text
stringlengths 3
24.4k
|
|---|
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/urticaria/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אורטיקריה, ובעברית חרלת או סרפדת, היא תגובה אלרגית של כלי הדם בעור המתאפיינת בבצקות מקומיות של העור, בגוון ורוד בהיר ובגדלים שונים (Wheals).
כ-20% מהאוכלוסייה לוקים באורטיקריה בשלב כלשהו בחייהם. בקרב נשים שכיחות של המחלה האלרגית גבוהה יותר.
מנגנון התופעה קשור בחדירות-יתר של כלי הדם הקטנים בעור הגורמת ליציאת נוזל וחלבונים. התהליך הוא תוצאה של הפרשת חומרים כגון היסטמין וחומרים אחרים, מתוך תאים מיוחדים בשם תאי פיטום (Mast cells).
בסרפדת חריפה, הנגעים בעור מתפתחים בתוך דקות, מלווים בגרד ונעלמים כעבור שעות בלי להותיר סימן. הנגעים נודדים ממקום למקום. נפיחויות תת-עוריות (Angioedema) בעיקר של העפעפיים או של השפתיים, מלווים את הנגעים בעור ב-50% מהמקרים.
כאשר התופעה נמשכת מעל שישה שבועות, היא מוגדרת אורטיקריה כרונית, והיא דומה ל
אסתמה של העור
.
סרפדת חריפה היא הגורם הנפוץ ביותר לפניה לחדר מיון בעקבות תלונה עורית. אף שלרוב מדובר במצב שאינו מסכן חיים שחולף לבד.
סימפטומים
אזורים בהם נראים נגעים דמויי חבורה בצבע אדום או לבן. הנגעים בצורות ובגדלים שונים.
• הנגע יכול להיות בודד או כחלק מצבר של נגעים בעור ועלול לכסות שטחי גוף נרחבים.
• הנגע יכול להעלם או להופיע מהר וליצור תחושה שהתופעה העורית נמצאת בתנועה.
• האזור הנגוע יכול להיות מגרד או שורף .
במקרים חמורים ונדירים, תיתכן מעורבות של מערכת הנשימה עם חסימת דרכי אוויר וירידת לחץ דם עד סכנת חיים (Anaphylaxis).
במידה ומופיע
סחרחורת
, קשיי נשימה או תחושה של התנפחות בגרון יש לפנות לעזרה רפואית מידית.
סיבות וגורמי סיכון
גורמים רבים מיוחסים לפריחה אלרגית שנקראת אורטיקריה (חרלת):
• זיהומים עלולים להוות מקור לפריחה בעור:
זיהום בשקדים
, במערות האף (בסינוסים), בכיס המרה, בשלפוחית השתן, בכליות, וזיהומים גינקולוגיים, עלולים לגרום להתקפים חדים וכרוניים. בילדים הלוקים בהתקפים חדים על רקע של
זיהומי גרון
מחיידק
סטרפטוקוק
, נגיפים כמו נגיף הפטיטיס B, הפטיטיס C, או EBV - יכולים אף הם לגרום לאורטיקריה. יש צורך לשלול זיהומים מטפילים, בעיקר נוכחות של תולעים במערכת העיכול. טיפול בחיידק הליקובקטר פילורי שבמערכת העיכול גרם לריפוי החרלת במספר מקרים.
• חומרים מסוימים הנשאפים באוויר (Inhalants), כגון קרדית אבק הבית, נוצות ועוד, יכולים לגרום להתקפים אצל חולים מסוימים.
• גידולים: בעיקר
לימפומה
ו
לוקמיה
גורמים לאורטיקריה כרונית במבוגרים, אם כי נדירים ביותר.
• אלכוהול: תואר גם הוא כגורם לאורטיקריה אך לעיתים רחוקות.
• מזון: הגורם השני בשכיחותו. שוקולד, צדפות, אגוזים, בוטנים, עגבניות, תותים, מלונים, שום, בצל, גבינה, חזיר, תבלינים ותוספי מזון שונים עלולים לגרום להתקפים חדים ונשנים. לשם אבחון, מנסים במהלך שבועות ספורים דיאטה המבוססת על הוספה הדרגתית של מרכיבי מזון, מרכיב אחד בכל פעם, עד שמגלים את הגורם לבעיה.
• גירויים פיזיקליים גורמים ל-20% לערך מכלל מקרי האורטיקריה. גירויים אלו כוללים שריטת העור (Dermatographism), מאמץ גופני, לחץ נפשי ועלייה בטמפרטורת הסביבה, חשיפה לקור, חשיפה למים, חשיפה לשמש, רעד (ויברציה) על פני העור או הפעלת לחץ מכני.
בדמם של שליש מהחולים שמחלתם כרונית קיימים נוגדנים עצמיים (המכוונים כלפי מרכיבים בגוף), שנקשרים לקולטנים על פני תאי פיטום, וגורמים להפעלתם ולשחרור של היסטמין, ובכך גורמים לאורטיקריה. ב-14% ממקרי האורטיקריה הכרונית נמצא קשר לנוגדנים עצמיים נוספים נגד מרכיבי בלוטת התריס.
אנגיואדמה, בצקת, יכולה ללוות כאמור את החרלת (סרפדת) או להופיע בפני עצמה. קיימת אנגיואדמה על רקע תורשתי או נרכשת, הנושאת לעיתים פגם בחלק ממערכת המשלים, שהיא חלק חשוב ממערכת החיסון. חסר זה גורם לשחרור חומרים שמחוללים בצקת קשה. אנגיואדמה נרכשת קשורה לעיתים נדירות לגידולים של קשריות הלימפה או לסרטן דם.
הסיבות העיקריות לתגובת אנפילקסיס, תגובה אלרגית חמורה, הן תרופות (בעיקר פניצילין), עקיצות דבורים ומזון. תרופות מהוות את הגורם השכיח ביותר ופניצילין הוא הידוע והשכיח מכולן. עם זאת יש לזכור שכל תרופה עלולה לגרום לכך, לדוגמה תרופות שונות לטיפול ביתר לחץ דם, וכן תרופות נוגדות כאב שניטלות בתדירות גבוהה בלי מרשם הרופא .
אנשים שנמצאים בסיכון להתקפי סרפדת הם אנשים שסובלים מאלרגיה המתבטאת בהסתמנויות אחרות, וכן אנשים שסבלו בעבר מהתקף סרפדת או שיש להם במשפחה אנשים שסבלו מסרפדת.
קיימות מחלות שהחולים בהם סובלי בשכיחות גבוהה יותר מסרפדת כמו חולי זאבת, לימפומה וחולים הסובלים מהפרעות בבלוטת המגן.
אבחון ובדיקות
את הסרפדת עצמה ניתן לאבחן על פי המראה האופייני או על פי סיפור המקרה במידה והפנייה נעשית לאחר שחלפו התסמינים.
במצבים בהם הסרפדת חוזרת, יש צורך באבחנה של הגורם לתגובה האלרגית החריפה. האבחנה נעשית על ידי שימוש במגוון רחב של אלרגנים נפוצים אותם מזריקים לעור או על ידי חשיפה ממושכת לאלרגן בעזרת שימוש במדבקה המכילה את האלרגנים. החומרים שאליהם האדם רגיש יגרמו לתגובה אלרגית מקומית אותה ניתן לזהות וכך לאפיין מהו האלרגן אליו האדם רגיש.
לאחר זיהוי האלרגן האדם יכול להימנע במידת האפשר מחשיפה לאלרגן וכך למנוע אירועים חוזרים .
באורטיקריה כרונית יש מקום לבדוק נוכחות של נוגדנים בדם נגד בלוטת התריס, בעיקר כשאין תגובה טובה לטיפול. אבחון אורטיקריה או אורטיקריה הנגרמת מגירוי פיזיקלי מתבצע על ידי הפעלת הגירוי המתאים והדגמת התפרחת. אבחון של אנגיואדמה תורשתית נקבע לפי בדיקות של רמת המשלים ומרכיביו.
ככל שהחרלת או הסרפדת נמשכת זמן רב יותר ללא מציאת סיבה ברורה, יש צורך בבירור מקיף יותר לשלילת גורמים נדירים.
באורטיקריה הנגעים נשארים עד 24 שעות. לאחר שאלה נעלמים מופיעים נגעים באזורים אחרים בגוף. אם נגעים נשארים קבועים במקום מסוים יש לחשוב על אבחנות אחרות ולשקול לבצע ביופסיה של הנגע.
סיבוכים אפשריים
מלבד תחושת הגרד במצבים נדירים סרפדת חריפה עלולה להתפתח לכדי מצב של קשיי נשימה ואף לאיבוד הכרה. כמו כן עלול להתפתח כחלק מהתגובה האלרגית החריפה,
שוק אנאפילקטי
. במצב זה יש היצרות של דרכי הנשימה עד לחוסר יכולת לנשום יחד עם נפילה חדה של לחץ הדם. מצבים אלו דורשים התערבות רפואית מידית .
טיפולים ותרופות
אם ידוע על גורם ספציפי לאורטיקריה, הטיפול הטוב ביותר בפריחה אלרגית הוא הימנעות מחשיפה אליו.
אם הגורם אינו ידוע, בעיקר במצב כרוני, אפשר לטפל בתרופות מסוג אנטי-היסטמינים בזמן ההתקף או לתקופה ממושכת יותר. במקרים קשים, בעיקר באנגיואדמה, מוסיפים טיפול בסטרואידים. באנפילקסיס, החולה מטופל באדרנלין בהזרקה תת-עורית, ואחר כך מאושפז לקבלת טיפול תומך על פי מצבו .
לאחר ההתקף ניתן לבצע את הפעולות הבאות שיקלו על התסמינים:
• מקלחת קרה.
• לבישת בגדים לא צמודים שלא עשויים מצמר או מחומר מגרד אחר.
• קומפרסים קרים באזורים בהם מופיעה הסרפדת.
מניעה
הפחתת החשיפה לאלרגן יעילה למניעת התקפי סרפדת. כמו כן מומלץ לשים לב מתי מופיעים ההתקפים על מנת לאמץ שינויים באורח החיים למניעת מצבים שעלולים להוות טריגר להתקף.
ניתן להתייעץ עם הרופא לגבי טיפול קבוע בנוגדי היסטמין למניעת התקפים . |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/vaginal-atresia/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
איטמות הנרתיק היא הפרעה בהתפתחות הנרתיק היכולה להתבטא בדרגות חומרה שונות, החל מאי-היווצרות פתח בקרום הבתולין ועד היעדר מוחלט של הנרתיק לכל אורכו. הסיבה להפרעה אינה ידועה והיא מתבטאת לראשונה באי-הופעת וסת. הצטברות הנוזל הדמי מעל אזור החסימה עלול להסתמן אחת לחודש בכאבי בטן מחזוריים, ובהופעת גוש באגן.
פרופ' אלכס סימון
טיפולים ותרופות
בהתאם לדרגת האיטמות ניתן, באמצעות ניתוח, לכרות את החלק שלא התפתח או ליצור נרתיק חדש. במקרים קלים יותר ניתן לטפל על ידי תרגול והסתייעות במקלוני הרחבה בקטרים משתנים. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/vaginal-yeast-infections/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
פטריה בנרתיק
, מוכרת גם כקנדידה בנרתיק או קנדידאזיס נרתיקי, היא תופעה שכיחה אצל נשים וברוב המקרים קל לטפל בה. קנדידה היא סוג של
פטרייה
. בדרך כלל היא נמצאת באופן טבעי בכמויות קטנות בנרתיק, בפה
ובמערכת העיכול
. כאשר פטרייה בנרתיק מתרבה יתר על המידה, מתפתח
זיהום
פטרייתי כתוצאה מכך מופיעים תסמינים בלתי נעימים כמו גרד בנרתיק, תחושת צריבה והפרשות.
סוכרת
בלתי מבוקרת ושימוש באנטיביוטיקה, שימוש בספוגית, בדיאפרגמה ובחומר קוטל זרע כאמצעים למניעת היריון עלולים לגרום לזיהומים פטרייתיים בנרתיק, בתדירות גבוהה יותר. כמו כן נשים שמשתמשות בטיפול הורמונאלי למניעת היריון – גלולות למניעת היריון, מדבקה למניעת היריון או טבעת נרתיקית – עלולות ללקות בזיהום פטרייתי לעיתים תכופות יותר.
במהלך הריון יש סיכון מוגבר להתפתחות פטרת נרתיקית.
אחוז קטן מכלל הנשים סובלות מהופעה חוזרת של פטריה בנרתיק (Recurrent Vulvovaginal Candidiasis - RVVC), תופעה זו מתבטאת בהופעתם של תסמינים של זיהום פטרייתי בנרתיק לפחות ארבע פעמים במהלך תקופה של 12 חודשים.
למרות שהופעת פטריה בנרתיק שכיחה יותר אצל חולות סוכרת ואצל נשים שיש להן בעיות במערכת החיסונית, אצל רוב הנשים הסובלות מהופעת פטרייה בנרתיק , אין גורם ברור המסביר מדוע התפתחה פטרת.
סימפטומים
גרד בנרתיק, תחושת צריבה והפרשות.
סיבות וגורמי סיכון
מחלות שמזוהות בטעות כזיהום פטרייתי בנרתיק: וגינוזיס חיידקי (בקטריאל וגינוזיס) ומחלת ה
טריכומונס
.
פטריה בנרתיק יכולה להיגרם גם על ידי וגינוזיס חיידקי (בקטראיל וגינוזיס BV), זהו הגורם השכיח ביותר לדלקת הנרתיק אצל נשים בגיל הפוריות, ולמחלת הטריכומונס – זיהום המועבר דרך יחסי מין.
וגינוזיס חיידקי ומחלת הטריכומונס קשורים לבעיות חמורות יותר במערכת איברי המין והרבייה כמו לידת פגים ונטייה להידבקות במחלות שמועברות דרך קיום יחסי מין.
אבחון ובדיקות
אבחנה מבדלת
לא כל גרד נרתיקי או הפרשה פירושם בהכרח פטרת נרתיקית. לסימפטומים לא ספציפים אלו יתכנו סיבות נוספות:
ווגינוזיס חיידקית
– דלקת חיידקית של הנרתיק, אחת הסיבות השכיחות להפרשה נרתיקית, נגרם משינוי באוכלוסיית החיידקים של הנרתיק וירידה בחיידקים הטובים (קבוצת חיידקי לקטובצילי).
זיהומים המועברים בקיום יחסים
– כלמידיה, גונוראה, טריכומונס ומיקופלזמה גניטליום. חיידקים אלו עלולים לגרום אף הם לדלקת בנרתיק ובצוואר הרחם, מה שעלול להתבטא בהפרשות ואי נוחות בנרתיק.
גרד בפות יכול לנבוע ממחלות וגירויים של העור ולאו דווקא ממצב זיהומי. אחת הסיבות השכיחות היא דלקת עור למגע, כתוצאה משימוש בקרמים, משחות, סבונים או תחתוניות, לדוגמה.
בשל העובדה שהתסמינים של מחלות אלו לעיתים זהים לתסמינים של זיהום פטרייתי בנרתיק, אבל הטיפול בהן הוא שונה,
חשוב להיבדק אצל רופא שיעריך ויאבחן כל מקרה של תסמינים בנרתיק לגופו
. קיימות תרופות רבות לטיפול במחלות הפות והנרתיק, אך המפתח להצלחת הטיפול הוא אבחון נכון.
אבחון ובדיקות
כנראה בשל העובדה שהופעת פטריה בנרתיק היא תופעה כה נפוצה, לעתים קרובות הנשים מאבחנות אותה בעצמן ומטפלות בה בכוחות עצמן, באמצעות מוצרים שאינם דורשים מרשם רופא,
אולם אבחון עצמי עלול להיות אבחון שגוי. במחקר אחד נמצא כי רק 11 אחוזים מהנשים הצליחו לאבחן קנדידה בנרתיק באופן מדויק. בקרב נשים שכבר לקו בעבר בזיהום פטרייתי בנרתיק, רק 35 אחוזים אבחנו את המצב באופן מדויק.
במידה וניסית לטפל בבעיה (באופן עצמי או בהמלצת רופא/ת נשים) ואת מרגישה שהסימפטומים לא חולפים או חוזרים תוך זמן קצר חשוב לבצע תרבית נרתיק כדי לוודא שאכן הטיפול הוא הטיפול המתאים.
פטריה בנרתיק עלולה לגרום לתסמינים הבאים:
• כאב ו/או גרד בנרתיק.
• הפרשה סמיכה דמוית גבינה מהנרתיק, שלעתים מדיפה ריח של שמרים. ריח חזק לא נעים הוא תסמין של וגינוזיס חיידקי ולא של פטרייה. הנרתיק בדרך כלל מייצר הפרשה, שיכולה להיות שקופה או לבנה-צהבהבה, אשר אינה גורמת לצריבה ומדיפה ריח קל. כמו כן, יש מקרים בהם זיהום פטרייתי בנרתיק אינו מלווה בהפרשה, או מלווה בהפרשה דלילה ומימית.
• תחושת צריבה בלתי נעימה סביב פתח הנרתיק, במיוחד כאשר האזור בא במגע עם שתן.
• אדמומיות ונפיחות באזור הפות והנרתיק.
*
כאבים בקיום יחסים.
מומלץ ליצור קשר עם הרופא במידה ומופיע כל אחד מהתסמינים הנ"ל.
במהלך המחזור החודשי הכמות והתדירות של ההפרשות מהנרתיק משתנות. בתקופה מסוימת במהלך החודש ההפרשה יכולה להיות מועטה ודלילה או מימית מאד, בעוד שבזמן אחר במהלך החודש ההפרשה יכולה להיות סמיכה יותר. שינויים אלו הם נורמאלים. ההפרשה הרגילה, בתקופה שבאמצע המחזור החודשי היא חלקה.
שינוי בהפרשה מהנרתיק, ריח לא נעים וגירוי מקומי מצריכים בדיקה ובירור. הגירוי יכול להתבטא כגרד, או כצריבה, או כשניהם גם יחד. לעתים קרובות יחסי מין מחמירים את הגירוי.
על מנת לאבחן את התסמינים הוגינאליים, גינקולוג יבצע בדיקה גניקולוגית ויבדוק האם יש בנרתיק דלקת, או הפרשה חריגה. במקרים מסוימים הוא ישלח דגימה מההפרשה הנרתיקית לבדיקה מיקרוסקופית במעבדה, או לביצוע בדיקת תרבית פטרייה, באמצעותה ניתן לוודא שאכן מדובר בזיהום פטרייתי ולאפיין את סוג הפטריה.
בדיקה מיקרוסקופית מסייעת גם בשלילת סיבות אחרות להפרשה, כמו וגינוזיס חיידקי או טריכומונס, מצבים שדורשים טיפול שונה.
טיפולים ותרופות
טיפולים:
על מנת לטפל בפטריה בנרתיק משתמשים בתרופות אנטי פטרייתיות. קיימות תרופות רבות מסוג זה, חלקן אינן דורשות מרשם רופא. חשוב לציין כי למרות שהגרד הוא חיצוני, מקור הפטריה הוא מתוך הנרתיק, וטיפול יעיל צריך לכלול טיפול תוך נרתיקי (בנרות או קרם להחדרה לנרתיק) או בכדור בבליעה (מחייב מרשם) ולא להסתפק בקרמים חיצוניים.
כאמור, נשים רבות נוהגות לאבחן את הפטריה על סמך הסימפטומים ולטפל בתכשירים הזמינים ללא מרשם, ללא בדיקת רופא. זה בסדר אם חווית פטרת נרתיקית בעבר, את מזהה את הסימפטומים ומכירה את הטיפול היעיל עבורך.
מומלץ לפנות לרופא נשים במצבים הבאים:
• לא חווית תסמינים כאלו בעבר.
• תסמינים נרתיקיים המלווים בחום וכאבי בטן.
• ההפרשה הנרתיקית מדיפה ריח רע מאד.
הופעת פצעים בפות
• אצל נשים חולות סוכרת, HIV חיובי, נשים בהיריון, או מניקות.
• נעשה שימוש בתרופה לטיפול בפטרייה, אך התסמינים לא חלפו, או חזרו כמעט מיד.
כאשר משתמשים בתרופות לטיפול נגד פטריה בנרתיק, בין אם אלו תרופות מרשם, או תרופות ללא מרשם, יש להקפיד וליטול את המינון המלא. אין להפסיק את נטילת התרופה לפני השלמת המינון המומלץ, גם במידה וחל שיפור במצב.
במקרים בהם התסמינים אינם מגיבים לתרופה, או חוזרים זמן קצר לאחר שחלפו, יש להתייעץ עם רופא. לא מומלץ לנסות לפתור את הבעיה באמצעות תרופה אחרת ללא מרשם, שכן יתכן שהתסמינים אינם נגרמים כתוצאה מפטרייהחשוב לזכור שהגירוי בנרתיק ובפות עלול להימשך עוד זמן מה אחרי שהפטריה חלפה.
זיהומים פטרייתיים עשויים לחלוף ללא טיפול. הסיכון שזיהום פטרייתי יוביל לזיהום חמור יותר, הוא נמוך מאד, ובדר"כ נגרם אצל נשים עם מחלות רקע קשות. קנדידה נרתיקית בהריון אינה פוגעת בעובר.
תופעות הלוואי של התרופות ללא מרשם לטיפול בפטריות מועטות וקלות , ועלולות לכלול צריבה, גרד וגירוי בעור. יחד עם זאת, כמו בכל תרופה, במקרים נדירים, תיתכנה גם תופעות לוואי חמורות יותר, או תופעות אלרגיות כגון קוצר נשימה ונפיחות בפנים. במידה ומופיע אחד מהתסמינים הללו, יש לפנות לקבלת עזרה רפואית באופן מיידי.
תרופות אנטי פטרייתיות עלולות לפגום בקונדומים ובדיאפרגמות, לכן כאשר משתמשים בתרופות אלו, יש להשתמש באמצעים אחרים למניעת היריון ולהגנה מפני מחלות המועברות דרך קיום יחסי מין. כמו כן, אין להשתמש בטמפונים בתקופת השימוש בתרופות לטיפול בפטרייה, שמוחדרות אל תוך הנרתיק.
תרופות נגד פטריה שניתנות בכדורים דורשות מרשם רופא. גם לתרופות אלו פרופיל בטיחות גבוה ורוב הנשים נוטלות אותן ללא בעיות. תופעות הלוואי השכיחות של תרופות אלו הן תופעות של מערכת העיכול (כאבי בטן, שלשולים), כאבי ראש, בחילות וכו'. תופעות לוואי קשות יותר הן גם נדירות יותר. חשוב לקרוא את העלון לצרכן, ולעדכן את הרופא אם את לוקחת תרופות נוספות או אם את בהריון.
מניעה
לשמירת בריאות טובה של הנרתיק מומלץ להקפיד על הכללים הבאים:
• להמנע משטיפות מרובות של איזור הפות והנרתיק – אין לשטוף יותר מפעמיים ביום
• להימנע מסבונים באיזור בפות או משטיפות אינטימיות של הנרתיק
• להימנע ממגבונים לחים.
• להימנע משימוש יומי במגני תחתון, גם אלו שאינם מבושמים.
• להחליף טמפונים ותחבושות היגייניות לעיתים תכופות.
• ללבוש תחתונים לא הדוקים מבד כותנה, שאינם אוצרים לחות.
• לאחר שחיה יש להחליף מיד לבגדים יבשים ולא להישאר בבגד ים רטוב.
• לחולות סוכרת מומלץ לשמור על רמה מאוזנת של הסוכר בדם.
• להשתמש באנטיביוטיקה רק במקרים בהם הרופא ממליץ על כך, לעולם לא מעבר להנחיותיו. אם את יודעת שיש לך נטיה לפתח פטרת נרתיקית עם טיפול אנטיביוטי, בקשי מהרופא טיפול נגד פטריה במקביל לאנטיביוטיקה למניעה. פרוביוטיקה אינה עוזרת במניעת פטרת נרתיקית.
• לאחר פעולת מעיים, או מתן שתן, יש לנגב מהחלק הקדמי לכיוון החלק האחורי (מהנרתיק ולא אליו).
• אין להשתמש בשטיפות לתוך הנרתיק. לנרתיק יש מערכת יעילה של איזון החומציות והגורמים המייצבית את הסביבה הפנימית שלו, ועפ,י רוב שטיפה באמצעות חומץ או בחומרים כימיים רק תפגע באיזון הזה.
גם אם יש גירוי בפות, חשוב לןהמנע מגירוד – פעולת הגירוד מגרה את העור ומחמירה את הדלקת בו. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/venom-allergy/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
משפחת הדבורניים (Hymenoptera) היא משפחת חרקים המאופיינת, בין השאר, ביכולתה לייצר ארס שתפקידו להגן על החרק מפני אויביו. בארס מרכיבים רבים שתפקידם להכאיב או לשתק או לגרום הרס רקמות בבעל החיים שנעקץ ונחשף אליו. עם הדבורניים השכיחים בישראל נמנים: דבורת הדבש, צרעה גרמנית (Yellow jacket), צרעה מזרחית (דבור) וצרעות הפלך.
מרבית האנשים שנעקצים על ידי חרקים ממשפחת הדבורניים יפתחו, למשך מספר שעות, סימנים מקומיים של כאב, נפיחות, אודם וגרד סביב למקום העקיצה, כתגובה לחומרים הפעילים שבארס. חלק קטן מאוד מהנעקצים יפתחו תגובה חריגה של רגישות-יתר.
קיימים שני סוגים של תגובה חריגה לעקיצות הדבורניים:
בסוג הראשון, המכונה "תגובה מקומית גדולה", תופיע נפיחות גדולה מאוד מלווה באודם וכאב סביב למקום העקיצה למשך שבוע ויותר. סוג זה, של תגובה אינו מעיד על אלרגיה לארס. אין צורך בבדיקות או בירור כלשהו אם הופיעה תגובה כזאת, משום שהסיכוי להופעת תגובה מסכנת חיים במקרה של עקיצה נישנית, אינו גדול יותר בצורה משמעותית באנשים שלקו בעבר בתגובה מקומית גדולה.
הסוג השני של התגובה החריגה מכונה "תגובה רב-מערכתית". סוג זה מסוכן יותר, הן בזמן הופעת התסמינים לאחר העקיצה (עד כדי סכנת מוות) והן בעקיצות בעתיד. כ-60% מהאנשים שלקו בתגובה זו, ילקו בתגובה דומה, או אף קשה יותר בעקבות עקיצה נוספת. התסמינים בתגובה רב-מערכתית הם כאלה של אנפילקסיס.
אנשים שפיתחו תגובה רב-מערכתית לעקיצה, צריכים לשאת עימם באופן קבוע מזרק אוטומטי המכיל אדרנלין, לטיפול עצמי, אם מתפתחת תגובה דומה בעקבות עקיצה נישנית. טיפול זה, מהווה רק "עזרה ראשונה", ולעיתים אין בו די כדי למנוע החמרת המצב.
תגובות יוצאות דופן לחרקים שלא ממשפחת הדבורניים כמו יתושים, זבובים או עכבישים אינן מהוות גורם סיכון להתפתחות תגובה רב-מערכתית לעקיצת הדבורניים, לפיכך, אינן מצריכות בירור או טיפול כלשהו.
תופעות אלרגיות אחרות באדם, כמו גנחת הסימפונות (אסתמה), קדחת השחת, או רגישות למזון ולתרופות גם הן אינן מהוות גורם סיכון. הדברים אמורים גם לגבי משפחתיות: תגובה מסכנת חיים לעקיצה בבן משפחה אחד, אינה מהווה גורם סיכון לשאר בני המשפחה.
האנציקלופדיה הישראלית לרפואה
הוצאת ידיעות ספרים 2007
טיפולים ותרופות
הטיפול המומלץ הוא אימונותרפיה (זריקות חיסון), בו מוזרק הארס אליו נמצא האדם אלרגי בתבחיני העור, במינון הולך ועולה בהדרגה, עד להזרקה של כמות ארס שוות ערך לשתי עקיצות בו-זמנית. מנה כזאת תוזרק בהמשך באופן קבוע, אחת לחודש עד שלושה חודשים לתקופה של חמש שנים, או יותר. יעילות האימונותרפיה במניעת תגובה רב-מערכתית בעקבות עקיצות נוספות גדולה ביותר ומגיעה לכ-99%. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/vertigo/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
ורטיגו, המכונה גם סחרחורת סיבובית, היא מצב הגורם לתחושה שהסביבה נעה או מסתובבת. זהו סימפטום ולא מצב רפואי בפני עצמו. תחושה זו עשויה להיות כמעט ולא מורגשת, או שהיא יכולה להיות חמורה עד שקשה לשמור על שיווי המשקל ולבצע משימות יומיומיות.
צילום: Kleber Cordeiro | shutterstock
סימפטומים
תסמינים שעלולים ללוות ורטיגו כוללים:
• אובדן שיווי משקל.
•
בחילות
.
• הקאות.
•
ניסטגמוס
- תנועות עיניים מהירות לא רצוניות (ריצוד) .
•
טינטון
(Tinnitus) - רעש או זמזום באוזניים שמקורו פנימי ולא רעש חיצוני .
• הפרעות בתחושה, בדיבור או בראייה עלולות ללוות ורטיגו מרכזי הנובע מבעיה מוחית.
סיבות וגורמי סיכון
ורטיגו נגרם בדרך-כלל כתוצאה מבעיה באוזן הפנימית, מצב המכונה ורטיגו פריפרי, אך הגורם לוורטיגו יכול להיות גם בגלל בעיות באזורים מסוימים במוח, מצב המכונה ורטיגו מרכזי . הסיבות הנפוצות לוורטיגו פריפרי הן:
• ורטיגו התקפתי תנוחתי שפיר (Benign paroxysmal positional vertigo) - אחד הגורמים השכיחים לוורטיגו. הטריגר במקרה זה הוא לרוב שינויים במיקום הראש כגון שכיבה, מעבר לישיבה או הטיית הראש. הגורם לכך הוא שינוי מיקומם של גבישי סידן (קריסטלים) המהווים חלק מאיבר שיווי המשקל באוזן הפנימית.
•
דלקת באוזן הפנימית
.
• דלקת בעצב הווסטיבולרי (העצב שאחראי על שיווי המשקל) .
•
מחלת מנייר
- הפרעה באוזן הפנימית שנובעת ככל הנראה מבעיית לחץ בתוך האוזן ויכולה לגרום לוורטיגו .
ורטיגו מרכזי לעומת זאת נובע מבעיה במוח כגון שבץ,
טרשת נפוצה
או גידול מוחי.
אבחון ובדיקות
לצורך אבחון, רופא/ה עשוי/ה לבצע בדיקה גופנית כדי לבדוק אם יש סימנים לתנאים שעלולים לגרום לוורטיגו. זה יכול לכלול בדיקת אוזניים ובדיקת עיניים, בה ייבדקו סימנים של תנועה בלתי רצונית (ניסטגמוס). בנוסף, הרופא/ה עשוי/ה לבדוק את שיווי המשקל או לנסות ליצור מחדש את הסימפטומים על ידי כך שיבקש לעבור במהירות מישיבה לשכיבה. בהתאם לתסמינים, הרופא/ה עשוי/ה להפנות לבדיקות נוספות, בהן:
•
בדיקות שמיעה
.
• Electro Nystagmography) ENG) - בדיקה להערכת מערכת שווי המשקל הממוקמת באוזן הפנימית ובמוח. הבדיקה עוקבת אחר פעילות העיניים בתגובה לגירויים שונים. בנוסף, במהלך הבדיקה מבוצעת בדיקה קלורית שבה מוזרמים מים או אוויר לאוזן לצורך הערכה של מערכת שווי המשקל.
• פוסטורוגרפיה- בדיקה הנעשית ע״י מכונה לבדיקת שיווי המשקל המספקת מידע על השימוש בראייה, חישה ומערכת שיווי המשקל כדי לשמור על שיווי משקל.
• בדיקות הדמיה כגון CT או MRI כדי לשלול גורם מוחי לוורטיגו.
סיבוכים אפשריים
ברוב המקרים ורטיגו נגרם מבעיה באוזן הפנימית. במקרים רבים זהו תסמין לא מסוכן, אך הוא מצריך פנייה לרופא/ה לצורך אבחון וקבלת טיפול. חשוב לציין כי ורטיגו עלול להעלות את הסיכון לנפילות, במיוחד בקרב אוכלוסייה מבוגרת, ועל כן יש חשיבות רבה בפנייה לרופא/ה ולקבלת טיפול. במקרים בהם קיימים סימפטומים המרמזים על ורטיגו מרכזי כגון הפרעות בדיבור, בתחושה או בראייה, יש לפנות לקבלת טיפול רפואי דחוף.
טיפולים ותרופות
לרוב, מצב של ורטיגו משתפר עם הזמן ללא טיפול. עם זאת, יש אנשים שיסבלו מאפיזודות חוזרות ונשנות לאורך מספר שנים, כמו אלה הסובלים ממחלת מנייר.
תרופות, כמו אנטי-היסטמינים, יכולות לעתים לעזור בוורטיגו. בנוסף, טיפול בסטרואידים או אנטיביוטיקה במקרה של דלקת באוזן הפנימית או בעצב הווסטיבולרי יכול להיות נחוץ. יש להיוועץ עם הרופא/ה המטפל/ת על מנת להתאים את הטיפול התרופתי למצב הרפואי שגורם לוורטיגו.
פיזיותרפיה וסטיבולרית - סדרת תרגילים לסובלים מוורטיגו התקפי תנוחתי שפיר (פתאומי לאחר שינוי תנוחת הראש), עשויה לגרום להטבה בתסמינים.
מניעה
מניעה של ורטיגו קשורה במצב הרפואי שגרמה לו. לא תמיד ניתן למנוע ורטיגו. עם זאת, ישנם דברים שניתן לעשות כדי להפחית את מספר האירועים, ובהם:
• להזיז את הראש בזהירות ובאטיות במהלך פעילויות יומיומיות.
• לקום לאט מהמיטה ולהתיישב בקצה המיטה זמן מה לפני שנעמדים.
• לישון כאשר הראש מורם מעט על 2 כריות או יותר.
1.NHS inform. Vertigo. Last updated: 18 February 2020. https://www.nhsinform.scot/illnesses-and-conditions/ears-nose-and-throat/vertigo
2.Mayo Clinic. Benign paroxysmal positional vertigo (BPPV). June 30, 2018. https://www.mayoclinic.org/diseases-conditions/vertigo/symptoms-causes/syc-20370055
3.American Optometric Association. Nystagmus. https://www.aoa.org/patients-and-public/eye-and-vision-problems/glossary-of-eye-and-vision-conditions/nystagmus
4.NHS. Ménière's disease. Page last reviewed: 23 March 2020. https://www.nhs.uk/conditions/menieres-disease/
5.NHS. Vertigo. Page last reviewed: 2 June 2020 .https://www.nhs.uk/conditions/vertigo/ |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/vitrectomy/
הסרת זגוגית העין (Vitrectomy)
ערוץ רפואת עיניים
1 דקות קריאה
כללי
שאלות ותשובות
מאמרים
לחץ כאן לייעוץ חינם עם מומחה בנושאי עיניים ועפעפיים >>>
מטרת הניתוח
במהלך ניתוח הסרת זגוגית העין, מסירים את הזגוגית שנמצאת במרכז העין. הניתוח מבוצע במקרים של היפרדות הרשתית, מכיוון שכריתה של זגוגית העין מאפשרת לרופא העיניים גישה טובה יותר אל החלק האחורי של העין. כמו כן, מסירים את זגוגית העין במקרים בהם הדם בזגוגית אינו מתפנה ממנה בכוחות עצמו (דימום בזגוגית).
הסיבות לביצוע הניתוח
הסרת זגוגית העין מבוצע לצורך:
תיקון או מניעה של היפרדות הרשתית, במיוחד כאשר יש חשש שהיא תשפיע על המקולה.
תיקון קרעים גדולים במיוחד ברשתית.
הפחתת אובדן ראיה, שנגרם כתוצאה מדימום בזגוגית, במצבים בהם הדימום חמור, או כאשר הדם אינו מתפנה בכוחות עצמו, לאחר מספר חודשים.
טיפול במקרים חמורים של רטינופטיה שגשוגית (מחלה ברשתית), הגורמת להיווצרות של רקמה מצולקת, או כאשר גדילת כלי הדם על הרשתית (היווצרות חריגה של כלי דם) ממשיכה למרות טיפולים חוזרים בלייזר.
תהליך הניתוח
במהלך ניתוח הסרת זגוגית העין, המנתח מחדיר מכשיר קטן אל תוך העין, חותך את הזגוגית ושואב אותה החוצה. לעתים לאחר הסרת הזגוגית, המנתח מטפל ברשתית באמצעות לייזר (הקרשה בעזרת אור), מנתק או מסיר רקמות סיביות או מצולקות מהרשתית, משטח אזורים ברשתית שהתנתקו, או מאחה קרעים, או חורים ברשתית או במקולה.
בסוף הניתוח מזריקים אל תוך העין שמן סיליקון או גז (פרופולופרופיין), שתפקידו להחליף את הזגוגית ולשחזר את הלחץ הנורמלי בתוך העין.
ניתוח הסרת זגוגית העין מבוצע תמיד על ידי
רופא עיניים
, המתמחה בטיפול בבעיות ברשתית.
לחץ כאן לייעוץ חינם עם מומחה בנושאי עיניים ועפעפיים >>>
שייך לתחום: ניתוחים בתחום
רפואת עיניים |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/weight-loss/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
איבוד משקל הגוף יכול להיות מכוון ואף בלתי מכוון. איבוד משקל שאינו מכוון מהווה תסמין המחייב בירור רפואי, וזאת עקב קיומם של מצבי חולי העלולים להתבטא בתסמין זה. במבוגרים ובילדים אשר איבדו ממשקל גופם באופן חד ובלתי מכוון תימצא על פי רוב סיבה גופנית ולעיתים אף מסכנת חיים.
באופן כללי, ניתן לסווג את הסיבות לירידה בלתי מכוונת במשקל לסיבות הקשורות בירידה בצריכת הקלוריות במזון, בפגיעה במנגנוני ספיגת המזון במערכת העיכול, או בצריכה גבוהה של אנרגיה על ידי הגוף.
ירידה בצריכה קלורית תיתכן במגוון רחב של מצבים. הנפוץ בהם הוא ירידה בתיאבון כתוצאה ממצבים גופניים או נפשיים (אנורקסיה). הסיבות הגופניות לאנורקסיה הן רבות ומגוונות: מחלות זיהומיות במערכת העיכול, זיהומים אחרים כגון דלקת ריאות או זיהומים כרוניים כגון איידס, שחפת, ודלקת של פנים הלב.
מחלות ממאירות, כגון גידולים במערכת העיכול או גידולים מפושטים אחרים, תורמות אף הן להיווצרות אנורקסיה.
קבוצת מחלות נוספת הן מחלות המשפיעות על חילוף החומרים של הגוף (מטבוליות) כגון שיינת הדם (אוּרמיה) וסוכרת. אי-ספיקה ימנית בלב עלולה אף היא להסתמן כירידה בלתי מכוונת במשקל.
נטילת תרופות כימותרפיות גורמות לירידה בתיאבון ולירידה במשקל.
הסיבות הנפשיות העלולות להביא לירידה במשקל כוללות אנורקסיה נרבוזה, בולימיה ודיכאון קליני. אנורקסיה נרבוזה נמצאת כמעט באופן בלעדי בבנות מתבגרות\ ושכיחותה בקרב אוכלוסייה זו מוערכת ב-1%-2%. זו סיבה שכיחה לאיבוד משקל אשר עלול להיות מוצג כלפי הסביבה כבלתי מכוון. בגיל מבוגר, לעומת זאת, סיבה שכיחה לאיבוד משקל הוא דיכאון קליני. הוא מהווה את הסיבה ל-10% ממקרי הירידה במשקל בקבוצת גיל זו.
הפרעות בבליעה עלולות להוביל לירידה בצריכת קלוריות ולאיבוד משקל. להפרעות אלו מקורות שונים, כגון פצעים כואבים בחלל הפה, כאבים באזור הגרון בזמן בליעה (דלקת גרון זיהומית), חסימה של הוושט (עקב גידול לדוגמה), והפרעה בתנועתיות הוושט. מחלות הגורמות להקאות יובילו, אף הן, לצריכת מזון מופחתת ולירידה במשקל הגוף. גם בין קבוצת מחלות זו נמנות מחלות זיהומיות, מחלות מטבוליות ומחלות המובילות לחסימה במערכת העיכול כמו היצרות השוער אצל ילדים.
בנוסף, מרבית המחלות הממאירות עלולות לגרום לירידה במשקל. באוכלוסיית קשישים, אצל 20% מהחולים המתלוננים על ירידה חדה במשקל מאובחנת לבסוף מחלה ממארת. למעשה, במחלות ממאירות רבות, התסמין הראשון המבטא את המחלה הוא ירידה בלתי מכוונת במשקל הגוף. הסרטן הנפוץ ביותר אשר מתבטא בירידה במשקל לפני הופעת תסמינים אחרים הוא סרטן שמקורו במערכת העיכול, ובעיקר סרטן המעי הגס. מחלות ממאירות של הכבד, הלבלב, וכן לימפומה וליקמיה גורמות באורח שכיח ביותר לירידה במשקל הגוף. הסיבה לירידה במשקל הגוף במחלות ממאירות היא ככל הנראה שילוב של ירידה בתיאבון ועלייה בצריכת האנרגיה בגוף.
מחלה נוספת הגורמת לירידה במשקל עקב עלייה בצריכת האנרגיה בגוף היא יתר-פעילות של בלוטת התריס.
ירידה בלתי מכוונת במשקל הגוף מחייבת אפוא בירור על ידי רופא.
איבוד משקל מכוון נפוץ בעיקר בקרב בעלי משקל עודף המנסים להפחית ממשקל גופם. כדי לאבד משקל באופן מכוון ניתן להפחית את כמות הקלוריות (דיאטה דלת קלוריות), וגם לעלות את צריכת האנרגיה בגוף (פעילות גופנית). האופן המומלץ להפחתת משקל לאנשים בעלי משקל גוף עודף הוא מישלב של דיאטה דלת קלוריות עם פעילות גופנית מוגברת. מומלץ אף להתייעץ עם דיאטטיקן/ית כדי להתאים תוכנית להפחתת משקל הכוללת תזונה מאוזנת עם שינוי הרגלי האכילה והפעילות הגופנית.
ד"ר איל צימליכמן
האנציקלופדיה הישראלית לרפואה
הוצאת ידיעות ספרים 2007
אבחון ובדיקות
איבוד משקל הוא מצב המצריך בירור רופא. הבירור כולל בראש ובראשונה בחינה מפורטת של ההיסטוריה הרפואית, וכן בדיקה גופנית מדוקדקת, כולל מדידת גובה ומשקל. ההיסטוריה הרפואית והן הבדיקה הגופנית מסייעות לשלול את כלל הסיבות אשר פורטו לעיל.
מעבר לכך, יש צורך על פי רוב לבצע בדיקות מעבדה נוספות (דם ושתן) ולעיתים אף בדיקות דימות (רנטגן), בהתאם להופעתם של תסמינים נוספים, ובהתאם להיסטוריה ולבדיקה הגופנית. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/wisdom-tooth-extraction/
עקירת שן בינה (Wisdom tooth extraction)
ערוץ רפואת שיניים
5 דקות קריאה
עקירת שן בינה היא הליך כירורגי להסרת שן בינה אחת או יותר על-ידי כירורג/ית פה או
רופא שיניים
. שיני בינה הן ארבע השיניים הקבועות הממוקמות בזוויות האחוריות של הפה, בחלק העליון והתחתון
[1]
.
שיני בינה הן השיניים הקבועות האחרונות שמופיעות (בוקעות) בפה. שיניים אלו מופיעות בדרך כלל בין הגילים 17 עד 25. יש אנשים שלעולם לא מפתחים שיני בינה, בעוד שאצל אחרים, שיני בינה בוקעות כרגיל - בדיוק כמו שיניים טוחנות אחרות - ולא גורמות לבעיות
[1]
.
ההחלטה על עקירת שיני בינה תתקבל במקרים בהם השן צומחת בצורה א-סימטרית וישנה סכנה לכך שהיא תפגע בשיניים אחרות. בנוסף תישקל עקירת שן בינה כלואה, כלומר שן בינה שמתחילה לצמוח אך סובלת ממחסור במקום, בשל צפיפות של השיניים האחרות. הדבר נגרם בשל העובדה ששיני הבינה הן האחרונות להתפתח, ולכן לעתים אין להן מקום בלסת והן נותרות כלואות או בוקעת באלכסון, כאשר לעתים הן אף עלולות לגרום נזק לשיניים אחרות. במקרים אלו ייתכן שיומלץ לבצע עקירת שן בינה כלואה
.
מתי מתבצע
כאמור, אנשים רבים מפתחים שן בינה כלואה - שן שאין לה מספיק מקום לבקוע לתוך הפה או להתפתח כרגיל. שן בינה כלואה יכולה לבקוע באופן חלקי או לא לבקוע בכלל. צמיחה לא תקינה של שן בינה כלואה כוללת
[1]
:
צמיחה בזווית לכיוון השן שלצידה (טוחנת שנייה).
צמיחה בזווית לכיוון החלק האחורי של הפה.
צמיחה בזווית ישרה לשיניים האחרות, כאילו שן הבינה "שכובה" על עצם הלסת.
צמיחה בזווית ישרה למעלה או למטה כמו שיניים אחרות, אך נשארת כלואה בתוך עצם הלסת.
המקרם בהם יש צורך בעקירת שן בינה כלואה, הם כאשר צצות בעיות כגון
[1]
:
כאב.
מזון ופסולת נלכדים מאחורי שן הבינה.
זיהום או מחלות חניכיים.
עששת בשן בינה שבקעה באופן חלקי.
נזק לשן סמוכה או לעצם שמסביב.
התפתחות שק מלא נוזל (ציסטה) סביב שן הבינה.
סיבוכים בטיפולי יישור שיניים לצורך יישור שיניים אחרות.
כדי למנוע בעיות עתידיות אפשריות, חלק מרופאי/ות השיניים ומנתחי/ות הפה ממליצים על עקירת שן בינה גם אם השיניים הכלואות אינן גורמות לבעיות.
ההחלטה על עקירת שן בינה תתקבל לאחר בחינת הפרמטרים הבאים: גיל המטופל, פוטנציאל הבקיעה העתידי של השן ועד כמה היא מציקה. בנוסף ייבדק מנח השן בפה (האם היא כלואה, חצי כלואה, הזווית שלה והיחס לשיניים סמוכות) וכן ייבדק הסיכון בעקירת השן
.
חשוב להדגיש כי ההחלטה שתתקבל תעשה אך ורק לאחר צילום פנורמי של הלסת, ולא בהכרח על פי הכאב שאותו חשים. פעמים רבות לא יהיה כלל כאב, אך השן תגרום לנזק רב ולכן יהיה צורך בעקירתה
.
חשוב להקפיד שעקירת שן בינה תבוצע על ידי רופא או רופאת שיניים בעלי ניסיון בכירורגיה דנטלית ועקירות שיניים
.
הכנות לטיפול
לפני עקירת שיני בינה, תינתן זריקת הרדמה מקומית כדי להרדים את השן וסביבתה. במקרה בו מטופל/ת חרדים במיוחד מההליך, רופא/ת השיניים יכולים לתת כדור או זריקת הרגעה כדי לעזור להירגע
[2]
.
לעתים נדירות יש צורך בהרדמה כללית לצורך עקירת שן בינה כלואה. במצב זה משתמשים רק במקרים נדירים, והליך זה מתבצע בעזרת רופא/ה מרדים/ה בבית חולים. עם זאת, גם במקרה זה, לרוב ניתן לחזור הביתה כבר באותו יום של ההליך
[2]
.
אופן הטיפול
עקירת שן בינה כלואה (בחניכיים או בעצם) מתחילה עם חשיפה של השן על ידי חתכים, מה שמאפשר גישה אליה. ברגע ששיני הבינה גלויות, הרופא/ה ישחרר בזהירות את השיניים ויוציא אותן מהשקעים. לאחר מכן יתבצע ניקוי של האזור ותפירת הפצע. ברוב המקרים, התפרים ייפלו מעצמם בתוך מספר ימים
[3]
.
בדרך כלל, עקירת שיני בינה אורכת כשעה או פחות. במקרים מורכבים יותר ההליך יכול להימשך זמן רב יותר
[3]
.
אחרי הטיפול
עקירת שן בינה היא תהליך ניתוחי ולכן הוא עלול להיות מלווה בתחושות של כאב ואי נוחות. כל התופעות שמצוינות כאן הן טבעיות, אך אמורות להתמעט בהדרגה ולחלוף בתוך מספר ימים. אם הדבר אינו קורה, יש לפנות לרופא/ת השיניים על מנת לבדוק מה מקור הבעיה ולהעניק טיפול נוסף במקרה הצורך
.
נפיחות -
נפיחות באזור העקירה היא דבר נורמלי ואינה מדאיגה. רופא/ת השיניים יכולים להפנות אתכם לטיפול אנטיביוטי על מנת לטפל בה
.
כאב -
בימים שלאחר העקירה ייתכן ויופיע כאב קל. גם כאן מדובר בתופעה רגילה. אם הכאבים אינם חולפים לאחר מספר ימים, מומלץ לפנות לרופא/ה שביצעו את עקירת השן
.
סימנים על הלחי - ייתכן ובעקבות העקירה יופיעו סימני חבורה (מעין סימנים כחולים) על הלחי, באזור בו הייתה שן הבינה. סימנים אלו אמורים גם הם לחלוף בתוך מספר ימים
.
דימום - לעתים עלול להיוותר מצב של דימום לאחר עקירת שן בינה, באזור בו בוצע התפר. הדימום אמור להיות קל בלבד, ולכן אם הוא מתמשך או מתגבר – חשוב לפנות באופן מידי לרופא/ת השיניים
.
הגבלה בפתיחת הפה - ישנם מקרים בהם מופיעים קשיים בפתיחה מלאה של הפה. הקשיים יכולים להופיע גם מספר ימים לאחר עקירת שן הבינה. הקשיים אמורים לחלוף עם הזמן, אך אם הדבר לא קורה ניתן לבצע פיזיותרפיה באזור העקירה
.
ישנם טיפולים אחרי העקירה שעשויים להקל על תהליך ההחלמה. הנה כמה מן הדברים שניתן לעשות
[4]
:
שימוש במשככי כאבים – במקרים מסוימים יינתנו משככי כאבים מראש. גם איבופרופן וגם פרצטמול יכולים לעזור להקל על הכאב לאחר ההליך. חומצה אצטילסליצילית (כמו אספירין) אינה מתאימה לפני או לאחר העקירה מאחר שהיא מגבירה את הסיכון לדימום.
במשך כמה ימים לאחר ההליך, החזקת שקית קרח על הלחי יכולה לעזור להפחית את הנפיחות.
כדאי להימנע מעישון סיגריות או שתיית מיצי פירות ומשקאות חמים בימים הראשונים, מאחר שאלו יכולים להאט את תהליך ההחלמה. משקאות כמו מים פושרים או תה קמומיל פושר מתאימים יותר.
גם מזון קשה גורם לפעמים לבעיות. עדיף לבחור במרקים לא חמים מדי ומזונות שאינם דורשים לעיסה אינטנסיבית וקלים יותר לאכילה, כמו תפוחי אדמה, דגים, פסטה.
עדיף להימנע מפעילות גופנית מאומצת או מהליכה לסאונה בימים הראשונים, שכן הדבר עלול לעכב את תהליך הריפוי, גם אם כבר מרגישים טוב יותר.
סיכונים
אם הכאב חוזר לאחר ארבעה או חמישה ימים, הוא מחמיר ומלווה בנפיחות או בריח רע מהפה, ייתכן שהפצע העקירה הזדהם. זה יכול לקרות אם הדם שהתייבש על הפצע הוסר מוקדם מדי, והשאיר את הפצע לא מוגן. מי פה או ג'לים מחטאים יכולים לסייע במניעת סיבוכים מסוג זה. בדרך כלל אין צורך לקחת אנטיביוטיקה
[4]
.
במהלך עקירת שיני בינה עצבים וכלי דם עלולים להיפגע. מצב זה יכול לגרום לדימום ובדרך כלל לחוסר תחושה זמני בלשון או בפנים. במקרים נדירים מאוד עלולים להתרחש זיהומים חמורים. חלק מהאנשים עלולים לסבול מבעיות קבועות כתוצאה מההליך, כגון חוסר תחושה או נזק לשיניים הסמוכות. הסיכון לכך תלוי בהיקף ההליך
[4]
.
האם יש חלופות לעקירת שן בינה כלואה?
[5]
משככי כאבים פשוטים כמו אקמול יכולים לעזור לשלוט בכאב קל הנגרם משיני בינה.
אנטיביוטיקה ושטיפה במים חמים ומלוחים או מי פה עם כלורהקסידין יכולים לעזור כאשר האזור סביב שן הבינה מזוהם.
הסרת החניכיים שמעל השן הכלואה יכולה להיות אפשרית במקרים מסוימים אם שן בינה בוקעת בחלקה.
אם שורש השן נמצא קרוב לעצב השפה התחתונה, ניתן יהיה להסיר רק את עטרת השן.
חשוב לציין כי בחירה לא לעבור עקירת שן בינה בניגוד להמלצת רופא/ה עלולה לגרום להחמרת התסמינים או לחזרתם, וקיים סיכון ללקות בזיהום חמור ומסכן חיים
[5]
.
תוצאות
היתרון המשמעותי של עקירת שיני בינה הוא בכך שהיא מפחיתה את הסיכון לבעיות בריאות פה עתידיות כגון מחלות חניכיים, עששת, נזק לשיניים סמוכות, אובדן עצם ונזק ללסת. במקרה שבו כבר הופיע כאב בגלל שיני הבינה, עקירה יכולה להקל על אי הנוחות כמעט מיד ולהחזיר את המטופל/ת למסלול אופטימלי של בריאות הפה
[3]
.
[1]
https://www.mayoclinic.org/tests-procedures/wisdom-tooth-extraction/about/pac-20395268
[2]
https://www.nhs.uk/conditions/wisdom-tooth-removal/what-happens/
[3]
https://my.clevelandclinic.org/health/treatments/22119-wisdom-teeth-removal
[4]
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/books/NBK279590/
[5]
https://www.healthdirect.gov.au/surgery/removing-wisdom-teeth#alternatives |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/wrist-replacement-surgery/
החלפת מפרק כף היד (Wrist Replacement Surgery)
כף יד
3 דקות קריאה
כללי
שאלות ותשובות
מאמרים
מטרת הניתוח ניתוח החלפת מפרק כף היד מטרתו לטפל בשחיקה או פגיעה בלתי הפיכה של המפרק, לרוב עקב דלקת פרקים כרונית- ארתריטיס, על סוגיה השונים, למשל ראומטואיד-ארתריטיס (דלקת פרקים שגרונית) ובעיקר אוסטאוארתריטיס (מחלת פרקים ניוונית). מחלות פרקים אלו, עלולות לגרום לאובדן השימוש במפרק באופן חמור לאורך זמן, והטיפול הניתוחי המוצע, לאחר שכשלו ניסיונות בטיפול שמרני, הוא ע"י השתלת מפרק כף יד מלאכותי. שכיחות מחלת מפרקים ניוונית עולה עם הגיל, כך שנוצרת היצרות של המרווח המפרקי התקין, וחשיפה של העצם לחלל המפרק. עם הזמן נגרמים כאבים מרובים, קשיחות מפרקית ומוגבלות משמעותית בתנועה, אשר לא מאפשרים הנעה תקינה של פרק כף היד. החלפת מפרק כף היד במפרק מלאכותי מוצע למטופלים אשר אינם משתפרים עם טיפול שמרני (פעילות גופנית, פיזיותרפיה או תרופות נוגדות דלקת), וכאשר נגרמת פגיעה בתפקוד היומיומי וישנה הפרעה ממשית לאיכות החיים. לעיתים נעשה ניתוח החלפת מפרק כף היד לצורך טיפול והשבת הפונקציה למפרק לאחר פגיעות טראומתיות של היד, עקב תאונות או פציעות אחרות.
הכנה לניתוח
בדיקות דם לפני הניתוח יילקחו ע"פ צורך בהתאם לגיל המטופל ומחלות הרקע שלו. מכיוון שמרבית המנותחים הם בגילאים מבוגרים יחסית, לרוב יידרשו בדיקות דם הכוללות: ספירת דם, כימיה בדם, תפקודי קרישה, בדיקת שתן, ותפקודי כליות וכבד. בגברים מעל גיל 55 ובנשים מעל גיל 60 ייעשו גם בדיקת אק"ג וצילום חזה.
בנוסף, המטופל יישלח לבדיקות הדמיה מתאימות בהפניית הרופא- לעיתים יסתפקו בצילום רנטגן פשוט אך בד"כ נדרשות בדיקות יעילות יותר כגון CT או MRI של המפרק, לצורך אבחון מדויק.
ניתוח החלפת מפרק כף היד מבוצע לרוב תחת הרדמה כללית. יש להיוועץ עם הרופא המנתח לגבי הפסקת תרופות מסוימות בימים הקודמים לניתוח, ויש לשמור על צום מלא של 8 שעות לפני הניתוח.
תהליך הניתוח
לאחר חיטוי קפדני של אזור הניתוח, יבוצע חתך באזור האחורי של שורש כף היד (בחלק המרוחק של הזרוע). בהמשך, המנתח מסיט את הגידים המתוחים, עד לחשיפת החלל המפרקי, תוך כדי הוצאת הרקמה הסחוסית והגרמית העודפת, אשר מפריעה בחלל זה.
בנוסף, המשטחים המפרקיים מעוצבים כך שיוכלו להכיל את התותבת המפרקית, ע"י ביצוע חורים קטנים בעצמות הזרוע המחזיקים את התותבת במקומה. המפרק המלאכותי מוצמד למשטחי עצמות הזרוע ע"י חומר הנקרא צמנט או מסוג אחר, המשמשים כדבק פיזיולוגי.
לבסוף מקבעים את המפרק המלאכותי ע"י השבת הגידים למקומם, על מנת לאפשר תפקוד תנועתי דומה לתקין. החתך הניתוחי נתפר ונסגר. על המפרק נשארת חבישה אלסטית וקיבוע חיצוני ע"י סד. משך ניתוח החלפת מפרק כף היד נמשך כשעה וחצי-שעתיים, בהתאם לחומרת הפגיעה.
סיכונים בניתוח
סיכונים כלליים בניתוחים:
זיהום בפצע הניתוח
- לרוב שטחי ומטופל באופן מקומי, אולם לעיתים נדירות עלול להתפתח לזיהום משמעותי יותר ברקמות התת-עוריות או במפרק עצמו, ולעיתים נדירות מצריך פתיחה מחדש של החתך לסילוק הפסולת החיידקית.
דימום
- בעיקר באזור הניתוח כתוצאה מטראומה מקומית לרקמה, אולם לעיתים נדירות גם דימומים סיסטמיים המצריכים קבלת מנות דם. דימום יכול להתרחש מיד לאחר הניתוח, 24 שעות לאחר הניתוח ובמקרים נדירים ביותר לאחר שבועות או חודשים. במקרים בהם הדימום הוא רב יש צורך בניקוז הדימום.
צלקות
- אופי החלמת הצלקת תלוי באיכות התפרים ובגנטיקה. אין דרך לצפות כיצד הצלקת תחלים לאחר הניתוח.
סיכוני ההרדמה
- לרוב תופעות הקשורות לרגישות יתר לתרופות ההרדמה (תגובה אלרגית). לעיתים נדירות מאד תתכן תגובה חמורה של ירידת לחץ דם (שוק אנאפילקטי).
סיכונים ספציפיים לניתוח החלפת מפרק כף היד:
נזק עצבי
- עלול להיגרם לעיתים נדירות בשל הקרבה הגדולה של המפרק לעצבים העוברים דרך הזרוע אל כף היד.
נזק לרצועות או לשרירים
- בשל הסרת חלקים משמעותיים במפרק, לעיתים עשוי להיגרם נזק לרקמות הרכות, כגון חתך או קרע בגיד או קרע של רצועה.
תסחיף שומני-
כאשר חלק ממח העצם ניתק מהרקמה ומגיע דרך זרם הדם לכלי הדם הריאתיים וסותם אותם- יכול להתבטא במצוקה נשימתית לאחר ניתוח המצריכה בירור וטיפול מיידיים. נדיר.
הטיפול אחרי הניתוח
לאחר ניתוח החלפת מפרק כף היד לרוב המטופל נשאר באשפוז של מספר ימים (בהתאם לצורך).הוצאת תפרים נעשית לאחר כ-10-14 יום.
במידה וקיימים כאבים ניתן להקל עליהם ע"י משככי כאבים לפי הצורך.
בכל מקרה של כאבים אשר אינם חולפים למרות השימוש במשככי כאבים, תופעות נוירולוגיות כגון אובדן תחושה או חולשה, עליית חום, קוצר נשימה, הפרשה מהפצע הניתוחי או דימום-
יש לפנות מיידית לבדיקה רפואית.
לאחר ניתוח החלפת מפרק כף היד ישנו צורך בטיפול פיזיותרפי משלים, על מנת להניע מוקדם את המפרק ולהביא לתוצאות המיטביות האפשריות.
המאמר נכתב על ידי ד"ר אפרת סולומון
שייך לתחום: ניתוחים בתחום
אורתופדיה |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/xylometazoline/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
קסילומטזולין (Xylometazoline) הוא חומר פעיל הנמצא בתכשירים לשימוש מקומי בריכוזים של 0.05% - 0.1% - טיפות ותרסיסים לאף אוטריוין (Otrivin), אורטיוין לילדים, אף-קאר, קסילוויט, קסילו-פוס וג'ל אוטריוין.
קסילומטזולין שייך לקבוצת החומרים סימפתומימטיים. הוא נקשר לקולטני אלפא של אדרנלין בנימי הדם באף ובסינוסים, גורם לכיווצם וכך מפחית את הפרשת ה
נזלת
ואת הגודש באף.
כמו כן, קיימים תרסיסים נוספים לאף – אוטריוין מנתול, אוטריוין קומפליט - המשלבים חומרים פעילים אחרים, שמקלים עוד יותר על הגודש באף.
יעיל לטיפול ב:
קסילומטזולין (אוטריוין) מיועד להקלה מהירה וממושכת (עד 10 שעות) של גודש באף כתוצאה מ
הצטננות
,
סינוסיטיס
,
קדחת השחת
או אלרגיות אחרות של דרכי הנשימה העליונות.
קסילומטזולין יעיל גם להפחתת דימום מהאף.
צילום: shutterstock
הנחיות חשובות:
יש לקנח את האף בעדינות לפני שמרססים או מורחים תכשיר עם קסילומטזולין ולהקפיד על הוראות הטיפול. אם אין הקלה על הגודש או הנזלת לאחר שלושה ימי טיפול – מומלץ לפנות לרופא. כמו כן, אין להשתמש בתכשירים לאף לעתים קרובות או לתקופה ממושכת בלי להיוועץ ברופא.
שימוש ממושך, למעלה מ-3 ימים, עלול לגרום לכיווץ יתר של כלי הדם באף, לנזק במבנה של רירית האף ולתסמינים נוספים של נזלת וגודש
עליך להקפיד שלא לחלוק את התכשיר שלך לאף עם אחרים כדי למנוע הפצת הזיהום.
מתי אסור להשתמש בתרופה:
אין להשתמש בקסילומטזולין (אוטריוין) במקרים הבאים:
- רגישות לחומר הפעיל (קסילומטזולין) או למרכיבים אחרים בתרופה.
- רגישות לחומרים אחרים מקבוצת הסימפתומימטיים.
- אם אובחנה אצלך גלאוקומה (לחץ תוך עיני) מסוג זווית צרה.
- אם קיימת דלקת כרונית באף עם מעברי אף יבשים מאד.
- במצבי יתר לחץ דם
- בסוכרת
- אם בלוטת הערמונית מוגדלת
- אם קיים גידול נדיר על יותרת הכליה אשר מייצר אדרנלין ונוראדרנלין בעודף.
- אם עברת ניתוחי אף ולוע או ניתוח בבלוטת יותרת המוח.
- בנטילת תרופות המעכבות את האנזים מונואמין אוקסידאז, גם אם הופסק הטיפול בתרופה ב-14 יום האחרונים.
- מתחת לגיל שנתיים
- אם את בהריון או בזמן הנקה, ללא אישור רופא.
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
טיפות אף, תרסיס לאף, ג'ל לאף.
תדירות וזמן נטילה
2-3 פעמים ביום (כל 8-10 שעות) לתקופה של 3-5 יום בלבד.
טווח המינון
מבוגרים וילדים מעל גיל 12: (0.1%) 2-3 טיפות או 1-2 ריסוסים, 2-3 פעמים ביום. ילדים בגילאי 2-6: (0.05%) טיפה או ריסוס אחד, 2-3 פעמים ביום. ילדים בגילאי 6-12: (0.05%) 2-3 טיפות או 1-2 ריסוסים, 2-3 פעמים ביום. אוטריוין ג'ל: יש להחדיר כמןת קטנה לתןך האף כל 8-10 שעות.
תחילת ההשפעה
השפעה מתקבלת תוך 5-10 דקות.
משך ההשפעה
השפעה מתקבלת תוך 5-10 דקות.
מנה שנשכחה
במקרה ונשכחה מנה יש לקחתה מייד כשנזכרים, תוך כשעה. אחרת יש לדלג על זו שנשכחה ולהמשיך כרגיל. אין לקחת מנה כפולה כפיצוי.
הפסקת התרופה
במידה ואין שיפור במצב הבריאותי תוך 3 ימי טיפול יש להפסיק הטיפול ולפנות לרופא.
מינון עודף
בחשד למינון עודף יש לפנות לקבלת עזרה רפואית. התסמינים עלולים לכלול: עייפות קיצונית, סחרחורת, הזעה, ירידה משמעותית בחום הגוף, האטת קצב הלב, יתר לחץ דם, דיכוי מערכת הנשימה וקומה. אחרי עליה בלחץ הדם תיתכן ירידה בלחץ הדם.
ילדים צעירים רגישים יותר למינון יתר ממבוגרים.
בחשש למינון יתר- יש לספק טיפול תומך, כולל השגחה רפואית.
אחסון
יש לשמור במיכל סגור במקום קריר ויבש, הרחק מהישג ידם של ילדים. לאחר פתיחת מכלי טיפות האף או התרסיסים יש להשתמש בתוכנם במשך חודש בלבד.
נמצא כמרכיב בתרופות הבאות
אוטריוין קומפליט | Otrivine complete
אזהרות
תזונה
אין הגבלות.
אלכוהול
לא צפויות בעיות מיוחדות.
הריון
יש להתייעץ עם הרופא בהריון ובעת תכנונו.
הנקה
השימוש במהלך תקופת הנקה הוא בהמלצת רופא בלבד.
תינוקות וילדים
יש להיוועץ ברופא הילדים. התכשירים במינון הילדים- מעל גיל שנתיים.
קשישים
ייתכן שיהיה צורך בהפחתת המינון.
דווח לרופא במקרה של
יתר לחץ דם
מחלת לב
מחלת כלי דם
גלאוקומה מסוג זוית צרה
ערמונית מוגדלת
פאוכרומוציטומה (גידול בבלוטת יותר הכליה)
הנקה
הריון
סוכרת
פעילות יתר של בלוטת התריס
נטילת תרופות נוספות
נטילת תרופות ממשפחת חוסמי הבטא
סיכון ממנת יתר
אין נתונים
סיכון מפיתוח תלות
גבוה
תופעות לוואי
תופעות נפוצות: צריבה, יובש או עקצוץ בתוך האף ועיטוש. כאב ראש. נדודי שינה, חולשה, יובש או זרימת דם מוגברת בריריות האף, גירוי מקומי, בחילה. תופעות אלו חולפות בדרך כלל תוך זמן קצר לאחר תקופת ההסתגלות לתכשיר, אך אם הן נמשכות או מטרידות במיוחד, יש להתייעץ עם הרופא.
תופעה לא שכיחה: דימום מהאף.
תופעות לוואי המחייבות התייחסות מיוחדת: הופעה מחודשת של הגודש (נדיר): יש לפנות לרופא. תופעות נדירות מאוד: הפרעות חולפות בראייה, קצב לב לא סדיר או מוגבר, עליה בלחץ הדם, תגובות אלרגיות. סימנים של ספיגת התרופה לתוך הגוף: כאבי ראש, עצבנות, רעד, הפרעות בשינה, פירכוסים, הזיות, דפיקות לב מהירות או חזקות (נדיר): יש לפנות לרופא.
אנשים רגישים מאוד, מגיבים בצורה חזקה לחומרים אדרנרגיים, עלולים לפתח סימני הפרעות שינה, סחרחורת, רעד, הפרעות בקצב הלב או עליה בלחץ הדם.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
תרופות נגד דיכאון מסוג טריציקליים, או טטרציקליים, תרופות מכווצות כלי דם בעור ובמעי, פנותיאזינים, אלקאלואידים של ארגוט (ארגוטאמין): בשילוב עם קסילומטזולין עולה הסיכון לעליית לחץ הדם.
מעכבי מונואמין אוקסידאז: טיפול משולב עם קסילומטזולין מוביל לעלייה מסכנת חיים בלחץ הדם, יש להפסיק הטיפול במעכבי מונואמין אוקסידאז לפחות שבועיים לפני התחלת הטיפול בקסילומטזולין.
השפעת שימוש ממושך
בשימוש יתר של מעל 5-3 ימים ברציפות קסילומטזולין עלול ליצור תגובת יתר של הריריות בצורת "אפקט ריבאונד", כלומר, מייד לאחר הפסקת השימוש ריריות האף פגועות ונפוחות אף יותר. כתוצאה מתגובה זו המשתמש עלול לחזור לצרוך את התרופה בתדירות גבוהה יותר, מה שעלול לגרום לסבילות פיזיולוגית ואף לתלות. במידה ואין שינוי מעל 5 ימי טיפול יש לפנות לרופא.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/zerbaxa-hcl-ceftolozane-tazobactam/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
זרבקסה היא תרופה אנטיביוטית (שקוטלת חיידקים) חדישה, שניתנת בעירוי לווריד. היא מומלצת במקרים של זיהומים הנגרמים על ידי חיידקים עמידים בלבד בקרב מבוגרים. זרבקסה מכילה שני חומרים פעילים ספטולוזאן (1 גרם) וטזובקטם (0.5 גרם):
ספטולוזאן (ceftolozane) - אנטיביוטיקה ממשפחת צפלוספורינים, שפועלת כנגד שורה ארוכה של חיידקים גרם שליליים, שבין היתר פיתחו עמידות לסוגים השכיחים של אנטיביוטיקה.
טזובקטם (tazobactam) - חומר שמעכב את האנזים בטא-לקטמאז, שמייצרים החיידקים העמידים לאנטיביוטיקה, שנועד להגן על ספטולוזאן מפני פירוק.
זרבקסה מיועדת לטיפול במקרים של זיהומים תוך-ביטניים מורכבים (בשילוב עם מטרונידזול) וזיהומים מורכבים של דרכי השתן, לרבות דלקת זיהומית של אגן הכליה וכליה (פילונפריטיס). מיועדת לטיפול ב
דלקת ריאות
שנרכשה בבית-חולים, כולל כזו הקשורה למנשם. השילוב של שני החומרים הפעילים יעיל במיוחד כנגד החיידק פסאודומונאס אירוגינוזה (Pseudomonas aeruginosa), אחד החיידקים הנפוצים העמידים למספר סוגי אנטיביוטיקה, שגורמים לזיהומים הנרכשים בבתי חולים .
צילום: shutterstock
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
עירוי תוך ורידי, שניתן במשך שעה.
תדירות וזמן נטילה
מנה אחת שלוש פעמים ביום, במשך 4-14 ימים, בהתאם לסוג הזיהום החיידקי.
טווח המינון
המינון תלוי בסוג הזיהום, מיקומו בגוף ודרגת החומרה- להחלטת רופא.
מינון מקובל: 1 גרם צפטולוזאן ו- 0.5 גרם טזובקטם, או 2 גרם צפטולוזאן ו- 1 גרם טזובקטאם כל 8 שעות, במתן תוך ורידי (ישירות למערכת הדם).
מבוגרים: מינון מופחת בהתאם לתפקוד הכלייתי של המטופל.
תחילת ההשפעה
זרבקסה מגיעה לריכוז המקסימלי בדם כשעה לאחר מתן העירוי.
משך ההשפעה
זרבקסה מגיעה לריכוז המקסימלי בדם כשעה לאחר מתן העירוי.
מנה שנשכחה
זרבקסה ניתנת בעירוי לווריד על ידי הצוות הרפואי, לכן לא סביר שמנה תישכח.
הפסקת התרופה
אין להפסיק את הטיפול בזרבקסה מבלי להיוועץ ברופא, מחשש לחזרת הזיהום.
מינון עודף
מינון עודף של זרבקסה אינו סביר, כיוון שניתן על ידי הצוות הרפואי. אך במקרה של מינון יתר, יש להפסיק את הטיפול ולהפנות את המטופל לטיפול דיאליזה.
אחסון
יש לשמור את התרופה במקרר (2-8 מעלות צלזיוס), כשהיא מוגנת מאור.
אזהרות
תזונה
התרופה ניתנת בעירוי לווריד ואינה מושפעת מהמזון.
אלכוהול
מומלץ להימנע משתיית אלכוהול בזמן נטילת תרופה זו. השילוב של אלכוהול עם תרופה זו עלול להיות מסוכן.
נהיגה
יש להימנע מנהיגה עד שלומדים כיצד התרופה משפיעה, כיוון שתרופה זו עלולה לגרום לטשטוש.
הריון
יש להיוועץ ברופא לפני השימוש בתרופה בהריון.
הנקה
לא ניתן. התרופה עוברת לחלב אם ועלולה להשפיע לרעה על התינוק. מומלץ לא לקחת את התרופה או לא להיניק.
תינוקות וילדים
בטיחות השימוש בילדים ובצעירים מתחת גיל 18 שנה לא נקבעה. מומלץ להיוועץ ברופא.
קשישים
סבירות גבוהה יותר של תופעות לוואי, יתכן שיהיה צורך בבדיקות רפואיות תכופות יותר.
סיכון ממנת יתר
בינוני
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
תופעות הלוואי נפוצות של זרבקסה כוללות: בחילה; כאב ראש, שלשול או עצירות; חום גבוה; קשיי שינה.
כאשר ניתן כטיפול בדלקת ריאות שנרכשה בבית החולים, שכיחה תופעה של דלקת המעי גס עקב חיידק קלוסטרידיום דיפיציל, שלשול, הקאות, עלייה באנזימי כבד, כפי שמופיעים בבדיקות דם.
יתכנו גם תופעות לוואי נוספות של זרבקסה: הקאה; ירידה ברמת האשלגן בדם; עלייה באנזימי כבד;
אנמיה
; כאב בטן; חרדה; פריחה; סחרחורת.
במקרים נדירים יותר זרבקסה עלולה לגרום גם לתעוקת חזה; פרפור עליות; קצב לב מואץ; הפרעות במערכת העיכול; תגובות באזור הזרקת העירוי; פטרת פה, נרתיק או דרכי השתן; עלייה ברמות סוכר בדם; ירידה ברמות מגנזיום וזרחן בדם; קריש דם תוך ורידי; פגיעה בתפקוד הכליות עד ל
אי ספיקת כליות
. זיהום עקב חיידק קלוסטרידיום דיפיציל.
יש לפנות מיד לרופא אם הטיפול בזרבקסה גורם לתופעות הבאות:
התפתחות של פריחה בעור, אלרגיה חריפה או התנפחות הפנים.
שלשול חריף או שלשול עם סימני דימום במהלך הטיפול בזרבקסה או אחריו עלול להצביע על בעיה חמורה במעיים. יש לפנות לרופא בהקדם האפשרי מחשש לזיהום על ידי החיידק קלוסטרידיום דיפיסיל.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
שילוב זרבקסה עם אנטיביוטיקה או תרופות אחרות שעלולות לעכב את הפרשתה לא צפוי לגרום לתגובות בין תרופתיות.
השפעת שימוש ממושך
הטיפול בזרבקסה מוגבל לשבוע עד שבועיים.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Subsets and Splits