text
stringlengths 3
24.4k
|
|---|
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/depression/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
המושג "דיכאון" הידוע בספרות הרפואית מזה אלפי שנים, אינו בהכרח מתאר שינויים במצב הרוח הנגרמים בעקבות אירועים קשים או טראומטיים, אלא מתייחס להסתמנות קלינית מגוונת יותר ששולטים בה עצבות ודיכאון.
לפעמים מופיע הדיכאון הקליני בעקבות אירועים כמו אֶבֶל ופרידה, אך הוא עמוק ומשתק יותר מהמאורע שהתחיל את התהליך עצמו.
תיאורים מדויקים של מצבי דיכאון הופיעו עוד בתקופה היוונית בכתביו של היפוקרטס, הרופא היווני שכינה את הדיכאון בשם "מלנכוליה". היפוקרטס תיאר מקרים שאופיינו במצב רוח ירוד, בקשיים בשינה, בירידה בתיאבון ובאי-שקט נפשי וגופני.
מחלת הדיכאון שכיחה ביותר. ממחקרים רבים עולה שהמחלה מופיעה כיום בגילים צעירים יותר מבעבר ותוקפת שיעור גדול יותר באוכלוסייה. הצפי של ארגון הבריאות העולמי הוא שבשנת 2020 מחלת הדיכאון תתפוס את המקום השני בתחלואה האנושית, לאחר מחלות לב וכלי דם. לא ברור מקורה של מגמה זו המשותפת לחברות מזרחיות ומערביות.
שינויים תורשתיים, השפעת סמים ואלכוהול, גורמים סביבתיים (כגון שינוי במבנה המשפחה, עלייה בשיעור הגירושים, עלייה בתוחלת החיים ובשיעור המחלות הכרוניות), נחשבים כולם כסיבות אפשריות הגורמות לעלייה בשיעור חולי הדיכאון.
עובדות מרכזיות המתייחסות למחלת הדיכאון:
1. דיכאון מופיע בקרב 20%-15% מהאוכלוסייה, לפחות פעם אחת בחיים;
2. מחלת הדיכאון יכולה לתקוף בכל גיל, החל בילדים וכלה באנשים בגיל הזהב;
3. נשים לוקות בדיכאון בשיעור גבוה יותר באופן משמעותי מגברים;
4. כמחצית מהפונים לטיפול במחלת הדיכאון מקבלים טיפול שאינו מספק;
5. כ-30% מהמטופלים אינם מגיבים לטיפול הראשוני;
6. כ-15%-10% ממצבי הדיכאון עלולים להיות כרוניים בטבעם;
7. קיימת נטייה משפחתית ללקות במחלת הדיכאון;
8. התאבדות היא תמיד סכנה מאיימת במצבי דיכאון בינוני וקשה.
למול הנתונים המדאיגים הללו, יש גם נתונים מעודדים. מאז הוכנסה בשנת 1987 התרופה האנטי-דיכאונית פרוזאק, פותחו כשבע קבוצות של תרופות אנטי-דיכאוניות חדשות שמשפיעות על מגוון רחב יותר של מנגנונים ביוכימיים במוח, וגורמות לפחות תופעות לוואי. נוסף לכך, בעשור האחרון ניכרת התקדמות רבה בתחומי המחקר והידע של מדעי המוח. קרוב לוודאי שבשנים הקרובות יוכנסו לטיפול קבוצות נוספות של תרופות שהן פרי התקדמות זו. שני גורמים אלה מבטיחים תחזית אופטימית יותר לגבי הטיפול בדיכאון בעתיד.
שני מצבי דיכאון מרכזיים הם דיכאון קליני ודיכאון דיסטימי
בדיכאון קליני (נקרא גם דיכאון רבא או דיכאון מאז'ורי), האדם מדווח על מצב רוח ירוד במיוחד ועל חוסר הנאה מרוב הדברים שהוא עושה, נוסף למספר לא מבוטל של תסמינים.
ב
דיכאון דיסטימי
האדם מתלונן על דיכאון בינוני שנמשך שנתיים או יותר ואינו מרפה כמעט. התסמינים הנוספים קלים יותר, אך על פי רוב כוללים הפרעה מסוימת בתפקוד הבין-אישי, קשיים בשינה וברמת האנרגיה ותפיסה קוגנטיבית שלילית הן כלפי עצמו והן כלפי החיים בכלל.
בשני מצבי דיכאון אלו, מומלץ טיפול בתרופות.
סימפטומים
ההגדרות של דיכאון משתפרות והולכות במהלך השנים, וכיום ברור שאבחון המחלה צריך להתבסס על הימצאותם של תסמינים ספציפיים. יש לציין שדיכאון יכול להשתרע על קשת רחבה של חומרה, מדיכאון קל עד לקשה ביותר, החל בדיכאון שמופיע פעם בחיים וכלה בדיכאון שתוקף לעיתים קרובות. אין ספק, שמצבי הרוח של האדם מושפעים מאוד ממצבו הפסיכולוגי. החיים בימינו מורכבים ואנו עדים להשפעות נרחבות, בהן קשיים כלכליים, אי-ביטחון מדיני, אלימות במשפחה וחוסר תמיכה,
התמכרות
לאלכוהול ונטילת סמים; וכן שינוי בערכים הלאומיים, כולל העומס הנפשי הניכר של המלחמות והתקפות הטרור. כל אלה גורמים לא פעם לתחושות של מצב רוח ירוד, לחוסר ביטחון ול
חרדה
בקרב אזרחי מדינות שחשופות לאלו.
תסמינים הכרחיים לאבחון דיכאון כוללים מצב רוח ירוד: ברוב שעות היום, כמעט מדי יום, לתקופה הנמשכת שבועיים לפחות; וירידה משמעותית בעניין או בהנאה ממרבית הפעילויות רוב היום, מדי יום, למשך שבועיים לפחות. מדד הזמן נועד לסייע לרופא להבחין בין ירידה במצב הרוח שהיא מישנית לאירועים בחייו של האדם, לבין ירידה במצב הרוח שהיא עמידה יותר, ומאפיינת את מחלת הדיכאון.
דיכאון הוא מצב קליני אשר אינו מתחשב בגיל, במצב הכלכלי או החברתי של הלוקים בו. ניתן לאבחן דיכאון, החל מגיל הילדות ועד לגיל זיקנה, גם בילדים וגם בקרב קשישים מעל גיל 90, אך יש לקחת בחשבון שהביטוי ההתנהגותי של הדיכאון שונה בכל גיל.
תסמיני דיכאון כוללים:
איבוד עניין בפעילויות יומיומיות שגרתיות
הרגשת עצבות ודכדוך
הרגשה של חוסר תקווה
התקפי בכי ללא סיבה נראית לעין
בעיות בשינה
קשיים בריכוז ובהתמקדות
קשיים בקבלת החלטות
עליה או ירידה במשקל שלא מתוך כוונה
רגזנות
חוסר מנוחה
רגישות יתר
תחושה של עייפות או חולשה
תחושה שאתה חסר ערך
איבוד עניין במין
מחשבות אובדניות או ניסיונות התאבדות
בעיות גופניות לא מוסברות, כמו כאבים בגב או כאבי ראש
תסמיני דיכאון שונים ומגוונים, משום שהוא מתבטא בדרכים שונות אצל אנשים שונים. לדוגמא אצל אדם בן 25 שיש לו דיכאון יופיעו תסמינים שונים מאלו שיופיעו אצל אדם בן 70. אצל חלק מהאנשים תסמיני המחלה חמורים עד כדי כך שברור שמשהו אינו כשורה. אחרים חשים מסכנים באופן כללי, או פשוט אינם מאושרים ואינם יודעים מדוע.
סיבות וגורמי סיכון
לא ידוע מהו הגורם המדויק להופעת דיכאון.
כמו במחלות נפש רבות אחרות, הסברה היא שמגוון גורמים ביוכימיים, גנטיים וסביבתיים עלולים להיות הגורם למחלה, ביניהם:
גורמים ביוכימיים
. מחקרים שעשו שימוש בהדמיה בטכנולוגיה מתקדמת, מעידים שאצל אנשים הלוקים במצב של דכאון מתרחשים שינויים פיזיים במוח. עדיין לא ברור בדיוק מה הם השינויים ומה חשיבותם, אך יתכן שבירור העניין יסייע בסופו של דבר בהגדרת הגורמים למחלה. יתכן שחומרים כימיים אלו הנמצאים באופן טבעי במוח – הם מכונים מעבירים עצביים וקשורים למצב הרוח, משחקים תפקיד בגרימת דיכאון. חוסר איזון הורמונלי יכול אף הוא להוות סיבה להופעה של דיכאון.
גורמים גנטיים
. מחקרים מסוימים מראים שהופעת דיכאון נפוצה יותר בקרב אנשים שיש להם קרובי משפחה ביולוגיים הלוקים במחלה. החוקרים מנסים למצוא את הגנים הקשורים בגרימת דיכאון.
גורמים סביבתיים
. גם הסביבה נחשבת במידה מסוימת כגורמת דיכאון. גורמים סביבתיים הם מצבים בחיים שקשה להתמודד איתם, כמו אובדן של אדם אהוב, בעיות כלכליות ומתח ברמה גבוהה.
אמנם אין נתונים סטטיסטים מדויקים, אך דכאון נחשב למחלה נפוצה למדי. דיכאון חוצה גבולות גזעיים, אתניים וסוציו אקונומיים – אף אחד אינו מחוסן מפני מצב של דכאון.
בדרך כלל דיכאון מתחיל בשנות ה- 20 המאוחרות לחיים, אך הוא עלול להופיע בכל גיל ולפגוע בכל אחד, החל מילדים צעירים ועד מבוגרים קשישים. נשים מאובחנות כחולות דיכאון פי שניים יותר מגברים, אולם יתכן שהסיבה לכך נעוצה בחלקה בעובדה שנשים נוטות יותר לחפש טיפול נגד דיכאון.
הסיבה המדויקת להופעת דיכאון אמנם אינה ידועה, אך החוקרים מצביעים על מספר גורמים שכפי הנראה מעלים את הסיכון להתפתחות המחלה, או גורמים להתפרצותה, בהם:
קיומם של קרובי משפחה ביולוגיים הלוקים במצב של דכאון.
היסטוריה של התאבדויות במשפחה
אירועים הגורמים ללחץ בחיים, כמו מוות של אדם אהוב.
מצב רוח דיכאוני בתקופת הנעורים.
מחלות כמו סרטן, מחלות לב, אלצהיימר או איידס.
שימוש ארוך טווח בתרופות מסוימות, דוגמת תרופות מסוג מסוים לטיפול בלחץ דם גבוה,
כדורי שינה ובמקרים מסוימים גלולות למניעת היריון.
אבחון ובדיקות
אבחון דיכאון מתבצע על ידי תשאול של רופא / מטפל לגבי מצב הרוח והמחשבות, במהלך פגישות רפואיות שגרתיות. לעתים הנבדק מתבקש למלא שאלון שיסייע במציאת תסמינים של דיכאון.
כאשר הרופאים חושדים שהמטופל לוקה בדיכאון, הם מבצעים סדרת בדיקות רפואיות ופסיכולוגיות. בדיקות אלו מסייעות בשלילת קיומן של מחלות אחרות שעלולות להיות הסיבה לתסמינים, הן עוזרות בקביעת אבחנה ובמציאת סיבוכים אחרים הקשורים למצב.
בדיקות אלו כוללות בדרך כלל:
בדיקה גופנית
בדיקות מעבדה
הערכה פסיכולוגית
קריטריונים לאבחון של דכאון
קיימות מחלות רבות שאחד מהתסמינים שלהן הוא דיכאון. הערכת הרופא או המטפל הנפשי מסייעת לקבוע האם מדובר במחלת דיכאון קשה, או באחת מאותן מחלות אחרות שמזכירות לפעמים דיכאון קשה, בהן:
הפרעת הסתגלות. הפרעת הסתגלות היא תגובה רגשית חריפה לאירוע קשה בחיים. זוהי מחלת נפש הקשורה למתח נפשי ועלולה להשפיע על הרגשות, המחשבות וההתנהגות.
מאניה דיפרסיה. סוג זה של דיכאון מתאפיין במצבי רוח משתנים מקצה אל קצה.
ציקלותימיה. ציקלותימיה, או הפרעה ציקלותימית היא סוג של מאניה דיפרסיה קלה.
דיסתימיה. דיסתימיה היא מחלה פחות קשה, אך יותר כרונית מדיכאון.
דיכאון שלאחר הלידה. דיכאון שמופיע אצל אמהות חדשות, בדרך כלל חודש לאחר הלידה.
דיכאון פסיכוטי. דיכאון קשה המלווה בתופעות פסיכוטית כמו הזיות.
הפרעה סכיזואפקטיבית. הפרעה סכיזואפקטיבית היא מחלה הכוללת מאפיינים של סכיזופרניה (שסעת, פיצול אישיות) ושל הפרעת מצב רוח.
דיכאון חורף. סוג זה של דיכאון קשור לחילופי העונות ולחשיפה בלתי מספקת לאור השמש.
דיכאון קשה נבדל מהמחלות המפורטות לעיל בתסמינים ובחומרתם.
סיבוכים אפשריים
דיכאון הוא מחלה רצינית שעלולה להכביד מאד על יחידים ועל משפחות. דיכאון שאינו מטופל עלול להתדרדר ולהגיע למצבים של נכות, תלותיות והתאבדות. דיכאון עלול להוביל לבעיות רגשיות, התנהגותיות, בריאותיות ואפילו משפטיות וכלכליות קשות, המשפיעות על כל תחומי החיים.
הסיבוכים של דיכאון עלול לגרום או להיות קשור בהם כוללים:
התאבדות
התמכרות לאלכוהול
התמכרות לחומרים
חרדה
מחלות לב ומחלות אחרות
בעיות בעבודה או בלימודים
עימותים בתוך המשפחה
קשיים במערכות יחסים, בידוד חברתי
טיפולים ותרופות
קיימים סוגים רבים לטיפול במצב של דיכאון.
שיטות הטיפול המקובלות ביותר כוללות:
תרופות (כמו
ציפרלקס
,
פרוזק
או
פריזמה
)
טיפול נפשי
טיפול בנזעי חשמל (ECT)
קיימים גם טיפולים נוספים עבור דיכאון, שנחקרו פחות מהטיפולים המקובלים, ביניהם
:
גירוי מוחי
טיפולים משלימים ואלטרנטיביים
במקרים מסוימים רופא המשפחה יכול לטפל בעצמו במצב של דיכאון. במקרים אחרים יש צורך להיעזר בטיפול של מטפל נפשי מוסמך, כגון פסיכיאטר, פסיכולוג או עובד סוציאלי.
חשוב שהחולה ייקח חלק פעיל בטיפול במחלה . בעבודה משותפת, הרופא או המטפל והמטופל יכולים להחליט ביחד מהו סוג הטיפול הטוב ביותר במצבו של המטופל, זאת תוך התייחסות לתסמינים וחומרתם, להעדפותיו האישיות של המטופל, לכיסוי הביטוחי, ליכולת לעמוד בעלות הטיפול, לתופעות הלוואי של הטיפול ולגורמים אחרים. אולם יש מקרים בהם דיכאון הוא קשה עד כדי כך שרופא, אדם קרוב, או משגיח צריך להשגיח על הטיפול עד שהחולה יתאושש ויגיע למצב בו הוא יכול לקחת חלק בתהליך קבלת ההחלטות.
להלן תיאור מפורט יותר של סוגי הטיפול במצב של דכאון.
תרופות
קיימות בשוק עשרות תרופות לטיפול נגד דיכאון. רוב האנשים מצליחים להשיג הקלה בתסמינים של דיכאון באמצעות שילוב בין תרופות וטיפול נפשי.
רוב התרופות נגד דיכאון יעילות באותה מידה. אך חלק מהן עלולות לגרום תופעות לוואי חמורות ביותר.
להלן השלבים המקובלים בהמלצה על תרופות נגד דיכאון:
בחירה ראשונה טיפוסית. רופאים רבים מתחילים את הטיפול עם תרופות נוגדות דיכאון המוכרות בשם - מעכבי ספיגת סרוטונין בררניים (SSRI) בחירה שניה טיפוסית. קבוצה של נוגדי דיכאון המכונה נוגדי דיכאון טריציקלים (TCA).
בחירה אחרונה טיפוסית. קבוצה של נוגדי דיכאון המכונה נוגדי מונואמין ואוקסידאז (MAOI).
תופעות לוואי של תרופות נוגדות דיכאון
לכל התרופות נוגדות דיכאון עלולות להיות תופעות לוואי בלתי רצויות. תופעות הלוואי מופיעות ברמות שונות של חומרה אצל המטופלים השונים. לעתים תופעות הלוואי הן קלות עד כדי כך שאין צורך להפסיק את הטיפול בתרופה. כמו כן, קיימות שיטות להתמודדות עם תופעות הלוואי. יתרה מזאת, לעתים קרובות תופעות הלוואי נעלמות או מתמעטות תוך שבועות ספורים מתחילת הטיפול בתרופה נוגדת דכאון.
טיפול נפשי
לעתים קרובות נעשה שימוש בטיפול פסיכולוגי במקביל לטיפול התרופתי. טיפול נפשי הוא שם כולל לטיפול נגד דיכאון באמצעות שיחות על המצב ועל עניינים הקשורים בו עם מטפל נפשי. טיפול נפשי מכונה גם טיפול, טיפול באמצעות שיחה, יעוץ או טיפול פסיכוסוציאלי.
טיפול בנזעי חשמל
בטיפול בנזעי חשמל (ECT), מעבירים זרמי חשמל דרך המוח, על מנת לעורר התפרצות.
אשפוז
לעתים רחוקות דכאון חמור עד כדי כך שהוא דורש אשפוז במחלקה פסיכיאטרית. גם במקרים של דיכאון חמור לא תמיד קל להחליט שאשפוז הוא הטיפול ההולם. במידה וניתן לטפל בחולה באותה מידה של יעילות, או אפילו באופן יעיל יותר, מחוץ לכותלי בית החולים, סביר להניח שהרופא לא ימליץ על אשפוז.
אשפוז במחלקה פסיכיאטרית, מומלץ בדרך כלל רק במקרים שהחולה אינו מסוגל לטפל בעצמו כיאות, או כשיש חשש ממשי שהוא עלול לפגוע בעצמו או במישהו אחר.
מניעה
אין דרך למנוע דיכאון. אולם נקיטת צעדים לשליטה במתחים, להעלאת רמת העליזות ורמת ההערכה העצמית עשויה לעזור. תמיכה מצד חברים וידידים, במיוחד בתקופות משבר עשויה לסייע בהתגברות על המצב. בנוסף, אם מטפלים בבעיה מיד כשמופיע הסימן הראשון, יש אפשרות למנוע את החמרתה של דיכאון. טיפולי תחזוקה ארוכי טווח יכולים אף הם למנוע הישנות של תסמיני דכאון.
טיפולים אלטרנטיביים
יש אנשים המבקשים להקל על תסמיני דיכאון באמצעות שיטות של רפואה משלימה או אלטרנטיבית. שיטות אלה כוללות שימוש בתוספי מזון וטכניקות גוף-נפש.
להלן פירוט של מספר תוספי מזון נפוצים לטיפול במחלת דכאון:
היפריקום פרפוראטום. מוכר גם בכינוי סיינט ג'ונס וורט.
SAM-e.
חומצות שומן אומגה 3.
טכניקות של גוף-נפש שנעשה בהן שימוש להקלה על תסמיני דיכאון כוללות:
דיקור
יוגה
מדיטציה
דמיון מודרך
טיפול באמצעות עיסוי |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/dexamethasone/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
דקסמתזון הוא נגזרת של
קורטיזון
(הורמון קורטיקו-סטרואידי) בעל פעילות ממושכת. דקסמתזון משמש לטיפול במגוון מחלות עור ורקמות רכות שנגרמות בגלל אלרגיה או דלקת. השימושים העיקריים של דקסמטזון כוללים:
הזרקה לתוך המפרקים כדי להקל על כאב וקשיון של המפרק. הזרקה לתוך וריד כפעולת חירום במצב של הלם אלרגי, בצקת במוח ו
אסתמה
. טיפות לטיפול מקומי בבעיות עיניים ואוזניים.
נדיר להיתקל בתופעות לוואי קשות כשנותנים דקסמתזון במינונים נמוכים לתקופות קצרות. אולם כמו עם קורטיקוסטרואידים אחרים, טיפול ממושך בדקסמתזון במינונים גבוהים עלול לגרום לתופעות לוואי קשות ולדיכוי של מערכת החיסון. מומלץ להימנע מטיפול בדקסמתזון במקרה של חולי שחפת ואבעבועות רוח ומקבלת חיסונים המכילים נגיפים חיים. לאנשים הנוטלים תרופה זו תקופה ממושכת מומלץ לשאת כרטיס טיפול.
ביוני 2020, בעקבות התפרצות מגיפת
וירוס הקורונה
, נערך ניסוי על-ידי אוניברסיטת אוקספורד שבחן את יעילות התרופה כטיפול בחולי Covid-19, ומצא אותה מפחיתה תמותה בקרב חולים מונשמים וחולים המטופלים עם חמצן.
צילום: Wavebreakmedia | Shutterstock
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
טבליות, זריקות, טיפות אוזניים, אף ועיניים, תרסיס לאוזניים, קרם לעור, משחת עיניים, שתל לזגוגית העין באפליקטור.
תדירות וזמן נטילה
דרך הפה: 2-4 פעמים ביום עם מזון. טיפות עיניים: כל 1-4 שעות.
טווח המינון
מבוגרים: 0.5-20 מ"ג ליום. במצבים מיוחדים ניתן לתת אף מינון גבוה יותר. ילדים: 0.02-0.35 מ"ג לק"ג ליום.
תחילת ההשפעה
1-4 ימים.
משך ההשפעה
1-4 ימים.
מנה שנשכחה
יש לקחת מייד כשנזכרים. אם צריך לקחת את המנה הבאה תוך שעתיים, קח מנה אחת עכשיו ודלג על המנה הבאה.
הפסקת התרופה
אין להפסיק את התרופה בלי להיוועץ ברופא, ייתכן שיהיה צורך להפסיק את התרופה בהדרגה.
מינון עודף
מנה עודפת מקרית אינה צריכה להדאיג. אך אם מבחינים בתסמינים מיוחדים, או אם נלקחה מנה עודפת גדולה, יש ליידע את הרופא.
אחסון
לשמור במיכל סגור במקום קריר ויבש, הרחק מהישג ידם של ילדים
נמצא כמרכיב בתרופות הבאות
דזורן | Desoren
דתאמיצין | Dethamycin
דקסאמיצין | Dexamycin
דקס-אוטיק | Dex-Otic
טבעקוטאן | Tevacutan
תרוצידין D | Tarocidin D
דקספרין | Dexefrin
סטרודקס | Sterodex
פוליקוטן | Polycutan
מקסיטרול | Maxitrol
אזהרות
תזונה
יש ליטול את הטבליות לאחר האוכל.
אלכוהול
מומלץ להימנע משתיית אלכוהול בזמן נטילת תרופה זו.
נהיגה
יש להימנע מנהיגה עד שלומדים כיצד התרופה משפיעה, כיוון שתרופה זו עלולה לגרום לטשטוש.
הריון
אין להשתמש בתרופה בהריון
הנקה
לא ניתן. התרופה עוברת לחלב אם ועלולה להשפיע לרעה על התינוק. מומלץ לא לקחת את התרופה או לא להיניק.
קשישים
סבירות גבוהה יותר לתופעות לוואי. ייתכן שיהיה צורך בהפחתת המינון.
ניתוח והרדמה כללית
תרופה זו עלולה להגביר דימום. יש לדווח למרדים או למנתח לפחות 28 יום לפני הניתוח על נטילת תרופה זו.
דווח לרופא במקרה של
כיב עיכולי
ברקית (glaucoma)
שחפת
דיכאון
הרפס
סוכרת
נטילת תרופות אחרות
סיכון ממנת יתר
נמוך
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
תופעות הלוואי הקשות יותר מופיעות רק כאשר לוקחים דקסאמתאזון במינונים גבוהים לתקופות ממושכות, ויש לנטר אותן בקפידה. תופעות לוואי אחרות פוחתות עם הסתגלות הגוף לתרופה.
בטיפול עיניים-עליה בלחץ תוך עיני ,עכירות של העדשה (קטרקט), דימום על פני העין (שעלול להיגרם מתהליך ההזרקה ולא מהשתל עצמו).
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
תרופות נגד סוכרת: דקסמתזון מחליש את פעולתן של תרופות אלה, ייתכן שיהיה צורך בהתאמת המינון כדי למנוע רמות גבוהות מדי של סוכר בדם.
בארביטוראטים, פניטואין וריפאמפיצין: תרופות אלה עלולות להפחית את היעילות של דקסמתזון. ייתכן שיהיה צורך בהתאמת המינון.
תרופות להורדת לחץ דם: דקסמתזון עלול לגרום אצירת נוזלים ולהעלות את לחץ הדם, וכך להפחית את השפעותיהן של תרופות להורדת לחץ דם.
אספירין: עולה הסיכון לכיבים במערכת העיכול. מופחתת פעילותו של אספירין בשל הגברת הפרשתו מהגוף בשילוב עם דקסמתזון.
קארבאמאזפין: מפחית את פעילות דקסמתזון על ידי הגברת פירוקו.
גלולות למניעת הריון: מאריכות את משך פעולת התרופה. מומלץ מעקב אחר תופעות לוואי של התרופה. רצוי להפחית מינון דקסמתזון.
השפעת שימוש ממושך
שימוש ממושך בתרופה עלול לגרום ברקית (גלאוקומה), ירוד (קאטאראקט), סוכרת, עצמות שבירות, עוד מדולדל, ועיכוב צמיחה אצל ילדים. מומלץ לאנשים המקבלים טיפול ממושך עם תרופה זו לשאת עמם כרטיס טיפול.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/dexpanthenol-chlorhexidine-bepanthen-plus/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
מידע כללי:
התכשיר מכיל שני חומרים, האחד- כלורהקסידין הנלחם בחיידקים על העור, כאלה שחדרו לפצע עם לכלוך, וכך מונע או ממתן זיהום חיידקי בפצעים. השני- דקספנטנול, שבעור נהפך לחומצה פנטוטנית מה שתומך בחידוש תאי העור מבפנים בקצב מואץ וכך גורם לזירוז ריפוי הפצע. העור שנוצר הינו גמיש יותר. שילוב שני החומרים מחטא ומטפל בפצעים וגירויים קלים שיש חשש שיזדהמו, ואינו משמש לטיפול בגירויים אשר הסיכון שיזדהמו נמוך (לדוגמא: כוויות שמש).
במידה והפצע מתנפח או מאוד כואב וכן במידה והפצע מלווה בחום, יש לפנות לרופא.
יעיל לטיפול ב:
לחיטוי וריפוי פצעים עם חשש ל
זיהום
כגון גירויים קלים בעור, פצעים, חתכים,
כוויות
קלות ו
דלקות עור
.
הנחיות חשובות:
פצעים נרחבים, עמוקים, חמורים או מזוהמים וכן עקיצות/נשיכות ופצעי דקירה דורשים פנייה לרופא או לטיפול רפואי בשל הסיכון לזיהום
טטנוס
.
מתי אסור להשתמש בתרופה:
• במצב רגישות לחומרים הפעילים או למרכיבי התרופה האחרים.
• מריחה על עור תוף מנוקב.
• במקרה של פצעים עמוקים, חמורים, או מזוהמים.
דגשים למשתמש
• יש להימנע ממגע עם העיניים, האוזניים ורקמות ריריות.
• הטיפול מיועד לשטחי עור מצומצמים.
• במקרה של מגע עם העיניים יש לשטוף היטב במים.
• במידה והפצע מתנפח או מאוד כואב וכן במידה והפצע מלווה בחום, יש לפנות לרופא.
צילום: shutterstock
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
שימוש חיצוני בלבד. מריחה בשכבה דקה. קרם.
תדירות וזמן נטילה
מינון מקובל: מריחה עד 4 פעמים ביום.
מנה שנשכחה
אינה מהווה בעיה.
הפסקת התרופה
בהתאם לתהליך ריפוי הפצע.
מינון עודף
עלולה להופיע עלייה באנזימי כבד. במקרה בליעה יש להגיע לרופא/חדר מיון עם אריזת התרופה.
אחסון
מתחת ל-25 מעלות צלזיוס.
אזהרות
תזונה
לא נמצאה השפעת תזונה.
אלכוהול
לא צפויה השפעה.
נהיגה
לא ידועה השפעה שלילית על היכולת לנהוג.
הריון
יש להתייעץ ברופא או ברוקח טרם השימוש, וכן יש להימנע משימוש על שטחי עור נרחבים.
הנקה
ניתן להשתמש, יש להימנע משימוש על שטחי עור נרחבים. יש להסיר שאריות התכשיר לפני ההנקה כדי להבטיח שהתכשיר לא ייבלע על ידי התינוק.
דווח לרופא במקרה של
רגישות יתר
נטילת תרופות אחרות
סיכון ממנת יתר
נמוך
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
במקרה של תופעות לוואי הבאות יש להפסיק נטילת התרופה:
• תגובות אלרגיות, כמו גרד, אודם, אקזמה, תחושת בעירה או שלפוחיות.
• תגובות אלרגיות חריפות כמו שוק אנאפילקטי המערב את מערכת הנשימה, הלב וכלי הדם. קוצר נשימה, צפצופים, התנפחות הפנים, תגובות של העור כמו גרד, פריחה. בעיות במערכת העיכול.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
יש לעדכן רופא/רוקח באשר לנטילת תרופות אחרות גם תרופות ללא מרשם ותוספי תזונה, וכן תרופות אחרות למריחה.
אין להשתמש בו זמנית בסבונים, דטרגנטים וחומרים מחטאים אחרים. שימוש בו זמני עלול להחליש את השפעת תכשיר זה.
השפעת שימוש ממושך
במקרה בו הפצע אינו קטן או מחלים לאחר 10-14 ימי טיפול, יש לפנות לרופא.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/dextroamphetamine-amphetamine-attent/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
מידע כללי:
התרופה מכילה תערובת מלחי אמפטמינים, שהם חומרים הממריצים את מערכת העצבים המרכזית. מסייעת בהגברת הערנות והורדת סף האימפולסיביות וההיפראקטיביות במטופלים הסובלים מהפרעת קשב. יש להשתמש בתרופה זו במסגרת תוכנית שיקומית של ה-
ADHD
, הכוללת ייעוץ או טיפולים אחרים.
בחו"ל תרופה זו המשלבת אמפטמינים נקראת אדרל (Adderall).
יעיל לטיפול ב:
טיפול בהפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות, ובנוסף, טיפול ב
נרקולפסיה
(מחלה המאופיינת בהתקפי שינה בלתי נשלטים במשך היום).
הנחיות חשובות:
טרם תחילת הטיפול ובמהלכו, על הרופא לשקול לערוך בדיקות דם, תפקוד הלב ולחץ הדם.
מתי אסור להשתמש בתרופה:
• מחלת לב או הסתיידות עורקים.
• יתר לחץ דם בדרגה בינונית או חמורה.
• פעילות-יתר של בלוטת התריס.
• גלאוקומה.
• מצב חרדה חמור, מתח או אי שקט.
• עבר של התמכרות לאלכוהול או לתרופות.
• בעת נטילת תרופות נגד
דיכאון
מקבוצת מעכבי MAO, ושבועיים לאחר הפסקת טיפול זה.
• במקרה רגישות לאמפטמינים, לתרופות ממריצות אחרות או למרכיבי התרופה האחרים.
פרמקוקינטיקה:
מטבוליזם בכבד, הפרשה באמצעות פעילות הכליה. פעילות ארוכה של 10 שעות ויותר.
דגשים למשתמש:
• התרופה מכילה אמפטמינים, שיש להם פוטנציאל של שימוש לרעה. נטילה לאורך זמן ארוך עלולה לגרום לתלות . שימוש לרעה באמפטמינים עלול לגרום למוות פתאומי ולתופעות לוואי לבביות חמורות.
• יש למדוד לילדים את המשקל והגובה במהלך הטיפול.
• יש לפנות לרופא בכל שינוי גופני ונפשי הנגרמים במהלך השימוש בתרופה.
צילום: shutterstock
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
טבליות.
תדירות וזמן נטילה
ניתן לקחת את התרופה עם או בלי מזון. רצוי להימנע מלקיחת התרופה מאוחר בערב בגלל שעלול להיגרם קושי להירדם.
טווח המינון
5 מ"ג, 10 מ"ג, 20 מ"ג, 30 מ"ג.
מנה שנשכחה
יש לקחת את המנה מיד כשנזכרים, ולהתייעץ עם הרופא. אין לקחת מנה כפולה.
הפסקת התרופה
בהוראת רופא. מידי פעם הרופא ישקול את הפסקת הטיפול לשם הערכה של הפרעת הקשב.
מינון עודף
יש לפנות מיד לרופא או לחדר מיון של בית חולים ולהביא את אריזת התרופה.
אחסון
מתחת ל-25 מעלות צלזיוס.
אריזה במיכלים: אין להשתמש לאחר 60 יום מתאריך הניפוק.
אריזה במגשיות: יש להשתמש בהתאם לתאריך התפוגה על גבי האריזה.
אזהרות
תזונה
לא נמצאה השפעה על הטיפול.
אלכוהול
לא נמצאה השפעה משמעותית. עדיף להימנע מצריכתו במהלך הטיפול.
נהיגה
התרופה עלולה לפגום בכושר הנהיגה.
הריון
יש להיוועץ ברופא טרם נטילת התרופה בעת היריון, או תכנונו.
הנקה
התרופה עוברת לחלב האם. יש להימנע מהנקה בעת השימוש בתרופה.
תינוקות וילדים
תרופה זו אינה מיועדת לשימוש בילדים מתחת לגיל 3 שנים.
דווח לרופא במקרה של
מחלת לב, מום בלב, יתר לחץ דם.
בעיות בכבד או בכליה או בעיות בבלוטת התריס.
עוויתות או תוצאות לא תקינות של בדיקת גלי המח.
בעיות במחזור הדם באצבעות הידיים והרגליים.
בעיות נפשיות, כמו פסיכוזה, דיכאון, התאבדות במשפחה, טיקים, טורט ועוד
אי סבילות לסוכרים מסוימים
סיכון ממנת יתר
גבוה
סיכון מפיתוח תלות
גבוה
תופעות לוואי
תופעות לוואי שכיחות: כאב בטן, ירידה בתיאבון, עצבנות.
תופעות לוואי נוספות:
מערכת עצבים מרכזית: חוסר שקט, נדודי שינה, אופוריה, דיכאון, רעד, כאב ראש.
מערכת עיכול: יובש בפה, טעם לא נעים, שלשול, עצירות, אובדן תיאבון ואיבוד משקל.
מערכת אנדוקרינית: שינויים בליבידו, אין אונות.
עור: נשירת שיער.
האטה בגדילה (גובה ומשקל) בקרב ילדים, עוויתות, בעיקר בחולים שסבלו מהן בעבר, שינויים בראייה או טשטוש ראייה, תסמונת סרוטונין -
במקרה של תופעות לוואי הבאות יש להפסיק נטילת התרופה:
סימני רגישות יתר, גרד, פריחה.
פנייה מידית לרופא:
בעיות הקשורות ללב, כגון כאבים בחזה, קשיי נשימה, או עילפון.
בעיות פסיכיאטריות, כגון החמרה או תופעות נפשיות חדשות תוך כדי שימוש בתרופה, במיוחד הזיות או חשדנות.
בעיות בזרימת הדם באצבעות הידיים והרגליים, כמו תחושת נימול, קור או כאב באצבעות, שינוי צבע של האצבעות מצבע חיוור, לכחול, ולאדום, או
אם מתפתחים סימנים של פצעים ללא סיבה, המופיעים באצבעות הידיים או הרגליים.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
יש לעדכן רופא/רוקח באשר לנטילת תרופות, גם תרופות ללא מרשם ותוספי תזונה. בייחוד התרופות:
• תרופות נגד דיכאון כולל תרופות מקבוצת מעכבי MAO.
• תרופות לטיפול ביתר לחץ דם.
• תרופות נגד התקפי עוויתות.
• תרופות להקלה בהצטננות או תרופות נגד אלרגיה.
• תרופות לטיפול בחומציות יתר של הקיבה.
• תרופות לדילול הדם.
השפעת שימוש ממושך
עלול לגרום לתלות.
על הרופא לשקול בדיקות סדירות של לחץ הדם ודופק הלב בתקופת הטיפול בתרופה.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/dextromethorphan/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
דקסטרומתורפאן הוא מדכא שיעול המצוי במספר תכשירים המשמשים להקלת שיעול, שניתן להשיגם ללא מרשם רופא. התרופה יעילה לדיכוי שיעול יבש ומתמיד, במיוחד כאשר השיעול מפריע לשינה. לדקסטרומתורפאן השפעה כללית מועטה על מערכת העצבים המרכזית. שלא כמו מדכאי השיעול הנארקוטיים, אין סיכון של תלות עם חומר זה כאשר לוקחים אותו במינון המומלץ. כמו עם מדכאי שיעול אחרים, אין להשתמש בתרופה זו לטיפול בשיעול המייצר ליחה, או בשיעול שסיבתו אינה ברורה. למרות שהתרופה פחות מרדימה מתרופות דומות רבות, ישנוניות היא תופעת הלוואי העיקרית שלה.
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
טבליות, טבליות מציצה, קפליות, כמוסות, סירופ.
תדירות וזמן נטילה
עד 4 פעמים ביום לפי הצורך.
טווח המינון
מבוגרים: 13.5 מ"ג למנה ילדים: 2.5-7.5 מ"ג למנה.
תחילת ההשפעה
תוך 30 דקות.
משך ההשפעה
תוך 30 דקות.
מנה שנשכחה
לקחת מייד כשנזכרים אם התרופה נחוצה להקלת השיעול.
הפסקת התרופה
ניתן להפסיק בביטחון כאשר אין יותר צורך בתרופה.
מינון עודף
סביר להניח שמנה עודפת מקרית לא תגרום בעיות. מנות עודפות גדולות עלולות לגרום בחילה, הקאה, כאב בטן, סחרחורת, תרדמה וקשיי נשימה. יש ליידע את הרופא.
אחסון
לשמור במיכל סגור במקום קריר ויבש, הרחק מהישג ידם של ילדים
נמצא כמרכיב בתרופות הבאות
דקסמול קולד יום | Dexamol Cold Day
דקסמול קולד לילה | Dexamol Cold Night
פאראמול אף ושיעול יום | Paramol Af and Shiul Day
פאראמול אף ושיעול לילה | Paramol Af and Shiul Night
טוסופדרין NF | Tussophedrine NF
אקמול צינון ושפעת יום | Acamol Tsinun and Shapaat Day
אקמול צינון ושפעת לילה | Acamol Tsinun and Shapaat Night
אלצינל סירופ חדש | Alcinal New Syrup
נודקסטה | Nuedexta
טוסין די.אם | Tussin DM
קאפקס DM | Kuffex DM
אזהרות
תזונה
אין הגבלות.
נהיגה
יש להימנע מנהיגה עד שלומדים כיצד התרופה משפיעה, כיוון שתרופה זו עלולה לגרום לטשטוש.
הריון
בבעלי חיים התרופה עלולה לגרום למומים ולמות עוברים. בבני אדם הבטיחות בהריון לא נקבעה. חשוב להימנע מתכשירים המכילים גם אלכוהול. יש להיוועץ ברופא (C)
תינוקות וילדים
יש צורך בהפחתת המינון בהתאם לגיל ולמשקל.
קשישים
סבירות גבוהה יותר לתופעות לוואי. ייתכן שיהיה צורך בהפחתת המינון.
דווח לרופא במקרה של
מחלת כבד
אסתמה
מחלות דרכי הנשימה
נטילת תרופות אחרות
סיכון ממנת יתר
בינוני
סיכון מפיתוח תלות
בינוני
תופעות לוואי
תופעות הלוואי נדירות כאשר נוטלים תרופה זו במינון המומלץ, והן פוחתות עם הורדת המינון והסתגלות הגוף לתרופה.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
[תרופות המדכאות את מערכת העצבים המרכזית]: כל התרופות מסוג זה עלולות להגביר את ההשפעה של דקסטרומתורפאן על מערכת העצבים המרכזית. תרופות אלה כוללות אנטיהיסטאמינים, נוגדי חרדה, תרופות לשינה, נוגדי דיכאון, משככי כאב נארקוטיים ותרופות נוגדות פסיכוזה. [מעכבי מונואמין אוקסידאז (MAOI)] עלולות להגיב בצורה מסוכנת עם דקסטרומתורפאן ולגרום ריגוש וחום.
השפעת שימוש ממושך
אין לקחת תרופה זו יותר מ-3 ימים אלא בעצת רופא.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/dialectical-behavioral-therapy-dbt/
4 דקות קריאה
לרגשותינו יש השפעה על האופן בו אנו מתנהגים. כשרגשותינו עוצמתיים במיוחד הם עלולים להביא אותנו לנהוג בצורה בלתי יעילה, אשר מחבלת בתפקודנו וביחסינו הבין אישיים. בקרב רוב האנשים רגשות אינטנסיביים מתעוררים רק לעיתים רחוקות, אך קיימים אנשים שיש להם קושי קבוע בוויסות הרגשי. קושי זה מתבטא ברגישות גבוהה לגירויים רגשיים אשר מולידה לעיתים חוסר שליטה בהתנהגות, השפעה חזקה של מצב הרוח על ההתנהגות וקשיים בהרגעה עצמית.
קושי משמעותי ותמידי בוויסות הרגשי מאפיין על פי רוב אנשים בעלי
הפרעת אישיות גבולית
, והטיפול הדיאלקטי אשר ייסדה מרשה לינהאן נתפס כאחד הטיפולים היעילים ביותר בהפרעה בפרט, ובכלל באנשים אשר רגשותיהם העזים פוגעים בתפקודם ויחסיהם.
מהי הפרעת אישיות גבולית?
אישיות גבולית הינה אחת מ
הפרעות האישיות
ומאפיין אותה דפוס אישיות בלתי יציב ובלתי מסתגל המביא לקשיים תפקודיים ולסבל רב. ההפרעה מתבטאת במצבי רוח עזים ולא יציבים המביאים להתנהגות אימפולסיבית ויחסים בין אישיים סוערים. בנוסף, מאופיינים הסובלים מההפרעה בהתנהגויות הרסניות (כגון שימוש בסמים וקיום יחסי מין לא מוגנים) ופגיעה עצמית.
הטיפול הדיאלקטי - רקע ורציונל
העובדה כי יש להפרעה סימפטומים רבים וחוסר הידע החד משמעי לגבי הסיבות להיווצרות הפרעת האישיות הגבולית גרמו להפרעה להיתפס כמורכבת במיוחד לטיפול. לטענת אנשי מקצוע, טיפולים פסיכודינמיים אינם יעילים מספיק לטיפול בהפרעה. הקיצוניות הרבה המאפיינת את ההפרעה הביאה ליצירת מודלים טיפוליים שונים האחד מהשני משמעותית: מודלים אחדים הדגישו את הצורך בבניית מסגרת טיפולית תומכת ו-"פתוחה" (על ידי ריבוי פגישות, שמירה על קשר במהלך חופשות ועוד), זאת על מנת ליצור חוויה של הכלה "הורית" של קשיי המטופל. אולם מודלים אחרים מתייחסים דווקא לצורך במסגרת טיפולית נוקשה ויציבה במיוחד, כזו שלא תעודד התנהגות מניפולטיבית ותלותית. ללא קשר לשיטת הטיפול שנבחרה, מסכימים מרבית המטפלים כי הטיפול בהפרעה הוא ממושך ונדרש בד"כ, לשמר אותו במשך כל החיים.
מאחר והצלחתם של ה
טיפולים הדינמיים
הארוכים הייתה מוגבלת ביחס למידת ההשקעה בהם, אנשי המקצוע העדיפו לעיתים גישות קוגניטיביות-התנהגותיות לטיפול בהפרעה.
טיפולים קוגניטיביים התנהגותיים
, כמו הטיפולים הדינמיים, עוסקים אף הם בצורך בשליטה בהתנהגות, בניית יחסים יציבים והפחתת התנהגויות הרס עצמי, אך שלא כמו הגישה הדינמית, הציעו גישות אלו טיפולים מעשיים יותר, שמטרתם הגעה לשינוי התנהגותי ולא ניתוח יחסים מהילדות.
ד"ר מרשה לינהאן פיתחה את הטיפול הדיאלקטי. מדובר במודל טיפולי המבוסס על עקרונות קוגניטיביים התנהגותיים ושם את הדגש על קשיים ספציפיים המאפיינים את הפרעת האישיות הגבולית.
הפרעת אישיות ע"פ הגישה הדיאלקטית
משך זמן רב ביקשו תיאורטיקנים להסביר את התפתחות הפרעת האישיות הגבולית. הוצעו הסברים אשר עסקו בהיבטים פיזיולוגיים, פסיכולוגיים וסביבתיים. כיום הגישה המקובלת היא שההפרעה נגרמת משילוב גורמים אלו.
לינהאן פיתחה תיאוריה ביו סוציאלית התופסת את האישיות הגבולית כתוצאה של ליקוי בתפקוד מערכת הויסות הרגשי. לפי לינהאן, ההפרעה נוצרת במקרה בו נטייה ביולוגית לתגובתיות רגשית בלתי מווסתת ומידה גבוהה של רגשיות מתקיימות ב-"סביבה בלתי מתקפת", כלומר סביבה בה חוויותיו של הילד (רגשות, תחושות, אמונות וכו') נענות באופן קבוע בתגובות מבטלות, בלתי עקביות ולא רגישות. הורה בלתי מתקף, למשל, יבטל את טענתה של הילדה כי מאכל מסוים אינו טעים לה ("תאמיני לי שאת אוהבת את זה!") ועלול להתעלם ממצוקותיה הרגשיות ("אז מה אם לא הזמינו אותך למסיבה? זאת לא סיבה לבכות"). תגובות קבועות מעין אלה, מכניסות מימד של איום לתוך החוויה הרגשית ואינן מאפשרות ללמוד כיצד יש להתמודד באופן יעיל עם מצבים רגשיים. באופן זה, משימות כגון זיהוי רגשות עצמיים, פיתוח סיבולת למצוקה ואחרות נעשות בלתי אפשריות ומובילות לחוסר ויסות רגשי. היעדר יכולת זו הוא למעשה הבסיס להתנהגויות המאפיינות את בעלי האישיות הגבולית, דוגמת פחד עז מנטישה, קשיים ביחסים בין אישיים, זעם אינטנסיבי וקבוע, נטייה לפגיעה עצמית, תחושת זהות בלתי יציבה ועוד.
מבנה הטיפול הדיאלקטי
הטיפול הדיאלקטי הינו טיפול מקיף המורכב ממספר מערכות טיפוליות הפועלות בעת ובעונה אחת:
• הקניית כישורים פסיכוסוציאליים: הנחת היסוד היא שקיימות מספר מערכות כישורים פסיכוסוציאליים. מערכות אלו קשורות זו בזו ובדרך כלל המטופל מתקשה ביישומן. הקניית הכישורים נעשית על פי רוב במסגרת קבוצתית, ומטרתה הגברת השליטה בכישורים אלו ורכישת שיטות ליישומן. היבט זה בטיפול הינו משמעותי במיוחד.
• טיפול פסיכותרפי פרטני: רכישת הכישורים מבוססת על שינוי התנהגותי ולפיכך אינה מאפשרת התייחסות מעמיקה למשברים ולמורכבות בחיי המטופל. טיפול פסיכותרפי המועבר במקביל להקניית מיומנויות פסיכוסוציאליות מתרכז בהפחתת התנהגויות אובדניות או הרסניות (כגון שימוש בסמים והתפטרות מעבודה),
התמודדות
עם קשיים רלוונטיים ומניעת התנהגויות המשבשות את הטיפול (כגון היעדרויות וחוסר שיתוף פעולה).
• שמירה על קשר בין הפגישות: מכיוון שהפרעת האישיות הגבולית מאופיינת בחיים סוערים ומלאי משברים, לגיטימי שהמטופל יקבע פגישות נוספות במצבי חירום וייצור קשר טלפוני עם המטפל. למעשה, בחלק מהמקרים המטפל עצמו יוזם שיחות טלפוניות בין פגישות טיפוליות.
הקניית כישורים פסיכו סוציאליים
שלב הקניית הכישורים הוא המרכזי בטיפול הדיאלקטי. הוא נמשך כשנה ובו לומד המטופל שיטות וכישורים אישיים ובין אישיים שמטרתם להקל ולווסת את חייהם הסוערים והאינטנסיביים. הטיפול נשען על טכניקות קוגניטיביות והתנהגותיות וביניהן שימוש ביומן לתיעוד קשיים והתמודדויות, "שיעורי בית" המאפשרים למטופל לתרגל את המיומנויות שנלמדו ושיטות נוספות.
רכישת הכישורים יכולה להתבצע באופן אישי או קבוצתי, אך קיימת העדפה למסגרת קבוצתית מכיוון שזו מקלה על שמירת המסגרת הלימודית ומאפשרת לימוד שנובע מהתבוננות במטופל המתמודד עם קשיים דומים. המטפלים המנחים טיפול מסוג כזה משתמשים בעמדה אקטיבית, בה הם מאזנים בין קבלה ואמפתיה להתנהגות וקשיי המטופלת, לחוסר התפשרות בנוגע לצורך בשינוי התנהגותי. לדוגמה, המטפל עשוי להביע את הבנתו לגבי שימוש בסמים אם החיים מורכבים ורצופי משברים, אך לא יאפשר למטופל להגיע לטיפול תחת השפעת הסם.
הטיפול הדיאלקטי מבקש להקנות ארבע מערכות כישורים עיקריות:
• כישורי שימת לב: כישורים אלו נחשבים לבסיסיים במיוחד ומודגשים במהלך תוכנית הכישורים כולה. מדובר בהגדרת וזיהוי ההבדל בין "ראש הגיוני" ל"ראש רגשי", מתוך הנחה שיש לשאוף ל"ראש חכם" שהוא האיזון בין השניים, כל זאת על רקע של תחושות אינטואיטיביות בקשר לסיטואציה. בשלב זה לומד המטופל לתת תשומת לב ולפתח מודעות לנעשה סביבו ולרגשותיו, מתוך עמדה בלתי שיפוטית ויעילה.
• כישורי יעילות בין אישית: שלב זה עוסק בהקניית אסטרטגיות להתמודדות עם מצבים בין אישיים, מכיוון שרבים מהמטופלים הסובלים מאישיות גבולית מתקשים להתמודד עם קונפליקטים ותסכולים במערכות יחסים. כישורים אלו כוללים בין היתר אימון ל
אסרטיביות
, יכולת לשאת תסכולים, וטכניקות לבקשה וסירוב לאדם אחר. למשל, הטיפול מתמקד ביכולת להתמודד עם קונפליקטים המתעוררים במערכות יחסים כחלופה לניתוק הקשר בתגובה לקונפליקט.
• כישורי ויסות רגשי: בעלי אישיות גבולית נוטים לרגשות עזים ובלתי יציבים, אשר משפיעים על התנהגותם ויחסיהם הבין אישיים. המטופלים לומדים לזהות ולהבין את הגורמים לרגשותיהם העוצמתיים ומפתחים שיטות שונות לרכישת תגובות מותאמות לרגשות האינטנסיביים. למשל, מטופלת עשויה להיות מודרכת להימנע באופן זמני מנוכחותו של מנהל עליו היא כועסת, במקום לריב איתו, דבר שעלול להביא לפיטוריה.
• כישורי סובלנות למצוקה: כשורים אלו מתבססים על כלל הכישורים הקודמים שנלמדו ועניינם היכולת להכיר בקיומם של מצבי מצוקה ולסבול אותם. בשלב זה נלמדות שיטות להתמודדות עם משברים ורגשות כואבים, כגון: הסחת דעת, הרגעה עצמית, שיפור התחושה ועוד. דוגמה לשיטות כאלה היא
טכניקות הרגעה עצמית
שונות - המטופל מאומן לפנות לפעילויות נעימות או מווסתות כשהוא מצוי במצבים סוערים. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/dichlorobenzyl-alcohol-amylmetacresol-strepsils/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
מידע כללי:
התרופה מיועדת להקלה בכאבי גרון, ובאי הנוחות, באופן מקומי, על ידי המסת הלכסנית בפה. הטיפול מיועד לזמן קצר, כ-3 ימים
.
מציצת הלכסנית מאפשרת לחומרים הפעילים לפעול באזור הכואב וכן לסכך ולהרגיע אותו.
קיימים מספר תכשירים, חלקם מכילים סוכר, חלקם ללא סוכר, חלק בתוספת חומצה אסקורבית, שהיא מקור לויטמין סי, חלק בתוספת משכך כאב.
יעיל לטיפול ב:
תכשיר אנטיספטי להקלת
כאב גרון
אצל ילדים ומבוגרים.
הנחיות חשובות:
התרופה מיועדת לילדים ומבוגרים מעל גיל 6 שנים.
מתי אסור להשתמש בתרופה:
במקרה רגישות לחומרים הפעילים או למרכיבי התרופה האחרים.
דגשים למשתמש
• הלכסנית מיועדת למציצה. המסה איטית בפה. אין לשבור או ללעוס.
• חלק הלכסניות מכילות סוכר ואינן מומלצות לחולי סוכרת. (קיימת תרופה ללא סוכר).
• התכשירים מכילים רמות נמוכות מאוד של גלוטן- נחשבים "ללא גלוטן".
• התכשירים מכילים מרכיבי ריח שונים העלולים לגרום לתגובות
אלרגיות
.
• ילדים צעירים- קיימת סכנת חנק מהלכסניות.
צילום: shutterstock
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
לכסניות למציצה. אין ללעוס או לשבור.
תדירות וזמן נטילה
לכסניה אחת כל 2-3 שעות.
מקסימום של 12 לכסניות ביממה.
מנה שנשכחה
ניתן לקחת כשנזכרים. אין לקחת מנה כפולה.
הפסקת התרופה
אינה מהווה בעיה.
מינון עודף
ייתכן
כאב בטן
.
במקרה בליעה יש להגיע לרופא בצירוף האריזה.
אחסון
מתחת ל- 25 מעלות צלזיוס.
אזהרות
תזונה
לא נמצאה השפעה.
אלכוהול
לא נמצאה השפעה.
נהיגה
לא נמצאה השפעה.
הריון
יש להתייעץ עם הרופא טרם השימוש.
הנקה
יש להיוועץ ברופא לפני השימוש.
תינוקות וילדים
התרופה אינה מיועדת לילדים ותינוקות מתחת לגיל 6 שנים.
קשישים
ללא שינוי בטיפול.
דווח לרופא במקרה של
כאב גרון חמור, ממושך, או המלווה בחום, כאב ראש, או בחילה והקאה.
אי סבילות לסוכרים מסויימים
אסתמה
בעיות אחרות בגרון
סיכון ממנת יתר
נמוך
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
גירוי, פריחה, או דלקת מקומיים - נדיר.
במקרה של תופעות לוואי הבאות יש להפסיק נטילת התרופה:
רגישות, תופעות כמו גרד, צריבה, אי נוחות בפה, קשיי נשימה, נפיחות של הפנים, צוואר, לשון או הגרון, פריחה, נפיחות מתחת לעור, בחילות- תגובות אלרגיות חריפות. כל תופעה או שינוי בהרגשה הכללית
.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
יש לעדכן רופא/רוקח באשר לשימוש בתרופות אחרות, כולל תרופות ללא מרשם.
השפעת שימוש ממושך
אינה מיועדת לטיפול ארוך.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/diet-coaching/
אימון אישי להרזיה (Diet Coaching)
תזונה נכונה
2 דקות קריאה
כללי
מאמרים
ספרתם קלוריות ונקודות, הגבלתם את עצמכם לחלבונים ולירקות, נרשמתם (ופרשתם) מחדר הכושר, פילאטיס, שחיה ואירובי ועדיין אתם סובלים פחות או יותר מאותו עודף משקל? אימון אישי להרזיה מציע ייעוץ המתמקד לא רק בתפריט הרזיה אלא גם בשינוי הרגלי חיים והרגלי אכילה.
אימון אישי להרזיה - לא "עוד דיאטה"?
אימון אישי להרזיה הוא קודם כל
אימון אישי
: טכניקה ייעוצית המכוונת להגדרת מטרה וגיוס כוחות, יכולות ומשאבים אישיים להשגתה. אימון אישי יכול להתמקד במגוון מטרות, כמו
אימון בריאות
,
אימון קריירה
,
אימון זוגי
,
אימון קשב וריכוז
ועוד. אימון אישי להרזיה, כמו אימון בתחומים אחרים, מבוסס על ההנחה כי למתאמן יש כוחות ויכולת לשינוי אך הוא זקוק לסיוע בבניית תהליך להשגת המטרה, בזיהוי המכשולים בדרך ובביסוס מסגרת עבודה יעילה.
כאשר המטרה היא הרזיה, האימון מסייע במספר אמצעים:
• בניית תתי יעדים: לרדת 15 קילו נשמעת כמו משימה מאיימת ולמען האמת גם לא ממש אפשרית. בשל כך, נבנית תוכנית עבודה הכוללת תתי יעדים ברי השגה: גיוס חברה לפעילות ספורטיבית, ייזום שיחה עם בני המשפחה וגיוסם לעזרה (למשל לסכם עם בן הזוג לא לצאת למסעדות ועם הבת לשמור את החטיפים אצלה בחדר), פינוי זמן לבישול בריא וכו'.
• שינוי הרגלים: ירידה מוצלחת במשקל נובעת לרוב משינוי הרגלי האכילה ולא רק מהפחתת צריכת הקלוריות. באימון אישי להרזיה המאמן והמתאמנ/ת מזהים סיטואציות מועדות לפורענות (כגון צפייה בטלוויזיה בלילה) והרגלי אכילה המקשים על הירידה במשקל. בהתאם מתוכננות אסטרטגיות
התמודדות
וכאשר יש נסיגה להרגלים הישנים, מבררים יחד את הגורמים לה.
• זיהוי "מוקשים": גורמים חיצוניים ופנימיים כמעט תמיד עומדים בדרכינו אל מטרות שאנו מציבים לעצמנו. אימון אישי להרזיה כולל גם זיהוי "מוקשים" אלו וחשיבה על אסטרטגיות התמודדות עמם.
אימון אישי להרזיה - למי זה לא מתאים?
אימון אישי להרזיה מיועד לאנשים יציבים מבחינה נפשית ומתפקדים המעוניינים בעזרה ספציפית בהרזיה. אימון אישי להרזיה ניתן על ידי מאמן ללא הכשרה וידע בתחומי
הפרעות אכילה
- אכילה רגשית, אנורקסיה, בולימיה, התקפי זלילה ועודף ועל כן אינו יכול לטפל בהם. אימון אישי להרזיה אף עלול להזיק במקרים אלו, המצריכים טיפול של איש מקצוע המתמחה בפסיכותרפיה ובטיפול בהפרעות אכילה בפרט, כגון פסיכולוג, עובד סוציאלי קליני או פסיכיאטר. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/dimethicone/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
דימתיקון, תערובת המכילה סיליקון, משמשת לטיפול בילדים ובמבוגרים הסובלים מעודף גזים ואי נוחות בקיבה. היעילות של דימתיקון לא הוכחה מעולם, אך פעמים רבות נותנים תרופה זו יחד עם נוגדי חומצה או חומרים אחרים המשפיעים על מערכת העיכול. דימתיקון מוריד את מתח הפנים של בועיות הגז וגורם להן להתפוצץ. בנוסף, משמש דימתיקון כדוחה מים, ומגן כך על העור מפני לחות מתמדת, לדוגמה, באזורים בהם יש מגע מתמיד עם שתן.
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
טבליות ללעיסה.
תדירות וזמן נטילה
4 פעמים ביום לפי הצורך; 20 דקות עד שעה אחת אחרי הארוחה ולפני שינה.
טווח המינון
טבליות ללעיסה:
מבוגרים וקשישים - 1-2 טבליות 4 פעמים ביום לפי הצורך;
תחילת ההשפעה
20-40 דקות.
משך ההשפעה
20-40 דקות.
מנה שנשכחה
קח את המנה הבאה כרגיל.
הפסקת התרופה
ניתן להפסיק בביטחון כאשר אין יותר צורך בתרופה.
מינון עודף
מנה עודפת מקרית אינה צריכה להדאיג. אך אם מבחינים בתסמינים מיוחדים, או אם נלקחה מנה עודפת גדולה, יש ליידע את הרופא.
אחסון
לשמור במיכל סגור במקום קריר ויבש, הרחק מהישג ידם של ילדים
נמצא כמרכיב בתרופות הבאות
מאלוקס פלוס טבליות ללעיסה | Maalox Plus chewable tabs.
אזהרות
תזונה
אין הגבלות.
אלכוהול
מומלץ להימנע משתיית אלכוהול בזמן נטילת תרופה זו. השילוב של אלכוהול עם תרופה זו עלול להיות מסוכן.
הריון
ניתן להשתמש במינון הרגיל בביטחון
הנקה
לא ניתן. התרופה עלולה להפריע לייצור החלב. מומלץ לא לקחת את התרופה או לא להיניק.
קשישים
סבירות גבוהה יותר לתופעות לוואי. ייתכן שיהיה צורך בהפחתת המינון.
דווח לרופא במקרה של
נטילת תרופות אחרות
סיכון ממנת יתר
נמוך
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
התרופה נסבלת היטב על ידי רוב החולים, וכמעט שאינה גורמת לתופעות לוואי.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
לדימתיקון עצמו אין תגובות בין-תרופתיות משמעותיות מבחינה קלינית, אך פעמים רבות הוא נמצא בתכשיר יחד עם נוגדי חומצה, ולכן מומלץ לקחת אותו שעתיים לפני או אחרי כל תרופה אחרת.
השפעת שימוש ממושך
אם התרופה ניתנת יחד עם תכשירים אחרים הסותרים את חומציות הקיבה, כגון אלומיניום הידרוקסיד או מאגנזיום הידרוקסיד, אין להשתמש בה יותר מ-4 שבועות ללא ייעוץ רפואי.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/dipyrone-optalgin-v-dalgin/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
דיפירון הוא החומר הפעיל בתרופות אופטלגין ווי-דלגין. דיפירון (אופטלגין, וי-דלגין) היא אחת התרופות הנפוצות לשימוש, ומיועדת לשיכוך כאבים בינוניים עד חזקים, כמו
כאבי ראש
,
כאבי מחזור
וכאב שיניים
, ולהורדת חום במקרים בהם תרופות ואמצעים אחרים להורדת חום לא הועילו.
דיפירון (אופטלגין, וי-דלגין) משתייך למשפחת הפיראזולינים, שדומה לתרופות נוגדות דלקת שאינם סטרואידליות (NSAID's).
חשוב לשים לב:
בארה"ב ובאנגליה ממליצים שלא להשתמש בדיפירון (אופטלגין, וי-דלגין) אלא במצבים מיוחדים, עקב הסיכון לדיכוי מוח העצם (
אגרנולוציטוזיס
) שתרופה זו עלולה לגרום במקרים נדירים מאד. למרות זאת, השימוש בדיפירון (אופטלגין, וי-דלגין) בישראל נפוץ מאד בזכות יעילותו הרבה ומיעוט תופעות הלוואי בהשוואה לתרופות אחרות לאותה המטרה.
המינון ייקבע בהתאם לעוצמת הכאב או החום ובהתאם לתגובה של כל אדם לדיפירון. יש ליטול את המינון היעיל הנמוך ביותר.
מאחר שניפוק דיפירון (אופטלגין, וי-דלגין) לא מצריך מרשם רופא, יש להקפיד על נטילה נכונה שלו ולפנות לרופא במקרים הבאים:
חום שנמשך יותר מ-3 ימים.
כאבים שנמשכים יותר מ-7 ימים.
שימוש תכוף בדיפירון (אופטלגין, וי-דלגין) ללא התייעצות עם רופא.
השפעה על בדיקות מעבדה: דיפירון עלול להשפיע על תוצאות של בדיקות מסוימות. כמו כולסטרול, חומצה אורית, קריאטינין בדם. יש ליטול דיפירון רק לאחר מתן הדגימה.
צילום: shutterstock
יש לדווח לרופא לפני השימוש בדיפירון (אופטלגין, וי-דלגין) או ליטול אותו תחת השגחה רפואית במצבים הבאים (עקב עלייה בסיכון ל
הלם אנפילקטי
- תגובה אלרגית חריפה המסכנת חיים):
נטייה לרגישות יתר למשככי כאב, תרופות נוגדות דלקת או תרופות אחרות.
נטייה לאלרגיות לגורמים סביבתיים, מזון או רגישות עקב מגע. חומרי צבע ומשמרים.
רגישות לאלכוהול, גם בצריכת כמויות קטנות.
אלרגיה
שגורמת לסימפטומים של אסתמה או פריחה בעור (אורטיקריה).
במקרים הבאים אין להשתמש בדיפירון (אופטלגין, וי-דלגין):
רגישות לחומר הפעיל עצמו או למרכיבים האחרים של התרופה.
רגישות לתכשירי פירזולון אחרים (כגון פנאזון), או לתכשירי פירזולידין (כגון פנילבוטאזון, אוקסיפנבוטאזון), כולל גם תגובה של ירידה משמעותית בספירת תאי דם לבנים מסוג מסוים.
במקרה רגישות ידועה למשככי כאבים, כגון סליצילטים, נפרוקסן, פראצטמול, דיקלופנק, איבופרופן, אינדומטצין.
במקרה התפתחות של שינויים בספירות דם.
הפרעות בייצור תאי דם.
פורפיריה כבדית חריפה.
ליקוי בתפקוד
מח העצם
(עקב טיפולים תרופתיים שונים, הקרנות וכדומה).
אם מופיעים חום, כתמים בעור, צמרמורת או
כאבי גרון
, קשיי בליעה, חולשה וכיבים בפה - סימפטומים שאופייניים לפגיעה חריפה (אך נדירה מאוד) בכדוריות הדם הלבנות - יש להפסיק לקחת אופטלגין מייד ולפנות לחדר מיון או לרופא.
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
טבליות, קפליות, סירופ, טיפות
.
(עד להודעה חדשה, הופסק שיווק בזריקות אופטלגין).
ניתן לחצות את הטבליות/קפליות בקו החצייה. אין ללעוס
!
לא קיים מידע לגבי כתישה או ריסוק
.
ניתן לקחת תרופה זו ללא קשר לארוחה
.
יש לקחת אופטלגין (דיפירוןן, וי-דלגין) עם כוס מים.
תדירות וזמן נטילה
עד 4 פעמים ביום, כל 6-8 שעות.
טווח המינון
מבוגרים ומתבגרים מעל גיל 15 שנים (משקל גוף מעל 53 ק"ג): 1-2 טבליות/קפליות עד ארבע פעמים ביום, במרווחי זמן של 6-8 שעות. או 25-50 טיפות עד שלוש פעמים ביום. לא יותר מ-8 טבליות/קפליות (4 גרם) ביום.
נשים הרות לאחר שבוע 28: אין ליטול יותר מ-3 גרם (6 קפליות/טבליות) ביום.
ילדים: 8-16 מ"ג לק"ג משקל גוף במנה יחידה, עד שלוש פעמים פעמים ביום.
תינוקות (מגיל 3 חודשים): בהתאם להוראת רופא או טבלת מינונים לפי משקל וגיל, שמתפרסמת על גבי האריזה.
תחילת ההשפעה
תוך חצי שעה עד שעתיים.
משך ההשפעה
תוך חצי שעה עד שעתיים.
מנה שנשכחה
יש לקחת כאשר מרגישים צורך בתרופה בלי לעבור על המינון המומלץ. אין לקחת מנה כפולה של אופטלגין (דיפירון, וי-דלגין).
הפסקת התרופה
ניתן להפסיק נטילת אופטלגין (דיפירון, וי-דלגין) בביטחון כאשר אין יותר צורך בתרופה.
מינון עודף
מנה עודפת מקרית של אופטלגין (דיפירון, וי-דלגין) אינה צריכה להדאיג. אך אם מבחינים בתסמינים מיוחדים, או אם נלקחה מנה עודפת גדולה, יש לפנות מיד לטיפול רפואי.
סימנים למינון יתר: בחילות, הקאות, כאב בטן, פגיעה בתפקודי כליה, סחרחורת, נמנום, איבוד הכרה, פרכוסים, ירידה חדה בלחץ הדם, הלם, הפרעות בקצב הלב.
אחסון
לשמור במיכל סגור במקום קריר (מתחת ל-25 מעלות) ויבש, הרחק מהישג ידם של ילדים
אזהרות
תזונה
אין הגבלות. אפשר לקחת אופטלגין (דיפירון, וי-דלגין) עם או ללא אוכל.
אלכוהול
רצוי להימנע משתיית אלכוהול בעת השימוש בדיפירון.
נהיגה
לא ידוע על פגיעה ביכולת הריכוז והתגובה בטווח המינונים המומלץ. עם זאת, במינונים הגבוהים יש לשקול אפשרות פגיעה ביכולת הריכוז והתגובה.
הריון
אין להשתמש באופטלגין (דיפירון, וי-דלגין) בהריון מבלי להיוועץ ברופא. השימוש במהלך ההיריון יעשה רק לאחר הערכת תועלת- סיכון יסודית ע"י הרופא.
לאחר שבוע 28, נטילה מקסימלית של 3 גרם ביום, לא יותר מ 3-4 ימים ברצף.
הנקה
אין להניק בזמן טיפול בתרופה זו. בתקופת ההנקה ניתן להשתמש באופטלגין רק במקרים בהם אין תגובה לפראצטמול או לאיבופרופן.
תינוקות וילדים
לא מומלץ לתינוקות עד גיל 3 חודשים.
קשישים
יש להפחית את המינון בקשישים מאחר שהפרשת תוצרי הפירוק של אופטלגין עלולה להיות מעוכבת.
דווח לרופא במקרה של
מחלת כבד
נטילת תרופות אחרות
תפקוד כליתי לקוי
בעיות בקרישת הדם
אנמיה
נטייה לתגובות אלרגיות, גם לתרופות אחרות
רגישות יתר לחומרי צבע/ משמרים/ אלכוהול
ירידה בכדוריות דם לבנות, שינויים בספירת דם.
מצב בריאותי כללי ירוד
ביצוע בדיקות מעבדה
סיכון ממנת יתר
נמוך
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
תופעות הלוואי העלולות להוביל להשלכות חמורות, של אופטלגין (דיפירון, וי-דלגין): כוללות תגובה אלרגית חריפה
(
הלם אנפילקטי
),
ירידה בכדוריות הדם הלבנות ובטסיות הדם או
דיכוי מח העצם
(
אגרנולוציטוזיס). תופעות אלה נדירות מאד מחד, אך עלולות לסכן חיים מאידך. הן עלולות להופיע בתוך שעה מרגע הנטילה, שעות רבות מאוחר יותר, אפילו אם לא היו כל תופעות לוואי בנטילות קודמות של אופטלגין (דיפירון, וי-דלגין
).
הדרדרות חדשה בתפקוד הכליות (נדיר מאוד).
תגובות עוריות מסכנות חיים, שלפוחיות, כתמים אדמדמים שטוחים דמויי "מטרה", עור מתקלף, כיבים בפה, בגרון, באף, באיברי המין ובעיניים. פריחות חמורות העשויות להופיע לאחר חום וסימנים דמויי שפעת, פריחה נרחבת, חום גבוה ובלוטות לימפה מוגדלות. יש להפסיק מיידית את הטיפול, לפנות לקבלת טיפול רפואי, ולא לטפל שוב בדיפירון
.
הפסקת טיפול מוקדמת עשויה להיות בעלת חשיבות קריטית להחלמה
.
ירידת לחץ דם
(
לא שכיח)
.
בשכיחות שאינה ידועה ייתכנו תופעות לוואי: כשל פתאומי בזרימת הדם הנגרם מתגובה אלרגית חריפה (שוק אנפילקטי), התקף לב הנגרם מתגובה אלרגית, אנמיה המלווה בליקוי בתפקוד מח העצם, ספירה נמוכה של תאי דם לבנים ואדומים ושל טסיות. הסימנים לשינויים אלו בדם כוללים: תחושת חולי כללית, זיהום, חום מתמשך, חבורות, דימום וחיוורון. בנוסף, דימום במערכת העיכול- דלקת של הכבד, הצהבה של העור והחלק הלבן בעיניים, עליה ברמות אנזימי הכבד בדם. פריחה נרחבת, חום גבוה ובלוטות לימפה מוגדלות.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
שילוב אופטלגיןן (דיפירון, וי-דלגין) עם תרופות הבאות עלול לגרום לתגובות בלתי רצויות, סיכונים או להפחית מיעילות הטיפול:
נוגדי קרישה או תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידליות: הנטייה לדימום עלולה להתגבר.
מתוטרקסאט- תרופה לטיפול במחלות סרטן ובמחלות ראומטיות מסוימות. מתן משולב עלול להגביר את הסיכון לפגיעה אפשרית בייצור דם על ידי מתוטרקסאט, במיוחד במטופלים קשישים. אין לשלב.
אספירין - דיפירון עלול להפחית את השפעתה על טסיות הדם. נטילת אספירין במינון נמוך מאפשרת שימוש זהיר בדיפירון.
בופרופיון- לטיפול בדיכאון ולהפסקת עישון. דיפירון עלול לגרום לירידה ברמות בופרופיון. כלורפרומאזין- תרןפה לטיפול בהפרעות נפשיות: סיכון מוגבר לירידה חדה בחום הגוף.
ציקלוספורין- תרופה לדיכוי מערכת החיסון: תיתכן ירידה ברמות ציקלוספורין בדם. יש לעקוב.
תגובות אפשריות עם קבוצת תעשירי פיראזולון (אליה משתייך דיפירון):
קפטופריל- תרופה לטיפול ביתר לחץ דם ובמחלות לב מסוימות .
ליתיום- תרופה לטיפול בהפרעות נפשיות .
תרופות לפינוי תרופות נוזלים מהגוף- משתנות ,כגון טריאמטרן .
תרופות לטיפול ביתר לחץ דם.
השפעת שימוש ממושך
יתכן דיכוי ייצור תאי הדם. ניטור: בשימוש ממושך באופטלגין דרוש ניטור תקופתי של תמונת הדם.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/dizziness/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
סחרחורת
" ( Dizziness, Vertigo, Light Headiness, Disequilibrium)
היא מגוון רחב של תחושות ומצבים, ומלווה בעיקר בחולשה, הרגשה של אובדן יציבות ואפילו חרדה. בחלק מהמקרים תופיע אשליה של תנועה וסיבוב המכונים סחרחורת סיבובית או
ורטיגו
,
הנובעים מהפרעות במערכת שיווי המשקל. כלומר, יש סחרחורת בה אין תחושה סיבובית כלל ולרוב לא תהיה מלווה בבחילות (אם כי ישנם מקרים רבים שיש בחילה) ויש את תופעת הוורטיגו המתאפיינת בתחושה שהאדם מרגיש שהחדר מסתובב סביבו או שהוא מסתובב בתוך החדר. ורטיגו אינו אבחנה ולא שם של מחלה , אלא תסמין של הפרעה במערכת שיווי המשקל שתפקידה לייצב את הגוף ואת התפיסה בעת תנועה ולמנוע נפילות
.
נכתב על ידי ד"ר משה חיימוף
מנהל מרפאת סחרחורת וטינטון, ביה"ח השרון
סימפטומים
יכולים להיות: תחושת הסחרחורת לסוגיה, בחילות, הקאות, זיעה קרה, חיוורון ועוד, תחושת חוסר אונים, חרדה.
סיבות וגורמי סיכון
כאשר אדם סובל מסחרחורת, יש לשלול מצבים מסוכנים יותר: מקור נוירולוגי כמו אירוע מוחי או גידול, מקור הפרעות בקצב הלב, בעיות כלי דם, שנויים הורמונאליים ועוד.
לעיתים יש צורך להיעזר בבדיקות עזר ואפילו לשקול הפנייה לדימות
;
לרוב
CT
או
MRI
. לפעמים, במידה והסחרחורת חמורה, נמשכת זמן רב, או מלווה בהקאות, עלולה להיות תחלואה משנית כמו מכת חום, הפרעה במאזן הנוזלים והמלחים או נפילה שתגרום לחבלות או לשברים
.
יש ותחושת הסחרחורת נובעת מגירויים תנועתיים בלתי שגרתיים כמו בסיבובי קרוסלה, ירידה מרכבת הרים, הפלגה בים ועוד, בהם מתרחשת סחרחורת המכונה סחרחורת פיזיולוגית. סחרחורת זו היא תגובה תקינה של המערכת והיא חולפת עם הפסקת הגירוי
.
אולם, כאשר הסחרחורת מופיעה ללא גירוי סביבתי ברור, מדובר בסחרחורת שמקורה במחלה, בפתולוגיה. כאמור, הסיבות העיקריות לסחרחורת הן:
מחלות אוזניים כמו מחלות בעצב שיווי
המשקל, מחלות במערכת העצבים המרכזית שיכולות לערב את המסלולים הווסטיבולארים, הקשורים לשיווי המשקל. הגורמים השכיחים למחלות אלו הם: דלקות, הפרעות בזרימת דם למוח, גידולים ומחלות ניוון
.
בנוסף, מקור לסחרחורות יכול להיות נפשי, כמו במצבי חרדה, ומחלות לב וכלי דם.
סחרחורת תנוחתית:
סחרחורת יכולה להופיע כתוצאה משינוי תנוחה ומאופיינת בהתקפים קצרים של סחרחורת סיבובית בעת שינוי תנוחה. סחרחורת זו יכולה להגרם כתוצאה מהינתקות גבישים מאיבר האוטריקולוס שנמצא באוזן, וכניסת הגבישים לאחת מתעלות המבוך הווסטיבולארי
.
יש להבדיל מסחרחורת תנוחתית שיכולה להופיע בשל שינויים בלחץ דם או ממקור פגיעה מוחית.
סחרחורת סיבובית שאינה תנוחתית:
עלולה להופיע כשיש הפרעה במערכת שיווי המשקל, אולם היא עשויה להופיע גם במצבים של הפעלה תקינה שלהן, כמו במקרה של מחלת ים או בחילה בנסיעה. תחושת ה"ורטיגו" נובעת מחוסר התאמה בין המידע שנקלט ממערכות החישה השונות: מערכת הראייה קולטת תנועה מהירה אולם השרירים, המפרקים והאוזן הפנימית "מדווחים" על ישיבה במקום. במקרה זה כל המערכות פועלות באופן תקין, אולם חוסר ההתאמה בין המסרים השונים שלהן מתבטא בסחרחורת סיבובית
.
סחרחורת בשל מצבים אחרים
סחרחורת עלולה להופיע גם במספר מצבים שאינם נכללים באחת הקטגוריות הקודמות. דוגמאות למצבים כאלה הם התקף חרדה, היפרוונטילציה (נשימת יתר)
,
היפוגליקמיה
(ירידה חדה ברמת הסוכר בדם), לחץ דם נמוך ודיכאון קליני. במקרים אלה מערכות שיווי המשקל פועלות כשורה, וישיבה או שכיבה לא יקלו את התחושה
.
אבחון ובדיקות
אבחון הסחרחורת והמקור להפרעה מתבסס בראש ובראשונה בשיחה עם הרופא (אנמנזה) ובמהלכה תתבצע האבחנה המבדלת שבין הגורמים השונים. אח"כ בדיקה גופנית המספקת נתונים נוספים ולבסוף במידת הצורך, נעזרים בבדיקות עזר כמו בדיקת שמיעה, בדיקת תנועות גלגלי העיניים ולעיתים אף בדימות
(CT, MRI)
על מנת לשלול מצבים מורכבים יותר
.
שילוב של כל המידע הנאסף מסייע בהבנת מקור הבעיה ובהחלטה של הטיפול המתאים
.
סיבוכים אפשריים
כאשר אדם סובל מסחרחורת, יש לשלול מצבים מסוכנים יותר, כמו אירוע מוחי או גידול
.
במידה והסחרחורת חמורה, נמשכת זמן רב, או מלווה בהקאות, עלולה להיות תחלואה משנית כמו מכת חום, הפרעה במאזן הנוזלים והמלחים או נפילה שתגרום לחבלות או לשברים
.
מתי לפנות לרופא?
מומלץ לפנות לרופא במידה והחלה סחרחורת חדשה שלא הייתה בעבר. פנייה דחופה הכרחית במקרים הבאים
:
סחרחורת בקשישים ובילדים.
סחרחורת המלווה בהקאות קשות
.
בעיות נוירולוגיות המלוות את הסחרחורת (קושי בדיבור, חולשה של אחד הגפיים, הפרעות בראייה או א-סימטריה שמופיעה בפנים)
.
במקרה של מחלות רקע כמו סוכרת, לחץ דם גבוה, מחלות לב, הפרעות קצב, אי ספיקת כליות וכו
'.
טיפולים ותרופות
הטיפול בסחרחורת ממקור אוזן תלוי בגורם לבעיה. רק לאחר אבחון הבעיה ניתן לטפל במגוון דרכים, בהן באופן תרופתי, באמצעות פיזיותרפיה, בזריקות סטרואידים ואף בניתוח
.
במקרים רבים הטיפול בסחרחורת כולל מנוחה במיטה ותרופות המדכאות את מערכת שיווי המשקל כגון אנטי-היסטמינים או תרופות הרגעה כגון
דיאזפם
(Diazepam)
המוכרת כווליום
.
בחלק מהמקרים יש צורך בשילוב רופאים מתחומים נוספים, כמו אף אוזן וגרון המתמחה בסחרחורת וקרוי אוטונוירולוג, פנימית, נוירולוגיה, וכו
'.
אם מקור הסחרחורת במערכת האוזנית, ואינה חולפת תוך מספר ימים מומלץ לקום מן המיטה בניסיון להפעיל פיצוי להפרעה באמצעות חלקים אחרים במערכת העצבים
.
בסחרחורת ממקור השתחררות גבישים במערכת שיווי המשקל הטיפול יהיה באמצעות פיזיותרפיה המבוססת על תנועות ראש מיוחדות המשנות את מיקום הגבישים למקומם ומפסיקות את התקפי הסחרחורת
.
לעיתים רחוקות יש צורך בניתוח האוזן התיכונה או הפנימית
.
מניעה
במידה והתקפי הסחרחורת חוזרים על עצמם, מומלץ להתייעץ עם רופא מומחה שיבדוק מה האבחנה ובהתאם לשקול טיפול על מנת למנוע התקפים נוספים בעתיד
.
על מנת להימנע מהתקפי ורטיגו תנוחתית בזמן התקף, מומלץ להקפיד על קימה איטית ממצב של ישיבה או שכיבה, להימנע מכיפוף הראש, מטה בייחוד בעת הרמת חפצים מהרצפה (מומלץ לכופף את הברכיים), להימנע ממתיחת הצוואר ולישון על שתי כריות או יותר
. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/domperidone/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
דומפרידון (מוטיליום) הוא תכשיר גסטרוקינטי (המגביר תנועתיות או התכווצות מערכת העיכול), השייך לחוסמי רצפטורים לדופמין. דומפרידון (מוטיליום) מיועד להקלה על סימפטומים של
בחילות והקאות
.
דומפרידון (מוטיליום) יעיל במיוחד לטיפול בבחילה והקאה הנגרמות בגלל מחלות בדרכי העיכול, כגון החזר (ריפלוקס) קיבתי-ושטי, וטיפולים תרופתיים אחרים (במיוחד תרופות נגד סרטן), או הקרנות. עם זאת, דומפרידון (מוטיליום) אינו מתאים לטיפול ממושך במחלות דרכי העיכול בהן נותנים בדרך כלל טיפול תרופתי אחר.
אין להשתמש בדומפרידון (מוטיליום) במקרים הבאים:
רגישות לחומר הפעיל או למרכיבים הנוספים שבתרופה.
דימום בבטן, עוויתות קשות בבטן או צואה שחורה לאורך זמן.
חסימה או פרפורציה של המעי.
פרולקטינומה
-הפרשת יתר של פרולקטין עקב גידול בבלוטת יותרת המוח.
מחלת כבד בינונית עד חריפה.
בעיית לב המכונה "הארכה של מקטע QT".
בעיה בה הלב אינו יכול להזרים דם במידה מספקת לרקמות הגוף (מצב המכונה כשל לבבי).
בעיה הגורמת לרמות נמוכות או גבוהות של אשלגן בדם.
בעיה הגורמת לרמות נמוכות של מגנזיום בדם.
חשוב לשים לב:
דומפרידון (מוטיליום) אינו מיועד לשימוש בילדים מתחת לגיל 12 שנים ושמשקלם מתחת ל- 35 ק"ג .
יש להשתמש במינון המינימלי האפשרי האפקטיבי בילדים ובמבוגרים. יתכן שדומפרידון (מוטיליום) קשור לעלייה בסיכון להפרעות קצב או מוות לבבי פתאומי (דום לב), במיוחד בחולים בני 60 ומעלה, במינון יומי של 30 מ"ג ויותר ובנטילה יחד עם תרופות מסויימות.
צילום: shutterstock
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
טבליות. אין ללעוס או לכתוש את הטבליות.
תדירות וזמן נטילה
כל 4-8 שעות לפי הצורך.
טווח המינון
מבוגרים וילדים מעל גיל 12 שנים (35 ק"ג לפחות): 1-3 טבליות ביום. אין ליטול יותר מ-3 טבליות ביום.
משך הטיפול בדומפרידון (מוטיליום) לא יעלה על 7 ימים.
תחילת ההשפעה
תוך שעה אחת. עלול לחול עיכוב בהשפעת התרופה אם לוקחים אותה אחרי שהבחילה כבר קיימת.
משך ההשפעה
תוך שעה אחת. עלול לחול עיכוב בהשפעת התרופה אם לוקחים אותה אחרי שהבחילה כבר קיימת.
מנה שנשכחה
קח את המנה הבאה לפי הצורך. אך אין לקחת מנה כפולה.
הפסקת התרופה
ניתן להפסיק בביטחון כאשר אין יותר צורך בתרופה.
מינון עודף
סביר להניח שמנה עודפת מקרית לא תגרום בעיות מיוחדות. מנות עודפות גדולות עלולות לגרום תרדמה. יש ליידע את הרופא.
אחסון
לשמור במיכל סגור במקום קריר ויבש, הרחק מהישג ידם של ילדים.
אזהרות
תזונה
מומלץ לקחת דומפרידון (מוטיליום) לפני ארוחה, בגלל שאוכל מאט את ספיגתה.
אלכוהול
מומלץ להימנע משתיית אלכוהול בזמן נטילת תרופה זו. השילוב של אלכוהול עם תרופה זו עלול להיות מסוכן.
הריון
אין להשתמש מבלי להיוועץ ברופא.
הנקה
יש להיוועץ ברופא לפני השימוש. אין להשתמש במהלך הנקה, אלא אם הרופא מחשיב את השימוש הכרחי.
תינוקות וילדים
לא מומלץ בילדים מתחת לגיל 12.
קשישים
סבירות גבוהה יותר לתופעות לוואי. ייתכן שיהיה צורך בהפחתת המינון.
דווח לרופא במקרה של
מחלת כליה
הפרעות קצב בלב
נטילת תרופות אחרות
מחלת כבד
אי סבילות לסוכרים מסויימים
סיכון ממנת יתר
בינוני
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
תופעות לוואי עקב נטילת דומפרידון (מוטיליום) אינן שכיחות ומופיעות, לרוב, בשימוש ממושך: יובש בפה, חרדות, חוסר שקט, תנועות לא רצוניות של הפנים, זרועות ורגליים, רעד מוגזם, קישיון שרירים מוגזם או התכווצות שרירים.
ירידה בעניין במין,
כאב ראש,
ישנוניות,
שילשול,
פריחה,
גרד, ח
רלת (מחלה עורית),
שדיים כואבים או רגישים,
הפרשת חלב מהשדיים,
תחושת חולשה כללית.
תנועה כלפי מעלה של העין,
הפסקת מחזור חודשי בנשים,
הגדלת שדיים אצל גברים,
חוסר יכולת לתת שתן,
שינוי בתוצאות בדיקות מעבדה מסויימות.
במקרים הבאים יש להפסיק את הטיפול בדומפרידון (מוטיליום) ולפנות מיד לרופא:
הפרעות בקצב הלב כגון דפיקות לב,
קצב לב מהיר או לא רגיל,
קשיי נשימה, איבוד הכרה
.
פירכוסים
.
פריחה עורית, גרד, קוצר נשימה או
נפיחות של הפנים, שמתפתחים תיכף לאחר נטילת התרופה.
תגובת רגישות יתר חמורה, העלולה לקרות מייד לאחר נטילת התרופה, ומאופיינת בחרלת (מחלת עור), גרד,
הסמקה, עילפון וקשיי נשימה כחלק מסימפוטמים אפשריים נוספים.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
אין לקחת דומפרידון (מוטיליום) עם תרופות לטיפול במחלות הבאות:
זיהומים פיטרייתים, כגון פנטמידין או אזולים אנטי פיטרייתים, בייחוד איטרקונזול, במתן דרך הפה :קטוקונזול,
פלוקונזול, פוסקונזול או ווריקונזול.
זיהומים חידקיים , בייחוד אריתרומיצין, קלריתרומיצין, טליטרומיצין, לבופלוקסצין, מוקסיפלוקסצין, ספירמיצין
(אלו הן אנטיביוקטיקות).
בעיות לב או לחץ דם גבוה (למשל: אמיודרון, דרונדרון, איבוטיליד, דיזופירמיד, דופטיליד, סוטלול, הידרוקינידין או
קווינידין).
פסיכוזות (למשל הלופרידול, פימוזיד, סרטינדול)
דיכאון (למשל: ציטלופרם, אסציטלופרם)
בעיות מערכת עיכול ומעיים (למשל ציספריד, דולסטרון, פרוקלופריד)
אלרגיה (למשל: מקיטזין, מיזולסטין)
מלריה (בייחוד הלופנטרין, לומפנטרין)
איידס או זיהום ב-HIV כגון: ריטונביר, סקווינביר, או טלפרביר
סרטן (למשל: טורמיפן, ונדטניב, וינקמין)
תרופות אחרות כגון: בפרידיל, דיפמניל, מתדון.
שילוב של טיפול בדומפרידון (מוטיליום) יחד עם תרופות הבאות עלול לגרום לתגובות בין תרופתיות:
תרופות אנטיכולינרגיות: עלולות להפחית את ההשפעות המועילות של דומפרידון.
משככי כאב נארקוטיים: עלולים להפחית את ההשפעות המועילות של דומפרידון.
פאמוטידין ראניטידין וסימטידין: עלולים להפחית את ספיגת התרופה לדם, כנראה בשל שינוי רמת החומציות במערכת העיכול.
השפעת שימוש ממושך
לרוב
משך הטיפול בדומפרידון (מוטיליום) לא יעלה על 7 ימים.
התרופה לא ניתנת לתקופות ממושכות, אלא בהמלצת רופא מומחה ותחת מעקב.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/down-syndrome/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
תסמונת דאון היא מקבץ של תכונות גופניות ונפשיות הנגרמות כתוצאה מבעיה גנטית הנוצרת עוד בטרם הלידה. ילדים בעלי תסמונת דאון נוטים להיות בעלי תווי פנים אופייניים, כגון צדודית שטוחה וצוואר קצר. כמו כן, הם נוטים לסבול מדרגה מסוימת של
פיגור שכלי
. חומרת התסמינים משתנה ממקרה למקרה, אך הם נעים בדרך כלל בין קלים מאוד למתונים.
תסמונת דאון תוארה לראשונה על ידי לנגדון דאון בשנת 1866 ונקראת על שמו. התסמונת כוללת פיגור בגדילה ופיגור שכלי. ללוקים בה מראה אופייני אשר יכול לכלול בין השאר, פנים עגולות, מבנה אחורי פחוס של הגולגולת, צוואר קצר עם עודף עור, אפרכסות אוזניים במבנה עגול ומיקום נמוך, עיניים מלוכסנות כלפי מעלה, גשר אף שטוח ולשון משורבבת. כמו כן, כפות ידיים רחבות עם אצבעות קצרות, חריץ רוחבי יחיד בכפות הידיים ("קו קופי") ושינויים נוספים במבנה האצבעות. פרט לכך, הסימן המוקדם ביותר לאחר הלידה הוא טונוס נמוך של השרירים אצל התינוק, איחור ברכישת אבני דרך התפתחותיות בשנים הראשונות לחיים, ואיחור התפתחותי, הבולט כבר בשנה הראשונה לחיים.
התסמונת שכיחה יחסית, 800-600:1 לידות חי בממוצע. אולם, שכיחותה גבוהה יותר ככל שגיל האם גבוה יותר בעת ההריון. לכן, בקבוצת הנשים שגילן בעת ההריון גבוה מ-35 שכיחות הלידות של ילדים פגועים תהיה רבה יותר מאשר אצל נשים צעירות יותר.
התסמונת נגרמת ברוב המקרים בגלל
כרומוזום
מספר 21 נוסף. כך שבמקום המספר התקין של 46 כרומוזומים (23 זוגות) הקיימים בכל אחד מתאי האדם, יש 47 כרומוזומים. כלומר, במקום זוג מספר 21 יש שלושה כרומוזומים (מכאן השם הנוסף של התסמונת: "טריזומיה-21"). ל-5% מהחולים, שינויים במבנה הכרומוזומים כולל טרנסלוקציות (4%-3%) וכן נמצא מוזאיקה (1%), או שינויים אחרים. במצב של טרנסלוקציה, יש כרומוזום נוסף, אך הוא אינו חופשי, אלא מחובר לכרומוזום אחר. לכן, במקרה זה, מספר הכרומוזומים נותר 46. ואילו במצב של מוזאיקה, חלק מהתאים יכילו כרומוזום נוסף וחלק יהיו תקינים. במצב זה, הביטוי של התסמונת קל יותר על פי רוב.
בישראל ובמקומות אחרים בעולם קיימות בדיקות בעת ההריון, המזהות נשים בסיכון גבוה ללידת ילד עם תסמונת דאון.
אבחון טרום-לידתי מוצע לנשים בסיכון, לפי "בדיקת חלבון עוברי" או "בדיקת שליש ראשון", נשים שגילן מעל 35, נשים שבהריון קודם שלהם היה עובר עם בעיה בכרומוזומים ואימהות לעוברים עם ממצאים מחשידים בבדיקות אולטרסאונד. האבחון נקבע על ידי הסתכלות על תמונת הכרומוזומים של העובר כפי שניתן לראותם בתאים הנלקחים ממי השפיר (דיקור מי שפיר) או מסיסי שיליה. ביצוע בדיקות אלה כרוך בסיכון להפלה ובאופן נדיר גם בסיכונים אחרים. יש לציין כי מושקעים כיום מאמצים רבים לאיתור תאים של העובר בדם האם, כדי שניתן יהיה להגיע לאבחון התסמונת בבדיקת דם פשוטה שאינה מסכנת את האם או את ההריון. נושא זה עדיין בגדר מחקר בלבד.
הסיכון להישנות התסמונת או בעיות כרומוזומיות אחרות, אצל אימהות צעירות שבעברן הריון עם תסמונת דאון, הוא 2%-1% בכל הריון נוסף.
75%-60% מכלל ההריונות של תסמונת דאון מסתיימים בהפלה עצמונית, בדרך כלל בשליש הראשון להריון. לתינוקות הנולדים עם התסמונת, שכיחות-יתר של מומים, ומכאן גם תחלואה רבה יותר ותוחלת חיים קצרה יותר. מומי הלב קיימים אצל כ-60%-40% מהלוקים בתסמונת ומהווים סיבה משמעותית לתמותה, הן תוך-רחמית והן לאחר הלידה. אצל כ-30%, יש שינויים במערכת העיכול כולל היצרות בתריסריון, נצור בין הוושט לקנה, היצרות במעבר אל הקיבה, חוסר התפתחות של פי הטבעת ועוד. אצל חלק יש פגיעה במערכת החיסון עם תפקוד לקוי של תאי הדם הלבנים ושכיחות-יתר של מחלות זיהומיות. שכיחות לוקמיה בקרב בעלי התסמונת גבוהה פי 15-10 לעומת האוכלוסייה הכללית, והסיכון לחלות בממאירות זו הוא 1:200 אצל הלוקים בתסמונת דאון. לחמישית בערך מהלוקים בתסמונת יש שינויים בחוליות הצוואר הגורמים חוסר יציבות של החוליות הצוואריות העליונות. מבין הבעיות הקשורות במערכת העצבים המרכזית מן הראוי לציין כי לאחר גיל 35 כ-30% לוקים בשיטיון (דמנציה) - מחלת אלצהיימר. נוסף על אלה, קיימת שכיחות-יתר של שינויי מבנה בכליות, במערכת העצבים המרכזית, במבנה השיניים והלוע ובתפקוד הלשון.
בשנים האחרונות, אותר האזור הקריטי על כרומוזום 21 הקובע את התסמונת.
סימפטומים
מרבית הילדים שיש להם תסמונת דאון הם:
• בעלי תווי פנים ייחודיים, כגון צדודית שטוחה, אוזניים קטנות, עיניים נטויות ופה קטן.
• בעלי צוואר קצר, וידיים ורגליים קצרות.
• בעלי חולשה בשרירים, ומפרקים רפויים. טונוס השרירים משתפר בדרך כלל בגיל הילדות המאוחר יותר.
• בעלי רמת משכל הנמוכה מן הממוצע.
ישנה קבוצה גדולה מאוד של ילדים, הסובלים מתסמונת דאון, הנולדים בנוסף גם עם מגוון בעיות רפואיות אחרות כגון בעיות לב, מעיים, אוזניים או בעיות נשימה. בעיות בריאותיות אלה מובילות בדרך כלל להתפתחותם של מגוון בעיות אחרות, כגון דלקות במערכת הנשימה או אובדן השמיעה. למרבה המזל אלו הן בעיות אשר ניתן לטפל בהן.
סיבות וגורמי סיכון
תסמונת דאון נוצרת כאשר ישנה בעיה במערכת הכרומוזומים של העובר, זמן רב בטרם הוא מגיח לאוויר העולם. מערכת הכרומוזומים הינה החלק בתוך תאי הגוף אשר מכיל את כל החומר והמידע הגנטי שלך, ומכונה גם די. אן. איי. (DNA). בדרך כלל לעובר בריא 46 כרומוזומים.
לעובר הלוקה בתסמונת דאון יש 47 כרומוזומים. במקרים נדירים ביותר, ישנם פגמים גנטיים אחרים אשר יכולים להביא לתסמונת דאון. הימצאותו של הכרומוזום העודף מביא לידי שינוי בהתפתחות המוח והגוף של העובר.
המומחים אינם יודעים בדיוק מהו הגורם לשינוי הגנטי. אולם ידועים מספר גורמים אשר יכולים להעלות את רמת הסיכון שיהיה לעובר תסמונת דאון.
גורמי סיכון אלה כוללים בין השאר:
• אישה בהיריון מעל גיל 35. ככל שעולה גיל האם, כך עולה רמת הסיכון לעובר הלוקה בתסמונת דאון. (מרבית התינוקות הלוקים בתסמונת דאון נולדים לאמהות שגילם מתחת לגיל 35, וזאת מכיוון שקבוצת גיל זו נוטה ללדת מספר תינוקות גדול יותר מאשר נשים מעל גיל 35)
• גיל האב מעל 40.
• כאשר כבר יש במשפחה אח או אחות הלוקים בתסמונת דאון.
אבחון ובדיקות
הרופא המטפל בך בוודאי ימליץ לך לבצע בדיקות במהלך ההיריון על מנת לוודא שאין לעובר תסמונת דאון. ניתן לבצע בדיקות הדמיה שונות על מנת לראות האם העובר סובל מתסמונת דאון. אולם בדיקות אלה נוטות לעיתים להציג מצגי שווא חיוביים, המצביעים על הימצאותה תסמונת דאון, כלומר התוצאה תציג שיש לעובר תסמונת דאון, אף על פי שהדבר אינו נכון.
בדיקות ההדמיה כוללות בין השאר:
ביצוע בדיקות דם ובדיקת אולטרה סאונד בסוף השליש הראשון להיריון. בדיקת האולטרה סאונד מנסה לאתר עיבוי באזור הצוואר של העובר – בדיקת שקיפות עורפית, אשר יכולה להצביע על תסמונת דאון.
בדיקת
אולטראסאונד
מעין זו אינה מוצעת בכל המקומות.
בדיקת דם המכונה
בדיקת חלבון עוברי
או בדיקה מרובעת המבוצעת בשליש השני של ההיריון. על ידי מדידה של מרכיבים בדם האם, ניתן להעריך את סיכוייו של התינוק ללקות בתסמונת דאון, או ניתן לאתר מגוון רחב של בעיות אחרות.
הרופא המטפל בך יכול להציע לך בדיקת כרומוזומים (קריוטיפ karyotype) במידה ותוצאות של הבדיקות שלך מדאיגות אותך שמא העובר שלך לוקה בתסמונת דאון. בדיקת קריוטיפ הינה בעלת רמת סיכון גבוהה יותר מאשר הבדיקות האחרות, אולם היא יכולה לספק לך תשובה חד משמעית אם לעובר אכן יש תסמונת דאון או לא.
בדיקות הקריוטיפ כוללות בין השאר:
• בדיקת סיסי השליה (Chorionic villus sampling)
• בדיקת מי שפיר (Amniocentesis)
לעיתים האבחנה מבוצעת בתינוק רק לאחר הלידה. הרופא יוכל כמעט בוודאות להבחין באופן מיידי אם התינוק סובל ממצב של תסמונת דאון, וזאת בהתבסס על המראה החיצוני של התינוק, ובהתבסס על בדיקה גופנית. על מנת לקבוע אבחנה וודאית, מבצעים בדיקת דם לתינוק. ייתכן ויעברו שבועיים עד שלושה שבועות עד אשר תתקבל תשובה חד משמעית.
טיפולים ותרופות
מייד לאחר הלידה, תינוק שיש לו תסמונת דאון יעבור בדיקות על מנת לבחון אם הוא סובל מבעיות רפואיות נוספות. לדוגמא, הרבה מן הילדים הלוקים בתסמונת דאון סובלים בנוסף מבעיות עיניים, אוזניים או בעיות בבלוטת התריס.
ככל שבעיות אלה מתגלות בשלב מוקדם יותר, כך עולה יעילות הטיפול בהם. עריכת ביקורים אצל הרופא על בסיס קבוע יכול לסייע רבות לילדך לשמור על בריאותו התקינה.
נוירולוג ילדים
אשר מטפל בילדכם יוכל להמליץ לכם על תוכנית טיפולית אשר תהיה מותאמת לקצב גדילתו ולצרכיו המשתנים של הילד. לדוגמא, מרבית הילדים שיש להם תסמונת דאון מפיקים תועלת רבה מטיפול על ידי קלינאית תקשורת וטיפול פיזיוטרפי.
ככל שילדך מתבגר, טיפולים של ריפוי בעיסוק יכולים לסייע רבות לילדך ללמוד מיומנויות שיעזרו לו לקבל ולהחזיק במקום עבודה ולחיות חיים עצמאיים. טיפולי ייעוץ יכולים לסייע לו לפתח מיומנויות חברתיות ולסייע לו להתמודד עם בעיות רגשיות.
כפי שניתן לראות, ישנם אנשי מקצוע רבים אשר יכולים להושיט יד ולסייע לכם ולילד שלכם במהלך חייכם. אין מחלקות על כך שמרגע הלידה להורים תקפיד מרכזי ביותר בהצלחת ילדיהם.
על מנת לעשות את הדבר הנכון ביותר עבור הילד שלכם, עליכם:
ללמוד כל מה שניתן ללמוד לגבי תסמונת דאון. דבר זה יכול לסייע לכם בהתאמת הציפיות שלכם, וכיצד אתם יכולים לסייע לילד שלכם.
לבצע בדיקה לגבי עזרה כלכלית המגיעה לכם, וזאת על ידי יצירת קשר עם המוסד לביטוח לאומי, במחלקה לנכויות התפתחותיות.
לבצע בדיקה אילו משאבים מוצעים לכם באזור מגוריכם. לדוגמא: בהרבה מקומות מוצעות תוכניות ומסגרות טיפוליות לפעוטות מתחת לגיל שלוש, על מנת לסייע להם בתחילת הדרך ולהעניק להם דחיפה משמעותית אל תוך חיי היום יום.
לבצע בדיקה במערכת החינוכית על מנת למצוא פתרונות הולמים לילדכם. החוק מחייב את מערכת החינוך הציבורית לספק את כל הצרכים המיוחדים עבור ילדים בעלי מוגבלויות החל מגיל 3 ועד לגיל 21 שנים.
לגדל ילד שיש לו תסמונת דאון נושא בצידו אתגרים רבים אך יש בצידו גם גמול רב. עליך לזכור תמיד לקחת לך זמן לעצמך, ולא להתבייש לבקש עזרה כאשר את מרגישה צורך בכך.
ניהול שיחות עם הורים אחרים אשר גם לילדיהם יש תסמונת דאון יכולה לסייע לך רבות. תשאלי את הרופא המטפל בכם, או את בית החולים הקרוב, על קבוצות תמיכה עבור הורים לילדים הלוקים בתסמונת דאון. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/dyadic-treatment/
טיפול דיאדי (Dyadic Treatment)
ערוץ התפתחות הילד
3 דקות קריאה
דמיינו את הסיטואציה הבאה: אתם יושבים בגן, במסיבת חנוכה של הילד ותוך כדי שירת "מעוז-צור" שולחים מבטים אל ההורים שלידכם ולוחשים זה לזה - "תראה איך שהוא לא זז מטר מאמא שלו", "מה הפלא שהילד מפחד מהצל של עצמו" וכו'. הבנה אינטואיטיבית זו של האופן בו משפיע הקשר הורה-ילד על התנהגותו ורגשותיו של הילד ניצבת בבסיס הטיפול הדיאדי.
Photographee.eu | Shutterstock
מהו טיפול דיאדי
טיפול דיאדי מיועד לילדים צעירים, פעוטות ותינוקות ומתרחש באמצעות מפגשים משותפים של ילד, הורה ואיש מקצוע. שיטת טיפול זו יעילה כאשר יש בעיות שינה ואכילה, בעיות התנהגות,
התקפי זעם
וקשיי ויסות של הילד או הרגשה של ההורה שאופן טיפולו בילד אינו מספק. הטיפול הדיאדי יוצא מתוך הנחה שיחסים חיוביים של הילד מול הוריו הם המקור לתפקוד והתפתחות רגשית תקינים ולבניית תפיסה עצמית חיובית. לכן קושי באינטראקציה בין הילד לשני הוריו או לאחד ההורים יכול להתבטא בבעיות התנהגותיות ורגשיות מגוונות, שייפתרו כאשר ישתנו היחסים בצמד הורה-ילד. קשיים ביחסים בין ההורה לילדו עלולים לנבוע משורת גורמים הקשורים לילד, להורה ולאינטראקציה ביניהם. לרוב הקשיים הם תוצאה של תפיסות וציפיות לא ריאליות של ההורה את עצמו ואת הילד, הנובעות מהיסטוריית החיים של ההורה עצמו. למשל, הורה שמצפה מילדו לבגרות לה ציפו ממנו בילדותו עלול להגיב באופן נוקשה ומאוכזב כאשר הילד מפגין ילדותיות,
פחדים
או עקשנות. הילד מצידו מרגיש שאין מקום לפחדיו, מסתגר ומתנתק מההורה. באופן דומה, האינטראקציה בין מאפייניו הייחודיים של הילד לציפיות ההורה עלולה להיות מקור להתנגשות: ילד בעל
מזג
קשה עלול לגרום להורה להרגיש חסר אונים וחסר ערך ביחס לקשייו של הילד מכיוון שקשיים אלה כביכול משקפים את כישלונו כהורה.
כיצד מתבצע הטיפול הדיאדי?
הטיפול הדיאדי לילדים מבוסס על מפגשים בין המטפל לבין הילד וההורה (בכל מפגש רק עם הורה אחד) ובנוסף מתקיימים מפגשים של ההורים עם המטפל ללא הילד. לרוב מדובר בטיפול קצר מועד וממוקד הגורם לשיפור משמעותי תוך מעט זמן.
במפגשים המשותפים לילד ולהורה יבחן המטפל את הדינמיקה בין שניהם תוך כדי משחק, ציור או פעילות אחרת. הדבר מאפשר למטפל לזהות דרכים שגויות בהן ההורה מפרש את התנהגות הילד ולאבחן דפוסי תקשורת בעייתיים. בהתאם לממצאיו מנחה המטפל את ההורה בזמן אמת כיצד לעצב את האינטראקציה בצורה חיובית יותר. למשל, האם והמטפל יכולים להבחין שהאם תופסת את בנה כתוקפני כאשר הוא אוחז בכוח בידה ומושך אותה לעבר ארגז הצעצועים, אולם הילד בסך הכל מביע בכך את התלהבותו מהמשחק המשותף. תובנה כזו יכולה להוביל לשינוי בתגובת האם - במקום להעניש את הילד על התנהלותו היא תגיד, "אתה נורא רוצה לשחק איתי, נכון? אני באה בשמחה, אבל כואב לי כשאתה מושך אותי ככה".
במקרים מסוימים מצטרף המטפל לפעילות המשותפת ומבצע הדגמות- וכך מתאפשר להורה והילד לחוות סוג אחר של תקשורת (לדוגמה, שימוש בהומור, הסבר חוויתי ולא רק רציונלי לילד וכו').
בשיחות בין המטפל להורה ניתנת להורים הזדמנות לעבד את החוויות שעברו, להבין מהם המקורות לקשיים ולקבל הדרכה מהמטפל לגבי יישום דרכי
התמודדות
עם הבעיות. השיחה מאפשרת להורה גם לפרש את התנהגות ילדו בצורה שונה, לזהות את הצרכים והרגשות העומדים במרכז האינטראקציה ולהתבונן בה מזווית ראייה אחרת. הבנה זו מאפשרת לשנות דפוסי תקשורת לא תקינים המביאים לקשיים שונים.
מתי יש לפנות לטיפולים אחרים?
בימינו נהוגות שיטות רבות לטיפול בילדים, בהן ניתן לבחור במקום טיפול דיאדי או במקביל אליו. הטיפול הדיאדי יעיל בעיקר במצבים בהם יש קשיים משמעותיים בקשר הורה-ילד. אם הילד מבוגר מדי או מסרב לשתף פעולה,
הדרכת הורים
יכולה לעזור להורים על ידי מתן כלים ומיומנויות התמודדות עם הילד.
טיפול לילדים
על בסיס שיטות דינמיות או קוגניטיביות-התנהגותיות יכול להיות יעיל במקביל לטיפול הדיאדי במקרים בהם הילד מתמודד עם קשיים רגשיים כגון חרדה ובעיות חברתיות משמעותיות מלבד הקשיים שיש לו מול ההורה.
בנוסף, כאשר הורה מרגיש שהקשיים באינטראקציה עם הילד נובעים מעניינים רגשיים או מנושאים לא-מעובדים שההורה מתמודד איתם, כדאי לפנות בנוסף לטיפול הדיאדי גם לטיפול נפשי אישי. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/eating-disorders-coaching/
אימון להפרעות אכילה (Eating disorders coaching)
תזונה נכונה
2 דקות קריאה
כללי
מאמרים
מגוון הטיפולים והמטפלים האפשריים המוצעים למבקשים סיוע בהתמודדות עם
הפרעת אכילה
הוא עצום ומבלבל. הבלבול גדל עוד יותר כאשר מתווספות שיטות ייעוץ אלטרנטיביות, ובהן אימון להפרעות אכילה.
אימון להפרעות אכילה - יש דבר כזה?
העיסוק האינטנסיבי במזון, רזון ומה שביניהם ושכיחותן של הפרעות האכילה בחברה המערבית עלולים להשכיח מאיתנו את העובדה הקשה כי הפרעות אכילה מסוכנות לבריאות הנפשית והפיסית ועלולות להביא למוות.
תיאוריות פסיכולוגיות, ביולוגיות וסוציולוגיות רבות מנסות להסביר את היווצרותן של הפרעות אכילה. למרות השוני בין התיאוריות, מוסכם כי הפרעות אכילה מורכבות מגורמים חברתיים, רגשיים, ביולוגיים ותרבותיים וכי הטיפול בהן ארוך, קשה ומורכב. משאבים קליניים ומחקריים רבים הוקדשו ליצירת מודלים טיפוליים ולבחינת יעילותם בטיפול בהפרעות האכילה השונות. עדויות מחקריות וקליניות מצביעות על יעילות של פסיכותרפיה להפרעות אכילה, ובכלל זה
פסיכותרפיה דינמית
,
פסיכותרפיה קוגניטיביות התנהגותית
(CBT),
פסיכותרפיה משפחתית
ועוד.
ומה בין ממצאים אלו לבין אימון להפרעות אכילה? עד כה לא נמצאו עדויות באשר ליעילותו של אימון להפרעות אכילה ולא פורסמו מחקרים הבוחנים את יעילותו באופן מבוקר. עובדות אלו מחזקות את חוסר ההתאמה של שיטה זו לטיפול בהפרעות אכילה בהן היא מתיימרת לטפל.
ראשית, אימון מוגדר כתהליך קצר מועד בו אנשים בריאים ומתפקדים מקבלים סיוע בהגשמת יעדים אישיים. למרות שאימון עוסק גם בנושאי בריאות (למשל אימון בריאות או אימון אישי להרזיה), הפרעות אכילה הנן הפרעות נפשיות המצריכות טיפול ממושך וכוללני, ואימון להפרעות אכילה מציע מסגרת קצרה וממוקדת מדי.
שנית, למרבית
המאמנים
אין הכשרה בפסיכולוגיה, ובפרט בפסיכותרפיה ובפסיכופתולוגיה ואין ביכולתם לאבחן ולטפל בקשיים העומדים בבסיס הפרעות האכילה (כגון
דיכאון
, חרדות, טראומה וכו'). בעוד שמרבית העוסקים בפסיכותרפיה הוכשרו לכך במשך שנים ורבים מהם התמחו בהפרעות אכילה, מרבית המאמנים עוברים הכשרה קצרה מאוד וממוקדת באימון אישי באופן כללי.
עם זאת, שימוש בכלים מתחום האימון במסגרת טיפול של פסיכותרפיסט (
פסיכולוג
,
עובד סוציאלי קליני
או
פסיכיאטר
), עשוי לתרום לטיפול ולקדם אותו. זאת כל עוד שימוש זה נעשה במסגרת טיפולית בה הפרעות האכילה מובנות ומטופלות לעומק. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/ebola/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אבולה הוא נגיף, או ליתר דיוק מספר זנים של
נגיף
, המובילים למחלה הידוע בשם קדחת דימומית אבולה. המחלה אבולה היא מחלה קטלנית ביותר, כאשר עד 90% מהנדבקים בה מתים בתוך זמן קצר.
Shutterstock | Kateryna Kon
שמה של המחלה נובע מההתפרצות הראשונה של מחלת האבולה, אשר אירעה בשנת 1976 והביאה למותם של 340 אנשים שחיו בסמוך לנהר האבולה בזאיר.
לאורך השנים אירעו מספר התפרצויות באפריקה, ובפברואר 2014 אירעה התפרצות במערב אפריקה, שהביאה את הנגיף לראשונה לארה"ב בתחילת אוגוסט. הנגיף הגיעה לארה"ב דרך רופא ועובדת סיעודית שטיפלו בחולי אבולה באפריקה, שנדבקו שם והוטסו לקבלת טיפול בארה"ב. שני האמריקאים החלימו לחלוטין, לאחר שטופלו בתרופה חדשנית וניסיונית בשם ZMapp.
סימפטומים
למחלה תקופת דגירה של עד שלושה שבועות.
תסמיני המחלה הראשונים הם
חום
, כאבי שרירים ו
כאבי גרון
. לאחר מכן, תוך זמן קצר, מתפתחים תסמינים קשים של הקאות, שלשולים ודימומים פנימיים וחיצוניים.
הנגיף פוגע בכל איברי הגוף ולמעשה פוסח אך ורק על העצמות. הדימומים הרבים נגרמים כתוצאה מהרס הרקמות הנרחב, שמוביל לדימומים מהעיניים, מהאף, מהפה, מהאוזניים, מפי הטבעת, מאיברי המין ומהאיברים הפנימיים.
סיבות וגורמי סיכון
המחלה מדבקת באופן דומה לנגיף ה-
HIV
: ממגע ישיר עם נוזלי הגוף, משימוש חוזר במחטים, ומאכילת פגרים של בעלי חיים נגועים.
הנגיף יכול להישאר בנוזלי הגוף, כמו זרע, גם לאחר החלמה מלאה, אך הוא אינו מדבק בשלב שלפני הופעת התסמינים.
האנשים שנמצאים בסיכון להדבקות במחלה הם אנשי צוות רפואי שאינם שומרים על הנחיות המיגון בזמן הטיפול בחולי אבולה, וכן המשפחות והחברים של החולים במחלה.
אבחון ובדיקות
אבחון המחלה מיד לאחר ההדבקה עשוי להיות מורכב. תסמינים ראשוניים כמו כאב ראש, חום, וחולשה הם אינם תסמינים ספציפיים למחלה זו, ולעיתים נראים גם במחלות יותר נפוצות כמו מלריה וטיפוס הבטן, למשל.
החשד לאבולה עולה כאשר ישנו שילוב של התסמינים וישנה חשיפה אפשרית בטווח של 21 הימים שלפני התפתחות התסמינים. חשיפה נחשדת במגע עם:
• דם או נוזלי גוף מאדם חולה או מאדם שנפטר מהמחלה.
• חפצים המזוהמים בדם או בנוזלי גוף של אדם חולה או של נפטר מהמחלה.
• עטלפי פירות או קופים הנגועים במחלה.
• זרע מגבר שהחלים מהמחלה.
את האבחנה עצמה מבצעים על ידי נטילת בדיקת דם מאדם שפיתח תסמינים, אך יכולים לקחת עד שלושה ימים מהתפתחות התסמינים ועד להופעת רמות גבוהות מספיק המאפשרות זיהוי של הנגיף בדם.
סיבוכים אפשריים
שיעור התמותה מהמחלה גבוהים מאוד, ובזן זאיר מגיע ל-90%. מרגע התפרצות המחלה, המוות יכול להיות מהיר מאוד, אפילו תוך שבועיים במקרה של זן זאיר. מסיבה זו, המחלה עצמה אינה מופצת באופן מאוד נרחב בדרך כלל. הגורם לתמותה מהמחלה הוא דימומים נרחבים ונמק של רקמות הגוף.
המחלימים מהמחלה עלולים לחוות תופעות לוואי כמו עייפות, כאבי שרירים, כאבי בטן והפרעות בראיה.
טיפולים ותרופות
הטיפול במחלה הוא בעיקרו טיפול תומך, הכולל הורדת חום, מתן נוזלים משככי כאבים ועוד.
פיתוח של התרופה -ZMapp היא פריצת דרך בתחום הטיפול באבולה והוא מביא להחלמה מלאה במרבית המקרים (בניסויים על קופים 100% החלמה ובבני אדם ¾ מהאנשים החלימו). הסברה היא שאם התרופה ניתנת בזמן, היא תפעל כראוי ותביא להחלמה מלאה. הבעיה העיקרית של התרופה היא שהליך הייצור שלה מאוד מורכב וממושך, וכאמור היא עדיין נמצאת בשלבים הניסיוניים שלה.
בשנת 2018 החלו לעשות שימוש בארבעה טיפולים ניסיוניים נוספים, כאשר לשניים מהם, Regeneron ו-mAb114, אחוזי החלמה גבוהים יותר מהאחרים.
באופן כללי, התרופות שמפתחים לטיפול במחלה, פועלים על ידי הפסקת השכפול של הנגיף.
מניעה
בארה"ב אושר לשימוש בדצמבר 2019 חיסון בשם Ervebo. החיסון ניתן במנה אחת, והוא מגן כנגד זן זאיר בלבד. זהו החיסון הראשון שאושר לשימוש בארה"ב כנגד מחלת האבולה. כמו כן עדיין נמצא בתהליך של פיתוח חיסון נוסף, שככל הנראה יינתן בשתי מנות, וגם הוא יפעל כנגד הזן זאיר בלבד.
פעולת נוספות שיש לנקות בכדי להימנע מהדבקה הן שמירה על מרחק מחולים מאומתים, ולכן סגר על מקומות התפרצות הוא מהלך חשוב ביותר בניהול ההתפרצות.
בנוסף, יש להימנע ככל הניתן מנסיעה למדינות בהן המחלה תפשטה, ואם בכל זאת נוסעים לאזורים מסוכנים אלו יש להימנע ממגע עם חולים, עם הפרשותיהם ועם חפציהם, להקפיד על היגיינה אישית, להימנע ממגע עם בעלי חיים והפרשותיהם, להימנע ממגע עם פגרים, ולהימנע מאכילת בשר. בנוסף, מומלץ להימנע מביקור במוסדות בריאות במדינות בהן יש התפרצות. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/echinococcus/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אכינוקוקוס היא מחלה טפילית זואונוטית (מועברת לבני אדם על ידי בעלי חיים). היא נפוצה בעולם כולו באזורים כפריים. מעגל החיים שלה מתחיל בנשא קבוע (כלב, שועל) המטיל צואה רווית ביצי אכינוקוקוס. כבשים, בקר וסוסים ("המאחסן המעביר") נדבקים בעת אכילת עשב מזוהם. כלבים ושועלים נדבקים שוב דרך אכילת בשר מזוהם וסוגרים את מעגל ההדבקה. בני אדם הם נשאים אקראיים (Accidental host) הנדבקים על ידי מגע ישיר עם כלבים או עם שועלים.
קיימים שני סוגים של אכינוקוקוס:
1. גראנולוסוס (Echinococcus granulosus), המאחסן הסופי הוא הכלב. סוג זה שכיח בדרום אמריקה, במדינות אזור הים התיכון, בדרום מזרח רוסיה, במרכז אסיה, באוסטרליה ובאפריקה. הוא מתאפיין ביצירת ציסטות שלמות, ללא מחיצות.
2. מולטילוקולריס (Echinococcus multilocularis), המאחסן הסופי הוא השועל. סוג זה שכיח בצפון אמריקה וגם בגבול עם קנדה, במרכז אירופה (גרמניה ואוסטריה), ובאסיה, רוסיה וסיביר. הוא מתאפיין ביצירת ציסטות עם מחיצות רבות.
ציסטות אכינוקוקיות עלולות להימצא בכל מקום בגוף, בעיקר בכבד (52%-77%), בריאות (9%-44%), ובמקומות נוספים כמו טחול, עצמות ומוח (13%-19%). בהתאם למיקום הציסטות, המחלה מסתמנת בכאבים או בתפיחות בבטן ימנית עליונה, בקוצר נשימה, בשיעול ובכאבים בבית החזה. לעיתים רחוקות נקרעת ציסטה, התוכן הנוזלי שלה דולף החוצה, כתוצאה מכך יש פיזור של "ציסטות בנות" בכל הגוף, וקיימת סכנה לתגובה אלרגית קיצונית עד כדי סכנת חיים (אנפילקסיס).
סיבוך נוסף, לא שכיח, הוא זיהום חיידקי של הציסטה והיווצרות מורסה (אבצס). במרבית המקרים הציסטות אינן תסמיניות, ומתגלות באופן אקראי בבדיקת דימות.
ד"ר ביביאנה חזן
האנציקלופדיה הישראלית לרפואה
הוצאת ידיעות ספרים 2007
אבחון ובדיקות
האבחון של אכינוקוקוס נקבע באמצעים הבאים:
- בירור אם היה מגע עם בעל חיים (כלב על פי רוב) באזור אנדמי
- בדיקות הדמיה: צילום של הבטן ושל בית החזה, בדיקת על-שמע (אולטרסאונד) של הכבד או הטחול
- בדיקת דם לאיתור נוגדנים לאכינוקוקוס
טיפולים ותרופות
אם הציסטה קטנה, מסוידת, ואינה גורמת לתסמינים, אין צורך בטיפול. ביתר המקרים, ניתן לשלב ניתוח להוצאת הציסטה עם טיפול ממושך בתרופות: Albendazole (Eskazole).
בעת הניתוח יש להקפיד שלא לפזר את תוכן הציסטה מאחר ומגע הגוף עם תוכן הציסטה עלול להשרות תגובה אלרגית קשה המכונה תגובה אנאפילקטואידית.
מניעה
חשוב להקפיד על טיפול שגרתי נגד טפילים בכלבים כדי לצמצם את היקף המחלה. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/ecthyma-gangrenosum/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אכטימה גנגרנוזום הוא נגע בעור המופיע בזמן אלח דם (ספסיס), בדרך כלל כתוצאה ממתגים גרם-שליליים, אך גם ממחוללים אחרים לרבות פטריות. הגורם האופייני הוא Pseudomonas aeruginosa.
שכיחות הנגעים פחתה בשנים האחרונות באופן ניכר עם הירידה בשכיחות הזיהומים הקשים כתוצאה מפסידומונס. הנגעים הם עגולים או סגלגלים וגודלם 5-1 ס"מ. בסיסם הוא אזור אדמדם ומורם שבמרכזו אזור שלפוחיתי ההופך במהרה לנימקי (נקרוטי), לפעמים דמי (המוראגי).
בידוד המחולל מהנגע עשוי לסייע לאבחון הזיהום המערכתי ולהכוונת הטיפול. במרבית המקרים ניתן לבודד את המחולל מזרם הדם ולקבוע את הטיפול האנטיביוטי בהתאם.
ד"ר מרים וינברגר
האנציקלופדיה הישראלית לרפואה
הוצאת ידיעות ספרים 2007 |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/egg-freezing/
הקפאת ביציות (egg freezing)
טיפולי פוריות
6 דקות קריאה
הקפאת ביציות היא טיפול הנעשה אצל
גניקולוג
או גניקולוגית, שמטרתו להקפיא את ביציות של המטופלת לצורך שימור הפוריות, ובעתיד להפשירן ולהפרותן בתאי הזרע במעבדה בחלק מטיפולי
הפריה חוץ-גופית (
IVF
)
, ולהחזיר את העוברים שיוצרו לתוך חלל הרחם
.
הפריה חוץ-גופית (
IVF
) כוללת את השלבים הבאים
:
השראת ביוץ ומעקב.
שאיבת ביציות והקפאתן.
הפשרת הביציות והפרייתן עם זרע בן הזוג או תורם במעבדה באמצעות הזרקת זרע תוך תאית/אינטרה-ציטופלמית
(ICSI)
והחזרת הביציות המופרות לרחם
.
הפרייה חוץ-גופית נעשית במקרים בהם קיים ליקוי בפוריות שסיבותיו האפשריות
:
חסימה או פגיעה בתפקוד החצוצרות.
הפרעות ביוץ.
ליקויים בזרע.
בעיות אימונולוגיות.
אי פוריות על רקע לא מוסבר.
אנדומטריוזיס
.
כישלון בטיפולי פוריות קודמים.
הקפאת ביציות.
מתי מתבצע
הקפאת ביציות היא שיטה חדשנית יחסית בטיפולי פוריות, אשר פותחה לתת מענה במקרים של
:
חולות סרטן (לפני כימותרפיה ו/או הקרנות).
היעדר אפשרות להקפאת עוברים (מסיבות דתיות).
היעדר תאי זרע (אי פוריות הגבר).
תרומת ביציות.
שימור פוריות.
צילום: shutterstock | Simol1407
שלבי הטיפול
טיפול הורמונלי
אחת ממטרות הטיפול היא להשיג מספר ביציות. במחזור טבעי מבשיל על פי רוב זקיק בודד.
טיפול הורמונלי
(שימוש בתרופות להשראת ביוץ) מאפשר גיוס מספר רב של זקיקים ומגדיל את הסיכוי לשאוב יותר ביציות. ההליך מתבצע בעזרת טיפול תרופתי/הורמונלי משולב הניתן בזריקות תת עוריות, זריקות לשריר או בהסנפה. חלק מן התרופות משמשות לגירוי השחלה ואחרות לדיכוי הציר יתרת המוח–שחלה, ובכך מושגת יעילות יתר בטיפול
.
הטיפול להשראת ביוץ מתבצע על פי מספר פרוטוקולים (תוכניות טיפול), אותן הרופא/ה המטפל/ת בוחר/ת בהתאם לנתוני המטופלות: גיל האישה, הסיבה לאי-פוריות, הריונות קודמים, תגובה שחלתית קודמת בטיפולי פוריות קודמים, סיבוכים קודמים (לדוגמא גירוי יתר שחלתי), בדיקות הורמונאליות (לדוגמא
FSH
), מספר ביציות שנשאבו בעבר, שיעור ההפריות ואיכות העוברים בטיפולי
IVF
קודמים
.
איך מתבצע המעקב ונטילת ההורמונים
?
המטופלת מקבלת מידי יום זריקה של ההורמונים הגונדוטרופינים, המכילים את הורמון הזקיק
(FSH)
(גונל–אף או פיוריגון), הורמון הזקיק והורמון הביוץ
(LH)
(מנוגון או מנופור) או הורמון הביוץ (לווריס). המטופלת נמצאת במעקב רפואי מתמיד וקפדני המנטר את תפקוד השחלה בשתי שיטות במשולב
:
בדיקות דם - לברור רמת ההורמונים אסטרוגן ופרוגסטרון.
בדיקות אולטראסאונד נרתיקי - למעקב אחר התפתחות הזקיקים.
בהתאם לתוצאות המעקב, הרופא/ה המטפל/ת מבקר/ת אחר המשך הטיפול
.
השימוש בגונדוטרופינים בלבד לביצוע
IVF
אינו נפוץ היום, מאחר שכשליש מהמטופלות נחשפות לאפשרות של ביוץ מוקדם, הגורם לביטול הטיפול. בשל כך, נעשה שימוש בתכשירים נוספים לעיכוב הביוץ: אגוניסטים (פרוטוקול ארוך) או אנטגוניסטים
.
האגוניסיט (דקקפפטיל או דיפרלין; בוסרלין או סופרפקט; נפרלין או לופרון) מצוי זמן רב בשימוש וניתן מיום 21 למחזור הקודם או ביום 1 של הווסת הנוכחית - פרוטוקול ארוך. התכשיר ניתן לתקופה של עד שבועיים טרם תחילת הטיפול בגונדוטרופינים
.
האנטגוניסט (צטרוטיד או אורגלוטרן) פועלים בצורה שונה מהאגוניסטים, באופן קצר ומידי ולכן ניתנים מאמצע מחזור הטיפול. מקובל להתחיל את השימוש בהם מהיום השמיני של המחזור או לחילופין כשגודל הזקיקים הוא 14 מ"מ ומעלה.
האמצעים לניטור ומעקב אחרי התפתחות הזקיקים וצמיחתם בשחלות הם בדיקות דם הורמונליות ואולטראסאונד נרתיקי המבוצע כל יומיים עד שלושה
.
שאיבת הביציות
במועד שבו הזקיקים יגיעו לגודל של 20-18 מ"מ, יומלץ למטופלת להזריק את הורמון ההיריון
hCG
(אוביטרל או פרגניל), וכ-36-34 שעות לאחר מכן תתבצע שאיבת הביציות
.
שאיבת הביציות מתבצעת בחדר ניתוח ובהרדמה כללית (לאחר צום של 6 שעות לפחות). במקרים מיוחדים, ניתן גם לבצעה בהרדמה מקומית או ללא הרדמה כלל. השאיבה מבוצעת בהנחיית אולטראסאונד, בגישה נרתיקית. בזמן השאיבה, דוקרים את השחלות ושואבים מתוכן את הזקיקים עם הביציות שבתוכם
,
ואלה מועברות מידית למעבדה להמשך טיפול
.
הפריית הביציות
בשל השינויים שהביצית המופשרת עוברת על פני המעטפת שלה (הקשחה) מקובל כיום לבצע את ההפריה על ידי הזרקת זרע ישירות לנוזל הביצית - מיקרומניפולציה
(ICSI)
. צוות הביולוגיים/ות מזריק תא זרע איכותי בודד לכל ביצית. למחרת תיערך בדיקה האם התרחשה ההפריה. לאחר יממה נוספת תיערך בדיקה האם התפתח עובר, אשר לרוב הוא בן שניים עד ארבעה תאים
.
החזרת העוברים
החזרת הביציות המופרות מתבצעת לאחר הכנה מתאימה של רירית הרחם, שיכולה להתבצע במחזור טבעי, תוך מעקב אחר התפתחות הזקיק וצמיחת רירית הרחם או לאחר דיכוי שחלתי עם אגוניסיט (דקקפפטיל או דיפרלין; בוסרלין או סופרפקט; נפרלין או לופרון) מיום 21 למחזור הקודם או ביום הראשון של הווסת הנוכחית. לאחר מכן ייעשה שימוש בטבליות אסטרוגן (לדוגמה אסטרופם או פרוגינובה), ובהמשך תוספת תכשירי פרוגסטרון (לדוגמה טבליות נרתקיות של אנדומטרין או אוטרוגסטן ו/או זריקות גסטון או פרוגסטרון רטרד ו/או כרינון ג'יל נרתיקי), תוך מעקב אולטראסאונד נרתיקי אחר צמיחת רירית הרחם. החזרת עוברים תתבצע ביום השני, השלישי או החמישי.
החלטה הרפואית על מספר העוברים המוחזרים והמועד מתבססת על פי רוב בהתאמה לשיקולים הבאים: מספר העוברים הקיים, איכותם, גיל המטופלת וטיפולים קודמים. החדרת את העוברים לחלל הרחם מתבצעת באמצעות קשית דקה (קטטר) בהנחיית אולטראסאונד (בשכיבה כמו בבדיקה גניקולוגית רגילה). לאחר ההחזרה יומלץ על מנוחה של כמחצית השעה. לעיתים, יומלץ על טיפול נוסף במקביל כגון אספרין, פרדניזון, אסטרוגן, קלקסן ועוד
.
בדיקת דם להריון (הורמון הבטא
(HCG
מתבצעת 12 יום ממועד החזרת העוברים לרחם
.
המשך הטיפול הרפואי הוא ללא שינוי עד יום בדיקת הדם להיריון. לאחר קבלת תשובת המעבדה יש להיוועץ עם הגניקולוג/ית המטפל/ת לגבי המשך הטיפול. בכל מקרה אין להפסיק או לשנות את הטיפול עצמונית ללא קבלת יעוץ רפואי
.
סיכונים
סיכונים בטיפול ההורמונלי
הטיפול ההורמונלי יכול לגרום לעיתים לתסמונת גירוי היתר השחלתית. גירוי היתר הוא על פי רב קל ומתבטא בתפיחות הבטן, כאבי בטן, הגדלת שחלות ואף הצטברות קלה של נוזלים בבטן. התופעות חולפות כ-4-3 שבועות לאחר שאיבת הביציות. לרוב מספיקה מנוחה ושתייה מרובה ולא נדרש אשפוז. גירוי בינוני ו/או קשה כוללים בנוסף לנ"ל גם בחילות והקאות, שלשולים וצמיגות יתר של הדם. בגירוי קשה (0.5% - 3%) קיים סיכון לתפליטים בריאות וכן לתסחיפים. סיבוכים נדירים נוספים כוללים אי ספיקת לב ו/או כליות. דווחו אף מקרים בודדים של צורך בקטיעת גפיים ואף מוות
.
סיכונים נוספים הם תסביב שחלתי (שזור), קרע או דימום מהשחלה. סיבוך זה מחייב התערבות כירורגית (לפרוסקופיה או פתיחת בטן/לפרוטומיה) לשם התרת התסביב או עצירת הדימום. לעיתים נדירות דווח אף על צורך בכריתת השחלות
.
ציסטות שחלתיות עלולות להתפתח כתוצאה מהגירוי ההורמונלי. הטיפול הוא מעקב רפואי או לעיתים אף שאיבתם בגישה נרתיקית
.
רגישות לתכשירים ההורמונלים נדירה
.
לאחרונה הופיעו בספרות הרפואית דיווחים הבודקים את האפשרות של עליה בשכיחות סרטן השחלות, הרחם ו/או שד, לאחר טיפול בגורמי ביוץ. דיווחים אלו לא אושרו במחקרים נוספים ומוזכרים פה למען הזהירות, וזאת מכיוון שהמידע עדיין מצטבר ומסקנותיו ייוודעו רק בעוד שנים
.
במקרים בהם הטיפול יכלול דיכוי מוקדם של השחלות (פרוטוקול ארוך), עלולות להופיע תופעות לוואי הדומות לאלו של גיל המעבר (גלי חום, הזעה, הפרעה בשינה, חוסר סבילות ויובש בנרתיק) לפרק זמן קצר
.
דיווח מוקדם לרופא המטפל על תופעות חריגות הוא חובה ויקל באבחון ובטיפול מוקדם
.
סיכונים בשאיבת ביציות
פעולת שאיבת הביציות כרוכה באי נוחות קלה עד בינונית עד כאב, שלאחריה תידרש מנוחה של מספר שעות
.
זיהום באגן הוא נדיר והטיפול בו הוא טיפול אנטיביוטי פומי או תוך-ורידי באשפוז והשגחה רפואית. לעיתים נדרש ניתוח לניקוז מורסה או להרחקת חצוצרות או שחלות פגועות. זיהום מקטין את הסיכוי להריון. לעיתים נדירות עלול מצב זיהומי להסתבך עד כדי כריתת רחם ו/או שחלות
.
דימום קל מתרחש כמעט בכל דיקור שחלתי. לעיתים רחוקות הדימום רב יותר ומחייב אשפוז, מתן דם ופעולות לעצירת הדימום. במקרים חריגים ניתוח עלול להסתיים בכריתת שחלות ו/או רחם
.
נזק למעי כתוצאה מנקב הוא נדיר ביותר. סיבוך זה מחייב התערבות כירורגית (לפרוסקופיה או פתיחת בטן/לפרוטומיה) לשם אבחון ותפירת הנקב במעי
.
סיבוכי הרדמה כללית במקרים של שאיבת ביציות הם נדירים ביותר
.
סיכונים בהפריית ביציות והחזרת עוברים
הריון חוץ רחמי – שיעור ההריונות מחוץ לרחם בהפריה חוץ גופית הוא גבוהה יותר בהשוואה להריון ספונטני. הטיפול בהריון חוץ רחמי הוא מעקב רפואי אמבולטורי או באשפוז, מתן טיפול במטרוטרקסט או בניתוח (לפרוסקופיה או פתיחת בטן/לפרוטומיה) הכולל פתיחת החצוצרה ושאיבת ההיריון (סלפינגוסטומי) או כריתת החצוצרה (סלפינגקטומי), בהתאמה לנסיבות הרפואיות. לעיתים העובר משתרש הן בחלל הרחם והן בחצוצרה. הטיפול בהריון הטרוטרופי זה הוא כריתת החצוצרה בניתוח
.
הפלות – קיימת עלייה של עד 2-1% בשיעור ההפלות המוקדמות בהפריה חוץ- גופית
.
הריונות מרובי עוברים - בשכיחות גבוהה יותר בהשוואה להריון ספונטני (20-5%). ניתן לצמצם משמעותית סיכון זה על ידי החזרה של עובר בודד לחלל הרחם. הריונות מרובי עוברים הם הריונות בסיכון גבוה בשל הסיכונים לדימום, להפלות, לצירים מוקדמים, ללידה מוקדמת ופגות, להפחתה בצמיחה התוך רחמית, ליתר לחץ דם, לרעלת הריון, לסוכרת הריונית, למצגים פתולוגיים ולניתוחים קיסריים
.
הפחתת עוברים – במקרים של הריון שלישיה ויותר מקובל להמליץ על הפחתת עוברים על מנת למנוע את הסכנה בלידה מוקדמת ופגות. ההליך מתבצע בגישה נרתיקית או בטנית משבוע 8 ועד 16 להריון, בהתאם להמלצות והניסיון של המרכז הרפואי בו מתבצע ההליך. שיעור הסיבוכים בהפחתת עוברים הוא 10-5% וכולל דימום, זיהום, ירידת מים מוקדמת, צירים מוקדמים והפלה של עובר בודד או של כל ההיריון. ההליך מחייב הפניית הפניה לוועדה להפסקת היריון ואת אישורה
.
מומים מולדים – בספרות הרפואית לא דווח על עליה משמעותי בשיעור המומים המולדים המבניים או הכרומוזומליים בהפריה חוץ-גופית כולל מיקרומניפולציה. הנושא נבדק במחקרים נוספים ומוזכר פה למען הזהירות, וזאת מכיוון שהמידע עדיין מצטבר ומסקנותיו ייוודעו רק בעוד שנים
.
סיבוכי הריון - הריונות הפריה חוץ-גופית אינם הריונות בסיכון גבוה. ברם, מדווח בספרות הרפואית על עליה קלה בשיעור הדימומים במהלך ההיריון, הצירים המוקדמים, ירידת המים המוקדמת, הלידה מוקדמת ופגות, הפחתה בצמיחה התוך רחמית, יתר לחץ הדם, רעלת ההיריון, סוכרת ההריונית, המצגים הפתולוגיים והניתוחים הקיסריים
.
כשל טכני - שאיבת והקפאת ביציות כוללת סדרה של פעילויות ניתוחיות, עבודה מעבדתית, פעילות טכנית עדינה, הכרוכה בהפעלת מכשירים מכניים ואלקטרונים. הצלחת הפעולה כולה קשורה בתפקוד תקין של מערכת שלמה. לעיתים, אף אם רחוקות, עלול התהליך להיכשל ברמה הטכנית. כשל טכני עלול להתרחש ב-3-2% מהמקרים
.
תוצאות
שיעור ההישרדות של ביציות מופרות מופשרות גבוה יותר בהשוואה לביציות לא מופרות מופשרות. הקושי הטכנולוגי בפיתוח השיטה נובע ממספר גורמים:
ביצית היא תא גדול אשר ניזוק ביתר קלות בתהליך הדהידרציה של ההקפאה.
מעטפת הביצית יותר שברירית בהקפאה.
הקפאה והפשרה יכולים לגרום להפרעה במנגנון חלוקתה של הביצית (מיוטיק ספינדל), שעלול לגרום לפגיעה בכרומוזומים, לכישלון בתהליך ההפריה או לכישלון התפתחותי.
כדי להימנע מנזק לביצית, מקובל היום להשתמש בשתי צורות של הקפאה (הקפאה איטית או ויטריפיקציה). הספרות הרפואית מדווחת ששיעור ההישרדות של ביצית לא מופרות מופשרת הוא 90-55%, שיעור ההפריות התקינות הוא 80-70% ושיעור ההריונות הוא 60%-20
.
ד"ר אלי גבע
-
מומחה ביילוד וגינקולוגיה ופריון. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/ehrlichiosis/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אהרליכיוזיס הוא כינוי למחלות חום זיהומיות הנגרמות מחיידקים מסוג Ehrlichia (אהרליכיה) או Anaplasma (אנאפלסמה) המועברים לאדם בעקיצה מקרציות. המחלות העיקריות הן אהרליכיוזיס מונוציטי (HME) ואהרליכוזיס גרנולוציטי (HGE).
המחלות נחשפו בשנים האחרונות בארצות הברית, ויש עדויות סרולוגיות לקיומן גם בארץ. הטיפול בחולים במחלות אלה באמצעות אנטיביוטיקה מסוג טטרציקלינים.
ד"ר אבי קיסרי
האנציקלופדיה הישראלית לרפואה
הוצאת ידיעות ספרים 2007 |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/elbasvir-grazoprevir/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
2 חומרים שפעילותם המשולבת מביאה לעיכוב ברפליקציה של הוירוס.
התרופה תינתן לעיתים בשילוב עם ריבאווירין, ובמקרה כזה יש להתעדכן במידע התרופה הנוספת.
יעיל לטיפול בזיהום בדלקת כבד כרונית, ממושכת מסוג C, אצל מבוגרים. גנוטיפ 1 או 4.
הנחיות חשובות:
ייתכן שיפעול מחדש של דלקת נגיפית מסוג B. יש לבצע בדיקות דם לפני הטיפול, כדי לבדוק זיהום זה. יש לבצע מעקב במהלך הטיפול ולאחר הפסקתו במידה וקיים סיכון לשפעול מחדש של דלקת נגיפית B.
יש לדווח לרופא על כל בעית כבד, גם בעבר, בנוסף לדלקת הנגיפית מסוג C. כמו כן נדרש דווח במקרה נשאות לנגיף HIV, וכן עידכון לגבי טיפולים קודמים בדלקת הכבד.
מתי אסור להשתמש בתרופה:
- במקרה רגישות, אלרגיה לתרופה.
- הפרעות מסויימות בתפקודי כבד.
- בנטילת כל אחת מהתרופות: קרבמזפין, ציקלוספורין, טיפולים שונים ל- HIV, פניטואין, ריפאמפין, היפריקום.
צילום: shutterstock
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
בליעת הטבליה בשלמותה, עם או ללא אוכל
תדירות וזמן נטילה
טבליה אחת ביום, באותה שעה בכל יום.
טווח המינון
50 מ"ג אלבסויר+ 100 מ"ג גרזופרביר- אחת ליום. 12-16 שבועות טיפול, להחלטת רופא.
תחילת ההשפעה
אין מידע.
משך ההשפעה
אין מידע.
מנה שנשכחה
אין ליטול שתי מנות יחד כפיצוי למנה שנשכחה. יש להתייעץ עם הרופא.
הפסקת התרופה
רק לפי הנחיות הרופא.
מינון עודף
יש להגיע לחדר מיון, עם אריזת התרופה.
אחסון
עד 30 מעלות צלזיוס, באריזה המקורית.
אזהרות
תזונה
לא נמצאה אינטרקציה עם מזון.
אלכוהול
לא צפויות בעיות מיוחדות.
הריון
לא ידוע אם התרופה תפגע בעובר. יש לעדכן את הרופא בהריון או בתיכנונו.
הנקה
לא ידוע אם התרופה עוברת לחלב אם. יש להתייעץ עם הרופא לגבי הדרך הטובה ביותר להאכלת התינוק בעת הטיפול
תינוקות וילדים
התרופה אינה מיועדת לילדים ומתבגרים מתחת לגיל 18.
קשישים
אין בעיות מיוחדות.
סיכון ממנת יתר
אין נתונים
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
תופעות לואי שכיחות (ללא טיפול משולב בריבאווירין):
תחושת עייפות, כאב בטן, כאב ראש, דיכאון, בחילה, שילשול, תחושת רגזנות, קושי לישון.
תופעות לואי שכיחות (בשילוב עם ריבאווירין):
ספירה נמוכה של תאי דם אדומים (אנמיה), כאב בטן, כאב ראש, דיכאון, תחושת עייפות, כאב מפרקים, קוצר נשימה, פריחה או גרד, תחושת רגזנות.
במקרה של תופעות לוואי הבאות יש להפסיק נטילת התרופה:
לפי החלטת רופא ביחס לתוצאות הבדיקות וחומרת תופעות הלוואי.
דווח לרופא במקרה של:
התרופה עלולה לגרום לבעיות כבד חמורות ולכן יש לעדכן את הרופא בדבר התסמינים הבאים או החמרתם: איבוד תיאבון, שינויים בצבע הצואה או השתן, דימום או חבורות ביתר קלות מהרגיל, שלשול, נפיחות באזור הבטן או כאב בצד ימין עליון של אזור הקיבה, הצהבת העור או העיניים, בחילה והקאה, תחושת עייפות או חולשה, בלבול, ישנוניות, הקאה דמית.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
יש לעדכן רופא/רוקח בדבר נטילת תרופות אחרות, כולל תרופות ללא מרשם וכן תוספי תזונה. בייחוד עבור התרופות הבאות: בוסנטן, טיפול משולב ל- HIV, המכיל קוביציסטאט, אלביטגראביר, אמטריציטאבין, וטנופוביר. אטראבירין, קטוקונאזול למתן דרך הפה, מודפיניל, נפצילין, טקרולימוס, סטטינים מסויימים (אטורבסטטין ,פלובסטטין ,לובסטטין ,רוזובסטטין, או סימבסטטין).
בנוסף, אין להשתמש בתרופה במקרה של נטילת כל אחת מהתרופות הבאות: קרבמזפין, ציקלוספורין, טיפולים שונים ל- HIV, פניטואין, ריפאמפין, היפריקום.
השפעת שימוש ממושך
נדרש מעקב בדיקות דם ובחינת תפקודי כבד.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/eletriptan/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אלטריפטאן היא תרופה המיועדת לטיפול בהתקפי
מיגרנה
חריפים עם או ללא תחושת aura. היא אינה מיועדת למניעה של התקפי מיגרנה.
כמו תרופות אחרות מהדור החדש לטיפול במיגרנה (
סומאטריפטאן
,
זולמיטריפטאן
,
ריזאטריפטאן
ו
נאראטריפטאן
) אלטריפטאן פועלת באופן סלקטיבי על קבוצה מסוימת של קולטנים לסרוטונין מסוג 5HT-1. פעולה זו גורמת לכיווץ כלי הדם בעורקים שבמעטפת המוח ומובילה להקלה במיגרנה.
היעילות ותופעות הלוואי של אלטריפטאן תלויות במנה הניתנת, ככל שהמינון גבוה יותר היעילות מוגברת אך גם הסיכון לתופעות לוואי גדל. עקב כך המינון היומי המקסימלי הוא 80 מ"ג.
בשימוש תדיר בתרופות למיגרנה, לאורך מספר ימים או שבועות, ייתכנו כאבי ראש יומיים מתמשכים. יש לפנות לרופא במקרה כזה, שכן ייתכן ויהיה צורך בהפסקת הטיפול בתרופה לפרק זמן מסוים.
צילום: shutterstock
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
טבליות.
תדירות וזמן נטילה
יש לקחת מיד עם התחלת הכאב, כאשר במידת הצורך ניתן לחזור על המנה לאחר הפרש של לפחות שעתיים מהמנה הראשונה. (כלומר מקסימום 2 מנות ב-24 שעות).
טווח המינון
טבליה של 20 או 40 מ"ג למנה. מקסימום 80 מ"ג ביממה.
תחילת ההשפעה
תוך 30 דקות.
משך ההשפעה
תוך 30 דקות.
מנה שנשכחה
מומלץ ליטול הטבליה מייד כשמתחיל התקף המיגרנה.
הפסקת התרופה
יש להפסיק השימוש לאחר שההתקף חלף.
מינון עודף
אם מבחינים בתסמינים מיוחדים, או אם נלקחה מנה עודפת גדולה, יש ליידע את הרופא. תסמיני מינון עודף עלולים לכלול: כאב ראש חזק, טשטוש ראייה, קושי בריכוז, כאב בחזה, פירכוסים, עייפות ועילפון. יש לפנות לקבלת עזרה רפואית.
אזהרות
תזונה
אין הגבלות. גבינה צהובה, יין ושוקולד עשויים להשרות התקף מיגרנה או להחמירו בחלק מהחולים.
נהיגה
יש להימנע מנהיגה במהלך התקף מיגרנה או לאחר נטילת התרופה, כיוון שהתרופה, או המיגרנה עצמה עלולים לגרום לישנוניות. התרופה יכולה גם לגרום לסחרחורת.
הריון
אין להשתמש בתרופה מלי להיוועץ ברופא בהריון ובעת תכנונו.
הנקה
אין להשתמש מבלי להיוועץ ברופא. מומלץ להימנע מהנקה במשך 24 שעות לאחר נטילת התרופה.
תינוקות וילדים
בטיחות השימוש בתינוקות ובילדים לא נקבעה. מומלץ להיוועץ ברופא הילדים.
קשישים
ייתכן שיהיה צורך בהפחתת המינון.
דווח לרופא במקרה של
פגיעה בתיפקוד הכליה
מחלת כבד
מחלת כלי דם, הפרעה בזרימת הדם
יתר לחץ דם
נטילת תרופות אחרות ששמן מסתיים ב'טריפטאן'
התקף לב או שבץ לאחרונה
סוכרת
עישון
רמת כולסטרול גבוהה בדם
סיכון ממנת יתר
בינוני
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
תופעות לוואי שכיחות: כאב ראש, סחרחורת, ישנוניות, בחילה ויובש בפה. לחץ בגרון, עקצוץ או תחושה לא תקינה, כאב. ייתכנו גם תופעות כגון: אי נוחות כללית, עליית לחץ דם, כאב או לחץ בחזה, דופק מואץ,קושי בבליעה, כאב בטן, קלקול קיבה, צרבת, כאב גב, נימול, טונוס שרירים מוגבר והזעת יתר, תחושת חום, צמרמורות, נזלת, הזעה, הסמקה.
תופעות נדירות: הלם, אסתמה, גרד, הפרעות עוריות, נפיחות בלשון, זיהום בדרכי הנשימה, בלוטות לימפה נפוחות, קצב לב איטי, שינויים במצב הרוח, ניוון של המפרקים, הפרעות בשרירים, עצירות, דלקת בוושט, גיהוקים, כאב בחזה, דימום וסתי מוגבר או ממושך, זיהום בעין, שינויים בקול.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
יש לעדכן רופא/רוקח באשר לנטילת תרופות אחרות, כולל תרופות ללא מרשם וכן תוספי תזונה.
אין ליטול אלטריפטאן בשילוב תרופות אחרות ששמן מסתיים ב'טריפטאן' (לדוגמה: סומאטריפטאן, ריזאטריפטאן, נאראטריפטאן, זולמיטריפטאן, אלמוטריפטאן ופרובאטריפטאן.
ארגוטאמין, נגזרות ארגוטאמין ואגוניסטים אחרים של קולטנים לסרוטונין מסוג 5HT-1: בשילוב אלטריפטאן עם תרופות אלו קיים סיכון לכיווץ מוגבר של כלי הדם ולפגיעה לבבית. יש לחכות 24 שעות בין נטילת שתי התרופות.
נוגדי דיכאון מסוג SSRI, נוגדי דיכאון טריציקלים, ותרופות אחרות הפועלות על קולטנים של סרוטונין: אף על-פי שאין דיווחים על כך, ישנו סיכון לתסמונת סרוטונין במתן משולב עם אלטריפטאן. תסמונת זו כוללת תסמינים כגון: ריגוש יתר, שינויים קיצוניים במצב הרוח, עצבנות ואף איבוד הכרה.
קטוקונאזול, איטראקונאזול, קלאריתרומיצין, אריתרומיצין ומעכבי פרוטאז-לטיפול באיידס: כגון- ריטונאביר, בולמי סידן: כגון- פלודיפין ומעכבי משאבת מימן: כגון- אומפראזול: תרופות אלו מעכבות את האנזים שאחראי לפירוק של אלטריפטאן בכבד ולכן שילוב זה עלול להוביל להגברת ההשפעה של אלטריפטאן וסיכון מוגבר לתופעות לוואי. יש לחכות 72 שעות בין נטילת תרופות אלו לנטילת אלטריפטאן.
אין ליטול את התכשיר הצמחי היפריקום (לטיפול בדיכאון) באותו הזמן עם אלטריפטאן. במקרה נטילה של היפריקום- יש להתייעץ עם הרופא לפני הפסקת השימוש בו.
השפעת שימוש ממושך
אין להשתמש באלטריפטאן לתקופה ממושכת, אלא רק לטיפול בהתקף חריף.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/emicizumab/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אמיסיזומאב היא נוגדן חד-שבטי דו - ייחודי שמגשר בין שני
גורמי קרישה
,
פקטור IX
ופקטור X ועל ידי כך משקם את תפקוד גורם הקרישה
פקטור VIII
הנחוץ לפעילות קרישה תקינה.
התרופה משמשת למניעה ו/או הפחתה של דימומים בחולי
המופיליה
A, מחלה גנטית בה בגלל חסר גנטי בגורם הקרישה פקטור VIII עלולים להתרחש דימומים מסכני חיים אפילו מפציעות קלות וגם דימומים פנימיים, למשל תוך מפרקים.
צילום: shutterstock
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
זריקה תת-עורית.
תדירות וזמן נטילה
זריקה תת- עורית של מינון העמסה פעם בשבוע במשך 4 שבועות ואחר כך מינון תחזוקה כל שבוע, שבועיים או שלושה לפי הנחיית הרופא המטפל. יש להפסיק שימוש בתרופות אחרות המשמשות למניעת דימום החולי המופיליה A יום לפני התחלת השימש באמיסיזומאב.
טווח המינון
המינון תלוי במשקל המטופלים ובהתאם להחלטת הרופא המטפל:
שבועות 1-4: מנת העמסה. 3 מ"ג/ק"ג משקל גוף בהזרקה אחת לשבוע.
שבוע חמישי ואילך: מנת החזקה. 1.5 מ"ג/ק"ג משקל גוף בהזרקה אחת לשבוע, או 3 מ"ג/ק"ג משקל גוף בהזרקה כל שבועיים, או 6 מ"ג/ק"ג משקל גוף בהזרקה כל ארבעה שבועות.
תחילת ההשפעה
מספר שעות
משך ההשפעה
מספר שעות
מנה שנשכחה
יש להזריק מיד כשנזכרים ואז להמשיך לפי לוח הזמנים הרגיל. אין להזריק מינון כדי "לפצות" על המנה שהוחסרה.
הפסקת התרופה
התרופה ניטלת באופן כרוני למניעת סיכון דימום והפסקת טיפול היא רק על פי הנחיית הרופא המטפל.
מינון עודף
במקרה של מינון יתר יש לפנות מיד לרופא או חדר מיון- סיכון בהיווצרות קרישי דם.
אחסון
בטמפרטורה של 2-8 מעלות צלסיוס, באריזה המקורית כדי להגן מאור.
אין להקפיא.
אין לטלטל.
לפני הזרקה, ניתן לאחסן אמפולות של התרופה בטמפרטורת החדר עד 7 ימים בטמפרטורה של עד 30 מעלות צלסיוס. אחרי פתיחת אמפולה יש להשתמש בתרופה מיד ואם לא משתמשים בה יש להשליכה.
אזהרות
תזונה
אין הגבלות.
נהיגה
לא צפויה השפעה, על היכולת לנהוג (או שההשפעה זניחה).
הריון
יש להשתמש באמצעי מניעה יעיל במהלך הטיפול ו- 6 חודשים לאחר הפסקתו.
אם את בהריון רופא ישקול את התועלת כנגד הסיכון.
הנקה
אם הנך מיניקה- רופא ישקול את תועלת הטיפול אל מול הסיכון.
תינוקות וילדים
ניתן להשתמש בילדים ובמתבגרים בכל הגילאים. הזרקה עצמית מתחת לגיל 7 אינה מומלצת.
דווח לרופא במקרה של
היריון
שימוש בתרופות כלשהן
נפיחות בגפיים עליונות או תחתונות
צהבת
כאבי בטן
בחילה והקאות
ירידה בהפרשת שתן
בלבול
חולשה
סיכון ממנת יתר
בינוני
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
תופעות לוואי שכיחות מאוד בעת טיפול באמיסיזומאב הן אודם רגישות וכאב באתר ההזרקה, כאב ראש, כאבי מפרקים
.
בנוסף שכיחות גם תופעות לוואי של, כאבי שרירים, חום ושלשול. וכן פריחה עורית, העלולה להיות מגרדת
.
תופעות לוואי שאינן שכיחות
:
השימוש בתרופה עלול לגרום להרס תאי דם אדומים
(thrombic microangiopathy)
בכליות במוח ובאיברים אחרים ולהפריע לתפקודם התקין. התסמינים לכך הם בין היתר נפיחות בגפיים עליונות או תחתונות, צהבת, כאבי בטן, בחילה והקאות, ירידה בהפרשת שתן, בלבול וחולשה. בנוסף- היווצרות קרישי דם. תיתכן נפיחות בפנים, בלשון ו/או בגרון, קושי בבליעה, יחד עם קושי בנשימה
.
חוסר השפעה או ירידה בתגובה לטיפול.
יתכן מצב בו מידת הדימום אינה נשלטת על ידי מינון התכשיר שנרשם, וזה יכול להיגרם כתוצאה מהיווצרות נוגדנים כנגד התכשיר. יש לעדכן מיידית את הרופא בעלייה בדימומים. ייתכן וייעשה שינוי בטיפול.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
שימוש בו בזמן עם אמיסיזומאב ותרופות אחרות למניעת דימום בחולי המופיליה A כמו גורמי קרישה חסרים ובעיקר קומפלקס פרותרומבין מופעל (- (activated prothrombin complex concentrate - aPCC מגבירה סיכון להיווצרות קרישי דם זעירים בכלי דם (thrombic microangiopathy) .
השפעת שימוש ממושך
עלול לשנות מדדי קרישה בבדיקות דם ולכן יש לעדכן את הצוות המטפל בשימוש בתרופה.
התרופה מיועדת לשימוש כרוני.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/endometriosis/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
נשים רבות בגיל הפוריות לוקות במחלת אנדומטריוזיס. אצל נשים הלוקות במחלה, רקמה כמו זו שמרפדת את הרחם צומחת גם מחוץ לרחם. התופעה לא תמיד מלווה בתסמינים ובדרך כלל אינה מסוכנת, אולם היא עלולה לגרום כאב ובעיות אחרות.
הרקמה שגדלה מחוץ לרחם מכונה שתלים. בדרך כלל השתלים גדלים על ה
שחלות
, על ה
חצוצרות
, על הדופן החיצונית של הרחם, על המעיים, ועל איברים אחרים בחלל הבטן. במקרים נדירים הרקמה מתפשטת גם אל איברים שנמצאים חוץ לחלל הבטן.
סימפטומים
התסמינים הנפוצים ביותר הם:
כאב.
הכאב מופיע באזורים בהם מתפתחים השתלים. יתכן כאב בבטן התחתונה, בחלחולת (רקטום), בנרתיק, או בחלק התחתון של הגב. הכאב מופיע רק בתקופה שלפני, או במהלך המחזור החודשי. אצל חלק מהנשים הכאב מתגבר במהלך קיום יחסי מין, במהלך תנועת מעיים (יציאה), או במהלך הביוץ (כאשר השחלות משחררות ביצית).
דימום לא שגרתי. אצל חלק מהנשים מופיע דימום כבד בזמן המחזור, כתמי דם, או דימום בין המחזורים, דימום לאחר קיום יחסי מין, או
דם בשתן
או בצואה.
אנדומטריוזיס שונה מאישה לאישה. חלק מהנשים הלוקות במחלה, מגלות על קיומה רק כאשר הן נבדקות אצל הרופא, משום שאינן מצליחות להיכנס להיריון. חלק מהנשים סובלות מהתכווצויות קלות, שנראות להן כתופעה נורמאלית. אצל נשים אחרות הדימום והכאב הם כה עזים, עד כי הן אינן מסוגלות להגיע לעבודה או ללימודים.
סיבות וגורמי סיכון
המומחים אינם יודעים מה גורם לרקמה אנדומטריאלית לצמוח מחוץ לרחם. אולם הם יודעים שההורמון הנשי אסטרוגן, גורם להחמרה בבעיה. אצל נשים בגיל הפוריות רמת האסטרוגן גבוההזו התקופה בה נשים סובלות ממחלת אנדומטריוזיס, בדרך כלל מגיל ההתבגרות ועד שנות ה- 40 לחייהן. רמות האסטרוגן יורדות בגיל המעבר (כאשר המחזור החודשי מפסיק להופיע). על פי רב גם התסמינים חולפים באותה תקופה.
סיכון
גורמים שמעלים את הסיכון למחלת אנדומטריוזיס כוללים:
גיל
– בין גיל ההתבגרות וגיל המעבר (עד גיל 50 לערך). בגיל המעבר כאשר רמות האסטרוגן יורדות, הסיכון למחלת אנדומטריוזיס נעלם. בעבר חשבו שאישה יכולה ללקות במחלת אנדומטריוזיס רק שנים רבות לאחר שהופיע אצלה המחזור החודשי, אולם סברה זו אינה נכונה. קיימים מקרים של
אנדומטריוזיס אצל ילדות, שעדין לא הגיעו לבגרות מינית, או מיד לאחר הופעת המחזור הראשון שלהן.
היסטוריה משפחתית
- אצל אמא או אחות (קרבה מדרגה ראשונה), מגבירה את הסיכון למחלת אנדומטריוזיס חמורה. כפי הנראה סיכון זה עובר בירושה מצד האם.
מחזור חודשי שנמשך פחות מ- 28 ימים.
דימום מחזורי שאורך יותר משבעה ימים.
כאשר המחזור החודשי מתחיל להופיע לפני גיל 12.
פחות משני הריונות מלאים (שנמשכים בין 37 ל-42 שבועות).
מבנה בלתי שגרתי של הרחם, צוואר הרחם, או הנרתיק (בדרך כלל מולד), שחוסם, או מאט את זרימת הדם ב
ווסת
.
אבחון ובדיקות
גורמים רבים יכולים לגרום לכאבים או לדימום כבד בזמן המחזור. על מנת לגלות אנדומטריוזיס הרופא:\
שואל שאלות לגבי התסמינים, לגבי המחזור ולגבי ההיסטוריה הבריאותית האישית והמשפחתית. לעתים אנדומטריוזיס היא מחלה תורשתית.
מבצע בדיקת אגן. שיכולה לכלול בדיקה של הנרתיק ושל החלחולת (רקטום).
במקרים בהם הרופא חושד שאכן יש לאישה אנדומטריוזיס, הוא ימליץ לנסות טיפול תרופתי למספר חודשים. אם המצב משתפר בעקבות נטילת התרופה, כנראה שמדובר במחלת אנדומטריוזיס.
כדי לאבחן ציסטה בשחלה, לעתים יש צורך בבדיקה שמבצעת הדמיה, כמו אולטרסאונד, הדמיה בתהודה מגנטית (MRI), או סריקת טומוגרפיה ממוחשבת (CT). בדיקות אלו מציגות תמונה של המתרחש בתוך חלל הבטן.
הדרך היחידה לאבחן בוודאות שאכן מדובר במחלת אנדומטריוזיס, היא באמצעות ניתוח מיוחד המכונה בשם לפרוסקופיה. במהלך ניתוח שכזה הרופא מחדיר צינורית דקה ומאירה דרך חתך קטן בבטן. באמצעות הצינורית הרופא יכול לראות את חלל הבטן. במידה והרופא מוצא שתלים, רקמת צלקת או ציסטה, הוא יכול להסיר אותם במהלך אותו הניתוח עצמו.
טיפולים ותרופות
אנדומטריוזיס היא מחלה שאינה ניתנת לריפוי, אך ניתנת לטיפול. לעתים יש צורך לנסות מספר טיפולים עד שמוצאים את הטיפול המתאים והמועיל ביותר.
בכל אחת משיטות הטיפול קיים סיכון שהתסמינים יחזרו.
שיטת הטיפול נבחרת בהתאם למטרה, בחלק מהמקרים המטרה היא להפסיק את הכאב ובמקרים אחרים המטרה היא להיכנס להיריון. לצורך הפסקה של כאב ודימום, ניתן לנסות טיפול תרופתי או ניתוח. במקרים בהם אישה הלוקה במחלה מעוניינת להיכנס היריון, יתכן שיידרש ניתוח להסרת השתלים.
טיפולים של אנדומטריוזיס כוללים:
תרופות ללא מרשם לשכוך כאבים.
גלולות למניעת היריון
.
טיפול הורמונאלי.
ניתוח לפרוסקופי
לצורך הסרת שתלים ורקמת צלקת.
כמוצא אחרון לטיפול בכאבים עזים, נשים מסוימות עוברות ניתוח כריתת רחם והשחלות. כאשר כורתים את השחלות, רמת האסטרוגן צונחת ורב הסיכויים שהתסמינים ייעלמו. אולם אז עלולים להופיע תסמינים של גיל המעבר וכמו כן, לא ניתן להיכנס להיריון.
נשים שמתקרבות לגיל המעבר, תנסנה בדרך כלל לטפל בתסמינים באמצעות טיפול תרופתי ולא באמצעות ניתוח. אנדומטריוזיס בדרך כלל מפסיקה להוות בעיה כאשר המחזור החודשי מפסיק.
מניעה
לא ניתן למנוע אנדומטריוזיס. הסיבה לכך טמונה בחלקה בעובדה שלא ברור מה הגורם למחלה. אולם שימוש בהורמונים למניעת היריון (מדבקה, גלולות, או התקן תוך רחמי) לתקופה ארוכה, עשוי למנוע החמרה של אנדומטריוזיס. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/endoscopic-surgery-for-sinusitis/
2 דקות קריאה
כללי
מאמרים
מטרת הניתוח ניתוח פוליפים (פוליפ) באף באמצעות אנדוסקופיה עשוי להיות נחוץ כאשר נכשל הניסיון לשפר או לרפא דלקת סינוסים (סינוסיטיס) כרונית. זהו סוג הניתוח המועדף לרוב מקרי הסינוסיטיס הכרונית הדורשים ניתוח.
הליך הניתוח
בעת ניתוח פוליפים באף בשיטה זו, מוחדר אנדוסקופ אל האף, דבר המספק לרופא תמונה מבפנים של הסינוסים.
מכשירי ניתוח מוחדרים לצד האנדוסקופ. דבר זה מאפשר לרופא להסיר כמויות קטנות של עצם או חומר אחר החוסם את פתחי הסינוסים ולהסיר גידולים (פוליפים) של הקרום הרירי.
במקרים מסוימים משתמשים בלייזר כדי לחסל בצריבה את הרקמות החוסמות את פתח הסינוס. ייתכן גם שייעשה שימוש במקדח קטן ומסתובב שיגרד את הרקמות המיותרות.
ניתוח פוליפים באף עשוי להתבצע בבית החולים (בתנאי אשפוז) או במשרד או הקליניקה של הרופא (טיפול-חוץ). ייתכן כי ייעשה שימוש ב-
הרדמה
מקומית או כללית. ההליך אורך בין 30 ל-90 דקות.
סיכונים
כמו בכל ניתוח, תמיד כרוכים כמה סיכונים. עם זאת, ניתוח סינוסיטיס אנדוסקופי הוא בטוח מאד כאשר הוא מבוצע בידי מנתח מנוסה שעבר הכשרה מיוחדת בשיטות ניתוח אנדוסקופיות.
סיבוכים כלליים (כמו רקמת צלקת שתיצמד לקמות הסמוכות, או חבורות ונפיחות סביב העיניים) מופיעים אצל שיעור קטן של אנשים העוברים את הניתוח.
סיבוכים חמורים (כגון דימון כבד, פציעה באזור העין, או פגיעה מוחית) מופיעים אצל פחות מאחוז אחד מן המקרים. רוב הסיבוכים של ניתוח פוליפים באף ניתנים לשליטה או למניעה.
אחרי הניתוח
אי נוחות זניחה ודימום הם תופעות נפוצות במהלך השבועיים הראשונים שלאחר הניתוח.
ביקורים שבועיים אצל המנתח עשויים להיות נחוצים למשך כשלושה שבועות לאחר הניתוח כדי להסיר דם שהתייבש ומוגלה.
ההחלמה לאחר ניתוח פוליפים באף עשויה להיות כרוכה גם בצעדים הבאים
- איטום האף בגזה מגולגלת בכדי לספוג דם שמתנקז.
- נטילת אנטיביוטיקה.
- שימוש בתרסיס אף המכיל סטרואיד למשך שישה חודשים או יותר בכדי להפחית דלקות.
- שימוש בתרחיצי מי מלח ((שטיה או השקיה של האף בסליין) בכדי להשאיר את מעברי האף לחים.
- הימנעות מפעולות כמו ניקוי האף בנשיפה, התעמלות מאומצת, והתכופפות קדימה למשך מספר ימים.
- שימוש במכשיר אדים כדי לשמור על הלחות בחדר, במיוחד בחדר השינה. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/endothelial-dysfunction/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
תאי האנדותל הם הציפוי הפנימי של כל כלי הדם בגוף. האנדותל הוא ה"איבר" הגדול ביותר בגוף המשתרע על פני שטח נרחב ביותר ושוקל 3-2 ק"ג. תאי האנדותל פעילים ביותר בעיקר בקביעת טונוס (דרגת התכווצות) כלי הדם. תאי האנדותל מפרישים, מחד גיסא, חומרים מרחיבים כלי דם, כגון (Nitric oxide (NO, פרוסטציקלין ונוספים. מאידך גיסא, הם מפרישים חומרים מכווצי כלי דם ובעלי נטייה לקרישה, כגון אנדותלין, אנגיוטנסין II מקומי ומחמצנים שונים.
באמצעות חומרים אלו, מסוגל האנדותל התקין בעת הצורך, לדוגמה, בזמן מאמץ גופני או עליית חום - להרחיב את כלי הדם ולהיפך, בזמן ירידת הטמפרטורה או מנוחה - לכווץ את כלי הדם. נוסף על כך, "יציל" אותנו האנדותל מלדמם למוות מכל שריטה כאשר יאפשר כיווץ של כלי הדם ואיגור של טסיות, על מנת ליצור קריש דם שיפסיק את הדימום.
אי-תפקוד האנדותל הוא פגיעה בשיווי המשקל העדין שהוגדר לעיל ולסטייה של השיווי משקל, בדרך כלל כלפי כיווץ כלי הדם ונטייה לקרישה. הפגיעה גורמת לירידה ביכולת לייצר בעיקר Nitric oxide.
הפגיעה באנדותל היא שלב ראשוני בתהליך היווצרות הרובד הטרשתי ומתפתחת בעידוד גורמי הסיכון המוכרים לטרשת עורקים ומחלות לב וכלי דם, כגון יתר-לחץ-דם, סוכרת, עישון, רמת שומנים גבוהים בדם, תנגודת לאינסולין ואפילו סיפור משפחתי של מחלות לב וכלי דם (תורשה).
אבחון ובדיקות
האבחנה נעשית על ידי בדיקת תגובת העורק לחומרים המגרים הפרשת NO כגון, אצטילכולין, L-Arginin או ברדיקינין. בשיטה פשוטה יותר בודקים את תגובת עורק שקע המרפק (הברכיאלי בזרוע) ללחץ של שרוולית מדידת לחץ-דם על הזרוע (Flow mediated vasodilatation). חסימת העורק על ידי השרוולית יוצרת ליקוי באספקת הדם (איסכמיה) מקומי. אנדותל בריא ידע להפריש מייד NO על מנת להרחיב את העורק שיימדד במכשיר דופלר.
טיפולים ותרופות
פעילות גופנית, L-arginin ,Omega-3, טיפול ואיזון מיטבי של גורמי הסיכון שהוזכרו לעיל, חיוניים לשיפור תפקוד האנדותל. תרופות להורדת רמת הכולסטרול מסוג סטטינים משפרות את תפקוד האנדותל לטווח ארוך בניגוד לנוגדי חמצון, כגון ויטמין C וויטמין E. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/eosinophilia/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אאוזינופיליה היא מספר אאוזינופילים שהוא מעל 350 תאים/ממ"ק בדם. ה
אאוזינופיל
הוא תא מסוג התאים הלבנים מקוטעי הגרעין הנוצרים בלשד העצם. לאאוזינופיל יש חשיבות בתגובה החיסונית ובמיוחד בהגנה כנגד תולעי מעיים. האאוזינופילים מועברים בדם ההיקפי ומתרכזים במיוחד ברקמות הבאות במגע עם הסביבה החיצונית (מערכת הנשימה, העיכול ודרכי השתן התחתונות).
סיבות וגורמי סיכון
לאאוזינופיליה יש גורמים אפשרים רבים:
מחלות אלרגיות
נזלת אלרגית, סינוסיטיס כרונית, אסתמה, חרלת (אורטיקריה), דרמטיטיס אטופית, דרמטיטיס ממגע, תרופות (משככי כאבים ואנטי-דלקתיים שאינם סטרואידים, אנטיביוטיקות שונות).
מחלות זיהומיות
טפילים (תולעי מעיים), פטריות (אספרגילוזיס, קוקצידיודומיקוזיס), אחרים (מיקובקטריה, ברוצלה)
מחלות המטולוגיות ומחלות ממאירות
לימפומה, ליקמיה אאוזינופילית, סרטן קיבה, סרטן ריאות, סרטן רחם. תסמונת היפראאוזינופיליה אידיופתית.
מחלות עור
פמפיגוס, בולוס פמפיגואיד, דרמטיטיס הרפטיפורמיס, הרפס, אריתמה נודוזום, אקזמה.
מחלות אימונולוגיות
ואסקוליטיס, מחלות גרגירומטיות, דלקת מיפרקים שיגרונתית, סקלרודרמה, פוליארטריטיס נודוזה, זאבת, מיאלגיה, דחיית שתל, מחלות של חוסר חיסוני.
גורמים אחרים
ריאות (פנימוניה אאוזינופילית), מערכת העיכול (גסטרואנטריטיס אאוזינופילית), חוסר פעילות בלוטות האדרנל, קרינה.
טיפולים ותרופות
הטיפול הרצוי באאוזינופיליה הוא כנגד הגורם הראשוני. לעיתים הוא בלתי ידוע. ואז כחלופה מדכאים את ייצור התאים או את פעילותם (בסטרואידים, בציקלוספורין-A, בתרופות מדכאות חיסון, או בנוגדן לציטוקין IL-5), ומונעים את פירוק הגרגירים בציטופלסמת האאוזינופיל (דגרנולציה - בתרופת האינטרפרון אלפא) או את הפעילות הדלקתית בתרופות מונטלוקסת, ציטריזין. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/epidural-steroid-injections/
2 דקות קריאה
כללי
שאלות ותשובות
מאמרים
מטרת הטיפול
זריקת אפדירול לפריצת דיסק עשויים הרופאים לנסות כאשר שיטות לא-ניתוחיות אחרות לא הועילו בהקלת כאב חמור ברגליים כתוצאה מהיצרות עמוד השדרה המותני.
הקורטיקוסטרואידים שבזריקה יכולים לספק הקלה מכאב הרגליים על ידי הפחתת הנפיחות והדלקת. חומרי הרדמה מקומיים משככים כאב אולם אינם מפחיתים את הדלקת. לידוקאין עשוי גם הוא להקל על הכאב במהירות, בטרם יחל הקורטיקוסטרואיד להשפיע.
מה זה הטיפול?
זריקת אפידורל לפריצת דיסק (ESI) הוא שילוב של
קורטיקוסטרואיד
עם תרופה מקומית להרדמה ושיכוך כאב. קורטיקוסטרואידים הם תרופות נוגודת דלקת רבות עוצמה המשמשות להקלת כאב. הסם המרדים המקומי מספק הקלת כאב מיידית. תרופות קורטיקוסטרואידיות דורשות יותר זמן כדי לפעול.
תהליך הטיפול
בתוך תעלת השדרה, מזריקים אפידורל לתוך החלל שסביב חוט השדרה ושורשי העצב (החלל האפידורלי). הזריקה אינה חודרת לקרום (השק התקאלי) המכיל את חוט השדרה ושורשי העצב.
זריקת אפידורל לפריצת דיסק משמש לעתים לטיפול בכאב ובדלקת הנוצרים מלחץ על חוט השדרה. לרובלא מנסים אפידורל סטרואידי אלא אם כן תסמינים הנגרמים מהיצרות עמוד השדרה המותני לא הגיבו לסוגי טיפול אחרים.
ייתכן שיבוצעו בדיקות הדמיה, כמו הדמיית תהודה מגנטית (MRI), סריקת טומוגרפיה ממוחשבת (CT) או צילומי רנטגן לפני שתקבלו את הזריקה. בדיקות אלה מבוצעות כדילזהות את המיקום המדויק שבו נלחצים שורשי העצב. במהלך הזריקה, מכונת רנטגן (פלואורוסקופ) משמש לעתים קרובות לסייע במיקום המחט.
תופעות לוואי
יש להזריק זריקת אפידרול לפריצת דיסק (ESI) בזהירות. הטיפול עלול לספק רק הקלה קצרת טווח מן הכאב, וההשפעות לטווח ארוך טרם החקרו היטב. רוב המומחים ממליצים שלא לקבל יותר משלוש זריקות ESI בתקופה של שנים-עשר חודשים.
אם ישנן תופעות לוואי, הן לרוב תהיינה זניחות ועשויות לכלול:
יומיים עד ארבעה ימים של כאב גב ורגישות במקום בו ניתנה הזריקה.
תחושת בחילה עמוקה ולעתים הקאה.
סחרחורת.
כאב ראש.
תופעות לוואי חמורות יותר של זריקת אפידרול לפריצת דיסק הן נדירות, אך עלולות לכלול דימום, זיהום, פגיעה בשורש העצב וקדחת קרום המוח.
אנשים שיש להם סיכון מוגבר לסיבוכים מזריקות, כמו אנשים הלוקים בסוכרת או בבעיות במערכת החיסונית, עלולים לעמוד בסיכון מוגבר גם מזריקות ESI.
אנשים הסובלים מהפרעות נפשיות עלולים גם הם להיות בסיכון מוגבר לסיבוכים מטיפול זה.
שייך לתחום: ניתוחים בתחום
אורתופדיה |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/esomeprazole/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אזומפראזול (Esomprazole) הוא החומר הפעיל שנמצא בתרופה בשם נקסיום (Nexium). אזומפראזול שייך לתרופות ממשפחת מעכבי משאבת מימן PPI, שמפחיתים הפרשת החומצה בקיבה. הקטנה בייצור החומצה מסייעת בריפוי הוושט, על ידי הפחתה בכאב ובדלקת, ולריפוי כיבים ולמניעתם, מניעת דימומים חוזרים. ניתן על פי מרשם רופא.
אזומפראזול כקפסולה במינון 20 מ"ג, קיים לרכישה גם ללא מרשם רופא, כטיפול לטווח קצר במבוגרים עם סימני ריפלוקס, כמו צרבת ועליית חומצה. זרימה חוזרת של חומצה מהקיבה לתוך הוושט, עלולה לגרום דלקת וכאב בוושט, ולתחושת כאב בחזה העולה עד הגרון (צרבת) וטעם חמוץ בפה. תיתכן נטילת הכמוסות במשך 2-3 ימים ברצף לפני שיפור והקלה, ובמקרה של היעדר שיפור, או החמרה, לאחר כשבועיים- יש לפנות לרופא, להמשך בירור.
יעיל לטיפול ב:
אזומפראזול מיועד לטיפול במספר בעיות של מערכת העיכול כמו מקרים קשים של צרבת או
כיבים בקיבה
או בתריסריון; מחלת החזר קיבתי-ושטי (
ריפלוקס
GERD - gastroesophageal reflux disease) עם או בלי דלקת הנגרמת כתוצאה מזרימה חוזרת של חומצת הקיבה.
בנוסף, אזומפראזול (נקסיום, Nexium) משמש לטיפול ומניעת היווצרות כיבי קיבה ותריסריון עקב טיפול בתרופות נוגדות דלקת לא סטרואידליות (NSAID's) .
אזומפראזול (נקסיום, Nexium) מיועד לטיפול משולב עם אנטיביוטיקה לריפוי כיבי קיבה או תריסריון כתוצאה מחיידק
הליקובקטר פילורי
(Helicobacter pylori).
הנחיות חשובות:
אזומפראזול קיים גם בצורת תמיסה להזרקה תוך-ורידית, אם המטופל אינו יכול לבלוע טבליות.
פריחות חמורות הופיעו אצל מטופלים שנטלו את התרופה, מופיעות לרוב לאחר סימנים דמויי שפעת כמו חום, כאבי ראש וכאבים בגוף. הפריחה עלולה לכסות חלקים גדולים בגוף עם שלפוחיות וקילוף של העור. אם במהלך הטיפול, אפילו לאחר מספר שבועות, מתפתחת פריחה או כל סימן חמור על העור- יש להפסיק את הטיפול ולפנות לרופא באופן מיידי (הופעתן של פריחות חמורות אלה היא נדירה).
מתי אסור להשתמש בתרופה:
אין להשתמש באזומפראזול (נקסיום, Nexium) במקרים הבאים:
- רגישות לחומר הפעיל עצמו, למרכיבים האחרים של התרופה או לתרופות נוספות מקבוצת מעכבי משאבות מימן PPI.
- אם אתם מקבלים טיפול בנלפינביר.
- אם את מניקה.
צילום: shutterstock
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
טבליות, הזרקה תוך-ורידית. אין ללעוס או לכתוש את הטבליות. במקרה של קשיי בליעה, ניתן להמיס את הטבליה בחצי כוס מים ולשתות מיד, מבלי ללעוס את החלקיקים.
תדירות וזמן נטילה
1-2 פעמים ביום, ללא קשר לאוכל.
טווח המינון
המינון ומשך הזמן לטיפול ייקבעו על ידי הרופא בהתאם למחלה, הגיל ופעילות הכבד.
20 - 40 מ"ג, פעם ביום למשך 4-8 שבועות או יותר לפי הנחיות הרופא.
טיפול בכיבים הנגרמים על ידי הליקובקטר פיילורי ומניעת חזרתם, יהיה למשך שבוע אחד, 20 מ"ג פעמיים ביום.
תחילת ההשפעה
תוך שעה מהנטילה.
משך ההשפעה
תוך שעה מהנטילה.
מנה שנשכחה
במידה ונשכחה מנה יש לקחתה מייד כשנזכרים, אלא אם הגיע הזמן למנה הבאה ואז יש לדלג על המנה שנשכחה ולהמשיך כרגיל.
הפסקת התרופה
גם אם חל שיפור במצב הבריאותי, אין להפסיק הטיפול בתרופה ללא התייעצות עם הרופא המטפל.
מינון עודף
יש להיוועץ ברופא, בצירוף אריזת התרופה
נמצא כמרכיב בתרופות הבאות
וימובו | Vimovo
אזהרות
תזונה
ניתן ליטול הטבליות עם האוכל או על קיבה ריקה.
אלכוהול
מומלץ להמעיט בצריכת אלכוהול, כי אלכוהול גורם לגירוי ברירית הקיבה.
נהיגה
השימוש לא אמור להשפיע על יכולת הנהיגה. באופן לא שכיח, או אף נדיר, ייתכנו תופעות לוואי של סחרחורת או טשטוש ראייה. במקרים אלה- יש להימנע מנהיגה.
הריון
אין להשתמש בתרופה מבלי להיוועץ ברופא
.
יש להתייעץ איתו טרם נטילת התרופה בהריון ובעת תכנונו.
הנקה
אין להניק בזמן טיפול בתרופה זו- לא ידוע אם אזומפראזול עובר לחלב אם.
תינוקות וילדים
אינו מיועד לילדים מתחת לגיל 12.
קשישים
אין בעיות מיוחדות. אין צורך בהתאמת מינון.
דווח לרופא במקרה של
תגובה אלרגית בעבר לתכשיר מקבוצה זו
הנקה
תפקוד כליתי לקוי
מחלת כבד חמורה
הפרעות בבליעה, ירידת משקל לא מוסברת
הקאות
דימום ממערכת העיכול
יציאות שחורות
סיכון ממנת יתר
נמוך
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
כל תרופה עלולה לגרום לתופעות לוואי בעוצמה ובשכיחות שונות בין המטופלים.
לרוב, תופעות הלוואי של אזומפראזול קלות וחולפות עם הפסקת הטיפול. ה
תופעות השכיחות קשורות בעיקר
למערכת העיכול כגון: עצירות, שלשול, בחילה, כאבי בטן, הקאה, גזים. פוליפים שפירים בקיבה. בנוסף יתכנו גם כאבי ראש.
נפיחות ברגליים וקרסוליים,
סחרחורת, תחושת נימול, נמנום, הפרעות בשינה, פריחה או דלקת בעור, גרד, הרגשת חולי, תשישות, שינויים בבדיקות דם (שינוי ב
בדיקת תפקודי כבד
).
במקרים נדירים עלולות להתפתח
תופעות לוואי רגשיות כגון: עצבנות, בלבול או דיכאון
;
ירידה בתאי הדם הלבנים או בטסיות, שמתבטאת בחולשה, חבורות או לנטייה לזיהומים; רמות נתרן נמוכות בדם; תחושת יובש, פטריה או דלקת בפה
;
נשירת שיער, פריחה בעור כתוצאה מחשיפה לשמש
;
אין אונות (אימפוטנציה)
.
בשכיחות שאינה ידועה רמות המגנזיום בדם עלולות לרדת. סימנים אפשריים לכך כוללים תשישות, התכווצויות שרירים בלתי רצוניות, חוסר התמצאות, פרכוסים, סחרחורת או עלייה בקצב הלב. יש ליידע בכך את הרופא המטפל. רמות נמוכות של מגנזיום עלולות להוביל גם לירידה ברמות האשלגן או הסידן בדם. ייתכן שהרופא ינחה בבדיקות דם קבועות לצורך מעקב. כמו כן, בשכיחות שאינה ידועה, ייתכנו דלקת מעיים, פריחה- בדרך כלל בשילוב כאב במפרקים.
יש להפסיק את הטיפול באומפראזול ולפנות מיד לרופא במקרים הבאים:
-
תגובות אלרגיות, לרבות תגובה חמורה הכוללות נפיחות בשפתיים, בלשון ובגרון, פריחה, הרגשת עילפון וקשיי נשימה, צפצופים פתאומיים בנשימה; אדמומיות בעור עם שלפוחיות או קילוף בעור, שלפוחיות חמורות או דימום בשפתיים, עיניים, פה, אף ואברי המין
.
- הופעה פתאומית של פריחה חמורה או אדמומיות בעור עם שלפוחיות או קילוף עלולה להתרחש גם לאחר מספר שבועות של טיפול. פריחות בעור עלולות להתפתח לנזק עורי נרחב, עם השלכות מסכנות חיים (הופעתן של פריחות אלה נדירה).
- בעיות בכבד כולל צהבת (עשוי לגרום להצהבת העור, שתן כהה ועייפות).
- הפרעות בקצב הלב או הדופק, דופק מואץ, דפיקות לב, רעד, פרכוסים או התכווצות שרירים.
- ירידה בלתי מוסברת במשקל.
- דימום במערכת העיכול (הקאה או צואה דמית).
- בעיות בליעה.
- זיהום המלווה בחום והידרדרות קשה במצב הכללי (יש לשלול חוסר תאי דם לבנים ב
ספירת דם
).
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
שילוב אזומפראזול עם תרופות הבאות עלול לגרום לתגובות בלתי רצויות, לסיכונים או להפחית מיעילות הטיפול:
נוגדי קרישה מסוג וארפארין כמו קומדין, דיאזפאם,
ציטאלופראם, אימיפראמין, קלומיפראמין,
דיגוקסין,סילוסטאזול, טאקרולימוס ו
פניטואין
- העלאת רמות התרופות וסיכון לתופעות לוואי.
ברזל - הפרעה לספיגה.
אטאזנביר, קלופידוגרל (
פלויקס, קלופידקסל
),
קטוקונאזול, איטראקונאזול
- ירידה ברמות ובהשפעה הטיפולית של התרופות.
נלפינביר, פוזאקונאזול, ארלוטיניב - ירידה ברמות התרופה, אין להשתמש ביחד עם אזומפראזול.
קלאריתרומיצין: ריכוזי קלאריתרומיצין ואזומפראזול עולים כאשר הם ניתנים יחד. שילוב זה נמצא יעיל לטיפול בחיידק H.Pylori.
תיתכן השפעה על ספיגת ויטמין B12 בגוף, במיוחד בנטילה למשך זמן ארוך. סימנים אפשריים לרמה נמוכה של B12 כוללים: עייפות קיצונית, נימול, רגישות בלשון, כיבים בפה, חולשת שרירים, הפרעות ראייה, בעיות זיכרון, בלבול, דיכאון.
השפעת שימוש ממושך
חולים המטופלים יותר משנה צריכים להיות תחת מעקב של הרופא המטפל. יתכן שיהיה גם צורך בבדיקת רמות מגנזיום בדם, במיוחד אצל אנשים הנמצאים בסיכון או מטופלים באזומפראזול, מעל 3 חודשי טיפול, העלול לגרום לירידת מגנזיום
.
ירידה בספיגה של ויטמין
B12
והתפתחות חוסר בוויטמין זה
(
בדיקת ויטמין
B12).
עלייה קטנה בסיכון לשברים בירך, שורש כף היד ובעמוד השדרה אצל אלו המטופלים באזומפרזול מעל שנה. נדרש מעקב.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/esophageal-atresia/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
מום מלידה של חוסר התפתחות הוושט באופן שבו חלקו העליון חסום וחלקו התחתון,
ברוב המקרים, מחובר ישירות לקנה הנשימה.
הסיבות: אינן ידועות והשכיחות, היא 1 לכ-4000 לידות חי. בכ-50% מהמקרים. מום זה מלווה במומים נוספים מלידה המערבים מערכות, כגון עמוד השדרה, מומים בלב, בכליות ומומים של החלחולת (רקטום) ופי הטבעת. מומים נלווים אלה הידועים בשם Vacter association, עשויים להיות קלים ושאינם דורשים טיפול כלשהו. אך לעיתים עלולים להיות קשים ומורכבים המחייבים ניתוח.
פרופ' זהבי כהן
אבחון ובדיקות
ניתן לאבחן את המום בסקירת מערכות בכ-50% מהמקרים. בכ-60% מהמקרים קיים ריבוי מי שפיר. לאחר הלידה הסימנים לחסימת הוושט יסתמנו באופן מיידי, או לכל המאוחר בתוך שעות ספורות מהלידה. הסימנים הקליניים מקורם בחוסר היכולת של הילוד לבלוע את הרוק ועל כן יש הצטברות של רוק וריר בחלל הפה. הצטברות מוגברת של הריר עלולה לגרום קשיי נשימה, ירידה בריכוז החמצן וכיחלון מסביב לשפתיים. עם הופעת הסימנים הללו יש לשאוב מיידית את ההפרשות מחלל הפה. האבחנה פשוטה ונקבעת, ברגע שמועלה החשד, על ידי החדרת צינורית (זונדה) דרך הפה לתוך הוושט, ובמקרה של איטמות, הצינורית תתקע ולא תצליח לעבור לאורך הוושט. במקרה של ספק, ניתן לבצע צילום רנטגן עם החדרת חומר ניגוד דרך הצינורית, במקרה של איטמות נראה את החומר תקוע בחלק האטום של הוושט.
המום מופיע בכמה צורות: הצורה השכיחה ביותר (כ-85% מהמקרים) היא כאשר החלק העליון של הוושט אטום בקצהו ואילו התחתון מחובר ישירות לקנה הנשימה. שאר הצורות הן נדירות יותר.
טיפולים ותרופות
המום מחייב ניתוח ובמרבית המקרים ניתן לבצע חיבור ראשוני בין שני קצות הוושט.
במידה ולא ניתן לבצע חיבור ראשוני עקב מרחק רב מדי בין שני הקצוות, קיימות מספר אפשרויות:
1. ביצוע גסטרוסטומיה - פתיחת פתח בדופן הבטן והחדרת צינור לצורך הזנה. במרבית המקרים, במהלך שלושה-ארבעה חודשים, החלק העליון האטום מתארך באופן שבו ניתן לחבר בין שני קצוות הוושט.
2. במידה ואין התקרבות בין הקצוות, ניתן לבצע שיחלוף הוושט על ידי העלאת הקיבה לתוך בית החזה וחיבור ישיר בינה לבין החלק העליון של הוושט. ניתן גם לבצע שיחלוף הוושט על ידי לולאת מעי גס או דק. כל מאמץ צריך להיעשות כדי לשמר ולחבר את הוושט הראשוני ורק כשאין אפשרות אחרת, לבצע שיחלוף ושט. במרבית המקרים, המרחק בין שני קצוות הוושט הוא קצר מאוד וניתן לבצע בהצלחה חיבור ראשוני מייד לאחר הלידה. ילדים אלה יתפתחו לרוב באופן רגיל וללא בעיות או סיבוכים בעתיד. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/etodolac-etopan/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אטודולק הוא חומר פעיל הנמצא בתרופה בשם אטופן (Etopan) - תרופה מקבוצת נוגדי דלקת לא סטרואידליים (NSAID's), שמפחיתה כאב,
חום
ותהליכים דלקתיים. פעילות נוגדת הדלקת והכאב של אטודולק (אתופן) נובעת מהפחתת ייצור פרוסטגלנדינים (מתווכי דלקת) דרך עיכוב האנזים ציקלואוקסיגנאז (COX).
יעיל לטיפול ב:
אטודולק (אתופן, Etopan) משמש כ
משכך כאבים
כרוניים או חריפים, בפרט
כאבי פרקים
.
טיפול בסימני דלקת מפרקים ניוונית ודלקת מפרקים שיגרונית.
צילום: shutterstock
הנחיות חשובות:
עליכם לעדכן את הרופא המטפל אודות מחלות אחרות שאובחנו אצלכם או תרופות נוספות שאתם נוטלים.
מתי אסור להשתמש בתרופה:
במקרים הבאים אין להשתמש באטודולק (אתופן, Etopan):
רגישות לחומר הפעיל עצמו, או שחוית קוצר נשימה, תגובה אסמטית, דלקת באף, אלרגיה למרכיבי התרופה או לנוגדי דלקת לא סטרואידליים נוספים, לרבות אספירין או
איבופרופן
.
אי ספיקת לב חמורה.
אי ספיקת כבד ואי ספיקת כליות חמורות.
אם את בשליש השלישי להריון.
אם יש לכם או סבלתם בעבר מדימום או ניקוב במערכת העיכול או
כיב
, בקיבה או בתריסריון, כולל לאחר נטילת תרופות נוגדות דלקת.
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
טבליות, כמוסות, טבליות לשחרור מושהה.
יש לבלוע אתודולאק (אתופן) עם כוס מים.
תדירות וזמן נטילה
1-4פעמים ביום כתלות בצורת המתן (כמוסה בשחרור מיידי או שימוש בשחרור מושהה) ובמטרת הטיפול.
טווח המינון
ייקבע על ידי הרופא. מינון מקובל:
טיפול בדלקת מפרקים: טיפול התחלתי של 800-1200 מ"ג ליום המחולקים ל-2-4 מנות ולאחר מכן טיפול אחזקתי במינון של 600-1200 מ"ג ליום המחולקים ל-2-4- מנות.
שיכוך כאבים: טיפול התחלתי של 400 מ"ג ליום ולאחר מכן 200-400 מ"ג כל 6-8 שעות או 600 מ"ג פעמיים ביום ולאחר מכן 600 מ"ג פעם-פעמיים ביום, לפי הצורך.
בתכשירי שימוש מושהה, מינון מקובל:
400מ"ג- טבלייה אחת עד שתי טבליות פעמיים ביום . ניתן ליטול עד 3 טבליות ביום.
600 מ"ג- טבלייה אחת פעם או פעמיים ביום.
אין לעבור על מינון כולל של 1200 מ"ג ליום !
תחילת ההשפעה
שיכוך כאבים: תוך 60 דקות. בדלקות פרקים עשויים לחלוף שבועיים עד שהשפעה נוגדת דלקת של אטודולק (אתופן) תורגש במלואה.
משך ההשפעה
שיכוך כאבים: תוך 60 דקות. בדלקות פרקים עשויים לחלוף שבועיים עד שהשפעה נוגדת דלקת של אטודולק (אתופן) תורגש במלואה.
מנה שנשכחה
אין לקחת מנה כפולה של אטודולק (אתופן). יש לקחת את המנה בזמן הרגיל ולהתייעץ עם הרופא.
הפסקת התרופה
כאשר לוקחים אטודולק (אתופן) לשיכוך מיידי של כאב, ניתן להפסיקה בביטחון כאשר אין בה צורך יותר.
אך אם לוקחים את התרופה לטיפול ממושך בדלקת פרקים, אין להפסיק מבלי להיוועץ ברופא.
מינון עודף
מנה עודפת מקרית של אטודולק (אתופן) אינה צריכה להדאיג, אך אם מבחינים בתסמינים מיוחדים או אם נלקחה מנה עודפת גדולה יש לפנות לרופא.
התסמינים של מינון יתר הם:
כאב ראש
, בחילה והקאה, כאב בבטן העליונה (מעל הטבור), דם בצואה או צואה שחורה דמוית זפת. באופן נדיר: שלשול, חוסר התמצאות, עירור, תרדמת, נמנום, סחרחורת, צלצולים באוזניים (
טינטון
), התעלפות ולעיתים פרכוסים. במקרים של מנת יתר משמעותית ייתכנו גם אי-ספיקת כליות ונזק לכבד.
אחסון
לשמור במקום קריר (עד 25 מעלות).
אזהרות
תזונה
יש ליטול עם או אחרי אוכל.
נהיגה
יש להימנע מנהיגה עד שלומדים כיצד התרופה משפיעה, כיוון שתרופה זו עלולה לגרום לנמנום, עייפות, סחרחורת והפרעות בראייה.
הריון
יש להודיע לרופא במקרה קשיים בכניסה להיריון. נוגדי דלקת לא סטרואידים עלולים להקשות על כניסה להיריון.
בשלושת חודשי ההריון האחרונים- לא לשימוש. עלול להזיק לעובר (בעיות בכליות ובלב) או לגרום לבעיות בלידה (לידה תהיה מאוחרת יותר או ארוכה יותר).
אין ליטול אטודולק במהלך ששת החודשים הראשונים של ההיריון אלא אם זה ממש הכרחי וכך הרופא המליץ לעשות.
נטילה של יותר ממספר ימים, לאחר שבוע 20 להריון, יכולה לגרום לפגיעה כלייתית בעובר ומיעוט מי שפיר. יש להתייעץ עם רופא במידת הצורך, ייתכן שיהיה צורך בניטור נוסף.
הנקה
אין להשתמש באטודולק במהלך הנקה. לא ידוע אם התרופה עוברת לחלב אם. לא מומלץ להשתמש במהלך הנקה אלא אם הרופא חושב שזה הכרחי.
תינוקות וילדים
לא מומלץ.
קשישים
זהירות! יתכנו יותר תופעות לוואי הקשורות לכבד, לכליה או למערכת העיכול. ייתכן שיהיה צורך בביצוע בדיקות סדירות.
ניתוח והרדמה כללית
תרופה זו עלולה להגביר דימום. יש לדווח למרדים או למנתח לפחות שבועיים לפני הניתוח על נטילת תרופה זו.
דווח לרופא במקרה של
אלרגיה לאספירין
אלרגיה לסאליצילאטים
יתר לחץ דם
מחלת כליה
מחלת כבד
אסתמה או קשיי נשימה
בעיות בקרישת הדם
בצקת, אצירת נוזלים
אי ספיקת לב (heart failure)
כיב קיבה או ניקוב בקיבה
מחלה המשפיעה על העיכול
סימני דימום כלשהם
נטילת תרופות משתנות
בעיות בלב, שבץ מוחי בעבר, סיכון למצבים אלו
בדיקות דם או שתן מתוכננות
סיכון ממנת יתר
אין נתונים
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
תופעות הלוואי הנפוצות ביותר של אטודולק (אתופן) הינן כאבי ראש, סחרחורת, הפרעות במערכת העיכול: כאבי בטן, נפיחות, בחילה, שלשול, עצירות. בנוסף- הקאות, פצעים בפה, דלקת בקיבה, דלקת בלבלב. התנפחות, לחץ דם גבוה, אי ספיקת לב. חום, חולשה, תחושת חולי, עייפות, רעד, קשיי שינה. אנמיה, כאב גרון. הגברת צורך במתן שתן, שינויים בתפקוד הכבד. עקצוץ בידיים וברגליים, הצהבת העור או לובן העין.
במקרה של תופעות לוואי הבאות יש להפסיק נטילת אתודולק (אטופן) ולפנות לרופא:
הופעת דם בצואה, צואה שחורה דמוית זפת, הקאות דם, כאב בטן, תסמיני אלרגיה (פריחה, גרד, שלפוחיות בעור, התנפחות, אדמומיות), כאב בחזה, לחץ דם גבוה, נפיחות בקרסוליים, דפיקות לב, מספר סוגים של אנמיה או הפרעות אחרות בדם, חבורות לא צפויות ודימום. קושי או כאב במתן שתן, שינוי הצבע של השתן או השתנה בתדירות גבוהה יותר או נמוכה יותר מהרגיל. צהבת, כאבי בטן, תוצאות חריגות בבדיקת תפקודי כבד. נוקשות בצואר, כאב ראש, חום גבוה מאוד, חוסר התמצאות, רגישות מוגברת לאור, נמנום ופרכוסים.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
יש לעדכן רופא/רוקח לגבי שימוש בתרופה/תרופות הבאות כדי למנוע תגובות שאינן רצויות ואף להימנע מסיכונים מיותרים:
תרופות לטיפול ביתר לחץ דם, תרופות משתנות, תרופות לדילול הדם (וורפרין), דיגוקסין, (לטיפול בבעיות לב), ציקלוספורין, (לטיפול לאחר השתלות), מתוטרקסאט, ליתיום,(לבעיות נפשיות), מיפפריסטון (להפסקת הריון), נוגדי דלקת לא סטרואידיים אחרים (למשל אספירין, איבופרופן), קורטיקוסטרואידים (פרדניזולון), אנטיביוטיקה (למשל ציפרופלוקסצין, אופלוקסצין), משככי כאבים אחרים, נוגדי דיכאון (ממשפחת SSRI), נוגדי טסיות למניעת קרישת דם (למשל קלופידגרל), זידובודין (לטיפול ב- HIV).
השפעת שימוש ממושך
סיכון מוגבר לדלקת ולדימומים ממערכת העיכול.
שימוש ממושך עלול להעלות במעט את הסיכון להתקף לב או שבץ. אם יש לך בעיות לב או סבלת משבץ, יש להתייעץ עם הרופא לגבי שימוש בתרופה.
ייתכן שהרופא יחליט בביצוע מספר בדיקות דם, תפקודי כליות וכבד בזמן הטיפול בתרופה.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/etoposide/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אטופוסיד (ידועה גם בכינויה VP-16), היא תרופה נוגדת סרטן, הניתנת לבד או בשילוב תרופות נוגדות סרטן אחרות, לטיפול ב
סרטן ריאות
מסוג התא הקטן, או ב
סרטן אשכים
מסוג non seminoma, אשר עמיד לטיפולים אחרים.
אטופוסיד ניתנת לבד או בשילוב תרופות נוגדות סרטן אחרות גם לטיפול בלימפומות מסוג Hodgkin ו non Hodgkin, וכן לטיפול ב
לויקמיה
מיאלוציטית חדה.
מבחינה כימית, אטופוסיד היא תרופה חצי סינתטית, כאשר החלק הטבעי מופק משרף של צמח הדודאים (Podophyllum peltatum). היא פועלת באמצעות פגיעה בחומר הגנטי של התאים הסרטניים, מעכבת את שכפולו, וכך גורמת למוות של תאים אלו.
הפעילות של אטופוסיד ותופעות הלוואי שלה דומות לאלו של תרופה נוגדת סרטן אחרת בשם טניפוסיד. כמו תרופות אחרות נוגדות סרטן, אטופוסיד גורמת לדיכוי יצירת תאי הדם השונים במוח העצם, הגורר בעקבותיו
אנמיה
ונטייה מוגברת לזיהומים ולדימום לא תקין. תופעות לוואי נוספות כוללות נשירת שיער זמנית (חולפת לאחר סיום הטיפול), בחילה והקאות.
אטופוסיד יכולה להינתן בעירוי לתוך הוריד, או ככמוסות לבליעה (אינן רשומות בארץ).
צילום: shutterstock
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
זריקות, כמוסות (לא בארץ). אטופוסיד כמוסות יש לשמור במקרר (לא במקפיא).
תדירות וזמן נטילה
הטיפול נעשה במחזורים. בד"כ התרופה ניתנת פעם ביום למשך 3-5 ימים רצופים, כל 3 או 4 שבועות. ההזרקה נעשית באינפוזיה איטית תוך ורידית, בדרך-כלל, למשך 30 דקות לפחות. ההזרקה נעשית בידיים מיומנות ותחת השגחה רפואית.
טווח המינון
בהזרקה: בד"כ 50-100 מ"ג למטר מרובע שטח גוף .
תחילת ההשפעה
בהזרקה: מייד, אך עשויים לחלוף מספר שבועות עד שההשפעה תורגש במלואה. בבליעה: ספיגת התרופה לגוף משתנית בין כל מטופל ומטופל, ואינה קבועה.
משך ההשפעה
בהזרקה: מייד, אך עשויים לחלוף מספר שבועות עד שההשפעה תורגש במלואה. בבליעה: ספיגת התרופה לגוף משתנית בין כל מטופל ומטופל, ואינה קבועה.
מנה שנשכחה
בהזרקה: לא סביר, כיוון שהתרופה ניתנת תחת השגחה קפדנית של רופאים מקצועיים. בבליעה: יש לידע מיד את הרופא. אם הרופא לא הורה אחרת יש לדלג על המנה שנשכחה, ולהמשיך כרגיל. אין לקחת מנה כפולה.
הפסקת התרופה
הפסקת התרופה תעשה רק בהוראת הרופא.
מינון עודף
התרופה ניתנת תחת השגחה קפדנית של רופאים מקצועיים. במקרה של מינון יתר התסמינים יכולים לכלול: בחילה חמורה, הקאה חמורה, דופק מהיר, קוצר נשימה, התעלפות. יש לפנות מיד לשם קבלת עזרה רפואית.
אזהרות
תזונה
חשוב לשמור על תזונה מאוזנת בתקופת הטיפול, אשר תסייע לגוף להשלים ולבנות רקמות ותאים חדשים.
אלכוהול
מומלץ להימנע משתיית אלכוהול בזמן נטילת תרופה זו. התכשיר מכיל אלכוהול, שלא אמור להשפיע על מבוגר המקבל טיפול זה.
נהיגה
אין בעיות ידועות. יש לבחון את השפעת התרופה טרם הנהיגה- ייתכנו תופעות של סחרחורת, עייפות, בחילות.
הריון
אין מספיק מידע לגבי בטיחות השימוש בנשים הרות, אולם ממחקרים שנעשו בבעלי חיים עולה כי התרופה גורמת למומים בעוברים. אין להשתמש בהריון. יש להתייעץ עם הרופא. יש להימנע מהריון במהלך הטיפול ו-6 חודשים לאחר סיומו.
הנקה
התרופה עוברת לחלב אם ועלולה להשפיע לשלילה על התינוק. יש להיוועץ ברופא לצורך קבלת החלטה האם להפסיק הנקה או להפסיק טיפול באטופוזיד.
תינוקות וילדים
פרופיל הבטיחות צפוי להיות דומה לזה של מבוגרים.
קשישים
ייתכן שיהיה צורך בהפחתת המינון.
דווח לרופא במקרה של
דיכוי מוח עצם בעבר
זיהום או מגע קרוב עם חולה במחלה זיהומית לאחרונה, בעיקר אבעבועות רוח או הרפס
מחלה דנטלית
מחלת כליה
חיסונים אשר ניתנו לאחרונה
תגובה אלרגית בעבר לתכשיר מקבוצה זו
דימום
צריכת אלכוהול גבוהה
סיכון ממנת יתר
גבוה
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
אטופוסיד גורמת לדיכוי יצירת תאי הדם השונים במוח העצם, הגורר בעקבותיו אנמיה ונטייה מוגברת לזיהומים ולדימום לא תקין.
יש לדווח לרופא במקרה של חום גבוה ובמידה ומתפתחים דימומים לא צפויים.
תופעות לוואי נוספות כוללות: נשירת שיער זמנית - מתפתחת בד"כ 3-4 שבועות מתחילת הטיפול, וחולפת לאחר סיום הטיפול, ובחילה והקאות - ניתן לשלב טיפול תרופתי נגד בחילות שיקל על תופעת לוואי זו. תופעות לוואי פחות שכיחות הן: איבוד התיאבון, שלשולים, כאבים וכיבים בפה, פריחה וגירוד באתר ההזרקה, ירידה מהירה בלחץ הדם הגורמת לסחרחורת (נגרמת עם הזרקת החומר), כאב ראש וחום. במקרים נדירים עלולה להיגרם תגובה אלרגית (פריחה, חום גבוה, סחרחורת, רעידות, קוצר נשימה).
בשכיחות שטרם נקבעה- כשל כלייתי הפיך דווח במינונים הגבוהים, בעיקר אצל ילדים. יש להעריך תפקודי כלייה לפני ובמהלך הטיפול.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
חיסונים חיים: אין לתת לחולים המקבלים תרופות נוגדות סרטן. תרופות אלו מחלישות את מערכת החיסון וייתכן זיהום לאחר חיסון של נגיף חי.
תרופות נוגדות סרטן אחרות: לעיתים משתמשים בהשפעה המוגברת שיש לאטופוסיד ביחד עם תרופות אחרות נגד סרטן, אולם יש לקחת בחשבון גם את הרעילות המוגברת ודיכוי מוח העצם על-ידי תרופות אלו.
ציקלוספורין: מנות גדולות של ציקלוספורין עלולות להגביר את רמות האטופוסיד בדם ולגרום לדיכוי מוגבר של מוח העצם.
נוגדי קרישה, תרופות ממשפחת NSAID, מעכבי טסיות: תרופות אלו עלולות להגביר את הסיכון לדימומים.
תרופות המעודדות צמיחת תאי דם, כגון: GCSF, GMCSF, פילגראסטים: אין להשתמש בתרופות אלו 24 שעות לפני ו- 24 שעות אחרי תחילת הטיפול הציטוטוקסי.
דיגוקסין: יש סיכון להפחתת הספיגה של דיגוקסין מהקיבה.
תרופות ממשפחת מעכבי פרוטאז: Delavirdine, Efavirenz: עלולות להגביר או להקטין רמות אטופוסיד בדם. יש להשתמש בזהירות.
יש להתחשב בתכולת האלכוהול בתכשיר זה, כאשר ניתן בשילוב תכשירים אחרים המכילים אלכוהול, בייחוד, אם ניתן לילדים ולנשים בהריון.
השפעת שימוש ממושך
הטיפול באטופוסיד מלווה בבדיקות שגרתיות של ספירת תאי דם.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/etoricoxib-arcoxia/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אטוריקוקסיב (Etoricoxib) הוא חומר פעיל הנמצא בתרופה בשם ארקוקסיה (Arcoxia). אטרקוקסיב שייך ל
נוגדי דלקת לא סטרואידליים (NSAID's)
מהדור החדש - מעכבי COX-2 סלקטיביים. קבוצה זו גורמת לפחות תופעות לוואי בקיבה בהשוואה לתרופות הוותיקות.
יעיל לטיפול ב:
אטוריקוקסיב (ארקוקסיה, Arcoxia) מיועד לטיפול בכאב, נפיחות ודלקת במפרקים ובשרירים כתוצאה מ
דלקת מפרקים ניוונית
(אוסטיאוארטריטיס), שנגרמת עקב שחיקת הסחוס;
דלקת מפרקים שגרונית
(ראומטואיד ארטריטיס);
דלקת חוליות מקשחת
(ankylosing spondylitis) ו
שיגדון
(גאוט).
בנוסף, הרופא יכול להמליץ על אטוריקוקסיב (ארקוקסיה, Arcoxia) למשך מספר ימים כדי להקל על כאבים לאחר ניתוחי שיניים או חניכיים.
הנחיות חשובות:
טיפול ממושך באטוריקוקסיב (ארקוקסיה, Arcoxia) עלול להעלות במעט את הסיכון להתקף לב ושבץ מוחי, במיוחד אצל חולים עם סיכון גבוה למחלות לב.
מתי אסור להשתמש בתרופה:
אין להשתמש באטוריקוקסיב (ארקוקסיה, Arcoxia) במקרים הבאים:
- רגישות לחומר הפעיל עצמו או למרכיבים אחרים בתרופה.
- רגישות לתרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידליות (NSAID's), כולל אספירין ומעכבי COX-2 אחרים.
- אם את בהריון או מניקה.
- אם אתם סובלים מכיב פעיל, דימום בקיבה או במעיים או מחלת מעיים דלקתית כמו קרוהן, דלקת כיבית של המעי הגס או דלקת המעי הגס.
- אם יש לכם מחלת כבד או כליות חמורה.
- אם אתם סובלים מלחץ דם גבוה, אך אינכם מצליחים לאזן אותו באמצעות תרופות.
- במקרה בעיות לב, כולל אי-ספיקת לב (בינונית או חמורה), מחלת כלי דם היקפית או כאב בחזה, או במקרה של התקף לב, ניתוח מעקפים או כל סוג של שבץ, בעבר.
אטוריקוקסיב (ארקוקסיה, Arcoxia) אינה מיועדת לילדים ומתבגרים מתחת לגיל 16 שנים.
צילום: shutterstock
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
טבליות. עם או ללא אוכל.
תדירות וזמן נטילה
אטוריקוקסיב (ארקוקסיה, Arcoxia) נוטלים פעם ביום.
טווח המינון
דלקת מפרקים ניוונית: 30-60 מ"ג ליום.
דלקת מפרקים שגרונית: 90 מ"ג ליום.
דלקת חוליות מקשחת (ankylosing spondylitis) : מינון של 90 מ"ג ליום.
כאבים ותסמיני דלקת הנובעים משיגדון (גאוט): 120 מ"ג ליום.
תחילת ההשפעה
תוך מספר שעות.
משך ההשפעה
תוך מספר שעות.
מנה שנשכחה
מומלץ לדלג על המנה שנשכחה ולקחת את המנה הבאה כרגיל, למחרת. אין לקחת מנה כפולה של אטוריקוקסיב (ארקוקסיה, Arcoxia).
הפסקת התרופה
אין להפסיק נטילת ארקוקסיה מבלי להיוועץ ברופא.
מינון עודף
מנה עודפת מקרית של ארקוקסיה אינה צריכה להדאיג, אך אם נלקחו יותר מדי טבליות - יש לפנות לרופא.
אחסון
יש לאחסן במקום סגור בטמפרטורה שאינה עולה על 30 מעלות.
אזהרות
תזונה
אין הגבלה. אם נוטלים אטוריקוקסיב (ארקוקסיה, Arcoxia) על קיבה ריקה, מרגישים את השפעתה מהר יותר.
אלכוהול
מומלץ להגביל את כמות השתייה, אלכוהול עלול להגביר את תופעות הלוואי של תרופה זו.
נהיגה
יש להימנע מנהיגה עד שלומדים כיצד התרופה משפיעה, כיוון שתרופה זו עלולה לגרום לסחרחורת ולישנוניות.
הריון
אין ליטול אטוריקוקסיב (ארקוקסיה, Arcoxia) במהלך ההריון, גם בזמן תכנון הריון. במקרה כניסה להריון במהלך הטיפול- יש להפסיק את השימוש בתרופה ולפנות לרופא.
הנקה
בטיחות השימוש בהנקה לא הוכחה, אולם התרופה עלולה להשפיע לרעה על התינוק. מומלץ לא להיניק.
תינוקות וילדים
התרופה אינה מיועדת לילדים ומתבגרים מתחת לגיל 16.
קשישים
אין צורך בהתאמת מינון אך יש לנהוג במשנה זהירות.
ניתוח והרדמה כללית
תרופה זו עלולה להגביר דימום. יש להיוועץ ברופא לפני הניתוח.
דווח לרופא במקרה של
מחלת לב
אירוע מוחי
יתר לחץ דם
סוכרת
עישון
מחלת כבד
מחלת כליה
דימום ממערכת העיכול
נטייה לדימום
שתיה מרובה של אלכוהול
בצקת
רמת כולסטרול גבוהה בדם
תגובה אלרגית בעבר לתכשיר מקבוצה זו
התייבשות
קבלת טיפול נגד זיהום
גיל מעל 65.
אישה המנסה להיכנס להריון
סיכון ממנת יתר
בינוני
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
כל תרופה עלולה לגרום לתופעות לוואי בעוצמה ובשכיחות שונות בין המטופלים. נוגדי דלקת מעכבי COX-2 נחשבים לבעייתיים פחות בכל מה שקשור לתופעות לוואי במערכת העיכול, בהשוואה לנוגדי דלקת לא סטרואידליים מהדור הישן.
תופעת לוואי שכיחה מאוד: כאב בטן.
תופעות הלוואי השכיחות של אטוריקוקסיב (ארקוקסיה, Arcoxia) כוללות:
חולשה ועייפות, סחרחורת, כאב ראש, מחלה דמויית שפעת, שלשול, גזים, בחילה, קשיי עיכול, כאב או חוסר נוחות בבטן, צרבת, שינויים בבדיקות דם הקשורות לכבד, התנפחות של הרגליים ו/או כפות הרגליים בעקבות אצירת נוזלים (בצקת), עלייה בלחץ הדם, דפיקות לב, חבלות.
תופעות לוואי נדירות יותר של אטוריקוקסיב (ארקוקסיה, Arcoxia) כוללות:
נפיחות בבטן או במעי, כאב או לחץ בחזה, אי ספיקת לב, התקף לב, ארוע מוחי, קצב לב לא סדיר, דלקת בדרכי הנשימה העליונות, עלייה ברמת האשלגן בדם, שינויים בבדיקות דם או שתן הקשורות לכליות, שינוי בדפוס עשיית הצרכים כולל עצירות, יובש בפה, כיבים בפה, שינוי בטעם, דלקת או כיב בקיבה, הקאות, תסמונת המעי הרגיז, דלקת בוושט, בעיות בעיניים או בראייה, צלצולים באוזניים, סחרחורת, עלייה או ירידה בתיאבון, עלייה במשקל, התכווצות/עווית שרירים, נמנום, חוסר תחושה או עקצוץ, חרדה, דיכאון, ירידה בחדות החושים, קוצר נשימה, שיעול, התנפחות של הפנים, הסמקה, פריחה בעור או גירוד בעור, דלקת בדרכי השתן, ירידה בטסיות הדם, ירידה במספר תאי הדם האדומים או הלבנים, בעיות בכבד, בעיות רציניות בכליות, עלייה חמורה בלחץ הדם, בלבול, ראיה, הרגשה, או שמיעה של דברים שאינם קיימים (הזיות).
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
שילוב אטוריקוקסיב (ארקוקסיה, Arcoxia) עם תרופות הבאות עלול לגרום לתגובות בלתי רצויות, סיכונים או להפחית מיעילות הטיפול:
אספירין - ניתן להשתמש באטוריקוקסיב (ארקוקסיה, Arcoxia) ביחד עם אספירין במינון נמוך, המיועד למניעת התקף לב, אולם תיתכן הגברת סיכון לתופעות הלוואי במערכת העיכול.
נוגדי דלקת לא סטרואידלים אחרים (כולל מינון גבוה של אספירין) - אין ליטול יחד עם אטוריקוקסיב עקב הסיכון לדימומים במערכת העיכול.
וורפארין - סיכון מוגבר לדימומים. יש להשתמש בזהירות.
תרופות משתנות ותרופות להורדת לחץ דם ולאי-ספיקת לב - אטוריקוקסיב (ארקוקסיה, Arcoxia) עלול להפחית מיעילותם.
צקילוספורין, משתנים, טאקרולימוס - אטוריקוקסיב (ארקוקסיה, Arcoxia) מעלה את הסיכון לפגיעה בכליה. מומלץ לעקוב בקפידה אחרי תפקודי כליה.
ליתיום, מתותרקסאט,סלבוטאמול (בבליעה), אתינילאסטראדיול (גלולות למניעת הריון או טיפול הורמונלי חליפי), דיגוקסין - אטוריקוקסיב (ארקוקסיה, Arcoxia) מעלה את רמות התרופות הללו בדם ואת הסיכון לתופעות לוואי.
ריפאמפיצין - עלול להוריד את רמות אטוריקוקסיב (ארקוקסיה, Arcoxia) בדם, ולהפחית מיעילות התרופה.
השפעת שימוש ממושך
שימוש ממושך (מעבר ל 18 חודשים) בתרופות ממשפחת מעכבי COX-2 סלקטיביים, לרבות ארקוקסיה, מגביר את הסיכון
להתקף לב
או
שבץ מוחי
, במיוחד בקבוצת הסיכון.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/etravirin/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אטראבירין הינה תרופה נוגדת נגיפים המשמשת לטיפול באנשים הנושאים את הנגיף HIV הגורם לאיידס. אטראבירין משתייכת למשפחת ה-NNRTI (מעכבי האנזים רוורס טרנסקריפטאז שאינם נוקלאוטידים) ובכך מונעת את שכפול הנגיף. כדי למנוע מצב של התפתחות זנים עמידים של נגיף ה HIV אטראבירין ניתנת בשילוב עם תרופות אחרות המדכאות את הנגיף. אטראבירין ניתנת לרוב לחולים אשר פיתחו עמידות לטיפולים אחרים נוגדי נגיפים. רוב החולים סובלים את התרופה היטב. תופעות הלוואי השכיחות הן פריחה, בחילה, הקאה, שלשול, כאב ראש, כאב בטן ועייפות.
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
טבליות.
תדירות וזמן נטילה
פעמיים ביום.
אם הקאת פחות מ-4 שעות לאחר נטילת התרופה, קח טבליה נוספת לאחר ארוחה. אם הקאת יותר מ-4 שעות לאחר נטילת התרופה, אין צורך ליטול מנה נוספת, עד למועד הבא, המתוכנן.
טווח המינון
200 מ"ג, פעמיים ביום.
תחילת ההשפעה
2.5-4 שעות. ייתכן ויחלפו מספר שבועות עד שההשפעה תורגש במלואה.
משך ההשפעה
2.5-4 שעות. ייתכן ויחלפו מספר שבועות עד שההשפעה תורגש במלואה.
מנה שנשכחה
במידה ונשכחה מנה ניתן לקחתה במידה ולא עברו יותר מ-6 שעות. במידה ועברו יותר מ-6 שעות יש לדלג על המנה שנשכחה ולהמשיך כרגיל.
הפסקת התרופה
אין להפסיק את התרופה בלי להיוועץ ברופא (אלא אם כן התפתחה מחלת חום ופריחה ואינך מצליח להשיג את הרופא). כמות הנגיפים עלולה לעלות והתסמינים עלולים לחזור.
מינון עודף
סביר להניח שמנה עודפת מקרית לא תגרום בעיות. ההשפעות של מנות עודפות גדולות אינן ידועות עדיין במלואן. יש ליידע את הרופא.
אזהרות
תזונה
מומלץ ליטול התרופה לאחר הארוחה.
נהיגה
אין בעיות ידועות.
הריון
במחקרים בבעלי חיים, לא נראה נזק לעובר. אין די מידע לגבי השימוש בתרופה זו בבני אדם. יש להשתמש בתרופה זו בהריון רק במידה והיא חיונית. (B)
הנקה
בטיחות השימוש בהנקה לא הוכחה, אך במינונים הרגילים לא סביר שתהיינה לה השפעות שליליות על התינוק.
תינוקות וילדים
תרופה זו אינה מיועדת לילדים מתחת לגיל 5.
קשישים
סבירות גבוהה יותר לתופעות לוואי. ייתכן שיהיה צורך בהפחתת המינון.
דווח לרופא במקרה של
מחלת כבד
סוכרת
רמת כולסטרול גבוהה בדם
תפקוד כליתי לקוי
סיכון ממנת יתר
נמוך
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
רוב החולים סובלים את התרופה היטב. תופעות הלוואי השכיחות הן פריחה, בחילה, הקאה, שלשול, כאב ראש, כאב בטן ועייפות.
תופעות לוואי נוספות: תגובה אלרגית, סכרת, ירידה בתאבון, חרדה, ישנוניות, חוסר שינה, בעיות שינה. אבדן תחושה בעור,אבדן זיכרון, עייפות. כשל בכליות, לחץ דם גבוה, קוצר נשימה במאמץ, התנפחות באזור הבטן, דלקת בקיבה, גזים, עצירות, דלקת בפה, פה יבש.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
בנטילת תרופות מסוימות לטיפול בזיהום HIV, בנטילת תרופות מסוימות לטיפול בהפטיטיס C : עדכן את הרופא או הרוקח.
יתכן והמינון של חלק מהתרופות יצטרך להשתנות מכיוון שהשפעתם הרפואית או תופעות הלוואי עלולים להיות מושפעים מהשילוב .דולוטגראביר, באראבירוק, אמפרבאניר/ריטונאביר, פוסאמפרנאביר/ריטונאביר.
[מתדון]: אטראבירין עשויה להפחית את הרמה של מתדון בדם ולגרום לתסמיני גמילה. [אמיודארון, אטורבאסטאטין, ציקלוספורין, בפרידיל, דיזופיראמיד, פלקאיניד, לידוקאין, לובאסטאטין, פרופאפנון, כינידין , סילדנאפיל, סימבאסטאטין, טאקרולימוס, טאדאלאפיל, וארדנאפיל]: אטראבירין עשויה להפחית את רמות תרופות אלו בדם ומכאן השפעתן עשויה לפחות. יש להיזהר במתן משולב זה. [אינדינאביר, אטאזאנאביר]: הרמות בדם של תרופות אלו פוחתות בשילוב עם אטראבירין. ניתן לשלב רק בתוספת מינון נמוך של ריטונאביר. [קארבאמאזפין, פנובארביטאל, פניטואין, ריפאמפיצין]: תרופות אלו מזרזות את הפירוק של אטראבירין ומכאן השפעתו פוחתת. יש להימנע ממתן משולב זה. [קלאריתרומיצין]: בשילוב עם אטראבירין החשיפה לקלאריתרומיצין פוחתת בעוד שהחשיפה למטבוליט הפעיל גוברת. מומלץ להחליף את קלאריתרומיצין באזיתרומיצין. [וארפארין]: הרמות בדם של וארפארין עשויות לגדול בעקבות מתן משולב עם אטראבירין. יש לנטר זמן פרותרומבין. [ווריקונאזול]: הרמות בדם של ווריקונאזול ושל אטראבירין עשויות לגדול. [ריטונאביר]: מתן של ריטונאביר במינון 600 מ"ג, פעמיים ביום, עשוי לגרום להפחתת הפעילות של אטראבירין. יש להימנע ממתן משולב זה. [קטוקונאזול, פלוקונאזול, איטראקונאזול]: תרופות אלו מפחיתות את הפירוק של אטראבירין וכתוצאה השפעתה מוגברת. לעומת זאת, אטראבירין עשויה להגביר את הפירוק של איטראקונאזול וקטוקונאזול, דבר הגורם להפחתת השפעתן. [דיאזפאם]: אטראבירין עשויה להגביר את הרמות בדם של דיאזפאם ומכאן את השפעתה ואת הסיכון לתופעות הלוואי שלה. [דקסאמתאזון, אפאבירנז, נביראפין, היפריקום]: מתן משולב של תרופות אלו עם אטראבירין עשוי להוביל להפחתה ניכרת ברמות אטראבירין בדם עד כדי איבוד השפעתה הנוגדת נגיפים ופיתוח עמידות. יש להימנע משילוב זה.
השפעת שימוש ממושך
כמו תרופות אחרות המשמשות לטיפול באיידס עשויה תרופה זו לגרום בשימוש ממושך לסוכרת, לעלייה ברמת השומנים בדם ולשינויים במאגרי השומן בגוף (ליפודיסטרופיה). בתקופת נטילת התרופה ייעשו בדיקות שיגרתיות כגון ספירת דם ורמת כולסטרול בדם.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/etretinate/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אטרטינאט היא תרופה הדומה מבחינה כימית לויטמין A והיא משמשת לטיפול בספחת (פסוריאזיס) קשה. התרופה ניתנת רק בפיקוח בית-חולים, והיא יעילה במיוחד לטיפול בספחת קשה כאשר לא הצליחו לרפא את המחלה עם תרופות אחרות. אטרטינאט משפיעה באמצעות הפחתת החלבון (קרטין) היוצר את השכבות החיצוניות הקשות של העור. לכן תרופה זו יעילה גם לטיפול במחלות עור נדירות מסויימות הקשורות בייצור לא-תקין של קרטין כגון רקמת עור קשקשתית. לתרופה יש גם השפעה נוגדת-דלקת והיא עשויה לסייע בהקלת דלקת פרקים הקשורה עם ספחת. שיפור בתסמינים חל בדרך-כלל לאחר טיפול של 2-4 שבועות. ההשפעה עשויה להימשך חודשים אחדים לאחר גמר הטיפול, משום שהחומר מצטבר ברקמת השומן ומופרש לאט מהגוף. תופעות הלוואי בדרך-כלל אינן קשות, אך קיים סיכון של נזק לכבד ועלייה בשומני הדם. אין לתרום דם בתקופת הטיפול עם תרופה זו ותוך שנתיים לאחר הפסקת הטיפול. אין להיכנס להריון במשך הטיפול ותוך שנתיים לאחר הפסקת הטיפול.
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
כמוסות.
תדירות וזמן נטילה
2-3 פעמים ביום.
טווח המינון
מבוגרים: לפי התגובה האינדיבידואלית והמחלה המטופלת.
תחילת ההשפעה
2-4 שבועות.
משך ההשפעה
2-4 שבועות.
מנה שנשכחה
יש לקחת מייד כשנזכרים. אם צריך לקחת את המנה הבאה תוך 2 שעות, קח מנה אחת עכשיו ודלג על המנה הבאה.
הפסקת התרופה
אין להפסיק את התרופה בלי להיוועץ ברופא, התסמינים עלולים לחזור.
מינון עודף
מנה עודפת מקרית אינה צריכה להדאיג. אך אם מבחינים בתסמינים מיוחדים. או אם נלקחה מנה עודפת גדולה, יש ליידע את הרופא.
אחסון
לשמור במיכל סגור במקום קריר ויבש, הרחק מהישג ידם של ילדים. להגן מפני אור.
אזהרות
תזונה
מומלץ ליטול לאחר האוכל.
הריון
לא ניתן. מומלץ לבצע תבחין הריון שבועיים לפני תחילת הטיפול.יש להשתמש באמצעים יעילים למניעת הריון חודש לפני תחילת הטיפול ובמשך שנתיים לאחר הפסקת התרופה (X)
הנקה
בטיחות השימוש בהנקה לא הוכחה. לא מומלץ.
דווח לרופא במקרה של
מחלת כבד
מחלת כליה
רמת שומנים גבוהה בדם
נטילת תרופות אחרות
הריון
סיכון ממנת יתר
נמוך
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
התייבשות והסתדקות השפתיים מופיעות אצל רוב המטופלים. יובש בפה ובאף, דימום מהאף ונשירת שיער גם הן תופעות שכיחות למדי. אם מופיע כאב ראש חזק המלווה בבחילה והקאה, יש להתקשר לרופא מייד.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
[מתוטרקסאט]: השילוב בין השניים עלול לגרום לתופעות רעילות בכבד. [אנטיביוטיקה מסוג טטראציקלין] מגבירה את הסיכון של לחץ בגולגולת, המוביל לכאבי ראש ובחילה. [תוספות ויטמין A] מגבירות את הסיכון של תופעות לוואי עם אטרטינאט. [תכשירים המייבשים את העור]: סבונים ותכשירים קוסמטיים רפואיים מגבירים את הסבירות של גירוי העור עם אטרטינאט.
השפעת שימוש ממושך
שימוש ממושך בתרופה זו עלול לגרום נזק לכבד. הטיפולים נמשכים בדרך-כלל לא יותר מ- 16 שבועות, עם הפסקה של חודשים אחדים ביניהם. ניטור: בדרך-כלל מומלץ לבצע בדיקות תקופתיות של אנזימי כבד ושל רמות שומנים בדם.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/everolimus/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אברולימוס הינה נגזרת של סירולימוס, הגורמת לדיכוי של מערכת החיסון. היא משמשת למניעת דחיית שתל במושתלי כליה או לב, במתן משולב עם ציקלוספורין וקורטיקוסטרואידים. משמשת למניעת דחיית שתל במושתלי כבד, בשילוב טקרולימוס וקורטיקוסטרואידים.
התרופה משמשת גם כתרופה אנטי-סרטנית אשר מפחיתה את אספקת הדם לתאי הסרטן ובכך יכולה להפחית את הגדילה וההתפשטות של תאי הסרטן. בנוסף, יכולה להקטין את הגודל של תאי גידול בכליה הנקרא אנגיומיוליפומה ותאי גידול מוחי מסוג SEGA .
משמשת, לכן, כטיפול במגוון רחב של סוגי סרטן: גידולים מוחיים מסויימים, גידול בכליה, גידולים נוירואנדוקריניים מתקדמים, ממקורות שונים,
סרטן שד
מתקדם עם קולטן הורמונאלי חיובי ו- HER2 שלילי.
בנוסף, משמשת לטיפול משלים בילדים בני שנתיים ומעלה ובמבוגרים עם פרכוסים, הקשורים להפרעה גנטית הנקראת טרשת קרשית (TSC), אשר אינם נשלטים על ידי תרופות אנטי-אפילפטיות אחרות. ניתנת במצב זה יחד עם תרופות אחרות לאפילפסיה.
תופעות הלוואי הנפוצות של אברולימוס כוללות: שלשול, בחילות, הקאות, כאבי בטן, כאבים כלליים,
אקנה
ורמות גבוהות של שומנים וכולסטרול בדם. כמו כן, בדומה לשאר התרופות מסוג זה, תיתכן רגישות גבוהה יותר לזיהומים בעקבות ירידה ברמת תאי הדם הלבנים. התפתחות חום או סימני זיהום אחרים, דורשים פניה לרופא. חלק מהזיהומים עלולים להיות חמורים, ובעלי השלכות קטלניות במבוגרים וילדים.
צילום: shutterstock
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
טבליות. לבליעה. טבליות מסיסות
.
יש לעקוב אחר הוראות יצרן התכשיר.
במקרה בו אין מסוגלות לבלוע- ניתן לערבב עם כוס מים עד פירוק ולשתות באופן מיידי. יש להוסיף שוב לכוס כמות מים זהה, לערבב בעדינות את שארית התוכן ולשתות את כל התוכן, כדי לוודא קבלת המנה המלאה של אברולימוס.
אם נדרש, יש לשתות מים נוספים לשטיפת השאריות שבפה.
טבליה מסיסה- יש לערבב עם מים כדי ליצור נוזל עכור, שהוא תרחיף לשימוש דרך הפה
.
תדירות וזמן נטילה
למניעת דחיית שתל: פעמיים ביום. טיפול באברולימוס בשילוב עם ציקלוספורין וקורטיקוסטרואידים ניתן לרוב לתקופה של 12 החודשים הראשונים לאחר ההשתלה.
באבחנות אחרות: נטילה פעם ביום, בערך באותו הזמן.
טווח המינון
מינון ייקבע על ידי הרופא בלבד, ובהתאם לאבחנה, לגיל, המשקל, בריאות הכבד ותרופות אחרות שבשימוש.
למניעת דחיית שתל: מינון מקובל- מינון התחלתי הוא 0.75 מ"ג, פעמיים ביום, המומלץ לכל אולוסיית מושתלי הכליה והלב הניתן באופן מיידי לאחר ההשתלה. המינון ינוטר בהתאם לרמת התרופה בדם ותגובת המטופל. כאשר התאמת המינון מחדש תיעשה במרווחים של 4-5 ימים. יש ליטול התרופה באותו זמן עם ציקלוספורין.
באבחנות אחרות: 2.5/5/10 מ"ג אברולימוס בכל טבליה.
טבליות מסיסות: 2 מ"ג/ 3 מ"ג אברולימוס הניתן לפיזור, בכל טבליה.
תחילת ההשפעה
תוך 1-2 שעות מהנטילה.
משך ההשפעה
תוך 1-2 שעות מהנטילה.
מנה שנשכחה
במקרה ונשכחה מנה יש לקחתה מייד כשנזכרים, אלא אם הגיע הזמן למנה הבאה ואז יש לדלג על זו שנשכחה ולהמשיך כרגיל.
הפסקת התרופה
גם אם חל שיפור במצב הבריאותי אין להפסיק נטילת התרופה מבלי להיוועץ ברופא.
מינון עודף
במקרה של מינון עודף יש לדווח לרופא. סביר להניח שמנה עודפת מקרית לא תגרום בעיות.
אחסון
יש לאחסן מתחת ל25 מעלות צלזיוס
.
אזהרות
תזונה
יש להימנע מאכילת אשכוליות ושתיית מיץ אשכוליות כל עוד נעשה טיפול בתרופה זו. זה עלול להעלות את כמות התרופה בדם, יתכן לרמה מזיקה. יש ליטול התרופה עם או בלי האוכל אך יש לשמור על נוהל נטילה בזמן קבוע.
אלכוהול
מומלץ להגביל את כמות השתייה, אלכוהול עלול להגביר את תופעות הלוואי של תרופה זו.
נהיגה
יש לפעול בזהירות במקרה של עייפות, שכן זוהי תופעת לוואי שכיחה של התרופה, ואף שכיחה מאוד.
הריון
השימוש לא מומלץ. יש לשקול תועלת מול סיכון. על נשים להשתמש באמצעי מניעת הריון נאותים במהלך השימוש בתרופה ובמשך 8 שבועות לאחר סיום הטיפול.
הנקה
התרופה עוברת לחלב אם ועלולה להשפיע על התינוק. אין להניק במהלך הטיפול ובמשך שבועיים לאחר לקיחת המנה האחרונה.
תינוקות וילדים
בטיחות השימוש בתינוקות ובילדים לא נקבעה. יש להיוועץ ברופא הילדים. התרופה מיועדת לילדים ומתבגרים רק לטיפול בגידול מוח מסויים, ולטרשת קרשית (TSC) ופרכוסים (מעל גיל שנתיים), ולא להתוויות האחרות.
קשישים
סבירות גבוהה יותר לתופעות לוואי. ייתכן שיהיה צורך בהפחתת המינון.
דווח לרופא במקרה של
הנקה
הריון
מחלת כבד
רמת שומנים גבוהה בדם
סוכרת
רגישות למוצרי חלב (מכילים לקטוז)
דיכוי חיסוני
קבלת טיפולים המדכאים את מערכת החיסון כגון כימותרפיה, הקרנות וסטרואידים
חיסונים אשר ניתנו לאחרונה
ניתוח רציני שנעשה לאחרונה
זיהום
שינוי בתפקוד הכליות
נטייה לדימומים
אי סבילות לסוכרים מסויימים
סיכון ממנת יתר
נמוך
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
תופעות הלוואי הנפוצות כוללות הפרעות במערכת העיכול כגון: שלשול, בחילות, הקאות, כאבי בטן, כאבים כלליים ואקנה. פריחה בעור, הרגשת עייפות, כאבי ראש. חום, שיעול, קשיי נשימה. נפיחות זרוע, רגליים, תחושת כבדות, תנועה מוגבלת.
תופעות המחייבות התייחסות מיוחדת כוללות: רמות גבוהות של שומנים וכולסטרול בדם ורמות נמוכות של תאי דם לבנים - יש להמשיך הטיפול ולפנות מייד לרופא. כמו כן ייתכנו זיהומים (כגון זיהומים בריאות, זיהומים בדרכי השתן, זיהומים פטריתיים),
אנמיה
, צבירת נוזלים ברקמות, רמה גבוהה של טריגליצרידים בדם, לחץ דם גבוה, הפרעה בריפוי של פצעי הניתוח, חסימת כלי דם על-ידי קריש דם, הפרעה בקרישת הדם, רמה נמוכה של טסיות בדם, דימום ו/או חבורות מתחת לעור, רמה נמוכה של תאי דם אדומים, ציסטות המכילות נוזל לימפתי ותגובות אלרגיות עם נפיחות לא אחידה של הפנים, השפתיים, הפה, הלשון או הגרון, שקשורות לעיתים קרובות עם פריחה וגרד, חום, בלבול, הצהבת העור או העיניים, ירידה בתפוקת שתן - נדרש טיפול רפואי מיידי.
תופעות לא שכיחות: זיהום פצעים, פריחה, כאבי שרירים, הרס של תאי דם אדומים, דלקת בריאות הגורמת לשיעול, קשיי נשימה וצפצופים בזמן הנשימה, הפרעות בתפקוד כלייתי, מחלת כבד עם הרגשה כללית לא טובה, הצהבת העור והעיניים וצבע שתן כהה, תת-פעילות של בלוטות המין בגברים - יש להמשיך הטיפול ולפנות מייד לרופא.
תופעות לוואי אחרות, בשכיחות שאינה ידועה, כוללות הצטברות לא תקינה של חלבון בריאות. סימנים אפשריים לכך: שיעול יבש מתמשך, עייפות וקשיי נשימה. בנוסף, דלקת בכלי דם. נפיחות, תחושת כבדות או תחושת לחץ, כאב, תנועתיות מוגבלת של חלקי הגוף, העלולה להתרחש בכל מקום בגוף, והיא סימן אפשרי להצטברות לא תקינה של נוזלים ברקמות הרכות בשל חסימה במערכת הלימפה. תיתכן פריחה חמורה עם נפיחות בעור. רמות נמוכות של ברזל בדם. ייתכנו סיבוכים ואף סיבוכים חמורים של טיפול בקרינה- כמו קוצר נשימה, בחילות, שלשולים, פריחות בעור וכאבים בפה, בחניכיים ובגרון, גם בחולים שעברו טיפולי קרינה בעבר.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
יש לעדכן רופא/רוקח באשר לנטילת תרופות אחרות, כולל תרופות ללא מרשם וכן תוספי תזונה.
ציקלוספורין: ציקלוספורין מגבירה את השפעתה של אברולימוס. מכיוון שציקלוספורין ניתנת בשילוב עם אברולימוס, בכל שינוי במינון של ציקלוספורין יש לנטר את רמות אברולימוס בדם תוך קביעת המינון מחדש.
סימטידין, אמינוגליקוזידים, אמיודארון, אמפותריצין B, ציסאפריד, מטוקלופראמיד, דילטיאזם, וראפאמיל, דאנאזול, תרופות נוגדות פטריות ממשפחת הazole- כגון: איטראקונאזול, קטוקונאזול, מעכבי פרוטאז-לטיפול באיידס כגון: ריטונאביר, אנטיביוטיקות ממשפחת המאקרולידים כגון: קלאריתרומיצין, אריתרומיצין ומיץ אשכוליות: תרופות אלו עלולות לעכב פירוק של אברולימוס בכבד דבר העלול להביא להצטברות של אברולימוס בדם וסיכון מוגבר לתופעות לוואי, כולל נזק כלייתי.
היפריקום, ריפאמפיצין, דקסאמתאזון ותרופות אנטיאפילפטיות כגון: פנובארביטאל, קארבאמאזפין: תרופות אלו מזרזות את פירוק אברולימוס וכתוצאה פעילותו מופחתת
.
קנאבידיול- המשמש בין השאר לטיפול בפרכוסים.
תרופות המשמשות להורדת רמת הכולסטרול בדם, כגון אטורבסטטין
,
פרבסטטין, פיברטים.
מעכבי
HMG-CoA reductase:
תופעות הלוואי של תרופות אלו עשויות לגבור במתן משולב עם אברולימוס
.
תרופות המשמשות לטיפול בפירכוסים חריפים, או משמשות להרגעה לפני ובמהלך ניתוח או הליכים רפואיים אחרים, כמו מידאזולם.
מעכבי האנזים
ACE-
תרופות המשמשות לטיפול בלחץ דם גבוה או בעיות לב וכלי דם אחרות, כמו רמיפריל .תרופות אחרות לדיכוי מערכת החיסון, אפאליזומאב, נטליזומאב, אלפאספט, מעכבי
TNF-alpha:
בשילוב תרופות אלו עם אברולימוס גובר הדיכוי החיסוני וכתוצאה הסיכון לזיהומים
.
יש להתייעץ עם הרופא טרם קבלת חיסון.
השפעת שימוש ממושך
בתקופת הטיפול בתרופה זו יש לערוך בדיקות כמות תאי הדם, רמות שומנים וסוכר בדם, רמת התרופה בדם, תפקודי כליה, תפקודי כבד. שימוש ארוך טווח בתרופה זו עשוי להגדיל את הסיכון להתפתחות גידולים סרטניים, בעיקר של העור ושל מערכת הלימפה.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/evolocumab-repatha/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אבולוקומב הוא החומר הפעיל שבתרופה רפאטה והוא ניתן בזריקה תת-עורית בתדירות של אחת לשבועיים או אחת לארבעה שבועות.
אבולוקומב (רפאטה) הוא נוגדן מונוקלונלי (חד שבטי) ממקור אנושי, הנקשר אל חלבון PCSK9 שמופרש על ידי תאים של הכבד ומונע את פעולתו. חלבון PCSK9 מפחית את מספר הקולטנים שדרכם הכבד מפנה את כולסטרול LDL, המכונה "הכולסטרול הרע". כך רמות הכולסטרול בדם עולות מעל לטווח התקין.
אבולוקומב נקשר לחלבון זה, מעכב את פעילותו וכך מאפשר לקולטנים הזמינים להוריד את רמות ה
כולסטרול.
יעיל לטיפול ב:
אבולוקומב מיועד לטיפול בעודף כולסטרול (היפרכולסטרולמיה) ראשוני או דיסליפידמיה מעורבת בקרב מטופלים מבוגרים, ובילדים מגיל 10 ומעלה עם היפרכולסטרולמיה הטרוזיגוטית משפחתית, בשילוב עם דיאטה מותאמת. אבולוקומב ניתן בשילוב עם תרופות להורדת כולסטרול ממשפחת הסטטינים או תרופות אחרות להורדת
שומנים בדם
למטופלים שהמינון המקסימלי הנסבל של התרופות אינו מביא לירידה רצויה ברמות הכולסטרול או כטיפול יחיד במקרה שלא ניתן להשתמש בתרופות אחרות
.
אבולוקומב משמש גם לטיפול במתבגרים מגיל 10 שנים ומבוגרים בעלי רמה גבוהה של כולסטרול בדם המוגדרת כהיפרכולסטרולמיה משפחתית הומוזיגוטית
-HoFH
בשילוב עם טיפולים אחרים להורדת רמות כולסטרול בדם
.
אבולוקומב מיועד למבוגרים עם מחלה טרשתית מבוססת של הלב וכלי הדם, כאשר יש עבר של התקף לב, שבץ או מחלת עורקים פריפריאלית, וזאת כדי להוריד את הסיכון לאירוע בלב ובכלי הדם ע"י הורדת רמות הכולסטרול. התרופה ניתנת כתוספת על מנת להוריד גורמי סיכון אחרים, במספר אפשרויות טיפול: בשילוב עם המנה המקסימלית הנסבלת של סטאטין עם או ללא תרופות אחרות להורדת רמות שומנים בדם או כטיפול יחיד או בשילוב עם תרופות אחרות להורדת רמות השומנים בדם כאשר הטיפול בסטאטינים אינו נסבל או אסור לשימוש
.
חשוב לשים לב:
יש להקפיד על דיאטה מותאמת להורדת רמות עודפות של כולסטרול בזמן הטיפול באבולוקומב.
אין להזריק למקום שבו העור פגוע, אדום או קשה. לפני ההזרקה, יש להוציא את הזריקה מהמקרר מראש כדי שהטמפרטורה שלה תגיע לטמפרטורת החדר ויש להזריק בתוך 30 דקות.
התרופה אינה מיועדת לבני פחות מ-12 שנים.
אין להשתמש באבולוקומב (Evolocumab) במקרים הבאים:
אם קיימת רגישות לחומר הפעיל עצמו או למרכיבים נוספים שבתרופה.
אבולוקומב אינו מיועד למטופלים מתחת לגיל 12 שנים ואינו מומלץ לנשים בהריון או מניקות.
יש להיוועץ ברופא לפני השימוש באבולוקומב (רפאטה) במצבים הבאים:
אם קיימת מחלת
כבד
או
כליות
חמורה.
אם ישנה רגישות ללטקס (פקק המחט עשוי מגומי טבעי שהוא נגזרת של לטקס, לכן עלול לגרום לתגובה אלרגית אצל מטופלים עם רגישות ללטקס).
צילום: shutterstock
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
אבולוקומב מגיע בצורת עט/מזרק המוכן לשימוש וניתן בהזרקה תת-עורית. ניתן להזריק לאזורים הבאים: בטן, ירכיים והזרוע העליונה.
תדירות וזמן נטילה
זריקה פעם בשבועיים או פעם בארבעה שבועות.
טווח המינון
מינון מקובל:
מבוגרים-
140
מ"ג כל שבועיים או 420 מ"ג פעם ב-4 שבועות, במקרים מסוימים של היפרכולסטרולמיה משפחתית הומוזיגוטית הרופא ימליץ להעלות את תדירות המתן ל-420 מ"ג כל שבועיים. במקרה של הצורך ב-420 מ"ג - יש לבצע שלוש הזרקות (כל מזרק/עט מוכן לשימוש מכיל 140 מ"ג) בתוך 30 דקות, באזורים שונים
.
למבוגרים עם מחלה טרשתית מבוססת של הלב וכלי הדם (עבר של התקף לב, שבץ או בעיות כלי דם)- המנה היא 140 מ"ג כל שבועיים או 420 מ"ג אחת לחודש
.
לילדים מגיל 10 ומעלה עם היפרכולסטרולמיה משפחתית הטרוזיגוטית המנה היא 140 מ"ג כל שבועיים או 420 מ"ג אחת לחודש
.
למבוגרים או לילדים מגיל 10 ומעלה עם היפרכולסטרולמיה משפחתית הומוזיגוטית המנה ההתחלתית המומלצת היא 420 מ"ג אחת לחודש. אחרי 12 שבועות יתכן שהרופא יעלה את המנה ל- 420 מ"ג בכל שבועיים
.
תחילת ההשפעה
אבולוקומב מגיע לריכוז המקסימלי בדם 3-4 ימים לאחר הזרקתו.
משך ההשפעה
אבולוקומב מגיע לריכוז המקסימלי בדם 3-4 ימים לאחר הזרקתו.
מנה שנשכחה
יש להזריק את המנה שנשכחה מיד כשנזכרים. יש לפנות לרופא לקבלת הנחיות לגבי ההמשך הרגיל של ההזרקות. אין להזריק מנה כפולה.
הפסקת התרופה
אין להפסיק את הטיפול באבולוקומב מבלי להיוועץ ברופא, כיוון שהפסקתה עלולה לגרום לעלייה ברמות הכולסטרול בדם.
מינון עודף
נטילת מינון עודף של אבולוקומב מחייב פנייה לרופא או לרוקח.
אחסון
יש לשמור את המזרקים במקרר (2-8 מעלות צלזיוס). ניתן לשמור את התרופה גם מחוץ למקרר, בטמפרטורת החדר עד 25 מעלות, למשך 30 ימים בלבד כשהיא מוגנת מאור.
אזהרות
תזונה
למזון אין השפעה על הזרקת התרופה. יש להקפיד על דיאטה מותאמת במהלך הטיפול באבולוקומב.
אלכוהול
לא ידוע על השפעת אלכוהול בשימוש בתרופה.
נהיגה
אין בעיות ידועות.
הריון
השימוש באבולוקומב בהריון אינו מומלץ, כיוון שלא נבדק בנשים הרות ולא ידוע אם עלול להיגרם נזק לעובר.
הנקה
לא ידוע אם התרופה עוברת לחלב אם.
תינוקות וילדים
התרופה אינה מיועדת לילדים מתחת לגיל 10 שנים (השימוש לא נבדק מתחת לגיל 10).
סיכון ממנת יתר
נמוך
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
תופעות לואי שכיחות: שפעת (חום גבוה, כאב גרון, נזלת, שיעול וצמרמורות) , התקררות, כמו נזלת, כאב גרון או דלקות בסינוסים (דלקת אף וגרון או זיהומים בדרכי הנשימה העליונות), בחילות , כאבי גב , כאבי מפרקים (ארטרלגיה), כאבי שרירים, תגובות במקום ההזרקה, כמו חבלה, אודם, דימום, כאב או נפיחות , תגובות אלרגיות כולל פריחה בעור, כאב ראש.
תופעות לא שכיחות: אזורים אדומים ומגרדים בעור (אורטיקריה), תסמינים דמויי שפעת.
באופן נדיר: התנפחות של הפנים, הפה, הלשון, או הגרון (אנגיואדמה).
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
יש לעדכן רופא או רוקח לגבי שימוש בתרופות או תוספי תזונה .
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/excess-skin-removal/
הסרת עודפי עור (Excess Skin Removal)
ניתוחי גוף
3 דקות קריאה
ניתוח להסרת עודפי עור, המכונה לעיתים גם מתיחת גוף או בודי ליפט, הוא הליך אשר עשוי לשפר את הצורה והגוון של הרקמות התומכות בעור על ידי הסרה של עור ושומן עודפים ונפולים.
הזדקנות, נזקי שמש, הריון, תנודות משמעותיות במשקל וגורמים גנטיים, עלולים להוביל לגמישות ירודה של הרקמות התומכות בעור, מה שבתורו עלול לגרום לצניחת הבטן, הישבן והירכיים.
הסרת עודפי עור יכולה להתבצע באזורים אלו ובאזורים נוספים בגוף
[1]
.
חשוב לדעת שניתוח להסרת עור עודף אינו נועד
להסיר שומן עודף.
שאיבת שומן
היא הליך להסרת שומן עודף במקרים שבהם לעור יש גמישות טובה והוא יתאים את עצמו לקווי המתאר החדשים של הגוף. במקרים בהם גמישות העור ירודה, יומלץ בדרך כלל על הסרת עודפי עור בשילוב עם שאיבת שומן
[1]
.
צילום: shutterstock
מטרת הניתוח
מטרתו של ניתוח הסרת עודפי עור היא להסיר ולמצק עור עודף באזור הירכיים, הבטן התחתונה והישבן העליון. במקרה של מתיחת בטן, הטבור נשמר וממוקם מחדש, כאשר עודפי העור מהבטן התחתונה מוסרים. ניתן להסיר ולהדק גם את העור והשומן בזרועות וסביב הישבן
[2]
.
סוג הניתוח וכמות העור שתוסר תלויים בצרכים של כל מטופל/ת. באמצעות
כירורג פלסטי
או כירורגית פלסטית ניתן להעריך מה הניתוח המתאים ביותר
[2]
.
מתי מתבצע
אנשים שירדו במשקל באופן משמעותי עקב
ניתוח בריאטרי
או באמצעות דיאטה ופעילות גופנית, עלולים למצוא את עצמם עם כמויות גדולות של קפלי עור כבדים ורפויים סביב הבטן, הזרועות, הירכיים, השדיים, הישבן והפנים
[3]
.
הסרת עודפי עור נועדה לטפל בעודפים אלו, בצלוליט וברקמות שומן נפולות גם במקרים שלאחר היריון, זקנה ועוד. כאשר העור צונח ומאבד מגמישותו כתוצאה ממתיחה במשך תקופה ארוכה, הוא לא תמיד מצליח לחזור לגודלו ולצורתו הקודמים. בנוסף, עודף עור עלול להגביל את הניידות ולגרום לפריחה ולפצעים שעלולים להוביל לזיהום
[3]
.
הכנות לניתוח
לפני ניתוח להסרת עודפי עור, יש לוודא כי למטופל/ת יש משקל יציב יחסית במשך לפחות שנה. נשים
השוקלות הריונות עתידיים צריכות לדחות את ההליך מאחר שהריון עלול לפגוע בתוצאה
[3]
.
ההכנה לניתוח כוללת שיחה מקדימה עם מנתח/ת פלסטי, הכוללת שאלות לגבי המצב הבריאותי, שאיפות מהניתוח ואורח החיים, כולל אלרגיות לתרופות, טיפולים רפואיים
,
שימוש בתרופות, ויטמינים, תוספי צמחים, אלכוהול, טבק וסמים
[3]
.
לאחר בדיקה גופנית וצילום תמונות לתיעוד, ייתכן שהמנתח/ת ישלח את המטופל/ת לבדיקות נוספות כגון בדיקות דם, צילום חזה ועוד
[3]
.
מהלך הניתוח
ניתוח להסרת עור עודף כולל חתכים באזור המותניים או מעט מתחת, הסרת עודפי העור, מיקום מחדש של הרקמות ותפירת העור כשהוא מתוח. אורך החתך וההסרה תלויים בכמות ובמיקום של עודפי העור שיש להסיר. כאשר מתבצעת הסרת עודפי עור בפלג גוף תחתון, ניתן בניתוח אחד להסיר עודפים בישבן, בבטן, במותניים, ובירכיים. במקרה זה ייעשה חתך היקפי - מסביב לפלג גוף תחתון, מיקום מחדש של העור ומיצוק הרקמות.
במקרים מסוימים יומלץ על שילוב של שאיבת שומן ביחד עם הסרת עודפי עור כדי להשיג תוצאה טובה יותר
[4]
.
ניתוח להסרת עודפי עור מתבצע בהרדמה מלאה, עם אשפוז של לילה עד שניים בבית חולים. משך
זמן הניתוח משתנה מאוד בהתאם לצרכים האישיים של כל מטופל/ת
[4]
.
סוגי ניתוח להסרת עודפי עור
ישנם מספר הליכים שונים להסרת עודפי עור. ישנים אנשים הזקוקים לשילוב של כמה הליכים כדי לקבל את המראה האופטימלי. הליכים אלו כוללים בין היתר
[5]
:
מתיחת זרוע - הסרת עודפי עור התלויים מהזרוע העליונה.
הרמת חזה - מיצוק השדיים על ידי הידוק רקמות והסרת עודפי עור.
מתיחת פנים וצוואר – הענקה מראה חלק וצעיר יותר באמצעות היפטרות מעודפי עור סביב הצוואר.
מתיחת פלג גוף תחתון -הסרה של עודפי עור ושומן מהבטן, הישבן והירכיים החיצוניות.
מתיחת ירכיים - לתת לירכיים הפנימיות מראה חלק יותר.
מתיחת בטן - הסרת עודפי עור והידוק שרירי בטן.
אחרי הניתוח
רוב המטופלים נשארים בבית החולים במשך מספר ימים. בזמן הריפוי, עלולים להופיע קצת כאבים, שטפי דם, נפיחות וחוסר תחושה סביב אזור הניתוח. מרשם לנוגדי כאב יינתן לפי הצורך. במידה ומופיעים התסמינים הבאים, יש לפנות באופן מידי לקבלת עזרה רפואית
[2]
:
חום גבוה.
בחילות, הקאות, קוצר נשימה או שלשולים
.
דימום מהחתכים
.
מוגלה או הפרשת נוזלים מהחתכים
.
אדמומיות חמורה סביב החתך.
כאב או רגישות שמחמירים.
דברים שכדאי להקפיד עליהם במהלך תקופת ההחלמה
[2]
:
במהלך היום שלאחר הניתוח מומלץ לבצע הליכה קצרה.
ייתכן שיהיה צורך בחגורת בטן כדי לתמוך באזור הניתוח.
מומלץ ללבוש בגדים רפויים ונוחים הניתנים להסרה בקלות.
יש להימנע מהרמות משאות כבדים, מפעילות גופנית מאומצת ומשחייה, עד לאישור הרופא/ה.
יש להקפיד על טיפול לאחר הניתוח בהתאם להוראות הרופא/ה
[2]
:
להשתמש בתרופות למריחה או לנטילה כדי לסייע בריפוי ולהפחית את הסיכון לזיהום
.
לשים לב לסימנים ולתסמינים
הדורשים בדיקה או פניה לעזרה רפואית.
לקבוע פגישת מעקב עם הרופא/ה.
סיכונים
כל ניתוח טומן בחובו סיכונים מסוימים. מאחר שבניתוח להסרת עודפי עור מתבצעת הסרה משמעותית של העור,
ישנם סיכונים גדולים יותר מאשר בניתוח קוסמטי רגיל. הסיכונים הללו כוללים
[6]
:
דימום.
זיהום.
פתיחת החתך.
רפיון עור.
נמק בעור.
צלקת חריגה.
סרומה (הצטברות נוזלים ברקמה או באיבר).
אסימטריה במראה הגוף.
סיכונים נדירים יותר כוללים
[5]
:
פקקת ורידים עמוקים – קריש דם שבמקרה קיצוני יכול להינתק ממקומו ולנדוד לכלי הדם שעלולה להתפתח לתסחיף.
תסחיף ריאה (קריש דם בריאה).
אוטם שריר הלב (התקף לב).
דלקת ריאות.
תוצאות הניתוח
התוצאות של הסרת עודפי עור נראות לעין כמעט מיד לאחר הניתוח, אך התוצאות הסופיות יכולות להיראות רק לאחר מספר חודשים
. בעוד שהצלקות יישארו, התוצאות יכולות להחזיק מעמד לאורך שנים באמצעות שמירה על משקל יציב ופעילות גופנית
[5]
.
[1]
https://www.plasticsurgery.org/cosmetic-procedures/body-lift
[2]
https://plasticsurgery.org.au/procedures/surgical-procedures/body-lift
/
[3]
https://my.clevelandclinic.org/cosmetic-plastic-surgery/procedures/body-lift#prepare-tab
[4]
https://my.clevelandclinic.org/cosmetic-plastic-surgery/procedures/body-lift#expect-tab
[5]
https://my.clevelandclinic.org/health/treatments/22017-excess-skin-removal
[6]
https://my.clevelandclinic.org/cosmetic-plastic-surgery/procedures/body-lift#results-tab |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/ezetimibe/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אזטימיב היא תרופה חדשה לטיפול ב
רמה גבוהה של כולסטרול בדם
. אזטימיב ניתנת לבד או בשילוב עם תרופות ממשפחת מעכבי האנזים HMG-CoA reductase (
סטאטינים
).
ניתנת במצבים בהם יש רמת כולסטרול גבוהה בדם, עם רקע משפחתי או לא משפחתי, וכן במצב של הפרעה בספיגה ובפינוי שומנים ממערכת העיכול.
הכולסטרול בדם מגיע משני מקורות עיקריים: מהכבד- שם הוא נוצר, ומהמעי- לשם הוא מגיע מהכבד בתוך מלחי המרה ומהמזון.
לאזטימיב מנגנון פעולה ייחודי, והוא מונע את ספיגת הכולסטרול במעי ואת כניסתו למחזור הדם.
תרופות ממשפחת הסטאטנים מעכבות את ייצור הכולסטרול בכבד, וכך, כאשר שתי התרופות ניתנות יחדיו, מושגת יעילות גבוהה יותר מזו של כל אחת מן התרופות בנפרד, בהורדת רמות הכולסטרול בגוף.
בניגוד לתרופות אחרות הפועלות על
מלחי המרה
במעי, אזטימיב אינו משפיע על ספיגתם של ויטמינים מסיסי שומן. במחקרים קליניים אזטימיב נסבל היטב על-ידי המטופלים והראה פרופיל בטיחות דומה לזה של
פלצבו
.
כאשר אזטימיב ניתן עם תרופה סטאטינית, תופעות הלוואי היו זהות לאלו של התרופה הסטאטינית, חוץ מאשר עלייה חדה באנזימי הכבד בדם, אשר עלולה להעיד על הפרעה בתפקוד הכבד. עלייה זו היתה בדרך-כלל נטולת תסמינים ולא מזיקה, וחזרה לתחום הנורמלי עם הזמן, או לאחר הפסקת הטיפול.
צילום: shutterstock
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
טבליות. עם או בלי אוכל.
תדירות וזמן נטילה
פעם אחת ביום.
טווח המינון
10 מ"ג ביום (טבליה אחת).
תחילת ההשפעה
2 עד 3 שעות.
משך ההשפעה
2 עד 3 שעות.
מנה שנשכחה
יש לקחת מייד כשנזכרים. אם קרב הזמן לנטילת המנה הבאה, דלג על המנה שנשכחה, וקח את המנה הבאה כרגיל. אין לקחת מנה כפולה.
הפסקת התרופה
אין להפסיק את התרופה מבלי להיוועץ ברופא.
מינון עודף
אין מספיק מידע. סביר להניח שמנה עודפת מקרית לא תגרום לבעיות מיוחדות. אם מבחינים בתסמינים מיוחדים יש לפנות לקבלת עזרה רפואית.
אחסון
עד 25 מעלות צלזיוס.
נמצא כמרכיב בתרופות הבאות
אינג'י | Inegy
אטוזט | ATOZET
אזהרות
תזונה
אין הגבלות. את הטיפול באזטימיב יש לשלב עם תזונה דלת כולסטרול.
אלכוהול
מומלץ להימנע משתיית אלכוהול בזמן נטילת תרופה זו. השילוב של אלכוהול עם תרופה זו עלול להיות מסוכן.
נהיגה
לא צפויה השפעה. יש לקחת בחשבון סחרחורת אצל חלק האנשים לאחר נטילת התרופה.
הריון
אין מספיק מידע לגבי בטיחות השימוש בתרופה בנשים הרות. אין להשתמש בתרופה אלא לאחר ייעוץ רפואי.
הנקה
אין להשתמש במהלך הנקה, יש להתייעץ עם הרופא.
תינוקות וילדים
אין לתת תרופה זו לילדים ומתבגרים, בגילאי 10 עד 17 שנים, אלא אם המרשם ניתן על ידי מומחה, וזאת מפני שקיים מידע מוגבל בנוגע לבטיחות וליעילות. תרופה זו אינה מיועדת לילדים מתחת לגיל 10.
קשישים
לא צפוי שינוי בשימוש.
דווח לרופא במקרה של
מחלת כבד
מחלת שרירים
שתיה מרובה של אלכוהול
סיכון ממנת יתר
נמוך
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
התרופה נסבלת היטב על-ידי מרבית החולים. תופעות לוואי אפשריות הן: עייפות, כאבי בטן, שלשול, דלקת בלוע או בסינוסים, כאבי מפרקים, כאב גב ושיעול.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
טיפול משולב באזטימיב וציקלוספורין גורם לעליה ברמות אזטימיב בדם.
סטאטינים: ניתן ליטול אזטימיב ביחד עם תרופה סטאטינית.
תרופות הפועלות על מלחי מרה - כולסטיראמין, נאומיצין, קולסטיפול: כאשר אזטימיב ניתן ביחד עם תרופות אלו, יש ליטול אותו שעתיים לפני או 4 שעות אחרי נטילת התרופה השנייה.
פיבראטים: יש צורך במחקרים נוספים. צירוף כזה אינו מומלץ.
נוגדי חומציות המכילים אלומיניום הידרוקסיד או מגנזיום הידרוקסיד: מומלץ ליטול את האזטימיב שעה לפני או שעתיים אחרי נטילת סותר החומציות.
השפעת שימוש ממושך
כאשר אזטימיב נלקח עם תרופה ממשפחת הסטאטינים, יש לבצע בדיקה סדירה של אנזימי הכבד בדם.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/facial-feminization-surgery/
3 דקות קריאה
ניתוח התאמה מגדרית, או ניתוח נישוי פנים, כולל בתוכו מגוון רחב של הליכים כירורגיים שנועדו כדי לשנות את צורת הפנים ולהפוך את תווי הפנים לנשיים יותר, לרבות הזזה של קו השיער ליצירת מצח צר יותר, עיבוי של השפתיים, ועיצוב מחדש של הלסת והסנטר.
[1]
הניתוח מבוצע על -ידי
כירורג פלסטי
המתמחה באזור הפנים, הראש והצוואר ובעל מיומנות וניסיון בביצוע ניתוחים להתאמה מגדרית.
[2]
בישראל ניתוחים להתאמה מגדרית, ובהם ניתוח נישוי פנים, כלולים בסל הבריאות כל עוד אושרו על -ידי הועד הארצית שתפקידה לבחון אם הפונים והפונות לביצוע ניתוחים אלה מתאימים מבחינה גופנית ונפשית. הועדה כוללת מומחים/ות מתחומים שונים, לרבות מומחה לכירורגיה פלסטית, פסיכולוג, קליני, פסיכיאטר, אנדוקרינולוג, אורולוג וגניקולוג.
[3]
shutterstock | ADragan
מתי מתבצע?
הפעולה מתבצעת בנשים טרנסג'נדריות המעוניינות לבצע התאמה מגדרית מגבר לאישה, בקרב נשים המעוניינות לחדד את תווי הפנים הנשיים, כמו גם בקרב אלו הסובלות מדיספוריה מגדרית (מצוקה נפשית הנובעת בשל שוני בין הזהות המגדרית למין או בשל מאפיינים פיזיים שונים הקשורים למין).
[2]
הכנות לטיפול
טרם ביצוע הניתוח, תתבצע בדיקה מקיפה על ידי הרופא המטפל כדי להחליט אילו הליכים ידרשו במסגרת הניתוח, בהתאם לדרישות המטופלת ולשיקול הדעת של הרופא/ה המטפל/ת. ניתוח נישוי פנים מתבצע לרוב במסגרת אשפוז תחת הרדמה כללית. טרם לביצוע הפעולה ייתכן ויהיה צורך בהפסקת הטיפול ההורמונלי החליפי, כמו גם הפסקה של תרופות אחרות הניטלות בשגרה. עם זאת, הפסקת הטיפול התרופתי מתבצעת בהנחיית הרופא/ה בלבד.
[4]
מהלך הטיפול
אילו הליכים מתבצעים במהלך ניתוח לנישוי פנים?
ישנם הליכים רבים אותם ניתן לבצע כדי לשוות לפנים חזות נשית יותר. הדרישות של כל מטופלת משתנות ותלויות בשיקול הדעת של המנתח/ת כדי לקבל את התוצאה האופטימלית
[4]
כמה זמן אורך ניתוח נישוי פנים?
אם כלל ההליכים מתבצעים בניתוח אחד, הפעולה יכולה לארוך 8-9 שעות. עם זאת, מנתחים/ות מסוימים/ות, ממליצים על פיצול הפרוצדורות לשני ניתוחים נפרדים, שיתבצעו בתקופה של עשרה ימים או יותר. כך יהיה זמן החלמה מספק לפנים שיאפשר יותר גמישות .
עיצוב מחדש של קו השיער
הליך זה כולל ביצוע של חתך בקו השיער כדי לקדמו, לשוות לו מראה עגול ונשי יותר ולהקטין את רוחב המצח.
שיוף עצם הגבה והרמת גבות
הפעולה מתבצעת דרך חתך בקו השיער וכוללת הסרה, שיוף ומיקום מחדש של חלקים מעצב הגבה ולעיתים אף הסרה של העצם כולה. לעיתים תתבצע גם הרמה של הגבות לקבלת מראה נשי יותר.
הזרקות שומן
הזרקות שומן לאזור הלחיים, השפתיים והרקות הנלקח באזור הבטן באמצעות שאיבה עדינה. הזרקות השומן יספקו מראה מלא יותר ויצרו תווי פנים נשיים יותר.
ניתוח אף
לרוב ניתוח אף יתבצע כדי להצר את בסיס האף ולהקטין את הנחיריים.
קיצור השפה העליונה
הפעולה מתבצעת דרך חתך בבסיס האף. מטרת הפעולה היא ליצור מראה מלא יותר של השפתיים ולאפשר חשיפה גדולה יותר של השיניים בעת החיוך.
הצרת לסת תחתונה
הפעולה מתבצעת כדי להצר ולקצר את קו הלסת. הגישה לעצם הלסת היא דרך חתך בפנים הפה, בין החניכיים לשפה התחתונה.
ניתוח סנטר (גניופלסטי)
הפעולה מתבצעת כדי לחדד את מראה הסנטר, זאת באמצעות פלטות טיטניום זעירות המאבטחות את הסנטר במיקומו החדש. ניתוח זה מאפשר ליצור מראה פנים עגול יותר ולקצר את המרחק בין השפה התחתונה לסנטר.
שיוף גרוגרת
הפעולה מתבצעת בגישה לפרוסקופית לשיוף וטשטוש הגרוגרת.
[2]
אחרי הטיפול
לאחר הטיפול הפנים יישארו חבושות במהלך מספר ימים ולעיתים גם יהיה צורך בנקזים. אלה הם צינורות פלסטיק דקים שהמחבר מחדיר אל מתחת לעור. כך ניתן לנקז את הדם והנוזלים ולמנוע נפיחות. אם נעשה שימוש בתפרים שאינם נספגים, הם יורחקו ככל הנראה כשבוע לאחר הניתוח.
גם לאחר תקופה זו, תידרש החלמה נוספת עד שהתוצאה תיראה במלואה.
סיכונים
בדומה לכל פעולה כירורגית, גם ניתוח נישוי פנים אינו חף מסיכונים, בהם דימום, זיהום , נזק למבנים סמוכים לאזורי הניתוח, התפתחות של א-סימטריה בפנים וכן גם סיבוכים הקשורים בהרדמה.
סיבוכים אחרים כוללים:
- קריעה של התפרים
- צלקות בולטות
- בצקות
- היווצרות של קרישי דם ברקמות
- פגיעה עצבית באזור הפנים
לעיתים, יידרש ניתוח נוסף לתיקון של א-סימטריה בפנים כדי לשפר את התוצאה הסופית.(1)
[1]
https://www.mayoclinic.org/tests-procedures/facial-feminization-surgery/about/pac-20467962
[2]
https://my.clevelandclinic.org/health/treatments/21574-facial-feminization-surgery
[3]
https://www.health.gov.il/Services/Citizen_Services/SexReassignmentSurgery/Pages/default.aspx
[4]
https://www.plasticsurgery.org/reconstructive-procedures/facial-feminization-surgery/preparation
[5]
https://healthcare.utah.edu/transgender-health/gender-affirmation-surgery/facial-feminization.php#hairlinereshaping |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/familial-mediteranean-fever/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
קדחת ים תיכונית משפחתית היא מחלת
חום
חוזרת, הנפוצה בעיקר בקרב אנשים ממוצא ים תיכוני, כגון טורקים וארמנים, כמו גם ביהודים מצפון אפריקה ועירק. בשאר חלקי העולם המחלה נדירה. מחלת ה-FMF, קדחת ים תיכונית משפחתית, כפי שמשתמע משמה, היא מחלה דלקתית תורשתית המועברת בצורה רציסיבית מדור לדור.
ברוב המקרים המחלה מתגלה בילדות ורק בכ-10% מהמקרים, ההתקפים מופיעים לראשונה אחרי גיל 20.
סימפטומים
FMF מתבטאת בעיקר בהתקפי חום ובכאבים הממוקדים ברוב המקרים ב
בטן
, בחזה ובמפרקים. שני תסמינים אלו, חום וכאב, נגרמים כתוצאה מדלקת סטרילית, שאינה תלויה בגורם מזהם כגון חיידק או וירוס, אלא בתגובה של הגוף לגירוי עלום כלשהו. תאי דם לבנים אשר מהווים את התגובה הדלקתית, מצטברים בקרומים שמרפדים את חלל הבטן, החזה, הלב והמפרקים, וגורמים לדלקות באזורים אלו.
המחלה היא מחלה התקפית, כאשר כל התקף מופיע בפתאומיות, וחולף תוך 24-72 שעות באותו האופן. תדירות ההתקפים יכולה להשתנות, כאשר עשויות אף לחלוף שנים ללא התקף של המחלה.
מחלת ה-FMF עשויה להתבטא בתסמינים נוספים, אם כי אלו נדירים יותר. חלק מהתסמינים יהיו התקפיים כמו התקפי חום בלבד, דלקת של שק האשכים,
דלקת עור
דמוית שושנה ודלקת שרירים. חלק מהתסמינים הנוספים עלולים להיות ממושכים כמו
דלקת מפרקים
ודלקת שרירים ממושכת, ובחלק מהמקרים עלולה להתפתח דלקת כרונית של המפרקים, כמו גם כאבי רגליים במאמץ, הידבקויות באזורי הדלקת ו
עמילואידוזיס
.
סיבות וגורמי סיכון
ישנן 40 מוטציות שונות אשר יכולות לגרום לליקוי בגן הקשור במחלת ה-FMF, שהוא גן ה-MEVF, אשר אחראי על יצור חלבון מסוים בגוף הגורם לתהליכי הדלקת בגוף. ברוב המקרים יתגלו שתי מוטציות שונות.
ישנם אנשים להם אין מוטציה כלל בגן הנ"ל והם עדיין סובלים מהמחלה, מה שהוביל מדענים למסקנה שככל הנראה ישנם גנים נוספים האחראים למחלה.
גורמי הסיכון למחלה, מעצם היותה תורשתית, כוללים בן משפחה הלוקה במחלה, ומוצא משפחתי ים תיכוני.
אבחון ובדיקות
אבחון FMF נעשה בצורה קלינית, ולא ניתן לבצע בדיקת מעבדה אחת אשר תאשר את הימצאות המחלה. המחלה במקרים רבים מתבטאת באופן כל-כך טיפוסי, שהתמונה הקלינית מאוד ברורה ומקלה על האבחנה. תופעות שיובילו לאבחנה כוללות התקפים חוזרים ונשנים, אשר דומים אחד לשני וממוקמים באזורים הטיפוסיים, וכן בזמן ההתקף ניתן לאבחן כי למטופל דלקת באזורים אלו עזרת בדיקות דם שיראו האצה של שקיעת הדם, ספירת תאי דם לבנים ופיברינוגן גבוהה. בין ההתקפים החולה מרגיש בריא לחלוטין, וכך גם עולה מבדיקות הדם.
בחלק קטן מהמקרים, נשארים סימני דלקת כרונית בבדיקות הדם.
סיבוכים אפשריים
עמילואידוזיס, מתרחשת כתוצאה משקיע של חלבון מסוים (עמילואיד A) ברקמות הגוף השונות ובעיקר בכליות. עם הזמן, מתפתחת פגיעה כלייתית שמתבטאת בהפרשת חלבון בשתן, התפתחות של אורמיה, ואי ספיקת כליות סופנית. הרקמות האחרות בהן שוקעה חלבון העמילואיד A נפגעות גם הן, אך תסמיני הפגיעה בהן מופיעים לאחר שנים רבות. תסמינים אלו יכולים לכלול שלשול או תסמונת של אי ספיגה של מערכת העיכול, ירידה בתפקוד בלוטת התריס ובלוטת האדרנל, ופגיעה בתפקוד של הלב והריאות.
לצד התסמינים המלווים את מחלה ה-FMF, סיכוני המחלה כוללים מחלות המקושרות אליה. מחלות אלו אינן נגרמות כתוצאה מהמחלה עצמה. מדובר במחלות כמו דלקת כלי דם מהסוגים הנוך-שונליין פורפורה (Henoch Schoenlien purpura), דלקת רב-עורקית קשרית (Polyarteritis nodosa), וסינדרום בכצ'ט (Bechet’s syndrome), דלקות כליה כמו נפרופתיה IgA , ו
פיברומיאלגיה
, שהיא תופעה של כאבי מפרקים ושרירים מפושטת.
הדלקת הנגרמת ממחלת ה-FMF עשויה להשפיע על מערכת הרבייה הנשית ולגרום לבעיות פוריות.
טיפולים ותרופות
הטיפול בקדחת ים תיכונית משפחתית מתבסס על תרופה ישנה מאוד בשם קולכיצין. מדובר בתרופה נוגדת דלקת שמצליחה לסייעה ב-60% מהמקרים באופן מוחלט, ובאופן חלקי ב-35% מקרים נוספים. כאמור, מטרת התרופה היא למנוע התקפי דלקת, ועל כן היא ניטלת באופן יומי וקבוע, כאשר המטופל אינו חווה התקף. באם מתקיים התקף, אין התרופה יכולה לעצור את הכאב, ולכן יש ליטול תרופות לשיכוך כאבים ותרופות נוגדות דלקת מסוג NSAIDs.
בנוסף למניעת ההתקפים, קולכיצין עוזר במניעה של עמילואידוזיס במידה והתרופה ניטלת באופן קבוע. גם אם התרופה לא הצליחה למנוע את ההתקפים של המחלה, נטילת מינון יומי קבוע של 2 מ"ג ומעלה תעזור במניעה של עמילואידוזיס.
חולים שאינם מגיבים לקולכיצין, יכולים לקבל טיפול תת-עורי של Interpheron alpha, אשר מדכא את ההתקף כאשר הוא מתרחש או מונעת אותו בשלב הראשוני שלו, כאשר הוא עוד "מתבשל".
מניעה
אי אפשר למנוע את המחלה או להבריא ממנה, אך נטילת הטיפול המתאים של מנת קלוכיצין ביום, ברוב המקרים עשויה למנוע התקפים וסיבוכים של הדלקת. החיים עם מחלת ה-FMF, ברוב המקרים יכולים להיות רגילים ונטולי סבל כאשר נוטלים את הטיפול כנדרש. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/family-coaching/
אימון משפחתי (Family Coaching)
הנחיית הורים
2 דקות קריאה
כללי
מאמרים
המשפחה הינה אחד התאים החברתיים הבסיסיים והמשמעותיים ביותר בחיינו. לכן, אנו משקיעים במשפחה אנרגיות ומשאבים נפשיים רבים. מחקרים רבים בתחום ה
פסיכולוגיה
והסוציולוגיה כי ישנה חשיבות לחוזקה ועמידותה של המשפחה על תפקודו של כל אחד מהחברים בה. לפיכך, טיפולים משפחתיים, הדרכות הורים וכדומה, נעשו לכלים טיפוליים נפוצים אשר יעילותם זכתה לתמיכה מחקרית רבה. בשנים האחרונות התפתח גם תחום האימון המשפחתי - אימון המתמקד בשיפור וייעול תפקודו והתנהלותו של התא המשפחתי.
מהו אימון משפחתי?
אימון
מיועד במהותו לאנשים מתפקדים, אשר מעוניינים לשפר את הישגיהם וביצועיהם, ולממש את הפוטנציאל שלהם בתחומים שונים, כגון התחום התעסוקתי, האישי, הזוגי או המשפחתי. במסגרת האימון המשפחתי, מכוון
המאמן
את המתאמן או קבוצת המתאמנים להצבת מטרות, זיהוי קשיים ומכשולים המעכבים את השגתן ותכנון תוכנית פעולה להשגת היעדים אשר הוצבו.
האימון המשפחתי מיועד לשפר את התנהלות התא המשפחתי באופן אשר יוביל לשיפור היחסים והתפקוד הן של כל אחד מחברי המשפחה והן של המשפחה כולה, כמערכת. אימון משפחתי עשוי לסייע בתחומים שונים, כגון שיפור ההתנהלות הכלכלית, הקצאת זמן איכות, חלוקת תפקידים יעילה יותר,
התמודדות עם משבר
וניהול תקשורת משפחתית חיובית ואפקטיבית. תהליך האימון נעשה באמצעות זיהוי הגורמים החיצוניים (שעות עבודה ממושכות, קשיים כלכליים) והפנימיים (חילוקי דעות סביב חלוקת התפקידים בבית, תפיסות שונות של המודל המשפחתי) העומדים בבסיס הקשיים הניצבים בחייהם של הפונים לאימון, ותכנון אסטרטגיית התמודדות עימם.
האימון המשפחתי עשוי להשתנות בתוכנית הפעולה שלו בהתאם לסוג הקשיים, גילאי הילדים והעדפת ההורים במשפחה. בחלק מן המקרים, ההורים פונים לאימון רק עבורם, אך תוכנית האימון ממוקדת בשינוי דפוסי התנהלותה של המשפחה כולה. במקרים אחרים, עשויה המשפחה כולה ליטול חלק בתהליך, כאשר בחלק מהפגישות יהיו נוכחים כל בני המשפחה ובחלקן ייפגש המאמן רק עם חלק מבני המשפחה (לדוגמה, מפגש רק עם ההורים). יש להדגיש כי גם אימון בו ישתתפו רק ההורים, עשוי להיות אימון משפחתי ולא זוגי. בני זוג המעוניינים לשפר את התקשורת זוגית ביניהם, לפתור קונפליקטים בקשר וכדומה, יפנו ל
אימון זוגי
או
טיפול זוגי
. בני זוג אשר חשים כי מוקד הקושי הינו בהתנהלות התא המשפחתי- יוכלו להגיע לאימון לבדם, אך ההתמקדות תהיה בהיבטים המשפחתיים.
מתי יש לפנות לאימון ומתי לגישור משפחתי או טיפול משפחתי?
האימון המשפחתי, כאמור, מיועד למשפחות מתפקדות אשר מתמודדות עם קושי היבט בעייתי ספיציפי בהתנהלות המשפחה. לדוגמה, משפחה הנקלעת לקשיים פתאומיים עקב פיטורין של אחד ההורים, קונפליקטים סביב תפקידי ואחריות הילד במשפחה וכדומה.
ישנם קשיים משפחתיים מסוימים המצריכים פנייה לעזרה של
טיפול משפחתי
או גישור משפחתי, ולאו דווקא לאימון.
גישור משפחתי מיועד לרוב לזוגות או משפחות הניצבות אחרי או לפני גירושין, אשר מעוניינות לשפר את היחסים המשפחתיים או לבצע את תהליך הגירושין באופן בריא יותר. גישור משפחתי מסייע לצדדים להגיע להסכמה סביב נושאים שונים, כגון קביעת הסדרי ראייה, משמורת, חלוקת רכוש וכדומה, הגישור נעשה תוך שמירה על האינטרסים של הנוגעים לעניין ומתוך מטרה למנוע את הבאת הסכסוך לדיון משפטי. כמו כן, הגישור עשוי לסייע לבני זוג גרושים אשר מעוניינים לפתור מחלוקות, ולשפר את תפקודם המשותף כהורים.
הגבול בין אימון משפחתי לבין טיפול משפחתי הינו דק יותר, ובחלק מן המקרים עשויות משפחות להיעזר הן בטיפול והן באימון המשפחתי. עם זאת, במקרים של תפקוד משפחתי לקוי, בעיות חמורות או ממושכות (ילד אלים או נערה המתדרדרת לעבריינות), התמודדות עם הפרעות נפשיות במשפחה (הפרעות אכילה של ילד, דיכאון של הורה), מצבים קיצוניים (אלימות במשפחה, התמכרות לחומרים) וכדומה, יש להיוועץ עם מטפל משפחתי מוסמך או איש מקצוע בתחום בריאות הנפש. ישנה חשיבות לעשות זאת, מאחר והכשרתם של מאמנים אינה מקנה להם ידע בתחומי בריאות הנפש או היכרות מעמיקה עם מודלים משפחתיים וזוגיים. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/fecal-incontinence/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אי-שליטה בהטלת צואה היא מעבר לא-רצוני של צואה דרך פי הטבעת בגיל מעל ארבע שנים. מידת החומרה של הדליפה עשויה להשתנות. החולה בדרך כלל מסתיר את הבעיה משך תקופה ארוכה מפאת בושה.
7% מאוכלוסיית המבוגרים לוקים באי-שליטה בהטלת צואה. השכיחות עולה עם הגיל. היא מרבית בקרב קשישים ומצטרפת לעיתים קרובות לאי-שליטה במתן שתן. אי-שליטה בהטלת צואה מוסברת על ידי מספר מנגנונים, כגון חולשה של פי הטבעת לאחר ניתוח מקומי או לידה, אובדן גמישות הרקטום כתוצאה מדלקת או מגידול, כמות גדולה של צואה כשיש שלשול, הפחתה בתחושת הצואה נלווית למחלת עצבים, נזק חבלתי לעצב הערווה ובלבול הגורם לכך שהחולה שאינו תופס הימצאות צואה ברקטום.
ד"ר מרק באר גבל
האנציקלופדיה הישראלית לרפואה
הוצאת ידיעות ספרים 2007
אבחון ובדיקות
בודקים את חיץ הנקבים, ומנסים לקשר בין תחילת אובדן השליטה לבין אירוע כלשהו בחיי החולה. כמו כן עורכים בדיקות לאיתור הגורם לאובדן השליטה בהטלת הצואה, ולדירוג חומרתה. המנומטריה האנורקטאלית מספקת מדד ישיר של הלחץ בתעלת פי הטבעת (האנאלית), במנוחה ובהתכווצות, ומגדירה את דרגת התחושה הרקטאלית. בדיקת על-שמע אנורקטאלית שוללת פגם בסוגרי פי הטבעת. לעיתים רחוקות נערכת בדיקה נירולוגית של תפקוד עצב הערווה.
טיפולים ותרופות
הטיפול תלוי בגורם לאי-השליטה בהטלת צואה. בכל מקרה, ממליצים לחולה על אכילת מזון עתיר סיבים, על תוספת של Psillium ועל נטילת תרופות כגון Loperamide כדי להקטין את זמן המעבר, לעצור ולחזק את פי הטבעת. ניתן לקצוב מרווחי זמן קבועים להטלת צואה בעזרת פתילה ("נר") או חוקן כך שהרקטום ייוותר ריק.
התעמלות אף היא יעילה לחיזוק פי הטבעת, ושיטת הביופידבק מסייעת לחולה ללמוד לכווץ את פי הטבעת כאשר הצואה מגיעה לפי הטבעת.
כאשר לחולה פגם בסוגר פי הטבעת החיצוני, מטפלים בעיה בספינקטרופלסטיה, ניתוח מתקן בשריר הסוגר. לניתוח מסוג זה שיעור הצלחה גבוה.
במקרים נדירים כאשר נכשל הטיפול בתרופות, מבצעים בנייה מחדש של פי הטבעת על ידי השתלת שריר או סוגר מלאכותי, כטיפול אחרון לפני ביצוע פיום המעי הגס - קולוסטומיה. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/fibromyalgia/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
מרגישים כאב בשרירים בכל הגוף, תשישות ועייפות, חוסר שינה ומצב רוח ירוד לעיתים קרובות, אך גם אחרי בדיקות רפואיות רבות, הרופא עדיין לא מוצא שום דבר חריג? אם כן, יכול להיות שמדובר
בפיברומיאלגיה
, מחלה כרונית שפוגעת בכ-2.5% מאוכלוסיית ישראל.
מה זה פיברומיאלגיה
פיברומיאלגיה (Fibromyalgia) מאופיינת בכאבים מפושטים ובלתי מוסברים בשרירים, רצועות, גידים ונקודות כאב (אזורים שהפעלת לחץ מתון בהם גורמת לכאב). אך אינה קשורה
למחלות אוטואימוניות
(כשמערכת החיסון תוקפת בטעות את רקמות מסוימות בגוף) או לדלקת ואינה גורמת לחוסר תפקוד בשרירים או לפגיעה במפרקים עם הזמן. בדרך כלל, פיברומיאלגיה (Fibromyalgia) מלווה גם
בעייפות
,
חולשה
,
כאבי ראש
, בעיות זיכרון ומצב רגשי ירוד, שמקשים על התפקוד התקין.
נקודות כאב בפיברומיאלגיה
פיברומיאלגיה אינה מחמירה עם הזמן ויכולות להיות לה גם תקופות טובות יותר במשך השנים. תסמונת הפיברומיאלגיה נפוצה יותר אצל נשים מאשר אצל גברים, והסיכון ללקות בה עולה עם הגיל. לעיתים, פיברומיאלגיה מתפתחת כתוצאה ממשבר רגשי או טראומה גופנית, אך במרבית המקרים לא נראה גורם מעורר כלשהו.
סימפטומים
פיברומיאלגיה תסמינים
חולים רבים בפיברומיאלגיה מדווחים על כך שהתסמינים התעוררו לאחר טראומה כלשהי, ניתוח שעברו, מחלה קשה או סטרס קיצוני, וככל הנראה קיים גם מרכיב פסיכולוגי כגורם למחלה. בשל המודעות הגוברת למחלה, אנשים רבים אשר סובלים מכאבים כרוניים פונים מיוזמתם אל הרופא על מנת להיבדק, ואכן לא מעט מהמתלוננים על המחלה אכן מאובחנים כסובלים ומתמודדים איתה בהתאם. חשוב להדגיש שהחשד לפיברומיאלגיה עולה כאשר כאבים בכל הגוף הם הביטוי העיקרי, אך התסמינים הנוספים שיוזכרו הם חשובים מאוד על מנת לתמוך באבחנה.
כאבים בלתי פוסקים
התלונה העיקרית והמשמעותית ביותר של חולי פיברומיאלגיה היא כאבים טורדניים בכל הגוף. מדובר על כאבים כרוניים ומפושטים, אשר מגבילים מאוד בתנועה ומונעים תפקוד יום יומי תקין. החשד לפיברומיאלגיה עולה כאשר הכאב מופיע במשך יותר מ-3 חודשים, ולמרות בדיקות רפואיות שונות לא נמצא כל הסבר רפואי למצב. הכאב האופייני אצל חולי פיברומיאלגיה הוא כאב מפושט, אשר מופיע אזורים אנטומיים נרחבים בגוף - בדרך כלל יופיע בשני צידי הגוף ויערב איברים שונים מעל ומתחת לקו החגורה. מבחינה גופנית, לא ייראו סימני דלקת (כמו אדמומיות ונפיחות) באזורים הכואבים, ושימוש במשככי כאבים, פיזיותרפיה או דרכי דרכי טיפול אחרות לא מסייע להקלה על הכאב.
עייפות קשה
מלבד הכאבים הקשים, חולי פיברומיאלגיה מתלוננים במקרים רבים על עייפות קשה וקיצונית. במקרים אלה, למרות שינה מספקת ומצב בריאותי תקין, החולים מתלוננים על עייפות משמעותית לאורך היום, חוסר אנרגיה וצורך בשינה במהלך היום. במקרים רבים, איכות השינה של חולי פיברומיאלגיה נפגעת כתוצאה מהכאב הכרוני ומתסמינים, אך חשוב להדגיש שללא קשר לכך עייפות וירידה באנרגיה הכללית היא מרכיב חשוב בביטוי הקליני של המחלה.
הפרעות ריכוז
חלק מחולי פיברומיאלגיה מתלוננים על הפרעות ריכוז ותפקוד קוגניטיבי ירוד. התופעה, המכונה גם בשם "fibro fog" גורמת לירידה בתפקוד היום יומי וקשורה בין היתר לעייפות ולכאבים המטרידים. במקרים אלה, חולים רבים מתלוננים על קשיי זיכרון, חוסר תשומת לב לפרטים, ירידה במוטוריקה העדינה וקושי לבצע פעולות יום יומיות פשוטות.
כאבי ראש וכאבי בטן טורדניים
מלבד כאבי השרירים, אשר נחשבים לחלק המרכזי במחלה, חולי פיברומיאלגיה מתלוננים לעתים קרובות גם על כאבים נוספים, ובעיקר על כאבי ראש וכאבי בטן. כידוע, כאבי ראש וכאבי בטן נחשבים לתלונה נפוצה ביותר גם אצל אנשים בריאים, וכמעט אין אדם אשר מדי פעם לא סובל מכאבי ראש או כאבי בטן. עם זאת, אצל חולי פיברומיאלגיה הכאבים הללו יופיעו בתדירות גבוהה יותר, ויתלוו לכאבי השרירים ובכך יפריעו עוד יותר לתפקוד היום יומי.
ירידה במצב הרוח
בסופו של דבר, חולי פיברומיאלגיה סובלים מירידה משמעותית במצב הרוח, ואצל חלק מהם אף ניתן לאבחן רמות שונות של דיכאון. הקשר בין הגוף לנפש מתבטא במחלת פיברומיאלגיה בצורה ברורה ביותר, וברוב המקרים שיפור במצב הרוח יביא גם להקלה על התסמינים האחרים שהוזכרו.
סיבות וגורמי סיכון
עדיין לא ברור מהם בדיוק הגורמים לפיברומיאלגיה, אך ייתכן ומעורבים בכך מספר גורמים הפועלים יחדיו:
תורשה.
מכיוון שנראה שיש שכיחות גבוהה יותר של פיברומיאלגיה בקרב בני אותה משפחה, ייתכן שיש פגם גנטי שיכול לגרום לנטייה להתפתחות המחלה.
זיהומים
. נראה כי מספר זיהומים חיידקיים או ויראליים מהווים גורם שמעורר או מחמיר פיברומיאלגיה.
טראומה נפשית או גופנית
. נמצא כי הפרעת מתח פוסט טראומטית קשורה במקרים רבים להתפתחות תסמונת הפיברומיאלגיה.
כיום מקובל לחשוב שפיברומיאלגיה מתפתחת בעקבות רגישות יתר של המוח לסימני הכאב.
החוקרים מאמינים כי גירוי עצבי חוזר ונשנה גורם לשינויים חריגים ברמות מתווכים עצביים מסוימים במוח, שתפקידם בין היתר להתריע על כאב (נוירוטרנסמיטרים). יתר על כן, נראה שקולטני הכאב במוח הופכים לרגישים מדי ויוצרים תגובת יתר מתמדת לגבי סימנים של הופעת כאב.
גורמי סיכון
הגורמים שעלולים להגביר את הסיכון ללקות בתסמונת פיברומיאלגיה כוללים:
מין.
פיברומיאלגיה (Fibromyalgia) נפוצה יותר אצל נשים מאשר אצל גברים.
הגיל.
פיברומיאלגיה נוטה להתפרץ בגילאי 20-55. אך היא יכולה להופיע גם אצל ילדים או אצל אנשים מבוגרים יותר.
הפרעות שינה.
קשה לקבוע האם הפרעות השינה הן תוצאה של פיברומיאלגיה או הגורם לה. אולם, מרבית בני אדם הסובלים מבעיות שינה כגון: עוויות שרירים ליליות ברגליים, תסמונת רגליים חסרות המנוחה או הפסקות נשימה בשינה, סובלים גם מפיברומיאלגיה.
היסטוריה משפחתית
. הסיכון לפתח פיברומיאלגיה גבוה יותר אם קרוב מדרגה ראשונה סובל מהבעיה.
מחלות נוספות
. הסיכון לפתח פיברומיאלגיה גבוה יותר אצל אנשים הסובלים גם ממחלה שגרונית כלשהי, כגון דלקת פרקים שגרונית או זאבת (לופוס), או נשים הלוקות
באנדומטריוזיס
.
אבחון ובדיקות
לא קיימות בדיקות מעבדה או הדמיה שמאפשרות קביעת אבחנה חד-משמעית של פיברומיאלגיה. אז
איך יודעים שמדובר בפיברומיאלגיה?
בעיקר, על סמך בדיקות גופניות ותיאור הסימפטומים. כאב מפושט בכל חלקי הגוף שנמשך למעלה משלושה חודשים, במיוחד בנקודות כאב רבות, הוא קריטריון מרכזי לאבחנת פיברומיאלגיה.
עם זאת, הרופא יבצע בדיקות דם, כמו ספירת דם כללית, שקיעת דם, תפקודי בלוטת התריס ועוד על מנת לשלול מחלות אחרות.
נקודות הכאב המרכזיות
בשנת 1990, הקולג' האמריקאי לראומטולוגיה זיהה 18 נקודות כאב ספציפיות שלעתים קרובות, אך לא תמיד, רגישות אצל אנשים עם פיברומיאלגיה.
נגיעה בנקודות אלו בדרך כלל תגרום להתגברות הכאב
[1]
.
לרוב, ניתן לאבחן פיברומיאלגיה במידה ו-11 נקודות מתוך ה-18 נמצאו רגישות.
הנקודות בחלק הקדמי של הגוף:
שני צדי הצוואר.
שני צדי החזה.
שתי הברכיים.
שני המרפקים.
הנקודות בחלק האחורי של הגוף:
שני שרירי השכמות (שרירי הטרפז).
שתי נקודות האגן האחורי.
שני מפרקי הירך.
שתי נקודות בעצם האחורית של הראש.
שתי נקודות מעל עצם השכם.
סיבוכים אפשריים
לרוב, פיברומיאלגיה אינה מובילה לבעיות רפואיות אחרות. אך מאחר שהיא גורמת לכאבים, דיכאון ומחסור בשינה היא עלולה להפריע לתפקוד היומיומי התקין ולחיי המשפחה והחברה.
התמודדות עם סימפטומים קשים, שלרוב אינם מאובחנים כהלכה ובזמן, עלולה אף להוביל להחמרת המצב.
טיפולים ותרופות
דרכי טיפול בפיברומיאלגיה
פיברומיאלגיה יכולה להיות קשה לניהול. בשל העובדה שמדובר בתסמונת, כל חולה יחווה סימפטומים שונים, ועל כן תכנית טיפול מותאמת אישית היא חיונית. הטיפול עשוי לכלול, בניית תכנית אימון גופני, דיקור, פסיכותרפיה, טיפול התנהגותי, טיפול כירופרקטי ועוד. בנוסף הטיפול יכול לכלול מינון נמוך של תרופות נוגדות דיכאון, למרות שאלה אינן מומלצות כקו הטיפול הראשוני. טשנים הסובלים מפיברומיאלגיה צריכים להיות בליווי צמוד של הרופא המטפל, כדי למצוא את האלטרנטיבות הטיפוליות לקבלת תוצאות מיטביות ולהקלה בסימפטומים השונים.
טיפול תרופתי
תרופות שונות עשויות להיות מומלצת לטיפול בסימפטומים מסוימים. אלה עשויות לכלול משככי כאב ללא מרשם. למרות זאת, מסמך על ידי ה- (EULAR
(uropean League Against Rheumatism
ב-2016, המפרט את הקווים המנחים לטיפול בפיברומיאלגיה, קבע כי מומלץ להימנע משימוש בתרופות נוגדות נדלקת לא סטרואידיות לטיפול
בפיברומיאלגיה. מנגד, תרופות נוגדות דיכאון עשויות להקל על תחושת הכאב. עם זאת, צוין גם כי יש להימנע משימוש קבוע בתרופות אלה בשל השפעותיהן השליליות על הגוף. תרופות אלה ניתנות בהנחיית הרופא המטפל בלבד, ויש ליידעו על שימוש בתרופות אחרות כדיי למנוע תופעות לוואי כתוצאה מתגובות בין תרופתיות.
פעילות גופנית
שילוב של אימונים אירוביים ואימוני סיבולת או כוח, נקשר לירידה בכאב, ברגישות, בנוקשות ושיפור השינה, בקרב מטופלים מסוימים הסובלים מפיברומיאלגיה. אם פעילות גופנית נמצאה כמסייעת בשיפור התסמינים, חשוב לשמור על שגרת אימון עקבית כדי לראות התקדמות בהקלה על הכאב. אימון עם מאמן אישי או עם חבר יכולים לסייע בהתמדה.
דיקור
מחקר מסוים מצא כי שימוש בדיקור כקו הטיפול הראשון בחולים הסובלים מפיברומיאלגיה הוכח כיעיל בכל הנוגע להקלה בכאב, זאת בהשוואה לטיפול פלסבו. השיפור כתוצאה מהטיפול נמשך כשנה אחת. מספר המפגשים הנדרשים היה תלוי בסימפטומים ובחומרתם.
מחקר נוסף מצא כי אחד מכל חמישה אנשים הסובלים מפיברומיאלגיה, השתמש בדיקור תוך שנתיים ממועד האבחון. החוקרים הגיעו למסקנה כי טיפול זה עשוי להביא לשיפור ברמת הכאב.
טיפול התנהגותי
שינוי התנהגותי הוא סוג של טיפול התנהגותי קוגניטיבי (CBT) שמטרתו להפחית התנהגויות שליליות, מתח או כאב, ולהגביר את ההתנהגויות החיוביות והמודעות. הוא כולל לימוד של מיומנויות התמודדות חדשות ותרגילי הרפיה.
[1]
https://www.healthline.com/health/fibromyalgia/fibromyalgia-tender-points#diagnosis |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/fiv-feline-immunodeficiency-virus/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
הגורם למחלת איידס חתולים הוא נגיף (וירוס), הדומה לנגיף ה- HIV שפוגע בבני אדם. עם זאת, חשוב להדגיש כי הנגיף החתולי אינו פוגע בבני אדם.
הנגיף פוגע בתפקוד תאי הדם הלבנים האחראיים על מלחמה בפתוגנים שונים ולכן - לכשל חיסוני.
איידס חתולים נחשב למחלה חדשה יחסית, שאובחנה לראשונה בשנות השמונים. הנגיף קיים ופוגע בחתולים ברחבי העולם.
סימפטומים
בשלב הראשוני לאחר ההדבקה, ייתכנו חום גבוה, קשרי לימפה מוגדלים, שלשול, ולעיתים החתול ייראה אפאטי מהרגיל.
לאחר מכן, יכול להיות שלב בו החתול מרגיש טוב ונראה נורמאלי לחלוטין והוא רק נשא של הנגיף (תקופה זו יכולה להימשך שנים רבות).
בשלבים מתקדמים, עם הזמן נפגעת מערכת החיסון, ייראו קשרי לימפה מוגדלים, איבוד משקל, בהמשך לעיתים ייראו גידולים סרטניים המקושרים לנגיף (כגון לימפומה) ויתרחשו הידבקות במחלות שונות (דלקות חניכיים, דלקות במערכת הנשימה, הפרשות מהאף או העיניים ועוד).
בשלב הסופני, ישנו כשל מוחלט של מערכת החיסון ומוות כתוצאה מאחת המחלות אשר תקפו את החתול.
סיבות וגורמי סיכון
קיימות מספר דרכים להידבק בנגיף, כאשר הנפוצה בהם היא בנשיכה. לכן, ככל הנראה, זכרים נפגעים יותר מנקבות, מאחר שהם מעורבים יותר בקרבות ונשיכות.
דרכי הדבקה נוספות הן דרך נוזלי גוף. הנגיף יכול לעבור גם במגע מיני בין חתולים.
הנגיף אינו עמיד בסביבה, לכן הסיכוי להדבקה בין חפצים שעברו בין חתולים הוא נמוך.
אבחון ובדיקות
האבחון הראשוני מתבסס על ההיסטוריה והסימנים שתוארו, בעיקר כאשר מדובר בחתולים זכרים היוצאים מן הבית וחשופים לנגיף.
חשד לנגיף עולה גם במקרים של מחלות כרונית שאינן נפתרות עם הטיפול השגרתי.
האבחון המדויק נעשה על-ידי בדיקת דם המזהה את הנוגדנים אותם פיתח הגוף נגד הנגיף.
בדיקה שלילית יכולה להתרחש בשלבים הראשונים לאחר ההדבקה (כאשר עדיין לא התפתחו נוגדנים) או בשלבים הסופניים, כאשר מערכת החיסון קורסת ואינה מייצרת נוגדנים, או כאשר הנגיף נמצא בכמות עצומה בזרם הדם וכל הנוגדנים כבר נקשרים לחלקיקי הנגיף.
טיפולים ותרופות
בניגוד לנגיף האיידס באנשים, לא קיים עדיין טיפול יעיל לנגיף הפוגע בחתולים. הטיפול העיקרי הוא בזיהומים המשניים הפוגעים בחתול (לדוגמא, טיפול באנטיביוטיקה נגד חיידקים, הפוגעים במערכת הנשימה או במערכות אחרות).
קיימים מספר טיפולים אנטי-ויראליים ניסיוניים, אך יעילותם עדיין אינה ברורה.
חשוב לדעת ולזכור, כי נגיעות בנגיף אינה מהווה גזר דין מוות לבעל-החיים ואין צורך להמית כל חתול נגוע. חתולים יכולים לחיות שנים רבות גם לאחר אבחון במחלה.
מניעה
• מניעה מחתולים לצאת מהבית מורידה את הסיכון להדבקה.
• סירוס זכרים יכול להפחית נטייה לקרבות ומריבות ועל כן עשוי גם כן להפחית את הסיכון להידבקות.
• במידת האפשר, מומלץ להפריד בין חתולים נגועים לחתולים שאינם נגועים.
• לא מומלץ להרבות חתולים הנגועים בנגיף.
• קיים חיסון נגד מספר זנים של איידס חתולים, אך למרבה הצער הוא אינו מגן מפני כל הזנים הקיימים ולכן יעילותו מוגבלת. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/fluoxetine/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
פלואוקסטין (פריזמה, פרוזק, פלוטין) הוא
נוגד דיכאון
המעכב באופן סגולי ספיגה חוזרת של סרוטונין (SSRI) במוח. סרוטונין הוא מתווך עצבי שחוסר איזון ברמות שלו קשור להפרעות מצב רוח ומספר הפרעות נפשיות אחרות.
פלואוקסטין (פריזמה, פרוזק, פלוטין) משמש לטיפול בבעיות הבאות:
דיכאון מאג'ורי
הפרעה טורדנית כפייתית
(OCD)
בולימיה נרבוזה
- בולמוס אכילה. פלואוקסטין ניתנת כטיפול משלים לפסיכותרפיה לצורך הפחתה של התקפי זלילה בלתי נשלטים והפרעת הטהרות.
עבור ילדים ומתבגרים מגיל 8 ומעלה, משמש למצבי דיכאון מג'ורי, בינוני-חמור, אם הדיכאון לא הגיב לטיפול פסיכולוגי של 4-6 מפגשים. תרופות נוגדות דיכאון לילד או אדם צעיר (עם דיכאון בינוני עד חמור), יוצעו רק בשילוב עם טיפול פסיכולוגי הניתן במקביל.
אין להשתמש בפלואוקסטין (פריזמה, פרוזק, פלוטין) במקרים הבאים:
• רגישות לפלואוקסטין או למרכיבים אחרים בתרופה.
• במהלך טיפול בתרופה אנטי פסיכוטית
פימוזיד
.
• בטיפול עם מעכבי MAO או תיורידזין. יש להמתין 14 ימים לאחר הטיפול בתרופות אלה לפני שמתחילים בטיפול בפלואוקסטין (פריזמה, פרוזק, פלוטין). לחילופין, יש להמתין חמישה שבועות לפחות לאחר סיום נטילת פלואוקסטין לפני שמתחילים ליטול נוגדי דיכאון מקבוצת מעכבי MAO או תיורידזין. אם פלואוקסטין נרשם לתקופה ארוכה ו/ או במינון גבוה, על הרופא לשקול מרווח זמן ארוך יותר.
• בנטילת מטופרולול- לטיפול באי ספיקת לב, קיים סיכון מוגבר לקצב לב איטי מדי.
• בהריון או בהנקה. יש להיוועץ ברופא לגבי התועלת והסיכונים שבטיפול בנוגדי דיכאון מקבוצת SSRI, לרבות פלואוקסטין (פריזמה, פרוזק, פלוטין), כי הם עלולים להשפיע על מצבו הכללי של התינוק.
• פלואוקסטין (פריזמה, פרוזק, פלוטין) לא מיועד לילדים מתחת לגיל 8.
חשוב לשים לב:
מומלץ לעקוב אחרי שינויים כמו החמרת דיכאון, תוקפנות או מחשבות והתנהגות אובדנית, במיוחד אצל מתבגרים ואנשים צעירים עד גיל 25. רצוי להתרומם בהדרגה מישיבה או שכיבה לעמידה מחשש לסחרחורת.
מטופלים מתחת לגיל 18 נמצאים בסיכון מוגבר לסבול מתופעות לוואי, כמו נסיון התאבדות, מחשבות אובדניות ועוינות- בעיקר תוקפנות, התנהגות מתנגדת וכעס- יש לעקוב.
מטופלים מתחת לגיל 18- המידע לגבי בטיחות ארוכת הטווח של פלואוקסטין בנוגע לגדילה, התבגרות וההתפתחות הנפשית, הרגשית וההתנהגותית בקבוצת גיל זו- מוגבל. יש לעקוב.
צילום: shutterstock
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
טבליות, כמוסות. אין ללעוס!
תמיסה
תדירות וזמן נטילה
1-3 פעמים ביום.
טווח המינון
המינון ייקבע על ידי הרופא בלבד. מינון מקובל:
מבוגרים: מינון התחלתי 20 מ"ג ליום. לאחר 3-4 שבועות ניתן להעלות את המינון ב- 20 מ"ג כל שבוע, עד למינון מירבי של 80 מ"ג ליום.
קשישים: יש להעלות את מינון פלואוקסטין (פריזמה, פרוזק, פלוטין) בהדרגה, כשלרוב המינון היומי הוא עד 40 מ"ג ובכל מקרה לא יעבור 60 מ"ג ליום.
שימוש בילדים ומתבגרים מגיל 8 עד 18: נדרשת השגחה של רופא מומחה. המינון ההתחלתי הוא 10 מ"ג ליום, ניתן כתמיסה. לאחר 1-2 שבועות, ניתן להעלות את המינון, בזהירות, ל- 20 מ"ג ליום. במשקל נמוך- ייתכנו מינונים נמוכים יותר.
תחילת ההשפעה
תוך 4-8 שעות. ייתכן שיחלפו 3-6 שבועות עד שההשפעה תורגש במלואה.
משך ההשפעה
תוך 4-8 שעות. ייתכן שיחלפו 3-6 שבועות עד שההשפעה תורגש במלואה.
מנה שנשכחה
יש ליטול את המנה מיד כשנזכרים, אלא אם זמן נטילת המנה הבאה קרוב. במקרה זה יש לוותר על המנה שנשכחה, וליטול את המנה הבאה ביום למחרת בשעה הרגילה, אין ליטול שתי מנות יחד.
הפסקת התרופה
אין להפסיק טיפול בפלואוקסטין (פריזמה, פרוזק, פלוטין) בלי להיוועץ ברופא, התסמינים עלולים לחזור. יתכנו גם סימני גמילה שעלולים לכלול: סחרחורת, עקצוץ, הפרעות בשינה, עייפות, חוסר מנוחה ועצבנות.
מינון עודף
יש לפנות לחדר מיון מייד. דרושה פעולת חירום במקרה של פירכוסים או ריגוש יתר.
אחסון
לשמור במיכל סגור במקום קריר ויבש, הרחק מהישג ידם של ילדים.
אזהרות
תזונה
מומלץ ליטול את התרופה עם מעט מים, ניתן ליטול אם או ללא אוכל.
אלכוהול
אין לשתות יין ומשקאות חריפים בזמן הטיפול בתרופה
נהיגה
מומלץ להימנע מנהיגה, עד בחינת השפעת התרופה. התרופה עלולה לגרום לפגיעה בעירנות, בכושר השיפוט וביכולות המוטוריות.
הריון
לא מומלץ, אלא לאחר התייעצות עם רופא. אל תפסיקי את הטיפול על דעת עצמך!
שימוש לקראת סוף ההריון, מגביר סיכון לדימום כבד מהנרתיק מיד לאחר הלידה, בעיקר אם היו בעבר הפרעות דימום. יש ליידע צוות מיילד.
הנקה
התרופה עוברת לחלב אם ועלולה לגרום לתופעות לוואי בתינוק. מומלץ להיוועץ ברופא. אם ההנקה נמשכת- תיתכן הפחתת מינון התרופה על ידי הרופא.
תינוקות וילדים
התרופה אינה מיועדת לילדים מתחת לגיל 8 שנים. לאחר 6 חודשי טיפול- ייבדק שוב הצורך בו. אם אין שיפור בתוך 9 שבועות, הרופא יעריך מחדש את הטיפול.
קשישים
ייתכן שיהיה צורך בהפחתת המינון. ייתכנו רמות נתרן נמוכות בדם, עם או בלי שילוב עם תרופות משתנות. עליה במינון, במידת הצורך, תיעשה בזהירות רבה.
ניתוח והרדמה כללית
תרופה זו עלולה להגביר דימום. יש להיוועץ ברופא לפני הניתוח.
דווח לרופא במקרה של
מחלת כבד
מחלת כליה
אפילפסיה (כפיון), פרכוסים
נטילת תרופות אחרות
מחלת לב
התקף מאניה, הפרעה דו קוטבית
סוכרת, אי סבילות לסוכרים מסויימים
דימום, חבלות לא מוסברות
יתר לחץ דם
דופק לא תקין
גלאוקומה, בעיות בעיניים
טיפול בנזעי-חשמל (ECT)
חוסר מנוחה
הפרעות קצב בלב
שבץ
רמת נתרן נמוכה בדם
הפרעות בתפקוד המיני
הריון או תיכנונו
אלכוהוליזם.
סיכון ממנת יתר
גבוה
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
נדרשת הקפדה יתרה ותשומת לב להגברת הדיכאון ו/או הופעה של מחשבות אובדניות, שינוי חדש או פתאומי בהתנהגות, במחשבות או ברגשות - בייחוד שינוי חמור, חוסר מנוחה ,תוקפנות או הפרעות בשינה.. יש לשים לב לשינויים אלו בייחוד בתחילת הטיפול או בעת שינוי המינון, ובייחוד במטופלים צעירים עד גיל 25.
בנטילת פלואוקסטין (פריזמה, פרוזק, פלוטין) עלולות להופיע מספר תופעות לוואי שבדרך-כלל חולפות עם הזמן: חלומות משונים, הפרעות בשינה, ירידה בתפקוד המיני, אבדן תיאבון, הפרעות עיכול כגון: יובש בפה, שלשול, עצירות, בחילה או הקאה, סחרחורת, עייפות, פיהוקים, תסמיני שפעת כמו: חום, דלקות גרון או סינוסים, צמרמורת, כאבי ראש, חרדה, עצבנות, רעד, הזעת יתר, דפיקות לב חזקות, אי-סדירות בקצב הלב, שינוי בחוש הטעם, גלי חום, הפרעות בראייה, הפרעות בהשתנה, ירידה בלחץ הדם, טינטון באזניים, גמגום, ירידה בזיכרון, ירידה בריכוז, הפרשת חלב, כאב בוושט, עוויתות.תופעות לוואי במתבגרים כוללות: צמא מוגבר, דימום מהאף, מתן שתן לעיתים קרובות, חוסר מנוחה, מחזור חודשי קשה יותר, תיתכן ירידה בקצב הגדילה ובמשקל הגוף (יש לנטר מדדים אלה במהלך הטיפול במתבגרים).באופן לא שכיח: תחושת ניתוק, חשיבה מוזרה, מצב רוח מרומם באופן חריג, הפרעות בתפקוד המיני, כולל בעיות אורגזמה, שנמשכות מדי פעם לאחר הפסקת הטיפול, מחשבות על התאבדות או פגיעה עצמית, חריקת שיניים, עוויתות שרירים, תנועות בלתי רצוניות או בעיות שיווי משקל או קואורדינציה, הפרעת זיכרון, אישונים מוגדלים, צלצול באוזניים, לחץ דם נמוך, קוצר נשימה, דימומים, קשיי בליעה, נשירת שיער, זיעה קרה, קושי במתן שתן, תחושת חום או קור, תוצאות חריגות בבדיקות כבד. הקאות דמיות או נוכחות דם בצואה.
במקרים מסויימים סימני תפקוד מיני לקוי המשיכו לאחר הפסקת הטיפול בתרופה.
בילדים ובמתבגרים (8-18 שנים): בנוסף לתופעות הלוואי האפשריות המפורטות, ייתכן והשימוש יאט את קצב הגדילה או יעכב את ההתבגרות המינית. התנהגויות הקשורות להתאבדות (נסיון התאבדות ומחשבות אובדניות), עוינות, מאניה ודימומים מהאף- דווחו גם, בדרך כלל בילדים.
תופעות לוואי המחייבות פנייה מיידית לרופא:
תגובה אלרגית. סימנים אפשריים: פריחה, גרד, התנפחות, קשיי נשימה, הופעת שלפוחיות, חום, כאבי מפרקים.
מחשבות על פגיעה עצמית או התאבדות.
חוסר שקט, חוסר יכולת לשבת או לעמוד במקום.
סינדרום סרוטונין. סימנים אפשריים: נשימות מהירות או דופק מהיר, שינויים במצב נפשי, בלבול, הזיות, עצבנות, ישנוניות, תרדמת, לחץ דם לא מאוזן, סחרחורת, הסמקה, עליה בחום גוף, הזעת יתר, רעד או כיווץ שרירים, חוסר קואורדינציה, בחילה, הקאה, שלשול (נדיר).
חולשה, סחרחורת או בלבול- בייחוד בקשישים, ובמטופלים עם תרופות משתנות.
רגזנות ועצבנות חמורות.
שינויים בפעילות החשמלית של הלב. סימנים אפשריים: קצב לב בלתי סדיר, איטי, מהיר, מצוקה נשימתית, סחרחורת והתעלפות, סחרחורת בקימה משכיבה או ישיבה.
דימומים
פרכוסים
כאב בטן עז המלווה במיוחד בחום, בחילות והקאות.
התקפי מאניה (לעיתים רחוקות). סימנים אפשריים: עליה חדה ברמת האנרגיה, הפרעות קשות בשינה, התנהגות פזיזה, שמחה או חוסר מנוחה מוגזמים, מחשבות מזהירות, דיבור מהיר.
דלקת כבד (נדיר)
זקפה ממושכת ומכאיבה (נדיר)
רמת נתרן נמוכה בדם (נדיר). סימנים אפשריים: כאבי ראש, חולשה, חוסר יציבות, בלבול.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
יש לעדכן רופא/רוקח באשר לנטילת תרופות אחרות, כולל תרופות ללא מרשם וכן תוספי תזונה. בייחוד עבור:
שילוב פלואוקסטין (פריזמה, פרוזק, פלוטין) עם תרופות הבאות עלול לגרום לתגובות בלתי רצויות, סיכונים או להפחית מיעילות הטיפול:
אין להשתמש בפלואוקסטין יחד עם התרופה האנטי -. פסיכוטית פימוזיד
אין להשתמש בפלואוקסטין יחד עם תיורידזין לטיפול בסכיזופרניה
מעכבי MAO - עלולים לגרום לבלבול, חום גבוה, פירכוסים, הזיות, ועלייה מסוכנת בלחץ הדם. יש להמתין לפחות שבועיים בינם לבין פלואוקסטין (פריזמה, פרוזק, פלוטין). יש להמתין 5 שבועות מזמן הפסקת פלואוקסטין ועד התחלת הטיפול במעכבי MAO.
מטופרולול לטיפול באי ספיקת לב ישנה עליה בסיכון לחוות תופעות לוואי של התרופה מטופרולול כולל קצב לב איטי, בעקבות עליית ריכוז התרופה במתן עם פלואוקסטין.
תרופות לטיפול בהפרעות קצב, כמו דיגוקסין, פרופפנון, פלקאיניד, קווינידין, פרוקאינאמיד, אמיאדרון, סוטלול ונוגדי קרישה (וארפארין) - הגברת השפעה של התרופות אלה. ייתכן שיהיה צורך בההפחתת המינון.
נוגדי דלקת לא סטרואידליים (אספירין ודומיו)- עלייה בסיכון לדימומים במערכת העיכול.
תרופות המונעות הצמתת טסיות- עלייה בסיכון לדימום.
טריפטופאן - עלייה בסיכון לעצבנות, אי שקט וכאבי בטן.
ליתיום - יתכנו שינויים ברמת ליתיום בדם.
נוגדי דיכאון שונים, נוגדי דיכאון טריציקליים כמו אימפראמין, דסיפראמין, אמיטריפטילין, תרופות ממשפחת טריפטנים,טרמדול, פנטניל, היפריקום - עלייה ברמות סרוטונין ובסיכון לתופעות לוואי ולהתפתחות סינדרום סרוטונין (מצב חירום רפואי המתבטא בשינויים במצב הנפשי כמו: עצבנות, בלבול, אי שקט, חרדה, הזיות או ישנוניות; בשינויים בלחץ הדם, עליית חום, דופק ונשימות מהירים והזעה, בתגובתיות-יתר, התכווצות, רעד או קשיחות שרירים, באיבוד הכרה ואף מוות.) במקרים נדירים. ייתכן צורך בהפחתת המינונים של פלואוקסטין (פריזמה, פרוזק, פלוטין).
סוגים מסוימים של אנטיביוטיקה - עלולים לגרום לעלייה ברמות פלואוקסטין (פריזמה, פרוזק, פלוטין) בדם, או שינוי בריכוז האנטיביוטיקה. כמו ספרפלוקסצין, מוקסיפלוקסצין, אריתרומיצין בעירוי תוך ורידי, גטיפלוקסצין.
תרופות הרגעה, כמו האלופרידול וקלוזאפין - תיתכן עלייה ברמות של תרופות אלה בדם. עלול להתגבר הסיכון לפרכוסים.
תרופות לאפילפסיה, נוגדי פרכוסים, כמו פניטואין, קארבאמאזפין - תיתכן עלייה בריכוז תרופות אלה בדם והגברת פעילותן.
תרופות להרגעה ושינה ממשפחת הבנזודיאזפינים, כמו דיאזפם ואלפרזולם.
תרופות המשפיעות על מערכת העצבים המרכזית - השפעתן עלולה להתארך ולהתחזק לפיכך, ייתכן שיהיה צורך להקטין את מינונן.
תרופות לטיפול במלריה.
תרופות המונעות הצמדת טסיות. מגבירות סיכון לדימום.
תרופות משתנות. במיוחד בקשישים, סיכון גבוה יותר לפתח היפונתרמיה בשילוב בשימוש.תרופות נוספות: מתדון, וינבלסטין, פנטמידין, לוומטדיל אצטט, דולסטרון מסילאט, פרובוקול, טקרולימוס.
השפעת שימוש ממושך
תיתכן עלייה בסיכון לשברי עצמות בקרב אנשים בני 50 ומעלה, שמטופלים בתרופות מקבוצת SSRI (מעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין).
ייתכנו רמות נתרן נמוכות, בעיקר בקשישים.
יש לנטר גובה ומשקל אצל מתבגרים הנוטלים תרופה זו.
פוריות: יתכן שפלואוקסטין (פריזמה, פרוזק, פלוטין) ישפיע על איכות הזרע, לפי מחקרים שנעשו בחיות, אך לא נמצאה השפעה כזו על הפוריות בבני אדם. ייתכנו הפרעות בתפקוד המיני, כולל בעיות אורגזמה, שנמשכות מדי פעם לאחר הפסקת הטיפול.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/focusing/
3 דקות קריאה
Focusing או התמקדות הינה סוג של הקשבה מיוחדת לאינטליגנציה הטמונה בגופנו באמצעות מתן תשומת לב לתחושות המתעוררות בגוף, שהייה לצידן ולעיתים אף ניהול דיאלוג פנימי.
מתן תשומת לב לאופן בו אנו חווים את העניין/ הנושא/ הקושי בכללותו, דרך התחושה המורגשת בגוף, עשוי להניב אינפורמציה רבה. התמקדות מאפשרת לנו להקשיב לעצמנו, להיות רגישים לסיטואציות שעוברות עלינו, לחוויות היומיום, להחלטות שעלינו לקבל, להצלחות ולעיתים גם לאכזבות שלנו.
התמקדות מורכבת מאוסף של תנועות ואיכויות שיש ללמוד ולתרגל. העיקרון פשוט: כאשר לומדים לשכלל את ההקשבה המיוחדת הזו אל הגוף ואל תחושותיו, נוצרת מערכת יחסים מאפשרת בין האדם לבין הפנים שלו, אשר משפיעה גם על מערכות היחסים שלו עם הסביבה. כאשר לא קיים פער בין האמירה הפנימית שלנו לדרך בה אנחנו פועלים בעולם - קטנות בצורה משמעותית כמות הדילמות ורמת חוסר שביעות הרצון שאנו חשים.
טיפול בגישת התמקדות
בגישת ההתמקדות יכול למצוא כל אחד את המקום בו הוא מרגיש הכי בנוח, כלומר הכי קרוב לאמת הפנימית והאישית שלו. אין דרך אחת בלבד לעבור תהליך זה. כל אחד מאיתנו שונה מהאחר, מתלבט בשאלות אחרות, חושב ומרגיש דברים באופן שונה. הכוונה הינה להקנות לכל אדם כלים שיאפשרו לו לפתח את הכישורים הרגשיים, הקוגניטיביים והסוציאליים שלו כך שיהיו לו לעזר בחייו האישיים. חשוב לומר שהתמקדות אינה מהווה שיטת טיפול. למידה ותרגול של ההקשבה המיוחדת מאפשרים לנו להיות, במידת האפשר, המטפלים של עצמנו.
התמקדות יכולה להיות משולבת עם כל שיטת טיפול קונבנציונאלית, כגון פסיכותרפיה. החיבור לתחושת הגוף בעת המטופל עסוק בנושא מסוים, יכולה להביא תוך זמן קצר עומק, תובנות והתחלה של צעדים חדשים בעולמו.
למי מתאימה עבודה בהתמקדות?
מכיוון שהקשבה הינה תהליך טבעי אשר קיים בנו ואנו רק לומדים לשכלל ולהעמיק אותה, היא יכולה להתאים לכולנו. לכל אחד קצב שונה בו הוא לומד ומפנים את היכולת להתחבר לתחושות הגופניות ולשהות איתן באופן המביא לשינוי. בתהליך הלמידה ישנה חשיבות גדולה מאד למתן כבוד לקצב הייחודי של כל אדם. הכוונה היא לאיכות של הקשבה עדינה ומאפשרת הנותנת מקום לכל מה שעולה, תוך סקרנות ושהייה בקצב הנכון לדברים.
תהליך ההתמקדות
הדבר החשוב ביותר בהתמקדות הוא שהמטופל למעשה מטפל בעצמו. המקשיב/מנחה נמצא לצידו כנוכחות מיטיבה ולא מתערבת, מקשיב, מכוון אם צריך, אך בעיקר יוצר מרחב מוגן ופתוח שיכול לאפשר לתהליך להתרחש בעצמו.
תחילה מונחה המתמקד לערוך מעין סקירה גופנית המשולה לכיוון כלי (כפי שמכוונים כלי נגינה לפני קונצרט): תחילה שמים לב לגוף בכללותו, לתחושה המלווה את הישיבה, לאיברים שונים כפי שהם מורגשים כרגע ולאט ובעדינות מוזמן המתמקד להפנות את תשומת לבו אל עבר מרכז הגוף, כמו להרגיש עצמו מבפנים, בעיקר באזור שבין הגרון לבטן התחתונה ולבחון מה נוכח שם עכשיו.
יכול להיות שתורגש תחושה כלשהי, ברורה או מעורפלת ויכול להיות שיקפוץ נושא שמעסיק אותו (הנושא יכול גם להיבחר מראש בטרם הכניסה פנימה). בכל מקרה תוכוון העבודה למתן תשומת לב לאיך מורגש הנושא בגוף כרגע, בכאן ועכשיו ועם זה מתבצעת העבודה.
המתמקד יוזמן לתאר את התחושה (יש משהו בבית החזה...משהו ערפילי/כבד/שטוח/מרפרף/... זה בגודל... וזה מרגיש כמו (נותן דימוי או מילה שמתארת את התחושה), כמו לומר שלום למה שנמצא, להתבונן ולהרגיש אותו מבפנים, לתת לו מקום להיות כפי שהוא כרגע, בלי לשפוט או לנסות לשנות.
אנו יודעים לומר שלתחושות יש סיבות, גם עם
המודע
לא מבין זאת. הרעיון הוא לכבד את האינטליגנציה הגופנית ולהיות סקרניים כלפיה. המתמקד יוזמן לשהות לצד מה שבא תוך הקשבה מכילה ואמפטית (לא תמיד פשוט, אך בהחלט ניתן לתרגול). לעיתים מספיקה רק שהייה עם מה שבא באופן מיטיב על מנת שמשהו ייפתח מבפנים, על אף שהנושא עדיין אינו פתור. משהו משתנה במערכת היחסים של המתמקד עם העניין עצמו וזה מביא לשינוי משמעותי.
לעיתים במסגרת תהליך ההתמקדות ישנו מקום "לראיין את התחושה הפנימית". כמו מראיין טוב, נזמין את המתמקד לחכות שהתשובה תגיע מהמרואיין, כלומר מהתחושה ולא מהראש.
כאשר נוצר חיבור עם התחושה, והיא מקבלת מקום להיות כפי שהיא, תגיע בעקבות זאת תפנית, תיווצר תחושה של הקלה ויכולות להעלות תובנות משמעותיות למתמקד. בהתמקדות אנו בעיקר לומדים על איכויות הקשבה מיטיבות במערכת היחסים ביני לבין עצמי וביני לבין העולם. זה מרגיש כמו שפה חדשה אך מוכרת, שהתגעגענו אליה והמפגש המחודש עימה מעורר התרגשות ותחושה של חזרה הביתה. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/folic-acid/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
יעיל לטיפול ב:
מניעה וטיפול בחוסר בחומצה פולית, לטיפול ב
אנמיות מגאלובלאסטיות
כתוצאה מחוסר של חומצה פולית.
במינונים הנמוכים,400 מק"ג ליום, לשימוש יום-יומי לנשים בגיל הפיריון.
מה זה חומצה פולית?
ויטמין מקבוצה B , קבוצה משמעותית לבנייה של תאי הגוף, לחילוף חומרים, ולהתפתחות תקינה של מערכת העצבים המרכזית. זהו ויטמין המשתתף בתהליכים ביולוגיים רבים בגוף, ומכאן חשיבותו. למשל: יצירת המטען הגנטי וביטוי של גנים, חילוף חומרים של חומצות אמינו, יצירת תאי דם אדומים ומניעת אנמיה, חידוש רקמות ריריות בגוף, ייצור מוליכים עצביים שונים (כמו למשל סרוטונין- הקשור בהפרעות במצב הרוח), ויסות רמות סוכר בגוף.
התפקידים המרכזיים של חומצה פולית
תפקידו של ויטמין זה, הנקרא ויטמין B9, בחילוף חומרים הקשור לזה של ויטמין B12. מחסור באחד מהם עלול להוביל למחסור בשני.
חומצה פולית בהריון
חומצה פולית חיונית לצמיחת תאים שחלוקתם מהירה. מכאן התפקיד החשוב שיש לחומצה פולית לפני הריון ובמהלכו.
גוף האדם לא מסוגל לייצר בעצמו חומצה פולית, ועל כן יש לקבל ויטמין זה מצריכת מזונות עשירים בוויטמינים, ו/או מנטילת תוספי תזונה או תרופה- בהתאם למינון הנדרש.
מדוע מחסור בחומצה פולית בהריון מסוכן?
מחסור בחומצה פולית בהריון עלול לגרום למומים שונים בעובר, בעיקר במוח ובחוט השדרה (התעלה העצבית), אך גם במערכות אחרות, כמו הלב ומערכת העיכול.
כמה זמן לפני ההיריון צריך לקחת חומצה פולית?
מומלץ להתחיל ליטול חומצה פולית לפני הריון לפחות שלושה חודשים לפני, כהכנה לקראת ההריון, ולהמשיך לקחת אותה במהלך כל ההריון, במיוחד במהלך שלושת החודשים הראשונים להריון. רמה מתאימה של חומצה פולית בגוף עשויה להקטין בשיעור ניכר את הסיכון להתפתחות מומים אלו. חשוב שתהיה רמה מספקת של חומצה פולית בגוף כבר בתחילת ההריון. (אין מאגרי אחסון בגוף).
מה המינון של חומצה פולית לאישה בהריון?
באופן כללי המינון לאשה בהכנה להריון ובמהלך ההריון הוא 400 מק"ג ליום, אך יש לשקול את רמת הסיכון להתפתחות מומים בעובר, ובהתאם לכך ייקבע המינון היומי הנדרש, על ידי הרופא המטפל.
עד מתי צריך לקחת חומצה פולית?
מומלץ להשתמש בחומצה פולית במהלך ההריון ובעת תכנונו.
התעלה העצבית מתפתחת מוקדם במהלך ההיריון, ועל כן חשובה רמה מספקת של חומצה פולית, בשלב בו ההריון עדיין לא תמיד ידוע - ועל כן ההמלצה היא בנטילת חומצה פולית שלושה חודשים לפחות לפני ההיריון, במהלכו, ובמיוחד בשלושת החודשים הראשונים (שלב יצירתם והתפתחותם של איברי העובר). קיימים מחקרים המצביעים על יעילותה גם במניעת מומים אחרים בעובר כמו שפה שסועה, מומי מערכת עיכול, חלק ממומי הלב.
חומצה פולית לגבר
על רקע יעילותה וחשיבותה במגוון תהליכים ביולוגיים, ובמניעת מצבי מחלה, מומלצת צריכתה של חומצה פולית לשני המינים, נשים וגברים, בכלל הגילאים, ויש לעקוב אחר ההמלצות התזונתיות בנושא.
איפה יש חומצה פולית במזון?
חומצה פולית נמצאת במזון, בירקות ירוקים, כמו: חסה, כרוב, תרד, וברוקולי. נמצאת בקטניות ובדגנים מלאים, נמצאת בפירות הדר. החומצה הפולית המצויה במיני מזון, זו הטבעית, אינה נספגת במלואה, רמת חומצה פולית פוחתת בתהליכי האחסון והבישול, ועל כן אינה מהווה תחליף לנטילת חומצה פולית בטבליות, בהתאם לצורך, לשם ספיגה בגוף באופן מלא.
הנחיות חשובות:
נדרשת התייעצות עם רופא טרם השימוש במקרים הבאים: אם קיימת או הייתה קיימת בעבר
אנמיה
מסוגים אחרים, סרטן,
מחלת אדיסון
ורמת בי-12 נמוכה. דיאליזה בשל כשל כלייתי, במקרה בו הושתל תומכן כלילי.
מתי אסור להשתמש בתרופה:
במקרה רגישות לחומר הפעיל או למרכיבי הטבליה האחרים. במקרה של מחלת סרטן (אלא אם קיימת אנמיה כתוצאה ממחסור בחומצה פולית).
פרמקוקינטיקה:
באופן ססטמי, ספיגה כמעט מלאה, מטבוליט פעיל, הפרשה כלייתית.
דגשים למשתמש:
• מנות גדולות עלולות לגרום לטעם רע בפה.
• אין לשתות אלכוהול במהלך הטיפול.
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
טבליה לבליעה. ניתן לחצות או לכתוש. נטילת הטבליה אפשרית בכל זמן במהלך היום, יש להקפיד על נטילה קבועה.
תדירות וזמן נטילה
בהתאם להוראות רופא. מינון מקובל הוא טבליה אחת ליום.
יש לחכות פרק זמן של שעתיים לפחות בין נטילת טבליות חומצה פולית לנטילת סותרי חומצה המכילים אלומיניום או מגנזיום.
טווח המינון
5-10 מ"ג ביום.
במינונים הנמוכים (לא תרופה): 200-400 מק"ג ליום, בהתאם להמלצת רופא.
מנה שנשכחה
אין מקום לדאגה. יש ליטול כשנזכרים. אין ליטול שתי מנות יחד.
הפסקת התרופה
בהוראת רופא בלבד.
מינון עודף
יש להגיע לרופא עם אריזת התרופה. מנות גדולות עלולות לגרום להצהבת השתן.
אחסון
מתחת ל-25 מעלות צלזיוס.
אזהרות
תזונה
אין השפעת תזונה.
אלכוהול
אין לשתות אלכוהול בתקופת הטיפול בתרופה.
נהיגה
אין השפעה על נהיגה.
הריון
מכיוון שהריון אינו תמיד מתוכנן, מומלץ לנשים בגיל הפריון (בייחוד לאלה שאינן משתמשות באמצעי מניעה), ליטול תוסף של חומצה פולית בכל יום, במינון 400 מק"ג, כהמלצה גורפת.
רמת הסיכון להתפתחות עובר הסובל ממום בתעלת העצבים תישקל על ידי הרופא ולפיה ייקבע מינון יומי מומלץ. מינון גבוה יותר, הניתן במצבי סיכון גבוה להתפתחות מום בתעלת העצבים של העובר, עלול למסך סימני אנמיה על רקע חוסר בויטמין B12, ויש להקפיד לבדוק את רמתו בדם.
בנטילת תכשירים משולבים, כמו מולטי־ויטמין המותאם לנשים הרות, או טבליה המשלבת ברזל וחומצה פולית, יש לוודא את תכולת כמות החומצה הפולית, על פי ההמלצה. אין צורך בנטילת חומצה פולית נוספת בנפרד, במידה והכמות מספקת על פי ההמלצה.
הנקה
ניתן להשתמש. השימוש בחומצה פולית, 400 מק"ג, מומלץ לנשים בגיל הפריון.
תינוקות וילדים
בהתאם לרמת החוסר, לפי הוראות רופא.
ניתוח והרדמה כללית
יש לעדכן רופא כאשר צריך לנשום תערובת גז ואוויר כדי להירדם, לפני ניתוח.
דווח לרופא במקרה של
רגישות לחומר הפעיל או למרכיבי התרופה האחרים.
סיכון ממנת יתר
נמוך
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
באופן נדיר: רגישות יתר ואלרגיה: גירוי / האדמת העור, פריחה, נפיחות של הפנים, השפתיים, לשון או גרון, קושי בנשימה או בליעה, הלם (זיעה קרה, דופק חלש, יובש בפה, אישונים מורחבים), פריחה בעור עם גירויים, בעיות בקיבה ובמעיים: חוסר תיאבון, בחילה, תחושת נפיחות, גזים.
במקרה של תופעות לוואי הבאות יש להפסיק נטילת התרופה:
חום, קוצר נשימה, לחץ בחזה, ביטוי אלרגיה- פריחה, גרד, עקצוץ. במקרים אלה יש לפנות לרופא.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
יש לעדכן לגבי שימוש בתרופות אחרות, בייחוד התרופות הבאות:
• תרופות נגד עוויתות (פניטואין, פנוברביטאל, פרימידון, סודיום ואלפרואט, קרבמזפין)- יש צורך לבדוק רמתן בדם ובמידת הצורך לשנות מינון.
• פלואורואורציל (לטיפול בסרטן).
• אנטיביוטיקות מסוג מסויים (טרימטופרים וסולפונמידים).
• תכשירים להקלה על מערכת העיכול (חיומר אכיל וסותרי חומצה המכילים אלומיניום או מגנזיום).
• תכשירים המכילים אבץ (כגון ויטמינים או תוספי תזונה).
• מטוטרקסט -לטיפול בסרטן בקרוהן או דלקת מפרקים שגרונית (ראומטואידית).
• טריאמטרן (תרופה משתנה).
• ליתיום (לטיפול בבעיות במצב הרוח).
• סולפסלזין -לטפול במחלות מעי דלקתיות או דלקת מפרקים שגרונית (ראומטואידית).
• כולסטיראמין (תרופה להורדה של רמות כולסטרול בדם).
• אספירין (לטיפול בכאבים או לדלל את הדם).
• אלכוהול.
השפעת שימוש ממושך
אין להשתמש בתרופה זו לעיתים קרובות או תקופה ממושכת בלי להיוועץ ברופא.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/fosfomycin/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
פוספומיצין הינו חומר אנטיביוטי הניתן כמנה חד פעמית, לטיפול בזיהום נטול סיבוכים בדרכי השתן. כמו כן משמש גם במניעה של
זיהומים בדרכי השתן
במהלך פעולות אבחנתיות או ניתוחים. פוספומיצין הורג את החיידקים הרגישים אליו על ידי התערבותו בבניה של דופן התא החיידקי ובנוסף הוא מפחית את יכולת החיידק להיצמד לדופן התאים בדרכי השתן.
לאחר הנטילה יש לצפות לשיפור במצב הבריאותי תוך 2-3 ימים. באם המצב לא משתפר ואף מחמיר יש לפנות לרופא המטפל
.
אין להשתמש בתרופה זו במקרים של רגישות (
אלרגיה
), לחומר הפעיל או למרכיבי התרופה האחרים, במצב
אי ספיקת כליות
חמורה, ועבור מטופלי דיאליזה.
צילום: shutterstock
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
אבקה להמסה במים, לשימוש אורלי.
תדירות וזמן נטילה
לטיפול בזיהום בדרכי השתן- רצוי ליטול התרופה לפני השינה לאחר ריקון שלפוחית השתן. תרופה זו ניתנת כמנה חד פעמית
.
לטיפול מניעתי של זיהומים כתוצאה מהתערבויות ניתוחית או אבחנתית- שקית אחת 3 שעות לפני ההתערבות, ושקית אחת 24 שעות לאחר ההתערבות הניתוחית או האבחנתית.
טווח המינון
יש לשפוך את כל תכולת השקית (3 גרם) לכוס מלאה של מים, לא חמים ולערבב היטב עד התמוססות האבקה. יש לשתות מיד את כל תכולת הכוס.
תחילת ההשפעה
לאחר הנטילה יש לצפות לשיפור במצב הבריאותי תוך 2-3 ימים.
משך ההשפעה
לאחר הנטילה יש לצפות לשיפור במצב הבריאותי תוך 2-3 ימים.
מנה שנשכחה
לא רלבנטי מכיוון שמדובר במתן חד פעמי.
הפסקת התרופה
לא רלבנטי.
מינון עודף
סימני מינון עודף כוללים: פגיעה בשמיעה ובשיווי המשקל, טעם מתכתי ואף פגיעה בתפיסת חוש הטעם. יש לפנות לקבלת עזרה רפואית בצירוף אריזת התרופה.
אזהרות
תזונה
יש ליטול התרופה על קיבה ריקה, כשעתיים-שלוש לאחר הארוחה
.
או שעתיים-שלוש לפניה.
מזון עלול לעכב את ספיגת התרופה.
אלכוהול
אין בעיות מיוחדות, אך אלכוהול עשוי להחמיר את המחלה עבורה ניתנת תרופה זו.
נהיגה
השימוש עלול לגרום לסחרחורת. במקרה זה יש להימנע מנהיגה.
הריון
בהריון, ובעת תכנונו- יש להתייעץ עם הרופא טרם השימוש בתרופה. תינתן בהנחיית רופא רק אם יש צורך ברור.
הנקה
התרופה עוברת לחלב אם בכמויות קטנות. יש להיוועץ ברופא טרם השימוש בה. ניתן לקבל מנה חד פעמית בהתאם להנחיית רופא.
תינוקות וילדים
תרופה זו אינה מיועדת לילדים מתחת לגיל 12, שכן בטיחות ויעילות התרופה בקבוצת גיל זו לא נבדקו. כמו כן, לא מיועדת למטופלים השוקלים מתחת ל-50 ק"ג.
קשישים
לא צפוי שינוי במינון, יש לבחון תפקודי כליות.
דווח לרופא במקרה של
מחלת כליה, גם בעבר
זיהומים תמידיים של השלפוחית
שלשולים בעקבות נטילת תרופה אנטיביוטית בעבר
הריון
הנקה
סיכון ממנת יתר
בינוני
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
תופעות לוואי נפוצות: שלשול, כאבי ראש, סחרחורת, כאבי בטן, בחילה, קשיי עיכול, זיהום באברי המין הנשיים, עם סימנים כמו דלקת, גירוי, גרד
.
תופעות לוואי לא שכיחות כוללות: הקאות , פריחה, גרד
.
תופעות חמורות המחייבות פניה לעזרה רפואית: תופעות אלרגיה (פריחה, גירוד, קושי בנשימה, לחץ בחזה, התנפחות הפנים, הפה, השפתיים או הלשון), , כאבי בטן או שלשולים בינוניים עד חמורים, התכווצויות בבטן, צואה דמית, חום- היכולים להעיד על זיהום המעי הגס.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
יש לעדכן רופא/רוקח באשר לנטילת תרופות אחרות, כולל תרופות ללא מרשם וכן תוספי תזונה. בייחוד עבור:
מטוקלופראמיד: מגביר תנועתיות במערכת העיכול, נגד בחילות- מפחית את ספיגתו של פוספומיצין.
נוגדי קרישה- פעילותם נוגדת קרישת דם עלולה להשתנות בעקבות נטילת פוספומיצין, או תרופות אנטיביוטיות אחרות.
השפעת שימוש ממושך
לא רלבנטי.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/functional-hemispherectomy/
1 דקות קריאה
כללי
שאלות ותשובות
מאמרים
מטרת הניתוח
כריתת אונה הינה הליך ניתוחי אשר במהלכו מוסרים חלקים של אחת מאונות המוח – זו אשר נמצאת פחות בשימוש – וזאת יחד עם חיתוך של רצועת העצבים.
הליך של כריתת אונה מנתק את התקשורת בין שני חלקי המוח, ועל ידי כך נמנעת התפשטות של התקפים אל עבר החלק התפקודי של המוח.
מבנה המוח
החלק הגדול ביותר במוח, המכונה גם המוח הגדול, ניתן לחלוקה בקו האורך שלו לשני חצאים, כאשר כל חצי מכונה המסיפירה (חצי כדור).
חריץ עמוק חוצץ בין ההמיספירה הימנית והשמאלית, אשר מתקשרות ביניהן על ידי רצועה עבה של סיבים עצביים המכונים כפיסי המוח. (כל המיספירה מחולקת שוב לארבעה זוגות של חלקים, המוכנים אונות המוח – האונה הקדמית, הקודקודית, העורפית והרקתית). שני חצאי המוח, או ההמיספירות, אחראיים על מגוון סוגים שונים של חשיבה.
למרבית בני האדם ישנה העדפה לאחד מסוגי החשיבה השונים והם נוטים להפעיל חלק אחד של המוח יותר מאשר את החלקים האחרים.
לדוגמא, החושבים בעזרת ההמיספירה השמאלית מתבססים יותר על חשיבה לוגית, אנליטית ואובייקטיבית, בעוד החושבים בעזרת ההמיספירה הימנית מתבססים יותר על חשיבה אינטואיטיבית, יצירתית, סובייקטיבית והוליסטית.
מי נחשב מועמד לביצוע כריתת אונה?
כריתת אונה זה מיועד בדרך כלל עבור בני אדם אשר אינם רואים שיפור במצבם הרפואי בעקבות נטילת תרופות, וכאלה שיש להם התקפים ללא יכולת שליטה אשר מקורם באונת המוח שאינה תפקודית.
התקפי אפילפסיה מעין אלה מתרחשים בדרך כלל אצל ילדים קטנים אשר לוקים במחלה נסתרת כגון דלקת המוח על שם ראסמונסן או תסמונת סטרוג' – וובר, אשר פגעה בהמיספירת המוח. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/gallstones/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
כיס המרה הינו שקיק קטן אשר ממוקם ישירות מתחת לכבד. כיס המרה אוגר בתוכו את מיצי המרה המיוצרים על ידי הכבד. מיצי המרה מסייעים לגוף שלך לעכל שומנים. מיצי המרה זורמים מכיס המרה אל עבר המעי הדק שלך, וזאת באמצעות צינוריות המכונות התעלה השלפוחית וצינורית המרה.
אבנים בכיס המרה מורכבות מכולסטרול ומחומרים אחרים המרכיבים את מיצי המרה. גודלן יכול לנוע מקטנות יותר מגרגר חול ועד לגדולות יותר מכדור גולף.
מרביתם של אבנים בכיס המרה אינן גורמות לבעיות כלשהן. אולם במידה ואבני המרה חוסמות את אחת התעלות של מיצי המרה, הן מצריכות טיפול.
סימפטומים
מרבית בני האדם שיש להם אבנים בכיס המרה אינם סובלים מהופעתם של תסמינים כלשהם.
במידה והופיעו אצלך תסמינים, סביר להניח כי תסבול מכאב מתון בחלל הבטן, או ברום הימני של הבטן שלך.
ייתכן והכאב יקרין אל עבר צידו הימני העליון של הגב שלך, או אל עבר השכם הימנית שלך. לעיתים הכאב יהיה חזק יותר. הכאב יכול להיות קבוע, או להופיע ולחלוף לסירוגין. ייתכן והכאב יגבר בזמן שאתה אוכל.
כאשר אבנים בכיס המרה חוסמות את אחת מצינוריות המרה, ייתכן ותסבול מכאבים אשר יכולים להיות מלווים בחום, ייתכן כי צבע העור שלך ולובן העיניים יעטו גוון צהבהב. במקרים אלה מומלץ לפנות לרופא ללא דיחוי. הצטברותן של אבנים בצינוריות המרה מגדילה את רמת הסיכון שלך ללקות בהתנפחות הלבלב (דלקת הלבלב pancreatitis). ייתכן גם כי תסמינים אלה מצביעים על כך שהתפתחה דלקת בכיס המרה שלך.
עליך ליצור קשר עם הרופא שלך ללא דיחוי במידה ומופיע כאב פתאומי וחד באזור הבטן או החזה שלך, ואינך בטוח מהו המקור להופעתו של כאב זה. התסמינים של אבנים בכיס המרה דומים מאוד לתסמינים של כאבים פתאומיים בחזה במקרה של התקף לב, או מגוון מחלות חמורות אחרות.
סיבות וגורמי סיכון
אבנים בכיס המרה נוצרות כאשר כולסטרול, יחד עם חומרים אחרים המרכיבים את מיצי המרה, יוצרים אבנים. הן יכולות להיווצר במידה וכיס המרה אינו מתרוקן כראוי. בני אדם אשר סובלים מעודף משקל, ובני אדם אשר מנסים לרזות במהירות האפשרית, נמצאים בסבירות גבוהה יותר ללקות בהופעתן של אבנים בכיס המרה.
טיפולים ותרופות
עליך לגשת ולהיוועץ ברופא המטפל בך במידה והבחנת בהופעתם של כאבים באזור חלל הבטן שלך. במקרה כזה, הרופא המטפל בך, ישאל אותך שאלות לגבי אופי הכאבים שלך, מתי הם החלו להופיע, מיקומם המדויק, והאם הכאבים הם קבועים או מופיעים ונעלמים לסירוגין.
ייתכן והרופא המטפל בך ישלח אותך לבצע מספר בדיקות הדמיה. בבדיקות אלה מצלמים את הגוף שלך מבפנים. בדיקת אולטרה סאונד של חלל הבטן יכולה לגלות אבנים בכיס המרה. זהי בדיקה שאינה כרוכה באי נעימות או כאב.
ייתכן ובדיקת האולטרא-סאונד שלך לא תגלה אבנים בכיס המרה. אולם, במידה והרופא המטפל בך, עדיין יחשוד כי יש לך בעיות עם כיס המרה שלך, ייתכן והוא ישלח אותך לבצע סקירה של כיס המרה. בבדיקה זו, הרופא יזריק לך צבען נוגד אל אחד הורידים ביד שלך. מכונת השיקוף תבצע בדיקת רנטגן, בזמן שהצבען הנוגד זורם דרך הכבד שלך, צינוריות המרה, כיס המרה, והמעי.
מניעה
במידה ואינך סובל מהופעתם של תסמינים כלשהם, ייתכן ולא תהייה זקוק לטיפול כלל.
ההתקף הראשון אשר נוצר עקב אבנים בכיס המרה , יהיה מלווה בהופעתו של כאב מתון. ייתכן והרופא המטפל בך ימליץ לך ליטול תרופות לשיכוך כאבים, וימתין לראות אם הכאב יחלוף בעקבות הטיפול. ייתכן ולא תסבול מהופעתו של התקף נוסף. ההמתנה בכדי לראות מה יתפתח, אינה גורמת בדרך כלל להופעתם של סיבוכים.
במידה ואתה סובל מהתקף חריף במיוחד, או במידה ויש לך התקף שני, ייתכן והרופא המטפל בך ימליץ לך על הסרת כיס המרה בהליך ניתוחי. הופעתו של התקף שני מצביעה בדך כלל על אפשרות לחזרתם של התקפים נוספים בעתיד.
ישנם בני אדם רבים אשר כיס המרה שלהם הוסר בניתוח, ניתוח שכזה עובר בדרך כלל ללא הופעתם של סיבוכים כלשהם. הרופאים המנתחים בוחרים לרוב בביצוע הניתוח על ידי הליך לפרוסקופי. לצורך ביצוע הניתוח יבצע המנתח מספר חתכים קטנים בחלל הבטן שלך, וישלוף דרכם את כיס המרה שלך.
סביר להניח כי תוכל לשוב לפעילות רגילה, ולמקום העבודה שלך תוך שבוע ימים עד שבועיים, אולם ייתכן כי בני אדם מסוימים יהיו זקוקים לפרק זמן ארוך יותר לשם כך. לעיתים הרופא המנתח נאלץ לבצע חתך גדול יותר בבטן שלך על מנת להסיר את כיס המרה. בקרה כזה תקופת ההחלמה שלך מן הניתוח תתארך. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/gastric-balloon/
בלון קיבה (Gastric balloon)
דיאטה והשמנה
4 דקות קריאה
כללי
שאלות ותשובות
מאמרים
בלון קיבה הוא הליך אנדוסקופי זעיר פולשני להרזיה, שבו בלון סיליקון לא מנופח מוכנס לתוך הקיבה דרך הפה. הבלון ממולא בד"כ בנוזל (מי מלח) או באוויר, והוא מתאים לשימוש עד 6 חודשים. באמצעות הבלון יורדת כמות האוכל שהקיבה יכולה להכיל ונוצרת תחושה מהירה יותר של שובע
[1]
.
הליך זה נעשה בדרך כלל על ידי רופאה או רופא מומחים ב
גסטרואנטרולוגיה
, והוא עשוי להיות אופציה טובה לאנשים הסובלים מ
השמנת יתר
שהשינוי בתזונה והפעילות הגופנית לא עזרו להם לרדת במשקל
[1]
.
כמו הליכים אחרים להרזיה, כדי להבטיח את הצלחתו של ההליך בטווח הארוך, גם בלון קיבה דורש מחויבות לאורח חיים בריא יותר. יש לבצע שינויים קבועים בתזונה ולהפוך אותה לבריאה ומאוזנת, כמו גם לבצע פעילות גופנית סדירה
[1]
.
בלון קיבה נחשבים לאמצעי הרזייה בעל יתרונות מסוימים
[2]
:
אין צורך בתרופות.
אין צורך בניתוח
.
זהו טיפול הפיך.
הסיבוכים והסיכונים נמוכים.
הוא מתאים למטופלים/ות שלא ניתן לבצע בהם
ניתוח בריאטרי
.
צילום: shutterstock | crystal light
מטרת הטיפול
הכנסת בלון לתוך הקיבה נועד לעזור לרדת במשקל. ירידה במשקל יכולה להפחית את הסיכון לבעיות בריאותיות רבות הקשורות במשקל, כגון:
ריפלוקס (
GERD
)
.
מחלות לב או שבץ
.
לחץ דם גבוה
.
דום נשימה חסימתי בשינה
(אפניאה).
מחלת כבד שומני לא אלכוהולי (
NAFLD
) או סטאטו-הפטיטיס ללא אלכוהול (
NASH
)
.
סוכרת מסוג 2
.
מתי מתבצע
כאמור, הליך זה או ניתוחים אחרים להורדה במשקל, נעשים בדרך כלל לאחר ניסיונות כושלים לירידה במשקל באמצעות שיפור הרגלי התזונה ופעילות גופנית סדירה.
המטופלים/ות המתאימים/ות להליך זה הם/ן
[3]
:
אנשים הסובלים מהשמנת יתר אבל ה-
BMI
(מדד מסת הגוף) שלהם נמוך מ-35. ניתן להיעזר ב
מחשבון
BMI
כדי לבדוק התאמה.
אנשים שניסו טיפולים לא ניתוחיים אחרים להורדה במשקל, כגון תרופות, ולא הראו הצלחה.
אנשים שלא מתאימים לניתוח בריאטרי בגלל בעיות רפואיות כמו מושתלי איברים.
אנשים שרוצים לרדת במשקל אבל ללא תופעות הלוואי ארוכות הטווח של הניתוח.
למי ההליך אינו מתאים
[3]
?
לנשים בהריון, לנשים מניקות או לנשים שמתכננות להיכנס להריון ב-6 חודשים הבאים.
לאנשים עם מחלות מעי, מחלות קיבה או כיבים.
הכנות לטיפול
כדי לקבוע אם בלון קיבה עשוי להתאים למטופל/ת, יש לערוך תחילה הערכה מקיפה. הערכה זו בדרך כלל מתבצעת על ידי כמה אנשי ונשות מקצוע לרבות תזונאית וגסטרואנטרולוג/ית או כירורג/ית
[2]
.
מטופל או מטופלת שנמצאו מתאימים להליך יקבלו הנחיות מהצוות הרפואי. במקרים מסוימים יהיה צורך בבדיקות דם ובדיקות נוספות מקדימות – הדבר תלוי במצב הבריאותי ובגיל המטופל/ת. כמו כן, תיתכן הגבלה של צריכת מזון ושתייה לפני ההליך, כמו גם של תרופות מסוימות, ויש מקרים בהם יהיה צורך להתחיל בפעילות גופנית בתקופה שלפני ההליך
[1]
.
מהלך הטיפול
בטיפול בלון קיבה נעשית תחילה סדציה (טשטוש, הרדמה קלה). בשלב הראשון להליך מוכנס לפה צינור דק (קטטר) עם בלון לא מנופח, המוחדר דרך הגרון לתוך הבטן, עד הקיבה. לאחר מכן, הרופא/ה מכניס/ה אנדוסקופ - צינור גמיש שאליו מחוברת מצלמה – וגם אותה הוא מחדיר לתוך הקיבה. המצלמה מאפשרת לראות את בלון הסיליקון מתנפח בזמן שממלאים אותו בתמיסת מלח, עד שהוא מגיע לגודל הרצוי. הליך זה נמשך כחצי שעה, כשבמרבית המקרים ניתן ללכת הביתה כבר כשעה עד שעתיים לאחר סיום התהליך
[1]
.
נעשו מחקרים כדי לגלות אם חומר הסיליקון שממנו עשוי הבלון בטוח. אין ראיות המצביעות על כך שלאנשים עם להם בלוני קיבה יש סיכון גבוה יותר לפתח מחלות כמו סרטן ודלקת פרקים
[4]
.
אחרי הטיפול
כאמור, במרבית המקרים ניתן להשתחרר הביתה כבר ביום הטיפול. ניתן לחזור לעבודה לאחר יום עד יומיים, אך הדבר תלוי בזמן שלוקח לבטן להתייצב ובסוג העבודה של המטופל/ת
[4]
.
במקרים מסוימים ייתכן שניתן יהיה לאכול רק נוזלים למשך מספר שבועות, להתקדם למזון רך ורק לאחר מכן, לאחר שבוע עד שבועיים, לעבור מזון מוצק
[4]
.
פעילות גופנית סדירה אמורה לעזור בחזרה לשגרה ובמקרים רבים כבר לאחר שבוע ניתן לחזור להתאמן שוב. בכל מקרה, לפני החזרה לפעילות גופנית יש להתייעץ עם הרופא/ה
[4]
.
את הבלון יש להסיר לאחר 6 חודשים, הליך הכרוך בטיפול אנדוסקופי נוסף
[4]
.
סיכונים
כאב ובחילות עלולים להשפיע על כשליש מהמטופלים/ות זמן קצר לאחר החדרת הבלון, אך תסמינים אלו נמשכים בדרך כלל רק מספר ימים לאחר ההליך. כמו כן, ניתן לטפל בתסמינים אלו באמצעות תרופות. לעיתים נדירות, עלולות להופיע תופעות לוואי חמורות. יש להגיע לייעוץ רפואי במידה ולא חלה הקלה במצב הבחילות, ההקאות או בכאבי הבטן
[1]
.
סיבוכים אפשריים כוללים
[1][3]
:
ירידה נמוכה במשקל.
ריפלוקס.
בעיות בעיכול.
חסימה של כניסת מזון לקיבה.
זיהום.
שימוש בבלון מעבר לזמן המותר, שעלול לגרום לדלקת ברירית הקיבה.
דלקת לבלב חריפה.
כיבים או ניקוב בדופן הקיבה.
התרוקנות הבלון, מעבר שלו למערכת העיכול, וחסימה שעלולה לדרוש הליך נוסף או ניתוח להוצאתו.
מספר מחקרים העריכו כי בסך הכל ב-4.2% מהמקרים הוסר בלון קיבה בשלב מוקדם עקב אי סבילות. תופעות לוואי חמורות נדירות כגון חסימת מעיים או ניקוב התרחשו רק ב-0.1-0.8% מהמקרים, בהתאמה
[2]
.
תוצאות הטיפול
במהלך התקופה שבה הבלון נמצא בקיבה יש לעבוד עם דיאטנית ואנשי מקצוע אחרים שיעזרו לשנות את דפוסי ההתנהגות ויביאו לתזונה מאוזנת ופעילות גופנית. לאחר שישה חודשים הבלון יוסר בהליך אנדוסקופי דומה. גם לאחר ההסרה מומלץ להמשיך להיעזר בהדרכה צמודה כדי להצליח לשמור על השינויים באורח החיים
[3]
.
בלון קיבה גורם לתחושת שובע מהר יותר ממה שהיה בדרך כלל בעת אכילה, מה שאומר שלעתים קרובות אוכלים פחות. אחת ההשערות לכך שתחושת השובע מגיעה מהר יותר היא שהבלון מאט את הזמן שלוקח לקיבה להתרוקן. השערה נוספת היא שהבלון משנה את רמות ההורמונים השולטים בתיאבון
[1]
.
המשקל שצפוי לרדת לא תלוי רק בהליך כי אם גם בשינוי הרגלי החיים - כולל דיאטה ופעילות גופנית.
מטיפולים קודמים עולה שירידה של כ-7% עד 15% מהמשקל צפויה להגיע בששת החודשים הראשונים שלאחר ההליך. סך הכל הירידה במשקל צפויה להגיע ל-30% עד 47%.
[1]
עם זאת, אפשר לא להגיע לירידה משמעותית במשקל ואף לעלות במשקל לאחר כל סוג של טיפול או ניתוח לירידה במשקל, גם אם ההליך עצמו עבר כהלכה. עלייה במשקל יכולה לקרות אם לא פועלים לפי ההנחיות והשינויים המומלצים שיש לבצע באורח החיים. שינויים בריאים קבועים בתזונה, יחד עם פעילות גופנית קבועה, הם המפתח לירידה במשקל ולמניעת עליה
[1]
.
[1]
https://www.mayoclinic.org/tests-procedures/intragastric-balloon/about/pac-20394435
[2]
https://columbiasurgery.org/conditions-and-treatments/gastric-balloons
[3]
https://www.ohsu.edu/bariatric-services/orbera-gastric-balloon
[4]
https://www.healthdirect.gov.au/surgery/inserting-a-gastric-balloon |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/gastric-tumors-surgery/
ניתוחי גידולי קיבה (Gastric tumors, surgery)
גסטרו
2 דקות קריאה
כללי
שאלות ותשובות
מאמרים
לניתוח תפקיד מכריע בריפוי של גידולים בקיבה, הן שפירים והן ממאירים. ההצלחה בניתוח לכרות גידול בקיבה עם גבולות כריתה נקיים, היא גורם עיקרי בסיכוייו של החולה להחלים.
גידולים שפירים: הניתוח לטיפול בגידולים שפירים של הקיבה מבוסס על כריתת האזור הנגוע בקיבה, עם שולי כריתה נקיים מתאים סרטניים. פעולה זו יכולה להתבצע הן בשיטה הרגילה, והן בשיטה לפרוסקופית. בשיטה הרגילה פותחים את הבטן, כורתים את הגידול עם שולי כריתה נקיים וחופשיים ממחלה. שיטה זו כרוכה ביצירת חתך גדול למדי בדופן הבטן, ומלווה באי-נוחות ובסיבוכים הקשורים בפצע הניתוח.
בניתוח בשיטה הלפרוסקופית מחדירים לחלל הבטן המנופחת על ידי גז (דו-תחמוצת הפחמן) שרוולים שדרכם מכניסים מצלמת טלוויזיה ומכשירי ניתוח. בדרך זו אפשר לכרות את הקטע של הקיבה תוך סגירת החור שנוצר בעת הכריתה על ידי מכשיר המבצע את שתי הפעולות בעת ובעונה אחת.
אם נמצא שהגידול השפיר בקיבה במיקום שבו ניתוח בשיטה לפרוסקופית אינו אפשרי, כורתים את הגידול בשיטה הפתוחה הרגילה.
גידולים ממאירים:
סרטן הקיבה
לסוגיו הוא גידול אלים, ואם הגילוי מאוחר - הוא קטלני. הסיכוי היחיד לריפוי מלא של סרטן הקיבה לסוגיו הוא ניתוח וכריתה של הקיבה, בחלקה או במלואה, עם או בלי תוספת של טיפול כמו כימותרפיה או קרינה.
היקף כריתת הקיבה תלוי בעיקר במיקום הגידול ובגודלו. אם הגידול ממוקם בחלק הקריבני העליון של הקיבה (דהיינו קרוב יותר לוושט), הניתוח המקובל הוא כריתה מלאה של הקיבה. אם הגידול ממוקם במחצית התחתונה של הקיבה, מבצעים כריתה חלקית של הקיבה.
חידוש ההמשכיות של מערכת העיכול העליונה לאחר כריתת הקיבה נעשה על ידי חיבור והשקת המעי הדק לגדם הקיבה אם הכריתה חלקית, ולגדם הוושט אם נכרתה הקיבה בשלמותה.
למרות שאין מספיק נתונים עדיין באשר לבטיחות הגישה הלפרוסקופית, יש מרכזים רבים בעולם הנוקטים שיטה זו לניתוחי כריתה של הקיבה.
מהנתונים הראשוניים שהושגו עד כה, סיכויי החולה להבריא לאחר כריתת קיבה בשיטה הלפרוסקופית אינם נופלים מאלו שלאחר ניתוח שיטה הפתוחה.
פרופ' משה שבתאי |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/group-coaching/
2 דקות קריאה
כללי
מאמרים
כוחן של קבוצות נתמך באלפי מחקרים, ומאות מחקרים מעידים על יעילותו של
אימון אישי
בקידום מטרות ושיפור הישגים. שילוב ביניהם היה רק שאלה של זמן ומודל של אימון קבוצתי אכן החל להתפתח בשנים האחרונות ולזכות לתמיכה מחקרית.
אימון קבוצתי ומטרותיו
לכולנו שאיפות, חלומות ותקוות וכולנו נתקלים בקשיים בדרך להגשמתם. קשיים אלו יכולים לנבוע מנסיבות חיצוניות (כלכליות למשל), מחוסר שיתוף פעולה של הסביבה (בן זוג שלא מאמין בנו או ילדים שאנו מושקעים בגידולם) ומעכבות אישיות כמו חוסר אמון שלנו בעצמנו, חששות ועוד.
אימון פותח במטרה לסייע להגדיר את יעדים בתחום בו רוצים להתפתח ולהשתפר, לזהות את הגורמים המעכבים זאת ולפעול להגשמת החזון האישי.
במסגרת אימון אישי, מאמן מלווה את המתאמן ומכוון אותו להציב תתי יעדים ולאתר אסטרטגיות
התמודדות
עם הקשיים העומדים בדרכו. אימון יכול לסייע במספר תחומים:
•
אימון קריירה
- שיפור יכולות ניהוליות, פתיחת עסק עצמאי והגדלת מספר הלקוחות, קידום העסק והתפוקה, ניהול צוותים ועוד.
• אימון בתחום האישי - למשל אימון למציאת זוגיות,
אימון בריאות
,
אימון אישי להרזיה
, אימון לניהול זמן והתמודדות עם דחיינות,
אימון קשב וריכוז
, אימון להגשמת חלומות אישיים ועיסוק בתחומי עניין ועוד.
• אימון בתחום הבין אישי - למשל
אימון משפחתי
,
אימון זוגי
ועוד.
• אימון לספורטאים תחרותיים - לשיפור ההישגים וייעול תכנית האימונים.
אימון קבוצתי מסוגים שונים
אימון קבוצתי מתנהל בקבוצות קטנות (כעשרה משתתפים) בשתי מתכונות מרכזיות.
מתכונת אחת היא אימון לקבוצה קיימת: צוות עבודה, עמותה, צוות ניהול ואפילו משפחה. אימון קבוצתי מסוג זה מניח כי לקבוצה מטרות משותפות ורצונות משותפים לשיפור בתחום מסוים. האימון מתמקד בגיבוש הקבוצה ומיקודה בדרכי פעולה חיוניות להשגת יעדים שהוגדרו. באימון מסוג זה הדגש הוא על ההתקדמות הקבוצתית, אך כל אחד מהמשתתפים מרוויח הזדמנות ל
העצמה אישית
כחלק מהשתייכותו לקבוצה ומההתקדמות לעבר יעדים שהוא מציב לעצמו.
אימון קבוצתי במתכונת אחרת הוא אימון קבוצתי לקבוצת אנשים שאינם מכירים זה את זה ופונים לאימון כדי לשפר את הישגיהם האישיים. אימון קבוצתי מדגיש את התקדמותו האישית של כל אחד ומספק למשתתפים גם מקור
תמיכה
ועידוד משמעותי בתהליך, בנוסף להכוונה האישית. כוחו של אימון קבוצתי הוא ביצירת מסגרת עבודה בה נחשפים לסגנונות עבודה שונים, מוצפים קשיים ועכבות לא מודעים ושיש בה הזמנה ללמידה משמעותית תוך התבוננות בתהליכים שעוברים חברי הקבוצה. מרבית המאמנים הקבוצתיים ישלבו במסגרת אימון קבוצתי גם מפגשים פרטניים על מנת לאפשר חיזוק של התהליך האישי.
אימון קבוצתי או אימון אישי?
הן לאימון אישי והן לאימון קבוצתי יתרונות וחסרונות. אימון אישי מספק יחס אישי ותשומת לב מהמאמן, ובחירת היעדים וההתקדמות מותאמת במדויק לצרכיו של המתאמן. זאת בעוד שבאימון קבוצתי תשומת הלב של המאמן מתחלקת בין המשתתפים, ועלולים להיווצר לחץ קבוצתי או תחרות, שיביאו לבחירת יעדים שפחות מתאימים לפרט. עם זאת אימון קבוצתי מציע תמיכה קבוצתית, חשיפה לידע ולרעיונות ולמידה מהתהליך שעוברים המשתתפים האחרים. כמו כן, כאשר חלק ממטרות האימון נוגעות לשיפור מיומנויות בין אישיות (למשל, שיפור האסרטיביות) מתאפשר תרגול חי של מיומנויות אלו.
בשורה התחתונה, הבחירה בין אימון קבוצתי לאימון אישי צריכה להתבסס על היכרות הפונה עם עצמו, על מגבלותיו וכוחותיו. אדם ביישן מאוד או אדם הזקוק לדרבון רב יוכל להפיק יותר מאימון אישי בעוד שאדם שחש בנוח במסגרות קבוצתיות, פתוח לרעיונות או זקוק לעזרה בכישורים בין אישיים יוכל להיתרם משמעותית דווקא מאימון קבוצתי. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/group-intervention/
2 דקות קריאה
כללי
מאמרים
שני אנשים או יותר הנמצאים ביחסי גומלין זה עם זה, יוצרים תלות הדדית כך שכל אחד משפיע על זולתו ומושפע ממנו. החברים בקבוצה מאוחדים בשאיפתם להשיג מטרות משותפות. מנחה הקבוצה פועל ליצירת תנאים בקבוצה שיאפשרו לחבריה להפיק תועלת, לצמוח ולהתפתח מתוך תחושה של ביטחון פסיכולוגי, של אמון הדדי ושל תקשורת פתוחה.
לקבוצות ערך רב במתן סיוע לחולים ולמשפחותיהם ב
התמודדות
עם המצוקה הרגשית ועם השינויים באורח החיים הנובעים משינוי במצב הבריאותי. התהליך הקבוצתי מקל וממתן תחושות של ניכור, של בדידות, אשמה, סטיגמטיזציה,
דיכאון
, ושל חוסר אונים או תקווה. בקבוצה שמצליחה לקיים את ייעודה, תחושות אלה מצטמצמות כנגד הרגשת השייכות לקבוצה, אשר מעניקה לחבריה כלים להבין ולקבל כל אחד את מצבו, והבנה זו היא בעלת עוצמה רבה בתהליך השינוי.
המטרות העיקריות של קבוצות במסגרות רפואיות הן:
- מתן
תמיכה חברתית
להקלת ה
לחץ/דחק
המתלווה להתמודדות של חולים ושל משפחותיהם עם חולי או עם נכות.
- אספקת מידע חיוני ומיומנויות הנדרשים בהתאם למצב הרפואי ולשינויים בתפקוד חברתי.
- סיוע לחולים ולבני משפחותיהם לשנות או לשפר דפוסי תפקוד רגשי-חברתי, אלו המשבשים את יחסיהם החברתיים.
- הצעת פתרונות לקונפליקטים בין-אישיים.
בעבור מטופלים במסגרות רפואיות ובעבור בני משפחותיהם, יש קבוצות המוגבלות במשך הזמן שהן פועלות וקבוצות שאינן מוגבלות מבחינת תקופת הזמן שהן פועלות. יש קבוצות שחבריהן קבועים ויש - שחבריהן מתחלפים.
קבוצות שמופעלות במסגרות רפואיות:
קבוצות תמיכה: מופעלות על מנת להתמודד עם תחושת דחק ובדידות חברתית; על מנת לפתח יכולת להתמודד עם אבחון, עם אשפוז ומשטרי טיפול; על מנת להעניק תחושת שייכות, תחושת שותפות רגשית, שותפות בדאגות; לספק הזדמנויות להתבטאות, להתחבר עם אנשים במצבים דומים ולשפר את ההערכה העצמית.
קבוצות טיפוליות: פועלות לאחר זיהוי שינויים בתפקוד רגשי-חברתי הפוגעים בתהליך הטיפול הרפואי. מטרות הטיפול הקבוצתי כוללות לא רק מתן תמיכה, מיתון חרדות, חינוך וסיפוק משאבים מעשיים, אלא גם פתרון בעיות בתקשורת בין-אישית ובמערכות יחסים; תיגבור היכולת להתמודד, להבין ולנהל תגובות רגשיות למחלה קשה ולסכנת מוות; וכן מסייעות קבוצות אלה לחבריהן להסתגל לתפקידים חדשים או לשינויים בציפיות, להבין ולתקן עיוותים בתפיסת המציאות.
קבוצות חינוכיות: המשתתפים לומדים על המחלה או על המגבלה מבחינת גורמים, מהלך והשפעות תפקודיות, וכן על מיומנויות הנדרשות לטיפול הרפואי, מהלך האשפוז, תפקידיהם של אנשי הצוות ומשאבים. באמצעות חינוך מקבלים המשתתפים מידע שבזכותו מצטמצמות תחושות דחק ואי-ודאות. קבוצות מסוג זה יכולות להיות חד-פעמיות, והן פתוחות בדרך כלל לכל מי שרוצה להשתתף בקרב החולים או בני משפחותיהם.
קבוצות פסיכו-חינוכיות: קבוצה פסיכו-חינוכית פועלת בשני מישורים: אספקת מידע וחומר לפיתוח מיומנויות. במישור השני הקבוצה מעודדת התייחסות לרגשות ומהווה מקור תמיכה למשתתפים. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/gynecomastia-surgery/
ניתוח גינקומסטיה (gynecomastia surgery)
ניתוחי חזה
4 דקות קריאה
ניתוח גינקומסטיה, או הקטנת חזה לגברים, הוא הליך שמטרתו לתקן חזה מוגדל אצל גברים.
שיעור שביעות הרצון של ניתוח חזה לגבר הוא גבוה מאוד והוכח כמשפר את איכות החיים של מטופלים
[1]
.
הקטנת חזה לגברים הוא הליך
שנעשה בעיקר לצורך שיפור מראה החזה, הן אם בבגדים, הן אם ללא חולצה, מה שבתורו גורם לשיפור הדימוי העצמי והביטחון העצמי.
זהו למעשה הליך אסתטי המבוצע על ידי מנתחת או
מנתח פלסטי
, והוא
כולל שאיבת שומן, ניתוח או שניהם. לעיתים ניתוח גינקומסטיה נעשה לצורך הפחתת כאב ואי נוחות
[2]
.
מה זה גינקוסמטיה
גינקומסטיה
היא מצב רפואי של החזה מוגדל אצל גברים. במקרים רבים גינקוסמטיה מתפתחת בגיל הבגרות בשל חוסר איזון הורמונלי בין ההורמון הנשי (אסטרוגן) להורמון הגברי (טסטוסטרון). עם זאת, מצב זה יכול להופיע בכל גיל והוא יכול להיווצר גם בגלל תורשה, השמנת יתר או שימוש בתרופות מסוימות
[3]
.
הבעיה מתאפיינת בעודף שומן באזור, בהתפתחות יתר של רקמות הבלוט
ות, ולפעמים אף
בעודף עור של שד
. הבעיה יכולה להופיע בשד אחד או בשניהם
[3]
.
עד כמה מצב זה שכיח? שכיח מאוד. ההערכה היא ש
גינקומסטיה משפיעה על למעלה מ-50% מהגברים ברחבי העולם
[2]
.
צילום: shutterstock | HENADZI KlLENT
מתי מתבצע
במקרים רבים הבעיה חולפת לבד עם הזמן ולא יהיה צורך בניתוח גינקומסטיה. הטיפול המקובל היום הוא באמצעות תרופות המשמשות לטיפול ב
סרטן השד
ובמצבים אחרים. אם הבעיה היא תוצר של מצב בריאותי אחר, כגון היפוגונדיזם (חוסר איזון בתפקוד בלוטות המין), תת תזונה או שחמת, ייתכן שטיפול בגורם יעזור לבעיה לחלוף. כמו כן, אם תרופות שנוטלים הן הגורם לגינקומסטיה, הפסקה או החלפה שלהן בהמלצת רופא/ה, עשויה לעזור לבעיה
[4]
.
במקרים חמורים של גינקומסטיה, משקל עודף של רקמת השד עלול לגרום לצניחה של השדיים ולמתיחה של העטרה (העור הכהה המקיף את הפטמה). מצב זה יכול לגרום לאי נוחות רגשית ולפגיעה בביטחון העצמי. ישנם גברים שאף נמנעים מפעילויות גופניות מסוימות ומאינטימיות, כדי להסתיר את מצבם.
במקרים אלו ניתוח חזה לגבר יכול לשפר את המיקום והגודל של העטרה, לצמצם את עודפי העור ולשוות לחזה מראה קטן ואסתטי יותר
[3]
.
הכנות לטיפול
לפני ניתוח גינקומסטיה, תיבדק ההיסטוריה הרפואית של המטופל, וכן ייעשה תיאום ציפיות לגבי התוצאות הצפויות מן ההליך. במקרים רבים יתבצעו בדיקות מקדימות כגון בדיקות דם, צילום חזה וא.ק.ג., וזאת כדי להעריך את בריאות המטופל ולמצוא את הגורם לגינקומסטיה
[2]
.
בנוסף, תתבצע בדיקה גופנית שבה תיבדק רקמת השד של המטופל, וייתכן שלפני הניתוח יהיה צורך בהפסקת השימוש בתרופות מסוימות כגון מדללי דם. יש לשאול את הרופא/ה לגבי הפסקת עישון לפני ההליך, שכן שימוש בטבק יכול להאט את תהליך הריפוי. יום לפני הניתוח, יינתנו הנחיות לגבי הפסקת אוכל ושתייה
[2]
.
בזמן הטיפול
בשלב הראשון תעשה הרדמה מלאה של המטופל. במקרים בהם גינקומסטיה היא בעיקר תוצאה של עודף רקמת שומן, ניתן להשתמש בטכניקות שאיבת שומן בלבד. הליך זה כרוך בהחדרת צינורית חלולה ודקיקה דרך מספר חתכים קטנים.
את הצינורית מזיזים קדימה ואחורה בתנועות מבוקרות כדי לשחרר את עודפי השומן, ולאחר מכן שואבים אותם החוצה.
יש לציין כי ישנן טכניקות נוספות של שאיבת שומן שניתן להשתמש בהן, אך הטכניקה תיבחר לפני ההליך בהתאם למצב המטופל
[5]
.
בנוסף לשאיבה, קיימת אופציה ל
ניתוח חזה לגבר
, שבו נעשית כריתה.
טכניקות הקטנת חזה לגבר
באמצעות כריתה מומלצות במקרים בהם יש צורך להסיר רקמת בלוטות או עודפי עור כדי לתקן את החזה. הכריתה נחוצה גם במקרים בהם יש צורך לתקן את העטרה או למקם מחדש את הפטמה. דפוסי החתך משתנים בהתאם לכל מטופל
[5]
.
במקרים מסוימים גינקומסטיה תטופל גם בשאיבת שומן וגם בכריתה
[5]
.
אחרי הטיפול
לאחר
הקטנת חזה לגבר
ניתן להבחין בשיפור מידי בצורה ובמראה של החזה. כאב ונפיחות צפויים להופיע בימים הראשונים שלאחר ההליך, אך לרוב מדובר בכאב שניתן להקלה באמצעות משככי כאבים ללא מרשם. במידה ונשאר בגד אלסטי באזור החזה, יש להקפיד ללבוש אותו בהתאם להנחיות הרופא/ה. בגד זה עשוי להקל בתקופת ההתאוששות ולעזור לתהליך הריפוי להתבצע בצורה מיטבית
[6]
.
זמן החבישה תלוי בזמן החלמת הפצעים. לאחר שבוע עד שבועיים התפרים יתמוססו או יוסרו. מומלץ להימנע ממתיחת האזור, מפעילות גופנית מאומצת ומהרמה של משאות כבדים במשך כ-3 שבועות לאחר הניתוח. לרוב, רק כעבור כ-6 שבועות ניתן יהיה לחזור לפעילות רגילה. ניתן לחזור לנהיגה כשהכאב נפסק ואין בעיה לחגור חגורת בטיחות
[7]
.
ברוב המקרים נשארת צלקת סביב הפטמות. עם זאת, במקרה של ניתוח גינקומסטיה גדול יתכן שיישארו גם צלקת אנכית ו/או צלקת אופקית בקפל החזה (בצורת עוגן). הצלקות צפויות להיטשטש בתוך מספר חודשים
[7]
.
כאמור, תהליך הריפוי של כל מטופל משתנה, שכן הוא תלוי בגיל ובמצב הרפואי של כל אחד. עם זאת, רוב המטופלים מרגישים שיפור וחוזרים לעבודה כבר מספר ימים ספורים לאחר ניתוח גינקומסטיה, בהתאם לאופי העבודה. חלק מהמטופלים עלולים לחוות אובדן תחושה באזור ההליך לאחר הקטנת חזה לגבר, אך זה כמעט תמיד זמני וצפוי לחזור בהדרגה במהלך החודשים שלאחר ההליך
[6]
.
סיכונים
כמו כל ניתוח, גם הקטנת חזה לגברים הוא הליך הכרוך בסיכונים מסוימים. הנה כמה מהם
[7]
:
צלקות עבות וברורות
.
שדיים או פטמות לא סימטריים
.
בעיות בריפוי הפצעים
.
אובדן תחושת בפטמה
.
דימום בתוך רקמת השד (המטומה) – מופיע לרוב ביממה הראשונה לניתוח
.
הופעת גושים, שטפי דם או נפיחות.
כמו כן, כל ניתוח טומן בחובו גם סיכון קטן
לדימום מוגבר, לזיהום, לתגובה אלרגית חריפה לחומר ההרדמה
ולקרישי דם
[7]
.
יש לפנות לייעוץ רפואי בהקדם האפשרי במקרים בהם הכאבים עזים או שצצים תסמינים לא צפויים (כגון פריחה בעור, נפיחות חריגה)
[7]
.
תוצאות
זה יכול לקחת כ-6 חודשים עד שניתן יהיה לראות את התוצאות המלאות של הניתוח
7
. עם זאת, תוצאות
הקטנת חזה לגברים
נועדו להיות קבועות - עודפי השומן, רקמות הבלוטה והעור שהוסרו, נעלמות לתמיד
[6]
.
חשוב לשמור על אורח חיים בריא. עלייה משמעותית במשקל, שימוש בסטרואידים או מצבים רפואיים מסוימים, עלולים לגרום להישנות גינקומסטיה. בנוסף, תרופות המשפיעות על רמות הטסטוסטרון יכולות גם הן להשפיע על תוצאות ההליך. יש להקפיד על הנחיות המנתח/ת בנוגע לאורח חיים נכון וטוב שישמור על התוצאות לטווח ארוך
[6]
.
[1]
https://med.stanford.edu/cosmeticsurgery/aestheticservices/Breast/gynecomastia.html
[2]
https://my.clevelandclinic.org/health/treatments/24022-gynecomastia-surgery
[3]
https://www.plasticsurgery.org/cosmetic-procedures/gynecomastia-surgery
[4]
https://www.mayoclinic.org/diseases-conditions/gynecomastia/diagnosis-treatment/drc-20351799
[5]
https://www.plasticsurgery.org/cosmetic-procedures/gynecomastia-surgery/procedure
[6]
https://www.americanboardcosmeticsurgery.org/procedure-learning-center/body/gynecomastia-surgery-guide
/
[7]
https://www.nhs.uk/conditions/cosmetic-procedures/breast-reduction-male
/ |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/gynecomastia/
1 דקות קריאה
מקור השם גינקומסטיה ביוונית: gyn = אישה, mastos = שדיים, כלומר "שדיים נשיים", והוא מתייחס לממצא
שפיר
של הגדלת רקמת השד אצל גברים, חד-צדדי או דו-צדדי.
אפידמיולוגיה
: גינקומסטיה היא המקור של 60% מהבעיות הקשורות בשד הגבר, ו-85% מהגושים הנימושים בשד הגבר. יכולה להופיע בכל גיל, אולם 40% מהמקרים מופיעים אצל נערים בני 14 עד 15.5, על-רקע הורמוני, נטילת תרופות או ללא רקע ידוע (75% מהמקרים).
רקע מדעי: רקמת השד גדלה כתגובה לאסטרוגן ("ההורמון הנשי") ומדוכאת כתגובה לטסטוסטרון ("ההורמון הגברי"). באופן תקין שני ההורמונים קיימים אצל שני המינים. אצל גברים רמת הטסטוסטרון גבוהה יותר מרמת האסטרוגן, ואצל נשים להיפך. כאשר היחס בין ההורמונים משתנה לטובת האסטרוגן רקמת השד גדלה.
הסתמנות: גוש בשד הנמצא בתהליך גדילה. שליש מהגושים רגישים למגע. שליש מהמקרים חד-צדדיים. הגוש על פי רוב במרכז השד, אולם יכול להיות גם צדדי.
טיפול: ראשית מבררים את הסיבה כדי לטפל בה. יש לזכור כי ב-75% מהמקרים אין מוצאים את הסיבה. מרבית החולים פונים למנתח פלסטי עקב המבוכה שנגרמת להם מה"חזה הנשי". הטיפול בגינקומסטיה הוא בניתוח. ככלל, הניתוח מבוצע בהרדמה כללית. קיימות מספר אפשרויות לניתוח. כאשר הגינקומסטיה מורכבת בעיקר מבלוטת שד מוגדלת, כורתים את המרכיב הבלוטי דרך חתך על גבול הפטמה. הצלקת נוטה להיטשטש במהלך השנים. כאשר השד מוגדל כתוצאה מרקמת שומן עודפת, מבצעים שאיבת שומן. יש מקרים משולבים ממרכיב בלוטי ומרקמת שומן, במקרים אלה משלבים כריתה פתוחה עם שאיבת שומן. שיקול נוסף בבחירת סוג הניתוח מתייחס לכמות העור העודף. המנתח מחליט אם לכרות גם עור, בנוסף לבלוטה.
ד"ר ערן בר-מאיר |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/hair-replacement-surgery-grafting-and-scalp-reduction/
השתלת שיער (Hair Replacement Surgery grafting and scalp reduction)
עור
2 דקות קריאה
כללי
שאלות ותשובות
מאמרים
איילת גייר - השתלת שיער
בית לכל תחומי האסתטיקה עם התמחות ספציפית בהשתלות שיער
073-7815721
צור קשר
קראו עליי
מטרת הניתוח
נשירת שיער היא בעיה מתסכלת עבור אנשים רבים. תרופות כגון רוגיין ופרופסיה עשויות לעזור לאנשים עם קרחות תורשתית, אך זהו פתרון זמני.
עבור אנשים מסוימים, ניתוח השתלת שיער, שיפתור את הבעיה באופן קבוע, הוא הפתרון המועדף. בניתוח השתלת שיער קיימים שני הליכים טיפוסיים – השתלת שיער והקטנת קרקפת. מועמדים מתאימים להוספת שיער הם גברים עם קרחות בדפוס גברי ונשים עם שיער דליל.
גם אנשים שאיבדו שיער כתוצאה מכוויות או פציעות בקרקפת, יכולים להסתייע בניתוח השתלת שיער. הניתוח לא יועיל לנשים שיש להן נשירת שיער משמעותית בשטח נרחב.
כמו כן, אנשים שאין להם מספיק מקומות מהם ניתן לקחת את ה"תרומה" ואנשים שיש להם רקמת צלקת ורודה, או צלקות עבות וסיביות, כתוצאה מכוויות או מפציעות בקרקפת, אינם מועמדים מתאימים להשתלה.
תיאור הניתוח
במהלך ניתוח השתלת שיער, הרופא מעביר שיערות מאזור שיש בו הרבה שיער לאזורים קרחים משיער. רוב השתלות השיער מתבצעות במרפאה, תחת הרדמה מקומית.
במהלך השתלת שיער מרגישים כאב מזערי בלבד. לאחר ניקוי יסודי של הקרקפת, המנתח משתמש במחטים קטנות על מנת להרדים אזור בו יש צמיחה נורמאלית של שיערות, בחלק האחורי של הקרקפת. הוא מסיר חלק מהאזור השעיר של הקרקפת בעזרת אזמל מנתחים, מניח אותו בצד ותופר את הקרקפת בחזרה.
קבוצות קטנות של שיער, או שיערות בודדות, מופרדות, או מוסרות מהקרקפת בעזרת זכוכית מגדלת באמצעות סכין חד. מנקים ומרדימים את האזור שיקבל את השערות הבריאות (בדרך כלל החלק הקדמי של הקרקפת), באמצעות מחטים קטנות.
בסופו של התהליך, יוצרים נקבים זעירים בחלק הקדמי של הקרקפת ומניחים בתוכם בזהירות את השערות הבריאות. במהלך ניתוח הוספת שיער אחד משתילים מאות ואפילו אלפי שערות.
לחצו כאן
למידע נוסף על השתלות שיער
סיכונים
סיכונים שקיימים בניתוח מכל סוג:
· דימום
· זיהום
סיכונים נוספים בניתוח השתלת שיער:
· צלקת
· מראה לא טבעי של השיער החדש שצמח (שכיח בעיקר בשיטות הישנות יותר).
קיימת אפשרות שלאחר הניתוח, השתלת שיער תיראה פחות מוצלחת מהציפיות.על מנת שניתוח השתלת שיער יהיה בטוח ומוצלח, חשוב שמצבו הבריאותי של המטופל יהיה טוב. בכל מקרה, חשוב לשוחח עם הרופא על הסיכונים והאפשרויות, לפני שמבצעים ניתוח כלשהו מתוך בחירה (ניתוח שאינו הכרחי).
הטיפול לאחר הניתוח
ברוב השיטות המודרניות של השתלת שיער, מתרחשת צמיחה מעולה של שיער, תוך מספר חודשים לאחר הניתוח. יחד עם זאת, לעתים קרובות, יש צורך ביותר מטיפול אחד, על מנת להגיע למראה הטוב ביותר. השיער שהוחלף בדרך כלל נשאר לצמיתות. אין צורך בטיפול ארוך טווח.
לאחר ניתוח השתלת שיער, במהלך תקופת ההחלמה, הקרקפת בדרך כלל רגישה מאד. במקרים מסוימים יתכן צורך בשימוש במשככי כאבים חזקים, הניטלים דרך הפה למשך מספר ימים.
הראש נשאר חבוש בתחבושת כירורגית גדולה, או בתחבושת קטנה יותר ועליה כובע, לפחות למשך יום אחד או יומיים. חלק מהרופאים ממליצים גם על נטילת אנטיביוטיקה, או תרופות אנטי דלקתיות לאחר ניתוח הוספת שיער. אין צורך בשום טיפול נוסף לאחר ניתוח הוספת שיער. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/hand-foot-and-mouth-disease/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
מחלת הפה והגפיים היא מחלת ילדים נפוצה וקלה לרוב, למרות שמה המפחיד. זוהי מחלה ויראלית מדבקת שמאופיינת בפצעים בפה ובפריחה על כפות הידיים והרגליים. המחלה שכיחה יותר בקרב פעוטות וילדים עד גיל חמש שנים, אך יכולה להופיע גם בקרב בני נוער ומבוגרים.
רבים מבלבלים בין מחלת הפה והגפיים לבין מחלת "הפה והטלפיים" (hoof and mouth disease) בגלל השם הדומה, אך אין קשר בין שתי המחלות. האחרונה נגרמת על ידי וירוס שונה ופוגעת בחיות משק. מקרי הדבקה של בני אדם במחלת הפה והטלפיים - נדירים מאד.
סימפטומים
תקופת הדגירה
של ווירוס הפה והגפיים נמשכת בין שלושה לבין שבעה ימים.
לרוב, הסימפטום הראשון שמופיע הוא חום. לאחר מכן יכולים להתפתח כאבי גרון, כאב בטן, אובדן תיאבון, חוסר שקט (במיוחד אצל תינוקות וילדים קטנים) ותחושת כללית לא טובה.
לאחר יום-יומיים יתחילו להופיע הסימפטומים האופייניים: שלפוחיות וכיבים אדומים וכואבים על הלשון, החניכיים והחלק הפנימי של הלחיים ופריחה אדומה על כפות הידיים והרגליים. הפריחה אינה מגרדת, אך היא עלולה להיות מלווה בשלפוחיות קטנות. לעיתים הפריחה תתפשט גם אל הברכיים והישבן.
סיבות וגורמי סיכון
מחלת הפה והגפיים נגרמת על ידי וירוסים, שאחד העיקריים הוא וירוס קוקסקי (
coxsackievirus
A16
) . הווירוס חודר דרך הפה בעקבות חשיפה להפרשות ממערכת הנשימה, השלפוחיות או הצואה. ההדבקה עלולה להתרחש כתוצאה ממגע קרוב, החלפת חיתול, שימוש בכלי אוכל של מישהו חולה או נגיעה בחפצים או משטחים שזוהמו על ידי הווירוס.
מחלת הפה והגפיים נפוצה במיוחד בגני ילדים, שבהם יש חשיפה להפרשות של ילדים אחרים. לרוב אצל ילדים גדולים יותר מגיל 10 כבר יש נוגדנים למחלה. אך, עדיין, מחלת הפה והגפיים עלולה להופיע גם אצל מתבגרים ומבוגרים.
מחלת הפה והגפיים מדבקת ביותר בשבוע הראשון למחלה. אך אפשר להידבק גם במשך מספר שבועות לאחר ההחלמה, כי הווירוס עדיין נמצא במערכת העיכול. לעיתים, הדבקה בנגיף לא תגרום למחלה, במיוחד אצל מבוגרים, אך הם בכל זאת עלולים להפיץ את הווירוס ולהדביק אחרים.
אבחון ובדיקות
לרוב, האבחנה מתבצעת על פי גיל החולה, הסימפטומים שיש לו ואופי הפריחה והפצעים בפה. ניתן להיעזר במשטח גרון ובדגימת צואה, אם כי לרוב אין צורך בבדיקות מעבדה.
סיבוכים אפשריים
בדרך כלל, מחלת הפה והגפיים היא מחלת חום קלה, שחולפת מעצמה בתוך ימים ספורים. עם זאת במקרים נדירים יתכנו סיבוכים, הנפוץ ביותר הוא
התייבשות
. בגלל שהפצעים כואבים, החולים נמנעים מלאכול ולשתות ועלולים לאבד נוזלים, במיוחד אם המחלה מלווה בחום גבוה. יש להקפיד על שתייה מספקת. במקרה של התייבשות חמורה, יש להגיע לבית חולים כדי להכניס עירוי תוך ורידי של נוזלים.
הזיהום בווירוס קוקסקי עלול לגרום גם סיבוכים נדירים ומסכני חיים: דלקת קרום המוח נגיפית (חום, כאב ראש, נוקשות בצוואר או כאב גב), שיתוק דמוי פוליו או
דלקת המוח
.
טיפולים ותרופות
למחלת הפה והגפיים אין טיפול מיוחד ולרוב היא חולפת תוך שבוע עד עשרה ימים. אפשר להשתמש בתרסיסים ושטיפות פה שמאלחשות את הכאב מהפצעים.
אפשר להשתמש בתרופות להורדת חום משככי כאבים, כדי להקל על שאר התסמינים של מחלת הפה והגפיים.
מניעה
אפשר למנוע הדבקה והפצת הווירוס באמצעים הבאים:
שטיפה יסודית של הידיים במים וסבון או שימוש בג'ל אנטי-בקטריאלי לעיתים קרובות, במיוחד לאחר שימוש בשירותים, החלפת חיתולים, לפני הכנת מזון או אכילה.
ניקיון וחיטוי של כלי אוכל, מוצצים, אזורי החתלה ואכילה בבית ובמעונות יום, מאחר שהווירוס עלול לשהות על משטחים במשך מספר ימים.
חשוב להסביר לילדים שלא להכניס חפצים לפה ולשטוף ידיים לאחר כל ביקור בשירותים ולפני הארוחות.
רצוי לבודד את החולים בתקופת מחלה פעילה, כדי למנוע הדבקה של ילדים או מבוגרים נוספים. אין צורך בבידוד ממושך מעבר לתקופה זו.
טיפולים אלטרנטיביים
מאחר והפצעים בפה כואבים מאד מומלץ לאכול ולשתות מאכלים קרים כמו גלידה, קרטיב, מים קרים כקרח וחלב קר, שיסייעו למניעת ההתייבשות.
כדאי להימנע ממזונות מלוחים, חריפים או חומציים כמו פירות או משקאות ממותקים מחשש להחמרת הכאבים בפה.
מומלץ לגרגר או לשטוף את חלל הפה במי מלח פושרים (חצי כפית מלח בכוס מים) כדי להפחית דלקת וכאבים בפה ובגרון כתוצאה ממחלת הפה והגפיים. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/hbot/
טיפול בתא לחץ, רפואה היפרברית (HBOT )
ערוץ בריאות כללית
3 דקות קריאה
טיפול בתא לחץ, המכונה גם רפואה היפרברית (Hyperbaric Oxygen Therapy) הוא טיפול נשימה של 100% חמצן בלחץ אטמוספרי מוגבר. מקורו של הטיפול כבר בתחילת המאה ה-17, שנועד לטיפול במחלות שונות, אך יעילותו לא הוכחה והוא הופסק. לצד זאת, עד היום נשאר הטיפול לשימוש בצוללנים, בעיקר במקרים של דקומפרסיה, ובכלל לאנשים הסובלים מהרעלת פחמן חד חמצני כגון כבאים וכורים, והוא נחשב ליעיל ולמקובל
[1]
.
בשנים האחרונות, נראה שהטיפול ההיסטורי שהחל לפני למעלה מ-400 שנה ויצא משימוש, מאושר כיום שוב לטיפול במגוון של מצבים בריאותיים שונים
[2]
, בהתאם להמלצת
נוירולוג
או נוירולוגית.
הטיפול כרוך בכניסה לתא מיוחד כדי לנשום חמצן טהור ברמות לחץ אוויר גבוהות פי 1.5 עד 3 מהממוצע. המטרה היא למלא את הדם בכמות מספקת של חמצן. כאשר הדם נושא חמצן נוסף בכל הגוף, הוא עוזר להילחם בחיידקים והוא מעורר שחרור של חומרים הנקראים גורמי גידול ותאי גזע, המעודדים ריפוי של רקמות ומשחזרים את תפקודו התקין של הגוף2
[3]
.
צילום: shutterstock
איך עובד תא לחץ
[2]
כמות החמצן המוגברת עוזרת בריפוי פצעים על ידי העברת דם עשיר בחמצן לרקמה שצריכה חמצן. פצעים פוגעים בכלי הדם של הגוף, הם משחררים נוזל המתפשט לרקמות וגורם לנפיחות. נפיחות זו מונעת מחמצן להגיע לתאים הפגועים ורקמות מתחילות למות. הלחץ הגבוה בתא מגביר את כמות החמצן בדם, מפחית את הנפיחות וממלא את הרקמות בחמצן.
הטיפול עשוי למנוע פגיעה חוזרת ברקמות. זהו נזק שעלול להתרחש כאשר אספקת הדם חוזרת לרקמות לאחר המחסור בחמצן. כאשר זרימת הדם נפגעת על ידי פציעות של תאונה, למשל, סדרה של אירועים בתוך התאים הפגועים מובילה לשחרור מולקולות שעלולות לגרום נזק בלתי הפיך לרקמות ואף להוביל לעצירת זרימת הדם באזור. הטיפול בתא לחץ מעודד חמצן בגוף לחפש את המולקולות שעלולות לגרום נזק ולהוביל לריפוי.
הטיפול עשוי לעזור בחסימת פעולתם של חיידקים מזיקים מסוימים ובחיזוק המערכת החיסונית של הגוף. הגברת ריכוז החמצן ברקמות עוזרת להן להתנגד לזיהום. בנוסף, הטיפול משפר את יכולתם של תאי הדם הלבנים למצוא פתוגנים (פולשים זרים בגוף) ולהשמיד אותם.
תא לחץ מעודד יצירת קולגן חדש ותאי עור חדשים, וזאת על ידי עידוד צמיחה של כלי דם. מצב זה גם מעודד תאים לייצר חומרים מסוימים הגורמים לגדילה של תאי אנדותל (הרקמה הפנימית של כלי הדם) הדרושים לתהליכי ריפוי.
מתי מתבצע
רקמות הגוף זקוקות לאספקה מסוימת של חמצן כדי לתפקד. כאשר רקמה נפצעת, יש צורך ביותר חמצן כדי לשרוד. הטיפול מגדיל את כמות החמצן בדם, ועם טיפולים קבועים חוזרים ונשנים, רמות החמצן הגבוהות מעודדות רמות חמצן תקינות ברקמה
[3]
.
תא לחץ משמש לטיפול במספר מצבים רפואיים, ומוסדות רפואיים משתמשים בו בדרכים שונות. להלן כמה מהמצבים הרפואיים בהם תא לחץ עשוי לטפל
[3]
:
אנמיה
קשה.
אבצס במוח / מורסה במוח.
תסחיף אוויר.
כוויות
.
הרעלת פחמן חד חמצני.
פציעות מסוימות.
התחרשות פתאומית.
דקומפרסיה.
נמק.
זיהום של עור או עצם שהורסים רקמות.
פצעים שאינם נרפאים, כגון
כף רגל סוכרתית
.
פגיעה מקרינה.
השתלת עור או עור בסיכון להרס רקמות.
פגיעה מוחית טראומטית.
אובדן ראייה פתאומי.
הכנות לטיפול
הרופא/ת והצוות הרפואי יספקו הדרכה על ההכנה לקראת הטיפול. במהלך ההליך יש ללבוש חלוק של בית החולים או של המרפאה. לצורכי בטיחות, לא ניתן להכניס לתא פריטים כגון מציתים או מכשירים המופעלים על ידי סוללה, המייצרים חום. בנוסף, ייתכן שיהיה צורך בהסרת מוצרי טיפוח לשיער ולעור המבוססים על נפט, מכיוון שהם עלולים להיות דליקים
[4]
.
בזמן הטיפול
במהלך הטיפול שוכבים על שולחן בתא סגור ונושמים חמצן בזמן שהלחץ בתוך החדר מוגבר בהדרגתיות. מכיוון שהלחץ גבוה, חלק מהאנשים עלולים לסבול מאי נוחות כשהם בחדר. ייתכנו כאבי אוזניים או לחץ באוזניים.
משך הטיפול משתנה בין כל מטופל/ת: החל מ-3 דקות ועד שעתיים. בתום הטיפול הלחץ חוזר לרמות נורמליות
[4]
.
כדי למנוע הרעלת חמצן, ייתכנו הפסקות קצרות במהלך הטיפול לצורך נשימת אוויר רגיל. זה יכול למנוע מהרקמות בגוף לקלוט כמות גבוהה מדי של חמצן
[4]
.
מינון החמצן הניתן במהלך הטיפול צריך להיקבע באופן ספציפי לכל אדם - בהתאם לבעיה, למצב הבריאותי הכללי ולגיל של המטופל/ת
[4]
.
אחרי הטיפול
לאחר הטיפול תיערך בדיקה למטופל/ת, הכוללת בדיקת אוזניים ומדידת לחץ דם ודופק. לחולי סוכרת תיערך גם בדיקת סוכר בדם. לאיחור אישור הצוות הרפואי ניתן להתלבש ולעזוב
3
.
תיתכן עייפות או רעב לאחר הטיפול, אך אין כל הגבלה של פעילויות רגילות
[3]
.
סיכונים
טיפול בתא לחץ אינו נחשב לבטוח ויעיל במצבים הבאים:
HIV
/איידס, פגיעה מוחית, מחלות לב, שבץ מוחי, אסתמה, דיכאון, פציעות בחוט השדרה, פציעות ספורט
2
, מחלות ריאות, צינון או חום, ניתוח או פציעה טרייה באוזן
וקלסטרופוביה
[3]
.
תסמינים או תופעות לוואי אפשריים לאחר
הטיפול י
כולים לכלול עייפות וסחרחורת. תופעות הלוואי בדרך כלל קלות, כל עוד הטיפול לא נמשך יותר משעתיים
והלחץ בתא קטן מפי 3 מהלחץ הרגיל באטמוספירה
[3]
.
בעיות חמורות יותר יכולות לכלול
[3]
:
נזק לריאות
.
הצטברות נוזלים או קרע באוזן התיכונה
.
נזק לסינוסים
.
שינויים בראייה
.
הרעלת חמצן
.
תוצאות הטיפול
כדי להפיק תועלת מרבית מטיפול בתא חמצן, סביר להניח שיהיה צורך ביותר מביקור אחד. מספר הביקורים תלוי במצב הרפואי של המטופל/ת. במקרים מסוימים, כגון הרעלת פחמן חד חמצני, הטיפול יכול להסתכם בשלושה ביקורים, במקרים אחרים, כגון פצעים שאינם מחלימים, ייתכן שיהיה צורך ב-40 ביקורים
[3]
.
כדי לטפל ביעילות במצבים רפואיים, טיפול זה הוא במקרים רבים רק חלק מתוכנית מקיפה יותר הכוללת טיפולים אחרים ו/או תרופות, שנועדו להתאים לצרכים האישיים והבריאותיים של כל מטופל/ת
[3]
.
[1]
https://emedicine.medscape.com/article/1464149-overview
[2]
https://www.hopkinsmedicine.org/health/treatment-tests-and-therapies/hyperbaric-oxygen-therapy
[3]
https://www.mayoclinic.org/tests-procedures/hyperbaric-oxygen-therapy/about/pac-20394380
[4]
https://www.hopkinsmedicine.org/health/treatment-tests-and-therapies/complications-of-hyperbaric-oxygen-treatment |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/health-coaching/
2 דקות קריאה
כללי
מאמרים
מי לא היה רוצה לחיות אורח חיים בריא ונכון יותר, הכולל הרגלי אכילה נכונים, פעילות ספורטיבית וחלוקה נכונה של זמנים ומשאבים? מי מאיתנו באמת מצליח ליצור אורח חיים כזה ולשמור עליו לאורך זמן? אימון בריאות הוא תהליך ייעוצי קצר מועד וממוקד המכוון לשינוי דפוסים ולרכישת הרגלים בריאים.
אימון אישי
התפתח בעשורים האחרונים על בסיס הפסיכולוגיה החיובית, המדגישה את כוחותיו ויכולתו האישית של הפרט. הרעיון המנחה את העבודה האימונית הוא יצירת מערכת יחסים שוויונית והדדית בה
המאמן
מסייע למתאמן להגדיר מטרות, לגלות בעצמו את הדרכים למימושן ולבנות תוכנית פעולה אפקטיבית להשגתן, בזמן הקצר ביותר האפשרי. קיימים מגוון סוגי אימון, למשל
אימון קריירה
,
אימון זוגי
,
אימון קשב וריכוז
ועוד.
אימון בריאות יוצא מהנחה שהמתאמן מסוגל לאמץ אורח חיים בריא יותר אך זקוק להכוונה ולמסגרת על מנת לגלות יכולות אלו. אימון בריאות מתאים למטרות הבאות:
• הרזייה ואימוץ הרגלי תזונה בריאים
• אימוץ אורח חיים המותאם לשינוי במצב הגופני או הרפואי
• ניהול את סדרי עדיפויות ולוחות זמנים ברוגע ובהתאם לאמונות ולצרכים
• אימוץ אורח חיים משפחתי בריא יותר
אימון בריאות - איך זה עובד?
תירוצים ישנם בלי סוף: את הדיאטה נתחיל אחרי החגים, פעילות ספורטיבית לא מתאימה לקיץ הישראלי ובטח שלא לחורף, על הג'אנק פוד היינו מוותרים מזמן אם הילדים היו מסכימים. במילים אחרות, גם אם ברור לנו שכדאי לאזן בין חיים אישיים לקריירה, להקפיד על משקל תקין ופעילות ספורטיבית ולהיצמד לתוכנית הרפואית שנקבעה לנו, לא תמיד קל לעשות זאת.
הסיבה לכך היא ששינוי הרגלים מושפע מדפוסי חשיבה, סדרי עדיפויות, יחסים בין אישיים, המידה בה אנו מאמינים בעצמנו ועוד. קשה לשנות הרגלי אכילה כאשר מבשלים לנו ארוחה רומנטית כל שבוע, לא קל להגיד לסרב לבוס לשעות נוספות ומאוד לא פשוט להכניס ללוח זמנים עמוס פעילות גופנית.
אימון בריאות מאפשר כניסה לתהליך בו מזהים את המכשולים בדרך לשינוי ההרגלים ובונים תוכנית פעולה יעילה ומותאמת למטרות שקבענו. אימון בריאות מספק מסגרת עם חיבור ומחויבות ולכן מאפשר לנו לערוך שינוי משמעותי עם תוצאות מהירות בשטח, ולא רק לדבר על כך.
אימון בריאות מיועד לאנשים יציבים נפשית עם תפקוד תקין המעוניינים בעזרה ספציפית בתחום הבריאות. אימון בריאות ניתן על ידי מאמן ללא הכשרה ב
הפרעות אכילה
ואין לו אפשרות לטפל בהן. יתר על כן, אימון בריאות אף עלול להזיק במקרים אלו, הדורשים טיפול מקצועי של איש מקצוע כגון פסיכולוג, עובד סוציאלי קליני או פסיכיאטר, המתמחה בפסיכותרפיה ובהפרעות אכילה בפרט. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/heart-cardiac-transplant/
השתלת לב (Heart (Cardiac) Transplant)
טיפול ומניעה
3 דקות קריאה
כללי
שאלות ותשובות
מאמרים
מטרת הניתוח
ניתוח השתלת לב מטרתו לספק לב מתפקד, לאדם אשר איבד את תפקודו הלבבי, עקב מגוון רב של גורמים, המביאים לאי ספיקת לב סופנית (end-stage cardiac disease):
כישלון לבבי חריף או כרוני, עקב אירוע לבבי איסכמי (
התקף לב
), פגיעה מבנית במדורי הלב, פגיעה לבבית סוכרתית, קרדיומיופתיות (מחלה של שריר הלב), מחלה ריאתית כרונית המביאה לכישלון לבבי, פגיעה לבבית זיהומית, מומי לב מולדים ועוד. מחלת לב סופנית המצריכה השתלת לב היא כזו, שלא צפוי כי תשתפר בעזרת טיפול תרופתי או ניתוחי אחר, ואלמלא ההשתלה תוחלת החיים המירבית העתידית היא של כשנה-שנתיים.
במהלך השתלת לב, גופו של המטופל תלוי בתמיכת
מכונת לב-ריאה
, אשר מהווה מעין משאבה חיצונית של דם המטופל, לצורך חמצון וניקוי רעלים תקין, בעת שהלב החדש מושתל בבית החזה.
הלב נתרם ע"י תורם אשר נפטר לאחרונה, שלא מסיבות לבביות, כלומר הלב הנתרם הוא לב בריא, לרוב מאדם אשר מת מוות מוחי. כיום קיים מחסור אדיר בתורמים, למרות הניסיונות הרבים לעלות את נושא תרומות האיברים בקרב הציבור.
הכנה לניתוח
לצורך השתלת לב כמעט אין צורך כיום בהתאמת רקמות או
סוג דם
, שכן ישנם טיפולים טובים לאחר ההשתלה המאפשרים את קליטת השתל באחוזי הצלחה טובים.
במקרים בהם לא ניתן לקבל את הטיפולים הללו, ישנה צורך במציאת תורם בעל סיווג רקמות תואם בדרגה מסוימת (HLA), וכן התאמת סוג דם (ABO).
הבדיקות הנדרשות אצל המושתל כוללות בדיקות דם מסוג: ספירת דם, כימיה בדם, תפקודי קרישה, תפקודי כליות וכבד, בדיקת שתן, וכן צילום חזה, בדיקת שיניים מקיפה (לשלילת מקור אפשרי לזיהום), ולעיתים אף צנתור לבבי מקדים (על מנת לוודא את תקינות כלי הדם והלחצים בכל הדם הריאתיים).
תהליך השתלת לב מבוצע תחת הרדמה כללית. יש להיוועץ עם הרופא לגבי התרופות שיש להפסיק ליטול בימים שלפני הניתוח, וכן יש לשמור על צום מלא של 8 שעות לפני.
תהליך הניתוח
לאחר חיטוי יסודי של בית החזה, ייעשה חתך מרכזי ארוך בבית החזה מעל עצם הסטרנום. לאחר מכן, העצם תופרד לצורך אפשרות גישה לכל איברי בית החזה.
השלב הבא יכלול ביצוע מעקף לב-ריאה של המטופל ע"י מכונת לב-ריאה מלאכותית, לשמירה על הסירקולציה התקינה של דם המטופל בזמן הניתוח, שלא דרך בית החזה (על מנת לאפשר למנתחים לעבוד בשדה ניתוחי ברור ונקי).
מעקף לב-ריאה נעשה ע"י עצירת מעבר הדם בכלי הדם הראשיים (אבי העורקים, ורידי הריאה וכו'), והסטתו אל המכונה, לצורך אספקת חמצן וניקוי הדם מרעלים, למשך זמן קצר.
כאשר הלב הנתרם מוכן, המנתח פותח את קרום הפריקרד (המעטפת החיצונית של הלב), ומוציא את הלב הפגוע כיחידה שלמה, למעט החלק העליון האחורי של הלב- כלומר אחד מפרוזדורי הלב, אשר נשאר בבית החזה, לצורך חיבור מחדש ללב הבריא.
כלי הדם הגדולים של המטופל נתפרים מחדש אל הלב הבריא (דרך כלי הדם הגדולים בלב הבריא).
לבסוף מוסת דם המטופל חזרה מהמכונה אל הגוף. קרום הלב נסגר ובית החזה נתפר בחזרה. בבית החזה מונחים נקז או מספר נקזים לצורך איסוף שאריות הנוזל והדם מהרקמה. על החתך הניתוחי מניחים חבישה גדולה.
סיכונים בניתוח
סיכונים כלליים בניתוחים:
זיהום בפצע הניתוח
- לרוב שטחי ומטופל באופן מקומי, אולם לעיתים נדירות עלול להתפתח לזיהום משמעותי יותר ברקמות התת-עור ואף בעצם החזה, אשר מצריך פתיחה מחדש של החתך לסילוק הפסולת החיידקית.
דימום-
בעיקר באזור הניתוח כתוצאה מטראומה מקומית לרקמה. דימום יכול להתרחש מיד לאחר הניתוח, עד 24 שעות לאחר הניתוח ובמקרים נדירים ביותר לאחר שבועות או חודשים. הדימום נוצר כאשר כלי דם קטנים או גדולים נפתחים ומדממים, או כתוצאה מחיבור לא תקין של כלי הדם.
במקרים בהם הדימום הוא רב יש צורך בניקוז נוסף. דימום משמעותי הגורם לאובדן דם רב יכול להצריך ניתוח חוזר לעצירת כלי הדם המדמם.
צלקות-
אופי החלמת הצלקת תלוי באיכות התפרים ובגנטיקה. אין דרך לצפות כיצד הצלקת תחלים לאחר הניתוח.
סיכוני ההרדמה-
לרוב תופעות הקשורות לרגישות יתר לתרופות ההרדמה (תגובה אלרגית). לעיתים נדירות מאד תתכן תגובה חמורה של ירידת לחץ דם (שוק אנאפילקטי).
סיכונים ספציפיים לניתוח השתלת לב:
פגיעה בכלי הדם הלבביים הגדולים
- בשל השימוש במכשור חד.
פגיעה במבנה הלב
- המסתמים, השריר או המעטפת.
דחיית שתל חריפה
- מתבטאת בתגובה חיסונית חריפה של הגוף כנגד הלב המושתל, במידה ומתרחשת עד 60 יום לאחר ההשתלה. כיום ניתנות תרופות רבות למניעתה.
הטיפול אחרי הניתוח
לאחר השתלת לב המושתל נשאר באשפוז ביחידת טיפול נמרץ לצורך התאוששות והשגחה במשך כ-1-3 ימים. משך האשפוז הצפוי במחלקה הוא של כ-10-14 יום נוספים.
לעיתים יושם במהלך הניתוח
קוצב לב
חיצוני, אשר יעזור ללב החדש לתפקד חשמלית בימים הראשונים, עד להסדרת קצב הלב.
תרופות לצורך דיכוי המערכת החיסונית של המושתל יינתנו מיידית, על מנת למנוע עד כמה שניתן תגובת דחיית שתל. תרופות אלו הן למתן ארוך טווח, לעיתים לכל החיים, ומחייבות מעקב צמוד אחר בדיקות הדם ותפקודי הכליה של המטופל, בשל מגוון תופעות הלוואי שלהן.
כמו כן יינתנו תרופות אנטיביוטיות למניעת זיהומים, ונוזלים לשמירה על לחץ הדם לאחר השתלת לב.
לרוב יינתנו גם תרופות לשיכוך כאבים דרך הוריד, ע"פ הצורך.
הוצאת החבישה והתפרים מהחתך הניתוחי נעשית לרובשבוע שבועיים לאחר מועד ניתוח השתלת לב. הוצאת הנקזים נעשית ע"פ הצורך לפי כמות הנוזלים והדימום המנוקז.
בכל מצב של עליית חום פתאומית, ירידת לחץ דם, קוצר נשימה, אצירת שתן, דימום חריף או כאבים בלתי נסבלים יש לדווח מיידית לרופא.
החלמה וחזרה לתפקוד אחרי השתלת לב היא איטית והדרגתית.
המאמר נכתב על ידי ד"ר אפרת סולומון
שייך לתחום: ניתוחים בתחום
קרדיולוגיה |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/heartburn/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
צרבת (Heartburn) היא תופעה נפוצה בעולם המערבי, שכמעט כל אחד חווה צרבת לפחות פעם בחייו. הצרבת מתבטאת בכאבים צורבים ותחושת בעירה לאורך קנה האכילה (
הוושט
) במרכז החזה.
הצרבת נגרמת כשתוכן הקיבה "חוזר" לתוך הוושט. מכיוון שרירית הוושט לא מותאמת לרמת חומציות שיש בקיבה, נוצרת דלקת באזור ומופיעה תחושת בעירה, שהיא הצרבת. בדרך כלל, השריר הטבעתי שנמצא בין הוושט לקיבה מונע חזרה של האוכל או מיצי קיבה אל הוושט. אך במקרים ששריר זה נחלש, למשל בגלל אכילה מוגזמת של שוקולד, קפאין, אלכוהול או מאכלים שומניים, יש הופעה מוגברת של צרבות.
תחושת צרבת יומיומית עלולה לרמוז על בעיה רפואית רצינית
אם תחושת הצרבת חולפת מהר ומופיעה רק מדי פעם, היא לא צריכה להדאיג באופן מיוחד. אך אם הצרבת חוזרת על בסיס יומיומי, היא עלולה להצביע על בעיה חמורה, שמצריכה טיפול רפואי. אך צרבת כרונית, המופיעה לעיתים קרובות או אפילו על בסיס יומיומי עלולה להוות סימן למחלת
ריפלוקס
(החזר קיבתי-ושטי) (gastroesophageal reflux disease GERD), בה מיצי קיבה ולעיתים אף מיצי מרה, חודרים בחזרה לתוך הוושט.
מרבית האנשים יכולים להתמודד עם הרגשת הצרבת בעזרת שינויים באורח החיים ובתזונה ובאמצעות תרופות. אולם במידה והצרבת היא חריפה מאוד, תרופות אלה יכולות לספק הקלה זמנית או חלקית של התסמינים המלווים צרבת.
סימפטומים
התסמינים של הצרבת כוללים תחושת בעירה וכאב באזור החזה, מתחת לעצם החזה, שיכול לעלות אפילו עד לגרון. הצרבת עלולה להחמיר כשרוכנים קדימה, בשכיבה או בזמן אכילה. הצרבת גם עלולה להיות תכופה יותר ולהחמיר בשעות הלילה.
סיבות וגורמי סיכון
בזמן הבליעה, סוגר הוושט התחתון - טבעת שרירים שממוקמת מסביב לחלק התחתון של הוושט – משתחרר, נותן למזון ולמשקה לעבור דרכו אל הקיבה
ונסגר שוב
לאחר מכן.
אם הסוגר נפתח מעצמו או שהשריר שלו נחלש, מיצי הקיבה יכולים לנוע חזרה במעלה הוושט ולגרום לצרבת. הזרימה חזרה של חומצות הקיבה ואיתה גם הצרבת מחמירות בשכיבה או התכופפות קדימה.
בדרך כלל,
צרבת המופיעה בתדירות גבוהה עלולה להוות סימן מקדים למחלת
הרפלוקס GERD
או
בקע סרעפתי
(כשחלק מהקיבה נדחף אל עבר חלל החזה התחתון). במידה והבקע הוא גדול מאוד, הוא יכול להחמיר את התסמינים של הצרבת על ידי החלשה נוספת של סוגר הוושט בתחתית צינור הבליעה.
גורמים נוספים להחמרת הצרבת כוללים גם:
סוגים מסיימים של מזון, כגון מזונות עתירי שומן, מזונות פיקנטיים, שוקולד, קפאין, בצל, רוטב עגבניות, משקאות תוססים, נענע ומנטה
שתיית אלכוהול או
עישון סיגריות
ארוחות דשנות
שכיבה מיד עם סיום הארוחה
נטילת תרופות מסוימות, כגון תרופות הרגעה, תרופות נוגדות דלקת, תרופות נגד דיכאון ותרופות חוסמות סידן לטיפול בלחץ דם גבוה
הפרעות בעיכול עקב מצבים הבאים עלולים להגדיל את הסיכון לצרבת:
עודף משקל.
משקל עודף גורם להפעלת לחץ נוסף על הקיבה והסרעפת (שריר גדול שמפריד בין חללי החזה והבטן) ולגרום לפתיחת הסוגר הוושטי התחתון, כך שמיצי הקיבה יוכלו לעלות בחזרה אל הוושט, ולצרבת. אכילה של ארוחות דשנות או עתירות שומנים יכולות לגרום לצרבת באופן דומה.
בקע סרעפתי.
בקע סרעפתי (הרניה דיאפרגמטית) הזדקרות חלק מהקיבה לתוך חלל החזה עלולה להחמיר את הצרבת ואף להחליש עוד יותר את השריר הטבעתי של סוגר הוושט התחתון.
הריון.
בנוסף ללחץ שמופעל על הקיבה על ידי הרחם המוגדלת, הריון גורם לייצור מוגבר של הורמון הפרוגסטרון. הורמון זה תורם להרפיית השרירים, כולל השריר של סוגר הוושט התחתון.
אסטמה
.
הרופאים אינם בטוחים לגבי הקשר המפורש הקיים בין אסטמה לתחושת צרבת. ייתכן שהשיעול וקשיי הנשימה המלווים את אסטמה גורמים לשינוי מאזן הלחצים בחזה ובחלל הבטן ומעוררים את זרימת מיצי הקיבה חזרה לתוך הוושט.
ייתכן שחלק מן התרופות לטיפול באסטמה, שמרחיבות את דרכי הנשימה, גורמות בנוסף גם להרפייה מסוימת של סוגר הוושט התחתון ומאפשרים כך את תופעת הריפלוקס GERD. ייתכן גם שריפלוקס של מיצי הקיבה עלול אף להחריף את תסמיני האסטמה.
סוכרת
.
אחד הסיבוכים הרבים המתלווים למחלת הסוכרת היא
שיתוק הקיבה
(gastroparesis), הפרעה שבה לקיבה נדרש זמן רב להתרוקן. אם תכולת הקיבה נותרת בה זמן ארוך מדי, היא עלולה לעלות חזרה אל הוושט ולגרום לצרבת.
חסם ביציאה מן הקיבה.
חסימה חלקית, שנוצרת בעקבות צלקת,
כיב קיבה
או גידול באזור השסתום בין הקיבה לתריסריון (שולט על מעבר המזון מהקיבה למעי הדק) באזור זה עלולה לפגוע בפעילותו התקינה ולהפריע במעבר המזון במהירות הדרושה.
חסימה זו עלולה לגרום למיצי הקיבה להצטבר בקיבה ולזרום חזרה במעלה הוושט. זוהי בעיה רצינית שבנוסף לצרבת, עלולה לגרום גם לכאבי בטן,
קשיי עיכול
, אבדן משקל, בחילות והקאות. במידה ומבחינים באחד מהתסמינים, יש להתייעץ עם הרופא.
עיכוב בהתרוקנות הקיבה.
הפרעות בתפקוד השרירים או בעצבוב הקיבה, עלולות לעכב התרוקנות הקיבה ולגרום לרפלוקס ולצרבת. האטת התרוקנות הקיבה יכולה לנבוע גם מפעילות של תרופות מסוימות, כגון תרופות נרקוטיות, תרופות לטיפול בדיכאון או אנטי היסטמינים.
הפרעות ברקמות החיבור.
מחלות כגון
סקלרודרמה
(scleroderma), שגורמות לרקמות השריר להתעבות ולהתנפח, עלולה לגרום גם לכיווץ שרירי מערכת העיכול, לחזרת מיצי הקיבה אל עבר הוושט וכך גם לצרבת.
תסמונת זולינגר – אליסון
(
Zollinger – Ellison).
תסמונת נדירה זו גורמת לייצור עודף של חומצת קיבה, שמגדילה את הסיכון לריפלוקס קיבתי-וושטי ולצרבת.
אבחון ובדיקות
בדרך כלל, תיאור מפורט של התסמינים מספיק כדי לאבחן צרבת. אולם, במידה והתסמינים מאוד חריפים והטיפולים אינם עוזרים או שקיים חשד לריפלוקס GERD או תסמונת אחרת, ייתכן ויהיה צורך בבדיקות רפואיות נוספות:
צילום רנטגן עם
בריום
גסטרוסקופיה
בדיקת חומציות הקיבה והוושט
סיבוכים אפשריים
מרבית הצרבות הן תופעה חולפת. במידה ויש לך צרבת חריפה או כרונית, ייתכן וזהו סימן לכך שהינך סובל מתסמונת GERD. הסיבוכים של ה- GERD כוללים גירוי והופעת דלקת בוושט (esophagitis), היצרות של הוושט (Stricture) ועלייה מזערית ברמת הסיכון שלך לחלות בסרטן הוושט.
למידע נוסף על טיפולים משלימים שיקלו על צרבת היכנסו לערוץ
רפואה משלימה לטיפול בבעיות מערכת העיכול
טיפולים ותרופות
במידה והינך סובל ממצב של צרבת מתונה המופיעה רק מדי פעם, ייתכן ותוכל להקל על התופעות הנלוות אליה על ידי נטילת תרופות הנמכרות ללא מרשם, או בעזרת טיפול עצמי.
תרופות הנרשמות ללא מרשם כוללות בין השאר:
נוגדי חומצה
חוסמי קולטני H-2
מעכבי משאבת פרוטונים
במידה ואתה סובל מצרבת על בסיס קבוע, ייתכן ואתה סובל מתסמונת GERD, אשר עלולה להביא לידי הופעת דלקת בוושט. תסמונת GERD מצריכה בדרך כלל תרופות מרשם חזקות, טיפול רפואי צמוד ולעיתים אף ניתוח.
תוכלו למגר או להפחית את תדירות הופעת צרבת על ידי ביצוע מספר שינויים באורח החיים שלך. שינויים אלה כוללים בין השאר:
שמירה על משקל תקין
אכילת ארוחות קטנות יותר
להיפטר מן החגורה
להימנע ממעוררי צרבת
להימנע מרכינה קדימה
לא לשכב מיד בסיום הארוחה
הרמת אזור הראש של המיטה
להימנע מעישון
טיפולים אלטרנטיביים
הטיפולים האפשריים בצרבת ובהחזר קיבתי-ושטי כוללים:
1. טיפולים סימפטומטיים להקלת צרבת כגון תרופות המקטינות את חומציות הקיבה, כך שהנוזל המגיע אל הוושט פחות חומצי וגורם לפחות גירוי ומפחית את תחושת הכאב או הצריבה. טיפולים אלה מחולקים לתרופות המנטרלות את החומצה (Anti-Acid) כגון מאלוקס, ותרופות המקטינות את הפרשתה של החומצה (לוסק, אומפרדקס, גסטרו, פאמו וכד').
ישנן מספר תרופות ביתיות אשר יכולות לטפל בתופעות של צרבת, אולם אלה יספקו רק הקלה זמנית של התסמינים המלווים את הצרבת. תרופות אלה כוללות שתיית תמיסת סודה לשתייה (סודיום ביו קארבונט) במים.
למרות הקלה זמנית על התסמינים של הצרבת, תרופות אלה עלולות בסופו של דבר להחמיר את המצב על ידי הוספת גזים ונוזלים מיותרים לתוך הקיבה.
יתר על כן, הוספת נתרן (סודיום) לתזונה עלולה להעלות את לחץ הדם ובעודף אף להפריע לאיזון בסיס-חומצה בגוף.
לא קיים טיפול תרופתי המתקן את הבעיה.
2. ניתוח לסילוק הבעיה, שבו מתקנים את הבקע על ידי החזרת הקיבה לחלל הבטן או שמחזקים את סוגר הוושט התחתון, למניעת הריפלוקס. הניתוח מצריך הרדמה מלאה ועלול לגרום לסיבוכים מעטים.
טיפול טבעי בצרבת
מסייע באיתור הגורם שהוביל לעלייה בחומציות הקיבה וכך מסייע בהקלה על התופעה. אחד מהרכיבים המרכזיים בו הוא ה
שינוי התזונתי. ידוע כי מאכלים שומניים, חריפים וחמוצים מחמירים את תחושת הצרבת. כמו כן, ארוחות כבדות לפני השינה מגבירות את ההחזר הקיבתי-ושטי. לכן, הטיפול הטבעי יכלול המלצות על מאכלים מהם כדאי להימנע, כמו מאכלים חריפים או חמוצים (עגבניות ופירות הדר), ארוחות כבדות בלילה, וכן אוכל שמן או מטוגן. במקרים מסוימים (בעיקר אצל צעירים) שינוי הרגלי התזונה בלבד הוביל להיעלמות הסימפטומים. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/helicobacter-pylori/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
הליקובקטור פילורי (Helicobacter Pylori) הוא חיידק שתואר לראשונה בשנת 1983 על ידי צמד חוקרים בשם כריס וורן ובארי מרשל. על גילוי החיידק זכו השניים בפרס נובל לרפואה בשנת 2005.
מדובר בחיידק השוכן בקיבה, שלאורך זמן עלול לגרום לכיבים בקיבה ובתחילת המעי הדק, ול
גסטריטיס
(דלקת תאי הרירית בקיבה). במקרים מסוימים הליקובקטור פילורי אף עלול להוביל לסיבוכים משמעותיים כגון סרטן.
הליקובקטר פילורי הוא המזהם הנפוץ ביותר בעולם, והוא מצוי ביותר ממחצית האוכלוסייה בעולם וב-30-40% מאוכלוסיית המדינה. כ-15% מהנשאים מפתחים כיב.
קיימים מספר מנגנונים שבהם גורם החיידק נזק לרירית הקיבה:
1. נזק ישיר לריריות מחומרים המופרשים על ידי החיידק עצמו.
2. נזק הנגרם מן התגובה החיסונית המתרחשת עקב הזיהום.
3. נזק הנובע משינויים הורמונליים מקומיים ברירית, ובעיקר מההורמונים הגורמים להפרשת חומצת מלח בקיבה – סומטוסטטין וגסטרין.
צילום: Shutterstock
סימפטומים
התלונות השכיחות בקרב נשאי החיידק הן:
•
כאבי בטן
.
• תחושת נפיחות בטנית.
• ריח רע מהפה.
• גיהוקים.
•
בחילות והקאות
ללא קשר ישיר למזון.
• מחסור לא ברור ב
ברזל
או ב-
B12
.
אלו הן תלונות כלליות למגוון רחב של בעיות במערכת העיכול, ולכן במסגרת בירור גסטרולוגי יש חשיבות בבדיקה לשלילת הימצאות החיידק במערכת העיכול.
חלק משמעותי מהנשאים של החיידק לא יחושו בסימפטומים כלל.
במידה והתפתח
כיב במערכת העיכול
, ייתכנו תסמינים כגון הקאה דמית וצואה שחורה (Melena).
סיבות וגורמי סיכון
ההידבקות בחיידק מתרחשת לרוב כבר בגיל הילדות וצורת ההעברה היא קרוב לוודאי מן הצואה לפה או מפה לפה.
גורמי הסיכון העיקריים להידבקות הם צפיפות דיור ותנאי היגיינה ירודים. זו כנראה הסיבה שבארצות מתפתחות ניתן למצוא שיעור גבוה של זיהום כבר בגיל הילדות, בעוד שבארצות מפותחות קיימת ירידה הדרגתית עם הגיל בשכיחות הזיהום.
אבחון ובדיקות
הדרך הפשוטה ביותר לאבחון החיידק היא באמצעות תבחין נשיפה. זוהי בדיקה מהירה, פשוטה, מהימנה ולא פולשנית.
בנוסף, ניתן לאשר בצורה לא פולשנית את נוכחות החיידק גם באמצעות בדיקת צואה לגילוי אנטיגן של החיידק.
דרך אבחון נוספת היא נטילת דגימה מרירית הקיבה במהלך בדיקת גסטרוסקופיה. הדגימה אמנם פולשנית, אך היא נחשבת למהימנה.
לבסוף, ניתן לאבחן הימצאות נוגדנים לחיידק בבדיקת דם. זוהי בדיקה שנחשבת לפחות מהימנה, כיוון שהיא עלולה לצאת חיובית גם עבור אנשים שעברו הכחדה לחיידק בעבר ואינם נשאים שלו בפועל כיום.
מקובל לבצע בדיקה להילקובקטור פילורי רק במידה וקיימות תלונות המחשידות בנוכחות החיידק. כמו כן, בדיקת אבחון נעשית לכל מי שאובחן בסרטן הקיבה או בסרטן MALT.
סיבוכים אפשריים
כאמור, כ-15% מהנשאים יפתחו כיב בקיבה או בתריסריון. רוב הכיבים בתריסריון ובקיבה נגרמים מהליקובקטור פילורי.
במבוגרים ישנו קשר בין זיהום בחיידק זה ובין התפתחות ממאירות של הקיבה כמו סרטן הקיבה וסרטן הלימפה מסוג MALT; בילדים הקשר הזה אינו ברור. למעשה, הקשר חזק עד כדי כך שהטיפול הראשוני בסוגי סרטן אלו הוא חיסול החיידק.
באזורים גיאוגרפיים שבהם שכיח הזיהום בגיל צעיר, כמו מדינות דרום אמריקה ומזרח אירופה, יש שיעור גבוה יחסית של סרטן הקיבה. כמו כן, הירידה בשכיחות סרטן הקיבה במדינות המערב, מתרחשת במקביל לירידה בשכיחות הזיהום מהליקובקטר פילורי.
ייתכנו סיבוכים נוספים להליקובקטור פילורי מחוץ למערכת העיכול, כגון מחלות כלי דם, מחלות עור ומחלות לב טרשתיות.
טיפולים ותרופות
החיידק עמיד לתרופות רבות. על מנת לגרום להכחדה מוחלטת שלו, יש צורך בשילוב של מספר תרופות יחד.
הטיפול המקובל כיום נקרא "הטיפול המרובע", וכפי שמרמז שמו, הוא מורכב מארבע תרופות שיש ליטול במשך 10-14 ימים.
כחודש לאחר הטיפול מומלץ לבצע תבחין נשיפה על מנת לאשר את הצלחת הטיפול.
חולים שעברו הכחדה לחיידק אינם נחשבים יותר לנשאים. יתרה מכך, בחולים שלקו בכיב במערכת העיכול, הכחדת החיידק מונעת משמעותית הישנות של הכיב.
טיפול טבעי בהליקובקטור פילורי כולל תוספי תזונה אשר יכולים להפחית במידה מסוימת את התסמינים, אך אין ביכולתם להכחיד את החיידק באופן מוחלט או למנוע את הסכנות כתוצאה מנוכחותו במערכת העיכול.
מניעה
לא קיימות כיום דרכים למנוע הדבקה בהליקובקטר פילורי,
אך בדומה לכל חיידק שעובר בצורת הדבקה פקו-אוראלית (במגע עם צואה נגועה) ואורו-אוראלית (מפה לפה), מומלץ להקפיד על היגיינה אישית, שטיפת ידיים תדירה, בפרט לאחר ביקור בשירותים, והקפדה על שימוש אישי בלבד בכלי אוכל ושתייה (גם בין בני משפחה).
טיפולים אלטרנטיביים
עיקר
הטיפול הטבעי בחיידק ההליקובקטר פילורי
הוא באיתור הגורם שהוביל לשגשוג החיידק, כדי לטפל בבעיה הראשונית וכך להוביל לסילוק החיידק מהגוף. לרוב הטיפול יכלול התאמה תזונתית, מתן של פרוביוטיקה ואף שימוש בפורמולות מרפא שונות. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/hemangioma/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
המנגיומה היא גידול שפיר של כלי הדם הבנוי מסבך של כלי דם דקים (ורדידים) מורחבים. זהו הגידול השכיח ביותר בילדות, המופיע בכ-10%-5% מהילדים בגיל שנה. המנגיומה נמצא בשכיחות מוגברת אצל בנות (פי 3 יותר מהבנים), פגים, וילדים שנולדו לאימהות שעברו
דגימת סיסי השיליה
בזמן ה
הריון
.
ההמנגיומות, מופיעות לרוב כבר בשבוע הראשון לחיים, כ-60% מופיעות באזור הראש והצוואר, 25% באזור הגוף, ו-15% באזור הגפיים.
סימפטומים
ניתן לסווג את ההמנגיומות לפי עומק הופעתן לארבעה סוגים:
המנגיומות עור שטחיות – מופיעות כבליטה אדומה המזכירה בצורתה תות שדה. זו ההמנגיומה הנפוצה ביותר. הנגע האופייני עשוי להופיע כבר בלידה, או תחילה להראות ככלי דם מרובים, התבהרות של העור, או מעין סמני חבלה, שלאחר מכן יתפתחו למיצג של נגע אדום בוהק ובולט על פני העור.
המנגיומות תת-עוריות או המנגיומות עמוקות - מאופיינות כבליטה תת-עורית בצבע כחול בהיר.
המנגיומות עם מרכיב עורי (אדום) ומתחתיו מרכיב תת-עורי.
המנגיומות באיברים פנימיים כגון כבד, מוח, מעי, ריאות ולשון.
בדרך כלל, ההמנגיומה גדלה במהירות במשך שלושה-תשעה חודשים בתקופה שאחרי הלידה. לרוב, אחריה תבוא תקופת של יציבות שמסתיימת בהצטמקות איטית של הגידול (שלב שנמשך 18 חודשים עד 10 שנים). כך ייעלמו לחלוטין 30% מההמנגיומות עד גיל שלוש, 50% עד גיל חמש, ו-90%-70% עד גיל שבע.
לרוב הילדים יש המנגיומה בודדת, ב-20% מהמקרים ייתכנו שתי המנגיומות. הופעת המנגיומות מרובות היא נדירה, ובמקרים כאלה גדל הסיכוי לקיום המנגיומה באיבר פנימי. נדיר שהמנגיומה תופיע באיבר פנימי בגוף ללא הסתמנות גם בעור.
המנגיומות מופיעות גם במבוגרים. ב
כבד
הן נחשבות לגידול השפיר השכיח ביותר, אשר מתגלה לרוב במקרה, בביצוע סקירת בטן.
סיבות וגורמי סיכון
התופעה נפוצה יותר בקרב בנות, פגים, תינוקות עם משקל לידה נמוך, והריון בגיל מתקדם.
הסוגים השונים של המנגיומה נגרמים מסיבות שונות, למרות שהסיבה המדויקת להתפתחותם אינה ברורה. לדוגמא, המנגיומות בילודים נגרמות משגיאות בהתפתחות של מערכת כלי הדם שקוראת בזמן ההתפתחות העוברית, אך במקרים רבים, האירוע שגרם לשגיאה זו אינו מזוהה. חלק מההמנגיומות מתפתחות לאחר פגיעה, אך האם הפגיעה אכן יכולה להיות הגורם להמנגיומה היא דבר לא מוכח. ישנן נשים אצלן מתפתחות המנגיומות בזמן ההיריון, אשר נעלמות לאחריו. וכן ישנן המנגיונות המקושרות בהפרעות גנטיות.
אבחון ובדיקות
את רוב ההמנגיומות ניתן לאבחן על פי ההסתמנות בלבד, ללא צורך בבירורים נוספים. במידת הצורך, ניתן להדגים את ההמנגיומות באמצעות
אולטרסאונד
, טומוגרפיה מחשבית (
CT
) ותהודה מגנטית (
MRI
).
סיבוכים אפשריים
הסיבוכים בעקבות המנגיומה נדירים וכוללים דימום מהנגע, התכייבות המלווה בכאב ומותירה בעקבותיה צלקת או זיהום. דימום עצמוני הוא נדיר. אין צורך להגביל את הילד בפעילות גופנית. המנגיומות במקומות חיוניים, כגון עפעף, דרכי נשימה או אוזן, עלולות להפריע לראייה, לנשימה או לשמיעה, ובאלו חשוב לטפל.
המנגיומות ענק עלולות לגרום לירידה ניכרת במספר טסיות הדם המלווה בתופעות דמם.
טיפולים ותרופות
בדרך כלל, אין צורך בטיפול, שכן המנגיומות יכולות לסגת באופן עצמוני.
הטיפולים המקובלים עד לפני מספר שנים היו מתן קורטיקוסטרואידים, זריקות אינטרפרון, טיפול בלייזר או בקור (Cryosurgery), או כריתה בניתוח. בשנת 2008 התגלה כי תרופה להורדת לחץ דם בשם פרופרנולול, נמצאה כיעילה בטיפול בהמנגיומות, והיא נטולת תופעות הלוואי הקשות שמאפיינות את הטיפולים האחרים. אופן הפעולה של התרופה על הנגע אינו לחלוטין ברור, אך ככל הנראה ישנו קשר לפעולת כיווץ כלי דם, ועיכוב יצירת חלבון המזרז צמיחה של כלי דם. במרבית המקרים, הנגע נעלם בתוך שנה, ובמקרים יותר קשים נדרש טיפול משולב עם מנתח פלסטי, רופא אא"ג ומומחה ברדיולוגיה פולשנית.
לעיתים ייעשה ניתוח
לייזר
להסרת המנגיומה קטנה ודקה, או לשם טיפול בפצעים על הנגע.
מניעה
אין כל הוכחה לקשר בין התפתחות של המנגיומות לבין גורמי תעסוקה מסוימים או חשיפה לכימיקלים כלשהם, ואף לא לקרינה. בנוסף, לא ידוע על מאכלים מסוימים, תרופות או פעילות כלשהי בזמן הריון שיכולה לגרום להתפתחות של המנגיומה בילודים. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/hemorrhoids/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
טחורים הם ורידים נפוחים בפי הטבעת ובחלק התחתון של החלחולת (רקטום), שהוא אזור עשיר במיוחד בכלי דם.
עד גיל 50 כמחצית מהמבוגרים נאלצים להתמודד עם הגירוד, אי הנוחות והדימום שמאפיינים טחורים, ולמעשה זוהי אחת המחלות הנפוצות בעולם.
למרבה המזל, קיימות שיטות יעילות למנוע טחורים ולטפל בבעיה כשמופיעה.
קיימים שני סוגים עיקריים של טחורים:
• טחורים חיצוניים – טחורים הנמצאים על פני פי הטבעת ומחוצה לו. כיוון שהטחורים החיצוניים נמצאים על העור, שהוא אזור עשיר בעצבים, טחורים חיצוניים כואבים יותר ומדממים פחות מטחורים פנימיים. כאשר הם מגורים, טחורים חיצוניים עלולים לגרום לגירוד או לדימום.
• טחורים פנימיים – טחורים הנמצאים בתוך פי הטבעת ובחלקו התחתון של הרקטום. כיוון שהטחורים הפנימיים נמצאים על גבי רירית המעי הגס, הם כואבים פחות ומדממים יותר מטחורים חיצוניים. קיימות ארבע דרגות חומרה לטחורים פנימיים, כאשר דרגת החומרה הקלה ביותר היא טחורים לא מורגשים והדרגה החמורה ביותר היא טחורים שיוצאים ולא ניתן להכניסם חזרה באמצעות דחיפה.
סימפטומים
התסמינים המלווים טחורים הם רבים, אך ברוב המקרים ייראה
דם בצואה
טרי, אדום ומבריק על נייר הטואלט או באסלה, כאב או חוסר נוחות בפי הטבעת.
פרט לכך, ייתכנו תחושה של גירוד, גירוי או חוסר נוחות באזור פי הטבעת, נפיחות סביב פי הטבעת, בליטה רגישה או כואבת בסמוך לאזור ואף טחורים שיוצאים החוצה ובולטים מעבר לפי הטבעת.
בחלק מהמקרים תיתכן
דליפה של צואה
.
חשוב לציין כי בכל מקרה שבו נצפה דם על משטח הצואה, נייר הטואלט או האסלה מומלץ לגשת לרופא.
התסמינים הנגרמים כתוצאה מהופעת טחורים תלויים במיקומם.
כך, לעיתים בעקבות מאמץ טחורים פנימיים נדחפים החוצה, אל מעבר לפי הטבעת. טחורים כאלו מכונים טחורים בולטים או טחורים שצנחו והם עלולים לגרום לכאב ולגירוי.
מאידך, בטחורים חיצוניים לפעמים הדם מושך פנימה טחור חיצוני ויוצר
קריש דם
(פקיק-תרומבוס), שגורם לכאב חמור, התנפחות ודלקת.
סיבות וגורמי סיכון
הוורידים הנמצאים סביב פי הטבעת נוטים להימתח כתוצאה מלחץ והם עלולים להתנפח. ורידים נפוחים – טחורים – יכולים להתפתח כתוצאה מלחץ מוגבר באזור התחתון של החלחולת (
הרקטום
).
הסיבות לטחורים הן לרוב כתוצאה ממאמץ בזמן פעולת המעיים, או מלחץ מוגבר על הוורידים האמורים, כפי שקורה במקרה של טחורים בהריון למשל. למעשה, 20% מהנשים סובלות מטחורים במהלך ה
הריון
או מטחורים לאחר לידה, וזהו מצב נפוץ מאד בגלל עלייה ברמת ה
פרוגסטרון
האופיינית להריון, המחליש את שרירי הגוף ואת שרירי פי הטבעת בכלל.
גורמי הסיכון הנפוצים להתפתחות טחורים:
· מאמץ בזמן פעולת מעיים.
· ישיבה ממושכת על האסלה.
·
שלשול
כרוני או
עצירות
כרונית.
· השמנת יתר.
· היריון.
· קיום יחסי מין אנאלים.
בנוסף, לעתים הנטייה לטחורים היא נטייה תורשתית. טחורים נפוצים יותר כאשר מזדקנים, משום שהרקמות התומכות בוורידי החלחולת ובוורידי פי הטבעת נחלשות ונמתחות עם הגיל.
אבחון ובדיקות
פרוקטולוג יכול להבחין בטחורים חיצוניים באמצעות התבוננות בלבד.
מאידך, על מנת לאתר טחורים פנימיים יש צורך בבדיקה רקטאלית, כלומר על הרופא להחדיר אצבע מכוסה בכפפת גומי אל תוך החלחולת.
מאחר שטחורים פנימיים הם לעתים קרובות רכים מאד ולא ניתן לחוש בהם באמצעות בדיקה רקטאלית, ייתכן שהרופא יבדוק את החלק התחתון של המעי ואת החלחולת באמצעות
אנדוסקופ
, פרוקטוסקופ או
סיגמוידוסקופ
, שהן צינוריות גמישות ומאירות המאפשרות לרופא להביט לתוך פי הטבעת וחלקו התחתון של המעי הגס.
במקרים מסוימים ייתכן ויעלה צורך בבדיקות נרחבות יותר של המעי באמצעות
קולונוסקופיה
, וזאת על-מנת לשלול מחלות מורכבות יותר, כדוגמת סרטן המעי הגס.
סיבוכים אפשריים
סיבוכים כתוצאה מטחורים הם נדירים, אך הם כוללים בין היתר:
• אנמיה בעקבות איבוד הדם הכרוני כתוצאה מטחורים מדממים.
• במידה ואספקת הדם אל טחור פנימי נפסקת, הטחור "נחנק" ועלול להיגרם כאב חריף ובסופו של דבר הרקמה "תמות" (נמק).
טיפולים ותרופות
במרבית המקרים הטחורים חולפים ללא טיפול מיוחד בתוך מספר ימים.
עם זאת, ניתן להפחית את תחושת אי הנוחות והגרד באמצעות שינויים בהרגלי החיים:
• אם הטחורים נגרמו כתוצאה מעצירות, יש לנסות ולהפחית את המאמץ הנדרש בעת הטלת הצואה באמצעות שתיית 6-8 כוסות מים ביום, הפחתת כמות הקפאין הנצרכת והגדלת כמות הסיבים התזונתיים במזון, על מנת להקל על תנועת המזון וחומרי הפסולת בצינור העיכול.
• ניקוי פי הטבעת בתום הטלת הצואה באמצעות מגבון או נייר טואלט לח.
• ניקוי פי הטבעת בתנועת טפיחה ולא בתנועת שפשוף.
• הגבהת הרגליים באמצעות שרפרף בעת הישיבה על האסלה על מנת להקל על הטלת הצואה.
• הקפדה על מנח גב ישר בעת הישיבה על האסלה על מנת להקל על הטלת הצואה.
• ניתן לשקול שימוש במשלשלים על מנת לסייע בפעולת ריקון המעיים.
בנוסף, כיום קיימים בשוק תכשירים רבים הניתנים ללא מרשם ועשויים להרגיע את הגירוי באזור פי הטבעת. חשוב לזכור כי הטיפול בטחורים מסייע בהעלמת התסמינים בלבד ולא מרפא את הטחורים.
כמו כן, מומלץ להימנע משימוש ממושך בתכשיר (מעל שבוע) ולא להשתמש ביותר ממוצא אחד בו זמנית.
ניתן להתייעץ עם רוקח או עם רופא מטפל במידת הצורך.
על מנת להפחית את הכאב, ניתן ליטול משככי כאבים או לבקש מהרופא חומר אלחוש מקומי.
במידה ונוצרה דלקת באזור פי הטבעת, הרופא עשוי לרשום קרם המכיל קורטיקוסטרואיד.
במקרים מורכבים יותר, ייתכן ויהיה צורך בהליכים פולשניים יותר.
כך, לדוגמא, במידה ונוצר קריש דם בתוך טחור חיצוני, הרופא יכול להסיר אותו באמצעות חיתוך פשוט, שעשוי לספק הקלה מידית.
במקרים של כאב ודימום מתמידים כתוצאה מהופעת טחורים, הרופא עשוי להמליץ על הליכים אחרים הכרוכים ברמה מינימלית של פולשנות לטיפול בטחורים:
• קשירת טחורים על ידי גומייה מסביב לטחור, החוסמת את אספקת הדם וגורמת לנשירת הטחור. הפעולה מבוצעת ע"י פרוקטולוג ומקובלת עבור טחורים פנימיים בלבד.
• הטרשה – סקלרותרפיה - הזרקת חומר הגורם להצטלקות של טחורים פנימיים.
• הקרשה-הקפאה - צריבת הטחורים באמצעות אינפרא אדום, לייזר או ביפולרי.
במידה והליכים אחרים נכשלו, או במקרה של טחורים גדולים, הרופא עשוי להמליץ על ניתוח להסרת טחורים או ניתוח לחסימת זרם הדם לטחורים. ניתוח טחורים ניתן לבצע במרפאת חוץ, ולעיתים יש צורך באשפוז ללילה אחד.
מניעה
אין אפשרות למנוע לחלוטין הופעת טחורים, אך בהחלט ניתן להפחית את הסיכוי להופעת טחורים במידה ומקפידים על יציאות רכות, העוברות בקלות במעי וברקטום.
מומלץ לנקוט בצעדים הבאים:
• אכילת לפחות 5 מנות ביום של פירות וירקות טריים.
• הפחתת כמות השומן הנצרכת.
• הימנעות ממזונות משומרים ומעובדים.
• אכילת קטניות, אגוזים, גרעינים ומזונות מחיטה מלאה.
• שתייה של 6-8 כוסות מים ביום.
• הימנעות מאלכוהול.
• שמירה על משקל גוף תקין.
• הקפדה על פעילות גופנית.
• הימנעות מתרופות העלולות לגרום לעצירות.
• מומלץ להימנע מהתאפקות ולהתפנות כשעולה הצורך. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/hepatic-failure/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אי-ספיקת הכבד היא תסמונת הנגרמת כתוצאה מירידה קשה בתפקוד הכבד, לאחר שחלק גדול ממנו נהרס. הרס רקמת הכבד והחלפתה ברקמת צלקת מכונה צמקת הכבד (צירוזיס). כאשר הרס הכבד מתרחש במהירות רבה, מתפתחת אי-ספיקת כבד דוהרת, העלולה לגרום למוות תוך מספר ימים.
אי-ספיקת כבד היא מחלה המתקדמת בקצב איטי או מהיר. הסיבוכים שהוזכרו לעיל סופם להתרחש, וייתכנו גם סיבוכים נוספים, בפרט אי-ספיקת כליות (המכונה תסמונת כבד-כליות) וקרצינומה של תאי כבד (סרטן הכבד). ככלל, אם אירעו סיבוכים קשים, הפרוגנוזה גרועה מאוד.
הטיפול תלוי בגורם ובשלב של המחלה. מטרות הטיפול הן לסלק את הגורם הפוגע בכבד, למנוע את הסיבוכים ולטפל בהם משהופיעו. דוגמאות חשובות לסילוק הגורם כוללות הפסקת שתיית אלכוהול, תרופות כנגד נגיפי דלקת הכבד (אינטרפרון, למיבודין) וטיפול לדיכוי מערכת החיסון.
קראו עוד:
בדיקות דם - תפקודי כבד
;
פענוח בדיקות מעבדה של תפקודי כבד
בשלב מתקדם של המחלה נודעת חשיבות רבה גם לדיאטה. כמות החלבון צריכה להיות מותאמת בדיוק רב, שכן כמות רבה מדי תגרום לנזק במוח, ואילו כמות קטנה תביא לדלדול שרירים וחולשה. כמו כן צריכת הנתרן צריכה להיות קטנה ("דל מלח"), כחלק מהטיפול בצבירת הנוזלים. חשוב גם להיזהר בנטילת תרופות, כולל תכשירי הרפואה המשלימה, בגלל האפשרות שאלו יגרמו לדלקת כבד אשר תוסיף לנזק הקיים ואולי אף תכריע את החולה.
בשלבים סופיים של אי-ספיקת כבד הטיפול היחיד שיכול למנוע מוות הוא השתלת כבד. בשנים האחרונות מפתחים במרץ מערכות לתמיכה בכבד. מערכות אלו, אמורות לסלק חומרים רעילים שהצטברו בגוף וחלק מהן אף אמורות לבצע תהליכים ביוסינתטיים, זאת על ידי תאי כבד ממקור חזיר או ממקור אדם הכלולים במערכת. עדיין אין מערכת היכולה להחליף את כל תפקודי הכבד (במקביל למערכת דיאליזה המחליפה את הכליות), אך יומה של מערכת כזאת קרב והולך. המערכת תאפשר להחזיק את החולה בחיים עד אשר הכבד שלו יתאושש או עד שימצא לו כבד להשתלה.
ד"ר פרץ וייס
האנציקלופדיה הישראלית לרפואה
הוצאת ידיעות ספרים 2007
סימפטומים
ההתחלה של צמקת הכבד היא לעיתים קרובות "שקטה" והחולה איננו סובל. עם התקדמות המחלה ייתכנו תחושות חולשה וחולי, חוסר תיאבון ובחילות, ירידה במשקל ודלדול שרירים וכן ירידה בחשק ובתפקוד המיני.
קיימים תסמינים אופייניים יותר לאי-ספיקת כבד הכוללים:
- דימום מדליות בוושט, המתבטא בהקאה דמית או ביציאה שחורה. סיבוך מסכן חיים זה הוא תוצאה של יתר-לחץ-דם שערי (פורטלי).
- תפיחות ניכרת של הבטן, המפריעה בתנועה ובנשימה. נגרמת מהצטברות נוזל בחלל הבטן (מיימת), גם היא תוצאה של יתר-לחץ-דם שערי. הנוזל עלול להזדהם ולגרום לדלקת עצמונית של הצפק.
- הפרעות שינה, שינויים באישיות החולה, בלבול, רעד ולבסוף גם חוסר הכרה. כל אלו הם תוצאה של חולי מוח כבדי, המכונה גם אנצפאלופאתיה כבדית, ונגרם על ידי רעלנים שהכבד הפגום לא מצליח לפנות.
- צהבת - גוון צהוב בלובן העיניים ובעור. הצהבת נגרמת על ידי בילירובין. זהו חומר צהוב שמצטבר בגוף כאשר הפרשתו על ידי הכבד למרה, נפגעת.
- גרד מפושט בכל הגוף ומתמשך. גם הגרד הוא תוצאה של הצטברות חומר, אשר עדיין לא זוהה בוודאות.
סיבות וגורמי סיכון
כל הגורמים הפוגעים בכבד עלולים, אם פגיעתם תהיה קשה דיה, להביא לאי-ספיקה שלו. הגורמים השכיחים ביותר הם צריכת אלכוהול מוגברת ונגיפי דלקת הכבד B ו-C. תרופות מסוימות, בפרט פראצטמול (אקמול), הן הגורם השכיח לאי-ספיקה דוהרת.
גורמים נוספים לאי-ספיקת כבד:
- זיהומים: נגיפי דלקת הכבד A, B, C, D, E
- רעלנים: אלכוהול; תרופות מסוימות: פאראצטמול (אקמול); כימיקלים מסוימים: פחמן - 4-כלורידי
- דלקת כבד אוטואימונית
- חסימת דרכי המרה: צמקת מרתית ראשונית; דלקת מטרשת של דרכי המרה
- חסימת ורידי הכבד (מחלת באד-כיארי)
- דלקת כבד שומנית לא אלכוהולית
- מחלות מלידה: מחלת ווילסון; מחלת המוכרומטוזיס
אבחון ובדיקות
האבחנה מתבססת על מישלב של תסמינים באנמנזה, סימנים בבדיקה הגופנית ותוצאות בבדיקות הדם והדימות. בבדיקה הגופנית יחפש הרופא וימצא לפחות חלק מהסימנים שהוזכרו לעיל כמו דלדול, מיימת, רעד אופייני, צהבת וסימני גרד. ייתכנו גם אדמומיות בכפות הידיים, נימי דם בצורת עכביש בעור, דלדול שיער, ובגברים שדיים גדולים ודלדול אשכים.
בבדיקות דם יתגלו רמות נמוכות של חלבונים שהכבד בלעדי בייצורם, כמו גורמי הקרישה ואלבומין, ורמה גבוהה של בילירובין שהפרשתו נפגעה. רמה גבוהה של אמינוטרנספרזה תעיד על דלקת והרס תאי כבד. קיימות בדיקות דם לגילוי הגורם למחלה - בדיקות לזיהוי נגיפי דלקת הכבד, בדיקת רמת פראצטמול בדם וכדומה.
בדיקות דימות, בפרט טומוגרפיה מחשבית ועל-שמע, תדגמנה כבד בגודל ובמרקם מופרעים. לעיתים, על מנת לקבוע אבחנה ברורה, יש צורך גם בבדיקה מיקרוסקופית של דגימה מרקמת הכבד, המתקבלת בדיקור כבד (ביופסיה). |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/hernia-repair/
ניתוח בקע, הרניה, קילה (Hernia repair)
ערוץ בריאות כללית
6 דקות קריאה
כללי
שאלות ותשובות
מאמרים
ניתוח בקע הוא הליך ניתוחי לתיקון
בקע
(נקרא גם הרניה או קילה). בקע הוא מצב בו חלק מאיבר בולט דרך דופן החלל המכיל אותו. קילה נחשב לבעיה נפוצה ובדרך כלל הוא אינו משתפר או עובר מעצמו. לכן, לרוב הבקעים ניתוח הוא הטיפול היחידי לבעיה. המזל הוא
שרופאים/ות מומחים ל
כירורגיה
מנוסים בתיקון הבעיה כבר שנים רבות
[1]
.
איברי הבטן הפנימיים מוחזקים במקומם באמצעות רקמה קשיחה הנקראת דופן הבטן
.
הרניה נוצרת באזור שנחלש או שנקרע. לעתים קרובות, כאשר יש בקע, איברי הבטן או הרקמות המוחזקים במקומם על ידי דופן הבטן, בולטים החוצה
.
ישנם סוגים רבים ושונים של בקע. הנפוצים יותר מופיעים כאשר חלק מהמעי או מעט שומן חודרים דרך אזור חלש בדופן הבטן. הדבר גורם לבליטה חריגה מתחת לעור שנוטה להופיע ליד המפשעה או הטבור
[2]
.
כמה עובדות על הרניה / קילה
[2]
:
גברים נוטים הרבה יותר מנשים לפתח בקע מפשעתי.
בקע עלול לגרום לכאב או לתחושת לחץ.
בקע יכול להופיע בתור בליטה ללא כאבים.
רוב הבקעים גדלים עם הזמן ולא יחלפו מעצמם. עם זאת, לא צריך לתקן את כל הבקעים.
קיים סיכון קטן שחלק מהמעי ילכד בתוך בקע, מה שיכול להוביל למצב חירום רפואי.
צילום:
shutterstock | Casa nayafana
מתי מתבצע ניתוח הרניה
במרבית המקרים יש צורך בניתוח הרניה, שכן הבקע גורם לכאב או אי נוחות, או שהוא הולך וגדל. חלק מהבקעים אינם גורמים לסימפטומים והם מתגלים בבדיקה מקרית
[1]
.
בקעים בדופן הבטן עלולים להכיל שק בקע שהולך וגדל ולעתים מכיל חלק מהמעי או מרקמת שומן. במרבית המקרים ניתן לדחוף את שק הבקע חזרה פנימה אל חלל הבטן בקלות יחסית. כאשר לא ניתן להחזיר את שק הבקע, נוצר מצב שנקרא 'בקע כלוא'. מצב זה כואב מאד ואף עלול להיות מסוכן בגלל ההפרעה באספקת הדם לשק הבקע, הגורמת לבצקת מקומית ולסכנת נמק של הרקמה
.
ניתוח הרניה במקרה של בקע כלוא הוא הכרחי, שכן אם הוא לא מטופל, אספקת הדם לרקמה מנותקת והדבר עלול להוביל לנמק. נמק יכול לגרום לנזק קבוע והוא מצב חירום. איברים עם נמק, כגון המעיים, ימותו, ואם הם לא יוסרו במהירות, אפשר לחלות בזיהום קשה. יש ליצור קשר מידי עם רופא/ה במידה וקיים נמק ובמקביל מופיעים חום או בחילה, כאב פתאומי שמחמיר או הבקע, הבקע הופך לאדום, לסגול או לשחור
[3]
.
האבחון שמוביל להחלטה לבצע ניתוח קילה
כאשר שמים לב לבקע/בליטה חדש, יש לפנות לבדיקה רפואית. לרוב, האבחנה נעשית בעזרת בדיקה גופנית שבמהלכה הרופא/ה מבקש/ת מהנבדק/ת להשתעל או להעלות את הלחץ בחלל הבטן בצורה אחרת. במהלך הבדיקה, ייבדקו האזורים בהם יכולים להופיע בקעים. הבדיקה עלולה להיות מעט בלתי נעימה, אך היא הכרחית כדי לבצע את האבחנה כראוי
.
לרוב, קילה אינו כלוא וניתן להחזיר את שק הבקע בחזרה אל תוך חלל הבטן. כאשר הבקע כלוא, הדבר מחייב התייחסות רפואית מיידית ולעיתים אף ניתוח קילה. גם כאשר מדובר בבקע ישן ומוכר, התפתחות של כאב חדש באזור הבקע מחייבת בדיקה והערכה חוזרת, מחשש למצב בו בקע שאינו כלוא הפך להיות בקע כלוא
.
במקרים בהם האבחנה אינה וודאית, ניתן להיעזר באמצעי הדמיה כמו בדיקת אולטרסאונד ובמקרים סבוכים יותר גם ב-
CT
.
הכנות לניתוח
במהלך פגישה עם הכירורג/ית ייבדק מצב הבקע של המטופל/ת - כמה זמן קיימת אי הנוחות והאם התסמינים השתנו או החמירו לאחרונה. כמו כן, תבחן ההיסטוריה הרפואית וכל מידע רפואי אחר של המטופל/ת כגון נטילת כדורים קבועים, מצבים מאובחנים אחרים ועוד. בהתאם למצב המטופל/ת ייעשו שינויים הדרושים כדי להפחית את הסיכון לסיבוכים כתוצאה מהניתוח. בדיקה גופנית תעשה גם היא לפני הניתוח, שכן המאפיינים הפיזיים משתנים בין מטופל/ת למטופל/ת ומשפיעים על סוג הניתוח
[4]
.
מהלך הניתוח
ברוב המקרים, אין צורך בטיפול דחוף לתיקון הבקע, אולם לרוב לא יהיה מנוס מביצוע ניתוח קילה.
ישנם שלושה סוגים עיקריים של ניתוחי הרניה: ניתוח הרניה פתוח, ניתוח הרניה לפרוסקופי ניתוח הרניה רובוטי
[5]
.
סוג הניתוח תלוי בגודל הבקע, מיקומו וגודלו, האם זו הפעם הראשונה שהוא מטופל, האם יש מספר בקעים בו זמנית ומצבו הכללי של המטופל/ת.
השאיפה היא להתחשב בממצאים תוך מתן עדיפות למזעור הכאב והצלקות
[1]
.
להלן שלושת סוגי הניתוחים
[5]
:
ניתוח הרניה פתוח
- ניתוח פתוח בו מבצעים חתך קטן באזור הבקע ובוחנים את שק הבקע. אם הוא נראה שלם, ללא סימני פגיעה או נמק, הוא מוחזר בעדינות בחזרה אל חלל הבטן. אם ישנם סימני נמק, לעתים יש צורך בכריתה של הרקמה הפגועה. בשלב הבא, נעשית תפירה של רקמות דופן הבטן בחזרה, כך שהבקע לא יוכל לבלוט דרכם. בחלק מהמקרים מוסיפים גם רשת מיוחדת לחיזוק רקמות דופן הבטן. הרשת מקטינה את העומס שמפעילים איברי הבטן על האזור החלש וכך מפחיתים את הסיכון לבקע חוזר
.
ניתוח הרניה לפרוסקופי
- בניתוח זעיר פולשני זה מחדירים
לפרוסקופ - מכשיר דק בעל מצלמה זעירה המוחדר דרך חתך בבטן.
את התמונה המצולמת ניתן לראות במסך חיצוני. לחלל הבטן מוחדר גז על מנת לנפח וליצור מקום בחלל הבטן, וכך לזהות בקלות את המבנים הפנימיים. דרך חתכים נוספים מחדירים את כל הכלים הכירורגיים המשמשים לניתוח פתוח - סקלפל, מספריים, מכשירים לצריבת כלי דם, תפרים ועוד. גם בניתוח זה ניתן לחזק את אזור הבקע בעזרת תפרים בלבד או לשלב שימוש ברשת לחיזוק דופן הבטן
.
לאחר השלמת ההליך, החתכים הקטנים בבטן נסגרים. ניתוח קילה לפרוסקופי כרוך בשלוש צלקות זעירות ולא בחתך אחד גדול, כמו גם בפחות כאבים לאחר הניתוח, חזרה מהירה יותר לשגרה והחלמה קצרה יותר.
ניתוח הרניה רובוטי
- בדומה לניתוח לפרוסקופי, גם בהליך זה נעשה שימוש בלפרוסקופ והוא מתבצע באותו אופן (חתכים קטנים, מצלמה זעירה, ניפוח הבטן, הקרנת החלק הפנימי על מוניטור), אלא שבשונה מניתוח לפרוסקופי, המנתח/ה יושב/ת בקונסולה (לוח בקרה) בחדר הניתוח, ומבצע/ת משם את ההליך. הבדל נוסף משמעותי הוא שניתוח רובוטי אף יכול לספק צילום תלת ממדי מצוין של המבנה הפנימי של הבטן (לעומת הדו ממדיות של ניתוח לפרוסקופי). גם בניתוח זה נשארות צלקות זעירות ולא צלקת חתך אחת גדולה, וייתכן שיהיו פחות כאבים לאחר הניתוח בהשוואה לשיטה הפתוחה.
אחרי הניתוח
במרבית המקרים ניתן לחזור הביתה ביום הניתוח או ביום שלאחריו. יש לדאוג לליווי מבית החולים, כמו גם לעקוב אחר כל ההנחיות שניתנו בבית החולים. הנה כמה מהן
[6]
:
לאחר ניתוח קילה באזור שבו בוצע הניתוח, יורגשו כאב, רגישות ואי נוחות. יש ליטול משככי כאבים לצורך הקלה.
הפעלת לחץ עדין על אזור הניתוח באמצעות היד או כרית קטנה יכולה להפוך שיעול, התעטשות או מעבר בין ישיבה לעמידה, לקלים יותר.
יש לפעול בהתאם להנחיות שהאחות נתנה לגבי הטיפול באזור הניתוח מבחינת היגיינה ורחצה.
יש להימנע ממאמץ בשירותים בגלל עצירות, הדבר עלול להוביל לכאב סביב הפצע. שתייה מרובה וצריכה של הרבה ירקות, פירות ומזונות עתירי סיבים, עשויות למנוע עצירות. במקרים קשים יותר, ניתן ליטול חומר משלשל קל שניתן לרכוש מבית המרקחת ללא מרשם.
יש להימנע משתיית אלכוהול או מהפעלת מכונות מסוכנות לפחות 48 שעות לאחר כל ניתוח הכרוך בהרדמה כללית.
ניתן לחזור לפעילויות הרגילות בהדרגה אם הן אינן כרוכות בכאב. רוב האנשים מסוגלים לעשות פעילויות קלות כגון קניות כבר לאחר שבוע או שבועיים.
ניתן לחזור לעבודה לאחר שבוע או שבועיים, אך במקרה של עבודת כפיים ייתכן שיהיה צורך בהתאוששות ארוכה יותר.
פעילות גופנית עדינה, כמו הליכה, יכולה לעזור לתהליך הריפוי, אך בדרך כלל יש להימנע מהרמת משאות כבדים ופעילויות מאומצות למשך 4 עד 6 שבועות.
סקס עלול לכאוב או לא להיות נוח בהתחלה, אך הדבר לא אמור להוות מטרד לזמן ממושך.
בדרך כלל מומלץ להימנע מנהיגה עד שניתן לבצע עצירת חירום מבלי להרגיש כאב או אי נוחות (ניתן לתרגל זאת מבלי להתניע את המכונית). לרוב יעברו שבוע או שבועיים עד ההגעה לנקודה זו לאחר ניתוח לפרוסקופי, או זמן ממושך יותר במקרה של ניתוח פתוח.
החזרה לפעילות רגילה לאחר ניתוח קילה לרוב אינה ידועה מראש, שכן הכירורג/ית אינם יכולים לאבחן באופן מלא את חומרת הבקע עד שהם מבצעים את הניתוח, ולכן ניתן לספק מסגרת זמן מדויקת יותר רק לאחר הניתוח
[7]
.
באופן כללי, ככל שניתן יהיה להתחיל לזוז מוקדם יותר לאחר הניתוח, כך ישתפר המצב מהר יותר. תנועה מסייעת במניעת עצירות וקרישי דם. יש להקפיד להישמע להוראות הרופא/ה לגבי מה ניתן להרים, כיצד להרים, וכמה זמן להקפיד על ההנחיות. חלק מההגבלות יכולות להיות קבועות
[7]
.
סיכונים
ניתוח קילה בדרך כלל אינו גורם לרמה גבוהה של כאב לאחר הניתוח, וניתן לטפל ברוב הכאבים באמצעות משככי כאבים כגון פרצטמול ואיבופרופן. עם זאת, כאב כרוני עלול להופיע לאחר ניתוח בקע. כאב כרוני הוא כאב בינוני מטריד המשפיע על פעילויות יומיומיות למשך שלושה חודשים לפחות.
הסיכון לכאב כרוני גדול יותר בקרב
חולים צעירים או נשים, אנשים שחווים כאב מוגבר לפני הניתוח או לאחר הניתוח, אנשים עם בקע חוזר או שעברו ניתוח פתוח. הסיכון לכאב כרוני בניתוח לפרוסקופי קטן יותר מאשר בתיקון פתוח, אך סוג הבקע וגודלו מונעים לעיתים את האופציה הלפרוסקופית
7
.
אצירת שתן לאחר ניתוח מתרחשת לרוב אצל אנשים מעל גיל 50, בעיקר גברים. נטילת תרופות לפי ההנחיות לפני הניתוח, לרבות תרופות לערמונית מוגדלת, מסייעות במניעת אצירת שתן לאחר ניתוח
[7]
.
עוד
סיבוכים המתרחשים לאחר ניתוח קילה כוללים המטומה, זיהום אתר הניתוח, הפרעה בתפקוד המיני, זיהום רשת ובקע חוזר
[8]
.
תוצאות
בשנת 2018 נעשה מחקר שהעריך את התוצאה של תיקון בקע מפשעתי. המחקר בחן את הישנות ואי הנוחות הכרונית של הניתוח בקרב מטופלים שעברו את ההליך לפני כחמש שנים. הממצאים הראו ששיעור ההישנות היה 2.5%, כ-20% מהמשתתפים/ות הרגישו אי נוחות כרונית, וניתוח שהיה קשה לביצוע מבחינה טכנית היווה גורם סיכון
[9]
.
[1]
https://www.yalemedicine.org/conditions/hernia-repair-surgery
[2]
https://www.health.harvard.edu/a_to_z/hernia-repair-a-to-z
[3]
https://www.webmd.com/digestive-disorders/need-surgery-hernia
[4]
https://www.hopkinsmedicine.org/hernia_center/surgery_patient_information/preparing_hernia_surgery.html
[5]
https://my.clevelandclinic.org/health/treatments/17967-hernia-repair-surgery
[6]
https://www.nhs.uk/conditions/inguinal-hernia-repair/recovery
/
[7]
https://www.asahq.org/madeforthismoment/preparing-for-surgery/procedures/hernia-surgery
/
[8]
https://www.uptodate.com/contents/complications-of-inguinal-and-femoral-hernia-repair
[9]
Surgery Research and Practice. Volume 2018 | Article ID 7850671 |
https://doi.org/10.1155/2018/7850671 |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/herpes-zoster-shingles/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
שלבקת חוגרת היא מחלה ויראלית הנגרמת בעקבות נגיף DNA ממשפחת נגיפי
ההרפס
, בשם וריצלה זוסטר Varricella Zoster Virus, אשר גורם גם למחלת
אבעבועות הרוח
(chicken pox). לאחר הידבקות בנגיף, בדרך כלל בילדות, הווירוס נותר במצב רדום בתאי עצב בעמוד השדרה. המחלה שלבקת חוגרת נגרמת בעת התעוררות הנגיף ושפעולו.
מקור השם שלבקת חוגרת הוא בהופעת
השלפוחיות
, אשר נוטות להופיע בצורת חגורה לאורך העצבים של החזה-גב או של הבטן-מותן, בצד אחד של הגוף.
סימפטומים
במקרים רבים, התסמין המקדים לשלבקת חוגרת, לפני התפרצות המחלה, הוא כאב. בהתאם למיקום הכאב, הוא פעמים רבות עלול לעורר חשד מטעה לתסמין של מחלות אחרות, למשל לבעיות בלב, בעיות בריאות או בעיות בכליות
או גב.
פרט לכאב, תסמינים לשלבקת חוגרת כוללים גם תפרחת עורית חד צדדית באזור הקשור לעצב הפגוע, שתיראה כשלפוחיות צלולות על גבי עור אדמדם, לרוב בגב ולעיתים בפנים. תסמינים נוספים לשלבקת חוגרת הם כאבי שרירים, תחושת חולי, חום, עקצוצים, אדמומיות, רגישות למגע, פריחה, שלפוחיות בעור.
מקרים המצריכים פנייה מידית לרופא:
• הפריחה והכאב מופיעים ליד העין – במידה והדבר לא מטופל, עלולה להתרחש פגיעה קבועה בעין.
• מעל גיל 60 –הגיל הוא פקטור המשפיע באופן משמעותי על הסיכון לסיבוכים
כולל כאבים שמסכים להמשך חודשים רבים או שנים.
• מערכת חיסונית מוחלשת של החולה עצמו או של מישהו מהמשפחה, למשל במקרה של טיפולי כימותרפיה.
• הפריחה והכאב מתרחבים לאזורים אחרים בגוף.
*
בלבול, איבוד שליטה חלקי או מלא על הסוגרים ובעיות קואורדינציה של הרגליים או הידיים יכולים להצביע על פגיעה במערכת העצבית המרכזית כדוגמת המוח וחוט השדרה.
סיבות וגורמי סיכון
לאחר החלמה מאבעבועות רוח, נוטה וירוס ההרפס להיכנס למערכת העצבים ולהישאר רדום בה. בשלב מסוים עלול הווירוס להיות פעיל שוב ולנדוד בנתיבי העצבים שבגוף אל העור. אלא שלא כל מי שחלה באבעבועות רוח יחלה בהכרח בשלבקת חוגרת. הסיבה להתעוררות הנגיף בגוף אינה ידועה, אך ההשערה היא כי אנשים מבוגרים ואנשים בעלי מערכת חיסונית מוחלשת נוטים יותר לחלות במחלה.
גורמי הסיכון לשלבקת חוגרת הם:
• גיל – שלבקת חוגרם נפוצה יותר בבני 50 ומעלה. הסיכון גדל עם הגיל, ובעיקר בקרב בני 80 ומעלה. הגיל הוא גם הפקטור המרכזי בכאב שנמשך חודשים או שנים רבות הנקרא
נוירולוגיה פוסט הרפטית
אשר יופיע ברוב החולים מעל גיל 60.
ניתן למנוע את הסיבוך הנורא הזה עם טיפול אינטנסיבי מתאים בכאבים ב-2-3 החודשים הראשונים לאחר הופעת השלבקת חוגרת.
• מחלות – מחלות קיימות אשר מחלישות את המערכת החיסונית כגון
HIV
/ איידס או סרטן, עלולות להעלות את הסיכון לשלבקת חוגרת.
• טיפולים בסרטן – הקרנות ו/או כימותרפיה עלולים להחליש את העמידות לשלבקת חוגרת ולהוות טריגר להתפרצותה.
• תרופות מסוימות – תרופות המשמשות לטיפול נגד דחיית השתלת איברים עלולות להעלות את הסיכון להתפתחות שלבקת חוגרת, כמו גם שימוש ממושך בסטרואידים מסוימים.
אבחון ובדיקות
אבחון שלבקת חוגרת נקבע במרבית הפעמים על-פי תשאול הרופא ובדיקה של תסמינים גופניים: התלוננות המטופל על כאב בצד אחד של הגוף, אופי הכאב, זיהוי גופני של פריחה ושלפוחיות האופייניות לשלבקת חוגרת, מיקום הפריחה ועוד.
סיבוכים אפשריים
במרבית המקרים, במטופלים עם מערכת חיסונית תקינה, המחלה תחלוף ללא זכר, אולם באיברים כמו פנים ועיניים, עלולה המחלה לגרום לצלקות ולנזקים.
סיבוכים של שלבקת חוגרת כוללים:
• נוירלגיה פוסט הרפטית (
Post Herpetic Neuralgia
) – כאבים העלולים להמשך זמן ממושך לאחר חלוף המחלה. כאבים אלו נובעים מפגיעה בעצב באזור בו הופיעה הפריחה.
• זיהום חיידקי של העור – במידה והשלפוחיות לא מטופלות כראוי, תיתכן התפתחות זיהומית בעור המצריכה לרוב טיפול אנטיביוטי.
• פגיעה בראייה – שלבקת חוגרת בעין או באזור העין עלולה לגרום לזיהום בעין שעלול להוביל בסופו של דבר לפגיעה עצבית בעין ולאובדן ראייה.
• בעיות נוירולוגיות – בהתאם לעצבים שנפגעו מן במחלה, שלבקת חוגרת עלולה להוביל לדלקת המוח (אנצפליטיס), שיתוק בפנים, אובדן שמיעה או בעיות בשיווי המשקל
ואיבוד שליטה חלקי או מלא על הסורגים.
טיפולים ותרופות
להלן הטיפולים בשלבקת חוגרת:
• הטיפול המקובל כיום הוא תרופות אנטי-ויראליות כגון אציקלוביר (זובירקס) ו-ואלאציקלוביר (ולטרקס). מומלץ להימנע ככל שניתן משימוש של משחות המכילות אנטיביוטיקה.
• חשוב להקפיד שאזור הפריחה יהיה נקי ויבש, עם כמה שפחות מגע של בגדים, ללא פלסטרים (חבישה עדינה במידת הצורך).
• להרגעת הגרד, ניתן להשתמש בתרחיץ קלמין
calamine
או בתרופות נוגדות היסטמין.
• לטיפול בכאב בד"כ יומלץ שימוש במשככי כאבים מסוגים שונים, כגון פראצטמול, תרופות נוגדות דלקת ממשפחת
NSAIDs
מתאימים למטופלים צעירים יותר, נוגדי דיכאון ונוגדי פרכוסים.
האקדמיה האמריקנית לנוירולוגיה (
AAN
), איגוד של יותר מ-34,000 נוירולוגים ואנשי מקצוע במדעי המוח
,
פרסמה בשנת 2018 הצהרת עמדה הקובעת כי אין להשתמש באופיואידים חזקים לטיפול בכאב נוירופתי בגלל הסיכון הגבוה להתמכרות וסיבוכים חמורים כולל מוות (
1
).
למרבה הצער, עדויות מדעיות שונות כיום מראות שרוב האנשים לא יגיבו לרוב טיפולי הכאב לטיפול בנוירלגיה פוסט - הרפטית הקיימים כיום בסל הבריאות הישראלי, כיוון שהן מייצרות לעיתים תכופות תופעות לוואי בעייתיות, במיוחד בקרב גילאי 60 פלוס.
טיפולים מקומיים בטוחים יותר כגון
הזרקת בוטוקס תת עורית
הוכחו כמביאים הקלה משמעותית לארבעה מתוך חמישה חולים.
סוג הטיפול, משך הטיפול והמינון ייקבע לפי המלצת הרופא.
American Academy of Neurology (AAN) 2018 postion statment on opioid prescriptions in Neuropathic pain : drafted by Peter Goadsby, MD, PhD; James N. Goldenberg, MD, FAAN; Holly Hinson, MD, MCR; Mary Payne, MD; David B.Watson, MD, FAAN; Amber Stock, MPH (AAN Staff) found at --> https://www.aan.com/siteassets/home-page/policy-and-guidelines/policy/position-statements/opioids/opiod_ps_v405.pdf
מניעה
שלבקת חוגרת היא אינה מחלה מדבקת ולא קיים חשש להידבקות ממישהו שלוקה בה. עם זאת, מי שלא חלה באבעבועות רוח מימיו נמצא בסיכון להידבק בנגיף בעת חשיפה לחולה בשלבקת חוגרת.
בישראל ובמדינות רבות בעולם קיים חיסון שלבקת חוגרת. כיום בארץ החיסון מומלץ לבני 60 ומעלה, לאור שכיחות המחלה בקרב אוכלוסייה זו. החיסון אינו מטפל במחלה אך עשוי למנוע במקרים רבים התפתחות של שלבקת חוגרת, כמו גם להחליש את התסמינים בקרב מחוסנים שבכל זאת לקו במחלה. חיסון זה לא מומלץ לילדים, לנשים בהריון ולמדוכאי חיסון. כמו כן, חיסון שלבקת חוגרת אינו מהווה תחלופה לחיסון לאבעבועות רוח.
חשוב לדעת כי ישנם שני חיסונים זמינים בשוק הישראלי. הראשון, מסוג איקס, הוא חיסון של וירוס חי מוחלש וכרוך ביותר סיכון לסיבוכים, ונחשב ליותר אפקטיבי בקרב מבוגרים מעל גיל 70. השני, מסוג שינגריקס, נכנס לסל הבריאות בשנת 2023 וכולל ווירוס מת. חיסון זה נחשב ליעילובטיחותי יותר. כל מי שחלה בשלבקת חוגרת אמור להתחסן חצי שנה לאחר מכן כיוון שקיים חשש שהמחלה תחזור, כפי שקורה אצל בערך שליש של מטופלים. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/herpes/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
הרפס המכונה נגיף השלבקת הפשוטה (הרפס סימפלקס), מכיל DNA וכולל שני סוגים: נגיף השלבקת מסוג 1 (הרפס סימפלקס מסוג 1, HSV-1) ונגיף השלבקת מסוג 2 (הרפס סימפלקס מסוג 2, HSV-2). הווירוסים דומים אך לא זהים אנטיגנית, ונבדלים בתבנית הצמיחה בתרבית תאים, באפידמיולוגיה ובביטוים הקליני. האדם הוא המאכסן היחיד של
וירוס הרפס
. מהלך המחלה לאחר ההידבקות דומה, ללא קשר לסוג או למיקום האנטומי.
איך נדבקים בהרפס?
ההידבקות בהרפס סימפלקס מתרחשת בעקבות מגע בין ריריות, מגע בין עור לרירית או במגע בין עור נגוע לעור בריא. לעיתים ניתן להידבק בהרפס סימפלקס באמצעות מגע לא ישיר של הנגיף עם העור/רירית, כמו למשל באמצעות שתייה מכוס נגועה.
קראו עוד:
תמיד חוזר – האם אפשר להיפטר מהרפס?
הזיהום בראשיתו יכול להיות תסמיני, תלוי בכמות הנגיפים שהועברו בהדבקה. לרוב הכמות המועברת קטנה ולכן רוב הזיהומים ההתחלתיים הם ללא תסמינים והנבדק אינו מודע לכך שנדבק. לאחר הזיהום הראשוני, מהגר הנגיף אל הגנגליונים (בסיס תא העצב), עובר למצב רדום ונותר שם למשך שנים, לעיתים אף לכל החיים.
גירויים שונים כגון זיהום אחר, חבלה או חיכוך, קרינה על-סגול (חשיפה לשמש), מחזור חודשי, חולשה של המערכת החיסונית כתוצאה משימוש בתרופות כמו סטרואידים או כימותרפיה, או כתוצאה מזיהומים כמו איידס, ואולי גם מצב של סטרס רגשי, עייפות או שינויים הורמונליים, יכולים לעורר את הנגיף. הנגיף משתפעל ונע בחזרה לשטחי העור והרירית המעוצבבים על ידי אותם עצבים. הפרשת הנגיף על פני העור או הריריות בעקבות שפעולו, יכולה להיות תסמינית או בלתי תסמינית, אך בשני המקרים המחלה מדבקת.
נגיף ההרפס סימפלקס יכול לזהם כל אזור אנטומי בגוף, אבל הזיהום שכיח יותר בשני מוקדים:
• הרפס באזור הפה - המזהם הוא לרוב הרפס סימפלקס מסוג 1, המוכר בצורה של הרפס בשפתיים.
• הרפס באיברי המין - שם הוירוס הוא לרוב הרפס סימפלקס מסוג 2. לאחרונה הרפס סימפלקס מסוג 1 שכיח יותר באזור זה.
סימפטומים
זיהום התחלתי של הרפס סימפלקס הכולל תסמינים יכול להיות קשה יותר מאשר האירועים הנשנים שעוצמת ביטויים ושכיחותם פוחתת עם הזמן. במהלך ההתקף הראשון, יתכנו תסמינים הדומים לשפעת, כמו כאבי ראש, כאבים בשרירים וחום. בנוסף עלולה להופיע גם נפיחות בבלוטות לימפה אזוריות.
הרפס בפה ובלוע
הידבקות בהרפס זה מלווה בדרך כלל בשלפוחיות, כיבים ודלקת חניכיים. באירועים הנשנים הנגעים מופיעים בצורה קלה יותר כפצע בשפתיים או פצעים סביב הפה.
שלבקת של איברי המין
ההידבקות היא בנגע מיני (כולל אוראלי-גניטלי–פה-איברי מין), ולרוב התסמין הראשון של הרפס גניטלי הוא כאב או גרד, המתחיל מספר שבועות לאחר קיום יחסי מין עם בן זוג הלוקה בזיהום. לאחר מספר ימים עלולות להופיע גבשושיות אדומות קטנות או שלפוחיות. לאחר מכן הן מתבקעות והופכות לפצעים פתוחים, שדולפים או מדממים. בסופו של דבר הפצעים מגלידים ומחלימים. מתן השתן עלול להיות מלווה בכאב בתקופה בה מופיעים הפצעים. כמו כן ייתכנו כאב ורגישות באזור איברי המין עד שהזיהום יחלוף. אצל נשים הפצעים יכולים להופיע באזור הנרתיק, באזור החיצוני של איברי המין, בישבן, בפי הטבעת או בצוואר הרחם. אצל גברים הפצעים יכולים להופיע על הפין, האשכים, הישבן, פי הטבעת, הירך או בתוך השופכה (צינור המחבר בין שלפוחית השתן לפין).
באירועים הנשנים, התסמינים מצומצמים יותר בהיקפם ובפרק הזמן שהם נמשכים, ושכיחים יותר כשהגורם הוא הרפס סימפלקס מסוג 2. חזרת הרפס גניטלי משתנה מאדם לאדם, כך שהתסמינים עלולים להופיע שוב ושוב במשך שנים, עד 40 שנה מההתקף הראשון. יש אנשים שחווים מספר רב של התקפים מידי שנה, אולם אצל חולים רבים תדירות ההתקפים יורדת במשך הזמן. בדרך כלל, ההתקף הראשון הוא הקשה ביותר, אך יש אנשים שאינם חווים התקף נוסף לעולם.
סיבות וגורמי סיכון
קיימים שני זנים של וירוס הרפס סימפלקס:
• HSV מסוג 1 (1-HSV). סוג זה גורם בדרך כלל לפצע בשפתיים ולפצעים סביב הפה, אם כי הוא יכול להתפשט אל אזור איברי המין בעת קיום יחסי מין אורליים.
• HSV מסוג 2 (2-HSV). זהו הסוג הגורם להופעת הרפס גניטלי. הוא מועבר בעת קיום יחסי מין או במגע עם אזורי עור נגועים. 2-HSV הוא וירוס נפוץ מאד ומדבק מאוד, כך שבמקרים מסוימים, הדבקה עלולה להתרחש גם כשאין פצעים.
המצבים הבאים עלולים להעלות את הסיכון להתעוררות הנגיף ולהתפרצות חוזרת של התסמינים:
• הופעה של מחלה כלשהי.
• שהייה בשמש.
•
חום גוף גבוה
.
• וסת.
• ניתוח.
•
סטרס נפשי
או גופני.
• פציעה.
אבחון ובדיקות
האבחון נעשה על פי ההסתמנות קלינית (אם כי הביטוי באיברי המין יכול להיות בלתי אופייני) – זיהוי גופני של הופעת המחלה, וזאת לצד תיאור התחושות של המטופל אצל הרופא.
במקרים מסוימים יתבצעו בדיקות מעבדה לצורך אבחון של הרפס סימפלקס באמצעות בדיקה מיקרוסקופית של דגימה מנוזל הפצע או באמצעות בדיקת דם. מטרת הבדיקות הן לזהות נוגדנים לנגיף.
במקרה של חשד להרפס של איברי המין, יש להתייעץ עם אורולוג או עם רופא נשים. אנשים הלוקים בהרפס לעתים קרובות סובלים גם ממחלות נוספות המועברות דרך מגע מיני כמו כלמידיה, זיבה או איידס. על הרופא לבדוק גם את הימצאותן.
סיבוכים אפשריים
ביטויים קליניים אחרים כוללים:
• דלקת מוח – התפתחות של תהליך דלקתי על ידי הרפס סימפלקס מסוג 1.
• התפתחות מחלות אחרות המועברות במגע מיני – אנשים הלוקים בהרפס של איברי המין, נמצאים בסיכון גבוה יותר להעביר מחלות או לחלות במחלות אחרות המועברות במגע מיני, כולל איידס.
• הדבקה בהרפס גניטלי של ילודים במהלך הלידה – יולדת שיש לה פצעים פתוחים, עלולה להעביר את הזיהום לילוד בזמן שהוא עובר דרך תעלת הלידה. אצל ילודים, הרפס של איברי המין עלול לגרום לנזק מוחי, לעיוורון או למוות. אימהות שחוות התקף הרפס גניטלי ראשון בסמוך ללידה, עלולות להעביר את הזיהום לתינוקותיהן ברמת הסתברות גבוהה.
טיפולים ותרופות
כאמור, לא ניתן להכחיד הנגיף, ולכן הטיפול בהרפס מתמקד בתסמינים ובמניעת התלקחויות, וזאת טיפול תרופתי באמצעות אציקלוביר (Acyclovir) או דומיו (ואלאציקלוביר - Valacyclovir, פמציקלוביר - Famciclovir). התרופה קיימת בצורת משחה להרפס בשפתיים או בצורת כדורים דרך הפה. נטילה קבועה של התרופות מידי יום מקטינה את הסיכון להדבקת בן או בת הזוג בווירוס ההרפס.
מניעה
הדרכים המומלצות למניעת הרפס גניטלי הן אותן הדרכים המומלצות למניעה של מחלות אחרות המועברות דרך מגע מיני. הדרך הטובה ביותר למנוע זיהום היא לקיים יחסי מין עם אדם אחד בלבד, ושאינו לוקה בזיהום.
בנוסף, ניתן לנקוט באמצעים הבאים:
·
להשתמש, או לבקש מבן הזוג שישתמש בקונדום בכל פעם שמקיימים מגע מיני.
·
לקיים יחסי מין עם מספר מצומצם של בני זוג.
·
להימנע מקיום יחסי מין במידה ואחד מבני הזוג עובר התקף הרפס באזור איברי המין, או בכל מקום אחר בגוף.
·
תקשורת כנה עם בן הזוג או עם בן הזוג הפוטנציאלי.
נשים בהיריון חשוב שתיידענה את הרופא שיש להן הרפס סימפלקס, במידה והן אינן בטוחות בכך יש לבצע בדיקה לגילוי הנגיף (HSP)(. מומלץ לחפש סימנים ותסמינים של הנגיף במהלך ההיריון. הרופא עשוי להמליץ על נטילת תרופות אנטי ויראליות לטיפול בהרפס בשלב מאוחר בהיריון, על מנת לנסות למנוע התפרצות של התקף בזמן הלידה. לנשים המתחילות תהליך של לידה בזמן התפרצות ההרפס, מומלץ ללדת באמצעות ניתוח קיסרי, וזאת על מנת להקטין את הסיכון שהילוד ידבק בווירוס. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/high-blood-pressure/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
ישנם אנשים שיש להם לחץ דם גבוה (יתר לחץ דם, Hypertension) במשך שנים ואינם חשים אפילו בתסמין אחד. יתר לחץ דם ובלתי מבוקר מעלה את הסיכון לבעיות בריאותיות קשות, כולל
התקף לב
ו
שבץ
.
לחץ הדם נקבע על פי כמות הדם שהלב מזרים ועל פי רמת ההתנגדות לזרימת הדם בעורקים. ככל שהלב מזרים יותר דם וככל שהעורקים צרים יותר, לחץ הדם עולה.
לחץ דם גבוה מתפתח על פי רב במשך שנים רבות, בסופו של דבר הוא מופיע כמעט אצל כולם. למרבה המזל, קל מאד לגלות יתר לחץ דם באמצעות
בדיקת לחץ דם
פשוטה ומהירה. לאחר גילוי המחלה, ניתן לטפל בעזרת תרופות ושינוי באורח החיים ובתזונה.
קיימים שני סוגים של לחץ דם גבוה:
1. יתר לחץ דם ראשוני (עיקרי)
ב- 90 עד 95 אחוזים מהמקרים של לחץ דם גבוה בקרב מבוגרים, לא ניתן להגדיר את הגורם למחלה. סוג זה של יתר לחץ דם המכונה לחץ דם גבוה ראשוני, נוטה להתפתח באופן הדרגתי, לאורך שנים רבות.
2. יתר לחץ דם שניוני
בקרב 5 עד 10 האחוזים הנותרים של האנשים הלוקים ביתר לחץ דם, המחלה נגרמת כתוצאה ממחלה אחרת. סוג זה של לחץ דם גבוה שנקרא יתר לחץ דם משני, מופיע על פי רב באופן פתאומי וגורם ללחץ דם גבוה יותר מזה שגורם יתר לחץ דם ראשוני.
מחלות ותרופות רבות עלולות להוביל למצב של ליתר לחץ דם משני, בהן:
מחלת כליות
גידולים בבלוטת יותרת הכליה
מומים מולדים מסוימים בלב
תרופות מסוימות, כמו גלולות למניעת היריון, תרופות נגד הצטננות, מפחיתי גודש, משככי כאבים ללא מרשם ומספר תרופות מרשם.
סמים בלתי חוקיים, כמו קוקאין ואמפטמינים.
סימפטומים
אצל רוב האנשים שיש להם לחץ דם גבוה לא מופיעים סימנים או תסמינים, גם במקרים בהם לחץ הדם מגיע לערכים שהם גבוהים עד כדי כך שהם מהווים סכנה.
חלק מהאנשים שיש להם יתר לחץ דם מרגישים כאבי ראש קלים, סחרחורות או דימומים מהאף מעבר לרגיל, אולם סימנים ותסמינים אלו מופיעים בדרך כלל רק כאשר כשלחץ הדם גבוה מאד או כאשר יתר לחץ הדם מגיע לשלב מתקדם יותר, לעתים אפילו מסכן חיים.
סיבות וגורמי סיכון
גורמים רבים מעלים את הסיכון לסבול ממצב של לחץ דם גבוה. חלקם אינם ניתנים לשליטה.
גורמי הסיכון ליתר לחץ דם כוללים:
גיל
. כאשר מזדקנים הסיכון ליתר לחץ דם עולה. בתחילת גיל העמידה יתר לחץ דם נפוץ יותר בקרב גברים. נשים נוטות יותר לפתח לחץ דם גבוה בתקופה שלאחר הפסקת הווסת.
היסטוריה משפחתית
. יתר לחץ דם נוטה לעבור בתורשה.
גורמי סיכון אחרים של לחץ דם גבוה, ניתנים לשליטה, הם:
משקל גבוה או השמנת יתר
. ככל שאדם שוקל יותר, הוא זקוק ליותר דם, על מנת לספק חמצן וחומרים מזינים לרקמותיו. ככל שכמות הדם הזורמת בכלי הדם גדולה יותר, כך עולה הלחץ על דפנות העורקים.
חוסר פעילות גופנית
. אצל אנשים שאינם מקיימים פעילות גופנית קצב הלב גבוה יותר. ככל שקצב הלב עולה, כך הלב צריך להתאמץ יותר בכל התכווצות וכך עולה הלחץ המופעל על העורקים. בנסוף לכך, חוסר פעילות גופנית מגדיל את הסיכון להשמנת יתר.
שימוש בטבק
. עישון טבק מעלה את לחץ הדם באופן מיידי וזמני ובנוסף, הכימיקלים המצויים בטבק עלולים להזיק לדפנות העורקים. כתוצאה מכך העורקים עלולים להפוך לצרים יותר ועקב זאת לחץ הדם יעלה.
תזונה עשירה מידי במלח (נתרן).
כמות גדולה מידי של נתרן בתפריט עלולה לגרום לגוף לאגור נוזלים, דבר שמעלה את לחץ הדם.
תזונה דלה מידי באשלגן
. האשלגן מסייע באיזון רמת הנתרן בתאים. כאשר לא צורכים, או לא אוגרים כמות מספקת של אשלגן, עלולה להצטבר כמות גדולה מידי של נתרן בדם.
תזונה דלה מידי בויטמין
D
. לא ברור אם תזונה דלה בויטמין D עלולה להוביל למצב של לחץ דם גבוה. החוקרים סבורים שויטמין D יכול להשפיע על אנזים המיוצר על ידי הכליות ומשפיע על לחץ הדם. יש צורך להוסיף ולחקור בסוגיה, על מנת שניתן יהיה לקבוע כיצד משפיע
ויטמין D
על לחץ הדם.
צריכה רבה מידי של אלכוהול
. לאורך הזמן, צריכה מרובה של אלכוהול עלולה להזיק ללב. צריכה של יותר משניים או שלושה משקאות אלכוהוליים בישיבה אחת עלולה להעלות את לחץ הדם באופן זמני, מאחר והיא עלולה לגרום לגוף לשחרר הורמונים, שמגבירים את זרימת הדם ואת קצב הלב.
מתח
. רמות גבוהות של מתח עלולות להוביל לעליה זמנית אך דרמטית בלחץ הדם. ניסיון להירגע באמצעות אכילה מרובה, עישון טבק או שתיית אלכוהול עלול להעצים את הבעיות בלחץ הדם.
מחלות כרוניות מסוימות
. גם מחלות כרוניות מסוימות עלולות להעלות את הסיכון ליתר לחץ דם, כולל כולסטרול גבוה, סוכרת, מחלת כליות ונדודי שינה.
לעתים גם היריון תורם ליתר לחץ דם.
יתר לחץ דם נפוץ בעיקר בקרב מבוגרים, אך גם ילדים עלולים להימצא בסיכון. אצל חלק מהילדים, יתר לחץ דם נגרם כתוצאה מבעיה בכליות או בלב. אך בקרב מספר גדל של ילדים הרגלי חיים קלוקלים – כמו תזונה לא בריאה וחוסר פעילות גופנית – תורמים למצב של לחץ דם גבוה.
אבחון ובדיקות
לחץ דם
מודדים באמצעות חפת מתנפח אותו כורכים סביב הזרוע ומד לחץ. תוצאות מדידת לחץ הדם מתקבלות ביחידות מילימטר כספית (מ”מ כספית)וכוללות שני ערכים (שני מספרים).
המספר הראשון או העליון, מודד את הלחץ בעורקים בזמן התכווצות שריר הלב – בזמן שהלב פועם (לחץ סיסטולי). המספר השני, או התחתון מודד את הלחץ בעורקים בין הפעימות (לחץ דיאסטולי).
על פי קווי היסוד האחרונים שהתפרסמו בשנת 2003 לגבי לחץ דם, ערכי מדידה של לחץ הדם מחולקים לארבע קבוצות כלליות:
לחץ דם נורמלי.
לחץ הדם נורמלי כאשר הוא מתחת ל- 120/80 מ”מ כספית. אולם חלק מהרופאים טוענים שלחץ דם בערכים של 115/75 מ”מ כספית הוא עדיף.
טרום יתר לחץ דם.
טרום יתר לחץ דם הוא מצב שבו הלחץ הסיסטולי נע בין 120 ל- 139 מ”מ כספית, או שהלחץ הדיאסטולי נע בין 80 ל- 89 מ”מ כספית.
יתר לחץ דם בשלב מספר 1.
לחץ דם גבוה בשלב מספר 1 הוא מצב בו הלחץ הסיסטולי נע בין 140 ל- 159 מ”מ כספית, או שהלחץ הדיאסטולי נע בין 90 ל- 99 מ”מ כספית.
יתר לחץ דם בשלב מספר 2.
המצב החמור ביותר של לחץ דם גבוה, במצב זה הלחץ הסיסטולי הוא 160 מ”מ כספית ומעלה, או שהלחץ הדיאסטולי הוא 100 מ”מ כספית ומעלה.
שני הערכים בתוצאות מדידת לחץ הדם חשובים. אולם לאחר גיל 50 הלחץ הסיסטולי חשוב אף יותר. יתר לחץ דם סיסטולי (ISH) – מצב שבו הלחץ הדיאסטולי נורמלי, אבל הלחץ הסיסטולי הוא גבוה – הוא הסוג הנפוץ ביותר של יתר לחץ דם בקרב אנשים מעל גיל 50.
סיבוכים אפשריים
לחץ דם מופרז על דפנות העורקים, הנגרם ממצב של יתר לחץ דם, עלול לפגוע בכלי הדם ובאיברים אחרים בגוף. ככל שלחץ הדם עולה וככל שהוא נשאר גבוה ולא מטופל זמן ארוך יותר, כך גדל הנזק.
לחץ דם גבוה שאינו מטופל עלול להוביל ל:
פגיעה בכלי הדם.
מפרצת.
דום לב
.
חסימה או קריעה של כלי דם במוח.
החלשות והיצרות של כלי הדם בכליות.
התעבות, היצרות, או קריעה של כלי דם בעיניים.
בעיות בזיכרון או בהבנה.
טיפולים ותרופות
שינוי בסגנון החיים עשוי לסייע רבות באיזון לחץ הדם. אולם לפעמים שינויים בסגנון החיים אינם מספיקים. בנוסף לשינוי הרגלי תזונה ופעילות גופנית, הרופא עשוי להמליץ על תרופות להורדת לחץ הדם.
סוג התרופות שעליהן ימליץ הרופא תלוי ברמה של יתר לחץ הדם אצל המטופל ובבעיות רפואיות אחרות בהן הוא לוקה.
סוגי התרופות העיקריים לטיפול נגד יתר לחץ דם כוללים:
משתנים מקבוצת תיאזיד.
חוסמי בטא.
מעכבי ACE.
חוסמי אנגיוטנסין רצפטור 2.
בולמי סידן.
מעכבי רנין.
במקרים בהם לא מצליחים לאזן את לחץ הדם בעזרת התרופות המפורטות מעלה, יתכן שהרופא ימליץ על:
חוסמי אלפא.
חוסמי אלפא-בתא.
מרחיבי כלי דם.
לאחר שמצליחים להגיע לרמה הרצויה של לחץ הדם, יתכן שהרופא ימליץ ליטול אספירין מידי יום, על מנת להקטין את הסיכון להפרעות קרדיווסקולאריות (הפרעות במערכת כלי הדם והלב).
על מנת להקטין את מינון התרופות היומי, הרופא עשוי לרשום שילוב של מספר תרופות במינון נמוך, במקום תרופה אחת במינון גבוה יותר.
למעשה, נטילה במקביל של שתי תרופות או יותר לטיפול ביתר לחץ דם, לעתים קרובות מועילות יותר מנטילה של תרופה אחת בלבד. לעתים מציאת התרופה היעילה ביותר – או שילוב התרופות היעיל ביותר – היא עניין של ניסוי וטעייה.
טיפולים אלטרנטיביים
הקפדה על תזונה נכונה ועל פעילות גופנית הן הדרכים הטובות ביותר להורדת לחץ דם גבוה, אך יש גם מספר תוספי מזון שעשויים לעזור בהורדתו, ביניהם נכללים:
חומצה אלפא לינולנית (ALA)
לחך סגלגל (בלונד פסיליום)
סידן
קקאו
שמן כבד דגים (בקלה)
קואנזים 10-Q
חומצות שומן אומגה 3
שום
הדרך הטובה ביותר לשילוב חומרים אלו בתזונה היא באמצעות אכילת מזונות המכילים אותם, אולם ניתן לצרוך אותם גם באמצעות נטילתם בגלולות או בכמוסות.
מומלץ להתייעץ עם הרופא לפני שנוטלים תוספי מזון אלו בנוסף לתרופות לטיפול נגד יתר לחץ דם. קיימים תוספים המשבשים את פעילות התרופות וגורמים לתופעות לוואי מזיקות.
כמו כן, ניתן לתרגל טכניקות של הרפיה, כמו יוגה או נשימות עמוקות, על מנת להירגע ולהוריד את רמת המתח. שיטות הרפיה אלו עשויות להוריד את לחץ הדם באופן זמני. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/hip-replacement-surgery/
החלפת מפרק הירך (Hip replacement surgery)
ערוץ הכושר
5 דקות קריאה
כללי
שאלות ותשובות
מאמרים
ד"ר נביל גרייב
מומחה לכירורגיה אורתופדית בדגש על ניתוחי החלפת מפרק ברך וירך וטראומה אורתופדית
073-7023097
צור קשר
קראו עליי
החלפת מפרק הירך היא ניתוח שנעשה לאנשים הסובלים מנזק חמור בירך. במהלך ניתוח להחלפת מפרק הירך מסירים את הסחוס והעצם הפגומים ממפרק הירך, ומחליפים אותם בחלקים חדשים מלאכותיים. הסיבה השכיחה ביותר לנזק היא דלקת מפרקים ניוונית (אוסטיאוארתריטיס), אשר גורמת לכאב, לנפיחות ולהפחתת התנועה במפרקים, ובעצם מפריעה ומגבילה את הפעילות היומיומית. אם טיפולים אחרים כגון טיפול אצל
פיזיותרפיסט
, תרופות נגד כאבים ופעילות גופנית לא עזרו, ניתוח להחלפת מפרק הירך עשוי להיות אופציה.
החלפת מפרק ירך יכולה
להקל על הכאב
,
לעזור למפרק הירך לעבוד טוב יותר, ולשפר את ההליכה ותנועות אחרות
[1]
.
נכון לשנת 2015
כ-7 מיליון אמריקאים חיים עם החלפת מפרק ירך (או ברך), וברוב המקרים הם ניידים, למרות שהם עדיין סובלים מדלקת פרקים מתקדמת. מספרים אלו מדגישים את ההשפעה המשמעותית על בריאות הציבור של ניתוחים להחלפת מפרק הירך
[2]
.
ניתוח להחלפת מפרק הירך נחשב לניתוח מוצלח ברפואה כולה. מאז תחילת שנות ה-60, השיפורים בטכניקות ובטכנולוגיה כירורגית להחלפת מפרקים, הגדילו מאוד את היעילות של הניתוח ולמעלה מ-450,000 החלפות מפרק הירך מבוצעות מדי שנה בארצות הברית
[3]
.
מתי מתבצע
להלן מצבים שעלולים לפגוע במפרק הירך ומצריכים את החלפתה
[4]
:
דלקת מפרקים ניוונית
– דלקת מפרקים זו, המכונה גם אוסטיאוארתריטיס, פוגעת בסחוס המכסה את קצוות העצמות ומסייע למפרקים לנוע בצורה חלקה.
דלקת מפרקים שגרונית – דלקת מפרקים זו, הנגרמת בגלל פעילות יתר של המערכת החיסונית, עלולה לשחוק את הסחוס ולעתים את העצם, וכתוצאה מכך נוצרים עיוותים ופגמים במפרקים.
אוסטאונקרוזיס (נמק העצם) – מצב בו לא מסופק מספיק דם לחלק הכדורי של מפרק הירך, והעצם עלולה להתמוטט ולהתעוות.
ירך שנפגעה מדלקת פרקים, משבר או ממצבים אחרים, עלולה להפוך פעילויות שגרתיות כגון הליכה או ישיבה או קימה מהכיסא, לכואבות וקשות לביצוע. הירך עלולה להיות נוקשה ולהסב אי נוחות גם בזמן מנוחה. ייתכן שאפילו לנעול את הנעליים או לגרוב גרביים תהפוך למשימה קשה
[3]
.
במידה וטיפול
פיזיותרפיה
, נטילת תרופות, שינויים בפעילויות היומיומיות ושימוש בתומכי הליכה אינם עוזרים במידה מספקת לתסמינים, ניתן לשקול ניתוח להחלפת מפרק הירך. ניתוח להחלפת מפרק הירך הוא הליך בטוח יחסית ויעיל שיכול להקל על הכאב, להגביר את התנועה ולעזור לך לחזור ליהנות מפעילויות יומיומיות רגילות
[3]
.
shutterstock
הכנות לניתוח
במהלך הערכה טרום ניתוחית עם רופא/ה מומחה ל
אורתופדיה
תיבחן ההיסטוריה הרפואית שלך. יש להגיע עם צילום רנטגן וכל בדיקה רפואית נוספת רלוונטית, וכן תיערך בדיקה גופנית של הירך – בדיקה של טווח התנועה במפרק וחוזק השרירים שמסביב
[4]
.
במידה והוחלט כי ניתוח להחלפת מפרק ירך הוא השיטה הטובה ביותר להקל על הכאב ולשפר את הניידות שלך, יוסבר לך על הסיכונים והסיבוכים הפוטנציאליים של הניתוח, כולל אלו הקשורים לניתוח עצמו וכאלה שיכולים להתרחש לאורך זמן לאחר הניתוח.
אל תהססו לשאול את הרופא/ה שאלות. ככל שיודעים יותר, כך ניתן לנהל טוב יותר את השינויים הכרוכים בניתוח
[5]
.
יש לברר מאילו תרופות להימנע או להמשיך לקחת בשבוע שלפני הניתוח. מכיוון ששימוש בטבק עלול להפריע לריפוי, מומלץ להפסיק לעשן לפחות חודש לפני הניתוח ולפחות חודשיים לאחר הניתוח
[4]
. בנוסף, ייתכן כי יהיה צורך במספר בדיקות מקדימות כגון בדיקות דם, בדיקות שתן, צילום חזה ובדיקת אק"ג. יש להימנע מטיפולי שיניים לפני הניתוח, כולל ניקוי שיניים, שכן קיימת סכנה לזיהום בעקבות ניתוח להחלפת מפרק ירך עקב חיידקים החודרים לזרם הדם במהלך טיפולי שיניים
[3]
.
כמו כן, מומלץ לערוך מראש שינויים שיקלו על הניידות במהלך ההתאוששות בבית, למשל להכין כיסא עם כרית מושב, המאפשר לברכיים להישאר נמוכות מהמותניים, לגב להיות יציב ועם מסעד לידיים; מושב לרחצה; ספוג עם ידית ארוכה; מקל עם תופסן שיאפשר לתפוס חפצים ללא כיפוף יתר של הירכיים; הסרת שטיחים וחוטי חשמל רופפים על הרצפה ועוד
[3]
.
גורם חשוב בהחלטה האם לעבור ניתוח החלפת מפרק הירך הוא ההבנה מה ההליך יכול לעשות ומה לא. בקרב מרבית האנשים שעוברים ניתוח להחלפת מפרק הירך, חלה הפחתה דרמטית בכאבים ושיפור משמעותי ביכולת לבצע פעילויות שכיחות ביומיום
[5]
.
בזמן הניתוח
ניתוח להחלפת מפרק הירך נמשך בדרך כלל בין שעה לשעתיים. במקרים מסוימים לאחר ההתאוששות ניתן ללכת הביתה, במקרים אחרים יש להישאר לאשפוז בבית החולים
[3]
.
הניתוח כרוך בהרדמה כללית, אך במקרים מסוימים ניתן לבצע את הניתוח בהרדמה אזורית - הרדמה של עמוד השדרה, הרדמה אפידורלית, הגורמת לחסימה עצבית של אזור הניתוח בלבד (מהמותניים ומטה). צוות ההרדמה יקבע את סוג ההרדמה המתאים ביותר
[3]
.
במהלך הניתוח יבוצע חתך במפרק הירך - מיקום החתך תלוי בגישה הניתוחית (בגישה קדמית, אחורית או צידית)
[5]
. תחילה יוסרו הסחוס והעצם הפגועים. לאחר מכן יושתלו במקומם שתלים, שתפקידם לשחזר את תפקודו התקין של הירך. השתלים מורכבים משני מרכיבים בסיסיים: ראש מפרק הירך (כדור), ושקע מפרק הירך. השתלים עשויים מתכת, פלסטיק או קרמיקה, וההחלטה על בחירת סוג החומר תלויה בפרמטרים פיזיולוגים שונים, למשל במצב האיכות והחוזק של עצמות המטופל/ת
[3]
.
לאחר הכנסת
השתלים, יעשה חיבור של המפרק המלאכותי לעצמות – לעיתים בעזרת דבק כירורגי אשר מחבר את המפרק המלאכותי אל העצם הקיימת. מפרקים אשר אינם מודבקים מחוברים על ידי ציפוי נקבובי שהעצמות צומחות לתוכו ומתאחדות עם המפרק המלאכותי.
לאחר סגירת המקום הרגל תוזז ותכופף כדי לוודא שהיא פועלת בצורה תקינה
[5]
.
זיהומים נוטים להתפשט אל עבר מקומות אחרים בגוף, כגון מאזור הפה אל עבר המפרק המלאכותי ולגרום לסיבוכים חמורים
, ולכן ייתכן שמטופלים עם גורמי סיכון מסוימים יצטרכו ליטול אנטיביוטיקה לפני
הניתוח וגם לאחריו, על מנת לצמצם את הסיכון להתפתחות דלקת
[3]
.
אחרי הניתוח
לעתים קרובות מומלץ ליטול משככי כאבים כדי להקל על כאבים לאחר הניתוח. הכאב צפוי להשתפר בתוך מספר ימים מהניתוח
[3]
.
יש הימנע מהרטבת פצע החתך עד שהוא אטום ומיובש היטב, וניתן להמשיך לחבוש את הפצע כדי למנוע גירוי מבגדים
[3]
.
ייתכן ויומלץ להשתמש במעין תחבושות אלסטיות מיוחדות שיוצרות לחץ על הרגליים התחתונות כדי להפחית את הסיכוי להיווצרות קרישי דם.
במקרים אחרים, ייתכן ויומלץ להשתמש בתרופות לדילול דם, תלוי בכמות הפעילות היומית של המטופל/ת ובסיכון לקרישי דם
[4]
.
אי נוחות מסוימת בפעילות צפויה להיות מורגשת במשך מספר שבועות, אך במרבית המקרים ניתן לחדש את רוב הפעילויות הקלות השגרתיות בתוך 3 עד 6 שבועות לאחר הניתוח כגון הליכה איטית, תחילה בבית ולאחר מכן בחוץ, כמו גם ישיבה, עמידה ועלייה במדרגות
[3]
.
מומלץ לבצע תרגילים ספציפיים מספר פעמים ביום, כדי להחזיר את התנועה ולחזק את הירך. בשבועות הראשונים מומלץ להתייעץ עם פיזיותרפיסט או פיזיותרפיסטית
[3]
.
פעילות מוגזמת או עודף משקל עלולים להאיץ את הבלאי של החלקים המלאכותיים ולגרום להחלפת הירך להתרופף ולהפוך לכאב. לכן, במרבית המקרים נהוג לא להמליץ על פעילויות שעלולות לסכן את המפרק כגון ריצה וקפיצה.
פעילויות מתאימות יותר לאחר החלפת מפרק הירך הן הליכה, שחייה, טיולים רגליים ורכיבה על אופניים.
עם שינוי אורח החיים והתאמת הפעילות, החלפת מפרק הירך יכולה להיות יעילה במשך שנים רבות
[5]
.
כ-6 עד 12 שבועות לאחר הניתוח, מומלץ להגיע לביקורת כדי לוודא שמפרק הירך מתרפא כראוי. אם ההתאוששות מתקדמת היטב, במרבית המקרים ניתן לחזור למידה מסוימת של פעילות רגילה עד למועד זה, אך התאוששות נוספת תתרחש לרוב עד 12 חודשים ממועד הניתוח
[4]
.
סיכונים
כמו בכל ניתוח, גם החלפת מפרק ירך מגיעה עם כמה סיכונים וסיבוכים פוטנציאלים במהלך הניתוח ולאחריו כגון דימום, זיהום, קרישי דם, אי התאמה באורך הרגל, פגיעה בעצבים הסמוכים לניתוח, המשך כאב ונוקשות במקום, היחלשות או שחיקה של השתל, אי הקלה בכאבי המפרקים (עשוי להיות זמני). במקרים נדירים ייתכן תסחיף שומן שעלול להעלות את הסיכון להתקף לב או לשבץ
[5]
.
במידה ומופיע אחד מהתסמינים הבאים, יש לפנות באופן מידי לעזרה רפואית: חום, אדמומיות או נפיחות באזור החתך, כאב מוגבר באזור החתך שאינו חולף גם ימים לאחר הניתוח, כאבים ברגל התחתונה (לא ליד החתך), נפיחות ברגל התחתונה
[5]
.
תוצאות הניתוח
לאחר החלפת מפרק הירך והתאוששות מן הניתוח רוב המטופלים צפויים להרגיש שיפור בכאב ויכולת להגדיל את טווח התנועה שחוו לפני הניתוח
3
. לצד זאת, חשוב לדעת שסביר להניח שלא ניתן יהיה לחזור לתפקוד מלא, כמו לפני שהירך החלה להינזק
[4]
.
ישנם דברים רבים שניתן לעשות כדי להגן על הירך ולהאריך את חיי השתל ובהם השתתפות באימונים בעצימות נמוכה שיעזרו לשמור על כוח וניידות של הירך; הימנעות ככל הניתן מפעילויות שמגדילות את הסיכון לנפילות ופציעות. שבירת עצם ברגל עלולה להוביל לניתוח נוסף; והגעה לבדיקות מעקב שגרתיות וצילומי רנטגן, גם אם נדמה שהניתוח עבר בהצלחה
[3]
.
[1]
https://effectivehealthcare.ahrq.gov/health-topics/hip-replacement
[2]
J Bone Joint Surg Am. 2015 Sep 2; 97(17): 1386–1397. Published online 2020 Jan 1. doi: 10.2106/JBJS.N.01141.
[3]
https://orthoinfo.aaos.org/en/treatment/total-hip-replacement/
[4]
https://www.mayoclinic.org/tests-procedures/hip-replacement/about/pac-20385042
[5]
https://www.hopkinsmedicine.org/health/treatment-tests-and-therapies/hip-replacement-surgery |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/hiv-aids/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
איידס (AIDS) היא מחלה כרונית מסכנת חיים, הנגרמת על ידי וירוס Human Immunodeficiency Virus) HIV).
וירוס HIV פוגע במערכת החיסון וביכולתה להילחם בווירוסים, חיידקים ופטריות שגורמים למכלול מחלות זיהומיות, ומוביל לכשל בתפקוד מערכת החיסון. המונח "כשל חיסוני נרכש" (Acquired immunodeficiency syndrome) או AIDS בקיצור, מתאר את המחלה בשלביה המתקדמים.
זיהום ב-HIV חושף הנדבק לזיהומים נוספים ולסוגים מסוימים של סרטן, שגוף בריא היה בדרך כלל, מתגבר עליהם כמו
דלקת ריאות
ודלקת קרום המוח.
נכון להיום, מליוני בני אדם ברחבי העולם נגועים ב-HIV. למרות שהתפשטות הווירוס נבלמה בכמה מדינות ברחבי העולם, במדינות אחרות שיעור התחלואה נותר ללא שינוי ואף עלה. הפתרון לצמצום התפשטותו של ווירוס HIV ומחלת איידס טמון במניעה, טיפול וחינוך.
סימפטומים
התסמינים של HIV ושל איידס הם שונים ממקרה למקרה ותלויים בשלב בו המחלה נמצאת.
השלבים המוקדמים של הזיהום ב-HIV
בשלבי החשיפה הראשונים לווירוס HIV, ייתכן ולא יהיו תסמינים כלל או שיופיעו תסמינים דמויי שפעת, החולפים לאחר שבועיים עד לארבעה שבועות מרגע החשיפה לווירוס.
הסימפטומים יכולים לכולל בין היתר:
·
חום
·
כאבי ראש
·
כאבי גרון
·
נפיחות באזור בלוטות הלימפה
·
פריחה
גם כשאין מתסמינים לאחר החשיפה לווירוס HIV, עדיין אפשר להדביק בווירוס אנשים אחרים.
לאחר שהווירוס חדר לגוף, הוא תוקף את המערכת החיסונית. ווירוס HIV מתרבה ומשתכפל בתוך בלוטות הלימפה ומתחיל לאט לאט להשמיד את תאי דם לבנים מסוג T (לימפוציטים CD4), שמתאמים את כל פעולות מערכת החיסון.
השלבים המתקדמים של הזיהום ב-HIV
ייתכן שאדם שנדבק ב-HIV לא יסבול מסימפטומים כלשהם בתקופה שבין שנה ועד תשע שנים, ואף יותר. אך בינתיים הווירוס ממשיך לשכפל את עצמו ולהשמיד את התאים במערכת החיסונית.
ייתכנו זיהומים קלים או תסמינים כרוניים כגון:
·
נפיחות בבלוטות הלימפה – לרוב אחד הסימנים המוקדמים לזיהום של
HIV
·
שלשול
·
אובדן משקל
·
חום
·
שיעול וקוצר נשימה
איידס (AIDS) - השלבים האחרונים של הזיהום
כ-10 שנים ויותר לאחר ההדבקה ב-HIV, מתחילים להופיע תסמינים חמורים יותר והזיהום מתאים להגדרה של מחלת איידס.
המרכז האמריקאי למניעה וטיפול במחלות (CDC) הגדיר את מחלת איידס כנוכחות של ווירוס HIV (הימצאות נוגדנים ל-HIV
בבדיקת איידס
) בליווי אחד מן התסמינים הבאים:
התפתחות זיהום סתגלני
– זיהום שנוצר כשמערכת חיסונית חלשה או לקויה – כגון דלקת ריאות מסוג Pneumocystis Carinii Pneumonia (PCP)
ספירת לימפוציטים CD4
בערך של 200 או פחות
- כאשר הערך התקין נע בין 800 ל-1200.
ככל שמחלת איידס מתקדמת ומתפתחת, המערכת החיסונית נפגעת קשות ונחלשת, וחושפת את הגוף לזיהומים סתגלניים.
תסמינים הקשורים לזיהומים אלו כוללים:
·
הזעות לילה
קשות
·
צמרמורות קור או חום גבוה מ-38 מעלות הנמשך מספר שבועות
·
שיעול יבש וקוצר נשימה
·
שלשול כרוני
·
נקודות לבנות תמידיות או פצעים חריגים על גבי הלשון או בחלל הפה
·
כאבי ראש
·
טשטוש או עיוות בראיה
·
אובדן משקל
בשלב המתקדם יותר של המחלה תיתכן הופעת תסמינים נוספים כגון:
·
עייפות תמידית ובלתי מוסברת
·
הזעות לילה קשות צמרמורות קור או חום גבוה מ-38 מעלות הנמשך מספר שבועות
·
נפיחות בבלוטות הלימפה
הנמשכת יותר משלושה חודשים
·
שלשול כרוני
·
כאבי ראש תמידיים
במקרה של הדבקה ב-HIV עולה הסיכון ללקות בסוגים מסוימים של סרטן , בפרט
הסרקומה על שם קפושי
(Kaposi's Sarcoma), סרטן גרוני ולימפומה, למרות שבעזרת טיפול מונע ניתן לצמצם סיכונים אלו.
קראו עוד:
מחלת איידס - שלבים בהידבקות במחלה.
סימפטומים של זיהום
HIV
או איידס אצל ילדים
תסמינים של איידס (HIV) אצל ילדים עלולים לכלול:
·
בעיות בעלייה במשקל
·
בעיות בצמיחה
·
בעיות בהליכה
·
האטה בהתפתחות השכלית
·
תחלואה חמורה במחלות ילדים נפוצות כגון: דלקות אוזניים, דלקת ריאות ודלקות בשקדים.
סיבות וגורמי סיכון
ברוב המקרים, תאי הדם הלבנים (לימפוציטים) והנוגדנים תוקפים ומשמידים אורגניזמים זרים החודרים לגוף. תגובה זו מתואמת על ידי לימפוציטים מסוג CD4, שמהווים גם יעד מרכזי לתקיפה של ווירוס HIV. לאחר שהצליח לחדור לתוך הלימפוציטים, ווירוס HIV מחדיר את החומר הגנטי שלו אל תוך הלימפוציטים, בצורה כזו הוא משכפל את עצמו. השכפולים החדשים של הווירוס נכנסים לזרם הדם, תוקפים תאים לבנים אחרים והורגים אותם. בתהליך זה נוצרים
מיליוני תאים
חדשים
הנגועים ב-HIV
מדי יום
. בסופו של התהליך, מספר הלימפוציטים מסוג CD4 הולך וקטן עד להיווצרות כשל חיסוני חמור, שאינו מאפשר לגוף להילחם בווירוסים וחיידקים שתוקפים אותו.
איך נדבקים באיידס - תהליך העברת ווירוס
HIV
הדבקה באיידס באמצעות מגע מיני
איידס נחשב לאחת מ
מחלות מין
(מחלות המועברות במהלך קיום יחסי מין), כיוון
ניתן להידבק על ידי מגע מיני נרתיקי, אוראלי או אנאלי עם בן או בת זוג הנושאים את הנגיף, כאשר חודרים אל גופך: הדם, הזרע או ההפרשות נרתיקיות של בן או בת הזוג. ניתן להידבק גם במידה וחולקים יחד עם בן או בת הזוג אביזרי מין אשר לא נשטפים או נעטפים בקונדום נקי בין שימוש אחד למשנהו. הווירוס נמצא בנוזלי הזרע ובהפרשות הנרתיק הבאים במגע עם גופך וחודרים אליו בזמן המגע המיני דרך חתכים וקרעים זעירים הנמצאים לעיתים בנרתיק או ברקטום.
במקרה והינך נשא של מחלת מין מדבקת אחרת, הינך נמצא בקבוצת סיכון גבוהה יותר להידבק בווירוס ה-HIV. בניגוד למה שסברו החוקרים בעבר, גם נשים המשתמשות בקוטל הזרע Nonoxynol 9 חשופות לווירוס. קוטל זרע זה מגרה את הרירית הפנימית של הנרתיק ועלול לגרום לקרעים אשר מאפשרים לווירוס לחדור אל תוך הגוף.
הדבקה באיידס באמצעות דם נגוע
בחלק מן המקרים, הווירוס עלול להיות מועבר על ידי דם או תוצרי דם הניתנים בעירוי תוך ורידי. מאז שנת 1985, בתי החולים ברחבי ארצות הברית ובנקי הדם סורקים את תרומות הדם לצורך גילוי הימצאותם של נוגדני HIV. סקירת תרומות דם אלה, יחד עם השיפור במיון ובסינון התורמים, הקטינו משמעותית את הסיכון להיחשף לנגיף כתוצאה מעירוי דם תוך ורידי.
הדבקה באיידס באמצעות מחטי מזרק
ווירוס HIV מועבר בקלות באמצעות מחטים או מזרקים מזוהמים אשר באו במגע עם דם של נשא או חולה איידס. השימוש בכלים משותפים להזרקה תוך ורידית מגדיל את הסיכון להיחשף לווירוס ה-HIV ומחלות זיהומיות אחרות כגון דלקת הכבד. הסיכון עולה ככל שהשימוש בסמים בהזרקה תכוף יותר וככל שעוסקים בפעילות מינית לא מוגנת. הדרך הבטוחה ביותר להימנע מזיהום ב-HIV היא לא להזריק סמים. ניתן להקטין את הסיכון על ידי שימוש בכלי הזרקה חד פעמיים וסטריליים.
כמעט ואי-אפשר להידבק ב-HIV כתוצאה מדקירה מקרית של מחט הנגוע בדם של נשא או חולה איידס, הסיכון שזה יקרה קטן מאחוז אחד.
הדבקה באיידס - העברת וירוס HIV מאם לילד
בכל שנה, כ-600,000 פעוטות נדבקים בנגיף HIV בזמן ההריון, הלידה או בהנקה. הסיכון להדבקה באיידס יורד משמעותית במידה שהאם נשאית HIV מקבלת טיפול נגד HIV (
תרופות נגד רטרו-ווירוסים
) בזמן ההריון.
כשאין תרופות, ישנה עדיפות ללידה בניתוח קיסרי מאשר ללידה נרתיקית רגילה. אפשרויות אחרות, כגון חיטוי נרתיקי, לא הוכחו כיעילות.
דרכים אחרות להדבקה באיידס
במקרים נדירים, ווירוס HIV עלול להיות מועבר באמצעות השתלת רקמות או איברים, או באמצעות כלי העבודה של רופא שיניים שלא חוטאו כראוי.
איך לא נדבקים באיידס ולא מ
עבירים ווירוס
HIV
על מנת להידבק בווירוס HIV, דם נגוע, נוזלי זרע או הפרשות נרתיקיות נגועות צריכים לחדור אל תוך הגוף. לא ניתן להידבק במגע יום יומי רגיל – חיבוק, נשיקה, ריקוד או לחיצת יד – עם אדם נגוע בווירוס HIV.
אמנם כל אדם יכול להידבק בווירוס ה-HIV או ללקות באיידס, אבל סיכון זה עולה במקרים הבאים:
מגע מיני לא מוגן (
ללא שימוש בקונדום בכל מגע
) עם מספר רב של בני זוג, ללא קשר לנטייה מינית. הסיכון זהה בין אם אתה נמשך אל בני המין השני, חד-מיני או דו-מיני.
מגע מיני לא מוגן עם נשא HIV.
מגע מיני עם אדם הלוקה במחלת מין מדבקת אחרת, כגון
עגבת
,
הרפס
, קלמידיה, זיבה, או דלקת נגיפית של הנרתיק.
שימוש רב פעמי במזרקים ומחטים משותפות בזמן שימוש בסמים הניתנים בהזרקה תוך ורידית.
קבלת עירוי דם תוך ורידי לפני שנת 1985.
אם יש לך כמות בלתי מספקת של הגן CCL3L1 העוזר להילחם בווירוס HIV.
תינוקות שאך נולדו ותינוקות יונקים אשר אימם נושאת את ווירוס HIV ולא קיבלו טיפול מונע גם כן נמצאים בקבוצת סיכון גבוהה.
אבחון ובדיקות
מחלת איידס מאובחנת על ידי בדיקת איידס הנלקחת מדגימת דם או בדיקת רירית הפה להימצאות נוגדנים של הווירוס. המרכז האמריקאי למניעת ובקרת מחלות
(CDC) ממליץ
ל
כל אדם הנמצא באחת מקבוצות הסיכון לעבור בדיקת איידס לפחות פעם אחת בשנה.
נדרשים לפחות 12 שבועות (
במקרים נדירים, אף שישה חודשים
) מרגע ההדבקה בווירוס האיידס עד שניתן לראות נוגדנים נגד HIV אצל אדם שנדבק.
ELISA ובדיקות הכתמה מערביות
במשך שנים, הבדיקה היחידה אשר הייתה זמינה לבדיקת הימצאותם של נוגדני HIV בגוף היא בדיקת ELISA המגלה נוגדנים לווירוס מדגימת דם אשר נלקחה ממך. במידה ותוצאות הבדיקה הן חיוביות – כלומר שנתגלו בדמך נוגדנים לווירוס HIV – חוזרים על הבדיקה שנית.
במידה וגם בבדיקה החוזרת התוצאות הן חיוביות, עליך לעבור בדיקת דם נוספת המכונה "בדיקת הכתמה מערבית" (Western Blot Test) אשר בודקת את הימצאותם של חלבוני HIV בדמך. בדיקת ההכתמה המערבית נודעת בחשיבותה מכיוון שייתכן כי בדמך יימצאו נוגדנים אשר אינם נוגדני HIV העלולים לשבש את תוצאות בדיקת ה-ELISA ולהביא לתוצאה חיובית שהיא שגויה.
שילוב שתי הבדיקות הללו סייעה בזמנו לוודא קבלת תשובות בדיקה מדויקות, ואבחון ודאי לנשיאה של ווירוס ה-HIV התקבלת רק במידה ובכל שלושת הבדיקות התקבלה תשובה חיובית.
החיסרון הגדול של בדיקות אלה היה שנדרש זמן המתנה של שבועיים לקבלת התוצאות של כל שלושת הבדיקות, תקופת זמן אשר עלולה לגבות מחיר נפשי כבד ולגרום לנבדקים שלא לחזור למרפאה על מנת לקבל את תוצאות הבדיקה לידיהם.
בדיקת איידס מהירה
כיום, בדיקת איידס מהירה יכולה לספק מידע מדויק ואמין ביותר בפרק זמן של כ-20 דקות. בדיקות אלה נועדו לגלות נוכחות של נוגדנים לווירוס בדם או בנוזלים שנדגמו מהחניכיים העליונות והתחתונות ונמרחו על גבי מצע מיוחד.
הבדיקה שנלקחת מן הפה אמינה באותה מידה כמו בדיקת הדם וחוסכת את הצורך בלקיחת דם. קבלת תוצאה חיובית בבדיקה המהירה מצריכה עריכת בדיקת דם לאימות התוצאה.
בדיקות ביתיות
לאחרונה אישר מינהל המזון והתרופות האמריקני (FDA) שימוש בערכת בדיקה ביתית לגילוי איידס. הבדיקה הביתית המכונה Home Access HIV-1 Test משווקת על ידי Home Access Health, והיא זהה ברמת הדיוק לבדיקה שנערכת במעבדה, וכל התוצאות החיוביות המתקבלות ממנה עוברות בדיקה חוזרת. הנבדק שולח טיפה מהדם למעבדה ויוצר קשר איתה כדי לקבל את התוצאות בתוך שלושה עד שבעה ימי עסקים.
זיהוי הנבדק מתבצע רק על ידי מספר הקוד של ערכה, כדי לשמור על פרטיותו.
לא משנה מהו סוג בדיקת איידס, במקרה של תשובה חיובית, מומלץ לספר על כך לבן או בת זוגך באופן מיידי על מנת שהם ייבדקו גם כן ועל מנת שיוכלו לנקוט באמצעי הזהירות הנדרשים. כמו כן, חשוב לפנות לרופא המטפל כדי להעריך את שלבי ההתפתחות הצפויים של המחלה ולהתחיל טיפול.
מחקרים הראו כי נשאי HIV עם מטען נגיפי גבוה יותר חולים יותר. בדיקות לקביעת המטען הנגיפי בדם נערכות גם לצורך מעקב אחר הטיפול התרופתי.
סיבוכים אפשריים
זיהום הנגרם על ידי ווירוס HIV מחליש את המערכת החיסונית, וחושף אותך למספר רב של מחלות זיהומיות אשר נגרמות על ידי חיידקים, ווירוסים, פטריות וטפילים. גופך גם נחשף לסיכון לחלות בסוגים מסוימים של סרטן. אך טיפול בתרופות נוגדי רטרו ווירוסים צמצמו בצורה ניכרת את מספר הזיהומים הסתגלניים ואת סוגי הסרטן השונים התוקפים בני אדם חולי HIV. כיום סביר להניח כי זיהומים אלה יופיעו בחולים אשר לא קיבלו כל טיפול.
זיהומים חידקיים
דלקת ריאות חיידקית-
ישנם עשרות סוגי חיידקים אשר יכולים לגרום דלקת ריאות חיידקית, אשר תתפתח מעצמה או שתתפתח לאחר שלקית בדלקת בדרכי הנשימה העליונות, בהתקררות או בשפעת.
Mycobacterium avium complex (MAC)-
זיהום זה, אשר נגרם כתוצאה מקבוצה של מירקו-בקטריות, נקרא בקצרה MAC. מיקרו-הבקטריות גורמות בדרך כלל לזיהום במערכת הנשימה. אך במידה וזיהום ה-HIV נמצא בשלבים מתקדמים של המחלה וספירת הלימפוציטים מסוג CD4 נמצאת מתחת ל-50, סביר להניח שיתפתח זיהום רב מערכתי, העלול לתקוף כמעט כל איבר פנימי בגוף, כולל מוח העצם, הכבד או הטחול. MAC גורמת לקבוצת תסמינים כמו חום, הזעות לילה, אובדן משקל, כאבי בטן ושלשולים.
שחפת (
TB
)-
במדינות המתפתחות
שחפת
היא הזיהום הסתגלני הנפוץ ביותר המשויך לזיהום ווירוס ה-HIV. שחפת היא גורם המוות המוביל בין חולי איידס. מיליוני בני אדם ברחבי העולם חולים הן בשחפת והן ב-HIV, ורוב המומחים רואים בשני הזיהומים מגיפות תאומות. זאת מכיוון שבין ה-HIV / איידס והשחפת ישנה מערכת יחסים סימביוטית קטלנית, כאשר כל אחת מהן ממריצה את התפתחות השנייה.
אדם החולה בשיש לו איידס חשוף יותר לשחפת וקיימת סבירות גבוהה יותר שה-HIV תהפוך ממחלה רדומה למחלה פעילה. בו בזמן השחפת מגבירה את קצב ההתרבות של וירוס איידס. יתר על כן ייתכן כי השחפת תתקוף את חולי HIV שנים לפני התפתחות תסמינים אחרים אשר משויכים לנגיף. אחד התסימנים הראשונים לזיהום HIV היא התפתחות פתאומית של שחפת – לרוב מחוץ לריאות.
במקרה ונמצאת כנשא של ווירוס HIV, מומלץ לעבור בדיקה לגילוי שחפת מיד עם גילוי זיהום ה-HIV. במקרה ותוצאות בדיקת השחפת חיוביות, מומלץ לעבור צילום ריאות ובדיקות הכרחיות אחרות על מנת לוודא כי מחלת השחפת אינה פעילה. במקרה ומחלת השחפת אינה פעילה אצלך, ישנם מספר טיפולים רפואיים שימנעו מן המחלה להפוך לפעילה. שחפת מדאיגה יותר ממחלות סתגלניות אחרות מכיוון ששחפת הינה מחלה מידבקת ביותר.
סוג השחפת העמידה לתרופות, ולא ניתנת לטיפול בתרופות מסורתיות כגון אנטיביוטיקה, מדאיגה במיוחד אצל חולים הנושאים או החולים ב-HIV או איידס.
סלמונלה – זיהום מעיים.
המחלה זיהומית זו עוברת דרך מים או מזון מזוהם. התסמינים כוללים שלשול חריף, חום, צמרמורות, כאבי בטן ולעיתים הקאות.
למרות שכל מי שנחשף לחיידק הסלמונלה נהיה חולה, מחלת הסלמונלה נפוצה הרבה יותר אצל נשאי ווירוס ה-HIV. ניתן להקטין את הסיכון לזיהום על ידי שטיפת ידיים לאחר מגע עם מזון או חיות ולדאוג כי הבשר והביצים עברו בישול כראוי.
אנגיומה בצילארית (גידול בכלי הדם)-
זיהום מסוג זה, הנגרם על ידי חיידק ה-
bartonella henselae שתסמיניו הראשונים הם כתמים ארגמניים עד אדומים על העור. התסמינים דומים מאוד ל- Kaposi's sarcoma, אך הזיהום עלול להתפשט לחלקים נוספים בגופך, כולל לכבד והטחול שלך.
זיהומים ויראליים
ציטומגלוווירוס Cytomegalovirus (CMV)-
ווירוס נפוץ זה הגורם להרפס (שלבקת) ומועבר בעיקר על ידי נוזלי הגוף כגון רוק, דם, זרע וחלב אם. מערכת חיסונית בריאה מנטרלת את הווירוס, והוא נותר רדום בגופך. כאשר המערכת החיסונית שלך נחלשת, הווירוס הופך פעיל ועלול לגרום לנזקים בעינייך, במערכת העיכול, בריאות ובאיברים נוספים בגופך.
ברוב המקרים CMV גורם לזיהומים ודלקות ברשתית העין (CMV retinitis). במקרה שזיהום הרשתית אינו מטופל הוא עלול להוביל עד לעיוורון.
דלקת כבד נגיפית (הפטיטיס)-
הפטיטיס הינה דלקת נגיפית של הכבד. התסמינים לדלקת הכבד הנגיפית כוללים הצהבה של לובן העין (צהבת), עייפות, הרגשת בחילה, כאבי בטן, חוסר תיאבון ושלשול. ישנם מספר סוגים של דלקת כבד נגיפית, אך הנפוצים ביותר הם דלקת כבד מסוג A, B ו-C.
דלקת כבד מסוג B ו-C עלולות לגרום לזיהום מתמשך וכרוני, המגדיל את הסיכון ללקות בסיבוכים ארוכי טווח כגון שחמת הכבד וסרטן הכבד. במידה ונמצאת כנשא ווירוס ה-HIV ופיתחת דלקת כבד נגיפית, קיימת סכנה שתפתח בעתיד מצב של רעלת הכבד כתוצאה מן התרופות שתיאלץ ליטול בעקבות מחלתך.
שלבקת פשוטה
Herpes simplex virus (HSV)-
ווירוס השלבקת הפשוטה, הרפס סימפלקס, אשר לרוב גורם להתפרצות מחלת ההרפס באיברי המין, מועבר על ידי ביצוע מין אוראלי או אנאלי ללא הגנה. התסמינים הראשונים כוללים כאב או גירוי באזור אברי המין. לאחר מכן, שלפוחיות המכילות נוזל מתפוצצות ומדממות באזור אברי המין, הישבן וסביב פי הטבעת. למרות שפצעים אלה נרפאים בסופו של דבר, הווירוס חוזר ומופיע בצורה מחזורית, וגורם לאותם התסמינים שוב ושוב.
אם הינך נושא וירוס HIV, סביר להניח כי זיהום העור אשר נגרם מווירוס ההרפס יהיה בדרגה חמורה יותר מאשר אצל שאר האוכלוסייה הבריאה, ולעיתים אף יידרש זמן ארוך יותר עד לריפוי הפצעים. התסמינים הכלליים של מחלת ההרפס אף הם יהיו חמורים יותר אצלך. למרות שווירוס ההרפס אינו מסכן חיים, הוא עלול לגרום במקרים חריגים לעיוורון ולנזק מוחי.
ווירוס הפאפילומה
Human papillomaviru (HPV)-
זהו אחר מן הווירוסים השכיחים ביותר הגורם למחלות מין ומועבר על ידי מגע מיני. סוגים מסוימים של הווירוס גורמים להופעת יבלות פשוטות. סוגים אחרים גורמים להופעת היבלות באזור אברי המין. במידה נמצאת נשא של ווירוס ה-HIV הינך נמצא בקבוצת סיכון ללקות בזיהום הנגרם על ידי ווירוס הפאפילומה ותהיה בעל נטייה ללקות בזיהומים חוזרים ונשנים של הווירוס. זיהום הנגרם על ידי ווירוס הפאפילומה מסוכן בעיקר לנשים מכיוון שהוא מגביר את הסיכון שלהם לחלות בסרטן צוואר הרחם.
השילוב בין ווירוס HIV לווירוס הפאפילומה מגדיל את הסיכון לאוכלוסייה הנשית אף יותר – נמצא כי סרטן צוואר הרחם תוקף באכזריות יותר נשים שהן נשאיות של ווירוס HIV. בשנת 2006 מחלק התרופות והמזון האמריקאי (FDA) אישר לראשונה שימוש בחיסון המחסן כנגד הסוגים המסוכנים יותר של ווירוס הפאפילומה.
החיסון יעיל בעיקר כאשר הוא ניתן לבנות לפני שהן הופכות פעילות מבחינה מינית, אך הוא עדיין יעיל ומחסן גם נשים צעירות עד לגיל 26 הפעילות מינית. באים אינך מועמדת מתאימה לקבלת החיסון הזה, נמצאת נשאית ווירוס HIV ו/או שאת פעילה מינית בצורה לא מוגנת עם מספר רב של בני זוג, מומלץ כי תעברי
בדיקת פאפ
(PAP) פעם בשנה – בדיקה זו בוחנת תאים הנלקחים מצוואר הרחם שלך – וזאת על מנת לשלול התפתחות סרטן צוואר הרחם, פאפילומה ומחלות מין אחרות המועברות על ידי מגע מיני.
כל מי שפעיל בסקס אנאלי מומלץ כי ייבדק לגילוי סרטן של פי הטבעת, וזאת מכיוון שווירוס הפאפילומה מגדיל את הסיכון לסוג זה של סרטן הן אצל גברים והן אצל נשים.
דלקת נגיפית של המוח
Progressive multifocal leukoencephalopathy (PML)-
הדלקת הנגיפית של המוח הינה דלקת חריפה של המוח הנגרמת על ידי ה- human polyomavirus JC. התסמינים והסימנים הראשוניים משתנים ממקרה למקרה ועלולים לכלול בין היתר: קשיי דיבור, חולשת צד אחד של הגוף, אובדן כושר הראייה בעין אחת או בשתי העיניים או אובדן תחושה באחת הגפיים.
הדלקת הנגיפית של קרום המוח מופיעה רק במקרים בהם מערכת החיסון ניזוקה באופן קשה.
זיהומים פטריתיים
קנדידה Candidiasis-
פטרת הקנדידה היא אחת מן הזיהומים הנפוצים ביותר המשתייכים לחולי HIV. הפטרת גורמת דלקת והיווצרות שכבת לובן עבה על גבי ריריות הפה, הלשון (פטרת הפה והגון), הושט (פטרת הושט Candida esophagitis) או בנרתיק. התסמינים אצל ילדים בדרך כלל חמורים יותר ומופיעים בעיקר בפה ובושט, וגורמים לכאבים וקשיים בזמן האכילה.
דלקת קרום המוח קריפטואוקאלית Cryptococcal meningitis-
דלקת קרום המוח הינה
דלקת הנגרמת באזור הקרום והנוזלים העוטפים ומגנים על המוח ובאזור חוט השדרה. דלק קרום המוח הקריפטואוקאלית הינה דלקת של מערכת העצבים המרכזית והא נפוצה אצל נשאי וחולי HIV. הדלקת נגרמת על ידי פטרייה הנמצאת באדמה. הפרטת נוכחת גם בלשלשת ציפורים ועטלפים.
התסמינים כוללים בין השאר:
כאבי ראש חום גבוה, קישיון באזור העורף ורגישות יתר לאור. דלקת קרום המוח הקריפטואוקאלית ניתנת לטיפול על ידי תרופות נוגדי פטרת, אך גילוי וטיפול מוקדם הם המפתח לריפוי. דלקת קרום המוח הינה מחלה חמורה אשר עלולה לגרום לסיבוכים קשים ביותר ואף למוות בפרק זמן קצר ביותר. באם חלית בדלק קרום המוח הקריפטואוקאלית יהיה עליך לעבור טיפול תרופתי ארוך טווח על מנת למנוע את הישנות המחלה.
זיהומים טפיליים
דלקת ריאות Pneumocystis Carinii Pneumonia (PCP)-
למרות שהטיפול בתרופות כנגד רטרו ווירוסים הוכח כמצמצם את מספר החולים בדלקת ריאות מסוג PCP, היא נשארה אחת מן הזיהומים הסתגלניים הנפוצים ביותר אצל חולי ונשאי ווירוס איידס ברחבי ארצות הברית. הדלקת תוקפת את הריאות וגורמת לקשיי נשימה. התסמינים כוללים שיעול מתמיד, חום וקשיי נשימה.
טוקסופלסמוזיס
Toxoplasmosis-
זיהום זה, העלול לעיתים לגרום למוות, נגרם על ידי טפיל ה-Toxoplasma gondii. טפיל זה מופץ בעיקר על ידי חתולים. חתולים הנגועים בטפיל מפיצים אותו דרך הצואה, ועל ידי כך הוא מועבר לבעלי חיים נוספים. בני האדם נחשפים לטפיל לרוב על ידי נגיעה בפיהם לאחר שלא שטפו את ידיהם בעקבות טיפול במצע החתול שלהם, או כתוצאה מאכילת בשר אשר לא בושל כראוי, במיוחד בשר חזיר, כבש או צבי. לאחר החשיפה לטפיל, הוא מתפשט לכל איבר בגופך, כולל הלב, העיניים והריאות. לבני אדם הנושאים או חולים במחלת איידס, טוקסופלסמוזיס עלול להתפתח ל- encephalitisשהיא דלקת של המוח. התסמינים כוללים חוסר התמצאות במחרב, פרכוסים וקשיים בהליכה או בדיבור.
Cryptosporidiosis-
זיהום אשר נגרם על ידי טפיל הנמצא בדרך כלל במעיים של חיות שונות. ההידבקות בטפיל מתרחשת כאשר צורכים מים או מזון המזוהם בטפיל. הטפיל מתרבה במעיים ובצינור מיצי המרה, וגורם לשלשול חריף וכרוני בבני אדם שהם נשאי או חולי איידס.
סרטן
קאפוזי סארקומה Kaposi's sarcoma-
קאפוזי סארקומה הינו גידול המפתח על גבי דפנות כלי הדם. למרות שסוג סרטן זה הינו נדיר בקרב בני אדם אשר אינם נשאי HIV, הוא נפוץ מאוד בקרב הנשאים. סוג סרטן זה מופיע בדרך כלל בצורת כתמים ארגמניים או אדומים על גבי העור ובתוך חלל הפה. בבני אדם שגון עורם כהה יותר כתמים אלה מופיעים בצבע חום כהה או שחור. קאפוזי סארקומה עלולה לתקוף גם איברים פנימיים, כולל איברי מערכת העיכול והריאות.
החוקרים תרים אחר שילובים חדשניים של תרופות כימותרפיות על מנת לטפל בסוג סרטן זה, במקביל לחיפוש אחד דרכים חדשניות למתן תרופות אלה. בנוסף, כמו ברוב הזיהומים הסתגלניים הקשורים למחלת איידס, השימוש בתרופות כנגד רטרו ווירוסים, צמצם במידה ניכרת את הופעת סוג הסרטן הזה ואף צמצם את כמות הפצעים המופיעים אצל בני האדם אשר כבר חלו בו.
נון-הודג'קינס לימפומה Non-Hodgkin's lymphoma-
סוג סרטן זה מקורו בלימפוציטים, סוג של תאי דם לבנים. הלימפוציטים מרוכזים במוח העצם, בלוטות הלימפה, הטחול, מערכת העיכול והעור שלך. למרות שהלימפומה יכולה להתחיל בכל איבר מאיברי גופך, היא מתחילה בדרך כלל בבלוטות הלימפה שלך. הסימנים הראשוניים כוללים בדרך כלל נפיחות, שאינה מלווה בכאבים, בבלוטות הלימפה באזור הצוואר, בית השחי או המפשעה שלך.
סיבוכים נוספים
אובדן משקל Wasting Syndrome-
משטרי טיפול תוקפניים ורבי עוצמה צמצמו את תופעת אובדן המשקל אצל חולי איידס, אך תסמין זה עדיין ממשיך לתקוף רבים מן החולים. אובדן משקל מוגדר כאיבוד של יותר מעשרה אחוזים ממשקל גופך, אשר מלווה לעיתים קרובות בשלשול, חולשה כרונית וחום.
סיבוכים נוירולוגיים-
למרות שמחלת איידס אינה תוקפת את תאי העצב, היא עדיין עלולה לגרום לתסמינים נוירולוגיים כגון בלבול, אובדן זיכרון, שינויים בהתנהגות, דיכאון, חרדה וקשיי הליכה. אחד מן התסמינים הנוירולוגיים הנפוצים ביותר הוא תסביך השיטיון (דימנסיה), אשר מוביל לשינויים בהתנהגות ומצמצם ומגביל את תפקודי המוח. הטיפול מורכב בדרך כלל ממתן תרופות נוגדי רטרו ווירוסים.
טיפולים ותרופות
כאשר ווירוס HIV התגלה לראשונה בתחילת שנות ה-80, היו בנמצא תרופות מועטות בלבד על מנת לטפל בווירוס ובזיהומים הסתגלניים הנלווים אליו. מאז, פותחו מספר תרופות וטיפולים על מנת לטפל בזיהום HIV, במחלת איידס ובזיהומים הסתגלנים הנלווים אליהם. לרוב בני האדם, בהם גם ילדים, טיפולים אלה תרמו להארכת חייהם ושיפור ניכר באיכות החיים שלהם.
חוקרים במכון האמריקאי הלאומי לבריאות מעריכים כי מאז שנת 1989, תרופות נוגדי רטרו ווירוסים העניקו לחולים בארצות הברית תוספת של מספר שנים לתוחלת החיים שלהם. אך אף אחת מן התרופות הללו לא גורמת לריפוי מחלת ה-HIV או איידס, לרבות מן התרופות תופעות לוואי קשות ורובן יקרות מאוד. יתר על כן, לאחר נטילת תרופות לטיפול במחלת איידס במשך יותר מ-20 שנים, חלק מן החולים מפתחים עמידות לתרופות ומפסיקים להגיב לטיפולים. מתבצע מחקר לפיתוח וייצור תרופות חדשות על מנת לעזור לקבוצת חולים זו.
הנחיות לטיפול
קבוצה מובילה של חוקרים של איידס פיתחו רשימת המלצות לחולי HIV על השימוש בתרופות נוגדי רטרו ווירוסים. רשימת המלצות זו מבוססת על מיטב המידע הזמין בזמן שבו נכתבות ההמלצות. AIDSinfo, תוכנית של שירותי הבריאות הציבוריים בארצות הברית, דואגת לעדכן ולשפר את ההמלצות הללו ככל שהידע הנצבר על מחלת איידסהולכת ומתפתחת.
על פי רשימת ההמלצות הנוכחית, על הטיפול במחלה להתמקד בהשגת דיכוי מקסימאלי של התסמינים לפרק זמן ארוך ככל שניתן. גישה תוקפנית זו ידועה כטיפול פעיל מאוד בנוגדי רטרו ווירוסים highly activeanti-retroviral therapy (HAART). המטרה של ה-HAART היא לצמצם את כמות הווירוסים בדמך למינימום עד כדי רמות בלתי ניתנות לגילוי, למרות שאין זאת אומרת כי הווירוס נעלם מדמך לחלוטין. ניתן להשיג יעד זה על ידי שילוב של שלוש תרופות או יותר.
ההמלצות הטיפול שמות דגש רב על איכות החיים. לכן המטרה המרכזית של הטיפול במחלת איידס היא למצוא את משטר הטיפול שיהיה הפשוט ביותר ובעל תופעות הלוואי המועטות ביותר. במידה והינך חולה בוירוס HIV או במחלת איידס, ישנה חשיבות יתרה לכך שתהיה שותף פעיל בהחלטות לגבי הטיפול בך.
עליך, יחד עם הרופא המטפל בך, לדון יחדיו בסיכונים ובתועלת של מגוון הטיפולים המוצעים לך, על מנת שתוכל להחליט החלטה שקולה לגבי טיפול שייתכן כי יהיה מורכב וארוך טווח.
תרופות נוגדי רטרו ווירוסים Anti-retroviral drugs
תרופות נוגדי רטרו ווירוסים בולמים את ההתרבות והשכפול של ווירוס ה-HIV במהלך שלבים שונים של מחזור חייו.
תרופות אלה זמינות בשבע קבוצות שונות:
Nucleoside analoguereverse transcriptase inhibitors (NRTIs)
בולמי פרואטז Proteaseinhibitors (PIs).
Non-nucleoside reversetranscriptase inhibitors (NNRTIs).
Nucleotide reversetranscriptase inhibitors (NtRTIs).
בולמי היתוך Fusioninhibitors.
בולמי אינטגראז Integrase inhibitors .
Chemokine co-receptor inhibitors
תגובה לטיפול
התגובה שלך לטיפול כלשהו נמדדת על פי רמות המטען הנגיפי שלך. יש למדוד את רמות המטען הנגיפי בתחילת מתן הטיפול התרופתי ולאחר מכן בתדירות של כל שלושה חודשים, לאורך כל תקופת הזמן בה אתה נמצא בטיפול תרופתי. במקרים יוצאי דופן ייתכן והבדיקה תיערך בהפרשי זמן קצרים יותר.
טיפולים חדשים
מגוון רחב של תרופות חדשות לטיפול בזיהומים הנלווים לוירוס HIV או איידס נמצאות בתהליכי פיתוח ובדיקה במעבדות שונות.
מניעה
אין עדיין חיסון המונע את ההידבקות בווירוס HIV ולא נמצא ריפוי למחלת איידס. אך יש באפשרותך להגן על עצמך ועל אחרים מפני הידבקות במחלה. המשמעות היא ללמוד על המחלה ולהימנע מפעילות והתנהגות אשר מאפשרות מהפרשות הנגועות בווירוס – כמו דם, זרע, הפרשות נרתיקיות וחלב אם – מלחדור את גופך.
פרפ PrEP
פרפ PrEP
היא
תרופה נוגדת נגיפי רטרו המשמשות לטיפול בזיהום HIV. התרופה גורמת להפרעה של הפעילות הרגילה של האנזים החיוני לתהליך השכפול של הוירוס HIV. זהו טיפול מניעתי לפני החשיפה לוירוס, שמטרתו להקטין את הסיכון להידבק ב־HIV. הטיפול מיועד לבעלי סיכון גבוה להיחשף לנגיף, אך שאינם נשאים.
במידה ואינך נגוע בווירוס, האמצעים שלהלן יסייעו לך למנוע הדבקה בווירוס ה-HIV:
· חינוך עצמי והדרכת אחרים
· היה מודע לסטטוס HIV של כל בן ובת זוג שלך
· יש להשתמש בקונדום חדש בכל פעם שמקיימים יחס מין
· יש לשקול עריכת ברית מילה
· יש להשתמש במחט נקייה
· נקיטת משנה זהירות בתוצרי דם שמקורם במדינות מסוימות
· עריכת בדיקות גלוי על בסיס קבוע
· יש להימנע משאננות
במידה ונמצאת נגוע בווירוס
במידה ונמצאת נשא של ווירוס HIV או איידס, האמצעים שלהלן יסייעו לך למנוע הדבקה של בני אדם נוספים בווירוס HIV:
· קיים אך ורק מין בטוח
· עדכון בן או בת הזוג שלך על היותך נשא של ווירוס HIV
· במידה ובת הזוג שלך בהריון, יש לעדכנה על היותך נשא ווירוס HIV
· עדכן אחרים שחשוב שיהיו מודעים למצבך
· אל תשתמש במחטים או כלי הזרקה של אחרים
· יש להימנע מלתת תרומת דם או תרומת איברים
· אל תשתמש בסכיני גילוח או מברשות שיניים של אחרים
· אם הינך בהיריון, גשי לקבלת טיפול רפואי מיידי |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/human-papillomavirus/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
וירוס הפפילומה האנושי, HPV, הוא
נגיף
אשר ההדבקה שלו היא נפוצה מאוד. הנגיף פוגע בשלב כלשהו בחייהם של כ-80% מכלל בני האדם המקיימים יחסי מין. במרבית המקרים, ההדבקה אינה מלווה בהופעתם של תסמינים כלשהם, והדלקת אשר נוצרת כתוצאה מן הנגיף חולפת בדרך כלל מעצמה ללא כל צורך בטיפול מיוחד.
עם זאת, ישנם סוגים מסוימים של וירוס הפפילומה אשר יכולים להביא לידי היווצרותם של גידולים סרטניים דוגמת
סרטן צוואר הרחם
, סרטן בחלחולת או פי הטבעת וסרטן הפין.
סימפטומים
וירוס הפפילומה האנושי חי ומתרבה בקרומיות הריריות של הגוף, כגון אלה אשר נמצאות באיברי המין, או על גבי העור. הופעתן של
יבלות
באזור אברי המין מצביעה על זיהום כתוצאה מהידבקות בווירוס. היבלות באיברי המין מגוונות מאוד בצורת הופעתן, הן יכולות להיות בולטות או שטוחות, ורודות או בגוון העור, ישנן כאלה אשר צורתן דומה לצורתה של כרובית. לעיתים ישנה יבלת אחת בודדת, ולעיתים מופיעות יבלות רבות. הן יכולות להיות קטנות או גדולות. אצל נשים יופיעו היבלות בנרתיק, באזור הערווה, צוואר הרחם, בפי הטבעת ובחלל הפה, ובגברים הן יכולות להופיע על איבר המין, שק האשכים, פי הטבעת וחלל הפה.
יבלות על גבי איברי המין יכולות להופיע שבועות, ולעיתים גם חודשים, לאחר המגע המיני עם בן אדם אשר נושא את וירוס הפפילומה האנושי. ייתכן והאדם הנגוע אינו מודע כלל כי הוא נגוע בווירוס וכי הוא אחראי להפצתו של וירוס הפפילומה.
סיבות וגורמי סיכון
וירוס הפפילומה מועבר על ידי מגע מיני, מופץ על ידי מגע עם רקמות של איברי המין, ריריות, או נוזלי גוף, אשר נגועים בנגיף. הווירוס מועבר מאדם לאדם על ידי מגע מיני מלא או באמצעות מין אוראלי. וירוס קונדלימה יכול לפגוע בעור אשר אינו מכוסה על ידי
קונדום
, כך ששימוש בקונדום בלבד אינו מספיק בכדי למנוע ממך להידבק בוירוס.
יתר על כן, מרבית בני האדם כלל אינם ערים לעובדה כי הם נשאים של הוירוס, ומרביתם אינם סובלים מהופעתם של תסמינים כלשהם, כלומר שהם כלל אינם מודעים לעובדה שהם אחראים להעברת המחלה לבן או בת זוגם ובכך הם בעצם תורמים להפצתו של וירוס הפפילומה.
אבחון ובדיקות
הופעתן של יבלות באזור איברי המין היא תסמין אחד אשר יכול להביא לאבחון של וירוס הפפילומה. הרופא המטפל בך יבצע בדיקה חזותית פשוטה. זן הנגיף אשר גורם להופעתן של היבלות באזור איברי המין, אינו הזן של הנגיף אשר גורם להתפתחותם של תאים סרטניים.
נשים אשר נדבקות בוירוס שגורם להיווצרותם של תאים סרטניים, לא יגלו כל סממנים מחשידים לכך וייתכן כי תוצאות
בדיקת הפאפ
הראשונה שלהן תהיינה תקינות. בדיקת פאפ היא בדיקה אשר באמצעותה יכול הרופא המטפל לגלות סממנים של סרטן צוואר הרחם או לגלות את התפתחותם שינויים טרום סרטניים ברקמות.
על מנת לוודא כי השינויים ברקמות הן כתוצאה מהידבקות במחלה, ייתכן והרופא המטפל בך ימליץ על עריכת בדיקה גנטית על מנת לאבחן נשים שתוצאות בדיקות הפאפ שלהן הציגו ממצאים חריגים. בדיקה זו תוכל לומר לך ולרופא המטפל בך האם נדבקת בנגיף הפפילומה האנושי אשר גורם להיווצרותם של תאים סרטניים. רק זנים מסומים של נגיף הפפילומה האנושי יכולים לגרום להיווצרותם של תאים סרטניים.
למעשה, זני וירוס הפפילומה האנושי שמספרם 16 ו- 18 אחראים לכ-70% מכלל מקרי סרטן צוואר הרחם. הבדיקה הגנטית תבוצע על פי רוב גם אצל נשים אשר החריגות שהתקבלו מבדיקת הפאפ שלהן היו מזעריות. בדיקה זו מבוצעת גם לעיתים כהליך שגרתי אצל נשים שעברו את גיל ה- 30.
סיבוכים אפשריים
זני הפפילומה האנושית 16 ו-18 יכולים לגרום באחוז קטן מהנדבקים להתפתחותם של גידולים סרטניים, הכוללים בין השאר את סרטן צוואר הרחם, סרטן החלחולת או פי הטבעת וסרטן הפין. במידה והזיהום נגרם כתוצאה מהידבקות באחד מזני הנגיף המוזכרים לעיל, עלולים להופיע שינויים טרום סרטניים בתאים וברקמות, וזאת מבלי שאלה יהיו מלווים בהופעתם של תסמינים כלשהם. עם זאת, יש לציין כי ברוב המקרים, המערכת החיסונית מפנה את הנגיף בצורה יעילה.
בקרב גברים הומוסקסואלים ישנה חשיפה גבוהה לנגיף, אשר עשויה לגרום לסרטן החלחולת, סרטן פי הטבעת ולסרטן הלוע.
שלא כמו מחלות מין זיהומיות אחרות, קונדומים לא תמיד מונעים את ההדבקות במחלה, מאחר והעברת המחלה אפשרית גם ממגע ידני בלבד.
טיפולים ותרופות
בעוד שעדיין לא נמצאה תרופה לטיפול בנגיף הפפילומה האנושי, החדשות הטובות הן שהדלקת חולפת לרוב מעצמה, ללא כל צורך בטיפול. במידה וזה אינו המקרה, ויש צורך במתן טיפול, ישנן אפשרויות טיפול רבות ומגוונות נגד וירוס הפפילומה. יתר על כן, ככל שעולה שיעור בני האדם אשר בוחרים להתחסן בפני הווירוס כך יורד שיעור ההידבקות בנגיף.
לעת עתה, הטיפול בהידבקות במחלה מתמקד בעיקר בטיפול בתסמינים המלווים אותו וטיפול בזיהום אשר נוצר כתוצאה ממנו. התסמינים יכולים לכלול את הופעתן של יבלות באזור איברי המין כתוצאה מהידבקות בנגיף בעל רמת מסוכנות נמוכה (אשר בדרך כלל אינו גורם להיווצרותם של תאים סרטניים), וטיפול בתופעות טרם סרטניות אשר נוצרות כתוצאה מהידבקות בזנים המסוכנים יותר של וירוס פפילומה.
הטיפול ביבלות המכונות קונדילומה כולל משחות, צריבה, טיפול בחשמל, טיפול בהקפאה וטיפול בלייזר. הטיפול אינו מכחיד את הווירוס, אשר יכול עדיין להימצא בשולי הרקמות הנגועות, ועל כן היבלות יכולות לשוב.
מניעה
בישראל קיימים מספר
חיסונים נגד זני וירוס הפפילומה האנושי
אשר יכולים לגרום לסרטן. החיסון – GARDASIL יעיל נגד זני הווירוס 6,11,16 ו-18, הגורמים לרוב המוחלט של היבלות בדרכי המין ולכ-70% ממקרי סרטן צוואר הרחם. החיסון מיועד לילדים וילדות מגיל 9, וניתן עד גיל 45 לנשים ו-26 לגברים. מומלץ להתחסן לפני תחילת קיום מגע מיני וחשיפה אפשרית לווירוס. החיסון מספק הגנה מסוימת גם כנגד זנים אחרים של הווירוס. בנשים בין הגילאים 15-26 החיסון יעיל ב-98% במניעת סרטן צוואר הרחם וב-99% במניעת יבלות. בגברים בין הגילאים 16-26, לחיסון יעילות של כ-90% במניעת נגעים הקשורים בארבעת הזנים – 6,11,16 ו-18. החיסון בגברים הטרוסקסואלים תורם גם בהפחתת שיעורי ההדבקה בקרב נשים, ועל כן הוא חשוב.
חיסון נוסף בשם – CERVARIX, יעיל נגד זני הנגיף 16 ו-18, ואינו מקנה הגנה כנגד יבלות מין (אשר נגרמות על-ידי זנים אחרים של הנגיף). החיסון מיועד לילדות מגיל 9. לנשים בגיל 26 שאינן נמצאות במערכת יחסים קבוע מומלץ לשקול להתחסן בחיסון זה.
בישראל החיסון נגד נגיף הפפילומה מאושר מגיל 9, וניתן כחלק מתוכנית החיסונים לבנים ובנות בכיתה ח'. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/hyaluronic-acid/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
חומצה היאלורונית היא חומר המצוי באופן טבעי בסחוס ובנוזל הסינוביאלי סביב המפרקים, בעור ובנוזל הזגוגי המיימי של העין. היא בעלת יכולת ספיחת נוזלים ולכן תורמת לריכוך וגמישות הרקמות השונות בה היא נמצאת.
מתן של חומצה היאלורונית מבחוץ תורם לשיפור מצבים שונים כגון: דלקת מפרקים ניוונית (
אוסטאוארתריטיס
) המלווה בדלקת וכאב, המאופיינת באובדן צמיגותו וגמישותו של הנוזל הסינוביאלי. הטיפול נעשה ע"י זריקות מקומיות לחלל מפרק הברך.
שימוש נוסף, גם כן בזריקות, הוא ל
מילוי קמטים
בפנים.
חומצה היאלורונית נמצאת גם בטיפות עיניים לטיפול ביובש בעיניים ובתמיסות שונות המשמשות במהלך ניתוח
קטרקט
. מכיוון שמדובר בחומר הזהה לחומר המצוי בגוף, הטיפולים השונים לרוב אינם כרוכים בתופעות לוואי פרט לתופעות מקומיות קלות הקשורות לצורת המתן.
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
טיפות עיניים, זריקות.
תדירות וזמן נטילה
זריקות למפרק הברך- פעם בשבוע, עבור 3 שבועות רצופים. זריקות למילוי קמטים - הזרקה חד פעמית לתקופה של 6-12 חודשים. טיפות עיניים- 4-8 פעמים ביום.
טווח המינון
זריקות לברך- 2 מ"ל (20 מ"ג), פעם בשבוע, עבור 3 שבועות. טיפות עיניים- טיפה אחת, 4-8 פעמים ביום.
תחילת ההשפעה
הזריקות משפיעות תוך מספר שבועות. טיפות העיניים- השפעה מיידית.
משך ההשפעה
הזריקות משפיעות תוך מספר שבועות. טיפות העיניים- השפעה מיידית.
מנה שנשכחה
לגבי הזריקות, לא סביר שתישכח מנה, כיוון שהטיפול ניתן ע"י צוות רפואי. לגבי הטיפות, השימוש הוא לפי הצורך.
הפסקת התרופה
לגבי הזריקות, הפסקת הטיפול תיעשה עפ"י החלטת הרופא. לגבי הטיפות, ניתן להפסיק הטיפול במידת הצורך.
מינון עודף
במקרה של מינון עודף יש להתייעץ עם הרופא המטפל.
אחסון
את הזריקות יש לשמור במקרר, להגן מפני אור. אין להשתמש בבקבוקון טיפות העיניים מעבר ל-12 שעות מהפתיחה.
אזהרות
תזונה
אין הגבלות.
אלכוהול
לא צפויות בעיות מיוחדות.
נהיגה
יש להימנע מנהיגה עד שלומדים כיצד התרופה משפיעה, כיוון שתרופה זו עלולה לגרום לטשטוש.
הריון
במחקרים בבעלי חיים, לא נראה נזק לעובר. אין די מידע לגבי השימוש בתרופה זו בבני אדם. יש להשתמש בתרופה זו בהריון רק במידה והיא חיונית. (B)
הנקה
התרופה עוברת לחלב אם ועלולה להשפיע על התינוק. מומלץ להיוועץ ברופא.
תינוקות וילדים
בטיחות השימוש בתינוקות ובילדים לא נקבעה. מומלץ להיוועץ ברופא הילדים.
קשישים
סבירות גבוהה יותר לתופעות לוואי. ייתכן שיהיה צורך בהפחתת המינון.
דווח לרופא במקרה של
תגובה אלרגית לתרופה זו
זיהום כלשהו
ברקית (glaucoma)
סיכון ממנת יתר
נמוך
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
טיפות העיניים - אדמומיות קלה וטשטוש ראיה זמני. זריקות - תופעות באזור ההזרקה (אדמומיות ,נפיחות קלה, שטפי דם ובצקות) ובמקרים נדירים ייתכנו תופעות כגון: בחילה, עייפות, כאב גב ועליית לחץ הדם.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
[טיפות עיניים אחרות]: יש לאפשר מרווח של 5 דקות בין סוגים שונים של טיפות עיניים.
השפעת שימוש ממושך
אין להשתמש בטיפות העיניים לתקופה ממושכת מבלי להיוועץ ברופא.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/hypertrophic-osteoarthropathy/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אוסטאוארתרופתיה היפרטרופית (א"ה) היא תסמונת שבה יש שגשוג וריבוי של רקמות עצם ועור בקצות הגפיים, עם ביטוי קליני של עיבוי ונפיחות קצות האצבעות (דמויי אלה - Clubbing), כאבי עצמות ארוכות ולעיתים דלקות במיפרקים רחיקניים.
מלבד מיעוט של מקרים בהם התופעה ראשונית, על בסיס תורשתי, ברוב המקרים התופעה תגובתית לתהליכים חולניים מערכתיים, במיוחד כאלה עם מעורבות הריאות והפרעות חמצון הדם.
בעוד שבעבר, ברוב המקרים התופעה היתה סימן לזיהום ממושך בדרכי הנשימה, כגון שחפת, היום כאשר אוסטאוארתרופתיה היפרטרופית מאובחנת במבוגרים, היא מעלה חשד לגידול בריאות, בין אם ראשוני או גרורתי. לכן תופעה זו, נמנית כראשונה בין התופעות הסב-שאתיות (Paraneoplastic) מבחינת החשיבות והכמות. בנוסף, חולים עם דלקות ממושכות והפרעות תפקוד בוושט, מעיים וכבד וכן זיהומים ממושכים בכלי דם עלולים להציג תופעה זו. בתינוקות וילדים מלווה אוסטאוארתרופתיה היפרטרופית לרוב מומי לב וכלי דם מלידה, כאלה עם הפרעות חמצון הדם.
מקרה מיוחד של אוסטאוארתרופתיה היפרטרופית, אכרופתי (Acropathy) של בלוטת התריס, הוא ביטוי של מחלה ע"ש גרייבס (Graves) עם עיבוי ונפיחות אצבעות הידיים והרגליים. מכיוון שברוב המקרים אוסטאוארתרופתיה היפרטרופית היא תגובתית לתהליך כללי-מערכתי, התופעה מופיעה בארבעת הגפיים בו-בזמן. מאידך, כאשר התופעה ניכרת רק בגף/גפיים בודדים, עולה החשד לקיום תהליך דלקתי-זיהומי מקומי, במיוחד בכלי דם המספקים את אותם גפיים.
בחלק ניכר מהמקרים, התופעה איננה מלווה כלל בתסמינים ורק הרופא המקפיד ישים לב לעיבוי והרחבת קצות האצבעות עם קימור הציפורניים. בצקת הרקמות בבסיסי הציפורניים גם מאפשרת תנודת הציפורן מעלה-מטה בלחץ ישיר.
לעומת זאת, במקרים אחרים, קיים כאב עמוק ושורף לאורך קצות הגפיים. הכאב איננו ממוקם היטב - לרוב ברגליים, ובמיוחד כאשר הן מורדות - פשוטות כלפי מטה. אין בדיקות דם אבחנתיות לתופעה והאבחון נקבע לרוב על ידי זיהוי השינויים בקצות האצבעות עם ממצאי צילומי רנטגן, המדגימים הכפלת קווי הדופן של העצמות, או מיפוי עצם, עם קליטה מוגברת של הסמן הרדיואקטיבי לאורך דפנות העצמות.
אבחון אוסטאוארתרופתיה היפרטרופית חשוב כסימן מוקדם לקיום מחלות חמורות ומשמעותיות אחרות באותו חולה. במקרים רבים, אוסטאוארתרופתיה היפרטרופית איננה מלווה בתלונות מצד החולה ולכן, לא מחייבת טיפול.
האנציקלופדיה הישראלית לרפואה
הוצאת ידיעות ספרים 2007
טיפולים ותרופות
נוגדי דלקת, לא סטרואידיים יעילים ביותר בהפחתת הכאב ובתסוגת התופעה לצד סילוק או תיקון המחלה הראשונית בריאות, בכלי הדם, ובמערכת העיכול. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/hypnosis/
2 דקות קריאה
כללי
מאמרים
היפנוזה מאפשרת לאדם למקד את הקשב שלו באופן בררני כלפי עצמו, או כלפי סוגסטיות (קבלת רעיונות מבלי להעביר עליהן ביקורת הגיונית) הניתנות לו, עד כדי קבלת המציאות כפי שמוצגת לו על ידי אדם אחר ("המהפנט").
היכולת המוגברת להיענות לסוגסטיות מאפשרת להפיק תופעות שהיו סמויות ואשר דרכן ניתן לשנות את תפקודי המערכות השונות של האדם, נפשיות וגופניות כאחת. בין התופעות נזכיר הרפיה ורגיעה, יכולת לשינויים במערכות הפיזיולוגיות, שליטה בתחושת הכאב, העצמת הדמיון, רענון הזיכרון, נסיגה בזמן ובגיל, העלאת אירועים מודחקים ל
מודעות
ועוד.
בניגוד לדעות הרווחות בציבור, היפנוזה אינה מצב של תרדמה, או חוסר הכרה, או אובדן שליטה ואף לא מצב שבו אדם "חזק" שולט באדם אחר. כמו כן, היא אינה מעידה על "חולשה" באישיות המהופנט.
ההיפנוזה יכולה להתרחש באופן עצמוני או במתכוון על ידי האדם עצמו, לרוב, באמצעות אדם אחר (על ידי קשר בין-אישי או באמצעים אודיו-ויזואלים). היכולת להתהפנט קשורה כנראה לכישרון מלידה (ולהניעה) של האדם לחוות את החוויה ההיפנוטית, לכן היא שונה מאדם לאדם ובאדם עצמו במצבים שונים. נציין שבכל מצב היפנוטי, ישמור האדם על מערכת ערכיו ועל האמונות הפנימיות שלו, ולא יעשה דבר המנוגד להן. לרוב, יזכור האדם חוויות שעבר בהיותו בהיפנוזה.
היפנוזה היא כלי עזר טיפולי רב עוצמה בידי אנשי מקצוע בתחומי הרפואה, רפואת שיניים ו
פסיכולוגיה
. עקב הכשרתם, השימוש בהיפנוזה על ידם, לרוב, נטול סכנות. רק לעיתים רחוקות ייתכנו השלכות, כמו מצבי רוח ומתח, מיחושים ושחרור רגשי עצמוני של חוויות מן העבר. מטפל מיומן יודע להתמודד בכגון אלה, או להשתמש בהשלכות במהלך טיפול.
ניצול ההיפנוזה על ידי מהפנטים בדרנים ו"מטפלים" הדיוטות יצר רושם מוטעה על ההיפנוזה כתופעה על-טבעית השייכת לעולם של מסתורין ומגיה. שימוש זה, גרם לא פעם לסיבוכים בריאותיים שדרשו התערבות טיפולית רפואית-פסיכיאטרית. מסיבה זו ב-1984 חוקק בישראל חוק האוסר שימוש בהיפנוזה למטרות בידור. החוק מתיר את העיסוק בה רק ל
מומחים בהיפנוזה
: רופאים, רופאי שיניים ופסיכולוגים שעברו הכשרה מתאימה וקיבלו רישיון ממשרד הבריאות לעסוק בהיפנוזה. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/hypoalbuminemia/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אלבומין הוא חלבון המהווה כ-60% מסך החלבונים בדם. אלבומין מיוצר על ידי תאי הכבד, מופרש לדם וממלא תפקידים חשובים כגון שמירה על לחץ אונקוטי והובלה ואחסון של מגוון רחב של חומרים בדם.
רמתו התקינה של החלבון בדם היא 5-3.5 גר'/ד"ל. חסר משמעותי של אלבומין מוגדר כשרמתו נמוכה מ-3 גר'/ד"ל. אם קיים חסר באלבומין אך תפקוד הכבד תקין, הכבד יכול להגביר את קצב הייצור של האלבומין. החסר מתבטא רק כאשר קצב האיבוד של האלבומין עולה על קצב הייצור שלו על ידי הכבד.
צילום: Shutterstock
סימפטומים
כאשר יש ריכוז אלבומין נמוך בדם (מצב הנקרא היפואלבומינמיה) יורד הלחץ האונקוטי בתוך כלי הדם, נגרמת בשל כך בריחה החוצה של נוזל מתוך כלי הדם, ומתהווה בצקת מפושטת.
בנוסף, בשל הקשר של היפואלבומינמיה למחלות כבד וכליה, פעמים רבות המצב מלווה בסימפטומים הקשורים למחלות אלה כגון נפיחות בטנית, צהבת, ירידה במשקל, חולשה, שתן כהה וצואה בהירה, גרד ועוד.
סיבות וגורמי סיכון
גורמים אפשריים לריכוז אלבומין נמוך בדם:
• תת תזונה - במצבים קיצוניים של תת-תזונה נוצר חסר באלבומין.
• אי ספיקת כבד (
שחמת הכבד
Cirrhosis ) - האלבומין מיוצר כולו על ידי הכבד. חסר משמעותי של אלבומין (רמת אלבומין נמוכה מ-3 גר'/ד"ל) קיים בדרך כלל במחלות כבד כרוניות עם הרס גדול של הכבד, כגון שחמת הכבד. הבצקת במקרים אלה אינה מפושטת בדרך כלל, אלא ממוקמת בעיקר בחלל הבטן (מצב המכונה Ascites).
• תסמונת נפרוטית - מחלות שונות הפוגעות בכליה כגון
סוכרת
, גורמות לעלייה בהפרשת האלבומין בשתן מעל ל-3.5 גר' ב-24 שעות.
• איבוד אלבומין דרך מערכת העיכול (Protein losing enteropathy) - במצב תקין רק כ-10% מהחלבון העובר דרך מערכת העיכול מופרש אל מחוץ לגוף. מחלות שונות של מערכת העיכול כמו מחלות מעי דלקתיות או סרטן, מקטינות את הספיגה מחדש של חלבונים מהמעי, ומגדילות את הפרשתם אל מחוץ לגוף.
מצבים נוספים העלולים לגרום לירידה ברמת האלבומין הם כוויות נרחבות, הריון, ונטילת תרופות כגון סטרואידים, הורמונים גבריים (אנדרוגנים) ונשיים (גלולות למניעת הריון) ואינסולין.
אבחון ובדיקות
בדיקת הבחירה לאבחון רמות נמוכות של אלבומין היא בדיקת רמות האלבומין בדם ע״י
בדיקת דם
. במקרה של חשד למחלות כליה, ניתן לבצע גם בדיקת אלבומין בשתן.
סיבוכים אפשריים
סיבוכים של היפואלבומינמיה משמעותית כוללים ירידה חדה בלחץ הדם, אשר עלולה להוביל למצב של שוק כתוצאה מההשפעה על הלחץ האונקוטי. בנוסף, אלבומין נמוך בדם עלול להוביל לבצקת מפושטת.
טיפולים ותרופות
הטיפול בהיפואלבומינמיה משתנה כתלות בגורם:
- הטיפול במצבים של היפואלבומינמיה כתוצאה מתת תזונה הוא באמצעות מזון מועשר בחלבון.
- כאשר יש איבוד של אלבומין דרך מערכת העיכול, יש לטפל במחלת הבסיס אם אפשר, וכן לתת מזון מועשר בחלבון.
- במקרה של היפואלבומינמיה כתוצאה ממחלות כליה יש לתת טיפול במחלת הכליה הבסיסית יחד עם מתן משתנים (כגון פוסיד) על מנת לטפל בבצקת.
- במקרים קיצוניים מטפלים באמצעות מתן אלבומין סינתטי דרך הווריד, אך טיפול זה אינו יעיל בטווח הארוך מכיוון שגם האלבומין הסינתטי מופרש בשתן.
מניעה
מניעה של אלבומין נמוך בדם קשורה למניעת הגורמים לו. יש לשמור על תזונה מועשרת בחלבון וכן לקבל טיפול עבור מחלות כבד, כליה או מערכת העיכול, במידה וקיימות. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/hysterectomy/
כריתת רחם - חלקית, מלאה או רדיקלית (Hysterectomy)
ערוץ הריון ולידה
3 דקות קריאה
כללי
שאלות ותשובות
מאמרים
ניתוח כריתת רחם (הנקרא גם ניתוח הוצאת רחם) כולל הוצאה שלמה או חלקית של הרחם, המהווה את אחד מאיברי הרבייה של האישה
.
מתי מתבצע ניתוח כריתת רחם?
ניתוח זה מתבצע לרוב כאקט טיפולי עקב מחלה ממארת של אחד מאיברי הרבייה: סרטן הרחם, סרטן צוואר הרחם, סרטן השחלות או החצוצרות, המחייבים כריתה של איברים אלו בנוסף לרחם, לריפוי מהמחלה או בעקבות גידולים שפירים גדולים ברחם הגורמים לנפיחות, כאבים ודימומים בלתי פוסקים
.
סיבה נוספת בגינה נשים רבות מחליטות על ניתוח כריתת רחם היא כאקט מניעתי - מניעת הריון לנשים שאינן מעוניינות להביא יותר ילדים או מניעה של גידולים ממאירים בקרב נשים המצויות בסיכון גבוה לחלות בסרטן השחלה נשאיות הגן
BRCA).
)
ניתוח כריתת רחם מבוצע ע"י
רופא נשים כירורג
.
סוגי כריתת רחם
כאשר מדברים על ניתוח לכריתת רחם, חשוב להבדיל בין רמות שונות של כריתה
:
כריתה חלקית -
בניתוח זה כורתים את הרחם בלבד, ללא פגיעה באיברים סמוכים
.
כריתה מלאה -
בניתוח זה כורתים את הרחם וכן את צוואר הרחם, הוא החלק ברחם הממוקם בתוך חלל הנרתיק
.
כריתה רדיקלית -
בכריתה זו כורתים את הרחם, צוואר הרחם וגם את החצוצרות והשחלות
.
הבחירה בין הכריתות השונות תלויה במידה רבה בסיבת הניתוח וברצונה של המנותחת
.
הכנות לניתוח
לפני הניתוח, תידרשי לבצע בדיקות שונות שיסייעו בבחירת הגישה הניתוחית ובהערכת המצב, לרבות בדיקת פאפ, ביופסיה של רירית הרחם, אולטרסאונד של האגן ועוד. בלילה שלפני הניתוח, תידרשי להתקלח באמצעות סבון שסופק על ידי רופא/ת הנשים המנתח/ת כדי למזער את הסיכוי להתפתחות של זיהום. כמו כן, ניקוי טרום ניתוחי של פי הטבעת (חוקן) או של הנרתיק, יידרש גם הוא לעיתים. לפני ביצוע הפעולה תינתן אנטיביוטיקה כדי למזער את הסיכוי להתפתחות של זיהום במהלך הניתוח.
[1]
בזמן הניתוח
כריתת רחם מתבצעת לרוב תחת הרדמה כללית ואורכת עד לשלוש שעות, כתלות במורכבות והיקף הניתוח הנדרש.
הוצאת הרחם מתאפשרת בכמה שיטות
:
כריתה בניתוח פתוח, כריתה דרך הנרתיק,
גישה זעיר פולשנית
(לפרוסקופית) בשיטה הקלאסית או בעזרת רובוט. בחירה בשיטת הניתוח תלויה ביכולותיו של המנתח, רצונה של המטופלת וסיבת הניתוח
.
ניתוח כריתת רחם פתוח
מבוצע חתך אחד בקיר הבטן התחתון, עד לכניסה לחלל האגן
.
לאחר שהמנתח מבצע סקירה של חלל הבטן והאגן, הרחם מאותר ומנותק מאספקת הדם. בהמשך, מנותק הרחם מהרצועות המחזיקות אותו אל קירות האגן ובהתאם לסוג הניתוח - הרחם מוסר, עם או ללא צוואר הרחם, השחלות או החצוצרות. קיר הנרתיק העליון נתפר, לאחר הוצאת הרחם החוצה
.
משך הניתוח הוא כשעה-שעתיים (אם מדובר בכריתת רחם חלקית או מלאה)
.
ניתוח כריתת רחם וגינלי
בניתוח זה, הגישה לרחם היא דרך החלק העליון של הנרתיק, ללא כל חתכים חיצוניים.
לרוב, שיטה זו משמשת לטיפול במקרים של צניחת רחם כמו גם גידולים שאינם ממאירים.
ניתוח זה מאופיין בהחלמה מהירה יותר (הנמשכת לרוב עד לארבעה שבועות) ובשיעור נמוך יותר של סיבוכים.
ניתוח כריתת רחם לפרוסקופי
הרופא/ה המנתח/ת מבצע/ת מספר חתכים קטנים באזור הבטן התחתונה, דרכם מוחדרת מצלמה וכלי ניתוח זעירים. הרחם מוסר דרך החתכים שבוצעו ולעיתים דרך הווגינה. לרוב ההחלמה לאחר ניתוח לפרוסקופי תהיה קצרה יותר בהשוואה לזו הנדרשת לאחר הניתוח הפתוח.
ניתוח כריתת רחם רובוטי
רוב שלבי הניתוח זהים לאלו המתבצעים במהלך הפעולה הלפרוסקופית, אולם הליך הכריתה עצמו מתבצע באמצעות רובוט. זמן ההחלמה לרוב זה הנדרש לאחר ניתוח לפרוסקופי.
[2]
אחרי הניתוח
הצורך באשפוז לאחר ביצוע הפעולה תלוי בסוג הניתוח שבוצע. כריתת רחם בגישה בטנית תצריך לרוב אשפוז של מספר ימים, בעוד שאם בוצעה כריתת רחם וגינלית, לפרוסקופית או רובוטית לעיתים ניתן יהיה להשתחרר מבית החולים כבר באותו היום או לאחר הלילה.
לרוב, החלמה לאחר כריתת רחם אורכת 4-6 שבועות, כתלות בסוג הניתוח שבוצע ובהיקפו.
בתקופת ההחלמה שכיחות תופעות כמו אדמומיות או נפיחות באזור הניתוח, כמו גם דימום וגינלי. בקרב נשים בגיל הפוריות, לאחר הניתוח המחזור יפסק.
אם התבצעה כריתה של הרחם בלבד, ללא השחלות, תופעות הורמונליות אינן אמורות להתפתח לאחר ביצוע הפעולה. עם זאת, אם הוסרו גם השחלות ייתכן שתחוו תופעות שונות שעלולות להתפתח גם בגיל המעבר, כמו גלי חום. הרופא/ה המטפל/ת יורה על טיפול הורמונלי תחליפי כדי להקל על תסמינים אלו.
אם מתבצעת כריתת רחם חלקית, בשנה שלאחר הניתוח יכולים להופיע דימומים קלים הנובעים מהצטברות של רירית הרחם בצוואר הרחם.
[2]
מה אסור לעשות אחרי כריתת רחם?
דימום נרתיקי קל במהלך תקופת ההחלמה הוא תופעה נפוצה , אולם אין להשתמש בטמפונים אלא בתחבושות היגייניות בלבד. חשוב גם להימנע מהרמת חפצים כבדים במשך כשישה שבועות, כמו גם מקיום יחסי מין.
נהיגה מותרת לרוב כשבועיים לאחר ניתוח להוצאת רחם בגישה בטנית, ומספר ימים אם בוצע ניתוח בגישה וגינלית, לפרוסקופית או רובוטית כל עוד אינך נוטל תרופות נרקוטיות לשיכוך כאב. חזרה לעבודה תלויה בסוג המקצוע, אך לרוב מתאפשרת 3-6 שבועות לאחר הניתוח.
[2]
ספורט אחרי כריתת רחם
פעילות גופנית מותרת לרוב כשישה שבועות לאחר הניתוח, כתלות במצבך ובתחושה הכללית. (2) לעיתים, יומלץ על טיפול פיזיותרפי כדי ללמוד תרגילים שעשויים להקל על ההחלמה.
[3]
סיכונים
בדומה לכל ניתוח, גם כריתת רחם מערבת סיכוי להתפתחות של סיבוכים, לרבות :
- קרישי דם
- זיהום חמור
- דימום
- חסימת מעיים
- פגיעות במערכת השתן
- סיבוכים הקשורים בהרדמה
[2]
[1]
https://www.mayoclinic.org/tests-procedures/abdominal-hysterectomy/about/pac-20384559
[2]
https://my.clevelandclinic.org/health/treatments/4852-hysterectomy
[3]
https://www.nhs.uk/conditions/hysterectomy/recovery
/ |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/hysteroscopy/
היסטרוסקופיה (Hysteroscopy)
ערוץ הריון ולידה
4 דקות קריאה
כללי
שאלות ותשובות
מאמרים
פרופ' שגיא חיימוביץ
גניקולוג מומחה. פיתח את שיטת הטיפול של היסטרוסקופיה בלייזר עם הרדמה וללא הרדמה.
073-7828635
צור קשר
קראו עליי
משמעות המונח היסטרוסקופיה ביוונית היא התבוננות ברחם (היסטר = רחם, סקופיה = התבוננות). בפעולה זו, מוחדר דרך הנרתיק וצוואר הרחם סיב אופטי
(וכלים זעירים במקרה של טיפול) המאפשר התבוננות ברחם, בצוואר הרחם ובפתחי החצוצרות, המשתקפים כתמונה על מסך.
קיימים שני סוגים של היסטרוסקופיה
:
היסטרוסקופיה אבחנתית - בדיקה שמטרתה לאבחן מצבים רפואיים גינקולוגיים
.
היסטרוסקופיה ניתוחית - שיטת טיפול בהפרעות גינקולוגיות ברחם, בצוואר הרחם ובפתחי החצוצרות
.
היסטרוסקופיה יכולה לשמש כהיסטרוסקופיה אבחנתית וכהיסטרוסקופיה ניתוחית גם יחד
.
שיפור ההכשרה הרפואית, שיפור והקטנת המכשור הרפואי והעובדה שניתן לבצע בדיקה זו גם במרפאות הופכת את בדיקת היסטרוסקופיה לאחת הבדיקות הנפוצות ביותר אצל הגניקולוג או ה
גניקולוגית
.
מתי מתבצע
אחד השימושים הנפוצים ביותר לבדיקת היסטרוסקופיה הוא מציאת הגורם לדימום רחמי לא תקין. דימום חריג יכול להיות וסת כבדה או ארוכה מהרגיל או המתרחשת בתדירות נמוכה או גבוהה יותר מהרגיל. דימום בין וסתי נחשב גם הוא לדימום לא תקין. במקרים מסוימים, דימום חריג עלול להיגרם על ידי גידולים שפירים (לא סרטניים) ברחם, כגון שרירנים או פוליפים.
היסטרוסקופיה
אבחנתית וניתוחית
משמשת למצבים הבאים:
הידבקויות של רירית הרחם (אשרמן) - מצב הגורם לבעיות פוריות. ניתן לאבחן בעיה זו במסגרת בירור כולל של הפרעות פוריות וכן
להסיר הידבקויות שעלולות להתרחש בגלל זיהום או מניתוח קודם
[1]
.
עיבוי,
שרירנים
או פוליפים ברירית הרחם, מצב של גידולים לא ממאירים הגורמים לכאבים או לתופעות אחרות
[1]
.
אבחון הסיבה להפלה חוזרת כאשר לאישה יש יותר משתי הפלות ברציפות -
מומים מבניים ברחם, כמו מחיצה, ומומים מולדים ברחם, עלולים לגרום לאי-פריון או להפלות מוקדמות
[1]
.
איתור התקן תוך רחמי (
IUD
)
[1]
.
עיקור – באמצעות היסטרוסקופיה ניתן לבצע עיקור פרמננטי של החצוצרות, מה שהופך לצורה קבועה של אמצעי מניעה
[1]
.
נגעים ממאירים ושפירים נוספים ברירית הרחם
.
גופים זרים או מצבים של שאריות הריון
בחלל הרחם - מצב בו יש גופים זרים ברחם שעלול להוביל לזיהום ולתהליך דלקתי, ולכן יש לפנות את השאריות
.
אסור לבצע היסטרוסקופיה במקרים של הריון, זיהום בכליות, או כאשר ידוע על קיומו של גידול סרטני ברירית הרחם או בצוואר הרחם
.
הכנות להליך
בשיחה מקדימה עם הרופא/ה, תיסקר ההיסטוריה הרפואית ותתבצע הערכה של המצב הבריאותי הנוכחי, כדי לקבוע אם בדיקת היסטרוסקופיה מתאימה. למרות שישנם יתרונות רבים הקשורים להיסטרוסקופיה, היא לא מתאימה לכולן. לדוגמה, לא כדאי לעבור היסטרוסקופיה במידה והמטופלת בהיריון או אם היא סובלת מדלקת באגן
[2]
.
בקרב נשים לפני
גיל המעבר
, הזמן האידיאלי לביצוע היסטרוסקופיה הוא בימים שלאחר סיום הדימום החודשי. בנשים בעלות מחזורים לא סדירים, ביצוע היסטרוסקופיה בזמן מתאים יכול להיות מעט יותר מורכב. בנשים לאחר גיל המעבר, ניתן לבצע את ההיסטרוסקופיה בכל שלב
.
כאשר ההיסטרוסקופ הוא בקוטר העולה על 5 מ"מ, יש צורך בהרחבה של צוואר הרחם לפני הפעולה. את צוואר הרחם מרחיבים בעזרת סדרה של מרחיבי צוואר בעלי קוטר עולה. ישנם מקרים בהם נותנים תרופה הניטלת בליעה או ישירות לצוואר הרחם כדי לסייע לתהליך הרחבת הצוואר והפחתת הכאב
.
ניתן לבצע את הפעולה ללא הרדמה, בעזרת הרדמה מקומית בזריקה לצוואר הרחם, הרדמה אזורית לחוט השדרה או הרדמה כללית. סוג ההרדמה תלוי באופי הפעולה המבוצעת. כאשר ההיסטרוסקופיה מתבצעת המרפאה, היא מבוצעת לרוב ללא הרדמה או בהרדמה מקומית בלבד. לעיתים, נותנים בשילוב עם ההרדמה תרופות לטשטוש או הרגעה כדי להפחית את המתח בזמן הפעולה ולהגביר את נינוחות הנבדקת
.
מהלך ההליך
ביום ההליך, יש לרוקן את שלפוחית השתן. ייתכן שתתבצע הרדמה או שרק יינתן כדור הרגעה – תלוי אם ההיסטרוסקופיה אבחנתית או ניתוחית. לאחר התמקמות על המיטה הטיפולית, המטופלת תעבור בדיקת אגן, והרחבה של צוואר הרחם, כך שניתן יהיה להחדיר את ההיסטרוסקופ בקלות
[2]
.
בשלב הבא, מנפחים את הרחם בעזרת נוזל או גז כדי לאפשר התבוננות על כל חלקי הרחם. אם מתגלה במהלך הפרוצדורה ממצא המחייב התערבות, ניתן לטפל בבעיה באופן מידי ללא צורך בביצוע פרוצדורה חוזרת. כך, ניתן לבצע פעולות שונות, כמו לקיחת ביופסיות של ממצא חשוד, כריתה של ממצא חשוד או שרירנים, הפרדת הידבקויות של רירית הרחם, פינוי גופים זרים או שאריות הריון מחלל הרחם ועוד
.
היסטרוסקופיה יכולה להימשך בין חמש דקות ליותר משעה. משך ההליך תלוי אם זו היסטרוסקופיה אבחנתית או ניתוחית ואם הליך נוסף, כגון לפרוסקופיה, נעשה בו זמנית. היסטרוסקופיה אבחנתית בדרך כלל לוקחת פחות זמן מאשר ניתוח.
אחרי ההליך
לאחר הפעולה, עלולים להיות כאבים ותחושת נפיחות בבטן החולפים תוך דקות עד שעות. ניתן לטפל בכאבים בעזרת משככי כאבים רגילים כמו אקמול, אופטלגין נורופן וכדומה. לעיתים מופיעים דימומים לאחר ההליך.
במידה ובדיקת היסטרוסקופיה הייתה כרוכה בהרדמה, ייתכן שיהיה צורך להישאר במשך מספר שעות בחדר ההתאוששות. התכווצויות או דימום קל עלולים להימשך במשך כמה ימים. גם במקרה של היסטרוסקופיה ניתוחית, ברוב המקרים מדובר בניתוח קל שאינו מצריך אשפוז לילה בבית חולים
2
.
סיכונים
הליך זה הוא בטוח יחסית ושיעור הסיבוכים עומד על 2-3 סיבוכים לכל אלף הליכים המבוצעים. הסיבוך השכיח ביותר הוא קרע בדופן הרחם אשר עלול אף לפגוע באיברים סמוכים, כמו שלפוחית השתן או לולאת המעי. סיבוכים אפשריים נוספים כוללים
:
הגדלת נפח הדם כתוצאה מספיגת כמות גדולה של הנוזל אל מחזור הדם ובעקבות כך הופעת בצקות בגפיים או בצקת ריאות.
דימום מרירית הרחם או מצוואר הרחם.
זיהום של רירית הרחם או זיהומים בדרכי השתן.
כאשר יש גידול ברירית הרחם, ההליך עלול לגרום להתפשטות הגידול
.
תוצאות
זמן ההחלמה תלוי במידת היקף ההליך ובמצב הייחודי של כל מטופלת. אם למשל מדובר בבדיקת היסטרוסקופיה בלבד, זמן ההחלמה יהיה מהיר יותר מהיסטרוסקופיה ניתוחית שהייתה כרוכה בכריתת רחם. יש לעקוב אחר הנחיות הרופא/ה
[2]
.
רוב הנשים מסוגלות לחזור לפעילותן הרגילה כבר למחרת ההליך, חלקן חוזרות לעבודה באותו היום.
בזמן ההתאוששות ניתן לאכול ולשתות כרגיל
.
יש להימנע מקיום יחסי מין במשך שבוע, או עד שהדימום יפסק, כדי להפחית את הסיכון לזיהום
[3]
.
הרופא או הרופאה ידונו עם המטופלת בממצאי ההליך לפני עזיבת בית החולים
[3]
.
במידה והדימומים כבדים או במקרה של הפרשות כבדות אחרות, חום או כאבים בלתי נסבלים לאחר ההליך, יש ליצור קשר עם הרופא/ה
.
[1]
https://www.acog.org/womens-health/faqs/hysteroscopy
[2]
https://my.clevelandclinic.org/health/treatments/10142-hysteroscopy
[3]
https://www.nhs.uk/conditions/hysteroscopy/ |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/ibuprofen/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
איבורפרופן הוא חומר פעיל הנמצא בתרופות נורופן, אדוויל, אדקס, איבופן ותרופות רבות אחרות. איבופרופן, ששייך לנוגדי דלקת לא סטרואידליים (NSAID's), נחשב לאחת התרופות הנפוצות ביותר בשימוש.
צילום: shutterstock
יעיל לטיפול ב:
איבופרופן (נורופן, אדוויל, אדקס) משמש להורדת חום ולשיכוך כאבים קלים עד מתונים, כמו
כאב ראש
,
כאבי גב
ושרירים, כאבי שיניים או כאבי מחזור. בנוסף, איבופרופן במינונים גבוהים יותר מיועד לטיפול ב
דלקות ראומטיות
(שגרוניות) כמו נפיחות, כאב או קשיון מפרקים.
הנחיות חשובות:
איבופרופן (נורופן, אדקס, אדוויל) עלול לגרום לטשטוש או הפרעות בראייה, לכן יש להיזהר בנהיגה, הפעלת מכונות גדולות או רכיבה על אופניים ולהזהיר גם ילדים ממשחק בקרבת מקומות מסוכנים.
למרות שבמינונים הנמוכים, איבופרופן (נורופן, אדוויל, אדקס ועוד) אינו מצריך מרשם רופא, מתן איבופרופן (פתילות או סירופ) לתינוקות מתחת לגיל 6 חודשים ייעשה על פי המלצת רופא בלבד. כמו כן, איבופרופן בטבליות אינו מתאים לטיפול בילדים עד גיל 12 שנה ללא פיקוח רפואי.
תכשיר זה, במינונים הנמוכים, מיועד לשימוש לטווח קצר בלבד. יש לקחת תמיד את המינון הנמוך ביותר לתקופה הקצרה ביותר הנחוצה כדי להקל על התסמינים.
במקרה של זיהום, יש להתייעץ עם הרופא, מיידית, אם תסמינים, כמו חום או כאב, מתמשכים או מחמירים. השימוש באיבופרופן עשוי למסך סימני זיהום כגון חום וכאב, ועל כן עשוי לעכב טיפול נאות לזיהומים, מה שעשוי להוביל לסיכוי גבוה יותר לסיבוכים. (נצפה במצבים של דלקת ריאות שמקורה בזיהום חיידקי ובמקרי זיהומי עור חיידקיים הקשורים לאבעבועות רוח). יש לפנות לרופא אם סימני המחלה מחמירים או אינם משתפרים לאחר 10 ימים במבוגרים ו-3 ימים בילדים ומתבגרים בגילאים 12-18 שנים
.
בשימוש בג'ל- יש להימנע מעישון או חשיפה למקור אש גלויה, מחשש לכוויות חמורות. ביגוד ובדים שבאו במגע עם התרופה- יתלקחו ביתר קלות וקיים סיכון ממשי לשריפה.
חלק התכשירים מכילים מלטיטול- ועל כן יש להתייעץ אם קיימת בעיה תורשתית בהתמודדות עם פרוקטוז/סוכר פירות, שכן, הגוף יכול לייצר מעט פרוקטוז מהרכיב מלטיטול
.
חלק התכשירים מכילים רמות נמוכות מאוד של גלוטן, מעמילן חיטה- התרופה נחשבת 'ללא גלוטן' ולא סביר שתהווה בעיה לחולי ציליאק. אין לקחת את התרופה אם קיימת אלרגיה לחיטה
.
חלק התכשירים (לשימוש חיצוני) מכילים בנזיל אלכוהול- העלול לגרום לתופעות אלרגיות וגירוי מקומי קל.
מתי אסור להשתמש בתרופה:
אין להשתמש באיבופרופן (נורופן, אדוויל, אדקס ועוד) במקרים הבאים
:
•
רגישות לחומר הפעיל עצמו, למרכיבים האחרים של התרופה או לתרופות נוספות מקבוצת נוגדי דלקת לא סטרואידליים
.
או רגישות לאספירין.
•
תגובות כמו עווית סימפונות, התקפי אסתמה, נפיחות בריריות האף, תגובות עוריות או נפיחות פתאומית.
•
אם את בהריון או מתכננת הריון
.
•
אם זה עתה עברת או צריך לעבור ניתוח לב
.
•
אם אתם מטופלים בתרופות נוגדות דלקת לא סטרואידליות אחרות
.
•
אם סבלת בעבר או סובלים עתה מכיב, דימומים או הפרעה בתפקוד מערכת העיכול
.
•
במצב דימום מוחי
•
הפרעות לא ברורות ביצירת תאי דם
.
•
אם אובחנה אצלכם פגיעה חמורה בפעילות הכבד, הלב או הכליות
.
•
אם אתם סובלים מהתייבשות
.
הנגרמת למשל מהקאות, שלשולים או צריכה לא מספקת של נוזלים.
•
במהלך מחלת
אבעבועות רוח
(varicella)-
מומלץ להימנע
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
טבליות, קפליות, כמוסות - אין ללעוס! אין לחצות אם אין קו חציה על התכשיר
.
קפסולות לעיסה לילדים
ג'ל לשימוש חיצוני, תרחיף, פתילות
.
תדירות וזמן נטילה
2-4 פעמים ביום, עם הרבה מים, עם או אחרי אוכל.
אין להשתמש בתרופה מעל 3 ימים לטיפול עצמי בחום אצל מבוגרים או לטיפול כלשהו בילדים ללא התייעצות עם רופא.
אין להשתמש באיבופרופן מעל 10 ימים ללא התייעצות עם רופא.
טווח המינון
מבוגרים: שיכוך כאב: 600 מ"ג - 1.2 גרם ליום, דלקת פרקים: 1.2-2.4 גרם ליום. ילדים להורדת חום: 5-10 מ"ג לק"ג עד 4 פעמים ביום ובמרווחים של לפחות 4 שעות בין מנה למנה. מקסימום מינון של 40 מ"ג לק"ג ביממה. המינון המקסימלי מעל גיל 12 שנים הוא 1200 מ"ג ליממה.
תחילת ההשפעה
שיכוך הכאב והורדת חום מתחילים תוך שעה-שעתיים.
בדלקות פרקים - עשויים לחלוף שבועיים עד שהשפעה נוגדת דלקת תורגש במלואה.
משך ההשפעה
שיכוך הכאב והורדת חום מתחילים תוך שעה-שעתיים.
בדלקות פרקים - עשויים לחלוף שבועיים עד שהשפעה נוגדת דלקת תורגש במלואה.
מנה שנשכחה
יש לקחת מיד כשנזכרים. אם צריך לקחת את המנה הבאה תוך 2 שעות, קח מנה אחת עכשיו ודלג על המנה הבאה.
הפסקת התרופה
כאשר לוקחים תרופה זו לשיכוך מיידי של כאב, ניתן להפסיקה בביטחון כאשר אין בה צורך יותר. אך אם לוקחים את התרופה לטיפול ממושך בדלקת פרקים, יש להיוועץ ברופא לפני שמפסיקים לקחתה.
מינון עודף
מנה עודפת מקרית אינה צריכה להדאיג. אך אם מבחינים בתסמינים מיוחדים, או אם נלקחה מנה עודפת גדולה, יש לפנות לרופא. ייתכן שמדובר בחמצת מטבולית. סימנים אפשריים: נמנום, תחושת סחרור, בחילה, הקאה (עלולה להיות דמית), כאב בטן, שלשול, צלצולים באזניים, כאב ראש, דימום במערכת העיכול, בלבול ותנועות עיניים קופצניות.
במקרה הרעלה חמורה: חוסר התמצאות, עוררות או תרדמת, כאב חזה, דפיקות לב חזקות, איבוד הכרה, פרכוסים (בעיקר בילדים), חולשה וסחרחורת, דם בשתן, תחושת קור בגוף ובעיות נשימה
אחסון
לשמור במיכל סגור במקום קריר ויבש (עד 30 מעלות), הרחק מהישג ידם של ילדים.
נמצא כמרכיב בתרופות הבאות
אדויל קולד אנד סינוס | Advil Cold & Sinus
נורופן לשפעת והתקררות | Nurofen Cold & Flu
נורופן פלוס | Nurofen Plus
קומבודקס | Combodex
אזהרות
תזונה
מומלץ ליטול עם או אחרי האוכל על מנת להפחית את הסיכון לגירוי בקיבה.
אלכוהול
אין בעיות מיוחדות, אך אלכוהול עשוי להחמיר את המחלה עבורה ניתנת תרופה זו. במינון גבוה (600 מ"ג איבופרופן)- שימוש באלכוהול עשוי להגביר את תופעות הלוואי הקשורות לחומר הפעיל, במיוחד אלו שמשפיעות על מערכת העצבים המרכזית או מערכת העיכול, לכן יש להימנע משתיית אלכוהול.
נהיגה
לא צפויות השפעות על היכולת לנהוג במינונים הנמוכים ובמשך טיפול קצר. יחד עם זאת, יש להימנע מנהיגה עד שלומדים כיצד התרופה משפיעה, כיוון שתרופה זו עלולה לגרום לנמנום, סחרחורת או טשטוש.
הריון
לא מומלץ להשתמש במהלך 6 חודשי ההיריון הראשונים. יש להתייעץ עם הרופא. אין להשתמש ב-3 חודשי ההיריון האחרונים.
קיימת תופעת לוואי אפשרית של פגיעה כלייתית בעובר ומיעוט מי שפיר החל משבוע 20 להריון. מומלצת הימנעות משימוש בתכשירים ממשפחת ה- NSAIDs החל משבוע 20 להריון, יש להתייעץ עם רופא במקרה הצורך.
הנקה
התרופה עוברת לחלב אם, אך במינונים רגילים לא סביר שתהיינה לה השפעות שליליות על התינוק.
תינוקות וילדים
תרופה זו אינה מיועדת בדרך-כלל לתינוקות מתחת לגיל 6 חודשים. אין לתת לתינוקות מתחת לגיל 3 חודשים (אלא אם הרופא הורה על כך) או לתינוקות השוקלים פחות מ-5 ק"ג, ללא הוראת רופא. משך הטיפול קצר. אין להשתמש בתרופה זו ליותר מ-24 שעות בתינוקות בגילאי 6 - 3 חודשים. תסמינים שמעבר ליממה- יש להתייעץ עם הרופא. קיים סיכון לליקוי בתפקוד הכליה במתבגרים הסובלים מהתייבשות.
קשישים
סבירות גבוהה יותר לתופעות לוואי. עלייה בסיכון לדימום בקיבה, כיבים ונקב. מומלץ להתחיל את הטיפול במינון הנמוך ביותר. יש להתייעץ עם הרופא לגבי שימוש בתרופה המגנה על הקיבה.
ניתוח והרדמה כללית
תרופה זו עלולה להגביר דימום. יש להיוועץ ברופא לפני הניתוח.
דווח לרופא במקרה של
מחלת כליה
יתר לחץ דם
כיב עיכולי, בעיות מעי
דלקת הושט
צריכת אלכוהול
אלרגיה לאספירין
אסתמה
נטילת תרופות אחרות
מחלת כבד
פריחה
אבעבועות רוח
בעיות נשימה
בעיות לב
היסטוריה משפחתית של מחלות לב או שבץ מוחי, לחץ דם גבוה
הפרעות תורשתיות בייצור תאי דם, הפרעות בקרישת דם
• זיהום, סימני זיהום כמו חום וכאב
סיכון ממנת יתר
אין נתונים
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
כל תרופה עלולה לגרום לתופעות לוואי בעוצמה ובשכיחות שונות בין המטופלים. תופעות לוואי השכיחות של איבופרופן כוללות: שלשול, כאב בטן, בחילה, גירוי הקיבה, צרבת, נמנום או סחרחורת. הקאות, גזים במערכת העיכול ועצירות, איבוד דם קל בקיבה או במעי העלול לגרום לאנמיה במקרים חריגים.
הסיכון לדימום בדרכי העיכול עולה כאשר משתמשים באיבופרופן תקופה ממושכת.
כאשר קיים עבר של כיבים, ובאוכלוסייה המבוגרת.
תופעות הלוואי עשויות לפחות בשימוש במנות נמוכות ולטווח קצר.
במקרים הבאים יש להפסיק את נטילת איבופרופן ולפנות לטיפול רפואי דחוף:
פריחה קשה או קילוף עור, שלפוחיות, או סימני אלרגיה אחרים, סימפטומים של
דלקת קרום המוח
, בחילות חריפות וממושכות, הקאות, צפידות, כאבים בעמוד השדרה או בצקת, עילפון, הקאה דמית, צואה דמית או שחורה, דימום לא מוסבר, חבורות. צפצופים לא מוסברים, אסטמה, קוצר נשימה.
עייפות, הידבקות ביותר זיהומים מהרגיל כגון כיבים בפה, הצטננויות כאב גרון ,חום- אלו יכולים להיות סימנים של אנמיה או הפרעות דם אחרות.
הפסקת הטיפול ועדכון הרופא גם במקרים של כאב בטן לא מוסבר, קשיי עיכול, צרבת, בחילה או הקאה. הצהבה של העיניים, צואה חיוורת ושתן כהה.
בשכיחות לא ידועה, עשויה להתרחש תגובה עורית חמורה, הנקראת תסמונת רגישות יתר סיסטמית (DRESS), התסמינים כוללים: פריחה עורית, חום, נפיחות בלוטות לימפה מוגדלות ועלייה באאוזינופילים, סוג של תאי דם לבנים- תגובה המחייבת הפסקת תרופה ופניה מיידת לרופא. תיתכן רגישות העור לאור.
במצבים נדירים בהם מתפתחים כאבים ברום הבטן, כאבי ראש או הפרעות בראיה או בשמיעה, מומלץ להפסיק את נטילת איבופרופן ולפנות לרופא.
באופן נדיר מאוד: בעיות כליה, שבץ מוחי או בעיות לב. החמרת דלקת במעי הגס, לחץ דם גבוה, זיהומי עור חמורים. בעיות כבד
.
צלצולים באוזניים, אבדן שמיעה.
תופעות הלוואי השכיחות ביותר נובעות מהפרעות במערכת העיכול. במקרה של צואה שחורה או דמית, יש לדווח לרופא מיד. תופעות הלוואי כוללות: טשטוש ראייה , צלצול באוזניים, בלבול , סחרחורת, כאבי ראש, עצבנות.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
שילוב איבופרופן עם תרופות הבאות עלול לגרום לתגובות בלתי רצויות (במיוחד, הסיכון לדימומים בכלל ולדימום או כיב במערכת העיכול) או להפחית מיעילות הטיפול:
- נוגדי-קרישה מסוג קומארינים, קורטיקוסטרואידים, תרופות לטיפול באיידס-זידובודין, תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידליות אחרות ואספירין.
- קורטיקוסטרואידים, כמו פרדניזולון, שכן עלול לגרום לעלייה בסיכון לכיב ולדימום במערכת העיכול.
- נוגדי דלקת אחרים (NSAID), כולל מעכבי 2-COX - הסיכון לתופעות לוואי עלול לעלות.
- תכשירים נוגדי טסיות- עליה בסיכון לדימום במערכת העיכול.
- ליתיום, דיגוקסין, ציקלוספורין, טאקרולימוס, מטוטראקסט - חשש לעלייה ברעילותם.
- תרופות לטיפול במאניה או דיכאון.
- תרופות להפסקת הריון.
-
אנטיביוטיקה מקבוצת הקווינולונים (לזיהומים)
.
נטילה בו זמנית של שתי התרופות מעלה סיכון לפרכוסים.
- תרופות להורדת לחץ דם ותרופות משתנות - תיתכן ירידה בהשפעתן.
- סולפונילאוראה (תרופה לטיפול בסוכרת)- יכולה להיות השפעה על רמות הסוכר בדם.
- תרופות הנלקחות דרך הפה כטיפול בסוכרת.
- פניטואין- בשימוש ממושך של איבופרופן, ובשילוב עם תרופה זו, יש לבצע ניטור למטופל.
- פרובנציד, סולפינפיראזון (תרופות לטיפול במחלת גאוט)- הפרשת איבופרופן עלולה להתעכב.
- נוגדי חומצה מסוימים עשויים להגביר את ספיגת איבופרופן. משמעותי בעיקר בצריכה ממושכת של איבופרופן.
- ווריקונאזול, פלוקונאזול (לטיפול בזיהומים פטרייתיים)- השפעת איבופרופן עלולה לעלות. יש לשקול הפחתת המינון, במיוחד כאשר ניתן מינון גבוה של איבופרופן עם ווריקונאזול או פלוקונאזול.
- בקלופן- עלולה להתפתח רעילות של בקלופן לאחר תחילת השימוש באיבופרופן.
- ריטונאביר-עלולה להעלות את ריכוז איבופרופן בפלסמה.
- אמינוגליקוזידים- הפרשתם עלולה לפחות בשל השימוש המשולב.
-
גינקו בילובה- תכשיר צמחי, עלול להגביר את הסיכון לדימום הקשור בנוגדי דלקת לא סטרואידליים (
NSAID
).
השפעת שימוש ממושך
אין להשתמש באיבופרופן לעיתים קרובות או למעלה מ-10 ימים בלי להיוועץ ברופא (עבור מבוגרים).
טיפול ממושך באיבופרופן מחייב לערוך בדיקות דם, שתן, תפקודי כבד, כליה ובדיקות עיניים.
קיים סיכון מוגבר לדימום מדרכי העיכול כאשר משתמשים באיבופרופן תקופה ממושכת.
שימוש של חודשים רבים בתרופות נוגדות דלקת לא סטרואידליות מעלה במעט את הסיכון ללקות בהתקף לב או בשבץ. מומלץ להשתמש במינון הנמוך ביותר ולתקופה הקצרה ביותר במידת האפשר.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/ichthyol/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
איכטיול הינו חומר המשמש לחיטוי נגעים בעור. הוא מפחית גירוד ומפחית את תופעת ההתיילפות (התעבות והתקשות העור) הניצפת בקרב חולי אקזמה כרונית.
תופעות הלוואי בשימוש באיכטיול הינן נדירות וכוללות פריחה וגירוי מקומי
.
התכשיר אינוטיול- מכיל חומרים נוספים (תחמוצת אבץ, טיטניום דו חמצני, מיצוי הממליס, סיאם בנזואין), מעבר לאיכטמול, ועל כן מיועד לטיפול מקומי ב
אקזמה
, כיבים ברגליים, כוויות קלות וגירויים בעור כמו אדמומיות העור אצל תינוקות (תפרחת חיתולים), פצעי קור בעור
.
צילום: shutterstock
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
משחה.
תדירות וזמן נטילה
יש למרוח התכשיר 2-3 פעמים ביום.
טווח המינון
ריכוז החומר הפעיל בתכשיר איכטמול משחה הינו 10%
.
אין למרוח על שטחי עור נרחבים.
תחילת ההשפעה
השפעה מיידית.
משך ההשפעה
השפעה מיידית.
מנה שנשכחה
במידה ונשכחה מנה יש לקחתה מייד כשנזכרים אלא אם הגיע הזמן למנה הבאה ואז יש לדלג על זו שנשכחה ולהמשיך כרגיל.
הפסקת התרופה
במקרה של פריחה וגירוי מקומי יש להפסיק הטיפול ולפנות לרופא.
מינון עודף
לא סביר שיופיעו השפעות סיסטמיות כיוון שמדובר בשימוש חיצוני
.
אינוטיול- קיים סיכון לאירועים נוירולוגיים כמו פרכוסים אצל תינוקות וילדים, וייתכן גם חוסר שקט ובלבול אצל קשישים. יש לפנות לרופא בצירוף אריזת התרופה.
אזהרות
תזונה
אין הגבלות.
אלכוהול
לא צפויות בעיות מיוחדות.
נהיגה
אין בעיות ידועות.
הריון
יש להתייעץ עם הרופא.
הנקה
יש להתייעץ עם הרופא.
תינוקות וילדים
בתכשיר אינוטיול- חומרי עזר העלולים לגרום להשפעות מערכתיות ועוריות, המוגברות בתינוקות ובפעוטות (מתחת לגיל שנתיים), עקב ספיגה מוגברת דרך העור- ועל כן יש להתייעץ עם הרופא טרם שימוש.
דווח לרופא במקרה של
אלרגיה
הריון
הנקה
שימוש באינוטיול
אפילפסיה, גם בעבר
סיכון ממנת יתר
נמוך
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
תופעות נדירות הן פריחה וגירוי מקומי, יש להפסיק הטיפול ולפנות לרופא
.
אינוטיול- תיתכן
אלרגיה
למרכיבי התכשיר (גם לחומרי העזר והבישום). בשל המצאות נגזרות של טרפן כחומרים בלתי פעילים בתכשיר ובמידה שלא מקפידים על המינונים המומלצים,ייתכנו: סיכון ל
פרכוסים
בתינוקות וילדים, אפשרות לחוסר שקט או בלבול במטופלים קשישים.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
אין מידע.
השפעת שימוש ממושך
באופן כללי לא קיימת בעיה בשימוש ארוך טווח, אך במידה והבעיה שלשמה ניתן הטיפול מתמשכת מומלץ להיוועץ ברופא.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/ichthyosis/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
הגדרה: המושג איכתיוזיס מתייחס לקבוצת מחלות שבהן רוב שטח העור מכוסה בקשקשים . מאפיין קליני בולט זה הוא גם מקור המילה "איכתיוזיס" הנגזרת מהיוונית ςυθχι = דג, על שום הקשקשים המכסים את שטח עורם של הדגים. למרות העובדה כי איכתיוזיס נרכשת מתוארת בספרות כתופעה הקשורה בסרטן - פראנאופלסטית, כמחלה שמקורה בנטילת תרופות להורדת רמת הכולסטרול, כחלק מתסמונת הכשל החיסוני הנרכש, או כביטוי של סרקואידוזיס ומחלות אוטואימוניות שונות.
רוב מקרי האיכתיוזיס הם תורשתיים.
סיווג: מסווגים את האיכתיוזות התורשתיות השונות לארבע קבוצות עיקריות:
1. איכתיוזיס המועברת בתורשה בתאחיזה לכרומוזום X;
2. איכתיוזיס המועברת בתורשה אוטוזומית שולטנית;
3. איכתיוזיס המועברת בתורשה אוטוזומית רצסיבית;
4. איכתיוזיס תסמונתית, קרי, איכתיוזיס המהווה חלק מתסמונת מורכבת.
מאפיינים קליניים: יש לציין כי קיימת שונות ניכרת בהסתמנות בין חולים הנושאים מוטציות של אותו הגן, ואף בין בני אותה משפחה (הטרוגניות פנוטיפית). לדוגמה Epidermolytic hyperkeratosis היא מחלה אשר לה 6 צורות הסתמנות עיקריות לפחות. בנוסף, חולים המציגים ממצאים קליניים דומים יכולים לשאת מוטציות של גנים שונים (הטרוגניות גנטית). לדוגמה, התופעה של ממברנה העוטפת את היילוד המוכרת בשם Collodion membrane, משותפת לאיכתיוזות רצסיביות, ל-Epidermolytic hyperkeratosis ולחלק מהאיכתיוזות התסמונתיות. כמו כן, ההסתמנות הקלינית המכונה Harlequin baby (משטחים של קשקשים עבים המופרדים בסדקים עמוקים ועוטפים את היילוד בלידה) כוללת ככל הנראה מספר מחלות שמקורן בתורשה ובגורמים שונים אחרים. מגוון הגנים וההסתמנויות מקשה על אבחון המחלה.
פתוגנזה: האפידרמיס מתפקד כמחסום יעיל בפני הסביבה החיצונית. מחסום זה כולל 3 מרכיבים: סיבי קרטין, חלבוני המעטפת התאית המקורנת ושומנים שונים. כל הגנים הנושאים מוטציות הקשורות באיכתיוזות התורשתיות מקודדים עבור מרכיבים הקשורים בבניית המחסום האפידרמי.
אלי שפרכר
אבחון ובדיקות
האבחון מבוסס על המאפיינים הקליניים, על תבנית ההורשה, ובמקרים ספציפיים על בדיקה במיקרוסקופ (לדוגמה, מציאת שינויים ניווניים בשכבות האפידרמיות העליונות ב-
Epidermolytic hyperkeratosis
), בדיקות עזר נוספות (משטח דם היקפי בתסמונת
Chanarin-Dorfman
) ואבחון מולקולתי. במיעוט המקרים קיימים תבחיני תפקוד לבדיקת הפעילות או הביטוי של החלבונים המעורבים, (לדוגמה, בדיקת פעילות
Transglutaminase1
במקרים של איכתיוזיס הקשורה במוטציות של
TGM1
).
טיפולים ותרופות
הטיפול באיכתיוזות תורשתיות מתמקד בשימון העור, סילוק שכבת הקשקש העבה (קרטוליזה) וטיפול מקומי, או בדרך פומית באמצעות תרופות רטינואידיות. טיפול יעיל ומוקדם בזיהומים מישניים מחיידקים או מפטריות הוא בעל חשיבות עליונה. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/iloprost/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אילופרוסט הינו אנלוג סינתטי של פרוסטאציקלין, מולקולה אשר אחראית על התרחבות העורקים ומונעת הידבקות של טסיות דם.
כתמיסה לשאיפה אילופרוסט משמשת לטיפול ב
יתר לחץ דם ריאתי
ראשוני או משני המתלווה ל
טרשת רקמת חיבור
(סקלרודרמה) או לתסחיף פקיקי (
תרומבואמבוליזם
) ריאתי כרוני שאינו מאפשר ניתוח.
כתמיסה להזלפה תוך-ורידית אילופרוסט משמשת לטיפול במחלות חסימתיות בעורקים כגון:
הסתיידות עורקים
(ארטריוסקלרוזיס), טרשת רקמת חיבור (סקלרודרמה),
מחלת בירגר
(Buerger's disease) ו
תופעת ריינו
(Raynaud's syndrome).
תופעות הלוואי של אילופרוסט נובעות כתוצאה מהרחבת כלי הדם, כאשר השכיחות הן: כאבי ראש, הרגשת חום, סומק בפנים, דופק מהיר וירידה בלחץ הדם. כמו כן ייתכנו הפרעות במערכת העיכול כגון: כאבי בטן, בחילות והקאות.
יש לבצע בדיקות דם טרם התחלת הטיפול.
אין להשתמש בתרופה:
- במקרה רגישות, אלרגיה לחומר הפעיל או לכל מרכיב אחר בתרופה.
- בכל מצב המגביר את הסיכון לדימום, כגון: כיב פעיל בקיבה או בתריסריון, פציעות או סיכון לדימום בגולגולת.
- בעיה הקשורה ללב.
- שבץ או הפרעה אחרת באספקת הדם למח. (ב-3 חודשים האחרונים).
- מחלה ורידית חסימתית.
התעלפויות יכולות לנבוע מהמחלה עצמה. יש לפנות לרופא במקרה בו יש החמרה בהתעלפויות. ייתכן ותידרש התאמת מינון או החלפת טיפול.
צילום: shutterstock | ilusmedical
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
תמיסה להזרקה, תמיסה לשאיפה. חשוב להימנע ממגע של תמיסת ונטויס עם העור או העיניים.
בשימוש במכשיר אינהלציה, ועל מנת להבטיח קבלת המנה שנרשמה, יש לבדוק את הצבע של מיכל התרופה ואת הצבע של דיסק הבקרה- שניהם צריכים להיות בעלי אותו צבע.
תדירות וזמן נטילה
תדירות המתן בשאיפה: 6-9 פעמים ביום. תדירות המתן בהזלפה לוריד: הזלפה למשך 6 שעות, פעם ביום. משך הטיפול הוא עד 4 שבועות, כאשר לטיפול בתופעת ריינו מקובל מתן ל-3-7 ימים אשר מוביל להשפעה מטיבה למספר שבועות.
טווח המינון
המינון ההתחלתי בשאיפה הוא 2.5 מק"ג למנה. בהמשך המינון יעלה ל-5 מק"ג למנה, כאשר המינון היומי המקסימלי הוא 45 מק"ג. המינון בהזלפה לוריד נקבע בהתאם לפעילות התרופה בחולה האינדיבידואלי, כאשר טווח המינונים הוא 0.5-2 מ"ג, עבור כל ק"ג משקל גוף, לדקה.
תחילת ההשפעה
אין מידע.
משך ההשפעה
אין מידע.
מנה שנשכחה
אין ליטול מנה כפולה כפיצוי. יש להתייעץ עם הרופא.
הפסקת התרופה
אין להפסיק הטיפול בתרופה ללא הוראה מהרופא המטפל.
מינון עודף
תסמיני מינון עודף עשויים לכלול כאב בחזה, שלשול, עילפון, כאב ראש, הסמקה, בחילה והקאה, כאב בלסת או בגב. יש לפנות לקבלת עזרה רפואית.
בנוסף, תיתכן ירידה או עלייה בלחץ הדם, הפחתה או הגברה בקצב הלב, הקאה, שלשלול או כאבים בגפיים. אם תופעות אלה מתרחשות, הפסק את האינהלציות ופנה לרופא.
אחסון
בטמפרטורת החדר
אזהרות
תזונה
אין הגבלות.
נהיגה
יש להימנע מנהיגה עד שלומדים כיצד התרופה משפיעה, כיוון שתרופה זו עלולה לגרום לטשטוש.
הריון
אם הנך סובלת מיתר לחץ דם ריאתי, הימנעי מכניסה להריון, שכן הריון עלול להחמיר את מחלתך ואף לסכן את חייך.
יש לעשות שימוש באמצעי מניעה מהימן מתחילת הטיפול ובמהלכו.
בהריון או בעת תיכנונו יש לדווח מיידית לרופא והוא ישקול תועלת צפויה מול סיכון אפשרי.
הנקה
לא ידוע אם התרופה עוברת לחלב אם ולכן רצוי להימנע מהנקה בזמן הטיפול.
תינוקות וילדים
בטיחות השימוש בילדים ובצעירים מתחת גיל 18 שנה לא נקבעה. מומלץ להיוועץ ברופא.
קשישים
ייתכן שיהיה צורך בהפחתת המינון.
דווח לרופא במקרה של
מחלת ריאות
אסתמה
זיהום בדרכי הנשימה
מחלת כבד
מחלת כליה
לחץ דם נמוך
דימום ממערכת העיכול
התקף לב או שבץ לאחרונה
אי ספיקת לב (heart failure)
מחלת לב כלילית
עישון
סיכון ממנת יתר
בינוני
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
תופעות הלוואי הנפוצות במתן בשאיפה כוללות: כאב גב, שיעול, סחרחורת, תסמינים דמויי שפעת, הסמקה, כאב ראש, כאב או תחושה לא נוחה בחזה, כיווצי שרירים, כאב בלסת, בחילה, הקאה ונדודי שינה, התעלפויות, לחץ דם נמוך, דופק מהיר, כאב בבליעה. תסמינים חמורים עשויים לכלול: דימומים בחניכיים, כאב בחזה, שיעול דמי, הפחתה בהשתנה, עילפון, קצב לב לא סדיר, דימומים מהאף, דלקת ריאות, קשיי נשימה והתנפחות של הרגליים והידיים. תופעה נוספת היא נפילת לחץ דם בזמן המעבר משכיבה לעמידה, הגורמת לתחושת חולשה, סחרחורת וטשטוש ראיה.
דימום (על פי רוב דימום מהאף או שיעול דמי) עלול להופיע בשכיחות גבוהה מאד, בעיקר בקרב מטופלים הנוטלים גם נוגדי קרישה (אנטיקואוגולנטים).
השפעות נוספות אפשריות: נפיחות, בעיקר בקרסוליים וברגליים כתוצאה מהצטברות נוזלים (בצקת היקפית), שהיא תופעה שכיחה מאוד של המחלה, אך ייתכן ותתרחש גם בזמן הטיפול בתרופה.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
נוגדי קרישה: אילופרוסט מעכבת פעילות טסיות דם ולכן בשילוב עם נוגדי קרישה הסיכון לדימומים גובר.
תרופות להורדת לחץ דם, מרחיבי כלי דם, משתני לולאה: מתן משולב של תרופות אלו עם אילופרוסט מעלה את הסיכון לתופעות הלוואי שלהן כולל תת לחץ דם.
השפעת שימוש ממושך
טיפול ארוך טווח בשאיפה נחשב בטוח.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/imatinib/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אימטיניב משמשת לטיפול במספר מחלות, שחלקן סוגים מסוימים של סרטן, על-ידי עיכוב ייצור התאים הלא תקינים. למשל: טיפול ב
לוקמיה
מיאלואידית כרונית, אצל החיוביים לכרומוזום פילדלפיה (CML) ולטיפול בסרטן רקמות החיבור במערכת העיכול (GIST) - אלה גידולים ממאירים של הקיבה והמעיים, המופיעים כתוצאה מגדילה בלתי מבוקרת של התאים ברקמות התומכות של איברים אלה, טיפול בלוקמיה לימפובלסטית חריפה _ALL), אצל החיוביים לכרומוזום פילדלפיה, ועוד.
ניתנת כטיפול יחיד, או כטיפול משלים. הטיפול בתרופה זו ירשם רק על-ידי רופא עם ניסיון בתרופות לטיפול בסרטן דם או גידולים סולידיים.
אימטיניב ניתנת דרך הפה ופועלת להאטת או עצירת התפשטות הגידול הסרטני באמצעות עיכוב סוגים שונים של האנזים tyrosine kinase.
אימטיניב גורמת לדיכוי יצירת תאי הדם השונים ב
מוח העצם
, הגורר בעקבותיו
אנמיה
ונטייה מוגברת לזיהומים.
תופעות הלוואי הנפוצות אשר דווחו כתוצאה משימוש בתרופה הן: בחילות והקאות, התכווצויות שרירים, בצקות ואצירת נוזלים אשר הובילה לסיבוכים כגון:
בצקת ריאות
, דליפה של נוזלים בקרום המכסה את הריאות והקרום המכסה את הלב.
תיתכן רגישות יתר לשמש בזמן הטיפול, ועל כן חשוב כיסוי אזורי עור חשופים לשמש וכן שימוש בקרם הגנה עם מקדם הגנה גבוה.
צילום: shutterstock
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
טבליות לבליעה בשלמות. נטילה עם הארוחה.
אם אין אפשרות לבלוע- ניתן להמיס בכוס עם מים או מיץ תפוחים- יש לעקוב אחר ההוראות.
במידת הצורך, ניתן לחצות את הטבליות בקו חצייה- יש לעקוב אחר הוראות העלון.
תדירות וזמן נטילה
לרוב פעם ביום. לעיתים פעמיים ביום- בהתאם למחלה לה ניתן הטיפול. (במינון של 800 מ"ג ביום).
טווח המינון
המינון ייקבע בהתאם להתוויה, על ידי הרופא בלבד.
המינון לרוב נע בטווח של 600–400 מ"ג ליום. תיתכן עלייה במינון עד ל-800 מ"ג ביום, בחלוקה ל-2 מנות. המינון עשוי להשתנות בהתאם לתגובת המטופל.
תחילת ההשפעה
המנה נספגת תוך שעות, אך עשויים לחלוף מספר שבועות-חודשים עד לקבלת השפעה.
משך ההשפעה
המנה נספגת תוך שעות, אך עשויים לחלוף מספר שבועות-חודשים עד לקבלת השפעה.
מנה שנשכחה
במקרה ונשכחה מנה יש לקחתה מייד כשנזכרים, אלא אם הגיע הזמן למנה הבאה ואז יש לדלג על זו שנשכחה ולהמשיך כרגיל.
הפסקת התרופה
אין להפסיק הטיפול בתרופה מבלי להיוועץ ברופא.
מינון עודף
במקרה של מינון עודף יש לפנות מייד לקבלת עזרה רפואית. תסמיני מינון עודף עשויות לכלול התכווצויות שרירים חזקות.
אחסון
אין לאחסן מעל 30 מעלות צלזיוס. יש להגן מפני לחות ולאחסן באריזה מקורית. יש לעקוב אחר הוראות אחסון ספציפיות של כל תכשיר.
גליבק 400 מ"ג טבליות מצופות: אחסון מתחת ל-25 מעלות צלזיוס.
אזהרות
תזונה
יש לבלוע את הכמוסה בשלמותה עם הארוחה ועם כוס גדולה של מים. אין ליטול עם מיץ אשכוליות כיוון שזו עלולה לעכב את פירוק אימטיניב בכבד, דבר העלול להביא להצטברות של אימטיניב בדם וסיכון מוגבר לתופעות לוואי.
אלכוהול
מומלץ להימנע משתיית אלכוהול בזמן נטילת תרופה זו.
נהיגה
יש להימנע מנהיגה עד שלומדים כיצד התרופה משפיעה, כיוון שתרופה זו עלולה לגרום לטשטוש.
הריון
אינה מומלצת לשימוש בהריון, אלא אם נחיצותה ברורה שכן עלולה לפגוע בתינוק. יש להתייעץ עם רופא. יש להשתמש באמצעי מניעה יעילים במהלך הטיפול ובמשך 15 ימים לאחר סיומו.
הנקה
אין להניק בזמן הטיפול באימטיניב ולמשך 15 יום לאחר סיומו. השימוש עלול לפגוע בתינוק.
תינוקות וילדים
ניתנת לילדים מגיל 3 ומעלה למחלת ה-CML. עבור יתר ההתוויות מיועדת לילדים ומתבגרים מגיל 18 ומעלה. בחלק מהילדים והמתבגרים הנוטלים אימטיניב תיתכן גדילה איטית מהרגיל- נדרש מעקב.
קשישים
סבירות גבוהה יותר לתופעות לוואי. ייתכן שיהיה צורך בהפחתת המינון.
דווח לרופא במקרה של
הנקה
הריון
מחלת לב
תפקוד כליתי לקוי
מחלת כבד, גם בעבר
דלקת כבד נגיפית (הפטיטיס B)
מחלת ריאות
ספירת דם נמוכה
נטילת לבוטירוקסין
עליה מהירה במשקל, אצירת נוזלים
סיכון ממנת יתר
גבוה
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
תופעות הלוואי הנפוצות הן: יובש בפה, עצירות, שלשול, בחילה, הקאה, קשיי עיכול, כאב בטן, כאב ראש, כאבי שרירים ועצמות, במהלך הטיפול או לאחר הפסקתו. אנמיה. איבוד תיאבון
,
אנורקסיה
,
סחרחורת, שינויים בטעם, נדודי שינה, כאבי בטן או תחושת נפיחות כללית והזעה לילית, עליית משקל מהירה, אגירת נוזלים. סימני זיהום
.
דימומים או סימני חבלה שאינם צפויים
.
תופעות לוואי שכיחות כוללות גם איבוד משקל או הפרעה בחוש הטעם, תחושת סחרחורת או חולשה, קשיי שינה, הפרשה מהעין עם גרד, אודם ונפיחות, עיניים דומעות או טשטוש ראייה, נפיחות בעפעפיים. דימומים מהאף, כאב או נפיחות בבטן, גזים, צרבת. גרד. נשירת שיער או דילול בלתי רגילים. חוסר תחושה בידיים או בכפות הרגליים (נימול). כיבים בפה. כאב עם נפיחות של המפרקים. יובש בפה, בעור או בעיניים. ירידה או עלייה ברגישות העור. גלי חום, צמרמורות או הזעות לילה. קוצר נשימה, שיעול. עלייה באנזימי הכבד
.
תופעות לוואי שאינן שכיחות, או נדירות, חלקן עלולות להיות רציניות ומחייבות יעוץ רפואי: כאב בחזה, קצב לב לא סדיר. שיעול, קשיי נשימה. סחרחורת או עילפון, בחילה עם איבוד תיאבון, שתן בצבע כהה, הצהבה של העיניים או העור. פריחה, עור אדום עם שלפוחיות על השפתיים, העיניים, העור או הפה, קילופים בעור, חום, כתמים אדומים או סגולים, גרד, תחושת צריבה, פריחה מוגלתית. כאב בטן חמור, הקאה דמית, צואה שחורה או דמית. דם בשתן, תחושת צמאון. בחילה עם שלשול והקאה, חולשה או שיתוק של הגפיים או הפנים, קושי בדיבור, איבוד הכרה פתאומי. עור חיוור, עייפות, כאבים בעין או ירידה בראייה, דימום בעיניים. כאב בעצמות או במפרקים. שלפוחיות בעור או ברקמות ריריות, גושים כואבים על העור, חוסר תחושה או קור באצבעות, קושי בשמיעה, חולשת שרירים, סימני חבלה, כאב באגן מלווה לעיתים בבחילה והקאה, עם דימום וגינאלי לא צפוי, הרגשת סחרחורת או עילפון בגלל לחץ דם נמוך, סימנים של הפרעה בשחלות או ברחם. קרישי דם בכלי דם קטנים (פקקת בכלי הדם הקטנים)
.
תוצאות לא תקינות בבדיקות מעבדה, תחושה כללית לא טובה, ירידה בחשק מיני, הגדלת חזה, רעד, הפרעה בזיכרון, סימני חרדה, סימני דיכאון, סימנים דמויי שפעת
.
תופעות המחייבות התייחסות מיוחדת: גרד, אודם, דלקת, יובש או פריחה בעור, דלקת הלוע, אקזמה, התכווצויות שרירים ועוויתות, עייפות או חולשה מוגברת, נשירת שיער, שטף דם תת-עורי נימי, התנפחות מפרקים וחוסר תחושה בכפות ידיים ורגליים (נדירות) - יש להמשיך בטיפול ולפנות לרופא. במקרה של כאב בחזה, קשיי נשימה, דימום מהאף, כאב ראש עז, דלקת ריאות, הצהבת העור והעיניים, צואה דמית, כיחלון (נדירות) - יש להפסיק הטיפול ולפנות מייד לרופא. כמו כן, בזמן הטיפול באימטיניב תיתכן אגירת נוזלים בגוף, מה שעשוי לגרום לעלייה מהירה במשקל - יש להמשיך הטיפול ולפנות מייד לרופא. בנוסף הטיפול עשוי להגביר או להפחית את מספר תאי-הדם הלבנים, דבר המגביר את הרגישות לזיהומים. יש לפנות לרופא מייד במקרים של חום, צמרמורות קשות, כאב בגרון ופצעים בפה
.
בהופעת סימני חבורות, דימום, חום, עייפות ובלבול- יש ליצור קשר עם הרופא, שכן יתכן שזהו סימן לנזק לכלי דם (הקרוי פקקת בכלי הדם הקטנים)
.
יש לפנות לרופא אם כל אחת מתופעות הלוואי המצוינות בעלון משפיעה באופן חמור, או בהופעת תופעת לוואי שלא צוינה בעלון
.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
יש לעדכן רופא/רוקח באשר לנטילת תרופות אחרות, כולל תרופות ללא מרשם וכן תוספי תזונה. בייחוד עבור התרופות:, תרופות נוגדות פטריות ממשפחת הazole- כגון: איטראקונאזול, קטוקונאזול, פוזקונזול, ווריקונזול ,מעכבי פרוטאז-לטיפול באיידס כגון: ריטונאביר, אינדינביר, לופינביר/ריטונביר, סקוינביר או נלפינביר, תרופות לטיפול בהפטיטיס C כגון טלפרביר או בוספרביר, אנטיביוטיקות ממשפחת המאקרולידים כגון: קלאריתרומיצין, אריתרומיצין, טליתרומיצין ומיץ אשכוליות: תרופות אלו עלולות לעכב פירוק של אימטיניב בכבד דבר העלול להביא להצטברות של אימטיניב בדם וסיכון מוגבר לתופעות לוואי.
היפריקום, ריפאמפיצין, דקסאמתאזון ותרופות אנטיאפילפטיות כגון: פנובארביטאל, קארבאמאזפין: תרופות אלו מזרזות את פירוק אימטיניב וכתוצאה פעילותו מופחתת.
וארפארין, או תרופות אחרות לטיפול בהפרעות קרישה בדם : אימטיניב מגביר את השפעתו של וארפארין ולכן עלול להגביר את הסיכון לדימומים. יש להשתמש בזהירות תוך ניטור קפדני של ערכי קרישה. טקרולימוס, סירולימוס - תרופות למניעת דחיית שתל בחולים שעברו השתלת איברים. פנטניל, אלפנטניל- לטיפול בכאב, טרפנדין- לטיפול באלרגיה, בורטזומיב, דוקסטקסל- לטיפול בסרטן, קוינידין.
תרופות המדכאות את מוח העצם, קרינה: עלולים להגביר את רעילות אימטיניב. יש צורך להוריד את מינון אחת מהתרופות.
חיסונים חיים: אין לתת לחולים המקבלים תרופות נוגדות סרטן. תרופות אלו מחלישות את מערכת החיסון וייתכן זיהום לאחר חיסון של נגיף חי.
כינידין, פאראצטאמול, בנזודיאזפינים, חוסמי תעלות סידן, ציקלוספורין, סטאטינים: אימטיניב מעכב את הפירוק של התרופות הללו ולכן קיים סיכון מוגבר לתופעות הלוואי שלהן.
ארגוטמין, דיארגוטמין לטיפול במיגרנה- רמתן עלולה לעלות בשל שימוש משולב.
לבותירוקסין: יעילותו פוחתת בשילוב עם אימטיניב.
השפעת שימוש ממושך
בתקופת הטיפול בתרופה זו יש לערוך בדיקות דם, תפקודי כבד ומעקב אחר משקל הגוף.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/imiglucerase/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אימיגלוסרז הינה גרסה רקומביננטית, אשר הופקה בטכנולוגיה של הנדסה גנטית, של האנזים גלוקוצרברוזידאז (glucocerebrosidase), הנמצא בחסר בחולים במחלת גושה. אימיגלוסרז ניתן באמצעות עירוי תוך ורידי ומשמש כטיפול אנזימי חליפי בחולים במחלת גושה מסוג 1 הסובלים מאחד מהתסמינים הבאים: אנמיה, תרומבוציטופניה, מחלת עצם, הגדלת הטחול ו/או הגדלת הכבד. הטיפול באימיגלוסרז מסייע בפירוק חומר האגירה השומני ובכך מאפשר את התפקוד התקין של הרקמות והאיברים בהם הצטבר חומר האגירה ומונע את המשך התדרדרות המחלה.
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
הזרקה תוך-ורידית.
תדירות וזמן נטילה
התרופה ניתנת לרוב פעם בשבועיים למשך כל החיים.
טווח המינון
המינון ייקבע באופן אינדיבידואלי בהתאם למצב הרפואי והתגובה לטיפול. מינון מקובל:
60 יחידות בינלאומיות עבור כל ק"ג משקל גוף, במנה הניתנת פעם בשבועיים.
תחילת ההשפעה
לאחר 6 חודשי טיפול ניתן לראות שיפור במדדי הדם (הומוגלובין וספירת טסיות) והקטנה במימדי הטחול והכבד. שיפור במצב העצם עשוי לקחת זמן טיפול ממושך יותר. התגובה לטיפול לרוב מהירה יותר בקרב ילדים.
משך ההשפעה
לאחר 6 חודשי טיפול ניתן לראות שיפור במדדי הדם (הומוגלובין וספירת טסיות) והקטנה במימדי הטחול והכבד. שיפור במצב העצם עשוי לקחת זמן טיפול ממושך יותר. התגובה לטיפול לרוב מהירה יותר בקרב ילדים.
מנה שנשכחה
יש חשיבות רבה לשמירת רציפות הטיפול על מנת להמשיך ולספק לגוף את האנזים החסר ובכך למנוע את המשך הצטברות חומר האגירה.
הפסקת התרופה
הפסקת הטיפול תיעשה על פי החלטת הרופא המטפל.
מינון עודף
אין עדויות לתופעות חריגות במקרה של מינון עודף.
אזהרות
תזונה
אין הגבלות.
נהיגה
אין בעיות ידועות.
הריון
מהנתונים הקיימים לא נצפו תופעות בלתי רצויות בשל השימוש. יש לשקול שימוש. קיימים סיכונים בהריון עם סימני מחלת הגושה עצמה.
הנקה
התרופה עוברת לחלב אם בכמות קטנה. מומלץ להיוועץ ברופא. יש לשקול את תועלות ההנקה אל מול צרכי האם.
תינוקות וילדים
יש להיוועץ ברופא הילדים. בטיחות ויעילות לא נבחנו מתחת לגיל שנתיים.
קשישים
אין המלצות ייחודיות. ייתכן שיהיה צורך בהפחתת המינון.
דווח לרופא במקרה של
אלרגיה
סיכון ממנת יתר
נמוך
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
תופעות לוואי מקומיות באזור ההזרקה הכוללות: אי נוחות, גירוד, תחושת צריבה או נפיחות. ייתכנו גם תופעות אלרגיה, חלקן רציניות, המתבטאות בפריחה, קשיי נשימה ונפיחות בפנים. כמו כן, ייתכנו תופעות כגון: כאב גב, צמרמורת, שלשול, סחרחורת, חום, כאב ראש, בחילה, הקאה, עייפות וקצב לב מהיר.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
אין מידע. יש להתחשב ברגישות יתר לחומר הפעיל או לכל אחד ממרכיבי התרופה האחרים.
השפעת שימוש ממושך
במהלך הטיפול יש לערוך באופן סדרתי בדיקות דם, בדיקות עצם ומעקב אחר מימדי הטחול והכבד.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/imipramine/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אימיפראמין שייך לקבוצת
תרופות נוגדות דיכאון
הנקראות תרופות טריציקליות. משתמשים בו בעיקר לטיפול ב
דיכאון
או ב
הפרעות חרדה
, כמו
התקפי פאניקה
(Panic).
אימיפראמין משפר את יכולת התפקוד, ממריץ פעילות גופנית, משפר את התיאבון ומחזיר את העניין בחיי היומיום.
אימיפראמין פחות מרדים ממספר תרופות נוגדות דיכאון טריציקליות אחרות. עם זאת יש להדגיש כי התרופה עלולה להחמיר נדודי שינה אם לוקחים אותה בערב. אימיפראמין משמש גם לטיפול בהרטבה לילית בקרב ילדים, או במקרים אחרים של דליפת שתן.
אימיפראמין עלול לגרום למגוון של תופעות לוואי. במינון עודף התרופה עלולה להביא לחוסר הכרה ולהפרעות קצב מסוכנות.
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
טבליות.
תדירות וזמן נטילה
1-3 פעמים ביום. בטיפול בהרטבה לילית יש ליטול את התרופה חצי שעה לפני השינה.
טווח המינון
מבוגרים: 75-200 מ"ג ליום (במקרים אחרים ניתן להגדיל את המינון). ילדים: מינון מופחת בהתאם לגיל ולמשקל. בקשישים לא מומלץ לעבור על 100 מ"ג ביום.
תחילת ההשפעה
חלק מהשפעות התרופה מורגשות תוך שעות ספורות, אך עשויים לחלוף 2-6 שבועות עד שההשפעה הנוגדת דיכאון תורגש במלואה.
משך ההשפעה
חלק מהשפעות התרופה מורגשות תוך שעות ספורות, אך עשויים לחלוף 2-6 שבועות עד שההשפעה הנוגדת דיכאון תורגש במלואה.
מנה שנשכחה
יש לקחת מייד כשנזכרים. אם צריך לקחת את המנה הבאה תוך 3 שעות, קח מנה אחת עכשיו ודלג על המנה הבאה.
הפסקת התרופה
אין להפסיק את התרופה בלי להיוועץ ברופא, התסמינים עלולים לחזור.
מינון עודף
יש לפנות לחדר מיון מייד. יש לנקוט פעולת חירום במקרה של איבוד ההכרה.
אחסון
לשמור במיכל סגור במקום קריר ויבש, הרחק מהישג ידם של ילדים. להגן מפני אור.
אזהרות
תזונה
אין הגבלות.
נהיגה
אין בעיות ידועות.
הריון
בטיחות התרופה בהריון לא נקבעה. יש להיוועץ ברופא.
תינוקות וילדים
לא מומלץ מתחת גיל שנתיים, אלא בהמלצה רפואית.
קשישים
ייתכן שיהיה צורך בהפחתת המינון.
דווח לרופא במקרה של
מחלת לב
מחלת כבד
מחלת כליה
אפילפסיה (כפיון)
ברקית (glaucoma)
קשיי השתנה
פעילות יתר של בלוטת התריס
נטילת תרופות אחרות
סיכון ממנת יתר
גבוה
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
תופעות הלוואי האפשריות של תרופה זו נובעות בעיקר מפעולתה האנטיכולינרגית ומפעולתה הבולמת מעבר אותות חשמליים בלב.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
[תרופות המדכאות את מערכת העצבים המרכזית]: אימיפראמין עלול להגביר את השפעותיהן של תרופות אלו ואת ההשפעה הסדטיבית שלהן שימוש יחד עם תרופות כגון בנזודיאזפינים, פנותיאזינים, אנטיהיסטאמינים, נרקוטיקה ובארביטוראטים. . לפיכך, יש להתאים מינון.[חומרים סימפאתומימטיים]: כגון אלה המצויים בכדורי מרץ, נוגדי תיאבון, או בתכשירים המכילים חומרים אלו והמשמשים לטיפול בשיעול, נזלת או אסתמה – עלולים לגרום להשפעה מצטברת שלהעלאת לחץ הדם וגירוי הלב (טכיקרדיה). [טיפות אף וחומרים המשמשים לאילחוש מקומי של העור]: אימיפראמין עלול להגביר את פעולתם של חומרים אלו אשר חלקם מכילים חומרים סימפאתומימטיים (אפינפרין, נוראפינפרין).. [תרופות להורדת לחץ הדם]: אימיפראמין עלול להפחית את השפעותיהן של חלק מתרופות אלה. [מעכבי מונואמין אוקסידאז (MAOI)]: תרופות אלה ניתנות יחד עם אימיפראמין רק במקרים יוצאים מהכלל ותחת השגחה קפדנית. שכן, קיימת אפשרות לתגובה חמורה בשילוב התרופות. [בארביטוראטים, פניטואין]: מורידים ריכוז של אימיפראמין בדם. [סימטידין, פלואוקסאטין] מעלים ריכוז של אימיפראמין בדם. [ציסאפריד]: ישנו סיכון לאי סדירות בקצב הלב בעקבות שילוב התרופות. יש להימנע משילוב זה.
השפעת שימוש ממושך
לא צפויות בעיות. אימיפראמין לטיפול בהרטבה לילית אצל ילדים לא ניתן בדרך-כלל לתקופה העולה על 3 חודשים.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/imiquimod/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אלדרה (aldara), חומר פעיל אימיקוימוד, שייך לקבוצת אימונומודולטורים (מווסתי התגובה החיסונית). הטיפול בקרם אלדרה (aldara) מסייע בבעיות הבאות:
יבלות על אברי המין
או באזור פי הטבעת (קונדילומה אקומינטה condyloma acuminata) במבוגרים.
קרנת עור אקטינית
(actinic keratosis) במבוגרים בעלי מערכת חיסונית תקינה.
סרטן עור שטחי של התאים הבזליים (
Superficial Basal Cell Carcinoma
) אצל מבוגרים בעלי מערכת חיסונית תקינה, במקרים בהם הליך ניתוחי אינו מומלץ.
אלדרה (aldara) מסייעת למערכת החיסון של הגוף לייצר חומרים טבעיים העוזרים לגוף להילחם בתאים סרטניים, באקטיניק קרטוזיס או בוירוס אשר גורם ליבלות.
אין להשתמש באלדרה (aldara)
אם קיימת רגישות לחומר הפעיל אימיקוימוד או למרכיבים נוספים שבתרופה.
חשוב לשים לב:
קרם אלדרה (aldara) מיועד לשימוש חיצוני בלבד. אין לכסות את האזור המטופל בביגוד או תחבושת, לאחר מריחת אלדרה.
יש להימנע ממגע של הקרם עם העיניים, השפתיים, נחיריים. במקרה של מגע הקרם עם אזורים אלו או כשחשים אי נוחות בלתי נסבלת באזור המטופל, יש לשטוף את האזור בסבון עדין ובמים. לאחר שהאזור נרגע, ניתן להתחיל שוב את הטיפול באלדרה.
אופן הטיפול בקרם אלדרה (aldara) משתנה בהתאם להתוויות השונות. אך בכל מקרה, אין להשתמש באלדרה (aldara) על פצעים פתוחים או על עור מגורה, לפני שהמקום החלים מטיפול תרופתי או כירורגי קודם.
יש להימנע מחשיפה לשמש או משימוש במנורות או מיטות שיזוף במהלך הטיפול עם קרם אימיקוימוד.
בטיפול ביבלות גניטליות ואנליות יש להימנע ממגע מיני (גניטאלי, אורלי, אנאלי) כל עוד הקרם נימצא על העור.
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
קרם. (אריזת קרם אלדרה מכילה 12 שקיות קרם, כל שקית הינה לשימוש חד פעמי)
תדירות וזמן נטילה
בידיים נקיות יש למרוח שכבה דקה של הקרם על האזור המטופל לפני השינה, בתדירות המתאימה להתוויה שלשמה ניתן הטיפול. (ראה טווח המינון)
טווח המינון
1. יבלות גניטליות ואנליות : יש למרוח את הקרם 3 פעמים בשבוע (ראשון, שלישי, חמישי או שני, רביעי, שישי) לתקופה של מקסימום 16 שבועות. יש להשאיר את הקרם על העור כל פעם במשך 10-6 שעות ואח"כ לשטוף אותו במים ובסבון.
2. קרנת עור אקטינית: יש למרוח את הקרם 2 פעמים בשבוע בהפרשים של 3 עד 4 ימים (שני,חמישי או שלישי ושישי). יש להשאיר את הקרם על העור כל פעם במשך 8 שעות ואח"כ לשטוף אותו במים ובסבון. אורך הטיפול 16 שבועות. יש להמשיך עם הטיפול גם אם הנגעים נעלמו. גודל השטח המקסימלי המומלץ לטיפול הינו 5 ס"מ*5 ס"מ.
3. קרצינומה של תאי בסיס (BCC): יש למרוח את הקרם 5 פעמים בשבוע במשך 6 שבועות. להשאירו על העור במשך 8 שעות ואח"כ לשטוף את העור במים ובסבון.
תחילת ההשפעה
אין מידע.
משך ההשפעה
אין מידע.
מנה שנשכחה
אם נשכחה מריחת הקרם במועד הרצוי יש למרוח מייד כשנזכרים ולאחר מכן להמשיך את הטיפול כרגיל.
הפסקת התרופה
יש להשלים את הטיפול שהומלץ על ידי הרופא. גם אם חל שיפור במצב הבריאותי אין להפסיק את הטיפול בתרופה ללא התייעצות עם הרופא.
מינון עודף
במקרה של מינון עודף צפויות תגובות עור חמורות, יש לפנות לקבלת עזרה רפואית.
אזהרות
תזונה
אין הגבלות.
אלכוהול
לא צפויות בעיות מיוחדות.
נהיגה
אין בעיות ידועות.
הריון
במבחנים בבעלי חיים נראו תופעות לא רצויות אך לא נבדקה ההשפעה בקרב נשים בהריון, השימוש לא מומלץ. יש לשקול תועלת מול סיכון. (C)
הנקה
התרופה עוברת לחלב אם ועלולה להשפיע על התינוק. מומלץ להיוועץ ברופא.
תינוקות וילדים
בטיחות השימוש בתינוקות ובילדים לא נקבעה. מומלץ להיוועץ ברופא הילדים.
קשישים
סבירות גבוהה יותר לתופעות לוואי. ייתכן שיהיה צורך בהפחתת המינון.
דווח לרופא במקרה של
הנקה
הריון
אלרגיה
סיכון ממנת יתר
בינוני
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
בגלל מנגנון הפעולה של אלדרה (aldara), ייתכן כי תהיה הרעה
במצבים דלקתיים מקומיים באזור המטופל והעור באזור הטיפול יראה שונה.
התופעות הנפוצות ביותר בשימוש עם קרם אימיקוימוד הן תגובות עור מקומיות כגון: עקצוץ, גירוד, צריבה, כאב מקומי, פריחה בעור, אדמומיות, קילוף עור, בצקת, הגלדה, עיבוי העור, בועות, כיבים ושינויים בצבע העור שלא נעלמים. חשוב להבין שתגובות העור המקומיות הנ"ל הן לא תופעות לוואי אלא חלק מתהליך הריפוי. ככל שיש יותר דלקת כך ההשפעה של קרם אימיקוימוד טובה יותר. יחד עם זאת, אם הגירוי בלתי נסבל ניתן להפסיק באופן זמני את הטיפול למשך שבוע עד 4 שבועות או להפחית את המינון, כמובן בהתייעצות עם הרופא. במקרה של קרנת עור אקטינית, בנוסף לתופעות הנזכרות לעיל, במשך הטיפול ועד לריפוי מוחלט, העור באזור הטיפול עשוי לשנות את המראה הנורמלי. יתכן גם שיופיעו נגעים חדשים במקום שלא נראו קודם, אולם בהמשך הטיפול הם עשויים להיעלם.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
[תרופות לדיכוי מערכת החיסון]: אימיקוימוד מעורר תגובה חיסונית על כן פעילותו מנוגדת לפעילות תרופות לדיכוי מערכת החיסון. יש להשתמש בזהירות.
השפעת שימוש ממושך
הטיפול עלול להימשך לתקופה של מקסימום 16 שבועות. אם לא חל שיפור במצב בפרק זמן זה יש לפנות לרופא.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/imperforated-anus/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
איטמות פי הטבעת היא מום מלידה. המום מתבטא בחוסר מוחלט של פי הטבעת או שהפתח במיקום חריג. איטמות יכולה להופיע גם בשל קרום דק המכסה את פי הטבעת. אצל תינוק שלקה באיטמות פי הטבעת אין מעבר עצמוני של צואה.
המום הוא חלק מתסמונת ויכול להצטרף למומים מלידה נוספים במערכות אחרות, כגון דרכי השתן והמין, חוליות הגב, צלעות, לב, ושט וגפיים.
מבחינת התפתחות, המום הוא תוצאה של פגיעה מוקדמת מאוד בהתפתחות התקינה של החלחולת ושל מערכת המין והשתן בעובר. שכיחות המום היא 1 ל-5000 לידות של יילודים חיים.
שכיחותו גבוהה יותר בקרב זכרים מאשר בנקבות. ב-90% מהזכרים, קיים נצור (תעלת חיבור) בין מערכת העיכול למערכת השתן. בנקבות קיים נצור לנרתיק. ב-5% מהנקבות קיים פתח יחיד בחיץ הנקבים הנקרא קלואקה.
בעבר יוחסה השליטה על פעולות המעיים לגובה האיטמות בחלחולת, ביחס למיקומה בשרירים
המקיפים אותה. כיום השליטה מיוחסת לתוצאה התפקודית שתתקבל לאחר תיקון המום.
אצל בנים מומים במערכת השתן שכיחים יותר ככל שהאיטמות במיקום גבוה.
אצל בנות, מום במיקום גבוה מלווה לעיתים במום בנרתיק וברחם.
שליטה בפעילות המעיים היא היכולת לחוש ולהחזיק גזים וצואה עד להתרוקנות של החלחולת. מנגנון השליטה היא תוצאה של מערכת מורכבת בין השרירים העוטפים את החלחולת, העצבים התחושתיים והמוטוריים היוצאים מעמוד השדרה התחתון, תנועתיות המעי ומרכיבי הצואה. כאשר קיימת פגיעה במרכיב בודד במערכת, השליטה תקינה. אם חסרים יותר ממרכיב אחד הפגיעה במנגנון ניכרת.
ד"ר חגית נגר
אבחון ובדיקות
אצל תינוק הנולד עם איטמות פי הטבעת, ממתינים 24 שעות, פרק זמן שבו האוויר הנבלע מגיע למעי התחתון ומנוצל כחומר ניגוד לזיהוי גובה האיטמות. מאחר שהמום עלול להיות מלווה במומים נוספים, מבצעים בירור הכולל: צילום בית חזה, אגן ועמוד שדרה, וכמו כן בדיקת אקו-לב, בדיקות על-שמע של הכליות של השלפוחית ושל החוליות בגב תחתון.
טיפולים ותרופות
אפשרויות הטיפול בתינוק שנולד עם איטמות פי הטבעת תלויות בממצא הרנטגני של הבטן ב-24 השעות שלאחר הלידה. הטיפול בניתוח הוא בעיקר ביצוע פיום המעי (קולוסטומיה) (ביצוע פתח בדופן הבטן ליציאות), או, יצירת פי טבעת. אם קיים פתח באזור חיץ הנקבים ניתן לבצע טיפול ראשוני הכולל הרחבה של הפתח. לפני שמשחררים את התינוק לביתו מבצעים דימות כדי לוודא קיומו של נצור בין מערכת העיכול לבין מערכת השתן בזכרים או לבין הנרתיק בנקבות. בילדים הלוקים בקולוסטומיה מתבצע הניתוח ליצירת פי טבעת בגילאים 5-3 חודשים. סגירת הקולוסטומיה מתבצעת כחודשיים לאחר מכן.
תינוק הלוקה באיטמות נגמל בדרך כלל בגיל מאוחר יותר מתינוק רגיל. קיימות שיטות רבות העוזרות לשפר את יכולת הילד להתרוקן ולהישאר נקי מצואה על ידי התאמת תזונה וחוקנים. מרבית הילדים עם איטמות במיקום בינוני או גבוה יזדקקו לחוקן גם בעתיד. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/impetigo/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אימפטיגו הוא זיהום בעור שנגרם על-ידי חיידקים מסוג Streptococcus pyogenes או מסוג סטפילוקוק זהוב (Staphylococcus aureus).
אימפטיגו שכיח בתינוקות וילדים ומופיע כיבלות בחלקים שונים בגוף, ובייחוד סביב האף והפה, על הידיים ועל הצוואר. זוהי מחלה מאוד מדבקת שעלולה לגרום לאי נוחות ולגירודים.
ההדבקות באימפטיגו מתבצעת באמצעות מגע ישיר או מגע עם חפצים נגועים כמו מגבות, כלי מיטה וכו'.
סימפטומים
בצורתו הקלאסית, אימפטיגו מתבטא ב
פריחה
אופיינית שראשיתה בנקודות אדומות קטנות שמתפתחות לפצעים קטנים המתפוצצים ויוצרים קרום דביק בצבע דבש. הפריחה עלולה להתפשט למקומות נוספים בגוף, ולרוב מלווה בגירודים. צורה זו של איפמטיגו תחלוף בתוך כשבועיים.
קיימת צורה נוספת של אימפטיגו, המכונה בולוס אימפטיגו (Bullous Impetigo) ומאופיינת בשלפוחיות נוזליות גדולות וקטנות שמופיעות לרוב באזור החזה והבטן. צורה זו שכיחה בעיקר אצל בני שנתיים ומטה, וצפויה לחלוף תוך 3-6 שבועות.
אימפטיגו יכול להדביק אנשים אחרים עד שלב התייבשות שלפוחיות והפצעים, או עד 48 שעות מתחילת הטיפול האנטיביוטי.
סיבות וגורמי סיכון
אימפטיגו שכיח יותר אצל בני 2-6 שנים, ונוטה להתפתח ולהתפשט במזג אוויר חם ולח.
מגורים משותפים צפופים, כמו בסיסי חיילים, מעונות, פנימיות ובתי אבות, מגדילים את הסיכון לחלות באימפטיגו גם בגילאים מאוחרים יותר, בגלל הצפיפות והחשיפה המרובה לחפצים נגועים.
מחלות עור כגון
סקביאס
ומחלות עור אטופיות ומצבים שבהם העור פגוע (שריטה, חתך, עקיצות) עלולים להגדיל את הסיכויים לחלות באימפטיגו. עם זאת, חשוב להבין כי אימפטיגו יכול לעבור גם בעור שאינו פגוע. כך, ספורט המכיל מגע רב של עור לעור, כמו היאבקות וכדורגל, עלול לגרום גם הוא להדבקות באימפטיגו.
אבחון ובדיקות
במידה ומתעורר חשד לאימפטיגו, יש לפנות לרופא/ת ילדים, רופא/ת משפחה או לרופא/ת עור על מנת לקבל אבחון על בסיס מראה העור או על בסיס ביופסיה.
על מנת לאתר סימנים מוקדמים לפגיעת המחלה בכליות, יש לבצע
בדיקת דם
,
בדיקת לחץ דם
ובדיקת שתן.
סיבוכים אפשריים
גירוד הנגעים עלול לגרום לצלקות.
התפתחות אימפטיגו בהריון היא מצב נדיר, שכן המחלה לרוב מופיעה בילדים ואינה מדבקת עבור מבוגרים. עם זאת, במידה ועולה חשד לאימפטיגו במהלך ההריון, יש לפנות לרופא/ה במהירות על מנת להתאים טיפול מתאים.
הדאגה הגדולה בהקשר של אימפטיגו היא התפתחות סיבוכים בכליות כתוצאה מתגובה נדירה מאוד לזיהום הסטרפטוקוק - דלקת כליות הידועה בשם דלקת פקעיות הכליה (glomerulonephritis). הדלקת בכליות גורמת לשתן להיות בצבע חום כהה (כמו קולה), ועל-פי רוב היא מלווה בכאבי ראש ובעלייה בלחץ הדם. למרות שמו המפחיד של סיבוך זה, הוא אינו נמשך זמן רב ומרבית האנשים מחלימים ממנו באופן מלא.
טיפולים ותרופות
טיפול באמפטיגו מצריך שימוש באנטיביוטיקה מקומית (משחה) או ב
אנטיביוטיקה
סיסטמית (כדורים), כתלות בהתפתחות ובחומרת המחלה. כך, למשל, אימפטיגו חוזר לרוב יטופל באנטיביוטיקה סיסטמית.
אנטיביוטיקה עשויה למנוע את התפשטות האימפטיגו לאנשים אחרים, והיא יעילה גם בריפויו. לרוע המזל, אנטיביוטיקה לא מסייעת במניעת התפתחות הדלקת בכליות.
טיפול ביתי
רופאים רבים מאמינים שאם יש רק פצע אחד או שניים והפצעים אינם מתפתחים, ניתן להסתפק בטיפול ביתי באימפטיגו.
בטיפול ביתי, יש להשרות את הפצעים במים פושרים כך שהקרום ירד. לאחר ההשריה וירידת הקרומים, יש לשטוף את הפצעים עם סבון ומים. משחה אנטיביוטית יכולה למנוע את התפשטות האימפטיגו לאנשים אחרים.
חשוב לציין כי יש ויכוח בנושא, ורופאים רבים מאמינים בטיפול האנטיביוטי בלבד.
אם הפצעים אינם משתפרים במהירות או אם נראה שהם מתפשטים, יש לפנות לרופא ללא דיחוי.
מניעה
כיוון שמדובר במחלה מדבקת מאוד, חשוב להישאר במודעות לנושא על מנת למנוע הידבקות.
מומלץ לרחוץ ידיים בתדירות גבוהה, ובפרט במידה והיה מגע עם פצע פתוח.
מומלץ להימנע משימוש בחפצים אישיים של אנשים אחרים (מצעים, מגבות, סכיני גילוח וכו').
במידה ונדבקתם, על מנת להימנע מהתפשטות המחלה, מומלץ להרתיח את כל הבגדים, המגבות והמצעים שהיו בשימוש מאז ההידבקות, ולהימנע משימוש של אנשים אחרים בחפצים אלו. ככלל, מומלץ להישאר בבית עד תום התקופה המדבקת (כאמור, עד התייבשות הנגעים או עד 48 שעות מתחילת נטילת האנטיביוטיקה). כמו כן, על מנת למנוע את התפשטות המחלה בגוף, מומלץ להימנע מגירוד הנגעים ולהקפיד על שימוש בכפפות בעת מריחת המשחה האנטיביוטית והטיפול בנגעים. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/impotence-erectile-dysfunction/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
הפרעות בתפקוד המיני
שכיחות יותר באורח ניכר משנהגנו לחשוב בעבר. במחקר שנערך בשנת 1994 במגמה לבדוק את מצב הבריאות של הגברים המבוגרים שבמדינת מסצ'וסטס בארצות הברית, מצאו פלדמן וחבריו כי למעלה ממחצית הגברים שעברו את גיל ה-40, ואשר אצל רובם לא אובחנה מחלה כלשהי, לקו בהפרעה כלשהי בזיקפה. במחקרים אחרים בקרב מטופלים במרפאות קהילתיות נמצא כי שיעורי הלוקים בהפרעות בתפקוד המיני גדולים עוד יותר, וזאת בשל מחלות ותרופות שיידונו להלן.
קראו עוד:
אימפוטנציה: 5 דברים שחשוב לדעת על בעיות בזקפה
מטופלים אינם נוהגים לדבר עם רופא המשפחה על הפרעות בתפקוד המיני (
אימפוטנציה
), בהניחם שאין זה תפקידו ומתוך חשש שתיפגע תדמיתם. הרופא אף הוא חושש לפגוע במטופל ואינו שואל במפורש על הפרעות בתפקוד המיני, וכך נוצר בין המטופל לרופא "קשר של שתיקה" בנוגע להפרעה בתפקוד המיני בכלל, ולגבי הפרעות בזיקפה בפרט. אין ספק ששומה על הרופא הראשוני לעמוד לרשות מטופליו ולעזור להם בטיפול בהפרעות אלה כחלק מהטיפול הכולל.
גורמים לבעיות בתפקוד המיני: שפע של מחלות ובעיות גורמות להפרעות בתפקוד המיני. בעבר סווגו גורמים אלה על פי מקורם: רגשי-נפשי וסומאטי-גופני. היום אנו מבינים שהפרדה זו מלאכותית, שהקשר בין הגוף לנפש הדוק מאוד ואינו ניתן להפרדה.
הסיבות להפרעה מגוונות:
- לחץ נפשי, בעיות אישיות ובזוגיות, חרדת ביצוע (פחד מכישלון מיני וכו');
- מחלות שכיחות כגון סוכרת, לחץ-דם גבוה, שומנים בדם (היפרליפדימיה), הסתיידות וטרשת של עורקי הגוף (אתרוסקלרוזיס). המכנה המשותף למחלות אלה הוא שכולן פוגעות בזרימת הדם לאיבר המין ובשל כך עלולות לפגוע בתפקוד המיני. כך גם לגבי הטיפול במחלות הללו באמצעות תרופות (חוסמי ביתא, תרופות להורדת ריכוז שומנים, תרופות משתנות ועוד).
- בעיות בעצבוב כמו לאחר פריצת דיסק שדרתי, או לאחר ניתוח באגן או הקרנה.
- דיכאון וחרדה הן מחלות שכיחות, ואחד מסימניהן הבולטים הוא ירידה בחשק המיני ובתפקוד המיני. גם הטיפול באמצעות התרופות החדישות (SSRI) גורם להחמרת הבעיה וזו אחת מהשפעות הלוואי שלו.
- מחלת לב והטיפול בה עשויים אף הם לפגוע בתפקוד המיני. כיום ברור כי אדם שחווה אירוע לב יכול לחזור לתפקוד מיני רגיל, הוא רק צריך עזרה ועידוד. קיום יחסי מין אינו דורש מאמץ גדול יותר מעליית שתי קומות ברגל. לכן יש לעודד את המטופל לחזור לפעילות המינית ולשכנעו שאין בכך סיכון מהותי.
- תרופות כגון תרופות להרגעה, להורדת חומציות הקיבה, כימותרפיה, הורמונים למיניהם עלולות לפגוע בתפקוד המיני.
טיפולים ותרופות
יש מגוון רחב של טיפולים כדי לסייע ללוקים ב
בעיות זקפה
. טיפול הקו הראשון ב
אימפוטנציה
ניתן כיום בעזרת ויאגרה (סילדנפיל), לוויטרה (ורדנאפיל) או סיאליס (טדאלאפיל). תרופות אלה נמכרות בבתי המרקחת של מרבית הקופות, וכל רופא רשאי לרושמן בהוריה המתאימה.
לתרופות מקבוצה זו השפעות לוואי קלות וחולפות: מעט סומק בפנים, ירידה קלה בלחץ-הדם אשר ייתכן שתתבטא בתחושת סחרחורת, בחולשה מזערית ובבחילה במידה מועטה. רוב התופעות חולפות עוד לפני שמתחילים לקיים יחסי מין (כעבור כשעה). כמעט שאין
מטופלים אשר השפעות הלוואי של התרופות היו קשות עד שמנעו מהם לנוטלן שוב. התרופות אסורות בהחלט לנוטלי תרופות המכילות ניטריטים (תרופות להגדלת זרימת דם כלילית אצל חולי לב), ולכל מי שמצבו הגופני, הרפואי או הנפשי מונע ממנו לקיים יחסי מין.
מטופל שיש לו הוריית נגד לטיפול פומי באחת מהתרופות הנ"ל, או שנמצא כי איננה מועילה לו, ניתן לעזור לו על ידי הזרקה ישירה לגופים המחילתיים של הפין, חומרים הפעילים על כלי דם. אנו מלמדים את המטופל או את בת זוגו להזריק לעצמם. אפשר להיעזר גם במשאבת ואקום היוצרת זיקפה המשתמרת על ידי טבעת בבסיס הפין.
אם כל הטיפולים שצוינו לעיל כשלו, מומלץ מאוד לשקול ניתוח להשתלת תותב לאיבר המין. מדובר בניתוח פשוט שסיכוייו להצליח טובים מאוד. מעורבות של הרופא הראשוני בהחלטה ובטיפול משפרת מאוד את סיכויי ההצלחה, ומעלה את נכונות המטופלים ובנות זוגם לקבל טיפול.
אפשר לטפל ב
הפרעות בתפקוד המיני
(אינפוטנציה). מתפקידו של הרופא הראשוני לאבחנן ולרוב יש באפשרותו גם לטפל בהן. מכל מקום, בכל בית חולים גדול קיימת מרפאה לטיפול בהפרעות אלה.
תרופות לטיפול באין אונות:
ויאגרה
סיאליס
ד"ר יצחק בן ציון |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/incompetence-of-uterine-cervix/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אי ספיקת צוואר הרחם (Incompetence of uterine cervix) היא אחת הסיבות השכיחות להפלות, בעיקר בשליש השני של ההריון, וגם ללידות מוקדמות. המשמעות של אי ספיקת צוואר הרחם היא אי ספיקה (התרחבות או פתיחה) של הפה הפנימי של הצוואר (Internal cervical os) או התקצרות הצוואר לפני המועד, שמסכנים את המשך ההריון.
פרופ' משיח שלמה
סיבות וגורמי סיכון
אי ספיקת צוואר הרחם יכולה להיות מולדת. אולם פגם לידה זה נדיר למדי, הוא עלול להימצא אצל נשים שהיו חשופות לתרופה בשם (DES (Diethylstilbesterol בהיותן עובר ברחם אמן. תרופה זו הייתה מקובלת בשימוש בעבר לתמיכה בהריון עבור נשים שסבלו מהפלות חוזרות.
אך ברוב המקרים אי ספיקת צוואר הרחם היא תולדה של הרחבת צוואר הרחם לצורך סיוע בלידה או ביצוע הפלה מלאכותית (גרידה). בתהליך ההפלה המלאכותית יש צורך בהרחבת הצוואר לשם ריקון הרחם. לפעמים, גם טראומה, נזק או פעולות כירורגיות אחרות בצוואר הרחם עלולות לגרום להתפתחות אי ספיקת צוואר הרחם בהריון.
קיימות שתי שיטות להרחבת צוואר הרחם:
בשיטה שאינה נכונה מרחיבים את צוואר הרחם באמצעות מרחיבים מתכתיים הנדחפים לתוך הרחם, לעיתים בכוח, ואשר עלולים לגרום נזק לסיבים האלסטיים של הצוואר ולהביא לאי-ספיקה בו בעתיד. בשיטה הראויה הנהוגה כיום במרבית בתי החולים המבצעים הפלות, מכניסים לצוואר, שעות ספורות לפני ריקון הרחם, אמצעי הנקרא למינריה. הלמינריה הוא ענף של צמח שיש לו תכונות היגרוסקופיות, כלומר הוא צובר נוזלים ומתרחב בהדרגה ובאיטיות כך שאינו גורם נזק לפה הפנימי של הצוואר. לעיתים נדירות יותר נגרמת אי-הספיקה בעטיין של הפלות טבעיות, או נזקים לצוואר הרחם עקב לידה קשה ומכשירנית.
טיפולים ותרופות
כאשר מאבחנים אי ספיקת צוואר הרחם, מטפלים על ידי תפירת הצוואר (Cercloge) במידה שקיימת סכנה להמשך ההריון.
הטיפול כרוך בניתוח פשוט ו"גאוני" שבוצע לראשונה על ידי מנתח-גינקולוג הודי בשם שירודקר (Shirodkar), ועבר עם השנים מספר שיפורים. בשיטה זו מכניסים תפר מלאכותי העשוי מחומר הנקרא מרסילון (ניתן לתפור גם בתפר משי או בכל חומר אחר) לרקמת הצוואר כדי שיקיף ("יחבוק") את הצוואר בגובה הפה הפנימי של הצוואר לערך, וימנע על ידי כך את פתיחתו של הצוואר.
כאשר מאובחנת אי ספיקת צוואר הרחם בטרם הריון, נעשית התפירה בצורה בררנית בשבועות מוקדמים של ההריון (15-12). אם האבחון לא היה מוקדם ואי-הספיקה אובחנה בשל קיצור צוואר הרחם בבדיקת על-שמע במהלך ההריון, ניתן לבצע גם תפירת צוואר מאוחרת, אולם סיכוייה של זו להצליח קטנים יותר.
מוציאים את התפר על פי רוב בשבוע ה-38 להריון, וברוב המקרים אפשרית גם לידה לדנית. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/indapamide/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אינדאפאמיד הינה תרופה משתנת ממשפחת הסולפונאמידים המשמשת לטיפול ב
יתר לחץ דם
וב
בצקת
הנגרמת מ
אי-ספיקת לב
. מנגנון פעילותה דומה לתרופות משתנות ממשפחת התיאזידים, עם זאת יתרונה בהשוואה לתיאזידים הוא בהעדר הצטברות התרופה בגוף אפילו במצב של תיפקוד כלייתי לקוי.
תופעות הלוואי הנפוצות כוללות כאב גב, שלשול, סחרחורת במעבר משכיבה לעמידה, כאב ראש, זיהום, עצבנות, נדודי שינה וקיבה עצבנית.
אין להשתמש בתרופה זו במקרים של רגישות לחומר הפעיל או למרכיבי התרופה האחרים, בכשל כלייתי חמור, בעיות כבד, רמות נמוכות של אשלגן בדם.
צילום: shutterstock | Sharif Pavlov
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
טבליות.
תדירות וזמן נטילה
פעם ביום, מומלץ בבוקר. לרוב מדובר בטיפול לתקופה ממושכת.
טווח המינון
1.25-5 מ"ג ביום.
תחילת ההשפעה
1-2 שעות.
משך ההשפעה
1-2 שעות.
מנה שנשכחה
במקרה ונשכחה מנה יש לקחתה מייד כשנזכרים אלא אם הגיע הזמן לנטילת המנה הבאה ואז יש לדלג על זו שנשכחה ולהמשיך כרגיל.
הפסקת התרופה
אין להפסיק הטיפול בתרופה ללא הוראה מפורשת מהרופא.
מינון עודף
מינון עודף עשוי להוביל לתופעות כגון: בחילה, הקאה, תת-לחץ דם, התכווצויות, סחרחורת, בלבול ושינויים בכמות השתן.
אזהרות
תזונה
ניתן ליטול הטבליה עם או בלי מזון. השימוש בתרופה זו עלול להפחית את כמות האשלגן בגוף. יש להרבות באכילת פירות וירקות טריים.
יש לעקוב אחר הוראות רופא באשר לתזונה דלת מלח או דלת נתרן, תוספי אשלגן וכמויות גדולות של מזונות עשירים באשלגן (כמו בננות, שזיפים מיובשים, צימוקים ומיץ תפוזים).
אלכוהול
מומלץ להגביל את כמות השתייה, אלכוהול עלול להגביר את תופעות הלוואי של תרופה זו.
נהיגה
התרופה עלולה לגרום לסחרחורת בגלל ירידה בלחץ הדם. יש לבחון את השפעתה טרם הנהיגה.
הריון
במקרה של הריון או תכנונו, יש לעבור לטיפול חלופי מוקדם ככל האפשר. יש ליידע את הרופא.
הנקה
התרופה עוברת לחלב אם ועלולה להשפיע על התינוק. התרופה אינה מומלצת לשימוש בהנקה.
תינוקות וילדים
בטיחות השימוש בילדים ובצעירים מתחת גיל 18 שנה לא נקבעה. מומלץ להיוועץ ברופא.
קשישים
ייתכן שיהיה צורך בהפחתת המינון.
דווח לרופא במקרה של
אלרגיה לתרופות מסוג סולפונאמידים
תפקוד כליתי לקוי
מחלת כבד
רמות לא תקינות של אשלגן בדם
סוכרת
שיגדון
הפרעות קצב בלב
קשיי השתנה
זאבת אדמנתית (lupus)
אי סבילות לסוכרים מסויימים
סיכון ממנת יתר
בינוני
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
תופעות הלוואי הנפוצות: פריחה אדומה מוגבהת, באופן לא שכיח: הקאות, נקודות אדומות על העור, באופן נדיר: תחושת עייפות, כאב ראש, נימול, ורטיגו, הפרעות עיכול . תופעות חמורות, המחייבות הפסקת השימוש ופנייה לרופא: נפיחות בעור בגפיים או בפנים, נפיחות בשפתיים ובלשון, נפיחות בגרון או בדרכי הנשימה, תגובות חמורות בעור כמו פריחה, האדמה, גרד חמור, שלפוחיות, קילוף ונפיחות של העור. או תגובות אלרגיות אחרות. לבלב מודלק אשר עלול לגרום לכאב חמור בבטן ובגב ומלווה בהרגשה מאד לא טובה, מחלה במוח הנגרמת ממחלה בכבד, דלקת בכבד. תופעות אלרגיה חמורות, , קצב לב לא תקין,
בשכיחות שלא נקבעה: עילפון, רגישות לאור לאחר חשיפה לאור השמש או קרני UVA מלאכותיות, בעיות ראיה, שינויים בבדיקות דם- ייתכן שיידרש מעקב רפואי, בדיקת אק"ג לא תקינה, ירידה בראיה או כאב בעיניים עקב לחץ גבוה.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
יש לעדכן רופא/רוקח באשר לנטילת תרופות אחרות, כולל תרופות ללא מרשם, וכן תוספי תזונה. בייחוד עבור:
נוגדי דלקת לא סטרואידיים: תרופות אלו עשויות להפחית את יעילות אינדאפאמיד.
מעכבי ACE: במתן משולב עם אינדאפאמיד גובר הסיכון לפגיעה כלייתית. יש להימנע ממתן משולב זה.
אלופורינול, אמאנטאדין, תרופות ציטוטוקסיות לטיפול בסרטן, ליתיום, דיגוקסין: אינדאפאמיד מגביר את רמות תרופות אלו בדם כך שגובר הסיכון לתופעות הלוואי של תרופות אלו. יש להימנע ממתן משולב זה.
ציקלוספורין, משתנים תיאזידים, אוצרי אשלגן: בשילוב עם אינדאפאמיד גובר הסיכון לרעילות כלייתית. יש להימנע ממתן משולב זה.
טיפול בהפרעות בקצב הלב (כמו דיגוקסין, דיסופירמיד, אמיודרון, סוטאלול, איבוטיליד, דופטיליד ודיגיטליס).
לידוקאין, פלקאיניד ומקסילטין- לטיפול בהפרעות קצב הלב.
אנטיביוטיקה מסוג אריתרומיצין במתן תוך ורידי
פנטמידין- לטיפול בסוגים מסויימים של דלקת ריאות ובזיהומי פרוטוזואה.
פרזוסין- לטיפול ביתר לחץ דם.
תרופות לטיפול באפילפסיה כמו אוקסקרבזפין
תרופות אנטיפסיכוטיות כגון פימוזיד וסרטינדול, לטיפול בהפרעות נפשיות.
בקלופן- מרפה שרירים, לטיפול בקשיון שרירים המתרחש במחלות כמו טרשת נפוצה.
אמפוטריצין בי- לטיפול בזיהומים פטרייתיים.
טטראקוסאקטיד- להערכת תפקוד בלוטת יותרת הכליה לטיפול במחלת קרוהן.
משלשלים
מטפורמין- לטיפול בסכרת.
נוגדי דיכאון ותרופות נוירולפטיות, לטיפול בהפרעות נפשיות.
קורטיקוסטרואידים- לטיפול בדלקת לרבות במצבים כגון אסתמה ודלקת מפרקים שגרונית.
ביפרידיל- לטיפול באנגינה פקטוריס, מצב שגורם לכאבים בחזה.
ציספריד- משמש לטיפול בתנועתיות מופחתת של הוושט והקיבה.
דיפמניל- משמש לטיפול בבעיות במערכת העיכול, כמו כיבים, חומציות יתר ופעילות יתר של מערכת העיכול.
ספרפלוקסצין, מוקסיפלוקסצין- אנטיביוטיקות לטיפול בזיהומים.
הלופאנטרין- לטיפול בסוגים מסויימים של מלריה.
מיזולסטין- לטיפול בתגובות אלרגיות, כגון קדחת השחת
חומרי ניגוד עם יוד, המשמשים בבדיקות רנטגן.
תוספי סידן
השפעת שימוש ממושך
בשימוש ממושך תיתכן ירידה ברמות אשלגן ונתרן בדם. כמו כן תיתכן עלייה בחומצה אורית, סוכר וסידן בדם. יש לבצע בדיקות דם סדירות במהלך הטיפול בתרופה זו.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/indinavir/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אינדינאביר היא תרופה נוגדת נגיף ה- HIV השייכת למשפחת מעכבי האנזים פרוטאז, ומשמשת לטיפול באנשים הנושאים את הנגיף HIV הגורם לאיידס. כיוון שהנגיף עלול לפתח עמידות לתרופה לאחר זמן קצר, נותנים תרופה זו בשילוב עם תרופות נוספות נגד הנגיף. הבעייה העיקרית עם תרופה זו היא תופעות הלוואי שלה על מערכת העיכול. בשנה האחרונה החלו לתת תרופה זו יחד עם ריטונאביר, תרופה אחרת המעכבת את נגיף ה HIV, והדבר מאפשר לתת מינון נמוך יותר של אינדינאביר. מתן משולב זה הביא לירידה ניכרת בשיעור תופעות הלוואי במערכת העיכול.
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
כמוסות.
תדירות וזמן נטילה
2-3 פעמים ביום, תלוי אם התרופה ניתנת לבד או בשילוב עם ריטונאביר.
טווח המינון
800-1600 מ"ג כאשר התרופה ניתנת בשילוב עם ריטונאביר. 2400 מ"ג כאשר התרופה ניתנת לבד.
תחילת ההשפעה
תוך מספר ימים. ייתכן ויחלפו מספר ימים עד שההשפעה תורגש במלואה.
משך ההשפעה
תוך מספר ימים. ייתכן ויחלפו מספר ימים עד שההשפעה תורגש במלואה.
מנה שנשכחה
יש לקחת מיד כשנזכרים. אם צריך לקחת את המנה הבאה תוך ארבע שעות, קח מנה אחת עכשיו ודלג על המנה הבאה.
הפסקת התרופה
אין להפסיק את התרופה בלי להיוועץ ברופא; התסמינים עלולים לחזור.
מינון עודף
סביר להניח שמנה עודפת מקרית לא תגרום בעיות. ההשפעות של מנות עודפות גדולות אינן ידועות. יש ליידע את הרופא.
אזהרות
תזונה
כאשר התרופה נלקחת לבד יש צורך לקחת אותה שעה לפני או שעתיים אחרי האוכל. כאשר התרופה נלקחת עם ריטונאביר אפשר לקחת אותה עם האוכל.
אלכוהול
מומלץ להגביל את כמות השתייה, אלכוהול עלול להגביר את תופעות הלוואי של תרופה זו.
הריון
בטיחות התרופה בהריון טרם נבדקה. יש להיוועץ ברופא (C)
הנקה
התרופה עוברת לחלב אם, אך במינונים רגילים לא סביר שתהיינה לה השפעות שליליות על התינוק.
קשישים
סבירות גבוהה יותר לתופעות לוואי. ייתכן שיהיה צורך בהפחתת המינון.
דווח לרופא במקרה של
מחלת כבד
מחלת כליה
נטילת תרופות אחרות
סיכון ממנת יתר
בינוני
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
תופעת הלוואי העיקרית של אינדינאביר היא בחילה. ניתן להפחית תופעה זו באמצעות נטילת התרופה יחד עם ריטונאביר. בחולים הנוטלים מינון גבוה של התרופה עלולים להתפתח אבני כלייה. מומלץ לשתות כמות רבה של נוזלים (מעל שני ליטר ביממה) על מנת למנוע התפתחות תופעה זו. השימוש בתרופה זו, כמו עם תרופות אחרות ממשפחת מעכבי פרוטאז, עשוי לגרום לתסמונת של הפרעה בשומנים שביטוייה בטן נפוחה, עלייה ברמת השומנים בדם וסוכרת.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
[ריטונאביר]: מעלה ריכוז אינדינביר בדם. משתמשים בתרופה זו להפחתת המינון ותופעות הלוואי של אינדינאביר, שניתנת אז במינון נמוך יותר. [ריפאמפין]: עשויה להפחית את הריכוז של אינדינאביר במידה ניכרת. אין לתת שתי תרופות אלו יחד. [ריפאבוטין]: עשוייה להפחית את הריכוז של אינדינאביר. יש להעלות מינון אינדינאביר. [קטוקונאזול]: עשוייה להעלות את ריכוז אינדינאביר. יש לשקול הפחתת מינון.
השפעת שימוש ממושך
כמו תרופות אחרות המשמשות לטיפול באיידס עשויה תרופה זו לגרום בשימוש ממושך לסוכרת, לעלייה ברמת השומנים בדם ולשינויים במאגרי השומן בגוף (ליפודיסטרופיה).
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/indomethacin/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אינדומתאצין הוא
נוגד-דלקת לא-סטרואידי
, המפחית כאב, קשיון ודלקת.
אינדומתאצין משמש לטיפול במצבי דלקת הכוללים
דלקת פרקים שגרונית
, דלקת וקשיון החוליות, דלקת ניוונית של הפרקים, התקפים חריפים של
שיגדון
, דלקת הכסת (
בורסיטיס
) ודלקת הגיד. לעיתים משתמשים בתרופה זו לטיפול במחלת לב שנקראת
patent ductus arteriosus
המופיעה אצל פגים.
לאינדומתאצין מספר תופעות לוואי העלולות להיות חמורות, והכוללות התכייבות ודימום בדרכי העיכול, כאב ראש חזק וסחרחורת, והוא עלול להסוות תסמינים של זיהום. לא רצוי לתת תרופה זו לאנשים עם תיפקוד כלייתי לקוי.
אין להשתמש בתרופה זו במצב בעיות חמורות בכבד, בכליה, או בלב, וכן במצבי רגישות לאספירין, איבופרופן או תרופות אחרות מקבוצת נוגדי דלקת שאינם סטרואידים, או בעת נטילתם של נוגדי דלקת לא סטרואידים, בשלושת החודשים האחרונים להריון, ובהנקה. כאשר יש עבר של ארועי כיב קיבה או דימום מעיים, או במצב נפיחות של הפנים, השפתיים, הלשון או הגרון.
צילום: shutterstock
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
קפסולות
תדירות וזמן נטילה
כמוסות רגילות: 2-4 פעמים ביום עם האוכל;
טווח המינון
מבוגרים: 50-200 מ"ג ליום.
תחילת ההשפעה
שיכוך חלקי של הכאב מורגש תוך 2-4 שעות. עשויים לחלוף 4 שבועות עד שתורגש ההשפעה הנוגדת-דלקת במלואה.
משך ההשפעה
שיכוך חלקי של הכאב מורגש תוך 2-4 שעות. עשויים לחלוף 4 שבועות עד שתורגש ההשפעה הנוגדת-דלקת במלואה.
מנה שנשכחה
יש לקחת מייד כשנזכרים. אם צריך לקחת את המנה הבאה תוך שעתיים , קח מנה אחת עכשיו ודלג על המנה הבאה.
הפסקת התרופה
אין להפסיק את התרופה בלי להיוועץ ברופא, התסמינים עלולים לחזור.
מינון עודף
סביר להניח שמנה עודפת מקרית לא תגרום בעיות מיוחדות. מנות עודפות גדולות עלולות לגרום כאב ראש, כאב בטן, סחרחורת, נמנום, בלבול ובחילה, פרכוסים, צלצולים באזניים, כשל כלייתי, נזק כבדי. יש ליידע את הרופא.
אחסון
לשמור במיכל סגור במקום קריר ויבש, הרחק מהישג ידם של ילדים
אזהרות
תזונה
יש ליטול את התרופה אחרי האוכל או עם הארוחה.
אלכוהול
מומלץ להגביל את כמות השתייה, אלכוהול עלול להגביר את תופעות הלוואי של תרופה זו.
נהיגה
יש לבחון את השפעת השימוש בתרופה טרם הנהיגה. במטופלים מסוימים, עלולה לגרום לסחרחורת, נמנום, עייפות, סחרור, ורטיגו או הפרעות ראיה.
הריון
אין ליטול אינדומתאצין ב-3 החודשים האחרונים להריון. ב-6 החודשים הראשונים להריון, יש להתייעץ עם הרופא. לתכשיר זה קיימת תופעת לוואי אפשרית של פגיעה כלייתית בעובר ומיעוט מי שפיר החל משבוע 20 להריון. מומלץ להימנע משימוש בתכשירים ממשפחת נוגדי הדלקת לא סטרואידליים (NSAID) החל משבוע 20 להריון. יש להתייעץ עם רופא, במידת הצורך.
הנקה
ניתן לקחת תחת פיקוח רפואי. אין עדות לסיכון לתינוק.
תינוקות וילדים
התרופה אינה מיועדת לילדים.
קשישים
ייתכן שיהיה צורך בהפחתת המינון. הסיכון לתופעות לוואי, בעיקר בקיבה, הוא גבוה יותר.
ניתוח והרדמה כללית
יש לדווח למנתח או למרדים על נטילת תרופה זו.
דווח לרופא במקרה של
מחלת כבד
מחלת כליה
כיב עיכולי
דלקת הושט
מחלת לב
יתר לחץ דם
אפילפסיה (כפיון)
מחלת פארקינסון, אסתמה, הפרעה פסיכיאטרית
דימום, בעיות בקרישת דם
אלרגיה לאספירין
נטילת תרופות אחרות
מחלת רקמת חיבור
זיהום או קבלת טיפול נגד זיהום
תכנון הריון או ברור בעיות פוריות
סיכון ממנת יתר
בינוני
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
הפרעות בדרכי העיכול הן תופעות-לוואי שכיחות. כאבי ראש, תרדמה ודיכאון נדירים יותר. אם מבחינים בצואה שחורה או דמית יש לדווח לרופא מייד. במקרים נדירים עלולה התרופה לגרום לירידה בתאי הדם הלבנים ובטסיות הדם
.
תופעות לוואי המחייבות את הפסקת השימוש ופנייה לרופא: צואה דמית או שחורה, הקאה דמית, תגובה אלרגית, קשיי עיכול, צרבת, כאבים, קשיון צווארי, חוסר התמצאות במיוחד במטופלים עם מחלה אוטואימונית. סוכר, חלבון או דם בשתן, שינוי בתפקודי כבד, אובדן תיאבון, אנורקסיה, אי נוחות בטנית, שתן כהה והצהבת העור ולובן העין, שינוי ברמת סוגים שונים של תאי דם שעלול לגרום לדימום, לפציעות, לחום, לזיהומים תכופים ולכאבי גרון.
דימום מהאף, קרישת דם בגוף, הפרעות בספירת דם, ירידה בייצור תאי דם, צלצולים באוזניים, הפרעות שמיעה לרבות חרשות במקרים נדירים. דלקת בעצב הראיה שעלולה לגרום לאובדן ראיה פתאומי או לכאב בתנועת העין. דלקת לבלב שעלולה לגרום לכאב חמור בבטן ובגב. דימום נרתיקי. תופעות עוריות חמורות כמו שלפוחיות אדומות, קשקשיות או מתקלפות בעור, פריחה חמורה.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
הערה כללית: אינדומתאצין מגיב עם תרופות רבות, ותגובה זו מגבירה את הסיכון לדימום או להיווצרות כיב עיכולי. תרופות אלה כוללות נוגדי-קרישה הנלקחים דרך הפה, קורטיקוסטרואידים, נוגדי-דלקת לא סטרואידים אחרים, פרובנציד ואספירין.
ליתיום : אינדומתאצין עלול להעלות את רמת תרופה זו בדם.
תרופות להורדת לחץ דם ותרופות משתנות: אינדומתאצין עלול להפחית את השפעותיהן החיוביות של תרופות אלה.
מתוטרקסאט: אינדומתאצין מעלה את ריכוזו ואת הסיכון לרעילות.
תרופות נגד קרישת דם או תרופות לטיפול במחלות לב כמו קפטופריל וליזינופריל, מעכבי ACE דוקסזוסין ופראזוסין, חסמי אלפא, אטנולול ופרופרנולול- חסמי בטא, קנדסרטן ולוסרטן, הידראלאזין, ניפדיפין, פנטוקסיפילין או דיגוקסין.
מדללי דם כמו קומרינים, הפרין, פנינדיון וורפארין.
נוגדי דיכאון ממשפחת SSRI.
פניטואין- לטיפול באפילפסיה, דיאזפם- לחרדה, קשיי שינה, גמילה מאלכוהול, פרכוסים ועוויתות שרירים.
מטפורמין או סולפוניל-אוראה כמו: גליקלאזיד לסוכרת.
ציקלוספורין או טקרולימוס או מורומונאב-CD3 למניעת דחיית השתלות.
הלופרידול- תרופה אנטי פסיכוטית.
זאלסיטאבין, ריטונאביר או זידובודין לטיפול בזיהומים ויראליים.
פנטוקסיפילין- למחלת כלי דם וכיבים ברגליים.
סותרי חומצה- להקלה על צרבת.
בקלופן, מרפה שרירים.
דסמופרסין להרטבת לילה.
חומצה טילודרונית לטיפול במחלות עצם.
השפעת שימוש ממושך
שימוש ממושך באינדומתאצין מגביר את הסיכון של דימום מכיבים עיכוליים ובמעי.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/induced-abortion/
4 דקות קריאה
כללי
מאמרים
הפלה יזומה, או הפסקת הריון היא סיום ההיריון באופן יזום, והיא יכולה להתבצע עד לפני השבוע ב-22-24 ל
הריון
, כלומר לפני השלב שבו העובר יכול לחיות בכוחות עצמו.
כל תהליך של הפסקת ההיריון מתחיל בפניה לאחת מהוועדות להפסקת הריון שנמצאות בבתי החולים או במרפאות מורשות. הפלה לאחר השבוע ה-22-24 יכולה להתבצע רק במקרים חריגים, והאישור להפלה כזו ניתנת בארץ על-ידי ה"ועדה להפסקת הריון בשלב החיות".
[1]
שלב זה של הפלה מכונה "לידה שקטה" (
Stillbirth
).
עם ההגעה לוועדה (שנקבעת בדרך כלל באופן טלפוני עם המקום המבוקש), תתבצע שיחה עם עובדת סוציאלית מטעם הוועדה, בה יוסברו ההליכים, וניתן להתייעץ עם העובדת הסוציאלית לגבי ההחלטה והסיבות שהובילו אליה.
לאחר השיחה עם העובדת הסוציאלית, מתנהלת שיחה עם רופא או רופאה שיסבירו על תהליך הפסקת ההריון עצמו, ועל הסיכויים והסיכונים הכרוכים בו. ניתן להתייעץ עם מומחים נוספים במידת הצורך, כמו במקרים בהם הסיבה להפסקת ההריון היא מומים מולדים או חשש לבריאות האישה.
לאחר מכן, יש לחתום על "טופס הסכמה מדעת" לביצוע הפסקת ההיריון, ועל כך שהתקבל הסבר מפורט ומובן לפני כן.
במידה והחלטת הועדה היא שלילית, והיא אינה מאשרת את הפסקת ההיריון, עליה לאפשר לאישה להופיע בפניה. ההחלטה של הועדה נמסרת בדרך כלל מיד, ובהחלטת הוועדה מפורט הסעיף בחוק על-פיו אושרה הבקשה.
לאחר אישור הוועדה, נקבע מועד ליישום ההחלטה, כאשר הפסקת ההיריון לא חייבת להתבצע באותו בית חולים או מוסד רפואי מאושר בו התנהלה הועדה.
[2]
האופן שבו מבוצעת ההפלה, תלוי בשלב ההריון. הפלה שמתבצעת בטרימסטר הראשון ועד לשבוע 9, יכולה להתבצע באמצעות תרופות. הפסקת הריון בין השבועות 12-24 להריון יכולה להתבצע באמצעות תרופות או באופן כירורגי. הפסקת הריון בשלב החיות לאחר שבוע 24 מתבצעת באמצעות גרימת לידה בהתאם לשיטות המקובלות בבתי החולים המורשים בביצוע הפעולה.
[3]
מתי מתבצע?
בארץ, על פי חוק, הפסקת הריון יזומה מאושרת על ידי הועדה להפסקת הריון, במצבים הבאים:
גיל האישה פחות מ-18 או מעל 39 שנים.
האישה איננה נשואה, או כאשר ההיריון הוא מחוץ לנישואין.
היריון כתוצאה מיחסים אסורים (אונס, גילוי עריות).
הוולד נמצא בסיכון להיות בעל מום גופני או נפשי כלשהו.
המשכת ההיריון עלולה לסכן את חיי האישה, או לגרום לה נזק (גופני או נפשי).
[4]
הסיבות שבדרך כלל מביאות נשים לבצע הפלה הן מקרים בהם משתבש משהו במהלך ההיריון, או אם האישה פשוט אינה מעוניינת בהריון.
כמה עולה הפלה?
אם מבוצעת כחוק ותחת אישור של הוועדה להפסקת הריון, הפעולה כלולה בסל הבריאות וממומנת על ידי קופות החולים לכל הנשים עד לגיל 33, או כאשר ההריון נובע מיחסים אסורים על פי החוק הפלילי, קיים סיכוי לקיום של מום גופני או נפשי בתינוק וכן גם אם המשך ההריון עלול לסכן את חיי האישה או לגרום לה לנזק.
[5]
לאלו שאינן זכאיות לביצוע של הפסקת הריון במימון ציבורי, הפעולה כרוכה בתשלום בהתאם למידע העדכני בתעריפון משרד הבריאות. העלות של פעולה להפסקת הריון באמצעות תרופות תהיה בין 2,346 – 2,398 ₪, בעוד שהעלות של הפסקת הריון כירורגית היא 3,257-3,329 ₪
[6]
הכנות לטיפול
לפני שפונים לוועדה עצמה, יש להצטייד באמצעי זיהוי רשמי כלשהו (תעודת זהות, דרכון), או מסמך מזהה אחר הכולל תמונה (אם אין מסמך רשמי), ובמסמכים רפואיים על פי דרישת בית החולים או המרפאה אליה פונים.
[7]
בשל הסיכון ללקות בדיכאון לאחר הפלה יזומה, מומלץ לפנות לקבלת סיוע נפשי עוד בטרם הפסקת ההריון, כמו גם אחריו.
טרם לביצוע הפלה עם תרופות, הצוות הרפואי בבית החולים או במרפאה יבצע בדיקה רפואית מלאה ובדיקות מעבדה.
[8]
הפלה יזומה בשלב מתקדם באמצעות גרידה, דורשת הכנה של צוואר הרחם באמצעים תרופתיים או מכניים, תהליך שיכול להמשך מספר שעות ולעיתים אף יום או יומיים.
[9]
בזמן הטיפול
הפלה עם תרופות (הפלה בכדורים)
דורשת מספר מפגשים עם הרופא המטפל. חלק מהתרופות ניתנות בצורה פומית וחלק דרך הנרתיק. התרופות גורמות לדימום כבד משמעותית יותר מדימום המחזור הרגיל. התהליך עצמו עשוי לקחת מספר ימים עד שבועות, עד להשלמתו. כאשר משתמשים בתרופות לשם הפלה לאחר השבוע ה-13 להיריון, התרופות ניתנות בזמן אשפוז בבית החולים או הקליניקה המורשית, דרך הפה, הנרתיק, בהזרקה לרחם או דרך הוריד. תרופות אלו גורמות לרחם להתכווץ לפלוט את העובר. לרוב נעשה גם שימוש בתרופות לשיכוך כאבים. לתרופות ייקח בדרך כלל כ-12 שעות לפעול, וההפלה מושלמת תוך 12-24 שעות. התרופות עשויות לגרום לבחילות, חום, הקאות ושלשולים
הפלה בכדורים: עד איזה שבוע ניתן לבצע?
הפלה בכדורים מתבצעת בטרימסטר הראשון להריון, ההליך עצמו עשוי לקחת מספר ימים עד שבועות, עד להשלמתו. כאשר משתמשים בתרופות לשם הפלה לאחר השבוע ה-13 להיריון, התרופות ניתנות בזמן אשפוז בבית החולים או הקליניקה המורשית, דרך הפה, הנרתיק, בהזרקה לרחם או דרך הוריד. תרופות אלו גורמות לרחם להתכווץ לפלוט את העובר. לרוב נעשה גם שימוש בתרופות לשיכוך כאבים. לתרופות ייקח בדרך כלל כ-12 שעות לפעול, וההפלה מושלמת תוך 12-24 שעות. התרופות עשויות לגרום לבחילות, חום, הקאות ושלשולים.
[10]
גרידה
פעולת גרידה לשם הפלה, היא פעולה נוספת המשמשת להפסקת הריון יזומה ומתבצעת לרוב בטרימסטר הראשון והשני להריון.
[11]
הפעלה המתבצעת בשליש הראשון להריון כוללת הרחבה של צוואר הרחם והוצאה של תוכן ההריון באמצעות צינורית דקה וגמישה אליה מחוברת משאבה.
[12]
אם הגרידה מתבצעת בשליש השני להריון, הפעולה תכלול לרוב שילוב של שאיבה באמצעות וואקום וכן גם הוצאה של תוכן ההריון באמצעות שימוש בכלים כירורגיים.
13]
אחרי הטיפול
התאוששות לאחר הפלה בכדורים
לאחר שנוטלים את התרופות להפלה יזומה, עשויים להתפתח תסמינים של
בחילות והקאות
,
חום
וצמרמורות. ניתן לטפל בתסמינים אלו באמצעות משככי כאבים. לאחר כשבועיים מביצוע ההפלה באמצעות תרופות, יש להגיע לבדיקה אצל הרופא המטפל, לוודא שההליך הושלם. אם התהליך לא הושלם, יהיה צורך לקחת מנה נוספת של התרופה להשלמת התהליך או לבצע אותו באופן כירורגי.
התאוששות לאחר ביצוע של גרידה
לאחר ביצוע הגרידה, יומלץ על מנוחה של יום, ולעיתים אף נטילת תרופה אנטיביוטית למניעת אפשרות להתפתחות של זיהום. תופעות שכיחות שיכולות להופיע לאחר ביצוע הפעולה כוללות דימום או הכתמה לא סתירות שימשכו עד לשבועיים מיום ביצוע הפעולה. כמו כן, עלולות להופיע התכווצויות הנובעות מהתכווצות הרחם, שימשכו מספר שעות ועד למספר ימים מביצוע הפעולה.
כשבוע לאחר פעולת הגרידה מומלץ להימנע מקיום יחסי מין. התייעצי עם הרופא/ה המטפל/ת בנוגע לנטילת משככי כאבים להקלה על הכאב.
[13]
סיכונים
הפלה יזומה היא פעולה בטוחה, עם שיעור סיבוכים נמוך יחסית. יש להדגיש כי הסיכון למוות בלידה גבוהה פי-4 מהסיכון שבהפלה מוקדמת. ככל שההיריון בזמן הפעולה מתקדם יותר, כך עולים הסיכויים להתפתחותם של סיבוכים. הסיבוכים שקשורים בהפלה כוללים:
הפלה בלתי שלמה, אשר דורשת פעולה נוספת להשלמת ההפלה. הסיכון לכך גבוה יותר בהפלה עם תרופות.
זיהום ברחם שמתבטא בחום וכאבים, ולרוב נמנע מראש על ידי נטילה מניעתית של אנטיביוטיקה.
דימום כבד, שעשוי לעיתים נדירות לגרום לצורך ב
עירוי דם
.
(6)
ניקוב דופן הרחם שלעיתים עשוי לדרוש ניתוח במידה והייתה פגיעה באיברים נוספים. (10)
תוצאות הטיפול
הופעה של ה
ווסת
הראשונה לאחר ההפלה קוראת בדרך כלל לאחר מספר שבועות. אם הווסת לא הופיעה לאחר שישה שבועות, מומלץ לפנות לגורם רפואי. (10)
כאשר הווסת נהיית סדירה, הדבר מבשר את החזרה לשגרה, כלומר ההיריון עבר והגוף חזר למחזוריות הרגילה שלו.
[1]
https://www.health.gov.il/PublicationsFiles/abortion2018.pdf
[2]
https://www.health.gov.il/Subjects/pregnancy/Abortion/Pages/default.aspx
[3]
https://www.health.gov.il/Subjects/pregnancy/Abortion/Pages/default.asp
[4]
https://www.health.gov.il/Subjects/pregnancy/Abortion/Pages/default.aspx
[5]
https://www.gov.il/he/service/pregnancy-termination-permission
[6]
https://www.health.gov.il/Subjects/Finance/Taarifon/Pages/PriceList.aspx
[7]
https://www.health.gov.il/Subjects/pregnancy/Abortion/Pages/default.aspx
[8]
https://www.health.gov.il/Subjects/pregnancy/Abortion/Pages/default.aspx
[9]
https://www.acog.org/womens-health/faqs/induced-abortion?utm_source=redirect&utm_medium=web&utm_campaign=otn#abortion
[10]
https://www.bmj.com/bmj/section-pdf/750967?path=/bmj/348/7940/Clinical_Review.full.pdf
[11]
https://www.ucsfhealth.org/treatments/surgical-abortion-first-trimester
[12]
https://www.uofmhealth.org/health-library/tw1040#tn9755
[13]
https://www.uofmhealth.org/health-library/tw2462#tw2465 |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/infectious-disease/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
מחלות זיהומיות נגרמות בעקבות חדירה של גורם מזהם כמו חיידק, נגיף, פטרייה או טפיל אל הגוף. זיהומים יכולים להגיע מאדם אחר, בעל חיים, מזון נגוע או כל חשיפה לגורם סביבתי נגוע.
זיהומים לרוב מתבטאים בחום וכאבים אך ישנם סימנים אחרים המשתנים בהתאם למיקום הזיהום, סוג המזהם ועוצמת הזיהום. זיהום יכול לגרום למחלה קלה שדורשת טיפול ביתי בלבד אולם לעיתים יכוללגרום למחלה מסכנת חיים.
סימפטומים
כאמור, זיהום יכול לגרום לסימנים רבים ומגוונים אך המשותף לרוב המחלות הזיהומיות הוא סימנים של :
- חום.
- אבדן תיאבון.
- חולשה.
- כאבי שרירים.
סיבות וגורמי סיכון
הגורמים לזיהום יכולים להיות:
חיידקים: אורגניזם חד תאי שיכול לגרום למגוון רחב של מחלות החל מממחלות קלות כמו דלקת גרון סטרפטוקוקלית או זיהום בדרכי השתן ועד למחלות חמורות כמו שחפת או דלקת בקרומי המוח.
נגיפים (ווירוסים): קטן יותר מחיידק ואינו בעל יכולת חיים עצמאית. גורם למחלות רבות חלקם נפוצות מאד כמו הצטננות קלה וחלקם נדירות יותר כמו מחלת האיידס.
פטריות: גורם בעיקר למחלות עור כמו
גזזת
או
פטרת הציפורניים
. אולם פטריות יכולות גם לגרום למחלות סיסטמיות קשות בריאות או במערכת העצבים.
טפילים: מחלות שנגרמות על ידי טפילים פחות נפוצות בעולם המערבי. גורמות למחלות כמו:
מלריה
או עיוורון הנהרות.
ההדבקה בזיהום יכולה להיות בעקבות מגע ישיר, כלומר, מגע עם נשא של הגורם המזהם שהוא חולה בעצמו במחלה כמו:
-חשיפה לאדם אחר שהוא חולה- המעבר מאדם חולה יכול להיות על ידי מגע ישיר או מעבר של נוזלי גוף (בנשיקה, שיעול או עיטוש).
-בעלי חיים יכולים לשאת גורמים מזהמים שעלולים לעבור לבני אדם בעקבות שריטה או נשיכה וכן בעקבות חשיפה להפרשות של בעל החיים הנגוע.
-הדבקה בזיהום יכולה להתרחש גם מאם לעובר בזמן ההיריון דרך חבל הטבור או בלידה בזמן המעבר דרך תעלת הלידה.
הדבקה יכולה להיות גם במגע לא ישיר, כלומר, הגורם המדביק אינו סובל בעצמו מהזיהום כמו:
-נגיעה במשטחים מזוהמים.
-אכילת מזון המכיל גורמים מזהמים.
-חשיפה לנשא של הגורם המזהם כמו יתושים, פרעושים וכינים.
ככלל זיהומים עלולים לקרות לכל אדם אך אצל אנשים עם מערכת חיסונית פגועה קיים סיכון מוגבר.
קבוצות הסיכון כוללת בין השאר: חולים ב
מחלות אוטואימוניות
, מטופלים בסטירואידים, מטופלים בטיפול לסרטן, מושתלי איברים וחולי איידס.
אבחון ובדיקות
זיהום יכול להתבטא במספר רב של מערכות ולכן הבדיקות לצורך האבחנה משתנות בהתאם לחשד הקליני של הרופא. הבדיקות בהם ניתן להשתמש על מנת לאבחן מחלה זיהומית הם:
- בדיקת דם: בבדיקת דם ניתן למצוא עדות לתהליך זיהומי בגוף דרך הספירה הלבנה. במצבים מסויימים ניתן לעשות לאבחן את הגורם לזיהום דרך בדיקת הדם.
- בדיקת שתן: חשובה במיוחד לביצוע אבחנה של זיהום בדרכי השתן אך יכולה לעזור גם באבחנה של זיהומים אחרים.
- משטח גרון: משמש בעיקר לאבחנה של דלקות גרון ומחלות נוספות בדרכי הנשימה.
- בדיקות הדמיה: לעיתים יש צורך בבדיקת הדמיה כמו: צילום רנטגן, CT או MRI
.
-
ביופסיה
: לקיחת דגימה מהאזור המזוהם.
סיבוכים אפשריים
בדרך כלל זיהומים עוברים בצורה קלה ללא צורך בטיפול מיוחד ולעיתים אפילו החולה אינו מודע לכך שהוא עובר מחלה זיהומית.
אולם לזיהום יכולים להיות סיבוכים שונים. בעקבות זיהום עלולה להתפתח פגיעה קבועה באיבר בו מתרחש הזיהום כמו ב
דלקת של הכליה
(pyelonephritis), או פגיעה באיברים אחרים ממוקד הזיהום הראשוני כמו
בקדחת השיגרון
.
קיימים זיהומים שהוכחו כמעלי שכיחות לסרטן כמו זיהום ב
נגיף הפפילומה
שמעלה את הסיכון לסרטן צוואר הרחם.
זיהומים כמו דלקת ריאות, דלקת בקרומי המוח ואיידס עלולים להיות מסכני חיים.
טיפולים ותרופות
מאחר והגורמים המזהמים הינם רבים הטיפול הוא שונה ומותאם לכל מזהם בצורה ספציפית.
בחיידקים הטיפול הוא בעזרת אנטיביוטיקה כאשר לכל משפחת חיידקים ישנה אנטיביוטיקה ייעודית. הבעיה המרכזית בשימוש בתרופות אנטיביוטיות היא העובדה שכתוצאה מהחשיפה לאנטיביוטיקה נוצרים חיידקים עמידים לטיפול אנטיביוטי. לכן ישנה חשיבות גדולה לשימוש מושכל בתרופות אלו.
עבור נגיפים הטיפול הוא בתרופות אנטי- ויראליות. לא לכל הנגיפים קיימת תרופה ייעודית.למשל נגיפים שעבורם קיים טיפול הם: הרפס, נגיף השפעת, נגיפי הפטיטיס מסוגים שונים ונגיף הHIV.
לפטריות קיימים תכשירים אנטי פטרייתיים. במידה והזיהום הוא עורי הם יינתנו במשחה וכאשר הזיהום הוא פנימי (בעיקר אצל בעלי מערכת חיסונית פגועה) ישנן תרופות אנטי פטרייתיות הניתנות בבליעה או במתן תוך ורידי.
גם עבור טפילים ישנו טיפול כאשר המפורסם ביותר הוא הטיפול למלריה בעזרת
כינין
ונגזרותיו.
מניעה
ניתן לבצע צעדים רבים שיפחיתו במידה רבה את הסיכון לזיהומים:
- רחיצת ידיים- חשוב במיוחד לפני מגע במזון, לאחר מגע במזון לא מעובד, לפני הארוחה,אחרי מגע באנשים חולים ואחרי שימוש בשירותים.
- חיסונים- ישנם זיהומים רבים גם חיידקיים וגם נגיפיים שניתן למנוע באמצעות חיסון. החיסון חשוב במיוחד עבור ילדים וזקנים.
- שמירה על היגיינה במטבח ובהכנת האוכל. להימנע מהשארת מזון מבושל בטמפרטורת החדר לזמן ממושך.
- יחסי מין מוגנים- חשוב במניעה של העברת מחלות מין.
לסיכום:
זיהומים הם מצב נפוץ ובדרך כלל אינם מסכני חיים. מצבים בהם מומלץ לפנות לקבלת עזרה רפואית הם: לאחר נשיכת בעל חיים או במידה וקיימים קשיי נשימה, שיעול ממושך במשך יותר משבוע, כאב ראש חריף במיוחד, פירכוסים, הופעת פריחה או נפיחות
.
ישנם צעדים רבים אותם ניתן לנקוט על מנת להפחית את הסיכון לזיהום והם כוללים בעיקר היגיינה והימנעות מחשיפה לחולים. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/infertility/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
בעיות בפוריות מתארות מצב שבו קיים קושי להביא ילדים לעולם מסיבות רפואיות באמצעות קיום יחסי מין מלאים ולא מוגנים. אי פריון יוגדר לאחר שנתיים של ניסיונות להיכנס להריון ללא הצלחה.
Chinnapong | Shutterstock
אי פריון אצל אדם או זוג שלא הצליחו להרות מעולם מוגדר כאי פוריות ראשונית (או אי פריון ראשוני), בעוד מצב שבו הייתה כניסה להריון בעבר אך כעת קיימת בעיה להרות שוב, מוגדר כאי פוריות משנית (או כאי פריון שניוני).
כדאי לדעת כי אדם או זוג שאובחן כסובל מבעיית פוריות עלול לעיתים להרות ללא התערבות רפואית.
כיום מוצעים מגוון טיפולים ופתרונות אשר יכולים לסייע בהשגת
הריון
למרות קיומן של בעיות פוריות, עקרות ראשונית או עקרות משנית.
סימפטומים
הסימפטום העיקרי של אי פריון בפרט ושל בעיות בפוריות בכלל הוא קושי להיכנס להריון. כאמור,
אי פריון מוגדר לאחר שנתיים של ניסיונות להיכנס להריון ללא הצלחה. מומלץ להתחיל את תהליך הבירור בשלבים מוקדמים יותר על מנת להגדיל את הסיכויים להצליח להרות.
ישנם מקרים, כגון בעיות תורשתיות, חוסר איזון הורמונלי, נפיחות של וריד באשך וחסימה מכאנית במעבר הזרע או הביצית, שעלולים להוביל לסימנים או לתסמינים מקדימים.
הסימנים והתסמינים תלויים ומשתנים בהתאם לגורם לבעיית אי הפריון, והם יכולים להתבטא בשפיכה דלה, ירידה בחשק המיני , מחזור לא סדיר ועוד.
סיבות וגורמי סיכון
סיבות לאי פריון יכולות לנבוע מצד הגבר ומצד האישה.
כ-45% מהבעיות הפריון מתוארת כבעיות פוריות אצל האישה. חלק מבעיות הפריון הנפוצות בנשים הן:
• מחזור לא סדיר – שיבושים הורמונליים הפוגעים בביוץ עלולים לגרום למחזור לא סדיר ולהוביל לבעיות בפוריות. זהו תסמין אופייני בכשל שחלות מוקדם ובתסמונת השחלות הפוליציסטיות.
•
אנדומטריוזיס
ופוריות – אנדומטריוזיס היא תסמונת שבה תאים הדומים לתאי רירית הרחם גדלים מחוץ לרחם, יוצרים נגעים וגורמים לכאבי מחזור קשים מאוד. הנגעים עלולים להפחית את הסיכוי להתפתחות הריון תקין ולגרום לבעיות פוריות. כיום קיימים מגוון טיפולים הורמונליים וניתוחיים שיכולים לסייע בהתמודדות עם נושא הפריון באנדומטריוזיס.
• רזרבה שחלתית נמוכה – מצב בו קיים מספר ביציות נמוך בשחלות. קיים קשר ישיר בין מספר הביציות לגיל האישה – ככל שעולה גיל האישה, יורדת כמות הביציות בשחלות והסיכוי להיכנס להריון קטן. עישון ותחלואה במחלות אוטואימוניות נמצאו גם הם כגורמים לרזרבה שחלתית נמוכה.
• רירית רחם דקה – על מנת שהביצית המופרית תשתרש ברחם, יש צורך שרירית הרחם תהיה עבה דיה. ייתכן כי הקושי להיכנס להריון נעוץ בכך שרירית הרחם אצל האישה דקה מדי. כיום קיימים מגוון טיפולים המסייעים בעיבוי רירית הרחם - נטילת אספירין באופן מפוקח, תוסף ויטמין E, שימוש בתאי גזע ועוד.
• חסימה בחצוצרות – חסימה בחצוצרה יכולה להיגרם כתוצאה ממחלות מין או מהריון בעבר, בפרט הריון חוץ רחמני. החסימה מקשה על המפגש בין הזרע לביצית ומונעת מהביצית המופרית להגיע לרחם ולהשתרש בו.
• בעיות בצוואר הרחם – פגיעה בייצור הריר או חסימה מכאנית של צוואר הרחם עלולות למנוע את כניסת הזרע לרחם ובכך למנוע הריון.
• בעיות ברחם – בעיות ברחם עצמו, כמו פוליפים, הידבקויות ושרירנים, עלולות להפריע להשתרשות הביצית המופרית ברחם ולהקשות על קליטת ההריון.
אי פריון הגבר מהווה 40-45% מהסיבות לבעיות בפוריות. חלק מהסיבות הנפוצות הן:
• נפיחות של וריד באשך (
וריקוצלה
) – התנפחות הוריד גורמת לעליית הטמפרטורה באשך, החיונית לשמירה על איכות הזרעים.
• חסימה בצינוריות הזרע, המובילות את הזרע מהאשכים לאיבר המין הגברי.
• נוגדנים שמייצרת
מערכת החיסון
, הפועלים כנגד הזרע עצמו.
• תרופות או טיפולים הפוגעים בפוריות (לדוגמא
כימותרפיה
).
• הפרעות הורמונליות.
• בעיות גנטיות.
חלק מהסיבות לאי פוריות האישה או הגבר אינן ידועות, ולעיתים לא נמצאת סיבה ידועה לעקרות באדם ספציפי ואי הפריון מוגדר כאי פריון בלתי מוסבר.
אבחון ובדיקות
במידה וקיים קושי להרות לאחר שנה של ניסיונות (או לאחר חצי שנה של ניסיונות במידה והאישה מעל גיל 35), מומלץ לפנות לבירור רפואי אצל רופאי נשים המתמחים בפריון לצורך בדיקת פוריות.
בשלב הראשון, לרוב יתבצע תשאול רפואי של בני הזוג, בדיקה גופנית של האישה והפניית הגבר לאורולוג או לבדיקת זרע (בדיקה כמותית ואיכותית של הזרע).
לאחר מכן, כתלות בתוצאות הבדיקות הראשוניות, יש לתכנן את המשך הטיפול הדרוש על מנת לאפשר כניסה להריון בדרך המהירה, הבטוחה, היעילה והמתאימה ביותר.
סיבוכים אפשריים
הסיבוך העיקרי של בעיות פוריות ושל אי פריון הוא קושי או חוסר יכולת להיכנס להריון.
עם זאת, לעיתים בעיות הפריון מצביעות על בעיות אחרות, ולכן נדרש לבצע בירור מקיף.
כך, למשל, אין אונות בגברים צעירים עלולה להצביע על בעיות קרדיו-וסקולריות ואי פוריות בנשים עלולה לנבוע מאנדומטריוזיס.
טיפולים ותרופות
במידה ואי הפוריות נעוצה באישה, הטיפולים המקובלים הם טיפולים תרופתיים מחוללי ביוץ, ניתוחים לפתיחת חסימות מכאניות בצוואר הרחם או בחצוצרות וטיפולי פוריות (IVF). מקובל להעניק טיפולי פוריות לנשים מעל גיל 35, או לאחר אבחנת הבעיה.
גם בגברים, הטיפול יהיה בהתאם לבעיה שממנה סובל הגבר. כך, למשל, במידה וקיימת הפרעה מבנית (כמו וריקוצלה), יתבצע ניתוח להסרת ההפרעה או ניתוח להפקת זרע מרקמת האשכים.
טיפולי ההפריה המקובלים הם:
• הזרעה תוך רחמית (Intra Uterine Insemination) – בתהליך זה הגבר תורם את זרעו. מבין הזרעונים ייבחרו הזרעים האיכותיים ביותר, שיוחדרו אל הרחם באמצעות צינורית פלסטיק דקה.
כשבועיים לאחר ההזערה ניתן לבצע בדיקת הריון ולדעת את תוצאות התהליך.
התהליך מתאים למצבים שבהם הסיבה לאי הפוריות לא ידועה ובמצבים בהם נמצא כי הגבר סובל מאין אונות, מספירת זרע נמוכה או מזרע בעל תנועתיות נמוכה. אצל זוגות בעלי איכות זרע תקינה ושחלות תקינות, סיכויי ההצלחה של ההזרעה עומדת על כ-15%.
• הפריה חוץ גופית IVF ("הפריית מבחנה") – מתרחשת מחוץ לגוף האישה בתנאי מעבדה. בתחילת התהליך יש ליטול תרופות המעודדות את השחלות לייצר ביציות. הביציות מוצאות מגוף האישה ומופרות בצלוחית מיוחדת. לאחר מכן, הביציות המופרות מוחזרות לרחם, בתזמון הנקבע על ידי הצוות המטפל.
כיום קיימות מספר טכניקות לביצוע הפרוצדורה: החזרת עוברים לחצוצרה (ZIFT – Zygote Intra Fallopian Transfer), החזרת עוברים דרך דופן הרחם (Sub Mucosal, Trans Mural) והזרקה של זרע לביצית בתנאי מעבדה (ICSI – Intra Cytoplasmic Sperm Injection).
לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, הנחקק בשנת 1994, מדינת ישראל תספק טיפולי פוריות בסל השירותים מקופות החולים, עד לידת שני ילדים.
מניעה
חלק מהסיבות לבעיות בפוריות ולאי פריון ראשוני או שניוני נעוצות בגורמים שיש לנו שליטה מועטה עליהם – גורמים ביולוגים או גנטיים שאין לנו אלא לקבל.
עם זאת, קיימות דרכים להפחתת הסיכוי ולמניעה של אי פוריות:
• הימנעות מעישון.
• הגבלה של צריכת האלכוהול לאורך החיים.
• הימנעות מסמים. מחקרים מסוימים מראים כי סמים כמו מריחואנה וקוקאין עלולים אף הם לגרום לירידה בפוריות.
• הקפדה על פעילות גופנית.
• שמירה על משקל גוף תקין (בנשים – עודף או תת משקל עלול לגרום להפרעות בביוץ, בעוד בגברים השמנה פוגעת באיכות הזרע).
• הקפדה על תזונה מאוזנת הכוללת צריכה של כל אבות המזון. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/infliximab/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אינפליקסימב הופקה בטכנולוגיה של הנדסה גנטית והיא דומה לנוגדן המופרש בגופנו אשר נקשר לחלבון בשם TNF- alpha (קיצור של Tumor Necrosis Factor). חלבון זה מיוצר בגופנו באופן תקין ויש לו תפקיד חשוב בתהליכים דלקתיים ובפעילות
מערכת החיסון
. אינפליקסימב נקשרת ל TNF- alpha ומעכבת את השפעותיו על התהליך הדלקתי.
השימוש באינפליקסימב הוא עבור מחלות דלקתיות שמערבות את המערכת החיסונית:
דלקת פרקים שגרונית
, דלקת כיבית של המעי הגס, דלקת חוליות מקשרות,
מחלת קרוהן
,
ספחת
ודלקת פרקים פסוריאטית (שילוב של פסוריאזיס ודלקת פרקים).
הטיפול בדלקת פרקים שגרונית ינתן לרוב בשילוב עם מתוטרקסאט ואילו הטיפול במחלת קרוהן ינתן במקרה שטיפולים קודמים כשלו. אינפליקסימב אינה מומלצת לילדים, למעט ילדים בני 6-17 החולים במחלת קרוהן.
לא מדובר בריפוי המחלות הנ"ל אלא בהפחתת תסמיני הדלקת ובאופן זה עיכוב הנזק הנגרם לרקמות השונות. כמו תרופות אחרות המעכבות את פעילות ה TNF-alpha, אינפליקסימב מעלה את הסבירות לזיהומים קשים (כולל שחפת, אלח דם ודלקת ריאות) על-כן יש צורך במעקב רפואי בעת השימוש בה.
לפני התחלת הטיפול יש לקבל חיסונים מומלצים.
במהלך הטיפול, אין לקבל חיסונים חיים (חיסונים אשר מכילים גורם מזהם חי אך מוחלש) מכיוון שהם יכולים לגרום לזיהום.
צילום: shutterstock
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
אינפוזיה לוריד (עירוי של שעתיים)
תדירות וזמן נטילה
מנה 1, לאחר שבועיים מנה 2, ולאחר 6 שבועות מנה 3. ובהמשך תינתן מנת אחזקה כל 8 שבועות (להוציא דלקת חוליות מקשחת שבה תינתן מנה כל 6 שבועות)
טווח המינון
5 מ"ג עבור כל ק"ג. (ניתן לעלות ל 10 מ"ג במצבים בהם ההשפעה פוחתת) בדלקת פרקים שגרונית- 3 מ"ג עבור כל ק"ג , בשילוב עם מתוטרקסאט. בדלקת פרקים שגרונית ניתן לעלות גם ל- 10 מ"ג או לטפל כל 4 שבועות.
תחילת ההשפעה
2-14 שבועות, תלוי במחלה.
משך ההשפעה
2-14 שבועות, תלוי במחלה.
מנה שנשכחה
יש ליצור קשר עם הרופא המטפל.
הפסקת התרופה
באם אין שיפור בתסמינים לאחר מספר שבועות, הרופא ישקול האם להפסיק את הטיפול. במצב של התחלת טיפול מחדש לאחר הפסקה ממושכת יש לעקוב אחר תגובת המטופל על מנת לאתר תסמיני רגישות יתרה.
מינון עודף
אין חשש לתסמינים המסכנים חיים, אך בכל זאת יש לפנות לעזרה רפואית.
אזהרות
תזונה
אין הגבלות מיוחדות.
אלכוהול
אין בעיות מיוחדות, אך אלכוהול עשוי להחמיר את המחלה עבורה ניתנת תרופה זו.
נהיגה
יש להימנע מנהיגה עד שלומדים כיצד התרופה משפיעה, כיוון שתרופה זו עלולה לגרום לטשטוש.
הריון
יש להשתמש רק אם הרופא חושב שהדבר הכרחי עבורך. יש להימנע מכניסה להריון במהלך הטיפול ובמהלך 6 חודשים לאחר הפסקתו.
בקבלת אינפליקסימב במהלך הריון, גם התינוק עלול להיות בסיכון גבוה יותר ללקות בזיהום בשל חיסון במהלך שנת החיים הראשונה. חשוב לעדכן צוות רפואי המטפל בתינוק לצורך קביעת מועדי כל חיסון לתינוק.
אין לתת חיסון חי BCG (מניעת שחפת) לתינוק- במהלך 12 חודשים מהלידה. אין לתת חיסונים "חיים" לתינוק- במהלך 6 חודשים מהלידה, אלא אם רופא התינוק ממליץ אחרת.
הנקה
יש להשתמש במהלך הנקה רק אם הרופא חושב שהדבר הכרחי עבורך. יש להתייעץ עם הרופא טרם השימוש. בקבלת אינפליקסימב במהלך הנקה, חשוב לעדכן את הצוות הרפואי המטפל בתינוק, לצורך קביעת מועדי חיסון לתינוק. ניתן לתת חיסונים חיים לתינוק בזמן שאת מניקה ונוטלת תרופה זו, בכפוף לניטור רמות התרופה בדם.
תינוקות וילדים
מעל גיל 6 שנים, בהתאם לאבחנה, והמלצה רפואית. התכשיר רמסימה, אינו מיועד לשימוש בילדים.
קשישים
ייתכן שיהיה צורך בהפחתת המינון.
דווח לרופא במקרה של
אי ספיקת לב (heart failure)
אפילפסיה (כפיון)
זיהום כלשהו
חיסונים אשר ניתנו לאחרונה, חיסון עתידי
דלקת כבד (hepatitis)
מחלת ריאות
שחפת
מחלת סרטן
דיכוי חיסוני
מחלה של מערכת העצבים המרכזית
בעיות דמויות לופוס
נשאות להפטיטיס B, או התפתחות חוזרת של מחלה פעילה
בעיות במערכת הדם
אלרגיה
עישון
סיכון ממנת יתר
נמוך
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
החלפה חד פעמית בין תרופת מקור לבין תרופת ביו-סימילאר ולהיפך- מאושרת על ידי משרד הבריאות. כל החלפה בתרופה ביולוגית חייבת להתבצע על-ידי הרופא המטפל, ותוך מתן הסבר. השם המסחרי של התרופה המופיע במרשם צריך להיות זהה לשם המסחרי המופיע על אריזת התרופה שמסופקת בבית המרקחת. בכל מקרה של ספק, יש לפנות לרוקח או לרופא המטפל.
תופעות לוואי שכיחות מאוד:
כאב בטן, בחילה, זיהום נגיפי כגון הרפס או שפעת, זיהום בדרכי הנשימה העליונות כגון סינוסיטיס, כאב ראש, תופעות לוואי כתוצאה מהעירוי, כאב.
תופעות לוואי שכיחות:
שינויים בתפקוד הכבד, עלייה באנזימי הכבד, זיהום ריאות או חזה כגון דלקת של הסימפונות, או דלקת ריאות, קושי בנשימה או כאבים בנשימה, כאב בחזה, דימום בבטן או במעי, שלשול, בעיות עיכול, צרבת, עצירות, סרפדת, פריחה מגרדת או עור יבש. בעיות בשיווי המשקל או תחושת סחרחורת, חום, הזעה מוגברת. בעיות בזרימת הדם כגון לחץ דם נמוך או גבוה, פצעים, גלי חום או דימום מן האף, עור חם ואדום. תחושת עייפות או חולשה. זיהום חיידקי כגון אלח דם, מורסה או זיהום של העור-צלוליטיס, זיהום של העור כתוצאה מפטריה, בעיות בדם כגון אנמיה או ספירה נמוכה של תאי דם לבנים, נפיחות של בלוטות הלימפה, דיכאון, בעיות שינה. בעיות בעיניים, כולל עיניים אדומות וזיהומים. דופק מהיר , כאב במפרקים, בשרירים או בגב, זיהום בדרכי השתן, פסוריאזיס, בעיות בעור כגון אקזמה ונשירת שיער,תגובות במקום ההזרקה כגון כאב, נפיחות, אדמומיות או גרד, צמרמורות, הצטברות נוזלים מתחת לעור הגורמת לנפיחות, תחושת נימול או עקצוץ.
ייתכנו תופעות אלרגיות. עד 12 יום לאחר קבלת הטיפול. חלק מהתגובות הללו עלולות להיות חמורות או מסכנות חיים, יש לדווח לרופא.
בילדים אשר קיבלו אינפליקסימב לטיפול במחלת הקרוהן נראו הבדלים מסוימים בתופעות הלוואי בהשוואה למבוגרים שקיבלו תרופה זו לאותה המחלה. תופעות הלוואי שהופיעו יותר בילדים הן: רמה נמוכה של תאי דם אדומים (אנמיה), דם בצואה, רמה כללית נמוכה של תאי דם לבנים (לויקופניה), אדמומיות או הסמקה, זיהומים ויראליים, רמות נמוכות של תאי דם לבנים אשר נלחמים בזיהומים (נויטרופניה), שברים בעצמות, זיהומים חיידקיים, תגובות אלרגיות של דרכי הנשימה.
תופעות חמורות יותר המחייבות פניה לעזרה רפואית:
- תופעות אלרגיה חמורות כגון- פריחה, קשיי נשימה, לחץ בחזה, התנפחות הפנים, הפה והגרון.
- סימנים של בעיות לב- כמו אי-נוחות או כאב בחזה, כאב בזרוע, כאבי בטן, קוצר נשימה, חרדה, תחושת סחרור , סחרחורת, עילפון, הזעה, בחילה, הקאה, דופק איטי או מהיר, נפיחות בכפות הרגליים.
- סימני זיהום (כולל שחפת) כגון חום, עייפות, שיעול שעלול להתמשך, קוצר נשימה, תסמינים דמויי שפעת, ירידה במשקל, הזעות לילה, שלשול, פצעים, הצטברות של מוגלה במעיים או מסביב לפי הטבעת, בעיות בשיניים או תחושת צריבה בזמן מתן שתן.
- סימנים אפשריים של סרטן כגון התנפחות של בלוטות לימפה, ירידה במשקל, חום, גושים קטנים לא רגילים על העור, שינויים בשומות או צבע העור, או דימום וגינלי לא רגיל.
- סימנים של בעיותֵּ בריאות- כמו שיעול, קשיי נשימה או לחץ בחזה.
-סימנים של בעיות בכבד כמו הצהבת העור או העיניים, התנפחות, פריחה בעור או חום. שתן בצבע חום כהה, כאב או נפיחות בצד הימני העליון של אזור הבטן, כאב במפרק.
- סימנים של הפרעה במערכת החיסונית הנקראת זאבת (לופוס) כגון כאב במפרקים או פריחה, או שיעול, קוצר נשימה, חום.
- סימנים של ספירת דם נמוכה כגון חום מתמשך, דימום או פציעה ביתר קלות כתמים קטנים אדומים או סגולים הנגרמים מדימום מתחת לעור או חיוורון.
- סימנים לבעיות עור חמורות. כתמים עגולים, שלפוחיות, אזורים נרחבים של התקלפות עור, כיבים. לעיתים אלה תופעות המלוות בחום.
יתכנו גם שינויים בראיה, קושי בבליעה, סחרחורת, חום, סימנים דמויי שפעת, פירכוסים, כאבי מפרקים ושרירים, התעלפות, הצהבה של העור והעיניים. בעיקר בקרב אוכלוסיות בסיכון, עלולים להתפתח זיהומים קשים כגון: אלח דם, שחפת ודלקת ריאות.
סימנים של בעיות במערכת העצבים- כמו סימני שבץ (נימול פתאומי או חולשה בפנים, בזרועות או ברגליים, במיוחד בצד אחד של הגוף, בלבול פתאומי, קושי בדיבור או בהבנה, קושי בראיה בעין אחת או בשתי העיניים, קושי בהליכה, סחרחורת, אובדן שיווי משקל או קואורדינציה או כאב ראש חמור),
תופעות לוואי נוספות בשכיחות לא ידועה כוללות סרטן,
סרקומה על שם קפושי
, אבדן ראייה זמני, זיהום כתוצאה ממערכת חיסון מוחלשת, התקף לב, שבץ.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
חולים במחלות דלקתיות כבר מטופלים בתרופות למחלות אלו, והן עלולות לגרום לתופעות לוואי. יש להתייעץ עם הרופא לגבי נטילתן במהלך טיפול זה וכן לגבי נטילת תרופות אחרות, כולל תרופות ללא מרשם, כמו ויטמינים וצמחי מרפא וכן כל תוספי התזונה. בייחוד עבור תרופות המשפיעות על מערכת החיסון.
חיסונים: אין לתת חיסונים "חיים" למטופלים באינפליקסימב ומומלץ שלא לבוא במגע עם אנשים אחרים אשר קיבלו חיסון פעיל. קיים סיכון מוגבר להתפתחות זיהומים.
תרופות המדכאות את מערכת החיסון: כגון- מתוטרקסאט, ציקלוספורין ואזאתיופרין. שילוב עם אינפליקסימב עלול לגרום לירידה בספירת כל סוגי תאי הדם כולל אנמיה אפלסטית. (למרות שמתן משולב עם מתוטרקסאט הינו מקובל)
קינרט (אנקינרה)- אין להשתמש באינפליקסימב יחד עם קינרט.
אורנסיה (אבטספט)- אין להשתמש באינפליקסימב יחד עם אורנסיה.
השפעת שימוש ממושך
סיכון מוגבר לפתח לימפומה (סרטן הדם)- בעיקר בקרב צעירים המטופלים במקביל בתרופות כגון: מרקאפטופורין ואזאתיופרין. בקרב נשאים להפטיטיס B - קיים סיכון להפעלה של הנגיף. אינפליקסימב מפחיתה את יכולת הגוף להלחם בזיהומים. יש להיות ערים להתפתחות זיהומים, תוך מעקב רפואי קבוע.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/influenza/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
שפעת (Influenza) היא מחלה נגיפית המאופיינת בהתפרצויות עונתיות בהיקף גדול. גורם המחלה הוא נגיף האינפלואנזה המועבר מאדם לאדם באמצעות דרכי הנשימה או מגע עם חפצים או משטחים הנגועים בנגיף השפעת.
מאפייני השפעת
לנגיף השפעת מספר מאפיינים ייחודיים הכוללים:
1. עונתיות קבועה: הנגיף גורם להתפרצות מחלת השפעת בעונת החורף בחצי הכדור הצפוני, בחודשי הקיץ בחצי הכדור הדרומי ובאזורים הטרופיים - בעונות הגשומות.
2. יכולת לעבור שינויים: נגיף השפעת משנה תכופות את מבנה החלבונים שעל גבי המעטפת שלו. כך נגיפי השפעת מערימים על מערכת החיסון, שאמנם יצרה נוגדנים כלפי הגרסה הקודמת שלו, אך צריכה לייצר תגובה חיסונית מחדש. כך השפעת יכולה להישנות אצל אותו אדם כל שנה מחדש.
3. גרימת מגיפה (תחלואה בהיקף גדול): בזמן התפרצות השפעת נפגעים מהמחלה ילדים ומבוגרים רבים (עד שליש מהילדים ו-10% מהמבוגרים). שכיחות השפעת גורמת להיעדרויות ממקומות העבודה ומבתי הספר, ועומס כבד על בתי החולים והמרפאות.
הדבקה בשפעת
תקופת הדגירה של נגיף השפעת היא קצרה (4-1 ימים). לאחריה מופיעים התסמינים האופייניים של השפעת כמו
כאבי ראש
, צמרמורות, שיעול, ובהמשך
חום גבוה
, נזלת וכאבי שרירים. החום נמשך 6-3 ימים, אך שיעול עם ליחה יכול להימשך עד שבועיים לאחר מכן. אפשר להידבק בשפעת מאדם חולה יום-יומיים לפני הופעת החום ועד 5 ימים לאחריה.
תסמיני השפעת וסיבוכיה
אמנם תסמיני של השפעת והתופעות הכרוכות בה מטרידים ואינם נעימים, אך הם חולפים מאליהם לאחר מספר ימים. אולם, שפעת עלולה לגרום למספר הסיבוכים הכוללים
דלקת ריאות
, דלקת בסימפונות,
דלקת אוזניים
וכן סיבוכים במערכת העצבים.
קראו עוד: כל מה שאתם חייבים לדעת על
חיסון נגד שפעת
מי נמצא בסיכון מוגבר לפתח סיבוכי שפעת
קיימות קבוצות שונות באוכלוסייה שלהן נטייה מוגברת ללקות גם בסיבוכי שפעת בעקבות המחלה, שכוללות את ציבור הקשישים, חולים במחלות כרוניות של מערכת הנשימה (כולל
אסתמה
), חולי לב, חולים במחלות כליה, חולי סוכרת, חולים עם חסר מלידה או חסר נרכש במערכת החיסון, מטופלים בסטרואידים או בכימותרפיה, נשים בהריון ואף תינוקות רכים. בקרב קבוצות אוכלוסייה אלו, גבוהים שיעורי הסיבוכים, האשפוז והתמותה עקב מחלת השפעת וסיבוכיה. לפיכך יש צורך למנוע או להקטין ככל האפשר את נטל מחלת השפעת בקרב אוכלוסיות אלו.
סימפטומים
בתחילה, תסמיני השפעת נראים כהתקררות המלווה באף סתום, התעטשויות וכאבי גרון. בעוד שהתקררות נוטה להתפתח בהדרגה, השפעת מתפרצת בפתאומיות עם תסמינים שגורמים להרגשה כללית רעה מאוד.
התסמינים הנפוצים של שפעת כוללות בין השאר:
• חום גוף הגבוה מ-38 מעלות אצל מבוגרים, ואצל ילדים אף עד כדי 39.5 עד 40 מעלות
• צמרמורות והזעה
• כאבי ראש
• שיעול יבש
• כאבי שרירים, במיוחד באזור הגב, הידיים והרגליים שלך
• הרגשת חולשה כללית ועייפות
• אף סתום
• אובדן תיאבון
• שלשולים והקאות אצל ילדים
סיבות וגורמי סיכון
נגיפי שפעת נישאים באוויר בתוך טיפות זעירות, הנפלטות כתוצאה משיעול, עיטוש או אפילו מדיבור של אדם החולה במחלת השפעת. הטיפות יכולות להישאף במישרין, או להיקלט מחפץ כלשהו, כגון מכשיר טלפון או מקלדת מחשב, ואז להעביר אותם בעזרת מגע אל עבר העיניים, האף או הפה.
שפעת מחולקת לשלוש קבוצות (זנים) של נגיפים – שפעת מזן A, B, ו- C.
שפעת מזן A
יכולה להיות הגורם האחראי להתפרצות מגיפות שפעת קטלניות בקנה מידה עולמי, אשר פוגעות בכל 10 עד 40 שנים.
שפעת מזן B
גורמת להתפרצויות מתונות וממוקדות יותר. הן שפעת מזן A והן שפעת מזן B יכולות להיות הגורם להתפרצויות מחלת השפעת המתרחשות מדי חורף. לא נמצא קשר כלשהו בין שפעת מזן C לבין התפרצות של מגיפת שפעת גדולה.
שפעת מזן C
הינו נגיף יציב יחסית, אולם נגיפי השפעת מזן A ו- B עוברים שינויים באופן מתמיד, כאשר זנים חדשים שלהם עולים וצצים על בסיס קבוע.
הגוף מייצר נוגדנים נגד הזן שבו נדבקים, אך אלה אינם מונעים מחלה משפעת שמקורה מנגיפים של זן אחר. בעקבות זאת הרופאים ממליצים לך להתחסן מדי שנה בשנה כנגד שפעת.
בסיכון גבוה יותר לחלות בשפעת נמצאים
• תינוקות וילדים צעירים
• אנשים שעברו את גיל 50
• אנשים שמתגוררים בדיור מוגן לבני אדם מבוגרים או נמצא במוסד טיפולי לטווח ארוך
• אנשים שסובלים ממחלה כרונית, כגון סוכרת, מחלות לב, כליות או ריאות
• אנשים שסובלים ממערכת חיסון מוחלשת, כתוצאה מנטילת תרופות או כתוצאה ממחלת ה- HIV
• נשים בהריון במהלך עונת השפעת
• עובדים במוסד טיפולי רפואי או מקום אחר שבו סביר להניח כי הם חשופים לנגיף שפעת
• אנשים שנמצאים במגע קרוב, על בסיס קבוע, עם תינוקות או ילדים
• ילדים אשר נמצאים בטיפול ארוך טווח של אספירין יהיו חשופים יותר לנגיף שפעת.
סיבוכים אפשריים
אצל אנשים בריאים בדרך כלל, שפעת לא תהיה חמורה במיוחד. למרות ההרגשה הרעה במיוחד במהלכה, שפעת עוברת בדרך כלל מבלי להותיר אחריה השפעות לטווח ארוך.
אולם ילדים וקשישים, הנמצאים בקבוצת סיכון גבוהה, עלולים לפתח סיבוכים כגון:
• דלקות אוזניים
• דלקת גתות (סינוסיטיס) חמורה
• דלקת סימפונות (ברונכיטיס)
• דלקת ריאות
• דלקת קרום המוח
מכל הסיבוכים שלהלן, דלקת של נקד-הראה, זיהום חיידקי חמור בריאות, הינה הסיבוך הנפוץ והחמור ביותר. בעבור קשישים ובני אדם הסובלים ממחלות כרוניות, דלקת ריאות מסוג זה יכולה להיות קטלנית. ההגנה הטובה ביותר ניתנת על ידי חיסון הן כנגד דלקת ריאות והן כנגד וירוס שפעת.
טיפולים ותרופות
הטיפול במחלה באמצעות תרופות להקלת סימני המחלה, כמו תרופות להורדת החום ולהקלת הנזלת והשיעול. ישנן תרופות המיועדות להקטין את התפשטות הנגיף בגוף. התרופות הללו
Tamiflu Relenza
, יעילות רק אם הן ניטלות ביומיים הראשונים למחלה או כמניעה לאחר היחשפות לנגיף.
תרופות המטפלות הן בנגיפים מזן A והן לנגיפים מזן , פועלות על ידי נטרול האנזים שהנגיף זקוק לו על מנת לגדול ולהתפשט. במידה והטיפול התרופתי נלקח מייד לאחר הופעת התסמינים הראשונים, יש סיכוי סביר לקצר את זמן המחלה ביום עד יומיים.
התרופות יכולות לגרום לתופעות לוואי, כגון
סחרחורות
,
בחילות, הקאות
, אובדן תיאבון ובעיות נשימה. נטילת התרופות יכולה גם להוביל להתפתחות נגיפים העמידים לתרופות אנטי ויראליות.
בחודש נובמבר 2006, מנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) דרש מיצרן התרופות של Tamiflu לכלול בתווית אזהרה לגבי בני אדם החולים בשפעת, במיוחד כאשר מדובר בילדים, אשר נמצאים בסיכון מוגבר לפגיעה בעצמם ולבלבול בעקבות נטילת התרופה Tamiflu.
מנהל המזון והתרופות האמריקאי ממליץ לבני אדם החולים במחלת שפעת הנוטלים את התרופה Tamiflu להיות תחת מעקב על מנת לאתר הופעה של סימנים המעידים התנהגות בלתי רגילה. מומלץ לדון עם הרופא המטפל לגבי תופעות הלוואי האפשריות של התרופה עוד בטרם התחלת הטיפול בכל תרופה אנטי ויראלית.
מניעה
הדרך הטובה ביותר להתמודדות עם נזקי השפעת היא מניעת המחלה. לא ניתן למנוע את המחלה על ידי חיסון חד-פעמי, ויש
לחסן
מדי שנה על מנת להתאים את החיסון לזני השפעת החדשים.
חשוב לחסן לפני החורף (בחודשים ספטמבר-אוקטובר) את החולים שבסיכון. כמו כן מומלץ לחסן מבוגרים בריאים שגילם מעל 50, נשים שצפויות להיות בשלישים השני והשלישי של ההריון בעונת השפעת, וכן את עובדי מערכת הבריאות. אין מניעה, ובהחלט יש לעודד חיסון של ילדים ואנשים שאינם בקבוצות הסיכון בעיקר תינוקות רכים בני 6 חודשים עד שנתיים הנוטים גם הם ללקות בסיבוכי המחלה.
קיימים שני סוגי חיסון למחלה:
חיסון המכיל נגיף מומת - זה החיסון המקובל כיום והוא ניתן בזריקה;
חיסון של נגיף חי מוחלש. יתרונו בכך שהוא ניתן כתרסיס לאף וכך נמנעת אי-הנעימות הקשורה בזריקה.
יעילות החיסון: יעילות החיסון גבוהה מאוד (70%-100%) ויש התאמה בין זני החיסון לבין הזנים של המחלה באותה עונה. היעילות נמוכה יותר (40%-60% לערך) כאשר אין התאמה כזו או כאשר המתחסנים הם קשישים ותינוקות, אולם, גם אז היעילות נגד סיבוכי המחלה נשארת גבוהה.
החיסון אינו גורם לשפעת
. השפעות הלוואי שלו קלות וחולפו, אך הוא אינו מתאים לאנשים הרגישים לביצים.
ד"ר אלי סומך
האנציקלופדיה הישראלית לרפואה
הוצאת ידיעות ספרים 2007
סובלים משפעת? שאלו את המומחה בפורום שפעת וצינון >>> |
Subsets and Splits