ) 2006 – ראש ממשלת ישראל, אריאל שרון, לוקה בשבץ מוחי חמור ושוקע בתרדמת. סמכויות ראש הממשלה מועברות לממלא מקומו, אהוד אולמרט 2010 – נחנך בדובאי בורג' ח'ליפה, גורד השחקים והמבנה הגבוה ביותר בעולם (828 מטר)נולדו 658 – עלי בן חוסיין, האימאם השיעי הרביעי (נפטר ב-713) 1334 – אמדאו השישי, רוזן סבויה (נפטר ב-1383) 1581 – ג'יימס אשר, ארכיבישוף אשר ניסה לחשב את גיל כדור הארץ (נפטר ב-1656) 1643 – אייזק ניוטון, פיזיקאי אנגלי (נפטר ב־1727) 1710 – ג'ובאני באטיסטה פרגולזי, מלחין, כנר ונגן עוגב איטלקי (נפטר ב-1736) 1785 – יעקוב גרים, פילולוג, אחד משני האחים גרים (נפטר ב-1863) 1792 – אייזק לי, גאולוג ומינרלוג אמריקאי שתרם בחקר חלוצי על תכלילים במינרלים ובאבני חן (נפטר ב-1886) 1809 – לואי ברייל, מורה, ממציאו של כתב ברייל לעיוורים (נפטר ב-1852) 1903 – גאורג אלזר, מתנגד גרמני לנאצים, שמאוחר יותר ניסה להתנקש בחייו של אדולף היטלר (הוצא להורג ב-1945) 1905 – סטרלינג הולוויי, שחקן אמריקני (נפטר ב-1992) 1920 – נפתלי פדר, פוליטיקאי ישראלי (נפטר ב-2009) 1929 – אמיתי עציוני, סוציולוג ישראלי-אמריקאי 1929 – אריק בראואר, צייר ואמן אוסטרי-ישראלי (נפטר ב-2021) 1931 – ויליאם דין, שופט אוסטרלי שכיהן כמושל הכללי ה-22 של אוסטרליה 1933 – נחום בוגנר, חוקר שואה והעפלה 1935 – אליהו מצא, שופט, כיהן כמשנה לנשיא בית המשפט העליון (נפטר ב-2021) 1936 – אדם מזור, אדריכל ומתכנן ערים ישראלי (נפטר ב-2022) 1940 – אריה נאור, פרופסור למדע המדינה, ראש החוג לפוליטיקה ותקשורת במכללת הדסה ומזכיר הממשלה 1940 – בריאן ג'וזפסון, פיזיקאי אמריקאי יהודי, שזכה בפרס נובל לפיזיקה בשנת 1973 1940 – הלמוט יאן, אדריכל גרמני־אמריקני (נפטר ב-2021) 1942 – עפרה פוקס, שחקנית, זמרת, רקדנית ובמאית טלוויזיה ישראלית 1946 – מוטי רוזנבלום, מנכ"ל מועצת העיתונות והתקשורת בישראל, עיתונאי ועורך במעריב, בגלי צה"ל ובטלוויזיה בכבלים (נפטר ב-2021) 1946 – רחל אלתרמן, מתכננת ערים ומשפטנית ישראלית 1947 – ריק סטיין, שף אנגלי ומנחה טלוויזיה 1948 – גנאדי גאגוליה, ראש ממשלת אבחזיה (נפטר ב-2018) 1948 – סיסה מאריאם קאידמה סידיבה, ראש ממשלת מאלי (נפטרה ב-2021) 1948 – עוזי דיין, איש צבא ואיש ציבור ישראלי 1953 – ג'ורג' טנט, לשעבר ראש ה-CIA 1955 – חיים פרייליכמן, מנכ"ל בנק אגוד 1956 – זהבה גלאון, חברת הכנסת מטעם מרצ 1959 – אורי פיינמן, זמר ומלחין ישראלי 1960 – מייקל סטייפ, סולן להקת .R.E.M 1960 – אדריאן קינג, שחקנית, רקדנית וציירת אמריקאית 1962 – הרלן קובן, סופר יהודי-אמריקאי 1963 – אתי אנקרי, מוזיקאית ישראלית 1982 – יוסי גבני, קומיקאי ישראלי 1983 – ויל ביינום, כדורסלן אמריקאי 1985 – אל ג'פרסון, כדורסלן אמריקאי 1987 – ג'ולייטה, זמרת ומוזיקאית ישראלית 1990 – יוליה גלושקו, טניסאית ישראלית 1990 – טוני קרוס, כדורגלן גרמני 1996 – אמה מקי, שחקנית צרפתייה-בריטית 2003 – ג'יידן ליברהר, שחקן אמריקאינפטרו 1248 – סנשו השני, מלך פורטוגל (נולד ב-1209) 1428 – פרידריך הראשון, הנסיך הבוחר מסקסוניה (נולד ב-1370) 1786 – משה מנדלסון, הוגה דעות יהודי (נולד ב-1729) 1821 – אליזבת אן ביילי סיטון, האמריקאית הראשונה שעברה קנוניזציה כקדושה בכנסייה הקתולית (נולדה ב-1774) 1880 – רבי יעקב אבוחצירא, מגדולי רבני מרוקו (נולד ב-1805) 1905 – תיאודור תומאס, מוזיקאי ומנצח אמריקאי (נולד ב-1835) 1913 – אלפרד פון שליפן, אסטרטג גרמני (נולד ב-1833) 1941 – אנרי ברגסון, פילוסוף ממוצא יהודי צרפתי וזוכה פרס נובל לספרות (נולד ב-1859) 1960 – אלבר קאמי, סופר ופילוסוף צרפתי, נהרג בתאונת דרכים (נולד ב-1913) 1961 – ארווין שרדינגר, פיזיקאי אוסטרי (נולד ב-1887) 1965 – תומאס סטרנס אליוט, משורר אמריקאי (נולד ב-1888) 1969 – פול צ'יימברס, אחד הקונטרבסיסטים הבולטים ביותר בג'אז (נולד ב-1935) 1975 – קרלו לוי, צייר וסופר יהודי-איטלקי (נולד ב-1902) 1978 – אהרן צבי פרופס, מראשי בית"ר (נולד ב-1904) 1986 – כריסטופר אישרווד, סופר אנגלי (נולד ב-1904) 1989 – דבורה נצר, חברת הכנסת מטעם מפא"י (נולדה ב-1897) 2006 – מכתום בן ראשד אאל מכתום, אמיר דובאי, סגן נשיא איחוד האמירויות הערביות וראש הממשלה (נולד ב-1946) 2006 – אירווינג לייטון, משורר יהודי קנדי (נולד ב-1912) 2010 – צוטומו ימאגוצ'י, היחידי שהוכר כנפגע שתי פצצות האטום שהוטלו על הירושימה ועל נגסאקי בסוף מלחמת העולם השנייה (נולד ב-1916) 2011 – קון מוליין, כדורגלן הולנדי (נולד ב-1937) 2011 – ג'רי ראפרטי, מוזיקאי סקוטי (נולד ב-1947) 2013 – צבי מויססקו, כדורגלן ומאמן ישראלי (נולד ב-1939) 2017 – עודד פלדמן, איש תרבות ותקשורת ישראלי (נולד ב-1944) 2018 – אהרן אפלפלד, סופר עברי ישראלי (נולד ב-1932) 2020 – גליה ישי, שחקנית, זמרת, מורה למשחק ובמאית (נולדה ב-1950) 2021 – מרטינוס פלטמן, פיזיקאי הולנדי, חתן פרס נובל לפיזיקה (נולד ב-1931) 2021 – אלברט רו, שף ומסעדן יליד צרפת שעבד בבריטניה (נולד ב-1935) 2021 – נחום מגד, פרופסור ללימודים ספרדיים, לטינואמריקנים ומדע הדתות באוניברסיטה העברית בירושלים (נולד ב-1936) 2021 – טניה רוברטס, שחקנית, מפיקה ודוגמנית יהודייה אמריקאית (נולדה ב-1955) 2023 – פיי ולדון, סופרת ומחזאית אנגלייה (נולדה ב-1931)חגים ואירועים החלים ביום זה 3 בינואר – 5 בינואר ינואר לוח אירועים שנתיקישורים חיצונייםא דינואר

2268

https://he.wikipedia.org/wiki/17%20%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%90%D7%A8

17 בינואר

17 בינואר הוא היום ה-17 בשנה בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 348 ימים (349 בשנה מעוברת). אירועים היסטוריים ביום זה 1377 – האפיפיור גרגוריוס האחד עשר מחזיר את מושב האפיפיורית מאביניון לרומא 1793 – המהפכה הצרפתית – המלך לואי השישה עשר מורשע ב"קשירת קשר נגד ביטחון וחירות הציבור" ומוצא להורג כמה ימים לאחר מכן 1852 – בריטניה מכירה בשלטון הבורים (מתיישבים ממוצא הולנדי) בטרנסוואל 1893 – מתבצעת הפיכה נגד מלכת הוואי האחרונה, ליליואוקלאני, המודחת משלטונה בידי קבוצת סוחרים אמריקאים ואירופאים, ובגיבוי חיל הנחתים האמריקאי, כדי להשתלט על תעשיית הסוכר 1917 – ארצות הברית רוכשת את איי הבתולה מדנמרק 1929 – פורסם לראשונה הקומיקס פופאי המלח 1945 – מלחמת העולם השנייה: ברית המועצות כובשת את ורשה 1945 – מלחמת העולם השנייה: תחילת הפינוי של מחנה ההשמדה אושוויץ 1945 – ראול ולנברג, חסיד אומות העולם, נראה לאחרונה בבודפשט לפני שנאסר על ידי הסובייטים 1946 – מועצת הביטחון של האו"ם מתכנסת בפעם הראשונה 1958 – בית המשפט העליון מטהר את שמו של ישראל קסטנר, כשנה לאחר שנרצח 1966 – פצצות מימן שנפלו ממפציץ אמריקאי שהתרסק גרמו לזיהום רדיואקטיבי בספרד. אחת הפצצות נמשתה מהים התיכון לאחר חודשיים 1991 – מלחמת המפרץ פורצת. כוחות הקואליציה בראשות ארצות הברית תוקפים בעיראק. בתגובה, יורה עיראק 8 טילי סקאד לעבר ישראל 1991 – האראלד החמישי יורש את הכתר הנורווגי עם מות אביו אולף החמישי 1994 – 57 הרוגים ונזק כלכלי כבד כתוצאה מרעידת אדמה בעוצמה של 6.7 בסולם ריכטר בקליפורניה, ארצות הברית 1995 – 5,477 הרוגים ברעידת אדמה בקובה, יפן 2002 – הפיגוע באולם "ארמון דוד" בחדרה, 6 נרצחים ועשרות פצועים 2002 – 400,000 איש מפונים מבתיהם עם התפרצות הר הגעש ניירגונגו (Nyiragongo) בקונגו 2016 – פיגוע דקירה בעותניאל בו נרצחה האם דפנה מאיר לעיני ילדיה 2021 – אלכסיי נבלני, ראש האופוזיציה הרוסית, חוזר לרוסיה לאחר ניסיון הרעלה נגדו שלא צלח, ונעצר מיד בנחיתה על ידי המשטרה הרוסית נולדו 1342 – פיליפ השני, דוכס בורגונדיה (נפטר ב-1404) 1463 – פרידריך השלישי, הנסיך הבוחר מסקסוניה (נפטר ב-1525) 1504 – פיוס החמישי, אפיפיור (נפטר ב-1572) 1560 – גספר בוהין, בוטנאי שווייצרי (נפטר ב-1624) 1574 – רוברט פלאד, פילוסוף, רופא ואוקולטיסט אנגלי (נפטר ב-1637) 1600 – פדרו קלדרון דה לה ברקה, מחזאי, משורר וסופר ספרדי (נפטר ב-1681) 1706 – בנג'מין פרנקלין, מדינאי, ממציא, הוגה דעות ודיפלומט אמריקאי (נפטר ב-1790) 1798 – אוגוסט קונט סוציולוג ופילוסוף צרפתי (נפטר ב-1857) 1820 – אן ברונטה, סופרת בריטית (נפטרה ב-1848) 1863 – דייוויד לויד ג'ורג', פוליטיקאי בריטי (נפטר ב-1945) 1881 – אלפרד רדקליף-בראון, אנתרופולוג בריטי (נפטר ב-1955) 1899 – אל קפונה, גנגסטר (נפטר ב-1947) 1899 – נוויל שוט, סופר בריטי (נפטר ב-1960) 1905 – חצקל איש כסית, המייסד והבעלים של בית הקפה התל אביבי הידוע "כסית" (נפטר ב-1979) 1911 – משה כרמל, אלוף פיקוד הצפון הראשון, שר התחבורה וחבר הכנסת מטעם אחדות העבודה והמערך (נפטר ב-2003) 1912 – פרידריך דוננפלד, כדורגלן ומאמן כדורגל אוסטרי (נפטר ב-1976) 1917 – יעקב פינס, אמן הדפס ישראלי (נפטר ב-2005) 1921 – דן טולקובסקי, מפקד חיל האוויר הישראלי ה-5 1922 – בטי וייט, שחקנית, קומיקאית ומנחת טלוויזיה אמריקאית, זוכת 7 פרסי אמי (נפטרה ב-2021) 1922 – לואיס אצ'ווריה אלווארס, פוליטיקאי מקסיקני, כיהן כנשיא מקסיקו (נפטר ב-2022) 1926 – יצחק מודעי, שר האוצר וחבר הכנסת מטעם הליכוד (נפטר ב-1998) 1927 – ארת'ה קיט, זמרת ושחקנית אפרו-אמריקאית (נפטרה ב-2008) 1927 – לי ספטנר, פיזיקאי ישראלי-אמריקאי 1928 – יצחק ביבאס, כדורגלן ישראלי 1931 – ג'יימס ארל ג'ונס, שחקן אמריקאי 1932 – אביבה מרקס, שחקנית וזמרת ישראלית-בריטית 1933 – דלידה, זמרת שאנסון מצרית ממוצא איטלקי (התאבדה ב-1987) 1939 – זוהר מנה, מדען מחשב ישראלי (נפטר ב-2018) 1939 – נילס הלוויי פיטרסן, שר החוץ ושר הכלכלה של דנמרק (נפטר ב-2017) 1940 – טאבארה ואסקס, נשיא אורוגוואי (נפטר ב-2020) 1942 – מוחמד עלי, מתאגרף אמריקאי (נפטר ב-2016) 1944 – ברוך חגאי, ספורטאי פאראלימפי ישראלי 1945 – אשר גרוניס, נשיא בית המשפט העליון 1948 – דוד אודסון, ראש ממשלת איסלנד 1948 – דוד ויצטום, מגיש ועורך חדשות בטלוויזיה וברדיו 1948 – טמירה ירדני, מפיקה ישראלית 1949 – אנדי קאופמן, קומיקאי אמריקאי (נפטר ב-1984) 1949 – אניטה בורג, מדענית מחשב (נפטרה ב-2003) 1949 – דן שטרן, שחיין ישראלי (נפטר ב-2021) 1949 – מיק טיילור, מוזיקאי אנגלי 1952 – אלברט אילוז, שחקן קולנוע, תיאטרון וטלוויזיה ישראלי 1955 – ענר פרמינגר, במאי, תסריטאי, מפיק וחוקר ופרופסור לקולנוע 1956 – פול יאנג, זמר אנגלי 1957 – סטיב הארווי, קומיקאי,מנחה טלוויזיה שחקן ושדרן רדיו אמריקאי 1961 – מאיה צ'יבורדאנידזה, שחמטאית גאורגית 1962 – ג'ים קארי, שחקן קולנוע אמריקאי 1964 – מישל אובמה, הגברת הראשונה של ארצות הברית 1969 – טייסטו, יוצר מוזיקה אלקטרונית הולנדי 1970 – שרון וכסלר, חזאית ואשת תקשורת ישראלית 1971 – קיד רוק, זמר רוק וקאנטרי אמריקאי 1972 – יוחנן פלסנר, נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה, חבר הכנסת מטעם סיעת קדימה 1972 – רון קובי, ראש עיריית טבריה 1977 – לוקה פאוליני, רוכב אופני כביש איטלקי 1980 – פולינה צ'יקטונוב, רקדנית, מורה לריקוד וכוריאוגרפית ישראלית 1980 – זואי דשנל, שחקנית וזמרת אמריקאית שהתגיירה 1982 – דוויין וייד, כדורסלן אמריקאי 1984 – קלווין האריס, זמר סקוטי 1987 – ג'ייסון דנינו-הולט, שחקן, מחזאי, במאי תיאטרון, ומנחה טלוויזיה ישראלי 1988 – הקטור מורנו, כדורגלן מקסיקני 1990 – אסטבן צ'אבס, רוכב אופני כביש קולומביאני 1991 – אסאפקה לאפי, נהג מרוצי ראלי פיני 1994 – פסקל אקרמן, רוכב אופני כביש גרמני 1999 – נינה אמיר, שייטת ישראלית נפטרו 395 – תאודוסיוס הראשון, קיסר האימפריה הרומית המאוחדת האחרון (נולד ב-346) 1458 – לודוויג הראשון, רוזן הסן (נולד ב-1402) 1468 – סקנדרבג, הגיבור הלאומי של אלבניה (נולד ב-1405) 1588 – צ'י ג'י-גואנג, מצביא וסופר סיני (נולד ב-1528) 1598 – פיודור הראשון, הצאר הרוסי האחרון משושלת רוריק (נולד ב-1557) 1751 – תומאסו אלבינוני, מלחין איטלקי (נולד ב-1671) 1863 – הוראס ורנט, צייר צרפתי (נולד ב-1789) 1890 – סלומון זולצר, חזן, מנצח ומלחין יהודי אוסטרי (נולד ב-1804) 1893 – ראת'רפורד בירצ'רד הייס, נשיאה ה-19 של ארצות הברית (נולד ב-1822) 1911 – פרנסיס גלטון, מדען בריטי (נולד ב-1822) 1918 – יוליוס ולהאוזן, ממייסדי ביקורת המקרא (נולד ב-1844) 1961 – פטריס לומומבה, ראש ממשלת קונגו (נרצח) (נולד ב-1925) 1990 – עמינדב פרי, קצין בצה"ל בדרגת סגן-אלוף (נולד ב-1918) 1993 – אלברט חוראני, היסטוריון ומזרחן בריטי (נולד ב-1915) 1997 – קלייד טומבו, אסטרונום אמריקאי שגילה גם את כוכב הלכת הננסי פלוטו (בזמנו נחשב כוכב לכת תשיעי) (נולד ב-1906) 2002 – קמילו חוזה סלה, סופר ספרדי (נולד ב-1916) 2002 – מולה כהן, מפקד חטיבת יפתח של הפלמ"ח, מייסד המשמר האזרחי וראש מועצה אזורית עמק יזרעאל (נולד ב-1923) 2006 – דן מיכאלי, רופא ישראלי, מומחה לרפואה פנימית ומחלות זיהומיות, קצין רפואה ראשי, מנהל בית החולים איכילוב ומנכ"ל משרד הבריאות (נולד ב-1933) 2008 – בובי פישר, אלוף העולם בשחמט (נולד ב-1943) 2010 – אריך סגל, סופר אמריקאי, מחזאי ועורך (נולד ב-1937) 2015 – פאתן חמאמה, שחקנית קולנוע וטלוויזיה מצרית (נולדה ב-1931) 2017 – אנטולי רובין, אסיר ציון (נולד ב-1928) 2017 – מרדכי בן שחר, זמר בריטון ישראלי בתחום האופרה ובתחום החזנות (נולד ב-1926) 2018 – זאב קרוב, איש חינוך ישראלי (נולד ב-1959) 2019 – עוזי ויזל, צ'לן ישראלי, פרופסור באקדמיה למוזיקה על שם רובין בתל אביב (נולד ב-1926) 2019 – מרי אוליבר, משוררת אמריקאית זוכת פרס הספר הלאומי ופרס פוליצר (נולדה ב-1935) 2019 – פומיקו יונזאווה, פיזיקאית יפנית שהתמחתה בפיזיקה תאורטית (נולדה ב-1938) 2020 – פייטרו אנסטסי, כדורגלן איטלקי ששיחק בעמדת החלוץ (נולד ב-1948) 2021 – יוז'ף שאש, שחקן, במאי, סופר, מנהל תיאטרון והומוריסט יהודי-הונגרי (נולד ב-1939) 2021 – יצחק מונסה, כדורגלן ישראלי (נולד ב-1941) חגים ואירועים החלים ביום זה יום החג בנצרות האורתודוקסית של הקדוש תאודוסיוס הראשון כאשר ה-15 בינואר יוצא ביום שבת, מציינים בארצות הברית את יום מרטין לותר קינג הנחשב גם הוא ליום שבתון ב-17 בינואר היוצא אז ביום שני משנת 2005 מציין האו"ם את ה-17 בינואר כ-"יום מצילי האנושות הבינלאומי", תאריך זה נקבע בשל היותו של ראול ולנברג, אשר נעלם ביום זה, סמל בולט לחסידי אומות העולם 16 בינואר – 18 בינואר ינואר לוח אירועים שנתי קישורים חיצוניים א יז ינואר

17 בינואר הוא היום ה-17 בשנה בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 348 ימים (349 בשנה מעוברת).אירועים היסטוריים ביום זה 1377 – האפיפיור גרגוריוס האחד עשר מחזיר את מושב האפיפיורית מאביניון לרומא 1793 – המהפכה הצרפתית – המלך לואי השישה עשר מורשע ב"קשירת קשר נגד ביטחון וחירות הציבור" ומוצא להורג כמה ימים לאחר מכן 1852 – בריטניה מכירה בשלטון הבורים (מתיישבים ממוצא הולנדי) בטרנסוואל 1893 – מתבצעת הפיכה נגד מלכת הוואי האחרונה, ליליואוקלאני, המודחת משלטונה בידי קבוצת סוחרים אמריקאים ואירופאים, ובגיבוי חיל הנחתים האמריקאי, כדי להשתלט על תעשיית הסוכר 1917 – ארצות הברית רוכשת את איי הבתולה מדנמרק 1929 – פורסם לראשונה הקומיקס פופאי המלח 1945 – מלחמת העולם השנייה: ברית המועצות כובשת את ורשה 1945 – מלחמת העולם השנייה: תחילת הפינוי של מחנה ההשמדה אושוויץ 1945 – ראול ולנברג, חסיד אומות העולם, נראה לאחרונה בבודפשט לפני שנאסר על ידי הסובייטים 1946 – מועצת הביטחון של האו"ם מתכנסת בפעם הראשונה 1958 – בית המשפט העליון מטהר את שמו של ישראל קסטנר, כשנה לאחר שנרצח 1966 – פצצות מימן שנפלו ממפציץ אמריקאי שהתרסק גרמו לזיהום רדיואקטיבי בספרד. אחת הפצצות נמשתה מהים התיכון לאחר חודשיים 1991 – מלחמת המפרץ פורצת. כוחות הקואליציה בראשות ארצות הברית תוקפים בעיראק. בתגובה, יורה עיראק 8 טילי סקאד לעבר ישראל 1991 – האראלד החמישי יורש את הכתר הנורווגי עם מות אביו אולף החמישי 1994 – 57 הרוגים ונזק כלכלי כבד כתוצאה מרעידת אדמה בעוצמה של 6.7 בסולם ריכטר בקליפורניה, ארצות הברית 1995 – 5,477 הרוגים ברעידת אדמה בקובה, יפן 2002 – הפיגוע באולם "ארמון דוד" בחדרה, 6 נרצחים ועשרות פצועים 2002 – 400,000 איש מפונים מבתיהם עם התפרצות הר הגעש ניירגונגו (Nyiragongo) בקונגו 2016 – פיגוע דקירה בעותניאל בו נרצחה האם דפנה מאיר לעיני ילדיה 2021 – אלכסיי נבלני, ראש האופוזיציה הרוסית, חוזר לרוסיה לאחר ניסיון הרעלה נגדו שלא צלח, ונעצר מיד בנחיתה על ידי המשטרה הרוסיתנולדו 1342 – פיליפ השני, דוכס בורגונדיה (נפטר ב-1404) 1463 – פרידריך השלישי, הנסיך הבוחר מסקסוניה (נפטר ב-1525) 1504 – פיוס החמישי, אפיפיור (נפטר ב-1572) 1560 – גספר בוהין, בוטנאי שווייצרי (נפטר ב-1624) 1574 – רוברט פלאד, פילוסוף, רופא ואוקולטיסט אנגלי (נפטר ב-1637) 1600 – פדרו קלדרון דה לה ברקה, מחזאי, משורר וסופר ספרדי (נפטר ב-1681) 1706 – בנג'מין פרנקלין, מדינאי, ממציא, הוגה דעות ודיפלומט אמריקאי (נפטר ב-1790) 1798 – אוגוסט קונט סוציולוג ופילוסוף צרפתי (נפטר ב-1857) 1820 – אן ברונטה, סופרת בריטית (נפטרה ב-1848) 1863 – דייוויד לויד ג'ורג', פוליטיקאי בריטי (נפטר ב-1945) 1881 – אלפרד רדקליף-בראון, אנתרופולוג בריטי (נפטר ב-1955) 1899 – אל קפונה, גנגסטר (נפטר ב-1947) 1899 – נוויל שוט, סופר בריטי (נפטר ב-1960) 1905 – חצקל איש כסית, המייסד והבעלים של בית הקפה התל אביבי הידוע "כסית" (נפטר ב-1979) 1911 – משה כרמל, אלוף פיקוד הצפון הראשון, שר התחבורה וחבר הכנסת מטעם אחדות העבודה והמערך (נפטר ב-2003) 1912 – פרידריך דוננפלד, כדורגלן ומאמן כדורגל אוסטרי (נפטר ב-1976) 1917 – יעקב פינס, אמן הדפס ישראלי (נפטר ב-2005) 1921 – דן טולקובסקי, מפקד חיל האוויר הישראלי ה-5 1922 – בטי וייט, שחקנית, קומיקאית ומנחת טלוויזיה אמריקאית, זוכת 7 פרסי אמי (נפטרה ב-2021) 1922 – לואיס אצ'ווריה אלווארס, פוליטיקאי מקסיקני, כיהן כנשיא מקסיקו (נפטר ב-2022) 1926 – יצחק מודעי, שר האוצר וחבר הכנסת מטעם הליכוד (נפטר ב-1998) 1927 – ארת'ה קיט, זמרת ושחקנית אפרו-אמריקאית (נפטרה ב-2008) 1927 – לי ספטנר, פיזיקאי ישראלי-אמריקאי 1928 – יצחק ביבאס, כדורגלן ישראלי 1931 – ג'יימס ארל ג'ונס, שחקן אמריקאי 1932 – אביבה מרקס, שחקנית וזמרת ישראלית-בריטית 1933 – דלידה, זמרת שאנסון מצרית ממוצא איטלקי (התאבדה ב-1987) 1939 – זוהר מנה, מדען מחשב ישראלי (נפטר ב-2018) 1939 – נילס הלוויי פיטרסן, שר החוץ ושר הכלכלה של דנמרק (נפטר ב-2017) 1940 – טאבארה ואסקס, נשיא אורוגוואי (נפטר ב-2020) 1942 – מוחמד עלי, מתאגרף אמריקאי (נפטר ב-2016) 1944 – ברוך חגאי, ספורטאי פאראלימפי ישראלי 1945 – אשר גרוניס, נשיא בית המשפט העליון 1948 – דוד אודסון, ראש ממשלת איסלנד 1948 – דוד ויצטום, מגיש ועורך חדשות בטלוויזיה וברדיו 1948 – טמירה ירדני, מפיקה ישראלית 1949 – אנדי קאופמן, קומיקאי אמריקאי (נפטר ב-1984) 1949 – אניטה בורג, מדענית מחשב (נפטרה ב-2003) 1949 – דן שטרן, שחיין ישראלי (נפטר ב-2021) 1949 – מיק טיילור, מוזיקאי אנגלי 1952 – אלברט אילוז, שחקן קולנוע, תיאטרון וטלוויזיה ישראלי 1955 – ענר פרמינגר, במאי, תסריטאי, מפיק וחוקר ופרופסור לקולנוע 1956 – פול יאנג, זמר אנגלי 1957 – סטיב הארווי, קומיקאי,מנחה טלוויזיה שחקן ושדרן רדיו אמריקאי 1961 – מאיה צ'יבורדאנידזה, שחמטאית גאורגית 1962 – ג'ים קארי, שחקן קולנוע אמריקאי 1964 – מישל אובמה, הגברת הראשונה של ארצות הברית 1969 – טייסטו, יוצר מוזיקה אלקטרונית הולנדי 1970 – שרון וכסלר, חזאית ואשת תקשורת ישראלית 1971 – קיד רוק, זמר רוק וקאנטרי אמריקאי 1972 – יוחנן פלסנר, נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה, חבר הכנסת מטעם סיעת קדימה 1972 – רון קובי, ראש עיריית טבריה 1977 – לוקה פאוליני, רוכב אופני כביש איטלקי 1980 – פולינה צ'יקטונוב, רקדנית, מורה לריקוד וכוריאוגרפית ישראלית 1980 – זואי דשנל, שחקנית וזמרת אמריקאית שהתגיירה 1982 – דוויין וייד, כדורסלן אמריקאי 1984 – קלווין האריס, זמר סקוטי 1987 – ג'ייסון דנינו-הולט, שחקן, מחזאי, במאי תיאטרון, ומנחה טלוויזיה ישראלי 1988 – הקטור מורנו, כדורגלן מקסיקני 1990 – אסטבן צ'אבס, רוכב אופני כביש קולומביאני 1991 – אסאפקה לאפי, נהג מרוצי ראלי פיני 1994 – פסקל אקרמן, רוכב אופני כביש גרמני 1999 – נינה אמיר, שייטת ישראליתנפטרו 395 – תאודוסיוס הראשון, קיסר האימפריה הרומית המאוחדת האחרון (נולד ב-346) 1458 – לודוויג הראשון, רוזן הסן (נולד ב-1402) 1468 – סקנדרבג, הגיבור הלאומי של אלבניה (נולד ב-1405) 1588 – צ'י ג'י-גואנג, מצביא וסופר סיני (נולד ב-1528) 1598 – פיודור הראשון, הצאר הרוסי האחרון משושלת רוריק (נולד ב-1557) 1751 – תומאסו אלבינוני, מלחין איטלקי (נולד ב-1671) 1863 – הוראס ורנט, צייר צרפתי (נולד ב-1789) 1890 – סלומון זולצר, חזן, מנצח ומלחין יהודי אוסטרי (נולד ב-1804) 1893 – ראת'רפורד בירצ'רד הייס, נשיאה ה-19 של ארצות הברית (נולד ב-1822) 1911 – פרנסיס גלטון, מדען בריטי (נולד ב-1822) 1918 – יוליוס ולהאוזן, ממייסדי ביקורת המקרא (נולד ב-1844) 1961 – פטריס לומומבה, ראש ממשלת קונגו (נרצח) (נולד ב-1925) 1990 – עמינדב פרי, קצין בצה"ל בדרגת סגן-אלוף (נולד ב-1918) 1993 – אלברט חוראני, היסטוריון ומזרחן בריטי (נולד ב-1915) 1997 – קלייד טומבו, אסטרונום אמריקאי שגילה גם את כוכב הלכת הננסי פלוטו (בזמנו נחשב כוכב לכת תשיעי) (נולד ב-1906) 2002 – קמילו חוזה סלה, סופר ספרדי (נולד ב-1916) 2002 – מולה כהן, מפקד חטיבת יפתח של הפלמ"ח, מייסד המשמר האזרחי וראש מועצה אזורית עמק יזרעאל (נולד ב-1923) 2006 – דן מיכאלי, רופא ישראלי, מומחה לרפואה פנימית ומחלות זיהומיות, קצין רפואה ראשי, מנהל בית החולים איכילוב ומנכ"ל משרד הבריאות (נולד ב-1933) 2008 – בובי פישר, אלוף העולם בשחמט (נולד ב-1943) 2010 – אריך סגל, סופר אמריקאי, מחזאי ועורך (נולד ב-1937) 2015 – פאתן חמאמה, שחקנית קולנוע וטלוויזיה מצרית (נולדה ב-1931) 2017 – אנטולי רובין, אסיר ציון (נולד ב-1928) 2017 – מרדכי בן שחר, זמר בריטון ישראלי בתחום האופרה ובתחום החזנות (נולד ב-1926) 2018 – זאב קרוב, איש חינוך ישראלי (נולד ב-1959) 2019 – עוזי ויזל, צ'לן ישראלי, פרופסור באקדמיה למוזיקה על שם רובין בתל אביב (נולד ב-1926) 2019 – מרי אוליבר, משוררת אמריקאית זוכת פרס הספר הלאומי ופרס פוליצר (נולדה ב-1935) 2019 – פומיקו יונזאווה, פיזיקאית יפנית שהתמחתה בפיזיקה תאורטית (נולדה ב-1938) 2020 – פייטרו אנסטסי, כדורגלן איטלקי ששיחק בעמדת החלוץ (נולד ב-1948) 2021 – יוז'ף שאש, שחקן, במאי, סופר, מנהל תיאטרון והומוריסט יהודי-הונגרי (נולד ב-1939) 2021 – יצחק מונסה, כדורגלן ישראלי (נולד ב-1941)חגים ואירועים החלים ביום זה יום החג בנצרות האורתודוקסית של הקדוש תאודוסיוס הראשון כאשר ה-15 בינואר יוצא ביום שבת, מציינים בארצות הברית את יום מרטין לותר קינג הנחשב גם הוא ליום שבתון ב-17 בינואר היוצא אז ביום שני משנת 2005 מציין האו"ם את ה-17 בינואר כ-"יום מצילי האנושות הבינלאומי", תאריך זה נקבע בשל היותו של ראול ולנברג, אשר נעלם ביום זה, סמל בולט לחסידי אומות העולם 16 בינואר – 18 בינואר ינואר לוח אירועים שנתיקישורים חיצונייםא יזינואר

2273

https://he.wikipedia.org/wiki/17%20%D7%91%D7%A4%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%90%D7%A8

17 בפברואר

17 בפברואר הוא היום ה-48 בשנה, בשבוע ה-7 בלוח הגריגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 317 ימים (318 בשנה מעוברת). אירועים היסטוריים ביום זה 1600 – ג'ורדאנו ברונו הועלה על המוקד בידי האינקוויזיציה בשל דעותיו 1801 – תומאס ג'פרסון נבחר לנשיא ארצות הברית 1854 – הממלכה המאוחדת מכירה בעצמאותה של מדינת אורנג' החופשית 1871 – צבא פרוסיה כובש את פריז 1889 – הילד הצהוב, הקומיקס הראשון בהיסטוריה, מופיע לראשונה במגזין ניו יורק ג'ורנל 1895 – מופע המחול אגם הברבורים מוצג לראשונה בסנקט פטרבורג 1933 – המגזין ניוזוויק יוצא לאור לראשונה 1939 – ועידת השולחן העגול לפתרון הסכסוך היהודי-ערבי ננעלת ללא תוצאות 1949 – חיים ויצמן נשיאה הראשון של מדינת ישראל, נשבע אמונים בכנסת, בעקבות זכייתו בבחירות הנשיאותיות 1965 – במסגרת תוכנית ריינג'ר, שיגור ריינג'ר 8, לחקר הירח ולהתרסק עליו 1971 – אגד חונכת את קו אילת-אופירה 1977 – מכבי תל אביב מנצחת לראשונה, את צסק"א מוסקבה בווירטון, בלגיה 1978 – החללית וויאג'ר 1 היא העצם תוצרת אדם הרחוק ביותר מכדור הארץ 1979 – סין פולשת לווייטנאם 1996 – שיגור הגשושית האמריקאית NEAR Shoemaker שנועדה להתקרב ולנחות על האסטרואיד ארוס 2006 – כ-1,500 אנשים נהרגים כתוצאה ממפולת בוץ בפיליפינים 2007 – משגר דלתא 2 משגר את חמשת לווייני תמיס לחקר המגנטוספירה של כדור הארץ ותופעת התת-סופות 2008 – האשים טאצ'י מכריז על עצמאותה של קוסובו 2009 – הגשושית שחר מבצעת יעף ליד מאדים 2011 – ההפיכה בלוב וסיום שלטון מועמר קדאפי במדינה 2015 – אדם התחשמל בהאיטי בעת קרנבל האיטי, מה שגרם למנסות בהלה שמחצה כ-20 אנשים 2021 – אונייה שהפליגה בים התיכון שפכה מאות טונות של נפט גולמי והביאה לאסון זיהום הזפת בחופי ישראל נולדו 624 – וו דזה טיין, האישה היחידה שנשאה בתואר קיסר סין (נפטרה ב-705) 1490 – שארל השלישי, דוכס בורבון, איש צבא צרפתי (נפטר ב-1527) 1519 – פרנסואה, דוכס גיז (נרצח ב-1563) 1524 – שארל, קרדינל לורן (נפטר ב-1574) 1785 – הרב נחמן קרוכמל, היסטוריון והוגה דעות, מראשי תנועת ההשכלה בגליציה (נפטר ב-1840) 1888 – אוטו שטרן, פיזיקאי יהודי גרמני, זוכה פרס נובל לפיזיקה (נפטר ב-1969) 1891 – אברהם הלוי פרנקל, מתמטיקאי ישראלי (נפטר ב-1965) 1918 – הלל פפרמן, מפקד בית הספר לקצינים של צה"ל (נפטר ב-1984) 1922 – אהרון דורון, אלוף, ראש אכ"א ונציב קבילות החיילים (נפטר ב-2016) 1925 – האל הולברוק, שחקן קולנוע, תיאטרון וטלוויזיה אמריקאי (נפטר ב-2021) 1929 – פטרישה ראוטלדג', שחקנית וזמרת אנגלייה 1930 – רות רנדל, סופרת בריטית (נפטרה ב-2015) 1934 – אלן בייטס, שחקן קולנוע ותיאטרון בריטי (נפטר ב-2003) 1934 – אנר ביילסמה, צ'לן הולנדי (נפטר ב-2019) 1934 – עדיאל אמוראי, פוליטיקאי ישראלי 1935 – אורי אילן, חייל צה"ל שנפל בשבי הסורי (נפטר ב-1955) 1935 – חנוך אלבלק, סולן להקת הגבעטרון, התפרסם בציבור כמבצע "ונתנה תוקף" (נפטר ב-2019) 1941 – סטיב אדלר, משפטן ומומחה בדיני עבודה 1942 – יואי פ. ניוטון, ממייסדי הפנתרים השחורים (נרצח ב-1989) 1952 – ארנון אפרתי, אלוף פאראלימפי ישראלי בשיט 1954 – מיקי ברקוביץ', כדורסלן ישראלי 1954 – רנה רוסו, שחקנית אמריקאית 1955 – ניקו בר, שחקן, מדבב ובמאי קולות ישראלי 1959 – אריה דרעי, שר הפנים לשעבר וחבר הכנסת לשעבר מטעם ש"ס 1960 – איגור גאמולה, כדורגלן סובייטי ואוקראיני ומאמן (נפטר ב-2021) 1961 – אנדריי קורוטאייב, אנתרופולוג, היסטוריון כלכלי, וסוציולוג רוסי 1962 – אריאל דרבסי, פרופסור מן המניין במחלקה לגנטיקה של האוניברסיטה העברית בירושלים, ראש החוג לביולוגיה וסגן דיקן הפקולטה למתמטיקה ומדעי הטבע (נפטר ב-2018) 1963 – מייקל ג'ורדן, כדורסלן אמריקאי 1971 – דניס ריצ'רדס, שחקנית אמריקאית 1972 – אושרי לוגסי, קצין צה"ל בדרגת תת-אלוף, שכיהן כקצין הנדסה ראשי 1972 – בילי ג'ו ארמסטרונג, סולן ונגן להקת הפאנק רוק גרין דיי 1972 – טיילור הוקינס, מתופף וחבר להקת ה-Foo Fighters (נפטר ב-2022) 1974 – חזי סימנטוב, עיתונאי ישראלי 1975 – דורון שפר, מוזיקאי יוצר וזמר ישראלי 1978 – יריב מוזר, מפיק ובמאי קולנוע ישראלי 1979 – רוני קובן, עיתונאי, במאי, תסריטאי, שדרן רדיו, מנחה טלוויזיה ומחזאי ישראלי 1980 – לינור אברג'יל, עורכת דין, דוגמנית, מיס עולם, ושחקנית תיאטרון ישראלית 1981 – פריס הילטון, דוגמנית ואשת חברה אמריקאית 1981 – ג'וזף גורדון-לוויט, שחקן אמריקאי-יהודי 1982 – אדריאנו, כדורגלן ברזילאי 1983 – גילי מסמי, מלחין, משורר, זמר ואמרגן ישראלי 1987 – אלירן עטר, כדורגלן ישראלי 1988 – דוד לביא, זמר ושחקן ישראלי 1989 – קורד אוברסטריט, זמר, שחקן אמריקאי 1991 – בוני רייט, שחקנית בריטית 1991 – אד שירן, זמר-יוצר ומלחין בריטי 1996 – סשה פיטרס, שחקנית וזמרת אמריקאית נפטרו 364 – יוביאנוס, קיסר רומא (נולד ב-332) 440 – מסרופ משטוץ, נזיר ארמני, תאולוג ובלשן שהמציא את האלפבית הארמני (נולד ב-632) 923 – מוחמד אבן ג'ריר א-טברי, היסטוריון פרסי (נולד ב-839) 1371 – איוון אלכסנדר, קיסר בולגריה, מהאימפריה הבולגרית השנייה (נולד ב-1301) 1600 – ג'ורדאנו ברונו, פילוסוף איטלקי (נולד ב-1548) 1673 – מולייר, מחזאי צרפתי (נולד ב-1622) 1719 – בוריס שרמטייב, אציל וגנרל רוסי (נולד ב-1652) 1811 – יהודה ליב בן-זאב, בלשן עברי (נולד ב-1764) 1852 – מיכה יוסף לבנזון, משורר יהודי, מאנשי תנועת ההשכלה (נולד ב-1828) 1856 – היינריך היינה, משורר גרמני (נולד ב-1797) 1909 – ג'רונימו, לוחם אפאצ'י (נולד ב-1829) 1934 – זיגברט טאראש, רב אומן שחמטאי יהודי-גרמני, אחד משחקני השחמט החזקים ביותר בסוף המאה ה-19 (נולד ב-1862) 1934 – אלברט הראשון מלך הבלגים (נולד ב-1875) 1948 – גדליהו בובליק, עיתונאי יידי ומנהיג ציוני דתי אמריקאי (נולד ב-1875) 1962 – ברונו ולטר, מנצח אוסטרי-יהודי (נולד ב-1876) 1970 – שמואל יוסף עגנון, סופר עברי, חתן פרס נובל לספרות (נולד ב-1887) 1982 – ת'לוניוס מונק, פסנתרן ג'אז (נולד ב-1917) 1986 – ג'ידו קרישנמורטי, פילוסוף הודי (נולד ב-1895) 1994 – פול פייראבנד, פילוסוף של המדע מאוסטריה (נולד ב-1924) 2004 – אלי הללי, ראש עיריית דימונה (נולד ב-1947) 2005 – גדעון אלרום, ממקימי שירות האוויר בארגון ההגנה (נולד ב-1922) 2013 – שמוליק קראוס, מוזיקאי ישראלי (נולד ב-1935) 2014 – יוסף גבע, אלוף בצה"ל, מפקד פיקוד המרכז (נולד ב-1924) 2016 – מוחמד חסנין הייכל, עיתונאי מצרי, אשר היה מקורב לגמאל עבד אל נאצר (נולד ב-1923) 2018 – יעקב בן יזרי, שר הבריאות וחבר הכנסת מטעם מפלגת גיל (נולד ב-1927) 2019 – עמי מעייני, מנצח, מלחין ואדריכל ישראלי (נולד ב-1938) 2020 – צ'ארלס פורטיס, סופר אמריקאי (נולד ב-1933) 2020 – גיורגי שנגלאיה, במאי, תסריטאי ושחקן קולנוע גאורגי (נולד ב-1937) 2021 – מרטי ורז'ס, כדורגלן ספרדי-קטלאני ששיחק בעמדת הקשר (נולד ב-1934) 2021 – ראש לימבו, שדרן רדיו ופובליציסט אמריקאי (נולד ב-1951) 2022 – סטיב ברטנשו, שחקן ומאמן כדורגל אנגלי (נולד ב-1935) 2022 – ג'ים הגדורן, פוליטיקאי אמריקאי (נולד ב-1962) חגים ואירועים החלים ביום זה 16 בפברואר – 18 בפברואר פברואר לוח אירועים שנתי קישורים חיצוניים ב יז פברואר

17 בפברואר הוא היום ה-48 בשנה, בשבוע ה-7 בלוח הגריגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 317 ימים (318 בשנה מעוברת).אירועים היסטוריים ביום זה 1600 – ג'ורדאנו ברונו הועלה על המוקד בידי האינקוויזיציה בשל דעותיו 1801 – תומאס ג'פרסון נבחר לנשיא ארצות הברית 1854 – הממלכה המאוחדת מכירה בעצמאותה של מדינת אורנג' החופשית 1871 – צבא פרוסיה כובש את פריז 1889 – הילד הצהוב, הקומיקס הראשון בהיסטוריה, מופיע לראשונה במגזין ניו יורק ג'ורנל 1895 – מופע המחול אגם הברבורים מוצג לראשונה בסנקט פטרבורג 1933 – המגזין ניוזוויק יוצא לאור לראשונה 1939 – ועידת השולחן העגול לפתרון הסכסוך היהודי-ערבי ננעלת ללא תוצאות 1949 – חיים ויצמן נשיאה הראשון של מדינת ישראל, נשבע אמונים בכנסת, בעקבות זכייתו בבחירות הנשיאותיות 1965 – במסגרת תוכנית ריינג'ר, שיגור ריינג'ר 8, לחקר הירח ולהתרסק עליו 1971 – אגד חונכת את קו אילת-אופירה 1977 – מכבי תל אביב מנצחת לראשונה, את צסק"א מוסקבה בווירטון, בלגיה 1978 – החללית וויאג'ר 1 היא העצם תוצרת אדם הרחוק ביותר מכדור הארץ 1979 – סין פולשת לווייטנאם 1996 – שיגור הגשושית האמריקאית NEAR Shoemaker שנועדה להתקרב ולנחות על האסטרואיד ארוס 2006 – כ-1,500 אנשים נהרגים כתוצאה ממפולת בוץ בפיליפינים 2007 – משגר דלתא 2 משגר את חמשת לווייני תמיס לחקר המגנטוספירה של כדור הארץ ותופעת התת-סופות 2008 – האשים טאצ'י מכריז על עצמאותה של קוסובו 2009 – הגשושית שחר מבצעת יעף ליד מאדים 2011 – ההפיכה בלוב וסיום שלטון מועמר קדאפי במדינה 2015 – אדם התחשמל בהאיטי בעת קרנבל האיטי, מה שגרם למנסות בהלה שמחצה כ-20 אנשים 2021 – אונייה שהפליגה בים התיכון שפכה מאות טונות של נפט גולמי והביאה לאסון זיהום הזפת בחופי ישראלנולדו 624 – וו דזה טיין, האישה היחידה שנשאה בתואר קיסר סין (נפטרה ב-705) 1490 – שארל השלישי, דוכס בורבון, איש צבא צרפתי (נפטר ב-1527) 1519 – פרנסואה, דוכס גיז (נרצח ב-1563) 1524 – שארל, קרדינל לורן (נפטר ב-1574) 1785 – הרב נחמן קרוכמל, היסטוריון והוגה דעות, מראשי תנועת ההשכלה בגליציה (נפטר ב-1840) 1888 – אוטו שטרן, פיזיקאי יהודי גרמני, זוכה פרס נובל לפיזיקה (נפטר ב-1969) 1891 – אברהם הלוי פרנקל, מתמטיקאי ישראלי (נפטר ב-1965) 1918 – הלל פפרמן, מפקד בית הספר לקצינים של צה"ל (נפטר ב-1984) 1922 – אהרון דורון, אלוף, ראש אכ"א ונציב קבילות החיילים (נפטר ב-2016) 1925 – האל הולברוק, שחקן קולנוע, תיאטרון וטלוויזיה אמריקאי (נפטר ב-2021) 1929 – פטרישה ראוטלדג', שחקנית וזמרת אנגלייה 1930 – רות רנדל, סופרת בריטית (נפטרה ב-2015) 1934 – אלן בייטס, שחקן קולנוע ותיאטרון בריטי (נפטר ב-2003) 1934 – אנר ביילסמה, צ'לן הולנדי (נפטר ב-2019) 1934 – עדיאל אמוראי, פוליטיקאי ישראלי 1935 – אורי אילן, חייל צה"ל שנפל בשבי הסורי (נפטר ב-1955) 1935 – חנוך אלבלק, סולן להקת הגבעטרון, התפרסם בציבור כמבצע "ונתנה תוקף" (נפטר ב-2019) 1941 – סטיב אדלר, משפטן ומומחה בדיני עבודה 1942 – יואי פ. ניוטון, ממייסדי הפנתרים השחורים (נרצח ב-1989) 1952 – ארנון אפרתי, אלוף פאראלימפי ישראלי בשיט 1954 – מיקי ברקוביץ', כדורסלן ישראלי 1954 – רנה רוסו, שחקנית אמריקאית 1955 – ניקו בר, שחקן, מדבב ובמאי קולות ישראלי 1959 – אריה דרעי, שר הפנים לשעבר וחבר הכנסת לשעבר מטעם ש"ס 1960 – איגור גאמולה, כדורגלן סובייטי ואוקראיני ומאמן (נפטר ב-2021) 1961 – אנדריי קורוטאייב, אנתרופולוג, היסטוריון כלכלי, וסוציולוג רוסי 1962 – אריאל דרבסי, פרופסור מן המניין במחלקה לגנטיקה של האוניברסיטה העברית בירושלים, ראש החוג לביולוגיה וסגן דיקן הפקולטה למתמטיקה ומדעי הטבע (נפטר ב-2018) 1963 – מייקל ג'ורדן, כדורסלן אמריקאי 1971 – דניס ריצ'רדס, שחקנית אמריקאית 1972 – אושרי לוגסי, קצין צה"ל בדרגת תת-אלוף, שכיהן כקצין הנדסה ראשי 1972 – בילי ג'ו ארמסטרונג, סולן ונגן להקת הפאנק רוק גרין דיי 1972 – טיילור הוקינס, מתופף וחבר להקת ה-Foo Fighters (נפטר ב-2022) 1974 – חזי סימנטוב, עיתונאי ישראלי 1975 – דורון שפר, מוזיקאי יוצר וזמר ישראלי 1978 – יריב מוזר, מפיק ובמאי קולנוע ישראלי 1979 – רוני קובן, עיתונאי, במאי, תסריטאי, שדרן רדיו, מנחה טלוויזיה ומחזאי ישראלי 1980 – לינור אברג'יל, עורכת דין, דוגמנית, מיס עולם, ושחקנית תיאטרון ישראלית 1981 – פריס הילטון, דוגמנית ואשת חברה אמריקאית 1981 – ג'וזף גורדון-לוויט, שחקן אמריקאי-יהודי 1982 – אדריאנו, כדורגלן ברזילאי 1983 – גילי מסמי, מלחין, משורר, זמר ואמרגן ישראלי 1987 – אלירן עטר, כדורגלן ישראלי 1988 – דוד לביא, זמר ושחקן ישראלי 1989 – קורד אוברסטריט, זמר, שחקן אמריקאי 1991 – בוני רייט, שחקנית בריטית 1991 – אד שירן, זמר-יוצר ומלחין בריטי 1996 – סשה פיטרס, שחקנית וזמרת אמריקאיתנפטרו 364 – יוביאנוס, קיסר רומא (נולד ב-332) 440 – מסרופ משטוץ, נזיר ארמני, תאולוג ובלשן שהמציא את האלפבית הארמני (נולד ב-632) 923 – מוחמד אבן ג'ריר א-טברי, היסטוריון פרסי (נולד ב-839) 1371 – איוון אלכסנדר, קיסר בולגריה, מהאימפריה הבולגרית השנייה (נולד ב-1301) 1600 – ג'ורדאנו ברונו, פילוסוף איטלקי (נולד ב-1548) 1673 – מולייר, מחזאי צרפתי (נולד ב-1622) 1719 – בוריס שרמטייב, אציל וגנרל רוסי (נולד ב-1652) 1811 – יהודה ליב בן-זאב, בלשן עברי (נולד ב-1764) 1852 – מיכה יוסף לבנזון, משורר יהודי, מאנשי תנועת ההשכלה (נולד ב-1828) 1856 – היינריך היינה, משורר גרמני (נולד ב-1797) 1909 – ג'רונימו, לוחם אפאצ'י (נולד ב-1829) 1934 – זיגברט טאראש, רב אומן שחמטאי יהודי-גרמני, אחד משחקני השחמט החזקים ביותר בסוף המאה ה-19 (נולד ב-1862) 1934 – אלברט הראשון מלך הבלגים (נולד ב-1875) 1948 – גדליהו בובליק, עיתונאי יידי ומנהיג ציוני דתי אמריקאי (נולד ב-1875) 1962 – ברונו ולטר, מנצח אוסטרי-יהודי (נולד ב-1876) 1970 – שמואל יוסף עגנון, סופר עברי, חתן פרס נובל לספרות (נולד ב-1887) 1982 – ת'לוניוס מונק, פסנתרן ג'אז (נולד ב-1917) 1986 – ג'ידו קרישנמורטי, פילוסוף הודי (נולד ב-1895) 1994 – פול פייראבנד, פילוסוף של המדע מאוסטריה (נולד ב-1924) 2004 – אלי הללי, ראש עיריית דימונה (נולד ב-1947) 2005 – גדעון אלרום, ממקימי שירות האוויר בארגון ההגנה (נולד ב-1922) 2013 – שמוליק קראוס, מוזיקאי ישראלי (נולד ב-1935) 2014 – יוסף גבע, אלוף בצה"ל, מפקד פיקוד המרכז (נולד ב-1924) 2016 – מוחמד חסנין הייכל, עיתונאי מצרי, אשר היה מקורב לגמאל עבד אל נאצר (נולד ב-1923) 2018 – יעקב בן יזרי, שר הבריאות וחבר הכנסת מטעם מפלגת גיל (נולד ב-1927) 2019 – עמי מעייני, מנצח, מלחין ואדריכל ישראלי (נולד ב-1938) 2020 – צ'ארלס פורטיס, סופר אמריקאי (נולד ב-1933) 2020 – גיורגי שנגלאיה, במאי, תסריטאי ושחקן קולנוע גאורגי (נולד ב-1937) 2021 – מרטי ורז'ס, כדורגלן ספרדי-קטלאני ששיחק בעמדת הקשר (נולד ב-1934) 2021 – ראש לימבו, שדרן רדיו ופובליציסט אמריקאי (נולד ב-1951) 2022 – סטיב ברטנשו, שחקן ומאמן כדורגל אנגלי (נולד ב-1935) 2022 – ג'ים הגדורן, פוליטיקאי אמריקאי (נולד ב-1962)חגים ואירועים החלים ביום זה 16 בפברואר – 18 בפברואר פברואר לוח אירועים שנתיקישורים חיצונייםב יזפברואר

2278

https://he.wikipedia.org/wiki/1%20%D7%91%D7%9E%D7%A8%D7%A5

1 במרץ

1 במרץ הוא היום ה-60 בשנה (61 בשנה מעוברת), בשבוע ה-9 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 305 ימים. אירועים היסטוריים ביום זה 752 לפנה"ס – על פי ה-Fasti Triumphales, הטריומף הראשון בתולדות רומא מתקיים, לאחר ניצחונו של רומולוס על אנשי קאנינה וחטיפת נשות סבינה 86 לפנה"ס – לוקיוס קורנליוס סולה נכנס בראש צבא הרפובליקה הרומית לאתונה ומסלק את הטיראן אריסטיון, בו תמך מיתרידטס השישי, מלך פונטוס 286 – דיוקלטיאנוס ממנה את מקסימיאנוס לקיסר 293 – תחילת הטטררכיה: דיוקלטיאנוס ומקסימיאנוס ממנים את גלריוס ואת קונסטנטיוס כלורוס בתור קיסרים 317 – פלביוס יוליוס קריספוס וקונסטנטינוס השני, בניו של קונסטנטינוס, ממונים – יחד עם בנו של ליקיניוס – כקיסרים 487 – פרשת הכד מסואסון: רמיגיוס מבקש מכלוביס הראשון שיחזיר כד (אגרטל) יקר ערך שנלקח במהלך ביזה מן הכנסייה של סואסון, כלוביס מתעמת עם אחד מחייליו ששובר את הכד 499 – מלך האוסטרוגותים תיאודריך הגדול מביע תמיכתו באפיפיור סימכוס נגד האנטי-אפיפיור לאורנטיוס ובכך מביא קץ לשלטונו של האחרון על הכנסייה 986 – לואי החמישי, מלך צרפת מתחיל את כהונתו 1146 – אאוגניוס השלישי מפרסם בולה הקוראת למסע הצלב השני 1382 – מרד המלוטינים: התקוממות בפריז נגד מס המלח שהנהיג שארל השישי, מלך צרפת 1420 – האפיפיור מרטינוס החמישי קורא באיגרת למסע צלב נגד התנועה ההוסיטית ומתחיל בכך את המלחמות ההוסיטיות 1553 – נסיכים בוחרים מגרמניה מקימים חזית מאוחדת נגד בחירתו של פליפה השני, מלך ספרד כקיסר האימפריה הרומית הקדושה 1562 – "טבח ואסי": בעיר ואסי שבצרפת נרצחים מעל ל-1,000 הוגנוטים על ידי הקתולים. הדבר מסמל את תחילת מלחמות הדת בצרפת 1555 – מתפרסם הקובץ הראשון של נבואותיו של נוסטרדמוס בסאלו-דה-פרובאנס, צרפת 1565 – מוקמת העיר ריו דה ז'ניירו בברזיל 1692 – מתחילים משפטי המכשפות בסיילם, כאשר שרה אוסבורן וטיטובה מובאות בפני חבר שופטים מקומיים 1781 – עם אישורו במרילנד, נכנס לתוקף תקנון הקונפדרציה, המסמך המאחד את מדינות ארצות הברית 1799 – נפוליאון מגיע לרמלה, שנכנעת ללא התנגדות 1803 – אוהיו מתקבלת כמדינה ה-17 של ארצות הברית 1815 – נפוליאון חוזר לצרפת מגלותו באי אלבה 1867 – נברסקה היא המדינה ה-37 של ארצות הברית 1870 – נשיא פרגוואי פרנסיסקו סולנו לופס נהרג בתום מלחמת הברית המשולשת אותה יזם, ושהביאה חורבן על ארצו 1872 – פארק ילוסטון מוכרז כפארק הלאומי הראשון בעולם 1896 – ניצחון האתיופים בקרב עדווה מביא לסיום המלחמה האיטלקית-אתיופית הראשונה 1912 – אלברט בארי מבצע לראשונה צניחה ממטוס 1917 – ממשלת ארצות הברית מוסרת את מברק צימרמן לפרסום בעיתונות 1920 – יוסף טרומפלדור וחמישה מחבריו נהרגים בקרב על תל חי 1932 – היפנים ממנים את פויי לקיסר מנצ'וריה 1932 – נחטף בנו בן 20 החודשים של חלוץ התעופה צ'ארלס לינדברג. גופתו נמצאת כעבור 11 יום 1935 – חבל הסאר הפך באופן רשמי לחלק מגרמניה 1941 – בולגריה מצטרפת למדינות הציר 1941 – הימלר מורה להקים את מחנה בירקנאו 1942 – תחילת הקמתו של מחנה ההשמדה סוביבור 1956 – מוקם צבא גרמניה המזרחית 1961 – ברית המועצות שולחת גשושית לכוכב הלכת נוגה במסגרת משימת ונרה 3 1961 – נשיא ארצות הברית, ג'ון פ. קנדי, מייסד את חיל השלום 1961 – בחירות ראשונות באוגנדה 1966 – ונרה 3, גשושית סובייטית לחקר נוגה מתרסקת על נוגה והופכת לגשושית הראשונה שהגיעה לפני השטח של כוכב לכת זר 1973 – פינק פלויד מוציאים את האלבום The Dark Side of the Moon, מהאלבומים הבולטים בהיסטוריה של המוזיקה המודרנית 1973 – פעילים של ארגון ספטמבר השחור משתלטים על שגרירות ערב הסעודית בסודאן 1980 – פייר לאק, ז'אן לקאשה מגלים את הירח הלנה של שבתאי 1982 – במסגרת תוכנית ונרה הסובייטית, ונרה 13 נוחתת בהצלחה על נוגה, והראשונה שהחזירה תמונות צבעוניות של פני השטח של נוגה 1983 – האיים הבליאריים זוכים באוטונומיה 1992 – בעקבות משאל עם מכריזה בוסניה והרצגובינה על עצמאותה מיוגוסלביה 1999 – ארבע פצצות מתפוצצות בלוסקה 2002 – מלחמת אפגניסטן: מתחיל מבצע מבצע אנקונדה במזרח המדינה (המבצע מסתיים ב-19 במרץ) 2002 – במסגרת משימה STS-109 מעבורת החלל קולומביה נשלחת לתקן את טלסקופ החלל האבל 2002 – שיגור הלוויין Envisat לוויין אירופאי שהיה הלוויין האזרחי הגדול ביותר לחישת כדור הארץ 2004 – אל-קאעידה תוקף משרדים של חברת נפט מערבית בעיר ינבוע שבמזרח סעודיה. בפיגוע נהרגו שישה בני אדם 2009 – הגשושית צ'אנג-אה 1 הסינית מסיימת את משימתה בהתרסקות מבוקרת על הירח, לאחר שנה ו-4 חודשים סביב הירח 2013 – שיגור משימת CRS-2, משימת האספקה המוצלחת השנייה של החללית דרגון נולדו 1105 – אלפונסו השביעי, מלך לאון (נפטר ב-1157) 1445 – סנדרו בוטיצ'לי, צייר איטלקי (נפטר ב-1510) 1456 – ולאדיסלאב השני, מלך בוהמיה והונגריה (נפטר ב-1516) 1683 – קרולינה, מרקיזת ברנדנבורג-אנסבך, רעייתו של ג'ורג' השני, מלך בריטניה (נפטרה ב-1737) 1732 – ויליאם קושינג, שופט בבית המשפט העליון של ארצות הברית ונשיא בית המשפט במשך יומיים (נפטר ב-1810) 1810 – פרדריק שופן, מלחין פולני (נפטר ב-1849) 1858 – גאורג זימל, סוציולוג, בן הדור הראשון של הסוציולוגים הגרמניים (נפטר ב-1918) 1876 – ארתור רופין, מנהיג ציוני (נפטר ב-1943) 1879 – אלכסנדר סטמבוליסקי, ראש ממשלת בולגריה ה-30 (נפטר ב-1923) 1899 – זלמן ארן, שר החינוך והתרבות וחבר הכנסת מטעם מפא"י (נפטר ב-1970) 1899 – אריך פון דם באך-צלבסקי, פושע מלחמה נאצי (נפטר ב-1972) 1904 – אברהם חלפי, משורר ושחקן ישראלי (נפטר ב-1980) 1910 – דייוויד ניבן, שחקן בריטי (נפטר ב-1983) 1910 – ארצ'ר ג'ון פורטר מרטין, כימאי בריטי (נפטר ב-2002) 1911 – מתתיהו סלע, ניצב במשטרת ישראל (נפטר ב-1990) 1913 – הלמוט גרנסהיים, צלם, אספן והיסטוריון חשוב של הצילום (נפטר ב-1995) 1914 – פיטר פריי, במאי קולנוע ובמאי תיאטרון יהודי ישראלי-קנדי (נפטר ב-1991) 1917 – ציטה לינקר, פוליטיקאית ישראלית (נפטרה ב-2009) 1918 – ז'ואו גולאר, נשיא ברזיל (נפטר ב-1976) 1922 – יצחק רבין, ראש הממשלה החמישי של ישראל (נרצח ב-1995) 1922 – נפתלי בלומנטל, חבר הכנסת מטעם המערך (נפטר ב-2022) 1927 – הארי בלפונטה, שחקן ומוזיקאי אמריקאי (נפטר ב-2023) 1929 – גאורגי מרקוב, מתנגד שלטון בולגרי (נפטר ב-1978) 1931 – חנן הברון, אדריכל ישראלי וחבר מייסד בקיבוץ רעים (נפטר ב-2000) 1934 – בתיה עוזיאל, אמנית ישראלית (נפטרה ב-2018) 1935 – אריה קילמניק, אמן ישראלי, מייסד סדנת ההדפס ירושלים 1937 – יוסי גודארד, סופר ואיש תקשורת ישראלי 1941 – מוטי בהרב, משורר, שחקן, מחזאי, במאי, מבקר ספרות ומורה לדרמה ישראלי (נפטר ב-1990) 1943 – סם מקברטני, סופר ילדים צפון אירי (נפטר ב-2020) 1943 – זאב בנימין בגין, שר וחבר הכנסת מטעם הליכוד 1944 – רוג'ר דלטרי, מוזיקאי בריטי, ממייסדי להקת הרוק הקלאסי הבריטית "המי" וסולנה 1945 – אהוד יערי, עיתונאי, סופר, איש רדיו וטלוויזיה ישראלי 1945 – תום שגב, עיתונאי והיסטוריון ישראלי 1949 – אילנה גוזס, מדענית ישראלית 1951 – יוני נמרי, זמר ישראלי 1954 – רענן לוי, צייר ישראלי (נפטר ב-2022) 1954 – רון הווארד, שחקן ובמאי קולנוע אמריקאי 1956 – דליה גריבאוסקאיטה, כלכלנית ופוליטיקאית ליטאית; נשיאת ליטא, והאישה הראשונה להיבחר לתפקיד זה 1956 – טל יצחקי, מעצבת במה, מתרגמת, אוצרת ומנהלת האקדמיה לאמנויות המופע בישראל 1965 – בוקר טי, מתאבק אמריקאי 1970 – יולנדה גריפית', כדורסלנית אמריקאית 1972 – נועה ירון-דיין, סופרת, מנחה בטלוויזיה ומגישה ברדיו 1973 – כריס ובר, כדורסלן אמריקאי 1977 – סאלח בכרי, שחקן קולנוע ותיאטרון ערבי ישראלי 1978 – ג'נסן אקלס, שחקן אמריקאי 1979 – דנה גולדברג, משוררת ויוצרת קולנוע ותיאטרון ישראלית 1987 – קשה, זמרת אמריקאית 1989 – דניאלה מונט, שחקנית, רקדנית וזמרת אמריקאית 1989 – אמרוד טוביה, שחקנית אמריקאית 1992 – דילן טונס, רוכב אופני כביש בלגי 1994 – ג'סטין ביבר, זמר קנדי 1995 – זאק אייבל, זמר-יוצר אנגלי-מרוקאי 1995 – אור טרגן, זמר ושחקן ישראלי נפטרו 492 – האפיפיור פליקס השלישי 589 – דייוויד הקדוש, נזיר ובישוף וולשי (נולד בסביבות 500) 965 – האפיפיור לאו השמיני 1233 – טומאזו הראשון, רוזן סבויה (נולד ב-1178) 1383 – אמדאו השישי, רוזן סבויה (נולד ב-1334) 1792 – לאופולד השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה (נולד ב-1747) 1806 – חיים יוסף דוד אזולאי (החִידָ"א), רב והיסטוריון יהודי (נולד ב-1724) 1845 – הברון גורני, שופט ובריסטר בריטי (נולד ב-1768) 1870 – פרנסיסקו סולנו לופס, שליט פרגוואי (נולד ב-1827) 1911 – יאקובוס ואן 'ט הוף, כימאי הולנדי, הזוכה הראשון בפרס נובל לכימיה (נולד ב-1852) 1920 – יוסף טרומפלדור, לוחם, סוציאליסט וחלוץ יהודי (נולד ב-1880) 1920 – דבורה דרכלר, חברת ארגון "השומר" ומחללי מאורעות תל-חי (נולדה ב-1896) 1938 – גבריאלה ד'אנונציו, משורר ומחזאי איטלקי, מבשרה של התנועה הפשיסטית (נולד ב-1863) 1938 – ולדיסלב גרבסקי, כלכלן ומדינאי פולני (נולד ב-1874) 1969 – דוד ליבוביץ, נשק ב'הגנה', ממייסדי התעשייה הצבאית במחתרת לפני קום המדינה (נולד ב-1904) 1972 – משה סנה, ראש המפקדה הארצית של ההגנה, חבר הכנסת, מנהיג ופובליציסט (נולד ב-1909) 1979 – מוסטפא ברזאני, מנהיג כורדי (נולד ב-1903) 1980 – אנה טיכו, אמנית, כלת פרס ישראל (נולדה ב-1894) 1984 – ג'קי קוגן, שחקן אמריקאי (נולד ב-1914) 2000 – אברהם אילוני, אלוף-משנה בצה"ל, ממייסדיה של יחידה 8200 (נולד ב-1921) 2002 – ישראל פז, מבכירי כתבי הספורט בישראל (נולד ב-1926) 2006 – פיטר אוזגוד, כדורגלן אנגלי (נולד ב-1947) 2009 – ינון עזרוני, קצין חימוש ראשי, מנכ"ל תעשיות רכב נצרת עילית (נולד ב-1927) 2013 – הלגה קלר, פסלת וקולנוענית ישראלית (נולדה ב-1921) 2013 – שמואל דכנר, ניצול השואה, מיקרוביולוג, מנהלן ואיש עסקים, התפרסם כעד המדינה "ש.ד." בפרשת הולילנד (נולד ב-1937) 2014 – אלן רנה, במאי צרפתי (נולד ב-1922) 2019 – קווין רוש, אדריכל אמריקאי-אירי זוכה פרס פריצקר (נולד ב-1922) 2019 – קתרין הלמונד, שחקנית אמריקאית זוכת 2 פרסי גלובוס הזהב (נולדה ב-1929) 2019 – עודד תאומי, שחקן תיאטרון ישראלי (נולד ב-1937) 2019 – ז'ורס אלפרוב, פיזיקאי יהודי רוסי-בלארוסי, חתן פרס נובל לפיזיקה (נולד ב-1930) 2020 – ג'ק ולש, מהנדס כימיה ואיש עסקים אמריקאי, מנכ"ל ויו"ר ג'נרל אלקטריק בשנים 1981–2001 (נולד ב-1935) 2022 – אמנון שמוש, סופר ומשורר ישראלי (נולד ב-1929) 2023 – ז'יסט פונטיין, כדורגלן צרפתי (נולד ב-1933) חגים ואירועים החלים ביום זה איסלנד – יום הבירה בוסניה והרצגובינה – יום העצמאות ויילס – יום דוד הקדוש רומניה – מרצישור, חג האביב יום המודעות לפציעה העצמית 28 בפברואר – (29 בפברואר) – (30 בפברואר) – 2 במרץ מרץ לוח אירועים שנתי קישורים חיצוניים ג א מרץ

1 במרץ הוא היום ה-60 בשנה (61 בשנה מעוברת), בשבוע ה-9 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 305 ימים.אירועים היסטוריים ביום זה 752 לפנה"ס – על פי ה-Fasti Triumphales, הטריומף הראשון בתולדות רומא מתקיים, לאחר ניצחונו של רומולוס על אנשי קאנינה וחטיפת נשות סבינה 86 לפנה"ס – לוקיוס קורנליוס סולה נכנס בראש צבא הרפובליקה הרומית לאתונה ומסלק את הטיראן אריסטיון, בו תמך מיתרידטס השישי, מלך פונטוס 286 – דיוקלטיאנוס ממנה את מקסימיאנוס לקיסר 293 – תחילת הטטררכיה: דיוקלטיאנוס ומקסימיאנוס ממנים את גלריוס ואת קונסטנטיוס כלורוס בתור קיסרים 317 – פלביוס יוליוס קריספוס וקונסטנטינוס השני, בניו של קונסטנטינוס, ממונים – יחד עם בנו של ליקיניוס – כקיסרים 487 – פרשת הכד מסואסון: רמיגיוס מבקש מכלוביס הראשון שיחזיר כד (אגרטל) יקר ערך שנלקח במהלך ביזה מן הכנסייה של סואסון, כלוביס מתעמת עם אחד מחייליו ששובר את הכד 499 – מלך האוסטרוגותים תיאודריך הגדול מביע תמיכתו באפיפיור סימכוס נגד האנטי-אפיפיור לאורנטיוס ובכך מביא קץ לשלטונו של האחרון על הכנסייה 986 – לואי החמישי, מלך צרפת מתחיל את כהונתו 1146 – אאוגניוס השלישי מפרסם בולה הקוראת למסע הצלב השני 1382 – מרד המלוטינים: התקוממות בפריז נגד מס המלח שהנהיג שארל השישי, מלך צרפת 1420 – האפיפיור מרטינוס החמישי קורא באיגרת למסע צלב נגד התנועה ההוסיטית ומתחיל בכך את המלחמות ההוסיטיות 1553 – נסיכים בוחרים מגרמניה מקימים חזית מאוחדת נגד בחירתו של פליפה השני, מלך ספרד כקיסר האימפריה הרומית הקדושה 1562 – "טבח ואסי": בעיר ואסי שבצרפת נרצחים מעל ל-1,000 הוגנוטים על ידי הקתולים. הדבר מסמל את תחילת מלחמות הדת בצרפת 1555 – מתפרסם הקובץ הראשון של נבואותיו של נוסטרדמוס בסאלו-דה-פרובאנס, צרפת 1565 – מוקמת העיר ריו דה ז'ניירו בברזיל 1692 – מתחילים משפטי המכשפות בסיילם, כאשר שרה אוסבורן וטיטובה מובאות בפני חבר שופטים מקומיים 1781 – עם אישורו במרילנד, נכנס לתוקף תקנון הקונפדרציה, המסמך המאחד את מדינות ארצות הברית 1799 – נפוליאון מגיע לרמלה, שנכנעת ללא התנגדות 1803 – אוהיו מתקבלת כמדינה ה-17 של ארצות הברית 1815 – נפוליאון חוזר לצרפת מגלותו באי אלבה 1867 – נברסקה היא המדינה ה-37 של ארצות הברית 1870 – נשיא פרגוואי פרנסיסקו סולנו לופס נהרג בתום מלחמת הברית המשולשת אותה יזם, ושהביאה חורבן על ארצו 1872 – פארק ילוסטון מוכרז כפארק הלאומי הראשון בעולם 1896 – ניצחון האתיופים בקרב עדווה מביא לסיום המלחמה האיטלקית-אתיופית הראשונה 1912 – אלברט בארי מבצע לראשונה צניחה ממטוס 1917 – ממשלת ארצות הברית מוסרת את מברק צימרמן לפרסום בעיתונות 1920 – יוסף טרומפלדור וחמישה מחבריו נהרגים בקרב על תל חי 1932 – היפנים ממנים את פויי לקיסר מנצ'וריה 1932 – נחטף בנו בן 20 החודשים של חלוץ התעופה צ'ארלס לינדברג. גופתו נמצאת כעבור 11 יום 1935 – חבל הסאר הפך באופן רשמי לחלק מגרמניה 1941 – בולגריה מצטרפת למדינות הציר 1941 – הימלר מורה להקים את מחנה בירקנאו 1942 – תחילת הקמתו של מחנה ההשמדה סוביבור 1956 – מוקם צבא גרמניה המזרחית 1961 – ברית המועצות שולחת גשושית לכוכב הלכת נוגה במסגרת משימת ונרה 3 1961 – נשיא ארצות הברית, ג'ון פ. קנדי, מייסד את חיל השלום 1961 – בחירות ראשונות באוגנדה 1966 – ונרה 3, גשושית סובייטית לחקר נוגה מתרסקת על נוגה והופכת לגשושית הראשונה שהגיעה לפני השטח של כוכב לכת זר 1973 – פינק פלויד מוציאים את האלבום The Dark Side of the Moon, מהאלבומים הבולטים בהיסטוריה של המוזיקה המודרנית 1973 – פעילים של ארגון ספטמבר השחור משתלטים על שגרירות ערב הסעודית בסודאן 1980 – פייר לאק, ז'אן לקאשה מגלים את הירח הלנה של שבתאי 1982 – במסגרת תוכנית ונרה הסובייטית, ונרה 13 נוחתת בהצלחה על נוגה, והראשונה שהחזירה תמונות צבעוניות של פני השטח של נוגה 1983 – האיים הבליאריים זוכים באוטונומיה 1992 – בעקבות משאל עם מכריזה בוסניה והרצגובינה על עצמאותה מיוגוסלביה 1999 – ארבע פצצות מתפוצצות בלוסקה 2002 – מלחמת אפגניסטן: מתחיל מבצע מבצע אנקונדה במזרח המדינה (המבצע מסתיים ב-19 במרץ) 2002 – במסגרת משימה STS-109 מעבורת החלל קולומביה נשלחת לתקן את טלסקופ החלל האבל 2002 – שיגור הלוויין Envisat לוויין אירופאי שהיה הלוויין האזרחי הגדול ביותר לחישת כדור הארץ 2004 – אל-קאעידה תוקף משרדים של חברת נפט מערבית בעיר ינבוע שבמזרח סעודיה. בפיגוע נהרגו שישה בני אדם 2009 – הגשושית צ'אנג-אה 1 הסינית מסיימת את משימתה בהתרסקות מבוקרת על הירח, לאחר שנה ו-4 חודשים סביב הירח 2013 – שיגור משימת CRS-2, משימת האספקה המוצלחת השנייה של החללית דרגוןנולדו 1105 – אלפונסו השביעי, מלך לאון (נפטר ב-1157) 1445 – סנדרו בוטיצ'לי, צייר איטלקי (נפטר ב-1510) 1456 – ולאדיסלאב השני, מלך בוהמיה והונגריה (נפטר ב-1516) 1683 – קרולינה, מרקיזת ברנדנבורג-אנסבך, רעייתו של ג'ורג' השני, מלך בריטניה (נפטרה ב-1737) 1732 – ויליאם קושינג, שופט בבית המשפט העליון של ארצות הברית ונשיא בית המשפט במשך יומיים (נפטר ב-1810) 1810 – פרדריק שופן, מלחין פולני (נפטר ב-1849) 1858 – גאורג זימל, סוציולוג, בן הדור הראשון של הסוציולוגים הגרמניים (נפטר ב-1918) 1876 – ארתור רופין, מנהיג ציוני (נפטר ב-1943) 1879 – אלכסנדר סטמבוליסקי, ראש ממשלת בולגריה ה-30 (נפטר ב-1923) 1899 – זלמן ארן, שר החינוך והתרבות וחבר הכנסת מטעם מפא"י (נפטר ב-1970) 1899 – אריך פון דם באך-צלבסקי, פושע מלחמה נאצי (נפטר ב-1972) 1904 – אברהם חלפי, משורר ושחקן ישראלי (נפטר ב-1980) 1910 – דייוויד ניבן, שחקן בריטי (נפטר ב-1983) 1910 – ארצ'ר ג'ון פורטר מרטין, כימאי בריטי (נפטר ב-2002) 1911 – מתתיהו סלע, ניצב במשטרת ישראל (נפטר ב-1990) 1913 – הלמוט גרנסהיים, צלם, אספן והיסטוריון חשוב של הצילום (נפטר ב-1995) 1914 – פיטר פריי, במאי קולנוע ובמאי תיאטרון יהודי ישראלי-קנדי (נפטר ב-1991) 1917 – ציטה לינקר, פוליטיקאית ישראלית (נפטרה ב-2009) 1918 – ז'ואו גולאר, נשיא ברזיל (נפטר ב-1976) 1922 – יצחק רבין, ראש הממשלה החמישי של ישראל (נרצח ב-1995) 1922 – נפתלי בלומנטל, חבר הכנסת מטעם המערך (נפטר ב-2022) 1927 – הארי בלפונטה, שחקן ומוזיקאי אמריקאי (נפטר ב-2023) 1929 – גאורגי מרקוב, מתנגד שלטון בולגרי (נפטר ב-1978) 1931 – חנן הברון, אדריכל ישראלי וחבר מייסד בקיבוץ רעים (נפטר ב-2000) 1934 – בתיה עוזיאל, אמנית ישראלית (נפטרה ב-2018) 1935 – אריה קילמניק, אמן ישראלי, מייסד סדנת ההדפס ירושלים 1937 – יוסי גודארד, סופר ואיש תקשורת ישראלי 1941 – מוטי בהרב, משורר, שחקן, מחזאי, במאי, מבקר ספרות ומורה לדרמה ישראלי (נפטר ב-1990) 1943 – סם מקברטני, סופר ילדים צפון אירי (נפטר ב-2020) 1943 – זאב בנימין בגין, שר וחבר הכנסת מטעם הליכוד 1944 – רוג'ר דלטרי, מוזיקאי בריטי, ממייסדי להקת הרוק הקלאסי הבריטית "המי" וסולנה 1945 – אהוד יערי, עיתונאי, סופר, איש רדיו וטלוויזיה ישראלי 1945 – תום שגב, עיתונאי והיסטוריון ישראלי 1949 – אילנה גוזס, מדענית ישראלית 1951 – יוני נמרי, זמר ישראלי 1954 – רענן לוי, צייר ישראלי (נפטר ב-2022) 1954 – רון הווארד, שחקן ובמאי קולנוע אמריקאי 1956 – דליה גריבאוסקאיטה, כלכלנית ופוליטיקאית ליטאית; נשיאת ליטא, והאישה הראשונה להיבחר לתפקיד זה 1956 – טל יצחקי, מעצבת במה, מתרגמת, אוצרת ומנהלת האקדמיה לאמנויות המופע בישראל 1965 – בוקר טי, מתאבק אמריקאי 1970 – יולנדה גריפית', כדורסלנית אמריקאית 1972 – נועה ירון-דיין, סופרת, מנחה בטלוויזיה ומגישה ברדיו 1973 – כריס ובר, כדורסלן אמריקאי 1977 – סאלח בכרי, שחקן קולנוע ותיאטרון ערבי ישראלי 1978 – ג'נסן אקלס, שחקן אמריקאי 1979 – דנה גולדברג, משוררת ויוצרת קולנוע ותיאטרון ישראלית 1987 – קשה, זמרת אמריקאית 1989 – דניאלה מונט, שחקנית, רקדנית וזמרת אמריקאית 1989 – אמרוד טוביה, שחקנית אמריקאית 1992 – דילן טונס, רוכב אופני כביש בלגי 1994 – ג'סטין ביבר, זמר קנדי 1995 – זאק אייבל, זמר-יוצר אנגלי-מרוקאי 1995 – אור טרגן, זמר ושחקן ישראלינפטרו 492 – האפיפיור פליקס השלישי 589 – דייוויד הקדוש, נזיר ובישוף וולשי (נולד בסביבות 500) 965 – האפיפיור לאו השמיני 1233 – טומאזו הראשון, רוזן סבויה (נולד ב-1178) 1383 – אמדאו השישי, רוזן סבויה (נולד ב-1334) 1792 – לאופולד השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה (נולד ב-1747) 1806 – חיים יוסף דוד אזולאי (החִידָ"א), רב והיסטוריון יהודי (נולד ב-1724) 1845 – הברון גורני, שופט ובריסטר בריטי (נולד ב-1768) 1870 – פרנסיסקו סולנו לופס, שליט פרגוואי (נולד ב-1827) 1911 – יאקובוס ואן 'ט הוף, כימאי הולנדי, הזוכה הראשון בפרס נובל לכימיה (נולד ב-1852) 1920 – יוסף טרומפלדור, לוחם, סוציאליסט וחלוץ יהודי (נולד ב-1880) 1920 – דבורה דרכלר, חברת ארגון "השומר" ומחללי מאורעות תל-חי (נולדה ב-1896) 1938 – גבריאלה ד'אנונציו, משורר ומחזאי איטלקי, מבשרה של התנועה הפשיסטית (נולד ב-1863) 1938 – ולדיסלב גרבסקי, כלכלן ומדינאי פולני (נולד ב-1874) 1969 – דוד ליבוביץ, נשק ב'הגנה', ממייסדי התעשייה הצבאית במחתרת לפני קום המדינה (נולד ב-1904) 1972 – משה סנה, ראש המפקדה הארצית של ההגנה, חבר הכנסת, מנהיג ופובליציסט (נולד ב-1909) 1979 – מוסטפא ברזאני, מנהיג כורדי (נולד ב-1903) 1980 – אנה טיכו, אמנית, כלת פרס ישראל (נולדה ב-1894) 1984 – ג'קי קוגן, שחקן אמריקאי (נולד ב-1914) 2000 – אברהם אילוני, אלוף-משנה בצה"ל, ממייסדיה של יחידה 8200 (נולד ב-1921) 2002 – ישראל פז, מבכירי כתבי הספורט בישראל (נולד ב-1926) 2006 – פיטר אוזגוד, כדורגלן אנגלי (נולד ב-1947) 2009 – ינון עזרוני, קצין חימוש ראשי, מנכ"ל תעשיות רכב נצרת עילית (נולד ב-1927) 2013 – הלגה קלר, פסלת וקולנוענית ישראלית (נולדה ב-1921) 2013 – שמואל דכנר, ניצול השואה, מיקרוביולוג, מנהלן ואיש עסקים, התפרסם כעד המדינה "ש.ד." בפרשת הולילנד (נולד ב-1937) 2014 – אלן רנה, במאי צרפתי (נולד ב-1922) 2019 – קווין רוש, אדריכל אמריקאי-אירי זוכה פרס פריצקר (נולד ב-1922) 2019 – קתרין הלמונד, שחקנית אמריקאית זוכת 2 פרסי גלובוס הזהב (נולדה ב-1929) 2019 – עודד תאומי, שחקן תיאטרון ישראלי (נולד ב-1937) 2019 – ז'ורס אלפרוב, פיזיקאי יהודי רוסי-בלארוסי, חתן פרס נובל לפיזיקה (נולד ב-1930) 2020 – ג'ק ולש, מהנדס כימיה ואיש עסקים אמריקאי, מנכ"ל ויו"ר ג'נרל אלקטריק בשנים 1981–2001 (נולד ב-1935) 2022 – אמנון שמוש, סופר ומשורר ישראלי (נולד ב-1929) 2023 – ז'יסט פונטיין, כדורגלן צרפתי (נולד ב-1933)חגים ואירועים החלים ביום זה איסלנד – יום הבירה בוסניה והרצגובינה – יום העצמאות ויילס – יום דוד הקדוש רומניה – מרצישור, חג האביב יום המודעות לפציעה העצמית 28 בפברואר – (29 בפברואר) – (30 בפברואר) – 2 במרץ מרץ לוח אירועים שנתיקישורים חיצונייםג אמרץ

2282

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9B%D7%A8%D7%9E%D7%99%D7%90%D7%9C

כרמיאל

כַּרְמִיאֵל היא עיר במחוז הצפון שבישראל. שוכנת סמוך לכביש 85 - כביש עכו-צפת, בבקעת בית הכרם. כרמיאל הוקמה בשנת 1964, והוכרזה כעיר בשנת 1986. מקור שמה של העיר במיקומה בבקעת בית הכרם. גאוגרפיה בקעת בית הכרם (בקעת שגור), מהווה מבחינה טופוגרפית את הגבול בין הגליל העליון לגליל התחתון. העיר בנויה ברובה על הגבעות שמדרום לבקעה ועל הר כרמי ברכס שגור, בקעת בית־הכרם יחד עם רכס שגור, בקעת סכנין ורכס יוטבת מהווים מבחינה טופוגרפית את הגליל התחתון המרכזי הנקרא לב הגליל. העיר כרמיאל היא העיר הגדולה והמרכזית באזור זה. היסטוריה העיר הוקמה בבקעת בית הכרם (בקעת שגור) בשנת 1964, על אדמות שבחלקן הופקעו מהכפרים בסביבה - דיר אל אסד, מג'ד אל כרום, בענה ונחף. ב-29 באוקטובר 1964 נערך טקס חנוכת העיר, בנוכחות ראש הממשלה לוי אשכול. הקמתה של העיר היוותה למעשה חלק מתוכנית סו"ס שמטרתה הייתה הרחבת היישוב היהודי במרכז הגליל. התוכנית נרקמה על ידי לוי אשכול, יוסף ויץ ובנו רענן ויץ, ובראש צוות ההקמה עמד אדם טל, עוזרו של השר פנחס ספיר. מיקומה של העיר נבחר מתוך כוונה ליצור קשר התיישבותי יהודי בסמוך לכביש עכו - צפת, הכביש העיקרי המחבר את מרכז הארץ עם יישובי הגליל העליון ואצבע הגליל. בשנת 1969 הסתיימה הכנת תוכנית האב של העיר, המפרטת את פריסת התשתיות (רשת כבישים, מים, רשת החשמל, תכנון נופי ועוד) העתידית לעיר. עם התרחבותה היא שוכנת גם על אדמות שהופקעו בשנת 1976, הפקעה שהובילה לאירועי יום האדמה. בשנת 1972 קיבלה העיר מעמד של עיירת פיתוח. מעמד זה נתן לעיר אפשרות למשוך זוגות צעירים רבים בשל התמריצים הכלכליים הניתנים על ידי הממשלה. בשנת 1986 הפכה כרמיאל רשמית לעיר. בשנות ה-90 נקלטו בעיר מעל 17,000 עולים מברית המועצות לשעבר, וכן עברו אליה תושבים בני הארץ. לאחר הנסיגה מדרום לבנון בשנת 2000, נקלטו בעיר מספר משפחות של יוצאי צד"ל, רובן התיישבו בשכונת רמת רבין בעיר. במהלך מלחמת לבנון השנייה, נפלו ברחבי העיר עשרות קטיושות, שחלקן גרמו לנזקי רכוש ולנפגעי חרדה. משפחות רבות עזבו את העיר עד לתום המלחמה. אוכלוסייה בעשורים הראשונים לאחר הקמתה, הייתה כרמיאל בעלת אוכלוסייה יהודית הומוגנית. בתחילת שנות האלפיים החלו להתיישב חרדים בכרמיאל, והוקמו בה מוסדות חינוך חרדיים. בשנת 2000 התיישבו בעיר כמה עשרות ממשפחות יוצאי צבא דרום לבנון, ובעשורים שלאחר מכן הצטרפו לעיר תושבים ערביים והמתגוררים בכל חלקי העיר. בכרמיאל אין מערכת חינוך בערבית. אתרים בכרמיאל בכניסה לעיר הוקם גן הפסלים משואה לתקומה. באתר פסלים של הפסל היהודי ניקי אימבר (1920–1996). הפסלים עשויים מבטון מצופה בברונזה, וכוללים שלוש קבוצות: קבוצת השואה - בה נראה אדם מוקף בגדר תיל, לידו אדם הנושא את גופת חברו הגוסס ולידם אשה המחזיקה את בנה הגוסס ומתחננת על חייה. קבוצת העלייה - משפחה עולה ארצה על מטלטליה המעטים ובראשם הולך הסב עם ספר תורה. התקומה - אם צעירה המניפה את תינוקה כסמל תקוה לדור החדש שיגדל בארץ ישראל. ליד אתר זה נמצאת אנדרטת החיילים היהודים המנציחה את הלוחמים היהודים בצבאות בעלות הברית שנפלו במלחמת העולם השנייה. הפסל נדמה לעגלת תותח ועליה קסדות הנושאות את סמלי בעלות הברית. פארק הגליל - פארק בשטח של כ-100 דונם שהוקם במחצבה נטושה. המחצבה שוקמה ונשתלו בה כ-27,000 צמחים וכ-3,000 עצים. העבודות התבצעו בשנים 1993–1994 והפארק נחנך באופן רשמי ביום העצמאות ב-26 במאי 2004. במרכז הפארק נמצא אתר המפלים, ובו מספר מפלי מים הזורמים לאורך קירות המחצבה הנטושה, ונקווים אל בריכה בה פורחים פרחי נימפאה. עוד קיימים בפארק מרפסת תצפית, תיאטרון פתוח וחורשה לזכר בני העיר אשר נפלו במלחמות ישראל. בצידו המזרחי של הפארק הוקם בניין עיריית כרמיאל אשר נחנך ב-1999. פארק רבין ובו אתר העתיקות חורבת קב. באתר נמצאים שרידי חווה ביזנטית ובה גת, כנסייה ורצפת פסיפס. בתקופה הממלוכית שימש המקום כאתר מלאכה, ונמצא בו גם תנור קרמיקה מהתקופה הצלבנית. המבנה הנוכחי במקום הוא מהתקופה העות'מאנית. התיאטרון (המכונה בטעות אמפיתיאטרון) הגדול בארץ משתרע על פני שטח של 20 דונם במזרח העיר, וצופה אל נחל שזור אשר זורם בהמשך אל נחל חילזון. במקום מתקיימים, בין היתר טקסי הפתיחה והנעילה של פסטיבל מחול כרמיאל, והוא יכול להכיל 25,000 צופים. פארק המשפחה - פארק שהוקם ב-2007 ליד בית העירייה. הפארק יכול להכיל 400 איש ויש בו מתקנים ומשחקים המתאימים לכל המשפחה, כגון: באולינג, מגרש מיני גולף, מתקני כושר גופני ועוד. ב-2019 נקרא הפארק על שמו של ראש עיריית כרמיאל לשעבר, עדי אלדר. חינוך ותרבות החינוך העל יסודי בעיר כולל שלושה בתי ספר ממלכתיים על יסודיים שש שנתיים (כיתות ז' - י"ב): אורט פסגות (חטיבת ביניים ותיכון, איחוד של בתי הספר אורט מגדים ואורט הורוביץ), אורט כרמים (חטיבת ביניים ותיכון), ותיכון השחר, ותיכון אחד ארבע שנתי (כיתות ט' - י"ב), אדם חברה וטבע. בחינוך הממלכתי דתי ישנו מוסד על יסודי שש שנתי אחד, אמי"ת תורני מדעי, ובחינוך החרדי ישנם ארבעה מוסדות ארבע שנתיים: זיו אור, ישיבת רנה של תורה, נוה חוה וישיבת קרן אורה. ישנם 11 בתי ספר יסודיים בעיר: שבעה בתי ספר ממלכתיים - הרעות ואופק בשכונת רמת רבין, רקפת בשכונת גבעת רם, ניצנים (איחוד של בתי הספר הפרחים ואשכול) בשכונת אשכול, הדקל בשכונת טנה, כלנית בשכונת הגליל, והאיריסים בשכונת האירוסים; בית ספר ממלכתי דתי אחד - מוריה, בשיכון המייסדים, ושלושה מוסדות חרדיים: תלמוד תודה תורה ודעת, תלמוד תורה ובית יעקב עמיחי ותלמוד תורה חפץ חיים. מדרשה (מדרשת מתת), ישיבת הסדר (ישיבת כרמיאל) בנוסף פועלת בעיר מזה כחמש שנים ישיבת (ההסדר) מטיבתא והגרעין התורני 'אורות כרמיאל', מכללה להנדסה (המכללה האקדמית להנדסה אורט בראודה) ומספר גופים להכשרה מקצועית. בסמוך לכניסה המערבית לעיר שוכן כפר הילדים כרמיאל, כפר הילדים הגדול ביותר של המפעל להכשרת ילדי ישראל. בכפר מתחנכים ילדים בגילאי 5- 18 המופנים מכל רחבי הארץ, במטרה להעניק לילדים אלו חוויה מתקנת ולהקנות להם הרגשת בית ומשפחה, באמצעות מודל הקרוב ביותר לתא המשפחתי. בשנת תשע"א נפתחה בעיר ישיבה חרדית בשם "רנה של תורה", בעקבותיה הגיעו להתגורר בעיר משפחות רבות מהמגזר החרדי. קיבוץ המחנכים העירוני - קיבוץ המחנכים של תנועת דרור ישראל, הוקם בעיר בשנת 2007. באמצע העשור השני של המאה ה-21, מונה הקיבוץ כ-30 גברים ונשים בסוף שנות ה-20 לחייהם. חברי הקיבוץ מחנכים במסגרות פורמליות ובלתי פורמליות בעיר וברחבי הגליל. פסטיבל המחולות בכרמיאל מתקיים מדי קיץ, פסטיבל המחולות שהפך למסורת. כרמיאל זכתה בפרס הצילינדר הנודד על פעילות תרבותית ואמנותית למען התושבים. ראשי עיריית כרמיאל מאז הקמתה, בכרמיאל כיהנו שלושה ראשי עיר בלבד. ברוך ונגר - כיהן מהקמת המועצה בשנת 1970 ועד מותו בשנת 1988 עדי אלדר - כיהן מ-1989 ועד 2018. משה קונינסקי - מכהן מ-20 בנובמבר 2018. תעשייה ומסחר בחלקה המזרחי של העיר נמצא אזור תעשייה גדול המשתרע על פני יותר מ-200 דונם ובו פועלים מעל 200 מפעלים ובתי מלאכה. ביניהם מפעל הסלטים של שטראוס, מפעל "קליל", מפעל "קבוצת טרלידור", מפעל פרוטליקס, ומפעל של "אלביט מערכות". בעבר פעלו בו מפעלים גדולים של חברת הטקסטיל "דלתא" ו"כתר פלסטיק" אשר כיום רוב הייצור שלהם עבר לאתרים אחרים בארץ ובעולם ובכרמיאל נשארו רק אתרים קטנים. וכן בתי מלאכה קטנים רבים. בעיר קיימים שלושה קניונים מקורים ומספר מרכזים מסחריים., במרכז העיר הוותיק נמצא מדרחוב שמותג כמרכז "העירה" (לשעבר "מדרחוב דדו"), ולצידו קניון "כיכר העיר" (המכונה בפי תושבי העיר "הקניון הישן") שנבנה בשנות ה-90. במרכז העיר החדש ובסמוך לעירייה נמצא קניון "לב כרמיאל" (אשר נקרא בפי התושבים כ"קניון החדש") ולצידו מדרחוב רח' קק"ל. באזור התעשייה קיימים מתחמי המסחר "מתחם היוצר" ברחוב היוצרים, ומתחם "גן העיר" בו פועלים בתי קולנוע של רשת "Movieland". בכניסה המזרחית לאזור התעשייה (רח' מעלה כמון) נמצא מרכז BIG כרמיאל מקבוצת "ביג מרכזי קניות" ממזרח לו, קניון "חוצות כרמיאל", ולצידו מתחם "מיי סנטר". בקניון חוצות כרמיאל נפתחו בשנת 2017 בתי קולנוע של רשת "hot cinema". שכונות העיר שכונת המייסדים נבנתה בשנים 1964–1978 השכונה הדרומית –שכונת "אשכול" נבנתה בשנים 1970–1978 ושכונת "שגיא" – בשנים 1990–1993 השכונה המערבית (מגדים) – נבנתה בשנים 1980–1983 שכונות בנה ביתך, גבעת מכוש ושכונת האיריסים – בשנים 1984–1998 שכונת הגליל – נבנתה בשנים 1992-1995שכונת גבעת רם – נבנתה בשנים 1991–1998 רמת רבין נבנתה בשנים -1996–2010 רמת נבון- נבנית ומאוכלסת בימים אלו מתוכננות שכונות נוספת במזרח העיר ומדרום לאזור התעשייה על מרגלות הר כמון, הראשונה שבהן על גבעת צוף ותיקרא כרמי שרון בחלק המזרחי והדרומי של רמת רבין (ומעט בגבעת מכוש) נמצאת הפזורה הבדואית "רמיה" (رمية) שהסדרתה במסגרת תוכנית המתאר של כרמיאל יוצרת מאבק בין העירייה לבין תושבי הכפר, שחלק מאדמותיהם רשומות בטאבו. במהלך השנים רוב תושבי הפזורה אולצו לעבור למקומות אחרים . תחבורה בכרמיאל פועלים חמישה קווים פנים עירוניים של אגד. רוב הקווים מעגליים היוצאים ומסתיימים במסוף במתחם ביג או במסוף אגד, אולם קו 2 לשכונה המערבית אינו מעגלי ונוסע ממתחם ביג לתחנת הרכבת דרך השכונה המערבית ולחלופין. קוים 1, 3 ו-4 חוצים את אזור התעשייה לתחנה המרכזית של כרמיאל (מסוף תחנת הרכבת), משם נוסעים לאורך שדרות נשיאי ישראל. קו 1 נוסע דרך שכונת המייסדים ואזור הדרומית, אל כיכר האירוסים (אזור "לב כרמיאל"), כיכר השלום ומשם למכוש (קיים גם קו 1א דומה), קו 2 ממשיך לשכונות הגליל ומגדים, קו 3 לגבעת רם, קו 4 לרמת רבין. הקווים חוזרים לכיכר השלום ומשם בדרך דומה חזרה לתחנה המרכזית ולמסוף ביג. קו 5 נוסע במסלול אחר באזור התעשייה (5א מבצע סיבוב לרח' צור באזור התעשייה המזרחי), ממשיך לתחנה המרכזית ומשם נכנס ישר לשכונה הדרומית, אזור העירייה ולב כרמיאל, שכונת הגליל וחוזר לאזור התעשייה ולמרכז ביג. בשעות הצהריים של יום שישי ובשבת החל משעות אחר הצהריים פועלים שני קווים נוספים- קו 6 וקו 7 שיוצרים שילוב של הקוים האחרים במסלולים מעט שונים בספטמבר 2017 נפתחה מסילת הרכבת בין עכו לכרמיאל, ולראשונה החלה לפעול רכבת מהעיר. מתחנת כרמיאל יוצאות במהלך כל שעות היום רכבות פרבריות אל תחנת חיפה חוף הכרמל, ובשעות הבוקר והערב רכבות ישירות אל באר שבע דרך תחנות חיפה, חדרה, תל אביב ולוד. תחנת הרכבת כרמיאל ממוקמת סמוך לתחנה המרכזית בכניסה לעיר כחלק משלים לפרויקט מסילת הרכבת, בספטמבר 2019, החלו העבודות על הקמת מחלף בכניסה המערבית לעיר - מחלף כרמיאל מערב, במפגש הכבישים 85\784) הכולל הפרדה מפלסית ממסילת הרכבת.. ביוני 2021 הושלמה בניית המחלף, גשר הרכבת וצומת רח' קק"ל\ כביש 784. בין כרמיאל, עכו וחיפה, קיימים מספר קווים. קו 262 של אגד בין כרמיאל לקריות ולחיפה (מרכזית המפרץ), עוקף עכו, קו 263 של אגד בין כרמיאל לעכו. שני הקווים יוצאים מהתחנה המרכזית, עושים סיבוב בכמה משכונות העיר, נוסעים למחלף מוטה גור ושם יוצאים מהעיר לעכו, או לקריות ולחיפה בהתאם. קיימים קווים בשעות מסוימות לעכו וחיפה (ביחד): 260, 261, 264. קו 265 של נתיב אקספרס, נוסע גם הוא בין כרמיאל לקריות ולחיפה (לב המפרץ) דרך משגב. הוא מתחיל בתחנה המרכזית, נוסע לאורך שדרות נשיאי ישראל ויוצא למשגב דרך מחלף גשר מוטה גור. בתחנה מרכזית כרמיאל עובר גם קו 361 של נתיב אקספרס בין צפת לעכו ולחיפה, קו 500 ו-503 של אגד בין קריית שמונה או קצרין (בהתאמה), לעכו ולחיפה. בשעות מסוימות נוסע קו 363 של נתיב אקספרס בין כרמיאל לעכו, הוא יוצא מתחנה מרכזית כרמיאל, נוסע דרך כרמיאל ויוצא לעכו, והפוך בדרך חזרה. גם מוניות שירות של "מוניות כרמיאל" נוסעות בין כרמיאל עכו וחיפה (הדר). בלילות חמישי, שישי, ושבת, פועל קו לילה 215 בין כרמיאל, עכו וחיפה. קיימים עוד קווים של חברות שונות ליישובים השונים בסביבה, ואף קווים של נתיב אקספרס לחלק מיישובי משגב הפועלים ב"שירות לפי קריאה", חלקם מזינים את קו 265 שהוא הקו המרכזי באשכול זה. כמו כן, קיימים קווים בשעות מסוימות לערים שונות בצפון וכן קווים ישירים לתל אביב, לירושלים, לבאר שבע, לבני ברק, בערבי ובמוצאי שבתות וימים טובים גם למודיעין עילית (בקיץ גם קו לאילת). אקלים ערים תאומות . . . סמל העיר הסמל בנוי ממספר מוטיבים: הכלנית היא פרח הבר הנפוץ ביותר באזור השמש מסמלת את צמיחתה והתחדשותה של העיר ההרים מסמלים את מיקומה הגאוגרפי בין הרי הגליל סלעים מסמלים את ראשיתה של העיר ראו גם אשכול יישובי בית הכרם איגוד ערים לאיכות הסביבה גליל מערבי חורבת בתה קישורים חיצוניים מפת העיר כרמיאל באתר הרשות לפיתוח הגליל בדיוק היום לפני 50 שנה…, זוהר הצפון, 29 באוקטובר 2014. צבי גל, שימור אתרי עתיקות בקונטקסט אורבני – כרמיאל כמקרה מבחן באתר רשות העתיקות חנוכת העיר כרמיאל, 1964, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים סרטו של נתן גרוס "כרמיאל", 1965 מפה מעודכנת ל 1967 עם סימון כרמיאל בראשיתה (פינה ימנית עליונה), אוסף המפות ע"ש ערן לאור, הספרייה הלאומית הערות שוליים ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה ישראל: ערים ישראל: ערים מתוכננות הגליל התחתון: יישובים עיירות פיתוח ערים במחוז הצפון יישובים שהוקמו ב-1964 ישראל: מועצות מקומיות לשעבר

כַּרְמִיאֵל היא עיר במחוז הצפון שבישראל. שוכנת סמוך לכביש 85 - כביש עכו-צפת, בבקעת בית הכרם. כרמיאל הוקמה בשנת 1964, והוכרזה כעיר בשנת 1986.מקור שמה של העיר במיקומה בבקעת בית הכרם.גאוגרפיה בקעת בית הכרם (בקעת שגור), מהווה מבחינה טופוגרפית את הגבול בין הגליל העליון לגליל התחתון. העיר בנויה ברובה על הגבעות שמדרום לבקעה ועל הר כרמי ברכס שגור, בקעת בית־הכרם יחד עם רכס שגור, בקעת סכנין ורכס יוטבת מהווים מבחינה טופוגרפית את הגליל התחתון המרכזי הנקרא לב הגליל.העיר כרמיאל היא העיר הגדולה והמרכזית באזור זה.היסטוריההעיר הוקמה בבקעת בית הכרם (בקעת שגור) בשנת 1964, על אדמות שבחלקן הופקעו מהכפרים בסביבה - דיר אל אסד, מג'ד אל כרום, בענה ונחף. ב-29 באוקטובר 1964 נערך טקס חנוכת העיר, בנוכחות ראש הממשלה לוי אשכול. הקמתה של העיר היוותה למעשה חלק מתוכנית סו"ס שמטרתה הייתה הרחבת היישוב היהודי במרכז הגליל. התוכנית נרקמה על ידי לוי אשכול, יוסף ויץ ובנו רענן ויץ, ובראש צוות ההקמה עמד אדם טל, עוזרו של השר פנחס ספיר. מיקומה של העיר נבחר מתוך כוונה ליצור קשר התיישבותי יהודי בסמוך לכביש עכו - צפת, הכביש העיקרי המחבר את מרכז הארץ עם יישובי הגליל העליון ואצבע הגליל.בשנת 1969 הסתיימה הכנת תוכנית האב של העיר, המפרטת את פריסת התשתיות (רשת כבישים, מים, רשת החשמל, תכנון נופי ועוד) העתידית לעיר.עם התרחבותה היא שוכנת גם על אדמות שהופקעו בשנת 1976, הפקעה שהובילה לאירועי יום האדמה.בשנת 1972 קיבלה העיר מעמד של עיירת פיתוח. מעמד זה נתן לעיר אפשרות למשוך זוגות צעירים רבים בשל התמריצים הכלכליים הניתנים על ידי הממשלה. בשנת 1986 הפכה כרמיאל רשמית לעיר.בשנות ה-90 נקלטו בעיר מעל 17,000 עולים מברית המועצות לשעבר, וכן עברו אליה תושבים בני הארץ.לאחר הנסיגה מדרום לבנון בשנת 2000, נקלטו בעיר מספר משפחות של יוצאי צד"ל, רובן התיישבו בשכונת רמת רבין בעיר.במהלך מלחמת לבנון השנייה, נפלו ברחבי העיר עשרות קטיושות, שחלקן גרמו לנזקי רכוש ולנפגעי חרדה. משפחות רבות עזבו את העיר עד לתום המלחמה.אוכלוסייהבעשורים הראשונים לאחר הקמתה, הייתה כרמיאל בעלת אוכלוסייה יהודית הומוגנית. בתחילת שנות האלפיים החלו להתיישב חרדים בכרמיאל, והוקמו בה מוסדות חינוך חרדיים. בשנת 2000 התיישבו בעיר כמה עשרות ממשפחות יוצאי צבא דרום לבנון, ובעשורים שלאחר מכן הצטרפו לעיר תושבים ערביים והמתגוררים בכל חלקי העיר. בכרמיאל אין מערכת חינוך בערבית.אתרים בכרמיאלבכניסה לעיר הוקם גן הפסלים משואה לתקומה. באתר פסלים של הפסל היהודי ניקי אימבר (1920–1996). הפסלים עשויים מבטון מצופה בברונזה, וכוללים שלוש קבוצות:קבוצת השואה - בה נראה אדם מוקף בגדר תיל, לידו אדם הנושא את גופת חברו הגוסס ולידם אשה המחזיקה את בנה הגוסס ומתחננת על חייה.קבוצת העלייה - משפחה עולה ארצה על מטלטליה המעטים ובראשם הולך הסב עם ספר תורה.התקומה - אם צעירה המניפה את תינוקה כסמל תקוה לדור החדש שיגדל בארץ ישראל.ליד אתר זה נמצאת אנדרטת החיילים היהודים המנציחה את הלוחמים היהודים בצבאות בעלות הברית שנפלו במלחמת העולם השנייה. הפסל נדמה לעגלת תותח ועליה קסדות הנושאות את סמלי בעלות הברית. פארק הגליל - פארק בשטח של כ-100 דונם שהוקם במחצבה נטושה. המחצבה שוקמה ונשתלו בה כ-27,000 צמחים וכ-3,000 עצים. העבודות התבצעו בשנים 1993–1994 והפארק נחנך באופן רשמי ביום העצמאות ב-26 במאי 2004. במרכז הפארק נמצא אתר המפלים, ובו מספר מפלי מים הזורמים לאורך קירות המחצבה הנטושה, ונקווים אל בריכה בה פורחים פרחי נימפאה. עוד קיימים בפארק מרפסת תצפית, תיאטרון פתוח וחורשה לזכר בני העיר אשר נפלו במלחמות ישראל. בצידו המזרחי של הפארק הוקם בניין עיריית כרמיאל אשר נחנך ב-1999. פארק רבין ובו אתר העתיקות חורבת קב. באתר נמצאים שרידי חווה ביזנטית ובה גת, כנסייה ורצפת פסיפס. בתקופה הממלוכית שימש המקום כאתר מלאכה, ונמצא בו גם תנור קרמיקה מהתקופה הצלבנית. המבנה הנוכחי במקום הוא מהתקופה העות'מאנית.התיאטרון (המכונה בטעות אמפיתיאטרון) הגדול בארץ משתרע על פני שטח של 20 דונם במזרח העיר, וצופה אל נחל שזור אשר זורם בהמשך אל נחל חילזון. במקום מתקיימים, בין היתר טקסי הפתיחה והנעילה של פסטיבל מחול כרמיאל, והוא יכול להכיל 25,000 צופים.פארק המשפחה - פארק שהוקם ב-2007 ליד בית העירייה. הפארק יכול להכיל 400 איש ויש בו מתקנים ומשחקים המתאימים לכל המשפחה, כגון: באולינג, מגרש מיני גולף, מתקני כושר גופני ועוד. ב-2019 נקרא הפארק על שמו של ראש עיריית כרמיאל לשעבר, עדי אלדר.חינוך ותרבותהחינוך העל יסודי בעיר כולל שלושה בתי ספר ממלכתיים על יסודיים שש שנתיים (כיתות ז' - י"ב): אורט פסגות (חטיבת ביניים ותיכון, איחוד של בתי הספר אורט מגדים ואורט הורוביץ), אורט כרמים (חטיבת ביניים ותיכון), ותיכון השחר, ותיכון אחד ארבע שנתי (כיתות ט' - י"ב), אדם חברה וטבע. בחינוך הממלכתי דתי ישנו מוסד על יסודי שש שנתי אחד, אמי"ת תורני מדעי, ובחינוך החרדי ישנם ארבעה מוסדות ארבע שנתיים: זיו אור, ישיבת רנה של תורה, נוה חוה וישיבת קרן אורה.ישנם 11 בתי ספר יסודיים בעיר: שבעה בתי ספר ממלכתיים - הרעות ואופק בשכונת רמת רבין, רקפת בשכונת גבעת רם, ניצנים (איחוד של בתי הספר הפרחים ואשכול) בשכונת אשכול, הדקל בשכונת טנה, כלנית בשכונת הגליל, והאיריסים בשכונת האירוסים; בית ספר ממלכתי דתי אחד - מוריה, בשיכון המייסדים, ושלושה מוסדות חרדיים: תלמוד תודה תורה ודעת, תלמוד תורה ובית יעקב עמיחי ותלמוד תורה חפץ חיים.מדרשה (מדרשת מתת), ישיבת הסדר (ישיבת כרמיאל) בנוסף פועלת בעיר מזה כחמש שנים ישיבת (ההסדר) מטיבתא והגרעין התורני 'אורות כרמיאל', מכללה להנדסה (המכללה האקדמית להנדסה אורט בראודה) ומספר גופים להכשרה מקצועית. בסמוך לכניסה המערבית לעיר שוכן כפר הילדים כרמיאל, כפר הילדים הגדול ביותר של המפעל להכשרת ילדי ישראל. בכפר מתחנכים ילדים בגילאי 5- 18 המופנים מכל רחבי הארץ, במטרה להעניק לילדים אלו חוויה מתקנת ולהקנות להם הרגשת בית ומשפחה, באמצעות מודל הקרוב ביותר לתא המשפחתי.בשנת תשע"א נפתחה בעיר ישיבה חרדית בשם "רנה של תורה", בעקבותיה הגיעו להתגורר בעיר משפחות רבות מהמגזר החרדי.קיבוץ המחנכים העירוני - קיבוץ המחנכים של תנועת דרור ישראל, הוקם בעיר בשנת 2007. באמצע העשור השני של המאה ה-21, מונה הקיבוץ כ-30 גברים ונשים בסוף שנות ה-20 לחייהם. חברי הקיבוץ מחנכים במסגרות פורמליות ובלתי פורמליות בעיר וברחבי הגליל.פסטיבל המחולותבכרמיאל מתקיים מדי קיץ, פסטיבל המחולות שהפך למסורת. כרמיאל זכתה בפרס הצילינדר הנודד על פעילות תרבותית ואמנותית למען התושבים.ראשי עיריית כרמיאלמאז הקמתה, בכרמיאל כיהנו שלושה ראשי עיר בלבד. ברוך ונגר - כיהן מהקמת המועצה בשנת 1970 ועד מותו בשנת 1988 עדי אלדר - כיהן מ-1989 ועד 2018. משה קונינסקי - מכהן מ-20 בנובמבר 2018.תעשייה ומסחרבחלקה המזרחי של העיר נמצא אזור תעשייה גדול המשתרע על פני יותר מ-200 דונם ובו פועלים מעל 200 מפעלים ובתי מלאכה. ביניהם מפעל הסלטים של שטראוס, מפעל "קליל", מפעל "קבוצת טרלידור", מפעל פרוטליקס, ומפעל של "אלביט מערכות". בעבר פעלו בו מפעלים גדולים של חברת הטקסטיל "דלתא" ו"כתר פלסטיק" אשר כיום רוב הייצור שלהם עבר לאתרים אחרים בארץ ובעולם ובכרמיאל נשארו רק אתרים קטנים. וכן בתי מלאכה קטנים רבים.בעיר קיימים שלושה קניונים מקורים ומספר מרכזים מסחריים., במרכז העיר הוותיק נמצא מדרחוב שמותג כמרכז "העירה" (לשעבר "מדרחוב דדו"), ולצידו קניון "כיכר העיר" (המכונה בפי תושבי העיר "הקניון הישן") שנבנה בשנות ה-90. במרכז העיר החדש ובסמוך לעירייה נמצא קניון "לב כרמיאל" (אשר נקרא בפי התושבים כ"קניון החדש") ולצידו מדרחוב רח' קק"ל. באזור התעשייה קיימים מתחמי המסחר "מתחם היוצר" ברחוב היוצרים, ומתחם "גן העיר" בו פועלים בתי קולנוע של רשת "Movieland". בכניסה המזרחית לאזור התעשייה (רח' מעלה כמון) נמצא מרכז BIG כרמיאל מקבוצת "ביג מרכזי קניות" ממזרח לו, קניון "חוצות כרמיאל", ולצידו מתחם "מיי סנטר". בקניון חוצות כרמיאל נפתחו בשנת 2017 בתי קולנוע של רשת "hot cinema".שכונות העיר שכונת המייסדים נבנתה בשנים 1964–1978 השכונה הדרומית –שכונת "אשכול" נבנתה בשנים 1970–1978 ושכונת "שגיא" – בשנים 1990–1993 השכונה המערבית (מגדים) – נבנתה בשנים 1980–1983 שכונות בנה ביתך, גבעת מכוש ושכונת האיריסים – בשנים 1984–1998 שכונת הגליל – נבנתה בשנים 1992-1995שכונת גבעת רם – נבנתה בשנים 1991–1998 רמת רבין נבנתה בשנים -1996–2010 רמת נבון- נבנית ומאוכלסת בימים אלו מתוכננות שכונות נוספת במזרח העיר ומדרום לאזור התעשייה על מרגלות הר כמון, הראשונה שבהן על גבעת צוף ותיקרא כרמי שרון בחלק המזרחי והדרומי של רמת רבין (ומעט בגבעת מכוש) נמצאת הפזורה הבדואית "רמיה" (رمية) שהסדרתה במסגרת תוכנית המתאר של כרמיאל יוצרת מאבק בין העירייה לבין תושבי הכפר, שחלק מאדמותיהם רשומות בטאבו. במהלך השנים רוב תושבי הפזורה אולצו לעבור למקומות אחרים .תחבורה בכרמיאל פועלים חמישה קווים פנים עירוניים של אגד. רוב הקווים מעגליים היוצאים ומסתיימים במסוף במתחם ביג או במסוף אגד, אולם קו 2 לשכונה המערבית אינו מעגלי ונוסע ממתחם ביג לתחנת הרכבת דרך השכונה המערבית ולחלופין.קוים 1, 3 ו-4 חוצים את אזור התעשייה לתחנה המרכזית של כרמיאל (מסוף תחנת הרכבת), משם נוסעים לאורך שדרות נשיאי ישראל. קו 1 נוסע דרך שכונת המייסדים ואזור הדרומית, אל כיכר האירוסים (אזור "לב כרמיאל"), כיכר השלום ומשם למכוש (קיים גם קו 1א דומה), קו 2 ממשיך לשכונות הגליל ומגדים, קו 3 לגבעת רם, קו 4 לרמת רבין. הקווים חוזרים לכיכר השלום ומשם בדרך דומה חזרה לתחנה המרכזית ולמסוף ביג. קו 5 נוסע במסלול אחר באזור התעשייה (5א מבצע סיבוב לרח' צור באזור התעשייה המזרחי), ממשיך לתחנה המרכזית ומשם נכנס ישר לשכונה הדרומית, אזור העירייה ולב כרמיאל, שכונת הגליל וחוזר לאזור התעשייה ולמרכז ביג. בשעות הצהריים של יום שישי ובשבת החל משעות אחר הצהריים פועלים שני קווים נוספים- קו 6 וקו 7 שיוצרים שילוב של הקוים האחרים במסלולים מעט שוניםבספטמבר 2017 נפתחה מסילת הרכבת בין עכו לכרמיאל, ולראשונה החלה לפעול רכבת מהעיר. מתחנת כרמיאל יוצאות במהלך כל שעות היום רכבות פרבריות אל תחנת חיפה חוף הכרמל, ובשעות הבוקר והערב רכבות ישירות אל באר שבע דרך תחנות חיפה, חדרה, תל אביב ולוד.תחנת הרכבת כרמיאל ממוקמת סמוך לתחנה המרכזית בכניסה לעירכחלק משלים לפרויקט מסילת הרכבת, בספטמבר 2019, החלו העבודות על הקמת מחלף בכניסה המערבית לעיר - מחלף כרמיאל מערב, במפגש הכבישים 85\784) הכולל הפרדה מפלסית ממסילת הרכבת.. ביוני 2021 הושלמה בניית המחלף, גשר הרכבת וצומת רח' קק"ל\ כביש 784.בין כרמיאל, עכו וחיפה, קיימים מספר קווים. קו 262 של אגד בין כרמיאל לקריות ולחיפה (מרכזית המפרץ), עוקף עכו, קו 263 של אגד בין כרמיאל לעכו. שני הקווים יוצאים מהתחנה המרכזית, עושים סיבוב בכמה משכונות העיר, נוסעים למחלף מוטה גור ושם יוצאים מהעיר לעכו, או לקריות ולחיפה בהתאם. קיימים קווים בשעות מסוימות לעכו וחיפה (ביחד): 260, 261, 264. קו 265 של נתיב אקספרס, נוסע גם הוא בין כרמיאל לקריות ולחיפה (לב המפרץ) דרך משגב. הוא מתחיל בתחנה המרכזית, נוסע לאורך שדרות נשיאי ישראל ויוצא למשגב דרך מחלף גשר מוטה גור. בתחנה מרכזית כרמיאל עובר גם קו 361 של נתיב אקספרס בין צפת לעכו ולחיפה, קו 500 ו-503 של אגד בין קריית שמונה או קצרין (בהתאמה), לעכו ולחיפה. בשעות מסוימות נוסע קו 363 של נתיב אקספרס בין כרמיאל לעכו, הוא יוצא מתחנה מרכזית כרמיאל, נוסע דרך כרמיאל ויוצא לעכו, והפוך בדרך חזרה. גם מוניות שירות של "מוניות כרמיאל" נוסעות בין כרמיאל עכו וחיפה (הדר). בלילות חמישי, שישי, ושבת, פועל קו לילה 215 בין כרמיאל, עכו וחיפה.קיימים עוד קווים של חברות שונות ליישובים השונים בסביבה, ואף קווים של נתיב אקספרס לחלק מיישובי משגב הפועלים ב"שירות לפי קריאה", חלקם מזינים את קו 265 שהוא הקו המרכזי באשכול זה. כמו כן, קיימים קווים בשעות מסוימות לערים שונות בצפון וכן קווים ישירים לתל אביב, לירושלים, לבאר שבע, לבני ברק, בערבי ובמוצאי שבתות וימים טובים גם למודיעין עילית (בקיץ גם קו לאילת).אקליםערים תאומות .סמל העירהסמל בנוי ממספר מוטיבים: הכלנית היא פרח הבר הנפוץ ביותר באזור השמש מסמלת את צמיחתה והתחדשותה של העיר ההרים מסמלים את מיקומה הגאוגרפי בין הרי הגליל סלעים מסמלים את ראשיתה של העירראו גם אשכול יישובי בית הכרם איגוד ערים לאיכות הסביבה גליל מערבי חורבת בתהקישורים חיצוניים מפת העיר כרמיאל באתר הרשות לפיתוח הגליל בדיוק היום לפני 50 שנה…, זוהר הצפון, 29 באוקטובר 2014. צבי גל, שימור אתרי עתיקות בקונטקסט אורבני – כרמיאל כמקרה מבחן באתר רשות העתיקות חנוכת העיר כרמיאל, 1964, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים סרטו של נתן גרוס "כרמיאל", 1965 מפה מעודכנת ל 1967 עם סימון כרמיאל בראשיתה (פינה ימנית עליונה), אוסף המפות ע"ש ערן לאור, הספרייה הלאומיתהערות שולייםערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימהישראל: עריםישראל: ערים מתוכננותהגליל התחתון: יישוביםעיירות פיתוחערים במחוז הצפוןיישובים שהוקמו ב-1964ישראל: מועצות מקומיות לשעבר

2286

https://he.wikipedia.org/wiki/18%20%D7%91%D7%90%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%9C

18 באפריל

18 באפריל הוא היום ה-108 בשנה (109 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה, נשארו עוד 257 ימים. אירועים היסטוריים ביום זה 1025 – פולין הופכת לממלכה 1444 – בולה אפיפיורית להקמת אוניברסיטה בקטניה (סיציליה) 1506 – תחילת בנייתה של בזיליקת פטרוס הקדוש ברומא 1905 – ברטה פון זוטנר מקבלת את פרס נובל לשלום, והופכת לאישה הראשונה שזוכה בפרס זה, ולשנייה שזוכה בפרס נובל 1906 – רעידת האדמה בסן פרנסיסקו במגניטודה 7.9 מחריבה את סן פרנסיסקו וגורמת לכ-3,000 הרוגים 1931 – אורי קיסרי מפרסם ב"דואר היום" את המאמר "אנחנו עלי-הצבר!", שבו הושווה לראשונה הישראלי יליד הארץ עם צמח הצבר המצוי 1938 – דמות הקומיקס סופרמן מופיעה לראשונה בחוברת אקשן קומיקס מס' 1 (על שער החוברת כתוב "יוני 1938") 1942 – הפשיטה של דוליטל, פעולת התגמול הראשונה של ארצות הברית על התקפת יפן עליה בפרל הארבור 1946 – חבר הלאומים מתפרק 1948 – מלחמת העצמאות: נפתח מבצע אברהם 1980 – נוסדת הרפובליקה של זימבבואה 1983 – ארגון חזבאללה מפוצץ מכונית תופת בשגרירות האמריקאית בביירות והורג 63 איש 1996 – מבצע ענבי זעם: יותר ממאה פליטים מדרום לבנון נהרגים בכפר קאנא מפגז של צה"ל שנורה לעבר אנשי חזבאללה 2016 – הפיגוע בקו 12 בירושלים: מחבל מתאבד התפוצץ באוטובוס בעת שעבר בצומת פת 2018 – משגר פלקון 9 משגר את טלסקופ החלל TESS במסגרת תוכנית אקספלורר של נאס"א המתוכנן לחפש כוכבי לכת חוץ־שמשיים לפי שיטת גילוי של ליקוי (טרנזיט) נולדו 1480 – לוקרציה בורג'ה, אשת אצולה איטלקייה, בתו של רודריגו בורג'ה (לעתיד האפיפיור אלכסנדר השישי) (נפטרה ב-1519) 1590 – אהמט הראשון, הסולטאן הארבעה-עשר של האימפריה העות'מאנית (נפטר ב-1617) 1772 – דייוויד ריקארדו, כלכלן בריטי (נפטר ב-1823) 1882 – לאופולד סטוקובסקי, מנצח אנגלי (נפטר ב-1977) 1900 – יוסף רבין, סופר יידי (נפטר ב-1987) 1902 – מנחם מנדל שניאורסון, הרבי מליובאוויטש (נפטר ב-1994) 1908 – אשר אנשל דסקל - מחלוצי תעשיית היהלומים בישראל ולפני כן בתקופת היישוב (נפטר ב-1990) 1922 – שלמה גלעד, אדריכל ישראלי (נפטר ב-2005) 1923 – דוד חנין, ממנהיגי המפלגה הקומוניסטית הישראלית, רק"ח וחד"ש (נפטר ב-2000) 1923 – גרשון אדלשטיין, ראש ישיבת פוניבז' בבני ברק, ראש מועצת גדולי התורה של דגל התורה ונשיא ועד הישיבות (נפטר ב-2023) 1929 – יחיאל כהנא, ראש עיריית חדרה הרביעי (נפטר ב-2021) 1930 – ג'קי לוגרי, שחקנית אמריקאית 1931 – בני זאבי, איש קהילת המודיעין הישראלית, מפקד יחידה 504 וסגן ראש "המוסד", שהתפרסם כמי שפיקד על מבצע לכידת מרדכי ואנונו (נפטר ב-2005) 1936 – משה לוי, הרמטכ"ל ה-12 של צה"ל (נפטר ב-2008) 1939 – עלי חמנאי, מנהיג דתי ופוליטי איראני 1944 – יצחק צורן, מנהל בכיר בתעשייה האלקטרונית (נפטר ב-2019) 1944 – רוברט הנסן, איש FBI אמריקאי שריגל לטובת רוסיה 1945 – רחל שור, שחקנית ומורה למשחק וכן משוררת וסופרת ישראלית (נפטרה ב-2014) 1946 – דב צ'רניחובסקי, פרופסור למדיניות ולכלכלת בריאות במחלקה לניהול מערכות בריאות באוניברסיטת בן-גוריון בנגב (נפטר ב-2021) 1946 – נחום מנבר, איש עסקים וסוחר נשק ישראלי 1947 – הרברט מולין, רוצח סדרתי אמריקאי (נפטר ב-2022) 1955 – חמוטל בן-זאב, משוררת, מחזאית ופזמונאית ישראלית 1956 – אריק רוברטס, שחקן קולנוע ותיאטרון אמריקני 1962 – ענת זמיר, דוגמנית ושחקנית ישראלית (נפטרה ב-2018) 1962 – ג'ף דנהאם, קומיקאי סטנד-אפ ופיתום אמריקני 1963 – קונאן או'בריין, קומיקאי ומנחה טלוויזיה אמריקאי, זוכה פרס אמי 1964 – רוני פינקוביץ', במאי תיאטרון ושחקן ישראלי (נפטר ב-2020) 1971 – דייוויד טננט, שחקן סקוטי 1973 – היילה גברסילאסי, אצן למרחקים ארוכים אתיופי 1978 – גדי אלטמן, זמר ונגן גיטרה וגיטרה בס ישראלי 1979 – אוהד ריין, מוזיקאי אוסטרלי-ישראלי 1979 – מתיו אפסון, כדורגלן אנגלי 1979 – קורטני קרדשיאן, אישיות טלוויזיה ודוגמנית אמריקאית 1980 – נועה קולפ, כתבת ועיתונאית ישראלית 1980 – ערן חרמוני, עורך דין ופוליטיקאי ישראלי 1984 – עומר ברק, עיתונאי, תסריטאי, עורך, סופר ישראלי ומנחה סדנאות כתיבה 1984 – אמריקה פררה, שחקנית ומדבבת אמריקאית 1985 – לוקאש פביאנסקי, שוער כדורגל פולני 1987 – סמנתה ג'ייד, זמרת-יוצרת ושחקנית אוסטרלית 1987 – רוזי הנטינגטון-ויטלי, דוגמנית ושחקנית בריטית יהודיה 1989 – וילקינסון, מפיק מוזיקלי, תקליטן ורמיקסר בריטי 1990 – אנה ואן דר ברחן רוכבת אופני כביש, הולנדית 1994 – לוקאס רומרו, כדורגלן ארגנטינאי 1995 – דיבוק אוריגי, כדורגלן בלגי נפטרו 1696 – מאדאם דה סבינייה, מחברת מכתבים צרפתיה (נולדה ב-1626) 1853 – ויליאם רופוס קינג, סגן הנשיא ה-13 של ארצות הברית (נולד ב-1786) 1898 – גוסטב מורו, צייר צרפתי (נולד ב-1826) 1943 – איסורוקו יממוטו, מפקד הצי הקיסרי היפני בראשית מלחמת העולם השנייה (נולד ב-1884) 1955 – אלברט איינשטיין, פיזיקאי גרמני יהודי, אבי תורת היחסות (נולד ב-1879) 1964 – בן הכט, תסריטאי ומחזאי אמריקאי יהודי, זוכה פרס האוסקר (נולד ב-1894) 1984 – זאב שרף, שר, חבר הכנסת, מראשי מפלגת העבודה ומזכיר הממשלה הראשון (נולד ב-1906) 1997 – ברוך דינר, במאי, תסריטאי ומפיק קולנוע ובמאי טלוויזיה ישראלי (נולד ב-1919) 2000 – יצחק ברנבלום, ביוכימאי ישראלי (נולד ב-1903) 2001 – ארנן יקותיאלי, פעיל חברתי, פוליטיקאי מוניציפלי ירושלמי, מנהיג מאבק החילונים בירושלים, מייסד עמותת עם חופשי ומכון "קידום" להכנה לבחינה הפסיכומטרית (נולד ב-1955) 2002 – תור היירדאל, ביולוג ימי נורווגי, מוביל מסע "קון טיקי" (נולד ב-1914) 2003 – אדגר קוד, מדען מחשב אמריקאי, הוגה רעיון בסיס הנתונים היחסי (נולד ב-1923) 2004 – צילה דגן, זמרת ישראלית (נולדה ב-1946) 2009 – צבי כנר, שחקן פנטומימה וסופר יידי ישראלי (נולד ב-1927) 2014 – דילן טומביידס, כדורגלן אוסטרלי ששיחק בעמדת החלוץ בקבוצת וסטהאם יונייטד מהפרמייר ליג (נולד ב-1994) 2019 – לוריין וורן, חוקרת על-טבעית (נולדה ב-1927) 2020 – פול אוניל, מזכירהּ ה-72 של מחלקת האוצר של ארצות הברית (נולד ב-1935) 2021 – דלילה אמיר, ממייסדות תחום לימודי הנשים בישראל (נולדה ב-1930) 2021 – מוחמד חג'אזי, מפקד צבאי איראני במשמרות המהפכה האסלאמית (נולד ב-1956) 2022 – הריסון ברטוויסל, מלחין אנגלי (נולד ב-1934) 2022 – ויאצ'סלב טרובניקוב, מדינאי רוסי (נולד ב-1944) 2022 – ראדו לופו, פסנתרן יהודי רומני שהתיישב בבריטניה ובשווייץ (נולד ב-1945) חגים ואירועים ביום זה יום העצמאות בזימבבואה 17 באפריל – 19 באפריל אפריל לוח אירועים שנתי קישורים חיצוניים ד יח אפריל

18 באפריל הוא היום ה-108 בשנה (109 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה, נשארו עוד 257 ימים.אירועים היסטוריים ביום זה 1025 – פולין הופכת לממלכה 1444 – בולה אפיפיורית להקמת אוניברסיטה בקטניה (סיציליה) 1506 – תחילת בנייתה של בזיליקת פטרוס הקדוש ברומא 1905 – ברטה פון זוטנר מקבלת את פרס נובל לשלום, והופכת לאישה הראשונה שזוכה בפרס זה, ולשנייה שזוכה בפרס נובל 1906 – רעידת האדמה בסן פרנסיסקו במגניטודה 7.9 מחריבה את סן פרנסיסקו וגורמת לכ-3,000 הרוגים 1931 – אורי קיסרי מפרסם ב"דואר היום" את המאמר "אנחנו עלי-הצבר!", שבו הושווה לראשונה הישראלי יליד הארץ עם צמח הצבר המצוי 1938 – דמות הקומיקס סופרמן מופיעה לראשונה בחוברת אקשן קומיקס מס' 1 (על שער החוברת כתוב "יוני 1938") 1942 – הפשיטה של דוליטל, פעולת התגמול הראשונה של ארצות הברית על התקפת יפן עליה בפרל הארבור 1946 – חבר הלאומים מתפרק 1948 – מלחמת העצמאות: נפתח מבצע אברהם 1980 – נוסדת הרפובליקה של זימבבואה 1983 – ארגון חזבאללה מפוצץ מכונית תופת בשגרירות האמריקאית בביירות והורג 63 איש 1996 – מבצע ענבי זעם: יותר ממאה פליטים מדרום לבנון נהרגים בכפר קאנא מפגז של צה"ל שנורה לעבר אנשי חזבאללה 2016 – הפיגוע בקו 12 בירושלים: מחבל מתאבד התפוצץ באוטובוס בעת שעבר בצומת פת 2018 – משגר פלקון 9 משגר את טלסקופ החלל TESS במסגרת תוכנית אקספלורר של נאס"א המתוכנן לחפש כוכבי לכת חוץ־שמשיים לפי שיטת גילוי של ליקוי (טרנזיט)נולדו 1480 – לוקרציה בורג'ה, אשת אצולה איטלקייה, בתו של רודריגו בורג'ה (לעתיד האפיפיור אלכסנדר השישי) (נפטרה ב-1519) 1590 – אהמט הראשון, הסולטאן הארבעה-עשר של האימפריה העות'מאנית (נפטר ב-1617) 1772 – דייוויד ריקארדו, כלכלן בריטי (נפטר ב-1823) 1882 – לאופולד סטוקובסקי, מנצח אנגלי (נפטר ב-1977) 1900 – יוסף רבין, סופר יידי (נפטר ב-1987) 1902 – מנחם מנדל שניאורסון, הרבי מליובאוויטש (נפטר ב-1994) 1908 – אשר אנשל דסקל - מחלוצי תעשיית היהלומים בישראל ולפני כן בתקופת היישוב (נפטר ב-1990) 1922 – שלמה גלעד, אדריכל ישראלי (נפטר ב-2005) 1923 – דוד חנין, ממנהיגי המפלגה הקומוניסטית הישראלית, רק"ח וחד"ש (נפטר ב-2000) 1923 – גרשון אדלשטיין, ראש ישיבת פוניבז' בבני ברק, ראש מועצת גדולי התורה של דגל התורה ונשיא ועד הישיבות (נפטר ב-2023) 1929 – יחיאל כהנא, ראש עיריית חדרה הרביעי (נפטר ב-2021) 1930 – ג'קי לוגרי, שחקנית אמריקאית 1931 – בני זאבי, איש קהילת המודיעין הישראלית, מפקד יחידה 504 וסגן ראש "המוסד", שהתפרסם כמי שפיקד על מבצע לכידת מרדכי ואנונו (נפטר ב-2005) 1936 – משה לוי, הרמטכ"ל ה-12 של צה"ל (נפטר ב-2008) 1939 – עלי חמנאי, מנהיג דתי ופוליטי איראני 1944 – יצחק צורן, מנהל בכיר בתעשייה האלקטרונית (נפטר ב-2019) 1944 – רוברט הנסן, איש FBI אמריקאי שריגל לטובת רוסיה 1945 – רחל שור, שחקנית ומורה למשחק וכן משוררת וסופרת ישראלית (נפטרה ב-2014) 1946 – דב צ'רניחובסקי, פרופסור למדיניות ולכלכלת בריאות במחלקה לניהול מערכות בריאות באוניברסיטת בן-גוריון בנגב (נפטר ב-2021) 1946 – נחום מנבר, איש עסקים וסוחר נשק ישראלי 1947 – הרברט מולין, רוצח סדרתי אמריקאי (נפטר ב-2022) 1955 – חמוטל בן-זאב, משוררת, מחזאית ופזמונאית ישראלית 1956 – אריק רוברטס, שחקן קולנוע ותיאטרון אמריקני 1962 – ענת זמיר, דוגמנית ושחקנית ישראלית (נפטרה ב-2018) 1962 – ג'ף דנהאם, קומיקאי סטנד-אפ ופיתום אמריקני 1963 – קונאן או'בריין, קומיקאי ומנחה טלוויזיה אמריקאי, זוכה פרס אמי 1964 – רוני פינקוביץ', במאי תיאטרון ושחקן ישראלי (נפטר ב-2020) 1971 – דייוויד טננט, שחקן סקוטי 1973 – היילה גברסילאסי, אצן למרחקים ארוכים אתיופי 1978 – גדי אלטמן, זמר ונגן גיטרה וגיטרה בס ישראלי 1979 – אוהד ריין, מוזיקאי אוסטרלי-ישראלי 1979 – מתיו אפסון, כדורגלן אנגלי 1979 – קורטני קרדשיאן, אישיות טלוויזיה ודוגמנית אמריקאית 1980 – נועה קולפ, כתבת ועיתונאית ישראלית 1980 – ערן חרמוני, עורך דין ופוליטיקאי ישראלי 1984 – עומר ברק, עיתונאי, תסריטאי, עורך, סופר ישראלי ומנחה סדנאות כתיבה 1984 – אמריקה פררה, שחקנית ומדבבת אמריקאית 1985 – לוקאש פביאנסקי, שוער כדורגל פולני 1987 – סמנתה ג'ייד, זמרת-יוצרת ושחקנית אוסטרלית 1987 – רוזי הנטינגטון-ויטלי, דוגמנית ושחקנית בריטית יהודיה 1989 – וילקינסון, מפיק מוזיקלי, תקליטן ורמיקסר בריטי 1990 – אנה ואן דר ברחן רוכבת אופני כביש, הולנדית 1994 – לוקאס רומרו, כדורגלן ארגנטינאי 1995 – דיבוק אוריגי, כדורגלן בלגינפטרו 1696 – מאדאם דה סבינייה, מחברת מכתבים צרפתיה (נולדה ב-1626) 1853 – ויליאם רופוס קינג, סגן הנשיא ה-13 של ארצות הברית (נולד ב-1786) 1898 – גוסטב מורו, צייר צרפתי (נולד ב-1826) 1943 – איסורוקו יממוטו, מפקד הצי הקיסרי היפני בראשית מלחמת העולם השנייה (נולד ב-1884) 1955 – אלברט איינשטיין, פיזיקאי גרמני יהודי, אבי תורת היחסות (נולד ב-1879) 1964 – בן הכט, תסריטאי ומחזאי אמריקאי יהודי, זוכה פרס האוסקר (נולד ב-1894) 1984 – זאב שרף, שר, חבר הכנסת, מראשי מפלגת העבודה ומזכיר הממשלה הראשון (נולד ב-1906) 1997 – ברוך דינר, במאי, תסריטאי ומפיק קולנוע ובמאי טלוויזיה ישראלי (נולד ב-1919) 2000 – יצחק ברנבלום, ביוכימאי ישראלי (נולד ב-1903) 2001 – ארנן יקותיאלי, פעיל חברתי, פוליטיקאי מוניציפלי ירושלמי, מנהיג מאבק החילונים בירושלים, מייסד עמותת עם חופשי ומכון "קידום" להכנה לבחינה הפסיכומטרית (נולד ב-1955) 2002 – תור היירדאל, ביולוג ימי נורווגי, מוביל מסע "קון טיקי" (נולד ב-1914) 2003 – אדגר קוד, מדען מחשב אמריקאי, הוגה רעיון בסיס הנתונים היחסי (נולד ב-1923) 2004 – צילה דגן, זמרת ישראלית (נולדה ב-1946) 2009 – צבי כנר, שחקן פנטומימה וסופר יידי ישראלי (נולד ב-1927) 2014 – דילן טומביידס, כדורגלן אוסטרלי ששיחק בעמדת החלוץ בקבוצת וסטהאם יונייטד מהפרמייר ליג (נולד ב-1994) 2019 – לוריין וורן, חוקרת על-טבעית (נולדה ב-1927) 2020 – פול אוניל, מזכירהּ ה-72 של מחלקת האוצר של ארצות הברית (נולד ב-1935) 2021 – דלילה אמיר, ממייסדות תחום לימודי הנשים בישראל (נולדה ב-1930) 2021 – מוחמד חג'אזי, מפקד צבאי איראני במשמרות המהפכה האסלאמית (נולד ב-1956) 2022 – הריסון ברטוויסל, מלחין אנגלי (נולד ב-1934) 2022 – ויאצ'סלב טרובניקוב, מדינאי רוסי (נולד ב-1944) 2022 – ראדו לופו, פסנתרן יהודי רומני שהתיישב בבריטניה ובשווייץ (נולד ב-1945)חגים ואירועים ביום זה יום העצמאות בזימבבואה 17 באפריל – 19 באפריל אפריל לוח אירועים שנתיקישורים חיצונייםד יחאפריל

2290

https://he.wikipedia.org/wiki/3%20%D7%91%D7%9E%D7%90%D7%99

3 במאי

3 במאי הוא היום ה-123 בשנה (124 בשנה מעוברת), בשבוע ה-18 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 242 ימים. אירועים היסטוריים ביום זה 1481 – 3 רעידות אדמה קשות באי רודוס גובות את חייהם של כ-30,000 הרוגים 1715 – ליקוי החמה המלא על שם אדמונד היילי מתרחש 1791 – הפרלמנט הפולני מקבל את חוקת "ה-3 במאי", בכך הופכת למדינה האירופאית החוקתית הראשונה 1802 – וושינגטון די. סי. מקבלת מעמד של עיר 1808 – חיילי נפוליאון מוציאים להורג עשרות אזרחים ספרדים שנעצרו יום קודם לכן בקרבות במדריד; האירוע מונצח בציורו של גויה – שלושה במאי 1808. 1887 – רעידת אדמה במגניטודה 7.4 בסונורה, מקסיקו גורמת ל-42 הרוגים 1942 – מלחמת העולם השנייה – ארצות הברית מוציאה צו הקורא לכליאת תושביה ממוצא יפני 1945 – השואה – גרמניה הנאצית מעבירה את השליטה על גטו טרזיינשטט לידי הצלב האדום 1947 – החוקה היפנית שאחרי מלחמת העולם השנייה נכנסת לתוקפה 1948 – מלחמת העצמאות: נפתח מבצע מטאטא 1952 – המטוס הראשון נוחת בקוטב הצפוני 1956 – אליפות העולם הראשונה בג'ודו נפתחת בטוקיו 1979 – מרגרט תאצ'ר נבחרת לראש ממשלת בריטניה 1989 – חייל צה"ל, רב-טוראי אילן סעדון, נחטף ונרצח על ידי אנשי חמאס נולדו 1469 – ניקולו מקיאוולי, מדינאי ופילוסוף איטלקי בן פירנצה (נפטר ב-1527) 1678 – אמארו פרגו, פריבטיר וסוחר ספרדי (נפטר ב-1747) 1748 – עמנואל-ז'וזף סיאייס, איש כמורה ופוליטיקאי צרפתי (נפטר ב-1836) 1849 – ג'ייקוב ריס, רפורמטור חברתי, עיתונאי וצלם תיעודי אמריקאי-דני (נפטר ב-1914) 1849 – ברטה בנץ, חלוצת תעשיית הרכב, האדם הראשון שביצע נסיעה למרחק ארוך (106 ק"מ) ברכב ממונע (נפטרה ב-1944) 1898 – גולדה מאיר, ראש הממשלה הרביעית של מדינת ישראל (נפטרה ב-1978) 1906 – מאיר מרגלית, שחקן תיאטרון "האהל". מגדולי שחקני הבמה בארץ בתקופת היישוב ובימי המדינה (נפטר ב-1974) 1909 – שמואל שריג, ממקימי קיבוץ ניר דוד (תל עמל) וממובילי ענף הדגה בישראל (נפטר ב-2009) 1919 – פיט סיגר, זמר עם אמריקאי (נפטר ב-2014) 1919 – טראוטה לפרנץ, רופאה ואנתרופוסופית גרמנייה-אמריקאית (נפטרה ב-2023) 1921 – שוגר ריי רובינסון, מתאגרף אמריקאי (נפטר ב-1989) 1922 – פליקס קולמר, פיזיקאי יהודי-צ'כי (נפטר ב-2022) 1924 – יהודה עמיחי, משורר ישראלי, זוכה פרס ביאליק ופרס ישראל (נפטר ב-2000) 1924 – איזדור מנואל זינגר, מתמטיקאי יהודי אמריקאי, חתן פרס אבל (נפטר ב-2021) 1926 – ג'יימי מריט, נגן קונטרבס ג'אז אמריקאי (נפטר ב-2020) 1928 – נדב הלוי, פרופסור לכלכלה באוניברסיטה העברית בירושלים (נפטר ב-2022) 1929 – אברהם מנדלר, מפקד אוגדה בסיני, נהרג כאשר טיל נגד טנקים פגע בנגמ"ש שלו, במהלך מלחמת יום הכיפורים (נהרג ב-1973) 1931 – הירוקזו קנאזאווה, מאמן קראטה יפני בשיטת שוטוקאן (נפטר ב-2019) 1932 – מריה איטקינה, אתלטית יהודיה-סובייטית (נפטרה ב-2020) 1933 – ג'יימס בראון, זמר אמריקאי (נפטר ב-2006) 1933 – סטיבן ויינברג, פיזיקאי אמריקני, חתן פרס נובל לפיזיקה (נפטר ב-2021) 1934 – ז'ורז' מוסטקי, משורר, מלחין וזמר צרפתי (נפטר ב-2013) 1934 – פרנקי ואלי, זמר אמריקאי ממוצא איטלקי 1942 – ורה צ'סלבסקה, מתעמלת צ'כוסלובקית (נפטרה ב-2016) 1945 – אברהם סלקטר, שחקן תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה ומדבב ישראלי 1953 – איציק קלה, זמר ישראלי 1953 – משה ויינקרנץ, מאמן כדורסל ישראלי 1955 – אביגדור ביחובסקי, שחמטאי ומאמן שחמט סובייטי-ישראלי 1961 – יעקב אילון, עיתונאי ומגיש חדשות ישראלי 1962 – דליה שימקו, שחקנית ובמאית תיאטרון ישראלית 1963 – לילך רחמני, מפיקת טלוויזיה, עורכת וצלמת 1978 – מירי מסיקה, זמרת ישראלית 1979 – דנה עדיני, מוזיקאית, תמלילנית, זמרת ושחקנית ישראלית 1983 – מרטון פולפ, כדורגלן הונגרי ששיחק בעמדת השוער (נפטר ב-2015) 1985 – אסקיאל לאבסי, כדורגלן ארגנטינאי 1986 – פופי דלווין, דוגמנית בריטית 1986 – פום קלמנטיף, שחקנית צרפתייה 1986 – מאי גולן, פעילה חברתית וחברת הכנסת מטעם הליכוד 1988 – בת-אל פאפורה, שדרנית רדיו ושחקנית ישראלית 1995 – אביה מלכה, מגישת רדיו וטלוויזיה, דוגמנית ושחקנית ישראלית נפטרו 1481 – מהמט השני, סולטאן האימפריה העות'מאנית (נולד ב-1432) 1616 – ויליאם שייקספיר, מחזאי ומשורר אנגלי (נולד ב-1564) 1704 – היינריך איגנץ ביבר, מלחין וכנר בוהמי-אוסטרי (נולד ב-1644) 1944 – יצחק קצנלסון, משורר בלארוסי יהודי, נרצח באושוויץ (נולד ב-1886) 1970 – מרדכי קמרט, לשונאי ומילונאי עברי ואיש חינוך ישראלי, שנודע כ"אבי האולפן" (נולד ב-1915) 1979 – אהרן אבדי, סופר וצייר ישראלי (נולד ב-1918) 1987 – דלידה, זמרת צרפתייה שהתאבדה (נולדה ב-1933) 1989 – כריסטין יורגנסן, שחקנית וזמרת אמריקאית; האישה הראשונה בארצות הברית שעברה ניתוח למעבר מגדרי (נולדה ב-1926) 1991 – יז'י קושינסקי, סופר פולני-אמריקאי יהודי, התאבד (נולד ב-1933) 2007 – וולטר שירה הבן, אסטרונאוט בתוכנית מרקורי, תוכנית ג'מיני ותוכנית אפולו (נולד ב-1923) 2009 – משה נצר, מפקד בפלמ"ח וראש מועצה אזורית זבולון (נולד ב-1922) 2014 – גארי בקר, כלכלן יהודי-אמריקאי (נולד ב-1930) 2015 – רוואז צ'חיידזה, במאי קולנוע, סופר ושחקן גאורגי (נולד ב-1926) 2019 – גורו שימורה, מתמטיקאי יפני ופרופסור באוניברסיטת פרינסטון (נולד ב-1930) 2020 – בתיה אורני, הנווטת הראשונה בחיל האוויר הישראלי (נולדה ב-1933) 2022 – ישראל לוין, מורה וחוקר ספרות עברית ושירת ימי הביניים, חתן פרס ישראל לחקר הספרות העברית (נולד ב-1924) 2022 – רחל שביט-בנטואיץ, ציירת ורשמת ישראלית (נולדה ב-1929) 2022 – נורמן מינטה, פוליטיקאי אמריקאי (נולד ב-1931) 2022 – טוני ברוקס, נהג מרוצים בריטי (נולד ב-1932) 2022 – סטניסלב שושקביץ', יו"ר הפרלמנט של בלארוס והנשיא בפועל בשנים 1994-1991 (נולד ב-1934) חגים ואירועים החלים ביום זה יום חופש העיתונות העולמי פולין – יום החוקה ברזיל – יום עץ הברזיל 2 במאי – 4 במאי מאי לוח אירועים שנתי קישורים חיצוניים ה ג מאי

3 במאי הוא היום ה-123 בשנה (124 בשנה מעוברת), בשבוע ה-18 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 242 ימים.אירועים היסטוריים ביום זה 1481 – 3 רעידות אדמה קשות באי רודוס גובות את חייהם של כ-30,000 הרוגים 1715 – ליקוי החמה המלא על שם אדמונד היילי מתרחש 1791 – הפרלמנט הפולני מקבל את חוקת "ה-3 במאי", בכך הופכת למדינה האירופאית החוקתית הראשונה 1802 – וושינגטון די. סי. מקבלת מעמד של עיר 1808 – חיילי נפוליאון מוציאים להורג עשרות אזרחים ספרדים שנעצרו יום קודם לכן בקרבות במדריד; האירוע מונצח בציורו של גויה – שלושה במאי 1808. 1887 – רעידת אדמה במגניטודה 7.4 בסונורה, מקסיקו גורמת ל-42 הרוגים 1942 – מלחמת העולם השנייה – ארצות הברית מוציאה צו הקורא לכליאת תושביה ממוצא יפני 1945 – השואה – גרמניה הנאצית מעבירה את השליטה על גטו טרזיינשטט לידי הצלב האדום 1947 – החוקה היפנית שאחרי מלחמת העולם השנייה נכנסת לתוקפה 1948 – מלחמת העצמאות: נפתח מבצע מטאטא 1952 – המטוס הראשון נוחת בקוטב הצפוני 1956 – אליפות העולם הראשונה בג'ודו נפתחת בטוקיו 1979 – מרגרט תאצ'ר נבחרת לראש ממשלת בריטניה 1989 – חייל צה"ל, רב-טוראי אילן סעדון, נחטף ונרצח על ידי אנשי חמאסנולדו 1469 – ניקולו מקיאוולי, מדינאי ופילוסוף איטלקי בן פירנצה (נפטר ב-1527) 1678 – אמארו פרגו, פריבטיר וסוחר ספרדי (נפטר ב-1747) 1748 – עמנואל-ז'וזף סיאייס, איש כמורה ופוליטיקאי צרפתי (נפטר ב-1836) 1849 – ג'ייקוב ריס, רפורמטור חברתי, עיתונאי וצלם תיעודי אמריקאי-דני (נפטר ב-1914) 1849 – ברטה בנץ, חלוצת תעשיית הרכב, האדם הראשון שביצע נסיעה למרחק ארוך (106 ק"מ) ברכב ממונע (נפטרה ב-1944) 1898 – גולדה מאיר, ראש הממשלה הרביעית של מדינת ישראל (נפטרה ב-1978) 1906 – מאיר מרגלית, שחקן תיאטרון "האהל". מגדולי שחקני הבמה בארץ בתקופת היישוב ובימי המדינה (נפטר ב-1974) 1909 – שמואל שריג, ממקימי קיבוץ ניר דוד (תל עמל) וממובילי ענף הדגה בישראל (נפטר ב-2009) 1919 – פיט סיגר, זמר עם אמריקאי (נפטר ב-2014) 1919 – טראוטה לפרנץ, רופאה ואנתרופוסופית גרמנייה-אמריקאית (נפטרה ב-2023) 1921 – שוגר ריי רובינסון, מתאגרף אמריקאי (נפטר ב-1989) 1922 – פליקס קולמר, פיזיקאי יהודי-צ'כי (נפטר ב-2022) 1924 – יהודה עמיחי, משורר ישראלי, זוכה פרס ביאליק ופרס ישראל (נפטר ב-2000) 1924 – איזדור מנואל זינגר, מתמטיקאי יהודי אמריקאי, חתן פרס אבל (נפטר ב-2021) 1926 – ג'יימי מריט, נגן קונטרבס ג'אז אמריקאי (נפטר ב-2020) 1928 – נדב הלוי, פרופסור לכלכלה באוניברסיטה העברית בירושלים (נפטר ב-2022) 1929 – אברהם מנדלר, מפקד אוגדה בסיני, נהרג כאשר טיל נגד טנקים פגע בנגמ"ש שלו, במהלך מלחמת יום הכיפורים (נהרג ב-1973) 1931 – הירוקזו קנאזאווה, מאמן קראטה יפני בשיטת שוטוקאן (נפטר ב-2019) 1932 – מריה איטקינה, אתלטית יהודיה-סובייטית (נפטרה ב-2020) 1933 – ג'יימס בראון, זמר אמריקאי (נפטר ב-2006) 1933 – סטיבן ויינברג, פיזיקאי אמריקני, חתן פרס נובל לפיזיקה (נפטר ב-2021) 1934 – ז'ורז' מוסטקי, משורר, מלחין וזמר צרפתי (נפטר ב-2013) 1934 – פרנקי ואלי, זמר אמריקאי ממוצא איטלקי 1942 – ורה צ'סלבסקה, מתעמלת צ'כוסלובקית (נפטרה ב-2016) 1945 – אברהם סלקטר, שחקן תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה ומדבב ישראלי 1953 – איציק קלה, זמר ישראלי 1953 – משה ויינקרנץ, מאמן כדורסל ישראלי 1955 – אביגדור ביחובסקי, שחמטאי ומאמן שחמט סובייטי-ישראלי 1961 – יעקב אילון, עיתונאי ומגיש חדשות ישראלי 1962 – דליה שימקו, שחקנית ובמאית תיאטרון ישראלית 1963 – לילך רחמני, מפיקת טלוויזיה, עורכת וצלמת 1978 – מירי מסיקה, זמרת ישראלית 1979 – דנה עדיני, מוזיקאית, תמלילנית, זמרת ושחקנית ישראלית 1983 – מרטון פולפ, כדורגלן הונגרי ששיחק בעמדת השוער (נפטר ב-2015) 1985 – אסקיאל לאבסי, כדורגלן ארגנטינאי 1986 – פופי דלווין, דוגמנית בריטית 1986 – פום קלמנטיף, שחקנית צרפתייה 1986 – מאי גולן, פעילה חברתית וחברת הכנסת מטעם הליכוד 1988 – בת-אל פאפורה, שדרנית רדיו ושחקנית ישראלית 1995 – אביה מלכה, מגישת רדיו וטלוויזיה, דוגמנית ושחקנית ישראליתנפטרו 1481 – מהמט השני, סולטאן האימפריה העות'מאנית (נולד ב-1432) 1616 – ויליאם שייקספיר, מחזאי ומשורר אנגלי (נולד ב-1564) 1704 – היינריך איגנץ ביבר, מלחין וכנר בוהמי-אוסטרי (נולד ב-1644) 1944 – יצחק קצנלסון, משורר בלארוסי יהודי, נרצח באושוויץ (נולד ב-1886) 1970 – מרדכי קמרט, לשונאי ומילונאי עברי ואיש חינוך ישראלי, שנודע כ"אבי האולפן" (נולד ב-1915) 1979 – אהרן אבדי, סופר וצייר ישראלי (נולד ב-1918) 1987 – דלידה, זמרת צרפתייה שהתאבדה (נולדה ב-1933) 1989 – כריסטין יורגנסן, שחקנית וזמרת אמריקאית; האישה הראשונה בארצות הברית שעברה ניתוח למעבר מגדרי (נולדה ב-1926) 1991 – יז'י קושינסקי, סופר פולני-אמריקאי יהודי, התאבד (נולד ב-1933) 2007 – וולטר שירה הבן, אסטרונאוט בתוכנית מרקורי, תוכנית ג'מיני ותוכנית אפולו (נולד ב-1923) 2009 – משה נצר, מפקד בפלמ"ח וראש מועצה אזורית זבולון (נולד ב-1922) 2014 – גארי בקר, כלכלן יהודי-אמריקאי (נולד ב-1930) 2015 – רוואז צ'חיידזה, במאי קולנוע, סופר ושחקן גאורגי (נולד ב-1926) 2019 – גורו שימורה, מתמטיקאי יפני ופרופסור באוניברסיטת פרינסטון (נולד ב-1930) 2020 – בתיה אורני, הנווטת הראשונה בחיל האוויר הישראלי (נולדה ב-1933) 2022 – ישראל לוין, מורה וחוקר ספרות עברית ושירת ימי הביניים, חתן פרס ישראל לחקר הספרות העברית (נולד ב-1924) 2022 – רחל שביט-בנטואיץ, ציירת ורשמת ישראלית (נולדה ב-1929) 2022 – נורמן מינטה, פוליטיקאי אמריקאי (נולד ב-1931) 2022 – טוני ברוקס, נהג מרוצים בריטי (נולד ב-1932) 2022 – סטניסלב שושקביץ', יו"ר הפרלמנט של בלארוס והנשיא בפועל בשנים 1994-1991 (נולד ב-1934)חגים ואירועים החלים ביום זה יום חופש העיתונות העולמי פולין – יום החוקה ברזיל – יום עץ הברזיל 2 במאי – 4 במאי מאי לוח אירועים שנתיקישורים חיצונייםה גמאי

2294

https://he.wikipedia.org/wiki/17%20%D7%91%D7%9E%D7%90%D7%99

17 במאי

17 במאי הוא היום ה-137 בשנה (138 בשנה מעוברת) בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 228 ימים. אירועים היסטוריים ביום זה 218 – תיעוד של מעבר שביט האלי בפריהליון 352 – ליבריוס ממונה לאפיפיור 884 – אדריאנוס השלישי ממונה לאפיפיור לאחר מרינוס הראשון 1102 – מסע הצלב הראשון: קרב רמלה השני הסתיים בתבוסה של הצלבנים, בלדווין הראשון הצליח להימלט מרמלה ליפו, כמחצית אביריו ולוחמיו מתו בקרב או נלקחו בשבי 1410 – הקרע המערבי בכנסייה הקתולית: האנטי-אפיפיור יוחנן העשרים ושלושה מוכרז אפיפיור על ידי פלג אביניון 1606 – הפיכה במוסקבה – דמיטרי הכוזב הראשון, צאר רוסיה, מודח על ידי המון העם 1814 – נורווגיה משתחררת לזמן קצר משלטון שוודיה. "יום החוקה" הנורווגי 1865 – נוסד איגוד הטלקומוניקציה הבינלאומי הארגון הבינלאומי הוותיק בעולם, ארגון תקינה בין-לאומי בתחום התקשורת האלקטרונית 1877 – אלבר דוכס ברולי ממונה לראש ממשלת צרפת ברפובליקה הצרפתית השלישית 1896 – נוסדה המושבה מטולה שהייתה אז המושבה היהודית הצפונית ביותר בארץ ישראל והודות לה נכלל שטחו של הגליל העליון בשטח המנדט הבריטי 1926 – וילהלם מרקס ממונה לרייכקאנצלר של רפובליקת ויימאר מטעם מפלגת המרכז הגרמנית 1928 – נפתחה אולימפיאדת אמסטרדם 1939 – פרסום הספר הלבן ה-3 ובו הגבלות חמורות על היישוב היהודי בארץ ישראל 1940 – מלחמת העולם השנייה: הוורמאכט כובש את בריסל 1944 – השתלטות חמש יחידות לוחמות של האצ"ל על תחנת השידור הממשלתית ברמאללה במסגרת מאבקם בבריטים 1948 – כיבוש עכו במבצע בן עמי 1948 – השלמת ההשתלטות על משטרת נבי יושע במבצע יפתח 1954 – פסק דין בראון נגד מועצת החינוך: בית המשפט העליון של ארצות הברית קובע כי הפרדה על רקע גזעי בחינוך הציבורי בארצות הברית בלתי חוקתית 1969 – במסגרת תוכנית ונרה הסובייטית, נחיתה ונרה 6 על נוגה, יום אחרי ונרה 5 1970 – תור היירדאל מפליג בספינת גומא, "רע 2", 6100 קילומטר בנתיב הרחב ביותר באוקיינוס האטלנטי מסאפי לברבדוס ב-57 יום 1971 – נחטף באיסטנבול קונסול ישראל אפרים אלרום, הוא נמצא ירוי בראשו לאחר מספר ימים 1973 – פרשת ווטרגייט – נפתחים השימועים בעניין השערורייה הפוליטית בפני ועדת הסנאט האמריקני 1977 – "המהפך": הליכוד בראשות מנחם בגין מנצח לראשונה בבחירות לכנסת התשיעית 1983 – ישראל, לבנון וארצות הברית חותמות על הסכם נסיגת כוחות, שלא ממומש 1990 – ארגון הבריאות העולמי מסיר את ההומוסקסואליות מרשימת הפרעות הנפש 1995 – ז'אק שיראק נבחר לנשיא צרפת 1999 – אהוד ברק מנצח בבחירות לראשות הממשלה, וישראל אחת בראשותו מנצחת בבחירות לכנסת ה-15 2004 – הנישואים החד-מיניים החוקיים הראשונים בארצות הברית נערכים במסצ'וסטס 2009 – ארגון נמרי השחרור של טאמיל אילם מכריז על הנחת נשקו, משום שאין בכוחו להגן על תומכיו. הדבר הוצג על ידי ממשלת סרי לנקה כניצחון על הארגון 2009 – מרקוס פרסון השוודי ממציא את משחק המחשב הפופולרי Minecraft בתור משחק פרטי 2020 – הושבעה ממשלת ישראל השלושים וחמש, הגדולה במספר שריה בתולדות מדינת ישראל נולדו 1749 – אדוארד ג'נר, רופא אנגלי שגילה לראשונה את עקרון החיסון, והמציא את החיסון נגד אבעבועות שחורות (נפטר ב-1823) 1836 – וילהלם שטייניץ, שחמטאי אוסטרי יהודי, ראשון אלופי העולם בשחמט (נפטר ב-1900) 1844 – יוליוס ולהאוזן, חוקר מקרא, מזרחן ותאולוג גרמני (נפטר ב-1918) 1866 – אריק סאטי, מלחין צרפתי (נפטר ב-1925) 1873 – אנרי ברביוס, סופר, פובליציסט ופעיל קומוניסטי ופציפיסט צרפתי, מזוכי פרס גונקור (נפטר ב-1935) 1879 – סימון פטליורה, פוליטיקאי אוקראיני (נפטר ב-1926) 1882 – רוי ארצ'יבלד יאנג, בנקאי אמריקאי ששימש כיושב ראש דירקטוריון הפדרל ריזרב עם פרוץ המשבר בוולט סטריט ב-1929 ותחילתו של השפל הגדול (נפטר ב-1960) 1886 – אלפונסו השלושה עשר, מלך ספרד (נפטר ב-1941) 1895 – שאול אדלר, ביולוג ישראלי יליד רוסיה שהתמחה בפרזיטולוגיה, חתן פרס ישראל לרפואה (נפטר ב-1966) 1903 – אלכסנדר זאובר, עתונאי ישראלי, איש התנועה הרוויזיוניסטית ובורר, המוציא לאור והעורך של השבועון "עיתון מיוחד" (נפטר ב-1961) 1911 – קלארק קר, כלכלן וסוציולוג (נפטר ב-2003) 1922 – אליעזר ערמון, איש הפלמ"ח ומפקד ספינות מעפילים לארץ ישראל (נפטר ב-1995) 1924 – רוי בנטלי, כדורגלן אנגלי (נפטר ב-2018) 1926 – פרנץ זונדהיימר, חתן פרס ישראל למדעים מדויקים (נפטר ב-1981) 1929 – ג'ון דייוויס, שחיין אוסטרלי, אלוף אולימפי ושיאן עולם (נפטר ב-2020) 1929 – ז'אן דניס ברדן, עורך דין והיסטוריון צרפתי (נפטר ב-2021) 1931 – איב דרייפוס, סייף צרפתי-יהודי 1931 – סטן אלבק, מאמן כדורסל אמריקאי (נפטר ב-2021) 1934 – משה בר בק, מנהיג ארגון נטורי קרתא בארצות הברית (נפטר ב-2021) 1934 – רונלד ויין, מהנדס אמריקאי, ממקימי חברת המחשבים "אפל" 1936 – דניס הופר, שחקן אמריקאי (נפטר ב-2010) 1937 – רמי רחמימוב, חתן פרס ישראל לחקר הרפואה (נפטר ב-2008) 1938 – מרשה פרידמן, פעילה פוליטית וחברתית אמריקאית-ישראלית, חברת הכנסת מטעם סיעת רצ בכנסת השמינית (נפטרה ב-2021) 1940 – עאדל אמאם, שחקן במה וקולנוע מצרי 1946 – יוסף סורינוב, שוער כדורגל ישראלי (נפטר ב-2019) 1950 – גליה ישי, שחקנית, זמרת, מורה למשחק ובמאית (נפטרה ב-2020) 1950 – ולריה נובודבורסקיה, עיתונאית ופוליטיקאית ליברלית רוסייה, מתנגדת משטר סובייטית (נפטרה ב-2014) 1953 – יוקו שימאדה, שחקנית יפנית (נפטרה ב-2022) 1955 – ביל פקסטון, שחקן ובמאי אמריקאי (נפטר ב-2017) 1956 – בוב סאגט, שחקן, קומיקאי, במאי ותסריטאי יהודי-אמריקאי (נפטר ב-2022) 1959 – יודית שחר, משוררת ישראלית 1964 – אילת שמיר, סופרת ישראלית 1966 – קוסאי חוסיין, בנו של סדאם חוסיין נשיא עיראק (נפטר ב-2003) 1967 – מוחמד נשיד, הנשיא השלישי של האיים המלדיביים 1971 – מקסימה, מלכת הולנד 1973 – שהרה בלאו, סופרת ופובליציסטית 1980 – עומר מילר, שף ישראלי ומגיש תוכנית בישול 1981 – שירי מימון, זמרת, שחקנית ומנחת טלוויזיה ישראלית 1982 – טוני פארקר, שחקן כדורסל צרפתי 1985 – סתיו שפיר, חברת הכנסת מטעם מפלגת העבודה, ממנהיגות המחאה החברתית בישראל 2011 1985 – גרג ואן אוורמאט, רוכב אופני כביש בלגי 1986 – האנה לוקס דייוויס, במאית וידאו קליפים 1986 – תום בארי, שחיין ישראלי 1987 – אדוואלד בואסון האגן, רוכב אופני כביש נורווגי 1990 – עמליה דואק, עיתונאית ואשת רדיו ישראלית 1990 – אלי קרן-אסף, שחקנית ישראלית 1990 – סוני קולברלי, רוכב אופני כביש איטלקי 1990 – רוס באטלר, שחקנית אמריקאי 1991 – מורן מזור, זמרת ישראלית 1992 – שגיא מוקי, ג'ודוקא ישראלי נפטרו 1510 – סנדרו בוטיצ'לי, צייר פלורנטני מתקופת הרנסאנס (נולד ב-1445) 1606 – דמיטרי הכוזב הראשון, מלך רוסיה (נולד ב-1581) 1643 – ג'ובאני פיקי, מלחין איטלקי (נולד ב-1571) 1829 – ג'ון ג'יי, פוליטיקאי, מהפכן, דיפלומט ומשפטן אמריקאי (נולד ב-1745) 1838 – שארל-מוריס דה טליראן, דיפלומט צרפתי (נולד ב-1754) 1936 – נחום סוקולוב, הנשיא החמישי של ההסתדרות הציונית העולמית, מנהיג ציוני, סופר, משורר ומחלוצי העיתונות העברית (נולד ב-1859) 1963 – עמי אסף, חבר הכנסת וסגן שר מטעם מפא"י (נולד ב-1903) 1985 – אברהם ניניו, שחקן ובמאי בתיאטרון הבימה (נולד ב-1918) 1986 – אברהם סכנין, פעיל התנועה הציונית וסגן ראש עיריית חיפה (נולד ב-1905) 1991 – נחום גולן, תת-אלוף בצה"ל ומפקדה של חטיבת גולני במלחמת העצמאות (נולד ב-1915) 1996 – רות יפה, פסיכיאטרית, פסיכואנליסטית, מנהלת מרכז לבריאות הנפש שלוותה ופרופסור לפסיכיאטריה בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת תל אביב (נולדה ב-1907) 1998 – משה שרר, עסקן חרדי אמריקאי (נולד ב-1921) 2001 – יוסף ידין, שחקן תיאטרון וקולנוע ישראלי, ממייסדי התיאטרון הקאמרי ומבכירי שחקניו (נולד ב-1920) 2002 – לאסלו קובאלה, כדורגלן הונגרי (נולד ב-1927) 2007 – לויד אלכסנדר, סופר ילדים אמריקאי (נולד ב-1924) 2009 – מריו בנדטי, סופר ומשורר אורוגוואי (נולד ב-1920) 2012 – דונה סאמר, זמרת אמריקאית, שזכתה להצלחה בתקופת הדיסקו של שנות ה-70 ובראשית שנות ה-80 (נולדה ב-1948) 2012 – גדעון עזרא, חבר הכנסת מטעם קדימה (נולד ב-1937) 2014 – ג'רלד אדלמן, ביולוג אמריקאי (נולד ב-1929) 2017 – כריס קורנל, זמר אמריקאי (נולד ב-1964) 2018 – ריצ'רד פייפס, היסטוריון וסופר יהודי אמריקאי (נולד ב-1923) 2019 – הרמן ווק, סופר ומחזאי יהודי-אמריקאי (נולד ב-1915) 2020 – דו וויי, שגריר סין בישראל (נולד ב-1962) 2022 – פרנססק רודריגס, כדורגלן ומאמן ספרדי-קטלוני (נולד ב-1934) 2022 – ואנגליס, מלחין יווני (נולד ב-1943) 2023 – דבורה קידר, שחקנית קולנוע ותיאטרון ישראלית (נולדה ב-1924) חגים ואירועים החלים ביום זה 1814 יום העצמאות בנורווגיה (יום החוקה) יום התקשורת הבינלאומי יום הטלקומוניקציה וחברת המידע העולמי היום הבינלאומי נגד הומופוביה 16 במאי – 18 במאי מאי לוח אירועים שנתי קישורים חיצוניים ה יז מאי

17 במאי הוא היום ה-137 בשנה (138 בשנה מעוברת) בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 228 ימים.אירועים היסטוריים ביום זה 218 – תיעוד של מעבר שביט האלי בפריהליון 352 – ליבריוס ממונה לאפיפיור 884 – אדריאנוס השלישי ממונה לאפיפיור לאחר מרינוס הראשון 1102 – מסע הצלב הראשון: קרב רמלה השני הסתיים בתבוסה של הצלבנים, בלדווין הראשון הצליח להימלט מרמלה ליפו, כמחצית אביריו ולוחמיו מתו בקרב או נלקחו בשבי 1410 – הקרע המערבי בכנסייה הקתולית: האנטי-אפיפיור יוחנן העשרים ושלושה מוכרז אפיפיור על ידי פלג אביניון 1606 – הפיכה במוסקבה – דמיטרי הכוזב הראשון, צאר רוסיה, מודח על ידי המון העם 1814 – נורווגיה משתחררת לזמן קצר משלטון שוודיה. "יום החוקה" הנורווגי 1865 – נוסד איגוד הטלקומוניקציה הבינלאומי הארגון הבינלאומי הוותיק בעולם, ארגון תקינה בין-לאומי בתחום התקשורת האלקטרונית 1877 – אלבר דוכס ברולי ממונה לראש ממשלת צרפת ברפובליקה הצרפתית השלישית 1896 – נוסדה המושבה מטולה שהייתה אז המושבה היהודית הצפונית ביותר בארץ ישראל והודות לה נכלל שטחו של הגליל העליון בשטח המנדט הבריטי 1926 – וילהלם מרקס ממונה לרייכקאנצלר של רפובליקת ויימאר מטעם מפלגת המרכז הגרמנית 1928 – נפתחה אולימפיאדת אמסטרדם 1939 – פרסום הספר הלבן ה-3 ובו הגבלות חמורות על היישוב היהודי בארץ ישראל 1940 – מלחמת העולם השנייה: הוורמאכט כובש את בריסל 1944 – השתלטות חמש יחידות לוחמות של האצ"ל על תחנת השידור הממשלתית ברמאללה במסגרת מאבקם בבריטים 1948 – כיבוש עכו במבצע בן עמי 1948 – השלמת ההשתלטות על משטרת נבי יושע במבצע יפתח 1954 – פסק דין בראון נגד מועצת החינוך: בית המשפט העליון של ארצות הברית קובע כי הפרדה על רקע גזעי בחינוך הציבורי בארצות הברית בלתי חוקתית 1969 – במסגרת תוכנית ונרה הסובייטית, נחיתה ונרה 6 על נוגה, יום אחרי ונרה 5 1970 – תור היירדאל מפליג בספינת גומא, "רע 2", 6100 קילומטר בנתיב הרחב ביותר באוקיינוס האטלנטי מסאפי לברבדוס ב-57 יום 1971 – נחטף באיסטנבול קונסול ישראל אפרים אלרום, הוא נמצא ירוי בראשו לאחר מספר ימים 1973 – פרשת ווטרגייט – נפתחים השימועים בעניין השערורייה הפוליטית בפני ועדת הסנאט האמריקני 1977 – "המהפך": הליכוד בראשות מנחם בגין מנצח לראשונה בבחירות לכנסת התשיעית 1983 – ישראל, לבנון וארצות הברית חותמות על הסכם נסיגת כוחות, שלא ממומש 1990 – ארגון הבריאות העולמי מסיר את ההומוסקסואליות מרשימת הפרעות הנפש 1995 – ז'אק שיראק נבחר לנשיא צרפת 1999 – אהוד ברק מנצח בבחירות לראשות הממשלה, וישראל אחת בראשותו מנצחת בבחירות לכנסת ה-15 2004 – הנישואים החד-מיניים החוקיים הראשונים בארצות הברית נערכים במסצ'וסטס 2009 – ארגון נמרי השחרור של טאמיל אילם מכריז על הנחת נשקו, משום שאין בכוחו להגן על תומכיו. הדבר הוצג על ידי ממשלת סרי לנקה כניצחון על הארגון 2009 – מרקוס פרסון השוודי ממציא את משחק המחשב הפופולרי Minecraft בתור משחק פרטי 2020 – הושבעה ממשלת ישראל השלושים וחמש, הגדולה במספר שריה בתולדות מדינת ישראלנולדו 1749 – אדוארד ג'נר, רופא אנגלי שגילה לראשונה את עקרון החיסון, והמציא את החיסון נגד אבעבועות שחורות (נפטר ב-1823) 1836 – וילהלם שטייניץ, שחמטאי אוסטרי יהודי, ראשון אלופי העולם בשחמט (נפטר ב-1900) 1844 – יוליוס ולהאוזן, חוקר מקרא, מזרחן ותאולוג גרמני (נפטר ב-1918) 1866 – אריק סאטי, מלחין צרפתי (נפטר ב-1925) 1873 – אנרי ברביוס, סופר, פובליציסט ופעיל קומוניסטי ופציפיסט צרפתי, מזוכי פרס גונקור (נפטר ב-1935) 1879 – סימון פטליורה, פוליטיקאי אוקראיני (נפטר ב-1926) 1882 – רוי ארצ'יבלד יאנג, בנקאי אמריקאי ששימש כיושב ראש דירקטוריון הפדרל ריזרב עם פרוץ המשבר בוולט סטריט ב-1929 ותחילתו של השפל הגדול (נפטר ב-1960) 1886 – אלפונסו השלושה עשר, מלך ספרד (נפטר ב-1941) 1895 – שאול אדלר, ביולוג ישראלי יליד רוסיה שהתמחה בפרזיטולוגיה, חתן פרס ישראל לרפואה (נפטר ב-1966) 1903 – אלכסנדר זאובר, עתונאי ישראלי, איש התנועה הרוויזיוניסטית ובורר, המוציא לאור והעורך של השבועון "עיתון מיוחד" (נפטר ב-1961) 1911 – קלארק קר, כלכלן וסוציולוג (נפטר ב-2003) 1922 – אליעזר ערמון, איש הפלמ"ח ומפקד ספינות מעפילים לארץ ישראל (נפטר ב-1995) 1924 – רוי בנטלי, כדורגלן אנגלי (נפטר ב-2018) 1926 – פרנץ זונדהיימר, חתן פרס ישראל למדעים מדויקים (נפטר ב-1981) 1929 – ג'ון דייוויס, שחיין אוסטרלי, אלוף אולימפי ושיאן עולם (נפטר ב-2020) 1929 – ז'אן דניס ברדן, עורך דין והיסטוריון צרפתי (נפטר ב-2021) 1931 – איב דרייפוס, סייף צרפתי-יהודי 1931 – סטן אלבק, מאמן כדורסל אמריקאי (נפטר ב-2021) 1934 – משה בר בק, מנהיג ארגון נטורי קרתא בארצות הברית (נפטר ב-2021) 1934 – רונלד ויין, מהנדס אמריקאי, ממקימי חברת המחשבים "אפל" 1936 – דניס הופר, שחקן אמריקאי (נפטר ב-2010) 1937 – רמי רחמימוב, חתן פרס ישראל לחקר הרפואה (נפטר ב-2008) 1938 – מרשה פרידמן, פעילה פוליטית וחברתית אמריקאית-ישראלית, חברת הכנסת מטעם סיעת רצ בכנסת השמינית (נפטרה ב-2021) 1940 – עאדל אמאם, שחקן במה וקולנוע מצרי 1946 – יוסף סורינוב, שוער כדורגל ישראלי (נפטר ב-2019) 1950 – גליה ישי, שחקנית, זמרת, מורה למשחק ובמאית (נפטרה ב-2020) 1950 – ולריה נובודבורסקיה, עיתונאית ופוליטיקאית ליברלית רוסייה, מתנגדת משטר סובייטית (נפטרה ב-2014) 1953 – יוקו שימאדה, שחקנית יפנית (נפטרה ב-2022) 1955 – ביל פקסטון, שחקן ובמאי אמריקאי (נפטר ב-2017) 1956 – בוב סאגט, שחקן, קומיקאי, במאי ותסריטאי יהודי-אמריקאי (נפטר ב-2022) 1959 – יודית שחר, משוררת ישראלית 1964 – אילת שמיר, סופרת ישראלית 1966 – קוסאי חוסיין, בנו של סדאם חוסיין נשיא עיראק (נפטר ב-2003) 1967 – מוחמד נשיד, הנשיא השלישי של האיים המלדיביים 1971 – מקסימה, מלכת הולנד 1973 – שהרה בלאו, סופרת ופובליציסטית 1980 – עומר מילר, שף ישראלי ומגיש תוכנית בישול 1981 – שירי מימון, זמרת, שחקנית ומנחת טלוויזיה ישראלית 1982 – טוני פארקר, שחקן כדורסל צרפתי 1985 – סתיו שפיר, חברת הכנסת מטעם מפלגת העבודה, ממנהיגות המחאה החברתית בישראל 2011 1985 – גרג ואן אוורמאט, רוכב אופני כביש בלגי 1986 – האנה לוקס דייוויס, במאית וידאו קליפים 1986 – תום בארי, שחיין ישראלי 1987 – אדוואלד בואסון האגן, רוכב אופני כביש נורווגי 1990 – עמליה דואק, עיתונאית ואשת רדיו ישראלית 1990 – אלי קרן-אסף, שחקנית ישראלית 1990 – סוני קולברלי, רוכב אופני כביש איטלקי 1990 – רוס באטלר, שחקנית אמריקאי 1991 – מורן מזור, זמרת ישראלית 1992 – שגיא מוקי, ג'ודוקא ישראלינפטרו 1510 – סנדרו בוטיצ'לי, צייר פלורנטני מתקופת הרנסאנס (נולד ב-1445) 1606 – דמיטרי הכוזב הראשון, מלך רוסיה (נולד ב-1581) 1643 – ג'ובאני פיקי, מלחין איטלקי (נולד ב-1571) 1829 – ג'ון ג'יי, פוליטיקאי, מהפכן, דיפלומט ומשפטן אמריקאי (נולד ב-1745) 1838 – שארל-מוריס דה טליראן, דיפלומט צרפתי (נולד ב-1754) 1936 – נחום סוקולוב, הנשיא החמישי של ההסתדרות הציונית העולמית, מנהיג ציוני, סופר, משורר ומחלוצי העיתונות העברית (נולד ב-1859) 1963 – עמי אסף, חבר הכנסת וסגן שר מטעם מפא"י (נולד ב-1903) 1985 – אברהם ניניו, שחקן ובמאי בתיאטרון הבימה (נולד ב-1918) 1986 – אברהם סכנין, פעיל התנועה הציונית וסגן ראש עיריית חיפה (נולד ב-1905) 1991 – נחום גולן, תת-אלוף בצה"ל ומפקדה של חטיבת גולני במלחמת העצמאות (נולד ב-1915) 1996 – רות יפה, פסיכיאטרית, פסיכואנליסטית, מנהלת מרכז לבריאות הנפש שלוותה ופרופסור לפסיכיאטריה בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת תל אביב (נולדה ב-1907) 1998 – משה שרר, עסקן חרדי אמריקאי (נולד ב-1921) 2001 – יוסף ידין, שחקן תיאטרון וקולנוע ישראלי, ממייסדי התיאטרון הקאמרי ומבכירי שחקניו (נולד ב-1920) 2002 – לאסלו קובאלה, כדורגלן הונגרי (נולד ב-1927) 2007 – לויד אלכסנדר, סופר ילדים אמריקאי (נולד ב-1924) 2009 – מריו בנדטי, סופר ומשורר אורוגוואי (נולד ב-1920) 2012 – דונה סאמר, זמרת אמריקאית, שזכתה להצלחה בתקופת הדיסקו של שנות ה-70 ובראשית שנות ה-80 (נולדה ב-1948) 2012 – גדעון עזרא, חבר הכנסת מטעם קדימה (נולד ב-1937) 2014 – ג'רלד אדלמן, ביולוג אמריקאי (נולד ב-1929) 2017 – כריס קורנל, זמר אמריקאי (נולד ב-1964) 2018 – ריצ'רד פייפס, היסטוריון וסופר יהודי אמריקאי (נולד ב-1923) 2019 – הרמן ווק, סופר ומחזאי יהודי-אמריקאי (נולד ב-1915) 2020 – דו וויי, שגריר סין בישראל (נולד ב-1962) 2022 – פרנססק רודריגס, כדורגלן ומאמן ספרדי-קטלוני (נולד ב-1934) 2022 – ואנגליס, מלחין יווני (נולד ב-1943) 2023 – דבורה קידר, שחקנית קולנוע ותיאטרון ישראלית (נולדה ב-1924)חגים ואירועים החלים ביום זה 1814 יום העצמאות בנורווגיה (יום החוקה) יום התקשורת הבינלאומי יום הטלקומוניקציה וחברת המידע העולמי היום הבינלאומי נגד הומופוביה 16 במאי – 18 במאי מאי לוח אירועים שנתיקישורים חיצונייםה יזמאי

2300

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%93%D7%95%D7%91%20%28%D7%A1%D7%95%D7%92%29

דוב (סוג)

דוב (נרשם גם: דב, שם מדעי: Ursus) הוא סוג במשפחת הדוביים מתת-משפחת הדובים, בתוכו מרבית מיני הדובים החיים - 4 מינים. דוב לבן ודוב קודיאק הם טורפי היבשה הגדולים ביותר כיום, עם משקל של 700 ק"ג ואף יותר. מינים אלה מצויים ביערות, שדות ומורדות הרים ברחבי אמריקה הצפונית ואירואסיה. הדוב הלבן הוא היחיד החי בקוטב הצפוני והוא מסוגל לשחות בלב הים הפתוח. הדובים הם אוכלי כל ברובם, למעט הדוב הלבן. הם משתמשים בכפותיהם הגדולות כדי לחפור ולהוציא שורשים או חרקים מהאדמה. הם גם ירדפו אחרי טרף כמו דגי סלמון ואף על גורי פרסתנים צעירים. בתזונתם הם נחשבים להיפוקרניבורים, אך הדוב הלבן, המצוי באזורים בהם אין כמעט אוכל הוא היפרקרניבור הצד כלבי ים, איילים וטרף דומה. מינים הסוג כולל את המינים הבאים: דוב חום (Ursus arctos) דוב שחור אסייתי (Ursus thibetanus) דוב שחור אמריקני (Ursus americanus) דוב קוטב (Ursus maritimus) מינים נוספים שנכחדו: Ursus abstrusus Ursus arvernensis דוב דנינגרי (Ursus deningeri) דוב אטרוסכוס (Ursus etruscus) דוב אינגרסוס (Ursus ingressus) Ursus dolinensis Ursus inopinatus דוב רוסיקוס (Ursus rossicus) Ursus sackdillingensis דוב מערות (Ursus spelaeus) דוב מינימוס (Ursus minimus) קישורים חיצוניים בעלי חיים שתוארו ב-1758 טקסונים שתוארו בידי קארולוס ליניאוס דוביים

דוב (נרשם גם: דב, שם מדעי: Ursus) הוא סוג במשפחת הדוביים מתת-משפחת הדובים, בתוכו מרבית מיני הדובים החיים - 4 מינים. דוב לבן ודוב קודיאק הם טורפי היבשה הגדולים ביותר כיום, עם משקל של 700 ק"ג ואף יותר. מינים אלה מצויים ביערות, שדות ומורדות הרים ברחבי אמריקה הצפונית ואירואסיה. הדוב הלבן הוא היחיד החי בקוטב הצפוני והוא מסוגל לשחות בלב הים הפתוח.הדובים הם אוכלי כל ברובם, למעט הדוב הלבן. הם משתמשים בכפותיהם הגדולות כדי לחפור ולהוציא שורשים או חרקים מהאדמה. הם גם ירדפו אחרי טרף כמו דגי סלמון ואף על גורי פרסתנים צעירים. בתזונתם הם נחשבים להיפוקרניבורים, אך הדוב הלבן, המצוי באזורים בהם אין כמעט אוכל הוא היפרקרניבור הצד כלבי ים, איילים וטרף דומה.מיניםהסוג כולל את המינים הבאים:דוב חום (Ursus arctos)דוב שחור אסייתי (Ursus thibetanus)דוב שחור אמריקני (Ursus americanus)דוב קוטב (Ursus maritimus)מינים נוספים שנכחדו: Ursus abstrusus Ursus arvernensis דוב דנינגרי (Ursus deningeri) דוב אטרוסכוס (Ursus etruscus) דוב אינגרסוס (Ursus ingressus) Ursus dolinensis Ursus inopinatus דוב רוסיקוס (Ursus rossicus) Ursus sackdillingensis דוב מערות (Ursus spelaeus) דוב מינימוס (Ursus minimus)קישורים חיצונייםבעלי חיים שתוארו ב-1758טקסונים שתוארו בידי קארולוס ליניאוסדוביים

2306

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A8%D7%90%D7%A7%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%9D

ראקוניים

רָקוּנִיִּים (שם מדעי: Procyonidae) היא משפחה בסדרת הטורפים של יונקים אוכלי כל החיים רק בעולם החדש. הם שייכים לתת-סדרת דמויי כלב ומזכירים במראם משפחות נוספות מאותה תת-סדרה כמו דוביים, סמוריים ופנדות אדומות. מיון ראקוניים סוג: בסרקיון (Bassaricyon) מין: אולינגו צפוני (Bassaricyon gabbii) מין: אולינגיטו (Bassaricyon neblina) מין: אולינגו מזרחי (Bassaricyon alleni) מין: אולינגו מערבי (Bassaricyon medius) סוג: חוטמן הרים (Nasuella) מין: חוטמן הרים מזרחי (Nasuella olivacea) מין: חוטמן הרים מערבי (Nasuella olivacea) סוג ומין יחיד: דביבון לופת (Potos flavus) סוג: בסריסקוס (Bassariscus) מין: דביבון זנב-טבעת (Bassariscus astutus) מין: קקומיסטו (Bassariscus sumichrasti) סוג: חוטמן (Nasua) חוטמן אדום (Nasua nasua), נפוץ בדרום אמריקה חוטמן חום (Nasua narica) סוג: דביבון (Procyon) מין: דביבון סרטנים (Procyon cancrivorus) מין: דביבון מצוי (Procyon lotor) מין: דביבון קוסומל (Procyon pygmaeus) מין: Procyon rexroadensis - נכחד סוגים נכחדים בעבר היו עוד סוגים נכחדים דרום-אמריקאים בסדרה כשהגדול שבהם - הצ'מפלמלניה הגיע לגודל של פנדה ענקית. אולם הם נכחדו כאשר ההחלפה האמריקנית הגדולה הגיעה לדרום אמריקה והתחרות עם חיות צפון-אמריקאיות הכריעו אותם: Parahyaenodon Tetraprothomo Angustictis Probassariscus Edaphocyon Arctonasua קיונסואה (Cyonasua) Amphinasua צ'מפלמלניה (Chapalmalania) Protoprocyon Paranasua Bassaricynoides Parapotos קישורים חיצוניים הערות שוליים בעלי חיים שתוארו ב-1825 טקסונים שתוארו בידי ג'ון אדוארד גריי

רָקוּנִיִּים (שם מדעי: Procyonidae) היא משפחה בסדרת הטורפים של יונקים אוכלי כל החיים רק בעולם החדש. הם שייכים לתת-סדרת דמויי כלב ומזכירים במראם משפחות נוספות מאותה תת-סדרה כמו דוביים, סמוריים ופנדות אדומות.מיון ראקוניים סוג: בסרקיון (Bassaricyon) מין: אולינגו צפוני (Bassaricyon gabbii) מין: אולינגיטו (Bassaricyon neblina) מין: אולינגו מזרחי (Bassaricyon alleni) מין: אולינגו מערבי (Bassaricyon medius) סוג: חוטמן הרים (Nasuella) מין: חוטמן הרים מזרחי (Nasuella olivacea) מין: חוטמן הרים מערבי (Nasuella olivacea) סוג ומין יחיד: דביבון לופת (Potos flavus) סוג: בסריסקוס (Bassariscus) מין: דביבון זנב-טבעת (Bassariscus astutus) מין: קקומיסטו (Bassariscus sumichrasti) סוג: חוטמן (Nasua) חוטמן אדום (Nasua nasua), נפוץ בדרום אמריקה חוטמן חום (Nasua narica) סוג: דביבון (Procyon) מין: דביבון סרטנים (Procyon cancrivorus) מין: דביבון מצוי (Procyon lotor) מין: דביבון קוסומל (Procyon pygmaeus) מין: Procyon rexroadensis - נכחדסוגים נכחדיםבעבר היו עוד סוגים נכחדים דרום-אמריקאים בסדרה כשהגדול שבהם - הצ'מפלמלניה הגיע לגודל של פנדה ענקית. אולם הם נכחדו כאשר ההחלפה האמריקנית הגדולה הגיעה לדרום אמריקה והתחרות עם חיות צפון-אמריקאיות הכריעו אותם: Parahyaenodon Tetraprothomo Angustictis Probassariscus Edaphocyon Arctonasua קיונסואה (Cyonasua) Amphinasua צ'מפלמלניה (Chapalmalania) Protoprocyon Paranasua Bassaricynoides Parapotosקישורים חיצונייםהערות שולייםבעלי חיים שתוארו ב-1825טקסונים שתוארו בידי ג'ון אדוארד גריי

2311

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%A0%D7%93%D7%94%20%D7%A2%D7%A0%D7%A7%D7%99%D7%AA

פנדה ענקית

פנדה ענקית (שם מדעי: Ailuropoda melanoleuca) היא מין של יונק והמין היחיד ששרד בסוג פנדה, המסווג במשפחת הדוביים (Ursidae) והשוכן במרכז סין. הפנדה חיה באזורים הרריים, כגון סצ'ואן וטיבט. לקראת סוף המאה ה-19 הפכה הפנדה ל"סמל לאומי" בסין ודמותה מופיעה על מטבעות זהב סיניים. בסינית שמה של הפנדה הוא 熊猫, משמעות השם הסיני היא "דוב-חתול". הכינוי המקובל במערב נגזר משמו של יונק אחר, פנדה אדומה; בעבר נהגו לכנותה דוב מנומר. מאפיינים פיזיים אורכה של הפנדה 1.5 מטר עד 1.8 מטר מהחרטום ועד לזנב, משקלה 75–165 קילוגרם רגליה שחורות, גופה שחור ולבן כשהראש לבן למעט האוזניים השחורות והעיניים המוקפות בכתמים שחורים דמויי משקפיים, מה שמשווה מראה חביב לבני אדם, אך כלפי חיות אחרות הוא מהווה איום ומהווה אחד ממנגנוני ההגנה הטבעיים של הפנדה. לפנדה הענקית יש כף רגל מיוחדת עם בוהן וחמש אצבעות - מבנה אידאלי לאכילת חזרן. ה"בוהן" היא למעשה התרחבות של עצם שורש כף הרגל. סטיבן ג'יי גולד כתב מאמר על כך שצורף ונתן את השם לספרו "בוהן הפנדה" . תוחלת החיים של הפנדה בטבע היא כ-15 שנים, אך פרטים שחיים בשבי יכולים לחיות למעלה מ-20 שנים. התנהגות הפנדה ביישנית ולעתים נדירות תוקפנית. כשהיא מתגלה, היא לרוב נמלטת. הפנדה עצמאית בדרך כלל ולא חיה בלהקה, אך מודעת לפנדות האחרות ויודעת לתקשר איתן באמצעות קולות ובעיקר ריח, שמופץ באמצעות בלוטות ריח מתחת לזנב, שהפנדה נוהגת לשפשף בעצים. תזונה על אף שסיווגה הטקסונומי משייכה לטורפים הפנדה ניזונה כמעט אך ורק מצמחים, למעשה, היא אוכלת כמעט אך ורק חזרן (במבוק) בכמות הנעה בין 12 ל-38 ק"ג חזרן ביום, כשרק 17% מכל החזרן נספג בגוף במערכת העיכול, ולכן היא מקדישה עד 14 שעות ביום לאכילה. טכנית, כמו בעלי־חיים רבים אחרים הן אוכלות־כל, שכן הן אוכלות גם ביצים, דגים וחרקים כמקורות נוספים לחלבון. תופעה אופיָנִית לפנדות שאוזניהן מתנועעות בזמן שהן לועסות. נמצא שבעונה שבה הפנדה ניזונה מנצרי במבוק, העשירים יחסית בחלבון, משגשג במעיהם החיידק Clostridium butryricum שגורם להם לאגור שומן. הפנדות אוכלות חלקים שונים של החזרן בתקופות שונות בשנה, לפעמים הן מעדיפות את העלים הרכים והצעירים של החזרן, ולפעמים את הגבעולים הקשים. תזונה בררנית זו היא אחת הסיבות לקושי בהחזקת פנדות בשבי. תת-מינים Ailuropoda melanoleuca melanoleuca - תת-המין של רוב אוכלוסיות הפנדה. פנדות אלו נמצאות בעיקר בסצ'ואן ומציגות את הצבעים האופייניים לפנדה - שחור ולבן. פנדה צ'ינלינג (Ailuropoda melanoleuca qinlingensis) - חייה בגבהים של 1,300–3,000 מטרים. צבע הפרווה של פנדה זו הוא חום כהה וחום בהיר. גולגולתה קטנה יותר מאשר תת-המין השני, אך יש לה שיניים טוחנות גדולות יותר. סיווג טקסונומי הפנדה היא בעל חיים יונק. עד היום לא הצליחו המדענים לקבוע את סולם ההתפתחות האבולוציוני של הפנדות. חלקם טוענים שהפנדות הראשונות הופיעו לפני 600 אלף שנה, אך האחרים מאמינים שהן חיות על כדור הארץ זה 1–3 מיליון שנים. השם פנדה ניתן לה כשנתגלה הקשר עם הפנדה האדומה ב-1901, אך השם המשותף נבע מסוג התזונה המשותף לשניהם (אכילת חזרן). במשך שנים רבות הסיווג הטקסונומי של הפנדה היה נתון במחלוקת, כיוון שגם למין "פנדה ענקית" וגם למין "פנדה אדומה" יש מאפיינים הן של דובים והן של ראקוניים. עם זאת, בדיקות DNA הראו כי הפנדה הענקית היא דוב אמיתי השייך למשפחת הדוביים (Ursidae). הדוב הקרוב ביותר אליה גנטית הוא דוב המשקפיים מאמריקה הדרומית. בעוד שהפנדה האדומה שייכת למשפחה Ailuridae, שהפנדה האדומה היא נציגתה החיה היחידה, השייכת למשפחת העל Musteloidea, שאליה משתייכים גם הסמוריים (Mustelidae) והראקוניים (Procyonidae). הפנדה הענקית בתרבות האנושית התיעוד הראשון של הפנדות בתרבות האנושית הופיע בסין כבר במאה העשירית לפנה"ס, אך למערב הן התגלו רק ב-1869 מדיווחיו של המיסיונר הצרפתי ארמן דוד שהביא אותן לפריז בתום ביקור בסין. המין פנדה ענקית הוא כבר שנים רבות חביב הקהל בחלקו משום שלפנדה יש הבעת פנים חביבה דמוית פני תינוק. לפיכך, נפוצו גם דובי צעצוע הדומים לפנדה. העובדה שבדרך כלל מציירים אותה רוכנת ואוכלת בשלווה עלי חזרן בניגוד לדימוי של הדוב כצייד מוסיפה לתדמיתה התמימה. דמות של פנדה בשם פו היא הכוכב של זיכיון המדיה קונג פו פנדה. ב-16 במרץ מצוין יום הפנדה הבין-לאומי. בצה"ל, "פנדה" הוא השם לדחפור D9 רובוטי נשלט מרחוק. שימור במשך שנים הוגדרה הפנדה כחיה בסיכון והפכה לסמלם של בעלי החיים שנמצאים בסכנת הכחדה. בספטמבר 2016 הצהיר האיגוד הבינלאומי לשימור טבע, כי הפנדה יצאה מכלל סכנת הכחדה וכעת היא מוגדרת כ'פגיעה'. הפנדה מופיעה בסמל של הקרן העולמית לשימור חיות הבר (WWF), ארגון השימור הגדול ביותר. בסקר שנערך על ידי ממשלת סין וארגוני טבע בינלאומיים בשנים 2011–2014 עולה כי 1,864 דובי פנדה ענקית חיים בטבע בדרום סין. מ-1963 נולדו בשמורות הטבע ובגני החיות בעולם 256 פנדות בלבד; רק 96 מהן שרדו יותר משנה. בניסיון למנוע את היעלמות הדובים המכונים "המאובנים החיים" - הקימה ממשלת סין 11 מרכזים לרביית פנדות ואסרה על ציד הדובים. המרכז בצ'נגדו נחשב למוצלח ביותר מבין המוסדות שנפתחו ב-20 השנים האחרונות. מספר הלידות של דובי הפנדה המוחזקים במרכז נחשב לגבוה בעולם - 35 פנדות, שהמימון להחזקתן מגיע מממשלת סין ומחברות פרטיות. עם זאת, תוצאות שיאפשרו להחזיר את הדובים לסביבה הטבעית שלהם עדיין לא נרשמו. השאלת דובי פנדה לגני־חיות אמריקנים ויפניים היוותה רכיב חשוב בדיפלומטיה של הרפובליקה העממית של סין בשנות ה-70 של המאה ה-20 והייתה מסממני חילופי התרבות הראשונים שבין סין הקומוניסטית למערב. אך בשנת 1984 הפסיקו הפנדות להיות סוכנים של דיפלומטיה. במקום זאת, החלה סין להציע פנדות להשאלה של עד 10 שנים בלבד. בשל השאלה כזו נדרש גן־החיות לשלם עד מיליון דולר לשנה ולחתום על התחייבות שכל גור שייוולד בתקופה זו הוא רכושה של סין העממית. תביעה משפטית שהגישה "הקרן העולמית של חיות הבר" ב-1988 אלצה את שירות הדגה וחיות הבר של ארצות הברית לחייב גני־חיות בארצות הברית המעוניינים לייבא פנדות לוודא שחצי מהתשלום לסין יופנה למאמצי שימור של הפנדה ובית הגידול שלה לפני שהאגף יאשר את יבוא הפנדות. גלריה מדיה קישורים חיצוניים שגריר הידידות של סין, באתר הרדיו הבינלאומי של סין בעברית הערות שוליים טקסונים שתוארו בידי ארמן דוד בעלי חיים שתוארו ב-1869 איילורופודים בעלי חיים בהרי סין סין: יונקים סין: מינים אנדמיים מגה-פאונה של אירואסיה בעלי חיים אוכלי-צמחים יונקים יחידים בסוגם

פנדה ענקית (שם מדעי: Ailuropoda melanoleuca) היא מין של יונק והמין היחיד ששרד בסוג פנדה, המסווג במשפחת הדוביים (Ursidae) והשוכן במרכז סין. הפנדה חיה באזורים הרריים, כגון סצ'ואן וטיבט. לקראת סוף המאה ה-19 הפכה הפנדה ל"סמל לאומי" בסין ודמותה מופיעה על מטבעות זהב סיניים.בסינית שמה של הפנדה הוא 熊猫, משמעות השם הסיני היא "דוב-חתול". הכינוי המקובל במערב נגזר משמו של יונק אחר, פנדה אדומה; בעבר נהגו לכנותה דוב מנומר.מאפיינים פיזיים אורכה של הפנדה 1.5 מטר עד 1.8 מטר מהחרטום ועד לזנב, משקלה 75–165 קילוגרם רגליה שחורות, גופה שחור ולבן כשהראש לבן למעט האוזניים השחורות והעיניים המוקפות בכתמים שחורים דמויי משקפיים, מה שמשווה מראה חביב לבני אדם, אך כלפי חיות אחרות הוא מהווה איום ומהווה אחד ממנגנוני ההגנה הטבעיים של הפנדה.לפנדה הענקית יש כף רגל מיוחדת עם בוהן וחמש אצבעות - מבנה אידאלי לאכילת חזרן. ה"בוהן" היא למעשה התרחבות של עצם שורש כף הרגל. סטיבן ג'יי גולד כתב מאמר על כך שצורף ונתן את השם לספרו "בוהן הפנדה" .תוחלת החיים של הפנדה בטבע היא כ-15 שנים, אך פרטים שחיים בשבי יכולים לחיות למעלה מ-20 שנים.התנהגות הפנדה ביישנית ולעתים נדירות תוקפנית. כשהיא מתגלה, היא לרוב נמלטת. הפנדה עצמאית בדרך כלל ולא חיה בלהקה, אך מודעת לפנדות האחרות ויודעת לתקשר איתן באמצעות קולות ובעיקר ריח, שמופץ באמצעות בלוטות ריח מתחת לזנב, שהפנדה נוהגת לשפשף בעצים.תזונה על אף שסיווגה הטקסונומי משייכה לטורפים הפנדה ניזונה כמעט אך ורק מצמחים, למעשה, היא אוכלת כמעט אך ורק חזרן (במבוק) בכמות הנעה בין 12 ל-38 ק"ג חזרן ביום, כשרק 17% מכל החזרן נספג בגוף במערכת העיכול, ולכן היא מקדישה עד 14 שעות ביום לאכילה. טכנית, כמו בעלי־חיים רבים אחרים הן אוכלות־כל, שכן הן אוכלות גם ביצים, דגים וחרקים כמקורות נוספים לחלבון. תופעה אופיָנִית לפנדות שאוזניהן מתנועעות בזמן שהן לועסות.נמצא שבעונה שבה הפנדה ניזונה מנצרי במבוק, העשירים יחסית בחלבון, משגשג במעיהם החיידק Clostridium butryricum שגורם להם לאגור שומן.הפנדות אוכלות חלקים שונים של החזרן בתקופות שונות בשנה, לפעמים הן מעדיפות את העלים הרכים והצעירים של החזרן, ולפעמים את הגבעולים הקשים.תזונה בררנית זו היא אחת הסיבות לקושי בהחזקת פנדות בשבי.תת-מינים Ailuropoda melanoleuca melanoleuca - תת-המין של רוב אוכלוסיות הפנדה. פנדות אלו נמצאות בעיקר בסצ'ואן ומציגות את הצבעים האופייניים לפנדה - שחור ולבן. פנדה צ'ינלינג (Ailuropoda melanoleuca qinlingensis) - חייה בגבהים של 1,300–3,000 מטרים. צבע הפרווה של פנדה זו הוא חום כהה וחום בהיר. גולגולתה קטנה יותר מאשר תת-המין השני, אך יש לה שיניים טוחנות גדולות יותר.סיווג טקסונומי הפנדה היא בעל חיים יונק. עד היום לא הצליחו המדענים לקבוע את סולם ההתפתחות האבולוציוני של הפנדות. חלקם טוענים שהפנדות הראשונות הופיעו לפני 600 אלף שנה, אך האחרים מאמינים שהן חיות על כדור הארץ זה 1–3 מיליון שנים. השם פנדה ניתן לה כשנתגלה הקשר עם הפנדה האדומה ב-1901, אך השם המשותף נבע מסוג התזונה המשותף לשניהם (אכילת חזרן). במשך שנים רבות הסיווג הטקסונומי של הפנדה היה נתון במחלוקת, כיוון שגם למין "פנדה ענקית" וגם למין "פנדה אדומה" יש מאפיינים הן של דובים והן של ראקוניים. עם זאת, בדיקות DNA הראו כי הפנדה הענקית היא דוב אמיתי השייך למשפחת הדוביים (Ursidae). הדוב הקרוב ביותר אליה גנטית הוא דוב המשקפיים מאמריקה הדרומית. בעוד שהפנדה האדומה שייכת למשפחה Ailuridae, שהפנדה האדומה היא נציגתה החיה היחידה, השייכת למשפחת העל Musteloidea, שאליה משתייכים גם הסמוריים (Mustelidae) והראקוניים (Procyonidae).הפנדה הענקית בתרבות האנושית התיעוד הראשון של הפנדות בתרבות האנושית הופיע בסין כבר במאה העשירית לפנה"ס, אך למערב הן התגלו רק ב-1869 מדיווחיו של המיסיונר הצרפתי ארמן דוד שהביא אותן לפריז בתום ביקור בסין. המין פנדה ענקית הוא כבר שנים רבות חביב הקהל בחלקו משום שלפנדה יש הבעת פנים חביבה דמוית פני תינוק. לפיכך, נפוצו גם דובי צעצוע הדומים לפנדה. העובדה שבדרך כלל מציירים אותה רוכנת ואוכלת בשלווה עלי חזרן בניגוד לדימוי של הדוב כצייד מוסיפה לתדמיתה התמימה.דמות של פנדה בשם פו היא הכוכב של זיכיון המדיה קונג פו פנדה.ב-16 במרץ מצוין יום הפנדה הבין-לאומי. בצה"ל, "פנדה" הוא השם לדחפור D9 רובוטי נשלט מרחוק.שימור במשך שנים הוגדרה הפנדה כחיה בסיכון והפכה לסמלם של בעלי החיים שנמצאים בסכנת הכחדה. בספטמבר 2016 הצהיר האיגוד הבינלאומי לשימור טבע, כי הפנדה יצאה מכלל סכנת הכחדה וכעת היא מוגדרת כ'פגיעה'. הפנדה מופיעה בסמל של הקרן העולמית לשימור חיות הבר (WWF), ארגון השימור הגדול ביותר.בסקר שנערך על ידי ממשלת סין וארגוני טבע בינלאומיים בשנים 2011–2014 עולה כי 1,864 דובי פנדה ענקית חיים בטבע בדרום סין. מ-1963 נולדו בשמורות הטבע ובגני החיות בעולם 256 פנדות בלבד; רק 96 מהן שרדו יותר משנה. בניסיון למנוע את היעלמות הדובים המכונים "המאובנים החיים" - הקימה ממשלת סין 11 מרכזים לרביית פנדות ואסרה על ציד הדובים. המרכז בצ'נגדו נחשב למוצלח ביותר מבין המוסדות שנפתחו ב-20 השנים האחרונות.מספר הלידות של דובי הפנדה המוחזקים במרכז נחשב לגבוה בעולם - 35 פנדות, שהמימון להחזקתן מגיע מממשלת סין ומחברות פרטיות. עם זאת, תוצאות שיאפשרו להחזיר את הדובים לסביבה הטבעית שלהם עדיין לא נרשמו.השאלת דובי פנדה לגני־חיות אמריקנים ויפניים היוותה רכיב חשוב בדיפלומטיה של הרפובליקה העממית של סין בשנות ה-70 של המאה ה-20 והייתה מסממני חילופי התרבות הראשונים שבין סין הקומוניסטית למערב. אך בשנת 1984 הפסיקו הפנדות להיות סוכנים של דיפלומטיה. במקום זאת, החלה סין להציע פנדות להשאלה של עד 10 שנים בלבד. בשל השאלה כזו נדרש גן־החיות לשלם עד מיליון דולר לשנה ולחתום על התחייבות שכל גור שייוולד בתקופה זו הוא רכושה של סין העממית. תביעה משפטית שהגישה "הקרן העולמית של חיות הבר" ב-1988 אלצה את שירות הדגה וחיות הבר של ארצות הברית לחייב גני־חיות בארצות הברית המעוניינים לייבא פנדות לוודא שחצי מהתשלום לסין יופנה למאמצי שימור של הפנדה ובית הגידול שלה לפני שהאגף יאשר את יבוא הפנדות.גלריהמדיהקישורים חיצוניים שגריר הידידות של סין, באתר הרדיו הבינלאומי של סין בעבריתהערות שולייםטקסונים שתוארו בידי ארמן דודבעלי חיים שתוארו ב-1869איילורופודיםבעלי חיים בהרי סיןסין: יונקיםסין: מינים אנדמייםמגה-פאונה של אירואסיהבעלי חיים אוכלי-צמחיםיונקים יחידים בסוגם

2316

https://he.wikipedia.org/wiki/1%20%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%90%D7%A8

1 בינואר

1 בינואר הוא היום הראשון בשנה בלוח הגרגוריאני, מאז 1622 עד לסיום השנה נשארו עוד 364 ימים (365 בשנה מעוברת). אירועים היסטוריים ביום זה 45 לפנה"ס – הלוח היוליאני הונהג לראשונה 69 – אנשי הלגיון בגרמניה עילית התמרדו וסירבו להשבע אמונים לגלבה ונשבעו תחת זו אמונים לוויטליוס 193 – הסנאט הרומי בחר בפרטינקס כיורשו של קומודוס כקיסר רומא, נגד רצונו 404 – על-פי מסורת נוצרית, קץ תחרויות הגלדיאטורים ברומא 630 – מוחמד התחיל במסע לכיוון מכה ביחד עם הצבא שלו 898 – שארל התם התחיל את כהונתו כמלך של פרנקיה המערבית 1001 – הנסיך הגדול אישטוון הראשון הוכרז כמלך הונגריה על ידי האפיפיור סילבסטר השני 1387 – תחילת שלטונו של שארל השלישי, מלך נווארה 1481 – האינקוויזיציה הספרדית התחילה לפעול 1502 – מגלה הארצות הפורטוגלי גספאר דה למוס הגיע לראשונה למפרץ בברזיל, אותו הוא מכנה "ריו דה ז'ניירו" 1515 – פרנסואה הראשון מצרפת ירש את הכתר הצרפתי 1523 – אבירי מסדר ההוספיטלרים נמלטו מרודוס מפני סולימאן הראשון למלטה 1527 – אצילים קרואטים בחרו בפרדיננד הראשון למלך קרואטיה במפגש שנערך בפרלמנט סטין 1600 – סקוטלנד התחילה להשתמש בלוח היוליאני 1622 – 1 בינואר מוכרז כיום הראשון בשנה בלוח הגרגוריאני 1651 – צ'ארלס השני הוכתר גם למלך סקוטלנד 1673 – התחילה העברת דואר סדירה בין ניו יורק לבין בוסטון 1700 – רוסיה התחילה להשתמש בלוח היוליאני 1739 – ז'אן-באטיסט שארל בובה דה לוזייה גילה את האי בובה 1776 – ג'ורג' וושינגטון חשף את דגל האיחוד הגדול, הדגל הלאומי הראשון של ארצות הברית 1781 – 1,500 חיילים מהגדוד הפנסילבני השישי בפיקודו של אנטוני ויין מרדו בצבא הקונטיננטלי במחנה החורף מוריסטאון, ניו ג'רזי כחלק ממרד פנסילבניה שהתרחש באותה שנה 1788 – המהדורה הראשונה של הטיימס, לשעבר "הרשומון האוניברסלי היומי", יצאה לאור 1797 – אולבני הפכה לבירת מדינת ניו יורק במקום קינגסטון 1800 – חברת הודו המזרחית ההולנדית פורקה רשמית 1801 – ממלכת בריטניה הגדולה וממלכת אירלנד התאחדו ליצירת הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד 1801 – גילוי קרס, האסטרואיד הראשון שהתגלה (מאוחר יותר הוגדר ככוכב לכת ננסי) 1804 – האיטי הכריזה על עצמאות מצרפת 1806 – נפוליאון ביטל את השימוש בלוח השנה המהפכני בצרפת 1808 – הוטל איסור על יבוא עבדים לארצות הברית 1837 – רעידת אדמה פקדה את העיר צפת 1874 – איחוד הברונקס לתוך העיר ניו יורק 1876 – הרייכסבנק נפתח בברלין 1877 – המלכה ויקטוריה הכריזה על עצמה כשליטת הודו 1880 – התחילה כרייתה של תעלת פנמה 1886 – הממלכה המאוחדת סיפחה אליה את בורמה עילית 1890 – באנגליה התרחש השימוש הראשון ברשת המגנה על השער במשחק כדורגל 1892 – אליס איילנד נפתח לשם קליטת מהגרים לארצות הברית 1893 – יפן התחילה להשתמש בלוח הגרגוריאני 1896 – הפיזיקאי הגרמני וילהלם רנטגן מודיע על גילוי קרני X 1898 – יצירת הכרך ניו יורק, על ידי איחוד מוניציפלי של מנהטן, ברוקלין, קווינס, הברונקס וסטטן איילנד לכדי עיר אחת 1899 – הסתיים השלטון הספרדי בקובה 1900 – בגרמניה הונהג קוד חוקים חדש – הקודקס האזרחי הגרמני 1901 – הממלכה המאוחדת העניקה עצמאות לאוסטרליה 1912 – יסוד הרפובליקה הסינית 1915 – מלחמת העולם הראשונה – התחיל קרב בולימוב תוך שימוש בגז רעיל 1925 – האסטרונום האמריקאי אדווין האבל הודיע על גילוי גלקסיות הנמצאות מחוץ לשביל החלב 1926 – נוסד פארק קרוגר בדרום אפריקה 1933 – הקמת קואופרטיב אגד 1934 – גרמניה הנאצית קיבלה את החוק למניעת צאצאים החולים במחלות תורשתיות 1934 – אלקטרז הפך לכלא פדרלי של ארצות הברית 1939 – גרמניה הנאצית אסרה על יהודים לעבוד עם גרמנים 1942 – מלחמת העולם השנייה – הביטוי האומות המאוחדות התייחס לראשונה באופן רשמי לגוף, שבעתיד יהיה האו"ם 1944 – סוריה קיבלה עצמאות מצרפת 1948 – איטליה קיבלה חוקה חדשה 1952 – ירדן קיבלה חוקה ליברלית תחת שלטונו של המלך טלאל 1954 – נפתח משפט קסטנר 1956 – סודאן קיבלה עצמאות מהממלכה המאוחדת 1958 – השוק האירופאי המשותף מתחיל לפעול 1959 – בטיסטה והנשיא הנבחר קרלוס ריביירו אגוארו ברחו מקובה 1960 – קמרון קיבלה עצמאות מצרפת ומהממלכה המאוחדת 1962 – ניו זילנד העניקה עצמאות לסמואה 1965 – פיגוע ראשון של הפת"ח 1969 – שני הרוגים ועשרות פצועים במטח הקטיושות הראשון לעבר קריית שמונה 1973 – אירלנד, הממלכה המאוחדת ודנמרק הצטרפה לשוק האירופי המשותף 1978 – התרסקה טיסה 855 של אייר אינדיה, ונהרגו כל 213 הנוסעים ואנשי הצוות 1979 – ארצות הברית וסין כוננו יחסים דיפלומטיים ביניהן 1981 – יוון הצטרפה לשוק האירופי המשותף 1983 – נולד האינטרנט – ARPANET עוברת להשתמש ב-IP 1984 – ברוניי קיבלה עצמאות מהממלכה המאוחדת 1985 – נוצר פרוטוקול ה-DNS 1986 – ספרד ופורטוגל הצטרפו לקהילה האירופית, שהפכה מאוחר יותר לאיחוד האירופי 1986 – ארובה קיבלה יותר עצמאות מהולנד, נפרדה מיתר איי האנטילים ההולנדיים והפכה למרכיב אוטונומי נפרד בממלכת ארצות השפלה 1986 – השקל יצא משימוש ומוחלף בשקל החדש 1989 – פרוטוקול מונטריאול נכנס לתוקף 1993 – הפיכתה הרשמית של הקהילה האירופית לאיחוד האירופי בעקבות אמנת מאסטריכט 1993 – צ'כוסלובקיה התפרקה לצ'כיה וסלובקיה 1994 – תחילת המרד בצ'יאפס 1994 – הסכם NAFTA נכנס לתוקף 1995 – חוק ביטוח בריאות ממלכתי נכנס לתוקף 1995 – נוסד ארגון הסחר העולמי 1995 – אוסטריה, פינלנד ושוודיה הצטרפו לאיחוד האירופי 1995 – פולין החליפה את הזלוטי הישן PLZ בזלוטי חדש PLN 1996 – קוראסאו קיבלה אוטונומיה להקמת ממשל עצמאי אך נשארת חלק מממלכת ארצות השפלה 1998 – הבנק המרכזי האירופי נוסד 1999 – מטבע האירו יצא לדרך, במקביל למטבעות המקומיים 2000 – יחד עם חגיגות המילניום , משבר באג 2000 לא מתרחש 2002 – מטבעותיהן הישנים של אוסטריה, איטליה, אירלנד, בלגיה, גרמניה, הולנד, יוון, לוקסמבורג, ספרד, פורטוגל, פינלנד וצרפת יצאו משימוש, ומוחלפים באירו 2007 – בולגריה ורומניה הצטרפו לאיחוד האירופי 2007 – האירו החליף את הטולר הסלובני 2007 – באן קי מון נכנס לתפקידו כמזכ"ל האו"ם 2008 – האירו נכנס כהילך חוקי במלטה ובקפריסין 2009 – האירו נכנס כהילך חוקי בסלובקיה 2010 – פיגוע התאבדות במהלך משחק כדורעף במערב פקיסטן; באירוע נהרגו לפחות 95 אנשים ונפצעו מעל 100 2011 – האירו נכנס כהילך חוקי באסטוניה 2014 – האירו נכנס כהילך חוקי בלטביה 2015 – האירו נכנס כהילך חוקי בליטא 2016 – פיגוע ירי ברחוב דיזנגוף בתל אביב 2017 – פיגוע הירי במועדון הלילה באיסטנבול 2019 – הגשושית ניו הורייזונס מבצעת יעף ליד 486958 ארוקות' בחגורת קויפר, שכונה בזמנו בשם הלא רשמי "אולטימה ת'ולה" נולדו 766 – עלי א-רידא, האימאם השיעי השמיני (נפטר ב-818) 874 – חסן אל-עסכרי, האימאם השיעי האחד-עשר (נולד ב-846) 1431 – ה אלכסנדר השישי (נפטר ב-1503) 1449 – לורנצו דה מדיצ'י, שליט פירנצה (נפטר ב-1492) 1467 – סיגיזמונד הזקן, מלך פולין, דוכס ליטא (נפטר ב-1548) 1484 – אולריך צווינגלי, כומר שווייצרי ממובילי הרפורמציה הפרוטסטנטית (נפטר ב-1531) 1502 – האפיפיור גרגוריוס השלושה עשר (נפטר ב-1585) 1557 – אישטוואן בוצ'קאי, שליט טרנסילבניה (נפטר ב-1606) 1735 – פול רוויר, לוחם חירות אמריקאי (נפטר ב-1818) 1752 – בטסי רוס, יוצרת הגרסה הראשונה של דגל ארצות הברית (נפטרה ב-1836) 1823 – שנדור פטפי, המשורר הלאומי של הונגריה (נפטר ב-1849) 1863 – פייר דה קוברטן, מייסד המשחקים האולימפיים (נפטר ב-1937) 1879 – א.מ. פורסטר, סופר בריטי (נפטר ב-1970) 1887 – וילהלם קנריס, ראש האבווהר בעת מלחמת העולם השנייה (הוצא להורג ב-1945) 1892 – ארטור רודז'ינסקי, מנצח פולני (נפטר ב-1958) 1894 – סאטינדרה נאת בוז, פיזיקאי בנגלי (נפטר ב-1974) 1895 – ג'ון אדגר הובר, ראש האף בי איי (נפטר ב-1972) 1899 – הרב אלעזר מנחם מן שך, ממנהיגי החברה הליטאית בישראל (נפטר ב-2001) 1900 – צ'יאונה סוגיהארה, קונסול יפני וחסיד אומות העולם (נפטר ב-1986) 1902 – הנס פון דוהנאני, חסיד אומות העולם, אחד מראשי קשר העשרים ביולי (נפטר ב-1945) 1905 – אברהם סכנין, פעיל התנועה הציונית וסגן ראש עיריית חיפה (נפטר ב-1986) 1905 – אהרן חטר-ישי, הקים את המערכת המשפטית של צה"ל, שימש כראש השירות המשפטי הצבאי והפצ"ר הראשון (נפטר ב-2003) 1912 – אפרים ברוידא, מסאי, עורך ומתרגם ישראלי, מייסדו ועורכו של כתב-העת "מולד" (נפטר ב-1994) 1915 – חונה שלביץ', עיתונאי יהודי-ליטאי בכיר (נפטר ב-1958) 1916 – שלמה יעקבסון, אסיר ארגון ההגנה בכלא עכו, מראשוני המסתערבים, מתנדב לצי הבריטי במלחמת העולם השנייה, ומראשוני חיל הים (נפטר ב-2005) 1916 – אלכס זילוני, מראשוני שירות האוויר של ההגנה וממייסדי חיל האוויר הישראלי (נפטר ב-2023) 1919 – ג'רום דייוויד סלינג'ר, סופר אמריקאי (נפטר ב-2010) 1923 – יוחנן סופר, אדמו"ר מערלוי (נפטר ב-2016) 1923 – ולנטינה קורטז, שחקנית קולנוע איטלקייה זוכת פרס באפט"א (נפטרה ב-2019) 1924 – ז'אק לה גוף, היסטוריון צרפתי (נפטר ב-2014) 1924 – אליעזר קוגל, ראש ישיבת שבות עמי, מראשי התנועה להפצת תורה, עסק בין היתר בלימוד תורה לעולים מחבר המדינות (נפטר ב-2022) 1924 – צ'ארלי מאנגר, מנהל השקעות ופילנתרופ 1927 – ואסילה מילאה, שר הצבא הרומני בעת שלטון ניקולאה צ'אושסקו (נפטר ב-1989) 1927 – ורנון סמית', כלכלן ומשפטן אמריקאי, חתן פרס נובל לכלכלה 1928 – ברנרד צ'רנובילסקי, פתולוג ישראלי 1931 – דודיק סמדר, שחקן טלוויזיה, פזמונאי, איש תיאטרון ומדבב ישראלי (נפטר ב-2012) 1934 – אפרים חירם, תת-אלוף במיל', ראש המועצה השמיני של רמת השרון 1937 – אחמד יאסין, מנהיג ארגון החמאס (נפטר ב-2004) 1937 – צבי לביא, עיתונאי ישראלי (נפטר ב-2018) 1937 – אריה שכטר, רב בני ברקי ופעיל בולט בתנועת התשובה (נפטר ב-2019) 1938 – צבי טאו, רב, ומנהיג בזרם החרדי-לאומי 1943 – שלמה שרף, מאמן כדורגל ישראלי 1944 – עומר אל-בשיר, נשיא סודאן 1945 – יחזקאל קצב, כדורגלן ישראלי (נפטר ב-2022) 1945 – דודו אלהרר, זמר, מוזיקאי, שחקן, שדרן רדיו, מנחה טלוויזיה, מפיק מוזיקלי ומספר סיפורים ישראלי 1946 – ריבלינו, כדורגלן ברזילאי 1951 – יואל גבע, מורה ישראלי למתמטיקה, מחבר ספרי לימוד לבית ספר תיכון ומקים "בית הספר לבגרות ופסיכומטרי של יואל גבע" 1951 – חגית רכבי ניקוליבסקי, במאית, מחזאית, תסריטאית, דרמטורגית ומורה לתיאטרון ישראלית 1952 – אבנר קנר, מוזיקאי ישראלי 1952 – איברהים טטליסס, זמר טורקי 1956 – מארק יוז, איש עסקים אמריקני, ייסד את חברת הרבלייף ועמד בראשה (נפטר ב-2000) 1956 – מייק מיטשל, כדורסלן אמריקאי (נפטר ב-2011) 1958 – גראנדמאסטר פלאש, דיג'יי ואמן היפ הופ אמריקאי 1959 – אזאלי אסומאני, נשיא קומורו 1960 – לטיפה אבן זיאטן, פעילה חברתית צרפתייה-מרוקאית 1960 – עומר א-רזאז, ראש ממשלת ירדן לשעבר 1964 – יצחק גאגולה, חבר הכנסת מטעם מפלגת ש"ס 1964 – סיימון סינג, כותב מדע פופולרי בריטי 1965 − פלוריה סיגיסמונדי, במאית קנדית-אמריקאית 1967 – אילן רועה, עיתונאי ישראלי (נפטר ב-1999) 1968 – ישי לפידות, זמר מלחין ושדרן חרדי־מודרני, סולן להקת אוף שימחעס 1968 – דאבור שוקר, כדורגלן קרואטי 1972 – ליליאן תוראם, כדורגלן צרפתי יליד גוואדלופ 1975 – איימן עודה, פוליטיקאי ערבי-ישראלי, יו"ר הרשימה המשותפת 1981 – Naughty Boy, תקליטן, מפיק מוזיקלי, פזמונאי ומוזיקאי בריטי 1982 – דוד נלבנדיאן, טניסאי ארגנטינאי 1982 – ימית סול, שחקנית ודוגמנית 1986 – גלן דייוויס, כדורסלן אמריקאי 1993 – דקל עדין, שחקן ישראלי 1995 – פלוריאנה איסמעילי, כדורגלנית שווייצרית ממוצא אלבני (נפטרה ב-2019) 1997 – נואה קאהן, זמר-יוצר אמריקאי-יהודי 1997 – קלואי דייגרט אוון, רוכבת אופני מסלול ואופני כביש אמריקאית 1998 – דידייה מוניאנזה, רוכב אופני כביש רואנדי 2002 – טוסי צ'יזה, זמר קונגולזי–שוודי נפטרו 379 – בסיליוס הגדול, תאולוג נוצרי (נולד ב-329) 404 – טלמכוס הקדוש, נזיר 874 – חסן אל-עסכרי, אימאם שיעי (נולד ב-846) 898 – אודו מלך צרפת (נולד ב-860) 1204 – הוקון השלישי, מלך נורווגיה (נולד ב-1182) 1387 – שארל הרע, מלך נווארה (נולד ב-1332) 1496 – שארל, רוזן אנגולם, אביו של פרנסואה הראשון (נולד ב-1459) 1515 – לואי השנים עשר, מלך צרפת (נולד ב-1462) 1559 – כריסטיאן השלישי, מלך דנמרק (נולד ב-1503) 1560 – ז'ואקן די בלה, משורר צרפתי (נולד ב-1522) 1748 – יוהאן ברנולי, מתמטיקאי שווייצרי (נולד ב-1667) 1782 – יוהאן כריסטיאן באך, מלחין גרמני (נולד ב-1735) 1894 – היינריך הרץ, פיזיקאי (נולד ב-1857) 1943 – ארתור רופין, מנהיג ציוני (נולד ב-1876) 1948 – חנן זלינגר, מפקד פלוגת חי"ש (נולד ב-1921) 1972 – מוריס שבלייה, שחקן וזמר צרפתי (נולד ב-1888) 1992 – גרייס הופר, מתכנתת, מחלוצי המחשוב (נולדה ב-1906) 1995 – יוג'ין ויגנר, פיזיקאי יהודי ממוצא הונגרי, חתן פרס נובל לפיזיקה (נולד ב-1902) 1996 – עלי שכטמן, סופר יהודי, מחשובי סופרי היידיש (נולד ב-1908) 2005 – שירלי צ'יזהולם, המועמד/ת הראשונה בהיסטוריה לנשיאות ארצות הברית ממוצא אפרו-אמריקני, והאישה הראשונה מטעם המפלגה הדמוקרטית שרצה למועמדות לנשיאות (נולדה ב-1924) 2005 – אשר פרס, פיזיקאי ישראלי (נולד ב-1934) 2008 – אליעזר יונג, שחקן תיאטרון ישראלי (נולד ב-1928) 2012 – יפה ירקוני, זמרת ישראלית, כלת פרס ישראל לזמר עברי (נולדה ב-1925) 2013 – אברהם יעקב פרידמן, האדמו"ר מסדיגורה וחבר נשיאות מועצת גדולי התורה (נולד ב-1928) 2014 – חואניטה מור, שחקנית קולנוע ותיאטרון אמריקאית (נולדה ב-1914) 2015 – אולריך בק, סוציולוג גרמני (נולד ב-1944) 2015 – עמר כראמי, ראש ממשלת לבנון (נולד ב-1934) 2015 – מריו קואומו, פוליטיקאי אמריקאי (נולד ב-1932) 2017 – יעקב נאמן, שר המשפטים והאוצר (נולד ב-1939) 2017 – הילריון קפוצ'י, ארכיבישוף (נולד ב-1922) 2018 – זאב דב סלונים, רב מרכז ירושלים, זקן חבר בית דין רבני חב"ד בישראל (נולד ב-1934) 2018 – שלום ואנו, כדורגלן ישראלי, סוכן ביטוח, עסקן כדורגל וספורט, שדר ופרשן בשירים ושערים וכתב חדשות הספורט (נולד ב-1938) 2019 – אשר בלוט, כדורגלן ישראלי ששיחק בעמדת הקשר (נולד ב-1932) 2020 – דייוויד סטרן, עורך דין יהודי-אמריקאי שהיה נציב (קומישנר) ליגת ה-NBA (נולד ב-1942) 2020 – יוסי שריקי, מורה, מחנך, מפיק מוזיקלי, מעבד, מוזיקאי וכנר וירטואוז ישראלי (נולד ב-1952) 2021 – קרלוס אסקודה, חוקר מדע המדינה ואינטלקטואל ארגנטינאי (נולד ב-1948) 2022 – חנן רפפורט, פסיכולוג קליני (נולד ב-1928) חגים החלים ביום זה ראש השנה האזרחית נחגג במדינות רבות הנוהגות לפי הלוח הגרגוריאני חג מילת ישו יום העצמאות של האיטי יום העצמאות של סודאן יום העצמאות של ברוניי שחרור קובה היום האחרון של הקוואנזה 31 בדצמבר – 2 בינואר ינואר לוח אירועים שנתי א א ינואר

1 בינואר הוא היום הראשון בשנה בלוח הגרגוריאני, מאז 1622 עד לסיום השנה נשארו עוד 364 ימים (365 בשנה מעוברת).אירועים היסטוריים ביום זה 45 לפנה"ס – הלוח היוליאני הונהג לראשונה 69 – אנשי הלגיון בגרמניה עילית התמרדו וסירבו להשבע אמונים לגלבה ונשבעו תחת זו אמונים לוויטליוס 193 – הסנאט הרומי בחר בפרטינקס כיורשו של קומודוס כקיסר רומא, נגד רצונו 404 – על-פי מסורת נוצרית, קץ תחרויות הגלדיאטורים ברומא 630 – מוחמד התחיל במסע לכיוון מכה ביחד עם הצבא שלו 898 – שארל התם התחיל את כהונתו כמלך של פרנקיה המערבית 1001 – הנסיך הגדול אישטוון הראשון הוכרז כמלך הונגריה על ידי האפיפיור סילבסטר השני 1387 – תחילת שלטונו של שארל השלישי, מלך נווארה 1481 – האינקוויזיציה הספרדית התחילה לפעול 1502 – מגלה הארצות הפורטוגלי גספאר דה למוס הגיע לראשונה למפרץ בברזיל, אותו הוא מכנה "ריו דה ז'ניירו" 1515 – פרנסואה הראשון מצרפת ירש את הכתר הצרפתי 1523 – אבירי מסדר ההוספיטלרים נמלטו מרודוס מפני סולימאן הראשון למלטה 1527 – אצילים קרואטים בחרו בפרדיננד הראשון למלך קרואטיה במפגש שנערך בפרלמנט סטין 1600 – סקוטלנד התחילה להשתמש בלוח היוליאני 1622 – 1 בינואר מוכרז כיום הראשון בשנה בלוח הגרגוריאני 1651 – צ'ארלס השני הוכתר גם למלך סקוטלנד 1673 – התחילה העברת דואר סדירה בין ניו יורק לבין בוסטון 1700 – רוסיה התחילה להשתמש בלוח היוליאני 1739 – ז'אן-באטיסט שארל בובה דה לוזייה גילה את האי בובה 1776 – ג'ורג' וושינגטון חשף את דגל האיחוד הגדול, הדגל הלאומי הראשון של ארצות הברית 1781 – 1,500 חיילים מהגדוד הפנסילבני השישי בפיקודו של אנטוני ויין מרדו בצבא הקונטיננטלי במחנה החורף מוריסטאון, ניו ג'רזי כחלק ממרד פנסילבניה שהתרחש באותה שנה 1788 – המהדורה הראשונה של הטיימס, לשעבר "הרשומון האוניברסלי היומי", יצאה לאור 1797 – אולבני הפכה לבירת מדינת ניו יורק במקום קינגסטון 1800 – חברת הודו המזרחית ההולנדית פורקה רשמית 1801 – ממלכת בריטניה הגדולה וממלכת אירלנד התאחדו ליצירת הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד 1801 – גילוי קרס, האסטרואיד הראשון שהתגלה (מאוחר יותר הוגדר ככוכב לכת ננסי) 1804 – האיטי הכריזה על עצמאות מצרפת 1806 – נפוליאון ביטל את השימוש בלוח השנה המהפכני בצרפת 1808 – הוטל איסור על יבוא עבדים לארצות הברית 1837 – רעידת אדמה פקדה את העיר צפת 1874 – איחוד הברונקס לתוך העיר ניו יורק 1876 – הרייכסבנק נפתח בברלין 1877 – המלכה ויקטוריה הכריזה על עצמה כשליטת הודו 1880 – התחילה כרייתה של תעלת פנמה 1886 – הממלכה המאוחדת סיפחה אליה את בורמה עילית 1890 – באנגליה התרחש השימוש הראשון ברשת המגנה על השער במשחק כדורגל 1892 – אליס איילנד נפתח לשם קליטת מהגרים לארצות הברית 1893 – יפן התחילה להשתמש בלוח הגרגוריאני 1896 – הפיזיקאי הגרמני וילהלם רנטגן מודיע על גילוי קרני X 1898 – יצירת הכרך ניו יורק, על ידי איחוד מוניציפלי של מנהטן, ברוקלין, קווינס, הברונקס וסטטן איילנד לכדי עיר אחת 1899 – הסתיים השלטון הספרדי בקובה 1900 – בגרמניה הונהג קוד חוקים חדש – הקודקס האזרחי הגרמני 1901 – הממלכה המאוחדת העניקה עצמאות לאוסטרליה 1912 – יסוד הרפובליקה הסינית 1915 – מלחמת העולם הראשונה – התחיל קרב בולימוב תוך שימוש בגז רעיל 1925 – האסטרונום האמריקאי אדווין האבל הודיע על גילוי גלקסיות הנמצאות מחוץ לשביל החלב 1926 – נוסד פארק קרוגר בדרום אפריקה 1933 – הקמת קואופרטיב אגד 1934 – גרמניה הנאצית קיבלה את החוק למניעת צאצאים החולים במחלות תורשתיות 1934 – אלקטרז הפך לכלא פדרלי של ארצות הברית 1939 – גרמניה הנאצית אסרה על יהודים לעבוד עם גרמנים 1942 – מלחמת העולם השנייה – הביטוי האומות המאוחדות התייחס לראשונה באופן רשמי לגוף, שבעתיד יהיה האו"ם 1944 – סוריה קיבלה עצמאות מצרפת 1948 – איטליה קיבלה חוקה חדשה 1952 – ירדן קיבלה חוקה ליברלית תחת שלטונו של המלך טלאל 1954 – נפתח משפט קסטנר 1956 – סודאן קיבלה עצמאות מהממלכה המאוחדת 1958 – השוק האירופאי המשותף מתחיל לפעול 1959 – בטיסטה והנשיא הנבחר קרלוס ריביירו אגוארו ברחו מקובה 1960 – קמרון קיבלה עצמאות מצרפת ומהממלכה המאוחדת 1962 – ניו זילנד העניקה עצמאות לסמואה 1965 – פיגוע ראשון של הפת"ח 1969 – שני הרוגים ועשרות פצועים במטח הקטיושות הראשון לעבר קריית שמונה 1973 – אירלנד, הממלכה המאוחדת ודנמרק הצטרפה לשוק האירופי המשותף 1978 – התרסקה טיסה 855 של אייר אינדיה, ונהרגו כל 213 הנוסעים ואנשי הצוות 1979 – ארצות הברית וסין כוננו יחסים דיפלומטיים ביניהן 1981 – יוון הצטרפה לשוק האירופי המשותף 1983 – נולד האינטרנט – ARPANET עוברת להשתמש ב-IP 1984 – ברוניי קיבלה עצמאות מהממלכה המאוחדת 1985 – נוצר פרוטוקול ה-DNS 1986 – ספרד ופורטוגל הצטרפו לקהילה האירופית, שהפכה מאוחר יותר לאיחוד האירופי 1986 – ארובה קיבלה יותר עצמאות מהולנד, נפרדה מיתר איי האנטילים ההולנדיים והפכה למרכיב אוטונומי נפרד בממלכת ארצות השפלה 1986 – השקל יצא משימוש ומוחלף בשקל החדש 1989 – פרוטוקול מונטריאול נכנס לתוקף 1993 – הפיכתה הרשמית של הקהילה האירופית לאיחוד האירופי בעקבות אמנת מאסטריכט 1993 – צ'כוסלובקיה התפרקה לצ'כיה וסלובקיה 1994 – תחילת המרד בצ'יאפס 1994 – הסכם NAFTA נכנס לתוקף 1995 – חוק ביטוח בריאות ממלכתי נכנס לתוקף 1995 – נוסד ארגון הסחר העולמי 1995 – אוסטריה, פינלנד ושוודיה הצטרפו לאיחוד האירופי 1995 – פולין החליפה את הזלוטי הישן PLZ בזלוטי חדש PLN 1996 – קוראסאו קיבלה אוטונומיה להקמת ממשל עצמאי אך נשארת חלק מממלכת ארצות השפלה 1998 – הבנק המרכזי האירופי נוסד 1999 – מטבע האירו יצא לדרך, במקביל למטבעות המקומיים 2000 – יחד עם חגיגות המילניום , משבר באג 2000 לא מתרחש 2002 – מטבעותיהן הישנים של אוסטריה, איטליה, אירלנד, בלגיה, גרמניה, הולנד, יוון, לוקסמבורג, ספרד, פורטוגל, פינלנד וצרפת יצאו משימוש, ומוחלפים באירו 2007 – בולגריה ורומניה הצטרפו לאיחוד האירופי 2007 – האירו החליף את הטולר הסלובני 2007 – באן קי מון נכנס לתפקידו כמזכ"ל האו"ם 2008 – האירו נכנס כהילך חוקי במלטה ובקפריסין 2009 – האירו נכנס כהילך חוקי בסלובקיה 2010 – פיגוע התאבדות במהלך משחק כדורעף במערב פקיסטן; באירוע נהרגו לפחות 95 אנשים ונפצעו מעל 100 2011 – האירו נכנס כהילך חוקי באסטוניה 2014 – האירו נכנס כהילך חוקי בלטביה 2015 – האירו נכנס כהילך חוקי בליטא 2016 – פיגוע ירי ברחוב דיזנגוף בתל אביב 2017 – פיגוע הירי במועדון הלילה באיסטנבול 2019 – הגשושית ניו הורייזונס מבצעת יעף ליד 486958 ארוקות' בחגורת קויפר, שכונה בזמנו בשם הלא רשמי "אולטימה ת'ולה"נולדו 766 – עלי א-רידא, האימאם השיעי השמיני (נפטר ב-818) 874 – חסן אל-עסכרי, האימאם השיעי האחד-עשר (נולד ב-846) 1431 – ה אלכסנדר השישי (נפטר ב-1503) 1449 – לורנצו דה מדיצ'י, שליט פירנצה (נפטר ב-1492) 1467 – סיגיזמונד הזקן, מלך פולין, דוכס ליטא (נפטר ב-1548) 1484 – אולריך צווינגלי, כומר שווייצרי ממובילי הרפורמציה הפרוטסטנטית (נפטר ב-1531) 1502 – האפיפיור גרגוריוס השלושה עשר (נפטר ב-1585) 1557 – אישטוואן בוצ'קאי, שליט טרנסילבניה (נפטר ב-1606) 1735 – פול רוויר, לוחם חירות אמריקאי (נפטר ב-1818) 1752 – בטסי רוס, יוצרת הגרסה הראשונה של דגל ארצות הברית (נפטרה ב-1836) 1823 – שנדור פטפי, המשורר הלאומי של הונגריה (נפטר ב-1849) 1863 – פייר דה קוברטן, מייסד המשחקים האולימפיים (נפטר ב-1937) 1879 – א.מ. פורסטר, סופר בריטי (נפטר ב-1970) 1887 – וילהלם קנריס, ראש האבווהר בעת מלחמת העולם השנייה (הוצא להורג ב-1945) 1892 – ארטור רודז'ינסקי, מנצח פולני (נפטר ב-1958) 1894 – סאטינדרה נאת בוז, פיזיקאי בנגלי (נפטר ב-1974) 1895 – ג'ון אדגר הובר, ראש האף בי איי (נפטר ב-1972) 1899 – הרב אלעזר מנחם מן שך, ממנהיגי החברה הליטאית בישראל (נפטר ב-2001) 1900 – צ'יאונה סוגיהארה, קונסול יפני וחסיד אומות העולם (נפטר ב-1986) 1902 – הנס פון דוהנאני, חסיד אומות העולם, אחד מראשי קשר העשרים ביולי (נפטר ב-1945) 1905 – אברהם סכנין, פעיל התנועה הציונית וסגן ראש עיריית חיפה (נפטר ב-1986) 1905 – אהרן חטר-ישי, הקים את המערכת המשפטית של צה"ל, שימש כראש השירות המשפטי הצבאי והפצ"ר הראשון (נפטר ב-2003) 1912 – אפרים ברוידא, מסאי, עורך ומתרגם ישראלי, מייסדו ועורכו של כתב-העת "מולד" (נפטר ב-1994) 1915 – חונה שלביץ', עיתונאי יהודי-ליטאי בכיר (נפטר ב-1958) 1916 – שלמה יעקבסון, אסיר ארגון ההגנה בכלא עכו, מראשוני המסתערבים, מתנדב לצי הבריטי במלחמת העולם השנייה, ומראשוני חיל הים (נפטר ב-2005) 1916 – אלכס זילוני, מראשוני שירות האוויר של ההגנה וממייסדי חיל האוויר הישראלי (נפטר ב-2023) 1919 – ג'רום דייוויד סלינג'ר, סופר אמריקאי (נפטר ב-2010) 1923 – יוחנן סופר, אדמו"ר מערלוי (נפטר ב-2016) 1923 – ולנטינה קורטז, שחקנית קולנוע איטלקייה זוכת פרס באפט"א (נפטרה ב-2019) 1924 – ז'אק לה גוף, היסטוריון צרפתי (נפטר ב-2014) 1924 – אליעזר קוגל, ראש ישיבת שבות עמי, מראשי התנועה להפצת תורה, עסק בין היתר בלימוד תורה לעולים מחבר המדינות (נפטר ב-2022) 1924 – צ'ארלי מאנגר, מנהל השקעות ופילנתרופ 1927 – ואסילה מילאה, שר הצבא הרומני בעת שלטון ניקולאה צ'אושסקו (נפטר ב-1989) 1927 – ורנון סמית', כלכלן ומשפטן אמריקאי, חתן פרס נובל לכלכלה 1928 – ברנרד צ'רנובילסקי, פתולוג ישראלי 1931 – דודיק סמדר, שחקן טלוויזיה, פזמונאי, איש תיאטרון ומדבב ישראלי (נפטר ב-2012) 1934 – אפרים חירם, תת-אלוף במיל', ראש המועצה השמיני של רמת השרון 1937 – אחמד יאסין, מנהיג ארגון החמאס (נפטר ב-2004) 1937 – צבי לביא, עיתונאי ישראלי (נפטר ב-2018) 1937 – אריה שכטר, רב בני ברקי ופעיל בולט בתנועת התשובה (נפטר ב-2019) 1938 – צבי טאו, רב, ומנהיג בזרם החרדי-לאומי 1943 – שלמה שרף, מאמן כדורגל ישראלי 1944 – עומר אל-בשיר, נשיא סודאן 1945 – יחזקאל קצב, כדורגלן ישראלי (נפטר ב-2022) 1945 – דודו אלהרר, זמר, מוזיקאי, שחקן, שדרן רדיו, מנחה טלוויזיה, מפיק מוזיקלי ומספר סיפורים ישראלי 1946 – ריבלינו, כדורגלן ברזילאי 1951 – יואל גבע, מורה ישראלי למתמטיקה, מחבר ספרי לימוד לבית ספר תיכון ומקים "בית הספר לבגרות ופסיכומטרי של יואל גבע" 1951 – חגית רכבי ניקוליבסקי, במאית, מחזאית, תסריטאית, דרמטורגית ומורה לתיאטרון ישראלית 1952 – אבנר קנר, מוזיקאי ישראלי 1952 – איברהים טטליסס, זמר טורקי 1956 – מארק יוז, איש עסקים אמריקני, ייסד את חברת הרבלייף ועמד בראשה (נפטר ב-2000) 1956 – מייק מיטשל, כדורסלן אמריקאי (נפטר ב-2011) 1958 – גראנדמאסטר פלאש, דיג'יי ואמן היפ הופ אמריקאי 1959 – אזאלי אסומאני, נשיא קומורו 1960 – לטיפה אבן זיאטן, פעילה חברתית צרפתייה-מרוקאית 1960 – עומר א-רזאז, ראש ממשלת ירדן לשעבר 1964 – יצחק גאגולה, חבר הכנסת מטעם מפלגת ש"ס 1964 – סיימון סינג, כותב מדע פופולרי בריטי 1965 − פלוריה סיגיסמונדי, במאית קנדית-אמריקאית 1967 – אילן רועה, עיתונאי ישראלי (נפטר ב-1999) 1968 – ישי לפידות, זמר מלחין ושדרן חרדי־מודרני, סולן להקת אוף שימחעס 1968 – דאבור שוקר, כדורגלן קרואטי 1972 – ליליאן תוראם, כדורגלן צרפתי יליד גוואדלופ 1975 – איימן עודה, פוליטיקאי ערבי-ישראלי, יו"ר הרשימה המשותפת 1981 – Naughty Boy, תקליטן, מפיק מוזיקלי, פזמונאי ומוזיקאי בריטי 1982 – דוד נלבנדיאן, טניסאי ארגנטינאי 1982 – ימית סול, שחקנית ודוגמנית 1986 – גלן דייוויס, כדורסלן אמריקאי 1993 – דקל עדין, שחקן ישראלי 1995 – פלוריאנה איסמעילי, כדורגלנית שווייצרית ממוצא אלבני (נפטרה ב-2019) 1997 – נואה קאהן, זמר-יוצר אמריקאי-יהודי 1997 – קלואי דייגרט אוון, רוכבת אופני מסלול ואופני כביש אמריקאית 1998 – דידייה מוניאנזה, רוכב אופני כביש רואנדי 2002 – טוסי צ'יזה, זמר קונגולזי–שוודינפטרו 379 – בסיליוס הגדול, תאולוג נוצרי (נולד ב-329) 404 – טלמכוס הקדוש, נזיר 874 – חסן אל-עסכרי, אימאם שיעי (נולד ב-846) 898 – אודו מלך צרפת (נולד ב-860) 1204 – הוקון השלישי, מלך נורווגיה (נולד ב-1182) 1387 – שארל הרע, מלך נווארה (נולד ב-1332) 1496 – שארל, רוזן אנגולם, אביו של פרנסואה הראשון (נולד ב-1459) 1515 – לואי השנים עשר, מלך צרפת (נולד ב-1462) 1559 – כריסטיאן השלישי, מלך דנמרק (נולד ב-1503) 1560 – ז'ואקן די בלה, משורר צרפתי (נולד ב-1522) 1748 – יוהאן ברנולי, מתמטיקאי שווייצרי (נולד ב-1667) 1782 – יוהאן כריסטיאן באך, מלחין גרמני (נולד ב-1735) 1894 – היינריך הרץ, פיזיקאי (נולד ב-1857) 1943 – ארתור רופין, מנהיג ציוני (נולד ב-1876) 1948 – חנן זלינגר, מפקד פלוגת חי"ש (נולד ב-1921) 1972 – מוריס שבלייה, שחקן וזמר צרפתי (נולד ב-1888) 1992 – גרייס הופר, מתכנתת, מחלוצי המחשוב (נולדה ב-1906) 1995 – יוג'ין ויגנר, פיזיקאי יהודי ממוצא הונגרי, חתן פרס נובל לפיזיקה (נולד ב-1902) 1996 – עלי שכטמן, סופר יהודי, מחשובי סופרי היידיש (נולד ב-1908) 2005 – שירלי צ'יזהולם, המועמד/ת הראשונה בהיסטוריה לנשיאות ארצות הברית ממוצא אפרו-אמריקני, והאישה הראשונה מטעם המפלגה הדמוקרטית שרצה למועמדות לנשיאות (נולדה ב-1924) 2005 – אשר פרס, פיזיקאי ישראלי (נולד ב-1934) 2008 – אליעזר יונג, שחקן תיאטרון ישראלי (נולד ב-1928) 2012 – יפה ירקוני, זמרת ישראלית, כלת פרס ישראל לזמר עברי (נולדה ב-1925) 2013 – אברהם יעקב פרידמן, האדמו"ר מסדיגורה וחבר נשיאות מועצת גדולי התורה (נולד ב-1928) 2014 – חואניטה מור, שחקנית קולנוע ותיאטרון אמריקאית (נולדה ב-1914) 2015 – אולריך בק, סוציולוג גרמני (נולד ב-1944) 2015 – עמר כראמי, ראש ממשלת לבנון (נולד ב-1934) 2015 – מריו קואומו, פוליטיקאי אמריקאי (נולד ב-1932) 2017 – יעקב נאמן, שר המשפטים והאוצר (נולד ב-1939) 2017 – הילריון קפוצ'י, ארכיבישוף (נולד ב-1922) 2018 – זאב דב סלונים, רב מרכז ירושלים, זקן חבר בית דין רבני חב"ד בישראל (נולד ב-1934) 2018 – שלום ואנו, כדורגלן ישראלי, סוכן ביטוח, עסקן כדורגל וספורט, שדר ופרשן בשירים ושערים וכתב חדשות הספורט (נולד ב-1938) 2019 – אשר בלוט, כדורגלן ישראלי ששיחק בעמדת הקשר (נולד ב-1932) 2020 – דייוויד סטרן, עורך דין יהודי-אמריקאי שהיה נציב (קומישנר) ליגת ה-NBA (נולד ב-1942) 2020 – יוסי שריקי, מורה, מחנך, מפיק מוזיקלי, מעבד, מוזיקאי וכנר וירטואוז ישראלי (נולד ב-1952) 2021 – קרלוס אסקודה, חוקר מדע המדינה ואינטלקטואל ארגנטינאי (נולד ב-1948) 2022 – חנן רפפורט, פסיכולוג קליני (נולד ב-1928)חגים החלים ביום זה ראש השנה האזרחית נחגג במדינות רבות הנוהגות לפי הלוח הגרגוריאני חג מילת ישו יום העצמאות של האיטי יום העצמאות של סודאן יום העצמאות של ברוניי שחרור קובה היום האחרון של הקוואנזה 31 בדצמבר – 2 בינואר ינואר לוח אירועים שנתיא אינואר

2320

https://he.wikipedia.org/wiki/6%20%D7%91%D7%99%D7%95%D7%A0%D7%99

6 ביוני

6 ביוני הוא היום ה-157 בשנה (158 בשנה מעוברת), בשבוע ה-23 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 208 ימים. אירועים היסטוריים ביום זה 848 – קרל הקירח מוכתר בקתדרלת אורליאן כמלך פרנקיה המערבית ואקיטן 1249 – במסגרת מסע הצלב השביעי מצליחים הצלבנים להגיע לדמיאט במצרים. שליט מצרים צאלח נג'ם א-דין איוב מציע להם את ירושלים, אשקלון והגליל, אך הצלבנים מוסיפים להילחם ובמחיר דמים כבד כובשים את מנצורה 1523 – גוסטב ואסה נבחר למלך שוודיה; בכך פורשת שוודיה מאיחוד קאלמאר 1752 – שרפה מכלה שליש משטחה של מוסקבה 1844 – ימק"א נוסדת בלונדון 1859 – המלכה ויקטוריה חותמת על מסמך שהופך את קווינסלנד למושבה נפרדת 1882 – 100,000 הרוגים בסופת ציקלון שפוקדת את בומביי (כיום מומבאי) 1912 – התפרצות הר הגעש נובהרופטה באלסקה. ההתפרצות המתועדת השנייה בגודלה בהיסטוריה 1927 – קיבוץ עין שמר עולה לקרקע 1933 – קולנוע הדרייב אין הראשון נפתח בקמדן, ניו ג'רזי 1942 – מלחמת העולם השנייה: מסתיים קרב מידוויי 1944 – מלחמת העולם השנייה: D-Day – פלישת בעלות הברית לנורמנדי (מבצע אוברלורד) 1956 – הוכרזה הקמת אוניברסיטת תל אביב 1967 – מלחמת ששת הימים: נערך הקרב על גבעת התחמושת 1967 – מלחמת ששת הימים: תקיפת מטוס טופולב עיראקי בישראל 1974 – שוודיה הופכת למונרכיה חוקתית 1975 – מוקם ארגון אמל 1982 – החלה מלחמת לבנון הראשונה, שנקראה בתחילתה "מבצע שלום הגליל" 1984 – אלכסיי פז'יטנוב משלים את תכנות הגרסה הראשונה של משחק הטטריס 1993 – בחירות ראשונות לנשיאות מונגוליה 2000 – השקת אתר ynet מבית ידיעות אחרונות 2012 – התרחש מעבר נוגה על פני השמש נולדו 1599 – דייגו ולסקס, צייר ספרדי (נפטר ב-1660) 1606 – פייר קורניי, מחזאי צרפתי (נפטר ב-1684) 1799 – אלכסנדר פושקין, משורר רוסי, ממחדשי השירה הרוסית (נפטר ב-1837) 1850 – קרל פרדיננד בראון, פיזיקאי, זוכה פרס נובל לפיזיקה בשנת 1909 (נפטר ב-1918) 1868 – רוברט סקוט, מגלה ארצות (נפטר ב-1912) 1872 – אלכסנדרה פיודורובנה, מלכת רוסיה (נפטרה ב-1918) 1875 – תומאס מאן, סופר גרמני, זוכה פרס נובל לספרות בשנת 1929 (נפטר ב-1955) 1880 – ויליאם תומאס קוסגרייב, מדינאי אירי (נפטר ב-1965) 1898 – נינט דה ולואה, רקדנית בריטית ומייסדת הבלט המלכותי הבריטי (נפטרה ב-2001) 1901 – סוקרנו, נשיאה הראשון של אינדונזיה (נפטר ב-1970) 1903 – אראם חאצ'טוריאן, מלחין ארמני (נפטר ב-1978) 1906 – מקס צורן, מתמטיקאי גרמני-אמריקאי (נפטר ב-1993) 1909 – ישעיה ברלין, פילוסוף פוליטי (נפטר ב-1997) 1923 – ו. ס. אנדרוז, סופרת אמריקאית שכתבה את רב המכר "פרחים בעליית הגג" (נפטרה ב-1986) 1924 – אורנה פורת, שחקנית תיאטרון ישראלית (נפטרה ב-2015) 1926 – קלאוס טנשטדט, מנצח גרמני (נפטר ב-1998) 1927 – בועז עברון, עיתונאי, פובליציסט ומתרגם ישראלי (נפטר ב-2018) 1927 – זכאי אהרן, משורר, מתרגם ועיתונאי ישראלי (נפטר ב-2021) 1932 – דייוויד סקוט, אסטרונאוט ומפקד המשימה באפולו 15 1933 – אלי ברוד, איש עסקים ונדבן יהודי-אמריקאי (נפטר ב-2021) 1933 – דב פולק, תעשיין ואיש עסקים ישראלי (נפטר ב-2022) 1934 – אלברט השני, מלך הבלגים 1935 – ג'ון הנריקס, שחיין אוסטרלי 1936 – ריצ'רד גרין, פסיכיאטר, עורך דין וסקסולוג אמריקני (נפטר ב-2019) 1937 – יצחק רועה, איש רדיו וטלוויזיה (נפטר ב-2017) 1940 – אסא כשר, פרופסור לפילוסופיה, זוכה פרס ישראל 1944 – חיים בר און, מוציא לאור ואיש תקשורת ישראלי (נפטר ב-1998) 1946 – אדיבה גפן, סופרת, מחזאית, עיתונאית ואשת חינוך ישראלית 1946 – טוני לוין, מוזיקאי, מלחין, בסיסט, נגן קונטרה בס, וצ'אפמן סטיק יהודי-אמריקאי 1947 – יצחק לוי, רב, שר וחבר הכנסת מטעם המפד"ל והאיחוד הלאומי 1950 – אלדד זיו, אמן, במאי תיאטרון, איש תקשורת רב-תחומי ומוזיקאי ישראלי 1955 – סנדרה ברנרד, שחקנית זמרת וסופרת אמריקאית 1956 – ביורן בורג, טניסאי שוודי שזכה ב-11 תוארי גראנד סלאם 1959 – מרואן ברגותי, מנהיג פלסטיני 1963 – ג'ייסון אייזקס, שחקן קולנוע וטלוויזיה יהודי בריטי 1965 – אלי יצפאן, בדרן, שחקן, קומיקאי, חקיין ומנחה טלוויזיה ישראלי 1967 – אורי גניזי, פרופסור לכלכלה התנהגותית 1967 – פול ג'יאמטי, שחקן אמריקאי 1971 – שגיב פרידמן, תסריטאי, שחקן וסטנדאפיסט ישראלי 1974 – איתן שוורץ, איש תקשורת, כתב רדיו וטלוויזיה ישראלי 1974 – סוניה וולגר, שחקנית בריטית 1975 – יואב רייטר, שחיין ישראלי 1977 – עלמה זהר, זמרת ומוזיקאית ישראלית 1977 – שרון גורסקי, שחיינית ישראלית 1981 – תמרה קלינגון, שחקנית יוצרת ישראלית 1985 – דרו מקינטייר, מתאבק ב-WWE 1992 – קים היונה, זמרת דרום קוריאנית נפטרו 1771 – אלכסיי רזומובסקי, אציל וגנרל רוסי (נולד ב-1709) 1820 – הנרי גרטן, מדינאי אירי (נולד ב-1746) 1832 – ג'רמי בנת'ם, פילוסוף בריטי (נולד ב-1748) 1861 – קמילו בנסו די קאבור, ראש הממשלה הראשון של איטליה (נולד ב-1810) 1891 – ג'ון מקדונלד, ראש הממשלה הראשון של קנדה (נולד ב-1815) 1941 – לואי שברולה, מייסד "שברולט" (נולד ב-1878) 1943 – גווידו פוביני, מתמטיקאי איטלקי יהודי, הידוע בשל משפט פוביני והמטריקה מטריקת פוביני-סטאדי (נולד ב-1879) 1946 – גרהרט האופטמן, סופר גרמני, חתן פרס נובל לספרות (נולד ב-1862) 1947 – ולדיסלב רצקייביץ', נשיאה הראשון של הממשלה הפולנית הגולה (נולד ב-1885) 1948 – לואי לומייר, מחלוצי הצילום (נולד ב-1864) 1956 – היירם בינגהאם השלישי, ארכאולוג ופוליטיקאי אמריקאי (נולד ב-1875) 1961 – קרל גוסטב יונג, פסיכולוג (נולד ב-1875) 1962 – אב"א אחימאיר, ממנהיגי ברית הציונים הרוויזיוניסטים (נולד ב-1897) 1967 – בן עויזרמן, צלם, במאי ותסריטאי קולנוע ועיתונות ישראלי (נולד ב-1912) 1967 – יואב צרי, שחיין ישראלי (נולד ב-1942) 1968 – רוברט קנדי, התובע הכללי של ארצות הברית, סנטור, ומועמד לנשיאות (נולד ב-1925) 1991 – סטן גץ, מוזיקאי ג'אז (נולד ב-1927) 1994 – יוחאי בן-נון, מייסד שייטת 13 ומפקד חיל הים (נולד ב-1924) 1998 – אריה בן-גוריון, ממייסדי קיבוץ בית השיטה, איש חינוך ותרבות, מקים ארכיון החגים הבין-קיבוצי (נולד ב-1916) 1998 – מנחם דיגלי, מפקד סיירת מטכ"ל (נולד ב-1937) 2003 – מאיר וילנר, ממנהיגי התנועה הקומוניסטית בישראל ומחותמי מגילת העצמאות (נולד ב-1918) 2005 – אן בנקרופט, שחקנית אמריקאית (נולדה ב-1931) 2008 – שלמה קור, ממנהיגי בית"ר בשארית הפליטה באירופה, איש הליכוד, מבכירי העיתון "מעריב" ומשנה פעיל ליו"ר רשות השידור בשנות ה-80 (נולד ב-1921) 2010 – מיכאל הלצר, היסטוריון של המזרח הקדום, פרופסור באוניברסיטת חיפה (נולד ב-1928) 2013 – אסתר ויליאמס, שחיינית ושחקנית קולנוע אמריקאית (נולדה ב-1921) 2014 – לורנה וינג, פסיכיאטרית בריטית, חלוצה בחקר הפרעות התפתחותיות בילדים, טבעה את המונח תסמונת אספרגר (נולדה ב-1928) 2015 – אמונה ירון, בתו הבכורה של ש"י עגנון, שעסקה בהוצאה לאור של היצירות הרבות שהותיר בעזבונו (נולדה ב-1921) 2020 – רמדאן שלח, ממנהיגי הג'יהאד האסלאמי (נולד ב-1958) 2021 – יוסף גוברין, דיפלומט ישראלי (נולד ב-1930) 2021 – זאב כספי, כדורגלן ואתלט ישראלי (נולד ב-1931) 2021 – אי איצ'י נגישי, כימאי מנצ'ורי-יפני, חתן פרס נובל לכימיה (נולד ב-1935) 2021 – אבי הר-אבן, חתן פרס ביטחון ישראל, מנהל סוכנות החלל הישראלית ומבכירי התעשייה האווירית (נולד ב-1937) 2022 – ואלרי ריומין, קוסמונאוט סובייטי ורוסי (נולד ב-1939) חגים ואירועים החלים ביום זה שוודיה – החג הלאומי אוסטרליה – יום קווינסלנד קוריאה הדרומית – יום הזיכרון ישראל – בליינד דיי יום השפה הרוסית יום הגאווה האומניסקסואלי 5 ביוני – 7 ביוני יוני לוח אירועים שנתי קישורים חיצוניים ו ו יוני

6 ביוני הוא היום ה-157 בשנה (158 בשנה מעוברת), בשבוע ה-23 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 208 ימים.אירועים היסטוריים ביום זה 848 – קרל הקירח מוכתר בקתדרלת אורליאן כמלך פרנקיה המערבית ואקיטן 1249 – במסגרת מסע הצלב השביעי מצליחים הצלבנים להגיע לדמיאט במצרים. שליט מצרים צאלח נג'ם א-דין איוב מציע להם את ירושלים, אשקלון והגליל, אך הצלבנים מוסיפים להילחם ובמחיר דמים כבד כובשים את מנצורה 1523 – גוסטב ואסה נבחר למלך שוודיה; בכך פורשת שוודיה מאיחוד קאלמאר 1752 – שרפה מכלה שליש משטחה של מוסקבה 1844 – ימק"א נוסדת בלונדון 1859 – המלכה ויקטוריה חותמת על מסמך שהופך את קווינסלנד למושבה נפרדת 1882 – 100,000 הרוגים בסופת ציקלון שפוקדת את בומביי (כיום מומבאי) 1912 – התפרצות הר הגעש נובהרופטה באלסקה. ההתפרצות המתועדת השנייה בגודלה בהיסטוריה 1927 – קיבוץ עין שמר עולה לקרקע 1933 – קולנוע הדרייב אין הראשון נפתח בקמדן, ניו ג'רזי 1942 – מלחמת העולם השנייה: מסתיים קרב מידוויי 1944 – מלחמת העולם השנייה: D-Day – פלישת בעלות הברית לנורמנדי (מבצע אוברלורד) 1956 – הוכרזה הקמת אוניברסיטת תל אביב 1967 – מלחמת ששת הימים: נערך הקרב על גבעת התחמושת 1967 – מלחמת ששת הימים: תקיפת מטוס טופולב עיראקי בישראל 1974 – שוודיה הופכת למונרכיה חוקתית 1975 – מוקם ארגון אמל 1982 – החלה מלחמת לבנון הראשונה, שנקראה בתחילתה "מבצע שלום הגליל" 1984 – אלכסיי פז'יטנוב משלים את תכנות הגרסה הראשונה של משחק הטטריס 1993 – בחירות ראשונות לנשיאות מונגוליה 2000 – השקת אתר ynet מבית ידיעות אחרונות 2012 – התרחש מעבר נוגה על פני השמשנולדו 1599 – דייגו ולסקס, צייר ספרדי (נפטר ב-1660) 1606 – פייר קורניי, מחזאי צרפתי (נפטר ב-1684) 1799 – אלכסנדר פושקין, משורר רוסי, ממחדשי השירה הרוסית (נפטר ב-1837) 1850 – קרל פרדיננד בראון, פיזיקאי, זוכה פרס נובל לפיזיקה בשנת 1909 (נפטר ב-1918) 1868 – רוברט סקוט, מגלה ארצות (נפטר ב-1912) 1872 – אלכסנדרה פיודורובנה, מלכת רוסיה (נפטרה ב-1918) 1875 – תומאס מאן, סופר גרמני, זוכה פרס נובל לספרות בשנת 1929 (נפטר ב-1955) 1880 – ויליאם תומאס קוסגרייב, מדינאי אירי (נפטר ב-1965) 1898 – נינט דה ולואה, רקדנית בריטית ומייסדת הבלט המלכותי הבריטי (נפטרה ב-2001) 1901 – סוקרנו, נשיאה הראשון של אינדונזיה (נפטר ב-1970) 1903 – אראם חאצ'טוריאן, מלחין ארמני (נפטר ב-1978) 1906 – מקס צורן, מתמטיקאי גרמני-אמריקאי (נפטר ב-1993) 1909 – ישעיה ברלין, פילוסוף פוליטי (נפטר ב-1997) 1923 – ו. ס. אנדרוז, סופרת אמריקאית שכתבה את רב המכר "פרחים בעליית הגג" (נפטרה ב-1986) 1924 – אורנה פורת, שחקנית תיאטרון ישראלית (נפטרה ב-2015) 1926 – קלאוס טנשטדט, מנצח גרמני (נפטר ב-1998) 1927 – בועז עברון, עיתונאי, פובליציסט ומתרגם ישראלי (נפטר ב-2018) 1927 – זכאי אהרן, משורר, מתרגם ועיתונאי ישראלי (נפטר ב-2021) 1932 – דייוויד סקוט, אסטרונאוט ומפקד המשימה באפולו 15 1933 – אלי ברוד, איש עסקים ונדבן יהודי-אמריקאי (נפטר ב-2021) 1933 – דב פולק, תעשיין ואיש עסקים ישראלי (נפטר ב-2022) 1934 – אלברט השני, מלך הבלגים 1935 – ג'ון הנריקס, שחיין אוסטרלי 1936 – ריצ'רד גרין, פסיכיאטר, עורך דין וסקסולוג אמריקני (נפטר ב-2019) 1937 – יצחק רועה, איש רדיו וטלוויזיה (נפטר ב-2017) 1940 – אסא כשר, פרופסור לפילוסופיה, זוכה פרס ישראל 1944 – חיים בר און, מוציא לאור ואיש תקשורת ישראלי (נפטר ב-1998) 1946 – אדיבה גפן, סופרת, מחזאית, עיתונאית ואשת חינוך ישראלית 1946 – טוני לוין, מוזיקאי, מלחין, בסיסט, נגן קונטרה בס, וצ'אפמן סטיק יהודי-אמריקאי 1947 – יצחק לוי, רב, שר וחבר הכנסת מטעם המפד"ל והאיחוד הלאומי 1950 – אלדד זיו, אמן, במאי תיאטרון, איש תקשורת רב-תחומי ומוזיקאי ישראלי 1955 – סנדרה ברנרד, שחקנית זמרת וסופרת אמריקאית 1956 – ביורן בורג, טניסאי שוודי שזכה ב-11 תוארי גראנד סלאם 1959 – מרואן ברגותי, מנהיג פלסטיני 1963 – ג'ייסון אייזקס, שחקן קולנוע וטלוויזיה יהודי בריטי 1965 – אלי יצפאן, בדרן, שחקן, קומיקאי, חקיין ומנחה טלוויזיה ישראלי 1967 – אורי גניזי, פרופסור לכלכלה התנהגותית 1967 – פול ג'יאמטי, שחקן אמריקאי 1971 – שגיב פרידמן, תסריטאי, שחקן וסטנדאפיסט ישראלי 1974 – איתן שוורץ, איש תקשורת, כתב רדיו וטלוויזיה ישראלי 1974 – סוניה וולגר, שחקנית בריטית 1975 – יואב רייטר, שחיין ישראלי 1977 – עלמה זהר, זמרת ומוזיקאית ישראלית 1977 – שרון גורסקי, שחיינית ישראלית 1981 – תמרה קלינגון, שחקנית יוצרת ישראלית 1985 – דרו מקינטייר, מתאבק ב-WWE 1992 – קים היונה, זמרת דרום קוריאניתנפטרו 1771 – אלכסיי רזומובסקי, אציל וגנרל רוסי (נולד ב-1709) 1820 – הנרי גרטן, מדינאי אירי (נולד ב-1746) 1832 – ג'רמי בנת'ם, פילוסוף בריטי (נולד ב-1748) 1861 – קמילו בנסו די קאבור, ראש הממשלה הראשון של איטליה (נולד ב-1810) 1891 – ג'ון מקדונלד, ראש הממשלה הראשון של קנדה (נולד ב-1815) 1941 – לואי שברולה, מייסד "שברולט" (נולד ב-1878) 1943 – גווידו פוביני, מתמטיקאי איטלקי יהודי, הידוע בשל משפט פוביני והמטריקה מטריקת פוביני-סטאדי (נולד ב-1879) 1946 – גרהרט האופטמן, סופר גרמני, חתן פרס נובל לספרות (נולד ב-1862) 1947 – ולדיסלב רצקייביץ', נשיאה הראשון של הממשלה הפולנית הגולה (נולד ב-1885) 1948 – לואי לומייר, מחלוצי הצילום (נולד ב-1864) 1956 – היירם בינגהאם השלישי, ארכאולוג ופוליטיקאי אמריקאי (נולד ב-1875) 1961 – קרל גוסטב יונג, פסיכולוג (נולד ב-1875) 1962 – אב"א אחימאיר, ממנהיגי ברית הציונים הרוויזיוניסטים (נולד ב-1897) 1967 – בן עויזרמן, צלם, במאי ותסריטאי קולנוע ועיתונות ישראלי (נולד ב-1912) 1967 – יואב צרי, שחיין ישראלי (נולד ב-1942) 1968 – רוברט קנדי, התובע הכללי של ארצות הברית, סנטור, ומועמד לנשיאות (נולד ב-1925) 1991 – סטן גץ, מוזיקאי ג'אז (נולד ב-1927) 1994 – יוחאי בן-נון, מייסד שייטת 13 ומפקד חיל הים (נולד ב-1924) 1998 – אריה בן-גוריון, ממייסדי קיבוץ בית השיטה, איש חינוך ותרבות, מקים ארכיון החגים הבין-קיבוצי (נולד ב-1916) 1998 – מנחם דיגלי, מפקד סיירת מטכ"ל (נולד ב-1937) 2003 – מאיר וילנר, ממנהיגי התנועה הקומוניסטית בישראל ומחותמי מגילת העצמאות (נולד ב-1918) 2005 – אן בנקרופט, שחקנית אמריקאית (נולדה ב-1931) 2008 – שלמה קור, ממנהיגי בית"ר בשארית הפליטה באירופה, איש הליכוד, מבכירי העיתון "מעריב" ומשנה פעיל ליו"ר רשות השידור בשנות ה-80 (נולד ב-1921) 2010 – מיכאל הלצר, היסטוריון של המזרח הקדום, פרופסור באוניברסיטת חיפה (נולד ב-1928) 2013 – אסתר ויליאמס, שחיינית ושחקנית קולנוע אמריקאית (נולדה ב-1921) 2014 – לורנה וינג, פסיכיאטרית בריטית, חלוצה בחקר הפרעות התפתחותיות בילדים, טבעה את המונח תסמונת אספרגר (נולדה ב-1928) 2015 – אמונה ירון, בתו הבכורה של ש"י עגנון, שעסקה בהוצאה לאור של היצירות הרבות שהותיר בעזבונו (נולדה ב-1921) 2020 – רמדאן שלח, ממנהיגי הג'יהאד האסלאמי (נולד ב-1958) 2021 – יוסף גוברין, דיפלומט ישראלי (נולד ב-1930) 2021 – זאב כספי, כדורגלן ואתלט ישראלי (נולד ב-1931) 2021 – אי איצ'י נגישי, כימאי מנצ'ורי-יפני, חתן פרס נובל לכימיה (נולד ב-1935) 2021 – אבי הר-אבן, חתן פרס ביטחון ישראל, מנהל סוכנות החלל הישראלית ומבכירי התעשייה האווירית (נולד ב-1937) 2022 – ואלרי ריומין, קוסמונאוט סובייטי ורוסי (נולד ב-1939)חגים ואירועים החלים ביום זה שוודיה – החג הלאומי אוסטרליה – יום קווינסלנד קוריאה הדרומית – יום הזיכרון ישראל – בליינד דיי יום השפה הרוסית יום הגאווה האומניסקסואלי 5 ביוני – 7 ביוני יוני לוח אירועים שנתיקישורים חיצונייםו ויוני

2324

https://he.wikipedia.org/wiki/21%20%D7%91%D7%99%D7%95%D7%A0%D7%99

21 ביוני

21 ביוני הוא היום הארוך בשנה. זהו יום נקודת ההיפוך – היממה בעלת שעות האור הרבות ביותר והלילה הקצר ביותר בשנה, בחצי הכדור הצפוני. זהו היום ה-172 בשנה (173 בשנה מעוברת), בשבוע ה-25 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נותרו עוד 193 ימים. אירועים היסטוריים ביום זה 250 לפנה"ס – ארטוסתנס מחשב את היקפו של כדור הארץ 1898 – גואם הופכת לטריטוריה של ארצות הברית 1942 – מלחמת העולם השנייה: המערכה בצפון אפריקה: טוברוק נופלת לידי הגרמנים 1948 – המכונה הניסיונית קטנת המידות של מנצ'סטר מופעלת לראשונה 1970 – מנצחת את בתוצאה 4 – 1 במשחק הגמר של מונדיאל 1970, זו הזכייה השלישית באליפות העולם של ברזיל ושל פלה 2004 – הטיסה הראשונה לחלל במימון פרטי, האסטרונאוט מייק מלוויל בחללית ספייס שיפ 1 2005 – תאונה קשה בהתנגשות בין רכבת ומשאית בישראל מובילה לכמאתיים פצועים ושמונה הרוגים 2009 – מורחבת האוטונומיה של האי גרינלנד מדנמרק 2016 – במהלך בחירות דמוקרטיות של תושבי העיר נצרת עלית 62 שנה לאחר הקמתה שונה שם העיר מנצרת עלית לנוף הגליל 2017 – מלך ערב הסעודית סלמאן בן עבד אל-עזיז אאל סעוד מינה את בנו הבכור מוחמד בן סלמאן אאל סעוד כיורש עצר במקום מוחמד בן נאיף בן עבד אל-עזיז אאל סעוד נולדו 1732 – יוהאן כריסטוף פרידריך באך, מוזיקאי ומלחין, ילדו ה-16 של יוהאן סבסטיאן באך (נפטר ב-1795) 1764 – סידני סמית, קצין-ים בריטי בתקופת מלחמות נפוליאון (נפטר ב-1840) 1774 – דניאל טומפקינס, סגן נשיא ארצות הברית ומושל מדינת ניו יורק (נפטר ב-1825) 1781 – סימאון דני פואסון, פיזיקאי ומתמטיקאי צרפתי (נפטר ב-1840) 1812 – משה הס, סופר והוגה דעות סוציאליסט גרמני (נפטר ב-1875) 1850 – אנריקו צ'יקטי, מורה לבלט ורקדן איטלקי (נפטר ב-1928) 1863 – מקס וולף, אסטרונום גרמני מראשוני האסטרופוטוגרפים ויושב ראש המחלקה לאסטרונומיה באוניברסיטת היידלברג (נפטר ב-1932) 1864 – היינריך ולפלין, היסטוריון וחוקר תולדות האמנות שווייצרי (נפטר ב-1945) 1870 – קלרה אימרווהר, כימאית יהודייה גרמנייה (התאבדה ב-1915) 1882 – יעקב בן דב, צלם וצלם קולנוע, מחלוצי הצלמים היהודים בארץ ישראל (נפטר ב-1968) 1882 – ליואיס קומפאניס, הנשיא ה־123 של קטלוניה (הוצא להורג ב-1940) 1884 – קלוד אוקינלק, מפקד צבא בריטי (נפטר ב-1981) 1889 – רלף קרייג, אתלט אמריקאי, אלוף אולימפי בריצת 100 מטר וב200 מטר (נפטר ב-1972) 1891 – הרמן שרכן, מנצח גרמני (נפטר ב-1966) 1892 – ריינהולד ניבור, תאולוג פרוטסטנטי אמריקאי (נפטר ב-1971) 1893 – אלואיס הבה, מלחין צ'כי (נפטר ב-1973) 1905 – ז'אן-פול סארטר, פילוסוף ומחזאי, חתן פרס נובל לספרות בשנת 1964 (נפטר ב-1980) 1907 – יעקב אילני, מחלוצי חקר התזונה בישראל (נפטר ב-2010) 1914 – חביבה רייק, פרטיזנית יהודייה, מצנחני היישוב (הוצאה להורג ב-1944) 1921 – ג'יין ראסל, שחקנית וזמרת אמריקאית (נפטרה ב-2011) 1925 – מורין סטייפלטון, שחקנית אמריקאית, זוכת פרס אוסקר לשחקנית המשנה הטובה ביותר לשנת 1981 (נפטרה ב-2006) 1928 – אברהם בנדורי, כדורגלן ישראלי ששיחק בעמדת השוער במכבי תל אביב ובנבחרת ישראל (נפטר ב-2019) 1929 – עבד אל-חלים חאפז, זמר מצרי (נפטר ב-1977) 1931 – דוד קושניר, אתלט ומאמן אתלטיקה ישראלי (נפטר ב-2020) 1932 – לאלו שיפרין, פסנתרן ומלחין ארגנטינאי 1935 – פרנסואז סאגאן, סופרת, מחזאית ותסריטאית צרפתיה (נפטרה ב-2004) 1939 – סלומה, זמרת ספרדייה, זוכת אירוויזיון 1969 (אירוויזיון בו זכו 4 מדינות) כנציגת ספרד 1944 – קייס פירו, היסטוריון ישראלי ממוצא דרוזי (נפטר ב-2019) 1945 – פיליפ סארד, מלחין צרפתי 1947 – שירין עבאדי, עורכת דין ופעילת זכויות האדם איראנית 1948 – איאן מקיואן, סופר אנגלי 1949 – יוסי עוזרד, סופר, איש תקשורת, מפיק סרטי קולנוע וטלוויזיה ישראלי 1951 – מיקי לוי, חבר כנסת ויושב ראש הכנסת 1952 – רוני אלנבלום, גאוגרף והיסטוריון ישראלי (נפטר ב-2021) 1953 – בנזיר בהוטו, פוליטיקאית וראש ממשלת פקיסטן (נרצחה ב-2007) 1955 – מישל פלאטיני, כדורגלן צרפתי 1956 – עוזי אסנר, מוזיקאי ומעבד 1959 – טום צ'יימברס, כדורסלן עבר אמריקאי 1960 – דני נוה, חבר הכנסת מטעם הליכוד ושר בממשלות ישראל 1960 – ירון פינק, דוגמן ישראלי 1961 – מאנו צ'או, זמר ומלחין לטיני 1962 – ויקטור צוי, מוזיקאי רוק סובייטי (נפטר ב-1990) 1963 – דאג סאוואנט, שחקן אמריקאי 1965 – יאנג ליוויי, הטייקונאוט הסיני הראשון בחלל 1965 – לאנה וצ'אוסקי, במאית, מפיקה ותסריטאית אמריקאית 1965 – ירון פריד, עיתונאי, סופר, מתרגם, מבקר ואיש תיאטרון ישראלי 1966 – עופר מאירי, מעבד מוזיקלי, מפיק מוזיקלי, פזמונאי ומלחין ישראלי 1967 – דריק קולמן, כדורסלן עבר אמריקאי 1970 – אירית אפרתי, שחיינית ישראלית 1971 – אורלי ויינרמן, שחקנית, דוגמנית וזמרת ישראלית 1972 – אלון חילו, סופר ומחזאי ישראלי 1973 – ג'ולייט לואיס, שחקנית קולנוע אמריקאית 1973 – אלינור אהרון, שחקנית וזמרת ישראלית 1973 – קיריל ספונוב, שחקן תיאטרון וטלוויזיה ישראלי-רוסי 1973 – יורם זקס, שחקן, מחזאי, תסריטאי ובמאי ישראלי 1978 – אריקה דוראנס, שחקנית קנדית 1979 – קוסטאס קאטסוראניס, כדורגלן יווני 1979 – כריס פראט, שחקן קולנוע אמריקאי 1980 – ריצ'רד ג'פרסון, כדורסלן אמריקאי 1981 – ברנדון פלאוורס, סולן להקת הקילרס 1982 – ויליאם, נסיך ויילס 1985 – קריס אלן, זמר אמריקאי, זוכה העונה השמינית של אמריקן איידול 1985 – סיון נועם שמעון, שחקנית ישראלית 1985 – לנה דל ריי, זמרת אמריקאית 1986 – שייק טיוטה, כדורגלן מחוף השנהב (נפטר ב-2017) 1987 – גרגורי בסקין, אלוף ישראל בסיף 1992 – לוסי איוב, מנחת טלוויזיה ישראלית 1992 – MAX, זמר-יוצר ושחקן אמריקאי 1993 – דילן חרונבייחן, רוכב אופני כביש הולנדי 1997 – רבקה בלאק, זמרת נפטרו 1205 – אנריקו דאנדולו, דוכס ונציה ה-41 (נולד ב-1107) 1208 – פיליפ משוואביה, דוכס שוואביה ומלך גרמניה (נולד ב-1177) 1377 – אדוארד השלישי מלך אנגליה (נולד ב-1312) 1521 – לאונרדו לורדאן, דוכס ונציה ה-75 (נולד ב-1436) 1527 – ניקולו מקיאוולי, היסטוריון ופילוסוף פוליטי (נולד ב-1469) 1547 – סבסטיאנו דל פיומבו, צייר איטלקי (שנת לידה אינה ידועה) 1652 – איניגו ג'ונס, אדריכל (נולד ב-1573) 1874 – אנדרס יונאס אונגסטרם, פיזיקאי שוודי, ממייסדי הספקטרוסקופיה (נולד ב-1814) 1876 – סנטה אנה, פטריוט מקסיקני ושליט מקסיקו (נולד ב-1794) 1893 – לילנד סטנפורד, מייסד אוניברסיטת סטנפורד (נולד ב-1824) 1908 – ניקולאי רימסקי-קורסקוב, מלחין רוסי (נולד ב-1844) 1929 – לאונרד הובהאוס, פילוסוף וסוציולוג אנגלי (נולד ב-1864) 1957 – יוהנס שטארק, פיזיקאי גרמני נאצי, זוכה פרס נובל לפיזיקה לשנת 1919 (נולד ב-1874) 2001 – קרול או'קונור, שחקן קולנוע וטלוויזיה אמריקאי, "ארצ'י בנקר" (נולד ב-1924) 2001 – ג'ון לי הוקר, מוזיקאי בלוז (נולד ב-1916) 2003 – ליאון יוריס, סופר יהודי אמריקאי (נולד ב-1924) 2008 – א.ב. יפה, עיתונאי, סופר, עורך ומבקר ספרות ישראלי (נולד ב-1924) 2015 – גונתר שולר, מוזיקאי אמריקאי (נולד ב-1922) 2019 – עמוס קופפר-תובל, כדורסלן ומאמן ישראלי (נולד ב-1935) 2019 – דימיטריס כריסטופיאס, מדינאי קפריסאי, מנהיג המפלגה הפרוגרסיבית של העם העובד (AKEL), אשר כיהן בשנים 2008–2013 כנשיא קפריסין (נולד ב-1946) 2020 – זאב שטרנהל, פרופסור במחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים ומומחה בעל שם עולמי בפשיזם (נולד ב-1935) חגים ואירועים החלים ביום זה יום ההיפוך הצפוני – "היום הארוך ביותר" בחצי הכדור הצפוני המהווה את תחילת הקיץ ולעומת זאת "היום הקצר ביותר" ותחילת החורף בחצי הכדור הדרומי. תאריכים אלה מציינים את אמצע היום הקיצי בקוטב הצפוני ואת אמצע הלילה החורפי בקוטב הדרומי. באנטארקטיקה מקובל לציין יום זה בחגיגה יום היוגה הבינלאומי חג המוזיקה – בפריז יום האב במצרים, ירדן, סוריה, אוגנדה ולבנון יום הסקייטבורד – בינלאומי יום המוזיקה העולמי 20 ביוני – 22 ביוני יוני לוח אירועים שנתי קישורים חיצוניים ו כא יוני

21 ביוני הוא היום הארוך בשנה. זהו יום נקודת ההיפוך – היממה בעלת שעות האור הרבות ביותר והלילה הקצר ביותר בשנה, בחצי הכדור הצפוני. זהו היום ה-172 בשנה (173 בשנה מעוברת), בשבוע ה-25 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נותרו עוד 193 ימים.אירועים היסטוריים ביום זה 250 לפנה"ס – ארטוסתנס מחשב את היקפו של כדור הארץ 1898 – גואם הופכת לטריטוריה של ארצות הברית 1942 – מלחמת העולם השנייה: המערכה בצפון אפריקה: טוברוק נופלת לידי הגרמנים 1948 – המכונה הניסיונית קטנת המידות של מנצ'סטר מופעלת לראשונה 1970 – מנצחת את בתוצאה 4 – 1 במשחק הגמר של מונדיאל 1970, זו הזכייה השלישית באליפות העולם של ברזיל ושל פלה 2004 – הטיסה הראשונה לחלל במימון פרטי, האסטרונאוט מייק מלוויל בחללית ספייס שיפ 1 2005 – תאונה קשה בהתנגשות בין רכבת ומשאית בישראל מובילה לכמאתיים פצועים ושמונה הרוגים 2009 – מורחבת האוטונומיה של האי גרינלנד מדנמרק 2016 – במהלך בחירות דמוקרטיות של תושבי העיר נצרת עלית 62 שנה לאחר הקמתה שונה שם העיר מנצרת עלית לנוף הגליל 2017 – מלך ערב הסעודית סלמאן בן עבד אל-עזיז אאל סעוד מינה את בנו הבכור מוחמד בן סלמאן אאל סעוד כיורש עצר במקום מוחמד בן נאיף בן עבד אל-עזיז אאל סעודנולדו 1732 – יוהאן כריסטוף פרידריך באך, מוזיקאי ומלחין, ילדו ה-16 של יוהאן סבסטיאן באך (נפטר ב-1795) 1764 – סידני סמית, קצין-ים בריטי בתקופת מלחמות נפוליאון (נפטר ב-1840) 1774 – דניאל טומפקינס, סגן נשיא ארצות הברית ומושל מדינת ניו יורק (נפטר ב-1825) 1781 – סימאון דני פואסון, פיזיקאי ומתמטיקאי צרפתי (נפטר ב-1840) 1812 – משה הס, סופר והוגה דעות סוציאליסט גרמני (נפטר ב-1875) 1850 – אנריקו צ'יקטי, מורה לבלט ורקדן איטלקי (נפטר ב-1928) 1863 – מקס וולף, אסטרונום גרמני מראשוני האסטרופוטוגרפים ויושב ראש המחלקה לאסטרונומיה באוניברסיטת היידלברג (נפטר ב-1932) 1864 – היינריך ולפלין, היסטוריון וחוקר תולדות האמנות שווייצרי (נפטר ב-1945) 1870 – קלרה אימרווהר, כימאית יהודייה גרמנייה (התאבדה ב-1915) 1882 – יעקב בן דב, צלם וצלם קולנוע, מחלוצי הצלמים היהודים בארץ ישראל (נפטר ב-1968) 1882 – ליואיס קומפאניס, הנשיא ה־123 של קטלוניה (הוצא להורג ב-1940) 1884 – קלוד אוקינלק, מפקד צבא בריטי (נפטר ב-1981) 1889 – רלף קרייג, אתלט אמריקאי, אלוף אולימפי בריצת 100 מטר וב200 מטר (נפטר ב-1972) 1891 – הרמן שרכן, מנצח גרמני (נפטר ב-1966) 1892 – ריינהולד ניבור, תאולוג פרוטסטנטי אמריקאי (נפטר ב-1971) 1893 – אלואיס הבה, מלחין צ'כי (נפטר ב-1973) 1905 – ז'אן-פול סארטר, פילוסוף ומחזאי, חתן פרס נובל לספרות בשנת 1964 (נפטר ב-1980) 1907 – יעקב אילני, מחלוצי חקר התזונה בישראל (נפטר ב-2010) 1914 – חביבה רייק, פרטיזנית יהודייה, מצנחני היישוב (הוצאה להורג ב-1944) 1921 – ג'יין ראסל, שחקנית וזמרת אמריקאית (נפטרה ב-2011) 1925 – מורין סטייפלטון, שחקנית אמריקאית, זוכת פרס אוסקר לשחקנית המשנה הטובה ביותר לשנת 1981 (נפטרה ב-2006) 1928 – אברהם בנדורי, כדורגלן ישראלי ששיחק בעמדת השוער במכבי תל אביב ובנבחרת ישראל (נפטר ב-2019) 1929 – עבד אל-חלים חאפז, זמר מצרי (נפטר ב-1977) 1931 – דוד קושניר, אתלט ומאמן אתלטיקה ישראלי (נפטר ב-2020) 1932 – לאלו שיפרין, פסנתרן ומלחין ארגנטינאי 1935 – פרנסואז סאגאן, סופרת, מחזאית ותסריטאית צרפתיה (נפטרה ב-2004) 1939 – סלומה, זמרת ספרדייה, זוכת אירוויזיון 1969 (אירוויזיון בו זכו 4 מדינות) כנציגת ספרד 1944 – קייס פירו, היסטוריון ישראלי ממוצא דרוזי (נפטר ב-2019) 1945 – פיליפ סארד, מלחין צרפתי 1947 – שירין עבאדי, עורכת דין ופעילת זכויות האדם איראנית 1948 – איאן מקיואן, סופר אנגלי 1949 – יוסי עוזרד, סופר, איש תקשורת, מפיק סרטי קולנוע וטלוויזיה ישראלי 1951 – מיקי לוי, חבר כנסת ויושב ראש הכנסת 1952 – רוני אלנבלום, גאוגרף והיסטוריון ישראלי (נפטר ב-2021) 1953 – בנזיר בהוטו, פוליטיקאית וראש ממשלת פקיסטן (נרצחה ב-2007) 1955 – מישל פלאטיני, כדורגלן צרפתי 1956 – עוזי אסנר, מוזיקאי ומעבד 1959 – טום צ'יימברס, כדורסלן עבר אמריקאי 1960 – דני נוה, חבר הכנסת מטעם הליכוד ושר בממשלות ישראל 1960 – ירון פינק, דוגמן ישראלי 1961 – מאנו צ'או, זמר ומלחין לטיני 1962 – ויקטור צוי, מוזיקאי רוק סובייטי (נפטר ב-1990) 1963 – דאג סאוואנט, שחקן אמריקאי 1965 – יאנג ליוויי, הטייקונאוט הסיני הראשון בחלל 1965 – לאנה וצ'אוסקי, במאית, מפיקה ותסריטאית אמריקאית 1965 – ירון פריד, עיתונאי, סופר, מתרגם, מבקר ואיש תיאטרון ישראלי 1966 – עופר מאירי, מעבד מוזיקלי, מפיק מוזיקלי, פזמונאי ומלחין ישראלי 1967 – דריק קולמן, כדורסלן עבר אמריקאי 1970 – אירית אפרתי, שחיינית ישראלית 1971 – אורלי ויינרמן, שחקנית, דוגמנית וזמרת ישראלית 1972 – אלון חילו, סופר ומחזאי ישראלי 1973 – ג'ולייט לואיס, שחקנית קולנוע אמריקאית 1973 – אלינור אהרון, שחקנית וזמרת ישראלית 1973 – קיריל ספונוב, שחקן תיאטרון וטלוויזיה ישראלי-רוסי 1973 – יורם זקס, שחקן, מחזאי, תסריטאי ובמאי ישראלי 1978 – אריקה דוראנס, שחקנית קנדית 1979 – קוסטאס קאטסוראניס, כדורגלן יווני 1979 – כריס פראט, שחקן קולנוע אמריקאי 1980 – ריצ'רד ג'פרסון, כדורסלן אמריקאי 1981 – ברנדון פלאוורס, סולן להקת הקילרס 1982 – ויליאם, נסיך ויילס 1985 – קריס אלן, זמר אמריקאי, זוכה העונה השמינית של אמריקן איידול 1985 – סיון נועם שמעון, שחקנית ישראלית 1985 – לנה דל ריי, זמרת אמריקאית 1986 – שייק טיוטה, כדורגלן מחוף השנהב (נפטר ב-2017) 1987 – גרגורי בסקין, אלוף ישראל בסיף 1992 – לוסי איוב, מנחת טלוויזיה ישראלית 1992 – MAX, זמר-יוצר ושחקן אמריקאי 1993 – דילן חרונבייחן, רוכב אופני כביש הולנדי 1997 – רבקה בלאק, זמרתנפטרו 1205 – אנריקו דאנדולו, דוכס ונציה ה-41 (נולד ב-1107) 1208 – פיליפ משוואביה, דוכס שוואביה ומלך גרמניה (נולד ב-1177) 1377 – אדוארד השלישי מלך אנגליה (נולד ב-1312) 1521 – לאונרדו לורדאן, דוכס ונציה ה-75 (נולד ב-1436) 1527 – ניקולו מקיאוולי, היסטוריון ופילוסוף פוליטי (נולד ב-1469) 1547 – סבסטיאנו דל פיומבו, צייר איטלקי (שנת לידה אינה ידועה) 1652 – איניגו ג'ונס, אדריכל (נולד ב-1573) 1874 – אנדרס יונאס אונגסטרם, פיזיקאי שוודי, ממייסדי הספקטרוסקופיה (נולד ב-1814) 1876 – סנטה אנה, פטריוט מקסיקני ושליט מקסיקו (נולד ב-1794) 1893 – לילנד סטנפורד, מייסד אוניברסיטת סטנפורד (נולד ב-1824) 1908 – ניקולאי רימסקי-קורסקוב, מלחין רוסי (נולד ב-1844) 1929 – לאונרד הובהאוס, פילוסוף וסוציולוג אנגלי (נולד ב-1864) 1957 – יוהנס שטארק, פיזיקאי גרמני נאצי, זוכה פרס נובל לפיזיקה לשנת 1919 (נולד ב-1874) 2001 – קרול או'קונור, שחקן קולנוע וטלוויזיה אמריקאי, "ארצ'י בנקר" (נולד ב-1924) 2001 – ג'ון לי הוקר, מוזיקאי בלוז (נולד ב-1916) 2003 – ליאון יוריס, סופר יהודי אמריקאי (נולד ב-1924) 2008 – א.ב. יפה, עיתונאי, סופר, עורך ומבקר ספרות ישראלי (נולד ב-1924) 2015 – גונתר שולר, מוזיקאי אמריקאי (נולד ב-1922) 2019 – עמוס קופפר-תובל, כדורסלן ומאמן ישראלי (נולד ב-1935) 2019 – דימיטריס כריסטופיאס, מדינאי קפריסאי, מנהיג המפלגה הפרוגרסיבית של העם העובד (AKEL), אשר כיהן בשנים 2008–2013 כנשיא קפריסין (נולד ב-1946) 2020 – זאב שטרנהל, פרופסור במחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים ומומחה בעל שם עולמי בפשיזם (נולד ב-1935)חגים ואירועים החלים ביום זה יום ההיפוך הצפוני – "היום הארוך ביותר" בחצי הכדור הצפוני המהווה את תחילת הקיץ ולעומת זאת "היום הקצר ביותר" ותחילת החורף בחצי הכדור הדרומי. תאריכים אלה מציינים את אמצע היום הקיצי בקוטב הצפוני ואת אמצע הלילה החורפי בקוטב הדרומי. באנטארקטיקה מקובל לציין יום זה בחגיגה יום היוגה הבינלאומי חג המוזיקה – בפריז יום האב במצרים, ירדן, סוריה, אוגנדה ולבנון יום הסקייטבורד – בינלאומי יום המוזיקה העולמי 20 ביוני – 22 ביוני יוני לוח אירועים שנתיקישורים חיצונייםו כאיוני

2331

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%95%D7%A1%D7%99%D7%A3%20%D7%A1%D7%98%D7%9C%D7%99%D7%9F

יוסיף סטלין

יוסיף ויסריונוביץ' סטלין (ברוסית: Иосиф Виссарионович Cталин, ; בגאורגית: იოსებ ბესარიონის ძე ჯუღაშვილი, יוֹסֵבּ בֶּסָריוֹנִיס דזֶה ג'וּרָ'אשׁווִילִי; 18 בדצמבר 1878 – 5 במרץ 1953) היה מנהיג ומדינאי סובייטי ממוצא גאורגי ושליטה השני של ברית המועצות. סטלין נבחר למזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות ב-1922, חרף המלצותיו של לנין, שהעדיף את טרוצקי על פניו. לאחר מות לנין ב-1924 ועד סוף שנות ה-20 סטלין חיזק בהדרגה את מעמדו כשליט יחיד של ברית המועצות, והנהיג את המפלגה הקומוניסטית ואת המדינה הסובייטית עד יום מותו. סטלין היה אחד מרוצחי ההמונים הגדולים בהיסטוריה: אומדן מספר קורבנותיו נע בסביבות 11 מיליון ולפעמים נספר אפילו כ-40 מיליון, והוא נחשב לאחד מגדולי העריצים של המאה העשרים. סטלין הנהיג שלטון טרור רודני שהתבסס על פולחן אישיות רדיקלי ואופיין ברצף של חיסולי מתנגדים וכאלה שנחשדו כמתנגדים ("טיהורים"), כליאת מיליוני אנשים במחנות של עבודת כפייה ובמדיניות של קולקטיביזציה כפויה שהביאה למותם של מיליונים ברעב (מה שכונה "הולודומור"). בשיטות אלה הוא קידם תהליך של תיעוש בברית המועצות והפך אותה למעצמת-על קומוניסטית. ב-1939 חתם סטלין על הסכם אי-התקפה עם גרמניה הנאצית, על פיו חולקה מזרח אירופה בין שתי המעצמות. לאחר הפלישה הגרמנית לברית המועצות ביוני 1941, הוא הנהיג את ברית המועצות בנחישות עד להשגת הניצחון הסופי על הנאצים. למרות אחריותו לתבוסות הנוראות שספג הצבא האדום בשלבים הראשונים של המלחמה בחזית המזרחית, מילא סטלין תפקיד מרכזי בגיוס משאביה של ברית המועצות לשם הבסת גרמניה הנאצית, ובניהול המלחמה נגדה. בעקבות הניצחון במלחמת העולם השנייה התקבע מעמדה של ברית המועצות, בהנהגתו, כאחת משתי מעצמות-העל המובילות בעולם בתקופת המלחמה הקרה. נעוריו סטלין נולד בעיר גורי שבגאורגיה, אז חלק מהאימפריה הרוסית, בשם יוֹסֵבּ בֶּסָריוֹנִיס דזֶה ג'וּרָ'אשׁווִילִי. אביו, וִיסָריוֹן ג'וּרָ'אשׁווִילִי, שהיה סנדלר, נולד גם הוא בגורי למשפחה גאורגית שהייתה ידועה בשורשיה המרדניים. אימו, יקטרינה (קֶקֶה) גוולאדזה, נולדה למעמד הצמיתים ועבדה למחייתה כעוזרת בית. בילדותו נהגה האם לקרוא לו "סוֹסוֹ" (המקבילה הגאורגית ל"יוסי"). יוסיף היה הילד השלישי במשפחה, שני אחיו הראשונים מתו בינקותם ממחלות. עם הולדתו החליטה אימו לייעדו לכמורה כהוקרה לאלוהים על ששרד, ובילדותו היה נער מקהלה במסגרת הכנסייה האורתודוקסית הרוסית. אביו היה אלכוהוליסט, נהג להכות אותו ואת אימו, ובאחת הפעמים הטיח האב את בנו על הרצפה; כתוצאה מהחבלות סבל יוסיף מהפרשת דם בשתן במשך מספר ימים. מצבו של האב השיכור הידרדר, עד שאימו החלה להיאבק בו, ולבסוף אולץ האב לעזוב את הבית תוך שנפגע מעמדו (שכן החברה בגאורגיה היא פטריארכלית). האב חזר פעם אחת לעיירה, אך לא הצליח לשקם את מעמדו, ולאחר בריחה נוספת לא חזר עוד. בילדותו הנהיג יוסיף ג'וגאשווילי חבורת ילדים מהעיר התחתית, שהתחרו עם ילדי העשירים מהעיר העילית. למרות כוחו הפיזי הדל ומחלות שונות (הוא חלה בילדותו באבעבועות שחורות והחלים, ידו השמאלית הייתה קצרה מהימנית, סבל מצליעה עקב תאונה שעבר בגיל 12, ועוד), הוא הצליח לגבש סביבו חבורת בריונים שסרו למשמעתו. מבין החבורה היו לו שלושה חברים קרובים במיוחד שביצעו בנאמנות את פקודותיו, ולהם המשיך לדאוג גם כשעלה לשלטון. נותרו מכתבים רבים שכתב סטלין לאמו בלשון חמה ואוהבת. הוא למד בבית ספר מקומי, סיים כראשון במחזור, וב-1894 היה לפרח כמורה של הסמינר הרוחני של טביליסי. בזמן לימודיו חווה כמה חוויות קשות, העיקרית שבהן הייתה לחזות בהוצאה להורג. המוסר הדתי הלך ונעשה לו זר, עד כדי תחושת אי נוחות. משפחתו סטלין נשא שתי נשים ונולדו לו שלושה ילדים, וכמנהגם של מנהיגים בולשביקים אימץ גם יתום של אחד מהנופלים במלחמה; בנוסף לכך היה לו ילד מחוץ לנישואים. נישואיו הראשונים היו ליקטרינה סבאנידזה (1885–1907), אחותו של מהפכן בולשביקי מפורסם מגאורגיה. הם נישאו ב-1906, ונולד להם בן בשם יאקוב. יקטרינה נפטרה זמן קצר אחר כך בגאורגיה מטיפוס. שלוש שנים לאחר מותה, ב-1910, כשהיה בגלות בסיביר, פגש אלמנה צעירה, קוזאקובה, אצלה התגורר מספר חודשים, ונולד להם בן מחוץ לנישואין, קונסטאנטין קוזאקוב. ב-1919 נישא סטלין בשנית לנדז'דה אללויבה (1901–1932). הוא הכיר אותה עוד בילדותה, ב-1911 בבית הוריה, כשסייעו לו בזמן שנרדף על ידי המשטר הצארי. סטלין אף התגורר זמן קצר בביתם ב-1917. לימים נמצאה נדיה ירויה בחדרה ב-9 בנובמבר 1932, למחרת חגיגות יום השנה החמישה-עשר למהפכת אוקטובר בקרמלין. בפרסום הרשמי נטען שנפטרה ממחלה פתאומית, אף כי מקובל לחשוב שהיא שמה קץ לחייה על רקע נישואים אומללים. יקוב יוסיפוביץ' ג'וגאשווילי (1907–1943), בנו הבכור, למד הנדסת חשמל ונישא ליוליה מלצר, רקדנית גרושה ממשפחה יהודית. הצבא האדום גייס אותו והוא שירת כקצין תותחנים. בעת פלישת הנאצים לברית המועצות במלחמת העולם השנייה הוא נפל בשבי הגרמנים בקרב סמולנסק, והוחזק במחנה הריכוז זקסנהאוזן. הגרמנים הציעו להחליפו בפלדמרשל פרידריך פאולוס שנפל בידי הרוסים, אך סטלין סירב והוא מת בשבי. סבטלנה אלילויבה (סבטלנה סטלין, 1926–2011), בתה של נדיה (נדז'דה), עבדה כמורה וכמתורגמנית במוסקבה; היא למדה אנגלית והיסטוריה של ארצות הברית. בסוף שנות ה-60 היגרה לארצות הברית, מה שכצפוי גרם למבוכה רבה בצמרת השלטון הסובייטי. סבטלנה שינתה את שמה ללנה פיטרס, ופרסמה בשמה זה את הספר "מכתבים לידיד", כך שלא יקשרוה מיידית לאביה; היא קיבלה אזרחות אמריקאית, והתגוררה בוויסקונסין עד פטירתה בגיל 85. וסילי יוסיפוביץ' ג'וגאשווילי (1921–1962), בנו הצעיר של סטלין, אף הוא מאשתו נדיה, למד בבית ספר לתעופה והתגייס לחיל האוויר הסובייטי. במלחמת העולם שירת כטייס. הוא הודח מתפקידו האחרון כמפקד חיל האוויר באזור מוסקבה בדרגת לוטננט-גנרל, עקב תאונה אווירית ב-1952. אחרי מות אביו, הוא נעצר באשמת חשיפת סודות ביטחוניים ונידון לשמונה שנות מאסר, כפי הנראה מסיבות פוליטיות, על מנת שלא יאיים על יורשו של סטלין. בתום מאסרו הוחזר למוסקבה, נעצר שוב, ולבסוף הוגלה לקאזאן, שם מת מאלכוהוליזם. הפעילות המחתרתית ב-1899 הורחק יוסיף מהסמינר הרוחני של טביליסי אחרי שלא התייצב לבחינות, והחל בפעילות מחתרתית קומוניסטית בעיר בתומי, בדרום-מערב גאורגיה. סמוך לחג המולד של 1899 התקבל לעבודה בשירות המטאורולוגי, אך הצליח להחזיק בעבודה זו רק שלושה חודשים. זו הייתה העבודה היחידה שביצע סטלין אי פעם מחוץ למשרד. הוא היה אחד המהפכנים המצטיינים באזור והצליח לברוח ממאסרים רבים, תוך כדי הטעיית המשטרה החשאית - האוכרנה. באותה תקופה נהגו המהפכנים לאמץ שמות בדויים, ויוסיף בחר בשמו של גיבור ספרו של קזבגי "רוצח אב" - "קובה". השם ליווה אותו עד 1913, כששינה את שמו הגאורגי בעל הצליל הזר לשם רוסי: "סטלין", שפירושו "איש הפלדה". סטלין הושפע אז מאוד מחיבורו של לנין, "מה לעשות?", בו נמתחה ביקורת חריפה על אי העשייה של הקומוניסטים, ובו הציע לנין דרכי פעולה חדשות: העיקרית שבהן הייתה שאין צורך להמתין עד הבשלתו ורקבונו של הקפיטליזם כפי שדורש המרקסיזם. לטענת לנין, עימה הסכים סטלין, ברוסיה ניתן לקצר את המסלול באמצעות הפיכה אלימה שיחוללו קומץ מהפכנים, שמייצגים את האינטרסים של מעמד הפועלים. בהשפעת רעיונות לנין, ארגן אז סטלין שורה של הפגנות אלימות, כשבגדולה שבהן נהרגו 13 איש וכמה עשרות נפצעו. לראשונה נעצר ב-5 באפריל 1902, ובעקבותיו הוגלה סטלין לסיביר. השהות ב-כלא הרוסי הייתה אכזרית עבורו. לא רק שהכאת האסירים על ידי הסוהרים הייתה מקובלת - השלטונות אף עודדו יחס אכזרי כלפי הכלואים. בנוסף ליחס הסוהרים הקשה, סבל סטלין גם מנחת זרועם של האסירים הפליליים, ששהו אז בצוותא עם האסירים הפוליטיים, ובזכות כוחם הפיזי העדיף וארגונם יכלו להתעלל ולהשיג טובות הנאה מהאסירים הפוליטיים. אך סטלין, למרות ממדי גופו הממוצעים וכוחו הפיזי המועט, הצליח לכבוש את לב האסירים הפליליים, ועד מהרה הקיף את עצמו בחבורת בריונים שסרה למרותו. הסוהרים לא הקלו עמו, ויש עדויות שספג מהם מכות בקתות רובים, אך עמד בכך והצליח לשרוד. בהיותו בכלא קיבל סטלין מכתב מלנין. לפי לאון טרוצקי, היה זה מכתב שרשרת מאת אשתו של לנין (קרופסקאיה) לכל תומכי בעלה, שכתבה בנוסח אחיד עם חתימה מצולמת של לנין. סטלין, שלא ידע זאת, חש רוממות רוח אדירה ובנובמבר 1903 ניסה לברוח מהמעצר, אך חזר מחמת הקור והיעדר ביגוד חם. לבסוף ברח ב-5 בינואר 1904, חזר לגאורגיה והמשיך שם בפעילות מחתרתית. שנה אחר כך פרצה מהפכת 1905. סטלין נמנע מלהשתתף בה, לא בפעילות פוליטית ולא בקרבות הרחוב. בהמשך חזר סטלין לבאקו, הסתנן למפעל לזיקוק תוצרי נפט, והחל בפעילות מהפכנית בקרב הפועלים. הוא ארגן במקום שביתות רבות וגרם לתסיסה רבה. הוא הצליח לחמוק ממאסר שנתיים שנגזר עליו, ובתקופה זו התחתן עם יקטרינה (קאטו) סבאנידזה. בהמשך עלה בידיו שוב לברוח, נתפס, גורש שנית לסיביר ונמלט שוב. הדבר חזר על עצמו מספר פעמים עד 1917 כשפרצה מהפכת פברואר; שלטון הצאר הופל וסטלין שוחרר סופית. לפי גרסאות שונות הבריחות הקלות של סטלין, שמונה כחבר בוועד המרכזי של המפלגה הבולשביקית ב-1912, נבעו מכך שהיה סוכן כפול שפעל גם בשירות האוכרנה. לטענה זו לא נמצאו הוכחות חד–משמעיות, כיוון שתיעוד המודיעים המשטרתיים נשרף בתחילת ההפיכה הקומוניסטית. ממהפכת אוקטובר ועד מות לנין עם שחרורו מהכלא לאחר מהפכת פברואר 1917, מונה סטלין לעורך הביטאון הבולשביקי "פראבדה", לצדו של לב קמנייב. סטלין לא בלט ושמר על פרופיל נמוך, ואף שיתף פעולה עם השמאל המתון כדי להתקרב לסובייט פטרוגרד שהוקם ב-27 בפברואר והיה תחת שליטתם. באותה העת הסובייטים (מועצות הפועלים והאיכרים) היו בעלי כוח רב, וללא תמיכתם יכלה הממשלה הזמנית ליפול תוך ימים. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שבנוסף לנציגי הפועלים, הסובייט כלל גם נציגי חיילים מהצבא. הנציג הבולט ביותר של הסובייט - קרנסקי, ממפלגת ה-SR - קיבל מושב בין שרי הממשלה הזמנית. סטלין שיחק באותה עת משחק כפול: אף שהתייצב לצד דורשי הפשרה וחלוקת השלטון עם השמאל המתון, דאג להימנע מלעמוד בחזית המאבק כדי שלא להתעמת עם לנין הגולה, שהתנגד לכך. לאחר משבר יולי, במהלכו היה סטלין בעיקר איש קשר בין פטרוגרד ללנין, תוך שדאג לו למקומות מסתור שונים, התחוללה ההפיכה הבולשביקית באוקטובר. תחת הנהגתו של לנין, ששב לרוסיה בחסותה ובמימונה של גרמניה, נכבשה פטרוגרד בידי הבולשביקים, וסטלין מונה לקומיסר הפוליטי של הצבא האדום. בתפקיד זה נשלח להגן על העיר צאריצין, ולהבטיח אספקת תבואה ממנה במלחמת האזרחים ברוסיה. העיר נקראה לאחר מכן על שמו, סטלינגרד. סטלין המשיך להתקדם תוך שקיבל על עצמו תפקידים ביצועיים ומנהליים שונים, בראשם את תפקיד הקומיסר לענייני לאומים, עד שמונה ב-3 באפריל 1922 המזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות, תפקיד אותו הפך לבעל העוצמה הגדולה ביותר במדינה. ריכוז כוח זה בידיו היה לצנינים בעיני לנין, שלקה באותה עת בראשו בסדרה של אירועי שבץ, וכוחו לא עמד לו כדי לבלום את הידיד שהפך ליריבו. צוואת לנין המכילה ביקורת חריפה על סטלין, הועלמה ולא הובאה לידיעת הציבור, בין השאר גם כי יריביו של סטלין להנהגה - ביניהם קמנייב, זינובייב ולאון טרוצקי - זכו בה לקיתונות של ביקורת. בצוואה כתב לנין: "סטלין הוא גס מדי, וחסרון זה הוא ללא נשוא אצל אדם המכהן כמזכיר כללי....לכן, מציע אני לחברים שימצאו דרך לסלק את סטלין מתפקיד זה וימנו תחתיו אדם אחר – סובלני, נאמן ומנומס יותר, שייתן את דעתו על צורכי החברים ויהיה פחות קפריזי." עלייתו לשלטון לאחר מות לנין ב-1924, הוקם "טריאומוירט" של סטלין, קמנייב וזינובייב, שהתיימרו לייצג זרם מרכזי במפלגה - כנגד לאון טרוצקי משמאל, ובוכרין מימין. בתקופה זו נטש סטלין את המדיניות הבולשביקית המסורתית שגרסה מהפכה בינלאומית, לטובת מדיניות של "סוציאליזם בארץ אחת". בזאת מצא לו יריב משמעותי בטרוצקי, שהאמין ב"מהפכה מתמדת" בינלאומית. ב-1928 ביסס סטלין את מעמדו כראשון בין שווים בהנהגת המפלגה, ושנה לאחר מכן הצליח להגלות את טרוצקי לטורקיה. ב-1929 הוא הצליח לדחוק גם את בוכרין הימני, תוך שהוא מטיף לקולקטיביזציה ולתיעוש מהיר. כך הצליח לבסוף לבסס שליטתו במפלגה, ובברית המועצות. עם זאת, סטלין עדיין לא הרגיש שמעמדו חזק דיו כדי לצאת באופן גלוי כנגד גורמי האופוזיציה שנותרו בהנהגת המפלגה. לראיה, הוא עמד כנראה מאחורי רצח סרגיי קירוב, מזכיר המפלגה בלנינגרד (ב-1934) כשהפופולריות שלו איימה עליו, אך מעולם לא הודה בכך. הוא אף עמד בראש טקס ההלוויה הממלכתי שנערך לקירוב. המדיניות הכלכלית והקולקטיביזציה בסוף שנות ה-20 החליט סטלין לבטל את ה"תוכנית הכלכלית החדשה" נא"פ שהנהיג לנין ואשר אפשרה יוזמה פרטית מצומצמת. במקום לתת לאיכרים תמריצים עבור הגדלת התפוקה החקלאית, החליט סטלין לכפות עליהם להצטרף לחוות קולקטיביות בבעלות המדינה. במקביל, החל בתוכניות שאפתניות לתיעוש המדינה. כדי לתעש במהירות את ברית המועצות, הוא הגה בסוף שנות ה-20 את תוכניות החומש, שהראשונה בהן החלה בשנת 1928. שתי תוכניות החומש הראשונות התבצעו במלואן והשלישית הופסקה באמצע עקב הפלישה הגרמנית לברית המועצות ב-1941. תוכניות החומש נועדו להגדיל את היכולת התעשייתית של ברית המועצות, והתמקדו בעיקר בתעשייה הכבדה. הן נאכפו ביד ברזל על תושבי ברית המועצות, והגשמת יעדיהן עלתה במחיר חייהם של מיליוני בני אדם. היו אלו תוכניות שאפתניות מאוד, שניסו לגרום לתיעוש מהיר של ברית המועצות על בסיס כלכלי רעוע. המהפכה התעשייתית ברוסיה החלה כבר במאה ה-19, אך לפני פרוץ המהפכה הבולשביקית היא עדיין פיגרה בהרבה אחרי מעצמות המערב. קצב התיעוש המהיר בתקופת שלטונו של סטלין הפך את ברית המועצות למעצמה תעשייתית, שיכלה להתחרות במדינות תעשייתיות מובילות באירופה, כמו גרמניה. הדרך לביצוע תוכניות החומש הייתה ריכוז מירב המשאבים של המדינה בתוכניות התיעוש, על חשבון התעלמות מהצרכים של האזרחים הסובייטים הפשוטים, ופגיעה בתעשיות הקלות שנועדו לספק את צורכיהם. מדיניות הקולקטיביזציה נועדה, בין השאר, לחסוך בידיים עובדות בחקלאות, ובכך לאלץ את המוני האיכרים לעבור לערים ולהפוך לפועלי תעשייה, כדי להאיץ את התיעוש של ברית המועצות. משטרו של סטלין כפה על האיכרים קולקטיביזציה של החקלאות. התוכנית נועדה להחליף את החקלאות הכפרית המסורתית, שהתבססה על משקים קטנים, שהשתמשו באמצעים פרימיטיביים לעיבוד האדמה, בחקלאות ריכוזית, המאורגנת בחוות גדולות, קולחוזים או סובחוזים, המשתמשים באמצעים מודרניים, כדי שניתן יהיה לייצר מזון באופן יעיל יותר. בפועל גרמה התוכנית להרס מעמד האיכרים בעלי הרכוש (שכונו "קולאקים"), לירידה דרסטית ברמת החיים של האוכלוסייה בברית המועצות בכלל והאוכלוסייה הכפרית בפרט, עד כדי גרימת רעב המוני, ולהתנגדות אלימה לשלטון הסובייטי בקרב האיכרים. סטלין האשים את ה"הקולאקים" בירידה בייצור המזון, וכינה אותם פרזיטים קפיטליסטיים שארגנו התנגדות לקולקטיביזציה. הם דוכאו בשיטות אכזריות תוך הכרזת מדיניות חיסול מעמד הקולאקים תוך הרג והגליה למחנות עבודה במזרח הרחוק כמו באזור קולימה הידוע לשימצה. הגדרת המילה "קולאק" התרחבה מהוראתה המקורית - בן מעמד האיכרים האמיד, לכל מי שהתנגד לקולקטיביזציה או נחשד כמתנגד לה, הגדרה שכללה אנשים רבים שהיו רחוקים מלהיות עשירים. הקולקטיביזציה הכפויה גרמה לרעב המוני באזורים רבים והביאה למותם של מיליונים רבים בשנים 1932 ו-1933, במיוחד באגן הוולגה התחתון באוקראינה (הולודומור). דובר אף על קניבליזם כתוצאה מן הרעב. הטיהורים הגדולים בשנות השלושים של המאה ה-20 השיג סטלין כוח כמעט אבסולוטי כנגד מתנגדיו במפלגה הקומוניסטית ויריביו האידאולוגיים. למעשה הצליח סטלין לחסל פיזית את רוב אנשי הוועד המרכזי של המפלגה שהיו בזמנו של לנין (עד שבפרוץ מלחמת העולם השנייה נותרו רק שניים מהם, ויאצ'סלב מולוטוב וסטלין עצמו), ולמעלה ממחצית הצירים לוועידה המרכזית של המפלגה שהתכנסה בינואר 1934. האמצעים כנגד קורבנות אלו נעו מהגליה למחנות עבודה במזרח הרחוק, עד להוצאה להורג, או התנקשות כבמקרה של טרוצקי או רצח סרגיי קירוב. מאות אלפי אנשים נעצרו לפי "סעיף 58" שאסר על "פעילויות אנטי סובייטיות", ורבים חששו לחייהם ולחירותם. סטלין נעזר במנגנון טרור גדול ומסועף של משטרה חשאית שנקראה בתחילתה צ'ה קה ולאחר מכן לסירוגין או גה פה או, נ.ק.ו.ד. וק.ג.ב.. בראשה עמדו גנריך יגודה, אשר הוצא להורג באשמת "טרוצקיזם" בשנת 1938, ולאחר מכן מחליפו יז'וב, ולבסוף לברנטי בריה. חלון הראווה של הטיהורים הגדולים, היו משפטי הראווה, שכונו משפטי מוסקבה שנוהלו על ידי התובע אנדריי וישינסקי, אשר לאחר מכן שימש במגוון תפקידים, לרבות שגריר ברית המועצות באו"ם. במשפטים אלו הוכרחו גדולי הקומוניזם והמהפכה כזינובייב, קמנייב ובוכרין להתוודות על "פשעים" שלא ביצעו, על קשר כנגד הקומוניזם, לרוב בשיתוף מעצמה זרה כבריטניה, קשר שכלל גם ניסיון לרציחתו של סטלין. לאחר הווידוי הוצאו הנשפטים להורג. השפעה הרסנית הייתה למשפטים אלו על הצבא האדום. עד שנת 1938 הוצאו להורג רוב אנשי הקצונה הבכירה, ובראשם המפקד המרשל מיכאיל טוכאצ'בסקי. המדובר היה בטיהור של מאות קצינים, עד לדרגת מפקד פלוגה. הנזק ירד ממש עד לבסיס הצבא, והפך את הצבא האדום לגוף ענקי, אך מסורבל ונטול יכולת לפעולה עצמאית. הדבר בא לידי ביטוי במלחמה הרוסית פינית שבה סבל הצבא הסובייטי אבדות כבדות ובשלבים הראשונים של הפלישה הגרמנית לברית המועצות, שבה הובס הצבא הסובייטי ונאלץ לסגת משטחים נרחבים של ברית המועצות. חולשות הצבא נבעו מפיקוד לקוי, פוליטיזציה של הצבא ושרשרת פיקוד לקויה. מדיניות החוץ עד פלישת גרמניה לברית המועצות במהלך שנות השלושים צפה סטלין מהצד בהתחמשותה ובהתעצמותה של גרמניה הנאצית תחת שלטונם של אדולף היטלר והמפלגה הנאצית. עם זאת, עד אוגוסט 1939, ניהלה ברית המועצות מדיניות חוץ אנטי פשיסטית ואנטי נאצית. היא סיפקה סיוע ישיר ועקיף לרפובליקה הספרדית במהלך מלחמת האזרחים בספרד כנגד כוחותיו של פרנקו, שקיבלו סיוע מאיטליה וגרמניה הנאצית, וניסתה לגבש ברית צבאית עם מעצמות המערב, במאמץ לבלום את שאיפות ההתפשטות של היטלר (בין השאר, במהלך משבר הסודטים ב-1938). מצד שני, הוראת הקומינטרן למפלגה הקומוניסטית בגרמניה, שלא לפעול בשיתוף פעולה עם המפלגה הסוציאל-דמוקרטית במאבק כנגד הנאצים, סייעה לכיבוש השלטון בגרמניה על ידי המפלגה הנאצית. בחודש מאי 1939, החליף סטלין את שר החוץ שלו, מקסים ליטבינוב, אדם מתון בעל נטייה פרו מערבית מסוימת, בויאצ'סלב מולוטוב. מהלך זה בישר על תחילת השינוי במדיניות החוץ הסובייטית כלפי גרמניה הנאצית. אולם, עד אוגוסט 1939 המשיכה ברית המועצות לנהל משא ומתן עם משלחת אנגלית-צרפתית, במטרה לגבש ברית צבאית בין הצדדים, שתכוון נגד גרמניה הנאצית, למקרה שהאחרונה תתקוף את פולין. המשא ומתן לא הניב תוצאות, בשל סרובה של ממשלת פולין לאפשר לצבא הסובייטי לעבור דרך שטחה, כדי לתקוף את גרמניה ממזרח, וכן בשל חוסר האמון של הנהגת ברית המועצות ברצינות כוונותיהן של בריטניה וצרפת לתקוף את גרמניה במקרה שהאחרונה תתקוף את פולין. ב-23 באוגוסט 1939, הגיע שר החוץ הגרמני יואכים ריבנטרופ לביקור במוסקבה, וחתם על "הסכם אי התקפה" (שנודע בשם הסכם ריבנטרופ–מולוטוב) בין גרמניה הנאצית לברית המועצות, במסגרתו הסכימו שני הצדדים לחלק ביניהם את אירופה המזרחית לאזורי השפעה. ההסכם סימן תפנית חדה במדיניות ברית המועצות כלפי גרמניה הנאצית. סטלין כרת ברית עם היטלר, שהיה עד אז הגרוע באויביו. אדם שנשבע (במסגרת ספרו "מיין קאמפ") לכבוש את ברית המועצות, לשעבד את אוכלוסייתה, להשמיד את האלמנטים "הנחותים מבחינה גזעית" ולעקור את השיטה הקומוניסטית מן השורש. הסיבה העיקרית לתפנית במדיניות הסובייטית כלפי גרמניה, ולחתימת הסכם ריבנטרופ–מולוטוב, הייתה חששו של סטלין, שלאחר כיבוש פולין על ידי הנאצים, ברית המועצות תהפוך ליעד הבא של הצבא הנאצי, ותמצא את עצמה לבד במערכה כנגד גרמניה. הוא חשב, שמעצמות המערב חותרות לבודד את ברית המועצות, ולהסיט את שאיפות ההתפשטות של היטלר כלפיה. לכן הוא החליט להקדים תרופה למכה. סיבה נוספת לחתימת הברית עם הנאצים הייתה שאיפתו של סטלין לספח חלקים ממזרח אירופה לברית המועצות, בין השאר, במטרה ליצור "אזור חיץ" בינה לבין האימפריה הנאצית. הסכם ריבנטרופ–מולוטוב כלל התחייבות הדדית, שאף צד לא יתקוף את משנהו, וישמור על נייטרליות במקרה של הצטרפות צד שלישי למלחמה. סעיף זה בהסכם הבטיח את עורפו של היטלר במהלך פלישת צבאו לפולין, ולאחר מכן במהלך פלישת הצבא הנאצי לנורווגיה, דנמרק, ארצות השפלה וצרפת ב-1940. ההסכם כלל גם נספח סודי, במסגרתו חילקו שני הצדדים את פולין ואת המדינות הבלטיות ביניהם. הוא מהווה עד היום דוגמה לציניות עילאית במערכת היחסים הבינלאומית. ב-1 בספטמבר 1939, פרצה מלחמת העולם השנייה בפלישה הגרמנית לפולין. ב-17 בחודש הצטרף הצבא האדום למלחמה נגד פולין ופלש לשטח פולין המזרחית. שני הצדדים נפגשו בקו שהוסכם עליו מראש, תוך שהם מחלקים את פולין ודנים את אוכלוסייתה לשנים של סבל ושיעבוד. בשנת 1943 גילו הנאצים ב"יער קאטין", ליד סמולנסק, קברים המוניים ובהם גופותיהם של יותר מ-22,000 קצינים פולנים, שנפלו בשבי הסובייטי במהלך הפלישה לפולין, ונרצחו בפקודת סטלין מאוחר יותר. מכונת התעמולה הנאצית מיהרה לעשות שימוש בסיפור הטבח במטרה לגרום לקרע בין ברית המועצות לבעלות בריתה המערביות, ללא הצלחה יתרה. סטלין הכחיש בתוקף את מעורבות ברית המועצות בטבח, וברית המועצות טענה שהקצינים הפולנים נורו על ידי הנאצים עצמם ב-1941. לאחר שהאזור נכבש מחדש על ידי הצבא האדום, הקימו הסובייטים ועדת חקירה, כדי לאשש את גרסתם לגבי טבח יער קאטין. לאחר פירוק ברית המועצות הודו הרוסים, בפעם הראשונה, באחריותם לטבח, ומדובר באחד מפשעי המלחמה הגדולים להם אחראי סטלין. עם כיבושה של פולין התפנה סטלין לפעול לסיפוח שטחים נוספים לברית המועצות, הפעם בגבולה הצפוני. הוא דרש מממשלת פינלנד להסכים לסיפוח שטח קטן יחסית מצפון-מערב ללנינגרד לברית המועצות, בטענה שקרבת הגבול הפיני אל העיר, מהווה איום על העיר השנייה בחשיבותה בברית המועצות, וכן לפיקוח סובייטי על מפרץ פינלנד. לאחר שהפינים סירבו לדרישותיו, הוא פתח במלחמה נגדה בדצמבר 1939, והקים ממשלת בובות קומוניסטית פרו-סובייטית, שנועדה לתפוס את מקומה של ממשלת פינלנד. אולם במהלך מלחמת החורף נגד פינלנד נחשף גודל הנזק שנגרם לצבא האדום כתוצאה מהטיהורים שערך סטלין בצמרת הפיקוד שלו. ההתקדמות הסובייטית בפינלנד הייתה איטית ביותר, אל מול התנגדות עזה ויעילה של הצבא הפיני הקטן, והצבא האדום ספג שורת מפלות קשות בשלבים הראשונים של המלחמה. רק לאחר כשלושה חודשים של לחימה, במסגרתה ספג הצבא האדום מאות אלפי נפגעים, הצליחו כוחותיו לפרוץ את קו מנרהיים, וההנהגה הפינית נאלצה להסכים לחתום על הסכם הפסקת אש, במסגרתו קיבלה פינלנד את הדרישות הטריטוריאליות של ברית המועצות, אך שמרה על עצמאותה. על אף שסטלין השיג בסופו של דבר את יעדי המלחמה, "מלחמת החורף" חשפה את חולשתו של הצבא האדום לעין כל. בעקבות הביצועים הכושלים של הצבא הסובייטי בפינלנד, והכיבוש המהיר של צרפת וארצות השפלה על ידי הצבא הנאצי בקיץ 1940, הבין סטלין שצבאו עדיין אינו מוכן להתמודד כנגד הצבא הגרמני, ועשה הכל על מנת להרוויח זמן, כדי לבנות מחדש את הצבא האדום ולהכין אותו למלחמה נגד גרמניה, שנראתה בלתי נמנעת. הוא ניהל מדיניות פייסנית ולעיתים אף מתרפסת כלפי גרמניה, כדי לא לתת להיטלר עילה כלשהי לפתוח במלחמה נגד ברית המועצות, ושכנע את עצמו, שיצליח לדחות את המלחמה נגד גרמניה לפחות עד שנת 1943. כתוצאה מכך, הוא דחה על הסף את כל ההתרעות המודיעיניות, שקיבל ממקורות שונים, ביחס להכנות הגרמניות למתקפה על ברית המועצות ולא נקט בהכנות צבאיות נאותות כדי להתמודד עם הפלישה הגרמנית הצפויה. ב-22 ביוני 1941, בשעות הבוקר המוקדמות, פרצו כוחות הוורמאכט לברית המועצות, במסגרת מבצע ברברוסה, והפתיעו לחלוטין את סטלין ואת כוחות הצבא האדום באזורי הגבול. אין ספק, שסטלין אחראי במידה רבה לשורת התבוסות הנוראות שספג הצבא הסובייטי בחודשים הראשונים של הפלישה הגרמנית, עקב התעלמותו מכל ההתרעות על הפלישה הגרמנית הצפויה, וסרובו לאשר לערוך את ההכנות המתחייבות לקראת אפשרות זו, למרות כל תחינות הפיקוד העליון של הצבא האדום, ובראשו הרמטכ"ל, גאורגי ז'וקוב. במלחמת העולם השנייה בתחילת הפלישה הגרמנית לברית המועצות לא נשמע קולו של סטלין למספר ימים, ואת ההודעה לציבור על פרוץ המלחמה נתן מולוטוב בנאום ברדיו. רק לאחר כשבועיים התעשת סטלין, וב-3 ביולי 1941, נשא נאום רדיופוני ידוע לעם הסובייטי, שיש המשווים אותו לנאום "דם, יזע ודמעות" של צ'רצ'יל. הנאום נפתח בפנייה אישית וישירה, בלתי אופיינית לסטלין, לחיילים ולאזרחים הסובייטים: "חברים, אזרחים, אחים ואחיות, לוחמי הצבא והצי! אני דובר אליכם, חברי!", וביסס את מנהיגותו של סטלין, ואת מעמדו הציבורי כמושיע הלאומי. סטלין לא דיבר כמנהיג קומוניסטי, אלא כפטריוט רוסי, ממשיכם של המצביאים הידועים מיכאיל קוטוזוב ואלכסנדר סובורוב, והציג את המלחמה כמלחמה פטריוטית של העם הרוסי כנגד פולש זר. בשלב זה, כאשר הכוחות הנאציים חדרו עמוק לשטח ברית המועצות והצבא הסובייטי ספג תבוסות נוראות, פולחן האישיות של סטלין, שעד אז הוכתב מלמעלה, הפך לאותנטי. התחושה בקרב הציבור הסובייטי הייתה, שרק מנהיג חזק כמו סטלין, מסוגל להוציא את ברית המועצות מן המצב הנואש שאליו נקלעה. עם זאת, המצב הצבאי המשיך להיות קשה והכוחות הנאציים המשיכו בהתקדמותם. בראשית ספטמבר 1941 הטיל הצבא הגרמני מצור על לנינגרד. הניתוק מברית המועצות ומניעת העברת מזון וציוד גרמו לרעב המוני שבו נספו מאות אלפי אנשים. באוקראינה כותרו כוחות גדולים של הצבא האדום והושמדו. בראשית אוקטובר 1941 פתח הצבא הגרמני במתקפה על מוסקבה והגיע עד למרחק קצר מהעיר. ב-16 באוקטובר פרצה בהלה המונית במוסקבה, בעקבות שמועות על פריצת כוחות גרמניים לעיר. פקידים ממשלתיים ומקורבים לשלטון החלו להימלט ממוסקבה, והממשלה הסובייטית הועברה לעיר קויבישב, שממזרח למוסקבה. אך סטלין עצמו החליט להישאר במוסקבה, כדי להפגין את ביטחונו בכך שהעיר לא תיפול לידי הגרמנים, ותוך זמן קצר התייצבה החזית והתקדמות הצבא הגרמני הואטה ולאחר מכן נבלמה. מאות אלפים מתושבי מוסקבה גויסו למאמץ להקים ביצורים וטבעות הגנה מסביב לעיר ובתוכה, והפיקוד הסובייטי הזרים תגבורות חזקות לעזרת כוחות הצבא האדום במרחב מוסקבה. הדוגמה האישית שנתן סטלין, בסירובו לנטוש את מוסקבה, מילאה תפקיד חשוב בחיזוק כושר העמידה של תושבי מוסקבה וחיילי הצבא האדום שהגנו על העיר. ביום המהפכה (7 בנובמבר) בשנת 1941 נשא סטלין נאום, שזכה לכינוי נאום "רוסיה הקדושה" בתחנת הרכבת התחתית במוסקבה "מייקובסקי". לאחר מכן הוא סקר את המצעד, בו השתתפו אלפי חיילים וטנקים רבים, שחלקם הגיעו היישר מהחזית סביב מוסקבה, וחזרו ללחימה מיד לאחר מכן. בראשית דצמבר פתחו כוחות הצבא האדום באזור מוסקבה במתקפת נגד גדולה, הסבו מפלה קשה לקבוצת ארמיות מרכז הגרמנית, ואילצו אותה לסגת מאות ק"מ מערבה. הניצחון הסובייטי בקרב מוסקבה היה התבוסה המשמעותית הראשונה שספג הוורמאכט במלחמה, והיווה נקודות מפנה חשובה במערכה הצבאית בחזית המזרחית במלחמת העולם השנייה. למרות העוינות של מעצמות המערב כלפי סטלין וברית המועצות, הן נחפזו להתייצב לצד ברית המועצות מיד לאחר תחילת הפלישה הנאצית, וצרפו אותה למחנה בעלות הברית. וינסטון צ'רצ'יל נשא נאום בפרלמנט, בו אמר כי על אף שבמשך עשרים וחמש שנים לא היה מתנגד חריף ממנו לקומוניזם, הרי שכעת מדובר במלחמתו של העם הרוסי, עם האיכרים והפועלים, מול הצבא הנאצי הבא לשעבדם ולהשמידם. במלחמה זו חובתם של העמים הדמוקרטיים להתייצב לצד ברית המועצות ולסייע למלחמתה נגד התוקפנות הנאצית. נאום זה סימן את ראשית הברית בין בריטניה לברית המועצות, שנמשכה עד לסוף המלחמה. בשנים 1941–1945 קיבלה ברית המועצות סיוע צבאי מאסיבי מהממלכה המאוחדת ומארצות הברית, שכלל סוגים שונים של ציוד צבאי, וכן חומרי גלם לתעשייה ומזון משומר, ומילא תפקיד משמעותי בהשגת הניצחון הסובייטי על גרמניה הנאצית. סטלין, שהגזים מאוד בהערכת ההשפעה של המפלה הגרמנית בקרב מוסקבה, התעקש להורות לצבאו להמשיך במתקפה באזור מוסקבה בכל מחיר, למרות התנגדות הפיקוד העליון של הצבא האדום (הסטאבקה), ולפתוח בשורת מתקפות חדשות נגד כוחות הציר, במטרה להשלים את תבוסתם ואת שחרור שטחי ברית המועצות, שנכבשו על ידם. המתקפות הללו, שלא הוכנו כהלכה, התישו את כוחות הצבא האדום, וגרמו להם אבדות כבדות, מבלי שהביאו להישגים משמעותיים. הצבא הגרמני בחזית המזרחית התאושש תוך זמן קצר, ובאביב 1942 עבר שוב למתקפה. רק לאחר שהצבא הסובייטי ספג שורה של תבוסות קשות באביב ובקיץ 1942 (בהם קרב חרקוב השני, המערכה במרחב וורונז'-וורושילובגרד, המצור על סבסטופול ועוד) ונאלץ לסגת משטחים נרחבים בדרום רוסיה, החל מאזן הכוחות הצבאי לנטות לטובת ברית המועצות. נקודות המפנה העיקריות במערכה הצבאית בחזית המזרחית היו הניצחונות הסובייטיים בקרב סטלינגרד בחורף 1942/1943, ולאחר מכן בקרב קורסק בקיץ 1943. בשלב זה של המלחמה החל סטלין לחשוב קדימה על עיצוב מחדש של מפת אירופה שלאחר המלחמה. מטרתו הייתה לא רק לשחרר את שטחי ברית המועצות מידי הנאצים, אלא גם להשתלט על חלק גדול ככל האפשר מאירופה, כדי להפוך את ברית המועצות לכוח הדומיננטי ביבשת, ולמעצמה עולמית מובילה. במסגרת זו פלש הצבא הסובייטי למדינות הבלקן החל מקיץ 1944, והשתלט עליהן בזו אחר זו לאחר קרבות קשים כנגד צבאות מדינות הציר. לוועידת יאלטה, שנערכה בראשית 1945, שנועדה לדון בסדר העולמי החדש לאחר תום המלחמה, ובחלוקת אירופה וגרמניה בין מעצמות המערב וברית המועצות, הגיע סטלין בעמדת כוח. הצבא הסובייטי השתלט על רוב שטח פולין ומדינות הבלקן, והגיע למרחק קצר מבירת גרמניה, ברלין. בנוסף לכך, הממשל האמריקני היה מעוניין מאוד להשיג את הסכמת סטלין לכניסת ברית המועצות למלחמה כנגד יפן, במטרה להקל על הכנעת יפן, להביא לסיום המלחמה בזירה הפסיפית ולחסוך בנפגעים אמריקניים. אף על פי שקיימת טענה לפיה מצבו הבריאותי הלקוי של נשיא ארצות הברית פרנקלין דלאנו רוזוולט, שהגיע לוועידה כשהוא חולה ומותש, הקל על סטלין להשיג ממנו לגיטימציה להשתלטות ברית המועצות על אירופה המזרחית, נראה שלמעצמות המערב לא הייתה ברירה מעשית אלא להכיר במציאות שנוצרה בשטחים, שנכבשו על ידי הצבא האדום. סטלין אמנם התחייב במהלך ועידת יאלטה לערוך בחירות דמוקרטיות בכל המדינות שנכבשו על ידי צבאו במזרח אירופה, אך לא הייתה לו כל כוונה לקיים את הבטחתו. עם סיום המלחמה שלטה ברית המועצות למעשה על כל מדינות אירופה המזרחית, הקימה משטרי בובות קומוניסטיים במזרח גרמניה, פולין, רומניה, הונגריה, צ'כוסלובקיה, ובולגריה, וסיפחה אותן למה שנודע אחר כך בשם "הגוש הסובייטי". צ'רצ'יל תיאר את המצב שנוצר באירופה לאחר תום מלחמת העולם השנייה, באומרו כי מסך ברזל ירד על אירופה. גם בעיצומה של המלחמה נמשך הטרור הפנימי הסטליניסטי במלוא עוזו. מאות אלפי חיילים, שהואשמו בפחדנות מול פני האויב, או בחוסר נאמנות פוליטית, נשלחו לגדודי עונשין, שהיו מוצבים באזורים המסוכנים ביותר בחזית. "יחידות חסימה" של האן.קה.וו.דה. הוצבו בעורפם של כוחות לא אמינים אלה הלוחמים בחזית על מנת למנוע נסיגה, ולהבטיח את נאמנותם לצבא האדום. תפקידן של "יחידות חסימה" היה לעצור חיילים שעזבו מרצונם את שדה הקרב, ולשלוח אותם חזרה לחזית, או למשפט צבאי במקרים מסוימים. בשלבים הראשונים של המלחמה גם הוצאו להורג לא מעט קצינים בכירים, שנכשלו במילוי תפקידם לדעת סטלין, כאמצעי הרתעה והפחדה. חמור מכך היה יחסו של סטלין כלפי מיליוני החיילים הסובייטיים, שנפלו בשבי הנאצי בשלבים הראשונים של המלחמה בחזית הסובייטית. מאות אלפי שבויים, ששרדו את השבי הנאצי האכזרי, ושוחררו בתום המלחמה לא התקבלו בברכה, אלא בחשדות ובמעצרים. אנשים אלו נחשבו כבוגדים, ונחשדו בחוסר נאמנות לשלטון הסובייטי, ולכן חלקם נשלחו לאחר המלחמה ל"חינוך מחדש" במחנות עבודת הכפייה בגולאגים. נאמן לגישה זו, סירב סטלין להצעות הנאצים לשחרר את בנו יאקוב ג'וגאשווילי, שנפל בשבי הגרמני, בתמורה לשבויים גרמנים בכירים, והאחרון נרצח על ידי הנאצים בשבי. ברית המועצות אמנם הפכה למעצמה עולמית בעקבות ניצחונה על גרמניה הנאצית, אך המחיר שהיא נדרשה לשלם עבור הניצחון במלחמה היה עצום. למעלה מ-30 מיליון חיילים ואזרחים סובייטיים נספו במהלך המלחמה, עשרות מיליונים סבלו מפציעה או נכות, והאזורים המערביים של ברית המועצות, שנכבשו על ידי הצבא הנאצי, נחרבו כמעט לחלוטין, ונדרשו שנים רבות להשלמת מלאכת השיקום. לסטלין היה חלק באחריות לאבדות הנוראות בנפש, שספגה ברית המועצות במהלך המלחמה, לעיתים קרובות שלא לצורך, עקב הזלזול המוחלט שלו בחיי אדם, והטעויות הקשות שהוא ביצע בתקופה שקדמה ל"מבצע ברברוסה" ובשלבים הראשונים של המלחמה נגד גרמניה הנאצית. לאחר המלחמה לאחר המלחמה התפנה סטלין לנקמה באויבים מבפנים. עמים שלמים, כגון גרמני הוולגה בסראטוב או הטטרים (אשר גורשו מקרים) והצ'צ'נים, הוגלו מבתיהם ונשלחו למזרח הרחוק. זה היה מסע של טיהור אתני שזרע את זרעיהן של בעיות אתניות ולאומיות מהן סובלת רוסיה עד היום. מבחינת יחסי החוץ הפכה רוסיה למעצמה, ובשנת 1949 ערכה את הניסוי הגרעיני ראשון שלה בפצצת "RDS-1", שהיה יריית הפתיחה במלחמה הקרה. מבחינה פנימית הציג עצמו סטלין כמנהיג המלחמתי הדגול, שהוליך את ברית המועצות להישג אדיר, הציל אותה מן הגרמנים וניצח במלחמה. הטרור הפנימי נמשך, אך לא הגיע לשיאים אליהם הגיע בשנות השלושים. מותו ב-1953, ב־1 במרץ בלילה, סטלין אמר לשומרי ראשו שהם חופשיים לפני שהלך לישון. פעולה חריגה ביותר שכן ידוע שהיה בודק את שומרי ראשו בלילות ומוודא שהם ערניים. סטלין היה נוהג להתעורר בשעות הבוקר המאוחרות, אך באותו יום הוא לא קם ומשרתיו חשבו שהוא ישן. בשעות הצהריים עדיין לא נשמע קול מלשכתו ובערב הזעיקו השומרים המבוהלים את חברי הפוליטביורו לביתו. חרושצ'וב הגיע עם בריה ומלנקוב שהיו הבכירים הקרובים ביותר לסטלין באותה תקופה. עם כניסתם לחדר מצאו אותו שרוע על הרצפה, ומיד העבירו אותו לספה. לפי גרסת שומרי הראש, בריה הורה לכולם לעזוב את סטלין בשקט, שהרי ברור שהוא ישן. שומרי הראש הוסיפו ואמרו כי סטלין שכב על הרצפה שרוי בשתן של עצמו. היה זה רק בבוקר למחרת שחזרו חברי הפוליטביורו והזעיקו צוות רופאים, כך שסטלין נותר זמן רב ללא טיפול רפואי. הרופאים ניסו לטפל בו באמצעות עלוקות אך לאחר ארבעה ימים, ב־5 במרץ, נאלצו לקבוע את מותו משבץ. יש הטוענים כי סטלין נרצח, והמוציא לפועל העיקרי של תוכנית זו היה לברנטי בריה בשיתוף עם כרוסטלב, אחד משלושת הקצינים השומרים של סטלין. לפי גרסה זו, מה שגרם למות סטלין היה נוזל מדלל דם שקוף וחסר טעם בשם וארפין שלברנטי בריה מזג ליינו של סטלין. כרוסטלב סייע בכך שאמר לשומרי הראש כי אין להפריע לסטלין במהלך הבוקר ובכך מנע טיפול רפואי בזמן. אך גרסה זו נשללה על ידי מרבית חוקרי התקופה, הרופאים ואנשי המפלגה. לאחר מותו זכה סטלין להלוויה ממלכתית מפוארת. מאות אלפי אנשים הגיעו לראות את גופתו, עשרות ואולי אף מאות בני אדם נהרגו עקב הצפיפות הרבה באותו היום בבית האיגודים המקצועיים, שם הוצב ארונו. לאחר כמה ימים הועלה ארונו על עגלה שנגררה על ידי סוסים לכיכר האדומה ושם נישאו הספדים לכבודו. "מנהיגם הגאוני והאהוב של עמלי העולם כולו", תיאר אותו העיתון הישראלי "על המשמר" ביום הלווייתו. מותו של סטלין גרם לזעזוע רב בעולם הקומוניסטי. פולחן האישיות הסתיים רק שנים אחדות לאחר מותו, בוועידה ה-20 של המפלגה הקומוניסטית, בה הוקעו פשעיו בידי ניקיטה חרושצ'וב ב"נאום הסודי". הפצת תוכן הנאום חוללה שבר וזעזוע בקרב הקומוניסטים בעולם. בשנים הראשונות שלאחר מותו הייתה גופתו החנוטה של סטלין מוצבת לצד גופתו של לנין במאוזוליאום של לנין במוסקבה. לאחר שמחליפו, ניקיטה חרושצ'וב, צבר כוח פוליטי די הצורך, וכחלק מקמפיין הדה-סטליניזציה שלו, בצעד סמלי הוצאה גופתו של סטלין ב-31 באוקטובר 1961 בלילה ונקברה בקבר רגיל בבית הקברות של חומת הקרמלין, שמעליו הונחה מצבה עם פסל בדמותו. במהלך המבצע הקיפו אנשי משטרה את הכיכר האדומה כדי למנוע זעקה ציבורית. יושב ראש הק.ג.ב. באותה עת, אלכסנדר שלפין שעמד בראש המבצע, אמר בראיון כי הוא ממש פחד שסטלין יתעורר ויצעק "מה אתם עושים לי ארורים שכמותכם!". בנוסף הוא אמר כי חרושצ'וב היה חייב לעשות זאת על מנת לבסס את שלטונו שכן מיליונים עדיין העריצו את הרודן המנוח. מורשתו ודעותיו מדיניותו של סטלין על כל מאפייניה - רציחות, רעב המוני, הגליות למזרח, מחנות עבודה כפויה ועוד - אחראית למיליוני קורבנות בנפש. המספר המדויק אינו ידוע, ונתונים רשמיים לא פורסמו על ידי ממשלת ברית המועצות בשנים שלאחר מותו. יש המעריכים את המספר בין שמונה לעשרים מיליון קורבנות, בהתבסס על מפקדי אוכלוסין שנערכו בשנים 1926 עד 1939. לפי הערכה עדכנית של טימותי סניידר מדובר ב-2 עד 3 מיליון קורבנות. בהתבסס על כל זאת, היחס ההיסטורי המקובל אליו הוא כאל רודן אכזר ורוצח המונים. עם זאת, יש כאלה שרואים אותו עד היום כמנהיג דגול, ותמונתו מופיעה לעיתים בהפגנות הן של מפלגות סטליניסטיות והן של לאומנים רוסים ברוסיה המודרנית. סטלין והיהודים סטלין פרסם מאמר על לאומיות, ממנו עולה בבירור כי לדעתו היהודים אינם נחשבים כ"לאום". עם זאת, בתקופת סטלין הוקם בשנות ה-30 האזור היהודי האוטונומי בבירוביג'ן, ליד הגבול הסיני. הסיבות העיקריות להקמתו היו: רצונו של השלטון הסובייטי לתת מראית עין של מענה לשאיפות הלאומיות של היהודים במסגרת ברית המועצות, ולא בארץ ישראל (הציונות נתפסה אז כאיום על האידאולוגיה הקומוניסטית); והשאיפה למשוך יהודים להתיישב באזור נידח ומרוחק על גבול ברית המועצות, במטרה לאכלס אזור זה ולחזק את האחיזה הסובייטית שם. בסופו של דבר האזור נשאר מאוכלס ברובו של ידי רוסים ואוקראינים ומיעוט יהודי. שפותיו הרשמיות היו יידיש ורוסית. במהלך מלחמת העולם השנייה פתחה ברית המועצות את שעריה והעניקה מקלט למאות אלפי פליטים יהודים. לאחר הפלישה הנאצית למערב פולין ב-1939 ברחו יהודים רבים משם לאזורים המזרחיים של פולין, שסופחו לברית המועצות. עם תחילת המתקפה הנאצית על ברית המועצות ב-1941, נמלטו מאות אלפי יהודים מהאזורים המערביים של המדינה, שנכבשו על ידי הצבא הגרמני, לאזורים מרוחקים של ברית המועצות, שלא נמצאו בסכנת כיבוש, ולרפובליקות האסייתיות. היהודים אף קיבלו עדיפות בתור לנסיעה ברכבות, שפינו אזרחים מהאזורים שנמצאו בסכנת כיבוש נאצי, במסגרת "פקודת הרכבות" הידועה של סטלין. לא היה זה מקלט אידיאלי, משום שרבים מהפליטים היהודיים נשלחו לעבודות כפייה ורובם חיו בתנאים קשים וסבלו ממחסור במזון בתקופת המלחמה. אך הוא בוודאי היה עדיף על החלופה של הישארות תחת השלטון הנאצי. ניתן לומר שיחסה של ברית המועצות כלפי הפליטים היהודיים היה הומני בהשוואה למדינות רבות אחרות, שנעלו שעריהן בפני פליטים יהודים. ייתכן כי סטלין היה נגוע באנטישמיות, אך יחסו כלפי היהודים בברית המועצות לא התאפיין מלכתחילה בשנאה יוקדת כמו זו של הנאצים, וכמה מעוזריו, כמו גנריך יגודה, היו יהודים. הייתה קיימת טענה, לפיה יחסו השלילי של סטלין כלפי היהדות נבע מהאידאולוגיה המרקסיסטית, שיצאה נגד כל הדתות. אין זה נכון לומר, שהוא היה אנטי יהודי יותר מאשר אנטי-נוצרי. המשטר הסובייטי ניהל מאבק נחוש כנגד הכנסייה הנוצרית אורתודוקסית ברוסיה, לא היסס להרוס ולפוצץ כנסיות ידועות ורדף באכזריות אנשי דת נוצריים. כך גם נגד האסלאם. מאבקו הרצחני של סטלין כנגד כל מי שלא הלך או לא נראה שהלך בתלם, הקשה על החוקרים למצוא ראיות לכך, שהוא פגע באנשים מסוימים עקב היותם יהודים. לתקופה ארוכה לא מעט אישים בולטים מצמרת השלטון הסובייטי היו ממוצא יהודי. חלקם הגדול אומנם מצאו את מותם במהלך ה"טיהורים" שערך סטלין, אך קשה לענות על השאלה אם נהרגו בגלל יהדותם, או בשל החשדנות החולנית שאפיינה את סטלין כלפי אקדמאים ופעילים קומוניסטים שונים בני לאומים שונים. בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה, דווקא אחרי תקדים השואה של יהודי אירופה, ארגן סטלין שני מסעות הסתה אנטישמיים, שגבו קורבנות בנפש בקרב אישים בולטים בציבור היהודי בברית המועצות ויצרו אווירה עוינת במיוחד כלפי הציבור היהודי. מסעות אלו השתלבו במדיניות הדיכוי של המשטר הסטליניסטי בכל תחומי חיי התרבות והאקדמיה בברית המועצות. להבדיל מהמסעות המקומיים נגד אליטות של התרבויות הלאומיות במדינות שונות של ברית המועצות, המסעות נגד האקדמאים היהודים, כמו הסופרים בשפה יידיש (בולטים מביניהם הוצאו להורג ב-12 באוגוסט 1952), הרופאים, מסע חשיפת השמות היהודים מלידה של מפורסמים ששינו את שמותיהם לשמות רוסיים, לווו בהסתה שהתפשטה בתקשורת ובמסגרת סניפי המפלגה ובמקומות העבודה בכל שטחי ברית המועצות. העילות הרשמיות היו המאבק בקוסמופוליטיות ה"בורגנית" ובציונות. אקדמאים יהודים הואשמו האשמות שוא בקשרים עם החוגים ה"אימפריאליסטיים" במערב, באופן ספציפי הרופאים היהודים שכונו "צבועים בחלוקים לבנים" - הואשמו בניסונות לרצוח את מנהיגי ברית המועצות ובראשם סטלין. המסעות נגד האינטליגנציה היהודית בשנותיו האחרונות של סטלין, שהתרחשו אחרי תקדים השואה של יהודי אירופה, לבשו אופי אנטישמי מובהק והציתו שנאה בעם נגד היהודים. חלק מהציבור התחיל לחשוש למשל מלפנות לטיפול לרופאים יהודים. לולא מותו של סטלין ייתכן שמסעות המעצרים, הגירוש והוצאות להורג נגד היהודים היו ממשיכים ומסכנים את קיום הציבור היהודי כולו. בהשראתו של סטלין גם במדינות מזרח אירופה בשם המאבק בציונות התחילו מסעות של סילוק עסקנים ומנהיגים קומוניסטים יהודים והוצאתם להורג. לצידם נעצרו והוצאו להורג גם מנהיגים לא יהודים של המפלגות האחיות. אולם בשנות ה-1950 המגמה בברית המועצות וגם במדינות הלוויין ב"מחנה הקומוניסטי" הייתה צמצום נוכחותם של יהודים בצמרת המפלגה ובמקומות השפעה על מנת לנסות לחזק את הזדהות העם עם המפלגה השלטת. בשנת 1943 הקימה קבוצה של אנשי רוח יהודים, ביוזמתו של לברנטי בריה, את "הוועד היהודי האנטי פשיסטי". לוועד זה היה תפקיד תעמולתי חשוב בזמן המלחמה, בקרב היהודים בעולם שנקראו לעזור לברית המועצות במאמץ המלחמתי נגד הנאצים. אולם לאחר המלחמה פעילותם במערב בשרות ברית המועצות התחילה לשמש כתירוץ בניית תאוריית קונספירציה נגדם, במיוחד, אחרי שמדינת ישראל שקמה כמדינה דמוקרטית ב-1948 נחלה אכזבה על ידי קשריה עם המערב. סטלין התחיל אולי שוב פעם לחשוש מהלאומיות היהודית שהתעוררה אחרי השואה והקמת מדינת ישראל. כתוצאה מכך, בשנת 1948 נרצח בתאונה מפוברקת יושב ראש הוועד היהודי האנטיפשיסטי, השחקן היהודי שלמה מיכאלס, ואנשי הוועד נעצרו, נשלחו למאסר ונרצחו בחלקם ב-1952, במה שנודע כ"ליל המשוררים הרצוחים" (הוצאתם להורג של "הרוגי המלכות הסובייטים"). פעולות אלו לוו במסע הסתה נגד "גורמים קוסמופוליטיים", כשהכוונה בכך היא ליהודים. בשנים 1947–1948 החליט המשטר הסובייטי של סטלין לתמוך בהקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, כאשר הם העריכו, שזה תואם את האינטרסים הגלובליים של ברית המועצות. בשנים 1947–1949 העניקו ברית המועצות ומדינות הגוש הסובייטי תמיכה מדינית בלתי מסויגת להקמת מדינת ישראל ולביסוסה. תמיכת הגוש הסובייטי איפשרה את קבלת תוכנית החלוקה על ידי עצרת האו"ם, והעניקה סיוע רב ערך לתנועה הציונית ולמדינת ישראל במאבקים המדיניים שהם ניהלו במהלך מלחמת העצמאות. ברית המועצות גם איפשרה למדינות בגוש הסובייטי להעניק סיוע צבאי חיוני ליישוב היהודי ולמדינת ישראל במהלך המלחמה. כמו כן בשנים 1948–1951 בהסכמת ברית המועצות השלטונות המקומיים עודדו את עליית יהודי רומניה ובולגריה לישראל. המדיניות הסובייטית כלפי המדינה היהודית בראשית דרכה לא נבעה מ"אהבת מרדכי". ההנהגה הסובייטית חתרה לנצל את חלוקת א"י, ואת המלחמה הישראלית-ערבית, כדי להחליש את הנוכחות הצבאית ואת ההשפעה של בריטניה במזרח התיכון, לערער את היציבות של המשטרים הערביים השמרניים באזור, ולהקל על חדירת השפעה קומוניסטית לתוכו. ב-6 בנובמבר 1948, יום מהפכת אוקטובר, שלח דוד בן-גוריון לסטלין מברק ברכה חם. בתחילת שנות ה-50 כבר כינה אותו "חם גרוזיני", לזעמם של ראשי מפ"ם. בחודש ינואר 1953, בעלילת משפט הרופאים, נעצרו רופאים יהודים רבים והואשמו כי זממו להרעיל את הנהגת המדינה. היה ברור כי לא רק גורל הרופאים עומד על הכף, אלא כי המדובר בתחילת סדרת פעולות אנטישמיות שעלולות להביא לאסון. כפי הנראה, מותו של סטלין שבא כשלושה חודשים לאחר מכן מנע מסע אנטישמי רחב היקף, שהיה כבר בשלבי תכנון סופיים ולקראת ביצוע. לאחר מות סטלין התאבלו עליו גורמים רבים בשמאל הישראלי, ובעיתון מפ"ם "על המשמר" סוקרו חייו באהדה כולל פרסום מודעת אבל על מותו. המפלגה אף ערכה ביום מותו אספת אבל, בה נאם חבר הכנסת מרדכי בנטוב. רק לאחר שנחשפו פשעיו על ידי חרושצ'וב ב-1956, הסתייגו ממנו אותם גורמים. סטלין וחיי המדע, התרבות והאמנות בימי סטלין הגיע פולחן אישיותו לממדי ענק. רבים הסופרים והמשוררים, הקולנוענים והאמנים, שיצרו יצירות המהללות את דמותו. העיתונות פרסמה רק דברי תעמולה המשבחים אותו, ודיוקנו ניבט מכל פינה. עם זאת, סטלין לא הסתפק בכך, ודרש שליטה של ממש בכל תחומי החיים. ידוע יחסו המיוחד, למשל, לסופר מיכאיל בולגקוב יוצר יצירת המופת האמן ומרגריטה. סטלין, שאהב אותו במיוחד על מחזהו "ימי הטורבינים", שיחק איתו משחק של חתול ועכבר, כאשר נתן לו משרה שהבטיחה את קיומו מחד גיסא, ושמר עליו בימי הטיהורים, ומאידך גיסא, מנע בעדו לצאת אל מחוץ למדינה, על מנת ליצור באופן חופשי. שיחת טלפון אישית מסטלין לבולגקוב שינתה את חיי בולגקוב, כשממובטל - הוא הפך למנהל אמנותי באחד מתיאטרוני מוסקבה. מבחינת סטלין היה זה מעשה פוליטי מחושב, כדי להפיץ את הסיפור על סטלין רחב הלב שהציל את בולגקוב, ובדרך זו להתחבב על האליטה האינטלקטואלית. "משחק" דומה שיחק גם עם הפסנתרנית מריה יודינה. סטלין חילק את תחום המדע למדע "בורגני" או "דקדנטי", ולמדע "סוציאליסטי" או "מתקדם". לחלוקה זו לא היה בסיס מדעי של ממש, ולא הייתה שונה בהרבה מהחלוקה שנהגה בגרמניה באותה תקופה בין מדע "ארי" ומדע "יהודי". גישה זו השפיעה לרעה על ההתקדמות המדעית ברוסיה, לדוגמה: התעקשותו של סטלין על גרסה של לאמארקיזם, שקודמה על ידי הביולוג טרופים ליסנקו, לפיה הגורם להתפתחות המינים אינו התורשה אלא הסביבה. התעקשות זו תקעה את מדעי הביולוגיה בברית המועצות הרחק מאחור למשך שנים. לא היה זה ויכוח תאורטי בלבד; כל מי שהתנגד לליסנקו ולשליטתו במדע הביולוגיה, או שחקר את התפתחות המינים דרך התורשה, הסתכן ממש במעצר, בהגליה או בהוצאה להורג. עיטורים ומדליות יוסיף סטלין עוטר בשלל מדליות ועיטורים. אשר את רבים מהם העניק לעצמו או גרם לכך שיוענקו לו. לקריאה נוספת סלבוי ז'יז'ק (עורך), סטלין: על המטריאליזם ועל הלשון, הוצאת רסלינג, 2003 יהושע רובנשטיין, הימים האחרונים של סטלין, ידיעות ספרים, 2019. טימותי סניידר, ארצות דמים: אירופה בין היטלר לסטלין, מאנגלית יוסי מילוא, הוצאת כתר, ירושלים, 2012. "מרקסיזם מול ליברליזם" - ה.ג. וולס משוחח עם יוסף סטאלין, (1945 ,Marxism vs. Liberalism (New Century Publishers, New York, תרגום: יהודה ויזן), דחק ג', 2013. לואיס פישר, יוסף סטאלין - חייו ומותו, נ' טברסקי, 1953. י. דויטשר, סטאלין - ביוגרפיה פוליטית, תרגום: ב. לובוצקי, ש. שניצר, הספרייה המובחרת לעם, 1953. מילובן ג'ילס, שיחות עם סטאלין, עם עובד, 1962. אחמד עמבה, הייתי שומר ראשו של סטלין, הוצאת עין, 1952 . קישורים חיצוניים ציטוטים מפורסמים של יוסיף סטלין, באתר "בין המירכאות" סיימון סבג מונטיפיורי, סטלין – חצר הצאר האדומה, בעברית, באתר כנרת זמורה-ביתן דביר לילי גלילי, להתראות סטלין, באתר הארץ, 16 בספטמבר 2005 אניטה שפירא, "סטאלין הצעיר" ו"סטאלין: חצר הצאר האדום" מאת סיימון סבאג מונטיפיורי | וזרח השמש, באתר הארץ, 26 במאי 2010 - ריאיון עם סטלין הערות שוליים אישים הקבורים בבית הקברות של חומת הקרמלין אנשי השנה של המגזין טיים אתאיסטים רוסים מנהיגי רוסיה שמתו במהלך כהונתם גאורגים אנשי הצבא האדום במלחמת האזרחים ברוסיה מרשלים סובייטים מבצעי הטיהורים הגדולים רוסים במלחמת העולם השנייה פוליטיקאים במלחמת העולם השנייה גיבורי העמל הסוציאליסטי מעוטרי גיבור ברית המועצות מקבלי עיטור לנין מקבלי עיטור הדגל האדום מקבלי עיטור סובורוב חנוטים מקבלי עיטור הניצחון רוסים אנטי-אמריקאים מהפכנים רוסים גנרליסימו מזכ"לי המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות אישים שהונצחו על בולי רומניה אישים שהונצחו על בולי ברית המועצות משפחת סטלין ילידי 1878 סובייטים שנפטרו ב-1953

יוסיף ויסריונוביץ' סטלין (ברוסית: Иосиф Виссарионович Cталин, ; בגאורגית: იოსებ ბესარიონის ძე ჯუღაშვილი, יוֹסֵבּ בֶּסָריוֹנִיס דזֶה ג'וּרָ'אשׁווִילִי; 18 בדצמבר 1878 – 5 במרץ 1953) היה מנהיג ומדינאי סובייטי ממוצא גאורגי ושליטה השני של ברית המועצות. סטלין נבחר למזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות ב-1922, חרף המלצותיו של לנין, שהעדיף את טרוצקי על פניו. לאחר מות לנין ב-1924 ועד סוף שנות ה-20 סטלין חיזק בהדרגה את מעמדו כשליט יחיד של ברית המועצות, והנהיג את המפלגה הקומוניסטית ואת המדינה הסובייטית עד יום מותו.סטלין היה אחד מרוצחי ההמונים הגדולים בהיסטוריה: אומדן מספר קורבנותיו נע בסביבות 11 מיליון ולפעמים נספר אפילו כ-40 מיליון, והוא נחשב לאחד מגדולי העריצים של המאה העשרים. סטלין הנהיג שלטון טרור רודני שהתבסס על פולחן אישיות רדיקלי ואופיין ברצף של חיסולי מתנגדים וכאלה שנחשדו כמתנגדים ("טיהורים"), כליאת מיליוני אנשים במחנות של עבודת כפייה ובמדיניות של קולקטיביזציה כפויה שהביאה למותם של מיליונים ברעב (מה שכונה "הולודומור"). בשיטות אלה הוא קידם תהליך של תיעוש בברית המועצות והפך אותה למעצמת-על קומוניסטית.ב-1939 חתם סטלין על הסכם אי-התקפה עם גרמניה הנאצית, על פיו חולקה מזרח אירופה בין שתי המעצמות. לאחר הפלישה הגרמנית לברית המועצות ביוני 1941, הוא הנהיג את ברית המועצות בנחישות עד להשגת הניצחון הסופי על הנאצים. למרות אחריותו לתבוסות הנוראות שספג הצבא האדום בשלבים הראשונים של המלחמה בחזית המזרחית, מילא סטלין תפקיד מרכזי בגיוס משאביה של ברית המועצות לשם הבסת גרמניה הנאצית, ובניהול המלחמה נגדה. בעקבות הניצחון במלחמת העולם השנייה התקבע מעמדה של ברית המועצות, בהנהגתו, כאחת משתי מעצמות-העל המובילות בעולם בתקופת המלחמה הקרה.נעוריוסטלין נולד בעיר גורי שבגאורגיה, אז חלק מהאימפריה הרוסית, בשם יוֹסֵבּ בֶּסָריוֹנִיס דזֶה ג'וּרָ'אשׁווִילִי. אביו, וִיסָריוֹן ג'וּרָ'אשׁווִילִי, שהיה סנדלר, נולד גם הוא בגורי למשפחה גאורגית שהייתה ידועה בשורשיה המרדניים. אימו, יקטרינה (קֶקֶה) גוולאדזה, נולדה למעמד הצמיתים ועבדה למחייתה כעוזרת בית. בילדותו נהגה האם לקרוא לו "סוֹסוֹ" (המקבילה הגאורגית ל"יוסי"). יוסיף היה הילד השלישי במשפחה, שני אחיו הראשונים מתו בינקותם ממחלות. עם הולדתו החליטה אימו לייעדו לכמורה כהוקרה לאלוהים על ששרד, ובילדותו היה נער מקהלה במסגרת הכנסייה האורתודוקסית הרוסית.אביו היה אלכוהוליסט, נהג להכות אותו ואת אימו, ובאחת הפעמים הטיח האב את בנו על הרצפה; כתוצאה מהחבלות סבל יוסיף מהפרשת דם בשתן במשך מספר ימים. מצבו של האב השיכור הידרדר, עד שאימו החלה להיאבק בו, ולבסוף אולץ האב לעזוב את הבית תוך שנפגע מעמדו (שכן החברה בגאורגיה היא פטריארכלית). האב חזר פעם אחת לעיירה, אך לא הצליח לשקם את מעמדו, ולאחר בריחה נוספת לא חזר עוד.בילדותו הנהיג יוסיף ג'וגאשווילי חבורת ילדים מהעיר התחתית, שהתחרו עם ילדי העשירים מהעיר העילית. למרות כוחו הפיזי הדל ומחלות שונות (הוא חלה בילדותו באבעבועות שחורות והחלים, ידו השמאלית הייתה קצרה מהימנית, סבל מצליעה עקב תאונה שעבר בגיל 12, ועוד), הוא הצליח לגבש סביבו חבורת בריונים שסרו למשמעתו. מבין החבורה היו לו שלושה חברים קרובים במיוחד שביצעו בנאמנות את פקודותיו, ולהם המשיך לדאוג גם כשעלה לשלטון.נותרו מכתבים רבים שכתב סטלין לאמו בלשון חמה ואוהבת.הוא למד בבית ספר מקומי, סיים כראשון במחזור, וב-1894 היה לפרח כמורה של הסמינר הרוחני של טביליסי. בזמן לימודיו חווה כמה חוויות קשות, העיקרית שבהן הייתה לחזות בהוצאה להורג. המוסר הדתי הלך ונעשה לו זר, עד כדי תחושת אי נוחות.משפחתוסטלין נשא שתי נשים ונולדו לו שלושה ילדים, וכמנהגם של מנהיגים בולשביקים אימץ גם יתום של אחד מהנופלים במלחמה; בנוסף לכך היה לו ילד מחוץ לנישואים.נישואיו הראשונים היו ליקטרינה סבאנידזה (1885–1907), אחותו של מהפכן בולשביקי מפורסם מגאורגיה. הם נישאו ב-1906, ונולד להם בן בשם יאקוב. יקטרינה נפטרה זמן קצר אחר כך בגאורגיה מטיפוס. שלוש שנים לאחר מותה, ב-1910, כשהיה בגלות בסיביר, פגש אלמנה צעירה, קוזאקובה, אצלה התגורר מספר חודשים, ונולד להם בן מחוץ לנישואין, קונסטאנטין קוזאקוב.ב-1919 נישא סטלין בשנית לנדז'דה אללויבה (1901–1932). הוא הכיר אותה עוד בילדותה, ב-1911 בבית הוריה, כשסייעו לו בזמן שנרדף על ידי המשטר הצארי. סטלין אף התגורר זמן קצר בביתם ב-1917. לימים נמצאה נדיה ירויה בחדרה ב-9 בנובמבר 1932, למחרת חגיגות יום השנה החמישה-עשר למהפכת אוקטובר בקרמלין. בפרסום הרשמי נטען שנפטרה ממחלה פתאומית, אף כי מקובל לחשוב שהיא שמה קץ לחייה על רקע נישואים אומללים.יקוב יוסיפוביץ' ג'וגאשווילי (1907–1943), בנו הבכור, למד הנדסת חשמל ונישא ליוליה מלצר, רקדנית גרושה ממשפחה יהודית. הצבא האדום גייס אותו והוא שירת כקצין תותחנים. בעת פלישת הנאצים לברית המועצות במלחמת העולם השנייה הוא נפל בשבי הגרמנים בקרב סמולנסק, והוחזק במחנה הריכוז זקסנהאוזן. הגרמנים הציעו להחליפו בפלדמרשל פרידריך פאולוס שנפל בידי הרוסים, אך סטלין סירב והוא מת בשבי.סבטלנה אלילויבה (סבטלנה סטלין, 1926–2011), בתה של נדיה (נדז'דה), עבדה כמורה וכמתורגמנית במוסקבה; היא למדה אנגלית והיסטוריה של ארצות הברית. בסוף שנות ה-60 היגרה לארצות הברית, מה שכצפוי גרם למבוכה רבה בצמרת השלטון הסובייטי. סבטלנה שינתה את שמה ללנה פיטרס, ופרסמה בשמה זה את הספר "מכתבים לידיד", כך שלא יקשרוה מיידית לאביה; היא קיבלה אזרחות אמריקאית, והתגוררה בוויסקונסין עד פטירתה בגיל 85.וסילי יוסיפוביץ' ג'וגאשווילי (1921–1962), בנו הצעיר של סטלין, אף הוא מאשתו נדיה, למד בבית ספר לתעופה והתגייס לחיל האוויר הסובייטי. במלחמת העולם שירת כטייס. הוא הודח מתפקידו האחרון כמפקד חיל האוויר באזור מוסקבה בדרגת לוטננט-גנרל, עקב תאונה אווירית ב-1952. אחרי מות אביו, הוא נעצר באשמת חשיפת סודות ביטחוניים ונידון לשמונה שנות מאסר, כפי הנראה מסיבות פוליטיות, על מנת שלא יאיים על יורשו של סטלין. בתום מאסרו הוחזר למוסקבה, נעצר שוב, ולבסוף הוגלה לקאזאן, שם מת מאלכוהוליזם.הפעילות המחתרתיתב-1899 הורחק יוסיף מהסמינר הרוחני של טביליסי אחרי שלא התייצב לבחינות, והחל בפעילות מחתרתית קומוניסטית בעיר בתומי, בדרום-מערב גאורגיה. סמוך לחג המולד של 1899 התקבל לעבודה בשירות המטאורולוגי, אך הצליח להחזיק בעבודה זו רק שלושה חודשים. זו הייתה העבודה היחידה שביצע סטלין אי פעם מחוץ למשרד. הוא היה אחד המהפכנים המצטיינים באזור והצליח לברוח ממאסרים רבים, תוך כדי הטעיית המשטרה החשאית - האוכרנה. באותה תקופה נהגו המהפכנים לאמץ שמות בדויים, ויוסיף בחר בשמו של גיבור ספרו של קזבגי "רוצח אב" - "קובה". השם ליווה אותו עד 1913, כששינה את שמו הגאורגי בעל הצליל הזר לשם רוסי: "סטלין", שפירושו "איש הפלדה". סטלין הושפע אז מאוד מחיבורו של לנין, "מה לעשות?", בו נמתחה ביקורת חריפה על אי העשייה של הקומוניסטים, ובו הציע לנין דרכי פעולה חדשות: העיקרית שבהן הייתה שאין צורך להמתין עד הבשלתו ורקבונו של הקפיטליזם כפי שדורש המרקסיזם. לטענת לנין, עימה הסכים סטלין, ברוסיה ניתן לקצר את המסלול באמצעות הפיכה אלימה שיחוללו קומץ מהפכנים, שמייצגים את האינטרסים של מעמד הפועלים. בהשפעת רעיונות לנין, ארגן אז סטלין שורה של הפגנות אלימות, כשבגדולה שבהן נהרגו 13 איש וכמה עשרות נפצעו. לראשונה נעצר ב-5 באפריל 1902, ובעקבותיו הוגלה סטלין לסיביר.השהות ב-כלא הרוסי הייתה אכזרית עבורו. לא רק שהכאת האסירים על ידי הסוהרים הייתה מקובלת - השלטונות אף עודדו יחס אכזרי כלפי הכלואים. בנוסף ליחס הסוהרים הקשה, סבל סטלין גם מנחת זרועם של האסירים הפליליים, ששהו אז בצוותא עם האסירים הפוליטיים, ובזכות כוחם הפיזי העדיף וארגונם יכלו להתעלל ולהשיג טובות הנאה מהאסירים הפוליטיים. אך סטלין, למרות ממדי גופו הממוצעים וכוחו הפיזי המועט, הצליח לכבוש את לב האסירים הפליליים, ועד מהרה הקיף את עצמו בחבורת בריונים שסרה למרותו. הסוהרים לא הקלו עמו, ויש עדויות שספג מהם מכות בקתות רובים, אך עמד בכך והצליח לשרוד.בהיותו בכלא קיבל סטלין מכתב מלנין. לפי לאון טרוצקי, היה זה מכתב שרשרת מאת אשתו של לנין (קרופסקאיה) לכל תומכי בעלה, שכתבה בנוסח אחיד עם חתימה מצולמת של לנין. סטלין, שלא ידע זאת, חש רוממות רוח אדירה ובנובמבר 1903 ניסה לברוח מהמעצר, אך חזר מחמת הקור והיעדר ביגוד חם. לבסוף ברח ב-5 בינואר 1904, חזר לגאורגיה והמשיך שם בפעילות מחתרתית. שנה אחר כך פרצה מהפכת 1905. סטלין נמנע מלהשתתף בה, לא בפעילות פוליטית ולא בקרבות הרחוב.בהמשך חזר סטלין לבאקו, הסתנן למפעל לזיקוק תוצרי נפט, והחל בפעילות מהפכנית בקרב הפועלים. הוא ארגן במקום שביתות רבות וגרם לתסיסה רבה. הוא הצליח לחמוק ממאסר שנתיים שנגזר עליו, ובתקופה זו התחתן עם יקטרינה (קאטו) סבאנידזה.בהמשך עלה בידיו שוב לברוח, נתפס, גורש שנית לסיביר ונמלט שוב. הדבר חזר על עצמו מספר פעמים עד 1917 כשפרצה מהפכת פברואר; שלטון הצאר הופל וסטלין שוחרר סופית. לפי גרסאות שונות הבריחות הקלות של סטלין, שמונה כחבר בוועד המרכזי של המפלגה הבולשביקית ב-1912, נבעו מכך שהיה סוכן כפול שפעל גם בשירות האוכרנה. לטענה זו לא נמצאו הוכחות חד–משמעיות, כיוון שתיעוד המודיעים המשטרתיים נשרף בתחילת ההפיכה הקומוניסטית.ממהפכת אוקטובר ועד מות לניןעם שחרורו מהכלא לאחר מהפכת פברואר 1917, מונה סטלין לעורך הביטאון הבולשביקי "פראבדה", לצדו של לב קמנייב. סטלין לא בלט ושמר על פרופיל נמוך, ואף שיתף פעולה עם השמאל המתון כדי להתקרב לסובייט פטרוגרד שהוקם ב-27 בפברואר והיה תחת שליטתם. באותה העת הסובייטים (מועצות הפועלים והאיכרים) היו בעלי כוח רב, וללא תמיכתם יכלה הממשלה הזמנית ליפול תוך ימים. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שבנוסף לנציגי הפועלים, הסובייט כלל גם נציגי חיילים מהצבא. הנציג הבולט ביותר של הסובייט - קרנסקי, ממפלגת ה-SR - קיבל מושב בין שרי הממשלה הזמנית. סטלין שיחק באותה עת משחק כפול: אף שהתייצב לצד דורשי הפשרה וחלוקת השלטון עם השמאל המתון, דאג להימנע מלעמוד בחזית המאבק כדי שלא להתעמת עם לנין הגולה, שהתנגד לכך.לאחר משבר יולי, במהלכו היה סטלין בעיקר איש קשר בין פטרוגרד ללנין, תוך שדאג לו למקומות מסתור שונים, התחוללה ההפיכה הבולשביקית באוקטובר. תחת הנהגתו של לנין, ששב לרוסיה בחסותה ובמימונה של גרמניה, נכבשה פטרוגרד בידי הבולשביקים, וסטלין מונה לקומיסר הפוליטי של הצבא האדום. בתפקיד זה נשלח להגן על העיר צאריצין, ולהבטיח אספקת תבואה ממנה במלחמת האזרחים ברוסיה. העיר נקראה לאחר מכן על שמו, סטלינגרד.סטלין המשיך להתקדם תוך שקיבל על עצמו תפקידים ביצועיים ומנהליים שונים, בראשם את תפקיד הקומיסר לענייני לאומים, עד שמונה ב-3 באפריל 1922 המזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות, תפקיד אותו הפך לבעל העוצמה הגדולה ביותר במדינה. ריכוז כוח זה בידיו היה לצנינים בעיני לנין, שלקה באותה עת בראשו בסדרה של אירועי שבץ, וכוחו לא עמד לו כדי לבלום את הידיד שהפך ליריבו. צוואת לנין המכילה ביקורת חריפה על סטלין, הועלמה ולא הובאה לידיעת הציבור, בין השאר גם כי יריביו של סטלין להנהגה - ביניהם קמנייב, זינובייב ולאון טרוצקי - זכו בה לקיתונות של ביקורת. בצוואה כתב לנין: "סטלין הוא גס מדי, וחסרון זה הוא ללא נשוא אצל אדם המכהן כמזכיר כללי...לכן, מציע אני לחברים שימצאו דרך לסלק את סטלין מתפקיד זה וימנו תחתיו אדם אחר – סובלני, נאמן ומנומס יותר, שייתן את דעתו על צורכי החברים ויהיה פחות קפריזי."עלייתו לשלטוןלאחר מות לנין ב-1924, הוקם "טריאומוירט" של סטלין, קמנייב וזינובייב, שהתיימרו לייצג זרם מרכזי במפלגה - כנגד לאון טרוצקי משמאל, ובוכרין מימין. בתקופה זו נטש סטלין את המדיניות הבולשביקית המסורתית שגרסה מהפכה בינלאומית, לטובת מדיניות של "סוציאליזם בארץ אחת". בזאת מצא לו יריב משמעותי בטרוצקי, שהאמין ב"מהפכה מתמדת" בינלאומית. ב-1928 ביסס סטלין את מעמדו כראשון בין שווים בהנהגת המפלגה, ושנה לאחר מכן הצליח להגלות את טרוצקי לטורקיה. ב-1929 הוא הצליח לדחוק גם את בוכרין הימני, תוך שהוא מטיף לקולקטיביזציה ולתיעוש מהיר. כך הצליח לבסוף לבסס שליטתו במפלגה, ובברית המועצות. עם זאת, סטלין עדיין לא הרגיש שמעמדו חזק דיו כדי לצאת באופן גלוי כנגד גורמי האופוזיציה שנותרו בהנהגת המפלגה. לראיה, הוא עמד כנראה מאחורי רצח סרגיי קירוב, מזכיר המפלגה בלנינגרד (ב-1934) כשהפופולריות שלו איימה עליו, אך מעולם לא הודה בכך. הוא אף עמד בראש טקס ההלוויה הממלכתי שנערך לקירוב.המדיניות הכלכלית והקולקטיביזציהבסוף שנות ה-20 החליט סטלין לבטל את ה"תוכנית הכלכלית החדשה" נא"פ שהנהיג לנין ואשר אפשרה יוזמה פרטית מצומצמת. במקום לתת לאיכרים תמריצים עבור הגדלת התפוקה החקלאית, החליט סטלין לכפות עליהם להצטרף לחוות קולקטיביות בבעלות המדינה. במקביל, החל בתוכניות שאפתניות לתיעוש המדינה. כדי לתעש במהירות את ברית המועצות, הוא הגה בסוף שנות ה-20 את תוכניות החומש, שהראשונה בהן החלה בשנת 1928. שתי תוכניות החומש הראשונות התבצעו במלואן והשלישית הופסקה באמצע עקב הפלישה הגרמנית לברית המועצות ב-1941. תוכניות החומש נועדו להגדיל את היכולת התעשייתית של ברית המועצות, והתמקדו בעיקר בתעשייה הכבדה. הן נאכפו ביד ברזל על תושבי ברית המועצות, והגשמת יעדיהן עלתה במחיר חייהם של מיליוני בני אדם. היו אלו תוכניות שאפתניות מאוד, שניסו לגרום לתיעוש מהיר של ברית המועצות על בסיס כלכלי רעוע. המהפכה התעשייתית ברוסיה החלה כבר במאה ה-19, אך לפני פרוץ המהפכה הבולשביקית היא עדיין פיגרה בהרבה אחרי מעצמות המערב. קצב התיעוש המהיר בתקופת שלטונו של סטלין הפך את ברית המועצות למעצמה תעשייתית, שיכלה להתחרות במדינות תעשייתיות מובילות באירופה, כמו גרמניה. הדרך לביצוע תוכניות החומש הייתה ריכוז מירב המשאבים של המדינה בתוכניות התיעוש, על חשבון התעלמות מהצרכים של האזרחים הסובייטים הפשוטים, ופגיעה בתעשיות הקלות שנועדו לספק את צורכיהם. מדיניות הקולקטיביזציה נועדה, בין השאר, לחסוך בידיים עובדות בחקלאות, ובכך לאלץ את המוני האיכרים לעבור לערים ולהפוך לפועלי תעשייה, כדי להאיץ את התיעוש של ברית המועצות.משטרו של סטלין כפה על האיכרים קולקטיביזציה של החקלאות. התוכנית נועדה להחליף את החקלאות הכפרית המסורתית, שהתבססה על משקים קטנים, שהשתמשו באמצעים פרימיטיביים לעיבוד האדמה, בחקלאות ריכוזית, המאורגנת בחוות גדולות, קולחוזים או סובחוזים, המשתמשים באמצעים מודרניים, כדי שניתן יהיה לייצר מזון באופן יעיל יותר. בפועל גרמה התוכנית להרס מעמד האיכרים בעלי הרכוש (שכונו "קולאקים"), לירידה דרסטית ברמת החיים של האוכלוסייה בברית המועצות בכלל והאוכלוסייה הכפרית בפרט, עד כדי גרימת רעב המוני, ולהתנגדות אלימה לשלטון הסובייטי בקרב האיכרים.סטלין האשים את ה"הקולאקים" בירידה בייצור המזון, וכינה אותם פרזיטים קפיטליסטיים שארגנו התנגדות לקולקטיביזציה. הם דוכאו בשיטות אכזריות תוך הכרזת מדיניות חיסול מעמד הקולאקים תוך הרג והגליה למחנות עבודה במזרח הרחוק כמו באזור קולימה הידוע לשימצה. הגדרת המילה "קולאק" התרחבה מהוראתה המקורית - בן מעמד האיכרים האמיד, לכל מי שהתנגד לקולקטיביזציה או נחשד כמתנגד לה, הגדרה שכללה אנשים רבים שהיו רחוקים מלהיות עשירים.הקולקטיביזציה הכפויה גרמה לרעב המוני באזורים רבים והביאה למותם של מיליונים רבים בשנים 1932 ו-1933, במיוחד באגן הוולגה התחתון באוקראינה (הולודומור). דובר אף על קניבליזם כתוצאה מן הרעב.הטיהורים הגדוליםבשנות השלושים של המאה ה-20 השיג סטלין כוח כמעט אבסולוטי כנגד מתנגדיו במפלגה הקומוניסטית ויריביו האידאולוגיים. למעשה הצליח סטלין לחסל פיזית את רוב אנשי הוועד המרכזי של המפלגה שהיו בזמנו של לנין (עד שבפרוץ מלחמת העולם השנייה נותרו רק שניים מהם, ויאצ'סלב מולוטוב וסטלין עצמו), ולמעלה ממחצית הצירים לוועידה המרכזית של המפלגה שהתכנסה בינואר 1934. האמצעים כנגד קורבנות אלו נעו מהגליה למחנות עבודה במזרח הרחוק, עד להוצאה להורג, או התנקשות כבמקרה של טרוצקי או רצח סרגיי קירוב. מאות אלפי אנשים נעצרו לפי "סעיף 58" שאסר על "פעילויות אנטי סובייטיות", ורבים חששו לחייהם ולחירותם.סטלין נעזר במנגנון טרור גדול ומסועף של משטרה חשאית שנקראה בתחילתה צ'ה קה ולאחר מכן לסירוגין או גה פה או, נ.ק.ו.ד. וק.ג.ב.. בראשה עמדו גנריך יגודה, אשר הוצא להורג באשמת "טרוצקיזם" בשנת 1938, ולאחר מכן מחליפו יז'וב, ולבסוף לברנטי בריה.חלון הראווה של הטיהורים הגדולים, היו משפטי הראווה, שכונו משפטי מוסקבה שנוהלו על ידי התובע אנדריי וישינסקי, אשר לאחר מכן שימש במגוון תפקידים, לרבות שגריר ברית המועצות באו"ם. במשפטים אלו הוכרחו גדולי הקומוניזם והמהפכה כזינובייב, קמנייב ובוכרין להתוודות על "פשעים" שלא ביצעו, על קשר כנגד הקומוניזם, לרוב בשיתוף מעצמה זרה כבריטניה, קשר שכלל גם ניסיון לרציחתו של סטלין. לאחר הווידוי הוצאו הנשפטים להורג.השפעה הרסנית הייתה למשפטים אלו על הצבא האדום. עד שנת 1938 הוצאו להורג רוב אנשי הקצונה הבכירה, ובראשם המפקד המרשל מיכאיל טוכאצ'בסקי. המדובר היה בטיהור של מאות קצינים, עד לדרגת מפקד פלוגה. הנזק ירד ממש עד לבסיס הצבא, והפך את הצבא האדום לגוף ענקי, אך מסורבל ונטול יכולת לפעולה עצמאית. הדבר בא לידי ביטוי במלחמה הרוסית פינית שבה סבל הצבא הסובייטי אבדות כבדות ובשלבים הראשונים של הפלישה הגרמנית לברית המועצות, שבה הובס הצבא הסובייטי ונאלץ לסגת משטחים נרחבים של ברית המועצות. חולשות הצבא נבעו מפיקוד לקוי, פוליטיזציה של הצבא ושרשרת פיקוד לקויה.מדיניות החוץ עד פלישת גרמניה לברית המועצותבמהלך שנות השלושים צפה סטלין מהצד בהתחמשותה ובהתעצמותה של גרמניה הנאצית תחת שלטונם של אדולף היטלר והמפלגה הנאצית. עם זאת, עד אוגוסט 1939, ניהלה ברית המועצות מדיניות חוץ אנטי פשיסטית ואנטי נאצית. היא סיפקה סיוע ישיר ועקיף לרפובליקה הספרדית במהלך מלחמת האזרחים בספרד כנגד כוחותיו של פרנקו, שקיבלו סיוע מאיטליה וגרמניה הנאצית, וניסתה לגבש ברית צבאית עם מעצמות המערב, במאמץ לבלום את שאיפות ההתפשטות של היטלר (בין השאר, במהלך משבר הסודטים ב-1938). מצד שני, הוראת הקומינטרן למפלגה הקומוניסטית בגרמניה, שלא לפעול בשיתוף פעולה עם המפלגה הסוציאל-דמוקרטית במאבק כנגד הנאצים, סייעה לכיבוש השלטון בגרמניה על ידי המפלגה הנאצית.בחודש מאי 1939, החליף סטלין את שר החוץ שלו, מקסים ליטבינוב, אדם מתון בעל נטייה פרו מערבית מסוימת, בויאצ'סלב מולוטוב. מהלך זה בישר על תחילת השינוי במדיניות החוץ הסובייטית כלפי גרמניה הנאצית. אולם, עד אוגוסט 1939 המשיכה ברית המועצות לנהל משא ומתן עם משלחת אנגלית-צרפתית, במטרה לגבש ברית צבאית בין הצדדים, שתכוון נגד גרמניה הנאצית, למקרה שהאחרונה תתקוף את פולין. המשא ומתן לא הניב תוצאות, בשל סרובה של ממשלת פולין לאפשר לצבא הסובייטי לעבור דרך שטחה, כדי לתקוף את גרמניה ממזרח, וכן בשל חוסר האמון של הנהגת ברית המועצות ברצינות כוונותיהן של בריטניה וצרפת לתקוף את גרמניה במקרה שהאחרונה תתקוף את פולין.ב-23 באוגוסט 1939, הגיע שר החוץ הגרמני יואכים ריבנטרופ לביקור במוסקבה, וחתם על "הסכם אי התקפה" (שנודע בשם הסכם ריבנטרופ–מולוטוב) בין גרמניה הנאצית לברית המועצות, במסגרתו הסכימו שני הצדדים לחלק ביניהם את אירופה המזרחית לאזורי השפעה. ההסכם סימן תפנית חדה במדיניות ברית המועצות כלפי גרמניה הנאצית. סטלין כרת ברית עם היטלר, שהיה עד אז הגרוע באויביו. אדם שנשבע (במסגרת ספרו "מיין קאמפ") לכבוש את ברית המועצות, לשעבד את אוכלוסייתה, להשמיד את האלמנטים "הנחותים מבחינה גזעית" ולעקור את השיטה הקומוניסטית מן השורש. הסיבה העיקרית לתפנית במדיניות הסובייטית כלפי גרמניה, ולחתימת הסכם ריבנטרופ–מולוטוב, הייתה חששו של סטלין, שלאחר כיבוש פולין על ידי הנאצים, ברית המועצות תהפוך ליעד הבא של הצבא הנאצי, ותמצא את עצמה לבד במערכה כנגד גרמניה. הוא חשב, שמעצמות המערב חותרות לבודד את ברית המועצות, ולהסיט את שאיפות ההתפשטות של היטלר כלפיה. לכן הוא החליט להקדים תרופה למכה. סיבה נוספת לחתימת הברית עם הנאצים הייתה שאיפתו של סטלין לספח חלקים ממזרח אירופה לברית המועצות, בין השאר, במטרה ליצור "אזור חיץ" בינה לבין האימפריה הנאצית.הסכם ריבנטרופ–מולוטוב כלל התחייבות הדדית, שאף צד לא יתקוף את משנהו, וישמור על נייטרליות במקרה של הצטרפות צד שלישי למלחמה. סעיף זה בהסכם הבטיח את עורפו של היטלר במהלך פלישת צבאו לפולין, ולאחר מכן במהלך פלישת הצבא הנאצי לנורווגיה, דנמרק, ארצות השפלה וצרפת ב-1940. ההסכם כלל גם נספח סודי, במסגרתו חילקו שני הצדדים את פולין ואת המדינות הבלטיות ביניהם. הוא מהווה עד היום דוגמה לציניות עילאית במערכת היחסים הבינלאומית.ב-1 בספטמבר 1939, פרצה מלחמת העולם השנייה בפלישה הגרמנית לפולין. ב-17 בחודש הצטרף הצבא האדום למלחמה נגד פולין ופלש לשטח פולין המזרחית. שני הצדדים נפגשו בקו שהוסכם עליו מראש, תוך שהם מחלקים את פולין ודנים את אוכלוסייתה לשנים של סבל ושיעבוד.בשנת 1943 גילו הנאצים ב"יער קאטין", ליד סמולנסק, קברים המוניים ובהם גופותיהם של יותר מ-22,000 קצינים פולנים, שנפלו בשבי הסובייטי במהלך הפלישה לפולין, ונרצחו בפקודת סטלין מאוחר יותר. מכונת התעמולה הנאצית מיהרה לעשות שימוש בסיפור הטבח במטרה לגרום לקרע בין ברית המועצות לבעלות בריתה המערביות, ללא הצלחה יתרה. סטלין הכחיש בתוקף את מעורבות ברית המועצות בטבח, וברית המועצות טענה שהקצינים הפולנים נורו על ידי הנאצים עצמם ב-1941. לאחר שהאזור נכבש מחדש על ידי הצבא האדום, הקימו הסובייטים ועדת חקירה, כדי לאשש את גרסתם לגבי טבח יער קאטין. לאחר פירוק ברית המועצות הודו הרוסים, בפעם הראשונה, באחריותם לטבח, ומדובר באחד מפשעי המלחמה הגדולים להם אחראי סטלין.עם כיבושה של פולין התפנה סטלין לפעול לסיפוח שטחים נוספים לברית המועצות, הפעם בגבולה הצפוני. הוא דרש מממשלת פינלנד להסכים לסיפוח שטח קטן יחסית מצפון-מערב ללנינגרד לברית המועצות, בטענה שקרבת הגבול הפיני אל העיר, מהווה איום על העיר השנייה בחשיבותה בברית המועצות, וכן לפיקוח סובייטי על מפרץ פינלנד. לאחר שהפינים סירבו לדרישותיו, הוא פתח במלחמה נגדה בדצמבר 1939, והקים ממשלת בובות קומוניסטית פרו-סובייטית, שנועדה לתפוס את מקומה של ממשלת פינלנד. אולם במהלך מלחמת החורף נגד פינלנד נחשף גודל הנזק שנגרם לצבא האדום כתוצאה מהטיהורים שערך סטלין בצמרת הפיקוד שלו. ההתקדמות הסובייטית בפינלנד הייתה איטית ביותר, אל מול התנגדות עזה ויעילה של הצבא הפיני הקטן, והצבא האדום ספג שורת מפלות קשות בשלבים הראשונים של המלחמה. רק לאחר כשלושה חודשים של לחימה, במסגרתה ספג הצבא האדום מאות אלפי נפגעים, הצליחו כוחותיו לפרוץ את קו מנרהיים, וההנהגה הפינית נאלצה להסכים לחתום על הסכם הפסקת אש, במסגרתו קיבלה פינלנד את הדרישות הטריטוריאליות של ברית המועצות, אך שמרה על עצמאותה. על אף שסטלין השיג בסופו של דבר את יעדי המלחמה, "מלחמת החורף" חשפה את חולשתו של הצבא האדום לעין כל.בעקבות הביצועים הכושלים של הצבא הסובייטי בפינלנד, והכיבוש המהיר של צרפת וארצות השפלה על ידי הצבא הנאצי בקיץ 1940, הבין סטלין שצבאו עדיין אינו מוכן להתמודד כנגד הצבא הגרמני, ועשה הכל על מנת להרוויח זמן, כדי לבנות מחדש את הצבא האדום ולהכין אותו למלחמה נגד גרמניה, שנראתה בלתי נמנעת. הוא ניהל מדיניות פייסנית ולעיתים אף מתרפסת כלפי גרמניה, כדי לא לתת להיטלר עילה כלשהי לפתוח במלחמה נגד ברית המועצות, ושכנע את עצמו, שיצליח לדחות את המלחמה נגד גרמניה לפחות עד שנת 1943. כתוצאה מכך, הוא דחה על הסף את כל ההתרעות המודיעיניות, שקיבל ממקורות שונים, ביחס להכנות הגרמניות למתקפה על ברית המועצות ולא נקט בהכנות צבאיות נאותות כדי להתמודד עם הפלישה הגרמנית הצפויה. ב-22 ביוני 1941, בשעות הבוקר המוקדמות, פרצו כוחות הוורמאכט לברית המועצות, במסגרת מבצע ברברוסה, והפתיעו לחלוטין את סטלין ואת כוחות הצבא האדום באזורי הגבול. אין ספק, שסטלין אחראי במידה רבה לשורת התבוסות הנוראות שספג הצבא הסובייטי בחודשים הראשונים של הפלישה הגרמנית, עקב התעלמותו מכל ההתרעות על הפלישה הגרמנית הצפויה, וסרובו לאשר לערוך את ההכנות המתחייבות לקראת אפשרות זו, למרות כל תחינות הפיקוד העליון של הצבא האדום, ובראשו הרמטכ"ל, גאורגי ז'וקוב.במלחמת העולם השנייהבתחילת הפלישה הגרמנית לברית המועצות לא נשמע קולו של סטלין למספר ימים, ואת ההודעה לציבור על פרוץ המלחמה נתן מולוטוב בנאום ברדיו. רק לאחר כשבועיים התעשת סטלין, וב-3 ביולי 1941, נשא נאום רדיופוני ידוע לעם הסובייטי, שיש המשווים אותו לנאום "דם, יזע ודמעות" של צ'רצ'יל. הנאום נפתח בפנייה אישית וישירה, בלתי אופיינית לסטלין, לחיילים ולאזרחים הסובייטים: "חברים, אזרחים, אחים ואחיות, לוחמי הצבא והצי! אני דובר אליכם, חברי!", וביסס את מנהיגותו של סטלין, ואת מעמדו הציבורי כמושיע הלאומי. סטלין לא דיבר כמנהיג קומוניסטי, אלא כפטריוט רוסי, ממשיכם של המצביאים הידועים מיכאיל קוטוזוב ואלכסנדר סובורוב, והציג את המלחמה כמלחמה פטריוטית של העם הרוסי כנגד פולש זר. בשלב זה, כאשר הכוחות הנאציים חדרו עמוק לשטח ברית המועצות והצבא הסובייטי ספג תבוסות נוראות, פולחן האישיות של סטלין, שעד אז הוכתב מלמעלה, הפך לאותנטי. התחושה בקרב הציבור הסובייטי הייתה, שרק מנהיג חזק כמו סטלין, מסוגל להוציא את ברית המועצות מן המצב הנואש שאליו נקלעה.עם זאת, המצב הצבאי המשיך להיות קשה והכוחות הנאציים המשיכו בהתקדמותם. בראשית ספטמבר 1941 הטיל הצבא הגרמני מצור על לנינגרד. הניתוק מברית המועצות ומניעת העברת מזון וציוד גרמו לרעב המוני שבו נספו מאות אלפי אנשים. באוקראינה כותרו כוחות גדולים של הצבא האדום והושמדו. בראשית אוקטובר 1941 פתח הצבא הגרמני במתקפה על מוסקבה והגיע עד למרחק קצר מהעיר. ב-16 באוקטובר פרצה בהלה המונית במוסקבה, בעקבות שמועות על פריצת כוחות גרמניים לעיר. פקידים ממשלתיים ומקורבים לשלטון החלו להימלט ממוסקבה, והממשלה הסובייטית הועברה לעיר קויבישב, שממזרח למוסקבה. אך סטלין עצמו החליט להישאר במוסקבה, כדי להפגין את ביטחונו בכך שהעיר לא תיפול לידי הגרמנים, ותוך זמן קצר התייצבה החזית והתקדמות הצבא הגרמני הואטה ולאחר מכן נבלמה. מאות אלפים מתושבי מוסקבה גויסו למאמץ להקים ביצורים וטבעות הגנה מסביב לעיר ובתוכה, והפיקוד הסובייטי הזרים תגבורות חזקות לעזרת כוחות הצבא האדום במרחב מוסקבה. הדוגמה האישית שנתן סטלין, בסירובו לנטוש את מוסקבה, מילאה תפקיד חשוב בחיזוק כושר העמידה של תושבי מוסקבה וחיילי הצבא האדום שהגנו על העיר. ביום המהפכה (7 בנובמבר) בשנת 1941 נשא סטלין נאום, שזכה לכינוי נאום "רוסיה הקדושה" בתחנת הרכבת התחתית במוסקבה "מייקובסקי". לאחר מכן הוא סקר את המצעד, בו השתתפו אלפי חיילים וטנקים רבים, שחלקם הגיעו היישר מהחזית סביב מוסקבה, וחזרו ללחימה מיד לאחר מכן. בראשית דצמבר פתחו כוחות הצבא האדום באזור מוסקבה במתקפת נגד גדולה, הסבו מפלה קשה לקבוצת ארמיות מרכז הגרמנית, ואילצו אותה לסגת מאות ק"מ מערבה. הניצחון הסובייטי בקרב מוסקבה היה התבוסה המשמעותית הראשונה שספג הוורמאכט במלחמה, והיווה נקודות מפנה חשובה במערכה הצבאית בחזית המזרחית במלחמת העולם השנייה.למרות העוינות של מעצמות המערב כלפי סטלין וברית המועצות, הן נחפזו להתייצב לצד ברית המועצות מיד לאחר תחילת הפלישה הנאצית, וצרפו אותה למחנה בעלות הברית. וינסטון צ'רצ'יל נשא נאום בפרלמנט, בו אמר כי על אף שבמשך עשרים וחמש שנים לא היה מתנגד חריף ממנו לקומוניזם, הרי שכעת מדובר במלחמתו של העם הרוסי, עם האיכרים והפועלים, מול הצבא הנאצי הבא לשעבדם ולהשמידם. במלחמה זו חובתם של העמים הדמוקרטיים להתייצב לצד ברית המועצות ולסייע למלחמתה נגד התוקפנות הנאצית. נאום זה סימן את ראשית הברית בין בריטניה לברית המועצות, שנמשכה עד לסוף המלחמה. בשנים 1941–1945 קיבלה ברית המועצות סיוע צבאי מאסיבי מהממלכה המאוחדת ומארצות הברית, שכלל סוגים שונים של ציוד צבאי, וכן חומרי גלם לתעשייה ומזון משומר, ומילא תפקיד משמעותי בהשגת הניצחון הסובייטי על גרמניה הנאצית.סטלין, שהגזים מאוד בהערכת ההשפעה של המפלה הגרמנית בקרב מוסקבה, התעקש להורות לצבאו להמשיך במתקפה באזור מוסקבה בכל מחיר, למרות התנגדות הפיקוד העליון של הצבא האדום (הסטאבקה), ולפתוח בשורת מתקפות חדשות נגד כוחות הציר, במטרה להשלים את תבוסתם ואת שחרור שטחי ברית המועצות, שנכבשו על ידם. המתקפות הללו, שלא הוכנו כהלכה, התישו את כוחות הצבא האדום, וגרמו להם אבדות כבדות, מבלי שהביאו להישגים משמעותיים. הצבא הגרמני בחזית המזרחית התאושש תוך זמן קצר, ובאביב 1942 עבר שוב למתקפה. רק לאחר שהצבא הסובייטי ספג שורה של תבוסות קשות באביב ובקיץ 1942 (בהם קרב חרקוב השני, המערכה במרחב וורונז'-וורושילובגרד, המצור על סבסטופול ועוד) ונאלץ לסגת משטחים נרחבים בדרום רוסיה, החל מאזן הכוחות הצבאי לנטות לטובת ברית המועצות. נקודות המפנה העיקריות במערכה הצבאית בחזית המזרחית היו הניצחונות הסובייטיים בקרב סטלינגרד בחורף 1942/1943, ולאחר מכן בקרב קורסק בקיץ 1943. בשלב זה של המלחמה החל סטלין לחשוב קדימה על עיצוב מחדש של מפת אירופה שלאחר המלחמה. מטרתו הייתה לא רק לשחרר את שטחי ברית המועצות מידי הנאצים, אלא גם להשתלט על חלק גדול ככל האפשר מאירופה, כדי להפוך את ברית המועצות לכוח הדומיננטי ביבשת, ולמעצמה עולמית מובילה. במסגרת זו פלש הצבא הסובייטי למדינות הבלקן החל מקיץ 1944, והשתלט עליהן בזו אחר זו לאחר קרבות קשים כנגד צבאות מדינות הציר.לוועידת יאלטה, שנערכה בראשית 1945, שנועדה לדון בסדר העולמי החדש לאחר תום המלחמה, ובחלוקת אירופה וגרמניה בין מעצמות המערב וברית המועצות, הגיע סטלין בעמדת כוח. הצבא הסובייטי השתלט על רוב שטח פולין ומדינות הבלקן, והגיע למרחק קצר מבירת גרמניה, ברלין. בנוסף לכך, הממשל האמריקני היה מעוניין מאוד להשיג את הסכמת סטלין לכניסת ברית המועצות למלחמה כנגד יפן, במטרה להקל על הכנעת יפן, להביא לסיום המלחמה בזירה הפסיפית ולחסוך בנפגעים אמריקניים. אף על פי שקיימת טענה לפיה מצבו הבריאותי הלקוי של נשיא ארצות הברית פרנקלין דלאנו רוזוולט, שהגיע לוועידה כשהוא חולה ומותש, הקל על סטלין להשיג ממנו לגיטימציה להשתלטות ברית המועצות על אירופה המזרחית, נראה שלמעצמות המערב לא הייתה ברירה מעשית אלא להכיר במציאות שנוצרה בשטחים, שנכבשו על ידי הצבא האדום. סטלין אמנם התחייב במהלך ועידת יאלטה לערוך בחירות דמוקרטיות בכל המדינות שנכבשו על ידי צבאו במזרח אירופה, אך לא הייתה לו כל כוונה לקיים את הבטחתו. עם סיום המלחמה שלטה ברית המועצות למעשה על כל מדינות אירופה המזרחית, הקימה משטרי בובות קומוניסטיים במזרח גרמניה, פולין, רומניה, הונגריה, צ'כוסלובקיה, ובולגריה, וסיפחה אותן למה שנודע אחר כך בשם "הגוש הסובייטי". צ'רצ'יל תיאר את המצב שנוצר באירופה לאחר תום מלחמת העולם השנייה, באומרו כי מסך ברזל ירד על אירופה.גם בעיצומה של המלחמה נמשך הטרור הפנימי הסטליניסטי במלוא עוזו. מאות אלפי חיילים, שהואשמו בפחדנות מול פני האויב, או בחוסר נאמנות פוליטית, נשלחו לגדודי עונשין, שהיו מוצבים באזורים המסוכנים ביותר בחזית. "יחידות חסימה" של האן.קה.וו.דה. הוצבו בעורפם של כוחות לא אמינים אלה הלוחמים בחזית על מנת למנוע נסיגה, ולהבטיח את נאמנותם לצבא האדום. תפקידן של "יחידות חסימה" היה לעצור חיילים שעזבו מרצונם את שדה הקרב, ולשלוח אותם חזרה לחזית, או למשפט צבאי במקרים מסוימים. בשלבים הראשונים של המלחמה גם הוצאו להורג לא מעט קצינים בכירים, שנכשלו במילוי תפקידם לדעת סטלין, כאמצעי הרתעה והפחדה.חמור מכך היה יחסו של סטלין כלפי מיליוני החיילים הסובייטיים, שנפלו בשבי הנאצי בשלבים הראשונים של המלחמה בחזית הסובייטית. מאות אלפי שבויים, ששרדו את השבי הנאצי האכזרי, ושוחררו בתום המלחמה לא התקבלו בברכה, אלא בחשדות ובמעצרים. אנשים אלו נחשבו כבוגדים, ונחשדו בחוסר נאמנות לשלטון הסובייטי, ולכן חלקם נשלחו לאחר המלחמה ל"חינוך מחדש" במחנות עבודת הכפייה בגולאגים. נאמן לגישה זו, סירב סטלין להצעות הנאצים לשחרר את בנו יאקוב ג'וגאשווילי, שנפל בשבי הגרמני, בתמורה לשבויים גרמנים בכירים, והאחרון נרצח על ידי הנאצים בשבי.ברית המועצות אמנם הפכה למעצמה עולמית בעקבות ניצחונה על גרמניה הנאצית, אך המחיר שהיא נדרשה לשלם עבור הניצחון במלחמה היה עצום. למעלה מ-30 מיליון חיילים ואזרחים סובייטיים נספו במהלך המלחמה, עשרות מיליונים סבלו מפציעה או נכות, והאזורים המערביים של ברית המועצות, שנכבשו על ידי הצבא הנאצי, נחרבו כמעט לחלוטין, ונדרשו שנים רבות להשלמת מלאכת השיקום. לסטלין היה חלק באחריות לאבדות הנוראות בנפש, שספגה ברית המועצות במהלך המלחמה, לעיתים קרובות שלא לצורך, עקב הזלזול המוחלט שלו בחיי אדם, והטעויות הקשות שהוא ביצע בתקופה שקדמה ל"מבצע ברברוסה" ובשלבים הראשונים של המלחמה נגד גרמניה הנאצית.לאחר המלחמהלאחר המלחמה התפנה סטלין לנקמה באויבים מבפנים. עמים שלמים, כגון גרמני הוולגה בסראטוב או הטטרים (אשר גורשו מקרים) והצ'צ'נים, הוגלו מבתיהם ונשלחו למזרח הרחוק. זה היה מסע של טיהור אתני שזרע את זרעיהן של בעיות אתניות ולאומיות מהן סובלת רוסיה עד היום.מבחינת יחסי החוץ הפכה רוסיה למעצמה, ובשנת 1949 ערכה את הניסוי הגרעיני ראשון שלה בפצצת "RDS-1", שהיה יריית הפתיחה במלחמה הקרה.מבחינה פנימית הציג עצמו סטלין כמנהיג המלחמתי הדגול, שהוליך את ברית המועצות להישג אדיר, הציל אותה מן הגרמנים וניצח במלחמה. הטרור הפנימי נמשך, אך לא הגיע לשיאים אליהם הגיע בשנות השלושים.מותוב-1953, ב־1 במרץ בלילה, סטלין אמר לשומרי ראשו שהם חופשיים לפני שהלך לישון. פעולה חריגה ביותר שכן ידוע שהיה בודק את שומרי ראשו בלילות ומוודא שהם ערניים. סטלין היה נוהג להתעורר בשעות הבוקר המאוחרות, אך באותו יום הוא לא קם ומשרתיו חשבו שהוא ישן. בשעות הצהריים עדיין לא נשמע קול מלשכתו ובערב הזעיקו השומרים המבוהלים את חברי הפוליטביורו לביתו. חרושצ'וב הגיע עם בריה ומלנקוב שהיו הבכירים הקרובים ביותר לסטלין באותה תקופה. עם כניסתם לחדר מצאו אותו שרוע על הרצפה, ומיד העבירו אותו לספה. לפי גרסת שומרי הראש, בריה הורה לכולם לעזוב את סטלין בשקט, שהרי ברור שהוא ישן. שומרי הראש הוסיפו ואמרו כי סטלין שכב על הרצפה שרוי בשתן של עצמו. היה זה רק בבוקר למחרת שחזרו חברי הפוליטביורו והזעיקו צוות רופאים, כך שסטלין נותר זמן רב ללא טיפול רפואי. הרופאים ניסו לטפל בו באמצעות עלוקות אך לאחר ארבעה ימים, ב־5 במרץ, נאלצו לקבוע את מותו משבץ.יש הטוענים כי סטלין נרצח, והמוציא לפועל העיקרי של תוכנית זו היה לברנטי בריה בשיתוף עם כרוסטלב, אחד משלושת הקצינים השומרים של סטלין. לפי גרסה זו, מה שגרם למות סטלין היה נוזל מדלל דם שקוף וחסר טעם בשם וארפין שלברנטי בריה מזג ליינו של סטלין. כרוסטלב סייע בכך שאמר לשומרי הראש כי אין להפריע לסטלין במהלך הבוקר ובכך מנע טיפול רפואי בזמן. אך גרסה זו נשללה על ידי מרבית חוקרי התקופה, הרופאים ואנשי המפלגה.לאחר מותו זכה סטלין להלוויה ממלכתית מפוארת. מאות אלפי אנשים הגיעו לראות את גופתו, עשרות ואולי אף מאות בני אדם נהרגו עקב הצפיפות הרבה באותו היום בבית האיגודים המקצועיים, שם הוצב ארונו. לאחר כמה ימים הועלה ארונו על עגלה שנגררה על ידי סוסים לכיכר האדומה ושם נישאו הספדים לכבודו. "מנהיגם הגאוני והאהוב של עמלי העולם כולו", תיאר אותו העיתון הישראלי "על המשמר" ביום הלווייתו.מותו של סטלין גרם לזעזוע רב בעולם הקומוניסטי. פולחן האישיות הסתיים רק שנים אחדות לאחר מותו, בוועידה ה-20 של המפלגה הקומוניסטית, בה הוקעו פשעיו בידי ניקיטה חרושצ'וב ב"נאום הסודי". הפצת תוכן הנאום חוללה שבר וזעזוע בקרב הקומוניסטים בעולם.בשנים הראשונות שלאחר מותו הייתה גופתו החנוטה של סטלין מוצבת לצד גופתו של לנין במאוזוליאום של לנין במוסקבה. לאחר שמחליפו, ניקיטה חרושצ'וב, צבר כוח פוליטי די הצורך, וכחלק מקמפיין הדה-סטליניזציה שלו, בצעד סמלי הוצאה גופתו של סטלין ב-31 באוקטובר 1961 בלילה ונקברה בקבר רגיל בבית הקברות של חומת הקרמלין, שמעליו הונחה מצבה עם פסל בדמותו. במהלך המבצע הקיפו אנשי משטרה את הכיכר האדומה כדי למנוע זעקה ציבורית. יושב ראש הק.ג.ב. באותה עת, אלכסנדר שלפין שעמד בראש המבצע, אמר בראיון כי הוא ממש פחד שסטלין יתעורר ויצעק "מה אתם עושים לי ארורים שכמותכם!". בנוסף הוא אמר כי חרושצ'וב היה חייב לעשות זאת על מנת לבסס את שלטונו שכן מיליונים עדיין העריצו את הרודן המנוח.מורשתו ודעותיומדיניותו של סטלין על כל מאפייניה - רציחות, רעב המוני, הגליות למזרח, מחנות עבודה כפויה ועוד - אחראית למיליוני קורבנות בנפש. המספר המדויק אינו ידוע, ונתונים רשמיים לא פורסמו על ידי ממשלת ברית המועצות בשנים שלאחר מותו. יש המעריכים את המספר בין שמונה לעשרים מיליון קורבנות, בהתבסס על מפקדי אוכלוסין שנערכו בשנים 1926 עד 1939. לפי הערכה עדכנית של טימותי סניידר מדובר ב-2 עד 3 מיליון קורבנות. בהתבסס על כל זאת, היחס ההיסטורי המקובל אליו הוא כאל רודן אכזר ורוצח המונים. עם זאת, יש כאלה שרואים אותו עד היום כמנהיג דגול, ותמונתו מופיעה לעיתים בהפגנות הן של מפלגות סטליניסטיות והן של לאומנים רוסים ברוסיה המודרנית.סטלין והיהודיםסטלין פרסם מאמר על לאומיות, ממנו עולה בבירור כי לדעתו היהודים אינם נחשבים כ"לאום".עם זאת, בתקופת סטלין הוקם בשנות ה-30 האזור היהודי האוטונומי בבירוביג'ן, ליד הגבול הסיני. הסיבות העיקריות להקמתו היו: רצונו של השלטון הסובייטי לתת מראית עין של מענה לשאיפות הלאומיות של היהודים במסגרת ברית המועצות, ולא בארץ ישראל (הציונות נתפסה אז כאיום על האידאולוגיה הקומוניסטית); והשאיפה למשוך יהודים להתיישב באזור נידח ומרוחק על גבול ברית המועצות, במטרה לאכלס אזור זה ולחזק את האחיזה הסובייטית שם. בסופו של דבר האזור נשאר מאוכלס ברובו של ידי רוסים ואוקראינים ומיעוט יהודי. שפותיו הרשמיות היו יידיש ורוסית.במהלך מלחמת העולם השנייה פתחה ברית המועצות את שעריה והעניקה מקלט למאות אלפי פליטים יהודים. לאחר הפלישה הנאצית למערב פולין ב-1939 ברחו יהודים רבים משם לאזורים המזרחיים של פולין, שסופחו לברית המועצות. עם תחילת המתקפה הנאצית על ברית המועצות ב-1941, נמלטו מאות אלפי יהודים מהאזורים המערביים של המדינה, שנכבשו על ידי הצבא הגרמני, לאזורים מרוחקים של ברית המועצות, שלא נמצאו בסכנת כיבוש, ולרפובליקות האסייתיות. היהודים אף קיבלו עדיפות בתור לנסיעה ברכבות, שפינו אזרחים מהאזורים שנמצאו בסכנת כיבוש נאצי, במסגרת "פקודת הרכבות" הידועה של סטלין. לא היה זה מקלט אידיאלי, משום שרבים מהפליטים היהודיים נשלחו לעבודות כפייה ורובם חיו בתנאים קשים וסבלו ממחסור במזון בתקופת המלחמה. אך הוא בוודאי היה עדיף על החלופה של הישארות תחת השלטון הנאצי. ניתן לומר שיחסה של ברית המועצות כלפי הפליטים היהודיים היה הומני בהשוואה למדינות רבות אחרות, שנעלו שעריהן בפני פליטים יהודים.ייתכן כי סטלין היה נגוע באנטישמיות, אך יחסו כלפי היהודים בברית המועצות לא התאפיין מלכתחילה בשנאה יוקדת כמו זו של הנאצים, וכמה מעוזריו, כמו גנריך יגודה, היו יהודים.הייתה קיימת טענה, לפיה יחסו השלילי של סטלין כלפי היהדות נבע מהאידאולוגיה המרקסיסטית, שיצאה נגד כל הדתות. אין זה נכון לומר, שהוא היה אנטי יהודי יותר מאשר אנטי-נוצרי. המשטר הסובייטי ניהל מאבק נחוש כנגד הכנסייה הנוצרית אורתודוקסית ברוסיה, לא היסס להרוס ולפוצץ כנסיות ידועות ורדף באכזריות אנשי דת נוצריים. כך גם נגד האסלאם. מאבקו הרצחני של סטלין כנגד כל מי שלא הלך או לא נראה שהלך בתלם, הקשה על החוקרים למצוא ראיות לכך, שהוא פגע באנשים מסוימים עקב היותם יהודים. לתקופה ארוכה לא מעט אישים בולטים מצמרת השלטון הסובייטי היו ממוצא יהודי. חלקם הגדול אומנם מצאו את מותם במהלך ה"טיהורים" שערך סטלין, אך קשה לענות על השאלה אם נהרגו בגלל יהדותם, או בשל החשדנות החולנית שאפיינה את סטלין כלפי אקדמאים ופעילים קומוניסטים שונים בני לאומים שונים.בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה, דווקא אחרי תקדים השואה של יהודי אירופה, ארגן סטלין שני מסעות הסתה אנטישמיים, שגבו קורבנות בנפש בקרב אישים בולטים בציבור היהודי בברית המועצות ויצרו אווירה עוינת במיוחד כלפי הציבור היהודי. מסעות אלו השתלבו במדיניות הדיכוי של המשטר הסטליניסטי בכל תחומי חיי התרבות והאקדמיה בברית המועצות. להבדיל מהמסעות המקומיים נגד אליטות של התרבויות הלאומיות במדינות שונות של ברית המועצות, המסעות נגד האקדמאים היהודים, כמו הסופרים בשפה יידיש (בולטים מביניהם הוצאו להורג ב-12 באוגוסט 1952), הרופאים, מסע חשיפת השמות היהודים מלידה של מפורסמים ששינו את שמותיהם לשמות רוסיים, לווו בהסתה שהתפשטה בתקשורת ובמסגרת סניפי המפלגה ובמקומות העבודה בכל שטחי ברית המועצות. העילות הרשמיות היו המאבק בקוסמופוליטיות ה"בורגנית" ובציונות. אקדמאים יהודים הואשמו האשמות שוא בקשרים עם החוגים ה"אימפריאליסטיים" במערב, באופן ספציפי הרופאים היהודים שכונו "צבועים בחלוקים לבנים" - הואשמו בניסונות לרצוח את מנהיגי ברית המועצות ובראשם סטלין. המסעות נגד האינטליגנציה היהודית בשנותיו האחרונות של סטלין, שהתרחשו אחרי תקדים השואה של יהודי אירופה, לבשו אופי אנטישמי מובהק והציתו שנאה בעם נגד היהודים. חלק מהציבור התחיל לחשוש למשל מלפנות לטיפול לרופאים יהודים. לולא מותו של סטלין ייתכן שמסעות המעצרים, הגירוש והוצאות להורג נגד היהודים היו ממשיכים ומסכנים את קיום הציבור היהודי כולו.בהשראתו של סטלין גם במדינות מזרח אירופה בשם המאבק בציונות התחילו מסעות של סילוק עסקנים ומנהיגים קומוניסטים יהודים והוצאתם להורג. לצידם נעצרו והוצאו להורג גם מנהיגים לא יהודים של המפלגות האחיות.אולם בשנות ה-1950 המגמה בברית המועצות וגם במדינות הלוויין ב"מחנה הקומוניסטי" הייתה צמצום נוכחותם של יהודים בצמרת המפלגה ובמקומות השפעה על מנת לנסות לחזק את הזדהות העם עם המפלגה השלטת.בשנת 1943 הקימה קבוצה של אנשי רוח יהודים, ביוזמתו של לברנטי בריה, את "הוועד היהודי האנטי פשיסטי". לוועד זה היה תפקיד תעמולתי חשוב בזמן המלחמה, בקרב היהודים בעולם שנקראו לעזור לברית המועצות במאמץ המלחמתי נגד הנאצים. אולם לאחר המלחמה פעילותם במערב בשרות ברית המועצות התחילה לשמש כתירוץ בניית תאוריית קונספירציה נגדם, במיוחד, אחרי שמדינת ישראל שקמה כמדינה דמוקרטית ב-1948 נחלה אכזבה על ידי קשריה עם המערב. סטלין התחיל אולי שוב פעם לחשוש מהלאומיות היהודית שהתעוררה אחרי השואה והקמת מדינת ישראל. כתוצאה מכך, בשנת 1948 נרצח בתאונה מפוברקת יושב ראש הוועד היהודי האנטיפשיסטי, השחקן היהודי שלמה מיכאלס, ואנשי הוועד נעצרו, נשלחו למאסר ונרצחו בחלקם ב-1952, במה שנודע כ"ליל המשוררים הרצוחים" (הוצאתם להורג של "הרוגי המלכות הסובייטים"). פעולות אלו לוו במסע הסתה נגד "גורמים קוסמופוליטיים", כשהכוונה בכך היא ליהודים.בשנים 1947–1948 החליט המשטר הסובייטי של סטלין לתמוך בהקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, כאשר הם העריכו, שזה תואם את האינטרסים הגלובליים של ברית המועצות.בשנים 1947–1949 העניקו ברית המועצות ומדינות הגוש הסובייטי תמיכה מדינית בלתי מסויגת להקמת מדינת ישראל ולביסוסה. תמיכת הגוש הסובייטי איפשרה את קבלת תוכנית החלוקה על ידי עצרת האו"ם, והעניקה סיוע רב ערך לתנועה הציונית ולמדינת ישראל במאבקים המדיניים שהם ניהלו במהלך מלחמת העצמאות. ברית המועצות גם איפשרה למדינות בגוש הסובייטי להעניק סיוע צבאי חיוני ליישוב היהודי ולמדינת ישראל במהלך המלחמה. כמו כן בשנים 1948–1951 בהסכמת ברית המועצות השלטונות המקומיים עודדו את עליית יהודי רומניה ובולגריה לישראל. המדיניות הסובייטית כלפי המדינה היהודית בראשית דרכה לא נבעה מ"אהבת מרדכי". ההנהגה הסובייטית חתרה לנצל את חלוקת א"י, ואת המלחמה הישראלית-ערבית, כדי להחליש את הנוכחות הצבאית ואת ההשפעה של בריטניה במזרח התיכון, לערער את היציבות של המשטרים הערביים השמרניים באזור, ולהקל על חדירת השפעה קומוניסטית לתוכו.ב-6 בנובמבר 1948, יום מהפכת אוקטובר, שלח דוד בן-גוריון לסטלין מברק ברכה חם. בתחילת שנות ה-50 כבר כינה אותו "חם גרוזיני", לזעמם של ראשי מפ"ם.בחודש ינואר 1953, בעלילת משפט הרופאים, נעצרו רופאים יהודים רבים והואשמו כי זממו להרעיל את הנהגת המדינה. היה ברור כי לא רק גורל הרופאים עומד על הכף, אלא כי המדובר בתחילת סדרת פעולות אנטישמיות שעלולות להביא לאסון. כפי הנראה, מותו של סטלין שבא כשלושה חודשים לאחר מכן מנע מסע אנטישמי רחב היקף, שהיה כבר בשלבי תכנון סופיים ולקראת ביצוע.לאחר מות סטלין התאבלו עליו גורמים רבים בשמאל הישראלי, ובעיתון מפ"ם "על המשמר" סוקרו חייו באהדה כולל פרסום מודעת אבל על מותו. המפלגה אף ערכה ביום מותו אספת אבל, בה נאם חבר הכנסת מרדכי בנטוב. רק לאחר שנחשפו פשעיו על ידי חרושצ'וב ב-1956, הסתייגו ממנו אותם גורמים.סטלין וחיי המדע, התרבות והאמנותבימי סטלין הגיע פולחן אישיותו לממדי ענק. רבים הסופרים והמשוררים, הקולנוענים והאמנים, שיצרו יצירות המהללות את דמותו. העיתונות פרסמה רק דברי תעמולה המשבחים אותו, ודיוקנו ניבט מכל פינה.עם זאת, סטלין לא הסתפק בכך, ודרש שליטה של ממש בכל תחומי החיים. ידוע יחסו המיוחד, למשל, לסופר מיכאיל בולגקוב יוצר יצירת המופת האמן ומרגריטה. סטלין, שאהב אותו במיוחד על מחזהו "ימי הטורבינים", שיחק איתו משחק של חתול ועכבר, כאשר נתן לו משרה שהבטיחה את קיומו מחד גיסא, ושמר עליו בימי הטיהורים, ומאידך גיסא, מנע בעדו לצאת אל מחוץ למדינה, על מנת ליצור באופן חופשי. שיחת טלפון אישית מסטלין לבולגקוב שינתה את חיי בולגקוב, כשממובטל - הוא הפך למנהל אמנותי באחד מתיאטרוני מוסקבה. מבחינת סטלין היה זה מעשה פוליטי מחושב, כדי להפיץ את הסיפור על סטלין רחב הלב שהציל את בולגקוב, ובדרך זו להתחבב על האליטה האינטלקטואלית. "משחק" דומה שיחק גם עם הפסנתרנית מריה יודינה.סטלין חילק את תחום המדע למדע "בורגני" או "דקדנטי", ולמדע "סוציאליסטי" או "מתקדם". לחלוקה זו לא היה בסיס מדעי של ממש, ולא הייתה שונה בהרבה מהחלוקה שנהגה בגרמניה באותה תקופה בין מדע "ארי" ומדע "יהודי". גישה זו השפיעה לרעה על ההתקדמות המדעית ברוסיה, לדוגמה: התעקשותו של סטלין על גרסה של לאמארקיזם, שקודמה על ידי הביולוג טרופים ליסנקו, לפיה הגורם להתפתחות המינים אינו התורשה אלא הסביבה. התעקשות זו תקעה את מדעי הביולוגיה בברית המועצות הרחק מאחור למשך שנים. לא היה זה ויכוח תאורטי בלבד; כל מי שהתנגד לליסנקו ולשליטתו במדע הביולוגיה, או שחקר את התפתחות המינים דרך התורשה, הסתכן ממש במעצר, בהגליה או בהוצאה להורג.עיטורים ומדליותיוסיף סטלין עוטר בשלל מדליות ועיטורים. אשר את רבים מהם העניק לעצמו או גרם לכך שיוענקו לו.לקריאה נוספת סלבוי ז'יז'ק (עורך), סטלין: על המטריאליזם ועל הלשון, הוצאת רסלינג, 2003 יהושע רובנשטיין, הימים האחרונים של סטלין, ידיעות ספרים, 2019. טימותי סניידר, ארצות דמים: אירופה בין היטלר לסטלין, מאנגלית יוסי מילוא, הוצאת כתר, ירושלים, 2012. "מרקסיזם מול ליברליזם" - ה.ג. וולס משוחח עם יוסף סטאלין, (1945 ,Marxism vs. Liberalism (New Century Publishers, New York, תרגום: יהודה ויזן), דחק ג', 2013. לואיס פישר, יוסף סטאלין - חייו ומותו, נ' טברסקי, 1953. י. דויטשר, סטאלין - ביוגרפיה פוליטית, תרגום: ב. לובוצקי, ש. שניצר, הספרייה המובחרת לעם, 1953. מילובן ג'ילס, שיחות עם סטאלין, עם עובד, 1962. אחמד עמבה, הייתי שומר ראשו של סטלין, הוצאת עין, 1952 .קישורים חיצוניים ציטוטים מפורסמים של יוסיף סטלין, באתר "בין המירכאות" סיימון סבג מונטיפיורי, סטלין – חצר הצאר האדומה, בעברית, באתר כנרת זמורה-ביתן דביר לילי גלילי, להתראות סטלין, באתר הארץ, 16 בספטמבר 2005 אניטה שפירא, "סטאלין הצעיר" ו"סטאלין: חצר הצאר האדום" מאת סיימון סבאג מונטיפיורי | וזרח השמש, באתר הארץ, 26 במאי 2010 - ריאיון עם סטליןהערות שוליים אישים הקבורים בבית הקברות של חומת הקרמליןאנשי השנה של המגזין טייםאתאיסטים רוסיםמנהיגי רוסיה שמתו במהלך כהונתםגאורגיםאנשי הצבא האדום במלחמת האזרחים ברוסיהמרשלים סובייטיםמבצעי הטיהורים הגדוליםרוסים במלחמת העולם השנייהפוליטיקאים במלחמת העולם השנייהגיבורי העמל הסוציאליסטימעוטרי גיבור ברית המועצותמקבלי עיטור לניןמקבלי עיטור הדגל האדוםמקבלי עיטור סובורובחנוטיםמקבלי עיטור הניצחוןרוסים אנטי-אמריקאיםמהפכנים רוסיםגנרליסימומזכ"לי המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצותאישים שהונצחו על בולי רומניהאישים שהונצחו על בולי ברית המועצותמשפחת סטליןילידי 1878סובייטים שנפטרו ב-1953

2338

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9B%D7%9C%D7%99%20%D7%A0%D7%A9%D7%A7

כלי נשק

כלי נשק הוא כלי המשמש בעיקר בתגרות ובמלחמות בין בני אדם וכן לציד בעלי חיים ולהגנה מפניהם. ההיסטוריה של כלי הנשק כנראה ארוכה כהיסטוריה של האדם, אשר הבין שהוא יכול ליצור כלים, שיתנו לו עדיפות על הזולת ויקלו על תנאי קיומו. נהוגה חלוקה בסיסית בין 'נשק חם' ל'נשק קר'. כמו כן, נהוגה גם חלוקה לפי מטרות פגיעת כלי הנשק – יש המיועדים לפגיעה ישירה בבני אדם ויש המיועדים לפגוע בטנקים, בניינים, מטוסים וכדומה. בתקופת האבן נוצרו כלי הנשק הקר הראשונים על ידי בני אדם – סכינים וגרזנים אשר לוטשו מחומרים כגון עצמות ואבנים. כמו כן, אבנים ומקלות שימשו ככל הנראה מאז ומעולם ככלי נשק קר על ידי בני אדם. היסטוריה מאז ומתמיד נזקק האדם לנשק כדי לספק לעצמו מזון והגנה. האדם הקדמון יצר לעצמו כלי נשק ממקלות ואבנים. שמצא בסביבתו. השיפור העיקרי שחל בכלי הנשק הקדומים בחלוף השנים היה בעיקר בחומרים שמהם הם היו עשויים. גילוין של מתכות שונות – נחושת, ארד (ברונזה), ברזל ופלדה – היה הגורם המכריע בכלי הנשק עד לגילוי אבק השרפה. התכנון של כלי הנשק של תקופת התנ"ך נשאר זהה ביסודו גם בכלי הנשק של ימי הביניים (למעט החומרים ושיפורים בחישול הלהב). העת העתיקה וימי הביניים במהלך העת העתיקה כלי הנשק העיקריים היו חניתות מסוגים שונים, גרזני קרב, אלות וחץ וקשת. חרבות היו נדירות יותר מאחר שיצירת להב ארוך הייתה יקרה וקשה בהרבה (בעיקר עקב מגבלות המתכות של אותה תקופה). מתקופת יוון העתיקה ואילך חרבות קצרות נהיו נפוצות יותר, לגיונות האימפריה הרומית היו חמושים בגלאדיוס – חרב קצרה שבה היה מצויד כל לוחם. גם פגיונות לדקירה היו נפוצים מאוד, בעיקר כנשק להגנה עצמית והתנקשויות. עם נפילת האימפריה הרומית חלה ירידה באירופה באיכות הנשק ובטיב החישול שלו. בתחילת המאה ה-11 חל שוב שיפור באיכות הנשק וגבר השימוש בפלדה לחישול להבים. בתחילת ימי הביניים גרזני הקרב שלטו בשדה הקרב באירופה אך בשיא ימי הביניים החלו להידחק לטובת החרב – ובפרט החרב הארוכה – ששימשה כנשקו האישי של האביר – פרש בן מעמד האצולה. כלי נשק נוספים לקרב פנים אל פנים כללו רומח, רומח פרשים, חנית, פגיון, אלה, אלת כוכב השחר, מורג, פטיש קרב, גרזן-חנית והאלברד. לצד החץ והקשת הופיעו רובי הקשת, שהיו בעלי טווח וכושר חדירה גבוה יותר מקשתות רגילות. לצד השיפור בכלי הנשק, חל גם שיפור ניכר בשריון. אבירים עשירים יכלו לרכוש לעצמם קסדה כבדה ושריון גוף מפלדה שסיפקו הגנה טובה נגד חלק מכלי הנשק. החל מרוץ חימוש בין כלי הנשק לשריונות שהגיע לשיאו בשלהי ימי הביניים ותחילת הרנסאנס עם פיתוח שריון הלוחות מחד, ופיתוח נשקי מוט עם להבים מגוונים, גרזני קרב כבדים וחרבות דו-ידניות גדולות מאידך. מרוץ זה הגיע לסופו עם המצאת הרובה מבוסס אבק השרפה, שיכל לחדור בקלות שריון גוף מפלדה בירי ממרחק. כלי הנשק באסיה היו דומים וכללו מגוון חרבות, גרזנים, נשקי מוט דוגמת יארי ונאגינטה, חניתות, אלות ופגיונות. את החץ והקשת הבסיסיים החליפה הקשת המורכבת שעלתה על הקשת האירופאית בטווח ובכושר חדירה. לצד כלי הנשק הללו הופיע גם כלי נשק עממיים כגון מוט בו וקלע, וכלי נשק אקזוטיים כמו נונצ'קו ושוריקן. יש לציין את החרבות היפניות ובראשן חרבות הקטאנה, שנחשבות לחרבות האיכותיות והחזקות ביותר שחושלו אי פעם, ואת השימוש של הסינים ברקטות מבוססות אבק שרפה. העת החדשה עם תחילת העת החדשה החלו הרובים לשלוט בשדה הקרב, כאשר לצידם נלחמו חיילים החמושים ברמחים להגנה על הרובאים ופרשים החמושים בסיף פרשים ומוגנים בקיראס. רובי המוסקט היו הרובים העיקריים בתקופה זו והיו אמינים, קלים ונוחים לתפעול יחסית לרובים הראשונים (אך כבדים ומסורבלים בהרבה לעומת הרובים המודרניים), ברמה שאפשרה לחמש בהם חיילים רבים. התותחים השתדרגו מכלי מצור לארטילריית שדה בעקבות שיפור ניכר באיכותם, אמינותם וההנדסה שלהם. מחוץ לשדה הקרב היו נפוצים גם האקדח, חרב הרפייר והפגיון ששימשו לדו-קרב והגנה עצמית. בזירה הימית שלטו אוניות מלחמה בגדלים שונים (כגון פריגטות), כולן נושאות סוללות תותחים. במאה ה-19 חל שיפור גדול באמינות ויעילות הנשק החם ובפרט ברובים. שיפורים אלו כללו את המצאת המכלול הבריחי, קנה מחורק להגברת הדיוק ותחמושת אחודה (כדורים) בייצור תעשייתי. במחצית השנייה של המאה ה-19 הומצא הנשק האוטומטי המבצע ירי רציף של צרורות, הן בתצורת מקלעים והן בתצורת רובים מטענים ורובים אוטומטיים. בתקופה זו גם התפתחו רובי הקרבין, השוטגאן והאקדח התופי. התותחים וההוביצרים נהיו יותר גדולים, אמינים ומדויקים וטווח הירי שלהם גדל באופן ניכר. אוניות המלחמה שודרגו מפריגטות מפרשיות לספינות משוריינות ממונעות שהגיעו לשיאן באוניות מערכה (Battleship) ענקיות שנושאות מגוון רחב של תותחים כבדים מאוד עד בינוניים וקלים. המאה ה-20 ואילך במלחמת העולם הראשונה המקלעים הוכיחו את עצמם כנשק קטלני ביותר שלמעשה חיסל את טקטיקת ההסתערות בגושים גדולים. כדי לשבור את קווי החפירות והביצורים פותחו כלי נשק חדשים, בהם הטנק – רכב קרבי משוריין נושא תותח טנק ומקלעים. כלי נשק נוספים שנכנסו לשירות כללו מטוסי קרב קלים, צוללות ותותחי-על בעלי טווח וגודל פגז גדולים במיוחד. כמו כן נעשה שימוש בנשק כימי (גז חרדל) בשדה הקרב. במלחמת העולם השנייה חלה קפיצה גדולה בכמות ובאיכות הנשק. הנשק הקל כלל רובים בריחיים, רובים חצי-אוטומטיים, מקלעים, תת-מקלעים, אקדחים ורובי צלפים. הנשק הכבד כלל מגוון טנקים, נגמ"שים, זחל"מים, תותחים והוביצרים (כולל תותח מתנייעים), מרגמות וארטילריה רקטית. מטוסי הקרב השתכללו באופן ניכר וכללו לצד מקלעים כבדים גם פצצות לתקיפת אוויר-קרקע. נושאות המטוסים – ספינות ענק שמהוות "שדה תעופה צבאי צף" – הפכו לשליטות האוקיינוסים. השיא ביכולת ההשמדה במלחמה זו היה כמובן הנשק הגרעיני, או ליתר דיוק: פצצת ביקוע גרעיני ("פצצת אטום"). בנשק הגרעיני נעשה שימוש פעמיים והיקף הנזק היה מאות אלפי הרוגים, זיהום רדיואקטיבי רב והשמדה בסדר גודל של עיר קטנה. אחרי מלחמת העולם השנייה החלה המלחמה הקרה בין ארצות הברית וברית נאט"ו לברית המועצות וברית ורשה. מלבד שכלול הנשק הגרעיני, כגון בפיתוח פצצת המימן (פצצת היתוך גרעיני), חל שיפור גדול מאוד בנשק הקונבנציונלי. לצד הארטילריה הקנית שכללה תותחים מתנייעים גברה ההצטיידות בארטילריה רקטית וטילי קרקע-קרקע כנשק השמדה טקטי. נשק ההשמדה האסטרטגי היה טילים בליסטיים ארוכי טווח כאשר המעצמות התחמשו בטילים בליסטיים בין-יבשתיים גדולים המסוגלים לשאת ראש קרב גרעיני או נפיץ כבד למרחק של אלפי קילומטרים. בשמיים שלטו מטוסי הסילון שנשאו בנוסף לתותחים ומקלעים גם פצצות וטילים (הן טילי אוויר-אוויר להפלת מטוסי אויב והן טילי אוויר-קרקע לתקיפה מדויקת של מטרות קרקעיות). המסוק, שהומצא בתקופה זו, נכנס לשימוש צבאי נרחב הן כמסוקי תובלה וסער והן כמסוקי קרב נושאי חימוש (מקלעים, טילים ורקטות). הטנקים נהיו משוכללים וכבדים יותר, ומגוון סוגי הטנקים של מלחמות העולם הוחלף ברובו בטנק המערכה – טנק כלבו כבד ומשוכלל בעל מנוע חזק, שריון עבה ותותח טנק גדול-קליבר (105–125 מ"מ). בגזרת הנשק הקל הומצא רובה הסער שאפשר הן ירי בבודדות והן ירי אוטומטי מלא באמצעות נצרה בוררת, וזה נהפך לנשקו האישי של החייל המודרני. רובי הצלפים הפכו למערכות נשק צלפים מדויקות מאוד בעלות טווח אפקטיבי (העומד על 800–2300 מטר, כתלות ברובה ובתחמושת) העולה באופן ניכר על זה של רובה הסער. כדי להילחם בטנקים של האויב פותחו רקטות נגד טנקים (דוגמת RPG-7) וטילים נגד טנקים, בעלי טווח השמדה גדול יותר (מספר קילומטרים) והנחיה מתקדמת. בסוף המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21 רבות ממערכות הנשק הממונעות (מטוסי קרב, כלי טיס בלתי מאוישים, כלי שיט, טנקים, רכב קרבי משוריין וארטילריה) והטילים שודרגו במערכות מחשב ובקרת ירי מתקדמות, ששיפרו מאוד את הביצועים והדיוק שלהם. האלקטרוניקה והמחשוב מהווים חלק חשוב מאוד באמצעי לחימה חדשים. סוגים של כלי נשק את כלי הנשק אפשר לסווג לפי קריטריונים שונים. סיווג לפי אופן הפעולה של הנשק: נשק קונבנציונלי נשק קר כלי נשק לקרב פנים אל פנים (כמו חרב או גרזן) כלי נשק להטלה (כגון כידון או רוגטקה) כלי ירייה "קרים" (חץ וקשת למשל) נשק חם נשק קל (כגון רובים, אקדחים, מקלעים קלים וכו') נשק כבד (כגון תותחים, מקלעים כבדים ומרגמות) פצצות, מטעני חבלה, מוקשים וחומרי נפץ טילים (כגון טיל אוויר-אוויר, טיל קרקע-אוויר, טיל נ"ט וטיל בליסטי) כלי תחבורה הנושאים מערכות נשק וחימוש רכב קרבי משוריין (כגון טנקים, תומ"תים ונגמ"שים) כלי טיס חמושים: מטוסי קרב, מסוקי קרב, כלי טיס בלתי מאוישים וכו'. כלי שיט חמושים: אניית מערכה, משחתת, ספינות טילים, ספינת סיור, צוללות מלחמה וכו'. נשק לא קונבנציונלי נשק כימי (כגון שימוש בגז רעיל) נשק ביולוגי (כגון שימוש בחיידקים) נשק גרעיני (כגון פצצת אטום או פצצת מימן) סיווג לפי מטרות הנשק: כלי נשק נגד בעלי חיים (ציד) כלי נשק נגד בני אדם (נ"א) כלי נשק נגד ציוד ומטרות קשות כלי נשק נגד טנקים (נ"ט) כלי נשק נגד מטוסים (נ"מ) כלי נשק נגד ספינות (נ"ס) כלי נשק נגד צוללות (נצ"ל) כלי נשק נגד מבנים ובונקרים כלי נשק נגד טילים (טיל נגד טילים) היחס לנשק היחס לנשק נגזר מיחסו של האדם למלחמה. פציפיסטים רואים בנשק חפץ שלילי, ואילו מיליטריסטים רואים בו מקור לגאווה. יש הסבורים, ובמיוחד בארצות הברית, כי הזכות להחזיק נשק היא זכות יסוד בסיסית של הפרט, המהווה בין השאר חלק מזכותו להגנה עצמית, וזכות זו הוגדרה גם בחוקת ארצות הברית כזכות חוקתית. במקרא נאמר שאין לחצוב את אבניו של בית המקדש בברזל, מפני שברזל נועד לייצור כלי נשק המביאים לשפיכות דמים, ואילו המקדש מטרתו הפוכה, להאריך ימים ולהביא שלום בין בני האדם. הנביא ישעיהו () בנבואתו על אחרית הימים אמר: בקרב הסמוראים כלי הנשק, ובייחוד חרב הקטאנה, נהפכו לסמל מעמד. חרב הקטאנה נחשבה לחלק מנפשו של הלוחם וזכתה ליחס מיוחד בשל כך. גם בקרב האבירים של אירופה החרב שימשה כסמל מעמד ולקחה חלק בטקסים שונים (כגון הכתרת האביר) לצד לחימה בדו-קרב ובשדה הקרב. במדינות רבות נערכים מפגנים ומצעדים צבאיים, שמטרתם להציג את כלי הנשק של המדינה. בישראל נערך בשנים עברו מצעד צה"ל, שנועד להפגין את כלי הנשק של צה"ל ואת עוצמתו, אך לאחר ויכוח ציבורי הוחלט להפסיקו, בעיקר מסיבות תקציביות. עם זאת, עד היום מקיים צה"ל מדי יום העצמאות מטס אווירי, משט ימי ותצוגות נשק ואמצעי לחימה (כגון נשק קל, טנקים, תותחים, נגמ"שים ודחפורים משוריינים) הפתוחות לקה עבירות נשק בישראל החוק הישראלי אוסר על נשיאת נשק, מכירתו או ייצורו ללא קבלת אישור מהגורמים המתאימים. עבירות של החזקת נשק ללא רישיון מהוות סכנה לשלום הציבור וביטחונו, ובעלות פוטנציאל ממשי לגרימת מוות של בני אדם, לרבות אזרחים תמימים וחפים מפשע. בדברי ההסבר להצעת חוק העונשין (תיקון מס' 140 – הוראת שעה), התשפ"ב-2021 נאמר: "החזקתו של נשק בלתי חוקי הוא היום בגדר "מכת מדינה" ומהווה את אחד הגורמים העיקריים לעלייה בשיעור מקרי הרצח והאלימות. בנוסף, היקף האלימות והשימוש בנשק ובאמצעי לחימה בלתי חוקיים פוגעים בתחושת הביטחון של האזרחים. האלימות הגוברת גורמת לעליית הביקוש לנשק בלתי חוקי בקרב עבריינים. נשק זה מגיע לגורמים פליליים וארגוני פשע שמחזיקים וסוחרים בו למטרות פליליות. כמו כן, הזמינות הגבוהה של נשק בלתי חוקי, מגבירה את הסיכון שיעשה בו שימוש לצורך ביצוע עבירות פליליות ואף למטרות פיגועי טרור". נתונים על נפגעים מעבירות נשק בישראל בשנים 2017–2020 דוח מבקר המדינה על החזקת אמצעי לחימה ואירועי ירי בחברה הערבית מצביע על בעיה חמורה במיוחד שקיימת בחברה הערבית. בשנים 2017–2020 נרשמו בתיקי חקירה של משטרת ישראל 10,891 קורבנות (נתון זה כולל פצועים והרוגים יחד, עקב מגבלות מערכת המיחשוב של המשטרה); כ-84% מהם ערבים תושבי ישראל וכ-12% מהם יהודים. השאר הם ערבים שאינם תושבי ישראל או אחרים. בתקופה זו מספר הקורבנות הערבים תושבי ישראל גדל בכ 72% .שכיחות התיקים שבהם נרשם קורבן ערבי תושב ישראל לכל 1,000 נפש הייתה גדולה פי 30 מהשכיחות המקבילה בקרב יהודים. בשנים אלו פתחה המשטרה כ-23,000 תיקים בגין עבירות נשק שאותן ניתן לחלק לשלושה סוגי עבירות: - עבירות ירי; -עבירות סחר בלתי-חוקי בנשק, ייצורו או הברחתו; -עבירות רכישת נשק, נשיאתו, החזקתו או הובלתו. בתקופה זו גדל מספר תיקי כלל עבירות הנשק בכ-53% . מכלל תיקי עבירות הנשק, כ-13,450 הם תיקים גלויים (כלומר תיקים שבהם זהות החשוד ידועה); ב-78% מהם יש חשוד ערבי תושב ישראל, וב-14%יש חשוד יהודי, כלומר יש ייצוג-יתר ניכר לערבים תושבי ישראל בין החשודים. בשנים 2017–2020 ,מספר החשודים הערבים תושבי ישראל בתיקי עבירות נשק גדל ב-66%. מבחינת סוגי העבירות הנתונים מראים על פי התיקים הגלויים כי % 29 מהעבירות הן עבירות ירי; שני שלישים (66% )מהעבירות הן עבירות רכישת נשק, נשיאתו, החזקתו או הובלתו; % 5 מהעבירות הן עבירות חמורות יחסית של ייצור נשק, מכירתו או הברחתו. ראו גם שריון מלחמה צבא קישורים חיצוניים אתר על שימוש בנשק אתר האגף לרישוי ולפיקוח כלי ירייה, באתר המשרד לביטחון הפנים, אפריל 2019 הערות שוליים

כלי נשק הוא כלי המשמש בעיקר בתגרות ובמלחמות בין בני אדם וכן לציד בעלי חיים ולהגנה מפניהם. ההיסטוריה של כלי הנשק כנראה ארוכה כהיסטוריה של האדם, אשר הבין שהוא יכול ליצור כלים, שיתנו לו עדיפות על הזולת ויקלו על תנאי קיומו. נהוגה חלוקה בסיסית בין 'נשק חם' ל'נשק קר'. כמו כן, נהוגה גם חלוקה לפי מטרות פגיעת כלי הנשק – יש המיועדים לפגיעה ישירה בבני אדם ויש המיועדים לפגוע בטנקים, בניינים, מטוסים וכדומה.בתקופת האבן נוצרו כלי הנשק הקר הראשונים על ידי בני אדם – סכינים וגרזנים אשר לוטשו מחומרים כגון עצמות ואבנים. כמו כן, אבנים ומקלות שימשו ככל הנראה מאז ומעולם ככלי נשק קר על ידי בני אדם.היסטוריהמאז ומתמיד נזקק האדם לנשק כדי לספק לעצמו מזון והגנה. האדם הקדמון יצר לעצמו כלי נשק ממקלות ואבנים. שמצא בסביבתו.השיפור העיקרי שחל בכלי הנשק הקדומים בחלוף השנים היה בעיקר בחומרים שמהם הם היו עשויים. גילוין של מתכות שונות – נחושת, ארד (ברונזה), ברזל ופלדה – היה הגורם המכריע בכלי הנשק עד לגילוי אבק השרפה. התכנון של כלי הנשק של תקופת התנ"ך נשאר זהה ביסודו גם בכלי הנשק של ימי הביניים (למעט החומרים ושיפורים בחישול הלהב).העת העתיקה וימי הביניים במהלך העת העתיקה כלי הנשק העיקריים היו חניתות מסוגים שונים, גרזני קרב, אלות וחץ וקשת. חרבות היו נדירות יותר מאחר שיצירת להב ארוך הייתה יקרה וקשה בהרבה (בעיקר עקב מגבלות המתכות של אותה תקופה). מתקופת יוון העתיקה ואילך חרבות קצרות נהיו נפוצות יותר, לגיונות האימפריה הרומית היו חמושים בגלאדיוס – חרב קצרה שבה היה מצויד כל לוחם. גם פגיונות לדקירה היו נפוצים מאוד, בעיקר כנשק להגנה עצמית והתנקשויות.עם נפילת האימפריה הרומית חלה ירידה באירופה באיכות הנשק ובטיב החישול שלו. בתחילת המאה ה-11 חל שוב שיפור באיכות הנשק וגבר השימוש בפלדה לחישול להבים. בתחילת ימי הביניים גרזני הקרב שלטו בשדה הקרב באירופה אך בשיא ימי הביניים החלו להידחק לטובת החרב – ובפרט החרב הארוכה – ששימשה כנשקו האישי של האביר – פרש בן מעמד האצולה. כלי נשק נוספים לקרב פנים אל פנים כללו רומח, רומח פרשים, חנית, פגיון, אלה, אלת כוכב השחר, מורג, פטיש קרב, גרזן-חנית והאלברד.לצד החץ והקשת הופיעו רובי הקשת, שהיו בעלי טווח וכושר חדירה גבוה יותר מקשתות רגילות.לצד השיפור בכלי הנשק, חל גם שיפור ניכר בשריון. אבירים עשירים יכלו לרכוש לעצמם קסדה כבדה ושריון גוף מפלדה שסיפקו הגנה טובה נגד חלק מכלי הנשק. החל מרוץ חימוש בין כלי הנשק לשריונות שהגיע לשיאו בשלהי ימי הביניים ותחילת הרנסאנס עם פיתוח שריון הלוחות מחד, ופיתוח נשקי מוט עם להבים מגוונים, גרזני קרב כבדים וחרבות דו-ידניות גדולות מאידך. מרוץ זה הגיע לסופו עם המצאת הרובה מבוסס אבק השרפה, שיכל לחדור בקלות שריון גוף מפלדה בירי ממרחק.כלי הנשק באסיה היו דומים וכללו מגוון חרבות, גרזנים, נשקי מוט דוגמת יארי ונאגינטה, חניתות, אלות ופגיונות. את החץ והקשת הבסיסיים החליפה הקשת המורכבת שעלתה על הקשת האירופאית בטווח ובכושר חדירה. לצד כלי הנשק הללו הופיע גם כלי נשק עממיים כגון מוט בו וקלע, וכלי נשק אקזוטיים כמו נונצ'קו ושוריקן. יש לציין את החרבות היפניות ובראשן חרבות הקטאנה, שנחשבות לחרבות האיכותיות והחזקות ביותר שחושלו אי פעם, ואת השימוש של הסינים ברקטות מבוססות אבק שרפה.העת החדשה עם תחילת העת החדשה החלו הרובים לשלוט בשדה הקרב, כאשר לצידם נלחמו חיילים החמושים ברמחים להגנה על הרובאים ופרשים החמושים בסיף פרשים ומוגנים בקיראס. רובי המוסקט היו הרובים העיקריים בתקופה זו והיו אמינים, קלים ונוחים לתפעול יחסית לרובים הראשונים (אך כבדים ומסורבלים בהרבה לעומת הרובים המודרניים), ברמה שאפשרה לחמש בהם חיילים רבים. התותחים השתדרגו מכלי מצור לארטילריית שדה בעקבות שיפור ניכר באיכותם, אמינותם וההנדסה שלהם. מחוץ לשדה הקרב היו נפוצים גם האקדח, חרב הרפייר והפגיון ששימשו לדו-קרב והגנה עצמית. בזירה הימית שלטו אוניות מלחמה בגדלים שונים (כגון פריגטות), כולן נושאות סוללות תותחים.במאה ה-19 חל שיפור גדול באמינות ויעילות הנשק החם ובפרט ברובים. שיפורים אלו כללו את המצאת המכלול הבריחי, קנה מחורק להגברת הדיוק ותחמושת אחודה (כדורים) בייצור תעשייתי. במחצית השנייה של המאה ה-19 הומצא הנשק האוטומטי המבצע ירי רציף של צרורות, הן בתצורת מקלעים והן בתצורת רובים מטענים ורובים אוטומטיים. בתקופה זו גם התפתחו רובי הקרבין, השוטגאן והאקדח התופי. התותחים וההוביצרים נהיו יותר גדולים, אמינים ומדויקים וטווח הירי שלהם גדל באופן ניכר. אוניות המלחמה שודרגו מפריגטות מפרשיות לספינות משוריינות ממונעות שהגיעו לשיאן באוניות מערכה (Battleship) ענקיות שנושאות מגוון רחב של תותחים כבדים מאוד עד בינוניים וקלים.המאה ה-20 ואילך במלחמת העולם הראשונה המקלעים הוכיחו את עצמם כנשק קטלני ביותר שלמעשה חיסל את טקטיקת ההסתערות בגושים גדולים. כדי לשבור את קווי החפירות והביצורים פותחו כלי נשק חדשים, בהם הטנק – רכב קרבי משוריין נושא תותח טנק ומקלעים. כלי נשק נוספים שנכנסו לשירות כללו מטוסי קרב קלים, צוללות ותותחי-על בעלי טווח וגודל פגז גדולים במיוחד. כמו כן נעשה שימוש בנשק כימי (גז חרדל) בשדה הקרב.במלחמת העולם השנייה חלה קפיצה גדולה בכמות ובאיכות הנשק. הנשק הקל כלל רובים בריחיים, רובים חצי-אוטומטיים, מקלעים, תת-מקלעים, אקדחים ורובי צלפים. הנשק הכבד כלל מגוון טנקים, נגמ"שים, זחל"מים, תותחים והוביצרים (כולל תותח מתנייעים), מרגמות וארטילריה רקטית. מטוסי הקרב השתכללו באופן ניכר וכללו לצד מקלעים כבדים גם פצצות לתקיפת אוויר-קרקע. נושאות המטוסים – ספינות ענק שמהוות "שדה תעופה צבאי צף" – הפכו לשליטות האוקיינוסים. השיא ביכולת ההשמדה במלחמה זו היה כמובן הנשק הגרעיני, או ליתר דיוק: פצצת ביקוע גרעיני ("פצצת אטום"). בנשק הגרעיני נעשה שימוש פעמיים והיקף הנזק היה מאות אלפי הרוגים, זיהום רדיואקטיבי רב והשמדה בסדר גודל של עיר קטנה.אחרי מלחמת העולם השנייה החלה המלחמה הקרה בין ארצות הברית וברית נאט"ו לברית המועצות וברית ורשה. מלבד שכלול הנשק הגרעיני, כגון בפיתוח פצצת המימן (פצצת היתוך גרעיני), חל שיפור גדול מאוד בנשק הקונבנציונלי. לצד הארטילריה הקנית שכללה תותחים מתנייעים גברה ההצטיידות בארטילריה רקטית וטילי קרקע-קרקע כנשק השמדה טקטי. נשק ההשמדה האסטרטגי היה טילים בליסטיים ארוכי טווח כאשר המעצמות התחמשו בטילים בליסטיים בין-יבשתיים גדולים המסוגלים לשאת ראש קרב גרעיני או נפיץ כבד למרחק של אלפי קילומטרים.בשמיים שלטו מטוסי הסילון שנשאו בנוסף לתותחים ומקלעים גם פצצות וטילים (הן טילי אוויר-אוויר להפלת מטוסי אויב והן טילי אוויר-קרקע לתקיפה מדויקת של מטרות קרקעיות). המסוק, שהומצא בתקופה זו, נכנס לשימוש צבאי נרחב הן כמסוקי תובלה וסער והן כמסוקי קרב נושאי חימוש (מקלעים, טילים ורקטות). הטנקים נהיו משוכללים וכבדים יותר, ומגוון סוגי הטנקים של מלחמות העולם הוחלף ברובו בטנק המערכה – טנק כלבו כבד ומשוכלל בעל מנוע חזק, שריון עבה ותותח טנק גדול-קליבר (105–125 מ"מ). בגזרת הנשק הקל הומצא רובה הסער שאפשר הן ירי בבודדות והן ירי אוטומטי מלא באמצעות נצרה בוררת, וזה נהפך לנשקו האישי של החייל המודרני. רובי הצלפים הפכו למערכות נשק צלפים מדויקות מאוד בעלות טווח אפקטיבי (העומד על 800–2300 מטר, כתלות ברובה ובתחמושת) העולה באופן ניכר על זה של רובה הסער. כדי להילחם בטנקים של האויב פותחו רקטות נגד טנקים (דוגמת RPG-7) וטילים נגד טנקים, בעלי טווח השמדה גדול יותר (מספר קילומטרים) והנחיה מתקדמת.בסוף המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21 רבות ממערכות הנשק הממונעות (מטוסי קרב, כלי טיס בלתי מאוישים, כלי שיט, טנקים, רכב קרבי משוריין וארטילריה) והטילים שודרגו במערכות מחשב ובקרת ירי מתקדמות, ששיפרו מאוד את הביצועים והדיוק שלהם. האלקטרוניקה והמחשוב מהווים חלק חשוב מאוד באמצעי לחימה חדשים.סוגים של כלי נשקאת כלי הנשק אפשר לסווג לפי קריטריונים שונים.סיווג לפי אופן הפעולה של הנשק:נשק קונבנציונלי נשק קר כלי נשק לקרב פנים אל פנים (כמו חרב או גרזן) כלי נשק להטלה (כגון כידון או רוגטקה) כלי ירייה "קרים" (חץ וקשת למשל) נשק חם נשק קל (כגון רובים, אקדחים, מקלעים קלים וכו') נשק כבד (כגון תותחים, מקלעים כבדים ומרגמות) פצצות, מטעני חבלה, מוקשים וחומרי נפץ טילים (כגון טיל אוויר-אוויר, טיל קרקע-אוויר, טיל נ"ט וטיל בליסטי) כלי תחבורה הנושאים מערכות נשק וחימוש רכב קרבי משוריין (כגון טנקים, תומ"תים ונגמ"שים) כלי טיס חמושים: מטוסי קרב, מסוקי קרב, כלי טיס בלתי מאוישים וכו'. כלי שיט חמושים: אניית מערכה, משחתת, ספינות טילים, ספינת סיור, צוללות מלחמה וכו'.נשק לא קונבנציונלינשק כימי (כגון שימוש בגז רעיל)נשק ביולוגי (כגון שימוש בחיידקים)נשק גרעיני (כגון פצצת אטום או פצצת מימן)סיווג לפי מטרות הנשק: כלי נשק נגד בעלי חיים (ציד) כלי נשק נגד בני אדם (נ"א) כלי נשק נגד ציוד ומטרות קשות כלי נשק נגד טנקים (נ"ט) כלי נשק נגד מטוסים (נ"מ) כלי נשק נגד ספינות (נ"ס) כלי נשק נגד צוללות (נצ"ל) כלי נשק נגד מבנים ובונקרים כלי נשק נגד טילים (טיל נגד טילים)היחס לנשק היחס לנשק נגזר מיחסו של האדם למלחמה. פציפיסטים רואים בנשק חפץ שלילי, ואילו מיליטריסטים רואים בו מקור לגאווה. יש הסבורים, ובמיוחד בארצות הברית, כי הזכות להחזיק נשק היא זכות יסוד בסיסית של הפרט, המהווה בין השאר חלק מזכותו להגנה עצמית, וזכות זו הוגדרה גם בחוקת ארצות הברית כזכות חוקתית.במקרא נאמר שאין לחצוב את אבניו של בית המקדש בברזל, מפני שברזל נועד לייצור כלי נשק המביאים לשפיכות דמים, ואילו המקדש מטרתו הפוכה, להאריך ימים ולהביא שלום בין בני האדם.הנביא ישעיהו () בנבואתו על אחרית הימים אמר: בקרב הסמוראים כלי הנשק, ובייחוד חרב הקטאנה, נהפכו לסמל מעמד. חרב הקטאנה נחשבה לחלק מנפשו של הלוחם וזכתה ליחס מיוחד בשל כך. גם בקרב האבירים של אירופה החרב שימשה כסמל מעמד ולקחה חלק בטקסים שונים (כגון הכתרת האביר) לצד לחימה בדו-קרב ובשדה הקרב.במדינות רבות נערכים מפגנים ומצעדים צבאיים, שמטרתם להציג את כלי הנשק של המדינה. בישראל נערך בשנים עברו מצעד צה"ל, שנועד להפגין את כלי הנשק של צה"ל ואת עוצמתו, אך לאחר ויכוח ציבורי הוחלט להפסיקו, בעיקר מסיבות תקציביות. עם זאת, עד היום מקיים צה"ל מדי יום העצמאות מטס אווירי, משט ימי ותצוגות נשק ואמצעי לחימה (כגון נשק קל, טנקים, תותחים, נגמ"שים ודחפורים משוריינים) הפתוחות לקהעבירות נשק בישראל החוק הישראלי אוסר על נשיאת נשק, מכירתו או ייצורו ללא קבלת אישור מהגורמים המתאימים.עבירות של החזקת נשק ללא רישיון מהוות סכנה לשלום הציבור וביטחונו, ובעלות פוטנציאל ממשי לגרימת מוות של בני אדם, לרבות אזרחים תמימים וחפים מפשע.בדברי ההסבר להצעת חוק העונשין (תיקון מס' 140 – הוראת שעה), התשפ"ב-2021 נאמר: "החזקתו של נשק בלתי חוקי הוא היום בגדר "מכת מדינה" ומהווה את אחד הגורמים העיקריים לעלייה בשיעור מקרי הרצח והאלימות. בנוסף, היקף האלימות והשימוש בנשק ובאמצעי לחימה בלתי חוקיים פוגעים בתחושת הביטחון של האזרחים. האלימות הגוברת גורמת לעליית הביקוש לנשק בלתי חוקי בקרב עבריינים. נשק זה מגיע לגורמים פליליים וארגוני פשע שמחזיקים וסוחרים בו למטרות פליליות. כמו כן, הזמינות הגבוהה של נשק בלתי חוקי, מגבירה את הסיכון שיעשה בו שימוש לצורך ביצוע עבירות פליליות ואף למטרות פיגועי טרור".נתונים על נפגעים מעבירות נשק בישראל בשנים 2017–2020 דוח מבקר המדינה על החזקת אמצעי לחימה ואירועי ירי בחברה הערבית מצביע על בעיה חמורה במיוחד שקיימת בחברה הערבית. בשנים 2017–2020 נרשמו בתיקי חקירה של משטרת ישראל 10,891 קורבנות (נתון זה כולל פצועים והרוגים יחד, עקב מגבלות מערכת המיחשוב של המשטרה); כ-84% מהם ערבים תושבי ישראל וכ-12% מהם יהודים. השאר הם ערבים שאינם תושבי ישראל או אחרים. בתקופה זו מספר הקורבנות הערבים תושבי ישראל גדל בכ 72% .שכיחות התיקים שבהם נרשם קורבן ערבי תושב ישראל לכל 1,000 נפש הייתה גדולה פי 30 מהשכיחות המקבילה בקרב יהודים.בשנים אלו פתחה המשטרה כ-23,000 תיקים בגין עבירות נשק שאותן ניתן לחלק לשלושה סוגי עבירות:- עבירות ירי;-עבירות סחר בלתי-חוקי בנשק, ייצורו או הברחתו;-עבירות רכישת נשק, נשיאתו, החזקתו או הובלתו.בתקופה זו גדל מספר תיקי כלל עבירות הנשק בכ-53% . מכלל תיקי עבירות הנשק, כ-13,450 הם תיקים גלויים (כלומר תיקים שבהם זהות החשוד ידועה); ב-78% מהם יש חשוד ערבי תושב ישראל, וב-14%יש חשוד יהודי, כלומר יש ייצוג-יתר ניכר לערבים תושבי ישראל בין החשודים. בשנים 2017–2020 ,מספר החשודים הערבים תושבי ישראל בתיקי עבירות נשק גדל ב-66%.מבחינת סוגי העבירות הנתונים מראים על פי התיקים הגלויים כי % 29 מהעבירות הן עבירות ירי; שני שלישים (66% )מהעבירות הן עבירות רכישת נשק, נשיאתו, החזקתו או הובלתו; % 5 מהעבירות הן עבירות חמורות יחסית של ייצור נשק, מכירתו או הברחתו.ראו גם שריון מלחמה צבאקישורים חיצוניים אתר על שימוש בנשק אתר האגף לרישוי ולפיקוח כלי ירייה, באתר המשרד לביטחון הפנים, אפריל 2019הערות שוליים

2355

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A7%D7%95%D7%A0%D7%92%D7%95

קונגו

הקונגו הוא אזור באפריקה המשוונית בו ישנן כיום 2 מדינות גדולות.

הקונגו הוא אזור באפריקה המשוונית בו ישנן כיום 2 מדינות גדולות.

2360

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%A9%D7%95%D7%A8%20%28%D7%A4%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A9%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D%29

אשור (פירושונים)

שמות משפחה שמות משפחה עבריים שמות משפחה טופונימיים

שמות משפחהשמות משפחה עברייםשמות משפחה טופונימיים

2367

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%AA%D7%90%D7%99%D7%96%D7%9D

מונותאיזם

מוֹנוֹתֵאִיזְם הוא אמונה באל אחד ויחיד, בניגוד לפוליתאיזם - אמונה באלים רבים. מקור המילה מיוונית: μόνος (מונוס) = אחד, θεός (תאוס) = אלוהות. המונח כשלעצמו מציין רק את ייחודו או בלעדיותו של האל האחד, ושלילת אלים נוספים, אך יש המייחסים לרעיון המונותאיסטי גם את שלילת הגשמות האלוהית. האמונה לפני המונותאיזם עמי המזרח הקדום הפגניים ראו בטבע עצמו את האל - ועל כן ראו בשמש, בירח ובכוכבים את האלים. האמונה העממית באסיה הקטנה שהתבטאה במיתולוגיה היוונית והתגלגלה לאחר מכן גם לתרבות הרומאית, מאמינה באלים רבים - שכל אחד ואחד מהם אחראי על תחום חיים אחר - לדוגמה, אל הגשם, אלת הפריון, אלת המלחמה וכדומה. אמונה נוספת שהמונותאיזם יצא נגדה היא האמונה הגנוסטית הדואליסטית שנוצרה על ידי זרתוסטרה - המאמינה שישנם שני אלים - האל הטוב והאל הרע. שניהם נמצאים ביניהם במלחמה מתמדת, שאנו העדים לתוצאותיה. אמונה זו רווחה במיוחד ברחבי הממלכה הפרסית, עד לתקופה יחסית מאוחרת בה כבש את מקומה האסלאם. הופעת המונותאיזם יש הטוענים שתחילת הופעתו של המונותאיזם הייתה במהפכה האתניסטית במצרים של אחנתון. הזרם המרכזי בחקר הדתות טוען כי אלה מבני ישראל אשר הגיעו ממצרים הביאו עמם לכנען את תודעת האל היחיד, והמשיכו בכך גם כאשר מהפכה זו במצרים הסתיימה ונגנזה. בנוסף למונותאיזם הגורס שיש אלוהים אחד ואין בלתו, התפתחו שני זרמים אחרים הדוגלים בעבודת אל בודד: הנותאיזם, אמונה שכל האלים הם התגלויות שונות של אותו כוח עליון. מונולטריזם, אמונה באל אחד והכרה בקיומם של אלים אחרים (אך לא בסגידה להם). מבשר המונותאיזם הדמות הבסיסית המייצגת את המונותאיזם האברהמי היא אברהם אבינו, שנחשב ביהדות, בנצרות ובאסלאם לאבי האמונה המונותאיסטית. זאת בשל יציאתו נגד עבודת האלילים שהייתה נהוגה ברוב העולם, ואף בבית אביו. לפי תפיסה זו החל המונותאיזם באור כשדים שבעיראק. בספר בראשית פרק י"ב, פסוק ח כתוב כי אברהם קורא בשם ה' בארץ כנען. קיימים מדרשים המתארים את שבירתם של הפסילים של אביו באור כשדים (בראשית רבה). באסלאם בדומה מתואר בסורת הנביאים-21 מאבקו של אברהם שבו הוא קורא תיגר על עבודת האלילים של אנשי עירו ושובר את הצלמים. וכן בסורת הפרה 2, פסוק 258 שבו מתואר מאבקו של אברהם בשליט, כאשר הוא מבקש ממנו להעלות את השמש בדומה לאל. גם בנצרות בברית החדשה אברהם מועלה על נס ומצוין כמופת למאמין שנכון לבצע הרבה הקרבות למען אמונתו. המונותאיזם ביהדות מקובל שהיהדות היא הדת המונותאיסטית הראשונה שבין הדתות המונותאיסטיות האברהמיות, שקמה כניגוד לעבודת האלילים שרווחה בקרב עמי האזור בתקופה זו. בפשטות בריאת העולם בתנ"ך מתוארת כמי שנעשית במאמרו של אל יחיד ומופשט ללא כל מאבק, בניגוד למיתוסי בריאה אחרים כמו אנומה אליש, שבהם הבריאה נעשית תוך כדי התגוששות בין כמה אלים. בתורה יש ביטויים רבים האוסרים את העבודה הזרה, ומחייבים את האמונה באל אחד. בעשרת הדיברות נאמר "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני". בנוסף, אחד הפסוקים המכוננים ביהדות הוא "שמע ישראל, ה' אלהינו, ה' אחד". ישנם עוד פסוקים רבים המורים על יחידותו של האל יתברך, כמו "ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלוהים עמדי אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא ואין מידי מציל" (דברים לב, 39); "למען ידעו ממזרח שמש וממערבה כי אפס בלעדי אני יי ואין עוד" (ישעיה מה, 6); "זכרו ראשנות מעולם כי אנכי אל ואין עוד אלהים ואפס כמוני" (ישעיה מו, 9). בניגוד לאמונה הגנוסטית המאמינה בשני אלים, נאמר בספר ישעיהו: "יוצר אור ובורא חושך, עושה שלום ובורא רע" - מכאן שלפי האמונה היהודית האל הוא אחד והוא היוצר את הניגודים, ואחראי הן למה שנתפס בעינינו כטוב והן הנתפס בעינינו כרוע. מצד שני, מופיעים בתנ"ך לא מעט פסוקים שמהם נובע כי קיימות מספר ישויות עליונות הנקראות "אלוהים" או "בני האלוהים". לדוגמה: בסיפור הבריאה שבספר בראשית נאמר (א, 26): "ויאמר אלוהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו...". דוגמה נוספת: באותו הספר (ו,2) נאמר - "ויראו בני האלוהים את בנות האדם כי טובות המה..". בסיפור מגדל בבל (בראשית י"א, (6-7) נאמר: "ויאמר יהוה...הבה נרדה ונבלה שם את שפתם...". בספר דברים (פרק י, 17) נאמר: "כי יהוה אלוהיכם הוא אלוהי האלוהים...". דוגמה נוספת: בספר תהלים נאמר (פ"ב, 1) - "אלוהים ניצב בעדת אל, בקרב אלוהים ישפוט". בספר איוב נאמר (א, 6) נאמר: "ויבואו בני האלוהים להתייצב על האלוהים.. ככל הנראה הפסוקים המנוגדים מייצגים תפיסות שונות של המחברים. יש בהוגי היהדות שראו את מהות מצוות התורה בתור אנטיתזה לאמונה האלילית. גישה זו מפתח הרמב"ם בחיבורו "מורה נבוכים". היחס למונותאיזם בפילוסופיה היוונית הפילוסופיה היוונית, שהחליפה את המיתולוגיה היוונית, הגיעה בשלביה הקלאסיים לחשיבה מונותאיסטית. כבר קסנופנס נחשב למבשר רעיונות אלה, וניתן למצוא אותם גם אצל אריסטו. עם זאת עולם המחשבה היוני-רומי היה שונה במהותו מעולם הדתות המונותאיסטיות. בניגוד לעולם היוני-רומי בו שלטה (להוציא דיוגנס) התפיסה של אחדות בין צורכי הגוף והנפש, הדתות המונותיאסטיות הניחו כי התנזרות גופנית מעלה את האספקטים הרוחניים באדם. העולם היוני-רומי היה מרוכז בהווה לעומת תפיסות משיחיות-אידיאליסטיות שאפיינו את הדתות המונותיאיסטיות. בעקבות המטפיזיקה של אריסטו, פיתחו בימי הביניים כמה פילוסופים מוסלמים, יהודים ונוצרים תפיסה פילוסופית אריסטוטלית של המונותיאיזם הדתי. כך, לא רק ששללו את המימד הפיזי של האלהים, אלא גם זיהו את האל עליו מדברת דת ההתגלות עם אלוהי אריסטו: אלוהים הוא הסיבה הראשונה לכל המציאות, עצם אחד פשוט (כלומר שאין בו עצמו ריבוי או תרכובת של היבטים שונים זה מזה), עצם יחידאי שאי אפשר להשוותו או לדמותו בשום היבט לשום עצם אחר, אל שאיננו נע ואין בו שום שינוי, אל המצוי תמיד כשיא המימוש של עצמותו (בפועל ולא בכח), אל מופשט המוגדר כשכל, היודע את עצמו בלבד (ואת נבראיו הוא יודע 'מבפנים', כיוון שהוא סיבתם ומחוללם), שמציאותו זהה עם מהותו, ואולי הוא חסר רגשות, מלבד שכלתנות טהורה. על רקע זיהויו האריסטוטלי של האל (או: 'הסיבה הראשונה'), כשכל טהור, התחבטו כמה תאולוגים בשאלה האם אפשר בכלל לייחס לאלהים רצון חופשי וספונטני, הנדמה לכאורה כאפיון שונה מ'שכל טהור'. זיהויו של המונותיאיזם הדתי עם אלוהי אריסטו מעורר את השאלה האם בכלל מדובר באישיות או סתם בעקרון מופשט ראשיתי מכונן. התפשטות המונותאיזם בתקופה מאוחרת יותר קמו בהשפעת היהדות שתי דתות מונותאיסטיות נוספות - הנצרות והאסלאם, שנסמכו בכתביהן על בסיס האמונה היהודי, ושללו את ריבוי האלים. בניגוד ליהדות, שלא ראתה ערך בהפצה המונית של הדת, הדתות החדשות שאפו להרחיב את מעגל המאמינים בכל דרך אפשרית. האסלאם לקח זאת צעד אחד קדימה ובקוראן כתוב במפורש שעל המאמין בתורת מוחמד להרוג את כל עובדי האלילים שאינם מוכנים לשנות את דתם. גם המיסיונרים הנוצרים פועלים עד היום כדי להפיץ את הבשורה הנוצרית אף במקומות הנידחים בעולם. עם התפשטות הנצרות והאסלאם באירופה בצפון אפריקה ובמזרח התיכון ומאוחר יותר בשאר חלקי העולם הלך וקטן מספרם של עובדי האלילים. מיליונים רבים שינו את דתם, אם בכוח השכנוע ואם בכוח הזרוע, וגבר מאוד כוחו של המונותאיזם. במקביל, או אפילו בתקופה מוקדמת יותר בהיסטוריה, התפתחו במזרח דתות מונותאיסטיות נוספות, ארבע כתות של ההינדואיזם - וישנויזם, שיוויזם, שקטיזם וסמרטיזם, הסיקהיזם ודתות חדשות כמו הקאו דאי, שנוסדה בתחילת המאה ה-20 בעיר טאי נין שבווייטנאם ומונה כיום כ-5 מיליון מאמינים בווייטנאם וכ-3 מיליון בארצות אחרות. כמו כן קיימות דתות מונותאיסטיות כגון הדת השומרונית, הדת הבהאית והדת הדרוזית אשר התפצלו במהלך השנים מהיהדות והאסלאם. כיום רובו ככולו של העולם המערבי הדתי משתייך לדתות המונותאיסטיות. לעומת זאת, בעיקר באסיה ובאפריקה ישנם רבים המאמינים באלים רבים (פוליתאיזם) או בדתות שאין בהן אלוהות (בודהיזם, למשל). ראו גם אמונה באלוהים (יהדות) אינדוקטרינציה העידן החדש רוחניות לקריאה נוספת יחזקאל קויפמן, תולדות האמונה הישראלית - יצירתו הגדולה על המונותאיזם היהודי. מוסד ביאליק-דביר, תשכ"ד. יהדות ואלילות - אסא כשר. מסדרת "אוניברסיטה משודרת", משרד הביטחון 2004 קישורים חיצוניים הערות שוליים רוחניות ואמונה אנתרופולוגיה

מוֹנוֹתֵאִיזְם הוא אמונה באל אחד ויחיד, בניגוד לפוליתאיזם - אמונה באלים רבים. מקור המילה מיוונית: μόνος (מונוס) = אחד, θεός (תאוס) = אלוהות. המונח כשלעצמו מציין רק את ייחודו או בלעדיותו של האל האחד, ושלילת אלים נוספים, אך יש המייחסים לרעיון המונותאיסטי גם את שלילת הגשמות האלוהית.האמונה לפני המונותאיזםעמי המזרח הקדום הפגניים ראו בטבע עצמו את האל - ועל כן ראו בשמש, בירח ובכוכבים את האלים.האמונה העממית באסיה הקטנה שהתבטאה במיתולוגיה היוונית והתגלגלה לאחר מכן גם לתרבות הרומאית, מאמינה באלים רבים - שכל אחד ואחד מהם אחראי על תחום חיים אחר - לדוגמה, אל הגשם, אלת הפריון, אלת המלחמה וכדומה.אמונה נוספת שהמונותאיזם יצא נגדה היא האמונה הגנוסטית הדואליסטית שנוצרה על ידי זרתוסטרה - המאמינה שישנם שני אלים - האל הטוב והאל הרע. שניהם נמצאים ביניהם במלחמה מתמדת, שאנו העדים לתוצאותיה. אמונה זו רווחה במיוחד ברחבי הממלכה הפרסית, עד לתקופה יחסית מאוחרת בה כבש את מקומה האסלאם.הופעת המונותאיזם יש הטוענים שתחילת הופעתו של המונותאיזם הייתה במהפכה האתניסטית במצרים של אחנתון. הזרם המרכזי בחקר הדתות טוען כי אלה מבני ישראל אשר הגיעו ממצרים הביאו עמם לכנען את תודעת האל היחיד, והמשיכו בכך גם כאשר מהפכה זו במצרים הסתיימה ונגנזה.בנוסף למונותאיזם הגורס שיש אלוהים אחד ואין בלתו, התפתחו שני זרמים אחרים הדוגלים בעבודת אל בודד: הנותאיזם, אמונה שכל האלים הם התגלויות שונות של אותו כוח עליון. מונולטריזם, אמונה באל אחד והכרה בקיומם של אלים אחרים (אך לא בסגידה להם).מבשר המונותאיזםהדמות הבסיסית המייצגת את המונותאיזם האברהמי היא אברהם אבינו, שנחשב ביהדות, בנצרות ובאסלאם לאבי האמונה המונותאיסטית. זאת בשל יציאתו נגד עבודת האלילים שהייתה נהוגה ברוב העולם, ואף בבית אביו. לפי תפיסה זו החל המונותאיזם באור כשדים שבעיראק. בספר בראשית פרק י"ב, פסוק ח כתוב כי אברהם קורא בשם ה' בארץ כנען. קיימים מדרשים המתארים את שבירתם של הפסילים של אביו באור כשדים (בראשית רבה). באסלאם בדומה מתואר בסורת הנביאים-21 מאבקו של אברהם שבו הוא קורא תיגר על עבודת האלילים של אנשי עירו ושובר את הצלמים. וכן בסורת הפרה 2, פסוק 258 שבו מתואר מאבקו של אברהם בשליט, כאשר הוא מבקש ממנו להעלות את השמש בדומה לאל. גם בנצרות בברית החדשה אברהם מועלה על נס ומצוין כמופת למאמין שנכון לבצע הרבה הקרבות למען אמונתו.המונותאיזם ביהדותמקובל שהיהדות היא הדת המונותאיסטית הראשונה שבין הדתות המונותאיסטיות האברהמיות, שקמה כניגוד לעבודת האלילים שרווחה בקרב עמי האזור בתקופה זו.בפשטות בריאת העולם בתנ"ך מתוארת כמי שנעשית במאמרו של אל יחיד ומופשט ללא כל מאבק, בניגוד למיתוסי בריאה אחרים כמו אנומה אליש, שבהם הבריאה נעשית תוך כדי התגוששות בין כמה אלים.בתורה יש ביטויים רבים האוסרים את העבודה הזרה, ומחייבים את האמונה באל אחד. בעשרת הדיברות נאמר "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני". בנוסף, אחד הפסוקים המכוננים ביהדות הוא "שמע ישראל, ה' אלהינו, ה' אחד". ישנם עוד פסוקים רבים המורים על יחידותו של האל יתברך, כמו "ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלוהים עמדי אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא ואין מידי מציל" (דברים לב, 39); "למען ידעו ממזרח שמש וממערבה כי אפס בלעדי אני יי ואין עוד" (ישעיה מה, 6); "זכרו ראשנות מעולם כי אנכי אל ואין עוד אלהים ואפס כמוני" (ישעיה מו, 9).בניגוד לאמונה הגנוסטית המאמינה בשני אלים, נאמר בספר ישעיהו: "יוצר אור ובורא חושך, עושה שלום ובורא רע" - מכאן שלפי האמונה היהודית האל הוא אחד והוא היוצר את הניגודים, ואחראי הן למה שנתפס בעינינו כטוב והן הנתפס בעינינו כרוע.מצד שני, מופיעים בתנ"ך לא מעט פסוקים שמהם נובע כי קיימות מספר ישויות עליונות הנקראות "אלוהים" או "בני האלוהים". לדוגמה: בסיפור הבריאה שבספר בראשית נאמר (א, 26): "ויאמר אלוהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו...". דוגמה נוספת: באותו הספר (ו,2) נאמר - "ויראו בני האלוהים את בנות האדם כי טובות המה..". בסיפור מגדל בבל (בראשית י"א, (6-7) נאמר: "ויאמר יהוה...הבה נרדה ונבלה שם את שפתם...". בספר דברים (פרק י, 17) נאמר: "כי יהוה אלוהיכם הוא אלוהי האלוהים...". דוגמה נוספת: בספר תהלים נאמר (פ"ב, 1) - "אלוהים ניצב בעדת אל, בקרב אלוהים ישפוט". בספר איוב נאמר (א, 6) נאמר: "ויבואו בני האלוהים להתייצב על האלוהים.. ככל הנראה הפסוקים המנוגדים מייצגים תפיסות שונות של המחברים. יש בהוגי היהדות שראו את מהות מצוות התורה בתור אנטיתזה לאמונה האלילית. גישה זו מפתח הרמב"ם בחיבורו "מורה נבוכים".היחס למונותאיזם בפילוסופיה היווניתהפילוסופיה היוונית, שהחליפה את המיתולוגיה היוונית, הגיעה בשלביה הקלאסיים לחשיבה מונותאיסטית. כבר קסנופנס נחשב למבשר רעיונות אלה, וניתן למצוא אותם גם אצל אריסטו. עם זאת עולם המחשבה היוני-רומי היה שונה במהותו מעולם הדתות המונותאיסטיות. בניגוד לעולם היוני-רומי בו שלטה (להוציא דיוגנס) התפיסה של אחדות בין צורכי הגוף והנפש, הדתות המונותיאסטיות הניחו כי התנזרות גופנית מעלה את האספקטים הרוחניים באדם.העולם היוני-רומי היה מרוכז בהווה לעומת תפיסות משיחיות-אידיאליסטיות שאפיינו את הדתות המונותיאיסטיות.בעקבות המטפיזיקה של אריסטו, פיתחו בימי הביניים כמה פילוסופים מוסלמים, יהודים ונוצרים תפיסה פילוסופית אריסטוטלית של המונותיאיזם הדתי. כך, לא רק ששללו את המימד הפיזי של האלהים, אלא גם זיהו את האל עליו מדברת דת ההתגלות עם אלוהי אריסטו: אלוהים הוא הסיבה הראשונה לכל המציאות, עצם אחד פשוט (כלומר שאין בו עצמו ריבוי או תרכובת של היבטים שונים זה מזה), עצם יחידאי שאי אפשר להשוותו או לדמותו בשום היבט לשום עצם אחר, אל שאיננו נע ואין בו שום שינוי, אל המצוי תמיד כשיא המימוש של עצמותו (בפועל ולא בכח), אל מופשט המוגדר כשכל, היודע את עצמו בלבד (ואת נבראיו הוא יודע 'מבפנים', כיוון שהוא סיבתם ומחוללם), שמציאותו זהה עם מהותו, ואולי הוא חסר רגשות, מלבד שכלתנות טהורה. על רקע זיהויו האריסטוטלי של האל (או: 'הסיבה הראשונה'), כשכל טהור, התחבטו כמה תאולוגים בשאלה האם אפשר בכלל לייחס לאלהים רצון חופשי וספונטני, הנדמה לכאורה כאפיון שונה מ'שכל טהור'. זיהויו של המונותיאיזם הדתי עם אלוהי אריסטו מעורר את השאלה האם בכלל מדובר באישיות או סתם בעקרון מופשט ראשיתי מכונן.התפשטות המונותאיזםבתקופה מאוחרת יותר קמו בהשפעת היהדות שתי דתות מונותאיסטיות נוספות - הנצרות והאסלאם, שנסמכו בכתביהן על בסיס האמונה היהודי, ושללו את ריבוי האלים. בניגוד ליהדות, שלא ראתה ערך בהפצה המונית של הדת, הדתות החדשות שאפו להרחיב את מעגל המאמינים בכל דרך אפשרית.האסלאם לקח זאת צעד אחד קדימה ובקוראן כתוב במפורש שעל המאמין בתורת מוחמד להרוג את כל עובדי האלילים שאינם מוכנים לשנות את דתם. גם המיסיונרים הנוצרים פועלים עד היום כדי להפיץ את הבשורה הנוצרית אף במקומות הנידחים בעולם.עם התפשטות הנצרות והאסלאם באירופה בצפון אפריקה ובמזרח התיכון ומאוחר יותר בשאר חלקי העולם הלך וקטן מספרם של עובדי האלילים. מיליונים רבים שינו את דתם, אם בכוח השכנוע ואם בכוח הזרוע, וגבר מאוד כוחו של המונותאיזם. במקביל, או אפילו בתקופה מוקדמת יותר בהיסטוריה, התפתחו במזרח דתות מונותאיסטיות נוספות, ארבע כתות של ההינדואיזם - וישנויזם, שיוויזם, שקטיזם וסמרטיזם, הסיקהיזם ודתות חדשות כמו הקאו דאי, שנוסדה בתחילת המאה ה-20 בעיר טאי נין שבווייטנאם ומונה כיום כ-5 מיליון מאמינים בווייטנאם וכ-3 מיליון בארצות אחרות. כמו כן קיימות דתות מונותאיסטיות כגון הדת השומרונית, הדת הבהאית והדת הדרוזית אשר התפצלו במהלך השנים מהיהדות והאסלאם.כיום רובו ככולו של העולם המערבי הדתי משתייך לדתות המונותאיסטיות. לעומת זאת, בעיקר באסיה ובאפריקה ישנם רבים המאמינים באלים רבים (פוליתאיזם) או בדתות שאין בהן אלוהות (בודהיזם, למשל).ראו גםאמונה באלוהים (יהדות)אינדוקטרינציההעידן החדשרוחניותלקריאה נוספת יחזקאל קויפמן, תולדות האמונה הישראלית - יצירתו הגדולה על המונותאיזם היהודי. מוסד ביאליק-דביר, תשכ"ד. יהדות ואלילות - אסא כשר. מסדרת "אוניברסיטה משודרת", משרד הביטחון 2004קישורים חיצונייםהערות שוליים רוחניות ואמונהאנתרופולוגיה

2378

https://he.wikipedia.org/wiki/7%20%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%90%D7%A8

7 בינואר

7 בינואר הוא היום השביעי בשנה בשבוע הראשון בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 358 ימים (359 בשנה מעוברת). אירועים היסטוריים ביום זה 1114 – מתילדה הקיסרית נישאת בוורמס להיינריך החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה 1558 – צרפת כובשת את קאלה, העיר האחרונה בשלטון ממלכת אנגליה באירופה היבשתית 1566 – פיוס החמישי מוכתר כאפיפיור 1610 – גלילאו גליליי צופה לראשונה בארבעת הירחים הגדולים של צדק 1663 – ההולנדים כובשים את קוצ'י מידי הפורטוגזים 1738 – נחתם חוזה דוראהא, בין עסאף ג'הי הראשון והפשווה באג'י ראו הראשון: האימפריה המראטהית מקבלת את מאלווה והכרה בריבונותה 1785 – לראשונה בהיסטוריה חוצים בדרך אוויר את תעלת למאנש בעזרת כדור פורח 1894 – ויליאם קנדי דיקסון רושם פטנט על סרט תמונות נעות 1927 – מתבצעת שיחת הטלפון הבינלאומית הראשונה, מניו יורק ללונדון 1928 – שיטפון בנהר התמזה במרכז לונדון, המטביע 14 איש וגורם נזק כבד לרכוש 1940 – מלחמת החורף: מסתיים קרב סואמוסאלמי 1942 – מלחמת העולם השנייה: הקרב על מוסקבה מסתיים בניצחון סובייטי 1949 – סיום מבצע חורב לשחרור הנגב 1949 – תקרית האוויר הישראלית-בריטית: חיל האוויר הישראלי הפיל חמישה מטוסי קרב של חיל האוויר המלכותי שחדרו לשטח ישראל 1952 – הפגנות סוערות נגד הסכם השילומים, במהלכן מיודות אבנים לעבר הכנסת 1955 – מריאן אנדרסון נהיית השחורה הראשונה להופיע במטרופוליטן אופרה בניו יורק 1953 – נשיא ארצות הברית, הארי טרומן, מודיע על פיתוחה של פצצת המימן 1958 – דוד בן-גוריון מציג את ממשלתו (השמינית במניין הממשלות) בפני הכנסת 1968 – שיגור החללית סרוויור 7 במסגרת תוכנית סרוויור האמריקאית, המיועדת לנחיתה על הירח 1970 – מלחמת ההתשה תחילת ההפצות של חיל האוויר בעומק שטח מצרים 1979 – צבאות וייטנאם כובשים את פנום פן ומסיימים את שלטון הקמר רוז' בקמבודיה 1985 – שיגור הגשושית היפנית סאקיגאקֶה הגשושית הראשונה שאינה מארצות הברית או ברית המועצות לחקר חלל עמוק. הגשושית הצטרפה לארמדת היילי, חלק מרצף חלליות שנשלחו לחקור את שביט האלי במהלך התקרבותו בשנת 1986 1998 – שיגור לונר פרוספקטור, משימה של נאס"א לחקר הירח, מיפוי וחיפוש קרח בקטבים במסלול פולרי 2015 – הפיגוע במשרדי המגזין שרלי הבדו, 12 איש נרצחו בפיגוע במשרדי העיתון בצרפת נולדו 1355 – תומאס מוודסטוק, דוכס גלוסטר (נפטר ב-1397) 1502 – גרגוריוס השלושה עשר, אפיפיור (נפטר ב-1585) 1800 – מילרד פילמור, נשיאה ה-13 של ארצות הברית (נפטר ב-1874) 1800 – מוריץ דניאל אופנהיים, צייר יהודי יליד גרמניה (נפטר ב-1882) 1858 – אליעזר בן-יהודה, מחיה השפה העברית (נפטר ב-1922) 1883 – אנדרו קנינגהם, רב-אדמירל בריטי (נפטר ב-1963) 1891 – זורה ניל הרסטון, אנתרופולוגית וסופרת אפרו-אמריקאית, מחברת הקלאסיקה עיניהם הביטו באלוהים (נפטרה ב-1960) 1922 – ז'אן-פייר רמפל, חלילן צרפתי (נפטר ב-2000) 1925 – ג'רלד דארל, סופר וזואולוג אנגלי (נפטר ב-1995) 1929 – טרי מור, שחקנית אמריקאית 1930 – יהודה וינר, כדורסלן ישראלי 1935 – נעם שריף, מוזיקאי, מלחין ומנצח ישראלי (נפטר ב-2018) 1944 – מריו ברטיני, כדורגלן איטלקי 1945 – שולמית פיירסטון, הוגת דעות פמיניסטית קנדית ממוצא יהודי (נפטרה ב-2012) 1945 – ראילה אודינגה, פוליטיקאי קנייתי, כיהן כראש ממשלת קניה 1946 – אביאם סלע, טייס ותת-אלוף בחיל האוויר הישראלי 1948 – עזריאל נבו, מזכיר הצבאי של ארבעה מראשי מממשלת ישראל: מנחם בגין, יצחק שמיר, שמעון פרס ויצחק רבין 1950 – מלקולם מקדונלד, כדורגלן אנגלי ששיחק בעמדת החלוץ 1953 – אורי סביר, מאדריכלי הסכם אוסלו וחבר הכנסת מטעם מפלגת המרכז (נפטר ב-2022) 1956 – דייוויד קרוזו, שחקן קולנוע וטלוויזיה אמריקאי 1958 – מיקי ביאסיון, נהג ראלי איטלקי 1959 – אילן הררי, תת-אלוף, מבקר הפנים של צה"ל 1962 – זאב אנגלמאיר, קומיקסאי והומוריסטן ישראלי 1964 – ניקולס קייג', שחקן אמריקאי 1964 – ארז שפריר, שחקן, במאי וכוריאוגרף ישראלי 1969 – איל קיציס, שחקן ומנחה ישראלי 1971 – ג'רמי רנר, שחקן קולנוע, מפיק קולנוע וטלוויזיה ומוזיקאי אמריקאי 1974 – אירית רחמים, מפיקת אירועים וזוכת העונה החמישית של הישרדות 1975 – ירון חי מנשה, שדרן רדיו, שחקן תיאטרון, עיתונאי ומדריך כושר ישראלי 1977 – דאסטין דיאמונד, שחקן, במאי, סטנדאפיסט ומוזיקאי אמריקאי (נפטר ב-2021) 1977 – מיקי לוין, עיתונאית ושדרנית רדיו ישראלית 1979 – בועז ארמוני, במאי קולנוע, מפיק ותסריטאי ישראלי 1980 – איה כורם, זמרת ויוצרת ישראלית 1984 – רן דנקר, שחקן, זמר ודוגמן ישראלי 1985 – לואיס המילטון, נהג פורמולה 1 בריטי 1986 – דפני ליף, פעילה חברתית ופוליטית ישראלית, מיוזמי "מחאת האוהלים" וממנהיגיה 1987 – דוידה אסטורי, כדורגלן איטלקי (נפטר ב-2018) 1988 – הארדוול, DJ הולנדי 1989 – להב שני, מנצח ופסנתרן ישראלי 1989 – ג'ון דגנקולב, רוכב אופני כביש גרמני 1991 – אדן הזאר, כדורגלן בלגי המשחק בצ'לסי 1994 – אנריק מאס, רוכב אופני כביש ספרדי נפטרו 838 – באבכ ח'ראמדין, מנהיג ממוצא פרסי (נולד ב-798) 1285 – שארל הראשון, מלך נאפולי וסיציליה (נולד ב-1226) 1325 – דיניש, מלך פורטוגל (נולד ב-1261) 1451 – אמדאו השמיני, דוכס סבויה (נולד ב-1383) 1536 – קתרין מאראגון, בתם של איזבלה הראשונה מקסטיליה ופרננדו השני מלך אראגון ואשתו הראשונה של הנרי השמיני מלך אנגליה (נולדה ב-1485) 1715 – פרנסואה פנלון, סופר ותאולוג צרפתי (נולד ב-1651) 1890 – אוגוסטה, נסיכת סקסה-ויימאר-אייזנך, דוכסית סקסוניה, מלכת פרוסיה וקיסרית גרמניה (נולדה ב-1811) 1892 – תאופיק פאשא, מושל מצרים (נולד ב-1852) 1920 – אדמונד ברטון, ראש ממשלת אוסטרליה הראשון (נולד ב-1849) 1943 – ניקולה טסלה, פיזיקאי, מהנדס חשמל וממציא (נולד ב-1856) 1963 – יוסף פרסמן, לוחם בתקופת היישוב, קצין משטרה צבאית ראשי, מפקד יחידת המיעוטים ומפקד הממשל הצבאי (נולד ב-1907) 1972 – מקס בוכמן, מומחה ברפואה פיזיקלית, שיקום וראמטולוגיה (נולד ב-1896) 1980 – דב יוסף, המושל הצבאי של ירושלים בזמן מלחמת העצמאות, שר וחבר הכנסת מטעם מפא"י (נולד ב-1899) 1988 – טרוור האוורד, שחקן קולנוע ותיאטרון אנגלי (נולד ב-1913) 1989 – הירוהיטו, קיסר יפן (נולד ב-1901) 1992 – ריצ'רד האנט, בובנאי אמריקאי (נולד ב-1951) 2001 – שארל חילו, נשיא לבנון (נולד ב-1913) 2015 – ז'ורז' וולינסקי, סופר, קריקטוריסט ואמן קומיקס צרפתי (נולד ב-1934) 2015 – שארב (סטפן שארבונייה), קריקטוריסט ועיתונאי צרפתי (נולד ב-1967) 2015 – טַדֵיאוּש קוֹנוִויצקי, סופר פולני (נולד ב-1926) 2017 – מריו סוארש, נשיא פורטוגל, ראש ממשלתה ומנהיג סוציאליסטי אירופי (נולד ב-1924) 2017 – הרב משה שפירא, הוגה דעות חרדי ליטאי (נולד ב-1935) 2018 – פראנס גל, זמרת צרפתייה בעלת קריירה בינלאומית, זוכת אירוויזיון 1965 כנציגת לוקסמבורג (נולדה ב-1947) 2019 – משה ארנס, שר הביטחון, שר החוץ וחבר הכנסת מטעם הליכוד (נולד ב-1925) 2020 – רפי בן משה, מלחין בזמר העברי, מעבד מוזיקלי, מפיק ומנהל מוזיקלי ישראלי (נולד ב-1928) 2020 – ניל פירט, מוזיקאי קנדי, המתופף וכותב השירים של להקת ראש (נולד ב-1952) 2020 – איגור אברונין, אתלט ישראלי (נולד ב-1957) 2021 – מייקל אפטד, במאי, מפיק, סופר ושחקן בריטי (נולד ב-1941) 2021 – דב צ'רניחובסקי, פרופסור למדיניות ולכלכלת בריאות במחלקה לניהול מערכות בריאות באוניברסיטת בן-גוריון בנגב (נולד ב-1946) 2021 – רוני אלנבלום, גאוגרף והיסטוריון ישראלי (נולד ב-1952) 2022 – סידני פואטייה, שחקן קולנוע אמריקאי (נולד ב-1927) חגים ואירועים החלים ביום זה חג המולד לפי הלוח היוליאני נחגג בכנסייה האורתודוקסית, בכנסייה הקופטית ועוד מסתיים מטר קואדראנטידים 6 בינואר – 8 בינואר ינואר לוח אירועים שנתי קישורים חיצוניים א ז ינואר

7 בינואר הוא היום השביעי בשנה בשבוע הראשון בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 358 ימים (359 בשנה מעוברת).אירועים היסטוריים ביום זה 1114 – מתילדה הקיסרית נישאת בוורמס להיינריך החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה 1558 – צרפת כובשת את קאלה, העיר האחרונה בשלטון ממלכת אנגליה באירופה היבשתית 1566 – פיוס החמישי מוכתר כאפיפיור 1610 – גלילאו גליליי צופה לראשונה בארבעת הירחים הגדולים של צדק 1663 – ההולנדים כובשים את קוצ'י מידי הפורטוגזים 1738 – נחתם חוזה דוראהא, בין עסאף ג'הי הראשון והפשווה באג'י ראו הראשון: האימפריה המראטהית מקבלת את מאלווה והכרה בריבונותה 1785 – לראשונה בהיסטוריה חוצים בדרך אוויר את תעלת למאנש בעזרת כדור פורח 1894 – ויליאם קנדי דיקסון רושם פטנט על סרט תמונות נעות 1927 – מתבצעת שיחת הטלפון הבינלאומית הראשונה, מניו יורק ללונדון 1928 – שיטפון בנהר התמזה במרכז לונדון, המטביע 14 איש וגורם נזק כבד לרכוש 1940 – מלחמת החורף: מסתיים קרב סואמוסאלמי 1942 – מלחמת העולם השנייה: הקרב על מוסקבה מסתיים בניצחון סובייטי 1949 – סיום מבצע חורב לשחרור הנגב 1949 – תקרית האוויר הישראלית-בריטית: חיל האוויר הישראלי הפיל חמישה מטוסי קרב של חיל האוויר המלכותי שחדרו לשטח ישראל 1952 – הפגנות סוערות נגד הסכם השילומים, במהלכן מיודות אבנים לעבר הכנסת 1955 – מריאן אנדרסון נהיית השחורה הראשונה להופיע במטרופוליטן אופרה בניו יורק 1953 – נשיא ארצות הברית, הארי טרומן, מודיע על פיתוחה של פצצת המימן 1958 – דוד בן-גוריון מציג את ממשלתו (השמינית במניין הממשלות) בפני הכנסת 1968 – שיגור החללית סרוויור 7 במסגרת תוכנית סרוויור האמריקאית, המיועדת לנחיתה על הירח 1970 – מלחמת ההתשה תחילת ההפצות של חיל האוויר בעומק שטח מצרים 1979 – צבאות וייטנאם כובשים את פנום פן ומסיימים את שלטון הקמר רוז' בקמבודיה 1985 – שיגור הגשושית היפנית סאקיגאקֶה הגשושית הראשונה שאינה מארצות הברית או ברית המועצות לחקר חלל עמוק. הגשושית הצטרפה לארמדת היילי, חלק מרצף חלליות שנשלחו לחקור את שביט האלי במהלך התקרבותו בשנת 1986 1998 – שיגור לונר פרוספקטור, משימה של נאס"א לחקר הירח, מיפוי וחיפוש קרח בקטבים במסלול פולרי 2015 – הפיגוע במשרדי המגזין שרלי הבדו, 12 איש נרצחו בפיגוע במשרדי העיתון בצרפתנולדו 1355 – תומאס מוודסטוק, דוכס גלוסטר (נפטר ב-1397) 1502 – גרגוריוס השלושה עשר, אפיפיור (נפטר ב-1585) 1800 – מילרד פילמור, נשיאה ה-13 של ארצות הברית (נפטר ב-1874) 1800 – מוריץ דניאל אופנהיים, צייר יהודי יליד גרמניה (נפטר ב-1882) 1858 – אליעזר בן-יהודה, מחיה השפה העברית (נפטר ב-1922) 1883 – אנדרו קנינגהם, רב-אדמירל בריטי (נפטר ב-1963) 1891 – זורה ניל הרסטון, אנתרופולוגית וסופרת אפרו-אמריקאית, מחברת הקלאסיקה עיניהם הביטו באלוהים (נפטרה ב-1960) 1922 – ז'אן-פייר רמפל, חלילן צרפתי (נפטר ב-2000) 1925 – ג'רלד דארל, סופר וזואולוג אנגלי (נפטר ב-1995) 1929 – טרי מור, שחקנית אמריקאית 1930 – יהודה וינר, כדורסלן ישראלי 1935 – נעם שריף, מוזיקאי, מלחין ומנצח ישראלי (נפטר ב-2018) 1944 – מריו ברטיני, כדורגלן איטלקי 1945 – שולמית פיירסטון, הוגת דעות פמיניסטית קנדית ממוצא יהודי (נפטרה ב-2012) 1945 – ראילה אודינגה, פוליטיקאי קנייתי, כיהן כראש ממשלת קניה 1946 – אביאם סלע, טייס ותת-אלוף בחיל האוויר הישראלי 1948 – עזריאל נבו, מזכיר הצבאי של ארבעה מראשי מממשלת ישראל: מנחם בגין, יצחק שמיר, שמעון פרס ויצחק רבין 1950 – מלקולם מקדונלד, כדורגלן אנגלי ששיחק בעמדת החלוץ 1953 – אורי סביר, מאדריכלי הסכם אוסלו וחבר הכנסת מטעם מפלגת המרכז (נפטר ב-2022) 1956 – דייוויד קרוזו, שחקן קולנוע וטלוויזיה אמריקאי 1958 – מיקי ביאסיון, נהג ראלי איטלקי 1959 – אילן הררי, תת-אלוף, מבקר הפנים של צה"ל 1962 – זאב אנגלמאיר, קומיקסאי והומוריסטן ישראלי 1964 – ניקולס קייג', שחקן אמריקאי 1964 – ארז שפריר, שחקן, במאי וכוריאוגרף ישראלי 1969 – איל קיציס, שחקן ומנחה ישראלי 1971 – ג'רמי רנר, שחקן קולנוע, מפיק קולנוע וטלוויזיה ומוזיקאי אמריקאי 1974 – אירית רחמים, מפיקת אירועים וזוכת העונה החמישית של הישרדות 1975 – ירון חי מנשה, שדרן רדיו, שחקן תיאטרון, עיתונאי ומדריך כושר ישראלי 1977 – דאסטין דיאמונד, שחקן, במאי, סטנדאפיסט ומוזיקאי אמריקאי (נפטר ב-2021) 1977 – מיקי לוין, עיתונאית ושדרנית רדיו ישראלית 1979 – בועז ארמוני, במאי קולנוע, מפיק ותסריטאי ישראלי 1980 – איה כורם, זמרת ויוצרת ישראלית 1984 – רן דנקר, שחקן, זמר ודוגמן ישראלי 1985 – לואיס המילטון, נהג פורמולה 1 בריטי 1986 – דפני ליף, פעילה חברתית ופוליטית ישראלית, מיוזמי "מחאת האוהלים" וממנהיגיה 1987 – דוידה אסטורי, כדורגלן איטלקי (נפטר ב-2018) 1988 – הארדוול, DJ הולנדי 1989 – להב שני, מנצח ופסנתרן ישראלי 1989 – ג'ון דגנקולב, רוכב אופני כביש גרמני 1991 – אדן הזאר, כדורגלן בלגי המשחק בצ'לסי 1994 – אנריק מאס, רוכב אופני כביש ספרדינפטרו 838 – באבכ ח'ראמדין, מנהיג ממוצא פרסי (נולד ב-798) 1285 – שארל הראשון, מלך נאפולי וסיציליה (נולד ב-1226) 1325 – דיניש, מלך פורטוגל (נולד ב-1261) 1451 – אמדאו השמיני, דוכס סבויה (נולד ב-1383) 1536 – קתרין מאראגון, בתם של איזבלה הראשונה מקסטיליה ופרננדו השני מלך אראגון ואשתו הראשונה של הנרי השמיני מלך אנגליה (נולדה ב-1485) 1715 – פרנסואה פנלון, סופר ותאולוג צרפתי (נולד ב-1651) 1890 – אוגוסטה, נסיכת סקסה-ויימאר-אייזנך, דוכסית סקסוניה, מלכת פרוסיה וקיסרית גרמניה (נולדה ב-1811) 1892 – תאופיק פאשא, מושל מצרים (נולד ב-1852) 1920 – אדמונד ברטון, ראש ממשלת אוסטרליה הראשון (נולד ב-1849) 1943 – ניקולה טסלה, פיזיקאי, מהנדס חשמל וממציא (נולד ב-1856) 1963 – יוסף פרסמן, לוחם בתקופת היישוב, קצין משטרה צבאית ראשי, מפקד יחידת המיעוטים ומפקד הממשל הצבאי (נולד ב-1907) 1972 – מקס בוכמן, מומחה ברפואה פיזיקלית, שיקום וראמטולוגיה (נולד ב-1896) 1980 – דב יוסף, המושל הצבאי של ירושלים בזמן מלחמת העצמאות, שר וחבר הכנסת מטעם מפא"י (נולד ב-1899) 1988 – טרוור האוורד, שחקן קולנוע ותיאטרון אנגלי (נולד ב-1913) 1989 – הירוהיטו, קיסר יפן (נולד ב-1901) 1992 – ריצ'רד האנט, בובנאי אמריקאי (נולד ב-1951) 2001 – שארל חילו, נשיא לבנון (נולד ב-1913) 2015 – ז'ורז' וולינסקי, סופר, קריקטוריסט ואמן קומיקס צרפתי (נולד ב-1934) 2015 – שארב (סטפן שארבונייה), קריקטוריסט ועיתונאי צרפתי (נולד ב-1967) 2015 – טַדֵיאוּש קוֹנוִויצקי, סופר פולני (נולד ב-1926) 2017 – מריו סוארש, נשיא פורטוגל, ראש ממשלתה ומנהיג סוציאליסטי אירופי (נולד ב-1924) 2017 – הרב משה שפירא, הוגה דעות חרדי ליטאי (נולד ב-1935) 2018 – פראנס גל, זמרת צרפתייה בעלת קריירה בינלאומית, זוכת אירוויזיון 1965 כנציגת לוקסמבורג (נולדה ב-1947) 2019 – משה ארנס, שר הביטחון, שר החוץ וחבר הכנסת מטעם הליכוד (נולד ב-1925) 2020 – רפי בן משה, מלחין בזמר העברי, מעבד מוזיקלי, מפיק ומנהל מוזיקלי ישראלי (נולד ב-1928) 2020 – ניל פירט, מוזיקאי קנדי, המתופף וכותב השירים של להקת ראש (נולד ב-1952) 2020 – איגור אברונין, אתלט ישראלי (נולד ב-1957) 2021 – מייקל אפטד, במאי, מפיק, סופר ושחקן בריטי (נולד ב-1941) 2021 – דב צ'רניחובסקי, פרופסור למדיניות ולכלכלת בריאות במחלקה לניהול מערכות בריאות באוניברסיטת בן-גוריון בנגב (נולד ב-1946) 2021 – רוני אלנבלום, גאוגרף והיסטוריון ישראלי (נולד ב-1952) 2022 – סידני פואטייה, שחקן קולנוע אמריקאי (נולד ב-1927)חגים ואירועים החלים ביום זה חג המולד לפי הלוח היוליאני נחגג בכנסייה האורתודוקסית, בכנסייה הקופטית ועוד מסתיים מטר קואדראנטידים 6 בינואר – 8 בינואר ינואר לוח אירועים שנתיקישורים חיצונייםא זינואר