text
stringlengths 3
24.4k
|
|---|
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/injectable-fillers-wrinkle-fillers/
מילוי קמטים (Injectable Fillers (Wrinkle fillers))
ערוץ רפואה אסתטית
4 דקות קריאה
כללי
שאלות ותשובות
מאמרים
מטרת הטיפול
עד לא מזמן, כדי להיראות צעירים, גם אם אתם לא באמת כאלו, הייתם צריכים להיות עשירים ומפורסמים. כיום מראה צעיר יותר, הוא משימה אפשרית בהחלט, הרבה בזכות דור חדש של חומרי מילוי קמטים בהזרקה ללא צורך בניתוח.
רוב החומרים ממלאים את הקמטוטים והקמטים, תוך פחות משלושים דקות ותוצאות ההזרקה מחזיקות מעמד ששה חודשים עד שנה או יותר – במחיר נמוך באופן משמעותי ממחירה של מתיחת הפנים המסורתית. התוצאות אמנם אינן דרמטיות כמו אלו של מתיחת פנים, אך הן בהחלט מסייעות לעצירת גלגלי הזמן, לפחות לזמן מה.
שלא כמו
זריקות בוטוקס
, שמרפות את השרירים הנמצאים מתחת לקמטים, החומרים המוזרקים לצורך מילוי קמטים, ממש ממלאים את הקמטוט או הקמט, בחומר אחד או יותר, כך שהוא כמעט נעלם.
יתרה מזאת, חומרי מילוי קמטים בהזרקה משמשים כעת כ"מגדילי נפח", וניתן לבצע בעזרתם טיפולים כמו מילוי והרמה של הלחיים, מילוי שפתיים דקות ומילוי ידיים מדולדלות.
הכנה
למרות העובדה שטיפול מילוי קמטים בהזרקה באמצעות
חומרי מילוי הוא אחד הטיפולים הקוסמטיים הבטוחים ביותר שקיימים כיום, יש מספר פעולות שכל צרכן יכול לבצע, על מנת להשיג את התוצאות הרצויות.
·
לא לקבל החלטה בהסתמך על המחיר בלבד. טיפול להעלמת קמטים באמצעות חומרי מילוי קמטים שהוא זול בהרבה מהמחיר הממוצע, בדרך כלל כרוך בפשרות מסוימות, במיומנות של מבצע הטיפול, או באיכות המרכיבים של חומר המילוי. לא כדאי "לקנות מציאות" על חשבון הפנים שלכם.
·
כל הטיפולים להעלמת קמטים באמצעות חומרי מילוי צריכים להתבצע במרפאה, תוך שימוש בכלים סטריליים. בתים פרטיים, בתי מלון, ספא, או אתרי נופש אינם נחשבים מרפאות, בלי קשר לאדם שמבצע את ההזרקה.
·
אין לבצע טיפול מילוי קמטים בהזרקה במקום שהוא אינו מרפאה של
מומחה למילוי קמטים
. חשוב לדעת מהו החומר המוזרק ולשאול את הרופא האם החומר מאושר על ידי מינהל המזון והתרופות האמריקאי (
FDA) והאם הוא נרכש ישירות מהיצרן. קיימים דיווחים על שימוש בחומרים שונים, החל מסיליקון ברמה תעשייתית ועד שמן תינוקות, שאינם מאושרים לשימוש כחומרי מילוי. במידה ומבצע הטיפול אינו מספק מידע לגבי החומר בו הוא משתמש, יש לפנות למטפל אחר.
חומרי מילוי קמטים בהזרקה
חומרי מילוי קמטים בהזרקה על בסיס חומצה היאלורונית
ללא ספק, זוהי קבוצת החומרים הפופולארית ביותר של מילוי קמטים בהזרקה, היא מתבססת על חומצה היאלורונית, רכיב טבעי, שנמצא בכל הרקמות החיבוריות. החומרים למילוי קמטים המתבססים על חומצה היאלורונית, פועלים באופן מעט שונה זה מזה למילוי קמטוטים וקמטים, כאשר גם עמידות התוצאות משתנה, בין חומר לחומר.
ברוב החומרים מקבוצה זו, תופעות הלוואי נדירות, אך הן כוללות סיכון לאדמומיות, לנפיחות ולהופעת חבורות באזור ההזרקה, כמו כן קיימת אפשרות שניתן יהיה להבחין בחומר שנמצא מתחת לעור, הוא יראה כבליטות זעירות, בעיה שבדרך כלל נפתרת עם הזמן.
חומרי מילוי קמטים בהזרקה המבוססים על חומצה היאלורונית בעתיד
בעוד שהתוצאות המתקבלות באמצעות מילוי קמטים בהזרקה, מחזיקות מעמד לתקופה של ששה חודשים עד שנה או יותר, עולות לאחרונה עדויות רפואיות לכך שהזרקות חוזרות ונשנות של חומרי מילוי אלו, עם הזמן, עוזרות להמרצת תהליך היצור הטבעי של קולגן בגוף, שלמעשה מסייע להפחית באופן טבעי, חלק מהקמטים והקמטוטים. כמו כן, קיימות עדויות לכך שעם הזמן יש צורך בכמויות קטנות יותר של חומר מילוי, על מנת להשיג את אותו המראה.
חומרים סינטטיים של מילוי קמטים בהזרקה
קבוצה קטנה של חומרי מילוי קמטים בהזרקה, מורכבת מחומרים שנחשבים סינטטיים – זאת בשל העובדה שהם אינם מכילים שום חומר שנמצא באופן טבעי בעור.
תופעות הלוואי זהות בכל החומרים, התופעות הנפוצות ביותר הן אדמומיות, נפיחות,או הופעת חבורות באזור ההזרקה. סיכונים נוספים כוללים התפתחות של גושים קטנים, או בליטות מתחת לעור, שניתן לראות ולחוש ובמקרים נדירים, על מנת להסיר אותן יש צורך בניתוח.
היתרונות של החומרים מקבוצה זו כוללים תוצאות עמידות לאורך זמן ממושך יותר, כאשר לפחות אחד מהחומרים מציע מילוי קבוע של קמטוטים וקמטים. חומרים שהתוצאות שלהם עמידות לזמן ארוך יותר, נוטים יותר לגרום לתופעות לוואי. במספר מחקרים נמצא, ששימוש לא נכון בחומרים סינטטיים של מילוי קמטים, עלול להוביל לעיוותים בלתי הפיכים.
חומרים של מילוי קמטים בהזרקה על בסיס קולגן
אחד החומרים הראשונים שפותחו היה נגזרת של קולגן טהור, שהופק בדרך כלל מפרות. אמנם התוצאות היו יפות, מילוי הקמטים והקמטוטים סיפק מראה טבעי, אך הן היו קצרות טווח, השפעתן של רוב זריקות הקולגן הייתה מתחילה להיעלם חודש לאחר הטיפול. מאחר וחומרי מילוי אלו הופקו מבעלי חיים, שיעור ההתפתחות של תגובות אלרגיות היה גבוה יותר, כך גם הצורך בבדיקות לאלרגיה לפני ביצוע הטיפול.
מילוי קמטים בהזרקה על בסיס קולגן בעתיד
בעשורים האחרונים זריקות הקולגן התקדמו בצעדי ענק. שיטות חדשות לעיבוד קולגן של בקר מסייעות בהפחתת הסיכונים. בנוסף לכך, סוגים חדשים של קולגן סינטטי הופכים את הזריקות הללו לבטוחות יותר ומאפשרים למגוון רחב יותר של אנשים ליהנות מהן. אמנם בהשוואה לחומרי מילוי קמטים אחרים, התוצאות מחזיקות מעמד זמן קצר יותר, אך אנשים רבים מאמינים שהתוצאות טובות יותר ומעניקות מראה טבעי יותר.
תופעות הלוואי של זריקות קולגן עדיין כוללות סיכון מסוים לתגובה אלרגית (בעיקר בחומרים שמכילים קולגן שהופק מבקר) והופעת חבורות ואדמומיות באזור ההזרקה.
חומרים אוטולגיים עבור מילוי קמטים בהזרקה
בקבוצה זו נכללים חומרי מילוי קמטים שהם נגזרות של חומרים, בדרך כלל שומן, שנלקחים מגופו של המטופל עצמו. את השומן בדרך כלל לוקחים מהירכיים, מהישבן, או מהבטן.
השימוש בחומרים מקבוצה זו עבור מילוי קמטים אינו נפוץ במיוחד, אך עבור אנשים מסוימים הוא מהווה אופציה חשובה וברת ביצוע.
הסיכונים בשימוש בחומרי מילוי קמטים מקבוצה, זו זהים לסיכונים הקיימים בשימוש בחומרי מילוי אחרים, כולל הופעת חבורות, אדמומיות ונפיחות באזור ההזרקה. אולם, בשל העובדה ששימוש בחומרי מילוי מסוג זה מצריך שני טיפולים (אחד על מנת להסיר את השומן, השני כדי להזריק אותו – את שני הטיפולים ניתן לבצע במהלך ביקור אחד), ובנוסף מספר פעולות חיטוי המבוצעות במעבדה, הוא אורך זמן רב. במקרים נדירים התוצאות עשויות להיות קבועות. בשל העובדה שחומרים אלו אינם מכילים שום חומר זר, הם אינם זקוקים לאישור מינהל המזון והתרופות האמריקאי (
FDA). בדרך כלל משתמשים בהם למילוי של קמטוטים וקמטים דקים בפנים.
סיכונים
מילוי קמטים בהזרקה אמנם מהיר וקל, אך לכל חומרים של מילוי קמטים יש גם חסרונות, ביניהם הסיכון להתפתחות תגובה אלרגית וההיווצרות של בליטות זעירות מתחת לעור, שבנסיבות מסוימות עלולות להיות בלתי הפיכות. בדרך כלל, הסבירות להופעת תופעות לוואי גבוהה יותר כאשר משתמשים בחומרי מילוי קמטים, שתוצאותיהם שורדות זמן ממושך יותר. קיימת האפשרות שגוון העור יהפוך לכחלחל, תופעה המוכרת בשם אפקט טינדול. שינוי הגוון עלול להימשך מספר חודשים, אך ניתן לטפל בו. במקרים נדירים מאד, במידה ולא משתמשים בחומרי המילוי כראוי, עלול להיגרם מוות של תאי עור.
חשוב מאד לדעת ולהבין שלא כל קמט מתאים לכל סוג של חומר מילוי. למעשה, המומחים מסכימים ששימוש בחומר המילוי הנכון בדרך הנכונה, מפחית את הקמטים וגם מבטיח תוצאה כללית טובה יותר – זאת אחת הסיבות לכך שחשוב מאד לבצע מילוי קמטים אצל רופא עור מוסמך, או אצל
מנתח פלסטי
. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/insulin-allergy/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
עד סוף שנות ה-80 של המאה ה-20, היתה תופעת האלרגיה לאינסולין בארץ שכיחה יותר. מאז ראשית שנות ה-90, הוחלפו תכשירי האינסולין שמקורם בבעלי חיים שונים (פרה, סוס, חזיר) באינסולין ממקור אנושי אשר מיוצר במעבדה באמצעות הנדסה גנטית. האינסולין האנושי נקי יותר וזהה לאינסולין המיוצר בגופו של אדם בריא. מסיבה זו, הסבירות של התפתחות תגובה אלרגית לאינסולין האנושי קטנה יותר בהשוואה לאינסולין ממקור של חיה, ואכן שכיחותה של האלרגיה לאינסולין בארץ, הצטמצמה באופן משמעותי בעשור האחרון.
למרות מגמה זו, עלולה עדיין להתפתח תגובה אלרגית, גם לאינסולין ממקור אנושי. הגורמים המעורבים בהתפתחות התגובה האלרגית הם: פרוטמין, אבץ וחלבונים מזהמים הנמצאים בחלק מסוגי האינסולין השונים.
בדרך כלל התגובה האלרגית המקומית קלה וחולפת מעצמה לאחר זמן קצר. מרבית התגובות האלרגיות מתרחשות במקום ההזרקה בלבד. עם זאת נצפו גם תגובות מערכתיות (המערבות את כל הגוף) לאחר מתן אינסולין בזריקה.
תגובה אלרגית מערכתית קשה נדירה ביותר, אך כשהיא מופיעה היא עלולה לסכן חיים. במקרים אלה, מומלץ לבצע תבחיני עור לשם איתור הסוג המתאים של האינסולין, אשר אינו גורם לתגובה אלרגית.
תרופות כגון אנטי-היסטמינים ואף סטרואידים עשויים לסייע במניעת האלרגיה. במקרים אחרים ניתן למנוע את התופעה על ידי נטילת ריגוש (Desensitization).
אבחון ובדיקות
אפשר לערוך תבחיני עור לשם איתור הסוג של האינסולין המתאים לחולה ואינו גורם לתגובה אלרגית. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/insulin-degludec-liraglutide-xultophy/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
מידע כללי:
התרופה מכילה שני חומרים פעילים, המסייעים לאזון את רמת הסוכר בדם. אינסולין דגלודק - אינסולין בזאלי ארוך טווח, המסייע בהורדת רמות הסוכר בדם, ולירגלוטייד - אנלוג של GLP-1, המסייע לייצר יותר אינסולין במהלך ארוחות ומפחית את כמות הסוכר המיוצרת ע"י הגוף. התרופה מיועדת לטיפול בחולי
סוכרת סוג 2
: מצב בו הגוף אינו מייצר מספיק
אינסולין
והאינסולין שהגוף מייצר אינו פועל היטב. סוכר (גלוקוז) המצטבר בדם יכול לגרום לבעיות רפואיות חמורות כגון מחלת לב, מחלת כליות, עיוורון וקטיעות איברים.
התרופה ניתנת יחד עם תרופות אחרות לטיפול בסוכרת (כגון מטפורמין, פיוגליטזון ותרופות מקבוצת הסולפונילאוריאה) כאשר תרופות אלו לבד או יחד עם טיפול ב-GLP-1, או עם טיפול באינסולין, אינן מספיקות לאיזון רמות הסוכר בדם.
יעיל לטיפול ב:
שיפור רמות הגלוקוז (סוכר) בדם במטופלים מבוגרים עם סוכרת מסוג 2.
הנחיות חשובות:
• התרופה אינה מיועת לטיפול בסוכרת סוג 1 או בחמצת קטוטית.
• במקרה שימוש ב-GLP-1, או באינסולין בזאלי, יש להפסיק את הטיפול בהם לפני תחילת הטיפול בתרופה זו.
מתי אסור להשתמש בתרופה:
• במקרה של רגישות לחומרים הפעילים או למרכיבי התרופה האחרים.
• ב
סוכרת סוג 1
או ב-
חמצת קטוטית
(מצב של הצטברות חומצה בדם).
• מתחת לגיל 18 שנים.
פרמקוקינטיקה:
אינסולין דגלודק- קשירה לחלבונים מעל 99%, זמן מחצית חיים כ-25 שעות. לירגלוטייד- קשירה לחלבונים מעל 98%, זמן מחצית חיים כ-12-13 שעות.
דגשים למשתמש
• ייתכן שינוי מינון תרופות אחרות לסוכרת בשל שימוש בתרופה זו, יש לנטר סוכר לפי הנחיות הרופא.
• מצבים העלולים להביא ל
היפוגליקמיה
, רמה נמוכה של סוכר בדם בדם: שתיית אלכוהול, ביצוע פעילות גופנית יותר מהרגיל, אכילה מועטה או החמצת ארוחה. סימנים עלולים להופיע בפתאומיות. יש להכיר סימנים אלה ולאכול טבליות סוכר או חטיף עתיר סוכר אחר, עד התייצבות רמת הסוכר.
• במקרה כאב בטן חמור שאינו חולף, יש לעדכן רופא. זה יכול להיות סימן לדלקת לבלב חריפה.
• חשוב להימנע מהתייבשות (אובדן של נוזלים מהגוף). יכולה להתרחש בעת הקאות ושלשולים. חשוב להרבות בשתיית נוזלים.
• יש לשנות את מקום ההזרקה מדי יום, כדי להפחית את הסיכון להתפתחות גושים וגומות בעור.
צילום: shutterstock
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
עט ממולא מראש המאפשר בחירה של המנה, כזריקה מתחת לעור. יש לשנות את מקום ההזרקה בכל יום.
תדירות וזמן נטילה
פעם אחת ביום, עדיף באותה שעה בכל יום. יש לוודא מרווח של 8 שעות לפחות בין מנה למנה. אין חובה להזרקה עם הארוחה.
טווח המינון
שלב מנה אחד מכיל 0.036 מ"ג לירגלוטייד ו- 1 יחידת אינסולין דגלודק.
מנה יומית מקסימלית: 1.8 מ"ג לירגלוטייד, 50 יחידות אינסולין דגלודק.
תחילת ההשפעה
.
משך ההשפעה
.
מנה שנשכחה
יש להזריק את המנה מיד כשנזכרים, ולהקפיד על 8 שעות לפחות בין מנה למנה. אם הגיע זמן הזרקת המנה הבאה, אין להזריק מנה כפולה.
הפסקת התרופה
רק לאחר התייעצות עם הרופא. הפסקה עלולה להביא לרמת סוכר גבוהה מאוד בדם.
מינון עודף
רמת הסוכר בדם עלולה לרדת (היפוגליקמיה), תיתכן בחילה או הקאה. יש להכיר סימני היפוגליקמיה ולטפל בהם. במקרה מנת יתר או בליעה ע"י ילד, יש לפנות מיידית לרופא או לחדר מיון בצירוף אריזת התרופה.
אחסון
טרם שימוש: בקירור, 2-8 מעלות צלזיוס. מרגע פתיחה: ניתן לשמור בקירור או בטמפ' החדר, עד 30 מעלות צלזיוס, ועד 21 יום. אין להקפיא!
אזהרות
תזונה
דילוג על ארוחה או אכילה יותר מהרגיל עשויים לשנות את רמות הסוכר בדם, ולכן נדרש ניטור תכוף יותר, ושינוי הטיפול בהתאם.
אלכוהול
רמת הסוכר בדם יכולה לעלות או לרדת, ולכן נדרש ניטור סוכר תכוף יותר מאשר בד"כ.
נהיגה
רמה נמוכה או גבוהה של סוכר בדם עלולה להשפיע על יכולת הריכוז והתגובה. יש להיזהר בנהיגה במצבים אלה.
הריון
אין להשתמש בתרופה במהלך הריון.
הנקה
אין להשתמש בתרופה במהלך הנקה.
תינוקות וילדים
אין ניסיון בתרופה זו עם ילדים ומתבגרים מתחת לגיל 18 שנים. אין להשתמש.
קשישים
נדרש ניטור סוכר תכוף יותר, ושינויי מינון בהתאם.
ניתוח והרדמה כללית
במצבי לחץ, כדוגמת ניתוח הטיפול התרופתי יכול להשתנות. יש לעדכן.
דווח לרופא במקרה של
מחלת מעי דלקתית או עיכוב בהתרוקנות הקיבה (טיפול בתרופה זו אינו מומלץ במצבים אלו)
בעיות עיניים
מחלה של בלוטת התריס
בעיות כבד או כליות- יתכן ויידרש ניטור סוכר תכוף יותר
שינויים בעור במקום ההזרקה
סיכון ממנת יתר
אין נתונים
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
תופעות לוואי שכיחות:
רמת סוכר נמוכה בדם, היפוגליקמיה. תסמינים של סוכר נמוך בדם יכולים להיות: כאב ראש, ישנוניות, חולשה, רגזנות, רעב, קצב לב מהיר, בלבול, רעד ותחושת עצבנות, סחרחורת והזעה. יש לקבל הנחיות מהרופא כיצד לפעול במצב היפוגליקמיה.
תיאבון מופחת, בחילה או הקאות, שלשול, עצירות, קשיי עיכול (דיספפסיה), רירית מודלקת בקיבה (גסטריטיס), כאב בטן, צרבת או נפיחות בבטן - תופעות אלה חולפות לרוב לאחר מספר ימים או שבועות.
תגובות במקום ההזרקה: שטף דם, דימום, כאב, אדמומיות, נפיחות או גרד - תופעות אלה חולפות לרוב לאחר מספר ימים.
עלייה באנזימי הלבלב, כגון ליפאז ועמילאז.
תופעות לוואי לא שכיחות כוללות: תגובות אלרגיות, גרד, אובדן נוזלים מהגוף- חשוב לשתות נוזלים רבים למניעת התייבשות, גיהוקים וגזים בבטן, קצב לב מוגבר, אבני מרה, דלקת בכיס המרה, שינויים חוש הטעם.
במקרה של תופעות לוואי הבאות יש להפסיק נטילת התרופה:
תגובה אלרגית חמורה. סימנים אפשריים: תגובות מקומיות המתפשטות לאזורים אחרים בגוף, תחושה רעה והזעה פתאומית, קשיי נשימה, קצב לב מהיר, סחרחורת.
תשומת לב נדרשת לשינויים בעור במקום ההזרקה. בהזרקה חוזרת באותו המקום, רקמת השומן עלולה להתכווץ, או להתעבות. גושים מתחת לעור יכולים להיגרם גם בשל הצטברות של חלבון הנקרא עמילואיד, והאינסולין עלול שלא לעבוד בצורה מיטבית אם מזריקים לאזור גושי, מכווץ או מעובה. יש לשנות, לכן, את מקום ההזרקה בכל הזרקה, כדי לסייע במניעת שינויים אלו בעור. יתכן שהזרקה לאזור שעבר שינוי תדרוש ניטור רמת סוכר קפדני יותר, בהתאם להנחיית רופא.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
יש לעדכן רוקח/רופא באשר לנטילת תרופות אחרות, כולל תרופות ללא מרשם ותוספי תזונה. בשל השפעת תרופות אחרות על רמת הסוכר בדם, ייתכן ויידרש שינוי במינון תרופה זו.
רמת הסוכר בדם עשויה לצנוח בנטילת: תרופות אחרות לסוכרת (טבליות או זריקות), סולפונאמידים – לזיהומים, סטרואידים אנאבוליים -כגון טסטוסטרון, חוסמי בטא - ליתר לחץ דם. תרופות אלו עלולות להקשות על זיהוי סימני האזהרה של רמת סוכר נמוכה בדם. חומצה אצטיל סליצילית (ותרופות הנקראות סליצילאטים) - לכאבים וחום קל, מעכבי מונואמין אוקסידאז, לדיכאון, מעכבי ACE- לבעיות לב מסוימות או ליתר לחץ דם.
רמת הסוכר בדם עשויה לעלות בנטילת: דאנאזול – תרופה המשפיעה על הביוץ, אמצעי מניעה הניתנים דרך הפה- גלולות למניעת הריון, הורמונים של בלוטת התריס, הורמון גדילה - לרמות נמוכות של הורמון גדילה, גלוקוקורטיקואידים כגון קורטיזון – לדלקת, תרופות סימפטומימטיות כגון אפינפרין (אדרנלין), סאלבוטאמול או טרבוטאלין לאסתמה, תיאזידים ליתר לחץ דם ולאגירת נוזלים.
רמת סוכר בדם עשויה לעלות או לרדת בנטילת: אוקטראוטיד ולנראוטיד - משמשות לטיפול באקרומגליה (מחלה נדירה המתבטאת בעודף של הורמון גדילה).
פיוגליטזון - טבליות לטיפול בסוכרת מסוג 2. אצל חלק המטופלים הסובלים מסוכרת ממושכת, ממחלת לב או שעברו בעבר שבץ, וטופלו בפיוגליטזון ובאינסולין, התפתחה אי ספיקת לב. יש לדווח לרופא מיד אם יש סימנים של אי ספיקת לב, כגון קוצר נשימה חריג או עלייה מהירה במשקל, או נפיחות מקומית (בצקת).
וארפרין או מדללי דם אחרים - תרופות המשמשות למניעת קרישת יתר של הדם.יתכן וידרשו בדיקות דם לעיתים קרובות יותר כדי למדוד את מידת קרישיות הדם.
השפעת שימוש ממושך
מומלץ לעקוב באופן תקופתי אחר התגובה לטיפול, בדיקת סוכר.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/insulin-degludec-tregludec/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
מידע כללי:
אינסולין דגלודק הוא
אינסולין
שפעולתו ממושכת ויציבה בהורדת רמת סוכר בדם, תוך סיוע לפעילות הגוף. משמש לטיפול בסוכרת,
סוג 1
או
סוג 2
, כאשר הגוף לא מייצר מספיק אינסולין לשליטה על רמת הסוכר בדם. מאפייניו של אינסולין זה מאפשרים מתן חד יומי וגמישות בזמן המתן.
יעיל לטיפול ב:
טיפול בסוכרת מעל גיל 1 שנה.
הנחיות חשובות:
• ניתן לשלב אינסולין דגלודק עם תרופות אחרות לסוכרת או עם אינסולין קצר טווח, בהתאם להנחיות הרופא.
• במצב בו משתמשים במספר סוגי אינסולין, יש לוודא שימוש בסוג הנכון במועד הנכון.
מתי אסור להשתמש בתרופה:
• במקרה רגישות לחומר הפעיל או למרכיבי התרופה האחרים.
• כאשר התמיסה אינה צלולה, או חסרת צבע ובמרקם מימי.
פרמקוקינטיקה:
קישור לחלבונים: מעל 99%, מטבוליטים אינם פעילים. זמן מחצית חיים: 25 שעות.
דגשים למשתמש
• נדרש מעקב קפדני אחרי הניטור, הדיאטה, הפעילות הגופנית וטכניקת ההזרקה.
• ייתכן שינוי מינון תרופות אחרות לסוכרת בשל שימוש בתרופה זו, יש לנטר סוכר לפי הנחיות הרופא.
• מחלה או פציעה משמעותית יכולים להביא לעליה ברמת הסוכר בדם. ייתכנו שינויי מינון.
• מצבים העלולים להביא ל
היפוגליקמיה
, רמה נמוכה של סוכר בדם בדם: שתיית אלכוהול, ביצוע פעילות גופנית יותר מהרגיל, אכילה מועטה או החמצת ארוחה. סימנים עלולים להופיע בפתאומיות, להשתנות, להיחלש או לא להופיע כלל. יש להכיר בכך ולשאת בקביעות מזון עתיר סוכר, לשימוש במידת הצורך, עד התייצבות רמת הסוכר.
• יש לשנות את מקום ההזרקה מדי יום, כדי להפחית את הסיכון להתפתחות גושים וגומות בעור, ולסייע במניעת שינויים ברקמת השומן אשר מתחת לעור. האינסולין עלול לא לעבוד בצורה מיטבית בהזרקה לאזור עם גושים.
• תשומת לב לנראות התמיסה: צלולה, נטולת צבע, במרקם מימי. אין להזריק אם אינה נראית כך.
צילום: shutterstock
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
עט מלא מראש המאפשר בחירה של המנה, כזריקה מתחת לעור. יש לשנות את מקום ההזרקה בכל יום.
תדירות וזמן נטילה
פעם אחת ביום, עדיף באותה שעה בכל יום.
אם נדרש, ניתן להזריק בשעה אחרת, ובתנאי שחלפו 8 שעות בין מנה למנה.
אין ניסיון עם גמישות בזמני ההזרקה בילדים ובמתבגרים.
טווח המינון
אינסולין דגלודק 100 יח'/מ"ל
סגנון החיים ורמות הסוכר בדם יקבעו את המינון היומי, ע"י הרופא.
מנה שנשכחה
יש להזריק כשנזכרים, ובתנאי שיחלפו 8 שעות לפחות בין מנה למנה. אם זמן ההזרקה קרוב, אין להזריק מנה כפולה כפיצוי, יש להמשיך בטיפול כרגיל.
הפסקת התרופה
רק לאחר התייעצות עם הרופא. הפסקה עלולה להביא לרמת סוכר גבוהה מאוד בדם, וכן לקטואצידוזיס (הצטברות חומצה בדם).
מינון עודף
רמת הסוכר בדם עלולה לרדת (היפוגליקמיה), תיתכן בחילה או הקאה. יש להכיר סימני היפוגליקמיה ולטפל בהם. נדרש ניטור רמות סוכר תכוף יותר.
במקרה מנת יתר או בליעה, יש לפנות לחדר מיון בצירוף האריזה.
אחסון
טרם שימוש: בקירור, 2-8 מעלות צלזיוס. מרגע פתיחה: ניתן לשמור בטמפ' החדר, עד 30 מעלות צלזיוס, ועד 8 שבועות.
אזהרות
תזונה
דילוג על ארוחה או אכילה יותר מהרגיל עשויים לשנות את רמות הסוכר בדם, ולכן נדרש ניטור תכוף יותר, ושינוי הטיפול בהתאם. שינויי תזונה עשויים לשנות את הצורך באינסולין.
אלכוהול
רמת הסוכר בדם יכולה לעלות או לרדת, ולכן נדרש ניטור סוכר תכוף יותר מאשר בד"כ.
נהיגה
רמה נמוכה או גבוהה של סוכר בדם עלולה להשפיע על יכולת הריכוז והתגובה. יש להיזהר בנהיגה במצבים אלה.
הריון
יש להתייעץ עם הרופא בהריון ובעת תכנונו, טרם נטילת התרופה. ייתכן שיהיה צורך בשינוי מנת האינסולין בזמן ההיריון ולאחר הלידה. חשיבות רבה לאיזון הסוכר במהלך ההריון.
הנקה
לא ידוע אם התרופה משפיעה בהנקה. יש להתייעץ עם הרופא.
תינוקות וילדים
מיועד לתינוקות, ילדים ומתבגרים מעל גיל 1 שנה.
קשישים
נדרש ניטור סוכר תכוף יותר, ושינויי מינון בהתאם, ייתכן שיהיה צורך במינון נמוך יותר.
ניתוח והרדמה כללית
במצבי לחץ, כדוגמת ניתוח הטיפול התרופתי יכול להשתנות. יש לעדכן.
דווח לרופא במקרה של
בעיות בכבד או בכליה.
מחלה או פציעה משמעותית.
נסיעה עתידית (מעבר בין אזורי זמן, אספקת התרופה ואחסון).
סימני אי ספיקת לב (קוצר נשימה, עלייה מהירה במשקל).
סיכון ממנת יתר
אין נתונים
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
תופעות לוואי שכיחות:
רמת סוכר נמוכה בדם, היפוגליקמיה. תסמינים של סוכר נמוך בדם יכולים להיות: כאב ראש, ישנוניות, חולשה, רגזנות, רעב, קצב לב מהיר, בלבול, רעד ותחושת עצבנות, סחרחורת והזעה. יש לקבל הנחיות מהרופא כיצד לפעול במצב היפוגליקמיה, ולשאת באופן קבוע מזון עתיר סוכר.
סימני היפוגליקמיה עשויים להשתנות, להיות חלשים יותר, או לא להופיע בהתאם למצב הגופני, הרפואי, לגיל, ולתרופות אחרות שבשימוש.
תגובות במקום ההזרקה: שטף דם, דימום, כאב, אדמומיות, נפיחות או גרד - תופעות אלה חולפות לרוב לאחר מספר ימים עד שבועות.
תופעות לוואי שאינן שכיחות: שינויים בעור (התעבות או התכווצות), הפרעות בראייה, טשטוש ראייה, כאבי שרירים, הפרעות בחוש הטעם, בצקות, נפיחות סביב המפרקים. שינויים והפרעות בראייה יכולים להעיד על חוסר איזון רמות הסוכר בדם, ויש לפנות לרופא.
שינויי עור במקום ההזרקה: גושים מתחת לעור יכולים להגרם גם בשל הצטברות של חלבון הנקרא עמילואיד. האינסולין עלול שלא לעבוד בצורה מיטבית אם מזריקים לאזור גושי, מכווץ או מעובה, ולכן יש לשנות את מקום ההזרקה בכל פעם, כדי לסייע במניעת שינויים אלו. הזרקה לאזורים שעברו שינו, יתכן ותדרוש ניטור קפדני יותר של רמות הסוכר, או התאמת מינון התרופות.
במקרה של תופעות לוואי הבאות יש להפסיק נטילת התרופה:
תגובה אלרגית חמורה. סימנים אפשריים: תגובות מקומיות המתפשטות לאזורים אחרים בגוף, תחושה רעה והזעה פתאומית, קשיי נשימה, קצב לב מהיר, סחרחורת.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
יש לעדכן רוקח/רופא באשר לנטילת תרופות אחרות, כולל תרופות ללא מרשם ותוספי תזונה. בשל השפעת תרופות אחרות על רמת הסוכר בדם, ייתכן ויידרש שינוי במינון תרופה זו.
רמת הסוכר בדם עשויה לצנוח בנטילת: תרופות אחרות לטיפול בסוכרת, סולפונאמידים - לטיפול בזיהומים, סטרואידים אנאבוליים כגון טסטוסטרון, עכבי ACE- לטיפול במחלות לב מסויימות/יתר לחץ דם, מעכבי MAO- לטיפול בדיכאון, סליצילטים (כמו אספירין)- לשיכוך כאבים והורדת חום, חוסמי בטא - ליתר לחץ דם. תרופות אלה עלולות להקשות על זיהוי סימני האזהרה לתת סוכר בדם.
רמת הסוכר בדם עשויה לעלות בנטילת: דאנאזול – תרופה המשפיעה על הביוץ, אמצעי מניעה הניתנים דרך הפה- גלולות למניעת הריון, הורמונים של בלוטת התריס, הורמון גדילה - לרמות נמוכות של הורמון גדילה, קורטיקוסטרואידים כגון קורטיזון – לדלקת, תרופות סימפטומימטיות כגון אפינפרין (אדרנלין), סאלבוטאמול או טרבוטאלין לאסתמה, תיאזידים ליתר לחץ דם ולאגירת נוזלים.
רמת סוכר בדם עשויה לעלות או לרדת בנטילת: אוקטראוטיד ולנראוטיד- לטיפול באקרומגליה, מחלה נדירה.
פיוגליטזון - טבליות לטיפול בסוכרת מסוג 2. אצל חלק המטופלים הסובלים מסוכרת ממושכת, ממחלת לב או שעברו בעבר שבץ, וטופלו בפיוגליטזון ובאינסולין, התפתחה אי ספיקת לב. יש לדווח לרופא מיד אם יש סימנים של אי ספיקת לב, כגון קוצר נשימה חריג או עלייה מהירה במשקל, או נפיחות מקומית (בצקת).
השפעת שימוש ממושך
נדרשות בדיקות דם ושתן.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/insulin-glargine-lantus-toujeo/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אינסולין גלרג'ין הוא
אינסולין
שעבר שינוי והוא דומה מאוד לאינסולין הומאני. פעולתו ממושכת ויציבה בהורדת רמת סוכר בדם. משמש לטיפול ב
סוכרת
, כאשר הגוף לא מייצר מספיק אינסולין לשליטה על רמת הסוכר בדם.
יעיל לטיפול ב:
סוכרת מסוג 1
, מגיל 6 ומעלה.
סוכרת מסוג 2
- טיפול במבוגרים הזקוקים לאינסולין ארוך טווח (לנטוס). טיפול בסוכרת מבוגרים, , מתבגרים וילדים מעל גיל 6 שנים (טוג'או).
הנחיות חשובות:
• ניתן לשלב אינסולין גלרג'ין עם תרופות אחרות לסוכרת או עם אינסולין קצר טווח, בהתאם להנחיות הרופא.
• מעבר בין אינסולינים שונים, רק בהנחיית רופא (גם אם מכילים את אותו אינסולין פעיל).
• אין להחליף בין תכשירים מסחריים שונים, המכילים את אותו חומר פעיל. המעבר מטיפול בסוג מסוים של אינסולין לסוג אחר דורש מרשם רפואי, פיקוח רפואי וניטור רמת הגלוקוז בדם.
• בשימוש באינסולין יש לשאת תמיד, לפחות 20 גרם סוכר (לשימוש במצב היפוגליקמיה), וכן מידע מזהה כחולה סוכרת.
מתי אסור להשתמש בתרופה:
• במקרה רגישות לחומר הפעיל או למרכיבי התרופה האחרים.
• כאשר התמיסה אינה צלולה, או חסרת צבע ובמרקם מימי.
פרמקוקינטיקה:
תבנית ספיגה דומה בכל אתר הזרקה ברקמה התת עורית. מטבוליטים פעילים.
דגשים למשתמש
• נדרש מעקב קפדני אחרי הניטור, הדיאטה, הפעילות הגופנית וטכניקת ההזרקה.
• ייתכן שינוי מינון תרופות אחרות לסוכרת בשל שימוש בתרופה זו, יש לנטר סוכר לפי הנחיות הרופא.
• מחלה או פציעה משמעותית יכולים להביא לעליה ברמת הסוכר בדם. ייתכנו שינויי מינון.
• מצבים העלולים להביא ל
היפוגליקמיה
, רמה נמוכה של סוכר בדם בדם: שתיית אלכוהול, ביצוע פעילות גופנית יותר מהרגיל, אכילה מועטה או החמצת ארוחה. סימנים עלולים להופיע בפתאומיות, להשתנות, להיחלש או לא להופיע כלל. יש להכיר בכך ולשאת בקביעות מזון עתיר סוכר, לשימוש במידת הצורך, עד התייצבות רמת הסוכר.
• יש לשנות את מקום ההזרקה מדי יום, כדי להפחית את הסיכון להתפתחות גושים וגומות בעור. ייתכן שהאינסולין לא יעבוד טוב בהזרקה באזור עם גושים.
• תשומת לב לניראות התמיסה: צלולה, נטולת צבע, במרקם מימי. אין להזריק אם אינה נראית כך.
• יש לוודא שימוש באינסולין הנכון, ולדווח על טעויות כתוצאה מבלבול בין אינסולינים, בייחוד בין ארוכי טווח וקצרי טווח.
• למניעת אפשרות להעברת מחלות, אין להשתמש באותו עט אינסולין ליותר ממטופל אחד, אפילו אם מחליפים מחט.
צילום: shutterstock
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
עט מלא מראש המאפשר בחירה של המנה, כזריקה מתחת לעור. יש לשנות את מקום ההזרקה בכל יום.
תדירות וזמן נטילה
פעם אחת ביום, עדיף באותה שעה בכל יום.
לאחר ההזרקה במקרה חוסר ביטחון לגבי הכמות שהוזרקה, יש למדוד את רמת הסוכר לפני קבלת החלטה האם יש צורך בזריקה נוספת.
טוג'או: אם נדרש, ניתן להזריק עד 3 שעות לפני או אחרי הזמן הנדרש.
טווח המינון
אינסולין גלרג'ין 100 יח'/מ"ל (לנטוס, בסגלר, סמגלי)/ 300 יח'/מ"ל (טוג'או)
סגנון החיים ורמות הסוכר בדם יקבעו את המינון היומי, ע"י הרופא
.
ניתן לכוון ולהזריק בין 1-80 יחידות בזריקה אחת (טוג'או סולוסטאר). אם המנה היא מעבר ל-80 יחידות, תידרש יותר מזריקה אחת. ( בסגלר)
.
ניתן להזריק 2-160 יחידות באמצעות טוג'או דאבלסטאר (בהפרשים של 2 יחידות).
מנה שנשכחה
יש לנטר באופן תכוף את רמת הסוכר, שעלולה להיות גבוהה. אין להזריק מנה כפולה כפיצוי. יש לפעול לפי הנחיות הטיפול ב
היפרגליקמיה
.
הפסקת התרופה
רק לאחר התייעצות עם הרופא. הפסקה עלולה להביא לרמת סוכר גבוהה מאוד בדם, וכן קטואצידוזיס (הצטברות חומצה בדם).
מינון עודף
רמת הסוכר בדם עלולה לרדת (היפוגליקמיה), תיתכן בחילה או הקאה. יש להכיר סימני היפוגליקמיה ולטפל בהם. נדרש ניטור רמות סוכר תכוף יותר.
אחסון
טרם שימוש: בקירור, 2-8 מעלות צלזיוס. מרגע פתיחה: ניתן לשמור בטמפ' החדר, עד 30 מעלות צלזיוס, ועד 4 שבועות (לנטוס, בסגלר) או 6 שבועות (טוג'או). עט שנמצא בשימוש אין לאחסן בקירור. אין להקפיא.
אזהרות
תזונה
דילוג על ארוחה או אכילה יותר מהרגיל עשויים לשנות את רמות הסוכר בדם, ולכן נדרש ניטור תכוף יותר, ושינוי הטיפול בהתאם.
אלכוהול
רמת הסוכר בדם יכולה לעלות או לרדת, ולכן נדרש ניטור סוכר תכוף יותר מאשר בד"כ.
נהיגה
רמה נמוכה או גבוהה של סוכר בדם עלולה להשפיע על יכולת הריכוז והתגובה. יש להיזהר בנהיגה במצבים אלה.
הריון
יש להתייעץ עם הרופא טרם השימוש. מינון האינסולין יכול להשתנות.
הנקה
יש להתייעץ עם הרופא טרם השימוש. מינון האינסולין יכול להשתנות.
תינוקות וילדים
אינסולין זה מיועד לטיפול מעל גיל 6 שנים (לנטוס, בסגלר, טוג'או).
קשישים
נדרש ניטור סוכר תכוף יותר, ושינויי מינון בהתאם, ייתכן שיהיה צורך במינון נמוך יותר.
ניתוח והרדמה כללית
במצבי לחץ, כדוגמת ניתוח הטיפול התרופתי יכול להשתנות. יש לעדכן.
דווח לרופא במקרה של
בעיות בכבד או בכליה.
מחלה או פציעה משמעותית.
נסיעה עתידית (מעבר בין אזורי זמן, אספקת התרופה ואחסון).
סימני אי ספיקת לב (קוצר נשימה, עלייה מהירה במשקל).
סיכון ממנת יתר
אין נתונים
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
תופעות לוואי שכיחות:
רמת סוכר נמוכה בדם, היפוגליקמיה. תסמינים של סוכר נמוך בדם יכולים להיות: כאב ראש, ישנוניות, חולשה, רגזנות, רעב, קצב לב מהיר, בלבול, רעד ותחושת עצבנות, סחרחורת והזעה. יש לקבל הנחיות מהרופא כיצד לפעול במצב היפוגליקמיה, ולשאת באופן קבוע מזון עתיר סוכר.
סימני היפוגליקמיה עשויים להשתנות, להיות חלשים יותר, או לא להופיע בהתאם למצב הגופני, הרפואי, לגיל, ולתרופות אחרות שבשימוש.
תגובות במקום ההזרקה: שינויים בעור (התעבות או התכווצות), שטף דם, דימום, כאב, אדמומיות, נפיחות או גרד - תופעות אלה חולפות לרוב לאחר מספר ימים עד שבועות, קורות, לעיתים, בשל הזרקה, לעיתים קרובות, באותו המקום. כמו כן, עלולים להופיע גושים מתחת לעור הנגרמים כתוצאה מהצטברות חלבון הנקרא עמילואיד. ייתכן שהאינסולין לא יעבוד טוב בהזרקה באזור גושי (תדירות תופעות לואי זו אינה ידועה).
תופעות לוואי שאינן שכיחות: הפרעות בראייה, טשטוש ראייה, כאבי שרירים, הפרעות בחוש הטעם, בצקות. שינויים והפרעות בראייה יכולים להעיד על חוסר איזון רמות הסוכר בדם, ויש לפנות לרופא.
תופעות לוואי אצל ילדים ומתבגרים, בגיל 18 שנים או פחות, דומות לאלו שנצפו אצל מבוגרים. תגובות וכאב באזור ההזרקה, וכן תגובות עוריות (פריחה)- מדווחות באופן יחסי בתדירות גבוהה יותר אצל ילדים ומתבגרים מאשר במבוגרים.
במקרה של תופעות לוואי הבאות יש להפסיק נטילת התרופה:
תגובה אלרגית חמורה. סימנים אפשריים: תגובות מקומיות המתפשטות לאזורים אחרים בגוף, תחושה רעה והזעה פתאומית, קשיי נשימה, קצב לב מהיר, סחרחורת.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
יש לעדכן רוקח/רופא באשר לנטילת תרופות אחרות, כולל תרופות ללא מרשם ותוספי תזונה. בשל השפעת תרופות אחרות על רמת הסוכר בדם, ייתכן ויידרש שינוי במינון תרופה זו.
רמת הסוכר בדם עשויה לצנוח בנטילת: תרופות אחרות לטיפול בסוכרת, מעכבי ACE- לטיפול במחלות לב מסויימות/יתר לחץ דם, דיזופיראמיד - לטיפול במחלות לב מסויימות, פלואוקסטין- לטיפול בדיכאון, פיברטים- להפחתת רמות גבוהות של שומני דם, מעכבי MAO- לטיפול בדיכאון, פנטוקספילין, פרופוקסיפן, סליצילטים (כמו אספירין)- לשיכוך כאבים והורדת חום, אנטיביוטיקה מסוג סולפונאמיד.
רמת הסוכר בדם עשויה לעלות בנטילת: דאנאזול – תרופה המשפיעה על הביוץ, דיאזוקסיד- ללחץ דם גבוה, גלוקגון- הורמון הלבלב המשמש בהיפוגליקמיה חמורה, איזוניאזיד- לטיפול בשחפת, נגזרות פנותיאזינים- לטיפול בהפרעות פסיכיאטריות, אמצעי מניעה הניתנים דרך הפה- גלולות למניעת הריון, הורמונים של בלוטת התריס, הורמון גדילה - לרמות נמוכות של הורמון גדילה, קורטיקוסטרואידים כגון קורטיזון – לדלקת, תרופות סימפטומימטיות כגון אפינפרין (אדרנלין), סאלבוטאמול או טרבוטאלין לאסתמה, תיאזידים ליתר לחץ דם ולאגירת נוזלים, אנטי פסיכוטיות מהדור החדש (אולאנזפין, קלוזפין), מעכבי פרוטאזות- לטיפול ב- HIV.
רמת סוכר בדם עשויה לעלות או לרדת בנטילת: חוסמי בתא, קלונידין, מלחי ליתיום, פנטמידין.
סימני אזהרה של היפרגליקמיה (רמות סוכר גבוהות בדם), המחייבים פנייה לרופא: צמא, עלייה בצורך למתן שתן, עייפות, עור יבש, אדמומיות בפנים, אובדן תיאבון, לחץ דם נמוך, פעימות לב מהירות, הימצאות גלוקוז וגופי קטון בשתן. כאב בטן, נשימה מהירה ועמוקה, ישנוניות או אפילו אובדן ההכרה עשויים להיות סימנים של מצב חמור (קטואצידוזיס) הנובע ממחסור באינסולין.
פיוגליטזון - טבליות לטיפול בסוכרת מסוג 2. אצל חלק המטופלים הסובלים מסוכרת ממושכת, ממחלת לב או שעברו בעבר שבץ, וטופלו בפיוגליטזון ובאינסולין, התפתחה אי ספיקת לב. יש לדווח לרופא מיד אם יש סימנים של אי ספיקת לב, כגון קוצר נשימה חריג או עלייה מהירה במשקל, או נפיחות מקומית (בצקת).
השפעת שימוש ממושך
נדרשות בדיקות דם ושתן.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/insulin/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אינסולין הוא הורמון המיוצר על ידי הלבלב. נוכחותו חיונית למגוון פעילויות הקשורות בחילוף החומרים, שהמוכרת בהן היא בקרת רמת הסוכר בדם.
אינסולין ידוע כתרופה מאז שנות ה-20, והוא ניתן בהזרקה כתוספת או כתחליף לאינסולין טבעי בטיפול ב
סוכרת
.
אינסולין הוא הטיפול היעיל היחיד ב
סוכרת סוג 1
(סוכרת התלויה באינסולין), בה מאבד הלבלב את היכולת לייצר ולהפריש אינסולין, באופן חלקי או מלא. סוכרת מסוג 1 היא מחלה אוטואימונית, כלומר נגרמת מפעילות נוגדנים של הגוף, הפוגעים ביכולתו של הלבלב לייצר אינסולין.
אינסולין ניתן גם לטיפול בסוכרת המתפתחת לרוב אצל מבוגרים,
סוג 2
. בסוכרת כזו הלבלב מייצר אינסולין, אך התאים בגוף אינם מגיבים אליו. זהו מצב של
תנגודת לאינסולין
, בו רמות הגלוקוז בדם אינן מאוזנות. יש להשתמש בו בשילוב עם תזונה מבוקרת בקפידה.
ייתכן שיהיה צורך בשינוי המינון של אינסולין במקרים של מחלה, הקאה, שינויים בתזונה או ברמת הפעילות הגופנית.
יש להחליף את אתר ההזרקה על מנת למנוע שינויים בעור כמו גבשושיות תת עוריות. האינסולין עשוי שלא לעבוד מספיק טוב בהזרקה לאיזור גבשושי.
קיים מגוון רחב של תכשירי אינסולין, הפועלים לזמן קצר, בינוני או ממושך, וכן שונים במהירות פעולתם. לעתים קרובות נותנים שילובים של סוגים שונים של אינסולין.
אנשים המקבלים אינסולין חייבים לשאת עמם כרטיס או תג אזהרה, כדי שבמקרה של איבוד ההכרה יוכלו לקבל את הטיפול הדרוש. כמו כן, וכדי להימנע ממצבי היפרגלימיה והיפוגליקמיה, יש לוודא הימצאות של עט ומחסניות נוספים, למקרה אובדן או פגם, וכן סוכר, בזמינות מיידית.
צילום: shutterstock
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
זריקות, עט להזרקה.
תדירות וזמן נטילה
משתנה לפי התכשיר או התכשירים ולפי הצרכים האינדיבידואלים של החולה, בדרך-כלל 1-4 פעמים ביום, 30-45 דקות לפני האוכל, וכן לפני השינה.
אינסולין מהיר יינתן בדרך כלל 15 דקות מזמן הארוחה (לפני או אחרי).
טווח המינון
המינון וסוג התכשיר נקבעים על פי צרכי החולה.
תחילת ההשפעה
פעולה קצרת טווח: 30-60 דקות. פעולה בעלת טווח בינוני או ממושך: 1-4 שעות.
משך ההשפעה
פעולה קצרת טווח: 30-60 דקות. פעולה בעלת טווח בינוני או ממושך: 1-4 שעות.
מנה שנשכחה
יש להיוועץ ברופא. הפעולה הנכונה תלויה במינון ובסוג האינסולין.
הפסקת התרופה
אין להפסיק את התרופה בלי להיוועץ ברופא, הפסקתה עלולה לגרום לבלבול ולאיבוד ההכרה.
מינון עודף
יש לפנות לחדר מיון מייד. עשויים להבחין בתסמינים המצביעים על רמת סוכר נמוכה מדי בדם כגון עילפון, רעב, הזעה, רעד, בלבול או כאב ראש. אם מופיעים תסמינים אלה, קח מייד מזון או משקה עתיר-סוכר. דרושה פעולת חירום במקרה של עוויתות או איבוד הכרה.
אחסון
לשמור במקרר אך לא להקפיא.
לאחר תחילת השימוש/הוצאה מקירור, יש למלא אחר ההוראות שעל המיכל, המשתנות בין הסוגים.
אזהרות
תזונה
דרושה תזונה דלת פחמימות ושומנים. יש לנהוג לפי הוראות הרופא.
אלכוהול
יש להגביל את צריכתו משום שעלול להשפיע על איזון רמת האינסולין בגוף.
נהיגה
לא צפויה השפעה, אלא במקרים של היפוגליקמיה או היפרגליקמיה- בהם עלולה להיות סחרחורת, בלבול ופגיעה ביכולת התגובה והריכוז.
הריון
השימוש באינסולין והבחירה בסוג המתאים נעשים תחת השגחה רפואית צמודה ובהתאם לדרישות הגוף המשתנות במהלך חודשי ההריון.
הנקה
יש להתייעץ עם הרופא, ייתכן ויידרש שינוי במינון האינסולין ובתזונה.
תינוקות וילדים
מינון האינסולין יחושב בהתאם לצרכים המטבוליים, ערכי רמות הסוכר בדם ומטרת הבקרה ברמות אלו.
קשישים
יש להשתמש בזהירות, קיים סיכון מוגבר לשימוש לקוי בתכשיר האינסולין. סימני אזהרה ראשוניים להיפוגליקמיה עלולים להיות פחותים, חלשים יותר או לא להופיע כלל.
ניתוח והרדמה כללית
יש לעדכן את הרופא המטפל, ייתכנו שינויי מינון האינסולין.
דווח לרופא במקרה של
ליקוי בתפקוד כבד או כליות
הריון/ הנקה או תיכנונם
נסיעה עתידית
מחלות ופציעות
תגובה אלרגית לאינסולין בעבר
נטילת תרופות אחרות
שינוי בטיפול תרופתי קיים
סיכון ממנת יתר
גבוה
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
שכיחות: עלולות להיות תגובות באזור ההזרקה (כגון אדמומיות, כאב עז במיוחד בהזרקה, גרד, פריחה, נפיחות או דלקת). הן עלולות גם להתפשט מסביב לאזור ההזרקה. רוב התגובות הקלות לאינסולינים בדרך כלל חולפות תוך מספר ימים עד מספר שבועות.
באופן לא שכיח: אלרגיה, בעיות ראייה, שינויים במקום ההזרקה, מפרקים נפוחים, כאב הנובע מפגיעה עצבית.
תופעות נוספות אפשריות, יש להכיר את הסימנים ולפעול בהתאם:
רמת סוכר גבוהה מדי בדם:
היפרגליקמיה
. סימנים אפשריים: צמא, עלייה בצורך למתן שתן, עייפות, עור יבש, אדמומיות בפנים, אובדן תיאבון, לחץ דם נמוך, פעימות לב מהירות, גלוקוז וגופי קטון בשתן. כאב בטן, נשימה מהירה ועמוקה, ישנוניות או אפילו אובדן ההכרה עשויים להיות סימנים של מצב חמור (קטואצידוזיס) הנובע ממחסור באינסולין.
רמת סוכר נמוכה מדי בדם: היפוגליקמיה. סימנים אפשריים: הזעה, עור לח, חרדה, פעימות לב מהירות, לחץ דם גבוה, דפיקות לב ופעימות לב לא סדירות. סימפטומים אלה לעיתים קרובות מופיעים לפני הסימפטומים של רמת סוכר נמוכה במוח.
לעיתים, לאחר מעבר לשימוש באינסולין הומני, סימני האזהרה המוקדמים להיפוגליקמיה פחות ברורים או שונים מאשר עם אינסולין ממקור של בעלי חיים. במקרה בו היפוגליקמיה מופיעה לעיתים קרובות, או בקושי לזהות את הסימנים, יש להיוועץ ברופא.
דוגמאות לסימנים המעידים על רמת סוכר נמוכה במוח: כאבי ראש, רעב עז, בחילות, הקאות, עייפות, ישנוניות, הפרעות בשינה, חוסר מנוחה, התנהגות תוקפנית, קשיי ריכוז, תגובות בלתי תקינות,
דיכאון
, בלבול, הפרעות בדיבור (לפעמים איבוד יכולת הדיבור), הפרעות בראייה, רעד, שיתוק, תחושות עקצוץ, חוסר תחושה ועקצוץ באזור הפה, סחרחורות, אובדן שליטה עצמית, חוסר היכולת לדאוג לעצמך, פרכוסים ואובדן הכרה.
באופן לא שכיח, בהזרקה לעיתים קרובות מדי באותו המקום, רקמת השומן עלולה או להתכווץ או להתעבות. גבשושיות תת עוריות עלולות גם הן להיווצר עקב הצטברות של חלבון הנקרא עמילואיד. האינסולין עשוי לעבוד לא מספיק טוב בהזרקה לתוך איזור גבשושי. יש לשנות את מקום ההזרקה בכל הזרקה כדי לסייע במניעת שינויים עוריים אלו.
אזהרות מיוחדות
יש לוודא כי זהו סוג האינסולין הנכון לשימוש. בשימוש בהזרקה, ההזרקה הינה תת-עורית בלבד.
בשינוי סוג האינסולין שבשימוש, יהיה צורך בהזרקה של כמות שונה מהכמות שהוזרקה קודם. ייתכן שהשינוי יהיה רק בהזרקה הראשונה או שהוא יהיה הדרגתי על פני מספר שבועות או חודשים.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
יש לעדכן רופא/רוקח האשר לנטילת תרופות אחרות, כולל תרופות ללא מרשם וכן תוספי תזונה. בייחוד עבור:
תרופות העלולות לגרום לירידת רמת הסוכר בדם: כמו תרופות אחרות לטיפול בסוכרת, טיפול במחלות לב מסוימות, או בלחץ דם על ידי מעכבי ACE, דיזופיראמיד (לטיפול במחלות לב מסוימות), פלואוקסטין (לטיפול בדיכאון), פיבראטים (להפחתת רמות גבוהות של שומנים בדם), מעכבי MAO לטיפול בדיכאון,פנטוקסיפילין, פרופוקסיפן, סליצילטים (כגון אספירין, לשיכוך כאבים והורדת חום), אנטיביוטיקה מסוג סולפונאמיד.
תרופות העלולות לגרום לעליית רמת הסוכר בדם: כמו קורטיקוסטרואידים (כגון "קורטיזון" - לטיפול בדלקת), דנזול (תרופה הפועלת על הביוץ), דיאזוקסיד (לטיפול בלחץ דם גבוה), משתנים (לטיפול בלחץ דם גבוה או צבירת נוזלים מוגברת), גלוקגון (הורמון הלבלב משמש לטיפול בהיפוגליקמיה חמורה), איזוניאזיד (לטיפול בשחפת), אסטרוגנים ופרוגסטוגנים (נמצאים בגלולות למניעת הריון), פנותיאזינים (לטיפול בהפרעות פסיכיאטריות), סומאטרופין (הורמון גדילה), תרופות סימפטומימטיות (כגון אפינפרין [אדרנלין] או טרבוטלין, סאלבוטאמול לטיפול באסתמה), הורמוני בלוטת התריס (משמשים לטיפול בהפרעות בלוטת התריס), תרופות אנטיפסיכוטיות מהדור החדש (אולאנזפין וקלוזאפין), מעכבי פרוטאזות (משמשים לטיפול ב-HIV).
רמת הסוכר בדם עלולה לעלות או לרדת בנטילת: חוסמי בטא (לטיפול בלחץ דם גבוה), קלונידין (לטיפול בלחץ דם גבוה), מלחי ליתיום (לטיפול בהפרעות פסיכיאטריות). פנטמידין (לטיפול בזיהומים מסוימים הנגרמים על-ידי טפילים) עלול לגרום להיפוגליקמיה אשר עשויה לעיתים להפוך אחר כך להיפרגליקמיה.
חוסמי בטא כמו תרופות סימפטומימטיות אחרות (כגון גואנתידין, קלונידין, רסרפין) עשויים להפחית או להעלים לחלוטין את סימני האזהרה הראשוניים אשר עוזרים בזיהוי היפוגליקמיה.
השפעת שימוש ממושך
לא צפויות בעיות. ניטור: דרוש ניטור סדיר של רמות סוכר בשתן ו/או בדם.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/insulinoma/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אינסולינומה היא גידול שמקורו בתאים מפרישי האינסולין בלבלב, תאי בטא. האינסולין הוא הווסת העיקרי של רמת הגלוקוז, הסוכר העיקרי בדם. מחלת הסוכרת, שבה רמת הגלוקוז בדם גבוהה, נגרמת בשל חוסר, חלקי או מלא, באינסולין. אצל אנשים בריאים העלייה ברמת הגלוקוז בדם גורמת להפרשת אינסולין מהלבלב אל הדם, ועלייה ברמת האינסולין בדם גורמת, בדרכים רבות, לירידה של רמת הסוכר בדם.
כמו כל תא בגופנו, גם תאי הבטא של הלבלב עלולים להוות מקור לגידול. שכיחות הופעתו היא כ-4-1 למיליון בני אדם בשנה. ב-90% מהמקרים לערך, מדובר בגידול בודד שקוטרו קטן מ-2 ס"מ. בדרך כלל מדובר בגידול שפיר ורק5% עד 15% מהאינסולינומות ממאירות (גרורתיות, עם גרורות בקשריות הלימפה או בכבד). אינסולינומה מופיעה בעיקר בגיל העמידה (גיל חציוני: 50). לעיתים רחוקות האינסולינומה היא חלק מתסמונת הכוללת גידולים במספר בלוטות הפרשה פנימית: יותרת המוח (ההיפופיזה), הלבלב ויותרת התריס (פרתירואיד).
קראו עוד:
בדיקת סוכר בדם ופענוח תוצאותיה
תסמונת זו נקראת Multiple Endocrine Adenopathy-1 (או MEN-1). זו תסמונת משפחתית, ולכן עלולים להיות לחולה באינסולינומה קרובי משפחה עם אינסולינומה או עם גידולים של יותרת המוח או של יותרת התריס. במקרים אלה האינסולינומה מופיעה בגיל צעיר יותר - בעשור השלישי לחיים.
פרופ' עדית פלטאו
האנציקלופדיה הישראלית לרפואה
הוצאת ידיעות ספרים 2007
סימפטומים
ההשפעות הנגרמות ישירות על ידי היפוגליקמיה (רמה נמוכה של גלוקוז בדם) הן בלבול, כאב ראש, חוסר התמצאות, הפרעות בראייה, התנהגות חריגה, ואפילו איבוד הכרה. רמה נמוכה של גלוקוז בדם עלולה לסכן חיים ובעיקר עלולה לגרום נזק למוח, מפני שהגלוקוז הוא הספק העיקרי של אנרגיה. לפיכך נודעת חשיבות רבה למנגנונים (הרגישים מאוד) הפועלים כאשר יורדת רמת הגלוקוז בדם כדי להעלותה בחזרה לערך התקין. החשוב מבין מנגנונים אלה קשור בהתעוררות מערכת העצבים הסימפתטית, שעל ידי הפרשת קטכולאמינים (כגון אדרנלין ונוראדרנלין) מסייעת להעלאת רמת הסוכר. עם זאת, חלק מההשפעות של היפוגליקמיה נגרמות דווקא על ידי מנגנוני ההגנה (הפרשת הקטכולאמינים) ובכללן הזעה, רעד ופעימות לב מואצות. בניגוד לגורמים אחרים שעלולים לגרום להיפוגליקמיה לאחר ארוחות, אצל חולי אינסולינומה מופיעה ההיפוגליקמיה בעיקר בצום.
אבחון ובדיקות
האבחון נעשה על סמך ממצא של רמה גבוהה של אינסולין בדם יחד עם רמת סוכר נמוכה. אם לא לקה החולה באירועים של היפוגליקמיה עצמונית חדה, ניתן לבצע תבחין-צום, דהיינו, להשאיר את החולה בצום עד 72 שעות, ולבדוק את רמות הגלוקוז, האינסולין והפפטיד-C (מרכיב-ביניים של ייצור מולקולת האינסולין) כל 8-4 שעות. אם לחולה סימני היפוגליקמיה או רמת גלוקוז בדם של 40 מ"ג/ד"ל ומטה, יש להפסיק את התבחין לפני תום 72 שעות. אבחון אינסולינומה נקבע על סמך הערכים המוחלטים ובעיקר על סמך היחס בין רמת האינסולין לבין רמת הגלוקוז בדם. יחס של מעל 0.3 תומך באבחון אינסולינומה.
ערכים גבוהים של אינסולין לצד רמות נמוכות של סוכר קיימת גם אצל אנשים שהזריקו כמויות עודפות של אינסולין (בשוגג או במכוון), וכן אצל חולים שנטלו יתר תרופות מקבוצת סולפוניל-אוריאה (אלו הן תרופות המקובלות בטיפול להורדת רמות הסוכר בדם של חולי סוכרת כגון דאוניל, גליבטיק ודומות). תרופות אלה גורמות להגברת ההפרשה של אינסולין מן הלבלב ומינון-יתר שלהן עלול ליצור הסתמנות קלינית דומה לזו של אינסולינומה. לכן, בנוסף למדידות גלוקוז ואינסולין נהוג לבדוק גם את קיומם של תוצרי-ביניים מייצור האינסולין, כמו c-peptide ופרואינסולין וכן את רמות הסולפוניל-אוריאה בדם ובשתן. על פי מכלול הנתונים ניתן לשלול את הסיבות להיפוגליקמיה שאינן אינסולינומה.
כדי לאשר את האבחנה יש לנסות להדגים את הגידול באמצעי דימות שונים, כגון CT, MRI, מיפוי איזוטופי עם חומר הקרוי Octreotide, ועל-שמע (אולטרסאונד) אנדוסקופי (לפני או בעת הניתוח).
טיפולים ותרופות
אם זוהה אצל החולה גידול בלבלב, ניתן לרפאו על ידי כריתה בניתוח. זה מה שנעשה אצל מרבית החולים. אם מתגלות גרורות אין טעם בכריתה בניתוח, יש לטפל באמצעות תרופות המדכאות הפרשת אינסולין מהלבלב כגון Diazoxide ו-Octreotide. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/interferon/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
האינטרפרונים הם קבוצת חומרים חלבוניים המיוצרים בתאים של האדם ושל בעלי חיים עקב זיהום נגיפי, או כתגובה לגירוי על ידי חומרים אחרים.
השימוש העיקרי של אינטרפרון בטא הוא ב
טרשת נפוצה
. האינטרפרונים מיוצרים על ידי הגוף ויש להם תפקיד מרכזי במערכת החיסון, הם פועלים על ידי מנגנון שאינו ברור במלואו ומסייעים בצמצום הנזק של מערכת העצבים המרכזית הקשורה לטרשת נפוצה. ההנחה היא כי אינטרפרון מסוג בטא מפחית את הפעילות הדלקתית בגוף ואת נטיית המערכת החיסונית לתקוף את המיאלין בגוף.
השימוש באינטרפרון כטיפול בטרשת נפוצה, מקטין את תדירות ההתקפים ועוצמתם ומאט את התקדמות המחלה. הטיפול יכול למנוע החמרת המחלה, אולם לא יכול לרפא אותה.
פגאינטרפרון בטא (פלגרידי), הוא בעצם אינטרפרון מסוג בטא, שעבר פגילציה: תהליך המאפשר שהיית התרופה בגוף לזמן ארוך יותר, והפחתת תדירות ההזרקה.
אינטרפרונים מעודדים תנגודת לסוגים מסוימים של זיהומים נגיפיים.
בשנים האחרונות השתמשו בתכשירי אינטרפרון בניסויים קליניים לטיפול בצורות שונות של סרטן; הנפוץ ביותר בשימוש קליני הוא אינטרפרון אלפא, אשר הוכח כיעיל ב
לוקמיה
של תאים שעירים, בלויקמיה מילואידית כרונית וב
מיאלומה נפוצה
.
מחקרים נערכים עתה על השימוש באינטרפרון במחלות ממאירות נוספות, כמו גם במחלות נגיפיות המסכנות חיי אדם, כולל אלה המופיעות אצל אנשים הסובלים ממערכת חיסון פגומה, וכן ב
דלקת נגיפית של הכבד
.
בנוסף, משתמשים באינטרפרון לטיפול בחולי
איידס
שיש להם גידול של כלי הדם על שם קפושי.
יעילותו של אינטרפרון הוכחה בטיפול בדלקת כבד הנגרמת כתוצאה מזיהום בנגיף דלקת הכבד מקבוצה C.
נדרשת תשומת לב לתכולת בנזיל אלכוהול בחלק התכשירים. זהו חומר עזר העלול לגרום לתגובות אלרגיות, ונמצא קשור לסיכון לתופעות לוואי חמורות כולל בעיות נשימה בילדים צעירים. השימוש בילדים צעירים (מתחת לגיל 3) מוגבל לשבוע, אלא אם הומלץ אחרת על ידי הרופא.
אין להשתמש בתרופה במקרי רגישות לחומר הפעיל, לאלבומין אנושי, או למרכיבי התרופה האחרים, במצבי דיכאון חמור או/ו מחשבות אובדניות, וכן בעת מחלת כבד חמורה.
צילום: Shutterstock
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
זריקות.
יש להימנע מהזרקה במקרה של פגם בנראות הנוזל (אינו שקוף או שמכיל חלקיקים) או באריזתו (מכסה פתוח, עט שבור, או מגש פלסטיק פגום או פתוח).
תדירות וזמן נטילה
זריקה אחת, בתדירות הזרקה משתנה. תלוי בסוג התכשיר.
טווח המינון
מבוגרים מעל גיל 16 שנים: בהתאם למינון המומלץ של כל תכשיר .
תחילת ההשפעה
התרופה פעילה בגוף תוך שעה, אך עשויים לחלוף 1-2 חודשים עד שתורגשנה השפעותיה.
משך ההשפעה
התרופה פעילה בגוף תוך שעה, אך עשויים לחלוף 1-2 חודשים עד שתורגשנה השפעותיה.
מנה שנשכחה
יש להיוועץ ברופא המטפל. אין להזריק מנה כפולה כפיצוי.
הפסקת התרופה
יש להיוועץ ברופא המטפל.
מינון עודף
לא סביר, מכיוון שהטיפול עם תרופה זו מנוטר בקפידה.
אחסון
בקירור,2-8 מעלות צלזוס, או עד 25-30 מעלות צלזיוס, בהתאם לסוג התכשיר. יש לעקוב אחר הוראות היצרן.
אין להקפיא.
יש לשמור התרופה מחוץ להישג ידם ולטווח ראייתם של ילדים.
אזהרות
תזונה
אין הגבלות.
אלכוהול
מומלץ להימנע משתיית אלכוהול בזמן נטילת תרופה זו.
נהיגה
יש להימנע מנהיגה עד שלומדים כיצד התרופה משפיעה, כיוון שתרופה זו עלולה לגרום לבחילה, לסחרחורת.
הריון
יש להתייעץ עם הרופא לפני נטילת התרופה בעת הריון, חשד להריון וכן בעת תכנונו.
הנקה
יש להיוועץ ברופא לפני השימוש. לא צפויה השפעה מזיקה על התינוק היונק. ניתן להשתמש באינטרפרון בזמן הנקה.
תינוקות וילדים
התרופה אינה מיועדת לילדים מתחת לגיל שנתיים. לא נערכו ניסויים קליניים רשמיים בילדים ובמתבגרים (גילאים 2-17 שנים).
קשישים
ייתכן שיהיה צורך בהפחתת המינון.
דווח לרופא במקרה של
מחלת כבד
מחלת כליה
מחלת לב
הפרעות בתפקוד בלוטת התריס
אפילפסיה (כפיון)
תגובות אלרגיות לכל תרופה שהיא
אסתמה
צריכת אלכוהול
דיכאון ו/או מחשבות אובדניות
נטילת תרופות אחרות
סיכון ממנת יתר
בינוני
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
שכיחות תופעות הלוואי משתנה בהתאם לתכשיר ואופן הטיפול, יש לעקוב.|
תופעות לוואי שכיחות:
כאב ראש (שכיח מאוד).
תסמינים דמויי שפעת, חום, כאבים, כאבים בחזה, הצטברות נוזלים בזרוע , ברגל או בפנים. (בצקת היקפית) ,חולשה, צמרמורות, הזעות, הרגשת חולי.
במקרים אלו מתן תרופות נוגדות כאבים או מורידות חום בימי ההזרקה עשוי לסייע.
ירידה במספר כדוריות דם אדומות, כדוריות דם לבנות או בטסיות הדם.
קשיי שינה ,שלשול, בחילה, הקאות ,גרד, פריחה בעור, תגובות עוריות, כאב שרירים ומפרקים, עייפות, חום וצמרמורות, אובדן שיער.
ובנוסף, הטיפול באינטרפרון קשור להופעת תופעת לוואי פסיכיאטריות קשות בחולים, עם או בלי הפרעות פסיכיאטריות קודמות. חולים עם תסמיני דיכאון צריכים להיות במעקב צמוד, וש לשקול הפסקת הטיפול.
התרופה עלולה לגרום לתופעות אלרגיות, כולל תופעה של רגישות יתר, אבדן שמיעה, אובדן צבע העור.
ייתכנו פגיעות עוריות כמו אדמומיות, גרד, התנפחות, דלקת, כאב, זיהום סביב מקום ההזרקה. שינויי צבע, היווצרות סדקים ונמק באזור ההזרקה. יש להזריק את התרופה ע"י מטפל/ חולה מיומן. תגובות באזור ההזרקה בדרך כלל פוחתות עם הזמן. לצורך צמצום התגובות העוריות במקום ההזרקה, כדאי לבצע הזרקה במקומות הזרקה שונים, בסבב.
אי תפקוד בלוטת התריס.(לא שכיח)
תפקוד לקוי של הכבד (נזק כבדי ,כשל כבדי ,כולל הפטיטיס) – נדיר.
תופעות לוואי נדירות נוספות: בעיות בכליות, סימנים אפשריים: שתן מוקצף, עייפות, התנפחות בעיקר של הקרסוליים והעפעפיים ועלייה במשקל. סימני היפצעות מוגברת, דימום, חום, חולשה חמורה- כתוצאה מפגיעה כלייתית.
דמוי התקף של טרשת נפוצה (בשכיחות לא ידועה)- למשל שרירים מאוד מתוחים או חלשים, מה שיביא מניעת אפשרות תנועה, לעיתים סימנים אלה קשורים עם חום ותסמינים דמויי שפעת. יש לדווח לרופא.
יש להיזהר במיוחד בחולים עם מחלות כלי דם ולב, מחלות ריאה, התקפי אפילפסיה, דיכוי מח-עצם, מחלת כליה, מחלת כבד וחולים המכורים לאלכוהול.
יש להפסיק את הטיפול ולהתייעץ עם הרופא מיידית במקרים הבאים:
תחושת גירוד בכל הגוף, התנפחות הפנים ו/או הלשון או קוצר נשימה פתאומי.
חבורות לא אופייניות, דימום מוגבר אחרי פציעה, או זיהומים רבים.
קצב לב לא סדיר, נפיחות בקרסוליים או ברגליים או קוצר נשימה.
כאב בבטן המקרין לגב, ו/או הרגשת מחלה או חום.
בתסמינים של דיכאון – עצבות לא מוסברת, חוסר תקווה באופן בולט יותר מאשר לפני השימוש, חרדה או תחושת חוסר ערך. מחשבות אובדניות.
בעיות בכבד – הצהבה של העור או של לובן העין (צהבת), גירוד בכל הגוף, בחילה, הקאה , שטפי דם מחבלות קלות בעור. סימפטומים אלו עלולים להצביע על בעיה אפשרית בכבד.
פנייה לרופא באופן מיידי נדרשת גם במצבי: הופעת קצף בשתן, עייפות, נפיחות במיוחד בקרסוליים ובעפעפיים, וכן עלייה במשקל, מאחר שאלו עלולים להיות סימנים לבעיה בתפקודי הכליות.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
תרופות נגד דיכאון.
תרופות לטיפול באפילפסיה.
הערה כללית: תרופות מסוימות מגבירות את הסיכון של השפעות שליליות על הדם, הלב או מערכת העצבים. עובדה זו נלקחת בחשבון כאשר נותנים לחולה אינטרפרון יחד עם תרופות אחרות.
תרופות המדכאות את מערכת העצבים המרכזית: כל התרופות להן השפעות מדכאות על מערכת העצבים המרכזית עלולות להגביר השפעות אלה של האינטרפרונים. תרופות אלה כוללות נוגדי חרדה, תרופות לשינה, אנטיהיסטאמינים, נוגדי דיכאון, משככי כאב נארקוטיים ותרופות נגד פסיכוזה.
השפעת שימוש ממושך
נדרשות בדיקות דם, תפקודי כבד, תפקודי כליה ותפקודי בלוטת התריס.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/intestinal-atresia/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
מום זה הוא הסיבה השכיחה לחסימת נהור (חלל) המעי אצל ילודים.
במקרים אלה נהור המעי חסום באופן מוחלט מלידה. שכיחותו נעה בין 1,500-300 לידות חי.
הסיכוי לאיטמות מעי גבוה הרבה יותר אצל ילודים עם תסמונת דאון - במקרים אלה, החסימה תהיה כמעט תמיד בתריסריון. הגורם לאיטמות המעי איננו ידוע.
ההסבר האפשרי שמבוסס בעיקר על ניסיון בחיות מעבדה קובע שבחיי העובר המוקדמים נפגעים כלי הדם המזינים את המעי. אירוע זה יכול להיות סבב של לולאות מעי, התפשלות מעי או קריש דם. כתוצאה מכך, נגרם נזק קשה באספקת הדם באותו קטע ונוצר בו קטע חסום על ידי רקמת חיבור - מחיצה, או שמתהווה נתק מוחלט בין הלולאות.
הפגיעה היא לרוב במעי הדק הסופי, ופחות מ-10% במעי הגס. ב-20% מהמקרים יש יותר מחסימה אחת. ב-10% מהמקרים המעי הדק קצר מהרגיל והאיטמות יכולה להיות מלווה בתסמונת המעי הקצר. איטמות המעי איננה מלווה, בדרך כלל, במומים במערכות הגוף האחרות.
פרופ' י' וינוגרד
סימפטומים
התסמין הקליני של האיטמות יהיה בריבוי מי שפיר. כמות הנוזל גבוהה יותר, ככל שהחסימה קרובה יותר. לאחר הלידה, יהיו הקאות מרה ותופיע תפיחות של הבטן - תפיחות הבטן גדולה יותר, ככל שהחסימה רחוקה יותר, היעדר הפרשת צואה ולעיתים צהבת.
אבחון ובדיקות
איטמות המעי נקבעת כבר בסקירת מערכות מוקדמת של העובר, בשבוע ה-14, 16, על סמך ריבוי מי שפיר, והרחבה ניכרת של לולאות המעי קריבנית לחסימה.
לאחר הלידה, ניתן לבסס את האבחנה בצילום רנטגן של הבטן. על פי צילום לאחר חוקן בריום ניתן לשלול את האפשרות של איטמות מלווה במעי הגס. כך גם את האפשרויות האחרות הנמצאות באבחנה מבדלת ביילודים עם חסימת מעיים ותסמינים קליניים דומים, כמו מחלת הירשפרונג (סבב של המעי הדק) וחסימת המעי על ידי מקוניום (Meconium ileus). מחלה זו מופיעה בעיקר אצל ילודים עם מחלת לייפת כיסתית (Cystic fibrosis).
טיפולים ותרופות
הטיפול, ללא יוצא מן הכלל, הוא בניתוח המתבצע מייד לאחר ביסוס האבחנה כדי למנוע סבל מיותר של המעי ואפשרות של נקב בלולאת המעי החסומה והמורחבת.
נקב של המעי ודלקת של הצפק יביאו בהכרח לעלייה משמעותית בתחלואה לאחר הניתוח ויעלו את הסיכוי לתמותה.
בניתוח כורתים את לולאת המעי המורחבת הקרובה לאיטמות ומרחיבים את לולאות המעי קצה לקצה.
בכל מקרה, על המנתח לוודא באופן מוחלט שאין איטמות מעי נוספת מרוחקת לאיטמות הראשונה.
במקרה של איטמות התריסריון אין לבצע כריתה. לכן הניתוח יתבצע על ידי העברת לולאת מעי דק וחיבורה קרוב לחסימה, תוך מעקף החסימה, או חיבור צד לצד של דופן התריסריון מהאזור הקרוב לרחוק יותר של החסימה.
אצל ילודים בשלים עם אורך מעי תקין תוצאות הניתוח מצוינות, פחות מאחוז אחד מיילודים אלה,
ילקו בבעיה בתר(לאחר)-ניתוחית. בטווח הרחוק, לא צפויים להם קשיים בספיגה, או הפרעה בגדילה ושגשוג.
אצל תינוקות עם איטמות מעי ואורך מעי קצר מהרגיל תקופת ההסתגלות יכולה להיות ארוכה יותר וזאת ביחס ישיר לאורך המעי. יילודים אלה צפויים ללקות בעתיד בקשיים מסוימים בספיגת מזון, פיגור בשגשוג וריבוי צואה. במקרים קיצוניים, שבהם אורך המעי קצר במיוחד (בין 40-20 ס"מ), נדרשת הסתגלות של מספר שנים. במידה ולא מושגת הסתגלות כזאת, יש אפשרות של הארכת המעי בניתוח ייחודי.
במקרים קיצוניים ניתן לשתול מעי בילדים אלה. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/intrauterine-device/
התקן תוך רחמי IUD (Intrauterine device)
אמצעי מניעה
3 דקות קריאה
התקן תוך רחמי הוא אמצעי מניעה ארוך טווח לנשים. מדובר במכשיר בצורת
T
שמוכנס לרחם על ידי
גניקולוג
או גניקולוגית, ותפקיד ההתקן הוא למנוע כניסה להיריון
[1]
.
כמה עובדות על התקן תוך רחמי
[2]
:
היעילות של התקן תוך רחמי היא למעלה מ-99%.
ניתן להכניס התקן תוך רחמי בכל עת במהלך המחזור החודשי, כל עוד את לא בהריון
.
ניתן להוציא את ההתקן בכל עת ואפשר להיכנס להיריון לאחר הוצאתו.
התקן תוך רחמי אינו מגן מפני מחלות מין, ולכן קיים סיכוי שתצטרכי להשתמש גם בקונדומים.
ישנם שני סוגים של התקן תוך רחמי שנהוג להשתמש בהם כיום:
התקן הורמונלי (
IUS
) – המכשיר עשוי פלסטיק והוא המשחרר פרוגסטרון לגוף,
שגורם לעיבוי ריר צוואר הרחם, מפריע לזרע להגיע לביצית, ובכך מונע הפריה.
ההתקן מגן מפני הריון עד 5 שנים
[3]
.
התקן נחושת (
IUD
) – המכשיר עשוי פלסטיק ונחושת, ועוזר במניעת היריון באמצעות שחרור נחושת שמובילה לקטילת הזרע. ההתקן מגן מפני הריון בין 5 ל-10 שנים
[1]
.
מתי מתבצע
התקן תוך רחמי יכול לשמש כאמצעי מניעה לנשים לפני גיל המעבר בכל הגילאים, כולל נערות.
למרות שהתקן תוך רחמי אינו מבטל את הצורך באמצעי הגנה מפני מחלות מין, הוא מאפשר יחסי מין כמעט נטולי סיכון להיריון עד למשך שנים (תלוי בסוג ההתקן)
[1]
.
shutterstock
הכנות לטיפול
בשונה מ
גלולות למניעת הריון
, התקן תוך רחמי אינו כרוך בסיכון לתופעות לוואי כגון קרישי דם. עם זאת, במקרים מסוימים לא ניתן יהיה להשתמש בהתקן תוך רחמי כמו במקרה של שרירנים גדולים, זיהום באגן, סרטן הרחם או
סרטן צוואר הרחם
, דימום נרתיקי לא מוסבר, אלרגיה לרכיבי ההתקן, והפרעות בריאותיות שעלולות לגרום להצטברות נחושת באיברים שונים בגוף
[1]
.
באופן כללי, ניתן להחדיר התקן תוך רחמי כמעט בכל עת במהלך החודש, אך במקרה של לידה יתכן ויומלץ להמתין כ-8 כשמונה שבועות לאחר הלידה
[1]
.
לפני הכנסת ההתקן הרופא/ה יבדוק את ההיסטוריה הרפואית שלך, ולאחר מכן תתבצע בדיקה גניקולוגית. במקרה של חשד להיריון, ייתכן ותתבקשי לבצע תחילה בדיקת הריון.
כמו כן, במקרה של חשד למחלות מין ולזיהום, ייתכן המשך בירור וטיפול לפני החדרת ההתקן
[1]
.
במקרים מסוימים, יומלץ על נטילה של משככי כאבים לפני ההליך כדי לסייע בהפחתת ההתכווצויות
[1]
.
כיצד מתבצע הטיפול
החדרת ההתקן אורכת בדרך כלל כ-15-20 דק', שבמהלכה מחדיר/ה הרופא/ה לתוך הנרתיק ספקולום (מכשיר חד פעמי המרחיב את דפנות הנרתיק). לאחר מכן יתבצע חיטוי של
הנרתיק וצוואר הרחם.
במקרים מסוימים ייתכן שימוש במכשיר נוסף שעוזר ליישר את תעלת צוואר הרחם וחלל הרחם לפני החדרת ההתקן. לאחר מכן ההתקן יוכנס לתוך צינור מוליך, שיוחדר לתעלת צוואר הרחם עד ההגעה למקום הרצוי. לאחר שהצינור נשלף מן התעלה, ההתקן התוך רחמי יישאר במקומו
1
.
אחרי הטיפול
מאחר שבמהלך החדרת
התקן תוך רחמי ייתכנו סחרחורת, עילפון, בחילה, לחץ דם נמוך או קצב לב איטי מהרגיל, סביר להניח שרופא/ה יציע לך להישאר בשכיבה במשך כמה דקות כדי לאפשר לתופעות הלוואי הללו לחלוף
[1]
.
במידה ומופיעים הסימנים או התסמינים הבאים לאחר הכנסה של התקן תוך רחמי, יש לפנות לרופא/ה
[1]
:
סימנים או תסמינים של הריון
.
דימום נרתיקי כבד.
הפרשות נרתיקיות
חמורות.
החמרה בכאבי האגן.
כאבי בטן חזקים או רגישות בבטן.
חום לא מוסבר
.
חשיפה למחלת מין.
דימום משמעותי לאחר קיום יחסי מין.
כאבים במהלך יחסי מין
.
הרגשה של חלק מהמכשיר בצוואר הרחם או בנרתיק.
תופעות לוואי וסיכונים
בימים הראשונים לאחר ההחדרה, ייתכנו התכווצויות דמויות וסת. הווסת עלולה להיות כבדה יותר, ארוכה יותר או כואבת יותר ב-3-6 החודשים הראשונים לאחר הכנסת ההתקן
[2]
.
עם זאת,
לכ-70% מהנשים תהיה וסת קלה יותר לאחר 3-6 החודשים הראשונים, וכ-20% מהנשים עלולות להפסיק לקבל מחזור
[4]
.
רוב הסיכוי שלא תיכנסי להריון בזמן שיש לך התקן תוך רחמי, אבל אם זה קורה, קיים סיכון גבוה יותר להפלה, לזיהום וללידה מוקדמת. כמו כן, קיים סיכון גבוה יותר להריון מחוץ לרחם
[5]
.
החדרת התקן תוך רחמי מעלה את הסיכון למחלה דלקתית של האגן (
PID
) בימים הראשונים שלאחר ההחדרה.
PID
מתרחש לעתים רחוקות בנשים שיש להן
התקן תוך רחמי
במשך למעלה מ-5 שנים
[6]
.
לעיתים נדירות ייתכן שההתקן יפגע בדופן הרחם או בצוואר הרחם. אם סיבוך זה מתרחש, סביר להניח שיהיה צורך בהסרת ההתקן והרופא/ה יסביר לך על תופעות הלוואי
[6]
.
תוצאות הטיפול
התקן תוך רחמי מתחיל להיות יעיל ולהגן על הגוף מהריון כבר מרגע שהוא מוחדר. עם זאת, במקרה של התקנים מסוימים המוחדרים בזמן הווסת, יהיה צורך להמתין מספר ימים. יש להתייעץ על כך עם הרופא
[5]
.
כחודש לאחר החדרת
התקן תוך רחמי מומלץ להגיע לביקורת כדי לוודא שההתקן לא זז ושאין סימנים ותסמינים של זיהום
[1]
.
הסרה של התקן תוך רחמי נעשית גם היא אצל רופא/ת נשים. לרוב, נעשה שימוש במכשיר שתופס את החוטים של ההתקן ומושך אותו בעדינות. דימום קל והתכווצויות שכיחות במהלך ההסרה. לעתים רחוקות ההסרה יכולה להיות מסובכת יותר
[1]
.
[1]
https://www.mayoclinic.org/tests-procedures/paragard/about/pac-20391270
[2]
https://www.nhs.uk/conditions/contraception/iud-coil/
[3]
https://www.nhs.uk/conditions/contraception/ius-intrauterine-system/
[4]
https://www.health.harvard.edu/birth-control/methods/type/hormonal-iud#extra-benefits/
[5]
https://www.webmd.com/sex/birth-control/iud-intrauterine-device
[6]
Ann Med . 1993 Apr;25(2):171-3. doi: 10.3109/07853899309164163. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/intrauterine-insemination/
הזרעה תוך רחמית IUI (Intrauterine Insemination)
טיפולי פוריות
2 דקות קריאה
כללי
מאמרים
הזרעה תוך רחמית, המכונה גם הזרעה
IUI
והזרעה מלאכותית, היא סוג של
טיפול פוריות
שבו מחדירים זרע באמצעות צינורית באופן ישיר לחלל רחם, בזמן שהשחלה משחררת ביצית. המטרה של הליך זה היא להגדיל את הסיכוי של הזרע להגיע לתוך החצוצרה ולהפרות את הביצית שממתינה שם, כדי לגרום להיריון
[1]
.
הזרעה
היא אפשרות טיפול זעיר פולשנית ונוחה יותר מ
הפריה חוץ גופית (
IVF
)
, והיא ניתנת לביצוע על ידי רופא/ה גניקולוג או גניקולוגית
מומחה לפוריות
.
צילום: shutterstock
מתי מתבצע
טיפולי הזרעה תוך רחמית מתבצעים במקרים הבאים:
אנדומטריוזיס
– עלול להוביל לבעיות פוריות ולכן לרוב, שיטת הטיפול המקובלת במצבים אלו היא שימוש בתרופות לצורך השגת ביצית באיכות טובה, בשילוב עם הזרעה
IUI
[1]
.
בעיות בצוואר הרחם – מקרה של רירית סמיכה מדי המקשה על תנועת הזרע, או של עיבוי צוואר הרחם בעקבות צלקת או מבנה מולד
[1]
.
בעיית פוריות מתונה בגבר – במקרים של ספירת זרע נמוכה, בעיות מורפולוגיות בזרע או תנועתיות חלשה של הזרע. הזרעה עשויה להתגבר על חלק מבעיות אלו באמצעות הפרדה בין זרעונים תקינים לאלה באיכות נמוכה יותר
[1]
.
אלרגיה לזרע – לעיתים רחוקות קיימת אלרגיה לחלבון הזרע שגורמת לאדמומיות, נפיחות וצריבה אצל האישה.
זוגות הסובלים מאי פריון לא מוסבר
[2]
.
זוגות חד מיניים שעושים שימוש בתרומת זרע
[2]
.
נשים המעוניינות להקים משפחה חד הורית באמצעות תרומת זרע
[2]
.
לא ניתן לקיים יחסי מים בשל בעיה נפשית, מגבלה פיזית או מחלה (למשל
HIV
)
[3]
.
הכנות לטיפול
בשלב הראשוני לטיפול יש לסקור את ההיסטוריה הרפואית של המטופלת (והמטופל, במקרה של זוג). לאחר מכן יש לבצע בדיקות אבחון, כדי להעריך את הפוריות של המטופלת, או של המטופלת ושל בן/בת זוגה, כמו גם כדי לברר האם הזרעה מלאכותית היא טיפול מתאים - יש לוודא שהחצוצרות, המחברות את השחלות לרחם, פתוחות ובריאות, ושהרחם נראה תקין
[3]
.
כדי להגדיל את סיכויי ההצלחה של ההליך, יש לבצע הזרעה בזמן הביוץ. לרוב, מטופלות יתבקשו ליטול תרופות לפוריות כדי לעורר ביוץ, והדבר ילווה בבדיקת אולטרסאונד ובבדיקות דם כדי לקבוע מהו המועד הטוב ביותר להליך
[2]
.
לאחר קביעת חלון הביוץ, תסופק דגימת זרע (מתרומה או על-ידי בן הזוג), שאותה יכינו במעבדה לקראת ההליך. ההכנה כרוכה בניקוי חומרי ההקפאה, בהפרדת תאי הזרע מהנוזל, ובהשבחת הזרע - בחירת תאי הזרע האיכותיים ביותר. תהליך זה מעלה את הסיכוי להצלחת ההליך
[2]
.
כיצד מתבצע הטיפול
הליך
IUI
יתבצע בסביבות זמן הביוץ, בדרך כלל כ-24-36 שעות לאחר העלייה בהורמון
LH
המעיד על הביוץ שעומד להתרחש בקרוב.
לאחר מכן יעשה שימוש בצינורית להחדרת הזרע ישירות לרחם. זהו הליך שנמשך לרוב דקות ספורות בלבד וכרוך באי נוחות מינימלית
[4]
.
אחרי הטיפול
בימים ובשבועות שלאחר ההזרעה, יש לעקוב אחר סימנים ותסמינים של הריון. ניתן לבצע בדיקת היריון ביתית או בדיקת דם להריון
[4]
.
תופעות לוואי וסיכונים
קיים סיכון קטן לזיהום לאחר ההליך. הסיכוי להיכנס להריון מרובה עוברים גדל במידה ונעשה שימוש בתרופות פריון
[4]
. כמו כן, קיים סיכוי קטן לפתח תסמונת גירוי יתר שחלתי בעקבות השימוש בתרופות אלו. חלק מהנשים עלולות לסבול מהתכווצויות קלות הדומות לכאבי וסת
[3]
.
תוצאות הטיפול
הצלחת
הטיפול
תלויה במספר גורמים כגון תדירות ביצוע ההליך (האם הוא מתבצע באופן רציף בכל חודש), גיל המטופלת, הסיבה להזרעה, האם נעשה שימוש בתרופות פריון ועוד.
במידה והטיפול הצליח, המטופלת תתעבר
[4]
.
[1]
https://www.mayoclinic.org/tests-procedures/intrauterine-insemination/about/pac-20384722
[2]
https://www.hopkinsmedicine.org/gynecology_obstetrics/specialty_areas/fertility-center/infertility-services/intrauterine-insemination.html
[3]
https://www.nhs.uk/conditions/artificial-insemination/
[4]
https://americanpregnancy.org/getting-pregnant/intrauterine-insemination/ |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/ipratropium-bromide/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
איפראטרופיום ברומיד, אשר נכנס לשימוש כתרופה מרחיבת סימפונות ב-1975, משמש לטיפול במחלות חסימתיות הפיכות של דרכי האוויר, במיוחד בחולים עם דלקת כרונית של הסימפונות (
ברונכיטיס
). בגלל השפעתה האיטית של התרופה אין היא מומלצת לשימוש בהתקפים חריפים של
אסתמה
.
התרופה, המהווה נגזרת של
אטרופין
, מעכבת את השפעתו של אצטילכולין על עץ הסימפונות, וגורמת בכך להרחבת הסימפונות ולהקלת הנשימה. איפראטרופיום ניתן רק בשאיפה, ועל כן לא צפויות בדרך-כלל תופעות לוואי משמעותיות. לאחרונה נכנס לשימוש תכשיר התזה לאף לטיפול ב
נזלת אלרגית
.
לתרופה 3 צורות מתן, כאשר בצורת תרסיס אף ניתן להשיגה ללא מרשם ובצורות משאף ותמיסה לאינהלציה התרופה דורשת מרשם רופא.
צילום: shutterstock
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
משאף ותמיסה לאינהלציה - במרשם רופא.
תרסיס לאף - ללא מרשם.
תדירות וזמן נטילה
3-4 פעמים ביום.
טווח המינון
גילאים 12-6 שנים: . תמיסה לשאיפה: 0.25 מ"ג, 3-4 פעמים ביום.
משאף: שאיפה אחת או שתיים, שלוש פעמים ביום.
מבוגרים: תמיסה לשאיפה: 0.1-0.5 מ"ג עד 4 פעמים ביום.
משאף: 80 -320 מיקרוגרם ליום. שאיפה אחת או שתיים, ארבע פעמים ביום. ייתכן שיהיה צורך בעד ארבע שאיפות בכל פעם על מנת להשיג תועלת מירבית במהלך תחילת הטיפול. אין לחרוג ממינון של 12 שאיפות ביממה.
התזה לאף: 1-2 התזות לכל נחיר 4 פעמים ביום.
תחילת ההשפעה
תוך 5-15 דקות.
משך ההשפעה
תוך 5-15 דקות.
מנה שנשכחה
יש לקחת מייד כשנזכרים. אם צריך לקחת את המנה הבאה תוך שעתיים, קח מנה אחת עכשיו ודלג על המנה הבאה.
הפסקת התרופה
אין להפסיק את התרופה בלי להיוועץ ברופא, התסמינים עלולים לחזור.
מינון עודף
מנה עודפת מקרית אינה צריכה להדאיג. אך אם מבחינים בתסמינים מיוחדים, או אם נלקחה מנה עודפת גדולה, יש ליידע את הרופא.
אחסון
לשמור במיכל סגור במקום קריר ויבש, הרחק מהישג ידם של ילדים
נמצא כמרכיב בתרופות הבאות
אוטריוין קומפליט | Otrivin complete
אזהרות
תזונה
אין הגבלות.
אלכוהול
מומלץ להגביל את כמות השתייה, אלכוהול עלול להגביר את תופעות הלוואי של תרופה זו.
נהיגה
במקרה של הופעת סחרחורת או ראייה מטושטשת, יש להימנע מנהיגה.
הריון
יש להתייעץ עם הרופא טרם השימוש. ניתן להשתמש בתרופה במהלך ההריון, במיוחד בשלושת החודשים הראשונים של ההריון, רק במקרה בו הרופא מוצא כי הטיפול הכרחי. יש לשקול סיכון מול תועלת.
הנקה
יש להתייעץ עם הרופא. במקרה בו הרופא מוצא את הטיפול הכרחי- ניתן להשתמש, תוך שיקול סיכון מול תועלת.
תינוקות וילדים
השימוש בילדים מותר תחת פיקוח מבוגר.
קשישים
סבירות גבוהה יותר לתופעות לוואי. ייתכן שיהיה צורך בהפחתת המינון.
דווח לרופא במקרה של
ברקית (glaucoma)
הרחבת אישון
קשיי השתנה
נטילת תרופות אחרות
סיכון ממנת יתר
נמוך
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
כיוון שהתרופה כמעט שאינה נספגת מהריאות לדם, נדיר שתהיינה לה תופעות לוואי חמורות. התופעה השכיחה ביותר, בדומה לתרופות אחרות לשאיפה, היא יובש וגירוי באף ובגרון. בנוסף, תופעות לוואי שכיחות: כאב ראש, סחרחורת, שיעול, גירוי בגרון, יובש בפה, הפרעות בחוש הטעם, הפרעות בתנועתיות של מערכת העיכול ובחילה.
אם במהלך שאיפת התרופה יש החמרה חריפה במצוקה הנשימתית, יש להפסיק מיד את הטיפול ולפנות לרופא על מנת להחליף את התכנית הטיפולית.
בנזאלקוניום כלוריד, חומר משמר הקיים בחלק מהתכשירים, יכול לגרום לצפצופים וקשיי נשימה (עווית הסמפונות – היצרות פתאומית של דרכי הנשימה) במיוחד לסובלים מאסתמה.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
הערה כללית: כאשר נוטלים איפראטרופיום ברומיד יחד עם תרופות אחרות הניתנות בהשאפה, מומלץ לשמור על מירווח של 5-10 דקות בין התרופות.
שימוש ארוך טווח בתרופות אחרות אשר דומות לאיפראטרופיום ברומיד (אנטי כולינרגיות) יחד עם תרופה זו לא נבדק ולכן אינו מומלץ.
תרופות בטא אדרנרגיות ותרופות המכילות קסנטין (כגון תיאופילין) עלולות להגביר את השפעתה של תרופה זו.
הסיכון להתקף גלאוקומה חריף במטופלים עם גלאוקומה צרת-זווית, עלול להיות מוגבר כאשר נעשה שימוש בתרופה זו ובתרופות המדמות פעילות בטא יחד.
השפעת שימוש ממושך
לא צפויות בעיות מיוחדות.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/irbesartan/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אירבסארטאן היא תרופה כנגד לחץ דם בעלת מנגנון פעולה ייחודי החוסמת קולטנים לאנגיוטנסין 2. אנגיוטסין 2 הוא חומר בגופנו המעודד התכווצות כלי דם, וחסימת פעילותו מאפשרת לכלי הדם להתרחב. בחולי סוכרת מסוג 2 הנמצאים בסיכון גבוה למחלת כליות, אירבסארטאן מגן על הכליות ומעכב את הופעת החלבון בשתן האופינית לפגיעה בכליות. השפעה זו קיימת גם ללא קשר לפעילות נוגדת לחץ הדם שלו. בניגוד לתרופות הוותיקות יותר ממשפחת מעכבי האנזים ACE, (האנזים אשר אחראי להפיכת אנגיוטנסין 1 לאנגיוטנסין 2), כגון קאפטופריל ואנאלאפריל, לאירבסארטאן שיעור תופעות לוואי נמוך יותר של שיעול, פריחה, ושינויים בחוש הטעם. אירבסארטאן קיים גם בשילוב עם המשתן הידרוכלורותיאזיד, שכן מתן משולב שלהם הראה השפעה מצטברת בהורדת לחץ הדם.
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
טבליות.
תדירות וזמן נטילה
פעם ביום.
טווח המינון
75 מ"ג - 300 מ"ג ליום.
תחילת ההשפעה
3 עד 6 שעות.
משך ההשפעה
3 עד 6 שעות.
מנה שנשכחה
יש לקחת מייד כשנזכרים. אם קרב הזמן לנטילת המנה הבאה, דלג על המנה שנשכחה, וקח את המנה הבאה כרגיל. אין לקחת מנה כפולה.
הפסקת התרופה
אין להפסיק את התרופה מבלי להיוועץ ברופא.
מינון עודף
אין מספיק מידע. השפעות אפשריות: תת-לחץ דם, והאצה בקצב הלב. סביר להניח שמנה עודפת מקרית לא תגרום לבעיות מיוחדות. במקרה של מנה עודפת גדולה יש לפנות לחדר מיון.
אזהרות
תזונה
אין מגבלות.
אלכוהול
לא צפויות בעיות מיוחדות.
נהיגה
אין בעיות ידועות.
הריון
התרופה עלולה לגרום למומים בתינוק המתפתח. יש להיוועץ ברופא. שליש ראשון (C) שליש שני ושלישי (D)
הנקה
התרופה עוברת לחלב אם ועלולה להשפיע על התינוק. מומלץ להיוועץ ברופא.
תינוקות וילדים
לא מומלץ מתחת גיל שנתיים, אלא בהמלצה רפואית.
קשישים
סבירות גבוהה יותר לתופעות לוואי. ייתכן שיהיה צורך בהפחתת המינון.
דווח לרופא במקרה של
אי ספיקת לב (heart failure)
מחלת כליה
מחלת כבד
רמות לא תקינות של אשלגן בדם
שימוש בתחליפי מלח על בסיס אשלגן
תגובה אלרגית לתרופה זו
סיכון ממנת יתר
בינוני
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
התרופה נסבלת היטב בדרך-כלל. תופעות לוואי אפשריות הן: שלשול, הפרעות בעיכול, כאבי שרירים, עייפות, זיהום בדרכי נשימה עליונים, היפרקלמיה, כאב בחזה, בצקת, דופק מוגבר, סחרחורת, עילפון, שפעת, פריחה, דלקות בדרכי השתן.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
[שימוש במלחי אשלגן, משתנים משמרי אשלגן (אמילוריד, ספירונולקטון) ] יחד עם אירבסארטאן עלול להעלות רמות אשלגן בדם. [תרופות להורדת לחץ דם, משתנים]: אירבסארטאן מגביר את ההשפעה של תרופות אחרות להורדת לחץ דם. תופעה זו לעיתים רצויה, אולם יש להתאים את המינונים. [נוגדי דלקת לא סטרואידים (נאפרוקסן, אינדומתאצין, פירוקסיקאם)] עלולים להפחית מההשפעה נוגדת לחץ הדם של אירבסארטאן. [ליתיום]: סיכון להרעלת ליתיום.
השפעת שימוש ממושך
לא צפויות בעיות.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/irinotecan/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אירינוטקאן (מכונה גם CPT-11) היא תרופה המשמשת בעיקר לטיפול בסרטן גרורתי של המעי והחלחולת. היא ניתנת בשילוב פלואורואוראציל ולויקובורין, או לבד, לטיפול בגידולים אשר לא הגיבו לכימותרפיה קודמת על בסיס פלואורואוראציל.
אירינוטקאן מיועדת לטיפול גם ב
סרטן ריאות
מסוג התא הקטן, וב
סרטן הקיבה
. היא הראתה יעילות גם כנגד
סרטן הלבלב
, סרטן ריאות מסוג non-small cell, לימפומות שאינן מגיבות, גליומה ממאירה, וסרטנים של מערכת הרביה הנשית.
לעיתים ניתנת כקו טיפולי ראשון בשילוב לויקובורין, אוקסליפלטין ופלואורואורציל כטיפול בסרטן גרורתי של הלבלב.
אירינוטקאן היא נגזרת של אלקלואיד אשר בודד מעץ הקמפטוטקה (Camptotheca acuminata), המצוי בסין ובטיבט. תרופה נוגדת סרטן נוספת שהופקה מעץ זה היא הטופוטקאן. שני החומרים פועלים באמצעות עיכוב האנזים טופואיזומראז I, אשר מעורב בשכפול החומר הגנטי. עיכוב זה מונע מהתא להתחלק וגורם למותו. כמו תרופות אחרות נוגדות סרטן, אירינוטקאן גורמת לדיכוי יצירת תאי הדם השונים במוח העצם, הגורר בעקבותיו
אנמיה
ונטייה מוגברת לזיהומים ולדימום לא תקין. בגלל השפעתה על התאים של זקיקי השיער, אירינוטקאן גורמת גם לנשירת שיער, זמנית אשר חולפת לאחר סיום הטיפול. תופעות לוואי נוספות כוללות: בחילה והקאות, הזעה מוגברת ויצירת רוק מוגברת, ופגיעה בתיאבון.
צילום: shutterstock
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
זריקות.
תדירות וזמן נטילה
כטיפול יחיד: פעם בשלושה שבועות. בטיפול משולב: פעם בשבועיים.
טווח המינון
כטיפול יחיד: 350 מ"ג למטר מרובע שטח גוף. בטיפול משולב: 180 מ"ג למטר מרובע שטח גוף. עירוי תוך ורידי למשך 30 עד 90 דקות.
תחילת ההשפעה
מייד, אך עשויים לחלוף מספר שבועות עד שההשפעה תורגש במלואה.
משך ההשפעה
מייד, אך עשויים לחלוף מספר שבועות עד שההשפעה תורגש במלואה.
מנה שנשכחה
לא סביר, כיוון שהתרופה ניתנת תחת השגחה קפדנית של רופאים מקצועיים.
הפסקת התרופה
הפסקת התרופה תעשה רק בהוראת הרופא.
מינון עודף
התרופה ניתנת תחת השגחה קפדנית של רופאים מקצועיים. במקרה של מינון יתר התסמינים יכולים לכלול: שלשול חריף, ונויטרופניה חמורה.
אזהרות
תזונה
אין הגבלות.
נהיגה
אין בעיות ידועות.
הריון
אין להשתמש במהלך הריון.
נשים מטופלות בגיל הפיריון- יש להשתמש באמצעי מניעה יעילים במהלך הטיפול ו-6 חודשים לאחר סיומו.
גברים מטופלים עם בנות זוג בגיל פיריון- יש להשתמש באמצעי מניעה יעילים במהלך הטיפול ו-3 חודשים לאחר סיומו.
הנקה
לא ניתן. התרופה עוברת לחלב אם ועלולה להשפיע לרעה על התינוק. מומלץ לא לקחת את התרופה או לא להיניק.
תינוקות וילדים
לא מומלץ בילדים מתחת לגיל 12, אלא בהמלצה רפואית.
קשישים
ייתכן שיהיה צורך בהפחתת המינון.
דווח לרופא במקרה של
זיהום או מגע קרוב עם חולה במחלה זיהומית לאחרונה, בעיקר אבעבועות רוח או הרפס
דיכוי מוח עצם בעבר
חיסונים אשר ניתנו לאחרונה
מחלה דנטלית
דימום
סוכרת
שלשולים
מחלת כבד
מחלת דם
תגובות אלרגיות לכל תרופה שהיא
מחלה בדרכי העיכול
סיכון ממנת יתר
גבוה
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
אירינוטקאן גורמת לדיכוי יצירת תאי הדם השונים במוח העצם, הגורר בעקבותיו אנמיה ונטייה מוגברת לזיהומים ולדימום לא תקין. יש לדווח לרופא במקרה של חום גבוה ובמידה ומתפתחים דימומים לא צפויים. תופעות לוואי נוספות כוללות: נשירת שיער זמנית - מתפתחת בד"כ 3-4 שבועות מתחילת הטיפול, וחולפת לאחר סיום הטיפול ; בחילה והקאות - ניתן לשלב טיפול תרופתי נגד בחילות שיקל על תופעת לוואי זו; שלשול מושהה - השלשול יכול להתחיל מספר ימים לאחר קבלת הטיפול. יש לשלב טיפול תרופתי (לופראמיד) נגד השלשול, ושתייה של נוזלים כדי למנוע התייבשות. במקרה והשלשול נמשך, או שלשול מלווה בחום, יש לפנות לקבלת עזרה רפואית. תופעות לוואי נוספות הן: הזעה מרובה, הפרשת רוק מוגברת, עיניים דומעות, שלשולים, התכווצויות בבטן, איבוד התיאבון. תופעות לוואי פחות נפוצות הן: כאבים וכיבים בפה, התכווצויות שרירים, עליה באנזימי הכבד, תגובות עוריות.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
חיסונים חיים: אין לתת לחולים המקבלים תרופות נוגדות סרטן. תרופות אלו מחלישות את מערכת החיסון וייתכן זיהום לאחר חיסון של נגיף חי.
תרופות נוגדות סרטן אחרות: לעיתים משתמשים בהשפעה המוגברת שיש לאירינוטקאן ביחד עם תרופות אחרות נגד סרטן, אולם יש לקחת בחשבון גם את הרעילות המוגברת ודיכוי מוח העצם על-ידי תרופות אלו.
משלשלים ותרופות אחרות העשויות לגרום לשלשול: אסורות בשימוש שכן אירינוטקאן גורם לשלשולים.
נוגדי קרישה, תרופות ממשפחת NSAID, מעכבי טסיות: תרופות אלו עלולות להגביר את הסיכון לדימומים.
תרופות המעודדות צמיחת תאי דם, כגון: GCSF, GMCSF, פילגראסטים: אין להשתמש בתרופות אלו 24 שעות לפני ו- 24 שעות אחרי תחילת הטיפול הציטוטוקסי.
תרופות המעכבות/ מזרזות פעילות אנזימי כבד: כגון: ketoconazole, rifampicin, carbamazepine, phenobarbital, phenytoin עלולות להשפיע על המטבוליזם של אירינוטקאן. רצוי להמנע משילוב תרופות אלו עם אירינוטקאן.
היפריקום: גורם לירידה בריכוזי התרופה בדם ולפגיעה בפעילותה. יש להימנע ממתן היפריקום בזמן הטיפול עם אירינוטקאן.
השפעת שימוש ממושך
הטיפול באירינוטקאן מלווה בבדיקות שגרתיות של ספירת תאי דם, ותפקודי כבד.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/isoconazole/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
איזוקונאזול היא תרופה נוגדת פטריות, נפוצה בשימוש לטיפול בזיהומים הנגרמים על-ידי פטריות ושמרים. התרופה יעילה לטיפול בזיהומים פטרייתיים של העור, ובזיהומי קאנדידה של הנרתיק. התרופה קיימת בצורת קרם. תופעות לוואי מאיזוקונאזול הן נדירות ביותר, אם כי חלק מהמטופלים עלולים לחוש צריבה וגירוי בעור באזור המטופל.
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
קרם.
תדירות וזמן נטילה
1-2 ביום. הטיפול הוא לרוב עבור 2-4 שבועות כאשר הטיפול בזיהומים פטרייתיים נמשך בדרך-כלל 2-3 שבועות, ועד 4 שבועות בזיהומים עקשניים (במיוחד זיהומים פטרייתיים בין האצבעות). על-מנת למנוע הישנות הזיהום, מומלץ להמשיך בטיפול לפחות שבוע לאחר הריפוי הקליני.
טווח המינון
1-2 ביום.
תחילת ההשפעה
מספר ימים.
משך ההשפעה
מספר ימים.
מנה שנשכחה
יש להשתמש מייד כשנזכרים. אם קרב הזמן לטיפול הבא, דלג על הטיפול שנשכח, והמשך כרגיל. אין למרוח מנה כפולה.
הפסקת התרופה
יש להשלים את הטיפול במלואו, גם אם חל שיפור בהרגשה, הזיהום המקורי בפטרייה עלול עדיין להיות קיים והתסמינים עלולים לחזור אם מפסיקים את הטיפול מוקדם מדי.
מינון עודף
מנה עודפת מקרית אינה צריכה להדאיג. אך אם מבחינים בתסמינים מיוחדים או אם נלקחה מנה עודפת גדולה, יש ליידע את הרופא.
נמצא כמרכיב בתרופות הבאות
טבעדרם | Tevaderm
איזוקורט קרם | Isocort cream
אזהרות
תזונה
אין הגבלות.
אלכוהול
לא צפויות בעיות מיוחדות.
הריון
בשימוש מקומי לא סביר שייגרם נזק לעובר. יש להיוועץ ברופא.
הנקה
התרופה עוברת לחלב אם, אך במינונים רגילים לא סביר שתהיינה לה השפעות שליליות על התינוק.
קשישים
סבירות גבוהה יותר לתופעות לוואי. ייתכן שיהיה צורך בהפחתת המינון.
דווח לרופא במקרה של
דלקת עור
סיכון ממנת יתר
נמוך
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
התרופה נסבלת היטב. לעיתים היא עלולה לגרום לאודם וגירוי בעור.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
לא ידועות.
השפעת שימוש ממושך
לא ידועה.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/isoniazid/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
איזוניאזיד, תרופה נגד שחפת, משמשת לטיפול בחולי שחפת ולמניעת שחפת באנשים הנמצאים בסיכון לפתח מחלה זו כאשר קיים חשד שהם באו במגע עם החיידק. תופעת הלוואי המשמעותית ביותר כתוצאה מנטילת תרופה זו היא דלקת הכבד, שיכולה להיות חמורה מאוד בחלק מהחולים. תופעה זו תלויה בגיל, והסיכון עולה בהתמדה עם עליית גיל החולה. מעל גיל 35 ממליצים על נטילת התרופה לאנשים הנמצאים בסיכון לשחפת (לדוגמה, מדוכאי חיסון, או חולים הנוטלים קורטיקוסטרואידים), ושיש חשד שהם באו במגע עם החיידק. מתחת גיל 35 ממליצים על התרופה לאנשים שיש חשד שנדבקו לאחרונה, או שבדיקת העור לשחפת מורה על הדבקה. בכל מקרה יש להיוועץ ברופא לגבי נטילת התרופה.
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
טבליות.
תדירות וזמן נטילה
פעם ביום.
טווח המינון
המינון משתנה בהתאם לגיל ולמשקל. מינון מירבי: 300 מ"ג ליום.
תחילת ההשפעה
2-4 שעות. ייתכן שיחלפו מספר שבועות עד שההשפעה החיובית תורגש במלואה.
משך ההשפעה
2-4 שעות. ייתכן שיחלפו מספר שבועות עד שההשפעה החיובית תורגש במלואה.
מנה שנשכחה
לקחת מייד כשנזכרים.
הפסקת התרופה
יש להשלים את הטיפול במלואו. גם אם חל שיפור בהרגשה, הזיהום המקורי עלול עדיין להיות קיים, והתסמינים עלולים לחזור אם מפסיקים את הטיפול מוקדם מדי. הפסקה מוקדמת של הטיפול עשויה לגרום להתפרצות שחפת עמידה לתרופות.
מינון עודף
יש לפנות לחדר מיון מייד. דרושה פעולת חירום במקרה של קוצר נשימה או עוויתות.
אחסון
לשמור במיכל סגור במקום קריר ויבש, הרחק מהישג ידם של ילדים
אזהרות
תזונה
יש לטול את התרופה כשעה לפני הארוחה או שעתיים אחריה אם יש גירוי בקיבה ניתן לקחת אחרי אוכל.
אלכוהול
מומלץ להימנע משתיית אלכוהול בזמן נטילת תרופה זו.
נהיגה
אין בעיות ידועות.
הריון
מבין התרופות לטיפול בשחפת, איזוניאזיד ואתאמבוטול הן התרופות הבטוחות ביותר בתקופת ההריון. ההמלצה לטיפול בנשים הרות הינה 9 חודשי טיפול באיזוניאזיד, ריפאמפין, ואתאמבוטול. במידה והמחלה מחריפה, ניתן להוסיף ריפאמפין לאחר הטרימסטר הראשון. מכיוון שהתרופה עוברת את השיליה, יש להשגיח בקפידה על כל סימן של תופעות לוואי בתינוקות שאימותיהם טופלו בתרופה בזמן ההריון (C)
הנקה
ניתן לקחת. אין עדות לסיכון לתינוק.
קשישים
לא ניתן בדרך כלל.
דווח לרופא במקרה של
מחלת כבד
מחלת כליה
נטילת תרופות אחרות
צריכת אלכוהול
סיכון ממנת יתר
בינוני
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
איזוניאזיד עשוי להשפיע לרעה בעיקר על הכבד ועל מערכת העצבים. נזק לעצב היא התופעה השכיחה ביותר, והביטוי המוקדם שלה הוא תחושת נימול ברגליים ובידיים. סוכרת, תת תזונה וצריכה מוגזמת של אלכוהול מגבירים את הסיכון לתופעה זו.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
[הערה כללית]: איזוניאזיד מגיב עם תרופות רבות. יש לדווח לרופא על נטילת כל תרופה אחרת. [לבודופה]: שילוב בין השניים עלול להחריף את סימני הפארקינסון וכן לעורר עצבנות יתר, הסמקה, רעד ועלייה בלחץ הדם. יש להעלות את מינון התרופות לטיפול בפארקינסון ולעקוב אחר התגובה הקלינית ולהופעת תופעות לוואי. [ריפאמפין]: עלול להעלות את השכיחות לרעילות הכבד. יש לעקוב אחר תפקודי הכבד בתקופת הטיפול המשולב. [פניטואין]: איזוניאזיד מגביר את הסיכון להרעלת פניטואין. [קטוקונאזול]: איזוניאזיד מגביר את פירוקו בכבד ולכן מפחית את השפעתו. [תאופילין ווארפארין]: איזוניאזיד מגביר את ההשפעה של תרופות אלו. [פאראצטאמול] : בבעלי חיים השילוב בין השניים עלול לגרום לרעילות הכבד. דווח מקרה בודד בבני אדם. רצוי להימנע. [קארבאמאזפין]: ריכוזו בדם עולה בשל האטת פירוקו על ידי איזוניאזיד. יש לקבוע את רמת קארבאמאזפין בדם לפני מתן איזוניאזיד. יש לעקוב בקפידה אחר תופעות הלוואי של קארבאמאזפין ולהתאים את המינון. [סודיום ואלפרואט]: תיתכן עלייה בריכוזו בדם. יש לעקוב בקפידה אחר רמת ואלפרואט בדם ולהתאים את המינון.
השפעת שימוש ממושך
בשימוש ממושך עלולה התרופה לגרום נזק בכבד ונזק לעצב (נוירופתיה) עקב חוסר פירידוקסין. ניטור: יש לנטר אנזימי כבד ולתת פירידוקסין כטיפול מונע.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/isosorbide-5-mononitrate/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
איזוסורביד מונוניטראט הינו נגזרת פעילה של איזוסורביד דיניטראט המשמש לטיפול בתעוקת חזה וב
אי ספיקת לב
.
לעומת איזוסורביד דיניטראט, נספג המונוניטראט בצורה טובה ממערכת העיכול ומשפיע לתקופה ארוכה יותר, כך שניתן ליטול אותו פעמיים ביום בלבד.
תופעת הלוואי העיקרית שלו -
כאבי ראש
- חולפת בדרך כלל לאחר שמתרגלים לתרופה. ירידה חדה מדי בלחץ הדם המלווה בדופק מהיר ובכאבים תעוקתיים הינה תוצאה של מינון גבוה מדי.
השימוש הממושך בתרופה עלול לגרום להתפתחות סבילות ולירידה בהשפעת התרופה - תופעה המצריכה את הפסקת השימוש לתקופה מסויימת.
צילום: shutterstock
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
טבליות, טבליות וכמוסות לשחרור מושהה.
תדירות וזמן נטילה
פעמיים ביום.
טווח המינון
מבוגרים: 20-120 מ"ג ליום במנות מחולקות.
תחילת ההשפעה
תוך 20-60 דקות.
משך ההשפעה
תוך 20-60 דקות.
מנה שנשכחה
יש לקחת מייד כשנזכרים. אם צריך לקחת את המנה הבאה תוך שעתיים, קח מנה אחת עכשיו ודלג על המנה הבאה.
הפסקת התרופה
אין להפסיק את התרופה בלי להיוועץ ברופא, התסמינים עלולים לחזור.
מינון עודף
מנה עודפת מקרית אינה צריכה להדאיג. מנה עודפת גדולה עלולה לגרום לבחילה, עילפון, סחרחורת. ירידה בלחץ הדם, עלייה בדופק והחמרת תעוקת החזה. במקרה זה יש לפנות לחדר מיון.
אחסון
לשמור במיכל סגור במקום קריר ויבש, הרחק מהישג ידם של ילדים
אזהרות
תזונה
אין הגבלות.
נהיגה
השימוש בתרופה עלול לגרום לכאב ראש, טשטוש ראייה, סחרחורת או עייפות. במקרים אלה יש להימנע מנהיגה.
הריון
יש להתייעץ עם הרופא טרם נטילת התרופה.
תינוקות וילדים
בטיחות השימוש בילדים ובצעירים מתחת גיל 18 שנה לא נקבעה. מומלץ להיוועץ ברופא.
דווח לרופא במקרה של
פעילות יתר של בלוטת התריס
חוסר דם (אנמיה)
ברקית (glaucoma)
רמה נמוכה באופן חריג של חמצן בדם וליקוי בשחלוף גזים עקב מחלת ריאות או אי ספיקת לב איסכמית
נטילת תרופות אחרות
סיכון ממנת יתר
בינוני
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
כאב ראש מהווה את תופעת הלוואי השכיחה ביותר של הניטראטים. בדרך כלל חולף הכאב עם המשך הטיפול וניתן להתגבר עליו באמצעות פאראצטאמול.
תופעות שכיחות נוספות:
סחרחורת
, ישנוניות, חולשה, דופק מהיר, נמנום. תופעות נדירות יותר כוללות ירידה בלחץ הדם, תגובות אלרגיות וטשטוש.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
אין ליטול איזוסורביד מונוניטראט עם מעכבי פוספודיאסטראז כמו סילדנפיל, אלפרוסטדיל, טדלפיל או ורדנפיל, המשמשים לטיפול באין אונות. שימוש בו זמני יכול לגרום לירידת לחץ הדם באופן מסוכן. אין להפסיק את הטיפול באיזוסורביד מונוניטראט כדי לקחת תרופות אלה, מאחר שזה יגביר את הסיכוי להתקף של תעוקת חזה.
אין ליטול איזוסורביד מונוניטראט עם תכשירים המכילים ריוסיגואט.
ובנוסף:
תרופות לטיפול ביתר לחץ דם: בעיקר מסוג חוסמי בטא כמו אטנולול, פרופרנולול, חוסמי סידן כמו ניפדיפין, דילטיאזם, או ניטראטים, עלולות להחריף את תופעת הלוואי של ירידת לחץ דם פתאומית במעבר מישיבה לעמידה.
מעכבי ACE, מעכבי מונואמין אוקסידאז.
נוגדי דיכאון טריציקליים כמו אמיטריפטילין, קלומיפראמין.
תרופות נוירולפטיות לטיפול בפסיכוזה, כמו פנותיאזינים או בוטירופנונים- הלופרידול.
ארגוטאמין לטיפול במיגרנה.
אלדסלוקין- לטיפול בסרטן כליה.
תרופות המכילות סאפרופטרין לטיפול בהיפרפנילאלנינמיה.
השפעת שימוש ממושך
תופעות הלוואי הניצפות בתחילת הטיפול עשויות לחלוף בשימוש ממושך. השפעות התרופה נחלשות עם הסתגלות הגוף, ודבר זה מצריך הגדלת המינון או החלפת התרופה.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/isosorbide-dinitrate/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
איזוסורביד דיניטראט שייך לקבוצת תרופות מרחיבות כלי-דם הנקראות ניטראטים, והכוללות גם את החומר גליצריל טריניטראט. משתמשים באיזוסורביד דיניטראט להקלת הכאב ולהפחתת התדירות של התקפי תעוקת חזה. בשילוב עם תרופות אחרות משתמשים בו גם לטיפול בסוגים מסויימים של אי-ספיקת לב. תרופה דומה - איזוסורביד מונוניטראט, משמשת גם היא לעתים קרובות לאותן מטרות. איזוסורביד דיניטראט פועל במהירות, והשפעותיו ממושכות יותר מאלה של כמה ניטראטים אחרים. שלא כמו גליצריל טריניטראט, ניתן לאחסן איזוסורביד דיניטראט לתקופות ממושכות יותר מבלי שיאבד מיעילותו. כאב ראש, הסמקה וסחרחורת מופיעים בדרך-כלל בתחילת הטיפול. ניתן להתגבר על תופעות אלה על-ידי לקיחת מנות קטנות של התרופה בתחילת הטיפול, והתופעות חולפות בהמשך הטיפול. יעילותה של תרופה זו עלולה לפחות לאחר מספר חודשים, וייתכן שיהיה צורך להחליפה בטיפול אחר. זכרו, ניטראטים אינם מתקנים את הליקוי היסודי שגרם לתעוקת חזה. ייתכן והרופא שלכם ימליץ על בדיקות נוספות וצנתור עורקי הלב כדי לטפל בבעייה היסודית. שינוי הרגלי חיים כמו הפסקת עישון, הורדת רמת הכולסטרול בדם וטיפול במחלות אחרות כמו לחץ דם גבוה וסוכרת עשויים אף הם לסייע במניעה שניונית של מחלת לב תעוקתית.
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
זריקות, תרסיס.
תדירות וזמן נטילה
תרסיס: 1-3 התזות לתוך הפה בהפרש של 30 שניות בזמן התקף תעוקת חזה או לפני פעילות גופנית.
טווח המינון
מבוגרים: להקלת התקפי תעוקה: 5-10 מ"ג למנה.
תחילת ההשפעה
תרסיס: 2-3 דקות.
משך ההשפעה
תרסיס: 2-3 דקות.
מנה שנשכחה
לפי הצורך
הפסקת התרופה
אין להפסיק את התרופה בלי להיוועץ ברופא, הפסקתה עלולה להחמיר את המחלה.
מינון עודף
סביר להניח שמנה עודפת מקרית לא תגרום בעיות מיוחדות. מנות עודפות גדולות עלולות לגרום סחרחורת וכאב ראש. מנה גדולה במיוחד עלולה לגרום לירידה בלחץ הדם ולעילפון.
אחסון
לשמור במיכל סגור במקום קריר (עד 30 מעלות) ויבש, הרחק מהישג ידם של ילדים. להגן מפני חום.
אזהרות
תזונה
אין הגבלות.
אלכוהול
מומלץ להגביל את כמות השתייה, אלכוהול עלול להגביר את תופעות הלוואי של תרופה זו.
נהיגה
יש להימנע מנהיגה עד שלומדים כיצד התרופה משפיעה, כיוון שתרופה זו עלולה לגרום לטשטוש.
הריון
בטיחות התרופה בהריון לא נקבעה. יש להיוועץ ברופא. (C)
תינוקות וילדים
בטיחות השימוש בילדים ובצעירים מתחת גיל 18 שנה לא נקבעה. מומלץ להיוועץ ברופא.
קשישים
סבירות גבוהה יותר לתופעות לוואי. ייתכן שיהיה צורך בהפחתת המינון.
דווח לרופא במקרה של
פעילות יתר של בלוטת התריס
חוסר דם (אנמיה)
ברקית (glaucoma)
נטילת תרופות אחרות
סיכון ממנת יתר
בינוני
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
תופעת הלוואי החמורה ביותר היא ירידה תלולה מדי בלחץ הדם, ולכן יש לנטר את לחץ הדם באופן סדיר. תופעות הלוואי האחרות פוחתות בדרך-כלל לאחר שימוש סדיר בתרופה, התאמת המינון עשוייה לעזור.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
תרופות להורדת לחץ דם: שילוב של תרופות אלה יחד עם איזוסורביד דיניטראט עלול לגרום לירידה תלולה יותר בלחץ הדם.
ויאגרה, סיאליס, לויטרה: מתן משולב של ניטראטים עם אחת מהתרופות הנ"ל עלול לגרום לירידה חדה בלחץ דם ואף למוות. חל איסור מוחלט לתת שילוב זה
השפעת שימוש ממושך
תופעות הלוואי הניצפות בתחילת הטיפול עשויות לחלוף בשימוש ממושך. השפעות התרופה נחלשות עם הסתגלות הגוף, ודבר זה מצריך הגדלת המינון או החלפת התרופה.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/isothipendyl/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
איזוטיפנדיל היא תרופה אנטיהיסטמינית מהדור הראשון המשמשת לטיפול בתסמיני האלרגיה ולהקלת גירוד במנגנון של חסימת קולטני H1. התרופה משווקת בצורת ג'ל ומיועדת להקלה זמנית בגירוד עקב הפרעות קלות בעור כגון: עקיצות (לא רעילות), גירויים, כוויות שמש ודלקת עור אלרגית. מומלץ להימנע משימוש באיזוטיפנדיל על שטחי עור נרחבים ועל עור פצוע או מודלק.
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
ג'ל.
תדירות וזמן נטילה
בהעדר הוראה אחרת מרופא, יש למרוח על האזור הנגוע מספר פעמים ביום לפי הצורך.
טווח המינון
ריכוז התכשיר: 0.75%
תחילת ההשפעה
הקלה בעור תתקבל תוך מספר דקות מהמריחה.
משך ההשפעה
הקלה בעור תתקבל תוך מספר דקות מהמריחה.
מנה שנשכחה
לא רלבנטי, כיוון שהשימוש בתכשיר הוא לפי הצורך.
הפסקת התרופה
במקרה של גירוי, פריחה או דלקת מקומיים, שלא היו קיימים לפני השימוש בתכשיר או חוסר שיפור במצב העור לאחר מספר ימי מריחה, יש להפסיק השימוש ולפנות לרופא.
מינון עודף
אין מידע לגבי תסמיני מינון עודף.
אזהרות
תזונה
אין הגבלות.
אלכוהול
לא צפויות בעיות מיוחדות.
נהיגה
אין בעיות ידועות.
הריון
בטיחות השימוש במהלך ההריון לא הוכחה אך לא נראה כי היא עלולה לגרום נזק לעובר.
הנקה
התרופה עוברת לחלב אם, אך במינונים רגילים לא סביר שתהיינה לה השפעות שליליות על התינוק.
תינוקות וילדים
לא מומלץ מתחת גיל שנתיים, אלא בהמלצה רפואית.
קשישים
סבירות גבוהה יותר לתופעות לוואי. ייתכן שיהיה צורך בהפחתת המינון.
דווח לרופא במקרה של
אלרגיה
הריון
הנקה
פצעים או עור סדוק באיזור המריחה
אבעבועות רוח
סיכון ממנת יתר
נמוך
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
תופעת הלוואי השכיחה ביותר היא הרגשת צריבה חולפת. תופעות המחייבות התייחסות מיוחדת: גירוי, פריחה או דלקת מקומיים (שלא היו קיימים לפני השימוש בתכשיר)- נדיר: יש להפסיק הטיפול ולפנות לרופא.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
לא ידוע.
השפעת שימוש ממושך
יש להימנע משימוש ממושך או נרחב בתכשיר. אין להשתמש בתרופה זו לעיתים קרובות מבלי להיוועץ ברופא.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/isotretinoin-roaccutane-curatane/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
איזוטרטינואין הוא חומר פעיל שנמצא בתרופות רואקוטן, ששיווקה הופסק בארץ מסיבות מסחריות, וקיורטן. איזוטרטינואין דומה מבחינה כימית לו
ויטמין
A
ומשמש לטיפול בפצעי בגרות
(
אקנה
)
קשים, שלא הגיבו לטיפולים אחרים
.
איזוטרטינואין ( קיורטן) מפחית ייצור שמנים טבעיים בעור (חלב) ו
קרטין
,
חלבון הנוצר בשכבות החיצוניות של העור
.
בשבועות הראשונים של הטיפול באקנה (פצעי בגרות) העור עלול להיות יבש, קשקשי ומגרד. מצב זה משתפר עם המשך הטיפול. ברוב מקרים של פצעי בגרות יחול שיפור כבר לאחר סדרת טיפול אחת, שנמשכת בין 4 ל-6 חודשים. אם דרוש טיפול נוסף באיזוטרטינואין ( קיורטן), מומלץ להמתין שמונה שבועות לפחות.
חשוב לשים לב:
איזוטרטינואין ( קיורטן) עלול לגרום למומים מולדים קשים. לכן, נערות ונשים המשתמשות בתרופה זו חייבות להימנע מהריון במשך הטיפול וחודש לאחר סיומו
.
איזוטרטינואין ( קיורטן) גורם לרגישות לשמש, לכן חובה למרוח קרם הגנה
(
לפחות
SPF15)
או ללבוש בגדים ארוכים וכובע לפני כל חשיפה לשמש, אפילו הקצרה ביותר
.
חשוב מאוד לעדכן את הקרובים בנטילת תרופה זו. ייתכן שהם יבחינו בשינויים במצב הרוח ובהתנהגות, ויעזרו בזיהוי מהיר של בעיה, וצורך בדווח לרופא
.
בשימוש בקפסולות, אין לתרום דם במהלך הטיפול וחודש לאחר הפסקתו
.
בנוסף לעלון, לתכשיר קיורטן קיימת חוברת מידע למטופל, המכילה מידע בטיחותי חשוב. יש לעיין גם בה לפני תחילת השימוש בתכשיר, ולשמור אותה לעיון נוסף במידת הצורך
.
אין להשתמש באיזוטרטינואין (קיורטן) במקרים הבאים:
רגישות לחומר הפעיל עצמו או למרכיבים האחרים של התרופה
.
הריון או תכנון הריון
.
הנקה
.
מחלת כבד
.
רמות גבוהות מאוד של שומנים בדם (כולסטרול או טריגליצרידים) או של ויטמין
A.
נטילת תרופות אנטיביוטיות מקבוצת הטטראציקלינים
.
איזוטרטינואין ( קיורטן) לא נועד לטיפול בילדים מתחת לגיל 12 או בילדים מעל גיל 12 לפני הבגרות המינית
.
צילום: shutterstock
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
קפסולות ג'לטין רכות, לבליעה. על קיבה מלאה.
תדירות וזמן נטילה
בליעה: 1-2 פעמים ביום, עם או אחרי אוכל.
טווח המינון
מינון התחלתי 0.5 מ"ג לק"ג משקל גוף ליום. מינון תחזוקתי 0.5-1 מ"ג לק"ג משקל גוף
.
הרופא יכול לעלות או להוריד את המינון בהתאם לתגובה לטיפול ולתופעות הלוואי
.
תחילת ההשפעה
2-8 שבועות. במקרים מסויימים עלולה לחול הרעה בפצעי הבגרות בשבועות הראשונים לטיפול.
משך ההשפעה
2-8 שבועות. במקרים מסויימים עלולה לחול הרעה בפצעי הבגרות בשבועות הראשונים לטיפול.
מנה שנשכחה
יש לקחת מייד כשנזכרים. אם צריך לקחת את המנה בקרוב, קח מנה אחת עכשיו ודלג על המנה הבאה. אין לקחת שתי מנות איזוטרטינואין ( קיורטן) בו זמנית.
הפסקת התרופה
ניתן להפסיק את התרופה בביטחון כאשר לא זקוקים לה יותר, אך להשגת תועלת מירבית מומלץ להשלים את הטיפול באיזוטרטינואין ( קיורטן) במלואו לפי הוראות הרופא.
מינון עודף
סביר להניח שמנה עודפת מקרית של איזוטרטינואין ( קיורטן) לא תגרום בעיות מיוחדות. מנה עודפת גדולה עלולה לגרום כאבי ראש, הקאה, כאב בטן, סומק בפנים, סחרחורת וחוסר תיאום בתנועות. יש לפנות לרופא
.
בצירוף אריזת התרופה.
אחסון
לשמור במיכל סגור במקום קריר ויבש, הרחק מהישג ידם של ילדים. להגן מפני אור.
אזהרות
תזונה
יש ליטול איזוטרטינואין ( קיורטן) עם ארוחה.
אלכוהול
מומלץ להימנע משתיית אלכוהול בזמן נטילת תרופה זו. או לפחות להקטין את השימוש בו במהלך הטיפול.
נהיגה
ייתכנו הפרעות בראייה בלילה- תופעה העלולה להתרחש באופן פתאומי. ישנם גם דיווחים נדירים מאוד על נמנום וסחרחורות במהלך הטיפול. במקרים אלו אין לנהוג.
הריון
לא ניתן. איזוטרטינואין ( קיורטן) עלול לגרום למומים בעובר המתפתח
.
נשים ונערות בגיל הפוריות חייבות להסכים להשתמש באמצעי יעיל למניעת היריון חודש לפני הטיפול, במהלכו ובמשך חודש אחד לפחות לאחר הפסקת הטיפול. יש לבצע בדיקת הריון לפני תחילת הטיפול באיזוטרטינואין ( קיורטן) על מנת לשלול הריון
.
הנקה
לא ניתן. התרופה עוברת לחלב אם ועלולה להשפיע לרעה על התינוק. מומלץ לא לקחת את התרופה או לא להיניק.
תינוקות וילדים
לא מומלץ בילדים מתחת לגיל 12. השימוש רק לאחר הגעה לבגרות מינית.
קשישים
מומלץ להתחיל את הטיפול במינון נמוך ולעלות בהדרגה כיוון שקיים סיכון מוגבר לתופעות לוואי.
דווח לרופא במקרה של
מחלת כבד
מחלת כליה
סוכרת
הרכבת עדשות מגע
רמת שומנים גבוהה בדם
נטילת תרופות אחרות
הריון
שתיה מרובה של אלכוהול
מחלה פסיכיאטרית
בעיות נפשיות (כולל דיכאון, נטייה לתוקפנות, פסיכוזות או שינויים במצב הרוח)
כאב מתמיד בגב התחתון או בעכוז
סיכון ממנת יתר
בינוני
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
תופעות הלוואי הנפוצות ביותר של איזוטרטינואין ( קיורטן) הן
:
יובש באף, בפה ובשפתיים עד כדי קילוף ודלקת
.
יובש וקשקשים בעור, עור עדין ונוטה לאדמומית (מומלץ להשתמש בתכשירי לחות לעור ולהימנע מחומרים מגרים, אפילו כאלו המיועדים לפצעי בגרות, וטיפולים להסרת שיער). מאחר שאיזוטרטינואין ( קיורטן) גורם לרגישות לשמש יש לדאוג להגנה מתאימה לפני כל חשיפה לשמש, אפילו הקצרה ביותר
.
כאבי ראש; כאבי גב, שרירים, מפרקים, במיוחד אצל מטופלים צעירים - ילדים ובני נוער ( יש להפחית פעילות גופנית מאומצת כדי למנוע בעיות בעצמות ובשרירים)
.
דלקת בעיניים ובאיזור העפעפיים, יובש וגירוי בעיניים (יתכן שיהיה צורך בהפסקת שימוש בעדשות מגע והרכבת משקפיים)
.
דווחו מקרים של יובש בעיניים שלא חלפו לאחר הפסקת הטיפול.
תופעות לוואי נוספות של איזוטרטינואין ( קיורטן)
:
רמות גבוהות של אנזימי כבד בבדיקות דם, פציעות, דימומים או התפתחות קרישי דם בקלות רבה יותר; אנמיה, עלייה בסיכוי ללקות בזיהומים, עליה ברמות השומנים בדם
.
שכיחות גם תופעות של עלייה ברמות כולסטרול בדם, הופעת דם או חלבון בשתן, יובש בחלק הפנימי של האף וכיסויו בקרום, תופעה הגורמת לדימום קל מן האף, כאבים או דלקות בגרון ובאף, תגובות אלרגיות כגון פריחה וגרד.
נשירת שיער- נדיר (בדרך כלל, הפיך), החמרה באקנה בשבועות הראשונים של הטיפול (משתפרת עם התקדמות הטיפול), בעיות עור שונות, הזעת יתר או גרד, רגישות מוגברת לאור, זיהומים חיידקיים בבסיס הציפורניים, שינויים בציפורניים, התכווצויות, נמנום, סחרחורות, יובש בגרון, קוצר נשימה וצפצופים, פרכוסים
,
סוכרת
,
תחושה כללית לא טובה, זיהומים חיידקיים, דלקת של כלי הדם שמלווה לעיתים בפציעות ונגעים אדומים, דלקת מפרקים, הפרעות בעצמות (לרבות עיכוב בגדילה)
צהבת
ודלקת בכבד, דלקת בלבלב, תגובה אלרגית חריפה
.
במקרים נדירים, איזוטרטינואין ( קיורטן) עלול לגרום להתפתחות בעיות נפשיות כגון
דיכאון
או הפרעות נלוות, לרבות שינויים במצב הרוח, חרדה, רגזנות, תוקפנות וקשיי ריכוז. ישנם דיווחים על מספר מקרים בעולם על פגיעה עצמית, מחשבות ומעשי אובדנות
,
פסיכוזה
.
בשכיחות שאינה ידועה: נפיחות בשדיים בגברים, שיכולה להיות מלווה ברגישות, שתן בצבע כהה, בעיות בהגעה לזקפה או בשמירתה, ירידה בחשק המיני,יובש בנרתיק, דלקת עצה וכסל- סוג של כאב גב ממקור דלקתי הגורם לכאבים בעכוז ובגב תחתון, דלקת בשופכה.
תופעות לוואי המחייבות התייחסות רפואית מיידית כוללות בעיות בעור כמו פריחות קשות, בעיות נפשיות, תגובות אלרגיות, כמו קשיי נשימה, נפיחות פתאומית. חולשת שרירים. בעיות בכבד ובכליות סימנים כמו עור צהוב, קושי במתן שתן, נפיחות עפעפיים, תחושת עייפות מופרזת. בעיות במערכת העצבים- כמו שינויי ראיה, כאב ראש ממושך. בעיות במעיים ובקיבה- כמו כאבי בטן חמורים, שלשולים דמיים. בעיות עיניים- כמו טשטוש ראיה.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
אנטיביוטיקה מסוג טטראציקלין, דוקסיציקלין, מינוציקלין עלולה להגביר סיכון ללחץ בגולגולת שמתבטא בכאבי ראש, בחילה והקאה
.
מוצרים קוסמטיים, סבונים רפואיים ותכשירים לטיפול בפצעי בגרות (אקנה) שמייבשים את העור עלולים להחמיר את היובש והגירוי בעור, שנובע משימוש באיזוטרטינואין
.
ויטמין
A
במינון גבוה מגביר את הסיכון לתופעות לוואי מאיזוטרטינואין ( קיורטן)
.
גלולות למניעת הריון: איזוטרטינואין ( קיורטן) עלול להפחית את היעילות של תכשירים המכילים פרוגסטרון בלבד במינון נמוך. עם זאת, לא דווח על השפעת גומלין בין התרופה ובין תכשירים משולבים של אסטרוגן ופרוגסטרון
.
השפעת שימוש ממושך
שימוש ממושך באיזוטרטינואין ( קיורטן) דרך הפה עלול להוביל לעלייה ברמות שומנים בדם, הגברת הסיכון לדלקת הלבלב ומחלות לב וכלי דם.
ניטור: יש לבצע בדיקות תקופתיות של רמות שומנים בדם ושל תיפקודי הכבד
.
במידת הצורך תנוטר רמת הסוכר בדם.
יש להימנע מטיפולי לייזר או הסרת שיער בשעווה במהלך הטיפול ובמשך שישה חודשים לאחר סיום הטיפול באיזוטרטינואין מחשש לפגיעה בעור
.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/itraconazole/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
איטראקונאזול היא תרופה
נוגדת פטריות
, המעכבת את בניית דופן התא של הפטרייה. היא משמשת לטיפול בחולים הסובלים מפטריות ברקמות עמוקות, פטרת הלשון והפה המתפתחת בעיקר בחולים עם ליקוי במערכת החיסון, וכן לטיפול בחולים עם פטריות שטחיות, בעיקר בעור, בציפורניים ובקרקפת. כמו כן מטפלים עם איטראקונאזול בפטריית הנרתיק השכיחה בקרב נשים רבות.
התרופה נסבלת היטב על ידי רוב החולים, והשכיחות של נזק לכבד נמוכה מזו של אחדים מנוגדי פטריות אחרים הנמצאים בשימוש. בנוסף, משתמשים באיטראקונאזול לטיפול בפטריות הנמצאות ברקמות עמוקות בגוף כמו
אספרגילוזיס
,
היסטופלסמוזיס
, ובלאסטומיקוזיס. מכל הפטריות הללו רלוונטית לישראל האספרגילוזיס המזהמת בעיקר חולים מדוכאי חיסון.
בחולים מדוכאי חיסון, לעיתים זמינות התרופה תפחת, בשל ירידה בספיגה, מה שיביא לריכוזים נמוכים יותר של התרופה ולפגיעה ביעילות הטיפול. במקרים אלה, יש לבצע התאמת מינון, בהתאם לתגובה הקלינית, ולנטר את הרמות בדם, במקרה הצורך.
צילום: shutterstock
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
קפסולות, תמיסה לשתיה.
תדירות וזמן נטילה
1-2 פעמים ביום, עם האוכל.
טווח המינון
תלוי במצב ובסוג הפטרייה; עד 600 מ"ג ביום.
תחילת ההשפעה
תוך 24 שעות. בחלק מהמצבים עשויים לחלוף מספר שבועות ואפילו חודשים עד שההשפעה תורגש במלואה.
משך ההשפעה
תוך 24 שעות. בחלק מהמצבים עשויים לחלוף מספר שבועות ואפילו חודשים עד שההשפעה תורגש במלואה.
מנה שנשכחה
לקחת מייד כשנזכרים. אין לקחת מנה כפולה.
הפסקת התרופה
אין להפסיק את התרופה בלי להיוועץ ברופא, התסמינים עלולים לחזור.
מינון עודף
יש לפנות מייד לרופא או לחדר מיון בצירוף אריזת התרופה.
אחסון
לשמור במיכל סגור במקום קריר ויבש, הרחק מהישג ידם של ילדים. עד 25 מעלות צלזיוס.
אין להשתמש בתמיסה לשתייה יותר מחודש לאחר שנפתחה לראשונה.
אזהרות
תזונה
יש ליטול כמוסות עם האוכל. באנשים עם חומציות מופחתת בקיבה (למשל, הנוטלים סותרי חומצה באופן קבוע), ספיגת התרופה מוגברת ע"י אוכל ושתיית קולה.
תמיסה לשתיה יש ליטול רק על קיבה ריקה - שעה לפני האוכל או שעתיים אחרי. יש להימנע משתיית מיץ אשכוליות במהלך הטיפול.
אלכוהול
מומלץ להימנע משתיית אלכוהול בזמן נטילת תרופה זו.
נהיגה
יש לבחון את השפעת התרופה טרם הנהיגה. השימוש בה עשוי לעיתים לגרום לסחרחורת, טישטוש ראייה או ראייה כפולה או איבוד שמיעה.
הריון
אין להשתמש בהריון, אלא בהוראת רופא וכשמדובר במצב מסכן חיים. יש להשתמש באמצעי מניעה בזמן הטיפול ועד להופעת הווסת השנייה לאחר סיום הטיפול.
הנקה
התרופה עוברת בכמויות קטנות לחלב אם, יש להתייעץ עם הרופא.
תינוקות וילדים
יש להיוועץ ברופא הילדים. אינה מיועדת בדרך כלל לילדים מתחת לגיל 5 שנים. אין להשתמש מתחת לגיל שנתיים.
קשישים
אינה מיועדת בדרך כלל לקשישים, אלא בהוראה מפורשת מהרופא, במקרים מיוחדים. סבירות גבוהה יותר לתופעות לוואי. ייתכן שיהיה צורך בהפחתת המינון.
דווח לרופא במקרה של
מחלת כבד
בעיות לב, כולל אי ספיקת לב
ציסטיק פיברוזיס
בעיות בכליות
נויטרופניה- ירידה במספר הנויטרופילים בדם- גם בעבר
איידס, מערכת חיסון שאינה מתפקדת באופן תקין
השתלת איברים
נטילת תרופות אחרות
אי סבילות לסוכרים מסוימים
סיכון ממנת יתר
נמוך
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
התרופה נסבלת היטב על ידי רוב החולים. תופעות הלוואי השכיחות הן כאב בטן, בחילה, כאב ראש. פריחה מופיעה בשכיחות גבוהה יותר במדוכאי חיסון. לעתים נדירות עלול להתרחש נזק רציני בכבד
.
תופעות לוואי שאינן שכיחות: שלשולים, עצירות, קשיי עיכול, הקאות, עלייה באנזימי כבד, הפרעות נשימה, הצטננות, סחרחורת, שיעול, פריחה וגרד, הפרעות במחזור.
הפרעות זקפה, הפרעות במתן שתן, הפרעות שמיעה או תופעות עוריות, נשירת שיער- הן נדירות
.
תופעות לוואי נוספות: קושי בדיבור, סחרחורת, בלבול, ישנוניות, עייפות, כאבי מפרקים, כאבי שרירים, כאב , כאב בחזה, חום, צמרמורות, הזעה מוגברת, אי ספיקת כליות, עלייה בקצב הלב, עליית לחץ הדם, ירידה בלחץ הדם, שינויים בתוצאות בדיקות מעבדה, בדם ובשתן.
הפסקת התרופה ופנייה מיידית לרופא, נדרשת במצבים הבאים: קשיי נשימה, נפיחות בפנים, פריחה, גירוד (בכל הגוף) או בעיית עור חריפה, שלפוחיות.
חוסר תיאבון חמור, בחילות, הקאות, עייפות חריגה, כאבי בטן, שתן כהה באופן חריג או צואה בהירה- סימנים היכולים להעיד על בעיות כבד חמורות.
יש לפנות לרופא גם במקרים הבאים: סימנים הדומים לאי ספיקת לב- כמו קוצר נשימה, עליה בלתי צפויה במשקל, נפיחות ברגלים, עייפות חריגה. תחושת עקצוץ, רגישות לאור, חוסר תחושה או חולשה בגפיים, ראייה מעורפלת או כפולה, צלצולים באזנים, אובדן שליטה על מתן שתן. כאב חמור בבטן העליונה, בדרך כלל מלווה בבחילה והקאה כתוצאה מדלקת בלבלב (פנקראטיטיס).
חומרי עזר המצויים בתמיסה עשויים לגרום להמלצת רופא לביצוע בדיקות נוספות (בשל פרופילן גליקול), יתכנו בעיות עיכול כמו שלשול (בשל ציקלודקסרין), או ללא השפעה ניכרת (בשל אתנול המצוי בכמות קטנה).
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
הערה כללית: איטראקונאזול מעכב את האנזים בכבד המפרק תרופות רבות ולכן תרופה זו עשויה ליצור קשרי גומלין שליליים עם תרופות רבות. יש להיוועץ ברופא לפני נטילת כל תרופה חדשה
.
כולל תרופות ללא מרשם וכן תוספי תזונה.
אין להשתמש בתרופות הבאות בשילוב עם איטראקונאזול, וכן שבועיים לאחר הפסקת הטיפול בו:
תרופות המשמשות לטיפול בבעיות בלב, בדם או במחזור הדם: אליסקירן, אפלרנון, לרקאנידיפין או ניזולדיפין- ללחץ דם גבוה. בפרידיל, איבאברדין או רנולאזין- לתעוקת חזה. דביגטרן או טיקגרלור- נוגדות קרישת דם. דיסופירמיד, דופטיליד, דרונדארון או קינידין- לאי סדירות בקצב הלב. לומיטאפיד, לובסטטין או סימבסטטין- להורדת כולסטרול. סילדנפיל- ליתר לחץ דם ריאתי עורקי.
תרופות לטיפול בבעיות בבטן או בעצירות: סיזאפריד- לכאבי בטן. דומפרידון- לבחילות או הקאות. נאלוקסגול- לעצירות הנגרמת מנטילת משככי כאבים אופיואידים.
תרופות לטיפול בכאבי ראש, בבעיות שינה או בעיות נפשיות: דיהידרוארגוטמין או ארגוטמין- אלקלואידים של ארגוט המשמשים לטיפול בכאבי ראש ממיגרנה. מידאזולם, במתן דרך הפה, או טריאזולם- להרגעה או להשראת שינה. לוראזידון, פימוזיד, קואטיאפין או סרטינדול- לסכיזופרניה, הפרעה דו קוטבית או לבעיות נפשיות אחרות.
תרופות לטיפול בבעיות במתן שתן: דאריפנאסין- לדליפת שתן. פסוטרודין, סוליפנסין- לפעילות יתר של שלפוחית השתן, כאשר משמשות בחולים עם בעיות מסוימות בכליות או בכבד.
תרופות לטיפול באלרגיות: אסטמיזול, מיזולסטין או טרפנאדין.
תרופות לטפול בבעיות זקפה ושפיכה: וארדנאפיל- לבעיות זקפה, מעל גיל 75. אבאנאפיל- לבעיות זקפה, דאפוקסטין- לשפיכה מוקדמת.
תרופות אחרות: קולכיצין (משמשת למשל לשיגדון) כאשר משמשת במטופלים עם בעיות בכליות או בכבד; ארגומטרין (ארגונובין) או מתילארגומטרין (מתילארגונובין ) - המשמשים לאחר לידה; אליגלוסטאט (למחלת גושה) כאשר משתמשים בהם מטופלים שגופם לא יכול לפרק תרופות מסוימות, או במטופלים שנוטלים תרופות שמעכבות פירוק של תרופות אחרות; הלופנטרין (למלריה), אירינוטקאן (לסרטן), איסבוקונאזול (לזיהומים פטרייתיים), אומביטאסביר / פריטאפרביר / ריטונאביר עם או ללא דאסאבוביר (לטיפול בהפאטיטיס
.(C
טרפנאדין, אסטמיזול, ציזאפריד, טריאזולאם, מידאזולאם, ציקלוספורין, דיגוקסין, בנזודיאזפינים, חוסמי תעלות סידן, תרופות כמותרפיות שונות. איטראקונאזול עשוי להעלות את רמתם בדם עד לרמה מסוכנת. יש להימנע משילוב זה
.
פניטואין, ריפאמפין, איזוניאזיד, חוסמי 2
H:
מורידים ריכוז איטראקונאזול בדם
.
תרופות לטיפול בסוכרת: איטראקונאזול עלול להוריד ריכוז התרופה בדם ולהביא להיפרגליקמיה. יש לעקוב אחר ריכוז הגלוקוז בדם
.
כינידין: דווח ע,ל ירידה בשמיעה
.
יש להימנע משתיית מיץ אשכוליות - מפחית את הספיגה של התרופה
.
הידרוכלורותיאזין- מעלה רמות איטראקונאזול
סותרי חומצה: פוגעים בספיגה של איטראקונאזול ומפחיתים מיעילותו. יש ליטול תכשירים אלה לפחות שעתיים אחרי מתן איטראקונזול
בשילוב עם תרופות מקבוצות הבאות- מקרולידים (למשל אריתרומיצין) ,קווינולונים, תרופות אנטיפסיכוטיות, נוגדי דיכאון טריציקליים (למשל אלטרול), תרופות אנטיאריטמיות יש להימנע משילוב ביחד
.
רשימה זו אינה מלאה, ולכן יש לעדכן רופא באשר לשימוש בכל תרופה אחרת! לתרופות רבות מתחומי טיפול רבים הסבירות לתופעות לוואי עלולה לעלות, או שיהיה צורך לשנות ולהתאים מינונים, של תרופה זו או של האחרת. ייתכן ולא תתאפשר נטילה משולבת, או בטווח של שבועיים מהפסקת הטיפול באיטראקונאזול
.
השפעת שימוש ממושך
יש לבצע בדיקות דם לבדיקת תפקודי הכבד.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/ivf/
הפריה חוץ גופית (IVF)
ערוץ הריון ולידה
6 דקות קריאה
כללי
שאלות ותשובות
מאמרים
ד"ר משה רויבורט
גינקולוג בכיר ביחידה להפריה חוץ גופית בבילינסון
03-9047737
צור קשר
קבע תור
התור הראשון הפנוי: 10/11/23, 11:45
טיפולי פוריות (טיפולי ivf)
באמצעות הפרייה חוץ גופית על מנת לסייע לאישה ל
היכנס להיריון
. ההליך מיושם על מנת לתת מענה לבעיות מגוונות של חוסר פוריות, אשר כוללות בין השאר:
· גיל מתקדם מאוד של האישה (גיל אמהות מאוחרת)
· נזקים או חסימות של החצוצרות (אשר יכולים להיגרם כתוצאה ממחלות זיהומיות של אזור האגן, או לאחר ביצוע תהליכי הפריה קודמים), דלקת של רירית הרחם
· בעיות פריון אצל הגבר, אשר כוללות כמות זרע ירודה או חסימות
· חוסר פוריות שאינו ניתן להסברה.
חמישה שלבים בתהליך הפריה חוץ גופית (המכונה IVF באנגלית):
שלב 1: המרצה, מכונה גם ביוץ יתר
תרופות, אשר מכונות תרופות פריון, ניתנות לאישה על מנת להמריץ את ייצור הביציות שלה. בדרך כלל, אישה מייצרת
ביצית
אחת בכל חודש. תרופות הפריון (זריקות פוריות) גורמות לשחלות לייצר מספר ביציות בעת ובעונה אחת. במהלך שלב זה האישה תעבור בדיקת אולטרה סאונד תוך נרתיקית (וגינאלית) על מנת לבדוק את השחלות, כמו גם בדיקות דם על מנת לבדוק את הרמות ההורמונאליות שלה.
שלב 2: שליפת הביציות
(שאיבת ביציות)
הליך ניתוחי פשוט, אשר מכונה שאיבת הזקיקים, מבוצע על מנת להוציא את הביציות מגוף האישה (שיאבת ביצית). ההליך הניתוחי מבוצע על פי רוב במסגרת אשפוז יום במרפאות החוץ, או במרפאתו של רופא הפוריות. האישה תקבל תרופות אלחוש על מנת שהיא לא תחוש בכאבים במהלך ביצוע ההליך.
על ידי שימוש בהדמיית אולטרסאונד,
מומחה לפוריות
מחדיר מחט ארוכה ודקה דרך הנרתיק, אל תוך השחלות, ולאחר מכן אל תוך השקיק (זקיק) אשר מכיל את הביציות. המחט מחוברת אל מעין מכשיר שאיבה, אשר שואב את הביציות ואת הנוזל מכל זקיק, ביצית אחת בכל פעם. ההליך הזה מבוצע לאחר מכן גם על גבי השחלה השנייה. ייתכן והאישה תסבול לאחר מכן מהתכווצויות, אולם אלה יחלפו בדרך כלל לאחר יום אחד. במקרים נדירים יהיה צורך לבצע הליך ניתוחי לפרוסקופי על מנת לשאוב את הביציות.
במידה ואין ביכולתה של האישה לייצר ביציות, ניתן יהיה להשתמש
בתרומת ביציות
.
שלב 3: הזרעה והפריה
מכניסים את הזרע של הגבר, יחד עם הביציות האיכותיות ביותר אשר נשאבו מגוף האישה, אל תוך תא אשר נמצא בסביבה מבוקרת. תהליך הערבוב של הזרע עם הביצית מכונה תהליך ההזרעה. בדרך כלל הזרע חודר אל תוך (מפרה את) הביצית תוך פרק זמן של מספר שעות לאחר ההזרעה. במידה והרופא סבור כי הסיכויים להפריה נמוכים, ייתכן וצוות המעבדה יחדיר את הזרע באופן מלאכותי הישר אל תוך הביצית.
תהליך זה מכונה הזרקת זרע תוך-ציטופלסמית (
ICSI -
Intracytoplasmic Sperm Injection
) מרבית תוכניות של טיפולי פוריות באמצעות הפריה חוץ גופית מיישמות גם הזרקת
זרע
תוך ציטופלסמית כחלק מהליך שגרתי של הפריית ביציות גם במידה ואין בעיות אשר צפויות.
שלב 4: תרבית העובר
כאשר הביצית המופרית מתחילה להתחלק, היא הופכת לעובר. הצוות של המעבדה יבדוק בקביעות את העובר על מנת לוודא כי הוא מתחלק כפי שמצופה. לאחר כ- 5 ימים, העובר התקין יהיה בעל מספר תאים אשר ימשיכו ויתחלקו באופן פעיל.
במקרה של זוגות אשר אובחנה אצלם סבירות להעברתן של תסמונות מסוימות על בסיס גנטי (תורשתי) לעובר, ייתכן ויתבצע אבחון גנטי
(PGD – Pre implantation Genetic Diagnosis)
טרם החזרת העובר לגוף האישה. הליך זה מתבצע כ- 3 עד 4 ימים לאחר ההפריה. הצוות של המעבדה יסיר תא אחד מכל עובר ויבצע עליו סקירה מדוקדקת על מנת לאבחן הפרעות גנטיות מסוימות.
בהתאם לארגון האמריקאי לרפואת ההפריה, אבחון בעיות גנטיות יכול לסייע להורים להחליט אילו עוברים להחזיר בחזרה אל הרחם, דבר אשר מפחית את רמת הסיכון שלהם ללדת תינוק אשר ירש מהם תסמונות גנטיות כאלה ואחרות. שיטה זו שנויה במחלוקת והיא אינה מיושמת בכל המרכזים הרפואיים.
שלב 5: העברת העוברים
העוברים מוחזרים אל תוך הרחם של האישה לאחר כ- 3 עד 5 ימים מרגע הוצאת הביציות וביצוע תהליך IVF. הליך החזרת העוברים מוקפאים מבוצע במרפאה של הרופא כאשר האישה נמצאת בהכרה מלאה. הרופא מחדיר צינורית ארוכה ודקה (קטטר), אשר מכילה את העוברים, דרך הנרתיק אל תוך הרחם. במידה והעובר נצמד אל דופן הרחם (משתרש) וממשיך לגדול, התוצאה תהיה היריון.
מחזירים אל תוך הרחם של האישה יותר מאשר עובר אחד, דבר אשר יכול להוביל להריונות מרובי עוברים של תאומים, שלישיות ויותר. הכמות המדויקת של העוברים שיש להחזיר אל רחם האישה היא סוגיה מורכבת, אשר תלויה במספר רב של גורמים, כאשר אחד מהם הוא הגיל של האישה. עוברים אשר לא הוחזרו אל תוך הרחם, מועברים לתהליך של שמירה בהקפאה, לשימוש מאוחר יותר או לצורך תרומה.
סיכונים בטיפול
טיפולי פוריות בכלל והפריה חוץ גופית - IVF בפרט מצריכים מחויבות שהיא גופנית, נפשית, רגשית וכלכלית. לחץ ומתח נפשי, כמו גם
דיכאון
, נפוצים מאוד להופיע אצל זוגות אשר מתמודדים עם בעיות פוריות.
אישה אשר נוטלת תרופות פריון יכולה לסבול מנפיחות בחלל הבטן, כאבי בטן, שינויים במצבי הרוח, כאבי ראש ותופעות לוואי אחרות. ישנן תרופות רבות אשר ניתנות במהלך של הפריה חוץ גופית שאותן יש צורך לתת בהזרקה, לעיתים מספר פעמים ביום. (הצוות הרפואי ידריך את שני בני הזוג כיצד לערבב נכון את התרופות וכיצד להזריק אותן). הזרקות חוזרות ונשנות יכולות לגרום להופעתן של חבורות.
במקרים נדירים מאוד התרופות יכולות לגרום לתסמונת של גירוי יתר של החצוצרות (
OHSS – Ovarian Hyperstimulation Syndrome
). תסמונת זו גורמת להצטברות של נוזלים בחלל הבטן והחזה. התסמינים כוללים כאבי בטן, תחושת נפיחות, עליה מהירה במשקל (5 ק"ג במהלך 3 עד 5 ימים), מיעוט במתן שתן על אף שתייה מספקת של נוזלים, תחושת בחילה, הקאות וקוצר נשימה. במקרים קלים של התסמונת ניתן לטפל בה בעזרת מנוחה במיטה. במקרים קשים יש צורך לנקז את הנוזלים בעזרת מחט.
מחקרים רפואיים עדכניים על טיפולי פוריות הגיעו למסקנה כי לא קיים כל קשר בין נטילת תרופות פריון להתפתחות של סרטן השחלות.
הסיכונים אשר כרוכים בהוצאת הביציות כוללים בין השאר תגובות לחומרי ההרדמה, דימומים, זיהומים ונזק לאיברים אשר נמצאים בסמיכות לשחלות, אשר כוללים את המעי ושלפוחית השתן.
ישנו הסיכון להתפתחות היריון IVF מרובה עוברים כאשר מחזירים אל תוך הרחם יותר מאשר עובר אחד. נשיאה של הריון מרובה עוברים נושא בצידו סיכונים של לידה מוקדמת ומשקל לידה ירוד. (אולם, גם הריון כתוצאה מהפריה חוץ גופית שהוא בעל עובר אחד בלבד יכול להסתיים בלידה מוקדמת או במשקל לידה נמוך של התינוק). לא ברור האם הפריה חוץ גופית יכולה להגדיל את רמת הסיכון להופעתם של מומים מולדים.
טיפולי פוריות ובפרט הפריה חוץ גופית (IVF) הם הליכים רפואיים יקרים מאוד. אולם, בעבור חלק מן המקרים, לא בכולם, ישנם חוקים אשר מטילים את נשיאת חלק מן הנטל הכלכלי על ביטוחי הבריאות. אולם, חלק מביטוחי הבריאות אינם מכסים טיפולי פוריות.
התשלומים עבור מחזור טיפולים אחד של הפריה חוץ גופית – אשר כולל את העלות של התרופות, הניתוח, ההרדמה, בדיקות האולטרה סאונד, בדיקות הדם, עיבוד הביציות וזרע, אחסון העוברים והחזרת העוברים אל תוך הרחם – עלולים להצטבר במהירות.
אחרי הטיפול
האומדנים משתנים בין מרפאה אחת לשנייה, ויש לפרשם בזהירות רבה:
§
שיעורי ההיריון משקפים את מספר הנשים אשר הצליחו להיכנס להיריון בעזרת טיפולי הפריה חוץ גופית. אולם, לא כל ההריונות מסתיימים בלידת תינוק חי.
§
שיעורי הלידה של תינוקות חיים משקפים את מספר הנשים אשר ילדו תינוק חי לאחר הפריה חוץ גופית.
על פי האגודה לעזרי רבייה טכנולוגיים
(SART – Society of Reproductive Technologies
),
סיכויי הצלחה ivf הם כדלהלן:
§
% 43 - % 41 מן הנשים מתחת לגיל 35
§
% 36 - % 33 מן הנשים בגילאים 35 עד 37
§
%% 27 - % 23 מן הנשים בגילאים 38 עד 40
§
% 18 - % 13 מן הנשים מעל לגיל 41
לאחר השתלת העוברים ברחם, האישה תתבקש להישאר במנוחה למשך שארית היום. אין צורך במנוחה מוחלטת במיטה, אלא אם כן קיימת אפשרות להתפתחות לתסמונת של גירוי יתר של החצוצרות. מרבית הנשים יוכלו לחזור לשגרת חייהם הרגילה כבר ביום שלמחרת.
נשים אשר עוברות טיפולי פוריות באמצעות הפריה חוץ גופית צריכות ליטול טיפול הורמונאלי בכדורים או בהזרקה במשך 8 עד 10 שבועות לאחר החזרת העוברים אל תוך הרחם. פרוגסטרון הוא הורמון אשר מיוצר באופן טבעי על ידי השחלות על מנת לסייע בעיבוי של רירית הרחם. עיבוי הרירית מקל על העובר את תהליך ההשתרשות בדופן הרחם. הפרשת כמויות קטנות מדי של פרוגסטרון במהלך השבועות הראשונים של ההיריון יכול להביא לידי הפלה.
לאחר שחלף פרק זמן של כ- 12 עד 14 שבועות מרגע החזרת העוברים אל תך הרחם, תצטרך האישה לשוב אל המרפאה על מנת לבצע בדיקת היריון (נא פנה אל הכותר בדיקת רמות ההורמון הגונדוטרופיני השלייתי האנושי -
hCG quantitative test
).
לאחר ביצוע טיפולי פוריות באמצעות הפריה חוץ גופית , יש ליצור קשר מיידי עם
גניקולוג
, במידה והבחנת באחד או יותר מן התסמינים הבאים:
·
חום גוף העולה מעבר ל- 38 מעלות
·
כאבים באזור האגן
·
הופעתם של דימומים מן הנרתיק
·
הופעת דם בשתן.
שייך לתחום: ניתוחים בתחום
יילוד וגניקולוגיה |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/ivig/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
התרופה מכילה
אימונוגלובולינים
(Immunoglobulin או בקיצור IG) הניתנים דרך הוריד (IV), ולכן נקראת גם IVIG. זוהי תמיסה המכילה נוגדנים אנושיים אשר מספקים לגוף חיסון תוך מספר ימים. האימונוגלובולינים נאספים מדמם של תורמים לאחר שעברו בדיקות למניעה של העברת וירוס
הפטיטיס
ווירוס האיידס.
האימונוגלובולינים משמשים לטיפול במצבים מסוימים בהם הגוף אינו מייצר מספיק נוגדנים (
א-גאמא-גלובולינמיה
או
היפו-גאמא-גלובולינמיה
). הם עוזרים למנוע ולהפחית את חומרתם של זיהומים אצל חולים אשר מערכת החיסון שלהם פגומה או חסרה ואשר נמצאים בסיכון גבוה לפתח זיהומים, כגון: זיהום מוירוס הציטומגאלו (CMV), וירוס האיידס מולד בקרב ילדים או הפחתת הסיכון לזיהומים או לדחיית השתל במושתלי מוח עצם. קיים שימוש ב CLL-Chronic Lymphatic Leukemia עם היפו-גאמא-גלובולינמיה משנית ודלקות חוזרות. במנגנון מסוים שאינו ברור, טיפול זה במינון גבוה, הוכח כיעיל גם במחלות חיסון עצמי וראומטיות מסוימות, כגון: Idiopathic Thrombocytopenia Purpura או בקיצור ITP - במצב זה הגוף מייצר נוגדנים כנגד טסיות הדם, והזרקה של נוגדנים מונעת זאת ולמעשה תורמת לעליה בספירת טסיות הדם. האימונוגלובולינים משמשים לטיפול בעוד מגוון רחב של מחלות כגון:
טרשת נפוצה
,
מחלת גיליאן-בארה
,
מחלת קאוואסקי
(מחלת לב נדירה בילדים), דרמאטומיוציטיס (מחלה הפוגעת בעור ובשרירים וגורמת להיחלשותם).
חלק מהתכשירים מכילים נוגדן ספציפי, למשל הפטיטיס B או הפטיטיס A, הנועד למניעת הפטיטיס לאחר חשיפה לוירוס, אצל אוכלוסיות שבסיכון גבוה להידבקות, או לאחר השתלת כבד. אחרים מכילים אימונוגלובולין מסוג אנטי די שנועד למניעת תגובה חיסונית אצל נשים בהריון שהן RhD(-).
מכיוון שקיים סיכון לפגיעה כלייתית (אומנם נדיר) יש לנהוג בזהירות יתרה בחולים עם סיכון מוגבר להתפתחות אי-ספיקה כלייתית אקוטית.
יש למדוד ולהעריך את רמות הנוגדנים בהתאם לשכיחות הזיהום. יש להתאים את המנה הניתנת, כדי להשיג הגנה אופטימלית אל מול הזיהום. עליה במינון תידרש במצב זיהום מתמשך, בעוד הפחתה במינון תידרש כאשר אין זיהום.
צילום: shutterstock | felipe caparros
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
זריקות דרך הוריד. תרופה מוגבלת לשימוש בבתי חולים או אשפוז יום
.
תמיסה להזרקה תת עורית או תוך שרירית.
תדירות וזמן נטילה
בהתאם לסוג המחלה שלשמה ניתנה התרופה.
טווח המינון
בהתאם לסוג המחלה שלשמה ניתנה התרופה, ובהתאם למשקל הגוף. מומלץ להתחיל בקצב אינפוזיה איטי ולעלות בהדרגה על מנת להימנע מתופעות לוואי ותופעות אלרגיה.
תחילת ההשפעה
תוך מספר ימים.
משך ההשפעה
תוך מספר ימים.
מנה שנשכחה
לא סביר כיוון שניתנת תחת השגחה רפואית.
הפסקת התרופה
לפי החלטת הרופא. הפסקת טיפול במקרה של תגובה אלרגית ופגיעה כלייתית.
מינון עודף
לא נמצאו סימנים מיוחדים כתוצאה ממינון עודף, אך קיים סיכון מוגבר לפגיעה כלייתית.
אחסון
יש לעקוב אחר הוראות היצרן, שכן הוראות האחסון שונות בין התכשירים.
נמצא כמרכיב בתרופות הבאות
רופילק | RHOPHYLAC
קם-רהו די | KAM-RHO (D)
קמראב | KAMRAB
הפאגם B | HEPAGAM B
הפטקט CP | HEPATECT CP
זוטקטרה | ZUTECTRA
בריראב | BERIRAB
אזהרות
תזונה
אין הגבלות.
אלכוהול
מומלץ להגביל את כמות השתייה, אלכוהול עלול להגביר את תופעות הלוואי של תרופה זו.
נהיגה
לא צפויה השפעה. יש לבחון את השפעת התרופה טרם הנהיגה ולהימנע מנהיגה במקרה תופעות לוואי הפוגמות ביכולת זו.
הריון
יש להתייעץ עם הרופא. תישקל תועלת מול סיכון
.
בחלק התכשירים קיימים נתונים מוגבלים בנוגע להשפעות של שימוש ארוך-טווח- נדרשת התייעצות רפואית.
הנקה
אימונוגלובולינים מופרשים בחלב אם. לא צפויה השפעה שלילית על התינוק היונק. יש להתייעץ עם הרופא. בחלק התכשירים קיימים נתונים מוגבלים בנוגע להשפעות של שימוש ארוך-טווח.
תינוקות וילדים
באופן מותאם למשקל ולאבחנה.
קשישים
יש להתחשב ברמת התפקוד הכלייתי.
דווח לרופא במקרה של
הפרעות בקרישת הדם
סוכרת
מחלת לב
מחלת כליה
מחסור באימונוגלובולינים מסוג IgA
נוגדנים לאימונוגלובולינים מסוג IgA
סיכון ממנת יתר
נמוך
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
תופעות קלות שלרוב עוברות כיממה לאחר העירוי: כאב גב, צמרמורת, סחרחורת, חום, הסמקה, כאב ראש, הזעה, התכווצויות ברגליים, כאבי שרירים, בחילות והקאות, עייפות וגירוי באזור ההזרקה. תופעות פחות נפוצות שמחייבות דיווח לרופא: כאב בחזה, קושי בנשימה, קושי בהשתנה וירידה בכמות השתן, פריחה וגירוד וכאב וקשיחות בצוואר. ייתכנו תופעות אלרגיה והלם אניפלקטי- נדיר. נמצא שיש סיכון לפגיעה כלייתית, אפילו עד גרימת אי ספיקת כליות. יש לשים לב לסימנים הבאים: הפחתה בכמות השתן וקושי בהשתנה, בצקות, עליית משקל פתאומית וקושי בנשימה. תופעת לוואי נדירה: גירוי קרום המוח לא מזוהם AMS- Aseptic Meningitis Syndrome עם שינוי בנוזל חוט השדרה (בעיקר בחולים עם ITP ), תופעה זו מופיעה תוך מספר שעות עד יומיים והיא אופיינית יותר למתן התרופה במינונים גבוהים. עם הפסקת הטיפול צפויה הפוגה תוך מספר ימים.
תופעות הלוואי מופיעות לעתים קרובות יותר כאשר העירוי ניתן לראשונה, או לאחר הפסקה ממושכת, או אצל מטופלים בעלי מצב דלקתי כרוני או שאינו מטופל. או שהעירוי ניתן בקצב מהיר
.
שכיחות הופעת תופעות הלוואי משתנה בהתאם לאופן מתן התרופה.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
חיסונים חיים: אימונוגלובולינים עלולים להשפיע על אפקט החיסון ולהיפך. יש לחכות 2-3 שבועות מקבלת החיסון לפני מתן של אימונוגלובולינים ויש לחכות 5-11 חודשים ממתן של אימונוגלובולינים לפני קבלת חיסון.
תרופות בעלות סיכון לרעילות כליתית: במתן משולב עם אימונוגלובולינים הסיכון לנזק כלייתי עולה.
יש להימנע מצימוד לנטילת תרופות משתנות מסוג משתני לולאה.
השפעת שימוש ממושך
הטיפול מלווה בבדיקות דם ותיפקודי כליות.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/ixazomib-ninlaro/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
מידע כללי:
איקסזומיב ניתנת בשילוב עם לנלידומיד ועם דקסמתאזון, כטיפול בחולי
מיאלומה נפוצה
(סוג של סרטן מח העצם) אשר קיבלו טיפול רפואי קודם אחד לפחות. שילוב התרופות יוצר אפקט סינרגיסטי ציטוטוקסי בטיפול במיאלומה.
יעיל לטיפול ב:
טיפול בחולי מיאלומה נפוצה אשר קיבלו טיפול רפואי קודם אחד לפחות.
הנחיות חשובות:
בטיחות ויעילות בילדים לא נבדקו.
מתי אסור להשתמש בתרופה:
במקרה
אלרגיה
לחומר הפעיל או למרכיבי התרופה האחרים.
פרמקוקינטיקה:
קישור לחלבונים 99%, הפרשה דרך הצואה-22%, הפרשה כלייתית- 62%, זמן מחצית חיים 9.5 ימים.
דגשים למשתמש
• גברים ונשים צריכים להשתמש באמצעי מניעה יעילים למניעת הריון, במהלך הטיפול ו-90 יום לאחר סיומו.
• נשים המשתמשות באמצעי מניעה הורמונליים (כמו גלולות), מחויבות להשתמש באמצעי מניעה נוסף, חוסם (כמו קונדום, או דיאפרגמה). יש לשלול הריון לפני התחלת הטיפול.
• יש להימנע ממגע ישיר של תכולת הקפסולה. במקרה מגע, יש לשטוף היטב.
• במקרה הקאה לאחר נטילת התרופה, אין ליטול מנה נוספת במקום.
צילום: shutterstock
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
קפסולות לבליעה בשלמות. אין לרסק, אין ללעוס, אין לפתוח את הקפסולה.
יש ליטול את הקפסולה לפחות שעה אחת לפני הארוחה, או לפחות שעתיים אחריה.
בימים בהם נוטלים איקסזומיב ודקסמתאזון, אין ליטול יחד,
באותו הזמן
. (דקסמתאזון ניטל עם הארוחה).
תדירות וזמן נטילה
איקסזומיב ניתנת במחזורי טיפול, כל מחזור נמשך 4 שבועות.
נטילת קפסולה פעם בשבוע באותו יום ובערך באותו הזמן ביממה, למשך שלושת השבועות הראשונים (נטילה בימים 1, 8, 15).
טווח המינון
איקסזומיב 2.3 מ"ג / 3 מ"ג / 4 מ"ג
המינון יקבע ע"י הרופא לבד.
מינון מקובל: מחזור טיפול של 28 יום: איקסזומיב 4 מ"ג בימים 1, 8, 15, בשילוב לנלידומיד 25 מ"ג מדי יום במשך שלושת השבועות ( ימים 1-21 כולל). דקסמתאזון 40 מ"ג פעם בשבוע באותו יום בכל שבוע (ימים 1, 8, 15, 22).
מנה שנשכחה
יש ליטול את המנה שהוחסרה רק במידה ונותרו יותר מ-3 ימים (72 שעות) לפני המועד המתוכנן לנטילת המנה הבאה.
אם נותרו 72 שעות או פחות- אין ליטול מנה שנשכחה.
הפסקת התרופה
בהוראת רופא בלבד.
מינון עודף
יש לפנות לרופא/חדר מיון בצירוף האריזה. נטילת מנת יתר עלולה לגרום לתופעות לוואי חמורות, כולל מוות.
אחסון
עד 30 מעלות צלזיוס.
אזהרות
תזונה
נטילת התרופה לפחות שעה לפני הארוחה, או לפחות שעתיים אחריה.
אלכוהול
לא צפויה השפעה.
נהיגה
לא צפויה השפעה. במקרה בו הראיה מטושטשת, יש להימנע מנהיגה.
הריון
אין להשתמש בתרופה. יש להימנע מכניסה להריון במהלך הטיפול בתרופה ולפחות 90 יום לאחר סיום הטיפול בה. יש לעדכן מיידית את הרופא במקרה חשד להריון, או כניסה להריון כאשר אחד מבני הזוג מטופל.
הנקה
אין להיניק תוך שימוש בתרופה ובמשך 90 יום לאחר סיום הטיפול.
תינוקות וילדים
בטיחות ויעילות בילדים לא נבדקו.
קשישים
לא צפויים הבדלי בטיחות ויעילות. שינויי מינון יתכנו בהתאם למצב הרפואי. (בחינת תפקודי כבד וכליות).
דווח לרופא במקרה של
בעיית כבד
בעיות כליה או דיאליזה
הריון או תיכנונו
הנקה או תכנון הנקה
סיכון ממנת יתר
אין נתונים
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
תופעות לוואי שכיחות מאוד: בעיות מערכת העיכול: שלשול, עצירות, בחילות והקאות
.
בעיות עצביות
,
נוירופתיה
היקפית
.
(שכיח מאוד)
בצקת הקפית(שכיח מאוד)
.
תגובות עוריות(שכיח מאוד)
.
יש לעדכן רופא במיידי במידה ומופיעה פריחה חדשה או שפריחה קיימת מחמירה. עלול להיות חמור ולגרום למוות.
בעיות בכבד(שכיח)
.
סימנים אפשריים: הצהבה של העור או של החלק הלבן שבעין, כאב בחלק הימני העליון של הבטן.
תופעות לוואי שכיחות מאוד נוספות: כאב גב, הצטננות, דלקת בדרכי נשימה עליונות, תסמינים דמויי מחלות עיניים כדוגמת ראייה מטושטשת, עיניים יבשות ודלקת הלחמית (דלקת עיניים)
.
ספירה נמוכה של תאי דם לבנים המכונים נויטרופילים (נויטרופניה), העלולה להעלות את הסיכון לזיהום
.
תופעות לוואי שכיחות: פריחה עורית וכאב.
במקרה של תופעות לוואי הבאות יש להפסיק נטילת התרופה:
אלרגיה
קיימות תופעות לוואי חמורות, המחייבות פנייה מיידית לרופא, ולעיתים שינויי מינון או אף הפסקת התרופה, כתלות במידת החומרה:
ספירה נמוכה של טסיות דם (תרומבוציטופניה). סימנים אפשריים: דימום ונטייה מוגברת להופעת חבורות.
בעיות עצביות, נוירופתיה היקפית. סימנים אפשריים: עקצוץ, חוסר תחושה, כאב בכפות הרגליים או בידיים, תחושת צריבה, חולשה בזרועות או ברגליים.
בצקת
היקפית. סימנים אפשריים: נפיחות חריגה בזרועות, בידיים, ברגליים, בקרסוליים או בכפות הרגליים, או עלייה במשקל בעקבות הנפיחות.
TMA- מצב המערב קרישי דם ופגיעה בכלי דם קטנים שעלול לגרום נזק לכליות, מוח ואיברים אחרים ואף להוביל למוות. סימנים אפשריים: חום, שטפי דם, דימומים מהאף, עייפות, ירידה בתכיפות מתן שתן.
בעיות בכבד. סימנים אפשריים: הצהבה של העור או של החלק הלבן בעין, כאב בחלק הימני העליון של הבטן.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
יש לעדכן רופא/רוקח באשר לנטילת תרופות אחרות, כולל תרופות ללא מרשם וכן תוספי תזונה. בייחוד עבור תרופות מקבוצת התרופות הנקראת "מגבירי פעילות (משרנים) חזקים של האנזים CYP34", כגון: ריפאמפין, פניטואין, ו קרבאמאזפין והיפריקום.
השפעת שימוש ממושך
נדרשות בדיקות דם לצורך ניטור תופעות לוואי.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/ixekizumab-taltz/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
מידע כללי:
איקסקיזומאב הוא תרופה מסוג מעכב אינטרלוקין. חלבון IL-17A, מעורב בהתפתחות
ספחת
ו
דלקת מפרקים פסוריאטית
. ניטרול פעילותו של חלבון זה, מסייע בהפחתת הסימפטומים של המחלה, שיפור התפקוד הפיזי, והיכולת לעשות פעילות יומיומית רגילה. בנוסף, יתכן סיוע בהאטת הנזק למפרקים. הטיפול הינו ארוך טווח. יש לעקוב אחר השפעת הטיפול והמצב הרפואי.
ניתן גם כטיפול בדלקת חוליות אקסיאלית.
יעיל לטיפול ב:
טיפול בספחת רובדית (פלאק פסוריאזיס) ברמה בינונית עד חמורה במבוגרים אשר מתאימים לטיפול מערכתי. טיפול בדלקת מפרקים דלקת מפרקים פסוריאטית כטיפול בודד, או בשילוב
מתוטרקסאט
.
טיפול בדלקת חוליות אקסיאלית.
הנחיות חשובות:
התרופה מיועדת למבוגרים מעל גיל 18 שנים.
מתי אסור להשתמש בתרופה:
• אלרגיה לחומר הפעיל או למרכיבי התרופה האחרים.
• במצב של זיהום חמור (כדוגמת שחפת פעילה).
פרמקוקינטיקה:
נפח הפיזור כ-7 ליטר, זמן מחצית חיים 13 יום.
דגשים למשתמש
• נדרשת תשומת לב לסימני זיהום חמור או מצבי אלרגיה.
• נדרשת הקפדה במועדי ההזרקה, בהתאם לשלב הטיפולי. הטיפול מיועד להיות ארוך טווח.
• יש ליידע רופא באשר למועדים מתוכננים בקבלת חיסונים. קבלת חיסון מתרכיב חי במהלך הטיפול באיקסקיזומאב עלולה להביא לעליה בסיכון לזיהומים.
צילום: shutterstock
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
זריקה תת עורית. שימוש עצמאי לאחר הדרגה.
תדירות וזמן נטילה
זריקה תת עורית, במינון משתנה, בכל שבועיים או ארבעה, בהתאם לשלב הטיפולי ובהתאם לאבחנה.
טווח המינון
כל עט מכיל איקסקיזומאב 80 מ"ג, ב-1 מ"ל תמיסה.
המינון ייקבע ע"י הרופא המטפל בלבד.
מינון מקובל:
ספחת רובדית או דלקת מפרקים פסוריאטית (הסובלים גם מספחת רובדית בינונית עד חמורה): מנה ראשונה 160 מ"ג, ולאחריה, בשבועות 2,4,6,8,10,12- 80 מ"ג.
החל משבוע 12- מנה של 80 מ"ג בכל 4 שבועות.
עבור חולי דלקת מפרקים פסוריאטית אחרים: מנה ראשונה 160 מ"ג, ולאחריה, בכל 4 שבועות, מנה של 80 מ"ג.
דלקת חוליות אקסיאלית: המנה הרגילה היא 160 מ"ג (שני עטים של 80 מ"ג כל אחד) בהזרקה תת עורית בתחילת הטיפול, ובהמשך, 80 מ"ג (עט אחד) כל ארבעה שבועות.
תחילת ההשפעה
.
משך ההשפעה
.
מנה שנשכחה
יש להתייעץ עם הרופא לגבי מועד הזרקה חדש.
הפסקת התרופה
יש להתייעץ עם הרופא. בהפסקת הטיפול התסמינים של ספחת או דלקת מפרקים פסוריאטית עלולים לחזור.
מינון עודף
במנת יתר או בליעת התרופה יש לפנות לרופא/חדר מיון בצירוף האריזה.
אחסון
יש לאחסן במקרר (2-8 מעלות צלזיוס). אין להקפיא, אין לנער.
ניתן לאחסן מחוץ למקרר, עד 30 מעלות צלזיוס, עד 5 ימים.
אזהרות
תזונה
לא צפויה השפעה.
אלכוהול
לא צפויה השפעה.
נהיגה
לא צפויה השפעה.
הריון
ההשפעה אינה ידועה- מומלץ להימנע משימוש, נדרשת התייעצות עם הרופא.
נדרשת מניעת הריון במהלך הטיפול ולפחות 10 שבועות ממועד סיום הטיפול.
הנקה
אין להשתמש.
תינוקות וילדים
התרופה מיועדת למבוגרים מעל גיל 18 שנים.
קשישים
לא צפוי שינוי בטיפול.
דווח לרופא במקרה של
זיהום גם ממושך או חוזר
מחלת קרוהן
דלקת כיבית של המעי הגס
טיפול אחר כלשהו נגד ספחת. (מדכא מערכת החיסון/טיפול באור אולטרה סגול/נגד דלקת מפרקים פסוריאטית)
חיסונים עתידיים
סיכון ממנת יתר
אין נתונים
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
שכיחות מאוד: זיהומים של דרכי הנשימה העליונות עם תסמינים כגון כאב גרון וגודש באף.
תגובות באזור ההזרקה: כגון עור אדום, כאב.
שכיחות: בחילה, זיהום פטרייה (כגון פטרת כף הרגל), כאב בחלק האחורי של הגרון, פצעים בחלל הפה (אפתה), העור והקרום הרירי (הרפס סימפלקס).
לא שכיחות: פטרת הפה, שפעת, נזלת, זיהום חיידקי של העור, הפרשה מהעיניים מלווה בגירוד, אדמומיות ונפיחות, סימנים של רמות נמוכות של תאי דם לבנים, כמו חום, כאב גרון או כיבים בפה כתוצאה מזיהומים, ספירה נמוכה של טסיות דם, אקזמה, פריחה, התנפחות מהירה של רקמות הצוואר, הפנים, הפה או הגרון (אנגיואדמה), התכווצויות וכאבי בטן, שלשול, איבוד משקל או דם בצואה (סימנים של בעיות במעי).
נדירות: זיהום פטרייתי של הוושט.
במקרה של תופעות לוואי הבאות יש להפסיק נטילת התרופה:
זיהום חמור. סימנים אפשריים: חום, תסמינים דמויי שפעת,
הזעות לילה
, תחושת עייפות או קוצר נשימה, שיעול שאינו פוסק, עור חם, אדום או כואב, או פריחה עורית כואבת עם שלפוחיות.
תגובה אלרגית חמורה. סימנים אפשריים: קושי לנשום או לבלוע, לחץ דם נמוך, אשר יכול לגרום לסחרחורת, התנפחות של הפנים, השפתיים, הלשון או הגרון, גירוד חמור של העור, עם פריחה אדומה או נגעים בולטים.
הפסקת השימוש בתרופה ופנייה לרופא או לקבלת עזרה רפואית הכרחית במחלה דלקתית של המעי, שסימניה האפשריים הם התכווצויות וכאבי בטן, שלשול, ירידה במשקל או דם בצואה (כל סימן לבעיות במעי).
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
יש לעדכן רופא/רוקח באשר לנטילת תרופות אחרות, כולל תרופות ללא מרשם ותוספי תזונה.
בייחוד עבור חיסונים. ישנם חיסונים שאין לקבל במהלך הטיפול בתרופה זו.
השפעת שימוש ממושך
נדרש מעקב רופא אחר יעילות הטיפול וכן מעקב אחר סימני זיהום אפשריים.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/joint-fusion/
איחוי מפרק (Joint fusion)
כף יד
1 דקות קריאה
כללי
שאלות ותשובות
מאמרים
איחוי המפרק הוא ניתוח המבוצע כדי לחבר את העצמות המשתתפות ביצירת
מפרק
לעצם אחת.
פעולה זו מבטלת את התנועה במפרק. כדי לקבל איחוי של המפרק, יש צורך לכרות את הסחוס ולעיתים גם את העצם התת-סחוסית מהעצמות משני צדדי המפרק, ולהביא למגע הדוק בין העצמות כדי למנוע תנועה, על ידי קיבוע המפרק. לאחר הניתוח, מתרחש תהליך ביולוגי ההופך את העצמות שיצרו את המפרק, לעצם אחת.
תהליך זה דומה לתהליך של ריפוי שבר בעצם. ככל שקיבוע המפרק יציב יותר, סיכויי התהליך הביולוגי של
איחוי
העצמות לעצם אחת, טובים יותר. לכן מעדיפים לקבע את המפרק במהלך ניתוח לשם איחוי, באמצעות פלטות, ברגים או מסמרים שמוכנסים לעצם, קיבוע פנימי, או על ידי קיבוע שלדי חיצוני.
איחוי מפרק מבוצע בדרך כלל כאשר יש פגיעה ממחלה דלקתית, ניוונית או חבלתית במפרק הגורמת לכאבים, לעיווג, או לחוסר תפקוד של המפרק.
איחוי מבוצע גם במקרים של חוסר יציבות של הגוף כתוצאה משיתוק השרירים המפעילים את המפרק.
יתרונות האיחוי הם במניעת הכאבים ובייצוב האיבר שבו בוצע האיחוי. חיסרון האיחוי הוא שלילת התנועה במקום שהיה בו המפרק.
מאז שהניתוחים להשתלת מפרקים מלאכותיים הפכו לניתוחים מקובלים, פחתה שכיחותם של ניתוחי האיחוי. כיום ניתוחי איחוי שמורים למפרקים בגוף שבהם אין עדיין תוצאות מעודדות של השתלת מפרק מלאכותי, למקרים של זיהום כרוני מחיידקים המקטין את סיכויי ההצלחה של השתלת המפרק המלאכותי, ולמפרקים שבהם לא קיימת תנועה גדולה באורח טבעי (כמו המפרק הבין-גלילי המרוחק באצבעות).
פרופ' תום הלל |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/ketamine/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
קטמין הינה תרופה המשמשת כיום בעיקר להרדמה של בעלי חיים ברפואה הווטרינרית ול
הרדמה
בניתוחים של ילדים ובניתוחי שדה. לעיתים משתמשים בקטמין להתחלת תהליך ההרדמה לפני מתן של חומרים אחרים המשמשים להרדמה כללית.
קטמין אינה מרפה שרירים, לכן במידה ויש צורך בהרפיית שרירים בנוסף להרדמה יש לשלב עם קטמין תרופות נוספות להרפיית השרירים ובמקביל יש לספק תמיכה נשימתית. מנגנון פעילותה של קטמין הוא בחסימת קולטנים מסוג NMDA של המעביר העצבי המעורר גלוטמאט, קולטנים המצויים בתאי המוח ומעורבים בתהליכי למידה וזיכרון. מכאן, קטמין גורמת לדיכוי פעילות מוחית, לפגיעה בזיכרון, לתחושת התנתקות מהסביבה ואף לשיכוך כאבים. זו הסיבה שבשנים האחרונות נהפכה קטמין לסם מסיבות פופולרי.
בנסיבות רגילות קטמין אינה גורמת לדיכוי מערכת הרפלקסים הכוללת את מערכת הלב והנשימה. בעת ההתעוררות מההרדמה ייתכנו תופעות לוואי קשות כגון:
הזיות
, הרגשת שהות מחוץ לגוף,
חרדה
, פחד ובלבול - תופעות אלו ניתנות לשליטה במתן משולב של קטמין עם תרופה ממשפחת הבנזודיאזפינים. מינון גבוה או מתן מהיר מידי של קטמין או שילובה עם אלכוהול עשויים לגרום לפרכוסים, דיכוי ההכרה והנשימה ומוות.
צילום: shutterstock | David Herraez Calzada
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
תמיסה להזרקה תוך ורידית או תוך-שרירית.
תדירות וזמן נטילה
לפי הצורך.
טווח המינון
השראת הרדמה: 0.5-2 מ"ג עבור כל ק"ג משקל גוף בעירוי תוך ורידי או 4-6 מ"ג עבור כל ק"ג משקל גוף בהזרקה תוך-שרירית.
תחילת ההשפעה
הזרקה תוך-ורידית: 0.5-1 דקה. הזרקה תוך-שרירית: 3-4 דקות.
משך ההשפעה
הזרקה תוך-ורידית: 0.5-1 דקה. הזרקה תוך-שרירית: 3-4 דקות.
מנה שנשכחה
לא רלבנטי.
הפסקת התרופה
לא רלבנטי.
מינון עודף
במקרה של מינון עודף ייתכנו פרכוסים, דיכוי ההכרה והנשימה ומוות.
אזהרות
תזונה
אין הגבלות.
אלכוהול
לא צפויות בעיות מיוחדות.
נהיגה
מומלץ להימנע מנהיגה.
הריון
במבחנים בבע"ח נראו תופעות לא רצויות אך לא נבדקה ההשפעה בקרב נשים בהריון, השימוש לא מומלץ. יש לשקול תועלת מול סיכון. (C)
הנקה
התרופה עוברת לחלב אם ועלולה להשפיע על התינוק. מומלץ להיוועץ ברופא.
קשישים
סבירות גבוהה יותר לתופעות לוואי. ייתכן שיהיה צורך בהפחתת המינון.
דווח לרופא במקרה של
מחלת לב
תגובה אלרגית לתרופה זו
יתר לחץ דם
התמכרות לאלכוהול
אי ספיקת לב (heart failure)
שימוש לרעה באלכוהול או בסמים בעבר
הפרעה נפשית
פציעת ראש
סיכון ממנת יתר
גבוה
סיכון מפיתוח תלות
בינוני
תופעות לוואי
תופעות הלוואי כוללות: ראייה מטושטשת, בלבול, סחרחורת, שינויים בלחץ הדם ובקצב הלב, שינויים במצב הרוח, סיוטי לילה, בחילה והקאה. תיתכן ירידה זמנית בנשימה למספר דקות לאחר מתן בולוס תוך-ורידי.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
בארביטוראטים, משככי כאב נארקוטיים, דיאזפם: תרופות אלו מאריכות את משך הפעילות המרדימה של קטמין. ייתכן הצורך בהתאמת המינון מחדש של קטמין.
לבותירוקסין: מתן משולב עם קטמין מגביר את הסיכון ליתר לחץ דם וטכיקרדיה.
אמיודארון: במתן משולב עם קטמין ייתכנו הפרעות מסכנות חיים בקצב הלב.
השילוב עם מפחיתי לחץ דם מגביר את הסיכון לתת לחץ דם.
שילוב עם ארגוטמין עלול להעלות את לחץ הדם.
שילוב עם תיאופילין או אמינופילין עלול להביא להתקפים שאינם צפויים.
השפעת שימוש ממושך
במהלך ההליך הכירורגי יש לנטר תפקודי לב בקפידה.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/kidney-biopsy/
1 דקות קריאה
כללי
שאלות ותשובות
מאמרים
מטרת ביצוע ביופסיה כליה
לאתר מחלת כליות כאשר נמצאה נוכחות של דם או חלבון בשתן או כאשר הכליות אינן מתפקדות כראוי.
לבחון בעיות בכליות אשר אותרו במהלך ביצוע בדיקת אולטרה סאונד או בדיקת סי. טי. של הכליות.
ניטור מחלת כליות על מנת לבחון את יעילות הטיפול.
לבחון האם כליה מושתלת מתפקדת כראוי.
תהליך הטיפול
ביופסיה כליה מבוצעת על ידי החדרת מחט אורכה באזור הגב (הכסל) אל תוך הכליה. הליך זה מכונה ביופסיה מלעורית של הכליה. דגימה של רקמה נלקחת מן הכליה ונשלחת אל המעבדה. הדגימה נבדקת תחת המיקרוסקופ. הדגימה יכולה לסייע לרופא המטפל בך לבחון מהי רמת הבריאות של הכליות שלך ולחפש אחר בעיות אפשריות.
שתי הכליות ממוקמות משני צידי עמוד השדרה, באזור הגב התחתון. הכליות מסייעות לגוף שלך לאזן את הנוזלים, המלחים והמינרלים הנמצאים בדם שלך. כמו כן הכליות אחראיות על סינון הפסולת מן הדם ועל ייצור השתן.
ביופסיה כליה מבוצעת על מנת לאתר בעיות בכליות. ייתכן אף כי הביופסיה תבוצע בעקבות ממצאים שנמצאו לאחר ביצוע בדיקות אחרות לאיתור מחלות בכליות, כגון בדיקות דם ושתן, אולטרה סאונד, או סריקת טומוגרפיה ממוחשבת (CT).
במידה ועולה חשד להמצאות גידול סרטני בכליות, לא תבוצע ביופסיה וזאת על מנת למנוע את הסיכוי להתפשטות הסרטן.
סיכונים
ישנו סיכוי קטן לבעיות חמורות עקב ביופסיה כליה, אך יש לזכור כי הן נדירות.
1. דימום לתוך השריר שיכול לגרום לכאב
2. דימום לתוך הכיליה
3. זיהום של העור באתר הביופסיה
4. כריסת ריאה (פנאומוטורקס)
5. פציעת כלי דם גדול , שייתכן ויצריך עירוי דם, חסימת כלי הדם או ניתוח. מהלך זה נדיר מאוד.
שייך לתחום: ניתוחים בתחום
כירורגיה |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/kidney-stone/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אבנים בכליות מורכבות ממלחים ומינרלים, שמקורם בשתן, אשר מתגבשים ויוצרים אבנים קטנות. האבנים יכולות להיות קטנות כגודלו של גרגר חול או להיות גדולות כמידותיו של כדור גולף. האבנים יכולות להישאר בתוך הכליות, או שהן יכולות לנוע אל מחוץ לגופך באמצעות מערכת השתן שלך.
מערכת השתן שלך היא המערכת אשר אחראית על ייצור השתן בגופך ומובילה את השתן אל מחוצה לו. מערכת השתן שלך מורכבת מן הכליות, הצינוריות אשר מחברות את הכליות אל השופכן, שלפוחית השתן, והצינור אשר מוביל משלפוחית השתן אל מחוץ לגופך (השופכה).
סביר להניח כי כאשר אבן עוברת דרך השופכן לא תחוש בכל כאב. אולם ייתכן והתהליך יהיה מלווה בכאב רב ויגרום להופעתם של תסמינים נוספים.
סימפטומים
במרבית המקרים, כל עוד האבנים נמצאות בכליות, הן אינן גורמות להופעתו של כאב כלשהו. אולם, הן יכולות לגרום להופעתו של כאב פתאומי וחמור, כאשר הן נעות החוצה מן הכליות אל עבר שלפוחית השתן.
יש לגשת לטיפול רפואי מיידי במידה ואתה חושד כי יש לך אבנים בכליות. יש לשים לב להופעתו של כאב פתאומי וחמור באחד מצידי הגוף, בחלל הבטן, במפשעה, או במידה וצבע השתן שלך אדום או ורוד. יתר על כן ייתכן ותחוש בחילה ותסבול מ
הקאות
.
סיבות וגורמי סיכון
אבנים בכליות נוצרות כתוצאה משינויים ברמות התקינות של הנוזלים, המלחים, המינרלים ודברים נוספים אשר מרכיבים את נוזל השתן.
הגורם המרכזי להיווצרותן של אבנים בכליות היא צריכה לא מספקת של נוזלים. יש להקפיד על שתייה מספקת של מים על מנת לשמור על צלילות נוזל השתן (בערך בין 8 ל- 10 כוסות מים ליום). ישנם בני אדם אשר להם נטייה לפתח אבנים בכליות וזאת בעקבות מצבים רפואיים או נטייה משפחתית.
אבנים בכליות יכולות להיות על בסיס תורשתי. במידה ובני אדם אחרים במשפחה הקרובה שלך נוטים לסבול מאבנים בכליות, סביר להניח כי תסבול מהן גם אתה.
אבחון ובדיקות
ייתכן ותבחין לראשונה כי אתה סובל מאבנים בכליות כאשר תבקר אצל הרופא המטפל בך או כאשר תיגש לחדר המיון בעקבות הופעתם של כאבים באחד מן הצדדים או בחלל הבטן שלך. הרופא המטפל בך ישאל אותך שאלות לגבי אופיו של הכאב ולגבי אורח החיים שלך. הרופא יבצע בדיקה גופנית מקיפה וייתכן שתתבקש לבצע בדיקות הדמיה שונות, כגון
בדיקת רנטגן
, על מנת לבחון את הכליות ואת מערכת דרכי השתן שלך.
ייתכן ותזדקק לעבור בדיקות נוספות במידה ומתגלה יותר מאשר אבן אחת אצלך או שבמשפחה שלך יש עבר רפואי של אבנים בכליות. על מנת לאתר את הגורם להיווצרותן של האבנים בכליות שלך, ייתכן והרופא המטפל יבקש לבצע בדיקת דם, כמו כן הוא יבקש ממך לבצע איסוף שתן של 24 שעות. בדיקות אלה יסייעו לרופא המטפל בך לקבוע האם יש לך נטייה לפתח אבנים הכליות גם בעתיד.
אבנים בכליות אינן גורמות להופעתו של כאב בדרך כלל. במידה וזהו המצב אצלך, ייתכן ותגלה שאתה סובל מאבנים בכליות במהלך בדיקות שאתה מבצע על מנת לטפל בבעיה רפואית אחרת ממנה אתה סובל.
טיפולים ותרופות
במרבית המקרים של אבנים בכליות, ייתכן והרופא המטפל בך יבקש ממך לטפל בך בסביבה הביתית שלך. תוכל ליטול תרופות לשיכוך כאבים. יהיה עליך להקפיד לשתות כמויות מספיקות של מים ונוזלים אחרים על מנת שלא תלקה בהתייבשות. ייתכן והרופא המטפל בך ירשום לך תרופות אשר יסייעו לאבנים שלך לצאת החוצה.
במידה והאבן גדולה מדי על מנת לצאת בעצמה, או במידה והיא נתקעת בדרכי השתן, ייתכן ותזדקק לטיפול נוסף. כאחד עד שני מקרים מתוך עשרה של אבנים בכליות אינם ניתנים לטיפול באמצעים ביתיים פשוטים.
הטיפול הרפואי הנפוץ ביותר הוא על בסיס גלי קול(extracorporeal shock wave lithotripsy ESWL). טיפול זה גורם לריסוקן של אבנים בכליות לפירורים קטנים באמצעות גלים על קוליים או גלי הלם. הפירורים הם קטנים דיים על מנת לעבור במערכת השתן ולצאת את גופך באמצעות נוזל השתן.
במקרים אחרים, רופא
אורולוג
יצטרך להוציא את האבן על ידי ביצוע הליך ניתוחי, או על ידי החדרת תומכן (סטנט) את תוך השופכן על מנת לשמור על המעבר פתוח בכדי לאפשר לאבנים לעבור דרך השופכן.
מניעה
במידה ואתה סובל מיותר מאשר אבן אחת בכליות שלך, ובמיוחד אם ידוע כי יש לך נטייה משפחתית לפתח אבנים בכליות, סביר להניח כי תסבול מן התופעה שוב ושוב.
אולם תוכל לנקוט אמצעים על מנת למנוע את הישנותן של אבנים בכליות שלך, וזאת על ידי:
הקפדה על שתייה מספקת של נוזלים. השתדל לשתות כמויות מספיקות של מים, כ- 8 עד 10 כוסות של מים ליום, על מנת לשמור על צלילות נוזל השתן שלך. השתדל להעלות אט אט את כמויות השתייה שלך, אולי על ידי הוספת כוס מים אחת בכל יום עד אשר תגיע ליעד של 8 עד 10 כוסות מים על בסיס יום יומי.
שנה את משטר התזונה שלך. דבר זה יכול לסייע, אולם הדבר תלוי בגורם להופעתן של אבנים בכליות.
טיפולים אלטרנטיביים
במידה ואתה סובל מכאבים חזקים מאוד, הדבר מצביע על כך שאחת האבנים חוסמת את דרכי השתן שלך, ייתכן גם שאתה סובל מזיהום שהתפתח בדרכי השתן.
בכל אחד משני המקרים הללו הרופא המטפל בך יציע לך לקבל טיפול רפואי. האפשרויות לטיפול אשר עומדות בפניך הן:
טיפול על בסיס גלי קול
(extracorporeal shock wave lithotripsy ESWL)
אורטרוסקופיה (Ureteroscopy)
גודל האבן, מיקומה בדרכי השתן, מצב הבריאות הכללי שלך, ומגוון של גורמים נוספים, נלקחים בחשבון על מנת להחליט מהו הטיפול הטוב והיעיל ביותר במקרה האישי שלך, האם כדאי לנקוט בהליך של ריסוק אבנים בכליות או האם להוציאן על ידי ניתוח. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/knee-arthroscopy/
ארטרוסקופיה ברך (Knee Arthroscopy)
ערוץ הכושר
3 דקות קריאה
כללי
שאלות ותשובות
מאמרים
ד"ר גיא מעוז
אורתופד ספורט מנתח, מומחה כתף וברך
073-7023156
צור קשר
קראו עליי
מטרת הניתוח
ניתוח ארטרוסקופיה של הברך מטרתו לטפל בבעיות ברכיים שונות, בצורה זעיר פולשנית. הניתוח מבוצע ע"י ביצוע חתכים מזעריים בברך, והחדרת מכשיר דק מיוחד המכיל מצלמה אל תוך הרקמה, תוך הסתכלות על הרקמה מבחוץ באמצעות מסך הטלוויזיה. המכשור הזעיר מאפשר ביצוע פעולות ברקמה מבלי לגרום לטראומה גדולה באזור.
מרבית ניתוחי ארטרוסקופיה של הברך מבוצעים לצורך טיפול בשחיקה של הסחוס המפרקי, עקב
דלקת פרקים כרונית
, ובעיקר מחלת מפרקים ניוונית (אוסטאוארתריטיס).
שכיחות מחלת מפרקים ניוונית עולה עם הגיל, כך שנוצרת היצרות של המרווח המפרקי התקין, וחשיפה של העצם לחלל המפרק. עם הזמן נגרמים כאבים מרובים, קשיחות מפרקית ומוגבלות משמעותית בתנועה, אשר לא מאפשרים הנעה תקינה של הרגל בזמן הליכה. הניתוח מוצע למטופלים אשר אינם משתפרים עם טיפול שמרני (פעילות גופנית, פיזיותרפיה או תרופות נוגדות דלקת), וכאשר נגרמת פגיעה בתפקוד היומיומי וישנה הפרעה ממשית לאיכות החיים.
קיימות חלופות אחרות לניתוח ארטרוסקופיה ברך, כגון: ניתוח החלפת המפרק או ניתוח אוסטאוטומיה, בהתאם לגיל המטופל ומצב המפרק.
אינדיקציות נוספות לביצוע ארטרוסקופיה של הברך הן לתיקון פציעות ברקמות- ברצועות, בסחוסים או בעצם באזור המפרק, למשל- תזוזה של המפרק, קריעה של רצועות, או ניקוז של נוזלים. רופאים מעדיפים לבצע ארטרוסקופיה כאשר לא מעוניינים לבצע ניתוח "פתוח" גדול יותר.
הכנה לניתוח
לפני ניתוח ארטרוסקופיה ברך יילקחו בדיקות דם ע"פ צורך בהתאם לגיל המטופל ומחלות הרקע שלו.
אצל מטופלים צעירים, לרוב אין צורך בבדיקות כלליות מיוחדות. בגילאים המבוגרים יותר, לרוב יידרשו בדיקות דם כלליות מסוג: ספירת דם, כימיה בדם ותפקודי קרישה.
בנוסף, המטופל יישלח לבדיקות הדמיה מתאימות בהפניית הרופא- לעיתים יסתפקו בצילום ברך פשוט אך לרוב גם לבדיקת CT או
MRI
של הברך.
ניתוח ארטרוסקופיה ברך מבוצע תחת הרדמה כללית, אזורית או מקומית, בהתאם למידת הפגיעה. יש להיוועץ עם הרופא המנתח לגבי הפסקת תרופות מסוימות בימים הקודמים לניתוח, ויש לשמור על צום מלא של 8 שעות לפני הניתוח.
תהליך הניתוח
לאחר חיטוי קפדני של אזור הניתוח, יבוצעו חתכים קטנים באזור קדמת הברך. המנתח יחדיר את מכשיר האתרוסקופ דרך אחד החתכים, באמצעותו יראה את חלל הברך של המטופל על מסך הטלוויזיה.
באמצעות מכשור דק שיוחדר דרך החתכים הנוספים, יחשוף את החלל המפרקי, ויבצע את הפעולה הנדרשת, למשל חיתוך של הרקמה הסחוסית והגרמית העודפת, במידה וישנה הפרעה לחלל המפרקי כמו בדלקת סחוסית ניוונית. המכשיר הזעיר מאפשר לחתוך, להצמיד ולתפור את הרקמה, וכך ניתן לחבר יחדיו חלקי רצועה שנקראה, או להזיז את עצמות המפרק במידה וקיימת תזוזה שלהן.
לבסוף החתכים הקטנים יתפרו, ועל המפרק נשארת חבישה אלסטית.
סיכונים בניתוח
סיכונים כלליים בניתוחים:
זיהום בפצע הניתוח
- לרוב שטחי ומטופל באופן מקומי, אולם לעיתים נדירות עלול להתפתח לזיהום משמעותי יותר ברקמות התת-עוריות או במפרק עצמו, ולעיתים נדירות מצריך פתיחה מחדש של החתך לסילוק הפסולת החיידקית.
דימום -
בעיקר באזור הניתוח כתוצאה מטראומה מקומית לרקמה, אולם לעיתים נדירות גם דימומים סיסטמיים המצריכים קבלת מנות דם. דימום יכול להתרחש מיד לאחר הניתוח, 24 שעות לאחר הניתוח ובמקרים נדירים ביותר לאחר שבועות או חודשים. במקרים בהם הדימום הוא רב יש צורך בניקוז הדימום.
צלקות -
אופי החלמת הצלקת תלוי באיכות התפרים ובגנטיקה. אין דרך לצפות כיצד הצלקת תחלים לאחר הניתוח, אולם מכיוון שמדובר בחתכים קטנים מאד, לא צפויה היוותרות רקמה צלקתית משמעותית.
סיכוני ההרדמה-
לרוב תופעות הקשורות לרגישות יתר לתרופות ההרדמה (תגובה אלרגית). לעיתים נדירות מאד תתכן תגובה חמורה של ירידת לחץ דם (שוק אנאפילקטי).
סיכונים ספציפיים לניתוח ארטרוסקופיה ברך:
נזק עצבי-
עלול להיגרם לעיתים נדירות בשל הקרבה הגדולה של המפרק לעצבים העוברים מחוט השדרה אל כף הרגל.
נזק לרצועות או לשרירים-
בשל הסרת חלקים משמעותיים במפרק, לעיתים עשוי להיגרם נזק לרקמות הרכות, כגון חתך או קרע בשריר או קרע של ליגמנט.
תסחיף
שומני
- כאשר חלק ממח העצם ניתק מהרקמה ומגיע דרך זרם הדם לכלי הדם הריאתיים וסותם אותם- יכול להתבטא במצוקה נשימתית לאחר ניתוח המצריכה בירור וטיפול מיידיים. נדיר.
הטיפול אחרי הניתוח
לאחר ניתוח ארטרוסקופיה ברך לרוב המטופל משתחרר לביתו או נשאר כיממה להשגחה באשפוז, בהתאם לסוג הפגיעה, ומידת הכאבים הקיימים. הוצאת תפרים נעשית לאחר כשבוע.
במידת הצורך המטופל מקבל טיפול נוגד כאבים דרך הוריד, כולל טיפול אנטיביוטי למניעת זיהום.
במידה וקיימים כאבים בבית ניתן להקל עליהם ע"י משככי כאבים לפי הצורך.
בכל מקרה של כאבים אשר אינם חולפים למרות השימוש במשככי כאבים, תופעות נוירולוגיות כגון אובדן תחושה או חולשה, עליית חום, קוצר נשימה, הפרשה מהפצע הניתוחי או דימום- יש לפנות מיידית לבדיקה רפואית.
מרבית האנשים מדווחים על שיפור בתפקוד לאחר ניתוח ארטרוסקופיה ברך. .
מומלצת ניידות מוקדמת, כלומר- דריכה על הרגל כבר לאחר הניתוח, מכיוון שנחשבת כמשפרת פרוגנוזה, אולם יש להימנע מתנועות חדות, כיפוף או סיבוב של המפרק.
המאמר נכתב על ידי ד"ר אפרת סולומון |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/knee-replacement-surgery/
החלפת ברך (Knee Replacement Surgery)
ירך וברך
5 דקות קריאה
כללי
שאלות ותשובות
מאמרים
החלפת ברך, הנקראת גם ניתוח מפרק ברך, היא הליך כירורגי לחידוש ברך שניזוקה.
מפרק ברך מלאכותי חדש עשוי מח
לקי מתכת ופלסטיק, ומשמש להחלפת עצמות ופיקת מפרק הברך
[1]
.
הניתוח שנעשה על ידי אורתופדית או
אורתופד ירך וברך
במקרים בהם טיפולים לא ניתוחיים כגון תרופות ועזרי הליכה אינם מועילים. מדובר בהליך בטוח ויעיל לצורך שיכוך כאבים, ביצוע פעילות באופן תקין ושיפור איכות החיים
[2]
.
הניתוח הראשון להחלפת מפרק ברך בוצע לראשונה בשנת 1968. מאז, נעשו שיפורים משמעותיים בחומרים ובטכניקות הכירורגיות, שהובילו ליעילות הניתוח.
ניתוח להחלפת ברך
נחשב לאחד ההליכים המוצלחים ביותר ברפואה. בשנת 2017 בוצעו בארה"ב למעלה מ-750,000
ניתוחי ברכיים מסוג זה
[2]
.
צילום: shutterstock | Peter Porrini
מטרת הניתוח
במרבית המקרים, הסיבה
לניתוח החלפת ברך
היא דלקת פרקים. סוגים שונים של מחלה זו עלולים להשפיע על מפרק הברך:
דלקת מפרקים ניוונית
, למשל, היא מחלה שעלולה לגרום להרס של סחוס המפרק והעצם הסמוכה;
דלקת מפרקים שגרונית
, גורמת לדלקת בקרום הסינוביאלי ומביאה לעודף נוזלים, שעלולים להוביל לכאב ולנוקשות
[1]
.
מטרתו של ניתוח להחלפת ברך היא לחדש את חלקי מפרק הברך שניזוקו ולהקל על כאבי ברכיים שאינם ניתנים לטיפול באמצעות טיפולים אחרים
[1]
.
מתי מתבצע
שכיחות מחלת מפרקים ניוונית עולה עם הגיל, כך שנוצרת היצרות של המרווח המפרקי וחשיפה של העצם לחלל המפרק. עם הזמן תדירות הכאבים עולה, נוצרת קשיחות במפרק ומוגבלות משמעותית בתנועה, אשר לא מאפשרים הנעה תקינה של הרגל בזמן הליכה. החלפת מפרק ברך במפרק מלאכותי מוצע במקרים שאינם משתפרים עם הטיפול שמרני (פעילות גופנית, פיזיותרפיה או תרופות נוגדות דלקת), כמו גם כאשר נגרמת פגיעה בתפקוד היומיומי וישנה הפרעה ממשית לאיכות החיים
.
הכנות לניתוח
לפני החלפת ברך מומלץ להישאר בפעילות ככל שניתן. חיזוק השרירים סביב הברך יסייע להתאוששות. אם זה אפשרי, יש לבצע פעילות גופנית מתונה כגון הליכה ושחייה, בשבועות ובחודשים שלפני הניתוח. ניתן לפנות לפיזיותרפיסט/ית לצורך קבלת תרגילים שיעזרו בכך
[3]
.
כחלק מההכנות לניתוח להחלפת ברך יש צורך בבדיקות דם, בהתאם לגיל המטופל ולמחלות הרקע. מכיוון שמרבית המקרים של הניתוחים הם של אנשים בגילאים מבוגרים יחסית, לרוב יהיה צורך בבדיקות דם הכוללות ספירת דם, כימיה בדם, תפקודי קרישה, בדיקת שתן, ותפקודי כליות וכבד. בקרב אוכלוסייה מבוגרת יותר יהיה צורך גם בבדיקת אק"ג וצילום חזה.
בנוסף, יש צורך בבדיקות הדמיה מתאימות בהפניית הרופא/ה - לעיתים יסתפקו בצילום ברך פשוט אך לרוב יהיה צורך גם בבדיקת
CT
או
MRI
של הברך.
ניתוח החלפת ברך מבוצע תחת הרדמה כללית או אזורית (ספינלית/אפידורלית). יש להיוועץ עם הרופא/ה המנתח/ת לגבי הפסקת תרופות מסוימות בימים הקודמים לניתוח, ויש לשמור על צום מלא של 8 שעות לפני הניתוח.
מהלך הניתוח
לאחר חיטוי קפדני של אזור הניתוח, יבוצע חתך באורך של 8-12 ס"מ בקדמת הברך. כאשר נחשף החלל המפרקי, המנתח מוציא את הרקמה הסחוסית והגרמית העודפת, אשר מפריעה לחלל המפרקי
.
בהמשך, המשטחים המפרקיים מעוצבים כך שיוכלו להכיל תותבת מפרקית מפלסטיק ומתכת. המפרק המלאכותי מוצמד לעצם הירך, השוק והפיקה, ע"י חומר הנקרא צמנט או חומר מסוג אחר, המשמשים כדבק פיזיולוגי. בהמשך מקבעים את המפרק המלאכותי לשרירי הברך ולרצועות האוחזות במפרק
,
על מנת לאפשר תפקוד תנועתי דומה לתקין. החלק המוצמד לעצם הירך בנוי ממתכת נוקשה וחלקה, המסוגלת לעמוד בעומס משקלי כבד. על המפרק נשארת חבישה אלסטית לאחר הניתוח.
קיימים 2 סוגים עיקריים של ניתוח החלפת ברך
[3]
:
החלפת ברך מלאה - שני הצדדים של מפרק הברך מוחלפים
.
החלפת מפרק חלקית - רק צד אחד של המפרק מוחלף בניתוח קטן יותר עם אשפוז ותקופת החלמה קצרות יותר.
בנוסף לכך, ישנן טכניקות נוספות של ניתוחים להחלפת ברך, אך התוצאות לרוב אינן טובות בטווח הארוך. הניתוחים הם
[3]
:
ארטרוסקופיה של הברך – מכשיר זעיר עם מצלמה (ארתרוסקופ) מוחדר לברך באמצעות חתכים קטנים, לצורך "שטיפה של הברך" – ניקוי של פיסות עצם או סחוס.
אוסטאוטומיה של הברך – בהליך זה חותכים את עצם השוק כדי להפחית משקל ולחץ על החלק הפגוע של הברך
.
השתלת סחוס – ניתוח זעיר פולשני שבו מורידים חלק לא שימושי מהסחוס ומהעצם שתחתיו, ומשתילים באזור הפגוע
.
אחרי הניתוח
לאחר הניתוח יש לשהות בחדר התאוששות כשעה עד שעתיים. תרופות מסוימות יינתנו כדי לסייע בהפחתת הכאב.
לאחר מכן הצוות הרפואי יבקש להזיז את כף הרגל והקרסול, כדי להגביר את זרימת הדם לשרירי הרגליים ולסייע במניעת נפיחות וקרישי דם
[4]
.
יש לעשות תרגילי נשימה ולהעלות בהדרגה את רמת הפעילות. באמצעות פיזיותרפיסט/ית ניתן ללמוד כיצד להפעיל את הברך החדשה. את הפיזיותרפיה יש להמשיך גם לאחר היציאה מבית החולים
[4]
.
לרוב, יש להישאר באשפוז מספר ימים (3-5 ימים בהתאם לצורך). הוצאת תפרים נעשית לאחר כשבוע
.
במידה וקיימים כאבים ניתן להקל עליהם ע"י משככי כאבים לפי הצורך
.
עם החזרה הביתה יש לבצע את התרגילים באופן קבוע ולעקוב אחר כל ההנחיות של צוות הרפואי בנוגע לטיפול בחתך, לתזונה ולפעילות גופנית
[4]
.
במידה ומופיעים כאבים שאינם חולפים למרות השימוש במשככי כאבים, או אם יש תופעות נוירולוגיות כגון אובדן תחושה או חולשה, עליית חום, קוצר נשימה, הפרשה מהפצע הניתוחי או דימום, יש לפנות מיידית לבדיקה רפואית
.
מרבית האנשים מדווחים על שיפור ניכר בתפקוד לאחר ניתוח החלפת ברך. בשיפור זה ניתן להבחין בערך לאחר חודש. הכאבים אמורים לחלוף לחלוטין בתוך מספר שבועות
.
ניידות מוקדמת - דריכה על הרגל כבר כיום לאחר הניתוח נחשבת כמשפרת פרוגנוזה, אולם יש להימנע מתנועות חדות, כיפוף או סיבוב של המפרק
.
לאחר שלושה עד שישה שבועות מהניתוח בדרך כלל כבר ניתן לחדש את רוב הפעילויות היומיומיות, כגון קניות וניקיון בית. נהיגה אפשרית בערך לאחר כ-3 שבועות, וזאת במידה וניתן לכופף את הברך מספיק כדי לשבת במכונית, יש מספיק שליטה בשרירים כדי להפעיל את הבלמים והגז, ולא נוטלים תרופות נרקוטיות לכאבים
[4]
.
לאחר ההתאוששות, ניתן לעסוק בפעילויות שונות בעלות אינטנסיביות נמוכה כגון הליכה, שחייה או רכיבה על אופניים. עם זאת, כדאי להימנע מפעילויות אינטנסיביות יותר כגון ריצה, טניס וספורט הכרוך במגע או בקפיצות
[4]
.
סיכונים
סיכונים כלליים בניתוחים
זיהום בפצע הניתוח - לרוב שטחי ומטופל באופן מקומי, אולם לעיתים נדירות עלול להתפתח זיהום משמעותי יותר ברקמות התת-עוריות או במפרק עצמו, ולעיתים נדירות יהיה צורך בפתיחה מחדש של החתך לסילוק הפסולת החיידקית.
דימום - בעיקר באזור הניתוח כתוצאה מטראומה מקומית לרקמה, אולם לעיתים נדירות גם דימומים סיסטמיים המצריכים קבלת מנות דם. דימום יכול להתרחש מיד לאחר הניתוח, 24 שעות לאחר הניתוח ובמקרים נדירים מאוד לאחר שבועות או חודשים. במקרים בהם הדימום הוא רב יש צורך בניקוז הדימום.
צלקות - אופי החלמת הצלקת תלוי באיכות התפרים ובגנטיקה. אין דרך לצפות כיצד הצלקת תחלים לאחר הניתוח.
סיכוני ההרדמה - לרוב תופעות הקשורות לרגישות יתר לתרופות ההרדמה (תגובה אלרגית). לעיתים נדירות מאד תיתכן תגובה חמורה של ירידת לחץ דם (שוק אנאפילקטי).
סיכונים ספציפיים של ניתוח החלפת ברך
נזק עצבי - עלול להיגרם לעיתים נדירות בשל הקרבה הגדולה של המפרק לעצבים העוברים מחוט השדרה אל כף הרגל.
נזק לרצועות או לשרירים - בשל הסרת חלקים משמעותיים במפרק, לעיתים עלול להיגרם נזק לרקמות הרכות, כגון חתך או קרע בשריר או קרע של ליגמנט.
תסחיף שומני - כאשר חלק ממח העצם ניתק מהרקמה ומגיע דרך זרם הדם לכלי הדם הריאתיים וסותם אותם - יכול להתבטא במצוקה נשימתית לאחר ניתוח המצריכה בירור וטיפול מיידיים. נדיר.
תוצאות
במרבית המקרים,
החלפת מפרק ברך מובילה להקלה בכאב, לשיפור בתנועתיות ולאיכות חיים טובה יותר. רוב החלפות הברך צפויות להיות יעילות במשך למעלה מ-15 שנים
[4]
.
[1]
https://www.hopkinsmedicine.org/health/treatment-tests-and-therapies/knee-replacement-surgery-procedure
[2]
https://orthoinfo.aaos.org/en/treatment/total-knee-replacement
/
[3]
https://www.nhs.uk/conditions/knee-replacement
/
[4]
https://www.mayoclinic.org/tests-procedures/knee-replacement/about/pac-20385276 |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/laparoscopic-splenectomy/
כריתת טחול (Laparoscopic splenectomy)
ערוץ בריאות כללית
4 דקות קריאה
כללי
שאלות ותשובות
מאמרים
הסרת טחול הוא ניתוח להסרת טחול חולה או פגום. ניתוח זה נקרא גם כריתת טחול
[1]
.
כריתת טחול מבצעים מסיבות שונות ומגוונות וברמות שונות של דחיפות, והליך זה מבוצע על-ידי מנתח או מנתחת מתחום
כירורגיה כללית
.
הטחול הוא איבר בגודל של אגרוף הממוקם בצד השמאלי העליון של הבטן, מאחורי הצלעות השמאליות. תפקידיו של הטחול הם להילחם בחיידקים, שכן הוא מכיל תאי דם לבנים הנלחמים בזיהומים; לשלוט ברמת תאי הדם (תאי דם לבנים, תאי דם אדומים וטסיות דם); לסנן את הדם ולהיפטר מתאי דם אדומים שחוקים או פגומים
[2]
.
למרות שזהו איבר בעל תפקיד חשוב וחיוני במערכת החיסון, אפשר גם לשרוד בלעדיו. הסיבה לכך היא שהכבד יכול להשתלט על רבים מתפקודיו של הטחול
[2]
.
כאשר הטחול אינו פועל כראוי, הוא עלול להתחיל להסיר תאי דם בריאים. מצב זה עלול להוביל ל
אנמיה
, בשל מספר מופחת של תאי דם אדומים; להוביל לסיכון מוגבר לזיהום, בשל מספר מופחת של תאי דם לבנים; לדימום או לשטפי דם, הנגרמים ממספר מופחת של טסיות דם
[2]
.
צילום: shutterstock | Casa nayafana
מתי מתבצע
מצבים שעשויים לדרוש הסרת טחול כוללים
[1]
:
אבצס או ציסטה בטחול.
קריש דם (פקקת) בכלי הדם של הטחול.
שחמת הכבד.
מחלות או הפרעות של תאי דם כגון תרומבוציטופניה אימונית (
ITP
), ספרוציטוזיס תורשתית, תלסמיה, אנמיה המוליטית, ואליפטוציטוזיס תורשתי. אלו הם מצבים נדירים.
פעילות יתר של טחול.
סרטן של מערכת הלימפה כגון לימפומה הודג'קין.
לוקמיה
.
גידולים אחרים או סרטן המשפיעים על הטחול.
אנמיה חרמשית.
מפרצת בעורק הטחול (נדיר).
טראומה לטחול.
הרבה מכריתות הטחול, מבוצעות במטופלים שאובחנה אצלם הגדלת הטחול. הגדלת הטחול אינה מחלה ספציפית, אלא תסמונת (קבוצה של תסמינים), שיכולה להיות קשורה להפרעות שונות.
מאפייני הגדלה של הטחול הם לעיתים פגמים בתאי הדם ותחלופה גבוהה ולא נורמלית של תאי דם. הגדלת טחול כמעט תמיד קשורה להפרעות מסוימות כמו שחמת הכבד, סוגי סרטן או
דלקת מפרקים שגרונית
[2]
. ההחלטה לבצע כריתת טחול תלויה בחומרת המחלה הגורמת את יתר הטחוליות ובאופן בו היא צפויה להתפתח
.
הכנות לטיפול
בעת כריתת טחול מסירים חלק מהטחול, או את כולו. הטחול הוא אחד האיברים במערכת הלימפה
.
החלק החשוב ביותר בהערכה רפואית לפני כריתת טחול הוא בדיקת הפרעות בטחול, אז מתבצעת מדידת העלייה בגודל הטחול, או היקף המצב המכונה טחול מוגדל. הטחול במצבו הרגיל אינו ניתן להרגשה בעת בדיקה גופנית של רופא/ה. טחול שהוא גדול דיו ניתן להרגיש מבעד לעור. במקרים מסוימים אף יישמע צליל עמום כאשר הרופא או הרופאה נוקשים על בטן המטופל/ת בסמוך לצלעות בצד שמאל.
ניתן להשתמש בבדיקות הדמיה בכדי לוודא את קיומו של טחול מוגדל, כולל בדיקת אולטראסאונד וסריקות
CT
.
שיעור הרס הטסיות או תאי הדם האדומים בטחול ניתן למדידה באמצעות תיוג תאי הדם בכרום רדיואקטיבי או את הטסיות באינדיום רדיואקטיבי.
הכנה קדם-ניתוחית של כריתת טחול כוללת לרוב:
תיקון חריגויות בקרישת הדם ובמספר תאי הדם האדומים.
טיפול בכל זיהום שמתגלה.
שליטה בתגובות החיסוניות. המטופלים מקבלים לרוב חיסונים הגנתיים כחודש לפני הניתוח. החיסונים הנפוצים ביותר הם פנומווקס או פנו-אימון 23 (נגד זיהומי ריאה) ומנומון
A/C/Y/W-135
(נגד זיהומים מנינגוקוקיים של קרום המוח).
לפני כריתת טחול תיתכן הפסקה זמנית של נטילת תרופות ותוספי מזון מסוימים. ייתכן שיהיה צורך בצום לפני הניתוח. יש להישמע להנחיות הרופא/ה כדי להגיע מוכנים.
מהלך הטיפול
לפני התחלת הניתוח תינתן הרדמה כללית למטופל/ת. הסרת טחול יכולה להתבצע בשתי שיטות: באמצעות הליך זעיר פולשני (לפרוסקופי) או באמצעות הליך פתוח (מסורתי). השיטה לרוב תבחר בהתאם לגודל ומצב הטחול - ככל שהטחול גדול יותר, כך גדל הסיכוי לבחירה בכריתת טחול פתוחה
[3]
.
כריתת טחול לפרוסקופית - במהלך כריתת טחול לפרוסקופית יבוצעו ארבעה חתכים קטנים בבטן. לאחר מכן יוחדר צינור עם מצלמת וידאו זעירה לתוך הבטן דרך אחד החתכים. באמצעות צפייה בתמונות ווידאו על מסך, יוסר הטחול בעזרת כלים כירורגיים מיוחדים שיוחדרו דרך שלושת החתכים הנוספים. לאחר הוצאת הטחול סוגרים את החתכים.
חשוב לדעת שכריתת טחול לפרוסקופית אינה מתאימה לכולם. קרע בטחול, למשל, מצריך בדרך כלל כריתה בשיטה הפתוחה. במקרים אחרים ייתכן כי תיבחר השיטה הלפרוסקופית, אך במהלכה יתגלה צורך לבצע חתך גדול יותר בגלל רקמת צלקת מניתוחים קודמים או בשל סיבוכים אחרים
[3]
.
כריתת טחול פתוחה - במהלך כריתת טחול פתוחה נעשה חתך באמצע הבטן, שלאחריו תעשה הזזה הצידה של השרירים והרקמות, כדי לחשוף את הטחול. לאחר מכן מסירים הטחול וסוגרים את החתך
[3]
.
אחרי הטיפול
לאחר הניתוח, מועברים לחדר התאוששות. במקרה של ניתוח לפרוסקופי, סביר להניח שניתן יהיה לחזור הביתה עוד באותו היום או ביום שאחרי. במקרה של ניתוח פתוח, ייתכן שניתן לחזור הביתה לאחר יומיים עד שישה ימים. במידה ונעשה שחרור הביתה כבר באותו היום (ללא כל אשפוז), חשוב לדאוג שיהיה מלווה כלשהו לפחות ביממה הראשונה
[3]
.
כאב ואי נוחות צפויים להופיע לאחר הניתוח. מומלץ ליטול משככי בבית החולים ובבית, בהתאם להמלצת המנתח/ת. במידה והכאבים ממשים גם לאחר נטילת משככי כאבים, יש לפנות לייעוץ רפואי – ייתכן ויהיה צורך במינון גבוה יותר או בהחלפת התרופה
[4]
.
במרבית המקרים ניתן לאכול ולשתות כרגיל כבר זמן קצר לאחר הניתוח. הנחיות לגבי איך להתנהל בבית, יתקבלו על-ידי המנתח/ת, כתלות במצב המטופל/ת ובסוג הניתוח
[4]
.
לגבי חזרה לפעילויות הרגילות, כולל נהיגה, ספורט ועוד – יש לשוחח עם המנתח/ת בהתאם להתקדמות ההחלמה. לרוב ההחלמה אורכת כמה שבועות, אך זהו מצב אינדיבידואלי המשתנה בין כל מטופל ומטופלת: במקרה של ניתוח לפרוסקופי, זה יכול לקחת שבועיים; במקרה של ניתוח פתוח, זה יכול לקחת כשישה שבועות
[4]
.
לאחר ניתוח פתוח צפויה להישאר צלקת בבטן העליונה, שעם הזמן תתאחה ותטשטש. במקרה של ניתוח לפרוסקופי, יישארו מספר צלקות קטנות יותר, וגם הן צפויות לדעוך בהדרגה
[4]
.
סיכונים
כמו בכל ניתוח, גם בכריתת טחול ישנם סיכונים לסיבוכים. חלק מהסיכונים הללו נובעים בגלל חוסר מעקב של המטופל/ת אחר הנחיות הרופא/ה לאחר הניתוח וחזרה לפעילות מוקדם מדי. כדי לסייע בהפחתת הסיכונים מומלץ לפנות לפיזיותרפיסט/ית לצורך הנחייה בתרגילי נשימה ותנועת רגליים שאפשר לעשות בבית, וזאת כדי להוריד את הסיכון לזיהום בחזה או לקריש דם
במהלך תקופת ההחלמה.
הסיבוכים הקיימים הם
[4]
:
זיהום - סיבוך שכיח יחסית לאחר ניתוח הוא זיהום בפצע, המתבטא באדמומיות, נפיחות או הפרשות סביב הפצעים, חום של מעל 38 מעלות.
סיבוכים חמורים יותר הם נדירים מאוד, והם כוללים תגובה חמורה להרדמה, נזק לאיבר אחר או לכלי דם מרכזי במהלך הניתוח עצמו.
תוצאות הטיפול
אם הניתוח נעשה עקב טראומה או קרע בטחול, בדרך כלל אין צורך בטיפול נוסף. אם זה נעשה כדי לטפל בהפרעה אחרת, ייתכן שיידרש טיפול נוסף בהפרעה לאחר הניתוח
[3]
.
ניתן להמשיך לחיות חיים רגילים ללא טחול. כאמור, הכבד ואיברים אחרים צפויים להשתלט על רוב תפקודי הטחול. לצד זאת, אדם ללא טחול הוא בעל סיכון מוגבר לחלות או לקבל זיהומים חמורים, כמו גם בעל קושי גדול יותר להתאושש ממחלה או מפציעה. הסיכון לכך הוא בעיקר זמן קצר לאחר הניתוח.
בשל כך, חשוב להיות ערניים ולקבל טיפול רפואי מידי במידה וחום הגוף עולה
[5]
.
כדי להפחית את הסיכון לזיהום, ייתכן ויומלץ לעשות חיסונים נגד דלקת ריאות, שפעת, המופילוס אינפלואנזה
Hib) b
) ומנינגוקוק. במקרים מסוימים, תיתכן גם המלצה על שימוש באנטיביוטיקה מונעת, במיוחד לילדים מתחת לגיל 5 ולאנשים עם מצבים אחרים המגבירים את הסיכון לזיהומים חמורים.
בכל מקרה, יש לפנות לרופא/ה במידה ומופיעים סימנים לזיהום
[3]
:
חום של 38 מעלות ומעלה.
אדמומיות או כתמים בכל מקום בגוף
.
כאבי גרון.
צמרמורת שגורמת לרעידות
.
הצטננות שנמשכת זמן רב מהרגיל
.
[1]
https://www.mountsinai.org/health-library/surgery/spleen-removal
[2]
https://www.nhs.uk/conditions/spleen-problems-and-spleen-removal
/
[3]
https://www.mayoclinic.org/tests-procedures/splenectomy/about/pac-20395066
[4]
https://www.nhs.uk/ipgmedia/National/Lymphoma%20Association/assets/Splenectomy-havingyourspleenremoved.pdf
[5]
https://my.clevelandclinic.org/health/treatments/14614-splenectomy |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/laparoscopic-surgery-for-endometriosis/
הסרת אנדומטריוזיס (Laparoscopic surgery for endometriosis)
טיפולי פוריות
1 דקות קריאה
כללי
שאלות ותשובות
מאמרים
מטרת הניתוח
לצפות באיברים הפנימיים כדי לחפש אחר סימנים לאנדמטריוזיס ולבעיות אפשריות אחרות. זוהי הדרך היחידה בה ניתן לאבחן אנדמטריוזיס בוודאות. אולם אבחון שלילי לאנדמטריוזיס לעולם אינה ודאית – גרורות (שתלים) יכולים להיות זעירים ולחמוק מעין המנתח.
כמו כן הניתוח מיועד הסרת אנדמטריוזיס וכן רקמת צלקת שעלולה לגרום לכאב ולאי-פוריות. אם מתגלה ציסטה של אנדמטריוזיס על שחלה, יש להניח שיכרתו אותה.
הגדרת הניתוח
לפרוסקופיה היא ההליך הנפוץ ביותר בה משתמשים לאבחון וכן הסרת
אנדמטריוזיס
קלה עד בינונית. במקום להשתמש בחתך גדול בבטן, המנתח מחדיר מכשיר צפייה מואר המכונה לפרוסקופ דרך חתך קטן. אם המנתח זקוק לגישה טובה יותר, הוא יעשה עוד חתך קטן או שניים כדי להכניס עוד מכשירי ניתוח.
הכנה לניתוח
ימליצו לכם לא לאכול או לשתות במשך שמונה שעות לפחות לפני ביצוע לפרוסקופיה. לפרסקופיה מבוצעת לרוב תחת הרדמה כללית, על אף שאתם יכולים להישאר ערים אם תבחרו באפשרות של הרדמה מקומית או הרדמה שדרתית. ניתוח הסרת אנדמטריוזיס מבצע גניקולוג או מנתח.
הליך הניתוח
לצורך הסרת אנדמטריוזיס באמצעות ניתוח לפרוסקופיה, הבטן ממולאת בגז (דו תחמוצת הפחמן או תחמוצת החנקן). הגז, המוחדר בזריקה, דוחף את קיר שרירי הבטן מן האיברים והלאה כדי שהרופא יוכל לראות אותם בבהירות. לאחר מכן מחדיר הרופא את הלפרוסקופ דרך חתך קטן ובוחן את האיברים בפנימיים.
ייתכן כי יבוצעו חתכים נוספים כדי להחדיר מכשירים להניע את האיברים והמבנים הפנימיים לצורך תצפית טובה יותר. הליך זה אורך לרוב בין 30 ל-45 דקות.
אם יש צורך לבצע הסרת אנדמטריוזיס או רקמת צלקת, המנתח שלכם ישתמשו באחת ממספר שיטות, כולל חיתוך והסרה של רקמה (אקסטיזה) או השמדתה באמצעות קרן לייזר או זרם חשמלי (צריבה חשמלית).
לאחר ההליך, המנתח סוגר את החתכים שבבטן במספר תפרים. לרוב נותרת רק צלקת זעירה, אם בכלל.
שייך לתחום: ניתוחים בתחום
יילוד וגניקולוגיה |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/laparoscopy/
לפרוסקופיה (Laparoscopy)
ערוץ האורולוגיה
4 דקות קריאה
כללי
שאלות ותשובות
מאמרים
המונח לפרוסקופיה מקורו ביוונית, והוא נוצר מצירוף המילים
lapara
, שמשמעותה מותן או בהכללה בטן, ו-
skopein
, שמשמעותה לבצע בדיקה
.
לפרוסקופיה היא שיטת ניתוח הנמנית עם מכלול השיטות המכונות
כירורגיה
זעיר-פולשנית או
אנדוסקופיה
. הכוונה לניתוחים המבוצעים לצורכי אבחון או טיפול תוך כדי סיוע במכשיר טלסקופי צר המוחדר לגוף כדי לצפות בחללים פנימיים. ייחודה של הלפרוסקופיה בכך שהיא מאפשרת אבחון וטיפול בניתוח במצבי חולי הקשורים לאיברי הבטן ולאגן, מבלי להידרש לפתיחת הבטן
.
אנדוסקופיה תוארה לראשונה בשנת 1806 כאשר
Philip Buzzini
בנה מכשיר המבוסס על צינורית פשוטה ונר כמקור אור, במטרה להדגים את השופכה מבפנים. בתחום הגינקולוגי בוצעה הבדיקה הראשונה בשיטה האנדוסקופית בשנת 1869 על ידי
Pantaleoni
, אשר ניסה להדגים פוליפים ברחמה של אישה שלקתה בדמם בלתי סדיר בעזרת ציסטוסקופ (מכשיר אנדוסקופי שנועד להדגמת שלפוחית השתן). בשנת 1901 בחן
George Kelling
בעזרת ציסטוסקופ את חלל הבטן בכלבים. הוא הזרים אוויר מסונן לחלל הבטן במטרה לעצור דימום תוך-בטני במצבים כגון הריון חוץ-רחמי, כיב מדמם וכו
'
.
צילום: shutterstock | Iryna Inshyna
את המונח לפרוסקופיה טבע לראשונה
Jacobaeus
משוודיה, אשר ב-1911 בחן בעזרת ציסטוסקופ את חלל הבטן והחזה.
Raoul Palmer
מפריז ביצע בשנת 1944 ניתוחים גינקולוגיים בעזרת לפרוסקופיה שבמהלכם הושכבה האישה כשראשה מוטה כלפי מטה וחלל הבטן נופח על ידי גז. באופן זה התאפשרו הרמת דופן הבטן והרחקתה מן האיברים הפנימיים, ודחיקת האיברים אשר אינם מעורבים בניתוח הרחק מן השדה הניתוחי. בראשית הדרך היה מקור האור לניתוח שבוצע בעזרת הלפרוסקופיה ממוקם בתוך הבטן, וסיכן את החולים בשל החשיפה לחום ולחשמל. לשם כך פותחה בשנת 1952 מערכת אור קר, שבה מקור האור נמצא מחוץ לגוף. התפתחויות משמעותיות בתחומי האופטיקה, הדימות והאלקטרוניקה, ושילובן בטכנולוגיות רפואיות, הובילו בעשורים האחרונים להזנקתן של שיטות ניתוח אשר במשך שנים קפאו על השמרים
.
כיום נעזרים בלפרוסקופיה במגוון רחב של תחומי כירורגיה שונים, לרבות כירורגיה כללית, גינקולוגיה, אורולוגיה ועוד
.
העתיד טומן בחובו חידושים והתפתחויות בתחום הכירורגיה הלפרוסקופית. כבר עתה אנו ניצבים בפתחו של עידן שבו יבוצעו ניתוחים לפרוסקופיים אל מול תמונה תלת-ממדית, תוך הסתייעות ברובוטים ובשליטה מרחוק, כך שמנתח הנמצא ביוסטון, למשל, יוכל לבצע ניתוח בתל-אביב או בחלל.
מתי מתבצע
הפעולות הלפרוסקופיות מסווגות באופן כללי לשם אבחון ולשם ניתוח. לפרוסקופיה לשם אבחון מבוצעת במצבים שבהם קיים חשד לבעיה בבטן או באגן, אך לא ניתן להגיע לאבחון מדויק באמצעים שאינם פולשניים, כגון כאב כרוני באגן, אי-פוריות ועוד. לעיתים מבוצעת לפרוסקופיה לשם אבחון כחלק מהבירור בעקבות חבלת בטן, במטרה לזהות מצבים כדוגמת קרע בסרעפת, קרע בטחול, דימום בחלל הבטן וכו', או כשמתעורר ספק לגבי הצורך בפתיחת בטן.
לפרוסקופיה לצורך ניתוח מבוצעת לשם טיפול במצבים רבים ומגוונים, בהם כריתת כיס המרה, כריתת התוספתן, ניתוח לטיפול ברפלוקס קיבה-ושט, כריתת המעי הגס, כריתת הטחול, תיקון בקע מפשעתי ועוד. בתחום הכירורגיה הגינקולוגית ההסתייעות בלפרוסקופיה שכיחה בפעולות כגון: כריתת כיסות (ציסטות) שחלתיות תוך שימור רקמת שחלה תפקודית, תיקון החצוצרות, כריתת הטיפוליות (חצוצרות ושחלות), עיקור (קשירת חצוצרות), טיפול בהריון חוץ-רחמי, טיפול בתסביב שחלתי, טיפול באנדומטריוזיס, טיפול במחלת
שחלות פוליציסטיות
,
טיפול במורסה שחלתית-חצוצרתית, הפרדת הידבקויות, כריתת הרחם, כריתת שרירנים (מיומות) מגוף הרחם תוך שימור הרחם (בדרך כלל על רקע אי-פריון), ובשנים האחרונות גם לצורך טיפול בבעיות רצפת האגן וניתוחים גינקו-אונקולוגיים
.
הכנות לטיפול
[1]
בשלב הראשון, בעת הפגישה עם הרופא או הרופאה, תקבלו הסבר על ההליך. זה הזמן לשאול כל שאלה שיש לכם.
ייתכן שכבר בשלב זה תתבקשו לחתום על אישור הסכמה לניתוח. קראו בעיון את המסמך ושאלו כל דבר שאינו ברור לכם.
הרופא או הרופאה ישאלו שאלות על העבר הבריאותי שלכם. ייתכן שגם תעברו בדיקות גופניות, בדיקות דם, בדיקות הדמיה ובדיקות אבחון אחרות.
עדכנו את הרופא/ה אם אתם רגישים או אלרגיים לתרופות כלשהן, כמו גם לחומרים כגון לטקס.
עדכנו את הרופא/ה בכל התרופות שאתם נוטלים, כולל תרופות ללא מרשם, תוספי תזונה, ויטמינים ותרופות מרשם.
עדכנו את הרופא/ה אם יש לכם היסטוריה של הפרעות דימום. מאוד קריטי לעדכן אם אתם נוטלים תרופות מדללות דם, אספירין או תרופות אחרות המשפיעות על קרישת הדם. ייתכן שיהיה צורך להפסיק לקחת תרופות אלו לפני ההליך.
עדכני את הרופא/ה שלך אם את בהריון או חושבת שאת בהריון.
יש לצום 8 שעות לפני ההליך (מים ואוכל).
יש להסיר תכשיטים ופירסינג באזור הטבור.
בהתאם לסוג הלפרוסקופיה, ייתכן שיהיה צורך בנטילת חומר משלשל דרך הפה כדי לנקות את המעיים לפני הניתוח, או שיהיה צורך בחוקן, כמה שעות לפני ההליך.
ייתכנו הנחיות אחרות בהתבסס על המצב הרפואי של כל מטופל/ת.
בזמן הטיפול
שיטת הניתוח הלפרוסקופי מבוססת על מספר שלבים קבועים, הכוללים
[2]
:
הרדמה כללית, כך שלא מורגש כאב במהלך ההליך.
ביצוע של חתך קטן אחד או יותר בבטן. החתכים מאפשרים להחדיר את הלפרוסקופ, כלי ניתוח קטנים וצינור המשמש לשאיבת גז אל הבטן.
החדרת מחט מיוחדת דרך דופן הבטן לצורך הזרמת גז פחמן דו-חמצני וניפוח חלל הבטן, ולאחר מכן הכנסת הלפרוסקופ לחלל הבטן דרך שרוול מיוחד.
סקירת הבטן והאגן בעזרת התמונה המועברת מהלפרוסקופ אל מסך, החדרת מכשירי הניתוח דרך פתחים זעירים נוספים בדופן הבטן, וביצוע הפעולה המתוכננת
.
אחרי הטיפול
לאחר ההליך, הגז יוצא מהבטן, החתכים נסגרים באמצעות תפרים ומונחת תחבושת על האזור. לעתים קרובות ניתן יכול ללכת הביתה באותו היום, אך ייתכן שיהיה צורך להישאר בבית החולים למשך הלילה
[2]
.
לפרוסקופיה היא כאמור ניתוח זעיר פולשני, מה שמאפשר זמן אשפוז קצר יותר, החלמה מהירה יותר, פחות כאב וצלקות קטנות יותר, וזאת בהשוואה לניתוח המסורתי (ניתוח פתוח)
[3]
.
סיכונים
ללפרוסקופיה יתרונות רבים על פני שיטת הניתוח המקובלת הכוללת פתיחת הבטן. מהבולטים שבהם: החלמה מהירה, קיצור משך האשפוז, הפחתת כאב, וכתוצאה מכך צמצום הצורך במשככי כאב, תוצאות קוסמטיות טובות לאין שיעור וכן מיעוט סיבוכים, בפרט סיבוכים בפצעי הניתוח כגון זיהום ובקע. בזכות יתרונות אלה מתקבלת הלפרוסקופיה בהדרגה כטיפול הבחירה במגוון גדל והולך של בעיות המצריכות ניתוח
.
לצד זאת, אנשים רבים סובלים לאחר הניתוח מכאבי בטן קלים או אי נוחות. בעיות חמורות אינן שכיחות, אך הן עלולות לכלול דימום באזור החתך, זיהום
[2]
, פגיעה באיברים בבטן וכניסה של פחמן דו חמצני לאזורים שמחוץ הבטן
[1]
.
ישנם מקרים בהם לא מומלץ לבצע לפרוסקופיה. להלן כמה מהם
[1]
:
קיימים גידולים סרטניים בשלבים מתקדמים על דופן הבטן
.
קיימת שחפת כרונית.
יש בעיית דימום כמו ספירת טסיות דם נמוכה (תרומבוציטופניה)
.
נוצרו הרבה הידבקות באזור עקב ניתוחים אחרים
.
המטופל/ת נוטלים מדללי דם.
ייתכנו סיכונים אחרים בהתאם למצב הרפואי של המטופל/ת.
תוצאות הטיפול
בזמן ההתאוששות בבית לאחר הלפרוסקופיה, כדאי להקפיד על כמה דברים
[4]
:
לא לשתות אלכוהול או לנהוג לפחות 24 שעות לאחר הניתוח.
ניתן להתרחץ לאחר הניתוח.
ניתן להסיר את התחבושת בבוקר שלאחר הניתוח או יומיים עד שלושה לאחר הניתוח (תלוי בסוג החומר).
בדרך כלל ניתן לחזור לעבודה כשלושה ימים לאחר הניתוח.
ייתן שצפוי שתן ירוק, זאת במקרים בהם נעשה שימוש בחומר כחול לצורך בדיקת החצוצרות.
לרוב ניתן לחדש פעילות מינית כבר כשבוע לאחר הניתוח.
[1]
https://www.hopkinsmedicine.org/health/treatment-tests-and-therapies/laparoscopy
[2]
https://www.nhs.uk/conditions/laparoscopy/
[3]
https://medlineplus.gov/lab-tests/laparoscopy/
[4]
https://my.clevelandclinic.org/health/treatments/4819-laparoscopy |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/laser-hair-removal/
הסרת שיער בלייזר (Laser Hair Removal)
טיפולים אסתטיים
3 דקות קריאה
כללי
שאלות ותשובות
מאמרים
הסרת שיער בלייזר, הוא טיפול שמטרתו לטפל בצמיחה של שיער, על מנת למנוע גדילתו מחדש במקומות בגוף בהם הוא אינו רצוי, מסיבות אסתטיות, ולעיתים אף כטיפול ב
שיעור יתר
.
נשים וגברים פונים בשנים האחרונות אל טיפולי הסרת שיער בלייזר, לצורך הסרת שיער ממקומות בולטים יותר או פחות בגופם: בית החזה, הגב, הרגליים, בית השחי, הפנים, המפשעה ועוד.
טיפול הורדת שיער בלייזר, נועד למנוע צמיחה מחודשת של תאי מלנין המצויים בשכבות העור ובזקיקי השערה. קרני הלייזר הפוגעות בתא המלנין, נספגות ומפרקות את זקיק השערה, כך שצמיחת שיער מחודשת באותו אזור שהוקרן מעוכבת או מופסקת.
טיפולי לייזר להסרת שיער נקראים לעיתים אף הסרת שיער "לצמיתות", על אף שמונח זה אינו תמיד מדויק, והטיפול אינו מבטיח כי לאחר זמן לא יצמחו כלל שערות חדשות. מרבית הטיפולים עוזרים לדילול כמות השיער שצומח בצורה משמעותית.
מטרת הטיפול היא אסתטית, ולרוב הטיפול מקטין את הצורך בשימוש באמצעים אחרים להסרת שיער כגון טיפולי שעווה, גילוח וכו', אשר כרוכים בעלויות ובזמן למטופל.
כיום קיימות מספר שיטות להורדת שיער בלייזר וכמה מכשירים להסרת שיער שנועדו לפגוע בזקיק השערה ולמנוע צמיחה חוזרת, כגון שימוש במכשיר עם קרני אינפרא-אדום ועוד.
מתי מתבצע
טיפול לייזר להסרת שיעור מיועד לאנשים המעוניינים להפחית את צמיחת השיער באזורים מסוימים בגוף, אך לא ניתן להבטיח שהשיער לא ישוב לצמוח. עם זאת, ברוב המקרים כן יהיה דילול של צמיחת השער באזור.
את הטיפול אפשר להתחיל מגיל 18 או 3 שנים לאחר הופעת מחזור סדיר אצל נשים. גברים יכולים להתחיל את הטיפול להסרת השיער באזורי הגב, הכתפיים והעורך רק לאחר גיל 30.
הכנות לטיפול
לפני ביצוע טיפול הסרת שיער בלייזר יש צורך במפגש מקדים, בו רופא עור מתכנן עם המטופל את האזור המיועד לטיפול, על פי סוג העור, צבעו, צבע ועובי השערה, ורצון המטופל.
הרופא יברר כי אין אינדיקציות המונעות מן המטופל לעבור את טיפול הלייזר, כגון נטילת תרופות מסוימות (למשל תרופות לטיפול ב
אקנה
), גוון העור, גוון השערות, עובי השיער ועוד. לעיתים ישלח הרופא את המטופל לבדיקות דם לרמות הורמונים (טסטוסטרון, אסטרוגן או תפקודי תריס), על מנת לברר כי אין בעיה הורמונלית העומדת מאחורי השיעור או שיעור היתר.
לפני טיפול הסרת שיער בלייזר יש לגלח את השיער מהאזור הנבחר (חשוב להבהיר כי אין להסיר את השיער באמצעים אחרים כגון מריטה, שעווה, חוט או מכשיר חשמלי).
בזמן הטיפול
לקראת טיפול הסרת שיער בלייזר ניתן למרוח משחה על האזור הנבחר לצורך הרדמה מקומית של העור, בייחוד באזורים רגישים יותר, כגון בתי השחי, המפשעות, הפנים, הגב והחזה. משחה זו אף עוזרת לקרני הלייזר לחדור עמוק יותר אל תוך שכבות העור.
בהמשך, טכנאי מיוחד או רופא, מפעיל את מכשיר הלייזר על גבי העור באזור המבוקש. פגיעת קרני הלייזר בעור לרוב גורמת לאי נוחות מסוימת או אף לכאבים, למרות השימוש במשחה להרדמה מקומית. קרן הלייזר החודרת את תא השערה, פוגעת בתא המלנין, והחום המשתחרר גורם להרס הזקיק.
טיפול הסרת שיער בלייזר נמשך אמנם מספר דקות עד חצי שעה, אך ישנו צורך במספר מפגשים חוזרים על מנת להעלים את מרבית השיער באזור. באזורים בעלי שער עבה יותר, יידרשו יותר טיפולים.
אחרי הטיפול
לאחר טיפול הסרת שיער בלייזר המטופל משוחרר לביתו. יתכנו תופעות לוואי כמו רגישות עורית למשך מספר ימים לאחר הפעולה, הכוללת אדמומיות של העור, רגישות למגע, נפיחות למגע או רגישות לאור השמש. בשל כך, רצוי להימנע מחשיפה לשמש בימים שלאחר הטיפול, ללבוש בגדים מגנים ולהשתמש בקרם הגנה מקרינה.
מספר ימים עד שלושה שבועות לאחר הטיפול צומחות שערות באזור הטיפול אשר לרוב נושרות באופן מידי.
על מנת לראות תוצאות משמעותיות יש צורך בחזרה על הפעולה מספר פעמים, זאת במידה ומבחינים בצמיחת שיער מלאה באזור הטיפול. החזרה על הטיפול היא תהליך שיכול לקחת זמן ממושך – שבועות עד חודשים.
סיכונים
•צלקות – אופי החלמת הצלקת תלוי בעיקר בגנטיקה, ובמרכיבים נוספים על פני העור (למשל- ידוע כי קעקועים גורמים ליותר הצטלקות עקב הטיפול). אין דרך לצפות כיצד הצלקת תחלים, אך לרוב הן מטשטשות עם הזמן.
•
כוויות
מקומיות.
•תופעות של היפו והיפר פיגמנטציה (הבהרה או התכהות של העור בהתאמה). בדרך כלל מדובר במצב זמני שחולף תוך מספר שבועות. לעיתים נדירות הסימנים אינם חולפים.
•הופעת שכבת עור נוקשה ויבשה (crusting, scabbing) באזור הטיפול, אשר חולפת תוך ימים ספורים.
•מי שאינו מתאים לטיפול, חשוף לסיכונים שבהסרת שיער בלייזר באופן מוגבר ולצמיחת שיער מוגברת באזור הטיפול.
על המטפל לתת הנחיות ברורות לגבי התסמינים שעלולים להופיע, ובכל מקרה של ספק יש לפנות לקבלת טיפול רפואי.
תוצאות הטיפול
מספר הטיפולים הדרושים והתדירות שלהם נקבעת על ידי המטפל, והתוצאות המתקבלות משתנות בהתאם לאזור הנבחר, לגוון העור, לגוון השיער, לעוביו של השיער ולתגובתו הטבעית של הגוף לטיפול. התוצאות המוצלחות ביותר מושגות באנשים בעלי עור בהיר ושיער כהה. אנשים בעלי שיער דקיק ובהיר לרוב אינם מתאמים לטיפול. כמו כן, הטיפול לא מבוצע על אנשים הסובלים מפסוריאזיס, אפילפסיה, בחלק ממקרי הסוכרת וממחלות מערכתיות נוספות. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/laser-lipolysis/
4 דקות קריאה
כללי
שאלות ותשובות
מאמרים
המסת שומן בלייזר היא שיטה ניתוחית חדשה ומהפכנית לשאיבת שומן, והיא מיועדת להסרת מצבורים עיקשים של שומן כגון: "ידיות אהבה" וירכיים מעובות, סנטר כפול וכו'. השיטה יכולה לצמצם ביעילות רבה מצבורים של שומן אשר עמידים בפני דיאטות שונות או פעילות גופנית, והיא אינה נושאת בצידה את הסיכונים אשר מלווים את הגישות המסורתיות יותר, כגון ניתוחי
שאיבת שומן
.
הכנה לפעולה
בטרם תיגש לטיפול המסת שומן בלייזר, חשוב מאוד לשקול את כל הסיבות אשר מביאות אותך לרצות לבצע המסת שומן בלייזר. עליך לוודא כי הטיפול יהיה מסוגל להעניק לך את התוצאות להן אתה מצפה. הרופא אשר יבצע את הטיפול יוכל לענות לך על כל השאלות הללו.
חשוב כי הרופא יעיין בעבר הרפואי שלך ויוודא כי אין סיבות אשר יכולות למנוע ממך לעבור את הטיפול. ייתכן ותתבקש לעיין במסמכים אשר מפרטים את הטיפול ותתבקש לחתום על טופס הסכמה, דבר אשר מאשר כי קראת והבנת את כל התועלות והסיכונים האפשריים כתוצאה מביצוע המסת שומן בלייזר.
ייתכן והרופא יצלם אותך במצלמה לצרוך ביצוע השוואת "לפני" ו"אחרי" בשלב מאוחר יותר.
תיאור הפעולה
טיפול המסת שומן בלייזר מבוצע על ידי החדרת סיב אופטי זעיר מימדים מתחת לעור, אשר מספק קרן לייזר בעוצמה נמוכה מאוד – הקרן מפרקת באופן בררני (סלקטיבי) את תאי השומן (בהליך אשר מכונה
Lipolysis
) והופכת תאים מומסים אלה לחומר שומני נוזלי אשר נספג מאוחר יותר בתהליך טבעי על ידי הגוף, תהליך אשר יכול להימשך על פני מספר שבועות.
בדרך כלל, אין הוצאה או שאיבה ממשית של השומן מן הגוף (מסייע למנוע פגיעה בכלי דם או קצות עצבים, דבר אשר מתרחש לעיתים קרובות בעת שאיבת שומן רגילה). ישנם מקרים אשר בהם ממליצים על ביצוע שאיבת שומן רגילה בכדי להאיץ קבלת תוצאות אשר נראות לעין באופן מיידי. יתר על כן, שימוש בקרן לייזר נמוכת עוצמה מסייעת להמריץ את ייצור הקולגן דבר אשר תורם להידוק ומתיחת העור.
טיפול המסת שומן בלייזר יתבצע תחת השפעתה של הרדמה מקומית באזור הטיפול, ולכן לא תחוש בכאב אך תהיה ער במהלך כל ביצוע הטיפול.
צינורית מתכת חלולה ודקה ביותר (כ- 1 מ"מ בקוטר) תוחדר אל מתחת לעור שלך דרך חתך קטן מאוד. סיב הלייזר יוכנס דרך הצינורית החלולה, ופעימות קצובות של אור לייזר יכוונו אל עבר מצבורי השומן.
טיפול המסת שומן מיועד להמיס את תאי השומן ולהופך אותם לחומר שומני נוזלי או "שפוכת" אשר בסופו של דבר מסולקת על ידי הגוף. ישנם מקרים רבים יותר של רופאים אשר מציעים שאיבה או יניקה של השומן המומס לאחר ביצוע טיפול המסת שומן בלייזר, וזאת על מנת להאיץ ולשפר את התוצאות המתקבלות לאחר ביצוע הטיפול.
משך הזמן של טיפול המסת שומן בלייזר הוא בהסתמך על כמות האזורים בהם תרצה לטפל, והאם שאיבה או יניקה של החומר המומס הם חלק מן הטיפול. בדרך כלל משך הטיפול הוא בין שעה לשעתיים.
במרבית המקרים טיפול המסת שומן אחד לכל אזור אמור להיות מספק, אולם בהסתמך על כמות השומן שאותה מבקשים למיס, ובמידת שביעות הרצון מן התוצאה הסופית אשר התקבלה (לאחר חלוף פרק זמן של 4 עד 6 חודשים), ניתן לבצע טיפול תיקון נוסף.
בממוצע ניתן להסיר בטיפול המסת שומן בלייזר כמות של כ- 500 מיליליטר שומן (כמות של בקבוק שתייה בנפח חצי ליטר)
סיכונים
טיפול המסת שומן בלייזר עצמו כרוך בדרך כלל בחוסר נוחות שהיא נסבלת, וזאת הודות להרדמה המקומית אשר ניתנת בתחילתו של הטיפול. ייתכן ותחוש במהלך הטיפול מעין הרגשת משיכה בעור, אולם לא תחוש בכאב.
חלק מן המטופלים יסבלו מנפיחות מתונה באזור הטיפול, הופעת חבורות או רגישות באזור המטופל לפרק זמן של כמה ימים או שבועות לאחר הטיפול. תופעות לוואי אלה עלולות להיות חמורות יותר במידה ומשולבת בטיפול גם שאיבת החומר המומס.
הטיפול שאחרי הפעולה
ייתכן ותתבקש לנוח במשך שעה בחדר במרפאה לאחר ביצוע טיפול המסת שומן, אולם אין כל בעיה לחזור לשגרת החיים הרגילה שלך כבר ביום שלמחרת ביצוע הטיפול.
מומלץ להימנע מפעילות גופנית מאומצת או פעילות ספורטיבית לפרק זמן של כשבוע עד שבועיים לאחר ביצוע המסת שומן בלייזר .
בדרך כלל המסת שומן בלייזר מומלצת להסרת רקמת שמונית בנפח של עד 500 מיליליטר, לפיכך טיפול זה אינו יעיל, לטיפול בהסרת ריכוזי שמן גדולים (בנפח ליטר אחד או יותר). בריכוזי שומן מעין אלה עדיף לטפל בשאיבת שומן רגילה בטיפול אחד. אולם, ניתן לבצע מספר טיפולים של המסת שומן בלייזר (טיפול אחד בכל שישה חודשים) על מנת להסיר שומן ממספר אזורים שונים או על מנת לשפר את התוצאות באזורים שונים אשר התקבלו בטיפול קודם.
חשוב מאוד כי לאחר טיפול המסת שומן בלייזר תמלא בקפדנות אחר הוראותיו של הרופא המטפל בך, וזאת בכדי להבטיח את הצלחתו של הטיפול ועל מנת לצמצם ככל הניתן את הסכנה להופעתן של תופעות לוואי.
ההמלצות כיצד לנהוג לאחר טיפול המסת שומן בלייזר כוללות בין השאר:
§
הימנע מפעילות פיזית מאומצת או פעילות ספורטיבית לפרק זמן של שבוע עד שבועיים לאחר הטיפול.
§
על פי ההמלצות אין להסיר את תחבושת או בגד הלחץ במשך 24 עד 48 שעות לאחר הטיפול באזור הפנים או הסנטר, ולמשך 7 עד 10 ימים באזורים אחרים של הגוף.
§
הקפד ליטול את התרופה האנטיביוטית שנרשמה לך למשך 5 ימים לאחר טיפול המסת שומן
§
שמור על אזור הטיפול נקי ויבש לפרק זמן של יומיים עד 3 ימים לאחר הטיפול
§
הימנע מצריכה של משקאות אלכוהוליים לפרק זמן של 12 שעות לאחר הטיפול
§
ניתן להעניק עיסוי עדין או טיפול אחר באזור המטופל בחלוף פרק זמן של 10 עד 12 ימים לאחר הטיפול.
§
יש להימנע מעיסוי נמרץ תוך הפעלת לחץ באזור המטופל לפרק זמן של 4 עד 5 חודשים לאחר טיפול המסת שומן.
§
צור קשר עם הרופא המטפל בך באופן מיידי במידה והבחנת בתסמינים של הופעת זיהום או דלקת, או במידה ואתה סובל מדימומים קשים או כאבים חזקים באזור אשר טופל.
לייעוץ מומחה בנוגע להמסת שומן לחצו כאן >>> |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/laser-skin-resurfacing/
חידוש העור (Laser Skin Resurfacing)
מילוי והזרקות
3 דקות קריאה
כללי
שאלות ותשובות
מאמרים
מטרת הניתוח
חידוש העור בלייזר יכול לסייע במזעור קווים, קמטים, פגמים בעור או צלקות של פצעי בגרות. ההליך משמש על מנת לטפל במגוון רחב של מצבים רפואיים בעור והוא ידוע במספר כינויים – הסרה בלייזר, קילוף בלייזר, ואידוי בלייזר.
חידוש העור מבוצע על ידי שימוש בפעימות של קרן אור מרוכזת מאוד אשר מכוונת אל עבר רקמת העור הפגומה. שכבה אחר שכבה, העור מוסר בצורה מדויקת מאוד על מנת ליצור שטח פנים חלק יותר.
הכנה לפעולה
בין אם מבקשים לבצע טיפול פילינג כימי, או טיפול דרמבריישן (שיוף) מסיבות פרקטיות, ובין אם הסיבות הן קוסמטיות, חשוב מאד לבחור מנתח פלסטי מוסמך. המנתח יבדוק את העור על מנת לגלות אם קיימים גורמים, שעלולים להשפיע על תוצאות הניתוח ועל מנת לקבוע מהו הטיפול המתאים ביותר עבור המטופל שלפניו.
המטופל והמנתח ידונו ביחסם לטיפול חידוש העור, יתאמו את הציפיות כך שתהיינה מציאותיות וידונו על הסיכונים שבטיפול. האמון נבנה במהלך השיחות הללו וההסכמה בין המנתח למטופל היא תנאי מוקדם לתוצאה מוצלחת של הטיפול.
לאחר שהמטופל והמנתח מחליטים לבצע טיפול פילינג כימי או שיוף (דרמבריישן), ידונו כל אפשרויות הטיפול וכל הסיכונים. כמו כן, המטופל יקבל מידע לגבי כל אחד מהטיפולים השונים. חשוב לזכור שטיפול פילינג כימי וגם טיפול פנים בלייזר (דרמבריישן) אינם מסוגלים לתקן עור רפוי, או לעצור את תהליך ההזדקנות. יתרה מזאת, מאחר וחלק מטיפולי הפילינג הכימי מבהירים את גוון העור, יש צורך להשתמש לאחר הטיפול בקרם הגנה מפני השמש באופן קבוע.
לאחר תשאול רפואי מעמיק, המנתח ידון עם המטופל על אפשרויות ההרדמה, המקום בו יתבצע טיפול חידוש העור וכל עניין אחר שקשור בטיפול, כולל מחיר הטיפול. המנתח עשוי להמליץ על ניתוחים נוספים, לביצוע לפני או אחרי הטיפול לחידוש פני העור, על מנת לשפר את המראה הכללי.
תיאור הפעולה
העור מורכב מאפידרמיס ומדרמיס. בדרמיס יש שתי שכבות, שתיהן מורכבות מקולגן –סיבים ארוכים שמתרופפים ונמתחים כתוצאה מהזדקנות ומנזקי החשיפה לשמש. אם שכבת הדרמיס העמוקה ביותר, השכבה הרשתית (רטיקולרית), נפגעת, נגרמות צלקות, בעוד שהשכבה העליונה של הדרמיס השכבה הפפילרית (רקמת חיבור רפה), מסוגלת להחלים מפציעות מבלי להותיר צלקות.
בטיפול פילינג כימי המנתח מורח חומר כימי על העור (קיימים מספר סוגים של חומרים שניתן להשתמש בהם). חומצה גליקולית היא החומר העדין ביותר. בחומצת אצטט תלת כלורית (
TCA
) ניתן להשתמש ברמות שונות, לטיפולים שיחליקו את העור לתקופה ממושכת יותר. הקילוף העמוק ביותר מתבצע בעזרת חומר שנקרא פנול.
לפני כל קילוף (פילינג), מנקים את העור ביסודיות באמצעות תמיסה, על מנת להסיר את השמן ולהכין את העור לחדירה עמוקה יותר. מריחת החומר הכימי גורמת להסרת שכבת האפידרמיס של העור, כך החומר הכימי מצליח לחדור אל תוך השכבה הראשונה של הדרמיס.
שיוף (דרמבריישן) היא שיטה כירורגית של חידוש העור, באמצעותה ניתן להחליק גם צלקות וקמטים עמוקים יותר. המנתח מבצע הרדמה מקומית ו/או משתמש בחומר מקפיא, כדי לגרום למצב של חוסר תחושה בעור. ואז בעזרת מברשת שמסתובבת במהירות גבוהה, הוא מסיר את השכבה העליונה של העור, עד להשגת התוצאות הטובות ביותר. גודל הצלקות ועומקן ודרגת הקמטים, הם אלו שקובעים את אורך הטיפול
חידוש העור מתבצע במקרים של קמטים, שנוצרו כתוצאה מחשיפה מופרזת לשמש, קמטים מתחת לעיניים וצלקות של אקנה (פצעי בגרות). גלי לייזר בעוצמה גבוהה – גלי אור מוגברים של פחמן דו חמצני, גורמים להתאדות מהירה של השכבה העליונה של העור, ללא דימום ותוך גרימת טראומה מינימאלית בלבד לעור שמסביב.
הטיפול שאחרי הפעולה
מיד לאחר טיפול חידוש העור המנתח יחבוש את העור. התנפחות והיווצרות של קרום על העור הן תופעות נורמאליות. יש למרוח על העור משחות לשמירה על רכותו ועל גמישותו, במשך עשרת הימים הראשונים לאחר הניתוח. האדמומיות בעור, שנמשכת גם לאחר תקופת ההחלמה הראשונית, נעלמת בדרך כלל לאחר כארבעה שבועות.
המנתח בדרך כלל ממליץ על תזונה קלה אחרי טיפול חידוש העור, על הימנעות מטמפרטורות קיצוניות ומכל פעילות שעלולה לגרום מתח להבראת העור. חשוב מאד למלא באופן מדויק את הנחיות המנתח, בתקופה שלאחר הניתוח. במידה והאדמומיות מתגברת, או במידה ומופיעה תחושת עקצוץ או גרוד, בימים שלאחר הניתוח, יש ליידע את המנתח על כך באופן מיידי.
במשך שבוע עד שבועיים לאחר טיפול חידוש העור יופיע עור חדש – ורדרד, עדין יותר וללא קמטים רבים. אולם עד שהאדמומיות תיעלם לחלוטין, יחלפו מספר שבועות. הטיפול שלאחר הניתוח כולל שימוש בקרם הגנה מפני השמש, על מנת להגן על העור בזמן שנוצרים פיגמנטים חדשים.
העור ימשיך להיות בהיר יותר במשך תקופה ארוכה לאחר טיפול חידוש העור, מצב זה בדרך כלל משתנה כאשר רמת הפיגמנטים של העור חוזרת לעצמה.
שייך לתחום: ניתוחים בתחום
רפואה אסתטית |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/laser-tattoo-removal/
הסרת קעקועים (Laser Tattoo Removal)
טיפולים אסתטיים
3 דקות קריאה
כללי
שאלות ותשובות
מאמרים
מטרת הטיפול
בעזרת שיטות חדשות של הסרת קעקועים באמצעות לייזר, ניתן להעלים את כתובת הקעקע, עם
תופעות לוואי
מזעריות. כך זה עובד: הלייזר מסיר את כתובת הקעקע, על ידי פירוק צבעי הפיגמנט שלה, באמצעות קרן אור בעוצמה גבוהה.
פיגמנט קעקע שחור סופג את כל אורך הגל של הלייזר, לכן זהו הצבע הקל ביותר לטיפול. בצבעים אחרים ניתן לטפל באמצעות מכשירי לייזר מסוימים, בהתאם לפיגמנט של הצבע.
תהליך הטיפול
מספר הטיפולים של הסרת קעקועים יקבע בהתאם לגודל הכתובת ולצבעיה. ניתן להסיר את הכתובת בשניים עד ארבעה טיפולים, אם כי לעתים יש צורך בטיפולים רבים יותר. יש לקבוע פגישת התייעצות, במהלכה מומחה מוסמך מעריך את מצבו האישי של הנבדק ומעניק יעוץ לגבי הטיפול.
טיפול הסרת קעקועים בלייזר שונה בין מטופל למטופל, בהתאם לגיל, גודל הכתובת וסוג הכתובת (חובבנית או מקצועית). צבע עורו של המטופל והעומק אליו הצליח לחדור
פיגמנט
הצבע של כתובת הקעקע, משפיעים אף הם על שיטת ההסרה.
באופן כללי זה מה שקורה במהלך ביקור אחד במרפאה, לצורך הסרת קעקועים, תוך שימוש בלייזר מהסוג החדיש יותר:
·
מניחים על עיניו של המטופל מגני עיניים.
·
בודקים את תגובת העור ללייזר, על מנת לקבוע מהי האנרגיה המתאימה ביותר לביצוע הטיפול.
·
טיפול הסרת קעקועים מורכב מהצמדת מכשיר ידני אל העור והפעלת אור הלייזר. מטופלים רבים מתארים את התחושה בטיפול כמו התזה של שמן, או חבטה של רצועת גומי על העור.
·
כתובות קעקע קטנות דורשות פחות פעימות, כתובות קעקע גדולות דורשות מספר רב של פעימות. בכל מקרה יש צורך במספר טיפולים ובמספר ביקורים במרפאה. בכל טיפול הסרת קעקוע, כתובת הקעקע אמורה להתבהר באופן הדרגתי.
·
מיד לאחר הטיפול מניחים על האזור המטופל שקית קרח, על מנת להרגיע אותו. המטופל יתבקש למרוח משחה או קרם אנטיביוטיים. כדי להגן על האזור המטופל חובשים אותו בתחבושת. כמו כן, יש לכסות את האזור המטופל בחוסם שמש, כאשר נמצאים בשמש.
ברוב המקרים של הסרת קעקוע לא נדרשת הרדמה משום סוג. יחד עם זאת, בהתאם למיקום הכתובת ולסף הכאב של המטופל, יתכן שהרופא יחליט להשתמש בהרדמה מסוג מסוים (קרם מרדים, זריקה לשיכוך כאבים באזור המטופל).
סיכונים
תופעות הלוואי של טיפול הסרת קעקועים בלייזר, הן מזעריות ביותר. אולם לפני שמקבלים החלטה, כדאי לקחת בחשבון את הגורמים הבאים:
·
קיימת סכנה להתפתחות זיהום באזור בו נמצאים הקעקועים. כמו כן קיימת האפשרות שהצבע לא יוסר לחלוטין. וקיים סיכון קטן שהטיפול יותיר צלקת קבועה.
·
קיים סיכון להיפופיגמנטציה, מצב בו גוון העור באזור המטופל יהיה בהיר יותר מגוון העור שמסביב, או היפרפיגמנטציה, מצב בו גוון העור באזור המטופל יהיה כהה יותר, מאשר העור שסביבו.
·
קעקועים קוסמטיים כמו תיחום שפתיים, צביעת פס על העפעף (איילינר) וצביעת גבות, עלולים להפוך להיות כהים יותר, בעקבות טיפול הסרת קעקע בלייזר. טיפול נוסף בכתובות שהפכו כהות יותר, בדרך כלל גורם להן לדהות.
הטיפול שאחרי הניתוח
הודות לטכנולוגיה חדישה, הסרת קעקוע בלייזר הפך להיות טיפול הרבה יותר יעיל, עם סיכון קטן ביותר להצטלקות. במקרים רבים טיפול הסרת קעקועים בלייזר בטוח הרבה יותר משיטות טיפול מסורתיות אחרות דוגמת ניתוח, גירוד (דרמבריישן) או סלבריישן (שפשוף האזור המקועקע באמצעות פד גזה טבול בתמיסת מלח), זאת בשל יכולתו הייחודית לבחור את הפיגמנט המטופל.
במקרים רבים, צבעים מסוימים מוסרים ביעילות רבה יותר מאחרים. ידוע שכתובות קעקע בצבע כחול/שחור מגיבות היטב לטיפול הסרת קעקועים בלייזר – התגובה של צבעים אחרים עדיין נחקרת.
שייך לתחום: ניתוחים בתחום
רפואה אסתטית |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/laser-teeth-whitening/
הלבנת שיניים בלייזר (Laser Teeth Whitening)
אסתטיקה דנטלית
3 דקות קריאה
כללי
מאמרים
הלבנת שיניים בלייזר היא הליך שנעשה במרפאת שיניים אצל רופאה או
רופא שיניים
ולא באופן עצמאי בבית. הלבנת שיניים היא אחד מטיפולי השיניים הקוסמטיים המבוקשים ביותר, אך בשונה משיטות הלבנה אחרות, הליך זה כולל שימוש בג'ל הלבנה ולייזר - קרן אור בעוצמה גבוהה.
חשוב לציין כי ממחקר שסקר מחקרים מקצועיים בין השנים 2003-2013, עולות ראיות סותרות לגבי האם הלייזר באמת מגביר את יעילות ההלבנה או מאיץ את ההלבנה בהשוואה להליכי הלבנה אחרים
[1]
.
קיימות אפשרויות רבות להלבנת שיניים ביתיות כגון סדים המוכנים על ידי רופא/ה שיניים או תכשירי מדף ללא מרשם כגון משחות שיניים, ג'לים ומדבקות. במרפאות השיניים, לעומת זאת, הלבנת שיניים בלייזר היא השיטה המקובלת, בה נעשה שימוש בחומרים המכילים חומרי הלבנה יעילים בריכוז גבוה יותר, מאחר שהדבר נעשה תחת פיקוח מקצועי
[2]
.
צילום: shutterstock | F8 studio
מטרת הטיפול
המטרה של הלבנת שיניים בלייזר היא לגרום לשיניים להיראות לבנות יותר. עם זאת, מדובר בהליך אסתטי ומראה לא לבן ונוצץ של השיניים אינו בהכרח מעיד על בעיה או על הצבע האמיתי של השיניים. בסופו של יום, צבע השן האמיתי הוא צבעו של הדנטין (גוף השן), המצוי מתחת לאמייל (השכבה החיצונית), וצבעו של הדנטין הוא בעל גוון חום-צהבהב ואילו האמייל שקוף. כדי לדעת אם ניתן באמת להשיג את מטרת ההלבנה, יש לפנות לרופא/ת שיניים לקבל ייעוץ
[3]
.
מתי מתבצע
כמו שצבע השיער והעור שלנו משתנים עם הגיל, כך גם השיניים שלנו משתנות. למעט אנשים יש שיניים לבנות מבריקות, ולובן השיניים נוטה להפוך לדהוי יותר ככל שמתבגרים. שינוי צבע השיניים יכול לקרות מסיבות רבות, ובהן
[4]
:
צריכת מזונות ומשקאות מסוימים, כמו קפה ותה
.
עישון.
הזדקנות.
סדקים בשיניים שנוטים יותר להיות מוכתמים.
תרופות מסוימות, כמו סוגים של אנטיביוטיקה
.
הכנות לטיפול
לפני ביצוע הלבנת שיניים בלייזר יש לעבור בדיקה יסודית על ידי רופא/ת שיניים כדי לוודא שאין כתמים שניתן להסיר באמצעות ניקוי של שיננית, כמו גם כדי לוודא ששינוי הצבע אינו נובע מעששת או מבעיה אחרת. ההמלצה היא לבצע ניקוי יסודי של השיניים והחניכים כשבועיים לפני הלבנת שיניים בלייזר, כמו גם להקפיד על שימוש במשחת שיניים נגד רגישות לפני הטיפול.
עם זאת, במקרה של ביצוע הוספת שיניים לא טבעיות, מומלץ לבצע הלבנת שיניים בלייזר לפני התקנת הכתר, שתל, תותבת, וזאת כדי שניתן יהיה להתאים אם צבע התוספת לצבע השיניים הטבעיות לאחר ההלבנה
[3]
.
מהלך הטיפול
הלבנת שיניים בלייזר היא הליך שאורך כשעה. תחילה יונח מעין מגן גומי על החניכיים כדי להגן עליהן מפניה צריבה או כוויה. לאחר מכן רופא או רופאת השיניים ימרחו על השיניים ג'ל מיוחד, שהוא החומר הפעיל (לרוב מי חמצן) ולאחר מכן השיניים יוארו בלייזר כדי להאיץ את התגובה של החומר הפעיל בתהליך ההלבנה. במקרים רבים הליך זה נעשה מספר פעמים במסגרת הטיפול. לבסוף, לאחר שהשיניים הגיעו לגוון הרצוי, יוסרו המגן וחומר ההלבנה מהפה
[4]
.
כאמור, האמייל הוא שכבה שקופה וחיצונית לדנטין. הדנטין, שצבעו צהוב-חום, משתקף דרך שכבת האמייל. בתהליך הלבנת שיניים בלייזר למעשה החומר הפעיל חודר דרך האמייל אל הדנטין וגורם לשחרור של פיגמנטים אשר גורמים לדנטין להיות לבן יותר
[3]
.
אחרי הטיפול
במקרים מסוימים השיניים עלולות להפוך לרגישות לקור ולחום כמה ימים לאחר הטיפול. במקרים אחרים יורגשו אי נוחות בחניכיים, כאב גרון או שיופיעו כתמים לבנים בקו החניכיים. תסמינים אלו הם בדרך כלל זמניים וצריכים להיעלם תוך מספר ימים מסיום הטיפול
[5]
.
סיכונים
הלבנה בלייזר נעשית במרפאה על ידי רופא/ת שיניים ואינה אמורה לגרום לנזק כלשהו בשן, כמו גם לא להחליש או לפגוע באמייל ובעצב השן
[3]
.
להבדיל מהערכות הביתיות, שלעיתים אינן מכילות מספיק מוצר הלבנה או שהסד בהן לא יושב בדיוק וחלק מהג'ל עלול לדלוף אל החניכיים והפה ולגרום לשלפוחיות ולרגישות, הלבנה בלייזר נחשבת להליך בטוח יחסית.
עם זאת, חשוב לשים לב שההליך מבוצע על-ידי רופא/ת שיניים ולא על ידי שיננית, אחות או קוסמטיקאית
[4]
.
הלבנת שיניים נעשית באופן פרטי מאחר שזה נחשב לטיפול קוסמטי. העלויות משתנות אך לרוב הליך זה נחשב ליקר יותר בהשוואה להלבנת שיניים ביתית
[4]
.
הלבנת שיניים בלייזר יכולה לעבוד רק על שיניים טבעיות. זה לא יעבוד על תותבות, כתרים וציפויים
[5]
.
מומלץ להימנע מהליך זה לעתים קרובות מדי. רופאה או רופא שיניים מנוסים יכולים לתת מידע מה היא התדירות הטובה ביותר עבור המטופל/ת.
תוצאות הטיפול
במשך הזמן השיניים נוטות שוב להצהיב או לצבור כתמים. כדי לשמור עליהן לבנות ייתכן ויהיה צורך לבצע מדי פעם טיפול נוסף
3
.
התוצאות יכולות להימשך בין מספר חודשים ל-3 שנים – הזמן הארוך ביותר מבין כל טיפולי הלבנת השיניים
[4]
.
ניתן
לעזור לשמור על התוצאות לטווח ארוך יותר על ידי צחצוח, שימוש בחוט דנטלי ושטיפה מדי יום. כמו כן, מומלץ להימנע או להפחית מזונות ומשקאות חומציים ועתירי טאנינים כגון תה שחור וקפה
,
יין לבן ואדום
,
משקאות אנרגיה, משקאות מוגזים (כהים ובהירים), רטבים מסוימים (סויה, עגבניות, קארי), פירות יער ומזונות אחרים בעלי צבע חזק
[6]
.
[1]
Niger Med J. 2014 Sep-Oct; 55(5): 363–368. doi: 10.4103/0300-1652.140316
.
[2]
J Evid Based Dent Pract. 2014 Jun; 14 Suppl: 70–76. Published online 2014 Feb 13. doi: 10.1016/j.jebdp.2014.02.006
.
[3]
https://www.m.ida.org.il/95276/242368
[4]
https://www.nhs.uk/conditions/teeth-whitening
/
[5]
https://www.dentalhealth.org/tooth-whitening
[6]
https://www.webmd.com/oral-health/teeth-whitening-and-bleaching |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/lasik-surgery/
הסרת משקפיים בלייזר (LASIK Surgery)
ערוץ רפואת עיניים
5 דקות קריאה
כללי
שאלות ותשובות
מאמרים
הסרת משקפיים בלייזר היא סוג של ניתוח לתיקון הראייה או לשיפורה הנעשה על-ידי
רופא עיניים
או רופאת עיניים
[1]
.
כדי שניתן יהיה לראות בחדות, קרני האור צריכות לעבור דרך הקרנית והעדשה של העין. הקרנית והעדשה גורמות לשבירת קרני האור כך שהן נופל על הרשתית. הרשתית הופכת את האור לסיגנלים שמגיעים למוח והופכים לתמונות. כאשר ישנן בעיות בהשתברות, הקרנית או העדשה מונעת מהאור להתמקד ברשתית כראוי, והראייה הופכת למטושטשת
[2]
.
בניתוח להסרת משקפיים נעשה שימוש בלייזר לשנות את צורת הקרנית ולתקן את שגיאת השבירה, כדי לשפר את האופן שבו קרני האור ימוקדו ברשתית
[2]
.
מבין כל טיפולי הסרת משקפיים בלייזר ניתוח לאסיק (
LASIK
) הוא הנפוץ ביותר. מעל 40 מיליון ניתוחי לאסיק כבר בוצעו ברחבי העולם
[3]
.
מרבית האנשים שעוברים הסרת משפיים בלייזר נהנים מראייה טובה הרבה יותר. למרות השיפור הניכר בראייה, אנשים רבים עדיים יצטרכו בסופו של דבר משקפיים לנהיגה בלילה, או משקפי קריאה בגיל מבוגר
[1]
.
תופעות לוואי מסוימות, במיוחד יובש בעיניים והפרעות ראייה זמניות, הן שכיחות למדי, אך הן בדרך כלל חולפות בתוך מספר שבועות או חודשים, ובמעט מאוד מהמקרים הן נמשכות בטווח הארוך
[1]
.
צילום: Rohane Hamilton | shutterstock
מתי מתבצע
הסרת משקפיים בלייזר מתאימה לאנשים הסובלים מקוצר ראייה – יכולת לראות בבירור דברים קרובים, אבל דברים רחוקים נראים באופן מטושטש; ולאנשים הסובלים מרוחק ראייה - יכולת לראות בבירור דברים רחוקים, אבל דברים קרובים נראים באופן מטושטש. עם זאת, לא ניתן לעבור את הניתוח במקרים הבאים
[4]
:
מתחת לגיל 18.
אישה בהיריון או מניקה.
נטילת תרופות מסוימות.
ישנם הרבה שינויים לאחרונה בראייה.
הקרניות דקות מדי או לא אחידות.
ישנם מצבי בריאות עיניים כגון
גלאוקומה
או יובש קשה בעיניים.
יש בעיות בריאות אחרות כמו סוכרת, זאבת או
דלקת מפרקים שגרונית
.
מטרת הניתוח
הסרת משקפיים בלייזר נועד לתקן את הראייה. הסובלים מהפרעות ראייה כגון רוחק ראיה ואסטיגמציה (צילינדר), אשר לרוב נעזרים במשקפיים או עדשות מגע לתיקון הראיה, ייעזרו בניתוח זה לצורך חלופה אחרת לתיקון הראיה ולהפסקה בשימוש בעזרים אופטיים כלשהם.
עם זאת, חשוב לציין שהסרת משקפיים בלייזר אינה הליך בעל נחיצות רפואית, שכן ניתן להתגבר על מגבלת הראייה באמצעות עזרים לא ניתוחיים (משקפיים/עדשות). עם זאת, מטופלים ומטופלות לרוב מבצעים את הניתוח משיקולי נוחיות או אסתטיקה.
הכנות לניתוח
ההכנה של ניתוח הסרת משקפים כוללת מפגש ייעוץ מקדים עם רופא/ת עיניים, שבו מבררים כי אין למטופל/ת מחלות רקע שאינן מאפשרות את ביצוע הניתוח, ואת הסיבות המביאות אותו או אותה לניתוח מסוג זה
[2]
.
לרוב אין צורך בבדיקות כלליות מקדימות לפני הניתוח. עם זאת, יש צורך במספר בדיקות הקשורות לעיניים
[2]
:
בדיקת ראייה - כדי לוודא שהראייה לא השתנתה. זה גם מראה עד כמה שגיאת השבירה גבוהה והאם ניתן להשתמש בהסרת משקפיים בלייזר כדי לתקן את הראייה של המטופל/ת.
בדיקת עיניים כללית – רופא/ת העיניים יוודא שאין בעיות עיניים אחרות. הסיבה לכך היא שבעיות אחרות עלולות להשפיע על הניתוח ובמקרים מסוימים הניתוח אף עלול להחמיר אותן. לדוגמה, נטייה לעיניים יבשות עלולה להחמיר לאחר ניתוח לאסיק.
בדיקת הקרנית – נועדה לבדוק את עובי הקרנית. הבדיקה כוללת מדידות מדויקות של פני הקרנית לצורך תכנון השימוש בלייזר במהלך הניתוח.
בדיקת אישונים – בדיקה זו מודדת את גודל האישונים. אם האישון גדול מאוד, קיים סיכון לפתח נטייה לראות הילות (טבעות אור) בלילה בעקבות הניתוח.
ניתוח להסרת משקפיים מבוצע תחת הרדמה מקומית בלבד. יש להיוועץ עם הרופא/ה לגבי התרופות שיש להפסיק ליטול לפני הניתוח. כמו כן, יש צורך בהפסקת השימוש בעדשות מגע קשות למשך מספר שבועות לפני הניתוח, או הפסקת השימוש בעדשות מגע רכות למשך מספר ימים לפני. אין להשתמש באיפור, קרמים או מוצרים אחרים באזור הפנים בימים שלפני. יש לשמור על צום מלא של 8 שעות לפני הניתוח.
מהלך הניתוח
ניתן לחלק את הליך הסרת משקפיים בלייזר ל-5 שלבים
[3]
:
לאחר טפטוף תרופה המרחיבה את האישונים לתוך העין, יטופטפו גם טיפות עיניים לצורך הרדמה מקומית של האזור. מדובר בהרדמה של העיניים בלבד, כך שלא יורגש כאב במהלך הניתוח והמטופל או המטופלת נשארים ערים.
למרות שלא יורגש כאב, עלול להופיע לחץ במהלך ההליך. ישנם מטופלים שדיווחו שהלחץ מזכיר אצבע שלוחצת על העפעף.
רופא או רופאת העיניים יניחו תופסן עפעף וטבעת יניקה על העין. התופסן מונע יכולת למצמץ והטבעת מונעת מהעין לזוז. בשלב זה הראייה תתעמעם ואולי אף תעלם לחלוטין.
בהמשך, המנתח/ת יקרין על הקרנית באמצעות קרני לייזר דקיקות ייעודיות,
שתוכנתו במדידות העיניים
המקדימות. באמצעות יצירת קפל דקיק ברקמת הקרנית, היא תוזז ותשנה את הזווית שלה.
לאחר מכן, יש צורך לבהות באור המאיר בעין. בהייה זו מונעת מהעיניים לזוז, ובעזרת הלייזר מניחים בדיוק את הקרנית כך שתשבור את קרני האור בצורה טובה יותר כדי ש
יגיעו באופן מדויק יותר לרקמת הרשתית בקרקעית העין.
לבסוף
מחזירים את קפל הרקמה בחזרה כלפי מטה ונותנים לרקמה להחלים במהירות – זה צפוי להתייצב במקום תוך 2-3 דקות.
בצורה כזו מתוקנת הפרעת הראייה, הנובעת במקור מחוסר דיוק בין התמונה המתקבלת בקרנית העין, לתמונה המתקבלת על גבי הרשתית (אשר מועברת דרך סיבי עצב הראיה לפענוח במוח). משך הניתוח הוא קצר ולרוב לוקח דקות מועטות.
אחרי הניתוח
לאחר ניתוח הסרת משקפיים בלייזר ניתן להשתחרר הביתה, אך רצוי לנוח תחילה ולהיעזר במלווה. חשוב לתכנן ללכת הביתה, לנוח ולהירגע לאחר הניתוח, ולא לתכנן פעילויות נוספות
[2]
.
במקרים מסוימים יונח מגן שקוף על העיניים או שיהיה צורך לשים אותו בזמן השינה למשך מספר ימים כדי לעזור להגן על העיניים בזמן שהן מחלימות
[2]
.
אין מניעה לשוב לעבודה כבר ביום למחרת, וכן לנהוג במהלך היום. עם זאת, נהיגת לילה נחשבת מעט בעייתית בשבועות הראשונים לאחר ניתוח הסרת משקפיים בלייזר, מכיוון שקיימת רגישות רבה לאור, הגורמת לסנוור, בעיקר ע"י אורות הכביש בלילה.
בימים שאחרי הניתוח העיניים צפויות להיות יבשות, גם אם הן לא מרגישות כך. יש להשתמש בטיפות עיניים אך ורק בהתאם להנחיית הרופא/ה, וזאת כדי למנוע זיהום או דלקת, כמו גם כדי לשמור על לחות העיניים. ייתכן שתהיה תחושת צריבה קצרה וקלה או ראייה מטושטשת בזמן השימוש בטיפות
[4]
.
לרוב לא צפויים להיות כאבים מיוחדים, אך במידה ויש ניתן להשתמש במשככי כאבים ע"פ הצורך. אם ישנם כאבים עזים, עליית חום, הפרשה מהעין או דימום מוגבר, יש לפנות מיידית אל רופא/ת העיניים.
השיפור בראיה מורגש כבר מתום הניתוח, ולרוב מגיע לשיפור מקסימלי תוך מספר ימים עד שבועות, אולם לעיתים יהיה צורך בשימוש במשקפי ראייה למשך מספר שבועות, עד להסתגלות העין.
סיכונים
סיכונים כלליים בניתוח
זיהום - לרוב שטחי ומטופל באופן מקומי, אולם לעיתים נדירות עלול להתפתח לזיהום עיני משמעותי יותר. נדיר בניתוח זה.
דימום - בעיקר באזור הניתוח כתוצאה מטראומה מקומית לרקמה. דימום נוצר כאשר כלי דם בעין נפתח ומדמם. מדובר בתופעה נדירה בניתוחים מסוג זה שכן הטראומה לרקמה היא מינימלית ביותר.
צלקת - לא אמורה להישאר רקמה צלקתית בקרנית, שכן פגיעת קרן הלייזר היא מינימלית.
סיכוני ההרדמה - לרוב תופעות הקשורות לרגישות יתר לתרופות ההרדמה (תגובה אלרגית). לעיתים נדירות מאד תתכן תגובה חמורה של ירידת לחץ דם (שוק אנאפילקטי).
סיכונים ספציפיים בהסרת משקפיים בלייזר
ניתוח זה נחשב לבטוח וסיבוכים שגורמים לאובדן ראייה הם נדירים. רוב האנשים מרוצים מהתוצאות. אנשים עם קוצר ראייה קל נוטים להגיע לתוצאות טובות בניתוח, לעומת אנשים עם בעיות חריפות יותר של קוצר רוחק ראייה, שלהם תוצאות פחות צפויות
[1]
.
לחלק מהאנשים יש תופעות לוואי שבדרך כלל חולפות עם הזמן. עם זאת, במקרים נדירים, הם עלולות שלא להיעלם. כך למשל, כמעט כל מי שעביר את הניתוח יסבול מעיניים יבשות במהלך היום ותסמינים הללו בדרך כלל דועכים תוך חודש. עם זאת, במקרים מסוימים לתופעות הללו יכול לקחת זמן רב יותר להיעלם. תופעות לוואי אחרות, זמניות או קבועות, יכולות לכלול
[2]
:
כאב או אי נוחות בעיניים
.
ראייה מעורפלת או מטושטשת
.
עקצוצים בעין.
סנוור מאור.
הילות סביב אורות
.
רגישות לאור.
כתמי דם ורודים או אדומים קטנים על לובן העין, שחולפים עם הזמן
.
סיכונים נדירים אחרים כוללים
[2]
:
דלקת בעין
.
החמרה בראייה מאשר לפני
הניתוח.
עיוורון
.
תת תיקון או תיקון יתר - לעתים קרובות ניתן לשפר בעיות אלו עם משקפיים, עדשות מגע או ניתוח לייזר נוסף.
תוצאות
כ-90% מהאנשים שעוברים הסרת משקפיים בלייזר זוכים לראייה 20/20 (או 6/6) ללא שימוש משקפיים או עדשות מגע. ראייה 20/20 היא ראייה תקינה ובריאה. בנוסף, מחקרים מראים כי בממוצע 95% מהאנשים שעברו ניתוח עיניים מסוג לאסיק מרוצים מהתוצאות
[3]
.
חשוב לדעת שהסרת משקפיים בלייזר אינה יכולה לתקן פרסביופיה – אובדן הדרגתי של יכולת הראייה מקרוב טבעית ואופיינית כמעט לכל אדם החל מגיל 40
[3]
.
[1]
https://www.mayoclinic.org/tests-procedures/lasik-eye-surgery/in-depth/lasik-surgery/art-20045751
[2]
https://www.aao.org/eye-health/treatments/lasik
[3]
https://my.clevelandclinic.org/health/treatments/21805-lasik-eye-surgery
[4]
https://www.webmd.com/eye-health/lasik-laser-eye-surgery |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/laughing-gas/
גז צחוק (Laughing Gas)
ערוץ רפואת שיניים
5 דקות קריאה
כללי
מאמרים
כיום ידוע שגז צחוק בטוח לשימוש רק לפרקי זמן קצרים (זאת משום שחוסר החמצן בתחמוצת חנקן טהורה, יכול להוביל לאיבוד ההכרה ואף למוות) – אבל ניתן להשתמש בגז בבטחה, גם למשך פרקי זמן ארוכים יותר, כאשר מערבבים אותו עם חמצן (O2). לכן גז צחוק שנמצא כיום בשימוש נקרא N2O-O2, הוא מכיל לפחות 30% חמצן (כל המכונות המשמשות כיום אינן מאפשרות שיעור חמצן נמוך יותר). בדרך כלל היחס הוא 70% חמצן ו- 30% תחמוצת החנקן.
למי מיועד הטיפול
ניתן לבקש מהרופא הדגמה למשך חמש דקות, לפני הטיפול, כך שניתן יהיה לדעת למה יש לצפות ביום הטיפול עצמו. חלק מרופאי השיניים מציעים למטופליהם שירות זה, על מנת לסייע להם בקבלת ההחלטה. יש רופאי שיניים שלא יאהבו את הרעיון (עלויות, זמן וכו'..) אבל אף פעם לא מזיק לשאול!
ניתן להגיע לארבע רמות של רגיעה (לאחר תחושה ראשונית של כאב ראש קל), רמת הרגיעה נקבעת על פי ריכוז הגז ועל פי משך הזמן הנחוץ.
תחושת נימול (עקצוץ), במיוחד בזרועות וברגליים, או תחושת רטט, שמיד אחריה מופיעים:
·
תחושת חמימות.
·
תחושה נעימה של שמחה וריחוף. במקרים של רגיעה עמוקה יותר השמיעה מתעמעמת ונשמעים צלילים
שמזכירים פעימות אלקטרוניות
בלתי פוסקות.
·
ברגיעה עמוקה יותר יכולה לגרום לנמנום, לקושי בשמירה על עיניים פתוחות ולקושי בדיבור ("חולמנות").
·
במקרים בהם מתפתחת בחילה, סימן שהמינון שנלקח גבוה מידי (מינון יתר).
תהליך הטיפול
הציוד המשמש לשאיפת גז צחוק הוא פשוט למדי. הוא מורכב מאספקה של גזים דחוסים וממכשיר שמעביר את הגז אל המטופל. באמצעות סיבוב כפתורים והפעלת מתגים יוצרים את התערובת המורכבת מתחמוצת החנקן ומחמצן ביחס המבוקש. מד זרימה ומד לחץ מאפשרים לאדם שמפעיל את המכשיר, לעקוב אחר זרימת הגז.
מהם היתרונות של גז צחוק?
·
תחמוצת החנקן משפיעה על המטופל תוך פרק זמן קצר מאד – היא מגיעה אל המוח תוך 20 שניות וגורמת
להרגעה ולשכוך כאבים תוך שתיים עד שלוש דקות.
·
ניתן לשנות את רמת ההרגעה מרגע לרגע, האדם שמפעיל את המכונה יכול לקבוע את רמת ההרגעה.
בשיטות הרגעה אחרות לא קיימת האפשרות לשנות את עומק הרגיעה.
·
בשיטות הרגעה אחרות משך הרגיעה הוא קבוע (זאת משום שההשפעה של גלולות או תרופות, המוזרקות
אל תוך הוריד נמשכת לפרק זמן מסוים בלבד), את הגז ניתן לשאוף למשך פרק זמן מדויק, על פי הצורך
בדיוק. כמו כן, ניתן לכבות את המכשיר כאשר אין בו צורך ולהדליקו שוב בשעת הצורך (אם כי מומלץ לא
לעשות זאת באופן פתאומי מידי, זאת על מנת להימנע מאפקט של רכבת הרים).
·
לאחר השימוש עם גז צחוק לא קיימת תחושת "הנגאובר", הגז מתנדף מהגוף תוך שלוש עד חמש דקות
מרגע שאספקת הגז מופסקת. לאחר טיפול באמצעות גז צחוק, המטופל יכול לנהוג הביתה בכוחות עצמו
בבטחה, אין צורך במלווה.
·
בשימוש בתחמוצת החנקן ניתן בקלות להגדיל את מינון הגז, עד שמושגת רמת הרגיעה הרצויה (תהליך זה
מכונה "טיטרציה"). למעשה, מפעיל המכונה שולט באופן מוחלט על פעולת החומר, עובדה שמונעת מתן של
מנת יתר בשוגג. כאשר מזריקים תרופות הרגעה אל תוך הוריד יש אפשרות לשנות את המינון, אולם כאשר
תרופת ההרגעה ניטלת דרך הפה, אין אפשרות לשנות את המינון (כתוצאה מכך שימוש בתרופת הרגעה דרך
הפה, עלול להחטיא את המטרה).
·
בטיפולים מסוימים – כאשר מטפלים בחניכיים ולא בשיניים (ניקוי עמוק למשל) – ניתן להשתמש בחנקן
במקום בהרדמה מקומית. תחמוצת החנקן משמשת כמשכך כאבים ברקמות רכות, כמו החניכיים למשל. יחד
עם זאת, יכולתה לשכך כאבים משתנה מאדם לאדם ולא ניתן להסתמך עליה.
·
אין צורך בזריקה. אצל אנשים שחוששים מאד ממחטים, ניתן להשתמש תחילה באמצעות גז צחוק, כך הם נרגעים ואז ניתן להשתמש במחט, הנחוצה להזרקת חומר ההרגעה אל תוך הוריד בזרוע או בכף היד. רמת רגיעה עמוקה מאד שמושגת באמצעות הזרקת חומר הרגעה אל תוך הוריד, מאפשרת הרדמה מקומית.
·
נטילת תרופות הרגעה באמצעות שאיפה היא שיטה בטוחה מאד. יש לה תופעות לוואי מועטות ביותר,
החומרים בהם נעשה שימוש בשיטה זו אינם מזיקים ללב, לריאות, לכבד, לכליות או למוח.
·
נטילת תרופות הרגעה באמצעות שאיפה, יעילה מאד במניעה, או לפחות בצמצום של הופעת הקאה חמורה.
מה החסרונות של גז צחוק?
·
חלק מהאנשים אינם מרגישים בנוח עם ההשפעה של גז צחוק (אם משום שהם מפחדים לאבד שליטה, או
משום שהדבר גורם להם בחילה – אלו הם מקרים נדירים למדי, שנגרמים בדרך כלל כתוצאה ממינון יתר).
·
חלק מהאנשים אינם מצליחים להגיע לרמת הרגיעה הרצויה, באמצעות שימוש בשיעור החמצן המורשה.
·
אנשים שאינם נושמים דרך האף (בין אם הם נושמים דרך הפה באופן קבוע ובין אם האף שלהם סתום
באופן זמני), או שהעובדה שמניחים להם משהו על האף גורמת להם לתחושה של קלסטרופוביה, אינם
יכולים חשים בנוח עם גז צחוק.
·
לא בכל מקום ניתן למצוא
רופא שיניים
שמטפל בעזרת גז צחוק.
·
החסרונות האחרים של גז צחוק אינם משפיעים על המטופל, אלא על הצוות המטפל: על מנת להשתמש בגז
צחוק, יש צורך בהכשרה ובלימודים, הציוד מגושם למדי ותופס מקום רב, כמו כן, אנשי צוות שנחשפים
באופן מתמיד לתחמוצת החנקן, עלולים לפתח בעיות בריאותיות. עלות הציוד והגז גבוהה, כך שהיא תבוא
לידי ביטוי במחיר הטיפול – יחד עם זאת היא קצת יותר זולה מתרופות המוזרקות אל תוך הוריד.
סיכונים
תגובות שליליות, כתוצאה משימוש באמצעות גז צחוק, עלולות להופיע, אך הן נדירות. בדרך כלל הן נגרמות כתוצאה מרגיעת יתר, שהתרחשה בעקבות שיעור גבוה מידי של תחמוצת החנקן בתערובת. בעיה זו ניתנת לתיקון באופן מידי, על ידי הפחתת כמות תחמוצת החנקן בתערובת. לדוגמא, אנשים מעטים דיווחו על הזיות "פיזיות" וכאלה הקשורות לשמיעה, סחרחורת או ורטיגו.
לא קיימות תוויות נגד משמעותיות לשימוש בשיכוך כאבים שאינו כרוך בהרדמה, מלבד במקרים של טרשת נפוצה, נפחת (אמפיזמה) ומספר מחלות חזה אקזוטיות. לא הוכח שהשימוש באמצעות גז צחוק הוא בטוח, במהלך השליש הראשון להיריון, לכן לא ניתן להשתמש עם גז צחוק בפרק זמן זה. מאחר ושואפים את גז צחוק דרך האף, הוא אינו מתאים לשימוש על ידי אנשים הלוקים בהצטננות, או במחלה אחרת שמונעת מהם את האפשרות לנשום דרך האף.
לא קיימת אלרגיה לתחמוצת החנקן. הוא בטוח לשימוש גם אצל אנשים שסובלים ממחלת הנפילה (אפילפסיה), מחלת כבד, מחלת לב, סוכרת, או מחלות של המוח וכלי הדם המוחיים. גם אנשים הלוקים במחלות נשימתיות יכולים ליהנות מהשימוש עם גז צחוק – אך הדבר תלוי בסוג הספציפי של המחלה ובמאפייניה, יש לבדוק כל מקרה לגופו עם רופא השיניים!
שייך לתחום: ניתוחים בתחום
רפואת שיניים |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/levodopa/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
הטיפול במחלת פרקינסון עבר שינוי משמעותי בשנות ה-60, עם הכנסתו לשימוש של לבודופה. הגוף מסוגל להפוך לבודופה לדופאמין - אותו חומר כימי במוח אשר העדרו, או הימצאותו בכמות בלתי מספקת, גורמים למחלת פרקינסון, ולכן לבודופה עורר ציפיות גדולות לשיפור בולט של התסמינים.
הוכח שלבודופה היא אמנם תרופה יעילה, אך היא גורמת לתופעות לוואי קשות: בחילה, סחרחורת ודפיקות לב. גם כאשר הטיפול נעשה תוך כדי עלייה הדרגתית במינון, קשה היה לאזן את התועלת שבתרופה לעומת תופעות הלוואי שלה. דבר שהקשה עוד יותר על הטיפול היה הצורך המתמשך בהגדלת המינון.
היום נותנים לבודופה בשילוב עם קארבידופה או עם בנסראזיד, חומרים אשר מגבירים את השפעתו של לבודופה במוח, ומאפשרים את מתן התרופה במינונים נמוכים יותר, תוך הפחתת תופעות הלוואי של התרופה.
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
טבליות, כמוסות.
תדירות וזמן נטילה
3-6 פעמים ביום עם מזון או חלב.
טווח המינון
מבוגרים: מנה התחלתית 125-500 מ"ג, עם העלאת המינון עד להשגת התועלת המירבית המתאפשרת על ידי תופעות הלוואי.
תחילת ההשפעה
תוך 30 דקות. עשויים לחלוף 2-6 חודשים עד שתורגש השפעת התרופה במלואה.
משך ההשפעה
תוך 30 דקות. עשויים לחלוף 2-6 חודשים עד שתורגש השפעת התרופה במלואה.
מנה שנשכחה
יש לקחת מייד כשנזכרים. אם צריך לקחת את המנה הבאה תוך שעתיים, קח מנה אחת עכשיו ודלג על המנה הבאה.
הפסקת התרופה
אין להפסיק את התרופה בלי להיוועץ ברופא, הפסקתה עלולה להחמיר את המחלה.
מינון עודף
סביר להניח שמנה עודפת מקרית לא תגרום בעיות. מנות עודפות גדולות עלולות לגרום הקאה או תרדמה. יש ליידע את הרופא.
אחסון
לשמור במיכל סגור במקום קריר ויבש, הרחק מהישג ידם של ילדים
נמצא כמרכיב בתרופות הבאות
דופיקר | Dopicar
לבופר פלוס | Levopar Plus
סטאלבו | Stalevo
סינמט CR | Sinemet CR
אזהרות
תזונה
יש ליטול התרופה לפני ארוחה.
אלכוהול
מומלץ להימנע משתיית אלכוהול בזמן נטילת תרופה זו.
נהיגה
יש להימנע מנהיגה עד שלומדים כיצד התרופה משפיעה, כיוון שתרופה זו עלולה לגרום לטשטוש.
הריון
בטיחות השימוש לא הוכחה. התרופה גרמה למומים בבעלי חיים במינונים הגבוהים ממנת אדם. יש לשקול תועלת מול סיכון ולהיוועץ ברופא (C)
הנקה
התרופה עוברת לחלב אם ועלולה להשפיע על התינוק. מומלץ להיוועץ ברופא.
תינוקות וילדים
לא מומלץ לתינוקות עד גיל חודש.
קשישים
סבירות גבוהה יותר לתופעות לוואי. ייתכן שיהיה צורך בהפחתת המינון.
דווח לרופא במקרה של
מחלת לב
מחלת כבד
מחלת כליה
מחלת ריאות
אסתמה
דלקת סימפונות (bronchitis)
פעילות יתר של בלוטת התריס
ברקית (glaucoma)
כיב עיכולי
סוכרת
דיכאון
נטילת תרופות אחרות
סיכון ממנת יתר
בינוני
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
תופעות הלוואי של לבודופה תלויות ברמת המינון. בתחילת הטיפול, כאשר המינון נמוך, תופעות הלוואי בדרך כלל קלות. חומרתן של תופעות אלה עלולה לגבור עם העלאת המינון במטרה להמריץ את ההשפעות החיוביות של התרופה. יש להיוועץ ברופא בקשר לכל תופעות הלוואי של תרופה זו.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
[תרופות לטיפול ביתר לחץ דם ותרופות כגון סלגלין לטיפול בפרקינסון]: תיתכן ירידה חדה בלחץ הדם וצורך בהורדת המינון של תרופות אלו.
[נוגדי דיכאון]: לבודופה עלול להגיב עם נוגדי-דיכאון מסוג מעכבי מונואמין אוקסידאז ולגרום לעלייה מסוכנת בלחץ הדם. כמו כן עלול לבודופה להגיב עם נוגדי-דיכאון טריציקליים.
[פירידוקסין (ויטאמין B6)]: נטילת ויטאמין זה בכמות גדולה מדי, עלולה להפחית את ההשפעה של לבודופה.
[פנותיאזינים, בוטירופנונים, ריספרידון, איזוניאזיד, פניטואין, וארפארין, תכשירי ברזל, מטוקלופראמיד] מחלישים את השפעתו של לבודופה.
השפעת שימוש ממושך
יעילות התרופה פוחתת בדרך כלל עם הזמן ומצריכה העלאת המינון. גם תופעות הלוואי נעשות חמורות יותר, עד שמגיעים למצב בו יש להפסיק את התרופה לחלוטין.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/levonorgestrel-postinor-norlev/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
פוסטינור (Postinor) / נורלבו היא גלולה לנטילה חד-פעמית שמיועדת למניעת הריון בעקבות יחסי מין לא מוגנים או לא מתוכננים. פוסטינור/נורלבו משמשת גם כאמצעי למניעת הריון גם בעקבות אונס. כשנוטלים את התרופה בהתאם להוראות, היא תימנע הריון בקרב כשבע מתוך שמונה נשים.
כל גלולת פוסטינור/ נורלבו מכילה מינון גבוה - 1.5 מ"ג של החומר הפעיל לבונורגסטרל (Levonorgestrel) שהוא הורמון סנתטי מקבוצת פרוגסטוגנים (סוג של הורמונים נשיים).
לבונורגסטרל
במינון גבוה מונע הפריה, ככל הנראה, באמצעות עיכוב של תהליך הביוץ (שחרור הביצית הבשלה מתוך השחלה) וגורם לעיבוי הרירית בצוואר הרחם וכן סבורים כי נמנעת הפריית הביצית על ידי הזרע לאחר שחרור הביצית. . אמנם פוסטינור/נורלבו יכולה למנוע את הפריית הביצית, אך אינה יכולה למנוע את ההשתרשותה של ביצית מופרית.
מתי מומלץ להשתמש בפוסטינור?
גלולת היום שאחרי היא טבלית בודדת המכילה 1.5 מ"ג לבונורגסטרל לנטילה חד-פעמית, המשמשת כאמצעי חירום למניעת הריון בעקבות יחסי מין לא מוגנים או כישלון של אמצעי מניעה שבו משתמשים, מכל סיבה שהיא. עם זאת, פוסטינור או נורלבו 1.5 מ"ג אינם גורמים להפלה אם נלקחים בהריון.
בנוסף, לבונורגסטרל נמצא במינון נמוך בגלולות למניעת הריון מיקרוגינון ומיקרולוט ובהתקנים תוך רחמיים מירנה וג'נס.
יש ליטול פוסטינור/ נורלבו (גלולת לבונורגסטרל 1.5 מ"ג) בתוך 72 שעות מהמגע המיני הלא מוגן. אך כיוון שיעילות הגלולה גבוהה יותר ככל שנוטלים אותה מוקדם ככל האפשר, עדיף לקחתה בתוך 12 שעות מרגע קיום היחסים. עם זאת, היעילות של גלולת היום שאחרי במניעת הריון לא רצוי עלולה לרדת במקרה של הקאה, אם עדיין לא עברו לפחות שלוש שעות מרגע נטילתה.
ניתן ליטול פוסטינור בכל ימי המחזור החודשי, ויותר מפעם אחת במחזור אך אז קיים חשש לשיבושו.
פוסטינור והמחזור החודשי
בדרך כלל לאחר נטילת פוסטינור הדימום הווסתי אמור להתחיל במועד הצפוי, אך אצל חלק מהנשים יתכנו שיבושים במועד תחילת הווסת או במהלכה. במידה שהאיחור במחזור נמשך למעלה מחמישה ימים או אם הדימום שמופיע שונה מהרגיל, יש להגיע לבדיקה אצל רופא נשים כדי לשלול הריון.
מתי אין להשתמש בפוסטינור/ נורלבו?
אין להשתמש בגלולת היום שאחרי אם קיימת רגישות או אלרגיה לחומר הפעיל או למרכיבים אחרים בתרופה. אין להשתמש בפוסטינור/ נורלבו אם עברו יותר מ-72 שעות מקיום יחסי מין לא מוגנים או לא רצויים.
יש להיוועץ ברופא לפני השימוש בגלולת היום שאחרי במצבים הבאים:
מחלות כבד או ליקויים חמורים בתפקודו.
מחלות במעי הדק, מחשש של ספיגה ירודה של לבונורגסטרל 1.5 מ"ג, כיוון שריכוז נמוך שלו אינו מספק את ההגנה הנחוצה.
הריון מחוץ לרחם, ניתוח או דלקת בחצוצרות בעבר.
חשוב לשים לב:
גלולת היום שאחרי מסוג פוסטינור/ נורלבו מיועדת לשימוש במקרה חירום בלבד ואינה מהווה תחליף לאמצעי מניעה שגרתי, מה גם שאינה מעניקה אותה דרגת ההגנה כמו גלולות למניעת הריון וחלק מאמצעי המניעה האחרים. מחקרים מסוימים הראו שגלולת לבונורגסטרל 1.5 מ"ג יעילה פחות בקרב נשים עם אינדקס מסת גוף גבוה (BMI), אך המידע מוגבל ואינו חד משמעי, לכן השימוש מומלץ ללא תלות באינדקס מסת הגוף.
לאחר השימוש בגלולת היום שאחרי, יש לבצע בדיקת הריון (ערכה ביתית מספיקה לשם כך) אם חלו איחור בווסת של חמישה ימים או הופעת דימום באמצע המחזור הצפוי הבא, כדי לשלול הריון מחוץ לרחם.
במקרה בו הווסת קלה או כבדה מהרגיל, יש לפנות לרופא מוקדם ככל האפשר, כמו גם בעת הריון, על אף השימוש בתרופה.
גלולת היום שאחרי, פוסטינור/ נורלבו נמכרת ללא מרשם רופא לנשים ולנערות מעל גיל14; מתחת לגיל 14 יש להיוועץ ברופא. .
כמו כן, חשוב לזכור שגלולת היום שאחרי אינה מונעת הדבקה במחלות מין או מחלות אחרות שמועברות דרך מגע מיני. לכן, במקרה של חשש יש לפנות לרופא לקבלת טיפול מתאים.
צילום: shutterstock
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
גלולה לנטילה חד פעמית. יש לבלוע את הגלולה בשלמותה עם כוס מים.
תדירות וזמן נטילה
יש ליטול את גלולת היום שאחרי סמוך ככל הניתן לאחר קיום יחסי מין בלתי מוגנים, אך לא יאוחר מ-72 שעות. ניתן לקחת פעם אחת במחזור (חודש), מחשש לשיבוש המחזור.
טווח המינון
1.5 מ"ג.
מנה שנשכחה
לא רלוונטי
הפסקת התרופה
לא רלוונטי - נטילה חד פעמית.
מינון עודף
תיתכן החמרה של תופעות הלוואי. אך הסבירות לנטילת מינון עודף של לבונורגסטרל 1.5 מ"ג נמוכה, כיוון שאריזת התרופה מכילה רק גלולה אחת.
אחסון
יש לשמור את התרופה בטמפרטורת החדר, עד 25 מעלות (פוסטינור), אין תנאי אחסון מיוחדים (נורלבו) כשהיא מוגנת מאור.
אזהרות
תזונה
ניתן ליטול פוסטינור או נורלבו 1.5 מ"ג ללא תלות בארוחות.
אלכוהול
לא צפויות בעיות מיוחדות.
נהיגה
יש להימנע מנהיגה עד שלומדים כיצד התרופה משפיעה, כיוון שתרופה זו עלולה לגרום לעייפות או לסחרחורת.
הריון
אין להשתמש בגלולות היום שאחרי בהריון, אך הן אינן יכולות לגרום להפלה ולא קיים מידע אודותיהן שיכול להעיד על נזק להתפתחות העובר.
מומלץ לפנות לרופא אם למרות השימוש בפוסטינור או בנורלבו 1.5 מ"ג התפתח הריון, כדי לשלול הריון מחוץ לרחם, במיוחד בקרב נשים עם רקע של הריון כזה או של ניתוח או דלקת בחצוצרות או אגן הירכיים. אחד הסימנים לכך עלולים להיות כאבי בטן חזקים לאחר נטילת התרופה.
הנקה
יש להניק לפני נטילת התרופה ולהמתין לפחות 8 שעות לפני הנקה הבאה, כי לבונורגסטרל מופרש בחלב אם.
תינוקות וילדים
התרופה זו אינה מיועדת לבנים ואינה מיועדת לילדות לפני קבלת המחזור החודשי הראשון.; עבור נערות מתחת לגיל 14 שנים התרופה משווקת לפי מרשם רופא בלבד.
קשישים
לא רלוונטי, התרופה מיועדת לנשים בגיל הפריון.
סיכון ממנת יתר
נמוך
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
תופעות לוואי שכיחות של פוסטינור כוללות בחילה (ולעיתים אף הקאה), כאבים בחלק התחתון של הבטן, דימום מהנרתיק לפני המועד הצפוי של המחזור, כאב ראש ועייפות.
לפעמים יתכנו גם תופעות הלוואי הבאות: שיבושים במחזור או במאפייני הדימום הווסתי, רגישות בשדיים, כאבי ראש, סחרחורת, שלשול או פריחה מגרדת בעור (אורטיקריה- נדיר מאוד).
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
נטילת גלולת היום שאחרי עם תרופות אחרות עלולה להוביל לירידה ביעילות הטיפול או להחמרת תופעות לוואי . במיוחד יש ליידע את הרופא/
הרוקח בנטילת התרופות הבאות בארבעת השבועות האחרונים.
תרופות לטיפול ב
אפילפסיה
, כאב עצבי או הפרעות פסיכיאטריות כגון: ברביטרטים,פרימידון, פניטואין או קרבמזפין.
תרופות לטיפול ב
שחפת
כמו ריפאמפיצין וריפאבוטין.
תרופות לטיפול באיידס כגון: ריטונאביר. אפאוירנז.
תכשירים טבעיים המכילים את צמח המרפא היפריקום לטיפול בדיכאון או חרדה.
תרופות לטיפול בזיהום פטרייתי כמו גריזופולבין.
פוסטינור/ נורלבו עלולה להשפיע על ציקלוספורין (תרופה המדכאת את המערכת החיסונית).עם זאת, פוסטינור או נורלבו 1.5 מ"ג אינם מפריעים להשפעת הגלולות למניעת הריון, לכן נשים המשתמשות בהן יכולות להמשיך בנטילתן.
השפעת שימוש ממושך
תכשירי לבונורגסטרל במינון גבוה מיועדים לשימוש חד-פעמי במצבי חירום בלבד.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/lice/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
כינים הן חרקים קטנים, שחיים על גופם של בני אדם וניזונים מדם. כאשר מספר גדול של כינים חיות ומתרבות על הגוף, התופעה מכונה שריצה.
קיימים שלושה סוגים של כינים שחיות על גופם של בני אדם:
כיני ראש- בדרך כלל נמצאות בשיער, בעיקר על העורף ומאחורי האוזניים. כינים נפוצות בעיקר בקרב ילדים בגילאי הגן ובית הספר היסודי. גם מבוגרים יכולים להידבק בכינים, במיוחד כאשר הם גרים עם ילדים.
כיני ערווה
- בדרך כלל נמצאות באזור הערווה. אולם ניתן למצוא אותן גם על שיער הפנים, על הריסים, על הגבות, בבית השחי, על שיער החזה ובמקרים נדירים על הראש.
כיני גוף
- חיות ומטילות ביצים בתפרי הבגדים. כיני הגוף נמצאות על הגוף רק כשהן ניזונות.
סימפטומים
התסמין הנפוץ ביותר של כינמת הוא גירוד. קיימים תסמינים שונים, בהתאם לסוג כינים.
כיני ראש, לעתים אינן גורמות לתסמינים בשלבים הראשונים. הגירוד בראש יכול להתחיל שבועות ואפילו חודשים לאחר תחילת ההתפשטות. הגירוד יכול לגרום לפצעים בעור. העור החשוף עלול להפריש נוזל שקוף, או להתכסות בקרום, שעלול להזדהם.
כיני ערווה גורמות לגירוד חמור. עקיצות כינים עלולות לגרום סימנים קטנים, שנראים כמו חבורות קטנות על הגו (כל חלקי הגוף מלבד הראש והגפיים), על הירכיים, או על החלק העליון של הזרוע. כאשר כינים מתיישבות על הריסים, קצות העפעפיים לעתים מתכסים בקרום. ניתן להבחין בכינים ובביציהן על בסיס הריסים.
כיני גוף גורמות לגירוד קשה מאד, במיוחד בשעות הלילה. פצעים מגרדים מופיעים בבית השחי, במותניים, על הגו ובמקומות אחרים, בהם תפרי הבגדים נצמדים אל הגוף. כינים וביצי כינים ניתן למצוא בתפרי הבגדים, בדרך כלל לא ניתן לראות אותן כשהן על העור.
גירוד תדיר עלול לגרום לזיהומים בעור. במקרים החמורים ביותר של כיני ראש, השיער עלול לנשור וגוון העור של אוזניים נגועות בכינים עלול להפוך כהה יותר.
סיבות וגורמי סיכון
כינים עוברות בקלות מאדם לאדם דרך מגע קרוב, או כאשר אנשים חולקים בגדים או חפצים אישיים (כמו כובעים ומברשות שיער). כינים אינן מסוגלות לקפוץ או לעוף.
גורמי סיכון
הגורמים שמעלים את הסיכון להידבקות בתופעת כינמת כוללים:
נוכחות בבית הספר או בגן. ילדים צעירים בגן ובבית הספר, לעתים קרובות משחקים בצמידות, או חולקים כובעים, מברשות וחפצים אחרים. התנהגות זו מגבירה את הסיכון להידבקות והדבקה בכיני ראש.
מחיה בתנאי צפיפות, או בסביבה שאינה נקייה. אנשים שחיים בתנאי צפיפות, או שאינם מתרחצים ומכבסים את בגדיהם באופן קבוע (כמו למשל חסרי בית, קורבנות מלחמה או אסונות טבע, או פליטים) נמצאים בסיכון גבוה להידבקות בכיני גוף.
קיום יחסי מין עם בני זוג רבים מעלה את הסיכון להידבקות בכיני ערווה
אבחון ובדיקות
רופא עור
בדרך כלל יכול לאבחן כינמת על ידי התבוננות מקרוב בשיער. לעתים הוא יבחן את הכינים תחת מיקרוסקופ, על מנת להיות בטוח שאכן מדובר בכינים.
כמו כן, הרופא יכול למצוא כיני ערווה או כיני גוף, באמצעות התבוננות מקרוב בגוף או בבגדים.
סיבוכים אפשריים
קיימים מקרים בהם ניתן לפתח תגובה
אלרגית
לנשיכת הכינה. מצב זה בדרך כלל מוביל לגירוד, וגירוד אינטנסיבי עלול לגרום לשריטות/פצעים. במקרים נדירים הפצעים הללו אף יכולים להוביל ל
זיהום
בעור הקרקפת. במידה ומופיעים אדמומיות, נפיחות וכאב, יש לפנות לרופא עור לקבלת טיפול.
טיפולים ותרופות
הטיפול המקובל ביותר הוא באמצעות משחות, קרמים, או שמפו אשר אושרו על-ידי משרד הבריאות. ניתן לרכוש אותם ללא מרשם או עם מרשם. כדי להשמיד כינים ואת הביצים שלהם, יש למרוח את התכשירים על העור, או על הראש, בהתאם להוראות.
כמה ימים לאחר ההדברה יש לסרק את השיער במסרק מיוחד וצפוף, כדי לוודא שלא נותרו כינים חיות או ביצי כינים. במידה והכינים לא נעלמו, יש צורך בהדברה חוזרת, רצוי עם חומר אחר.
במצבים ששני טיפולים או יותר אינם מועילים, הרופא עשוי לרשום גלולה בשם איברמקטין.
מאחר שכינים יכולות לחיות עד יומיים שלא על גוף האדם, מומלץ לחטא מצעים, מגבות, מברשות שיער וכל מה שבא במגע עם הכינים.
מניעה
כיני ראש יכולות להופיע אצל אנשים מכל מעמד חברתי או כלכלי. קשה מאד למנוע התפשטות של כינים בקרב ילדים, משום שלעתים קרובות הם חולקים כובעים, מסרקים וחפצים אחרים.
בדיקת הראש של הילדים בתדירות גבוהה, עשויה לסייע בגילוי הכינים ובטיפול בהן בשלב מוקדם, לפני ששאר בני המשפחה נדבקים. הימנעות ממגע קרוב לזמן ממושך עם אדם שיש לו כינים, מורידה אף היא את הסיכון להידבקות בכינים.
כיני ערווה נפוצות בראש ובראשונה אצל אנשים שיש להם בני זוג רבים למין. הפחתת מספר בני הזוג עשויה להקטין את הסיכון להידבקות בכיני ערווה.
כיני גוף ניתן למנוע באמצעות רחצה באופן קבוע והחלפת בגדים מידי יום. כיני גוף חיות על בגדים, לא על הגוף. כביסת הבגדים במים חמים, בדרך כלל משמידה כינים בוגרות ומונעת את בקיעת הביצים. כיני גוף שנמצאות על העור, בדרך כלל נעלמות בעקבות רחצה ולבישת בגדים שאינם נגועים בכינים. ברב המקרים אין צורך בנטילת תרופות להשמדת כיני גוף.
טיפולים אלטרנטיביים |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/lidocaine-tyrothricin-cetrimonium-bromide/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
התכשיר משמש להקלה של
כאבי גרון
חזקים וזיהומים בחלל הפה והגרון באמצעות שילוב של מספר פעולות: חיטוי ואילחוש מקומי, לצד טירוטריצין שהוא חומר אנטיביוטי המשמש לטיפול בזיהום. התכשיר קיים בצורת טבליות למציצה.
יש להימנע מצחצוח שיניים מייד לפני או אחרי נטילת התכשיר מאחר שמשחת שיניים תפחית את יעילותו.
אם אין הטבה, או שסימני הכאב והזיהום ממשיכים מעבר ל-7-5 ימים של שימוש- יש לפנות לרופא.
צילום: shutterstock
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
טבליות למציצה
יש להניע את הטבליה לאט בתוך הפה, ללא התמוססות בתוך פנים הלחי.
אין ללעוס, לשבור, או לבלוע את טבליית המציצה.
תדירות וזמן נטילה
בהתאם לעוצמת כאבי הגרון, כל 1-3 שעות.
טווח המינון
לכאבי גרון קלים- בינוניים: יש למצוץ טבליה אחת כל 2-3 שעות.
לכאבי גרון חזקים: ניתן למצוץ טבליה אחת כל 1-2 שעות.
אין לעבור מינון של 12 טבליו ת ב-24 שעות.
תחילת ההשפעה
לרוב מתקבלת הקלה מיידית של כאבי הגרון.
משך ההשפעה
לרוב מתקבלת הקלה מיידית של כאבי הגרון.
מנה שנשכחה
לא רלבנטי, הנטילה היא לפי הצורך.
הפסקת התרופה
יש להפסיק השימוש במקרה של תופעות אלרגיה.
מינון עודף
מינון יתר של צטרימוניום ברומיד עלול ל גרום לבחילות ולהקאות, מינון יתר של לידוקאין עלול לגרום להשפעות מזיקות על מערכת העצבים המרכזית ועל מערכת הלב וכלי הדם. בנטילת מנת יתר או אם בטעות בלע ילד מן התרופה, יש לפנות מיידית לרופא או לחדר מיון, בצירוף אריזת התרופה.
אחסון
מתחת ל-25 מעלות צלזיוס. מוגן מלחות ומאור.
אזהרות
תזונה
אין לאכול או לשתות חצי שעה אחרי לקיחת התרופה
.
עלול להיגרם אלחוש זמני של הלשון והגרון, היכול לפגוע בבליעה. יש להימנע מאכילה כל עוד תחושת אלחוש זו קיימת.
אלכוהול
לא צפויות בעיות מיוחדות.
נהיגה
אין בעיות ידועות.
הריון
אין להשתמש. יש להתייעץ עם הרופא טרם נטילה בהריון.
הנקה
אין להשתמש. יש להתייעץ עם הרופא טרם נטילה בתקופת הנקה.
תינוקות וילדים
שימוש בילדים ובמתבגרים מעל גיל 12 שנים.
קשישים
לא צפוי שינוי במינון.
דווח לרופא במקרה של
אלרגיה
כאב גרון המלווה בחום
חתך או פצע ברירית הפה או הגרון
כאב גרון המלווה בחום גבוה, סחרחורת, הקאה או אי-נוחות רבה בבליעה
אי סבילות לסוכרים מסוימים
סיכון ממנת יתר
נמוך
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
בזמן השימוש בתרופה זו יתכנו תופעות אלרגיה כגון: קושי בנשימה או בבליעה,
פריחה
או בליטות בעור, נפיחות בפה או בגרון, שפתיים או לשון- יש להפסיק השימוש ולפנות לרופא
.
שלשול
מתמשך או חמור, שלשול עם דם ורירית, כאבים בטבור או התכווצויות ו/או חום, זיהום חדש או החמרת הסימנים- מחייבים הפסקת השימוש בתרופה ופנייה לרופא.
נדיר- גירוי מקומי בפה או בגרון (אי נוחות בפה)- בעיקר בשימוש בתדירות גבוהה לתקופה ממושכת. שימוש בטירותריצין על פצעים טריים יכול להוביל לדימום.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
לא ידוע
.
יש לעדכן רופא/רוקח באשר לנטילת תרופות אחרות, כולל תרופות ללא מרשם וכן תוספי תזונה.
השפעת שימוש ממושך
אין להשתמש בתרופה זו לעיתים קרובות או לתקופה ממושכת מבלי להיוועץ ברופא.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/life-coaching/
2 דקות קריאה
כללי
מאמרים
אם בעבר האפשרות כי יאמרו לנו מה עלינו לעשות על מנת להגדיל את העסק, לשפר את הזוגיות, למצוא יותר זמן איכות עם הילדים, להסתדר טוב יותר עם הבוס, לסגור את המינוס בבנק ובכלל - להפוך את החיים טובים ומספקים יותר נשמעה כחלום רחוק, היום היא נשמעת ברת השגה. אימון לחיים הינו תחום ייעוצי, אשר מבקש לתת מענה לאנשים המרגישים צורך בעזרה ועידוד להגשמת יעדיהם, שיפור הישגיהם ואיכות חייהם.
אימון לחיים - אבל למה ולמי?
אימון לחיים, או אימון אישי, הינו טכניקה ייעוצית אשר התפתחה על בסיס הפסיכולוגיה החיובית. הפסיכולוגיה החיובית מבוססת על ההנחה כי לאדם ישנם כוחות, יכולות ורצון למימוש ו
הגשמה עצמית
, אך אלו עלולים לא לבוא לידי ביטוי. במצבים אלו, תפקיד
המאמן
או היועץ הינו לסייע לאדם להתחבר מחדש לכוחות והיכולות הטמונים בו, ובאמצעותם להתמודד עם המכשולים הניצבים בדרכו ולפעול למימוש והגשמה עצמית.
אימון לחיים מציע ליווי פרקטי וממוקד מטרות, אשר מכוון לגיוס משאבים אישיים וזיהוי אסטרטגיות היעילות ל
התמודדות
עם מכשולים ועכבות, בדרך להגשמת המטרות.
אימון לחיים מתאים לאנשים בריאים ומתפקדים, אשר מרגישים כי אין הם ממצים את מרב הפוטנציאל האישי שלהם, או שהם רוצים לשנות הרגלים, ולשפר את תפקודם בתחומים ספציפיים.
למי מתאים אימון לחיים?
- אנשים המעוניינים לשפר את הישגיהם או תפקודם בתחום התעסוקתי. לדוגמה, הקמת או הרחבת עסק אישי, שינוי קריירה, שיפור התפקוד הניהולי, ניהול טוב יותר של הזמן או הכספים. לשם כך, ישנו
אימון קריירה
.
- אנשים המעוניינים לאזן טוב יותר את תפקידי החיים. לדוגמה, אנשים החווים חוסר איזון בין תפקידם כהורים, בני זוג ואנשי קריירה. לשם כך, ישנו
אימון משפחתי
.
- בני/בנות זוג המרגישים כי זוגיותם זקוקה ל"זריקת עידוד", אך אינם יודעים כיצד להחיות את הקשר הזוגי ביניהם. לשם כך, ישנו
אימון זוגי
.
- אנשים המעוניינים לנהל אורח חיים בריא יותר. לשם כך, ישנו
אימון בריאות
, או
אימון אישי להרזיה
.
- בעלי הפרעות קשב וריכוז החשים כי בשל הפרעת הקשב שלהם הם אינם ממצים את הפוטנציאל האישי שלהם. לשם כך קיים
אימון לקשב וריכוז
.
למי אימון לחיים לא מתאים?
- אנשים המתמודדים עם קשיים רגשיים, כגון דיכאון, חרדות, הפרעות אכילה וכדומה. המאמן אינו בעל הכשרה לטיפול בקשיים אלו והשתתפות באימון עשויה להחריף את הקשיים וליצור חווית כישלון. במקרים של קשיים רגשיים אלו, מומלץ לפנות לטיפול באמצעות פסיכותרפיה, אשר נעשית על ידי פסיכולוג, עובד סוציאלי קליני או פסיכותרפיסט.
- אנשים המתמודדים עם קשיים בתחומים נרחבים, ממושכים ועוצמתיים.
- אנשים המתמודדים עם קשיים חברתיים משמעותיים.
אימון לחיים - כיצד זה עובד?
אימון לחיים הינו תהליך ממוקד ומוגבל בזמן, בו המאמן מסייע למתאמן להגדיר מטרה מרכזית ולהציב תתי יעדים להשגתה. המטרה אינה יעד כללי ומופשט ("להיות מאושר", "להצליח יותר") אלא יעד קונקרטי וספציפי (לפתוח עסק פרטי, להכפיל את מספר הלקוחות, להגיש עבודות בזמן). בכל מפגש אימון המתאמן לוקח על עצמו מטלות אשר יקדמו אותו בדרך להגשמת יעד זה. לרוב, בין המפגשים יישמר קשר באמצעות הטלפון או המייל בין מאמן למתאמן, זאת על מנת להגיע למרב האפקטיביות והחיבור למטלה. לאחר מכן, במפגש עצמו, יוכלו המאמן והמתאמן לדון בקשיים אשר התעוררו בדרך להשגת המטרה ותתי יעדים רלוונטיים נוספים, ולהגדיר בהתאם לצרכים הנדרשים במהלך התהליך, משימות נוספות. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/lipid-lowering/
הורדת שומנים בדם (Lipid lowering)
טיפול ומניעה
3 דקות קריאה
אופן הטיפול ברמת שומנים גבוהה בדם (דיסליפדמיה), נקבע על ידי חישוב הסיכון הקרדיווסקולרי – הסיכון ללקות במחלות לב וכלי דם טרשתיות
[1]
.
הטיפול ברמת שומנים גבוהה בדם, ניתן בראש ובראשונה לשם הפחתת הסיכון ללקות במחלות לב וכלי דם, שהגורם החשוב ביותר להן הוא טרשת עורקים
[1]
.
טרשת עורקים היא מחלה הנגרמת כתוצאה מהצטברות רבדים בדפנות העורקים של כולסטרול, תאי דלקת ועוד, המובילים להיצרות של חלל העורק. היצרות זו מובילה להפחתה בהספקת הדם לאיברים חיוניים. כמו כן, קרע או סדק פתאומי ברובד הטרשתי מוביל להיווצרות של קריש דם ובסופו של דבר לאוטם באיבר. הכולסטרול ובעיקר ה-LDL, הודגם במחקרים כגורם ליצירת טרשת עורקים
[2]
.
במקרים מסוימים, מספיק יהיה לעשות שינויים תזונתיים להפחתת רמת ה-LDL, כמו צריכה עתירה בסיבים ודיאטה המכילה פחות 30% שומנים מכלל הקלוריות, וכמות שומן רווי העומדת על 8-10% מכלל הקלוריות הנצרכות
[1]
.
במרבית המקרים, הטיפול יתבטא בשילוב של שינויים בהרגלים תזונתיים, פעילות גופנית, ושימוש בתרופות שונות המיועדות להפחתת רמת השומנים בדם
[1]
.
shutterstock
מתי מתבצע
הטיפול נועד לאנשים שלהם גורם סיכון יחיד, כאשר ערך המטרה של הכולסטרול הרע, LDL, במטופלים אלו עומד על פחות מ-160 מ"ג/ד"ל. במטופלים עם שני גורמי סיכון ויותר, ערך המטרה נקבע על 130 מ"ג/ד"ל ומטה. כאשר מדובר על מטופלים בעלי היסטוריה של מחלה טרשתית, ערך המטרה הוא פחות מ-100 מ"ג/ד"ל
[1]
.
הערכת הסיכון של המטופל מתבצעת באמצעות מחשבוני סיכון שונים אשר קובעים את דרגות הסיכון לפי גורמים שונים כמו קיום מחלה כלילית, מחלת כלי דם במוח, מחלת עורקים היקפית,
סוכרת
ו
אי-ספיקת כליות
, ולפי בדיקות דימות שמצביעות על קיום טרשת בעורקים. כמו כן, גורמי סיכון נוספים שאינם נכללים במחשבוני הסיכון, וצריכים להילקח בחשבון בהערכת הסיכון ממחלות כלי דם טרשיות כוללים סיפור משפחתי של מחלת כלי דם טרשתית, השמנה, אורח חיים יושבני, מיעוט בפעילות גופנית, מחלה דלקתית כרונית, הפרעה פסיכיאטרית מז'ורית, טיפול HIV, פרפור עליות, היפרטרופיה של חדר שמאל, מחלת כליות כרונית, תסמונת דום נשימה בשינה, מחלת כבד שומני לא-אלכוהולית, רמת ליפופרוטאין a גבוהה, וא.נשים לאחר טיפולים כימותרפיים והקרנות לבית החזה או
סרטן בלוטת התריס
[2]
.
הכנות לטיפול
לא קיימות הכנות מיוחדות טרם תחילת הטיפול בעודף שומנים בדם.
בזמן הטיפול
הטיפול בעודף שומנים בדם, לאחר הערכת הסיכון וההחלטה על הטיפול המתאים כולל בדרך כלל שילוב של שינוי אורחות חיים וטיפול תרופתי.
מבחינת התזונה, ההמלצה היא על צריכת ירקות ופירות מסוגים שונים, תוך הימנעות מהסרת הקליפה, צריכה של קטניות, דגנים מלאים ולחם מקמחים מלאים, שומנים מהצומח עם עדיפות לשמת זית ושמן קנולה, אבוקדו, אגוזים, שקדים, טחינה. כמו כן, עדיף לצרוך דגי ים שמנים פעמיים עד שלוש בשבוע, וחלקים רזים של עוף, הודו ובשר בקר. בנוסף, יש להקפיד להגיעה לכמות היומית המומלצת של סידן. לשמירה על רמת שומנים נמוכה בדם, מומלץ להימנע מצריכה של בשרים עתירי שומן, מרגרינות מוקשות ודברי מאפה המכילים שומן צמחי מוקשה, מאכלים עתירי מלח, מאכלים עם תוספת סוכר
[2]
.
ישנן שיטות דיאטה המוכרות בשם Step 1 and Step 2 diets, שמטרתן להפחית בהדרגתיות את צריכת השומנים הרווים, הכולסטרול והקלוריות בכלל, וזאת לשם קידום הפחתת משקל באנשים הסובלים מעודף משקל, והפחתת רמות הכולסטרול בדם. השלב הראשון של הדיאטה – Step 1 diet, מגבילה את כמות הקלוריות הנצרכת משומנים רווים ל-8-10% מכלל הקלוריות, מגבילה את כמות הכולסטרול הנצרך לפחות מ-300 מ"ג ביום. לאחר מכן, בשלב השני, מוגבלת בצורה מוגברת צריכת הקלוריות משומנים רווים לפחות מ-7% מכלל צריכת הקלוריות היומית, ואת הכולסטרול לעד 200 מ"ג ביום
[1]
.
מבחינת פעילות גופנית, ההתערבות האידיאלית משלבת 30 דקות של אימון בעצימות בינונית. שילוב של תזונה נכונה ופעילות גופנית משפר את איכות החיים תוך שיפור פרופיל השומנים, ושמירה על מסת השריר והעצם
[2]
.
כמו כן, ישנן המלצות כמו שמירה על משקל גוף בריא, הפסקת עישון והימנעות מצריכה מופרזת של אלכוהול
[2]
.
הטיפול התרופתי להפחתת רמות ה-LDL בדם, מתבסס בעיקרו על השימוש בסטטינים. הסטטינים מפחיתים את הייצור של כולסטרול בכבד על-ידי עיכוב של האנזים HMG-CoA reductase. כתוצאה מכך מתקבלת הפחתה תוך תאית של כולסטרול, אשר מעודדת הגברה בביטוי קולטנים מיוחדים על תאי הכבד, ובכך יותר כולסטרול LDL נספג מהדם לכבד, שם נעשים בו שימושים שונים
[2]
.
במטופלים אשר נמצאים בסיכון גבוהה וסיכון גבוהה מאוד, אשר לא מגיעים ליעד הטיפולי באמצעות שינוי אורחות החיים ומינון מקסימלי של סטטינים, נעשה שילוב של תרופה נוספת, שפועלת באופן סינרגטי עם סטטינים, כמו אזטימיב. במידה וגם טיפול זה אינו מספיק, נעשה שימוש במעכבי PCSK9 בזריקה2.
אחרי הטיפול
השימוש בסטטינים נחשב לבטוח, ובמרבית המקרים נסבל בצורה טובה. עם זאת, ישנן תופעות לוואי כמו השפעות על תפקודי הכבד, עליה סיכון להתפתחות סוכרת, ועלייה בסיכון לשבץ מוחי מדמם, אך מדובר בתופעות נדירות למדי. התופעה הנפוצה ביותר, שגם היא מופיעה רק בחלק מהמטופלים ובאופן כללי אינה נפוצה, היא כאבי שרירים או נזק שרירי
[2]
.
סיכונים
הטיפול ברמות שומנים גבוהות בדם אינו כרוך בסיכון, למעט תופעות הלוואי הנדירות הכרוכות בשימוש בתרופות שצוינו בסעיף הקודם.
[1]
https://www.aafp.org/afp/1998/0501/p2192.html
Ahmed SM, Clasen ME, Donnelly JE. Management of dyslipidemia in adults. Am Fam Physician. 1998 May 1;57(9):2192-2204, 2207-8. PMID: 9606309.
[2]
https://ima-contentfiles.s3.amazonaws.com/clinical_102_dislip.pdf
הנחיות ישראליות לטיפול בדיסליפידמיה. אוגוסט 2020. ההסתדרות הרפואית בישראל. המכון לאיכות ברפואה. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/liposuction-surgery/
שאיבת שומן (Liposuction Surgery)
ערוץ רפואה אסתטית
6 דקות קריאה
כללי
שאלות ותשובות
מאמרים
ניתוח
שאיבת שומן
היא הליך שנועד להסיר שומן עודף מאזורים ספציפיים בגוף, לצורך עיצוב הגוף מבחינה אסתטית (קווי מתאר) וצמצום ההיקפים. בהליך משתמשים בצינור מיוחד, אשר שואב החוצה בעזרת וואקום חלקים קטנים מרקמת השומן העודפת המצטברת. לא ניתן לבצע הליך זה בכל אזורי הגוף המכילים עודפי שומן, ולרוב הניתוח מתבצע לצורך שאיבת שומן בבטן, בירכיים, במותניים, בעכוזים, בזרועות ומתחת לסנטר. בנוסף, לעיתים ניתן להשתמש בשאיבת שומן לצורך
הקטנת חזה
[1]
.
שאיבת שומן גם יכולה לשמש לטיפול במצבים בריאותיים מסוימים כגון לימפאדמה (בצקת לימפטית) - מצב ארוך טווח הגורם לנפיחות בגפיים
, אך ההליך במצבים כגון זה שונה משאיבת שומן קוסמטית
[2]
.
צילום: Daleen Loest | Shutterstock
מטרת הניתוח
שאיבת שומן מיועדת פעמים רבות לאנשים הסובלים משומן עודף בנקודות ספציפיות בגוף, אך הם בעלי משקל גוף יציב.
המטרה בניתוח שאיבת שומן היא בדרך כלל לשפר את הדימוי העצמי, וזו הסיבה העיקרית בגינה אנשים פונים לביצוע ניתוח שאינו בעל נחיצות רפואית. בנוסף, שאיבת שומן היא לרוב אמצעי שאנשים רבים פונים אליו לאחר שכשלו בניסיונות לעצב את הגוף ע"י שילוב של פעילות גופנית ותזונה נכונה.
מה שאיבת שומן לא יכולה לעשות?
בניגוד לדעה הרווחת, שאיבת שומן אינה מטפלת בעודף משקל גדול.
היא אינה תחליף לטיפול בהשמנה יתר כגון ניתוח בריאטרי, או לתזונה נכונה ופעילות גופנית, והיא גם לא טיפול יעיל לעור רפוי או לצלוליט - העור עם הגומות המופיע בדרך כלל על הירכיים, הירכיים והישבן
[3]
.
שאיבת שומן ללא ניתוח
בשנים האחרונות צוברות תאוצה חלופות לא ניתוחיות או זעיר פולשניות לשאיבת שומן. טיפולי עיצוב גוף אלו בדרך כלל אינם דורשים חתך או הרדמה, ולעתים קרובות כרוכים בפחות זמן החלמה
[4]
.
שאיבת שומן ללא ניתוח היא חלופה פחות פולשנית לשאיבת שומן "רגילה". אבל האם זה עובד? התשובה מורכבת יותר מאשר כן או לא פשוט. למרות ששמה שאיבת שומן ללא ניתוח, אין מדובר בשאיבת שומן כלל. שאיבת שומן מסורתית היא הליך כירורגי, הכולל חתכים קטנים שבהם מוחדר צינור לאזור שומני, ולאחר מכן השומן נשאב החוצה דרך הצינור. התוצאה היא הפחתה קבועה של אותם תאי שומן. ניתן להשתמש בשאיבת שומן באזורים גדולים בהם יש מצבורי שומן משמעותיים והניתוח עשוי להיות יעיל לאחר הליך אחד בלבד. מכיוון ששאיבת שומן היא ניתוח, יש זמן החלמה מסוים עם נפיחות, כאב וסיכון לזיהום. שאיבת שומן ללא ניתוח היא שם כללי למספר הליכים המשתמשים בלייזר, בחום, בקירור או בגלי קול, כדי "להרוס" את קרומי התאים המקיפים את תאי השומן, שעם הזמן עשויים להמיס את השומן. להליכים אלו יש בדרך כלל זמן התאוששות קצר יותר מניתוח שאיבת שומן, אך הם אינם יעילים לאזורי שומן גדולים. השימוש בהם צריך להיות מוגבל לאזורים קטנים ועקשניים שנותרו לאחר דיאטה ופעילות גופנית, או למטופלים/ות שאינם יכולים לעבור ניתוח. במקרים רבים, ייתכן שיידרשו מספר טיפולים
[5]
.
הכנה לניתוח
ההכנה לניתוח שאיבת שומן כוללת מפגש ייעוץ מקדים, בו מבררים כי אין למטופל/ת מחלות רקע שאינן מאפשרות את ביצוע הניתוח, בירור על
שימוש בתרופות, תוספי מזון או צמחי מרפא,
והסיבות המביאות את המטופל/ת לניתוח מסוג זה
.
בשלב זה גם חשוב להעלות את הציפיות שלך מהניתוח
[1]
.
במקרים מסוימים יומלץ על הפסקת תרופות מסוימות, כגון מדללי דם או
NSAIDs
, לפחות שלושה שבועות לפני הניתוח. במקרים אחרים ייתכן צורך בבדיקות דם מסוימות לפני ההליך
[1]
, כגון ספירת דם ותפקודי קרישה. מטופלים מבוגרים יותר לעיתים יתבקשו לערוך גם
צילום חזה
ו
אק"ג
מקדים
.
הרופא/ה יסביר למטופל/ת מאילו אזוריים ניתן ורצוי אצלם להסיר את עודפי השומן
.
ניתוח שאיבת שומן מתבצע תחת הרדמה כללית או מקומית, בהתאם לאזורים הנבחרים לשאיבה. אין לשתות אלכוהול כ-48 שעות ויש לשמור על צום מלא של 8 שעות לפני הניתוח
.
לפני הליך שאיבת השומן, יסומנו עיגולים וקווים באזורי הגוף שבהם יש לטפל. במקרים רבים גם יצולמו תמונות, כך שניתן יהיה להשוות תמונות לפני ואחרי
[1]
.
שיטות לניתוח שאיבת שומן
הזרקת נוזלים – השיטה הנפוצה ביותר כיום. בשלב ראשון תוזרק כמות גדולה מאוד של תמיסה המורכבת מתמיסת מלח המסייעת בהמסת השומן, חומר הרדמה לשיכוך הכאב, ותרופה הגורמת להתכווצות כלי הדם. ההזרקה תעשה לאזור שיטופל, והיא תגרום לו להתנפח ולהתקשות
[1]
.
טכניקה סופר רטובה -
דומה לשאיבה באמצעות הזרקת נוזלים, שכן גם כאן תוזרק תמיסה, אך בכמות נוזלים קטנה יותר - כמות הנוזל המוזרקת שווה לכמות השומן שיש להסיר. טכניקה זו לוקחת פחות זמן, אך היא מצריכה פעמים רבות טשטוש או הרדמה כללית
[6]
.
שאיבת שומן בעזרת אולטרסאונד – בטכניקה זו משתמשים באולטרסאונד כדי להפוך תאי שומן לנוזל. האולטרסאונד נעשה בשתי דרכים: חיצונית (מעל פני העור) או פנימית (מתחת לפני העור). טכניקה זו עשויה לסייע בהסרת שומן מאזורים צפופים וסיביים בגוף, כגון הגב העליון או רקמת שד גברית מוגדלת. לעתים קרובות נעשה שימוש בטכניקה זו בשילוב עם הזרקת נוזלים לצורך מעקב ודיוק רב יותר. באופן כללי, הליך זה לוקח יותר זמן מהשיטה הסופר-רטובה
[6]
.
שאיבת שומן בעזרת לייזר – בשיטה זו נעשה שימוש באנרגיית לייזר כדי להמיס תאי שומן. מכיוון שהצינור שבו נעשה שימוש במהלך שיטת הלייזר הוא קטן יותר מאלה המשמשים לשאיבת שומן מסורתית, המנתחים מעדיפים להשתמש בטכניקה זו עבור אזורים מוגבלים כגון הסנטר, הלסתות והפנים. אחד היתרונות של טכניקה זו על פני שיטות שאיבת שומן אחרות הוא שאנרגית הלייזר מגרה את ייצור הקולגן, מה שעשוי לסייע במניעת צניחת העור לאחר שאיבת שומן
[6]
.
תהליך הניתוח
לאחר המסת השומנים, מתחיל תהליך השאיבה. אם מדובר באזור יחיד או שניים קטנים יחסית, אין מניעה מביצוע הרדמה מקומית בלבד. בהמשך, לאחר חיטוי יסודי של העור, נעשה חתך זעיר, של כ-0.5 ס"מ, אליו מוחדרת מחט השאיבה
.
המחט מחוברת אל צינור ואקום שקוף, וכך עודפי השומן נשאבים החוצה בעזרת פעולת הוואקום (הפרשי הלחצים). לא נהוג להסיר מעל ל-2-5 ליטרים של שומן בשל העלייה בסיכונים לרקמה
.
ניתן לעקוב אחר כמות השומן שהוסר במהלך הניתוח, וכן להפסיק כאשר מגיע לגבול המתאפשר. לבסוף תושם חבישה קטנה מעל אזור החתך. כמו כן, המטופל/ת ילבש מיד לאחר הניתוח מכנסי לחץ או חגורת בטן תומכת, במידה ונעשתה שאיבת שומן בבטן
.
משך הזמן של ניתוח שאיבת שומן כשעה-שלוש שעות בהתאם לגודל השאיבה
.
חשוב לזכור שזמן ואופן ביצוע שאיבת שומן תלוי בטכניקה הספציפית שתיבחר על-ידי המנתח/ת. הטכניקה המתאימה תיבחר בהתאם למטרות הטיפול, אזור הגוף המטופל, והאם נעשו הליכי שאיבת שומן אחרים בעבר
[1]
.
אחרי הניתוח
אם עברת הרדמה כללית, תתעורר/י בחדר התאוששות. בדרך כלל מדובר באשפוז יום של כמה שעות בבית החולים או במרפאה כדי שהצוות הרפואי יוכל לעקוב אחר ההתאוששות שלך. במקרים אחרים, כגון
שאיבה בינונית או גדולה
, ייתכן שיומלץ להישאר להשגחה באשפוז לילה כדי לוודא שהגוף לא מיובש או בהלם מאיבוד הנוזלים
[1]
.
יש ללבוש את חגורת הבטן/ המחוך או מכנסי הלחץ למשך 3-6 שבועות, לצורך הפחתת הנפיחות ברקמה (ניתן להסירה לראשונה רק אחרי 24 שעות לראשונה, או בזמן מקלחת, או לפי הנחיות אחרות של הרופא/ה).
יתכנו שטפי דם אשר יספגו תוך מספר שבועות. בנוסף, תיתכן חוסר אחידות במרקם ובצבע העור שלרוב חולפת, אך יתכן ותישאר על בסיס קבוע
.
במידה וישנם כאבים אחרי הניתוח ניתן להשתמש במשככי כאבים לפי הצורך. במידה וקיימים כאבים שלא חולפים עם השימוש במשככי כאבים, עלייה בחום, קוצר נשימה, דימומים או הפרשה מוגלתית מהחתך, יש לפנות לבדיקה רפואית מיידית
.
סיכונים וסיבוכים אפשריים
סיכונים כלליים
זיהום בפצע הניתוח
-
לרוב מדובר בזיהום שטחי המטופל באופן מקומי, אולם לעיתים נדירות עלול להתפתח זיהום משמעותי יותר ברקמות התת-עוריות, ולעיתים נדירות יש צורך בפתיחה מחודשת של החתך לצורך סילוק הפסולת החיידקית
.
דימום
-
בעיקר באזור הניתוח כתוצאה מטראומה מקומית לרקמה, אולם לעיתים נדירות גם דימומים סיסטמיים המצריכים קבלת מנות דם. דימום יכול להתרחש מיד לאחר הניתוח, 24 שעות לאחר הניתוח ובמקרים נדירים ביותר לאחר שבועות או חודשים. הדימום נוצר כאשר כלי דם נפתח ומדמם. במקרים בהם הדימום הוא רב, יש צורך בניקוז הדימום. פעולה זו יכולה להתבצע בהרדמה כללית או מקומית
.
צלקות
-
אופי החלמת הצלקת תלוי באיכות התפרים ובגנטיקה. אין דרך לצפות כיצד הצלקת תחלים לאחר הניתוח, אך לרוב הן מטשטשות עם הזמן
.
סיכוני ההרדמה
-
לרוב תופעות הקשורות לרגישות יתר לתרופות ההרדמה (תגובה אלרגית). לעיתים נדירות מאד תתכן תגובה חמורה של ירידת לחץ דם (שוק אנאפילקטי)
.
סיכונים ספציפיים לניתוח שאיבת שומן
[1]
עור לא אחיד - העור עלול להיראות גבשושי, גלי או קמל עקב הסרת שומן לא אחידה, וגמישות העור תהיה לקויה. שינויים אלו עשויים להיות קבועים. נזק מתחת לעור מהצינור הדק המשמש במהלך שאיבת שומן, עלול לייצר כתמים קבועים בעור.
הצטברות נוזלים - כיסים זמניים של נוזל עלולים להיווצר מתחת לעור. ייתכן שיהיה צורך לנקז את הנוזלים עם מחט.
אובדן או ירידה בתחושה
-
לרוב חולפת, בשל פגיעה עצבית קלה באזור ממנו בוצעה השאיבה, במקרים אחרים יכולה להיות ירידה קבועה בתחושה.
זיהום - דלקות עור הן נדירות אך אפשריות. זיהום עור חמור עלול להיות מסכן חיים.
נקב פנימי - לעיתים רחוקות, צינורית שחודרת עמוק מדי עלולה לנקב איבר פנימי. הדבר דורש תיקון כירורגי מידי.
בעיות כליות ולב - שינויים ברמות הנוזלים בגוף בזמן השאיבה עלולים לגרום לבעיות כליות, לב וריאות שעלולות להיות מסכנות חיים.
רעילות של לידוקאין - לידוקאין הוא חומר הרדמה שניתן לעתים קרובות עם נוזלים המוזרקים במהלך שאיבת שומן כדי לסייע בניהול כאב. למרות שבאופן כללי הוא נחשב לחומר בטוח, בנסיבות נדירות, רעילות לידוקאין עלולה להתרחש ולגרום לבעיות חמורות בלב ובמערכת העצבים המרכזית.
תסחיף שומני
-
סיבוך נדיר מאד, בו חלקיקי שומן עלולים להינתק מהרקמה ולהיכנס לזרם הדם הוורידי, ולהיתקע בכלי דם קטנים, למשל בריאות. מדובר בסיבוך קשה שיכול לגרום לירידת לחץ דם, למצוקה נשימתית ועוד, ולכן יש לשים לב לשינויים המתחוללים לאחר ניתוח מסוג זה
.
הסיכון לסיבוכים עולה אם המנתח/ת עובד/ת על משטחים גדולים יותר של הגוף או עושה מספר פרוצדורות במהלך אותה פעולה.
תוצאות
לאחר שהסתיימו ההליך ותקופת ההחלמה, להלן כמה דברים שחשוב לדעת על התוצאות של שאיבת שומן
[7]
:
קו המתאר המשופר יופיע רק לאחר שהנפיחות והנוזלים, שנפוצים לאחר שאיבת שומן, ירדו.
ככל שהגוף מבוגר יותר, כך הוא יהיה פחות מוצק. בנוסף, לאחר תהליך שאיבת שומן גם מאבדים מעט מהמוצקות של הגוף, זהו תהליך טבעי.
למרות שבמרבית המקרים צפויות תוצאות טובות מההליך, אין ערובה. במצבים מסוימים, ייתכן שלא ניתן יהיה להגיע לתוצאות מיטביות בהליך בודד וייתכן שיהיה צורך בהליך נוסף.
לא ניתן לשפר את גוון העור הרפוי באמצעות שאיבת שומן.
מילוי של הנחיות הרופא/ה מקטין את הסיכון לסיבוכים ומגדיל את הסיכוי להצלחת ניתוח שאיבת שומן.
חשוב שבזמן הריפוי, החתכים הניתוחיים לא יהיו חשופים לכוח מוגזם, נפיחות, שחיקה או תנועה.
[1]
https://www.mayoclinic.org/tests-procedures/liposuction/about/pac-20384586
[2]
https://www.nhs.uk/conditions/cosmetic-procedures/liposuction/
[3]
https://www.plasticsurgery.org/cosmetic-procedures/liposuction
[4]
https://www.americanboardcosmeticsurgery.org/cosmetic-medicine/how-to-choose-between-liposuction-and-noninvasive-fat-reduction-procedures/
[5]
https://www.plasticsurgery.org/news/blog/does-nonsurgical-fat-reduction-work
[6]
https://medlineplus.gov/ency/article/002985.htm
[7]
https://www.plasticsurgery.org/cosmetic-procedures/liposuction/results |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/liver-biopsy/
1 דקות קריאה
כללי
שאלות ותשובות
מאמרים
מטרת הטיפול
ביופסית כבד היא הליך רפואי המבוצעת כדי להשיג פיסה קטנה של רקמת כבד לצורך בדיקה אבחונית. הדגימה נבדקת במיקרוסקופ על ידי פתולוג, רופא המתמחה בהשפעות של מחלות על רקמות הגוף – במקרה זה, כדי לבדוק אם יש חריגויות בכבד.
ביופסית כבד מכונה לעתים ביופסיית כבד תוך-עורית, מפני שהדגימה מושגת על ידי חדירה דרך עור המטופל. זהו הליך אבחוני מועיל הנושא עמו סיכון נמוך מאד ומסב אי-נוחות מוגבלת בלבד למטופל.
ביופסית כבד מבוצעת בדרך כלל בכדי להעריך את מידת הנזק שנגרם לכבד בשל מחלה כרונית או חריפה, או פציעה רעילה.
ביופסיות מבוצעות לרוב כדי לזהות חריגויות ברקמת הכבד לאחר ששיטות אחרות לא הצליחו להעלות תוצאות ברורות.
אצל מטופלים הסובלים מדלקת כבד (הפאטיטיס) כרונית מסוג C, ביופסיית הכבד עשויה לשמש כדי לאמוד את הצפוי למטופל ואת סיכויי התגובה לטיפול אנטי-ויראלי.
ביופסית כבד עשויה להתבצע בכל שלב של המצבים וההפרעות הבאים:
צהבת
שחמת הכבד
תוצאות חריגות חוזרות בבדיקות תפקוד הכבד
מחלת כבד שמקורה בשתיית אלכוהול
נפיחות בכבד או עלייה לא מוסברת בגודלו הפטומגליה
חשד לנזק לכבד שמקורו בתרופות כגון הרעלת אצטאמינוופן
המוכרומטוזיס, מצב של יתר ברזל בכבד
הצטברות מלחי מרה בכבד
דלקת הכבד
סרטנים ראשוניים של הכבד כגון הפאטומה, סרטן בדרכי המרה (cholangiocarcinoma) וסרטן של כלי הדם (angiosarcoma)
סרטן גרורתי של הכבד (הנפוץ בארה"ב פי 20 מסרטנים ראשוניים של הכבד)
לאחר ניתוח להשתלת כבד, כדי למדוד את רמת הדחייה של השתל.
חום ממקור לא ידוע
חשד לשחפת, סרקואידוזיס או אמילואידוזיס.
הפרעות גנטיות כגון מחלות ווילסון (מחלה שבה נחושת מצטברת בכבד, במוח, בכליות ובקרניות).
שייך לתחום: ניתוחים בתחום
גסטרואנטרולוגיה |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/liver-transplantation/
השתלת כבד (Liver transplantation)
ערוץ זכויות רפואיות
3 דקות קריאה
כללי
שאלות ותשובות
מאמרים
השתלת כבד
Liver transplantation
ד"ר תומס סטרזל, אבי השתלות הכבד, ביצע ב-1968 את השתלות הכבד הראשונות המוצלחות בדנבר קולורדו, ארה"ב. בראשית שנות ה-80 הוכנסה כטיפול, תרופה חדשה שמקורה בפטרייה - ציקלוספורין. הציקלוספורין העלה פי שלושה את שיעור ההישרדות של מושתלי הכבד והביאה לכך, שוועדת מומחים מטעם מכון הבריאות הלאומי בארצות הבית החליטה להכיר בהשתלת כבד כטיפול מומלץ לחולי צמקת הכבד המצויים במצב סופני.
מדי שנה מתבצעות יותר מ-10,000 השתלות כבד ברחבי העולם. העלייה במספר השתלות הכבד השנתיות, מוגבלת כיום רק בשל המחסור באיברים להשתלה. ב-1991 בוצעה בישראל השתלת הכבד המוצלחת הראשונה. השתלות כבד, מבוצעות בחולים הלוקים במחלת כבד סופנית על רקע מחלת כבד דלקתית חדה או כרונית. המחלות הדלקתיות הכרוניות גורמות לצמקת הכבד. דלקות אלה, נגרמות כתוצאה ממספר גורמים:
זיהום על ידי נגיפים מסוג הפטיטיס B ו-C
דלקת כבד על רקע הפטיטיס B - נוטה להישנות בכבד המושתל ב-70% מהמקרים, אם לא ניתן טיפול מונע. הישנות המחלה עלולה לגרום לאיבוד השתל. על מנת למנוע את הישנות המחלה, ניתן לחולה חיסון סביל, בשילוב של תרופה אנטי-נגיפית, ה-Lamivudine המדכאת את שכפול הנגיף. שילוב זה, מונע את הישנות המחלה בכ-90% מהמושתלים.
נגיף ההפטיטיס C (הגורם השכיח ביותר בארץ)
שיעור הישנות המחלה לאחר השתלה מגיע ל-90%-80%. טרם נמצא חיסון סביל כנגד הנגיף. המחלה הנישנית בשתל, מתפתחת בצורה קלה במרבית החולים. בחלק קטן מהם, תיתכן התפתחות של צמקת בכבד המושתל כעבור 10-5 שנים.
אלכוהוליזם
הגורם מספר אחד בעולם המערבי למחלת כבד סופנית ולצורך בהשתלת כבד.
גורמים אחרים העלולים לגרום למחלת כבד סופנית: נטילת תרופות, גורמים תורשתיים, מחלות אוטואימוניות, פגיעה בדרכי המרה תוך וחוץ-כבדיות, הצטברות של שומן בתאי הכבד וסרטן ראשוני של הכבד.
יש להפנות חולים עם מחלת כבד סופנית (צמקת), למרכזי השתלה מייד עם הופעת הסיבוכים הקשורים למחלת הכבד, כגון דמם נישנה מדרכי העיכול העליונות, הצטברות של נוזל בחלל הבטן (מיימת) ופגיעה במוח עקב הצטברות של רעלים.
הניתוח נחלק לשלושה שלבים: הוצאת כבד החולה, חיבור הכבד החדש אל כלי הדם, וחיבור צינורות המרה.
הטיפול לאחר הניתוח מכוון למניעת זיהומים, ובעיקר כולל טיפול בתרופות מונעות דחייה שמטרתו לדכא את המערכת החיסונית ולמנוע את דחיית הכבד המושתל. תרופות, כמו ציקלוספורין ופרוגרף, גורמות לדיכוי המערכת החיסונית וניתנות לאורך כל תקופת חיי השתל. ניתן להוסיף להן סטרואידים, שמטרתם גם היא למנוע דחיית שתל.
לתרופות המדכאות חיסון השפעות לוואי רבות: רעילות בכליות, עלייה בלחץ-הדם, תופעות נירולוגיות, רמה גבוהה של שומנים בדם וסוכרת.
שיעור ההישרדות של השתל מגיע ל-80%-90%, התמותה יכולה להגיע עד 10% בקרב המבוגרים בשנה הראשונה. לאחר מכן, התמותה הממוצעת השנתית נעה סביב 3% בשנה. כעבור חמש שנים מההשתלה, שיעור ההישרדות מגיע ל-70%.
בעשור האחרון פותחו שיטות להשתלת אונת כבד מתורם חי מבוגר לילד או ממבוגר למבוגר. בעוד שלילד נדרש כשליש מכבד של מבוגר, הרי שבמבוגר יש צורך במחצית הכבד. תוצאות הישרדות השתל אצל מקבל התרומה טובות ונעות סביב 80%-90% בשנה הראשונה.
שיטה נוספת שפותחה על מנת להתגבר על המחסור החמור באיברים היא ביצוע בו-בזמן של שתי השתלות כבד מאותו תורם בשיטת Split-liver transplantation. על פי שיטה זו, כבד מתורם מת מחולק לשניים: האונה השמאלית מושתלת בילד, ואילו האונה הימנית, מושתלת בגופו של מבוגר.
ד"ר זיו בן-ארי
האנציקלופדיה הישראלית לרפואה
הוצאת ידיעות ספרים 2007
אין משתילים כבד במקרים הבאים: מחלה זיהומית פעילה, מחלה ממאירה מחוץ לכבד, יתר-לחץ-דם ריאתי, מחלת לב או ריאה קשה וזיהום פעיל בנגיף האיידס.
גיל המועמדים להשתלה מוגבל ל-65 שנה עקב מספר התורמים המוגבל. באשר לגיל התורם, הוכח כי אפשר לנצל כבדים של תורמים עד גיל 60. בשנים האחרונות קיימת עלייה במספר החולים הממתינים להשתלת כבד בארץ ובעולם, כמו כן קיימת עלייה מתמדת במשך זמן ההמתנה להשתלה.
לשם ביצוע השתלת כבד יש צורך בהתאמה של סוג הדם וגודל הכבד בין התורם למושתל. איכות השתל היא גורם חיוני המשפיע על הצלחת הניתוח. ניתוח השתלת כבד, נחשב לניתוח מורכב בשל השינויים הפיזיולוגיים שיצרה המחלה בכבד ובשל אלה המתרחשים בשלב הניתוח, ללא כבד.
הסיבוכים המיידיים האפשריים בעקבות השתלת כבד: זיהום כללי חיידקי, דחייה חדה, זיהומים נגיפיים, פקקת של כלי דם באזורים שבהם נעשו חיבורים ודליפה מדרכי מרה.
הסיבוכים המאוחרים שיכולים להתרחש הם זיהומים נגיפיים ופטרייתיים, הישנות המחלה הראשונית בשתל, דחייה כרונית וחדה, היצרויות בדרכי מרה, התפתחות של גידולים שפירים וממאירים, טרשת עורקים מואצת וכן, אירועים במוח.
שייך לתחום: ניתוחים בתחום
כירורגיה |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/lorazepam-lorivan/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
לוראזפאם הוא חומר פעיל הנמצא בתרופה בשם לוריוון (Lorivan) – חומר מקבוצת תרופות הנקראות בנזודיאזפינים, שנועדה להקל על התמודדות עם מתח ועצבנות ומסייעת להרפיית שרירים ולהשראת שינה.
צילום: Shutterstock
יעיל לטיפול ב
:
לוראזפאם (לוריוון, Lorivan) משמש לטיפול במצבי
חרדה
. לוראזפאם מסייע גם להקלה על מתח.
הנחיות חשובות
:
הטיפול בלוראזפאם (לוריוון, Lorivan) מיועד לטווח קצר בלבד – שבועיים עד חודש - מחשש להתפתחות סבילות (ירידה בהשפעה) ומחייב פיקוח רפואי הדוק. שימוש ממושך בלוראזפאם (לוריוון, Lorivan) עלול להוביל לפיתוח תלות, התמכרות ולתופעות גמילה קשות בעת הפסקת השימוש.
קשישים שנוטלים לוראזפאם (לוריוון, Lorivan) צריכים להיזהר במיוחד ממעידות ונפילות, בגלל שהתרופה עלולה לגרום לבעיות בקואורדינציה ובערנות.
נטילת תרופה זו עם תרופות ממשפחת האופיואידים, תרופות אחרות המדכאות את מערכת העצבים המרכזית, כולל סמים, או אלכוהול עלולה לגרום לתחושת ישנוניות עמוקה, קשיי נשימה, תרדמת ומוות.
מתי אסור להשתמש בתרופה
:
במקרים הבאים אין להשתמש לוראזפאם (לוריוון, Lorivan):
- רגישות לחומר הפעיל עצמו, למרכיבי התרופה או לחומרים נוספים ממשפחת בנזודיאזפינים.
- אם אתם סובלים מבעיות קשות בנשימה - דיכוי נשימתי, אי ספיקה או מחלת ריאות חמורה, תסמונת
דום נשימה בשינה
(sleep apnea) בדרגה חמורה.
- במקרה של מיאסתניה גרביס- עייפות או חולשה משמעותית של השרירים.
- אם אובחנו אצלכם בעיות חמורות בכבד.
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
טבליות לבליעה.
תדירות וזמן נטילה
חרדה: 2-3 פעמים ביום. קשיי הרדמות הנובעים מחרדה: פעם ביום לפני השינה.
טווח המינון
2-6 מ"ג במנות מחולקות במשך היום.
העלאות מינון צריכות להתבצע בהדרגה על מנת להימנע מתופעות לוואי. יש להעלות את המנה של הערב לפני המנות של היום.
תחילת ההשפעה
תוך 30 דקות.
משך ההשפעה
תוך 30 דקות.
מנה שנשכחה
יש לקחת את המנה שנשכחה כאשר נזכרים. אם צריך לקחת את המנה הבאה של לוראזפאם (Lorivan, לוריוון) תוך שלוש שעות, קח מנה אחת עכשיו ודלג על המנה הבאה. אין לקחת מנה כפולה.
הפסקת התרופה
אם לוקחים לוראזפאם (Lorivan, לוריוון) באופן סדיר במשך פחות משבועיים, ניתן להפסיקה בביטחון כאשר אין בה צורך יותר.
אך אם התרופה נלקחה לתקופה ממושכת יותר, יש צורך בהורדת מינון הדרגתית בפיקוח רפואי. הפסקה פתאומית ובמקרים מסוימים גם הפסקה הדרגתית של נטילת לוראזפאם (Lorivan, לוריוון), עלולות לגרום לתסמיני גמילה. כמו למשל: אובדן תחושת המציאות, כאבי ראש, כאבי שרירים, חרדה, מתח, דיכאון, אי שקט, סחרחורת, בחילה, הקאה, צלצולים באוזניים, שלשול, איבוד תיאבון, בלבול, רגזנות, סערת נפש, רעד, כאב בטן, שינויים בקצב הלב, איבוד הזיכרון לטווח קצר, טמפרטורת גוף גבוהה, הזעה, נדודי שינה.
הפחתה במינון לקראת סוף תקופת הטיפול, מורידה את הסיכון לפיתוח תלות בתרופה, או לתופעות לוואי לא נעימות בהפסקתה.
מינון עודף
יש לפנות לטיפול רפואי מיידי, בצירוף אריזת התרופה.
אחסון
לשמור במיכל סגור במקום קריר ויבש, הרחק מהישג ידם של ילדים. להגן מפני אור.
אזהרות
תזונה
אין הגבלות.
אלכוהול
אין לשתות יין ומשקאות חריפים בזמן הטיפול בתרופה
נהיגה
השימוש עלול לגרום לישנוניות או להשפיע על רמת הריכוז. יש לבחון את השפעת התרופה טרם הנהיגה.
הריון
יש להתייעץ עם הרופא. בנזודיאזפינים, כולל לוראזפאם, עלולים לגרום נזק לעובר אם נלקחים בשלבי היריון מוקדמים. במהלך שלבי היריון מאוחרים או במהלך הלידה, התינוק, עם לידתו, עלול להיות פחות פעיל מתינוקות אחרים, וכן לסבול מתסמיני גמילה.
הנקה
לא ניתן. התרופה עוברת לחלב אם ועלולה להשפיע לרעה על התינוק. מומלץ לא לקחת את התרופה או לא להיניק, אלא אם התועלת הצפויה לאם עולה על הסיכון האפשרי לתינוק.
תינוקות וילדים
התרופה אינה מיועדת לילדים מתחת לגיל 13 שנים.
קשישים
ייתכן שיהיה צורך בהפחתת המינון. יש להישמר בעת ההליכה, שכן התרופה פוגמת בעירנות ולעיתים גם בתיאום בתנועות הגוף. חשש ממעידות או נפילות.
ניתוח והרדמה כללית
יש לדווח למנתח או למרדים על נטילת תרופה זו.
דווח לרופא במקרה של
הריון או תכנונו
מחלות דרכי הנשימה
מחלת כבד
מחלת כליה
התמכרות לאלכוהול או לסמים, גם בעבר
הפרעת אישיות
קשיש או מצב חולשה
התמכרות לתרופות
נטילת תרופות אחרות
דיכאון
מחלה פסיכוטית בעבר
עבר של פרכוסים
גלאוקומה
סיכון ממנת יתר
אין נתונים
סיכון מפיתוח תלות
גבוה
תופעות לוואי
תופעות הלוואי שכיחות מאוד של לוראזפאם (Lorivan, לוריוון) כוללת: הרגעה, עייפות ותשישות, נמנום. תופעות לוואי שכיחות כוללות: חולשת שרירים ושליטה ירודה בשרירים, כבדות, חוסר יציבות, בלבול, דיכאון או התפרצות של דיכאון חבוי, סחרחורת. תופעות לא שכיחות כוללות: בחילה, אין אונות או ירידה בחשק המיני.
ישנם דיווחים גם על תופעות לוואי נוספות שלוראזפאם (Lorivan, לוריוון) גורם, אך בשכיחות לא ידועה: עוויתות/פרכוסים, בעיות בקואורדינציה כולל העיניים, בעיות בשיווי המשקל, הפרעות בדיבור או בראייה, כאב ראש, רגישות מוגזמת לאור, קול ומגע, תרדמת, סחרחורת, קשיי שינה והתמצאות, בעיות קשב וריכוז, אובדן תחושת המציאות, מחשבות אובדניות. קשיי נשימה. יתכנו גם שינויים בתפקודי הכבד או הדם או לחץ דם נמוך.
מאידך לוראזפאם (Lorivan, לוריוון) עלול לגרום גם להשפעה הפוכה: שינויים בהתנהגות, אובדן עכבות, חרדה, ערור יתר, עוינות, עוררות מינית.
תופעות לוואי העלולות להופיע בסבירות גבוהה יותר בילדים ובקשישים כוללות אי שקט, סערת נפש, רגזנות, תוקפנות, סיוטים, הזיות, התנהגות שאינה רגילה. יש לעקוב.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
יש לעדכן רופא/רוקח האשר לנטילת תרופות אחרות, כולל תרופות ללא מרשם וכן תוספי תזונה. בייחוד עבור:
שילוב לוראזפאם (Lorivan, לוריוון, עם תרופות הבאות עלול לגרום לתגובות בלתי רצויות, סיכונים או להפחית מיעילות הטיפול:
תרופות המדכאות את מערכת העצבים המרכזית (אנטיהיסטמינים, ברביטורטים- תרופות להרגעה, לשינה או לטיפול בחרדה, חומרים המשמשים להרדמה בניתוחים ובניתוחי שיניים, משככי כאבים נרקוטיים, תרופות מרפות שרירים, תרופות לטיפול בהפרעות מצב רוח, הפרעות נפשיות (כמו לוקספין, או קלוזפין), דיכאון, אפילפסיה) : תיתכן הגברת השפעה הדדית על מערכת העצבים המרכזית ואת תופעות הלוואי.
תרופות לטיפול בדיכאון.
משככי כאבים חזקים, כמו אופיואידים- נדרשת הקפדה על המנה הנמוכה ביותר ועל משך הטיפול הקצר ביותר כפי שהומלץ על ידי הרופא. השילוב עם משככי כאבים אלה עלול לגרום לישנוניות יתר ובמקרים נדירים לקשיי נשימה ולמוות.
תרופות הניתנות דרך הפה לטיפול באסתמה (כמו תיאופילין, אמינופילין), בשיגדון (פרובנציד), –
ייתכן שיהיה צורך בשינוי המינון של תרופות אלו לפני התחלת השימוש בלוראזפאם.
האלופרידול - ישנם דיווחים על מקרים בהם הופיעו הפרעות קצב, דום לב, תרדמת ואף מוות עקב השימוש המשולב עם לוראזפאם.
השפעת שימוש ממושך
שימוש סדיר וממושך בלוראזפאם (Lorivan, לוריוון) עלול להביא לירידה בהשפעתה ואף לתלות.
אם הרופא הורה על טיפול ממושך יותר, יש לערוך בדיקות דם ותפקודי כבד תקופתיים. האפקט המועיל של התרופה עלול להיות פחות מורגש.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/lung-transplantation/
השתלת ריאות (Lung Transplantation)
ריאות
2 דקות קריאה
כללי
שאלות ותשובות
מאמרים
מטרת הניתוח
השתלת ריאות מתבצעת על מנת להחליף ריאה שכבר אינה מתפקדת בריאה בריאה. כדי לבצע השתלת ריאה, צריך שתהיה אפשרות לתפקוד נשימתי משוקם.
יש לנסות טיפולים רפואיים אחרים לפני ששוקלים לעבור השתלת ריאות. לרוב המועמדים להשתלה זו יש מחלת ריאה פיבורטית בשלב סופי, תלויים באספקת חמצן וצפויים למות ממחלתם תוך 12 עד 18 חודשים.
הכנה לניתוח
מטופלים הסובלים ממחלות או מצבים ההופכים אותם לבעלי סיכון מוגבר לדחיית איברים מושתלים אינם נבחרים לקבל השתלת ריאות.
בין אלה נכללים מטופלים
הסובלים ממחלה חריפה ובריאת לא יציבה; סובלים מזיהום ריאתי בלתי נשלט או בלתי ניתן לטיפול; תפקוד לקוי במידה ניכרת של איברים אחרים, במיוחד הכבד, הכליה או מערכת העצבים המרכזית; ואלה הסובלים ממחלת לב כלילית חמורה או תפקוד לקוי של חדר הלב השמאלי.
מטופלים הממשיכים לעשן או מכורים לאלכוהול או סמים עלולים שלא להיבחר לביצוע השתלת ריאות.
ישנם שלל נהלים המשמשים להחליט אם מטופל יצורף לרשימת ההמתנה לקבלת ריאה להשתלה.
הבדיקות האבחוניות הבאות מבוצעות לרוב כדי להעריך את התאמתו של מטופל עבור השתלת ריאות:
בדיקת גזים בדם העורקים (ABG)
המודד את כמות החמצן שהדם מסוגל לשאת על רקמות הגוף.
בדיקות תפקוד ריאתי ((PFT)
הבודק את נפח הריאה ואת קצב זרימת האוויר דרך הריאות. התוצאות מהוות מדד להתקדמות מחלת הריאה.
בדיקה רדיוגראפית (רנטגן).
הנפוצה ביותר מבין אלה היא
רנטגן חזה
, המספק תמונה פנימית של החזה כולל הריאות, הצלעות, הלב וקווי המתאר של כלי הדם הראשיים בחזה.
סריקת טומוגרפיה ממוחשבת (CT).
סי.טי. חזה נעשה בצילום רצועות רוחב של החזה על מנת לספק תמונות מפורטות של מבנה החזה.
סריקת ריאה (סריקת V/Q)
היא בדיקה המשווה בין תפקוד שתי הריאות.
קרדיוגרמה חשמלית (א.ק.ג
) מבוצעת באמצעות הנחת אלקטרודות על החזה ואלקטרודה אחת על כל אחת מארבע הגפיים. הקלטה של ה-פעילות החשמלית של הלב מושגת באמצעים אלה על מנת לקבל מידע אודות שיעור וקצב פעימות הלב, וכדי לעמוד על נזקים כלשהם.
קרדיוגרמת תהודה (ECHO)
הוא בעצם בדיקת אולטראסאונד של הלב, המבוצע כדי להעריך את השפעת מחלת הריאה על הלב. ההליך בודק את החדרים, השסתומים, אבי העורקים ותנודת דופן הלב. בדיקת ECHO מספקת גם מידע אודות לחץ הדם בעורקי הריאות.
בדיקות דם
. דגימות דם נדרשות הן לבדיקות שגרתיות והן לבדיקות ייעודיות.
בנוסף לבדיקות ולקריטריונים להיבחרות כמועמדים עבור השתלת ריאות, המטופלים עוברים הכנה הכוללת דיון ממושך עם הרופא בהליך, בסיכוניו ובצפי להתקדמות לאחר ניתוח השתלת ריאות.
על המטופלים להמשיך בכל הטיפולים והתרופות המיועדים למאבק במחלה המקורית, אלא אם כן הרופא מורה אחרת. מאחר שביצוע השתלת ריאות נערכת בהרדמה מלאה, מומלץ למטופלים שלא לאכול או לשתות דבר החל מחצות שלפני הניתוח.
שייך לתחום: ניתוחים בתחום
כירורגיה |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/lung-volume-reduction-surgery/
הפחתת נפח הריאה (Lung volume reduction surgery)
ריאות
3 דקות קריאה
כללי
שאלות ותשובות
מאמרים
ניתוח להפחתת נפח הריאה הוא הליך המיועד לשפר את תפקודה של מערכת הנשימה אצל חולים שלקו בנפחת ריאות קשה (
אמפיזמה
).
אצל חולי אמפיזמה רקמת הריאה התקינה מתחלפת בבועיות,
בולות
(Bullae). הבולות הם חללי אוויר בעלי דפנות דקות המתפשטים ולוחצים על רקמת ריאה "בריאה". הבולה אינה משתתפת בתהליך הנשימה הרגיל המיועד לריאות ובעצם התפשטותה היא דוחקת את רקמת הריאה ומפריעה לתפקודה התקין. חולי אמפיזמה רבים חשים בקוצר נשימה במהלך הפעילות היומיומית.
אצל חלק מחולי האמפיזמה הבולות מפוזרות בצורה הומוגנית בכל רקמת הריאה. אצל חולים אלה הריאות נפוחות מדי ביחס לחלל הריאה (גדולות מדי ביחס לבית החזה) שבו הן נתונות, ואינן יכולות להתרחב כראוי. על ידי הפחתה של רקמת הריאה בניתוח (Lung volume reduction surgery) אפשר לשפר באופן ניכר את התסמינים אצל חלק מן החולים. Bullectomy יכול לשפר את תפקוד הריאות.
העיתוי המתאים לניתוח חולים שלקו בנפחת ריאות קשה שנוי במחלוקת, שכן בניתוח לשם הפחתת נפח הריאה יש סיכונים רבים, לרבות תמותה, ולא תמיד עולה בהצלחה. לעומת זאת, יש לציין, תוכנית טובה לחולי נפחת הריאות יכולה לשפר בצורה משמעותית את איכות החיים של מרבית החולים. לכן יש לשקול את הניתוח רק לאחר שטיפול שמרני, לרבות שיקום מערכת הנשימה, לא הועיל והחולה נותר עם איכות חיים בלתי סבירה ובמצב כללי שמהווה סיכון.
מטרות הטיפול בנפחת הריאות הן להתגבר על תחושת קוצר הנשימה, למנוע את אובדן תפקוד הריאות ואף לשפרו. הטיפולים כוללים בראש ובראשונה הפסקת עישון שכן אצל רבים העישון הוא הגורם של מחלת הנפחת. על החולים להישמר מזיהום בריאות ולכן מומלץ להתחסן נגד שפעת ונגד דלקת ריאות. טיפול משלים בחמצן, מקל על תחושת קוצר הנשימה ומשפר את התפקוד הכללי. טיפולים אחרים מיועדים להרחיב את דרכי האוויר על מנת להקל הכנסה והוצאה של אוויר דרכם. הטיפולים הללו הם באמצעות מרחיבי סימפונות הגורמים להרפיית שרירים בדפנות דרכי האוויר ובאמצעות תרופות נוגדות דלקת. שני סוגי תרופות אלה ניתנות בדרך פומית או בשאיפה. חלק מן החולים ייהנו מתוכניות לשיקום מערכת הנשימה המכילות שיטות ותרגילים שונים לשיפור.
למרות טיפולים אלה רבים מחולי נפחת הריאות נותרים עם מוגבלות בגלל תפקוד ריאות ירוד.
תורקוסקופיה
הוא שיטת ניתוח פולשנית. המנתח מחדיר כלים קטנים ומצלמה מיניאטורית. ההליך מחייב שלושה עד חמישה חתכים קטנים בעור באורך של כסנטימטר וחצי כל אחד, והכנסת המכשירים בין הצלעות. כיום יעילותו של ניתוח להפחתת נפח הריאה בשיטה זו עדיין בבדיקה, תוך התמקדות בשאלות: האם שיטת ניתוח זו גורמת לצלקות שלאחר ניתוח פחות מהשיטה שהיתה מקובלת עד כה? האם זמן ההתאוששות קצר יותר והאם הכאב שלאחר הניתוח מתון יותר?
מטרת הניתוח היא כריתה של 35%-20% מנפח הריאה הקיים. הגישה לניתוח היא דרך סטרנוטומיה אמצעית, תורקוטומיה או תורקוסקופיה. לרוב משתפרים לאחר הניתוח תפקוד הריאות, היכולת התפקודית ואיכות החיים, אך התוצאות משתנות. שיעור התמותה נע בין 15%-4%. קיימים מחקרים שנבדקו בהם מדדים של חולים המיועדים לניתוח כמו גם מעקב ארוך טווח אחר תוצאות הניתוח. זמן האשפוז הממוצע לאחר ניתוח הוא שבוע עד שבועיים.
אצל חולים רבים מופיע לאחר הניתוח דלף אוויר. הדלף נסגר ולא נדרש ניתוח חוזר.
שיקום ריאות לקראת הניתוח נועד לשפר את היכולת האירובית של הגוף והיעד הוא 30 דקות הליכה על הליכון או רכיבה על אופניים. כדי להפחית סיבוכים לאחר הניתוח ולקצר את השהות בבית החולים הטיפול בחולים שעברו את הניתוח חייב להיות מיטבי. תורמת לכך הכנה נאותה של החולים לפני הניתוח. חשוב לקיים פיזיותרפיה של מערכת הנשימה (תרגילי נשימה, ניוד) לפני הניתוח ולבצעה באופן נמרץ לאחריו.
ימים ספורים לאחר הניתוח מתבצע ניטור של מדדי החולה (דופק,
לחץ דם
, רמת ריווי החמצן בדם ותפוקת שתן), וכן ניתן טיפול נגד כאבים.
לעיתים נדרשת לאחר הניתוח הנשמה מלאכותית לתקופות זמן קצרות או ארוכות. דלקת ריאות אינה שכיחה אם מתבצעת הכנה נאותה של מערכת הנשימה. דלף אוויר ממושך (מעל 7 ימים לאחר הניתוח) הוא הסיבוך השכיח לאחר הניתוח, אולם קיים כיום בחדרי הניתוח ציוד מתקדם יותר המקטין את שיעור ההיארעות של סיבוך זה. עם זאת לעיתים נגרם דלף אוויר ממושך ונדרש ניתוח נוסף לתיקון הדלף.
ד"ר אילן בר
שייך לתחום: ניתוחים בתחום
כירורגיה |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/magnesium-hydroxide-aluminium-hydroxide/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
התכשיר המשלב שני חומרים פעילים אלה מיועד להורדת כמות החומצה בקיבה ולהקלה על תחושת ה
צרבת
.
אלומיניום הידרוקסיד נפוץ בשימוש כבר מעל 50 שנה ומשמש לסתירת חומצה בקיבה. הוא מהווה מרכיב בסיסי ברוב התכשירים לטיפול בקשיי עיכול וצרבת הנמכרים ללא מירשם רופא. מכיוון שהוא גורם ל
עצירות
(משתמשים בו לעיתים נגד שלשול) משלבים אותו בדרך-כלל עם נוגד-חומצה המכיל מגנזיום, כדי לאזן את ההשפעה המשלשלת של המגנזיום. לאלומיניום הידרוקסיד פעולה ממושכת ולכן הוא יעיל במיוחד במניעת כאב הנגרם על-ידי כיבים בקיבה ובתריסריון או
דלקת ושט
המלווה ב
ריפלוקס
(חזרת תוכן קיבה חומצי אל הוושט). אלומיניום הידרוקסיד יכול גם להמריץ ריפוי כיבים.
מגנזיום הידרוקסיד הוא נוגד-חומצה מהיר-פעולה המשמש לסתירת חומצה בקיבה. הוא קיים במגוון תכשירים הנמכרים ללא מירשם רופא לטיפול בקשיי עיכול וצרבת. מגנזיום הידרוקסיד משמש גם למניעת כאב בגלל כיבי קיבה ותריסריון, דלקת הקיבה ודלקת הוושט המלווה בריפלוקס. חומר זה פועל גם כמשלשל על-ידי ספיגת מים מכלי הדם שמסביב למעי אל תוך המעי וריכוך הצואה. בגלל השפעתו המשלשלת, לא משתמשים בדרך-כלל במגנזיום הידרוקסיד כמרכיב יחיד בתכשירים נוגדי חומצה. השילוב עם אלומיניום הידרוקסיד, הנוטה לגרום לעצירות, סותר את השפעתו המשלשלת של מגנזיום הידרוקסיד.
קיימים תכשירים המשלבים חומר נוסף, דימתיקון, הפועל נגד גזים, ואז התרופה משמשת כסותרת חומצה, נגד גזים ולהקלה על תחושת הצרבת במערכת העיכול.
צילום: shutterstock
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
תרחיף נוזלי, טבליות ללעיסה.
תדירות וזמן נטילה
4 פעמים ביום לפי הצורך; 20 דקות עד שעה אחת אחרי הארוחה ולפני שינה.
טווח המינון
תרחיף נוזלי:
מבוגרים, קשישים וילדים מגיל 14
10-20 מ"ל, 20 דקות עד שעה לאחר הארוחות וכן לפני השינה או על פי הוראות הרופא.
טבליות ללעיסה:
מבוגרים וקשישים - 1-2 טבליות 4 פעמים ביום לפי הצורך; 20 דקות עד שעה לאחר הארוחות וכן לפני שינה או לפי הוראות הרופא.
תחילת ההשפעה
תוך 15 דקות.
משך ההשפעה
תוך 15 דקות.
מנה שנשכחה
אין לקחת מנה שנשכחה. קח את המנה הבאה כרגיל.
הפסקת התרופה
ניתן להפסיק את התרופה בביטחון כאשר לא זקוקים לה יותר (להפרעות בעיכול). כאשר התרופה ניתנת בהנחיית רופא- אין להפסיקה בלי להיוועץ ברופא.
מינון עודף
מנה עודפת מקרית אינה צריכה להדאיג. ייתכנו תסמינים של שלשול, כאב בטן, נפיחות, הקאות, בעיות עיכול, צרבת, קיבה רגישה, עצירות, אובדן תיאבון, יובש בפה. אלו יכולים להיגרם מחסימת מעיים. מינונים גבוהים של התכשיר עלולים לגרום או להחמיר מחסור בזרחן, בעיות בעצמות, עלייה ברמות הסידן בשתן, רככת העצמות.
אחסון
לשמור במיכל סגור במקום קריר ויבש, הרחק מהישג ידם של ילדים. עד 25 מעלות צלזיוס.
נמצא כמרכיב בתרופות הבאות
מאלוקס פלוס טבליות ללעיסה | Maalox plus chewable tabs.
מאלוקס פלוס,תרחיף | Maalox Plus,Susp.
אזהרות
תזונה
שימוש בתרחיף: ניתן לקחת עם מים או עם חלב
במקרים של יתר-פוספאט בדם ואבנים בכליות מומלצת תזונה דלת פוספאט.
נהיגה
לא צפויה השפעה.
הריון
יש להתייעץ עם הרופא טרם השימוש. אין להשתמש בשלושת חודשי ההריון הראשונים.
הנקה
יש להתייעץ עם הרופא טרם השימוש.
תינוקות וילדים
תרופה זו אינה מיועדת לילדים מתחת לגיל 14 שנים. (מאלוקס תרחיף).
דווח לרופא במקרה של
תשישות חמורה (אין להשתמש)
מחלת כליה (אין להשתמש)
כאבים חזקים בבטן, חסימת מעיים
דיאטה דלת זרחן
חוסר סבילות או הפרעה בעיכול של סוכרים מסוימים
נטילת תרופות אחרות
סיכון ממנת יתר
נמוך
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
ייתכנו עצירות או שלשול.
ירידה חריגה ברמת הזרחן בדם. תיתכן בנטילת מינונים גבוהים באופן סדיר במשך חודשים רבים, ואף במינון רגיל , בעיקר בחולים הנמצאים בדיאטה דלת זרחן.
כאב בטן, עליית אלומיניום חריגה בדם.
יש להפסיק את התרופה ולפנות לרופא בחשד לתגובה אלרגית. סימנים אפשריים: פריחה, נפיחות בעפעפיים, בפנים, בשפתיים, בפה או בלשון, גרד, קשיי נשימה או בליעה.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
יש לעדכן רופא/רוקח בנטילת תרופות אחרות, כולל תרופות ללא מרשם וכן תוספי תזונה.
התרופה עשויה להשפיע על פעילותן של תרופות אחרות, ועל כן יש להמתין פרק זמן של שעתיים לפחות בין נטילת תרופה זו (מאלוקס) ובין נטילת תרופות אחרות.
מרווח של 4 שעות נדרש לפלואורוקווינול.
יש לעדכן בנטילת סליצילטים. ובנוסף:
תכשירים לטיפול בזיהומים כגון: טטראציקלין, ריפמפיצין, קטוקונזול, פניצילאמין, או אנטיביוטיקה מקבוצת הלינקוזאמידים כגון: קלינדמיצין, או אנטיביוטיקה מקבוצת פלואורוקווינולון כגון: ציפרופלוקסצין, אופלוקסצין, לוופלוקסצין, או אנטיביוטיקה לטיפול בשחפת כגון: אתמבוטול, איזוניאזיד, או אנטיביוטיקות מקבוצת צפלוספורינים, כגון: צפדיניר, צפפודוקסים.
תרופות מקבוצת נוגדי H2 הניתנות לטיפול בכיב קיבה, כגון: סימטידין, רניטידין, פמוטידין.
תרופות מקבוצת ביספוספונאטים הניתנות לטיפול באוסטאופורוזיס או למחלת פאג'ט, כגון: סודיום אלנדרונט, סודיום אטידרונט, סודיום ריסדרונט.
גלוקוקורטיקואידים.
תכשירים נוירולפטים מקבוצת פנוטיאזינים, כגון: פלופנזין,תיורידזין.
תכשירים המכילים מלחי ברזל.
תכשירים הניתנים למחלות לב/לחץ דם כגון: פרופרנולול, מטופרולול, אטנולול, דיגוקסין.
תכשירים לטיפול במלריה כגון: כלורוקווין , הידרוקסיכלורוקווין.
תכשירים נגד כאבים כגון: דיפלוניזל, אינדומטצין.
אנטי פסיכוטי- כלורפרומזין.
סודיום פלואוריד- תכשיר למניעת עששת, לבותירוקסין- לטיפול בחסר הורמון של בלוטת התריס.
להורדת רמות כולסטרול בדם- רוזובסטטין.
ויטמינים.
תכשיר לטיפול בעודף אשלגן- פוליסטירן סולפונאט (קיאקסאלאט)
מתן משולב עם קווינידין יכול לגרום להעלאת רמות הקווינידין בדם.
מתן משולב עם תכשירים המכילים ציטראט יכול להעלות את רמות האלומיניום בעיקר בחולים הסובלים מבעיות בתפקוד הכליה.
השפעת שימוש ממושך
אין להשתמש יותר משבועיים מבלי להיוועץ ברופא. שימוש ממושך במינון גבוה עלול להוריד רמות פוספאט בדם.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/mebendazole-vermox/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
מבנדאזול הוא חומר פעיל הנמצא בתרופה בשם ורמוקס (Vermox), שהיא תרופה
נגד תולעים
. מבנדאזול (ורמוקס, Vermox), שניתן בטבליות או בתרחיף, קוטל תולעים על ידי חסימת מקורות האנרגיה שלהן.
יעיל לטיפול ב
:
מבנדאזול (ורמוקס, Vermox) משמש לטיפול נגד זיהומים הנגרמים על ידי כמה סוגי תולעים, במיוחד תולעת השוט , (Trichuris) תולעת הסיכה (Oxyuris) ותולעת הקרס.
מבנדאזול (ורמוקס, Vermox) יעיל גם כשמדובר בזיהום על ידי מספר תולעים או כשלא ניתן לזהות את סוג התולעת.
הנחיות חשובות
:
במקרה של זיהום בתולעי סיכה, יש לטפל בכל בני הבית בו-זמנית, כיוון שהוא מאוד מדבק.
מתי אסור להשתמש בתרופה
:
אין להשתמש במבנדאזול (ורמוקס, Vermox) במקרים הבאים:
-רגישות לחומר הפעיל (מבנדאזול) או למרכיבים אחרים בתרופה.
-אם את בהריון
צילום: shutterstock
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
תרחיף וטבליות (אפשר ללעוס או לכתוש במידת הצורך).
את התרחיף יש לנער היטב לפני השימוש/
תדירות וזמן נטילה
תולעת הקרס, תולעת עגולה, תולעת השוט: פעמיים ביום, בוקר וערב, במשך 3 ימים; תולעת הסיכה: מנה יחידה.
ניתן לחזור על הטיפול במבנדאזול (ורמוקס, Vermox) לאחר 10 ימים או 2-4 שבועות אם הזיהום לא חוסל לחלוטין.
טווח המינון
תולעת הקרס, תולעת עגולה, תולעת השוט: 200 מ"ג ליום. תולעת הסיכה: מנה יחידה של 100 מ"ג.
תחילת ההשפעה
תוך 2-4 שעות.
משך ההשפעה
תוך 2-4 שעות.
מנה שנשכחה
יש לדלג על המנה שנשכחה, לקחת את המנה הבאה לפי הוראות הנטילה ולהיוועץ ברופא. אין ליטול שתי מנות של מבנדאזול (ורמוקס, Vermox) יחד.
הפסקת התרופה
יש להשלים את הטיפול במבנדאזול (ורמוקס, Vermox) במלואו. גם אם חל שיפור בהרגשה, יתכן שהזיהום המקורי עדיין קיים.
מינון עודף
סביר להניח שמנה עודפת מקרית של מבנדאזול (ורמוקס, Vermox) לא תגרום בעיות. מנות עודפות גדולות עלולות לגרום התכווצויות של הבטן, בחילה, הקאה ושלשול. יש ליידע את הרופא.
אחסון
לשמור במיכל סגור במקום קריר ויבש, הרחק מהישג ידם של ילדים.
אזהרות
תזונה
אין הגבלות, אפשר ליטול ורמוקס עם או ללא מזון.
אלכוהול
מומלץ להגביל את כמות השתייה, אלכוהול עלול להגביר את תופעות הלוואי של תרופה זו.
נהיגה
אין בעיות ידועות.
הריון
אין להשתמש במבנדאזול (ורמוקס, Vermox) בהריון.
הנקה
יש להיוועץ ברופא לפני השימוש.
תינוקות וילדים
לא מיועד לטיפול מתחת גיל שנתיים, אלא בהמלצה רפואית מפורשת.
קשישים
אין צורך בהתאמת מינון
דווח לרופא במקרה של
רגישות לתרופה או למזון
נטילת תרופות אחרות
סיכון ממנת יתר
בינוני
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
כאב בטן עלול להופיע לעיתים שכיחות,
תופעות לוואי לא שכיחות: חוסר נוחות בבטן, שלשולים, גזים, בחילות או הקאות.
נדרשת הפסקת השימוש ופנייה מיידית לרופא במקרים של: התנפחות פתאומית של הפנים, או הגרון, פריחה, גרד, גירוי חריף, אדמומיות או שלפוחיות על העור, שלפוחיות על העור, בפה, בעיניים ובאיברי המין, פרכוסים (התכווצויות).
פרכוסים עלולים להתרחש במקרים נדירים ביותר בילדים קטנים הנוטלים את התכשיר, במקרים אלו יש לפנות לרופא.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
שילוב מבנדאזול (ורמוקס, Vermox) עם תרופות הבאות עלול לגרום לתגובות בלתי רצויות, סיכונים או להפחית מיעילות הטיפול:
סימטידין - עלול לגרום לעלייה בריכוז מבנדאזול בדם.
מטרונידאזול - שילוב זה עלול לגרום לעלייה בסיכון לתופעות לוואי נדירות בעור.
השפעת שימוש ממושך
טיפול ממושך או מתן מינון גבוה כמו של מבנדאזול (ורמוקס, Vermox) בטיפול באכינוקוקוס, עלולים להגביר את הסיכון להפרעות בתפקודי הכבד או הכליות ולפגיעה בתאי הדם הלבנים. ניטור: בדרך-כלל מבצעים ספירות תקופתיות של תאי דם לבנים.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/medical-cannabis/
טיפול עם קנאביס רפואי (Medical cannabis)
קנאביס ומחלות
4 דקות קריאה
כללי
מאמרים
בתחילת שנות ה-90 של המאה הקודמת החלו בארץ ניצני שימוש ב
קנאביס
לצרכים רפואיים, וזאת במקביל לעלייה בפופולאריות השימוש בקנאביס רפואי בכל העולם. כיום, בזכות שמירה על הסטנדרט הגבוה והצלחת הטיפול, מדינת ישראל היא מהמדינות המובילות בעולם בהיקף השימוש בקנאביס רפואי.
על מנת להיות מטופל בקנאביס רפואי, יש צורך לקבל מרשם לקנאביס באמצעות רופא המוסמך להנפיק רישיון או להגיש בקשה דרך רופא מומחה בתחום הטיפול.
קיימות מספר דרכים לצרוך קנאביס רפואי, המשפיעות על יעילות החומר. צורות המתן המאושרות מותאמת לרמות הספיגה במחזור הדם ובזמינות הביולוגים של החומרים הפעילים. צורות המתן המאושרות בישראל הן:
• תפרחות קנביס מיובשות – שאיפה באמצעות סיגריה או מכשיר אינהלציה. החומרים הפעילים נספגים דרך הריאות למחזור הדם במהירות הגבוהה ביותר.
• מיצוי שמן קנאביס – ניתן מתחת ללשון, כך שהחומרים הפעילים נספגים ישירות למחזור הדם מבלי לעבור פירוק במערכת העיכול ובכבד. שיא ההשפעה מגיע לאחר זמן ממושך יותר, אך נמשך לאורך זמן רב יותר.
• עוגיות קנאביס (לילדים בלבד) – ספיגת החומרים הפעילים היא דרך מערכת העיכול.
יתרונות הטיפול באמצעות קנאביס הם רבים, ומתאפשרים בזכות מינון גבוה של המרכיב הפעיל בקנאביס CBD. בניגוד ל-THC, שהוא החומר הפעיל שגורם לתופעות הפסיכואקטיביות המוכרות של הסם, CBD מסייע בהפחתת תסמיני מחלות רבים לרבות כאב, בחילות ועוד. על מנת לוודא כי השימוש בקנאביס נעשה בצורה בטוחה ויעילה, משרד הבריאות מקפיד מאוד על איכות הקנאביס ועל אופן הגידול שלו טרם הגעתו למטופלים.
באילו מצבים ניתן הטיפול בקנאביס רפואי?
קנאביס ניתן לצורך הקלה בסימפטומים שונים כגון בחילות, חוסר תיאבון, כאב במחלות כרוניות, תופעות לוואי משניות לכימותרפיה ובמחלות שונות כגון פוסט-טראומה (
PTSD
)
ואפילפסיה
.
טרם מתן קנאביס רפואי למטופל, יש צורך לבחון מהם הסיכונים האפשריים במתן קנאביס רפואי ולהשוות אותם לסיכונים הכרוכים באופציות הטיפוליות החלופיות. כך לדוגמא, עישון קנאביס בגיל צעיר אמנם מגביר סיכוי להופעת סכיזופרניה בעתיד, אך תרופות אחרות עלולות להיות ממכרות ולגרום נזק משמעותי לגוף.
השימוש בקנאביס בישראל אינו קו טיפול ראשוני ותמיד ניתן לאחר שטיפולים אחרים לא צלחו או הביאו לתופעות לוואי חמורות.
הכנות לטיפול
על מנת להיות מטופל בקנאביס רפואי יש לעמוד בקריטריונים שהוגדרו ע"י היחידה לקנאביס רפואי (יק"ר) ומשרד הבריאות, ולהגיש בקשה באמצעות רופא מומחה או לקבל אישור ע"י רופא המוסמך לתת מרשם לטיפול בקנאביס רפואי.
בין ההתוויות המאושרות המקובלות (רשימה חלקית):
• מטופלים במחלת הסרטן – למניע כאבים משניים, לטיפול במחלה ולצורך הקלה בתסמיני המחלה או הטיפולים (כימותרפיה, הקרנות, טיפול ביולוגי).
• מטופלים הסובלים מקרוהן או מקוליטיס.
• מטופלים הסובלים מכאב נוירופתי ממקור אורגני ברור ומטופלים במשך שנה לפחות במרפאת כאב מוכרת.
• מטופלים במחלת איידס הסובלים מירידה קיצונית במשקל.
• מטופלים במחלת טרשת נפוצה במצבים ספסטיים.
• מטופלים במחלת פרקינסון הסובלים מכאב.
• מטופלים בגירים המאובחנים בטורט וסובלים מהפרעה תפקודית משמעותית.
• מטופלים בגירים המאובחנים באפילפסיה תחת תנאים המפורטים בחוזר 106 של משרד הבריאות.
• מטופלים סופניים (תוחלת חיים מוערכת של עד חצי שנה).
• מטופלים בגירים המאובחנים ב-PTSD תחת תנאים המפורטים בחוזר 106 של משרד הבריאות וללא היסטוריה של פסיכוזה או שימוש לרעה בסמים.
בזמן הטיפול
נהוג לחלק את צמח הקנאביס לשלושה תתי מינים עיקריים הנבדלים ביניהם ביחס בין החומרים הפעילים CBD ו-THC.
בארץ מקובל השימוש במינים סאטיבה ואינדיקה, והתחושה האופיינית בשימוש בשני הצמחים הללו שונה.
כך, סאטיבה מתאים יותר לשימוש במשך היום וגורם לתחושה אנרגטית וקלילה, משפר את מצב הרוח ומגביר את היצירתיות ואת יכולת הריכוז.
בניגוד אליו, אינדיקה מתאים יותר לשימוש בשעות הלילה ומאופיין במתן תחושה רפויה, מרגיעה ושלווה המקלה על ההירדמות.
חשוב לזכור שמלבד CBD ו-THC קיימים עשרות תרכובות שונות המשנות את השפעות הקנאביס.
כך או כך, שני המינים הללו של הקנאביס צפויים לשפר סימפטומים כגון כאב, בחילות, חוסר תיאבון וכו'.
אחרי הטיפול
צריכת קנאביס רפואי עלולה לגרום לתופעות לוואי פיזיולוגיות וקוגניטיביות שונות.
תופעות הלוואי הפיזיולוגיות המקובלות הן סחרחורת, שינויים בדופק, ירידה בלחץ הדם, ירידה ברמת הסוכר בדם, תיאבון מוגבר, כאבי ראש, כאבי בטן, אדמומיות בעיניים, עייפות, ירידה בקואורדינציה, חוסר יציבות ותחושת יובש.
מבחינה קוגניטיבית, ייתכנו אובדן זיכרונות בטווח הקצר, פגיעה ברציפות המחשבה ושינויים בתפיסת הזמן והמרחב. תופעות אלו חולפות לאחר תום תקופת ההסתגלות לקנאביס.
כמו כן, יש לקחת בחשבון כי לקיחת תרופות מסוימות במקביל לטיפול בקנאביס עלולה להגביר את תופעות הלוואי או את ההשפעות החיוביות של הטיפול, ולכן חשוב להתאים את המינונים בקפידה.
סיכונים
קיימים מספר מצבים שלא מאפשרים טיפול ממושך בקנאביס רפואי, כמו מחלת נפש פעילה, היסטוריה של התמכרות, היסטוריה של סכיזופרניה במשפחה הקרובה וכו'.
בנוסף, מינון יתר עלול לגרום להתעלפות, שינויים גדולים בדופק או ברמת הסוכר בדם והתפרצות זמנית של מצבים פסיכוטיים (חרדות או הזיות).
שימוש ממושך בקנאביס רפואי אף עלול להוביל לירידה ביכולות הקוגניטיביות, לסבילות לחומר ואף להתמכרות פיזית או נפשית.
על מנת להפחית את הסיכונים ולהימנע מתופעות הלוואי, חשוב להשתמש בטיפול בהתאם להוראות הרופא המטפל ולהבין לעומק את סיכוני השימוש ואת ההשפעות הצפויות, כמו גם להגדיר יחד עם הרופא מהם מדדי ההצלחה של הטיפול.
תוצאות הטיפול
תהליך למידת ההשפעה האינדיבידואלית של קנאביס רפואי על המטופל נמשך בין שבועיים למספר חודשים, עד להתייצבות של המינון האופטימלי.
יש להתחיל ממינון נמוך ולהעלותו בהדרגה. כיוון שכיום לא ניתן לחזות מראש מהו המינון המומלץ או מהי התגובה הצפויה, מציאת האיזון המתאים למטופל הוא תהליך איטי שעלול לקחת זמן.
הצלחת הטיפול תלויה בין היתר בביצוע מעקב אישי של המטופל ובמעקב ע"י הרופא המטפל, ומשרד הבריאות אף ממליץ להיעזר ברישום אישי של תופעות הלוואי על מנת ליצור גרף טיפולי מותאם אישית.
חשוב לדעת כי הטיפול בקנאביס אינו קסם שמשכיח תוך ימים ספורים את הכאב, ויש להיות ערים לעובדה שתוצאות אופטימליות יושגו באמצעות מעקב קפדני. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/melatonin-circadin/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
התרופה סירקדין (Circadin) מכילה מלטונין - הורמון שינה טבעי שנוצר במוח בתגובה לחושך. מלטונין (סירקדין, Circadin) משמש לטיפול קצר מועד ב
נדודי שינה
(אינסומניה) ראשוניים, המתאפיינים באיכות שינה נמוכה, אצל מטופלים בני 55 ומעלה. סירקדין (Circadin) מספק למוח מלטונין, שהייצור שלו במוח יורד עם הגיל, ככל הנראה.
מלטונין (סירקדין, Circadin) אינו ממכר ומאפשר שינה איכותית בלילה מבלי לפגוע בעירנות ביום שלמחרת.
בנוסף, מלטונין בשחרור ממושך (סליינטו) משמש לטיפול בנדודי שינה בילדים ובמתבגרים בגילאי שנתיים עד 18 שנים עם הפרעה על הרצף האוטיסטי, ו/או תסמונת סמית'-מגניס, כאשר שגרת שינה בריאה אינה מועילה. השימוש בתרופה נועד לקצר את הזמן הדרוש כדי להירדם ולהאריך את משך השינה.
חשוב לשים לב:
מלטונין (סירקדין, Circadin) מיועד למבוגרים בני 55 ומעלה.
עישון עלול להגביר את ההתפרקות של מלטונין על ידי הכבד, דבר שעלול להפחית את יעילות השימוש בתרופה.
אין להשתמש במלטונין (סירקדין, Circadin) במקרים הבאים:
רגישות לחומר הפעיל עצמו או למרכיבים האחרים של התרופה.
צילום: shutterstock
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
טבליות בשחרור מושהה. אין ללעוס, לכתוש או לחצות טבליות מלטונין (סירקדין, Circadin).
תדירות וזמן נטילה
פעם ביום, כשעה לפני השינה. אחרי ארוחת הערב.
טווח המינון
ייקבע על ידי הרופא בלבד.
סירקדין- טבליה אחת ביום (2 מ"ג), אחרי האוכל, פעם ביום, 1-2 שעות לפני השינה, לתקופה של 13 שבועות.
סליינטו- מינון התחלתי 2 מ"ג, ועד 10 מ"ג מינון מירבי.
תחילת ההשפעה
תוך 1-2 שעות.
משך ההשפעה
תוך 1-2 שעות.
מנה שנשכחה
במקרה ונשכחה מנה יש לקחתה מייד כשנזכרים, לפני השינה. לאחר זמן זה, יש לדלג על זו שנשכחה ולהמשיך כרגיל.
הפסקת התרופה
מומלץ שלא להפסיק הטיפול במלטונין ללא התייעצות עם הרופא המטפל.
מינון עודף
במקרה של מינון עודף תיתכן בעיקר סחרחורת. טשטוש.
אחסון
לשמור במקום קריר ויבש, הרחק מהישג ידם של ילדים.
אזהרות
תזונה
יש ליטול הטבליה לאחר האוכל.
אלכוהול
אין לשתות אלכוהול בזמן הטיפול בתרופה, כי מפחית את יעילותה.
נהיגה
יש להימנע מנהיגה עד שלומדים כיצד התרופה משפיעה, כיוון שתרופה זו עלולה לגרום לישנוניות.
הריון
יש להתייעץ עם הרופא טרם הנטילה. עדיף להימנע משימוש.
הנקה
יש להתייעץ עם הרופא טרם השימוש בהנקה.
תינוקות וילדים
אין לתת תרופה זו לילדים מתחת לגיל שנתיים מאחר שהיא לא נבדקה בגילאים אלה והשפעותיה אינן ידועות.
קשישים
סבירות גבוהה יותר לתופעות לוואי. ייתכן שיהיה צורך בהפחתת המינון.
דווח לרופא במקרה של
תפקוד כליתי לקוי
מחלת כבד
מחלות חיסון עצמי (autoimmune diseases)
תחושת ישנוניות
רגישות למוצרי חלב (מכילים לקטוז)
עישון
הריון
הנקה
סיכון ממנת יתר
נמוך
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
תופעות הלוואי השכיחות של מלטונין (סירקדין, Circadin) הן: כאבי ראש, כאבי גב, חולשה.
תופעות לוואי אחרות: עצבנות, חוסר מנוחה, שינויי מצב רוח, ישנוניות, נדודי שינה, חלומות מוזרים, הירדמות פתאומית, נפיחות ודלקת בסינוסים שמלוות בכאב ובגודש באף,
סחרחורת
, עייפות, עצירות, יובש בפה, הצהבה של העור והעיניים, הזעת יתר ועלייה במשקל.
תופעות לוואי לא שכיחות:
דיכאון
, סיוטים, התרגשות, כאב בטן.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
שילוב של מלטונין עם תרופות הבאות עלול לגרום לתגובות לא רצויות או להפחית את יעילות הטיפול:
אלכוהול: אין לשתות אלכוהול במשך נטילת תרופה זו, מכיוון שאלכוהול עלול להוריד את השפעת המלטונין על השינה.
תרופות המדכאות את מערכת העצבים המרכזית כגון: תרופות נוגדות פסיכוזה, נוגדי דיכאון, נוגדי כאב אופיאטיים, תרופות לטיפול בנדודי שינה או חרדה, תרופות נוגדות פרקינסון: תרופות אלו עלולות להביא להגברה של השפעות המלטונין על מערכת העצבים המרכזית.
מתוקסיפסורלנים- משמשות לטיפול ב מחלות עור כגון פסוריאזיס.
קווינולונים, כמו ציפרופלוקסצין, נורפלוקסצין- משמשות לטיפול בזיהומים חיידקיים.
תרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידים כמו אספירין, איבופרופן- משמשות לטיפול בכאב ובדלקת. בעיקר כשנעשה בהן שימוש בשעות ערב.
חוסמי בטא, לטיפול בלחץ דם- יש לקחת בבוקר.
ניפדיפין: המלטונין עלול להוריד את אפקט הורדת לחץ הדם של ניפדיפין.
אטאזאנאביר, פלובוקסאמין, ציפרופלוקסאצין, סימטידין, גלולות למניעת הריון או טיפול הורמונלי חלופי: שילוב עם תרופות אלו מעלה את רמות המלטונין בדם וכתוצאה מכך גם את פעילותו.
קארבאמאזפין, ריפאמפיצין: תרופות אלו מאיצות את פירוק המלטונין בכבד, וכתוצאה האפקט פוחת.
עישון: עישון יכול לפגוע בהשפעת מלטונין.
השפעת שימוש ממושך
סירקדין- הטיפול מיועד לתקופה קצרה של 13 שבועות.
סליינטו- נדרש מעקב קבוע אצל הרופא, כל 6 חודשים של טיפול.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/meningitis/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
דלקת
קרום המוח היא זיהום בקרום שעוטף את המוח ואת חוט השדרה. הזיהום מופיע על פי רב אצל ילדים, בני נוער ואנשים צעירים. אנשים מבוגרים יותר ואנשים הלוקים בבעיות בריאותיות ארוכות טווח, כמו מערכת חיסונית מוחלשת, נמצאים אף הם בסיכון.
קיימים שני סוגים עיקריים של דלקת קרום המח:
דלקת ויראלית בקרום המוח, שהיא נפוצה למדי. בדרך כלל זוהי אינה מחלה קשה. במקרים חמורים, היא עלול לגרום לחום לתקופה ממושכת ולפרכוסים.
דלקת חיידקית בקרום המוח, נפוצה פחות אבל חמורה ביותר. יש לטפל בה באופן מיידי כדי למנוע נזק מוחי ומוות.
שני הסוגים של דלקת קרום המוח מתאפיינים באותם תסמינים. חשוב מאד להיבדק על ידי רופא כאשר מופיעים התסמינים, על מנת שהוא יוכל לקבוע באיזה סוג של דלקת מדובר.
סימפטומים
התסמינים השכיחים ביותר של דלקת קרום המח בקרב בני נוער ואנשים צעירים הם:
עורף נוקשה וכואב, במיוחד כאשר מנסים לגעת עם הסנטר בחזה.
חום.
כאב ראש
.
הקאה.
קושי לשמור על ערנות.
פרכוסים.
אצל ילדים, אנשים מבוגרים יותר ואנשים שסובלים מבעיות רפואיות נוספות, עלולים להופיע תסמינים שונים של דלקת קרום המח:
תינוקות יכולים להיות עצבניים ולסרב לאכול. עלולה להופיע אצלם
פריחה
. ויתכן שהם יבכו כאשר מחזיקים אותם על הידיים.
אצל ילדים צעירים התסמינים של המחלה דומים לתסמינים של
שפעת
. הם עלולים להשתעל, או להתקשות בנשימה.
אצל אנשים מבוגרים יותר ואנשים הסובלים מבעיות רפואיות נוספות, יכולים להופיע כאב ראש קל בלבד וחום.
חשוב מאד שמבוגרים וילדים יבדקו אצל רופא באופן מיידי, במידה ומופיעים התסמינים המתוארים. רק רופא יכול לקבוע האם מדובר בדלקת ויראלית בקרום המוח, או בדלקת חיידקית בקרום המוח. דלקת חיידקית בקרום המוח שאינה מטופלת באופן מיידי, עלולה להיות קטלנית.
סיבות וגורמי סיכון
דלקת ויראלית בקרום המוח נגרמת על ידי וירוס. דלקת חיידקית בקרום המוח נגרמת על ידי חיידק.
דלקת קרום המוח יכולה להיגרם גם על ידי אורגניזמים אחרים וגם על ידי תרופות מסוימות, אך אלו הם מצבים נדירים.
דלקת קרום המוח היא מחלה מדבקת. המיקרואורגניזמים שמחוללים אותה יכולים לעבור מאדם לאדם, דרך שיעול ועיטוש ודרך מגע קרוב.
אבחון ובדיקות
הרופא שואל שאלות בנוגע לבריאות הנבדק, מבצע בדיקה גופנית ובדיקה אחת נוספת או יותר.
ניקור מותני
היא בדיקת המעבדה החשובה ביותר לאבחון דלקת קרום המח. היא מכונה גם דיקור מותני. שואבים דגימה של נוזל מעמוד השדרה ובודקים אותה במעבדה, על מנת לגלות אם היא מכילה אורגניזמים שגורמים את המחלה.
יתכן שהרופא יבקש בדיקות נוספות, כמו בדיקות דם, סריקת טומוגרפיה ממוחשבת (
CT
) או הדמיה בתהודה מגנטית (
MRI
).
סיבוכים אפשריים
סיבוכים של דלקת קרום המוח במהלך תקופת המחלה
הסיבוכים של דלקת קרום המוח במהלך המחלה, כוללים בין היתר:
חום במשך תקופה ארוכה.
חום הנגרם כתוצאה מדלקת חיידקית בקרום המוח, בדרך כלל חולף לאחר 3 עד 6 ימים של טיפול באנטיביוטיקה. חום שאינו חולף לאחר 6 ימים של טיפול באנטיביוטיקה, או חום שבא והולך, עלול לרמז על כך שהאנטיביוטיקה איננה מצליחה לחסל את החיידק. במקרים נדירים החום נגרם כתוצאה ממחלה אחרת, כולל תגובה לתרופות, הניטלות לצורך הטיפול נגד דלקת קרום המח.
פרכוסים
.
סיבוך זה עלול להתרחש כתוצאה מדלקת ונפיחות במוח וברקמות (קרומי המוח) העוטפות את המוח. לעתים קשה להשתלט על הפרכוסים.
תסמונת הפרשה בלתי הולמת של הורמון נוגד השתנה (SIADH)
. זהו סיבוך של דלקת חיידקית בקרום המוח, הוא עלול להתפתח יום או יומיים לאחר תחילת השימוש באנטיביוטיקה. תסמונת הפרשה בלתי הולמת של הורמון נוגד השתנה גורמת לכך שמצטברת בגוף כמות גדולה של נוזלים. תסמונת הפרשה בלתי הולמת של הורמון נוגד השתנה שאינה מטופלת עלולה להוביל לתרדמת (קומה) ולמוות.
קרישה תוך כלית מפושטת (DIC).
מחלה זו גרומת לשינויים בדם. בהתחלה הדם נקרש מהר מידי. לאחר מכן הוא נקרש לאט מידי וגורם לדימומים בתוך העור והרקמות. קרישה תוך כלית מפושטת עלולה לגרום למוות.
תסמונת מצוקה נשימתית חמורה.
זוהי מחלה קשה, שמתחילה באופן פתאומי. נוזל מצטבר בריאות וגורם לכשל נשימתי.
טיפולים ותרופות
הטיפול תלוי בגורם המחלה. ילדים ומבוגרים צריכים להיבדק על ידי רופא באופן מיידי, כאשר מופיעים התסמינים, משום שדלקת חיידקית בקרום המוח עלולה להיות קטלנית, אם לא מטפלים בה באופן מיידי.
בדלקת חיידקית בקרום המוח מטפלים בבית החולים. מבוגרים וילדים מטופלים באנטיביוטיקה. הם נמצאים תחת השגחה קפדנית, למניעת התפתחות של בעיות חמורות, כמו אובדן שמיעה, פרכוסים, או נזק מוחי.
דלקת ויראלית בקרום המוח היא מחלה פשוטה יותר, רב האנשים הלוקים במחלה מסוג זה מחלימים תוך שבועיים לערך. במקרים קלים של המחלה, הטיפול הנחוץ יכול להתבצע בבית בלבד (אין צורך באשפוז בבית החולים). הטיפול בבית כולל שתייה מרובה של נוזלים ונטילת תרופות להורדת חום ולשכוך כאבים.
מניעה
הדרך הטובה ביותר להגן על ילדים מפני דלקת קרום המוח, היא לוודא שהם מקבלים את כל החיסונים המקובלים לגבי ילדים. כולל חיסונים נגד חצבת, אבעבועות רוח, מחלת המופילוס אינפלואזה מסוג B (HIB) ונגד זיהום פנימוקוקי.
כדאי לבדוק עם הרופא האם המטופלים, מבוגרים וילדים כאחד, צריכים לקבל חיסון נגד דלקת מנינגוקוקית של קרום המוח, זהו חיסון למניעת דלקת חיידקית בקרום המוח.
החיסון מומלץ ל:
בני נוער בגילאי 11 ו- 12.
מתבגרים בגילאי 13 עד 18 שעדיין לא קיבלו את החיסון (כדאי שיקבלו אותו בהקדם האפשרי).
סטודנטים בשנה הראשונה ללימודים, שגרים במעונות.
אנשים שמתכננים נסיעה למדינות, שידוע שיש בהן התפרצויות של דלקת קרום המח.
אנשים שאין להם טחול. אנשים חולי איידס. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/mental-health-supported-housing/
2 דקות קריאה
בשנות השבעים החלה בעולם המערבי מהפכת האל-מיסוד הקוראת לשילובם של נפגעי הנפש בקהילה, לשחרורם של נפגעי הנפש מאשפוזים ארוכי טווח תוך מתן תמיכה, טיפול וליווי לאורך זמן, במסגרות חוץ-אשפוזיות. למגמה זו פנים רבות וסגנונות מענה שונים ומגוונים. אחד התחומים שבהם ניתן המענה הוא תחום הדיור.
במדינת ישראל, בעקבות חוק
שיקום נפגעי נפש
בקהילה שחוקק בשנת 2000, הוקמה תשתית רחבה ומקיפה של פתרונות דיור הניתנים על ידי המדינה לנפגעי הנפש.
פתרונות הדיור מודרגים ומותאמים לרמות תפקוד שונות, ממשתקמים הנזקקים לליווי אינטנסיבי עד לכאלה המתפקדים באופן עצמאי כמעט לגמרי: בית כוללני, הוסטל מתוגבר, דירה מוגנת ותמיכה לוויינית.
בית כוללני: במסגרתו ניתן ליווי המספק שירות לעשרים דיירים לערך, לאורך כל שעות היממה. השירות כולל ליווי רפואי וסוציאלי בתוך הבית וסיוע מרבי במיומנויות החיים השונות.
הוסטל מתוגבר: מסגרת אינטנסיבית פחות, עם כמות דיירים דומה ואף בו תשתית טיפולית לאורך כל היממה. בהוסטל מסוג זה הטיפול הרפואי ניתן מחוץ לבית, הדיירים/המשתקמים צורכים את כל השירותים הרפואיים בקהילה, ואף נדרשים לצאת למסגרת תעסוקתית כלשהי בשעות הבוקר מחוץ לבית, שכן מענה מסוג זה לא ניתן בתוך הבית.
בית קבוצתי: מודל מורכב פחות, דייריו עצמאיים יותר ואינם נזקקים לליווי בלילות. הם נעזרים בצוות המלווה אותם במשך שעות הבוקר ואחה"צ.
דירה מוגנת: דיור המיועד לקבוצה קטנה, שלושה עד חמישה דיירים המתגוררים כשותפים בדירה בבנין דירות המאוכלס במשפחות ובדיירים שאינם קשורים לפרויקט שיקומי. דיירים אלה נדרשים לרמת עצמאות תפקודית גבוהה יחסית, ומיומנויות החיים וכן
המיומנויות החברתיות
שלהם מופנמות בצורה טובה יותר. הם זקוקים פחות לאחזקה חיצונית ומקבלים תמיכה וליווי במידה מועטה ביותר.
תמיכה לוויינית: שירות נוסף הניתן במסגרת דיור בעקבות חוק השיקום הוא שירות סיוע בשעת הצורך לבעלי דירה שמתגורר בה פגוע נפש, או לזוגות או משפחות שחי ביניהם פגוע נפש. הסיוע מתקבל מעמותה קבועה אשר נותנת מענה חברתי ואף סיוע באחזקה השוטפת של הדירה.
בדיור המוגן לסוגיו, משקיעים אנשי הצוות מאמצים על מנת לקדם את המשתקמים לקראת חיים עצמאיים ואיכותיים, מקנים להם מיומנויות כדי שיוכלו לדאוג לעצמם ולחיות חיים משביעי רצון. לרוב מהווים ההוסטלים תחנות מעבר לדיור מוגן, אם כי בעבור אנשים רבים הם "הבית החם" אשר שנים לא היה להם. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/mesenteric-insufficiency/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
המעי הדק מקבל אספקת דם ממערכת עורקית ששמה מזנטרית, ומנוקז על ידי המערכת הוורידית המזנטרית. הפרעה באספקת הדם מכונה אי-ספיקה מזנטרית. אי-ספיקה מזנטרית יכולה להיות חדה או ממושכת (כרונית). יש שני מנגנונים עיקריים לאי-ספיקה מזנטרית: בחסימה וללא חסימה. מנגנון החסימה מחולק ל-3 סוגים: חסימת העורק עקב קריש דם, חסימת העורק עקב תהליך מטרש וחסימת הווריד.
כאשר אי-ספיקה מזנטרית אינה תוצאה של חסימה, נוצרת הפרעה באספקת הדם בשל ירידה כללית בלחץ-דם, לדוגמה באלח דם או כתוצאה מאי-ספיקה לב קשה. אי-ספיקה מזנטרית מזיקה לרקמת המעי, ואם אינה מאובחנת בשלב מספיק מוקדם, גורמת לנמק של המעי. כאשר יש נמק של המעי משתחררים לדם חיידקים, חומרי פירוק של תאים ורעלים שונים. תהליכים אלה גורמים לאלח דם, להלם ואף למוות. שיעור התמותה מאירוע מזנטרי גבוהה מ-60%. השיעור נמוך יותר כשאי-הספיקה המזנטרית מישנית לאי-ספיקה ורידית, לעומת המצבים האחרים.
בשלבים המוקדמים התסמין היחיד הוא כאב בטן. בדיקת החולה מפורשת כתקינה למעט רגישות בבטן, וכך גם בדיקות המעבדה והדימות השגרתיות, מפורשות כתקינות. בשלבים מאוחרים מופיעה חמצת בדם. האבחון המדויק נקבע על ידי צילום של כלי הדם (אנגיוגרפיה). האבחון של אי-ספיקה מזנטרית קשה ביותר ועל כן מחייב משנה זהירות וחשד מתמיד.
חולים הלוקים בנמק מעיים הם במצב קשה ביותר ושיעור התמותה בקרב חולים אלו מגיע ל-90% לערך.
ד"ר עירית חרמש
האנציקלופדיה הישראלית לרפואה
הוצאת ידיעות ספרים 2007
טיפולים ותרופות
הטיפול נבחר בהתאם לשלב שבו אובחנו אי-ספיקה מזנטרית וגורמיה. אם אין נמק של המעי, והאי-ספיקה המזנטרית היא תוצאה של חסימה, מבוצע ניסיון לפתוח את העורק החסום בין אם במהלך האניוגרפיה ובין אם בניתוח.
אם הפגיעה היא אי-ספיקה מזנטרית ללא חסימה, הטיפול הוא בהזלפה של תרופה מרחיבת כלי דם ישירות לעורק המכווץ. אם יש נמק של המעי, ללא תלות בגורם הראשוני, הטיפול היחיד האפשרי הוא כריתה של החלק הפגוע וטיפול תומך לתוך הווריד באמצעות נוזלים, אנטיביוטיקה ולפי הצורך גם בתרופות להעלאת לחץ-הדם. כיממה לאחר הניתוח הראשון מתבצע לעיתים ניתוח שני לשם הערכת מצבו של המעי שנותר ולשם קביעה אם יש צורך בכריתה נוספת. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/methylphenidate-ritalin-concerta/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
מתילפנידאט הוא חומר פעיל הנמצא בתרופות ריטלין, ריטלין
LA,
ריטלין
SR,
קונצרטה
ששייך למשפחה של מעוררי מערכת העצבים המרכזית. משערים כי מתילפנידאט משפיע על רמות דופמין ונור-אפינפרין (מתווכים עצביים) בחלקים מסוימים במוח שקשורים לתהליכי למידה, קשב והתנהגות. פעילותו בויסות כימיקלים מסוימים במוח המשפיעים על ההתנהגות. התרופה מסייעת למקד את תשומת הלב, להתעלם מהסחות דעת ומאפשרת חשיבה לפני מעשה עבור אנשים המתנהגים באופן אימפולסיבי. אם הטיפול מצליח, הוא משפר את יכולת הקשב הטבעית, ומהווה חלק מתוכנית טיפולית הכוללת בדרך כלל גם טיפול פסיכולוגי, חינוכי וחברתי
.
צילום: shutterstock
יעיל לטיפול ב:
מתילפנידאט (ריטלין, קונצרטה) מיועד לטיפול ב
הפרעות קשב וריכוז
(ADD) או
היפראקטיביות
(
ADHD
) אצל ילדים בני 6 ומעלה, מתבגרים ומבוגרים.
בנוסף, מתילפנידאט מסייע ב
נרקולפסיה
, מחלה שמאופיינת בהתקפים בלתי נשלטים של שינה.
הנחיות חשובות:
מומלץ לשלב את הטיפול במתילפנידאט (ריטלין, קונצרטה) יחד עם טיפול פסיכולוגי, חינוכי וסוציאלי. רצוי לא לקחת תרופות שמכילות מתילפנידאט אחרי השעה 6 בערב, כי הוא עלול להפריע להירדמות, אלא אם הרופא הורה אחרת.
מאחר שמתילפנידאט עלול להשפיע על המצב הרגשי, חשוב לשים לב לשינויים בהתנהגות.
תיתכן תוצאה חיובית שגויה בבדיקות לשימוש בתרופות, כולל בדיקות הנערכות בספורט.
בחלק מהילדים המקבלים מתילפנידאט לטווח ארוך עשויה להיות האטה בגדילה, אך בדרך כלל, עם הפסקת הטיפול הם יפצו על כך.
ייתכנו, במיוחד בתחילת הטיפול, במטופלים מסוימים, אי נוחות בבטן, איבוד התיאבון וקשיי שינה. ניתן להתייעץ עם הרופא באשר להקטנת מינון או שינוי בזמני נטילה.
מתי אסור להשתמש בתרופה:
אין להשתמש במתילפנידאט (ריטלין, קונצרטה) במקרים הבאים:
- רגישות לחומר הפעיל עצמו או למרכיבים האחרים של התרופה.
- אם אתם סובלים מפעילות יתר של בלוטת התריס או גידול של בלוטת האדרנל (יותרת הכליה).
-אם חוויתם הפרעות אכילה, החל מהעדר תחושת רעב וכלה ב
אנורקסיה נרבוזה
.
- אם יש לכם לחץ דם גבוה או היצרות כלי דם או שאתם סובלים מ
בעיות לב
כמו
אי סדירות בקצב הלב
, כאבים בחזה, אי ספיקת לב, מחלת לב או בעיה מולדת בלב. חשוב שתעדכנו את הרופא המטפל אם היו מקרי מוות פתאומיים במשפחה.
- אם אובחנו אצלכם בעיות בכלי הדם של המוח, כגון שבץ, היצרות, חולשת דפנות, חסימה או דלקת של כלי הדם.
- אם אתם מרגישים חרדה או מתח נפשי חמורים או אי שקט.
- אם אתם סובלים מטיקים תנועתיים או מתסמונת טורט באופן אישי או במשפחה.
- כשיש לחץ תוך עיני מוגבר (גלאוקומה).
כמו כן, אין ליטול מתילפנידאט (ריטלין, קונצרטה) אם אתם מקבלים טיפול בתרופות נגד דיכאון ממשפחת מעכבי MAO. יש להמתין לפחות שבועיים מסיום הטיפול עד שניתן יהיה להתחיל נטילת ריטלין, קונצרטה או תרופות אחרות המכילות מתילפנידאט.
- אם יש היסטוריה של התמכרות לאלכוהול, סמים, או תלות בתרופות.
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
טבליות, טבליות לשחרור מושהה, טבליות למתן פעם ביום
, שמאפשרות השפעה מתמשכת לרוב שעות היום ומקלות על נטילת התרופה, בעיקר אצל ילדים.
אין לחצות או ללעוס טבליות בשחרור מושהה כמו ריטלין SR, ריטלין LA וקונצרטה. יש לדווח לרופא אם ישנה בעיית בליעה של הטבליות בשלמותן.
בחלק התכשירים- אין מידע לגבי כתישת הטבליות או לעיסתן, ויש לעקוב אחר הוראות היצרן.
תדירות וזמן נטילה
2-3 פעמים ביום, בהתאם להוראת הרופא. הכנות המיועדות למתן פעם ביום - יש ליטול באותה השעה מדי יום, רצוי בבוקר.
אפשר ליטול מתילפנידאט (ריטלין, קונצרטה) עם או ללא מזון.
עדיף להרחיק את הנטילה מזמני שינה, שכן עלולה לגרום לחוסר שינה.
טווח המינון
הפרעות קשב וריכוז: מבוגרים, מתבגרים וילדים מעל גיל 6 - 10-90 מ"ג ליום.
הכנות למתן חד-יומי: 18-72 מ"ג ליום.
המינון המדויק של מתילפנידאט (ריטלין, קונצרטה) ייקבע בהתאם לגיל, למשקל ולהשפעה.
נארקולפסיה: 10-60 מ"ג ליום.
תחילת ההשפעה
תוך 30-60 דקות.
משך ההשפעה
תוך 30-60 דקות.
מנה שנשכחה
יש לקחת מייד כשנזכרים. ויש לשמור על מרווחי זמן קבועים בין המנות של אותו היום
.
אין לקחת מנה כפולה כפיצוי
הפסקת התרופה
לא רצוי להפסיק את הטיפול במתילפנידאט (ריטלין, קונצרטה) בלי להיוועץ ברופא, מאחר שהתסמינים עלולים לחזור. יתכן שיהיה צורך בהפחתה הדרגתית במינון לפני הפסקת התרופה.
מינון עודף
יש לפנות לחדר מיון מיד. תסמיני מנת יתר: רעידות, הזעות, חום או פירכוסים, הקאה, אי שקט, כאב ראש, עויתות שרירים, לעתים עם חום, הסמקה, אישונים מורחבים, קשיי נשימה, בלבול. יתר לחץ דם, שינויים והפרעות בקצב הלב.
אחסון
לשמור במיכל סגור במקום קריר ויבש, הרחק מהישג ידם של ילדים
אזהרות
תזונה
אין הגבלות בנטילת מתילפנידאט (ריטלין, קונצרטה).
אלכוהול
יש להימנע משתיית אלכוהול בזמן נטילת תרופה זו. השילוב של אלכוהול עם תרופה זו עלול להיות מסוכן.
נהיגה
יש להימנע מנהיגה עד שלומדים כיצד התרופה משפיעה, כיוון שתרופה זו עלולה לגרום להזיות, סחרחורת, נמנום, ראייה מעורפלת או תופעות לוואי אחרות במערכת העצבים המרכזית אשר יכולות לפגום ביכולת הריכוז.
הריון
אין להשתמש במתילפנידאט (ריטלין, קונצרטה) בהריון ללא הוראה מרופא.
הנקה
לא ניתן. התרופה עוברת לחלב אם ועלולה להשפיע לרעה על התינוק. מומלץ לא לקחת את התרופה או לא להיניק.
תינוקות וילדים
התרופה אינה מיועדת לילדים מתחת לגיל 6. יש להיזהר מרכיבה על אופניים.
קשישים
ייתכן שיהיה צורך בהפחתת המינון.
ניתוח והרדמה כללית
יש לדווח למנתח או למרדים על נטילת תרופה זו.
דווח לרופא במקרה של
ברקית (glaucoma)
מחלה פסיכיאטרית
יתר לחץ דם
מחלת לב
אי תקינות כלי דם במח
אפילפסיה (כפיון)
שימוש לרעה באלכוהול או בסמים בעבר
נטילת תרופות אחרות
הריון
חרדה
מחלת כבד
מחלת כליה
הפרעות בבליעה
חסימת מעי
תוקפנות
התנהגות או מחשבות אובדניות
נטייה לתגובות אלרגיות
זקפות כואבות, ממושכות או תדירות באופן חריג
ניתוח עתידי מתוכנן
הפרעות נפש חריפות
אי סבילות לסוכרים מסויימים
סיכון ממנת יתר
גבוה
סיכון מפיתוח תלות
גבוה
תופעות לוואי
תופעות הלוואי השכיחות של מתילפנידאט (ריטלין, קונצרטה) כוללות: כאב ראש, ירידה בתיאבון, ירידת משקל, יובש בפה, בחילה, עצבנות והפרעות שינה, כאב גרון ונזלת, תחושת דיכאון, תחושת תוקפנות, חריקת שיניים מופרזת. לרוב, תופעות אלה חולפות עם המשך הטיפול, כשמושגת התאמת מינון אופטימלית, ולאחר זמן הסתגלות.
תופעות לוואי אחרות של מתילפנידאט (ריטלין, קונצרטה) הן: הקאה או כאב בטן, אי נוחות בבטן או קשיי עיכול, חרדה, מצב רוח ירוד, חוסר מנוחה, דיבור או תנועות גוף לא נשלטים, עוויתות שרירים, שחיקת שיניים, דיכאון, אי יציבות רגשית, ירידה בדחף מיני, התקפי חרדה, תוקפנות, תחושת בלבול, סחרחורת,כאב ראש רעד, תחושת עקצוץ, בעיות בראייה, קצב לב מהיר, עלייה בלחץ הדם, תחושת חום, קוצר נשימה, הזעה מוגברת, פריחה בעור, גרד בעור, נשירת שיער,התכוצויות שרירים, קושי להגיע או לשמר זקפה, תשישות, חום, אובדן משקל, עלייה ברמת האנזים אלנין אמינוטרנספרז בדם, ספירת כדוריות לבנות נמוכה, מחשבה או רצון להתאבד, דם בשתן, תגובה אלרגית חריפה (נדיר).
תופעות לוואי המחייבות פנייה מיידית לרופא:
סימני אלרגיה (כמו פריחה, כתמים על העור, שלפוחיות, התנפחות הפנים, השפתיים או הלשון, קוצר נשימה), חולשה או שיתוק, קושי בדיבור, עלייה פתאומית בחום הגוף, דופק מהיר, כאב בחזה, מצב תמידי של סימנים "דמויי שפעת", עייפות בלתי רגילה, עוויתות, תנועות לא נשלטות, דיבור לא נשלט, זיקפה ממושכת הגורמת לאי נוחות של הפין, התנהגות נטולת עכבות, חשיבה אובדנית או ניסיון התאבדות,חוסר תחושה של האצבעות והבהונות, תחושת קור, עיקצוץ ושינוי צבע מלבן לכחול, ואז לאדום, כשקר.(תופעת ריינו, קור בהיקפים).
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
שילוב מתילפנידאט (ריטלין, קונצרטה) עם תרופות הבאות עלול לגרום לתגובות בלתי רצויות, סיכונים או להפחית מיעילות הטיפול (יש לעדכן את הרופא בנוגע לשימוש בתרופות, גם תרופות ללא מרשם, וכן בתוספי תזונה):
• מעכבי מונואמין אוקסידאז (MAOI) - שילוב עם מתילפנידאט עלול לגרום לעלייה מסוכנת בלחץ הדם. יש להימנע משילוב זה.
• נוגדי דיכאון טריציקליים ומעכבי ספיגת סרוטונין - מתילפנידאט (ריטלין, קונצרטה) עלול להגביר את תופעות הלוואי של תרופות אלה.
• נוגדי פירכוסים כגון פנובארביטאל, פניטואין ופרימידון - תיתכן עלייה ברמה של נוגדי פירכוסים בדם ושיהיה צורך בשינוי המינון.
• נוגדי קרישה - צפויה עלייה בהשפעתם של נוגדי קרישה, ייתכן שיהיה צורך בהפחתת המינון.
• מגואנתידין - בשילוב עם מתילפנידאט (ריטלין, קונצרטה), תיתכן הפחתה בהורדת לחץ הדם.
• תרופות להורדת או העלאת לחץ הדם.
• אגוניסטים לרצפטור מסוג אלפה 2 כגון קלונידין.
• תרופות לטיפול במחלת הפרקינסון או בפסיכוזה (משפיעות על רמות דופמין).
• תכשירים מסוימים לטיפול בשיעול או צינון אשר מכילים חומרים העלולים להשפיע על לחץ הדם - תיתכן העלאת לחץ דם.
• מאלחשים.
• תרופות המעלות את רמת הסרוטונין בגוף. למשל לטיפול בדיכאון כגון סרטלין או וונלפאקסין.
השפעת שימוש ממושך
תרופה זו עלולה להיות ממכרת, ומנוצלת לרעה. אם תיטול אותה בצורה נכונה, שימוש לרעה או תלות לא אמורים להוות בעיה, גם לא בעתיד.
עלול לגרום להאטה בגדילה אצל חלק מהילדים שנטלו מתילפנידאט לתקופה ארוכה. דרוש מעקב אחר גובה ומשקל אצל ילדים, ביצוע בדיקות דם תקופתיות ומדידת לחץ דם.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/metopirine/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
לאבחון פעילות של
היפותלמוס
ובלוטת יתרת המוח, לאבחון אנדוקריני של הפרשת הורמון
ACTH.
חומר פעיל
: METYRAPONE
החומר משמש כתכשיר אבחנתי המיועד לזהות רמה בלתי מספקת של ההורמון
ACTH ,
הורמון המופרש על ידי בלוטת יותרת המוח ואחראי על הפרשת קורטיזול. משמש גם כתכשיר אבחנתי המיועד לסייע באבחון סוג מסוים של
תסמונת קושינג
,
שהיא מכלול של תסמינים הנובעים מרמות גבוהות של ההורמון קורטיזול. ככלי אבחנתי התרופה תינתן בנוכחות צוות רפואי
.
התרופה משמשת גם לטיפול בסימני תסמונת קושינג אנדוגנית, על ידי הפחתת רמות קורטיזול גבוהות
.
לפני התחלת הטיפול יבוצעו בדיקות דם וכן באופן שגרתי במהלך הטיפול כדי לאתר חריגות אפשריות ברמות אשלגן וכדי למדוד רמות קורטיזול. בהתאם לתוצאות, תיתכן התאמת מינון, או תוספת של טיפול מתקן.
במקרה של גורמי סיכון לבביים, ייתכן שהרופא יפנה לביצוע אק"ג לפני התחלת טיפול, או במהלכו
.
צילום: shutterstock
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
קפסולות
תדירות וזמן נטילה
המינון תלוי באיבחון חד פעמי או יותר או אם ניתן כטיפול.
טווח המינון
משתנה אם מדובר בשימוש בתרופה ככלי אבחנתי או טיפולי. יותאם באופן אישי בהתאם לרמות הקורטיזול והסבילות. 250 מ"ג- 6 גר' ביום, מחולק ב3-4 פעמים לאורך היום.
תחילת ההשפעה
אין מידע
משך ההשפעה
אין מידע
מנה שנשכחה
יש ליטול מיד כשנזכרים,ליטול אותה בהקדם האפשרי, אלא אם כן כמעט הגיע הזמן לנטילת המנה הבאה. אין ליטול מנה כפולה כפיצוי. יש להמשיך ליטול את התרופה כרגיל.
הפסקת התרופה
בהתאם להנחיות הרופא המטפל.
מינון עודף
ייתכנו בחילה, כאב בטן ו/או שלשול וכן סחרחורת, עייפות, כאב ראש, הזעה ועלייה בלחץ הדם. ייתכן ויהיה צורך בנטילת פחם פעיל והידרוקורטיזון- יש לפנות מיידית לרופא.
אחסון
טמפרטורה הנמוכה מ-25 מעלות צלזיוס.
אזהרות
תזונה
קפסולות METOPIRONE צריכות להיבלע עם משקה חלב או יוגורט או לאחר ארוחה כדי להפחית בחילה והקאה.
נהיגה
מומלץ להימנע מנהיגה, עד בחינת השפעתה, כיוון שהתרופה עלולה לגרום לסחרחורת. או לעייפות.
הריון
השימוש אינו מומלץ לנשים בגיל הפוריות אשר אינן משתמשות באמצעי מניעה.
בהריון, ובעת תכנונו, יש להיוועץ ברופא מוקדם ככל האפשר לצורך בחינת המשך הטיפול.
אם נדרשת נטילת תרופה זו במהלך הריון, הרופא יצטרך לנטר את רמות הקורטיזול של התינוק בשבוע הראשון לחייו.
הנקה
אין להניק בזמן טיפול בתרופה זו. קיימת אפשרות להעברת החומר הפעיל לחלב אם.
דווח לרופא במקרה של
מחלת כבד או נזק לכבד
רמות הורמונים נמוכות, תת-פעילות של בלוטת יותרת המוח
נטילת תרופות כמו גלוקוקורטיקואידים
סיכון ממנת יתר
נמוך
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
תופעות לוואי שכיחות מאוד: אי ספיקה של בלוטת יותרת הכליה (רמות קורטיזול נמוכות), חוסר תאבון, כאב ראש, סחרחורת, לחץ דם גבוה (יתר לחץ דם), בחילה, כאב בטן (קיבה), שלשול, תגובות אלרגיות בעור, כאב מפרקים, נפיחות בגפיים, כפות ידיים או כפות רגליים, מצבי חולשה (עייפות, תשישות).
תופעות לוואי שכיחות: רמות אשלגן נמוכות (היפוקלמיה), אקנה, צמיחת יתר של שיער הגוף, כאב שרירים.
יש לפנות לרופא בהקדם האפשרי אם מתפתח קוצר נשימה וחום במשך שעות או ימים, כיוון שייתכן ומדובר בזיהום חמור בריאות
.
יש לעדכן רופא בהופעת כל סימן מהבאים: חולשה, סחרחורת,עייפות, חוסר תאבון, בחילה או הקאות, כאב בטן, שלשול. סימנים אלו וכן לחץ דם נמוך, רמות גבוהות של אשלגן, רמות נמוכות של נתרן או רמות נמוכות של גלוקוז בדם עשויים להיות סימנים של רמות לא מספקות של קורטיזול בדם, אי ספיקה של בלוטת יותרת הכליה. קורה כאשר מטיראפון מוריד רמות קורטיזול יתר על המידה. הרופא יבצע בדיקת לחץ דם ובדיקת דם.
ייתכן שהרופא יחליט בטיפול אחר או בשינויי מינון, לצורך פיצוי על המחסור בקורטיזול
.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
יש לעדכן רופא/רוקח באשר לנטילת תרופות אחרות, כולל תרופות ללא מרשם וכן תוספי תזונה. בייחוד עבור:
פניטואין, ברביטורטים ותרופות נוגדות פרכוסים אחרות לטיפול באפילפסיה
אמיטריפטילין ,כלורפרומזין, אלפרזולם ונוגדי דכאון אחרים, או תרופות אחרות לטיפול בהפרעות נפשיות
קורטיזול, הידרוקורטיזון, ACTH ,טטראקוסאקטרין, הורמונים המשפיעים על בלוטת יותרת המח, המווסתת תהליכים בגוף כמו מתח, רגשות, רמות אנרגיה, רעב ומערכת החיסון.
קורטיקוסטרואידים.
קלומיפן, טטראקוסאקטיד, הורמון גדילה, טיפולים באי-פריון או הורמון התירואיד
קרבימזול, פרופיל-תיואורציל או יוד, המשמשים לדיכוי פעילות בלוטת התריס
ציפרוהפטאדין, המשמש לטיפול בהפרעות אלרגיות
פרצטמול (אצטמינופן), המשמש להפחתת חום וכאבים
השפעת שימוש ממושך
בחינת רמות קורטיזול.
תיתכן עליה בלחץ הדם.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/migraine/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
מיגרנה היא מחלה כרונית המתבטאת באירועים נשנים של
כאבי ראש
, המלווים בתופעות גופניות ונפשיות נוספות.
מקור המילה מיגרנה הוא בשפה היוונית Hemicrania, שתרגומה המילולי הוא חצי גולגולת. השם נובע מאחד ממאפייני המיגרנה, המתבטא בכאב ראש הממוקם בדרך כלל בחצי ראש.
שכיחות המיגרנה גבוהה מאוד באוכלוסיות מערביות, והיא פוקדת כ-12% מהאנשים. כ-70% מהלוקים במיגרנות הן נשים, וההתקף הראשון לרוב מתרחש לאחר גיל ההתבגרות ועד גיל 40. לאחר גיל 40 מתחילה ירידה בשכיחות ככל שעולה הגיל. השכיחות הגבוהה ביותר בנשים היא בגיל 55-25.
סימפטומים
מיגרנה מסווגת למיגרנה ללא אאורה (66% מההתקפים) ולמיגרנה עם אאורה.
התקף מיגרנה מתחלק לארבעה שלבים, ואין חובה לעבור את כל השלבים במהלך ההתקף:
השלב המקדים (Pro-drome)
– חל יום-יומיים לפני ההתקף.
• שינויים במצב הרוח
•
עצירות
• עלייה בתיאבון
• צמא מוגבר והשתנה מוגברת
•
פיהוקים
תכופים
• קשיחות בצוואר
שלב האאורה
– לרוב לא מופיע, אך במידה וכן מתרחש סמוך מאד להתקף (15-60 דק' לפני תחילת ההתקף).
• הפרעות בראייה
• עקצוצים בגפיים
• קושי בהפקת דיבור
• חולשה או חוסר תחושה בצד אחד של הפנים או הגוף
• ירידה בשיווי המשקל
שלב כאב הראש
– נמשך בין שעה ל-72 שעות במידה ולא מטופל.
• כאב ראש פועם, לרוב בצד אחד של הראש אך יכול להיות גם בשני הצדדים
• רגישות לאור, לצלילים ולעיתים למגע ולריח
• בחילות והקאות
• רצון עז להסתגר ולשכב בחדר שקט וחשוך
לאחר ההתקף (Post-drome)
– נמשך עד 24 שעות לאחר כאב הראש.
• בלבול
• שינויים במצב הרוח
•
סחרחורות
וחולשה
• רגישות לאור ולצלילים
• שלב ההחלמה. רוב התקפי המיגרנה חולפים בהדרגה מעצמם. אצל חלק מהאנשים מסייעת השינה בהקלת הסימפטומים וחלק מדווחים על הפסקה פתאומית של כאבי הראש בעקבות הקאה.
תדירות ההתקפים אצל חולי מיגרנה היא פעם בחודש בממוצע, אך יש חולים שחווים מספר התקפים בשבוע ויש התקפים שנמשכים מעל 3 ימים ללא הפסקה (סטטוס מיגרנוזוס).
סיבות וגורמי סיכון
הסיבה למיגרנות אינה ידועה במלואה, וקיימים הסברים רבים למנגנון היווצרות ההתקף – ירידה בפעילות המוחית, זרימת דם מוגברת, היצרות של כלי הדם בגלל שינויים כימיים ועוד.
עם זאת, מיגרנה נחשבת מחלה עם תרומה משפחתית ניכרת. ל-70% מחולי המיגרנה יש קרוב משפחה מדרגה ראשונה שלוקה אף הוא במיגרנה, ולקרובי משפחה מדרגה ראשונה של חולה מיגרנה יש סיכוי ללקות במיגרנה פי 1.5-2 מאשר לאוכלוסייה הכללית. כשיש היסטוריה משפחתית של מיגרנה עם אאורה, הסיכוי עולה עד פי 4.
כמו כן, ידוע שהפגיעה הגנטית מתרחשת במספר גנים (תורשה מולטי-פקטוריאלית) ושהופעת המיגרנה מושפעת גם מגורמים סביבתיים.
בין הגורמים המובילים להתקף, מקובל להתייחס לשינויים הורמונליים סביב תקופת הווסת (מכונה "מיגרנה וויסתית"), שינויים במצב הרוח (סטרס, דיכאון, חרדה ואף התרגשות), עייפות והפרעות שינה, עבודה במשמרות, יציבה לא טובה, מאמץ גופני רב, יחסי מין, הריון, הפסקת הווסת, ארוחות לא סדירות, התייבשות, אלכוהול (בייחוד בירה ויין) וסוגים שונים של מזון (שוקולד, מזונות מלוחים מאוד, קפאין, אספרטיים, מונוסודים גלוטמט ועוד).
כמו כן, יש אנשים הרגישים לאורות מהבהבים, לעישון, לרעשים חזקים, לריחות חזקים, לשינויי אקלים, לגלולות למניעת הריון ולתרופות שינה.
אבחון ובדיקות
נוירולוג יכול לאבחן את המחלה על סמך הסיפור של החולה (אנמנזה) ועל סמך בדיקה נוירולוגית תקינה. הבדיקה הנוירולוגית הגופנית של החולה, כמו גם בדיקות העזר שלו, כדוגמת בדיקות דם, CT מוח, MRI מוח או
EEG
, מפורשות בדרך כלל במיגרנה כתקינות, ועל פי רוב אין צורך לבצע בדיקות כלל.
סיבוכים אפשריים
מיגרנה גורמת לפגיעה קשה באיכות החיים, לאובדן ימי עבודה ולהפסדים כלכליים.
נוסף על כך, קיימות מספר מחלות והפרעות המקושרות למיגרנה:
• מחלות קרדיווסקולריות (לב וכלי דם) – נמצא כי מיגרנה עם ובלי אאורה מקושרת ל
סוכרת
, ל
יתר לחץ דם
ולעלייה ברמות הכולסטרול. כמו כן, עבור שני סוגי המיגרנות נמצא כי קיימת עלייה בסיכון להתקף לב ולהתפתחות צלעת, אך הסיכון גבוה יותר עבור אנשים הסובלים ממיגרנה המלווה באאורה.
הסיכון ל
שבץ איסכמי
, מצב שבו אספקת הדם למוח נחסמת, עולה באנשים שסובלים ממיגרנה עם אאורה מסיבה לא ידועה. גורם סיכון נוסף ללקות בשבץ איסכמי הוא שימוש בגלולות למניעת הריון מהסוג המשולב של אסטרוגן ופרוגסטרון. לכן, מומלץ לנשים הסובלות ממיגרנה עם אאורה להשתמש בגלולות מסוג אחר.
מסיבה זו, אנשים הסובלים ממיגרנה צריכים לנקוט באמצעים להפחתת גורמי סיכון למחלות קרדיו-וסקולריות, כמו עודף כולסטרול, הפסקת העישון, איזון סוכרת, הפחתת לחץ הדם והורדה במשקל.
• בעיות נפשיות – מיגרנה קשורה לעלייה בסיכון התפתחות דיכאון,
מאניה-דיפרסיה
והפרעות והתקפי חרדה.
• דימום וכיבים במערכת העיכול – משככי כאבים רבים ממשפחת נוגדי דלקת לא-סטרואידים (NSAIDS), כמו אדוויל, נורופן ואספירין, מעלים את הסיכון להתפתחות הפרעות במערכת העיכול במידה ונעשה בהם שימוש נרחב לאורך זמן.
• תסמונת הסרוטונין – מצב מסכן חיים בו קיים מינון יתר של סרוטונין למוח, העלול להיגרם כתוצאה משילוב של תרופות לטיפול במיגרנות ממשפחת הטריפטאנים לבין נוגדי דיכאון ממשפחת SSRI או SNRI. במידה ואתם נוטלים תרופות נוגדות דכאון ותרופות לטיפול במיגרנות, יש להיוועץ ברופא מומחה בנוגע לפעילות הגומלין בין התרופות.
טיפולים ותרופות
הטיפול במיגרנה מורכב משלושה סוגי טיפול:
1. טיפול התנהגותי המייצר הרגלים בריאים כדוגמת שינה סדירה, ארוחות סדירות, הימנעות ממאכלים מסוימים (מכילי קפאין, תיראמין, מונוסודיום גלוטאמאט, או ניטראטים).
2. טיפול בתרופות למניעת התקפים: ניתן רק במקרה של ריבוי התקפים או התקפים ממושכים וקשים במיוחד.
3. טיפול להקלה בתסמינים בעת התקף:
תרופות נוגדות כאב או בחילה (כדוגמת פרצטמול ואופטלגין), אספירין ותרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידיות, ועד לתרופות אופיואידיות או שילובים של תרופות ממספר קבוצות.
תרופות ייחודיות נגד מיגרנה.
מניעה
למרות שלא ניתן למנוע לחלוטין מיגרנה, קיים סיכוי להקטין את בתדירות ההתקפים בדרכים הבאות:
• הקפדה על פעילות גופנית ידועה כמפחיתה את תדירות ההתקפים.
• ניהול 'יומן מיגרנה' היכול לסייע בניטור תדירות ההתקפים ואת הגורמים להם.
• הימנעות מגורמים המעוררים את ההתקפים.
• הפחתת השפעת האסטרוגן באמצעות טיפול הורמוני או גלולות למניעת הריון המכילות מינון נמוך של אסטרוגן.
• נטילת תרופות המונעות התקפי מיגרנה.
• קיימות בשוק תרופות שונות המפחיתות התקפי מיגרנה ומטפלות במחלות אחרות, כמו פרכוסים, תרופות נוגדות דכאון, תרופות לטיפול ביתר לחץ דם, בלב ובמחלות כלי דם כליליים. יש להיוועץ עם הרופא למציאת הטיפול המתאים ביותר עבורך.
• יש הגורסים כי טיפולים אלטרנטיביים, כמו דיקור, ביופידבק, תוספי תזונה, צמחי מרפא ועיסויים מסייעים בהפחתת תדירות ההתקפים. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/mitral-regurgitation/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
המסתם הדו-צניפי מפריד בין הפרוזדור והחדר השמאליים בלב. לקראת תחילת התכווצות החדר השמאלי, כדי להזרים דם בלחץ מתאים לוותין ולגוף, באופן תקין המסתם נסגר. נעילה זו מונעת דליפת דם מן החדר שבו לחץ-הדם גבוה, בחזרה לפרוזדור השמאלי היכן שלחץ-הדם נמוך. סגירה בלתי יעילה של המסתם ודליפת דם מן החדר לפרוזדור מוגדרות כאי-ספיקה של המסתם הדו-צניפי אשר גורמת לירידה ביעילותה של משאבת הלב.
סיבות וגורמי סיכון
מרכיבי המסתם הדו-צניפי שתפקודם התקין חיוני למניעת אי-ספיקה במסתם, כוללים שני עלים, טבעת, גידים, שרירים פטמתיים (פפילריים), פרוזדור שמאלי וחדר שמאלי.
מחלות הגורמות לפגיעה בתפקוד של חלק ממרכיבי המסתם ולאי-ספיקה בו הן מחלת לב שיגרונית, אנדוקרדיטיס זיהומי, מחלות של רקמת חיבור, מחלת לב איסכמית וקרדיומיופתיות. ככל שחומרת אי-הספיקה גדלה, פועל הלב במצב של העמסת-יתר של נפח, ופוחתת יעילותו עד כדי סכנה להתהוות ליקוי תפקודי ואי-ספיקה בלב בדרגות חומרה שונות.
אי-ספיקה במסתם מתפתחת בדרך כלל בהדרגתיות, לאורך שנים, והלב מתמודד עם עומס הנפח על ידי ריבוי של סיבי שריר ומשתית, ועל ידי הגדלת נפחו. לעיתים, כמו אצל חולים עם אוטם חד בשריר הלב ועם קרע של שריר פפילרי, ההתרחשות היא פתאומית, אי-הספיקה במסתם הדו-צניפי חדה והלב כושל.
אבחון ובדיקות
הטיפול בהתאם למחלה הבסיסית, לחומרת אי-הספיקה של המסתם ולתפקוד החדר השמאלי. החולים עשויים להיות ללא תסמינים במשך שנים רבות ובהדרגתיות או בפתאומיות תתפתח אצלם אי-ספיקה בלב. המעקב אחר החולים הוא בעיקר קליני, תוך ביצוע בדיקות בלתי פולשניות, כגון: צילומי בית חזה, תרשימי אק"ג, סריקות לב ובמיוחד בדיקת אקו-דופלר. באמצעות בדיקות אלו ניתן להעריך את גודל חללי הלב ותפקודם, את חומרת אי-הספיקה במסתם הדו-צניפי ולעמוד על תפקודם של המסתמים האחרים.
טיפולים ותרופות
בתחילה מטפלים באמצעות תרופות מרחיבות כלי דם ומשתנות, כדי להקטין את חומרת אי-הספיקה ולהקל על התסמינים של החולה. כאשר חל שינוי קליני, חומרת אי-הספיקה גדלה, או הגדלה ניכרת של הלב, או מתעורר חשש של פגיעה בתפקוד של שריר הלב, מבצעים בחולה צנתור לב לצורכי אבחון, לקראת ניתוח החלפה, או תיקון המסתם הדו-צניפי. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/modal-sulpiride/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
סולפיריד (מודל) הוא תרופה בעלת השפעה אנטי-דופמינרגית, שבמקור שימשה בעבר לטיפול ב
סכיזופרניה
.
כיום, סולפיריד (מודל) מיועד לטיפול במצבים הבאים:
במינון נמוך: סחרחורת,מצבים פרה-פסיכוטיים.
משמשת לעיתים כהקלה על בחילה והקאה ומחלות מסוימות של מערכת העיכול, כמו כיב עיכולי.
במינונים גבוהים: טיפול ב
דיכאון
ואפתיה בקרב חולים פסיכיאטריים שונים ועוד.
אין להשתמש בסולפיריד (מודל) במקרים הבאים:
אם ידועה רגישות לסולפיריד, החומר הפעיל בתרופה מודל או למרכיביה הנוספים.
פאוכרומוציטומה- גידול של בלוטת האדרנל.
בנטילת לבודופה או רופינירול (או תרופות אחרות לטיפול בפרקינסון).
חשוב לשים לב:
בזמן הטיפול בסולפיריד (מודל) יש להיזהר מהתחממות יתר, כמו למשל בזמן פעילות גופנית, במזג אוויר חם ובמקלחת חמה (מחשש לשבץ חום). כמו כן, מומלץ לנקוט באמצעים למניעת התקררות במזג אוויר קר, מחשש להפותרמיה.
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
טבליות- ניתן לחצות, כמוסות- בליעה בשלמות. אין ללעוס!
תדירות וזמן נטילה
פעמיים- שלוש ביום.
טווח המינון
מבוגרים: 100-1600 מ"ג ליום, בהתאם למטרת הטיפול. ילדים: 3-5 מ"ג לק"ג ליום.
תחילת ההשפעה
תוך שעתיים.
משך ההשפעה
תוך שעתיים.
מנה שנשכחה
יש לקחת מייד כשנזכרים. אם צריך לקחת את המנה הבאה בזמן קרוב, יש לדלג על המנה שנשכחה. אין לקחת מנה כפולה.
הפסקת התרופה
אין להפסיק את התרופה בלי להיוועץ ברופא, התסמינים עלולים לחזור. הרופא ינחה על אופן ההפסקה ההדרגתית.
מינון עודף
יש ליידע מיידית את הרופא. סימנים אפשריים למינון יתר כוללים: חוסר מנוחה, בלבול או אי שקט, ירידה ברמת ההכרה, רעידות, נוקשות או התכווצויות בשרירים, קושי בתנועה, תנועות בלתי נשלטות, ייצור מוגבר של רוק. ייתכנו גם: סחרחורות, עילפון (כתוצאה מלחץ דם נמוך), תרדמת.
אחסון
לשמור במיכל סגור היטב במקום קריר ויבש, הרחק מהישג ידם של ילדים. מתחת ל-25 מעלות צלזיוס.
אזהרות
תזונה
ניתן ליטול עם אוכל. אין להחזיק את הטבליה או הכמוסה של סולפיריד (מודל) בפה מעבר לזמן הדרוש לבליעתה.
אלכוהול
אין לשתות יין ומשקאות חריפים בזמן הטיפול בתרופה
נהיגה
מומלץ להימנע מנהיגה, עד בחינת השפעת התרופה, כיוון שהתרופה עלולה לפגום בערנות, ולגרום לסחרחורת, ישנוניות, הפרעות ראייה. במקרים אלה- אין לנהוג. בכל מקרה יש לנהוג בזהירות בנהיגה ברכב.
הריון
המידע מוגבל. יש להתייעץ עם הרופא בעת הריון, חשד להריון וכן בעת תכנונו.
הנקה
יש להיוועץ ברופא לפני השימוש. אין להניק בזמן הטיפול, שכן התרופה עוברת לחלב האם. המידע על השפעתה עבור התינוק היונק- מוגבל.
תינוקות וילדים
יש צורך בהפחתת המינון בהתאם לגיל ולמשקל. יש לדווח לרופא על כל תופעת לוואי וכן על כל תרופה נוספת הניתנת לילד.
קשישים
יש להשתמש בזהירות בסולפיריד- מטופלים קשישים נוטים יותר לחוות תת לחץ דם בעמידה, נמנום ותופעות כמו רעד ונוקשות שרירים.
ניתוח והרדמה כללית
יש לדווח למנתח או למרדים על נטילת תרופה זו.
דווח לרופא במקרה של
מחלת לב, גם במשפחה
מחלת כבד
מחלת כליה
הגדלת הערמונית (פרוסטאטה מוגדלת)
ברקית (glaucoma), גם בעבר
יתר לחץ דם
נטילת תרופות אחרות
הריון
הנקה
ליקוי במערכת העיכול, חסימת מעיים
התנהגות תוקפנית, אי שקט
שבץ בעבר
נטיה לקרישי דם
גיל מעל 65
דמנציה
פרקינסון
חוסר איזון באלקטרוליטים בדם (כמו אשלגן, סידן, מגנזיום)
אפילפסיה, פרכוסים
סרטן שד, גם במשפחה
סוכרת, גורמי סיכון לסוכרת
סיכון ממנת יתר
אין נתונים
סיכון מפיתוח תלות
אין נתונים
תופעות לוואי
תופעות הלוואי השכיחות של סולפיריד (מודל) כוללות: חוסר מנוחה, תזזיתיות.
תופעות לוואי לא שכיחות כוללות: סחרחורות, עילפון כתוצאה מלחץ דם נמוך, ייצור רוק מוגבר, עליה במתח השריר ויכולת מופחתת להתמתח, תנועות לא רצוניות ולא נשלטות.
יש לפנות לרופא בהחמרה או משך הארוך מכמה ימים, של תופעות לוואי כדוגמת עליה באנזימי כבד (הנראית בבדיקות דם), ויכולה להעיד על בעיות בכבד, עליה ברמת הפרולקטין, כאבים בשד (גברים ונשים), ו/או ייצור לא רגיל של חלב מן השד (בגברים ונשים), עליית משקל, תחושת נמנום או הירדמות, נדודי שינה, פריחה ועצירות (שכיחות).
יש להפסיק את השימוש בסולפיריד (מודל) ולפנות מיד לטיפול רפואי במקרים הבאים:
רעד, נוקשות וגרירת רגליים. רעידות, התכווצויות שרירים, תנועה איטית. (שכיח)
גירוי או פריחה בעור,
חוסר שיווי משקל, חוסר מנוחה, עויתות,
תנועות בלתי-רצוניות או קושי בדיבור (נ
דיר),
עייפות או חולשה מוגברת,
זיהומים המופיעים לעיתים קרובות.
הצהבת העור או העיניים,
שינויים בראיה.
בעיות בלב, קרישי דם
יש לפנות לרופא מיד אם מתפתחות
תנועות בלתי רצוניות (במיוחד של הפנים), גם אם זה קורה
לראשונה לאחר תום הטיפול
.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
יש לעדכן רופא/רוקח באשר לנטילת תרופות אחרות, כולל תרופות ללא מרשם וכן תוספי תזונה.
שילוב סולפיריד (מודל) עם תרופות הבאות עלול להוביל לסיכונים או אי-יעילות הנובעים מתגובות בין-תרופתיות:
לבודופה או רופינירול (או תרופות אחרות לטיפול בפרקינסון)- אין להשתמש בתרופה סולפיריד.
תרופות המשפיעות על מערכת העצבים המרכזית (כגון: תרופות להרגעה, לשינה, פרקינסון, אפילפסיה, חומרים מרדימים לניתוחים ומשככי כאבים אופיואידים, תרופות נגד דיכאון, ברביטורטים).
תרופות לבלוטת התריס.
תרופות ללב ולהורדת לחץ דם. כמו אמיודארון, חוסמי בטא (לדוגמא סוטלול), דיסופיראמיד, קווינידין. קלונידין, חוסמי תעלות סידן (לדוגמא דילטיאזם, ורפמיל, בפרידיל), גואנפצין, וינקמין ודיגיטליס כדוגמת דיגוקסין.
תרופות אחרות לטיפול במצבים פסיכוטיים (כדוגמת סכיזופרניה) כמו: פימוזיד, הלופרידול, תיאורידזין, סולטופריד.
תרופות מסוימות לטיפול בדיכאון כמו: אימיפראמין.
משתנים מסוימים, תרופות משלשלות מסוימות- העלולות להוריד את רמת האשלגן בדם.
תרופות אנטיביוטיות מסוימות לטיפול בזיהומים כגון: פנטמידין, אריתרומיצין, אמפותריצין B, ספרפלוקסצין.
תרופות סטרואידיות להפחתת תגובה דלקתית כגון: פרדניזולון, בטאמטזון, דקסאמטזון.
תכשירים המכילים אלכוהול, אנטיהיסטמינים מסוימים (לטיפול באלרגיה) כמו: כלורפנאמין, פרומתזין, קטוטיפן
סותרי חומצה (המכילים אלומיניום או מגנזיום), סוקרלפט (לכיב קיבה או תריסריון): חומרים הללו מפחיתים ספיגת סולפיריד (מודל), לפיכך יש לקחת סולפיריד (מודל) לפחות שעתיים לפני נטילת תרופות אלה.
נוגדי שלשול סופחים ומדכאי תיאבון.
מטוקלופראמיד - בשימוש בו זמני עם מודאל (קפסולות או טבליות) יתכן שינוי בתגובה לטיפול במטוקלופראמיד
תרופות לשיכוך כאבים (שיכולות להימצא גם בתרופות להצטננות ושפעת).
ליתיום: השילוב עם סולפיריד (מודל) עלול לגרום לנזק מוחי גם ברמות ליתיום נורמאליות. לפיכך, מומלץ מעקב צמוד אחר מצבו של החולה , במיוחד בקרב חולים המקבלים מנות גבוהות של התרופה.
השפעת שימוש ממושך
סולפיריד (מודל) עלול להגביר את לחץ הדם אצל חולים הסובלים מיתר לחץ דם. יתכנו תנועות בלתי רצוניות ודיכוי פעילות מח העצם במקרים מסוימים בעקבות שימוש ממושך. מומלץ לבצע ספירת דם ובדיקת תיפקודי כבד באופן סדיר.
ייתכנו בדיקות שונות כמו: תפקודי הלב, רמות אלקטרוליטים (מלחים) בדם או בדיקות דם נוספות.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/mole-removal/
הסרת נקודת חן (Mole Removal)
ערוץ המלנומה
3 דקות קריאה
נקודות חן, המכונות גם שומות, הן למעשה נגעי עור שכיחים בעלי צבע חום כהה על העור.
לרוב האנשים יש 10 עד 40 שומות, חלקן עשויות להשתנות במראה או לדעוך עם הזמן
[1]
.
למרות שכמעט לכולם יש שומות, במרבית המקרים הן אינן מזיקות, למעט במקרים בהן הן משנות צבע, צורה או גודל. למעשה, נקודות חן יכולות להיות מולדות, הן יכולות להופיע בגיל הילדות והנעורים, והן אף יכולות להיעלם במרוצת השנים
[2]
.
קיימים שני מקרים בהם תתבצע הסרת שומה: כאשר השומה מהווה מטרד אסתטי. במקרים אלו הסרת נקודת חן תעשה לרוב אצל
מנתח פלסטי פרטי
, כדי להימנע מצלקות ולהשאיר את המקום אסתטי ככל הניתן; כאשר קיים חשד שנקודת החן היא סימן ל
מלנומה
או לסרטן עור אחר. במקרים אלו הסרת שומה נעשית לרוב אצל
רופא עור
[2]
.
למרות שמרבית נקודות החן אינן מזיקות ובמקרים רבים אנשים פונים למנתח פלסטי בגלל המטרד האסתטי,
חשיפה מרובה לאור השמש יכול להגביר את הסיכוי של נגעי העור להפוך לסרטניים. אנשים שסובלים משומות מרובות צריכים להיות זהירים בשמש ולבדוק את נקודות החן באופן סדיר או כשחל בהן שינוי כלשהו
[2]
.
האם הסרת שומות זה הסרת פלולות?
שומות, כאמור, הן שם נוסף לנקודות חן, אלא שקיימים גם סוגים שונים של שומות. פלולות, למשל, הן סרחי עור -
גידולים שפירים קטנים שנוצרים כאשר קיים חיכוך בעור. לרוב, אין צורך בהסרת פלולות מאחר שהן אינן מזיקות או דורשות טיפול. עם זאת, המראה שלהן יכול להיות מטריד, ובמקרים אלו ניתן לעבור הליך
להסרת סרחי עור
[3]
.
בדומה להסרת שומות, לצורך הסרת פלולות, יש להתייעץ עם איש/אשת מקצוע. המקרים הנפוצים בהם מתבצעת הסרת סרחי עור הם כשהפלולה מגורה או מרבה לדמם, או כשהמראה מהווה מטרד אסתט
[3]
.
Shutterstock
מתי מתבצע
במקרים מסוימים רופא/ה העור יחליט על ניתוח להסרת נקודת חן. המקרים בהם נקודת חן נחשבת לחשודות הם: שומה לא סימטרית; גבולות לא ברורים; חוסר אחידות בצבע; קוטר הגדול מ-6 מ"מ (קוטר עיפרון); שינוי בטקסטורה או בגלל אחד מהפרמטרים הקודמים
[1]
.
בנוסף, שומה מדממת, מגרדת, שומה שהשתנתה בכל דרך שהיא (צורה, צבע, טקסטורה), או שומה שהוסרה וחזרה שוב, יכולה להיות סימן למלנומה ויש לפנות לרופא/ה עור. גם שומה חדשה בקרב בני/ות 30 ומעלה יכולה לעורר חשד לסרטן העור. חשוב לדעת איך נראות השומות שלנו ואיפה הן ממוקמות באזורי הגוף השונים
[4]
[5]
.
הכנות לטיפול
יש להגיע לרופא/ה עם היסטוריה רפואית, תוצאות בדיקות הקשורות לטיפול וללא איפור באזור השומות. במידת הצורך יתקבלו הנחיות נוספות.
בזמן הטיפול
לפני הסרת נגעי עור ניתן להרדים באופן מקומי את האזור שאמור להיות מוסר באמצעות משחת אלחוש או באמצעות זריקה.
הסרת נקודת חן היא הליך קצר שנמשך בדרך-כלל מספר דקות ונעשה במרפאת הרופא/ה. הסרת שומה יכולה להתבצע באמצעות מספר שיטות שונות
[6]
:
קריותרפיה – הקפאת נקודת החן באמצעות חנקן נוזלי, עד נפילתה.
צריבה חשמלית - שימוש במחט חשמלית כדי לשרוף את השומה.
ניתוח - כריתה עם סכין מנתחים והוצאת השומה.
חלק משיטות ההסרה כרוכות בתפרים. השיטה תיבחר לפי סוג השומה וגודלה, שכן במקרה של שומות ממאירות או גידולים טרום סרטניים יש להסיר משטח רחב יותר מסביב לנקודת החן כדי להימנע משאריות של רקמות ממאירות באזור.
אחרי הטיפול
הסרת נקודת חן הוא הליך הפוצע את רקמות העור ולכן משך הריפוי אורך מספר ימים, בדומה להחלמה של פצע. בנוסף, בתקופה זו מומלץ להימנע מרחצה בים ובבריכה כדי שהפצע לא יזדהם. במידה ונעשה ניתוח הכולל תפרים, יש צורך בהסרת התפרים כשבוע עד 10 ימים לאחר הניתוח. במקרים מסוימים יהיה צורך בחיטוי המקום לאחר ההסרה או בטיפול אנטיביוטי, כדי להפחית את הסיכוי לזיהום.
לאחר שהגלד נושר, האזור צפוי להישאר כתם ורוד, שעם הזמן יחזור לקבל את גוון העור. מומלץ להשתמש במסנני הגנה כדי להימנע מחשיפה ישירה של אזור זה לקרני השמש. בכל מקרה, ההנחיות לאחר ההסרה תלויות במיקום ובשיטת ההסרה וההנחיות לשמירה על אזור ההסרה יועברו על-ידי הרופא/ה המטפל/ת.
סיכונים
לעיתים נדירות מאוד ייתכן זיהום במקום. במקרה זה יש לפנות לטיפול רפואי. לעיתים יכול להתרחש דימום באזור ההסרה לאחר החזרה הביתה, בעיקר במקרים בהם המטופל/ת נוטל מדללי דם. במידה והדימום אינו מפסיק, יש ליצור קשר עם הרופא/ה. כמו כן, במקרים מסוימים ייתכן ויישארו צלקות באזור ההסרה
[7]
.
תוצאות הטיפול
במרבית המקרים, לאחר הסרה של שומה נהוג לשלוח אותה למעבדה פתולוגית לצורך אבחון סופי.
במידה ומדובר בגידול ממאיר, יש להחליט על המשך טיפול כגון הסרת שומות נוספות, הקרנות, כימותרפיה וכו', אשר ייקבע לפי החלטת הרופא/ה. במידה והגידול הוסר במלואו ולאחר תקופה נראה כי הוא מופיע שוב, יש לחזור בהקדם לרופא/ה המטפל/ת.
[1]
https://www.mayoclinic.org/diseases-conditions/moles/symptoms-causes/syc-20375200
[2]
https://www.nhs.uk/conditions/moles/
[3]
https://my.clevelandclinic.org/health/diseases/21528-skin-tags-acrochordons
[4]
https://www.aad.org/public/diseases/a-z/when-is-a-mole-a-problem
[5]
https://www.mayoclinic.org/diseases-conditions/moles/diagnosis-treatment/drc-20375204
[6]
https://www.health.harvard.edu/blog/skin-tag-removal-optional-but-effective-2020032319079
[7]
https://www.webmd.com/skin-problems-and-treatments/mole-or-skin-tag-removal |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/mononucleosis/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
מחלת הנשיקה, או בשמה המקצועי מונונוקלאוזיס זיהומי, היא מחלה ויראלית הנגרמת ע"י הנגיף אפשטיין בר (Epstein-Barr virus – EBV), ממשפחת נגיפי הרפס, שעלולה לגרום ל
עייפות
וחולשה
לתקופה של שבועות ואף חודשים. מחלת הנשיקה חולפת ללא טיפול, ומנוחה רבה עשויה לסייע בשיפור ההרגשה .
כ-50% מהילדים נדבקים בנגיף לפני גיל חמש, וכ-90% מהאוכלוסייה הבוגרת יקבלו תוצאה חיובית בבדיקת דם למחלת הנשיקה, אשמר מצביעות על נשאות של הווירוס. ברוב המקרים הידבקות EBV היא אסימפטומטית (נטולת תסמינים) .
מדוע מחלת הנשיקה נפוצה דווקא בקרב ילדים ומבוגרים צעירים?
אדם הנדבק בנגיף נחשב כנשאי של וירוס רדום, כלומר בלתי פעיל, ובשל כך הוא אינו יכול להידבק בו פעם נוספת. לעומת זאת, מי שנדבק בנגיף ה- EBV אינו מחוסן כנגד נגיף CMV ולהיפך, ולכן המחלה יכולה לחזור. מאחר ורובנו נושאים את הנגיפים הללו, מחלת הנשיקה נחשבת לנפוצה מאוד בקרב בני האדם, אם כי לא כולנו מפתחים מחלה שניכרת לעין.
שכיחות נוגדני EBV בילדות נמוכה יותר, ונעה בין 20% ל -80% בהתאם לגיל, למיקום הגיאוגרפי ולמצב הסוציו-אקונומי. מסיבה זו מחלת הנשיקה צפויה להתפתח בעיקר בגילאי הילדות. זיהום ראשוני בילדות שכיח פחות באזורים בהם חיה אוכלוסייה במצב סוציו-אקונומי גבוה יותר ותנאים סניטריים טובים. כמו כן, הזיהום נדיר במהלך השנה הראשונה של החיים בגלל חסינות פסיבית המתקבלת מנוגדנים אימהיים.
הנגיפים אשר מחוללים את המחלה מתפשטים בדרך כלל דרך נוזלי הגוף. המחלה מועברת בעיקר ברוק או ברסיסיו מאדם לאדם ( על ידי התעטשות, אכילה או שתייה מכלי משותף) וקרבה אינטימית ומכאן שמה, מאחר והיא מועברת במקרים רבים דרך נשיקה. בנוסף המחלה יכולה להתפשט באמצעות דם וזרע במהלך מגע מיני, עירויי דם והשתלות איברים.
לאחר תהליך ההחלמה, הנגיפים ממשיכים להיות מופרשים תקופה ארוכה בנוזלי הגוף, ותורמים לאחוז ההדבקה הגבוה של המחלה. השכיחות של דלקת סימפטומטית מתחילה לעלות בגיל ההתבגרות ושיאה הוא בגילאי 15-24. פחות מ -10% מהילדים מפתחים זיהום קליני המלווה בתסמינים, זאת למרות שיעורי החשיפה הגבוהים. אצל רוב הילדים מתחת לגיל 5, הסימפטומים שיתפתחו יהיו קלים ולא משמעותיים או שלא יהיו קיימים כלל.
סימפטומים
מחלת הנשיקה בילדים בוגרים ובמבוגרים לרוב תהיה עם יותר סימפטומים מאשר בילדים צעירים מאוד .
תסמיני מחלת הנשיקה השכיחים ביותר הם
חום גבוה
, כאב עז בגרון,
נפיחות בבלוטות
ובשקדים, חולשה ועייפות. על פי רוב, התסמינים מתחילים להופיע 4 עד 6 שבועות לאחר החשיפה לווירוס.
למרות זאת, במצבים מסוימים עלולים להופיע תסמינים חמורים יותר, לרבות הגדלת בלוטות הלימפה המצויות מתחת ללסת התחתונה ולעיתים גם אלו המצויות באזור בית השחי, דלקת גרון, חום גבוה, כאבי ראש ותחושת עייפות קיצונית אשר תהיה משמעותית יותר בשלבי המחלה הראשונים. סימפטומים פחות שכיחים הם טחול וכבד מוגדלים, בחילות, חוסר תיאבון, נקודות אדומות בחך, צהבת קלה עקב מעורבות כבד שחולפת עם ההחלמה ופריחה. התסמינים עשויים להתפתח באיטיות ויתכן שלא יופיעו באותו זמן.
ברוב המקרים, לאחר כשבועיים עד לארבעה שבועות תורגש הקלה משמעותית בתסמיני המחלה. עם זאת, חלק מהחולים צפויים לחוש עייפות ותשישות במשך מספר שבועות נוספים. לעיתים רחוקות, הסימפטומים של מחלת הנשיקה יכולים להימשך שישה חודשים או יותר.
סיבות וגורמי סיכון
במחלת הנשיקה נגרמת כתוצאה מהדבקות בווירוס אפשטיין-בר (EBV).
ברב המקרים היא מופיעה אצל מתבגרים ואנשים צעירים. ילדים עלולים ללקות בווירוס, אך לעתים קרובות הוא יעלם מבלי שירגישו בו, מאחר והתסמינים בקרב ילדים קטנים הם קלים. מבוגרים בדרך כלל אינם לוקים במחלת הנשיקה, משום שרובם נדבקו בשלב מוקדם יותר בחייהם.
תסמיני המחלה נעלמים מיד עם ההחלמה ואינם חוזרים לעולם, אך אנשים שחלו במחלה ימשיכו להיות נשאים של הווירוס כל חייהם. הווירוס עלול להפוך פעיל מפעם לפעם מבלי לגרום לתסמינים. כאשר הווירוס פעיל הוא עלול להיות מדבק לאחרים.
אבחון ובדיקות
אבחון מחלת הנשיקה מתבצע על ידי תשאול רופא לגבי התסמינים וביצוע בדיקה גופנית.
במקרים מסוימים יש צורך גם בבדיקת דם ספציפית על מנת לאשר שאכן מדובר במחלת הנשיקה ובווירוס אפשטיין בר. כמו כן, באמצעות בדיקות הדם ניתן לשלול גורמים אחרים לתסמינים .
יש להדגיש שפעמים רבות התסמינים של מחלת הנשיקה זהים לאלו של דלקת גרון חיידקית הנגרמת על ידי סטרפטוקוקוס, והימצאות של החיידק בדגימה של הלוע אינה שוללת את מחלת הנשיקה .
עיקר האבחנה של מחלת הנשיקה מתבססת על בדיקה גופנית ועל תיאור של התסמינים על ידי המטופל. ברוב המקרים, לא ידרשו בדיקות מעבדה לצורך האבחון. עם זאת, בדיקות מעבדה ספציפיות עשויות להיות נחוצות בכדי לזהות את הגורם למחלה בקרב אנשים שאינם חווים סימפטומים האופייניים.
בדיקת ספירת דם תראה עלייה קלה במספר הכדוריות הלבנות (WBC) ובמיוחד בלימפוציטים. לעתים, נראה הימצאות לימפוציטים אטיפיים (Atypical Lymphocytes), האופייניים במיוחד במצבים של מחלת הנשיקה. בנוסף, בחלק מהמקרים בדיקת הדם תצביע על ירידה במספר הטסיות בדם. דלקת בכבד המתפתחת עקב המחלה הנגיפית, תביא לעלייה באנזימים המופרשים מהכבד. כמו כן, בשל כך שמדובר במחלה דלקתית עשויה להיות גם עלייה במדדי הדלקת ESR ו-CRP. קיימות גם בדיקות סרולוגיות אשר מזהות באופן חד משמעי את קיום הנגיף.
סיבוכים אפשריים
לרוב, ההחלמה ממחלת הנשיקה היא מלאה ואינה כרוכה בסיבוכים. הסיבוכים שעלולים להופיע כוללים סיבוכים נוירולוגיים, המטולוגיים, נשימתיים ועוד.
סיבוכים נוירולוגיים הם נדירים אך עשויים לכלול את
דלקת המוח
(לרוב חולפת מעצמה), פרכוסים, תסמונת גיליאן-ברה (Guillain-Barre syndrome), נוירופתיה פריפרית, דלקת קרום המוח, שיתוק באחד מעצבי הגולגולת, והתקפים פסיכוטיים.
סיבוכים המטולוגיים לרוב חולפים מעצמם. בכ-50% מהמקרים ישנה ירידה במספר כדוריות הדם הלבנות או במספר טסיות הדם. אנמיה המוליטית גם כן עשויה להתרחש.
מחלת הנשיקה עלולה לגרום להגדלת הטחול, שעלול להיקרע במקרה שמקבלים מכה בבטן. קרע בטחול הוא בעיה חמורה שדורשת ניתוח מידי. על מנת להקטין את הסיכון לקרע בטחול יש להימנע מהרמת משקל כבד ומספורט הכרוך במגע, למשך ארבעה שבועות לאחר הופעת המחלה, או עד שהרופא יאשר זאת.
חסימות נשימתיות כתוצאה מהגדלה של בלוטות לימפה אזוריות. במחלת הנשיקה בילדים, תסמינים ריאתיים אסימפטומטיים עשויים להימצא בצילומי חזה.
עליה במספר אנזימי הכבד למשך כ-3-4 שבועות נמצאת בכ-95% מהחולים במחלת הנשיקה. רק במידה וישנה עליה של יותר מפי 2-3 פעמים הגבול העליון של ערכים אלו, או במידה ומופיעה צהבת, יש לבדוק את הגורם מחשד לדלקת בכבד.
חולים המפתחים את המחלה עלולים לסבול מתסמיניה במשך שבועות ארוכים
הסיבוכים הנפוצים האפשריים של מחלת הנשיקה כוללים: הפרעות נשימה עקב התנפחות בלוטת הלימפה שחוסמות את נתיבי האוויר, קרע טחול, אנמיה המוליטית (הרס תאי הדם האדומים), דלקת קרום המוח, תרומבוציטופניה (הפחתה במספר טסיות הדם המסייעות לקרישתו), דלקת ריאות, דלקת כבד (הפטיטיס), שיתוק, פרכוסים ודימומים. בסיבוכים האלה שהם מאוד נדירים, מטפלים בסטרואידים.
למי שאובחן כחולה במחלת הנשיקה חשוב להיות תחת מעקב ולהיות רגיש וער לתסמינים מיוחדים ויוצאי דופן. חולה שחש החמרה בתסמינים, הימשכות התסמינים תקופה ארוכה מדי ואחד או יותר מהתסמינים הבאים: קשיי נשימה, קושי בבליעה, כאבי בטן עזים, קושי בבליעת נוזלים, דימומים (דימום מחבלה קלה, דימום מהחניכיים וכדומה), כאבים בחזה, פרכוסים, כאבי ראש עזים - חייב לפנות בהקדם לבדיקה וטיפול רפואי.
מחלה בעלת מאפיינים דומים נגרמת מהידבקות בנגיף ה-CMV. ההבדל העיקרי ביניהן הוא שהיא עלולה להיות מסוכנת לאנשים עם מערכת חיסונית חלשה, כגון נשים בהריון, חולי איידס, מושתלי איברים, חולי סרטן או מטופלים הסובלים מדיכוי חיסוני. ובמקרים אלו תידרש התערבות רפואית יסודית יותר, הכוללת מעקב וטיפול. אין טיפול כנגד מחלת ה-EBV, אך קיימים מספר טיפולים אנטי ויראליים אשר נמצאו יעילים בטיפול בנגיף ה-CMV. אלו, ניתנים במקרים של מחלה קשה במיוחד.
טיפולים ותרופות
רוב המקרים של מחלת הנשיקה הם מתונים ועוברים בקלות עם טיפול מינימלי, מאחר והזיהום לרוב לא חמור ונעלם מעצמו בתוך חודש עד חודשיים.
הטיפול במחלה נועד להקל על התסמינים בלבד, ואין שום תרופה או חיסון יעילים כיום שעשויים למנוע את ההדבקות בנגיף.
קורטיקוסטרואידים ניתנים לעיתים קרובות לטיפול בסיבוכים דלקתיים, כגון חסימה בדרכי הנשימה או תופעות אוטואימוניות (כמו לדוגמה אנמיה ותרומבוציטופיה). למרות זאת, ערכן של תרופות אלה שנוי במחלוקת והן עלולות לפגוע בסילוק העומס הנגיפי. בדומה לקורטיקובטרואידים גם תרופות אנטי ויראליות כמו לא הוכחו כמקטינות את אורך או חומרת המחלה והן אינן הוכחו כיעילות יותר מאשר משככי כאבים.
ניתן להקל על התסמינים השונים באמצעות מנוחה, שתייה מרובה ונטילת תרופות שונות ללא מרשם לטיפול בכאבים ובחום. במצבים בהם הטחול מוגדל עקב המחלה, מומלץ להימנע מפעילות ספורטיבית, בשל חשש להיווצרות של קרע בטחול.
בכדי להימנע מהדבקות יש להקפיד לא לבוא במגע עם רוק, לשתף משקאות, מזון או פריטים אישיים כמו מברשת שיניים עם נשאים. למרות זאת, כמעט ובלתי אפשרי למנוע הדבקות, מאחר ונשאי EBV בעבר יכולים לשאת ולהפיץ את הזיהום מעת לעת למשך שארית חייהם.
הטיפול המומלץ במחלת הנשיקה כולל בעיקר מנוחה ונטילת תרופות שיסייעו להקלת התסמינים כמו תרופות להורדת חום. אין טיפול תרופתי ספציפי המסייע בתהליך ההחלמה. כך שלרוב, ואם אין סיבוכים נדירים, מחלימים ממנה ללא התערבות רפואית, תוך מספר שבועות. חשוב לציין שבתחילת המחלה היא עשויה להידמות מאוד לדלקת גרון שמקורה בסטרפטוקוקוס ולעתים המטופלים אף מקבלים אנטיביוטיקה, אך כי אין מקום לטיפול אנטיביוטי במחלת הנשיקה.
המחלה לרוב איננה מסוכנת, אך החולים המפתחים את המחלה עלולים לסבול מתסמיניה שבועות ארוכים, מה שעלול להקשות על התפקוד היומיומי ולפגוע באיכות חייהם. על פי הסטטיסטיקות, המחלה תופיע בקרב בכ-35% עד 50% מהמקרים, בעיקר בקרב הילדים הגדולים יותר והמתבגרים הצעירים. השאר יעברו את המחלה כמחלת חום סתמית או באופן בלתי מורגש.
מרגע החשיפה לאחד מהנגיפים הגורמים לה ועד להופעת הסימפטומים הראשונים של המחלה, עובר בדרך כלל כחודש, תקופה זו מכונה "תקופת דגירה". מרגע ההדבקה אמנם לא מופיעים סימפטומים, אולם נשא הנגיף כבר יכול להדביק אנשים אחרים בנגיף ולגרום אצלם למחלה. הנטייה להדבקה נמשכת לאורך כל המחלה וגם חודשים ארוכים אחרי שהסימפטומים שלה נעלמים. לרוב, המנוחה המסייעת לחיזוק המערכת החיסונית מאפשרת החלמה, אולם חלק מהחולים עלולים לפתח סיבוכים של המחלה, מה שיהפוך את הטיפול בסיבוכים הללו לנחוץ.
בדרך כלל הטיפול במחלת הנשיקה אינו דורש אשפוז בבית חולים וכולל:
• מנוחה רבה.
• גרגור מי מלח, או מציצת טבליות להקלה על כאבי גרון.
• הימנעות מספורט הכרוך במגע ומהרמת משקל כבד. כתוצאה מהמחלה הטחול עלול להיות מוגדל ומאמץ עלול לגרום להתפוצצותו.
מניעה
מחלת הנשיקה מועברת דרך מגע עם רוק, נזלת או ליחה מהגרון ולעתים דרך דמעות. המחלה קיבלה את שמה משום שהיא מדבקת דרך התנשקות. כדי למנוע הדבקה, מומלץ שאנשים הלוקים במחלת הנשיקה לא ינשקו אף אחד ולא יחלקו חפצים כמו כלי אוכל או מברשות שיניים . |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/multiple-sclerosis/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
טרשת נפוצה (MS) היא מחלה דלקתית אוטואימונית וכרונית שבה
המערכת החיסונית
של הגוף שוחקת את המיאלין, קרום העוטף את העצבים כדי להגן עליהם. שחיקה זו משפיעה על התקשורת בין המוח ובין שאר חלקי הגוף. בסופו של דבר מערכת העצבים המרכזית נפגעת באופן בלתי הפיך.
משמעות המילה טרשת היא צלקת, הנובעת מהדלקתיות, והמילה נפוצה מיוחסת לריבוי הצלקות במערכת העצבים המרכזית.
ישנם שלושה סוגים של טרשת נפוצה:
טרשת נפוצה התקפית הפוגתית PRMS
- הסוג השכיח יותר של המחלה המתבטא בהתקפים (כפי שמתואר בהמשך בתסמינים) במשך למעלה מיממה ובהפוגה שמגיעה לאחריהם, שמובילה להפחתה או להיעלמות התסמינים.
טרשת נפוצה מתקדמת משניתSPMS
- נחשבת לסוג מתקדם יותר של טרשת התקפית הפוגתית, המתבטא בהתקף שלאחריו התסמינים מחמירים.
טרשת נפוצה מתקדמת ראשונה PPMS
– תחילה סוג זה של טרשת מתאפיין בהיעדר התקפים. עם הזמן המחלה מתקדמת, התסמינים עלולים להחמיר ואף ייתכנו בעיות תפקודיות ונכות.
התסמינים לטרשת נפוצה שונים ומגוונים, ותלויים בעצבים שנפגעו ומהי חומרת הפגיעה. במקרים החמורים, החולים בטרשת נפוצה מאבדים את היכולת ללכת או לדבר. לעתים קשה לאבחן טרשת נפוצה בשלבים הראשונים של המחלה, משום שבמקרים רבים התסמינים מופיעים וחולפים – לעתים הם נעלמים למספר חודשים.
טרשת נפוצה יכולה להופיע בכל גיל, אך בדרך כלל היא מתחילה להתפתח בין גיל 20 לגיל 40, ונשים נוטות יותר מגברים לפתח מחלה זו.
צילום: Shutterstock
סימפטומים
הסימנים והתסמינים של טרשת נפוצה שונים ומגוונים, תלוי במיקומם של סיבי העצב הפגועים.
סימנים ותסמינים של טרשת נפוצה כוללים בין היתר:
חוסר תחושה או חולשה בכל הגפיים או בחלק מהם, בדרך כלל החולשה או השיתוק מורגשים בצד אחד של הגוף, או בחלק התחתון של הגוף.
אובדן חלקי או מוחלט של הראיה, בדרך כלל בכל עין בנפרד (לא בשתי העיניים בו זמנית), לעתים קרובות מלווה בכאב בעת הנעת העיניים (דלקת עצבים אופטית).
ראיה כפולה או מטושטשת.
כאבים ועקצוצים בחלקים שונים בגוף.
תחושה של מכת חשמל שמופיעה בעקבות תנועות מסוימות של הראש.
רעד, חוסר קואורדינציה, או הליכה לא יציבה.
עייפות
.
סחרחורת
.
אצל רוב האנשים הלוקים בטרשת נפוצה ובמיוחד בשלבים הראשונים של המחלה, התסמינים מופיעים ולאחר מכן מגיעה תקופה של הפוגה מוחלטת או חלקית. סימנים ותסמינים של טרשת נפוצה לעתים קרובות מתעוררים או מחמירים כתוצאה מעליה בחום הגוף.
סיבות וגורמי סיכון
טרשת נפוצה היא מחלת חיסון עצמי (מחלה אוטואימונית), בה המערכת החיסונית של הגוף תוקפת את עצמה. בטרשת נפוצה תהליך זה הורס את המיאלין – החומר השומני שעוטף את סיבי העצבים במוח ובעמוד השדרה ומגן עליהם.
תפקידו של המיאלין דומה לתפקידו של הציפוי המבודד של כבל חשמלי. כאשר המיאלין נפגע, המסר שעובר דרך העצב עלול לעבור בקצב איטי יותר או להיחסם.
הרופאים והחוקרים אינם מבינים מהי הסיבה המדויקת להופעת טרשת נפוצה אצל אנשים מסוימים ולא אצל אנשים אחרים. שילוב של גורמים החל מגורמים גנטיים ועד זיהומים בתקופת הילדות משחקים תפקיד.
הגורמים הבאים עלולים להגדיל את הסיכון לחלות בטרשת נפוצה:
גיל -
טרשת נפוצה יכולה להופיע בכל גיל, אך ברב המקרים היא מתחילה להתפתח אצל אנשים בני 20 עד 40.
מין -
נשים נוטות לפתח טרשת נפוצה פי שניים מגברים.
תורשה -
הסיכון לחלות בטרשת נפוצה גבוה יותר בקרב אנשים עם היסטוריה משפחתית של המחלה. לדוגמא, לאדם שאחד מהוריו, אחיו או אחיותיו לוקים במחלה יש סיכוי של 1 עד 3 אחוזים לפתח את המחלה, לעומת עשירית האחוז בלבד בקרב כלל האוכלוסייה.
אולם, הניסיון בקרב זוגות תאומים זהים מלמד שתורשה אינה הגורם היחיד למחלה. אילו טרשת נפוצה הייתה נקבעת על ידי הגנטיקה בלבד, הסיכון של תאומים זהים לחלות בה היה זה. אך המצב אינו כזה. לתאום זהה יש סיכוי של 30 אחוזים בלבד לפתח טרשת נפוצה במידה ואחיו התאום כבר חלה בה.
זיהומים -
וירוסים רבים ומגוונים הוגדרו כקשורים לטרשת נפוצה. לאחרונה העניין הגדול ביותר הוא בקשר שבין טרשת נפוצה לוירוס אפשטין-בר, הוירוס שגורם מונונוקלאוזיס זיהומית (מחלת הנשיקה). עדין לא ברור כיצד מתפתח וירוס אפשטין-בר במקרים חמורים יותר של טרשת נפוצה.
מחלות אחרות
-
קיים סיכוי גבוה יותר לטרשת נפוצה בקרב אנשים הסובלים מהפרעות אוטואימוניות אחרות כגון מחלה של בלוטת התריס, אנמיה ממארת,
פסוריאזיס
,
סוכרת מסוג 1
,
מחלות מעי דלקתיות
.
אבחון ובדיקות
לא קיימות בדיקות ספציפיות לאבחון טרשת נפוצה. בסופו של דבר האבחנה מסתמכת על שלילה של מחלות אחרות שעלולות לגרום לאותם תסמינים. הרופא יכול לבסס אבחנה של טרשת נפוצה על תוצאות הבדיקות הבאות:
בדיקות דם
בדיקות דם יכולות לסייע בשלילת מחלות זיהומיות או דלקתיות אחרות, הגורמות לתסמינים זהים לאלו של טרשת נפוצה.
ניקור מותני
ניקור מותני
הוא הליך שבו הרופא או האחות לוקחים דגימה קטנה של נוזל מוחי שדרתי מתעלת חוט השדרה ומעבירים אותו לבדיקה במעבדה. דגימה זו יכולה להעיד על חריגות ומצבים לא תקינים הקשורים לטרשת נפוצה, כמו רמות לא תקינות של כדוריות דם לבנות או חלבונים. הליך זה עשוי גם לסייע בשלילת זיהומים ויראליים ומחלות אחרות שיכולות לגרום לתסמינים נוירולוגים הזהים לאלו של טרשת נפוצה.
בדיקת
MRI
בדיקה זו עושה שימוש בשדה מגנטי בעל עוצמה גבוהה, על מנת ליצור תמונה מפורטת של איברים פנימיים. בדיקת MRI יכולה לגלות פגיעות במוח ובחוט השדרה, המעידות על אובדן המיאלין, שנגרם כתוצאה מטרשת נפוצה. יחד עם זאת, פגיעות מסוג זה עלולות להיגרם גם כתוצאה ממחלות אחרות, כמו זאבת או מחלת לים, כך שקיומן של פגיעות אלו אינו הוכחה מוחלטת לכך שהנבדק לוקה במהלך טרשת נפוצה.
במהלך בדיקת MRI הנבדק שוכב על שולחן הניתן להזזה ומוסע אל תוך מכונה דמוית צינור ארוך, שמשמיעה קולות נקישה במהלך ביצוע הסריקה. רב בדיקות ה-MRI אורכות לפחות שעה. הבדיקה אינה מכאיבה, אך חלק מהאנשים חשים בקלסטרופוביה בזמן שהם נמצאים בתוך המכונה. הרופא יכול לדאוג שהבדיקה תתבצע תחת הרדמה במקרה הצורך.
כמו כן לעתים מזריקים לוריד של הנבדק חומר המשמש לצביעה, בעזרתו גל יותר לזהות פגיעות "פעילות". הליך זה מסייע לרופאים לקבוע האם המחלה נמצאת בשלב פעיל, גם אם הנבדק אינו חש בתסמינים באותה תקופה. טכניקות חדישות יותר של MRI מסוגלות לספק תמונה מפורטת אף יותר של רמת הפגיעה בסיב העצב, או של הרס מוחלט והחלמה של המיאלין.
בדיקת אימפולסים עצביים
בדיקה זו מודדת את האותות החשמליים ששולח המוח כתגובה לגירויים. בבדיקת אימפולסים עצביים משתמשים בגירויים של ראיה או בגירויים חשמליים – אימפולסים חשמליים קצרים לרגליים או לזרועות.
סיבוכים אפשריים
במקרים מסוימים אנשים שיש להם טרשת נפוצה עלולים לפתח גם:
קשיות או עוויתות בשרירים
שיתוק, בעיקר ברגליים
בעיות בשלפוחית השתן, במעי, או בתפקוד המיני
שינויים מנטאלים, כגון שכחנות או קשיים בריכוז, דיכאון.
מחלת הנפילה (אפילפסיה)
טיפולים ותרופות
לטרשת נפוצה אין מרפא. הטיפול מתמקד בדרך כלל בתקיפת התגובה האוטואימונית (תגובת החיסון העצמי) ובשליטה בתסמינים. אצל חלק מהחולים התסמינים קלים עד כדי כך שאין צורך בטיפול כלשהו.
תרופות
תרופות המקובלות בטיפול נגד טרשת נפוצה כוללות:
· קורטיקוסטרואידים. הטיפול הנפוץ ביותר כנגד טרשת נפוצה, קורטיקוסטרואידים מפחיתים את הדלקת שמתגברת בזמן התקף.
· איטרפרונים.
· גלאטירמר (קופקסון).
· נטליזומאב (טיסברי).
· מיטוקסנטרון (נובנטרון).
טיפולים
בפיזיוטרפיה או בריפוי בעיסוק מלמדים תרגילי מתיחה וחיזוק, ומראים כיצד להשתמש במכשירים שעשויים להקל על התפקוד היומיומי.
הליכים
סינון פלזמה (פלזמפרזיס), דומה מעט לדיאליזה, מאחר והוא מפריד בין כדוריות הדם ובין הפלזמה- החלק הנוזלי של הדם, באופן מכני. סינון פלזמה מבוצע לפעמים במקרים של תסמינים קשים במהלך התקפים של טרשת נפוצה, במיוחד באנשים שאינם מגיבים לסטרואידים דרך הוריד. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/naloxone-oxycodone-targin/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
בתרופה טרגין קיימים שני מרכיבים פעילים. המרכיב האופיואידי,
אוקסיקודון
, מיועד להקלה בכאבים בינוניים או חזקים במטופלים שזקוקים לשיכוך כאבים קבוע לאורך היממה, למספר ימים או יותר. המרכיב
נלוקסון
הוסף על מנת שיפחית את העצירות הנגרמת כתוצאה מפעילותו של האופיואיד אוקסיקודון במערכת העיכול.
תרופות ממשפחת האופיואידים עלולות לגרום להתמכרות, בעיקר בשימוש ממושך, והן בעלות פוטנציאל לשימוש לרעה ולמינון יתר. תגובה למינון יתר יכולה להתבטא בנשימה איטית ואף לגרום למוות. יש לוודא היכרות עם שם התרופה, המינון הנדרש, תדירות הנטילה ומשך הטיפול, תופעות הלוואי והסיכונים הפוטנציאלים.
יעיל לטיפול ב:
הקלה בכאבים בינוניים או חזקים באופן קבוע: לאורך היממה, למספר ימים או יותר.
מיועד בד"כ למבוגרים מעל גיל 18 שנים.
הנחיות חשובות
:
תרופות ממשפחת האופיואידים עלולות לגרום להתמכרות, בעיקר בשימוש ממושך, והן בעלות פוטנציאל לשימוש לרעה ולמינון יתר. תגובה למינון יתר יכולה להתבטא בנשימה אטית ואף לגרום למוות. יש לוודא שימוש נכון, תוך מודעות לתופעות הלוואי והסיכונים.
מתי אסור להשתמש בתרופה
:
• במקרה רגישות, אלרגיה לחומרים הפעילים או למרכיבי התרופה האחרים.
• במקרה של בעיות נשימה או בעיות בריאות.
• מצב cor pulmonale , מצב בו צד הלב הימני מוגדל כתוצאה מהגברת הלחץ בכלי הדם בריאה למשל.
• חסימת מעיים שלא על רקע שימוש באופיואידים.
• ליקוי בינוני עד חמור בתפקודי הכבד.
פרמקוקינטיקה
:
אוקסיקודון
:
נקשר לחלבונים ב-45%, עובר מטבוליזם כבדי. לאוקסיקודון מטבוליטים פעילים. מופרשים כלייתית בעיקר ע"י צימוד, ולא באופן חופשי.
נלוקסון
:
קשירה חלשה יחסית לחלבונים, עובר מטבוליזם כבדי בעקרו. מופרש ע"י פעילות הכליה, חלקו כמטבוליטים.
דגשים למשתמש
• נטילת תרופה זו עם תרופות ממשפחת הבנזודיאזפינים, תרופות אחרות המדכאות את מערכת העצבים המרכזית (כולל סמים) או אלכוהול עלולה לגרום לתחושת ישנוניות עמוקה, קשיי נשימה (דיכוי נשימתי), תרדמת ומוות.
• שימוש ממושך עלול לגרום לסבילות (צורך למנה גבוהה יותר להשגת ההשפעה הרצויה), וכן להתמכרות- תלות פסיכולוגית, ותלות פיזית . ייתכנו תסמיני גמילה אם הטיפול מופסק בפתאומיות. בהפחתת המינון - נדרשת הדרגתיות.
- לחומר הפעיל, אוקסיקודון, קיים פוטנציאל לשימוש לרעה, בדומה לזה של משככי כאבים אופיואידיים חזקים אחרים. ישנו סיכון לפיתוח התמכרות בתרופה. יש להימנע מטיפול בתרופה במקרה של שימוש לרעה או התמכרות לאלכוהול, סמים או תרופות, גם בעבר.
- נטילת התרופה באופן קבוע, בייחוד לתקופה ממושכת, יכולה לגרום להתמכרות שעלולה להסתיים במנת יתר מסכנת חיים. בחשש לפיתוח תלות, חשוב להתייעץ עם הרופא. משך זמן הנטילה, והפסקה בטוחה בטיפול- בהתאם להנחיות הרופא.
• השימוש בתרופה עלול לגרום לתוצאות חיוביות במבדקי סמים.
• במקרה התמכרות לאלכוהול, סמים או תרופות, גם בעבר, יש להימנע משימוש באוקסיקודון.
• התרופה עלולה להגביר את הרגישות לכאב, במיוחד במינון גבוה. אתה חש בכך. במקרה כזה, ייתכן והרופא ימליץ על הורדת המינון או על החלפת התרופה.
• יש לעדכן צוות רפואי בשימוש בתרופה זו לקראת ניתוח עתידי.
• השימוש בתרופה במטרה לשפר ביצועי ספורט מהווה סכנה בריאותית.
צילום: Shutterstock
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
טבליות, לבליעה בשלמות, כדי לא לפגוע במנגנון השחרור הממושך. אין לשבור, ללעוס, לכתוש, או לחצות את הטבליה!
נטילת התרופה ללא קשר לזמני הארוחה.
תדירות וזמן נטילה
טבליה בכל 12 שעות.
טווח המינון
5 מ"ג אוקסיקודון בשילוב 2.5 מ"ג נלוקסון.
10 מ"ג אוקסיקודון בשילוב 5 מ"ג נלוקסון.
20 מ"ג אוקסיקודון בשילוב 10 מ"ג נלוקסון.
30 מ"ג אוקסיקודון בשילוב 15 מ"ג נלוקסון.
40 מ"ג אוקסיקודון בשילוב 20 מ"ג נלוקסון.
מנה שנשכחה
אם נותרו 8 שעות או יותר עד לנטילת המנה הבאה: יש לקחת את המנה שנשכחה מיד. את המנה הבאה יש לקחת בזמן הרגיל.
אם נותרו פחות מ-8 שעות עד לנטילת המנה הבאה: יש לקחת את המנה שנשכחה ולהמתין 8 שעות עד לנטילת המנה הבאה.
יש להקפיד שבין מנה למנה יהיה הפרש של לפחות 8 שעות. אין ליטול מנה כפולה כדי לפצות על המנה שנשכחה.
הפסקת התרופה
ייתכנו תסמיני גמילה בהפסקה פתאומית. למשל: חוסר מנוחה, התקפי הזעה , כאבי שרירים.
מינון עודף
תסמינים אפשריים למינון יתר: הצרות האישונים בעין, דיכוי נשימתי (נשימה אטית וחלשה), נמנום עד לאובדן הכרה, ירידה במתח (טונוס) השרירים, ירידת דופק , צניחת לחץ דם. במקרים חמורים ייתכנו תרדמת, נוזלים בריאות, קריסת מערכת הדם (שוק).
יש לפנות בדחיפות לחדר מיון בצירוף אריזת התרופה.
אחסון
מתחת ל-25 מעלות צלזיוס.
אזהרות
תזונה
יש להימנע משתיית מיץ אשכוליות בזמן השימוש בתרופה.
אלכוהול
אין לשתות אלכוהול בתקופת הטיפול בתרופה. שתיית אלכוהול עלולה לגרום ליותר ישנוניות או להגביר את הסיכון לתופעות לוואי חמורות, כמו נשימה שיטחית עם סיכון להפסקת נשימה, ואיבוד ההכרה.
נהיגה
השימוש בתרופה זו יכול לפגום בכושר הנהיגה, היות ועלולה להיגרם הירדמות וישנוניות.
הריון
אין להשתמש בתרופה אם את בהריון (אלא אם כן התקבלה מהרופא הוראה אחרת).
הנקה
אין להיניק בתקופת הטיפול. אוקסיקודון עובר לחלב האם. יתכן סיכון לתינוק היונק. לא ידוע אם נלוקסון עובר לחלב אם.
תינוקות וילדים
השימוש אינו מומלץ מתחת לגיל 18 שנים (אין מידע בטיחות ויעילות).
קשישים
לא נדרשת התאמת מינון בד"כ (אם תפקוד כבדי וכלייתי תקין). תשומת לב רבה לדיכוי נשימתי.
ניתוח והרדמה כללית
יש לעדכן רופא באשר לשימוש בתרופה זו.
דווח לרופא במקרה של
התמכרות, גם בעבר, גם של בן משפחה, לאופיאוידים, אלכוהול, תרופות מרשם או סמים
מטופל קשיש או תשוש
חסימת מעיים על רקע שימוש באופיואידים
ליקוי בתפקודי כליות/כבד
ליקוי חמור בריאות, הפסקות נשימה תכופות במהלך השינה
הפרעה בתפקוד בלוטת התריס
ליקוי בייצור הורמונים של בלוטות האדרנל
מחלה נפשית המלווה באיבוד חלקי של המציאות
בעיות במצב הרוח (דיכאון, חרדה או הפרעת אישיות), מחלות נפש אחרות.
בעיות אבני מרה
בלוטת ערמונית מוגדלת (הגדלת הפרוסטטה)
אלכוהוליזם או דליריום טרמנס (פסיכוזה שנגרמת בגמילה מאלכוהול)
דלקת בלבלב
לחץ דם נמוך או לחץ דם גבוה
מחלת לב וכלי דם (מחלה קרדיווסקולרית) קיימת
עישון
פגיעת ראש
אפילפסיה/ נטייה לפרכוסים
נטילת תרופות מסוג מעכבי מונואמין אוקסידאז (MAOI), גם במהלך השבועיים האחרונים
ישנוניות או אפיזודות של הירדמות פתאומית
בעיה כלשהי בדרכי המרה (המשפיעה על צינורות המרה, כיס המרה וכדומה)
דיכוי נשימתי. הנשימה הופכת לאיטית וחלשה יותר.
שלשול שנמשך מעל 3-5 ימים.
סרטן הקשור בגרורות בקרום הצפק (פריטונאום) או התחלת חסימת מעיים בשלבים מתקדמים של סרטן מערכת העיכול או האגן.
סיכון ממנת יתר
גבוה
סיכון מפיתוח תלות
גבוה
תופעות לוואי
תופעות לוואי שכיחות: כאב בטן, עצירות, שלשולים, יובש בפה, בעיכול, הקאות, בחילות, גזים, ירידה בתיאבון (עד לאובדן תאבון), סחרחורת או תחושת סחרור, כאב ראש, גלי חום, חולשה כללית, עייפות/מותשות, תגובות עוריות כגון גירוד או פריחה, הזעת יתר, ורטיגו, קשיי שינה, נמנום.
תופעות לוואי שאינן שכיחות: נפיחות בבטן, מחשבות לא רגילות, חרדה, בלבול, דיכאון, עצבנות, כאב/לחץ בחזה, ירידה או עליה בלחץ הדם, תסמיני גמילה כגון אי-שקט; עילפון ,חוסר אנרגיה, צמא, שינויים בטעם, פלפיטציות (פעימות לב חזקות), כאבים (קוליק) במרה, תעוקת לב, תחושה כללית רעה, כאב, התנפחות הידיים, הקרסוליים או כפות הרגליים; קשיי ריכוז, קושי בדיבור, רעד, קוצר נשימה או קשיי נשימה, חוסר מנוחה, צמרמורות, עליה באנזימי הכבד, ירידה בחשק המיני, נזלת, שיעול, תגובות של רגישות יתר או אלרגיה, ירידה במשקל, עליה בסיכון לפגיעות מתאונות, דחף מוגבר למתן שתן; כאבי שרירים, התכווצויות או עוויתות בשרירים; ליקויים בראיה, פרכוסים (במיוחד בחולי אפילפסיה או במטופלים עם נטייה לפרכוסים).
התרופה עלולה לגרום בעיות נשימה בשינה. כמו הפסקות נשימה במהלך שינה, התעוררות מקוצר נשימה, קושי להישאר ישן, ישנוניות מוגברת במהלך היום. סימנים אלה דורשים פנייה לרופא, יתכן והרופא ימליץ על הורדה במינון.
במקרה של תופעות לוואי הבאות יש להפסיק נטילת התרופה
:
במקרה של דיכוי נשימתי, בו הנשימה הופכת לאטית וחלשה יותר או בירידה חמורה בלחץ הדם, נדרשת פנייה מידית לרופא. או לחדר מיון.
אלרגיה לתרופה.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
יש לעדכן רופא/רוקח באשר לנטילת תרופות אחרות, כולל תרופות ללא מרשם ותוספי תזונה. בייחוד התרופות:
הסיכון לתופעות לוואי עולה, בנטילת נוגדי דיכאון, מקבוצת SSRIs או SNRIs כמו ציטלופרם, דולוקסטין, אסציטלופרם, פלואוקסטין, פלובוקסמין, פרוקסטין, סרטרלין, ונלפקסין, או תרופות סרוטונרגיות אחרות. השילוב עלול ליצור תגובה בין תרופתית, הרעלת סרוטונין. סימנים אפשריים לכך: התכווצויות שרירים בלתי רצוניות, שינויים במצב הנפשי, הזעת יתר, רעד, רפלקסים מוגברים, מתח שריר מוגבר, טמפרטורת גוף מעל 38 מעלות צלזיוס, תרדמת, דפיקות לב מהירות, שינויים בלחץ הדם, חוסר קואורדינציה, נוקשות שרירים, בחילות, הקאות, שלשולים- סימנים המחייבים פנייה לרופא.
תרופות חזקות אחרות לשיכוך כאבים (אופיואידים), תרופות להרגעה ולשינה - כולל בנזודיאזפינים, תרופות נוגדות דיכאון, תרופות נגד אלרגיות, בחילות/הקאות או מחלת נסיעה (אנטיהיסטמיניים או נוגדי הקאה), תרופות לטיפול בהפרעות נפשיות כגון פנותיאזינים, תרופות אנטי-פסיכוטיות או תרופות נוירולפטיות.
שימוש במקביל של תרופות אופיואידיות, עם תרופות הגורמות לטשטוש, הרגעה או השראת שינה (סדטיביות), מעלה את הסיכון לישנוניות, קשיי נשימה ותרדמת. עלול להיות מסכן חיים. יש לשקול את השימוש במקביל, תיתכן הגבלת מינון ומשך טיפול, יש לעדכן רופא ולעקוב אחר הוראות הישמוש.
תרופות נגד קרישת דם (כגון נגזרות קומרין), אנטיביוטיקה מקבוצת המקרולידים (כגון קלריתרומיצין, אריתרומיצין, טליטרומיצין), תרופות נגד פטריות מקבוצת האזולים (כגון קטוקונאזול).
מעכבי פרוטאז, נגד נגיף ה-HIV כגון ריטונביר, סימטידין (לטיפול בצרבת, כיב קיבה, בעיות עיכול), ריפאמפיצין (לטיפול בשחפת), קרבמזפין (לטיפול בפרכוסים ומצבי כאב מסוימים), פניטואין (לטיפול בפרכוסים).
קווינידין (לטיפול בהפרעות בקצב הלב), St. John's Wort צמח ההיפריקום.
תרופות מקבוצת מעכבי האנזים מונואמין אוקסידז (כגון לינזוליד) המשמשות גם כנגד
דיכאון
או לטיפול ב
פרקינסון
. כמו טרנילציפרומין, פנלזין, איזוקרבוקסזיד, מוקלובמיד, לינזוליד, יש לעדכן רופא גם בנטילת תרופה כזו במהלך השבועיים האחרונים.
השפעת שימוש ממושך
עלול לגרום לסבילות (צורך למנה גבוהה יותר להשגת ההשפעה הרצויה), וכן להתמכרות.
יש לעבור הערכות תקופתיות, על מנת להעריך את הצורך המתמשך בתרופה.
בדומה לאופיואידים אחרים, החומר הפעיל אוקסיקודון עלול להשפיע על הייצור של הורמונים בגוף, כמו קורטזול או הורמוני המין, במיוחד בנטילת מנות גבוהות לתקופות ארוכות. יתכן שיידרש מעקב אחר רמות ההורמונים.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/nature-therapy/
2 דקות קריאה
כללי
מאמרים
רובנו רגילים לחשוב על טיפול נפשי כמבוסס על שיחה, אך בעשורים האחרונים התפתחו שיטות טיפוליות שעושות שימוש באמצעים נוספים כמו מוסיקה, דרמה, בעלי חיים ועוד. אחת השיטות הטיפוליות הייחודיות שפותחו לאחרונה היא שיטת הטבע תרפיה, שרואה מפגש עם הטבע כבסיס לעבודה טיפולית ו
העצמה אישית
.
הריפוי שבטבע
אנתרופולוגים וחוקרי תרבויות יעידו שכבר משחר ההיסטוריה האנושית נעשה שימוש בטבע בתהליכים טיפוליים. שימוש זה רווח בטקסים שמאניים למיניהם, אך גם בתקופות מאוחרות יותר זוהו כוחותיו המרפאים של הטבע: "מנוחה בהרים" נחשבה לטיפולית, כפי שהעידה הנטייה להקים בתי מרפא רבים באזורים מרוחקים מהעיר, ואריקסון, מתלמידיו של
פרויד
, היה שולח את מטופליו לנוח בהרים כחלק מהתהליך הטיפולי (Berger & McLeod, 2006).
עוד לפני שהתפתחה גישת הטבע תרפיה פותחו גישות ומודלים טיפוליים שונים המתבססים על השימוש בטבע.
הטיפול האתגרי התבסס על יציאה לטבע והתמודדות עם האתגרים שבו כדי לקדם תהליכים טיפוליים כמו גיבוש קבוצתי, העצמה אישית וקבוצתית, חיזוק תחושת היכולת, פיתוח משאבי
התמודדות
וחיזוק
כישורים חברתיים
. בהתאם, התערבות טיפולית זו מכוונת בדרך כלל לקבוצות מוחלשות באוכלוסייה כנוער בסיכון, מכורים לסמים וכדומה. בשנים האחרונות נעשה שימוש בגישה טיפולית זו גם במסגרת ספורט אתגרי שאינו מתקיים בטבע (ברגר, תאריך לא ידוע).
תחום נוסף שעושה שימוש בטבע הוא הגינון הטיפולי, שמתבסס על פעילות גינון הנערכת בטבע כבסיס לשיקום, החלמה, שיפור של איכות החיים ושל מיומנויות תפקודיות וחברתיות בקרב אוכלוסיות בעלות צרכים מיוחדים. הגינון הטיפולי משויך לתחום
הריפוי בעיסוק
ומותאם לנפגעי נפש, קשישים, ילדים ונוער בסיכון/ במסגרות החינוך המיוחד, בעלי נכויות ועוד. בהתאם לצרכים והקשיים, הגינון הטיפולי תורם לשיפור מיומנויות תפקודיות, קוגניטיביות, מוטוריות, רגשיות ובין אישיות ולחיזוק חווית היכולת
והביטחון העצמי
.
הטיפול האתגרי והגינון הטיפולי נעזרים באמצעים שמציע הטבע כדי לבסס ולחזק מיומנויות שונות. הטבע תרפיה, לעומתם, מציעה תפיסה שונה של מקום הטבע בתהליך הטיפולי.
מהי טבע תרפיה?
טבע תרפיה היא שיטת טיפול שפותחה על ידי ד"ר רונן ברגר, בהתבסס על ההנחה כי הקשר והדיאלוג בין האדם לטבע מהווים מקור לריפוי, העצמה וצמיחה רגשית. התפיסה שבבסיס השיטה רואה בטבע כמרחב טיפולי דינאמי ומשתנה שהמפגש עמו וההתנהלות בתוכו מעלים תכנים רגשיים משמעותיים. למשל, אחד מיישומי הגישה הוא בניית "בית בטבע" אשר מאפשר העלאה של תכנים הנוגעים ל-מהו בית, עד כמה ניתן לשמור עליו, מה הוא מכיל וממה הוא בנוי, עד כמה הוא קשור לסביבתו וכדומה. במהלך הטיפול יוצא המטפל עם האדם או הקבוצה אל הטבע ובמסגרת המפגש עמו מוצעות פעילויות שונות שמותאמות לתוכנית הטיפול: פעולות "טקסיות" קבועות של הבערת מדורה והכנת תה, משימות אתגריות, חיפוש אלמנטים בטבע שאליהם המטופל חש חיבור, הליכה וטיול בטבע ועוד. העיבוד הרגשי של התכנים המתעוררים במפגש עם הטבע הוא שמהווה את הבסיס לריפוי והעיבוד הרגשי.
במקור הותאמה שיטת הטבע תרפיה לעבודה קבוצתית עם קבוצות סיכון (ילדים ונוער, בעלי צרכים מיוחדים) וקבוצות המתמודדות עם משבר (למשל, ילדים שנחשפו לחוויות טראומטיות במלחמת לבנון השנייה). עם זאת, ממשיכיו של ברגר התאימו את המודל גם לעבודה פרטנית, זוגית ומשפחתית בטבע. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/neck-metastases-and-neck-dissection/
2 דקות קריאה
כללי
מאמרים
גידולים ממאירים של אזור הראש והצוואר כגון גידולים במיתרי הקול, הלשון,
בלוטת התריס
, בלוטות רוק וכו' עלולים להתפשט דרך צינורות הלימפה אל קישריות הלימפה בצוואר. כאשר קיים חשד לגרורות בקישריות לימפה בצוואר, מבצעים ניתוח המכונה דיסקציה צווארית אשר במהלכו נכרתות קישריות הלימפה בצוואר באזורים שבהם עלולות להימצא הגרורות.
בגוף האדם נמצאות כ-600
קישריות לימפה
, כ-200 מהן נמצאות בצוואר. דיסקציה צווארית מבוצעת במטרה לנקות אזורים מסוימים בצוואר מקישריות הלימפה כאשר קיים בהן גידול סרטני וגם כשאנו מבקשים לבדוק אם קישריות לימפה הנראות תקינות מכילות גרורות. את הקישריות שנכרתו שולחים לבדיקה במיקרוסקופ. אם נמצא שקישריות אלו מכילות גרורות, יינתן לחולה טיפול נוסף כגון טיפול בקרינה.
בתרשים זה נראים חמישה אזורים שונים של הצוואר הנקראים תחנות לימפטיות. במחקרים שונים שבוצעו נמצא שסוגים שונים של סרטן נוטים להתפשט לתחנות לימפטיות שונות, לדוגמה גידולים באזור הפה נוטים להתפשט בתחילה לצוואר העליון (תחנות I-III) בעוד שגידולים באזור מיתרי הקול נוטים לשלוח גרורות לתחנות לימפטיות נמוכות יותר (תחנות IV-III).
תהליך הביצוע של הדיסקציה הצווארית: הדיסקציה הצווארית מבוצעת דרך חתך בצידי הצוואר.
יש שלושה מבנים חשובים בצוואר המעורבים בדיסקציה הצווארית. מבנים אלו הם: הווריד היוגולרי הפנימי המנקז דם מהמוח לכיוון הלב, עצב הגולגולת מספר 11 (עצב האקססורי) המעצבב מספר שרירים המניעים את הכתף, והמבנה השלישי הוא שריר מרכין הראש (סטרנוקלידומסטואיד), השריר הגדול והעיקרי בצוואר.
על המנתח לזהות מבנים אלו ולנסות שלא לפגוע בהם במהלך הניתוח. אם הגרורות פלשו לאחד או יותר משלושת המבנים הללו, יש לכורתם בניתוח ולא ניתן לשמור עליהם. הוצאת הווריד היוגולרי מצד אחד בצוואר בדרך כלל אינה גורמת לבעיה מאחר שיש בצוואר ורידים חלופיים רבים המנקזים את הדם. במקרה זה ייתכן שתופיע נפיחות זמנית בצוואר, אך היא תחלוף עם הזמן. כריתת העצב האקססורי תגרום להגבלה בתנועת הכתף ובהנפת הזרוע ממצב אופקי לכיוון שמעל הראש. בנוסף, יכול להיגרם כאב במיפרק הכתף כתוצאה מתהליך דלקתי במיפרק. כריתת שריר מרכין הראש מצד אחד של הצוואר תגרום לאי-סימטריה במראה הצוואר אך לא לבעיה בתפקוד.
ד"ר דן גוטמן
שייך לתחום: ניתוחים בתחום
אף אוזן גרון |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/neonatal-gbs-disease/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
חיידקי סטרפטוקוקוס מקבוצה B, ובשמם הלועזי Group B Streptococcus (GBS), הם חיידקי מעיים שכיחים. ביומיום לחיידקים אלו אין משמעות מיוחדת, מלבד בעת הלידה. חשיבותם המיוחדת היא בכך שהם עלולים לגרום למחלה זיהומית קשה בילודים בשבוע הראשון לחייהם. המחלה מלווה בתמותה גבוהה מאוד, ועלולה לגרום למוגבלויות נירולוגיות בקרב הנותרים בחיים. ידוע כי הדבקת הילודים מתרחשת רק בעת מעבר הילוד בתעלת הלידה, בזמן הלידה.
במהלך ההריון, בדומה לחיידקי מעיים אחרים, חיידקי ה-GBS יכולים מעת לעת לעבור מהמעי לנרתיק האישה ואף להיכנס למערכת השתן. בדלקות השתן הנגרמות על ידי חיידק זה יש לטפל בדומה לדלקות שתן אחרות בהריון. נוכחות חיידקי ה-GBS בנרתיק היא ללא סימנים קליניים ואינה מסוכנת, לכן עצם גילוי החיידק בנרתיק האישה אינו מהווה הוריה לטיפול באנטיביוטיקה במשך ההריון. כאמור, הבעיה היא כאשר החיידק נוכח בנרתיק בעת הלידה עצמה, שבמהלכה עלולה להתרחש הדבקת הילוד. כ-8%-1% מהילודים שנדבקים בחיידק בעת הלידה, יפתחו מחלה תסמינית. מתן טיפול אנטיביוטי ליולדת, שבעת הלידה נושאת את חיידק ה-GBS בנרתיקה, יכול למנוע עד 80% מהמחלות של הילודים הנגרמות מחיידק זה.
סטר כיום אין בדיקה היכולה לגלות תוך מספר דקות מי מהיולדות שהגיעו לחדר הלידה נושאות את החיידק בנרתיקן. במדינות בהן שכיחות המחלה גבוהה (כגון ארצות הברית), מומלץ להתקין תרבית נרתיק מיוחדת ל-GBS בחודש השמיני להריון ולטפל בעת הלידה ביולדות שנושאות את החיידק או בהיעדר תרבית כזו, במצבים הידועים כגורמי סיכון למחלה (ירידת מים מוקדמת או ממושכת, לידת פגים או זיהום דרכי השתן בהריון הנוכחי על ידי החיידק).
כאמור, בארצות הברית שכיחות החיידק בנרתיקן של נשים הרות גבוהה, עד 40%. במדינת ישראל שכיחות הנשאיות נמוכה יותר, כ-5% עד 10%. מסיבה זו, וגם עקב זני חיידקים פחות אלימים בארץ, שכיחות המחלה לעת עתה נמוכה ביותר, וספק אם כדאי ליישם גם בארץ את ההמלצות הנהוגות בארצות הברית. כדאי לדון בכל מקרה לגופו של עניין עם המיילד המטפל.
ד"ר יעקובי פטר |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/neuleptil-periciazine/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
שם חומר פעיל: פריציאזין Periciazine
נוילפטיל (חומר פעיל פריציאזין) שייך לתרופות אנטי-פסיכוטיות נוירולפטיות ממשפחת פנותיאזינים. תרופות ותיקות אלה מכונות גם תרופות אנטי-פסיכוטיות טיפוסיות (טיפיות). פריציאזין הוא אנטגוניסט לא בררני של קולטני דופמין, בעל השפעה נוגדת אצטיל-כולין, שויש לו השפעה מרגיעה עמוקה.
נוילפטיל מיועד לטיפול בהפרעות פסיכוטיות, כגון סכיזופרניה. כמו כן, הוא עשוי לסייע להרגעה במצבים של חרדה או מתח חמורים ולהפחתת אימפולסיביות ותוקפנות.
תרופות המכילות פריציאזין עלולות להוביל להתפתחות רגישות לאור, המתבטאת כפריחה אדמומית באזורי העור החשופים לשמש. לכן מומלץ להקפיד על הגנה מהשמש באמצעות לבוש בגדים ארוכים ומריחת קרם הגנה באזורים החשופים). נוילפטיל עלול לגרום לירידה חדה בלחץ הדם ולסחרחורת כשקמים בפתאומיות משכיבה או ישיבה.
נוילפטיל בטיפות מכיל אלכוהול, כמו כן, יש להקפיד שהטיפות לא יבואו במגע עם העור. השימוש בנוילפטיל אינו מומלץ למטופלים שבסיכון לשבץ מוחי או בעיות בקרישת הדם וכן מטופלים שסובלים מפסיכוזה בעקבות דמנציה (שטיון). תרופות אנטי-פסיכוטיות, לרבות נוילפטיל, עלולות לגרום לעלייה במשקל ולעלייה ברמות הסוכר. לפיכך, מומלץ לעקוב אחרי המדדים במהלך הטיפול בתרופה.
נוילפטיל אינו מיועד למטופלים מתחת לגיל 3 שנים ומתן התרופה לילדים בני 6 שנים או פחות ייעשה רק במצבים מיוחדים בהתאם להחלטת רופא מומחה.
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
כמוסות 10 מ"ג; טיפות 1 מ"ג/מ"ל (כל 1 מ"ל מכיל 40 טיפות).
תדירות וזמן נטילה
לפי הנחיית רופא; פעמיים או שלוש פעמים ביום .
טווח המינון
לפי קביעת הרופא המטפל; מבוגרים 30-100 מ"ג ביום, מחולק ל-2-3 מנות, במקרים מיוחדים ניתן להעלות את המינון הכולל עד 200 מ"ג ליום; ילדים מגיל 3 שנים 0.1-0.5 מ"ג/ק"ג/יום, מחולק ל-2-3 מנות. מתן נוילפטיל וקביעת המינון לילדים שטרם מלאו להם 6 שנים, ייעשה על ידי רופא מומחה.
תחילת ההשפעה
לעתים ויחלפו מספר שבועות עד שתורגש מלוא ההשפעה של נוילפטיל.
משך ההשפעה
לעתים ויחלפו מספר שבועות עד שתורגש מלוא ההשפעה של נוילפטיל.
מנה שנשכחה
רצוי לקחת את המנה שנשכחה מיד כשנזכרים, אם לא מתקרב מועד הנטילה של המנה הבאה, אך לא שתי מנות יחדיו.
הפסקת התרופה
אין להפסיק את הטיפול בנוילפטיל בלי להיוועץ ברופא, גם אם חל שיפור במצב המטופל, אחרת התסמינים עלולים לחזור.
מינון עודף
במקרה של נטילת מינון עודף של נוילפטיל (פריציאזין), יש לפנות מיד לטיפול רפואי.
אחסון
יש לשמור את התרופה מוגנת מאור בטמפרטורה עד 25 מעלות. ניתן להשתמש בטיפות נוילפטיל עד שישה חודשים מפתיחתן.
אזהרות
תזונה
אפשר ליטול נוילפטיל ללא קשר למזון. מומלץ להקפיד על אכילה מבוקרת ומתונה כי נוילפטיל (פריציאזין) עלול לגרום לעליה במשקל.
אלכוהול
אין לשתות אלכוהול בזמן הטיפול
נהיגה
יש להימנע מנהיגה עד שלומדים כיצד התרופה משפיעה, כיוון שתרופה זו עלולה לגרום לטשטוש.
הריון
אין להשתמש בנוילפטיל בהריון, אלא בהוראה מפורשת של הרופא.
הנקה
אין להניק בזמן טיפול בתרופה זו
תינוקות וילדים
לא מיועד לשימוש מתחת לגיל 3.
קשישים
זהירות! יתכנו יותר תופעות לוואי הקשורות לכבד, לכליה או למערכת העיכול.
ניתוח והרדמה כללית
יש לדווח למנתח או למרדים על נטילת תרופה זו.
סיכון ממנת יתר
בינוני
סיכון מפיתוח תלות
בינוני
תופעות לוואי
שילוב נוילפטיל (פריציאזין) עם תרופות הבאות עלול לגרום לתגובות בין תרופתיות:
תרופות אנטי-פסיכוטיות או כאלה שמשפיעות על מערכת העצבים המרכזית (כגון: תרופות הרגעה, שינה, נוגדי חרדה או נגזרות של מורפין), חומרי הרדמה, תרופות נגד אלרגיה, ליתיום, נגזרות אטרופין וכן תרופות שמגבירות את הסיכון להתקפי פרכוסים (פנותיאזינים, נוגדי דיכאון טריציקליים, טרמדול).
תכשירים לטיפול בפרקינסון שמעלים רמות דופמין, כיוון שנוילפטיל מפחית את יעילותם ולהיפך.
תרופות להורדת לחץ הדם, ניטראטים או ניטריטיים,כיוון שנוילפטיל עלול להעצים את השפעתן, במיוחד בשינוי מהיר של התנוחה.
במקרה של שימוש בתרופות למערכת העיכול - תרופות סופחות, כגון פחם או סיבים, סותרי חומצה (תרופות נגד צרבת על בסיס מגנזיום אוקסיד או הידרוקסיד, אלומיניום אוקסיד או הידרוקסיד, סידן קרבונאט) או תוספי מגנזיום אוקסיד או הידרוקסיד ותוספי סידן קרבונאט - יש להמתין לפחות שעתיים בין נטילת תרופות אלו ונוילפטיל.
השפעת שימוש ממושך
פרטי טיפול בתרופה לטווח ארוך:
טיפול בנוילפטיל (פריציאזין) עלול לגרום לעלייה במשקל וברמות הסוכר - יש צורך בניטור ומעקב.
ילדים המקבלים טיפול בטיפות נוילפטיל, מומלץ לבצע לפחות בדיקה רפואית שנתית לצרכי מעקב ולהתאים את מינון התרופה בכל פעם בהתאם למצבו הרפואי של הילד ולמשקלו.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/neurofeedback/
נוירופידבק (Neurofeedback)
ניתוחי גוף
2 דקות קריאה
כללי
מאמרים
נוירופידבק היא שיטת טיפול המשלבת טכנולוגיות מחשוב עם מחקרים מתחום מדעי המוח. בשיטה זו לומד המטופל לשלוט באזורי מוח שונים ולהשפיע על פעולתם. השיטה מבוססת על כך שיש קשר בין תסמינים מסוימים לבין תפקוד המוח. ידוע, למשל, שבבדיקות הדמיה של נבדקים עם הפרעת קשב וריכוז יש תת פעילות באזורי מוח שונים ובעיקר באונה הקדמית של המוח.
ABO PHOTOGRAPHY | Shutterstock
בתחילת הטיפול מתבצע מיפוי של פעילות המוח, על מנת לקבוע איזה אזור במוח לא מתפקד כפי הרצוי. לאחר מכן, המטופל מחובר למערכת אשר מאמנת אותו לשנות באופן רצוני את הפעילות המוחית באזור הספציפי. הפרוטוקול הטיפולי מתמקד באזורי מוח ספציפיים והוא אינדיווידואלי למטופל ולהפרעה שהוא סובל ממנה.
מתי מתבצע
טכנולוגיית נוירופידבק מטפלת במצבים הנובעים מאי סדירות בפעילות המוח ובהם הפרעות דיכאון וחרדה,
הפרעות קשב
, הפרעות התנהגות,
הפרעות שינה
,
מיגרנות
,
אפילפסיה
,
אוטיזם
ותופעות הנובעות מאירוע מוחי או חבלות ראש.
הכנות לטיפול
נוירופידבק אינו מצריך הכנה מראש מצידו של המטופל.
בזמן הטיפול
ניורופידבק הוא אינו טיפול חודרני, בשום שלב לא מוכנס דבר למוח. הטיפול אינו כואב והוא מבוצע כשהמטופל ער לחלוטין. הטיפול אורך כשעה ויש צורך במספר מפגשים לצורך השגת תוצאות.
בעת הטיפול בנוירופידבק, מוצמדות לראשו של המטופל אלקטרודות הקולטות את הפעילות החשמלית המוחית. המחשב מעבד את האותות שנקלטו ולפי התוצאות נקבע פרוטוקול טיפולי המתמקד באזור מסוים במוח. במהלך הטיפול לומד המטופל לשנות את הפעילות המוחית שלו כתגובה לשינוי במוזיקה לה הוא מאזין או תמונה המוצגת לו על גבי המסך. כך, מוחו של המטופל לומד איזו פעילות רצויה ואיזו אינה רצויה.
אחרי הטיפול
הטיפול איננו מצריך שינוי תרופתי או הפסקת טיפול אחר אותו מקבל המטופל בשגרה. כמו כן, אין צורך באשפוז לאחר הטיפול.
סיכונים
נוירופידבק היא לרוב שיטה בטוחה, אך כדאי להתייעץ עם הרופא המטפל לפני התחלת הטיפול. לטיפול יכולות להיות תופעות לוואי כמו עייפות, כאבי ראש, בחילות ועוד.
תוצאות הטיפול
טיפול בנויורופידבק הוא טיפול ארוך טווח, שתוצאותיו מופיעות רק לאחר מספר מפגשי טיפול לאורך כמה חודשים.
שייך לתחום: ניתוחים בתחום
נוירולוגיה |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/normiten-normalol-atenolol/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אטנולול הוא חומר פעיל מקבוצת חוסמי בטא, שנמצא בתרופות נורמיטן, נורמלול. אטנולול חוסם בעיקר את קולטני בטא מסוג 1 ולכן משפיע יותר על הלב ופחות על חלקים אחרים בגוף.
יעיל לטיפול ב:
אטנולול (נורמיטן, נורמלול) מיועד לטיפול ב
תעוקת הלב
(אנגינה פקטוריס, כאבים בלב), לחץ דם גבוה ולטיפול לאחר
התקף לב
, כדי להגן על הלב מפני נזק נוסף.
הנחיות חשובות:
אטנולול (נורמיטן, נורמלול) אינו מרפא את מחלת הלב אלא מטפל בתסמינים, ולכן עליכם לקחת את התרופה בצורה סדירה, גם אם אתם מרגישים טוב.
יתכן שבעת נטילת אטנולול (נורמיטן, נורמלול) תחושו האטה בדופק הלב. תופעה זו אינה צריכה להדאיג, אך ניתן לפנות לרופא במידת הצורך.
הטיפול באטנולול לא מומלץ לחולים הסובלים ממחלות נשימה, כמו למשל
אסתמה
חמורה. יחד עם זאת, אם זהו הטיפול המתאים, יינתן במינון הנמוך האפשרי. נדרש ייעוץ רפואי באשר לנחיצות זמינותו של תכשיר מרחיב סימפונות.
מתי אסור להשתמש בתרופה:
אין להשתמש באטנולול (נורמיטן, נורמלול) במקרים הבאים:
- רגישות לחומר הפעיל עצמו או לאחד ממרכיבי התרופה.
- אם אתם סובלים או סבלתם בעבר מבעיות לב, במיוחד אי ספיקת לב שלא ניתנת לשליטה, חסימת לב מדרגה שנייה או שלישית, דופק איטי מאד או בלתי סדיר, לחץ דם מאוד נמוך או הפרעות חמורות בזרימת הדם.
- אם אובחנה אצלכם
פאוכרומוציטומה
(לחץ דם גבוה הנגרם מגידול הנמצא בדרך כלל סמוך לכליה).
- אם פיתחתם חמצת מטבולית (רמות לא תקינות של חומציות בדם).
צילום: shutterstock
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
טבליות. אין ללעוס או לכתוש. ניתן לחצות רק טבליות שמסומן עליהן קו חצייה.
תדירות וזמן נטילה
פעם ביום, רצוי באותה השעה.
טווח המינון
מבוגרים: 25-100 מ"ג ליום.
תחילת ההשפעה
תוך 2-4 שעות.
משך ההשפעה
תוך 2-4 שעות.
מנה שנשכחה
יש לקחת מייד כשנזכרים. אם צריך לקחת את המנה הבאה תוך 6 שעות, דלג על המנה שנשכחה וקח את המנה הבאה כרגיל. אין ליטול שתי מנות בו זמנית.
הפסקת התרופה
אין להפסיק נטילת אטנולול (נורמיטן, נורמלול) בבת אחת בשום אופן.
כאשר יש צורך להפסיק את התרופה, יש לעשות זאת בהדרגה ותחת השגחה רפואית.
מינון עודף
מנה עודפת מקרית אינה צריכה להדאיג. אך אם מבחינים בתסמינים מיוחדים, או אם נלקחה מנה עודפת גדולה, יש ליידע את הרופא.
אחסון
לשמור במיכל סגור במקום קריר ויבש, הרחק מהישג ידם של ילדים
אזהרות
תזונה
אין הגבלות.
אלכוהול
מומלץ להגביל את כמות השתייה, אלכוהול עלול להגביר את תופעות הלוואי של תרופה זו.
נהיגה
יש להימנע מנהיגה עד שלומדים כיצד התרופה משפיעה, כיוון שתרופה זו עלולה לגרום לטשטוש.
הריון
אין להשתמש מבלי להיוועץ ברופא.
הנקה
יש להיוועץ ברופא לפני השימוש.
תינוקות וילדים
התרופה אינה מיועדת לילדים
קשישים
ייתכן שיהיה צורך בהפחתת המינון.
ניתוח והרדמה כללית
יש לדווח למנתח או למרדים על נטילת תרופה זו.
דווח לרופא במקרה של
מחלת כליה
מחלות במחזור הדם ההיקפי
אסתמה
דלקת סימפונות (bronchitis)
אי ספיקת לב (heart failure)
נטילת תרופות אחרות
סוכרת
פעילות יתר של בלוטת התריס
תעוקת חזה
מחלת לב
הריון
הנקה
סיכון ממנת יתר
גבוה
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
בדומה לתרופות אחרות, גם בזמן נטילת אטנולול (נורמיטן, נורמלול) עלולות להופיע תופעות לוואי מסוימות:
תופעות לוואי שכיחות: דופק איטי, ידיים ורגליים קרות, שלשול, הרגשת חולי (בחילה), עייפות.
לא שכיח: הפרעות שינה.
נדיר: חסימת לב (העלולה לגרום לסחרחורת, דופק לא סדיר, עייפות או עלפון), חוסר תחושה והתכווצויות באצבעות הידיים המלוות בחום וכאב (תסמונת ריינו), שינויים במצב הרוח, סיוטים, בלבול, שינויי אישיות (הפרעות נפשיות) או הזיות, כאב ראש, סחרחורות (במיוחד לאחר עמידה ממושכת), עקצוץ בידיים, אין אונות, יובש בפה, עיניים יבשות, טשטוש ראייה, דילול שיער, פריחה בעור, נטייה לקבלת סימני חבלות בקלות, חבורות או סימנים סגולים בעור, צהבת (המתבטאת בהצהבה של העור או העיניים).
בשכיחות שאינה ידועה: ייתכן מצב הדומה לזאבת- מחלה בה מערכת החיסון מייצרת נוגדנים התוקפים בעיקר את העור והמפרקים, דכאון.
תיתכן החמרה באחת מהבעיות הבאות בתחילת הטיפול באטנולול (נורמיטן, נורמלול): קשיי נשימה או נפיחות בקרסוליים בחולים עם אי ספיקת לב, ספחת (פסוריאזיס-מחלת עור), אסטמה או בעיות נשימה, הפרעות בזרימת הדם.
הטיפול באטנולול לא מומלץ לחולים הסובלים ממחלות נשימה (כגון אסתמה חמורה). במידה והוחלט כי זה הטיפול המתאים, הטיפול יינתן במינון הנמוך האפשרי. יש להתייעץ עם הרופא בדבר נחיצות תכשיר מרחיב סימפונות.
במקרה של הופעת תגובות אלרגיות (סימנים כוללים: גושים על פני העור, נפיחות בפנים, בשפתיים, בפה, בלשון או בגרון): יש לפנות לרופא מיד!
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
תרופות הבאות עלולות לגרום לבעיות אם לוקחים אותן
יחד עם אטנולול (נורמיטן, נורמלול):
קלונידין (לטיפול ביתר לחץ דם או במיגרנה).
וורפמיל, דילטיאזם וניפדיפין; משתנים (לטיפול בלחץ דם גבוה או בתעוקת חזה).
דיסופירמיד, קינידין או אמיודרון
(להפרעות בקצב הלב).
דיגוקסין (לאי ספיקת לב), אדרנלין (ממריץ ללב).
איבופרופן ואינדומתצין או חומרים אחרים נוגדי דלקת לא סטרואידליים (לכאב ודלקת).
אינסולין או תרופות להורדת רמת הסוכר.
תרופות מפחיתות גודש באף,
שיעול, נזלת
או תרופות אחרות להצטננות (כולל תרופות שלא דורשות מרשם רופא).
פנותיאזינים, נוגדי דיכאון טריציקליים.
השפעת שימוש ממושך
לא צפויות בעיות מיוחדות.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/obsessive-compulsive-disorder/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
הפרעה כפייתית טורדנית (OCD) היא
הפרעת חרדה
אשר מאופיינת בדפוס מחשבות טורדניות (אובססיות) והתנהגויות כפייתיות (קומפולסיות). היא עלולה לפגוע בתפקוד היומיומי, כתוצאה מההתעסקות המרובה במחשבות הטורדניות ובפעולות הכפייתיות ומהמצוקה הקשה שהן גורמות.
הראשון שתיאר את ההפרעה הכפייתית כטורדנית היה ד"ר זיגמונד פרויד בתחילת המאה, ועד היום תיאוריו הקליניים נחשבים כמפורטים ביותר. בהגדרה מחשבות טורדניות נכללים דחפים, רעיונות או דימויים מטרידים הפולשים למודעות החולה, ואשר מזוהים על ידיו כפרי מחשבתו. החולה חווה מחשבות אלו כבלתי הגיוניות, מגוחכות, לא מציאותיות או נוגדות את מצפונו (מחשבה אגו-דיסטונית). הוא מנסה להתנגד או להתעלם מהמחשבות, ולהקטין את החרדה שהן גורמות באמצעות פעולות כפייתיות (התנהגויות נישנות או פעולות בסדר מסוים אשר עלולות להיראות כמוזרות בעיני הצופה מהצד). ההפרעה בדרך כלל מתמידה ללא שינוי, עם עליות ומורדות בעוצמת התסמינים לאורך החיים. התסמינים קשורים בדרך כלל לאירוע קשה או שהם תוצאה/תגובה ללחץ סביבתי. במקרים פחות שכיחים הם עשויים להתמתן באופן עצמוני ואף להיעלם ללא סיבה נראית לעין, ואז להופיע מחדש לאחר שנים. לעיתים נדירות התופעה נעלמת כלא היתה.
המחשבות הטורדניות השכיחות ביותר הן אלה העולות מתוך דאגה כי דבר מסוים לא בוצע כהלכה, מתוך פחד לאבד חפץ חשוב, בשל פחד מוגזם מזיהום או מלכלוך, מחשש לפעול מתוך דחף בלתי נשלט כמו קפיצה מהחלון, או הורה הפוחד שמא יפגע בילדו.
ההתנהגויות הכפייתיות השכיחות ביותר הן רחצה נישנית של הידיים, בדיקה נישנית של חפצים, נגיעה חוזרת בדרך מסוימת או במקומות מסוימים ודחף להתוודות ולקבל אישור. לעיתים בהפרעה כפייתית טורדנית קשה המחשבות הטורדניות הופכות לאמונה חזקה מאוד, למשל הצורך לרחוץ ידיים עשרות פעמים ביום מחשש לזיהום, אך גם במקרים אלו, לאחר שיחה ממושכת, תוך הצגת עובדות ונימוקים, יסכים החולה להודות שמחשבותיו מוגזמות או שאינן הגיוניות, בניגוד ללוקה ב
פסיכוזה
שאינו בר-שכנוע בכל הקשור למחשבותיו ולאמונותיו.
במשך שנים רבות נחשבה הפרעה זו לנדירה, אך בשנים האחרונות מצביעים ממצאיהם של מחקרים מקיפים שנערכו בנושא על שיעור גבוה למדי, עד 3%-2% מכלל האוכלוסייה, בשכיחות שווה אצל גברים ונשים. הפרעה זו יכולה להופיע באופן הדרגתי או פתאומי, בדרך כלל בגיל ההתבגרות אך גם בילדות. כשישית מהלוקים בהפרעה זו מדווחים על סימנים ראשונים בילדות, אך היא יכולה להופיע גם בעשור השלישי והרביעי לחיים. בחלק מהמקרים היא מופיעה בעקבות אירוע קשה או כתגובה ללחץ סביבתי.
הגורמים למחלה אינם ידועים, אך מכיוון שתוכן המחשבות הטורדניות נותן מקום לפירושים פסיכולוגיים בשל הסמליות והתוכן העשיר של המחשבות הטורדניות, התבסס הטיפול בעיקרו על פסיכותרפיה ללא הצלחה יתרה.
בשנות ה-80 של המאה ה-20, עם גילוי ההשפעה החיובית והמקלה של התרופה הנוגדת דיכאון Clomipramine/Anafranil על המחשבות הטורדניות ועל ההתנהגות הכפייתית, בוצעו מאז מחקרים מרובים אשר הצביעו על חוסר איזון ביוכימי במוח הקשור לחומר אשר נקרא סרוטונין.
תרופות המגבירות את רמות הסרוטונין במוח גורמות להקלה בתסמינים של OCD ב-50% עד 60% מהחולים. תרופות אלו שייכות למשפחת
התרופות נוגדות הדיכאון
, כשהראשונה שבהן היא קלומיפרמין כפי שצוין, וכן תרופות נוגדות דיכאון מהדור החדש המתאפיינות בפחות השפעות לוואי, ואשר פותחו בסוף שנות ה-80 וה-90 של המאה ה-20. הן כוללות: Fluoxetine/Prozac, Fluvoxamine/Favoxil, Paroxetine/Seroxat, Sertraline/Lustral, Citalopram/Cipramil.
יש לציין שתרופות אלו אינן "מרפאות את החולה" מהפרעת OCD, אלא ממתנות את התסמינים והשפעתם באה לידי ביטוי רק לאחר טיפול רצוף במשך שבועות ספורות ולעיתים רק לאחר עשרה שבועות. יש חולים שאינם מגיבים לטיפול בתרופות, לכן מומלץ במקרים רבים לשלב
טיפול קוגניטיבי התנהגותי
, בחולים אשר אינם מגיבים לתרופות. לטיפול הקוגניטיבי התנהגותי ניתן להוסיף
תרופות נוגדות פסיכוזה
, כגון Risperidone/Risperdal ו-Olanzapine/Zyprexa במינון נמוך. במקרים נדירים שבהם שום טיפול אינו מביא להקלה ותפקודו של החולה נפגע בצורה קשה, ניתוח נירוכירורגי באזורים מסוימים במוח יכול להביא להקלה משמעותית בתסמינים.
יש להבדיל בין ההפרעה הכפייתית הטורדנית לבין הפרעות אחרות הכוללות התנהגויות כפייתיות, כגון
התמכרות לסמים ואלכוהול
, הימור כפייתי, הצתה כפייתית (פירומניה), גניבה כפייתית (
קלפטומניה
) ותלישת שערות כפייתית (
טריכוטלומניה
). עם זאת, כאמור, במקרים אלו אין מדובר בהפרעה כפייתית טורדנית משום שהחולים מפיקים הנאה מההימור, מנטילת הסמים וכד' ואינם מבצעים פעולות אלו לשם הפחתת החרדה בלבד.
חשוב להבדיל OCD ממצבים פסיכוטיים לדוגמה מסכיזופרניה שהלוקה בה עלול להיות עסוק וטרוד במחשבות שווא במשך שעות, באנשים הרוצים לפגוע בו לדוגמה. מחשבות השווא של הלוקה בסכיזופרניה הן אגו-סינטוניות, משום שאין האדם מזהה את מחשבותיו ככאלה הנוגדות את אופיו את מצפונו או את ההיגיון, כמו בהפרעה כפייתית טורדנית (מחשבות אגו-דיסטוניות).
לסיכום, הפרעה כפייתית טורדנית היא הפרעת חרדה שכיחה הקשורה לחוסר איזון ביוכימי במוח ומתאפיינת במחשבות טורדניות ובפעולות כפייתיות הגורמות למצוקה קשה. בשנים האחרונות חלה התקדמות רבה בטיפול. חשוב שהאדם הלוקה בהפרעה זו או בני המשפחה יפנו ללא עכבות או בושה לקבלת טיפול פסיכיאטרי אשר בכוחו להביא שיפור ניכר לאיכות החיים של הלוקה בהפרעה כפייתית טורדנית, ולהקל את סבלו.
סימפטומים
הפרעת OCD מתאפיינת בתסמינים אובססיביים וכפייתיים כאחד.
תסמינים אובססיביים של הפרעה טורדנית כפייתית
תסמינים אובססיביים של הפרעה טורדנית כפייתית הם מחשבות, רעיונות ודמיונות -חוזרים ונשנים, עיקשים ובלתי רצויים, או דחפים בלתי רצוניים, שנראה כי אין בהם שום היגיון. אובססיות אלו מטרידות בדרך כלל כאשר מנסים לחשוב על דברים אחרים, או לעשות דברים אחרים.
אובססיות בדרך כלל קשורות בנושא מסוים, כמו:
פחד מזיהום או מלכלוך.
צורך בסדר ובסימטריה.
דחפים תוקפניים.
מחשבות או דמיונות הקשורים במין.
תסמינים הקשורים באובססיות כוללים בין היתר:
פחד מהידבקות בזיהום, כתוצאה מלחיצת יד, או ממגע בחפצים שאנשים אחרים נגעו בהם.
ספקות לגבי נעילת הדלת, או כיבוי התנור.
מחשבות על כך שפגעת במישהו בתאונת דרכים.
מצוקה קשה במצבים בהם חפצים אינם מסודרים כראוי, או אינם פונים לכיוון הנכון.
דמיונות של פגיעה בילדים של המדמיין.
דחף לצעוק גסויות במצבים שאינם הולמים זאת.
הימנעות ממצבים שעלולים לעורר את האובססיה, כמו לחיצת יד.
דמיונות חוזרים ונשנים של תמונות פורנוגרפיות.
דלקת בעור, הנובעת מרחיצת ידיים בתדירות גבוהה.
פציעות בעור כתוצאה מהתעסקות בו.
נשירת שיער או קרחות מקומיות, כתוצאה מתלישה שערות.
תסמינים כפייתיים של הפרעה אובססיבית כפייתית
תסמינים כפייתיים של הפרעה טורדנית כפייתית הם התנהגויות החוזרות ונשנות, כתוצאה מדחף בלתי נשלט. התנהגויות חוזרות ונשנות אלו אמורות להפחית את החרדה, או את המצוקה הקשורות באובססיה.
לדוגמא, אנשים שמאמינים שהם דרסו מישהו, יחזרו שוב ושוב אל זירת ההתרחשות (בה לכאורה התרחשה הדריסה), משום שהם אינם מסוגלים להיפטר מהספק. לעתים ממציאים חוקים וטקסים שמסייעים לשלוט בחרדה, שמתעוררת כתוצאה מהמחשבות האובססיביות.
כמו האובססיות גם ההתנהגות הכפייתית אצל אנשים הלוקים בהפרעה טורדנית כפייתית, קשורה בדרך כלל בנושא מסוים, לדוגמא:
רחצה וניקיון.
ספירה.
בדיקה.
הצורך בחיזוקים.
חזרה על פעולה מסוימת מספר פעמים.
סדר.
תסמינים הקשורים בהתנהגות כפייתית כוללים בין היתר:
רחיצה של הידיים, עד למצב של התקלפות העור.
בדיקה חוזרת ונשנית של הדלתות, על מנת לוודא שהן נעולות.
בדיקה חוזרת ונשנית של התנור, על מנת לוודא שהוא כבוי.
ספירה ומניה בדפוסים מסוימים.
סיבות וגורמי סיכון
לא ברור בדיוק מהו הגורם ל-OCD. התיאוריות העיקריות הן:
ביולוגיה. קיימות ראיות מסוימות לכך שהפרעה אובססיבית כפייתית היא תוצאה של שינוי כימי בגוף האדם הלוקה בהפרעה, או בתפקוד המוח. כמו כן, ישנן ראיות לכך שהפרעה אובססיבית כפייתית עלולה להיות קשורה גם בגורמים גנטיים מסוימים, אך עדיין לא זוהו הגנים הספציפיים.
סביבה. יש חוקרים המאמינים שהפרעה אובססיבית כפייתית נובעת מהרגלים התנהגותיים הנרכשים במהלך הזמן.
רמה בלתי מספקת של סרוטונין. רמה בלתי מספקת של סרוטונין, אחד מהכימיקלים המאפשרים את תפקוד המוח, עלולה לתרום להפרעה אובססיבית כפייתית. מחקרים מסוימים המשווים צילומים והדמיות של מוחות של אנשים הלוקים בהפרעה טורדנית כפייתית ומוחות של אנשים שאינם לוקים בהפרעה אובססיבית כפייתית, מוצאים הבדל בדפוסי הפעולה של המוח בשני המצבים השונים. בנוסף, אצל אנשים הלוקים בהפרעה אובססיבית כפייתית ונוטלים תרופות שמגבירות את פעולת הסרוטונין התסמינים פוחתים.
סטרפטוקוקוס בגרון. יש מחקרים הטוענים כי אצל ילדים מסוימים התפתחה הפרעה טורדנית כפייתית לאחר שלקו בדלקת הלוע, הנובעת מזיהום שנגרם כתוצאה מחיידקי סטרפטוקוקוס- סטרפטוקוקוס בגרון. אולם מחקרים אלו שנויים במחלוקת ויש צורך בראיות רבות יותר, על מנת שניתן יהיה לקבוע שסטרפטוקוקוס בגרון עלול לגרום להפרעה אובססיבית כפייתית.
גורמים שעלולים להגביר את הסיכון להתפתחות, או להתעוררות של הפרעה טורדנית כפייתית כוללים בין היתר:
היסטוריה משפחתית.
חיים רצופי מתחים.
היריון.
בעבר חשבו שש-OCD היא מחלה נדירה. אולם כיום ידוע שמחלה זו נפוצה יותר ממחלות נפש רבות אחרות.
OCD אצל ילדים מתחילה בגיל צעיר בתקופת הילדות או ההתבגרות, בדרך כלל בערך בגיל 10. בקרב מבוגרים הפרעה טורדנית כפייתית מתחילה בדרך כלל בערך בגיל 21.
אבחון ובדיקות
כאשר הרופא או המטפל הנפשי חושד שהמטופל לוקה בהפרעה אובססיבית כפייתית, הוא מבצע על פי רב סדרת בדיקות רפואיות ופסיכולוגיות לאבחון OCD. בדיקות אלו מסייעות בקביעת האבחנה, בשלילת מצבים אחרים שעלולים לגרום לאותם תסמינים ובחיפוש אחר סיבוכים נוספים הקשורים בהפרעה.
הבדיקות כוללות:
בדיקה גופנית.
בדיקות מעבדה.
הערכה פסיכולוגית.
קריטריונים לאבחנה של הפרעה טורדנית כפייתית
על מנת לקבוע אבחנה של הפרעה אובססיבית כפייתית חייבים להתקיים התנאים הבאים:
על הנבדק להתנהג בצורה אובססיבית או כפייתית.
הנבדק חייב להבחין בכך שהתנהגותו האובססיבית או הכפייתית היא מוגזמת, או בלתי הגיונית.
ההתנהגות האובססיבית או הכפייתית צריכה להפריע לשגרת היומיום באופן משמעותי.
ההתנהגות האובססיבית חייבת לעמוד בקריטריונים הבאים:
מחשבות חוזרות ונשנות , דחפים או דמיונות שמטרידים וגורמים למצוקה.
המחשבות אינן סתם דאגה מוגזמת בנוגע לבעיות אמיתיות בחיים.
הנבדק מנסה להתעלם מהמחשבות, הדמיונות והדחפים או להדחיק אותם.
הנבדק יודע שהמחשבות, הדמיונות והדחפים הם פרי דמיונו.
ההתנהגות הכפייתית חייבת לעמוד בקריטריונים הבאים:
ביצוע פעולות באופן חוזר ונשנה ובלתי נשלט, כמו רחיצת הידיים, או ספירה בלחש.
מטרתה של ההתנהגות הכפייתית היא למנוע, או להפחית את המצוקה הנובעת מאובססיות לא מציאותיות.
סיבוכים אפשריים
הסיבוכים שעלולים להיגרם כתוצאה מ-OCD, או להיות קשורים בה כוללים:
מחשבות אובדניות והתנהגות בהתאם.
התמכרות לאלכוהול, או לחומרים אחרים.
הפרעה אחרת הקשורה בחרדה.
דיכאון
הפרעות אכילה.
דלקת עור אלרגית עקב מגע, כתוצאה מרחיצת ידיים בתדירות גבוהה.
חוסר יכולת לעבוד או ללמוד.
מערכות יחסים בעיתיות.
טיפולים ותרופות
הטיפול ב-OCD הוא מסובך ולא תמיד יעיל. לעתים יש צורך בטיפול תרופתי ל-OCD במשך כל החיים. יחד עם זאת, הטיפול של הפרעה טורדנית כפייתית עשוי לסייע בהתמודדות עם התסמינים ולמנוע את השתלטותם על החיים.
שני סוגי הטיפול העיקריים בהפרעה אובססיבית כפייתית הם:
טיפול פסיכולוגי
טיפול תרופתי
הטיפול הנכון ביותר לכל מטופל תלוי במצבו האישי של המטופל ובהעדפותיו. לעתים קרובות שילוב של טיפול פסיכולוגי עם טיפול תרופתי הוא יעיל מאד.
טיפול פסיכולוגי ל-OCD
שיטת טיפול המכונה טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) הוכחה כשיטת הטיפול היעילה ביותר בהפרעה אובססיבית כפייתית, בקרב ילדים ומבוגרים כאחד.
טיפול תרופתי ל-OCD
תרופות פסיכיאטריות מסוימות עשויות לסייע בהשתלטות על האובססיות וההתנהגות הכפייתית המאפיינות את ההפרעה. ברב המקרים מתחילים בטיפול בתרופות נוגדות דיכאון. תרופות נוגדות דיכאון עשויות להועיל בטיפול בהפרעה אובססיבית כפייתית, משום שהן עשויות לסייע בהעלאת רמת הסרוטונין, שיתכן והיא נמוכה אצל אנשים הלוקים בהפרעה אובססיבית כפייתית.
תרופות נוגדות דיכאון שאושרו על ידי מינהל המזון והתרופות האמריקאי לטיפול בהפרעה אובססיבית כפייתית כוללות:
קלומיפראמין (אנפראניל).
פלובוקסאמין
פלואוקסטין (פרוזק)
פרוקסטין (פקסיל)
סרטראלין (זולופט)
תופעות לוואי וסיכונים הכרוכים בשימוש בתרופות
לכל התרופות הפסיכיאטריות יש תופעות לוואי וסיכונים בריאותיים. יש לשוחח עם פסיכיאטר על כל תופעות הלוואי ועל כל המעקבים שיש לבצע בתקופה בה משתמשים בתרופות פסיכיאטריות, במיוחד בתרופות אנטי פסיכוטיות. חלק מהתרופות עלולות לגרום לתגובות מסוכנות, כאשר נוטלים אותן במקביל לתרופות אחרות, מזונות מסוימים או חומרים אחרים. יש ליידע את הרופא לגבי כל התרופות והתכשירים שאינם דורשים מרשם בהם נעשה שימוש, כולל ויטמינים, מינרלים וצמחי מרפא.
שיטות טיפול אחרות
לעתים תרופות וטיפול פסיכולוגי אינם יעילים די הצורך לטיפול בתסמינים של הפרעה טורדנית כפייתית.
במקרים נדירים קיימות שיטות טיפול אחרות, ביניהן:
אשפוז במחלקה פסיכיאטרית.
טיפול בנזעי חשמל (ECT)
גירוי מגנטי פנים גולגלתי
גירוי מוחי עמוק
שיטות אלו לא נבדקו באופן יסודי כטיפולים בהפרעה טורדנית כפייתית, לכן יש לוודא שמבינים את כל היתרונות והחסרונות שלהן ואת הסיכונים הכרוכים בהן. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/ocrevus-ocrelizumab/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אוקרליזומאב (אוקרוואס) הוא חומר פעיל בתרופה שמיועדת לטיפול ב
טרשת נפוצה
ראשונית מתקדמת (PPMS) וטרשת נפוצה התקפית (RMS). זהו הטיפול הראשון שאושר למהלך פרוגרסיבי, מתקדם של המחלה, המאופיין בהחמרה מתמדת בתפקוד הנוירולוגי, בלי קשר להתקפים. בנוסף משמשת התרופה כאפשרות טיפולית נוספת לצד הטיפולים שכבר קיימים.
הפחתת פעילות המחלה בהקדם האפשרי, בכל צורות הטרשת הנפוצה, על מנת להאט את התקדמות המוגבלות של החולה היא מטרה חשובה בטיפול.
הטיפול באוקרליזומאב מסייע להפחית את תסמיני המחלה ומקטין את שכיחות ההתקפים. הוא גם מאט את החמרת המוגבלות והנכות שגורמת טרשת נפוצה ומקטין את הסימנים לפעילות המחלה במוח (נגעי MRI).
אוקרליזומאב הוא נוגדן חד-שבטי מסוג אימונוגלובולין 1G המתמקד בתאי דם לבנים מסוג B החיוביים ל-CD20. אלה תאים המעורבים ביצירת תהליכי דלקת בטרשת נפוצה. אוקרליזומאב פועל על התאים האלה, וגורם להרג תאי B, באופן סלקטיבי. הפחתת מספרם במערכת החיסון, מפחיתה את מעורבותם ביצירת תהליכים דלקתיים, מפחיתה את הרס המיאלין (חומר בידוד ותמיכה) בתאי העצב וכתוצאה מכך מפחיתה את הסיכון להתלקחויות בטרשת ואת התגובה האוטואימונית, כחלק מהתקדמות המחלה. זוהי מחלה כרונית, שאינה ניתנת לריפוי, אך התרופה מאפשרת שליטה טובה יותר בהתקדמות המוגבלות.
צילום: Shutterstock
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
עירוי תוך ורידי, שניתן ע"י צוות רפואי.
תדירות וזמן נטילה
מינון התחלתי של אוקרליזומאב: מנה ראשונה 300 מ"ג ומנה נוספת של 300 מ"ג אחרי שבועיים. לאחר מכן, יינתן העירוי פעם בשישה חודשים, במינון תחזוקתי של 600 מ"ג.
מומלץ שמטופל יקבל 100 מ"ג של מתילפרדניזולון וחומר אנטי-היסטמיני כחצי שעה לפני עירוי אוקרליזומאב על מנת להפחית את תדירות וחומרת התגובה שעלולה להתפתח בעקבות העירוי. הרופא עשוי לשקול גם מתן תרופה נוספת מפחיתת חום (כמו פרצטמול).
טווח המינון
מבוגרים: שתי המנות ההתחלתיות 300 מ"ג; מנות תחזוקה 600 מ"ג כל שישה חודשים. העירוי מתבצע בקצב איטי, שיכול להשתנות בהדרגה בהתאם להוראות הרופא ולתגובת המטופל, והוא עשוי להימשך שעתיים או שלוש וחצי שעות ויותר.
תחילת ההשפעה
רמות תאי B יורדות בתוך 14 ימים אחרי מתן העירוי של אוקרליזומאב (אוקרוואס).
משך ההשפעה
רמות תאי B יורדות בתוך 14 ימים אחרי מתן העירוי של אוקרליזומאב (אוקרוואס).
מנה שנשכחה
אם המטופל לא קיבל את ה
עירוי
במועד המתוכנן, יש לתת את התרופה בהקדם האפשרי ולא לחכות לטיפול הבא. יש לתזמן את הטיפולים הבאים כך שיתבצעו כל שישה חודשים לאחר העירוי שניתן באיחור. ההפרש בין הטיפולים לא יפחת מחמישה חודשים.
הפסקת התרופה
אין להפסיק את הטיפול באוקרליזומאב מבלי להיוועץ ברופא.
מינון עודף
אוקרליזומאב ניתן בעירוי על ידי הצוות הרפואי, לכן לא סביר לקבל מינון עודף מהתרופה.
אחסון
יש לשמור את התרופה בקירור 2-8 מעלות, באריזתה המקורית על מנתץ להגן על התרופה מאור.
אזהרות
תזונה
אין קשר בין התרופה למזון.
אלכוהול
אין בעיות ידועות.
נהיגה
אין בעיות ידועות.
הריון
אין להשתמש באוקרליזומאב בהריון או במהלך תכנון הריון מבלי להיוועץ ברופא. נשים בגיל הפוריות צריכות להשתמש באמצעי מניעה בזמן הטיפול ושישה חודשים לאחר סיום הטיפול באוקרליזומאב.
הנקה
בטיחות השימוש בהנקה לא הוכחה. לא מומלץ.
תינוקות וילדים
התרופה אינה מיועדת לילדים ומתבגרים מתחת לגיל 18.
קשישים
בטיחות התרופה בקבוצת גיל זו לא נבדקה.
סיכון ממנת יתר
נמוך
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
תופעות הלוואי השכיחות מופיעות בתגובה למתן העירוי וכן זיהומים: דלקות בדרכי הנשימה, זיהומי עור והרפס.
ממחקרים מבוקרים עולה כי עלול להימצא שיעור גבוה יותר לממאירות, לרבות סרטן השד, בקרב אנשים שטופלו באוקרליזומאב. יש לבצע סקירה ומעקב לפי קווים מנחים.
שילוב אוקרליזומאב (אוקרוואס) עם תרופות ממשפחת הקורטיזון, תרופות מדכאות חיסון או כאלה שפועלות לשינוי התגובה החיסונית (Immune-Modulating) עלול לגרום להגברת הדיכוי של המערכת החיסונית.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
חשוב לשים לב:
לא מומלץ לקבל חיסונים המכילים
וירוסים
או חיידקים חיים ומוחלשים במהלך הטיפול באוקרליזומאב. לכן, יש להשלים, במידת האפשר, את כל החיסונים לפחות 2-4 שבועות לפני תחילת הטיפול בתרופה, בהתאם לסוג החיסון. כמו כן, יש לעבור בדיקת סקר ל
דלקת כבד
מסוג B על מנת לשלול מחלה פעילה.
רצוי ליידע את הרופא אם המטופל סובל מאלרגיה.
אוקרליזומאב אינו מיועד למטופלים מתחת לגיל 18 שנים.
אין להשתמש באוקרליזומאב ( Ocrelizumab ) במקרים הבאים:
אין להשתמש באוקרליזומאב אם קיימת רגישות לחומר הפעיל או למרכיבים נוספים שבתרופה, או שהמטופל פיתח תגובה מסכנת חיים בעירוי קודם של התרופה. אין להשתמש בתרופה זו במטופלים החולים בדלקת כבד נגיפית מסוג B.
במקרה של זיהום פעיל יש לדחות את מתן הטיפול עד להחלמה.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/octreotide/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אוקטראוטיד הינו אנלוג סינטטי של
סומטוסטטין
- הורמון שמיוצר באופן טבעי בגופנו, בין היתר ע"י הלבלב, המעכב שחרור של הורמון גדילה (סומטוטרופין-GH) על-ידי בלוטת יותרת המוח. בנוסף הוא מעכב הפרשה של חומרים שונים מהמערכת האנדוקרינית של מערכת העיכול (הקיבה-מעי-לבלב), בין היתר,
סרוטונין
,
אינסולין
ו
גלוקגון
.
השימושים באוקטראוטיד הם למניעת סיבוכים שלאחר ניתוח לבלב והפחתה של הרמות בדם של הורמוני הגדילה GH ו-IGF-1 בחולים עם אקרומגליה שאינם מתאימים או שאינם מעוניינים בטיפול ניתוחי או קרינתי.
אקרומגליה הוא מצב שבו הגוף מייצר עודף של
הורמון גדילה
, מה שגורם לעלייה בגודל העצמות והרקמות, במיוחד בכפות הידיים והרגליים. אוקטראוטיד מפחיתה באופן משמעותי את התסמינים של אקרומגליה, בינהם כאב ראש, הזעת יתר, חוסר תחושה בכפות הידיים והרגליים, עייפות וכאב במפרקים.
בנוסף הוא משמש להקלה בתסמינים (בעיקר שלשול) המתלווים לגידולים סרטניים נוירו-אנדוקריניים של מערכת העיכול, קיבה-מעי-לבלב. וגידולי קרצינואיד. ייצור מוגבר של הורמונים מסוימים וחומרים נוספים, מערער את האיזון ההורמונלי הטבעי של הגוף ומביא למגוון של תסמינים בינהם הסמקה, שלשול, לחץ דם נמוך, פריחה וירידה במשקל. טיפול עם אוקטראוטיד מסיעע בשליטה בתסמינים אלה.
אוקטראוטיד קיים במספר תכשירים, אחד לטיפול קצר טווח הניתן בהזרקה תת-עורית והשני לטיפול ארוך טווח הניתן הן בהזרקה תת-עורית והן בהזרקה תוך-שרירית ובנוסף, קיים כעירוי תוך ורידי.
תופעות הלוואי הנפוצות שלו הן בעיקר הפרעות במערכת העיכול כגון: עצירות, שלשול, תחושה של תפיחות ואי נוחות בטנית, כאב בטן, בחילה והקאה. כמו כן הוא בעל השפעה על רמות הסוכר בדם.
צילום: shutterstock | By Jarun Ontakrai
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
הזרקה תת-עורית או תוך-שרירית, או עירוי ורידי.
תדירות וזמן נטילה
תכשיר קצר טווח - 3 פעמים ביום. תכשיר ארוך טווח - פעם ב-28 יום.
טווח המינון
למניעת סיבוכים לאחר ניתוח לבלב - 0.1 מ"ג, 3 פעמים ביום, למשך 7 ימים. (המנה הראשונה תינתן שעה אחת לפני תחילת הניתוח) לטיפול באקרומגליה - מינון התחלתי של 0.05-0.1 מ"ג, 2-3 פעמים ביום. מינון האחזקה יקבע עפ"י רמות ההורמונים בדם, התסמינים הקליניים והיענות המטופל. רוב המטופלים יקבלו מינון יומי של 0.3 מ"ג (אין לחרוג מעל 1.5 מ"ג ביום). טיפול אנטי-סימפטומטי בגידולים סרטניים אנדוקרינים - מינון התחלתי של 0.05 מ"ג, 1-2 פעמים ביום, כאשר המינון עשוי לעלות בהדרגה ל-0.2 מ"ג, 3 פעמים ביום. טיפול ארוך טווח ינתן במינון של 10-30מ"ג בהזרקה תוך-שרירית, פעם ב-28 יום.
תחילת ההשפעה
נספג באופן מהיר לדם, אפקט מקסימלי תוך 30 דקות.
משך ההשפעה
נספג באופן מהיר לדם, אפקט מקסימלי תוך 30 דקות.
מנה שנשכחה
במקרה ונשכחה מנה יש לקחתה מייד כשנזכרים, אלא אם הגיע הזמן למנה הבאה ואז יש לדלג על זו שנשכחה ולהמשיך כרגיל. במידה ונשכחה יותר ממנה אחת מומלץ להתייעץ עם הרופא המטפל.
לא יגרם נזק אם המנה ניתנה באיחור של כמה ימים, אבל חלק מהתסמינים עלולים להופיע מחדש, באופן זמני, עד חזרה לתכנית הטיפולית הרגילה.
הפסקת התרופה
במקרה של טיפול אנטי-סימפטומטי בגידולים סרטניים, במידה ואין שיפור במצב הבריאותי תוך שבוע במינון המקסימלי של התרופה יש להפסיק בטיפול. כמו כן, במקרה של טיפול באקרומגליה, במידה ואין שיפור תוך 3 חודשים יש להפסיק הטיפול. בכל מקרה הפסקת הטיפול תעשה עפ"י הוראת הרופא המטפל.
מינון עודף
במקרה של מינון עודף ייתכנו תופעות כגון: דופק לב לא סדיר, לחץ דם נמוך, דום לב, ירידה באספקת חמצן למוח, כאב חמור בבטן העליונה, עור ועיניים צהובות, בחילות, אובדן תיאבון, חולשה, עייפות, חוסר אנרגיה, ירידה במשקל, נפיחות בבטן, רמות גבוהות של חומצה לקטית בדם וקצב לב לא תקין. הסמקה. יש לפנות לקבלת עזרה רפואית.
אחסון
בקירור 2-8 מעלות צלזיוס.
ביום ההזרקה ניתן לאחסן עד 25 מעלות צלזיוס.
אזהרות
תזונה
אין הגבלות.
נהיגה
אין בעיות ידועות. יחד עם זאת, תופעות לואי של עייפות, כאב ראש, עלולות להשפיע על יכולות הנהיגה- יש לבחון את השפעת התרופה.
הריון
יש להשתמש בתרופה זו בהריון רק במידה וקיים בכך צורך ברור. יש להתייעץ עם הרופא.
הנקה
אין להיניק במהלך הטיפול.
תינוקות וילדים
בטיחות השימוש בתינוקות ובילדים לא נקבעה. מומלץ להיוועץ ברופא הילדים. ניסיון מועט בקבוצת גיל זו.
קשישים
ייתכן שיהיה צורך בהפחתת המינון.
דווח לרופא במקרה של
אלרגיה
אבני מרה, גם בעבר
סוכרת
מחסור בויטמין B-12
הפרעות בתפקוד בלוטת התריס
דלקת של הלבלב (pancreatitis)
שינויי קצב לב
סיבוכים כמו חום, צמרמורות, כאבי בטן או הצהבה של העור או העיניים
סיכון ממנת יתר
בינוני
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
תופעות הלוואי הנפוצות הן: עצירות, שלשול, סחרחורת, תחושה של תפיחות ואי נוחות בטנית, כאב בטן, כאב ראש, כאב באיזור ההזרקה, בחילה והקאה, נשירת שיער, קוצר נשימה, חולשה.
אבני מרה, העלולות לגרום לכאב גב פתאומי, סוכר גבוה בדם. בנוסף: תת פעילות של בלוטת התריס, הגורמת לשינויים בקצב הלב, שינויי תיאבון או משקל, עייפות, תחושת קור או נפיחות בחלקו הקדמי של הצוואר. דלקת של כיס המרה, הגורמת לכאב בבטן הימנית העליונה, חום, בחילה, הצהבה של העור והעיניים. ליקוי בסבילות גלוקוז.
תופעות לוואי חמורות כוללות: תופעות אלרגיה,
ברדיקרדיה
(האטה בקצב הלב), עליה ברמת הסוכרים בדם והצהבה של העור והעיניים (דלקת כבד), בחילה, הקאה, שלשול (סימנים אפשריים לדלקת הלבלב), ספירה נמוכה של טסיות בדם: עלול לגרום לדימום מוגבר או לחבורות. לעיתים אוקטראוטיד יגרום דווקא להפחתת רמות הסוכר בדם.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
יש לעדכן רופא/רוקח באשר לנטילת תרופות אחרות, כולל תרופות ללא מרשם וכן תוספי תזונה. בייחוד עבור:
חוסמי בטא, בולמי סידן, משתנים, כינידין, טרפנאדין, ברומוקריפטין: מתן משולב של אוקטראוטיד עם תרופות אלו עלולה להוביל להגברת השפעתם וכתוצאה סיכון מוגבר לתופעות הלוואי שלהן. תיתכן ותידרש התאמת מינון מחדש.
ציקלוספורין, אינסולין, תרופות לטיפול
בסוכרת
: יעילותן של תרופות אלו בשילוב עם אוקטראוטיד עשויה לפחות, ייתכן ותידרש התאמת מינון.
תכשירים לויסות נוזלים ואלקטרוליטים- יתכן ותידרש התאמת מינון.
טיפול רדיו ביולוגי- כמו אוקסודוטראוטיד, לוטציום- יתכן ותידרש התאמת טיפול.
השפעת שימוש ממושך
שימוש ממושך באוקטראוטיד עשוי להוביל להיווצרות אבנים בכיס המרה. במהלך הטיפול בתרופה זו יש לנטר רמות הסוכר בדם, רמות ההורמון גדילה ותפקודי בלוטת התריס, כמו גם תפקודי כבד. ייתכן שיבדקו גם אנזימי הלבלב.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/ofatumumab-kesimpta/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
מידע כללי:
קיסימפטה (אופטומומאב) היא תרופה המיועדת לטיפול במבוגרים הסובלים מצורות נשנות של
טרשת נפוצה
, מחלה דלקתית כרונית הפוגעת במערכת העצבים המרכזית. מחלה בה מערכת החיסון תוקפת את חלבון ה
מיאלין
, המגן על תאי העצב, וממלא תפקיד חשוב מאוד בהעברת המסרים בין תאי עצב שונים.
קיסימפטה (אופטומומאב) היא נוגדן חד-שיבטי שנקשר לקולטן בשם CD20 על פני תאי B של המערכת החיסונית. קישור התרופה מוביל להפחתה בכמות תאי ה-B בגוף, התאים אשר מעורבים, במחלה זו, בתקיפת המיאלין, וגורמים לנזק למערכת העצבים.
קיסימפטה מאתרת ומסלקת את תאי ה-B, ובכך מפחיתה את הסיכוי להישנות, מקלה על התסמינים ומאטה את התקדמות המחלה.
יעיל לטיפול ב:
מבוגרים הסובלים מצורות נשנות של טרשת נפוצה (RMS), עם מחלה פעילה.
הפחתת סיכויי הישנות, הקלה בתסמינים, האטת התקדמות המחלה.
הנחיות חשובות:
תרופה זו אינה מיועדת לילדים ולמתבגרים מתחת לגיל 18 שנים.
מתי אסור להשתמש בתרופה:
• במקרה רגישות (אלרגיה) לחומר הפעיל אופטומומאב או לכל אחד ממרכיבי התרופה האחרים.
• במקרה של בעיות חמורות ב
מערכת החיסון
.
• במקרה של זיהום חמור.
• במקרה של סרטן.
פרמקוקינטיקה:
פירוק אנזימטי נרחב, זמן מחצית חיים 16 ימים.
דגשים למשתמש
• יש לבצע בדיקת דם לפני תחילת הטיפול- לבחינת הפטיטיס B, לבחינת מערכת החיסון.
• יש להרחיק קבלת חיסון חי או חי -מוחלש, לפחות 4 שבועות מתחילת הטיפול בקיסימפטה.
• יש להרחיק קבלת חיסונים מסוגים אחרים לפחות שבועיים מתחילת הטיפול בקיסימפטה.
• יש להוציא את התרופה מקירור 15-30 דקות לפני הזרקה, לצורך התחממות לטמפ' החדר.
צילום: shutterstock
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
זריקה תת עורית, עטים לשימוש חד פעמי.
תדירות וזמן נטילה
ניתן להזריק בכל שעה משעות היום. הזרקה ראשונה תיעשה בהנחיית צוות רפואי.
תדירות הזרקה מקובלת: הזרקה ביום הטיפול הראשון (שבוע 0), לאחר שבוע, וכעבור שבועיים (שבוע 1 ושבוע 2). לאחר 3 ההזרקות הראשונות- אין הזרקה בשבוע שלאחר מכן (שבוע 3). המשך הזרקה החל משבוע 4 ולאחר מכן אחת לחודש.
טווח המינון
ייקבע על ידי הרופא בלבד.
מינון מקובל הוא 20 מ"ג של אופטומומאב בכל הזרקה.
כל 1 מ"ל של תמיסה להזרקה מכיל 50 מ"ג אופטומומאב.
כל עט מוכן לשימוש מכיל 20 מ"ג אופטומומאב ב-0.4 מ"ל תמיסה.
מנה שנשכחה
יש להזריק בהקדם האפשרי, מיד כשנזכרים. חישוב מועדי ההזרקות הבאים ייעשה מיום ההזרקה, ולא על סמך לוח המועדים המקורי.
הפסקת התרופה
לאחר ייעוץ עם הרופא.
ייתכנו תופעות לוואי גם לאחר הפסקת הטיפול בתרופה, אף למספר חודשים.
מינון עודף
יש ליצור קשר מיידי עם הרופא.
אחסון
באריזה המקורית, מוגן מאור, בקירור. 2-8 מעלות צלזיוס. אין להקפיא.
במידת הצורך, ניתן להשאיר את התכשיר מחוץ למקרר עד 7 ימים באופן חד-פעמי בטמפרטורה שאינה עולה על 30 מעלות צלזיוס. אם לא נעשה שימוש במשך תקופה זו, ניתן להחזיר את התכשיר למקרר למקסימום 7 ימים.
אזהרות
תזונה
לא צפויה השפעה.
אלכוהול
לא צפויה השפעה.
נהיגה
לא צפויה השפעה.
הריון
יש להתייעץ עם הרופא טרם השימוש בתרופה. יש להשתמש באמצעי מניעה יעיל ולהימנע מהריון במהלך הטיפול ובמשך 6 חודשים לאחר הפסקתו.
הנקה
יש להתייעץ עם הרופא טרם השימוש בתרופה. התרופה יכולה לעבור לחלב אם ועל כן יש להתייעץ עם הרופא, טרם ההנקה, ולשקול תועלות וסיכונים הכרוכים בשימוש בתרופה.
תינוקות וילדים
התרופה אינה מיועדת לילדים ולמתבגרים מתחת לגיל 18 שנים. לא קיים מידע בטיחות ויעילות השימוש בקבוצת גיל זו.
קשישים
לא נדרשת התאמת מינון. מיעוט נתונים לא מאפשר בחינת שוני בתגובה אצל קשישים.
דווח לרופא במקרה של
נשאות נגיף הפטיטיס B או סיכון לזיהום בהפטיטיס B
זיהום
חיסון מתוכנן
סיכון ממנת יתר
אין נתונים
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
תופעות לוואי שכיחות מאוד: זיהומים בדרכי הנשימה העליונות- סימנים כמו כאב גרון ונזלת.
תגובות הקשורות להזרקה, מופיעות בדרך כלל במהלך היממה שלאחר ההזרקה, בייחוד לאחר הזרקה ראשונה- סימנים כמו חום, כאבי ראש, כאבי שרירים, צמרמורת ועייפות.
זיהומים בדרכי השתן.
תגובות מקומיות במקום ההזרקה, כמו אודם, כאב, גרד ונפיחות.
בנוסף, שכיחות תופעות של ירידה ברמת חלבון אימונוגלובולין M בדם, המסייע בהגנה מפני זיהומים, וכן הרפס באזור הפה.
במקרה של תופעות לוואי הבאות יש להפסיק נטילת התרופה:
במקרה בו הטרשת הנפוצה מחמירה, ומופיעים סימנים כמו חולשה או שינויי ראייה, או בהופעת תסמינים חדשים או חריגים- אלו תופעות העלולות להעיד על הפרעה מוחית נדירה רב- מוקדית מתקדמת, אשר נגרמת על ידי זיהום נגיפי. ייתכן וזהו מצב חמור ויש לדווח עליו מיידית לרופא, לבחינת המשך הטיפול.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
יש לעדכן רופא או רוקח באשר לשימוש בתרופות, כולל תרופות ללא מרשם, וכן תוספי תזונה. בייחוד עבור:
• תרופות המשפיעות על מערכת החיסון, גם כאלה שניטלו לאחרונה.
• חיסונים מתוכננים.
השפעת שימוש ממושך
יש לבחון את מערכת החיסון, רמת תאי B.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/ofloxacin/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אופלוקסאצין (אופלוקס, אופלודקס), אנטיביוטיקה רחבת טווח ממשפחת הקווינולונים, משמש לטיפול בזיהומים שונים הנגרמים על ידי חיידקים הרגישים לאנטיביוטיקה זו. אופלוקסאצין (אופלוקס, אופלודקס) משמש לטיפול ב
דלקות בדרכי השתן
, במערכת המין, במערכת הנשימה, בזיהומים מסוימים במעי, עור ובזיהומים בעצמות ובמפרקים. יתרונו של אופלוקסאצין על פני סוגי אנטיביוטיקה אחרים ממשפחת הקווינולונים הוא ספיגה טובה יותר במתן דרך הפה.
אין להשתמש באופלוקסאצין (אופלוקס, אופלודקס) במקרים הבאים:
רגישות לחומר הפעיל, לחומרים אחרים ממשפחת הקווינולונים או לאחד ממרכיבי התרופה.
הריון או הנקה.
מחלת הנפילה (
אפילפסיה
) או עוויתות.
בעיות בגידים לאחר שימוש קודם בתרופה זו.
מחסור באנזים גלוקוז -6 -פוספאט-דהידרוגנאז, מחלה תורשתית המשפיעה על תאי הדם האדומים. בטיפול באופלוקסצין תאי הדם האדומים עלולים להתפרק ולגרום לאנמיה או לצהבת.
אופלוקסאצין (אופלוקס,אופלודקס) אינו מיועד לטיפול ילדים ובני נוער מתחת לגיל 18 שנים, או גיל העולה על 18 שנים, אך עדיין בשלבי הגדילה.
במקרה של זיהום עמיד של חיידק סטרפטוקוקוס זהוב.
בקרה של הפרעות ראייה.
חשוב לשים לב:
אופלוקסאצין (אופלוקס, אופלודקס) עלול לגרום לתופעות לוואי נדירות מאד, אך חמורות מאד, שכוללות קרע ודלקת בגידים, הפרעות בקצב לב,
נוירופתיה
היקפית, תגובות או פריחות קשות בעור ופוטוטוקסיות, רגישות יתר והחמרת
מיאסטניה גראביס
.
התקפים מהירים של קוצר נשימה, במיוחד בשכיבה מלאה, או נפיחות בקרסוליים, בכפות הרגליים ובבטן או הופעה חדשה של דפיקות לב מהירות או לא סדירות- מחייבים עדכון הרופא.
יש להימנע מחשיפה לשמש בזמן הטיפול בסוג זה של אנטיביוטיקה, מחשש לתגובה עורית חריפה.
אם אין אפשרות להימנע מחשיפה לשמש, יש להשתמש בקרם הגנה.
יש ליידע את הרופא בנטילת אופלוקסצין במקרה של בדיקות רפואיות, מפני שהתרופה עלולה להשפיע על התוצאות.
תופעות הלוואי העיקריות כוללות בחילה, כאבי ראש ובאופן נדיר - הזיות.
בחולים עם ליקוי בתפקוד הכליות יש להפחית את המינון בהתאם לתפקוד הכלייתי.
שימוש בטיפות עיניים- מכילות בנזלקוניום כלוריד (משמר), העלול להיספג על ידי עדשות מגע רכות ועלול לשנות את צבען. מומלץ לא להשתמש בעדשות מגע בזמן הטיפול, או להסיר את עדשות המגע לפני השימוש בתרופה ולהחזירן לעיניים כעבור 15 דקות.
צילום: shutterstock
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
טבליות, קפליות, טיפות עיניים, עירוי, זריקות.
ניתן לחצות או לכתוש קפליות אופלודקס.
תדירות וזמן נטילה
המינון המקובל של אופלוקסאצין (אופלוקס, אופלודקס) הוא פעמיים ביום.
טווח המינון
מבוגרים: 200-800 מ"ג ליום.
תחילת ההשפעה
תוך 1-2 שעות. ייתכן שיחלפו מספר ימים עד שתורגש הקלה במחלה.
משך ההשפעה
תוך 1-2 שעות. ייתכן שיחלפו מספר ימים עד שתורגש הקלה במחלה.
מנה שנשכחה
יש לקחת מייד כשנזכרים. אם צריך לקחת את המנה הבאה תוך 4 שעות, קח 2 מנות עכשיו ודלג על המנה הבאה.
הפסקת התרופה
יש להשלים את הטיפול באופלוקסאצין (אופלוקס, אופלודקס) במלואו, ייתכן שהזיהום המקורי לא חלף והתסמינים עלולים לחזור אם מפסיקים את הטיפול מוקדם מדי.
מינון עודף
סביר להניח שמנה עודפת מקרית של אופלוקסאצין (אופלוקס, אופלודקס) לא תגרום בעיות מיוחדות. אם נלקחה מנה עודפת גדולה, או אם מבחינים בתסמינים מיוחדים, יש ליידע את הרופא. מינון יתר עלול לגרום לסחרחורת, בלבול, פרכוסים, איבוד הכרה, בחילה ובעיות חמורות בקיבה.
אחסון
לשמור במיכל סגור במקום קריר ויבש, הרחק מהישג ידם של ילדים
אזהרות
תזונה
אפשר ליטול את אופלוקסאצין (אופלוקס, אופלודקס) עם או ללא אוכל. אך יש להקפיד על הפרדה של שעתיים בין נטילת התרופה לבין סותרי חומצה, אכילת מוצרי חלב או נטילת תרופות או תוספי תזונה שמכילים אלומיניום, מגנזיום, אבץ או ברזל, כיוון שהם מקטינים את ספיגת התרופה.
אלכוהול
אין לשתות יין ומשקאות חריפים בזמן הטיפול בתרופה. אלכוהול עלול להחריף תופעות לוואי מסוימות.
נהיגה
יש להימנע מנהיגה עד שלומדים כיצד התרופה משפיעה, כיוון שתרופה זו עלולה לגרום לישנוניות, סחרחורת, וכן להשפיע על הראיה.
הריון
אין להשתמש באופלוקסאצין (אופלוקס, אופלודקס) בהריון.
הנקה
אין להניק בזמן טיפול בתרופה זו
תינוקות וילדים
התרופה אינה מיועדת לילדים ומתבגרים מתחת לגיל 18.
קשישים
סבירות גבוהה יותר לתופעות לוואי. סיכון גבוה יותר לנפיחות ולכאבי גידים. ייתכן שיהיה צורך בהפחתת המינון.
דווח לרופא במקרה של
מחלה נפשית
מחלת כבד
מחלת כליה
מיאסתניה גרביס -מחלה של מערכת העצבים
בעיות לב כמו שינויים באק"ג, חוסר איזון מלחים, קצב איטי
סוכרת
סבירות לעוויתות, פרכוסים
חוסר באנזים G6PD (רגישות לפול)
התרחבות כלי דם גדול
ליקוי באבי העורקים, מחלת מסתמי לב מולדת, דלקת בלב או היסטוריה משפחתית כזו
כאב פתאומי חמור בבטן, חזה או גב
עבר של תופעת לוואי חמורה בזמן נטילת פלואורוקווינולונים או קווינולונים
נטילת תרופות אחרות
מחלת מפרקים
סיכון ממנת יתר
נמוך
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
תופעות הלוואי השכיחות יותר כוללות בחילה, כאב בטן, הקאות, שלשולים, הפרעות בעיכול, כאב ראש, סחרחורת, הפרעות שינה, חוסר שקט, בלבול ודופק מהיר, פריחה בעור, גרד, גירוי בעין, שיעול, דלקת באף ובגרון, זיהומים פטרייתיים, עליה במספר חיידקים אחרים העלולה להצריך טיפול
.
ולעתים נדירות יותר - פגיעה בגידים (במיוחד בשימוש משולב עם נגזרות של קורטיזון) חוסר מנוחה והזיות. אובדן תיאבון, ישנוניות, קוצר נשימה, דופק לא סדיר, קצב לב מהיר, הפרעות בווסת, כמו גלי חום, הזעת יתר. פריחה, רמת קריאטינין גבוהה בדם, קשיי נשימה, דלקת מעי, בעיות בתפקודי כבד או כליה
.
דליריום- מצב חד של בלבול.
שימוש בטיפות עיניים- מכילות בנזלקוניום כלוריד (משמר), העלול גם לגרום גירוי בעין, במיוחד במצב של עיניים יבשות או הפרעות בקרנית (השכבה השקופה בחזית העין). במקרה תחושה מוזרה בעין, עקצוץ או כאב בעין לאחר השימוש בתרופה- יש לפנות לרופא.
יש להפסיק את הטיפול בתרופה ולפנות מיידית לרופא, במקרים הבאים:
אי שקט, ישנוניות יתר (לא שכיח), ובאופן נדיר יותר: תגובה אלרגית (סימנים אפשריים: נפיחות, קשיי נשימה, פריחה עורית, לחץ דם נמוך, קצב לב מהיר), אי נוחות בגיד, או קרע (במיוחד עבור קשישים או בנטילת קורטיקוסטרואידים), דופק מהיר, או לא סדיר, דלקת המעי הגס (סימנים אפשריים: כאבי בטן), שלשול מתמשך או דמי, סיוטי לילה, חרדה, דיכאון, הזיות, בלבול, הפרעות ראייה, הפרעות בחוש הריח והטעם.
תופעות נוספות המחייבות פנייה מיידית לרופא והפסקת התרופה: תגובה אלרגית פתאומית חמורה, תגובה פסיכיאטרית, תסמיני בעיות כבד, תגובות עוריות חמורות, היפרדות שכבות העור (נדיר).
מטופלים עם סוכרת הנוטלים תרופה זו- נדרש ניטור קפדני של רמת סוכר בדם. השימוש בתרופה זו יכול להביא לעלייה או ירידה ברמת ערכי הסוכר בדם.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
טיפול בו זמני באופלוקסאצין (אופלוקס, אופלודקס) עם תרופות אחרות, כולל תרופות ללא מרשם וכן תוספי תזונה, עלול להגביר את הסיכון לתופעות לוואי ובעיות אחרות. בייחוד עבור:
סוכראלפאט וסותרי חומצה או תוספי תזונה שמכילים אלומיניום, מגנזיום, ברזל, או אבץ , עלולים לפגוע בספיגת אופלוקסאצין ולהפחית מיעילותו. יש לחכות פרק זמן של שעתיים לפחות בין נטילת אופלוקסצין לתכשירים אלה.
תאופילין: אופלוקסאצין עלול להעלות רמות תאופילין ולהגביר את הסיכון לרעילותו. סיכון לפרכוסים.
נוגדי דלקת לא סטרואידים (NSAID's) כמו איבופרופן, דיקלופנאק או פנבופן: מעלים סיכון לתגובת יתר של מערכת העצבים המרכזית ולפירכוסים.
נוגדי קרישה מסוג וארפארין (
קומדין
): אופלוקסאצין מגביר את דילול הדם על ידי וארפארין, יש לנטר בקפידה. משך הדימום עלול להיות ארוך יותר.
תרופות לטפול בסוכרת כמו גליבנקלאמיד: חשש לחוסר איזון ברמת הסוכר בדם, לרבות היפוגליקמיה. יש לעקוב אחר רמות הגלוקוז בדם כאשר ניתנות התרופות הללו יחד.
תרופות העלולות להשפיע על תפקוד הכליות, כמו סימטידין, פורוסמיד, פרובנציד או מתוטרקסאט- עלולות לעיתים להעלות את רמות האופלוקסצין בדם.
יש לנהוג זהירות רבה במקרה שמטופל נוטל תרופות שעלולות לגרום להפרעות בקצב הלב, כמו קינידין, הידרוקינידין, דיזופירמיד, אמיודארון, סוטלול, דופטיליד, איבוטיליד, כי אופלוקסאצין עלול להחמיר תופעה זו.
נוגדי דיכאון טריציקליים, אנטיביוטיקות מקבוצת המקרולידים, תרופות אנטי-פסיכוטיות מסוימות.
השפעת שימוש ממושך
שימוש ממושך עלול לגרום לזיהום-על חיידקי או פטרייתי וליצירת גבישים בכליה. טיפול ארוך טווח עלול להוביל להתפתחות של עמידות החיידקים לאופלוקסאצין (אופלוקס, אופלודקס), לכן יש צורך בבדיקות מעקב.
ניטור: מומלץ לבצע בדיקות סדירות של
תפקודי כבד
ו
בדיקת שתן
כללית כאשר התרופה ניתנת לתקופה ממושכת.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/olanzapine-zyprexa-zappa/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אולנזפין (זיפרקסה, זאפה) שייך לקבוצת תרופות אנטי-פסיכוטיות א-טיפיות, הנחשבות לדור שני של תרופות נוגדות פסיכוזה, שפועלת כאנטגוניסט לדופמין ולסרוטונין.
אולנזפין (זיפרקסה, זאפה) מיועד לטיפול ב
סכיזופרניה
, בתסמינים של הפרעות פסיכוטיות, וב
הפרעה דו-קוטבית
(Bipolar affective disorder) שנקראה בעבר מניה-דיפרסיה.
משמש כטיפול קצר טווח בהתקפי מאניה חריפים הקשורים להפרעה דו -קוטבית, וכן במניעה של הישנות בהפרעה דו -קוטבית.
ניתן גם כטיפול משולב עם ליתיום או ואלפרואט לצורך טיפול קצר טווח בהתקפי מאניה חריפים הקשורים להפרעה דו -קוטבית.
תסמיני סכיזופרניה כוללים שמיעת קולות, ראיית דברים שאינם קיימים, אמונה בדברים שאינם נכונים, חשדנות וניתוק.
תסמיני הפרעה דו קוטבית, כוללים תקופות של
דיכאון
ושל מצב רוח מרומם או עצבנות, לסירוגין. חוסר מנוחה, מחשבות דוהרות, דיבור מהיר, שינויים בתיאבון, התנהגות אימפולסיבית וירידה בצורך לישון.
דיכאון עמיד מאופיין בתסמיני ירידה במצב הרוח, התעניינות נמוכה, עלייה בתחושות אשמה, ירידה באנרגיה, ירידה בריכוז, שינויים בתיאבון ומחשבות או התנהגות אובדנית.
אין ליטול אולנזפין אולנזפין (זיפרקסה, זאפה) במקרים הבאים:
רגישות לחומר פעיל או לאחד ממרכיבי התרופה.
שימוש משולב עם ליתיום או וולפרואט- יש לבחון התווית נגד, כפי שמופיעות בהסברים של תרופות אלה.
חשוב לשים לב:
אולנזפין (זיפרקסה, זאפה) אינו מיועד לטיפול בילדים מתחת לגיל 18.
יש להימנע ממעבר פתאומי ממצב שכיבה/ישיבה לעמידה, כדי למנוע סחרחורת ובמקרים קיצוניים עילפון.
אולנזפין גורמת להפרעה ביכולת הגוף להפחית טמפרטורה. יש להימנע ממצבים בהם תיתכן עליית יתר בחום הגוף והתייבשות. למשל בפעילות גופנית מוגברת או שהייה תכופה במקומות חמים. יש להקפיד על שתיית נוזלים.
כאשר יש עבר של רמות נמוכות של תאי דם לבנים, יש לבצע ספירות דם באופן קבוע בחודשים הראשונים לטיפול, לצורך מעקב. אולנזפין עלולה לגרום לירידה ברמות תאי דם לבנים. יש לשים לב להופעת חום או סימני זיהום, ולהפסיק את הטיפול, תוך פניה מיידית לרופא.
אצירת שתן, הגדלה של בלוטת הערמונית, עצירות או חסימת מעיים, גם בעבר, מחייבים זהירות בשימוש באולנזפין, מכיוון שהשימוש במטופלים אלה עלול לגרום לתופעות כגון עצירות, יובש בפה ו
טכיקרדיה
. השילוב עם תרופות אנטיכולינרגיות, מעלה את הסיכון לתופעות לוואי חמורות.
יש לעקוב אחר רמות הסוכר, ושומני הדם בתחילת הטיפול ובמהלכו, בייחוד עבור הסובלים מהפרעה ברמות ערכים אלה.
יש לבצע מעקב שגרתי אחר המשקל, מפני שעליית משקל במהלך הטיפול באולנזפין היא תופעה נפוצה.
אולנזפין עלולה לגרום לעלייה ברמת פרולקטין בדם, שיכולה לפגוע, באופן הפיך, בפוריות בנשים בגיל הפריון.
צילום: Shutterstock
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
טבליות, טבליות מסיסות בפה, זריקה תוך שרירית.
תדירות וזמן נטילה
פעם ביום, באותה השעה מדי יום.
טווח המינון
טווח המינונים המקובל של אולנזפין (זיפרקסה, זאפה): 5-20 מ"ג ליום
תחילת ההשפעה
ייתכן שיחלפו 3-4 שבועות עד שההשפעה החיובית של הטיפול באולנזפין (זיפרקסה, זאפה) תורגש במלואה.
משך ההשפעה
ייתכן שיחלפו 3-4 שבועות עד שההשפעה החיובית של הטיפול באולנזפין (זיפרקסה, זאפה) תורגש במלואה.
מנה שנשכחה
יש ליטול מנה שנשכחה מיד כשנזכרים, אך לא בסמוך למנה הבאה של אולנזפין (זיפרקסה, זאפה) ובשום אופן לא שתי
מנות יחד.
הפסקת התרופה
אין להפסיק נטילת אולנזפין (זיפרקסה, זאפה) בפתאומיות, ללא ייעוץ רפואי. התסמינים עלולים לחזור.
מינון עודף
מנה עודפת מקרית של אולנזפין (זיפרקסה, זאפה) אינה צריכה להדאיג. אם מבחינים בתסמינים מיוחדים, או אם נלקחה מנה עודפת גדולה, יש ליידע את הרופא.
אחסון
לשמור במיכל סגור במקום קריר ויבש הרחק מהישג ידם של ילדים. להגן מפני אור.
אזהרות
תזונה
אין הגבלות.
אלכוהול
אין לשתות יין ומשקאות חריפים בזמן הטיפול בתרופה. השילוב עלול להביא לישנוניות יתר.
נהיגה
מומלץ להימנע מנהיגה, עד הבנת השפעת התרופה. השימוש בתרופה עלול לגרום לישנוניות ולהשפיע על יכולת קבלת החלטות, חשיבה חדה או תגובה מהירה.
הריון
אין להשתמש באולנזפין (זיפרקסה, זאפה) בהריון או בתקופת תכנון הריון מבלי להיוועץ ברופא. ילדים עלולים לפתח תסמונת גמילה במידה והאם נטלה את התרופה בטרימסטר אחרון.
הנקה
התרופה עוברת לחלב אם, יש להתייעץ עם הרופא.
תינוקות וילדים
בטיחות השימוש בילדים ובצעירים מתחת גיל 18 שנה לא נקבעה. מומלץ להיוועץ ברופא.
קשישים
סבירות גבוהה יותר לתופעות לוואי. ייתכן שיהיה צורך בהפחתת המינון. התרופה אינה מיועדת לקשישים הסובלים מדמנציה.
ניתוח והרדמה כללית
יש לדווח למנתח או למרדים על נטילת תרופה זו.
דווח לרופא במקרה של
בעיות בכבד או מערכת העיכול
אלצהיימר (Alzheimer)
סרטן שד
נטילת תרופות אחרות
ליקוי בתפקוד הלב
עבר של פרכוסים
הגדלת הערמונית (פרוסטאטה מוגדלת)
סוכרת
ליקוי בלחץ הדם (גבוה/נמוך)
רמות כולסטרול או טריגליצרידים גבוהות בדם
שהייה תכופה במקומות חמים
ריבוי פעילות גופנית
מחשבות התאבדות
רגישות ללקטוז
פנילקטונוריה- חלק מהתכשירים מכילים פנילאלאנין (אספרטיים)
עישון
סיכון ממנת יתר
בינוני
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
תופעות לוואי שכיחות של אולנזפין (זיפרקסה, זאפה) כוללות: חולשה, חוסר אנרגיה, יובש בפה, עצירות, הפרעות עיכול, נדודי שינה, עלייה במשקל, נמנום, סחרחורת, פציעה מתאונה, עלייה ברמות ההורמון פרולקטין בדם, שינויים ברמה בדם של חלק מתאי הדם, שינויים ברמה של שומנים בדם, עלייה זמנית ברמת אנזימי כבד בדם (בתחילת הטיפול), עלייה ברמות סוכר בדם ובשתן, עלייה ברמות של חומצה אורית ושל קראטין פוספוקינאז בדם, תאבון מוגבר, חוסר מנוחה, רעד, תנועות לא רגילות, פריחה, עייפות קיצונית, נוקשות שרירים, ליקויי הגייה, נזלת, שיעול, עין עצלה, בריחת שתן, זיהום בדרכי השתן, הפרשת חלב מהשד, גדילה של השד בגברים, פגיעה בזיכרון, מצב רוח מרומם, קוצר נשימה, אקנה, פגיעה בראייה, כאבי מחזור ודלקת בנרתיק בנשים, צואה קשה או מתן צואה לעיתים רחוקות. אצירת מים המובילה לבצקת של הידיים, הקרסוליים או כפות הרגליים, חום, כאבי מפרקים ובעיות בתפקוד המיני (לעיתים רחוקות).
תופעות נוספות:תגובה אלרגית, צהבת, פגיעה בכבד, דלקת לבלב. בכל מקרה של תופעת לוואי שהופיעה או החמירה, יש להתייעץ עם רופא.
בתחילת הטיפול באולנזפין (זיפרקסה, זאפה) חלק מהחולים עלולים לחוש סחרחורת או עילפון (מלווה בקצב לב איטי), בעיקר בקימה מישיבה או שכיבה. אם תופעת לוואי זו לא חולפת מעצמה יש לפנות לרופא.
חלק התופעות עלולות להיות חמורות, יש לפנות לרופא:
• עלייה בסיכון למוות במטופלים קשישים הסובלים מבלבול, אובדן זיכרון ואובדן קשר עם המציאות. התרופה אינה מיועדת למטופלים קשישים הסובלים מדמנציה.
• עלייה ברמות סוכר בדם, העלולה לגרום לקטואצידוזיס (עלייה ברמות חומצה בדם בעקבות הצטברות קטונים), תרדמת, ואף מוות. נדרש מעקב רפואי לרמות הסוכר בדם. סימנים אפשריים לרמת סוכר גבוהה בדם: צימאון מוגבר, עלייה בתכיפות מתן שתן, הרגשת רעב מוגברת, חולשה ועייפות, בחילה, בלבול או ריח פירות מהפה.
• עלייה קיצונית במשקל, מחייבת התייעצות רפואית לצורך שמירה על המשקל, בשילוב תזונה בריאה ופעילות גופנית.
• שכיחות מוגברת של שבץ בקרב קשישים הסובלים מפסיכוזה הקשורה בדמנציה.
• תסמונת נוירולפטית ממאירה – נדיר אך חמור מאוד, ומחייב אישפוז. סימנים אפשריים: חום גבוה, הזעה מוגברת, נוקשות שרירים, בלבול, שינויים בנשימה, דופק ולחץ דם.
• תנועות לא רצוניות, בעיקר של הפנים או הלשון, שעלולה להמשיך גם אחרי הפסקת הטיפול.
• קושי בבליעה, פרכוסים.
• בעיות בויסות חום הגוף. סימנים אפשריים: הזעת יתר או חוסר הזעה, יובש בפה, צימאון מוגבר, אצירת שתן.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
יש לעדכן רופא/רוקח באשר לנטילת תרופות אחרות, כולל תרופות ללא מרשם וכן תוספי תזונה.
שילוב אולנזפין (זיפרקסה, זאפה) עם תרופות הבאות עלול לגרום לסיכונים או אי-יעילות הנובעים מתגובות בין-תרופתיות:
תרופות המשפיעות על מערכת העצבים המרכזית, תרופות להרגעה (כגון דיאזפם), לשינה, לפרקינסון (לוודופה), לאפילפסיה, תכשירים נוגדי אלרגיות, חומרים מרדימים לניתוחים ומשככי כאבים נרקוטיים; קרבמאזפין (לעוויתות), ריפמפיצין, אומפרזול, תרופות נגד דיכאון, תרופות המשפיעות על CYP1A2 כגון קרבמזפין, פלווקסאמין וציפרופלוקסצין.
תרופות מסוימות להורדת לחץ דם – תיתכן הגברת פעילותן.
תרופות המכילות פחם פעיל – שימוש בו-זמני יכול להפחית את הספיגה.
תרופות אנטי פסיכוטיות עלולות לגרום לסינדרום סרוטונין.
תרופות אנטיכולינרגיות- שילובן יחד עם אולנזפין עלול להגביר את הסיכון לתופעות לוואי חמורות במערכת העיכול הנובעות מירידה בתנועתיות.
השפעת שימוש ממושך
אולנזפין (זיפרקסה, זאפה) עלול לגרום ליובש בפה ובעקבות כך לבעיות שיניים וחניכיים. יש להיבדק אצל רופא שיניים.
בתקופת הטיפול באולנזפין (זיפרקסה, זאפה) יש להיות תחת מעקב רפואי ולבצע בדיקות לחץ דם - במיוחד מעל גיל 65.
יש לעקוב בתחילת ובמשך הטיפול אחר רמות סוכר בדם, אחר רמות שומני הדם, ומעקב אחר קצב עליית המשקל, מעקב אחר רמות תאי דם לבנים, בייחוד אצל מטופלים עם הסטוריה של רמות נמוכות.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/olaparib/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אולפריב הוא סוג של תרופה לסרטן הנקרא מעכב PARP, ויכול לגרום להרג תאי הסרטן על ידי חסימת האנזים שמסייע לתיקון הדנ" א. נדרשת בדיקת התאמה לטיפול זה.
אולפריב היא תרופה המשמשת לטיפול בחולות
סרטן שחלות
(או חצוצרות או סרטן ראשוני של הצפק) שנגרם עקב מוטציות מסוימות בגני BRCA. התאים הסרטניים הנושאים את המוטציה הזאת מתחלקים במהירות ועקב כך חלים בהם פגמים רבים יותר ב-DNA מאשר בתאים תקינים. שלילת יכולת תיקון הפגמים האלה בתאים הסרטניים גורמת למותם. התרופה מתוות לטיפול בחולות בסרטן שחלות שכבר עברו כמה מחזורי טיפול בתרופות כימותרפיות מבוססות פלטינום ומיועדת לדחות הישנות של המחלה כטיפול אחזקתי.
התרופה גם משמשת כטיפול ב
סרטן שד
גרורתי, עם מוטציות מסוימות, עבור מטופלים שכבר טופלו ב
כימותרפיה
.
כמו כן זהו טיפול משלים בחולים מבוגרים עם סרטן שד מוקדם
HER2-
שלילי בסיכון גבוה, עם מוטציה מסוימת, אשר טופלו בכימותרפיה כטיפול טרום ניתוחי או כטיפול משלים לאחר ניתוח להסרת הגידול
.
בנוסף, משמשת התרופה כטיפול אחזקתי בעבור חולים מבוגרים עם סרטן לבלב גרורתי הנושאים מוטציה מסוג
gBRCA,
בהתקיים תנאים מסויימים ולאחר טיפול כימותרפי מבוסס פלטינום בקו הראשון
.
טיפול במבוגרים עם סרטן ערמונית גרורתי עמיד לסירוס, הנושאים מוטציה תורשתית או נרכשת בגנים מסוימים ומחלתם התקדמה לאחר טיפול מסוים, או בשילוב עם חומרים פעילים נוספים, שמסייעים בהגברת האפקט האנטי- סרטני, עבור מטופלים שלא נדרשים לטיפול כימותרפי בשל מחלתם.
צילום: shutterstock
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
טבליות לנטילה פומית, כמוסות.
המינון של טבליות וכמוסות אינו זהה.
תדירות וזמן נטילה
טבליות: פעמיים ביום עם או ללא אוכל. יש לבלוע הטבליות בשלמותן, לא ללעוס, לכתוש או להמיס.
כמוסות: יש ליטול את התרופה על קיבה ריקה (לפחות שעה אחת אחרי הארוחה). לאחר לקיחת התרופה יש להימנע מאכילה במשך שעתיים.
טווח המינון
התרופה זמינה בטבליות המכילות 150, 100 מ"ג של אולפריב. המינון המומלץ הוא שתי טבליות של 150 מ"ג פעמיים ביום, הווה אומר 600 מ"ג ליום. הטבליות המכילות 100 מ"ג של החומר הפעיל מיועדות לשימוש כשיש צורך בהקטנת מינון.
אולפריב משווק גם כקפסולות שמכילות 50 מ"ג של החומר הפעיל. הזמינות הביולוגית של החומר הפעיל שבקפסולות שונה מהזמינות הביולוגית שלו בטבליות. לכן בשום אופן אין להחליף בין מינון שניטל בטבליות במינון זהה כמותית בקפסולות כי ההשפעה הביולוגית היא שונה. יש לציית בקפדנות להנחיות המינון ולפורמולציה שמכתיב הרופא המטפל.
תחילת ההשפעה
מספר שעות
משך ההשפעה
מספר שעות
מנה שנשכחה
במקרה שנטילת מנה בזמן הקצוב נשכחה, יש לחכות עד מועד נטילת המנה הבאה. אין ליטול מינון כפול כדי ל"פצות" על המנה שנשכחה.
הפסקת התרופה
במקרה שנטילת מנה בזמן הקצוב נשכחה, יש לחכות עד מועד נטילת המנה הבאה. אין ליטול מינון כפול כדי ל"פצות" על המנה שנשכחה.
מינון עודף
יש לפנות לרופא המטפל לא הובהרו עדיין תסמינים של מצב כזה.
אחסון
את התרופה יש לאחסן בטמפרטורה של 20 – 25 מעלות צלזיוס, בבקבוק המקורי במקום יבש.
כמוסות: איחסון במקרר, 2-8 מעלות צלזיוס. ניתן לשמור את הכמוסות מחוץ למקרר עד 3 חודשים. לאחר פתיחה ראשונה, ניתן להשתמש ל-28 ימים.
אזהרות
תזונה
ניתן ליטול טבליות אולפריב עם או בלי אוכל.
אין לאכול אשכולית או לצרוך מיץ אשכוליות במהלך הטיפול באולפריב.
אלכוהול
לא צפויה השפעה.
נהיגה
יש להימנע מנהיגה עד שלומדים כיצד התרופה משפיעה כיוון שתרופה זו עלולה לגרום לסחרחורת, חולשה או עייפות
הריון
נשים: אין להשתמש בתרופה בעת היריון או תכנונו. לפני התחלת טיפול ובמהלכו יש לערוך בדיקה לשלילת היריון, בזמנים קבועים, וכן 6 חודשים לאחר נטילת המנה האחרונה. יש להשתמש בשני אמצעי יעילים למניעת היריון במהלך הטיפול ו-6 חודשים אחרי נטילת המנה האחרונה. יש להתייעץ עם הרופא.
גברים: יש להשתמש בקונדום בעת קיום יחסי מין עם בת הזוג, גם אם בת הזוג בהריון, במהלך הטיפול, ובמשך 3 חודשים לאחר נטילת המנה האחרונה. לא ידוע האם אולפריב מועברת בזרע. בת הזוג גם היא צריכה להשתמש באמצעי מניעה יעיל.
הנקה
אין להיניק במהלך הטיפול בתרופה ובמשך חודש לאחר נטילת מנת הטיפול האחרונה.
תינוקות וילדים
אין מידע לגבי בטיחות ויעילות התרופה בילדים.
קשישים
אין בעיות מיוחדות.
ניתוח והרדמה כללית
יש לדווח למנתח או למרדים על נטילת תרופה זו.
סיכון ממנת יתר
נמוך
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
מופיעות לעיתים קרובות מאוד: קוצר נשימה, כאב ראש, תחושת סחרחורת, איבוד תאבון, תחושת עייפות או חולשה, בחילה, הקאה, שינויים בתחושת הטעם, צרבת, קשיי עיכול, שיעול, שלשול- אם השלשול מחמיר יש לעדכן רופא באופן מיידי, קוצר נשימה, תחושת עייפות מאוד גדולה, חיוורון או דופק מהיר- אלו יכולים להיות סימנים של ספירה נמוכה של תאי דם אדומים (אנמיה)- יש לפנות לרופא באופן מיידי.
תופעות לוואי שכיחות מאוד, העלולות להופיע בבדיקות דם:
ירידה במספר הטסיות בדם (
תרומבוציטופניה
). סימנים אפשריים: הופעת חבורות או דימום ממושך יותר מהרגיל בעת פציעה (שכיח)
ספירה נמוכה של תאי דם לבנים (
לויקופניה
,נוטרופניה), עלולה להוריד את היכולת להילחם בזיהומים, ועלולה להיות קשורה בחום (שכיח מאוד).
תופעות לוואי נוספות:
פריחה או פריחה מגרדת על עור אדמומי ונפוח (דרמטיטיס), כאב בפה, ), כאב באזור הבטן העליונה), קרישי דם בורידים העמוקים, לרוב ברגליים (ייתכנו סימני כאב או נפיחות ברגליים), או קריש דם בריאות, עלייה ברמות
קריאטינין
בדם, תגובות אלרגיות (לא שכיח)- סימנים אפשריים: נפיחות של הפנים, השפתיים, הלשון או הגרון, קשיי נשימה או בליעה, סחרחורות.
בעיות חמורות במח העצם ( (MDSאו לויקמיה מיאלואידית חריפה (AML)- תופעות לוואי לא שכיחות.
באופן נדיר תיתכן דלקת ברקמת השומן מתחת לעור, אשר גורמת לכאב.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
שימוש בו בזמן עם אולפריב ותרופות אחרות לטיפול במחלות סרטן יכול להגביר סיכון של פגיעה בתפקוד מח עצם
.
שימוש בו בזמן עם אולפריב תרופות המפריעות לפירוק טבעי של תרכובות בגוף כמו כמה תרופות אנטי פטריתיות, תרופות אנטיביוטיות מסוימות ותרופות אנטי – נגיפיות מסוימות עלול לגרום לעלייה בלתי רצויה של אולפריב בדם
.
שימוש בו בזמן עם אולפריב ותרופות שמגבירות פירוק טבעי של תרכובות בגוף כמו פניטואין, טגרטול, רמוטיב ותרופות אנטיביוטיות מסוימות עלול לגרום להורדה של ריכוז אולפריב בגוף אל מתחת לריכוז הטיפולי הרצוי
.
בנטילת אולפריב עבור סרטן שד מוקדם כאשר הגידול מאופיין בקולטנים הורמונליים חיוביים, יש להמשיך לקחת טיפול הורמונלי במהלך הטיפול באולפריב.
השפעת שימוש ממושך
הרופא שלך יבצע בדיקת דם כל חודש במהלך השנה הראשונה לטיפול, ובמרווחי זמן קבועים לאחר מכן. הרופא יגיד לך אם קיימים שינויים בבדיקות הדם הדורשים טיפול.
משך הטיפול תלוי במצב הקליני של המטופלת ונקבע על ידי הרופא המטפל.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/olmesartan/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אולמסארטאן היא תרופה כנגד לחץ דם בעלת מנגנון פעולה ייחודי החוסמת קולטנים לאנגיוטנסין 2. אנגיוטסין 2 הוא חומר בגופנו המעודד התכווצות כלי דם, וחסימת פעילותו מאפשרת לכלי הדם להתרחב. בהשוואה לתרופות הוותיקות יותר ממשפחת מעכבי האנזים ACE, (האנזים אשר אחראי להפיכת אנגיוטנסין 1 לאנגיוטנסין 2), כגון קאפטופריל ואנאלאפריל, לאולמסארטאן שיעור תופעות לוואי נמוך יותר של שיעול, פריחה, ושינויים בחוש הטעם. בניגוד לאחיותיה ממשפחת חוסמי קולטנים לאנגיוטנסין 2 (כגון: לוסארטאן וקאנדסארטאן), אולמסארטאן הופכת לפעילה רק בזמן הספיגה שלה במערכת העיכול, ואינה עוברת פירוק בכבד, על כן היא אינה צפויה להגיב עם תרופות אחרות אשר עוברות פירוק על-ידי אנזימי הכבד. במחקר השוואתי נמצא כי מינון יומי של 20-40 מ"ג אולמסארטאן הביא לירידה גדולה יותר בלחץ הדם הדיאסטולי בהשוואה ללוסארטאן במינון יומי של 50-100 מ"ג. במחקר אחר נמצא כי מנה התחלתית של אולמסארטאן יעילה יותר בהורדת לחץ הדם הדיאסטולי בהשוואה למנה ההתחלתית של לוסארטאן (50 מ"ג), אירבסארטאן (150 מ"ג) וואלסארטאן (80 מ"ג). עם זאת, המחקר לא בדק אם הבדלים אלו מחזיקים מעמד בהמשך הטיפול. בדומה לתרופות אחרות ממשפחתה, השפעה נוגדת לחץ דם גבוהה יותר מושגת כאשר מוסיפים לאולמסארטאן מינון נמוך של משתן, ובחו"ל התרופה קיימת גם בשילוב עם הידרוכלורותיאזיד.
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
טבליות.
תדירות וזמן נטילה
פעם ביום.
טווח המינון
מינון התחלתי: 10 מ"ג ליום. מינון אחזקתי: 20-40 מ"ג ליום.
תחילת ההשפעה
ירידה משמעותית בלחץ הדם נראית בד"כ תוך שבועיים מתחילת הטיפול.
משך ההשפעה
ירידה משמעותית בלחץ הדם נראית בד"כ תוך שבועיים מתחילת הטיפול.
מנה שנשכחה
יש לקחת מייד כשנזכרים. אם קרב הזמן לנטילת המנה הבאה, דלג על המנה שנשכחה, וקח את המנה הבאה כרגיל. אין לקחת מנה כפולה.
הפסקת התרופה
אין להפסיק את התרופה מבלי להיוועץ ברופא
מינון עודף
מנה עודפת מיקרית אינה צריכה להדאיג. אך אם מבחינים בתסמינים מיוחדים או אם נלקחה מנה עודפת גדולה, יש ליידע את הרופא מייד.
אזהרות
תזונה
אין הגבלות.
אלכוהול
מומלץ להימנע משתיית אלכוהול בזמן נטילת תרופה זו.
נהיגה
יש להימנע מנהיגה עד שלומדים כיצד התרופה משפיעה, כיוון שתרופה זו עלולה לגרום לטשטוש.
הריון
התרופה עלולה לגרום למומים בתינוק המתפתח. יש להיוועץ ברופא. שליש ראשון (C) שליש שני ושלישי (D)
הנקה
התרופה עוברת לחלב אם ועלולה להשפיע על התינוק. מומלץ להיוועץ ברופא.
תינוקות וילדים
לא מומלץ בילדים מתחת לגיל 12, אלא בהמלצה רפואית.
קשישים
סבירות גבוהה יותר לתופעות לוואי. ייתכן שיהיה צורך בהפחתת המינון.
דווח לרופא במקרה של
מחלת כליה
מחלת כבד
מחלת לב
חוסר איזון אלקטרוליטים בדם
מחלה של כלי הדם במוח
היצרות אב העורקים
שימוש בתחליפי מלח על בסיס אשלגן
סיכון ממנת יתר
בינוני
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
התרופה נסבלת היטב בדרך-כלל. תופעות לוואי אפשריות הן: כאב ראש, סחרחורת, בחילה, שלשול, כאבי גב, אף סתום, זיהום בדרכי נשימה עליונות.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
[מלחי אשלגן, משתנים משמרי אשלגן (אמילוריד, ספירונולקטון), הפארין]: אין להשתמש בתרופות אלו יחד עם אולמסארטאן. שילוב כזה עלול לגרום לעלייה מסוכנת ברמות אשלגן בדם. [תרופות להורדת לחץ דם, משתנים]: אולמסארטאן מגביר את ההשפעה של תרופות אחרות להורדת לחץ דם. תופעה זו לעיתים רצויה, אולם יש להתאים את המינונים. [נוגדי דלקת לא סטרואידים (נאפרוקסן, אינדומטאצין, פירוקסיקאם)]: סיכון מוגבר לפגיעה בכליות. כמו כן, תרופות אלו עלולות להפחית מההשפעה נוגדת לחץ הדם של אולמסארטאן. במידה והוחלט (על-ידי רופא) על שילוב כזה, יש להקפיד על שתייה ולנטר בקפידה תפקודי כליה. [ליתיום]: סיכון להרעלת ליתיום.
השפעת שימוש ממושך
לא צפויות בעיות.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/olopatadine/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אולופטדין הינה תרופה אנטיהיסטמינית המשמשת בצורת טיפות עיניים למניעה זמנית של גירוי בעין העלול להופיע בעקבות דלקת אלרגית של הלחמית.
מנגנון פעילותה הוא במניעת שחרור
היסטמין
הגורם לתגובה אלרגית ובמניעת פעילותו בתהליך יצירת הדלקת.
התכשיר מכיל חומר משמר העלול להיספג ע"י עדשות מגע רכות ולכן יש להסיר העדשות לפני השימוש בתכשיר ולהמתין כ-15 דקות לפחות מהזלפת התרופה לעין. כמו כן, במקרה של אדמומיות בעין אין להרכיב עדשות מגע בכלל.
צילום: shutterstock
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
טיפות עיניים.
תדירות וזמן נטילה
פעמיים ביום (כל 6-8 שעות).
טווח המינון
1-2 טיפות, פעמיים ביום.
תחילת ההשפעה
במידה ואין שיפור במצב העין לאחר מספר ימי טיפול יש לפנות לרופא המטפל.
משך ההשפעה
במידה ואין שיפור במצב העין לאחר מספר ימי טיפול יש לפנות לרופא המטפל.
מנה שנשכחה
במקרה ונשכחה מנה יש לקחתה מייד כשנזכרים, אלא אם הגיע הזמן למנה הבאה ואז יש לדלג על המנה שנשכחה ולהמשיך כרגיל.
הפסקת התרופה
יש להשלים את הטיפול שהומלץ ע"י הרופא. גם אם חל שיפור במצב הבריאותי אין להפסיק את הטיפול בתרופה ללא התייעצות עם הרופא המטפל.
מינון עודף
יש לשטוף את העיניים במים פושרים.
אחסון
יש לאחסן בטמפרטורת החדר. עד 25 מעלות צלזיוס. אין להשתמש בתרופה יותר מחודש ימים לאחר פתיחת הבקבוק לראשונה.
אזהרות
תזונה
אין הגבלות.
אלכוהול
לא צפויות בעיות מיוחדות.
נהיגה
תיתכן תחושת טשטוש בראיה לזמן קצר לאחר השימוש. אין לנהוג עד להיעלמות הטשטוש.
הריון
השימוש לא מומלץ. יש להתייעץ עם הרופא.
הנקה
אין להשתמש בתקופת ההנקה. מומלץ להיוועץ ברופא.
תינוקות וילדים
שימוש בילדים ובמתבגרים חייב להיות מלווה במעקב רפואי. לא לשימוש מתחת לגיל 3 שנים.
קשישים
לא צפוי שינוי במינון.
דווח לרופא במקרה של
הרכבת עדשות מגע
אלרגיה
הריון
הנקה
סיכון ממנת יתר
נמוך
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
תופעות הלוואי עשויות לכלול: טשטוש הראייה,
כאב ראש
, עקצוץ או תחושת גוף זר בעין, אודם או גירוי חולף בעין, נזלת, יובש בעין,
סינוסיטיס
או הפרעה בחוש הטעם. תופעות אלו עשויות לחלוף תוך זמן קצר לאחר תקופת ההסתגלות לתכשיר, במידה והן נמשכות יש לפנות לרופא.
תופעות המחייבות התייחסות מיוחדת כוללות: נפיחות, גירוי או צריבה מתמשכת בעין, אודם בעין, דלקת הקרנית, דלקת הלוע ועייפות (נדיר) - יש להפסיק הטיפול ולפנות לקבלת עזרה רפואית.
במצב של נזק חמור לשכבה הצלולה שבקדמת העין (הקרנית), פוספאט (חומר עזר בטיפות) יכול לגרום במקרים נדירים ביותר לכתמים עכורים על הקרנית כתוצאה מהצטברות של סידן במהלך הטיפול.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
טיפות עיניים אחרות: יש לאפשר מרווח של 5 דקות בין שימוש בטיפות אלו ואולופטדין.
השפעת שימוש ממושך
אין מידע.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/omalizumab/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אומאליזומאב היא תרופה חדשה מסוגה הניתנת לטיפול ב
אסתמה
קשה. אסתמה קשה מתבטאת בהתקפים יום-יומיים או התקפים בלילה, תפקוד ריאות לקוי, והתקפים קשים המופיעים מספר פעמים בשבוע.
אומאליזומאב מיועדת למבוגרים ומתבגרים מגיל 12 ומעלה, אשר
בדיקת תבחיני עור
שלהם היתה חיובית, ואשר תסמיני האסתמה שלהם אינם נשלטים באמצעות טיפול בקורטיקוסטרואידים בשאיפה. במקרי האסתמה החמורים, העמידים, התרופה ניתנת לילדים מגיל 6 שנים.
בנוסף, ניתנת לטיפול בדלקת באף ובסינוסים, עם פוליפים באף בשילוב עם קורטיקוסטרואידים הניתנים דרך האף, לטיפול במבוגרים, שעבורם הטיפול בקורטיקוסטרואידים הניתנים דרך האף לא מביא לשליטה מספקת במחלה. התרופה מסייעת בהקטנת גודלם של הפוליפים, ובכך משפרת גודש באף, איבוד חוש ריח, נזלת ואף נוזל.
התרופה ניתנת כטיפול נוסף לטיפול באורטיקריה כרונית ספונטנית במטופלים מבוגרים ובמתבגרים (בני 12 שנים ומעלה) עם תגובה לא מספקת לטיפול באנטיהיסטמין.
אומאליזומאב הוא נוגדן המיוצר במעבדה (
נוגדן חד שיבטי
) ומכוון לחלבון ספציפי אשר נוצר בזמן התקף אלרגי. חלבון זה, המכונה אימונוגלובולין E (או בקיצור IgE), נקשר לאלרגנים החודרים לגוף, מפעיל תאי פיטום (mast cells) ומביא לשחרור
היסטמין
וחומרים נוספים הגורמים לתגובה האלרגית.
באסתמה, תגובה אלרגית זו מתבטאת בדלקת ובהיצרות של הסימפונות.
חסימת ה IgE על-ידי אומאליזומאב מונעת את התהליך הדלקתי ואת התגובה האלרגית.
אומאליזומאב ניתנת בהזרקה תת עורית (SC), בד"כ בזרוע, פעם בשבועיים או ארבע שבועות. התרופה ניתנת כתוספת לטיפול קיים במשאפים המכילים קורטיקוסטרואידים, ואינה מיועדת לטיפול בהתקף מיידי. כמו-כן, ייתכן ויחלפו מספר שבועות מתחילת הטיפול עד שתיראה הטבה בתסמיני האסתמה. תדירות הטיפול והמינון נקבעים על-ידי בדיקת רמות ה IgE לפני הטיפול ועל-פי משקל הגוף.
צילום: shutterstock
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
זריקות.
תדירות וזמן נטילה
הזרקה תת עורית (SC), בד"כ בזרוע, פעם בארבעה שבועות או פעם בשבועיים.
טווח המינון
ייקבע על ידי הרופא בלבד, בהתאם לחומרת המחלה ולמשקל הגוף.
75 מ"ג (חצי זריקה) עד 375 מ"ג (2.5 זריקות), פעם בארבעה שבועות או פעם בשבועיים.
תחילת ההשפעה
ייתכן ויחלפו מספר שבועות מתחילת הטיפול עד שתיראה הטבה בתסמיני האסתמה.
משך ההשפעה
ייתכן ויחלפו מספר שבועות מתחילת הטיפול עד שתיראה הטבה בתסמיני האסתמה.
מנה שנשכחה
הטיפול ניתנת על-ידי איש מקצוע (רופא או אחות). חשוב להגיע לטיפולים בצורה סדירה.
הפסקת התרופה
אין להפסיק את הטיפול מבלי להיוועץ ברופא. התסמינים עלולים לחזור.
מינון עודף
סביר להניח שמנה עודפת מיקרית לא תגרום לבעיות מיוחדות. יש ליידע את הרופא אם מבחינים בתסמינים מיוחדים.
אחסון
יש לאחסן בקירור, 2-8 מעלות צלזיוס.
אזהרות
תזונה
אין הגבלות.
אלכוהול
מומלץ להגביל את כמות השתייה, אלכוהול עלול להגביר את תופעות הלוואי של תרופה זו.
נהיגה
לא צפויה השפעה.
הריון
מחקרים שנעשו בבעלי חיים הראו כי לא קיים סיכון לעובר. אין די מידע לגבי השימוש בתרופה זו בבני אדם. ניתן להשתמש בתרופה רק כאשר אין ברירה אחרת. (B)יש להתייעץ עם הרופא.
הנקה
התרופה עוברת לחלב אם. מומלץ להיוועץ ברופא טרם השימוש בתרופה.
תינוקות וילדים
במקרי האסתמה החמורים, העמידים, ניתן לטפל מגיל 6 שנים.
דווח לרופא במקרה של
בעיות בכבד או בכליה.
מחלה אוטואימונית
תגובה אלרגית חמורה בעבר
חיסונים אשר ניתנו לאחרונה
חשיפה לטפילים
סיכון ממנת יתר
נמוך
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
תופעות הלוואי הנפוצות הן: חום (בילדים), אדמומיות, התנפחות או כאב באזור ההזרקה (תגובות אלו הופיעו בד"כ כשעה לאחר ההזרקה, נמשכו עד 8 ימים, והלכו ופחתו עם המשך השימוש), זיהום בדרכי נשימה עליונות, דלקת בסינוסים, כאב ראש, כאב גרון. תופעות לוואי פחות נפוצות: עייפות, כאבי פרקים, כאבים בידיים וברגליים, סחרחורת, פריחה וגירוד. במחקרים קליניים הופיעו גידולים סרטניים במספר קטן של מטופלים. אין וודאות כי מיקרי סרטן אלו קשורים לטיפול בתרופה.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
יש לעדכן רופא/רוקח באשר לנטילת תרופות אחרות, כולל תרופות ללא מרשם וכן תוספי תזונה. בייחוד עבור:
תרופות לטיפול בזיהום הנגרם על ידי טפיל, מאחר שהתרופה עלולה להפחית את השפעת התרופות.
קורטיקוסטרואידים בשאיפה ותרופות אחרות לאסתמה אלרגית.
השפעת שימוש ממושך
אין בעיות ידועות.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/omega-3-acid-ethyl-esters/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אומגה 3- אתיל אסטר משמשת כטיפול מניעתי לאחר
אוטם שריר הלב
, בנוסף לטיפול התרופתי (כגון: סטטינים, תרופות נוגדות טסיות דם, חוסמי בטא ומעכבי ACE ). ובנוסף לטיפול במצב של רמות גבוהות של טריגליצרידים בדם, כתוספת לדיאטה, כאשר דיאטה לבד אינה מספקת.
תופעות הלוואי הן בעיקר במערכת העיכול ובמקרים נדירים יכולה להיות פגיעה בתפקודי הכבד.
צילום: shutterstock
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
קפסולות. נטילה עם האוכל.
תדירות וזמן נטילה
1-2 פעמים ביום.
טווח המינון
כטיפול מניעתי לאחר אוטם שריר הלב: 1 גרם ביום. במצב של רמות גבוהות של טריגליצרידים בדם: 2-4 גרם ביום.
תחילת ההשפעה
השפעה תתקבל תוך מספר שבועות.
משך ההשפעה
השפעה תתקבל תוך מספר שבועות.
מנה שנשכחה
במקרה ונשכחה מנה יש ליטול אותה מייד כשנזכרים, אלא אם הגיע הזמן לנטילת המנה הבאה ואז יש לדלג על זו שנשכחה ולהמשיך כרגיל.
הפסקת התרופה
במידה ואין שיפור ברמת השומנים בדם לאחר 2 חודשי טיפול, מומלץ להפסיק את נטילת התרופה.
מינון עודף
במקרה של מינון עודף ישנו סיכון מוגבר לתופעות במערכת העיכול.
אחסון
מתחת ל-25 מעלות צלזיוס, אין להקפיא.
אזהרות
תזונה
יש ליטול את התרופה עם אוכל, בכדי למנוע הפרעות בדרכי העיכול.
אלכוהול
מומלץ להגביל את כמות השתייה, אלכוהול עלול להגביר את תופעות הלוואי של תרופה זו.
נהיגה
לא צפויה השפעה.
הריון
אין להשתמש אלא אם הרופא מחליט כי הטיפול הכרחי.
הנקה
אין להשתמש. התרופה עוברת לחלב אם ועלולה להשפיע על התינוק. מומלץ להיוועץ ברופא.
תינוקות וילדים
אינו מיועד לטיפול בילדים. בטיחות השימוש בתינוקות ובילדים לא נקבעה.
קשישים
ייתכן שיהיה צורך בהפחתת המינון. שימוש זהיר מעל גיל 70.
דווח לרופא במקרה של
אלרגיה
מחלת כבד
תפקוד כליתי לקוי
הפרעות בקרישת הדם
הריון
הנקה
אבנים בדרכי השתן
סוכרת לא מאוזנת
טיפול בנוגדי קרישה
ניתוח לאחרונה/ טראומה, או ניתוח עתידי
אלרגיה לדגים
סיכון ממנת יתר
נמוך
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
תופעות לוואי שכיחות: שלשול, עצירות, גיהוק, הרגשת טעם או ריח של דג. בעיות בבטן, כמו בטן נפוחה, כאבים, קשיי עיכול, גזים, צרבת, בחילה והקאות. תופעות לא שכיחות: רמות גבוהות של סוכר בדם, גאוט, סחרחורות, בעיות בטעם, כאבי ראש, לחץ דם נמוך, דימום מהאף, דם בצואה, פריחה.
תופעות נדירות: תגובות אלרגיות,
סרפדת
- פריחה המתבטאת בהופעה של נגעים אדומים, בולטים ומגרדים, הפרעות בכבד, עם אפשרות לשינויים בתוצאות של בדיקות דם מסויימות.
בשכיחות שאינה ידועה: גירודים.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
תרופות נוגדות קרישה, כגון וארפארין, נוגדי דלקת שאינם סטרואידיים
NSAIDs
וחומצה אצטילסליצילית: סיכון מוגבר להארכת זמן הדימום. יש לנטר INR ולהתאים את מינון נוגד הקרישה לשימוש משולב זה.
השפעת שימוש ממושך
בחולים הסובלים מתפקוד לקוי של הכבד (במיוחד בחולים הנוטלים מינון גבוה) נדרשת השגחה ויש לערוך בדיקות תפקודי כבד באופן קבוע. בנוסף יש לעקוב אחר רמות השומנים בדם.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/omeprazole-omepradex-losec/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אומפרזול הוא חומר פעיל שנמצא בתרופות אומפרדקס, לוסק, אומפריקס ואומפרה, שתפקידן להפחית את הפרשת החומצה בקיבה. אומפרזול (אומפרדקס, לוסק) שייך לקבוצת מעכבי משאבת המימן (PPI) בדופן הקיבה.
התרופה מנופקת ללא מרשם רופא במינונים הנמוכים (עד 20 מ"ג של אומפרזול), ובכמות קפסולות קטנה יותר, ואילו במינונים הגבוהים יותר, מנופקת בהתאם למרשם רופא
.
כאשר ניטלת ללא מרשם, מיועדת להקלה בסימני זרם חוזר, כמו צרבת, המופיעים בתדירות של פעמיים בשבוע או יותר, אצל מבוגרים.
יעיל לטיפול ב:
אומפרזול (אומפרדקס, לוסק) מיועד לטיפול ולמניעה במקרים קשים של
צרבת
,
כיבים בקיבה
או בתריסריון. התרופה משמשת גם כשיש דלקת הוושט עקב החזר קיבתי-ושטי (רפלוקס), בטיפול ארוך טווח בדלקת הוושט מזרם חוזר ובתסמונת זולינגר אליסון
(Zollinger Ellison Syndrome)
בנוסף, אומפרזול (אומפרדקס, לוסק) ניתן בשילוב עם אנטיביוטיקה לטיפול בחיידק
הליקובקטר פילורי
(Helicobacter pylori) , שגורם לדלקת ואף לכיבים בקיבה ותריסריון.
אומפרזול (אומפרדקס, לוסק) משמש גם למניעה של כיבים ברירית הקיבה או התריסריון עקב טיפול בתרופות נוגדות דלקת לא סטרואידליות (NSAID's) אצל אנשים עם רגישות מוגברת של מערכת העיכול או אם כאלו שסובלים מחזרת המחלה.
מתי אסור להשתמש בתרופה?
אין להשתמש באומפרזול (אומפרדקס, לוסק והתרופות הנוספות) במקרים הבאים:
- רגישות לחומר הפעיל עצמו, למרכיבים האחרים של התרופה או לתרופות אחרות מקבוצת מעכבי משאבות מימן PPI.
- טיפול בנלפינביר (נגד וירוס HIV).
- אם יש לך קושי או כאב בבליעה, הקאות או צואה שמכילות דם או צבע הצואה השתנה לשחור (שלא עקב שימוש בתוספי ברזל).
- במקרה של צרבת המלווה בטשטוש, הזעה או סחרחורת.
- במקרה של כאב בחזה או בכתפיים המלווה בקוצר נשימה, בהזעה, בכאב המתפשט לזרועות, לצוואר או לכתפיים, או בסחרחורת.
- במקרים של כאב בחזה לעיתים קרובות.
תמונה: Shutterstock
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
כמוסות, קפליות. לבליעה בשלמות. אין לחצות, לכתוש או ללעוס
!
יש לעקוב אחר הוראות כל תכשיר.
למתקשים בבליעה: ניתן לפתוח את הכמוסה, לשים את הגרגירים שבתוך הכמוסה על הלשון ולבלוע מיד עם כחצי כוס מים. במקרה הצורך, ניתן לפתוח את הכמוסה, לערבב את התכולה עם מזון רך חומצי (כמו מחית תפוחים או יוגורט), או משקה חומצי
)
כמו מיץ תפוזים), ולבלוע מיד. יש לוודא את נטילת כל המנה הנדרשת.
תדירות וזמן נטילה
בדרך כלל, אומפראזול (אומפרדקס, לוסק) ניתן פעם אחת ביום. עדיף בבוקר, לפני הארוחה.
טווח המינון
מבוגרים: כיב תריסריון או קיבה, דלקת הוושט עקב החזר קיבתי-ושטי,
טיפול משולב עם אנטיביוטיקה בכיב עיכולי הקשור בהליקובקטור פילורי
: 20 מ"ג פעם ביום, למשך 4 עד 8 שבועות.
טיפול בתסמונת זולינגר אליסון: 60-120 מ"ג פעם ביום, המינון עולה על 80 מ"ג ליום יש ליטול את התרופה במנות נפרדות.
תחילת ההשפעה
תוך 30-90 דקות.
משך ההשפעה
תוך 30-90 דקות.
מנה שנשכחה
יש לקחת מייד כשנזכרים. אם צריך לקחת את המנה הבאה תוך שעתיים, קח מנה אחת של אומפראזול (אומפרדקס, לוסק) עכשיו ודלג על המנה הבאה.
הפסקת התרופה
אין להפסיק נטילת אומפראזול (אומפרדקס, לוסק) ללא ייעוץ רפואי. התסמינים עלולים לחזור.
מינון עודף
סביר להניח שמנה עודפת מקרית של אומפראזול (אומפרדקס, לוסק) לא תגרום בעיות. אם נלקחה מנה עודפת גדולה, או אם מופיעים תסמינים מיוחדים, יש להיוועץ ברופא.
אחסון
לשמור במיכל סגור במקום קריר ויבש, הרחק מהישג ידם של ילדים.
אזהרות
תזונה
יש ליטול את האומפראזול (אומפרדקס, לוסק) חצי שעה לפני האוכל, רצוי בבוקר.
אלכוהול
מומלץ להימנע משתיית אלכוהול בזמן נטילת תרופה זו.
נהיגה
השימוש בתרופה לא אמור להשפיע על כושר הנהיגה. בהופעת תופעות לוואי כדוגמת סחרחורות והפרעות בראייה- אין לנהוג.
הריון
יש להיוועץ עם הרופא המטפל לפני תחילת הטיפול.
עם זאת,
לא נמצאו עדויות להשפעה בלתי רצויה של אומפראזול (אומפרדקס, לוסק) על מהלך ההריון או על בריאות העובר.
הנקה
התרופה עוברת לחלב אם, אך במינונים רגילים לא סביר שתהיינה לה השפעות שליליות על התינוק. יש להתייעץ עם הרופא.
תינוקות וילדים
יתכן כי בילדים מסויימים, החולים באופן כרוני, ידרש טיפול ארוך-טווח, על אף כי אין זה מומלץ. התרופה מיועדת לילדים מעל לגיל 1 שנה. וממשקל 10 קילוגרם ומעלה.
קשישים
אין בעיות מיוחדות.
דווח לרופא במקרה של
מחלת כבד
נטילת תרופות אחרות
מחלת דם
בחילות או הקאות
צואה שחורה
התפתחות תגובה עורית לאחר שימוש בתרופה דומה
בדיקת דם מתוכננת (כרומוגרנין A)צרבת לתקופה העולה על 3 חודשים
צפצופים בנשימה, לעיתים מלווים בצרבת
אובדן משקל לא מוסבר
שלשול חמור או מתמיד
רגישות לסוכרים מסוימים
סיכון ממנת יתר
נמוך
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
תופעות הלוואי השכיחות של אומפראזול (אומפרדקס, לוסק) קשורות בעיקר לבעיות במערכת העיכול כגון
:
עצירות, שלשול, בחילה
,
כאבי בטן, הקאה, גזים, פוליפים שפירים בקיבה. בנוסף יתכנו גם כאבי ראש
,
נפיחות ברגליים וקרסוליים
,
סחרחורת, תחושת עקצוץ ונימול, נמנום, הפרעות בשינה, פריחה או דלקת בעור, גרד, הרגשת חולי, חוסר אנרגיה, תשישות
,
שינויים בבדיקות דם (שינוי בתפקודי כבד)
.
במקרים נדירים עלולות להתפתח תופעות הבאות עקב טיפול באומפראזול (אומפרדקס, לוסק):
ירידה בתאי הדם הלבנים או בטסיות, שמתבטאת בחולשה, חבורות או לנטייה לזיהומים - נדיר מאוד.
רמות נתרן נמוכות בדם.
תופעות לוואי רגשיות כגון: עצבנות, בלבול או
דיכאון
.
בעיות ראייה
בעיות כליה חמורות
תחושת יובש, פטריה או דלקת בפה.
נשירת שיער
, פריחה בעור כתוצאה מחשיפה לשמש.
אין אונות (אימפוטנציה)
.
השימוש עלול לגרום לדלקת כליות. תשומת לב ופניה לרופא בסימנים כמו ירידה בכמות השתן או דם בשתן, ו/או תגובת רגישות יתר כמו חום, פריחה ונוקשות במפרקים.
השימוש, עלול להפחית מספיגת ויטמין B12, בייחוד בנטילה ממושכת. תשומת לב ופניה לרופא בסימנים כמו עייפות קיצונית או חוסר אנרגיה, תחושת עקצוץ ונימול, כאב או אדמומיות בלשון, כיבים בפה, חולשת שרירים, הפרעות ראייה, בעיות זיכרון, בלבול, דיכאון.
יש להפסיק את הטיפול באומפראזול (אומפרדקס, לוסק) ולפנות מיד לרופא במקרים הבאים (נדיר או נדיר מאוד):
תגובות אלרגיות, לרבות תגובה חמורה הכוללות נפיחות בשפתיים, בלשון ובגרון
,
פריחה, הרגשת עילפון
וקשיי נשימה
;
אדמומיות בעור עם שלפוחיות או קילוף בעור, שלפוחיות חמורות או דימום בשפתיים, עיניים, פה, אף ואברי המין
;
פריחה מפושטת, חום גוף גבוה ובלוטות לימפה מוגדלות. פריחה מפושטת המאופיינת בעור אדום עם קשקשים ועור גבשושי עם שלפוחיות בליווי חום.
בעיות בכבד כולל
צהבת
(עשוי לגרום להצהבת העור, שתן כהה ועייפות).
הפרעות בקצב הלב או הדופק, דופק מואץ, דפיקות לב, רעד, פרכוסים או התכווצות שרירים.
זיהום המלווה בחום והידרדרות קשה במצב הכללי (יש לשלול חוסר תאי דם לבנים באמצעות ספירת דם).
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
יש לעדכן רופא/רוקח באשר לנטילת תרופות אחרות, כולל תרופות ללא מרשם וכן תוספי תזונה
.
שילוב אומפראזול (אומפרדקס, לוסק) עם תרופות הבאות עלול לגרום לתגובות בלתי רצויות, לסיכונים או להפחית מיעילות הטיפול
:
תרופות המשפיעות על מערכת העצבים המרכזית, כמו פניטואין, תרופות לשינה או לחרדה כמו דיאזפם
.
נוגדי קרישה מסוג וארפארין כמו
קומדין, דיאזפאם, דיגוקסין, סילוסטאזול, טאקרולימוס ופניטואין - העלאת רמות התרופות וסיכון לתופעות לוואי
.
דיגוקסין, ללב
.
קטוקונזול, איטרקונזול, פוסקונזול, או ווריקונזול, לטיפול בזיהומים פטריתיים
.
אמוקסיצילין, קלריתרומיצין- אנטיביוטיקה
.
אם ניתן השילוב לטיפול בזיהום הנגרם מהליקובקטר פיילורי, חשוב מאוד לדווח לרופא על נטילת כל
תרופה אחרת
.
ריפמפיצין- לשחפת
טקרולימוס- להשתלת איברים
.
דיסולפירם- לגמילה
אטזנביר, סקווינביר, ריטונביר- תרופות נגד נגיף
HIV
צמח
St. John's Wort-
לטיפול בדיכאון
.
צילוסטזול- לטיפול בצליעה לסירוגין.
מטוטרקסאט- תרופה כימותרפית המשמשת במינונים גבוהים לטיפול בסרטן
(
ברזל - הפרעה לספיגה
.
אטאזנביר, קלופידוגרל (פלויקס, קלופידקסל) - ירידה ברמות ובהשפעה הטיפולית של התרופות
.
נלפינביר, פוזאקונאזול, ארלוטיניב - ירידה ברמות התרופה, אין להשתמש ביחד עם אומפראזול (אומפרדקס, לוסק)
.
השפעת שימוש ממושך
בשימוש מעל שנה- ייתכן שהרופא ינחה במעקב רפואי קבוע.
יתכן שיהיה צורך בבדיקת רמות מגנזיום בדם במהלך טיפול ממושך באומפראזול (אומפרדקס, לוסק), במיוחד אצל אנשים המטופלים בדיגוקסין, בתרופות משתנות או תרופות אחרות שעלולות לגרום לירידת מגנזיום.
ירידה בספיגה של ויטמין B12 והתפתחות חוסר בוויטמין זה (בדיקת ויטמין B12).
עלייה בסיכון לשברים בירך, שורש כף היד ובעמוד השדרה אצל אלו המטופלים במינונים גבוהים של אומפראזול (אומפרדקס, לוסק) או לאורך זמן (מעל שנה וחצי).
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/ondansetron-zofran/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אונדאנסטרון (זופרן) שייך לחוסמי הקולטנים לסרוטונין מסוג 5HT3 ומשמש במצבים הבאים:
מבוגרים וילדים: טיפול ב
בחילות והקאות
העלולות להופיע כתוצאה מטיפולים כימותרפיים והקרנות (מבוגרים בלבד) .
מבוגרים: מניעה וטיפול בבחילות והקאות המופיעות לאחר ניתוח.
בדרך כלל לפני הטיפול הכימותרפי, אונדאנסטרון (זופרן) יינתן בזריקה ולאחר הטיפול יינתן בטבליות למספר ימים נוספים.
אין להשתמש באונדאנסטרון (זופרן) אם קיימת רגישות לאחד ממרכיבי התרופה או יחד עם אפומורפין (לטיפול במחלת
פרקינסון
).
צילום: shutterstock
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
זריקות (לתוך השריר או לוריד), טבליות. אין ללעוס, לחצות או לכתוש את הטבליות.
תדירות וזמן נטילה
כ- 30 דקות לפני הטיפול הכמותרפי או ההקרנות ובהמשך 2-3 פעמים ביום במשך 5 ימים מסיום הטיפול.
אם מטופל
מקיא את הטבליה בתוך שעה מנטילתה, אפשר ליטול
מנה נוספת במקום זו שנפלטה. אין לקחת טבליות נוספות במקרים אחרים!
טווח המינון
8-32 מ"ג ביום.
תחילת ההשפעה
השפעת התרופה מורגשת בדרך כלל תוך שעה עד שעתיים מנטילתה.
משך ההשפעה
השפעת התרופה מורגשת בדרך כלל תוך שעה עד שעתיים מנטילתה.
מנה שנשכחה
אם שכחת ליטול אונדאנסטרון (זופרן) במועדה והנך מרגיש בחילה או מקיא, יש ליטול
מנה בהקדם האפשרי ואחר כך להמשיך ליטול את המנה הבאה במועדה.
אם אין הרגשת בחילה, יש ליטול את המנה
הבאה של אונדאנסטרון (זופרן) במועדה, אך בשום אופן אין ליטול שתי מנות ביחד!
הפסקת התרופה
ניתן להפסיק כשאין צורך בתרופה.
מינון עודף
מנה עודפת מקרית אינה צריכה להדאיג, אך אם מבחינים בתסמינים מיוחדים, או אם נלקחה מנה עודפת גדולה, יש ליידע את הרופא. תסמינים העלולים להופיע במצב של מינון עודף: סחרחורת קשה, עילפון, קצב לב איטי או לא רגיל, קושי בהשתנה או עיוורון פתאומי זמני.
אחסון
לשמור במיכל סגור במקום קריר ויבש, הרחק מהישג ידם של ילדים.
אזהרות
תזונה
אין הגבלות מיוחדות.
אלכוהול
אין בעיות מיוחדות, אך אלכוהול עשוי להחמיר את המחלה עבורה ניתנת תרופה זו.
נהיגה
אין בעיות ידועות.
הריון
אין להשתמש באונדאנסטרון (זופרן) מבלי להיוועץ ברופא. התרופה עלולה להעלות מעט את הסיכון שהתינוק יוולד עם חיך שסוע.
הנקה
אין להיניק, יש להיוועץ ברופא לפני השימוש.
תינוקות וילדים
יש צורך בהפחתת המינון בהתאם לגיל ולמשקל.
קשישים
סבירות גבוהה יותר לתופעות לוואי. ייתכן שיהיה צורך בהפחתת המינון.
דווח לרופא במקרה של
מחלת כבד
מחלת לב
אלרגיה, לתרופות הדומות לאונדנסטרון, כגון גרניסטרון או פלונוסטרון
הריון
הנקה
חסימת מעי
עצירות
הפרעות קצב בלב
ניתוח עתידי של שקדים מוגדלים
רמות לא תקינות של מלחים בדם, כמו אשלגן, נתרן, מגנזיום
אי סבילות לסוכרים מסויימים
סיכון ממנת יתר
בינוני
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
בזמן השימוש באונדאנסטרון (זופרן) עלולות להופיע, באופן שכיח, תופעות לוואי הבאות:
עצירות
,
כאב ראש
, הרגשת חום או הסמקה,
שינויים בבדיקות תפקודי כבד- אם נלקחת עם ציספלטין, אחרת תופעה זו אינה נפוצה.
באופן לא שכיח: שיהוקים, לחץ דם נמוך, העלול לגרום לתחושת עילפון או סחרחורת, קצב לב לא סדיר, כאב בחזה,
פרכוסים
, טשטוש ראייה (נדיר), עיוורון זמני (נדיר מאוד) אשר בדרך כלל חולף לאחר 20 דקות.
במקרים הבאים יש להפסיק את השימוש באונדאנסטרון (זופרן) ולפנות מיד לרופא:
רגישות יתר (אלרגיה)- סימנים אפשריים כגון קשיי נשימה, כאבים או לחץ בחזה, המופיעים באופן פתאומי, פריחה, נפיחות בעפעפיים, בפנים, בשפתיים או בלשון, חולשה חזקה; פריחה בעור, התמוטטות.
גלגול עיניים, קשיון שרירים/תזוזות בגוף/רעד, התכווצויות, קצב לב לא סדיר, קוצר נשימה, לחץ דם נמוך, סחרחורת, עילפון.
איסכמיה בשריר הלב- סימנים כוללים כאב פתאומי בחזה או לחץ בחזה.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
נטילת אונדאנסטרון (זופרן) בו זמנית עם תרופות הבאות עלולה לגרום לתגובות בין תרופתיות:
קארבאמאזפין, פניטואין, ריפאמפיצין, פנובארביטאל: מזרזות פירוק של אונדאנסטרון (זופרן) בכבד וכך גורמות להפחתת השפעתו.
אנטיביוטיקה כמו אריתרומיצין, או תרופות אנטי-פטרייתיות כמו קטוקונאזול.
SSRI/SNRI: השילוב עם אונדאנסטרון (זופרן) עלול להחמיר את הסיכון לסנדרום סרוטונין.
טרמדול, פנטניל- משככי כאבים: ירידה בפעילות האנלגטית במנגנון שלא ידוע.
אפומורפין: השילוב עם אונדאנסטרון (זופרן) עלול לגרום לירידת לחץ דם קיצונית ואיבוד ההכרה.
תיורידאזין, פימוזיד: שילוב עם אונדאנסטרון (זופרן) עלול לגרום לפגיעה לבבית.
תרופות אנטיאריתמיות (אמיודארון, כינידין, דיזופוראמיד, פרוקאינאמיד) ותרופות מקבוצת המשתנים (הידרוכלורותיאזיד, פורוסמיד): בשילוב עם אונדאנסטרון (זופרן) עולה הסיכון להפרעות קצב (הארכת QT). תרופות נוספות ששילובן עם אונדאנסטרון עלול לגרום להפרעות קצב (הארכת QT) : אנטגוניסטים לקולטן לסרוטונין, אנטיביוטיקה מקבוצת המאקרולידים, לפטיניב, דוקסורוביצין וטאמוקסיפן.
תרופות חוסמות בטא המשמשות לטיפול בבעיות מסוימות בלב או בעיניים, בחרדה או למניעת
מיגרנות
.
תרופות לסרטן, במיוחד אנטרציקלינים וטראסטוזומאב.
תרופות נוספות העלולות לגרום לסנדרום סרטונין כמו מירטזאפין לטיפול בדיכאון, תרופות ממשפחת מעכבי מונואמין אוקסידאז לטיפול בפרקינסון, ליתיום לטיפול בהפרעות פסיכיאטריות או מתילן בלו הניתן בהזרקה.
השפעת שימוש ממושך
אונדאנסטרון (זופרן) לא ניתן בדרך כלל לתקופה ממושכת.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/orlistat-xenical/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אורליסטאט (קסניקל, Xenical) מעכב פעילות ליפאזות, אנזימים שמפרקים שומן במזון, וכך מפחיתה את ספיגת השומנים מהמזון בכ-30%. לכן אורליסטאט (קסניקל, Xenical) משמש לטיפול ב
השמנת יתר
, בצירוף עם תזונה דלת קלוריות, במקרים הבאים:
מדד מסת גוף
(BMI) גדול או שווה ל-30 או עודף משקל (BMI גדול מ-28) עם גורמי סיכון נוספים (כגון:
יתר לחץ דם
, סוכרת, דיסליפידמיה).
חשוב לשים לב:
הקפדה על הנחיות הרופא לגבי מינון, אופן השימוש ומשך הטיפול באורליסטאט (קסניקל, Xenical) ושמירה על התוכנית התזונתית מגדילה את הסיכוי להצלחת הטיפול. ייתכן והרופא יפסיק את הטיפול באורליסטאט (קסניקל, Xenical) לאחר 12 שבועות אם לא הייתה ירידה של לפחות 5% במשקל הגוף.
כדי להשיג תועלת מיטבית, יש להימנע מצריכת מזון המכיל שומן בין ארוחות, כגון ביסקוויטים, שוקולד וחטיפים מלוחים.
יתכנו שינויים בלתי מזיקים בהרגלי היציאה, כגון יציאה שומנית, עקב סילוק של שומנים לא מעוכלים מהגוף. הסיכוי לתופעה זו עולה כאשר אורליסטאט (קסניקל, Xenical) נלקחת עם ארוחה עשירה בשומנים. לכן חשוב לחלק את צריכת השומנים באופן שווה בין שלוש הארוחות העיקריות.
במקרים של שלשולים חמורים, כדי לא לפגוע ביעילות גלולות למניעת הריון, מומלץ להשתמש באמצעי מניעה נוסף.
השימוש באורליסטאט (קסניקל, Xenical) עלול להיות קשור להופעת אבנים בכליות אצל חולים במחלת כליה כרונית.
אורליסטאט (קסניקל, Xenical) אינו מיועד לילדים מתחת לגיל 12 שנים.
אין להשתמש באורליסטאט (קסניקל, Xenical) במקרים הבאים:
רגישות לחומר הפעיל אורליסטאט או למרכיבים אחרים של התרופה.
בעיות ספיגה ממערכת העיכול.
ליקוי בתפקוד הכבד (cholestasis).
הנקה.
צילום: shutterstock
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
כמוסות.
תדירות וזמן נטילה
שלוש פעמים ביום. ניתן ליטול אורליסטאט (קסניקל, Xenical) מיד לפני הארוחה, במהלך הארוחה או עד שעה אחרי הארוחה.
יש לבלוע את התרופה עם מים.
טווח המינון
360 מ"ג ליום.
תחילת ההשפעה
24-48 שעות.
משך ההשפעה
24-48 שעות.
מנה שנשכחה
יש לקחת אורליסטאט (קסניקל, Xenical) עד שעה לאחר ארוחה שומנית. אם קרב הזמן לנטילת המנה הבאה, דלג על המנה שנשכחה, וקח את המנה הבאה כרגיל. אין לקחת מנה כפולה של אורליסטאט (קסניקל, Xenical).
הפסקת התרופה
אין להפסיק נטילת אורליסטאט (קסניקל, Xenical) בלי להיוועץ ברופא.
מינון עודף
מנה עודפת מקרית של אורליסטאט (קסניקל, Xenical) אינה צריכה להדאיג, אך אם מבחינים בתסמינים מיוחדים או אם נלקחה מנה עודפת גדולה יש ליידע את הרופא.
אזהרות
תזונה
יש לקחת כמוסה אחת של אורליסטאט (קסניקל, Xenical) לפני, במהלך או עד שעה לאחר כל ארוחה המכילה שומן. אם הארוחה ללא שומן, ניתן לוותר על נטילת התרופה. יש לשלב את הטיפול עם תזונה דלת קלוריות, כאשר עד 30% מהקלוריות בארוחה מגיעות משומן.
מומלץ לשלב תוספת של מולטיויטמינים המכילים ויטמינים מסיסי שומן (A,D,E,K) ובטא-קרוטן, אותם יש לקחת פעם ביום, לפחות שעתיים לפני או אחרי נטילת אורליסטאט (קסניקל, Xenical).
אלכוהול
מומלץ להגביל את כמות השתייה, אלכוהול עלול להגביר את תופעות הלוואי של תרופה זו.
נהיגה
אין בעיות ידועות.
הריון
השימוש באורליסטאט (קסניקל, Xenical) אינו מומלץ בתקופת ההריון.
הנקה
אין להניק בזמן טיפול בתרופה זו
תינוקות וילדים
לא מומלץ בילדים מתחת לגיל 12, אלא בהמלצה רפואית.
קשישים
בטיחות התרופה בקבוצת גיל זו לא נבדקה.
דווח לרופא במקרה של
הפרעת אכילה (אנורקסיה או בולמיה)
הפרעות עיכול
אבני מרה
סוכרת
מחלות בלוטת התריס
סיכון ממנת יתר
נמוך
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
מרבית תופעות הלוואי הקשורות לשימוש באורליסטאט (קסניקל, Xenical) נובעות מפעילותה על מערכת העיכול. תופעות אלו הן בדרך כלל מתונות, מתרחשות לרוב בתחילת הטיפול, ובאות לידי ביטוי במיוחד לאחר ארוחות עשירות בשומנים. תופעות אלו בדרך כלל חולפות אם ממשיכים ומתמידים בטיפול ונצמדים לדיאטה המומלצת.
תופעות לוואי שכיחות מאוד של אורליסטאט (קסניקל, Xenical): כאב ראש, כאב או אי נוחות בבטן, דחיפות או עלייה בצורך ליציאה, גזים עם הפרשות, הפרשה שומנית, יציאה שומנית או נוזלית, רמות סוכר נמוכות בדם (בעיקר אצל חלק מחולי סוכרת מסוג 2, זיהומים בדרכי נשימה עליונות.
תופעות לוואי שכיחות של אורליסטאט (קסניקל, Xenical) הן: כאב או אי נוחות בפי הטבעת, צואה רכה, קושי ביכולת להתאפק ליציאה, תחושת נפיחות באזור הבטן (בעיקר אצל חלק מחולי סוכרת מסוג 2), בעיות בשיניים או בחניכיים, וסת לא סדירה, עייפות, זיהומים בדרכי נשימה תחתונות, חרדה, זיהומים בדרכי השתן.
במקרים הבאים יש להפסיק את השימוש באורליסטאט (קסניקל, Xenical) ולפנות לרופא:
תגובות אלרגיות; דלקת סעיף (דיברטיקוליטיס); דימום מפי הטבעת; עלייה ברמות אנזימים מסויימים של הכבד בבדיקות דם; דלקת בכבד או
צהבת
.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
חשוב לשים לב
: ירידה במשקל עלולה להשפיע על מינון של תרופות שנוטלים לטיפול במצבים אחרים (כגון כולסטרול גבוה או סוכרת). יש להיוועץ ברופא, ייתכן כי עקב הירידה במשקל, תדרש התאמת מינון לאותן תרופות.
שילוב אורליסטאט (קסניקל, Xenical) עם תרופות אחרות עלול לגרום לתגובות בין תרופתיות, סיכונים או להפחית מיעילות הטיפול:
ויטמינים מסיסי שומן - הפחתת ספיגה של ויטמינים מסיסי שומן (A,D,E,K) ובטא-קרוטן. יש ליטול תוספת של מולטיויטמינים המכילים ויטמינים אלו.
וארפארין: מאחר ואורליסטאט משפיע על ספיגת ויטמין K, יש להקפיד לבדוק שינויים בערכי הקרישה.
פראבאסטאטין: אורליסטאט (קסניקל, Xenical) מסייע להפחתת רמות השומן כאשר ניתן יחד עם פראבאסטאטין.
ציקלוספורין: מתן משולב עם ציקלוספורין אינו מומלץ. ייתכן מעקב תכוף יותר מהרגיל אחר רמות הציקלוספורין בדם.
מלחי יוד או לבוטירוקסין: ייתכנו מקרים של תת-פעילות בלוטת התריס (hypothyroidism) או הפרת האיזון במצב קיים של תת-פעילות בלוטת התריס.
אמיודרון.
תרופות נוגדות פרכוסים: תיתכן ירידה בספיגתן והפרת האיזון בטיפול באפילפסיה. יש לפנות לרופא אם יש שינוי בתדירות או חומרת ההתקפים במהלך טיפול באורליסטאט (קסניקל, Xenical).
אקרבוז (תרופה נגד סוכרת): לא מומלץ יחד עם אורליסטאט (קסניקל, Xenical).
תרופות לטיפול באיידס.
תרופות לטיפול בדיכאון, הפרעות פסיכאטריות או חרדות.
השפעת שימוש ממושך
לא ידועה השפעת התרופה מעבר לשנתיים.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/orthodontics/
יישור שיניים (Orthodontics)
אסתטיקה דנטלית
4 דקות קריאה
כללי
מאמרים
יישור שיניים הוא טיפול ברפואת שיניים המתמקד בבעיות במנח השיניים ובלסתות. לאופן שבו השיניים מתחברות יש השפעה על בריאות הפה. באמצעות יישור שיניים ניתן לשפר את האופן שבו השיניים העליונות והתחתונות נפגשות, וכך להפחית באופן משמעותי את הסיכון לבעיות בריאותיות בפה, לרבות חורים, דלקות חניכיים וחריקת שיניים
[1]
. לצד כל אלה, יישור שיניים תורם גם לאסתטיקה
ועשוי לשפר את מראה הפנים.
ישנן הרבה אפשרויות ליישור שיניים בימינו – החל מרסן ועד פלטות מתכת וקרמיקה. לכל אחד יש את השימושים שלו. לרופאת או רופא שיניים המומחה ב
אורתודונטיה
יש את הידע לשקול את כל האפשרויות, בהתבסס על משתנים כמו גילך, חוסר איזון אפשרי בלסת, הבדלים בגודל השיניים ועוד
[2]
.
מתי מתבצע
כאשר שיני החלב
(השיניים הנשירות) מתחלפות בשיניים הקבועות במהלך הילדות, מתגלים לעתים ליקויים בסגר וכן יחסים לא תקינים בין הלסתות. כאשר הדבר גורם לשיניים בולטות, מסובבות, שיניים בהטיה או מחוץ לקשת וכן כאשר יש צפיפות או מרווחים בין השיניים ויחס לא תקין בין הלסתות – לרוב יהיה צורך ביישור שיניים, המוכר לרבים כ
גשר בשיניים
.
ישנן כמה סיבות אשר גורמות לבעיות של אי סדירות בשיניים וללקויי סגר, ושבגינן יש צורך ביישור שיניים:
הסיבה הראשונה היא תורשה, כלומר מצב שבו להורים או למישהו אחר מבני המשפחה יש יחסים לא תקינים בין הלסתות.
הסיבה השנייה היא הרגלים שגרמו לצמיחת השיניים בצורה זו, בהם הרגלים מהילדות המוקדמת כמו מציצת מוצץ או אצבע.
הסיבה השלישית היא מחסור של שן. המחסור יכול לנבוע מעקירה מוקדמת של שן חלבית בשל מצב של עששת או חבלה, אך גם ממצב מולד או גנטי. במקרה שהמחסור בשן לא טופל ולא הונח שומר מקום – ייתכן מצב של צמיחה לא נכונה של השיניים הנותרות
.
הליקויים הללו עלולים להוביל לשלל בעיות, החל ממראה לא אסתטי של השיניים והפנים ועד לבעיות בלעיסה, הפרעות בדיבור, אי יכולת לסגור את הפה, יובש ודלקות חניכיים. בנוסף, שיניים שלא צומחות נכון הן רגישות יותר לעששת, כיוון שקשה יותר לצחצח אותן
.
מתי אפשר להתחיל יישור שיניים?
במקרה של ילדים, בדרך כלל כדאי להתחיל טיפול יישור שיניים רק לאחר שרוב השיניים הקבועות של הילד צמחו. זה בדרך כלל קורה בגיל 12 בערך, אבל זה תלוי בכמה מהשיניים הבוגרות כבר צמחו, כמו גם בגדילת הפנים והלסתות של הילד. טיפול יישור שיניים למבוגרים ניתן להתחיל בכל גיל, אך אפשרויות הטיפול מוגבלות יותר. זאת ועוד, הטיפול יתאפשר רק במידה ולא
קיימות בעיות בריאותיות אחרות בפה וישנה היגיינת פה טובה, שכן יישור שיניים עלול להגביר את הסיכון לעששת ולבעיות חניכיים
[3]
.
לפני הטיפול
את אופן הטיפול ייקבע אורתודנט/ית וזאת לאחר ביצוע בדיקה של המטופל/ת. לצורך הבדיקה יתבצעו צילומי רנטגן וכן אנליזה ממוחשבת של היחס בין הלסתות והשיניים. בנוסף יתבצעו צילומי פנים ותבניות גבס של קשתות השיניים. משך הטיפול ייקבע גם הוא על ידי האורתודנט/ית, על פי חומרת הליקוי
.
[4]
אופן הטיפול
יישור שיניים מתבצע בשתי צורות: מכשירים אשר מודבקים על השיניים ומכשירים שמונחים על השיניים וניתן להסירם.
מטרתם של המכשירים היא לשנות את צמיחת הלסתות על ידי שימוש בכוחות הנוצרים בתוך שרירי הלעיסה והפנים
[5]
.
ניתן להשתמש במגוון מכשירים ליישור שיניים, ואלה כוללים
[6]
:
פלטות קבועות – סמכים זעירים מחוברים לחלק הקדמי או האחורי של כל שן, וקושרים אליהם חוט. הלחץ העדין הקבוע של החוט מזיז לאט את השיניים
.
פלטה
– מכשיר פלסטיק שיושב בפה ומחובר באמצעות חוטים וקפיצים להזזת שיניים, או לשמירה עליהן במקומן. בניגוד לסמכים קבועים, ניתן להוציא פלטה מהפה.
יישור שיניים שקוף
(פלטה שקופה) – מכשיר פלסטיק שקוף המעוצב בהתאמה אישית, אשר יושב על השיניים ומזיז אותן באיטיות. אמנם בדרך כלל צריך לשים את הפלטה השקופה במשך 20-22 שעות ביממה, אך ניתן להוציא אותה בזמן האוכל או לצורך ניקוי השיניים.
גומיות בשיניים - גומיות קטנות הנמתחות בין הפלטה העליונה והתחתונה, כדי לייצר לכוח נוסף להזזת השיניים.
ניתוח - במקרים חמורים, ייתכן שיידרש ניתוח להסרת שיניים כלואות מתחת לחניכיים, או לצורך הקלה על חשיפתן. ניתוח יכול להיות שימושי גם כאשר ישנה בעיה בלסתות, או כדי לשפר את תוצאות יישור השיניים.
הטיפול הנפוץ ביותר הוא גשר בשיניים, שבו מודבקים על השיניים סמכים ממתכת (אותם ריבועים קטנים, המוכרים לכולנו), המחוברים ביניהם בחוט ועליו קפיצים שונים. החוט מוצמד למקומו בעזרת גומיות, ולכן כאשר מותחים אותן הוא גורם ללחץ על השיניים – וכך הן אט אט חוזרות למקומן הנכון
.
יישור שיניים למבוגרים
בשנים האחרונות הפך יישור שיניים למבוגרים לתופעה נפוצה יותר ויותר, יחד עם שימת דגש גדולה יותר באופן כללי על כל נושא האסתטיקה. בנוסף, בשנים האחרונות התפתחו שיטות חדשניות המאפשרות יישור שיניים שקוף, וכן זמן הטיפול התקצר וחוסר הנוחות מהטיפול ירדה
.
יישור שיניים שקוף
ישנן שתי שיטות עיקריות ליישור שיניים שקוף. השיטה הראשונה היא באמצעות קוביות ננעלות. בשיטה זו יש בכל קובייה מערכת שתופסת את חוט המתכת, כך שאין צורך בגומיות (שהן החיסרון הגדול של יישור השיניים הקונבנציונלי, כיוון שהן מקשות על הניקוי וגורמות לחיכוך רב). שימוש בשיטה זו מקצר את זמן הטיפול, הוא נוח יותר וכן מסייע לשיפור היגיינת הפה, שחשובה מאוד למבוגרים
.
השיטה השנייה היא יישור שיניים באמצעות פולסי אוויר. בשיטה זו למעשה מרכיבים את המכשור ליישור השיניים רק בשעות הלילה, כך שאף אחד לא יכול להבחין כלל שעוברים טיפול ליישור שיניים – ומדובר למעשה ביישור שיניים בלתי נראה
.
סיכונים
בעיות היגיינת שיניים – יישור שיניים לרוב מקשה על ניקוי השיניים ומגביר את הסיכוי למחלות חניכיים, עששת, כתמים ושינויי צבע. חשוב לנקות את השיניים ביסודיות לאחר כל ארוחה, לפחות פעמיים ביום
[6]
.
פגיעה ברקמות רכות - הפלטה עשויה לפגוע בחניכיים או בלחיים ולפצוע אותן
[6]
.
הישנות - השיניים המתוקנות יכולות לזוז שוב לאחר הסרת הפלטה
[6]
.
קושי להתרגל - יישור שיניים לוקח זמן רב ולעיתים תיתכן תחושה של חוסר נוחות. כמו בכל דבר חדש, ייתכן שייקח זמן להסתגל לפלטה וללמוד כיצד לטפל בה
[7]
.
החמרת בעיות - יישור שיניים אינו מתאים לאנשים עם שיניים וחניכיים לא בריאות. מעבר לשמירה על ניקיון השיניים, יש להימנע מכמה מאכלים ומשקאות, כגון משקאות מוגזים, ממתקים קשיחים, מסטיק ומזונות דביקים אחרים, שכן הדבר עלול להוביל לכתמים על השיניים או לעששת
[7]
.
בקרב אנשים הפעילים בספורט הכולל מגע גופני, ייתכן ויהיה צורך במגני חניכיים מיוחדים
[4]
.
תוצאות
יישור שיניים יכול לעזור לשפר את המראה וגם את המנשך. זה יכול לעזור גם במקרים של בעיות בדיבור, בנשימה ובלעיסה. שיניים ישרות יכולות למנוע נזקים עתידיים כתוצאה מנשיכה לא טובה, למנוע בלאי שיניים ולשפר את בריאות הפה
[7]
.
במקרים מסוימים יהיה צורך בשימור לאחר טיפול יישור שיניים פעיל – לשמור את השיניים במקומן החדש כדי שלא תתרחש הישנות. שלב זה נקרא קיבוע – שמירה על השיניים במצב המושג על ידי יישור שיניים, תוך כדי ריפוי רקמות החניכיים והעצם מסביב לשיניים. קיבוע זה נעשה באמצעות פלטה שניתן להסיר או לקבע במשך חלק מהיום או באופן קבוע, בהתאם להמלצת האורתודנט/ית
[5]
.
[1]
https://my.clevelandclinic.org/health/treatments/24285-orthodontics
[2]
https://aaoinfo.org/treatments/
[3]
https://www.nhs.uk/conditions/orthodontics/
[4]
https://www.medicalnewstoday.com/articles/249482#diagnosis
[5]
https://www.nature.com/articles/vital1329
[6]
https://www.betterhealth.vic.gov.au/health/conditionsandtreatments/orthodontic-treatment#examples-of-orthodontic-treatments
[7]
https://www.healthdirect.gov.au/orthodontic-treatments |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/oseltamivir-tamiflu/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אוסלטאמיביר (טמיפלו) היא תרופה אנטי נגיפית (אנטי-ויראלית) השייכת לקבוצת מעכבי נוירואמינידאז, שתוקפת את נגיף ה
שפעת
, מעכבת את התפשטותו בגוף ובכך מונעת או מטפלת במחלת שפעת בקרב מבוגרים וילדים מגיל שנה ומעלה. בנוסף, הטיפול בטמיפלו (אוסלטאמיביר) נגד נגיף השפעת מונע גם התפתחות סיבוכי השפעת, כגון
דלקת ריאות
כתוצאה מהנגיף עצמו או מזיהום חיידקי משני.
טמיפלו מקצר את משך השפעת ביום או יומיים.
חשוב לשים לב:
שימוש בטמיפלו אינו מבטל את הצורך בחיסון שנתי נגד שפעת למי שמועמד לכך.
נטילת טמיפלו אינה מיועדת לטיפול או מניעה של זיהומים
נגיפיים
אחרים מלבד השפעת. השימוש בתרופה יעיל רק אם נלקח מיד עם תחילת התסמינים, לא יאוחר מ- 48 שעות לאחר הופעתם.
אין להשתמש בטמיפלו
אם קיימת רגישות לחומר הפעיל, אוסלטאמיביר, או לאחד ממרכיבי התרופה. כמו גם אם מערכת החיסון אינה עובדת.
יש ליידע את הרופא במקרה של קבלת חיסון נגד שפעת בתרסיס לאף במהלך השבועיים שקדמו לתחילת הטיפול בטמיפלו.
צילום: Shutterstock | Yuricazac
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
כמוסות.
תדירות וזמן נטילה
פעמיים ביום, למשך 5 ימים.
טווח המינון
150 מ"ג ביום.
תחילת ההשפעה
6 - 10 שעות. ייתכן ויחלפו מספר ימים עד שההשפעה תורגש במלואה.
משך ההשפעה
6 - 10 שעות. ייתכן ויחלפו מספר ימים עד שההשפעה תורגש במלואה.
מנה שנשכחה
יש לקחת מיד כשניזכרים.
אך
בשום אופן אין ליטול שתי מנות ביחד או במרווח של פחות משעתיים
ביניהן! אם נשכחו מספר מנות של תרופה זו, יש לפנות לרופא
המטפל ולפעול בהתאם להוראותיו.
הפסקת התרופה
יש להשלים את הטיפול במלואו. גם אם חל שיפור בהרגשה, הזיהום המקורי עלול עדיין להיות קיים, והתסמינים עלולים לחזור אם מפסיקים את הטיפול מוקדם מדי.
מינון עודף
מנה עודפת מקרית אינה צריכה להדאיג, אך אם מבחינים בתסמינים מיוחדים או אם נלקחה מנה עודפת גדולה יש ליידע את הרופא.
אחסון
לשמור במקום יבש וקריר, הרחק מהישג ידם של ילדים.
אזהרות
תזונה
אין הגבלות. לקיחת טמיפלו עם אוכל עשויה להפחית את תופעות הלוואי.
אלכוהול
מומלץ להגביל את כמות השתייה, אלכוהול עלול להגביר את תופעות הלוואי של תרופה זו.
נהיגה
אין בעיות ידועות.
הריון
אין להשתמש מבלי להיוועץ ברופא.
הנקה
התרופה עוברת לחלב אם ועלולה להשפיע על התינוק. מומלץ להיוועץ ברופא.
תינוקות וילדים
בטיחות השימוש בתינוקות מתחת לגיל שנה לא נקבעה. לא מומלץ.
קשישים
סבירות גבוהה יותר לתופעות לוואי. ייתכן שיהיה צורך בהפחתת המינון.
דווח לרופא במקרה של
תפקוד כליתי לקוי
מחלת לב
מחלת ריאות
הריון
הנקה
נטילת תרופות אחרות
סיכון ממנת יתר
נמוך
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
להלן תופעות הלוואי שכיחות של טמיפלו (אוסלטאמיביר), הקשורות למערכת העיכול, כגון: בחילות, הקאות, שלשול, כאבי בטן וכאבי ראש, כאב. תופעות אלו שכיחות בהתחלת הטיפול ובדרך כלל יחלפו עם המשך הטיפול. לקיחת התרופה עם אוכל עשויה להקטין את הסיכוי לתופעות לוואי אלו.
תופעות לוואי פחות שכיחות במבוגרים: סחרחורות, כאבי ראש, עייפות, קשיי שינה, ברונכיטיס, דימום ממערכת העיכול, שיעול, ורטיגו.
תופעות לוואי נפוצות בילדים מגיל 1 שנה ועד 12 שנים: שיעול, גודש באף, כאב ראש, אף דולף, תחושת מלאות בבטן העליונה.
תופעות הלוואי הנפוצות במבוגרים ומתבגרים מעל גיל 13 שנים: פצעי קור, חום, כאב, כאב בגפיים, אף דולף, כאב גרון, תחושת מלאות בבטן העליונה, זיהומים בדרכי הנשימה העליונות (באף בגרון ובסינוסים), קיבה רגיזה.
תופעות לוואי פחות שכיחות בילדים ותינוקות מעל גיל שנה: דלקות והפרעות אחרות באוזניים, דלקת עיניים, דלקת ריאות, דלקת סינוסים, ברונכיטיס, דימום ממערכת העיכול, החמרה של אסתמה קיימת, דלקת עור, ונפיחות של הלימפות.
תופעות לוואי ששכיחותם אינה ידועה: ליקוי קל עד חמור בתפקוד הכבד, רגישות בעור, הפרעה בקצב הלב והחמרה של סוכרת.
במקרה של חזרת חולי שוב ושוב, או אם תסמיני השפעת מחמירים או שהחום ממשיך, יש לפנות לרופא.
במקרים הבאים יש להפסיק את נטילת טמיפלו ולפנות לטיפול רפואי דחוף:
תגובה אלרגית בעור או פריחה חמורה (נדיר).
הפרעות בכבד
התנפחות פתאומית וחמורה של העור בעיקר באזור הראש והצוואר כולל העיניים והלשון עם קשיי נשימה.
דימום ממערכת העיכול.
הפרעות נוירופסיכיאטריות- כמו בלבול, הזיות, חוסר שקט, פרכוסים, התנהגות חריגה, חרדה, עצבנות יתר, סיוטים, חשש לפגיעה עצמית (בעיקר בקרב ילדים- יש לעקוב בקפידה אחר שינויים התנהגותיים בעיקר בילדים ובמתבגרים ).
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
יש לעדכן רופא/רוקח באשר לנטילת תרופות אחרות, כולל תרופות ללא מרשם וכן תוספי תזונה. בייחוד עבור:
כלורפרופאמיד (מיועדת לטיפול בסוכרת), מתוטרקסאט (משמשת בין היתר לטיפול בדלקת מפרקים שגרונית), פנילבוטאזון (משמשת לטיפול בכאבים ובדלקת), פרובנציד (משמשת לטיפול בשיגדון גאוט).
השפעת שימוש ממושך
לא ידוע.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/osteopenia/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אוסטאופניה הוא מצב קליני בו קיימת ירידה בצפיפות המינרלים של העצם (
BMD
) מתחת לערכים הנורמליים, מה שהופך את העצמות לחלשות יותר. שיאה של מסת העצם מגיע בדרך כלל עד העשור השלישי לחיים. לאחר גיל 30, יש הפחתה הדרגתית וטבעית של מסת העצם המתרחשת במהלך העשורים הבאים
[1]
.
צילום: shutterstock | April stock
אוסטאופניה שכיחה יותר בקרב אנשים מעל גיל 50, ובעיקר בקרב נשים. אין לה סימנים או תסמינים, אך בעזרת בדיקת הדמיה ניתן למדוד את חוזק העצם. שינויים מסוימים באורח החיים יכולים לעזור לשמר את צפיפות העצם ולמנוע הידרדרות
אוסטאופורוזיס
[2]
.
סימפטומים
לאוסטאופניה בדרך כלל אין תסמינים כלשהם, מה שמקשה על האבחנה. לעתים קרובות, הסימן הראשון שהעצמות נחלשות הוא שבר או סדרה של שברים בעמוד השדרה, ואנשים לא בהכרח מודעים לכך. יש לפנות לרופא/ה
אורתופד
במידה ומופיעים תסמינים של שבר בעמוד השדרה הכוללים
[3]
:
כאבי גב פתאומיים וחזקים.
כאבי גב שמחמירים בעמידה או בהליכה, אך משתפרים מעט בעת שכיבה.
כאבי גב בעת כיפוף או סיבוב.
עיקול או שפיפות בעמוד השדרה.
אובדן גובה.
סיבות וגורמי סיכון
העצמות מכילות מינרלים שונים, בהם גם פוספאט וסידן, שהופכים אותן לחזקות וצפופות. ככל שמתרחשת ירידה בצפיפות המינרלים בעצמות, הן הופכות לחלשות יותר ועלולות להישבר בקלות רבה יותר
[4]
.
אובדן העצם הוא תהליך טבעי המתרחש בהדרגה במהלך הבגרות. ההערכה היא שגורמים תורשתיים תורמים עד 80% מהיכולת לשמור על רמות מינרלים אופטימליות של העצם
1
, ולנשים, בעיקר לאחר גיל המעבר, יש סיכוי גבוה יותר מגברים לפתח מצב זה
[4]
.
גורמי סיכון נוספים כוללים
[4]
:
תזונה - תזונה דלה בוויטמין
D
ובסידן עלולה להעלות את הסיכון לפתח אוסטאופניה. צריכה מוגזמת של אלכוהול יכולה להפחית את היכולת של העצמות לספוג סידן.
עישון - עישון פוגע בכמות הסידן שהעצמות יכולות לספוג ועלול להאיץ את איבוד צפיפות העצם.
תרופות מסוימות – ישנן תרופות שיכולות להאיץ את תהליך אובדן עצם, בעיקר אצל אנשים הנוטלים אותן במשך תקופה ארוכה כגון תרופות מסוימות נגד אפילפסיה, תרופות לסרטן וסטרואידים.
מצבים רפואיים מסוימים – מחלות כגון דלקת מפרקים שגרונית, צליאק וזאבת, מגבירים את הסיכון לאוסטאופניה.
אבחון ובדיקות
עקב חוסר בתסמינים, רוב האנשים אינם יודעים שיש להם אוסטאופניה עד שיש בדיקת צפיפות עצם. בדיקת צפיפות העצם הנפוצה ביותר כיום היא בדיקת דקסה (
DEXA
). בדיקה זו כוללת שימוש בצילום רנטגן באנרגיה נמוכה לצורך הערכת רמות הסידן בעצמות. המקומות הטובים ביותר לביצוע הבדיקה הם הירך או עמוד השדרה
[5]
.
אבחון מוקדם יכול לעזור להעריך את הסיכויים לשבור עצם בעתיד, ולעקוב אחר היעילות של טיפולים. בדיקת צפיפות עצם היא בדיקה פשוטה מאוד שלוקחת רק כמה דקות, היא אינה פולשנית ולא כרוכה בכאב, למרות שזו בדיקת רנטגן, יש מעט מאוד קרינה. במהלך הבדיקה שוכבים על שולחן
DXA
ולאחר מכן עוברת מעל הגוף זרוע שסורקת את העצמות
[5]
.
תוצאות הבדיקה מספקות ציון שנקרא
T-score
:
[2]
+1 עד -1 מעיד על צפיפות עצם תקינה.
-1 עד -2.5 מצביע על אוסטאופניה.
-2.5 ומטה פירושו אוסטאופורוזיס.
ניתן להשוות את תוצאות הבדיקה הנוכחיות לתוצאות עתידיות כדי לקבוע אם צפיפות העצם יורדת עם הזמן
[2]
.
לנשים מעל גיל 65, לגברים מעל גיל 70, ולגברים ונשים ששברו עצם לאחר גיל 50, מומלץ לפנות לרופא/ה לצורך קבלת הפניה לבדיקת צפיפות העצם
[5]
.
סיבוכים אפשריים
אוסטאופניה אינה חמורה כמו אוסטאופורוזיס - מחלה שמחלישה את העצמות עד כדי כך שהן יכולות להישבר בקלות רבה יותר - וגם לא כל מי שסובל מאוסטיאופניה ייפתח אוסטאופורוזיס. עם זאת, הסיכוי גדל וללא טיפול זה בהחלט יכול לקרות. מומלץ לאנשים הסובלים מהבעיה לנסות לחזק ולהגן על העצמות
[2]
.
טיפולים ותרופות
אין דרך לרפא את הבעיה, אך חשוב לשמור כמה שיותר על צפיפות העצם. אסטרטגיות הטיפול כוללות שמירה על עצמות בריאות וחזקות ככל הניתן ומניעת התפתחות של אוסטאופורוזיס
[2]
.
תזונה - סידן הוא הדבר החשוב ביותר עבור העצמות בכל שלב בחיים. אפשר לקבל סידן ממוצרי חלב, תרד, ברוקולי, שעועית יבשה, סלמון ועוד; ויטמין
D
מסייע לגוף לספוג סידן. ניתן למצוא ויטמין
D
בביצים ובדגים שמנים כמו סלמון וסרדינים. במקרים מסוימים יומלץ לקחת תוספי תזונה המכילים סידן וויטמין
D
. יש הנחיות שונות לצריכת התוסף בהתאם לגיל ולמצבים בריאותיים שונים
[3]
.
פעילות גופנית - סוגים מסוימים של פעילות גופנית עשויים לתרום רבות לאוסטאופניה: הם מגדילים את מסת השריר ומקלים על השימוש בעצם; הם משפרים את האיזון; מפחיתים את הסיכון לשבר בעצמות; משפרים את היציבה ומפחיתים כאב. חשוב לקבל המלצה על הפעילות המתאימה ביותר. אין פעילות אחת שמתאימה לכולם ויש להתחשב בבריאות הכללית ובכמות אובדן העצם
[6]
.
שינויים באורח החיים – חשוב להפסיק לעשן ולצמצם את צריכת המשקאות המוגזים והאלכוהול. כל אלה עלולים לפגוע בצפיפות העצם
[3]
.
תרופות – ישנן תרופות מרשם, כגון אלנדרונט ורלוקסיפן, הניתנות לטיפול במקרים מסוימים, בעיקר אם העצמות מתחילות להיחלש. לתרופות אלו השפעות שונות והן יכולות לעצור דלדול או אובדן עצם. ייתכנו תופעות לוואי כגון בעיות עיכול, כאבי עצמות ומפרקים ועייפות
[3]
.
מניעה
מספר אסטרטגיות עשויות לעזור לשמור על חוזק העצם ולמנוע אובדן שלה
[2]
:
להימנע מעישון.
להקפיד לאכול תזונה בריאה ומאוזנת עם הרבה פירות, ירקות ומזון עשיר בוויטמינים.
פעילות גופנית יומיומית - הליכה, ריצה ופעילויות אחרות הכרוכות בנשיאת משקל הגוף מועילות במיוחד, כמו גם אימוני משקולות, יוגה וטאי צ'י.
יש להקפיד לצרוך לפחות 1,200 מ"ג סידן ביום.
יש להקפיד לצרוך לפחות 800 עד 1,000 יב"ל של ויטמין
D
ביום.
מומלץ להיחשף לשמש לזמן מוגבל ובתנאי שמשתמשים באמצעי הגנה. השמש מסייעת לגוף לספוג ויטמין
D
.
יש להגביל את כמות צריכת האלכוהול.
[1]
StatPearls Publishing; 2022 Jan-. Available from:
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/books/NBK499878
/
[2]
https://my.clevelandclinic.org/health/diseases/21855-osteopenia
[3]
https://www.webmd.com/osteoporosis/guide/osteopenia-early-signs-of-bone-loss
[4]
https://www.medicalnewstoday.com/articles/318321#risk-factors
[5]
https://www.bonehealthandosteoporosis.org/patients/diagnosis-information/bone-density-examtesting
/
[6]
https://www.mayoclinic.org/diseases-conditions/osteoporosis/in-depth/osteoporosis/art-20044989 |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/osteoporosis/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אוסטאופורוזיס, שפירושה "עצמות נקבוביות", היא מחלה הגורמת להיחלשות העצמות והפיכתן פריכות עד כדי כך שאפילו הפעלת לחץ מתון ביותר בעת כפיפה קדימה, הרמת שואב אבק או אפילו שיעול, עלולים לגרום לשבר בעצם. ברוב המקרים היחלשות העצמות היא תוצאה של רמות סידן וזרחן נמוכות או מחסור במינרלים אחרים בעצמות.
אוסטאופורוזיס גורמת לרוב לשברים בעצמות – רובם נוצרים ב
עמוד השדרה
, אגן הירכיים או פרק כף היד. למרות ששכיח לחשוב כי מדובר במחלה הפוקדת בעיקר נשים, אוסטאופורוזיס יכולה להופיע גם אצל גברים. בנוסף לאוכלוסיה הסובלת ממחלת אוסטאופורוזיס, רבים אחרים סובלים מצפיפות עצם נמוכה.
לעולם לא מאוחר מדי או מוקדם מדי לעשות משהו בכדי למנוע הופעה של אוסטאופורוזיס. יש ביכולתך לנקוט צעדים על מנת לדאוג לחוזק ובריאות העצמות במשך חייכם.
סימפטומים
השלבים המוקדמים של אובדן מסת העצם, אינם מלווים בדרך כלל בכאב או בתסמינים אחרים.
אך מרגע היחלשות העצמות כתוצאה ממחלת אוסטאופורוזיס, עלולים להופיע מספר תסמינים וביניהם:
•
כאבי גב
, היכולים להיות חמורים במקרה של הופעת סדק או קריסה בחוליות
• אובדן משקל במשך הזמן, בליווי יציבה כפופה
• שברים בחוליות, פרקי כף היד, אגן הירכיים או עצמות אחרות
סיבות וגורמי סיכון
חוזק העצמות תלוי בגודלן ובצפיפות העצם שלהן. צפיפות העצם תלויה בחלקה ברמות הסידן והזרחן בגוף בנוסף למינרלים אחרים מהם בנויה העצם. כאשר העצמות מכילות פחות מינרלים מן הרצוי, הן מאבדות מחוזקן ולבסוף מאבדות את יכולת התמיכה הפנימית שלהן.
תהליך התחדשות רקמת העצם
על המדענים עדיין לחקור ולהבין את כל הסיבות לתופעה זו, אך התהליך קשור לצורה בה העצם בנויה. העצם משתנה ללא הרף – רקמת עצם חדשה נוצרת ורקמת עצם ישנה מתפרקת – תהליך הנקרא התחדשות רקמת העצם או תחלופת רקמת העצם.
מחזור שלם של התחדשות העצם נמשך פרק זמן של כשלושה חודשים. כאשר צעירים, הגוף מייצר רקמת עצם חדשה מהר יותר ממה שלוקח לו לפרק רקמת עצם ישנה, ומסת העצם גדלה בהתמדה בגיל צעיר. מסת רקמת העצם נמצאת בשיאה באמצע שנות ה-30 של האדם.
לאחר מכן, התחדשות רקמת העצם ממשיכה, אך הגוף מאבד יותר רקמת עצם ממה שהוא מסוגל לייצר. בגיל המעבר, כאשר רמות האסטרוגן בגוף צונחות, האובדן ברמות רקמת העצם אצל נשים עולה בהתמדה. למרות שיש גורמים רבים המשפיעים על אובן רקמת העצם, הסיבה העיקרית לכך אצל נשים היא הירידה ביצירת האסטרוגן במהלך גיל המעבר.
רמת הסיכון שלך ללקות במחלת אוסטאופורוזיס תלויה בכמות רקמת העצם אותן צברת בשנות ה-25 עד 35 בחייך (שיא רקמת העצם) וכן המהירות בה איבדת רקמות עצם אלה לאחר מכן. ככל שמסת רקמת העצם בשיא תהיה גבוהה יותר, כך הפקדת יותר מסת עצם ב"בנק" והסבירות שלך ללקות במחלת אוסטאופורוזיס בגיל מאוחר יורדת בהתאם.
במידה וצריכת ויטמן D והסידן שלך במהלך שלושת העשורים הראשונים לחייך אינה מספקת עלולה להיווצר מסת עצם נמוכה יותר בשיא ולהביא בכך לאבדן מסת עצם מהירה יותר לאחר מכן.
מה תורם לבריאות העצמות
ישנם שלושה גורמים חיוניים אשר עלולים לתרום לכך שעצמותיך יהיו בריאות במהלך חייך:
• פעילות ספורטיבית סדירה
• צריכה מספקת של
סידן
• צריכה מספקת של
ויטמין D
, אשר הכרחי לעידוד ספיגת הסידן בגוף
ישנם מספר גורמים העלולים להעלות את הסבירות שלך לפתח אוסטאופורוזיס, ובהם:
מין
. שברים כתוצאה ממחלת אוסטאופורוזיס שכיחים פי שניים אצל נשים מאשר אצל גברים. זאת מכיוון שנשים מתחילות את חייהן עם רמות נמוכות יותר של מסת עצם, ונוטות להאריך חיים יותר מאשר גברים. נשים גם חוות נפילה פתאומית ברמות האסטרוגן בגיל המעבר אשר מגבירה את אובדן מסת העצם. נשים קטנות ודקות גזרה נמצאות בקבוצת סיכון גבוהה יותר. גברים אשר להם רמות נמוכות את ההורמון הגברי טוסטסטרון אף הם נמצאים בקבוצת סיכון. גברים מעל גיל 75 בקבוצת הסיכון הגבוהה ביותר ללקות במחלת אוסטאופורוזיס.
גיל
. ככל שעולה הגיל, כך עולה גם הסבירות ללקות באוסטאופורוזיס. עצמותיך הולכות ונחלשות עם עליית הגיל.
היסטוריה משפחתית
. אוסטאופורוזיס הינה מחלה תורשתית. ולכן, אם אחד ההורים או האחים במשפחה לוקה במחלה עולה הסבירות ללקות בה, במיוחד אם קיימת במשפחה בנוסף גם היסטוריה של שברים בעצמות.
מבנה השלד
. נשים וגברים שהם בעלי גזרה צרה או קטני גוף במיוחד נוטים לסבירות גבוהה יותר ללקות במחלה ונמצאים בקבוצת סיכון, וזאת כיוון שמסת העצם שלהם קטנה מלכתחילה.
צריכת טבק
. התרומה של הטבק להתפתחות אוסטאופורוזיס אינה ברורה עדיין, אבל החוקרים יודעים כי הטבק גורם להיחלשות העצמות.
חשיפה ממושכת לאסטרוגן
. ככל שעולה תקופת החשיפה של האישה להורמון האסטרוגן, כך יורד הסיכון שלה ללקות באוסטאופורוזיס. לדוגמא, רמת הסיכון שלך יורדת ככל שתקופת גיל המעבר מופיעה אצלך בגיל מאוחר יותר וככל שתחילת הווסת אצלך התרחשה מוקדם יותר. יחד עם זאת, הסיכון שלך ללקות במחלת אוסטאופורוזיס עולה ככל שתקופת החשיפה שלך לאסטרוגן קטנה, כתוצאה ממחזור לא סדיר או כניסה לגיל המעבר לפני גיל 45.
הפרעות אכילה.
גברים ונשים הסובלים מאנורקסיה או בולמיה נמצאים בקבוצת סיכון גבוהה יתר להתדלדלות מסת העצם באזור הגב התחתון והאגן.
תרופות קורטיקוסטרואידיות
(קורטיזון-סטירואידים). שימוש ממושך בתרופות מסוג זה, כגון prednisone ו- קורטיזון פוגעות ברקמת העצם. תרופות אלה נפוצות בעיקר בטיפול במחלות כרוניות, כגון אסטמה, דלקת פרקים שגרונית ופסוריאזיס. במקרה ונזקקת לטיפול רפואי ארוך טווח הכולל נטילת תרופות על בסיס סטירואידי, על הרופא המטפל בך לעקוב אחר צפיפות מסת העצם שלך והמליץ לך על נטילת תרופות העוזרות למנוע ולצמצם את איבוד מסת העצם.
הורמון בלוטת התריס
. מינון יתר של הורמון בלוטת התריס יכול לגרום אף הוא לאיבוד מסת העצם. מינון היתר עלול להתרחש כאשר בלוטת התריס שלך בפעילות יתר (hyperthyroidism) או כתוצאה מנטילת תרופות המכילות את ההורמון בכדי לטפל בתת-פעילות של בלוטת התריס (hypothyroidism).
מעכבי סרוטונין סלקטיביים
(Selective serotonin reuptake inhibitors - SSRIs). מחקר אשר פורסם בשנת 2007 מראה צפיפות נמוכה יותר של רקמת עצם אצל נשים וגברים המשתמשים בתרופות מקבוצה זו, בהשוואה למחקר אשר בוצע על קבוצה שאינה נוטלת תרופות נוגדות דיכאון אלה. אולם, תוצאות מחקר אלה אינן מצביעות בהכרח שתרופות אלה הן הגורם להתדלדלות במסת רקמת העצם או למחלת אוסטאופורוזיס. יש צורך בביצוע מחקרים נוספים על מנת להבין לעומק את יחסי הגומלין בין תרופות מסוג זה לבין מסת עצם נמוכה. כרגע אין די הוכחות מדעיות המצביעות על כך שעליך להפסיק ליטול את תרופותיך עקב החשש להתדלדלות במסת העצם שלך.
תרופות אחרות
. שימוש ארוך טווח בתרופה הפרין לדילול הדם, בתרופה methotrexate לטיפול בסרטן, בתרופות מסוימות לטיפול בפרכוסים, בתרופות משתנות ובתרופות נוגדי חומצה המכילות אלומיניום, יכולות אף הן לגרום להתדלדלות במסת העצם.
סרטן השד
. לאחר גיל המעבר, החולות בסרטן השד נמצאות בקבוצת הסיכון ועלולות ללקות באוסטאופורוזיס, במיוחד כאשר הן מטופלות בכימוטרפיה או בבולמי aromatase , המדכאים את האסטרוגן. הדבר אינו נכון לגבי נשים המטופלות ב-tamoxifen, אשר מקטין את הסיכון לשברים בעצמות.
צריכה לא מספקת של סידן
. מחסור בסידן, הנמשך לאורך כל החיים, מהווה גורם מרכזי התורם בהתפתחות אוסטאופורוזיס. צריכה לא מספקת של סידן תורמת לצפיפות עצם נמוכה, אובדן מסת עצם בגיל צעיר וסיכון מוגבר ללקות בשברים.
מצבים והליכים רפואיים המקטינים את ספיגת הסידן
. ניתוחים במערכת העיכול (gastrectomy) עלולים להשפיע על יכולת גופך לספוג סידן. כך גם מחלות כגון מחלת קרוהן (Crohn's disease), צליאק, מחסור בויטמין D, אנורקסיה נרבוזה ומחלת קאשינג (Cushing's disease) – מחלה נדירה אשר גורמת לבלוטת יותרת הכליה לייצר עודף הורמונים קורטיקוסטרואידיים (corticosteroidhormones).
אורח חיים חסר פעילות
. קביעת בריאות העצם מתחילה כבר בילדות. ילדים פעילים, אשר צורכים כמויות מספיקות של מזונות עתירי סידן, הם בעלי צפיפות העצם הגבוהה ביותר. פעילות המשלבת משקולות הינה בעלת תרומה חיובית, אך נראה כי פעילות המשלבת קפיצות וניתורים הינה בעלת תרומה גבוהה אף יותר ליצירת עצמות בריאות. פעילות גופנית לכל אורך החיים הינה חשובה ביותר, וניתן להגדיל את מסת העצם שלך על ידי פעילות גופנית בכל גיל.
צריכה מוגברת של משקאות מוגזים
. הקשר בין אוסטאופורוזיס לבין משקאות מוגזים המכילים קפאין אינה ברורה, אך ידוע כי קפאין עלול להפריע בספיגת הסידן, והשפעתו המשתנת עלולה להגביר את אובדן המינרלים בגוף. יתר על כן, החומצה הזרחתית הנמצאת בסודה עלולה לתרום לאובדן מסת העצם על ידי שינוי מאזן החומציות בדם. במידה והינך שותה משקאות מוגזים המכילים קפאין, עליך להקפיד לצרוך כמות מספקת של סידן וויטמין D ממקורות אחרים בתזונה שלך או ממקורות חיצוניים כגון תוספי מזון.
אלכוהוליזם כרוני
. לגבי גברים, אלכוהוליזם הינו אחד מגורמי הסיכון המובילים למחלת אוסטאופורוזיס. צריכה מוגברת של אלכוהול מקטינה את יצירת רקמת העצם ומפריעה ביכולת העצם לספוג את הסידן.
דיכאון
. אנשים הסובלים מדיכאון חמור מראים רמות גבוהות של איבוד במסת העצם.
אבחון ובדיקות
אוסטאופניה (Osteopenia) או מסת עצם נמוכה, הינה איבוד מסת עצם מתונה אשר אינה חמורה מספיק בכדי להיקרא אוסטיאופורוסיז, אך היא בהחלט מגבירה את הסיכוי שלך ללקות במחלה. הרופא המטפל בך יכול לאבחן אוסטאופניה, או שלבים מוקדמים של אוסטיאופורוסזיס בשימוש במבחר כלים למדידת צפיפות העצם שלך.
בדיקת צפיפות עצם DEXA (Dual energy X-ray absorptiometry)
שיטת ההדמיה הטובה ביותר הינה בדיקת צפיפות עצם בשיטת ה-DEXA. הליך זה הינו מהיר, פשוט ונותן תוצאות מדויקות ביותר. הבדיקה מודדת את צפיפות העצם בעמוד השדרה, עצם האגן ופרק כף היד שלך – האזורים בעלי הסבירות הגבוהה ביותר להיפגע ממחלת אוסטאופורוזיס – והבדיקה משמשת גם למעקב אחר שינויים בעצמות אלה במשך הזמן.
ישנן בדיקות נוספות אשר מודדות במדויק את צפיפות העצם והן:
• אולטרה-סאונד
• בדיקת CT
האם עליך להיבדק?
במידה והינך אישה, הארגון הלאומי האמריקאי של אוסטאופורוזיס ממליץ לך לעבור בדיקה לצפיפות העצם במידה ואינך נוטלת גלולות הורמונים המכילים אסטרוגן, ובמידה ו:
• הינך מעל גיל 65, ללא כל קשר להשתייכותך לאחת מקבוצות הסיכון השונות.
• עברת את גיל המעבר, והינך משתייכת לפחות לאחת מתוך קבוצות הסיכון השונות, בנוסף לאירוע אחד של שבר באחת מעצמותיך.
• הינך סובלת ממצאים רפואיים כלשהם בעמוד השדרה.
• הינך משתמשת בתרופות, כגון prednisone, העלולות לגרום למחלת אוסטאופורוזיס.
• הינך סובלת מסכרת סוג 1, מחלת כבד, מחלת כליות, מחלה בבלוטת התריס או אם יש במשפחתך היסטוריה של אוסטאופורוזיס.
• נכנסת לגיל המעבר בגיל מוקדם.
הרופאים אינם נוהגים להמליץ בדרך כלל על בדיקות לגילוי מוקדם של אוסטאופורוזיס אצל גברים מכיוון שהמחלה נפוצה פחות אצל גברים מאשר אצל נשים.
סיבוכים אפשריים
הופעת שברים בעצמות הינה הסיבוך הרפואי השכיח והחמור ביותר של מחלת אוסטאופורוזיס. רוב השברים מופיעים בעמוד השדרה או בעצם אגן הירכיים – עצמות אלה נושאות את מירב משקל גופך. שברים באגן הירכיים מתרחשים בעיקר כתוצאה מחבלה או מנפילה.
למרות שרוב חולי אוסטיאופורזיס מחלימים היטב הודות לטיפולים ניתוחיים מתקדמים וחדשניים, שבר באגן הירכיים עלול לגרום לנכות ואף למוות כתוצאה מסיבוכים שלאחר הניתוח, במיוחד אצל אנשים מבוגרים במיוחד. כמו כן גם שברים בפרק כף היד, המתרחשים כתוצאה מנפילה, שכיחים ביותר.
במקרים מסוימים, שברים בעמוד השדרה עלולים להיגרם ללא כל נפילה או חבלה. הם עלולים להיגרם רק מכיוון שעצמות הגב (החוליות) נחלשות עד כדי כך שהן מתחילות להידחס אחת על השנייה. דחיסת חוליות הגב עלולה לגרום לכאבי גב חמורים הדורשים תקופת החלמה ממושכת. במידה ומתגלים שברים מרובים מסוג זה אצלך, עלול להיגרם מצב שתאבד מספר סנטימטרים מן הגובה שלך והיציבה שלך תהפוך להיות כפופה.
טיפולים ותרופות
טיפול הורמונאלי
טיפול הורמונאלי (HT) היה נהוג כטיפול התומך העיקרי במחלת אוסטאופורוזיס. כיוון שעלו תהיות לגבי בטיחותו של הטיפול, ומכיוון שטיפולים אחרים עמודים כיום לרשותנו, תפקיד הטיפול ההורמונאלי במחלה הולך ומשתנה.
רוב הבעיות נקשרו לטיפולים הורמונאליים מסוימים הניתנים דרך הפה, אם בשילוב פרוגסטין ואם בלעדיו. במידה והומלץ לך טיפול הורמונאלי, ניתן היום לקבל את הטיפול במגוון דרכים כגון: מדבקות, משחות או טבעת וגינאלית.
עליך לדון באפשרויות העומדות בפנייך עם הרופא המטפל בך על מנת לקבוע מהו הטיפול הטוב ביותר עבורך.
תרופות מרשם
במידה וטיפול הורמונאלי אינו הפתרון עבורך, ושינוי באורח החיים שלך אנו עוזר לך לשלוט על אוסטאופורוזיס, ישנן מגוון תרופות מרשם אשר יעילות בהאטת איבוד מסת העצם ויכולות אפילו לגרום להגדלת מסת העצם עם הזמן.
טיפולי חירום
הוכח כי סוג מסוים של פיזיותרפיה חדשנית מפחיתה את כאבי הגב באופן משמעותי, משפרת את יציבת הגוף, ומקטינה את הסכנה של חבלות כתוצאה מנפילה אצל נשים הסובלות מאוסטאופורוזיס במקביל לעקמומיות בעמוד השדרה. תוכנית פיזיותרפיה זו משלבת את השימוש במכשיר המכונה spinal weighted kypho-orthosis (WKO) שהינו התקן גב מיוחד התומך בו על ידי ריכוז כוח הכובד של הגוף בחלק התחתון של עמוד השדרה בשילוב תרגילי התעמלות למתיחת הגב.
ה-WKO נחגר על הגוף פעמיים במשך היום למשך 30 דקות בבוקר ו-30 דקות אחר הצהריים וזאת בשילוב ביצוע תרגיל התעמלות מיוחדים למתיחת הגב וזאת 10פעמים בכל פעם.
מניעה
צריכה מספקת של סידן וויטמין D היא גורם משמעותי להפחתת הסיכון שלך ללקות במחלת אוסטאופורוזיס. אם כבר התחלת לסבול מהמחלה, הקפדה על נטילת כמות מספקת של ויטמין D וסידן, בנוסף ונקיטת אמצעים נוספים, יכולים לסייע במניעת המשך היחלשות העצמות שלך. במקרים מסוימים אף יהיה באפשרותך להחליף מסת עצם שכבר איבדת במסת עצם חדשה.
כמות הסידן שעלייך לצרוך על מנת להישאר בקו הבריאות משתנה במשך תקופות החיים השונות. הדרישה של גופך לסידן גדולה מאוד בתקופת הילדות וההתבגרות, כאשר השלד גדל במהירות, וכן במשך תקופות הריון והנקה. נשים שלאחר גיל המעבר וגברים בגיל מבוגר זקוקים אף הם לכמויות סידון גדולות יותר. ככל שמתבגרים, יכולת הגוף לספוג את הסידן יורדת, וסביר כי תזדקק ליטול תרופות כאלה או אחרות אשר מפריעות ליכולת הגוף לספוג את הסידן.
עצות נוספות למניעה
חלק מן העצות שלהלן יכולות לסייע לך במניעת איבוד מסת העצם:
• פעילות גופנית.
• הוספת מוצרי סויה לתפריט היומי.
• הימנעות מעישון.
• שקילת טיפול הורמונאלי.
• הימנעות מצריכת יתר של אלכוהול.
• צמצום צריכת קפאין. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/osteosarcoma/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אוסטאוסרקומה - Osteosarcoma או Osteogenic Sarcoma, הוא גידול ממאיר של עצם שמקורו בתאים המייצרים עצם ומאופיין על ידי יצירת חומר הנקרא אוסטאוֹאיד שהוא שלב ראשון של יצירת עצם.
גידול עצם נדיר בילדים, אך במתבגרים ובמבוגרים צעירים, הוא השלישי בשכיחות לאחר ליקמיה ולימפומה. כ-60% מגידולי העצם הראשוניים, הם אוסטאוסרקומה.
גידול זה, מופיע במתבגרים במיוחד באזורים של גדילה מואצת בעצמות מסביב לברך, כתף וירך.
סיכויי הריפוי גדולים יותר בגידולים באזור הגפיים. נצפתה שכיחות-יתר של אוסטאוסרקומה בחולים עם גידול אחר מסוג רטינובלסטומה, במיוחד באזורים שהוקרנו בחולים מעל גיל 40 עם מחלת פג'ט ולאחר קרינה.
אוסטאוסרקומה מוגדרת לפי התא השולט המשגשג כאוסטיאובלסטי, כונדרובלסטי, פיברובלסטי, וטילנג'יאקטטי (הכוללים חללים מלאים דם בתוך הגידול). קיימת צורה רב-מוקדית שלא מגיבה לכל טיפול וקיימות צורות עם מהלך טוב יותר שבהן הגידול לא מערב את חלל העצם, אלא רק את העצם עצמה, הקליפה (הקורטקס).
פרופ' איין כהן
סימפטומים
התסמונת הטיפוסית מתבטאת בכאבים ונפיחות מקומית ללא חום, המתמידים לעיתים מעל חצי שנה.
אבחון ובדיקות
בצילום רנטגן מודגם אזור של הרס עצמות והסתיידויות רקמה רכה. במיפוי עצמות מודגמות פעילות באותו אזור, כאשר לכ-20%-10% מהחולים גרורות בריאות המודגמות בבדיקת טומוגרפיה מחשבית (CT). הביופסיה הכרחית כדי לבסס את האבחנה.
טיפולים ותרופות
הטיפול כולל כימותרפיה וניתוח. מתן כימותרפיה ניואג'ובנטית (כימותרפיה לפני ניתוח) משפר את היכולת לבצע שימור הגף בלי לסכן את החולה. הכימותרפיה מבוססת על שלוש מתוך ארבע תרופות: מתוטרקסט (Methotrexate), אדריאמיצין (Adriamycin), ציספלטינום (Cisplatinum) ואיפוספומיד (Ifosfomide), כאשר התרופה הרביעית ניתנת במקרים של השפעות לוואי קשות או חוסר תגובה לטיפולים האחרים. כריתת הגידול והכנסת תותב פנימי, או השתלת עצם עם אספקת הדם שלה, מקובלות היום במקום קטיעה, שהיתה נפוצה בעבר.
כ-80%-60% מהחולים ללא גרורות בעת האבחון מבריאים ללא עדות להישנות מחלה מעל חמש שנים. לעומת זאת שיעור ההחלמה מגידול עם גרורות, הוא 20% בלבד. בחולים עם גידולים יציבים ניתן לנסות טיפול ממוקד בקרינה תוך שילוב תרופות נוספות כגון ג'מסיטבין (Gemcitabine), אטופוסיד (Etoposide) וקרבופלטין (Carboplatin). |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/otoplasty/
הצמדת אוזניים (otoplasty)
ערוץ רפואה אסתטית
3 דקות קריאה
כללי
מאמרים
הצמדת אוזניים היא הליך לשינוי הצורה, המיקום או הגודל של האוזניים.
ישנם אנשים בעלי אוזניים מעוותת או בולטות, וניתוח זה, המכונה גם אוטופלסטיקה, עשוי להיות פתרון עבורם. ניתוח זה
יכול לשפר את הצורה, את המיקום או את הפרופורציה של האוזן. פגם במבנה האוזן שקיים בלידה או שמתגלה עם ההתפתחות, ניתן לתיקון, כמו גם עיוותים באוזניים שנגרמו עקב פציעה.
המטרה בניתוח זה היא ליצור
צורה טבעית של האוזן, תוך שמירה על איזון ופרופורציה לפנים. גם תיקון של עיוותים קלים יכולים להיראות משמעותיים במראה החיצוני ולתרום להערכה העצמית. אם אוזניים בולטות או פגומות מפריעות לך או לילדך, יש לפנות ל
כירורגית או
כירורג פלסטי
[1]
.
צילום: shutterstock
ניתוח הצמדת אוזניים לילדים
ילדים הם במועמדים הטובים לניתוח הצמדת אוזניים. נהוג לבצע ניתוח הצמדת אוזניים לילדים לאחר שהאוזניים הגיעו לגודלן המלא והסחוס בהן קשיח מספיק - בדרך כלל מגיל 5 ועד גיל הבגרות.
במידה ותינוק נולד עם אוזניים בולטות ועיוותים אחרים באוזניים, ישנם מקרים בהם גם סד עשוי לתקן את הבעיות הללו בהצלחה אם מתחילים מיד לאחר הלידה
[2]
.
למרות שניתוח הצמדת אוזניים משיג את התוצאות הטובות ביותר בקרב ילדים עד גיל הבגרות, ניתן לבצע אותו גם בקרב מבוגרים, שמרבים לעשות אותו בעיקר בשל ההשלכות הפסיכולוגיות של צורת האוזניים.
ניתוח הצמדת אוזניים אינו מיועד רק לאוזניים בולטות, וניתן לתקן באמצעותו גם את הבעיות הבאות:
תנוכי אוזניים ארוכים במיוחד.
אוזן מקופלת (כאשר קצה האוזן מתקפל קלפי מטה ונוטה קדימה).
אוזן קונכייה (כאשר חסרים באוזן חלקים מסוימים שאמורים להיות בה באופן נורמלי, כמו הקשת בקצה העליון וקפלים טבעיים אחרים).
הצמדת אוזניים ללא ניתוח - האם זה אפשרי
ישנם מחקרים שמראים שטיפול באמצעות סד חיצוני נמצא יעיל ובטוח בתינוקות עם עיוותים מולדים באוזניים, והוא שיפר בצורה משמעותית את מצב העיוותים באוזניים
[3]
.
הכנות לניתוח
בעת הגעה לכירורג/ית, תיערך סקירה של ההיסטוריה הרפואית - מצבים רפואיים נוכחיים וקודמים, ובעיקר אלו הקשורים לאוזניים כגון
דלקות אוזניים
. כמו כן ייבחנו התרופות הניטלות, ומעבר על כל הניתוחים שנעשו אי פעם
[2]
.
לאחר מכן, תערך בדיקה גופנית כדי לקבוע את אפשרויות הטיפול, כולל המיקום, הגודל, הצורה והסימטריה של האוזניים. במקרים מסוימים הכירורג או הכירורגית יצלמו תמונות של האוזניים לפני הניתוח ולאחריו
[2]
.
סביר להניח שתישאלו מדוע אתם רוצה בניתוח ולאילו תוצאות אתם מצפה לאחר ההליך. במידה ואתם מתאימים לניתוח, ישנם כמה דברים שיש לעשות לפני ההליך
[2]
:
מזון ותרופות – לרוב יש להימנע מאספירין, תרופות אנטי דלקתיות ותוספי צמחים, שעלולים להגביר את הדימום.
עישון - עישון מפחית את זרימת הדם בעור ויכול להאט את תהליך הריפוי. יש להפסיק לעשן לפני הניתוח ובמהלך ההחלמה.
בזמן הניתוח
לפעמים ההליך נעשה בהרדמה מקומית, במקרים אחרים בהרדמה כללית
[2]
.
טכניקות הניתוח משתנות בהתאם לסוג התיקון הנדרש. הטכניקה הספציפית שתיבחר תקבע את מיקום החתכים והצלקות. החתכים יכולים להתבצע מאחורי האוזניים או בתוך קפלי האוזניים.
לאחר ביצוע החתכים, תבצע הסרה של עודפי סחוס ו/או העור
[2]
.
הודות להתקדמות בתחום הרפואה, כיום קל הרבה יותר לעבור ניתוח הצמדת אוזניים.
קיימות מספר שיטות בהן ניתן לעצב מחדש את האוזן. באחת מהן מסירים את הסחוס של האוזן (הרכיב העיקרי במבנה האוזן). בשיטה אחרת מקפלים ותופרים את הסחוס, במקום להסיר אותו. בשיטה האחרונה מסירים את העור ולא את הסחוס.
לאחר השלמת הניתוח החתך ייסגר באמצעות תפרים.
ההליך אורך בדרך כלל כשעתיים.
אחרי הניתוח
חשוב לתכנן שמישהו יישאר אתכם ללילה הראשון, כמו גם שיסיע אתכם הביתה לאחר השחרור.
לאחר הניתוח יישארו חבישות רכות על האוזניים למשך מספר ימים. רוב המטופלים חווים אי נוחות קלה וייתכנו הפרעות שינה למשך שבוע או יותר, שכן הימנעות מלחץ על אזורי האוזניים היא חיונית
[4]
.
דברים נוספים שצפויים לאחר הניתוח
[2]
:
אי נוחות וגירוד הן תופעות נפוצות. בהתאם להמלצת הרופא/ה יש להשתמש במשככי כאבים כגון
אדוויל
. אם הכאב ותחושת אי הנוחות גוברת, יש לפנות באופן מידי לרופא/ה.
כדי למנוע לחץ על האוזניים, יש להימנע מלשכב על הצד.
יש להימנע משפשוף או מהפעלת לחץ על החתכים.
מומלץ ללבוש חולצות מכופתרות או חולצות עם צווארון רחב.
כמה ימים לאחר ניתוח התחבושות יוסרו וקיים סיכוי שהאוזניים יהיו נפוחות ואדומות. ייתכן שיומלץ לחבוש סרט רופף שמכסה את האוזניים בלילה למשך מספר שבועות. זה יעזור במניעה של משיכת האוזניים בזמן ההתהפכות במיטה. בנוגע לתפרים - חלק מהתפרים מתמוססים מעצמם, את חלקם האחר יש להסיר אצל הרופא/ה כמה שבועות לאחר הניתוח ובהתאם להמלצתו/ה
[2]
.
סיכונים
הסיכונים בניתוח הצמדת אוזניים הם מינימליים, וכך גם הצטלקות. לאחר הריפוי, צלקת דקיקה צפויה להישאר מאחורי האוזן
[4]
.
עם זאת, כמו לכל סוג אחר של ניתוח, קיים סיכון לדימום, לזיהום ולתגובה לא טובה להרדמה, כמו גם סיכונים אחרים ובהם
[2]
:
צלקות – כאמור, ייתכנו צלקות קבועות, אך הן יהיו מוסתרות מאחורי האוזניים או בתוך קפלי האוזניים.
אסימטריה במיקום האוזן - כתוצאה משינויים במהלך הריפוי.
שינויים בתחושת העור – תיתכן תחושת אלחוש באופן זמני בעור שבאזור. לעיתים רחוקות השינויים קבועים.
תגובה אלרגית - ייתכן שתהיה תגובה אלרגית לתחבושת או לחומרים אחרים המשמשים במהלך או לאחר הניתוח.
בעיות בתפרים - התפרים עלולים לגרום לדלקת בעור הפגוע.
תיקון יתר – הניתוח עלול לגרום לאוזניים להיראות מודבקות מדי לאחור.
תוצאות הניתוח
לאחר הסרת התחבושות, צפויים להיראות שינויים באופן מידי במראה האוזניים. אלו הם שינויים קבועים ואם אינך מרוצה מהתוצאות, יש לבדוק עם הכירורג/ית אפשרות לתיקון הניתוח
[2]
.
[1]
https://www.plasticsurgery.org/cosmetic-procedures/ear-surgery
[2]
https://www.mayoclinic.org/tests-procedures/otoplasty/about/pac-20394822
[3]
Ann Rehabil Med 2017;41(1):138-147 pISSN: 2234-0645 • eISSN: 2234-0653
https://doi.org/10.5535/arm.2017.41.1.138
.
[4]
https://www.hopkinsmedicine.org/otolaryngology/specialty_areas/facial-plastic-reconstructive/cosmetic/ear-pinning.html |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/oxaliplatin/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אוקסליפלאטין היא תרופה נוגדת סרטן הניתנת בשילוב פלואורואוראציל ולויקובורין (חומצה פולינית) לטיפול בחולים עם סרטן מעי בדרגה III לאחר שעברו ניתוח להסרת הגידול, או לחולים הסובלים מסרטן המעי והחלחולת בשלב מתקדם. אוקסליפלאטין נקשרת לחומר הגנטי של התא, גורמת לו נזק, וכך מונעת את צמיחתם והתחלקותם של התאים הסרטניים. מנגנון פעולה זה עלול להשפיע גם על תאים בריאים, וכמו תרופות אחרות נוגדות סרטן, אוקסליפלאטין תגרום לדיכוי יצירת תאי הדם השונים במוח העצם, הגורר בעקבותיו אנמיה ונטייה מוגברת לזיהומים ולדימום לא תקין. אוקסליפלאטין ניתנת בעירוי לתוך הוריד ותחת השגחה רפואית.
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
זריקות.
תדירות וזמן נטילה
הטיפול ניתן פעם בשבועיים למשך 6 חודשים (12 מחזורי טיפול).
טווח המינון
85 מ"ג למטר מרובע שטח גוף. התרופה ניתנת בעירוי לתוך הוריד למשך 2 עד 6 שעות (תלוי בתגובת החולה לטיפול). אוקסליפלאטין ניתנת תמיד לפני הטיפול בפלואורואוראציל.
תחילת ההשפעה
מייד, אך עשויים לחלוף מספר שבועות עד שההשפעה תורגש במלואה.
משך ההשפעה
מייד, אך עשויים לחלוף מספר שבועות עד שההשפעה תורגש במלואה.
מנה שנשכחה
לא סביר, כיוון שהתרופה ניתנת תחת השגחה קפדנית של רופאים מקצועיים.
הפסקת התרופה
הפסקת התרופה נעשית רק על-פי הוראת הרופא.
מינון עודף
התרופה ניתנת תחת השגחה קפדנית של רופאים מקצועיים. במקרה של מינון יתר התסמינים יכולים לכלול: קשיי נשימה, כאבים בחזה, נימול, הקאה.
אחסון
יש לשמור בקבוקונים סגורים בטמפרטורת החדר, 25°C, בתנאי אור רגילים. לאחר מהילה ניתן לשמור התרופה המומסת עד 24 שעות בקירור. התרופה המהולה מיועדת לשימוש חד פעמי בלבד, יש לזרוק שאריות התמיסה.
אזהרות
תזונה
אין הגבלות, אולם רצוי לשתות הרבה מים ולהמנע ממזון אשר עלול להגביר את הסיכון לבחילות ושלשולים.
נהיגה
יש לבחון את השפעת הטיפול, ובהתאם לכך לבחון את יכולת הנהיגה. ייתכנו סחרחורת, בחילות, הקאות, הפרעות ראייה.
הריון
המידע מוגבל ולכן השימוש אינו מומלץ בהריון. הרופא ישקול סיכון אל מול תועלת.
נשים בגיל הפריון צריכות להשתמש באמצעים יעילים למניעת הריון במהלך הטיפול ו-9 חודשים לאחר סיומו.
גברים צריכים להשתמש באמצעי מניעה יעילים במהלך הטיפול ו-6 חודשים לאחר סיומו.
הנקה
לא ניתן. התרופה עוברת לחלב אם ועלולה להשפיע לרעה על התינוק. מומלץ לא לקחת את התרופה או לא להיניק.
תינוקות וילדים
לא מומלץ בילדים מתחת לגיל 12, אלא בהמלצה רפואית.
קשישים
לא צפוי שינוי במינון. אין צורך בהתאמת מינון ייחודית.
דווח לרופא במקרה של
תגובות אלרגיות לכל תרופה שהיא
מחלה של מערכת העצבים ההיקפית (peripheral neuropathy)
זיהום או מגע קרוב עם חולה במחלה זיהומית לאחרונה, בעיקר אבעבועות רוח או הרפס
דיכוי מוח עצם בעבר
מחלה דנטלית
חיסונים אשר ניתנו לאחרונה
מחלת כליה
דימום
סיכון ממנת יתר
גבוה
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
אוקסליפלאטין גורמת לדיכוי יצירת תאי הדם השונים במוח העצם, הגורר בעקבותיו אנמיה ונטייה מוגברת לזיהומים ולדימום לא תקין.
יש לדווח לרופא במקרה של חום גבוה ובמידה ומתפתחים דימומים לא צפויים.
תופעות לוואי נוספות כוללות: בחילה והקאות - ניתן לשלב טיפול תרופתי נגד בחילות שיקל על תופעת לוואי זו; שלשול - מומלץ לשלב טיפול תרופתי (לופראמיד) נגד השלשול ושתיית נוזלים כדי למנוע התייבשות, אולם יש לדווח לרופא במידה והשלשול מחריף ומתמשך;
נימול בכפות הידיים או הרגליים - בד"כ תחושות אלו קשורות לקור, על-כן מומלץ להימנע משתיית משקאות קרים ומחשיפה לקור;
כאבים וכיבים בפה - מומלץ להימנע מחומרים וממזון העלולים לגרום לגירוי החניכיים; עייפות וחולשה.
תופעות לוואי פחות נפוצות: רגישות מכאיבה בגרון (דיאסתזיה) - מופיעה בזמן העירוי או מיד אחרי, נובעת מהתכווצות זמנית של מיתרי הקול הגורמת לתחושה של קושי בבליעה, בדיבור ובנשימה. תופעה זו בד"כ מופיעה מהר ונעלמת מהר ולמרות התחושות הנ"ל, הנשימה בד"כ נשארת תקינה. עם זאת, חשוב ליידע את הרופא במידה ואתה חש בתופעת לוואי זו; ירידה בספירות התאים (כל השורות) כבד: עלייה באנזימי כבד, עלייה בבילירובין, הפרעה תחושתית, בצקות, כאבים בחזה, סומק פריחה, התקרחות, זיהומים בדרכי נשימה עליונות, גודש באף, דימום אפי, כאבי פרקים עיניים, עלייה ברמת קריאטינין.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
[נוגדי קרישה, תרופות ממשפחת NSAID, מעכבי טסיות]: תרופות אלו עלולות להגביר את הסיכון לדימומים. [חיסונים חיים]: אין לתת לחולים המקבלים תרופות נוגדות סרטן. תרופות אלו מחלישות את מערכת החיסון וייתכן זיהום לאחר חיסון של נגיף חי. [תרופות המעודדות צמיחת תאי דם, כגון: GCSF, GMCSF, פילגראסטים]: אין להשתמש בתרופות אלו 24 שעות לפני ו- 24 שעות אחרי תחילת הטיפול הציטוטוקסי. [דיגוקסין]: קיים סיכון להפחתת הספיגה של דיגוקסין מהקיבה.
השפעת שימוש ממושך
הטיפול באוקסליפלאטין מלווה בבדיקות שגרתיות של ספירת תאי הדם.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/oxazepam-vaben/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אוקסאזפאם (ואבן, Vaben), שייך לקבוצת תרופות להרגעה הנקראות בנזודיאזפינים, המסייעות להקלת עצבנות, הרפיית שרירים והשראת שינה. אוקסאזפאם (ואבן, Vaben) משמש לטיפול ב
חרדה
ומצבי מתח.
חשוב לשים לב:
התרופה מיועדת לטיפול קצר טווח, לכן יש להיוועץ ברופא שבועיים-חודש לאחר תחילת הנטילה. שימוש באוקסאזפאם (ואבן, Vaben)
במשך תקופה ארוכה עלול לגרום לסבילות (ירידה בהשפעה) ולתלות.
אוקסאזפאם (ואבן, Vaben) עלול לגרום לבעיות בקואורדינציה ובערנות וקיים חשש למעידות ונפילות, במיוחד בקרב קשישים.
התרופה אוקסאזפאם (ואבן, Vaben) אינה מיועדת לילדים.
במקרים הבאים אין להשתמש באוקסאזפאם (ואבן, Vaben):
רגישות או אלרגיה לאוקסאזפאם עצמו, למרכיבי התרופה או לחומרים נוספים ממשפחת בנזודיאזפינים.
הריון
, תכנון הריון או הנקה.
בעיות חמורות בדרכי הנשימה - דיכוי נשימתי, אי ספיקה או מחלת ריאות חמורה,
הפסקות נשימה בשינה
(sleep apnea), ליקוי נשימתי חמור.
מחלות נפשיות כגון
פסיכוזות
, פוביות או אובססיות.
מיאסטניה גרביס
.
אי-ספיקת כבד חמורה.
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
טבליות. אין ללעוס או לכתוש, ניתן לחצות טבליות אוקסאזפאם (ואבן, Vaben) לפי הסימון.
תדירות וזמן נטילה
1-4 פעמים ביום עם מים.
טווח המינון
מבוגרים: 10-30 מ"ג עד ארבע פעמים ביום.
תחילת ההשפעה
תוך 1-2 שעות.
משך ההשפעה
תוך 1-2 שעות.
מנה שנשכחה
אם לוקחים אוקסאזפאם (ואבן, Vaben) פעם ביום לטיפול בנדודי שינה אין סיבה לדאגה. יש לחזור ללוח הזמנים רגיל בלילה שלמחרת אם יש צורך. במקרים אחרים יש לקחת כאשר נזכרים. אם צריך לקחת את המנה הבאה תוך שעתיים, קח מנה אחת עכשיו ודלג על המנה הבאה. אין ליטול שתי מנות יחד של אוקסאזפאם (ואבן, Vaben).
הפסקת התרופה
אם לוקחים אוקסאזפאם (ואבן, Vaben) ברציפות במשך פחות משבועיים, אפשר להפסיקה בביטחון כאשר אין בה צורך יותר.
אם משתמשים תקופה ארוכה יותר: אין להפסיק בבת אחת, אלא לאחר יעוץ ברופא, שיפקח על ירידה הדרגתית במינון. הפסקה פתאומית של התרופה עלולה לגרום לתסמיני גמילה.
מינון עודף
סביר להניח שמנה עודפת מקרית לא תגרום בעיות מיוחדות. מנות עודפות גדולות עלולות לגרום תרדמה לא רגילה, יש לפנות לרופא.
אחסון
לשמור במיכל סגור במקום קריר ויבש, הרחק מהישג ידם של ילדים
אזהרות
תזונה
אין הגבלות.
אלכוהול
אין לשתות יין ומשקאות חריפים בזמן הטיפול בתרופה
נהיגה
מומלץ להימנע מנהיגה.
הריון
אין להשתמש בהריון.
הנקה
אין להניק בזמן טיפול בתרופה זו
תינוקות וילדים
לא מומלץ מתחת גיל שנתיים, אלא בהמלצה רפואית.
קשישים
ייתכן שיהיה צורך בהפחתת המינון.
ניתוח והרדמה כללית
יש לדווח למנתח או למרדים על נטילת תרופה זו.
דווח לרופא במקרה של
מחלת כבד
מחלת כליה
בעיות בעבר של שימוש לרעה בתרופות
שימוש לרעה באלכוהול או בסמים בעבר
נטילת תרופות אחרות
חולשת שרירים
דיכאון
לחץ דם נמוך
גלאוקומה
ליקוי במערכת הנשימה
פרכוסים
פורפיריה
מחלה פסיכיאטרית
עישון
סיכון ממנת יתר
בינוני
סיכון מפיתוח תלות
בינוני
תופעות לוואי
תופעות הלוואי העיקריות של אוקסאזפאם (ואבן, Vaben) קשורות להשפעותיה המדכאות את מערכת העצבים המרכזית. השפעות אלה פוחתות בדרך כלל לאחר הימים הראשונים של הטיפול.
במקרים הבאים יש להפסיק את הטיפול באוקסאזפאם (ואבן, Vaben) לפנות לטיפול רפואי מיידי:
הופעת מחשבות טורדניות בלתי רגילות, עצבנות וחוסר מנוחה, הזיות, סיוטים, התנהגות משונה.
יש לפנות לרופא אם תופעות הלוואי הבאות (נדירות) נמשכות:
שינויים במצב הרוח, בלבול, הפרעות בזיכרון, בעיות קואורדינציה, חולשה בשרירים, רעידות, הפרעות במערכת העיכול, בעיות במתן שתן, עייפות, ירידה בלחץ הדם, הפרעות בראיה ובדיבור,
כאב ראש
,
פריחה
, הפרעות בתפקודי כבד, צהבת, שינויים בחשק המיני, עיקצוצים בעור, פרכוסים, התכווצויות, צלצולים באוזניים, שינויים בכמות הרוק, אצירת נוזלים, עילפון.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
שילוב אוקסאזפאם (ואבן, Vaben) עם תרופות הבאות עלול לגרום לתגובות בלתי רצויות, סיכונים או להפחית מיעילות הטיפול:
תרופות שפועלות על מערכת העצבים המרכזית כמו תרופות להרגעה או לשינה, לטיפול בדיכאון ובחרדה, נוגדי פסיכוזה, לטיפול באפילפסיה או בפרקינסון, חומרים מרדימים לניתוח, משככי כאב נרקוטיים, חומרים לטיפול באלרגיה - עלולים להגביר את ההשפעות של אוקסאזפאם (ואבן, Vaben) על מערכת העצבים המרכזית ולהיפך, אוקסאזפאם עלול להגביר את השפעותיהם.
תרופות לטיפול באפילפסיה (כמו פניטואין), ריפאמפין, גלולות למניעת הריון - עלולות להוריד את ריכוז האוקסאזפאם בדם או את השפעתו.
תרופות אנטי-ויראליות - עלולה להיווצר ירידה ברמות התרופות.
תרופות להורדת לחץ דם ולהרפיית שרירים - אוקסאזפאם (ואבן, Vaben) עלול להגביר את השפעתם.
השפעת שימוש ממושך
התרופה אוקסאזפאם (ואבן, Vaben) נועדה לטיפולים קצרי טווח, של 2-4 שבועות. שימוש רציף במשך מספר שבועות עלול להביא לסבילות (ירידה בהשפעה) ולהתפתחות של תלות, במיוחד במינונים גבוהים מהממוצע.
כמו כן, שימוש קבוע באוקסאזפאם (ואבן, Vaben) עלול להוביל לשינויים בהתנהגות ולמחשבות טורדניות.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/oxcarbazepine/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אוקסקארבאזפין, הדומה מבחינה כימית לקארבאמאזפין, היא תרופה נוגדת
פירכוסים
המתאימה לטיפול בהתקפים טוניים-קלוניים כלליים ראשוניים ולטיפול בהתקפים חלקיים.
מחקרים הראו כי אוקסקארבאזפין יעילה כמו ואלפרואט, קארבאמאזפין ופניטואין. בניגוד לקארבאמאזפין, אוקסקארבאזפין גורם לפחות תופעות לוואי הקשורות במערכת העצבים כגון סחרחורת, או הפרעות במערכת הדם כגון ירידה במספר תאי הדם הלבנים (
לויקופניה
).
יתרון חשוב של אוקסקארבאזפין על פני קארבאמאזפין הוא שלרוב אין צורך לבצע בדיקות דם תקופתיות לניטור רמות התרופה בגוף ותמונת הדם. בנוסף, יש לאוקסקארבאזפין פחות תגובות עם תרופות אחרות מאשר לקארבאמאזפין. אוקסקארבאזפין ניתן כאפשרות הראשונה לטיפול, כתוספת לתרופות אחרות, או כתחליף לאלו אשר אינם יכולים לסבול או שאינם מגיבים לתרופות אחרות נוגדות פירכוסים.
התרופה משמשת למניעת התקפי
אפילפסיה
.
התרופה אינה מרפאת את המחלה, אלא רק פועלת למניעת התקפים כל עוד נוטלים את התרופה.
בדומה לקארבאמאזפין, גם אוקסקארבאזפין ניתן לטיפול בכאב כתוצאה מנזק לעצבי הגולגולת, כמו למשל כאב בעצב המשולש.
צילום: shutterstock
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
טבליות. ניתן לחצייה.
תדירות וזמן נטילה
פעמיים ביום. במהלך או לאחר ארוחה.
טווח המינון
אפילפסיה, כטיפול בודד במבוגרים: 600-2400 מ"ג ליום. בשילוב עם תרופות אחרות: מבוגרים: 600-1200 מ"ג ליום; ילדים בגיל 4-16: התחלה: 8-10 מ"ג/ק"ג/יום, עד 600 מ"ג/ליום; מנת אחזקה על פי משקל גוף: 20-29 ק"ג: 900 מ"ג ליום, 29-39 ק"ג: 1200 מ"ג ליום, מעל 39 ק"ג: 1800 מ"ג ליום. כאב העצב המשולש: 900-2400 מ"ג ליום.
תחילת ההשפעה
תוך 4-6 שעות.
משך ההשפעה
תוך 4-6 שעות.
מנה שנשכחה
יש לקחת מייד כשנזכרים. אם קרב הזמן לנטילת המנה הבאה, קח את המנה הבאה כרגיל. אין לקחת מנה כפולה.
הפסקת התרופה
אין להפסיק את התרופה באופן פתאומי. דבר זה עלול להגביר את הסיכון להתקפים. יש להיוועץ ברופא.
מינון עודף
סביר להניח שמנה עודפת מקרית לא תגרום בעיות, אך אם מבחינים בתסמינים מיוחדים או אם נלקחה מנה עודפת גדולה יש ליידע את הרופא.
אחסון
אין לאחסן מעל 30 מעלות צלזיוס.
אזהרות
תזונה
אין הגבלות.
אלכוהול
יש להימנע משתיית אלכוהול בזמן נטילת תרופה זו.
נהיגה
מומלץ לשקול את יכולות הנהיגה, כיוון שהתרופה עלולה לגרום לסחרחורת, נמנום, הפרעות ראייה. יכולת הנהיגה עשויה להיות מושפעת גם מהמחלה עצמה.
הריון
יש לידע את הרופא בהיריון, ובתכנונו.
חשוב להימנע מהתקפי אפילפסיה במהלך היריון.
עם זאת, גם נטילת תרופה זו (או אחרות אנטי-אפילפטיות) במהלך היריון עלולה לסכן את התינוק.
לא ניתן לשלול את הסיכון להפרעות נוירו-התפתחותיות בילדים שאמם סובלת מאפילפסיה ומטופלת באוקסקרבזפין. הרופא יסביר לגבי יתרונות וסיכונים אפשריים לצורך קבלת החלטה לגבי המשך טיפול.
הנקה
התרופה עוברת לחלב אם, ובנטילתה יש להתייעץ עם הרופא טרם ההנקה. למרות מידע קיים המצביע על כמות קטנה של חומר פעיל שעוברת לתינוק היונק, לא ניתן לשלול תופעות לוואי בתינוק. הרופא ידבר על תועלות וסיכונים אפשריים בהנקה תוך כדי הטיפול. במצב של הנקה במהלך הטיפול באוקסקארבאזפין, ותינוק ישנוני באופן מוגבר או במצב היעדר עליה מספקת במשקל- יש לפנות מיידית לרופא.
תינוקות וילדים
יש צורך בהפחתת המינון בהתאם לגיל ולמשקל. ניתן להשתמש בילדים בני שנתיים ומעלה, יתכן שהרופא ימליץ על ניטור תיפקוד בלוטת התריס לפני הטיפול ובמהלכו.
קשישים
ניתן להשתמש בתרופה במבוגרים מעל גיל 65 ,תוך הקפדה על הנחיות הרופא.
ניתוח והרדמה כללית
יש לעדכן את הצוות המטפל בנטילת תרופה זו.
דווח לרופא במקרה של
שתיה מרובה של אלכוהול
מחלת כבד או כליה
תגובה אלרגית בעבר לתכשיר מקבוצה זו
תוצאות חריגות בבדיקות דם
מחשבות פגיעה עצמית ואובדנות
הריון
הנקה
סיכון ממנת יתר
נמוך
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
תרופה זו נסבלת בדרך כלל היטב על-ידי מרבית החולים. תופעות הלוואי הנפוצות הן: סחרחורת, ישנוניות, עייפות, כפל ראייה, בחילה, הקאה, כאבי בטן, צמרמורת. עלייה במשקל, חוסר מנוחה גופנית.
אקנה
, נשירת שיער, הפרעות זיכרון.
תופעות לוואי המחייבות פנייה מיידית לרופא:
כאב ראש, רעד, תחושת עקצוץ בכפות הידיים וכפות הרגליים, הקאות, פריחה בעור, מחזורי ווסת לא סדירים, צלילים באוזניים שאין להם הסבר, הפרעות בתאום התנועות (קואורדינציה), תנודות במצב הרוח באופן תדיר, חרדה,
דיכאון
, הפרעות בדיבור.
מחלות של העצמות כגון
אוסטאופניה
(צפיפות עצם נמוכה) ואוסטאופורוזיס (דלדול העצם) דווחו במטופלים המקבלים טיפול ממושך כמו גם שברים בעצמות.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
יש לעדכן רופא/רוקח בנטילת תרופות אחרות, כולל תרופות ללא מרשם וכן תוספי תזונה, בייחוד עבור:
אמצעי מניעה הורמונליים (כמו גלולות למניעת הריון)
תרופות אחרות לטיפול באפילפסיה (כמו קרבמזפין, פנוברביטל או פניטואין)
ריפמפיצין פלודיפין (לטיפול בלחץ דם גבוה)
תרופות המורידות את רמת הנתרן בדם כמו תרופות משתנות.
תרופות המווסתות את מערכת החיסון (כמו ציקלוספורין)
קארבאמאזפין: עלול להפחית את השפעתו של אוקסקארבאזפין.
פלודיפין: אוקסקארבאזפין עלול להפחית את השפעתו של פלודיפין.
גלולות למניעת הריון: אוקסקארבאזפין עלול להפחית את השפעותיהן של גלולות למניעת הריון. יש להיוועץ ברופא.
פנוברביטאל: אוקסקארבאזפין עלול להגביר את השפעתו של פנוברביטאל, בעוד השפעתו של אוקסקארבאזפין פוחתת.
פניטואין: אוקסקארבאזפין עלול להגביר את השפעתו של פניטואין, בעוד השפעתו של אוקסקארבאזפין פוחתת. יש לבדוק רמות פניטואין.
ואלפרואט: תרופה זו עלולה להפחית את השפעתו של אוקסקארבאזפין.
וראפאמיל: אוקסקארבאזפין עלול להפחית את השפעתו של וראפאמיל, בעוד שהשפעתו של אוקסקארבאזפין עלולה לפחות.
השפעת שימוש ממושך
דווחו מחלות של העצמות, כמו גם שברים.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/oxerutines/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
התרופה מסייעת בטיפול ב
דליות
(ורידים נפוחים), משמשת להקלה בסימנים הנובעים מהפרעות בוורידי הרגליים (אי ספיקה כרונית של ורידים). השפעתה נוגדת בצקות, ומפחיתה את הצטברות הנוזלים ברקמות ברגליים (נפיחות או בצקת) וכך מקלה על סימנים כמו רגליים כבדות, עייפות, מתח ועקצוץ ברגליים.
אוקסרוטינס הינו חומר המשתייך למשפחת הביופלבנואידים - משפחת חומרים טבעיים, בעלת השפעה נוגדת חמצון חזקה. הביופלבנואידים ידועים כמחזקים ומונעים הזדקנותם של כלי הדם ושומרים על גמישותם. על כן הם מסייעים בטיפול במחלות כלי דם כגון: פגיעה בכלי דם בלב ודלקות ורידים והם תורמים לפעילות אנטי-אלרגית ואנטי-דלקתית.
צילום: shutterstock
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
קפסולות
תדירות וזמן נטילה
2-3
פעמים ביום. מומלץ להמשיך בטיפול עד להעלמות כל התסמינים.
טווח המינון
כמוסות, מינון מקובל - 2-3 כמוסות ביום, בזמן הארוחות.
תחילת ההשפעה
השפעה מתקבלת תוך מספר שעות.
משך ההשפעה
השפעה מתקבלת תוך מספר שעות.
מנה שנשכחה
במקרה ונשכחה מנה יש לקחתה מייד כשנזכרים, אלא אם הגיע הזמן למנה הבאה ואז יש לדלג על זו שנשכחה ולהמשיך כרגיל.
הפסקת התרופה
ניתן להפסיק הטיפול ברגע שהתסמינים חולפים.
מינון עודף
באופן עקרוני אין חשש לתופעות רעילות במינון עודף, אך במידה ומופיעים תסמינים חריגים יש לפנות לרופא.
אזהרות
תזונה
יש ליטול התרופה עם או אחרי הארוחה.
אלכוהול
מומלץ להגביל את כמות השתייה, אלכוהול עלול להגביר את תופעות הלוואי של תרופה זו.
נהיגה
במקרים נדירים מאוד דווח על עייפות וסחרחורות. במקרה כזה- אין לנהוג.
הריון
יש להתייעץ עם הרופא טרם שימוש, ורק במקרים שבהם ישנה נחיצות ודאית. לאחר התייעצות עם רופא ובהתאם להנחיותיו- שימוש רק החל מהחודש הרביעי להיריון, שכן אין מספיק ניסיון עם תרופה זו בחודשי ההיריון הראשונים.
הנקה
אין מחקרים בבני אדם לגבי המעבר של החומר הפעיל לחלב אם. בניסויים בבעלי חיים, עקבות של החומר הפעיל שזוהו בחלב אם, נמצאו כחסרי משמעות קלינית. לכן סביר להניח שלא צפוי נזק לתינוק אנושי.
תינוקות וילדים
בטיחות השימוש בילדים ובצעירים מתחת גיל 18 שנה לא נקבעה. השימוש בקבוצת גיל זו אינו מומלץ.
קשישים
סבירות גבוהה יותר לתופעות לוואי. ייתכן שיהיה צורך בהפחתת המינון.
דווח לרופא במקרה של
תגובה אלרגית לתרופה זו
סיכון ממנת יתר
נמוך
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
תופעות לוואי נדירות: הפרעות במערכת העיכול, תגובות אלרגיות בעור,
סרפדת
, גרד.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
לא ידוע
.
יש לעדכן רופא/רוקח באשר לנטילת תרופות אחרות, כולל תרופות ללא מרשם וכן תוספי תזונה.
השפעת שימוש ממושך
באופן כללי לא קיימת בעיה בשימוש ארוך טווח, אך במידה והבעיה שלשמה ניתן הטיפול מתמשכת מומלץ להיוועץ ברופא.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/oxolamine/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אוקסולאמין הינו חומר אנטי דלקתי המשמש לטיפול בזיהום כרוני או אקוטי במערכת הנשימה המלווה בשיעול יבש כגון: דלקת סימפונות (ברונכיטיס), דלקת קנה הנשימה ושיעול בקרב מעשנים. להבדיל ממדכאי השיעול הנארקוטיים, אין סיכון של תלות עם אוקסולאמין, ובדומה למדכאי שיעול אחרים, אין להשתמש באוקסולאמין לטיפול בשיעול המייצר ליחה, או בשיעול שסיבתו אינה ברורה. המינון המומלץ למבוגרים עלול לעבור על צריכת הסורביטול היומית המותרת לחולי סוכרת (שהינה 25 גרם ליום).
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
סירופ.
תדירות וזמן נטילה
יש ליטול מנה כל 4 שעות.
טווח המינון
מבוגרים וילדים מעל גיל 12 שנים: 30-15 מ"ל כל 4 שעות. ילדים בגילאי 2-12 שנים: 10 מ"ל כל 4 שעות.
תחילת ההשפעה
אם לא חל שיפור במצב הבריאותי תוך 7 ימים יש לפנות לרופא.
משך ההשפעה
אם לא חל שיפור במצב הבריאותי תוך 7 ימים יש לפנות לרופא.
מנה שנשכחה
במקרה ונשכחה מנה יש לקחתה מייד כשנזכרים, אלא אם הגיע הזמן למנה הבאה ואז יש לדלג על זו שנשכחה ולהמשיך כרגיל.
הפסקת התרופה
ניתן להפסיק הטיפול בתכשיר במידה ואין בו צורך יותר.
מינון עודף
אין מידע לגבי מינון עודף.
אזהרות
תזונה
אין הגבלות.
אלכוהול
מומלץ להגביל את כמות השתייה, אלכוהול עלול להגביר את תופעות הלוואי של תרופה זו.
נהיגה
מומלץ להימנע מנהיגה.
הריון
למרות שהשימוש בתכשיר איננו מצוי בגדר התווית נגד, מומלץ להשתמש תחת המלצת רופא בלבד.
הנקה
התרופה עוברת לחלב אם ועלולה להשפיע על התינוק. מומלץ להיוועץ ברופא.
תינוקות וילדים
יש צורך בהפחתת המינון בהתאם לגיל ולמשקל.
קשישים
סבירות גבוהה יותר לתופעות לוואי. ייתכן שיהיה צורך בהפחתת המינון.
דווח לרופא במקרה של
הריון
הנקה
מחלת כבד
סוכרת
סיכון ממנת יתר
נמוך
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
תופעות לוואי אפשריות כוללות: חוסר נוחות בקיבה או צרבת, כאשר ניתן להימנע מתופעות אלו על ידי נטילת התרופה לאחר הארוחות. כמו כן תיתכן הרגשת אלחוש קלה בחלל הפה הנעלמת תוך זמן קצר.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
[תרופות נגד קרישת דם]: בשילוב אוקסולאמין עם תרופות נוגדות קרישת דם גובר הסיכון להארכת זמן פרותרומבין. יש לנטר בקפידה INR.
השפעת שימוש ממושך
אין להשתמש בתכשיר לתקופה שעולה על 7 ימים במידה ואין שיפור במצב הבריאותי.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Subsets and Splits