text
stringlengths 3
24.4k
|
|---|
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/alitretinoin/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אליטרטינואין הוא חומר פעיל שנמצא בתרופה טוקטינו (Toctino) ומשמש לטיפול ב
אקזמה
(מחלת עור דלקתית) כרונית חמורה בכפות הידיים. אליטרטינואין (טוקטינו) ניתן לטיפול במקרים בהם מריחת תכשירים על בסיס סטרואידים אינה עוזרת.
אליטרטינואין שייך לקבוצת הרטינואידים (נגזרות של ויטמין A).
קראו עוד:
אקזמה בידיים
מתי אסור להשתמש בתרופה
אין להשתמש באליטרטינואין (טוקטינו) במקרים הבאים:
רגישות לחומר הפעיל עצמו, למרכיבים האחרים של התרופה או לתרופות אחרות מקבוצת רטינואידים.
מחלת כבד או כליות חמורה.
רמת כולסטרול או טריגליצרידים גבוהה בדם.
חוסר איזון בפעילות בלוטת התריס, שאינו מטופל.
עודף משמעותי של ויטמין A בגוף (היפר-ויטמינוזיס A).
בו-זמנית עם נטילת טטרציקלינים (סוג של אנטיביוטיקה).
אין להשתמש במהלך הריון או הנקה. נשים בגיל הפוריות יכולות ליטול את התרופה רק אם הן משתמשות באמצעי מניעה יעילים, אחרי שבדקו שהן אינן בהריון.
חשוב לשים לב
בתקופת הטיפול בטוקטינו (אליטרטינואין) יש להקפיד על מעקב של רופא עור (דרמטולוג).
יש להימנע מכניסה להריון חודש לפני תחילת הטיפול, בתקופת הטיפול ועד חודש לאחר הפסקת הטיפול, כיוון שהתרופה עלולה לגרום להפלה או למומים מולדים.
התרופה עלולה לגרום לגירוי בעור עקב חשיפה לשמש או מנורות שיזוף, לכן מומלץ לדאוג להגנה מתאימה כמו בגדים ארוכים או קרם הגנה ולהמעיט בשעות שנמצאים בשמש.
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
כמוסות. אין לחצות או ללעוס את הכמוסות.
תדירות וזמן נטילה
פעם ביום, עם אוכל.
טווח המינון
10-30 מ"ג פעם ביום, בהתאם לתגובת המטופל. במקרה של תופעות לוואי משמעותיות, הרופא ימליץ על המינון הנמוך.
תחילת ההשפעה
בהתאם לחומרת המחלה ותגובת המטופל. אם לא הייתה הטבה ב-12 שבועות של טיפול, עדיף להפסיק את הטיפול.
משך ההשפעה
בהתאם לחומרת המחלה ותגובת המטופל. אם לא הייתה הטבה ב-12 שבועות של טיפול, עדיף להפסיק את הטיפול.
מנה שנשכחה
יש לקחת מנת אליטרטינואין (טוקטינו) שנשכחה ברגע שנזכרים או לדלג עליה אם מתקרב מועד נטילת המנה הבאה. בשום פנים ואופן אין ליטול שתי מנות יחד.
הפסקת התרופה
אין להפסיק את הטיפול מבלי להיוועץ ברופא, אפילו אם מרגישים טוב.
מינון עודף
יש לפנות לרופא אם נלקח מינון עודף.
התסמינים הנפוצים של מינון יתר כוללים כאבי ראש חמורים, הסמקה בפנים,
שלשול,
עלייה ברמת הטריגליצרידים בדם. השפעות אלו הן הפיכות.
אחסון
יש לשמור במקום קריר ויבש (עד 25 מעלות).
אזהרות
תזונה
יש ליטול אליטרטינואין (טוקטינו) עם אוכל.
אלכוהול
מומלץ להימנע משתיית אלכוהול בזמן נטילת תרופה זו.
נהיגה
יש להימנע מנהיגה עד שלומדים כיצד התרופה משפיעה, כיוון שתרופה זו עלולה לגרום לטשטוש.
הריון
אליטרטינואין (טוקטינו) אסור בהריון. הרופא יבצע
בדיקת הריון
כדי לשלול הריון לפני מתן התרופה. יש לשלול מצב הריון במשך חודש לאחר סיום הטיפול.
הנקה
אין להניק בזמן טיפול בתרופה זו
תינוקות וילדים
התרופה אינה מיועדת לילדים ומתבגרים מתחת לגיל 18.
קשישים
ייתכן שיהיה צורך בהפחתת המינון.
סיכון ממנת יתר
בינוני
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
מתי יש להפסיק טיפול באליטרטינואין (טוקטינו)?
יש להפסיק את השימוש באליטרטינואין (טוקטינו) ולפנות מיד לרופא אם מתפתחים כאבי ראש מתמשכים, בחילה, הקאה, הפרעות או שינויים בראייה, כאב בטן חמור שיכול להיות מלווה בשלשול או תגובה אלרגית חריפה.
יש לפנות לרופא בהקדם האפשרי אם חלה החמרה בדיכאון או בעיות נפשיות אחרות, במיוחד חרדה, תוקפנות, תסמינים פסיכוטיים, עצבות, נטייה לבכי ובמקרים חמורים גם מחשבות על פגיעה עצמית או אובדנות.
תופעות לוואי של אליטרטינואין (טוקטינו)
תופעות הלוואי השכיחות של התרופה כוללות כאב ראש, עליה ברמות השומנים בדם, ירידה בקרישיות הדם, ירידה במספר תאי הדם האדומים והלבנים בבדיקות דם, עליה בטרומבוציטים (טסיות דם), ירידה ברמת הורמון התריס,
דלקת עיניים ועפעפיים, עיניים יבשות ומגורות, הסמקה, כאבי שרירים ומפרקים (רצוי להימנע מפעילות גופנית אינטנסיבית, מחשש להיווצרות רמה גבוהה של תוצרי פירוק שריר בדם), יובש בעור, יובש בשפתיים ובפנים, אדמומיות או פריחה מגרדת בעור, אקזמה, דלקת בעור, נשירת שיער.
תופעות לוואי שאינן שכיחות: גרד, קילוף או פריחה בעור, אקזמה כתוצאה מיובש בעור, דימום מהאף, צמיחת יתר של העצמות (כולל הפרעות בעמוד השדרה - דלקת וקשיון החוליות).
במקרים נדירים אליטרטינואין (טוקטינו) עלול לגרום גם לדלקת בכלי הדם ולבעיות בראיית לילה (בדרך כלל הפיכות).
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
שילוב אליטרטינואין (טוקטינו) עם תרופות הבאות עלול לגרום להפרעה בפעילות של כל אחת מהן או להחמרת תופעות הלוואי:
תרופות אחרות ממשפחת הרטינואידים כמו איזוטרטינואין, ויטמין A ונגזרות של ויטמין A או תרופות אנטיביוטיות מסוג טטרציקלין.
קטוקונאזול (תרופהאנטי-פטרייתית).
סימבסטטין
(להורדת כולסטרול).
תרופות או תכשירים צמחיים המכילים את צמח המרפא היפריקום (St. John's Wart).
השפעת שימוש ממושך
אליטרטינואין (טוקטינו) ניתן לטיפול של 12-24 שבועות, במהלכן הרופא ימליץ על ביצוע בדיקות שגרתיות של תפקודי כבד, שומנים בדם ורמת הסוכר בדם לצורך מעקב.
יתכן שנשים בגיל הפוריות המטופלות באליטרטינואין (טוקטינו) יצטרכו לבצע
בדיקות הריון
גם במהלך הטיפול, לפי הצורך.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/allergy-in-animals/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
מחלה בה מערכת החיסון של בעל החיים מגיבה בצורה לא תקינה לחומרים אשר לרוב אינה אמורה להגיב אליהם, או להגיב בצורה קלה.
במצב של אלרגיה, נוגדנים מסוג IGE מגיבים לחומרים שונים ומפעילים תאים במערכת החיסון הגורמים לתופעות האלרגיות השונות.
סימפטומים
סימני האלרגיה יכולים להיות עוריים, כגון נפיחויות בפנים או על-פני העור, דלקות עור או דלקות אוזניים, סימני מערכת עיכול במצבים של אלרגיה למזון (כגון שלשולים) או גירודים וקשקשת, בייחוד באזורים ספציפיים, באם מדובר באלרגיה לפרעושים (לדוגמא, בשורש הזנב בכלבים).
סיבות וגורמי סיכון
בבעלי חיים, קיימים שלושה סוגי אלרגיות עיקריים: אלרגיה לחומרים נשאפים (אטופי), אלרגיה לפרעושים ואלרגיה למזון. בנוסף, עלולות להתפתח תגובות אלרגיות גם במגע עם חומרים שונים או לעקיצות כגון עקיצות דבורה או אפילו לעקיצות יתושים.
טיפולים ותרופות
הטיפול באלרגיה כולל הימנעות מהגורם (כגון טיפול בפרעושים, במקרה של אלרגיה אליהם) או דה-סנסיטיזציה, היא הזרקת האלרגן בכמויות קטנות ובמינונים עולים כדי להרגיל את הגוף אליו ולמנוע את תופעת האלרגיה. טיפול בסימנים יכול לכלול שימוש באנטי-היסטמינים או סטרואידים. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/allergy/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אלרגיה היא תגובה של המערכת החיסונית לחומר זר, כמו אבקת פרחים (פולן), ארס (עקיצה) של דבורה, או קשקשים של בעלי חיים.
המערכת החיסונית
מייצרת חלבון המכונה נוגדני IgE. נוגדנים אלו מגנים על הגוף מפני פולשים בלתי רצויים, שעלולים לגרום למחלות או ל
זיהומים
. כאשר יש לאדם אלרגיה לחומר מסוים, המערכת החיסונית שלו מייצרת נוגדנים שמזהים את האלרגנים המסוימים כגורם מזיק, על אף שאינם כאלה. זיהוי זה גורם לשחרור היסטמינים וחומרים נוספים, הגורמים להופעתם של תסמיני האלרגיה.
אלרגיות יכולות להופיע בצורות שונות: אלרגיה בעור, אלרגיה בגוף, ועוד. הן יכולות להוביל לתסמינים הקשורים בעור, בסינוסים, בדרכי הנשימה וב
מערכת העיכול
. חומרתה של אלרגיה משתנה מאדם לאדם ויכולה לנוע מגירוי קל ועד אנפילקסיס – מצב חירום שעלול לגרום למוות. לא ניתן לרפא אלרגיות, אולם קיימים מספר טיפולים המסייעים להקלה על התסמינים של אלרגיה.
סימפטומים
תסמיני אלרגיה תלויים באלרגיה הספציפית של כל אחד. הם יכולים לבוא לידי ביטוי בדרכי הנשימה, בסינוסים ובמעברי האף, בעור ובמערכת העיכול. ברב המקרים, תגובה אלרגית היא מטרד מרגיז שתסמיניו קלים. תגובות אלרגיות חריפות עלולות להיות מסוכנות יותר, משום שהן עלולות להשפיע על מספר מערכות איברים בגוף. במקרים חמורים במיוחד אלרגיה עלולה לעורר תגובה שתגרום למוות, תופעה זו מוכרת בשם אנפילקסיס.
תסמינים נפוצים של
קדחת השחת
, המכונה גם דלקת אלרגית באף:
- גודש באף
- גירוד ודליפה מהאף
- גירוד, דמעות או נפיחות בעיניים (דלקת בלחמית העין)
- קרדית האבק, גורם לנזלת אלרגית כרונית, בעיות בעור- סוג אלרגיה לאבק.
תסמינים נפוצים של דלקת אטופית בעור (
אטופיק דרמטיטיס
, אסטמה של העור), המכונה גם בשם אקזמה:
- גירוד בעור, נזלת אלרגית
- אדמומיות בעור
- קשקשים או קילופים בעור
תסמינים נפוצים של אלרגיה למזון:
- עקצוץ בפה
- התנפחות השפתיים, הלשון, הפנים או הגרון
-
חרלת
(אורטיקריה)
- אנפילקסיס
תסמינים נפוצים של אלרגיה לעקיצה של חרק:
- התנפחות של שטח גדול (בצקת) באזור העקיצה
- גירוד או חרלת (אורטיקריה) בכל הגוף
- שיעול, התכווצות בחזה, חרחורים וצפצופים בזמן הנשימה או קוצר נשימה
- אנפילקסיס
תסמינים נפוצים של אלרגיה לתרופה:
- סרפדת (אורטיקריה)
- גירוד בעור
- פריחה
- התנפחות בפנים
- חרחורים וצפצופים בזמן הנשימה
- אנפילקסיס
- אנפילקסיס
סוגים מסוימים של אלרגיה, כולל אלרגיה למזון ולעקיצות של חרקים, עלולים לגרום לתופעה חמורה, המכונה בשם אנפילקסיס. זוהי תופעה שעלולה להסתיים במוות ומחייבת טיפול רפואי דחוף. היא משפיעה על מספר מערכות איברים בגוף ומסוגלת לגרום להלם (שוק).
סימנים ותסמינים של אנפילקסיס כוללים:
- איבוד ההכרה
- סחרחורת
- קוצר נשימה חמור
- דופק מהיר וחלש
- פריחה בעור
- בחילות והקאות
- התנפחות של דרכי הנשימה, שעלולה לחסום את הנשימה
במקרה של תגובה אלרגית חמורה (אנפילקסיס), יש ליצור קשר עם מגן דוד אדום הקרוב ביותר, או לפנות לקבלת טיפול רפואי דחוף. במידה ונושאים מזרק אדרנלין (אפינפרין) להזרקה עצמית, יש להשתמש בו באופן מיידי. גם אם התסמינים משתפרים לאחר הזרקת חירום של אדרנלין, עדיין יש צורך לפנות לחדר מיון, על מנת לוודא שהתסמינים לא יופיעו שוב, כאשר תפוג השפעת הזריקה.
סיבות וגורמי סיכון
תגובה אלרגית מתחילה כאשר המערכת החיסונית טועה בזיהוי של חומר בלתי מזיק ומזהה אותו כפולש מסוכן. במקרה כזה המערכת החיסונית מייצרת נוגדנים, שעומדים תמיד במצב הכן למלחמה באלרגן המסוים. בעתיד כאשר הגוף יחשף שוב לאותו אלרגן, נוגדנים אלו יגרמו לשחרור של מספר כימיקלים של המערכת החיסונית, כמו היסטמינים למשל, שיגרמו לתסמינים של אלרגיה.
גורמים מעוררי אלרגיה נפוצים כוללים:
אלרגנים הנישאים באוויר, כמו אבקת פרחים (פולן), קשקשים של בעלי חיים, קרדית האבק ועובש.
מזונות מסוימים, במיוחד בוטנים, אגוזים, חיטה, סויה, דגים, רכיכות, ביצים וחלב.
ארס של חרקים, כמו עקיצת דבורה, או עקיצה של צרעה.
תרופות, במיוחד פניצילין או סוגים של אנטיביוטיקה המבוססים על פניצילין.
גומי טבעי (לטקס) או חומרים אחרים, שאם באים איתם במגע הם עלולים לגרום לתגובות אלרגיות בעור.
הסיכון להתפתחות של אלרגיה עולה בקרב:
בעלי היסטוריה משפחתית של אסטמה או אלרגיות. הסיכון לאלרגיות עולה בקרב קרובי משפחה של חולי אסטמה או אלרגיות, כמו קדחת השחת, סרפדת או אקזמה.
ילדים. למרות שניתן לפתח אלרגיה בכל גיל, ילדים מועדים יותר לפיתוח של אלרגיות מאשר מבוגרים. לעתים אלרגיה אצל ילדים מתגברת כאשר הם מתבגרים. יחד עם זאת, במקרים רבים אלרגיות נעלמות בשלב כלשהו ולאחר מכן חוזרות בזמן מסוים בעתיד.
חולי אסטמה או אנשים הלוקים באלרגיה. הסיכון לסבול ממצב של אלרגיה גבוה יותר בקרב חולי אסטמה. כמו כן, אנשים שיש להם אלרגיה מסוימת, סביר להניח שיפתחו אלרגיה גם לדברים נוספים.
אבחון ובדיקות
על מנת להעריך האם יש לכם אלרגיה, הרופא מבצע
בדיקת אלרגיה
:
ישאל שאלות מפורטות לגבי סימנים ותסמינים.
יבצע בדיקה גופנית.
יבקש רישום של יומן מפורט של התסמינים וגורמים מעוררים אפשריים.
במקרה של אלרגיה למזון, הרופא:
יבקש רישום יומן מפורט של המזונות הנצרכים.
יבקש להימנע מאכילת מזון מסוים ("דיאטת אלימינציה") – ואז יבקש לחזור ולאכול את המזון על מנת לבדוק האם המזון המסוים הוא זה שגורם לתגובה האלרגית.
רופא אלרגיה
עשוי להמליץ על אחת משתי הבדיקות הבאות:
בדיקת עור. בבדיקה זו דוקרים את העור וחושפים אותו לכמויות קטנות של החלבון שנמצא באלרגן הפוטנציאלי. במידה וקיימת רגישות (אלרגיה) תתפתח נפיחות (סרפדת) באזור הבדיקה, על העור. המומחים לאלרגיה על פי רב מצוידים בכלים הטובים ביותר לביצוע בדיקות עור ולהבנת תוצאותיהן.
בדיקת דם. בדיקת דם (לעתים מכונה רדיו-אלרגוסורבנטית או בדיקתRAST ), מודדת את תגובת המערכת החיסונית לאלרגן מסוים, על ידי מדידת כמות הנוגדנים גורמי אלרגיה בזרם הדם, המוכרים בשם אימונוגלובולין E (IgE). דגימת דם נשלחת אל מעבדה רפואית, שם בודקים האם היא מכילה סימנים לרגישות לאלרגנים מסוימים.
סיבוכים אפשריים
אלרגיה מעלה את הסיכון לבעיות רפואיות אחרות, ביניהן:
אנפילקסיס
. אדם הלוקה באלרגיות חריפות, נמצא בסיכון גבוה לאנפילקסיס, שהיא תגובה הנגרמת כתוצאה ממאפיניים של אלרגיה. אניפילקסיס קשורה בעיקר לאלרגיה למזון וכן אלרגיה לארס של חרקים.
אלרגיה אחרת
. אנשים הלוקים במאפיינים של אלרגיה מסוג אחד, נמצאים בסיכון גבוה להתפתחות של אלרגיה נוספת למשהו אחר.
אסטמה
. אנשים הלוקים באסטמה – תגובה של המערכת החיסונית שמשפיעה על דרכי האוויר ועל הנשימה - נוטים יותר לפתח אלרגיות. במקרים רבים האסטמה מתעוררת כתוצאה מחשיפה לאלרגן סביבתי (אסטמה שנגרמת כתוצאה ממצב של אלרגיה).
דלקת אטופית בעור - אקזמה, סינוסיטיס וזיהומים באוזניים או בראות
. הסיכון לתופעות אלו עולה בקרב אנשים הלוקים בקדחת השחת, אלרגיה לבעלי חיים, או אלרגיה לעובש.
זיהום פטרייתי בסינוסים או בריאות
. הסיכון לתופעות אלו, המוכרות בשם סינוסיטיס פטרייתי ופטרת אספרגילוס, עולה בקרב אנשים הלוקים ממצב של אלרגיה לעובש.
טיפולים ותרופות
טיפול תרופתי - התרופות רגילות נגד אלרגיה הן
אנטי-היסטמינים
, אשר עשויות לתרום להפחתת התסמינים והרגישות לגורמים. קיימים מגוון תכשירים המתאימים לסוגים שונים, הן לטיפול מקומי והן לטיפול מתמשך.
טיפול תרופתי נוסף הוא שימוש בסטרואידים.
מניעה - טיפול באלרגיה כולל גם
הימנעות מחשיפה לאלרגנים הגורמים לתגובה האלרגית.
טיפול אימונותרפי - טיפול חיסוני שמטרתו להפחית את הרגישות לגורמי האלרגיה על-ידי פיתוח סבילות באמצעות החדרה של האלרגנים המעוררים את האלרגיה.
אדרנלין - טיפול שניתן בהזרקה במקרי חירום.
מניעה
הימנעות ממעוררי אלרגיה נפוצים
. גורמים מעוררי אלרגיה מוכרים ונפוצים כוללים: אלרגנים הנישאים באוויר מחוץ לבית, בתוך הבית או בעבודה, מזונות מסוימים, חרקים מסוימים ותרופות מסוימות. תופעות אלרגיות מסוימות נגרמות או מחמירות כתוצאה מחום קיצוני או מתח נפשי.
ענידת צמיד התראה רפואי
, לאנשים שהופיעה אצלם בעבר תגובה אלרגית חריפה.
טיפולים אלטרנטיביים
קיימים מעט מחקרים מדעיים שמצאו שטיפולים אלטרנטיביים יעילים לטיפול באלרגיות, אך יש הטוענים שהם מסייעים בהקלה על התסמינים.
צמחי מרפא ותוספי מזון כוללים את החמאתן, ציפורני חתול, כולין, חותם הזהב, עלי סרפד, בלדונה (ענבי רוש) וברומליין.
טיפולים משלימים כוללים פרוביוטיקה, דיקור והיפנוזה. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/allopurinol/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אלופורינול (Allopurinol) הוא חומר פעיל שנמצא בתרופה אלוריל. אלופורינול שייך למעכבי האנזים קסנתין אוקסידז, אנזים זה אחראי על ייצור
חומצה אורית
(חומצת שתן) בגוף. רמות גבוהות של חומצה אורית קשורות להתפתחות
שיגדון
(גאוט/gout), שסיבוכיה כוללים התקפים של דלקת במפרקים והיווצרות אבנים בכליות.
אלופורינול (אלוריל) מתאים גם לאנשים עם תפקוד כליות לקוי או עם נטייה מוגברת לאבנים בכליות, כי הוא אינו מעלה סיכון לאבנים בכליות. בניגוד לתרופות אחרות שמגבירות את הפרשת חומצת השתן בכליות, אלופורינול אינו משפיע על סינון חומצה אורית בכליות, אלא מעכב את הייצור שלה.
יעיל לטיפול ב:
אלופורינול (אלוריל) משמש להורדת הרמות של חומצה אורית בדם ולמניעת שיגדון ומצבים אחרים שקשורים לעודף חומצה אורית בדם. עם זאת, הוא אינו יעיל להקלת הכאב בהתפרצות חריפה של שיגדון.
הנחיות חשובות:
בתקופת הטיפול באלופורינול (אלוריל), רצוי להמעיט בצריכת מזונות עשירים בפורינים ובשתיית משקאות אלכוהוליים, שיכולים להעלות את רמות חומצה אורית בדם. בנוסף, מומלץ להרבות בשתיית נוזלים – 10-12 כוסות לאדם מבוגר ביום, אלא אם רופא הורה אחרת.
רצוי להיזהר בנהיגה, כי השימוש באלופורינול עלול לגרום ל
סחרחורת
או לפגוע בעירנות.
מתי אסור להשתמש בתרופה:
אין להשתמש בתרופות המכילות אלופורינול (Allopurinol) במקרים הבאים:
-אם ידוע על רגישות לחומר הפעיל או למרכיבים אחרים בתרופה.
-לפעמים אלופורינול עלול להגביר את תסמיני השיגדון, במיוחד בתחילת הטיפול, לכן לא מומלץ להשתמש בו בזמן התקף פעיל מבלי להיוועץ ברופא.
צילום: shutterstock
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
טבליות.
תדירות וזמן נטילה
1-3
פעמים ביום עם הארוחות
.
עם כוס מים.
טווח המינון
מבוגרים: שיגדון: 300-600 מ"ג ליום, בדרך כלל 300 מ"ג. יחד עם תרופות לטיפול בסרטן: 300-800 מ"ג ביום ילדים: 10-20 מ"ג לק"ג ליום.
תחילת ההשפעה
תוך 24-48 שעות. ייתכן שיעברו שבועות אחדים עד שתורגש ההשפעה המלאה של התרופה.
משך ההשפעה
תוך 24-48 שעות. ייתכן שיעברו שבועות אחדים עד שתורגש ההשפעה המלאה של התרופה.
מנה שנשכחה
יש לקחת מייד כשנזכרים. אם צריך לקחת את המנה הבאה תוך 12 שעות, קח מנה אחת עכשיו ואת המנה הבאה בזמן המיועד לה. אם לא -דלג על המנה ששכחת וקח את המנה הבאה בזמן.
הפסקת התרופה
אין להפסיק את התרופה בלי להיוועץ ברופא, התסמינים עלולים לחזור.
מינון עודף
סביר להניח שמנה עודפת מקרית לא תגרום בעיות מיוחדות. מינון עודף רציני עלול לגרום בחילה, הקאה, סחרחורת, כאב בטן ושלשול. יש ליידע את הרופא.
אחסון
לשמור במיכל סגור במקום קריר ויבש, הרחק מהישג ידם של ילדים
אזהרות
תזונה
מומלץ להרבות בשתיית נוזלים, לפחות 2 ליטרים ביום.
נהיגה
התרופה עלולה לגרום לנמנום, סחרחורת או בעיות בקואורדינציה. במקרים אלה, אין לנהוג.
הריון
יש להתייעץ עם רופא.
הנקה
מופרש בחלב אם. השימוש לא מומלץ. יש להתייעץ עם הרופא.
תינוקות וילדים
ניתנת לילדים לעיתים נדירות. למעט סוגים מסוימים של סרטן (במיוחד לוקמיה), והפרעות אנזימטיות מסוימות (כגון תסמונת ליש-ניהן). המינון בילדים, מתחת לגיל 15, מחושב לפי משקל גוף. המינון המרבי הוא 400 מ"ג ביום.
קשישים
ייתכן שתידרש הפחתת מינון או נטילת התרופה במרווחי זמן ארוכים יותר .
דווח לרופא במקרה של
מחלת כבד
מחלת כליה
בעיות לב או לחץ דם גבוה ונטילת תרופות
התקף שיגדון פעיל
בעיות בבלוטת התריס
נטילת תרופות אחרות
אלרגיה
אי סבילות לסוכרים מסוימים
מוצא האן סיני, תאילנדי או קוריאני
סיכון ממנת יתר
בינוני
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
החמורה מכולן היא פריחה אלרגית, עלולה לחייב הפסקת התרופה ומתן טיפול תחליפי
.
בנוסף, שכיחות תופעות לוואי של עליה ברמת הורמון בלוטת התריס בדם, פריחה בעור
.
תופעות לוואי שאינן שכיחות: בחילה או הקאה, בדיקות תפקודי כבד שאינן תקינות,
שלשול
.
באופן נדיר: בעיות בכבד, תגובה אלרגיה חמורה הגורמת להתנפחות הפנים או הגרון, תגובה חמורה העלולה לסכן חיים
.
תיתכן רגישות יתר שסימניה הם קילוף עור, שלפוחיות או כאבים בשפתיים ובפה- מצבים המחייבים הפסקת השימוש ופנייה מיידית לרופא.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
יש לעדכן רופא או רוקח בנטילת תרופות אחרות, כולל תרופות ללא מרשם וכן תוספי תזונה. בייחוד עבור:
אספירין, סליצילטים.
תאופילין, משמש לטיפול בבעיות נשימה.
תרופות לטיפול בפרכוסים (אפילפסיה), פניטואין.
וידאראבין, משמש לטיפול בהרפס או באבעבועות רוח.
דידאנוזין, משמש לטיפול בזיהום.
תרופות לדיכוי מערכת החיסון, כמו אזאתיופרין, ציקלוספורין.
תרופות לטיפול בבעיות לב או יתר לחץ דם כגון מעכבי
ACE
או משתנים.
תרופות אחרות לטיפול בשיגדון, כמו פרובנציד.
אם אלומיניום הידרוקסיד נלקח במקביל, ייתכן כי לאלופורינול תהיה השפעה מוחלשת. יש להמתין לפחות 3 שעות בין נטילת שתי התרופות.
בנטילה של אלופורינול ותרופות ציטוסטטיות, כמו ציקלופוספמיד, דוקסורוביצין, בלאומיצין
,
פרוקרבזין, אלקיל הלידים, הפרעות במערכת הדם מתרחשות בשכיחות גבוהה יותר מאשר בנטילת כל אחד מהמרכיבים הפעילים בנפרד. לכן יש לבצע ניטור ספירת הדם במרווחי זמן קבועים.
ברזל: אין לקחת תוספות ברזל לתקופה ממושכת יחד עם אלופורינול מכיוון שמלחי ברזל עלולים לשקוע בכבד.
מרקאפטופורין ואזאתיופרין: אלופורינול מעכב פירוק תרופות אלה, ולכן יש להקטין את מינונן.
נוגדי קרישה כמו וארפרין: אלופורינול עלול להגביר את השפעתם.
משתני תיאזיד: תרופות אלה עלולות להפחית השפעת אלופורינול על ידי בלימת הפרשת חומצת שתן.
כלורפרופאמיד: תיתכן השפעה מוגברת על רמת הסוכר בדם.
אמפיצילין, אמוקסיצילין: הניתנים עם אלופורינול- סיכון יתר לפריחות עור
.
ויטמין
C:
במנות גבוהות, מעורר החמצת השתן. קיים סיכון מוגבר להיווצרות אבנים בכליות
.
השפעת שימוש ממושך
מלבד הגברת הסיכון לשיגדון בשבועות או בחודשים הראשונים, לא צפויות כל בעיות. ניטור: בדרך כלל מבצעים בדיקות תקופתיות של רמת חומצת שתן בדם.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/alopecia-areata/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אלופסיה אראטה (קרחת אזורית, קרחת סגלגלה) היא אחת ממחלות השיער הנפוצות ביותר, עם שכיחות של כ- 2% באוכלוסייה לאורך החיים. המחלה מופיעה בדרך כלל לראשונה לפני גיל 20 (עד 60% מהמקרים), ורק 20% מהחולים יסבלו מנשירת שיער לראשונה אחרי גיל 40. מין או מוצא אתני אינם משפיעים על שכיחות המחלה. מנגד, לבני משפחה של חולי אלופציה אראטה יש סיכון מוגבר לפתח את המחלה - כ-20% מהחולים יהיו בעלי היסטוריה משפחתית של המחלה.
סימפטומים
המראה האופייני של המחלה הוא אזור או אזורים עגולים של חוסר שיער, בדרך כלל בקרקפת או בזקן. המחלה ברוב המקרים קלה. עם זאת, במקרים הקשים יותר, המחלה יכולה להביא לאיבוד שיער מכלל הקרקפת (אלופסיה טוטליס). יותר מכך, היא יכולה לערב כל אזור עם שיער בגוף, לדוגמה גבות וריסים, או אף לגרום לאיבוד שיער מכל הגוף (אלופסיה אוניברסליס). ב-10-15% מהחולים עלולה להיות גם מעורבות של הציפורניים, המתבטאת בהופעת שקערוריות על גבי הציפורן או סדקים.
חשוב לציין כי למרות שהשיער נושר, הזקיק עצמו נשאר בחיים ועל כן קיימת אפשרות לצמיחה מחודשת של שיער מאותו הזקיק לאחר חלוף הדלקת במקום. לכן, במקרים הקלים והממוקמים המחלה לעתים קרובות עוברת החלמה מלאה באופן עצמוני כעבור מספר חודשים, וזאת אף ללא טיפול. יחד עם זאת, בחלק גדול מהחולים יתכן אירוע נוסף או אירועים נוספים של נשירת שיער במהלך החיים ומהלך המחלה שונה בחולים שונים. במקרים הקשים יותר, פוטנציאל ההתאוששות קיים, אך קטן יותר והמחלה יותר עמידה לטיפול, והופכת לעיתים להיות מחלה כרונית.
Alopecia Areata |Shutterstock
סיבות וגורמי סיכון
איבוד השיער נגרם בשל דלקת המתפתחת סביב זקיקי השיער וגורמת לבסוף לנשירתו. הסיבה להתפתחות הדלקת אינה ברורה לחלוטין, אך בשנים האחרונות הולך ומתברר כי ישנו מרכיב אוטואימוני משמעותי בהתפתחות המחלה, אך לא ברור מדוע אזורים מסוימים נפגעים ובאחרים השיער צומח באופן רגיל.
כפי שנכתב לעיל, המחלה שכיחה יותר בקרב בני משפחה ואכן נמצא כי ישנם מספר גנים הקשורים למחלה, בעיקר אלה הקשורים לפעילות מוגברת של מערכת החיסון ולהתפתחות דלקת. למרות שלעתים קרובות לחץ נפשי נקשר להתפרצות או החמרה של המחלה, אין עדות חד משמעית לכך, ובמקרים רבים המחלה היא הגורם ללחץ נפשי ולא להפך.
אבחון ובדיקות
האבחנה היא לרוב קלינית ומהירה, על-ידי הסתכלות ישירה או בעזרת דרמוסקופ. בדרך כלל לא נדרשות בדיקות נוספות. עם זאת, יש צורך להבדיל את המחלה משורה של גורמים אחרים המביאים לנשירת שיער ואם קיים ספק ניתן להיעזר בבדיקות דם נוספות ולעיתים גם בביופסית עור.
סיבוכים אפשריים
אלופסיה אראטה אינה משפיעה על הבריאות הפיזית או על תוחלת החיים. למעשה החולים במחלה יכולים לחיות חיים מלאים ושלמים עם מחלתם. יחד עם זאת, למחלה השפעה רבה על איכות החיים של הסובלים ממנה, במיוחד בקרב ילדים והסובלים מהצורות הקשות והמפושטות יותר של איבוד השיער. מהלך קשה יותר של המחלה ניתן לראות בחולים שיש להם מעורבות של אזור הקרקפת האחורית, הופעה של המחלה בגיל צעיר, כאשר ישנם גם שינויים בציפורניים וכן בחולים שסובלים בנוסף
מאטופיק דרמטיטיס
("אסתמה של העור"). קיימת שכיחות גבוהה יותר של ויטליגו ומחלות בלוטת התריס בקרב חולי אלופסיה, אולם הסיכון להתפתחות של מחלות אלו נמוך מאוד.
טיפולים ותרופות
קיימות מספר אפשרויות לטיפול באלופציה אראטה, אולם אף אחת מהחלופות אינה יכולה למנוע את התפרצותה או להוביל לריפוי מלא. ההחלטה האם לטפל במחלה, ואם כן כיצד לטפל, תלויה במספר גורמים, בהם דרגת המעורבות, גיל המטופל ותגובה לטיפולים קודמים. בין הטיפולים המקובלים ניתן לציין טיפול בסטרואידים באופן מקומי באמצעות משחות; בהזרקה לאזורים קטנים כמו מוקדים בקרקפת, בזקן או בגבות, או במתן סיסטמי.
טיפולים מקומיים אחרים כוללים מינוקסידיל, אנטרלין, או טיפולים אימונותרפיים מקומיים כדוגמת דיפנילציקלופרופנון (
DPCP
). בין הטיפולים הסיסטמיים ניתן להזכיר את הפוטותרפיה ואת ה
מתוטרקסט
והציקלוספורין, שלהם עדות מועטה לתועלת.
לאחרונה נוספה קבוצה חדשה לקשת הטיפולים באלופציה. לאור הבנה טובה יותר של מרכיבים הקשורים למערכת החיסון והפעלתה, ניסיונות בחיות וממצאים קליניים בחולים שטופלו בתרופות מקבוצת מעכבי
JAK
למחלות אחרות וסבלו במקביל גם מאלופסיה אראטה, נמצא שתרופות אלו מסוגלות להביא להצמחת שיער גם בדרגות קשות של המחלה.
שורה של עבודות במעכבי
JAK
(ביניהם
טופסיטיניב
, בריסיטיניב ורוקסוליטיניב) שניתנו לטיפול באלופסיה הוכיחו את יעילותן של התרופות. משפחת חלבוני ה-
JAK
כוללת 4 חלבונים שונים, ומעכבי ה-
JAK
שונים זה מזה בעוצמת העיכוב של כל אחד מהחלבונים הללו. בימים אלה מתבצעים מספר מחקרים קליניים על מנת לברר אילו מעכבי
JAK
הם היעילים והבטוחים ביותר לטיפול המחלה ומה משך הזמן הנדרש לטיפול, אך ניתן כבר לומר שאין ספק שמעכבי ה-
JAK
הובילו לפריצת דרך בגישה לטיפול באלופסיה אראטה וככל הנראה תרופות אלה יהוו את קו הטיפול המוביל בעתיד.
לצד זאת, חולים הסובלים מחסר משמעותי של שיער יכולים ליהנות מהסוואת איבוד השיער באמצעים שונים כמו פאות, ריסים וגבות מלאכותיים, תוספות שיער, איפור קבוע וקעקועים. מסל הבריאות של שנת 2019 נוספה האפשרות לקבל השתתפות במימון פאה, אחת לשנתיים, לסובלים מאלופסיה טוטליס או אוניברסליס במשך שישה חודשים לפחות.
מניעה
אין דרך למנוע את המחלה, וכן אין אפשרות לנבא מראש איזה אחוז מהשיער ינשור.
נכתב על ידי פרופ' יובל רמות פרופ' אברהם זלוטוגורסקי מרפאת השיער, מחלקת עור, המרכז הרפואי הדסה עין כרם, ירושלים |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/alternaria/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אלטרנריה שייכת לקבוצת הפטריות בעלות דופן שחורה (Phaeohyphomycoses/Dematiaceous fungi) שמקורן בקרקע ושכיחותן במגמת עלייה.
אלטרנריה (ובעיקר Alternaria alternata) היא אלרגן סביבתי שמייחסים לו תפקיד מרכזי בהתפתחות מחלות אלרגיות של דרכי הנשימה, לרבות גנחת סימפונות וברונכיט ספסטית בילדים, דלקת ריאות שמרגישות-יתר (Hypersensitivity pneumonitis) ודלקת אלרגית של מערות האף (Allergic fungal sinusitis). הזיהומים השכיחים הם אלה הפוגעים בעור ובתת-העור (לרוב באנשים עם כשל חיסוני). זיהומים אחרים מערבים את הקרנית, הצפק ואת מערות האף.
ד"ר מרים וינברגר
האנציקלופדיה הישראלית לרפואה
הוצאת ידיעות ספרים 2007 |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/alzheimer-s-disease/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
מחלת אלצהיימר היא מחלה ניוונית מתקדמת הפוגעת במוח וגורמת ל
שיטיון
. נפגעים במיוחד קליפת המוח והמבנים הסמוכים לה, האזורים השולטים בתהליכי חשיבה (חלקה הקדמי של האונה הקדמית) והזיכרון (חלקה התיכון של האונה הרקתית).
מחלת אלצהיימר שכיחה לאחר גיל 65. שכיחותה בעשור השביעי לחיים בשיעור של כ-5%. כמחצית מבני 85 ומעלה לוקים בה. המחלה קרויה על שמו של הרופא הגרמני ד"ר אלואיס אלצהיימר ותוארה לראשונה בשנת 1907. תסמיני המחלה מתפתחים באופן הדרגתי במשך חודשים.
מקובל לסווג את ההתקדמות של מחלת אלצהיימר לארבעה שלבים: טרום-תסמיני, מוקדם, אמצעי ומאוחר. בשלב המוקדם החולה מתקשה לזכור פרטים בטווח הקצר, נוטה לאבד חפצים, מתקשה להתמצא בזמן ובמקום, וכן הוא מתקשה לנהל את ענייניו הכספיים ואת צורכי ביתו. בשלב האמצעי, הליקויים מחמירים ונוספות לעיתים הפרעות בהתנהגות: אי-איכפתיות (
אדישות - אפתיה
) הזיות, מחשבות שווא, שוטטות,
חרדה
, רגזנות ואי-שליטה על הסוגרים. בשלב המאוחר החולה מתקשה לתקשר ולדאוג לצורכיו הבסיסיים ותלותו במטפליו מלאה. תוחלת החיים הממוצעת מעת אבחון השיטיון היא כשמונה שנים. הגורם למחלת אלצהיימר אינו ידוע. גיל מתקדם, יתר-לחץ-דם, סוכרת וכן סיפור של מחלת אלצהיימר במשפחה הקרובה, מהווים גורמי סיכון. נשאות גנטית של 4 Apo-E, אחת ההסתמנויות של חלבון ה-Apo-E העוזר בנשיאת הכולסטרול בדם, מגבירה את הסיכון לחלות במחלת אלצהיימר בגיל מבוגר.
הליקויים במחלת אלצהיימר אופייניים, ובכללם: רובדים (Senile plaques) המורכבים מליבת חלבון העמילואיד וסביבו תאי עצב מנוונים, ותגובה רקמתית המזכירה דלקת, טנגלים (Tangles), פקעת של צינוריות תוך-תאית המכילה את החלבון טאו (Tau) מזורחן במידה יתרה, אובדן תאי עצב בקליפת המוח, וירידה במספר הצמתים בין תאי העצב (סינפסות).
אבחון מוקדם ומדויק של המחלה עוזר לחולה ולבני משפחתו לתכנן את המשך צעדיהם. אבחון ודאי (Definite) מתאפשר בהצלבת התסמונת הקלינית והשינויים הפתולוגיים. ברוב המקרים אין הוריה להתקנת ביופסיית מוח לאישור האבחון, וניתן להסתפק באבחון בדרגת סבירות גבוהה (Probable). אבחון בסבירות גבוהה נקבע על סמך הסתמנות ומהלך אופייניים ולאחר שלילת גורמי שיטיון אחרים.
בירור ההסתמנות הקלינית דורש הערכה מדוקדקת של תפקודי הזיכרון, הקשב, הריכוז, השפה, תפקודים חזותיים מרחביים, תכנון פעולות, ופתרון בעיות, וכן בדיקה גופנית, בדיקה נירולוגית והערכת התפקוד הנפשי. גורמים נוספים לשיטיון נשללים בעזרת ניתוח ההיסטוריה הרפואית, הבדיקות הקליניות ובדיקות מעבדה (דם, שתן ולעיתים נוזל חוט שדרה). בדיקת הדימות (סורק מחשבי או מגנטי של המוח) מומלצות בדרך כלל לפחות פעם אחת במהלך המחלה ולפי ההסתמנות הקלינית. רופאים מיומנים ומנוסים מסוגלים לאבחן את מחלת אלצהיימר ברמת דיוק שהיא למעלה מ-90%.
הטיפול במחלת אלצהיימר מיועד למנוע, לעצור או להאט תהליכים הגורמים לנזק מצטבר במוח, ולטפל בתסמינים הקליניים. התרופות המוצעות כיום מבוססות על ההנחה כי המחלה גורמת לשרשרת תהליכים שבסופה שוקע חלבון העמילואיד. המוח מגיב בתגובה דלקתית הגורמת הרס לתאי עצב, וחוסר ב
נירוטרנסמיטורים
- Neurotransmitters (חומרים האחראיים למעבר מידע כגון אצטילכולין, נוראדרנלין וסרוטונין).
הנירוטרנסמיטר שרמתו נמוכה במיוחד במחלת אלצהיימר, ואשר אליו מכוונות התרופות המקובלות כיום הוא האצטילכולין. התרופות מעלות את רמת האצטילכולין במוח בכך שהן מעכבות את פירוקו. קיימות שלוש תרופות הפועלות על פי מנגנון זה: Donepezil, Rivastigmine ו-Galantamine. התרופות מאטות את ההחמרה הקלינית ויעילות לשיפור תפקודי הקשב, הריכוז והזיכרון בקרב 30% מהחולים לערך.
בשלבים הראשונים של המחלה השפעות הלוואי המשותפות לקבוצת תרופות זו כוללת בחילות, הקאות, שלשולים והזעת-יתר. ההשפעות חולפות בדרך כלל לאחר מספר ימי טיפול. קיימות תרופות נוספות אשר פעולתן מעכבת/מאטה תהליכים הרסניים במוחם של חולי אלצהיימר, כגון תרופות נוגדות חמצון, תרופות נוגדות דלקת והורמונים. יעילותן של תרופות אלו טרם הוכחה. בנוסף לניסיון לעצור את התקדמות המחלה, יש לטפל בשינויים ההתנהגותיים הנלווים לעיתים קרובות למחלת אלצהיימר.
אבחון ובדיקות
הרופאים מסוגלים לאבחן במדויק 90% מהמקרים של אלצהיימר. ניתן לאבחן את המחלה באופן מוחלט רק לאחר המוות, באמצעות בדיקה מיקרוסקופית לגילוי Plaques ו – Tangles.
על מנת להבחין בין מחלת אלצהיימר ובין סיבות אחרות לאובדן הזיכרון, הרופאים מסתמכים בדרך כלל על הבדיקות הבאות:
· בדיקות מעבדה
· בדיקות נוירפסיכולוגיות
· סריקות מוח
באמצעות התבוננות בסריקות של המוח, הרופאים יכולים לעיתים לראות ולהצביע על ממצאים חריגים – כמו קרישי דם, דימומים או גידולים - שעלולים להיות סימנים וסימפטומים של המחלה. בדיקתPositron emission tomography (PET) מסוגלת לגלות אזורים במוח שהם פעילים פחות וצפיפות של לוחיות Plaques.
MRI – בדיקת תהודה מגנטית
CT – סריקה טומוגרפית
PET – טומוגרפיה על ידי פליטת פוזיטרון
סיבוכים אפשריים
בשלב מתקדם של מחלת אלצהיימר החולים עלולים לאבד את היכולת לטפל בעצמם.
עובדה זו יכולה להוביל לבעיות רפואיות נוספות כגון:
דלקת ריאות- הקושי בבליעה של מזון ונוזלים עלול לגרום לחולי אלצהיימר לשאוף חלק מהמזון והמשקאות אל דרכי הנשימה והראות, דבר שעלול להוביל לדלקת ראות.
זיהומים- בשל אי שליטה על הסוגרים (שתן) נדרש לעתים שימוש בקטטר, שמעלה את הסיכון לזיהומים בדרכי השתן. זיהומים כאלה שאינם מטופלים עלולים לגרום לזיהומים חמורים יותר, שעלולים להוביל בסופו של דבר למוות.
פציעות כתוצאה מנפילות- חולי אלצהיימר הלוקים בבלבול, נוטים יותר ליפול. הנפילות עלולות לגרום לשברים. בנוסף נפילות הן סיבה נפוצה לפגיעות חמורות בראש, כגון דימום במוח.
טיפולים ותרופות
נכון להיום, אין מרפא למחלת אלצהיימר. לפעמים נוירולוגים רושמים תרופות להקלה על התסמינים המתלווים לעתים קרובות למחלה, ביניהם נדודי שינה, שוטטות, חרדה, חוסר מנוחה ודיכאון. אך רק שני סוגים של תרופות הוכחו כמועילים בהאטת ההתדרדרות הקוגניטיבית, שנובעת ממחלת אלצהיימר: מעכבי Cholinesterase ו- (Memantine (Namenda.
מניעה
כיום אין דרך שהוכחה כמוצלחת לטיפול במחלת אלצהיימר שכבר התפרצה. ניסויים שנערכו בבני אדם, לחיסונים נגד המחלה הופסקו לפני מספר שנים, משום שאצל חלק מהמשתתפים במחקר שקיבלו את החיסון התפתחה דלקת חמורה במוח.
יחד עם זאת ניתן לצמצם את הסיכון לחלות במחלה אלצהיימר כפי שמצמצמים את הסיכון לחלות במחלות לב. רבים מהגורמים שמגבירים את הסיכון לחלות במחלות לב, עלולים להגביר גם את הסיכון לחלות בשיטיון. השחקנים הראשיים הם לחץ דם, כולסטרול ורמות הסוכר בדם.
הקפדה על פעילות – גופנית, שכלית וחברתית – עשויה אף היא להקטין את הסיכון לחלות במחלת אלצהיימר.
טיפולים אלטרנטיביים
ויטמין E - מספר מחקרים הוכיחו שויטמין E עשוי להאט את התקדמות המחלה, בעוד שמחקרים אחרים מראים שהוא אינו מועיל. הרופאים מזהירים מפני נטילת מינון גבוה של ויטמין E, משום שהוא עלול להגדיל את הסיכון למוות מסיבות קרדיווסקולריות.
גינקו - יש המאמינים, שתמצית עלי העץ גינקו בילובה עשויות לסייע בעיכוב ההתפתחות של בעיות זיכרון הקשורות במחלת אלצהיימר. אך מחקר רחב היקף שנערך לאחרונה, הוכיח שהשימוש בתמצית אינו יעיל. לתשומת לבכם תכשירים אלו עלולים להשפיע על פעילותן של תרופות לדילול הדם ולגרום לדימומים.
הפרזין A - הפרזין A המופק מאזוב סיני, פועל כפי הנראה באותה הדרך כמו תרופות מעכבות Cholinesterase. שימוש בהפרזין A יחד עם תרופות כמו דונפזיל (אריצפט) מגביר את הסיכון לתופעות לוואי רעילות, לכן אין ליטול אותם בו זמנית. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/amenorrhea/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אמנוראה היא היעדר המחזור החודשי. היא יכולה להיות ראשונית או מישנית. אמנוראה ראשונית מוגדרת כהיעדר המחזור החודשי עד גיל 14, ללא הופעת סימני מין מישניים או כהיעדר המחזור החודשי עד גיל 16 בנוכחות סימני מין מישניים. אמנוראה מישנית מוגדרת כהיעדר המחזור החודשי במשך 6 חודשים רצופים או כהיעדר במשך 3 מחזורים רצופים.
הסיבות לאמנוראה: סיבות הורמוניות וסיבות אנטומיות. סיווג נוסף של הסיבות - לפי המיקום האנטומי בגוף: מוח, מוח הביניים, בלוטת יותרת המוח, שחלות או רחם ותעלת לידה.
הסיבות ההורמוניות נובעות מהפרעות שונות במערכת ההורמונית, אשר במשך הזמן פוגעות בתפקוד התקין של השחלות. כתוצאה מכך מתפקדות השחלות באופן חלקי ומייצרות רק את הורמון האסטרוגן, או שאינן מתפקדות כלל ואינן מייצרות הורמונים בשחלה. הסיבות האנטומיות נובעות מפגמים/מומים ברחם, בצוואר הרחם או בנרתיק.
סיבות שמקורן במוח:
1. מצבי לחץ נפשי, נסיעות ושינויים בתזונה;
2. פעילות גופנית ניכרת;
3. הפרעות אכילה. (אנורקסיה, בולמיה ודיאטה קיצונית);
4. לאחר הפסקה בנטילת גלולות (בעיקר אצל נשים עם הפרעות הורמוניות).
בכל המצבים הללו נפגע תהליך ההפרשה של ההורמון המשחרר גונדוטרופינים (GNRH) ממוח הביניים, וכתוצאה מכך, תפקודה של המערכת ההורמונית משתבש באופן חלקי או מלא.
סיבות שמקורן במוח הביניים: הפרעה אנטומית ממוקדת במוח, מלידה, שבגינה מוח הביניים אינו יכול להפעיל את בלוטת יותרת המוח. השחלות אינן מתפקדות ולא יופיעו כלל סימני מין מישניים. מצב זה גורם לאמנוראה ראשונית.
סיבות שמקורן בבלוטת יותרת המוח:
1. עודף ייצור של הורמון החלב;
2. הפרעה בתפקוד ההורמון המפעיל את בלוטת יותרת הכליה;
3. הפרעה בתפקוד ההורמון המפעיל את בלוטת התריס;
4. הריון מדומה;
5. גידולים בבלוטת יותרת המוח;
6. נמק של הבלוטה (עקב איבוד דם ניכר לאחר הלידה: תסמונת ע"ש שיהן);
7. חבלה במוח הביניים או בבלוטת יותרת המוח;
8. זיהום בבלוטת יותרת במוח.
סיבות שמקורן בשחלה:
1. הופעה מוקדמת של תסמיני גיל המעבר;
2. חוסר התפתחות השחלות, מלידה;
3. תסמונת ע"ש טרנר המאופיינת בכך שהשחלות אינן מתפקדות ואינן מייצרות הורמונים;
4. שחלות פוליציסטיות.
סיבות שמקורן ברחם ובתעלת הלידה:
1. היעדר רחם, צוואר הרחם ורובו של הנרתיק מלידה. השחלות קיימות ומתפקדות;
2. תסמונת של היעדר הפעילות של הורמונים גבריים, מלידה. במצב זה אין כלל איברי מין נשיים, לרבות שחלות;
3. תסמונת ע"ש אשרמן. הידבקויות בחלל הרחם שנוצרו לאחר גרידה של הריון מזוהם. זהו מצב מישני;
4. חסימה של צוואר הרחם עקב זיהום, גידולים או ניתוח לכריתת חלק מצוואר הרחם;
5. מחיצות בנרתיק, מלידה;
6. קרום בתולים חסום, מלידה. במצבים אלו המערכת ההורמונית של האישה מתפקדת בצורה רגילה, אך הדימום המחזורי אינו יכול לצאת.
מצבים פיזיולוגיים:
1. גיל ההתבגרות;
2. הריון;
3. הנקה;
4. לפני גיל המעבר.
פרופ' אילן כהן
אבחון ובדיקות
מבצעים תשאול ובדיקה גופנית מדוקדקים. בדיקות הורמוניות כולל בדיקת הריון. את הבדיקות ההורמוניות מבצעים בזמן המחזור. רצוי לנסות ולגרום להופעת המחזור בעזרת תרופות המכילות פרוגסטרון. לפי רמתם של ההורמונים השונים ניתן למקם את מקור הבעיה.
טיפולים ותרופות
הטיפול נקבע לפי הסיבה להפרעה. כאשר האמנוראה ראשונית, ללא ייצור עצמי של אסטרוגן, מטפלים באמצעות תרופות אסטרוגן ופרוגסטרון, כדי לגרות את הרקמות המגיבות להורמונים אלו לייצר סימני מין מישניים, לרבות יצירת המחזור עצמו. בכל יתר המצבים המסתמנים בהיעדרות מוחלטת של אסטרוגן ופרוגסטרון, מטפלים גם כן באמצעות תרופות אסטרוגן ופרוגסטרון. כאשר המערכת ההורמונית חוזרת לתפקד, מפסיקים את הטיפול. אם האישה מייצרת אסטרוגן אך לא מתרחש ביוץ, מוסיפים תרופת פרוגסטרון פעם בחודש למשך מספר ימים. אם המטופלת מתכננת הריון, מטפלים באמצעות תרופות להשראת ביוץ. אם לאישה אין רחם או שהרחם ניזוק, נעזרים בפונדקאית. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/amoxicillin-clavulanic-acid/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אמוקסיצילין
וחומצה קלאוולאנית הם חומרים פעילים הנמצא בתרופות
אוגמנטין
ו
אמוקסיקלב
- אנטיביוטיקה מסוג פניצילין חצי סינתטי בשילוב עם חומר שמונע מהחיידקים לפרק את ה
אנטיביוטיקה
.
צירוף שני החומרים מאפשר לטפל במגוון זיהומים הנגרמים על ידי חיידקים שרגישים לתרופה גם אם הם פיתחו עמידות לפניצילין.
יעיל לטיפול ב:
אמוקסיצילין בשילוב חומצה קלאוולאנית (אוגמנטין, אמוקסיקלב) מיועדים בעיקר לטיפול ב
דלקת גרון
,
דלקת אוזניים
,
סינוסיטיס
,
דלקת ריאות
וזיהומים בעור או במערכת השתן.
הנחיות חשובות:
יש להקפיד על נטילת האנטיביוטיקה בזמן ולסיים את כל הטיפול על פי הנחיות הרופא, גם אם כל התסמינים עברו ואתם מרגישים טוב. אי השלמת הטיפול עלולה לגרום לחזרת הזיהום.
מתי אסור להשתמש בתרופה:
אין להשתמש באמוקסיצילין עם חומצה קלאוולאנית (אוגמנטין, אמוקסיקלב) במקרים הבאים:
- רגישות לחומר הפעיל עצמו או למרכיבים האחרים של התרופה.
- אלרגיה או רגישות לחומרים אנטיביוטיים אחרים מקבוצות הפניצילינים והצפלוספורינים.
- אין לתת תרופות המכילות אמוקסיצילין, כדוגמת אוגמנטין או אמוקסיקלב, לתינוקות שאימהותיהם רגישות לפניצילין.
- אם אתם חולים ב
מחלת הנשיקה
EBV (מונונוקלאוזיס).
- אם סבלתם מבעיות בתפקוד כבד כתוצאה משימוש באוגמנטין או פניצילין בעבר.
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
טבליות, תרחיף, זריקות.
אין לכתוש או לחצות את הטבליות. ניתן לחצות טבליות של 875 מ"ג בלבד כדי להקל על הבליעה, אך ליטול שני החצאים באותה המנה.
יש לנער את התרחיף המוכן לפני השימוש.
תדירות וזמן נטילה
טבליות או תרחיף: פעמיים או שלוש פעמים ביום, לפי כמות אמוקסיצילין (האנטיביוטיקה) במנה. זריקות: 3-4 פעמים ביום.
יש ליטול את התרופה מיד עם תחילת הארורחה עם כוס מים.
טווח המינון
הכמות נתונה לפי מינון האמוקסיצילין: 750 מ"ג עד 1.5 גרם ליום - מחולק ל-3 מנות; 1.75 גרם ליום - מחולק ל-2 מנות.
ילדים: מינון מופחת על-פי הגיל והמשקל.
תחילת ההשפעה
1 עד 2.5 שעות.
משך ההשפעה
1 עד 2.5 שעות.
מנה שנשכחה
יש לשמור על מרווח של בין 6-8 שעות בין המנות. אם קרב הזמן לנטילת המנה הבאה, דלג על המנה שנשכחה, וקח את המנה הבאה כרגיל. אין לקחת מנה כפולה.
אין לתת 2 מנות מהפרש הקטן מ-4 שעות.
הפסקת התרופה
יש להשלים את הטיפול במלואו. גם אם מרגישים יותר טוב, הזיהום המקורי עלול עדיין להיות קיים, והתסמינים עלולים לחזור אם מפסיקים את הטיפול מוקדם מדי.
מינון עודף
מנה עודפת מקרית אינה צריכה להדאיג.
אם נלקחה מנה עודפת גדולה ומבחינים בתסמינים כגון: שלשולים, פרכוסים, בעיה בתפקוד הכליות, פריחה, בחילה, כאבי בטן והקאות, יש ליידע מייד את הרופא.
אחסון
יש לשמור טבליות ותרחיף יבש במקום קריר . את התרחיף המוכן יש לשמור במקרר עד 7-10 ימים. יש לעקוב אחר הוראות התכשיר.
אזהרות
תזונה
יש ליטול מיד עם תחילת הארורחה עם כוס מים.
אלכוהול
מומלץ להגביל את כמות השתייה, אלכוהול עלול להגביר את תופעות הלוואי של תרופה זו.
נהיגה
אין בעיות ידועות.
הריון
יש להיוועץ ברופא לפני השימוש.
הנקה
מותר ליטול בהנקה
תינוקות וילדים
יש צורך בהפחתת המינון בהתאם לגיל ולמשקל.
קשישים
סבירות גבוהה יותר לתופעות לוואי. ייתכן שיהיה צורך בהפחתת המינון.
דווח לרופא במקרה של
מחלת כבד
מחלת כליה
סרטן הדם (לויקמיה)
מונונוקלאוזיס (מחלת הנשיקות)
מחלת מעי
פנילקטונוריה (phenylketonuria)
אסתמה
פריחה לאחר נטילת אנטיביוטיקה מסוג פניצילין או צפאלוספורין
נטילת תרופות אחרות
בדיקות דם ושתן מתוכננות
סיכון ממנת יתר
נמוך
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
תופעות הלוואי הנפוצות של אמוקסיצילין בשילוב חומצה קלאוולאנית עלולות לכלול:
שלשול היא תופעת לוואי שכיחה מאוד אצל מבוגרים.
תופעות לוואי נוספות אפשריות: חום, צמרמורות חריפות, כאב גרון, כיבים בפה, כאבי פרקים, דימומים או חבלות יותר מהרגיל , פריחה, גרד, קשיי עיכול, כאב ראש, שלשול, בחילה, הקאות, כאב בטן, , פטרייה של אברי המין , תפרחת חיתולים, פטרייה בפה, שינויים בצבע הלשון והשיניים (יש לצחצח את השיניים ביסודיות). אם תופעות אלו נמשכות או מטרידות יש לפנות לרופא.
תסמינים דמויי שפעת עם פריחה, חום, בלוטות נפוחות ותוצאות בדיקות דם חריגות- בשכיחות לא ידועה.
תשומת לב נדרשת לתגובות אלרגיות כמו: פריחה בעור, דלקת של כלי דם- העשויה להראות ככתמים אדומים או סגולים בולטים על העור, חום, כאב פרקים, בלוטות נפוחות בצוואר, בבית שחי או במפשעה. נפיחות, לפעמים של הפנים או הגרון, הגורמת לקשיי נשימה. התמוטטות. כאבים בחזה הקשורים לתגובות אלרגיות, העשויים להיות סימני אוטם לב המשופעל על ידי אלרגיה.
הפסקת השימוש ופניה מיידית לרופא במצב של דלקת של המעי הגס- הגורמת לשלשול מימי המלווה בדרך כלל בדם וריר, לכאב בטן ו/או לחום.
תגובה אלרגית עם סימן מוביל של הקאות חוזרות ונשנות (1-4 שעות לאחר קבלת התרופה)- דווחה בעיקר בילדים (תסמונת אנטרוקוליטיס). סימנים נוספים יכולים לכלול כאב בטן, עייפות, שלשול ולחץ דם נמוך.
דלקת חריפה של הלבלב- סימנים אפשריים כוללים כאבים עזים ומתמשכים באזור הבטן.
פנייה מיידית לרופא במצבים של: דלקת של הכבד- הפטיטיס, שעלולה לגרום להצהבת העור ולובן העין. דלקת של צינורות הכליה, זמן קרישה ארוך יותר, פעילות יתר- היפראקטיביות. פרכוסים- באנשים הלוקחים מנות גדולות, או שיש להם בעיות בכליה. לשון שחורה הנראית שעירה. שיניים מוכתמות (בילדים), בדרך כלל מוסר על ידי צחצוח.
תופעות לוואי העשויות להופיע בבדיקות דם או שתן: ירידה חמורה במספר תאי דם לבנים, מספר נמוך של תאי דם אדומים, גבישים בשתן, המובילים לפגיעה חריפה בכליות.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
גלולות למניעת הריון - תיתכן הפחתה ביעילותן. מומלץ להשתמש באמצעי מניעה נוסף בתקופת הטיפול בסוג זה של אנטיביוטיקה.
פרובנציד - מעלה רמות אמוקסיצילין בדם ומאריך את משך פעולתו.
אלופורינול - תיתכן עלייה בסיכון לפריחה בעור.
נוגדי קרישה - תיתכן עלייה בדילול הדם, יש לנטר את מינון נוגדי הקרישה. כמו וארפרין או אצנוקומארול. כמו וארפרין או אצנוקומארול.
התכשיר יכול להשפיע על אופן פעילותה של מתוטרקסאט- תרופה המשמשת לטיפול בסרטן או במחלות שגרוניות, וכן יכול להשפיע על אופן פעילותה של מיקופנולאט מופטיל- תרופה המשמשת למניעת דחייה של איברים מושתלים.
השפעת שימוש ממושך
השילוב של אמוקסיצילין וחומצה קלאוולאנית ניתן בדרך-כלל רק לתקופות קצרות. בשימוש ממושך, יתכן שלשול ודלקת המעי הגס הקשורה בטיפול אנטיביוטי.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/amoxycillin-moxypen-moxyvit/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אמוקסיצילין (מוקסיפן, מוקסיויט) הוא
אנטיביוטיקה
מסוג פניצילינים חצי סינתטיים. אמוקסיצילין משמש לטיפול במיגוון זיהומים הנגרמים על ידי חיידקים שרגישים לתרופה. אמוקסיצין יעיל במיוחד לטיפול בזיהומי אף אוזן וגרון,
זיהום בדרכי הנשימה
,
זיהום בשלפוחית השתן
,
זיבה
(זיהום המועבר במגע מיני) וזיהומים מסויימים בעור וברקמות רכות. התרופה מיועדת גם למניעת זיהומים חיידקיים במהלך טיפולים רפואיים, כמו טיפולי שיניים באנשים שבסיכון ל
אנדוקרדיטיס
(דלקת פנים הלב) חיידקי.
צילום: shutterstock
חשוב לשים לב:
יש להקפיד על נטילת האנטיביוטיקה בזמן ולסיים את כל הטיפול על פי הנחיות הרופא, גם אם כל התסמינים עברו ומרגישים טוב. אי השלמת הטיפול עלולה לגרום לחזרת הזיהום או להתפתחות חיידקים עמידים.
בשנים האחרונות, יש יותר חיידקים שעמידים לאמוקסיצילין. לכן, אם אין שיפור בתסמינים בתוך כמה ימים, מומלץ לפנות שוב לרופא. יתכן שיהיה צורך בלקיחת תרבית כדי לבדוק רגישות החיידקים לאמוקסיצילין ובהחלפת סוג האנטיביוטיקה.
תכשירים של אמוקסיצילין מכילים חומרי עזר וצבע, העלולים לגרום לתגובות אלרגיות. כמו למשל שימוש בתרחיף- עשוי להגביר צהבת אצל ילודים עד גיל 4 שבועות (בשל הימצאות סודיום בנזואט). חומר העזר בנזיל אלכוהול- עלול לגרום לתגובות אלרגיות וכן נחשד כגורם סיכון לתופעות לוואי חמורות לרבות בעיות נשימה בילדים צעירים. אין להשתמש בילודים, אלא בהמלצת הרופא. אין להשתמש למשך יותר משבוע בילדים צעירים (בני פחות מ-3 שנים), אלא בהמלצת הרופא, וזאת משום העליה בסיכון להצטברות החומר בגופם.
אין להשתמש באמוקסיצילין (מוקסיפן, מוקסיויט) במקרים הבאים:
רגישות לחומר הפעיל עצמו או למרכיבים האחרים של התרופה.
רגישות לחומרים אנטיביוטיים אחרים מקבוצות הפניצילינים והצפלוספורינים.
במהלך
מחלת הנשיקה
(מונונוקלאוזיס).
אין לתת אמוקסיצילין (מוקסיפן, מוקסיויט) לתינוקות שאמהותיהם רגישות לפניצילין.
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
טבליות, כמוסות, תרחיף.
תדירות וזמן נטילה
2-3 פעמים ביממה.
טווח המינון
מינון אמוקסיצילין (מוקסיפן, מוקסיויט) ייקבע על ידי הרופא, בהתאם לסוג הזיהום, חומרתו ומיקומו.
מבוגרים: זיהום בדרכי הנשימה העליונות, ריאות, עור או רקמות רכות: 250-500 מ"ג, 3 פעמים ביום, בכל 8 שעות; טיפול בזיהומים בשלפוחית השתן או זיבה - מנה חד-פעמית של 3 גרם; מניעת אנדוקרדיטיס חיידקי בהליכים רפואיים - 3 גרם במנה חד-פעמית שעה לפני הטיפול.
ילדים: זיהום בדרכי הנשימה העליונות, ריאות, עור או רקמות רכות: 20-40 מ"ג לק"ג ליום, בכל 8 שעות,. מניעת אנדוקרדיטיס חיידקי אצל ילדים עד גיל 10 - 1.5 גרם במתן יחיד. דלקת השתן או זיבה: 100 מ"ג/ק"ג במתן יחיד
תחילת ההשפעה
1-2 שעות.
משך ההשפעה
1-2 שעות.
מנה שנשכחה
לקחת מייד כשנזכרים. אם הגיע כבר זמנה של המנה הבאה, קח מנה אחת כרגיל. אין לקחת מנה כפולה.
הפסקת התרופה
כמו בכל טיפול אנטיביוטי, יש להשלים את הטיפול באמוקסיצילן (מוקסיפן, מוקסיויט) במלואו. אין להפסיק גם אם מרגישים יותר טוב, כי הזיהום המקורי עלול עדיין להיות קיים. כמו כן, הפסקה מוקדמת מדי של הטיפול עלולה לגרום לפיתוח עמידות נגד האנטיביוטיקה.
מינון עודף
מנה עודפת מקרית אינה צריכה להדאיג. אך אם מבחינים בתסמינים מיוחדים, או אם נלקחה מנה עודפת גדולה, יש לפנות לרופא. סימן למנת יתר: סחרחורת חמורה.
אחסון
לשמור במיכל סגור במקום קריר ויבש, הרחק מהישג ידם של ילדים.
סירופ מוקסיפן או מוקסיויט שנמהל על ידי הרוקח יש לשמור בהתאם להוראות היצרן, המפורטות על גבי האריזה.
אזהרות
תזונה
אין הגבלות.
אלכוהול
מומלץ להגביל את כמות השתייה, אלכוהול עלול להגביר את תופעות הלוואי של תרופה זו.
נהיגה
אין בעיות ידועות.
הריון
יש להיוועץ ברופא לגבי הנטילה בהריון. וכן בעת תכנונו.
הנקה
יש להתייעץ עם הרופא בנוגע לאופן ההנקה בזמן השימוש בתרופה.
תינוקות וילדים
יש צורך בהפחתת המינון בהתאם לגיל ולמשקל.
קשישים
ייתכן שיהיה צורך בהפחתת המינון. יש להתחשב במצב הרפואי.
דווח לרופא במקרה של
מחלת כליה
פריחה לאחר נטילת אנטיביוטיקה מסוג פניצילין או צפאלוספורין
דלקת כיבית של המעי הגס
מונונוקלאוזיס (מחלת הנשיקות)
נטילת תרופות אחרות
בדיקות מעבדה עתידיות
אי סבילות לסוכרים מסוימים (בחלק התכשירים)
סיכון ממנת יתר
נמוך
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
תופעות לוואי שכיחות של אמוקסיצילין (מוקסיפן, מוקסיויט) כוללות: שלשול, בחילה או הקאה, פריחה עם או ללא גרד ומחייבות פנייה לרופא. היסדקות העור או השפעות אחרות על העור והעיניים.
נדרשת התייעצות עם רופא במקרים של לשון שחורה הנראית שעירה (דלקת בלשון), שינוי בצבע השיניים בילדים (כתמים חומים, צהובים או אפורים), סחרחורת, חרדה.
בנוסף, יתכנו תופעות לוואי נדירות יותר : פטריה בפה או בנרתיק, סחרחורת, דלקת בכליות. כאבי בטן, בעיות בכבד, עייפות.
בשכיחות שאינה ידועה תיתכן דלקת קרום המח שאינה נגרמת על ידי חיידקים. סימנים אפשריים כוללים: בלבול, חום, בחילה, עייפות, כאבי ראש פתאומיים, או נוקשות הצוואר, רגישות לאור, הקאות.
התפתחות של פריחה, צפצופים בנשימה, גירוד, חום או נפיחות בפרקים עשויה להצביע על אלרגיה. יש להתקשר לרופא, העשוי לרשום לך אנטיביוטיקה מסוג אחר.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
שילוב אמוקסיצילין (מוקסיפן, מוקסיויט) עם תרופות הבאות עלול לגרום לתגובות בלתי רצויות, סיכונים או להפחית מיעילות אחד הטיפולים או שניהם:
תרופות לטיפול בסרטן (כמו מתוטרקסאט)
גלולות למניעת הריון - תיתכן ירידה ביעילותן. יש להיוועץ ברופא.
תרופות מדללות דם - תיתכן עלייה בזמן דימום.
אריתרומיצין, טטרציקלין, כלורמפניקול, סולפונאמידים - לא מומלץ לשלב, עלול לעכב את השפעת האנטיביוטיקה.
פרובנציד, פניל בוטאזון, אינדומתאצין, אספירין - מאריכים את משך פעולתם של פניצילינים בגוף.
תרופות לצרבת- כמו סימטידין
אלופורינול - מעלה סיכון לתגובה אלרגית בעור.
אמוקסיצילין עלול להשפיע על תוצאות בדיקות מעבדה, ויש להתייעץ עם הרופא במידת הצורך.
השפעת שימוש ממושך
בשימוש ממושך, עלול אמוקסיצילין לגרום לשלשול ולדלקת המעי הגס הקשורה בטיפול אנטיביוטי, שמחייב טיפול רפואי דחוף.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/amyotropic-lateral-sclerosis/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
ALS היא מחלת ניוון שרירים נדירה וחשוכת מרפא. ALS, המכונה גם טרשת אמיוטרופית צידית ומחלת לו גריג (ע"ש שחקן בייסבול שלקה במחלה), היא המחלה הקשה ביותר בקבוצת מחלות הניוון המוטורי.
במחלה ניוונית זו, ישנה פגיעה בתאי העצב המוטוריים במוח וב
חוט השדרה
, והיא מתאפיינת במהלך קליני המתבטא בירידה מתמדת ביכולת המוטורית, עד שיתוק שרירים וקיצור משמעותי של תוחלת החיים.
המחלה מופיעה בעיקר בגיל 50 עד 70, מעט יותר בגברים (2:3 מול נשים), וההיארעות שלה היא 2-1 מקרים חדשים לשנה לכל 100,000 תושבים. הפיזור אחיד על פני כדור הארץ, למעט האי גואם בדרום מזרח אסיה, בו שכיחותה גבוהה מסיבה לא ברורה. למרות מחקר ניכר, סיבת המחלה איננה ידועה. בכ-10% מהחולים, המחלה תורשתית, כשבחלקם חסר האנזים סופראוקסיד דיסמולזה.
סימפטומים
תסמיני המחלה משתנים מאדם לאדם, בהתאם לעצבים שנפגעו. הסימנים והתסמינים כוללים:
קושי בהליכה או קושי בפעולות היומיום.
מעידות ונפילות.
חולשה ברגליים, בכפות הרגליים או בקרסוליים.
חולשה בידיים או תנועות מגושמות.
קושי בדיבור או קושי בבליעה.
התכווצויות שרירים ועוויתות בידיים, בכתפיים ובלשון.
תגובות רגשיות לא ראויות או פיהוק.
שינויים התנהגותיים וקוגניטיביים.
ALS מתחילה לעיתים בידיים, בכפות הרגליים או בגפיים, ואז מתפשטת לאזורים אחרים של הגוף. ככול שהמחלה מתקדמת ותאי העצב נהרסים, השרירים נעשים חלשים. בסופו של דבר המחלה משפיעה על הלעיסה, הבליעה, הדיבור והנשימה.
באופן כללי, השלבים הראשונים של המחלה לא כרוכים בכאב, וכאב אינו נפוץ גם בשלבים המאוחרים של המחלה. ניוון שרירים, ALS, לא נוטה להשפיע על השליטה בשלפוחית השתן או מערכת החישה.
סיבות וגורמי סיכון
מחלת ניוון שרירים גורמת לפגיעה בעמודות חוט השדרה, אשר אחראיות על המוטוריות, ואינה פוגמת במערכת החישה ובשליטה על הסוגרים. הסיבה להופעת המחלה אינה ודאית וברורה. קיימות מספר השערות, חלקן קשורות לגורמי הסיכון הבאים:
תורשה – 5-10% מהאנשים הסובלים מ-ALS קיבלו את המחלה בתורשה. ברוב המקרים האלו, לילדים יש סיכוי של 50% לפתח את המחלה.
גיל – הסיכון ללקות במחלה עולה עם הגיל, והכי נפוץ בין בגילאים 40 ואמצע שנות ה-60 לחיים.
מין – לפני גיל 65, ישנה נטייה קלה של גברים ללקות יותר במחלה. ההבדל הזה נעלם אחרי גיל 70.
גנטיקה – חלק מהמחקרים שחוקרים את הגנום האנושי מצאו הרבה נקודות דמיון בהבדלים הגנטיים באנשים הסובלים מ-ALS משפחתי, וחלק מאלו הסובלים מ-ALS לא תורשתי. ההבדלים הגנטיים הללו עלולים להפוך אנשים ליותר פגיעים למחלה.
גורמים סביבתיים:
עישון – עישון הוא גורם הסיכון הסביבתי הכי סביר למחלה. הסיכון נראה הגדול ביותר בנשים, בעיקר אחרי גיל המעבר.
חשיפה לרעלנים סביבתיים – ישנן עדויות לכך שעופרת או חומרים אחרים בעבודה או בבית, עשויים להיות קשורים ל-ALS.
שירות צבאי – מחקרים מראים שאנשים ששירתו בצבא נמצאים בסיכון מוגבר למחלה.
אבחון ובדיקות
האבחנה למחלת ניוון השרירים, מבוססת על ההסתמנות הקלינית, כאשר קיים משלב של סימנים המאפיינים נזק לעצב המוטורי העליון ולעצב המוטורי התחתון, ללא פגיעה בתפקוד התחושתי. האבחנה נתמכת באמצעות בדיקת EMG (בדיקה אלקטרומיוגרפית), אשר בוחנת את הפעילות החשמלית של מערכת השרירים ושל מערכת העצבים המוטוריים המפעילים שרירים אלו. במקרים רבים ימליץ הרופא על בדיקות נוספות, כגון
בדיקות דם
,
ניקור מותני
ו-
MRI
, וזאת כדי לשלול גורמים אחרים לבעיות בשרירים.
סיבוכים אפשריים
עם התקדמות המחלה, ALS עלול לגרום לסיבוכים הבאים:
בעיות נשימה – עם הזמן נוצר שיתוק של שרירי הנשימה. גורם המוות הנפוץ ביותר באנשים עם ALS הוא כשל נשימתי. בממוצע, המוות קורה תוך שלוש עד חמש שנים אחרי הופעת התסמינים. חלק מהאנשים הסובלים מהמחלה חיים 10 שנים ואף יותר.
קשיי דיבור – רוב האנשים עם ALS מפתחים קושי בדיבור. בדרך כלל מופיעים תחילה קשיים בביטוי מילים, שמתפתח לקושי משמעותי בדיבור.
קשים באכילה – התפתחות של תת-תזונה והתייבשות מפגיעה בשרירי הבליעה.
דמנציה
– חלק מהאנשים עם ALS סובלים מבעיות זיכרון וקשיים בקבלת החלטות, וחלק בסופו של דבר מאובחנים כסובלים מדמנציה פרונטוטמפורלית.
מחלת ניוון שרירים מתאפיין בהחמרה מתמדת, תוך ירידה בכוח, דלדול השרירים, ומגבלות גוברות בתפקוד. החולה נזקק עם הזמן לעזרי הליכה, לכיסא גלגלים ולבסוף הוא מרותק למיטה. משך החיים הממוצע מהאבחנה ועד המוות הוא כ-3 שנים.
טיפולים ותרופות
כיום, לא קיים טיפול שבאמצעותו ניתן לשקם את הפגיעה הקשה שבעצבי השרירים, ולכן הטיפול הוא סימפטומטי בלבד.
הטיפול התרופתי היחיד הקיים להתמודדות עם ניוון השרירים הוא התרופה רילוטק (רילוזול), אשר אמורה להאט את קצב הניוון העצבי. הארכת החיים המושגת על ידי התרופה היא בדרך כלל צנועה למדי – כמה חודשים. ניתן להקל על התסמינים על ידי תרופות להרפיית שרירים, הפחתת הפרשות והזנה לתוך הקיבה כאשר יכולת הבליעה לקויה.
קיימים גם טיפולי פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק, או קלינאית תקשורת. טיפולים אלו עשויים לסייע לשמור על עצמאות כלשהי של תפקוד החולה, אך לזמן מוגבל.
הטיפול בהנשמה מלאכותית יכול להאריך את חיי החולה בשנתיים נוספות בממוצע. יש להביא בחשבון שמדובר במצב קליני קשה מאוד - החולה ער לחלוטין, רואה, שומע וחש בכל הקורה סביבו, אך מגיע למצב בו איננו יכול להגיב בשום צורה למתרחש.
חולים רבים מעדיפים לא להגיע למצב זה, ולכן התחלת הנשמה בחולה ALS היא החלטה גורלית, ויש לדון עליה בעוד מועד עם החולה ומשפחתו, כדי להגיב בצורה הרצויה לחולה כאשר הוא מגיע למצב של אי-ספיקה נשימתית.
מניעה
כיום לא ניתן למנוע את המחלה. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/anal-fissure/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
פיסורה אנאלית (סדק בפי הטבעת בעברית) היא קרע ברירית העור בדופן החלחולת (פצע בפי הטבעת), הגורם לכאב בזמן יציאות. זוהי תופעה נפוצה, שלרוב אינה מובילה למחלות קשות יותר
.
ברוב המקרים באמצעו טיפול בפיסורה אנאלית בבית ניתן להחלים תוך מספר ימים, או מספר שבועות במקרים חמורים יותר. עם זאת, סדק בפי הטבעת שאינו מחלים תוך ששה שבועות, נחשב למחלה כרונית, שעלול להצריך ביקור אצל
פרוקטולוג
או פרוקטולוגית ונטילת תרופות. במקרים בהם הפיסורה בפי הטבעת אינה מחלימה בעזרת תרופות, ייתכן שיהיה צורך בניתוח
.
כמה עובדות על פיסורה אנאלית
[1]
:
פיסורה אנאלית מופיעה אצל אנשים בכל הגילאים ובמיוחד אצל אנשים צעירים, ללא קשר למצב הבריאותי,
אבל
מסיבה בלתי ידועה התופעה נפוצה אצל תינוקות,
ומבוגרים צעירים בגילאי 15 עד 40 נוטים יותר לסבול
מפיסורה אנאלית.
סדק בפי הטבעת אנאליים נחשבת לתופעה די שכיחה - בערך 1 מכל 10 אנשים נפגעו בשלב מסוים בחייהם מפיסורה אנאלית.
פיסורות נפוצות במידה שווה בקרב גברים ובקרב נשים
.
בכ-40% מהחולים עם סדק בפי הטבעת אקוטי, הבעיה הופכת בשלב מסוים לפיסורה כרונית
[2]
.
סימפטומים
התסמינים השכיחים ביותר של פיסורה בפי הטבעת
הם הופעת כאב חד, תחושת עקצוץ או צריבה בזמן יציאה, גירוד או גירוי סביב פי הטבעת ואף הפרשה צהבהבה מפי הטבעת או דימום
.
לעיתים ניתן להבחין בנקודה של דם, בצבע אדום בהיר על נייר הטואלט, או במספר טיפות דם באסלה
.
חשוב לשים לב שהדם נפרד מהצואה - צואה כהה מאד וקשה, או דם כהה המעורבב בצואה, מצביעים על מחלות אחרות שאינן פיסורה. על מנת לוודא מהו הגורם לדימום, יש לפנות לרופא בכל מקרה של דימום כתוצאה מפעולת מעיים (יציאה)
.
התסמינים עלולים להמשך מספר שעות ולהגיע בהתקפים או באופן מתמשך
.
לעיתים קרובות, הפצע המכאיב גורם להתכווצויות של שרירי פי הטבעת, אשר גורמים להחמרה בעצירות, שבתורה מחמירה את פציעת העור או גורמת לפציעה חדשה, וחוזר חלילה
.
סיבות וגורמי סיכון
פיסורה נוצרת כתוצאה מפציעה במוצא פי הטבעת, הנגרמת ממספר סיבות
:
עצירות
או מאמץ לצורך יציאה
.
מעבר של צואה גדולה המותחת את פי הטבעת
.
שלשולים חוזרים ונשנים
.
לידה
.
בדיקה רקטאלית ידנית
.
מין אנאלי או החדרה של גוף זר לפי הטבעת
.
במקרים מסוימים פיסורה עלולה להיגרם כתוצאה ממחלת מעיים דלקתית
IBD
(
קרוהן
או
קוליטיס כיבית
) או מטחורים
.
אבחון ובדיקות
רוב הרופאים יכולים לאבחן פיסורה על פי התסמינים ובאמצעות התבוננות בפי הטבעת. בדרך כלל הרופא יכול להבחין בפיסורה בעזרת הפרדה עדינה של שני חלקי העכוז
.
יתכן שהרופא יבצע בדיקה רקטאלית באמצעות החדרת אצבע ועליה כפפה, או באמצעות מכשיר מאיר (אנוסקופ), על מנת לבדוק את הפיסורה
.
במקרים בהם הפיסורה כואבת במיוחד, הרופא בדרך כלל ימתין שהיא תחלים טרם ביצוע בדיקה רקטאלית או שימוש באנוסקופ (אנוסקופיה), על מנת לשלול מחלות אחרות
.
במצבים בהם יש צורך בבדיקה מידית, ניתן לעשות זאת תחת הרדמה מקומית
.
מיקום הפיסורה חשוב לצורך האבחנה. כאשר יש יותר מפיסורה אחת, או כאשר הפיסורה נמצאת על הצד של פי הטבעת ולא בחלק העליון או התחתון שלו, יתכן שהנבדק לוקה במחלה אחרת הגורמת לפיסורה
.
הרופא עשוי לחפש חתיכה קטנה של עור רפוי (קפל עור) בפי הטבעת, המהווה סימן לפיסורה כרונית
.
סיבוכים אפשריים
פיסורה היא אינה מחלה מסוכנת כשלעצמה, אך היא יכולה לפגוע מאוד באיכות החיים של המטופל
.
כמו כן, לעיתים פיסורה נגרמת כתוצאה מטחורים או שהיא תסמין בלבד למחלות מורכבות יותר, כגון מחלות מעיים דלקתית (לרוב קרוהן או קוליטיס), סרטן בפי הטבעת, עגבת, שחפת, איידס או דיכוי של המערכת החיסונית
.
מסיבה זו, במידה ונתקלת בצואה כהה מאוד או בדם בצואה, חשוב מאוד לפנות לרופא/ה המטפל/ת בהקדם
.
האם פצע בפי הטבעת עלול לגרום לסרטן המעי?
סדק אנאלי אינו מגביר את הסיכון לסרטן המעי הגס ואינו גורם למחלה. עם זאת, מצבים בריאותיים חמורים יכולים לגרום לתסמינים דומים לתסמיני פיסורה. גם כאשר פיסורה אנאלית נרפאת לחלוטין, ייתכן ויהיה צורך בבדיקות אחרות, בהן קולונוסקופיה כדי לשלול סיבות אחרות לדימום רקטלי
[3]
.
טיפולים ותרופות
שינוי באורח החיים עשוי לעזור להקל על אי הנוחות ולקדם ריפוי של פיסורה אנאלית. השינויים כוללים
[4]
:
הוספת סיבים תזונתיים - אכילה של כ-25 עד 35 גרם סיבים ביום יכולה לעזור לשמור על צואה רכה ולשפר את ריפוי הסדקים. מזונות עשירים בסיבים כוללים פירות, ירקות, אגוזים ודגנים מלאים. מאחר שהוספת סיבים תזונתיים עלולה לגרום לגזים ולנפיחות, מומלץ להגדיל את הצריכה בהדרגה.
שתיית נוזלים מספקת - נוזלים עוזרים במניעת עצירות.
לא להתאמץ במהלך יציאות - מאמץ יוצר לחץ, שיכול לפתוח פצע בפי הטבעת שנמצא בשלבי מרפא, כמו גם לגרום לפצע חדש.
ישיבה באמבטיה חמה - השרייה במים חמים במשך 10 עד 20 דקות מספר פעמים ביום יכולה לרכך את העור ולהביא לרגיעה. במידת האפשר, יש לעשות אמבטיה חמה לאחר יציאות.
חלק מהאנשים חשים הקלה על כאבי פיסורה לאחר יום או יומיים של טיפול בבית
.
פיסורה אנאלית מחלימה לחלוטין רק לאחר מספר שבועות, ולכן בתקופת הכאב מומלץ להשתדל ולהימנע מעצירות, מאחר ועצירות יכולה למנוע את החלמתה של הפיסורה
.
כמו כן, בדומה לסדקים אחרים בעור, לעתים פצע בפי הטבעת מחלים ללא צורך בטיפול
.
הכאב הנגרם כתוצאה מפיסורה עלול לגרום לחרדה בכל הקשור ליציאות. אולם ניסיון להימנע מיציאות (תנועת מעיים), רק יגרום להחמרת העצירות ויצור מעגל שיותיר את הפיסורה פתוחה ומכאיבה
.
יש לנסות ולהקל על הכאב הפרשת הצואה כדי למנוע את הכאב הכרוך בפעולה זו. לצורך הקלה על כאבי פיסורה ניתן להשתמש במשככי כאבים או במאלחשים מקומיים
.
יש לעיין בעלון לצרכן המצורף לתרופה ולהתייעץ עם הרוקח באשר לבחירת התכשיר הרצוי
.
אם הסימפטומים אינם משתפרים לאחר שבוע, הרופא/ה המטפל/ה עשוי לרשום תרופה להרחבת כלי הדם, המאפשרת ריפוי מהיר יותר של הפיסורה
.
במידה וטיפולים אחרים כשלו, לעיתים יוצע טיפול ברעלן הבוטולינום
.
רעלן הבוטולינום הוא אומר רעל קטלני ביותר, אך הוא בטוח לשימוש במינונים זעירים (ואף משמש כטיפול קוסמטי מקובל בעת הזרקות בוטוקס). הזרקת רעלן הבוטולינום לפיסורה תשתק את שריר הסוגר במטרה למנוע התכווצויות של השריר, להקל על הכאב ולאפשר את החלמת הפיסורה
.
הטיפול מאפשר הפחתה של הסימפטומים בטווח הקצר (חצי שנה), אך כמחצית מהמטופלים מדווחים על הישנות הסימפטומים לאחר 3 שנים מעת ההזרקה
.
איך להימנע מהישנות פיסורה
במקרה של פיסורה אנאלית, מומלץ לנקוט באמצעי הזהירות הבאים כדי למנוע החמרה ולהימנע מהופעה חוזרת של הבעיה
[5]
:
יש להשתמש בכל התרופות כפי שנקבע על צידי הרופא/ה.
מומלץ להקפיד על תזונה עשירה בסיבים ולעמוד בכמות היומית המומלצת. חשוב להימנע מעצירות או ביציאות גדולות או קשות.
יש לשתות מספיק מים כדי לשמור על לחות טובה.
מומלץ להימנע ממזונות חריפים בזמן שיש פיסורה אנאלית, מאחר שאלה עלולים להחמיר את התסמינים.
ניתוח פיסורה
למרות שבמרבית המקרית סדק בפי הטבעת אינו מצריך ניתוח, סדקים כרוניים קשים יותר טיפול וניתוח עשוי להיות האפשרות הטובה ביותר.
הניתוח המקובל ביותר הוא חיתוך צדי של שריר הסוגר (ספינקטר) הפנימי, המקיף את התעלה האנאלית. בניתוח זה נחתך באופן חלקי שריר הסוגר הפנימי, על מנת להרפות את ההתכווצות שגורמת לפיסורה
.
הדבר מוביל לשחרור שרירי הסוגר האנאלי, להפחתת כאב ועוויתות, ולזרימת דם טובה יותר לאזור, המאפשרת לסדק להחלים. במקרים מסוימים תישקל במסגרת הניתוח הזרקת בוטולינום טוקסין לתוך הסוגר האנאלי
[3]
.
לעיתים יש צורך בניתוח להסרת הפיסורה, אך זוהי פרוצדורה פחות מקובלת אשר נעשית באופן פחות שכיח
.
ניתוח זה (אנופלסטיה) מבוצע בהרדמה כללית או מקומית, והוא מורכב מהסרת הסדק יחד עם העור שמסביב. לאחר מכן מכסים את הפצע בפי הטבעת באמצעות חתיכה קטנה מהרירית של פי הטבעת. בניתוח זה לא חותכים את שרירי הסוגר
[6]
.
פיסורה אצל תינוקות וילדים
פיסורה אצל תינוקות וילדים
היא מצב שכיח ונוטה להופיע בדרך כלל בקרב ילדים בגיל הרך. הסיבה לפיסורה אצל תינוקות אינה לגמרי ברורה, אך ממחקר
[7]
שבחן תינוקות עם פיסורה, עלה חשש כי מאחר שרבים מהם צרכו חלב פרה, ייתכן שהפיסורה היא סימן לאלרגיה לחלב פרה אצל תינוקות עם פיסורה. במחקר
[8]
אחר נמצא כי אין כל הבדל בשכיחות של פיסורה אצל תינוקות אשר ינקו, אכלו פורמולה או ניזונו גם מהנקה וגם מפורמולה.
פיסורה אנאלית נגרמת עקב מעבר של צואה קשה אשר קורעת את רירית פי הטבעת העדינה. המשמעות של הקרע היא שעשיית הצרכים הופכת לכאובה מאוד, התינוק / הילד עלול לצרוח ודם עלול להיראות על הצואה או על החיתול / נייר הטואלט
[9]
.
בדרך כלל, פיסורה אצל תינוקות וילדים מופיעה
אצל אלו הסובלים מעצירות. עצירות היא מצב שבו נעשים צרכים בתדירות נמוכה יותר מהנדרש, כך שהמעי מתמלא בצואה, והצואה שיוצאת הופכת לקשיחה מאוד. כדי לשבור את המעגל הזה חשוב להפוך את הצואה לרכה ולוודא שעשיית הצרכים סדירה. צואה רגילה ורכה מאפשרת בדרך כלל ריפוי של הסדק. עם זאת, למרות הריפוי, במקרה של
פיסורה אצל תינוקות וילדים קיים זיכרון של כאב אצל הילד/ה והציפייה לו עלולה לגרום להימנעות מעשיית צרכים. לכן חשוב שהטיפול ייעשה בצורה הדרגתית, כמו גם ייפסק בצורה הדרגתית. במקביל יש להבטיח שתהיה צואה רכה באופן קבוע, ותוך מאמץ מינימלי. ניתן להשיג זאת על ידי
[9]
:
הקפדה על צריכה מספקת נוזלים.
עידוד תזונה מאוזנת המכילה הרבה פירות.
שימוש בחומר משלשל.
במקרה של פיסורה אצל תינוקות, יש להחליף חיתולים לעתים קרובות ולשטוף את האזור בעדינות. כמו כן, חשוב לפנות לרופא או לרופאה לגבי המשך טיפול
[4]
.
מניעה
אין אפשרות למנוע לחלוטין הופעת פיסורות, אך בהחלט ניתן להפחית את הסיכוי להופעתן במידה ומקפידים על יציאות רכות, העוברות בקלות במעי וברקטום
.
מומלץ לנקוט בצעדים הבאים
:
אכילת לפחות 5 מנות ביום של פירות וירקות טריים
.
הפחתת כמות השומן הנצרכת
.
הימנעות ממזונות משומרים ומעובדים
.
אכילת קטניות, אגוזים, גרעינים ומזונות מחיטה מלאה
.
שתייה של 6-8 כוסות מים ביום
.
הימנעות מאלכוהול
.
שמירה על משקל גוף תקין
.
הקפדה על פעילות גופנית
.
הימנעות מתרופות העלולות לגרום לעצירות
.
מומלץ להימנע מהתאפקות ולהתפנות כשעולה הצורך
.
[1]
https://www.nhs.uk/conditions/anal-fissure/
[2]
Treasure Island (FL): StatPearls Publishing; 2023 Jan-. Available from:
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/books/NBK526063/
[3]
https://fascrs.org/patients/diseases-and-conditions/a-z/anal-fissure
[4]
https://www.mayoclinic.org/diseases-conditions/anal-fissure/diagnosis-treatment/drc-20351430
[5]
https://www.hopkinsmedicine.org/health/conditions-and-diseases/anal-fissures
[6]
https://www.american-hospital.org/en/treatment/fissurectomy-anoplasty
[7]
Anal fissures in infants may be a pathognomonic sign of infants with cow's milk allergy. J Med Assoc Thai. 2013 Jul;96(7):786-9. PMID: 24319847
.
[8]
Journal of Tropical Pediatrics, Volume 57, Issue 6, December 2011, Pages 499–500,
https://doi.org/10.1093/tropej/fmr017
[9]
https://www.cuh.nhs.uk/patient-information/anal-fissures-in-children/ |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/anemia/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אנמיה היא מצב רפואי שבו אין בגוף כמות מספקת של תאי דם אדומים על מנת לשאת כמות מספקת של חמצן אל עבר הרקמות . אנשים הסובלים מאנמיה יחושו עייפות לעיתים קרובות.
ישנם מספר זנים שונים של אנמיה, כל זן והגורם הייחודי לו. אמניה יכולה להיות מצב זמני או מצב רפואי מתמשך, והיא יכולה לנוע ממצב מתון ועד חמור.
במידה וקיים חשד לאנמיה, יש לגשת לרופא המטפל מאחר שמחלה זו יכולה להיות סימן מקדים להתפתחותה של מחלה חמורה יותר. הטיפולים של אנמיה נעים החל מנטילת תוספי תזונה ועד לצורך בטיפולים רפואיים. ייתכן ויש ביכולתך למנוע זנים מסוימים של אנמיה על ידי הקפדה על תזונה מאוזנת, מגוונת ובריאה.
סימפטומים
התסמינים של אנמיה הם מגוונים ומשתנים וזאת בהתאם לגורם להופעת אנמיה.
התסמינים יכולים לכלול בין השאר:
·
עייפות
·
גוון עור חיוור
·
דפיקות לב מהירות ובלתי סדירות
·
קוצר נשימה
·
כאבים בחזה
·
סחרחורת
·
שינויים במצב התודעתי
·
ידיים ורגליים קרות
·
כאבי ראש
בתחילת הדרך אנמיה יכולה להיות מתונה מאוד ובלתי מורגשת. אולם התסמינים מתגברים ככל שהמחלה הולכת ומחמירה.
סיבות וגורמי סיכון
הדם מורכב מנוזל המכונה פלסמה ותאים. שלושה סוגים שונים של תאי דם צפים בתוך הפלסמה:
תאי דם לבנים (לויקוציטים).
תאי דם אלה נלחמים בזיהומים.
טסיות.
תאי דם אלה מסייעים לדם להקריש לאחר פציעה.
תאי דם אדומים (אריתרוציטים).
תאי דם אלה נושאים את החמצן מן הריאות שלך, באמצעות זרם הדם, אל עבר המוח, האיברים החיוניים האחרים והרקמות בגופך. הגוף שלך זקוק לאספקה שוטפת של דם מחומצן על מנת לתפקד כראוי. הדם המחומצן מעניק לגוף שלך את האנרגיה לו הוא זקוק וכן הוא מעניק לעור שלך מראה בריא וזוהר.
תאי הדם האדומים מכילים המוגלובין
– חלבון עשיר בברזל שצבעו אדום אשר מעניק לדם את צבעו. ההמוגלובין מאפשר לתאי הדם האדומים לשאת את החמצן מן הריאות שלך אל עבר שאר החלקים של הגוף, ולשאת את דו תחמוצת הפחמן מן הגוף בחזרה אל עבר הריאות, כך שתוכל לנשוף אותו החוצה.
מרבית תאי הדם, ובכללם תאי הדם האדומים, מיוצרים באופן תדיר בלשד העצמות שלך – חומר ספוגי בצבע אדום אשר נמצא בתוך החללים של העצמות הגדולות בגופך. על מנת לייצר המוגלובין ותאי דם אדומים, הגוף שלך זקוק לברזל, מינרלים אחרים, ויטמינים וחלבונים הנמצאים במזון אותו אתה אוכל.
הגורמים לזני אנמיה נפוצים
במידה ואתה אנמי, הגוף שלך לא מייצר מספיק תאי דם אדומים, הוא מאבד יותר מדי מהם או שהוא משמיד אותם מהר יותר ממה הוא מסוגל לייצר תאי דם חדשים. הזנים הנפוצים של אנמיה והגורמים להם כוללים בין השאר:
אנמיה כתוצאה ממחסור בברזל.
זן נפוץ זה של אנמיה תוקף בערך שניים עד שלושה אחוזים מן האוכלוסייה הבוגרת בארצות הברית. הגורם להופעתה הוא מחסור של ברזל בגוף שלך. לשד העצמות שלך זקוק לברזל על מנת לייצר המוגלובין. ללא אספקה ראויה של ברזל הגוף שלך לא מסוגל לייצר כמות מספקת של המוגלובין עבור תאי הדם האדומים. התוצאה היא אנמיה כתוצאה ממחסור בברזל.
אנמיה כתוצאה ממחסור בויטמינים.
בנוסף לברזל הגוף שלך זקוק לחומצה פולית וגם לויטמין 12-B על מנת לייצר כמות מספקת של תאי דם אדומים ובריאים. משטר תזונה, החסר את אחד ממרכיבי המזון החיוניים הללו ואחרים, עלול להביא למצב של ירידה ביצירת תאי הדם האדומים. יתר על כן, ישנם בני אדם שגופם לא מסוגל לספוג את ויטמין ה 12-B בצורה יעילה.
אנמיה כתופעת לוואי של מחלה כרונית.
מספר מחלות כרוניות - כגון סרטן, איידס, שגרון, מחלת קרוהן ומחלות דלקתיות כרוניות נוספות – יכולות להשפיע על ייצור תאי הדם האדומים, ועלולות להוביל למצב של אנמיה כרונית. כשל בתפקודי הכליות יכול אף הוא להביא למצב של אנמיה.
אנמיה אפלסטית (בלתי מפותחת).
זהו זן נדיר מאוד, ומסכן חיים, של אנמיה, הנגרם על ידי ירידה ביכולת לשד העצמות לייצר את שלושת הסוגים של תאי הדם – תאי הדם האדומים, הלבנים וטסיות הדם. במרבית המקרים הגורם להתפתחותה של אנמיה האפלסטית אינו ידוע, אך נוטים לחשוב כי היא קשורה למחלות הפוגעות בתפקודה של המערכת החיסונית.
אנמיה כתוצאה ממחלה בלשד העצמות.
מגוון רחב של מחלות, כגון
לוקמיה
ומילודיפלאסיה (Myelodysplasia) שהיא מצב רפואי טרום לוקמי, יכולות לגרום להתפתחות אנמיה ולהשפיע על לשד העצמות שלך. ההשפעות של הפרעות הסרטן ודמויי הסרטן הללו עלולות לנוע בין שינוי מתון מאוד בכמויות הייצור של תאי הדם ועד להשבתה מוחלטת ומסכנת חיים של ייצור תאי הדם. סוגי
סרטן
אחרים התוקפים את הדם ואת לשד העצמות, כגון מיאלומה נפוצה (Multiple Myeloma), הפרעות מיאלואידיות (myeloproliferative disorders) ולימפומה (Lymphoma), יכולים גם הם לגרום להופעתה של אנמיה.
אנמיה כתוצאה מתמס דם.
קבוצה זו של זני אנמיה מתפתחת כאשר תאי הדם האדומים מושמדים מהר יותר ממה שלשד העצמות מסוגל לייצר תאי דם חדשים.
מחלות דם מסוימות יכולות לגרום להשמדה מוגברת של תאי הדם האדומים. הפרעות במערכת החיסונית של הגוף יכולות לגרום לגוף שלך לייצר נוגדנים לתאי הדם האדומים, ולגרום להשמדתם בטרם עת. נטילת תרופות מסוימות, כגון זנים שונים של אנטיביוטיקה המשמשות לטיפול בזיהומים שונים, יכולות אף היא לגרום להשמדתם של תאי הדם האדומים.
אנמיה של תאי החרמש.
זהו סוג אמניה, לעיתים חריפה, העובר בתורשה, ובמרבית המקרים תוקף בני אדם ממוצא אפריקני, ערבי או ים תיכוני. זן זה של אמניה נגרם כתוצאה מפגם בהמוגלובין אשר גורם לתאי הדם האדומים להיות בעלי צורה חריגה הדומה לחרמש. צורה חריגה זו של תאי הדם האדומים גורמת לתאי הדם להתנוון ולמות בטרם עת, ולגרום למחסור כרוני בתאי הדם האדומים.
זני אנמיה אחרים.
ישנם מספר זנים נוספים של אנמיה, זנים נדירים יותר כגון תלסמיה (Thalassemia) וזני אנמיה הנגרמים כתוצאה מפגמים בהמוגלובין.
לעיתים לא ניתן להגיע לאבחנה מדויקת לסיבת הופעתה של האנמיה.
גורמי הסיכון להופעתה של האנמיה כוללים בין השאר:
תזונה לקויה.
כל אדם – צעיר או מבוגר – אשר התזונה שלו מורכבת על פי רוב ממזונות העניים בברזל ובויטמינים, ובעיקר עניים בחומצה פולית, נמצא בקבוצת סיכון ללקות באנמיה. הגוף שלך זקוק לברזל, חלבון וויטמינים על מנת לייצר כמות מספקת של תאי דם אדומים.
מחלות והפרעות במעיים.
במידה ואתה סובל ממחלות או הפרעות במעיים אשר יכולות להשפיע על ספיגת מרכיבי המזון במעי הדק – כגון מחלת קרוהן וצליאק – אתה נמצא בקבוצת הסיכון ללקות באנמיה. ביצוע ניתוח להסרת חלק או טיפול בחלק הפגוע במעי הדק שלך, אשר בו נספגים מרכיבי המזון, יכול להוביל למחסור במרכיבי מזון מסוימים ולאנמיה.
המחזור החודשי-
ככלל נשים בגיל הפוריות נמצאות בקבוצת הסיכון הגבוהה יותר ללקות באנמיה כתוצאה ממחסור בברזל, יחסית לגברים. וזאת מכיוון שנשים מאבדות כמויות מסוימות של דם – וכתוצאה מכך גם ברזל, בזמן המחזור החודשי שלהן.
הריון.
במידה ואת בהריון, את נמצאת בקבוצת סיכון גבוהה יותר לסבול מאנמיה כתוצאה ממחסור בברזל, וזאת מכיוון שמצבורי הברזל שלך צריכים עתה לתמוך בנפח דם גדול הרבה יותר מאשר בדרך כלל כמו גם להוות מקור להמוגלובין לעובר הגדל בקרבך.
מחלות ומצבים כרוניים.
לדוגמא במידה והינך סובל ממחלת הסרטן, מכשל בתפקודי הכליה או הכבד, או כל מצב רפואי כרוני אחר, ייתכן ואתה משתייך לקבוצת הסיכון לפתח אנמיה המכונה אנמיה כתוצאה ממחלה כרונית. מצבים רפואיים אלה עלולים לגרום למחסור בתאי דם אדומים. איבוד דם, איטי אך כרוני, כתוצאה מכיב כיבה או מקום אחר בגוף שלך יכול לכלות את מאגרי הברזל שבגופך, ולגרום לאנמיה כתוצאה ממחסור בברזל.
תורשה משפחתית.
במידה ובמשפחתך קיימת היסטוריה של אנמיה העוברת בתורשה, כגון אנמיה של תאי החרמש, אתה נמצא בקבוצת סיכון ללקות באנמיה על בסיס תורשתי.
אבחון ובדיקות
הרופאים יכולים לאבחן אנמיה על ידי סקירת העבר הרפואי שלך, עריכה של בדיקה גופנית מקיפה, ובדיקות דם, הכוללות בתוכן
ספירת דם
כללית (CBC). בדיקת דם זו בוחנת את הרמות של תאי הדם האדומים המרכיבים את נוזל הדם שלך (hematocrit) וכמו כן גם את
רמת המוגלובין
בדם. אצל בן אדם בוגר ערכים תקינים של תאי דם אדומים נעים בין 32 ו- 43 אחוזים. רמות המוגלובין תקינות אצל בן אדם מבוגר נעות בין 11 ל- 15 גרם לדציליטר.
ייתכן ויבחנו את תאי הדם שלך תחת המיקרוסקופ על מנת לבחון מספר גורמים נוספים כגון:
·
גודל
·
צורה
·
צבע
עריכת בדיקות אלה יכולה לסייע בקביעת אבחנה מדויקת. לדוגמא: באמניה כתוצאה ממחסור בברזל תאי הדם האדומים קטנים ונראים בגוון חיוור יותר מאשר בדרך כלל. במקרה של אנמיה שמקורה ממחסור בוויטמינים תאי הדם האדומים גדולים יותר ומועטים מאשר בדרך כלל.
בדיקות דם מומלצות:
בדיקת פריטין
,
בדיקת ברזל בדם
,
בדיקת המוגלובין
,
בדיקת טרנספרין
,
בדיקת TIBC
,
בדיקת B12
סיבוכים אפשריים
כאשר אנמיה אינה מטופלת, היא יכולה לגרום להופעתם של תופעות לוואי שונות, ובניהן בין השאר:
עייפות יתר.
במצב של אנמיה חמורה ייתכן ותחוש עייף עד כדי כך שאינך מסוגל יותר לבצע את מטלותיך היום יומיות והפשוטות ביותר. אתה תהייה עייף מדי בכדי לשחק או לעבוד.
בעיות לבביות.
אנמיה עלולה להוביל להופעתן של דפיקות לב מהירות ובלתי סדירות – הפרעות בקצב הלב (arrhythmia). במצב של אנמיה הלב שלך צריך לדחוס דם רב יותר על מנת לפצות על המחסור בחמצן בדם שלך. דבר זה יכול להוביל אפילו עד כדי מצב של אי ספיקת לב.
נזקים עצביים.
ויטמין 12-B
הינו חיוני לא רק לצורך יצירת תאי דם אדומים בריאים, אלא גם לצורך תפקוד בריא של מערכת העצבים שלך.
שינויים במצב התודעתי
.
מחסור בויטמין 12-B יכול להשפיע גם על תפקודי המוח התקינים שלך.
מוות.
סוגי אנמיה מסוימים העוברים בתורשה, כגון אנמיה של תאי החרמש, יכולים להוביל לסיבוכים רפואיים חמורים ומסכני חיים. איבוד כמויות דם גדולות על פני פרק זמן קצר מוביל בדרך כלל למצב של אנמיה חמורה, וזו יכולה להיות קטלנית.
טיפולים ותרופות
הטיפול במחלת אנמיה משתנה ותלוי בגורם לה:
אנמיה כתוצאה ממחסור בברזל.
זן זה של אנמיה מטופל על פי רוב על ידי נטילה של תוספי ברזל.
אנמיה כתוצאה ממחסור בויטמינים.
אנמיה חמורה מטופלת על ידי מתן זריקות המכילות 12-B – לעיתים למשך כל החיים.
אנמיה כתוצאה ממחלה כרונית.
אין טיפול ספציפי לסוג זה של אנמיה.
אנמיה אפלסטית (בלתי מפותחת).
הטיפול לסוג זה של אנמיה יכול לכלול מתן עירויי דם על מנת להעלות את כמות תאי הדם האדומים שלך.
אנמיה כתוצאה ממחלה בלשד העצמות.
הטיפול של אנמיה כתוצאה ממגוון מחלות אלו יכול לנוע החל מנטילת תרופות דרך טיפול כימותרפי ועד הצורך בהשתלת מוח עצם.
אנמיה כתוצאה מתמס דם.
הטיפול של אנמיה כתוצאה מתמס דם כולל בתוכו הימנעות מתרופות מסוימות, טיפול בזיהומים נלווים ונטילת תרופות לדיכוי המערכת החיסונית אשר תוקפת את תאי הדם האדומים שלך.
אנמיה של תאי החרמש.
הטיפול בסוג זה של אנמיה יכול לכלול ניהול וניטור של משטרי החמצן בגוף שלך, נטילת משככי כאבים, קבלת נוזלים בשתייה או בעירוי על מנת לשכך כאבים ובכדי למנוע את הופעתם של סיבוכים
מניעה
מרבית המקרים של אנמיה לא ניתן למנוע.
אולם, אתה יכול למנוע את הופעתה של אמניה כתוצאה ממחסור בברזל או וטמינים על ידי הקפדה על תזונה מאוזנת ומגוונת הכוללת בתוכה:
·
ברזל
·
חומצה פולית
·
ויטמין 12-
B
·
ויטמין
C
הקפדה על אכילת מזונות העשירים בברזל חשובה במיוחד עבור בני אדם שגופם דורש כמויות ברזל גבוהות במיוחד, כמו ילדים – הצורכים ברזל בכמויות מוגברות בזמן זינוקים בגדילה – נשים הרות ונשים בגיל הפוריות. אספקת כמויות מספקות של ברזל חשובה במיוחד אצל תינוקות, צמחוניים ורצים למרחקים ארוכים. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/anesthesia/
4 דקות קריאה
כללי
מאמרים
ד"ר איתן וינשטיין
רופא שיניים כללי, בוגר התמחות ברפואת הפה. בעל ניסיון של 25 שנים בטיפולי שיניים בהרדמה כללית (מלאה) ובסדציה (טשטוש).
073-7586102
צור קשר
קראו עליי
הרדמה היא הליך שנועד להפסיק את תחושת הכאב ותחושות אחרות באמצעות תרופות. תרופות ההרדמה עובדות על ידי חסימת האותות המועברים מקצות העצבים באיברי הגוף למוח. ישנם מספר סוגים של הרדמה.
הרדמה מקומית
– הרדמה הגורמת לאלחוש של חלק קטן בגוף. ניתן להשתמש בהרדמה מקומית במצבים בהם ניתן להגיע לאזור העצבים בקלות על ידי טיפות, ספריי, משחה או זריקה. בזמן הרדמה מקומית, נשארים בהכרה מלאה, ומאבדים את תחושת הכאב במקום ההרדמה. בהרדמה מקומית, חומר ההרדמה פועל מהר מאוד, ומותיר את המטופל עם יכולת לחוש תחושות עמומות באזור ההרדמה למשך כשעה עד שעתיים. הרדמה מקומית משמשת לניתוחים קטנים בעיקר אצל רופא השיניים, כמו
עקירת שן בינה
או סתימה בשן, כמו כן נעשה שימוש בהרדמה מקומית גם בהליך הסרת קטרקט ולקיחת ביופסיה, ובניתוחי מוח, כאשר יש צורך כי המטופל יישאר בהכרה.
הרדמה אזורית
– הרדמה המתבצעת על ידי הזרקה של חומר הרדמה ליד קבוצות עצבים אשר מעבירים אותו עצביים מאזורים נרחבים בגוף למוח. סוגי ההרדמה האזורית, או הבלוק, הנפוצים ביותר הם הרדמה ספינאלית והרדמה אפידוראלית. הרדמה אזורית מתבצעת כאשר יש צורך לנתח את חלק הגוף התחתון כמו ב
ניתוח קיסרי
וניתוח ל
החלפת מפרק הירך
. בזמן הרדמה אזורית המטופל נשאר בהכרה מלאה, אך שימוש בטשטוש נעשה לרוב בכדי לוודא שהמטופל נשאר רגוע בזמן הניתוח. בזמן לידה לרוב תינתן הרדמה אפידורלית (בדרך כלל לפי בקשת היולדת), והרדמה ספינאלית משמשת לרוב לניתוחים בגפה תחתונה אחת. בנוסף, הרדמה אזורית עשויה לעזור בהקלה על הכאבים שלאחר הניתוח, ולעיתים נעשה בה שימוש גם ביחד עם הרדמה כללית.
טשטוש (סדציה)
- ההרדמה הקלה ביותר, המשמשת לביצוע פעולות פשוטות יחסית שגורמות לאי נוחות למטופל, כמו למשל
קולונוסקופיה
. בשונה מהרדמה כללית, כל עוד חומר הטשטוש פועל, המטופל מסוגל להגיב ואינו מחוסר הכרה, אך רמת ההכרה נמוכה יותר. הטשטוש מתקבל כאשר משתמשים במינונים נמוכים יותר של תרופות להרדמה כללית.
הרדמה כללית
- מצב של חוסר הכרה מבוקר. בזמן הרדמה כללית המטופל לא מרגיש דבר. חומר ההרדמה מוזרק לווריד, או כגז הרדמה שנשאף לריאות, ומפסיק את היכולת של המוח לזהות את האותות המגיעים מהעצבים. במשך כל ההרדמה רופא מומחה בהרדמה מנטר את מצב המטופל ומוודא שהמטופל ישן שינה עמוקה, שריריו רפויים ושאינו מרגיש דבר. החומרים שמשמשים להרדמה כללית כוללים תרופות היפנוטיות אשר משרות שינה ועוזרות למנוע זיכרון של הניתוח, תרופות נרקוטיות אשר מפחיתות את תחושת הכאב, ותרופות לשיתוק השרירים אשר מאפשרות גישה נוחה לאזור הניתוח. כאשר מטופל נמצא תחת הרדמה כללית, יש צורך בהנשמתו, דבר המבוצע על ידי הרופא המרדים. לאחר ההתעוררות מההרדמה, בסיום הניתוח, תרופות ההרדמה מופסקות והמטופל מועבר למחלקת התאוששות. ניתוחים אשר דורשים חתך בדופן הבטן או החזה, כמו ניתוחי לב, ברוב המקרים דורשים הרדמה כללית.
ניתן להשתמש בכל סוגי ההרדמה בנפרד או בשילוב להשגת ההרדמה המתאימה ביותר לכל מטופל ולהליך רפואי.
מתי מתבצע
הרדמה משמשת להפחתת הכאב בהליכים כירורגיים, כמו גם להקלה על עבודת המנתח שיוכל לבצע את הניתוח באופן האופטימלי. כמו כן, הרדמה משמשת גם בתחום המיילדות להפחתת הכאב בזמן הלידה, וגם לטיפולי שיניים, אשר לרוב אינם דורשים איבוד הכרה מלא.
הכנות לטיפול
לפני ניתוח אשר דורש הרדמה כללית, יש צורך בצום מוחלט של 6 שעות. כמו כן לפני תחילת הניתוח מסירים תותבים, תכשיטים וביגוד אישי. ישנה המלצה להפחית או להימנע מעישון לחלוטין כמה שיותר זמן לפני הניתוח. לפני התחלת הניתוח, המטופל מחובר לסט אינפוזיית נוזלים, שדרכה מקבל המטופל חומרי הרגעה.
לפני החלת ההרדמה יש לוודא שאין רגישות לחומרי ההרדמה, ולהתוודע לאלרגיות שונות אם קיימות.
הרדמה כללית בילדים דורשת תשומת לב, וישנן תרופות הרדמה שונות שנבדקו מחקרית בילדים והן בטוחות לשימוש. לעומת זאת אנשים מבוגרים רגישים במיוחד להשפעות של תרופת הרדמה מסוגים שונים, דבר אשר עלול להעלות את הסיכון לתופעות לוואי.
גם לנשים בהריון נדרשת תשומת לב מיוחדת בשימוש בחומרי הרדמה, כאשר חלק מהתרופות נבדקו ואחרות לא. מאלו שנבדקו נמצא כי גז הרדמה עשוי לגרום למומים מולדים ופגיעות אחרות בעובר. אם נעשה שימוש בגז הרדמה בזמן הלידה, יש סיכון להאטה של הלידה ולדימום לאחר הלידה. כמו כן, הרדמה כללית עשויה לגרום לתופעות כמו רדימות בוולד אם ניתנות בכמויות גדולות בזמן הצירים והלידה.
הרדמה מקומית ואזורית לא דורשת הכנה מיוחדת.
בזמן הטיפול
בהרדמה כללית, ההרדמה היא באחריותו של הרופא המרדים, שמהווה חלק בלתי נפרד מצוות הניתוח. לאורך כל הניתוח הרופא המרדים מנטר את הדופק, לחץ הדם, וריווי החמצן בדם המטופל.
הרדמה ספינאלית מושגת על ידי הזרקה של חומר הרדמה אל החלל שמסביב לחוט השדרה באופן חד פעמי; בהרדמה אפידוראלית, חומר הרדמה מוחדר מחוץ לחלל זה וצינורית קטנה מוחדרת דרך המחט, וכך כשמוציאים את המחט, ניתן להמשיך ולתת תרופות דרך הצינורית. גם הרדמות אלו מבוצעות על ידי רופא מרדים. השפעת ההרדמה מתחילה תוך מספר דקות בדרך כלל.
טשטוש מתקבל כאשר משתמשים במינונים נמוכים יותר של תרופות להרדמה כללית.
אחרי הטיפול
24 שעות אחרי הרדמה כללית עשויות להיות תופעות לוואי כמו תחושת נמנום, עייפות או חולשה, עד מספר ימים לאחר ההרדמה. כמו כן, עלולות להופיע בעיות בקואורדינציה וביכולת לחשוב, ולכן אין לנהוג או לבצע כל פעולה שעלולה להיות מסוכנת בגלל חוסר ערנות, לפחות 24 שעות לאחר הפרוצדורה.
לאחר הרדמה כללית, אלא אם כן נאמר אחרת על ידי הרופא המטפל, אין לצרוך משקאות אלכוהוליים או להשתמש בתרופות מדכאות מערכת עצבים במשך כ-24 שעות לאחר הרדמה כללית.
ההתאוששות מהרדמה מקומית ואזורית מהירה וקלה יותר מזו של הרדמה כללית, ולרוב לוקחת מספר שעות בלבד.
לאחר טשטוש, ישנה השגחה עד אשר מתעוררים לחלוטין ופעולת הטשטוש חולפת. בדרך כלל ניתן לחזור לשתות מים מיד עם סיום הפעולה, וניתן לחזור לאכול באופן הדרגתי לאחר מספר שעות, לפי המלצת הרופא.
סיכונים
תופעות לוואי נדירות של הרדמה כללית כוללות כאבי בטן, כאבי גב או רגליים, הקאות דמיות, חום, כאב ראש חמור, עליה או ירידה במתן שתן, אובדן תיאבון, בחילה חמורה, עור חיוור, עייפות או חולשה יוצאת דופן, איבוד משקל לא אופייני, עיניים או עור צהוב. מצבים אלו דורשים פניה לגורם רפואי.
תופעות לוואי יותר נפוצות, שאינן דורשות טיפול רפואי כוללות: רעידות וצמרמורות, בעיות בראייה, סחרחורות, תחושת נמנום, כאב ראש (לא חמור), שינויים במצב הרוח ובמצב המנטאלי, בחילה קלה או הקאה, סיוטים וחלומות יוצאי דופן.
תופעות הלוואי שעשויות להופיע לאחר הרדמה מקומית ואזורית כוללים אי נעימות באזור הזריקה, הרגשת נמלול עם הירידה בהשפעת התרופה, ודימום או כאב באזור הזריקה. חלק מהאנשים חווים כאבי ראש, סחרחורות, טשטוש בראייה, עיוותים בשרירים, ותחושת נמלול וחולשה מתמשכת. כל אלו אמורים לחלוף מעצמם, אך יש לעדכן את הרופא המטפל במידה והם מופיעים. כמו כן, ישנם סיבוכים כמו זיהום ודימום פנימי במקום ההזרקה, וסיבוך נדיר מאוד של פגיעה במערכת העצבים.
טשטוש עשוי לגרום לסחרחורות וכאב ראש, בחילות והקאות, ובאופן נדיר ביותר לירידה בנשימה, לירידה בלחץ הדם ולירידה בקצב הלב.
שייך לתחום: ניתוחים בתחום
כירורגיה |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/anorectal-incontinence/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
השכיחות של תופעת האי-נקיטות לצואה אינה ידועה וקשה להערכה. ההערכה היא שהאי-נקיטות לצואה שכיחה הרבה יותר מכפי שניתן להעריך. חלק ניכר מהחולים נוטה שלא לדבר על כך עקב אי-הנעימות הכרוכה בפרוט התסמינים הקשורים לתופעה זו.
הפיזיולוגיה של נקיטות הצואה: מנגנון סוגר פי הטבעת כולל שלושה יסודות: יכולת אחסון, מנגנון תחושה ומנגנון הסוגרים. פגיעה בכל אחד משלושה מנגנונים אלו יכול לגרום לאי-נקיטות לצואה.
פרופ' זאב דרזניק
סיבות וגורמי סיכון
סיבות ראשוניות:
1. ירידה ביכולת האחסון. לדוגמה, בעקבות ניתוחים של כריתת החלחולת, מומים מלידה, מחלות דלקתיות של החלחולת, או לאחר קרינה לאגן.
2. פגיעה במנגנון שריר סוגר פי הטבעת. בעקבות טראומה ישירה לאזור, ניתוחים (בעיקר ניתוחי פיסטולה, חיתוך שריר הסוגר, או קריעתו במהלך הלידה).
3. פגיעה במנגנון התחושתי (עצבי) של סוגר פי הטבעת. מחלות מלידה, פגיעות בעמוד השדרה עם חיתוך החלק התחתון של הגוף ומחלות נירולוגיות שונות הפוגעות בעצבוב המוטורי (להפעלת השרירים), או הסנסורי (תחושתי).
4. מישלב של פגיעות. סיבות בלתי ידועות (Idiopathic) - קבוצה זו כוללת מספר ניכר של חולים (בעיקר חולות) וייתכן ונזקים שנגרמו לרצפת האגן במהלך הלידות גרמו להיחלשות מנגנון סוגר פי הטבעת.
סיבות מישניות:
קבוצה זו כוללת חולים עם צניחת הרירית, טחורים או החלחולת, חולים הלוקים בשלשולים מרובים, או בעקבות נטילת תרופות (בעיקר לבעיות נפשיות).
אבחון ובדיקות
ניתן לסווג את חומרת הבעיה לשלושה סוגים: אי-נקיטה לגזים, לצואה שלשולית ומוצקה.
אנמנזה חשובה ביותר כדי להעריך את חומרת הבעיה וייתכן אף לכוון לסיבתה. הבדיקה הגופנית החייבת לכלול גם בדיקה של החלחולת (רקטום) היא סובייקטיבית ובלתי מדויקת. על כן חובה להשלים את הבירור בבדיקות נוספות של רצפת האגן.
הבדיקות כוללות:
מנומטריה - מדידת לחצים של החלחולת וסוגר פי הטבעת במנוחה ובזמן כיווץ.
EMG - בדיקת ההולכה העצבית (של עצב הנקרא - Pudendal) לשרירי סוגר פי הטבעת.
בדיקת על-שמע דרך הרקטום (Trans-rectal ultrasound) - בדיקה זו מאפשרת איתור פגמים, כגון צלקות או קרעים בשרירי הסוגר.
בדיקת יכולת האחסון של החלחולת - אי-יכולת להחזיק בלון בחלחולת המנופח כ-50 סמ"ק מעיד על ירידה ביכולת האחסון.
בדיקה פשוטה ביותר שכל חולה יכול לבצע בעצמו היא החדרה של חוקן (Fleet enema) בכמות של 100 סמ"ק. אם החולה מסוגל להחזיק תוכן בכמות זו, למשך 15-10 דקות סימן שקיימת נקיטות סבירה של מנגנון סוגר פי הטבעת.
טיפולים ותרופות
במקרים של אי-נקיטות מישנית לצואה חובה לטפל קודם כל בבעיה הבסיסית ולרוב משפרים גם את תופעות האי-נקיטות לצואה.
טיפולים שמרניים כוללים מספר שיטות:
1. להגדיל את כמות הסיבים בדיאטה היומיומית.
2. טיפול בתרופות, משלשלים, פתילות וחוקנים.
3. פיזיותרפיה של רצפת האגן. מטרת טיפולים אלו לחזק את המנגנון של שרירי רצפת האגן המהווים חלק חשוב בשמירה של מנגנון סוגר פי הטבעת.
4. משוב חוזר (Biofeedback). שיטה זו מתבצעת באמצעות החדרת צינורית לפי הטבעת ובה נמדדים לחצים במנוחה ובכיווץ. נתונים אלו מתקבלים על גבי מסך ו/או באמצעות צלילים בעוצמה שונה. החולה רואה את עצמת הלחצים ובאמצעות תפעול השרירים יכול לשפר את עוצמתם תוך כדי הסתכלות במסך.
טיפול בניתוח:
הטיפול בניתוח בחולים עם אי-נקיטות לצואה מסווג לשלושה:
1. תיקון ישיר של מנגנון שרירי סוגר פי הטבעת, נקרא גם Sphincteroplasty. הוא מיועד אך ורק לביצוע בחולים שבהם נגרם נזק ישיר, בדרך כלל יטרוגני, לשרירי הסוגר כמו במהלך לידה, או בעקבות ניתוחים של פי הטבעת. ניתוח זה אם מבוצע בהוריות הנכונות מביא לשיפור בתופעות האי-נקיטה בכ-75%-70% מהחולים.
2. ניתוחים להיצרות מלאכותית של פי הטבעת, או על ידי העברת חוט מתכתי או קירוב השרירים מאחור. ניתוחים אלה נכשלים ברוב המקרים ועל כן כמעט ואינם מתבצעים כיום.
3. החלפת מנגנון סוגר פי הטבעת בשריר אחר או שתל מלאכותי. הרס מוחלט של מנגנון סוגר פי הטבעת בעקבות טראומה, או נזק עצבי מחייב החלפתו אם על ידי מתלה שרירי, או סוגר (ספינקטר) מלאכותי (Artificial bowel sphincter).
השתלת הסוגר המלאכותי מתבצעת כיום במספר מועט של מרכזים בעולם. שיטה זו מתאימה לחולים המסוגלים לשיתוף פעולה הדוק ומעקב מסודר. הסיבוך העיקרי הוא בזיהום המחייב לעיתים את הוצאתו. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/anovulation/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
ביוץ תקין דורש תיאום מורכב ברמות השונות של מערכת הרבייה: ציר מרכזי היפופיזה-היפותלמוס, הורמונים וסימני משוב, ותגובה מקומית בשחלה. לפיכך, אל-ביוץ עלול לנבוע מפגיעה בכל אחד ממנגנונים אלו ובכל רמה. כ-40% מהנשים הלוקות בהפרעת פריון, ו-15% לערך מהסיבות ל
אי-פריון
קשורים בהפרעות בביוץ.
פרופ' דב פלדברג ד"ר אבי בן-הרוש
טיפולים ותרופות
בחלק מהמקרים ניתן להשיב את המצב לקדמותו על ידי ירידה במשקל, שהיא מרכיב חשוב בטיפול. טיפול בנשים שאינן מתכננות הריון, כולל ירידה במשקל (לעיתים ירידה של 5% מספיקה), וגלולות (עם או בלי תוספת של טיפול אנטי-אנדרוגני), או השראת וסת מחזורית לאלו שמבקשות להימנע מנטילת גלולות. כאמור, גם בגיל צעיר חשוב למנוע מצב של אל-וסת עקב הסיכון המוגבר ללקות בסרטן של רירית הרחם, בשל גדילתה הממושכת של הרירית ללא וסת.
לגבי נשים המתכננות הריון, הטיפול כולל ירידה במשקל ותרופות להשראת ביוץ. תחילה מטפלים בטבליות
קלומיפן
ציטרט (עם או בלי הזרעה תוך-רחמית). כ-75% מהנשים, במינון של 200-50 מ"ג ליום, בימים 9-5 למחזור, יגיבו בביוץ עם שיעור הריונות של 50%-30%. אם הטיפול נכשל, בנוכחות תנגודת מוכחת לאינסולין, ניתן להוסיף טיפול בתרופות להורדת התנגודת לאינסולין (Metformin, גלוקופאג'). אם נכשל הטיפול בתרופות ולא הושג הריון לאחר כ-6 מחזורי טיפול בדרך פומית, מקובל לעבור לטיפול בזריקות של גונדוטרופינים, עם או ללא שילוב אנאלוגים ל-GnRH. חשוב להקפיד לטפל באמצעות מינון נמוך ולהעלותו בהדרגה, עקב הסיכון המוגבר לגירוי-יתר של השחלות ולהריונות מרובי עוברים. שיעור המחזורים עם ביוץ בשיטה זו עומד על 80%-50% עם שיעור הריונות למחזור המגיע ל-30%-20%. אם לאחר כ-6 מחזורי טיפול לא הושג ביוץ/הריון, מקובל לעבור ל
הפריה חוץ-גופית (IVF)
.
בשנים האחרונות פורסמו עבודות רבות על הטיפול בתרופות מרגשות אינסולין כמו Metformin, במישלב עם ירידה במשקל, לפיהן עשויות תרופות אלו לשפר את הופעת המחזור הטבעי ואת הצלחת הטיפול בכלומיפן ציטרט, בזריקות גונדוטרופינים, ואף את הצלחת הטיפול באמצעות הפריה חוץ-גופית.
גישה אפשרית נוספת היא צריבה של השחלות בדרך לפרוסקופית. נמצא כי בעקבות טיפול מסוג זה חל שיפור ביוכימי וקליני ושיפור בשיעור ההריונות המושג, הן העצמוני (ספונטני) והן כתגובה לטיפול נוסף בתרופות.
סוגים נפוצים
ארגון הבריאות העולמי (WHO) מסווג את ההפרעות בביוץ לשלוש קבוצות:
1. Hypothalamic pituitary failure: אל-וסת על רקע היפותלמי - אל-וסת מסיבות של עקה, אנורקסיה נרבוזה, ירידה חדה במשקל, היפרפרולקטינמיה, תסמונת קלמן, וחוסר מבודד של גונדוטרופינים. מצבן של נשים השייכות לקבוצה מאופיין ב-Hypogonadotrophic hypogonadism עם רמות נמוכות של FSH ואסטרדיול.
2. Hypothalamic pituitary dysfunction: רמות תקינות של גונדוטרופינים ואסטרוגנים, חוסר ביוץ, וברוב המקרים מיעוט וסת (אוליגומנוראה). תסמונת השחלות הפוליציסטיות (Polycystic ovary syndrome) היא דוגמה המאפיינת קבוצה זאת.
3. Ovarian failure: אי-ספיקה בשחלות, עם רמות גונדוטרופינים מוגברות ואסטרוגן נמוך (Hypergonadotrophic hypogonadism).
תסמונת השחלות הפוליציסטיות:
זו הסיבה השכיחה והחשובה להפרעות בביוץ ולאי-פריון אצל נשים. זו הפרעה מגוונת הפוגעת ב-10%-5% מהנשים בגיל הפוריות. שכיחותה בקרב נשים הלוקות בפוריותן גבוהה באורח ניכר. התסמונת מתאפיינת באל-ביוץ ממושך (כרוני) עם מיעוט וסתות, בהפרעה בפריון, ובמראה שחלות אופייני המשתקף בעל-שמע (אולטרסאונד) (זקיקים קטנים, רבים, בהיקף השחלה המוגדלת במקצת), בסימנים קליניים וביוכימיים של רמות מוגברות של אנדרוגנים (הורמוני מין זכריים כמו טסטוסטרון) כגון תישעורת-יתר. עמידות לאינסולין (Insulin resistance) קיימת אצל 50%-40% מהנשים, בעיקר אצל אלו עם עודף משקל. לחלק מהנשים רמות גבוהות של LH או יחס LH/FSH גבוה בדם.
יצוין כי יש נשים בעלות מבנה שחלות פוליציסטי, אך ללא שאר מרכיבי התסמונת.
הסיבה המדויקת לתסמונת אינה ברורה, אך ברור כי מדובר במצב סופי של מגוון רחב של שינויים ברמת השחלות והציר היפותלמוס-היפופיזה, כאשר המנגנון המרכזי הוא ייצור עודף של אנדרוגנים ועמידות לאינסולין.
כתוצאה מעמידות לאינסולין, עלולות נשים אלו ללקות בהמשך חייהן במחלות נוספות, כגון: סוכרת הריון או סוכרת מבוגרים, רמות מוגברות של שומנים בדם (היפר-ליפידמיה), ומחלות לב וכלי דם. בנוסף, נשים ללא ביוץ (וללא וסת) שאינן מטופלות, נמצאות בסיכון מוגבר ללקות בסרטן של רירית הרחם.
מאפיין חשוב של התסמונת הוא הקשר לעלייה במשקל. לעיתים מתפתחת התסמונת אצל נערה שבגיל ההתבגרות היה משקל גופה תקין, ללא תלונות וללא הפרעות בווסת, אך עם ההתבגרות עלתה במשקל. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/anti-social-personality/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
ההגדרה "אישיות אנטי-חברתית" מתבססת על קבוצת הפרעות אופי והתנהגות. הפרעות אלה כונו בשמות רבים, ביניהם: הפרעת אישיות אנטי-חברתית, אישיות דיס-סוציאלית, פסיכופתיה או סוציופתיה. מגוון השמות מבטא את מורכבותה הקלינית של ההפרעה, לצד העובדה שהיא כוללת היבטים חברתיים חשובים.
דפוס ההתנהגות של הפרעה באישיות נמשך אל החיים הבוגרים, והלוקים בהפרעה זו עלולים לבצע מעשים חוזרים ונשנים אשר יביאו בסופו של דבר למעצרם. כך, לדוגמה, הם נוטים לפגוע ברכוש ולהרוס אותו, להטריד, לגנוב, או לעסוק בעיסוקים בלתי חוקיים אחרים. הם מתעלמים מהרצונות, מהתחושות ומהזכויות של זולתם. הם מרמים לעיתים קרובות ונוקטים אמצעים מניפולטיביים לשם הפקת רווחים או הנאה, כגון קבלת כספים, או קבלת טובות הנאה מיניות או צבירת כוח ועוצמה. הם מסוגלים לשקר, להתחזות לאחר או להתכחש למוסכמות מקובלות. הם יכולים להתנהג בצורה אימפולסיבית בלא לתכנן מראש את צעדיהם. מעשיהם מכוונים לסיפוק מיידי של צורכיהם, ללא חשיבה מראש ובלא כל התחשבות בתוצאות מעשיהם הן לעצמם והן לזולתם. קווי התנהגות אופייניים להפרעה זו קשורים בשינויים תכופים ופתאומיים של מקומות עבודה, של מגורים או בתחום היחסים הבין-אישיים.
הפרעת אישיות זו מאופיינת באי-התייחסות לזכויותיו של הזולת ובהפרתן, וכן בחוסר התאמה לנורמות החברתיות המקובלות. ראשיתה בדרך כלל בגיל הילדות, או בשלבי ההתבגרות המוקדמים, והיא נמשכת אל החיים הבוגרים. יש שיטות שלפיהן מקובל לאבחן הפרעת אישיות רק מגיל 18, בעוד שלפני כן ההפרעות מוגדרות כהפרעות התנהגות אצל מתבגרים.
הלוקים בהפרעה זו נוטים להתנהג בעצבנות ובתוקפנות, והם מעורבים לעיתים תכופות במאבקים ובקטטות. הם נוהגים באלימות לא רק כלפי זרים אלא גם כלפי בני זוגם או ילדיהם. אין מדובר בשימוש בכוח לצורך הגנה עצמית או הגנה על הזולת.
מאפיין בולט נוסף הוא נהיגה בחוסר אחריות (מהירות מופרזת, נהיגה בהשפעת אלכוהול או סמים, מעורבות גבוהה בתאונות דרכים). לאנשים הלוקים בהפרעה זו יש נטייה להתנהגות מינית חסרת גבולות או לשימוש בסמים עם השלכות מזיקות. הם נוהגים להזניח את צאצאים, ואינם מסוגלים לדאוג לצורכיהם עד כדי סכנה של ממש.
התנהגותם של חולים אלה היא חסרת אחריות באופן מובהק וקבוע. בתחום התעסוקה, מצויים במשך תקופות ממושכות ללא מקום עבודה גם אם באופן אובייקטיבי ניתן להשיג עבודה, או בנטישת העבודה לפני שהתקשרו עם מקום עבודה חלופי. הם מרבים להיעדר מהעבודה ולאו דווקא בשל מחלה. הם נוטים להסתבך בחובות ולהזניח את בני משפחתם. כאשר מעמתים אותם עם מעשיהם ועם ההשלכות על הזולת הם נותרים אדישים ואינם מגלים חרטה. יתרה מזאת, הם מאשימים את קורבנותיהם בטיפשות ובחוסר אונים, נוטים להמעיט בחומרת מעשיהם ואינם מוכנים לפצות את הקורבנות.
ההפרעה באישיות שכיחה בקרב אנשים ממעמד חברתי-כלכלי נמוך, בקרב המתגוררים בערים גדולות, והיא נפוצה יותר בגברים מאשר בנשים. מעריכים כי כ-3% מכלל האוכלוסייה הגברית לוקה בהפרעה זו, לעומת 1% מהנשים.
עם הגיל חומרת ההפרעה יורדת, במיוחד בעשור הרביעי לחיים. הביטוי לכך בולט קודם כול בהתנהגות הפלילית, אך תיתכן ירידה גם ביתר התחומים של ההתנהגות האנטי-סוציאלית.
במחקרים אפידמיולוגים נמצא כי הסיכוי ללקות בהפרעה זו בקרב בני משפחה ביולוגיים של הלוקים בה, גבוה יותר מאשר באוכלוסייה הכללית.
מן המתואר לעיל ברור כי הפרעה אנטי-חברתית מציבה אתגר חברתי מובהק להתמודד עם המחלה ולמצוא טיפול מתאים ללוקים בה. שיטות הטיפול המיושמות כיום עד כה לא הוכחו כיעילות, ובקרב אנשי המקצוע שוררת פסימיות רבה בתחום זה. הבעיה המרכזית בטיפול נעוצה בהיעדר הנעה (מוטיבציה) לקבל טיפול ואף לא להתמיד בו. עובדה זו, לצד חוסר היכולת של הלוקים במחלה לשאת תסכול ולו במידה מזערית, ואי-יכולתם לצפות מראש את תוצאות מעשיהם, מובילה לכישלונות בשיטות המקובלות לטיפול הנפשי. החברה נאלצת להתמודד עם הפרעה זו באמצעות המערכות לאכיפת החוק, בהיעדר טיפול יעיל, בעיקר על ידי הרשעה בפלילים, הרחקה ומאסר.
פרופ' אליעזר ויצטום
ד"ר יעקב מרגולין
סיבות וגורמי סיכון
בין גורמי הסיכון המנבאים את התפתחותה של הפרעה זו כלולים: הורה בעל עבר פלילי, משפחה גדולה, הישגיות ומנת משכל נמוכות, יחסים מעורערים במשפחה ואם בגיל צעיר מאוד. נמצא כי למעלה מ-60% מהבנים שנחשפו בילדותם לגורמי סיכון אלה, אובחנו בהגיעם לגיל 32 כלוקים בהפרעה זו. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/antibiotics-for-animals/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אנטיביוטיקה היא תרופה טבעית או סינתטית, המדכאת גדילה של חיידקים או קוטלת אותם.
בשנים הראשונות לגילוי האנטיביוטיקה, היא הופקה בצורה טבעית. רק לאחר מכן גילו כיצד ניתן ליצר אותה במעבדה בצורה סינתטית.
סוגי האנטיביוטיקה שניתנים לבעלי חיים אינם פוגעים רק בחיידקים הפתוגנים ועלולים גם בחיידקים 'טובים' או כאלו שלרוב אינם מזיקים ולהוביל להתפתחות חיידקים אלימים יותר או לפגוע באיזון הטבעי הקיים בגוף, לדוגמא בתוך המעי. לכן, חשוב לוודא שהאנטיביוטיקה אכן נחוצה וכי בעל החיים מקבל את התרופה המתאימה לו.
ניתן למיין את האטיביוטיקות לפי מנגנון פעולתן. להלן מספר דוגמאות:
1. אנטיביוטיקה המעכבת את יצירת דופן החיידק.
2. אנטיביוטיקה ההורסת/המעכבת את יצירת הממברנה העוטפת את החיידק.
3. אנטיביוטיקה הפוגעת בסינתזת החומר הגנטי של החיידק.
4. אנטיביוטיקה הפוגעת בייצור חלבונים.
5. אנטיביוטיקה המעכבת מטבוליזם חיידקי כגון ייצור חומצה פולית בחיידק.
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
לא רלוונטי
תדירות וזמן נטילה
לא רלוונטי
טווח המינון
לא רלוונטי
תחילת ההשפעה
לא רלוונטי
משך ההשפעה
לא רלוונטי
אזהרות
תזונה
לא רלוונטי
סיכון ממנת יתר
נמוך
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/aortic-regurgitation/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
המסתם האאורטלי ממוקם בין החדר השמאלי של הלב לבין העורק הראשי היוצא ממנו ומספק דם לכל הגוף (הוותין - אב העורקים). במצב של אי-ספיקה המסתם אינו נסגר בצורה תקינה, וקיימת דליפה של דם מהוותין לחדר השמאלי. הדליפה נגרמת כתוצאה מליקוי בעלי המסתם, מהרחבה של טבעת המסתם, ממחלה של הוותין או מטראומה. כתוצאה מהדליפה נדרש החדר השמאלי להעביר מדי פעימה נפח גדול יותר של דם לוותין (נפח פעימה מוגדל), ותהליך זה יגרום, במשך הזמן, להרחבת החדר השמאלי. אי-ספיקה של מסתם הוותין יכולה להיות כרונית או חדה, בדרגה קלה עד קשה. החומרה של אי-ספיקת מסתם הוותין תלויה בגודל הפתח במסתם שדרכו מתרחשת הדליפה בדיאסטולה (פרק הזמן במהלך הפעימה שבו המסתם סגור), בהפרש הלחצים בין שני צידי המסתם ובמשך הדיאסטולה. חלק מהאנשים הלוקים בליקוי זה לא יחושו בכך במשך שנים, אך עם העלייה בחומרת הליקוי ובעומס על החדר השמאלי, יופיעו התסמינים.
סימפטומים
עייפות, קוצר נשימה, בצקות, הפרעות בקצב הלב ותעוקת חזה. תסמינים אופייניים אצל אנשים שלקו בדליפה כרונית משמעותית של מסתם הוותין: הבדל גדול בין לחץ-הדם הסיסטולי והדיאסטולי, דופק מודגש ואיוושה דיאסטולית אופיינית מעל המסתם האאורטלי.
סיבות וגורמי סיכון
אי-ספיקת מסתם הוותין יכולה להיגרם ממספר מחלות. תיתכן אי-ספיקה מישנית לקיום מסתם ותין בן שני עלים (במקום שלושה) שהוא מום מלידה; מחלה זיהומית הפוגעת במסתם עצמו; מחלת לב רימטית; מחלות שבמהלכן נגרמת פגיעה לוותין באזור הסמוך למסתם כמו בהרחבה של הוותין בתסמונת מרפן; קרע בדופן הוותין; יתר-לחץ-דם וכתוצאה מטראומה.
טיפולים ותרופות
חולים שלקו באי-ספיקה קלה של מסתם הוותין ללא תסמינים, צריכים להיות במעקב, והם נדרשים לקבל טיפול אנטיביוטי מונע לפני פעולות העלולות לגרום להימצאות חיידקים בדם (כמו טיפולי שיניים). הבדיקה המתעדת את חומרת הדליפה וגודל הלב נקראת אקוקרדיוגרפיה. עם ההחמרה בדרגת אי-הספיקה והתגברות התלונות, יטופלו החולים בתרופות העשויות להקל על חומרת הדליפה. במקרים קשים יידרש ניתוח לתיקון המסתם או להחלפת מסתם הוותין במסתם מלאכותי. תוחלת החיים הממוצעת של חולים שלקו באי-ספיקת לב מישנית לדליפת מסתם הוותין היא פחות משנתיים, והמטרה העיקרית של המעקב אחר חולים אלה היא להפנותם לטיפול בניתוח כדי למנוע התפתחות זו. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/aphtha/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אפטה הוא סוג של כיב שנוצר ברקמות ריריות. האפטה באופן טיפוסי היא פצע עגול או סגלגל, בתוך הפה, באזורים כמו החלק הפנימי של השפתיים והלחיים, או מתחת ללשון. הפצע נוטה לבוא וללכת מעצמו.
כ-20% מהאוכלוסייה מפתחים פצע אחד או יותר, לפחות מדי פעם לאורך חייהם.
אפטות יכולות להופיע גם על איברי המין, במקרים אלו הן קרויות כיב ליפשוץ (Lipchutz ulcer). כיבים מסוג זה יותר נפוצים בקרב נשים, ועשויים להיות מלווים בכאב משמעותי ובנפיחות. תגובת האפטה באיבר המין יכולה להופיע לאחר זיהום .
סימפטומים
ההופעות החוזרות ונשנות של אפטות בפה מתחילות לרוב כעיגול צהבהב, אשר מוקף בהילה אדומה. לאחר מכן, הנגע משתנה והופך להיות כיב, שמכוסה בשכבה רופפת של רקמה לבנה, צהובה או אפורה. הרקמה שמסביב אינה מושפעת מהנגע.
הכיב עשוי להיות כואב, במיוחד כאשר הוא מגורה על ידי תזוזה או אכילה של מאכלים מסוימים בעלי חומציות גבוהה, למשל פירות הדר.
הבעיה עשויה להופיע כנגע יחיד או כמספר נגעים, כאשר אם מדובר במספר נגעים הם נוטים להיות מפוזרים בכל חלל הפה.
ישנם שלושה סוגים של כיב אפטה:
אפטות קטנות אשר באות והולכות (80% מהמקרים). האפטות במקרה זה הן בקוטר של פחות מ-5 מ"מ, והן חולפות לאחר שבוע עד שבועיים.
אפטות גדולות, שקוטרן לעיתים יותר מ-10 מ"מ, וזמן ההחלמה מהן הוא שבועות עד חודשים. אפטות גדולות גם נוטות להשאיר צלקת.
מקבץ של כיבים קטנטנים ומרובים (Herpetiform ulcers), אשר חולפים תוך חודש, ומופיעים ברוב המקרים על הלשון.
סיבות וגורמי סיכון
הגורם להתפתחות אפטות לא ברור לחלוטין. לכ-40% מהסובלים מאפטות יש בן משפחה שסובל מאפטות גם הוא.
כיום ההשערה היא שהתפתחות האפטה היא תוצאה של תגובה לא תקינה של מערכת החיסון לחלבון כלשהו ברקמה הרירית.
ישנם מספר גורמים אשר נדמה כי הם אחראים להתפרצות של אפטות, בהם לחץ נפשי, מחסור בשינה, פגיעה מכנית (כמו נשיכה), חוסר תזונתי (במיוחד בויטמין B, ברזל וחומצה פולית), מאכלים מסוימים (שוקולד לדוגמא), חלק ממשחות השיניים (קשור בחומר המקציף במשחת השיניים), מחזור, תרופות מסוימות, וזיהומים ויראליים.
אבחון ובדיקות
ברוב המקרים, הבעיה אינה דורשת בדיקות כלל. כאשר התופעה חוזרת על עצמה מספר רב של פעמים או באופן חמור, ניתן לבצע מספר בדיקות הכוללות ספירת דם, רמת
ברזל
,
ויטמין B12
ו
חומצה פולית
בדם, בדיקת דם להימצאות של נוגדני גלוטן (בחשד למחלת
צליאק
), ובדיקות דם נוספות. כמו כן ניתן לקחת דגימה באמצעות מטוש לבדיקה מיקרוביולוגית להימצאות של Candida albicans, Herpes simplex virus ו-Vincent’s organisms.
סיבוכים אפשריים
כל אחד יכול ללקות בפצע האפטה. הפצעים מתחילים להופיע לראשונה בגיל הילדות או בגיל ההתבגרות, ומשפיעה על נשים יותר מאשר גברים.
אפטות באיברי המין נוטות להיות מקושרות במחלות מערכתיות, יותר מאשר אפטות בפה. מחלות המקושרות באפטות כוללות: תסמונת בכצ'ט, מחלת צליאק (רגישות לגלוטן), מחלת מעיים דלקתית, וזיהום בנגיף הכשל החיסוני האנושי (HIV).
טיפולים ותרופות
הטיפול באפטות אינו טיפול מרפא, ומטרתו להקל על הכאב ואי הנוחות שהן מסבות, מאחר שהבעיה חולפת מעצמה תוך שבועיים. לשם כך נעשה שימוש בחומרים מאלחשים .
הטיפול כולל תכשירים מאלחשים, חומרי חיטוי לשטיפת הפה וסטרואידים מקומיים. במקרים חמורים נעשה שימוש באנטיביוטיקה, בטיפול סטרואידי מערכתי ובתרופות נוספות.
מניעה
הימנעות מהגורמים המעוררים לבעיה (מתח נפשי, מחסור בוויטמינים וברזל וכו'), שטיפת פה בחומרים לא אלכוהוליים, ושימוש במשחות שיניים שאינן מכילות SLS (החומר המקציף), עשויים לעזור במניעה של הופעת הפצעים. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/appendectomy/
ניתוח כריתת תוספתן (appendectomy)
ערוץ בריאות כללית
3 דקות קריאה
אפנדציט או תוספתן הוא צינור דק המחובר למעי הגס ומצוי בחלק הימני התחתון של הבטן. בשנים הראשונות לחיים, התוספתן מהווה חלק פעיל ממערכת החיסון ומסייע להילחם בזיהומים ומחלות. עם ההתבגרות התוספתן מפסיק למלא את תפקוד זה, אז אותו ממלאים חלקים אחרים בגוף.
[1]
אפנדציטיס הוא זיהום המתרחש בתוספתן ומתבטא בנפיחות וכאב. ברוב המקרים התסמינים יתפתחו במהירות ויתבטאו בכאב בחלק האמצעי של הבטן שיתפשט תוך שעות לחלק הימני של הבטן ויחמיר. לצד זאת, שכיחים תסמינים נוספים, כמו חוסר תיאבון, תחושת חולי, עצירות או שלשול. חשוב לטפל בדלקת בתוספתן במהירות, עם התפתחות הסימפטומים, כדי להימנע מקרע של האפנדציט. סיבוך זה מתרחש לרוב 48-72 שעות לאחר התפתחות הסימפטומים ולכן אפנדציטיס נחשב למקרה חירום רפואי. על כן, בכל מצב בו מתפתחים התסמינים האופייניים, חשוב לפנות לרופא/ה המטפל/ת כדי להימנע מהחמרה במצב שעלולה, במקרים מסוימים להיות מסכנת חיים.
[2
אפנדציט או תוספתן הוא צינור דק המחובר למעי הגס ומצוי בחלק הימני התחתון של הבטן. בשנים הראשונות לחיים, התוספתן מהווה חלק פעיל ממערכת החיסון ומסייע להילחם בזיהומים ומחלות. עם ההתבגרות התוספתן מפסיק למלא את תפקוד זה, אז אותו ממלאים חלקים אחרים בגוף.
[1]
Peakstock | Shutterstock
אבחון של אפנדציטיס
(דלקת תוספתן)
מעבר לבחינת התסמינים, ייתכן ויבוצעו בדיקות נוספות, לרבות:
בדיקות דם כדי לבחון אם קיימים סמנים לזיהום.
בדיקת שתן כדי לשלול מצבים אחרים העלולים להוביל להתפתחות של תסמינים דומים, כמו זיהום בשתן.
הדמיית אולטרסאונד כדי לבחון אם התוספתן מוגדל.
הדמיית
CT
.
מתי מתבצע ניתוח תוספתן?
ניתוח לכריתת תוספתן מתבצע על ידי רופא/ה מומחה/ית ב
כירורגיה
במקרים שבהם אובחנה
דלקת חריפה בתוספתן
, מצב שעלול להוות סכנה עבור המטופל/ת. הפעולה יכולה להתבצע בגישה פתוחה או לפרוסקופית.
[2]
לפני הניתוח
טרם הטיפול יינתן הסבר מפורט על-ידי הרופא/ה המטפל/ת בנוגע למהלך הניתוח, זמן ההחלמה, תופעות הלוואי שיכולות להתפתח אחרי ביצוע הפעולה והסיכונים האפשריים.
לאחר מכן, תידרש/י לחתום על טופס הסכמה לביצוע הניתוח.
כמו כן, הרופא/ה המטפל/ת יבצע תשאול מקיף בנוגע להיסטוריה הרפואית שלך והתרופות הנלקחות בשגרה ותתבצע גם בדיקה פיזיקלית כדי לוודא שאכן את/ה כשיר/ה לביצוע הניתוח. טרם כריתת תוספתן יש להימצא בצום במשך שמונה שעות לפחות.
[3]
בזמן הניתוח
ברוב המקרים כריתת תוספתן נחשבת לניתוח חירום המחייב אשפוז בבית החולים והיא מתבצעת תחת הרדמה כללית.
ישנן שתי שיטות לביצוע של כריתת תוספתן: הגישה הפתוחה והגישה הלפרוסקופית.
הגישה פתוחה, שהייתה רווחת יותר בעבר, כוללת ביצוע של חתך נרחב יחסית בצד הימני התחתון של הבטן דרכו מוסר התוספתן. אולם כיום ניתוח בגישה זו יתבצע לרוב רק אם הדלקת החריפה הובילה לכך שהתוספתן התפוצץ.
למעשה, השיטה הרווחת לביצוע הפעולה היא הלפרוסקופית הכוללת מספר חתכים מזעריים בדופן הבטן, דרכם מחדיר/ה הרופא/ה המנתח/ת לפרוסקופ – צינור מיוחד שבקצהו מצלמה אשר באמצעותה ניתן לצפות בחלל הניתוחי מבעד למסך, וכן גם כלי ניתוח ייחודיים. במהלך הניתוח, המנתח/ת משתמש בכלים אלה כדי להסיר את התוספתן.
[3]
אחרי הטיפול
בסיום הניתוח, תועבר/י לחדר התאוששות והצוות המטפל יבחן את הסימנים החיוניים, לרבות קצב פעימות הלב והנשימה. זמן ההחלמה תלוי בסוג הניתוח שבוצע, כמו גם בסוג ההרדמה שבה נעשה שימוש.
ברגע שהדופק, לחץ הדם והנשימה יציבים ואת/ה ערני/ת ומגיב/ה תילקח/י לחדר במחלקה.
בתקופת ההחלמה יינתנו משככי כאבים כנדרש, בהתאם להנחיות הרופא/ה המטפל/ת. קימה מהמיטה אפשרית מספר שעות לאחר ביצוע של ניתוח לפרוסקופי, וביום שלמחרת אם בוצע ניתוח פתוח. שתיית נוזלים אפשרית מספר שעות לאחר ביצוע הפעולה וצריכת מזונות מוצקים תתאפשר בהדרגה. פגישות ביקורת תתבצע 2-3 שבועות לאחר הניתוח.
כאשר תשתחרר/י לביתך, חשוב לשמור על אזור הניתוח נקי ויבש. הרופא/ה המטפל/ת יספק הנחיות בנוגע למקלחת והתנהלות שגרתית.
כאבים באזור החתך הניתוחי עלולים להיות מורגשים בתקופת ההחלמה, בייחוד במצבים מסוימים כמו אחרי עמידה ארוכה. ניתן להקל עליהם באמצעות נטילת משככי כאבים בהתאם להנחיות הרופא/ה המטפל/ת. אם הניתוח התבצע בגישה לפרוסקופית, ייתכן שיופיעו כאבי בטן כתוצאה מהגז ששימש לניפוח האזור. כאב זה ישתפר בהדרגה והוא יחלוף לרוב אחרי מספר ימים. למרות שתזוזה קלה לאחר הניתוח חשובה, חשוב להימנע מפעילות מאומצת. הרופא/ה המטפל/ת ינחה בנוגע לתקופת הזמן הנדרשת עד לחזרה לעבודה ולביצוע של פעילות שגרתית.
אם התפתחה אחת מהתופעות הבאות, חשוב לפנות לרופא/ה המטפל/ת:
- חום או צמרמורת
- אדמומיות, נפיחות, דימום, באזור הניתוח
- כאב סביב החתך הניתוחי
- הקאות
- שיעול מתמיד, קשיי נשימה או
קוצר נשימה
- כאבי בטן, התכווצויות או נפיחות
- היעדר יציאות במשך יומיים או יותר
- שלשול מימי במשך יותר משלושה ימים
.
[3]
סיכונים
שני סוגי הניתוח הם בעלי שיעור נמוך של סיבוכים. כריתת תוספתן לפרוסקופית דורשת לרוב תקופת אשפוז קצרה יותר, מובילה להתאוששות מהירה יותר ולסיכון נמוך יותר להתפתחות של זיהום., גם כאבים והופעה של צלקת משמעותית שכיחים פחות בניתוח לפרוסקופי מאשר בניתוח תוספתן המתבצע בגישה פתוחה.
לצד זאת, שני סוגי הניתוח עלולים להוביל להתפתחות הסיבוכים הבאים:
- זיהום בפצע הניתוח – מדובר בסיבוך נדיר יחסית וזאת מאחר שניתן טיפול באנטיביוטיקה לפני, במהלך ואחרי ביצוע הפעולה
- דימום תת עורי שעלול לגרום להתפתחות של שטפי דם (המטומה).
- הצטלקות – צלקת עלולה להופיע בשני סוגי הניתוח, אולם שכיחה פחות אם מתבצע ניתוח לפרוסקופי
- אבצס – התפתחות של מורסה לאחר הניתוח
- בקע – בחלק שבו בוצע החתך עלול להתפתח בקע ניתוחי.
בנוסף, ישנם סיכונים הקשורים בפעולת ההרדמה, לרבות סיכון לתגובה אלרגית. חשוב לציין כי כלל הסיכונים שפורטו לעיל נדירים וככלל ניתוח לכריתת תוספתן נחשב להליך ותיק ובטוח מאוד.
[3]
תוצאות הטיפול
ניתוח לכריתת אפנדציט נחשב להליך בטוח המאופיין בסיכויי הצלחה גבוהים.
[1]
https://www.nhs.uk/conditions/appendicitis
/
[2]
https://www.hopkinsmedicine.org/health/conditions-and-diseases/appendiciti
[3]
https://www.hopkinsmedicine.org/health/treatment-tests-and-therapies/appendectomy |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/appendicitis-acute/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אפנדציטיס היא דלקת התוספתן (אפנדציט),
כיס באורך 5-10 ס"מ בצורת אצבע שבולט מהמעי הגס בצד הימני התחתון של הבטן
[1]
.
כ-5% מהאמריקאים יפתחו
אפנדציטיס
. זה הגורם מספר אחת לכאבי בטן חריפים שדורשים ניתוח.
הדלקת
יכולה להתרחש בכל גיל, אך היא שכיחה יותר בקרב אנשים בגילאי העשרה ושנות ה-20 לחייהם. דלקת
האפנדציט
בילדים מתרחשת פעמים רבות במהלך הנעורים, אך גם ילדים בגילאי בית ספר יסודי עלולים לסבול מ
אפנדציטיס
[2]
.
למרות ההתפתחות הטכנולוגית של אמצעי האבחון, דלקת אפנדציט נותרה כבעיה קשה לאבחון המחייבת ניתוח מידי, ואשר עלולה במקרים קשים במיוחד לגרום למוות.
shutterstock
סימפטומים
תסמינים של אפנדציטיס יכולים לכלול
[1]
:
כאב בטן פתאומי המתחיל מעל לאזור הטבור ועם הזמן עובר אל החלק הימני-תחתון של הבטן
בחילות והקאות
בטן נפוחה
עצירות
או שלשול
כאבים בעת מגע בצד הימני של הבטן
כאב שמחמיר בזמן שיעול, הליכה או פעולות
חדות אחרות
אובדן תיאבון
חום נמוך שעלול לעלות עם התקדמות המחלה
גזים ובעיה בהוצאתם
מקום הכאב יכול להשתנות בהתאם לגיל ולמיקום התוספתן. בקרב נשים בהריון הכאב יופיע פעמים רבות בבטן העליונה מכיוון שהתוספתן גבוה יותר במהלך ההיריון
[1]
.
בילדים הלוקים באפנדציטיס
הסימפטומים הנפוצים הם: הילד נראה חולה למראה; הולך לאט ולעיתים שפוף לצד ימין; ירך ימנית כפופה בדרך כלל; ביממה הראשונה למחלה ייתכנו חום ודופק תקינים; הבטן לרוב תפוחה,
קולות ניע המעי מוחלשים. הסימן הבולט ביותר בילדים הוא רגישות בעת נגיעה באזור הבטן הימנית התחתונה. עם התקדמות המחלה, תיתכן רגישות כללית על פני כל הבטן ולעיתים נוקשות בשרירי דופן הבטן. תסמינים אלו מלווים פעמים רבות בחום גבוה, בדופק מהיר ובסימני התייבשות.
במידה והתסמינים מחמירים או
שהכאב נרגע לזמן מה אבל אז שוב מחמיר, יש לפנות באופן מידי לקבל טיפול רפואי. התוספתן עלול להתפוצץ, מצב שמוביל לסיבוכים ולסכנת חיים
[3]
.
כמו כן, במקרה שבו סימפטומים של אפנדציטיס מופיעים, חל איסור על נטילת משלשלים או על ביצוע חוקן על מנת להקל על העצירות. תרופות אלו מגבירות במידה רבה את הסיכוי לפיצוץ האפנדציט. כמו כן יש להימנע מתרופות לשיכוך כאבים לפני הבדיקה הרפואית, על מנת שהתרופה לא תפחית את הכאב ותמנע הבחנה שגויה.
סיבות וגורמי סיכון
לא תמיד ברור מה גורם לאפנדציטיס. במקרים רבים יכול להיות שמשהו חוסם את הכניסה של האפנדציט כגון חתיכה קטנה של צואה או זיהום בדרכי הנשימה העליונות שגורם לבלוטת הלימפה בדופן המעי להתנפח
[3]
.
מצב של חסימה ברירית התוספתן גורם פעמים רבות להתרבות מהירה של חיידקים, מה שגורם לתוספתן להיות דלקתי, נפוח ומלא במוגלה. אם לא מטפלים בבעיה מיד, הנפיחות יכולה להוביל ללחץ מוגבר על התוספתן והוא עלול להתפוצץ
[1]
.
אבחון ובדיקות
אבחון של אפנדציטיס
מתבסס על תסמינים קליניים, ממצאים גופניים בעת בדיקת החולה, בדיקות דם ולעיתים בדיקות דימות:
בדיקה גופנית להערכת הכאב – הרופא/ה יכול להפעיל לחץ עדין על האזור הכואב. כאשר הלחץ משתחרר בפתאומיות, כאבים של אפנדציטיס לרוב יהיו חריפים יותר. כמו כן, תיתכן בדיקה של נוקשות הבטן ונטייה להקשיח את שרירי הבטן כתגובה להפעלת לחץ על התוספתן המודלק.
במקרים מסוימים תיתכן בדיקה של פי הטבעת. נשים בגיל הפוריות עשויות לעבור בדיקת אגן כדי לוודא שלא מדובר בבעיה גינקולוגית שגורמת לכאב
[1]
.
בדיקת דם - כדי לבדוק אם יש סימנים לזיהום, כגון ספירת תאי דם לבנים גבוהה
[4]
.
בדיקת שתן - כדי לוודא שזיהום בדרכי השתן או אבן בכליות אינם מה שגורם לכאב
[4]
.
בדיקות הדמיה -
כגון צילום רנטגן של הבטן, בדיקת על-שמע (
אולטרסאונד
), טומוגרפיה מחשבית (
CT
),
או הדמיית תהודה מגנטית (
MRI
), כדי לאשר שאכן ישנה דלקת האפנדציט או כדי למצוא סיבות אחרות לכאב
[3]
.
סיבוכים אפשריים
התוספתן יכול להזדהם. אם לא מטפלים בו בזמן הוא אף עלול להתפוצץ (קרע). מצב מסוכן זה יכול לקרות כבר 48 עד 72 שעות לאחר הופעת התסמינים, וזאת הסיבה שאפנדציטיס היא מצב חירום רפואי
[4]
.
במקרה של התפוצצות (קרע) התוספתן עלולים להיווצר שלושה מצבים רפואיים מסוכנים
[2]
:
דלקת הצפק (זיהום בבטן) - הקרע מפיץ זיהום בכל חלל הבטן. מצב זה מסכן חיים והוא מצריך ניתוח מידי להסרת התוספתן וניקוי של חלל הבטן.
מורסה (כיס של מוגלה) - פיצוץ התוספתן עלול להוביל להתפתחות של מורסה. ברוב המקרים, יש לנקז את המורסה ולקחת אנטיביוטיקה כדי לנקות את הזיהום עד שהאבצס יעלם
וניתן יהיה להסיר את האפנדציט.
ספסיס (אלח דם)
–
הפיצוץ עלול לגרום לחיידקים להיכנס לזרם הדם. מקרה זה עלול להוביל למצב חמור של זיהום הדם ולדלקת נרחבת ברבים מאיברי הגוף – מצב קטלני הדורש טיפול בבית חולים עם אנטיביוטיקה חזקה.
כמו כן, כתוצאה מהניתוח עלולים להיווצר כמה סיבוכים: זיהום בפצע הניתוח, שהוא הסיבוך השכיח ביותר (כ-5% מהמקרים); חסימת מעיים בגלל הידבקויות הנוצרות בין פיתולי המעי; יצירת מורסה בתוך הבטן. שכיחות הסיבוכים עולה ביחס ישיר לדרגת החומרה של האפנדציטיס.
טיפולים ותרופות
מאחר שאפנדציטיס הוא מצב חירום רפואי, כמעט בכל המקרים יומלץ על ניתוח להסרת התוספתן.
ניתן להסיר את האפנדציט בשתי שיטות עיקריות
[4]
:
ניתוח פתוח (שיטה מסורתית) – לאחר הרדמה נעשה חתך בחלק הימני התחתון של הבטן. המנתח או המנתחת מאתרים את התוספתן ומסירים אותו. במידה והאפנדציט התפוצץ, ניתן להניח צינור קטן לניקוז מוגלה ונוזלים אחרים בבטן. הצינור יוסר בתוך מספר ימים, כאשר הזיהום נעלם.
לפרוסקופיה
– שיטה כירורגית זעיר פולשנית שגם בה נעשית הרדמה, אך במקום חתך אחד גדול נעשים מספר חתכים קטנים, יש שימוש במצלמה (לפרוסקופ) שעוזרת להסתכל לתוך חלל הבטן, וכלים ניתוחיים מזעריים שבעזרתם ניתן להוציא את התוספתן.
במידה והתוספתן לא התפוצץ, ההתאוששות מהניתוח בדרך כלל נמשכת רק כמה ימים, אך במידה והאפנדציט התפוצץ, זמן ההחלמה יתארך ויהיה צורך בתרופות אנטיביוטיות. בדרך כלל אין צורך בשינויים בתזונה או בפעילות גופנית לאחר הניתוח
[4]
.
חשוב לדעת שניתן לחיות חיים רגילים ללא אפנדציט בגוף. אמנם בתקופת הילדות האפנדציט הוא חלק פעיל ממערכת החיסון שעוזר לגוף להילחם במחלות, באך גיל מבוגר יותר התוספתן מפסיק לעשות זאת וחלקים אחרים בגוף ממשיכים לעזור להילחם בזיהומים
[4]
.
מניעה
מכיוון שהסיבות לדלקת אפנדציט אינן מובנות במלואן, אין דרך למנוע אותה.
[1]
https://www.mayoclinic.org/diseases-conditions/appendicities/symptoms-causes/syc-20369543
[2]
https://my.clevelandclinic.org/health/diseases/8095-appendicitis
[3]
https://www.nhs.uk/conditions/appendicitis/
[4]
https://www.hopkinsmedicine.org/health/conditions-and-diseases/appendicitis |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/aspirin/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אספירין, או בשמו הכימי חומצה אצטיל-סליצילית, הוא חומר פעיל הנמצא בתרופות רבות השייך לקבוצת נוגדי דלקת לא סטרואידליים (
NSAID's
). התרופות שמכילות אספירין (Aspirin) במינונים השונים משמשות לטיפול ולמניעה של מחלות רבות, בהתאם למינון האספירין בתוכן.
אספירין (Aspirin) במינון נמוך
אספירין (Aspirin) במינונים הנמוכים של 75 מ"ג – 100 מ"ג נמצא בתרופות מיקרופירין, קרטיה, קרדיופירין, טבעפירין ותרופות רבות אחרות. תרופות אלה מפחיתות צימות (הידבקות) טסיות הדם ותורמות לאפקט נוגד קרישה.
יעיל לטיפול ב:
מינון נמוך של אספירין מיועד למנוע מראש את ההתפתחות של מחלת לב כלילית אצל אנשים שנמצאים בסיכון גבוה. בנוסף, הוא משמש לעכב התפתחות של מחלות שנגרמות על ידי פקקת בכלי הדם במוח או בלב.
קראו עוד: אספירין:
באמת מפחית את הסיכון להתקף לב?
אספירין (Aspirin) במינון גבוה
אספירין (Aspirin) במינונים הגבוהים של 250 מ"ג – 500 מ"ג נמצא בתרופות בשם אספירין, אצטוזל ובשילוב עם חומרים פעילים אחרים בתרופות אקמול פוקוס, אקסדרין, אספירין C, פרמול טרגט, אקסידול ועוד. בנוסף לפעילות שמפחיתה צימות הטסיות, למינונים גבוהים של אספירין יש השפעה נוגדת כאב ודלקת והוא מסייע בהורדת
חום גבוה
.
יעיל לטיפול ב:
אספירין במינון גבוה, לבדו או יחד עם חומרים פעילים נוספים, משמש להורדת חום ולשיכוך כאבים שונים, כולל
כאבי ראש
ומיגרנה, כאבי שרירים, כאבי מפרקים שגרוניים, כאבי מחזור, כאבים הנובעים מדלקת בסינוסים או מבעיות שיניים.
קראו עוד: אספירין נגד סרטן: ההמלצות החדשות שאתם חייבים להכיר
צילום: shutterstock
הנחיות חשובות:
יש להפסיק את נטילת התרופות שמכילות אספירין (Aspirin) לפחות חמישה ימים לפני שעומדים לעבור ניתוח או הליך ניתוחי כלשהו, כולל אצל רופא שיניים, אלא אם הרופא הורה אחרת.
יש להיזהר בנטילת תרופות שמכילות אספירין יחד עם תרופות נוגדות דלקת אחרות, במיוחד אם עברת את גיל 60 או אם שותים אלכוהול באופן קבוע מחשש להחמרת הסיכון ל
כיב קיבה
או דימום בקיבה. לעתים, הרופא ירשום תרופה שמפחיתה את חומציות הקיבה כדי להפחית את הסיכון לפגיעה בקיבה.
מתי אסור להשתמש בתרופה:
-מיועדת למבוגרים מעל גיל
18
אין להשתמש באספירין ובתרופות שמכילות אותו במקרים הבאים:
- רגישות לחומר הפעיל או למרכיבים אחרים בתרופה.
- רגישות לחומרים פעילים אחרים מקבוצת נוגדי דלקת לא סטרואידליים או משככי כאבים, לרבות התקף אסתמה עקב חשיפה לחומרים אלו.
- אין להשתמש בילדים ובמתבגרים במחלת חום ללא הוראת רופא ואם אמצעים טיפוליים אחרים כשלו. (מחשש לתסמונת ריי) - מחלה נדירה הפוגעת במוח ובכבד. בדרך כלל, מופיעה אצל ילדים ומתבגרים בזמן מחלה ויראלית חריפה כמו שפעת או אבעבועות רוח.
- אם היו לך בעיות בקרישת הדם או עברת שטף דם מוחי.
- אם לקית באי ספיקת כליות או כבד.
- אם את בשליש האחרון של הריון או מניקה (כתלות במינון התרופה).
-אם הנך סובל מאי ספיקת לב חמורה ובלתי מיוצבת.
- אם חווית דימומים או כיבים בקיבה, או במעי.
- אם הנך נוטל במקביל מתוטרקסאט במינון 15 מ"ג או יותר לשבוע או המינון יומי של 150 מ""ג ומעלה.
אזהרות נוספות: יש לעדכן את הרופא
- אם יש לך חוסר חמור ב- G6PD
- אם הינך עומד לעבור ניתוח, כולל ניתוח קטן, יכולה להיות עלייה בנטיה לדימום.
- אם אתה סובל או סבלת מליקוי בתפקוד: (אחד או יותר מהבאים)- כבד, כלייה, מערכת הלב וכלי הדם, מערכת העיכול, מערכת הנשימה (למשל אסטמה).
- רגישות לתרופות אחרות משככות כאב, נוגדות דלקת, תרופות אנטי- ראומטיות, או אלרגיה אחרת.
- דימום שנמשך זמן ארוך מהרגיל, באופן יוצא דופן- יש לעדכן את הרופא.
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
טבליות, טבליות עם ציפוי אנטרי, קפליות עם ציפוי אנטרי, טבליות תוססות, זריקות.
תדירות וזמן נטילה
לשיכוך כאב והורדת חום, כל 4-6 שעות, לפי הצורך, עם מזון או חלב.
למניעת היווצרות קרישי דם: פעם ביום.
טווח המינון
מבוגרים: לשיכוך כאב ולהורדת חום: 300-900 מ"ג למנה. למניעת קרישי דם: 75-300 מ"ג ליום. ילדים: אינו מומלץ לילדים ומתבגרים עד גיל 18.
תחילת ההשפעה
אספירין רגיל: 30-60 דקות. אספירין מצופה: שעה וחצי.
משך ההשפעה
אספירין רגיל: 30-60 דקות. אספירין מצופה: שעה וחצי.
מנה שנשכחה
יש לקחת מייד כשנזכרים. אם צריך לקחת את המנה הבאה תוך שעתיים, קח מנה אחת עכשיו ודלג על המנה הבאה.
הפסקת התרופה
אם הרופא רשם לך אספירין למצב הדורש טיפול ממושך, עליך להיוועץ ברופא לפני הפסקת התרופה. במקרים אחרים ניתן להפסיק את התרופה בביטחון כאשר לא זקוקים לה יותר,
מינון עודף
יש לפנות לחדר מיון מייד. דרושה פעולת חירום במקרה של אי-שקט, כאב בטן, רעשים באוזניים, טשטוש הראייה, הקאה.
אחסון
לשמור במיכל סגור במקום קריר ויבש, הרחק מהישג ידם של ילדים
נמצא כמרכיב בתרופות הבאות
אקמול פוקוס | Acamol Focus
אקמול פוקוס | Acamol Focus
אגרנוקס | Aggrenox
אקסידול | Exidol
פראמול טרגט | Paramol Target
אספירין C | Aspirin C
אקסדרין | Excedrin
אזהרות
תזונה
יש ליטול עם האוכל כדי להפחית גירוי הקיבה (אלא אם קיים ציפוי אנטרי המגן על הקיבה, ואז נטילה לפחות חצי שעה לפני ארוחה).
אלכוהול
אלכוהול מגביר את הסיכון לכיבים במערכת העיכול ולדימום. יש להימנע משתיית אלכוהול בזמן נטילת תרופה זו.
נהיגה
אין בעיות ידועות.
הריון
בשליש ראשון ושני השימוש רק בהוראת רופא. במהלך השליש השלישי להריון, ניתן ליטול אספירין במינון של עד 150 מ"ג ליום, בהוראת רופא בלבד.
קיימת תופעת לוואי אפשרית של פגיעה כלייתית בעובר ומיעוט מי שפיר החל משבוע 20 להריון. מומלצת הימנעות משימוש בתכשירים ממשפחת ה- NSAIDs החל משבוע 20 להריון, יש להתייעץ עם רופא במקרה הצורך.
הנקה
התרופה עוברת בכמויות קטנות לחלב אם. עד מינון 150 מ"ג ליום, הניתן בהוראת רופא, ניתן להמשיך להיניק.
תינוקות וילדים
אין לתת אספירין בזמן מחלה מלווה בחום לילדים ומתבגרים עד גיל 20 שנה.
קשישים
סבירות גבוהה יותר לתופעות לוואי. ייתכן שיהיה צורך בהפחתת המינון.
ניתוח והרדמה כללית
יש לדווח למנתח או למרדים על נטילת תרופה זו.
דווח לרופא במקרה של
מחלת כבד
מחלת כליה
אסתמה
פוליפים באף
אלרגיה לאספירין
כיב עיכולי
נטילת תרופות אחרות
חוסר באנזים G6PD (רגישות לפול)
ליקוי במערכת הלב וכלי הדם
סיכון ממנת יתר
גבוה
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
בחילות והקאות, כאבי בטן, שלשול, צרבת, דמם, כיבים, דלקת במערכת העיכול, איבוד דם קל ממערכת העיכול. ירידה בלחץ הדם, דלקת רירית האף, תגובות עוריות.
נדיר מאוד: ליקוי בתפקוד כלייתי,
היפוגליקמיה
, עוררות התקף
גאוט
.
ובנוסף: כאבי ראש, סחרחורת, בלבול, ירידה ביכולה השמיעה, טינטון, המוליזה- התפרקות תאי הדם האדומים, ארועי דימומים. כאשר קיים נזק ברירית המעיים, עלולים להיווצר קרומים בחלל המעי שייתכן שתתלווה אליהם היצרות בהמשך.
צריכה ממושכת של משככי כאב יכולה לגרום לכאבי ראש המוביל לצריכה מחודשת וכתוצאה מכך עלול לגרום לכאב ראש מתמשך.
צריכה קבועה של משככי כאב עלולה לגרום נזק בלתי הפיך לכליות עם סיכון של אי ספיקת כליות. סיכון זה גבוה במיוחד בנטילת שילוב של כמה תרופות משככות כאב שונות.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
תכשירים המגבירים אפקט:
- תרופות נגד קרישת דם (קומרין,הפרין), ומעכבי הצמתת טסיות דם (קלופידגרל) : חומצה אצטיל סליצילית עלולה להגביר את הסיכון לדימום אם נלקחת לפני טיפול בנוגדי קרישה .יש לשים לב לסימני דימום חיצוניים ופנימיים. למשל חבורות.
- קורטיקוסטרואידים: תכשירים המכילים קורטיזון או תכשירים דמויי קורטיזון, (למעט כאלו המשמשים לטיפול חיצוני או טיפול בתחליפי קורטיזון למחלת אדיסון )- עליה בסיכון לתופעות לוואי במערכת העיכול. הסיכון לדימום במערכת העיכול ולכיבים עולה.
- תרופות אחרות משככות כאבים ונוגדות דלקת: עליה בסיכון לכיבים במערכת העיכול ולדימום.
- תרופות נגד סוכרת (כמו אינסולין, טולבוטמיד, גליבנקלמיד) : רמת הגלוקוז בדם עלולה לרדת בצורה משמעותית. בשילוב עם אספירין במינונים גבוהים.
- תרופות לטיפול בדיכאון מקבוצת SSRIs : עליה בסיכון לדימום במערכת העיכול .
- תרופות לאפילפסיה כגון חומצה ואלפרואית.
- מתוטרקסאט לטיפול בסרטן, והפרעות שיגרוניות מסוימות.
- דיגוקסין - תרופה הגורמת להגברת עוצמת כיווץ שריר הלב.
- אלכוהול- עליה בסיכון לכיבים במערכת העיכול ולדימום.
תכשירים המחלישים אפקט:
- תרופות המגבירות את הפרשת השתן כגון, ספירונולקטון, פורוסמיד, סולדקטון .
- תרופות המטפלות ביתר לחץ דם, בייחוד ממשפחת מעכבי ACE.
- תרופות המטפלות בגאוט (שיגדון), המגבירות הפרשת חומצה אורית.
- חלק מהתרופות נוגדות הדלקת שאינן סטרואידים (NSAIDs) למעט חומצה סליצילית, כגון איבופרופן ונפרוקסן: ירידה בהשפעה על עיכוב צימות טסיות הדם וקרישה, מה שעשוי להוריד את ההגנה של התרופה מפני התקפי לב ושבץ.
-מטאמיזול- להורדת כאב וחום- תיתכן ירידה אפשרית בהשפעת אספירין על הצמתת טסיות כששתי התרופות ניטלות יחד. על כן, יש לעשות שימוש בשילוב זה בזהירות במטופלים הנוטלים אספירין במינון נמוך לצורך מניעת אירועים לבביים.
השפעת שימוש ממושך
אין להשתמש באספירין יותר משלושה ימים, אלא בהוראת רופא. במינונים הנמוכים נועד לשימוש ארוך-טווח. על הרופא המטפל לקבוע את משך הטיפול.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/ataxia-telangiectasia/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אטקסיה טלאנגיקטזיה היא מחלה העוברת בתורשה אוטוזומית רצסיבית, ומתבטאת בהפרעה בשיווי משקל (אטקסיה) עקב ניוון תאים במוחון, בהרחבה של נימי דם בלחמית ובעור (טלאנגיקטזיות), בליקוי במערכת החיסון ובהתפתחות של גידולים ממאירים.
למחלה שונות קלינית. גיל ההופעה, חומרת המהלך הקליני ותוחלת החיים משתנים במידה ניכרת במשפחות שונות.
בצורתה החמורה ביותר מתחילה המחלה בשנה הראשונה לחיים בהפרעה בתנועות העיניים, ובמעקב אחר עצמים בתנועה (אפרקסיה). במהלך העשור הראשון לחיים מתחילות הפרעות בשיווי משקל המחמירות והולכות, כאשר בהדרגה, ובדרך כלל רק בתחילת העשור השני לחיים, מאבדים החולים כליל את יכולתם ללכת. מופיעות הפחתה בהבעות הפנים, ירידה ברפלקסים של הגידים, והתפתחות כיווצים במיפרקים השונים. התמונה מזכירה שיתוק במוח.
התרחבות נימי דם בעיניים ובעור מתחילה בדרך כלל אחרי גיל חמש אך הפגם אסתטי בלבד, ואין הפרעה תפקודית.
לחלק מהחולים יש ליקוי בייצור נוגדנים מסוגים מסוימים, בלוטת ההרת מנוונת והרקמה הלימפטית אינה מפותחת. לחולים נטייה לזיהומי גתות הפנים (סינוסים) ולדלקות ריאה נישנות. עם השנים מתפתחים גידולים ממאירים, בעיקר מסוג לימפומה.
מרבית החולים נפטרים בעשור השלישי לחיים, אך יש חולים שהאריכו ימים עד לעשור השישי לחייהם.
אפידמיולוגיה: יש חוקרים הסבורים שהמחלה היא הגורם השכיח ביותר לאטקסיה מתקדמת בילדים. שכיחות המחלה מוערכת ב-1:100,000 באוכלוסייה ושכיחות הנשאים ב-1:200. באוכלוסיות שמרובים בהן נישואי קרובים המחלה עלולה להיות שכיחה יותר. בארץ המחלה תוארה ביהודים יוצאי מרוקו ותוניסיה, כאשר שכיחות הנשאים בקרב יוצאי מרוקו היא כ-1:60. המחלה נמצאה גם בקרב אוכלוסיות המיעוטים ובשכיחות נמוכה מאוד בעדות אחרות.
בדיקות מעבדה: הפגם הגנטי גורם לרגישות-יתר לקרינה מייננת (קרינת רנטגן), וניתן לגלותו גם בנשאים אשר לא ניכרים בהם סימני המחלה. בדיקה זו אינה מבוצעת לצרכים קליניים. הדגמת ירידה בערכי הנוגדנים בדם, והדגמת ערכים גבוהים של חלבון אלפא עוברי מסייעים לאבחון. שיעור הלימפוציטים בדם מופחת. בבדיקת כרומוזומים ניתן לעיתים למצוא שברים ושינויי מבנה. אצל בני משפחות ובקבוצות אתניות שמוכרת בהן מוטציה, ניתן לבדוק ישירות את הפגם בגן. המוטציה האופיינית ליוצאי צפון אפריקה (103C→T) ניתנת לגילוי בתבחין סקירה.
גנטיקה: המחלה עוברת בתורשה אוטוזומית רצסיבית. לפיכך משנולד צאצא חולה, סיכון ההישנות בהריונות הבאים הוא 25%. הגן של המחלה שהתגלה על ידי פרופ' יוסף שילה וצוותו מאוניברסיטת תל אביב, נקרא ATM. הגן מקודד חלבון בעל תפקיד מפתח בבקרה של חלוקת התאים ותיקון נזקי קרינה, אך תפקידו המלא עדיין אינו ידוע.
פרופ' משה פרידמן
טיפולים ותרופות
המחלה איננה ניתנת לריפוי. יש להימנע מצילומי רנטגן. הטיפול כולל אנטיביוטיקה למניעת זיהומים ופיזיותרפיה. טיפול בתרופות ובקרינה בשינויים ממאירים, חייב להיעשות בזהירות ובמינון מזערי. מתן נוגדנים שנוי במחלוקת. טיפול באמצעות השתלת תאי עובר או תאי גזע במוח לא נבחן באופן מבוקר. אבחון טרום-לידתי כולל אבחון לפני ההשרשה ותכנון המשפחה, מוצעים למשפחות שבהן שני ההורים נשאים של הפגם בגן. בדיקות מתאימות מוצעות במכונים הגנטיים בארץ, הן למשפחות שנולד להן יילוד חולה, והן כבדיקת סקר בתשלום. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/ataxia/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אטקסיה היא הפרעה בקואורדינציה של התנועות הרצוניות, והיא נחשבת לתסמין האופייני ביותר של פגיעה במוח הקטן (צרבלום).
תיקון הבעיה התזונתית או הפסקת נטילת התרופות שגרמו לאטקסיה יכולים לשפר את המצב.
במחלות הניווניות והתורשתיות קיימים כיום רק טיפולים ניסיוניים, תוספי מזון ופיזיותרפיה לשיפור חלקי של התסמינים.
צילום: Vladimir Gappov | Shutterstock
סימפטומים
הביטוי הבולט הוא הליכה בלתי יציבה, המלווה בתחושת
סחרחורת
סיבובית או רק אי-יציבות עם נטייה לנפילות. בנוסף תנועות הגפיים העליונים אינן נשלטות ואינן מדויקות כך שתפקודו של החולה נפגע באופן משמעותי.
סיבות וגורמי סיכון
אטקסיה נרכשת יכולה להופיע באופן פתאומי וזמני על רקע חומרים שפוגעים בתפקוד הצרבלום (אלכוהול, תרופות, הרעלות עם כספית או דבק), או על רקע מחלות מנגיפים (אנצפליטיס).
אטקסיה יכולה להתפתח באופן איטי ולהיות בלתי הפיכה למשך שבועות או חודשים, על רקע תהליכים דינמיים שמתפתחים במוח כגון גידולים שמתפתחים בהדרגה או הפרעה מטבולית כמו באלכוהוליזם.
אטקסיה תורשתית מתחילה בילדות על רקע התפתחות חלקית או ניוון מוקדם של רקמת הצרבלום (Friedrich's ataxia), ונמשכת לאורך מספר שנים.
אטקסיה יכולה להופיע גם כתוצאה מפגיעה בחלקים אחרים של מערכת העצבים המרכזית שמתקשרים במסלולים ישירים לצרבלום, כגון פגיעה בחוט השדרה (כמו בעגבת-סיפיליס, חוסר בוויטמין B12) או בגזע המוח.
בתסמונת אטקסיה המופיעה בגיל מבוגר עם מעורבות של מערכת הראייה ושל מערכות אחרות, קיימות צורות של אקטסיה המכונות הספינוצרבלרית (Spinocerebellar ataxia-SCA). מדובר במחלות אוטוזומיות שולטניות עם התפתחות איטית ועם אפשרות לטפל בתסמינים.
אטקסיה יכולה להיגרם גם מפגיעה במערכת העצבים ההיקפית (
נוירופתיה
) על רקע מחלות שגורמות לכך כמו חוסר ויטמינים בתזונה,
סוכרת
וטיפולים באמצעות חומרים רעילים (תרופות אונקולוגיות).
אבחון ובדיקות
כאשר סובלים מאטקסיה, תחילה יש לבחון את הגורמים ההפכיכים שעשויים לגרום לה, על מנת להפסיק את הפגיעה כמה שיותר מוקדם. בין היתר יש לבצע בדיקות דימות כמו
CT
או
MRI
של המוח, אשר עשוייות להדגים התכווצות של הצרבלום, כמו גם לזהות ממצאים אחרים כמו קריש דם וגידול שיוצרים לחץ על המוח הקטן.
ניקור מותני מאפשר בחינה של הנוזל הסרברוספינלי, אשר עשוי לעזור במציאת הגורם לבעיה (חיידק או וירוס שמזהם את מערכת העצבים המרכזית), ובדיקות גנטיות עשויות לעזור באבחנה ובמציאת הגן אשר עשוי לגרום לאטקסיה תורשתית, אם כי לא לכל סוגי האטקסיה התורשתיים ישנה בדיקה גנטית.
כמו כן, הרופא או הרופאה צריכים לבצע גם בדיקה גופנית ונוירולוגית, תוך בחינה של הזיכרון, יכולת הריכוז, הראיה, השמיעה, שיווי המשקל, קאורדינציה, בדיקת רפלקסים ובדיקות מעבדה.
סיבוכים אפשריים
אטקסיה מובילה לסיכון מוגבר לנפילות ולקשיים בבליעה, דבר ששם את הסובלים ממנה בסיכון לפציעות וחנק. כמו כן, קשיים בדיבור וחוסר קואורדינציה יכולים להוביל לתסכול רב ואף לדיכאון.
טיפולים ותרופות
אין טיפול המכוון באופן ישיר לפתרון האטקסיה, אך במקרים מסויימים, טיפול בגורם הראשוני יכול להפסיק את הבעיה, כמו לדגומה במצב שבו האטקסיה נגרמת מנטילת תרופות כלשהן. במקרים בהן הבעיה נגרמת כתוצאה מאבעבועות רוח או מזיהום נגיפי אחר, הבעיה בדרך כלל חולפת מעצמה יחד עם הזיהום.
הרופא או הרופאה עשויים להציע אמצעים להתמודדות עם התסמינים הנלווים לאטקסיה כמו דיכאון, קשיון, רעד, תשישות או סחרחורות, כמו גם להציע שימוש במכשירים אדפטיביים או טיפולים שיכולים לעזור עם הבעיה. מכשירים אדפטיביים יכולים לעזור במקרים של אטקסיה הנגרמת ממחלות כמו טרשת נפוצה או שיתוק מוחין, כאשר האטקסיה לא ניתנת לריפוי. מכשירים אלו כוללים מקלות הליכה או הליכונים, סכו"ם מותאם ואמצעי תקשורת לדיבור. כמו כן, ישנם טיפולים אשר עשויים להועיל בחלק מהמקרים, ואלו כוללים פיזיותרפיה, שעוזרת לשפר את הקואורדינציה ולהגביר את התנועתיות, ריפוי בעיסוק, וטיפול בהפרעות דיבור לשיפור הדיבור והבליעה.
מניעה
אין דרך למנוע אטקיסה הנגרמת מסיבות מולדות או תורשתיות. הימנעות משתיית אלכוהול מופרזת והימנעות ממצבים של חסר בוויטמינים יכולים לסייע במניעת המחלה. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/atazanavir/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אטאזאנאביר היא תרופה נוגדת נגיף ה- HIV השייכת למשפחת מעכבי האנזים פרוטאז ומשמשת לטיפול באנשים הנושאים את הנגיף HIV הגורם ל
איידס
.
בדומה לשאר התרופות כנגד HIV, כדי למנוע מצב של התפתחות זנים עמידים של נגיף ה HIV וכדי לאפשר פעילות חזקה יותר, אטאזאנאביר ניתנת בשילוב עם תרופות אחרות המדכאות את הנגיף.
להבדיל מתרופות אחרות ממשפחת מעכבי האנזים פרוטאז, אטאזאנאביר ניתנת פעם ביום והשפעתה על שומני הדם היא מועטה.
תופעות הלוואי השכיחות של אטאזאנאביר כוללות תופעות במערכת העיכול כגון: בחילה, הקאה, כאב בטן ושלשול, ותופעות נוספות כגון: נימול או עקצוץ בייחוד סביב הפה,
סחרחורת
,
כאב ראש
, שינויים במצב הרוח וכאבי פרקים.
צילום
:
shutterstock
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
כמוסות.
תדירות וזמן נטילה
פעם ביום.
טווח המינון
המינון למבוגרים הוא: 300-400 מ"ג, פעם ביום, עם האוכל.
תחילת ההשפעה
תוך מספר שעות.
משך ההשפעה
תוך מספר שעות.
מנה שנשכחה
במקרה ונשכחה מנה יש לקחתה מייד כשנזכרים, אלא אם נותרו שעתיים עד למועד נטילת המנה הבאה ואז יש לדלג על זו שנשכחה ולהמשיך כרגיל.
הפסקת התרופה
אין להפסיק את התרופה בלי להיוועץ ברופא, התסמינים עלולים לחזור.
מינון עודף
במקרה של מינון עודף תיתכן הופעת צהבת הבאה לידי ביטוי בהצהבה של העור והעיניים. יש לפנות מייד לקבלת עזרה רפואית.
אזהרות
תזונה
רצוי לקחת את התרופה עם האוכל.
נהיגה
יש לבחון את השפעת התרופה. תיתכן סחרחורת- יש לפנות לרופא.
הריון
נדרש ייעוץ רפואי. במהלך הריון- יש לקחת אטאזנביר עם ריטונאביר. למניעת הריון- אמצעי מניעה הורמונליים עלולים שלא לפעול בשילוב אטאזנביר.
הנקה
קיים סיכון בהעברת נגיף ה-1-HIV בהנקה. אטאזנביר עלולה לעבור לחלב האם. יש להתייעץ עם הרופא.
תינוקות וילדים
תרופה זו מיועדת למבוגרים ולילדים מעל גיל 6 שנים. אינה מיועדת לתינוקות מתחת לגיל שלושה חודשים.
קשישים
סבירות גבוהה יותר לתופעות לוואי. ייתכן שיהיה צורך בהפחתת המינון.
דווח לרופא במקרה של
מחלת כבד, כולל דלקת כבד
מחלת כליה, טיפולי דיאליזה
המופיליה
סוכרת
בעיות בלב
הריון או תכנונו
הנקה או תכנונה
סיכון ממנת יתר
בינוני
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
תופעות הלוואי השכיחות הן: בחילה, כאב ראש, כאב באזור הבטן, הקאות, קשיי שינה, חוסר תחושה, עקצוץ, או תחושת שריפה בידיים או בכפות הרגליים, סחרחורת, כאבי שרירים, שלשול, דיכאון, חום.. במקרים נדירים ייתכנו תופעות כגון: , כאב גרון, צמרמורת, עילפון, סומק בפנים, עליה ברמת הסוכר בדם (מתבטא בצמאון מוגבר והשתנה מרובה) והצהבה של העור והעיניים המעידה על הפרעה בתפקוד הכבד.
פנייה לרופא נדרשת במקרים הבאים: שינויים בקצב הלב, פריחה, בעיות בכבד (סימנים אפשריים: שתן כהה, הצהבת עור או עיניים, צואה בהירה, בחילה, גרד, כאבים באזור הקיבה), בעיות כליה (סימנים אפשריים: כאב בגב התחתון או באזור הבטן התחתונה, דם בשתן או כאב בזמן מתן שתן), רמות סוכא גבוהות, שינויים במערכת החיסון, שינויים בשומן הגוף (עלייה בשומן הגוף או אובדן של שומן), עליה בדימומים אצל חולי
המופיליה
.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
תרופה זו מגיבה עם תרופות רבות אחרות ויש להיוועץ ברופא בכל מקרה של נטילת תרופה אחרת. ייתכנו שינויים במינונים הנדרשים עקב השימוש המשולב. עבור חלק מהשילובים, אטאזנביר עלולה לגרום לתופעות לוואי חמורות, מסכנות חיים או למוות- ויש לעדכן רופא באשר לנטילת כל תרופה, כולל תרופות ללא מרשם וכן תוספי תזונה. בייחוד עבור הבאות:
תרופות לטיפול ב- HIV כמו דידאנוזין, טנופוביר דיזופרוקסיל פומארט, אפאבירנז, נביראפין, סאקווינאביר, אידינאביר, ריטונאביר.
תרופות לטיפול בדלקת כבד C כמו אלבסביר/גרזופרביר, גלצפרביר/פיברנטסביר, סופוסבוביר/ולפאטאסביר/ווקסילאפרביר.
אלפוזוסין.
תרופות סותרות חומצה.
תרופות לטיפול בהפרעות קצב לב, כמו אמיודרון, קוונידין, בפרידיל, לידוקאין (במתן סיסטמי).
נוגד קרישה: כמו וארפרין ,בטריקאבן, דגיבטראן, אדוקסאבן, ריברוקסבן, אפיקסבן.
תרופות לטיפול בדיכאון כמו משפחת הטריציקליים, טראזודון.
תרופות נוגדות פרכוסים לטיפול באפילפסיה כמו קרבאמזפין, פניטואין, פנוברביטאל, למוטריג'ין.
אנטי פטרייתים כמו קטוקונאזול, איטראקונאזול, ווריקונאזול.
קולכיצין -למניעה או טיפול בשיגדון.
אנטיביוטיקה: ריפאבוטין, ריפאמפין.
אירינוטקאן- משמשת לטיפול בסרטן גרורתי.
אנטיפסיכוטי: פימוזיד, קווטיאפין ולורסידון.
בנזודיאזפינים: מידאזולם ( במתן בוריד), טריאזולם ומידאזולם (במתן דרך הפה).
חוסמי תעלות סידן כמו דילטיאזם, פלודיפין, ניפדיפין, ניקרדיפין, וראפמיל.
בוסנטן - לטיפול ביתר לחץ דם ריאתי.
תרופות ממשפחת הארגוט הכוללות: דיהידרוארגוטאמין, ארגוטאמין, ארגונובין, מתילארגונובין.
ציסאפריד -תרופה המשפיעה על תנועתיות מערכת העיכול.
היפריקום- צמח לטיפול בדיכאון.
תרופות להורדת כולסטרול-כמו לובאסטאטין, סימבאסטטין, אטורבסטטין, רוזובסטטין.
תרופות נוספות להורדת כולסטרול: לומיטאפיד.
תרופות הורמונאליות למניעת היריון ( גלולות )- אתיניל אסטרדיול, נוראתינדרון.
תרופות מדכאות מערכת חיסון- ציקלוספורין, סירולימוס, טאקרולימוס.
סאלמטרול (במשאף).
פלוטיקזון - סטרואיד בתרסיס לאף או במשאף.
אנטיביוטיקה ממשפחת המקרולידים מסוג קלריתרומיצין.
משככי כאבים אופיואידיים: בופרנורפין.
תרופות לטיפול ביתר לחץ דם עורקי ריאתי או לטיפול באין אונות- סילדנאפיל, טאדאלאפיל, ורדנאפיל.
אומפרזול- מעכבת משאבות פרוטונים.
השפעת שימוש ממושך
בדיקות דם ושתן לבחינת תפקודי כבד וכליות.
כמו מעכבי פרוטאז אחרים, גם תרופה זו עשויה בשימוש ממושך לגרום לסוכרת, עלייה בשומני הדם ושינוי בפיזור שומני הדם בגוף. כתוצאה מכך במהלך הטיפול בתרופה זו יש לנטר תפקודי כבד, רמות סוכר, טריגליצרידים וכולסטרול בדם וספירת דם מלאה.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/atomoxetine-strattera/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אטומוקסטין (סטרטרה) מעכב ספיגה חוזרת של נור-אפינפרין, מעורר סימפטומימטי של מערכת העצבים המרכזית ומשמש לטיפול בהפרעת קשב וריכוז ובהיפראקטיביות (
ADHD
) בקרב ילדים, כחלק מטיפול מקיף, ובמבוגרים, שחוו תסמינים גם בילדות. העלאת רמות מתווכים עצביים מסייעת לשיפור הקשב וההתנהגות, אך עדיין לא יודעים בדיוק כיצד אטומוקסטין (סטרטרה) פועל.
בהשוואה לתרופות נוספות לטיפול בהפרעות קשב, הסיכון להתמכרות ולתלות בשימוש עם אטומוקסטין (סטרטרה) נמוך יותר והוא אינו פוגע בשינה או בתיאבון.
חשוב לשים לב:
השפעת אטומוקסטין (סטרטרה) אינה מיידית, היא מורגשת כשבועיים לאחר התחלת השימוש יומיומי. יתכן שיעברו 2-6 שבועות עד שהשפעת אטומוקסטין (סטרטרה) תורגש במלואה.
מומלץ לעקוב אחרי שינויים כמו החמרת דיכאון, תוקפנות או מחשבות והתנהגות אובדנית, במיוחד אצל מתבגרים ואנשים צעירים עד גיל 25.
אין להשתמש באטומוקסטין (סטרטרה) במקרים הבאים:
רגישות לאטומוקסטין (סטרטרה) או למרכיבים אחרים בתרופה.בעיות לב מסוימות (כגון: מומי לב, בעיות בשריר הלב), קצב לב לא סדיר, בעיות חמורות בכלי הדם, לחץ דם גבוה חמור או לא מאוזן,
גלאוקומה
(לחץ תוך עיני) מטיפוס זווית צרה.
בטיפול עם
מעכבי MAO
יש להמתין 14 ימים לאחר הטיפול בתרופות אלה לפני שמתחילים בטיפול באטומוקסטין (סטרטרה).
התרופה לא מיועדת לילדים מתחת לגיל 6.
צילום: shutterstock
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
כמוסות.
תדירות וזמן נטילה
פעם ביום, לרוב בבוקר.
טווח המינון
מינון יומי התחלתי של
אטומוקסטין (סטרטרה):
0.5 מ"ג עבור כל ק"ג משקל גוף, כאשר המינון עולה בהדרגה עד ל- 1.2 מ"ג לק"ג משקל גוף. המינון המירבי היומי הוא 100 מ"ג.
תחילת ההשפעה
השפעת אטומוקסטין (סטרטרה) מתחילה לאחר כשבועיים של נטילה יומיומית. ההשפעה המלאה של הטיפול באטומוקסטין (סטרטרה) מתקבלת לאחר כחודש- חודשיים.
משך ההשפעה
השפעת אטומוקסטין (סטרטרה) מתחילה לאחר כשבועיים של נטילה יומיומית. ההשפעה המלאה של הטיפול באטומוקסטין (סטרטרה) מתקבלת לאחר כחודש- חודשיים.
מנה שנשכחה
במקרה ונשכחה מנה יש לקחתה מייד כשנזכרים, אלא אם הגיע הזמן למנה הבאה ואז יש לדלג על המנה שנשכחה ולהמשיך כרגיל.
הפסקת התרופה
אין להפסיק הטיפול ללא התייעצות עם הרופא המטפל.
מינון עודף
תופעות הלוואי הצפויות במקרה של מינון עודף כוללות: ישנוניות, שינויים בהתנהגות והפרעות במערכת העיכול. בנוסף היו מספר דיווחים על פרכוסים, יובש בפה וטכיקרדיה.
אחסון
בטמפרטורה שאינה עולה על 30 מעלות צלזיוס.
אזהרות
תזונה
ניתן ליטול התרופה לאחר האוכל על מנת להפחית את הגירוי הקיבתי ואת הופעת הבחילות.
אלכוהול
מומלץ להגביל את כמות השתייה, אלכוהול עלול להגביר את תופעות הלוואי של תרופה זו.
נהיגה
אין בעיות ידועות.
הריון
אין להשתמש באטומוקסטין (סטרטרה) בהריון ללא הוראה מפורשת של הרופה
הנקה
בטיחות השימוש בהנקה לא הוכחה. לא מומלץ.
תינוקות וילדים
התרופה אינה מיועדת לילדים מתחת לגיל 6.
קשישים
סבירות גבוהה יותר לתופעות לוואי. ייתכן שיהיה צורך בהפחתת המינון.
ניתוח והרדמה כללית
יש לדווח למנתח או למרדים על נטילת תרופה זו.
דווח לרופא במקרה של
מחלת כבד
הפרעות קצב בלב
מחלת לב
מחשבות התאבדות
יתר לחץ דם
קשיי השתנה
הריון
הנקה
מחלה פסיכיאטרית
מחלה של כלי הדם ההיקפיים
בעיות בקרישת הדם
דימום
התמכרות לאלכוהול
נטילת תרופות אחרות
פרכוסים
מחלה פסיכיאטרית במשפחה
אי סבילות לסוכרים מסויימים
אי סבילות תורשתית לפרוקטוז
סיכון ממנת יתר
בינוני
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
התופעות הנפוצות ביותר בשימוש באטומוקסטין (סטרטרה) הן: צרבת, ירידה בכמות השתן, שינויים במחזור ובווסת, בחילות, הקאות ירידה באון המיני ובליבידו ועייפות. במטרה לצמצם את תופעות הלוואי ניתן מינון נמוך בתחילה ומעלים אותו בהדרגה.
בנוסף יתכנו גם: הפרעות במערכת העיכול, כאבי ראש, אי שקט, סחרחורות, שיעול, עצירויות, יובש בפה, הפרעות בשינה, הפרעות בזיקפה ואובדן תיאבון. באופן נדיר עלולות להופיע פגיעה בזרימת הדם הגורמת לחוסר תחושה ולצבע חיוור בקצות האצבעות בידיים וברגליים, זקפה ממושכת וכואבת, מחשבות אובדניות (בעיקר בקרב ילדים) ונזק כבדי (הפיך עם הפסקת השימוש). אצל ילדים, באופן נדיר ייתכנו גם הפרעות שתן (קושי או כאב במתן שתן, תכיפות או ירידה במתן שתן), ואצל בנים ייתכן כאב במפשעה.
יש לפנות מיד לרופא עם התפתחות תופעות לוואי הבאות בזמן הטיפול באטומוקסטין (סטרטרה):
פריחה בעור, דופק לא סדיר, גרד, נפיחות ואדמומית בפנים, ידיים או רגליים.
זקפה ממושכת וכואבת; פרכוסים; התעלפות; אבדן שליטה על שלפוחית השתן; שתן כהה; עוויתות שרירים או רעד בגפיים; כאבים באגן (גברים); כאב בטן בצד ימין עליון; צהבת.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
השילוב של אטומוקסטין (סטרטרה) עם תרופות הבאות עלול לגרום לתגובות בין תרופתיות מסוכנות:
מעכבי MAO: קיים חשש לעלייה מסוכנת של לחץ הדם. משום כך אין ליטול אטומוקסטין (סטרטרה) בשילוב עם תרופות אלו, או פחות משבועיים אחרי סיום הטיפול בהם.
SSRI כגון: פארוקסטין, פלואוקסטין; כינידין: עלולות לגרום לעלייה בריכוז אטומוקסטין (סטרטרה) בדם ולהגביר סיכון לתופעות לוואי.
תרופות סימפאתומימטיות: עליה בסיכון ללחץ דם גבוה והפרעות קצב בלב. במתן משולב עם אטומוקסטין (סטרטרה) יש לנטר לחץ דם וקצב לב.
השפעת שימוש ממושך
בשימוש ממושך יש לנטר תפקודי כבד, לחץ דם, פעילות לבבית ולעקוב אחר שינויים התנהגותיים.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/atopic-dermatitis/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אטופיק דרמטיטיס או דלקת עור אטופית, היא בעיה מתמשכת (כרונית) של עור רגיש. היא גורמת ליובש בעור, לגרד עז, לדלקת ולפריחה אדומה ובולטת. במקרים חמורים, הפריחה בעור גורמת להופעת שלפוחיות אשר מתמלאות בנוזל שקוף. אטופיק דרמטיטיס מופיעה על רקע של
אלרגיה
, היא אינה מידבקת ולא ניתן להעביר אותה במגע בין אדם אחד למשנהו. אסתמה של העור מכונה לעתים גם אקזמה (שם כללי לדלקות ופריחות בעור, שגורמות לגירוי, אדמומית וגרד), אולם אסתמה של העור היא רק אחד מסוגי
אקזמה
.
קראו עוד:
אטופיק דרמטיטיס: כל מה שצריך לדעת על אסתמה של העור
אטופיק דרמטיטיס (המכונה אסתמה של העור) נפוצה מאוד בקרב תינוקות וילדים קטנים. אצל חלק מן הילדים, אסתמה של העור חולפת עם גיל ההתבגרות או שהיא הופכת לקלה יותר ככל שהם מתבגרים. אולם, אטופיק דרמטיטיס עלולה להתפרץ גם בגיל המבוגר.
אטופיק דרמטיטיס (אסתמה של העור) מתבטאת ביובש ובפריחה בעור וגורם לגרד וסדקים בעור.
סימפטומים
הסימפטום העיקרי של אטופיק דרמטיטיס הוא גרד שמלווה בפריחה בעור, בגוון אדום וצורתה טלאים טלאים. הדלקת האטופית בעור מאופיינת בהתפרצויות חוזרות ונשנות עם הפוגות קצרות או ארוכות, אך היא מוגדרת כמחלה כרונית.
לעתים הפריחה מלווה בבליטות קטנות ושלפוחיות, שיכולות להפריש נוזלים או להתכסות בגלד. גירוד הפריחה באזור הנגוע עלול לגרום לפציעת העור ואף לזיהום הפצעים. במשך הזמן, הפריחה החוזרת ונשנית יכולה לגרום לשינוי במקרם העור שיהיה רגיש, מחוספס וקשה.
חומרת אטופיק דרמטיטיס תלויה בגודל של אזורי העור הנגועים ובמידת הגירוד של המטופל, כי הגירוד עלול לפצוע את העור הפוגע ולגרום לזיהום באזור הפריחה.
האזורים הנפוצים יותר בהם מופיע אטופיק דרמטיטיס כוללים את הפנים, הצוואר ואזורי הקיפול בידיים וברגליים כמו קפלי המרפקים או מאחורי הברכיים. פריחה אטופית בעור שבאזור המפשעה היא תופעה נדירה ביותר.
סיבות וגורמי סיכון
הסיבות אשר גורמות להתפרצות אסתמה של העור אינן ידועות, אך נראה כי
אטופיק דרמטיטיס
היא מעין תגובה אלרגית
ו
אנשים הלוקים בסוג זה של פריחה בעור נוטים להיות בעלי מערכת חיסונית רגישה מהרגיל, שמגיבה בבצורה חזקה מדי לגירויים ומעוררי אלרגיה שונים.
אצל מרבית החולים באטופיק דרמטיטיס יש רקע אישי או משפחתי של רגישויות או אלרגיות, כגון
קדחת השחת
(allergic rhinitis) וקצרת (אסתמה).
גורמים הבאים עלולים להחמיר את תסמיני אלרגיה בעור:
· לחץ ומתח נפשי
· מזונות מסוימים כגון ביצים, בוטנים, מוצרי חלב, חיטה או מוצרי סויה.
· מעוררי אלרגיה, כגון קרדית האבק או קשקשים של בעלי חיים.
· סבונים או חומרי ניקוי חריפים.
· שינויים במזג האוויר, במיוחד מזג אוויר קר ויבש.
· זיהומים בעור.
גורמי סיכון
גורם הסיכון העיקרי להתפרצות אסתמה של העור הוא תורשה, כשהסיכון ללקות במחלה עולה אם מישהו מבני המשפחה הקרובה סובל מקצרת (
אסתמה
), קדחת השחת או רגישויות ואלרגיות אחרות. אצל פעוטות, הסיכון עולה לכדי 60%
עד 80% במקרים של אחים או הורים הלוקים במחלות אלה.
אבחון ובדיקות
לרוב,
רופא
יכול לאבחן אטופיק דרמטיטיס פשוט על סמך בדיקה חזותית של הפריחה,
את מיקומה ואופייה. הוא עשוי לשאול גם
מספר שאלות הנוגעות לעבר הרפואי של המטופל, כגון: האם ישנן רגישויות אלרגיות במשפחה? מתי החל הגרד להופיע בראשונה? הרופא יבחן את הפריחה על מנת לבדוק והדבר יסייע לו לקבוע אבחנה האם לקית במחלת אטופיק דרמטיטיס.
ייתכן שהרופא יבקש לבצע
בדיקת אלרגיה
על מנת לקבוע את הגורם להתפרצותה של הפריחה והאלרגיה בעור. אבחון של רגישויות אלרגיות מבוצע על ידי רופא
המומחה למחלות אלרגיות
(אימונולוג).
טיפולים ותרופות
למרות שאסתמה של העור היא מחלה כרונית, ניתן לנקוט מספר צעדים, שיעזרו להקל על התופעה:
שימוש בתחליבי לחות בתדירות גבוהה ככל שניתן.
להימנע משימוש או חשיפה לתכשירים שגורמים לרגישות בעור, כגון: סבונים או חומרי ניקוי חזקים, קשקשת של חיות וכיו"ב.
להימנע מגירוד הפריחה ככל שניתן. כדאי לכסות את הפריחה בעזרת תחבושת, או כפפות/גרבי כותנה במקרה של תינוק, על מנת למנוע את הגירוד בעור.
נטילת תרופות כפי שנרשמו לך על ידי הרופא המטפל.
הקפדה על רחצה במים קרירים או פושרים לפרקי זמן קצרים ככל שניתן.
במקרים חריפים במיוחד של אסתמה של העור, ייתכן והרופא המטפל בך יירשום לך כדורים על מנת להפחית את הגרד. או שתוכל לקבל במרפאה טיפול בחשיפה לאור אולטרה סגול (UV).
אלרגיה של העור בצורתו המתונה פוגעת בדרך כלל באזורים מצומצמים. הוא איננו מגרד בחריפות והוא חולף בדרך כלל בעזרת שמירה קפדנית על לחות העור. אסתמה של העור בצורתה החריף מכסה בדרך כלל שטחי עור נרחבים והוא גורם לגרד בעור עז ביותר. הוא איננו חולף על ידי שמירה קפדנית על לחות העור.
מניעה
במידה והתינוק שלך נמצא בקבוצת סיכון לפתח אסתמה של העור מכיוון שאתה, או אחד מבני המשפחה הקרובים שלך סובלים ממנה או מרגישויות אלרגיות אחרות.
ההנחיות שלהלן יוכלו למנוע את התפרצותה של הפריחה או להפחית את חומרתה:
יש להקפיד על הזנת התינוק באמצעות הנקה במשך שישה חודשים לפחות על מנת לתת עידוד ודחיפה למערכת החיסונית שלו.
יש לשוחח עם הרופא המטפל בך לגבי משטר התזונה שלך במידה ואת מניקה. משטר התזונה שלך יכול להשפיע על התפרצות אטופיק דרמטיטיס אצל התינוק שלך.
במידה והתינוק שלך גדול מספיק על מנת לאכול מזון מוצק, יש לשוחח עם הרופא המטפל בכם האם על התינוק להימנע מסוגי מזון מסוימים אשר ידוע כי הם יכולים לגרום להתפרצותן של רגישויות אלרגיות,כגון: ביצים, בוטנים, מוצרי חלב, מוצרי סויה וחיטה.
במידה והילד שלך סובל ממצב של אסתמה של העור, יש באפשרותך לשלוט על חומרתן של ההתפרצויות על ידי נקיטת הצעדים הבאים:
יש להימנע מהתייבשות של העור. זהו צעד הכרחי על מנת לטפל במצב של אטופיק דרמטיטיס. יש להקפיד על שמירת הלחות בעורו של הילד על ידי אמבטיות ושימוש בחומרי לחות לעור. על האמבטיות להיות במים פושרים, בפרק זמן שלא עולה 3 עד 5 דקות, יש להימנע משימוש בתחליבים או בשמנים לאמבטיה, ויש להשתמש בסבון רק באזור בית השחי, המפשעה והרגליים על בסיס קבוע.
יש להימנע מגורמי גירוי אשר יכולים לגרום להופעתה של פריחה או להחמיר פריחה קיימת.
יש להימנע מחשיפה לגורמים מעוררי אלרגיה אשר יכולים לגרום להופעתה של פריחה או להחמיר פריחה קיימת. אלה כוללים ביניהם בין השאר חשיפה לקרדית האבק, לקשקשת של בעלי חיים ומזונות מסוימים כגון ביצים, בוטנים, מוצרי חלב, מוצרי סויה וחיטה.
יש להקפיד שלא להתגרד. הקפד על גזיזת הציפורניים ושיופם בפצירה על מנת למנוע פגיעה בעור בזמן הגירוד. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/atorvastatin-lipitor/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אטורבסטטין הוא חומר פעיל הנמצא גם בתרופות ליפיטור, ליטורבה, אטורבה-דקס וטורבה.
אטורבסטטין (ליפיטור, ליטורבה) שייך למשפחת סטטינים, תרופות שמסייעות להורדת רמות כולסטרול. הן מעכבות את הפעילות של אנזים HMG-CoA רדוקטאז, הדרוש לייצור הכולסטרול בכבד.
Zerbor | Shutterstock
משמש לטיפול ב:
אטורבסטטין (ליפיטור, ליטורבה) מיועד להורדת רמות השומנים בדם (כולסטרול וטריגליצרידים) ולהעלאת הכולסטרול הטוב HDL. בגלל שרמות גבוהות של כולסטרול קשורות לסיכון גבוה למחלות לב וכלי דם, משמש אטורבסטטין (ליפיטור, ליטורבה) למניעת המחלות כמו אוטם שריר הלב או
שבץ מוחי
אצל מטופלים בעלי סיכון גבוה. בנוסף, התרופה מסייעת להפחית את הסיכון גם לתעוקת לב, צורך בצנתור אצל החולים במחלת לב כלילית או אשפוז עקב אי ספיקת לב.
הנחיות חשובות:
יש להקפיד על תזונה הדלה בכולסטרול ועל פעילות גופנית בנוסף לשימוש באטורבסטטין (ליפיטור, ליטורבה). לרוב, הרופא ישלח אתכם לערוך בדיקת תפקודי כבד ורמת השומנים וכולסטרול במהלך הטיפול באטורבסטטין (ליפיטור, ליטורבה).
מתי אסור להשתמש בתרופה:
אין להשתמש באטורבסטטין (ליפיטור, ליטורבה או תרופות נוספות) במקרים הבאים:
- רגישות לחומר הפעיל או למרכיבים נוספים בתרופה או לתרופות אחרות מקבוצת הסטטינים.
סימנים אפשריים לאלרגיה חמורה, המחייבים פנייה לרופא: התנפחות של הפנים, השפתיים, הלשון או הגרון. קושי בנשימה או בבליעה. עילפון או סחרחורת.
דופק מאוד מהיר. פריחה או גרד חריפים בעור. תסמינים דמויי שפעת כולל חום, כאב גרון, שיעול, עייפות וכאב מפרקים.
- אם אתם סובלים ממחלת כבד פעילה (אי ספיקת כבד חמורה או שחמת כבד שאינה בשליטה) או כשיש החמרה מתמשכת בתוצאות של תפקודי הכבד בדם.
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
טבליות. אסור לכתוש/לחצות/ללעוס את הטבליה, מכיוון שהיא מצופה. יש לבלוע את הטבליה בשלמותה עם מעט מים.
תדירות וזמן נטילה
פעם ביום, בשעה קבועה.
טווח המינון
10-80 מ"ג ליום.
תחילת ההשפעה
ספיגה מלאה של התרופה נעשית תוך 1-2 שעות. ירידה מירבית ברמות הכולסטרול והטריגליצרידים נראית תוך שבועיים עד חודש.
משך ההשפעה
ספיגה מלאה של התרופה נעשית תוך 1-2 שעות. ירידה מירבית ברמות הכולסטרול והטריגליצרידים נראית תוך שבועיים עד חודש.
מנה שנשכחה
יש לקחת מייד כשנזכרים. אם קרב הזמן לנטילת המנה הבאה, דלג על המנה שנשכחה, וקח את המנה הבאה כרגיל. אין לקחת מנה כפולה. אין ליטול את המנה אם חלפו יותר מ- 12 שעות מאז המנה שנשכחה.
הפסקת התרופה
אין להפסיק את התרופה בלי להיוועץ ברופא. הפסקה מוקדמת מדי של הטיפול עלולה להביא לחזרת הכולסטרול לרמה גבוהה.
מינון עודף
מנה עודפת מקרית אינה צריכה להדאיג. אך אם מבחינים בתסמינים מיוחדים, או אם נלקחה מנה עודפת גדולה, יש ליידע את הרופא.
אחסון
לשמור במקום קריר ויבש.
אזהרות
תזונה
ניתן ליטול אטורבסטאטין (ליפיטור) עם או ללא ארוחה. יש להקפיד על תפריט דל כולסטרול בתקופת הטיפול בתרופה זו.
בזמן הטיפול בתכשיר אין לאכול אשכוליות או לשתות מיץ אשכוליות בכמות גדולה (מעל 1 ליטר ביום).
אלכוהול
מומלץ להגביל את כמות השתייה, אלכוהול עלול להגביר את תופעות הלוואי של תרופה זו. אין לשתות יותר משתי כוסות אלכוהול ביום.
נהיגה
אין בעיות ידועות.
הריון
התרופה אסורה לשימוש בהריון. במקרה כניסה להריון במהלך הטיפול, יש להפסיקו מיידית ולפנות לרופא.
הנקה
אין להניק בזמן טיפול בתרופה זו
תינוקות וילדים
התרופה אינה מיועדת בדרך כלל לילדים מתחת לגיל 10 וכן לבנות שטרם קיבלו מחזור.
קשישים
סבירות גבוהה יותר לתופעות לוואי. ייתכן שיהיה צורך בהפחתת המינון.
דווח לרופא במקרה של
מחלת כבד
מחלת שרירים, כאבי שרירים או חולשה
מחלת כליה
הריון או תכנונו
הנקה או תכנונה
צריכת אלכוהול
סוכרת
בעיות בלוטת המגן (התירואיד)
שטף דם במוח
שבץ בעבר
סיכון ממנת יתר
נמוך
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
יש להפסיק השימוש באטורבסטאטין (ליפיטור) ולפנות מיידית לרופא במקרים הבאים:
תגובה אלרגית חריפה הגורמת להתנפחות הפנים, השפתיים, הלשון והגרון וסובל מקשיי נשימה, או בליעה, עילפון או סחרחורת, דופק מאוד מהיר, פריחה או גרד חריפים בעור תסמינים דמויי שפעת כולל חום, כאב גרון, שיעול, עייפות וכאב במפרק (נדיר).
פריחה עם כתמים ורודים-אדומים על כפות הידיים והרגליים או תגובה עורית חריפה הכוללת קילוף והתנפחות העור, שלפוחיות על העור, בפה, בעיניים, או באברי המין וחום (נדיר).
חולשת שרירים, רגישות או כאב בשרירים, מלווה בו זמנית בהרגשה רעה וחום גבוה. הדבר עלול להיגרם מפירוק רקמת שריר (רבדומיוליזיס), מצב שעלול לסכן חיים ולהוביל לבעיות כליה (נדיר).
תסמינים דמויי שפעת כולל חום, כאב גרון , שיעול , עייפות וכאב במפרקים. בעיות שרירים שלא נעלמות גם לאחר הפסקת התרופה (בהנחיית רופא). ייתכן צורך בבדיקות נוספות- יש לפנות לרופא.
הסיכוי להופעת בעיות בשרירים גדל כאשר אטורבסטאטין נלקחת בשילוב עם תרופות מסוימות אחרות. בשתיית כמויות גדולות של מיץ אשכוליות, בגיל 65 ומעלה, כאשר קיימות בעיות בבלוטת המגן- שאינן נשלטות, כאשר קיימות בעיות בכליות, בנטילת מינונים גבוהים של אטורבסטאטין.
דימומי פתע או חבלות - הדבר עשוי להצביע על בעיות כבד (נדיר מאוד).
בעיות בכבד- סימנים אפשריים: תחושת עייפות או חולשה, אובדן תיאבון, כאבים בבטן העליונה, צבע השתן הופך כהה יותר, הצהבת העור ולובן העיניים, בחילות, הקאות.
השימוש באטורבסטאטין (ליפיטור) עלול לגרום לתופעות לוואי נוספות:
תופעות הלוואי השכיחות ביותר הן: גודש באף, כאב גרון, נזלת, שלשול, כאבים בגפיים, דלקת בדרכי השתן, בחילות, כאבי שרירים ומפרקים, התכווצויות שרירים, כאבים בבטן, נדודי שינה.
תופעות לוואי נוספות: תחושת מחלה, חום.
תופעות במערכת העיכול: אי נוחות בבטן, נפיחות, גזים, דלקת כבד, כולסטזיס, מצב בו יש חסימה של זרימת המרה בתוך הכבד ויכול לגרום לצהבת ונזק לכבד.
תופעות במערכת השלד והשרירים: כאבי שרירים ושלד, חולשת שרירים, כאב בצוואר, נפיחות ב מפרקים, סימנים של מחלה דמוית זאבת, כולל פריחה, הפרעות במפרקים והשפעות על תאי דם.
שינויים בבדיקות דם- עלייה ברמת טרנסאמינזות , שינויים ברמת אנזימי הכבד, עליה ברמת אלקליין פוספטאז, עלייה ברמת קריאטין פוספוקינאז, עלייה ברמת הסוכר בדם- היפרגליקמיה.
תופעות במערכת העצבים: סיוטי לילה.
תופעות במערכת הנשימה: דימום מהאף.
תופעות בעור: אורטיקריה.
תופעות במערכת הראייה והשמיעה: טשטוש ראייה, טנטון.
תופעות במערכת השתן: הופעת תאי דם לבנים בשתן .
תופעות לוואי שדווחו בשימוש עם סטטינים אחרים - קשיים בתפקוד המיני,
דיכאון
, קוצר נשימה, שיעול שאינו חולף, חום,
סוכרת
.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
יש לעדכן רופא/ רוקח באשר לנטילת תרופות נוספות, כולל תרופות ללא מרשם וכן תוספי תזונה. בייחוד עבור:
תרופות למערכת החיסון- צילקוספורין.
תרופות לכולסטרול- גמפיברוזיל.
תרופות לזיהומים- אריתרומיצין, קלריתרומיצין, איטרקונאזול, קטוקונאזול, ווריקונאזול, פוסקונאזול וריפמפין.
גלולות למניעת הריון.
תרופות לאי-ספיקת לב- דיגוקסין.
תרופות לשיגדון- קולכיצין.
ניאצין.
פיבראטים.
תרופות לוירוסים, המטפלות ב-HIV (איידס) או הפטיטיס C, תרופות אנטי- ויראליות: טיפרנאביר בשילוב עם ריטונאביר, לדיפאסוויר בשילוב עם סופוסבוביר, סאקווינאביר בשילוב עם ריטונאביר, אלבאסביר בשילוב עם גרזופרביר, נלפינאביר, גלקפרביר בשילוב עם פיברנטאסביר, סימפרביר, דרונאביר בשילוב עם ריטונאביר, פוסאמפרבאניר בשילוב עם ריטונאביר, לטרמוביר, לופינאביר בשילוב עם ריטונאביר, פוסאמברבאניר.
נטילת תרופות אלה במקביל עם אטורבסטטין, עשויה להביא לשינויי ריכוז בלתי רצויים.
נטילת תרופות נגד קרישת דם, כמו ווארפרין - יש להיות במעקב אחר מדדי קרישה.
אין לאכול אשכוליות או לשתות מיץ אשכוליות (בכמות גדולה) בזמן הטיפול באטרובסטאטין (ליפיטור).
השפעת שימוש ממושך
הפרעות בתיפקודי הכבד ניצפו בחלק מהחולים בשימוש ממושך. יש לבדוק בצורה סדירה את אנזימי הכבד בדם. יש לדווח לרופא בכל מקרה של כאב או חולשת שרירים, חום ועייפות בלתי מוסברת.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/atovaquone-proguanil/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אטובקוון ופרוגואניל הם שני חומרים המשמשים למניעה ולטיפול בקדחת הביצות (
מלריה
). חומרים אלו פועלים במנגנוני פעולה נפרדים ומתערבים בבניית אבני הבניין ל DNA של הטפיל הגורם למלריה,
פלאסמודיום
(P. Falciparum).
הפלאסמודיום מראה עמידות לכל אחד מהחומרים הללו בנפרד, אולם, שילוב של שני החומרים מביא להרס שלו. התרופה פועלת גם בכבד, בשלב שבו הטפיל מתרבה, וגם בתאי הדם, לשם חודר הטפיל בסופו של דבר. ה
תרופה נמצאה יעילה ב 98% במניעה של מלריה, באופן דומה לתרופות אחרות כגון:
דוקסיציקלין
ו
מפלוקווין
, והראתה יעילות באזורים בהם נמצאה עמידות לתרופות אחרות כנגד מלריה כגון: כלורוקווין ומפלוקווין.
הטיפול המניעתי מתחיל יומיים לפני הביקור המתוכנן באזור סיכון גבוה ובמשך שבוע לאחר עזיבת האזור, במינון של טבליה אחת ליום, מה שעושה את הטיפול לנוח יותר, יחסית לתרופות אחרות כנגד מלריה.
התרופה נסבלת היטב הן בילדים והן במבוגרים, ותופעות הלוואי הן מעטות יחסית לתרופות אחרות. תופעות הלוואי האפשריות הן הפרעות במערכת העיכול (כאבי בטן, בחילות) וכאבי ראש.
צילום: shutterstock
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
טבליות.
תדירות וזמן נטילה
פעם ביום באותה שעה.
טווח המינון
מניעה: הטיפול מתחיל יומיים לפני כניסה לאזור בסיכון גבוה, ונמשך שבוע לאחר עזיבת האזור. מבוגרים וילדים מעל 40 ק"ג: טבליה אחת למבוגרים ביום (Atovaquone 250 mg , Proguanil 100 mg) ילדים: 11 עד 20 ק"ג: טבליה אחת לילדים ביום (Atovaquone 62.5 mg , Proguanil 25 mg) 21 עד 30 ק"ג: 2 טבליות לילדים ביום 31 עד 40 ק"ג: 3 טבליות לילדים ביום טיפול במלריה: מבוגרים וילדים מעל 40 ק"ג: 4 טבליות למבוגרים אחת ליום למשך 3 ימים. ילדים: 11 עד 20 ק"ג: טבליה אחת למבוגרים, אחת ליום, למשך שלושה ימים. 21 עד 30 ק"ג: 2 טבליות למבוגרים, אחת ליום, למשך 3 ימים. 31 עד 40 ק"ג: 3 טבליות למבוגרים, אחת ליום, למשך 3 ימים.
במשקל 5-8 ק"ג, 2 טבליות לילדים פעם ביום למשך 3 ימים רצופים, במשקל 9-10 ק"ג, 3 טבליות לילדים פעם ביום למשך 3 ימים רצופים.
תחילת ההשפעה
1 עד 2 ימים.
משך ההשפעה
1 עד 2 ימים.
מנה שנשכחה
יש לקחת מייד כשנזכרים ולחזור לזמן הנטילה הרגיל. יש ליטול טבליה אחת ליום. אין לקחת מנה כפולה. במקרה של הקאה, במשך שעה אחת לאחר הנטילה, יש ליטול מנה נוספת.
הפסקת התרופה
אין להפסיק את התרופה מבלי להיוועץ ברופא.
מינון עודף
מנה עודפת מקרית אינה צריכה להדאיג, אך אם מבחינים בתסמינים מיוחדים, או אם נלקחה מנה עודפת גדולה, יש לפנות לקבלת עזרה רפואית.
אחסון
מתחת ל-30 מעלות צלזיוס.
אזהרות
תזונה
חשוב ליטול את התרופה עם מזון (עדיף מזון שומני) או עם חלב, על-מנת להגביר את ספיגתה ממערכת העיכול. ניתן לכתוש את הטבליות ולערבבן עם חלב עבור ילדים שאינם מסוגלים לבלוע.
נהיגה
במקרה סחרחורת, יש להימנע מנהיגה
הריון
אין מספיק מידע לגבי בטיחות השימוש בתרופה בנשים הרות. יש לשקול את ייתרונות התרופה לעומת הסיכון לעובר. (C)
הנקה
התרופה עוברת לחלב אם ועלולה להשפיע על התינוק. אין להיניק בזמן נטילת התרופה.
תינוקות וילדים
המנה תלויה במשקל הגוף. יש לעדכן את הרופא בילד מטופל למלריה ושוקל פחות מ- 5 ק"ג או הנוטל טיפול מניעתי למלריה ושוקל פחות מ- 11 ק"ג.
קשישים
ייתכן שיהיה צורך בהפחתת המינון.
דווח לרופא במקרה של
מחלת כליה
מחלת כבד
מחלה בדרכי העיכול
תגובה אלרגית לתרופה זו
משקל הילד המטופל בתרופה זו
סיכון ממנת יתר
בינוני
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
התרופה נסבלת היטב על-ידי רוב החולים. תופעות לוואי שכיחות מאוד הן: כאבי בטן, בחילות, הקאות וכאבי ראש. תופעות לוואי שכיחות נוספות: סחרחורת, נדודי שינה, חלומות מוזרים,
דיכאון
, איבוד תיאבון, חום, פריחה, שיעול. שינויים שכיחים בבדיקות דם כמו: ירידה במספר תאי דם אדומים, אנמיה, היכולה לגרום לעייפות, כאבי ראש וקוצר נשימה, ירידה במספר תאי דם לבנים (
נויטרופניה
), העלולה לגרום בסבירות גבוהה יותר לזיהומים, רמות נתרן נמוכות בדם, עליה ברמת אנזימי כבד.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
טטראציקלין: יש להימנע משילוב עם התרופה, שכן טטראציקלין עלול לפגוע ביעילות אטובקוון.
מטוקלופראמיד: יש להימנע משילוב עם התרופה, שכן מטוקלופראמיד עלול לפגוע ביעילות אטובקוון.
ריפאמפין: יש להימנע משילוב עם התרופה, שכן ריפאמפין עלול לפגוע ביעילות פרוגואניל.
זידובודין: אטובקוון עלול לגרום לעלייה בתופעות הלוואי של זידובודין. יש להשתמש בזהירות.
אפווירנז או מעכבי פרוטאזות מסוימים פעילים מאוד המשמשים לטיפול בנגיף כשל חיסוני אנושי (HIV).
אטופוסיד המשמש לטיפול בסרטן.
השפעת שימוש ממושך
בשימוש ממושך מומלץ לבצע ספירות דם תקופתיות.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/atropine/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אטרופין הואתרופה אנטיכולינרגית המעכבת את פעולת האצטילכולין במערכת העצבים הפאראסימפאתטית.
השימושים העיקריים באטרופין כוללים האצת קצב הלב במקרי דופק נמוך עקב חסם חלקי בהולכה החשמלית בלב ובזמן
החייאה
, טיפול בהרעלת גז עצבים, הרחבת אישון העין לצרכים אבחנתיים ולטיפול ב
דלקת הענביה
(UVEITIS).
במדינות מסוימות, ניתן אטרופין בשילוב עם דיפנוקסילאט, תרופה נוגדת שלשול, להקלת התכווצויות בבטן המתלוות ל
דלקת המעי
. כמו כן, נותנים אטרופין כחלק מהכנה לפני ניתוח הנעשה ב
הרדמה כללית
.
צילום: Jaromir Chalabala | Shutterstock
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
טבליות, טיפות עיניים, זריקות, זריקות להזרקה עצמית.
תדירות וזמן נטילה
אסתמה ודלקת הענביה: 3 פעמים ביום. שימושים אחרים: לפי ההוראות.
טווח המינון
מבוגרים: דלקת הענביה; טיפה אחת למנה; שימושים אחרים - לפי ההוראות.
תחילת ההשפעה
משתנה לפי אופן הנטילה.
משך ההשפעה
משתנה לפי אופן הנטילה.
מנה שנשכחה
יש לקחת מייד כשנזכרים. אם צריך לקחת את המנה הבאה תוך שעתיים, קח מנה אחת עכשיו ודלג על המנה הבאה.
הפסקת התרופה
אין להפסיק את התרופה בלי להיוועץ ברופא.
מינון עודף
יש לפנות לחדר מיון מייד. דרושה פעולת חירום במקרים של דפיקות לב, רעד, עירפול חושים, התקפי עווית או איבוד הכרה.
אחסון
לשמור במיכל סגור במקום קריר ויבש, הרחק מהישג ידם של ילדים
נמצא כמרכיב בתרופות הבאות
ספסמלגין | Spasmalgin
אזהרות
תזונה
אין הגבלות.
אלכוהול
מומלץ להגביל את כמות השתייה, אלכוהול עלול להגביר את תופעות הלוואי של תרופה זו.
נהיגה
מומלץ להימנע מנהיגה, כיוון שהתרופה עלולה לגרום לסחרחורת.
הריון
בטיחות התרופה בהריון לא נקבעה. ידוע שהתרופה עוברת דרך השיליה. התרופה עלולה להשפיע על קצב הלב של העובר. רצוי להגביל את השימוש בה בזמן הריון גם בטיפות עיניים. יש להיוועץ ברופא (C)
הנקה
התרופה עוברת לחלב אם ועלולה להשפיע על התינוק. מומלץ להיוועץ ברופא.
תינוקות וילדים
יש צורך בהפחתת המינון בהתאם לגיל ולמשקל.
קשישים
ייתכן שיהיה צורך בהפחתת המינון.
דווח לרופא במקרה של
מחלת כבד
מחלת כליה
ברקית (glaucoma)
קשיי השתנה
חולשת שרירים
מחלת לב
יתר לחץ דם
נטילת תרופות אחרות
סיכון ממנת יתר
גבוה
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
השימוש בתרופה זו מוגבל על ידי שכיחות תופעות הלוואי האנטיכולינרגיות. בנוסף, הטיפות לעיניים עלולות לצרוב.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
תרופות אנטיכולינרגיות: לדוגמא פנותיאזינים, נוגדי דיכאון טריציקליים, בנזודיאזפינים, כינידין, פרוקאינאמיד, נוגדי פארקינסון ואורפנאדרין- חלקם מצויים בתכשירים נגד שיעול ונזלת ובתכשירים נוגדי כאבים (מוסקול) . אטרופין מגביר את הסיכון לתופעות לוואי מתרופות שגם להן השפעות אנטיכולינרגיות.
קטוקונאזול: אטרופין מפחית את הספיגה של תרופה זו ממערכת העיכול. ייתכן שיהיה צורך בהגדלת המינון של קטוקונאזול.
פילוקארפין: אטרופין הניתן בטיפות עינים מפחית או מבטל את ההשפעה המכווצת את אישון העין.
השפעת שימוש ממושך
לא צפויות בעיות
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/attention-deficit-disorder/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
ADD, הפרעת קשב וריכוז (Attention Deficit Disorder), היא הגדרה שכבר אינה נמצאת בשימוש מקצועי ומתארת מצב של הפרעות קשב וריכוז ללא היפראקטיביות. כיום נהוג להשתמש במונח ADHD, המתבטאת גם בהיפראקטיביות, כך על פי המדריך אמריקאי החמישי לאבחון הפרעות נפשיות (Diagnostic and statistical manual of mental disorder (DSM) 5) וגם על פי הסיווג הבין לאומי ה-11 למחלות (International Classification of Disease (ICD) revision 11).
הפרעות קשב וריכוז, כמו גם הפרעת היפראקטיביות (
ADHD
) הן מצב כרוני אשר מופיע בילדים ואף ממשיך איתם אל תוך חייהם הבוגרים. הבעיות אשר משויכות אל הפרעות קשב וריכוז כוללות בין היתר חוסר קשב, פעילות יתר (היפראקטיביות) והתנהגות פזיזה (אימפולסיבית).
ילדים הסובלים מהפרעת קשב וריכוז מתמודדים בעיקר עם הערכה עצמית נמוכה, קשרים חברתיים בעיתיים והגעה להישגים נמוכים במסגרת הלימודים בבית הספר.
בעוד שהטיפול ב-ADD אינו יכול לרפא את ההפרעה, הוא כן יכול לסייע לטפל בתסמינים שלה. הטיפול כולל בדרך כלל ייעוץ נפשי, מתן טיפול תרופתי או שילוב של שניהם יחדיו.
האבחנה של הפרעת קשב יכולה להיות מטילת אימה, והתסמינים המלווים את ההפרעה יכולים להוות אתגר להתמודדות, הן להורים והן לילדים. אולם, הטיפול בהפרעה יכול להיות נקודת מפנה חיובית ורוב הילדים הסובלים מ-ADD גדלים להיות בוגרים פעילים, מלאי חיים ומצליחים.
הפרעות קשב וריכוז הן שכיחות ביותר, ומחקרים מעידים על שכיחות הולכת וגדלה בשנים האחרונות. האומדן המקובל כיום הינו כ- 3%-7% מהילדים, אך מספר מחקרים מארה"ב דיווחו על שיעור של כ- 20%. בצורתה ההיפראקטיבית ההפרעה נפוצה יותר בקרב בנים, ויתכן שבנות סובלות יותר מחוסר קשב ללא היפראקטיביות, אך משום שהתנהגותן פחות מתבלטת ואינה מפריעה לסביבתן, הן מאובחנות פחות ונוטות לוותר על הישגים אקדמיים ומקצועיים. ההפרעה היא לרוב מולדת, אך האבחון הוא בד"כ בגיל בית הספר .
סימפטומים
אבחון ההפרעה נעשה לרוב בגיל בית הספר. ניתן להבחין בתסמינים כבר בגיל הינקות, כאשר נראית רגישות יתר לגירויים (תינוק שמוטרד משינויי טמפרטורה, אור רעש וכד'), וכן במאפיינים כמו פעלתנות יתר וחוסר שקט מוטורי, או להיפך - רפיון וחולשה, שעות שינה מרובות והתפתחות איטית מהרגיל. מאפיין בולט בהמשך החיים הוא קושי בהתארגנות, בשמירה על סדר ובעמידה בלוחות זמנים. בעיות אלו מביאות לקשיים בהשלמת עבודות או מטלות וקושי בקיום הבטחות. בעת ביצוע מטלות שגרתיות יכול להשתנות טווח הקשב הקצר. בביצוע מטלה יוצאת דופן ומעוררת עניין, עולה יכולת הריכוז וההתמדה ומשתפרת יכולת הביצוע .
על פי איגוד הפסיכיאטרים האמריקאי, ישנם תשעה תסמינים המקושרים בהפרעת קשב ADD. למרות שכמעט כולם סובלים לעיתים מהפרעות בקשב, אנשים הסובלים מ-
ADHD
ובעיקר מחוסר קשב (המוכר כ-ADD), יסבלו מהתסמינים בתדירות גבוהה מאוד. התסמינים עשויים להפריע בפעילות היום יומית בעבודה, עם בני המשפחה ובמצבים חברתיים.
תשעת התסמינים הם:
קושי תדיר להישאר מרוכזים במשימה בעבודה, בבית או בזמן משחק.
חוסר תשומת לב לפרטים, או טעויות רשלניות בעבודה או בזמן ביצוע משימות אחרות באופן תדיר.
קושי בארגון משימות או פעילויות המביא לפספוס של יעדים בעבודה, ועבודה לא מאורגנת.
הדעת מוסחת בקלות.
באופן תדיר לא מצליחים לעקוב אחר הוראות או נכשלים בהשלמת משימות בעבודה, במטלות בית או בפעילויות אחרות.
שוכחים באופן תדיר לבצע מטלות שגרתיות כמו לשלם חשבונות, להשיב שיחת טלפון, להגיע לפגישות.
נמנעים ממשימות אשר דורשות ריכוז למשך זמן ארוך כמו הכנת דוחות ומילוי תפסים.
מאבדים חפצים הנחוצים להשלמת משימות או פעילויות לעיתים קרובות.
נראים כלא מקשיבים, אפילו כאשר מדברים אליהם ישירות .
מבוגרים עשויים לסבול מהבעיה, אם הם חווים בעיות חמורות או כרוניות בגלל חמישה או יותר מהתסמינים הנ"ל, וזאת במידה ואין להם הפרעה נפשית אחרת שיכולה להסביר את התסמינים, או שיש להם כמות מעטה או אין להם בכלל סימנים של היפראקטיביות (hyperactivity) או אימפולסיביות impulsivity)).
סיבות וגורמי סיכון
הגורם ל-ADD אינו ברור, אך לעיתים קרובות הבעיה עוברת במשפחה.
ככל הנראה ישנו בסיס גנטי ונוירו-ביולוגי לבעיה. בדרך כלל, מבוגרים הסובלים מ-ADD פיתחו את הבעיה בזמן הילדות וגיל ההתבגרות. בזמן בית הספר היסודי וחטיבת הבינים, רוב הסיכויים שנזפו בהם, דעתם הוסחה בקלות, והם נטו להגיש עבודות לא גמורות לעיתים קרובות. אך משום שהילדים הסובלים מסוג זה של הפרעת קשב, אשר לרוב אינם אימפולסיביים ותזזיתיים, הבעיה ככל הנראה לא אובחנה עד שהגיעו לגיל ההתבגרות או אפילו לאחר מכן. הדבר נכון במיוחד עבור ילדות ונשים הסובלות מהבעיה, שנוטות להיות יותר שקטות מאלו שאינן סובלות מהבעיה, ולכן אינן מתבלטות בכיתה. ישנם מקרים בהם נשים אלו אינן מאובחנות, עד שאחד מילדיהן מאובחן, ואז הן עשויות לשים לב לדמיון שביו דפוסי ההתנהגות של ילדיהן ושלהן.
חוקרים מנסים למצוא אם ישנו קשר בין התגובה האישית והחברתית לטראומה, בעיות אחרות הקשורות בהריון או חשיפה ב
הריון
לרעלנים, אלכוהול וטבק, ללידה מוקדמת ומשקל לידה נמוך, לבין התפתחות של הפרעת קשב.
אבחון ובדיקות
לא קיים מבחן בודד עבור אבחון ADD, כמו גם ADHD, עניין המקשה לעיתים באבחנת ההפרעה. איסוף מידע רב ככל האפשר בנוגע לילדכם היא הדרך הטובה ביותר לקבלת אבחנה מדויקת ולשלילת מגוון הפרעות ילדות אחרות מהן ילדכם עלול לסבול.
השלב הראשון של אבחון הבעיה מתחיל בדרך כלל בביצוע בדיקה רפואית מקיפה, בליווי שאלות הנוגעות לבריאות הכללית של ילדכם, בעיות רפאיות, הופעת תסמינים, ובעיות וסוגיות הצצות ועולות בבית הספר או בבית.
האבחנה של ADD הידוע כיום כ-ADHD במצג שולט של חוסר קשב, ניתנת כאשר:
•מתקיים דפוס עקבי של חוסר קשב אשר מפריע לתפקוד או להתפתחות. שישה או יותר מתוך תשעת תסמיני חוסר הקשב שצוינו לעיל, נמשכו במשך שישה חודשים לפחות, עד כדי רמה שפוגעת בפעילות החברתית והאקדמאית/תעסוקתית. במתבגרים מעל גיל 17 ובמבוגרים, שאינם סובלים מהפרעות נפשיות אחרות, מספיקים חמישה תסמינים לשם אבחון הבעיה.
לא ניתן לאבחן היפראקטיביות ואימפולסיביות בששת החודשים האחרונים.
מספר תסמינים של חוסר קשב או של היפראקטיביות/אימפולסיביות הופיעו לפני גיל 12 שנים.
מספר תסמינים של חוסר קשב או של היפראקטיביות/אימפולסיביות נמצאים בשנים או יותר מהמסגרות – בבית, בבית הספר או בעבודה, עם חברים ובני משפחה, ובפעילויות אחרות.
יש עדות ברורה לכך שהתסמינים פוגעים באיכות התפקוד החברתי, האקדמאי או התעסוקתי.
התסמינים אינם מופיעים רק בזמן התקף של מחלה פסיכוטית כלשהי, ואינם ניתנים להסבר על ידי הפרעה נפשית אחרת (
דיכאון
,
חרדה
וכו').
סיבוכים אפשריים
אין זה נדיר שלהפרעת קשב וריכוז נלוות הפרעות נוספות כגון הפרעת התנהגות, ליקויי למידה, והפרעות מצב רוח או חרדה, שיכולות להיות משניות להפרעת הקשב (כמו התפתחות של דיכאון כתוצאה מתסכול מתמשך), או נבדלות ממנה (כמו קשיים בביצוע מטלות לימודיות כתוצאה מדיסלקציה, ולא רק בגלל הפרעות קשב וריכוז).
טיפולים ותרופות
הטיפולים המקובלים להפרעת קשב אצל ילדים כוללים מתן טיפול תרופתי וייעוץ. טיפולים אחרים המסייעים בהקלה על התסמינים כוללים ארגון מתחם מיוחד בתוך הכיתה, כמו גם תמיכה משפחתית וקהילתית.
טיפול תרופתי: כרגע תרופות ממריצות ותרופות ההרגעה הן הנפוצות ביותר הניתנות ללוקים בהפרעת הקשב. תרופות ממריצות לטיפול בהפרעה כוללות בין השאר:
Methylphenidate -
ריטלין, קונצרטה
Dextroamphetamine-amphetamine -
אטנט
Dextroamphetamine - דקסדרין
אף על פי שמדענים אינם מבינים לגמרי כיצד תרופות אלה פועלות, נוצר הרושם כי הן ממריצות את המוח ומאזנות את רמות הכימיקלים של המוח המכונים "המעבירים הכימיים הבין עצביים".
תרופות אלו לטיפול בהפרעת ADD מסייעות לשפר את התסמינים העיקריים המלווים את ההפרעה, לעיתים אף בצורה דרמטית. אולם, ההשפעה של תרופות אלה מתפוגגת יחסית במהירות.
אלו הן תופעות הלוואי הנפוצות ביותר בזמן טיפול תרופתי של ממריצים אצל ילדים:
חוסר תיאבון.
ירידה במשקל.
בעיות שינה.
חוסר שקט ועצבנות כאשר השפעת התרופה מתפוגגת.
ייתכן כי מספר ילדים הנוטלים תרופות מסוג זה יפתחו תנועות שריר קופצניות, כגון עוויות (טיקים), אך אלה לרוב נעלמים כאשר מווסתים ומורידים את המינון של התרופות.
בנוסף לכך, תרופות ממריצות עלולות להיות בעלות השפעה גם בהאטה בצמיחה אצל ילדים, למרות שברוב המקרים העיכוב בצמיחה אינו נשאר לצמיתות. התעוררה דאגה מסוימת לגבי השימוש בתרופות ממריצות אצל ילדים הסובלים מהפרעת ADHD ושנמצאים בגיל טרום בית הספר.
תרופות אחרות לטיפול ב- ADD כוללות בין השאר:
נוגדי דיכאון.
Clonidine ו- Guanfacine. תרופות אלה נועדו לטיפול ביתר לחץ דם, והוכחו כיעילות לטיפול גם בהפרעת ADHD.
ילדים הלוקים בהפרעת ADD, כמו אלו הלוקים ב-ADHD, מפיקים לרוב תועלת רבה משיחות ייעוץ והכוונה או מטיפול התנהגותי. כל אלה יכולים להינתן על ידי פסיכיאטר, פסיכולוג, עובד סוציאלי או עובדים אחרים של בריאות הנפש המוסמכים לכך. חלק מן הילדים הסובלים מהפרעת ADD עלולים לסבול מתופעות נלוות כגון הפרעת חרדה או דיכאון. במקרים אלו, ייעוץ והכוונה יכולים לסייע בטיפול הן בהפרעה והן בתופעות הנלוות אליה.
סוגי הייעוץ הנפוצים כוללים בין השאר:
טיפול נפשי (פסיכותרפיה).
טיפול התנהגותי.
טיפול משפחתי.
תרגול מיומנויות וכישורים חברתיים.
קבוצות תמיכה.
תרגול מיומנויות הוריות.
התוצאות הטובות ביותר מתקבלות כאשר עובדים בשיתוף פעולה מלא בין המורים, ההורים, המטפלים, היועצים והרופא, וכולם עובדים יחד כקבוצה למען השגת מטרה משותפת. ההורים יכולים לסייע על ידי עשיית מאמצים לעבוד בשיתוף פעולה עם המורים של הילד, ועל ידי הפנייתם למקורות מוסמכים לקבלת מידע ותמיכה לשיפור המצב בזמן הלימודים.
מניעה
אין שום דרך למנוע ADD. אולם, ישנם מספר צעדים אותם תוכלו לנקוט על מנת למנוע את הבעיות הנוצרות כתוצאה מההפרעה, ובכדי להבטיח שילדכם בריא מבחינה גופנית, נפשית ורגשית ככל הניתן:
בזמן ההיריון יש להימנע מכל דבר אשר עלול להזיק להתפתחות התקינה של העובר. אין לשתות אלכוהול, לעשן סיגריות או לצרוך סמים.
יש לשמור על הילד מפני חשיפה לחומרים מזהמים ולרעלים, אשר כוללים בין השאר: עשן סיגריות, כימיקלים תעשייתיים או חומרי הדברה חקלאיים וצבעי עופרת (העלולים להימצא בבתים ישנים).
היו עקביים, הציבו גבולות ברורים והפיקו מסקנות ברורות מהתנהגות ילדיכם.
דאגו לארגן סדר יום יומי קבוע לילדכם המגדיר במפורש את ציפיותיכם ודרישותיכם בצורה ברורה בכל הנוגע לשעת השינה, היקיצה בבוקר, זמני הארוחות, ביצוע מטלות פשוטות בבית וזמני הצפייה במסכים (טלוויזיה, מחשב, סלולרי וכו').
הימנעו מריבוי משימות בזמן שאתם משוחחים עם ילדכם, צרו קשר עין כאשר אתם נותנים הוראות, וקחו לכם מספר דקות מדי יום על מנת לשבח את ילדכם.
עבדו בשיתוף פעולה מלא עם המורים והמטפלים של ילדיכם על מנת לאבחן בעיות מוקדם ככל הניתן. במידה וילדכם אובחן כלוקה ב- ADD או בכל לקות אחרת המפריעה ללימודים או ליחסים החברתיים של ילדכם, טיפול מוקדם יכול לסייע במיתון ההשפעה וההפרעה על ניהול אורח חייו התקין. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/attention-deficit-hyperactivity-disorders-in-adults/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
הפרעת קשב נחשבה בעבר בעיה שחולפת עד גיל ההתבגרות, אך כיום ידוע כי השכיחות של ההפרעה בקרב אנשים בני 18 ומעלה היא בין 4-7%. הערכות מצביעות על כך שכ-70% מהילדים הלוקים בהפרעה ימשיכו לסבול ממנה גם בשלבים מאוחרים יותר בחיים.
בעיות קשב וריכוז הן דפוס של התנהגויות, שבדרך כלל מופיע בילדות, ולרוב מזוהה על ידי המורים או ההורים בשל התנהגויות כמו פעילות יתר, חוסר יכולת להישאר מרוכז לאורך זמן, התנהגות אימפולסיבית, וחוסר יכולת לבצע פעולה מסוימת לאורך זמן. אך בחלק מהמקרים בעיה לא מזוהה או מאובחנת עד שהאדם מגיע לבגרות.
במבוגרים, תסמיני פעילות היתר עשויים לפחות, אך ההתמודדות עם האימפולסיביות, חוסר השקט וחוסר הקשב נמשכים. התסמינים הללו מקשים על הסובלים מהם בעבודה, בלימודים, ובקשרים עם אנשים אחרים, ולכן זה לא מפתיע כי אנשים אלו נוטים יותר לסבול מדיכאון, חרדה, רגשות נחיתות, שימוש לרעה בסמים ועוד.
סימפטומים
התסמינים העיקריים שמשפיעים על חיי היומיום של אנשים בוגרים הלוקים בהפרעת קשב וריכוז כוללים חוסר תשומת לב, התנהגות אימפולסיבית וחוסר שקט. רבים מהסובלים מ-ADHD לרוב אינם מודעים לכך שהם סובלים מהבעיה, הם רק שמים לב לכך שכל פעילות יומיומית בשבילם היא מאבק.
תסמינים אלו כוללים – אימפולסיביות (שמתבטאת בחוסר סבלנות להמתין, בשינויים קיצוניים במצב הרוח וב
התפרצויות זעם
), חוסר ארגון וקושי בקביעת סדר עדיפויות, תכנון זמן לקוי, קושי להתרכז במשימה, קושי בביצוע מספר משימות במקביל, פעילות יתר וחוסר שקט, תכנון לקוי, סף תסכול נמוך, תנודות תכופות במצב הרוח, קושי לסיים משימות, מזג חם וקושי בהתמודדות עם לחץ.
רבים עשויים לסבול מאחד מהתסמינים, אך לא מכולם יחד, ובכדי להגיע לאבחנה של הפרעת קשב, על התסמינים להיות חמורים מספיק בכדי לפגוע בקשר עם אנשים אחרים או בפעילות בעבודה או בלימודים.
סיבות וגורמי סיכון
לכשליש מהסובלים מהפרעת ADHD יש לפחות הורה אחד עם תסמינים דומים, מכאן ניתן להסיק שיש לבעיה מקור גנטי.
בנוסף, ישנן עדויות גוברות לכך שחשיפה מוקדמת לגורמים מזיקים, כמו חשיפה לעישון ורעלנים אחרים בזמן הריון ובגילאים צעירים, יכולים לגרום לשינויים שמעלים את הסיכוי של אדם לפתח הפרעות שונות, כמו גם ADHD.
אבחון ובדיקות
אבחון הפרעת קשב וריכוז במבוגרים מתבצעת על ידי מומחה בתחום, באמצעות הערכה שעורכת כשעה עד שעתיים, שמתמקדת בבעיות שהעלו את החשד להפרעה, ואיך הן משפיעות על חיי היומיום. האבחון מתבצע על פי מערכת הקטלוג האמריקאית DSM 5, שמאפשרת אבחון של ההפרעה ADHD, ללא תסמינים של פעילות יתר, הידוע כ-
ADD
.
אם כן האבחון דורש הימצאות של לפחות חמישה תסמינים, במשך שישה חודשים או יותר, אשר מפריעים לתפקוד, ואין להם הסבר רפואי/נפשי אחר. לפחות חלק מהתסמינים צריכים להופיע לפני גיל 12, והם נוכחים בלפחות שתי מסגרות – בית, עבודה, חברים וכו'.
התסמינים מחולקים לשתי קטגוריות – חוסר קשב והיפראקטיביות-אימפולסיביות, אשר חייבים להופיע לעיתים קרובות.
חוסר קשב:
קושי לשים לב לפרטים, ושגיאות רשלניות בעבודה ובפעילויות אחרות.
קושי להקשיב כשמדברים אליהם.
קושי לעקוב אחר הוראות ומריחה בביצוע מטלות.
קושי בארגון ובסדר.
הימנעות או סירוב ביצוע מטלות הדורשות ריכוז ומחשבה לאורך זמן.
נטייה לאבד חפצים הדרושים לפעולות ולמשימות שונות.
דעה מוסחת בקלות.
נטייה לשכוח פעילויות יומיומיות.
היפראקטיביות-אימפולסיביות:
ישיבה בחוסר מנוחה, וריבוי של תזוזת הידיים והרגליים.
קימה מהכיסא במקום העבודה ובמצבים שבהם מצופה להישאר ישובים.
התרוצצות וחוסר מנוחה בסיטואציות לא מתאימות.
חוסר יכולת להשתתף בשחק או בפעילויות בצורה שקטה (מייצרים רעש).
חוסר מנוחה, מתנהגים כאילו מונעים על ידי מנוע.
דיבור בלתי פוסק.
התפרצויות ומענה על שאלות לפני שסיימו לשאול אותן.
קושי להמתין בתור.
התפרצות לשיחות וקטיעת אנשים אחרים.
על פי חוזר משרד הבריאות, האבחון במבוגרים חייב לכלול הערכה קלינית על ידי מומחה, שאלוני אבחון מותאמים למבוגרים, כלים נוספים לפי הצורך כמו מבחנים ממוחשבים אובייקטיביים (TOVA הוא הנפוץ ביותר ישראל ומשמש ככלי משלים לאבחון אובייקטיבי של מרכיב הקשב אצל הנבדק), בדיקה רפואית (במידה ושאר האבחון מתבצע על ידי פסיכולוג), ובחינה של תחלואה נלווית.
סיבוכים אפשריים
הפרעות קשב וריכוז עשויות להקשות על החיים, ונמצאו כגורמות לתפקוד ירוד בעבודה או בלימודים, לאבטלה, לבעיות כלכליות, לקשיים עם החוק, לשימוש לרעה באלכוהול וחומרים אחרים, לריבוי תאונות דרכים או תאונות אחרות, לקשרים לא יציבים עם אנשים, לבריאות נפשית ופיזית ירודה, לדימוי עצמי נמוך, ואפילו לניסיונות התאבדות.
למרות ש-ADHD בעצמו לא גורם לבעיות נפשיות או התפתחותיות, ההפרעה מופיעה יחד עם בעיות אחרות לעיתים קרובות. בעיות אלו כוללות בעיות של מצב רוח כמו
דיכאון
ו
דו קוטביות
,
הפרעות חרדה
, קשיי למידה, והפרעות נפשיות אחרות. כל אלו עשויים להביא לקושי בטיפול בבעיה אם הם לא מאובחנים כראוי.
טיפולים ותרופות
הטיפול בהפרעת קשב במבוגרים, כמו גם בילדים, נחלק למספר דרכים והוא כולל טיפול תרופתי, טיפול התנהגותי, וטיפול רגשי – שמטרתו היא להקל בהתמודדות עם ההשלכות של ההפרעה.
הטיפול התרופתי כולל בעיקר שימוש בממריצים (ריטלין, קונצרטה), אשר מעצימים ומאזנים את מאזן הנוירוטרנסמיטרים – החומרים שאחראיים על העברת המידע במוח. כמו כן, ישנן תרופות מקבוצת נוגדי הדיכאון, אשר מהוות תחליף טוב למי שלא יכול להשתמש בממריצים מכל סיבה שהיא.
את סוג הטיפול, בין אם בתרופות ובין אם לא, יקבע הרופא המטפל.
ישנן מספר דרכים, בהן הסובלים מ-ADHD יכולים לנסות ולעזור לעצמם:
הכנת רשימה של משימות אותן יש להשלים בכל יום, תוך סידור הרשימה לפי סדר עדיפות.
פירוק משימות לשלבים קטנים שיותר קל להתמודד איתם.
שימוש בפתקים לשם תזכורות, ופיזורם בבית היכן שקל יהיה לראות אותם.
שימוש בלוח שנה או יומן על מנת לעקוב אחר הפגישות שקובעים.
שימוש בחוברת או במכשיר נגיש, בהם אפשר לרשום רעיונות שצצים, או דברים שצריך לזכור.
תכנון של שיטה לארגן ולשמור מידע, במכשירים אלקטרונים וכמסמכים רשומים, והפיכת השימוש להרגל.
קביעת שיגרה קבועה לכל יום, ושמירה של חפצים כמו מפתחות וארנק באותו המקום כל הזמן.
פניה לעזרה מהמשפחה או מאנשים אחרים במידת הצורך.
מניעה
אין דרך למנוע התפתחות הפרעת קשב במבוגרים, אך זיהוי מוקדם והתחלת טיפול הם הדרכים הטובות ביותר להתמודד עם הבעיה. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/attention-deficit-hyperactivity-disorders-in-children/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
ADHD הפרעות קשב וריכוז אצל ילדים הן הפרעות המתבטאות בקושי בהפעלת פונקציות הקשב והריכוז. הפרעות אלו משפיעות על מגוון תחומים בחיים ולרוב מחייבות טיפול וליווי אשר יסייעו להם לרכוש כלים, במטרה להתגבר על האתגרים שההפרעות הללו מציבות.
בעיות קשב וריכוז הן בעיה כרונית שמשפיע על מיליוני ילדים, ולעיתים ממשיכה לגילאי בגרות.
הפרעות קשב וריכוז בילדים נחלקות לשלושה קטגוריות:
ADHD בעיקר בעיית קשב (type alternative)
ADHD בעיקר היפראקטיביות (type impulsive hyperactive)
ADHD צורה משולבת (type combined)
סימפטומים
הפרעות קשב וריכוז אצל ילדים – איך נדע שהילד במצוקה?
לרוב, האיתור הראשוני של הפרעות קשב וריכוז אצל ילדים נעשה בחיק המשפחה או במסגרת דידקטית. הורה, בן משפחה, גננת או מחנך, עשויים להבחין בהתנהגויות שונות כגון:
הילד מתקשה לסדר אחריו.
דעתו של הילד מוסחת בקלות, למשל הוא מתחיל משחק וזונח אותו באמצע.
הילד מתנהל בעקשנות ומסרב לגורמי סמכות.
הילד סובל מקשיי שינה.
הילד מסרב להיאזר בסבלנות, מתנהל באופן תובעני, מתפרץ לדבריהם של אחרים.
הילד נוטה ל
התקפי זעם
ומגיב באימפולסיביות.
במצבים אלו ואחרים מומלץ לפנות לאיש מקצוע לצורך הליך של אבחון הפרעות קשב וריכוז.
תסמיני הפרעה, נחלקים לשתי קטגוריות – חוסר קשב, והיפראקטיביות-אימפולסיביות.
תסמיני חוסר קשב:
חוסר יכולת לתת תשומת לב לפרטים או עשיית טעויות רשלניות בעבודות כיתה.
קושי להישאר בריכוז בזמן משימה או משחק.
קושי בלהקשיב, גם כאשר פונים ישירות לילד.
קושי לעקוב אחר הוראות, וחוסר הצלחה בהשלמת משימות בבית הספר ובמטלות הבית.
קושי לארגן משימות ופעילויות.
נמנעים או סולדים ממשימות שדורשות מיקוד מנטלי כמו שיעורי בית.
מאבדים חפצים הדרושים להשלמת משימות ופעילויות כמו משחקים, שיעורי בית, כלי כתיבה.
הדעה מוסחת בקלות.
שכחה לבצע פעילויות שגרתיות כמו מטלות בבית.
תסמיני פעילות יתר ואימפולסיביות:
חוסר יכולת לשבת בשקט – כל הזמן זזים בכיסא.
קושי להישאר ישובים בכתה.
כל הזמן בתנועה.
מתרוצצים ומטפסים במצבים לא ראויים.
קושי לשחק או לבצע פעולות בשקט.
מדברים יותר מדי.
פולטים תשובות ומפריעים באמצע השאלה.
קושי להמתין לתורם.
מפריעה ופולש לשיחות, משחקים או פעילויות של אחרים.
סיבות וגורמי סיכון
גורמי הסיכון להפרעת קשב היפראקטיבית הם:
קרובי משפחה מקרבה ראשונה הסובלים מ-ADHD או מהפרעה אחרת.
חשיפה לרעלנים סביבתיים כמו עופרת.
שימוש בסמים ואלכוהול או עישון סיגריות בזמן
ההריון
.
לידה מוקדמת
.
אבחון ובדיקות
המאפיינים העיקריים של ADHD כוללים חוסר קשב, פעילות יתר והתנהגות אימפולסיבית. התסמינים מופיעים לפני גיל 12, ובחלק מהילדים ניתן להבין בהם כבר מגיל 3.
לשם אבחון הפרעת קשב וריכוז, יש צורך בשישה או יותר מהתסמינים שצוינו לעיל (לפחות מקבוצה אחת של תסמינים – חוסר קשב ו/או פעילות יתר ואימפולסיביות). התסמינים צריכים להמשך לפחות שישה חודשים או יותר, להופיע לפחות ב-2 סיטואציות שונות (בית, בית הספר, חוג וכו'), על התסמינים להופיע לראשונה לפני גיל 12 (גם אם רק כמה מהתסמינים), ועל התסמינים לפגוע בתפקוד של הילד בבית או בבית הספר.
האבחון מתבצע על ידי איש מקצוע רפואי, המומחה בטיפול בהפרעת קשב וריכוז. יש לוודא ראשית אם הילד סובל מתחלואה נלווית, ויש להתייחס לכך בזמן האבחון ולתת טיפול בהתאם.
האבחון עצמו עורך כ-45-60 דקות. האבחון בילדים ומתבגרים כולל הערכה של ההיסטוריה של הילד ומשפחתו, הערכה על פי הקריטריונים של DSM (diagnostic and statistical manual of mental disorders) המעודכן ביותר (נכון לשנת 2019 DSM-5), הערכה של הפרעות אפשריות אחרות, ובדיקה קלינית. בנוסף, שאלוני אבחון יינתנו להורים ולמורים.
כלים נוספים בהם משתמשים לשם האבחון כוללים – מבחנים ממוחשבים אובייקטיביים, מבחנים פסיכולוגיים, הערכה קוגניטיבית, הערכה פסיכיאטרית, הערכת כישורי למידה ועוד.
השלמת האבחון מתבצעת על ידי בדיקה נוירולוגית ו/או פסיכיאטרית של רופא הרשאי לאבחן הפרעת קשב וריכוז.
סיבוכים אפשריים
ילדים הסובלים מ-ADHD, עשויים להתמודד גם עם בעיות של דימוי עצמי נמוך, מערכות יחסים בעייתיות, ותפקוד ירוד בלימודים.
כמו כן, בשל חוסר הקשב, ילדים הסובלים מבעיות קשב וריכוז נוטים להיפצע יותר.
בגילאים מאוחרים יותר, ילדים אלו נוטים לעשות שימוש לרעה באלכוהול וסמים, ולהתנהגויות עברייניות אחרות.
טיפולים ותרופות
ניתן לטפל בהפרעות קשב וריכוז אצל ילדים במספר דרכים:
פסיכותרפיה או
ריפוי בעיסוק
- כיום קיימים מגוון טיפולים אשר מסייעים במקרים של הפרעות קשב וריכוז אצל ילדים. פסיכותרפיה, כגון טיפול קוגניטיבי התנהגותי, עשויה לסייע לילדים לארגן את תהליכי החשיבה ולהתייחס לקשיים רגשיים שעלולים להופיע כחלק מההתמודדות עם ההפרעה. סוג נוסף של טיפול, ריפוי בעיסוק לילדים, מסייע ברכישת כישורים שונים, למשל כישורים הקשורים להרגלי למידה או קשיי התארגנות. אפשרויות נוספות הן טיפול באמנויות, טיפול בתנועה או טיפול רגשי בעזרת בעלי חיים.
תרופות פסיכיאטריות - טיפול הניתן במסגרת ייעוץ פסיכיאטרי. טיפול זה נפוץ מאוד במקרים של הפרעות קשב וריכוז אצל ילדים. התרופות השכיחות לטיפול בהפרעות קשב וריכוז אצל ילדים הן
ריטלין וקונצרטה
. התרופות הללו מעודדות הפרשה של חומרים נוירו-כימיים שמשפרים את הקשב והריכוז, ומרגיעים סימפטומים היפראקטיביים.
הדרכת הורים - הפרעות קשב וריכוז אצל ילדים דורשות ליווי וסיוע מתמיד מצד ההורים. הורים רבים נעזרים באנשי מקצוע, למשל במסגרת הדרכת הורים. בהדרכה כזו יכולים ההורים לרכוש כלים להתמודדות עם קשייו של הילד, למשל ניהול משא ומתן עם הילד בנושאים מעוררי קונפליקט, ותגמולו במידה והוא שיתף פעולה.
מניעה
על מנת לעזור ולהפחית בסיכון של הילד לפתח את ההפרעה, בזמן ההיריון, יש להימנע מכל דבר שעשוי להזיק לעובר כמו שתיית אלכוהול, שימוש בסמים או עישון סיגריות. יש להגן על הילד מפני חשיפה למזהמים סביבתיים ורעלנים (כמו עשן סיגריות ועופרת), ולהגביל את זמן הצפייה במסך (כולל מסך הטלוויזיה, ומשחקי וידאו) בחמשת השנים הראשונות לחיים – למרות שגורם זה עדיין לא הוכח. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/auranofin/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אוראונופין נכנס לשימוש ב-1987, וזוהי התרופה היחידה על בסיס זהב לטיפול בדלקת פרקים שגרונית, שניתנת דרך הפה. כל התרופות האחרות על בסיס זהב ניתנות בהזרקה. אספירין ונוגדי דלקת לא סטרואידיים מקלים על הכאב ומשככים את הדלקת אך הם אינם משנים את מהלך המחלה. אוראונופין ותרופות הזהב האחרות, לעומת זאת, מסוגלות לעצור או להאיט את התקדמות המחלה. עם זאת, תרופות הזהב הן רעילות, ורוב הרופאים מעדיפים לתת טיפולים אחרים כל עוד דלקת הפרקים נשארת יציבה. אך כאשר מופיעים סימני עיוות ראשונים, המצביעים על האצה במהלך המחלה, יש מקום לטיפול עם אוראונופין. עשויים לחלוף 3-6 חודשים עד שתורגש השפעת התרופה, ולכן ממשיכים בטיפול עם משככי כאב ותרופות נוגדות דלקת בתקופה זו. שלשול היא תופעה שכיחה, העלולה להיות קשה ולהביא להפסקת הטיפול. השפעות קשות נוספות - הפרעות בהרכב הדם, פריחה וליקוי בתפקוד כלייתי מופיעות במקרים נדירים.
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
טבליות.
תדירות וזמן נטילה
1-2 פעמים ביום.
טווח המינון
6 מ"ג ליום. ניתן להגדיל את המינון עד למנה מירבית של 9 מ"ג ליום אצל חלק מהאנשים.
תחילת ההשפעה
תופעות הלוואי עלולות להופיע תוך שבועיים. השפעות חיוביות מורגשות לאחר 3-6 חודשים.
משך ההשפעה
תופעות הלוואי עלולות להופיע תוך שבועיים. השפעות חיוביות מורגשות לאחר 3-6 חודשים.
מנה שנשכחה
יש לקחת מייד כשנזכרים. אם צריך לקחת את המנה הבאה תוך שעתיים, קח מנה אחת עכשיו ודלג על המנה הבאה.
הפסקת התרופה
אין להפסיק את התרופה בלי להיוועץ ברופא, הפסקה פתאומית עלולה לגרום להתלקחות של דלקת פרקים שגרונית.
מינון עודף
סביר להניח שמנה עודפת מקרית לא תגרום בעיות מיוחדות. מינון עודף גבוה עלול לגרום להקאה. יש ליידע את הרופא.
אחסון
לשמור במיכל סגור במקום קריר ויבש, הרחק מהישג ידם של ילדים
אזהרות
תזונה
אין הגבלות.
אלכוהול
מומלץ להגביל את כמות השתייה, אלכוהול עלול להגביר את תופעות הלוואי של תרופה זו.
הריון
בטיחות התרופה בהריון לא נקבעה. מומלץ להפסיק הטיפול בזמן הריון (C)
הנקה
לא ניתן. התרופה עוברת לחלב אם ועלולה להשפיע לרעה על התינוק. מומלץ לא לקחת את התרופה או לא להיניק.
תינוקות וילדים
לא מומלץ מתחת גיל שש שנים, אלא בהמלצה רפואית.
קשישים
סבירות גבוהה יותר לתופעות לוואי. ייתכן שיהיה צורך בהפחתת המינון.
דווח לרופא במקרה של
מחלת כבד
מחלת כליה
תגובה אלרגית בעבר לתכשיר מקבוצה זו
מחלה דלקתית של המעי
צריכת אלכוהול
מחלת דם
יתר לחץ דם
נטילת תרופות אחרות
סיכון ממנת יתר
בינוני
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
תופעות הלוואי השכיחות ביותר של תרופה זו כוללות פריחה שעלולה לעתים להיות קשה, בחילה ושלשול. שתן עכור עשוי להצביע על בעיות בכליה.
שינוי בצבע העור, המטומה, נטייה מוגברת לדימומים,טעם מתכתי בפה,קוצר נשימה, פריחה בעור, כאבי בטן.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
תרופות נוגדות-דלקת לא-סטרואידיות ופניצילאמין עלולות להגביר את הסיכון של ליקוי בתפקוד כלייתי עם אוראונופין. פניצילאמין עלול גם להגביר את הסיכון של בעיות בדם. כמו כן, לא מומלץ להשתמש בשילוב תרופות למלריה, פניטואין תרופות קורטיקוסטרואידיות.
השפעת שימוש ממושך
רגישות מוגברת בחשיפה לשמש, שימוש ממושך עלול לעתים נדירות לגרום נזק כלייתי ובעיות בדם.
ניטור: בדרך כלל דרוש ניטור תקופתי של ספירת דם, בדיקת שתן ובדיקות תפקוד כלייתי.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/autism/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אוטיזם היא אחת ההפרעות השייכות לקבוצה של הפרעות התפתחותיות המכונות בשפה הרפואית הפרעות בספקטרום האוטיסטי (Autism Spectrum Disorder – ASD). המצב מאופיין בהפרעות התפתחותיות נוירולוגיות המופיעות בגיל הינקות – לרוב עוד בטרם מלאו לילד 3 שנים.
כיום, ההפרדה שהייתה קיימת בין אוטיזם להפרעות השייכות לספקטרום האוטיסטי כמו תסמונת אספרגר, על-פי ספר האבחנות הפסיכיאטריות (DSM-5) - לא קיימת יותר, ומקובל להתייחס לכל המחלות כאל "הפרעה בספקטרום האוטיסטי".
למרות שרמת החומרה והתסמינים משתנים ממקרה למקרה, כל הפרעות של אוטיזם משפיעות על יכולתו של הילד לפתח תקשורת ויחסי גומלין עם הסובבים אותו.
ההערכה גורסת כי שישה ילדים מתוך 1,000 בארצות הברית סובלים ממצב של אוטיזם – ומספר המקרים המאובחנים עולה בהתמדה. לא ברור עדיין אם עלייה זו היא פועל יוצא מאיתור ודיווח יעיל יותר של המקרים, מעלייה ממשית במספרם, או כפועל יוצא של שניהם גם יחדיו.
מה שברור הוא שלמרות שאין כיום בנמצא ריפוי למצב של אוטיזם, טיפול אינטנסיבי ומקודם ככל האפשר יכולים להוביל לשינוי משמעותי בחייהם של הילדים הסובלים מהפרעה זו.
ילדים הסובלים ממצב של אוטיזם יחוו קשיים בשלושה תחומים התפתחותיים עיקריים: יחסי גומלין חברתיים, שפה והתנהגות. מכיוון שהתסמינים של אוטיזם שונים מאוד ממקרה למקרה, שני ילדים אשר קיבלו את אותה האבחנה הרפואית יתנהגו בצורות שונות מאוד ויהיו בעלי מיומנויות שונות לחלוטין.
אולם, במרבית המקרים, מקרי האוטיזם החמורים ביותר מאופיינים על ידי חוסר יכולת מוחלטת לתקשר או להיות ביחסי גומלין עם בני אדם אחרים.
מרבית הילדים יראו תסמינים של אוטיזם כבר בגיל הינקות. ילדים אחרים יתפתחו בצורה רגילה לחלוטין במשך החודשים או השנים הראשונות לחייהם, אך יהפכו לפתע מסוגרים בעצמם, תוקפניים או שהם יאבדו את מיומנויות השפה שכבר הספיקו לצבור עד כה.
סימפטומים
למרות שכל ילד הלוקה באוטיזם הוא בעל דפוסים הייחודיים רק לו, ישנם תסמינים הנפוצים להפרעה זו:
מיומנויות חברתיות
• אינו מגיב לקריאת שמו.
• אינו מרבה ליצור קשר עין ישיר.
• ראה כי לעיתים קרובות אינו שומע אותך.
• מסרב לחיבוק או התכרבלות.
• נראה כי אינו מודע לרגשות של אחרים.
• נראה כי הוא מעדיף לשחק לבדו – נסוג אל תוך "עולם פרטי" משלו.
מיומנויות שפה
• מתחיל לדבר מאוחר יותר מילדים אחרים.
• מאבד את היכולת לומר מילים או משפטים מסוימים שידע בעבר.
• יוצר קשר עין כאשר הוא רוצה דבר מה.
• מדבר בקול מוזר או במקצב שונה – משתמש בדיבור מזמר, חד גוני או בקול הדומה לרובוט.
• אינו מסוגל להתחיל בשיחה או להמשיך שיחה קיימת.
• ייתכן ויחזור על מילים, ניבים או מושגים, אך אינו יודע כיצד להשתמש בהם.
התנהגות
• מבצע תנועות החוזרות על עצמן, כגון נדנוד, הסתובבות במעגל או נפנוף בידיים.
• מפתח הרגלים או טקסים החוזרים על עצמם.
• יוצא משלוותו בכל פעם שמתרחש שינוי, אפילו קטן ביותר, בהרגלים או בטקסים אלו.
• נמצא בתנועה מתמדת.
• יהיה מוקסם ומרותק מחלקים מסוימים של חפצים, כמו הסתובבות הגלגל במכונית צעצוע.
• יהיה רגיש בצורה מוגזמת לאור, קול או מגע אך בעל חוסר יכולת לחוש בכאב.
ילדים צעירים הסובלים ממצב של אוטיזם יחוו קשיים כאשר יתבקשו לחלוק את חוויותיהם עם אחרים. כאשר מקריאים להם סיפור, למשל, אין זה סביר שהם יצביעו באצבע על התמונות בספר. מיומנות חברתית זו, המתפתחת בגיל מאוד צעיר, היא הכרחית לפיתוח מיומנויות שפה ומיומנויות חברתיות בשלב מאוחר יותר.
ככל שהילדים הלוקים במצב של אוטיזם מתבגרים, כך חלק מהם יכול להופך להיות מעורב חברתית יותר עם אחרים והם יכולים להציג פחות הפרעות התנהגותיות האופייניות למצב של אוטיזם. חלק מהם, לרוב בעלי הבעיות הפחות חמורות, מצליחים בסופו של דבר לנהל אורח חיים רגיל או אורח חיים הקרוב לרגיל.
אחרים, לעומת זאת, ממשיכים לחוות קשיים במיומנויות שפה ויחסי גומלין חברתיים, והמשמעות של ההתבגרות שלהם היא לרוב החרפה של הבעיות ההתנהגותיות.
חלק מן הילדים שיש להם אוטיזם הם איטיים ברכישת ידע חדש או מיומנויות חדשות. ילדים אחרים יכולים להיות בעלי רמת משכל רגילה או גבוהה יותר משל בני אדם אחרים. ילדים אלה ילמדו בזריזות אך יציגו בעיות בתקשורת, ביישום דברים אשר למדו בחיי היום יום שלהם ובהתאמה למצבים חברתיים.
חלק מבין הילדים הסובלים ממצב של אוטיזם הם "משכילים אוטיסטיים" והם בעלי מיומנויות יוצאות דופן במיוחד המתמקדות בתחום מסוים כמו אמנות, מתמטיקה או מוזיקה.
רמת התפקוד של הילד בתחום השפה בסביבות גיל 5 ומנת המשכל שלו הם הדרך הטובה ביותר לנבא את הצפי לתפקוד הילד בעתיד .
סיבות וגורמי סיכון
בעבר אוטיזם נחשב להפרעה הנגרמת כתוצאה מדחייה של התינוק על ידי האם. אמנם, כיום ידוע כי הגורמים למחלה הם גנטיים, מטבוליים וסביבתיים .
אין גורם יחיד שידוע כי הוא הגורם המובהק של אוטיזם. בהתחשב במורכבות המחלה, הטווח של ההפרעות האוטיסטיות ועצם העובדה כי אין שני ילדים אוטיסטיים זהים, סביר להניח כי לאוטיזם ישנם מחוללים רבים.
אלה כוללים בין השאר:
• הפרעות גנטיות – החוקרים גילו כי כנראה שישנם מספר גנים המעורבים בגרימת אוטיזם. חלק מהם הופכים את הילד להיות חשוף יותר להפרעה, אחרים משפיעים על התפתחות המוח ועל האופן שבו תאי המוח מתקשרים בניהם. כל הפרעה גנטית כשלעצמה יכולה להיות אחראית למספר מקרים של אוטיזם, אך בראיה כמכלול, ההשפעה של הגנים על ההפרעה היא מרכזית מאוד. חלק מן ההפרעות הגנטיות יכולות לעבור בתורשה בעוד אחרות יכולות להופיע באופן עצמוני.
• גורמים סביבתיים – חלק גדול מבעיות הבריאות באות כתוצאה מגורמים גנטיים והן מגורמים סביבתיים, וייתכן שכך המקרה גם במצב של אוטיזם. כיום החוקרים בודקים האם
זיהום
ויראלי או זיהום אוויר, לדוגמא, מהווים גורם אשר יכול לעורר אוטיזם.
• גורמים אחרים - גורמים אחרים הנבדקים כיום כוללים בעיות במהלך צירי הלידה או במהלך הלידה עצמה וכן את תפקידה של ה
מערכת החיסונית
בכל הקשור לאוטיזם. חלק מן החוקרים מאמינים כי פגיעה ב
אמיגדלה
(amygdala)– חלק מן המוח אשר משמש כגלאי למצבי סכנה – מהווה גורם להתפרצות אוטיזם.
אחת התפיסות השגויות והמסוכנות ביותר בכל הנוגע לאוטיזם מתמקדת במחשבה המוטעית של חלק מהאנשים כי קיים קשר בין אוטיזם לחלק מן החיסונים הניתנים בגיל הילדות, עם דגש על ה
חיסון המשולש
של אדמת – חצבת – חזרת (MMR) וחיסונים המכילים תימרוסל (thimerosal), חומר משמר המכיל כמויות מזעריות של כספית. למרות שמרבית החיסונים הניתנים לילדים כיום אינם מכילים יותר תימרוסל, וזאת החל משנת 2001, הדעה עדיין קיימת. כיום, מחקרים מקיפים שבוצעו גילו כי אין כל קשר בין החיסונים לבין אוטיזם.
אוטיזם יכולה להופיע אצל ילדים מכל מוצא ומכל לאום, אולם ישנם מספר גורמי סיכון שידוע כי הם מגבירים את הסיכון ללקות באוטיזם.
הם כוללים בין השאר:
• מגדר – מחקרים הוכיחו כי הסבירות של בנים ללקות באוטיזם גבוהה פי שלושה עד ארבעה מאשר הסיכון אצל הבנות.
• עבר משפחתי – למשפחות שלהן ילד אחד שיש לו אוטיזם סיכוי גבוה יותר ללדת ילד נוסף הסובל מאוטיזם. עניין נפוץ הוא כי הורים או קרובים אחרים של ילד הסובל מאוטיזם מציגים בעצמם בעיות מסוימות במיומנויות התפתחותיות או מיומנויות תקשורת או אף ייתכן כי יהיו להם התנהגויות אוטיסטיות מסוימות.
• הפרעות אחרות – ילדים הסובלים מבעיות רפואיות מסוימות נמצאים ברמת סיכון הגבוהה מן הממוצע לפתח אוטיזם. מצבים רפואיים אלה כוללים בין השאר את תסמונת גן ה-X השביר, תסמונת העוברת בתורשה הגורמת לליקויים שכליים, טרשת קרשית (tuberous sclerosis), מצב רפואי הגורם להיווצרות גידולים במוח, ההפרעה הנוירולוגית תסמונת טורט (Tourette syndrome), ומחלת הנפילה (אפילפסיה) הגורמת התקפי כיפיון.
• גיל ההורים – החוקרים נוטים יותר ויותר לחשוב כי אבהות בגיל מבוגר יכולה להגדיל את הסיכון של הילד ללקות במחלת אוטיזם. מחקר מקיף בנושא טוען כי ילדים אשר נולדו לגברים אשר עברו את גיל ה- 40 חשופים פי שישה ללקות באוטיזם מאשר ילדים הנולדים לאבות אשר נמצאים מתחת לגיל 30. נראה כי לגיל האם, לעומת זאת, השפעה מזערית בלבד על הסיכוי ללקות באוטיזם.
אבחון ובדיקות
רופא ילדים המטפל בכם יבצע בדיקות התפתחות סדירות על מנת לגלות עיכובים כלשהם בהתפתחות אצל ילדכם. במידה וילדכם מגלה סימנים של אוטיזם, ייתכן ותופנו לרופא המומחה לטפל בילדים הסובלים מאוטיזם. הרופא המומחה, אשר ישתף פעולה עם צוות של מומחים, יוכל לבצע הערכה רשמית של ההפרעה.
אוטיזם נע על פני טווח רחב מאוד של חומרת המצב וצורת הביטוי, ועל כן קביעת האבחנה יכולה להיות מורכבת. אין בנמצא בדיקה רפואית אשר תפקידה להצביע במדויק כי ההפרעה קיימת.
במקום זאת, ההערכה הרשמית מורכבת מצפייה של רופא מומחה בילדכם, ומשיחה אתכם על המיומנויות החברתיות של ילדכם, מיומנויות השפה שלו, ההתנהגות שלו וכיצד כל אלה התפתחו והשתנו במהלך הזמן.
על מנת לסייע בביצוע האבחנה, ייתכן וילדכם יתבקש לעבור מספר בדיקות ומבחנים המכסים את יכולות הדיבור והשפה שלו, ויבחנו סוגיות נפשיות.
למרות שהתסמינים הראשונים של אוטיזם יופיעו המרבית המקרים עד הגיעו של הילד לגיל 18 חודשים, האבחנה הסופית מתקבלת לעיתים רק בהגיעו לגיל שנתיים או שלוש, כאשר ישנו עיכוב התפתחותי ברכישת מיומנויות שפה או ליקוי ביחסי הגומלין החברתיים שלו אשר נראים יותר לעין בגילאים אלה.
אבחנה מוקדמת היא חשובה מאוד מכיוון שהתערבות בשלב מוקדם ככל האפשר – עם עדיפות טרם הגיעו של הילד לגיל שלוש – קשורה מאוד להשגת הסיכוי הטוב ביותר לשיפור במצב.
סיבוכים אפשריים
לא ידוע כיום על טיפול אשר יכול לרפא אוטיזם, ואין בנמצא גם טיפול של "מידה אחת מתאימה לכל". למען האמת, המגוון של טיפולים לאוטיזם הניתנים לביצוע בבית או במסגרת בית הספר הוא רחב מאוד.
הרופא המטפל בכם יוכל לסייע לכם לאתר משאבים הנמצאים בקרבת מקום מגוריכם, אשר יכולים לסייע לכם לעבוד עם ילדכם .
טיפולים ותרופות
הטיפול באוטיזם דורש עבודת צוות של מספר אנשי מקצוע מתחומים שונים. הצוות יוצר תוכנית לטיפול בבית ובמסגרות חינוכיות, כאשר ההורים הם חלק מרכזי בטיפול. תמיכה בהורים לצד מתן הטיפולים המומלצים לילד חשובה ביותר, ונמצאה כחיונית לשלום הילד.
למספר שעות הטיפול שהילד מקבל יש השפעה ישירה על הסיכוי של הילד להתקדם, כמו גם על קצב ההתקדמות, כך על פי מחקרים שונים. כמו כן, ידוע כי ככל שההתערבות מתחילה בגיל מוקדם יותר, כך גדל הסיכוי ליצירת דפוסים תקינים של תקשורת וליצירת קשרים תקינים.
כיום אין טיפול תרופתי מוכח לטיפול באוטיזם, ואין לדחות את תחילת הטיפולים ההתנהגותיים, המהווים את האמצעי היחיד שהוכח כיעיל בסיוע לילדים אוטיסטים. טיפול התנהגותי אינטנסיבי הכולל 40 שעות עבודה שבועיות עם ילדים מתחת לגיל 3 במשך שנתיים הוכח כמשפיעה ביותר ליכולת המילולית של הילד, ובשלב מאוחר יותר על התפקודים החברתיים שלו.
אפשרויות הטיפול כוללות בין השאר:
• טיפול התנהגותי – בטיפול שמים דגש על התנהגות שמותאמת למצב, על רכישת היכולת לחקות אחרים, על רכישת שפה, ועל חיבור עם ילדים מאותה שכבת גיל. הטיפולים מותאמים אישית לכל ילד.
• אימון לשיפור הקישורים החברתיים – הטיפול מתבצע במסגרת קבוצתית. גם סוג טיפול זה הוכח כיעיל.
• מסגרת חינוכית – רוב הילדים הלוקים בהפרעה אוטיסטית זקוקים למסגרת חינוך מיוחדת. בארץ קיימים שני גופים המרכזים את התחום של גני ילדים תקשורתיים – אלו"ט והעמותה לילדים בסיכון.
• טיפול בקנאביס רפואי – עדיין לא פורסמו מסקנות ברורות לגבי הטיפולים באמצעות קנאביס ולכן הטיפול עדיין אינו מאושר באופן רשמי. עם זאת, קיימים בישראל כיום למעלה מ-200 ילדים הלוקטים בהפרעה בספקטרום האוטיסטי אשר מטופלים באמצעות קנאביס רפואי, וחלקם הראו שיפור במצבם, דבר שעזר לגבש את הדעה בממסד הרפואי כי יש מקום לניסיון טיפול באמצעות קנאביס בילדים הסובלים מהפרעות קשות כמו אי-שקט קיצוני, חרדה, אובססיביות, התפרצויות זעם, בעיות שינה חריפות וכו'. ישנה נטייה לאשר שימוש בקנאביס לילדים אשר טיפול בתרופות פסיכיאטריות לא היטיב עימם, אך לא לילדים שאיכות חייהם ושל משפחתם טובה.
• טיפול תרופתי - ילדים הסובלים בנוסף להפרעה בספקטרום האוטיסטי גם מהפרעות עם תסמינים פסיכיאטריים כמו היפראקטיביות, התקפי זעם, נטייה לאלימות פיזית, נטייה לגרימת נזק עצמי והתנהגויות אובססיביות כפייתיות, יכולים להיעזר בטיפול עם תרופות פסיכיאטריות וטיפול התנהגותי או קוגניטיבי.
מניעה
קיים חשד כי חשיפת עובר לתרופות נוגדות פרכוס או לזיהומים שונים כמו נגיף האדמת או ציטומגלווירוס, עלולים להעלות את הסיכון שלו לסבול מאוטיזם. אם כן, הימנעות מהדבקה בזיהומים על ידי התחסנות על פי המלצות הרופא, ונטילת תרופות זהירה, תוך קבלת ייעוץ רפואי בנושא בזמן ההיריון, עשויים לעזור בהפחתת הסיכון של הילוד ללקוט באוטיזם.
בנוסף, עדויות שונות מצביעות על קשר בין אוטיזם לאירועים נוספים המתרחשים בזמן ההריון כמו:
•הפרעות של בלוטת התריס.
•לידה מוקדמת, משקל לידה נמוך, רעלת הריון, סוכרת הריון, היפרדות שיליה, עיכוב בגדילת העובר בתוך הרחם והפרעה בהספקת החמצן לעובר במהלך הלידה.
•רמות נמוכות של ויטמינים ומינרלים בזמן ההריון.
•שתיית אלכוהול.
•זירוז לידה באמצעות אוקסיטוצין – חוקרים סוברים כי מאחר שלהורמון יש השפעה על תפקודים חברתיים, מינון גבוה שלו בזמן הלידה עלול לפגוע ביכול הילוד להפריש את ההורמון בעתיד.
•הפרייה חוץ גופית – אם כי מדובר בסוגיה שנויה במחלוקת.
כמו כן, נמצא קשר בין מגורים באזורים מרכזיים בעלי קירבה לעורקי תחבורה ראשיים בזמן הלידה, לבין אוטיזם.
טיפולים אלטרנטיביים
מכיוון שמצב של אוטיזם הוא לרוב מצב קשה ובלתי ניתן לריפוי, הרבה מן ההורים פונים לפתרונות המוצעים על ידי הרפואה האלטרנטיבית. בעוד שחלק מן המשפחות דיווחו על קבלת תוצאות חיוביות מן הטיפול בעזרת משטרי תזונה מיוחדים וטיפולים משלימים אחרים, המחקרים אינם יכולים להוכיח את יעילות הטיפולים הללו. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/autoimmune-disease/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
מחלות אוטואימוניות הן קבוצת מחלות הקשורות למסגרת פעולתה של מערכת החיסון. מחלות אוטואימוניות מתהוות כאשר משתבש תפקוד מערכת החיסון.
אחד מתפקידיה של המערכת החיסון הוא להגן על הגוף שלנו מפני פולשים זרים, כמו צבא שאחראי למניעת חדירת מסתננים או צבא אויב - להגן מפני מסתננים או פולשים חיצונים בשם פתוגנים (נגיפים, חיידקים, טפילים ומחוללי מחלות אחרות).
בנוסף, תפקיד המערכת החיסונית הוא להגן מפני מחוללי מחלות פנימיים, המתעוררים מדי פעם בגופנו כמו "גיס חמישי" (מעין מרגלים השוהים בתוכנו), ולא כאלה שחדרו מבחוץ, למשל התפתחות של תא סרטני. אגב, תא סרטני הוא תא מיוחד, תא שמשתנה ומוכר על ידי מערכת החיסון כתא זר, כגוף זר, כפולש. אך במקרים רבים מערכת החיסון נכשלת בחיסולו, מה שמעיד על כך שמערכת זו אינה יעילה באופן מוחלט. (כיום מבוססים חלק מהטיפולים נגד הסרטן על "חיזוק" המערכת החיסונית בסילוק תאי הסרטן).
כאמור, תפקידה של מערכת החיסון הוא לחסל פולשים מבחוץ. לצורך מימוש תפקיד חיוני זה עליה להכיר ולזהות מי זר ומי "משלנו", "מכוחותינו". המונחים המשמשים לצורך זה, הם Self - עצמי ו-Non-self - מי שאינו עצמי. מערכת החיסון צריכה להיות מצוידת גם ביכולת אבחון בין מי שפולש מבחוץ לבין מי שנמצא בתוך גופנו.
ביסודה של המחלה האוטואימונית מצוי כישלון היכולת של מערכת החיסון לזהות מי הוא האויב מבחוץ ומי "משלנו". כתוצאה מכך תוקפת מערכת החיסון את הרקמות שלנו. היא יכולה לתקוף תא בודד, היא יכולה לתקוף מערכת, ואפילו לתקוף איבר שלם. זהו כישלונו של "הצבא" להגן מפני פולשים מבחוץ, אך יותר מכך, זהו כישלון בהתמודדות עם זיהוי אנשיו.
מערכת החיסון מורכבת מזרוע נוגדנית וזרוע תאית. הנוגדנים שצורתם צורת האות Y מתבייתים על הפולש הזר במיפתח האות Y. מאידך, הזרוע התאית מורכבת מלימפוציטים - תאי מערכת החיסון - התוקפים בעצמם את הפולשים.
קיימות כ-80 מחלות אוטואימוניות מוגדרות ורבות אחרות ש"נחשדות" כבעלות רקע אוטואימוני. עם המחלות נמנות:
זאבת אדמנתית מערכתית
(SLE, lupus),
דלקת מפרקים שיגרונית
(Rheumatoid arthritis),
סוכרת נעורים
(Diabetes mellitus type 1),
טרשת נפוצה
(Multiple sclerosis).
בחלק מהן, הנזק וההתקפה העצמית נגרמים על ידי נוגדנים עצמיים (Autoantibodies) ובחלק על ידי התאים (Autoimmunity cell mediated). מרבית המחלות האוטואימוניות שכיחות יותר בנשים מאשר בגברים ביחס של 2:1 ועד 10:1. הסיבה היא שמערכת החיסון חזקה יותר אצל נשים, וככל שהמערכת חזקה יותר ותוקפת את הגוף, כך הנזק כבד יותר. לעיתים אדם הסובל ממחלה אוטואימונית אחת יכול לסבול ממחלות אוטואימוניות נוספות בו זמנית.
סימפטומים
מחלות אוטואימוניות מאופיינות בהתקפים חריפים המופרדים בתקופות של רגיעה בסימפטומים.
במקרים רבים התסמינים הראשונים כוללים עייפות, כאבי שרירים וחום לא גבוה. לאחר מכן מתפתחים תסמינים יותר ספציפיים לרקמה או האיבר שנפגע.
ההפרעה יכולה להשפיע על איבר יחיד או על מספר איברים או על סוגים שונים של רקמות. הרקמות המושפעות בדרך כלל כוללות כלי דם, רקמות חיבור, בלוטות הורמונליות, מפרקים, שרירים, תאי דם אדומים ועור.
סיבות וגורמי סיכון
מחלות אוטואימוניות נובעות ממשלב של גורמים החוברים יחדיו באדם המסוים שלקה במחלה. בין גורמים אלו ניתן למנות נטייה תורשתית, ליקוי מסוים במערכת החיסון, מערך הורמונלי, ובעיקר הורמוני המין של האישה, וגורם סביבתי כגון תרופות, חומרים כימיים, נגיפים, חיידקים, תזונה ומתח נפשי. גורמים סביבתיים אלו הם הקובעים מדוע המחלה תתפרץ ביום מסוים ובאדם המסוים.
המחלות נוטות להופיע במשפחות ולא פעם ניתן לראות מחלות אוטואימוניות שונות בבני אותה משפחה.
אוכלוסייה בסיכון משמעותי היא נשים בגיל הפוריות, אשר נמצאות בסיכון מוגבר ללקות במחלות אוטואימוניות.
אבחון ובדיקות
תהליך האבחון כולל שילוב של תשאול רפואי לגבי התסמינים מהם סובלים, ממצאים בבדיקה הגופנית ותוצאות בדיקות שונות, כמו בדיקות להימצאות של נוגדנים עצמיים, בדיקות לנוגדנים גרעיניים, בדיקת חלבון מגיב C (CRP), ובדיקת שקיעת תאי דם אדומים (ESR).
סיבוכים אפשריים
נשים הסובלות ממחלה אוטואימונית יכולות להביא ילדים לעולם, אך הדבר כרוך בסיכונים לאישה ולתינוק, בהתאם לסוג המחלה ממנה האישה סובלת. כך לדוגמא, אישה הסובלת מזאבת נמצאת בסיכון מוגבר ללידה מוקדמת וללידה שקטה (לידה של תינוק מת). נשים הרות הסובלות ממיאסטניה גרביס (עייפות שרירים), עלולות לפתח תסמינים המובילים לקושי בנשימה בזמן ההיריון.
אצל חלק מהנשים התסמינים עשויים להשתפר בזמן ההיריון, אצל אחרות התסמינים מחמירים. כמו כן, חלק מהתרופות המשמשות לטיפול במחלה עלולות להיות לא בטוחות לשימוש בזמן היריון.
לחלק מהנשים עשוי להיות קושי להיכנס להריון מסיבות רבות, ובחלק מהמקרים טיפולי פוריות עשויים לעזור.
טיפולים ותרופות
הטיפול בהפרעות אוטואימוניות מתמקד בהקלה על התסמינים ושליטה בתהליך החיסוני לשם שמירה על יכולת הגוף להגן על עצמו מפני זיהומים.
רוב המחלות דורשות טיפול דומה, אשר מתבסס על תרופות נוגדות דלקת – בעיקר סטרואידים, בשילוב עם תרופות מדכאות מערכת חיסון. כמו כן, בשנים האחרונות פותחו תרופות ביולוגיות שמבוססות על נוגדנים או מולקולות, המשמשות לנטרול התגובה האוטואימונית. התרופות הביולוגיות ממוקדות ולכן יש להן יחסית מעט תופעות לוואי.
כמו כן ישנם טיפולים מורכבים יותר הכוללים ניקוי דם (פלסמהפרזה) ועירוי של נוגדנים מבני אדם אחרים (IVIG).
הטיפול במחלות אוטואימוניות ניתן על ידי רופאי המערכות השונות אשר נפגעות במהלך המחלה, אך רובן נמצאות בתחום רופאי מערכת החיסון (אימונולוגים קליניים) או רימטולוגים.
מניעה
ישנם מחקרים המצביעים על היכולת לנבא התפתחות של מחלה אוטואימונית אצל מטופלים מסוימים, ולהתחיל טיפול מניעתי. עם זאת, הדבר אינו קורה כיום בפועל. בחירת המטופלים המתאימים לטיפולים הללו צריכה להיות מאוד מדוקדקת, ורק מטופלים בעליי סיכוי גבוה מרף מסוים יבחרו לטיפול, אם יינתן בעתיד.
אנשים הנמצאים בסיכון להתפתחות של מחלה אוטואימונית צריכים לקבל ייעוץ מקצועי לגבי הימנעות מפעילויות ואורח חיים שעשויים לסכן את הבריאות ואיכות חייהם. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/autologous-stem-cell-transplantation/
3 דקות קריאה
כללי
מאמרים
השתלת לשד עצם עצמית היא השתלה של
תאי אב
עצמיים שנאספו מהחולה והוקפאו מראש, והחזרתם לחולה לאחר כימותרפיה במינון גבוה. בשונה מההשתלה האלוגינאית שבה מקור תאי האב אינו החולה עצמו אלא תורם, בהשתלה העצמית, מכיוון שמדובר בתאים עצמיים אין למערכת החיסון, אם מהתורם או מהחולה, כל תפקיד.
ההנחה העומדת בבסיס ההשתלה היא שאם נגדיל את מינון הכימותרפיה פי 10-5, כשמדובר בגידול המגיב לכימותרפיה, נצליח להשמיד יותר תאי גידול וכך חולים רבים יותר ישיגו הפוגה ויחלימו. ההשתלה העצמית, אם כן, היא אמצעי לאפשר מתן כימותרפיה במינון גבוה גם אם היא פוגעת בתאי האב התקינים. ההשפעה השלילית שיש לכימותרפיה במינון גבוה על לשד העצם התקין, נמנעת על ידי החזרה של תאי האב לחולה.
להשתלה העצמית לכן מספר יתרונות בהשוואה להשתלה האלוגנאית מתורם: 1. לכל חולה יש תורם עצמי (בניגוד להשתלה האלוגנאית שבה רק ל-30%-25% מהחולים נמצא תורם מתאים במשפחה; 2. הסיכון בהשתלה עצמית נמוך יותר; 3. אין סכנה של דחייה; 4. אין סכנה של מחלת השתל נגד המאכסן (החולה) שהיא עקב אכילס של ההשתלה האלוגנאית; 5. השיקום של מערכת החיסון לאחר ההשתלה העצמית מהיר יותר מאשר לאחר ההשתלה האלוגנאית, ולכן שכיחות הזיהומים, בעיקר הזיהומים הנגיפיים, כגון מנגיף הציטומגלו, נמוך יותר; 6. כתוצאה מהסיכון הקטן בהשתלה העצמית, ובשל שיעורי התחלואה והתמותה הנמוכים (פחות מ-5%), ניתן לבצע השתלה עצמית ללא הגבלת גיל. לפיכך, ההשתלה העצמית היא צורת ההשתלה השכיחה ביותר. לדוגמה, מתוך 24,154 השתלות שבוצעו באירופה ב-2002, 16,136 היו השתלות עצמיות ורק 8,018 היו השתלות אלוגנאיות.
ההשתלות העצמיות מבוצעות בעיקר בלימפומה שאינה הודג'קין, במיאלומה, בלימפומה מסוג
הודג'קין
ובגידולים טמומים (מוצקים), (אם כי בשנים האחרונות נצפתה ירידה ניכרת במספר ההשתלות העצמיות המבוצעות בגידולים טמומים ובעיקר בסרטן השד). בלוקמיות חדות וכרוניות מבוצעות פחות השתלות עצמיות מאשר השתלות אלוגנאיות ובעיקר בחולים שהם בהפוגה ראשונה. בשנת 2002, בוצעו במדינת ישראל 216 השתלות עצמיות.
מקור השתל העצמי יכול להיות לשד עצם, דם היקפי ובמקרים נדירים דם חבל טבור. ההשתלות הראשונות בוצעו בתאי אב ממקור לשד העצם. אלא שהקליטה לאחר השתלת תאי אב ממקור לשד עצם היתה איטית. שיפור מסוים בקליטה הושג על ידי מתן גורמי גידול המטופויאטיים כדוגמת G-CSF, לחולה לאחר השתלה (עירוי תאי האב).
בהשתלה עצמית מערים לחולה 108x5-3 תאים מונונוקלאיים לק"ג או 106x5-3 תאי אב לק"ג. בדרך כלל יש מיתאם בין מספר תאי האב המעורים למהירות הקליטה, אם כי המתאם אינו מוחלט וניתן לעיתים להשיג קליטה עם מספר תאי אב נמוך בהרבה.
הכימותרפיה הניתנת בהשתלה עצמית שונה בממאירויות השונות. הטיפול יכול לכלול או לא לכלול, הקרנה כלל-גופית. הטיפול מורכב בדרך כלל ממישלב של מספר תרופות כימותרפיות עם אפקט מצטבר וסינרגיסטי.
הטיפול הכימותרפי השכיח ביותר בהשתלה עצמית ב
לימפומה
הוא ה-BEAM (התרופות: ARA-C, Etoposide, BNCU ו-Melphalan), במיאלומה נפוצה הטיפול מושתת בעיקרו על Melphalan. עם זאת, להשתלה עצמית מספר חסרונות בהשוואה להשתלה מתורם. החיסרון הראשון הוא זיהום השתל בתאי גידול. זיהום זה שכיח יותר בלוקמיות, אך הוא קיים גם בלימפומות ובגידולים טמומים. ניתן לטהר את השתל מתאי הגידול (Purging) על ידי נוגדנים חד-שבטיים כנגד תאי גידול, לדוגמה בלימפומה (נוגדנים נגד תאי B או T), טיפול בחומרים ציטוטוקסיים (בעיקר בנגזרות של ציקלופוספמיד 4-HC) ולאחרונה על ידי בידוד תאי האב CD34+ מהשתל והשתלה של תאי אב מבודדים ומטוהרים לחולה. ניתן גם לבצע שילוב של השניים, דהיינו, בידוד תאי האב CD34+, ובשלב שני טיהור השתל מתאי הגידול על ידי נוגדנים ספציפיים כנגד תאי הגידול.
החסרון השני של ההשתלה העצמית לעומת ההשתלה האלוגנאית הוא היעדר תגובת השתל כנגד הגידול (GVT), תגובה שבה תאי מערכת החיסון בשתל, ובעיקר תאים מטיפוס תאי T ציטוטוקסיים ותאים קוטלים טבעיים (NK), תוקפים שרידי מחלה מזערית (MRD) ששרדו את הטיפול הכימותרפי במינון גבוה הניתן כהכנה להשתלה.
כיום מנסים להתגבר על חיסרון זה על ידי מתן ציטוקינים מטיפוס אינטרלוקין-2 או אינטרפרון, מתן נוגדנים חד-שבטיים מטיפוס Anti-CD20 (במקרה של לימפומה), או מתן לימפוציטים ותאים אחרים של מערכת החיסון המהונדסים כנגד הגידול לאחר ההשתלה העצמית. בטיפולים חדשניים מנסים ליצור התקפה חיסונית כנגד הגידול לאחר ההשתלה העצמית, בדומה לתגובת השתל נגד הגידול הקיימת בהשתלה אלוגנאית.
שייך לתחום: ניתוחים בתחום
כירורגיה |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/azacitidine/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אזאציטידין הינו אנלוג של ציטידין המשמש לטיפול בקבוצת התסמונות המיאלודיספלסטיות
(MDs),
אשר השכיחה היא
אנמיה
, בהן מוח העצם אינו מתפקד באופן נורמלי ומייצר תאי דם לא בוגרים.
מדובר בקבוצת מחלות המתאפיינות בעייפות, חולשה, דימומים וזיהומים ותיתכן הגדלה של הטחול והכבד. באחוז מסויים של החולים המחלה אף הופכת ל
לויקמיה מילואידית חדה
(AML).
עד לאחרונה לא היה טיפול תרופתי מאושר לקבוצת מחלות זו. מיעוט החולים טופלו בכמותרפיה והשתלת מוח עצם, ומרבית החולים לא קיבלו טיפול תרופתי מלבד טיפול תומך להקלת התסמינים (עירויי דם ואנטיביוטיקה). אזאציטידין משמש בנוסף לטיפול בסוגים שונים של סרטן הדם כולל
לויקמיה מיאלואידית כרונית
(CML).
בשימוש בטבליות- אזאציטידין משמש לטיפול אחזקה במטופלים מבוגרים עם לוקמיה מיאלואידית חריפה,
AML
, שהשיגו הפוגה ראשונה מלאה או הפוגה מלאה עם התאוששות חלקית בספירת דם לאחר טיפול כימותרפי התחלתי אינטנסיבי, ושאינם יכולים להשלים טיפול מרפא אינטנסיבי
.
בדומה לתרופות אחרות נוגדות סרטן, אזאציטידין עלול להשפיע גם על תאים בריאים ועשוי לגרום לדיכוי יצירת תאי הדם השונים במוח העצם, הגורר בעקבותיו אנמיה ונטייה מוגברת לזיהומים ולדימום לא תקין
.
אין להחליף בטיפול בין זריקות וטבליות שכן ההתויות שונות וכן משטר המינון.
צילום: shutterstock
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
זריקות
.
טבליות- לבליעה בשלמות, בזמן קבוע.
תדירות וזמן נטילה
מחזור טיפולי של 7 ימים, לרוב מדובר על מתן של 4-6 מחזורי טיפול
.
מינון מקובל בשימוש בטבליות: 300 מ"ג לנטילה דרך הפה פעם ביום. הרופא עשוי להפחית את המנה ל-200 מ"ג פעם ביום. מחזורי טיפול של 28 ימים. נטילה בכל יום במשך 14 הימים הראשונים של כל מחזור בן 28 ימים, ולאחריה, תקופה של 14 ימים ללא טיפול למשך יתרת מחזור הטיפול
.
ייתכנו שינויים ויש לעקוב במדוייק אחר הוראות הרופא.
טווח המינון
הטיפול הניתן מותאם לגיל החולה, למצבו הבריאותי הכללי, לסוג התסמונת, לקבוצת הסיכון ולמידת השפעת המחלה על החולה. מינון התחלתי - 75 מ"ג עבור כל מטר מרובע שטח גוף, ביום עבור 7 ימים בהזרקה תת-עורית או תוך-ורידית. יש לחזור על הטיפול כל 4 שבועות. לאחר 2 מחזורי טיפול תיתכן עליה במינון ל-100 מ"ג עבור כל מטר מרובע שטח גוף. לרוב מדובר על מתן של 4-6 מחזורי טיפול
.
טבליות: 200-300 מ"ג ליום.
תחילת ההשפעה
מייד, אך עשויים לחלוף מספר שבועות עד שההשפעה תורגש במלואה.
משך ההשפעה
מייד, אך עשויים לחלוף מספר שבועות עד שההשפעה תורגש במלואה.
מנה שנשכחה
במקרה ונשכחה מנה יש להיוועץ עם הרופא המטפל לגבי המשך הטיפול
.
טבליות: יש ליטול את המנה שנשכחה מייד כשנזכרים, עוד באותו היום ואת המנה הבאה יש ליטול בזמן הרגיל למחרת. אין ליטול מנה כפולה כפיצוי על טבליה שנשכחה או שנפלטה בהקאה.
הפסקת התרופה
הפסקת הטיפול תיעשה עפ"י החלטת הרופא.
מינון עודף
לא סביר שיקרה כיוון שהטיפול ניתן ע"י צוות רפואי מנוסה. תסמיני מינון עודף כוללים: שלשולים, בחילות והקאות. יש לפנות לקבלת טיפול תומך
.
טבליות: יש לפנות לרופא/ חדר מיון בצירוף האריזה.
אזהרות
תזונה
אין הגבלות.
נהיגה
בעל השפעה מועטה על היכולת לנהוג. במצבי עייפות, חולשה או קשיי ריכוז- אין לנהוג.
הריון
יש להתייעץ עם הרופא בהריון ובעת תכנונו- לפני נטילת תרופה זו. גברים צריכים להימנע מלהכניס אישה להיריון במהלך הטיפול בתרופה זו. אזאציטידין יכול להזיק לעובר.
נשים- יש להשתמש באמצעי למניעת היריון יעיל במהלך נטילת התרופה ובמשך 6 חודשים לאחר הפסקת הטיפול.
גברים- יש להשתמש באמצעי למניעת היריון יעיל במהלך נטילת התרופה ובמשך 3 חודשים לאחר הפסקת הטיפול.
הנקה
התרופה עוברת לחלב אם ועלולה להשפיע על התינוק. אין להיניק במהלך השימוש בתרופה ובמהלך שבוע אחד לאחר המנה האחרונה.
תינוקות וילדים
בטיחות השימוש בתינוקות ובילדים לא נקבעה. מומלץ להיוועץ ברופא הילדים.
קשישים
זריקות- ייתכן שיהיה צורך בהתאמת המינון- יש לנטר תפקודי כליה טבליות- לא נדרשת התאמת מינון.
ניתוח והרדמה כללית
תרופה זו עלולה להגביר דימום. יש לדווח למרדים או למנתח לפחות 28 יום לפני הניתוח על נטילת תרופה זו.
דווח לרופא במקרה של
מחלת כבד
תפקוד כליתי לקוי
דימום
זיהום או מגע קרוב עם חולה במחלה זיהומית לאחרונה, בעיקר אבעבועות רוח או הרפס
חום
שלשול, הקאות, בחילות
דיכוי מוח עצם בעבר
טיפול בקרינה
סיכון ממנת יתר
גבוה
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
אזאציטידין גורמת לדיכוי יצירת תאי הדם השונים במוח העצם, הגורר בעקבותיו אנמיה ונטייה מוגברת לזיהומים ולדימום לא תקין. יש לדווח לרופא במקרה של חום גבוה ובמידה ומתפתחים דימומים לא צפויים.
תופעות הלוואי הנפוצות כוללות: חרדה, עצירות, כאב בטן, זיהומים באף, בסינוסים ובגרון, זיהום בריאות, עייפות, חולשה, שיעול, שלשול, סחרחורת, יובש בעור, כאב ראש, כאבי שרירים ומפרקים, איבוד התיאבון, בחילה, כאב או אדמומיות באיזור ההזרקה, עייפות, הקאה וקשיי שינה.
תופעות לוואי חמורות כוללות: דם בשתן, ירידה בכמות השתן וצריבה במתן השתן, הפרעות ראייה, כאב בחזה, בלבול, חום, צמרמורת וכאב גרון מתמשך, התנפחות הזרועות והרגליים, דימומים ספונטניים, איבוד משקל והצהבה של העור והעיניים
.
יש לדווח לרופא, באופן מיידי, גם בהופעת חבורות או דימומים, העלולים להופיע בשל ספירה נמוכה של תאי דם המכונים טסיות. חום- העלול להופיע בשל זיהום כתוצאה מרמות נמוכות של תאי דם לבנים, ויכול להיות מסכן חיים. שלשול, הקאות או בחילות
.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
יש לעדכן רופא/ רוקח באשר לנטילת תרופות אחרות, כולל תרופות ללא מרשם וכן תוספי תזונה. בייחוד עבור:
תרופות נוגדות סרטן: השילוב בין תרופות נוגדות סרטן הוא מקובל על מנת ליצור פעילות חזקה ויעילה יותר. עם זאת, יש לקחת בחשבון גם את הרעילות המוגברת ודיכוי מוח העצם על-ידי תרופות אלו, הגורר בעקבותיו אנמיה ונטייה מוגברת לזיהומים ולדימום לא תקין.
תרופות ממשפחת נוגדי דלקת לא סטרואידיים, נוגדי קרישה: תרופות אלו עלולות להגביר את הסיכון לדימומים כאשר ניתנות עם נוגדי סרטן ציטוטוקסים
.
מעכבי
TNF-alpha:
שילוב בין מעכבי
TNF-alpha
לתרופות הגורמות לדיכוי מערכת החיסון המרכזית מעלה את הסבירות לזיהומים קשים ודורש מעקב רפואי קפדני.
חיסונים: אין לתת חיסונים חיים לחולים המקבלים תרופות נוגדות סרטן. תרופות אלו מחלישות את מערכת החיסון וייתכן זיהום לאחר חיסון של נגיף חי
.
השפעת שימוש ממושך
הטיפול באזאציטידין מלווה בבדיקות שגרתיות של ספירת תאי דם, אלקטרוליטים, תפקודי כליות ותפקודי כבד.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/azathioprine/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אזאתיופרין שייך לקבוצת התרופות המדכאות את המערכת החיסונית. פעולה זו חשובה לאחר השתלת איברים, על-מנת שהמערכת החיסונית לא תדחה את האיבר המושתל.
אזאתיופרין משמש בעיקר לדיכוי מערכת החיסון לאחר השתלת כליה, ובדרך-כלל ניתן בשילוב עם טיפולים אחרים לדיכוי מערכת החיסון הכוללים קורטיקוסטרואידים, קרינה ותרופות נוספות לדיכוי מערכת החיסון.
אזאתיופרין יעיל גם לטיפול ב
דלקת פרקים שגרונית
שאינה מגיבה לטיפולים אחרים, ובמחלות נוספות שבהן מערכת החיסון תוקפת את רקמות הגוף (אוטואימוניות) כגון:
זאבת
אדמנתית מערכתית (Systemic Lupus Erythematosus),
אנמיה המוליטית
, תרומבוציטופניה פורפורה ממקור בלתי ידוע (Idiopathic Thrombocytopenic Purpura), ו
פמפיגוס וולגריס
.
צילום: shutterstock
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
טבליות.
תדירות וזמן נטילה
פעם ביום.
טווח המינון
השתלת כליה: 2-5 מ"ג/ק"ג/ יום במשך 1-3 ימים לפני או החל מההשתלה, ואח"כ 1-2 מ"ג/ ק"ג/ יום.
דלקת פרקים שגרונית: מבוגרים: 1 מ"ג/ ק"ג/ יום למשך 6-8 שבועות; יש להגדיל ב 0.5 מ"ג/ ק"ג כל 4 שבועות עד לתגובה, או עד ל 2.5 מ"ג/ ק"ג/ יום.
תחילת ההשפעה
במתן דרך הפה- יתכן ויחלפו מספר שבועות עד שההשפעה תורגש במלואה.
משך ההשפעה
במתן דרך הפה- יתכן ויחלפו מספר שבועות עד שההשפעה תורגש במלואה.
מנה שנשכחה
יש לקחת מייד כשנזכרים. אם קרב הזמן לנטילת המנה הבאה, דלג על המנה שנשכחה, וקח את המנה הבאה כרגיל. אין לקחת מנה כפולה.
הפסקת התרופה
הפסקת התרופה תעשה אך ורק בהוראת הרופא.
מינון עודף
יש לדווח לרופא. סביר להניח שמנה עודפת מקרית לא תגרום בעיות.
סימנים למנת יתר: בחילה, הקאות ושלשול, ספירה נמוכה של תאי דם לבנים, זיהום לא מוסבר, כיב בגרון, דימום וחבלה.
אחסון
מתחת ל-25 מעלות צלזיוס.
אזהרות
תזונה
אין ליטול אזאתיופרין פחות משעה לפני או פחות משלוש שעות אחרי אוכל או שתיית חלב.
אלכוהול
מומלץ להגביל את כמות השתייה, אלכוהול עלול להגביר את תופעות הלוואי של תרופה זו.
נהיגה
לא ידועה השפעה על היכולת לנהוג.
הריון
יש להימנע מהריון בנטילת אזאתיופרין על ידי האשה או הגבר. במקרה הריון, יש להתייעץ עם הרופא ולשקול שימוש בהתבסס על הסיכונים והיתרונות של הטיפול.
הנקה
במהלך הטיפול מומלץ להימנע מהנקה, אלא אם היתרונות עולים על הסיכונים האפשריים- יש להתייעץ עם הרופא טרם ההנקה.
תינוקות וילדים
לא מומלץ בילדים מתחת לגיל 12, אלא בהמלצה רפואית.
ניתוח והרדמה כללית
יש לעדכן את הצוות המטפל טרם הניתוח, מאחר וחלק מהתרופות, הניתנות בניתוחים להרפיית שרירם יכולות להשפיע על פעילות התרופה.
דווח לרופא במקרה של
זיהום כלשהו
מחלת כליה
מחלת כבד
מחלת צהבת B בעבר
גידול
קבלת זריקות לתוך השריר
חיסונים אשר ניתנו לאחרונה, או חיסון עתידי
הריון
הנקה
סיכון ממנת יתר
בינוני
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
תופעת הלוואי השכיחה ביותר של תרופה זו היא רגישות מוגברת לזיהומים מכל הסוגים. רמה נמוכה של כמות תאי דם לבנים בבדיקות הדם, שעלולה לגרום לזיהום. יש לדווח לרופא על כל מחלה דמויית שפעת או זיהום מקומי. למשל: כאב גרון, כאב בפה, בעיות במערכת השתן, או זיהומים במערכת הנשימה.
גם בחילה היא תופעת לוואי שכיחה.
תופעות לוואי שאינן שכיחות: אנמיה, רמה נמוכה של כדוריות דם אדומות, דלקת בלבלב (פנקראטיטיס) העלולה לגרום לכאב חריף בבטן העליונה.
תופעות לוואי המחייבות הפסקת השימוש בתרופה ופניה מיידית לרופא:
תגובות אלרגיות (לא שכיח). סימנים אפשריים: עייפות כללית, סחרחורת, בחילה, הקאות, שלשול או כאב בטן, התנפחות. אדמומיות, נגעי עור או פריחה בעור, כאבי שרירים או מפרקים, הופעה פתאומית של צפצופים בעת נשימה, שיעול או קשיי נשימה. ובנוסף- דלקת ריאות (נדיר מאוד.
תופעות לוואי שכיחות מאוד: הפרעות דם ומח עצם, סימנים יכללו: חולשה, עייפות, חיוורון, הופעת חבלות בקלות, דימום בלתי רגיל או זיהומים.
כאשר התרופה משמשת לטיפול בשילוב עם מדכאי מערכת חיסון נוספים קיים סיכון למחלה נגיפית הפוגעת במח. הסימנים יכולים להיות: כאבי ראש, שינויים בהתנהגות, ליקוי בדיבור, ירידה ביכולות קוגניטיביות כגון זיכרון, ריכוז, וקבלת החלטות (נדיר מאוד).
בסימני הצהבה של העור ושל החלק הלבן של העין- ייתכן שמעיד על בעיה בכבד.(לא שכיח).
בשכיחות שטרם נקבעה, ייתכנו רגישות לאור השמש, התפתחות פריחה- בולטת אדומה, עם גושים כואבים למגע.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
אלופורינול, אוקסיפורינול, תיופורינול או מעכבי קסנטין אוקסידז אחרים כמו פבוקסוסטאט, המשמשים בעיקר לטיפול במחלת גאוט.
נוגדי קרישה כמו וורפרין או אסנוקומרול למניעה של קרישי דם.: אזתיופרין עלול להפחית יעילותו.
מומלץ להימנע משילוב עם תרופות להורדת לחץ דם ממשפחת חוסמי אנגיוטנסין (ACE) מחשש לאנמיה - סיכון ללויקופניה, ירידה במספר תאי דם לבנים, ורעילות למערכת הדם.
אמינוסליצילטים (סולפסלזין, מסלאמין): יש להיזהר מחשש לרעילות של אזתיופרין
סימטידין -טיפול בכיבים בקיבה ובעיות עיכול.
תרופות ציטוסטטיות, לטיפול בסוגי סרטן שונים.
טרימתופרים/סולפאמתוקסזול - אנטיביוטיקה לטיפול בזיהומים הנגרמים על ידי חיידקים.
אינפליקסימאב- משמש בעיקר לטיפול במחלות מעיים הנקראות קוליטיס כיבית או מחלת קרוהן.
מרפי שרירים כמו טובוקוררין, או סוקסינילכולין- המשמשים במהלך ניתוח.
השפעת שימוש ממושך
יש לבצע בדיקות דם סדירות לניטור תמונת הדם, וכן בדיקת אנזימי כבד.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/azelastine/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אזלאסטין היא תרופה
אנטיהיסטאמינית
. היא מונעת תגובה אלרגית באמצעות חסימת הקולטנים להיסטאמין בגוף, ומעכבת את שחרור ההיסטאמין מתאי פיטום. אזלאסטין משווקת כתרסיס לאף ומיועדת לטיפול בתסמינים הקשורים ל
דלקת אלרגית של האף
, כגון: נזלת, התעטשות והגירוי הנובעים מן האלרגיה. אזלאסטין משווקת גם כטיפות עיניים ומפחיתה את הגירוי האופייני לדלקת אלרגית של הלחמית. התרופה מפחיתה את העיטוש ואת הגירוי בעין או באף.
בשימוש בטיפות עיניים, יש להימנע ממגע עם עדשות מגע רכות. יש להסירן לפני השימוש ולהמתין לפחות 15 דקות עד החזרתן. התכשיר מכיל חומר משמר בנזלקוניום כלוריד, אשר ידוע כחומר שעלול להיספג ע"י עדשות מגע רכות ולשנות את צבען.
צילום: shutterstock
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
תרסיס לאף, טיפות עיניים.
תדירות וזמן נטילה
תרסיס לאף: פעמיים ביום. טיפות עיניים: 2-4 פעמים ביום.
טווח המינון
תרסיס לאף: לחיצה אחת לכל נחיר, פעמיים ביום. טיפות עיניים: טיפה אחת בכל עין, 2-4 פעמים ביום.
תחילת ההשפעה
תרסיס לאף: התרופה מגיעה לשיא השפעתה תוך 2-3 שעות. טיפות עיניים: תחילת ההשפעה תוך 3 דקות.
משך ההשפעה
תרסיס לאף: התרופה מגיעה לשיא השפעתה תוך 2-3 שעות. טיפות עיניים: תחילת ההשפעה תוך 3 דקות.
מנה שנשכחה
יש לקחת מייד כשנזכרים. אם קרב הזמן לנטילת המנה הבאה, דלג על המנה שנשכחה, וקח את המנה הבאה כרגיל. אין לקחת מנה כפולה.
הפסקת התרופה
ניתן להפסיק בבטחון כאשר אין יותר צורך בתרופה.
מינון עודף
סביר להניח שמנה עודפת לא תגרום בעיות מיוחדות. אך אם מבחינים בתסמינים מיוחדים, יש ליידע את הרופא.
אזהרות
תזונה
אין הגבלות.
אלכוהול
מומלץ להגביל את כמות השתייה, אלכוהול עלול להגביר את תופעות הלוואי של תרופה זו.
נהיגה
אין בעיות ידועות.
הריון
לא מומלץ. אזלסטין גורם לפגיעות מולדות בעוברים של חיות מעבדה. אין מידע לגבי השפעותיו בבני אדם. יש להיוועץ ברופא. (C)
הנקה
התרופה עוברת לחלב אם ועלולה להשפיע על התינוק. מומלץ להיוועץ ברופא.
תינוקות וילדים
לא קיים מידע לגבי בטיחות ויעילות השימוש בתכשיר בילדים ותינוקות מתחת לגיל 4.
קשישים
סבירות גבוהה יותר לתופעות לוואי. ייתכן שיהיה צורך בהפחתת המינון.
דווח לרופא במקרה של
הרכבת עדשות מגע
תגובות אלרגיות לכל תרופה שהיא
סיכון ממנת יתר
נמוך
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
גירוי מקומי, תחושת שריפה או עקצוץ, עייפות, חולשה, נמנום, כאבי ראש, טעם מר בפה.
בשכיחות נמוכה: כאב בעין, טשטוש ראיה, דלקת הלחמית, אסטמה, קשיי נשימה, דלקת בגרון.
בנזלקוניום כלוריד, החומר המשמר בטיפות העיניים, עלול לגרום לגירוי בעין, במיוחד במקרה של עין יבשה או הפרעה בקרנית (השכבה השקופה בקדמת העין). יש לפנות לרופא במקרה של תחושה חריגה בעין, צריבה או כאב בעין לאחר השימוש בתרופה.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
ללא תגובות משמעותיות.
טיפות עיניים/ משחות עיניים אחרות: יש לחכות 5-10 דקות בין שימוש בטיפות עיניים המכילות אזלאסטין לבין שימוש בטיפות/ משחות עיניים אחרות.
השפעת שימוש ממושך
יש לדווח לרופא המטפל אם לא חל שינוי במצבך תוך 2-3 ימים.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/azithromycin/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אזיתרומיצין הוא חומר פעיל הנמצא בתרופות אזניל, זטו, זיטרומקס, אזיתרומיצין-טבע וזימקס - אנטיביוטיקה מקבוצת מאקרולידים. אזיתרומיצין משבש ייצור של חלבונים מסוימים בחיידקים בלבד. אזיתרומיצין מיועד לטיפול בזיהומים שנגרמים על ידי חיידקים הרגישים לסוג זה של אנטיביוטיקה.
יעיל לטיפול ב:
אזיתרומיצין נועד לטפל במספר זיהומים חיידקיים, כגון דלקות של דרכי הנשימה (למשל דלקת הסימפונות
,
סינוזיטיס,
דלקת גרון
)
דלקת שקדים
,
דלקת אוזניים, זיהומי עור ורקמות רכות, אוזניים וזיהומים בדרכי המין הנגרמים על ידי
כלמידיה
.
הנחיות חשובות: עליכם לסיים את כל הטיפול באזיתרומיצין (אזניל, זטו) על פי הנחיות הרופא, גם אם התסמינים חלפו ואתם לא מרגישים חולים. קיצור משך הטיפול עלול לגרום להתפרצות חוזרת של הזיהום או להתפתחות עמידות לאנטיביוטיקה.
מתי אסור להשתמש בתרופה?
אין להשתמש באזיתרומיצין (אזניל, זטו) במקרים הבאים:
· רגישות לחומר הפעיל, לאריתרומיצין או לכל אחד מהמרכיבים הנוספים אשר מכילה התרופה.
· רגישות לסוגים אחרים של אנטיביוטיקה מקבוצות המקרולידים או הקטולידים.
· אם אתם מקבלים טיפול בתרופות ממשפחת הארגוט (כגון: תרופות לטיפול ב
מיגרנה
).
· אם אובחנו אצלכם חוסר סבילות לפרוקטוז, תת ספיגה של גלוקוז-גלקטוז או חסר בסוכראז-איזומלטאז.
צילום: Shutterstock
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
טבליות מצופות, כמוסות, תרחיף (מכיל סוכר), עירוי.
אין ללעוס, לכתוש או לחצות. אין לפתוח את הכמוסות.
תדירות וזמן נטילה
פעם אחת ביום.
התרחיף - יש לנער היטב את לפני השימוש.
כמוסות - יש ליטול לפחות שעה לפני האוכל או שעתיים אחריו. תרחיף - יש ליטול עם או ללא אוכל.
טווח המינון
לרוב הזיהומים: 500 מ"ג ביום למשך 3 ימים או 500 מ"ג ביום הראשון ולאחר מכן 250 מ"ג ביום במשך 4 ימים נוספים. המינון בטיפול בזיהום דרכי המין עקב כלמידיה הוא 1 גרם בבת אחת ובזיהום בדרכי המין עקב זיבה הוא 2 גרם בבת אחת.
כמוסות: אין לתת כמוסה לילדים השוקלים פחות מ- 45 ק"ג.
התרופה ניתנת במנה חד פעמית למשך 3 ימים: ילדים מעל גיל 6 חודשים: 10 מ"ג/ק"ג פעם ביום ילדים במשקל 25-15 ק"ג: 200 מ"ג פעם ביום (5 מ"ל תרחיף). תרחיף: יש להקפיד על מדידת המנה בכפית המדידה או במזרק. לילדים השוקלים מתחת ל- 15 ק"ג, יש למדוד את התרחיף במזרק.
תחילת ההשפעה
תוך 2-3 שעות. ייתכן שיחלפו כמה ימים עד שניתן יהיה להרגיש את ההשפעה במלואה.
משך ההשפעה
תוך 2-3 שעות. ייתכן שיחלפו כמה ימים עד שניתן יהיה להרגיש את ההשפעה במלואה.
מנה שנשכחה
יש לקחת מייד כשנזכרים. אין לקחת מנה כפולה
.
אם הגיע הזמן למנה הבאה, יש לדלג על המנה שנשכחה וליטול את המנה הבאה כרגיל.
הפסקת התרופה
יש להשלים את הטיפול במלואו, גם אם חל שיפור בהרגשה. הזיהום המקורי עלול עדיין להיות קיים, והתסמינים עלולים לחזור אם מפסיקים את הטיפול מוקדם מדי.
מינון עודף
מנה עודפת מקרית אינה צריכה להדאיג. אך אם מבחינים בתסמינים מיוחדים או אם נלקחה מנה עודפת גדולה, יש ליידע את הרופא.
אחסון
לשמור במיכל סגור במקום קריר ויבש, הרחק מהישג ידם של ילדים.
עד 25 מעלות צלזיוס.
אזהרות
תזונה
מכיוון שמזון עשוי לפגוע בספיגת התרופה, מומלץ ליטול את הכמוסות שעה לפני או שעתיים אחרי האוכל. התרחיף, ניתן ליטול עם או בלי ארוחה.
אלכוהול
מומלץ להגביל את כמות השתייה, אלכוהול עלול להגביר את תופעות הלוואי של תרופה זו.
נהיגה
לא צפויה השפעה.
הריון
אין להשתמש בהריון מבלי להיוועץ ברופא. גם אם את מתכננת הריון
הנקה
יש להיוועץ ברופא לפני השימוש. במקרה שימוש בהנקה- יש לשים לב לשלשולים, הקאות, פריחה אצל התינוק היונק.
תינוקות וילדים
תרופה זו אינה מיועדת בדרך-כלל לתינוקות מתחת לגיל 6 חודשים.
קשישים
סבירות גבוהה יותר לתופעות לוואי. ייתכן שיהיה צורך בהפחתת המינון.
דווח לרופא במקרה של
מחלת כבד
מחלת כליה
צריכת אלכוהול
נטילת תרופות אחרות
היפוקלמיה
היפרקלמיה
הפרעות בדופק, אי סדירות
הפרעות בתרשים א.ק.ג
מחלת לב
סוכרת
הריון או תכנונו
הנקה או תכנונה
סיכון ממנת יתר
נמוך
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
תופעות לוואי שכיחות:
צואה רכה או שלשול, בחילה ו/או הקאות, כאב בטן, התכווצויות בבטן, הפרעות עיכול,
נפיחות, דיספפסיה, כאב ראש, סחרחורת, חולשה כללית, עייפות, חוסר
תאבון, ירידה בתחושה, שינויים בראיה, אובדן שמיעה, גרד, פריחה
, כאב פרקים,
דלקת בנרתיק
.
תופעות לוואי נוספות : כאב בחזה ,פעימות לב מהירות ,נפיחנות, צואה שחורה, צהבת, דלקת בכליות ,זיהום פטרייתי, סחרחורות, ורטיגו, ישנוניות, עייפות, גרד, רגישות לאור ,נפיחות תת עורית , עצירות, אנורקסיה ,דלקת של המעי הדק, דלקת בקיבה, אנמיה, ירידה במספר תאי דם לבנים (לויקוציטים) בדם, אי שקט , עצבנות, נדודי שינה, חום, בצקת בפנים, תחושת חולי כללית, כאב, שיעול, דלקת גרון ,נזלת, אקזמה, הזעה, דלקת בעין .
במקרים נדירים יתכנו גם:
סחרור, חרדה, שינויים באק"ג (הארכת זמן QT), הפרעת קצב
חדרית (טורסה דה פואה).
יש להפסיק את השימוש ולפנות מיד לרופא במקרה של:
תגובה אלרגית חמורה (הכוללת
פריחה
, בצקת בפנים או בגפיים, כאב בחזה,
תגובות עוריות), קשיי נשימה או בליעה.
יש לפנות מיד לרופא במקרה של:
דפיקות לב, קצב לב מהיר, אי נוחות בחזה, דופק לא סדיר, שינויים בקצב הלב- שינויים חמורים עלולים להיות מסכני חיים, שינויים בספירת הדם, שינויים בתפקודי כבד, דלקת בכבד, צהבת, שלשול חריף, דלקת בלבלב, דלקת בכליות (נדיר).
יש ליידע רופא אם אתה משתמש בתרופות הבאות: דיגוקסין, נוגדי חומצה המכילים אלומיניום או מגנזיום, נוגדי קרישה, טיפול באיידס, פניטואין.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
שילוב של אזיתרומיצין עם תרופות הבאות עלול לגרור תגובות בין תרופתיות:
דיגוקסין (יש להיות במעקב במהלך ולאחר הפסקת הטיפול האנטיביוטי) - מכיוון שהשילוב מעלה את רמת דיגוקסין בדם.
תכשירים נוגדי חומצה - מכיוון שהשילוב משפיע על רמת אזיתרומיצין בדם.
ציקלוספורין (לדיכוי מערכת החיסון) - מכיוון שהשילוב מעלה את רמת ציקלוספורין בדם ולכן יש להיות במעקב.
תכשירים נוגדי קרישה מסוג קומרין (וורפרין) - יש לעקוב אחרי מדדי קרישה.
סטטינים (תרופות להורדת כולסטרול) - מכיוון שהשילוב עלול לגרום לעליה בתופעות לוואי של הסטטינים.
תרופות לטיפול באיידס: זידובודין - השילוב מעלה את רמת זידובודין בדם; נלפינאביר - שהשילוב מעלה את רמת אזיתרומיצין בדם.
אין להשתמש ביחד עם נגזרות של ארגוט (כגון: תרופות לטיפול במיגרנה) מחשש להרעלת ארגוט.
ריפאבוטין (אנטיביוטיקה לטיפול בשחפת) - עלייה בסיכון לנויטרופניה.
תאופילין (לאסתמה) - מכיוון שהשילוב מעלה את רמת תאופילין בדם.
קולכיצין.
פניטואין.
יש לחכות פרק זמן של שעתיים לפחות בין נטילת התרופה לבין נטילת סותרי חומצה. המכילים אלומיניום או מגנזיום.
השפעת שימוש ממושך
בדרך כלל ניתנת תרופה זו למספר ימים בלבד. לא ידועה ההשפעה באנשים הנוטלים תרופה זו לתקופה ממושכת
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/azothemia/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אזותמיה היא הצטברות של חומרי פירוק חנקניים בדם הנגרמת בדרך כלל עקב אי-ספיקה בכליות. אפשר לסווג את האזותמיה לשני סוגים: קדם-כלייתית (Pre renal) ובתר-כלייתית (Postrenal). האזותמיה הקדם-כלייתית נגרמת על ידי ירידה באספקת דם לכליה מסיבות שונות כגון צחיחות, איבוד דם. כאשר נפח או לחץ זרם הדם לכליה פוחת, הסינון בפקעיות הכליה יורד באופן חד ונוצר מעט שתן. כתוצאה מכך מצטברים חומרי פסולת בדם בכללם חומרים חנקניים (אוריאה) כתוצר פירוק של חלבונים.
ערכי השינן (האוריאה) עולים מהר יותר בדם מאשר ערכי הקריאטנין באזותמיה על רקע פגיעה באספקת הדם לכליה, כי יש הבדל בגודל המולקולות בין שני החומרים. מולקולת השינן קטנה יותר. כאשר חומרים אלה (אוריאה) מצטברים בכמות גבוהה בדם הם עלולים להיות רעילים לגוף ואף להזיק לרקמות ולתפקוד האדם.
אזותמיה על רקע פגיעה באספקת הדם לכליה, צורה של אי-ספיקה חדה בכליות היא הסיבה לאזותמיה.
גורמי הסיכון להתפתחות אזותמיה מסוג זה הם: איבוד של נפח הדם, צחיחות, הקאות, שלשול, כוויות ו/או מצבים שבהם הלב אינו יכול לדחוס את הדם כגון אלח דם, אי-ספיקה בלב.
אזותמיה כתוצאה מפגיעה בניקוז מהכליה: תוצאה של תהליכים הנגרמים לאחר היווצרות השתן בכליה, בעת שקיימת חסימה בהפרשתו בדרכי השתן. במצב זה מצטברים בגוף חנקנים רעילים שאינם מופרשים עם השתן. הסיבות לכך הם מומים של חסימה דו-צדדית בדרכי השתן והפרעה בתפקוד של שלפוחית השתן אשר אינה מתרוקנת.
ד"ר מלי אהלי |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/baloxavir-xofluza/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
בלוקסאוויר היא תרופה אנטי-ויראלית הפועלת כנגד וירוס השפעת. היא מעכבת את האנזים אנדונוקלאז, הנדרש לצורך שכפול ה
וירוס
, ובכך מונעת את שכפולו ומשמשת לטיפול בשפעת.
Subbotina Anna | Shutterstock
הטיפול בתרופה מיועד לשפעת חריפה, ללא סיבוכים, למטופלים שחוו תסמיני שפעת למשך פחות מ-48 שעות. היא לא נועדה למניע או טיפול במחלה שנגרמה על-ידי זיהומים אחרים מאשר וירוס השפעת, ולא מונעת זיהומים חיידקיים אשר עלולים להיות נלווים לוירוס השפעת.
וירוסי השפעת משתנים לאורך זמן ולכן גורמים כגון סוג ותת-סוג הווירוס, הופעת עמידות או שינויים באגרסיביות הווירוס עלולים להפחית את הערך הקליני של תרופות אנטי-ויראליות. יש להתחשב במידע על דפוס רגישות התרופה לזני השפעת העונתיים בהחלטה האם להשתמש בתרופה זו.
יעיל לטיפול ב
: שפעת חריפה ללא סיבוכים.
הנחיות חשובות:
התרופה מיועדת לילדים ולמבוגרים מעל גיל 12 שנים.
מתי אסור להשתמש בתרופה:
במקרה רגישות, אלרגיה, לחומר הפעיל או למרכיבי התרופה האחרים.
פרמקוקינטיקה
: קישור לחלבונים-כ-93%, ברובו מופרש בצואה, זמן מחצית חיים כ-79 שעות.
דגשים למשתמש:
• התרופה אינה אפקטיבית בטיפולים בזיהומים אחרים למעט
שפעת
. זיהומים אחרים עלולים להידמות לתסמיני שפעת או להופיע בשילוב עם שפעת וידרשו סוג אחר של טיפול. יש לפנות לרופא בכל החמרה/ היעדר שיפור/ תסמינים חדשים במהלך הטיפול או אחריו.
• יש לעדכן צוות רפואי באשר לטיפול זה, טרם קבלת חיסון חי מוחלש.
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
טבליות מצופות, לבליעה. אין מידע לגבי כתישה/חצייה/לעיסה. המינון הוא יחיד וחד פעמי.
תדירות וזמן נטילה
התחלת הטיפול תיעשה תוך 48 שעות מהופעת התסמינים. יש ליטול את התרופה בבליעה - שני כדורים במנה אחת.
טווח המינון
המינון ואופן הטיפול ייקבעו על ידי הרופא בלבד.
מינון מקובל, מעל גיל 12: מתן חד פעמי של 40 מ"ג, עבור משקל גוף 40-80 ק"ג.
מתן חד פעמי של 80 מ"ג, עבור משקל גוף מעל 80 ק"ג.
תחילת ההשפעה
.
משך ההשפעה
.
מנה שנשכחה
לא רלוונטי.
הפסקת התרופה
הטיפול הוא במתן חד פעמי.
מינון עודף
בנטילת מינון עודף או במקרה בליעה על ידי ילד, יש לפנות לרופא/ לחדר מיון בצירוף האריזה.
אחסון
מתחת ל-30 מעלות צלזיוס. מוגן מלחות.
אזהרות
תזונה
התרופה יכולה להילקח עם או ללא מזון. יש להימנע מנטילת התרופה יחד עם מוצרי חלב ומשקאות מועשרים בסידן.
אלכוהול
לא צפויה השפעה על פעילות התרופה.
נהיגה
אין השפעות ידועות על היכולת לנהוג.
הריון
לא ידוע אם התרופה מזיקה לעובר. יש להתייעץ עם הרופא.
הנקה
לא ידוע אם התרופה עוברת לחלב אם. יש להתייעץ עם הרופא.
תינוקות וילדים
לא מומלץ בילדים מתחת לגיל 12.
דווח לרופא במקרה של
אלרגיה
סיכון ממנת יתר
אין נתונים
סיכון מפיתוח תלות
אין נתונים
תופעות לוואי
תופעות לוואי: שלשול, ברונכיטיס, בחילה, סינוסיטיס, כאב ראש
במקרה של תופעות לוואי הבאות יש להפסיק נטילת התרופה: הטיפול הינו חד פעמי.
חלק מתופעות הלוואי של תרופה זו דורשות פנייה מיידית לרופא: רגישות יתר (אלרגיה) לתרופה, סימנים אפשריים כוללים קשיי נשימה, פריחה בעור, סרפדת או שלפוחיות בעור, נפיחות בפנים, בגרון או בפה, סחרחורת או תחושת סחרור.
לאחר שיווקה של התרופה, במהלך השימוש בה, זוהו מספר תופעות לוואי: תגובות מערכת החיסון: רגישות יתר, נפיחות, בפנים, בלשון, בעפעפיים, בשפתיים, תגובות אנפיליקטיות. תופעות עוריות ותת עוריות, תופעות של מערכת העיכול, תופעות פסיכיאטריות: תזזיתיות, התנהגות חריגה, הזיות.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
יש לעדכן רופא/רוקח באשר לנטילת תרופות אחרות, כולל תרופות ללא מרשם וכן תוספי תזונה. בייחוד עבור:
חומרים משלשלים מסוימים, נוגדי חומצה ותוספי תזונה כגון סידן, ברזל, מגנזיום, סלניום, אבץ.
יש להיוועץ ברופא לפני נטילת חיסון חי מוחלש לאחר נטילת תרופה זו.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/becaplermin/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
בקאפלרמין הינו תכשיר הניתן ע"י מרשם רופא לריפוי כיבים נוירופטים ברגליים או בכפות הרגליים, שנגרמו בעקבות מחלת הסוכרת ועלולים להתפתח לנמק. הוא מבוסס על הנדסה גנטית ומכיל גורמי צמיחה שמסייעים לעידוד צמיחת רקמה חדשה מעל הכיב הכרוני וגורמים לסגירתו. הטיפול בתכשיר איננו מיועד לטיפול בכיבים אשר נסגרים מעצמם. בקאפלרמין נכלל בסל הבריאות עבור חולי סוכרת בלבד והוא ניתן בשילוב עם חבישה נאותה לזירוז ריפוי הכיבים. ממחקר שנעשה נמצא שקיימת עלייה של פי 5 בסיכון להופעת מחלת הסרטן במטופלים שהשתמשו ב-3 שפורפרות רגרנקס או יותר. על כן ההמלצה היא לשקול טיפול בתכשיר רק במקרים בהם צפויה לדעת המטפל הטבה גדולה יותר מהשימוש בתרופה בהשוואה לסיכון.
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
ג'ל.
תדירות וזמן נטילה
פעם ביום, למשך 12 שעות.
טווח המינון
יש למרוח הג'ל פעם ביום ולהשאיר את הג'ל על הפצע ל-12 שעות. כמות הג'ל הנמרחת משתנה בהתאם לגודל הפצע.
תחילת ההשפעה
ייתכנו מספר שבועות עד לקבלת הטבה במצב הפצע. במידה ואין שיפור חלקי במצב הפצע לאחר 10 שבועות או שיפור משמעותי לאחר כ-20 שבועות של טיפול, יש להיוועץ ברופא לגבי המשך הטיפול.
משך ההשפעה
ייתכנו מספר שבועות עד לקבלת הטבה במצב הפצע. במידה ואין שיפור חלקי במצב הפצע לאחר 10 שבועות או שיפור משמעותי לאחר כ-20 שבועות של טיפול, יש להיוועץ ברופא לגבי המשך הטיפול.
מנה שנשכחה
במקרה ונשכחה מנה יש לקחתה מייד כשנזכרים אלא אם הגיע הזמן למנה הבאה ואז יש לדלג על זו שנשכחה ולהמשיך כרגיל.
הפסקת התרופה
אין להפסיק הטיפול בתכשיר מבלי להיוועץ ברופא.
מינון עודף
במקרה של מינון עודף (במריחה על הפצע) לא סביר שיקרו תופעות מסכנות חיים.
אחסון
במקרר, בטמפרטורה בין 2 ל - 8 מעלות צלסיוס. אין להקפיא.
אזהרות
תזונה
אין הגבלות.
אלכוהול
מומלץ להגביל את כמות השתייה, אלכוהול עלול להגביר את תופעות הלוואי של תרופה זו.
נהיגה
אין בעיות ידועות.
הריון
במבחנים בבע"ח נראו תופעות לא רצויות אך לא נבדקה ההשפעה בקרב נשים בהריון, השימוש לא מומלץ. יש לשקול תועלת מול סיכון. (C)
הנקה
התרופה עוברת לחלב אם ועלולה להשפיע על התינוק. מומלץ להיוועץ ברופא.
תינוקות וילדים
תרופה זו אינה מיועדת לילדים מתחת לגיל 5.
קשישים
סבירות גבוהה יותר לתופעות לוואי. ייתכן שיהיה צורך בהפחתת המינון.
דווח לרופא במקרה של
אלרגיה
היסטוריה של סרטן
מחלת סרטן
הנקה
הריון
סיכון ממנת יתר
נמוך
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
אין דיווח לגבי תופעות לוואי שכיחות. במקרים נדירים ייתכנו תופעות חמורות כגון תגובה אלרגית, המתבטאת בפריחה, גירוד, קשיי נשימה ולחץ בחזה. כמו כן ייתכנו גירוי, זיהום וכאב באיזור הפצע המטופל.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
לא ידוע.
השפעת שימוש ממושך
קיימים מחקרים המצביעים על כך ששימוש ממושך בתכשיר מעלה את הסיכון להופעת מחלת הסרטן. על כן ההמלצה היא לשקול טיפול בתכשיר רק במקרים בהם צפויה לדעת המטפל הטבה גדולה יותר מהשימוש בתרופה בהשוואה לסיכון.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/beta-islets-cells-transplantation/
השתלת תאי בטא (Beta islets cells transplantation)
ערוץ הסוכרת
2 דקות קריאה
כללי
מאמרים
מיליוני אנשים בעולם לוקים ב
סוכרת מסוג 1
. שמירה על רמות גלוקוז תקינות בדם בעזרת טיפול ניכר באינסולין, מקטינה את הסיבוכים המישניים לסוכרת. עם זאת, איזון קפדני גורם לעיתים לאירועים של היפוגליקמיה.
תאי הבטא בלבלב שייכים למערכת ההפרשה הפנימית (האנדוקרינית). הם אחראים על ייצור והפרשת הורמון האינסולין בתגובה לעליית רמת הסוכר בדם במטרה להחדירו לתוך התאים.
השתלת לבלב מוצלחת מחליפה בדרך כלל את התלות באינסולין ממקור חוץ-גופי, שומרת על רמות גלוקוז תקינות בדם (גם בצום וגם לאחר ארוחות), ומונעת אירועים של היפוגליקמיה.
השתלת לבלב
נחשבת כיום לאפשרות מקובלת לטיפול במספר מצומצם של חולי סוכרת מסוג 1, ובעיקר בחולים שמחלתם מתקדמת (כגון מחלת כליה), או שלקו באי-יציבות מטבולית (לדוגמה חוסר מודעות להיפוגליקמיה). עדיין, בהשתלת הלבלב קשורים שיעורי תחלואה ותמותה משמעותיים, ולכן רוב חולי הסוכרת מסוג 1 אינם מועמדים מתאימים להשתלת לבלב. נדרשת, אם כן, חלופה להשתלת לבלב הכרוכה בשיעור נמוך יותר של תחלואה או תמותה. השתלת איי לנגרהנס מהווה פתרון חלקי לסוגיה זו.
עד כה הושתלו לבלבים שלמים בלמעלה מ-20,000 איש ואיי לבלב ב-1,000 איש בקירוב. השיפור בשיטות למניעת דחיית השתל הביא להפחתה של שיעורי הדחייה של לבלב שלם לכדי 20%-10%, ושל איי הלבלב לכ-50%. לשם השתלת איי לבלב יש צורך על פי רוב בשתי השתלות, משני לבלבים, בזמנים שונים, על מנת לרפא לחלוטין את מחלת הסוכרת.
כדי לאפשר את השתלת איי הלנגרהנס לרוב חולי הסוכרת, נדרשים הן מקורות גדולים של איי לנגרהנס והן גישות מדכאות חיסון, פחות רעילות.
לאור המחסור באיברים המיועדים להשתלה בהשוואה להיארעות הסוכרת, דרוש מקור בלתי מוגבל של איי לנגרהנס. פתרון אפשרי הוא יצירת תאי בטא אנושיים מתאי אב, או השתלת תאי בטא שמקורם בבעלי חיים. השתלות אלו מחייבות פרוטוקולים ייחודיים כדי להשיג סבילות לרקמות זרות.
לחלופין, בעזרת טכנולוגיות חדישות, ניתן יהיה ליישם שיטות בלתי רעילות כגון החזרת גנים מעודדים, הפרשת אינסולין לתאי כבד, או פיתוח מחשבים זעירים עם חיישנים בתוך משאבות אינסולין אשר יבדקו רמת סוכר בזמן אמת (בכל דקה), ויספקו הפרשת אינסולין כדי לשמור על רמות גלוקוז תקינות בדם. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/bibliotherapy/
2 דקות קריאה
האדם הקדמון נהג לצייר על קירות המערות על מנת לסמל אובייקטים. במאה הרביעית לפני הספירה התפתח הכתב הראשון שהתבסס על סמלים ולא על ציורים. כיום, יודעים מרבית בני האדם קרוא וכתוב ויכולת זו נחשבת בסיסית והכרחית בחברה המערבית.
ביבליותרפיה היא תהליך דינאמי היוצר אינטראקציה בין האישיות של הקורא לבין הספרות, בליווי של מטפל, ובמילים אחרות, זהו טיפול באמצעות טקסטים ספרותיים. הביבליותרפיה התפתחה בשנות ה-20, אך בתחילה היתה נפוצה יותר בקרב ספרנים מאשר בקרב מטפלים מקצועיים. כיום, ביבליותרפיה משמשת יועצים חינוכיים,
עובדים סוציאליים
, מורים, ספרנים ועובדי בריאות הנפש.
מהי ביבליותרפיה?
הביבליותרפיה היא שיטת טיפול באמצעות טקסטים ספרותיים ומתבצעת בעזרת קריאה ו/או כתיבה. דרך הסיפורים יכול המטופל לספר את סיפורו האישי, לחקור יחד עם המטפל את רגשותיו ולהביאם למודעות. הדגש אינו על התבטאות בכתב אלא על התהליך שעובר האדם בעת הכתיבה, ולכן אין כל צורך בכישרון או בידע.
בעזרת הטיפול ניתן להגיע ל
מודעות עצמית
, להבנה ולאמפתיה כלפי האחר, לבגרות רגשית ולהערכה עצמית גבוהה יותר. בנוסף ניתן לשפר את כישורי ההתמודדות עם בעיות ולהפחית רגשות שלילים כמו
חרדה
,
לחץ
ובדידות. הטיפול יכול להיות קבוצתי, מה שמאפשר לקבל פידבק מאחרים, ללמוד על יחסים בין-אישיים ולשמוע נקודות מבט שונות.
ביבליותרפיה יכולה להיות עם אוריינטציה פסיכודינמית או קוגניטיבית-התנהגותית: טיפול ביבליותרפי פסיכודינמי מתבסס על ספרות בדיונית, המאפשרת הזדהות וביטוי של רגשות המאפשרים חקירה של העצמי. הטיפול הביבליותרפי הקוגניטיבי-התנהגותי מתבסס על ספרי הדרכה לא בדיוניים המאפשרים הבנה של התנהגות האדם ותורמים למודעות אינטלקטואלית של האדם כלפי עצמו.
מהו תפקיד המטפל?
המטופל עובר תהליך משמעותי בטיפול וזקוק להדרכת המטפל בשלב האינטראקציה עם הטקסט וכן בעיבוד התכנים שעלו.
הבחירה של החומרים הספרותיים בטיפול חשובה ועל המטפלים להתייחס לגורמים רבים כגון ההקשר של הטיפול, צרכי המטופל, השלב ההתפתחותי בו נמצא המטופל, השלב בטיפול ועוד.
למי מיועד הטיפול?
ביבליותרפיה מתאימה לכל גיל וניתן לטפל בעזרתה בבעיות שונות (כגון סיוטים, אגרסיביות,
התמכרויות
,
הפרעה אובססיבית קומפולסיבית
,
דיכאון
ועוד) וכן במצבי חיים שונים (כגון גירושין, אימוץ, אובדן, הזנחה והתעללות בילדים ועוד). |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/biliary-atresia/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
מום מלידה המופיע באחת מכל 10,000 לידות חי ויותר בבנות.
זוהי הסיבה השכיחה ביותר לצהבת (מסוג ישיר) שמתמידה בשלושת החודשים הראשונים לחיים.
במום זה דרכי המרה בכבד ומחוצה לו נסגרות והולכות והמרה המיוצרת בכבד אינה מופרשת אל מערכת העיכול. המום הוא כנראה תוצאה של תהליך דלקתי שמתחיל בחיים העובריים ונמשך גם לאחר הלידה. קיימת עדות מסוימת לגורם נגיפי (Reovirus type 3 or rotavirus).
ב-20% מהתינוקות קיימים מומים נוספים שחלקם ניתן לאבחון טרום-לידתי. אולם, ברוב המכריע של המקרים, איטמות דרכי המרה לא ניתנת לאבחון טרום-לידתי.
ללא טיפול, התינוק הפגוע יימצא עם צהבת מתמשכת, צואה לבנה, כבד קשה במישוש ובהמשך הגדלה של הטחול. הכבד נהרס בהמשך התהליך ומגיע עד למצב של צמקת הכבד ("צירוזיס").
בסוף התהליך, הכבד אינו מתפקד. ללא השתלת כבד, המוות ודאי.
תינוק שבו מתמידה הצהבת ה"רגילה" חייב לעבור בירור מיידי לסיבת התמדתה.
לאחר שלילה של סיבות אחרות כזיהום נגיפי, חייב התינוק להיבדק בבדיקות מכוונות, הכוללות: בדיקת על-שמע של הכבד ודרכי המרה, סריקת הכבד בעזרת חומר רדיואקטיבי, ביופסיית כבד וכן הדגמה אנדוסקופית של דרכי המרה (ERCP).
פרופ' רפאל יודסין
טיפולים ותרופות
הטיפול באיטמות דרכי המרה, הוא בניתוח שנקרא ע"ש קסאי (Kasai’s operation). בניתוח מורכב זה, מוודאים את האבחנה בצילום דרכי המרה דרך כיס המרה (שלרוב קיים) ולאחר מכן מחברים לולאת מעי לאזור בכבד שבו מקווים שקיימים עדיין צינורות מרה מיקרוסקופיים שיאפשרו את זרימת המרה מהכבד לדרכי העיכול. הצלחת הניתוח תלויה בגיל התינוק בעת הניתוח, אם הניתוח מבוצע לאחר גיל שמונה שבועות - התוצאה פחות טובה. לאחר הניתוח, התינוק נמצא במעקב מתמיד תוך טיפול מיידי בכל זיהום במערכת המרה וקבלת מזון מיוחד. תוצאות ניתוח שנעשה לפני גיל שמונה שבועות תלויות בהמשך התהליך הדלקתי בדרכי המרה, תהליך היכול להימשך גם לאחר ניתוח מוצלח. ב-75% מהתינוקות שנותחו בזמן, תושג הפרשת מרה למעי, אך בחלק משמעותי מהתינוקות יחייב התהליך הדלקתי המתמשך בכבד, השתלת כבד בהמשך החיים. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/biofeedback/
ביופידבק (Biofeedback)
ערוץ האורולוגיה
3 דקות קריאה
ביופידבק היא שיטת טיפול בה מלמדים את האדם לשלוט בתפקודי הגוף השונים שלו, כמו למשל בקצב הלב או הנשימה. במהלך הטיפול, המטופל מחובר לאלקטרודות שמספקות מידע בנוגע לתפקודי הגוף. הניטור של תפקודי הגוף עוזר למטופל לעשות שינויים קלים כמו הרפיית שרירים מסוימים במטרה להפחית כאב.
השיטה מתבססת על משוב מיידי המגיע מהגוף בתגובה לשיטות הרגעה עצמית שהמטופל מבצע. מטרת השיטה היא לאפשר למטופל לשלוט בגוף כדי לשפר מצבים בריאותיים או תפקודים גופניים.
קיימות שיטות שונות לניטור מדדי הגוף וכל אחת מהן מתאימה למצבים בריאותיים שונים ומטרות שונות.
• גלי מוח – בשיטה זו משתמשים בסנסורים שבודקים את גלי המוח על-ידי הצמדתם לקרקפת (אא"ג, EEG) .
• נשימה – בשיטה זו משתמשים בחגורות המונחות מסביב לבטן והחזה של המטופל והן מנטרות את קצב ודפוס הנשימה.
• קצב לב – בשיטה זו משתמשים בסנסורים המונחים על האצבע או האוזן ותפקידם לזהות שינויים בנפח הדם, או בסנסורים המונחים על החזה, הבטן או בחלק התחתון של היד למדידת ECG, אשר בודק את קצב הלב של המטופל והשינויים בו.
• התכווצויות שרירים – בשיטה זו משתמשים בסנסורים הנמצאים על שרירי השלד עם EMG המודד את הפעילות החשמלית שמובילה להתכווצות השרירים.
• פעילות של בלוטות זיעה – בשיטה זו משתמשים בסנסורים נמצאים מסביב לאצבעות, על כף היד או על הזרוע עם EDG המודד את הפעילות של בלוטות זיעה ואת כמות הזיעה שיש על העור.
• טמפרטורה – בשיטה זו הסנסורים מחוברים אל אצבעות או כפות הרגליים ומודדים את זרם הדם שמגיע אל העור. מכיוון שטמפ' הגוף עשויה לרדת במצבי לחץ, קריאה של חום נמוך יכולה להעיד על הצורך להתחיל לבצע שיטות להרגעה.
מתי מתבצע
טיפול ביופידבק, הנקרא גם אימון ביופידבק, יכול לטפל בבעיות גופניות ונפשיות רבות, בהן:
•
חרדה
ומתח.
•
אסתמה
.
•
הפרעות קשב וריכוז והיפראקטיביות
.
• תופעות לוואי של כימותרפיה.
• כאבים כרוניים.
•
עצירות
או בריחת צואה.
•
פיברומיאלגיה
.
•
כאבי ראש
.
• לחץ דם גבוה.
• תסמונת המעי הרגיז.
• מחלת Raynaud's.
• טנטונים באוזניים.
• שבץ.
• מחלות במפרקי הלסת.
• בריחת שתן.
ניתן להפנות לטיפול ביופידבק ילדים מגיל 8 ומעלה לטיפול בחרדות, הפרעות לימוד, הפרעות אכילה, הפרעות קשב וריכוז, חרדה ממבחנים ועוד.
מדובר בשיטה עם יתרונות מכיוון שהיא לא פולשנית, היא עשויה להפחית את הצורך בטיפול תרופתי או להגביר פעילות חיובית של תרופות, והיא עשויה לעזור למטופלים להרגיש שיש להם יותר שליטה על הבריאות שלהם.
הכנות לטיפול
אין צורך בהכנה מיוחדת לקראת הטיפול. במפגש הראשון עם המטפל תישאלו שאלות בנוגע למצבכם הבריאותי, לסימפטומים המפריעים לכם ולתרופות שאתם נוטלים. במפגש זה המטפל ידון אתכם ביעילות האפשרית של הטיפול ויסביר לכם למה לצפות.
בזמן הטיפול
במהלך הטיפול יחוברו לאזורים שונים בגופכם אלקטרודות וסנסורים במטרה לנטר תפקודים שונים של הגוף. מדדי הגוף המנוטרים מתורגמים למידע ולשינויים המופיעים במוניטור כמו צפצופים או הבזקי אור. בעזרת השינויים שתראו במדדי הגוף תוכלו לשלוט בתגובות הגופניות שלכם ע"י שינוי המחשבות, הרגשות או ההתנהגות ולצפות במוניטור בשינויים המתרחשים בגופכם.
לדוגמא, הביופידבק יכול להצביע על שרירים בהם יש מתח שגורם לכאבי ראש. בהמשך, המטרה היא ללמד את המטופל כיצד להרפות את אותם שרירים גם בבית.
טיפולי ביופידבק נמשכים בדרך כלל 30-60 דקות. מספר הטיפולים נקבע לפי הסיבה לטיפול ולפי מהירות הלמידה של המטופל. הטיפול אינו כואב.
אחרי הטיפול
בסוף כל טיפול המטפל יבדוק את ההתקדמות שלכם וייתן לכם תרגולים שניתן לבצע בבית. לאחר סיום מספר הטיפולים שנקבעו, ניתן לחזור לטיפול לפי הצורך. חשוב להמשיך להיות במעקב של הרופא על מנת לעזור בתכנון המשך הטיפול.
סיכונים
מדובר בטיפול בטוח מאוד יחסית, אך ישנם אנשים שהטיפול לא מתאים עבורם. המכשירים המשמשים לניטור במהלך הטיפול עשויים לא להתאים למטופלים עם מחלות עור או מחלות לב מסוימות ולכן חשוב להיוועץ עם רופא לפני הפניה לטיפול. בנוסף, הטיפול לא מתאים לאנשים עם בעיות שמיעה או קשיי תקשורת ולמטופלים הסובלים ממחלות נפשיות עם פסיכוזה פעילה.
תוצאות הטיפול
חלק מהאנשים עשויים להרגיש שיפור כבר לאחר הטיפול הראשון בזמן שמטופלים אחרים עשויים להרגיש שינוי רק לאחר מספר טיפולים. ההצלחה של הטיפול יכולה להתבטא בהרגשה טובה יותר, הפחתת כאבים או ירידה בצורך להשתמש בתרופות. המטרה בסופו של דבר היא לאפשר למטופל לבצע את הטכניקות שלמד באופן עצמאי. בכל אופן, במידה ואתם נוטלים תרופות, גם אם אתם חשים שיפור במצבכם הרפואי, יש להתייעץ עם הרופא לפני הפסקת הטיפול התרופתי שלכם. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/bipolar-disorder/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
הפרעה דו קוטבית, שנקראת גם מאניה דפרסיה, היא הפרעה נפשית שגורמת לשינויים קיצוניים במצב הרוח:
מן השיא אל התהום, ממרומי התשוקה והשיגעון אל תהומות ה
דיכאון
, מן הפזיזות אל האדישות. כאשר התנהגות שיגעונית קיצונית נמצאת בצידה האחד של ההפרעה, ודיכאון חמור נמצא בצידה השני
.
הפרעה דו קוטבית משתייכת לקבוצת
הפרעות מצב הרוח
המאופיינת בחוסר יציבות במצבי הרוח, מחלה אשר יכולה להיות רצינית, חמורה ולהוות גורם מגביל בחיי היום יום.
השינויים הקיצוניים במצבי הרוח במחלת מאניה דפרסיה יכולים להימשך שבועות ואף חודשים שלמים. הם גורמים להפרעה בניהול אורח חיים תקין אצל הסובלים ממנה, וכוללים גם את המשפחה ומעגל החברים הסובבים אותם
.
כיום, מחקרים רבים המבוצעים בעניין מצביעים על כך שהפרעת מאניה דפרסיה מביאה עימה מגוון רחב של תסמינים, וכי בני אדם רבים הסובלים ממנה אינם מאובחנים כיאות כתוצאה מכך. כאשר היא אינה מטופלת
,
הפרעת מאניה דיפרסיה מחמירה בדרך כלל, ושיעור המתאבדים כתוצאה מהפרעה דו קוטבית הוא גדול. אולם, עם קבלת טיפול נכון ויעיל, ניתן לנהל אורח חיים תקין, מהנה ופורה למרות הפרעה דו קוטבית
.
shutterstock
שכיחותה של הפרעה דו קוטבית
כאחד מכל 40 אנשים באוכלוסייה לוקה במהלך חייו בהפרעה בי-פולרית מסוג
I
וכאחד מכל 20 אנשים באוכלוסייה לוקה במהלך חייו בהפרעה בי-פולארית מסוג
II
. אחוז הנשים והגברים הלוקים בהפרעה בי-פולארית מסוג
I
זהה, אולם מבניהם הנשים יהיו אלו שיחוו יותר אפיזודות דיכאוניות ואילו הגברים יותר אפיזודות מאניות.
למרות שהפרעה דו קוטבית יכולה להופיע בכל גיל, בדרך כלל היא מאובחנת בשנות העשרה או בתחילת שנות ה-20. התסמינים יכולים להשתנות מאדם לאדם, והתסמינים עשויים להשתנות לאורך זמן
[1]
סימפטומים
רוב האנשים עוברים תקופות מאושרות יותר ופחות ושונים זה מזה בעוצמות רגשותיהם במהלך תקופות אלו. בדומה, הלוקים בהפרעה בי פולרית חשופים לטווח רגשות חיוביים ושליליים, ברם עוצמת הרגשות שלהם קיצונית בצורה שפוגעת בתפקודם והם חווים שינויים חדים במצב הרוח אשר אינם מושפעים מאירועים חיצוניים
.
ההתמודדות המסובכת עם מצבי הרוח הקיצוניים מביאה להתנהגויות קיצוניות שעשויות לגרום לפגיעה בקריירה, לקשיים ביצירת מערכות יחסים יציבות ולגירושין, לפגיעה במצב הכלכלי בעקבות חוסר שיפוט ובזבוז כספים, לשימוש לרעה באלכוהול וסמים ולהתאבדויות (עד 15% מהסובלים מההפרעה)
.
התסמינים של מאניה דיפרסיה מאופיינים בדרך כלל על ידי שינוי בדפוסי התנהגות כשא נמצאים בזמן הרגשת השיא (מאניה) או בזמן השפל (דיפרסיה). העוצמה של הסימנים המוקדמים והתסמינים יכולה לנוע ממתון מאוד לחמור ביותר. יכולות אף להיות תקופות בהן חייך לא מושפעים כלל מן ההפרעה
.
קיימת חלוקה לשלושה סוגים של מאניה דפרסיה
[2]
:
הפרעה דו קוטבית מסוג
I
:
מאובחנת כאשר אדם חווה אפיזודה מאנית/היפומאנית, שהתבטאה בעלייה קיצונית באנרגיה, במצב רוח עילאי או בעצבים וחוסר שקט. חלק מהאנשים עם הפרעה דו קוטבית
מסוג זה
חווים גם אפיזודות דיכאוניות, אך במקרים רבים יהיו תקופות של מצב רוח ניטרלי.
ישנה חשיבות רבה לשלול אפשרות שההפרעה נגרמת כתוצאה משימוש בחומרים, תרופות או מחלה גופנית, כמו גם מהפרעה נפשית אחרת כגון
הפרעה סכיזואפקטיבית
,
סכיזופרניה
וכו
'.
הפרעה דו קוטבית מסוג
II
:
אבחנה זו ניתנת כאשר אדם חווה לפחות אפיזודה אחת של דיכאון מג'ורי ולפחות אפיזודה מאנית/היפומאנית אחת. במקרים רבים אנשים חוזרים לתפקוד הרגיל שלהם בין אפיזודות. לרוב, הפניה הראשונה לטיפול תהיה כתוצאה מהאפיזודה הדיכאונית, שכן אפיזודות מאניות/היפומאניות לרוב מהנות ואף יכולות להגביר את יכולת הביצועים בעבודה או בלימודים.
הפרעה
ציקלותימית
: זוהי
צורה קלה יותר של הפרעה דו-קוטבית והיא כוללת שינויים רבים במצב הרוח (היפומאניה ודיכאון) המתרחשים לעתים קרובות. עם זאת, התסמינים פחות חמורים מהפרעה דו קוטבית
I
או
II
.
שלב השיא (מאניה) בהפרעה דו קוטבית
מאניה והיפומאניה הם שני סוגים נפרדים של אפיזודות, אך יש להם תסמינים דומים. ההבדל העיקרי הוא שמאניה חמורה יותר מהיפומאניה ועלולה לגרום לבעיות רציניות יותר בעבודה, בלימודים, בפעילויות חברתיות ובקשרים זוגיים. מאניה אף עלולה לעורר מצב פסיכוטי ולהוביל לאשפוז.
גם אפיזודה מאנית וגם היפומאנית כוללות שלושה או יותר מהתסמינים הבאים
[1]
:
תחושת שמחה עילאית (אופוריה)
אופטימיות קיצונית
עודף ביטחון עצמי
שיקול דעת לקוי
דיבור מהיר
מחשבות מתרוצצות
התנהגות תוקפנית
סערת רוחות
פעילות גופנית מוגברת
התנהגות בעלת אופי מסוכן
בולמוס הוצאת כספים
דחף מוגבר לביצועים והשגת יעדים
דחף מיני מוגבר
חוסר צורך בשינה
נטייה להסחת דעת בקלות
חוסר יכולת להתרכז
שימוש בחומרים ממכרים
קבלת החלטות לקויה, למשל השקעות כספיות מטופשות
שלב השפל (דיפרסיה) בהפרעה דו קוטבית
הסימנים והתסמינים של שלב השפל (הדיפרסיה) בהפרעה הדו קוטבית כולל לפחות 5 מהתסמינים הבאים
[1]
:
עצבות
חוסר תקווה וייאוש
מחשבות אובדניות או התנהגות אובדנית
הרגשת אשם
בעיות שינה
בעיות תיאבון וירידה במשקל
נדודי שינה
עייפות ואובדן אנרגיה
חוסר עניין בפעילויות יום יומיות
בעיות בריכוז
אי שקט ועצבנות
כאבים כרוניים ללא סיבה הנראית לעין
סוגים נוספים של תסמינים של מאניה דיפרסיה
בנוסף לכך, בני אדם מסוימים הסובלים מהפרעת מאניה דיפרסיה נוטים לחזרה במחזוריות מואצת יותר של ההפרעה הדו קוטבית. ההגדרה הזו מתאימה לארבע או יותר תנודות במצב הרוח על פני תקופה של שנים עשר חודשים. תנודות אלה במצב הרוח מתרחשים במהירות, לעיתים בפרק זמן של שעות בודדות. כאשר מדובר במצב מעורב של הפרעה דו קוטבית, התסמינים הן של המאניה והן של הדיכאון מתרחשים בו זמנית
.
התקפים חומרים במיוחד של מאניה דיפרסיה עלולים להוביל למצב של הפרעה נפשית כולל (פסיכוזה) או להביא עד כדי התנתקות מוחלטת מן המציאות. התסמינים של מאניה דיפרסיה נפשית כוללת עלולים לכלול בין השאר שמיעת קולות או ראיית דברים שאינם בנמצא (הזיות) ואמונה חזקה וממשית בדברים שאינם נכונים (אשליות)
.
אפיזודות של ההפרעה דו קוטבית
אפיזודה דיכאונית מז'ורית: מופיעים במשך למעלה משבועיים לפחות חמישה מהסימפטומים הבאים: מצב רוח מדוכא, חוסר עניין והנאה, שינויי בתיאבון ועלייה או ירידה בלתי מתוכננת במשקל
,
אינסומניה
(חוסר בשעות שינה) או
היפרסומניה
(עודף בשעות שינה), תנועתיות מוגברת או איטיות יתר שנראות כמעט בכל יום, עייפות וחוסר אנרגיה, תחושות של חוסר ערך עצמי או אשמה, קושיי בריכוז, מחשבות חוזרות ונשנות על מוות, על התאבדות, או ניסיון התאבדות
)
לקריאה מורחבת על דיכאון מז'ורי
(
.
אפיזודה
מאנית
:
מופיעים במשך למעלה משבוע לפחות שלושה מהסימפטומים הבאים: מצב הרוח מרומם או רוגזני, תחושת ערך עצמי מופרזת, מעט שעות שינה, דיבור רב ומהיר מהרגיל, 'מרוץ מחשבות' שבא לידי ביטוי בחשיבה מהירה מבדרך כלל, ליקויים בריכוז, אי שקט פסיכומוטורי, עיסוק רב ונמרץ ביוזמות לימודיות, עסקיות או מיניות והשתתפות מרובה בפעילויות מהנות בעלות פוטנציאל הרסני בעתיד (יחסי מין בלתי מוגנים, הימורים)
.
במצב מאני ניכר מאוד חוסר השיפוט אשר עשוי להגיע, לפעמים, עד למצב פסיכוטי
.
אפיזודה היפומאנית: מופיעים סימפטומים הדומים לסימפטומים מאניים אולם הם נמשכים זמן קצר יותר (כ-4 ימים) ועוצמתם פחותה, כך שהם אינם מביאים למצוקה, פגיעה תפקודית ניכרת או פסיכוזה
.
אפיזודה מעורבת (
MIXED
): למעלה משבוע בו כמעט בכל יום מתרחשים הן סימפטומים דיכאוניים והן סימפטומים מאניים שגורמים למצוקה ופגיעה תעסוקתית, חברתית וכו'.
למרות מצבי הרוח הקיצונים, אנשים עם הפרעה דו קוטבית לרוב אינם מזהים עד כמה חוסר היציבות הרגשית משבשת את חייהם ואת חייהם של קרוביהם, והם אינם זוכים לטיפול
.
גם תחושות האופוריה לפעמים מטעות וגורמות לסובלים מהפרעה זו לטעות בשיקול דעתם. עם זאת, המחיר של האופוריה הזו היא התרסקות רגשית שעלולה להוביל לדיכאון, למשברים זוגיים, לצרות כלכליות
ועוד.
חשוב לזכור שהפרעה דו קוטבית לא משתפרת מעצמה. קבלת טיפול מאיש/ת מקצוע בתחום בריאות הנפש עם ניסיון בהפרעה דו קוטבית יכולה לעזור לך להשתלט על הסימפטומים
[1]
.
סיבות וגורמי סיכון
אין מידע ממשי מהו הגורם להופעת מאניה דפרסיה, אך גורמים ביוכימיים, גנטיים ופסיכולוגיים מיוחסים להפרעה זו
[3]
:
גורמים ביולוגיים: הסובלים מהפרעה בי פולארית מאופיינים בשינויים ברמות ובפעילות ביו-כימית מוחית, שינויים במאזן ההורמונלי בגוף, שינויים בדפוסי השינה
.
גורמים גנטיים: ישנו תפקיד מרכזי לתורשה וכן ידוע כי במקרים בהם קרוב משפחה סובל מהפרעה בי-פולארית גדל הסיכוי ללקות בהפרעה זו, אך הדבר נכון גם לגבי הפרעות מצב הרוח אחרות
.
גורמים פסיכולוגיים: הגישה הדינאמית ניסתה למצוא כל מיני הסברים להפרעה, כשהידועה בהן היא 'תיאורית ההגנה המאנית' שרואה במאניה מנגנון הגנה שנועד לפצות על רצון לפגיעה עצמית, דיכאון וחוסר אונים
.
גורמים סביבתיים: מקובל לחשוב כי לסביבה ישנו תפקיד מרכזי כלשהו בגרימת התפרצות ההפרעה הדו קוטבית. אולם מחקרים אשר בוצעו בתאומים זהים מצביעים על כך שייתכן ותאום אחד יסבול מן ההפרעה הדו קוטבית בעוד שהתאום הזהה לו לא יסבול ממנה – משמעות הדבר הוא שאין די בגנטיקה בלבד בכדי לגרום להתפרצות ההפרעה
.
ההערכה אומרת כי כאחוז אחד מכלל האוכלוסייה סובל מהפרעה דו קוטבית. בכל אופן, מספר חוקרים סבורים כי מאניה דפרסיה מתרחשת ברצף, וכי יש בני אדם רבים נוספים אשר לוקים בצורות אחרות של ההפרעה, וכלאלה מעלים את אחוז הלוקים בה עד לרמה של כשישה אחוזים מכלל האוכלוסייה.
יתר על כן, ייתכן כי בני אדם מסוימים אינם מאובחנים מכיוון שהם אינם פונים לקבל טיפול תרופתי, וזאת בעקבות קבלת אבחנה שגויה של דיכאון עקב כך שהתסמינים שלהם אינם תואמים את אמות המידה האבחנתיות המקובלות
.
מאניה דפרסיה מסוג
I
פוגעת במספר זהה אצל נשים ואצל גברים, אך הפרעה דו קוטבית מסוג
II,
הסוג המואץ של ההפרעה, נפוץ יותר באוכלוסייה הנשית. בכל אחד מן המקרים, הפרעה דו קוטבית נוטה להופיע בגילאים שבין 15 ל- 30
.
גורמים אשר עלולים להגדיל את הסיכון לפתח מאניה דפרסיה כוללים בין השאר
:
כאשר מישהו מבני המשפחה הביולוגיים שלך סובל מהפרעה דו קוטבית
המצאות בתקופות המלוות במתח רב
שימוש בחומרים ממכרים
שינויים קיצוניים באורח החיים, כמו מוות של אדם אהוב
אבחון ובדיקות
אבחון וטיפול נכונים יכולים לעזור לאנשים עם הפרעה דו קוטבית לנהל חיים בריאים ופעילים. שיחה עם רופא/ה המשפחה היא הצעד הראשון. במקרים רבים יומלץ כבר בשלב הראשוני לספק הפניה למטפל/ת מבריאות הנפש, כגון
פסיכיאטר
, פסיכולוג/ית או עובד/ת סוציאלית קלינית
[4]
.
אבחון של הפרעה דו-קוטבית על-ידי פסיכיאטר/ית בדרך כלל נעשה על סמך הסימפטומים שהאדם מתאר, ההיסטוריה הרפואית שלו וההיסטוריה הרפואית המשפחתית שלו.
כאשר קיים חשד שהמטופל/ת סובלשת מהפרעת מאניה דפרסיה, במקרים מסוימים יתבצעו מספר בדיקות מעבדה ואבחון פסיכולוגי. כל אלה יכולים לסייע בשלילה של בעיות אחרות, כמו גם לאבחן האם קיימים סיבוכים אחרים בהקשר של ההפרעה או אם ישנן מגבלות רפואיות כלשהן לפני התחלת הטיפול
[4]
.
אמות המידה לאבחון מאניה דפרסיה
על מנת לאבחן מאניה דפרסיה, חייבת להיות התאמה לאמות המידה המפורסמות במדריך הסטטיסטי לאבחון הפרעות נפשיות
Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders (DSM).
מדריך זה מפורסם על ידי איגוד הפסיכיאטרים האמריקאי והוא נמצא בשימוש אצל המומחים לבריאות הנפש על מנת לאבחן מחלות נפשיות ואצל חברות הביטוח השונות על מנת לאמוד את גובה ההחזר הכספי הניתן על הטיפול בהפרעה
.
אמות המידה לאבחון מאניה דפרסיה מבוססות על אבחון הסוג המסוים של ההפרעה הדו קוטבית כמו גם על בחינת ההיסטוריה וסוג ההתקפים, כמו מאניה, היפומאניה או דיכאון. יש לשוחח עם הרופא המטפל בך על הסוג המסוים של מאניה דפרסיה ממנה אתה סובל על מנת שתוכל ללמוד יותר על המצב המיוחד שלך וללמוד על דרכי ואמצעי הטיפול בו
.
סיבוכים אפשריים
ללא מתן טיפול מתאים, מאניה דפרסיה עלולה להוביל לבעיות רגשיות ונפשיות חמורות, שעלולות להיות מלוות אף בבעיות כלכליות ואפילו להביא לידי בעיות משפטיות אשר יכולות להשפיע על כל תחום מחיי היום יום שלך
.
הסיבוכים שאותם יכולה הפרעת מאניה דפרסיה לגרום כוללים בן השאר
:
התאבדות
שימוש יתר באלכוהול או בחומרים ממכרים
בעיות משפטיות
בעיות כלכליות
בעיות בחיי הזוגיות
בידוד ונידוי חברתי
תפקוד לקוי במקום העבודה או בבית הספר
טיפולים ותרופות
הפרעה דו קוטבית עלולה לגרום לפגיעה ניכרת בתפקודו התעסוקתי, המשפחתי והחברתי של האדם. למרות זאת, טיפול מתאים וקבוע מאפשר לקיים אורח חיים נורמטיבי ומאוזן. היעדר תובנה והתכחשות לקיומה של המחלה מאפיינים חולים מאניים רבים, ולכן מומלץ לשלב טיפול תרופתי אשר מאזן את מצב הרוח עם טיפול פסיכותרפי שמגביר את המודעות למחלה
.
טיפול תרופתי
: הטיפול תרופתי מהווה גורם מרכזי חשוב בטיפול בהפרעה דו קוטבית. מכיוון שטיפול תרופתי להפרעה דו קוטבית מלווה בדרך כלל בתופעות לוואי שהן אמנם נדירות אך קשות ביותר, ייתכן ותהיה מסויג ליטול את התרופות שנרשמו לך. במקרה זה תוכל לפנות אל הפסיכיאטר שלך או אל הצוות המטפל בך במחלקה לבריאות הנפש על מנת להתאים את הטיפול היעיל והמתאים לך ביותר
.
מייצבי מצב הרוח
תרופות נגד התקפי כיפיון
תרופות נגד דיכאון
תרופות אחרות - תרופות בלתי שגרתיות אשר נוגדות תופעות פסיכוטיות, כמו
olanzapine (Zyprexa)
ו
- risperidone (Risperdal)
יכולות להועיל למי שאינו מפיק תועלת מתרופות נוגדי פרכוסים. כמו כן תרופות נגד חרדה, כמו
benzodiazepines,
יכולים לסייע לך לשפר את איכות השינה שלך. יתר על כן, תרופה אחת מסויימת
, quetiapine (Seroquel),
הוכחה על יד מחלק המזון והתרופות האמריקאי כיעילה לטיפול הן בהתקפי המאניה והם בהתקפי הדיכאון המאפיינים את ההפרעה הדו קוטבית
.
טיפול פסיכותרפי
: טיפולים אלו יעילים בהתגברות על הנטייה להתכחש למחלה, חיזוק ותמיכה בהתמודדות עם השלכותיה הפסיכוסוציאליות, סיוע בזיהוי סימנים מקדימים להופעת מאניה או דיכאון ומסירת מידע לגבי נחיצות ההתמדה בלקיחת טיפול תרופתי
.
ישנם מספר סוגי טיפולים היכולים להיות מועילים לך
:
טיפול התנהגותי הכרתי (קוגניטיבי)
;
טיפול משפחתי
;
טיפול קבוצתי
.
טיפול באמצעות מכות חשמל מבוקרות
(
ECT
): טיפול באמצעות מתן מכות חשמל מבוקרות מיועד ברובו עבור בני אדם אשר סובלים מתקופות של דיכאון חמור המלווה במחשבות ונטיות אובדניות או בעבור בני אדם אשר אינם חשים בשיפור כלשהו בתסמיני המחלה למרות שטופלו כבר במגוון טיפולים אחרים. טיפול באמצעות מכות חשמל מבוקרות הינו הליך אשר בו זרם חשמלי מבוקר מועבר דרך המוח שלך על מנת לעורר התקף כיפיון
.
אשפוז
: במקרים מסוימים, בני אדם הסובלים מהפרעת מאניה דיפרסיה. מפיקים תועלת רבה על ידי אשפוז בבית החולים. אשפוז בבית החולים על מנת לקבל טיפול נפשי יכול לסייע לך לייצב את מצב הרוח, לא משנה אם אתה נמצא כרגע בזמן התקף מאניה במלוא עוזו או בזמן התקף דיכאון עמוק. אשפוז חלקי או תוכניות לאשפוז יום יכולים גם הם להיות אפשרות אותה ניתן להביא בחשבון
.
מאניה דפרסיה היא מצב רפואי ארוך טווח וייתכן כי יהיה צורך בנטילת תרופות על בסיס יום יומי למשך כל החיים, וזאת גם בתקופות בהן אתם מרגישים טוב. הטיפול בהפרעה דו קוטבית מלווה לרוב על ידי ייעוץ של פסיכיאטר/ית
שהוא בעל הכישורים המתאימים לטפל בהפרעה זו
.
ייתכן ויהיו בני אדם נוספים שיהיו מעורבים בטיפול במאניה דיפרסיה ובהם פסיכולוגים, עובדים סוציאליים ואחיות לבריאות הנפש. זאת מכיוון שההפרעה הדו קוטבית יכולה להשפיע על מגוון תחומים באורח החיים היום יומי התקין שלך
.
טיפול מתאים ויעיל הכרחי על מנת לצמצם את תדירות הופעתם ואת חומרת ההתקפים של תקופות המאניה ותקופות הדיכאון, יתר על כן הטיפול מאפשר לך לחיות את חיי היום יום בצורה מאוזנת ומהנה יותר. טיפול מונע – שהינו טיפול הנמשך גם בעת זמני ההפוגה של המחלה – הינו חושב בהחלט
.
בני אדם אשר פוסחים על הטיפול המונע נמצאים בסיכון גבוה יותר להישנות והופעה חוזרת של תסמיני המחלה בנוסף להיותם חשופים להפיכת התקפים מתונים להתקפי מאניה או דיכאון במלוא עוזם. במידה ויש לך בעיות בכל הנוגע לצריכת אלכוהול או חומרים ממכרים אחרים, יהיה עליך לקבל טיפול גם בעבור בעיות אלה, מכיוון שהם ידועים כמשפיעים לרעה על תסמיני ההפרעה הדו קוטבית
.
מניעה
אין שום דרך בטוחה ומוכחת למנוע את הופעת הפרעת מאניה דפרסיה. אולם, טיפול הניתן מיידית עם הופעת התסמינים הראשונים של הפרעה נפשית זו או אחרת יכולים לסייע במניעת החמרת מאניה דפרסיה. טיפול מניעתי ארוך טווח יכול לסייע גם הוא במניעת התקף דו קוטבי מתון להפוך להתקף מאניה או דיכאון במלוא העוז.
טיפולים אלטרנטיביים
לעיתים, בני אדם הסובלים מהפרעת מניה דפרסיה פונים לטיפול רפואי משלים או לטיפולים אלטרנטיביים על מנת לסייע להם לשלוט בתסמינים, לשפר את מצב רוחם ולצמצם במידת האפשר את המתח הנפשי בו הם שרויים.
אין הרבה מחקרים על רפואה אלטרנטיבית או משלימה והפרעה דו-קוטבית. רוב המחקרים עוסקים בדיכאון מג'ורי, כך שלא ידוע כיצד גישות אלו משפיעות על מאניה דפרסיה.
במידה ונבחר להשתמש ברפואה אלטרנטיבית או משלימה בנוסף לטיפול הרפואי,
מומלץ לנקוט בכמה אמצעי זהירות:
אל תפסיקו ליטול תרופות שנתנו לך ולא לדלג על מפגשי הטיפול. רפואה משלימה אינה מהווה תחליף לטיפול רפואי מסורתי בכל הנוגע לטיפול בהפרעה דו קוטבית.
עדכנו את הרופא/ה ואנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש על הטיפול שלכם. ספרו באילו טיפולים אלטרנטיביים אתם מטופלים או מעוניינים להתנסות.
היו מודעים לסכנות אפשריות. מוצרים טבעיים אינם בהכרח בטוחים יותר. לפני הטיפול ברפואה אלטרנטיבית או משלימה, שוחחו עם הרופא/ה על הסיכונים, כולל אינטראקציות אפשריות עם תרופות.
[1]
/diseases/bipolar-disorder/
[2]
https://www.psychiatry.org/patients-families/bipolar-disorders/what-are-bipolar-disorders
[3]
https://medlineplus.gov/bipolardisorder.html
[4]
https://www.nimh.nih.gov/health/topics/bipolar-disorder |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/bone-marrow-transplantation/
השתלת מח עצם (Bone Marrow Transplantation)
לוקמיה
3 דקות קריאה
כללי
שאלות ותשובות
מאמרים
מטרת הפעולה
השתלת מח עצם מטרתה להחליף את כל רקמת מח העצם בגוף, אשר נמצאת כפגועה, לרוב כתוצאה ממחלה ממארת (למשל סרטן הדם- לויקמיה) או מחלות אחרות הפוגעות בתאי מח העצם.
רקמת מח עצם הינה רקמת תאים, האחראית על תהליך התמיינות תאי הדם לסוגים השונים (צבר "תאי נבט", המוכרים בשם "תאי גזע"). זוהי רקמה המכילה תאי שומן ונוזל, והיא נמצאת בחלק הפנימי ביותר של מרבית העצמות בגוף.
השתלת מח עצם נעשית במרבית המקרים לצורך טיפול סופי בהפרעות בייצור תאי הדם וחלוקתם- לויקמיה על סוגיה השונים (למשל ALL, AML ), אנמיה אפלסטית, ירידה במספר הטסיות (טרומבוציטופניה) עקב מחלות שונות הפוגעות בטסיות, מחלות גנטיות שונות כגון תלסמיה, סרטן מסוג מיילומה (multiple myeloma) ועוד.
השתלת מח עצם מאפשרת לגוף לבנות מחדש את מאגר תאי הדם שלו, לייצרם באופן תקין ולהביאם לרמה תקינה בדם. במקרים רבים זוהי האפשרות היחידה להביא לריפוי מלא של מחלות אלו. ההשתלה מתבצעת ע"י הזרמת תאי נבט, הנלקחים מהמטופל עצמו (השתלה עצמית מתאים בריאים שנשמרו), או מתורם, הנמצא מתאים מבחינת סיווג רקמות.
הכנה לפעולה
כאמור, השתלת מח עצם מצריכה תואם רקמות. בדיקת התאמת רקמות נעשית ע"י בדיקת דם פשוטה, ולרוב נבדקים קרובי משפחה של המטופל, או תורמים המצויים במאגר מח העצם הארצי/ העולמי.
בדיקות נוספות הנעשות לרוב לפני ההשתלה כוללות ביופסיית מח עצם של המטופל, בדיקות דם מסוג: ספירת דם, כימיה בדם, תפקודי קרישה, תפקודי כליות וכבד, בדיקת שתן, ותרביות דם ושתן לשלילת זיהומים.
על מנת "לנקות" את הגוף מתאי מח העצם הפגועים, ישנו צורך בטיפול הכנה מקדים להשתלה, שמשכו עד עשרה ימים, ובמהלכם ניתנות תרופות כימותרפיות חזקות דרך עירוי, טיפולי קרינה במידת הצורך וטיפול בנוזלים. מדובר בטיפולים קשים יחסית, ועל המטופל להגיע להשתלה במצב בריאותי המאפשר זאת.
תהליך הפעולה
במידה ולא מבצעים השתלת מח עצם עצמית אלא מתורם, אוספים את תאי הנבט מן התורם לפני ההשתלה. איסוף התאים נעשה ישירות מחלל העצם בעזרת מחט מיוחדת (בדומה למחט בה משתמשים לצורך
בדיקת מח עצם
), או ע"י מתן זריקות הכנה ושאיבה של התאים מהדם.
השתלת מח עצם נעשית ע"י החדרת עירוי דרך הוריד, לגופו של המטופל, המכיל את תאי הנבט החדשים. ההשתלה נעשית כיום-יומיים לאחר תום הטיפול הכימי המקדים.
משך זמן העירוי הינו כרבע שעה, ואין צורך בהרדמה מקומית או כללית לביצוע הפעולה.
סיכונים בפעולה
זיהום באזור העירוי
- לרוב שטחי ומטופל באופן מקומי, אולם לעיתים נדירות עלול להתפתח לזיהום משמעותי יותר ברקמות העור, או בכלי הדם (פלביטיס).
דימום
- בעיקר באזור העירוי כתוצאה מטראומה מקומית לרקמה. הדימום לרוב יתבטא כשטף דם תת עורי קטן, אשר יעלם תוך מספר ימים.
דחיית השתל את הגוף ("מחלת שתל נגד מאכסן")-
מתבטאת בתגובה חיסונית חריפה של התאים שהושתלו כנגד תאי הגוף. כיום ניתנות תרופות רבות למניעתה.
הטיפול אחרי הפעולה
לאחר השתלת מח עצם, המטופל נשאר באשפוז להשגחה עד להתחזקותו החיסונית והגופנית.
בימים הראשונים אחרי השתלת מח עצם, המטופל ירגיש לרוב עייפות מרובה, חוסר תיאבון, בחילות ואף הקאות, ומגוון תסמינים הנובעים מהטיפול הכימי המקדים להשתלה, לו תופעות לוואי לא מעטות.
תרופות לצורך דיכוי המערכת החיסונית של המושתל יינתנו באופן מיידי יחסית, על מנת למנוע עד כמה שניתן תגובת דחיית שתל. תרופות אלו הן למתן ארוך טווח, לעיתים לכל החיים, ומחייבות מעקב צמוד אחר בדיקות הדם של המטופל, בשל מגוון תופעות הלוואי שלהן.
במידה וקיימים כאבים ניתן להשתמש במשככי כאבים ע"פ הצורך, לעיתים דרך הוריד. בכל מצב של עליית חום פתאומית, ירידת לחץ דם, כאבים אשר לא חולפים למרות שימוש במשככי כאבים, קוצר נשימה, שלשולים, גרד ותפרחת עורית או דימומים, יש לדווח לרופא מיידית.
המאמר נכתב על ידי ד"ר אפרת סולומון |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/borderline-personality-disorder/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
הפרעת אישיות גבולית, הנקראת גם בורדרליין, היא הפרעת אישיות שהלוקים בה מתקשים לשלוט ברגשות ובדחפים שלהם, המשתנים במהירות גבוהה ומנהלים את חייהם.
הפרעת האישיות מכונה "גבולית" כיוון שבעבר האמינו שהלוקים בהפרעה אינם שייכים לא להפרעות האישיות הנוירוטיות (
דיכאון
,
חרדה
וכד') ולא להפרעות האישיות הפסיכוטיות (כמו פיצול אישיות וסכיזופרניה). כיום ידוע כי לא ניתן לחיות "על גבול הפסיכוזה", אך שמה של ההפרעה לא שונה מאז שהתקבע במאה ה-19.
שכיחות ההפרעה באוכלוסייה היא 1-2%, וידוע כי מספר הנשים בין הסובלים מההפרעה כפול ממספר הגברים.
THAV
סימפטומים
ההפרעה מאופיינת ב
התפרצויות זעם
, התנתקות והסתגרות,
אימפולסיביות
, חרדה קיומית, תחושת ריקנות ושעמום, חוסר יכולת לקבל ביקורת וחשש מתמיד מנטישה.
ללוקים בהפרעה קשה מאד לנהל מערכות יחסים קרובות, ולרוב מערכות היחסים מאופיינות בעליות ומורדות ובדרמה רבה, "רכבות הרים".
בנוסף, הסובלים מההפרעה מתאפיינים בתחושה של ריקנות ובחשיבה דיכוטומית, הנקראת בשפה המקצועית "פיצול". חשיבה כזו מתבטאת בתפיסת אנשים כטובים ונפלאים או רעים והרסניים, ללא יכולת של תפיסה משולבת של היבטים "טובים" ו"רעים" אצל אנשים בו זמנית.
במקרים הקשים ביותר, ייתכן שיופיעו אף תסמינים פסיכוטיים לתקופות קצרות.
כתוצאה מהחיים הלא יציבים שמאפיינים הפרעה זו, אנשים אלו סובלים לעיתים קרובות מחרדות, מדיכאונות, נטייה ל שימוש בחומרים, פגיעה עצמית וניסיונות התאבדות.
חשוב לזכור כי לכל אדם ישנן בחייו תקופות של סערות רגשיות ומשברים, שבמהלכם חווים אנשים רגשות עוצמתיים שמשפיעים גם על ההתנהגות שלהם. עם זאת, ברוב המקרים תקופות אלו חולפות לאחר פרק זמן מסוים. בעלי הפרעת האישיות הגבולית מנהלים חיים סוערים ונדמה שהם בעיצומו של משבר מתמשך ותמידי, ובכך הם מובדלים מהאוכלוסייה הכללית בעת משבר.
סיבות וגורמי סיכון
גישות שונות מציעות הסברים להיעדר היציבות ולעוצמות הרגשיות הגורמות לאורח החיים הסוער. מרביתן מדגישות את ההשפעה השלילית של הסביבה בשנים הראשונות של החיים על האישיות המתעצבת של הילד.
• גורמים פסיכו-סוציאליים: נמצא כי התעללות פיסית ומינית בילדות קשורות להופעת התסמינים האופייניים לבעלי הפרעת האישיות הגבולית.
כמו כן, קיימת השערה כי יחסי הורה-ילד שלא מספקים לילד ביטחון ויציבות, לא מאפשרים להגיע לגיבוש של זהות בשלה ואינטגרטיבית. היעדרן של תחושות הזהות והערך העצמי מביא לעיוותים בתפיסה של העצמי והאחרים.
• גורמים ביו-סוציאליים: ע"פ הגישה הביו-סוציאלית, ישנם ילדים שנולדים עם קושי מולד בוויסות רגשי ומאופיינים בתגובתיות חזקה לגירויים. כשהסביבה של הילד לא מגיבה באופן יציב והולם לחוויות האישיות של הילד (למשל רגשותיו ומחשבותיו), הבלבול וחוסר היכולת לוויסות רגשי גדלים וסיכוייו של הילד לפתח הפרעת אישיות גבולית עולים.
• גורמים ביולוגיים: ישנם גורמים ביולוגיים וגנטיים שעשויים להעלות את הפגיעות. בעלי הפרעת אישיות גבולית עלולים גם לעיתים לסבול מעודף בדופמין (כבסכיזופרניה) ורמות נמוכות של סרוטונין, וכן מאבנורמליות במעגלי השינה (בדומה לסובלים מדיכאון).
אבחון ובדיקות
אבחנה של הפרעת אישיות גבולית ניתנת לאנשים אצלם מתקיים דפוס נרחב של התנהגות אימפולסיבית ואי יציבות ביחסים הבין אישיים, בערך העצמי ובמצבי הרוח המתאימים לקריטריון של ספרי הפסיכיאטריה המקובלים. הדפוס צריך לבוא לידי ביטוי החל מהבגרות המוקדמת, להתקיים במצבי חיים שונים ולהתבטא בלפחות חמישה מהקריטריונים הבאים:
• ניסיונות נואשים להתרחק מנטישה אמתית או מדומיינת (לא כולל התנהגות אובדנית ופגיעה עצמית) .
• נטייה ליחסים בין אישיים אינטנסיביים ולא יציבים המתאפיינים בתנודות קיצוניות ותכופות בין אידיאליזציה (האדרה) לדה-וליואציה (שלילת ערך מוחלטת) של האחר.
• הפרעות בזהות: תפיסת עצמי ותחושת עצמי לא יציבות.
• התנהגות אימפולסיבית בעלת פוטנציאל הרסני הבאה לידי ביטוי בשני תחומי חיים לפחות (לדוגמא בזבוז כספים, התנהגות מינית, שימוש בחומרים, נהיגה לא זהירה, התקפי אכילה).
• ניסיונות אובדניים, איומים אובדניים או התנהגויות מרובות של פגיעה עצמית.
• חוסר יציבות רגשית ושינויים קיצוניים ותכופים במצב הרוח שמשכם בדרך כלל מספר שעות, ואינו עולה על מספר ימים.
• תחושת ריקנות בלתי פוסקת.
• זעם עוצמתי ולא תואם, וקושי לווסת כעס (מתבטא פעמים רבות במצבי רוח עצבניים ומעורבות בקטטות).
• הופעת מחשבות פרנואידיות באופן ארעי ובעקבות לחץ או הופעה של תסמיני דיסוציאציה חמורים.
סיבוכים אפשריים
בעלי אישיות גבולית סובלים במקרים רבים מתסמינים דיכאוניים וחרדתיים, וכאמור המקרים הקשים של אישיות גבולית עלולים לסבול גם מתסמינים פסיכוטיים לתקופות קצרות.
בנוסף, קיים סיכון גבוה לפיתוח הפרעות אכילה, התמכרויות לחומרים ולביצוע ניסיונות אובדניים.
טיפולים ותרופות
הרגשות הקיצוניים ומערכות היחסים הסוערות האופייניים לסובלים מהפרעת אישיות גבולית גורמים למצוקה משמעותית ולקשיים בתפקוד. ישנם טיפולים שונים שעשויים להקל בתחומים רבים של הבעיה, החל מסיוע בהתמודדות עם בעיות ממוקדות (כמו חרדה ודיכאון) וכלה בשינוי הדפוסים הקבועים של התנהגות וחשיבה.
אופן הטיפול הפסיכותרפויטי היעיל ביותר משלב כמה סוגי טיפולים ויכול להקל על חווית המצוקה ובמקביל לשפר יכולות תפקודיות ומיומנויות בין אישיות. הטיפול הדיאלקטי נחשב כיום לטיפול המביא לתוצאות טובות במיוחד, בזמן קצר יחסית.
• טיפול דיאלקטי - טיפול המתמקד באלמנטים קוגניטיביים והתנהגותיים. הטיפול מתמקד בשיפור דרכי ההתמודדות עם הפרעת האישיות בתחומים שונים כגון קשרים בין אישיים, ויסות רגשי, היכולת לשאת מצוקה ופיתוח של תשומת לב לסביבה. כחלק ממסגרת הטיפול, המשתתפים בו משתתפים גם בפסיכותרפיה "רגילה".
• טיפול פסיכותרפי - בעלי הפרעת אישיות גבולית מרבים לפנות לטיפול ויכולים להפיק ממנו רבות. עצם ההימצאות במסגרת הטיפולית מהווה גורם טיפולי מועיל עבור הסובלים מההפרעה, מאחר והיא מבוססת על יצירה של קשר יציב, תומך, אמפתי ועם זאת בעל גבולות ברורים. הטיפול עצמו מתמקד במרבית המקרים בשיפור התנהגותו, בזיהוי השפעת ההתנהגות על סביבתו ובשינוי סכמות לא מציאותיות בהן מחזיק המטופל. שילוב של טיפולים קבוצתיים ומשפחתיים עשוי לשפר את המיומנויות החברתיות.
• טיפול תרופתי - מאחר והקשיים האישיותיים והרגשיים של הסובלים מהפרעת אישיות גבולית גורמים פעמים רבות לבעיות כמו חרדה, דיכאון ועוד, הם מטופלים פעמים רבות בטיפולים אנטי חרדתיים, אנטי דיכאוניים או אנטי פסיכוטיים תרופתיים. בנוסף, תרופות מייצבות עשויות להפחית את הקיצוניות של מצבי הרוח ואת ההתנהגות האימפולסיבית שלהם.
• אשפוז: נמצא יעיל ו"מארגן" במצבים של משבר קשה או כאשר ישנו חשש משמעותי מאובדנות.
מניעה
כיוון שכיום קיים קונצנזוס לגבי הגורמים הביו-פסיכו-סוציאלים שגורמים למחלה ולחשיבות הקשרים בגילאים המוקדמים ביותר בחיים, טרם נמצאו דרכים למניעת התפתחות הפרעת אישיות גבולית. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/bosentan/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
בוסנטן הינה תרופה המשמשת לטיפול ב
יתר לחץ דם ריאתי
ראשוני או משני המתלווה לטרשת רקמת חיבור (
סקלרודרמה
). מנגנון פעילותה הוא בחסימת פעילות ההורמון אנדותלין המצוי באופן מוגבר בדם ובריאות אצל אנשים הסובלים מיתר לחץ דם ריאתי. הורמון זה אחראי להצרת כלי הדם באיזור הריאות ועל כן בחסימתו תושג הפחתה בלחץ הדם הריאתי. בוסנטן מרחיב את העורקים הריאתיים, ובכך מקל על הלב לשאוב דם באמצעותם. הרחבת העורקים גורמת לירידה בלחץ הדם ומקלה על הסימנים. בנוסף, משמש כטיפול בכיבים באצבעות, במחלה הנקראת סקלרודרמה, פעילותו בהפחתת מספר הכיבים החדשים המופיעים באצבעות.
בוסנטן עשויה לגרום לנזק לכבד על כן יש לערוך בדיקות תפקודי כבד לפני תחילת הטיפול ומדי כל חודש במהלך הטיפול. כמו כן בוסנטן עלולה לגרום לנזק רציני לעובר ולכן היא אסורה לשימוש בנשים בהריון, מה גם שהיא מפחיתה את היעילות של גלולות למניעת הריון ולכן יש צורך באמצעי הגנה מכני נוסף לגלולות ובשלילת הריון בתדירות חודשית במהלך הטיפול.
לטיפול ביתר לחץ דם ריאתי ( hypertension arterial pulmonary-PAH .(יתר לחץ דם ריאתי הינו לחץ דם גבוה בכלי הדם (העורקים הריאתיים) המובילים דם מהלב לריאות. טרקליר מרחיב את העורקים הריאתיים, ובכך מקל על הלב לשאוב דם באמצעותם. הרחבת העורקים גורמת לירידה בלחץ הדם ומקלה על הסימפטומים.
צילום: shutterstock
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
טבליות.
תדירות וזמן נטילה
פעמיים ביום, בוקר וערב.
טווח המינון
כמינון התחלתי המינון המקובל הוא 62.5 מ"ג, פעמיים ביום עבור 4 שבועות. לאחר מכן המינון עולה ל-125 מ"ג, פעמיים ביום.
תחילת ההשפעה
ייתכן וייחלפו מספר שבועות עד לקבלת ההשפעה המלאה של התרופה.
משך ההשפעה
ייתכן וייחלפו מספר שבועות עד לקבלת ההשפעה המלאה של התרופה.
מנה שנשכחה
אם נשכחה מנה יש לקחתה מייד כשנזכרים, אלא אם הגיע הזמן למנה הבאה ואז יש לדלג על זו שנשכחה ולהמשיך כרגיל. אין לקחת מנה כפולה כפיצוי.
הפסקת התרופה
גם אם חל שיפור במצב הבריאותי אין להפסיק הטיפול מבלי הוראה מהרופא. הפסקה פתאומית עשויה להחמיר את הסימפטומים. הפסקת הטיפול תיעשה תוך הורדה במינון לאורך מספר ימים.
מינון עודף
תופעות מינון עודף עלולות לכלול: כאב ראש, בחילה, הקאה, תת לחץ דם, סחרחורת, עילפון וקצב לב מהיר
.
אחסון
יש לאחסן מתחת ל- 25-30 מעלות צלזיוס, בהתאם להוראות כל תכשיר. בחלק התרופות יש להשתמש תוך 30 יום מהפתיחה הראשונה.
אזהרות
תזונה
ניתן ליטול הטבליה עם או בלי אוכל. יש להימנע מנטילת התרופה עם מיץ אשכוליות.
נהיגה
אין השפעה או יש השפעה זניחה על היכולת לנהוג. יחד עם זאת, תיתכן ירידה בלחץ הדם כתוצאה מהטיפול, מה שעלול לגרום לסחרחורת, להשפעה על הראייה ועל היכולת לנהוג.
הריון
התרופה עלולה לגרום לנזק רציני לעובר ולכן היא אסורה לשימוש בנשים בהריון . יש לשלול הריון טרם התחלת הטיפול, בכל חודש במהלך הטיפול, וכן חודש לאחר סיומו .
הטיפול עלול לגרום לחוסר יעילות של אמצעי מניעה הורמונליים, יש להתייעץ עם הרופא לגבי האמצעי היעיל ביותר.
הנקה
יש להתייעץ עם הרופא. מומלץ להפסיק הנקה עם הטיפול מכיוון שלא ידוע אם התרופה עוברת לחלב אם.
תינוקות וילדים
אינו מומלץ לשימוש בילדים הסובלים מטרשת מערכתית ומכיבים באצבעות.
קשישים
סבירות גבוהה יותר לתופעות לוואי. ייתכן שיהיה צורך בהפחתת המינון.
דווח לרופא במקרה של
הנקה
הריון
מחלת כבד
מחלת לב
אנמיה
סיכון ממנת יתר
בינוני
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
תופעות הלוואי השכיחות כוללות: אנמיה, כאב ראש, עייפות, דלקת גרון, לחץ דם נמוך, נפיחות ברגל ובקרסול, קצב לב לא סדיר, גלי חום וקיבה עצבנית. בכל מקרה יש ליידע את הרופא בתופעות אלו. במקרה של פגיעה בכבד תיתכן בחילה, הקאה, חום, עייפות קיצונית, כאב בטן, הצהבה של העור והעיניים. כמו כן קיים חשש לפגיעה בפוריות אצל גברים.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
ציקלוספורין: מתן משולב עם בוסנטן גורם לעליה משמעותית ברמות בוסנטן בדם ולעומת זאת בונסנטן עשוי להפחית את הרמות בדם של ציקלוספורין. מכאן מתן משולב זה הינו בגדר התווית נגד.
גליבוריד: מתן משולב עם בוסנטן מוביל לפגיעה כבדית. מתן משולב זה הינו בגדר התווית נגד.
סילדנאפיל: בשילוב עם בוסנטן פוחתת ההשפעה של סילדנאפיל שכן פירוקו מוגבר ע"י בוסנטן. מצד שני סילדנאפיל עשוי להגביר את הרמות בדם של בוסנטן. במתן משולב זה יש לנטר את רמות שתי התרופות בדם.
נוגדי קרישה: מתן משולב עם בוסנטן עלול לגרום להפחתת השפעתן של התרופות הנוגדות קרישה.
סטאטינים, גלולות למניעת הריון, תרופות לטיפול בסוכרת: השפעתן של תרופות אלו עשוייה לפחות בשילוב עם בוסנטן.
אמיודארון, נוגדי פטריות ממשפחת
azole,
כמו פלוקונאזול, קטוקונאזול, טאקרולימוס: תרופות אלו עשויות להגביר את הסיכון לתופעות הלוואי של בוסנטן. מומלץ להימנע משילוב זה
.
היפריקום: עשוי להפחית את הרמות בדם של בוסנטן.
השפעת שימוש ממושך
התכשיר עשוי לגרום לנזק לכבד לכן יש לערוך בדיקות תפקודי כבד לפני התחלת הטיפול ומדי כל חודש במהלך הטיפול. כמו כן יש לבדוק את רמת ההומוגלובין בדם, לגילוי
אנמיה
, חודש לאחר הטיפול ולאחר מכן כל 3 חודשים.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/botox-injection/
הזרקת בוטוקס (Botox Injection)
ערוץ רפואה אסתטית
3 דקות קריאה
כללי
שאלות ותשובות
מאמרים
הזרקת בוטוקס מטרתה למנוע כיווץ של שרירי המימיקה (הבעה) בפנים, אשר עם הגיל גורמים להופעת קמטים, על מנת להפחית סימנים המעידים על הזדקנות העור. מדובר בפעולה שנעשית בעיקר למטרות אסתטיות, לרוב אצל נשים, המעוניינות בהשגת מראה "צעיר" יותר.
עם הזדקנות העור, מופיעים קפלי עור מעל הלחיים, בקדמת המצח, באזור הצוואר וקו הלסת, ובצידי העיניים. הסיבה נעוצה בפגיעה ברקמת הקולגן והאלסטיות התקינה של העור במהלך החיים. בנוסף, החשיפה של העור לשמש גורמת לנזק מצטבר על הרקמה.
בוטוקס הינו חומר רעיל ל
תא עצב
המופק מחיידק הקלוסטרידיום. הזרקת בוטוקס לרקמת התת-עור גורמת לחוסר השפעה של הסיגנל החשמלי העובר בין העצב לסיבי השריר, כך שהשריר לא מתכווץ. הזרקות בוטוקס אינן יכולות לפיכך לתקן נזקי עור וקמטים שנגרמו עקב חשיפה לשמש, אלא רק אילו הנובעים מהיחלשות הרקמה וכיווץ השרירים בפנים.
מרבית ההזרקות נעשית לטיפול בקמטים הרוחביים במצח, בצידי העיניים ובצידי הפה
הכנה לפעולה
לפני ביצוע הזרקת בוטוקס יש צורך במפגש מקדים, בו הרופא מתכנן עם המטופל את האזור המיועד לטיפול, ע"פ סוג העור, עוביו, מרקמו, כמות הקמטים ורצון המטופל. לרוב אין צורך בבדיקות נוספות מקדימות.
הפעולה נעשית באמצעות הרדמה מקומית של העור ע"י משחה, או לעיתים ללא צורך בהרדמה כלל. לעיתים יש צורך ביותר ממפגש אחד על מנת "לכסות" מספר אזורי פנים.
מטופלים הנוטלים תרופות, בייחוד מסוג אספירין או נוגדי דלקת אחרים צריכים לדווח על כך לרופא. יתכן ויתבקשו להפסיק את השימוש זמן מה לפני הזרקת בוטוקס.
רצוי לא לשתות אלכוהול לפחות למשך מספר ימים לפני ההזרקה. אין צורך בשמירה על צום.
תהליך הפעולה
הזרקת בוטוקס נעשות בארץ ע"י
רופאי עור
או כירורגים פלסטיים.
כאמור, לאו דווקא ישנו צורך בהרדמה מקומית לרקמה, ובמידה וכן היא נעשית ע"י משחה מטשטשת החודרת לעור, ומפחיתה מעט את הכאב מדקירת המחט.
בהמשך, מוחדרת מחט דקה אל מתחת לעור הפנים בקו השרירים, למשל בזווית הפה או במצח.
בוטוקס מוחדר דרך המחט במזרק. לעיתים עשוי להיות דימום מועט באזור הדקירה שנעצר תוך דקות מעטות.
משך הפעולה כ-10 דק'.
סיכונים בפעולה
זיהומים-
נדיר עקב הזרקת בוטוקס. מאידך, יכולים להיות מועברים דרך מחטים ויש לבחור את המרפאה בצורה קפדנית. זיהום יהיה לרוב שטחי ורק במקרים נדירים ייגרם זיהום עמוק יותר בשכבות התת-עור/השריר.
דימומים-
בשל טראומה מקומית לרקמה, לרוב דימומים קטנים וחולפים תוך מספר ימים (יתבטאו כהמטומות תת-עוריות באזורי ההזרקה).
פגיעה עצבית מעבר לשרירי הפנים
- לעיתים נדירות, החומר נודד אל מעבר לשרירי הפנים, ולגרום לשיתוק של שרירים אחרים. מדובר בשיתוק זמני חולף.
סיכוני ההרדמה-
במידה ונעשתה- לרוב תופעות הקשורות לרגישות יתר לתרופות ההרדמה (תגובה אלרגית). לעיתים נדירות מאד תתכן תגובה חמורה של ירידת לחץ דם (שוק אנאפילקטי).
תגובה אלרגית לבוטוקס.
חוסר סימטריה-
בשל תגובת העור וכל שריר בנפרד להזרקות. לא ניתן לצפות אותה מראש והיא יכולה להיגרם עקב יצירת "גומות" בעור עקב דלדול של השריר.
התפתחות עמידות לחומר
- עלולה עם הזמן לגורם לכך שלאותה כמות חומר מוזרק תהיה השפעה מועטה יותר או ללא השפעה כלל.
הטיפול אחרי הפעולה
המטופל משוחרר לביתו מיד עם תום טיפול הזרקת בוטוקס. לעיתים כאמור ישנו צורך במספר מפגשים על מנת להשלים את הטיפול.
על המטופל להיזהר משפשוף של האזור לאחר ההזרקה או שכיבה על אותו צד, שכן הלחץ הרקמתי יכול לגרום לפיזור של חומר הבוטוקס אל מעבר לשרירי הפנים ולהגביר את הסיכון בשיתוק שרירים נרחב יותר.
במידה וישנם כאבים לאחר טיפול הזרקת בוטוקס ניתן להשתמש במשככי כאבים ע"פ הצורך.
לרוב יהיו סימנים של דימומים מקומיים ונפיחות באזור ההזרקות, שיחלפו תוך מספר ימים.
יש לפנות לרופא בכל מקרה של עליית חום, חוסר תחושה בפנים, דימום מוגבר, הפרשה מוגלתית מהאזור או כאבים אשר אינם חולפים עם השימוש במשככי כאבים.
תוצאות הזרקת בוטוקס ניתן לראות כבר תוך כשבוע מהפעולה במרבית המקרים, אולם הן תלויות בגורמים רבים אצל המטופל.
נכתב ע"י ד"ר אפרת סולומון |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/braces/
גשר בשיניים (Braces)
אסתטיקה דנטלית
4 דקות קריאה
כללי
מאמרים
גשר בשניים הוא טיפול הכולל שימוש בפלטה ליישור שיניים עקומות, צפופות או בולטות, סגירת מרווחים בין השיניים ותיקון הנשיכה, כך שהשיניים העליונות והתחתונות ייפגשו בעת סגירת הפה.
לאחר יישור באמצעות גשר,
ניתן לטפל בשיניים ובחניכיים בקלות רבה יותר, כמו גם לשפר את הנשיכה כדי שניתן יהיה לאכול בצורה נוחה יותר. יישור שיניים גם תורם לאסתטיקה של הפה
[1]
.
באופן אידיאלי, שיניים אנושיות יסתדרו בצורה ישרה בפה. אלא שאנשים רבים נאלצים להתמודד עם יישור שיניים לקוי שעלולות לייצר בעיות כגון קושי בניקוי, מה שמעלה את הסיכון לעששת ולמחלות חניכיים; בעיות לעיסה ובליעה; קושי בהגיית צלילים מסוימים שעלול להפעיל לחץ מוגזם על שרירי הלעיסה, ואף לגרום לכאבי פנים
[2]
.
מתי מתבצע יישור שיניים
במהלך הילדות, לאחר שהשיניים הנשירות (שיני החלב) מתחלפות בשיניים קבועות, מתגלים לעתים ליקויים בסגר השיניים או יחסים לא תקינים בין הלסתות. מצב זה עלול להוביל למספר מצבים ובהם שיניים בולטות, שיניים מסובבות ושיניים בהטיה או מחוץ לקשת. כאשר הדבר גורם לצפיפות או למרווחים בין השיניים, וליחס לא תקין בין הלסתות, לרוב יהיה צורך בגשר בשיניים
.
בעיה זו בדרך כלל מתגלה בעת טיפול אצל
רופא השיניים
, אך הטיפול עצמו נעשה על-ידי
אורתודנט
מומחה.
למרות שהילדות היא הזמן האידיאלי לבצע שינויים במיקום השיניים, יותר אנשים בוחרים בטיפול יישור שיניים בגיל מבוגר יותר. האגודה האמריקאית לאורתודנטים מציינת שאחד מכל חמישה מטופלים אורתודונטים הוא מעל גיל 18. עם זאת, מאחר שהעצמות בגיל זה מפסיקות לגדול, במקרים מסוימים ייתכן שלא ניתן יהיה לבצע שינויים מבניים משמעותיים ללא ניתוח. התהליך כולו יכול להימשך זמן רב יותר בהשוואה לילד או למתבגר, וייתכן שיהיה צורך לראות גם רופא/ה חניכיים ורופא/ה שיניים כללי, כדי לוודא שהטיפול אינו כרוך בנזקים
אחרים כגון אובדן עצם בגלל בעיית חניכיים
[2]
.
הסיבות המובילות לצורך בגשר בשיניים הן תורשה - כאשר להורים או למישהו מבני המשפחה יש יחסים לא תקינים בין הלסתות, וכן הרגלים שגרמו לצמיחת השיניים בצורה זו, כגון מציצת מוצץ או אצבע
.
סיבה נוספת שיכולה לגרום למצב זה היא מחסור של שן. המחסור יכול להיגרם בשל עקירה מוקדמת של שן חלבית בעקבות עששת או חבלה, אך עקב מצב מולד או גנטי. במקרה שלא הונח במקום השן החסרה שומר מקום, תיתכן צמיחה לא נכונה של השיניים הנותרות
.
הכנות לטיפול גשר בשיניים
טיפול אורתודנטי של גשר בשיניים מתבצע במרפאת השיניים על-ידי אורתודנט/ית,
המומחה בהתאמת מכשירים המיועדים ליישור שיניים
. משך הטיפול והדרך הנכונה לביצועו נקבעים
לאחר שאלות לגבי בריאות המטופל/ת, בדיקה קלינית, איסוף רשמים מהשיניים וצילומי רנטגן של הפה והראש. לאחר מכן נבנית תוכנית טיפול
[3]
.
לפני שמתחיל הטיפול האורתודנטי, מומלץ לקבוע תור לרופא השיניים ולעבור בדיקה שגרתית וניקיון. הסיבה לכך היא שהאורתודנט צריך שיניים וחניכיים בריאות לפני התקנת הגשר בשיניים. כמו כן, הקפידו לצחצח היטב את השיניים ולהשתמש בחוט דנטלי לקראת ההתקנה, כך שהשיניים והחניכיים יהיו במצב הטוב ביותר האפשרי ביום התקנת הגשר בשיניים
[4]
.
כיצד מתבצע טיפול יישור שיניים
ישנם סוגים שונים של טיפולים ליישור שיניים, כאשר גשר בשיניים הוא אחד הנפוצים שבהם. קיבוע הגשר לשיניים נמשך בדרך כלל 45-60 דקות, בחלק מהמקרים הטיפול נמשך רק 30 דקות. זמן טיפול משתנה בהתאם לבעיית המטופל/ת ולאופי הטיפול
[4]
.
המטרה של גשר בשיניים היא להפעיל לחץ קבוע על השיניים לאורך תקופה, שכן לחץ זה מזיז לאט את השיניים. כאשר מופעל לחץ והשיניים זזות, האזור הגרמי (חיבור השן לעצם הלסת) של כל שן מסתגל למיקום החדש
[3]
.
ישנם כמה סוגים נפוצים של גשרים:
גשר סמכים (ברקטים) – נחשב לפלטה קבועה ומסורתית, שבה יש
סוגרים קטנים בצורת ריבועים קטנים (סמכים) עשויים מפלדת אל חלד או מקרמיקה או מפלסטיק, המודבקים לחזית כל שן. הריבועים יכולים להיות גם בצבעים שקופים או בהתאמה לצבע השן לצורך מראה אסתטי יותר. בשיטה זו יש בכל קובייה שמונחת על השן מערכת שתופסת אותה באמצעות חוט מתכת. את החוט מותחים כדי שיפעיל לחץ על השיניים, שעם הזמן יחזרו למקומן הנכון ויתיישרו
[3]
.
סמכים פנימיים (פלטה לשונית) – בדומה לגשר סמכים, בפלטה לשונית הסוגרים מתחברים לחלק הפנימי של השן, כך שלמעשה הריבועים הקטנים והחוטים נסתרים מן העין
. החיסרון של הפלטות הללו הוא שהן עלולות לגרות את הלשון ולגרום לבעיות דיקציה. הן גם נוטות להיות יקרות יותר ודורשות טיפול רב יותר מאשר פלטה מסורתית
2
.
קשתית שקופה – בשנים האחרונות התפתחו שיטות חדשניות המאפשרות יישור שיניים שקוף וקיצור זמן הטיפול
.
קשתית שקופה היא פלטה שקופה הניתנת להסרה. לרוב, היא מיועדת לצורך
התאמות יישור קלות ונעשה בה שימוש לצרכים קוסמטיים בלבד. פלטה שקופה נפוצה בעיקר בקרב נוער ומבוגרים
[3]
.
בדרך כלל יהיה צורך להגיע כל חודש לצורך מעקב. בפגישות עם הרופא/ה ייבדקו את מידת הלחץ שהגשר מפעיל על השיניים, ובהתאם לכך יתבצעו התאמות בפלטה. במקרים מסוימים, גשר בשיניים לבדו אינו מצליח ליישר את השיניים או להזיז את הלסת. במצבים אלו, ייתכן שיומלץ על שימוש במכשיר חיצוני בבית במהלך הלילה. במקרים אחרים, ייתכן שיומלץ על ניתוח
[3]
.
אחרי טיפול גשר בשיניים
די שכיח שמטופלים שנמצאים בעיצומו של טיפול רוצים לסיים אותו. השינוי הגדול במראה גורם למטופלים/ות לחשוב שמטרות הטיפול הושגו. עם זאת, מטופלים אינם יכולים לראות את מה שרואה האורתודנט/ית.
מטרת הטיפול היא
שהשיניים העליונות והשיניים התחתונות ייפגשו ויוכלו לעבוד יחד בצורה מיטבית
[5]
.
חשוב להתאזר בסבלנות עד ההתאמות המדויקות ביותר לשיניים ועד להתקשות העצם סביב השיניים. תוצאה זו תוביל לבריאות הפה בטווח הארוך וליציבות בתוצאות הטיפול. כשמגיע הזמן להסרת הגשר בשיניים, יש לעקוב אחר הוראות האורתודנט/ים לגבי ביקורות והאם יש צורך בהמשך טיפול ריטיינר (שימוש בפלטה נשלפת בתדירות קבועה ולזמן מוגבל או קבוע)
[5]
.
משך הטיפול יהיה תלוי בסוג הבעיה של כל למטופל/ת. מקרים פשוטים עשויים להימשך מספר חודשים בלבד, בעוד שתיקון נשיכה מלא יכול להימשך מספר שנים. בנוסף, גשר בשיניים למבוגרים יכול להימשך מעט יותר זמן מאשר טיפול בילדים עקב רקמת עצם צפופה יותר. עם זאת, כיום הזמן הנדרש לטיפול יישור שיניים קצר יותר ממה שהיה נהוג בעבר. חברי האיגוד האמריקאי לאורתודנטים מדווחים כי משך הטיפול האורתודנטי הממוצע הוא 22 חודשים, שבתומם יוסר הגשר בשיניים
[5]
.
סיכונים בגשר בשיניים
בחלק ממקרים, התאמה של גשר בשיניים עלולה לגרום לכאב או לאי נוחות. במידת הצורך, משככי כאבים ללא מרשם כמו
איבופרופן
, יכולים להקל על הכאב. אם הכאב נמשך זמן רב לאחר התאמת הגשר, יש לפנות לאורתודנט/ית
[3]
.
גשר בשיניים בדרך מוביל לתוצאות טובות, אך יש להתמיד בו כדי שהוא יצליח.
תקופת הזמן שיש להשתמש בגשר תלויה במקרה של כל אחד ואחת. גם ישנם סוגים רבים ושונים של גשר בשיניים, חלקם נשלפים, חלקם קבועים, חלקם עשויים ממתכת, חלקם האחר מחומרים שקופים. בכל מקרה, אי התמדה בטיפול או הפסקת הטיפול לפני הזמן, עלולים להוביל לאי הצלחה של הטיפול
[1]
.
גשר בשיניים עלול לגרום למזון להילכד בגשר ולהוביל להצטברות רבה יותר של מזון מהרגיל, ולכן חשוב לנקוט במשנה זהירות בעת ניקוי השיניים. כמו כן, יש להקפיד על סוגי המזון ולהימנע ככל הניתן ממזונות ומשקאות מתוקים.
במקביל לביקורת אצל האורתודנט/ית בזמן שיש גשר בשיניים, חשוב להמשיך לראות את רופא/ת השיניים הקבוע/ה
[1]
.
תוצאות הטיפול
מטרת הטיפול היא לספק למטופל/ת חיוך יפה ובריא כאחד. חיוך חדש יכול להיות משמעותי במיוחד עבור מבוגרים שבילו שנים בהסתרת שיניים
[5]
.
[1]
https://www.nhs.uk/live-well/healthy-body/braces-and-orthodontics/
[2]
https://www.health.harvard.edu/healthbeat/are-you-too-old-for-braces
[3]
https://my.clevelandclinic.org/health/drugs/10899-braces--retainers
[4]
https://orthodonticsaustralia.org.au/top-things-to-do-before-get-braces/
[5]
https://www.aaoinfo.org/_/frequently-asked-questions/ |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/breast-augmentation-surgery/
ניתוח הגדלת חזה (Breast Augmentation Surgery)
ערוץ רפואה אסתטית
4 דקות קריאה
כללי
שאלות ותשובות
מאמרים
ניתוח הגדלת חזה הוא הליך כירורגי קוסמטי להגדלת גודל החזה ולשיפור צורתו, בדרך כלל באמצעות שימוש בשתלי סיליקון או בשתלי חזה אחרים. ניתוח הגדלת חזה מבוצע על-ידי כירורגית או
כירורג פלסטי שד
, ומטרתו היא לשפר את הפרופורציות הטבעיות של המטופלת וליצור פרופיל חזה סימטרי יותר ואסתטי. ההליך המדויק מותאם לצרכים האישיים של כל מטופלת
[1]
.
צילום: shutterstock | Lisa Eastman
מתי מתבצע
ניתוח הגדלת חזה הוא ניתוח פלסטי שנעשה בדך כלל לצרכים אסתטיים בלבד, ועל כן ברוב המקרים הניתוח מיועד לנשים שאינן מרוצות מגודל החזה שלהן
;
לנשים שהחזה שלהן לא התפתח
;
לסובלות מחוסר סימטריה התפתחותית בין השדיים
;
לנשים אחרי הריון ולידה (ובייחוד לאחר הנקה) שהחזה שלהן איבד מנפחו
[2]
.
חשוב לציין כי ניתוח הגדלת חזה אינו מתקן צניחת חזה חמורה. ייתכן ותידרש
הרמת חזה
יחד עם הגדלת חזה כדי שחזה נפול ייראה מלא ומורם יותר.
לעתים קרובות ניתן לבצע הרמת חזה כבר בניתוח להגדלת החזה, במקרים אחרים יהיה צורך לעשות זאת בניתוח נפרד
[3]
.
הכנות לניתוח
ההכנה לניתוח הגדלת חזה כוללת מפגש ייעוץ מקדים, בו מבררים כי אין למטופלת מחלות רקע שאינן מאפשרות את ביצוע הניתוח, ואת הסיבות המביאות אותה לניתוח מסוג זה
.
לקראת ניתוח הגדלת חזה, רופא או רופאה מומחית לכירורגיה פלסטית של השד
תפנה את המטופלת לבדיקות לפי הצורך - רוב המנתחים/ות הפלסטיים לא יראו צורך בבדיקות מרובות למעט ספירת דם ובדיקת כימיה בדם. נשים מבוגרות יותר לעיתים יתבקשו לערוך גם צילום חזה מקדים
.
להלן כמה מן ההנחיות שייתכן ויהיה צורך לבצע כחלק
מההכנה לניתוח
[4]
:
לבצע בדיקת דם.
להתחיל ליטול תרופות מסוימות או להפסיק/להתאים מינון של תרופות נוכחיות שהמטופלת נוטלת.
להפסיק לעשן.
להימנע ממזונות או משקאות מסוימים.
להימנע משימוש בסמים.
להימנע מנטילת אספירין ותרופות אנטי דלקתיות מסוימות שעלולות להגביר את הדימום.
חשוב לעקוב אחר כל ההוראות שהמנתח/ת נותן/ת לפני הניתוח. ביצוע ההנחיות יעזור לניתוח לעבור בצורה בטוחה יותר וייסע בהחלמה מהירה יותר.
מומלץ לארגן שמישהו יסיע את המטופלת הביתה לאחר הניתוח, ואולי אף שמישהו יישאר בלילה הראשון לפחות. יש לקחת בחשבון שיהי צורך לפחות בשבוע חופש מהעבודה, ובמקרים מסוימים יהיה צורך בהפחתת פעילות לפחות שלושה שבועות מהניתוח
[4]
.
ישנם 2 סוגי שתלים נפוצים: שתלי סיליקון ושתלי מי מלח. שתלי סיליקון הם הסוג הנפוץ יותר מאחר שהם נראים ומרגישים טבעיים יותר. שתלי מי מלח נוטים יותר לדלוף ולהפחית את נפח השד עם הזמן. עם זאת, במקרה של סיליקון, אם השתל דולף, עלולים להיווצר בגוף גושים, בעוד שבשתלי מי מלח המלח ייספג בבטחה בגוף.
מומלץ לדון ביתרונות ובחסרונות של כל סוג השתלים עם הכירורג/ית, לצד בחירת הגודל והצורה של השתלים והיכן הם ימוקמו (מאחורי השד או מאחורי שריר השד)
[5]
.
סוג השתל, גודל השתל וניתוח השתל יכולים להשפיע על
[4]
:
כמה יכאב לאחר ההליך.
כיצד ייראה החזה לאחר ההליך.
הסיכונים שבכל שתל ולדליפה ממנו בעתיד.
ביקורת וניטור עתידי של החזה.
גודל השתל נבחר תוך דאגה שרקמת השד לא תיפגע: עליו להתאים למידות הגוף, בפרופורציה להיקף בית החזה. הגורמים המשפיעים על ההחלטה בבחירת הגודל הם: כמות העור ובלוטת השד הקיימת, עובי רקמת השד ואלסטיות הרקמה, היקף בית החזה, רוחב השד, המרחק בין שני השדיים וצורת השריר
.
גודל החזה אינו מדד רפואי, אין מדדים שיקבעו מהו גודל נורמלי של חזה, ולכן גם אין כל מדד שיכול לקבוע מהו חזה החורג מהנורמה, מהו חזה קטן מדי, גדול מדי וכו
'
.
יש לשמור על צום מלא של 8 שעות לפני הניתוח
.
מהלך הניתוח
ניתוח הגדלת חזה מתבצע בהרדמה כללית, ומשך הניתוח הוא כשעה. המטופלת תקבל עירוי אנטיביוטי למניעת זיהום
.
להלן כמה מן הטכניקות הנפוצות לניתוח
[6]
:
הטכניקה הנפוצה ביותר לניתוח הגדלת חזה היא באמצעות חתך בחלק התחתון של השד, בקפל העור הטבעי, דרך פתח זה יוחדר השתל ויונח במקומו. צלקות הניתוח יכולות להיות קצת יותר בולטות בקרב נשים צעירות, רזות, ושלא ילדו.
השתל יכול להיות ממוקם גם מתחת לזרוע, כאשר את החתך ניתן לעשות באמצעות אנדוסקופ - כלי עם מצלמה ומכשירי ניתוח מזעריים. אפשרות זו מונעת צלקת סביב השד, אך ייתכן שתישאר צלקת גלויה בחלק התחתון של הזרוע.
ניתן לבצע חתך סביב קצה העטרה - האזור הכהה סביב הפטמה. חתך באזור זה עלול ליצור בעתיד בעיות בהנקה ואובדן תחושה סביב הפטמה.
בשתלי מי מלח ניתן לבצע חתך ליד הטבור, ובאמצעות אנדוסקופ מזיזים את השתל עד לאזור השד. לאחר הנחת השתל, ממלאים את השתל במלח.
לכל טכניקה ישנם יתרונות וחסרונות, אך לצד כל זאת בדרך כלל נהוג לבצע חתך בקפל התת-שדי, הממוקם מתחת לשד ומסתיר את הצלקת.
לאחר ביצוע החתך במקום הנבחר, יוחדר השתל הרצוי אל תוך הכיס, בשני צדדי בית החזה
.
החתך ייתפר באמצעות תפרים קוסמטיים מיוחדים, המצופים בחומר אנטי-חיידקי להקטנת הסיכוי בזיהום. אזור בית החזה ייעטף בחבישה אלסטית
.
אחרי הניתוח
במקרים רבים, כ- 8 שעות לאחר ניתוח הגדלת חזה ניתן להשתחרר מבית החולים, אך ישנה גם אפשרות להישאר באשפוז לילה, הכל בהתאם למצב המטופלת ולהחלטת המנתח/ת. בימים שלאחר הניתוח יש כאבים והחזה נפוח. עלולים להופיע שטפי דם על פני החזה. ניתן ליטול משככי כאבים במידת הצורך.
החבישה האלסטית תוחלף בחזיית ספורט מיוחדת, המקלה את ההחלמה ומספקת תמיכה לחזה. אין צורך בהוצאת התפרים כיוון שהם נמסים מעצמם.
זמן ההחלמה של ניתוח הגדלת חזה הוא כשבוע ומומלץ בימים אלו להימנע מפעילות גופנית ולנוח.
לפעילות ספורטיבית בהיקף מלא ניתן לשוב רק כחודש לאחר ניתוח הגדלת חזה. המנוחה חשובה מאוד לתהליך ההחלמה.
תהליך החלמת הצלקת אורך עד שנה
.
סיכונים
דחיית השתל - במקרים נדירים, במידה ונוצר זיהום שהגוף לא מתגבר עליו למרות הטיפול האנטיביוטי הממושך, יהיה צורך בהוצאת השתל על ידי ניתוח חוזר
.
סיבוכי הוצאת השתל - להוצאת השתל יש השפעה שלילית על המראה החיצוני של השד ובית החזה: כפלים ועיוותים כתוצאה מהתכווצות הצלקת ואיבוד נפח השד
.
אסימטריה - קיים סיכון באי שוויון בין שני הצדדים של אזור הניתוח. קשה לשער באיזו מידה היא תשתפר, בייחוד אם הייתה קיימת אסימטריה ברקמות לפני הניתוח
.
כאבים כרוניים – כאבים שעלולים להימשך חודשים ואף שנים אחרי ניתוח הגדלת שדיים. הטיפול כולל תרופות נוגדות כאבים, ובמידה ואין ברירה יש להוציא את השתלים
.
תוצאות
שתלי חזה אינם מחזיקים מעמד לכל החיים. סביר להניח שיהיה צורך להחליף אותם בשלב מסוים.
חלק מהנשים יזדקקו לניתוח נוסף לאחר כ-10 שנים, בין אם בגלל בעיות בשתלים או בגלל שהשדיים שלהן השתנו סביב השתלים
[5]
.
עוד דברים שכדאי לדעת על תוצאות ניתוח הגדלת שד
[1]
:
ניתן לבצע ממוגרפיה עם שתלים בחזה, ולכן מומלץ להמשיך ולבצע בדיקות קבועות כפי שנקבע על ידי הרופא/ה.
לנשים שעברו הגדלה באמצעות שתלי סיליקון, מומלץ לעבור ניטור תקופתי (באמצעות
ממוגרפיה
, אולטרסאונד או
MRI
) לצורך בדיקת שלמות השתל (קרעים הם מצב נדיר, אך עלולים לקרות).
הריונות עתידיים או תנודות במשקל עלולים להשפיע על תוצאות הניתוח וייתכן שיהיה צורך בניתוח משני כדי לתקן שינויים שהמטופלת אינה מרוצה מהם לאורך זמן.
מאחר שתהליך ההזדקנות הרגיל של החיים ממשיך, עם הזמן רקמת השד משתנה. ניתן לסייע במניעת צניחה מיותרת על ידי לבישת חזייה עם תמיכה המותאמת לרמת הפעילות של המטופלת.
כאשר ניתוח הגדלת חזה מבוצע על ידי כירורג או כירורגית פלסטיים מוסמכים ובעלי ניסיון, התוצאות יכולות להישמר זמן ממושך ומרבית המטופלות מרוצות מההליך.
[1]
https://www.americanboardcosmeticsurgery.org/procedure-learning-center/breast/breast-augmentation-guide/
[2]
https://www.mayoclinic.org/tests-procedures/breast-augmentation/about/pac-20393178
[3]
https://www.plasticsurgery.org/cosmetic-procedures/breast-augmentation
[4]
https://my.clevelandclinic.org/health/treatments/11024-breast-augmentation
[5]
https://www.nhs.uk/conditions/cosmetic-procedures/breast-enlargement/
[6]
https://medlineplus.gov/ency/article/002984.htm |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/breast-lift/
הרמת חזה (Breast Lift)
ניתוחי חזה
4 דקות קריאה
כללי
שאלות ותשובות
מאמרים
ניתוח הרמת חז
ה, הידוע גם בשם מסטופקסי
, הוא ניתוח קוסמטי
המתבצע אצל
כירורג פלסטי
,
שבו מסירים עודפי עור ומהדקים את הרקמה שמסביב, כדי לעצב מחדש ולתמוך בקו המתאר החדש של השד
[1]
.
מנתונים סטטיסטיים של האגודה האמריקאית למנתחים פלסטיים עולה כי הרמת חזה גדלה ב-70% מאז שנת 2000, ועקפה את מספר השתלות החזה
[1]
.
מטרת הניתוח
מטרתו של ניתוח הרמת חזה הוא להרים שדיים נפולים. לפעמים העטרה (רקמת החיבור סביב הפטמה) מתרחבת עם השנים, וניתוח זה יכול להפחית זאת.
הניתוח יכול להעניק לחזה פרופיל צעיר ומרומם יותר. עם זאת, הוא אינו משנה באופן משמעותי את גודל השדיים. במידה ויש רצון שהשדיים ייראו מלאים יותר, יש לשקול לשלב בניתוח זה גם
הגדלת חזה
; במידה ויש רצון בחזה קטן יותר, יש לשקול לשלב
ניתוח להקטנת חזה
[1]
.
מתי מתבצע
לאורך השנים, השדים משתנים ומאבדים את צורתם ואת המוצקות שלהם. שינויים אלה ואובדן גמישות העור יכולים לנבוע ממגוון סיבות ובהן היריון, הנקה, כוח המשיכה, עליות וירידות במשקל, הזדקנות ותורשה
[1]
.
ניתן לשקול ניתוח הרמת חזה במקרים הבאים
[2]
:
השדיים צונחים - הם איבדו צורה ונפח, או שהם נעשו שטוחים וארוכים יותר.
הפטמות נופלות מתחת לקמטי החזה כאשר השדיים אינם נתמכים באמצעות חזייה.
הפטמות והעטרות נמתחו כלפי מטה
.
אחד מהשדיים נמוך יותר מהשני
.
הרמת חזה לא מתאימה לכולן. לנשים המתכננות להיכנס להריון בעתיד, לא מומלץ לבצע ניתוח זה, שכן השדיים עלולים להימתח במהלך ההיריון ולהרוס את תוצאות הרמת החזה
[2]
.
גם הנקה היא סיבה נוספת לדחות הרמת חזה. למרות שלרוב ניתן להניק לאחר ניתוח זה, ייתכן שיהיה קשה יותר לייצר מספיק חלב
[2]
.
בעוד שהרמת חזה יכולה להתבצע על שדיים בכל גודל, נשים עם חזה קטן לרוב ייהנו מתוצאות למשך זמן רב יותר. שדיים גדולים יותר הם בעלי משקל גדול יותר, מה שעלול לגורם להם לצנוח שוב
[2]
.
הכנות לניתוח
הצעד הראשון הוא התייעצות עם מנתח או מנתחת פלסטית. בפגישה כדאי להסביר מהן השאיפות מהניתוח, ואם ישנן תמונות שיכולות להמחיש זאת, מומלץ להביא אותן. בהתאם למצב בריאות המטופלת יתוארו האפשרויות הרלוונטיות, כולל הסבר על ההליך, על ההחלמה ועל הסיכונים
[3]
.
הכנות:
במידה ואת מעשנת – יש להפסיק. בקרב נשים מעשנות, תהליך ההחלמה של החתכים איטי יותר, והן נוטות יותר לפתח זיהומים וצלקות. מומלץ להימנע גם מחשיפה לעישון פאסיבי
.
במידה ויש סיכוי שאת בהיריון, עדכני את הרופא/ה.
עדכני את הרופא/ה באילו תרופות את נוהגת ליטול על בסיס קבוע, גם אם מדובר בסמים, תחליפי תזונה או תרופות על בסיס צמחי מרפא שנמכרים ללא מרשם.
ייתכן ותתבקשי לעבור
ממוגרפיה
או צילום רנטגן של החזה.
מספר ימים לפני הניתוח, יש להפסיק ליטול אספירין וכל תרופה אחרת שיכולה להשפיע על קרישת הדם
.
יש לדאוג שיהיה מי שיסיע אותך בחזרה מבית החולים לאחר הניתוח, ושישהה לצידך יום עד יומיים לאחר הניתוח.
בדרך כלל מומלץ לא לאכול או לשתות דבר החל מחצות הלילה שלפני יום ניתוח.
מהלך הניתוח
ניתוח הרמת חזה מבוצע תחת הרדמה כללית. לאחר סימון של מיקום הפטמה יבוצעו שניים עד שלושה חתכים בחזה. לאחר מכן תוסר רקמת עור עודפת וייקבע המיקום החדש של הפטמה והעטרה
.
במידה ויש צורך בשתלים, הם יוחדרו בשלב זה. לאחר מכן ייתפרו החתכים וייחבשו השדיים. במקרים מסוימים יישאר ניקוז זעיר למשך יממה עד יומיים
[3]
.
קיימות מספר טכניקות חתך לניתוח
זה, והטכניקה שבה ייעשה שימוש משתנה בהתאם לסוג רקמת השד של המטופלת, כמות העור העודף שיש להסיר, והשאיפות האישיות של המטופלת. המטרה בבחירת הטכניקה המתאימה היא להשיג את התוצאות הטובות ביותר, ועם ההצטלקות הכי פחות בולטת שאפשר
[4]
.
טכניקות החתכים המקובלות כיום הן
[2]
:
סביב רקמת החיבור – האזור הכהה שסביב הפטמה (עטרה).
מהעטרה כלפי מטה אל קפל השד.
בצורה אופקית לאורך קפלי השדיים.
ההליך אורך בדרך כלל 2 עד 3 שעות. במרבית המקרים ניתן ללכת הביתה כבר באותו היום.
אחרי הניתוח
לאחר ניתוח הרמת חזה, סביר להניח שהשדיים יהיו חבושים וייתמכו בחזייה כירורגית. במקרים מסוימים אף ימוקמו צינורות ניקוז קטנים באזורי החתכים בשדיים, כדי לנקז עודפי דם או נוזלים.
צינורות אלו בדרך כלל מוסרים תוך מספר ימים. לאחר הסרתם, ישונה מיקום התחבושות או שהן יוסרו לחלוטין. חזיית התמיכה הכירורגית צפויה להיות בשימוש ללא הפסקה, בכל שעות היממה, למשך של 3 עד 4 ימים, שלאחריהם ניתן לעבור לחזיית תמיכה רכה למשך 3 עד 4 שבועות
[2]
.
בימים הראשונים לאחר הניתוח, יש ליטול משככי כאבים בהתאם להמלצת הרופא/ה שלך. יש הימנע ממאמץ, מהתכופפות ומהרמת משאות כבדים. יש לישון על הגב או על הצד כדי למנוע לחץ על החזה
[2]
.
השדיים צפויים להיות נפוחים וחבולים במשך כשבועיים מהניתוח. סביר להניח שיורגש כאב בחזה ובאזור החתכים, שיהיו אדומים או ורודים למשך מספר חודשים. חוסר תחושה בפטמות, בעטרה ובעור השד יכול להימשך כשישה שבועות
[2]
.
יש להימנע מפעילות מינית לפחות שבוע עד שבועיים לאחר הניתוח. יש להתייעץ עם הרופא/ה מתי ניתן לחזור לפעילויות שגרתית כגון שטיפת גוף מלאה
[2]
.
יש לקבוע בדיקה לביקורת לאחר הניתוח, על מנת שהרופא/ה יוכל לבחון את התקדמות הריפוי של הפצעים, וידון איתך על תרגילים מיוחדים או שיטות עיסוי מיוחדות
.
הסרת התפרים תתבצע בהתאם להחלטת הרופא/ה. בחלק מהמקרים ייעשה שימוש בתפרים המתמוססים מעצמם, במקרים אחרים לא יהיה מנוס מהסרה של תפרים, שלרוב תתבצע כשבוע עד שבועיים לאחר ההליך
[2]
.
סיכונים
סיבוכים לאחר הרמת חזה הם נדירים יחסית. שלושת הסיבוכים העיקריים הם דימום, זיהום וצלקות. המנתח/ת ייתן הנחיות שיסייעו להפחית את הסיכון לסיבוכים אלו, כגון אי עישון, הקפדה לא להמשיך ליטול תרופות שעלולות להגדיל את הסיכוי לדימום, ונטילת אנטיביוטיקה במידת הצורך
[3]
.
הסיכונים שיכולים להופיע בגלל הרדמה כללית הם תגובה לתרופות, בעיות נשימה כגון דלקת ריאות, בעיות לב.
הסיכונים הספציפיים לניתוח הרמת החזה הם חוסר יכולת להניק לאחר הניתוח, צלקות גדולות שייקח זמן רב עד אשר יחלימו, אסימטריה במיקום של הפטמות.
הסיבוכים הנפשיים לאחר ניתוח הרמת חזה יכלים לנבוע כתוצאה מתחושה של חוסר שלמות במראה החזה או אכזבה מן התגובות של הסובבים לחזה ה"חדש"
.
תוצאות הניתוח
השינוי במראה השדיים יורגש מיד, אך צורתם תמשיך להשתנות במהלך החודשים שאחרי הניתוח.
בתחילה הצלקות ייראו אדומות ובולטות, ולמרות שהן קבועות, בתוך שנה עד שנתיים הן צפויות להיטשטש יותר. בדרך כלל לא ניתן לראות את הצלקות, גם במקרה של מחשוף או בגד ים, מאחר שהן מוסתרות באמצעות החזייה
[2]
.
במקרים מסוימים מידת החזייה יכולה להפוך לקטנה יותר לאחר הניתוח, גם במקרים שבהם לא התבצעה הקטנת חזה בשילוב עם ההליך. הדבר קורה בגלל שהשדיים הופכים למוצקים ועגולים יותר
[2]
.
תוצאות הניתוח אינן קבועות. ככל שמתבגרים, העור הופך באופן טבעי לפחות ופחות אלסטי, כך שצניחה מסוימת עלולה להופיע בהמשך, בעיקר בקרב נשים עם שדיים גדולים וכבדים יותר. שמירה על משקל יציב ומאוזן יכולה לעזור לשמר את התוצאות לאורך זמן
[2]
.
במרבית המקרים, התוצאות שמתקבלות לאחר הניתוח הרמת החזה משביעות רצון. ישנה תחושה טובה יותר לגבי המראה וההרגשה הכללית צפויה להשתפר.
[1]
https://www.plasticsurgery.org/cosmetic-procedures/breast-lift
[2]
https://www.mayoclinic.org/tests-procedures/breast-lift/about/pac-20393218
[3]
https://www.webmd.com/beauty/mastopexy-breast-lifting-procedures
[4]
https://www.americanboardcosmeticsurgery.org/procedure-learning-center/breast/breast-lift-guide
/ |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/breast-reconstruction-surgery/
שחזור שד (Breast Reconstruction Surgery)
ניתוחי חזה
5 דקות קריאה
כללי
שאלות ותשובות
מאמרים
נשים אשר שעברו ניתוח לצורך טיפול ב
סרטן השד
, עשויות לבחור בניתוח שחזור שד לאחר כריתה לצורך בנייה מחדש של הצורה, הגודל והמראה של השד, כך שיהיה דומה למקורי ככל הניתן
[1]
.
שחזור שד יכול להיות מיידי - להיעשות בזמן כריתת
השד – מה שמכונה אונקופלסטיקה
(שילוב של ניתוח אונקולוגי ופלסטי) או שהוא יכול להיעשות לאחר שהחתכים של כריתת השד החלימו והטיפול בסרטן השד הושלם. שחזור מושהה יכול לקרות חודשים ואף שנים לאחר כריתת השד
[2]
.
עיתוי שחזור השד תלוי פעמים רבות בהמשך הטיפול. כך למשל, הקרנות עלולות לפעמים לגרום לבעיות בריפוי פצעים או לזיהומים בשד משוחזר, כך שייתכן ויהיה עדיף לדחות את השחזור עד לאחר סיום הטיפול בהקרנות. גורם נוסף שמשפיע על עיתוי השחזור הוא סוג סרטן השד. נשים עם סרטן שד דלקתי צריכות לעבור בדרך כלל הסרת עור נרחבת יותר, מה שעלול להפוך את השחזור המיידי למאתגר יותר, ולכן יהיה מומלץ לדחות אותו עד לאחר סיום הטיפול. חלק מהנשים אף מעדיפות שלא לבצע שחזור מידי עד אחרי שהן מרגישות טוב יותר ולאחר שהחזה החלים וניתן לראות את המראה שלו לאחר הניתוח
[2]
.
צילום: shutterstock
מטרת הניתוח
שחזור שד לאחר כריתה נועד לשחזר ולשקם את מראה השד מבחינה אסתטית - לצורה, למראה ולגודל תקינים ככל הניתן. שחזור שד לאחר כריתה מתאים לאחר ניתוחי
כריתת שד
(mastectomy)
והסרת גושים בשד
(lumpectomy)
.
כריתות שד נעשות כיום בעיקרן עקב מחלות ממאירות של השד - כטיפול בסרטן שד פולשני, וכמניעה בנשים בסיכון גבוה לחלות בסרטן שד פולשני
(
נשאיות הגן
BRCA).
ניתוח שיחזור שד תורם רבות לשיפור הדימוי העצמי ותחושת הנשיות של המטופלות, וזו הסיבה העיקרית בגינה הן פונות לביצוע ניתוח מסוג זה, שאינו בעל נחיצות רפואית
.
דרכים עיקריות לשחזור שד
הדרכים לשחזור שד כוללות
[3]
:
שתלי סיליקון להחלפת רקמת השד כולה או חלק ממנה
.
שימוש ברקמה שנלקחה מחלק אחר של גוף המטופלת, לרוב מהגב או מהבטן
(flap)
.
שימוש ברקמה מגוף המטופלת ושתל
.
הסיליקון הוא חומר המופק מצורן, ומופיע במספר אופנים: נוזל, צמיגי (ג'ל) ומוצק. החומר נמצא כיעיל ביותר בחיקוי המרקם הטבעי של החזה ועל כן השימוש הנרחב בו
.
מנתחת או
מנתח פלסטי
יציעו את סוגי השחזור השונים, בהתאם למצב המטופלת ובמטרה להתאים את השד ככל האפשר.
באמצעות תמונות של סוגים שונים של שחזור שד ניתן לקבל מושג כיצד צפוי להיראות השחזור מיד לאחר הניתוח וכמה חודשים לאחר מכן
[2]
.
במקרים מסוימים נשים מוסיפות לשחזור השד גם שחזור פטמה ושינוי צורה של השד השני, במידה ויש צורך, וזאת כדי לשמור על סימטריה בחזה
[2]
.
הכנה לניתוח
ההכנה של ניתוח שחזור שד כוללת מפגש ייעוץ מקדים, בו מבררים עם המטופלת מדוע מעוניינת לבצע ניתוח מסוג זה, וכן המנתח מתכנן את סוג השתל שיבחר (שתל רקמה או שתל מלאכותי), בהתאם לרצון המטופלת והאפשרויות הקיימות ספציפית אצלה.
לקראת ניתוח שיחזור שד, הרופא יפנה את המטופלת לבדיקות לפי הצורך- לרוב אין צורך בבדיקות מרובות למעט ספירת דם ובדיקת כימיה בדם. נשים מבוגרות יותר לעיתים יתבקשו לערוך גם צילום חזה מקדים.
יש לציין, כי שחזור שד יתבצע רק לאחר החלמה מהמחלה ובתום שאר הטיפולים הנלווים, כשלב אחרון ומשלים לטיפול.
ניתוח שחזור שד מתבצע בהרדמה כללית. יש להיוועץ עם הרופא לגבי התרופות שיש להפסיק ליטול לפני הניתוח. אין לשתות אלכוהול כ-48 שעות ולשמור על צום מלא של 8 שעות לפני הניתוח.
תהליך הניתוח
משך הזמן של ניתוח שחזור שד תלוי בסוג השתל הנבחר. ניתוח ובו משתמשים בשתל רקמה משכו ארוך יותר.
בתחילת הניתוח המטופלת תקבל עירוי אנטיביוטי למניעת זיהום.
בהתאם לסוג השתל, יבוצע החתך הניתוחי, כאשר שתל רקמה יכלול חתך ראשון באזור ממנו נלקח השתל (לרוב מהבטן או מהגב), והסטה של הרקמה המבוקשת לכיוון השד. לאחר מכן, יבוצע החתך בבית החזה, ושתל הרקמה ימוקם מחדש, כולל מיקום מחדש של הפטמה והעטרה.
בעת ניתוח שחזור שד ובו מוחדר שתל מלאכותי, המנתח יוצר מעין "כיס הפרדה" אליו יוחדר השתל - מתחת לשריר החזה (ה-
pectoralis muscle
).
בניתוח שיחזור שד עם הוספת שתל, קיימות שלוש אפשרויות לביצוע החתך הניתוחי: בקו היקף הפטמה (גבול העטרה-
areola
), בקפל התת-שדי, כלומר בתוך קיפול העור המתחבר עם השד, או בבית השחי. לכל אפשרות יתרונות וחסרונות, עם זאת בדרך כלל מומלץ חתך בקפל התת-שדי, הממוקם מתחת לשד ומסתיר את הצלקת.
לאחר ביצוע החתך במקום הנבחר, יוחדר השתל הרצוי אל תוך הכיס, בשני צדדי בית החזה.
החתך ייתפר ע"י תפרים קוסמטיים מיוחדים, המצופים בחומר אנטי-חיידקי להקטנת הסיכוי בזיהום.
אזור בית החזה ייעטף ע"י חבישה אלסטית.
סיכונים
סיכונים כלליים בניתוח
זיהום בפצע הניתוח- לרוב שטחי ומטופל באופן מקומי, אולם לעיתים נדירות עלול להתפתח לזיהום משמעותי יותר ברקמות התת-עוריות, ולעיתים נדירות מצריך פתיחה מחדש של החתך לסילוק הפסולת החיידקית.
דימום- בעיקר באזור הניתוח כתוצאה מטראומה מקומית לרקמה, אולם לעיתים נדירות גם דימומים סיסטמיים המצריכים קבלת מנות דם. דימום יכול להתרחש מיד לאחר הניתוח, 24 שעות לאחר הניתוח ובמקרים נדירים ביותר לאחר שבועות או חודשים.
הדימום נוצר כאשר כלי דם נפתח ומדמם לתוך הכיס שבו נמצא השתל. במקרים בהם הדימום הוא רב יש צורך בניקוז הדימום. פעולה זו יכולה להתבצע בהרדמה כללית או מקומית (מומלץ כללית). לאחר הניקוז השתל מוחזר למקומו וקרוב לוודאי יישאר נקז בשד למשך 24 שעות כדי לנקז את שאריות הדימום.
צלקות- אופי החלמת הצלקת תלוי באיכות התפרים ובגנטיקה. אין דרך לצפות כיצד הצלקת תחלים לאחר הניתוח.
סיכוני ההרדמה- לרוב תופעות הקשורות לרגישות יתר לתרופות ההרדמה (תגובה אלרגית). לעיתים נדירות מאד תתכן תגובה חמורה של ירידת לחץ דם (שוק אנאפילקטי).
סיכונים ספציפיים לניתוח שחזור שד
דחיית השתל- במקרים נדירים, במידה ונוצר זיהום שהגוף לא מתגבר עליו למרות טיפול אנטיביוטי ממושך, דרך הטיפול הוא הוצאת השתל, בניתוח חוזר.
סיבוכי הוצאת השתל- להוצאת השתל יש השפעה שלילית על המראה החיצוני של השד ובית החזה: כפלים ועיוותים כתוצאה מהתכווצות הצלקת ואיבוד נפח השד.
אסימטריה- קיים סיכון באי שוויון בין שני הצדדים של אזור הניתוח. קשה לשער באיזו מידה היא תשתפר, בייחוד אם הייתה קיימת אסימטריה ברקמות לפני הניתוח.
כאבים כרוניים- עלולים להמשך חודשים ואף שנים. הטיפול כולל תרופות נוגדות כאבים ובמידה ואין ברירה הוצאת השתלים.
אחרי הניתוח
לרוב ישנו צורך בהשגחה באשפוז למשך 24 שעות אחרי ניתוח שחזור שד.
בימים שאחרי ניתוח שחזור שד יש כאבים והחזה נפוח. עלולים להופיע שטפי דם על פני החזה.
לרוב המנתח משאיר נקז או מס' נקזים בחתכים הניתוחיים, לצורך ניקוז מלא של הנוזלים והדימומים ברקמה. הנקזים יוצאו לאחר מספר ימים, עם הפחתת ההפרשות.
במידה ויש כאבים, ניתן ליטול משככי כאבים במידת הצורך. החבישה האלסטית תוחלף בחזיית ספורט מיוחדת, המקלה את ההחלמה ומספקת תמיכה לחזה.
במקרים מסוימים ניתן להפיק תועלת מפיזיותרפיה כדי לשפר או לשמור על טווח התנועה של הכתפיים או לעזור להן להתאושש מחולשה שחוו במקום שממנו נלקחה רקמה. פיזיותרפיה יכולה לעזור להסתגל למגבלות פיזיות חדשות ולהבין את הדרכים הבטוחות ביותר לבצע פעילויות יומיומיות
[2]
.
אין צורך בהוצאת התפרים כיוון שהם נמסים מעצמם.
זמן ההחלמה מניתוח שיחזור שד הוא כשבוע ומומלץ בימים אלו להימנע מפעילות גופנית ולנוח. לפעילות ספורטיבית בהיקף מלא ניתן לשוב רק כחודש לאחר הניתוח. המנוחה חשובה מאד לתהליך ההחלמה. תהליך החלמת הצלקת אורך עד שנה.
במידה וישנם כאבים אשר לא חולפים למרות שימוש במשככי כאבים, עליית חום, קוצר נשימה או הפרשות מוגלתיות/דימום חזק מהנקז - יש לפנות מיידית לרופא.
תוצאות טיפול
שחזור שד מתרחש לאחר ניתוח לטיפול או מניעה של סרטן השד. המטרה שלו היא לעצב מחדש את השדיים ולבנות מחדש רקמה פגומה או חסרה, או כדי להחזיר מראה סימטרי לחזה.
שוב לזכור שכריתת שד עלולה להיות אירוע דרמטי בחיים וזה נורמלי להתאבל על אובדן השד. ניתוח שחזור שד לאחר כריתה עשוי לעזור לנשים רבות להתמודד עם הרגשות החזקים הללו ולהמשיך הלאה בחיים
[4]
.
ניתוח שחזור שד יכול לשפר את הביטחון העצמי לאחר כריתת שד או הסרת גוש. נשים רבות מרגישות טוב יותר כשהן מתלבשות, חלקן מרגישות נוח יותר ללבוש בגד ים.
נשים שבוחרות שלא לעשות שחזור שד פעמים רבות נעזרות בחזייה מיוחדת עם תותבת, כמו גם להשלים עם המראה ולא לשים חזייה תותבת. ההחלטה היא מאוד אישית ומשתנה מאישה לאישה
[3]
.
אישה עם שתל בחזה צריכה לעדכן את טכנאית הרדיולוגיה על כך לפני ביצוע ממוגרפיה, כדי לשפר את דיוק הממוגרפיה וכדי למנוע פגיעה בשתל
[2]
.
[1]
https://www.cancer.org/cancer/breast-cancer/reconstruction-surgery.html
[2]
https://www.cancer.gov/types/breast/reconstruction-fact-sheet
[3]
https://www.cancerresearchuk.org/about-cancer/breast-cancer/treatment/surgery/breast-reconstruction/about
[4]
https://my.clevelandclinic.org/health/treatments/16809-breast-reconstruction |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/breast-reduction-surgery/
הקטנת חזה (Breast Reduction Surgery)
ערוץ רפואה אסתטית
6 דקות קריאה
כללי
שאלות ותשובות
מאמרים
ניתוח הקטנת חזה הוא הליך שנועד להפחית את הגודל והמשקל של שדיים גדולים וכבדים, ולייצר חזה אסתטי יותר, המתאים לגוף המטופלת. באמצעות הסרת עודפי שומן, רקמות ועור מהשדיים, ניתן לא רק להפוך את השדיים לקטנים יותר, קלים יותר ומוצקים יותר, אלא גם לשפר את הסימטריה של השדים ולהעלים את הרפיון
[1]
.
כמו כל הליך רפואי אחר, לניתוח יש סיכונים. זוהי החלטה אישית שדורשת שיקול דעת ובחינה של היתרונות והחסרונות הפוטנציאליים. במידה ואת שוקלת לבצע ניתוח הקטנת חזה, יש להתייעץ תחילה עם
פלסטיקאי
או פלסטיקאית
מוסמכים, כדי להבין מה כולל הניתוח ומה ההשלכות שלו: החל מהגדרת ציפיות וכלה בסיכונים וסיבוכים.
מתי מתבצעת הקטנת חזה
הניתוח מתבצע בדרך כלל בגלל שתי בעיות עיקריות: בעיות אסתטיות או בעיות רפואיות.
הניתוח נעשה לרוב לצרכים אסתטיים בלבד, לנשים שאינן מרוצות מגודל החזה שלהן, לסובלות מחוסר סימטריה התפתחותית בין השדיים,
למתקשות למצוא חזיות וביגוד,
ולנשים אחרי הריון ולידה (ובייחוד לאחר הנקה) שהחזה שלהן איבד את צורתו מבחינה אסתטית. ניתוח אסתטי נעשה בד"כ על מנת לשפר את המראה והדימוי העצמי, וזו הסיבה העיקרית בגינה נשים פונות לביצוע ניתוח שאינו בעל נחיצות רפואית.
הניתוח מתבצע בנוסף למטרה רפואית, אצל נשים שהחזה שלהן מכביד עליהן בצורה הגורמת לאי נוחות או מגבלות פיזיות של ממש כגון כאבי גב, כתפיים, צוואר, התפתחות של עקמת, כבדות נשימתית,
פריחה בעור
מתחת לשדיים וכד'.
כמו כן, ניתוח הקטנת חזה מתבצע אצל גברים הסובלים מחוסר איזון הורמונלי, הגורם להתפתחות רקמת שד עודפת – גניקומסטיה, לרוב מסיבות אסתטיות.
מתי הניתוח אינו מומלץ?
במקרים הבאים, ייתכן כי לא יומלץ לבצע ניתוח הקטנת חזה
[2]
:
הניתוח אינו מומלץ למעשנות/ים.
לנשים הסובלות מבעיות רפואיות מסוימות כגון סוכרת ומחלות לב.
לנשים הסובלות מעודף משקל.
לנערות מתבגרות, שכן השדיים עדיין לא מפותחים לגמרי והדבר עלול להוביל לניתוח נוסף בשלב מאוחר יותר בחיים.
לנשים שעומדות להיכנס להיריון, שכן הנקה יכולה להיות קשה או בלתי אפשרית לאחר הניתוח.
נשים שנמצאות בדיאטה ויורדות בצורה משמעותית במשקל, מה שעלול באופן טבעי להוביל לשינוי בגודל החזה.
צילום: shutterstock
הכנות לניתוח הקטנת חזה
ההכנה של הניתוח כוללת מפגש ייעוץ מקדים, בו מבררים כי אין למטופל/ת מחלות רקע שאינן מאפשרות את ביצוע הניתוח, ואת הסיבות המביאות אותם לניתוח מסוג זה
[2]
.
גודל החזה הרצוי לאחר הקטנת חזה ייבחר ביחד עם המטופלת והרופא/ה, תוך דאגה שרקמת השד לא תפגע: הגודל צריך להתאים למידות הגוף, בפרופורציה להיקף בית החזה. מספר גורמים משפיעים על ההחלטה בבחירת הגודל הרצוי, אולם לרוב מדובר בהקטנה למקסימום האפשרי, ולא לגודל קטן מאד
2
. אצל גברים נהוג להסיר את כל רקמת השד העודפת לחלוטין.
לקראת הניתוח, הרופא/ה יפנה את המטופל/ת לבדיקות לפי הצורך - לרוב אין צורך בבדיקות מרובות למעט ספירת דם ובדיקת כימיה בדם. מטופלים מבוגרים יותר לעיתים יתבקשו לערוך גם צילום חזה מקדים
[2]
.
במהלך המפגש מומלץ להתייעץ עם הרופא/ה על כל התהיות וההסתייגויות שלכן מן התהליך: תיאור מפורט של ההליך והסיכונים והיתרונות שלו, כולל צלקות ואובדן תחושה אפשרי. כמו כן, כדאי לשאול את הכירורג או הכירורגית על הכישורים והניסיון שלהם
,
כמה ניתוחים בתחום הם ביצעו
,
בכמה מקרים היו סיבוכים
,
למה לצפות במידה ודברים משתבשים
ועוד
[2]
.
לרוב, בשלבים שלפני הניתוח יתבצע צילום של השדיים לצורך תיעוד רפואי
[2]
.
הניתוח מתבצע בהרדמה כללית, ויש להיוועץ עם הרופא לגבי התרופות שיש להפסיק ליטול לפני הניתוח (כגון
אספירין, מדללי דם אחרים ותרופות אנטי דלקתיות, שעלולים להשפיע על הדימום במהלך הניתוח)
. אין לשתות אלכוהול כ-48 שעות לפני הניתוח ויש לשמור על צום מלא לפני הניתוח בהתאם לבקשת הרופא/ה
[2]
.
מומלץ לבדוק עם המנתח/ת האם ניתן לחזור הביתה כבר ביום הניתוח או שיש צורך לבלות לילה או יותר בבית החולים. כמו כן, מומלץ לדאוג למישהו/י שילווה אותך לאחר הניתוח ויסיע אותך מבית החולים הביתה
[2]
.
מה חשוב לדעת לפני ההחלטה לעשות ניתוח הקטנת חזה?
אם החלטת לעשות ניתוח, יש כמה דברים שכדאי לדעת לפני שאת יוצאת לדרך
[3]
:
מספר מחקרים מצאו שנשים שעברו ניתוח זה חשות בדרך כלל חיזוק בהערכה העצמית, בדימוי הגוף ובבריאות הגופנית שלהן
.
את צפויה להיות מושבתת כמה שבועות ולהרגיש תשושה וכואבת כמה ימים לאחר הניתוח. מומלץ לקחת חופשה לאחר הניתוח ולדחות כל פעילות גופנית בחודש הקרוב.
ייתכן שלא תקבלי את הגודל המדויק לו ציפית. במרבית המקרים הניתוח מוביל להקטנה של מידה אחת עד שתיים ב-
CUP
של החזייה.
לאחר ההסרה של הרקמות והשומן נעשית גם הזזה של הפטמות, כך שמתקבלת מעין הרמת חזה.
צפויות להישאר לך צלקות.
אצל רוב הנשים, הצלקות משתפרות משמעותית תוך שנה לאחר הניתוח, אך הן אף פעם לא נעלמות לגמרי
.
מיד לאחר הניתוח, הפטמות שלך עלולות להרגיש קהות. תחושה כלשהי בפטמות ברוב המקרים חוזרת, אבל זה עלול לקחת חודש או חודשיים
.
שיטות להקטנת חזה
מנתחים/ות קוסמטיים יכולים להשתמש באחת מכמה טכניקות כירורגיות שונות בעת ביצוע הניתוח. הטכניקה שנבחרת היא זו המתאימה ביותר למטופלת – בהתאם לאנטומיה של שד המטופלת, בסוג ובכמות הרקמה שיש להסיר, ובתוצאה הרצויה של המטופלת
[4]
:
שאיבת שומן – במקרים מסוימים ניתן לבצע שאיבת שומן בלבד. זהו הליך קצר יחסית ופחות פולשני, בעל צלקות כמעט בלתי ניתנות לזיהוי. עם זאת, טכניקה זו מתאימה רק למטופלות מסוימות ואלו המעוניינות בהקטנה קלה עד בינונית, בעלות גמישות עור טובה ורפיון מועט, ושגודל החזה נובע בעיקר מעודף רקמת שומן.
הקטנה בשיטה אנכית (סוכריה על מקל) – שיטה המתאימה בעיקר למטופלות המעוניינות בהקטנה מתונה בגודל החזה ושיש להן צניחת חזה בולטת יותר. בשיטה זו ייעשה חתך אחד סביב קצה העטרה, וחתך שני אנכי מהחלק התחתון של העטרה לקפל מתחת לשד. בשיטה זו ניתן להסיר עודפי שומן, עור ורקמת שד, לעצב מחדש ולשוות לו מראה צעיר יותר. לצד זאת, יישארו כמה צלקות על השד, אך הן מתחת לפטמה ואינן נראות בעת לבישת חזייה או בגד הים.
הקטנת חזה עם חתך
T
הפוכה – שיטה זו כוללת 3 חתכים: אחד סביב העטרה, שני אנכי לקפל החזה, ושלישי לאורך החיבור התחתון שמתחת לשד. טכניקה זו מאפשרת את הדרגה המקסימלית של הסרת רקמות ועיצוב מחדש, ולרוב ייעשה בה שימוש במקרים של צורך בהקטנה משמעותית ו/או צניחה או א-סימטריה ניכרת.
תהליך הניתוח
משך הניתוח אצל נשים הוא כשעתיים עד שלוש. המטופלת תקבל עירוי אנטיביוטי למניעת זיהום. לאחר שהחתך ייעשה בהתאם לשיטה המתאימה, המנתח או המנתחת ירחיקו את רקמת השד העודפת, את השומן ואת העור העודפים, וימקמו את הפטמה והעטרה במיקום חדש (לרוב גבוה יותר). החתך ייתפר באמצעות תפרים קוסמטיים מיוחדים, המצופים בחומר אנטי-חיידקי להקטנת הסיכוי בזיהום, ואזור בית החזה ייעטף בחבישה אלסטית
[5]
.
במהלך הניתוח הכירורג/ית ינסה להשיג סימטריה בין השדיים, אך יכולים להתרחש שינויים מסוימים בגודל ובצורת השד. גם גודל העטרה יכול לעבור שינוי ולהיות קטן יותר
[2]
.
משך זמן ניתוח אצל גברים עם גניקומסטיה קלה-בינונית הוא קצר יותר ונעשה תחת הרדמה מקומית בלבד. הניתוח כולל ביצוע חתך קטן בגבול התחתון של הפטמה ושאיבת תאי השומן באזור.
אחרי הניתוח
לרוב, לאחר הניתוח יש צורך באשפוז לצורך השגחה.
השדיים יהיו מכוסים בתחבושת. במקרים מסוימים יחובר צינור מתחת לכל זרוע כדי לנקז עודפי דם או נוזלים
. את הנקזים מוציאים לאחר מספר ימים. סביר להניח שתקבלי משככי כאבים ואנטיביוטיקה, כדי להפחית את הסיכון לזיהום
[2]
.
בימים שלאחר הניתוח יש כאבים והחזה נפוח. עלולים להופיע שטפי דם על פני החזה, במידה וישנם כאבים ניתן ליטול משככי כאבים במידת הצורך. החבישה תוחלף בחזיית ספורט מיוחדת, המקלה את ההחלמה ומספקת תמיכה לחזה
[2]
.
במשך שבועיים עד חודש מומלץ להגביל את הפעילות הגופנית, עד שהשדיים מתרפאים
.
ייתכן שתצטרכי לקחת חופשה של כמה ימים או שבועות מהעבודה, כמו גם לקבל עזרה בפעולות שגרתיות בבית.
אסור לנהוג או לחגור חגורת בטיחות בשבעות הראשונים.
במהלך הזמן סימני הצלקות ייחלשו, אך כאמור, הן לא ייעלמו לגמרי.
חשוב להגיע לביקור מעקב אצל המנתח/ת שלך כדי לבדוק את ההתאוששות ולהסיר תפרים, אלא אם כן אלו תפרים נמסים
[6]
.
בעוד שמטופלות רבות עשויות לחוות הקלה מיידית בכאבי הגב והכתפיים לאחר הניתוח, במטופלות אחרות צפוי לקחת זמן עד שהתוצאות הסופיות יסתדרו. כאב ונפיחות אופייניים לאחר הניתוח, ולכן השדיים יכולים להיראות קצת יותר גדולים מהתוצאה הסופית. בנוסף, השדיים נרפאים לעתים קרובות בקצב שונה, כך שצפויה א-סימטריה במהלך החודשים הראשונים של ההחלמה. לאחר כ-2-3 חודשים, התוצאות הסופיות מתגבשות. עם זאת, ייתכן שתבחיני בעוד שינויים עדינים רק לאחר 6 עד 12 חודשים
[4]
.
סיכונים וסיבוכים
ניתוח הקטנת חזה יכול לפעמים לגרום לבעיות ובהן
[6]
:
צלקות עבות וברורות.
אסימטריה בשדיים - קיים סיכון לאי שוויון בין שני הצדדים של אזור הניתוח. קשה לשער באיזו מידה היא תשתפר, בייחוד אם הייתה קיימת אסימטריה ברקמות לפני הניתוח.
בעיות בריפוי הפצעים
.
אובדן תחושת הפטמה - ירידה בתחושה אופיינית סביב הפטמה.
אי יכולת להניק - חוסר אפשרות להנקה אחרי הניתוח הוא אפשרי, ולכן הניתוח מומלץ לנשים אשר אינן מתכננות הנקה בעתיד.
נמק שומן – מצב הגורם לשדיים אדומים או לגושים.
עודפי עור שנותרו מסביב לצלקות, שאולי יהיה צורך להסירם בניתוח
נוסף.
המטומה -
דימום בתוך רקמת השד. נפוץ יותר ביממה הראשונה שלאחר הניתוח
.
סיבוכים פחות נפוצים
[6]
:
דימום מוגזם.
זיהום.
תגובה אלרגית לחומר ההרדמה
.
קריש דם שנוצר בוורידים העמוקים
.
יש לגשת למרפאה שבה עברת את הניתוח בהקדם האפשרי אם את סובלת מכאבים עזים או מתסמינים בלתי צפויים כגון עור אדום, צריבה או נפיחות חריגה על או סביב השד שלך.
הניתוח יכול לפעמים להשתבש וייתכן שהתוצאות לא יהיו מה שציפית.
אם אינך מרוצה מתוצאות הניתוח, מומלץ להתייעץ עם המנתח/ת שלך.
תוצאות
ניתוח מוצלח עשוי להקל על כאבים בגב, בצוואר ובכתפיים. זה אף עשוי גם להגביר את היכולת להשתתף בפעילויות גופניות ולשפר את הדימוי העצמי
[2]
.
למרות שהתוצאות בדרך-כלל נראות מיד, יכולים לחלוף חודשים עד שהנפיחות תרד לחלוטין וצלקות הניתוח יטשטשו מעט. התוצאה הסופית היא בדרך כלל קבועה, אך גודל וצורת השדים עלולים להשתנות בעקבות גורמים שונים כגון הזדקנות ועלייה או ירידה במשקל
[2]
.
[1]
https://www.mayoclinic.org/tests-procedures/breast-reduction-surgery/about/pac-20385246
[2]
https://www.americanboardcosmeticsurgery.org/procedure-learning-center/breast/breast-reduction-guide/
[3]
https://health.clevelandclinic.org/8-things-to-know-if-youre-considering-breast-reduction-surgery/
[4]
https://www.americanboardcosmeticsurgery.org/procedure-learning-center/breast/breast-reduction-guide/
[5]
https://www.plasticsurgery.org/reconstructive-procedures/breast-reduction
6]
https://www.nhs.uk/conditions/cosmetic-procedures/breast-reduction-female/ |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/brotizolam-bondormin/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
ברוטיזולאם הוא חומר פעיל הנמצא בתרופות בשם
בונדורמין
ברוטיזולאם טבע. ברוטיזולאם שייך למשפחת הבנזודיאזפינים, קבוצת תרופות שמרגיעות ומשרות שינה.
יעיל לטיפול ב:
ברוטיזולאם (בונדורמין) משמש בעיקר לטיפול ב
הפרעות שינה
. כיוון שברוטיזולאם פועל רק מעט שעות, הוא גורם לפחות עייפות וכבדות לאחר שמתעוררים משינה בהשוואה לתרופות אחרות מקבוצה זו. התרופה אינה מטפלת בגורם להפרעות השינה.
הנחיות חשובות:
השימוש בברוטיזולאם (בונדורמין) מחייב זהירות רבה, כי התרופה גורמת לישנוניות וטשטוש. עליך להקפיד על מעקב רפואי צמוד, בגלל שנטילה קבועה של ברוטיזולאם (בונדורמין) לאורך זמן עלולה לגרום להתמכרות (תלות) פיזית ופסיכולוגית, ולירידה ביעילות התרופה (סבילות). הטיפול נועד לתקופות זמן קצרות בלבד, ככל האפשר ויש לקיים פגישות מעקב תקופתיות. לעתים, שימוש ממושך בתרופה עלול לגרום לשינויים בדפוסי התנהגות ומחשבות טורדניות.
דווחו מקרים של שימוש לרעה בבנזודיאזפינים.
חוויה של שכחה לאחר נטילת התרופה מחייבת פנייה לרופא.
במקרים בהם קיים דיכאון חמור או חרדה, הטיפול בברוטיזולאם עלול להגדיל את הסיכון לפיתוח מחשבות לפגיעה עצמית או מחשבות אובדניות. יש לעדכן בכך את הרופא, ולהיות תחת מעקב צמוד של הרופא.
בנוסף, יש לעדכן את הרופא אם יש לך אחת מהמחלות הבאות: בעיות חמורות במערכת הנשימה כמו
אסתמה
, בעיות עיניים כמו גלאוקומה, מחלות הפוגעות בפעילות תקינה של הכבד או הכליות ומערכת השתן.
השימוש בתרופה זו עם תרופות ממשפחת האופיואידים, תרופות אחרות המדכאות את מערכת העצבים המרכזית (כולל סמים, או אלכוהול) עלולה לגרום לישנוניות עמוקה, קשיי נשימה, תרדמת ומוות.
מתי אסור להשתמש בתרופה:
אין להשתמש בברוטיזולאם (בונדורמין) במקרים הבאים:
-רגישות לברוטיזולאם, בנזודיאזפינים אחרים או למרכיבים אחרים בתרופה.
-אם את בהריון או מניקה.
-אם יש לך בעיות חמורות במערכת הנשימה או
תסמונת הפסקת נשימה בשינה
(sleep apnoea).
-אם חלה פגיעה חמורה בתפקוד הכבד שלך.
-אם פיתחת מחלה בשם מיאסטניה גרביס.
-עבר של תלות בתרופות, סמים לא חוקיים או אלכוהול. |
- מצב של הרעלת אלכוהול, כדורי שינה, משככי כאבים אופיואידים או תרופות פסיכיאטריות.
-ברוטיזולאם (בונדורמין) אינו מיועד לילדים ונוער מתחת לגיל 18.
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
טבליות. אין ללעוס, אך ניתן לחצות את הטבליה או להמיסה מתחת ללשון.
תדירות וזמן נטילה
בדרך כלל, נוטלים ברוטיזולאם (בונדורמין) פעם ביום לפני השינה, על קיבה ריקה.
טווח המינון
0.25 מ"ג ביום. אין לעבור על המנה המומלצת.
תחילת ההשפעה
30-60 דקות.
משך ההשפעה
30-60 דקות.
מנה שנשכחה
אם שוכחים לקחת את התרופה להשראת שינה ולא נרדמים, לקחת כשנזכרים.
הפסקת התרופה
אם לוקחים ברוטיזולאם (בונדורמין) פחות משבועיים, ניתן להפסיקה בביטחון כאשר אין בה צורך יותר.
אם התרופה נלקחה תקופה ממושכת יותר, יש להיוועץ ברופא. הפסקת טיפול פתאומית עלולה לגרום לחזרת הסימפטומים, חזרה או החמרה של בעיות השינה, ולתופעות גמילה הכוללות: מתח, עצבנות, בלבול, רעד, נדודי שינה, כאבי בטן, הקאות, בחילות, זיעה, עוויתות והתכווצויות וכאבי שרירים. נדרשת הפחתה הדרגתית במינון התרופה, המותאמת באופן אישי על ידי הרופא.
מינון עודף
אם מבחינים בתסמינים מיוחדים, או אם נלקחה מנה עודפת גדולה או קיים חשד להרעלת בנזודיאזפינים, יש לפנות לטיפול רפואי דחוף או לחדר מיון. תסמיני מינון יתר עשויים לכלול נמנום, בלבול, עייפות. במקרים חמורים עלולים להופיע ליקויים בקואורדינציה, ירידה במתח השרירים, תת לחץ דם, דיכוי נשימתי, קומה (מצב נדיר) ומוות (נדיר מאוד).
אחסון
לשמור במיכל סגור במקום קריר ויבש, הרחק מהישג ידם של ילדים
אזהרות
תזונה
יש לקחת את ברוטיזולאם (בונדורמין) על קיבה ריקה עם חצי כוס מים.
אין לשתות מיץ אשכוליות בעת הטיפול.
אלכוהול
אין לשתות יין ומשקאות חריפים בזמן הטיפול בתרופה. שימוש באלכוהול בעת הטיפול בברוטיזולאם עלול לגרום בין השאר לטשטוש, ישנוניות ופגיעה בריכוז.
נהיגה
השימוש בתרופה עלול להשפיע על יכולת התגובה, גם בשימוש בהתאם להוראות הרופא, ובכך לפגוע ביכולת הנהיגה. תיתכן פגיעה בערנות, ביכולת הריכוז ובתפקוד השרירים (במיוחד כאשר משך השינה אינו מספיק, או בשילוב עם תרופות המדכאות את מערכת העצבים המרכזית או בשילוב עם אלכוהול). במקרים אלה- אין לנהוג, ובכל מקרה- יש להיזהר בנהיגה
הריון
אין להשתמש בהריון. במקרה הריון, חשד להריון או תכנונו- יש לפנות לרופא לקבלת ייעוץ.
תינוקות שנולדים לאמהות שנטלו בנזודיאזפינים לתקופה ממושכת במהלך ההריון, עלולים לפתח תלות פיזית, לחוות תסמיני גמילה לאחר הלידה. כמו כן ייתכן דיכוי נשימתי ביילודים.
קיים סיכון נמוך לפגיעה בהתפתחות העובר בשימוש בבנזודיאזפינים בשלבי הריון מוקדמים.
הנקה
אין להניק בזמן טיפול בתרופה זו
תינוקות וילדים
התרופה אינה מיועדת לילדים ומתבגרים מתחת לגיל 18. לא נחקרו יעילות ובטיחות בקבוצת גיל זו.
קשישים
שימוש זהיר ובמינון מופחת. מומלץ להישמר בעת ההליכה, כיון שהתרופה פוגמת בערנות ולעתים בתיאום תנועות הגוף, ומשום כך, קיים חשש לנפילות.
ניתוח והרדמה כללית
יש לדווח למנתח או למרדים על נטילת תרופה זו.
דווח לרופא במקרה של
מחלת כבד, מחלת מערכת הנשימה
התמכרות לאלכוהול, סמים לא חוקיים
התמכרות לתרופות
נטילת תרופות אחרות
טיפול עכשווי בברוטיזולאם
דיכאון או מחשבות אובדניות, גם בעבר
סיכון ממנת יתר
בינוני
סיכון מפיתוח תלות
בינוני
תופעות לוואי
תופעות הלוואי השכיחות: כאב ראש, תחושת סחרור, הפרעות במערכת העיכול.
תופעות לוואי לא שכיחות: סיוטים, דיכאון, שינויים במצב הרוח, חרדה, תלות בתרופה, הפרעות רגשיות, שינויים התנהגותיים, אי שקט, שינויים בחשק המיני, סחרחורת, טשטוש, עייפות, חוסר קואורדינציה וליקוי בתיאום תנועות הגוף, הפרעות זיכרון, הפרעות בראיה, הפרעות בכבד, יובש בפה, תגובות עוריות, חולשת שרירים, תופעות גמילה וחזרה או החמרה של בעיות השינה לאחר הפסקת התרופה, נמנום במשך היום, עצבנות, עליה בסיכון לתאונות ונפילות.
תופעות הלוואי של ברוטיזולאם (בונדורמין) המופיעות במיוחד בתחילת הטיפול קשורות להשפעותיה על מערכת העצבים המרכזית: ירידה בערנות,
עייפות,
ישנוניות במשך היום, כאב ראש, תרדמה וסחרחורת, חולשת שרירים, חוסר קואורדינציה, הפרעות ראיה, פוחתות בדרך כלל לאחר ימים מספר.
יתכן ודיכאון שקדם לטיפול בברוטיזולאם, יתגלה במהלך הטיפול. יש לפנות לרופא.
יש להיזהר מנפילות, כי ברוטיזולאם (בונדורמין) עלול לפגום בערנות ובשיווי משקל, במיוחד בקרב קשישים.
במקרים הבאים יש לפנות לטיפול רפואי מיידי:
הופעת מחשבות טורדניות בלתי רגילות, אי שקט, עצבנות, תוקפנות, הזיות, סיוטים, נדודי שינה, פסיכוזות, בלבול, שינויים בדפוסי התנהגות הרגילים ובמיוחד קשישים.
שינוי במצב רוח, בלבול, אפאתיה, דיכאון, הפרעות זיכרון, הפרעות בדיבור, יובש בפה, צלצולים באוזנים, ליקוי בתיאום תנועות הגוף, הפרעות במתן שתן, שינויים בחשק המיני, שינויים בקצב לב ולחץ דם, הפרעות בתפקודי כבד או צהבת, חולשת שרירים, הפרעות בראיה, פריחה, גרד.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
יש לעדכן רופא/ רוקח באשר לנטילת תרופות אחרות, כולל תרופות ללא מרשם וכן תוספי תזונה. בייחוד עבור:
שילוב ברוטיזולאם (בונדורמין) עם תרופות הבאות עלול לגרום לתגובות בלתי רצויות, סיכונים או להפחית מיעילות הטיפול:
תרופות המשפיעות על מערכת העצבים המרכזית (תרופות להרגעה, לשינה, לדיכאון, או לחרדה, לפרקינסון או אפילפסיה, אנטי-היסטמינים, חומרים מרדימים לניתוח, משככי כאב נרקוטיים, כולל אלכוהול) - עלול להיגרם דיכוי מוגבר של מערכת העצבים, ותרופות להרפיית שרירים - עלולות להגביר את השפעות המטשטשות של ברוטיזולאם. תיתכן עליה בהשפעה של הרפיית שרירים.
אופיואידים- משככי כאבים חזקים , תחליפי סם, ותרופות מסוימות לשיעול- שימוש בו זמני עם ברוטיזולאם מעלה את הסיכון לישנוניות, קשיי נשימה, תרדמת ואף מוות. לכן יש לשקול בכובד ראש שילוב זה. שימוש במשככי כאבים חזקים מקבוצת האופיואידים, בו זמנית עם ברוטיזולאם, עלול להגביר את תחושת האופוריה ולהאיץ תלות.
תרופות לטיפול בסוכרת ולחץ דם גבוה, תרופות לטיפול בבעיות בלב, כמו דיגוקסין, הורמונים- יש להיזהר בשימוש בתרופות אלה בשילוב עם ברוטיזולאם בשל אפשרות להשפעה הדדית.
תרופות העלולות לגרום לעליה בהשפעת ברוטיזולאם: תרופות נגד פטריות מקבוצת האזולים- כמו איטרקונאזול, קטוקונאזול. אנטיביוטיקה מקבוצת המקרולידים- כמו קלריתרומיצין, אריתרומיצין. מעכבי פרוטאז- כמו אינדינאביר, נלפינויר, ריטונאביר. סימטידין , אסטמיזול, מדכאי מערכת החיסון- כמו ציקלוספורין, סירולימוס, טקרולימוס. חוסמי תעלות סידן, תרופות נגד מלריה- כמו מפלוקווין והלופנטרין. מידזולאם, פימוזיד, סילדנפיל, תרופות להורדת כולסטרול מקבוצת הסטטינים- כמו אטורבסטטין, לובסטטין, סימבסטטין. סטרואידים- כמו אתניל אסטרדיול. טמוקסיפן, טרפנדין.
תרופות העלולות לגרום לירידה בהשפעת ברוטיזולאם: קרבמזפין, אפאבירנז, היפריקום, נויראפין, פנוברביטאל, פניטואין, פרימידון, ריפאבוטין, ריפאמפיצין.
יש להודיע לרופא על נטילת תרופות אחרות בזמן שימוש בברוטיזולאם (בונדורמין).
השפעת שימוש ממושך
שימוש ממושך בברוטיזולאם (בונדורמין) מחייב בדיקות תפקוד הכבד ועלול להביא לירידה בהשפעתה, ככל שהגוף מסתגל. בנוסף, ברוטיזולאם עלול לגרום לתלות ולהתפתחות תופעות גמילה אם רוצים להפסיק את השימוש בו.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/brow-lift-surgery/
הרמת גבות (Brow lift Surgery)
ניתוחי פנים
4 דקות קריאה
כללי
שאלות ותשובות
מאמרים
הרמת גבות היא
ניתוח פלסטי
המתבצע על ידי כירורגית או
כירורג פלסטי
לצורך הרמת הגבות, וזאת לצורך שיפור מראה המצח, העיניים, סביב העיניים והפנים בכלל. ההליך מתבצע על ידי הרמת הרקמה הרכה ועור המצח והגבה. הרמת גבות היא הליך שניתן לעשות כתוספת להליכים אחרים בפנים כגון
ניתוח עפעפיים
או
מתיחת פנים
, אך זהו הליך שגם ניתן לבצע באופן עצמאי וללא תלות בהליכים נוספים
[1]
.
הרמת גבות לעומת הרמת עפעפיים או מתיחת פנים
הרמת גבות היא אינה הרמת עפעפיים או מתיחת פנים. אלה שלושה הליכים שונים שיש להבדיל ביניהם
[2]
:
הרמת גבות: משפרת את מראה המצח ומעל הגבות.
הרמת עפעפיים: משפרת את האזור שמסביב לעיניים - מעצם הלחי ועד עצם הגבה.
מתיחת פנים: משפרת את הפנים האמצעיות עד התחתונות - מעצמות הלחיים ועד הסנטר וקו הלסת.
כשמדובר בניתוח פלסטי בפנים, לפעמים קשה לדעת איזה הליך יטפל בצורה הטובה ביותר בבעיה. במקרה של לחיים נפולות ושקועות ושקיות מתחת לעיניים, האם מתיחת פנים או הרמת עפעפיים יעזרו? במקרה של מראה עייף ומודאג, האם הרמת עפעפיים או הרמת גבות יעזרו?
הדרך הטובה ביותר לדעת היא לא לשער השערות אלא להתייעץ עם מנתחת או מנתח פלסטי
[2]
.
צילום: shutterstock
מתי מתבצע
העיניים והמצח ממלאים תפקיד בולט בתקשורת הרגשות שלנו. גבה נפולה וכבדה עלולה להוביל למראה עייף. במקרים מסוימים הצניחה משפיעה גם על הבעות הפנים וגורמת למראה מודאג, עצוב ואפילו כועס. במקרים אחרים תיתכן אסימטריה בין הגבות, מה שעלול לייצר מראה פחות אסתטי. במרבית המקרים, נפילת גבות אף גורמת למראה מקומט ומבוגר יותר, גם כשמרגישים רעננים. הליך זה מטפל ישירות בבעיות הללו, ועוזר לשפר את המראה לרענן יותר
2
.
מטרת הניתוח
הרמת גבות נועדו למתוח את עור הפנים בקדמת המצח, כולל הרקמות שמתחתיו, על מנת להפחית סימנים המעידים על הזדקנות העור (קמטים, קפלי עור ושומן וכו')
.
מדובר בניתוח שנעשה למטרות אסתטיות, לרוב כדי להשיג מראה צעיר ורענן ולא עקב נחיצות רפואית
.
למה הגבות נופלות
עם הזדקנות העור, וככל שהעור חשוף יותר לשמש במהלך חייו, מופיעים קפלי עור מעל הלחיים, בקדמת המצח, ובאזור הצוואר וקו הלסת. הסיבה נעוצה בפגיעה ברקמת הקולגן והאלסטיות התקינה של העור במהלך החיים. הניתוח מאפשר הרמה קוסמטית של אזור זה בקדמת המצח, הסרת עודפי העור בצידי המצח, ושיפור המראה של קפלי העור בסמוך לעיניים
.
לעיתים נדרשת גם הרמה של השרירים והעפעפיים העליונים
.
הכנה לניתוח
ההכנה של ניתוח הרמת גבות כוללת מפגש ייעוץ מקדים עם מנתח פלסטי, בו מבררים כי אין למטופל/ת מחלות רקע שאינן מאפשרות את ביצוע הניתוח, ואת הסיבות המביאות אותם לניתוח מסוג זה. כמו כן ייבדק האם עברו ניתוחים אחרים בפנים בעבר כגון מתיחת פנים, או פעולות קוסמטיות/כירורגיות אחרות להפחתת קמטים (שכן יש לכך השלכות על בחירת מהלך הניתוח).
לבסוף, ייבדק ע"פ סוג העור, מרקמו, עוביו וכו' - האם מתאים לניתוח מסוג זה, בהתאם לעודפי העור וגובה הגבות/ העפעפיים.
לקראת ניתוח הרמת גבות, הרופא/ה יפנה את המטופל לבדיקות לפי הצורך - לרוב אין צורך בבדיקות מרובות למעט ספירת דם ובדיקת כימיה בדם.
אנשים מבוגרים יותר לעיתים יתבקשו לערוך גם צילום חזה מקדים ו/או אק"ג. במקרים בהם למטופל/ת יש שיער ארוך או בולט על גבי המצח, יתכן ויהיה צורך לספר. הניתוח מבוצע תחת הרדמה כללית.
יש להיוועץ עם הרופא/ה לגבי התרופות שיש להפסיק ליטול לפני הניתוח. אין לשתות אלכוהול כ-48 שעות ולשמור על צום מלא של 8 שעות לפני הניתוח.
תהליך הניתוח
שלבי הניתוח
[3]
:
הרדמה – תתבצע הרדמה כללית תוך ורידית.
הרמה רגילה - ניתוח הרמת גבות יכול להתבצע בטכניקה ניתוחית רגיל או אנדוסקופית. בשיטה הרגילה, לאחר חיטוי של האזור, ייעשה חתך של העור מעל לקו השיער, מאחורי האוזן ועד לחלק העליון של הפנים. דרך חתך זה ייעשה ייצוב הרקמות והסרת קפלים עוריים. במידה ונעשית גם מתיחת שריר, העור יורם, השריר יימתח וייתפר (ללא חיתוכו).
הרמה אנדוסקופית - במקרים אחרים ייעשה הניתוח באמצעות אנדוסקופ (צינור דק עם מצלמה בקצהו), ובמכשירים זעירים שבעזרתם מבצעים חתכים קטנים בתוך קו השיער, ולאחר מכן מתאימים את הרקמה והשריר שמתחת לעור כדי למתוח ולתקן את מקור הנפילה
.
סגירת חתכים
-
חתכים להרמת גבות נסגרים בדרך כלל עם תפרים נמסים או רגילים, דבק
או קליפים מיוחדים.
בתום הניתוח,
החתך ייתפר וייחבש ע"י חבישה אלסטית.
משך הניתוח הוא כשעה.
סיכונים כלליים
זיהום בפצע הניתוח - לרוב שטחי ומטופל באופן מקומי, אולם לעיתים נדירות עלול להתפתח לזיהום משמעותי יותר ברקמות התת-עוריות, ולעיתים נדירות מצריך פתיחה מחדש של החתך לסילוק הפסולת החיידקית.
דימום - בעיקר באזור הניתוח כתוצאה מטראומה מקומית לרקמה, אולם לעיתים נדירות גם דימומים סיסטמיים המצריכים קבלת מנות דם. דימום יכול להתרחש מיד לאחר הניתוח, 24 שעות לאחר הניתוח ובמקרים נדירים ביותר לאחר שבועות או חודשים. הדימום נוצר כאשר כלי דם נפתח ומדמם.
צלקות - אופי החלמת הצלקת תלוי באיכות התפרים ובגנטיקה. אין דרך לצפות כיצד הצלקת תחלים לאחר הניתוח. רופא/ה בעל/ת ניסיון יודע/ת להעריך איזה סוג עור יתמודד עם תהליך הריפוי בצורה הטובה ביותר, וכן היכן למקם את החתך כך שהצלקת לא תהיה מורגשת.
סיכוני ההרדמה - לרוב תופעות הקשורות לרגישות יתר לתרופות ההרדמה (תגובה אלרגית). לעיתים נדירות מאד תיתכן תגובה חמורה של ירידת לחץ דם (שוק אנאפילקטי).
סיכונים ספציפיים לניתוח הרמת גבות
פגיעה עצבית - בעצב הפנים (
facial nerve
) או סעיפיו, אשר יכולה לגרום לנזק תחושתי, או חולשת שרירים שתקשה על הרמת הגבות והרמת העפעף.
נפיחות הפנים - עקב ריבוי הטראומה המקומית באזור עדין, לרוב חולפת תוך שבועיים.
אסימטריה - בשל הרמה לא מתאימה של גבה אחת לעומת השנייה.
אחרי הניתוח
לרוב אין צורך בהשגחה באשפוז לילה לאחר ניתוח הרמת גבות. יש להימנע משימוש בשרירי הפנים בימים הראשונים שאחרי. החבישה האלסטית תוסר תוך מספר ימים, כתלות בהפסקת הדימומים.
יתכנו שטפי דם תת עוריים מרובים ונפיחות, אשר נספגים בד"כ תוך כשבועיים. במידה וישנם כאבים ניתן להשתמש במשככי כאבים ע"פ הצורך. במידה ותורגש צריבה עינית, ניתן להשתמש בטיפות עיניים מקלות. מומלץ אף לעשות שימוש בקומפרסים - הנחת חבישה קרה על העיניים ב-24 השעות הראשונות - הדבר מקל על הנפיחות והכאב
[4]
.
משך ההחלמה תלוי בטכניקת הניתוח
ובקצב ההחלמה האישי
, אך
רוב האנשים יכולים לחזור לעבודה או ללימודים תוך 10 ימים
[4]
.
בתקופת ההחלמה מומלץ להימנע
מפעילות גופנית נמרצת או פעילות אחרת בעלת סיכון מוגבר לנפילה
[4]
.
במידה וישנם כאבים אשר אינם חולפים עם השימוש במשככי כאבים, כמו גם דימום חזק, הפרשה מהחתך הניתוחי או עליית חום - יש צורך בפניה מיידית לבדיקת רופא/ה.
תוצאות
תוצאות הניתוח מופיעות תוך מספר שבועות, כאשר הנפיחות ושטפי הדם פוחתים וחושפים עור חלק יותר של המצח ומראה פנים כללי צעיר יותר
[3]
.
ניתוח הרמת גבות יכול להוביל לכמה שינויים חיוביים
[2]
:
מראה הפנים עשוי להיות יותר מזמין ופחות כועס או מודאג.
העיניים עשויות להיראות יותר פתוחות וערניות.
הביטחון העצמי יכול להשתפר בעקבות ניתוח אסתטי זה.
כמה זמן מחזיק ניתוח להרמת גבות
אם הניתוח מבוצע על ידי מנתחת או מנתח פלסטי מנוסים, השיפורים יכולים להחזיק מעמד לאורך שנים רבות. עם זאת, שום דבר לא יכול לעצור את תהליך ההזדקנות, ובסופו של דבר רקמות המצח יתחילו שוב להיחלש. ניתן לעזור לשמור על התוצאות לאורך זמן על ידי שמירה על אורח חיים בריא: שימוש בקרם הגנה, תזונה עשירה בוויטמינים, לא לעשן
[2]
.
[1]
https://www.mayoclinic.org/tests-procedures/brow-lift/about/pac-20393257
[2]
https://www.americanboardcosmeticsurgery.org/procedure-learning-center/face/brow-lift-guide
/
[3]
https://www.plasticsurgery.org/cosmetic-procedures/brow-lift/procedure
[4]
https://www.webmd.com/beauty/cosmetic-procedures-brow-lift |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/buserelin/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
בוסרלין הינו אנלוג סינתטי של ההורמון האנדוגני GNRH (Gonadotrophin Releasing Hormon) המכונה גם LHRH. בוסרלין משמש בגברים לטיפול בשלבים מתקדמים של סרטן הערמונית ובנשים למספר התוויות כגון: צמיחה לא תקינה של רירית הרחם (אנדומטריוזיס), הסדרת פעילות הורמונלית, הפריה חוץ-גופית (IVF), תסמונת השחלה הפוליציסטית (PCOD) ומיומות ברחם. כמו כן בוסרלין משמש לטיפול בהתבגרות מינית מוקדמת. מנגנון פעילותו הוא בכך שהוא מדמה רמה גבוהה בדם של ההורמון ובכך גורם לירידה בהפרשת הגונדוטרופינים LH ו FSH מההיפופיזה. ירידה ברמות הורמונים אלו תוביל, בהתאם, לירידה בהפרשת ההורמונים מהשחלה ומהאשך (אסטרוגן וטסטוסטרון). אין להשתמש בתרופה זו בשום אופן בהריון וכמו כן התכשיר איננו מיועד לנשים בגיל הבלות. בשלבים המוקדמים של הטיפול יש עליה ברמת טסטוסטרון, על כן התסמינים עלולים דווקא להחמיר.
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
תרסיס לאף, שתל להזרקה תת-עורית.
תדירות וזמן נטילה
בהתאם להוראות הרופא. השתל להזרקה תת עורית מיועד לטיפול בסרטן הערמונית, התכשיר מיועד לטיפול ממושך, משך הטיפול יקבע ע"י הרופא. הזרקה תת-עורית תעשה כל 2-3 חודשים. התרסיס לאף מיועד לכל ההתוויות. בנשים - כדי להבטיח העדר הריון, רצוי להתחיל הטיפול 2-1 ימים לאחר תחילת המחזור, או לבצע בדיקת הריון. יש להפסיק נטילת גלולות למניעת הריון לפני תחילת הטיפול. בגברים יש להתחיל השימוש בתרסיס לאחר 7 ימי טיפול בסופרפקט זריקות. מומלץ להוסיף נוגד אנדרוגן 5 ימים לפני תחילת הטיפול ולהמשיך במשך 4-3 השבועות הראשונים לטיפול. מאחר והשפעת התרופה מותנית בהצטברות כמות מסוימת בגוף, יש להקפיד להשתמש בתרופה בזמנים קצובים ובמרווחי זמן שווים, כפי שנקבע ע"י הרופא.
טווח המינון
המינון לפי הוראת הרופא בהתאם להתוויה שלשמה ניתן הטיפול.
תחילת ההשפעה
בהתאם להתוויה שלשמה ניתן הטיפול.
משך ההשפעה
בהתאם להתוויה שלשמה ניתן הטיפול.
מנה שנשכחה
במקרה ונשכחה מנה יש לקחתה מייד כשנזכרים, אך במידה והגיע הזמן למנה הבאה יש לדלג על זו שנשכחה ולהמשיך כרגיל.
הפסקת התרופה
גם אם חל שיפור במצב הבריאותי, אין להפסיק הטיפול בתרופה ללא התייעצות עם הרופא.
מינון עודף
במקרה של מינון עודף ייתכנו תסמינים כגון: כאב ראש, עצבנות, גלי חום, סחרחורת, בחילה, כאב גב ובצקות.
אחסון
את התרסיס לאף יש לאחסן בקירור ולאחר פתיחת הבקבוק ניתן להשתמש בתוכנו במשך 5 שבועות בלבד. את הבקבוק הפתוח יש לאחסן בטמפרטורת החדר ולהגן מחום ישיר. את השתל להזרקה תת-עורית יש לאחסן בטמפרטורת החדר.
אזהרות
תזונה
אין הגבלות.
אלכוהול
מומלץ להגביל את כמות השתייה, אלכוהול עלול להגביר את תופעות הלוואי של תרופה זו.
נהיגה
יש להימנע מנהיגה עד שלומדים כיצד התרופה משפיעה, כיוון שתרופה זו עלולה לגרום לטשטוש.
הריון
לא ניתן בשום אופן. עלול לגרום להפלה (X)
הנקה
התרופה עוברת לחלב אם ועלולה להשפיע על התינוק. מומלץ להיוועץ ברופא.
תינוקות וילדים
לא ניתן בדרך כלל.
קשישים
סבירות גבוהה יותר לתופעות לוואי. ייתכן שיהיה צורך בהפחתת המינון.
דווח לרופא במקרה של
דימום לא מוסבר מהנרתיק
דיכאון
יתר לחץ דם
סוכרת
הריון
סיכון ממנת יתר
נמוך
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
תופעות הלוואי הנפוצות כוללות: כאבי עצמות (לחולים הסובלים מגרורות בעצמות), חולשה בשרירי הרגליים, השתנה מרובה וקרישי דם. את רוב התופעות האלו ניתן למנוע במתן בו זמני של נוגד אנדרוגנים בתחילת הטיפול. תופעות לוואי נוספות: שינויים בצמיחת השיער, עליה בלחץ דם (לחולים סובלים מיתר לחץ דם), ירידה ברמת הסוכר בדם, עליה ברמת אנזימי הכבד, שינוי רמת שומני הדם, עליה ברמת בילירובין בדם, ירידה במספר כדוריות דם לבנות וטסיות דם, כאב ראש, דפיקות לב מהירות, עצבנות, עייפות, הפרעות בשינה, נמנום, הפרעות בזיכרון, בריכוז, חוסר יציבות רגשית, חרדה, מצב רוח דכאוני או החמרת דכאון קיים (נדיר), סחרחורת, הפרעות בשמיעה, צלצולים באזניים, הפרעות בראיה, הרגשת לחץ מאחורי העיניים, בחילה, הקאה, צימאון מוגבר, שלשול, עצירות, שינויים בתיאבון, שינויים במשקל גוף, כאבי שרירים ועצמות, ירידה בצפיפות העצם היכולה להתפתח לאוסטאופורוזיס ולעלייה בסיכון לשברים בעצמות, כאבי גב כולל כתפיים ועצמות, כאבי פרקים, גירוי רירית האף, דימום מהאף, הפרעות בחוש טעם וריח. בגברים: גלי חום, דיכוי הפעילות המינית, בצקת פרקים וגפיים תחתונות, הגדלת השד (ללא כאב מלווה). בנשים: דימום דמוי מחזור (בד"כ בשבועות הראשונים לטיפול) באנדומטריוזיס, הפסקה בדימום עלולה להופיע בשבועות הראשונים של הטיפול והתפרצות דימום עלולה להופיע בהמשך. גלי חום, הזעה מוגברת, יובש בוגינה, הפחתת הפעילות המינית, כאבים בקיום יחסי מין, תתכן הופעה של דלדול העצמות לאחר מספר חודשי טיפול. שינוי בגודל השד, התקשות השד, התפצלות ציפורניים, אקנה, יובש בעור, בצקת פנים וגפיים, הפרשת חלב, כאבי בטן תחתונה, יובש בעיניים (רגישות אצל נשים המרכיבות עדשות מגע). בשלבים הראשונים של הטיפול יכולות להתפתח ציסטות בשחלות. תופעות המחייבות התייחסות מיוחדת: תופעות אלרגיות, כאב ראש חמור יש לשקול את הפסקת הטיפול, טרומבוזיס עם אמבוליזם של הריאות והיפרסטימולציה של השחלות - יש לדווח לרופא מיד.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
[תרופות לטיפול בסוכרת]: בוסרלין מוריד את רמות הסוכר בדם, על כן במתן משולב עם תרופות לטיפול בסוכרת יש לנטר רמות הסוכר בדם ובמידת הצורך להפחית את מינון התרופות נוגדות הסוכרת. [תרופות נוגדות גודש באף]: יש לחכות פרק זמן של 30 דקות לפחות בין נטילת התרסיס לאף לבין נטילת תרופות נוגדות גודש באף.
השפעת שימוש ממושך
בתקופת הטיפול בתרופה זו יש לערוך בדיקת רמת טסטוסטרון בדם כל 3 חודשים. לסובלים מיתר לחץ דם - בתקופת הטיפול בתרופה זו יש לערוך בדיקות לחץ דם. לסובלים מסכרת - יש לבצע בדיקות רמות סוכר בדם. בשימוש ממושך התרופה עלולה לגרום לשיבושים הורמונליים ולירידה בצפיפות העצם (אוסטאופורוזיס).
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/business-coaching/
1 דקות קריאה
כללי
מאמרים
"אני רוצה הכי גדול, הכי מהר, הכי יפה. אני רוצה הכול הכי טוב, הכי הרבה" שר יהודה פוליקר. אנשים רבים חשים כי היו רוצים להגדיל את הכנסתם, להרחיב את עסקם הפרטי וכדומה, אך מרגישים כי אינם מצליחים לקדם תהליכים אלו.
מהו אימון עסקי ומתי כדאי לפנות אליו?
אימון עסקי נועד לצורך התערבות ממוקדת וקצרת מועד המכוונת להשגת מטרות,
התמודדות
עם ומכשולים, ומימוש הפוטנציאל האישי במגוון תחומים. ישנם סוגים שונים של אימונים, כגון
אימון בריאות
,
אימון זוגי
,
אימון משפחתי
ועוד. מאחר והתחום העסקי הינו תחום תובעני ותחרותי בו נדרשים גמישות, יצירתיות ויוזמה, פותח תחום האימון העסקי- המתמקד בזיהוי העכבות המונעות התקדמות עסקית, פיתוח יכולות עסקיות, ויצירת מסגרת פעולה ממוקדת ומחייבת.
אימון עסקי עשוי לסייע במספר תחומים מרכזיים:
• פתיחת עסק עצמאי
• יצירת איזון במצבי עומס וריבוי תפקידים
• רענון וחידוש החברה או העסק
• הגדלת רווחים ומיצוי פוטנציאל החברה
• פיתוח מנהיגות ויכולת ניהול עובדים
כיצד מתבצע אימון עסקי?
אימון עסקי נמשך כשלושה חודשים, בהם מתקיימות פגישות אחת לשבוע. באימון עשוי לקחת חלק מנהל יחיד, צוות מנהלים או צוותי עובדים רחבים יותר, בהתאם למטרת האימון.
המאמן
מסייע בהגדרת מטרות והצבת יעדים, זיהוי המכשולים והקשיים העומדים בדרך למטרות אלו ובחירת תכנית פעולה מתאימה אשר תקדם את היעדים אשר נבחרו. בין המפגשים, מתבקש המתאמן לבצע מטלות שונות לקידום יעדיו.
ישנן חברות שונות המציעות שירותי אימון ספציפיים לאנשי מכירות, מנהלי משאבי אנוש, מנכ"לים וכדומה.
חשוב להדגיש כי אימון עסקי אינו מהווה ייעוץ מקצועי בתחום העסקי, אלא שם דגש על הצבת מטרות ויעדים, תכנון הצעדים הנחוצים להגשמתם וביצוע הפעולות הנדרשות לתהליך. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/cancer/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
סרטן הוא מינוח רפואי אשר מתייחס למגוון רחב של מחלות המאופיינות על ידי התפתחות חריגה של תאים אשר מתחלקים באופן בלתי מבוקר ושיש להם את היכולת לחדור אל תוך הרקמות ולהרוס רקמת גוף בריאה. למחלת סרטן ישנה גם היכולת להתפשט בכל רחבי הגוף שלך.
סרטן מהווה את אחד מגורמי המוות העיקריים בעולם המערבי. אולם סיכויי ההחלמה מן המחלה הולכים ומשתפרים במרבית סוגי הסרטן וזאת הודות לשיפור בשיטות לגילוי מוקדם של המחלה ואפשרויות הטיפול בה.
סימפטומים
התסמינים אשר מלווים את סרטן משתנים ממקרה למקרה וזאת בהתאם לאיבר הגוף אשר נפגע מן המחלה.
ישנם כמה תסמינים כלליים אשר מיוחסים למחלת סרטן, אך הם אינם אופייניים רק למחלה זו, והם כוללים בין השאר:
עייפות
חום
הופעת גוש או התעבות שניתן לחוש בה מתחת לפני העור
כאב
שינויים במשקל הגוף, הכוללים עלייה או ירידה לא מתוכננת של משקל הגוף
שינויים על פני העור, כגון הופעת גוון צהוב, אזור כהה יותר או אדמומיות של העור, פצעים אשר אינם מחלימים, או שינויים בשומות עור קיימות
שינויים בהרגלי הפעולה של המעיים או של שלפוחית השתן
שיעול מתמשך
בעיות בבליעה
צרידות
קשיים או הפרעה בעיכול, או תחושת חוסר נוחות לאחר האכילה
סיבות וגורמי סיכון
סרטן נגרם על ידי נזק (הזחה / מוטציה) הנגרם בשרשרת ה- DNA הנמצאת בתאים. שרשרת ה- DNA שלך מכילה מערכת של פקודות המיועדות לתאים שלך, אשר אומרת להם כיצד לגדול, להתפתח ולהתחלק. תאים בריאים נוטים לעיתים לפתח הזחות ב- DNA שלהם, אך יש בידיהם את היכולת לתקן את מרבים ההזחות הללו. או, במידה ואין ביכולתם לבצע את התיקונים הללו, התאים המוזחים לרוב מתים. אולם, חלק מן ההזחות אינו בר תיקון, והן גורמות לתאים לגדול ולהפוך לסרטניים. ההזחות עלולות לגרום גם לחלק מן התאים לחיות אל מעבר לתוחלת החיים הרגילה שלהם. תופעה זו גרומת להצטברות של התאים הסרטניים.
בחלק מהסוגים של סרטן, הצטברות תאים זו יוצרת גידול סרטני. אולם לא כל סוגי הסרטן יוצרים גידולים סרטניים. לדוגמא,
לוקמיה
הינה סוג של סרטן אשר פוגע בתאי הדם, במוח העצם, במערכת הלימפה והטחול, אולם סוג זה של סרטן אינו יוצר גידול.
ההזחה הגנטית הראשונית הינה רק תחילתו של הליך התפתחות הסרטן. החוקרים מאמינים כי נדרשות התרחשויות של מספר שינויים בתוך התא, על מנת שתתפתח מחלת סרטן, שינויים אלה כוללים בין השאר:
גורם יוזם אשר מביא להופעת שינוי גנטי.
לעיתים בן האדם נולד עם הזחה גנטית כשלהי. אצל אחרים ההזחה הגנטית באה כתוצאה מכוחות הפעילים בתוך הגוף, כגון הורמונים, נגיפים או דלקות כרוניות. הזחה גנטית יכולה להיגרם גם כתוצאה מכוחות הפעילים מחוץ לגופך, כדוגמת קרינה אולטרה סגולית (UV) הבאה מקרני השמש או גורמים מסרטנים על בסיס כימי (קרצינוגנים) הנמצאים בסביבת החיים שלך.
גורם המסייע לגידול מהיר של התאים.
הגורמים המסייעים מנצלים את ההזחות הגנטיות אשר נוצרו על ידי הגורמים היוזמים. הגורמים המסייעים גורמים לתאים להתחלק באופן מהיר יותר. דבר זה עלול להוביל להצטברות של תאים, כמו גידול סרטני. הגורמים המסייעים יכולים לעבור בתורשה, הם יכולים להיווצר בתוך הגוף שלך או יכולים להגיע אל תוך הגוף מבחוץ.
גורמים מקדמים אשר הופכים את הסרטן לתוקפני יותר ומסייעים לו להתפשט.
ללא הגורם המקדם הגידול הסרטני יכול להישאר במצב שפיר ומקומי. הגורמים המקדמים הופכים את הסרטן לתוקפני יותר, ובעל סבירות גבוהה יותר לפלוש אל תוך רקמה הנמצאת בסמוך לו ולהרוס אותה, וכן להיות בעל סבירות גבוהה יותר להתפשט אל עבר איברים אחרים ברחבי גופך. בדומה לגורמים היוזמים והגורמים המסייעים, כך גם הגורמים המקדמים יכולים לעבור בתורשה, או להיווצר כתוצאה מהשפעתם של גורמים סביבתיים.
המבנה גנטי שלך, כוחות הפעילים בתוך הגוף שלך, הבחירות שלך לגבי אורח החיים שלך והסביבה בה אתה חי יכולים להוות את הבסיס להיווצרות הסרטן או להשלים את ההליך במידה והוא כבר החל. לדוגמא, במידה ועברה אליך בתורשה הזחה גנטית אשר הופכת אותך בעל סיכוי גבוה יותר ללקות בסרטן מסוים, אתה תהיה בעל סיכון מוגבר ללקות בסוג סרטן זה יותר מאשר בני אדם אחרים אשר יהיו חשופים לאותו גורם אשר עלול לעורר את הסרטן. ההזחה הגנטית גורמת לתחילתו של ההליך הסרטני, והמרכיב הגורם לסרטן יכול להוות מרכיב מרכזי בהתפתחות העתידית של המחלה.
יתר על כן בני אדם מעשנים אשר עובדים בסביבת אסבסט יהיו בעלי רמת סיכון גבוהה הרבה יותר לפתח את סרטן ריאות מאשר בני אדם מעשנים אשר אינם עובדים בסביבה זו. זאת מכיוון שהעשן הנוצר מן הטבק יחד עם האסבסט מהווים גורמים להתפתחות סוג סרטן מסוים זה.
בעוד שהרופאים מודעים לגורמים אשר מעמידים אותך בקבוצות הסיכון ללקות במחלת הסרטן, מרבית מקרי הסרטן מתרחשים דווקא אצל בני אדם אשר אין להם גורמי סיכון ידועים.
הגורמים הידועים כמעלים את רמת הסיכוי שלך ללקות במחלת הסרטן כוללים בין השאר:
הגיל שלך
יכולים לעבור עשורים שלמים עד אשר סרטן יתפתח. זוהי הסיבה שבעקבותיה מרבית בני האדם מאובחנים כלוקים בסרטן רק לאחר שעברו את גיל ה- 55. עד אשר מתגלה הגוש הסרטני, סביר להניח כי התפתחו כ- 100 מיליון עד מיליארד תאים סרטניים, וייתכן כי הגידול הראשוני התחיל את דרכו כבר לפני חמש שנים ולעיתים אף יותר מכך. בעוד שסרטן נפוץ מאוד אצל בני אדם מבוגרים, מחלת הסרטן אינה מופיעה רק אצל מבוגרים – מחלת הסרטן יכולה להופיע ולהיות מאובחנת בכל גיל.
ההרגלים שלך
ידוע כי בחירה בסגנונות חיים מסוימים יכולה להעלות את רמת הסיכון שלך ללקות במחלת הסרטן. עישון, שתייה של יותר ממשקה אלכוהולי אחד (לנשים) או שניים (לגברים) על בסיס יום יומי, חשיפה מוגברת לקרני השמש או כוויות שמש מרובות המלוות בהופעת שלפוחיות, וביצוע מין ללא הגנה יכולים להעלות את רמת הסיכון שלך ללקות במחלת סרטן. ניתן לשבור הרגלים אלה על מנת להוריד את רמת הסיכון שלך ללקות במחלת סרטן – אולם כמה מן ההרגלים הללו ניתנים לשבירה בקלות רבה יותר מאשר אחרים.
העבר המשפחתי שלך
רק כ- 10 אחוזים מכלל מקרי הסרטן מתרחשים על בסיס תורשתי. במידה ומחלת הסרטן נפוצה במשפחתך, ייתכן מאוד כי ההזחות הללו מועברות במשפחתך בתורשה מדור אחד למשנהו. ייתכן ותמצא מועמד מתאים לביצוע בדיקות סקירה אשר יכולות לחשוף האם גם אתה קיבלת בתורשה הזחות גנטיות אשר יכולות להעלות את רמת הסיכון שלך ללקות במחלת סרטן. היה מודע לכך שגם במידה והתגלו אצלך הזחות על בסיס תורשתי אין הדבר אומר בהכרח כי תחלה במחלת סרטן.
מצבך הרפואי הכללי
מחלות כרוניות מסוימות, כדוגמת קוליטיס הכיבית, יכולות להעלות במידה ניכרת את רמת הסיכון שלך לפתח סוגים מסוימים של סרטן. שוחח עם הרופא המטפל בך על רמות סיכון אלה.
סביבת החיים שלך
הסביבה שבה את מנהל את חייך יכולה להכיל כימיקלים מזיקים אשר יכולים להעלות את רמת הסיכון שלך ללקות במחלת הסרטן. גם במידה ואינך נוהג לעשן, אתה יכול להיות חשוף לעישון פאסיבי במידה ואתה נוהג לשהות במקומות שבהם בני אדם אחרים נוהגים לעשן, או במידה ואתה חי במחיצת בן אדם אחר הנוהג לעשן. כימיקלים הנמצאים בביתך או במקום העבודה שלך, כדוגמת אסבסט או בנזן, יכולים גם הם להיות גורמים אשר מעלים את רמת הסיכון שלך ללקות במחלת סרטן.
אבחון ובדיקות
סריקות לגילוי סרטן
האבחון של מחלת סרטן בשלבים המקודמים שלה מספקת לך את הסיכויים הטובים ביותר להחלמה. בהיותך מודע לכך, שוחח עם הרופא המטפל בך לגבי אלו בדיקות סריקה לגילוי מוקדם של סרטן הן המתאימות ביותר עבורך.
לגבי סוגים מסוימים של סרטן, מחקרים הוכיחו כי ביצוע בדיקות סריקה לגילוי מוקדם של מחלת הסרטן יכולות ממש להציל חיים. לגבי זנים אחרים של סרטן, בדיקות הסריקה לגילוי מוקדם מבוצעים רק אצל בני אדם הנמצאים ברמת סיכון גבוהה ללקות במחלה. שוחח על רמות הסיכון שלך עם הרופא המטפל בך.
האגודה האמריקנית למלחמה בסרטן ממליצה על ביצוע בדיקות סריקה לגילוי מוקדם של מחלת הסרטן אצל בני אדם אשר נמצאים ברמת סיכון ממוצעת למחלת הסרטן לגבי סוגי הסרטן שלהלן:
למי מומלץ לבצע בדיקות סריקה לגילוי מוקדם
סוג הסרטן
נשים בנות 40 או יותר
סרטן השד
נשים בנות 21 או יותר, או החל משלוש שנים לאחר המשגל הראשון
סרטן צוואר הרחם
נשים וגברים בני 50 או יותר
סרטן המעי הגס
גברים בני 50 או יותר
סרטן בלוטת הערמונית
בדיקות הסריקה לגילוי מוקדם והליכים מסוימים מלווים במגוון חסרונות ויתרונות. שוחח על היתרונות והחסרונות של כל בדיקה עם הרופא המטפל בך על מנת לקבוע מהי הבדיקה הטובה ביותר עבורך.
אבחון מחלת סרטן
הרופא המטפל בך יכול לבחור אחת או יותר מן הבדיקות לגילוי מוקדם של מחלת הסרטן שלהלן:
בדיקה גופנית
בדיקות מעבדה
בדיקות הדמיה
ביופסיה
דרגות של מחלת סרטן
לאחר שמחלת סרטן אובחנה, הרופא המטפל בך ינסה לקבוע את מידת ההתפשטות או השלב שבו נמצאת המחלה שלך. הרופא המטפל בך ייעזר בדירוג הסרטן שלך על מנת לקבוע את הטיפול בך ואת סיכויי ההחלמה שלך. קביעת הדרגה תתבצע בעזרת ביצוע מספר בדיקות כגון בדיקות הדמיה, כמו סקירת עצמות או צילומי רנטגן, על מנת לבחון האם הסרטן התפשט אל עבר איברים נוספים בגופך.
דרגות של מחלת סרטן מיוצגות בדרך כלל על ידי ספרות רומיות – I עד IV, כאשר מספר גבוה יותר מציין כי המחלה מתקדמת יותר. במקרים מסוימים, דרגת הסרטן מצוינת על ידי שימוש באותיות או בתיאור מילולי.
סיבוכים אפשריים
מחלת סרטן והטיפול בה יכולים להוביל להופעת מספר סיבוכים, הכוללים בין השאר:
תופעות לוואי כתוצאה מן הטיפול בסרטן
תגובות בלתי שגרתיות של המערכת החיסונית לסרטן
סרטן אשר מתפשט
סרטן החוזר ונשנה
טיפולים ותרופות
ישנם מגוון טיפולים למחלת סרטן. אפשרויות הטיפול יהיו תלויות במספר גורמים, כגון סוג ודרגת המחלה, מצב בריאותך הכללי וגם ההעדפות המטופל. בשיתוף פעולה עם
אונקולוג
ניתן לבחון את היתרונות והסיכונים הכרוכים בכל אחת מאפשרויות הטיפול, על מנת לקבוע מהו הטיפול הטוב והיעיל ביותר עבורך.
יעדי הטיפול במחלת סרטן
הטיפולים במחלת סרטן מיושמים במספר דרכים, וביניהם בין השאר:
טיפול אשר מטרתו להרוג או להסיר את התאים הסרטניים (טיפול בסיסי)
טיפול אשר מטרתו לחסל את התאים הסרטניים הנותרים (טיפול מסייע)
טיפול אשר מטרתו לטפל בתופעות הלוואי של מחלת הסרטן והטיפולים בה (טיפול תומך)
טיפולים במחלת סרטן
בידי הרופאים מגוון כלים אשר מיועדים לטיפול במחלת סרטן. הטיפולים במחלת הסרטן כוללים בין השאר:
ניתוחים
טיפולי כימותרפיה
טיפולי הקרנות
השתלת מוח עצם ותאי גזע
טיפול על בסיס ביולוגי
טיפול על בסיס הורמונאלי
טיפול תרופתי ממוקד
ניסויים קליניים
מניעה
אין דרך בדוקה להימנע מלחלות במחלת הסרטן. אולם הרופאים הצליחו לזהות מספר דרכים אשר יכולים לסייע לך להוריד רמת הסיכון שלך לחלות במחלת סרטן, וביניהם בין השאר:
הפסק לעשן
הימנע מחשיפה מיותרת לקרני השמש
הקפד על תפריט מאוזן ובריא
הקפד על ביצוע פעילות גופנית במרבית ימי השבוע
שמור על משקל תקין ובריא
דאג לבצע בדיקות סריקה לגילוי מוקדם על בסיס קבוע
שאל את הרופא המטפל בך לגבי חיסונים קיימים
טיפולים אלטרנטיביים
לא הוכח חד משמעית כי טיפולים אלטרנטיביים מביאים לריפוי מחלת סרטן. אולם האפשרויות הטמונות ברפואה המשלימה יכולות לסייע לך בהתמודדות עם תופעות הלוואי של מחלת סרטן והטיפולים הכרוכים בה, כגון עייפות, הרגשת בחילה וכאבים.
שוחח עם הרופא המטפל בך לגבי הטיפולים האלטרנטיביים אשר יכולים לתרום לך. הרופא המטפל גם ידון איתך בבטיחותם של טיפולים אלה לגביך או האם הם עלולים להוות גורם המפריע לטיפול הקונוונציונאלי במחלת הסרטן שלך.
הטיפולים האלטרנטיביים אשר נמצא כי הם יכולים לסייע לבני אדם אשר חולים במחלת סרטן כוללים בין השאר:
דיקור סיני (אקופונקטורה)
היפנוזה
עיסויים
מדיטציה
שיטות הרפיה שונות |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/candida/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
קנדידה היא
פטריה
הנגרמת ע"י פטריית השמר קנדידה אלביקנס ((Candida Albicans, המתקיימת כיצור חד-תאי בגודל 4 עד 6 מיקרון, ואשר מתרבה ויוצרת מושבות לחות וריריות. קיימים כ-150 זני פטריות קנדידה שונים, אולם רק כתשעה מהם מוכרים כמחוללים העיקריים של מחלות בבני אדם ומכונים בשם הכולל קנדידיאזיס (Candidiasis).
קנדידה היא חלק מהצמיחה (פלורה) הטבעית של המעי, העור וה
נרתיק
. היא הגורם השכיח ביותר לזיהומים מפטריות בבני אדם, ורוב בני האדם ילקו לפחות באירוע אחד במשך תקופת החיים. רוב הזיהומים אינם מסכני חיים ומעורבים בהם הריריות (חלל הפה, הנרתיק), אפיתל (ציפוי) מערכת העיכול, העור, הציפורניים ותת-העור.
קנדידה יכולה לגרום לזיהומים עמוקים ומפושטים בעיקר בחולים מאושפזים או בחולים עם מערכת חיסון פגועה. ההסתמנויות הקליניות השכיחות הן אלח דם (קנדידמיה), זיהום בדרכי השתן וזיהום עיני. כמו כן תיתכן מעורבות של כל איבר פנימי (אחד או יותר) לרבות לב, מוח, ריאות, כבד, טחול, או מעי. ביטויים אלה כרוכים בתמותה גבוהה (כשליש עד מחצית מהחולים).
סימפטומים
כאמור, פטריות קנדידה יכולות להופיע באזורים רבים בגוף, וכל אזור מתאפיין בתסמינים שונים.
קנדידה בנרתיק, למשל, תתבטא בגרד בנרתיק, בריבוי הפרשות לבנות-צמיגיות אופייניות ובמקרים חמורים יותר בדחיפות, תכיפות וצריבה במתן שתן, דם בשתן, ואף שינויים במחזור החודשי.
לעומתה, קנדידה במעיים מאופיינת בתחושת נפיחות וגזים,
כאבי בטן
, שיהוקים וגיהוקים, ובצואה רירית.
קנדידה בלשון היא מצב הנפוץ בעיקר בתינוקות, במעשנים ובבעלי מערכת חיסונית חלשה, ומאופיינת בנגעים לבנים אופייניים בחלל הפה, תחושת צמר בפה, אבדן תחושת הטעם ופצעים בזוויות הפה.
התסמינים האופייניים לקנדידה באזורי הגוף השונים יופיעו לרוב אחרי שגשוג משמעותי וממושך של הפטרייה במערכת העיכול.
סיבות וגורמי סיכון
באופן תקין, מערכת החיסון וחיידקי מערכת העיכול מבקרים את רמת השגשוג של פטריית הקנדידה ומונעים את התפשטותה. כך, מרבית האוכלוסייה נושאים את פטריית הקנדידה באופן טבעי ללא כל תסמינים.
נטילה ממושכת של אנטיביוטיקה או סטרואידים גורמת להרס של חיידקי מערכת העיכול, ובכך מפרה את האיזון ועלולה לגרום לשגשוג של הפטרייה.
באופן דומה, גם מערכת חיסון מוחלשת, כמו בחולי סרטן, איידס וסוכרת, עלולה לגרום להופעת תסמיני הפטרייה האופייניים. זאת ועוד, הקשר ההדוק בין מתח להחלשת מערכת החיסון גורם לכך שאצל אנשים הסובלים מתקופות ממושכות של מתח וחרדה קיים סיכון גבוה יותר להיחלשותה של המערכת החיסונית ולהתפתחות קנדידה.
פרט לכך, נמצא כי פטריית הקנדידה נפוצה יותר בנשים שמשתמשות בגלויות למניעת הריון ובאזורי גוף לחים וחמימים, דבר המדגיש את החשיבות בייבוש אברי המין לאחר הרחצה.
לבסוף, נמצא קשר בין התפרצות של קנדידה לתזונה העשירה בסוכרים, בפחמימות ובשמרים.
למידע נוסף על הטיפול המשלים בקנדידה היכנסו ל
ערוץ רפואה משלימה לטיפול בבעיות מערכת העיכול
אבחון ובדיקות
אבחון קנדידה נקבע על ידי המראה הקליני (בקנדידת העור והריריות), בעזרת הסתכלות מיקרוסקופית בדגימות מהאיבר הפגוע ועל סמך ממצאי תרביות מהדם או מהאיבר הפגוע. בדיקות סרולוגיות לאבחון זיהום ובדיקות מולקולריות קיימות בשלבי פיתוח שונים, אך עדיין אינן מנוצלות באורח שגרתי.
סיבוכים אפשריים
לרוב קנדידה אינה גורמת נזק של ממש, אך בחולים בעלי מערכת חיסונית מוחלשת, כגון חולי סרטן, חולי סוכרת ואנשים המטופלים באנטיביוטיקה לאורך זמן ממושך, עלולה הפטרייה להתפשט למערכת הדם.
חדירת הקנדידה למערכת הדם מאופיינת בחום, צמרמורות, כאבי ראש ובחילות. בכל חשש לזיהום במערכת הדם יש לפנות לטיפול רפואי דחוף, שכן ללא טיפול מהיר ומותאם יש סכנה בקריסת מערכות הגוף.
טיפולים ותרופות
קיימות תרופות יעילות הניתנות לטיפול בקנדידה, לטיפול מקומי או לטיפול מערכתי, והן כוללות בעיקר תרופות מקבוצת האזולים (Azoles), הפוליאנים (Polyenes) והאכינוקנדינים (Echinocandins). התרופה המערכתית הנמצאת בטיפול הנרחב ביותר נגד קנדידה היא פלוקונאזול (Fluconazole) המצטיינת ביעילותה ובבטיחותה.
מניעה
ישנם מספר דברים שניתם לעשות על מנת להקטין את הסיכון להתפתחות קנדידה:
• לייבש את אזור אברי המין לאחר הרחצה
• להימנע משימוש בתמרוקים הגורמים לגירוי העור באזור אברי המין.
• להעדיף לבוש העשוי מבדים 'נושמים' שמונעים הצטברות של לחות והזעה על גבי העור.
• להפחית את רמת הלחץ.
• להקפיד על 'תזונת קנדידה', שהיא תזונה הדלה בסוכרים ובשומנים.
• לצרוך תוספי פרוביוטיקה מסוג אצידופולוס וביפידוס.
טיפולים אלטרנטיביים
הטיפול הטבעי מסייע ל
בעיות עיכול
רבות, בהן גם שגשוג של קנדידה במערכת העיכול ומטרתו היא להחזיר את האיזון למערכת העיכול ולעצור את שגשוג הפטרייה. טיפול זה כולל התייחסות לשורש הבעיה ולסימפטומים שהתפתחו וכולל שימוש בצמחי מרפא, פרוביוטיקה, התאמה תזונתית וטיפול נפשי |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/carbocysteine/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
קרבוציסטאין הינו חומר פעיל הנמצא בתרופות מוקוליט (Mucolit), מוקוטריט ומיקל - מפחית את צמיגות הליחה ומכייח.
Shutterstock | Sushitsky Sergey
יעיל לטיפול ב:
קרבוציסטאין (מוקוליט) מיועד להקלה על שיעול או על הפרעות במערכת הנשימה שמלוות בהפרשת ליחה מוגברת או צמיגה (
שיעול עם ליחה
), לרוב כתוצאה מ
מחלות זיהומיות של דרכי הנשימה
.
הנחיות חשובות:
מומלץ לפנות לרופא אם תסמיני המחלה מחמירים או אינם משתפרים לאחר 7 ימים, למרות הטיפול.
מתי אסור להשתמש בתרופה:
אין להשתמש בקרבוציסטאין (מוקוליט) במקרים הבאים:
- רגישות לקרבוציסטאין או לאחד ממרכיבי התרופה.
- אם אתם סובלים מכיב פעיל בקיבה או במעיים.
- אם את נמצאת בשליש הראשון של הריון.
- אם מדובר בתינוק או פעוט מתחת לגיל שנתיים.
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
טבליות, קפסולות, סירופ, טיפות, לכסניות למציצה.
תדירות וזמן נטילה
3-4 פעמים ביום, לרוב הטיפול הוא עבור שבוע.
טווח המינון
מבוגר - מינון התחלתי של 2250 מ"ג בחלוקה ל-3 מנות ביום, ובהמשך ניתן לרדת למינון של 1500 מ"ג ביום. ילדים (סירופ או טיפות) - גילאי 2-5: 62.5-125 מ"ג, 4 פעמים ביום. גילאי 6-12: 250 מ"ג, 3 פעמים ביום. (טיפה = 5 מ"ג )
תחילת ההשפעה
תוך שעתיים בממוצע.
משך ההשפעה
תוך שעתיים בממוצע.
מנה שנשכחה
במקרה שנשכחה מנה יש ליטול אותה מיד כשנזכרים, אך אין ליטול שתי מנות ביחד.
הפסקת התרופה
יש להפסיק הטיפול במצב של החמרה בתסמינים.
מינון עודף
במקרה של מינון עודף צפויות הפרעות במערכת העיכול.
אחסון
לשמור במקום קריר ויבש.
אזהרות
תזונה
אין הגבלות.
הריון
השימוש אינו מומלץ. אין להשתמש בהריון מבלי להיוועץ ברופא.
הנקה
השימוש אינו מומלץ. התרופה עוברת לחלב אם ועלולה להשפיע על התינוק. יש להיוועץ ברופא.
תינוקות וילדים
בטיחות השימוש בתינוקות ובילדים מתחת לגיל שנתיים לא נקבעה. יש להיוועץ ברופא הילדים.
קשישים
אין בעיות מיוחדות.
דווח לרופא במקרה של
אלרגיה
כיב קיבה
אסתמה
מחלה בדרכי העיכול
אי סבילות לסוכרים מסויימים
סיכון ממנת יתר
נמוך
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
תופעות לוואי שכיחות:
שלשול
, נזלת ו
כאב ראש
, בחילה, דלקת חניכיים, שלרוב, חולפות תוך זמן קצר לאחר תקופת ההסתגלות לתכשיר.
במקרה של החמרה או משך מעבר למספר ימים של בחילה או הקאה, שלשול, כאב בטן- יש לעדכן את הרופא או הרוקח.
יש להפסיק את השימוש ולפנות מיד לרופא או לחדר מיון אם מופיעות תופעות הבאות:
תגובה אלרגית חריפה.
שלפוחיות או דימום על העור, המופיעים סביב: השפתיים, העיניים, הפה, האף ואיברי המין.
תסמונת סטיבנס-ג'ונסון - תסמינים דמויי שפעת וחום.
יש לפנות לרופא בהקדם האפשרי אם מופיעים התסמינים הבאים: הקאה דמית, צואה שחורה כמו זפת.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
יש לעדכן רופא/רוקח באשר לנטילת תרופות אחרות, כולל תרופות ללא מרשם וכן תוספי תזונה, בייחוד עבור:
תרופות העלולות לגרום לדימום בקיבה.
השפעת שימוש ממושך
שימוש ארוך טווח יכול לשפר את התפקוד הריאתי של הסובלים מדלקת כרונית של הסימפונות, מחלת ריאות חסימתית-כרונית וציסטיק פיברוזיס.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/cardiac-catheterization/
צנתור לב טיפולי (Cardiac Catheterization)
טיפול ומניעה
3 דקות קריאה
כללי
שאלות ותשובות
מאמרים
פרופ' בזיל לואיס
קרדיולוג
0737022243
צור קשר
קראו עליי
צנתור לב טיפולי הוא ניתוח שמטרתו לאבחן או לטפל במחלות של כלי הדם הכליליים, הלוא הם העורקים שמספקים דם לשריר הלב לצורך תפקודו התקין.
לרוב, צנתור לב מאפשר אבחנה וטיפול בחסימה של כלי הדם, עקב מחלה טרשתית (
טרשת עורקים
- atherosclerosis), בה נוצרת היצרות או חסימה באחד העורקים, אשר מפריעה לזרימת הדם התקינה. חסימה זו נוצרת עקב הצטברות וגדילת הפלאק הטרשתי, אשר מורכב בעיקרו מתאי דלקת, שומנים וגורמי קרישה.
מטרתו של צנתור לב טיפולי היא הקלה על כאבי חזה (תעוקת חזה-אנגינה), שיפור תפקוד לבבי ולעיתים הצלת חיים, במקרה של חסימה משמעותית, הפוגעת באזור נרחב בשריר הלב, אשר לא מצליחים להתגבר עליה באמצעים טיפוליים אחרים (למשל במקרי אוטם חריף של שריר הלב).
לעיתים יבוצע צנתור לב טיפולי לתיקון פגם לבבי מולד כגון חור במחיצה, פגיעה במסתמים או למדידה מדויקת של לחצי הדם במדורי הלב, בעורקים הגדולים ובריאות.
בעת צנתור לב, מחדירים צינורית ארוכה וגמישה דרך חתך בעורקים הגדולים (לרוב במפשעה או ביד), אשר מגיעה עד לעורקים הכליליים בלב. תוך כדי הפעולה מוזרק חומר ניגוד ומתבצע שיקוף על גבי מסך, המאפשר לאבחן את החסימה, ובמידת הצורך לטפל בה ע"י פתיחה עם בלון או החדרת תומכן ("סטנט").
הכנה לניתוח
לפני צנתור לב המטופל נשלח לסדרת בדיקות מסוג: ספירת דם, כימיה בדם, תפקודי קרישה, תפקודי כליות וכבד, צילום חזה,
ובדיקת אקו-לב
להערכת התפקוד הלבבי. במקרים מסוימים המטופל מגיע לצינתור לאחר שעשה
בדיקת מאמץ או מיפוי לב
, אשר הדגימו אפשרות לבעיה לבבית.
הפעולה מתבצעת תחת הרדמה מקומית. יש להיוועץ עם הרופא לגבי התרופות שיש להפסיק ליטול בימים שלפני הפעולה, וכן יש לשמור על צום מלא של 8 שעות לפני.
תהליך הניתוח
לאחר בחירת אזור הכניסה לכלי הדם (לרוב נעשה חתך בעורק המפשעה - femoral artery או העורק בזרוע - radial artery), מקום החתך יעבור חיטוי, ותוחדר צינורית ארוכה ודקה (צנתר) דרך חתך קטן, אל תוך כלי הדם.
הרופא המצנתר
יוביל את הצינורית דרך כלי הדם הראשיים עד לכניסה למוצא כלי הדם הכליליים בלב, ע"י שיקוף הדמיתי של כלי הדם על גבי מסך.
בהמשך של ניתוח צנתור לב, יוזרק חומר ניגוד, אשר יתפזר בכלי הדם באופן שווה, וידגים על גבי המסך אזורים בהם ישנה זרימה לקויה, למשל עקב היצרות או חסימה בכלי הדם. היצרות משמעותית בכלי הדם נחשבת היצרות של מעל 70% מקוטר כלי הדם. בהיצרות משמעותית נוטים לטפל, תוך כדי הצנתור, למעט מקרים ספציפיים אצלם עדיף לטפל בהיצרות באופן ניתוחי (
ע"י ניתוח מעקפים
).
אפשרויות הטיפול בזמן צנתור לב הן למשל ע"י הרחבת כלי הדם באמצעות ניפוח "בלון" קטן, אשר דוחף ומסלק את הגורמים בכלי הדם שגרמו להיצרות, ולעיתים ע"י החדרת תומכן- "סטנט", סליל מתכתי קטן, אשר עוזר לשמור על דופן כלי הדם פתוח.
בסיום הפעולה מוצאת הצינורית דרך החתך, והוא נתפר ונחבש.
סיכונים כלליים של ניתוחים
זיהום בפצע
- לרוב שטחי ומטופל באופן מקומי, אולם לעיתים נדירות עלול להתפתח לזיהום משמעותי יותר ברקמות התת-עור, אשר מצריך פתיחה מחדש של החתך לסילוק הפסולת החיידקית.
דימום
- בעיקר באזור החתך כתוצאה מטראומה מקומית לרקמה. דימום יכול להתרחש מיד לאחר הצנתור, עד 24 שעות לאחריו ובמקרים נדירים ביותר לאחר שבועות או חודשים. במקרים בהם הדימום הוא רב יש צורך בניקוזו.
צלקות
- אופי החלמת הצלקת תלוי באיכות התפרים ובגנטיקה. אין דרך לצפות כיצד הצלקת תחלים לאחר הפעולה. מדובר לרוב בחתך קטן במפשעה, ולפיכך הצלקת הינה מזערית.
סיכוני הרדמה
- לרוב תופעות הקשורות לרגישות יתר לתרופות ההרדמה (תגובה אלרגית). לעיתים נדירות מאד תתכן תגובה חמורה של ירידת לחץ דם (שוק אנפילקטי).
סיכונים ספציפיים של טיפול צנתור לב
פגיעה בכלי הדם הלבביים
- בשל החדרת צינורית דרך כלי הדם.
אלרגיה לחומר הניגוד
- עלולה לגרום לתגובה אלרגית חריפה המלווה בפריחה, גרד, ובמקרים נדירים גם באי
ספיקת כליות, קוצר נשימה וירידת לחץ דם.
הפרעות קצב
-
בשל המגע הקרוב עם סיבי שריר הלב.
טיפול אחרי צנתור לב טיפולי
לאחר צנתור לב טיפולי, המטופל עובר להשגחה, ולרוב נשאר באשפוז למשך מספר ימים. לאחר צנתור אבחנתי בלבד לרוב אין צורך באשפוז ממושך.
לרוב החבישה מעל החתך תוסר כמספר ימים לאחר הצנתור. עלול להיווצר שטף דם (המטומה) מקומי שיחלוף לאחר כעשרה ימים. במידה וישנם כאבים במיקום החתך ניתן להשתמש במשככי כאבים לפי הצורך.
בכל מצב של עליית חום פתאומית, ירידת לחץ דם, קוצר נשימה, אצירת שתן, דימום חריף או כאבים בלתי נסבלים יש לדווח מידית לרופא.
החלמה וחזרה לתפקוד אחרי צנתור לב טיפולי היא הדרגתית, ויש לרוב צורך בהמשך טיפול תרופתי קבוע, לצורך הורדת לחץ הדם, דילול הדם ומניעת היווצרות חסימה עתידית נוספת בכלי הדם.
שייך לתחום: ניתוחים בתחום
קרדיולוגיה |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/cardiac-murmur/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אוושות הן סדרה של תנודות מתמשכות הנובעות מזרימת הדם ונקלטות בעזרת סטטוסקופ או פונוקרדיוגרם (מוניטור בעל תצוגה גרפית של הלב). אוושות נוצרות כתוצאה ממומים במסתמים, פתחים לא פיזיולוגיים במחיצות שבין חללי הלב השונים, חיבורים לא פיזיולוגיים בין כלי הדם הגדולים הסמוכים ללב ועוד. אוושה נוצרת על ידי זרימת דם היוצרת מערבולת. במעבר נוזל דרך פתח צר אל חלל רחב נוצרת מערבולת. כאשר זרם דם מהיר נתקל בדופן של הלב או נתקל בזרם דם הבא מכיוון אחר נוצרים הרעשים המכונים אוושות. בציבור מוכר המושג, "רשרוש" והכוונה לאוושה.
חשוב לקבוע את זמן תחילת וסיום האיוושה (יחסית לקולות הלב), עוצמתה (דירוג 6-1), תדירותה (גבוהה או נמוכה), תבניתה (מתגברת והולכת, נחלשת והולכת, קבועה בעוצמה וכד'), התייחסותה לנשימה, מיקום שיא עוצמתה וכיוון הקרנתה.
צילום: Shutterstock
סימפטומים
ישנן אוושות שהן חסרות כל משמעות ואינן מזיקות, הידועות כאוושה תמימה או אוושה פונקציונלית, והןלא יהיו מלוות בתסמינים כלל.
אוושה שאינה פונקציונלית, יכולה גם היא לא להיות מלווה בתסמינים ברורים, מלבד הקול הנוסף ששומעים בבדיקה, אך התסמינים והסימנים הבאים עלולים להעיד על בעיה בלב:
• צבע עור כחול, במיוחד בקצות האצבעות והשפתיים.
• נפיחות או עלייה פתאומית במשקל.
• קוצר נשימה.
• שיעול כרוני.
• כבד מוגדל.
• גודש של וורידי הצוואר.
• הזעה מרובה במאמץ קל או ללא מאמץ בכלל.
• כאבים בחזה.
• סחרחורות.
• התעלפויות.
סיבות וגורמי סיכון
הגורמים אשר מגבירים את הסיכון להתפתחות של אוושה בלב כוללים:
• היסטוריה משפחתית של מומים בלב.
• מחלות מסוימות - כמו
יתר לחץ דם
שאינו נשלט,
פעילות יתר של בלוטת התריס
,
דלקת פנים הלב
(אנדוקרדיטיס), לחץ דם ריאתי מוגבר, תסמונת קרצינואידית, זאבת, ארתריטיס ראומטואידי, שריר לב חלש או היסטוריה של קדחת שיגרונית - יכולות להגביר את הסיכון להתפתחות של אוושה בשלב מאוחר יותר בחיים.
גורמים אשר מעלים את הסיכון להתפתחות אוושה אצל תינוקות כוללים:
• מחלות בזמן ההריון כמו סוכרת שאינה מאוזנת או זיהום אדמת, מעלים את הסיכון להתפתחות של מומים בלב.
• נטילת תרופות מסויימות בזמן הריון או שימוש בסמים ואלכוהול יכולים לפגוע בהתפתחות העובר ולגרום למומים בלב.
ממצאי ההאזנה ללב האופייניים למומי לב שכיחים:
• כאשר יש היצרות במסתם אב העורקים (האאורטלי) זרימת הדם דרך המסתם יותר מהירה, מפני שבזמן נתון, נפח הדם העובר אינו משתנה. כאשר הפתח מוצר, הזרימה חייבת להיות מהירה יותר כדי שהנפח לא ישתנה. הדם עובר דרך פתח צר אל אב העורקים שהוא רחב יותר מאשר פתח המסתם. היות והמסתם מוצר יחסית למצב התקין והיות והדם זורם דרכו בלחץ ובמהירות גבוהים, נוצרות מערבולות הנשמעות כאיוושה. זו המופיעה בזמן התכווצות החדר היא אוושה סיסטולית, אשר תחילה מתחזקת בהדרגה, ולאחר מכן נחלשת לאיטה. מצב זה, נקרא אוושה עולה-יורדת או דמוית "יהלום", או אוושה פליטתית (Ejectile). אוושה זו, נשמעת במיוחד מימין לעצם החזה, מתחת לעצם הבריח, והיא נשמעת היטב מעל העורקים הראשיים בצוואר. היצרות המסתם האאורטלי היא אחד ממומי הלב השכיחים ביותר, במיוחד בגלל הסתיידות המסתם בגיל המבוגר. באי-ספיקת מסתם אב העורקים, המסתם אינו נסגר ב
דיאסטולה
. לחץ הדם גבוה באב העורקים והוא נמוך בחדר השמאלי הנמצא בהרפיה. לכן, זרם הדם חוזר אל הלב - מעורק צר יחסית אל החדר הרחב - ונוצרת אוושה דיאסטולית, נושפת, מוקדמת, המתחילה מיד לאחר הקול השני. ככל שהחדר יותר מתמלא, פחות דם חוזר אליו ואז האיוושה נחלשת ופוסקת, ניתן לשומעה היטב לאורך הצד השמאלי של עצם החזה. בתחילת הדיאסטולה עוצמת האיוושה גבוהה והיא נחלשת בהמשך. המומים של אב העורקים (האאורטה) ושל המסתם בין הפרוזדור ובין החדר משמאל (מסתם מיטרלי) שכיחים עשרות מונים מהמומים בצד הימני של הלב. הסיבה לכך נעוצה בלחצים הגבוהים בהרבה בצד השמאלי המהווים עומס גדול יותר על דופנות הלב ועל המסתמים.
• היצרות המסתם המיטרלי, אשר נמצא בין הפרוזדור לבין החדר משמאל, היא ברוב המקרים תוצאה של קדחת השיגרון. במסתם זה, דם זורם בזמן הדיאסטולה החדרית ולכן האיוושה חייבת להיות דיאסטולית. הדם זורם מהפרוזדור הקטן, דרך פתח מוצר אל החדר הרחב. היות שבדיאסטולה הלחצים נמוכים בחללי הלב, האוושה בעלת תדירות נמוכה והיא מכונה "מתדרדרת", מאחר שהיא מזכירה אבנים מתדרדרות במורד. אי-ספיקה של המסתם המיטרלי היא מום שכיח ביותר. שתי סיבות עיקריות לכך: חולשת רקמת החיבור ממנה בנוי בסיס המסתם; הרחבת החדר השמאלי עקב הפרעות בזרימת הדם אל שריר הלב דרך עורקים כליליים מוצרים. האיוושה היא סיסטולית ונוצרת בזמן התכווצות החדר השמאלי. בשלב זה, הלחץ בחדר גבוה מהלחץ בפרוזדור. הדם זורם מהחדר, דרך המסתם שלא נסגר היטב, אל הפרוזדור השמאלי. האיוושה מתחילה בצמוד לקול הראשון והגוון של הצליל נושף. הלחץ הגבוה בחדר והנמוך בפרוזדור, מאפשרים את זרימת הדם בכיוון הפוך לזרימה הפיזיולוגית.
האוושות שתוארו ניתנות לאבחון בעזרת מסכת (סטטוסקופ). הלחצים בחללים השונים של מחצית הלב הימנית נמוכים מאלו אשר משמאל, לכן, עוצמת האוושות במומים של המסתמים מימין נמוכה יותר.
אבחון ובדיקות
האזנה למום מסתמי נרכש מאפשרת אבחון מדויק ברוב המקרים. האזנה למום מלידה מאפשרת קביעה של מספר קטן של אבחנות אשר באות בחשבון. קביעת האבחנה המדויקת מחייבת שימוש בבדיקות דימות. במומים הנרכשים, אותן בדיקות דימות מאשרות את ממצאי ההאזנה. השילוב של האזנה לקולות הלב ולאיוושות, מדידת לחץ-הדם והסתכלות על צילום בית חזה, מאפשרים אבחון מדויק למדי של מומי לב שונים באמצעים פשוטים יחסית.
כל האוושות מסווגות בהתאם להתייחסותן לקולות הלב: סיסטוליות, דיאסטוליות וממושכות (המתחילות בסיסטולה ממשיכות על פני קול שני ומסתיימות בדיאסטולה). תיאור מדויק של האוושה מאפשר לעיתים קרובות אבחון נכון של המום ושל חומרתו.
אוושות הנשמעות מיד לאחר הלידה הן לרוב ביטוי למום לב מלידה. מום לב נרכש במשך החיים, גורם אף הוא לאוושה.
כאשר מאזינים ללב חשוב לקבוע את הדברים הבאים:
1. אם האיוושה היא בזמן הסיסטולה, קרי איוושה סיסטולית, או בזמן הדיאסטולה.
2. מהי עוצמת האוושה. קיים דירוג אירופי המסווג את האיוושות לשש עוצמות שונות ודירוג אמריקאי המסווג אותן לארבע עוצמות. קביעת העוצמה היא סובייקטיבית לפי כללים מוגדרים.
3. היכן, באזורי ההאזנה הקבועים, האוושה נשמעת באופן מרבי.
4. אם האוושה נשמעת גם באזור בית השחי השמאלי, או מעל עורקי הצוואר.
5. אם שינוי תנוחת הגוף משפיע על עוצמת האוושה. לחילופין, מה קורה בעצירת הנשימה.
הצלילים של אוושה מורכבים מתדירויות אופייניות. אוושה "נושפת" נוצרת ממעבר נוזל בנפח גדול דרך מעבר צר. אוושה "מתדרדרת" נוצרת בגלל זרימה בין שני מקומות כאשר הפרש הלחץ ביניהם הוא קטן. אוושה "גסה" נוצרת עקב זרימה מהירה של נפח גדול דרך פתח מוצר. זרימת דם דרך מסתמים תקינים יוצרת אוושות נושפות בילדים ובמתבגרים. במבוגר בריא, בדרך כלל אין אוושות.
אוושה אמצע סיסטולית (Midsystolic) מתחילה לאחר קול ראשון ומסתיימת לפני השני. כאשר נובעת מהיצרות במסתם מוצא אחד החדרים, היא בעלת תבנית "יהלום", דהיינו עוצמתה מתגברת תחילה ואחר כך נחלשת. האיוושה גסה, לרוב חזקה, נשמעת הכי טוב בחלק העליון של בית החזה. עם זאת קיימות סיבות אחרות לאיוושות Midsystolic.
איוושה כלל סיסטולית (Holosystolic) מתחילה מיד עם הקול הראשון ונמשכת עד לקול השני (לשם דיוק עד למרכיב אותו מסתם האחראי לאיוושה). היא מאפיינת באי-ספיקה של מסתם פרוזדורי-חדרי. אוושה זו יכולה להופיע כאשר יש פגם במחיצה הבין-חדרית של הלב (מלידה או נרכשת), כשהלחץ בחדר שמאל גבוה בהרבה מזה שבחדר ימין.
איוושה סיסטולית מוקדמת (Early systolic), יכולה להופיע כאשר נגרמת אי-ספיקה דו-צניפית פתאומית - הפרוזדור השמאלי עדיין קטן ממדים, הלחץ בו עולה במהירות ולכן נפסקת הזרימה מהחדר.
בין האוושות הסיסטוליות ישנן "אוושות זרימת-יתר" (Flow murmur), כאשר מום אחר גורם לזרימה מוגברת דרך מסתם תקין. לא כל אוושה סיסטולית מעידה על מחלה, ולצעירים רבים יש איוושה סיסטולית הקרויה "פונקציונלית", שהיא ביטוי לזרימה מוגברת בלב תקין.
איוושות דיאסטוליות ומתמשכות תמיד חריגות. אלו המופיעות מוקדם בדיאסטולה מחשידות לקיום אי-ספיקת המסתם במוצא החדרים. עוצמתן נחלשת והולכת בהדרגה במשך הדיאסטולה. איוושות מתמשכות (Continuous) נדירות יותר ומופיעות כאשר קיימת זרימה בין כלי דם בעל לחץ גבוה וכלי דם עם לחץ נמוך (לדוגמה, דלף מלידה בין אב העורקים ועורק הריאה, או דלף בין עורק וריד סמוך).
סיבוכים אפשריים
מרבית האוושות הנשמעות אינן משמעותיות, אך עדיין במידה ועולה החשד לאוושה לבבית יש להיבדק על ידי רופא או רופאה, שיכולים לאבחן האם מדובר באוושה תמימה שאינה דורשת טיפול נוסף או שמדובר בבעיה שיש לטפל בה.
טיפולים ותרופות
כפי שצויין, אוושה תמימה אינה דורשת טיפול, ולעיתים גם אוושה שאינה תמימה אינה מצריכה טיפול, כי אם רק מעקב של הרופא או הרופאה המטפלים. במידה ונדרש טיפול, הוא יהיה תלוי בבעיה המובילה לאוושה, והוא עשויה לכלול טיפול תרופתי או התערבות ניתוחית.
הטיפולים התרופתיים עשויים לכלול:
• טיפול למניעת יצירת קרישי דם.
• טיפול משתן.
• טיפול להפחתת לחץ דם.
• טיפול להפחתת הכולסטרול.
• חוסמי בטא.
ההתערבות הניתוחית נדרשת במקרים רבים וכוללת תיקון של המסתם הפגום בדרכים שונות, או החלפה של המסתם כולו.
מניעה
למרות שאין הרבה דרכים למנוע אוושה בלב, המצב בדרך כלל אינו מזיק. אצל ילדים, במקרים רבים האוושה חולפת מעצמה עם הגדילה של הילד. אצל מבוגרים, אוושות עשוייות לחלוף כאשר הגורם להן משתפר. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/cardioversion/
1 דקות קריאה
כללי
שאלות ותשובות
מטרת הניתוח
עבור אנשים רבים הסובלים ממחלת לב, תרופות לבדן לא יחזירו הפרעת קצב למצב של קצב לב תקין. עבור אנשים אלה ייתכן שיידרש הליך המכונה היפוך לב או היפוך חשמלי בלב.
היפוך חשמלי הוא טיפול לקצב לב בלתי סדיר (הפרעת קצב). בטיפול של היפוך חשמלי משתמשים במכונה מיוחדת כדי לשלוח מטען חשמלי אל שריר הלב כדי להחזיר את הקצב לתקנו. ההליך מתקן את קצב ומהירות הלב לתקנן, דבר המאפשר ללב לשאוב ביתר יעילות.
היפוך חשמלי יכול לשמש לטיפול בסוגים רבים של קצב לב מהיר ו/או בלתי סדיר. לרוב, הוא משמש לטיפול בפרפור או רפרוף פרוזדורי. אבל היפוך חשמלי יכול גם לשמש לטיפול בטכיארדיה חדרית, עוד הפרעת קצב העלולה להוביל למצב מסוכן המכונה פרפור חדרי (אחד הגורמים למוות פתאומי מדום לב).
כיצד מבוצע ההיפוך החשמלי?
במהלך היפוך החשמלי, לבכם ולחץ הדם שלכם נמצאים תחת מעקב ואתם מקבלים חומר הרגעה מהיר פעולה. אז מועבר הלם חשמלי לחזה שלכם באמצעות מכשיר, המפסיק את קצב הלב הלא סדיר ומאפשר ללבכם לשוב לקצב תקין.
קרדיולוג
עשוי לרשום לכם מדללי דם לתקופת-מה לפני ואחרי ההליך.
אצל אנשים מסוימים, ייתכן שיבוצע הליך חודרני במידה מתונה המכונה TEE (אקו ושט) לפני הליך של היפוך החשמלי בכדי לוודא שהלב נקי מקרישי דם. בדיקת ה-TEE מבוצעת על ידי בליעת צינור דק עם מצלמה בקצהו (מתמר) שאפשר להציבו כנגד דופן הלב האחורי.
היפוך חשמלי פנימי עשוי לשמש לטיפול באנשים שלבם לא שב לתקנו לאחר היפוך חיצוני. היפוך חשמלי פנימי פועל באמצעות העברת ההלם החשמלי דרך חוטי חשמל (קתתרים) המוצבים בלב עצמו.
מאחר שהמטופל מטושטש, ההלם אינו מורגש. טיפול מוצלח של היפוך חשמלי עשוי לדרוש מספר מכות חשמל.
שייך לתחום: ניתוחים בתחום
קרדיולוגיה |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/career-coaching/
2 דקות קריאה
כללי
מאמרים
קריירה. כמה זמן ואנרגיה היא שואבת מחיינו כיום, בחברה המודרנית. הקריירה בה אנחנו בוחרים כבר מזמן אינה רק מקור פרנסה שנועד לספק את צרכינו החומריים, אלא סמל סטטוס, ייעוד ומקום בו אנו יוצרים קשרים חברתיים ומבלים כשליש מהיום (במקרה הטוב). באופן טבעי, המקום המשמעותי שממלא התחום התעסקותי בחיינו, מביא רבים מאיתנו לחתור להשגת קריירה מצליחה, מספקת ומשמעותית יותר. אימון קריירה הוא שיטת ייעוץ אשר פותחה במטרה לסייע בהגשמת יעדים אלו.
למי ומתי?
אימון
הוא תהליך ייעוצי קצוב בזמן, אשר מטרתו לסייע למתאמן להגשים יעדים שהציב לעצמו בהיבטי החיים השונים. ישנם מגוון סוגי אימונים שונים, למשל,
אימון זוגי
,
אימון קשב וריכוז
,
אימון בריאות
ועוד. אימון קריירה הוא סוג אימון ספיציפי אשר מכוון לסייע למתאמן בתחומים שונים הנוגעים להיבט התעסוקתי בחייו.
אימון קריירה יכול להתאים לך במקרים הבאים:
• את/ה מעוניינ/ת בשינוי קריירה אך מתקשה לעשות את ה"צעד הראשון".
• את/ה עומד/ת בפני שינוי במסגרת הקריירה שבחרת: פתיחת עסק או הרחבתו, מעבר מעבודה כשכיר/ה לעבודה כעצמאי/ת, קבלת תפקיד ניהולי וכו'.
• אינך מרוצה מהישגיך ואת/ה חש/ה שיש לך פוטנציאל לביצועים והישגים גבוהים יותר.
• נוצר בחייך מצב של חוסר איזון בין קריירה לחיים הפרטיים/משפחתיים: העבודה באה על חשבון מציאת זוגיות, משפחה וכד'. או לחלופין- שקעת בחיים המשפחתיים ואת/ה מתקשה להתחיל או לחזור לקריירה שלך.
• את/ה מרגיש/ה שחסרות לך מיומנויות שיכלו לשפר את תפקודך או תנאיך בעבודה- קשיים ביחסים בין אישיים, נטייה לדחיינות, קושי בניהול זמן, היעדר
אסרטיביות
וכו'.
התהליך בדרך לשינוי
אימון קריירה, בדומה לשיטות טיפוליות שונות, מבוסס על ההנחה כי הכוחות, היכולות והפתרונות לשינוי מצויים בך עצמך. במהלך תהליך האימון,
המאמן
יסייע לך בהגדרת מטרת העל ובזיהוי תתי יעדים אשר יקדמו אותך אל המטרה. כחלק מתהליך זה, יזוהו מכשולים הנוגעים לשיקולים חיצוניים (מחויבויות, שיקולים כלכליים, תגובות הסביבה) ולעכבות אישיות (חוסר ביטחון, היעדר אסרטיביות, חששות) והמאמן יסייע לך לאתר פתרונות ואסטרטגיות
התמודדות
יעילות. כמו כן, אימון קריירה יספק לך הכוונה במשימות ואתגרים ספיציפיים בדרך אל היעד, ככתיבת קורות חיים, הכנת מצגות, ניהול משא ומתן על שכר וכן הלאה.
אימון קריירה מתנהל בדרך כלל במסגרת של מפגשים שבועיים, אשר בכל אחד מהם מוגדרות המטרות לשבוע הקרוב ובמהלך השבוע ניתן לשמור על קשר באמצעות המייל או הטלפון, בכדי להתעדכן בתהליך ביצוע המשימות במטרה "לשמור את היד על הדופק".
אימון קריירה - מתאים לכל אחד?
טכניקת האימון, מיועדת לאנשים בריאים ומתפקדים אשר זקוקים ל"דחיפה", הכוונה וליווי כדי לשפר את הישגיהם האישיים. אימון קריירה אינו מהווה תחליף ליעוץ או טיפול ואינו ניתן על ידי אנשי מקצוע בעלי ידע בתחומים אלו. לכן, אימון קריירה אינו מתאים לאנשים המתמודדים עם קשיים כרוניים בתחומי חיים מקיפים, לאנשים אשר קשיי הקריירה שלהם נובעים מקשיים רגשיים (למשל, דיכאון או חרדות המשפיעים על התפקוד) או לאנשים המתמודדים עם קשיים חברתיים משמעותיים. במקרים אלו יש צורך בטיפול על ידי איש מקצוע. חשוב לדעת כי אימון קריירה עלול ליצור חוויה קשה של תסכול, החמצה וכישלון ולכן הוא אינו מומלץ למי שאינו מסוגל להתחייב לתהליך. לעיתים, אימון קריירה יוכל להתווסף לטיפול פסיכותרפי, לאחר שקשיים רגשיים מסוימים יפתרו. במידה ויש לך ספק לגבי התאמתך לאימון קריירה, מומלץ לפנות לקבלת חוות דעת לאיש מקצוע טיפולי (פסיכולוג, עובד סוציאלי קליני, פסיכותרפיסט) ורק לאחר מכן לקבל החלטה לגבי שיטת היעוץ או הטיפול המתאימה לך. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/cataract-surgery/
ניתוח קטרקט (Cataract Surgery)
ערוץ רפואת עיניים
4 דקות קריאה
כללי
שאלות ותשובות
מאמרים
ניתוח
קטרקט
הוא הליך שנועד לטפל בעכירות של עדשת העין הנוצרת עם הזמן, ואשר נקראת קטרקט ("ירוד"). העדשה הצלולה, הנמצאת מאחורי קשתית העין (זו שמכילה את תאי הפיגמנט), צוברת עם הזמן לכלוכים ופסולת, אשר בסופו של דבר יכולים לגרום לעכירות מרכזית בעדשה ולירידה של ממש בראייה.
ניתוח קטרקט מבוצע על ידי רופא עיניים או רופאת עיניים והוא הוא אינו מצריך הישארות בבית החולים לאחר הניתוח. מדובר בהליך מאוד נפוץ והוא נחשב לבטוח מאוד
[1]
.
לרשימת כל המומחים/ות בארץ, כנסו ל
כאן
.
קטרקט היא בעיה עינית נפוצה מאד. מעריכים כי מעל 60% מבני ה-60 ומעלה סובלים ממנה.
לרוב קטרקט הוא אכן תהליך איטי והדרגתי שמתרחש עם העלייה בגיל, אולם לעיתים יכול להתרחש במהירות (עקב נזק טראומתי לעין, ניתוחי עיניים, קטרקט מולד ועוד). התהליך בד"כ מתרחש בשתי העיניים במקביל, אולם במקרים רבים מתקדם המחלה מתקדמת ביתר מהירות בעין אחת לעומת השנייה.
צילום: Shutterstock
מתי מתבצע
קטרקט עלול לגרום לראייה מטושטשת ולהגביר את הסנוור מהאורות. במידה והמחלה מגבילה את הפעילות השגרתית, כגון קשיים בנהיגה, סנוור מאורות בהירים, קושי בקריאה או בצפייה בטלוויזיה ועוד, ייתכן ויומלץ על ניתוח קטרקט
1
.
אין כיום תרופות או טיפות עיניים שהוכחו כמשפרות את הקטרקט או עוצרות את החמרה שלו
[2]
.
לכן, השיטה היחידה לטפל בקטרקט, כאשר כבר הוחלט על טיפול, היא באמצעות ניתוח קטרקט. לעיתים ממליצים לעקוב ולראות האם ישנה התפתחות או שמא לא נגרמת ירידה משמעותית בראייה.
כאשר קטרקט מפריע לטיפול בבעיית עיניים אחרת, גם ייתכן שיומלץ על ניתוח. לדוגמה, כאשר קשה לבחון את החלק האחורי של העין כדי לעקוב או לטפל בבעיות עיניים אחרות כגון ניוון מקולרי הקשור לגיל או רטינופתיה סוכרתית.
הכנות לניתוח
ההכנה לקראת ניתוח קטרקט כוללת מפגש ייעוץ מקדים, בו מבררים כי אין למטופל מחלות רקע ספציפיות, שאינן מאפשרות את ביצוע הניתוח. לרוב, מכיוון שמדובר בניתוח קצר וזעיר-פולשני, אין בעיה לבצעו למרות מחלות סיסטמיות אחרות
.
לרוב אין צורך בבדיקות כלליות מקדימות לפני ניתוח קטרקט
.
תעשה בדיקת עיניים
מקיפה, כולל בדיקת שדה ראייה, לחץ תוך עיני, חדות ראייה ובדיקת קרקעית העין, בה ניתן למדוד את גודל העדשה
.
במקרים מסוימים יינתנו טיפות עיניים לשימוש לפני הניתוח. תרופות אלו עוזרות למנוע זיהום ולהפחית נפיחות במהלך ואחרי הניתוח
[3]
.
ניתוח קטרקט מבוצע תחת הרדמה מקומית בלבד. יש להיוועץ עם הרופא/ה לגבי התרופות שיש להפסיק ליטול לפני הניתוח. כמו כן, יש לשמור על צום מלא של 8 שעות לפני הניתוח
.
בזמן הניתוח
לאחר טפטוף חומר המרחיב אישונים לתוך העין תבוצע הרדמה מקומית באמצעות טיפות עיניים מטשטשות. יבוצע חתך דק וקטן בקרנית (האזור השקוף המכסה את הלובן בקדמת העין) באמצעות מכשיר עדין מתאים ותחת הגדלת מיקרוסקופ
.
שיטת הניתוח הנפוצה ביותר כיום היא באמצעות מכשיר בשם פאקו. מדובר במתמר
אולטרסאונד
זעיר, אשר על-ידי חתך עיני קטן נכנס אל מאחורי הקרנית. באמצעות ויברציות על-קוליות החומר המרכיב את העדשה העכורה מתמוסס, ונשאב אל תוך המכשיר. לאחר שהוסר הקטרקט, מוחדרת עדשה
מלאכותית חדשה וצלולה אל תוך קופסית העדשה שנותרה ריקה
.
במרבית המקרים אין צורך בסגירת החתך הניתוחי, שכן הוא מזערי והרקמה נסגרת עם הזמן באופן עצמוני. משך הניתוח הוא כ-30 דקות
.
במקרים קשים יותר לעיתים נעשה ניתוח פתוח (אקסטרא/אינטרא קפסולרי). במקרה של קטרקט פתוח נעשה חתך מעט יותר גדול בעין, אשר נסגר ע"י תפרים
.
סוגי עדשות בניתוח קטרקט
קיימים מספר סוגים של עדשות בהן ניתן להשתמש בניתוח קטרקט.
יש להתייעץ עם רופא/ת העיניים על האפשרויות השונות ומה עשוי להתאים ביותר עבור כל מטופל/ת
[4]
:
עדשות מונופוקל –
עדשות המתאימות רק לטווח אחד - לראייה לטווח קרוב, לטווח בינוני או לטווח רחוק. רוב האנשים מתאימים עדשות אלו לראייה לרחוק ובמידת הצורך בוחרים להרכיב משקפי קריאה לראייה מקרוב.
מולטיפוקל -
עדשות המאפשרות ראייה
לטווח קרוב ולטווח רחוק בו זמנית.
עדשות טוריות –
עדשות שנועדו לתקן את קרנית אצל אנשים עם
אסטיגמטיזם - מבנה קרנית שאינו עגול אלא אליפטי.
אחרי הניתוח
לאחר ניתוח קטרקט המטופל משתחרר לביתו, אולם אינו יכול לנהוג, בשל טשטוש הראייה לאחר הניתוח
.
אין מניעה כי כבר ביום למחרת ישוב לעבודה, וכן לנהיגה במהלך היום אם מתאפשר.
המטופל יודרך להשתמש בטיפות עיניים אנטיביוטיות למניעת זיהום ודלקת עינית למשך כ-3 שבועות לאחר הניתוח
.
כיסוי עיניים גם הוא מומלץ לשימוש לפני השינה כדי להגן על העין המנותחת
[5]
.
לרוב אין כאבים מיוחדים. במידה ויש ניתן להשתמש במשככי כאבים ע"פ הצורך. באם ישנם כאבים עזים, עליית חום, הפרשה מהעין או דימום מוגבר, יש לפנות מיידית לרופא/ה
.
השיפור בראיה מורגש כבר מתום הניתוח.
תוך מספר שעות סביר להניח שניתן יהיה להבחין בצבעים בהירים יותר, עקב הסרת העדשה העכורה. עם זאת, הראייה צפויה להיות מטושטשת במהלך היומיים הראשונים, והעין יכולה להיות מעט רגישה לאור. יובש, גירוד מדי פעם, צריבה ו/או עיניים אדומות הם מצבים שכיחים לאחר הניתוח, אך התופעות הללו צפויות להסתיים תוך מספר ימים
[5]
.
מעקב אצל הרופא יתבצע כיום-יומיים לאחר ניתוח קטרקט, לאחר שבוע, לאחר חודש ולאחר מס' חודשים
.
במידת הצורך, תעשה בדיקת עיניים כדי להתאים משקפי ראייה חדשים
.
לעשות ולא לעשות אחרי ניתוח קטרקט
[4]
להקפיד להשתמש בטיפות עיניים לפי ההוראות.
להשתמש במגן העיניים ומשקפיים.
להמשיך לקרוא, לצפות בטלוויזיה ולהשתמש במחשב כרגיל.
לשים משקפי שמש כשיוצאים מהבית.
להמשיך את הפעילויות והשגרה.
לא
לשפשף או להפעיל לחץ על העין.
לא
להכניס מים או סבון לעין.
לא
לעשות פעילויות מאומצות.
לא
להשתמש באיפור עיניים למשך שבוע.
לא
להפסיק טיפול בניגוד להנחיית הרופא/ה.
לא
לשחות במשך שבועיים לאחר הניתוח.
סיכונים וסיבוכים
סיבוכים לאחר ניתוח קטרקט הם אפשריים, אך הסיכויים לכך קטנים, ובדרך כלל מדובר בבעיות הניתנות לניהול. ניתוח קטרקט יכול להחזיר את הראייה למצב שלפני הקטרקט. עם זאת, התפתחות שכיחה (בשלושה מתוך 10 חולים) בעקבות ניתוח קטרקט היא כאשר חלק מהעדשה הטבעית שלא הוצאה (באופן מכוון) במהלך הניתוח תמפתח רקמת צלקת ותגרום לטשטוש הראייה
[5]
.
בניגוד לקטרקט, ניתן לטפל בצלקת בשיטה שנקראת לייזר יאג (
YAG laser capsulotomy
)
– טכניקה שעושה שימוש בקרן לייזר כדי ליצור חור זעיר ברקמת הצלקת שמאחורי העדשה, וכך לאפשר לאור לעבור. צלקת עלולה להתפתח שבועות, חודשים ואפילו שנים, לאחר ניתוח קטרקט
[5]
.
סיכונים וסיבוכים נוספים:
יובש בעיניים
-
לרוב ניתן להתגבר על כך באמצעות טיפות עיניים מתאימות
.
עליית לחץ תוך עיני
-
בשל הטראומה לעין, מטופל תרופתית
.
בצקת בקרנית
-
סיבוך אשר גורם לעכירות בקרנית, ולטשטוש ראייה, חולפת עם זיהוי וטיפול מתאים
.
היפרדות רשתית
-
בעקבות דימום מתמשך (נדיר).
תוצאות הניתוח
לאחר ניתוח קטרקט המטופל או המטופלת אמורים להיות מסוגלים לראות דברים בצורה לא מטושטשת, לא להסתנוור באופן קשה מאורות בהירים, להבדיל בקלות בין הצבעים. במידה וקיים מצב בריאותי אחר המשפיע על העיניים, כגון סוכרת או גלאוקומה, ייתכן שהראייה עדיין תהיה מוגבלת, גם לאחר ניתוח מוצלח
[2]
.
[1]
https://www.mayoclinic.org/tests-procedures/cataract-surgery/about/pac-20384765
[2]
https://www.nhs.uk/conditions/cataract-surgery
/
[3]
https://www.aao.org/eye-health/diseases/what-is-cataract-surgery
[4]
https://my.clevelandclinic.org/health/treatments/21472-cataract-surgery
[5]
https://www.hopkinsmedicine.org/health/treatment-tests-and-therapies/cataract-surgery |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/catheter-ablation/
אבלציה של הפרעות קצב בלב על ידי צנתר (Catheter Ablation)
טיפול ומניעה
2 דקות קריאה
כללי
שאלות ותשובות
מאמרים
אבלציה (משמעה חיסול) היא טיפול בהפרעות קצב נישנות באמצעות פגיעה מקומית במוקד הפרעת הקצב, בסיב החשמלי או במעגל החשמלי הגורם לה.
ברוב המקרים פוגעים במוקד או במעגל החשמלי על ידי צנתר המוכנס מהמפשעה אל הלב דרך כלי הדם, ואשר בקצהו מנגנון המיועד לחימום מקומי של רקמת הלב באמצעות גלי רדיו (Radiofrequency ablation או Ablation RF). החימום הורס את המוקד או את המעגל הגורם להפרעות הקצב, ומביא על ידי כך להיעלמותן.
פעולה מעין זו מתאימה לחולים רבים הלוקים בהפרעות קצב על-חדריות (SVT) וגם לחלק מהלוקים בהפרעות קצב חדריות או בפרפור פרוזדורים, בעיקר כאלה שאינם מגיבים לתרופות. אצל חלק גדול מן החולים הפעולה מסתיימת בריפוי של הפרעות הקצב לצמיתות. אצל אחרים הלוקים בפרפור פרוזדורים מהיר ועקשני שאינו מגיב לטיפולים אחרים, מטפלים באבלציה לצורך ניתוק מערכת ההולכה התקינה באזור הקישרית הפרוזדוריות-חדרית, כך שלמרות הפרפור המהיר תהיה תגובת החדרים איטית. פעולה זו מחייבת השתלת קוצב לב כי החדרים מנותקים ממקור הקצב התקין שלהם. כיום מהווה האבלציה טיפול מועדף על פני טיפול בתרופות בחלק מהפרעות הקצב העל-חדריות, ובהפרעות קצב אחרות כאשר הטיפול בתרופות נכשל או איננו נסבל.
הפעולה מתבצעת באילחוש מקומי או כללי, בחדר הצנתורים או במעבדה האלקטרופיזיולוגית. תחילה מוחדרים צנתרים אל תוך וריד או עורק במפשעה, ולעיתים לווריד נוסף בזרוע או בצוואר ומובלים אל מקומות שונים בלב, בעזרת שיקוף רנטגן. לאחר מיקום הצנתרים בלב, מתבצע רישום של הפעילות החשמלית בלב באמצעות כל הצנתרים ועל ידי מערכת רישום מתוחכמת. בעת שנגרמת הפרעת קצב מתבצע תהליך של חיפוש אחר מקורה על ידי הזזת הצנתרים בתוך הלב ורישום חשמלי ממקומות שונים בתוכו, עד לזיהוי המקור של הפרעת הקצב (פעולה המכונה מיפוי). בתום המיפוי, משזוהה מוקד הפרעת הקצב או המעגל הגורם לה, מתבצעות בדרך כלל מספר צריבות באמצעות אחד מהצנתרים במטרה לחסל את המקור להפרעת הקצב. משך הפעולה הוא בין שעה לשלוש שעות, אך לעיתים נמשכת הפעולה זמן ארוך יותר.
שיעורי ההצלחה תלויים בסוג הפרעת הקצב. בדרך כלל עולים הם על 90% בהפרעות קצב על-חדריות פשוטות ושיעור דומה בחלק מהפרעות הקצב החדריות. שיעור הסיבוכים באבלציות נמוך ושכיחות הסיבוכים החמורים באבלציות נמוך מ-1%. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/chickenpox/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אבעבועות רוח היא מחלה מדבקת נפוצה שגורמת לפריחה מגרדת בצורת שלפוחיות קטנות ואדומות (אבעבועות) על כל הגוף. היא שכיחה בעיקר בקרב ילדים, אולם גם מבוגרים עלולים להידבק בה אם לא חלו בעבר. כיום קיים
חיסון אבעבועות רוח
, שניתן לתינוקות בשנה הראשונה. אדם שחלה באבעבועות רוח בעבר נשאר מחוסן כמגד המחלה למשך כל חייו.
אבעבועות רוח נגרמת על ידי וירוס, שנשאר בגוף בצורה רדומה תקופה ארוכה גם לאחר ההחלמה. אם הווירוס חוזר להיות פעיל, בעיקר כשהמערכת החיסונית נחלשת, הוא עלול לגרום
לשלבקת חוגרת
(הרפס זוסטר), זיהום מכאיב בעור.
חיסון אבעבועות רוח בגיל הינקות מונע הדבקה באבעבועות רוח.
אבעבועות היא מחלה קלה עבור רוב הילדים הבריאים, אולם היא עלולה להיות מסוכנת אם נדבקים בה תינוקות רכים וילדים, בני נוער או מבוגרים עם בעיות במערכת החיסונית, שמקשות על הגוף להילחם בזיהום. בנוסף, הדבקה
באבעבועות רוח בהריון
עלולה לגרום למומים אצל העובר.
סימפטומים
בדרך כלל, תקופת הדגירה (הזמן שעובר בין הדבקה לבין התפרצות המחלה) של וירוס אבעבועות הרוח היא 14 עד 16 ימים.
לאחר מכן מופיעים התסימינים הראשונים של אבעבועות רוח: חום, כאב ראש וכאב גרון, חולשה, עייפות וחוסר תיאבון. הפריחה האופיינית מופיעה יום או יומיים לאחר הופעת הסימפטומים הראשונים. עם זאת, אצל חלק מהילדים הפריחה יכולה להתפתח גם בלי חום וללא סימפטומים מוקדמים.
לרוב לאחר שמופיעה נקודה אדומה היא הופכת לאבעבועה (שלפוחית), מתבקעת, מגלידה ומתכסה בקרום. כל התהליך לוקח יום או יומיים. במשך המחלה, שאורכת חמישה עד שבעה ימים, יופיעו מדי יום נקודות אדומות חדשות.
אבעבועות רוח היא אחת ממחלות הילדות המדבקות שנגרמת על ידי וירוס.
סיבות וגורמי סיכון
אבעבועות רוח נגרמת על ידי וירוס וריצלה זוסטר, שמופץ בקלות רבה. ניתן להידבק במחלה כתוצאה מחשיפה לרסיסי רוק של אדם חולה, דרך התעטשות, שיעול, אכילה או שתייה של מזון ומשקאות שאדם חולה צרך.
כמו כן, נגיעה בנוזל שנמצא בתוך האבעבועה עצמה יגרום להדבקה במחלה.
אנשים נמצאים בסיכון לחלות באבעבועות רוח הם אלו שלא חוסנו נגדה ולא לקו בה מעולם, במיוחד כשגרים עם מישהו שחולה עקב המגע הקרוב.
קראו עוד:
מה מעלה את הסיכון לחלות באבעבועות רוח?
אבחון ובדיקות
בדרך כלל, האבחנה נקבעת על סמך הסימפטומים ובדיקה גופנית. כשמתקשרים למרפאה לקביעת תור, מומלץ להודיע לצוות שמדובר בחשד לאבעבועות רוח ולברר באילו צעדים כדאי לנקוט כדי למנוע את הפצת הווירוס.
יתכן שילדים בריאים, שמפתחים סימפטומים של אבעבועות רוח, לא יזדקקו לביקור אצל
רופא הילדים
. אפשר לתאר לרופא את הסימפטומים בטלפון ולשלוח לו צילום של הנקודות האדומות והאבעבועות. כך הילד לא יצטרך להגיע למרפאה ולסכן את הסובבים בהידבקות במחלה. בכל מקרה, חשוב להתייעץ עם הרופא, שיחליט אם לראות את הילד או לא.
בני נוער, מבוגרים, נשים בהריון וחולים כרוניים, שלוקים באבעבועות רוח, חייבים להגיע לבדיקה רפואית. הדבר חשוב במיוחד עבור נשים בהריון, בגלל שהדבקה באבעבועות רוח בשלבי הריון מוקדמים עלולה לגרום למומים מולדים.
סיבוכים אפשריים
לרוב, אבעבועות רוח היא מחלה קלה והסיבוכים שלה נדירים אצל ילדים ומבוגרים בריאים.
אף על פי כן,
אנשים עם מערכת חיסונית חלשה כמו ילודים, חולי סרטן, אנשים הנוטלים סטרואידים עלולים לפתח
סיבוכים קשים כגון: התייבשות, זיהומים נוספים (דלקת ריאות, זיהומי עור, עצמות ומפרקים), תסמונת ריי אצל אנשים שנוטלים אספירין בזמן שהם חולים באבעבועות רוח, בעיות בקרישת הדם, דלקת מוח, אילוח דם, תסמונת הלם רעלי ואפילו מוות.
טיפולים ותרופות
אין טיפול מיוחד לאבעבועות רוח וברוב המקרים ילדים ומבוגרים יוכלו להסתפק בהקלה על הסימפטומים בבית. טיפול תומך כולל מנוחה, נטילת תרופות להורדת חום והקלה על הגירוד על ידי מריחת תרחיץ קלמין או טבילה במי אמבט שהוסיפו להם קמח שיבולת שועל. במקרים של גרד קשה הרופא עשוי להמליץ על תרופה אנטי-אלרגית שתרגיע אותו. אצל רוב הילדים האבעבועות יגלידו באופן טבעי בתוך שבוע-שבועיים.
לעומת זאת, חולים כרוניים או אנשים שסובלים מבעיות בריאותיות נוספות עלולים להזדקק לטיפולים נוספים. הרופא יכול לרשום תרופה אנטי-ויראלית אם המחלה רק התחילה, כדי לקצר את זמן ההחלמה, או זריקות של נוגדנים במקרים של סיכון גבוה מהמחלה.
קראו עוד:
אבעבועות רוח תינוקות וילדים - המלצות לטיפול
מתי חייבים לפנות לרופא?
יש לפנות לטיפול רופא בהקדם אם האבעבועות מזדהמות או אם מופיעים כאב בחזה או קשיי נשימה.
מניעה
בעבר רק מי שחלה באבעבועות רוח היה מחוסן באופן טבעי מהדבקה נוספת במחלה. כיום ניתן למנוע אותה באמצעות
חיסון נגד אבעבועות רוח
, שהוכנס לשגרת החיסונים בישראל בשנת 2007.
החיסון נגד אבעבועות רוח
ניתן בשתי מנות, בגיל שנה ובכיתה א'. מומלץ שמבוגרים וילדים גדולים יותר שלא חלו באבעבועות יקבלו שתי מנות של חיסון. בדרך כלל, החיסון אינו גורם לתופעות לוואי אצל מתחסנים בריאים. עם זאת, מומלץ להיוועץ ברופא לפני שמחסנים ילד או מבוגר שלוקים במחלה קשה או כרונית עקב חשש לתופעות לוואי קשות של החיסון.
גם אם לא חוסנתם ולא חליתם בעבר, עדיין אפשר למנוע הדבקה באבעבועות רוח לאחר חשיפה לנגיף על ידי הזרקה מיידית של נוגדני אבעבועות רוח או של החיסון.
רק במקרים נדירים אנשים שקיבלו את החיסון או חלו בעבר יחלו באבעבועות רוח שוב. אך מחלה חוזרת תהיה קלה יותר, עם פחות סיבוכים. מצב כזה מכונה בשם זיהום מתפרץ.
יש הורים שחושפים את ילדיהם לאבעבועות רוח בכוונה, משום שהם סבורים שבטוח יותר לחלות במחלה בגיל צעיר. אולם זהו רעיון לא טוב, משום שגם אצל ילדים צעירים יתכנו סיבוכים או בעיות חמורות כתוצאה מהמחלה. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/child-therapy/
טיפול רגשי לילדים (Child Therapy)
התנהגות ילדים
5 דקות קריאה
כללי
מאמרים
טיפול רגשי לילדים הוא טיפול המותאם במיוחד לילדים. לאורך השנים הלכה התבססה ההבנה שילדים חושבים, מרגישים ופועלים בשונה מאדם מבוגר. מסקנות אלו עודדו אנשי ונשות מקצוע ליצור טיפול המותאם לילדים, כך שאופן יצירת הקשר והתהליך הטיפולי יהיו בעזרת שפה וכלים מתאימים בהם ילדים יכולים להיעזר
.
ילדות והתבגרות הם שלבים קריטיים בחיים המשפיעים על בריאות הנפש. זוהי תקופה שבה מתרחשות צמיחה והתפתחות מהירות במוח. ילדים ובני נוער רוכשים מיומנויות קוגניטיביות וחברתיות-רגשיות המעצבות את בריאותם הנפשית העתידית. איכות הסביבה בה הם גדלים מעצבת את רווחתם והתפתחותם. חוויות שליליות מוקדמות בבתים, בבתי ספר או במרחבים דיגיטליים, כגון חשיפה לאלימות, מחלה של הורה, בריונות ועוני, מעלות את הסיכון לבעיות נפשיות
[1]
.
כ-10% מהילדים והמתבגרים בעולם חווים הפרעה נפשית כלשהי, אך רובם אינם פונים לעזרה או
מקבלים טיפולים רגשיים לילדים. התאבדות היא גורם המוות הרביעי בשכיחותו בקרב בני 15-19. ההשלכות של אי התייחסות לבריאות הנפש ולהתפתחות פסיכו-סוציאלית של ילדים ומתבגרים מתרחבות עד לבגרות ומגבילות הזדמנויות לנהל חיי רווחה
[1]
.
בגילאים קטנים, טיפול רגשי לילדים בדרך כלל כרוך בנוכחות ההורה/ים. לפעמים מטפלת
מטפל רגשי לילדים
יעבוד לבד עם ההורה/ים. ילדים גדולים יותר יכולים להיפגש עם מטפל לבד. כך או כך,
סוגי טיפול רגשי לילדים
לרוב כוללים עבודה עם כל המשפחה או עם מבוגרים חשובים אחרים הנוכחים בחייו של הילד/ה (כגון מורה).
לעיתים, ייתכן שילוב של כמה טיפולים כדי להגיע לתוצאה היעילה ביותר
[2]
.
צילום: shutterstock | Volodymyr TVERDOKHLIB
מטרת הטיפול
קיים מגוון של טיפולים רגשיים לילדים, אך מטרתם של כולם היא לקדם את הבריאות הנפשית של הילד/ה, שכן טיפול רגשי לילדים הוא מרכיב מרכזי שיכול להוביל לשיפור הבריאות הנפשית
[3]
.
הפרעות נפשיות, רגשיות והתנהגותיות בתקופת הילדות עלולות לגרום לבעיות ארוכות טווח ולהשפיע על בריאותם ורווחתם של ילדים ,משפחות והחברה הסובבת אותם. טיפול בבעיות אלו בהקדם האפשרי
בעזרת מטפלת או מטפל רגשי לילדים,
עשוי להקל על הילד/ה, להפחית בעיות בבית, בבית הספר וביצירת חברויות. זה גם יכול לתרום להתפתחות תקינה בבגרות
3
.
מתי מתבצע
בדומה למבוגרים, ילדים עלולים להזדקק לעזרה מקצועית כאשר הם סובלים ממצוקה רגשית ו/או כאשר תפקודם נמוך מהמצופה בהתאם גילם. עם זאת, בניגוד למבוגרים, ילדים מתקשים פעמים רבות לזהות ולבטא את מצוקתם באופן מילולי, ובמקרים אלו יופיעו הקשיים בדרכים חלופיות. מספר קריטריונים עשויים להצביע על הצורך בייעוץ מקצועי
:
עיכוב התפתחותי: תפקודו של הילד נמוך מהמצופה לגילו, והוא מתקשה לרכוש מיומנויות בסיסיות כאכילה עצמאית, הליכה, דיבור, יצירת קשר עם בני המשפחה, משחק עם בני גילו וכן הלאה
.
רגרסיה התנהגותית: הילד מאבד יכולות אותן רכש בעבר ומפגין חזרה לדפוסי התנהגות ילדותיים כהרטבה, מציצת אצבע וכד'. רגרסיה בתגובה לשינויים מהותיים בחיי הילד (אח חדש, מעבר דירה) היא נורמטיבית אך במקרים כאלה החזרה לתפקוד תקין אמורה להתרחש תוך זמן קצר
.
קשיי השתלבות והסתגלות: הילד מתקשה להשתלב במערכת החינוכית מבחינה חברתית ו/או לימודית
.
ביטויי מצוקה: הילד נראה עצוב, בוכה, מסתגר, מתקשה להיפרד מהוריו, מפגין שינויים בדפוסי האכילה והשינה, מדווח על פחדים וחלומות רעים או אומר ישירות כי הוא עצוב
.
התנהגות מינית לא מותאמת: הילד מתעסק במין באופן שאינו תואם את גילו: מטריד ילדים אחרים, מפגין עיסוק מוגבר באיברי מין במהלך משחק או ציור או מאונן בתדירות מוגזמת הבאה על חשבון פעילותו השוטפת
.
בעיות התנהגות: הילד מפגין התנהגות אלימה כלפי אנשים או בע"ח, אינו מציית לסמכות או עוסק בהתנהגות עבריינית (גניבה, הצתת אש)
.
הכנות לטיפול
בניגוד לאדם מבוגר הפונה לפסיכותרפיה מיוזמתו, ילדים לרוב מופנים לטיפול על ידי ההורים שמבחינים בסימני מצוקה של הילד, במישור הרגשי או התפקודי. דוגמאות לסימנים אלו הן קשיים במסגרת הלימודית, עיכוב בהתפתחות, עניין מוגבר במיניות, מצוקה רגשית ועוד. לרוב הילד מופנה תחילה לאבחון. ישנם מגוון סוגים של אבחונים לילדים, חלקם מתמקדים בתהליכים קוגניטיביים ולחלקם מוקד רגשי. בסוף האבחון מנוסחות מסקנות, בעזרתן מתאימים את סוג הטיפול למצבו של הילד.
כדי להכין את הילד/ה לטיפול רגשי לילדים, על ההורה או המטפל/ת לנסות להסביר לילד בצורה המתאימה לגילו את מה שעתיד לקרות. כך למשל, במקרים של ילדים קטנים אפשר לתאר מטפלת או מטפל רגשי לילדים כרופא/ה של רגשות; אם ההורה/ים מתכוון להיות חלק מהתהליך, אפשר לשתף בכך שטיפול יכול לעזור להם להבין טוב יותר זה את זה. במקרה של ילדים גדולים יותר ובני נוער, ההורה/ים יכול לערב אותם בתהליך קבלת ההחלטות, כגון בחירת הקליניקה, המטפל/ת ולוח הזמנים
[4]
.
תהליך הטיפול
קיימים מספר סוגי טיפול רגשי לילדים, להלן כמה מהם:
טיפול דינמי - טיפול בילדים המתבסס על טיפול דינמי
מנסה להגיע לעולמו הפנימי של הילד ולנושאים המטרידים אותו באמצעות טיפול במשחק. הטיפול יכול לכלול משחקי קופסא, משחקי תפקידים, משחק בארגז חול, חומרי יצירה ועוד. הילד בוחר את המשחקים, כאשר האופן בו הוא מתבטא במסגרתם מאפשר למטפל להכיר אותו לעומק. למשל, האופן בו הוא מפעיל את הדמיון, קשוב לחוקים, נוקשה או גמיש ועוד. בפסיכותרפיה לילדים בגישה דינמית, המטפל מגיב הן תוך השתתפותו במשחק והן באמצעות דיבור, ועוזר לילד לעבד נושאים בהם חש מצוקה ולעבור שינוי
.
טיפול קוגניטיבי התנהגותי - טיפול בילדים המתבסס על
טיפול קוגניטיבי התנהגותי
(
CBT
) מטפל לרוב במקרים עם בעיה ממוקדת, כמו חרדת בחינות, ביישנות קיצונית או דיכאון. פסיכותרפיה לילדים בגישה מניחה כי מצוקת הילד נובעת מדפוסי חשיבה מעוותים ומהתנהגויות לא אדפטיביות. הטיפול מתרכז בניסוח דפוסי החשיבה המעוותים ואת הגורם, כמו למשל שינוין של הכללות כגון "אף אחד לא אוהב אותי". כמו כן מקבל הילד משימות במישור ההתנהגותי, הכוללות התנסות גם מחוץ לחדר הטיפולים, על מנת לסייע לו להתחבר לחוויות ולדרכי התנהגות חדשות, שישנו את דרך ההסתכלות שלו. במובנים רבים הטיפול דומה לפסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית במבוגרים
.
טיפול קבוצתי - טיפול בילדים במסגרת של טיפול קבוצתי
מסייעת לילדים להתמודד עם קשיים ומצוקות במרחב החברתי. הקבוצה משמשת סביבה לתרגול מיומנויות חברתיות,
בעזרת המנחה ובעזרת למידה של הילדים זה מזה. פסיכותרפיה קבוצתית בילדים יעילה במיוחד במקרים של חרדה חברתית ובמקרים של הפרעות תקשורת, אספרגר ו-
PDD
.
הדרכת הורים -
הדרכת הורים
מיועדת להורים עצמם, ומכוונת לסייע לילד באמצעות שינויים שהוריו עוברים באופן בו הם מבינים אותו ומתקשרים עמו. במסגרת ההדרכה ההורים מקבלים מגוון כלים להבנת עולמו הפנימי של הילד, ולהתמודדות עם מצבים מורכבים ביחסים, כגון הצבת גבולות, ניסוח מסרים, שיפור התקשורת והתיאום בין ההורים ועוד. הדרכת הורים יעילה בעיקר במקרים בהם הילד מסרב להשתתף בפסיכותרפיה, או כאשר ההורים מאוד מושפעים מהמצוקה של הילד
.
אחרי הטיפול
לאחר שמצאתם מטפלת או מטפל רגשי לילדים והתחלתם טיפול, חשוב לדון בהתקדמות הטיפול לעתים קרובות עם המטפל/ת. לדוגמה, בשלב מוקדם של הטיפול חשוב להגדיר ביחד עם המטפל/ת יעדים לטיפול ודרכים למדידת ההתקדמות לעבר יעדים אלו. כדאי גם לשאול את המטפל/ת כמה זמן צפוי לקחת עד הגעה ליעדים. רוב הטיפולים המקובלים כיום מוגבלים לפרק זמן מסוים ואינם נמשכים ללא הגבלת זמן
[5]
.
תוצאות הטיפול
יתכן שיהיו לכם שאלות לגבי האם הטיפול עובד. טיפול עובד טוב יותר אם המטפל/ת מעדכן את ההורה/ים באופן קבוע לגבי התקדמות. במידה ולא מתקבל משוב מצד המטפל/ת , חשוב לבקש זאת ממנו/ממנה. כאשר מצב הילד/ה משתפר מבחינה רגשית או התנהגותית, לרוב ניתן יהיה לראות גם שינויים באספקטים שונים כגון יכולת להתמודד היטב עם משימות חשובות כמו עבודה לבית הספר וחברותיות עם ילדים בגילם ובני משפחה. גם ההורה/ים עצמם צפויים להרגיש שהם מסוגלים להתמודד עם קשיים מסוימים. בשלב זה גם כדאי לשוחח עם המטפל/ת האם הטיפול צריך להסתיים. אם המטפל/ת ממליץ/ה להמשיך בטיפול, מומלץ לשאול מהן הסיבות להמשך הטיפול - מה רוצים להשיג וכיצד ניתן יהיה לדעת שהמטרות הללו הושגו
[5]
.
[1]
https://www.who.int/activities/Improving-the-mental-and-brain-health-of-children-and-adolescents
[2]
https://www.cdc.gov/childrensmentalhealth/parent-behavior-therapy.html
[3]
J Clin Child Adolesc Psychol . 2014;43(4):527-51. doi: 10.1080/15374416.2013.850700
.
[4]
https://www.medicalnewstoday.com/articles/therapy-for-kids-a-guide#explaining-therapy-to-a-child
[5]
https://effectivechildtherapy.org/tips-tools/know-therapy-working
/ |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/chlamydia/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
הכלמידיה הוא
חיידק
דמוי
נגיף
, הגורם לזיהומים שונים. זן מסוים של החיידק גורם ל
גרענת
, בעוד שזן אחר גורם למחלה באיברי המין, המועברת במגע מיני.
המחלה נחלקת לשלושה סוגים:
Chlamydia trachomatis - עלול לגרום
לדלקת של לחמית העין
, לטרכומה (דלקת כרונית של לחמית העין שעלולה לגרום לעיוורון), ל
דלקת ריאות
ול
דלקת בדרכי השתן
.
Chlamydia psittaci - מהווה מזהם של ציפורים בעיקר, אולם עלול לגרום לדלקת ריאות באדם.
Chlamydia pneumonia - עלול לגרום לזיהומים בדרכי הנשימה, כולל דלקת ריאות.
כלמידיה היא כנראה הגורם השכיח ביותר ל
דלקת השופכה
בגברים ובנשים בישראל.
ביטויה העיקרי של המחלה - הפרשה מוגלתית מאיבר המין והסיבוך העיקרי לטווח הארוך הוא עקרות, הגורמת לסבל רב בזוגות ולנטל רב על מערכת הבריאות.
סימפטומים
תקופת הדגירה של המחלה היא כ- 10-20 יום. כאב במתן שתן, כאב בשיפולי הבטן או הפרשה מן השופכה עשויים להיות הסימנים הראשונים.
גברים עשויים לשים לב בבוקר להפרשה מוגלתית בתחתונים.
הבעיה העיקרית אצל נשים שעד שני שליש מהן אינן חשות בשום תסמינים, ואצלן הסימן הראשון שירמז על זיהום בכלמידיה עשוי להיות דלקת פנים האגן (PID), או עקרות או הריון מחוץ לרחם.
סיבות וגורמי סיכון
כלמידיה טראכומטיס הוא חיידק המהווה את אחד המחוללים העיקריים של זיהומים המועברים ביחסי מין. הכלמידיה היא אחד הגורמים המרכזיים לזיהומים של צוואר הרחם ושל השופכה, וכן לדלקות של איברי האגן הפנימיים (PID).
אבחון ובדיקות
בדיקות סרולוגיות (להימצאות נוגדנים נגד כלמידיה) של הדם ושל הפרשות הנרתיק עשויות לרמז על הדבקה בכלמידיה. במעבדות מיוחדות ניתן לבודד כלמידיה מן הנרתיק או מן השופכה ולגדלה בתנאי מעבדה.
סיבוכים אפשריים
דלקת פנים האגן (PID) ובעקבות זאת הריון מחוץ לרחם או עקרות הם הסיבוכים השכיחים ביותר של זיהום בכלמידיה שאינו מטופל. סיבוכים נדירים יותר כוללים כאב בפרקים ומחלת Recter.
טיפולים ותרופות
הטיפול בחולים ובחולות הסובלים מכלמידיה פשוט בתכלית: טיפול אנטיביוטי בטטראציקלין או באריתרומיצין למשך עשרה ימים. חשוב להקפיד ולקחת את הטיפול במלואו כפי שנרשם.
כמו כן, אם אתם מקיימים יחסי מין עם בן או בת זוג קבועים, עליך ועל בן או בת זוגכם לקיים מין בטוח עד תום הטיפול, ויש לטפל בכל השותפים המיניים.
הטיפול אינו יכול להפוך או לתקן נזק שכבר נגרם לחצוצרות, אך הוא בהחלט עשוי למנוע סיבוכים אלו לפני שהתרחשו. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/chloramphenicol/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
כלורמפניקול חומר אנטיביוטי הנמצא בטיפות ומשחות עיניים ועור
סינטומיצין
, תרוצידין, פנימיקסין, תראולון, כלוראופטיק ותרופות נוספות.
יעיל לטיפול ב
:
כלורמפניקול (סינטומיצין, תרוצידין ועוד) המשמש לטיפול מקומי בדלקות ופצעים בעור,
דלקות עיניים
ודלקות אוזניים שנגרמים על ידי זיהומי חיידקים הרגישים לחומר זה.
הנחיות חשובות
:
אין להפסיק את הטיפול בטיפות או משחות שמכילות כלורמפניקול (סינטומיצין, תרוצידין ועוד) לפני הזמן, בהתאם להוראות הרופא, אפילו אם מרגישים טוב ואין תסמינים. אי השלמת הטיפול עלולה לגרום לחזרת הזיהום.
מתי אסור להשתמש ב
:
אין להשתמש בכלורמפניקול (סינטומיצין, תרוצידין ועוד) במקרים הבאים:
-רגישות לחומר הפעיל עצמו או למרכיבים האחרים של התרופה.
-אם אתם או בני המשפחה שלכם סובלים מבעיות במערכת הדם כמו
אנמיה
(חוסר דם), נטייה לדימום או בעיות אחרות.
-אין להשתמש בטיפות או משחות עיניים שמכילות כלורמפניקול לטיפול בדלקת עיניים עקב זיהום שנגרם על ידי פטריות, וירוסים לרבות הרפס סימפלקס או לאחר הוצאת גוף זר מהקרנית העין.
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
משחת עיניים, טיפות עיניים, משחת עור.
תדירות וזמן נטילה
טיפות ומשחת עיניים - לפי הוראות הרופא. משחת עור - למרוח כמות קטנה 3-4 פעמים ביום. אם אין הטבה לאחר מספר ימי טיפול - יש לחזור לרופא.
טווח המינון
בהתאם להוראות הרופא.
תחילת ההשפעה
1-3 ימים, תלוי במחלה.
משך ההשפעה
1-3 ימים, תלוי במחלה.
מנה שנשכחה
תכשירי עור, עיניים ואוזניים: יש לקחת מייד כשנזכרים. אין להשתמש במנה כפולה.
הפסקת התרופה
יש להשלים את הטיפול במלואו, הזיהום עלול לחזור אם מפסיקים את הטיפול מוקדם מדי.
מינון עודף
מנה עודפת מקרית אינה צריכה להדאיג. אך אם מבחינים בתסמינים מיוחדים, או אם נלקחה מנה עודפת גדולה, יש ליידע את הרופא.
אחסון
לשמור במיכל סגור במקום קריר ויבש, הרחק מהישג ידם של ילדים.
טיפות עיניים יש לשמור בקירור, 2-8 מעלות.
נמצא כמרכיב בתרופות הבאות
תראולון | Threolone
פנימיקסין | Phenimixin
תרוצידין | Tarocidin
תרוצידין D | Tarocidin D
אזהרות
תזונה
אין הגבלות.
הריון
אין להשתמש בכלוראמפניקול מבלי להיוועץ ברופא.
הנקה
יש להיוועץ ברופא לפני השימוש.
תינוקות וילדים
יש להיוועץ ברופא הילדים.
קשישים
אין בעיות מיוחדות.
דווח לרופא במקרה של
מחלת כבד
מחלת כליה
מחלת דם
נטילת תרופות אחרות
הריון
הנקה
ליקוי בתפקוד מח העצם
סיכון ממנת יתר
נמוך
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
משחות וטיפות עלולות לגרום גירוי מקומי חולף. אם מופיעים צריבה, גרד, אדמומית, נפיחות, טשטוש ראיה (בטיפות ומשחת עיניים) או כאב - יש להפסיק את הטיפול ולפנות לרופא.
תופעות המחייבות פנייה מיידית לרופא: תגובה אלרגית, הכוללת: חום; פריחה; נפיחות בפנים, בשפתיים או בגפיים; פצעים בפה, כאב גרון שגורם לקושי בבליעה או נשימה.
במקרה של הופעת תסמינים הבאים: כאב גרון, חום ועייפות בלתי רגילה, דימום, רגשיות יתר חריפה, ירידה במספר תאי הדם - יש להפסיק את הטיפול ולדווח מיד לרופא מחשש ל
דיכוי מח עצם
.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
יש לעדכן את הרופא לגבי שימוש בתרופות לדיכוי מערכת חיסונית ומח העצם וטיפות או משחות אחרות לטיפול בעיניים.
השפעת שימוש ממושך
שימוש ממושך בתרופה זו עלול להגביר את הסיכון לירידה בתאי הדם ולנזק לראייה. באופן כללי, שימוש ממושך באנטיביוטיקה עלול להוביל להתפתחות חיידקים העמידים לתרופה ופטריות.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/cholecystectomy-gallstone-removal-surgery/
3 דקות קריאה
כללי
שאלות ותשובות
מאמרים
מטרת הניתוח
ניתוח כיס מרה מטרתו הסרת כיס המרה, לרוב בשל קיום אבני מרה (gallstones) סימפטומטיות, כלומר הגורמות להופעת כאבים, אי נוחות, חסימה של דרכי המרה או דלקת בכיס המרה.
אבנים בכיס המרה
מהוות את הסיבה השכיחה ביותר לכריתת כיס המרה.
כיס המרה מהווה מאגר חומצות מרה במערכת העיכול, אשר "נשפכות" אל דרכי המרה ואל הכבד, או אל המעי, על מנת לעזור בספיגה של שומנים מהמזון אל זרם הדם.
אבני מרה נוצרות עקב הצטברות של משקעים, לעיתים של כולסטרול, סידן ופיגמנט בכיס המרה.
לרוב אבני המרה אינן גורמות לסימפטומים, אולם כאשר אחת האבנים "נתקעת" בפתח כיס המרה או בצינור המרה, היא גורמת לכאבים חזקים, צהבת והצטברות חיידקים, אשר יכולה לגרום לדלקת חריפה של כיס המרה. הטיפול בדלקת של כיס המרה הוא טיפול משולב אנטיביוטי + ניתוחי.
ניתוח כיס המרה לרוב מבוצע כיום הן בארץ והן בעולם בשיטה הלפרוסקופית, כלומר ע"י ביצוע שלושה חתכים קטנים בבטן, החדרת מכשיר ארוך וצר שבקצהו מצלמה זעירה, המאפשרת לראות על גבי מסך את חלל הבטן, וניתוק כיס המרה ממקומו ע"י מכשור מתאים.
אפשרות נוספת לביצוע ניתוח כריתת כיס מרה היא ע"י ניתוח פתוח - פתיחת דופן הבטן בעזרת חתך גדול יותר, והוצאת כיס המרה. גישה פתוחה מועדפת כאשר ישנו חשש לממאירות.
הכנה לניתוח
לרוב לפני ניתוח כיס מרה ניתן טיפול אנטיביוטי מתאים, על מנת להפחית את כמות הדלקת המקומית ולהפחית כך את סכנת הזיהום בניתוח. בדיקות דם שנעשות לפני הניתוח הן לרוב ספירת דם, בדיקת כימיה בדם, תפקודי קרישה, בדיקת שתן, תפקודי כבד וכליה, ורמת בילירובין בדם. בדיקות הדמיה שלעיתים עושים הם צילום בטן ריק (לשלול נקב של כיס המרה), אולטראסאונד דרכי מרה, מיפוי דרכי המרה ולעיתים CT.
ניתוח כיס מרה מבוצע תחת הרדמה כללית, ויש להיוועץ עם הרופא לגבי תרופות שיש להפסיקן מספר ימים לפני, כמו גם לשמור על צום מלא של 8 שעות לפני הניתוח.
תהליך הניתוח
ניתוח כיס מרה מבוצע ע"י כירורג כללי. בניתוח לפרוסקופי, יבוצע חיטוי של אזור הבטן, ולאחריו כאמור 4 חתכים קטנים (כ-1-3 ס"מ) באזור הבטן- בקרבת הטבור, ובמקומות נוספים סביב כיס המרה, דרכם יחדירו את זרועות הלפרוסקופ. בהמשך חלל הבטן יורחב באמצעות החדרת גז דרך הפתחים, על מנת לאפשר ראיה טובה של כל איברי הבטן דרך מכשיר הלפרוסקופ על גבי מסך הטלוויזיה.
בניתוח פתוח, יבוצע חתך אחד ארוך יותר בדופן הבטן הימנית העליונה, עד לכניסה לחלל הבטן.
לאחר שהמנתח יבצע סקירה של חלל הבטן, יאותר כיס המרה, וינותק מאספקת הדם שלו ומצינור המרה (bile duct). בהמשך ינותק כיס המרה ויוצא דרך אחד הפתחים. במהלך הניתוח בודקים באמצעות חומר ניגוד את צינורות המרה, לוודא כי אין אבנים שעלולות לחסום את דרכי המרה. במידה ומתגלות אבנים נוספות, מוציאים גם אותן בניתוח.
בסיום ניתוח כיס מרה, תופרים את דופן הבטן, והחתכים נתפרים ונחבשים. משך הניתוח כשעה-שעתיים.
סיכונים בניתוח
סיכונים כלליים בניתוחים:
זיהום בפצע הניתוח
- לרוב שטחי ומטופל באופן מקומי, אולם לעיתים נדירות עלול להתפתח לזיהום משמעותי יותר ברקמות התת-עור, עד לדופן וחלל הבטן. לעיתים נדירות מצריך פתיחה מחדש של החתך לסילוק הפסולת החיידקית.
דימום-
בעיקר באזור הניתוח כתוצאה מטראומה מקומית לרקמה. דימום יכול להתרחש מיד לאחר הניתוח, עד 24 שעות לאחר הניתוח ובמקרים נדירים ביותר לאחר שבועות. במקרים בהם הדימום הוא רב יש צורך בעצירתו באמצעים ניתוחיים (ניתוח חוזר לצריבה או קשירת כלי הדם המדמם).
צלקות
- אופי החלמת הצלקת תלוי באיכות התפרים ובגנטיקה. אין דרך לצפות כיצד הצלקת תחלים לאחר הניתוח. בניתוח לפרוסקופי החתכים הם קטנים, ורקמת הצלקת הנוצרת היא לרוב מזערית.
סיכוני ההרדמה
- לרוב תופעות הקשורות לרגישות יתר לתרופות ההרדמה (תגובה אלרגית). הרדמה אפידורלית גורמת לעיתים תכופות להתכווצויות שרירים קלות חולפות או כאבי ראש, ולעיתים נדירות מאד לתגובה חמורה של ירידת לחץ דם (שוק אנאפילקטי).
סיכונים ספציפיים של ניתוח כיס מרה:
פגיעה במעי או בכבד
- עקב הסמיכות לאזור כיס המרה, נדיר.
פגיעה בצינור המרה
- יכולה לגרום לשפיכת תוכן מרה לחלל הבטן אשר גורם לדלקת כימית של קרום הצפק.
פגיעה בסרעפת
- בשל הקרבה שלה לאזור הניתוח.
אלרגיה לחומר ניגוד
- יכולה לגרום לאי ספיקת כליות.
הטיפול אחרי הניתוח
לרוב נדרשת השגחה באשפוז למשך 24-48 לאחר ניתוח כיס מרה לפרוסקופי. התפרים יוצאו לאחר כשבוע.
זמן ההחלמה לאחר הניתוח הוא יחסית מהיר, מאחר ומדובר בניתוח זעיר-פולשני, הגורם לפחות כאבים ולפחות זמן אשפוז. ההחלמה מניתוח פתוח ארוכה יותר.
במידה וישנם כאבים, ניתן להשתמש במשככי כאבים לפי הצורך.
במידה וישנם כאבים שאינם חולפים למרות השימוש במשככי כאבים, עליית חום, אי מתן שתן, קוצר נשימה, דימום חזק או הפרשות מוגלתיות מהחתך הניתוחי, יש לפנות בהקדם לרופא.
המאמר נכתב ע"י ד"ר אפרת סולומון |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/chronic-sinusitis/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
סינוסיטיס כרוני הוא מצב בו בחללים שסביב מעברי האף (הסינוסים) מתפתחות
דלקת
ונפיחות. כתוצאה מכך נפגע כושר הניקוז ומצטברת לחה. זוהי מחלה נפוצה ביותר, המכונה גם דלקת כרונית במערות האף.
אנשים הלוקים בסינוסיטיס כרוני מתקשים לנשום דרך האף. מופיעה אצלם נפיחות סביב העיניים ובפנים ועלולים להופיע גם כאבים בפנים ובראש.
סינוסיטיס כרוני יכול להתפתח כתוצאה מזיהום, אך גם כתוצאה מגידול בסינוסים (פוליפים באף), או ממחיצת אף מעוותת. רב האנשים לוקים בהתקפי סינוסיטיס שנמשכים זמן קצר (מחלה המוכרת בשם סינוסיטיס אקוטי - חמור), לעומת זאת סינוסיטיס כרוני נמשך יותר משמונה שבועות, או שהוא חוזר ונשנה.
סימפטומים
תסמינים של סינוסיטיס כרוני כוללים בין היתר:
הפרשה צהובה או ירקרקת וסמיכה מהאף, או מהחלק האחורי בתחתית הגרון.
גודש, או סתימה באף ועקב כך קושי לנשום דרך האף.
כאב, רגישות ונפיחות סביב העיניים, הלחיים, האף, או המצח.
כאבים בלסת העליונה ובשיניים.
ירידה בחושי הריח והטעם.
שיעול שעלול להחריף בשעות הלילה.
סימנים ותסמינים אחרים כוללים בין השאר:
כאבי אוזניים
.
רגישות בגרון.
באשת הפה
(הליטוזיס).
עייפות, או רגזנות.
בחילה
.
הסימנים והתסמינים של סינוסיטיס כרוני זהים לאלו של סינוסיטיס אקוטי, אלא שהם נמשכים זמן רב יותר ולעתים קרובות גורמים לעייפות משמעותית. סינוסיטיס כרוני הוא סינוסיטיס שנמשך יותר משמונה שבועות, או סינוסיטיס שחוזר ונשנה. חום גבוה אינו סימן נפוץ של סינוסיטיס כרוני, שלא כמו בסינוסיטיס אקוטי.
במקרים של סינוסיטיס הקרומים הריריים שבאף, בסינוסים ובגרון (דרכי הנשימה העליונות) מתנפחים. הנפיחות חוסמת את הסינוסים ומונעת ניקוז נורמלי של הלחה.
סינוסים חסומים יוצרים סביבה לחה וידידותית לזיהומים. סינוסים שמזדהמים ואינם מסוגלים להתנקז מתמלאים במוגלה, כתוצאה מכך מופיעים הפרשה סמיכה בגוון צהוב-ירוק ותסמינים אחרים של זיהום.
סיבות וגורמי סיכון
גורמים נפוצים לסינוסיטיס כרוני כוללים:
גידולים או פוליפים באף.
תגובות אלרגיות.
מחיצת אף מעוותת.
טראומה בפנים.
מחלות אחרות.
זיהומים בדרכי הנשימה.
אלרגיות כגון קדחת השחת.
תאים של המערכת החיסונית.
הסיכון ללקות בסינוסיטיס כרוני, או בסינוסיטיס חוזר ונשנה גבוה יותר בקרב הקבוצות הבאות:
אנשים שיש להם עיוות במעברי האף, כמו מחיצת אף מעוותת, או פוליפים באף.
אנשים רגישים לאספירין עם תסמינים נשימתיים.
מחלות כמו ציסטיק פיברוזיס או רפלוקס (GRED).
הפרעה במערכת החיסונית כמו איידס, או סיסטיק פיברוזיס.
קדחת השחת
או אלרגיה אחרת המשפיעה על הסינוסים.
אסתמה
– כ- 20% מהאנשים הלוקים בסינוסיטיס כרוני לוקים גם באסטמה.
חשיפה מתמדת לחומרים מזהמים כמו עשן סיגריות.
אבחון ובדיקות
על מנת למצוא מהו הגורם לתסמינים, הרופא ינסה לבדוק אם קיימת רגישות באף או בגרון. אחת הדרכים לבדוק זאת היא על ידי פתיחת האף באמצעות מכשיר קטן, והחדרת תרופה שמכווצת את כלי הדם במעברי האף. כך קל יותר להסתכל אל תוך מעברי האף.
הרופא מכוון פנס אל תוך מעברי האף ומחפש דלקת או נוזל. בדיקה זו מסייעת גם בשלילת מחלות אחרות שגורמות לסינוסיטיס, כמו פוליפים באף או עיוותים אחרים.
קיימות שיטות שונות לאבחון של סינוסיטיס כרוני:
אנדוסקופיה באף.
בדיקות באמצעות הדמיה.
תרבית מהאף ומהסינוסים.
בדיקות לאלרגיה.
סיבוכים אפשריים
סיבוכים של סינוסיטיס כרוני כוללים:
התפרצות אסתמה.
דלקת קרום המוח
.
בעיות בראיה.
טיפולים ותרופות
מטרות הטיפולים בסינוסיטיס הן:
להפחית את רמת הדלקת בסינוסים.
לדאוג שמעברי אף יהיו מנוקזים.
להעלים את הגורם למחלה.
להפחית את מספר התקפי הסינוסיטיס.
הרופא עשוי להמליץ על טיפולים שיסייעו בהקלה על תסמיני הסינוסיטיס. טיפולים אלו כוללים בין היתר:
תרסיס מי מלח להתזה בתוך האף.
קורטיקוסטרואידים דרך האף.
קורטיקוסטרואידים דרך הפה, או בהזרקה.
מפחיתי גודש.
משככי כאבים ללא מרשם.
טיפול דסנסיטיזציה באספירין.
אנטיביוטיקה
במקרים בהם קיים זיהום חיידקי, יש צורך באנטיביוטיקה לטיפול בסינוסיטיס. יחד עם זאת, סינוסיטיס כרוני בדרך כלל אינו נגרם על ידי חיידקים ולכן אנטיביוטיקה אינה מועילה.
טיפול חיסוני
במקרים בהם אלרגיות גורמות להתגברות של סינוסיטיס, זריקות לטיפול באלרגיה (טיפול חיסוני), שמסייעות בהקטנת הרגישות והתגובה של הגוף לאלרגן המסוים, עשויות לסייע בטיפול במחלה.
ניתוח
במקרים בהם לא מצליחים להתגבר על סינוסיטיס באמצעות טיפולים ותרופות, ניתוח אנדוסקופי בסינוסים עשוי לפתור את הבעיה. לשם ביצוע הליך זה הרופא משתמש באנדוסקופ, צינורית דקה וגמישה שמוצמד אליה פנס, באמצעותה חושפים את מעברי הסינוסים.
ואז באמצעות כלים שונים, בהתאם לגורם החוסם, הרופא מסיר את הרקמה, או מגלח פוליפ שגורם לחסימה באף. הרחבת סינוס צר גם היא אפשרות שתשפר את כושר הניקוז.
מניעה
דרכים להקטנת הסיכון של סינוסיטיס כרוני:
הימנעות מזיהומים בדרכי הנשימה העליונות.
טיפול באלרגיות.
הימנעות מעשן סיגריות ומאויר מזוהם.
שימוש במכשיר אדים. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/cipralex/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
ציפרלקס (Cipralex) מיועד לטיפול ב
דיכאון
, ב
חרדות
ובהפרעות מצב רוח אחרות שקשורות לדיכאון:
התקפי חרדה
(פניקה), הפרעות
חרדה כללית
או
חרדה חברתית
,
הפרעה טורדנית כפייתית (OCD)
ציפרלקס מכיל חומר פעיל שנקרא
אסציטאלופרם
(Escitalopram), מקבוצת SSRI, תרופות נגד דיכאון וחרדה מהדור החדש. חומרים מקבוצה זו חוסמים בצורה בררנית ספיגה חוזרת של סרוטונין (מתווך עצבי) ומגבירים את השפעתו על המוח. אנשי הרפואה סבורים שפעילות ירודה של סרוטונין במוח היא הסיבה המרכזית להתפתחות דיכאון וחרדה.
צילום: shutterstock
מתי מתחילים להרגיש את השפעת ציפרלקס?
השפעה טיפולית של ציפרלקס מתפתחת לאט. הזמן הממוצע עד לקבלת ההשפעה המלאה של ציפרלקס עומד על כארבעה שבועות, בדומה לתרופות אחרות נגד דיכאון.
מתי אסור להשתמש בציפרלקס?
אין להשתמש בציפרלקס במקרים הבאים:
• רגישות לאסציטאלופרם או למרכיבים נוספים שמכילות טבליות ציפרלקס, מחשש לתגובה אלרגית חריפה.
• יחד עם תרופות מקבוצת מעכבי MAO , תרופות להפרעות בקצב הלב או כאלה שמשפיעות על קצב הלב או פימוזיד.
• כשמטופל סובל מהפרעות בקצב הלב (שאושרו בעזרת א.ק.ג או בדיקת תפקוד הלב) או מפגם מולד בפעילות החשמלית של הלב.
• הטיפול בציפרלקס אינו רצוי במקרה של חולי אפילפסיה שמחלתם אינה מאוזנת.
• בדרך כלל, ציפרלקס (אסציטאלופראם) אינו מיועד לילדים ומתבגרים מתחת לגיל 18.
חשוב לשים לב:
מומלץ לשמור על תזונה מאוזנת עד כמה שניתן בזמן הטיפול בציפרלקס, כיוון שהוא עלול לגרום לעלייה במשקל ואף להשמנה, בדומה לתרופות אחרות מקבוצה זו.
יש לעקוב אחר רמות הסוכר בדם אצל חולי סוכרת שמקבלים ציפרלקס ולהתאים את מינון התרופות לסוכרת, לרבות האינסולין, במידת הצורך.
לא מומלץ לצרוך משקאות שמכילים אלכוהול בזמן טיפול בצפירלקס.
במקרים נדירים, ציפרלקס עלול להחמיר מחשבות אובדניות או מחשבות על פגיעה עצמית בתחילת הטיפול, במיוחד אצל אנשים שחוו תחושות אלה בעבר או אצל צעיריםעד גיל 25 בערך. במקרים כאלו יש לפנות מיד לרופא.מטופלים הידועים כבעלי מטבוליזם ירוד של האנזים CYP2C19 – יקבלו לא יותר מ 10 מ"ג של התרופה ליום, לפי הנחיית הרופא.
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
טבליות. אפשר לחצות את טבליות ציפרלקס.
תדירות וזמן נטילה
ציפרלקס יש ליטול פעם ביום, רצוי באותה השעה.
טווח המינון
ברוב הטיפולים בדיכאון או בחרדה, המינון של ציפרלקס יהיה בין 5-20 מ"ג ליום עבור מבוגרים ו-5-10 מ"ג עבור קשישים.
תחילת ההשפעה
לרוב, ציפרלקס מתחיל להשפיע אחרי 1-2 שבועות של טיפול ומלא השפעתו מושגת אחרי 2-4 שבועות טיפול.
אם אין הטבה בתסמיני דיכאון או חרדה אחרי 6 שבועות של טיפול, יש לחזור לרופא.
במקרה של התקפי חרדה (פניקה) - התגובה המקסימלית מתקבלת, לרוב, לאחר כ-3 חודשי טיפול.
משך ההשפעה
לרוב, ציפרלקס מתחיל להשפיע אחרי 1-2 שבועות של טיפול ומלא השפעתו מושגת אחרי 2-4 שבועות טיפול.
אם אין הטבה בתסמיני דיכאון או חרדה אחרי 6 שבועות של טיפול, יש לחזור לרופא.
במקרה של התקפי חרדה (פניקה) - התגובה המקסימלית מתקבלת, לרוב, לאחר כ-3 חודשי טיפול.
מנה שנשכחה
יש לקחת מיד כשנזכרים. אך אם עבר למעלה מ-18 שעות מאז ששכחתם, דלגו על המנה שנשכחה וקחו את הטבלית הבאה של ציפרלקס כרגיל.
הפסקת התרופה
אין להפסיק את נטילת ציפרלקס מבלי להיוועץ ברופא מחשש לחזרת הסימפטומים של דיכאון וחרדה ומהתפתחות תסמיני גמילה. . עם השלמת הטיפול, בדרך כלל מומלץ להפחית בהדרגה את מינון התרופה על פני מספר שבועות. הפסקה פתאומית של הטיפול עלולה לגרום לתסמינים שכיחים כמו סחרחורת, הפרעות שינה, חרדה, כאבי ראש, בחילה, הזעה, חוסר מנוחה או עצבנות, דפיקות-לב.
מינון עודף
מינון עודף גדול של ציפרלקס מחייב לפנות מיד לקבלת עזרה רפואית.
יש לפנות לרופא, גם בהיעדר תחושה רעה. סימנים אפשריים למינון יתר: סחרחורת, רעד, עצבנות, פרכוסים, תרדמת, בחילה, הקאה, שינויים בקצב הלב, ירידה בלחץ הדם, שינוי במאזן המלחים/נוזלים בגוף.
אחסון
לשמור במקום סגור, שהטמפרטורה בו לא עולה על 30 מעלות. להרחיק מהישג ידם של ילדים.
אזהרות
תזונה
ניתן לקחת ציפרלקס לפני או אחרי האוכל.
יש להקפיד על תזונה מאוזנת ומסודרת, כיוון שציפרלקס עלול לגרום לעלייה במשקל ואף להשמנה במקרים מסוימים.
אלכוהול
מומלץ להימנע משתיית אלכוהול בזמן נטילת תרופה זו.
נהיגה
יש להימנע מנהיגה עד שלומדים כיצד התרופה משפיעה, כיוון שתרופה זו עלולה לגרום לטשטוש.
הריון
אין להשתמש בתקופות הריון או הנקה, אלא לאחר התייעצות עם רופא לגבי הסיכון לעומת התועלת בלקיחת התרופה. נטילת התרופה סמוך לתום ההריון עלולה להוות סיכון מוגבר לדימום וגינלי כבד זמן קצר לאחר הלידה, במיוחד אם יש עבר של הפרעות דימום. יש לעדכן צוות מיילד- ייתכנו תופעות בלתי רצויות ביילוד.
הנקה
לא ניתן. התרופה עוברת לחלב אם ועלולה להשפיע לרעה על התינוק. מומלץ לא לקחת את התרופה או לא להיניק.
תינוקות וילדים
התרופה אינה מיועדת לילדים ומתבגרים מתחת לגיל 18. טרם נבדקו השפעות הבטיחות לטווח הארוך, מבחינת גדילה, התבגרות והתפתחות קוגנטיבית- התנהגותית.
קשישים
נדרשת הפחתת מינון המינון המומלץ בדרך כלל הוא 5 מ"ג פעם ביום (מינון חד-יומי). הרופא יכול להעלות את המינון עד 10 מ"ג ליום.
ניתוח והרדמה כללית
תרופה זו עלולה להגביר דימום. יש להיוועץ ברופא לפני הניתוח.
סיכון ממנת יתר
בינוני
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
תופעות לוואי נפוצות של ציפרלקס כוללות:
בחילה או הקאה, כאב ראש, גודש באף, שלשול, עצירות, גזים, צרבת, שינוי בדפוסי התאבון, חרדה, חוסר מנוחה, הפרעות בשינה וחלומות מוזרים או ישנוניות, סחרחורת, פיהוק, רעד, יובש בפה, הזעה מוגברת, כאבי שרירים ומפרקים, הפרעות בתפקוד המיני - לעיתים תסמינים אלה נותרים גם לאחר הפסקת הטיפול, עייפות, עליה במשקל.
בדרך כלל, תופעות לוואי אלה חולפות בהמשך השימוש.
תופעות לוואי נדירות יותר של ציפרלקס:
פריחה, גרד בעור, תחושת נימול, עקצוצים או העדר תחושה בעור,חריקת שיניים, התרגשות, עצבנות, התקף פאניקה, בלבול, חום ותסמינים אחרים של שפעת כגון: נזלת, שיעול, כאב גרון, צמרמורת; הפרעות בחוש הטעם, עילפון, הגדלת אישונים, הפרעות בראייה, צפצופים באוזניים, נשירת שיער, אי-סדירות במחזור או דימום כבד, הפחתת משקל, קצב לב מהיר, התנפחות גפיים, דימום מהאף.
במקרים נדירים ציפרלקס עלול לגרום לתופעות לוואי רציניות כמו תוקפנות, דֶּפֶּרְסֹונָלִיזַצְיָה, הזיות, קצב לב איטי.
יש להפסיק את השמוש בתרופה ולפנות מיידית לרופא במקרים של דימומים בלתי רגילים, קשיי נשימה, נפיחות של הפנים, השפתיים, הלשון או הגרון העלולה לגרום לקשיי בליעה או נשימה, חום גבוה, עצבנות או חוסר שקט, בלבול, גרד חמור של העור, קצב לב מהיר, לא סדיר, עלפון.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
יש לעדכן רופא/רוקח באשר לנטילת תרופות אחרות, כולל תרופות ללא מרשם וכן תוספי תזונה. בייחוד עבור:
שילוב של ציפרלקס עם תרופות הבאות עלול לגרום לתגובות בלתי רצויות:
• מעכבי מונואמין אוקסידאז (MAOI)- יש להמתין לפחות שבועיים בין טיפולים.
• תרופות המשפיעות על מערכת העצבים המרכזית: סיכון מוגבר לתופעות לוואי כגון טשטוש וסחרחורת.
• תרופות המשפיעות על קרישת הדם, כגון נוגדי דלקת לא סטרואידליים (NSAID's), אספירין ווארפארין עלולות להגביר את הסיכון לדימומים.
• תכשירים נוירולפטיים- תרופות לטיפול בסכיזופרניה ובפסיכוזה, ותרופות נוגדות דיכאון מקבוצות SSRI וטריציקליים, עקב סיכון אפשרי להורדת הסף לפרכוסים.
• ליתיום: עליה בסיכון לתופעות לוואי הן של ציפרלקס והן של ליתיום.
•
אגוניסטים לקולטני סרוטונין, כגון סומאטריפטאן: דווחו מיקרים של חולשה, תנועתיות יתר וחוסר קואורדינציה
.
סומטריפטן ותרופות דומות לטיפול במיגרנה, וכן טרמדול ותרופות דומו (אופיואידים), המשמשים לשיכוך כאבים חמורים.
•
סימטידין, לנסופראזול ואומפראזול, לטיפול בכיב קיבה, פלוקונאזול- לטיפול בזיהומים פטריתיים, פלובוקסמין- לטיפול בדיכאון, וטיקלופידין- להפחתת סיכון לשבץ. תרופות אלו עלולות להעלות את ריכוז אסציטלופראם בדם
.
• קארבאמאזפין: סיכון גבוה לירידה ברמות ציפרלקס ולהשפעה מופחתת שלו.
• חוסמי בטא, כגון מטופרולול: אסציטאלופראם (ציפרלקס, אסטו) מגביר את רמות התרופה בדם ועלול להחמיר את תופעות הלוואי שלהם.
• תרופות המורידות את רמות האשלגן או המגנזיום בדם, כיוון שמצבים כאלו מעלים את הסיכון להפרעת קצב לב מסכנת חיים. כמו תרופות אנטי-מיקרוביאליות מסוימות (למשל ספרפלוקסצין, מוקסיפלוקסצין, אריתרומיצין במתן תוך-ורידי, פנטמידין), תרופות נגד מלריה, במיוחד הלופנטרין, אנטיהיסטמינים מסוימים (למשל אסטמיזול, מיזולסטין(
• תרופות נוגדות דיכאון מקבוצת SNRI ו- SSRI עלולות לגרום לסינדרום סרוטונין (נדיר), הכולל סימנים כמו עצבנות, חוסר שקט, בלבול, הזעה, חום גבוה, רפלקסים מוגברים, עוויתות שרירים, רעידות, עלייה בקצב הלב. עלול להתרחש בשכיחות גבוהה יותר בנטילת תרופות נוספות המשפיעות על מערכת העצבים.
• תוספי תזונה וצמחי מרפא, כמו היפריקום למשל, שיכולים להעלות את רמות הסרוטונין.
השפעת שימוש ממושך
ציפרלקס עלול לגרום להשמנה, לכן חשוב להקפיד על תזונה מאוזנת.
תסמיני הפרעות בתפקוד המיני, ימשכו, במקרים מסויימים, גם לאחר הפסקת הטיפול.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/circumcision/
3 דקות קריאה
כללי
מאמרים
ברית המילה הינה פרוצדורה עתיקה המבוצעת מזה אלפי שנים על ידי יהודים ושאינם יהודים מסיבות של אמונה ודת ומסיבות אחרות.
העורלה הינה כפל עור הנמצא בקצה הפין ומכסה את ראש הפין ("עטרה").
לברית המילה (כפי שההליך מתבצע על פי המסורת היהודית) ישנם מספר שלבים -
בשלב הראשון - "מילה" מתבצע החיתוך של העורלה.
בשלב השני – "הפריעה" נחשף ראש הפין על ידי משיכת שכבת העור המכסה אותו כלפי מטה.
בשלב השלישי – "מציצה" שואבים דם מאזור החתך. בברית שאינה דתית (מבוצעת על ידי רופא מוהל) נוהגים לתפוס את העורלה בעזרת מכשיר ייעודי שמונע דימום בזמן החיתוך ובנוסף לא מבצעים את שלב המציצה.
הרדמה ושיכוך כאבים:
ראשית, חשוב להאכיל את התינוק לפני הברית בגלל שרעב משפיע על עוצמת הכאבים. בנוסף, ישנם אמצעים רבים לשיכוך כאבים כשכל מוהל או רופא מוהל משתמש באמצעים השונים בהתאם להסמכתו והבנתו.
שיכוך הכאבים מתבצע כולל מספר אמצעים שונים אשר ניתן גם לשלב ביניהם:
- משחת אלחוש (כמו EMLA) : משחה זו יש למרוח כשעה לפני הברית, היא מכילה חומר אלחוש הפועל בעיקר על שכבת העור החיצונית.
- טיפות לשיכוך כאבים (כמו נובימול): את משככי הכאבים מומלץ לתת לתינוק בסמוך לברית כך שהם יתחילו לפעול מיד לאחר הברית (כחצי שעה עד שעה לאחר מכן).
את הטיפול במשככי כאבים ניתן להמשיך גם לאחר הברית בהתאם למינון המקובל בהתאם למשקל התינוק.
- הזלפת מי סוכר: מי סוכר בריכוז מסוים הוכחו כמפחיתים כאבים.
- הרדמה מקומית: הרדמה מקומית בהזרקה של חומרים כדוגמת לידוקאין ומשמשת לאלחוש מקומי באזור בו מתבצע החתך.
ביקורת ולמה לשים לב:
חלק מהתינוקות לאחר הברית יסבלו מרגישות יתר או אי שקט, כך שנראה שהם חשים שלא בנוח ואינם רגועים.
חלקם עשויים להירדם מיד לאחר הברית, ולאחר מספר שעות יחלו לגלות סימנים של חוסר רגיעה, אחרים מסוגלים להתנהג אף ברגיעה רגילה כאילו לא עבר כלום. בדרך כלל, מהיום השני ואילך התינוק יירגע וירגיש טוב יותר.
כיום אין המלצות אחידות בנוגע להתנהגות לאחר הברית ושנו מגוון רחב של גישות בין המוהלים והרופאים השונים.
אולם, ישנן מספר גישות מקובלות על רבים מהמוהלים והרופאים. בכל מקרה מומלץ להיצמד להנחיות אותן קיבלתם מהמוהל בו בחרתם ועליו אתם סומכים. בכל מקרה של ספק ניתן להתייעץ גם עם רופא הילדים שלכם.
- חיתול כפול – ביום-יומיים הראשונים מומלץ לחתל את התינוק בחיתול כפול על מנת לפשק את רגליו ולהפחית אפשרות של תזוזה באזור הברית. את החיתולים מומלץ להחליף בתדירות גבוהה ולנגב את היציאות של התינוק הרחק ממקום הפצע.
- אמבטיה – יש שממליצים להימנע מרחצה ביממה הראשונה ובכל מקרה כדאי להימנע מרחצה במים חמים שעלולים לגרום לדימום מחודש. ביום השני ניתן לרחוץ את התינוק.
- חבישה – השיקול אם לחבוש או לא תלוי בגישתו של המוהל. יש שחובשים תמיד ויש שחובשים רק אם נראה להם שיש צורך בחבישה. חלק מהמהולים משתמשים בחומר חבישה חדשני (קלטוסטט) שנמס מעצמו, חלק מהמוהלים בוחרים להסיר את החבישה יום לאחר הברית ואחרים מנחים את ההורים כיצד להסיר את התחבושת.
- שימון וחיטוי – גם כאן ישנן גישות רבות. השימון אמור למנוע הידבקות של אזור הפצע אל החיתול או אל התחבושת. יש שממליצים על חיטוי על ידי פולידין או תכשירי חיטוי אחרים. שימוש במשחות שונות בעיקר כאלו המכילות ויטמין A מומלץ על ידי חלק מהמוהלים על אף שהוכח שלויטמין A אין השפעה על ריפוי פצעים.
שינויים מקומיים באזור המילה שכדאי להכיר:
- לאחר הברית מופיעה שכבה לבנה-צהובה של הפרשה הנקראת פיברין, היא מצפה כל מקום שבו יש חסר עור. שכבה זו איננה זיהום, ונעלמת לרוב עד שבועיים, יחד עם זאת היא חיונית לתהליך הריפוי ואין לגרד אותה.
- ראש הפין עשוי להיות אדום ונפוח, הנפיחות יכולה להיות לא סימטרית וליצור מראה מוזר. לעתים מתקבל גוון כחלחל.
לרוב תוך מספר חודשים עד שנה מתקבל מראה הפין ה"תקין".
סיבוכים אפשריים לאחר ברית מילה:
ככלל ברית מילה היא פרוצדורה בטוחה יחסית עם אחוזי סיבוכים נמוכים ביותר. עלולים להיווצר זיהומים ולכן יש להקפיד ולנקות את הפצע בהתאם להנחיות. לעיתים עלולים להופיע דימומים קלים שמתבטאים בכתם קטן באזור החיתול, עלולים להיות דימומים משמעותיים יותר המתבטאים בדמם ממושך שמחייב התייחסות.
בכל המצבים הבאים יש לפנות למיון או לרופא :
- הופעה של דימום משמעותי לאחר ברית מילה (חשוב לזכור שכתם עד 3 מ"מ הוא נורמלי).
- אי נתינת שתן במשך 4-6 שעות לאחר הברית.
- חום מעל 38 מעלות.
-
אם התינוק נראה חיוור או ישנוני וקשה להעיר אותו.
מעבר לכך, ישנם סיבוכים מאוחרים לברית מילה, אשר עלולים להופיע וכוללים היווצרות פתח נוסף לשופכה, היצרות פתח השופכה והיווצרות של כיב בראש הפין. חשוב לציין שמחקרים הראו שברית מילה אינה פוגעת בהנאה המינית בהמשך החיים.
שייך לתחום: ניתוחים בתחום
אורולוגיה |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/clonazepam-clonex/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
קלונאזפאם (Clonazepam) הוא חומר פעיל הנמצא בתרופות קלונקס (Clonex) וריבוטריל. קלונאזפאם שייך לקבוצת בנזודיאזפינים, חומרים בעלי השפעה מרגיעה ומרדימה. בנזודיאזפינים, וקלונאזפאם (קלונקס) ביניהם, משפיעים על חוסר איזון במתווכים עצביים במוח, שקשורים להתפתחות חרדה.
תרופה זו שייכת לקבוצת הבנזודיאזפינים, שלה תכונות מיוחדות המחייבות זהירות רבה בשימוש בה. יש חשיבות רבה במעקב רפואי צמוד עם נטילת תרופה זו.
יעיל לטיפול ב:
קלונאזפאם (קלונקס, ריבוטריל) מיועד למניעה ולטיפול ב
התקפי חרדה
(פניקה).
בנוסף, לקלונאזפאם (קלונקס) יש גם פעילות נוגדת
פרכוסים
, לכן הוא יעיל במיוחד למניעת התקפים קצרים של עווית השרירים והתקפי אבסנס (Petit Mal) בקרב ילדים. כמו כן, קלונאזפאם (קלונקס) יעיל גם בצורות אחרות של
אפילפסיה
, כגון רפיון פתאומי או פרכוסים הנגרמים על-ידי אורות זוהרים.
הנחיות חשובות:
קלונאזפאם (קלונקס) עלול להגביר את הסיכון למעידות ונפילות, במיוחד בקרב קשישים, בגלל שהוא עלול לגרום לטשטוש ולבעיות קואורדינציה.
קלונאזפאם עלול לגרום לישנוניות או לסחרחורת ולהאט את החשיבה ואת המיומנויות המוטוריות. ייתכן שיפור עם הזמן. ייתכנו גם בעיות קואורדינציה, במיוחד בעת הליכה או הרמת חפצים.
הטיפול בקלונאזפאם (קלונקס) דורש מעקב רפואי ומיועד לטווח קצר בלבד, עד חודש, מחשש לירידה בהשפעתו או התמכרות ולתופעות גמילה קשות. במקרים מסוימים, שימוש ממושך בקלונאזפאם (קלונקס) עלול לגרום להפחתה בהשפעת התרופה, לתופעה קשה של תלות, אשר תקשה על הפסקת נטילת התרופה, ולעיתים לשינויי התנהגות ולמחשבות טורדניות ואף להגביר את הסיכון לנזק עצמי ואובדנות.
תרופה זו עלולה להיות ממכרת. השימוש בה עלול לגרום לשימוש לרעה, שימוש מוטעה ותלות. הסיכון גדל עבור מטופלים העושים שימוש ממושך בתרופה או שימוש במינונים גבוהים יותר, או כאלה בעלי עבר של שימוש יתר באלכוהול או שימוש לרעה בסמים
.
שימוש מוטעה יכול להוביל למנת יתר ולתופעות לוואי חמורות הכוללות קומה ומוות. ניתן לפתח התמכרות גם בנטילת התרופה בהתאם להוראות הרופא.
נטילת תרופה זו עם תרופות ממשפחת האופיואידים, עם תרופות אחרות המדכאות את מערכת העצבים המרכזית (כולל סמים) או עם אלכוהול, עלולה לגרום לתחושת ישנוניות עמוקה, קשיי נשימה (דיכוי נשימתי), תרדמת ומוות.
אין להפסיק את השימוש בתרופה באופן פתאומי, ללא התייעצות עם רופא, שכן הפסקה פתאומית עלולה לגרום לתופעות לוואי חמורות, כולל התקף אפילפטי. הפסקת טיפול בלתי מבוקרת עלולה להיות מלווה בתופעות גמילה כגון: מתח, עצבנות, בלבול, רעד, נדודי שינה, כאבי בטן, הקאות, בחילות, זיעה, עוויתות, התכווצויות וכאבי שרירים
.
אבדן קשר עם המציאות, מחשבות או מעשים אובדניים.
מתי אסור להשתמש בתרופה:
אין להשתמש בקלונאזפאם (קלונקס) במקרים הבאים:
- רגישות לחומר הפעיל עצמו, למרכיבי התרופה או לחומרים נוספים ממשפחת בנזודיאזפינים.
- אם אתם סובלים ממחלת כבד קשה
- אם יש לכם בעיות קשות במערכת הנשימה - דיכוי נשימתי, מחלת ריאות חמורה,
הפסקות נשימה בשינה
(sleep apnea) בדרגה חמורה.
- במצב של תלות בתרופות ממכרות ובמדכאי מערכת העצבים המרכזית כולל אלכוהול.
צילום: Shutterstock
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
טבליות, טיפות.
אין ללעוס את טבליות קלונקס, אך ניתן לחצות אותן לפי הצורך.
יש לתת את הטיפות בכפית (ולא ישירות מן הבקבוק אל הפה).
תדירות וזמן נטילה
עד 3 פעמים ביום.
טווח המינון
המינון ואופן הטיפול ייקבעו על ידי הרופא בלבד
אין לקחת מהתרופה מינון גבוה או לתקופה ארוכה יותר ממה שנרשם על ידי הרופא
.
לטיפול בהתקפי חרדה אצל מבוגרים: מנה התחלתית של 0.5 מ"ג ליום, עם העלאה הדרגתית עד 4 מ"ג ליום (מנת אחזקה); אין מידע על המינונים לילדים ומתבגרים עד גיל 18
.
לטיפול בהתקפי אפילפסיה אצל מבוגרים: מנה התחלתית של 1.5 מ"ג ליום, עם העלאה הדרגתית בהתאמה אישית עד 20 מ"ג ליום; ילדים: מינון מופחת על פי הגיל והמשקל.
תחילת ההשפעה
תוך 60 דקות.
משך ההשפעה
תוך 60 דקות.
מנה שנשכחה
יש לקחת מנה מייד כשנזכרים, אך אין ליטול שתי מנות של קלונאזפאם (קלונקס) יחד. אם זמן המנה הבאה קרוב- יש לדלג על המנה ולקחת את המנה הבאה בזמנה.
הפסקת התרופה
אין להפסיק נטילת קלונאזפאם (קלונקס) בלי להיוועץ ברופא, כי התסמינים עלולים לחזור. כמו כן, עלולים להופיע תסמיני גמילה
.
הפסקה פתאומית הביאה, עבור חלק מהאנשים, לתסמינים שנמשכו מספר שבועות עד ליותר מ- 12 חודשים, כולל, חרדה, קשיי זיכרון, למידה או ריכוז, דיכאון, קשיי שינה, תחושה של צריבה או עקצוץ, צלצולים באזניים, תחושה מדומה של חרקים זוחלים מתחת לעור, חולשה, רעד, עוויתות שרירים.
מינון עודף
מינון עודף עלול לגרום לבלבול, טשטוש, עייפות, סחרחורת, קשיי נשימה, תרדמה לא רגילה ואיבוד הכרה. יש לפנות לרופא או חדר מיון.
אחסון
לשמור במיכל סגור במקום קריר ויבש, הרחק מהישג ידם של ילדים.
אזהרות
תזונה
אין הגבלות.
אלכוהול
יש להימנע משתיית אלכוהול בזמן נטילת תרופה זו, עד התייעצות עם הרופא. השילוב של אלכוהול עם תרופה זו עלול להביא להחמרה של ישנוניות או סחרחורת.
נהיגה
יש להימנע מנהיגה עד שלומדים כיצד התרופה משפיעה, כיוון שתרופה זו עלולה לגרום לישנוניות או לסחרחורת ולהאט את החשיבה ואת המיומנויות המוטוריות.
הריון
אין להשתמש בקלונאזפאם (קלונקס) מבלי להיוועץ ברופא בהריון ובעת תכנונו. יש לשקול סיכונים ותועלת לאם ולעובר. ילדים שנולדו לאימהות שקיבלו בשלבי ההריון המתקדמים תרופות מקבוצת בנזודיאזפינים (כולל תרופות עם קלונאזפאם), עלולים להיות בסיכון לבעיות נשימה, בעיות אכילה, עצלות/כבדות, מתח שרירים נמוך ו/או לתסמיני גמילה.
הנקה
אינו מומלץ לשימוש בהנקה, יש להיוועץ ברופא. התרופה יכולה לעבור לחלב אם ולגרום לנמנום ו/או קשיי הנקה.
תינוקות וילדים
יש צורך בהפחתת המינון בהתאם לגיל ולמשקל. אין מידע לגבי בטיחות ויעילות הטיפול במצבי חרדה בילדים מתחת לגיל 18 שנים.
קשישים
ייתכן שיהיה צורך בהפחתת המינון. מומלץ להישמר בעת ההליכה, כיוון שהתרופה פוגמת בערנות ולעיתים בתיאום תנועות הגוף, ועל-כן יש חשש למעידות או לנפילות.
ניתוח והרדמה כללית
יש לדווח למנתח או למרדים על נטילת תרופה זו.
דווח לרופא במקרה של
מחלת כבד
מחלת כליה
לחץ דם גבוה או נמוך
ברקית (glaucoma)
נטילת תרופות אחרות
מחלת ריאות
הפרעות נשימה, דום נשימה
הפרעה נפשית, דיכאון או מחשבות אובדניות
פורפיריה
עבר של התמכרות לאלכוהול או סמים
התמכרות לתרופות
הריון, הנקה או תכנונם
חולשת שרירים חמורה (myasthenia gravis)
אי סבילות ללקטוז
סיכון ממנת יתר
אין נתונים
סיכון מפיתוח תלות
גבוה
תופעות לוואי
תופעות הלוואי השכיחות ביותר של קלונאזפאם (קלונקס): נמנום, בעיות בהליכה ובקואורדינציה, סחרחורת, דיכאון, עייפות, בעיות בזיכרון.
תופעות לוואי נוספות:
הפרעות בדיבור, הפרשת רוק מוגברת, ירידה בקואורדינציה, חולשת שרירים, עצבנות ועוינות,
דיכאון
ומחשבות אובדניות, עצירות, שלשול, בחילות, עלייה או ירידת משקל, יובש בפה או הגברת צמא, חניכיים רגישות, כאב ראש, בעיות במתן שתן,
אנמיה
, התייבשות, הדרדרות כללית, רעד, צמרמורת, התכווצויות וכאבי בטן, חבלה או דימום, שכחה, בלבול, הפרעות בשינה וסיוטי לילה, ליקוי בהיגוי, דיכוי נשימה, נשירת שיער או שיעור יתר בנשים, עליה בליבידו.
ייתכנו תגובות פרדוקסליות כמו: אי שקט, אגרסיה, עוינות, סיוטים, חלומות לא רגילים והזיות. גודש בחזה, נזלת, קוצר נשימה, הפרשות יתר במעבר הנשימה העליון.
בדרך כלל, תופעות אלה פוחתות לאחר מספר ימי טיפול ראשונים בקלונאזפאם (קלונקס), כשהגוף מתרגל. אך אם תופעות הלוואי ממשיכות, יש לפנות לרופא להתאמת המינון.
תופעות לוואי הדורשות את עדכון הרופא המטפל: נמנום, עייפות, סחרחורת, חוסר יציבות, חולשת שרירים, רעד, אובדן זיכרון, חוסר תשומת לב, בלבול, חוסר ריכוז, כאב ראש, הרגשת הנגאובר בבוקר, דיבור לא ברור, חלומות לא נעימים, דפיקות לב, הקאות.
יש לפנות מיידית לרופא או לחדר מיון במקרים של קשיים בנשימה, נשימה שטחית ואיטית, הפסקת נשימה, ישנוניות מופרזת. אם מופיעות מחשבות על אובדנות או על מוות, או במקרה של פעולות אובדניות, סערת רגשות, הזיות או אשליות, הפרעות שינה חמורות. . אלו תופעות לוואי חמורות אשר עלולות להצריך טיפול רפואי דחוף, והן נדירות.
אם הופיעה תופעת לוואי, או אם הוחמרה, יש לפנות לרופא לצורך התייעצות.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
יש לעדכן רופא/רוקח באשר לנטילת תרופות אחרות, כולל תרופות ללא מרשם, וכן תוספי תזונה, בייחוד עבור:
שילוב קלונאזפאם (קלונקס) עם תרופות הבאות עלול לגרום לתגובות בלתי רצויות, סיכונים או להפחית מיעילות הטיפול:
אין ליטול תרופה זו עם תרופות ממשפחת האופיואידים, עם תרופות אחרות המדכאות את מערכת העצבים המרכזית (כולל סמים) או עם אלכוהול.
תרופות המשפיעות על מערכת העצבים המרכזית (כגון: נגזרות של פנותיאזינים, תיוקסאנתן, בוטירופנון, נוגדי דיכאון,, תרופות להרגעה או נגד חרדה, תרופות לשינה, לפרקינסון, תרופות לאפילפסיה, נגד אלרגיות או צינון, מרפי שרירים, מאלחשים, חומרים מרדימים לניתוחים ומשככי כאבים נרקוטיים) עלולות להגביר את ההשפעות המטשטשות והמרדימות של קלונאזפאם (קלונקס). יתכן שיהיה צורך בהפחתת מינונים.
תרופות לטיפול בעוויתות - פניטואין, קרבמזפין ופנוברביטל - עלולות להוריד את רמת קלונאזפאם (קלונקס) בדם, יתכן שיהיה צורך להעלות את מינונו.
סימטידין – תרופה המשמשת לטיפול בכיבים
דיסולפיראם – תרופה המשמשת לטיפול בשימוש לרעה באלכוהול.
אריתרומיצין (אנטיביוטיקה), גלולות למניעת הריון או תרופות אנטי-פטריתיות הנלקחות דרך הפה - עלולים להגביר את השפעת קלונאזפאם (קלונקס).
השפעת שימוש ממושך
יש צורך בבדיקות דם ותפקודי כבד.
לפעמים שימוש ממושך בקלונאזפאם (קלונקס) עלול לגרום שינויים בהתנהגות ולפרנויה.
טיפול ממושך עלול להפחית את השפעת התרופה (סבילות), כך שיהיה צורך במינון גבוה יותר, ולגרום להתמכרות ולתלות.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/coaching/
2 דקות קריאה
כללי
מאמרים
אימון הוא טכניקה לקידום יעדים והישגים. הוא מיועד לאנשים בריאים ומתפקדים שמתקשים להגשים את יעדיהם בתחומים מסוימים כגון מציאת
זוגיות
, ניהול הבית, פתיחת עסק וניהולו ועוד. הגישה העומדת בבסיס האימון היא כי ללקוח יש כוחות ויכולות להגשמת יעדיו, אותם מאפשר האימון לאתר ולהעצים.
תהליך האימון
אימון מבוסס על הגדרת יעדים וזיהוי מכשולים בדרך להשגתם, ופירוקם לתתי מטרות. בהתאם ליעדים ולתתי המטרות,
המאמן
והפונה לאימון מגדירים משימות לביצוע בין מפגש למפגש. עבודה זו מאפשרת לזהות את הקשיים החיצוניים, הבין אישיים והאישיים המקשים על השגת המטרות ולאתר פתרונות ואסטרטגיות
התמודדות
עמם. לדוגמא, אישה הפונה לאימון במטרה לקדם פתיחת עסק עצמאי עלולה לגלות בתהליך כי הקשיים העומדים בפניה אינם רק טכניים אלא גם בין אישיים מאחר וסביבתה אינה תומכת. באמצעות האימון היא תוכל לרכוש אסטרטגיות לגיוס
תמיכה
והגברת
האסרטיביות
. האימון יוצר מסגרת עבודה בה הלקוח מחויב ליעדים ונהנה מליווי צמוד ומרכישת אסטרטגיות ומיומנויות. יש לציין כי המאמן אינו בהכרח מומחה בתחום בו זקוק הפונה לעזרה, אלא בבניית מסגרת המאפשרת ללקוח לממש את הפוטנציאל האישי שלו. עם זאת לחלק מהמאמנים רקע בתחומים מסוימים (למשל,
הפרעות קשב וריכוז
, התחום העסקי וכד') בהם הם יכולים להציע סיוע מעמיק יותר.
סוגי אימון
קיימים מספר סוגי אימון מרכזיים:
•
אימון אישי
- אימון אישי הוא הנפוץ ביותר ומכוון בדרך כלל להשגת מטרות אישיות בהיבטי חיים שונים: יצירת קשר זוגי, ניהול זמן ויכולות ההתארגנות (מתאים למקרים של
הפרעות קשב וריכוז
), ניהול תקציב או קידום מטרות אישיות (הוצאת ספר, איזון בין קריירה למשפחה).
•
אימון עסקי
- אימון המיועד למעוניינים לפתוח עסק, לבעלי עסק המעוניינים לשפר את תפקודו, למנהלים המעוניינים בשיפור כישורי הניהול שלהם ועוד.
•
אימון זוגי
/
משפחתי
- אימון המיועד למשפחות או לזוגות שתפקודם הכללי תקין אך הם זקוקים לסיוע בתחום נקודתי כגון ניהול תקציב, ניהול משק הבית, חלוקת תפקידים או יצירת זמן איכות.
אימון וטיפול - מה ההבדל ומתי פונים?
כיום, כשקיימות טיפולים ממוקדים ותחומים בזמן, וכאשר הפסיכולוגיה החיובית תופסת מקום מרכזי יותר, רבים תוהים לגבי ההבדל בין טיפול לאימון. טיפול (או פסיכותרפיה) ניתן על ידי איש מקצוע (
פסיכולוג
,
עובד סוציאלי קליני
,
פסיכיאטר
,
מטפל באומנות
) אשר מוכשר לזהות ולטפל בקשיים אישיותיים ובקשיים רגשיים, נרחבים או נקודתיים. לעומתו אימון מיועד לאנשים ללא קשיים רגשיים משמעותיים וללא פגיעה תפקודית זקוקים לדחיפה קדימה בתחום מסוים. לעיתים ההבחנה אינה ברורה: אדם עשוי לפנות לאימון עקב קשיים במציאת זוגיות או קשיים בניהול צוות עובדים, אך למעשה קשייו נובעים ממצב דיכאוני שאינו מודע אליו. חוסר בהירות זה מהווה מקור לביקורת הנוקבת ביותר על תחום האימון. היות שלמרבית המאמנים אין הכשרה טיפולית, לא תמיד ביכולתם לאבחן ולזהות שקיים קושי רגשי המצריך טיפול מקצועי. המאמן עלול להציע מענה בלתי מקצועי למצבים כגון הפרעות אכילה, דיכאון, חרדה, הפרעות אישיות ומצבי משבר משמעותיים, ללא הכשרה מתאימה. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/cognitive-behavioral-therapy/
טיפול קוגניטיבי התנהגותי CBT (Cognitive behavioral therapy)
טיפול פסיכולוגי
7 דקות קריאה
כללי
מאמרים
ט
עקרונות טיפול קוגניטיביים והתנהגותיים. הטכניקה מיועדת לטיפול בתסמינים של חרדה ושל דיכאון, לשינוי הרגלים בלתי רצויים וללמידת מיומנויות התמודדות ופתרון בעיות
.
"
אני חושב משמע אני קיים" אמר הפילוסוף דקארט, ואכן, לפי גישת הטיפול הקוגניטיבי תופסים תהליכי החשיבה מקום מרכזי בחוויה האנושית. האופן בו אנו תופסים את העולם, מעבדים את המידע המתקבל ממנו וכן הלאה, מעצב את התנהגותנו ורגשותינו
.
מה זה CBT
טיפול קוגנטיבי הוא טיפול קצר מועד, המבוסס על ההנחה כי הרגשות וההתנהגויות שלנו מעוצבים על ידי הקוגניציה, כלומר, על ידי האופן בו אנחנו חושבים. לדוגמה, כאשר אדם סובל ממצוקה נפשית, מקור הסבל הוא בדפוסי חשיבה מעוותים, שאפשר לשנות בעזרת טיפול. באמצעות טיפול קוגניטיבי ניתן לטפל ולסייע במגוון רחב של מצוקות ובעיות והוא יכול לשמש לשינוי הרגלים שליליים, להקניית מיומנויות אדפטיביות לפתרון בעיות ולטיפול במקרים של
חרדה
או
דיכאון
.
מקורות שיטת CBT
מקורותיה של שיטת
CBT
החלו להתפתח כבר בשנות ה-60 של המאה הקודמת ותוך שנים ספורות צורפו להם טכניקות טיפול קוגניטיביות. בשנות ה-70 החלו להתפתח טיפולים שהתבססו על טכניקות קוגניטיביות "טהורות", אך כיום מקובל להשתמש בטיפולים המשלבים טכניקות קוגניטיביות והתנהגותיות אשר הוכיחו עצמם כיעילים במיוחד
.
יסודותיה של שיטת
CBT
נעוצים בגישה ההתנהגותית, המדגישה את תפקיד הלמידה בעיצוב רגשותיהם והתנהגותם של אנשים. בראשית דרכה של הגישה ההתנהגותית נחשבה התנהגותו הגלויה של האדם למוקד העניין היחיד בטיפול, אך לאורך השנים הלכה עמדה זו והתמתנה. החל משנות ה-60' של המאה ה-20 החלו מטפלים התנהגותיים לכלול בטיפוליהם אלמנטים קוגניטיביים (למשל שימוש בדמיון) ולאורך הזמן החלו להכיר בכך שתהליכי חשיבה, ולא רק תהליכי למידה, משפיעים על התנהגות ורגשות. בהתאם לכך, התפתחה האמונה כי הפרעות נפשיות ורגשיות נגרמות עקב דפוסי חשיבה לקויים ובלתי יעילים. כך למשל עלולה האמונה כי העולם הוא מקום מסוכן ואכזרי להביא לחרדה, התפיסה כי "נשים אינן מוצלחות כגברים" עלולה להביא לרגשות נחיתות ולדיכאון אצל נשים, וכן הלאה
.
תחילה, שולבו רעיונות קוגניטיביים תיאורטיים עם רעיונות שמקורם בגישה ההתנהגותית ויצרו תיאוריות כמו תיאוריית הלמידה החברתית-קוגניטיבית של רוטר ותיאוריית הלמידה החברתית-קוגניטיבית של בנדורה. בהמשך, החל משנות ה-70, הציעו תיאורטיקנים שונים רעיונות תיאורטיים וטיפוליים המבוססים על עקרונות קוגניטיביים "טהורים" אשר אופיינו בהדגשת תפקידם של תהליכי החשיבה ביצירת קשיים תפקודיים ורגשיים
.
טיפול קוגנטיבי התנהגותי מבוסס על ההנחה כי קשיים רגשיים והתנהגותיים נגרמים מלמידה ואימוץ של התנהגויות לא אדפטיביות ושל דפוסי חשיבה מגבילים, אשר מצמצמים את טווח התנסויותיו של האדם. לפיכך, הטיפול מתמקד בשינוי דפוסי חשיבה והתנהגות לא יעילים דרך תרגול, התנסויות, רכישת מיומנות ותוך שיתוף פעולה אקטיבי של המטפל
.
טיפול קוגניטיבי התנהגותי מתאים לילדים ולמבוגרים, וניתן לקבל אותו במסגרת פרטנית או קבוצתית
.
מתי מתבצע
הגישה הקוגניטיבית מושתתת על ההנחה כי הקוגניציה - המחשבות והדימויים הוויזואליים - משקפת את תגובתו של האדם הן לגירוי החיצוני הממשי והן לגירוי פנימי בו זמנית. הקוגניציה היא המשפיעה על האופן בו תופס האדם אנשים ומאורעות ומעבד את המידע שהוא קולט מהסביבה. עיוותים בקוגניציה ועיבוד מידע בלתי יעיל משפיעים על רגשותיו והתנהגותו של האדם ויכולים לגרום לקשיים רגשיים ותפקודיים. כך, למשל, אדם התופס ביקורת מקצועית כביקורת כללית על כישוריו עלול להיות חרד במיוחד במסגרת עבודתו ולהימנע מביצוע פרויקטים מורכבים
.
תיאורטיקנים ומטפלים/ות קוגניטיביים שונים הציעו טכניקות ומוקדים טיפוליים שונים לטיפול בהפרעות שונות, כגון
CBT
לטיפול בחרדות, אולם למרבית התרפיות הקוגניטיביות מכנה משותף של התבססות על פיתוח מודעות לסכמות
וקוגניציות בלתי יעילות בהן מחזיק האדם, ועל אימון לנטרולן או המרתן לדרכי תפיסה ועיבוד מידע יעילות יותר. זאת מתוך הנחה כי שינוי הקוגניציות הבעייתיות יביא בתורו לשיפור רגשי והתנהגותי
.
טיפול
CBT
מתאים למגוון רחב של קשיים רגשיים, כגון
:
CBT
לטיפול בדיכאון
.
CBT
לטיפול בחרדות
- התקפי פאניקה, פוביות, חרדה חברתית
,
הפרעה טורדנית כפייתית
ודאגנות כרונית
.
CBT
לטיפול בהפרעת אכילה התקפית
.
CBT
לטיפול ב
הפרעת דחק פוסט טראומטיות (
PTSD
)
-
שיטות ייחודיות לטיפול בפוסט טראומה פותחו על בסיס טיפול ה
-CBT
הקלאסי. שיטות אלו מערבות אלמנטים של טיפול
CBT
עם אלמנטים הייחודיים להתמודדות עם פלשבקים, סיוטים, תחושות גופניות וזיכרונות חודרניים
.
CBT
לטיפול בקשיים במיומנויות חברתיות, למשל היעדר אסרטיביות
.
בנוסף, שימוש באלמנטים של טיפול
CBT
נפוץ גם במסגרת טיפולים פסיכולוגיים רגילים באנשים המתמודדים עם קשיים בתחום הבינאישי, עם הפרעות אישיות ועם דימוי עצמי נמוך
.
לפני הטיפול
כאשר מחליטים על טיפול קוגניטיבי התנהגותי, בין אם על דעת עצך או בהמלצת רופא, יש לבחור פסיכותרפיסט/ית, אדם שעוסק בפסיכותרפיה, שכוללת גם את שיטת הטיפול
CBT
. יש לברר את מידת הכיסוי של הביטוח או קופת החולים דרכה עובדים, ולהבין את גודל ההוצאות הכרוכות בטיפול
.
לפני הפגישה הראשונה, מומלץ לחשוב על הדברים שעליהם רוצים לעבוד, למרות שזה צעד שיעשה גם בזמן הטיפול עצמו, אך עדיף להגיע עם הבנה בסיסית כלשהי לגבי איפה רוצים להתחיל
.
מהלך הטיפול
טיפול קוגניטיבי התנהגותי קלאסי מתבסס על מספר עקרונות
:
זיהוי ובחינת מחשבות אוטומטיות - מחשבות אוטומטיות, או "עיוותי חשיבה", הן דרכי חשיבה המשפיעות באופן בלתי יעיל על האופן בו תופס האדם סיטואציה מסוימת ומגיב אליה. עיוותי חשיבה כמו "כולם יצחקו כשיראו איך אני רוקד" יכולים להיות בעלי השפעה מינורית בלבד על חיי האדם, אולם דפוס מקיף ואינטנסיבי של עיוותי חשיבה עלול להביא להתפתחות הפרעה נפשית של ממש. דיכאון, לדוגמא, יכול להיות תוצאה של תפיסה שלילית של העצמי, העולם והעתיד, מה שמכונה הטריאדה הקוגנטיבית של הדיכאון
("תמיד הייתי גרוע במתמטיקה, כולם בטח חושבים שאני טיפש ואין סיכוי שאצליח לגרום להם לחשוב אחרת"). באופן דומה, חרדה יכולה להיווצר כאשר הנחת הבסיס היא כי העולם מסוכן ואין יכולת עצמית להתגונן. במהלך הטיפול לומד המטופל לזהות את עיוותי החשיבה שלו, לדחות אותם ולהמירם בדרכי חשיבה יעילות יותר, או למצוא הסברים חלופיים לסיטואציה אותה פירש באופן מגביל ("היא לא אמרה לי שלום בגלל שלא ראתה אותי או מיהרה, לא בגלל שאני נראה היום איום ונורא")
.
זיהוי הנחות בלתי מסתגלות ובחינת תקפותן
-
זיהוי המחשבות האוטומטיות המאפיינות את המטופל מביאות לרוב לזיהוי דפוס נרחב יותר של הנחות בסיסיות בלתי מסתגלות. בדומה לבחינת המחשבות האוטומטיות, נבחנת במסגרת הטיפול תקפותן של הנחות המטופל: המטפל/ת מעמת את המטופל עם חוסר יעילותן בעוד שהמטופל מתבקש לטעון לתקפותן. כך, למשל, עשויה להיבחן הנחתו של המטופל כי רק אם יהיה בטוח שכל חברי כיתתו מחבבים אותו יוכל להרגיש בנוח
.
ניהול יומן - פעמים רבות מתבקש המטופל לנהל יומן המתעד את המחשבות והרגשות אשר ליוו סיטואציה מסוימת ("הייתה לי מריבה עם בן זוגי, הרגשתי שאני כישלון") ואת הפרשנות האלטרנטיבית שניתן להציע לאותה סיטואציה, עם הרגש הנלווה אליה ("רבנו כי היה לנו יום מתיש היום"). אף על פי שקיים טווח רחב של הנחות בלתי מסתגלות, ניתן לזהות מספר הטיות קוגניטיביות האופייניות לאנשים הפונים לטיפול
:
הכללת יתר - נטייה להכליל מקרה יחיד לכלל המקרים הדומים לו. למשל, "אם בחורה אחת סירבה להיפגש איתי, סביר שאדחה גם על ידי אחרות
".
הפשטה סלקטיבית - נטייה להתייחס ולהתמקד רק באירועים שליליים. לדוגמא, התייחסות לכישלון במבחן יחיד והתעלמות מהצלחה בחמישה אחרים
.
חשיבה דיכוטומית - חשיבה המאופיינת בראיית שחור או לבן: או שאני מושלם, או שאני לא שווה כלום; או שכולם יאהבו אותי או שכולם שונאים אותי
.
לקיחת אחריות מוגזמת - נטייה מוגזמת לחוש אשמה על אירועים שליליים וכישלונות. לדוגמא, "אם הייתי דואגת להיות מושכת יותר, בטוח שהוא לא היה עוזב אותי
".
הסקה מהעבר על העתיד - נטייה לנבא את העתיד על סמך אירועים שהתרחשו בעבר. לדוגמא, "אם התגרשתי פעם אחת, סביר להניח שלא אצליח גם במערכת היחסים הנוכחית
".
ייחוס עצמי מוגזם - תחושה כי האדם עצמו, ובעיקר האספקטים השליליים שבו, נמצאים במוקד תשומת הלב. למשל "בטוח כולם ישימו לב כמה השמנתי ולא יפסיקו לדבר על זה
".
חשיבה קטסטרופלית - נטייה להניח ולחזות את הגרוע מכל
.
הגדרת הבעיה - הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי מתאפיין בשקיפות ובהדדיות - המטופל מגדיר את מצוקתו ואת ההתנהגויות/רגשות/מחשבות המגבילים אותו. לאחר מכן, המטפל/ת והמטופל/ת מגדירים ביחד את מטרות הטיפול ואת תכנית הפעולה, לדוגמה עבודה על אסרטיביות, התגברות על התקפי פאניקה, הפחתת חשיבה והתנהגות אובססיבית וכו
'.
חשיפה - טיפולים קוגניטיביים התנהגותיים מבוססים על חשיפה לסיטואציות בהן האדם מתקשה לתפקד, מתוך הנחה שרק שיחה על הקשיים לא תביא לשינוי ההתנהגותי או הרגשי הרצוי. קיימות מספר טכניקות של חשיפה, כמו הצפה (חשיפה ישירה למושא החרדה הקשה ביותר), חשיפה הדרגתית (דירוג הסיטואציות המאיימות והתנסות הדרגתית), חשיפה בדמיון ועוד
.
טכניקות הרגעה ושליטה עצמית - בהתחשב בעובדה שהשימוש בטכניקות החשיפה כרוך בחרדה רבה, נהוג ללמד את המטופלים טכניקות הרגעה עצמית לפני החשיפה. טכניקות אלו עושות שימוש בשיטות התנהגותיות כמו הרפיה, היפנוזה וביופידבק, כמו גם בשיטות קוגניטיביות, כמו זיהוי סכמות ואמונות בלתי יעילות ("בטח יקרה משהו רע אם אתקרב לכלב", "אם יהיה לי עוד התקף פאניקה אני עלול להשתגע") והמרתן באמונות יעילות יותר ("זה יהיה לא נעים, אבל זה יעבור")
.
על אף יעילותו הרבה של טיפול
CBT
במגוון רחב של הפרעות וקשיים, מספר תתי סוגים של טיפולים קוגניטיביים התנהגותיים פותחו, והם מתמקדים בטיפול בהפרעות או בבעיות ספציפיות, כמו למשל טיפול בחשיפה ממושכת לאנשים הסובלים מהפרעה פוסט טראומטית וטיפול דיאלקטי לאנשים הסובלים מהפרעת אישיות גבולית. בנוסף, ישנן טכניקות ייחודיות שפותחו תוך התבססות על עקרונות קוגניטיביים התנהגותיים כמו ביו-פידבק,
EMDR
וטיפול רציונלי אמוטיבי
.
השימוש בטיפולים קוגניטיביים התנהגותיים נפוץ ביותר לטיפול בילדים הסובלים מחרדה. במקרים אלו, הטיפול כולל פעמים רבות גם הדרכת הורים או הנחייתם כיצד ללוות ולעזור לילד במטלות ההתנהגותיות
.
טיפול קוגנטיבי התנהגותי מתקיים בד"כ במסגרת טיפול קצר מועד (12-20פגישות), בו נוקט/ת המטפל/ת עמדה אקטיבית ומשתתפת. מרבית המפגשים הטיפוליים כוללים למידת טכניקות ומיומנויות חדשות, וכן נתינה ובדיקה של "שיעורי הבית" שניתנו למטו/תפל, בעזרתם בוחנים את יעילותן והשפעתן של האסטרטגיות שנלמדו.
אחרי הטיפול
חסרונו המרכזי של טיפול
CBT
הוא העבודה שמדובר בטיפול אשר שם דגש על התסמינים ופחות מתמקד בגורמי העומק להופעתם ובמשמעותם הייחודית עבור הסובל מהם. כך, טיפול
CBT
יכול להביא להקלה משמעותית בתסמינים, אך לא לכלול עיבוד של רגשות ואירועים משמעותיים הקשורים בתסמינים אלו. לדוגמא, טיפול קוגניטיבי התנהגותי עשוי להביא לירידה משמעותית בתסמינים של חרדה חברתית, כמו הזעת יתר והימנעות מדיבור בפני קהל, אך לא להביא לשינוי משמעותי בדימוי העצמי. הוא יכול להביא לירידה בהתקפי זלילה מבלי שיינתן מענה לתפיסה העצמית השלילית, לבושה ולצורך המוגבר בשליטה המלווים אותם
.
סיכונים
לטיפול קוגנטיבי התנהגותי אין סיכונים ממשיים, אך תחושות של אי נוחות נפשית כמו בכי, כעס, ועצבים יכולים להתפתח לעיתים. זאת משום שטיפול ה-
CBT
יכול לכלול התעמקות ברגשות ואירועים כואבים שחווים. תשישות פיזית גם עלולה להתפתח
.
חלק בטיפולי ה-
CBT
, כמו בטיפול בחשיפה, עלולים לגרום להתעמתות עם סיטואציות שהמטופלים מעדיפים להימנע מהן, דבר שיכול להוביל לתחושת חרדה ומתח
.
תוצאות
יתרונו המרכזי של טיפול
CBT
הוא היותו טיפול קצר מועד וממוקד, אשר שם דגש רב על נטרול התסמינים. זאת הסיבה לכך שבמקרים רבים הטיפול מביא להקלה משמעותית תוך פרק זמן קצר. התוצאה המהירה תורמת רבות לעיתים קרובות גם לחוויית ההצלחה והיכולת, ובכך מחזקת את הביטחון והדימוי העצמי
.
בדרך כלל הטיפול כולל מספר מפגשים מוגבל, ולאחר תקופת הפוגה, לפי הצורך, ייתכן כי ייקבעו פגישות ריענון
. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/compulsive-eating/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
"לא הבחנתי והשקית פשוט נגמרה"; אני לא יכול להפסיק לאכול מהעוגה הזאת!"; "אין לי אופי בכל מה שנוגע לאוכל..." אין כמעט אדם שלא מוצא את עצמו משתמש במשפטים הללו או בדומים להם בתדירות כזו או אחרת: לכולנו יש נטייה לאכול מדי פעם יותר מדי או להרגיש שפשוט לא יכולנו להפסיק. כל עוד מדובר במצבים נדירים שלא נלוות להם מצוקה פיסית או רגשית משמעותית מדובר בתופעה טבעית לחלוטין, אולם כאשר אירועים אלו קורים לעיתים תכופות ומלווים במצוקה, עיסוק בלתי פוסק באוכל וחשש מהישנות האכילה המוגזמת - ייתכן ומדובר בדפוס אכילה שנקרא אכילה כפייתית.
אכילה כפייתית
אכילה כפייתית מוגדרת כהתקפי זלילה חוזרים ונשנים בהם האדם אוכל כמות מזון מוגזמת שגורמת לתחושת מלאות יתר, וחווה איבוד שליטה על כמות המזון אותה הוא צורך. ברוב המקרים להתקפים של האכילה הכפייתית יתלווה חשש תמידי מפני הישנותם, וכן בושה וחרטה ולעיתים גם התנהגויות מפצות כמו הקאה ושימוש בחומרים משלשלים כדי "לפצות" על הקלוריות העודפות שנצרכו.
אכילה כפייתית נגרמת במקרים רבים מדפוס של אכילה רגשית: כאשר לא קיימים מנגנוני התמודדות יעילים דיים, בסיטואציות קשות של
לחץ
וכאב נפשי האדם פונה לאכילה כדי להסיח את דעתו מהכאב הנפשי, "לפצות" על הסבל והקושי ולחוות תחושת מלאות ושובע פיסי - גם אם הדבר לא יעזור בהיבט הרגשי. הנטייה לפנות לאכילה ככלי להתמודדות עם רגשות כואבים נובעת פעמים רבות מדפוסים שנרכשו בילדות המוקדמת והתקבעו עם השנים.
אכילה כפייתית והטיפול בה
אכילה כפייתית גורמת לאוכל להפוך להיות המוקד המרכזי של החיים: אנשים המתמודדים עם אכילה כפייתית עלולים לחוות פגיעה משמעותית בערך ובדימוי העצמי שלהם ("אני כזה אפס, לא מצליח לשלוט בעצמי"), להימנע מהגעה לסיטואציות חברתיות הכוללות אכילה משותפת מתוך חשש לאכילה מוגזמת וכן להימנע מקשרים אינטימיים מתוך חשש ובושה "להיתפס" בזמן התקף של אכילה כפייתית. יתר על כן, חלקם סובלים גם מבעיות רפואיות כמו
השמנת יתר
וריח רע מהפה. אלו מהם שסובלים מהתקפים בעוצמה ובתדירות גבוהה עלולים אף למצוא עצמם מבזבזים כסף רב על מזון.
עקב נזקיה המקיפים והסבל הנלווה לה, פותחו טכניקות טיפוליות מגוונות להתמודדות עם אכילה כפייתית.
אכילה כפייתית ניתנת לטיפול על ידי טכניקות טיפול פסיכולוגיות שונות.
טיפול דינאמי
במצבי אכילה כפייתית כולל חקירה והבנה של הגורמים המובילים לשימוש באוכל כאמצעי הרגעה. טיפול זה יסייע בזיהוי המצבים הרגשיים והבין אישיים המובילים להתפתחות אכילה כפייתית ויפעל לחזק מיומנויות התמודדות אפקטיביות יותר.
טיפול קוגניטיבי התנהגותי
יתמקד בזיהוי המחשבות, הרגשות והסיטואציות המשמשות טריגרים להתקפי אכילה כפייתית, ועל בסיסם יעזור בהקניית אסטרטגיות התמודדות והימנעות מהתקפים אלו. בנוסף לשיטות טיפול אלו ניתן לציין את
הטיפול התרופתי
אשר יעזור בהתמודדות עם דיכאון, חרדות ובעיות שליטה בדחפים אשר עומדים פעמים רבות בבסיס מצבים של אכילה כפייתית. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/congenital-hydrocephalus/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
הידרוצפלוס, המכונה גם מיימת הראש, היא הפרעה
נוירולוגית
הנגרמת מהצטברות לא תקינה של נוזל מוחי-שדרתי (
CSF
) בחללים של המוח. עודף הנוזל גורם להרחבת החדרים, תוך הפעלת לחץ שפוגע ברקמות המוח
[1]
.
הידרוצפלוס יכול להופיע בלידה או זמן קצר לאחריה, מצב זה נקרא
מימת ראש מולד וייתכן שהוא נגרם בגלל שהמעברים של המוח (החדרים) אינם מנקזים או סופגים את הנוזלים כמו שצריך, מצב אשר מוביל להופעת לחץ יתר בתוך המוח. לצד זאת, הידרוצפלוס יכול להופיע במהלך השנים עקב נזק או פציעה
[1]
.
נוזל מוחי-שדרתי (
CSF
) הוא נוזל צלול וחסר הצבע המגן ומרפד את המוח ועמוד השדרה. הנוזל זורם דרך החדרים ושוטף את המוח ואת חוט השדרה לפני שהוא נספג מחדש לזרם הדם. הגוף בדרך כלל מייצר בכל יום מספיק
CSF
, וסופג את אותה הכמות. הצטברות עודפת של
CSF
יכולה למנוע מהמוח לתפקד כראוי ולגרום לנזק מוחי ואף למוות
[1]
.
שנם 3 סוגים עיקריים של הידרוצפלוס
[2]
:
הידרוצפלוס מולד - הידרוצפלוס שקיים בזמן ההיריון והלידה.
למעשה במצב זה תינוק נולד עם עודף נוזלים במוח. זה יכול להיגרם בגלל כמה גורמים, בהם שדרה שסועה או זיהום שהאם מפתחת במהלך ההיריון.
לתינוקות שנולדו עם הידרוצפלוס עלול להיווצר נזק מוחי קבוע, אשר יכול להוביל למספר סיבוכים ארוכי טווח, כגון לקויות למידה, בעיות דיבור, בעיות זיכרון, בעיות בקשב, בעיות במיומנויות ארגוניות
,
בעיות ראייה (כגון פזילה ואובדן ראייה)
,
בעיות בקואורדינציה המוטורית ו
אפילפסיה
.
הידרוצפלוס נרכש – מצב זה מתפתח לאחר הלידה
והוא יכול להשפיע על ילדים או מבוגרים. זה מתפתח בדרך כלל לאחר מחלה או פציעה, לדוגמה לאחר פגיעת ראש חמורה או בעקבות סיבוך של מצב רפואי כגון גידול במוח.
הידרוצפלוס עם לחץ תקין (
NPH
) - מתפתח בדרך כלל אצל אנשים מבוגרים
. זהו
מצב לא שכיח אשר משפיע לרוב על אנשים מעל גיל 60.
במקרים מסוימים מצב זה מתפתח לאחר פציעה או
שבץ
, אך ברוב המקרים הסיבה אינה ידועה.
בעיות ניידות, דמנציה ודליפת שתן הם התסמינים העיקריים להידרוצפלוס עם לחץ תקין, אבל מכיוון שתסמינים אלו מתרחשים בהדרגה ודומים לאלה של מצבים אחרים נפוצים יותר, כגון מחלת אלצהיימר, הידרוצפלוס עם לחץ תקין יכול להיות קשה לאבחון.
צילום: shutterstock | Komsan Loonprom
סימפטומים
[1]
תסמינים של הידרוצפלוס משתנים באופן משמעותי בין אדם לאדם, והם תלויים בעיקר בגיל החולה.
אצל תינוקות, סימנים ותסמינים יכולים לכלול:
עלייה מהירה בגודל הראש
.
ראש גדול בצורה בלתי רגילה
.
בליטה בנקודה הרכה (מרפס) בחלק העליון של הראש
.
הקאות.
בעיות יניקה או אכילה.
ישנוניות.
רגזנות.
פרכוסים.
תסמינים אצל ילדים גדולים יותר ומבוגרים יכולים לכלול:
כאבי ראש.
ראייה מטושטשת או כפולה
.
בחילות או הקאות
.
בעיות בשיווי המשקל.
האטה או אובדן התקדמות התפתחותית כמו הליכה או דיבור
.
בעיות ראייה
.
ירידה בביצועים בבית הספר או בעבודה
.
קואורדינציה לקויה
.
אובדן שליטה בשלפוחית השתן ו/או הטלת שתן לעיתים תכופות.
קושי להישאר ער או להתעורר
.
ישנוניות.
רגזנות.
שינויים באישיות או בקוגניציה, כולל אובדן זיכרון
.
תסמינים אצל מבוגרים יכולים לכלול:
בעיות הליכה, המתוארות לעתים קרובות כאילו הרגליים מרגישות "תקועות"
.
הפרעות נפשיות ודמנציה
.
האטה כללית של תנועות
מוטוריות.
אובדן שליטה בשלפוחית השתן ו/או הטלת שתן לעיתים תכופות.
קואורדינציה ושיווי משקל לקויים
.
סיבות וגורמי סיכון
[3]
הידרוצפלוס נגרם בשל חוסר איזון בין כמות נוזל
CSF
המיוצר במוח, ובין הכמות הנספגת לזרם הדם.
נוזל מוחי-שדרתי (
CSF
) מיוצר על ידי רקמות המצפות את חדרי המוח. הנוזל זורם דרך החדרים באמצעות תעלות המחברות בין החדרים, ומגיע לחללים סביב המוח ועמוד השדרה, ולבסוף נספג בעיקר בכלי הדם של רקמות המוח.
לנוזל המוחי-שדרתי ישנם כמה תפקידים חשובים:
שמירה על ציפת המוח – הוא מאפשר למוח הכבד יחסית לצוף בתוך הגולגולת.
ריפוד המוח כד למנוע פגיעות.
סילוק פסולת הנוצרת מחילוף החומרים במוח.
שמירה על לחץ קבוע בתוך המוח – בעיקר במקרים בהם ישנם שינויים בלחץ הדם במוח.
יותר מדי נוזל מוחי-שדרתי בחדרי השדרה עלול להתרחש בשל אחת מהסיבות הבאות:
חסימה - הבעיה השכיחה ביותר היא חסימה חלקית של זרימת נוזל המוח, בין אם מחדר אחד למשנהו או מהחדרים לחללים אחרים הנמצאים סביב המוח.
ספיגה לקויה – תופעה פחות שכיחה היא בעיה בספיגת נוזל מוחי. מצב זה נוצר פעמים רבות בגלל דלקת ברקמות המוח כתוצאה ממחלה או מפציעה.
תוצר יתר - לעיתים רחוקות נוזל
CSF
נוצר מהר יותר ממה שהוא יכול להיספג.
גורמי סיכון
[3]
במקרים רבים, הגורם להידרוצפלוס אינו ידוע. עם זאת, מספר בעיות התפתחותיות או רפואיות יכולות לתרום או לעורר הידרוצפלוס.
יילודים - הידרוצפלוס מולד או שנוצר זמן קצר לאחר הלידה יכול להתרחש בגלל כל אחד מהדברים הבאים:
התפתחות לא תקינה של מערכת העצבים המרכזית, אשר עלולה לחסום את זרימת נוזל המוח.
דימום בתוך החדרים, סיבוך הקשור בדרך כלל ללידה מוקדמת.
זיהום ברחם במהלך ההיריון, בגלל גורמים שונים כגון אדמת או עגבת, אשר עלול לגרום לדלקת ברקמות המוח של העובר.
גורמים אחרים שיכולים לתרום להידרוצפלוס בכל קבוצת גיל כוללים:
נגעים או גידולים במוח או בחוט השדרה.
זיהומים במערכת העצבים המרכזית, כגון דלקת קרום המוח או חזרת.
דימום במוח כתוצאה משבץ מוחי או מפגיעת ראש.
פגיעה טראומטית אחרת במוח.
אבחון ובדיקות
[4]
במקרה בו רופא או רופאה חושדים בהידרוצפלוס, הוא או היא יבצעו הערכה קלינית יסודית, כולל סקירה ורישום של היסטוריה מפורטת של המטופל/ת וביצוע בדיקה גופנית כדי להעריך את המצב. בדרך כלל יומלץ על בדיקה נוירולוגית, לרבות אחת או יותר מהבדיקות הבאות, כדי לאשר את האבחנה ולהעריך את אפשרויות הטיפול:
בדיקת
CT
או
CAT
.
בדיקת
MRI
.
ניקור מותני.
ציסטרנוגרפיה.
בדיקות אלו יכולות לחשוף מידע שימושי על חומרת המצב והסיבה לו. במידה וקיים חשד להידרוצפלוס, חשוב שנוירוכירורג/ית או נוירולוג/ית יעזרו בפיענוח תוצאות הבדיקות ובטיפול במצב.
סיבוכים אפשריים
ברוב המקרים, הידרוצפלוס שאינו מטופל עלול להוביל למוגבלויות שכליות, התפתחותיות וגופניות. כמו כן, המחלה יכולה להיות מסכנת חיים. במקרים פחות חמורים, וכאשר הבעיה מטופלת כראוי, עלולים להיות מעט סיבוכים חמורים, אם בכלל
[3]
.
טיפולים ותרופות
[5]
הטיפול הנפוץ להידרוצפלוס הוא השתלה כירורגית של
צינור דק בשם שאנט (
SHUNT
)
, שבאמצעותו ניתן להוביל את נוזל ה-
CSF
מהמוח לחלק אחר בגוף שיכול לספוג אותו. רוב מערכות השאנט מורכבות משלושה מרכיבים:
צנתר הממוקם בתוך חדרי המוח
.
מנגנון שסתום לשלוט בכמות הנוזל שזורם
.
צנתר יציאה לניקוז
CSF
לחלק אחר של הגוף
.
לאחר הניתוח, כל מרכיבי מערכת השאנט נמצאים מתחת לעור, ואינם חשופים כלפי חוץ.
אין גורם אחד מהימן שיכול לנבא הצלחה של השתלת שאנט, אך הממצאים הבאים נמצאו קשורים בדרך כלל לתוצאה טובה יותר:
הפרעת הליכה מופיעה כסימפטום הראשון והבולט ביותר.
ידוע מה הגורם להידרוצפלוס עם לחץ תקין (
NPH
)
, כגון טראומה או דימום
.
הבדיקה מראה שגודל החדר גדול באופן לא פרופורציונלי מנפח הנוזל בחלל קרום המוח.
ניקוז נוזל
CSF
באמצעות ניקור מותני או צנתר מותני הוביל להקלה דרמטית וזמנית בתסמינים
.
ניטור של לחץ תוך גולגולתי (
ICP
)
או של נוזל עמוד השדרה מראה טווח או דפוס חריגים של לחץ נוזל עמוד השדרה או עלייה בהתנגדות של זרימת נוזל
CSF
החוצה.
התאוששות מלאה היא אפשרית, אך היא אינה רווחת. עם זאת, במקרים רבים ניתוח שאנט גורם לנכות או לתלות מופחתת בהשוואה למצב שהיה לפני הניתוח, כמו גם למניעת הידרדרות נוירולוגית נוספת.
טיפול נוסף, ופחות נפוץ, הוא
פיום אנדוסקופי של רצפת החדר השלישי (
ETV
).
ניתן לטפל במספר מצומצם של אנשים בהליך זה. הטיפול כולל החדרה של נוירואנדוסקופ – מכשור זעיר פולשני הכולל מצלמה קטנה המשתמשת בטכנולוגיית סיבים אופטיים כדי לצלם אזורים קטנים וקשים לגישה, כך שמתאפשרת לרופא/ה צפייה בחדר. לאחר שהמכשיר מגיע למקום, כלי קטן יוצר חור זעיר ברצפת החדר, כדי לאפשר לנוזל
CSF
לעקוף את החסימה ולזרום לעבר אזור ספיגה סביב משטח המוח.
אנשים רבים יכולים לעבור שנים רבות ללא כל סיבוכים, אבל דברים יכולים להשתנות במהירות. אנשים עם שאנט חייבים לעבור בדיקות רפואיות קבועות, מאחר ששאנטים יכולים להישבר, להיפגם או להידבק. אם זה קורה, נדרש ניתוח נוסף. גם ניתוח
ETV
יכול להיסתם בכל עת ולגרום לסכנה. יש לפנות לעזרה אם מתפתחים תסמינים הדומים להידרוצפלוס
[6]
.
מניעה
כאמור, הידרוצפלוס ניתן לטיפול.
צינוריות הדלף הן בדרך כלל פתרון קבוע, אך לעיתים הן מצריכות החלפה כתוצאה מליקוי בתפקודן או עקב הופעת זיהום. כאשר מיימת הראש אינה מטופלת, הלחץ המוגבר אשר נוצר בתוך המוח על ידי הצטברות נוזלי המוח וחוט השדרה יכול לגרום לפגיעה מוחית ואף למוות
.
לצד כל זאת, כיום אין דרך למנוע את המחלה או לרפא אותה לחלוטין, אך
בעזרת אבחון מהיר וטיפול נאות, ניתן למנוע או לצמצם חלק מן הנזקים הצפויים
.
[1]
https://www.ninds.nih.gov/health-information/disorders/hydrocephalus
[2]
https://www.nhs.uk/conditions/hydrocephalus/
[3]
https://www.mayoclinic.org/diseases-conditions/hydrocephalus/symptoms-causes/syc-20373604
[4]
https://www.aans.org/en/Patients/Neurosurgical-Conditions-and-Treatments/Hydrocephalus
[5]
https://www.hopkinsmedicine.org/health/conditions-and-diseases/hydrocephalus
[6]
https://my.clevelandclinic.org/health/diseases/17334-hydrocephalus |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/congestive-heart-failure/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אי-ספיקה בלב היא כישלון של משאבת הלב להזרים דם במידה מספקת לרקמות הגוף. זוהי בעיה קשה בעולם המערבי. היא פוגעת לרוב באוכלוסייה מבוגרת. 6% עד 10% מבני ה-65 ומעלה לוקים במחלה. בשנים האחרונות קיימת עלייה בהיקף האשפוז ובשיעורי התמותה מהמחלה, למרות החידושים בטיפול.
כיום נוהגים לסווג אי-ספיקה בלב לפי 4 דרגות חומרה:
דרגה A
- כוללת אנשים שאין להם עדיין פגיעה בלב, אך נמצאים בסיכון גבוה שתתפתח אצלם פגיעה בלב. לדוגמה: חולים הלוקים ביתר-לחץ-דם, במחלת לב טרשתית או בסוכרת.
דרגה B
- כוללת חולים עם פגיעה בלב, אך טרם התפתחו תסמיני המחלה. כגון חולים שעברו אוטם בשריר הלב, חולים עם פגיעה במסתמים או הרחבת החדר השמאלי.
דרגה C
- כוללת חולים עם תסמינים של אי-ספיקה בלב.
דרגה D
- כוללת חולים שמחלתם סופנית.
הפגיעה בתפקוד החדר השמאלי מתקדמת. הפגיעה מתחילה בנזק לשריר הלב וממשיכה בתהליך מתקדם של שינוי צורת הלב (Remodelling). שריר הלב מתעבה תוך כדי ניסיון להוריד את מתח הקיר, ובהמשך החדר מתרחב והלב מקבל צורה עגולה. תהליך זה מקדים בחודשים ואף בשנים את התפתחות התסמינים.
סימפטומים
הביטויים העיקריים של המחלה הם קוצר נשימה ועייפות אשר מגבילים את היכולת להפעיל את הגוף במאמץ, פוגעים בתפקוד היומיומי ובאיכות החיים של החולה.
קיימת אצירת נוזלים אשר גורמת לבצקות באזורים שונים בגוף. באי-ספיקה של החדר הימני בלב יש נטייה להצטברות הנוזלים בגפיים התחתונים, בכבד, בבטן ובוורידי הצוואר. לעומת זאת, מחלה של החדר השמאלי גורמת לצבירת נוזלים בריאות המובילה לקוצר נשימה עד בצקת בריאות.
תלונות שכיחות הן קוצר נשימה בשכיבת פרקדן וצורך בהוספת כריות לשינה. לעיתים מומלץ לחולים לישון בישיבה על מנת למנוע קוצר נשימה המעיר משינה וקימה למתן שתן בלילה.
סיווג New York Heart Association - NYHA לפי דרגות של אי-ספיקה בלב הנמדדת על פי רמת המאמץ הגורמת לתסמינים:
דרגה I
- התסמינים מופיעים רק במאמצים קשים כמו אצל אדם בריא
דרגה II
- התסמינים מופיעים לאחר מאמץ רגיל
דרגה III
- התסמינים מופיעים לאחר מאמץ קל
דרגה IV
- התסמינים מופיעים במנוחה
סיבות וגורמי סיכון
הגורמים יכולים להיות קשורים בפגיעה מבנית או בפגיעה תפקודית, כלומר, פגיעה ביכולת החדר להתמלא ולהזרים דם. כשני שלישים של המקרים נגרמים על ידי מחלת לב כלילית. גורמים נוספים יכולים להיות יתר-לחץ-דם, פגיעה במסתמים, רעלנים הפוגעים בשריר הלב, דלקת שריר הלב (מיוקרדיטיס), הפרעה בפעילות של בלוטת התריס. יש מקרים שבהם אין סיבה ברורה.
אבחון ובדיקות
האבחון מתבסס על העבר הרפואי ועל בדיקה גופנית. שאלות הנוגעות לתסמינים כגון חולשה, קוצר נשימה בשכיבה, קוצר נשימה בלילה, קימה בלילה למתן שתן. חשוב לברר את הסיבה להתפתחות המחלה.
כשמופיעה החמרה במחלה יש לנסות ולברר את הגורם ליציאה מאיזון, כגון צריכת מלח, אירוע בלב או
הפרעת קצב
,
יתר-לחץ-דם
,
הפרעת תפקוד בבלוטת התריס
, חום או זיהום חד,
אנמיה
, אי-היענות לטיפול בתרופות.
בדיקה גופנית כוללת האזנה לאיוושות על פני הלב, קצב הלב, שקילה יומית, בדיקה לאיתור נוזלים בריאות, גודש בוורידי הצוואר, בצקות בגפיים התחתונים.
בדיקה חשובה לאבחון היא בדיקת על-שמע של הלב (אקוקרדיוגרפיה) אשר מדגימה את מבנה הלב, ותפקודו.
טיפולים ותרופות
מטרת הטיפול היא מניעת המחלה בחולים אשר טרם התפתחו אצלם תסמינים. באלו שכבר הופיעו תסמינים מטרת הטיפול היא: מניעת ההתקדמות של המחלה, מיתון התסמינים, שיפור איכות החיים ומניעת תמותה. בחולים הנמצאים בסיכון גבוה לאי-ספיקה בלב, טיפול בגורמי הסיכון מפחית את הסיכוי להתפתחות המחלה. יש צורך לטפל ביתר-לחץ-דם, ברמות גבוהות של שומנים בדם, להימנע מעישון ומצריכת אלכוהול, ולטפל בהפרעות בבלוטת התריס. מומלצת הגבלה של צריכת מלח. לחולים הלוקים במחלת לב טרשתית, ולחולי סוכרת או יתר-לחץ-דם, מומלץ טיפול באמצעות תרופות מסוג חוסמי אנזים המהפך (ACE-I).
לחולים שיש פגיעה במבנה הלב, כגון חולים לאחר אוטם, מומלץ טיפול בעזרת מעכבי אנזים המהפך וחוסמי ביתא. יש צורך במעקב תקופתי אחר סימנים ותסמינים של המחלה.
בחולה עם תסמינים דרוש מעקב צמוד אחר מצבו של החולה. יש צורך בהגבלת צריכת מלח, בשקילה יומית לשם מעקב אחר צבירת נוזלים, בחיסון לשפעת ולחיידק הפנימוקוק.
טיפול בתרופות
: רוב החולים נזקקים למישלב של מספר תרופות. הטיפול מבוסס על תרופות משתנות ותרופות המרחיבות כלי דם. התרופות העיקריות שבטיפול הן משתנים, מעכבי אנזים המהפך, חוסמי בטא, ולעיתים דיגיטליס. מעכבי אנזים המהפך ממתנים תסמינים, מונעים את תהליך שינוי צורת הלב ומפחיתים שיעורי תמותה. מעכבי אנזים המהפך וחוסמי ביתא, הוכחו כמשפרים פרוגנוזה לטווח ארוך. דיגוקסין עשוי למתן את התסמינים ולהעלות את הסבילות למאמצים.
במחקרים שנערכו בשנים האחרונות נמצא כי מעכבי אלדוסטרון, כגון אלדקטון, הפחיתו את שיעור התמותה מאי-ספיקה בלב באופן משמעותי.
חולים שמחלתם סופנית עם תסמינים גם במנוחה, נזקקים לעיתים לתרופות מרחיבות כלי דם במתן תוך-ורידי כגון ניטרטים, תרופות אינוטרופיות המשפרות את התכווצות הלב במתן לתוך הווריד, קיצוב חדרי, השתלת לב או טיפול במסגרת הוספיס. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/corneal-transplantation/
השתלת קרנית (Corneal Transplantation)
ערוץ רפואת עיניים
3 דקות קריאה
כללי
שאלות ותשובות
מאמרים
מטרת הניתוחי קרנית
מטרתו החלפת קרנית עין פגועה עקב מגוון רב של גורמים, המביאים למחלות קרנית העין או פגיעה בלתי הפיכה בקרנית. הקרנית המושתלת נלקחת מתורם שנפטר, ומדובר בניתוח הנפוץ ביותר מבין ניתוחי השתלות האיברים.
קרנית העין (cornea) היא האזור השקוף המכסה את גלגל העין מבחוץ, ומגן עליה מפני כניסת זיהומים, חומרי פסולת וכו'. תפקיד הקרנית העין הוא בשבירה האופטית של קרני האור הנכנסות לעין, ולכן היא בעלת תפקיד חיוני ליכולת מיקוד התמונה ברשתית.
פגיעה בקרנית יכולה להיגרם עקב מחלות קרנית העין זיהומיות כגון: נגיף ההרפס הגורם לכיב בקרנית, הדבקה חיידקית, פטרת ועוד.
פגיעה נפוצה אחרת יכולה אף להיווצר עקב טראומה עינית- חדירת גוף זר הפוצע את הקרנית, אשר לא מצליחה להחלים. ישנן בנוסף מחלות עיניות הגורמות לצורת קרנית לא סימטרית, עכורה או קמורה וכו', המפריעים לראייה התקינה עד עיוורון, ומצריכים השתלת קרנית חדשה (למשל קרטוקונוס, קטרקט). מדובר בניתוח לא פשוט, ופונים אליו בד"כ כאשר נוסו כל הדרכים אחרות לטיפול שמרני וללא הצלחה.
קיימות מספר שיטות לניתוחי השתלת קרנית העין, הוותיקות יותר - בהן מסירים את הקרנית הפגועה לחלוטין ובמקומה מצמידים את הבריאה ע"י תפרים, והחדשות יותר - בהן משתמשים במכשור זעיר כגון לייזר, שיטה להסרת חלק מהקרנית (DSEK) וכו'.
הכנה לניתוח
לצורך השתלת קרנית אין צורך בהתאמת רקמות או סוג דם, שכן ישנם טיפולים טובים לאחר ההשתלה המאפשרים את קליטת השתל באחוזי הצלחה גבוהים של כ-90%. סיבה נוספת לכך היא שהקרנית הינה רקמה מבודדת אשר אינה מחוברת לכלי דם.
לרוב אין צורך בבדיקות כלליות מקדימות לפני הניתוח.
רופא העיניים - מומחה קרנית העין
יעשה בדיקת עיניים מקיפה, כולל
בדיקת שדה ראייה
, לחץ תוך עיני, חדות ראייה ובדיקת קרקעית העין, על מנת לוודא את תקינות הרשתית.
השתלת קרנית העין מבוצעת תחת הרדמה מקומית או כללית.
יש להיוועץ עם הרופא עיניים
לגבי התרופות שיש להפסיק ליטול לפני הניתוח. יש לשמור על צום מלא של 8 שעות לפני הניתוח.
תהליך ניתוח קרנית
לאחר טפטוף חומר המרחיב אישונים לתוך העין תבוצע הרדמה מקומית של האזור ע"י הזרקה מקומית, או הרדמה כללית במידת הצורך. בשיטה ה"קלאסית", המנתח יבצע חתך דק וקטן בקרנית, ויסיר את כל רקמת הקרנית. לאחר מכן, יתפור את רקמת הקרנית המושתלת במקומה.
בשיטות החדשות של השתלת קרנית, לא תמיד יש צורך בהשתלת כל הקרנית, וניתן לבצע השתלה של תאי אנדותל (באם הם שנפגעו) או השתלה של חלק מהקרנית באמצעות מכשור מדויק. בשיטת הלייזר (השתלת קרנית בלייזר) מבצעים חיתוך של הקרנית המושתלת ע"פ הגודל והצורך, בהתאם למידת הפגיעה בקרנית העין בלייזר, המקורית, ואח"כ מחברים, כאשר לא תמיד ישנו צורך בתפרים. לבסוף מונחת חבישה על העין.
משך הניתוח כשעה-שעתיים (בהתאם לסוגו).
סיכונים בניתוח קרנית.
סיכונים כלליים בניתוחים:
זיהום בחתך הניתוחי
- לרוב שטחי ומטופל באופן מקומי, אולם לעיתים נדירות עלול להתפתח לזיהום עיני משמעותי יותר. לעיתים נדירות מצריך פתיחה מחדש של החתך לסילוק הפסולת החיידקית.
*דימום - בעיקר באזור הניתוח כתוצאה מטראומה מקומית לרקמה. דימום נוצר כאשר כלי דם בעין נפתח ומדמם.
צלקת
- לא אמורה להישאר רקמה צלקתית בקרנית, שכן אזור התפרים הוא קטן ודק מאד, אולם לעיתים הריפוי אינו תקין ותוותר צלקת, שתגרום לראייה עכורה בקרנית המושתלת.
סיכוני ההרדמה
- לרוב תופעות הקשורות לרגישות יתר לתרופות ההרדמה (תגובה אלרגית). לעיתים נדירות מאד תתכן תגובה חמורה של ירידת לחץ דם (שוק אנפילקטי).
סיכונים ספציפיים לניתוח השתלת קרנית:
יובש בעיניים
- לרוב ניתן להתגבר על כך באמצעות טיפות עיניים מתאימות.
רגישות לאור
- אמורה לחלוף זמן קצר (עד כחודש) לאחר הניתוח.
דחיית שתל חריפה
- מתבטאת בתגובה חיסונית חריפה של הגוף כנגד הקרנית שהושתלה, כיום ניתנות תרופות מדכאות חיסון במידה וקיימת.
הטיפול אחרי הניתוח.
לאחר ניתוח השתלת קרנית המטופל לרוב נשאר בהשגחה למשך לילה עד מס' לילות. בשיטות החדשות יותר לעיתים משתחררים מוקדם יותר. המטופל יודרך להשתמש בטיפות עיניים אנטיביוטיות למניעת זיהום עיני למשך של כ-3 שבועות לאחר הניתוח. כמו כן, יינתנו טיפות עיניים למניעת דלקת ולצורך דיכוי חיסוני.
במידה וקיימים כאבים ניתן להשתמש במשככי כאבים ע"פ הצורך. ההחלמה תלויה בסוג השתלת קרנית שבוצעה, כאשר בניתוחים החדשים יותר משך ההחלמה הוא קצר יותר.
הוצאת התפרים במידה וישנם תעשה רק לאחר מספר חודשים (בניתוח השתלת קרנית "קלאסי").
במידה וישנם כאבים אשר אינם חולפים למרות שימוש במשככי כאבים, הפרשות מן העין, דימום עיני או עליית חום, יש לפנות מידית לרופא.
המאמר נכתב על ידי ד"ר אפרת סולומון
שאל את המומחה שלנו בפורום קרנית העין ומחלות חיצונית של העין>>> |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/coronary-artery-bypass-surgery/
ניתוח מעקפים (Coronary Artery Bypass Surgery)
טיפול ומניעה
3 דקות קריאה
כללי
שאלות ותשובות
מאמרים
מה זה ניתוח מעקפים
ניתוח מעקפים מטרתו לתקן אספקת דם לקויה לעורקים הכליליים, הלוא הם העורקים שמספקים דם לשריר הלב לצורך תפקודו התקין. האינדיקציה השכיחה ביותר לביצוע הניתוח הינה מחלה טרשתית (
טרשת עורקים - atherosclerosis
), בה נוצרת היצרות או חסימה באחד העורקים (סתימת עוקרים), אשר מפריעה לזרימת הדם התקינה.
חסימה זו נוצרת עקב הצטברות וגדילת הפלאק הטרשתי, אשר מורכב בעיקרו מתאי דלקת, שומנים וגורמי קרישה.
מטרת ניתוח מעקפים בלב היא הקלה על כאבי חזה (תעוקת חזה - אנגינה), שיפור תפקוד לבבי ולעיתים הצלת חיים, במקרה של חסימה הפוגעת באזור נרחב בשריר הלב, אשר לא מצליחים להתגבר עליה באמצעים אחרים.
בעת ניתוח מעקפים, המנתח עוקף את ההיצרות או החסימה בכלי הדם ע"י חיבור האזור הפגוע לכלי דם תקין, אשר יכול להוביל דם וחמצן לשריר הלב בצורה תקינה. במהלך הניתוח, גופו של המטופל תלוי בתמיכת מכונת "לב-ריאה", אשר מהווה מעין משאבה חיצונית של דם המטופל, לצורך חמצון וניקוי רעלים תקין, בעת חיבור כלי הדם התקינים לכלי הדם החולים בלב המטופל.
הכנה לניתוח
לפני ניתוח מעקפים המטופל נשלח לסדרת בדיקות מסוג: ספירת דם, כימיה בדם, תפקודי קרישה,
תפקודי כליות
ו
תפקודי כבד
, בדיקת שתן, צילום חזה, בדיקת אקו-לב להערכת התפקוד הלבבי, וכן צנתור לבבי מקדים (על מנת לוודא ולאבחן את כל החסימות וההצרויות שלא ניתן לטפל בהן ע"י צנתור).
ניתוח מעקפים מבוצע תחת הרדמה כללית. יש להיוועץ עם הרופא לגבי התרופות שיש להפסיק ליטול בימים שלפני הניתוח, וכן יש לשמור על צום מלא של 8 שעות לפני.
תהליך הניתוח
לאחר חיטוי יסודי של בית החזה, ייעשה חתך מרכזי ארוך בבית החזה מעל עצם הסטרנום. לאחר מכן, העצם תופרד לצורך אפשרות גישה לכל איברי בית החזה.
השלב הבא של ניתוח מעקפים יכלול
ביצוע מעקף לב-ריאה
של המטופל ע"י מכונת לב-ריאה מלאכותית, לשמירה על הסירקולציה התקינה של דם המטופל בזמן הניתוח, שלא דרך בית החזה (על מנת לאפשר למנתחים לעבוד בשדה ניתוחי ברור ונקי).
מעקף לב-ריאה נעשה ע"י עצירת מעבר הדם בכלי הדם הראשיים (אבי העורקים, ורידי הריאה וכו'), והסטתו אל המכונה, לצורך אספקת חמצן וניקוי הדם מרעלים, למשך זמן קצר.
כאשר הלב הנתרם מוכן, המנתח פותח את קרום הפריקרד (המעטפת החיצונית של הלב), לאחר איתור כלי הדם החסום, מאתרים את כלי הדם הנבחר לביצוע המעקף- לרוב משתמשים בכלי דם אחרים מבית החזה בשל קרבתם היחסית, ה- internal mammary arteries. במקרים אחרים ניתן לקחת כלי דם מהיד או הרגל (למשל ה-saphenous vein).
כלי הדם שנבחרו מוסטים ונתפרים אל כלי הדם החסומים של שריר הלב, ובצורה זו עוקפים את החסימות ומשפרים את זרימת הדם הלבבית.
לבסוף מוסת דם המטופל חזרה מהמכונה אל הגוף. קרום הלב נסגר ובית החזה נתפר בחזרה. בבית החזה מונחים נקז או מספר נקזים לצורך איסוף שאריות הנוזל והדם מהרקמה. על החתך הניתוחי מניחים חבישה גדולה.
ניתוח מעקפים סיכונים
סיכונים כלליים בניתוחים:
זיהום בפצע הניתוח
- לרוב שטחי ומטופל באופן מקומי, אולם לעיתים נדירות עלול להתפתח לזיהום משמעותי יותר ברקמות התת-עור ואף בעצם החזה, אשר מצריך פתיחה מחדש של החתך לסילוק הפסולת החיידקית.
דימום
- בעיקר באזור הניתוח כתוצאה מטראומה מקומית לרקמה. דימום יכול להתרחש מיד לאחר הניתוח, עד 24 שעות לאחר הניתוח ובמקרים נדירים ביותר לאחר שבועות או חודשים. הדימום נוצר כאשר כלי דם קטנים או גדולים נפתחים ומדממים, או כתוצאה מחיבור לא תקין של כלי הדם (leak).
במקרים בהם הדימום הוא רב יש צורך בניקוז נוסף. דימום משמעותי הגורם לאובדן דם רב יכול להצריך ניתוח חוזר לעצירת כלי הדם המדמם.
צלקות
- אופי החלמת הצלקת תלוי באיכות התפרים ובגנטיקה. אין דרך לצפות כיצד הצלקת תחלים לאחר הניתוח.
סיכוני ההרדמה
- לרוב תופעות הקשורות לרגישות יתר לתרופות ההרדמה (תגובה אלרגית). לעיתים נדירות מאד תתכן תגובה חמורה של ירידת לחץ דם (שוק אנפילקטי).
סיכונים ספציפיים של ניתוח מעקפים:
פגיעה בכלי הדם הלבביים הגדולים
- בשל השימוש במכשור חד.
פגיעה במבנה הלב
- המסתמים, השריר או המעטפת.
הפרעות קצב
- בשל המגע הקרוב עם סיבי שריר הלב.
אי ספיקת כליות חריפה
- בחולים קשים עם מגוון מחלות רקע, בשל חוסר אספקת הדם היחסית בזמן הניתוח.
שיקום לאחר ניתוח מעקפים
לאחר ניתוח מעקפים, המושתל נשאר באשפוז ביחידת טיפול נמרץ לצורך התאוששות והשגחה במשך כ-1-3 ימים. משך האשפוז הצפוי במחלקה הוא של כ-10-14 יום נוספים.
לעיתים יושם במהלך הניתוח קוצב לב חיצוני, אשר יעזור ללב לתפקד חשמלית בימים הראשונים, עד להסדרת קצב הלב.
יינתנו תרופות אנטיביוטיות למניעת זיהומים, ונוזלים לשמירה על לחץ הדם לאחר הניתוח.
לרוב יינתנו גם תרופות לשיכוך כאבים דרך הוריד, ע"פ הצורך.
הוצאת החבישה והתפרים מהחתך הניתוחי נעשית לרוב לאחר שבוע-שבועיים מהניתוח. הוצאת הנקזים נעשית ע"פ הצורך לפי כמות הנוזלים והדימום המנוקז.
בכל מצב של עליית חום פתאומית, ירידת לחץ דם, קוצר נשימה, אצירת שתן, דימום חריף או כאבים בלתי נסבלים לאחר ניתוח מעקפים יש לדווח מידית לרופא.
החלמה וחזרה לתפקוד אחרי ניתוח מעקפים היא הדרגתית, אולם הניתוח מוכח כמשפר תוחלת חיים יותר מהרחבת כלי הדם בצנתור והחדרת תומכן (סטנט) אצל מטופלים בעלי אינדיקציות מתאימות.
המאמר נכתב על ידי ד"ר אפרת סולומון
שייך לתחום: ניתוחים בתחום
קרדיולוגיה |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/cosmetic-tattooing-lips-eyebrows-eyeliner/
1 דקות קריאה
כללי
מאמרים
מטרת הניתוח
את יכולה להגיד שלום למייקאפ. כיום ניתן לצבוע את השפתיים, הגבות ותוחם העיניים לצמיתות באמצעות איפור קבוע.
איפור קבוע הם תחום הולך וגדל בתעשיית הבריאות והיופי. לקעקועים קוסמטיים יש גם יישומים יותר רציניים – כמו שיפור מראה הפטמה לאחר שחזור שד.
הליך הטיפול
את תבחרי את הצבע על בסיס ייעוץ והצעות מאמנית האיפור. הטכנאי מתווה אז את האזור המיועד עובר איפור קבוע בעט כירורגית סטרילית. ג'ל הרדמה מקומי נמרח על האזור.
באמצעות מחט חלולה ורוטטת, הטכנאי מחדיר את הצבען (פיגמנט) אל שכבת העור העליונה. בכל פעם שהמחט חודרת את העור, משוחררת טיפה של צבען אל תוך הנקב שנוצר על ידי המחט. את תחושי עקיצה קלה.
סיכונים
על מנת להימנע מזיהומים ולהבטיח תוצאה מקצועית אחרי ביצוע איפור קבוע, חשוב לעבוד עם אסתטיקן מורשה. ודאו כי נותן השירות משתמש\ת הכפפות סטריליות וציוד שעבר חיטוי.
שייך לתחום: ניתוחים בתחום
רפואה אסתטית |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/couple-coaching/
אימון זוגי (Couple Coaching)
זוגיות ומיניות
2 דקות קריאה
כללי
מאמרים
כולנו היינו רוצים
זוגיות
מאושרת ומספקת עם תקשורת פתוחה, חום ותמיכה. עם זאת בפועל, אנשים רבים נמצאים במערכות יחסים בלתי מספקות ומחפשים דרכים לשפרן. לאורך השנים התפתחו שיטות טיפול שונות שנועדו לשפר מערכות יחסים זוגיות. בשנים האחרונות, עם התפתחות תחום האימון התפתח גם אימון המיועד לזוגות.
מהו אימון זוגי?
תחום
האימון האישי
התפתח כשיטה המתמקדת בהעצמה אישית ובשיפור הישגים אישיים בהיבטים שונים כמו תעסוקה, קריירה והגשמה עצמית. אימון מיועד לאנשים בריאים בנפשם ומתפקדים החשים כי אינם ממצים את הפוטנציאל שלהם ומעוניינים לשפר או להרחיב את הישגיהם. אימון משמש לא רק יחידים אלא גם ארגונים, חברות וצוותים. הן
אימון עסקי
והן אימון אישי מבוססים על הצבת מטרות ברורות, זיהוי מכשולים בדרך אליהן ובניית תוכנית מוגדרת להשגתן.
בשנים האחרונות התפתח גם תחום האימון הזוגי המבוסס על אותם עקרונות: מספר מוגבל של מפגשים הממוקדים בשיפור התפקוד הזוגי. במסגרת אימון זוגי מוגדרות מטרות קונקרטיות (כגון מניעת הסלמה של ויכוחים או התמודדות עם שינויים) ומזוהים הגורמים העומדים בבסיס הקושי. בהתאם, נרכשות מיומנויות תקשורת יעילות יותר והמאמן מכוון את בני הזוג לזיהוי אסטרטגיות לשיפור התפקוד הזוגי. אימון זוגי מאפשר לבני הזוג גם לערוך תיאום ציפיות מחודש וחלוקת תפקידים המתאימה יותר לצרכיהם ולפעול ליישומם.
אימון זוגי מיועד לזוגות שנמצאים בשלבים שונים בקשר, ולכן יכול לסייע לזוגות טרם נישואין, לזוגות נשואים ושאינם נשואים ולזוגות עם ילדים. כאשר מדובר בזוגות עם ילדים, ניתן להתמקד בהיבטים הקשורים בזוגיות וכן בהתנהלות המשפחתית. כמו כן, זוגות המרגישים כי הקושי הזוגי קשור בהתנהלות המשפחתית או בהורות עשויים לפנות לאימון משפחתי או לשלב באימון הזוגי בני משפחה נוספים על פי הצורך.
מתי יש לפנות לאימון זוגי ומתי לטיפול זוגי?
אימון זוגי מאפשר שיפור של היבטים רבים במערכת יחסים, החל מניהול כספי טוב יותר, דרך ייעול מיומנויות התקשורת ועד לפתרון קונפליקטים ו
התמודדות
עם שינוי או משבר זוגי. עם זאת, כמו האימון האישי, כך גם האימון הזוגי מיועד לזוגות מתפקדים אשר מערכת היחסים שלהם סבירה, וקשייהם ממוקדים או נוגעים להיבטים מסוימים של הקשר הזוגי. אימון זוגי נוטה להיות ממוקד בהווה ופרקטי, ולרוב אינו כולל התבוננות בהיסטוריה האישית או הזוגית. לעומתו
טיפול זוגי
, מאפשר חקירה מעמיקה יותר של מערכת היחסים והתמודדות מקיפה יותר עם הקשיים הזוגיים והמשפחתיים. לפיכך אימון זוגי מומלץ לזוגות המתמודדים עם
משבר זוגיות
נקודתי או עם קושי ממוקד. זוגות המתמודדים עם קונפליקטים חמורים וממושכים, קשיים מיניים, מצבים קיצוניים כגון בגידה, אלימות או עם הפרעה נפשית של אחד מבני הזוג עשויים להיתרם יותר מטיפול זוגי. כמו כן, יש לזכור כי למרות הבחנה בין אימון לטיפול, כיום משתמשים מטפלים זוגיים רבים גם בטכניקות מתחום האימון.
בעת הבחירה בין אימון זוגי לבין טיפול זוגי יש לקחת בחשבון את היקף הקשיים וחומרתם, כמו גם את הכשרתו של המאמן או המטפל. בעוד שהכשרתם של
מאמנים
היא קצרה יחסית ולרוב אינה מקיפה בבריאות הנפש או במבנה המשפחתי והזוגי, הכשרתם של מטפלים זוגיים מעמיקה וממושכת וכוללת הכרות עם הגורמים לקשיים זוגיים ועם פרקטיקות להתמודדות עמם. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/couple-therapy/
טיפול זוגי (Couple Therapy)
זוגיות ומיניות
7 דקות קריאה
כללי
מאמרים
טיפול זוגי, או ייעוץ זוגי, הוא טיפול פסיכותרפי שבו משתתפים שני בני הזוג. הטיפול לרוב נועד לעזור לבני הזוג לפתור בעיות בתחומים החברתיים, הרגשיים, המיניים והכלכליים. היעד של המטפל/ת הוא ליצור תקשורת תקינה בין בני הזוג כדי להרגיע את הרוחות, לשנות דפוסי התנהגות בלתי מסתגלים ולעורר צמיחה ושינוי. טיפול זוגי אינו מתאים רק לזוגות אשר נמצאים במשבר, אלא הוא יכול לשפר זוגיות באופן כללי. במהלך הטיפול לומדים בני הזוג להסתכל על כל מצב ממספר נקודות מבט, ובכך להבין יותר טוב יותר זה את זה
.
למרות הציפייה של רבים מאתנו "לחיות באושר ועושר" עם בחיר/ת לבנו, חשוב לדעת כי כל מערכת יחסים אינטימית, כולל זוגיות, לעיתים נתונה לקשיים ומשברים. ברוב המקרים הנכונות ההדדית להתמודד עם המשבר, מספקת לזוג את הבסיס הנחוץ בכדי להתגבר על הקושי, ללמוד ממנו ולהמשיך הלאה. ייעוץ זוגי פסיכולוגי, המכונה גם טיפול זוגי, מאפשר לזרז את התהליך ולהקל על הזוג, בייחוד כאשר מגיעים למבוי סתום
.
טיפול זוגי נעשה פופולארי בשנים האחרונות, וזוגות רבים הולכים לטיפול בשל קשיים בחיי הזוגיות. בעבר הגיעו לטיפולים זוגיים כדי להמשיך בחיי הנישואין והמשפחה, וזה נעשה כמעט בכל מחיר. בימינו קדושת הנישואין והמשפחה החלה לאבד מעוצמתה עקב כך שהתקופה הנוכחית מאופיינת בשינויים במעמד האישה ובמתירנות המינית, דבר אשר משערים כי עשוי לתרום לעלייה במספר הזוגות המתגרשים. הטיפול הזוגי נשען על ההנחה שזוגיות אינה סטטית, אלא מתפתחת ועוברת שינויים, ולכן היא מצריכה תחזוקה קבועה. מטרת הטיפול היא להתאים את הציפיות של בני הזוג אחד מהשני למציאות, ובדרך זו להפחית את המתח והתסכול
.
צילום: shutterstock | YAKOBCHUK VIACHESLAV
ההיסטוריה של הטיפול הזוגי
בעבר אם זוג רצה לקבל תמיכה כלשהי הוא פנה ליועץ נישואין. הייעוץ התבסס על מתן עצות מעשיות. הוא היה קצר, דידקטי וממוקד, והמשתתפים בו היו זוגות טריים, לקראת נישואין או זוגות נשואים שהתעניינו בהדרכה לגבי חיי הנישואין והמשפחה. בחלוף השנים מטפלים/ות זוגיים החלו ליישם שיטות פסיכודינמיות, והטיפול הפך להיות ממוקד בנפש. בנקודה זו נוצרה לראשונה המסגרת הטיפולית, במסגרתו המטפל נפגש עם שני בני הזוג בנפרד - דבר אשר לא היה מקובל בזרם הפסיכואנליטי, שדגל בגישה שהקשר בין המטפל למטופל/ת אמור להיות אישי ולא קשור לבני משפחה אחרים. השינוי הבא אחריו, שבני הזוג נפגשים לטיפול משותף עם המטפל, נחשב לפריצת דרך גדולה אף יותר. לאחר תקופה זו הפך הטיפול הזוגי לחלק מתהליך של טיפול משפחתי מערכתי, והתיאוריות הפסיכואנליטיות איבדו ממרכזיותן. רק בשנות ה-80 החל הטיפול הזוגי לבסס את מעמדו כשיטת טיפול שיש לחקור ולפתח, והומצאו סגנונות טיפול מגוונים
.
למי מתאים טיפול זוגי?
טיפול זוגי מתאים לזוגות אשר נמצאים בתקופת משבר ביחסיהם בגלל סיבות שונות, ועם זאת שני בני הזוג עדיין רוצים להמשיך את מערכת היחסים.
כאשר הטיפול האישי "תקוע" בעקבות בעיות שמקורן במערכת היחסים הזוגית.
כאשר אחד מבני הזוג נמצא בטיפול מיני, מומלץ ששני בני הזוג ישתתפו בטיפול. הפרעות מיניות קיימות לרוב כאשר יש בן זוג קבוע, והטיפול משלב את שני בני הזוג מתוך ההנחה שיש בעיה מינית ביניהם.
זוגות אשר רוצים לשפר את מערכת היחסים הנוכחית שלהם ולבנות דפוסי תקשורת יעילים יותר.
במה מתמקד ייעוץ זוגי?
ייעוץ פסיכולוגי זוגי מותאם לצרכים הספציפיים של כל זוג. להלן מספר שיטות נפוצות אשר מקבלות התייחסות בטיפול
:
לומדים לכעוס אחרת - מריבות עלולות לצאת משליטה כאשר בני הזוג נותנים לכעסים שלהם לנהל את המערכה. הרצון להיות צודק או להעניש את בן הזוג השני, מקשה על הראייה שלו כשותף שווה ויקר, ובפועל עלול להרחיק ולהקטין את הסיכוי להידברות בונה. במסגרת טיפול זוגי פסיכולוגי מסייעים לבני הזוג להבין מדוע השותפות הופכת לשדה קרב, ולהתנהל ממקום סבלני וקשוב לצד השני.
מנהלים הורות כשותפות - לא פעם גידול הילדים משמש רקע למתחים בזוגיות. חלוקת תפקידים לא מאוזנת, קושי בהצבת גבולות, התמודדות עם קשיי הילדים, מריבות בין האחים, אלו ואחרים עלולים להכניס לזוגיות מתחים וויכוחים שקשה להגיע בהקשר שלהם להסכמה. ייעוץ זוגי פסיכולוגי מסייע לבני הזוג להבין לעומק את העמדה ההורית שלהם והאופן בו הם יכולים להיפגש ולהתפשר לגבי חילוקי דעות וקשיים מול הילדים.
נלחמים בשחיקה - התשוקה והרומנטיקה שלרוב מאפיינות את שנות הזוגיות הראשונות, דועכות במקרים רבים, ככל שבני הזוג מתרגלים זה לזה, וככל שהחיים מספקים להם התעסקויות נוספות. גורמים כגון קריירה, טיפול במשפחה ותהליכי שינוי אינדיבידואליים, יכולים להוביל לזניחת זמן האיכות המשותף והיחס האישי שכל אחד כמהה לו. טיפול זוגי מסייע לבני הזוג להכיר בצורך להשקיע אחד בשני, ולהפגין חום פיזי ומילולי.
במידת הצורך, מחליטים על פרידה - לפעמים בני הזוג מתקשים לגשר על הפערים ולהתקרב מחדש. כשהעבודה על הזוגיות הופכת למאבק מתיש אשר לא נושא פרי, ובייחוד כאשר לפחות אחד מבני הזוג החליט להמשיך קדימה, ייעוץ זוגי פסיכולוגי מסייע לבני הזוג לעבד את הפרידה. כאשר מדובר בקשר של שנים רבות, בייחוד כשלזוג ילדים משותפים, טיפול זוגי מלווה את הזוג לאורך התהליך, באופן שיסב כמה שפחות מצוקה לתא המשפחתי.
סוגי טיפולים זוגיים
ייעוץ זוגי ניתן בדרך כלל על ידי פסיכולוגית או
פסיכולוג טיפול זוגי
,
לרוב בעלי הכשרה ספציפית בטיפול זוגי. הטיפול יכול להתקיים בתור טיפול ארוך טווח או כחלק ממסגרת של טיפול קצר מועד
.
לטיפול זוגי יש מספר מתכונות
:
טיפול זוגי משותף - טיפול משותף הוא צורת הטיפול הזוגי השכיחה ביותר, שבה שני בני הזוג מטופלים יחדיו על ידי מטפל/ת או שניים.
טיפול אינדיבידואלי - כאשר אחד מבני הזוג נמצא בטיפול, והשני נפגש עם המטפל/ת בתדירות נמוכה יותר. בן הזוג אשר נפגש עם המטפל/ת בתדירות נמוכה יציג את נקודת מבטו לגבי עניינים העולים בפגישות האישיות, ובכך יסייע להתקדמות הטיפול.
טיפול אינדיבידואלי זוגי - טיפול בו שני בני הזוג מטופלים באופן אישי אצל אותו מטפל/ת, או אצל שני מטפלים/ת שונים/ות.
טיפול ארבע-כיווני (
four-way
) - בשיטת טיפול זו כל אחד מבני הזוג נפגש עם מטפל שונה, וכל מספר מסוים של פגישות נערכת פגישה משותפת של ארבעתם.
פסיכותרפיה קבוצתית - בטיפול קבוצתי של זוגות מקובל שיש שלושה עד ארבעה זוגות ולהם מטפל/ת או שניים. ההתנסות הקבוצתית מאפשרת הזדהות עם בני זוג אחרים, אשר חווים קשיים דומים. חברי הקבוצה תומכים זה בזה ואמפתיים אחד כלפי השני, מחליפים מידע ומעבירים משוב חיובי או שלילי ביחס להתנהגות החברים בקבוצה. הפידבק אותו מקבלים בני הזוג מחברים אחרים בקבוצה עשוי להשפיע בצורה משמעותית בהשוואה למצב בו הוא היה ניתן על ידי בן הזוג או המטפל/ת.
טיפול משולב - בשל העובדה שסוגי הטיפול השונים יעילים באותה מידה, יהיו מטפלים שישלבו מספר סוגי טיפול בו זמנית. גמישות זו במסגרת הטיפול מאפשרת לבני הזוג להוציא את המרב מהפגישות.
מלבד מבנה הטיפול, נבדלים טיפולים זוגיים אלה מאלה גם בגישה התיאורטית הניצבת ביסודם: פנייה לטיפול זוגי נעשית בהתאם לאופי הבעיות ולגישה שבני הזוג תופסים כמתאימה לאופיים, לתכנים בהם הם עסוקים וכו'. ניתן לפנות לטיפול זוגי מסוג
טיפול נפשי
פסיכודינמי, טיפול התנהגותי,
טיפול התנהגותי-קוגניטיבי
, טיפול ממוקד ברגש, טיפול התייחסותי ואחרים
.
להלן כמה מגישות הטיפול הנפוצות
[1]
:
טיפול ממוקד רגש
EFT
- מתמקד בשיפור ההתקשרות והקשר בין בני/ות הזוג. המטפל/ת עוזרים להבין ולשנות דפוסים המובילים לתחושות של ניתוק.
שיטת גוטמן - שיטה זו כוללת התייחסות לקונפליקטים הזוגיים ולימוד של בני/ות הזוג דרכים לפתרון הבעיות. מטרת הטיפול היא לשפר את איכות הקשר ורמת האינטימיות בין בני/ות הזוג.
גישת אלן וכטל - גישה המתמקדת בהיבטים החיוביים של מערכת היחסים, בהשתקפות עצמית במקום בהאשמת בן או בת הזוג.
טיפול זוגי פסיכודינמי - טיפול הבוחן את התקוות והפחדים הבסיסיים שמניעים כל אחת או אחד מבני/ות הזוג, כדי לעזור להבין אחד את השני טוב יותר.
טיפול התנהגותי - ידוע גם בשם טיפול זוגי התנהגותי (
BCT
). צורת טיפול זו כוללת חיזוק התנהגויות חיוביות המקדמות יציבות וסיפוק, תוך מניעת התנהגויות המעודדות שליליות.
טיפול קוגניטיבי התנהגותי (
CBT
) - מכונה גם טיפול קוגניטיבי התנהגותי זוגי (
CBCT
), צורת טיפול זו כוללת זיהוי ושינוי דפוסי חשיבה המשפיעים לרעה על ההתנהגות.
היתרונות של טיפול זוגי
אנשים שעוברים טיפול זוגי מדווחים שהם מרגישים יותר מחוברים לבן/בת הזוג ולרגשות שלהם, כמו גם בטוחים, ספונטניים וקלילים יותר במערכת היחסים. כשאנשים מרגישים בטוחים יותר במערכת היחסים, הדבר תורם לאספקטים אחרים של החיים. אלו כמה מהיתרונות שיכולים להציע טיפול זוגי
[2]
:
להבין אחד את השני טוב יותר - ייעוץ זוגי יכול לעזור להבין טוב יותר את עצמכם ואת בן או בת הזוג. זה יכול לעזור לשניכם לבטא את הרגשות, התקוות, הפחדים, סדרי העדיפויות, הערכים והאמונות שלכם.
זיהוי בעיות ביחסים – בעזרת המטפל/ת ניתן לזהות בעיות שמובילות לקונפליקטים חוזרים, חוסר אמון ותחושות של ניתוק בקשר.
שיפור מיומנויות התקשורת - טיפול יכול לעזור באמצעות שיפור יכולת הביטוי והצגת הצרכים של כל אחד ואחת, מבלי לתקוף או להאשים את בן או בת הזוג.
לפתור קונפליקטים – ייעוץ זוגי עוזר להתמודד עם הבעיות ועם פתירתן.
חיזוק חברות והתקשרות - טיפול זוגי יכול לסייע בחיזוק החברות, ההתקשרות, הקשר והאינטימיות בין בני/ות הזוג.
עצירת התנהגות לא מתפקדת – בטיפול ניתן לזהות התנהגויות לקויות ולעזור להיפטר מהן.
פיתוח מיומנויות - טיפול זוגי אינו טיפול ארוך טווח. זהו טיפול קצר מועד שמטרתו להכשיר כל אחד ואחת מבני/ות הזוג במיומנויות שיעזרו למנוע ולנהל קונפליקטים המתעוררים בהמשך הדרך.
שיפור את שביעות הרצון ממערכות היחסים - ניתן לשפר את האיכות הכללית של מערכת היחסים, כך שכל אחת ואחד מבני/ות הזוג יהיו מאושרים יותר ביחד ובנפרד.
סקירה על טיפול זוגי
בפברואר 2023 האתר האמריקאי
VeryWell
ערך סקר על כ-1,100 אנשים בזוגיות. להלן כמה מהתוצאות שעלו
[3]
:
99% מהנשאלים שנמצאים בטיפול זוגי טענו שהייתה לטיפול השפעה חיובית על מערכת היחסים, ושלושה מתוך ארבעה (76%) טענו שיש לזה השפעה גבוהה או גבוהה מאוד על הקשר.
למרות העלות הגבוהה של טיפול זוגי, 94% טוענים שזה שווה את ההשקעה ו-83% טוענים שזה בראש סדר העדיפויות במערכת היחסים שלהם.
מרבית הזוגות שהפסיקו את הטיפול, עשו זאת כי הטיפול עבד.
34% מהנשאלים הנשואים התחילו ללכת לטיפול זוגי לפני הנישואין.
18% חיפשו טיפול יזום עוד לפני שהתעוררו בעיות.
75% טוענים שהייתה הסכמה של שניהם ללכת לטיפול זוגי.
מגפת הקורונה היוותה נקודת תפנית
אצל רבים, כאשר 88% טענו שהתחילו בטיפול בתקופת המגיפה.
56% מהנשאלים משתתפים גם בטיפול פרונטלי וגם מקוון, שממשיך לצמוח בשנים האחרונות.
1 מכל 3 (36%) טוען/ת שהעלו את עניין הטיפול הזוגי ב-3 השנים הראשונות למערכת היחסים
.
35% התחילו טיפול זוגי לפני שעברו לגור ביחד
.
בממוצע זוגות החלו בטיפול 4 שנים לאחר תחילת מערכת היחסים, כאשר 14% היו ביחד למעלה מ-10 שנים לפני שדיברו על טיפול זוגי.
88% מהזוגות שבטיפול מאמינים שעדיף להתחיל לפני שיהיו בעיות רציניות.
38% מאלה ששקלו ללכת טיפול מצאו שזה יקר מדי.
32% אמרו שהם לא הלכו כי בן או בת הזוג שלהם לא רצה
/תה.
בקרב אנשים שנמצאים בטיפול זוגי, נמצא כי ל-1 מכל 3 היה קשה למצוא מטפל
/ת.
מתי לא רצוי לפנות לטיפול זוגי?
במקרה של נטייה פרנואידית.
כאשר ישנה הפרעת אישיות נרקיסיסטית תחרותית.
במקרה שיש סודות בין בני הזוג.
כאשר לפחות אחד מבני הזוג רוצה להתגרש והפנייה לטיפול נובעת מלחץ משפחתי או שמירה על הילדים.
במצבים אלו טיפול זוגי אשר נועד לשקם ולהפריח מחדש את הקשר הזוגי אינו יעיל. חשוב לציין שטיפול זוגי ע"י פסיכולוג/ית עשוי להועיל אם הוא הופך ל"טיפול הכנה לגירושין", במסגרתו לומד בן הזוג השני לקבל את הגירושין ולנתק את הקשר בצורה יפה
.
[1]
https://www.verywellmind.com/couples-therapy-definition-types-techniques-and-efficacy-5191137
[2]
https://www.verywellmind.com/couples-therapy-definition-types-techniques-and-efficacy-5191137#toc-benefits-of-couples-therapy
[3]
https://www.verywellmind.com/relationships-survey-7104667 |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/crisis-intervention/
1 דקות קריאה
כללי
מאמרים
מצבי משבר הם מצבים חדשים ושאינם צפויים המאופיינים בתחושת איום וסכנה.
משבר
נגרם בתנאי לחץ/דחק הנובעים ממצב שבו עומדים בפני האדם אתגרים שאין הוא מסוגל להתמודד איתם. לא כל אירוע
לחץ/דחק
מוביל למשבר אצל אדם מסוים, ולא כל אדם מגיב על אותו אירוע במשבר.
מחלה גורמת בדרך כלל למשבר, וכן חולי של אחד מבני המשפחה הכרוך בדרך כלל במכלול בעיות. הבעיות הניצבות בפני המשפחה מטילות עליה עול כבד, מתח ולחץ התובעים ממנה גיוס משאבים חדשים וארגון מחדש של המערכת הפנים-משפחתית, תפקוד ויחסים בין-אישיים, לצורך
התמודדות
עם האירוע הבלתי צפוי.
מצב של משבר מתבטא בהלם רגשי, בהכרח לשנות הרגלים, בצורך לנקוט עמדה ומייד, בהתמודדות עם מצב חדש המעורר פחדים, בירידה ביכולת החשיבה והריכוז וביכולת להטמיע מידע חדש, וכן בתחושה של "אין מוצא" ואובדן היכולת לתכנן תוכניות לעתיד.
מה שנחוץ לאדם בשעת משבר הוא מידע שניתן להטמיע בקלות,
תמיכה
מעשית ורוחנית, או מעורבות והצעת חלופות.
מטרת ההתערבות אצל אדם בשעת משבר היא לתת בידו כלים להבנת מצבו ולהחזיר לו את התחושה של איזון ושליטה. למשל במקרה של משבר עקב פריצה או גילוי של מחלה, ההתערבות מתמקדת במתן ידע על המחלה, על הטיפול ועל תפיסת המחלה. ההתערבות מכוונת את המטופל לדרכי פעולה שלא היו מוכרות לו קודם לכן, ולמציאת פתרון הולם לקשייו ולבעיותיו. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/critical-limb-ischemia/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
איסכמיה היא תוצאה של ירידה בזרימת הדם העורקית לרקמות, עקב חסימת כלי הדם.
איסכמיה קריטית של הגף (CLI) היא הסיבוך הקשה ביותר של מחלת עורקים היקפית חסימתית (Peripheral Arterial Occlusive Disease - PAOD) כשהחסימה היא בעיקר בגפיים התחתונות. CLI עשוי גם להופיע במחלה הנדירה, מחלת Buerger.
מבדילים בין
CLI חדה
שבה יש חסימה פתאומית של העורקים (המספקים דם לרגליים) על ידי קרישי דם או תסחיפים, לבין
CLI כרונית
שבה לא תמיד יש קרישי דם או תסחיפים, אלא תהליך טרשתי חד ומתקדם.
הטיפול ב-CLI חד חייב להיות מיידי שאם לא כן האיסכמיה עלולה להסתיים בקטיעת הגף מעל לברך, או מתחתה (Major limb amputation).
איסכמיה קריטית כרונית של הגף (Chronic critical limb ischemia) היא מחלה שבה ישנם כאבים איסכמיים קבועים במנוחה (של אצבעות וכפות הרגליים והשוקיים - Ischemic rest pains) המחייבים טיפול קבוע במשככי כאבים כמפורטים לעיל, במשך 14 יום או יותר, ו/או כיבים או נמק ברגליים. אלו עשויים "להזדהם" מחיידקים.
במקביל לכאבים ירידת לחץ עורקי סיסטולי בקרסול, ל-50 ממ"כ או פחות, אצל חולים שאינם לוקים בסוכרת, או לחץ של 30 ממ"כ או פחות בבוהן אצל חולי סוכרת.
איסכמיה כרונית קריטית מתפתחת תוך ימים או שבועות, ואילו האיסכמיה החדה תוך מספר שעות.
טיפולים ותרופות
הטיפול ב-CLI חד כולל
1. נוגדי קרישה שהם הפרין רגיל, הפרין נמוך מולקולתי וקומדין.
2. טיפול פיברוניליטי להמסת קרישי הדם או התסחיפים באמצעות התכשירים סטרפטוקינזה, אורוקינזה, או TPA. המדדים לטיפול זה נקבעים לפי מיקום החסימה, משך הזמן, צבע הגף שנפגע והטמפרטורה שלו. יש להימנע מטיפול זה במקרה שיש הוריות נגד לטיפול.
3. סילוק קרישי הדם או התסחיפים בניתוח הנקרא Thrombectomy
4. ניתוח מעקפים, או טיפול אנגיופלסטי (PTA) שהוא הרחבת כלי הדם החסומים, על ידי בלון שניתן להוסיף לו תותב.
5. מתן משככי כאבים חזקים כמו אוקסיקונטין, דורוגזיק, דולסטין או מורפין. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/crohn-s-disease/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
מחלת קרוהן היא מחלת מעי דלקתית כרונית הפוגעת בכל מערכת העיכול, מהפה ועד פי הטבעת. התהליך הדלקתי החד והכרוני המערב את כל שכבות דופן המעי, אינו המשכי אלא מתאפיין באזורים בריאים המתחלפים באזורים חולים.
הסיבה להיווצרות המחלה איננה ידועה. מדובר כנראה בשילוב של גורמים החוברים יחדיו באדם החולה - גורמים תורשתיים (מוטציה בחלבון NOD-2 בכרומוזום 16), סביבתיים (עישון, זיהומים בילדות) וחיידקי המעיים. גורם חיצוני כלשהו מביא לאיבוד האיזון במערכת ובעקבותיו לתהליך הדלקתי הכרוני. מחלת קרוהן שכיחה יותר ביהודים אשכנזים ושיא הופעתה בעשור השלישי לחיים.
המחלה מסתמנת בארבע צורות להן ביטויים קליניים שונים. ההסתמנות הדלקתית תתבטא בכאבים בבטן ימנית תחתונה המלווים בשלשול, חום וירידה במשקל. ההסתמנות החסימתית תתבטא בכאב ונפיחות הבטן לאחר ארוחות, נטייה לעצירות, בחילות, הקאות וירידה במשקל. התנקבות מחופה תתבטא בתסמינים הדומים לאלה המופיעים בדלקת בתוספתן או דלקת בסעיף, וכאשר יש נצור (חיבור) בין לולאת מעי לאיבר אחר (כיס שתן או דרכי מין) או לעור - אזי התלונה תהיה על הפרשה מהפתח לעור, לדרכי השתן או המין וייתכן גם על סימני זיהום. בדיקות המעבדה יעידו על תהליך דלקתי כרוני - שקיעת דם מוחשת, חוסר דם או חסר בחלבונים.
המחלה יכולה לערב גם איברים מחוץ למעי, כגון עור, מפרקים, עיניים, אבני כליה, אבני מרה והפרעות שונות בכבד. קיים סיכון גדול יותר לחלות בסרטן המעי הגס או הדק.
פרופ' רמי אליקים
האנציקלופדיה הישראלית לרפואה
הוצאת ידיעות ספרים 2007
סימפטומים
התסמינים המלווים מחלת קרוהן יכולים לנוע ממתונים מאוד לחריפים ביותר, הם יכולים להתפתח בהדרגה או להופיע בפתאומיות וללא כל אזהרה מוקדמת. להלן כמה תסמינים אופייניים:
שלשול.
הדלקת אשר נוצרת בעקבות מחלת קרוהן גורמת לתאים הנמצאים באזורים הנגועים בדפנות המעיים להפריש כמויות גדולות מאוד של מלחים ומים. מכיוון שהמעיים אינם יכולים לספוג לחלוטין את עודפי הנוזלים הנוצרים, מתפתחים שלשולים. עוויות מעיים חזקות תורמות גם הן ליציאות רכות מאוד. במקרים המתונים יותר, ייתכן כי היציאות יהיו פשוט רכות מן הרגיל ובתדירות גדולה יותר מאשר בדרך כלל. אולם בני אדם החולים במחלה בצורה חמורה יכולים לסבול מתריסר יציאות על בסיס יום-יומי, עד כדי השפעה הן על איכות השינה והן על הפעילות היום-יומית.
כאבי בטן ועוויות.
הדלקת והכיבים הנוצרים עלולים לגרום לחלק מדפנות המעיים להתנפח עד שבסופו של דבר תיווצר רקמה צלקתית במקום. דבר זה עלול להשפיע על התנועה של תכולת המעי דרך המעיים דבר אשר יכול להוביל לכאבים ועוויות.
מחלת קרוהן בדרגה מתונה גורמת בדרך כלל לתחושת אי נוחות קלה עד מתונה, אך ככל שהמקרה חמור יותר, כך תהייה המחלה מלווה בכאבים חזקים יותר אשר יכולים להיות מלווים בבחילות והקאות.
הימצאות דם בצואה.
המזון אשר נע בדרכי המעיים יכול לגרום לרקמה המודלקת לדמם, או שייתכן שהמעיים ידממו מעצמם. במקרה כזה אפשר להבחין בסימני דם בצבע אדום בהיר על דפנות האסלה, או בעקבות דם אדום כהה יותר ביציאות שלך, אך הדימום יכול להיות גם סמוי.
כיבים.
מחלת קרוהן מתחילה בצורת פצעים קטנים ומפוזרים על פני דפנות המעיים. בסופו של דבר פצעים אלה הופכים לכיבים גדולים אשר חודרים עמוק אל תוך – ולעיתים אף דרך – דפנות המעיים. יכולים להופיע גם כיבים בפה הדומים בצורתם לפטרת הפה.
חוסר תיאבון ואיבוד משקל.
כאבי בטן, עוויות והדלקת המתפתחת בדפנות המעיים יכולים להשפיע הן על מצב התיאבון והן על היכולת לעכל ולספוג את המזון.
פיסטולות ומורסות (אבצסים).
הדלקת אשר נוצרת כתוצאה ממחלת קרוהן עלולה לנוע דרך דפנות המעיים אל תוך איברים פנימיים אחרים, כגון שלפוחית השתן או הנרתיק, וליצור חיבור חריג ביניהם המכונה פיסטולה. הדבר יכול להוביל גם להיווצרות מורסה (אבצס), פצע נפוח המלא במוגלה. הפיסטולה יכולה גם לחדור דרך העור. מקום נפוץ מאוד להיווצרות פיסטולה מסוג זה הינו האזור שסביב לפי הטבעת. כאשר דבר זה נוצר הוא מכונה פיסטולה של חיץ הנקבים.
בני אדם אשר סובלים ממחלת קרוהן בדרגה חמורה עלולים לסבול מחום ועייפות כמו גם מבעיות אחרות אשר אינן קשורות בהכרח למערכת העיכול, כמו דלקת פרקים, דלקות עיניים, הפרעות בעור ודלקות בכבד או בדרכי המרה. ילדים הסובלים ממחלת הקרוהן עלולים לסבול מעיכובים בגדילה ועיכובים בהתפתחות המינית.
המסלול של מחלת קרוהן משתנה מאדם לאדם. יכולות להיות תקופות ארוכות שאינן מלוות בתסמינים כלשהם, או תקופות חוזרות ונשנות של כאבי בטן ושלשולים היכולים לעיתים להיות מלווים בחום או בדימומים.
סיבות וגורמי סיכון
אין ודאות לגבי הגורם המפעיל את הדלקת של מחלת קרוהן, אך החוקרים אינם מאמינים עוד כי מתח נפשי ותזונה הם האשמים העיקריים, למרות ששני הגורמים הללו יכולים להחמיר את התסמינים. במקום זאת כיום מתמקדים בגורמים הבאים:
המערכת החיסונית.
ייתכן מאוד שסוג מסוים של נגיף או חיידק הם הגורם למחלת הקרוהן. כאשר המערכת החיסונית מנסה להדוף פלישה של יצורים מיקרוסקופיים, מערכת העיכול הופכת דלקתית. ייתכן שהיצור המיקרוסקופי שהוא הגורם להתפתחות מחלת הקרוהן הוא Mycobacterium avium subspecies paratuberculosis (או MAP), סוג של חיידק אשר גורם למחלות מעיים בעיקר אצל בקר.
החוקרים בדקו ומצאו כי חיידק ה- MAP נמצא בדמם של מרבית בני אדם החולים במחלת קרוהן אך נמצא לעיתים נדירת בלבד בדמם של בני אדם החולים בכוליטיס כיבית. אין הוכחה חותכת כי חיידק ה- MAP הוא הגורם למחלת קרוהן. חלק מן החוקרים מאמינים כי פגם גנטי כלשהו מעורר תגובה חריגה כלפי החיידק בבני אדם מסוימים.
רוב החוקרים מאמינים כי בני אדם החולים במחלת קרוהן מפתחים אותה בעקבות תגובה חריגה של המערכת החיסונית שלהם לסוג מסוים של חיידק הנמצא במעיים דרך קבע.
תורשה.
כ- 20 אחוזים מבני האדם החולים במחלת הקרוהן הם בעלי אבות, אחים או ילדים שחולים גם הם במחלה. שינוי גנטי בגן המכונה NOD2/CARD15 נמצא אצל מרבית בני האדם החולים במחלת הקרוהן והוא גורם להופעת התסמינים הראשונים בגיל מאוד צעיר בנוסף לסיכוי גבוה מאוד להישנות המחלה לאחר טיפול ניתוחי בה. החוקרים ממשיכים לחקור שינויים גנטיים אשר יכולים להיות המפתח למחלת הקרוהן.
מחלת הקרוהן פוגעת במספר זהה של נשים וגברים. גורמי הסיכון כוללים:
גיל.
מחלת קרוהן עלולה להתפרץ בכל גיל, אך סביר יותר שתפתח את התסמינים הראשונים בגיל צעיר. מרבית בני האדם מאובחנים כלוקים במחלת קרוהן בין הגילאים 20 ל-30.
מוצא אתני.
למרות שבני אדם ממוצא לבן הם בעלי הסיכויים הגבוהים יותר לחתות במחלה, היא יכולה להופיע בכל קבוצה אתנית. ליהודים ממוצא אירופי סיכוי של פי ארבעה עד חמישה לחלות במחלה מאשר בני אדם ממוצא אחר.
היסטוריה משפחתית.
רמת הסיכון גבוהה יותר לאנשים עם קרוב משפחה מדרגה ראשונה, כגון הורה, אח או ילד, אשר חולים במחלה. אח או אחות החולים במחלת קרוהן מעלים את הסיכון לפתח את המחלה פי 30.
מקום מגורים.
מגורים ממושכים באזור עירוני או אזור הקרוב לאזור תעשייה מגדילים את הסיכוי שתופיע מחלת קרוהן. מכיוון שמחלת הקרוהן נפוצה יותר אצל בני אדם המגוררים בערים גדולות ובאזורים מתועשים, ייתכן שאחד הגורמים למחלה הוא גורם סביבתי.
תזונה.
תזונה העשירה בשומנים, או מזון מעובד יכולה להיות גורם משפיע נוסף. בני אדם המתגוררים באקלים בחלקו הצפוני של כדור הארץ נוטים לחלות במחלה יותר מאשר בני אדם המתגוררים באזורים אחרים.
עישון.
הסיכון של מעשנים לחלות במחלת קרוהן גבוהה יותר משל לא-מעשנים. אצל חולים שמעשנים הטיפולים פחות יעילים, ואף יכולים לגרום להחרפת המחלה.
תרופות.
למרות שהגורם וההשפעה שלה עדיין לא הוכחו לגמרי עד כה, מחקרים דיווחו כי ישנו קשר בין השימוש בתרופה איזוטרטינואין להתפתחות דלקות מעיים דלקתיות.
אבחון ובדיקות
האבחנה נקבעת באמצעות דימות רנטגני (צילום מעי דק) שבו יודגם מעי דק סופי מוצר ומכוייב ולעיתים ייראה נצור. אמצעי דימות נוסף הוא באמצעות קולונוסקופיה וחדירה למעי הדק הסופי. נראה את ההתכייבויות האופייניות, את חסר ההמשכיות של הנגעים ואת המעורבות האופיינית של המעי הדק הסופי. כמו כן, ניתן לקחת דוגמאות מהרקמה החולה לבדיקה מיקרוסקופית ובהן לראות את התסנין הדלקתי החד והכרוני הכולל את תאי הענק האופייניים למחלה (גרנולומות).
סיבוכים אפשריים
מחלת קרוהן עלולה להוביל לסיבוכים הכוללים
חסימת מעיים,
כיבים ו
פיסטולות.
כאשר ישנה התפתחות של פיסטולות פנימיות, ייתכן כי המזון יפסח על פני חלקים של המעי הגס שהינם הכרחיים לספיגת המזון. אחת התוצאות האפשריות היא תת-תזונה.
פיסטולות חיצוניות עלולות לגרום לתיעול תוכן המעיים על פני העור, ובמקרים אחדים הפיסטולות עלולות להזדהם וליצור מורסה (אבצס), מצב רפואי אשר יכול להיות מסכן חיים במידה והוא אינו מטופל כראוי.
הסיכוי של חולים במחלת קרוהן לחלות במחלת
סרטן המעי הגס
גבוהה יותר. למרות רמת הסיכון המוגברת, כ- 90 אחוזים מכלל בני האדם החולים במחלות מעיים דלקתיות אינם מפתחים סרטן כלל. נמצא
כי תרופות המדכאות את המערכת החיסונית שנוטלים החולים יכולות להיות קשורות לתחלואה בסרטן.
למידע נוסף על הטיפול המשלים בקרוהן היכנסו ל
ערוץ רפואה משלימה לטיפול בבעיות מערכת העיכול
טיפולים ותרופות
מקובל להתחיל בטיפול במחלה בדרגת פעילות קלה עד בינונית בתכשירי 5-ASA בדרך פומית במינון של 4 גר' ליום. אם החולה מגיב, ממשיכים בטיפול אחזקה באותו מינון. אם הטיפול נכשל, עוברים לטיפול בסטרואידים.
הטיפול בסטרואידים אפשרי, הן בדרך פומית והן דרך הווריד בתלות בחומרת המחלה. לאור השפעות הלוואי הרבות של פרדניזון וסטרואידים אחרים, נעשה ניסיון מתמיד לפתח סטרואידים עם פחות השפעות לוואי. בודזונייד הוא סטרואיד סינתטי. בשלושה מחקרים רב-מרכזיים גדולים, הודגמה יעילות שווה של בודזונייד (9 מ"ג ליום) לפרדניזון (40 מ"ג ליום, במינון יורד) במחלת קרוהן, אך עם פחות השפעות לוואי. כאשר הסטרואידים נכשלים או משלב בו החולה נעשה תלוי בהם - עוברים לטיפול בתרופות המתווכות את התהליך החיסוני 6-MP (פורינטול), או אזאתיופרין (אימורן). שיעור השראת ההפוגה מגיע ל-75% תוך שלושה חודשים. נוסף להצלחתם בטיפול הראשוני, התרופות יעילות בהפחתת מינון הסטרואידים, כמו גם בסגירת נצורים ובשמירה על הפוגה.
מקומה של האנטיביוטיקה במחלת קרוהן הוכח ללא צל של ספק. מטרונידזול (פלג'יל) הוכחה כיעילה בהבראה של נגעים סביב פי הטבעת וכן במחלת קרוהן של המעי הגס ובשמירת הפוגה לאחר ניתוח. המינון המקובל, 20 מ"ג/ק"ג ליום לא נסבל על ידי חלק לא מבוטל מהחולים עקב בחילה וטעם מתכתי בפה ומקשה על הטיפול בתרופה יעילה זו. אנטיביוטיקה מסוג ציפרופלוקסצין, יעילה גם היא במחלה פעילה או בנגעים סביב פי הטבעת.
רוב הניסויים בתרופות מווסתות מערכת החיסון (אימונו-מודולטוריות) חדשות בוצעו במחלת קרוהן. ניסויים אלה, מסווגים לכאלה בהם נבדקו תרופות הכוללות מתווכי דלקת מגינים (IL-10), או תרופות נוגדות מתווכי דלקת (אנטי-TNF). את עיקר תשומת הלב מושכת בשנים האחרונות סדרת פרסומים המתעדת את הצלחתו הטיפולית של הנוגדן החד-שבטי הכימרי נגד Tumor Necrosis Factor - TNF.
ל-TNF פעילויות ביולוגיות היכולות להיות רבות משמעות במחלות המעי הדלקתיות, כגון הפרשת מתווכים, גיוס תאי דלקת, הפעלת מערכת הקרישה, תפקיד ביצירת גרגירומות (גרנולומות). ניסויים כפולי סמיות ומבוקרים, מצביעים על יעילותו של נוגדן חד-שבטי ל-TNF הניתן חד-פעמי, לתוך הווריד (5 מ"ג/ק"ג), או במתן שלוש זריקות תוך כמה שבועות. הטיפול יכול להביא להפוגה בחולים עם מחלת קרוהן העמידה לטיפול בסטרואידים ובסגירה של נצורים (פיסטולות). כמו כן, הודגמה יעילותו בשמירה על הפוגה. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/crotamiton/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
קרוטמיטון משמש לטיפול בגרד בעור, כולל גרד הנובע מסקביס (גרדת) במנגנון פעולה שאינו ידוע. מכיוון שמצב של סקביס מדבק מאוד, על כל בני הבית להיבדק ולוודא שכל מי שנגוע יטופל בו זמנית. כמו כן יש להרתיח מצעים, מגבות, לבנים ובגדים על מנת למנוע הדבקה חוזרת.
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
קרם, תחליב.
תדירות וזמן נטילה
לטיפול בסקביס: יש למרוח את כל הגוף ומריחה חוזרת לאחר 24 שעות. לטיפול בגרד: מריחה של האיזור המגרד 2-3 פעמים ביום למשך 2-5 ימים לפי הצורך.
טווח המינון
ראה תדירות וזמן נטילה. בילדים מתחת לגיל 3 שנים אין למרוח את התכשיר יותר מפעם אחת ביום. לטיפול בסקביס: לפני השימוש בתכשיר יש לרחוץ באמבט מים חמים ולייבש היטב את הגוף. יש למרוח מנת קרם על הידיים ולשפשף על כל הגוף, מהסנטר עד לקצות האצבעות, לרבות קפלי עור וקמטים (להוציא הפנים והקרקפת), עד להעלמת כל החומר וספיגתו המלאה בגוף. יש לחזור על פעולה זו פעם נוספת לאחר 24 שעות. יש לדאוג להחלפת כלי המיטה והלבנים מדי יום. כ 48 שעות מתום המריחה השניה יש לרחוץ את כל הגוף היטב באמבט מים חמים.
תחילת ההשפעה
השפעה מהירה כיוון שהספיגה מהירה.
משך ההשפעה
השפעה מהירה כיוון שהספיגה מהירה.
מנה שנשכחה
במקרה ונשכחה מנת המריחה השניה של התכשיר בזמן הרצוי (כ-24 שעות מהמריחה הראשונה) יש להיוועץ עם הרופא המטפל, ייתכן ויהיה צורך לחזור על הטיפול מחדש.
הפסקת התרופה
גם אם חל שיפור במצב בריאותך, אין להפסיק את הטיפול בתכשיר ללא התייעצות עם רופא.
מינון עודף
מכיוון שמדובר בתכשיר למריחה חיצונית הסיכון למינון עודף נמוך. במקרה של בליעת התכשיר בטעות ייתכנו תופעות כגון: תחושת בערה, גירוי ודלקת בפה, בגרון ובקיבה, בחילה, הקאה וכאבי בטן.
נמצא כמרכיב בתרופות הבאות
דואו סקביל | Duo-scabil
אזהרות
תזונה
אין הגבלות.
אלכוהול
לא צפויות בעיות מיוחדות.
נהיגה
אין בעיות ידועות.
הריון
מבחנים בבע"ח נראו תופעות לא רצויות אך לא נבדקה ההשפעה בקרב נשים בהריון, השימוש לא מומלץ. יש לשקול תועלת מול סיכון. (C)
הנקה
התרופה עוברת לחלב אם ועלולה להשפיע על התינוק. מומלץ להיוועץ ברופא.
תינוקות וילדים
לא מומלץ בילדים מתחת לגיל 12, אלא בהמלצה רפואית.
קשישים
אין בעיות מיוחדות.
דווח לרופא במקרה של
אלרגיה
פצעים או עור סדוק באיזור המריחה
הריון
סיכון ממנת יתר
נמוך
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
תופעות נפוצות: אדמומיות או קילוף העור. במצב של גירוי, פריחה או דלקת מקומיים (שלא היו קיימים לפני השימוש בתכשיר) - (נדיר): יש להפסיק הטיפול ולפנות לרופא.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
אין להשתמש בטיפולים נוספים לעור במקביל לשימוש בתכשיר זה, במיוחד לגבי תכשירים קוסמטיים העלולים ליבש את העור.
השפעת שימוש ממושך
אין להשתמש בתרופה זו לעיתים קרובות או לתקופה ממושכת מבלי להיוועץ ברופא.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/cytomegalovirus-infection/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
ציטומגלו-וירוס (CMV) הוא נגיף נפוץ שיכול להדביק כל אדם. רוב האנשים אינם חשים שהם נדבקו ב-CMV כי הוא כמעט ולא גורם לסימפטומים. אך בקרב אנשים בעלי מערכת חיסונית חלשה או נשים בהריון ה-CMV עלול להיות מסוכן.
לאחר ההדבקה הראשונית ב-CMV הנגיף נשאר בגוף למשך כל החיים, לרוב בצורה רדומה. ה-CMV מועבר דרך נוזלי הגוף כמו חלב אם, רוק, שתן, דם וזרע. הסיכון לפתח מחלה כתוצאה מהדבקה ב-CMV עולה באנשים עם מערכת חיסונית חלשה.
נשים בהריון שמפתחות זיהום CMV פעיל עלולות לסכן את העובר במחלות שונות. לרוב אין צורך בטיפול תרופתי בנגיף למעט במקרים קשים.
סימפטומים
מבוגר בריא שנדבק ב-
CMV
יחווה מעט סימפטומים של עייפות, חולשה וכאבי שרירים אם בכלל. סימפטומים בולטים יותר יופיעו בעיקר אצל תינוקות שנדבקו ב-
CMV
ברחם או זמן קצר לאחר הלידה ואנשים עם מערכת חיסונית פגועה.
סימפטומים של CMV אצל תינוקות
הסיכון להעברת הזיהום ב-
CMV
מהאם לעובר במהלך ההריון הוא נמוך, אך עולה משמעותית כשהאם נדבקת ב-CMV בפעם הראשונה, לעומת מצב בו מתפרץ ה-CMV מחדש. מרבית התינוקות שנדבקו ב-
CMV
בהריון נראים בריאים לאחר הלידה ורק מקצתם יפתחו תסמינים עם הזמן, שהנפוץ ביותר הוא אובדן שמיעה. לפעמים מתפתח גם אבדן ראייה.
אצל חלק קטן מהתינוקות נוכל לראות סימפטומים של ההדבקה ב-CMV ברחם כבר בזמן הלידה:
צבע צהוב בעור ובעיניים (
צהבת
);
כתמים סגולים או פריחה בעור;
קטנים יחסית לגיל;
טחול מוגדל;
כבד מוגדל בעל תפקוד פגוע;
דלקת ריאות;
פרכוסים.
סימפטומים של CMV אצל אנשים בעלי מערכת חיסונית פגועה
אצל אנשים אלו המחלה הזו דומה ל
מחלת הנשיקה
הנגרמת על ידי הנגיף
EBV
. נגיף ה-CMV יכול לפגוע גם באיברים ספציפיים ולגרום ל:
-
פגיעה בראייה עד לכדי עיוורון.
-
דלקת ריאות.
-
שלשול.
-
כיבים במערכת העיכול שיכולים לגרום לדימומים.
-
דלקת של הכבד.
-
זיהום במוח
.
-
שינויים התנהגותיים.
-
פרכוסים.
תרדמת.
-
סיבות וגורמי סיכון
נגיף ה-
CMV
נשאר בגופינו לאחר ההדבקה למשך כל החיים. אצל אנשים בריאים ה-CMV רדום רוב הזמן ורק לעיתים נדירות הוא עובר הפעלה מחדש (
reactivation
). ההדבקה ב-
CMV יכולה להתרחש רק בתקופות בהן הנגיף עובר הפעלה מחדש.
דרך ההדבקה הנפוצה ביותר ב-CMV היא נגיעה בעיניים, באף או בפה לאחר נגיעה בנוזל גוף מאדם הנגוע ב-CMV. דרכי הדבקה נוספות הן מגע מיני לא מוגן, הנקה (CMV יכול לעבור בחלב אם מהאם לתינוק), בתרומת דם או אברים, דרך השליה מהאם לעובר בסמן ההריון או הלידה.
נגיף ה-CMV נפוץ מאד בכל רחבי העולם ולכן לא קיימים גורמי סיכון מיוחדים להידבקות בו.
אבחון ובדיקות
כאשר חושדים בזיהום ב-
CMV
באדם בריא, מבצעים
בדיקת נוגדנים ל-CMV
כדי לזהות נוגדנים שהגוף מייצר כנגד CMV בדם או בדיקות אחרות שנועדו לזהות את נגיף ה-CMV עצמו בדם, בנוזלי הגוף או בדגימת רקמה.
חשוב לבדוק
נוגדנים ל-CMV
לפני הכניסה להריון, כדי לבחון אם האישה חלתה בעבר ב-
CMV
. הסיכון למחלה במהלך ההריון נמוך מאד בנשים אלו. אם במהלך ההריון האישה נדבקת לראשונה ב-
CMV
אפשר לשקול ביצוע של בדיקת מי שפיר לראות האם גם העובר נדבק ב-CMV. לעיתים הצורך בבדיקה זו עולה כאשר מזהים מומים בבדיקת האולטרא סאונד.
אם ישנו חשש להדבקה ב-CMV מיד לאחר הלידה, חשוב להיבדק בשלושת השבועות הראשונים לאחר הלידה ולא מאוחר יותר.
לאנשים בעלי מערכת חיסונית פגועה, כמו חולי איידס או מושתלי איברים, מומלץ לבצע בדיקות סקר לנשאות
CMV
על מנת לבצע מעקב הדוק ולהימנע במידת האפשר מסיבוכי המחלה.
סיבוכים אפשריים
במקרים הנדירים בהם
CMV
גורם למחלה רצינית באדם בריא יתכנו סיבוכים הבאים:
מונונוקלאוזיס של
CMV
:
סימפטומים הדומים לאלה המופיעים במח
ל
ת הנשיקה, כמו כאב גרון, שקדים מוגדלים, בחילות ועייפות. צריך לשלול הדבקה ב-EBV, שהוא הגורם למחלת הנשיקה
.
תלונות במערכת העיכול:
נגיף ה-CMV יכול לגרום לכאבי בטן, שלשולים, חום, תהליך דלקתי במעי הכולל דם בצואה.
פגיעה בכבד:
תפקודו של הכבד יכול להיפגע.
פגיעה במערכת העצבים:
תוארו מספר מקרים של זיהומים במערכת העצבים ובעיקר אנצפליטיס כתוצאה מהדבקה ב-CMV.
סיבוכים ריאתיים:
ה-CMV יכול לגרום לזיהום ודלקת ברקמת הריאה.
קראו עוד:
וירוס CMV בהריון – ממה להיות מודאגים, אם בכלל
;
פענוח בדיקת נוגדנים ל-CMV
;
הסכנות והסיבוכים של נגיף ה-CMV
סיבוכי CMV אצל תינוקות
פגיעה בשמיעה.
-
פגיעה בראייה הכוללת איבוד ראייה מרכזי ופגיעות נוספות (רטיניטיס ואוביאיטיס).
-
פיגור שכלי.
-
הפרעות קשב וריכוז.
-
אוטיזם.
-
פגיעה בקואורדינציה.
-
היקף ראש קטן.
-
פרכוסים.
-
מוות.
טיפולים ותרופות
במיעוט המקרים בהם יש צורך בטיפול, קיימות תרופות אנטי- ויראליות שמעכבות את חלוקת נגיף ה-CMV. לצערנו, עדיין אין בנמצא טיפול שמסוגל לפגוע בנגיף בצורה ישירה.
מניעה
בגלל ש-CMV הוא נגיף נפוץ, ההימנעות היא כמעט בלתי אפשרית, אך חיונית בעיקר עבור נשים בהריון שלא חלו ב-CMV בעבר.
המניעה כוללת בעיקר צעדי היגיינה כמו רחיצת ידיים תכופה, הימנעות משימוש כל אוכל של אחרים, הימנעות ממגע בנוזלי גוף של אחרים וקיום יחסי מין בצורה בטוחה. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/dabigatran-pradaxa/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
דביגטרן הוא חומר פעיל נוגד קרישה, שנמצא בתרופה פרדקסה. הוא שייך לתרופות נוגדות קרישה, שניתנות בצורת כמוסות לבליעה, מהדור החדש.
דביגטרן (פרדקסה) הוא מעכב תחרותי, ישיר והפיך של תרומבין (אנזים שהופך פיברינוגן לפיברין במהלך שרשרת תהליכי הקרישה). עיכוב התרומבין מונע היווצרות של
קרישי דם
. דביגטרן מעכב הן את התרומבין החופשי והן את זה הקשור לפיברין. בנוסף, עיכוב התרומבין מפחית גם את צימות הטסיות, שהוא חלק מהיווצרות קריש הדם.
בהשוואה לנוגד הקרישה הוותיק
וורפרין
(קומדין), הטיפול בדביגטרן אינו מחייב מעקב שוטף באמצעות בדיקות דם תקופתיות של INR ואינו מושפע מהתזונה.
יעיל לטיפול ב:
דביגטרן משמש לטיפול בקרישי דם בוורידים העמוקים של הרגליים ובכלי הדם בריאות (
תסחיף ריאתי
), למניעת הישנות מצבים הללו אצל מטופלים שעברו אירוע כזה בעבר ולמניעת, התפתחות קרישי דם בוורידים (פקקת) בעקבות ניתוחים להחלפת מפרק הירך או מפרק הברך.
דביגטרן מיועד גם למניעת אירועים מוחיים ותסחיפים (קרישי דם ש"נודדים" במערכת כלי הדם) אצל חולים מעל גיל 18 שנים עם פרפור עליות, שאינו נובע מבעיה רפואית במסתמי הלב.
חשוב לשים לב:
יש לבצע בדיקה של תפקודי הכליות לפני תחילת הטיפול בדביגטרן ובמהלכו.
הפסקת טיפול בדביגטרן, ללא טיפול נוגד קרישה חלופי, עלול להגביר את הסיכון לשבץ ולהיווצרות קרישי דם והסיבוכים הכרוכים בכך.
יש לעדכן את הרופא אודות הטיפול בדביגטרן לפני ניתוחים או ביצוע של פעולות פולשניות.
מטופלים שמקבלים את התרופות נוגדות הטסיות
אספירין
או קלופידוגרל למניעת מחלות לב כליליות חייבים להקפיד על מעקב רפואי. כמו כן, מומלץ להימנע משימוש לא זהיר בתרופות ללא מרשם, במיוחד מקבוצת נוגדי דלקת לא סטרואידליים שעלולים לפגוע בכליות.
במקרה של דימום במערכת העיכול, הקאה דמית או דימום מפי הטבעת יש לפנות מיד לטיפול רפואי. כמו כן, יש לעדכן את הרופא אודות השימוש בדביגטרן (פרדקסה) לפני ביצוע פעולות פולשניות, ניתוחים או טיפולי שיניים .
יש לעדכן רופא באשר לתסמונת אנטי פוספוליפיד: הפרעה של מערכת החיסון הגורמת לסיכון מוגבר להיווצרות קרישי דם.
התרופה אינה מיועדת לבני פחות מ-18 שנים. נשים בגיל הפוריות צריכות להימנע מלהיכנס להריון במהלך הטיפול בדביגטרן.
אין להשתמש בדביגטרן (Dabigatran) במקרים הבאים:
אם קיימת רגישות לחומר הפעיל עצמו או למרכיבים נוספים שבתרופה.
אם קיים דימום משמעותי או מצב שמהווה סיכון רציני לדימום כזה כגון כיב במערכת העיכול, גידול סרטני עם סיכון מוגבר לדימומים, פגיעה שארעה לאחרונה בעמוד השדרה, בגולגולות או במוח, דליות בוושט, מפרצת או בעיה חמורה בכלי הדם במוח או בעמוד השדרה או מום בכלי הדם הללו.
סמוך לאחר ניתוח מוח, עמוד השדרה או עיניים.
מחלת כבד שגורמת לליקויים בקרישת הדם או לסיכון לדימומים.
בשילוב עם תרופות נוגדות קרישה אחרות, אלא אם מדובר במעבר מטיפול בתכשיר נוגד קרישה מסוים לדביגטרן או מתן הפרין דרך צנתר עורקי או ורידי לצורך שמירה על הצנתר פתוח, או במהלך הסדרת קצב הלב שלך על ידי הליך רפואי, הנקרא אבלציית צנתר, בעקבות פרפור פרוזדורים.
נטילת התרופות הבאות: קטוקונזול; איטרקונזול; ציקלוספורין; דרונדרון. בנטילת תכשיר משולב המכיל גלקפרביר ופיברנטסביר (
להפטיטיס C
).
דביגטרן אינו מיועד למטופלים מתחת לגיל 18 שנים ואינו מומלץ לנשים בהריון או מניקות.
יש להיוועץ ברופא לפני השימוש ב דביגטרן (פרדקסה) במצבים הבאים:
ירידה בתפקוד הכליות.
מחלות או בעיות רפואיות שעלולות להחמיר את הסיכון לדימום:
ירידה בטסיות הדם, לחץ דם גבוה שאינו מגיב לטיפול תרופתי או הפרעות בקרישת הדם.
גיל מעל 75.
משקל גוף הנמוך מ-50 ק"ג
צילום: shutterstock
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
כמוסות לבליעה. יש לבלוע את הכמוסה בשלמותה עם כוס מים. אין לפתוח את הכמוסה כי זה עלול להעלות את הסיכון לדימומים.
תדירות וזמן נטילה
תדירות נטילת דביגטרן ומשך הטיפול בו תלויים בהתוויה - החל מ-10 לאחר החלפת מפרק עד לטיפול קבוע למניעת קרישי דם או תסחיפים.
טווח המינון
בין 150 - 300 מ"ג, בהתאם להתוויה, גיל, המצב הבריאותי וגורמי הסיכון האישיים של המטופל.
תחילת ההשפעה
דביגטרן מגיע לריכוז המקסימלי בדם 0.5-2 שעות לאחר נטילתו.
משך ההשפעה
דביגטרן מגיע לריכוז המקסימלי בדם 0.5-2 שעות לאחר נטילתו.
מנה שנשכחה
יש לדלג על המנה שנשכחה ולהמשיך בנטילה הרגילה של פעם ביום. בשום פנים ואופן אין ליטול מנה כפולה.
הפסקת התרופה
אין להפסיק את הטיפול בדביגטרן מבלי להיוועץ ברופא, כיוון שהפסקתה עלולה לגרום להיווצרות קריש דם.
מינון עודף
נטילת מינון עודף של דביגטרן עלול לגרום לדימומים ומחייב פנייה מידית לרופא או לחדר מיון.
אחסון
יש לשמור את התרופה בטמפרטורת החדר, עד 25 מעלות.
אזהרות
תזונה
אפשר ליטול את הכמוסות ללא תלות בארוחות.
נהיגה
אין השפעות ידועות על היכולת לנהוג.
הריון
יש להימנע משימוש בדביגטרן בהריון. נשים בגיל הפוריות צריכות להימנע מלהיכנס להריון במהלך הטיפול בדביגטרן.
הנקה
אין להיניק בזמן הטיפול בתרופה זו.
תינוקות וילדים
אינה מומלצת לילדים ולמתבגרים מתחת לגיל 18.
ניתוח והרדמה כללית
יש לנקוט משנה זהירות במקרה ניתוח, סביר שתידרש הפסקה בטיפול. יש לעקוב באופן מדוייק אחר הנחיות הרופא בשל סיכון לדימום מוגבר במהלך הניתוח, וזמן קצר לאחריו.
סיכון ממנת יתר
גבוה
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
התרופה משפיעה על קרישיות הדם, כך שרוב תופעות הלוואי קשורות לסימנים כמו שטפי דם או דימום. יכולים להופיע דימומים משמעותיים, המהווים את תופעות הלוואי החמורות ביותר, ומחייבים פנייה לרופא. שכיחות תופעות הלוואי משתנה בהתאם להתוויה שלשמה ניתנת התרופה.
באופן שכיח: ירידה בכמות המוגלובין בדם, תפקודי כבד לא תקינים בבדיקות מעבדה.
דימום, כאב בטן או קיבה, קלקול קיבה, יציאות תכופות או יציאות נוזליות, בחילה.
בשכיחות לא ידועה: קשיי נשימה, נשירת שיער. ירידה במספר או אפילו חוסר בכדוריות הלבנות בדם, המסייעות להילחם נגד זיהומים.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
יש לעדכן רופא/רוקח באשר לנטילת תרופות אחרות, כולל תרופות ללא מרם וכן תוספי תזונה. בייחוד עבור:
שילוב דביגטרן עם תרופות הבאות עלול לגרום עלייה ברמת דביגטרן בדם או בהשפעתו ולהחמיר את הסיכון לדימומים, במיוחד בקרב מטופלים בני 75 ומעלה:
תרופות נגד זיהומים פטרייטיים - קטוקונזול; איטרקונזול; פוסאקונזול.
נוגדי דלקת ומשככי כאב בשימוש כרוני - נפרוקסן, אספירין, איבופרופן ועוד.
נוגדי קרישה או נוגדי טסיות - הפרין, אנוקספרין, וורפרין, קלופידוגרל, טיקגרלור.
ורפמיל, קוינידין, אמיודרון, דרונדרון.
ציקלוספורין.
קלריתרומיצין.
נוגדי דיכאון מקבוצת SSRI או SNRI
רטינוביר
תרופה אנטי ויראלית, לטיפול בדלקת כבד נגיפית C- תכשיר משולב המכיל גלקפרביר ופיברנטסביר.
נטילה של תרופות הבאות עם דביגטרן עלולה להוביל לירידה ברמת דביגטרן בדם ולחשוף את המטופל לסיכון מוגבר של היווצרות קרישי דם: ריפאמפיצין, פניטואין, קרבמזפין ותכשירי היפריקום (צמח מרפא).
השפעת שימוש ממושך
יש לבצע בדיקות דם תקופתיות במהלך הטיפול לגילוי סימני דימום או אנמיה , במיוחד אצל מטופלים שיש להם מספר גורמי סיכון לדימומים.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/dementia/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
דמנציה, המכונה גם שיטיון, הוא מושג שהתפתח מתוך המושג הרחב והבלתי ספציפי "תסמונת אורגנית במוח" (Organic brain syndrome). לפי מסמך ה-ICD-10 (סיווג הפרעות נפש על ידי ארגון הבריאות העולמי), מדובר בתסמונת הנגרמת על ידי פגיעה במוח (ראשונית או משנית), בעלת מהלך כרוני או מתקדם (פרוגרסיבית), המתבטאת בפגיעה גלובלית בתפקודים קוגניטיביים (זיכרון, חשיבה, התמצאות, הבנה, יכולת חישוב, למידה, שפה, תובנה ושיפוט), כאשר ההכרה איננה מעורפלת. לפגיעה קוגניטיבית זו נלווית לרוב, ולפעמים אף מקדימה, פגיעה ביכולת הבקרה הרגשית, ההנעה או ההתנהלות החברתית.
לפי מדריך DSM-IV (סיווג הפרעות נפש על ידי ארגון הפסיכיאטרים האמריקאים), ההגדרה של דמנציה מתבססת על ליקויים קוגניטיביים ותפקודיים הכוללים:
• פגיעה בזיכרון (פגיעה ביכולת ללמוד מידע חדש או להיזכר במידע שנלמד קודם).
• אחת או יותר מההפרעות הקוגניטיביות הבאות: אפזיה (הפרעה של תפקודי שפה), אפרקסיה (פגיעה ביכולת לבצע פעולות מוטוריות למרות שהתפקוד המוטורי תקין), אגנוזיה (פגיעה ביכולת להכיר או לזהות אובייקטים למרות שהתפקודים התחושתיים תקינים), פגיעה בתפקוד הביצועי (חשיבה מופשטת, תכנון, ארגון, ביצוע עוקב).
לא כל ירידה בזיכרון מעידה על בהכרח על דמנציה. מאבחנים דמנציה במידה והפגיעה בזיכרון והפרעות הקוגניציה האחרות גורמות לפגיעה משמעותית בתפקוד החברתי או התעסוקתי, ומשקפות ירידה משמעותית בהשוואה לרמת תפקוד קודמת. הצורה השכיחה ביותר של דמנציה היא מחלת האלצהיימר.
בדומה להגדרת ICD-10 גם בהגדרת DSM-IV לדמנציה, יש לוודא שההכרה אינה מעורפלת, דהיינו לשלול דליריום (מצב זמני של בלבול חריף). אולם, בשונה מ-ICD-10 מהלך הדמנציה לפי DSM-IV יכול להיות מתקדם או קבוע או לסירוגין (מופיע ונעלם), וזאת בהתאם לליקוי הגורם לו ולזמינות הטיפול המתאים במועד.
מצבים נפשיים ואופני התנהגות, כגון
דיכאון
, מחשבות שווא (דלוזיות), הזיות (הלוצינציות), ערות-יתר, תוקפנות והשתנות של האישיות, שכיחים למדי בדמנציה, ויכולים אף להקדים את הופעת הסימנים הקוגניטיביים.
שכיחותה של תסמונת הדמנציה בקרב האוכלוסייה הכללית היא כ-3%. היא מופיעה בעיקר בקרב אנשים מבוגרים. כ-5% מקרב גילאי 65+ לוקים בדמנציה בינונית עד קשה, והשכיחות עולה ל-20% ומעלה בקרב גילאי 85+.
סימפטומים
התסמינים של דמנציה מחולקים לשלושה שלבים. להלן השלבים בדמנציה:
• שלב מוקדם – במקרים רבים קל לפספס את השלב הזה בשל ההתחלה ההדרגתית שלו. התסמינים בשלב זה כוללים שיכחון, אובדן תחושת זמן, איבוד הדרך במקומות מוכרים.
• שלב ביניים – ככל שהמחלה מתקדמת, התסמינים נהיים ברורים יותר ומגבילים יותר, והם כוללים שיכחון של אירועים שקרו לאחרונה ושמות של אנשים, ירידה בהתמצאות בבית, קושי מתגבר בתקשורת, צורך בטיפול אישי, שינויים התנהגותיים כמו שוטטות ושאילת שאלות שחוזרות על עצמן.
• שלב מאוחר – דמנציה מתקדמת – בשלב זה כבר יש אובדן עצמאות וחוסר פעילות כמעט טוטאלי. הפרעות קשות ומגבילות בזיכרון. התסמינים כוללים: חוסר התמצאות בזמן ומקום, קושי בזיהוי חברים וקרובי משפחה, עליה בצורך בתמיכה אישית, קושי בהליכה, החמרה בשינויים ההתנהגותיים הכוללים תוקפנות.
סיבות וגורמי סיכון
סוגי דמנציה שונים מוגדרים לפי הגורמים למחלה:
• מחלת
אלצהיימר
, מחלת כלי דם במוח (ומשלבים שלהם), דמנציה עם Lewy bodies, דמנציה האונה המצחית (הכוללת את מחלת פיק) Normal-Pressure Hydrocephalus - NPH, מחלת פרקינסון, מחלת הנטינגטון.
• חבלת ראש.
• גידולים במוח.
• דלקות (
HIV
, עגבת וכד').
• מחלת קרויצפלד-יעקב.
• הפרעות בבלוטות הפרשה פנימית (תת פעילות בלוטת התריס, יתר-אשלגן הדם (היפרקלמיה).
• חוסר בוויטמינים (תיאמין, ניאצין, B12).
• הפרעות חיסוניות, הפרעות מטבוליות (כבד, כליות).
• תרופות.
• מחלות נירולוגיות אחרות (לדוגמה טרשת נפוצה).
• ועוד.
אבחון ובדיקות
האבחון של תסמונת הדמנציה מתבסס על עמידה במדדים המוזכרים לעיל. אלה מסתמכים על פי סיפור עבר מדוקדק מפי קרוב משפחה או מוסר מידע אחר בנוגע למצב הקוגניטיבי ההתנהגותי והתפקודי של הנבדק, על פי בדיקת מצבו השכלי והקוגניטיבי של המטופל (לשם כך נעזרים בסולמות הערכה קוגניטיביים), ועל פי בדיקה גופנית מקיפה ובדיקות עזר מעבדתיות (נוסחת תאי דם מלאה, שקיעת דם, ריכוז אלקטרוליטים, סוכר, אוריאה, קריאטינין, תפקודי כבד, תפקודי בלוטת תריס, ויטמין B12,
תרבית שתן
, אף-אוזן-גרון ו-CT מוח), שמטרתן לזהות מבין הגורמים הרבים האפשריים לדמנציה, את אלה שבהם ניתן לטפל. האבחנה המבדלת של דמנציה נקבעת ביחס לתסמונות אורגניות אחרות במוח כמו דליריום, אף כי דליריום יכול בנקל להתווסף לדמנציה, ותסמונת אמנסטית עם דיכאון, עם הפרעות פסיכוטיות (לדוגמה, סכיזופרניה) ועם פגיעה קוגניטיבית קלה.
סיבוכים אפשריים
למרות שהגיל הוא גורם הסיכון המשמעותי ביותר לדמנציה, המחלה היא לא תוצאה של הזדקנות, שאי אפשר להימנע ממנה. מעבר לכך, מחלת דמנציה היא לא ייחודית לאנשים מבוגרים, דמנציה בגיל צעיר מוגדרת כאשר התסמינים של דמנציה מופיעים לפני גיל 65, והיא מהווה 9% מכלל מקרי הדמנציה.
גורמי סיכון נוספים כוללים דיכאון, רמת השכלה נמוכה, בידוד חברתי, וחוסר פעילות קוגניטיבית.
לדמנציה השלכות חברתיות וכלכליות משמעותיות במובנים של עלויות רפואיות ועלויות של תמיכה סוציאלית. כמו כן, ההשפעה על המשפחה והמטפלים יכולה להיות משתקת, ולהוביל ללחצים רגשיים וכלכליים ויצירת מתח רב, הדורש תמיכה מערכתית.
טיפולים ותרופות
הטיפול בדמנציה מסווג לטיפול ספציפי ולטיפול בלתי ספציפי. מטפלים ספציפית בגורם אשר אותר (במידה ואותר) במועד (לדוגמה תת-פעילות בלוטת התריס, חוסר בוויטמין B12, NPH). במידה ויש הקלה בסימנים או (כפי שקורה לעיתים נדירות) שהם הפיכים, אזי ניתן לדבר על דמנציה הפיכה. טיפול בלתי ספציפי הוא טיפול בתרופות הפועלות על גורמי הסיכון (לדוגמה בדמנציה של כלי דם), על התסמינים הקוגניטיביים וההתנהגותיים, וכן טיפול פסיכוסוציאלי.
מניעה
ניתן להפחית את הסיכון לחלות במחלת דמנציה על ידי פעילות גופנית קבוע, הימנעות מעישון ושימוש מזיק באלכוהול, שמירה על משקל גוף תקין, תזונה בריאה, שמירה על לחץ דם תקין, רמות כולסטרול ורמות סוכר תקינות בדם. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/dental-crowns/
כתרים בשיניים (Dental Crowns)
אסתטיקה דנטלית
5 דקות קריאה
כללי
שאלות ותשובות
מאמרים
ד"ר סורוביץ יולנדה - שנטיב
רופאת השיניים בעלת ניסיון רב שנים בתחומים: שיקום מקיף של חלל הפה, השתלות שיניים, כירורגיה, אסתטיקת הפה, טיפולי שורש, יישור שיניים ועוד
073-7814437
קראו עליי
עם השנים השיניים עלולות להינזק. זה יכול לקרות ממגוון סיבות, כמו עששת, פציעות או סתם שחיקה עם הגיל. כתר בשן הוא מעין כיסוי שניתן להניח מעל השן - הכתר מוצמד לשן כדי לכסות את החלק הגלוי שלה. בצורה זו נעשה שחזור של צורת השן, גודלה, חוזקה והמראה שלה
[1]
.
צילום: shutterstock
מטרת הטיפול
כתרים בשיניים נועדו לשחזר אנטומית ואסתטית שן פגועה, עקב סדק/ שבירה של מבנה השן, או בשן אשר עברה טיפולי שיניים מורכבים לצורך שחזור, למשל לאחר טיפול שורש
,
השתלות שיניים
ועוד
.
כתרים נועדו לעזור לשיקום השן לאחר הטיפול, זאת ע"י הנחת מבנה מגן על השן (הנראה אנטומית ואסתטית כשן טבעית )מפני עששת, על מנת למנוע שבירה עתידית של השן או זיהום חוזר, שיכולים לגרום לאובדן השן
.
לעיתים מניחים כתר בשן בעלת הרס מתקדם, כאשר לא נותרו חלקים רבים מהשן, לצורך ניסיון שיקומי לאחר זמן, כתחליף לעקירת השן ממקומה. במקרים בהם יש "גשר" על מספר שיניים, לעיתים מסתייעים בהנחת כתר לשם קיבוע הגשר למקומו
.
מבנה הכתר עשוי חומר קשיח, אשר מותאם ע"י יציקה או חריטה מדויקת של מבנה השן, להרכבה על השן הפגועה. כיום, השימוש בכתר "לבן" מאפשר שיקום אסתטי בנוסף לשיקום רפואי של השן הפגועה
.
החומרים הנפוצים כיום לשימוש כתר בשן הם חרסינה מאוחה למתכת, חרסינה דחוסה ללא מתכת וזירקוניה
.
מתי מתבצע
כתר בשן נעשה בכמה מצבים ובהם
[1]
:
שיקום תפקוד ומראה של שן שבורה, סדוקה או שן שחוקה מאוד.
תמיכה בסתימה גדולה שלא נותרה בה הרבה שן.
החזקת גשר שיניים במקום.
כיסוי שיניים מעוותות או עם כתמים משמעותיים.
כיסוי שן שטופלה בטיפול שורש.
הוצאת כתר ישן והחלפתו.
הכנות לטיפול
לרוב טיפולי כתרים לשיניים נעשית תחת הרדמה מקומית בלבד, למעט מקרים בהם השן עם טיפול שורש, שאז אין צורך באלחוש מקומי לצורך הכנת הכתר
.
לפני טיפולי כתרים לשיניים נדרש לרוב לבצע צילום רנטגן של השיניים, ולעיתים נדרשים צילומים מיוחדים (צילום סיטי או פנורמי), זאת על מנת לאבחן במדויק את המחלה בשן, ולוודא כי מבחינה רפואית נעשו כל הטיפולים הנדרשים, למשל
טיפול שורש
.
בנוסף, יש צורך בלקיחת "מטבעים", כלומר יציקה של מבנה הלסת העליונה והתחתונה, ע"י חומר סינטטי מתקשה, אשר יוצר דוגמה של מבנה השיניים, לצורך לקיחת מידות לשיקום. לקיחת המטבעים נעשית בטיפול המקדים לטיפול הראשון בו נעשית הנחת הכתר הראשונית
.
כיום לאור ההתפתחות הטכנולוגית ניתן לקחת מטבעים בשיטת הסריקה האופטית המייתרת את השימוש במטבעים ומקלה באופן ניכר על המטופל. קבצי הסריקה נשלחים ישירות למעבדה בה מיוצר הכתר באופן דיגיטלי
.
באנשים בריאים בד"כ לרוב אין צורך בהכנות נוספות מיוחדות. אנשים בעלי סיכון מוגבר לפתח דלקת של מסתמי הלב (אנדוקרדיטיס), כגון בעלי מסתמים מלאכותיים וכד', צריכים ליידע על כך את
רופא השיניים
על מנת לקבל מנת אנטיביוטיקה לפני כל טיפול
.
אנשים בעלי היסטוריה רפואית של בעיות קרישת דם יתבקשו לבצע בדיקות דם לתפקודי קרישה לפני טיפולי הנחת כתרים לשיניים, שכן נמצאים בסיכון יתר לדימום
.
תהליך הפעולה
הנחת כתרים לשיניים מתבצעת במרפאת השיניים בתנאים סטריליים, ע"י רופא שיניים. לעיתים תהליך הטיפול מתמשך ליותר מפגישה אחת ואף מספר פגישות במרפאה
.
המטופל מקבל זריקת הרדמה מקומית לאזור המבוקש, בדומה לטיפול שיניים רגיל (לעיתים יש צורך בהרחבה של טווח ההרדמה). השלב הראשון בטיפול, כולל את פתיחת זגוגית השן והוצאת העששת שהצטברה בשן ובסביבתה, ע"י כלים מיוחדים
.
הרופא קודח בשן על מנת לשנות את צורתה באופן שיוכל לקלוט את מבנה הכתר במידה התואמת ביותר. לרוב, בפגישה השנייה כבר ישנה צורה התחלתית של מבנה קיים, והרופא מבצע בו שינויים לפי הצורך. לעיתים נדרשת לקיחת מטבעים חוזרת.
במהלך הרכבת המבנה על השן, לעיתים נדרש לבצע חיתוך והחדרת חוטים בחניכיים הסובבות את השן, על מנת לפנות יותר רקמה להנחת המבנה מצידי השן
.
לקיחת המידות ורישומי הסגר של המטופל יכולים להילקח בצורה דיגיטלית על ידי שימוש בסורק אופטי "המעתיק" את צורת השן ובכך חוסך אי נוחות וזמן טיפול
.
במקרים מסוימים נדרשת גם הארכת כותרת של השן או קידוח בשן המקבילה מלמעלה או מלמטה, בכדי לעזור לסגירת טובה מספיק של הלסתות, מבלי שהמבנה החדש יפריע או יגרום לאי נוחות. בסיום הטיפול הרופא ידביק באמצעות חומר מצמיד כתר זמני על גבי השן, שנראה כשן טבעית לכל דבר, אך עשוי מחומר פלסטי. הוצאת כתר זמני תתרחש לקראת הנחת הכתר הקבוע, עד למפגש הבא. בזמן הזה בין המפגשים, הרופא ייתן או ישלח דיגיטלית את המידות החדשות שנלקחו אל המעבדה, וכך הלאה, עד שהשלמת הכתר תהיה קבועה. לרוב נדרשים מספר מפגשים עד ליצירת כתר תואם. משך כל פגישה כחצי שעה.
בפגישה שבה יחובר הכתר הקבוע, תתרחש תחילה הוצאת כתר זמני, ולאחריו יודבק הכתר הסופי.
סוגים של כתרים בשיניים
סוגי הכתרים הנפוצים הם:
כתר בשן מנירוסטה –
זהו כתר מוכן המשמש כאמצעי זמני להגן על השן או הסתימה, נפוץ בקרב
רופא שיניים לילדים
בשל העובדה שאינם מצריכים ביקורי שיניים מרובים כדי להרכיבם והם חסכוניים יותר מכתרים בהזמנה אישית. כתר נירוסטה משמש בדרך כלל להתאמה על שן ראשונית כדי להגן עליה מפני ריקבון נוסף. כאשר השן הראשונית יוצאת כדי לפנות מקום לשן קבועה, תתבצע הוצאת כתר נירוסטה
[2]
.
חרסינה מאוחה למתכת –
שילוב של חרסינה בחלק החיצוני, עם סגסוגת מתכת בחלק הפנימי. כתרי חרסינה נראים כמו שיניים רגילות, אך לעיתים המתכת שבבסיס החרסינה יכולה להופיע כקו כהה, במיוחד בקו החניכיים, ובעיקר אם החניכיים נסוגות. כתרים אלה יכולים להיות בחירה טובה עבור שיניים קדמיות או אחוריות
[2]
.
כתרים מקרמיקה טהורה - כתרים מקרמיקה או מחרסינה הם בעלי מראה טבעי יותר מכל סוג כתר אחר, והם מתאימים לאנשים עם אלרגיות למתכות. כתרים אלו מתאימים בעיקר לשיניים קדמיות ואחוריות
[2]
.
זירקוניה - נחשב לחומר חדש יותר, מעין סוג של קרמיקה. זהו חומר חזק יותר מפורצלן ומכמה סגסוגות מתכת. כתר זירקוניה מדמה שן מקורית ונחשב לאסתטי מאוד, משמש בעיקר לשיניים הקדמיות, לשיניים האחוריות ולגשרים
.
הוא פחות נוטה לגרום לנזקים ולהתפתחות דלקות חניכיים
[3]
.
כתר ממתכת - מתכות המשמשות בכתרים כוללות סגסוגות בעלות תכולה גבוהה של זהב או של פלטינה, אך קיימות גם סגסוגות של מתכות אחרות. כתרים בשיניים שעשויים מתכת עמידים בעת נשיכה או לעיסה ומחזיקים מעמד זמן ממושך מבחינת שחיקה. כמו כן, הם נוטים פחות להישבר. הצבע המתכתי הוא חיסרון עיקרי, ולכן הם פחות נפוצים ומיועדים במקרים מסוימים לשיניים טוחנות, שאינן נמצאות בטווח הראייה
[2]
.
אחרי הטיפול
המטופל אינו צריך להישאר בהשגחה לאחר טיפול הנחת כתרים לשיניים. יש להימנע מאכילה או שתייה במשך של כשעתיים לאחר מכן, עד לחלוף השפעת ההרדמה
.
עשויים להיות כאבים באזור, בייחוד ביממה הראשונה לאחר טיפול הנחת כתרים לשיניים, וניתן להשתמש במשככי כאבים ע"פ הצורך. האזור עשוי להיות נפוח למשך מספר ימים
.
על מנת להשיג תוצאות מיטביות לאחר הניתוח יש לשמור על היגיינת פה קפדנית, הכוללת צחצוח, ושימוש בעזרים דנטלים מתאימים לניקוי סביב הכתר הזמני. הרופא עשוי להמליץ גם על שטיפות עם מי מלח, שמכווצות את רקמת החניכיים ומונעות הגברת דימומים
.
במידה וישנה עליית חום, כאבים חזקים מאד, דימום או הפרשה מקומית מהפה יש לפנות מיידית לרופא. לעיתים הרופא ימליץ על לקיחת אנטיביוטיקה לאחר טיפול הנחת כתרים לשיניים, במידה וקיימת דלקת או זיהום מקומי
.
סיכונים
זיהום- לרוב שטחי ומטופל באופן מקומי, אולם לעיתים נדירות עלול להתפתח לזיהום משמעותי יותר שעלול לחדור לזרם הדם (ספסיס), למסתמי הלב (אנדוקרדיטיס) וכו', ולעיתים נדירות מצריך פתיחה מחדש של האזור לסילוק הפסולת החיידקית
.
דימום- בעיקר באזור הטיפול כתוצאה מטראומה מקומית לרקמה. דימום יכול להתרחש מיד לאחר הטיפול, עד 24 שעות לאחריו ובמקרים נדירים ביותר לאחר שבועות או חודשים. הדימום נוצר כאשר כלי דם קטן בחניכיים נפתח ומדמם. במקרים בהם הדימום הוא רב יש צורך בניקוז אולם זהו מצב נדיר
.
סיכוני ההרדמה- לרוב תופעות הקשורות לרגישות יתר לתרופות ההרדמה (תגובה אלרגית). לעיתים נדירות מאד תתכן תגובה חמורה של ירידת לחץ דם (שוק אנאפילקטי)
.
תוצאות הטיפול
כתרים בשיניים הם דרך להגן על שיניים חלשות או שבורות. הם גם עוזרים לשפר את המראה של שיניים בעלות צורה לא אסתטית, והם יכולים להחזיק שנים רבות אם מטפלים בהם כראוי
[4]
.
לעיתים כתר בשן נשבר או נופל, זה יכול לקרות בגלל שהחומר למטה לא מחזיק, או שזה בגלל שהשן מתחת לכתר במצב לא טוב.
במקרים אלו יהיה צורך בהוצאת כתר והתאמת כתר חדש
[4]
.
ישנן חלופות לכתרים דנטליים. אם אתה רוצה לשפר את שינוי הצבע, אז ציפוי - שהם שכבות דקות המקובעות על המשטח הקדמי של השן - עשוי להיות אופציה. אם השן שלך סדוקה, רופא השיניים שלך עשוי לנסות גם לבנות מחדש את מבנה השן שלך באמצעות חומר מילוי
[4]
.
[1]
https://my.clevelandclinic.org/health/treatments/10923-dental-crowns
[2]
https://www.webmd.com/oral-health/guide/dental-crowns
[3]
https://www.webmd.com/oral-health/what-is-a-zirconia-crown
[4]
https://www.healthdirect.gov.au/dental-crown-procedure |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/dental-implants/
השתלת שיניים (Dental Implants)
ערוץ רפואת שיניים
4 דקות קריאה
כללי
שאלות ותשובות
מאמרים
השתלת שיניים היא חלק מתהליך שיקום הפה, שאפשר לבצע בשלבים או ביום אחד. במסגרת השתלת שיניים, רופאת או
רופא שיניים
מכניסים שתלים דנטליים חדשים ממתכת, במקום השיניים החסרות, הרקובות או הפגומות. הרס וריקבון השיניים יכולים להיגרם מזיהום
חיידקי מתמשך בשן עצמה או ברקמות הסובבות אותה ונותנות לה תמיכה. בסופו של דבר, החיידקים גורמים לדלקת
ברקמות סביב השן ופוגעים בה בצורה בלתי הפיכה
.
בהשתלת שיניים בלסת תחתונה או בלסת עליונה מקבעים את השתלים. השתלים הדנטליים משמשים בסיס חזק ליצירת מבנה השן על ידי הלבשת
כתר
או יצירת מבנה חלופי אחר של השן לצורך שיקום חלל הפה או כחלק מטיפול אסתטי
.
לעיתים, עדיף לבצע השתלות שיניים קבועות על פני טיפולים אחרים לשיקום הפה, כגון גשר או
טיפול שורש
. בצורה כזו אפשר לצמצם את אי הנוחות למטופל/ת, כי לא תמיד טיפולים אלו מצליחים או מחזיקים מעמד בטווח הארוך. מאידך, השתלת שיניים היא טיפול מורכב שכרוך בכאבים ואי נוחות, אך היתרון הגדול שלו הוא שהוא מהווה תחליף קבוע וטוב לשיניים למשך שנים ארוכות.
מתי מתבצעת השתלת שיניים
כאשר שן נהרסת בעקבות פציעה או מחלה (כגון
עששת
), ייתכנו סיבוכים כגון אובדן עצם, דיבור לקוי או שינויים בלעיסה שעלולים להוביל לאי נוחות. החלפת שן חסרה בשתל דנטלי יכולה לשפר משמעותית את איכות החיים והבריאות של מטופל/ת. השתלים הדנטליים מושתלים לתוך הלסת באמצעות ניתוח, והם מחזירים את יכולת הלעיסה, הדיבור או שיפור המראה האסתטי
[1]
.
מרבית ניתוחי השתלת שיניים (שיקום הפה) נעשים תחת הרדמה
מקומית, למרות שכיום ניתן לבצעם אף בהרדמה כללית. על מנת להגיע לתוצאות מיטביות מבחינה אסתטית, לרוב, נדרשות סדרה של בדיקות מקדימות על מנת ליצור מבנה שן בצבע ובמרקם הדומים ככל האפשר לשיניים המקוריות
.
לפני השתלת שיניים נדרש לבצע צילום שיניים רגיל, צילום פנורמי או אפילו
בדיקת
CT
,
על מנת לזהות ולאבחן מצבים בשן אשר לא ניתן לראות בבדיקה רגילה
.
הכנות מיוחדות לקראת השתלת שיניים
בדרך כלל, אצל אנשים בריאים אין צורך בהכנות מיוחדות לקראת השתלת שיניים. לעומת זאת, אנשים עם סיכון מוגבר לדלקת מסתמי הלב
(אנדוקרדיטיס), כגון בעלי מסתמים מלאכותיים, מדוכאי חיסון וכו', צריכים ליידע על כך את הרופא המנתח על מנת לקבל מנת אנטיביוטיקה לפני ביצוע הפעולה
.
אנשים בעלי היסטוריה רפואית של בעיות קרישת דם יתבקשו לבצע בדיקות דם לתפקודי קרישה לפני הניתוח, שכן נמצאים בסיכון יתר לפתח דימומים
.
במקרים בהם רקמת עצם הלסת של המטופל אינה מתאימה לקליטת שתלים הדנטליים, יש צורך בטיפולים מקדימים של מספר חודשים לפני השתלות שיניים על מנת ליצור אזור מתאים ברקמה לקליטת השתל ("הרכבת עצמות")
.
תהליך השתלת שיניים
תהליך השתלת שיניים נעשה במרפאת השיניים בתנאים סטריליים, על ידי רופא/ת שיניים שהתמחה בטיפולי השתלות שיניים או
כירורגית פה ולסת
.
התהליך כולו של שתל דנטלי כולל מספר שלבים: הסרת השיניים הפגומות
(במידת הצורך),
הכנת עצם הלסת שבה יושתל השתל (במידת הצורך), השתלת שיניים, המתנה לצמיחה וריפוי עצמות
,
הצבת הבסיס, הצבת שיניים מלאכותיות
.
זהו תהליך שיכול לקחת חודשים רבים מתחילתו ועד סופו, כאשר חלק גדול מהזמן מוקדש לריפוי ולהמתנה של צמיחת עצם חדשה
[1]
.
לפני תחילת ההשתלה, יקבל המטופל זריקת הרדמה מקומית לחניכיים, בדומה לטיפול שיניים רגיל. לעיתים יש צורך בהרחבה של טווח ההרדמה, בהתאם למיקום שתלים דנטליים
.
במידה והעצם מוכנה לקליטת השתל (לעיתים לאחר סדרת טיפולים מקדימה), ניתן להתחיל בפעולת ההשתלה. את יתדות המתכת של השתל, הנראים כמו ברגים, מקבעים אל עצם הלסת בתנועת הברגה
.
בסדרת טיפולים נוספת, כעבור זמן מה לאחר החדרת ה"ברגים", מתחילים בפעולות השחזור ע"י לקיחת מידות וביצוע הכתר/הגשר. ישנן מספר גישות למשך הזמן שיש לחכות בין הרכבת שתלים דנטליים לבין ביצוע השחזור הסופי. לרוב מקובל להמתין לפחות כ-6 שבועות עד להחלמת הרקמה ולעיתים מספר חודשים
.
אחרי הטיפול
אופן ביצוע ניתוח השתלת שיניים תלוי בסוג השתל ובמצב עצם הלסת של המטופל/ת, והוא יכול לכלול מספר שלבים. היתרון העיקרי של שתלים הוא הענקת תמיכה מוצקה לשיניים, מה שמחייב שהעצם תחלים בצורה מלאה סביב השתל
[2]
.
השתלת שיניים: זמן החלמה
מכיוון שריפוי עצם יכול לקחת זמן, זמן החלמה של השתלת שיניים הוא תהליך שיכול להימשך חודשים רבים
[3]
.
סיכונים
זיהום בפצע הניתוח - לרוב שטחי ומטופל באופן מקומי, אולם לעיתים נדירות עלול להתפתח לזיהום משמעותי יותר שעלול לחדור לזרם הדם (ספסיס), למסתמי הלב (אנדוקרדיטיס) וכו', ולעיתים נדירות מצריך פתיחה מחדש של החניכיים לסילוק הפסולת החיידקית
.
דימום - בעיקר באזור הניתוח כתוצאה מטראומה מקומית לרקמה. דימום יכול להתרחש מיד לאחר הניתוח, עד 24 שעות לאחר הניתוח ובמקרים נדירים ביותר לאחר שבועות או חודשים. הדימום נוצר כאשר כלי דם קטן בחניכיים נפתח ומדמם. במקרים בהם הדימום הוא רב יש צורך בניקוז אולם זהו מצב נדיר
.
סיכוני ההרדמה - לרוב תופעות הקשורות לרגישות יתר לתרופות ההרדמה (תגובה אלרגית). לעיתים נדירות מאד תתכן תגובה חמורה של ירידת לחץ דם (שוק אנפילקטי)
.
סיכונים ספציפיים לניתוח השתלת שיניים
כמו כל ניתוח, גם בהשתלת שיניים קיימים כמה סיכונים בריאותיים, אך מדובר בבעיות נדירות, וכאשר הן מתרחשות הן בדרך כלל קלות ומטופלות בקלות. להלן כמה מהסיכונים
[3]
:
זיהום באזור השתל.
פציעה או נזק לרקמות מסביב, כגון שיניים או כלי דם.
נזק עצבי, שעלול לגרום לכאב, חוסר תחושה או עקצוץ בשיניים הטבעיות, בחניכיים, בשפתיים או בסנטר
.
בעיות בסינוסים – במקרה ששתל דנטלי בולט לתוך אחד מחללי הסינוסים
.
רגישות לחום/קור בחלל הפה - לרוב חולפת עם השלמת המבנה
.
אחרי הניתוח
המטופל אינו צריך להישאר בהשגחה לאחר ניתוח השתלות שיניים. יש להימנע מאכילה או שתייה במשך של כשעתיים לאחר הניתוח, עד לחלוף השפעת ההרדמה. עשויים להיות כאבים באזור, בייחוד ביממה הראשונה לאחר החדרת השתלים המתכתיים, וניתן להשתמש במשככי כאבים לפי הצורך. אזור החניכיים עשוי להיות נפוח למשך מספר ימים
.
על מנת להשיג תוצאות מיטביות לאחר ביצוע השתלים יש לשמור על היגיינת פה קפדנית, הכוללת צחצוח שיניים ע"י מברשת עדינה (למניעת פגיעה בחניכיים) וניקוי ע"י מכשירים המיועדים לכך. ניקוי קבוע של השתל והשיניים מסביב חשובים מאוד בהצלחת השתל לאורך זמן
[1]
.
קבע ביקורים קבועים עם רופא השיניים שלך.
במידה וישנה עליית חום, כאבים חזקים, דימום או הפרשה מקומית מהפה יש לפנות מידית לרופא/ה.
תוצאות הטיפול
טיפול מוצלח יכול להוביל למגוון יתרונות, הנה כמה מהם
[2]
:
שיפור המראה - שתלים נראים ומרגישים כמו השיניים אמיתיות, ומאחר שהם מתמזגים עם עצם השן, הם הופכים קבועים.
שיפור בדיבור - שתלים דנטליים מאפשרים דיבור חלק ונטול דאגה שמא התותבות יחליקו ויפגמו בדיבור.
שיפור באכילה – שלא כמו תותבות, שתלים מתפקדים כמו שיניים, ולכן הם מאפשרים לאכול בקלות, בביטחון וללא כאבים.
נוחות - מכיוון שהם הופכים להיות חלק אינטגרלי מהלסת, הם מאפשרים הרבה יותר נוחות משיניים תותבות.
שיפור בדימוי העצמי - השתלת שיניים עשויה לעזור לאנשים מסוימים לשוב ולחייך, ולהרגיש טוב יותר עם עצמם.
עמידות - השתלים עמידים מאוד ומחזיקים מעמד שנים רבות. עם טיפול נכון, השתלים אף יכולים להחזיק מעמד כל החיים.
[1]
https://www.fda.gov/medical-devices/dental-devices/dental-implants-what-you-should-know
[2]
https://www.webmd.com/oral-health/guide/dental-implants
[3]
https://www.mayoclinic.org/tests-procedures/dental-implant-surgery/about/pac-20384622 |
Subsets and Splits