text
stringlengths 3
24.4k
|
---|
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/oxomemazine/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אוקסוממאזין שייך לקבוצת תרופות הנקראות פנותיאזינים, קבוצת תרופות שמשמשת לטיפול בפסיכוזה. בפועל השימוש באוקסוממאזין הוא כאנטיהיסטמין לטיפול באלרגיות ולהקלת הגירוד במיגוון של מחלות עור. אוקסוממאזין מהווה רכיב בהכנה המשמשת לטיפול סימפטומטי בשיעול והצטננות, מדובר בסירופ נוגד שיעול ומכייח המוכר בשם המסחרי: אוקסקטין. יש לציין שהמידע המפורט להלן הוא לגבי מכלול החומרים הפעילים הקיימים בתכשיר אוקסקטין (Oxomemazine, Potassium guaiacolsulphonate, Sodium benzoate). בחולים קשישים התרופה עלולה לגרום לבלבול, סחרחורת וישנוניות. תרופה זו אינה מומלצת בדרך-כלל לילדים מתחת לגיל שנתיים, לילדים החולים באופן חריף (לדוגמא: אבעבועות רוח, חצבת, זיהומים של מערכת העצבים המרכזית, גסטרואנטיריטיס) או לילדים במצבי התייבשות.
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
סירופ.
תדירות וזמן נטילה
לפי הוראות הרופא בלבד.
טווח המינון
מינון לפי הוראות הרופא בלבד.
תחילת ההשפעה
אין מידע.
משך ההשפעה
אין מידע.
מנה שנשכחה
אם שכחת ליטול תרופה זו בזמן קצוב יש ליטול מנה מיד כשנזכרת, אך בשום אופן אין ליטול שתי מנות ביחד!
הפסקת התרופה
גם אם חל שיפור במצב בריאותך אין להפסיק הטיפול בתרופה ללא התייעצות עם רופא.
מינון עודף
התופעות האפשריות במקרה של מינון עודף מאוקסוממאזין הן: פירכוסים, תחושת כבדות, סומק בפנים, הזיות, התכווצויות שרירים, קשיי נשימה ורעד בידיים.
נמצא כמרכיב בתרופות הבאות
אוקסקטין | Oxacatin
אזהרות
תזונה
יש ליטול התרופה עם הארוחה או עם חלב.
אלכוהול
אין בעיות מיוחדות, אך אלכוהול עשוי להחמיר את המחלה עבורה ניתנת תרופה זו.
נהיגה
לא רלבנטי.
הריון
אל תשתמשי בתרופה כאשר הינך בהריון שבועיים לפני מועד הלידה.
הנקה
התרופה עוברת לחלב אם ועלולה להשפיע על התינוק. מומלץ להיוועץ ברופא.
תינוקות וילדים
יש צורך בהפחתת המינון בהתאם לגיל ולמשקל.
קשישים
ייתכן שיהיה צורך בהפחתת המינון.
דווח לרופא במקרה של
פגיעה במערכת החיסון
מחלת פארקינסון
פגיעת ראש
כיב קיבה
הפרעות נשימה
מחלת כבד
ברקית (glaucoma)
מחלת כלי דם
מחלת לב
הגדלת הערמונית (פרוסטאטה מוגדלת)
הריון
סיכון ממנת יתר
בינוני
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
יובש בפה, באף או בגרון, עצירות, כאב ראש, בחילה, אובדן תיאבון, נמנום, הרגשת חום וגודש באף. בנוסף ייתכנו תופעות כגון: גירוי בעור, עילפון, חוסר שווי משקל, קושי או כאב במתן שתן, חולשה לא רגילה, הזעת יתר, בלבול, רגישות לאור, הפרעות בראיה, חוסר מנוחה, תנועות בלתי רצוניות (נדיר): יש להפסיק הטיפול ולפנות לרופא.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
[תרופות המשפיעות על מערכת העצבים המרכזית, כגון: תרופות להרגעה, לשינה, לפרקינסון, לאפילפסיה, חומרים מרדימים לניתוחים ומשככי כאבים נרקוטיים]: תרופות אלו מגבירות את ההשפעה המדכאת של אוקסוממאזין על מערכת העצבים המרכזית. [תרופות אנטיכולינרגיות או תרופות בעלות פעילות אנטיכולינרגיות (כגון: תרופות נגד דכאון ממשפחת הטריציקליים או חוסמי מונואמין אוקסידאז)]: הגברת ההשפעה האנטיכולינרגית של אוקסוממאזין. [נוגדי חומצה]: המכילים אלומיניום הידרוכסיד או מאגנזיום מעכבים את הספיגה של התרופה ומחלישים את פעולתה.
השפעת שימוש ממושך
שימוש ממושך עלול לפגוע בבריאות השיניים עקב יובש בפה.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/oxybutynin/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אוקסיבוטינין היא תרופה המיועדת לטיפול במצבי
פעילות יתר של שלפוחית השתן
, המתבטאים בדחיפות ותכיפות במתן השתן,דליפה, קושי בהשתנה ובאי שליטה במתן השתן. לאוקסיבוטינין פעילות אנטיכולינרגית (בדומה לאטרופין), ובמידה רבה יותר, פעילות נוגדת עוויתות (בדומה לפאפאברין). תכונות אלו גורמות להרפייה של שריר שלפוחית השתן ולדיכוי התכווצויות בלתי רצוניות של שריר שלפוחית השתן. התוצאה היא אגירה גדולה יותר של השתן בשלפוחית, והפחתה בצורך להשתין. בניגוד לפאפאברין, אוקסיבוטינין אינה משפיעה על השריר החלק של כלי הדם, אך יחד עם זאת, הפעילות האנטיכולינרגית אינה סלקטיבית ותורמת לתופעות לוואי כגון: יובש בפה, יובש בעין, יובש בעור ו
עצירות
.
אין להשתמש בתרופה במקרים של רגישות, לחומר הפעיל או לכל אחד ממרכיבי התרופה הנוספים, במקרה של מחלת שרירים
מיאסטניה גראביס
, ב
גלאוקומה
- לחץ תוך עיני מוגבר, התנקבות או בעיה בתפקוד דרכי העיכול, קוליטיס כיבית חמורה, התרחבות פתאומית של המעי הגס, חסימה בדרכי השתן המקשה על מתן שתן.
צילום: shutterstock
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
טבליות לבליעה
.
ניתן לנטילה עם או בלי מזון.
תדירות וזמן נטילה
מבוגרים: 2-4 פעמים ביום. ילדים: 2-3 ביום.
המינון ואופן הטיפול יקבעו על ידי הרופא בלבד.
מינון מקובל: מבוגרים: טבליה אחת 3-2 פעמים ביום. מינון מקסימלי ליום הוא 4 טבליות.
ילדים מעל גיל 5: טבליה אחת פעמיים ביום. מינון מקסימלי ליום הוא 3 טבליות.
אם אוקסיבוטינין מיועדת לטיפול בהרטבת לילה, יש ליטול את המנה האחרונה לפני השינה.
טווח המינון
טבליה מכילה 5 מ"ג של אוקסיבוטינין.
מבוגרים: 10 עד 20 מ"ג ליום. ילדים מעל גיל 5 שנים: 10 עד 15 מ"ג ליום.
תחילת ההשפעה
30-60 דקות. שחרור מושהה: ריכוזי התרופה בגוף מגיעים לשיא תוך 4-6 שעות. ייתכן ויחלפו מספר שבועות עד שההשפעה תורגש במלואה.
משך ההשפעה
30-60 דקות. שחרור מושהה: ריכוזי התרופה בגוף מגיעים לשיא תוך 4-6 שעות. ייתכן ויחלפו מספר שבועות עד שההשפעה תורגש במלואה.
מנה שנשכחה
יש לקחת מייד כשנזכרים. אם קרב הזמן לנטילת המנה הבאה, דלג על המנה שנשכחה, וקח את המנה הבאה כרגיל. אין לקחת מנה כפולה.
הפסקת התרופה
אין להפסיק את התרופה בלי להיוועץ ברופא, התסמינים עלולים לחזור.
מינון עודף
יש לפנות מייד לחדר מיון, בצירוף אריזת התרופה, ולנקוט באמצעי חירום במקרה של דפיקות לב, דופק לא סדיר, נפילת לחץ דם, בעיות נשימה, חוסר תחושה, עוויתות, חום, התייבשות, או איבוד הכרה.
אחסון
טמפרטורה הנמוכה מ-25 מעלות צלזיוס.
אזהרות
תזונה
אין הגבלות.
אלכוהול
צריכת אלכוהול במהלך הטיפול באוקסיבוטינין עלולה לגרום לישנוניות.
נהיגה
יש להימנע מנהיגה עד שלומדים כיצד התרופה משפיעה, כיוון שתרופה זו עלולה לגרום לנמנום או לטשטוש ראייה.
הריון
אין להשתמש מבלי להיוועץ ברופא.
הנקה
התרופה עוברת לחלב אם בכמויות קטנות ועלולה להשפיע על התינוק. הנקה בזמן נטילת תרופה זו אינה מומלצת.
תינוקות וילדים
תרופה זו אינה מומלצת בדרך כלל לתינוקות ולילדים מתחת לגיל 5 שנים. מעל גיל 5- יש לטפל במשנה זהירות.
קשישים
יש ליטול בזהירות רבה במטופלים מעל גיל 65 בשל הסיכון לפגיעה קוגניטיבית ומכיוון שמטופלים אלו נמצאים בסיכון מוגבר לתופעות לוואי.
דווח לרופא במקרה של
חסימה של דרכי השתן
הגדלת הערמונית (פרוסטאטה מוגדלת)
ברקית (glaucoma)
חסימת מעי
הפרעות בקיבה, בעיה בדרכי עיכול
מחלת עצבים
חולשת שרירים חמורה (myasthenia gravis)
מחלת לב או יתר לחץ דם
מחלת כבד, מחלת כליות
אלצהיימר (Alzheimer)
פעילות יתר של בלוטת התריס
טמפרטורת גוף גבוהה או חום, אקלים חם
סיכון ממנת יתר
גבוה
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
אוקסיבוטינין נסבלת הטב בדרך כלל. תופעות הלוואי השכיחות ביותר כוללות : יובש בפההפרעות בעיכול, בחילה, עצירות, כאבי ראש, סחרחורת, טשטוש בראייה. מומלץ למצוץ סוכריה יבשה ללא סוכר ולשתות הרבה מים, כדי להתגבר על היובש בפה. תופעות לוואי שכיחות: יובש בעיניים, שלשול, הקאה, בלבול, הסמקה- מופיעה במיוחד אצל ילדים, מוגבלות בריקון מוחלט של שלפוחית השתן. ניתן להשתמש בטיפות עיניים המעניקות לחות כדי להתגבר על עיניים יבשות. תופעות לוואי בשכיחות שאינה ידועה כוללות: מכת חום, ועלייה מוגזמת בחום הגוף. מומלץ להימנע משהייה במקומות חמים מידי
.
תלות בתרופה, הפרעות נפשיות, הפרעות קוגניטיביות, הפרעות בדופק, חוסר התמצאות, פריחה.
אוקסיבוטינין עלולה להפחית את כמות הרוק, דבר העלול לגרום לריקבון שיניים או לזיהום פטרייתי בפה.
אוקסיבוטינין יכולה לגרום לגלאוקומה- לחץ תוך עיני מוגבר. סימנים כמו ראייה מטושטשת, אובדן ראייה או כאב כלשהו בעין, מחייבים פנייה מיידית לרופא.
אוקסיבוטינין יכולה לגרום הזיות, בלבול או ישנוניות וייתכן שהרופא ישקול לבצע מעקב רפואי
.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
יש לעדכן רופא/רוקח באשר לנטילת תרופות אחרות, כולל תרופות ללא מרשם וכן תוספי תזונה. בייחוד עבור:
תרופות אחרות מקבוצת האנטיכולינרגים או האנטימוסקרינים, כנו תרופות מסוימות לטיפול בתסמונת המעי הרגיז, באסתמה, בחוסר שליטה במתן שתן, במחלת ים, בהפרעות תנועה הקשורות במחלת הפרקינסון.
תרופות להרגעה שגורמות להרגשת נמנום.
תרופות לטיפול בבחילה ובהקאות, כמו כלורפרומזין או פרוכלורופרזין.
תרופות לטיפול בדמנציה, כמו דונפזיל, ריבסטיגמין, גאלאנטמין או טקרין. אוקסיבוטינין עלול לפגוע ביעילות הטיפול בתרופות אלו. מומלץ להימנע משימוש באוקסיבוטינין, או להפחית מהמינון שלו
.
תרופות בעלות השפעה אנטיכולינרגית כגון: בופרופיון, קלוזאפין, אולאנזאפין, מאפרוטילין, דיזופיראמיד, נוגדי דיכאון טריציקליים, כמו אמיטריפטילין, אימיפראמין או דוסולפין, תרופות נוגדות פסיכוזה ממשפחת הפנותיאזינים - השפעה מוגברת על תופעות הלוואי. יש צורך בהתאמת המינונים.
תרופות אנטי פטרייתיות כגון: קטוקונאזול, איטראקונאזול- אוקסיבוטינין עלול לפגוע בפעילות תרופות אלו. בנוסף תרופות ממשפחה זו עלולות להעלות את רמות האוקסיבוטינין בדם. מומלץ להחליף לתרופה אנטיפטרייתית אחרת או להפחית את מינון האוקסיבוטינין. אריתרומיצין או אנטיביוטיקות מקרולידיות אחרות המשמשות לטיפול בזיהומים בקטריאליים. .
נוגדי חומציות: יש להקפיד על מרווח של שעתיים לפחות בין נטילת התרופות.
אמנטדין, לטיפול במחלת הפרקינסון או בזיהומים ויראליים מסוימים.
ל-דופה או ביפרידן, לטיפול במחלת הפרקינסון.
דיגוקסין או קווינידין, לטיפול בבעיות לב.
אטרופין, המשמש לטיפול בהרעלות למיניהן, בקצב לב איטי, במצבי עיניים מסוימים או שניתן בזמן ניתוח.
תרופות לטיפול בבעיות הקשורות לקיבה ולמעי, כמו דומפרידון
,
מטוכלופרמיד, בטאנכול.
תרופות אנטיהיסטמיניות מסוימות לטיפול באלרגיה.
השפעת שימוש ממושך
לא ידוע על בעיות מיוחדות באנשים הנוטלים תרופה זו לתקופה ממושכת.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/oxycodone/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אוקסיקודון הוא משכך כאבים נארקוטי ממשפחת האופיאטים ודומה ביעילותו ל
מורפין
. אוקסיקודון משמש לטיפול בכאבים ממושכים בינוניים עד חזקים, כמו כאבים לאחר ניתוח, פציעה או במחלות כרוניות כגון סרטן.
קיימות גם תרופות שמכילות אוקסיקודון בשילוב עם
משככי כאב
אחרים, שאינם נארקוטיים כמו אספירין ופאראצטאמול.
תרופות ממשפחת האופיואידים עלולות לגרום להתמכרות, בעיקר בשימוש ממושך, והינן בעלות פוטנציאל לשימוש לרעה ולמינון יתר. אופיואידים עלולים לגרום להתמכרות וניתן לחוות תסמיני גמילה בהפסקת השימוש בתרופה בפתאומיות. תגובה למינון יתר יכולה להתבטא בנשימה איטית ואף לגרום למוות. וודא כי הנך מכיר את שם התרופה, המינון שהנך לוקח, תדירות המתן, משך הטיפול, תופעות הלוואי והסיכונים הפוטנציאלים.
נטילת תרופה זו עם תרופות ממשפחת הבנזודיאזפינים, תרופות אחרות המדכאות את מערכת העצבים המרכזית (כולל סמים) או אלכוהול עלולה לגרום לתחושת ישנוניות עמוקה, קשיי נשימה (דיכוי נשימתי), תרדמת ומוות.
אין להשתמש באוקסיקודון במקרים הבאים:
רגישות (אלרגיה) לחומר הפעיל, או למרכיבים הנוספים שבתכשיר.
בעיות חמורות בדרכי הנשימה כגון: דיכוי נשימתי חמור, אסתמה ברונכיאלית חמורה, עודף פחמן דו חמצני בדם (סימנים אפשריים לכך: סחרחורת, נמנום, עייפות, קוצר נשימה, כאב ראש) או מליקויים חמורים בתפקוד הריאות, כגון
COPD
באופן כרוני חמור.
כשל בצידו הימני של הלב, המתבטא ביתר לחץ דם ריאתי והגדלת החדר הימני.
ליקוי בינוני עד חמור בתפקוד הכבד. בעיות ממושכות בכבד- יש להתייעץ.
חסימה או חשד לחסימת מעיים, כאב בטן חמור, ריקון קיבה איטי,
עצירות
כרונית.
אין להשתמש במינון של 80 מ"ג מבלי להשתמש בתרופות אופיואידיות במינון נמוך יותר קודם.
הריון או הנקה.
חשוב לשים לב:
אין ללעוס, לכתוש או ללעוס את הטבליות לשחרור מבוקר מחשש למינון יתר מיידי
.
אוקסיקודון הוא חומר אופיואידי ויש לו פוטנציאל לשימוש לרעה והתמכרות, לכן אין לתת תכשירים המכילים אותו לאחרים. יש לנקוט כל אמצעי זהירות על מנת למנוע הגעת התרופה לאדם שאינו המטופל בין אם בטעות ובין אם בכוונה
.
שימוש ממושך עלול לגרום לתלות
!
נטילת מנות גבוהות או תכופות של אופיואידים מעלות את הסיכון לפתח התמכרות. שימוש יתר ושימוש לרעה עלולים להוביל למנת יתר ואף למוות
.
במהלך טיפול ארוך טווח, על המטופל לעבור הערכות תקופתיות על מנת להעריך את הצורך המתמשך בתרופה
.
התמכרות עלולה לגרום למינון יתר שהוא מסכן חיים. בחשש של פיתוח תלות בתרופה, חשוב להתייעץ עם הרופא
.
התרופה יכולה לגרום או להחמיר בעיות נשימה הקשורות בשינה כמו דום נשימה בשינה, הפסקות נשימה במהלך שינה, רמת חמצן נמוכה בדם- הקשורה בשינה. יש לעדכן בכך את הרופא. סימנים אפשריים: הפסקות נשימה במהלך שינה, יקיצות מקוצר נשימה, קושי להישאר ישן, ישנוניות מוגברת במהלך היום
.
יש להימנע ממעבר פתאומי ממצב שכיבה/ישיבה לעמידה, כדי למנוע סחרחורות ובמקרים קיצוניים עילפון
.
נדרשת זהירות רבה במטופלים קשישים, עקב רגישות מוגברת לתרופה
.
אוקסיקודון עלולה לערפל את ההכרה ולפגוע במחשבה הצלולה במיוחד בתחילת הטיפול, או כאשר נעשה שינוי במינון
.
צילום: shutterstock
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
טבליות, טבליות בשחרור מבוקר, סירופ וזריקות
.
אין ללעוס, לכתוש, להמיס, לחצות או לשבור את הטבליות. אין להשתמש אם מטופל לא יכול לבלוע את הטבליה בשלמותה. אם קיים קושי בבליעה, יש ליידע על כך את הרופא המטפל לפני תחילת הטיפול בטבליות או בטבליות בשחרור מבוקר
.
אין ליטול טבליות שבורות או מעוכות.
תדירות וזמן נטילה
כל 6 עד 12 שעות, תלוי בתכשיר.
יש להקפיד על נטילת אוקסיקודון על פי הנחיות
הרופא המטפל
.
טווח המינון
המינון ייקבע על ידי הרופא בלבד, בהתאם למצב, למשקל הגוף ולעוצמת הכאב.
2.5-20 מ"ג למנה.
יש חולים הזקוקים למנות גבוהות יותר של 40 מ"ג או יותר, בהתאם לעוצמת הכאב.
המינון ההתחלתי הינו בדרך כלל: 10 מ"ג בטבליות לשחרור מושהה, פעמיים ביום. ניתן להעלות בהדרגה במינון ל- 20,30 או 40 מ"ג פעמיים ביום, בהתאם לעוצמת הכאב.
במתן בסירופ, המינון למבוגר הוא: 5-30 מ"ג (2.5-15 מ"ל), כל 4 שעות.
מגוון מצבים רפואיים מחייבים הפחתה במינון התרופה ועל כן יש לעדכן רופא.
תחילת ההשפעה
10-15 דקות.
משך ההשפעה
10-15 דקות.
מנה שנשכחה
במידה ולא עברו 4 שעות ממועד הנטילה המקורי
, יש לקחת את התרופה מיד ואת המנה הבאה - בזמן הרגיל.
אם עברו יותר מ-4 שעות -
יש להיוועץ ברופא. בכל מקרה,
אין ליטול מנה כפולה כדי לפצות על המנה שנשכחה!
הפסקת התרופה
אין להפסיק ליטול תרופה זו באופן פתאומי מבלי להיוועץ ברופא. בהפסקת הטיפול יש להפחית את המינון באופן הדרגתי על מנת להימנע מהופעת סימני גמילה, כגון: אי שקט, חרדה, דפיקות לב חזקות, שינויים בקצב הלב, לחץ הדם ו/או הנשימה, רעד, צמרמורות, הזעה, דמעות, נזלת, פיהוקים, כאבי שרירים , הרחבת אישונים, תנועתיות יתר, התכווצויות בבטן, חולשה, נדודי שינה, עצבנות, דפיקות לב חזקות, בחילה, הקאה, אובדן תאבון, אנורקסיה, שלשול.
מינון עודף
יש לפנות לחדר מיון מייד. דרושה פעולת חירום אם מופיעים תסמינים כגון נשימה איטית או לא סדירה, תרדמה עמוקה או איבוד הכרה. סימנים למינון יתר עלולים ל גרום למשל לישנוניות, בחילות/הקאות, סחרחורות, ירידה במתח השרירים, הזיות, אישונים מכווצים, קצב לב איטי, ירידה בלחץ הדם
.
אבדן הכרה, תרדמת ואף מוות.
אחסון
יש לשמור במקום קריר ויבש ולהגן מאור. יש להרחיק מהישג ידם של ילדים.
אוקסיקודון הוא חומר אופיואידי ויש לו פוטנציאל לשימוש לרעה והתמכרות, לכן אין לתת תכשירים המכילים אותו לאחרים. יש לנקוט כל אמצעי זהירות על מנת למנוע הגעת התרופה לאדם שאינו המטופל בין אם בטעות ובין אם בכוונה.
נמצא כמרכיב בתרופות הבאות
טרגין | Targin
פרקוסט | Percocet
אוקסין-אבניר | OXYN-AVENIR
אזהרות
תזונה
ניתן לקחת אוקסיקודון ללא קשר לארוחות
.
יש להימנע מצריכת אשכוליות מחשש להחמרת תופעות לוואי ופגיעה בעירנות.
אלכוהול
יש להימנע משתיית אלכוהול בזמן נטילת תרופה זו. השימוש באלכוהול עלול להגביר את הסיכון לתופעות לוואי חמורות.
נהיגה
מומלץ להימנע מנהיגה, עד בחינת השפעת התרופה, כיוון שהשימוש בה עלול לגרום לסחרחורת, לנמנום. אלה תופעות המורגשות יותר בתחילת הטיפול ובהעלאת המינון.
הריון
אין להשתמש בהריון. שימוש ארוך טווח במהלך הריון, עלול לגרום לתסמיני גמילה מסכני חיים ביילוד.
הנקה
אין להניק בזמן טיפול בתרופה זו: החומר הפעיל עובר לחלב אם ועלול להשפיע על התינוק.
תינוקות וילדים
תרופה זו אינה מיועדת לתינוקות ולילדים מתחת לגיל 6 שנים. היעילות והבטיחות של התרופה לא נבדקה בילדים מתחת לגיל 18.
קשישים
סבירות גבוהה יותר לתופעות לוואי. ייתכן שיהיה צורך בהפחתת המינון.
ניתוח והרדמה כללית
יש לדווח למנתח או למרדים על נטילת תרופה זו. כולל הליך דנטלי. השימוש אינו מומלץ לפני ניתוח. יש להשתמש בזהירות רבה עד ל-24 שעות לאחר הניתוח ועל פי הוראות הרופא.
דווח לרופא במקרה של
פציעת ראש
לחץ דם נמוך או נפח דם נמוך
מחלה בדרכי העיכול, מחלת מעי דלקתית, היצרות, סרטן ושט או מעי
בעיות נפשיות כתוצאה מזיהום
דלקת בלבלב
בעיות בכיס המרה או בדרכי המרה
תפקוד לקוי של בלוטת האדרנל
מחלת כליה
מחלת כבד
מחלת ריאות, ליקוי חמור
תגובה אלרגית לתרופה זו בעבר
הריון
הנקה
בעיות במצב הרוח, בעיות נפשיות, גם בעבר (דיכאון, חרדה, הפרעת אישיות)
מחלה פסיכיאטרית
התמכרות לאלכוהול, גם במשפחה
התמכרות לתרופות או סמים, גם במשפחה
רגישות מוגברת לכאב
כאב חמור שלא קשור לסרטן
בעיות נשימה
עישון
מחלות בלוטת התריס
סיכון ממנת יתר
גבוה
סיכון מפיתוח תלות
גבוה
תופעות לוואי
תופעות הלוואי הנפוצות של אוקסיקודון כוללות:
עצירות, יובש בפה, בעיות בעיכול, כאבי בטן או חוסר נוחות בבטן, שלשול, בחילות, הקאות. תופעות אלה בדרך כלל חולפות לאחר מספר ימים. אם הבעיה ממשיכה, ניתן לפנות לרופא לקבלת טיפול המקל על בעיות אלה.
אובדן תיאבון,
אנורקסיה
, נמנום, עצבנות,
דיכאון
,
חרדה
, רעד, כאב ראש, קשיי נשימה, קוצר נשימה, צפצופים, ירידה ברפלקס השיעול, סחרחורת, עייפות או חולשה, קשיי שינה, בלבול, הזעה, מחשבות וחלומות לא רגילים, גירוד ו/או תופעות של רגישות יתר כגון פריחה או גירוי.
תופעות לוואי המופיעות לעיתים רחוקות יותר: שינויים במצב רוח, הרגשת עלפון, צמרמורת, פירכוסים, שינויים בטעם, או טעם לא נעים. אי-שקט, רגישות יתר לכאב, ירידה בלחץ הדם, הזיות, דפיקות לב מהירות או לא סדירות, התייבשות, תחושת שמחה מוגזמת, ירידה בחשק המיני, אין אונות, העדר מחזור בנשים, אדמומיות העור, הסמקה, צמא, בצקות, התנפחות הידיים
הקרסוליים או כפות הרגליים, ורטיגו, חוסר מנוחה, חוסר התמצאות, ירידה בתחושתיות לכאב או מגע, דקרור או חוסר תחושה, חום, , אובדן זיכרון, התכווצויות, גזים, קשיי בליעה, שיהוקים, קושי בדיבור, הפרעות בדרכי המרה, דלקת בקיבה, כאב או קושי בהטלת שתן, אצירת שתן, עששת, ירידה בגודל האישונים, עליה באנזימי כבד, יובש בעור, קילוף חריף של העור, אורטיקריה, פיתוח סבילות ותלות בתרופה, תחושה כללית רעה.
ייתכן ותחווה שינויים הורמונליים במהלך הטיפול בתרופה, יש לעקוב אחריהם
.
השימוש בתרופה יכול לגרום לבעיות נשימה הקשורות בשינה, כמו דום נשימה בשינה (הפסקות נשימה במהלך שינה), והיפוקסמיה (רמת חמצן נמוכה בדם, הקשורה בשינה). יש לעדכן רופא אם מופיעים סימנים כמו הפסקות נשימה במהלך שינה, יקיצות מקוצר נשימה, קושי להישאר ישן, ישנוניות מוגברת במהלך היום. במקרה זה יתכן והרופא ימליץ על הורדת המינון.
יש לפנות מיד לרופא או לחדר מיון אם מופיעות תופעות הלוואי הבאות:
תגובה אלרגית או אנפילקטית; פירכוסים, דיכוי נשימתי, נשימה איטית וחלשה, בלבול, הפרעות בזיכרון, נמנום עמוק, הפרעות בתנועה, כאבי בטן חזקים, חסימת מעיים, ירידה בלחץ דם, איבוד הכרה, קצב לב מהיר, ירידה בהשתנה או קושי בהטלת שתן, התייבשות, זיעה מוגברת או צמרמורות, אישונים מוקטנים, הזיות, הפרעות חשיבה
.
מומלץ לבקש מהסובבים (חברים, משפחה, מטפלים) לשים לב להתפתחות סימנים אלה.
יש לפנות מיד לקבלת עזרה רפואית בהופיע קשיים בבליעת הטבליה, כולל מצבים בהם הטבליה נתקעת בגרון ו/או גורמת להשתנקות.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
יש לעדכן רופא/רוקח באשר לנטילת תרופות אחרות, כולל תרופות ללא מרשם וכן תוספי תזונה. בייחוד עבור
:
תרופות שעלולת להגיב עם אוקסיקודון הן
:
תרופות מקבוצת מעכבי מונואמין אוקסידאז
(MAO-I).
יש לעדכן רופא בנטילת תרופה כזו במהלך השבועיים האחרונים. טיפול משולב בתרופות אלה אינו מומלץ
.
תרופות המדכאות את מערכת העצבים המרכזית כגון: תרופות להרגעה ולשינה כולל בנזודיאזפינים, תרופות לטיפול בהפרעות נפשיות או פסיכיאטריות (כמו פנותיאזינים), , חומרי הרדמה
.
תרופות נגד דיכאון (כמו פרוקסטין, ציטלופרם, דולוקסטין, אסציטלופרם, פלואוקסטין, פלובוקסמין, סרטרלין, ונלפקסין)-מקבוצת
SNRI
,
SSRI
.
תיתכן הרעלת סרוטונין. סימנים אפשריים כוללים שינויים במצב הנפשי, אי שקט, ראייה או שמיעה של דברים שאינם קיימים במציאות, אובדן הכרה, דפיקות לב מהירות, שינויים בלחץ הדם, עליית חום הגוף, עוויתות שרירים, חוסר קואורדינציה, רפלקסים מוגברים, נוקשות. סימנים במערכת העיכול כמו בחילות, הקאות, שלשולים
.
יש לפנות לרופא במקרים אלה
.
תיתכן הפחתת מינון.
תרופות מסוימות נגד דיכאון מקבוצת נוגדי דיכאון טריציקלים כמו אמיטריפטילין, כלומיפרמין, אימיפרמין, לופפרמין, נורטריפטילין
.
תרופות המשמשות לטיפול באלרגיות (אנטיהיסטמינים) כמו צטיריזין, פקסופנדין, כלורפנאמין.
תרופות חזקות אחרות לשיכוך כאבים, כמו משככי כאבים אופיואידים אחרים
.
מורפין, קודאין.
תרופות להרפיית שרירים, תרופות לטיפול בלחץ דם גבוה. אוקסיקודון עלול להגביר את השפעתן של תרופות להורדת לחץ דם, להרפיית שרירים, משתנות ותרופות בעלות פעילות אנטיכולינרגית (המשמשות לטיפול בפרקינסון)
.
צמח ההיפריקום, הנקרא גם
St. John's Wort
תרופות נגד פטריות, חלק מתרופות נגד נגיף ה
- HIV,
כמו בוספרביר, ריטונאביר, אינדינאביר, נלפינביר, סקווינאביר, קווינידין (לבעיות לב), סימטידין (לבעיות עיכול), קרבמזפין ופניטואין לטיפול באפילפסיה, אנטיביוטיקה ממשפחת המקרולידים (כגון: אריתרומיצין, קלריתרומיצין), ריפאמפיצין (לטיפול בשחפת)
.
השפעת שימוש ממושך
בדרך כלל, השפעות אוקסיקודון פוחתות בשימוש ממושך עקב הסתגלות הגוף והוא אף עלול לגרום לתלות ולתופעות גמילה אם מפסיקים בפתאומיות את נטילתו!
ייתכן והרופא ייבצע מעקב אחר שינויים הורמונאליים אפשריים.
במהלך טיפול ארוך טווח, יש צורך בהערכות תקופתיות של הצורך המתמשך בתרופה.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/oxymetazoline/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אוקסימטזולין הוא מפחית גודש באף לשימוש מקומי המשווק בצורת תרסיס או טיפות אף בריכוזים של 0.05% - 0.025%.
התכשיר מיועד להקלה של גודש באף, כתוצאה מהצטננות,
סינוסיטיס
,
קדחת השחת
או אלרגיות אחרות של דרכי הנשימה העליונות.
לאוקסימטזולין תכונות סימפתומימטיות, הוא פועל על ידי הפעלת קולטנים אלפא אדרנרגיים, דבר הגורם לכיווץ נימי הדם באף ובסינוסים, להפחתת הפרשה רירית (נזלת) ולהפחתת דימום. לילדים במיוחד יש נטייה לספיגה סיסטמית של תרופה זו, וכתוצאה מכך עולה הסיכון לתופעות הלוואי במהלך הטיפול.
תופעות הלוואי נדירות כאשר משתמשים באוקסימטזולין לתקופות קצרות במינון המומלץ. עם זאת, שימוש ממושך, לתקופה שעולה על 3-5 ימים, עלול לגרום לכיווץ יתר של כלי הדם באף ולנזק במבנה של רירית האף.
צילום: shutterstock
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
טיפות אף, ספריי לאף.
תדירות וזמן נטילה
פעמיים ביום, בוקר וערב, למשך 3-5 ימים בלבד.
טווח המינון
2-3 טיפות או תרסיסים לכל נחיר פעמיים ביום, בבוקר ובערב. כאשר במבוגרים ובילדים מעל גיל 6 משתמשים ב-0.05% ואילו בילדים בגילאי 2-6 משתמשים ב- 0.025%.
תחילת ההשפעה
השפעת התרופה היא תוך 5-10 דקות.
משך ההשפעה
השפעת התרופה היא תוך 5-10 דקות.
מנה שנשכחה
במקרה ונשכחה מנה יש לקחתה מייד כשנזכרים, אלא אם הגיע הזמן למנה הבאה ואז יש לדלג על זו שנשכחה ולהמשיך כרגיל.
הפסקת התרופה
במידה ואין שיפור במצב הבריאותי תוך 3-5 ימי טיפול יש להפסיק הטיפול ולפנות לרופא.
מינון עודף
בחשד למינון עודף יש לפנות לקבלת עזרה רפואית.
אחסון
יש לשמור במיכל סגור במקום קריר ויבש, הרחק מהישג ידם של ילדים.
אזהרות
תזונה
אין הגבלות.
הריון
אוקסימטזולין לא נקשר להשפעה שלילית על ההיריון. ניתן להשתמש במהלך ההריון, אם משתמשים על פי ההמלצות. זהירות נדרשת במטופלות עם יתר לחץ דם או סימנים של זרימת דם מופחתת לשליה. שימוש תכוף או ממושך במינונים גבוהים עשוי להפחית את זרימת הדם לשליה.
הנקה
לא ידוע אם אוקסימטזולין מופרש לחלב אם. בשל מיעוט מידע על שימוש במהלך ההנקה, אין להשתמש במהלך ההנקה.
תינוקות וילדים
יש להיוועץ ברופא הילדים.
קשישים
לא צפוי שינוי, אלא בהתאם למצב רפואי.
דווח לרופא במקרה של
נטילת תרופות מקבוצת מעכבי מונואמינאוקסיד, או במשך 14 יום לאחר סיום הטיפול (אין להשתמש)
יתר לחץ דם
מחלת לב
מחלת כלי דם, ליקוי בעורקים כליליים
ברקית (glaucoma)
קושי בהטלת שתן עקב הגדלת הערמונית (פרוסטאטה מוגדלת)
סוכרת
פעילות יתר של בלוטת התריס
סיכון ממנת יתר
גבוה
סיכון מפיתוח תלות
גבוה
תופעות לוואי
תופעות לא שכיחות: צריבה, יובש או עקצוץ בתוך האף ועיטוש. גודש באף, אף סתום. תופעות אלו חולפות בדרך כלל תוך זמן קצר לאחר תקופת ההסתגלות לתכשיר, אך אם הן נמשכות או מטרידות במיוחד, יש להתייעץ עם הרופא.
תופעות לוואי המחייבות התייחסות מיוחדת: הופעה של נפיחות בדופן האף (נדיר): יש לפנות לרופא. סימנים של ספיגת התרופה לתוך הגוף: כאבי ראש, בחילה, הסמקה, פריחה,
חרדה
, עצבנות, רעד, הפרעות בשינה,
פירכוסים
, הזיות, דפיקות לב מהירות או חזקות (נדיר): יש לפנות לרופא.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
יש לעדכן רופא/רוקח באשר לנטילת תרופות אחרות, כולל תרופות ללא מרשם וכן תוספי תזונה. בייחוד עבור:
תרופות נגד דיכאון מסוגים מסומים: נוגדי דיכאון טריציקליים, מאפרוטילין, או
מעכבי מונואמין אוקסידאז: טיפול משולב עם אוקסימטזולין מוביל לעלייה מסכנת חיים בלחץ הדם, יש להפסיק הטיפול במעכבי מונואמין אוקסידאז לפחות שבועיים לפני התחלת הטיפול באוקסימטזולין.
השפעת שימוש ממושך
בשימוש יתר של מעל 5-3 ימים ברציפות אוקסימטזולין עלול ליצור תגובת יתר של הריריות בצורת "אפקט ריבאונד", כלומר, מייד לאחר הפסקת השימוש ריריות האף פגועות ונפוחות אף יותר. כתוצאה מתגובה זו המשתמש עלול לחזור לצרוך את התרופה בתדירות גבוהה יותר, מה שעלול לגרום לסבילות פיזיולוגית ואף לתלות. במידה ואין שינוי מעל 5 ימי טיפול יש לפנות לרופא.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/oxytetracycline/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אוקסיטטרציקלין הוא חומר אנטיביוטי מקבוצת הטטראציקלינים, המשמש לטיפול בזיהומים רבים, כגון: זיהומי עור, זיהומים בדרכי הנשימה, במערכת השתן, באוזניים ובעיניים.
מנגנון פעילותו הוא בעיכוב סינתזת החלבונים הדרושה לגדילה והתרבות החיידק.
אוקסיטטרציקלין משמש כתחליף במקרה של רגישות לפניצילין ו/או מאקרולידים.
בדומה לטטראציקלינים אחרים, אוקסיטטרציקלין עלול לגרום כתמים בשיניים מתפתחות ולהפרעה בגדילת העצמות.
אוקסיטטרציקלין מצוי לרוב בתכשירים בשילוב עם אנטיביוטיקה נוספת הקרויה פולימיקסין B סולפאט, ממשפחת הפולימיקסינים. הוא מצוי בעיקר במגוון תכשירים לשימוש וטרינרי.
תופעות הלוואי בשימוש מקומי הן נדירות, אך בשימוש אוראלי ייתכנו תופעות במערכת העיכול, כגון: בחילה, הקאה ושלשול. בנוסף קיימת רגישות מוגברת לאור.
בשימוש בעיקר עבור בעלי חיים.
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
כמוסות, טבליות וגינליות, טיפות ומשחת עיניים, משחה לעור, זריקה לשריר.
תדירות וזמן נטילה
שימוש אורלי: לרוב 4 פעמים ביום. זריקה לשריר: 1-3 פעמים ביום. שימושים אחרים: לפי הוראת הרופא.
טווח המינון
למתן אורלי: 250-500 מ"ג, 4 פעמים ביום, בד"כ עבור 6-8 שבועות (ניתן להמשיך עד 3 חודשים). זריקה לשריר: 100 מ"ג, 3 פעמים ביום או 150 מ"ג פעמיים ביום, או 250 מ"ג פעם ביום.
תחילת ההשפעה
השפעה מטיבה תתקבל תוך מספר ימים. אם לא חל שיפור תוך שבועיים יש לפנות לרופא.
משך ההשפעה
השפעה מטיבה תתקבל תוך מספר ימים. אם לא חל שיפור תוך שבועיים יש לפנות לרופא.
מנה שנשכחה
במקרה ונשכחה מנה יש לקחתה מייד כשנזכרים, אלא אם הגיע הזמן למנה הבאה ואז יש לדלג על זו שנשכחה ולהמשיך כרגיל.
הפסקת התרופה
יש להשלים את הטיפול במלואו. גם אם חל שיפור בתסמינים, הזיהום המקורי עשוי עדיין להיות קיים והתסמינים עלולים לחזור אם מפסיקים את הטיפול מוקדם מדי.
מינון עודף
מנה עודפת מקרית אינה צריכה להדאיג. אך אם מבחינים בתסמינים מיוחדים, או אם נלקחה מנה עודפת גדולה, יש ליידע את הרופא.
נמצא כמרכיב בתרופות הבאות
הקסאסול וטרינרי | Hexasol veterinary
אזהרות
תזונה
יש ליטול הכמוסה עם כוס מים מלאה, על קיבה ריקה, שעה לפני או שעתיים אחרי האוכל. אך במידה ויש גירוי בקיבה ניתן ליטול עם האוכל. כמו כן, יש להימנע מאכילת מוצרי חלב שעה אחת לפני ושעתיים אחרי נטילת התרופה, מכיוון שאלה עלולים לפגום בספיגת התרופה.
אלכוהול
מומלץ להגביל את כמות השתייה, אלכוהול עלול להגביר את תופעות הלוואי של תרופה זו.
הריון
עלול לגרום להפרעה בהתפתחות השלד ולצביעת השיניים. מומלץ שלא להיכנס להריון בזמן השימוש בתרופה זו (D)
הנקה
התרופה עוברת לחלב אם, אך במינונים רגילים לא סביר שתהיינה לה השפעות שליליות על התינוק.
תינוקות וילדים
בטיחות השימוש בילדים ובצעירים מתחת גיל 15 שנה לא נקבעה. מומלץ להיוועץ ברופא.
קשישים
סבירות גבוהה יותר לתופעות לוואי. ייתכן שיהיה צורך בהפחתת המינון.
דווח לרופא במקרה של
תגובה אלרגית לאנטיביוטיקה מסוג טטראציקלין
סוכרת
תפקוד כליתי לקוי
מחלת כבד
הריון
הנקה
סיכון ממנת יתר
נמוך
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
תופעות לוואי מהתכשירים לטיפול מקומי הן נדירות אך בנטילה דרך הפה התרופה עלולה לגרום לתופעות במערכת העיכול, כגון: בחילה, הקאה, שלשול, גירוי בגרון וקושי בבליעה. ייתכנו גם איבוד תיאבון ורגישות מוגברת לאור. תופעות נוספות כוללות זיהום על חיידקי או פטרייתי. כמו כן, תיתכן צביעה בלתי הפיכה של השיניים והאטה של גדילת העצמות (בעיקר בקרב נשים בהריון או ילדים) - נדיר. תופעות נדירות נוספות כוללות: דלקת בלבלב, הפרעות בתפקוד הכבד ושינויים בספירת הדם.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
[נוגדי חומצה המכילים אלומיניום, מגנזיום או סידן וסוכראלפאט]: תרופות אלו עשויות לפגוע בספיגת אוקסיטטרציקלין ומכאן להפחית את יעילותו. יש להפריד זמני נטילה בשעתיים לפחות. [וארפארין]: אוקסיטטרציקלין מגביר את השפעת וארפארין ומכאן סיכון מוגבר לדימומים. יש לנטר INR במתן משולב זה. [אציטרטין, איזוטרטינואין, טרטינואין]: בשילוב עם אוקסיטטרציקלין קיים סיכון לפתח לחץ מוגבר בגולגולת שעלול להוביל לכאבי ראש, בחילות והקאות. יש להימנע משילוב זה. [ארגוטאמין]: בשילוב עם אוקסיטטרציקלין גובר הסיכון לתופעות הלוואי של ארגוטאמין. [גלולות למניעת הריון]: אוקסיטטרציקלין מפחית מיעילות הגלולות.
השפעת שימוש ממושך
כתוצאה משימוש ממושך ייתכן "זיהום על" בחיידק עמיד לתרופה או בפטריה, פגיעה במח העצם, בכליה או בכבד ורגישות העור באזורים חשופים לשמש. מומלץ להימנע משיזוף בזמן הטיפול ולבצע בדיקות דם לניטור תמונת הדם ותיפקודי הכבד והכליה.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/ozanimod-zeposia/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
מידע כללי:
אוזנימוד היא תרופה היכולה להפחית את מספר תאי הדם הלבנים (לימפוציטים) שבגוף.
משמשת לטיפול ב
טרשת נפוצה
התקפית- הפוגתית, על ידי סיוע בהגנה מפני התקפות של מערכת החיסון על תאי העצב, כפי שקורה בטרשת נפוצה. פעילותה בעצירת תאי דם לבנים מסוימים מלהגיע למוח ולחוט השדרה, שם הם עלולים לגרום לדלקת ונזק לציפוי המגן על העצבים. בטרשת נפוצה הציפוי המגן סביב העצבים במוח ובחוט השדרה, מותקפים בטעות על ידי מערכת החיסון, מה שמונע תפקוד תקין ועלול לגרום לקשיי הליכה, בעיות ראייה, ובעיות בשיויי המשקל (סימנים העשויים להיעלם במהלך תקופות הפוגה של המחלה).
בנוסף, משמשת לטיפול ב
קוליטיס כיבית
, שהיא מחלה דלקתית של המעי. עצירת תאי דם לבנים מסויימים מלהגיע לרירית המעי, על ידי אוזנימוד, מסייעת בהפחתת הדלקת.
יעיל לטיפול ב:
• מבוגרים עם טרשת נפוצה התקפית-הפוגתית עם מחלה פעילה.
• מבוגרים עם קוליטיס כיבית (דלקת כיבית של המעי הגס), במצב פעיל, בינוני עד חמור.
הנחיות חשובות:
• בנוסף לעלון התרופה, קיימת חוברת מידע בטיחותי, וכן כרטיס תזכורת בנושא הריון, המכילים מידע בטיחותי חשוב, שיש לדעת, לפני התחלת הטיפול ובמהלכו, ולפעול לפיהם.
• נדרשת בדיקת הריון שלילית, מאומתת על ידי הרופא, לפני תחילת הטיפול.
• יש לבדוק את הלב לפני תחילת הטיפול על ידי בדיקת אק"ג. במקרה בעייה ידרש ניטור בתחילת הטיפול.
• יש לבדוק את תפקודי הכבד לפני תחילת הטיפול וכן במהלכו.
• במקרים של
סוכרת
, דלקת של העין, או מחלת רשתית, גם בעבר, ייתכן ויהיה צורך בבדיקת עיניים לפני תחילת הטיפול או במהלכו.
מתי אסור להשתמש בתרופה:
• במקרה של רגישות (אלרגיה) לחומר הפעיל או למרכיבי התרופה האחרים.
• במקרה בו מערכת החיסון מוחלשת באופן חמור.
• עבר של התקף לב, תעוקת חזה, שבץ מוחי, מיני שבץ, התקף איסכמי חולף, אי ספיקת לב חמורה מסוגים מסוימים- ב-6 חודשים אחרונים.
• במקרה של הפרעות קצב.
• בזיהום חמור כמו דלקת כבד (הפטיטיס) או שחפת.
• במחלת סרטן.
• במקרה של בעיות כבד חמורות.
• בהריון ובעת הסיכוי להרות כאשר לא נעשה שימוש באמצעי מניעה יעילים.
פרמקוקינטיקה:
זמן מחצית החיים: 21 שעות, עבור מטבוליטים מסוימים: 11 ימים. קישור לחלבונים: 98.2%, קישור גבוה גם למטבוליטים של החומר הפעיל, קיימים מטבוליטים פעילים. הפרשה באמצעות פעילות הכליות, וכן דרך הצואה.
דגשים למשתמש
• אוזנימוד נשארת בגוף עד למשך 3 חודשים לאחר הפסקת נטילתה. ספירת תאי הדם הלבנים עשויה גם היא להישאר נמוכה במהלך זמן זה. גם תופעות הלוואי עדיין עלולות להתרחש.
• תשומת לב לזיהומים, העלולים להופיע בקלות רבה יותר, או להחמיר, במהלך הטיפול ולמשך עד 3 חודשים לאחר הפסקתו. יש לפנות לרופא.
• תשומת לב להפרעה בראייה, חולשה מתגברת, התנהגות מגושמת, אובדן זיכרון או בלבול, או החמרה בטרשת הנפוצה. יש לפנות מיידית לרופא.
• תשומת לב לכאב ראש חמור, תחושת בלבול, פרכוסים, אובדן ראייה. יש לפנות מיידית לרופא.
• נדרשת הגבלה בחשיפת העור לשמש ולאור אולטרה-סגול, בשל העלייה בסיכון לסרטן העור עם השימוש באוזנימוד.
• עבור נשים העשויות להרות, נדרש שימוש באמצעי מניעה יעילים בזמן הטיפול, גם אם הופסק זמנית, ולמשך לפחות 3 חודשים לאחר הפסקתו.
• יש להימנע מקבלת חיסונים חיים מוחלשים במהלך הטיפול ולמשך 3 חודשים מזמן סיומו.
צילום: shutterstock | Miriam Doerr Martin Frommherz
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
כמוסות לבליעה. יש ליטול בשלמות. עם או ללא אוכל.
תדירות וזמן נטילה
המינון ואופן הטיפול יקבעו על ידי הרופא בלבד. מינון מקובל: נטילת מינון נמוך בהתחלה ועליית מינון באופן הדרגתי, כדי להפחית השפעה של האטה בקצב הלב.
נעשה שימוש ב"'אריזת התחלת טיפול' לצורך ההתחלה: אריזה זו מכילה 4 כמוסות של 0.23 מ"ג אוזנימוד, לנטילה של פעם ביום בימים 1-4. ובנוסף, 3 כמוסות של 0.46 מ"ג אוזנימוד, לנטילה של פעם ביום בימים 5-7.
מיום 8 ואילך, מעבר ל"אריזת טיפול אחזקתי" עם כמוסות של 0.92 מ"ג אוזנימוד, לנטילה פעם אחת ביום.
טווח המינון
קיימים שלושה מינונים לתרופה זו: 0.23 מ"ג אוזנימוד, 0.46 מ"ג אוזנימוד, 0.92 מ"ג אוזנימוד. המינון ייקבע על ידי הרופא בלבד, וינתן באופן הדרגתי.
מנה שנשכחה
יש ליטול מיד כשנזכרים. אם נשכחה הכמוסה במשך יום שלם, יש לדלג על המנה שנשכחה ולקחת את המנה הבאה במועד הרגיל. אין ליטול מנה כפולה כפיצוי על מנה שנשכחה.
במקרה בו נשכחה מנה אחת או יותר במהלך 14 הימים הראשונים מתחילת הטיפול, יש לפנות לרופא לקבלת הנחיות חדשות לגבי הטיפול.
הפסקת התרופה
יש לשוחח עם הרופא לגבי הפסקת הטיפול. במקרים מסוימים תידרש "התחלה מחדש", ושימוש ב"אריזת התחלת הטיפול", לצורך חידושו. יש לעקוב אחר ההוראות.
מינון עודף
יש לפנות מיידית לרופא או לבית חולים, בצירוף אריזת התרופה ועלון התרופה.
אחסון
לא מעל 25 מעלות צלזיוס.
אזהרות
תזונה
מומלץ להימנע ממזון ושתייה העשירים בטיראמין, בשל עלייה אפשרית ומסוכנת בלחץ הדם. כמו מזון מיושן, מעושן, כבוש, מותסס, חלק ממשקאות האלכוהול.
אלכוהול
לא נמצאה השפעה.
נהיגה
אין השפעה או שקיימת השפעה זניחה על היכולת לנהוג.
הריון
אין להשתמש במהלך ההיריון, בניסיון להרות, או בזמן שקיים סיכוי להרות ולא נעשה שימוש באמצעי מניעה יעילים. במקרה שימוש במהלך הריון, קיים סיכון לנזק לעובר. יש להשתמש באמצעי מניעה יעילים בזמן נטילת התרופה ולמשך לפחות 3 חודשים לאחר הפסקתה.
הנקה
אין להיניק בנטילת תרופה זו, שכן יכולה לעבור לחלב אם וקיים סיכון של תופעות לוואי רציניות עבור התינוק.
תינוקות וילדים
תרופה זו אינה מיועדת לילדים ולמתבגרים מתחת לגיל 18 שנים. לא נחקרה בקבוצת גיל זו.
קשישים
יש לנהוג ביתר זהירות בשימוש בתרופה זו.
דווח לרופא במקרה של
קצב לב איטי או נטילת תרופות מאטות קצב לב
בעיות נשימה חמורות בשינה
בעיות כבד
זיהום
רמות נמוכות של תאי דם לבנים
אי ידיעה לגבי מחלת אבעבועות רוח בעבר
חיסון לאחרונה או חיסון עתידי מתוכנן
החמרה בסימני טרשת נפוצה
בעיות ראייה של הצטברות נוזלים (בצקת מקולרית)
דלקת של העין
סוכרת (היכולה לגרום לבעיות בעיניים)
מחלת ריאות חמורה
סיכון ממנת יתר
אין נתונים
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
תופעות לוואי שכיחות מאוד כוללות זיהומים של האף או הנחיריים, חלל האף, הפה, הגרון, הנגרמים מנגיפים. רמה נמוכה של תאי דם לבנים.
תופעות לוואי שכיחות כוללות דלקת של הגרון, הלוע, זיהום נשימתי, הרפס, כאב ראש, נפילה בלחץ הדם, נפיחות בעיקר של הקרסוליים וכפות הרגליים, עקב אצירת נוזלים, עלייה ברמות של אנזימי כבד בבדיקות דם, צהבת, הפרעות בריאות שיכולות לגרום לקוצר נשימה.
תופעות לוואי שכיחות רציניות: קצב לב איטי, זיהום בדרכי השתן, עלייה בלחץ הדם.
תגובה אלרגית כמו גם ראייה מטושטשת אינן שכיחות.
במקרה של תופעות לוואי הבאות יש להפסיק נטילת התרופה:
פנייה מיידית לרופא במקרים של הפרעה בראייה, חולשה מתגברת, התנהגות מגושמת, אובדן זיכרון או בלבול, החמרה בטרשת הנפוצה, כאב ראש חמור, פרכוסים, אובדן ראייה.
קצב לב איטי, זיהום בדרכי השתן, עלייה בלחץ הדם, תגובה אלרגית- מחייבים עדכון הרופא.
המשך הטיפול יישקל על ידי הרופא.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
יש לעדכן רופא/ רוקח באשר לנטילת תרופות אחרות, כולל תרופות ללא מרשם וכן תוספי תזונה. בייחוד עבור:
תרופות שמדכאות או מווסתות את מערכת החיסון (כמו ציקלוספורין).
תרופות המשמשות לטיפול בטרשת נפוצה (כמו אלמטוזומאב, בטא אינטרפרון, דימתיל פומראט, גלטירמר אצטט, מיטוקסנטרון, נטליזומאב או טריפלונומיד).
תרופות המשמשות לטיפול בקוליטיס כיבית (כמו אזאתיופרין, 6-מרקפטופורין)
תרופה להפחתת רמות שומנים או כולסטרול בדם- גמפיברוזיל.
תרופה המשמשת למניעת קרישי דם- קלופידוגרל.
אנטיביוטיקה לטיפול בשחפת ובזיהומים רציניים אחרים- ריפמפיצין.
מעכבי מונואמין אוקסידז לטיפול בדיכאון (כמו פנלזין), או בפרקינסון (כמו סלג'ילין).
תרופות המאטות את קצב הלב (כמו חוסמי בטא או חוסמי תעלות סידן).
סוגים מסוימים של חיסונים- יש להימנע מחיסונים חיים מוחלשים במהלך הטיפול ולמשך 3 חודשים מזמן סיום הטיפול.
השפעת שימוש ממושך
השימוש באוזנימוד עלול להביא לעלייה בסיכון לסרטן העור.
נדרש מעקב קבוע של לחץ הדם, על ידי הרופא, מפני שהשימוש בתרופה עלול לגרום לעלייה בלחץ הדם.
נדרש מעקב תקופתי של תפקודי הכבד, בחינת רמת תאי הדם נדרשת, לפני ובמהלך הטיפול, בהתאם להנחיות רופא.
ייתכן מעקב אחר תפקוד העיניים, במהלך הטיפול, במקרים של סוכרת, דלקת העין, או מחלת רשתית בעבר או בהווה.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/pacemaker-implantation/
השתלת קוצב לב (Pacemaker Implantation)
טיפול ומניעה
5 דקות קריאה
כללי
שאלות ותשובות
מאמרים
קוצב לב
הוא מכשיר אלקטרוני שתפקידו לשלוח אותות חשמליים ללב בכדי לדאוג שיפעם בקצב סדיר. הלב מתפקד כמשאבה עשויה שריר, אשר נשלטת ע"י אותות חשמליים שמקורם בתאים מיוחדים בלב. הפרעה של אותות חשמליים אלו, מביאה לקצב לב איטי מדי או מהיר מדי, או לפעימות לא סדירות של קצב פעימות הלב, מה שמצריך השתלת קוצב לב חיצוני. השתלת קוצב לב היא תהליך פשוט יחסית: המחולל מושתל מתחת לעור ליד עצם הבריח בצד השמאלי של החזה. בדרך כלל המחולל מחובר ללב דרך כלי דם ראשי באמצעות סיב אלקטרוני גמיש .
ישנם סוגים שונים של קוצבי לב המשמשים לטיפול בהפרעות שונות:
• קוצב לב -דו-לשכתי (קוצב לב רגיל) – תפקידו להגביר קצב לב איטי, כאשר שתי אלקטרודות מוחדרות ללב, אחת בעליה ואחת בחדר (בחלקו העליון והתחתון של הלב).
• קוצב לב דו-חדרי - משמש לטיפול בחולים עם אי ספיקת לב חמורה. הקוצב מחובר עם שלוש אלקטרודות: אחת לעליה הימנית, שנייה לחדר הימני ושלישית ממוקמת בחדר השמאלי של הלב.
• דפיברילטור - סוג נוסף ומשוכלל של קוצב לב, שתפקידו לשלוט בקצב לב מהיר שיכול להוביל לדום לב. מערכת זו מושתלת באופן דומה לזה של קוצב לב רגיל. המערכת מנתרת את קצב הלב, וכאשר מזוהה הפרעת קצב מהירה, נשלח שוק חשמלי ללב אשר מחזיר את קצב פעימות הלב לקצב סדיר .
מתי מתבצעת השתלת קוצב לב?
קצב פעימות הלב מוגדר ע"י קבוצת תאים מיוחדת בלב – SA node, אשר מחוללת אותות חשמליים הנשלחים לתאי השריר בעליות הלב (חלקו העליון של הלב) ומגיעים לקבוצת תאים מיוחדת הממוקמת בין העליות לחדרים – AV node, אשר דואגים להעביר בתזמון הנכון את האות החשמלית לחדרי הלב (חלקו התחתון של הלב). תקלות שונות במערכת יוצרות הפרעות קצב שונות הדורשות השתלת קוצב לב או דפיברילטור.
תסמונת הסינוס החולה – מצב בו ה-SA node, קבוצת התאים אשר מחוללת את האותות החשמליים ופקודה על קביעת קצב פעימות הלב, לא מתפקדת כראוי. מצב זה מוביל לקצב לב איטי מדי, מהיר מידי, או שילוב של השתיים (קצב מהיר ואז איטי ולהפך)
פרפור עליות – מצב הגורם ללב לפעום בקצב לא סדיר. בדרך כלל יוגדר כאשר קצב הלב עולה על 100 פעימות בדקה (לרוב 140 פעימות בדקה ויותר). ברוב המקרים ניתן לטפל במצב זה באמצעות תרופות, אך חלק מהאנשים שאינם מגיבים לטיפול התרופתי עשויים להפיק תועלת מהשתלת קוצב לב חיצוני. אנשים הסובלים מפרפור עליות יכולים לסבול לסירוגין ממקבצים של פעימות איטיות מהרגיל – במקרים אלו בדרך כלל יומלץ על השתלת קוצב לב חיצוני.
חסם הולכה של הקוצב המשני (Heart block, AV block) – מצב זה נגרם כאשר האות החשמלי מהקוצב הראשי (SA node) מתעכב או כלל אינו מגיעה לקוצב המשני (AV node). השתלת קוצב לב במצבים אלו מתבצעת לרוב כאשר ישנם תסמינים מדאיגים.
דום לב – דפיברילטור נדרש לשם מניעה של דום לב, מצב בו ההולכה החשמלית בלב משובשת באופן כל-כך חמור, שהלב מפסיק לפעום. דפיברילטור מושתל יכול לזהות את סוג האותות החשמליים מהלב אשר עשויים להוביל למצב של דום לב, ולשלוח שוק חשמלי חזק, ש"מאפס" את הלב, ואמור להסדיר את קצב פעימות הלב .
הכנות לניתוח
כחלק מההכנה לניתוח השתלת קוצב לב, ראשית יש לבדוק את כשירות המטופל לניתוח. לשם כך יבוצעו סידרה של בדיקות דם ובדיקת
ECG
, ימולא שאלון לגבי מצב הבריאות הכללית ומחלות לב, מחלות וניתוחים שהיו בעבר ותגובות שונות לחומרי הרדמה. כמו כן, צעדים לשיפור הבריאות והכושר הגופני מומלצים לפני הניתוח, כמו הפסקת מעישון, מעבר לתזונה בריאה, התחלה של תכנית אימונים קבועה וכו', וזאת על-מנת לזרז את תהליך ההחלמה מהניתוח ולהפחית את הסיכון לסיבוכים. כמו כן יהיה צורך בצום של מספר שעות לפני תחילת הניתוח .
בזמן הניתוח
ניתוח השתלת קוצב לב מבוצע בחדר צנתורים תחת הרדמה מקומית. חדר הצנתורים הוא חדר סטרילי המכיל את המכשור הנדרש לשם ביצוע הפעולה. מדובר בניתוח קטן יחסית, שבמהלכו מבוצע חתך באורך של מספר סנטימטרים, בדרך כלל באזור החזה הסמוך לכתף. לאחר ביצוע החתך, מוחדרת אלקטרודה או אלקטרודות, תלוי בסוג הקוצב המושתל, לתוך וריד הנמצא סמוך לאזור ההשתלה, ומשם ללב. על-מנת למצוא את המיקום המתאים לאלקטרודות, נעשה שימוש בין היתר במכשיר רנטגן הנמצא בחדר הצנתורים.
הניתוח אורך בין שעה לשעתיים, בהתאם לסוג הקוצב, מספר האלקטרודות המושתלות ועוד. חשוב לדעת כי לאורך כל הניתוח, שלרוב נעשה תחת הרדמה מקומית בלבד, יש להישאר שכובים ללא תנועה.
לאחר הניתוח
האשפוז שלאחר הניתוח אורך לרוב עד יומיים, במהלכו יעקבו אחרי קצב פעימות הלב והחלמת פצע הניתוח. תחילה יש להימנע מתזוזה של האזור בו הושתל הקוצב. לאחר מספר שעות ההרדמה המקומית צפויה לחלוף, ולכן כאב וחוסר נוחות עשויים להופיע. לאחר השחרור מבית החולים יומלץ על מנוחה בבית. הכאב צפוי לחלוף באופן הדרגתי. חזרה לפעילות תתבצע באופן הדרגתי. הנעה של הכתף בצד בו הושתל הקוצב באופן זהיר מומלצת על-מנת להימנע מסיבוכים שנובעים מחוסר תזוזה ממושך של הכתף, אם כי יש להימנע מפעילות מאומצת עד להוצאת התפרים.
עם הופעת הסימנים הבאים יש לפנות לרופא המטפל במרפאת קוצבים:
• הופעת תסמינים שהיו לפני השתלת קוצב הלב, כגון סחרחורות, התעלפויות, דפיקות לב איטיות או מהירות (גם במידה לא היו לפני ההשתלה).
•
חום
של מעל 38 מעלות.
• סימני דלקת באזור הניתוח – נפיחות, אודם, כאב או הפרשות.
• הפרעות בנשימה.
• ירידת דופק מתחת לקצב הפעימות המינימלי שנקבע ע"י הרופא.
• בצקות ברגליים או ביד בצד שבו הושתל הקוצב.
• כאבים בחזה.
• שיהוקים תכופים .
סיכונים
כמו כל ניתוח, גם השתלת קוצב לב כרוכה בסיכונים מסוימים.
קרישי דם – קריש דם יכול להתפתח באחד מהוורידים ביד בצד בו הושתל הקוצב. קריש יגרום לנפיחות של היד, אך לרוב הקריש חולף לאחר מספר ימים, ולא גורם לבעיה משמעותית.
זיהום בקוצב הלב – זיהום עשוי להתפתח בטווח של השנה הראשונה מההשתלה. הסימנים כוללים חום גבוהה של 38 מעלות או יותר, כאב, נפיחות ואודם באזור בו הושתל הקוצב. לרוב, הטיפול הדרוש הוא טיפול אנטיביוטי משולב וניתוח להוצאת הקוצב המזוהם, והחלפתו.
דליפת אוויר – משום שהאלקטרודות של קוצב הלב מוחדרות דרך וורידים אשר חולפים בסמוך לריאות, יש סיכון לדליפה של אוויר מהראות במידה והווריד נוקב בטעות במהלך הניתוח. אוויר יכול לדלוף לחלל החזה ולגרום לחזה אוויר (pneumothorax). ברוב המקרים הדליפה היא מינימלית, ונספגת מעצמה בלי טיפול.
בעיות בקוצב לב חיצוני – כמו כל מכשיר אלקטרוני, גם בקוצב לב עשויות להופיע תקלות. פגיעה בתפקוד הקוצב עשויה לקרות במקרים הבאים:
• האלקטרודה יוצאת ממקומה.
• הבטרייה של המחולל כושלת.
• חלה פגיעה במעגלים החשמליים של הקוצב כתוצאה מחשיפה לשדה מגנטי חזק.
• תכנות שך קוצב הלב לקוי.
סימנים המצביעים על כשל של קוצב לב הם תחושת דופק מהיר או איטי מידי, סחרחורות, גיהוקים או התעלפויות. יש צורך בטיפול מידי במידה ויש בעיה בתפקוד הקוצב .
תוצאות הניתוח
מדי מספר חודשים יש לבצע ביקורות על-מנת לאבחן ולמנוע תקלות בתפקוד הקוצב, וכדי לקבוע את מועד החלפתו של הקוצב, כאשר בדרך כלל מדובר בטווח זמן של בין 5-10 שנים ממועד ההשתלה. בנוסף, מטרתן של ביקורות תכופות אלו היא לשנות את נתוני הקוצב במידת הצורך, בהתאם לצרכי המטופל. כל אדם בו הושתל קוצב לב חיצוני, נדרש לנשוא עליו כרטיס זיהוי המפרט את נתוני הקוצב, כולל עדכונים על כל שינוי הנעשה בנתוני הקוצב במהלך הביקורת התקופתית.
לאחר שלושה שבועות של החלמה, ניתן לחזור לפעילות גופנית עם מספר מגבלות, בהן הימנעות מספורט שעלול להיות כרוך בזעזועים באזור הכתף (היכן שהושתל הקוצב). במרבית המקרים, ניתן לחזור לכל פעילות גופנית אליה מורגלים עוד לפני השתלת קוצב הלב, אך רק במידה ומרגישים טוב. חשוב לחזור לפעילות הגופנית באופן הדרגתי, ולהיוועץ ברופא המטפל לפני החזרה. כמו כן, אין הגבלה על פעילות מינית לאחר תקופת ההחלמה.
בתוך שבוע מההשתלה ניתן לחזור לנהוג ולעבוד, כל עוד אין דרישה למאמץ פיזי ניכר. במידה ויש חשש לחשיפה לשדות מגנטיים, מכונות חשמליות, תחנות כוח חשמלי, משדרים חזקים, או אנטנות באזור העבודה, יש להיוועץ ברופא לגבי החזרה לעבודה. כל עוד המכשירים המצויים בסביבה של הקוצב תקינים, לא אמורה להיות להם השפעה על תפקודו של קוצב מודרני. יש לשים לב למכשירים מיוחדים הידועים כמשפיעים על פעילות הקוצב, מכשירים הפועלים במתח גבוה ובשדות מגנטיים חזקים. טכנאי של החברה המייצרת את קוצב הלב צריך לבדוק את המכשיר המדובר בכדי שאפשר יהיה להמשיך לעבוד אתו במידת הצורך.
בנוסף, ישנים מספר טיפולים ומכשירים רפואיים שעשויים לפגוע בפעילות קוצב לב, ועל כן יש להביא לידיעת המטפל את הימצאות הקוצב, לצורך בחינה של אפשרויות הטיפול בהתאם.
לעיתים תיתכן תזוזה של הקוצב מתחת לעור באזור בו הושתל. במקרים אלו, על הרופא המטפל לשקול התערבות .
שייך לתחום: ניתוחים בתחום
קרדיולוגיה |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/palivizumab/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
פליביזומב הוא נוגדן מונוקלונאלי המהווה חיסון פאסיבי כנגד הוירוס
RSV Respiratory Syncytial Virus
אשר פוגע בדרכי הנשימה התחתונות.
התסמינים של וירוס ה-RSV נראים לרוב כתסמיני שפעת קלה אך המחלה עלולה להחמיר ואף לגרום להצרויות בדרכי הנשימה ולהתפתחות דלקת ריאות חריפה.
השימוש בפליביזומב הוא עבור תינוקות הנמצאים בסיכון גבוה להדבקות במחלה: לתינוקות עם מחלה ריאתית כרונית הנקראת ברונכופולמונרי דיספלזיה (BPD), לתינוקות עם רקע של לידה מוקדמת (מתחת לגיל הריון של 35 שבועות) וליילודים עד גיל שנתיים עם מחלת לב מולדת כחלונית (CHD).
מכיוון שמדובר בנוגדנים הניתנים בצורה פאסיבית, הם נעלמים מהדם במשך 30 יום ויש צורך לחזור ולתת את החיסון מידי חודש במהלך 5 חודשי עונת החורף בהם הוירוס פעיל.
צילום
:
shutterstock
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
הזרקה לתוך השריר
.
אין למהול את התמיסה, אין לנער את הבקבוקון
.
התמיסה אינה מכילה משמרים, ולכן מיועדת לשימוש חד-פעמי.
תדירות וזמן נטילה
את המנה הראשונה יש לתת עד חודש לפני תחילת עונת פעילות הוירוס (בסביבות נובמבר ועד מרץ) ומנה חוזרת חודשית לאורך כל העונה.
טווח המינון
15 מ"ג/ק"ג אחת ל- 30 יום
תחילת ההשפעה
לא ידוע.
משך ההשפעה
לא ידוע.
מנה שנשכחה
יש חשיבות גבוהה בחידוש מנת החיסון כל חודש לאורך עונת ההדבקה.
הפסקת התרופה
השימוש בחיסון יופסק במצבי רגישות יתר.
מינון עודף
לא נצפו תגובות מיוחדות למינון עודף.
אחסון
יש לאחסן את התכשיר במקרר רגיל, בטמפרטורה בין 2-8 מעלות צלסיוס.
יש לזרוק חומר שלא נעשה בו שימוש (מיועד לשימוש חד פעמי).
אזהרות
תזונה
אין הגבלות.
נהיגה
לא רלוונטי.
הריון
לא רלוונטי (מיועד לתינוקות).
הנקה
לא רלוונטי (מיועד לתינוקות).
תינוקות וילדים
בהתאם לרמת הסיכון
קשישים
לא רלוונטי (מיועד לתינוקות).
דווח לרופא במקרה של
אלרגיה
זיהום כלשהו
הפרעות בקרישת הדם
סיכון ממנת יתר
נמוך
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
תופעות הלוואי השכיחות הינן חום, רגישות במקום ההזרקה, נזלת, פריחה בעור, שלשול והקאות. נצפו מקרים נדירים מאוד של
אנפילקסיס
בילדים (פחות ממקרה אחד ל-100,000 מטופלים) ותגובות רגישות-יתר.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
לא דווחו תגובות עם תרופות אחרות.
השפעת שימוש ממושך
מדובר על טיפול מניעתי עונתי בלבד.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/pancreas-transplant/
השתלת לבלב (Pancreas Transplant)
ערוץ ביטוח בריאות
2 דקות קריאה
כללי
שאלות ותשובות
מאמרים
מטרת הניתוח
בעת השתלת לבלב משתילים לבלב בריא, שנתקבל מתורם בגופו של אדם הלוקה בסוכרת חריפה.
סוכרת חריפה מטיפוס 1 קשורה לעתים קרובות לאי ספיקת כליות. כתוצאה מכך, אדם שזקוק להשתלת לבלב זקוק גם להשתלת כליה. קיימים שלושה סוגים של ניתוחי השתלת לבלב :
·
ניתוח משולב להשתלת כליה ולבלב
, במהלכו מושתלים כליה וגם לבלב.
·
השתלת לבלב לאחר כליה
, הלבלב מושתל זמן מה לאחר שהושתלה כליה.
·
השתלת לבלב בלבד
, בו מחליפים רק את הלבלב. מבוצע בחולים שכליותיהם מתפקדות.
מיהם המועמדים לביצוע השתלת לבלב?
צוות מומחים מבצע הערכה, שקובעת אם החולה או החולה הם מועמדים טובים עבור השתלת לבלב.
החולים היחידים שמועמדותם נשקלת, הם אנשים הלוקים בסוכרת חריפה, בדרך כלל מטיפוס 1, או סוכרת נעורים פעילה.
אדם שאובחן כמועמד מתאים להשתלת לבלב נרשם ברשימת המתנה. צוות המומחים מתייחס לשיקולים רבים בבואו לקבוע אם ראוי לצרף אדם מסוים לרשימת ההמתנה או לא.
נלקחים בחשבון מצב בריאותו הכללי של החולה והתאמתו לניתוח גדול.
ניתוחי השתלת לבלב אינם מבוצעים באנשים הלוקים במחלות הבאות:
·
סרטן לא מטופל.
·
זיהומים שאינם ניתנים לטיפול מוחלט, או לריפוי, כמו למשל שחפת.
·
בעיות, או סיבוכים חמורים בלב, בריאות, או בכבד, שנגרמו כתוצאה מסוכרת והופכים את הניתוח למסוכן מידי.
תהליך הניתוח
במהלך ניתוח השתלת לבלב, מתקבלת תרומה של לבלב, באמצעות ניתוח מסירים אותו מגוף התורם ומשתילים אותו בגופו של החולה מקבל התרומה, מבלי להסיר את הלבלב שלו שאינו מתפקד.
יש לבצע השתלת לבלב בגוף החולה , תוך מספר שעות מרגע הסרתו מגוף התורם. צוות של מנתחים ומרדימים מבצע ניתוח להסרת הלבלב מגוף התורם. לעתים, צוות נוסף מסיר איברים נוספים כגון כליות.
הטיפול אחרי הניתוח
לאחר ניתוח השתלת לבלב המושתל מקבל תרופות נוגדות דחייה, על מנת למנוע מצב בו המערכת החיסונית של המושתל תדחה את האיבר החדש.
אדם ששוקל לעבור השתלת לבלב חייב להסכים ליטול תרופות נוגדות דחייה, למשך כל החיים. כמו כן, מועמד להשתלה חייב להסכים לביצוע בדיקות מעקב, לאחר הניתוח על ידי אנשי צוות רפואי, לשארית חייו.
שייך לתחום: ניתוחים בתחום
כירורגיה |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/pancreatic-insufficiency-children/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
הפרעות תפקודיות של ההפרשה האקסוקרינית של הלבלב שכיחות בילדים פחות מאשר במבוגרים, אך קיימות מגוון הפרעות מחלות מולדות העלולות לגרום לאי-ספיקה של הלבלב. ניתן לסווג את ההפרעות להפרעות מלידה והפרעות נרכשות שהן השכיחות יותר. ההפרעה הנרכשת השכיחה ביותר הגורמת לאי-ספיקת הלבלב היא תת-תזונה. לייפת כיסתית (Cystic fibrosis), היא הסיבה התורשתית השכיחה ביותר לאי-ספיקה בלבלב אצל ילדים. הפרעה בהתפתחות הלבלב בתקופת העובר עלולה גם היא לגרום לאי-ספיקה של הלבלב אך באופן נדיר הרבה יותר.
אי-ספיקת הלבלב, הפרעה מלידה:
לייפת כיסתית: זוהי מחלה גנטית מלידה המועברת בתורשה אוטוזומית רצסיבית. המחלה פוגעת בתאי אפיתל באיברים שונים בגוף, וגורמת לאי-ספיקת הלבלב אצל 85% מהילדים המאובחנים כחולים ב-CF. שכיחות המחלה בלבנים היא בין 1:3000 ל-1:2000 לידות של יילודים חיים, ובישראל - 1:5000. השכיחות הגבוהה של נשאות הגן הפגוע מעלה את האפשרות שיש יתרון אבולוציוני לבעלי הגן הפגום. ואכן, הטרוזיגוטיים ללייפת כיסתית מוגנים יותר מפני שלשול הנגרם מרעלנים שונים, העלולים לגרום לתחלואה ולתמותה בשיעורים משמעותיים.
כשנתגלה בשנת 1989 הגן של הלייפת הכיסתית, התברר כי בבסיס המחלה קיים חלבון פגום בשם CFTR (Cystic Fibrosis Transmembrane Conductance Regulator). אצל אנשים בריאים, חלבון זה מהווה תעלת כלור בתאי האפיתל המשופעל בתגובה ל-Cyclic AMP תוך תאית. היעדר כלור (ואיתו המלח) גורם לייבוש הפרשות הגוף (כמו בדרכי הלבלב ובסימפונות הריאה), וזו הסיבה לרוב הפתולוגיות הקשורות במחלה. ריכוז גבוה של כלור בזיעה הוא ממצא מרכזי בקביעת האבחון, היות והוא מעיד על ספיגה פגומה של כלור בחזרה מהזיעה.
דרכי הלבלב רגישות באופן מיוחד לירידת כמות המים בהפרשות, עקב מבנן המפותל והארוך, ובשל ריכוז החלבונים הגבוה בהפרשות. ההפרשות הצמיגות סותמות את התעלות וגורמות נזק בלתי הפיך לרקמת הלבלב. הפרשת האנזימים המעכלים יורדת בהדרגה למעי, ומתפתחת אי-ספיקת הלבלב.
נראה כי מוטציות גנטיות שונות משפיעות באופן שונה על קצב ההתפתחות של אי-ספיקת הלבלב בקרב החולים בלייפת כיסתית. למעלה מ-1200 מוטציות שונות של CFTR נמצאו עד כה והן מסווגות למוטציות קשות וקלות על פי יכולתן לגרום לאי-ספיקת הלבלב. מוטציה קלה אחת מספיקה להפרשה מינימלית של מלח ואנזימים ותפקוד תקין יחסית של הלבלב. בשאר איברי הגוף הנפגעים מהמחלה (כגון הריאות) הקשר בין המוטציה להסתמנות הקלינית, ברור פחות.
תסמונת שווכמן-דיאמנד: הפרעה מלידה, השנייה בשכיחותה אחרי לייפת כיסתית. היא מתבטאת בחוסר הפרשה אקסוקרינית של אנזימי עיכול מהלבלב למעי. התסמונת מאופיינת באי-ספיקה בלבלב, בקומה נמוכה, בהפרעות המטולוגיות (כגון ירידה במספר הליקוציטים - ניטרופניה, וליקמיה מיאלואידית חדה), והפרעות שלד. הגן, בשם SBDS נתגלה לאחרונה כאחראי לתסמונת. מוטציות בגן זה קשורות להתפתחות לקויה של חלקו האקסוקריני של הלבלב לייצור תאי דם וסחוס. ההפרעה בלבלב נובעת מכשל ביצירת השקים המיקרוסקופיים (אצינוס) המייצרים את האנזימים להפרשה, והחלפתם ברקמת שומן שאינה תפקודית. זאת בניגוד ללייפת כיסתית המאופיינת בדרכי לבלב פגועים, אך באצינוס תקינים.
תסמונת ג'ונסון-בליזרד: תסמונת כוללנית ונדירה, שסימניה אי-ספיקה בלבלב, חוסר התפתחות של כנפי האף, חירשות, תת-פעילות של בלוטת התריס ופגמים בשיניים ובקרקפת. הפגם בלבלב דומה לזה שבתסמונת שווכמן-דיאמנד, אצינוס פגומים ודרכי לבלב שמורים.
תסמונת פירסון: תסמונת הכוללת אנמיה סידרובלסטית בנוסף לאי-ספיקה בלבלב. לאחרונה התגלה שבבסיס ההפרעה קיים חוסר בדנ"א מיטוכונדרי.
חוסר אנזימים מבודדים: תוארו מספר פגמים מלידה בייצור אנזימי לבלב ספציפיים. המערכת האנטומית של הלבלב תקינה.
בעיות מטבוליות כסיבה לאי-ספיקת הלבלב: הפרעות מטבוליות מגוונות אך נדירות, עלולות לגרום לתסמונת זו, כמו עלייה ברמת הסידן (היפרקלצמיה) וברמת השומנים (היפרליפידמיה מסוג 1 ו-5).
ד"ר מיכאל וילשנסקי |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/pancreatic-insufficiency/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אי-ספיקת לבלב הוא מצב של חוסר תפקוד הלבלב עקב הרס או חסר ברקמת הלבלב. הגורם הוא לרוב דלקת כרונית של הלבלב. הסיבה השכיחה ביותר היא שתייה מופרזת של אלכוהול. סיבות אחרות הן מחלות מטבוליות (לדוגמה, לייפת כיסתית), כריתה של רקמת הלבלב עקב גידול, או הרס מפושט של הלבלב בעקבות דלקת (פנקראטיטיס) חדה.
עד הרס של כ-90% מרקמת הלבלב, אין בדרך כלל תופעות קליניות, למעט כאבי בטן, הקשורים לרוב לגורם הראשוני ולא להיעדר תפקוד הלבלב. עם התקדמות המחלה מופיעים סימנים של חסר תפקודי. תחילה נפגע תפקוד ההפרשה החיצונית - הפרשת מיצי העיכול - אשר מתבטא בהפרעה בספיגת דברי מזון שונים.
חוסר ספיגת שומנים גורם לשלשולים שומניים (סטאטוראה - Steatorrhea), ירידה במשקל וחסר בוויטמינים מסיסי שומן. חסר בספיגת חלבונים ופחמימות תורם לירידה במשקל, והופעת סממני תת-תזונה, כגון חולשה כללית, דלדול שרירים ושבירות עצמות.
עם התקדמות ההרס נפגע גם תפקוד ההפרשה הפנימית - הפרשת ההורמונים - בעיקר האינסולין והדבר מתבטא בסוכרת. בבדיקות דימות (צילום רנטגן, CT, על-שמע), מודגמות בדרך כלל הסתיידויות בתוך הלבלב עם היעלמות של רקמת לבלב תקינה.
לפעמים קשה לגלות סימני הרס לבלב בבדיקות דימות שגרתיות ויש צורך להיעזר בבדיקות דימות מתקדמות, או פולשניות כגון על-שמע אנדוסקופי (EUS), או אנדוסקופיה של דרכי מרה והלבלב (ERCP).
תרופות לטיפול באי ספיקת לבלב:
פנצילין
פרופ' פרד קוניקוף
האנציקלופדיה הישראלית לרפואה
הוצאת ידיעות ספרים 2007
טיפולים ותרופות
הטיפול באי-ספיקת לבלב מורכב ממספר שלבים: טיפול במחלה הראשונית הגורמת להרס (לדוגמה, הפסקת שתיית אלכוהול) וטיפול נוגד כאבים (על ידי משככי כאבים).
טיפול בהפרעה בספיגה מתבצע במתן אנזימי הלבלב בדרך פומית. קיימות כיום, תרופות רבות המכילות את רוב אנזימי הלבלב החשובים לעיכול וספיגה (לדוגמה, Pancrease, Creon). תרופות אלו ניטלות עם הארוחות ומאפשרות ספיגה כמעט תקינה של רוב דברי המזון. ניתן להקל על חסר הספיגה במתן שומנים בעלי חומצות שומניות קצרות ותוספת ויטמינים. טיפול בסוכרת נעשה כמקובל, בדיאטה ובמתן אינסולין. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/panic-attack/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
התקף
חרדה
הוא למעשה תחושת פחד עז, אשר גורם לתגובה גופנית, מבלי שום סיבה נראית ל
התקף
חרדה
הוא למעשה תחושת פחד עז, אשר גורם לתגובה גופנית, מבלי שום סיבה נראית לעין או סכנה אמתית. כאשר חווים התקף חרדה, יכולה להיות הרגשה של חוסר שליטה, תחושה של
התקף לב
קטלני, ואפילו תחושה סופנית
הרבה אנשים חוו התקף חרדה פעם או פעמיים בחיים, בעיקר בתקופות לחץ. התקפים אלו חולפים מעצמם. במידה והתקפים אלו חוזרים על עצמם באופן בלתי צפוי, וגורמים לתקופות בהן חשים פחד תמידי מהתקף נוסף, יש סיבה לחשוד כי מדובר בהפרעת פאניקה.
יש להדגיש כי התקפי חרדה כשלעצמם אינם מסכני חיים, אך הם עשויים להיות מאוד מפחידים ולהשפיע על איכות החיים, ולכן חשוב לקבל טיפול על – ידי
פסיכיאטר
או מטפל/ת בעל/ת הכשרה לטיפול בהתקפי חרדה.
[1]
סימפטומים
התקף חרדה מתחיל באופן פתאומי, ועשוי לקרות בכל סיטואציה, ביום או בלילה – בזמן נהיגה, בזמן קניות, באמצע פגישת עסקים ואף התקף חרדה בשינה. ברוב המקרים, תסמינים של התקף חרדה מגיעים לשיאם תוך דקות ספורות, ולאחר שההתקף חולף, עשויים להרגיש מותשים.
התקף חרדה כולל בדרך כלל את התסמינים הבאים:
• הרגשה של סכנה או הרגשה של הסוף שקרב.
• פחד מאיבוד שליטה או מוות.
• הלימות מהירות של הלב.
• הזעה.
• רעד בגוף.
•
קוצר נשימה
או הרגשת מחנק בגרון.
• צמרמורות.
• גלי חום.
• בחילות.
• התכווצויות בבטן.
• כאבים בחזה.
•
כאבי ראש
.
• סחרחורות, תחושת עילפון.
• תחושת ניתוק מהמציאות.
אחד הדברים הכי גרועים בהתקף חרדה, הוא הפחד מהתקף נוסף. לעיתים הפחד חזק כל-כך עד שהוא מוביל להימנעות מסיטואציות מסוימות ופוגע בשגרת החיים.
[1]
מה ההבדל בין התקף חרדה לבין הפרעת חרדה?
התקף פאניקה הוא מעין תחושה עזה ופתאומית של פחד המלווה באי נוחות פיזית, כמו גם בתסמינים אחרים. התופעות האופייניות להתקף חרדה יכולות להיות עזות עד כדי כך שהן מובילות להפרעה חמורה בשגרת החיים
[2]
. מנגד, הפרעת חרדה מתפתחת לרוב במשך תקופת זמן ארוכה ומלווה לרוב בדאגה מוגזמת מפני סכנה פוטנציאלית, אמיתית או דמיונית
.
[3]
.
סיבות וגורמי סיכון
ממה נגרם התקף חרדה? לא ידוע מה מביא להתפתחות התקף חרדה, אך ישנם גורמים מסוימים שעשויים לתרום להתפתחותו כמו גורמי תורשה, לחץ גדול בחיים, אופי רגיש למצבי לחץ ונטייה למחשבות ורגשות שליליים, וכן שינויים מסוימים בתפקוד של חלקים מסוימים במוח.
ישנם מחקרים אשר מצביעים על כך שעשוי להיות קשר בין התקפי חרדה ומנגנון התגובה הטבעי של הגוף לסכנה. כך לדוגמא, בעת סכנה ממשית הגוף מגיב באופן אינטואיטיבי ע"י הגברת קצב הלב והנשימה, תגובות דומות להתקף חרדה. אך עדיין לא ברור מדוע תסמינים של התקף חרדה קורים ללא כל סכנה ממשית.
גורמי סיכון להתפתחות של התקפי חרדה או הפרעת פאניקה:
• היסטוריה משפחתית של התקפי חרדה או הפרעת פאניקה.
• גורם לחץ משמעותי כמו מוות של אדם קרוב או מחלה קשה.
• אירוע טראומתי כמו תקיפה מינית או תאונה רצינית.
• שינויים גדולים בחיים כמו גירושין או לידה של תינוק.
• עישון או צריכה מופרזת של קפה.
• היסטוריה של התעללות פיזית או מינית בילדות.
אבחון ובדיקות
ע"מ לעזור באבחון הבעיה ולשם הבדלתה ממחלות אפשריות אחרות כמו בעיות בבלוטת התריס, יש צורך בבדיקה גופנית מלאה: בדיקות דם, בדיקת אק"ג ובדיקות נוספות לשלילת מחלות לב, כמו גם הערכה פסיכולוגית.
לא כל אדם אשר חווה התקף חרדה קל או קשה סובל בהכרח מהפרעת פאניקה, אך בכל מקרה, טיפול עשוי להועיל מאחר שהתקפי פאניקה שאינם מטופלים עלולים להחריף ולהתפתח לכדי הפרעת פאניקה.
סיבוכים אפשריים
אמנם התקפי חרדה אינם מסוכנים, אך הם עלולים להחמיר ללא טיפול, ועשויים להיות קשים להתמודדות בלי תמיכה מקצועית. התקפי חרדה חוזרים עשויים להשפיע על כל אספקט בחיים, ועשויים להביא לפחד תמידי מההתקף הבא.
הסיבוכים שעושים לעלות מהתקפי חרדה הם:
• התפתחות של פוביות ספציפיות (פחד מוגזם ובלתי מוסבר ממשהו ספציפי).
• פניות מרובות לקבלת טיפולים רפואיים מחשש למצב הבריאותי.
• הימנעות מאירועים חברתיים.
• דיכאון, הפרעות חרדה ובעיות נפשיות אחרות.
• הגברת הסיכון לאובדנות ומחשבות אובדניות.
• צריכה מופרזת של אלכוהול וסמים.
• בעיות כלכליות.
כמו כן, התסמינים של התקף חרדה עשויים להיות דומים לתסמינים של מצבים קריטיים כמו התקף לב ולכן, במידה ולא ברור מה גורם לתסמינים שחווים, חשוב לקבל הערכה מרופא.
טיפולים ותרופות
טיפול עשוי להפחית את עוצמת ההתקפים ותדירותם, ולשפר את התפקוד היומיומי.
הטיפולים העיקרים הם פסיכותרפיה ותרופות, ביחד או לחוד.
פסיכותרפיה
נחשבת טיפול קו ראשון יעיל, ויכולה לעזור להבין את התקפי החרדה וללמוד איך מתמודדים איתם. הטיפול עשוי לקחת מספר שבועות על מנת להפיק תוצאות, וחודשים עשויים לחלוף עד להפחתה משמעותית בתסמינים. כמו כן, לאחר השלמת הטיפול, יש להמשיך לקבוע מפגשים לשם תחזוקה ומניעת הישנות ההתקפים.
טיפול תרופתי
י
כול גם הוא לעזור בהפחתת התסמינים, וישנם מספר תרופות יעילות בהפחת התקפי החרדה, כאשר ניתן להחליף ביניהן בהתאם לצרכים האישיים, החלטת הרופא וההשפעה שלהן.
• (SSRIs (Selective serotonin reuptake inhibitors – תרופות אלו, כגון
ציפרלקס
, בדרך כלל מומלצות כתרופת קו ראשון להתקפי חרדה.
• (SNRIs (Serotonin and norepinephrine reuptake inhibitors – תרופות שלרוב יוצעו רק כאשר השימוש בתרופות SSRI לא יעיל.
• בנזודיאזפינים – משמים לטיפול מידי ולטווח קצר, ואינם מומלצים לשימוש בטווח ארוך משום שהם עשויים לגרום לתלות. כמו כן, הם אינם מומלצים לאנשים הסובלים מבעיות של צריכת אלכוהול וסמים.
ברוב הטיפולים התרופתיים לוקח מספר שבועות מתחילת נטילת התרופות ועד שניתן לראות שיפור בתסמינים.
טיפול CBT
CBT, או טיפול קוגניטיבי התנהגותי, הוא אחת משיטות הפסיכותרפיה הפופולאריות ביותר לטיפול בהתקפי חרדה.
[4]
טיפול זה מבוסס על ההנחה כי מחשבותיו, תפיסותיו ורגשותיו של אדם משפיעים על המעשים ועל דפוסי ההתנהגות. טיפול זה מסייע לשנות את מחשבותיו השליליות של אדם ואת ההתנהגויות שליליות. כיום, משמש הטיפול למגוון רחב של מצבים נפשיים, בהם דיכאון, פוביות,
PTSD
והתמכרויות.
[5]
באשר להתקפי חרדה,
CBT
מסייע ברכישת מיומנויות שונות שמטרתן למתן את חומרת ההתקף ולסייע למטופל/ת לצלוח אותו, בהן הגבלות קוגניטיביות, טכניקות הרפיה ונשימה.
ישנם דברים שאפשר לעשות לבד בכדי לנסות ולהפחית את תדירות וחומרת ההתקפים כמו הצטרפות לקבוצת תמיכה; הימנעות מקפה, אלכוהול ועישון; הפחתת הלחץ ע"י טכניקות הרגעה; פעילות גופנית – ובמיוחד פעילות אירובית, ושינה מספקת.
מניעה
אין דרך חד משמעית למנוע התקף חרדה, אם כי ניתן לעשות מספר פעולות שעשויות לעזור:
• לקבל טיפול להתקפי חרדה כמה שיותר מוקדם בכדי לנסות למנוע החרפה של המצב.
• לדבוק בתוכנית הטיפולית שנקבע בכדי למנוע הישנות של ההתקפים.
• פעילות גופנית אשר עשויה להגן מפני חרדה .
[1]
https://www.mayoclinic.org/diseases-conditions/panic-attacks/symptoms-causes/syc-20376021
[2]
National Institutes of Mental Health.
Panic disorder: When fear overwhelms
.
[3]
National Institute of Mental Health.
Anxiety disorders
.
[4]
Chambless DL, Milrod B, Porter E, et al.
Prediction and moderation of improvement in cognitive-behavioral and psychodynamic psychotherapy for panic disorder
.
J Consult Clin Psychol
. 2017;85(8):803–813. doi:10.1037/ccp0000224
[5]
Cleveland Clinic.
Cognitive behavioral therapy (CBT) |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/paracetamol-codeine-caffeinerokacet-rokacet-plus/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
מידע כללי:
תרופות המכילות קודאין ישמשו רק לטיפול בכאב חריף, שמשכו קצר, בעוצמה בינונית בקרב מטופלים מעל גיל 12 שנים. טיפול כזה יינתן רק אם לא ניתן לטפל בכאב באמצעות משככי כאבים כגון
פרצטמול
, או איבופרופן.
השימוש בקודאין עשוי להגביר את הסיכון לדיכוי נשימתי, יכול לגרום להתמכרות (בשימוש מעל 3 ימים).
השימוש במשכך כאבים ל
כאב ראש
מעל 3 ימים עלול להחמיר את הכאבים.
יעיל לטיפול ב:
התרופה מיועדת לשיכוך כאבים, להקלה על
שיעול
ולהורדת חום המלווה בכאבים.
הנחיות חשובות:
התרופה אינה מומלצת לטיפול בשיעול ובצינון בילדים ובמתבגרים בגילאי 12-18 הסובלים מבעיות נשימה.
אין להשתמש בתרופה זו לעיתים קרובות או לתקופה ממושכת, יותר מ-3 ימים ברצף, אלא לאחר התייעצות עם רופא.
מתי אסור להשתמש בתרופה:
• במקרה רגישות,
אלרגיה
, לחומרים הפעילים, למשככי כאבים אופיואידיים אחרים או למרכיבי התרופה האחרים.
• בהריון או בהנקה.
• במקרה של שימוש נוסף בתרופות המכילות פרצטמול וקודאין.
• במתבגרים מעל גיל 12 ומתחת לגיל 18 לאחר ניתוח להסרת שקדים או אדנואידים עקב דום נשימה חסימתי בשינה.
• באוכלוסיה המפרקת בקצב מהיר מהרגיל את הקודאין למורפין.
• במצבי דיכוי נשימתי או עצירות כרונית.
פרמקוקינטיקה:
קודאין עובר מטבוליזם בכבד, הופך בחלקו למטבוליט הפעיל מורפין. מופרש באמצעות הכליה. לקפאין תגובה מהירה, הוא נספג היטב ומתפזר היטב ברקמות. עובר מטבוליזם בכבד, מופרש באמצעות הכליה. פרצטמול עובר מטבוליזם בעיקר בכבד. אחוז קטן ממנו יופרש ע"י הכליה כלא מצומד, חלק יופרש ע"י המרה.
דגשים למשתמש
• שימוש במשך יותר מ-3 ימים ברצף עלול לגרום לתלות! אין להשתמש יותר מ-3 ימים ברציפות.
•
התרופה הינה בעלת פוטנציאל לשימוש לרעה ולמינון יתר- נדרשת תשומת לב! נטילת מנות גדולות יותר של אופיואידים כמו קודאין, או בתדירות גבוהה יותר, עלולה להעלות את הסיכון להתמכרות ולשימוש לרעה, העלולים להוביל למנת יתר ואף למוות.
• נטילת תרופה זו עם תרופות המדכאות מערכת עצבים מרכזית, כולל סמים או אלכוהול עלולה לגרום לתחושת ישנוניות עמוקה, קשיי נשימה, דיכוי נשימתי, תרדמת ומוות.
• יש לעבור באיטיות ממצב שכיבה או ישיבה לעמידה.
• קודאין הופך למורפין בכבד ע"י אנזים. המורפין הוא בעל ההשפעה משככת הכאבים. קיימת שונות בין האנשים בפעילות האנזים, ולכן ייתכנו השפעות שונות. תיתכן השפעת שיכוך כאב לא מספקת, או אצל אחרים, תיתכן סבירות גבוהה יותר לסבול מתופעות לוואי חמורות. יש לשים לב לתופעות הלוואי הבאות, להפסיק טיפול ולפנות לעזרה רפואית מידית: נשימה איטית או רדודה, בלבול, ישנוניות, אישונים קטנים, בחילות או הקאות, עצירות, חוסר תיאבון.
• עליה במינון יכולה לגרום לעלייה ברגישות לכאב (נדיר), ובמצב זה יש לפנות לרופא או הרוקח לגבי הטיפול.
צילום: Shutterstock
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
קפליות, לבליעה עם הרבה מים.
תדירות וזמן נטילה
בהתאם להוראות רופא. אין להשתמש בתרופה זו לעיתים קרובות או לתקופה ממושכת, מעבר ל-3 ימים, אלא בהתייעצות עם רופא.
טווח המינון
בתרופת המרשם (רוקסט פלוס): המינון ואופן הטיפול יקבעו על ידי הרופא בלבד
.
המינון המקובל בדרך כלל הוא: קפליה אחת - 3 פעמים ביום
.
בכאבים חריפים: 2 קפליות – 3-4 פעמים ביום
.
אין לעבור על מינון של 8 קפליות במשך 24 שעות
.
מבוגרים- מרווחים של 4 שעות לפחות בין המנות
.
עבור מתבגרים- המינון מופחת, כמו גם נדרשים מרווחים של 6 שעות לפחות בין המנות.
בגילאי 12-15 שנים: אין לעבור על מינון של 4 קפליות במשך 24 שעות.
יש לעקוב אחר הוראות הרופא.
בתרופה שאינה לפי מרשם (רוקסט): המינון המקובל בדרך כלל הוא: קפליה אחת, 3-4 פעמים ביום
.
בכאבים חריפים: 2 קפליות, 3-4 פעמים ביום
.
אין לעבור על מינון של 8 קפליות במשך 24 שעות
.
מנה שנשכחה
אין ליטול מנה כפולה. יש לקחת המנה הבאה בזמן הרגיל ולהתייעץ עם הרופא.
הפסקת התרופה
תרופה זו מכילה קודאין ועלולה לגרום להתמכרות בשימוש העולה על 3 ימים. בהפסקת התרופה במצב זה, ייתכנו תופעות גמילה. יש לפנות לרופא.
מינון עודף
ייתכן נזק לכבד. דיכוי נשימתי. יש לפנות לרופא/חדר מיון ולהביא את אריזת התרופה. יש לעשות זאת גם בהרגשה כללית טובה מכיוון שכמות גדולה מדי של פרצטמול עלולה לגרום לנזק כבדי חמור באופן מושהה.
אחסון
מתחת ל-25 מעלות צלזיוס.
אזהרות
תזונה
אין לשתות כמויות גדולות של קפה, תה או קולה, או מוצרים אחרים המכילים קפאין. רמות גבוהות של קפאין עלולות לגרום לבעיות שינה, רעד ותחושת אי נוחות בחזה.
אלכוהול
שימוש בתרופה עם צריכת אלכוהול עלול להגביר השפעה מנמנמת של התרופה.
נהיגה
השימוש בתרופה זו עלול לפגום בערנות ולגרום לסחרחורת, ועל כן מחייב זהירות בנהיגה.
הריון
יש להתייעץ עם הרופא לפני נטילת תרופה זו.
אין ליטול בהיריון, בחשד להיריון, אלא לאחר ייעוץ בנושא, והחלטה של הרופא שהתועלת מהטיפול עולה על הסיכון לעובר. בנטילת התרופה במהלך היריון התינוק עלול לפתח תלות ולחוות תסמיני גמילה לאחר הלידה, ויתכן צורך בטיפול.
הנקה
אין להשתמש בתרופה ולהיניק. קודאין ומורפין עוברים לחלב אם וישפיעו על התינוק.
תינוקות וילדים
מיועדת לילדים ולמתבגרים מעל גיל 12 שנים. לא מומלץ למתבגרים עם בעיות נשימה. אין להשתמש במתבגרים או לאחר ניתוח הסרת שקדים או אדנואידים.
קשישים
ייתכן ויהיה צורך בהקטנת המינון.
ניתוח והרדמה כללית
יש לדווח למנתח או למרדים על נטילת תרופה זו.
דווח לרופא במקרה של
ליקוי בתפקוד הלב,כלי הדם, הכבד (כולל מחלת כבד אלכוהולית), הכליה, מערכת השתן, מערכת העיכול(כמו דלקות של המעי, חסימת מעיים, כיב פפטי).
ניתוח להסרת כיס מרה.
תת לחץ דם או תת פעילות של בלוטת התריס
פציעת ראש או לחץ תוך גולגולתי מוגבר, לאחרונה
אסתמה בשילוב רגישות לאספירין
תסמונת גילברט- צהבת משפחתית שאינה המוליטית
נטילת תרופות אחרות היכולות להשפיע על הכבד
חסר באנזים גלוקוז-6-פוספטאז דהידרוגנאז
אנמיה המוליטית
חסר בגלוטתיון
התייבשות
תזונה לקויה
משקל הנמוך מ-50 ק"ג
קשיש
התמכרות לחומרים אופיואידיים, אלכוהול, תרופות מרשם או סמים, גם בעבר.
תסמיני גמילה בעבר, בהפסקת שתיית אלכוהול, או בהפסקת נטילת תרופות/סמים
סיכון ממנת יתר
גבוה
סיכון מפיתוח תלות
גבוה
תופעות לוואי
עצירות
, ובנוסף, תופעות לוואי המחייבות הפסקת התרופה ופנייה לרופא.
פירוט בהמשך.
במקרה של תופעות לוואי הבאות יש להפסיק נטילת התרופה
:
• כאב בטן חמור, יובש בפה, בחילות והקאות.
• עברת לאחרונה ניתוח להסרת כיס מרה.
• עצבנות, סחרחורת, רגיזות, נמנום יתר או חוסר שקט.
•
תגובה אלרגית שעלולה להיות חמורה כגון פריחה בעור וגרד
,
לפעמים עם נפיחות בפה או בפנים או קוצר נשימה.
•
חבורות ללא סיבה או דימום
.
• קילוף או כיבים בפה, גרד או הזעה.
• בעיות בנשימה, במיוחד אם קרו לך בעבר בשימוש עם משככי כאבים אחרים כמו איבופרופן ואספירין.
• בחילות, קלקול קיבה, ירידה פתאומית במשקל, אובדן תיאבון וצבע צהוב בעור ובעיניים.
• שתן עכור או קושי במתן שתן.
• פרצטמול עלול לגרום במקרים נדירים להופעת מחלות עור חריפות שהסימנים שלהן יכולים להיות: אודם, פריחה, שלפוחיות, פגיעה עורית נרחבת.
נטילה נכונה של התרופה, סביר שלא תגרום להתמכרות, אך יש להכיר את סימניה.
סימני אזהרה להתמכרות: צורך ליטול את התרופה לתקופות ארוכות יותר, צורך ליטול מינונים גבוהים יותר מהמינונים המומלצים, בהפסקת התרופה, ההרגשה מאוד לא טובה, אך משתפרת בחידוש השימוש בתרופה.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
יש לעדכן רופא/ רוקח באשר לנטילת תרופות אחרות, כולל תרופות ללא מרשם ותוספי תזונה. בייחוד התרופות הבאות:
• תרופות המשפיעות על מערכת העצבים המרכזית. למשל: תרופות להרגעה, לשינה, לפרקינסון, לאפילפסיה, אלכוהול,
• תרופות נגד קרישת דם. למשל: ורפארין. ניתן ליטול מדי פעם את התרופה משככת הכאב, אך יש להתייעץ עם הרופא לפני נטילה קבועה, בגלל הסיכון לדימום.
• תרופות לטיפול בשיגדון (גאוט) וברמות מוגברות של חומצת שתן בדם (היפראוריצמיה)- כמו פרובנציד.
• פלוקלוקסצילין (אנטיביוטיקה)- בשל סיכון חמור לבעיית דם ונוזלים, המחייבת טיפול דחוף, ועלולה להתרחש במיוחד במקרה של פגיעה כלייתית חמורה, אלח דם (כאשר חיידקים ורעלנים נעים במחזור הדם ומובילים לפגיעה באיברים), תת-תזונה, אלכוהוליזם כרוני ואם משתמשים בפרצטמול במינונים היומיים המרביים.
• פרגבלין וגבפנטין- בשל סיכון מוגבר לדיכוי נשימתי.
• תרופות נגד דיכאון ממשפחת מעכבי MAO, שניטלו בשבועיים האחרונים וממשפחת טריציקליים.
• תרופות אחרות לטיפול בחום וכאבים. אין ליטול תרופות אחרות המכילות פרצטמול, קפאין או קודאין.
• דומפרידון או מטוקלופראמיד לבחילות או הקאות.
• כולסטיראמין להורדת רמות הכולסטרול בדם.
השפעת שימוש ממושך
התרופה אינה מיועדת בדרך כלל לשימוש ממושך שכן עלולה לגרום להתמכרות ולתלות.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/paracetamol/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
פרצטמול (שנקרא בארה"ב אצטאמינופן Acetaminophen) הוא חומר פעיל הנמצא בתרופות אקמול, דקסמול, פראמול, טיפות נובימול ורבות אחרות. פרצטמול מעכב ייצור חומרים מתווכי דלקת (פרוסטוגלנדינים) במוח וחוסם את תחושת הכאב ותורם להורדת חום.
שונות כמו טבליות, טבליות ללעיסה, סירופ, טיפות, תמיסה להזרקה, נרות ואפילו אבקה, שמאפשרות התאמת מינון באופן אישי ונוחות מירבית בשימוש. הוא מתאים לשימוש לכל הגילאים, כולל תינוקות, ילדים, למבוגרים וקשישים. כמו כן, פרצטמול מהווה תרופה מועדפת לטיפול בתקופת ההריון והנקה.
פרצטמול נחשב לתרופה בטוחה יחסית. הוא אינו גורם לבעיות בקיבה או לדימום ומתאים במיוחד לאנשים הסובלים מכיב בקיבה או בתריסריון או כאלה שרגישים לאספירין או לנוגדי דלקת לא סטרואידליים אחרים.
יעיל לטיפול ב:
פרצטמול (אקמול, דקסמול, נובימול) מיועד להורדת
חום גבוה
מסיבות שונות ולשיכוך כאבים שונים כמו
כאב ראש
, כאב שיניים,
כאב מחזור
, כאבים שגרוניים ועוד.
פרצטמול נמצא גם בתרופות נוספות בשילוב עם חומרים פעילים אחרים, שמגבירים את שיכוך הכאבים כמו קוד-אקמול, אקמול פוקוס, רוקסט, אקסדרין ועוד. כמו כן, פרצטמול מהווה אחד המרכיבים בתרופות שנועדו להקל על סימפטומים של הצטננות ושפעת, כמו אקמול צינון ושפעת, דקסמול קולד, פראמול אף ושיעול, קולדקס ועוד.
הנחיות חשובות:
עליכם לפנות לרופא אם החום נמשך יותר משלושה ימי טיפול או אם התסמינים לא עוברים או מחמירים בתוך חמישה ימים, למרות נטילת התרופה.
עליכם להיוועץ ברופא אם אתם נוהגים להשתמש בתרופות שמכילות פרצטמול לעיתים קרובות.
למרות שפרצטמול נחשב לתרופה בטוחה, מינון גבוה שלו או שימוש ממושך מאד עלול לפגוע ב
כבד
, במיוחד אם אתם מקבלים תרופות אחרות שעלולות להזיק לכבד או צורכים אלכוהול בקביעות.
מתי אסור להשתמש בתרופה:
אין להשתמש בפרצטמול (אקמול, דקסמול, נובימול) במקרים הבאים:
רגישות לפרצטמול או למרכיבים אחרים של התרופה.
אם אתם מקבלים גם תרופות נוספות להורדת חום או הפחתת כאב, לרבות תרופות בשם אחר שמכילות פרצטמול – עליכם להיוועץ ברופא או ברוקח כדי שלא תיקחו מינון עודף של פרצטמול.
צילום: shutterstock | Pormezz
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
טבליות, טבליות לעיסה, קפליות, סירופ, טיפות, פתילות, שקיקים, גרנולות.
אריזה אישית (גרנולות)- אין ליטול מנה חלקית מתוך האריזה, מאחר ולא ניתן לדייק במינון
.
תדירות וזמן נטילה
כל 4-6 שעות לפי הצורך.
תדירות וזמן נטילה
כל 4-6 שעות לפי הצורך.
טווח המינון
יש להתאים את המינון לגילו ולמשקלו של הילד. אין לעבור על מינון זה.
מבוגרים: 1 גרם - 500 מ"ג למנה עד למינון מירבי של 4 גרם ליום.
רקטלי- 650 מ"ג כול 4-6 שעות מקסימום 6 נרות ליום.
ילדים: אין לעבור על 5 מנות ב- 24 שעות. המנה ניתנת כול 4-6 שעות 10-15 מ"ג/ק"ג ומקסימום 75 מ"ג/ק"ג/יום.
מנה לילד בן 11 - 480 מ"ג
מנה לילד בן 9-10 שנים – 400 מ"ג
מנה לילד בן 6-8 שנים - 320 מ"ג
מנה לילד בן 4-5 שנים – 240 מ"ג
מנה לילד בן 2-3 שנים – 160 מ"ג
מנה לילד בן 1-2 שנים - 120 מ"ג
מנה לילד בן 4-11 חודשים - 80 מ"ג
מנה לילד בן עד 3 חודשים - 40 מ"ג
תחילת ההשפעה
תוך 10-60 דקות.
משך ההשפעה
תוך 10-60 דקות.
מנה שנשכחה
יש לקחת מייד כשנזכרים רק אם התרופה דרושה להקלת כאב. במקרים אחרים אין צורך לקחת את המנה שנשכחה.
הפסקת התרופה
ניתן להפסיק בביטחון כאשר אין יותר צורך בתרופה.
מינון עודף
במקרה של עודף משמעותי במינון
או
הרעלת פרצטמול, יש לפנות לחדר מיון מיד. דרושה פעולת חירום במקרה של בחילה, הקאה או כאב בטן. אם קיים חשד למינון עודף, ניתן לבצע בדיקת רמת פרצטמול בדם.
אחסון
לשמור במיכל סגור במקום קריר ויבש, הרחק מהישג ידם של ילדים
נמצא כמרכיב בתרופות הבאות
דקסמול קולד יום | Dexamol Cold Day
דקסמול קולד לילה | Dexamol Cold Night
דקסמול פלוס | Dexamol Plus
דקסמול PM | Dexamol PM
דקסמול סינוס יום | Dexamol Sinus Day
דקסמול סינוס לילה | Dexamol Sinus Night
פראמול אף יום | Paramol Af Day
פראמול אף לילה | Paramol Af Night
פראמול אף ושיעול יום | Paramol Af and Shiul Day
פראמול אף ושיעול לילה | Paramol Af and Shiul Night
פראמול פלוס | Paramol Plus
אקמול צינון ליקוויג'ל יום | Acamol Tsinun Liquigel Day
אקמול צינון ליקוויג'ל לילה | Acamol Tsinun Liquigel Night
אקמולי קולד סירופ | Acamoli Cold Syrup
מוסקול | Muscol
קוד-אקמול | Cod-Acamol
קולדקס | Coldex
אקמול צינון קלאסי ליום | Acamol Tsinun Classic Day
אקמול צינון קלאסי ללילה | Acamol Tsinun Classic Night
אקמול לילה | Acamol night
אקמול פוקוס | Acamol Focus
אקמול צינון ושפעת לילה | Acamol Tsinun and Shapaat Night
אקמול צינון ושפעת יום | Acamol Tsinun and Shapaat Day
זאלדיאר | Zaldiar
רוקסט | Rokacet
רוקסט פלוס | Rokacet plus
פרקוסט | Percocet
קודברול | Codabrol
ספסמלגין | Spasmalgin
ברונכולט פלוס | Broncholate Plus
אקסידול | Exidol
פראמול טרגט | Paramol Target
מיגרלב | Migraleve
אקסדרין | Excedrin
אזהרות
תזונה
אין הגבלות.
אלכוהול
יש להימנע משתיית אלכוהול בזמן נטילת תרופה זו. השילוב של אלכוהול עם תרופה זו עלול להעלות סיכון לנזק בכבד.
נהיגה
ללא השפעה.
הריון
יש ליטול את המנה הנמוכה ביותר היעילה עבור שיכוך הכאב או הורדת החום, למשך הזמן הקצר ביותר. במקרה בו נדרשת נטילה תכופה יותר, יש להתייעץ עם הרופא.
הנקה
כמויות קטנות של פרצטמול עוברות לחלב אם. יש להתייעץ עם הרופא.
תינוקות וילדים
יש צורך בהפחתת המינון בהתאם לגיל ולמשקל.
קשישים
תופעות לוואי עלולות להיות חמורות יותר. ייתכן שיהיה צורך בהפחתת המינון.
דווח לרופא במקרה של
מחלת כבד
מחלת כליה
נטילת תרופות אחרות
חסר גלוטתיון
אי סבילות לסוכרים מסויימים (חלק התכשירים מכילים סורביטול, שהוא מקור לפרוקטוז)
סיכון ממנת יתר
גבוה
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
נדיר להיתקל בתופעות לוואי כאשר נוטלים פרצטמול במינון המומלץ.
תופעות לוואי חמורות, המחייבות את הפסקת הטיפול ופנייה מיידית לרופא, כוללות:
תגובות אלרגיות חריפות- כמו התנפחות, פריחה וגרד, התנפחות העלולה לגרום לקשיי נשימה או בליעה.
מחלות עור חמורות (נדיר)- סימנים כמו אודם, פריחה, שלפוחיות או פגיעה עורית נרחבת. יכול לקרות גם אם ניטלו תכשירי פרצטמול בעבר, ללא בעיה.
הופעת סימנים של שינויים במערכת הדם כמו דימומים, הופעת חבורות בקלות, התפתחות זיהומים ביתר קלות.
קוצר נשימה (נדיר).
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
כולסטיראמין מעכב את הספיגה של פרצטמול. יש לקחת פרצטמול שעה לפני או 3-4 שעות אחרי כולסטיראמין
.
נוגדי קרישה: ייתכן שיהיה צורך בהתאמת המינון של נוגדי קרישה כגון וארפארין כאשר לוקחים פרצטמול במינון גבוה באופן סדיר
.
זידובודין: פרצטמול עלול להגביר את תופעות הלוואי של תרופה זו. תיתכן פגיעה בתמונת הדם ועלייה בסיכון לפגיעה בתפקודי הכבד. מומלץ להימנע ממתן מנות גבוהות לטווח ארוך של פרצטמול למטופלים בזידובודין
.
בוסולפאן: תיתכן עלייה בריכוזו. מומלץ לקחת פרצטמול לא פחות מ- 72 שעות לפני תחילת הטיפול עם בוסולפאן
.
קארבאמאזפין, דיפלוניזאל, איזוניאזיד: תיתכן עלייה בסיכון לפגיעה בתפקודי הכבד. מומלץ להמעיט בשימוש בפרצטמול בחולים הנוטלים תרופות אלו
.
כלוראמפניקול: ייתכנו סימני הרעלה כגון הקאות, ירידה בלחץ הדם וירידה בחום הגוף. מומלץ לעקוב אחר רמות כלוראמפניקול בדם
.
אנטיביוטיקה נוספת: פלוקלוקסצילין.
פרובנציד: לטיפול בשיגדון ולעיתים ניתן כדי לעלות רמות בדם של פניצילין.
גלולות למניעת הריון: תיתכן עלייה בריכוז ההורמונים בדם וירידה בריכוז פרצטמול
.
פניטואין, סולפינפיראזון עלול לגרום לירידה בריכוזו בדם ועקב כך בפעולתו משככת הכאבים של פרצטמול. כמו כן, מעלה את הסיכון לפגיעה בתיפקודי הכבד. מומלץ להימנע משימוש במינונים גדולים של פרצטמול בשילוב עם פניטואין
.
תרופות המפחיתות את קצב ריקון הקיבה, כמו: פרופנתלין, נוגדי דיכאון אנטיכולינרגיים ומשככי כאבים נרקוטיים- יפגעו בספיגת פראצטמול
.
השפעת שימוש ממושך
אין להשתמש בתרופה לשיכוך כאבים ללא ייעוץ למשך יותר מ - 10 ימים במבוגרים או 5 ימים בילדים.
אין להשתמש להפחתת חום גבוה (39.5) למשך יותר מ- 3 ימים במבוגר או בילד.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/parent%E2%80%99s-guide/
הדרכת הורים (Parent’s Guide)
אוטיזם
4 דקות קריאה
כללי
מאמרים
מה עושים אם הילדה בת ה-14 מסרבת לחזור הביתה בשעה שנקבעה לה? איך מתמודדים עם ילד בן 8 שמכה את אחיו הקטן? כיצד מגיבים כאשר הילד מתעקש לא ללכת לבית הספר, מסרב לקחת תרופות קריטיות לבריאותו או נתפס גונב מחנויות? ומה עושים כשהילדה סובלת מחרדות ופחדים?
הדרכת הורים היא תהליך ייעוצי בו מונחים הורים לילדים ומתבגרים כיצד לשפר את תפקודם ההורי וכיצד להתמודד עם אתגרים שמעמידה בפניהם ההורות.
Photographee.eu | Shutterstock
מהי הדרכת הורים?
הורים רבים נתקלים כיום בקושי ניכר בהצבת גבולות לילדיהם ונאלצים להתמודד עם
הפרעות התנהגות
, חוסר שיתוף פעולה, אלימות וכד'. כמו כן, מתמודדים הורים רבים עם קשיים רגשיים של ילדיהם כמו
חרדה
,
דיכאון
וכן הלאה, או עם תחושה כללית כי אינם שבעי רצון מאופן התנהלותם כהורים ("אני תמיד נכנעת"; "אני מתעצבן ומעניש בצורה לא הגיונית").
הדרכת הורים היא תהליך הכולל ייעוץ בו רוכשים הורים לילדים ובני נוער מיומנויות להתמודדות עם קשיי הילד ועם האתגרים היומיומיים המלווים את ההורות. במרבית המקרים מומלץ כי שני ההורים ייקחו חלק בתהליך ההדרכה כדי לסייע ביצירת קו אחיד בהתמודדות מול הילד. עם זאת, ההדרכה עשויה לתרום גם במקרים בהם רק אחד מן ההורים משתתף בה.
השלב הראשון בהדרכת ההורים הוא הערכת הבעיות והגדרת מטרות. ההורים מגדירים את ההתנהגויות הבעייתיות (שלהם או של הילדים) ואת המטרות לשינוי. על בסיס מטרות אלו נבנית תוכנית התערבות המתמקדת במתן כלים פרקטיים להתמודדות עם נקודות הקושי.
כלים אלו מותאמים לקשייו הייחודיים של הילד. הורים לילדים המתמודדים עם קשיים רגשיים (דיכאון, חרדה) או בריאותיים יונחו כיצד לתמוך בילד ובמקביל לקדם אותו ולסייע להתפתחותו הנורמטיבית. לדוגמא, הורים לילד הסובל מ
סוכרת
יונחו כיצד לספק תמיכה ואמפתיה לקשיים שלו מבלי לפנק אותו כדי לפצות , כביכול, על הסבל הנגרם לו, הדרכת הורים לילדים עם בעיות התנהגות (אלימות, חוסר ציות, עבריינות) מתמקדת בזיהוי תפיסות ההורים המגבילות את יכולתם להציב גבולות ("הוא מאיים בבריחה/התאבדות", "הוא מרביץ לאחים כי הוא נורא סובל"), ובמתן אמצעים להצבת גבולות ולחיזוק הסמכות ההורית. אמצעים אלו מותאמים לקשייו הספציפיים של הילד, לגילו ולהעדפות ההורים, ועשויים לכלול בניית תוכנית חיזוקים, יצירת עמדה אחידה ותיאום בין ההורים ומתן כלים להצבת גבולות ולהפגנת נוכחות הורית (למשל, עירוב גורמים משפיעים נוספים, טלפונים לחברותיה של ילדה שנעלמת מהבית וכד').
מתי מומלץ לפנות להדרכת הורים?
הדרכת הורים עשויה להינתן בנוסף לטיפול פסיכולוגי בילד או בנפרד. כאשר מגיע ילד צעיר לטיפול אישי עקב קשיים רגשיים או חברתיים, ימליצו מרבית המטפלים להורים להשתתף גם בהדרכת הורים במקביל לטיפול, כדי לתמוך בו ולשפר את הישגיו. כאשר הילד צעיר מדי, מסרב להגיע לטיפול או מפגין בעיות משמעת והתנהגות- הדרכת הורים תתרום גם אם לא ישתתף הילד בטיפול.
ישנם מספר מצבים בהם מומלץ לפנות להדרכת הורים:
• בעיות התנהגות: הילד מרביץ, מקלל, מסרב לציית להוריו, משקר, נעדר מבית הספר או עוסק בפעילות עבריינית כגון גניבה ושימוש בסמים.
• חוסר שיתוף פעולה: הילד אינו משתף פעולה עם הטיפול בו באופן הפוגע בתפקודו הנפשי או הבריאותי. לדוגמא, ילדים המסרבים לקחת טיפול תרופתי למרות מחלה כרונית וילדים אשר אינם מוכנים להגיע לטיפול נפשי למרות מצוקה פסיכולוגית הנובעת ממצבי דיכאון וחרדה.
• שינויים ומשברים בחיי הילד ו/או המשפחה: אירועים משמעותיים כמו גירושין, פטירת הורה, מחלה וכן הלאה מערערים את עולמו של הילד ומעמידים הורים רבים בפני תחושה כי הם אינם יודעים כיצד להכין את הילד לשינוי ולתמוך בו לאחריו. כאשר נעשית הפנייה להדרכה בעקבות גירושין מושם דגש משמעותי גם על יצירת שיתוף פעולה הורי.
• תחושה סובייקטיבית של ההורה: גם במידה והילד אינו מפגין התנהגות בעייתית מובחנת, עשויים הורים לחוש חוסר שביעות רצון מתפקודם ההורי ולקבל הכוונה ותמיכה סביב נושאים כמו יצירת זמן איכות ושיפור התקשורת עם הילד, חלוקת תפקידים בין ההורים, חיזוק הסמכות וההשפעה על חיי הילד ועוד.
מתי טיפול לילד עדיף על הדרכת הורים?
הבחירה בין טיפול להדרכת הורים נעשית בעיקר על סמך העדפות ההורה, אך באופן כללי מוטב כי כל טיפול פרטני בילד צעיר ילווה בהדרכת הורים או לכל הפחות במעורבות ההורים במתרחש בטיפול. כאשר מדובר בבני נוער אשר מעוניינים בטיפול ומשתפים עמו פעולה, מעורבות ההורים קריטית פחות, כל עוד לא מדובר במצבים בהם נשקפת לילד סכנה.
מה עושים בהדרכת הורים?
במקרים רבים הדרכת הורים לילדים נערכת במקביל להימצאותו של הילד במסגרת טיפולית כלשהי . יחד עם זאת, כאשר הילד צעיר מדי, או מתנגד לטיפול, עיקר התהליך מתמקד בהורים. אידיאלית הטיפול מתבצע מול שני ההורים, אולם כאשר נבצר מאחד מהם להגיע, הטיפול מתרכז בהורה יחיד. ראשית, מנוסחות מטרות, אשר מותאמות לקושי עמו ההורים מתמודדים. במהלך הטיפול רוכשים ההורים טכניקות, אותן הם מתבקשים לנסות בהתמודדויות מול הילד. לאורך ההדרכה מדווחים ההורים על האינטראקציה עם ילדם, ומנוסחות מסקנות להמשך הדרך.
כמו כן, לומדים ההורים להבין יותר לעומק את עולמו של ילדם. לדוגמא, כאשר מדובר בילד אשר סובל מבעיות התנהגות, ההדרכה מסייעת להורים להבין את הצורך והקושי שנמצאים מאחוריי האגרסיות של הילד. לצד העמקת ההבנה, ההדרכה מתרכזת בהקניית טכניקות אשר משפרות את איכות התקשורת עם הילד, לדוגמא כיצד לעודד התנהגויות רצויות ולצמצם התנהגויות לא רצויות, וכיצד להציב גבולות באופן אסרטיבי אך גם אמפתי.
בנוסף, הדרכת הורים לילדים מתמקדת גם באיכות התקשורת בין ההורים עצמם, וכחלק מכך בחלוקת התפקידים שהתפתחה ביניהם, מול הילד. במקרים רבים יש חשיבות לשיפור התיאום בין ההורים או באיזון מחודש של חלוקת התפקידים. לדוגמא, כאשר הורה אחד נוהג להיות רך ורחום, לעומת ההורה השני שמבצע את תפקיד המעניש, הדרכת הורים לילדים עשויה להקנות להורה המתקשה יותר, כלים אשר יאפשרו לו להתנהל מול הילד באסרטיביות. כמו כן, ישנם מקרים בהם ההורים סובלים מחוסר תיאום המתבטא בסתירות ביניהם. הדרכת הורים לילדים מסייעת להם ללמוד כיצד ליישב מחלוקות ביניהם, באופן יגרום לילד כמה שפחות בלבול. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/parent-training-for-adolescents/
2 דקות קריאה
כללי
מאמרים
גיל ההתבגרות
הנה תקופה המאופיינת במגוון שינויים, מבחינה רגשית, קוגניטיבית וגופנית, לצד תהליך משמעותי של גיבוש זהות עצמית. תהליכים אלו מובילים לא פעם לבעיות וקשיים בחייו של המתבגר, ובייחוד בקשר שלו עם הוריו.
הדרכת הורים למתבגרים הנה טיפול המתמקד בהקניית כלים להורים, במטרה לסייע להם להתמודד עם הנער המתבגר, על מנת שיוכלו לספק לו סביבה תומכת ומחזיקה, אשר תלווה אותו לאורך השינויים שהוא עובר.
הדרכת הורים למתבגרים – מסגרת הטיפול
הדרכת הורים למתבגרים מתבצעת על ידי
פסיכולוגים
או על ידי אנשי מקצוע אחרים בתחום הטיפולי, אשר קיבלו לכך הכשרה רלוונטית. במסגרת ההדרכה נפגשים ההורים עם המטפל, ולעיתים כשהמתבגר מעוניין בכך נמצא אף הוא בטיפול, במסגרת פסיכותרפיה פרטנית. באופן אידיאלי, רצוי ששני ההורים ישתתפו בהדרכה, אולם כאשר רק להורה אחד יש אפשרות או מוטיבציה לפנות להדרכה, ההדרכה יכולה להתקיים גם עם הורה אחד. בתחילת הטיפול מנוסחות מטרות הטיפול, מהן נגזרות מיומנויות שההורים מתנסים בהן אל מול ילדם. כמו כן, לאורך הטיפול ההורים מדווחים למטפל על מהלך האינטראקציה עם הנער, ומנסחים עמו מסקנות להמשך הדרך.
הדרכת הורים למתבגרים – עיצוב מחודש של העמדה ההורית
בהדרכת הורים למתבגרים ישנו ניסיון לסייע להורים להבין את העמדה ההתפתחותית בה נמצא המתבגר, ובהתאם לכך לעצב מחדש את הסגנון ההורי באופן שיתאים לשני הצדדים. נערים רבים בשלב זה מבקשים יותר חופש, וקוראים תגר על הוריהם. בין היתר הם מתווכחים עמם ופורקים הרבה מאוד תסכולים. הדרכת הורים למתבגרים עוזרת להורים לאזן בין היכולת להבין את הנער, לגלות כלפיו סלחנות ואף לאפשר לו יותר חופש לבחירה והתנהלות עצמאית, לבין היכולת לשמור על גבולות ולפקח על התנהגותו. בנוסף, גיל ההתבגרות מאופיין בכך שהמתבגרים משילים מעליהם את תפקיד "הילד של אמא/אבא", ומתחילים לגבש לעצמם דרך עצמאית. הדרכת הורים למתבגרים מסייעת להורים להתמודד עם המורכבות הרגשית שהתהליך גובה גם מהם, כחלק מהקושי להכיר בכך שהמתבגר הופך ליותר ויותר נפרד מהם.
הדרכת הורים למתבגרים – הבנה וליווי לאורך בעיות גיל ההתבגרות
הדרכת הורים למתבגרים מסייעת להורים להבין ולתמוך בילדיהם, לאורך מגוון בעיות גיל ההתבגרות, אשר אופייניות לשלב זה. מעבר לבלבול שזורעים השינויים הגופניים, הקוגניטיביים והרגשיים, שנים אלו מציבות בפני המתבגרים אתגרים רבים, במגוון תחומים. כך למשל, בתחום הרומנטי, בני נוער מגלים יותר עניין, כולל עניין מיני, בבני זוג. למערכות היחסים הטריות לא פעם נלוות אמוציות חזקות, כגון התאהבות מסחררת לצד מפחי נפש. תהליך חשוב נוסף בתחום הרומנטי קשור לגיבוש
הזהות המינית
, שיכול לעורר בלבול רב בקרב המתבגרים, במיוחד במקרים בהם מתעוררת משיכה לבני אותו המין. כמו כן, בשנים אלו מתבגרים נתונים יותר ללחץ חברתי, אשר במקרים מסוימים עשוי להוביל להתנהגות מסוכנת, כגון צריכת אלכוהול או סמים, או להתנהגות מינית לא מבוקרת. הדרכת הורים למתבגרים מסייעת להורים להבין ולהיות ערים לתופעות הללו, על מנת שיוכלו לתמוך במתבגרים, אבל גם לשמור עליהם ולהציב גבולות.
הדרכת הורים למתבגרים הנה טיפול המתמקד בהקניית כלים להורים, במטרה לסייע להם להתמודד עם הנער המתבגר, על מנת שיוכלו לספק לו סביבה תומכת ומחזיקה, אשר תלווה אותו לאורך השינויים שהוא עובר. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/parent-training/
הדרכה הורית (Parent Training)
הנחיית הורים
2 דקות קריאה
כללי
מאמרים
הדרכה הורית הנה שיטה שמטרתה לסייע להורים להתמודד עם קשיים של ילדיהם, כדוגמת
הפרעות התנהגות
,
הפרעות תקשורת
,
דיכאון
,
חרדה
, בעיות
גיל ההתבגרות
,
הפרעות קשב וריכוז
ועוד. הדרכה הורית פעמים רבות מתבצעת במקביל לטיפול בילד, כאשר ישנם מקרים שבהם הדרכה הורית מהווה אמצעי הטיפול המרכזי.
הדרכה הורית – מהלך הטיפול
לאורך שנות התפתחותם של ילדים באופן טבעי הן הילד והן ההורים יתקלו בקשיים. אלה יכולים לצוץ סביב קושי מסוים של הילד או סביב רצון של ההורה לקבל כלים נוספים ב
התמודדות
עמו. הדרכה הורית שואפת להקנות כלים אשר יעזרו להורים לשפר את התקשורת שלהם עם ילדם. לרוב, הדרכה הורית משלבת שני היבטים. ההיבט הראשון קשור ללימוד ההורים מיומנויות הנוגעות לאופני התמודדות עם ילדם. לדוגמא, כאשר מדובר בילד הסובל מ
בעיות התנהגות
ההורים לומדים כיצד לעודד התנהגויות חיוביות ולהפחית התנהגויות שליליות, וכיצד להציב גבולות באופן שיהיה אסרטיבי ואמפתי בו זמנית. ההיבט השני קשור ללימוד ההורים מידע אודות הקושי של ילדם ואודות האופן שבו הוא חווה את העולם. למשל, כאשר מדובר בילד הלוקה ב-ADHD, המטפל מעביר להורים מידע אודות ההפרעה ומסייע להם להעמיק את הבנתם את פשר התגובות של הילד. לדוגמא, להבין כי השכחנות שלעיתים מאפיינת את הילדים הללו איננה ביטוי של התרסה או של חוסר אחריות, אלא של קשיי ארגון.
הדרכה הורית – מסגרת הטיפול
הדרכה הורית ניתנת ע"י
פסיכולוגים
ואנשי מקצוע אחרים בתחום הטיפולי אשר עברו הכשרה רלוונטית. ישנן וריאציות שונות להדרכה הורית המתאימות לילדים במגוון גילאים, כמו הדרכה הורית להתמודדות עם ילדים קטנים או הדרכת הורים למתבגרים. באופן אידיאלי, הדרכה הורית כוללת את שני ההורים בנוסף למטפל. במידה והדבר לא מתאפשר, הטיפול מתבצע מול הורה אחד. פעמים רבות גם הילד נמצא בטיפול במסגרת
פסיכותרפיה לילדים
. עם זאת, כאשר דבר זה לא מתאפשר, למשל בשל גילו הצעיר של הילד או עקב חוסר רצונו בטיפול, התהליך מתבסס באופן בלעדי על הדרכה הורית. הדרכה הורית מתמקדת תחילה בניסוח מטרות המתייחסות לקושי של הילד או לקושי של ההורים בהתמודדות עמו. בשלב הבא מוגדר התהליך שנועד לקדם את המטרות. במהלך הטיפול ההורים רוכשים מיומנויות וכלים אותם הם בודקים בשטח, מול הילד. לאורך ההתנסויות מדווחים ההורים בהדרכה על האינטראקציה שחוו ומנתחים אותה יחד עם המטפל, במטרה להסיק מסקנות להמשך. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/pe-prolonged-exposure/
חשיפה ממושכת - טיפול בהפרעה פוסט טראומטית (PE - Prolonged exposure)
טיפול פסיכולוגי
3 דקות קריאה
כללי
מאמרים
לאחר מלחמת העולם הראשונה שמו לב רופאים ואנשי צבא שתפקודם הפסיכולוגי של חלק משורדי הקרבות נפגע משמעותית: החיילים הללו סבלו מסיוטים ופלשבקים של הקרבות שבהם השתתפו, מדריכות מוגברת ומ
חרדה
. הפגיעה התפקודית יוחסה ל"הלם קרב" אך עם הזמן גילו פסיכולוגים ופסיכיאטרים שתסמינים דומים מופיעים אצל אנשים אשר חוו אירועים טראומטיים אחרים כאונס, תאונה קשה וכדומה. לאורך השנים הוצעו טיפולים פסיכולוגיים ופסיכיאטרים שונים לסימפטומים הפוסט טראומטיים, כאשר אחד היעילים שבהם הוא הטיפול בחשיפה ממושכת שפותח ע"י עדנה פואה, פרופסור לפסיכולוגיה.
מהי הפרעה פוסט טראומטית?
הפרעה פוסט טראומטית
שייכת לקבוצת
הפרעות החרדה
ומתייחסת לתסמינים שמופיעים בעקבות חשיפה לאירוע הכולל סכנת חיים ו\או פגיעה משמעותית באדם עצמו או באדם אחר. אדם הלוקה בהפרעה פוסט טראומטית מפתח תסמינים כמו זיכרונות טורדניים של האירוע הטראומטי (סיוטים, פלשבקים), הימנעות מגירויים הקשורים באירוע, דריכות וחרדה מוגברים ועוד (לקריאה מורחבת על הפרעה פוסט טראומטית והטיפול בה לחץ
כאן
).
רקע תיאורטי לטיפול - תיאורית העיבוד הרגשי
תיאורית העיבוד הרגשי (Emotional processing Theory) היא תיאוריה המשלבת עקרונות מהתחום ההתנהגותי, האישיותי והקוגניטיבי ומהווה את הבסיס התיאורטי למודל הטיפול בחשיפה ממושכת. על פי התיאוריה, הפרעה פוסט טראומטית היא מצב שבו החוויה הרגשית הנלווית להיזכרות באירוע הטראומטי לא נחלשת עם הזמן, כפי שקורה באופן נורמטיבי, אלא נותרת עוצמתית ומאיימת. למשל, חייל אשר שרד קרב קשה עשוי לחוות עצב ותסכול כשהוא נזכר בחבר שאיבד בקרב, אך חייל הלוקה בהפרעה פוסט טראומטית יחווה באופן חי ומציף את תחושות הפחד וחוסר האונים אשר חווה בקרב.
ע"פ תיאוריית העיבוד הרגשי, סימפטומים פוסט טראומטיים מעידים על היעדר של עיבוד מספק לאירוע הטראומטי ועל היווצרות של תבנית פחד פתולוגית הכוללת ארבעה מרכיבים:
• תגובתיות מוגזמת: תגובות עוצמתיות ומגבילות לגירויים הקשורים באירוע הטראומטי כמו הימנעות (למשל, סירוב לעלות לאוטובוס אחרי תאונה) או עוררות פיסיולוגית.
• ייצוגים ותפיסות לא מציאותיים: אירועים טראומטיים רבים עומדים בסתירה לאופן שבו אנו רגילים לתפוס ולחוות את המציאות, ואנשים הלוקים בפוסט טראומה נוטים לשנות את אמונותיהם באופן שתואם את האירוע הטראומטי, אך אינו תואם את חיי היום יום: כך, למשל, עשויה נערה שנאנסה לאבד אמון בכל הגברים ואדם שנכח בפיגוע עשוי להגיע למסקנה שהעולם הוא מקום מסוכן ושיש להימנע ממנו ככל האפשר.
• הימנעות מגירויים ניטרליים: חוויה טראומטית עשויה להביא לחיבור בין גירויים ניטרליים לבין החוויה הטראומטית באופן שיגרום להימנעות מאותם גירויים. למשל, אדם שנפגע בפיגוע בבית קפה (גירוי ניטרלי) עשוי להימנע מכניסה לבתי קפה מאחר והישיבה בהם תלווה בחרדה ואי נעימות.
•
דימוי עצמי
שלילי: רבים מהלוקים בפוסט טראומה סובלים מהערכה עצמית נמוכה המלווה בתחושות של חוסר אונים והיעדר יכולות
התמודדות
.
כמו כן, תבנית הפחד הפתולוגי מלווה בתחושה שהתמודדות עם הגירויים מעוררי החרדה תביא לנזק פיסי או פסיכולוגי (למשל, שיגעון, התקף לב).
הטיפול בטכניקת החשיפה הממושכת מבוסס על תיקון של תבנית הפחד הפתולוגית ע"י הפעלה מכוונת ומבוקרת שלה והוספה של מידע הסותר את הרכיבים המוטעים הכלולים בה.
מבנה הטיפול
הטיפול בחשיפה ממושכת הוא
טיפול קצר מועד
, שמורכב מעשר פגישות מובנות הממוקדות בהפחתת תסמינים פוסט טראומטיים כמו סיוטים, פלשבקים, דריכות מוגברת והימנעות מגירויים הקשורים באירוע הטראומטי. הטיפול מבוסס על ניסיון לעיבוד מחודש של החוויה הטראומטית באמצעות חשיפה מבוקרת לגירויים מאיימים ולזיכרונות הטראומטיים.
הבחירה בטכניקת החשיפה מבוססת על האמונה שחשיפה בסביבה טיפולית מוגנת מאפשרת למטופל להשיב לעצמו את תחושת השליטה ואת יכולת ההתמודדות ולבחון הנחות לא מציאותיות הקשורות באירוע (למשל, "כל נסיעה היא מסוכנת", "האונס התרחש באשמתי"). בנוסף, ההתמקדות באירוע הטראומטי מאפשרת למטופל ליצור הפרדה בין חווית הטראומה הממשית לבין חווית הפחד המתעוררת בתגובה לגירויים ניטרליים הקשורים בטראומה.
הטיפול בחשיפה ממושכת כולל שימוש בארבע כלים מרכזיים:
• השכלה פסיכו-דידקטית: המטפל מסביר למטופל מהי הפרעה פוסט טראומטית ומזהה עמו את התסמינים שמהם הוא סובל.
• למידת
טכניקות להרגעה עצמית
: המטופל לומד טכניקות הרפיה ונשימה המקלות על התמודדותו עם החשיפה לגירויים המאיימים.
• חשיפה חיה: המטפל והמטופל בונים ומדרגים היררכיה של מצבים מאיימים ולאורך הטיפול מתבקש המטופל להתנסות בהם באופן הדרגתי (אדם שחווה תאונה קשה, למשל, ייחשף תחילה לנסיעה עם אדם אחר, בהמשך לנהיגה עם מלווה במגרש חניה, לאחר מכן לנהיגה בכביש מהיר וכן הלאה).
• חשיפה בדמיון: בכל אחד מהמפגשים הטיפוליים מתבקש המטופל לספר על האירוע הטראומטי בגוף ראשון ובלשון הווה (למשל, "הוא מכוון אלי את הרובה...") תוך ציון של פרטים רבים ככל האפשר והתמקדות במחשבות, הרגשות והתחושות שחווה בעת האירוע. המטופל מוקלט והוא מתבקש להאזין להקלטה בין המפגשים הטיפוליים.
מלבד המפגש הראשון שבו ניתנת השכלה פסיכו-דידקטית ונלמדות טכניקות ההרגעה העצמית, מתקיימים מרבית המפגשים הטיפוליים במתכונת דומה: המטפל והמטופל מקיימים דיון בהתנסויותיו של המטופל בחשיפה החיה במהלך השבוע והמטופל מתנסה בחשיפה בדמיון. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/peptic-ulcer-disease/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
כיב פפטי (עיכולי), שמוכר יותר בשם אולקוס, הוא פצע שטחי שנוטה להופיע בציפוי הפנימי של דופן הקיבה (
כיב קיבה
) או בחלק העליון של המעי הדק
(כיב תריסריון)
.
אולקוס מתפתח כשהרירית המגנה שמרפדת של הקיבה או המעי נפגמת ומיצי העיכול מגרים אותה וגורמים להתפתחות פצע בדופן הקיבה או המעי. מיצי הקיבה החומציים, המכילים בתוכם חומצת מלח ואנזימים כגון פפסין (pepsin), יכולים לגרום גם לתחושת
צרבת
ולפגיעה בוושט, אם תוכן הקיבה חוזר לתוכו מסיבות שונות, כפי שזה עלול לקרות במחלת
ריפלוקס
.
טיפול תרופתי הולם מסייע להחלמה במרבית במקרים של אולקוס (כיב קיבה או כיב בתריסריון) ומקל מיד על התסמינים.
סימפטומים
בדרך כלל, אנשים הלוקים באולקוס מתלוננים על התסמינים הבאים:
·
תחושת בעירה,
צרב
, וכאבים בין הטבור ועצם החזה.
חלק מתלוננים על כאבי גב או כאבים בצוואר. הכאב יכול להימשך מספר דקות עד שעות רבות או להופיע לסירוגין במשך שבועות.
·
בדרך כלל, יש הקלה בכאב כשנוטלים תרופות נוגדות חומצה.
·
אובדן התיאבון וירידה במשקל.
·
תחושת נפיחות או בחילה לאחר האוכל.
·
הקאות
או
הקאות עם דם או חומר אשר דומה למשקעים של קפה.
·
דם בצואה
,
צואה בצבע שחור או יציאות בעלות פסים כהים של דם.
סיבות וגורמי סיכון
ישנם שני גורמים עיקריים להופעתו של אולקוס:
·
זיהום הנוצר כתוצאה
מחיידק ההלִיקוֹבַּקטר פּילוֹרַי בקיבה
.
·
שימוש בתרופות, במיוחד נוגדות דלקת
חיידק ההלִיקוֹבַּקטר פּילוֹרַי ותרופות נוגדות דלקת, במיוחד נוגדי דלקת שאינם סטרואידים, גורמים לפגיעה ברירית המגנה על הדופן הפנימית של מערכת העיכול. הרירית מונעת ממיצי העיכול לפגוע בקיבה ובמעי.
אבחון ובדיקות
האבחון של אולקוס מבוסס על התסמינים שהופיעו אצל המטופל ועל מצב הבריאות הכללי. בנוסף, הרופא יבצע גם בדיקה גופנית מקיפה. לעיתים, אם קיים חשד לאולקוס או מחלה אחרת, כגון קשיי עיכול או גירוי של רירית הקיבה, שתסמיניהם דומים לאלו של האולקוס, הרופא יכול לנסות תחילה טיפול בתרופות כדי להקל, עוד לפני קביעת האבחנה.
הרופא עשוי לבצע בדיקות כדי לגלות נוכחות
החיידק הלִיקוֹבַּקטר פּילוֹרַי,
קיימות כמה
בדיקות לאבחון החיידק
: בדיקות דם, נשימה, צואה ורקמה.
הדרך היחידה לקבוע בוודאות אם באמת קיים כיב במערכת העיכול היא לבצע
בדיקת גסטרוסקופיה
, שמאפשרת לאתר כיב או זיהום הנגרם על ידי חיידקי הלִיקוֹבַּקטר פּילוֹרַי. בבדיקה זו יוכל הרופא יוכל לבחון את חלל הוושט, הקיבה והמעי הדק מבפנים. במהלך גסטרוסקופיה יוכל הרופא ליטול דגימה קטנה מדופן הקיבה או המעי (ביופסיה) ולשלוח אותה למעבדה כדי אם היא מכילה תאים סרטניים. הבדיקה נחוצה כדי לברר אם התסמינים נגרמים על ידי
סרטן קיבה
.
סיבוכים אפשריים
לא מומלץ להתעלם מן התסמינים של אולקוס. בעוד שהתסמינים יכולים להיעלם לזמן מה, הכיב בקיבה או בתריסריון עלול להיות עדיין פעיל. בהיעדר טיפול הולם באולקוס, הוא עלול להוביל לבעיות רפואיות מסכנות חיים, לרבות סרטן הקיבה במקרים נדירים. על אף האמור, ייתכן שכיבים מסוימים בקיבה או בתריסריון יחזרו ויהיה צורך בטיפול נוסף ומקיף יותר.
טיפולים ותרופות
הטיפול באולקוס מתבסס ברובו על נטילת תרופות שיצמצמו את כמויות חומצת הקיבה. במקרה של זיהום על ידי חיידקי ההלִיקוֹבַּקטר פּילוֹרַי, יהיה צורך בטיפול אנטיביוטי. הקפדה על הוראות הרופא בנטילת אנטיביוטיקה תסייע להצלחת הטיפול בחיידק בקיבה.
ניתן להחיש את החלמת הכיב בקיבה ולמנוע את הישנותו על ידי הפסקת עישון וצמצום שתיית האלכוהול. שימוש ממושך בתרופות כגון אספירין (aspirin) ,
איבופרופן
(ibuprofen) , ונפרוקסן (naproxen) יכול להגדיל את הסיכויים לכך שהכיב במערכת העיכול יחזור פעם נוספת.
מניעה
קראו עוד:
כמה עובדות על מזונות שמעודדים/מונעים צרבת |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/percocet-oxycodone-paracetamol/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
יעיל לטיפול ב:
הקלה על כאבים בינוניים או חריפים.
פארצטמול פועל פריפריאלית לשיכוך כאב בעוד אוקסיקודון הוא חומר אופיואידי, דומה בפעולתו ל
מורפין
, פועל במערכת העצבים המרכזית, ובעל אפקט מרגיע על שרירים חלקים. השילוב ביניהם מביא לאפקט שיכוך כאב וסדציה.
תרופות ממשפחת האופיואידים (כדוגמת אוקסיקודון) עלולות לגרום להתמכרות, בעיקר בשימוש ממושך. כמו כן קיים פוטנציאל של שימוש יתר בתרופה ושימוש לרעה. ביטוי אפשרי למינון יתר הוא נשימה איטית ואף מוות.
הנחיות חשובות:
ייתכן שימוש לרעה בתרופה זו ועל כן יש לוודא כי היא ניתנת אך ורק למי שנרשמה עבורו. יש לוודא את המינון הנדרש, תדירות השימוש, משך הטיפול, וכן תופעות הלוואי האפשריות והסיכונים.
מתי אסור להשתמש בתרופה:
• במקרה רגישות, אלרגיה לחומרים הפעילים או למרכיבי התרופה האחרים.
• בכל מקרה בו אין להשתמש בתרופות ממשפחת האופיאטים.
• במצב דיכוי נשימתי חריף, או
אסטמה
ברונכיאלית חמורה, אם הסביבה אינה מבוקרת.
• במצב
חסימת מעיים
, היצרות של הקיבה או המעיים, או חשד לכך.
• בהריון ובהנקה- אלא אם קיימת הוראה אחרת מהרופא.
פרמקוקינטיקה:
פארצטמול נקשר לחלבונים ב-20%, בעוד אוקסיקודון נקשר ב-45%.
המטבוליזם הינו כבדי, לאוקסיקודון מטבוליטים פעילים. מופרשים כלייתית בעיקר ע"י צימוד, ולא באופן חופשי.
דגשים למשתמש:
• עם תחילה או חידוש טיפול בפרקוסט, יש לשוחח עם הרופא המטפל לגבי נלוקסון – תרופה לטיפול חירום במנת יתר של אופיואידים. הרופא יחליט על כך בהתחשב בגורמי הסיכון למנת יתר.
• אין להשתמש בתרופה לעיתים קרובות או למשך זמן העולה על 10 ימים, אלא לאחר התייעצות עם הרופא. התרופה עלולה לגרום לתלות.
• יש להיזהר בקימה ממצב שכיבה לישיבה ולעמידה.
• יש להימנע ממשככי כאבים נוספים, ללא מרשם, בייחוד כאלה המכילים פרצטמול.
• נדרשת הימנעות וזהירות יתר בפעולות הדורשות ערנות וקואורדינציה.
• בטיפול של מספר ימים ומעלה, הפסקת הטיפול, במקרה הצורך, תיעשה באופן הדרגתי. הפסקה פתאומית עלולה לגרום לתסמיני גמילה.
• אופיואידים יכולים לגרום לבעיות נשימה בשינה כגון דום נשימה בשינה (תלוי מינון) וחוסר חמצן בדם בזמן שינה.
צילום: shutterstock
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
טבליות, לבליעה עם הרבה מים.
תדירות וזמן נטילה
כל 6 שעות, לפי הצורך. אין לעבור על מינון יומי של 4 גרם פארצטמול.
טווח המינון
טבליות 5 מ"ג, 10 מ"ג.
בהתאם להוראת רופא. המינון יותאם על פי חומרת הכאב והתגובה לתרופה. אין לשנות את המינון מבלי להיוועץ ברופא.
מינון מקובל: טבליה אחת כל 6 שעות לפי הצורך. אין לעבור על מינון של 4 גרם פרצטמול סך הכל ביום.
תחילת ההשפעה
.
משך ההשפעה
.
מנה שנשכחה
יש ליטול מיד כשנזכרים. אין ליטול מנה כפולה.
הפסקת התרופה
הפסקת טיפול ממושך במינון גבוה, דורשת הדרגתיות. הפסקה פתאומית עלולה לגרום לתסמיני גמילה הכוללים: חוסר מנוחה, דמיעה, נזלת, פיהוקים, הזעת יתר, צמרמורות המתחלפות לעיתים בגלי חום, כאבי שרירים והתרחבות האישונים, עצבנות, חרדה, כאבי גב, כאבי פרקים, חולשה ניכרת, התכווצויות בטן, נדודי שינה, בחילה, אנורקסיה, הקאות, שלשולים, עלייה בלחץ הדם, בקצב הנשימה או בקצב הלב. הפסקה פתאומית או הורדת מינון משמעותית יכולים לגרום גם לכאב בלתי נשלט ולהתאבדות.
מינון עודף
יש לפנות לרופא/ חדר מיון בצירוף האריזה. גם אם נלקח נלוקסון שהשפעתו זמנית.
סימנים למינון יתר: היצרות של האישונים, דיכוי הנשימה, אובדן הכרה, ישנוניות קיצונית המתקדמת לערפול הכרה או תרדמת, רפיון שרירי השלד, עור קר ולח, ולעיתים דופק איטי (
ברדיקרדיה
) ולחץ דם נמוך, חסימה חלקית או מלאה של דרכי הנשימה, נחירות לא אופייניות ומוות. כמו כן, במינון יתר של פרצטמול, יכולים להתרחש נמק כבדי העשוי להיות מסכן חיים, נמק כלייתי, תרדמת כתוצאה מרמה נמוכה של סוכר בדם ובעיות קרישה. סימנים מוקדמים לפגיעה טוקסית בכבד הם: בחילה, הקאות, הזעת יתר ותחושת חולי כללית.
אחסון
מתחת ל-25 מעלות צלזיוס.
אזהרות
תזונה
אין השפעה משמעותית.
אלכוהול
אין לצרוך אלכוהול - שתיית אלכוהול בזמן השימוש בתרופה עלולה להגביר את הסיכון לפגיעה בכבד. בנוסף, תיתכן הגברת ההשפעה של דיכוי מערכת העצבים המרכזית, סדציה, דיכוי נשימתי וסיכון למוות.
נהיגה
השימוש בתרופה זו עלול לפגום בערנות וביכולות הפיזית והמנטלית. מחייב זהירות בנהיגה.
הריון
בהריון או בתכנונו, יש להיוועץ ברופא לפני השימוש בתרופה. אופיאטים יכולים לעבור לעובר ועלולים לגרום לדיכוי נשימתי בעובר. כמו כן, אופיאטים עלולים לגרום לתלות בעובר. לאחר הלידה, היילוד עלול לסבול מתסמיני גמילה חמורים. אינו מומלץ לשימוש בסמיכות ללידה משום הסיכון לדיכוי נשימתי של היילוד.
הנקה
בדרך כלל, אין להניק בזמן טיפול בתרופה זו. הרופא ישקול את יתרונות ההנקה כמו התפתחות ובריאות התינוק אל מול הצורך הרפואי של האם, וחסרונות תופעות הלוואי בתינוק היונק.
תינוקות וילדים
יעילות ובטיחות התרופה לא נבדקו בילדים.
קשישים
יש להשתמש בזהירות באוכלוסייה זו. סיכון גבוה לדיכוי נשימתי מסכן חיים. ייתכן שיהיה צורך בהפחתת מינון.
ניתוח והרדמה כללית
יש להודיע לרופא המטפל בדבר נטילת תרופה זו, כולל לפני טיפול שיניים.
דווח לרופא במקרה של
ליקוי בתפקוד מערכת הנשימה או הריאות.
ליקוי בתפקוד כבד או כליות
ליקוי בתפקוד מערכת השתן
ליקוי בתפקוד בלוטת התריס
ליקוי בתפקוד בלוטת הערמונית.
פגיעת ראש כלשהי. גידולים במח
צהבת
בעיות חריפות בבטן
בעיות נפשיות (כולל דיכאון)
בעיית מנת יתר בעבר של אופיואידים
שימוש לרעה בחומרים כימיים (כולל התמכרות לסמים)
אלכוהוליזם.
סיכון ממנת יתר
גבוה
סיכון מפיתוח תלות
גבוה
תופעות לוואי
התגובות הנפוצות ביותר הן: סחרחורת, נמנום או תחושת רגיעה, בחילה והקאות, תחושת אופוריה או דיספוריה, עצירות וגרד.
בנוסף: תחושת חולי, תשישות, עייפות, כאבים בחזה, חום, חום גוף נמוך, צמא, כאב ראש, הזעה מוגברת.
תגובות במערכת האנדוקרינית: מחסור בהורמון המין הגברי (אנדרוגן) המתבטא בירידה בחשק המיני, באין אונות, היעדר וסת או אי פוריות.
תגובות במערכת כלי הדם: ירידה בכמויות טסיות הדם (
תרומבוציטופניה
), ירידה בו זמנית במספר תאי הדם הלבנים, האדומים והטסיות בדם (
פנציטופניה
), ירידה במספר הנויטרופילים (סוג של תאי דם לבנים) ואנמיה המוליטית. מקרים נדירים של אגרנולוציטוזיס (מחסור חמור בתאי דם לבנים).
תגובות של רגישות יתר: תגובה אלרגית חריפה (
אנפילקסיס
), התנפחות מהירה (בצקת) של העור (אנגיואדמה),
אסתמה
, עווית הסימפונות (ברונכוספזם), בצקת בגרון,
אורטיקריה
.
תגובות קרדיו-וסקולריות: לחץ דם נמוך, לחץ דם גבוה, דופק מהיר (
טכיקרדיה
), תת לחץ דם תנוחתי, דופק איטי (
ברדיקרדיה
), דפיקות לב (פלפיטציות), הפרעות קצב (דיסריתמיה).
תגובות במערכת העצבים: ערפול הכרה, רעד, תחושת עקצוץ, רגישות מופחתת למגע,
רדמת
(לתרגיה), פרכוסים, חרדה, ליקוי מנטלי, אי-שקט, בצקת מוחית, בלבול, סחרחורת.
תגובות הקשורות לנוזלים ואלקטרוליטים: התייבשות, יתר אשלגן בדם, חמצת מטבולית, בססת נשימתית.
תגובות במערכת העיכול: קשיי עיכול, הפרעות בטעם, כאב בטן, התנפחות הבטן, הזעה מוגברת, שלשול, יובש בפה, נפיחנות (גזים), הפרעות במערכת העיכול, בחילה, הקאות, דלקת בלבלב, חסימת מעי.
תגובות בכבד: עלייה חולפת באנזימי הכבד, עלייה בבילירובין, דלקת בכבד, אי-ספיקת כבד, צהבת, רעילות כבדית, הפרעות בכבד.
תגובות הקשורות לשמיעה ושיווי משקל: אובדן שמיעה, צלצולים באוזניים.
תגובות מטבוליות: סוכר נמוך בדם, סוכר גבוה בדם,
חמצת
(אצידוזיס), בססת (אלקלוזיס).
תגובות בשלד ובשרירים: כאבי שרירים, הרס תאי שריר (רבדומיוליזיס).
תגובות בעיניים: התכווצות אישונים, הפרעות בראיה, אדמומיות בעין.
תגובות פסיכיאטריות: תלות בתרופה, שימוש לרעה בתרופה, נדודי שינה, בלבול, חרדה, אי-שקט, רמה מופחתת של הכרה, עצבנות, הזיות, ישנוניות, דיכאון, התאבדות. סבילות לתרופה.
תגובות במערכת הנשימה: עלייה בתדירות ועומק הנשימות, קוצר נשימה, נשימות מהירות, אספירציה - שאיפה של חומרים זרים (מזון, רוק, חומצות) לדרכי הנשימה.
תגובות במערכת השתן והמין: דלקת של הרקמה האינטרסטיציאלית (הרקמה הבין-תאית), בכליה, נמק פפילרי, חלבון בשתן, אי-ספיקת כליות וכשל כלייתי,
אצירת שתן
.
תגובות עוריות: אדמומיות, פריחה, הסמקה.
כל אחד מהמרכיבים של פרקוסט (אוקסיקודון ופרצטמול) עלולים להשפיע על תוצאות בדיקות לגילוי מוקדם של קוקאין או מריחואנה בשתן. יש להשתמש בבדיקות ספציפיות יותר על מנת לוודא הימצאותם של חומרים אלו בגוף.
במקרה של תופעות לוואי הבאות יש להפסיק נטילת התרופה, בנוסף יש לפנות מיידית לרופא או לשרותי רפואה דחופה.
• סימני אלרגיה (כמו התנפחות הפנים, הפה והגרון, פריחה, גרד, הקאות).
• תופעות עוריות (נדיר) בשל השימוש בפארצטמול- גם אם בעבר לא נצפו בשימוש בתכשיר מכיל פארצטמול.
• סינדרום סרוטונין (מצב הנובע מעלייה מסוכנת ברמות הסרוטונין בגוף). סימנים אפשריים: עלייה בחום גוף, כאבים, שינוי מצב מנטלי, הזיות, רעד, קשיון שרירים.
• הופעת שינויים במערכת הדם. (כמו דימומים, חבורות, דלקות).
• דיכוי נשימתי. הפסקות נשימה זמניות, דום נשימה.
• ירידה בלחץ הדם.
• דיכוי במערכת הלב וכלי הדם, או שוק.
• נמק בכליה או בכבד או תרדמת סוכרתית.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
יש לעדכן רופא/רוקח בדבר נטילת תרופות אחרות, גם תרופות ללא מרשם, וכן תוספי תזונה. בייחוד עבור התרופות הבאות:
• תרופות המשפיעות על מערכת העצבים המרכזית (כגון: משככי כאבים אופיאטים אחרים, תרופות להרדמה כללית, פנותיאזינים, תרופות להרגעה, לשינה, לדיכאון, תרופות לטיפול בהפרעות פסיכיאטריות או נפשיות).
• תרופות נגד הקאות הפועלות באופן מרכזי, אלכוהול
• חוסמי בטא (פרופרנולול).
• משתנים.
• תרופות נגד שיעול והצטננות.
• נוגדי דלקת שאינם סטרואידים.
• תרופות להפרעות פסיכיאטריות או נפשיות.
• תרופות המשפיעות על רמת הסרוטונין (כמו נוגדי דיכאון מסוימים, מירטזפין, טראזודון, טראמדול)
• פנטזוצין, נלבופין, נלטרקסון (נלורקס) ובוטורפנול.
• משככי כאבים נוספים.
• מרפי שרירים. (כמו ציקלובנזאפרין, מטקסלון).
• תרופות אנטי-כולינרגיות.
• גלולות למניעת היריון.
• פחם פעיל.
• לאמוטריג'ין.
• פרובנציד.
• זידובודין.
• תרופות נגד קרישת דם במיוחד וורפרין.
• תכשירים הממריצים יצור אנזימים בכבד (לדוגמא ריפמפיצין, ברביטורטים).
• תרופות לאפילפסיה: פניטואין, קרבמזפין.
• מטוכלופרמיד או דומפרידון (לטיפול בבחילה, הקאה ובעיות עיכול נוספות).
• כלורמפניקול (אנטיביוטיקה).
• כוליסטראמין (להפחתת יתר שומני הדם).
השפעת שימוש ממושך
פרצטמול עלול לגרום לתוצאות שגויות של בדיקות ביתיות לגלוקוז (סוכר) בדם.
התרופה עלולה לגרום לתלות. יש להפסיקה באופן הדרגתי.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/percutaneous-coronary-intervention/
2 דקות קריאה
ב
ניתוח מעקפים
בעורקים כליליים משתילים קטעי עורקים או ורידים מאב העורקים אל העורק הכלילי, תוך עקיפה של האזור החסום. הוורידים נלקחים מוורידי הרגליים והעורקים מקורם בדרך כלל בעורקי השד המצויים בתוך בית החזה. כמחצית השתלים הוורידיים נחסמים כעבור שבע עד עשר שנים מהניתוח. שתלים עורקיים גורמים להופעת מחלת עורקים רק לעיתים נדירות, ומעל 90% מהם נותרים פתוחים ופועלים היטב למעלה מעשר שנים ממועד הניתוח.
הסיכון בניתוח המעקפים תלוי בחומרת מצבו של החולה בזמן הניתוח ובמחלות הנוספות שבהם הוא לוקה. היתרון בניתוח המעקפים הוא שמלבד השיפור בתסמיני המחלה הכלילית, יש שיפור גם בתוחלת החיים של חולים במחלה כלילית קשה.
אנגיופלסטיה כלילית היא פעולה שמתחילה בניקוב העורק במפשעה או ביד המטופל, דרכו מוחדר צנתר ודרכו - תיל מוביל ארוך, דרך העורק ואב העורקים לתוך העורק הכלילי המיועד לטיפול. מעבירים את התיל דרך החסימה בעורק הכלילי ועל התיל משחילים צנתר עם בלון על מנת למקמו באזור החסימה. ניפוח הבלון מרחיב את העורק ומשחרר את החסימה ברוב המקרים. בסיום הפעולה הבלון מוצא מהעורק. על מנת להקטין את הסיכון לחסימת העורק לאחר הוצאת הבלון, ולהקטין את הסיכוי להיצרות נישנית, מאוחרת, מחדירים לעורק על גבי הבלון, תומכן (Stent), ומציבים אותו בעורק כדי שיישאר שם קבוע. הצבת התומכן מתבצעת על ידי ניפוח הבלון והוא מהווה מעין פיגום תומך לדפנות העורק.
אצל שליש מהמטופלים עם תומכן מתפתחות תוך כשישה חודשים הצרויות נישנות באזור התומכן. לאחרונה פותחו והוכנסו לטיפול תומכנים המצופים בתרופות אשר מקטינות באורח ניכר את הסיכון להיצרות נישנית, לכדי אחוזים בודדים בלבד. חוץ מהבלון והתומכנים קיימות שיטות נוספות להרחבת עורקים כליליים כמו מכשירי חיתוך לכריתת הרובד הטרשתי, או מקדחה מהירה המסייעת בעיקר בפתיחה של הצרויות מסוידות קשות. הטיפול במכשירים אלה אינו שכיח ואינו מבטיח את הצלחת הפעולה לטווח ארוך. הסיכון של אנגיופלסטיה תלוי במאפייני ההיצרות בעורק המטופל, בחומרת מצבו של החולה בזמן הפעולה, ובמחלות הנוספות שהוא לוקה בהן. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/pericardiocentesis/
דיקור כפורת הלב (Pericardiocentesis)
טיפול ומניעה
2 דקות קריאה
כללי
שאלות ותשובות
כפורת הלב (Pericardium) היא שכבה של רקמה לייפתית (פיברוטית) העוטפת את הלב. שכבה זו מהווה חלל פוטנציאלי, כלומר במצב של בריאות היא מכילה נוזל בכמות קטנה. במחלות שונות, דלקתיות, זיהומיות, אוטואימוניות, וממאירות, כפורת הלב מפרישה נוזל המצטבר בתוך החלל. הנוזל גורם ללחץ על הלב ועל הוורידים הגדולים המתנקזים ללב. החולה מתלונן על קוצר נשימה ועל כאבים בבית החזה.
התסמינים תלויים בקצב הצטברות הנוזל. לדוגמה, דקירה של הלב ודימום בתוך כפורת הלב הנאסף במהירות אפילו בכמות קטנה של נוזל, כ-200-100 סמ"ק, גורמת לתופעות חמורות של ירידה בלחץ-דם, הלם ואיבוד הכרה, ולמצב המכונה טמפונדה (Cardiac tamponade). ללא הוצאת הנוזל, תוך זמן קצר, החולה עלול למות בהסתמנות של דום לב. לעומת זאת, נוזל שנאסף באופן איטי אינו גורם לתסמינים חדים, והכמות יכולה להגיע עד לליטרים ספורים, ללא כל תסמינים.
ניתן להוציא נוזל מכפורת הלב על ידי דיקור, לשם טיפול (במקרה של טמפונדה חדה או כרונית), או לשם אבחון. הנוזל נבדק במעבדה להרכב כימי, לבקטריולוגיה (זיהומים) ולציטולוגיה (תאים ממאירים).
הפעולה מתבצעת באילחוש מקומי, והדיקור מתחת לצלעות במרכז בית החזה. לפני שמבצעים את הפעולה חיוני להעריך את כמות הנוזל ואת מקומו. בבדיקת אקוקרדיוגרפיה ניתן להעריך את כמות הנוזל ואת המרחק בין כפורת הלב לבין הלב עצמו, ולהימנע מדיקור אצל חולה עם כמות קטנה של נוזל. מקום הנוזל אף הוא חשוב. אם הנוזל ממוקם בחלק האחורי של חלל הכפורת, לא ניתן להגיע לדיקור באופן מילעורי. לעומת זאת אם הנוזל ממוקם באופן סימטרי מסביב ללב, הצלחת הדיקור גדולה. בדיקה חיונית נוספת, לפני הדקירה, היא יכולת הקרישה של הדם (נוסחת תאי דם כולל מספר טסיות דם, ובדיקת קרישת דם - INR). ליקוי ביכולת הקרישה מגדיל באופן ניכר את סיבוך הפעולה.
הדיקור מבוצע בחדר צנתורים באופן סטרילי. החולה מחובר לאק"ג ולמכשיר למדידת לחץ-דם. החולה שוכב כאשר חלקו העליון של הגוף מורם, על מנת לרכז את הנוזל בחלק התחתון של חלל הכפורת. לאחר האילחוש המקומי ברקמות העור והתת-עוריות, מוחדרת מתחת לצלעות בבטן העליונה מחט המחוברת למזרק בשאיבה, בכיוון הלב והכתף השמאלית. ניתן להרגיש את החדירה בכפורת הלב, והמזרק מתמלא בנוזל.
דרך המחט מוחדר חוט מוביל עם קצה רך לתוך החלל של כפורת הלב. שולפים את המחט ומחדירים לתוך החלל צנתר מסוג "פיג-טייל" מעל החוט המוביל. לצנתר הפיג-טייל 10-8 חורים בקצהו, וניתן לשאוב דרכו את הנוזל לתוך בקבוק ריק סטרילי. כאשר החלל מתרוקן ואין הפרשת נוזל, חובשים, והחולה חוזר למחלקה עם הצנתר בתוך החלל של כפורת הלב, תפור לעור, לשם בקרת קצב היצירה של הנוזל. אם אין הפרשה נוספת, לאחר 24 שעות, מתבצע תרשים אק"ג לשם בקרה. בהיעדר נוזל - הצנתר נשלף החוצה. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/periodontal-surgery/
ניתוח חניכיים (Periodontal Surgery)
ערוץ רפואת שיניים
3 דקות קריאה
כללי
שאלות ותשובות
מאמרים
מטרת הניתוח
ניתוח חניכיים מטרתו לטפל בהופעה של
דלקת חניכיים
(פריודונטיטיס), שאינה משתפרת או שאינה ברת טיפול בדרכים שאינן כירורגיות.
פריודונטיטיס נגרמת עקב זיהום חיידקי מתמשך, ברקמות הסובבות את השן (שתפקידן לספק תמיכה לשן), ראשית ע"י היווצרות רובד חיידקי על גבי השן, ובהמשך ע"י התפתחות התהליך הדלקתי ברקמות הסובבות, הלוא הן החניכיים. דלקת חמורה יכולה לגרום להרס של הרקמות הללו, וליצירת רווחים בין השן למנגנון התמיכה שלה (יצירת "כיס"), עד להרס עצם וחשיפה מוחלטת של השורש.
לרוב הטיפול במחלת חניכיים הוא טיפול שמרני (כלומר- אינו כירורגי). המקרים אשר בכל זאת מצריכים ניתוח חניכיים הם המקרים הקשים והעמידים ביותר לטיפול (כיסוי שורש חשוף של השן, צמצום "כיסים"), או המקרים בהם חלו סיבוכים- פגמים ברקמת החניכיים שנוצרו בעקבות מחלה כרונית ו"נסיגת חניכיים" (בניה מחדש של מנגנון האחיזה של השן, השתלת חניכיים וכו').
הכנה לניתוח
ניתוח חניכיים נעשה לרוב תחת הרדמה מקומית בלבד, למרות שכיום ניתן לבצעם אף תחת הרדמה כללית.
לפני ניתוח חניכיים נדרש לרוב לבצע צילום של השיניים, ולעיתים נדרש צילום מיוחד (צילום פנורמי) או אפילו CT.
אצל אנשים בריאים בד"כ לרוב אין צורך בהכנות נוספות מיוחדות. אנשים בעלי סיכון מוגבר לפתח דלקת של מסתמי הלב (אנדוקרדיטיס), כגון בעלי מסתמים מלאכותיים וכד', צריכים ליידע על כך את הרופא המנתח על מנת לקבל מנת אנטיביוטיקה לפני ביצוע הפעולה.
אנשים בעלי היסטוריה רפואית של בעיות קרישת דם יתבקשו לבצע בדיקות דם לתפקודי קרישה לפני הניתוח, שכן נמצאים בסיכון יתר לדימום.
תהליך הניתוח
ניתוח חניכיים נעשה במרפאת השיניים בתנאים סטריליים, ע"י רופא שיניים
שהתמחה במחלות חניכיים/ בכירורגיה של הפה והלסת
(מומחה לחניכיים).
המטופל מקבל זריקת הרדמה מקומית לחניכיים בדומה לטיפול שיניים רגיל (לעיתים יש צורך בהרחבה של טווח ההרדמה, בהתאם למיקום הפגיעה בחניכיים).
לאחר שהאזור מורדם, המנתח מסיט את רקמת החניכיים הרחק מהשן כמה שניתן, עד לחשיפת הפגיעה ברקמה. בשלב הבא, המנתח מסיר את משקעי הדלקת שהתקשו על גבי השן (הרובד החיידקי שהצטבר כולל רקמת הדלקת מסביב לשן). בצורה כזו, מתאפשר לרקמת החניכיים להיצמד מחדש ולהקיף את השן בצורה טובה. במידה הצורך,
כאשר קיימים "כיסים" עמוקים מאד או אובדן חומר שן, יתכן והמנתח ישתיל רקמת חניכיים או רקמת עצם בשן ע"י שתל רקמה (flap). לסיום החניכיים מקורבים מחדש ונתפרים.
סיכונים בניתוח
סיכונים כלליים בניתוחים:
זיהום בפצע הניתוח
- לרוב שטחי ומטופל באופן מקומי, אולם לעיתים נדירות עלול להתפתח לזיהום משמעותי יותר שעלול לחדור לזרם הדם (ספסיס), למסתמי הלב (אנדוקרדיטיס) וכו', ולעיתים נדירות מצריך פתיחה מחדש של החניכיים לסילוק הפסולת החיידקית.
דימום
- בעיקר באזור הניתוח כתוצאה מטראומה מקומית לרקמה. דימום יכול להתרחש מיד לאחר הניתוח, עד 24 שעות לאחר הניתוח ובמקרים נדירים ביותר לאחר שבועות או חודשים. הדימום נוצר כאשר כלי דם קטן בחניכיים נפתח ומדמם. במקרים בהם הדימום הוא רב יש צורך בניקוז אולם זהו מצב נדיר.
צלקות
- אופי החלמת הצלקת תלוי באיכות התפרים ובגנטיקה. אין דרך לצפות כיצד הצלקת תחלים לאחר הניתוח ולרוב מדובר במעט תפרים שאינם נראים לעין.
סיכוני ההרדמה
- לרוב תופעות הקשורות לרגישות יתר לתרופות ההרדמה (תגובה אלרגית). לעיתים נדירות מאד תתכן תגובה חמורה של ירידת לחץ דם (שוק אנפילקטי).
סיכונים ספציפיים של ניתוח חניכיים:
פגיעה עצבית - עקב השימוש במכשור חד בחלל מוצר.
רגישות לחום/קור בחלל הפה - עקב חשיפת שורש השן.
הטיפול אחרי הניתוח
המטופל אינו צריך להישאר בהשגחה אחרי ניתוח חניכיים. יש להימנע מאכילה או שתייה במשך של כשעתיים לאחר הניתוח, עד לחלוף השפעת ההרדמה.
אחרי ניתוח חניכיים עשויים להיות כאבים באזור, בייחוד ביממה הראשונה, וניתן להשתמש במשככי כאבים ע"פ הצורך. לעיתים מונחת חבישה בתוך הפה לשם בידוד. אזור החניכיים עשוי להיות נפוח למשך מספר ימים.
את התפרים והחבישה מוציאים לרוב לאחר כשבוע. רגישות לחום/קור עקב חשיפת השורש עשויה להתמשך לפרק זמן מסוים אולם חולפת.
על מנת להשיג תוצאות מיטביות לאחר ניתוח חניכיים יש לשמור על היגיינת פה קפדנית, הכוללת צחצוח שיניים ע"י מברשת עדינה (למניעת פגיעה בחניכיים) וניקוי ע"י מכשירים מיוחדים המיועדים לכך (מברשות/מקלות בעלי קצה דק מיוחד המתאים לניקוי של כיסים מרובד חיידקי).
במידה וישנה עליית חום, כאבים חזקים מאד, דימום או הפרשה מקומית מהפה יש לפנות מידית לרופא חניכיים.
המאמר נכתב על ידי ד"ר אפרת סולומון.
בעיות בפה? שאל את המומחה בפורום שיקום הפה >>> |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/personal-coaching/
אימון אישי (Personal Coaching)
ערוץ בריאות הנפש
4 דקות קריאה
כללי
מאמרים
אימון אישי, המכונה גם קואוצ'ינג, הוא מסגרת המתמקדת בהשגת יעדים בתחום האישי או המקצועי.
קואוצ'ינג למעשה עוזר לאדם להשתנות בדרך שהוא רוצה כדי להשיג מטרות. האימון תומך באדם בכל רמה כדי שיהפוך למי שהוא רוצה להיות, וזאת בעזרת בניית מודעות, העצמת הבחירה והובלה לשינוי. אימון אישי משתמש בפוטנציאל של אדם כדי למקסם את הביצועים שלו – עוזר לו ללמוד במקום ללמד אותו.
הקואצ'ר/ית עוזרים להגיע ולהפיק את התוצאות הרצויות בחיים האישיים והמקצועיים, בדרך שהלקוחה/ה רוצה
[1]
.
קואוצ'ינג עוזר להשיג מטרות קונקרטיות, לזהות ולהתגבר על מכשולים לטובת הרווחה, ולשפר את המיומנויות. האימון מתמקד בחוזקות וביכולות האישיות של כל לקוח/ה, כמו גם כיצד להשתמש בהן בדרכים חדשות ושונות כדי לשפר ביצועים, להרגיש טוב יותר עם העצמי, לחזק מערכות יחסים, להתמודד עם אתגרים, להשיג מטרות, ולשפר את האיכות הכללית של חייו האישיים והמקצועיים של המטופל/ת
[2]
.
באופן כללי, קואוצ'ינג אינו מרבה לעסוק בהיבטים השליליים, הלא רציונליים או הפתולוגיים של החיים, הוא גם נוטה להיות טיפול המכוון אל ההווה והעתיד, במקום להתעכב על העבר. בדרכים אלו ואחרות, אימון אישי נבדל מטיפול, שכן פסיכותרפיסטים מטפלים ישירות בבריאות הנפש ונוטים לחקור את הרגשות, הילדות או חוויות העבר האחרות של המטופל/ת, דברים שקואוצ'ר/ית לא נוטה לעשות.
צילום: shutterstock | Prostock-studio
מקורו של הקואוצ'ינג
תחום האימון החל להתפתח בשנות השבעים כמסגרת שנותנת מענה ועזרה בקידום מטרות בתחומים שונים ובהשגתן
.
אימון מקושר באופן מסורתי לספורט - לכל ספורטאי/ת צמרת יש מאמן אישי. בשנים האחרונות, האימון האישי הפך רלוונטי יצא מגבולות הספורט, והוא נוכח כמעט בכל תחום והיבט בחיים. למעשה, כיום הרבה יותר טריוויאלי למצוא אנשים שפוגשים קואוצ'ר/ית שיעזרו להם להשיג מטרות בחיים ובעבודה, גם בלי שהקואצ'ר/ית מומחה בתחום העבודה של הלקוחות שלהם
[1]
.
למי אימון אישי מתאים?
אנשים בעלי שאיפות ועיסוקים שונים פונים לקואוצ'ינג: החל אתלטים המעוניינים בשיפור ביצועיהם, עובר באנשים המתקשים למצוא זוגיות וכלה באנשי עסקים המתכוננים לעסקה גדולה. אימון אישי מספק כלים להתמודדות טובה יותר עם מצבים שונים בחיים: רכישת מיומנויות חדשות, שיפור יחסי האנוש, הגמשת ההתנהגות, ניתוח סיטואציה מפרספקטיבות שונות, העלאת הביטחון העצמי
ויכולת פתרון בעיות. אימון אישי יכול להיות תוך אישי (למשל באיזון החיים האישים והעבודה), בין אישי (למשל פתרון קונפליקטים) או ביצועי (למשל ניהול זמן טוב יותר)
.
ישנם מספר סוגים שונים של מאמנים/ות, שמטרתם לעזור להתגבר על בעיות יומיומיות שעלולות להפריע לקריירה, למערכות היחסים או לאושר הכללי. להלן כמה דוגמאות לאימון אישי
[3]
:
אימון לחיים –
אימון שמעודד הגשמת יעדים, שיפור הישגים ואיכות החיים. טיפול זה נהפך
בשנים האחרונות לפופולארי מאוד, יש הטוענים שזה בשל המחסור בפסיכותרפיסטים/ות ובשל הטיפול הארוך הכרוך בטיפול נפשי. אימון זה יכול גם יכול להתמקד בתחום מסוים אחד, כמו מערכת יחסים או הערכה עצמית.
אימון בריאות - ניתן לספק ייעוץ אישי לשליטה במשקל ולספק את הכישורים והמוטיבציה הדרושים כדי לשפר את הבריאות, ולהציב יעדים לשמירה על אורח חיים בריא יותר.
אימון קריירה – עוזר לזהות מסלולי קריירה מספקים, לחזק את מיומנויות כתיבת קורות החיים או הראיונות, ולנקוט בכל צעד אחר הנדרש כדי להבטיח עבודה בתחום שנבחר. מאמני/ות קריירה בדרך כלל שואפים לעשות שימוש במשאבים חיוביים כגון תקווה, חוסן ואופטימיות, כדי לשפר את שביעות הרצון והסיפוק בעבודה.
באופן כללי, קואוצ'ינג אינו מתאים לטיפול במצבי בריאות נפשית מאובחנים כגון דיכאון קליני,
הפרעת חרדה
, ו
הפרעת דחק פוסט טראומתית
(
PTSD
), שכן מאמנים/ות אינם בעלי הכשרה בתחומים אלו ואינם כפופים לאותם קודים אתיים או חוקי פרטיות רפואית כמו פסיכותרפיסטים/ות
[1]
.
למה לצפות
לרוב, אימון אישי הוא לטווח קצר ומורכב מייעוץ פשוט, תומך ופרגמטי. בהתאם לצרכים הספציפיים של הלקוח/ה, המאמן/ת והלקוח/ה יחקרו טכניקות שיעזרו להפיג את המתח, להתמודד עם אתגרים ספציפיים, לנווט בהצלחה בצמתים מסוימים ולבצע בחירות טובות יותר בחיים האישיים או המקצועיים של הלקוח/ה
[4]
.
לעתים קרובות, מגיעים לאימון אישי עם בעיות או חששות ספציפיים שיש צורך לטפל בהם, והקואצ'ר או הקואוצ'רית ינחו לזיהוי פתרונות אפשריים ופיתוח אסטרטגיות להשגתן. במקרים מסוימים אף יומלץ לתרגל גם מיינדפולנס או טכניקות הרגעה אחרות, כדי לעזור לקדם רגשות חיוביים אצל הלקוח/ה
[4]
.
אופן הטיפול
ניתן לבצע אימון אישי באמצעות פלטפורמות וידאו צ'אט כגון סקייפ או זום, או בפגישה פרונטלית. המפגשים מתרחשים בדרך כלל לפי לוח זמנים שנקבע מראש לפרק זמן מוגדר
[4]
.
משך הטיפול משתנה בהתאם לצרכי הלקוח. אימון אישי מתחיל לרוב בראיון אישי על מנת להעריך את האתגרים וההזדמנויות בחייו של האדם, להחליט על פעילות ראשונה, להציב יעדים ולהגדיר את היחסים בין המאמן/ת ללקוח/ה. בנוסף ייתכן ויספק המאמן/ה חומר קריאה ומודלים רלוונטיים על מנת לקדם את החשיבה והפעולות של הלקוח/ה.
הקשר בין הלקוחה/ה למאמן/ת הוא מוקד המרכזי לאימון מוצלח, וישנם 5 גורמים מרכזיים שעוזרים לקבוע את היעילות של אימון אישי
[5]
:
יש אמון מבוסס
.
הקואצ'ר/ית מבין/ה ומנהל את התגובות והבעיות הרגשיות של הלקוח/ה באמפתיה.
ישנה תקשורת דו – כיוונית
.
האימון האישי מקל ועוזר ללקוח/ה ללמוד, להתפתח ולהגיע ליעדים
.
התהליך שקוף
.
מה ההבדל בין טיפול פסיכולוגי לאימון אישי?
יש הרואים באימון דרך ליישום ה
פסיכולוגיה
החיובית ולחקירת המכניזם הפסיכולוגי באוכלוסייה הנורמאלית, אך יש להבדיל בין אימון לבין טיפול פסיכולוגי /
פסיכותרפיה
. האימון הוא ישיר וממוקד בהשגת מטרות על-ידי שיפור המיומנויות של הלקוח בזמן קצר, בעוד ש
פסיכותרפיה
כרוכה בתהליך ממושך ומעמיק יותר, אשר שמה דגש על הבנת תהליכים נפשיים. כמו כן, אימון אישי מתאים לאנשים בריאים בנפשם המעוניינים בקידום והתפתחות בחייהם, בעוד שטיפול פסיכולוגי ממוקד פעמים רבות במצוקות, בקשיים ובהתמודדות עמם
.
כמו כן, בניגוד לקשר בין פסיכולוג/ית למטופל בטיפול פסיכולוגי, הקשר בין הלקוח/ה למאמן/ת הוא קשר שיתופי בעל אופי של עמיתים לעבודה.
סיכונים
הפופולריות של אימון או סגנון חיים קצר מועד, מוכוון תוצאות, גורמת לפסיכותרפיה מסורתית להיראות כמו שייט טרנס אטלנטי אל הנפש הפנימית. ולמה לקחת סירה כשאפשר לטוס במאית מהזמן? אלא שבדרך לשיפור מיומנויות ותקשורת, מאמנים/ות עלולים להתעלם מבעיות פסיכולוגיות עמוקות.
המסגרת הטיפולית וסוג הקשר לא מאפשרים התייחסות ראויה לנושאים אלו, והקואוצ'ר או הקואוצ'רית חסרי הכשרה לטפל בהם. למאמנים גם חסר את הידע הקליני שיש לפסיכולוג/ית והם לא תמיד מסוגלים לזהות אם אימון אישי הוא המתאים ביותר ללקוח/ה
[6]
.
כך, למשל, יכול אדם לפנות לאימון אישי במטרה למצוא עבודה ולהתמיד בה, והקואוצ'ר/ית עלולים לא להבחין בכך שקשייו התעסוקתיים נובעים מבעיות כגון דיכאון, מהעדר כישורים חברתיים, מחרדות ועוד, בעיות המצריכות טיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי
.
מכיוון שאימון אישי ברובו עדיין לא מפוקח, ייתכן שזו לא חוויה שמתאימה לכולם/ן. חשוב להקדיש זמן בבחירת מאמן או מאמנת פוטנציאליים ולבחור באדם מנוסה ובעל ידע לגבי הצרכים המיוחדים שלכם/ן.
פסיכותרפיה היא טיפול המוסדר בצורה קפדנית הרבה יותר מאימון אישי, ובמקרים רבים למאמנים/ות אין את אותו הידע והסמכות האקדמית או המקצועית, שיש לפסיכותרפיסטית/ות
[7]
.
ביקורת נוספת נוגעת לתהליך הכשרתם של מאמנים/ות: בפסיכותרפיה יש כללי עבודה מובנים ומעוגנים בחוק, והכשרה ארוכה על-מנת לעסוק במקצוע. זאת בניגוד לתחום האימון האישי, בו עדיין חסרה הדרכה מקצועית, הכשרה מקיפה ומעמיקה, קודים לעבודה וכללי אתיקה קבועים ומוסכמים.
[1]
https://internationalcoachingcommunity.com/what-is-coaching/
[2]
https://www.psychologytoday.com/intl/therapy-types/coaching
[3]
https://www.psychologytoday.com/intl/therapy-types/coaching#when-its-used
[4]
https://www.psychologytoday.com/intl/therapy-types/coaching#what-to-expect
[5]
Lai, Y.-L., & McDowall, A. (2014). A systematic review of (SR) coaching psychology: Focusing on the attributes of effective coaching psychologists. International Coaching Psychology Review, 9(2), 118–134.
[6]
https://www.psychologytoday.com/intl/articles/200211/coaching-the-coaches
[7]
https://www.psychologytoday.com/intl/therapy-types/coaching |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/personal-life-coaching/
2 דקות קריאה
כללי
מאמרים
יודע לאן אתה רוצה להגיע אבל לא יודע איך? אתה לא לבד. ממש לא לבד, אם להתייחס לפריחתו של תחום ייעוצי בשם 'אימון אישי לחיים'. תחום זה מציע הכוונה לאנשים שמתקשים לעמוד במטרות שהציבו לעצמם. מדוע קשה להגשים יעדים לבד, מתי יש צורך באימון אישי לחיים ומתי הוא אינו מתאים?
אימון אישי לחיים, או - למה אי אפשר לבד?
כמעט לכל אחד מאתנו יש מטרות ויעדים בלתי ממומשים. חלקנו רוצים לשפר הישגים בתחום מסוים, אחרים רוצים להיפטר מהרגלים ויש כאלו שמרגישים שהם במקום הלא נכון, או שהתחום שבחרו בהשפעת ההורים כבר לא ממש מתאים להם. תחושות אלו יכולות להתעורר במגוון תחומים: התעסוקתי, האישי, הזוגי, הספורטיבי או העסקי. מדוע, אם כן, איננו מממשים את הפוטנציאל שלנו גם כשאנחנו יודעים היטב מה היה נחוץ לכך ולאן היינו רוצים להגיע?
אחד הגורמים המרכזיים לכך הוא הקושי לערוך שינויים. אימוץ אורח חיים בריא יותר, הגדלת מספר הלקוחות והחלפת הקריירה, מצריכים מאתנו לקחת סיכון ולצאת מאזור הנוחות שאולי לא מספק אותנו אך הוא מוכר ולא מאיים. רובנו רגילים לחוות את עצמנו באופן מסוים והאפשרות לשינוי מלווה בחששות מהשלכותיו על עצמנו ועל סביבתנו, גם כאשר מדובר בשינוי חיובי. ישנן מספר דוגמאות לכך: כאשר יורדים במשקל לא ניתן עוד להשתמש בעודף המשקל כבתירוץ ויכולה להידרש
התמודדות
עם קושי ביצירת קשר זוגי, עלייה בשכר של אחד מבני הזוג יכולה להשפיע על המערכת הזוגית, או כאשר מגשימים חלום ומקודמים לתפקיד ניהולי, עלולים להיווכח שאולי הכישורים אינם מספקים.
מלבד החשש מהשינוי, רבים מאיתנו מתקשים לפנות זמן ומשאבים להגשמת מטרותינו האישיות. גם כך קשה לתמרן בין עבודה, ילדים ו
זוגיות
, ופינוי זמן לפתיחת עסק עצמאי או לכתיבת ספר יכול להישמע כמשימה בלתי אפשרית.
בנוסף, כל אחד ניצב בפני קשיים חיצוניים ופנימיים המעכבים אותו בהשגת יעדיו: תמיד יש מחסור בזמן וכסף, האנשים סביבנו לא תמיד תומכים ולעיתים אף מרפים את ידינו, האמונה העצמית לא תמיד גבוהה מספיק ולסיכום - לא קל בכלל להגשים חלומות אישיים. זהו תפקידו של אימון אישי לחיים.
אימון אישי לחיים
אימון אישי לחיים אינו שיטה טיפולית, אלא תהליך ממוקד הכולל שלושה שלבים מרכזיים:
• הגדרת מטרה: לחלק מהמתאמנים ברור מראש מה היו רוצים להשיג ובאיזה תחום. לשם כך נבנית תכנית אימון ממוקדת. למשל,
אימון בריאות
,
אימון קריירה
,
אימון קשב וריכוז
, ועוד. לעומתם אחרים חשים חוסר סיפוק כללי ורצון לשינוי אך זקוקים להכוונה בבחירת המטרה האישית. לפיכך השלב הראשון באימון אישי לחיים הוא הצבת מטרה.
• תהליך האימון: הדרך אל כל מטרת על נסללת על ידי יעדי ביניים. השלב המרכזי באימון אישי לחיים הוא בחירת תתי יעדים אלו, זיהוי מכשולים אפשריים ועיבוד של התהליך בזמן אמת. בכל מפגש המתאמן מתחייב לפעול להשגת יעדים מסוימים. בפגישה שלאחריה ולעיתים גם בין הפגישות,
המאמן
והמתאמן עורכים מעקב אחר המטרות שהושגו ולא הושגו, מאתרים אסטרטגיות להתמודדות עם מכשולים ומגדירים תתי יעדים נוספים בהתאם לצורך.
• סיום האימון: על אף שמו, אימון אישי לחיים הוא לרוב תהליך קצר וממוקד של 10-15 מפגשים. עם השגת המטרה או עם ביסוס הצעדים המשמעותיים להשגתה, עורכים סיכום ומגדירים פעולות עתידיות הנחוצות להשגת היעד, הרחבתו או שימורו.
אימון אישי לחיים - למי ומתי זה לא מתאים?
אימון אישי לחיים מיועד לאנשים המעוניינים לקדם הישגים ולהרחיב יכולות ולא לטפל בקשיים ובבעיות רגשיות. למאמנים אין הכשרה בפסיכותרפיה ולכן אין באפשרותם לטפל בקשיים רגשיים, היעדר כישורים חברתיים, משבר נפשי, ומקשיים הנובעים מדיכאון, חרדה, טראומות, הפרעות אכילה או מהפרעות נפשיות אחרות. במקרים אלו אימון יכול לייצר לחץ נפשי ותחושת כישלון ואף לגרום נזק. במקרים אלו מומלץ להיעזר ב
פסיכותרפיסט
,
פסיכולוג
,
עובד סוציאלי קליני
או
פסיכיאטר
. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/pharyngitis-sore-throat/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
דלקת גרון (pharyngitis) היא התפתחותה של דלקת באזור הגרון, השקדים ו/או בית הקול, שבה התסמין העיקרי הוא כאב גרון. מדובר באחת הסיבות הנפוצות ביותר לביקור אצל רופא המשפחה והגורם לה הוא זיהומי במרבית המקרים.
מאחר שלרוב מדובר במחלה זיהומית, היא גם מדבקת. גורמי המחלה נישאים באוויר באמצעות טיפות המופצות על ידי עיטוש, שיעול ומגע פיזי באנשים חולים.
הדלקת עלולה להיגרם על ידי
נגיפים
, חיידקים או פטריות. חלק מהמזהמים נמצאים בקביעות בחלל הפה והלוע, וחלקם מגיעים דרך האוויר.
שתי הבקטריות הנפוצות ביותר העלולות לגרום לכאב גרון הן סטרפטוקוקוס ו- Arcanobacterium haemolyticum , בעיקר בקרב מתבגרים, ולעיתים היא קשורה לפריחה אדומה קלה.
מחלה נוספת בה התסמין הבולט ביותר הוא כאב גרון (sore throat) היא דלקת של
השקדים
(Tonsillitis). השקדים ממוקמים בחלק האחורי של הלוע ולכל אדם יש שניים (אחד מכל צד). ברגע שאזור זה מודבק על ידי ווירוס או חיידק, הוא הופך למודלק והשקדים מתנפחים מעבר לגודלם הרגיל, תסמין זה מלווה בכאב גרון, חום וקשיים בבליעה.
לא תמיד ניתן להבחין בוודאות בין וירוס לבין דלקת חיידקית רק על סמך ההסתמנות הקלינית, ואז יש לבצע בדיקות נוספות לקביעת האבחון הסופי.
סימפטומים
כאמור, התסמין הבולט ביותר הוא כאב גרון (sore throat) וקושי בבליעה, אשר לעיתים מלווה בחום. כאשר הגורם לדלקת הגרון הוא וירוס, כאב הגרון ילווה בנזלת, שיעול, דלקת עיניים וצרידות. כאשר הגורם הוא חיידקי, חום גבוהה יהיה נפוץ יותר, כמו גם בלוטות לימפה נפוחות וכאבי בטן. כמו כן, הקאות וכאבי ראש עשויים להיות סימפטום של דלקת גרון.
דלקת גרון יכולה להיות קצרת טווח או להימשך על פני פרק זמן ממושך (דלקת כרונית). במרבית המקרים הדלקת מופיעה מהר ולא נמשכת מעל לפרק זמן של שבועיים.
התסמינים הכרוניים הם אלה אשר מופיעים למשך פרקי זמן הנמשכים מעל שבועיים. במידה והתסמינים שלך נמשכים על פני פרק זמן הארוך משבועיים, גש להיוועץ עם הרופא המטפל בך, שכן דלקת גרון יכולה לבוא גם כתוצאה ממחלות אחרות, חמורות יותר.
במקרים מסוימים כאב גרון עלול להופיע בעקבות טיפול באנטיביוטיקה, כימותרפיה או כל תרופה המשפיעה על מערכת החיסון. כאב גרון (sore throat) הנמשך מעבר לשבועיים רצופים עלול להצביע על קיומה של מחלה כרונית.
סיבות וגורמי סיכון
דלקת גרון יכולה להיגרם על ידי:
• התקררות או שפעת הנגרמים מזיהום נגיפי אלו הם הגורמים הנפוצים ביותר. כמו כן, מחלת הנשיקה היא גורם נגיפי נוסף אשר יכול לגרום לדלקת גרון. במקרים מועטים בלבד מדובר בדלקת גרון חיידקית, בעיקר בילדים כאשר החיידק הנפוץ ביותר הוא סטרפטוקוקוס A.
• החזר חומצי, המכונה גם
תסמונת ההחזר הוושטי
(gastroesophageal reflux disease GERD). זן זה של דלקת מכונה גם דלקת גרון כתוצאה מהחזר וושטי.
• שימוש יתר במיתרי הקול שלך, כגון בזמן עידוד באירועים ספורטיביים.
• גירוי, כתוצאה מרגישויות (
אלרגיות
) או עישון למשל.
תסמונת ההחזר הוושטי היא אחת הסיבות הנפוצות ביות להופעתה של דלקת גרון על בסיס כרוני. אולם דלקת גרון על בסיס כרוני יכולה גם להיגרם כתוצאה מבעיות בריאותיות חמורות יותר כגון נזקים בעצבים, פצעים בגרון, פוליפים או הופעתם של גושים מעופים וקשים (יבלות) על מיתרי הקול שלך.
מיתרי הקול הם קבוצה של רצועות גמישות בעומק הגרון אשר מפיקות את הצלילים הבוקעים מגרונך בזמן הדיבור. חלק מתופעות הצרידות יכולות להופיע באופן טבעי עם העלייה בגיל, כאשר מיתרי הקול מאבדים מגמישותם והופכים לדקים יותר.
אבחון ובדיקות
הרופא המטפל יכול לקבוע אבחנה לדלקת גרון על ידי ביצוע בדיקה גופנית פשוטה הכוללת מישוש באזור הצוואר, על מנת לאתר את המיקום המדויק של הכאב או לאתר גושים, ובדיקה של חלל האף, הפה והגרון, לצורך איתור מקום הדלקת. יתכן שהרופא ימליץ על
משטח גרון
, כדי לבדוק אם מדובר בזיהום חיידקי או פטרייתי.
הרופא המטפל ישאל אותך מספר שאלות כגון: האם יש לך כאבי גרון בזמן שאתה מדבר או בכל זמן אחר? מתי התחילה להופיע הבעיה בקול? האם היא הופיעה במקביל להופעתה של מחלה אחרת? על ידי בחינה של מראה מיתרי הקול שלך, ועל ידי שמיעת הקול הבוקע מגרונך, יוכל הרופא המטפל בך לקבוע האם דלקת הגרון ממנה אתה סובל תחלוף מעצמה או שמא יש צורך בטיפול רפואי.
ייתכן והרופא המטפל ימליץ לפנות למומחה אף אוזן גרון, זאת במידה ויש בעיות בקול ובצרידות, אשר אין להם כל גורם הנראה לעין ואשר נמשכים מעל לפרק זמן של שבועיים. ייתכן והרופא המומחה יבחן את מיתרי הקול שלך בעזרת מראה או מצלמה מיוחדת.
סיבוכים אפשריים
דלקת גרון הנגרמת מוירוס או מחיידק ברוב המקרים תחלוף בלי טיפול, ואינה מסוכנת. עם זאת, דלקת גרון חיידקית שאינה מטופלת כראוי, לעיתים רחוקות יכולה להסתבך, ולגרום למורסה באזור השקדים, ולקדחת השיגרון, שהיא סיבוך נדיר של דלקת גרון חיידקית אשר מופיעה לאחר הזיהום מחיידק ה
סטרפטוקוקוס A.
עם זאת, אין למהר וליטול טיפול אנטיביוטי, ובטח שלא בלי המלצה מרופא משום שבמרבית המקרים הגורם נגיפי ולא חיידקי, וטיפול אנטיביוטי שלא לצורך הוא אחד הגורמים ליצירת חיידקים עמידים לאנטיביוטיקה.
יש לפנות באופן דחוף לרופא במידה ומופיעים תסמינים של חום גבוה יחד עם הפרעות בבליעה או בפתיחה של הפה, חוסר יכולת לשתות, הקאות, התייבשות, קוצר נשימה וקושי להזיז את הצוואר.
טיפולים ותרופות
בדרך כלל דלקת גרון יכולה לחלוף מעצמה ללא התערבות רפואית, וטיפול בעזרת אמצעים ביתיים, הוא כל אשר נדרש להחלמה: מנוחה, הימנעות מדיבור, הוספת לחות לאוויר בבית על ידי מכשיר אדים, שתייה כמויות גדולות של נוזלים, הימנעות מעישון ומבני אדם אחרים אשר מעשנים ליד.
במידה ומדובר בכאב גרון על רקע של הדבקה נגיפית או חיידקית המלווה בחום גבוה, הטיפול המומלץ להקלה של כאב גרון הוא גרגור במים חמים ומלוחים העוזר לחטא את האזור הכואב;
ניתן להיעזר בסוכריות מציצה המקלות על הכאב (פעולת המציצה של סוכרייה מגבירה את ריכוז הרוק בפה ועוזרת ללחח את האזור הכואב, בנוסף בחלק מסוכריות המציצה בבתי המרקחת ישנו ריכוז נמוך של חומר משכך כאבים); נטילת תרופות לשיכוך כאבים ;מכשיר אדים יכול להקל על התסמינים, במיוחד במקרים של כאב גרון הנגרם בשל אוויר יבש ונשימה דרך הפה.
במקרים בהם משטח הגרון מראה זיהום חיידקי, הרופא עשוי לשקול טיפול אנטיביוטי. כאשר הגורם הוא סטרפטוקוקוס A, הרופא ימליץ על טיפול באמצעות פניצילין למשך עשרה ימים וכמו בכל דלקת גרון, ניתן להקל על הכאב באמצעות משככי כאבים וכדורים להורדת החום. לא בכל מקרה בו משטח הגרון חיובי יש צורך בטיפול אנטיביוטי, כמו במקרה של כ-20% מהילדים שאינם מראים סימנים של דלקת אך משטח הגרון שלהם חיובי, ילדים אלו הם נשאים כרוניים. בנוסף, משטח גרון בפעוטות שגילם פחות מ-3 שנים הוא חסר טעם, ותוצאה חיובית תהיה חסרת משמעות ברוב המקרים. חשוב להדגיש כי לפני לקיחת משטח גרון, אסור ליטול אנטיביוטיקה, שכן דבר זה עשוי להביא לתוצאה שלילית כוזבת, וכמו כן במידה והטיפול האנטיביוטי החל לאחר ביצוע משטח הגרון כראוי, והתוצאה הייתה שלילית, יש להפסיק את הטיפול האנטיביוטי שכן אין בו צורך.
דלקת גרון כרונית מצריכה טיפול מקיף יותר. במידה ואכן יש לך דלקת גרון כתוצאה מן האופן בו אתה מדבר או שר, ייתכן ויש צורך בהדרכה של קלינאית תקשורת. הדרכה זו יכולה לסייע בשינוי ההרגלים אשר גורמים להופעתה של דלקת גרון. יתר על כן, הדבר יכול לסייע לבית הקול להחלים.
במקרים מסוימים יש צורך בהליך ניתוחי, כמו למשל לצורך הסרת השקדים, במידה ונגרם נזק בלתי הפיך למיתרי הקול, כתוצאה מהופעתם של פצעים, יבלות או פוליפים.
מניעה
אין חיסון שיכול למנוע הדבקה בזיהום, וכן ההידבקות עצמה אינה מביאה לחיסון מפני דלקת גרון בעתיד. עם זאת ניתן למנוע הדבקה והפצה של המחלה כאשר מדובר בזיהום של סטרפטוקוקוס A, על ידי טיפול ב
פניצילין
. לאחר 24 שעות של טיפול, האדם כבר אינו מדבק. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/phenazopyridine-sedural/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
פנאזופירידין (סדורל) הוא תרופה המופרשת בשתן ומשמשת להקלה על סימפטומטים של
דלקת בדרכי השתן
ן
: כאב, צריבה או השתנה תכופה הנובעות מגירוי יתר של רירית שלפוחית השתן עקב זיהום, טראומה, ניתוח או פעולה פולשנית (הכנסת קטטר או ביצוע
אנדוסקופיה
).
יש לשים לב:
פנאזופירידין (סדורל) לא מטפל בזיהום עצמו, לכן במקרה כזה יתווסף גם טיפול אנטיביוטי. התרופה צובעת את השתן בצבע כתום-אדום. בנוסף, פנאזופירידין (סדורל) עלול להכתים עדשות מגע, לכן מומלץ להימנע משימוש בעדשות במהלך הטיפול.
במקרים הבאים אין להשתמש בפנאזופירידין:
רגישות (אלרגיה) לפנאזופירידין או למרכיבים אחרים בתרופה.
חוסר באנזים G6PD (רגישות לפול).
אי ספיקת כליות
.
אי ספיקה של הכבד או דלקת כבד חריפה (הפטיטיס).
דלקת אגן הכליה והכליה (פיאלונפריטיס) של הריון.
התרופה פנאזופירידין (סדורל) אינה מיועדת לילדים מתחת לגיל 12 שנים.
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
טבליות. אין ללעוס, לכתוש או חצות את הטבליות.
תדירות וזמן נטילה
2 טבליות, 3 פעמים ביום, לאחר האוכל. הטיפול הוא לרוב עבור 3-7 ימים. בשילוב עם טיפול אנטיביוטי הטיפול הוא עבור יומיים בלבד.
טווח המינון
200 מ"ג , שלוש פעמים ביום. בד"כ עבור 2 ימי טיפול.
תחילת ההשפעה
תוך מספר שעות.
משך ההשפעה
תוך מספר שעות.
מנה שנשכחה
במקרה שנשכחה מנה יש לקחת מייד כשנזכרים אלא אם הגיע הזמן לנטילת המנה הבאה של פנאזופירידין (סדורל) ואז יש לוותר על המנה שנשכחה ולהמשיך כרגיל.
הפסקת התרופה
ניתן להפסיק ברגע שהכאב והאי נוחות בדרכי השתן חולפות.
במקרה של חום, בלבול, הצהבה של העור והעיניים, הפחתת כמות השתן וחיוורון יש להפסיק את הטיפול בפנאזופירידין (סדורל) ולפנות לרופא.
מינון עודף
במקרה של מינון עודף יש לפנות לעזרה רפואית דחופה או לחדר מיון. סימנים של מנת יתר של פנאזופירידין (סדורל) כוללים: עור, שפתיים או ציפורניים חיוורים בהירים אפרפרים או כחולים; קוצר נשימה; עייפות, בלבול, כאב ראש, סחרחורת; קצב לב מהיר , אנמיה המוליטית, רעילות לכבד ולכליות.
אחסון
לשמור במקום קריר (עד 25 מעלות).
אזהרות
תזונה
יש ליטול עם או לאחר ארוחה. מומלץ להרבות בשתיית נוזלים בזמן הטיפול בפנאזופירידין (סדורל).
אלכוהול
אין לשתות יין ומשקאות חריפים בזמן הטיפול בתרופה
נהיגה
יש להימנע מנהיגה עד שלומדים כיצד התרופה משפיעה, כיוון שתרופה זו עלולה לגרום לטשטוש.
הריון
אין להשתמש בהריון מבלי הוראה מפורשת מרופא.
הנקה
יש להיוועץ ברופא לפני השימוש.
תינוקות וילדים
לא מומלץ בילדים מתחת לגיל 12.
קשישים
סבירות גבוהה יותר לתופעות לוואי. ייתכן שיהיה צורך בהפחתת המינון.
דווח לרופא במקרה של
חוסר באנזים G6PD (רגישות לפול)
אלרגיה
אי ספיקת כליות (renal failure)
זיהום בכליות
מחלת כבד
סוכרת
לפני ביצוע בדיקות רפואית
סיכון ממנת יתר
בינוני
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
פנאזופירידין (סדורל) צובעת את השתן בצבע כתום-אדום ועלולה לגרום להכתמת הבגדים, אך תופעה זו אינה מזיקה כלל.
יתכנו תופעות לוואי נוספות: כאב ראש, סחרחורת,
כאב בטן
וגירוי הקיבה,
בחילה, הקאה, שלשול.
תופעות פחות שכיחות, המחייבות פניה מיידית לטיפול רופא: הצהבת העור והעיניים, חום, בלבול,
עייפות/חולשה,
התכווצויות,
קושי בנשימה, ירידה בכמות השתן ותופעות אלרגיה (
פריחה,
נפיחות בפנים, באצבעות וברגליים
),
צבע עור כחול או סגול,
הפרעות בראייה,
מאטאמוגלובינאמיה, אנמיה המוליטית.
פנאזופירידין (סדורל) עלולה להשפיע על תוצאות בדיקות סוכר וקטונים, על כן חשוב לדווח לרופא המטפל במקרה של סוכרת. פנאזופירידין עלולה לצבוע עדשות מגע רכות לכן מומלץ להימנע משימוש במהלך הטיפול.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
פנאזופירידין (סדורל) עלול להשפיע על תוצאות בדיקות סוכר וקטונים, על כן חשוב לדווח לרופא המטפל במקרה של סוכרת.
נטילת פנאזופירידין (סדורל) בזמן זיהום עלולה לגרום לעיכוב צמיחה של חיידקים בתרבית שתן.
השפעת שימוש ממושך
פנאזופירידין אינו מיועד לשימוש ממושך.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/physiotherapy/
פיזיותרפיה (Physiotherapy )
ערוץ האורתופדיה
3 דקות קריאה
פיזיותרפיה (לעיתים נכתב: פיזיוטרפיה) היא מקצוע בריאות פארא-רפואי העוסק בטיפול ובמניעה של בעיות במערכת התנועה ובתפקוד גופני. תפקיד ה
פיזיותרפיסט
או הפיזיותרפיסטית הוא להעריך, לאבחן, לייעץ ללוות ולטפל במגוון מצבים רפואיים הקשורים למערכת התנועה ולמערכות נוספות על מנת לספק למטופל יכולות גופניות, עצמאות תפקודית ואיכות חיים גבוהה.
[1]
פיזיותרפיה משולבת היום במערכת הבריאות בישראל בבתי החולים ובקהילה, במיוחד בתחומי הרפואה השיקומית, הרפואה התעסוקתית והרפואה המונעת, ונותנת מענה למגוון רחב של קבוצות גיל. הפיזיותרפיסט/ית הוא בוגר תואר ייעודי בפיזיותרפיה ואינו מוכשר כרופא.
[2]
shutterstock
פיזיותרפיה מבוססת על מחקר מדעי העוסק בגוף האדם, ומשתמשת בטכניקות שונות שמטרתן לשמר מצב גופני בריא, להקל על כאבים ולקדם החלמה של מצבים רפואיים שונים.
מקצוע הפיזיותרפיה מציע מגוון רחב של סוגי טיפול בהתאם לאבחנות השונות. ניתן להבחין בין שני סוגים עיקריים של טיפול:
טיפול ידני – טיפול בו הפיזיותרפיסט/ית משתמש בידיו על מנת להזיז, למתוח ולעסות חלקי גוף שונים של המטופל/ת.
תרגילים שונים המתבצעים על-ידי המטופל עצמו בהנחיית המטפל.
בנוסף, קיימים טיפולים נוספים המשלבים עזרים שונים כגון
דיקור
, טיפול בזרם חשמלי, טיפול באמצעות אולטרסאונד (גלי קול), וטיפול במים (הידרותרפיה).
הטיפולים כוללים שימוש בטכניקות שונות בהתאם למטרה הנדרשת - חיזוק או הרפיית שרירים נבחרים, הגדלת טווחי תנועה במפרקים, הפחתת כאבים, שיפור זרימת הדם לרקמות ועוד.
[3]
מתי מתבצע
מטופלים מופנים לטיפול פיזיותרפיה בשל מגוון רחב של אבחנות ומצבים רפואיים, בהם:
[4]
לב -
טיפול בחולי לב לאחר אירוע אוטם לבבי,
השתלת לב ועוד, על מנת לשחזר עצמאות תפקודית.
[5]
ריאות - טיפול במצבים נשימתיים שונים כגון אמפיזמה וסיסטיק פיברוזיס לשם שיפור הנשימה ופינוי הפרשות.
[6]
אורתופדיה
- שיפור טווחי תנועה ומוביליות לאחר טראומה (תאונות, נפילות), מתיחת וקריעת שרירים ורצועות, וכן במטופלים בעלי מומים ודפורמציות (שינוי צורה) שונות.
[7]
נוירולוגיה
- טיפול ושחזור תפקוד במטופלים לאחר שבץ מוחי או טראומה של עמוד השדרה, וכן טיפול במחלות נוירולוגיות שונות
המשפיעות על מערכת התנועה.
[8]
גריאטריה -
דחייה והפחתה של ליקויים פיזיולוגיים הקשורים
בתהליך ההזדקנות, וכן שיקום לאחר אירועים רפואיים.
[9]
ילדים - טיפול בליקויים התפתחותיים שונים, במיוחד אלה הקשורים בכישורים מוטורים, יציבה וקואורדינציה.
[10]
אורוגניטלי - שיקום ליקויים הקשורים במערכת השתן והרבייה כגון בריחת שתן, צניחת רחם, ובעיות שופכה.
[11]
רפואת ספורט - שימור כושר גופני, מניעת פציעות ושיקום פציעות הקשורות בספורט.
אונקולוגיה - טיפול בליקויים הקשורים בתהליך סרטני.
פיזיותרפיה וסטיבולרית - לטיפול בסחרחורות ובליקויי שיווי משקל.
[12]
הכנות לטיפול
בדרך כלל אין הכנות מיוחדות הנעשות לפני טיפול פיזיותרפיה.
בזמן הטיפול
המפגש הראשוני מורכב מהיכרות ושיחה קצרה בה יתאר המטופל/ת את הקשיים, ההגבלות והכאבים העיקריים שהוא חווה, ויספק היסטוריה רפואית רלוונטית על מנת לאפשר למטפל לבנות תמונה קלינית ברורה ככל האפשר. בהתבסס על פרטים אלו, יאבחן המטפל/ת את הבעיה ויבנה תכנית טיפולית אישית ומותאמת למטופל.
המפגשים הבאים יוקדשו ליישום התוכנית הטיפולית, בין אם מדובר בטיפול ידני אותו מעניק המטפל ובין אם עיקר העבודה מתבצעת על ידי המטופל, כמובן בהנחיית ובליווי המטפל.
לעתים ייקבעו מספר המפגשים מראש, אך במקרים רבים אורך הטיפול דינמי ומשתנה בהתאם להתקדמות המטופל. כל מפגש אורך בדרך כלל כ-45 דקות עד שעה.
[13]
[14]
אחרי הטיפול
במקרים רבים, חלק ניכר מהטיפול יתבצע מחוץ לשעות הטיפול המוגדרות. על המטופל/ת להתגייס לטובת הטיפול וליישם את הוראות המטפל/ת גם בבית על מנת להגיע לתוצאות הרצויות.
[15]
סיכונים
כל עוד הוא נעשה בסביבה בטוחה ומבוקרת, טיפול פיזיותרפיה אינו כרוך בסיכונים משמעותיים. כל התרגילים והטיפולים אותם מעניקים המטפל או המטפלת מותאמים למצבו הגופני של המטופל. עם זאת, יש ליישם את התרגילים בזהירות ולהתריע במקרה של כאב או חשש לנזק גופני.
[16]
תוצאות הטיפול
הטיפול יסתיים כאשר יושגו התוצאות הקליניות הרצויות, למשל המטופל חווה ירידה משמעותית בתסמיני המחלה, נפסקו כאבים או שוחזר טווח התנועה במידה מספקת. לחילופין, אם לא נראה שיפור בטווח זמן שיוגדר על-ידי המטפל/ת, יש לשקול את סיום הטיפול ומעבר לסוג טיפול אחר.
במידה ומדובר בטיפול מונע, הטיפול יכול להמשך לאורך שנים, לעיתים קרובות באופן עצמאי.
[17]
[1]
https://www.nhs.uk/conditions/physiotherapy
/
[2]
https://www.health.gov.il/Subjects/Physiotherapy/Pages/default.aspx
[3]
https://www.nhs.uk/conditions/physiotherapy/how-it-works
[4]
https://www.health.gov.il/Subjects/Physiotherapy/Pages/default.aspx
[5]
Fattirolli, F., Pratesi, A., 2016. Cardiovascular prevention and rehabilitation in the elderly: evidence for cardiac rehabilitation after myocardial infarction or chronic heart failure. Monaldi Archives for Chest Disease 84.. doi:10.4081/monaldi.2015.731
[6]
Spruit, M.A., 2014. Pulmonary rehabilitation. European Respiratory Review 23, 55–63.. doi:10.1183/09059180.00008013
[7]
Kirkby Shaw, K., Alvarez, L., Foster, S.A., Tomlinson, J.E., Shaw, A.J., Pozzi, A., 2020. Fundamental principles of rehabilitation and musculoskeletal tissue healing. Veterinary Surgery 49, 22–32.. doi:10.1111/vsu.13270
[8]
Khan, F., Amatya, B., Galea, M.P., Gonzenbach, R., Kesselring, J., 2017. Neurorehabilitation: applied neuroplasticity. Journal of Neurology 264, 603–615.. doi:10.1007/s00415-016-8307-9
[9]
Crocker, T., Forster, A., Young, J., Brown, L., Ozer, S., Smith, J., Green, J., Hardy, J., Burns, E., Glidewell, E., Greenwood, D.C., 2013. Physical rehabilitation for older people in long-term care. Cochrane Database of Systematic Reviews.. doi:10.1002/14651858.cd004294.pub3
[10]
Ó Mír, M., O’Sullivan, C., 2018. Advanced practice physiotherapy in paediatric orthopaedics: innovation and collaboration to improve service delivery. Irish Journal of Medical Science (1971 -) 187, 131–140.. doi:10.1007/s11845-017-1611-2
[11]
Siegel AL. Pelvic floor muscle training in males: practical applications. Urology. 2014 Jul;84(1):1-7. doi: 10.1016/j.urology.2014.03.016. Epub 2014 May 10. PMID: 24821468.
[12]
Carvalho, G.F., Schwarz, A., Szikszay, T.M., Adamczyk, W.M., Bevilaqua-Grossi, D., Luedtke, K., 2020. Physical therapy and migraine: musculoskeletal and balance dysfunctions and their relevance for clinical practice. Brazilian Journal of Physical Therapy 24, 306–317.. doi:10.1016/j.bjpt.2019.11.001
[13]
https://www.health.gov.il/hozer/physio_evaluation.pdf
[14]
https://www.health.gov.il/UnitsOffice/HD/MHealth/physiotherapy/Documents/physio_mental_serv
.pdf
[15]
https://www.health.gov.il/UnitsOffice/HD/MHealth/physiotherapy/Documents/physio_mental_serv.pdf
[16]
King, J., Anderson, C.M., 2010. Patient Safety and Physiotherapy: What Does it Mean for Your Clinical Practice?. Physiotherapy Canada 62, 172–175.. doi:10.3138/physio.62.3.172
[17]
King, J., Anderson, C.M., 2010. Patient Safety and Physiotherapy: What Does it Mean for Your Clinical Practice?. Physiotherapy Canada 62, 172–175.. doi:10.3138/physio.62.3.172 |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/piroxicam-brexin/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
פירוקסיקם (Piroxicam) הוא חומר פעיל הנמצא בתכשירי ג'ל לשימוש חיצוני אקסיפן, פלדן, ובטבליות או אבקה לשתייה בשם ברקסין (Brexin). פירוקסיקם שייך לקבוצת נוגדי דלקת לא סטרואידליים (NSAID's), המעכבים את האנזים COX ומפחיתים ייצור חומרים מעוררי דלקת.
חלק מהתרופות המכילות פירוקסיקאם מנופקות ללא צורך במרשם רופא, ואילו חלקן מנופקות על פי מרשם רופא בלבד, כתלות במינון ובצורת המתן.
יעיל לטיפול ב:
פירוקסיקם למריחה חיצונית (אקסיפן, פלדן) מיועד להקלה על כאבי שרירים או
כאבי מפרקים
מקומיים כתוצאה מדלקת.
פירוקסיקם לבליעה (ברקסין, Brexin) משמש לטיפול בכאב ובתסמינים נוספים של דלקת, כגון נפיחות ונוקשות במפרקים, עקב
דלקת מפרקים ניוונית
או
דלקת מפרקים שגרונית
או דלקת חוליות מקשחת (ankylosing spondylitis) .
הנחיות חשובות:
עליכם לשטוף את הידיים לאחר מריחת הג'ל (אקסיפן, פלדן).
אין לכסות את האזור המטופל.
בשימוש חיצוני אין למרוח יותר מארבעה שבועות ובכל מקרה לא על עור פצוע, או חלקים גדולים של עור לא שלם או ניזוק (כמו בכוויות), מבלי להתייעץ עם רופא, לא על האף, הפה, איברי המין או פי הטבעת, רקמות ריריות.
תשומת לב לתגובות עוריות, שייתכן ויהיו חמורות ומסכנות חיים. תגובות אלו לא נקשרו לשימוש מקומי בפירוקסיקאם, אך לא ניתן לשלול את האפשרות כי הן יתרחשו בשימוש מקומי. סימנים אפשריים: פריחה עורית, שלפוחיות, קילופים של העור, נגעים ריריים או כל סימן אחר לרגישות יתר. נדרשת הפסקת השימוש, מייד עם הופעת הסימנים.
צילום: Shutterstock
קראו עוד:
15 כללי זהב שיעזרו לכם לשמור על בריאות המפרקים
מתי אסור להשתמש בתרופה:
אין להשתמש בג'ל פירוקסיקם למריחה חיצונית (אקסיפן, פלדן) במקרים הבאים:
- רגישות לחומר הפעיל (פירוקסיקם) או למרכיבים אחרים בתרופה.
- רגישות לחומרים אחרים מקבוצת נוגדי דלקת לא סטרואידליים, לרבות האספירין.
- כאשר נוגדי דלקת אחרים גרמו לאסטמה, פוליפים באף, נזלת אלרגית,גירוי ודלקת בעור.
- אם את בשליש הראשון או השלישי של הריון או אם את מניקה.
בנוסף לאזהרות הקודמות, אין להשתמש בפירוקסיקם לטיפול פנימי (ברקסין, Brexin) גם במצבים הבאים:
- לאורך כל תקופת ההריון וההנקה.
- בו זמנית עם נטילת נוגדי דלקת אחרים או תרופות נגד קרישת דם, כמו קומדין.
- אם היה לכם כיב קיבה או תריסריון, מחלות של מערכת העיכול או דימום במערכת העיכול או אם אתם סובלים מבעיות אלה בהווה.
- אם אובחנה אצלכם מחלת כליות או אי ספיקת לב חמורה.
- אם אתם בני 80 ומעלה - הטיפול בתרופה זו אינו מומלץ.
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
טבליות, אבקה להכנת תמיסה, ג'ל למריחה חיצונית.
תדירות וזמן נטילה
1-3 פעמים ביום עם או ללא אוכל.
מריחה חיצונית: 3-4 פעמים ביום, באיזור הנגוע.
טווח המינון
מבוגרים: 10 עד 20 מ"ג פעם ביום.
תחילת ההשפעה
לשיכוך כאב: 3-4 שעות; בטיפול בשיגדון עשוים לחלוף מספר ימים עד שתורגש ההשפעה.
משך ההשפעה
לשיכוך כאב: 3-4 שעות; בטיפול בשיגדון עשוים לחלוף מספר ימים עד שתורגש ההשפעה.
מנה שנשכחה
יש לקחת את המנה הבאה בזמן הרגיל. אין ליטול מנה כפולה כפיצוי על זו שנשכחה.
הפסקת התרופה
בטיפול בכאב: ניתן להפסיק את התרופה כשאין בה צורך יותר.
בטיפול בדלקת פרקים: אין להפסיק את הטיפול ללא ייעוץ רפואי.
מינון עודף
מנה עודפת מקרית אינה צריכה להדאיג; מינון עודף גדול עלול לגרום לבחילה או להקאה. אם מבחינים בתסמינים מיוחדים, או אם נלקחה מנה עודפת גדולה, יש ליידע את הרופא.
אחסון
לשמור במיכל סגור במקום קריר ויבש, הרחק מהישג ידם של ילדים. להגן מחשיפה ישירה לאור.
אזהרות
תזונה
יש ליטול פירוקסיקאם עם מזון ועם כוס מים מלאה, כדי להקטין סיכון לפגיעה בקיבה.
אלכוהול
מומלץ שלא לשתות יין ומשקאות חריפים בזמן הטיפול בתרופה
נהיגה
יש להיזהר בנהיגה שכן התרופה (שימוש פנימי) עלולה לגרום לסחרחורת או עייפות יוצאת דופן.
הריון
שימוש פנימי: אין להשתמש בהריון. לתכשיר קיימת תופעת לוואי אפשרית של פגיעה כלייתית בעובר ומיעוט מי שפיר החל משבוע 20 להריון. מומלץ להימנע משימוש בתכשירים ממשפחת NSAID החל משבוע 20 להריון ולהתייעץ עם הרופא.
הנקה
לא ניתן. התרופה עוברת לחלב אם ועלולה להשפיע לרעה על התינוק. מומלץ לא לקחת את התרופה או לא להיניק.
תינוקות וילדים
לא מומלץ בילדים מתחת לגיל 12. יש לעקוב אחר הוראות כל תכשיר ולהתייעץ עם הרופא במידת הצורך.
קשישים
סיכוי גבוה יותר לסבול מתופעות לוואי מתרופה זו, במיוחד מעל גיל 70.
ניתוח והרדמה כללית
יש לדווח למנתח או למרדים על נטילת תרופה זו.
דווח לרופא במקרה של
גיל מבוגר- קשיש
אסתמה
בעיות עיניים
סוכרת
מחלת כליה
מחלת כבד
מחלת לב
קושי בעיכול פירוקסיקאם- מיעוט אנזימי פירוק
אלרגיה לאספירין
נטילת תרופות אחרות
יתר לחץ דם
בעיות בקרישת הדם
דימום ממערכת העיכול
תגובות עוריות
כיבים בפה, בגרון, באף, באיברי המין
בדיקות דם עתידיות
סיכון ממנת יתר
אין נתונים
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
תרופה זו עלולה לגרום לרגישות מיוחדת עם חשיפה לשמש ולהיווצרות מוגברת של כתמי שמש, לכן יש להימנע מחשיפה לשמש או לקרני UV ולדאוג להגנה מתאימה.
תופעות הלוואי השכיחות של פירוקסיקאם כשהוא ניתן בבליעה: עצירות, בחילות/הקאות, נמנום, כאב ראש, סחרחורת, צרבת קלה, כאב בטן קל, רגישות לשמש.
ניתן להשתמש בסותרי חומצה במהלך הטיפול על מנת להפחית את התופעות במערכת העיכול. במידה ותופעות אלו מחמירות יש להיוועץ ברופא.
בשימוש חיצוני: גרד באזור המריחה, אדמומיות, פריחה.
חלק התכשירים בשימוש חיצוני מכיל בנזיל אלכוהול, העלול לגרום לגירוי מקומי קל, או לתגובות אלרגיות. וכן אלכוהול (אתנול)- העלול לגרום לתחושת שריפה על גבי עור שניזוק. עבור תינוקות רכים האלכוהול שבתכשיר עלול להיספג דרך העור ולגרום לרעילות מערכתית.
בהפסקת השימוש, הכאב עלול לחזור.
הסיכון לתופעות לוואי עולה במינונים גבוהים ובשימוש ממושך, ועל כן יש למלא אחר הוראות הרופא בקפידה. באופן כללי, יש להפסיק את הטיפול ולפנות לרופא בהרגשת סימן כלשהו בקיבה, בכבד ובמעיים, בייחוד במקרה של דימום, בשינוי כלשהו בעור, או כל סימן לתגובה אלרגית, ובשינויי בדיקות דם לבחינת תפקודי הכבד.
במקרים הבאים יש להפסיק את הטיפול התרופתי ולפנות לרופא: חום, צרבת חריפה, בצקת של הפנים, שפתיים, רגלים או ידיים, כיב קיבה, כאבי בטן חריפים, לחצים בחזה, רגישות יתר חריפה, צלצולים באוזניים, צואה שחורה או דמית, הקאה דמית, דימומים מחלל האף, קשיים או ירידה במתן שתן, פצעים בפה, ירידה בשמיעה או בראיה. תגובות עוריות חמורות- כמו פריחה עורית על הגוף העשויה להופיע תחילה כנקודות אדומות ממוקדות או כתמים עגולים עם שלפוחיות במרכז, קילופים של העור, נגעים ריריים או כל סימן אחר לרגישות יתר.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
יש לעדכן רופא/ רוקח בנטילת תרופות אחרות, כולל תרופות ללא מרשם וכן תוספי תזונה. בייחוד עבור:
פירוקסיקאם עלול לגרום לתגובות לא רצויות עם תרופות הבאות: תרופות נגד קרישת דם, תרופות משתנות, אספירין, סליצילטים או נוגדי דלקת שאינם סטרואידליים, ליתיום, תרופות להורדת לחץ דם וללב, תרופות המכילות אשלגן, פרובנציד, מתוטרקסט, תרופות לסוכרת מקבוצת סולפוניל אוראה, ציקלוספורין וטאקרולימוס- המורידות את פעילות מערכת החיסון, פניטואין , אנטביוטיקות מקבוצות הקוינולונים, אמינוגליקוזידים ו-סולפונאמידים, דיגוקסין, תרופות נוגדות דיכאון מקבוצת ה- SSRI's, קורטיקוסטרואידים. ליתיום- לטיפול בדיכאון, סימטידין- לטיפול בכיב קיבה, התקן תוך רחמי כלשהו, חוסמי בטא- המשמשים להורדת לחץ דם, אי ספיקת לב, תעוקת חזה, מניעת מיגרנה.
השפעת שימוש ממושך
שימוש ממושך בפירוקסיקאם מגביר את הסיכון של דימום מכיב עיכולי.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/plantar-fasciitis/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
דורבן ברגל או דורבן בעקב, הוא כאב בחלק התחתון של העקב הנובע מדלקת של הרצועה החיתולית הכפית (plantar fascia), בחלק בו הרצועה מתחברת לעצם העקב. מדובר בסיבה השכיחה ביותר לכאבים בכף הרגל. הכאב מורגש בדרך כלל ככאב עז בזמן הדריכה על העקב הפגוע. הכאב חמור יותר בבוקר כשמתעוררים, או לאחר פעילות ממושכת. לרוב רק עקב אחת מושפעת מהדלקת. יש הקלה בכאב לאחר הליכה אך למרות זאת יש המרגישים כאב כשהם מתחילים ללכת לאחר שנחו.
הרצועה החיתולית הכפית, נמתחת לאורך תחתית כף הרגל ומקשרת בין העקב לבין האצבעות, ומספקת תמיכה לקשת כף הרגל. עומס יתר על הרצועה יכול לגרום ל
דלקת
ולכאבים.
לעיתים בצילום רנטגן של אנשים הסובלים מדורבן ניתן להבחין בבליטה היוצאת מעצם העקב. בעבר היה נהוג לייחס את הכאבים לאותה הבליטה, הידועה בשם heel spur, אך כיום מעריכים כי הבליטה היא תוצאה של הדלקת.
ישנה הערכה כי אדם אחד מכל עשרה יסבול מדורבן לפחות פעם אחת בחייו. השכיחות גבוהה במיוחד בקרב אנשים שרצים בקביעות, ובין הגילאים 40-60. ארבע מכל חמישה מקרים יחלימו תוך שנה. אחד מכל עשרים לא יחושו הקלה אפילו עם טיפולים, ובמקרים אלו תידרש התערבות ניתוחית.
סימפטומים
הכאב מתפתח באופן הדרגתי. הכאב הוא כאב חד בעקב, המופיע בזמן דריכה. בשליש מהמקרים, שני העקבים יהיו מושפעים. הכאב חמור ביותר אחרי שנת הלילה ועם תחילת ההליכה. הכאב חולף לאורך היום. לאחר עמידה או הליכה ממושכת הכאב שוב יחמיר.
בגלל הכאב, אנשים לרוב ימנעו ממאמץ או ממשקל על העקב הכואבת, ובכך תתפתח צליעה.
סיבות וגורמי סיכון
• פעילות הכרוכה במאמץ רב – פעילות חדשה או קבועה הכרוכה במאמץ רב על העקב והרקמה המחוברת אליה, עלולה להוביל להתפתחות דרבן בעקב. עובדי מפעל, מלצרים, אצנים, שחקני כדורסל ורקדני בלט, נוטים לסבול יותר מהתופעה.
• משטחים קשים - פעילות אינטנסיבית בעיקר על משטחים קשים, מעלה את הסיכון להתפתחות דורבן ברגל.
•
השמנת יתר
– השמנת יתר, ובעיקר השמנה חדה ופתאומית, מייצרת לחץ רב על הרצועה החיתולית הכפית ומעלה את הסיכון לדורבן ברגל.
• מכניזם של הרגל - כפות רגליים שטוחות (
פלטפוס
) או בעלות קשתות מוגבהות ו/או נעילת נעליים לא מתאימות, משפיעות על חלוקת משקל הגוף על הרגל בזמן עמידה ועלולות לייצר לחץ באזור הקרסול וכף הרגל.
• גיל – דורבן ברגל נפוץ בעיקר בין הגילאים 40-60.
אבחון ובדיקות
רופא יבדוק נקודות רגישות בכף הרגל, ויחד עם עברו הרפואי של המטופל והתסמינים הקיימים, תיקבע האבחנה.
בדיקה של מערכת העצבים ושל השרירים והשלד באזור הקרסול וכף הרגל תכלול בדיקת רפלקסים, כוח שרירים, מתח שרירים, תחושה, קואורדינציה ושיווי משקל.
במצבים של חוסר תחושה או עקצוצים בכף הרגל, הסיבה עשויה להיות נזק לעצב בכף הרגל. במידה וכף הרגל הפגועה חמה וחום גופו של המטופל גבוהה מ-38 מעלות, הנזק עשוי להיות מזיהום בעצם. ובמקרה שהעקב נוקשה ונפוח, יכול להיות כי מדובר בדלקת פרקים.
בדיקות נוספות עשויות לכלול
צילום רנטגן
, בדיקות דם, או בדיקות דימות נוספות כמו
MRI
או אולטרסאונד.
סיבוכים אפשריים
כאשר הכאבים קיימים גם במנוחה, ולא מגיבים לטיפול, והם מלווים בסימני דלקת – אודם, שטפי דם וחום מקומי, כאשר ישנה התפשטות של הכאב מעבר לתחתית העקב, או כשמרגישים תחושת נמלול או זרמים בעקב או בכף הרגל, יש לפנות לקבלת טיפול רפואי מידי.
התעלמות ואי טיפול בדורבן עלול להוביל לכאב עקב כרוני המשבש את הפעילות היומיומית, כמו גם לפגיעה בצורת ההליכה, מה שעלול להוביל להתפתחות של בעיות ברגל, בברך, בירך או בגב.
טיפולים ותרופות
הטיפול בבעיה משלב שימוש במשככי כאבים ותרגילים להקלה על הכאב, כמו גם זירוז ההחלמה. ניתוח הוא המוצא האחרון במידה והכאב נמשך מעל לשנה עם הטיפולים.
בנוסף לטיפולים, יש לאפשר מנוחה רבה ככל האפשר לעקב הכואבת, יש להימנע מעמידה ממושכת ומגורמי הסיכון להחמרת הדורבן ברגל. יש להקפיד על ביצוע תרגילי מתיחה לכפות הרגליים ושרירי השוקיים. התאמת התרגילים למצב הרפואי של המטופל מתבצעת על ידי פיזיותרפיסט או גורם מוסמך אחר. מטרתם של התרגילים היא למתוח את שרירי השוק והרצועה הפגועה ולשפר את גמישות כף הרגל. את התרגילים מומלץ לבצע בשתי הרגליים בכל מקרה משום שתרגילים אלו משפים את היציבה ושיווי המשקל.
תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידיות (
NSAIDs
) משמשות להקלת הכאב. בנוסף קירור העקב הכואבת במשך כ-5-10 דקות עם קרח עשוי לעזור. יש לעטוף את הקרח במגבת נקיה ולא להניח אתו באופן ישיר על העור.
יש להימנע מנעילת נעליים שאינן מספקות תמיכה בעקב בכדי למנוע החמרה של הכאב. מומלץ לנעול נעליים גבוהות עם שרוכים. ניתן גם להשתמש בסדים אשר מוחדרים לנעל ומספקים תמיכה לכף הרגל ומסייעים בתהליך ההחלמה. יש להתאים את הסד באופן אישי בחנות המתמחה באביזרי אורתופדיה. קשירת העקב באמצעות רצועות ספורט דביקות עשויה להוות תחליף לסד, הן מסייעות בהפחתת הלחץ המופעל על העקב.
בחלק מהמקרים אפשר להשתמש בקיבוע לילי לכף הרגל, אשר מוודא כי אצבעות הרגליים פונות כלפי מעלה בזמן השינה, ובכך נשמרת המתיחה של גיד אכילס ושל רצועת הרקמה החיתולית הכפית לאורך כל הלילה. דבר שעשויה לעזור לתהליך ההחלמה של הדורבן.
במידה והאמצעים הסטנדרטיים לא עוזרים בהקלת הכאב, זריקת
קורטיקוסטרואידים
עשויה לעזור. יש לנקות משנה זהירות בעת נטילת חומרים אלו, שכן עלולות להיות להן תופעות לוואי קשות. לא מומלץ לקבל יותר משלוש זריקות בשנה, בכל איבר בגוף.
כאשר אף אחד מהטיפולים לא צלח במשך יותר משנה, ניתן לשקול ניתוח לשחרור רצועת הרקמה החיתולית הכפית. ההצלחה של ניתוח זה שנויה במחלוקת, ומומלץ להימנע ממנו ככל האפשר. את הניתוח ניתן לבצע באופן אנדוסקופי או פתוח, כאשר זמן ההחלמה מהניתוח הפתוח הוא כ-2-3 שבועות. למרות שלאחר
ניתוח אנדוסקופי
ניתן לחזור להליכה תקינה כמעט מיד לאחר הניתוח, הסיכון לפגיעה עצבית גבוה יותר. כמו כן, התפתחות זיהום ואף החמרת התסמינים, הם סיכונים הקיימים כמעט בכל ניתוח ויש לקחת אותם בחשבון.
טיפול באמצעות גלי הלם חוץ גופיים הוא טיפול חדש ולא פולשני, אשר על פי הסברה גורם לאלחוש של עצבי הכאב, ומזרז את תהליך ההחלמה הטבעי של הגוף. הטיפול הזה לא הוכח כמועיל עדיין, אך הוא אינו גורם לנזק.
מניעה
פעולות שיכולות לעזור להוריד את הסיכון להתפתחות דורבן כוללות:
• שמירה על משקל תקין – אנשים הסובלים ממשקל עודף בסיכון מוגבר ללחץ מוגבר על העקבים, ועל כן מומלץ להוריד במשקל ולשמור על משקל תקין באמצעות שילוב של פעילות גופנית עקבית ותזונה נכונה.
• נעליים המתאימות לפעילות יומיומית – נעליים גבוהות בעלות שרוכים ועקב נמוך עד בינוני (אך לא נעליים ללא עקב כלל).
• החלפת נעלי ספורט – יש להחליף את נעלי ההתעמלות בתדירות גבוהה כאשר רצים בקביעות או מבצעים פעילות גופנית אחרת אשר מפעילה לחץ על כפות הרגליים. המומחים ממליצים על החלפה של הנעליים כל 600-800 קילומטרים. כלומר, מי שרץ כ-30 דקות ביום, חמש פעמים בשבוע, צריך להחליף נעליים כל 8-9 חודשים. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/pneumothorax/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אוורת בית החזה (פנימותורקס) היא תופעה של הצטברות אוויר בין רקמת הריאה לבין דופן בית החזה, תופעה שהיתה מוכרת כבר בזמן העתיק. את הריאה עוטפת מעטפת בעלת שתי שכבות: שכבה הצמודה לריאה - הצדר (פלירה ויסצרלית) ומעטפת נוספת הצמודה לדופן בית החזה (פלירה פריאטלית). בתהליך הנשימה הרגיל מעטפות הריאה צמודות זו לזו, ואוויר הנשאף לריאות ננשף החוצה. באוורת בית החזה, האוויר המצטבר מפריד בין מעטפות הריאה.
ד"ר בר אילן
ד"ר בני צוקרמן
סיבות וגורמי סיכון
אוורת בית חזה נרכשת עלולה להיגרם במהלך טיפול רפואי כשנוצר נקב במעטפת הריאה, או מחבלות חזה קהות כתוצאה מתאונת דרכים או מנפילה מגובה, וכן מחבלות חודרות כתוצאה מפגיעת סכין ומפצע ירי.
אוורת בית החזה העצמונית נגרמת כתוצאה ממחלות ריאה, כגון מחלת ריאות חסימתית כרונית (COPD = Chronic Obstructive Pulmonary Disease), אסתמה (גנחת סימפונות), לייפת כיסתית (ציסטיק פיברוזיס), ובמקרים נדירים כתוצאה מסרטן ריאה או מגרורות סרטניות בריאה (בעיקר Sarcoma).
מבין הגורמים העצמוניים להיווצרות אוורת בית החזה, הסיבה השכיחה ביותר היא עצמונית ראשונית (Primary spontaneous pneumothorax). מרבית הלוקים בה (באופן שאינו מוסבר דיו) הם גברים צעירים רזים וגבוהים, בשנות העשרים לחייהם החווים כאב חזה פתאומי מלווה בקוצר נשימה המופיע בלא שביצעו פעילות גופנית מאומצת כלשהי. ממחקרים עלה שאצל אוכלוסייה זו קיים סיכוי להיווצרות בועית בחלקה העליון של הריאה (Bleb), אך סיבת הופעתה או תפקידה אינם ברורים. ההשערה היא שיש קשר כלשהו לדלקת בדרכי האוויר. הגורם להופעת אוורת בית החזה עצמונית ראשונית הוא קרע של בועית זו הממוקמת על מעטפת הריאה (פלירה ויסצרלית). הקרע במעטפת הריאה מאפשר מעבר של אוויר בין פנים הריאה לבין המעטפות העוטפות אותה, והצטברות האוויר ביניהן.
ממחקרים עולה שעישון מאיץ את פקיעת הבועית.
גורם עצמוני נוסף להיווצרות אוורת בית החזה מופיע בגין מחלת ריאות חסימתית כרונית. מחלה זו מאופיינת בהרחבה פתולוגית של חללי האוויר הקטנים בריאה הנקראים בולות (Bullae). אוורת בית החזה נגרמת כתוצאה מקרע של בולה ריאתית (Bulla). אוורת בית החזה הספונטנית גורמת להחמרת התסמינים (בעיקר קוצר הנשימה) של מחלת הריאות שבעטיה היא מתרחשת.
אוורת בית חזה נרכשת מופיעה, כאמור, כתוצאה מפגיעה חיצונית כאשר נוצר קרע במעטפת הריאה.
התסמינים המאפיינים אוורת בית חזה דומים, בין אם המחלה עצמונית לבין אם היא נרכשת. כאשר נוצר נקב במעטפת הריאה, האוויר מצטבר מסביב לריאה וגורם ללחץ על הריאה ולהתמוטטות חלקית שלה. כתוצאה מתמט זה נסתם הנקב ונעצר תהליך כניסת האוויר לחלל בין מעטפות הריאה (הפלירה).
אבחון ובדיקות
ניתן לאבחן אוורת בית חזה בקלות יחסית על ידי צילום בית החזה.
טיפולים ותרופות
אם אוורת בית החזה ברמת חומרה נמוכה, אצל חולים ללא מחלות רקע, עיקר הטיפול הוא השגחה ומעקב באמצעות צילומי בית חזה עוקבים, עד להתרוקנות כל האוויר מחלל הפלירה והתפשטות מלאה של הריאה. אם הריאה לא שבה והתפשטה או כאשר אוורת בית החזה ברמת חומרה גבוהה יותר, מחדירים נקז בין-צלעי באילחוש מקומי.
יש אפשרות לטפל גם באמצעות ניתוח (תורקוטומיה).
חשוב לציין, כי אוורת בית חזה עצמונית ראשונית עלולה להישנות. שיעור ההישנות מגיע ל-50%.
בשנים האחרונות מתרחב הטיפול באמצעות תורקוסקופיה לניתוח אוורת בית החזה. כיום שיעור ההישנות לאחר תורקוסקופיה עדיין גבוה במעט מזה שלאחר תורקוטומיה, אך מכיוון שההליך פולשני פחות הוא מבוצע יותר.
סוגים נפוצים
אוורת בית החזה מסווגת על פי מקורם של גורמיה. אוורת בית החזה שגורמיה ממקורות חיצוניים נקראת אוורת בית חזה נרכשת, וזו שמקורותיה גופניים-פנימיים, מכונה אוורת בית חזה עצמונית (ספונטנית). |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/polidocanol/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
פולידוקנול הינה תרופה המשמשת לטיפול במחלת הדליות בתהליך רפואי המכונה סקלרוטרפיה (טיפול הטרשה) בהנחיית אולטרסאונד, תהליך המהווה פתרון אלטרנטיבי להוצאת הוריד החולה באופן ניתוחי. פולידוקנול הינו חומר מוקצף המוזרק באמצעות מחט עדינה באופן ישיר לתוך הוריד הפגום. מנגנון פעילותו הוא בגרימת כיווץ מיידי של הוריד שלאחריו השריית תהליך דמוי דלקתי מבוקר המוגבל לדופן הפנימית. תהליך זה גורם לבסוף לפיברוזיס והידבקות דפנות הוריד, ולספיגתו על ידי הגוף באופן הדרגתי. בנוסף לפעולתו המטרשת, הפולידוקנול הינו גם חומר מאלחש, המפחית את הכאב שבהזרקה.
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
הזרקה ישירה לוריד.
תדירות וזמן נטילה
סקלרוטרפיה מתבצעת בסדרת טיפולים (עפ"י חומרת המצב), במרווחים של מספר שבועות, בין טיפול לטיפול. תקופת הטיפול הכוללת עשויה להימשך כ-3-6 חודשים.
טווח המינון
המינון נקבע באופן אינדווידואלי בהתאם לסוגו וגודלו של הוריד הפגום.
תחילת ההשפעה
השפעה מטיבה מתקבלת תוך מספר ימים מההזרקה.
משך ההשפעה
השפעה מטיבה מתקבלת תוך מספר ימים מההזרקה.
מנה שנשכחה
לא סביר שיקרה כיוון שהטיפול ניתן ע"י רופא מומחה במרפאה.
הפסקת התרופה
לא רלבנטי כיוון שהטיפול ניתן ע"י הרופא במרפאה והוא זה שיחליט על הפסקת הטיפול.
מינון עודף
לא סביר שיקרה, התרופה ניתנת תחת פיקוח רפואי.
אזהרות
תזונה
אין הגבלות.
אלכוהול
מומלץ להגביל את כמות השתייה, אלכוהול עלול להגביר את תופעות הלוואי של תרופה זו.
הריון
השימוש בתרופה זו במהלך הריון איננו מומלץ, יש להיוועץ ברופא.
הנקה
התרופה עוברת לחלב אם ועלולה להשפיע על התינוק. מומלץ להיוועץ ברופא.
תינוקות וילדים
בטיחות השימוש בתינוקות ובילדים לא נקבעה. מומלץ להיוועץ ברופא הילדים.
קשישים
ייתכן שיהיה צורך בהפחתת המינון.
דווח לרופא במקרה של
זיהום עור כלשהו
סוכרת
אסתמה
הפרעות בקרישת הדם
הריון
מחלת לב
מחלת ריאות
סיכון ממנת יתר
נמוך
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
תופעות הלוואי שייתכנו הן בעיקר תופעות מקומיות באיזור ההזרקה הכוללות: דימום או שינוי בצבע העור באיזור המטופל, כאב או דלקת ויצירת קרישי דם. במקרים נדירים ייתכנו תופעות חמורות כגון: קשיי נשימה, בחילה קשה, הפרעות בראייה, חום, כאב ראש חזק, סחרחורת ועילפון.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
[גלולות למניעת הריון, טיפול הורמונלי חלופי]: תרופות אלו מגבירות את הסיכוי להופעה חוזרת של ורידים מורחבים גם לאחר הטיפול עם פולידוקנול.
השפעת שימוש ממושך
אין מידע.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/polyethylene-glycol-3350/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
מידע כללי:
פוליאתילן גליקול הוא חומר המרכך את הצואה על ידי העלאת תכולת המים בצואה, גורם לפעילות מעיים נורמלית וכך מקל על עצירות.
במקרים בהם העצירות כרונית, ארוכת טווח, נגרמת מליקוי בתפקוד המעיים ונובעת מחוסר איזון בהרגלי אכילה ואורח חיים, יש לנסות ולשפרם, בנוסף לטיפול בפוליאתילן גליקול.
דיאטה עתירת
סיבים
, שילוב פירות וירקות, העלאת צריכת המים, הגברת פעילות גופנית ושיקום רפלקס עשיית צרכים - עשויים לסייע.
יעיל לטיפול ב:
טיפול
בעצירות
.
הנחיות חשובות:
• במקרה של עצירות המופיעה מדי פעם (לא כרונית), קיימות תרופות לטיפול קצר טווח.
• במקרה בו העצירות אינה ניתנת להסבר ע"י שינוי הרגלים ואורח חיים, או במקרה של עצירות הכרוכה בכאב, בחום או בנפיחות בטנית- יש לפנות לרופא.
מתי אסור להשתמש בתרופה:
•
במקרה של רגישות, אלרגיה
.
•
מחלות מעיים דלקתיות, חסימה במעי, או חשד לכך, חוסר תפקוד כרוני של המעיים
.
•
התנקבות במערכת העיכול או חשד לכך
.
•
כאבי בטן מסיבה לא ברורה
.
פרמקוקינטיקה:
ספיגה סיסטמית זניחה.
דגשים למשתמש
• איבוד נוזלים חמור בשל שלשול או הקאה עלול לחייב איזון מחדש של הפרעות
אלקטרוליטים
(רמות נמוכות של נתרן ואשלגן בדם), בייחוד באוכלוסיות רגישות (מבוגרים, חולי כבד/כליות, משתמשים במשתנים).
• השפעת החומר היא 24-48 שעות ממועד המתן. בהמשך הטיפול, פעילות המעיים תהיה סדירה.
צילום: shutterstock
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
אבקה מסיסה. ניתן להמיס בכל משקה: מים, מיץ, משקאות קרים, קפה, תה, חלב, פורמולה לתינוקות. עם או ללא ארוחה.
תדירות וזמן נטילה
שתיית המנה במלואה, רצוי בבוקר.
טווח המינון
גיל 6 חודשים - 1 שנה, מנה יומית היא 4 גרם, פעם אחת ביום.
גיל 1 שנה - 4 שנים, מנה יומית 4-8 גרם, ניתן לחלק לשתי מנות, בוקר וערב.
גיל 4-8 שנים, מנה יומית 8-16 גרם.
גיל 8 ואילך, 17 גרם, פעם אחת ביום.
מנה שנשכחה
יש לקחת את המנה הבאה בזמן הרגיל. אין לקחת מנה כפולה.
הפסקת התרופה
אפשרית עם שיפור. יש לתחזק פעילות מעיים תקינה באמצעות אורח חיים בריא ואמצעים תזונתיים.
מינון עודף
ייתכן שלשול. הפרת איזון אלקטרוליטים. במקרים של מינון יתר יש לפנות לחדר מיון בצירוף אריזת התרופה.
אחסון
טמפ' החדר עד 25 מעלות צלזיוס.
אזהרות
תזונה
העלאת אחוז המוצרים ממקור צמחי בתזונה ומזון עתיר סיבים (ירקות, פירות, לחם) עשוייה להועיל.
אלכוהול
לא צפויה השפעה.
נהיגה
אין השפעה.
הריון
יש להתייעץ עם הרופא טרם השימוש. ניתן להשתמש.
הנקה
יש להתייעץ עם הרופא טרם השימוש. ניתן להשתמש.
תינוקות וילדים
יש לשלול עצירות מסיבה אורגנית. נדרש מעקב רופא. לאחר 3 חודשי טיפול, על הרופא להעריך את מצבו הקליני של הילד.
קשישים
זהירות מהפרת מאזן אלקרוליטים.
דווח לרופא במקרה של
עצירות הכרוכה בכאב, בחום או בנפיחות בטנית.
הפרעות במאזן אלקטרוליטים או התייבשות.
שלשול
סיכון ממנת יתר
נמוך
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
דווחו אצל מבוגרים באופן שכיח מאוד: בחילה, הקאה, תחושת נפיחות ו/או כאב בטן, התכווצויות, שלשול.
באופן לא שכיח דווחו הקאות, דחיפות ביציאות, חוסר שליטה בעשיית צרכים.
דווחו אצל ילדים באופן שכיח מאוד: כאבי בטן, שלשול.
באופן לא שכיח דווחו הקאות, נפיחות, בחילה.
במקרה של תופעות לוואי הבאות יש להפסיק נטילת התרופה:
• תגובה של רגישות יתר: קשיי נשימה, סומק, גרד, סרפדת, פריחה, בצקת בפנים, בצקת.
• שלשול חריף.
• הפרעות במאזן אלקטרוליטים או התייבשות (בייחוד במבוגרים).
• דחיפות ביציאות או חוסר שליטה בעשיית צרכים (צואה).
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
יש לעדכן רופא/רוקח באשר לנטילת תרופות אחרות, כולל תרופות ללא מרשם וכן תוספי תזונה.
קיימת אפשרות כי הספיגה של תרופות אחרות יכולה להיות מופחתת במהלך השימוש עם פוליאתילן גליקול. תרופות מסויימות עשויות להיות מושפעות במיוחד, ויש לבחון את השפעתן הרפואית. כמו למשל: תרופות אנטי-אפילפטיות, דיגוקסין ותרופות מדכאות חיסון.
השפעת שימוש ממושך
מעקב אלקטרוליטים במקרה שלשול חריף או הקאה, או באוכלוסיות רגישות
.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/pramipexole/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
פרמיפקסול הינו אגוניסט לקולטן ל
דופאמין
המשמש לטיפול בתסמיני מחלת
פרקינסון
.
בשלבים המוקדמים של המחלה פרמיפקסול ניתנת בדרך כלל לבד, אך בשלבים מתקדמים יותר נהוג לשלבה עם
לבודופה
.
התחלת נטילתה מחייבת זהירות, תוך כדי העלאה הדרגתית ואיטית של המינון עד להשגת התגובה הרצויה.
פרמיפקסול אושרה בארה"ב גם לטיפול ב
תסמונת הרגל העצבנית
או Restless Leg Syndrome. וישנם מחקרים הסוברים כי פרמיפקסול יעילה גם להפחתת תסמיני
פיברומיאלגיה
.
תופעות הלוואי הנפוצות של פרמיפקסול כוללות: טשטוש ראייה, עצירות, בחילה, כאב ראש, בלבול, הזיות, הפרעה בתנועה, תת לחץ דם והפרעות שינה. תופעות אלו חולפות לרוב תוך זמן קצר לאחר תקופת ההסתגלות לתכשיר. כמו כן היו דיווחים רבים כי השימוש בפרמיפקסול עשוי לגרום לשינויים בהתנהגות, בעיקר התמכרות להימורים.
בהפסקת נטילת התרופה, או בהפחתת המינון, תיתכן תסמונת גמילה מאגוניסט לדופמין, וזהו מצב המחייב פניה לרופא. תסמינים אפשריים כוללים
דכאון
, אדישות, חרדה, תשישות, הזעה או כאב.
צילום: shutterstock
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
טבליות.
תדירות וזמן נטילה
3 פעמים ביום.
טווח המינון
מינון התחלתי - 0.125 מ"ג, 3 פעמים ביום. עליית המינון תיעשה באופן הדרגתי עד למינון יומי מקסימלי של 4.5 מ"ג.
תחילת ההשפעה
פרמיפקסול נספג במהירות וביעילות ממערכת העיכול ומגיע לרמה מקסימלית בדם תוך שעתיים. עשויים לחלוף מספר שבועות עד חודשים עד שתורגש השפעת התרופה במלואה.
משך ההשפעה
פרמיפקסול נספג במהירות וביעילות ממערכת העיכול ומגיע לרמה מקסימלית בדם תוך שעתיים. עשויים לחלוף מספר שבועות עד חודשים עד שתורגש השפעת התרופה במלואה.
מנה שנשכחה
במידה ונשכחה נטילת מנה יש לקחתה מייד כשנזכרים, אלא אם הגיע הזמן למנה הבאה ואז יש לדלג על המנה שנשכחה ולהמשיך כרגיל.
הפסקת התרופה
גם אם חל שיפור במצב הבריאותי, אין להפסיק הטיפול בתרופה ללא התייעצות עם הרופא. הפסקת הטיפול תיעשה באופן הדרגתי במשך מספר ימים תוך הורדת המינון. בהפסקה פתאומית של נטילת התרופה ייתכנו תופעות כגון: חום, הזעה, שינויים במצב הרוח, כאב וקשיון שרירים.
מינון עודף
מנה עודפת מקרית אינה צריכה להדאיג. תסמיני מינון עודף עשויים לכלול: חרדה, כאב בחזה, בלבול, ירידה בלחץ הדם, הפרעות בתנועה, נמנום, בחילה והקאה. בהופעת תסמינים אלו יש לפנות לקבלת עזרה רפואית.
אזהרות
תזונה
ניתן ליטול התרופה עם או בלי אוכל. ניתן ליטול התרופה עם האוכל על מנת להקל על גירוי קיבתי.
אלכוהול
אין בעיות מיוחדות, אך אלכוהול עשוי להחמיר את המחלה עבורה ניתנת תרופה זו.
נהיגה
אין בעיות ידועות.
הריון
במבחנים בבע"ח נראו תופעות לא רצויות אך לא נבדקה ההשפעה בקרב נשים בהריון, השימוש לא מומלץ. יש לשקול תועלת מול סיכון. (C)
הנקה
לא ניתן. התרופה עוברת לחלב אם ועלולה להשפיע לרעה על התינוק. מומלץ לא לקחת את התרופה או לא להיניק.
תינוקות וילדים
בטיחות השימוש בתינוקות ובילדים לא נקבעה. מומלץ להיוועץ ברופא הילדים.
קשישים
ייתכן שיהיה צורך בהפחתת המינון.
דווח לרופא במקרה של
הפרעות קצב בלב
הפרעות בכלי הדם
תפקוד כליתי לקוי
מחלה של מערכת העצבים המרכזית
פסיכוזה
הפרעות בראייה
לחץ דם נמוך
התמכרות לאלכוהול
נטייה להתעלפויות (סינקופה)
סיכון ממנת יתר
בינוני
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
תופעות הלוואי הנפוצות כוללות: טשטוש ראייה, עצירות, בחילה, בצקות, כאב ראש, בלבול, הזיות, הפרעה בתנועה, תת לחץ דם, הפרעות שינה, ישנוניות, עייפות, סחרחורת, חלומות מוזרים. תופעות אלו חולפות לרוב תוך זמן קצר לאחר תקופת ההסתגלות לתכשיר. במידה והן נמשכות יש לפנות לרופא. כמו כן השימוש בתרופה עשוי לגרום לשינויים בהתנהגות (דחף להימורים, הפרעות בחשק המיני, אכילה מופרזת) - יש לפנות לרופא המטפל. במקרה של הירדמות פתאומית עם או בלי תחושת עייפות (נדיר) - יש להמשיך בטיפול ולפנות לרופא מייד.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
תרופות המדכאות את מערכת העצבים המרכזית (תרופות להרגעה, לשינה, לדיכאון, לאפילפסיה, לפרקינסון, לסכיזופרניה, משככי כאב אופיאטים): בשילוב עם פרמיפקסול גובר הסיכון להשפעה מרדימה מוגברת.
לבודופה: פרמיפקסול מגביר את הסיכון לתופעות הלוואי של לבודופה. במתן משולב זה יש להפחית את המינון של לבודופה.
אמאנטאדין, סימטידין, דילטיאזם, כינידין, כינין, ראניטידין, וראפאמיל: תרופות אלו מעכבות את הפינוי של פרמיפקסול ולכן מגבירות את הסיכון לתופעות הלוואי שלו.
האלופרידול, מטוקלופראמיד, פנותיאזינים, זוקלופנתיקסול, פלופנתיקסול: פעילות תרופות אלו מנוגדת לפעילות פרמיפקסול ולכן הן עשויות להפחית מיעילות פרמיפקסול.
השפעת שימוש ממושך
יש לנטר את לחץ הדם, בעיקר בתחילת הטיפול בתרופה. כמו כן, במהלך הטיפול בתרופה יש לבצע בדיקות עיניים במרווחים קבועים.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/prednisone/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
פרדניזון (Prednisone) הוא חומר פעיל הנמצא בתרופות בשם פרדניזון ולודוטרה – הורמון קורטיקו-סטרואידי סינתטי, שדומה להורמון הקורטיזול שמיוצר בבלוטת יותרת הכליה. לפרדניזון השפעה נוגדת דלקת ממושכת, לכן שמשמש לטיפול במגוון מצבים דלקתיים שמגיבים לקורטיקו-סטרואידים.
יעיל לטיפול ב
:
פרדניזון יעיל במיוחד להקלת תסמינים של אלרגיה קשה ו
דלקות מפרקים
שונות . בנוסף, משתמשים בו גם להפחתת הדלקת בדרכי הנשימה אצל חולי
אסתמה
.
פרדניזון ממיועד גם לטיפול חליפי ב
מחלת אדיסון
, שבה חסר הורמון הקורטיזול.
כיוון שפרדניזון מדכא את המערכת החיסונית, משתמשים בו לעתים גם למניעת דחיית שתלים, כחלק מטיפול במחלות אוטו-אימוניות ולטיפול בסוגים מסוימים של סרטן הדם והבלוטות (במינון גבוה).
הנחיות חשובות
:
אין להפסיק את הטיפול בפרדניזון (Prednisone) בבת אחת, ללא ייעוץ רפואי, אם אתם נוטלים אותו במשך יותר משבועיים. כמו כן, אם אתם מקבלים תרופה זו לתקופה ממושכת, מומלץ שתישאו אתכם כרטיס טיפול.
קראו עוד:
קורטיזון: מתי הוא מועיל, מתי הוא מזיק
מתי אסור להשתמש בתרופה
:
אין להשתמש בפרדניזון (Prednisone) במקרים הבאים:
רגישות לפרדניזון או למרכיבים אחרים בתרופות שמכילות אותו.
אם אתם עומדים לקבל חיסון, בגלל תגובה חיסונית ירודה.
אם אתם סובלים מזיהום פטרייתי.
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
טבליות. ניתן לכתוש או לחצות טבליות פרדניזון.
תדירות וזמן נטילה
פעם או פעמיים ביום עם מזון.
טווח המינון
מבוגרים: מחלות דלקתיות ואחרות: 5-60 מ"ג ליום על פי המצב והתגובה.
ילדים: מינון מופחת בהתאם למשקל ולמחלה.
תחילת ההשפעה
תוך 2-4 ימים.
משך ההשפעה
תוך 2-4 ימים.
מנה שנשכחה
יש לקחת מייד כשנזכרים. אם צריך לקחת את המנה הבאה תוך 6 שעות, קח את שתי המנות עכשיו.
הפסקת התרופה
אין להפסיק נטילת פרדניזון בלי להיוועץ ברופא. אחרי טיפול ממושך דרושה ירידה הדרגתית במינון.
מינון עודף
מנה עודפת מקרית של פרדניזון אינה צריכה להדאיג. אך אם מבחינים בתסמינים מיוחדים, או אם נלקחה מנה עודפת גדולה, יש ליידע את הרופא.
אחסון
לשמור במיכל סגור במקום קריר ויבש, הרחק מהישג ידם של ילדים.
אזהרות
תזונה
ייתכן שיהיה צורך בהגבלת כמות המלח. עלול להיווצר מחסור באשלגן, ואז יש צורך בתוספות אשלגן.
אלכוהול
אין לשתות יין ומשקאות חריפים בזמן הטיפול בתרופה
נהיגה
אין בעיות ידועות.
הריון
אין להשתמש בתרופה מבלי להיוועץ ברופא.
הנקה
יש להיוועץ ברופא לפני השימוש.
תינוקות וילדים
יש צורך בהפחתת המינון בהתאם לגיל ולמשקל.
קשישים
ייתכן שיהיה צורך בהפחתת המינון.
ניתוח והרדמה כללית
יש לדווח למנתח או למרדים על נטילת תרופה זו.
דווח לרופא במקרה של
כיב עיכולי
ברקית (glaucoma)
הרפס
דיכאון
מחלה פסיכיאטרית
שחפת
נטילת תרופות אחרות
סיכון ממנת יתר
נמוך
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
במינון נמוך פרדניזון כמעט שאינו גורם תופעות לוואי מטרידות. אך מינונים גבוהים או טיפול ממושך עלולים לגרום תופעות לוואי כגון: קשיי עיכול, עליה בתאבון, יובש בפה, בחילה, פריחה, דלקות עור, בלבול, עצבנות או חוסר מנוחה, הפרעות בהירדמות או בשינה, שינוים במצב הרוח, חולשה ונזק לעצמות, אגירת נוזלים, פצעי בגרות (אקנה), סוכרת, התעגלות הפנים, צמיחה מוגברת של שיער ויתר לחץ דם. חלק מאלה תחלופנה תוך כמה ימים של טיפול, לאחר שהגוף יסתגל.
טיפול ממושך במינונים גבוהים עלול לגרום לתופעות לוואי קשות, ולדיכוי של מערכת החיסון. מומלץ להימנע מחשיפה לחולי שחפת ואבעבועות רוח, ולא לקבל חיסונים בנגיפים חיים. נטילת פרדניזון לתקופה העולה על שבועיים מביאה לדיכוי ההפרשה העצמית של סטרואידים.
במקרים הבאים יש להפסיק את נטילת פרדניזון ולפנות לרופא:
קטרקט
גלאוקומה
במצבים הללו יש לפנות לטיפול רפואי בדחיפות:
טשטוש ראייה, תכיפות במתן שתן, עליה בצימאון.
צואה שחורה או עם דם (נדיר)
דיכאון
, אופוריה, חולשת שרירים (נדיר).
כאבי בטן ממושכים, כאבי גב או צלעות (נדיר)
בעיות בווסת (נדיר).
נפיחות בפנים או בידיים, פריחה, עליה במשקל (נדיר).
הופעת סימני זיהום: כאב גרון, חום, עיטוש או שיעול.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
שילוב פרדניזון עם תרופות הבאות עלול לגרום לתגובות בלתי רצויות, סיכונים או להפחית מיעילות הטיפול:
אינסולין ותרופות לטיפול בסוכרת, תרופות להורדת לחץ דם - ירידה בהשפעת התרופות.
נוגדי קרישה הנלקחים דרך הפה - שינוי בהשפעת נוגדי הקרישה.
דיגוקסין - הגברת הסיכון לתופעות לוואי של דיגוקסין.
נוגדי דלקת לא סטרואידים, כגון אספירין - עלייה בסיכון לתופעות לוואי במערכת העיכול. תיתכן גם ירידה בריכוז נוגדי הדלקת בדם.
בארביטוראטים, פניטואין, אפדרין, ריפאמפין - תרופות אלה עלולות לגרום לירידה בריכוז פרדניזון בדם.
ציקלוספורין - תיתכן עלייה בפעילות שתי התרופות והגברת הסיכון לפרכוסים.
קטוקונאזול, אריתרומיצין ואסטרוגנים - תיתכן עלייה בפעילות פרדניזון.
משתנים ואמפוטריצין B - גוברת סכנת איבוד אשלגן.
מעכבי כולינאסטראז כמו פירידוסטיגמין, ניאוסטיגמין - סיכון של חולשת שרירים חמורה אצל החולים במיאסתניה גרביס. יש להפסיק את התרופה 24 שעות לפני מתן פרדניזון אם המצב מאפשר זאת.
תרכיבי חיסון - ירידה בתגובה חיסונית עקב דיכוי פעילות מערכת חיסונית. רצוי לדחות את מתן חיסונים לאחר סיום הטיפול עם פרדניזון, במיוחד חיסונים חיים מוחלשים.
השפעת שימוש ממושך
שימוש ממושך בפרדניזון עלול לגרום תופעות לוואי כגון סוכרת, ברקית (גלאוקומה), קאטאראקט, יתר לחץ דם, השמנה ואוסטיאופורוזיס (ירידה בצפיפות העצם).
פרדניזון עלול לעכב צמיחה אצל ילדים ומתבגרים, לכן יש צורך במעקב רפואי.
יש לנטר את רמות הסוכר והמלחים בדם.
טיפול במינון גבוה במשך תקופה ארוכה יוביל לדיכוי מערכת החיסון, לכן חשוב להימנע מחשיפה לאנשים הלוקים בזיהומים ובמיוחד חולי שחפת ואבעבועות רוח.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/premenstrual-syndrome/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
נשים רבות מכירות הופעה של מצבי הרוח לפני המחזור או כאבים לפני המחזור. סימנים אלה במקרים רבים קשורים לתסמונת קדם וסתית (PMS) – תסמונת המופיעה כמה ימים לפני הווסת ומהווה קשת רחבה של סימנים ותסמינים הכוללים תנודות בין מצבי רוח, רגישות בשדיים, דחפים וחשקים למזונות שונים, עייפות, עצבנות ו
דיכאון
. התסמינים נוטים לחזור בדפוס קבוע שניתן לחזות מראש .
ברוב המקרים, PMS קשור לשינויים ההורמונליים וכימיים שהגוף עובר והתסמונת נפוצה בקרב נשים רבות. רק כאשר הבעיות הן חמורות או חוזרות במשך מספר חודשים, יש צורך בתשומת-לב רפואית. למשל, הרופא עלול לאבחן אנדומטריוזיס (endometriosis), נוכחות של סוג רקמה שמרפדת את הרחם בחלקים אחרים של הגוף, אשר גורמת לבעיות. לעיתים נדירות יש צורך בטיפול חירום .
סימפטומים
תסמינים נפשיים של PMS:
• מתח או חרדה
• דיכאון
• התקפי בכי
• תנודות במצבי רוח ועצבנות או כעס
• שינויים בתאבון וחשקים לאוכל
•
קושי בהרדמות
• רתיעה חברתית
• קושי בריכוז
• שינויים בליבידו (בדחף המיני)
סימנים ותסמינים פיזיים של PMS:
• כאבי שרירים ופרקים
•
כאבי ראש
• עייפות
• עליה במשקל (כתוצאה מאגירת נוזלים)
• נפיחות בבטן
• רגישות בשדיים
• התפרצות של אקנה
•
עצירות
או
שלשולים
• אי סבילות לאלכוהול
מתי מתחילה תסמונת קדם וסתית? לרוב, 5 עד 11 יום לפני הופעת הווסת יופיעו תסמיני PMS. עם תחילת הווסת או תוך 4 ימים מתחילת הווסת, אמורים התסמינים להיעלם אצל רוב הנשים. ישנו מספר מצומצם של נשים הסובלות מתסמיני PMS חמורים, אשר פוגעים באופן משמעותי בשגרת החיים, כל חודש בחודשו, מצב כזה מוגדר כהפרעה דיספורית קדם וסתית (premenstrual dysphoric disorder –PMDD).
סיבות וגורמי סיכון
הגורם המדויק ל-PMS אינו ידוע, אך מספר גורמים תורמים לתופעה:
• שינויים מחזוריים של ההורמונים – הסימנים והתסמינים השונים של PMS משתנים יחד עם התנודות ברמות ההורמונים, ונעלמים עם הריון ובגיל הבלות (menopause).
• שינויים כימיים במוח – תנודות ברמות הסרוטונין (חומר כימי במוח אשר נחשב כאחראי למצבי הרוח), יכולים להצית תסמיני PMS. רמות נמוכות מדי של החומר, יכולות לגרום לדיכאון, עייפות, חשקים לאוכל ובעיות בשינה.
• דיכאון – נשים רבות הסובלות מתסמונת קדם וסתית חמורה, סובלות גם מדיכאון שלא אובחן. אך דיכאון כשלעצמו אינו הגורם לכל התסמינים המאובחנים כחלק מ-PMS .
אבחון ובדיקות
לא ידוע כיום על ממצאים פיזיים ייחודיים לאבחנה של PMS, אך ניתן לחשוד באבחנה כאשר קיים דפוס חוזר של התסמינים בתקופה שלפני תחילת המחזור החודשי. אבחון כזה מצריח מעקב אחר התסמינים ותיעודם ביומן, במשך שני מחזורי וסת לפחות. ביומן יש לציין את היום הראשון בו מבחינים בתסמיני PMS, והיום בו הם נעלמים, כמו גם את ימי הווסת עצמה.
סיבוכים אפשריים
תסמיני PMS עשויים להידמות למחלות שונות כמו עייפות כרונית, בעיות בבלוטת התריס ובעיות בוויסות רגשי כמו דיכאון וחרדה, ולכן יש לבצע בדיקות שונות על-מנת לשלול מצבים אלו.
נשים החוות מתסמינים נפשיים רבים לאורך כל החודש עשויות לסבול מדיכאון או חרדה, ואבחון נכון הוא הצעד החשוב ביותר להחלמה.
תסמינים כמו עליה במשקל, דיכאון ועייפות מחשידים להפרעות בתפקוד בלוטת התריס, אשר מאוד נפוצות בגיל הפוריות אצל נשים, לכן מומלץ לעשות בדיקות לתפקוד בלוטת התריס .
טיפולים ותרופות
הצלחת הטיפול התרופתי ב-PMS משתנה מאישה לאישה ואין תרופה אחת או שיטה אחת לעזור לכולן.
לטיפול ב- "כאבי המחזור", שהם למעשה התכווצויות של הרחם, אפשר להשתמש באיבופרופן (ibuprofen) או במשככי כאבים אחרים. פעמים רבות ניתן מרשם לאיבופרופן (ארטופן, נורופן וכו') או לתרופה אחרת מעכבת-פרוסטגלנדינים. יש לשים לב שניתן להשיג גם איבופרופן במינונים נמוכים יותר (אדוויל, אדקס וכו') ללא מרשם רופא.
תרופות נוגדות דיכאון ממשפחת ה-SSRIs יעילות בהפחתת תסמיני מצב הרוח, ונחשבות לקו הטיפולי הראשון ב-PMS חמור וב-PMDD.
לעיתים נדירות יש צורך בתרופות משתנות (טבליות שעוזרות לגוף להיפטר מעודף נוזלים על-ידי הגברת ההשתנה) לטיפול בנפיחות ועליה במשקל, ותרופות הורמונליות (כמו גלולות למניעת הריון) לשם הפסקת הביוץ אשר עשויה להקל על תסמיני ה-PMS.
מלח נוטה לגרום להצטברות נוזלים ברקמות. הדרך הטבעית ביותר לגרום לנוזלים להתחיל לצאת היא לצמצם את צריכת המלח. רוב האנשים אוכלים כמות מלח הגדולה פי עשרה מהכמות הדרושה. אם את יכולה לצמצם חלק מצריכת המלח שלך, קיים סיכוי להפחתת נפיחות והצטברות נוזלים בגוף. לשיפור הטעם, ניתן להשתמש בתבלינים אחרים או בתחליפי מלח מסחריים. מוצרים אשר ברשימת מרכיביהם מופיעה המלה נתרן (sodium) או הסימן הכימי Na מכילים מלח. כמו כן ארוחות קטנות בתדירות גבוהה יותר, שילוב של פירות ודגנים מלאים והימנעות מקפה ואלכוהול, גם הם עשויים להקל על התסמינים .
מניעה
לחלק מהנשים, שינויים פשוטים באורח החיים יכולים לעזור להפחית את תסמינים הנפשיים של PMS, כמו גם את הכאבים לפני המחזור.
שינויים אלו כוללים:
• פעילות גופנית קבועה – שלושה עד חמישה אימונים בשבוע.
• תזונה מאוזנת. באופן כללי ישנה המלצה לצרוח יותר דגנים מלאים, ירקות ופירות, ולהפחית בכמות המלח, הסוכר, הקפה והאלכוהול.
• שינה ומנוחה מספקת.
• הימנעות מעישון . |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/procarbazine/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
פרוקרבזין היא תרופה שניתנת בשילוב עם תרופות אחרות לטיפול במחלת הלימפומה על שם הודג'קין ולימפומות אחרות. היא גם יכולה לשמש לטיפול בגידולים במוח. אופן הפעילות של פרוקרבזין עדיין לא ברור לחלוטין. יש ראיות שהתרופה מעכבת סינתזה של חלבון, של RNA ושל-DNA. ובכך מפריעה להתחלקות התאים הממאירים.סוג זה של תרופות מכונה תרופות ציטוטוקסיות.
תופעות לוואי אפשריות הן זיהומים עקב ירידה במספר תאי הדם הלבנים, שיבושים במערכת הדם והלימפה ואנמיה.תופעות לוואי אפשריות נוספות הן בצקת, חולשה ועייפות, בחילה והקאות, שלשול, ירידה במשקל, כאבי בטן.
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
כמוסות הניטלות פומית.
תדירות וזמן נטילה
פרוקרבזין ניתנת כתרופה יחידה או בשילוב עם תרופות ציטוטוקסיות נוספות על פי צרכי החולה.
טווח המינון
המינון נקבע על ידי הרופא המטפל ומחושב על פי שטח הפנים של גוף החולה. כשהטיפול הוא עם פרוקרבזין בלבד, מתחילים עם מינון נמוך של 50 מ"ג ביום אותו מעלים בהדרגה עד ל-200-300 מ"ג ליום עד לקבלת נסיגה של המחלה. כשזה קורה ממשיכים עם נטילת מינון תחזוק של 50-150 מ"ג ליום.
תחילת ההשפעה
משך הזמן עד להשפעה מיטיבה הוא פרטני ושונה מחולה לחולה.
משך ההשפעה
משך הזמן עד להשפעה מיטיבה הוא פרטני ושונה מחולה לחולה.
מנה שנשכחה
מנה שנשכחה אפשר לקחת תוך 12 שעות לאחר המועד בו היא הייתה אמורה להילקח. אם עברו יותר מ -12 שעות ממועד זה, מדלגים עליה ונוטלים את המנה הבאה בזמן הרגיל.
הפסקת התרופה
הפסקת הטיפול תעשה בהתאם להחלטת הרופא.
מינון עודף
במקרה של נטילת מינון יתר יש לפנות מיד לרופא המטפל או לחדר מיון.
אחסון
יש לאחסן בטמפרטורה נמוכה מ- C 250.
אזהרות
תזונה
יש מיני מזון שעלולים לעיתים לגרום תגובה בלתי נעימה בעת השימוש בתרופה. העיקריים הם: גבינות צהובות בשלות, שעועית, מזון כבוש או מותסס, נקניקים למיניהם ומשקאות אלכוהוליים.
הריון
שימוש בהיריון אינו מומלץ ונתון לשיקול דעתו של הרופא שיבחן את התועלת של נטילת התרופה לעומת הסיכון האפשרי לעובר
סיכון ממנת יתר
גבוה
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
מאוד נדירות. פרוקרבזין היא מעכב MAO חלש ועלולה להגביר השפעה של תרופות המשפיעות במערכת העצבים המרכזית כמו אופיאטים, תרופות טרי-ציקליות נוגדות דיכאון ותרופות המשמשות להרדמה כללית.
תרופות ציטוטוקסיות ככלל יכולות להקטין ספיגה של פניטואין (תרופה לטיפול באפילפסיה) ושל דיג'וקסין ובעת שימוש בו בזמן בתרופות אלה יש לנטר מינון.
השפעת שימוש ממושך
הטיפול מלווה בבדיקות שגרתיות של כמות כדוריות הדם הלבנות והאדומות ושל טסיות הדם.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/progressive-muscle-relaxation/
הרפיית שרירים הדרגתית (Progressive Muscle Relaxation)
מדיטציה ויוגה
2 דקות קריאה
שיטות שונות להרפיית מתחים מבוססות על חיבור של הגוף והנפש. הפגת המתח הפנימי הנפשי, מורידה את העול של המתח על הגוף עצמו ולהיפך. מרבית השיטות השונות להפגת מתחים, מובילות להרפיית השרירים, ובכך מפיגות גם את המתח השרירי, שלעיתים מלווה את המתח הנפשי
[1]
.
השיטות השונות כוללות בין היתר נשימות עמוקות, מסאז',
מדיטציה
, טאי צ'י,
יוגה
,
ביופידבק
, טיפול במוזיקה ויצירה, ארומתרפיה, ו
הידרותרפיה
[1]
.
הרפיית שרירים הדרגתית (PMR), הקרויה גם הרפיית שרירים פרוגרסיבית, מתרכזת בכיווץ והרפיה של קבוצות שרירים שונות תוך כדי תרגול נשימות. לפי השיטה, ברגע שהגוף נמצא ברגיעה, תחושת החרדה מופגת
[2]
.
תרגול של טכניקות להפגת מתחים עוזרות בתחומים רבים. בין היתר התרגול עשוי לעזור בהאטת קצת הלב, בהפחתת לחץ הדם, בהאטת קצב הנשימה, בשיפור העיכול, בשמירה על רמות סוכר נורמליות בדם, בהפחתת פעילות הורמוני לחץ (כמו קורטיזול), בהגברת זרימת דם לשרירים גדולים, בהפחתת מתח בשרירים ובכאב כרוני, בשיפור יכולת הריכוז ומצב הרוח, בשיפור איכות השינה, בהפגת תשישות, בהפחתת כעס ותסכול ובשיפור תחושת הביטחון העצמי והיכולת להתמודד עם בעיות
[1]
.
shutterstock | By fizkes
מתי מתבצע
הטיפול בהרפיית שרירים הדרגתית עוזר לאנשים הסובלים ממתח נפשי, במיוחד כאשר המתח מוביל לכאבים בגב או בצוואר. השיטה מסייעת בהרפיית שרירים אשר נובעת מעומס רגשי ונפשי
[2]
.
הכנות לטיפול
לביצוע הטיפול אפשר להשתמש בקלטות מוכנות מראש אשר עוזרות להתמקד בכל קבוצת שריר בסדר הנכון, או פשוט לשנן את הסדר לביצוע התרגילים
[2]
.
יש לבחור מקום נטול הסחות לביצוע התרגיל, בו ניתן לשכב ולהתמתח בנוח
[2]
.
בזמן הטיפול
קבוצות השרירים עליהם עובדים, אופן הקיבוץ והסדר שלהם
[2]
:
ידיים – אגרוף.
מפרק שורש כף היד והאמות – יישור היד וקיפול שורש כף היד אחורנית.
השריר הדו ראשי והזרוע העליונה – אגרוף הידיים, קיפול היד במרפק, והפעלת השריר הדו ראשי (לעשות כמו פופאי).
כתפיים – משיכה של הכתפיים למעלה כלפי האוזניים.
מצח – כימות המצח לפרצוף זועף.
סביב העיניים וגשר האף – לסגור את עיניים בעוצמה.
לחיים ולסת – חיוך רחב ככל האפשר.
סביב הפה – קיבוץ השפתיים חזק.
גב וצוואר – ללחוץ את החלק האחורי של הראש כלפי הרצפה או משענת הראש.
קדמת הצוואר – לגעת בחזה עם הסנטר.
חזה – לקחת נשימה עמוקה ולהחזיק למשך 4-10 שניות.
גב – הקשתה של הגב הרחק מהרצפה או משענת הכיסא.
בטן – להכניס את הבטן חזק.
אגן ועכוז – לקבץ את הישבן חזק.
ירכיים – קיבוץ חזק של הירכיים.
רגל תחתונה – כיוון הבהונות כלפי הפנים ואז לצד השני תוך קיפול הבהונות.
שלבי התרגול
[2]
:
שאיפה, תוך קיבוץ קבוצת השרירים הראשונה, למשך 4-10 שניות.
נשיפה, הרפיה בבת אחת ובאופן מוחלט של קבוצת השרירים.
מנוחה של 10-20 שניות.
מעבר לקבוצת השרירים הבאה.
בזמן התרגול, יש לנסות ולשים לב לתחושה של השרירים כאשר הם מקובצים וכאשר הם רפויים.
אחרי הטיפול
כאשר מסיימים לעבוד על כל קבוצות השרירים – סופרים אחורה 5...4...3...2...1, על מנת להשיב את הריכוז חזרה להווה
[2]
.
סיכונים
הטיפולים להרפיה והפגת המתח הם בגדר רפואה משלימה ואינם מיועדים למצבים רפואיים ולמחלות של השרירים. כמו כן, הם אינם מחליפים טיפול רפואי ובמקרים של הפרעות נפשיות אינם מחליפים טיפול פסיכולוגי ו/או פסיכיאטרי
[1]
.
תוצאות הטיפול
השימוש בשיטות הרפיה דורשות תרגול רב, ועם התרגול תתפתח המודעות למתח שבשרירים ולהרגשה הגופנית של המתח הנפשי. בשלב שבו ניתן להבחין ולהבין את האופן שבו הגוף שלנו מגיב למתח נפשי, אפשר לעבוד בצורה יותר ממוקדת, כך שברגע שחשים במתח ניתן להפיג את המתח הנפשי באופן יותר מידי, ולמנוע החמרה של הכאב
[1]
.
[1]
https://www.mayoclinic.org/healthy-lifestyle/stress-management/in-depth/relaxation-technique/art-20045368
[2]
https://www.uofmhealth.org/health-library/uz2225 |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/proteinuria/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
פרוטאינוריה (Proteinuria) היא מצב שבו מופיע חלבון (פרוטאין) בשתן, לפעמים מכנים זאת גם אלבומינוריה (Albuminuria) - הימצאות אלבומין (החלבון העיקרי בנסיוב הדם) בשתן. באופן תקין, הכליות לא מאפשרות סינון של החלבונים שנמצאים בדם לשתן, כך שלרוב חלבון לא אמור להופיע בשתן. לפיכך, הופעת חלבון השתן (פרוטאינוריה) משקפת בדרך כלל מצב של בעיה בכליות, שגורמת לחדירות-יתר של אבובית הכליה (Glomerulus) ומאפשרת מעבר של מולקולות גדולות כמו אלבומין או חלבון אחר והופעתם בשתן.
לכ-0.5 עד 10% מכלל האוכלוסיה יש מה שנקרא isolated proteinuria, כלומר, הפרשה של חלבון בשתן ללא כל ממצא נוסף. ההגדרה של מצב זה היא נוכחות של חלבון בשתן בהיעדר כל ממצא חריג אחר, מערכת שתן תקינה בבדיקת הדמיה, ובהיעדר מחלת כליות ידועה.
מרבית העונים לקריטריונים אלה מפרישים כמות שאינה עולה על 2 גר' חלבון ביממה. ליותר מ- 80% מהחולים יש פרוגנוזה מצוינת, והם במצב שנקרא benign isolated proteinuria הנחלקת ל- 4 אפשרויות עיקריות:
הפרשת חלבון אידיופתית זמנית (idiopathic transiet proteinuria) - ממצא בודד של הפרשת חלבון בשתן, לרוב במבוגרים צעירים, אשר חולפת בדרך כלל עד הביקור המרפאתי הבא.
פרשת חלבון פונקציונלית (functional proteinuria) - הפרשת חלבון זמנית בשתן במהלך מחלת חום, חשיפה לקור, לחץ נפשי, אי-ספיקת לב או דום נשימה בשינה. תופעה זו מיוחסת לשינויים בלחץ הסינון הגלומרולרי, וזו הפרעה חולפת.
הפרשת חלבון לסירוגין (intermittent proteinuria) - הפרשת חלבון בשתן בערך במחצית מדגימות השתן.
הפרשת חלבון תנוחתית (postural proteinuria) - לרוב פחות מ-2 גרם חלבון במשך 24, וכנוכחות החלבון בשתן נצפית רק כשהשתן נלקח במצב של עמידה. הדבר מתרחש בכ- 2-5% אחוז מהמתבגרים. ב-80% מהמקרים ההפרעה חולפת ו ב-20% היא קבועה. גם ההפרעה הקבועה נפתרת לרוב תוך כ-10 עד 20 שנה. במקרים אלה ביופסיית כליה מראה תשובה תקינה לחלוטין או שינויים לא ספציפיים. בכ-20% מהחולים עם הפרשת חלבון בשתן כממצא יחיד, יש מה שנקרא persistent proteinuria - הפרשה קבועה של חלבון בשתן שאינה חולפת, וחלקם (20% עד 40%) מפתחים בהדרגה אי-ספיקת כליות במהלך 10 עד 20 השנים הבאות. כדי לקבוע מצב כזה נדרשת הפרשת חלבון בשתן במספר רב של דגימות שתן, הן בעמידה והן בשכיבה. עם זאת, במקרה כזה, ביופסיית כליה לרוב מראה ממצאים לא תקינים.
מהו סוג החלבון (פרוטאין) המופרש בשתן?
סוג החלבון המופרש תלוי בטיב הפגיעה בכליה: פרוטאינוריה גלומרולרית, טובולרית וזו שמהעמסת-יתר.
פרוטאינוריה (חלבון בשתן) גלומרולרית
- מערכת הסינון בכליה מורכבת משני מנגנונים: סינון חשמלי וסינון בהתאם לגודל. הסינון החשמלי מונע מעבר של מולקולות בעלות מטען שלילי כדוגמת האלבומין, אך מאפשר מעבר של חלבונים ניטרליים ובעלי מטען חיובי כמו אימונוגלובולינים.
פרוטאינוריה גלומרולרית נובעת מפגיעה במבנה של האבובית אשר גורמת להגדלת החורים בנפת הסינון וכן מפגיעה בסינון החשמלי.
פרוטאינוריה (חלבון בשתן) אבוביתית (טובולרית)
- חלבונים בעלי משקל מולקולרי נמוך (25,000 ד' בהשוואה לאלבומין השוקל 69,000 ד') כמו בטא מיקרוגלובולין, שרשרות קלות של אימונוגלובולינים, חלבון הקושר רטינול וחומצות אמינו, מסתננים דרך אבוביות הכליה, אך נספגים כמעט לחלוטין באבוביות הקריבניות. מחלות הפוגעות בספיגה הטובולרית כמו מחלות טובולריות וטובולו-אינטרסטיציאליות, ואפילו מחלות גלומרולריות, יכולות לגרום להפרשת חלבונים קטנים אלו בשתן שיתגלו על ידי SSA, אך לא ניתן יהיה לגלות אותם בבדיקת מקלון (Dipstick).
פרוטאינוריה (חלבון בשתן) שמהעמסת-יתר
- ייצור-יתר של חלבונים בעלי משקל מולקולתי נמוך (כמו במיאלומה הנפוצה) מעבר לספיגה הטובולרית, גורמת להפרשת חלבונים נוספים בשתן שמקורם בדופן האבובית, בגלל נזק רעלני שהתפתח בהם.
מה כמות החלבון המופרשת בשתן?
בדיקה של הפרשת חלבון בשתן באמצעות Dipstick אינה רגישה באופן יחסי, וממצאיה מפורשים כחיוביים רק אם פרוטאינוריה היא מעל 500-300 מ"ג ליממה. (פרוטאינוריה תקינה מרבית יומית היא פחות מ-150 מ"ג, ובדרך כלל פחות מ-100 מ"ג ליממה). אולם, כיום יש שיטות רגישות מאוד לבדיקת הפרשת האלבומין בשתן. ההפרשה היומית התקינה של אלבומין בשתן היא פחות מ-20 מ"ג לפרוטאינוריה. הפרשת חלבון מעל 3 גר' ליממה כרוכה ב
תסמונת נפרוטית
(הכוללת בנוסף היפואלבומינמיה, בצקת, היפרליפידמיה, ליפידוריה וקרישיות-יתר).
סימפטומים
ייתכן שלא יהיו תסמינים כלשהם בשלבים המוקדמים של הבעיה. בשלבים מתקדמים, התסמינים יכולים לכלול:
בצקת (נפיחות) בפנים, בבטן, ברגליים או בקרסוליים.
תכיפות במתן שתן.
קוצר נשימה.
עייפות.
בחילה והקאה.
חוסר תיאבון.
התכווצות שרירים בלילה.
נפיחות סביב העיניים, במיוחד בבוקר.
שתן מוקצף או מבעבע.
סיבות וגורמי סיכון
באלו מצבים מופיעה פרוטאינוריה (חלבון בשתן)?
פרוטאינוריה מסווגת לשלוש קבוצות: זמנית או התקפית, אורתוסטטית, וקבועה.
פרוטאינוריה (חלבון בשתן) זמנית התקפית
- דווחה ב-4% עד 7% גברים או נשים בריאים בהתאמה, בבדיקה חד-פעמית ונעלמה בבדיקה נישנית. מצבים מיוחדים כגון: מחלת חום או פעילות ספורטיבית, גורמות להופעתה. (קרוב לוודאי כי אנגיוטנסין II או נוראפינפרין מגבירים את חדירות אבוביות הכליה לחלבון). הערכים יכולים להגיע עד 2 גר' ליממה.
פרוטאינוריה (חלבון בשתן) אורתוסטטית
- מופיעה בדרך כלל בקרב צעירים ומאופיינת בהופעת חלבון בשתן בזמן עמידה ובהיעלמותו במהלך שכיבה. אין הסבר מלא לתופעה זו, אך ההשערה היא כי מדובר גם כאן בהשפעות נירו-הורמונליות.
פרוטאינוריה זמנית וגם אורתוסטטית אינן מחייבות טיפול או בירור נוסף.
פרוטאינוריה (חלבון בשתן) קבועה
- פרוטאינוריה קבועה מחייבת התייחסות וטיפול. בדרך כלל מדובר במחלות כליה ראשוניות או במחלות כליה מישניות.
לכמות החלבון בשתן יש חשיבות בהערכת החומרה והתקדמות המחלה במחלות כליה ראשוניות, כמו גלומרולונפריטיס מוקדית או ממברנוזית. התפתחות של אי-ספיקה כרונית בכליות מופיעה כאשר הפרוטאינוריה היא בתחום הנפרוטי. בקרב החולים עם פרוטאינוריה קלה, מהלך המחלה הוא איטי ובדרך כלל אין צורך במתן תרופות מדכאות חיסון.
חלבון בשתן וסוכרת
מיקרואלבומינוריה היא הסימן הראשון של פגיעה בכליות אצל חולי
סוכרת
. נוכחות מיקרואלבומין מסייעת להחלטה על טיפול רפואי מונע. בחולי סוכרת, מיקרואלבומינוריה מעלה את שיעורי התחלואה והתמותה שגורמיהן: מחלות לב וכלי דם, פגיעה בעיניים ופגיעה במערכת העצבים המרכזית וההיקפית.
קיים קשר בין מיקרואלבומינוריה ומחלות לב גם ללא קשר לסוכרת. במחקר ה-HOPE נמצא קשר בין מיקרואלבומינוריה ורמות של גורם וון ויליבראנד והיפרהומוציסטאינמיה אשר גם להם קשר להתפתחות מחלות לב וכלי דם.
אבחון ובדיקות
כיצד בודקים הימצאות חלבון (פרוטאין) בשתן?
יש מספר שיטות לבדיקת חלבון בשתן, הנפוצה ביותר היא באמצעות מקלונים לבדיקת שתן - Dipstick. הבדיקה מבוססת על נוכחות אלבומין בשתן ואינה מסייעת בהדגמת נוכחותם של מולקולות קטנות יותר.
מציאת חלבון מעידה על פגיעה בפקעיות הכליה (גלומרולרית).
שיטה אחרת היא השקעת חלבון בשתן בעזרת תמיסת Sulfosalicylic Acid - SSA המשקיעה כל חלבון.
בשיטת האיתור בעזרת SSA הממצאים מעידים על נוכחות של כל חלבון בשתן לרבות אלבומין. (לבדיקה חשיבות במקרים של
מיאלומה נפוצה
).
כיצד מאבחנים מיקרואלבומינוריה?
איסוף שתן של 24 שעות ובדיקת רמת החלבון שהוא מכיל היא השיטה הנבחרת. (הבדיקה אינה אמינה אם יש לנבדק חום גבוה, לאחר פעילות גופנית מאומצת, בחוסר איזון של סוכרת, באי-ספיקת לב - מצבים אשר גורמים להפרשת חלבון מוגברת בשתן באופן זמני).
לצורכי סריקה,
מקובל לחשב את היחס בין אלבומין וקריאטינין בשתן הבוקר ללא צורך באיסוף של 24 שעות.
ערך מעל 0.03 נחשב כערך גבולי שמעליו קרוב לוודאי יש מיקרואלבומינוריה.
מהן הפעולות שיש לעשות כאשר מוצאים חלבון בשתן (פרוטאינוריה)?
יש לבדוק נוכחות חלבון בשתן לפחות פעמיים ובשתי הזדמנויות שונות. יש להסתכל על משקע השתן תחת מיקרוסקופ על מנת לגלות ממצאים נוספים כמו כדוריות דם אדומות, שומן, ליקוציטים וגבישים.
אם הפרוטאינוריה נמשכת, יש לבצע איסוף שתן במשך 24 שעות (בערות ובשינה). יש לאשש או לשלול סוכרת, אי-ספיקת לב או סיפור קודם של מחלות כליה.
בהמשך יש לבצע בדיקות דימות של הכליות כמו: אולטרסאונד כליות, פיאלוגרפיה בתוך הווריד, CT, MRI ו
מיפוי כליות
באמצעות רדיואיזוטופים. במקרים מיוחדים יש לבצע ביופסיה של הכליה.
טיפולים ותרופות
הטיפול בחלבון בשתן תלוי בגורם לבעיה. כל סיבה דורשת טיפולים שונים:
אם מחלת כליות גורמת לכך, הטיפול יכול לכלול תרופות, שינויים בתזונה ופעילות גופנית.
במקרה של לחץ דם גבוה הטיפול יכול לכלול תרופות ללחץ דם; במקרה של לחץ דם נמוך, יש לקבוע בדיקות שתן שנתיות ובדיקות לחץ דם.
במקרה של סוכרת, ייתכן שיהיה צורך לנהל את רמת הסוכר בדם.
נשים בהריון עם היסטוריה של רעלת הריון צריכות לקבוע בדיקות סדירות עם הרופא/ה.
במקרה של חלבון בשתן ללא סוכרת, לחץ דם גבוה או כל מצב רפואי אחר, ייתכן ויינתנו תרופות ללחץ דם כדי לסייע במניעת נזק לכליות, וכן יומלץ לבדוק את לחץ הדם ולבדוק שתן כל שישה חודשים כדי לוודא שאין לך מחלת כליות.
אם מדובר בחלבון בשתן במצב קל או זמני, ייתכן שלא יהיה צורך בטיפול. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/pseudoephedrine/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
פסאודואפדרין (סינופד) הוא חומר פעיל הנמצא בתרופות סינופד, אפלפי, טיפטיפות אפלפי. פסאודואפדרין שייך לקבוצת אלפא-אגוניסטים ודומה
לאדרנלין
, שמכווץ את כלי הדם. פסאודואפדרין הוא חומר המפחית גודש, פועל להיצרות כלי דם, הפחתת נפיחות וייצור ריר ובכך מקל על גודש.
יעיל לטיפול ב
:
פסאודואפדרין (סינופד, אפלפי) משמש להפחתת גודש באף ובסינוסים במקרי נזלת ויראלית, כמו
בהצטננות
, או
נזלת אלרגית
כמו בקדחת השחת. בנוסף, פסאודואפדרין מסייע גם להפחית את הגודש בחצוצרת השמע (הצינור המחבר את האוזן התיכונה עם החלל שמאחורי האף) ב
דלקת אוזניים
באוזן התיכונה
.
פסאודואפדרין מהווה גם מרכיב בתכשירים רבים נוספים בצורת טבליות, כמוסות, סירופ, טיפות לבליעה, שיחד עם חומרים אחרים מיועדים להקלה על תסמיני הצטננות, אלרגיה ושפעת.
הנחיות חשובות
:
אם לא חל שיפור במצבך בתוך שבעה ימי טיפול בתכשיר עם פסאודואפדרין (סינופד, נוסידקס, אפלפי), עליך לפנות לרופא.
כמו כן, תרופות המכילות פסאודואפדרין אינן מיועדות לפעוטות מתחת לגיל שנה ומצריכות מרשם רופא עבור ילדים בגילאים 1-6 שנים.
מתי אסור להשתמש בתרופה
:
אין להשתמש בתרופות המכילות פסאודואפדרין (סינופד, נוסידקס, אפלפי) במקרים הבאים:
רגישות לחומר הפעיל עצמו או למרכיבים האחרים של התרופה.
אם אתם סובלים ממחלות הבאות:
לחץ דם גבוה
, מחלת לב איסכמית, מחלת כלי דם חסימתית,
סוכרת
,
פעילות יתר של בלוטת התריס
, מחלת כליות חמורה, גלאוקומה, הגדלה של בלוטת הערמונית או גידול נדיר בבלוטת האדרנל מסוג פאוכרומוציטומה.
אם הטיפול עבור תינוק מתחת לגיל שנה.
אם את בהריון או מניקה.
אם אתם מקבלים טיפול מקביל בתרופות נוספות להקלת הגודש בדרכי נשימה עליונות, לרבות טיפות או תרסיסים לאף בתרופות מקבוצת מעכבי MAO לדיכאון. יש להמתין 14 יום מהפסקתן עד שיהיה אפשר להשתמש בתכשירים המכילים פסאודואפדרין בבליעה.
צילום: Shutterstock
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
טבליות, קפליות, כמוסות לשחרור מושהה, סירופ, טיפות לשתייה.
תדירות וזמן נטילה
כל 6-8 שעות.
טווח המינון
מבוגרים: עד 240 מ"ג ליום. ילדים: גיל 6-12: 60-120 מ"ג ליום. ילדים בגילאים 1-6 שנים - בהתאם להנחיית רופא.
תכשירים לשחרור מושהה אינם מומלצים מתחת לגיל 12.
תחילת ההשפעה
תוך 15-30 דקות.
משך ההשפעה
תוך 15-30 דקות.
מנה שנשכחה
יש לקחת מייד כשנזכרים. אם צריך לקחת את המנה הבאה תוך שעתיים, קח מנה אחת עכשיו ודלג על המנה הבאה. אין ליטול שתי מנות של פסאודואפדרין יחד.
הפסקת התרופה
ניתן להפסיק בביטחון כאשר אין יותר צורך בתרופה.
מינון עודף
יש לפנות לחדר מיון מייד. תסמינים של מינון עודף של פסאודואפדרין כוללים:
אי שקט, דופק מהיר וחזק, עלייה בלחץ הדם, הפרעה במתן
שתן, בחילה או הקאה, צמא מוגבר
או פרכוסים.
.
אחסון
לשמור במיכל סגור במקום חשוך וקריר (עד 25 מעלות), הרחק מהישג ידם של ילדים. להגן מפני אור.
נמצא כמרכיב בתרופות הבאות
נורופן צינון ושפעת | Nurofen Cold & Flu
פאראמול אף ושיעול יום | Paramol Af and Shiul Day
פאראמול אף ושיעול לילה | Paramol Af and Shiul Night
דקסמול קולד יום | Dexamol Cold Day
דקסמול קולד לילה | Dexamol Cold Night
דקסמול סינוס יום | Dexamol Sinus Day
דקסמול סינוס לילה | Dexamol Sinus Night
פאראמול אף יום | Paramol Af Day
פאראמול אף לילה | Paramol Af Night
היסטדקס | Histadex
היסטמין-קאר | Histamine-Care
קולד-קאר | Cold-Care
היסטפד | Histafed
היסטפד קומפאונד | Histafed Compound
היסטפד אקספקטורנט | Histafed Expectorant
נוסידקס | Nussidex
אקמול צינון קלאסי ליום | Acamol Tsinun Classic Day
אקמול צינון קלאסי ללילה | Acamol Tsinun Classic Night
אקמול צינון ליקוויג'ל יום | Acamol Tsinun Liquigel Day
אקמול צינון ליקוויג'ל לילה | Acamol Tsinun Liquigel Night
אקמולי קולד סירופ | Acamoli Cold Syrup
אקמול צינון ושפעת יום | Acamol Tsinun and Shapaat Day
אקמול צינון ושפעת לילה | Acamol Tsinun and Shapaat Night
ברונכולט סירופ | Broncholate syrup
ברונכולט פורטה | Broncholate forte
ברונכו קיד סירופ | Broncho Kid Syrup
ברונכולט פלוס | Broncholate Plus
אדויל קולד אנד סינוס | Advil Cold & Sinus
קלרינאז רפטבס | Clarinase Repetabs
אזהרות
תזונה
אין הגבלות.
אלכוהול
מומלץ להגביל את כמות השתייה, אלכוהול עלול להגביר את תופעות הלוואי של תרופה זו.
הריון
אינו מומלץ בהריון בשל מידע מוגבל לגבי השפעתו ותכונות של כווץ כלי דם.
הנקה
לא ניתן. התרופה עלולה להפריע לייצור החלב. מומלץ לא לקחת את התרופה או לא להיניק.
תינוקות וילדים
לא מומלץ מתחת לגיל שנה. מגיל שנה עד 6 שנים - לפי מרשם רופא בלבד.
קשישים
ייתכן שיהיה צורך בהפחתת המינון.
ניתוח והרדמה כללית
יש לדווח למנתח או למרדים על נטילת תרופה זו.
דווח לרופא במקרה של
מחלת לב
יתר לחץ דם
ברקית (glaucoma)
סוכרת
אי סבילות לסוכרים (טיפות מכילות סורביטול)
פעילות יתר של בלוטת התריס
קשיי השתנה
נטילת תרופות אחרות
מחלת כליה
אצירת שתן
סיכון ממנת יתר
גבוה
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
מינונים גבוהים של פסאודואפדרין עלולים לגרום לחרדה, בחילה, סחרחורת, הרגשת קור בידיים וברגליים. לעיתים נדירות יתכנו גם עלייה
בלחץ תוך עיני
או בלחץ הדם, דפיקות לב, כאב ראש, עצבנות, נדודי שינה, בחילות או הקאות, כאב ראש, יובש בפה - במקרים אלו מומלץ לפנות לרופא.
במקרה של תופעות הבאות יש להפסיק את נטילת התרופות שמכילות פסאודואפדרין ולפנות מיד לטיפול רפואי :
תגובה אלרגית קשה
(קשיי נשימה, חום, נפיחות בפה, בשפתיים או בעור, פריחה חמורה, גירוד או כאב בטן).
חום פתאומי, האדמה של העור, או הופעת מוגליות קטנות רבות.
דלקת של המעי הגס כתוצאה מאספקת דם בלתי מספקת.
הפרעות בקצב הלב, דופק חזק ומהיר, יתר לחץ דם, חרדה, רעד, אצירת שתן (בגברים), חום, או אף פריחה מוגלתית
הזיות ופרנויה (נדיר), דווח במיוחד בילדים.
הפחתה בזרימת דם לעצב הראיה- אבדן ראייה פתאומי.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
שילוב תרופות המכילות פסאודואפדרין עם תרופות הבאות עלול לגרום לתגובות בלתי רצויות, סיכונים או להפחית מיעילות הטיפול:
תרופות להורדת לחץ דם - תיתכן ירידה בהשפעת התרופות על לחץ הדם.
תרופות המעוררות את מערכת העצבים - הגברת הסיכון לתופעות לוואי כמו פרכוסים ועלייה בלחץ הדם.
נוגדי דיכאון מסוג מעכבי MAO, תרופות מסוימות לפרקינסון, דיכוי תיאבון, פורזולידון, איזוקרבוקסיד, תרופות אנטי-פסיכוטיות - סיכון לעלייה מסוכנת בלחץ הדם. יש לחכות לפחות 14 יום אחרי הפסקת הטיפול בתרופות אלה ולפני טיפול בתרופות המכילות פסאודואפדרין.
דיגוקסין, קוינידין ,דיגיטוקסין - תיתכן עלייה ברגישות הלב להשפעת התרופה פסאודואפדרין.
תרופות לטיפול במחלת הפרקינסון, כמו: סלג'ילין ,רסג'ילין.
תרופות לטיפול במיגרנה, כמו: ארגוטמין ,מתיסרגיד.
השפעת שימוש ממושך
בדרך כלל לא לוקחים פסאודואפדרין לתקופות ממושכות. אין לקחת תרופה זו יותר מ-7 ימים אלא בעצת רופא. שימוש ממושך בפסאודואפדרין עלול לגרום גודש חוזר קשה.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/psoriasis/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
פסוריאזיס היא מחלת עור נפוצה, שמשפיעה על מחזור החיים של תאי ה
עור
. כתוצאה מפסוריאזיס התאים מצטברים במהירות על פני השטח של העור ויוצרים קשקשים עבים וכסופים ורבדים מגרדים, יבשים ואדומים של עור, שלעתים אף גורמים כאב.
פסוריאזיס היא מחלה עיקשת, שנמשכת זמן רב (מחלה כרונית). קיימות תקופות בהן תסמיני פסוריאזיס משתפרים, או נכנסים להפוגה ותקופות בהן המחלה מחמירה.
לגבי חלק מהחולים, פסוריאזיס אינה יותר ממטרד. אצל חולים אחרים היא עלולה לגרום לנכות, במיוחד כשהיא קשורה ל
דלקת מפרקים
.
אין מרפא לפסוריאזיס, אך הטיפולים יכולים לספק הקלה משמעותית. נקיטה באמצעים הקשורים בהרגלי החיים, כמו שימוש במשחת קורטיזון, וחשיפת העור לאור השמש הטבעי באופן מבוקר, עשויה להוביל לשיפור בתסמיני המחלה.
קיימים מספר סוגים של פסוריאזיס:
פסוריאזיס רובדית.
זהו הסוג הנפוץ ביותר, פסוריאזיס רובדית גורמת לרבדים של עור יבש, מתקלף ואדום, המכוסים בקשקשים כסופים. הרבדים מגרדים ולעתים כואבים ויכולים להופיע בכל מקום בגוף, כולל באיברי המין וברקמות הרכות שבתוך הפה. יכולים להופיע רבדים ספורים או רבדים מרובים ובמקרים חמורים העור סביב המפרקים נסדק ומדמם.
פסוריאזיס של הציפורניים.
פסוריאזיס יכול לבוא לידי ביטוי על ציפורניי אצבעות הידיים והרגליים, הוא גורם לצלקות, לגדילה שאינה נורמלית ולשינוי בצבע הציפורניים. ציפורניים הנגועות בפסוריאזיס עלולות להשתחרר ואף להתנתק ממקומן. במקרים חמורים הציפורניים מתפוררות.
פסוריאזיס טיפתית (גוטטה).
סוג זה של המחלה תוקף בעיקר אנשים מתחת לגיל 30 והוא מתעורר בדרך כלל כתוצאה מזיהום חיידקי, כמו סטרפטוקוקוס בגרון. הוא מופיע כרבדים קטנים דמויי טיפה על הגב, הזרועות, הרגליים והקרקפת. הרבדים מכוסים בקשקשים עדינים ואינם עבים כמו רבדים טיפוסיים. יש מקרים בהם מופיע התקף אחד שנעלם בכוחות עצמו, ובמקרים אחרים ההתקפים חוזרים ונשנים, במיוחד בקרב אנשים הלוקים בזיהום ממושך בדרכי הנשימה.
פסוריאזיס "הפוכה".
מופיעה בעיקר בית השחי, במפשעה, מתחת לשדיים ומסביב לאיברי המין. פסוריאזיס הפוכה מתבטאת ברבדים חלקים של עור אדום ומודלק. היא שכיחה יותר בקרב אנשים שמנים, ומחמירה כתוצאה מחיכוך והזעה.
פסוריאזיס פוסטולרית.
זהו סוג בלתי נפוץ של המחלה, הוא יכול להופיע כרבדים נרחבים (פסוריאזיס פוסטורלי כולל), או בשטחים קטנים על הידיים, כפות הרגליים, או קצות האצבעות. בדרך כלל סוג זה של המחלה מתפתח במהירות, כאשר שלפוחיות מלאות מוגלה מופיעות שעות ספורות בלבד לאחר שהעור מאדים והופך רגיש. השלפוחיות מתייבשות תוך יום או יומיים, אך עלולות להופיע מחדש כל כמה ימים או שבועות. פסוריאזיס פוסטולרית כוללת יכולה לגרום אף לחום, צמרמורת, גירוד חמור ועייפות.
אריתרודרמיה.
זהו הסוג הכי פחות נפוץ של המחלה, אריתרודרמיה עלולה לגרום לכיסוי של כל הגוף בפריחה אדומה ומתקלפת, שעלולה לגרד או לצרוב קשות. היא עלולה להתעורר כתוצאה מכווית שמש חמורה, משימוש בקורטיקוסטרואידים, או בתרופות אחרות, או מסוג אחר של פסוריאזיס שאינו מטופל כראוי.
דלקת מפרקים פסוריאטית.
מתאפיינת בהופעת דלקת מפרקים המתאפיינת בכאב ונפיחות במפרקים. המחלה עלולה להוביל גם לדלקת בעיניים, כמו דלקת לחמית העין. התסמינים נעים בין קלים לחמורים. המחלה עלולה לגרום לקשיות ולנזק מתקדם במפרקים, אשר במקרים החמורים ביותר עלול להוביל לעיוות קבוע.
סימפטומים
הסימנים והתסמינים של פסוריאזיס משתנים מאדם לאדם, אך הם יכולים לכלול אחת או יותר מהתופעות הבאות:
• רבדים אדומים על העור, מכוסים בקשקשים כסופים.
• נקודות קטנות מכוסות בקשקשים (נפוץ אצל ילדים).
• עור יבש וסדוק ולעתים מדמם.
• גרוד, צריבה או כאב.
• ציפורניים מעובות, מצולקות או חרושות.
• מפרקים נפוחים ונוקשים.
רבדים על העור, כתוצאה מפסוריאזיס יכולים להופיע כנקודות מעטות של קשקשים ועד
פריחות
על שטח גדול, המכסות אזורים נרחבים. מקרים קלים של פסוריאזיס יכולים להיות מטרד בלבד. אולם מקרים חמורים יותר עלולים לגרום לכאב לנכות.
רוב הסוגים של פסוריאזיס מתנהלים במחזורים, התקף שנמשך מספר שבועות או מספר חודשים נרגע לזמן מה, או אפילו נעלם לחלוטין. אולם ברב המקרים המחלה חוזרת בסופו של דבר.
סיבות וגורמי סיכון
פסוריאזיס נגרמת כתוצאה מסיבה הקשורה במערכת החיסונית, וליתר דיוק בסוג מסוים של תאי דם לבנים, המכונים לימפוציט מסוג T. באופן נורמלי, לימפוציטים מסוג T נעים בגוף במטרה למצוא חומרים זרים, כמו נגיפים וחיידקים ולהילחם בהם. אצל חולי פסוריאזיס לימפוציטים מסוג T תוקפים בטעות תאי עור בריאים.
לימפוציט מסוג T שפעילים יתר על המידה, מעוררים תגובות אחרות של המערכת החיסונית, כמו התרחבות של כלי דם בעור סביב הרבדים ועליה בכמות של תאי דם אחרים, שמסוגלים לחדור אל האפידרמיס (השכבה החיצונית הדקה של העור).
כתוצאה משינויים אלו הגוף מייצר יותר תאי עור בריאים, יותר לימפוציטים מסוג T ויותר תאי דם לבנים אחרים. כתוצאה מכך תאי עור חדשים מגיעים אל השכבה החיצונית ביותר של העור בקצב מהיר מידי – תוך מספר ימים, במקום תוך מספר שבועות. תאי עור מתים ותאי דם לבנים אינם מסוגלים לנשור כל כך מהר, ולכן הם מצטברים בצורת רבדים של קשקשים עבים על גבי העור. תהליך זה על פי רב ייעצר רק כתוצאה מטיפול.
לא ברור מה בדיוק גורם לשיבוש בפעילות של לימפוציטים מסוג T אצל חולי פסוריאזיס, החוקרים חושבים שהן גורמים גנטיים והן גורמים סביבתיים משחקים תפקיד.
גורמים המעוררים פסוריאזיס
גורמים שעלולים לעורר פסוריאזיס כוללים:
• זיהומים, כמו סטרפטוקוקוס בגרון, או פטרת הפה .
• פציעה בעור, כגון חתך, שריטה, עקיצה של חרק, או כווית שמש חמורה.
• מתח.
• מזג אויר קר.
• עישון.
• צריכה מופרזת של אלכוהול.
• תרופות מסוימות, ביניהן: ליתיום כתרופת מרשם למאניה דיפרסיה, תרופות לטיפול ביתר לחץ דם דוגמת חוסמי בתא, תרופות אנטימלאריות ויודיד.
מחלת פסוריאזיס יכולה לתקוף כל אדם, אולם אנשים המשתייכים לאחת הקבוצות הבאות נמצאים בסיכון גבוה יותר:
• אנשים בעלי היסטוריה משפחתית של המחלה.
• אנשים שנמצאים במתח.
• אנשים שסובלים מהשמנת יתר.
• מעשנים (פסוריאזיס פוסטולרית).
אבחון ובדיקות
הרופא מסוגל לקבוע אבחנה של פסוריאזיס בדרך כלל בעקבות שיחה על הסימנים והתסמינים ובדיקה של העור. אולם לעתים יש צורך בלקיחת דגימה של העור (
ביופסיה
) ובחינתה תחת מיקרוסקופ, זאת על מנת לקבוע את הסוג המדויק של המחלה ולשלול הפרעות אחרות. ביופסיה נלקחת מהעור בדרך כלל במרפאתו של הרופא, תחת הרדמה מקומית.
הפרעות אחרות שמזכירות פסוריאזיס:
• סבוראיק דרמטיטיס (סבוראה).
• ילפת שטוחה.
• פטרת הגוף.
• חשפת ורודה (פיטריאזיס רוזאה).
סיבוכים אפשריים
פסוריאזיס עלולה לגרום לסיבוכים שונים, תלוי במיקומה בגוף ובמידת ההתפשטות שלה.
הסיבוכים כוללים בין היתר:
• עור מעובה וזיהומים בעור, שנגרמים כתוצאה מגירוד בניסיון להקל על תחושת העקצוץ.
• חוסר איזון של הנוזלים וחוסר איזון אלקטרוליטי במקרים חמורים של פסוריאזיס פוסטולרית.
• הערכה עצמית נמוכה.
• דיכאון.
• מתח.
• חרדה.
• בידוד חברתי.
בנוסף, דלקת מפרקים פסוריאטית יכולה לגרום לתשישות ולכאב ולהקשות על ביצוע פעולות שגרתיות. למרות השימוש בתרופות, תתכן גם שחיקה של המפרקים.
מחקרים עדכניים מהשנים האחרונות, מראים קשר בין פסוריאזיס למרכיביהסינדרום המטבולי, בעיקר סוכרת ויתר לחץ דם כמו גם בין פסוריאזיס ומחלת לב.
טיפולים ותרופות
מטרות הטיפול במחלת פסוריאזיס:
• לעצור את התהליך שגורם ליצור מוגבר של תאי עור, כתוצאה מכך יפחתו גם הדלקת והיווצרות הרבדים.
• להסיר את הקשקשים ולגרום לכך שהעור יהיה חלק.
ניתן לחלק את הטיפולים השונים בפסוריאזיס לשלוש קבוצות: טיפולים מקומיים, טיפול באור וטיפול באמצעות תרופות הניטלות דרך הפה.
טיפולים מקומיים
לשימוש עצמי, קרמים ומשחות למריחה על העור, מסוגלים לטפל ביעילות במקרים קלים עד בינוניים של פסוריאזיס.
במקרים חמורים יותר של המחלה, משלבים קרמים עם תרופות שניטלות דרך הפה, או עם טיפול באור.
תכשירים לטיפול מקומי בפסוריאזיס כוללים:
• קורטיקוסטרואידים לטיפול מקומי.
• אנלוגים של ויטמין D.
• אנתראלין.
• רטינואידים לטיפול מקומי.
• מעכבי קלצינוירין
• חומצה סליצילית.
• עטרן פחם (זפת פחם).
• קרם לחות.
טיפול באור (פוטותרפיה)
כפי שמרמז השם, טיפול מסוג זה עושה שימוש באור אולטרא סגול, טבעי או מלאכותי. הדרך הפשוטה והקלה ביותר לטיפול בפוטותרפיה היא באמצעות חשיפת העור, במידה מבוקרת, לאור השמש הטבעי.
שיטות אחרות לטיפול בפוטותרפיה כוללות שימוש באור אולטרא סגול A מלאכותי (UVA), או באור אולטרא סגול B (UVB) קל, כטיפול יחיד, או בשילוב עם טיפול תרופתי.
• אור השמש.
• פוטותרפיה UVB.
• טיפול UVB בטווח תדרים צר.
• פוטוכימותרפיה, או פסורלן ואור אולטרא סגול A (PUVA).
• לייזר אקסיימר.
• טיפול אור משולב.
תרופות הניטלות דרך הפה
במקרים קשים של פסוריאזיס, או במקרים בהם טיפולים מסוגים אחרים אינם מועילים, הרופא עשוי לרשום תרופות הניטלות דרך הפה, או באמצעות זריקה.
• רטינואידים.
• מטוטרקסאט.
• ציקלוספורין.
• תרופות המשפיעות על תפקוד המערכת החיסונית (ביולגיות).
שיקולים בבחירת הטיפול
הרופאים אמנם בוחרים בסוג הטיפול בהתאם לסוג של פסוריאזיס, לחומרת המחלה ולאזורים בעור שנפגעו, אך על פי הגישה המסורתית מתחילים את הטיפול בטיפול מהסוג הקל ביותר – קרמים לשימוש מקומי וטיפול באור אולטרא סגול (פוטותרפיה) – רק לאחר מכן מתקדמים לטיפול חריף יותר, במידה ויש צורך.
המטרה היא למצוא את הדרך שתהיה היעילה ביותר להאטת תהליך תחלופת התאים, תוך הסתכנות בתופעות לוואי מעטות ככל שניתן.
קיימות אפשרויות רבות לטיפול בפסוריאזיס, אך לעתים מציאה של טיפול יעיל היא אתגר של ממש. המחלה היא בלתי צפויה, נעה במעגלים של שיפור והחמרה, באופן אקראי. גם השפעת הטיפול לא תמיד ניתנת לחיזוי, טיפול שמועיל לחולה אחד יכול שלא להועיל לחולה אחר. בחלוף הזמן העור מפתח עמידות לטיפולים רבים, ולטיפולים החזקים ביותר עלולות להיות תופעות לוואי חמורות מאד.
מומלץ להתייעץ עם
רופא עור
לגבי דרכי הטיפול הקיימות, במיוחד במקרים בהם לא חל שיפור לאחר שימוש בטיפול מסוים, או במקרים בהם מופיעות תופעות לוואי לא נעימות. הרופא יכול להתאים את תוכנית הטיפול, או לשנות את הגישה, על מנת להבטיח שההתמודדות עם התסמינים תעשה באופן הטוב ביותר.
טיפולים אלטרנטיביים
קיימות שיטות אלטרנטיביות רבות לטיפול נגד פסוריאזיס, כולל תזונה מיוחדת, קרמים, תוספי מזון וצמחי מרפא.
יש הטוענים ששיטות אלו יעילות לטיפול נגד פסוריאזיס, אולם רובן לא הוכחו כמועילות.
קיימות מספר שיטות טיפול אלטרנטיביות שנחשבות בטוחות, ועשויות לסייע בהפחתת סימנים ותסמינים כמו הגרד והקשקשים.
• אלווורה.
• קרם קפסאיצין.
• שמן דגים. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/psychiatric-hospitalization/
2 דקות קריאה
כללי
מאמרים
רבים מאיתנו עלולים לחוות במהלך חיינו
משבר
שיוביל לפנייה לעזרה נפשית מקצועית. במקרים אלו ניתן להיעזר ברופא המשפחה, לטלפן לקו סיוע, לגשת למרפאה הקרובה לבריאות הנפש או לפנות לטיפול נפשי באופן פרטי. במקרים חריגים, בהם מציג האדם התנהגות מסוכנת, מתכנן להתאבד או חווה
התקף פסיכוטי
, דכאוני או מאני חריף, יש צורך באשפוז בבית חולים פסיכיאטרי.
סוגי אשפוז
ניתן לחלק את האשפוז הפסיכיאטרי לשלושה סוגים עיקריים:
• אשפוז חופשי: כאשר אדם מגיע לביה"ח הפסיכיאטרי מרצונו ומבקש להתאשפז. החולה מתבקש לחתום על הסכמה לאשפוז, וכל עוד האשפוז אינו הופך לכפוי, הוא יכול לחזור בו מהסכמתו בכל רגע נתון.
• אשפוז כפוי: על פי החוק לטיפול בחולי נפש בישראל, רק לפסיכיאטר המחוזי או הארצי יש סמכות להורות על אשפוז בכפייה. הוראה על אשפוז בכפייה מתרחשת כאשר מהבדיקה הפסיכיאטרית עולה כי המטופל מסוכן לעצמו או לסביבה, או כאשר מצבו אינו מאפשר לו לדאוג לצרכיו הבסיסיים.
• אשפוז לפי צו בית משפט: כאשר אדם מועמד לדין פלילי, ועולה כי אינו כשיר לעמוד למשפט, רשאי בית המשפט להורות על אשפוז או על הסתכלות פסיכיאטרית לשם חוות דעת רפואית.
מגמות בטיפול הפסיכיאטרי כיום
מרבית המאושפזים בבתי חולים פסיכיאטרים הם סכיזופרנים.
סכיזופרניה
נחשבת למחלה כרונית ורק אחוזים בודדים מחלימים ממנה לחלוטין. ישנה חשיבות לאשפוז בתקופה הראשונית של המחלה, המעניק לחולה מסגרת יציבה ומאפשר התאמה של
טיפול תרופתי
עבורו. על אף שמרבית המאושפזים הם סכיזופרנים, המחלקות הפסיכיאטריות מותאמות גם לטיפול באנשים המתמודדים עם משברים קשים אחרים כגון
דיכאון קליני
,
הפרעה פוסט טראומטית
,
התקף מאני
ועוד. במקרים אלו הבחירה באשפוז נובעת לרוב מכך שהאדם אובדני, מסוכן לעצמו או לסביבתו.
בשנים האחרונות המגמה בישראל בפרט ובעולם המערבי בכלל היא קיצור האשפוז הפסיכיאטרי ו
שיקום
ושילוב בקהילה. טיפול בקהילה לאחר אשפוז כולל מספר מרכיבים:
1. המשך טיפול ומעקב תרופתי במסגרת מרפאת חוץ או אשפוז יום.
2. שילוב משפחתו של החולה בטיפול, ועבודה על שיפור התקשורת במשפחה.
3. שילוב בטיפולים קבוצתיים תומכים, כגון מועדונים ומקומות מפגש לנפגעי נפש.
4. שילוב במסגרות תעסוקתיות שיקומיות המתאימות לכישורים וליכולות.
5. נפגעי נפש רבים היוצאים מאשפוז עוברים למסגרות של
דיור מוגן
, בהן הם חיים בליווי עובדים ומתנדבים התומכים בהם בפעילויות היומיום. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/psyllium/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
פסיליום הוא חומר המגדיל את נפח הצואה. הוא מופק מצמח הפלנטאגו מאז 1934. משתמשים בו לטיפול ב
עצירות
במחלת המסעפת (דיברטיקולוזיס) וב
תסמונת המעי הרגיז
.
By Seasontime | Shutterstock
פסיליום נוטלים דרך הפה, בדרך-כלל בצורת אבקה או גרגרים מומסים במים. התרופה מגיעה אל המעי, שם היא סופגת מים בכמות הגדולה פי 25 מנפחה, וכך היא מרככת את הצואה ומגדילה את נפחה.
עשויים לחלוף שבועיים עד שיורגש שיפור בהרגלי היציאה. משתמשים בפסיליום גם להפחתת תדירות היציאות ולהגברת המוצקות שלהן אצל אנשים הסובלים משלשול מימי מתמשך, או כאלה שעברו ניתוח במעי הגס.
יש להרבות בשתייה עם נטילת תרופה זו; אם כמות הנוזלים אינה מספקת, התרופה עם הצואה עלולות להתייבש ולחסום את המעי. תופעות הלוואי נדירות. פסיליום עלול לגרום להתנפחות ולעודפי גז אצל חלק מהאנשים, במיוחד בתחילת הטיפול. אין לקחת תרופה זו ללא ייעוץ רפואי לטיפול בעצירות המלווה ב
כאב בטן
חזק, בגלל הסיכון של חסימת המעי.
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
אבקה להכנת תרחיף.
תדירות וזמן נטילה
1-3 פעמים ביום עם מים או מיץ פירות, עדיף אחרי האוכל.
טווח המינון
מבוגרים: 2.5-30 גרם ליום. ילדים: מעל גיל 6: 1.25-15 גרם ליום.
תחילת ההשפעה
תוך 12-24 שעות.
משך ההשפעה
תוך 12-24 שעות.
מנה שנשכחה
יש לקחת מייד כשנזכרים. חזור לזמני הנטילה הרגילים לאחר מכן.
הפסקת התרופה
ניתן להפסיק בביטחון כאשר אין יותר צורך בתרופה.
מינון עודף
מנה עודפת מקרית אינה צריכה להדאיג. אך אם מבחינים בתסמינים מיוחדים, או אם נלקחה מנה עודפת גדולה, יש ליידע את הרופא.
אחסון
לשמור במיכל סגור במקום קריר ויבש, הרחק מהישג ידם של ילדים
אזהרות
תזונה
יש להרבות בשתיית נוזלים, לפחות 6-8 כוסות ביום.
אלכוהול
מומלץ להגביל את כמות השתייה, אלכוהול עלול להגביר את תופעות הלוואי של תרופה זו.
הריון
אין עדות לסיכון לתינוק המתפתח (B)
הנקה
ניתן לקחת. אין עדות לסיכון לתינוק.
תינוקות וילדים
לא מומלץ מתחת גיל שנתיים, אלא בהמלצה רפואית.
קשישים
סבירות גבוהה יותר לתופעות לוואי. ייתכן שיהיה צורך בהפחתת המינון.
דווח לרופא במקרה של
דימום לא מוסבר מהחלחולת
קשיי בליעה
סוכרת
הצרות ידועה של המעי
נטילת תרופות אחרות
סיכון ממנת יתר
נמוך
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
תופעות לוואי קשות הן נדירות, אך אם סובלים מכאב בטן חזק או מתמשך לאחר השימוש בתרופה זו, כמו בכל תרופה משלשלת, יש לפנות לרופא.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
פסיליום עלול להפחית את ספיגתן של תרופות רבות. עקב כך יש לקחת פסיליום שעתיים לפני או שעתיים אחרי מתן כל תרופה אחרת.
השפעת שימוש ממושך
לא צפויות בעיות.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/pulmonary-regurgitation/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
מסתם הריאה הוא מסתם תלת-צניפי הממוקם בין החדר הימני של הלב לבין עורק הריאה הראשי היוצא ממנו, ומספק דם לא מחומצן למחזור הדם בריאה. במצב של אי-ספיקה, המסתם אינו נסגר באופן תקין (דיאסטולה), ומתרחשת בשל כך דליפה של דם מעורק הריאה לחדר הימני. הדליפה נגרמת כתוצאה מליקוי בעלי המסתם, מהרחבה של טבעת המסתם, ממחלה שבה מעורב עורק הריאה או, לעיתים קרובות, נלווית ללחץ-דם גבוה בריאות.
דליפה קלה היא ממצא נפוץ מאוד (תקין) בעיקר במבוגרים. אולם דליפה קשה תגרום לחדר הימני להעביר נפח דם גדול יותר לעורק הריאה ותהליך זה יביא במשך הזמן להרחבת החדר הימני (עומס נפח). אי-ספיקה של מסתם הריאה יכולה להיות חדה או כרונית ובדרגה קלה עד קשה. חומרת הדליפה תלויה בגודל הפתח של המסתם בדיאסטולה, בהפרש הלחצים בין שני צידי המסתם ובמשך הדיאסטולה.
תוחלת החיים של חולים שלקו באי-ספיקה משמעותית של מסתם הריאה קשורה במחלה הבסיסית שבעטייה התפתח המום במסתם.
סימפטומים
התסמינים בחולים שלקו בדליפה של מסתם הריאות נדירים ומופיעים במקרים של אי-ספיקה קשה עם התפתחות של אי-ספיקה של החדר הימני. הם כוללים חולשה ועייפות במאמץ קל, קוצר נשימה, תעוקת חזה, דפיקות לב מואצות, איבוד הכרה פתאומי ובצקות. במקרים קיצוניים יותר מתפתחת נפיחות בבטן, כאב בטן ברבע הימני העליון מישני להגדלת הכבד ולמיימת. סימנים אחרים יכולים להיות מישניים למחלה הבסיסית או ללחץ ריאתי גבוה כמו דימום בדרכי הנשימה. בבדיקה אפשר למצוא אצל חולים אלה הרחבה של ורידי הצוואר, איוושה אופיינית על מסתם הריאה וקול לב שני מודגש.
סיבות וגורמי סיכון
אי-ספיקה של מסתם הריאה יכולה להיגרם ממספר מחלות, כמו יתר-לחץ-דם ריאתי ראשוני או מישני, טטרלוגיה ע"ש פלו, דלקת זיהומית של המסתם, תסמונת קרצינואיד, מחלת לב רימטית, טראומה, וחסר מלידה של מסתם הריאה.
אבחון ובדיקות
אישור האבחון נעשה בבדיקת אקוקרדיוגרפיה ובצנתור ימני.
טיפולים ותרופות
אי-ספיקה של מסתם הריאה אינה מחייבת טיפול. טיפול בתרופות ניתן כאשר מתפתחים סימני אי-ספיקה של החדר הימני. במקרים של דליפה מישנית לפגם במסתם הגורמת להתפתחות אי-ספיקה ימנית, קיימת הוראה לניתוח לשם תיקון המסתם או החלפתו, בדרך כלל במסתם ביולוגי. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/quetiapine-seroquel/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
קוואטיאפין (סרוקוול, Seroquel) הוא
נוגד פסיכוזה
אטיפי, המשמש לטיפול במצבים הבאים:
סכיזופרניה
התקפי
מאניה
ודיכאון הקשורים ל
הפרעה דו קוטבית
.
דיכאון
.
חשוב לשים לב:
תיתכן עלייה במשקל עקב נטילת קוואטיאפין (סרוקוול, Seroquel).
כמו כן, יש להיזהר במעבר משכיבה לעמידה' כי קוואטיאפין (סרוקוול, Seroquel) עלול לגרום לירידה חדה בלחץ הדם עקב שינוי תנוחה, בייחוד בתחילת הטיפול.
אין להשתמש בקוואטיאפין (סרוקוול, Seroquel) במקרים הבאים:
רגישות או תגובה אלרגית לתרופה זו או לאחד ממרכיביה.
יחד עם תרופות הבאות: מעכבי פרוטאזות, כגון נלפינאביר; תרופות אנטי פטרייתיות כמו קטוקנזול, תרופות אנטיביוטיות אריתרומיצין או קלריטרומיצין ונפזודון.
הנקה.
תסמינים פסיכוטיים אצל חולי דמנציה קשישים, כי התרופה מעלה את הסיכון לתמותה בקרב קבוצת חולים זו.
חשוב לשים לב:
קוואטיאפין (סרוקוול, Seroquel) אינו מיועד לילדים מתחת לגיל 18 שנים.
מומלץ לעקוב אחר שינויים במצב הרוח ובהתנהגות, במיוחד בקרב צעירים בגילאי 18-25 . בגילאים אלו נצפתה עליה במחשבות ובמעשים אובדניים ועוינות עקב הטיפול בקוואטיאפין (סרוקוול, Seroquel), בעיקר בתחילתו.
יש לשים לב לחום, סימנים של שפעת, כאב גרון או כל דלקת אחרת, כיוון שהדבר יכול להיות תוצאה של רמה נמוכה מאוד בספירת כדוריות דם לבנות. ייתכן והטיפול יופסק- בהתאם להנחיית רופא.
יש לשים לב לעצירות עם כאב בטן מתמשך, או עצירות שלא הגיבה לטיפול תרופתי. הדבר יכול להוביל למצב חמור יותר של חסימת המעי.
תשומת לב לזקפה ארוכה, מתמשכת וכואבת.
קצב לב מהיר ולא סדיר, גם במצב מנוחה. דפיקות לב, בעיות נשימה, כאבים בחזה או עייפות בלתי מוסברת. יש לפנות לרופא להמשך בירור.
תופעות לוואי עוריות חמורות, כמו תסמונת DRESS- באה לידי ביטוי בפריחה מפושטת, חום גבוה, עלייה ברמת אנזימי כבד,
אאוזינופיליה
, בלוטות לימפה מוגדלות ומעורבות של איברים נוספים. בהופעת תסמינים אלה יש להפסיק מיד את הטיפול ולפנות לרופא.
תשומת לב לתופעות עוריות חמורות ואף מסכנות חיים, כדוגמת פריחה נרחבת עם שלפוחיות ועור מתקלף. במיוחד מסביב לפה, לאף, לעיניים ולאברי המין. או התקלפות נרחבת של העור.
יש לשים לב לעליית משקל.
תיתכן השפעה על תוצאות בדיקת שתן- קווטיאפין יכולה לגרום לתוצאה חיובית בבדיקת שתן לתרופות שאינן ניטלות, כמו: מתדון או תכשירים לדיכאון מסוג טריציקליים . יש לוודא תקינות תוצאות אלו באמצעות בדיקות נוספות.
צילום: shutterstock
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
טבליות. אין ללעוס, לכתוש או לחצות את הטבליות של קוואטיאפין (סרוקוול, Seroquel).
תדירות וזמן נטילה
1 עד 3 פעמים ביום. לטיפול בסכיזופרניה ובמצבי מניה - יש ליטול קוואטיאפין (סרוקוול, Seroquel) לפחות שעה לפני האוכל;
לטיפול בדיכאון הקשור להפרעה דו-קוטבית - יש ליטול את התרופה לפני שינה.
טווח המינון
50 - 800 מ"ג ביום (כל שינוי במינון נעשה בהדרגה), בהתאם לתגובה לקוואטיאפין (סרוקוול, Seroquel) ולנתוני המטופל.
תחילת ההשפעה
בין שבוע ל-3 שבועות עד שההשפעה החיובית של קוואטיאפין (סרוקוול, Seroquel) תורגש במלואה.
משך ההשפעה
בין שבוע ל-3 שבועות עד שההשפעה החיובית של קוואטיאפין (סרוקוול, Seroquel) תורגש במלואה.
מנה שנשכחה
יש לקחת מייד כשנזכרים. אם קרב הזמן לנטילת המנה הבאה, דלג על המנה שנשכחה, וקח את המנה הבאה כרגיל. אין לקחת מנה כפולה של קוואטיאפין (סרוקוול, Seroquel).
הפסקת התרופה
אין להפסיק את התרופה ללא ייעוץ רפואי, כי התסמינים עלולים לחזור. יש לרדת במינון באופן הדרגתי לפני שניתן יהיה להפסיק את נטילת התרופה.
מינון עודף
מנה עודפת מקרית של קוואטיאפין (סרוקוול, Seroquel) אינה צריכה להדאיג, אך אם מבחינים בתסמינים מיוחדים, או אם נלקחה מנה עודפת גדולה, יש לפנות לקבלת עזרה רפואית.
אזהרות
תזונה
אפשר ליטול קוואטיאפין (סרוקוול, Seroquel) ללא קשר לזמני הארוחות.
אין לשתות מיץ אשכוליות או לאכול אשכוליות בזמן הטיפול בתרופה זו.
אלכוהול
אין לשתות יין ומשקאות חריפים בזמן הטיפול בתרופה
נהיגה
יש להימנע מנהיגה עד שלומדים כיצד התרופה משפיעה, כיוון שתרופה זו עלולה לגרום לטשטוש.
הריון
אין להשתמש בקוואטיאפין (סרוקוול, Seroquel) בהריון, אלא בהוראה מפורשת של הרופא.
תסמיני גמילה עלולים להתרחש בתינוקות של אימהות שנטלו קווטיאפין בהיריון.
הנקה
אין להניק בזמן טיפול בתרופה זו
תינוקות וילדים
התרופה אינה מיועדת לילדים ומתבגרים מתחת לגיל 18.
קשישים
ייתכן שיהיה צורך בהפחתת המינון. יש להתחשב במחלות רקע.
ניתוח והרדמה כללית
יש לדווח למנתח או למרדים על נטילת תרופה זו.
דווח לרופא במקרה של
מחלת לב או שבץ בעבר.
לחץ דם נמוך
סוכרת או הימצאות בקבוצת סיכון לסוכרת.
אפילפסיה (כפיון) או פירכוסים בעבר.
שתיה מרובה של אלכוהול או התמכרות לתרופות.
מחלת כבד
פציעת ראש
גידול במוח
מחלת כליה או אצירת שתן.
הריון
הפרעות קצב בלב
ספירת תאי דם לבנים נמוכה.
קרישי דם
קשיש עם פרקינסון או דמנציה (אין ליטול).
הפסקות נשימה בעת שנת לילה.
חסימת מעי או עליה בלחץ תוך עיני.
תופעות עוריות חמורות
סיכון ממנת יתר
בינוני
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
תופעות הלוואי הנפוצות של קוואטיאפין (סרוקוול, Seroquel) הינן: ישנוניות, סחרחורת, כאב ראש, יובש בפה, עצירות, הפרעות בתנועות השרירים, רעד, קצב לב מהיר, חולשה, אף סתום, עלייה ברמות הסוכר בדם, הפרעות בעיכול ועלייה במשקל.
במהלך הטיפול בקוואטיאפין
(
סרוקוול
, Seroquel)
יתכנו גם תופעות לוואי נדירות יותר: טשטוש ראיה, חלומות מוזרים וסיוטים, עצבנות, בעיות בדיבור, מחשבות אובדניות, קשיים בתפקוד המיני או במתן שתן, פרכוסים או עוויתות, תנועות בלתי רצוניות של הרגליים, קוצר נשימה, קצב לב איטי, סכרת, או החמרה ב
סוכרת
קיימת, התעלפות, העלולה לגרום לנפילות, גודש באף, ירידה בכמות תאי דם אדומים, ירידה ברמת נתרן בדם, בלבול, התנפחות שדיים אצל נשים וגברים, הפרעות במחזור הווסת, סהרוריות (הליכה, אכילה, דיבור מתוך שינה)
.
תופעות לוואי בשכיחות שאינה ידועה: פריחה, תגובה אלרגית, תגובות עוריות חמורות, שבץ הפרעה בשריר הלב, דלקת בשריר הלב, דלקת של כלי הדם.
במקרים הבאים יש להפסיק את הטיפול בקוואטיאפין (סרוקוול, Seroquel) ולפנות מיד לרופא:
חום, כאב גרון ממושך או כיבים בפה, נשימות מהירות או קשיי נשימה, הזעה, קשיון שרירים, תחושת בלבול, הרגשה לא רגילה של הרדמות או עילפון, עליה בלחץ דם או בקצב הלב, פרכוסים, תגובות אלרגיות, נפיחות בעור, פריחה מפושטת, בלוטות לימפה מוגדלות, שינוי באנזימי כבד, צהבת (הצהבת העור והעיניים) או זיקפה ממושכת וכואבת (נדיר).
תנועות לא רצוניות בעיקר בפנים או בלשון.
הופעת תסמיני קריש דם בורידים, במיוחד של הרגליים: נפיחות, כאב ואדמומיות ברגליים.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
שילוב קוואטיאפין (סרוקוול, Seroquel) עם תרופות הבאות עלול לגרום לתגובות בלתי רצויות, סיכונים או להפחית מיעילות הטיפול:
תרופות להורדת לחץ דם: קוואטיאפין עלול להגביר השפעתן של תרופות אלו.
תרופות המשפיעות על מערכת העצבים המרכזית: זהירות, סיכון מוגבר לתופעות לוואי.
תרופות דופאמינרגיות, כגון לבודופה:
אין להשתמש עם
קוואטיאפין (סרוקוול, Seroquel), כי הוא
נוגד את פעילותן.
תרופות המגבירות פעילות אנזימי כבד, כגון: פניטואין, קארבאמאזפין ובארביטוראטים: תרופות אלו מגבירות את פירוק התרופה בכבד. ייתכן שיהיה צורך במינון גבוה יותר של קוואטיאפין (סרוקוול, Seroquel) בנטילת התרופות יחד. כמו כן, יש לנקוט בזהירות כשמפסיקים את תרופות אלו בזמן הטיפול בקוואיאפין.
תרופות המעכבות פעילות אנזימי כבד, כגון: מעכבי פרוטאז, איטראקונאזול וקלאריתרומיצין, עלולות לעכב פירוק קוואטיאפין (סרוקוול, Seroquel), להעלות את רמתה בדם, ולהגביר תופעות לוואי.
השפעת שימוש ממושך
יש לעקוב אחר המשקל ורמות הסוכר.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/quinine/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
כינין, חומר המופק מקליפת עץ הכינין, הוא התרופה הראשונה נגד קדחת הביצות (מלריה). כיום השימוש בכינין אינו כה נפוץ בגלל תופעות הלוואי שלו (ראה להלן). עם זאת, משתמשים בכינין לעיתים לקדחת עמידה בפני טיפולים בטוחים יותר. בחלק מהמקרים נותנים כינין דרך הפה בשילוב עם תרופות אחרות. כינין ניתן במינונים נמוכים למניעת התכווצויות ליליות מכאיבות של הרגליים, וזהו למעשה השימוש העיקרי בו היום. בנוסף, משמש הכינין כחומר טעם במשקאות מרירים, כגון מי טוניק. במינונים הגבוהים הניתנים לטיפול בקדחת הביצות, כינין עלול לגרום צלצולים באוזניים, כאבי ראש, בחילה, איבוד השמיעה וטשטוש הראייה - קבוצת תסמינים הידועה בשם הרעלת כינין (cinchonism). במקרים נדירים התרופה עלולה לגרום לדימום תת עורי בגלל ירידה במספר טסיות הדם.
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
טבליות, זריקות.
תדירות וזמן נטילה
קדחת הביצות: כל 8 שעות (טבליות או זריקות); התכווצות שרירים: פעם ביום לפני השינה, או פעמיים ביום, אחרי ארוחת הערב ולפני השינה.
טווח המינון
מבוגרים: קדחת הביצות: עד 1.8 גרם ליום. התכווצות שרירים: 200-300 מ"ג ליום.
תחילת ההשפעה
קדחת: 1-2 ימים; התכווצויות: 2-3 שעות.
משך ההשפעה
קדחת: 1-2 ימים; התכווצויות: 2-3 שעות.
מנה שנשכחה
יש לקחת מייד כשנזכרים. אם צריך לקחת את המנה הבאה תוך 4 שעות, דלג על המנה שנשכה וחזור ללוח הזמנים הרגיל.
הפסקת התרופה
בטיפול בקדחת הביצות יש להשלים את הטיפול במלואו. גם אם חל שיפור בהרגשה, הזיהום המקורי עשוי עדיין להיות קיים והוא עלול לחזור אם מפסיקים את הטיפול מוקדם מדי. בטיפול בהתכווצויות שרירים ניתן להפסיק את התרופה בביטחון כאשר אין בה צורך יותר.
מינון עודף
יש לפנות לחדר מיון מייד. יש לנקוט באמצעי חירום במקרה של קשיי נשימה, פירכוסים, או איבוד הכרה.
אחסון
לשמור במיכל סגור במקום קריר ויבש, הרחק מהישג ידם של ילדים. להגן מפני אור.
אזהרות
תזונה
אין הגבלות.
אלכוהול
מומלץ להגביל את כמות השתייה, אלכוהול עלול להגביר את תופעות הלוואי של תרופה זו.
נהיגה
אין בעיות ידועות.
הריון
לא ניתן. התרופה עלולה לגרום להפלה ולמומים לא הפיכים במבנה המוח, הלב, גפיים, פנים, לנזק בראייה ובשמיעה ועוד, בתינוק המתפתח. יש להיוועץ ברופא (X)
קשישים
סבירות גבוהה יותר לתופעות לוואי. ייתכן שיהיה צורך בהפחתת המינון.
דווח לרופא במקרה של
מחלת כליה
צלצולים באוזניים
דלקת עצב הראייה
חולשת שרירים
חוסר באנזים G6PD (רגישות לפול)
מחלת לב
נטילת תרופות אחרות
סיכון ממנת יתר
גבוה
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
במינונים נמוכים אין לצפות לתופעות לוואי. במינונים הניתנים לטיפול בקדחת הביצות תופעות של הפרעות בשמיעה, כאבי ראש וטשטוש הראייה הן שכיחות יותר. עלולה להופיע בחילה.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
[דיגוקסין]: כינין מעלה רמת דיגוקסין בדם. [נוגדי קרישה הנלקחים דרך הפה]: כינין עלול להגביר את פעולתן של תרופות אלה. [סימטידין]: תרופה זו מעלה רמת כינין בדם. [אצטאזולאמיד, מטפורמין]: תיתכן עלייה בריכוז כינין בפלסמה. [אסטמיזול]: מתן משולב אינו מומלץ. ריכוזו עלול לעלות בעקבות מתן כינין ולגרום לתופעות רעילות של הלב הבאות לידי ביטוי ברישום א.ק.ג. לא תקין ואף לדום לב. [מפלוקווין]: מתן משולב אינו מומלץ. עלול לגרום להופעת עוויתות ולהפרעה בתפקוד החשמלי של הלב הבא לידי ביטוי ברישום א.ק.ג. לא תקין. אם אין ברירה, יש לתת במרווחי זמן של 12 שעות זה מזה.
השפעת שימוש ממושך
לא צפויות בעיות עם מינונים נמוכים הניתנים להתכווצויות ליליות של הרגליים.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/radiation-therapy/
הקרנות (Radiation therapy)
לימפומה
2 דקות קריאה
כללי
מאמרים
הקרנות הן אחד מהטיפולים המקובלים כיום ב
סרטן
. הטיפול עושה שימוש בקרניים של אנרגיה עוצמתית על מנת להרוג תאי סרטן. במרבית המקרים משתמשים בקרני X-ray, אך לעיתים נעשה שימוש בפרוטונים וסוגי אנרגיה אחרים.
המונח הקרנות מתייחס בדרך כלל לטלתרפיה (external beam radiation therapy), בטיפול זה מקור הקרינה הוא ממכשיר הממוקם מחוץ לגוף ומכוון את הקרניים לנקודה מסוימת בגוף. סוג אחר של הקרנות נקרא ברכיתרפיה (brachytherapy), שם הקרינה ממוקמת בתוך הגוף.
פעולת ההקרנה פוגעת בתאי הסרטן על ידי הרס החומר התורשתי ששולט בצמיחה ובחלוקה של התאים. בזמן ההקרנה, נפגעים תאים סרטניים אך תאים בריאים, כאשר המטרה היא לפגוע בכמה שפחות תאים בריאים.
מתי מתבצע
יותר ממחצית מהחולים בסרטן מקבלים הקרנות כחלק מהטיפול שלהם. הקרנות משמשות לטיפול של כמעט כל סוגי הסרטן, ואפילו לטיפול בגידולים שאינם ממאירים.
הטיפול בקרינה יכול להיות מומלץ לטיפול בסרטן כטיפול העיקרי והיחיד, כטיפול לפני ניתוח על מנת להקטין את גודל הגידול (neoadjuvant therapy), כטיפול לאחר הניתוח על מנת להפסיק את המשך התפתחות התאים הסרטניים שנותרו (adjuvant therapy), כטיפול משולב עם טיפולים אחרים כמו כימותרפיה, על מנת להרוס את התאים הסרטניים, או כטיפול במצבים בהם הסרטן מאוד מתקדם ומלווה בתופעות קשות, וזאת על מנת להקל על התסמינים.
הכנות לטיפול
לפני תחילת ההקרנה מתבצעת פעולת סימולציה, הדמיה, שהיא שלב שבו מדמים את פעולת ההקרנה ומסמנים את האזור המיועד לקרינה באמצעות קעקוע קטן. בנוסף, לפני תחילת הטיפול נעשה צילום
CT
על מנת לבחור את האזור לטיפול.
בזמן הטיפול
במהלך תהליך הטלתרפיה, שוכבים על שולחן הטיפול באופן שנקבע בזמן הסימולציה, בזמן שמכשיר מאיץ לינארי מסתובב סביב הגוף ומכוון את הקרינה במספר זוויות שונות. ברוב המקרים, הטיפולים נפרסים במשך מספר שבועות על מנת לתת לתאים הבריאים זמן להתאושש בין הטיפולים. כל טיפול נמשך בין עשר דקות לחצי שעה, ובחלק מהמקרים, טיפול יחיד משמש להקלה על כאבים או על תסמינים אחרים הנגרמים במקרה של גידול סרטני מתקדם.
בזמן ההקרנה הצוות המטפל נמצא בחדר צמוד, עם חיבור ווידאו ושמע, כדי שניתן יהי לתקשר בזמן הטיפול.
אחרי הטיפול
לאחר הטיפול צפויות מספר תופעות לוואי ובהן עייפות, בעיקר כשמתבצעת הקרנה לאזור החזה, עמוד השדרה או הראש; כוויה באזור המוקרן; ובהתאם לחלק הגוף המוקרן, תופעות של שלשולים דמיים, יובש בפה, שעלול לא לחלוף גם לאחר תום הטיפול, נזק לריאות ולפלאורה בטווח הקצר, עלייה בשכיחות סרטן השד ומחלות לב בטווח הארוך, התפתחות של תת-פעילות של בלוטת התריס, נשירת שיער, התפתחות דמנציה מואצת אצל קשישים וירידה בכישורי הלמידה אצל ילדים (הסוגיה שנויה במחלוקת).
סיכונים
הסיכונים הכרוכים בטיפול הקרנה תלויים בחלק הגוף המטופל, אך בכל המקרים צפויה נשירת שיער באזור הטיפול, גירוי של העור ו
עייפות
.
כאשר הטיפול ממוקד באזור הראש והצוואר צפויים להתפתח יובש בפה, רוק סמיך, קושי בבליעה,
כאב גרון
, שינויים בטעמים,
בחילה
, פצעים בפה, ריקבון שיניים.
בטיפול הממוקד בחזה גם כן עלול להתפתח קושי בבליעה, שיעול וקשיי נשימה.
הקרנות באזור הבטן צפויות לגרום לבחילה, להקאות ול
שלשולים
.
הקרנות באזור האגן יכולות להוביל לשלשולים, לגירוי של שלפוחית השתן, לעליה בתכיפות מתן שתן, ולפגיעה בתפקוד המיני.
במקרים נדירים, סוג חדש של סרטן עלול להתפתח שנים לאחר הטיפול.
תוצאות הטיפול
לאחר הטיפול, במידה והוא נעשה על גידול כלשהו, יש לבצע מעקבים באמצעות סריקות שגרתיות על מנת להבחין בתגובת הגידול לטיפול. בחלק מהמקרים התגובה תהיה מיידית, במקרים אחרים הדבר יכול לקחת מספר שבועות או חודשים, ובחלק מהמקרים ההקרנה עלולה שלא לעזור כלל. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/renal-failure-renal-insufficiency/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אי ספיקת כליות היא הפרעה בתפקוד הכליות. עקב תפקודן החיוני של הכליות בגוף, אותה הפרעה עלולה לגרום להצטברות של חומרי פסולת ושל נוזלים בגוף, להפרעה בייצור חומרים חיוניים כמו ויטמין D ואריתרופואטין (הורמון המיוצר ע"י הכליות, במצבים של חסר בחמצן, בכדי לגרות יצירת כדוריות דם אדומות) ולהפרעות אלקטרוליטריות (במאזן המינרלים בגוף כמו נתרן, אשלגן, מגנזיום, סידן וזרחן).
אי ספיקת כליות מתבטאת בשתי צורות:
1. מחלת כליה כרונית (Chronic Kidney Disease - CKD)
מצב כרוני בו קיימת ירידה ב GFR (מדד להערכת תפקוד כלייתי, אשר ערכו התקין נע בין 90-120) מתחת ל- 60 למשך 3 חודשים לפחות. מחלת כליה כרונית נוטה להחמיר עם הזמן ועלולה להפוך בסופו של דבר למחלת כליה סופנית (End Stage Renal Disease או בקיצור ESRD). ניתן לעצור את ההידרדרות בתפקוד הכליה, לכן האבחון והטיפול המוקדמים במחלה ובגורמי הסיכון מאוד חשובים.
2. פגיעה כלייתית חדה (Acute Kidney Injury - AKI)
מדובר בתסמונת ששכיחותה הולכת ועולה, הכרוכה בתמותה גבוהה ושכיחות גבוהה של פגיעה כלייתית שאריתית כרונית. פגיעה כלייתית חדה מכילה את כל הטווח מפגיעה קלה ועד פגיעה קשה המחייבת טיפול כלייתי חלופי (כמו דיאליזה).
צילום: Shutterstock
סימפטומים
סימפטומים - מחלת כליה כרונית:
• הצטברות נוזלים גורמת לבצקות, קוצר נשימה ויתר לחץ דם.
• הפרעה בייצור הורמון אריתרופואיטין גורמת להפרעה בייצור כדוריות דם אדומות וכך לחולשה וקוצר נשימה.
• הצטברות של חומרי פסולת גורמת להופעת גרד, הקאות, ירידה בתיאבון ובמצבים קשים יכולה לגרום לשינויים במצבי ההכרה.
• הפרעה בייצור
ויטמין D
ובמאזן הסידן והזרחן גורמת לעצמות שבריריות וחלשות.
• הפרעות במאזני האשלגן משפיעות על הלב כך שעליית רמות האשלגן בדם גורמות להפרעות לבביות מסכנות חיים.
סימפטומים - פגיעה כלייתית חדה:
• אוליגוריה (400 > מ"ל שתן ליום)
• הפרעות אלקטרוליטריות במאזן המים (התפתחות בצקות) ובמאזן חומצה בסיס בגוף
• עליית קריאטנין בדם, הנמשכת לרוב ימים ספורים עד שבועות
• סימפטומים כמו עייפות, הקאות ו
כאבי ראש
סיבות וגורמי סיכון
סיבות וגורמי סיכון - מחלת כליה כרונית:
•
סוכרת
(
מסוג 1
וגם
מסוג 2
) גורמת לאבדן הנפרונים שמרכיבים את הכליה
• השמנת יתר והפרעה בשומנים של הדם
• בעיות וסקולריות בעורקי ועורקיקי הכליה
• מחלות שמקורן בכליה עצמה כמו מחלות כליה דלקתיות, מחלות גלומירולריות ומחלות כליה פוליציסטיות
• זיהומים וחסימות בדרכי השתן
• תרופות רבות עלולות לפגוע בכליות דוגמת משככי כאבים מקבוצת NSAIDs ואנטיביוטיקות שונות
סיבות - פגיעה כלייתית חדה:
נהוג להתייחס לשלושה סוגים, לפי הגורמים השונים:
Pre-renal ARF .1 - הבעיה הראשונית אינה מהכליות, אלא מאיסכמיה וחוסר הגעת דם לכליות מהרבה סיבות כמו תת לחץ דם, תרופות, בעיה כבדית או לבבית, ובמידה והגורם המשפיע מתוקן בזמן, הכליות חוזרות לתפקד באופן תקין.
Intrinsic ARF .2 - הבעיה הראשונית הינה בכליות עצמן. בעיות במרכיבים בתוך הכליות כמו הגלומרולים או הטובולים, עלולות לגרום למחלות כלייתיות דוגמת גלומרולונפריטיס ונקרוזיס טובולארי.
Post renal ARF .3 - כתוצאה מחסימה בדרכי השתן שיכולה להיגרם ע"י אבנים בכליה, נוכחות קתטר שתן או הגדלת ערמונית.
אבחון ובדיקות
אבחון - מחלת כליה כרונית:
חשוב להבדיל בין אי ספיקה אקוטית לכרונית, משום שאי ספיקת כליות אקוטית היא הפיכה ברוב המקרים.
• באי ספיקת כליות כרונית, בשונה מאקוטית, ברוב המקרים הכליות נראות קטנות בבדיקת אולטרה-סאונד של הכליות, חוץ ממקרים מסוימים כמו סכרת או מחלת כליות פוליציסטית.
• עלייה ברמות קריאטנין בדם שנמשכת לחודשים עד שנים.
• ניתן לשקול
ביופסיה
בחשד למחלה ראשונית של הכליה.
•
בדיקת שתן
לזיהוירמות גבוהות של חלבון בשתן.
סיבוכים אפשריים
הסיבוכים הנובעים מאי ספיקת כליות משתנים בין החולים ותלויים ברמת הפגיעה ברקמת הכליה ובתפקודה. בין הסיבוכים ניתן למנות
עודף נוזלים בגוף, יתר לחץ דם, חלבון בשתן, חמצת מטבולית, אנמיה, מחלת עצם מטבולית ועוד.
טיפולים ותרופות
טיפול - מחלת כליה כרונית:
• טיפול מניעתי ואיזון גורמי סיכון: שמירה על אורח חיים בריא, פעילות גופנית, הורדת משקל, טיפול ביתר לחץ דם, בהפרעת שומנים בדם ואיזון רמות סוכר בדם.
• מעקב אחרי מאזן מים ואלקטרוליטים ובמקרים מסוימים מתן משתנים להורדת רמת אלקטרוליטים בעיקר אשלגן והפחתת הבצקות.
• מתן תוספת של ויטמין D.
• מתן ביקרבונט לטיפול בחמצת המטבולית שמתפתחת כסיבוך לאי ספיקת כליות.
• מתן אריתרופואיטין וברזל לטיפול באנמיה.
• מתן תרופות לשיכוך כאבים במידת הצורך, חשוב להימנע משימוש בקבוצת נוגדי דלקת לא סטירואידלים NSAIDs משום שהם עלולים לפגוע בכליות.
• במצבים קשים ובמחלה סופנית, הטיפול הוא ע"י דיאליזה או השתלת כליה.
טיפול - פגיעה כלייתית חדה:
• זיהוי וטיפול בגורם הראשוני לאי ספיקת הכליות החדה, במידה וקיים.
• להימנע משימוש בתרופות מסוימות העלולות לפגוע בכליה כמו תרופות ממשפחת NSAIDs או אנטיביוטיקות שונות, ולהימנע מביצוע בדיקת CT עם חומר ניגוד לאנשים עם בעיות כלייתיות ברקע.
• מעקב אחרי קריאטנין ותפוקת שתן.
• טיפולים ספציפיים לפי הגורמים השונים:
Pre-renal ARF .1 - הטיפול העיקרי כולל מתן נוזלים ובמצבים קיצוניים של ירידה בלחץ הדם ניתן לתת תרופות יונוטרופיות המשפרות את תפוקת הלב.
Intrinsic ARF .2 - טיפול במחלת הכליות הספציפית. לרוב יש שימוש רב בתרופות מקבוצת הסטרואידים.
Post renal ARF .3 - הסרה של הגורם לחסימה.
חשוב לציין שבפגיעות כליה אקוטיות קשות ובעיקר הלא מאובחנות בזמן, הטיפול יכול להגיע עד לדיאליזה ועלול להיגרם נזק שארי לכליות ועד לאי ספיקת כליות כרונית. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/renal-kidney-transplantation/
השתלת כליה (Renal (Kidney) Transplantation)
דרכי השתן והכליות
3 דקות קריאה
כללי
שאלות ותשובות
מאמרים
מטרת הניתוח
השתלת כליה מטרתו לספק כליה מתפקדת, לאדם אשר איבד את תפקוד כליותיו, עקב מגוון רב של גורמים, המביאים למחלת כליות סופנית-end-stage renal disease:
אי ספיקת כליות כרונית, פגיעה כלייתית סוכרתית, יתר לחץ דם כלייתי, זיהום כלייתי כרוני, נזק תרופתי, נזק לעורקי הכליה, מחלות כליה תורשתיות, פגיעה כלייתית אוטואימונית ועוד.
מחלת כליות סופנית מאופיינת בירידה בקצב הסינון הכלייתי לפחות מ-20-25% מהנורמה (GFR- glomerular filtration rate).
כליה יכולה להיתרם ע"י תורם חי או מת, אולם קיימת העדפה ברורה לתרומת חי, שכן ניתן לבצע בדיקות יסודיות מקיפות לתורם טרם ההשתלה, ובכך להפחית מאד את הסיכויים לדחיית השתל, ולהעלות את אחוזי ההצלחה של קליטת הכליה בגוף המטופל. בנוסף, תוחלת החיים של כליה מן החי ארוכה עד לכדי פי שניים יותר. בישראל, כ-1 מתוך 3 תרומות כליה הן תרומות מן החי.
מהלך השתלת כליה כולל ניתוח ראשון בתורם לשם הוצאת הכליה הבריאה (לרוב ע"י ביצוע חתך קטן בניתוח לפרוסקופי), וניתוח שני במקבל לצורך השתלתה בגופו.
הכנה לניתוח
לצורך השתלת כליה כמעט אין צורך כיום בהתאמת רקמות או סוג דם, שכן ישנם טיפולים טובים לאחר ההשתלה המאפשרים את קליטת השתל באחוזי הצלחה גבוהים של מעל 85%.
במקרים בהם לא ניתן לקבל את הטיפולים הללו, ישנה צורך במציאת תורם בעל סיווג רקמות תואם בדרגה מסוימת (HLA), וכן התאמת סוג דם (ABO).
לאחר מציאת תורם אשר יכול לעמוד בניתוח, עליו להצהיר כי התרומה נעשית ממניעים אנושיים בלבד ולא ממניעים כספיים.
הבדיקות הנדרשות עבור השתלת כליה אצל המושתל כוללות לעיתים בדיקת אולטרא-סאונד כליות, בדיקת דם לספירה, כימיה בדם, תפקודי כליות וסוג דם, וכן בדיקת שתן.
גם על התורם לבצע את מרבית הבדיקות המקדימות שצוינו.
יש להיוועץ עם הרופא לגבי התרופות שיש להפסיק ליטול לפני הניתוח. יש לשמור על צום מלא של 8 שעות לפני הניתוח, שכן מבוצע בהרדמה כללית.
תהליך הניתוח
במקביל להוצאת הכליה מהתורם בחדר ניתוח אחד, עורכים הכנה לקראת השתלה כליה בגוף המקבל.
ראשית, נעשה חיטוי קפדני של אזור הבטן. לאחר מכן, מבוצע חתך בטני שעובר בשכבת העור, התת-עור, שרירי הבטן וקרומי הבטן, עד להגעה לכליות, הממוקמות בחלל הבטן הצידי-אחורי (רטרופריטוניאום). לאחר הפרדת כלי הדם הכלייתיים, מנתקים ממקומן את הכליות שאינן מתפקדות, וממקמים אותן מחדש בחלל האגן. (לרוב לא מוציאים לחלוטין את הכליות הפגועות, שכן הדבר הוכח במחקרים כגורם ליותר תמותה שלאחר-ניתוח).
בהמשך, מוודאים את תקינות חלל הבטן ומכינים את האזור לביצוע ההשתלה. את הכליה מהתורם מחברים מחדש לכלי הדם הכלייתיים, ומוודאים שאספקת הדם החדשה אליה תקינה. לסיום שלב ההשתלה מחברים את השופכן מהכליה החדשה אל שלפוחית השתן של המושתל.
בהמשך תופרים את קרומי הבטן, שרירי דופן הבטן ושכבות העור.
מעל החתך הניתוחי מניחים חבישה. לרוב משאירים נקז תוך בטני (צינורית המחוברת לבלון פלסטיק), על מנת לספוג את שארית הנוזלים והדימום המצטבר בחלל הבטן.
משך הזמן של השתלת כליה הוא כחמש שעות ואף יותר.
סיכונים בניתוח
סיכונים כלליים בניתוחים:
זיהום בפצע הניתוח
- לרוב שטחי ומטופל באופן מקומי, אולם לעיתים נדירות עלול להתפתח לזיהום משמעותי יותר ברקמות העור, התת-עור והחלל התוך בטני. לעיתים נדירות מצריך פתיחה מחדש של החתך לסילוק הפסולת החיידקית.
דימום
- בעיקר באזור הניתוח כתוצאה מטראומה מקומית לרקמה. דימום יכול להתרחש מיד לאחר הניתוח, עד 24 שעות לאחר הניתוח ובמקרים נדירים ביותר לאחר שבועות או חודשים. הדימום נוצר כאשר כלי דם קטנים או גדולים נפתחים ומדממים. במקרים בהם הדימום הוא רב יש צורך בניקוז נוסף. דימום משמעותי הגורם לאובדן דם רב יכול להצריך ניתוח חוזר לעצירת כלי הדם המדמם.
צלקות-
אופי החלמת הצלקת תלוי באיכות התפרים ובגנטיקה. אין דרך לצפות כיצד הצלקת תחלים לאחר הניתוח.
סיכוני ההרדמה-
לרוב תופעות הקשורות לרגישות יתר לתרופות ההרדמה (תגובה אלרגית). לעיתים נדירות מאד תתכן תגובה חמורה של ירידת לחץ דם (שוק אנאפילקטי).
סיכונים ספציפיים של השתלת כליה:
פגיעה בכלי הדם הכלייתיים
- עקב קשירתם או עקב השימוש בכלי הניתוח החדים- נדיר.
פגיעה בשופכן
.
דחיית שתל חריפה
- מתבטאת בתגובה חיסונית חריפה של הגוף כנגד הכליה שהושתלה, במידה ומתרחשת עד 60 יום לאחר ההשתלה. כיום ניתנות תרופות רבות למניעתה.
הטיפול אחרי הניתוח
לאחר השתלת כליה, המושתל נשאר באשפוז לצורך התאוששות והשגחה למשך של כ-4-7 ימים. הכליה החדשה לרוב נותנת שתן מיידית, ומגיעה לרמות תפקוד תקינות תוך כשבוע-שבועיים (בכליה מן המת הזמן ממושך יותר עד לתפקוד תקין).
במידה ומתבררים קשיים במתן שתן, מוסיפים לעתים תרופות משתנות, לצורך עזרה ל"הפעלת" הכליה החדשה.
בנוסף, כאמור ניתנות תרופות לצורך דיכוי המערכת החיסונית של המושתל, על מנת למנוע עד כמה שניתן תגובת דחיית שתל. תרופות אלו הן למתן ארוך טווח, לעיתים לכל החיים, ומחייבות מעקב צמוד אחר בדיקות הדם ותפקודי הכליה של המטופל, בשל מגוון תופעות הלוואי שלהן.
במידה וקיימים כאבים לאחר השתלת כליה ניתן להשתמש במשככי כאבים ע"פ הצורך.
הוצאת החבישה והתפרים מהחתך הניתוחי נעשית לרוב לאחר שבוע ימים מהניתוח.
בכל מצב של עליית חום פתאומית, ירידת לחץ דם, או אצירה במתן שתן יש לדווח לגורם רפואי.
המאמר נכתב על ידי ד"ר אפרת סולומון
שייך לתחום: ניתוחים בתחום
כירורגיה |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/respiratory-insufficiency/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
מערכת הנשימה היא המערכת המאפשרת לקיים חיים על ידי שיחלוף גזים שהוא תהליך הכרחי לקיום חיים. הגוף זקוק לחמצן לצורך הפקת אנרגיה הדרושה לכל תהליכי חילוף החומרים, ואילו תוצר הלוואי של ניצול החמצן, הפחמן הדו-חמצני, מופרש מהגוף.
קליטת החמצן ופליטת דו-תחמוצת הפחמן הן תפקידיה של מערכת הנשימה, ועל מנת לבצען היא מתבססת על שני רכיבים עיקריים: 1. מנגנון המשאבה, כלומר, בית החזה והשרירים כולל הסרעפת היוצרים שינויי נפח של הריאות, ומאפשרים על ידי כך כניסה ויציאה של אוויר אל הריאות ומתוכן; 2. הריאות עצמן שבחללן מתבצע השיחלוף.
כאשר מערכת הנשימה אינה תקינה ואינה מסוגלת לבצע את הפעולות האלה כראוי, המצב מוגדר כמצב של אי-ספיקה נשימתית.
לפיכך ניתן לסווג את הבעיות הגורמות לאי-ספיקה נשימתית לשתי קבוצות עיקריות. אי-ספיקה הקשורה בשיחלוף גזים, המובילה בעיקר להפרעה בחמצון הדם, ואי-ספיקה הקשורה באיוורור הגורמת בעיקר לקושי בפינוי דו-תחמוצת הפחמן.
ניתן גם לסווג את המצבים השונים של אי-ספיקה נשימתית לאי-ספיקה נשימתית חדה או אי-ספיקה נשימתית כרונית.
מספר מחלות יכולות לגרום לאי-ספיקה נשימתית. אי-ספיקה נשימתית המתבטאת בעיקר בקושי בחמצון, סיבותיה השכיחות הן דלקת ריאות, חבלה בריאות, בצקת ריאות מסיבות שונות, וכן הסתמנות דלקתית ממגוון שלם של סיבות המתבטא בתסמונת של מצוקה נשימתית חדה (ARDS).
אי-ספיקה נשימתית המתבטאת בעיקר בהצטברות דו-תחמוצת הפחמן, קשורה לרוב בבעיות במערכת המשאבה של הריאות, במחלות שריר או במחלות עצבים שונות, בבעיות בדופן בית החזה, אך גם במחלות הפוגעות במבנה הריאות בצורה המגבילה את תנועת האוויר אליהן, כגון מחלת ריאות כרונית, נפחת הריאות (אמפיזמה) או ברונכיטיס.
ד"ר ערן סגל
האנציקלופדיה הישראלית לרפואה
הוצאת ידיעות ספרים 2007
אבחון ובדיקות
האבחון של אי-ספיקה נשימתית מתבסס בעיקר על היסטוריה רפואית מפורטת ובדיקה גופנית קפדנית.
תלונות החולה שלקה באי-ספיקה נשימתית, וסימני המחלה, יכולים לכוון את הרופא ולהצביע על קושי במערכת הנשימה. תלונות אופייניות הן קוצר נשימה, תחושת חרדה, הזעה, כאבי ראש, דופק מהיר וקצב נשימה מואץ. כאשר יש הצטברות של דו-תחמוצת הפחמן האפיונים הם ישנוניות, אי-שקט, רעד, ובמקרים קיצוניים חוסר הכרה.
יש בדיקות עזר לאבחון אי-ספיקה נשימתית והגורמים לה. צילום בית החזה יכול ללמד על מבנה הרקמה של ריאה ועל נוכחות של תסנינים המצביעים על דלקת או על בצקת בריאות. בדיקת הגזים בדם משקפת את ריכוז החמצן ודו-תחמוצת הפחמן אצל החולה וכן ניתן למדוד באמצעותה את מידת החומציות בדם (דרגת ה-pH).
בדיקות מתוחכמות יותר כוללות ביצוע טומוגרפיה מחשבית של בית החזה על מנת לאפיין בצורה טובה יותר את מבנה הרקמה של הריאה, וכן בדיקות כמו תפקודי ריאה ומיפוי ריאות.
טיפולים ותרופות
כאשר אדם לוקה באי-ספיקה נשימתית, נדרש טיפול המכוון הן למצב התפקודי כטיפול תומך, והן לשורש הבעיה שגרמה לאי-ספיקה נשימתית. אצל חלק מהחולים הטיפול היחיד האפשרי הוא הטיפול להקלה בתסמינים באמצעות שיפור החמצון או האיוורור, בעוד שהריאה עצמה מתמודדת עם הסיבה שהביאה לאי-ספיקה נשימתית.
מגוון הטיפולים בחולה עם אי-ספיקה נשימתית העומדים לרשות הרופא הוא רב. הטיפולים מסווגים למספר קבוצות:
- טיפול בתרופות, כגון מרחיבי סימפונות, נוגדי דלקת, או נוגדי קרישה ("מדללי דם"), גז כדוגמת חמצן להעשרה, על מנת לשפר את ריכוז החמצן בדם אצל חולה הלוקה בהפרעה בשיחלוף גזים.
- כחלק מהטיפולים יש לכלול פיזיותרפיה נשימתית המכוונת לשפר את מידת ההפרשות שהחולה מצליח לכייח, וגם את יכולת השאיפה והנשיפה של החולה.
- אחד הטיפולים הבולטים ביותר בחולים שלקו באי-ספיקה נשימתית הוא הנשמה מלאכותית, כאשר החולה אינו יכול לקיים נשימה עצמונית מספקת. ברוב המכריע של המקרים מדובר בהנשמה בלחץ חיובי, כלומר, בעזרת מנשם מלאכותי המזרים גז בלחץ לתוך ריאותיו של החולה. ההנשמה המלאכותית מסווגת להנשמה פולשנית ולהנשמה שאינה פולשנית. בהנשמה פולשנית הלחץ החיובי מופעל על ריאותיו של החולה באמצעות צינור הממוקם בקנה הנשימה. בהנשמה שאינה פולשנית מוזרם הגז לריאותיו של החולה באמצעות מסכה מהודקת אל פניו של החולה.
- לאחרונה נמצא שניתן לשקם במידה ניכרת חולי אי-ספיקה נשימתית על ידי פעילות גופנית מדורגת, במישלב עם כל האמור לעיל.
בשנים האחרונות חלה התפתחות רבה וחולים שלקו באי-ספיקה נשימתית כרונית יכולים לחיות בבית או במסגרות מתאימות גם כאשר הם תלויים באופן מלא בהנשמה מלאכותית. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/retinal-tear/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
הרשתית היא הציפוי הפנימי של העין, המורכבת מרקמה עצבית דקה ורגישה לאור המאפשרת ראייה. קרעים ברשתית הם מצב שכיח המתפתח בכ-10% מהאוכלוסייה.
התפתחות של קרע ברקמה הדקה, עלול להוביל להיפרדות רשתית ולאבדן הראייה.
Belus | Shutterstock
סימפטומים
לרוב, קרעים ברשתית אינם גורמים לכאב ולעיתים אף אינם מלווים בסימפטומים כלל ומתגלים בבדיקת עיניים שגרתית. לעיתים, קרע פתאומי ברשתית עלול להוביל לתופעות ראיה שונות, כמו למשל הופעה של כתמים שחורים וצפים בשדה הראייה (מתוארים לעיתים גם ככתמים או עננים קטנים זזים, נקודות קטנות או קורי עכביש) או הבזקי אור (פוטופסיה) הנמשכים לאורך כל היום.
סיבות וגורמי סיכון
הסיבה הנפוצה ביותר להתפתחות של קרעים ברשתית הוא התנתקות הזגוגית האחורית Posterior vitreous detachment (PVD). זגוגית העין היא חומר שקוף דמוי ג'ל הנמצא בחלל שבין העדשה לבין הרשתית. עם ההתבגרות מתרחשים שינויים בזגוגית המובילים להיפרדות שלה מהרשתית. למרות שמדובר בתהליך טבעי שלרוב לא יורגש כלל, בחלק מהמקרים אותה היפרדות מובילה למשיכה של החלק ההיקפי של הרשתית ובעקבותיה נוצר קרע ברשתית
.
PVD היא אמנם הסיבה הנפוצה ביותר לקרעים ברשתית, אולם ישנם גורמי סיכון נוספים המגדילים את הסיכוי להתפתחות התופעה, לרבות:
גיל מתקדם
קוצר ראייה
גבוה (מכיוון הרשתיות בקצרי-ראייה נוטות להיות דקות יותר)
קיום של ניוון רשתית
השתתפות בספורט מגע עם סיכון גבוה לפגיעת ראש (במיוחד אגרוף)
ניתוח עיניים קודם, כגון ניתוח קטרקט
טראומה באזור העין
היסטוריה משפחתית של קרעים ברשתית או הפרדות רשתית
חשוב לציין כי אין דרך לחזות מי עלול לפתח קרע ברשתית או מתי הוא עלול להתרחש
.
אבחון ובדיקות
אבחון של קרע ברשתית מתבצע לרוב באמצעות בדיקת רופא עיניים בהרחבת אישונים. כמו כן, תתבצע הערכה על-ידי רופא עיניים מומחה רשתית שישתמש בטכניקה המכונה דיכוי סקלריאלי בה משתמש הרופא בכלי דמוי עיפרון כדי ללחוץ על חלקה החיצוני של העין ובמקביל מסתכל אל תוך העין בעזרת אופטלמוסקופ לא ישיר. ניתן גם לבצע מבחן דומה במעין משקפת בעלת שלוש עדשות מראה
.
במקרים בהם אין יכולת לראות את הרשתית עקב דימום עליון, ייתכן ויתבצע אולטרסאונד עיניים כדי לסייע באבחון הקרע.
סיבוכים אפשריים
אם קרע ברשתית אינו מטופל, הוא יכול להוביל להפרדות רשתית, מצב שעלול לגרום לאובדן אספקת הדם לרשתית ולאיבוד תפקודה לצמיתות
.
היפרדות רשתית
תלווה לרוב בתסמינים נוספים, כמו ראייה מטושטשת, או הופעה של צל קבוע/ כתם בשדה הראייה.
טיפולים ותרופות
בחולים ללא תסמינים בעלי קרעים המוגדרים בסיכון נמוך (
בהתאם לגודלם ולמיקומם ברשתית)
,
עם סיכוי מועט להתקדם להפרדות הרשתית
ההמלצה היא מעקב ללא טיפול. חשוב לזכור כי לאחר שזוהה קרע, יש להקפיד על מעקב על ידי רופא מומחה כדי לוודא שלא התרחשה החמרה במצב ולבצע טיפול אקטיבי בזמן במידת הצורך.חלק מהקרעים "נרפאים מעצמם", משום שהעין מתחילה ליצור באופן ספונטני צלקת הידבקויות
מייצבת
סביב לקרע
.
לעתים קרובות יותר, כאשר מזוהה קרע ברשתית, יהיה צורך לתקנו באמצעות טיפול לייזר ללא חתך כירורגי או הקפאה (קריותרפיה). הפעולה מתבצעת ללא אשפוז תחת הרדמה מקומית
.
מטרת הטיפול היא לאטום את קצוות הקרע ברשתית ולמנוע מהנוזל שבתוך העין לחלחל מתחת לרשתית דרך הקרע. חשוב לציין כי לאחר טיפול בקרע, קיים סיכון עתידי להתפתחות של קרעים נוספים ברשתית. ולכן המשך המעקב חשוב
. במקרה שהקרע התפתח לכדי היפרדות רשתית מסיבית יהיה צורך בטיפול כירורגי, בעוד שאם מדובר בהיפרדות קטנה ניתן לתקן אותה באמצעות לייזר באותו אופן שבו אוטמים קרעים ברשתית
.
מניעה
באנשים בעלי קוצר ראייה גבוה או היסטוריה משפחתית של בעיות רשתית נדרש מעקב קבוע והקפדה על ביצוע של בדיקות עיניים סדירות ומורחבות
,
ניתן להוריד את הסיכון לטראומה בעיניים על ידי הרכבת משקפי מגן או ציוד עיניים מגן אחר בעת ביצוע
פעילויות מסוכנות. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/retirement-preparation/
הכנה לפרישה (Retirement Preparation)
ערוץ גיל הזהב
3 דקות קריאה
שנים רבות חיכית לרגע הזה: הרגע בו תצא לפנסיה ותוכל להקדיש את עיקר זמנך למשפחה (ובמיוחד לנכדים), לתחביבים ואולי אפילו לטיול או שניים במדינה אקזוטית. אחרי שנים ארוכות בהן העבודה מילאה את מרבית זמנך, פרישה ממנה היא שינוי דרמטי אשר יכול לגרום להנאה רבה אך גם לקשיים. הכנה נכונה ומקיפה לפרישה עשויה לפשט את התהליך ולהפוך אותו לחיובי יותר.
משמעות הפרישה מהעבודה
"העבודה היא חיינו" נאמר, ולא לחינם: את רוב שעות היום אנו מבלים בעבודה ולה השפעה על קשרינו החברתיים, תפיסתנו העצמית ואורח חיינו. בהתאם, פעמים רבות הפרישה מהעבודה מלווה בשינויים משמעותיים בכמה היבטים מרכזיים בחיינו.
השינוי המשמעותי ביותר המתרחש עם הפרישה הוא היווצרותן של שעות פנאי רבות. שינוי זה מאפשר השקעה בתחומי עניין, בתחביבים ובבילויים חברתיים ומשפחתיים. עם זאת, הוא עשוי גם להיות מלווה בחששות ובאכזבות הנלווים לגילוי כי מנוחה שלמה ממצה את עצמה מהר יחסית וכי מערכת שעות מלאה באוניברסיטה אינה מהנה בגיל הפנסיה כפי שהייתה בגיל 25. במקביל, השינוי באורח החיים יוצר גם שינוי בדפוסי היחסים המשפחתיים והחברתיים, דבר יכול להביא להתקרבות ולהשקעה מחודשת אך גם לקונפליקטים ולהיווצרות פערי ציפיות. פערים אלו עשויים להתגלות בין בני זוג ("מה פתאום הוא מתערב לי במטבח?", "ציפיתי שאחרי הפנסיה הוא יעזור יותר בבית") ומול הילדים הבוגרים ("הנכד כבר בחטיבה! הוא לא רוצה לבוא כל יום לבקר את סבא וסבתא!"). בנוסף, פעמים רבות הפרישה מביאה להתרחקות מהמעגל החברתי של העובדים.
שינויים אלה, כמו גם הפרישה עצמה, מעוררים לא פעם גם תחושות, חרטות ותהיות של האדם לגבי עצמו: איך "בזבזתי" שנים שבהן לא הקדשתי זמן למשפחה? מדוע החיים שלי נדמים ריקים כל כך ללא העבודה? מה אני שווה, בעצם, עכשיו כשכבר איני אחראי עוד על מאות האנשים שהעסקתי רק לפני חודשיים?
הכנה לפרישה
פרישה מהעבודה, אם כן, מכילה בתוכה אתגרים הנוגעים להיבטי חיים מרכזיים. גם בהיעדרם של קשיים יוצאי דופן, מחקרים מצביעים על כך שהכנה לפרישה מפחיתה את ה
חרדות
ואת אי הוודאות הנלווים לשינוי המשמעותי.
הכנה לפרישה כוללת התארגנות והיערכות מבחינה טכנית, קוגניטיבית, בין אישית ורגשית.
בהיבט הקוגניטיבי נכללים תכנון והכנה מראש של החיים שלאחר הפרשה. הכנה זו כוללת בחינה של מידת הריאליות של התכניות- האם קשרים חברתיים באמת יוכלו למלא את כל שעות הפנאי שלי? לאילו קורסים או סדנאות אני יכולה להירשם?- ובהתאם להתארגנות זו מומלץ להתחיל בהכנות מעשיות עוד לפני הפרישה ולברר מראש על אפשרויות לפעילויות, עלויות וכן הלאה. כמובן, שלב זה אמור לכלול גם היערכות כלכלית. זו כוללת בדיקה מציאותית של התוכניות (האם אני באמת יכול להרשות לעצמי לנסוע לחו"ל מספר פעמים בשנה?) וחלוקת משאבים. לצורך כך חשוב לברר את מצב הקרנות והחסכונות, כדי להימנע מ"הפתעות" והערכות כלכליות שגויות.
היבט מרכזי נוסף בו רצוי להיערך לפרישה הוא ההיבט המשפחתי - הבין אישי. הרבה פעמים השינוי המשמעותי באורח החיים מעורר ציפיות ויוצר שינויים ביחסים, וחשוב לערוך תיאום ציפיות עם בני המשפחה. למשל, האם תהיו מעוניינים בחלוקת תפקידים מחודשת בבית, לאחר הפרישה? האם אתה מצפה שאשתך תבלה איתך את מרבית שעות היום? האם הילדים מצפים שתטפלי בנכדים על בסיס קבוע?
במקביל לתחומים הקוגניטיבי והבין-אישי, היבט משמעותי לא פחות נוגע להכנה במישור הרגשי: עצם העיסוק בהכנות לפרישה והדיבור על כך מאפשר גם לשתף אחרים ברגשות ובתחושות בנוגע לפרישה המתקרבת, ודבר זה מהווה "הכנה נפשית" משמעותית.
כיצד והיכן עורכים הכנה לפרישה?
רוב האנשים מבצעים את תהליך ההכנה לפרישה באופן טבעי, גם מבלי שיגדירו אותו ככזה. בנוסף, כיום ישנה מודעות רבה יותר לחשיבות ההכנה לפרישה וקיימים ארגונים ומסגרות תעסוקתיות אשר מציעים סדנאות וייעוצים אישיים לעובדים על סף פרישה. גם כאשר ההכנה לפרישה אינה מלווה בחששות מומלץ להשתתף בסדנאות אלו - הן מספקות מידע על אפשרויות לפנסיונרים, הטבות והיבטים כלכליים של הפרישה, כמו גם מאפשרות עיבוד רגשי-חוויתי של המצב.
כאשר תהליך הפרישה מהעבודה מלווה בחששות ובמצוקה, כדאי לפנות לייעוץ אישי בו ניתן לזהות את הגורמים לקושי (למשל, חשש מבדידות, קשיים בזוגיות או קשיים בהתארגנות הכלכלית), לעבד אותם ולקבל סיוע והכוונה בהתמודדות עמם. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/rhinoplasty/
ניתוח אף (Rhinoplasty)
ניתוחי פנים
5 דקות קריאה
כללי
שאלות ותשובות
מאמרים
ניתוח אף הוא ניתוח שנועד לשנות את צורת האף, לשפר את הנשימה או שניהם יחדיו.
החלק העליון של מבנה האף עשוי מעצם, והחלק התחתון עשוי מסחוס. באמצעות ניתוח אף ניתן לשנות את מבנה העצם, הסחוס, העור או את שלושתם.
אין סוג אחד ואוניברסאלי מוסכם של ניתוח אף שיענה במדויק על צרכי כל מטופל או מטופלת. באם נמצאת מתאים/ה לניתוח אף, הניתוח יותאם באופן אישי לצרכים שלך, למבנה האף ולמגבלות הרפואיות שלך, באם קיימות
[1]
.
ניתוח אף שנעשה לצרכים אסתטיים נחשב לניתוח אסתטי מבוקש מאוד
בתחום הכירורגיה הפלסטית
. הניתוח נועד
לשפר את ההרמוניה בפנים ואת פרופורציות האף.
פעמים רבות משולב הניתוח האסתטי עם תיקון
מחיצת אף
אצל אנשים הסובלים מבעיות נשימה.
מתי מתבצע
ניתוח יתבצע במקרים בהם יש רצון לשנות את הגודל, הצורה או הפרופורציות של האף. בנוסף, הניתוח נועד גם לטפל בעיוותים מפציעה, לתקן מום מולד או לשפר קשיי נשימה
[1]
.
בתחום האסתטיקה, ניתוח אף יכול לטפל בגודל האף ביחס להפנים; ברוחב גשר האף או בגודל ובמיקום הנחיריים
;
בפרופיל אף עם גבנון (בליטה) או שקע על גשר האף; בקצה אף גדול, בולבוסי או שמוט; בנחיריים גדולים או רחבים; באסימטריה באף
.
למרות שהמטרה בניתוח אף היא ליצור איזון ופרופורציה נכונה בפנים,
חשוב לזכור
שהפנים של כולנו אסימטריות במידת מה, ולכן ייתכן שהתוצאות לא יהיו סימטריות לחלוטין
[2]
.
ניתוח מחיצת אף נעשה כדי לשפר את נתיב האוויר החסום באף. סטיית מחיצה היא אחת הסיבות השכיחות ביותר לפגיעה בנשימה,
וניתוח אף מסוג זה מתקן את הסטייה של המחיצה, החלק הגרמי המחלק את חלל האף לשני חללים כמעט נפרדים. כאשר המחיצה קרובה יותר לקיר האף מצד אחד, היא מקשה על כניסה תקינה של האוויר באותו הצד
[2]
.
סוג נוסף של ניתוחי אף נעשה כחלק מתיקון של פציעות או מומים מולדים של חך ושפה שסועים (לרוב מדובר בשלב הסופי של התיקון הקוסמטי)
[3]
.
חשוב לדעת שניתוח אף מייצר שינויים בהופעה, במבנה ובתפקוד האף.
מדובר בפעולה מורכבת ולא ניתן להבטיח את התוצאות, יש סיכונים שיש לקחת בחשבון, וזה יכול להיות הליך יקר.
חשוב להקדיש זמן ומחשבה להחלטה, כמו גם לבחור רופא/ה מורשה ובעל/ת ניסיון
[4]
.
הכנות לניתוח
ההכנה לקראת ניתוח אף כוללת מפגש ייעוץ מקדים, בו מבררים כי אין למטופל מחלות רקע שאינן מאפשרות את ביצוע הניתוח, ואת הסיבות המביאות אותו לניתוח מסוג זה. בפגישה זו ניתנת הזדמנות לשאול שאלות ולהסביר את התוצאות שאת/ה מקווה להשיג. כדי לאשר שאת/ה מועמד/ת מתאים לניתוח, ייבדקו בפגישה זו הדברים הבאים
[1]
:
היסטוריה רפואית – מחלות רקע, ניתוחים ושימוש בתרופות. ההיסטוריה הרפואית תוכל לאשר שאת/ה מועמד מתאים לניתוח אף ושההליך אינו מסכן את בריאותך בצורה כלשהי.
בדיקה גופנית – נהוג לבצע בדיקה גופנית של תווי הפנים ושל החלק הפנימי והחיצוני של האף. הבדיקה הגופנית מאפשרת לקבוע אילו שינויים יש לבצע וכיצד התכונות הגופניות, כגון עובי העור או חוזק הסחוס בקצה האף, יכולים להשפיע על תוצאות הניתוח.
צילומים - האף יצולם מזוויות שונות ובמקרים רבים ייעשה שימוש בתוכנת מחשב כדי לעשות סימולציה של סוגי תוצאות אפשריות. בצורה זו אפשר לדייק את מטרות הניתוח.
מניעים וציפיות – חשוב לדון עם הרופא/ה על המניעים והציפיות שלך. בשיחה זו חשוב לספר בפתיחות מה אתם מרגישים לגבי המראה שלכם, מה הרצונות והמטרות שלכם מהניתוח, והרופא/ה יציג/ה בפניכם את התוצאות האפשריות ואת הסיכונים. שיחה כנה עשויה למנוע אכזבות בעתיד.
במידת הצורך, מומלץ להביא לפגישה את
רשימת התרופות ותוספי התזונה, כולל מינונים,
כדי להיוועץ עם הרופא/ה לגבי התרופות שיש להפסיק ליטול לפני הניתוח
. כמו כן, מומלץ להביא תמונות (אם יש) של איך תרצה/י שהאף שלך יראה לאחר הניתוח
[3]
.
במידה ומתברר כי ישנה בעיה נשימתית נלווית והגעת למומחה לכירורגיה פלסטית (ולא לרופא אא"ג), תומלץ בדיקה אנדוסקופית אצל
רופא אא"ג
, שיבדוק את חללי האף, על מנת לברר האם ישנן היצרויות, סטיית מחיצה וכו'.
לפני הניתוח תקבלו מהמרפאה הסבר מפורט לגבי ההכנות לניתוח. סביר להניח שתתבקשו לבצע בדיקות דם הכוללות ספירת דם, בדיקת כימיה בדם, ולעיתים אף יידרשו צילום חזה ובדיקת אק"ג. אין לשתות אלכוהול כ-48 שעות לפני הניתוח, אין לעשן כמה ימים לפני הניתוח ויש לשמור על צום מלא של 8 שעות לפני הניתוח, במידה והוא מבוצע בהרדמה כללית (יש לברר זאת קודם לכן, חלק מהמנתחים מעדיפים לנתח בהרדמה מקומית בלבד)
.
בזמן הניתוח
לניתוח אף אין רשימת שלבים מסודרת, שכן כל ניתוח הוא ייחודי ומותאם אישית לאנטומיה ולמטרות הספציפיות של האדם שעובר את הניתוח.
כאמור ניתן לבצע ניתוח אף בהרדמה מקומית או כללית, בהתאם לשיקולי הרופא/ה. משך זמן הניתוח משתנה בהתאם לפעולות הנדרשות באף. שילוב של תיקון מחיצה, למשל, יאריך את משך הניתוח. מרבית הניתוחים יימשכו כשעה-שעתיים. אופן ביצוע ניתוח נבחר ע"י הרופא המנתח בהתאם לשיקולי אסתטיקה ומורכבות. הניתוח יכול להיעשות
בתוך האף, ללא כל חתכים חיצוניים, או דרך חתך חיצוני קטן (חתך) בבסיס האף, בין הנחיריים
. בשתי השיטות ניתן
לשנות את צורת עצמות האף או הסחוס בכמה דרכים, תלוי כמה צריך להסיר או להוסיף, ומה מבנה האף. לשינויים קטנים, ניתן להשתמש בסחוס שנלקח עמוק יותר מהאף או מהאוזן.
במקרים מיוחדים ומורכבים במיוחד, כאשר קיים חסר בסחוס לעיצוב תקין של קצה האף, ניתן להשתיל מעט רקמת סחוס מאזורים אחרים בגוף. לאחר תום ביצוע השינויים באף, מחזירים את עור האף ואת רקמותיו, ותופרים את החתכים
[5]
[1]
.
התפרים בהם משתמשים הם לרוב תפרים מסיסים, כך שאין צורך להוציאם. בתום הניתוח מונחים בתוך האף טמפונים לצורך עצירת הדימומים המיידיים, וכן חבישה מעל קצה האף למניעת תזוזה (לרוב סד עשוי גבס)
.
לאחר הניתוח, עוברים לחדר התאוששות, שם הצוות עוקב אחר חזרתך לערות. במקרים מסוימים ניתן להשתחרר מאוחר יותר באותו היום, אך אם יש בעיות בריאותיות אחרות או שהרופא/ה ירצה לעקוב אחר מצבך, ייתכן ותישארו ללון בבית החולים.
אחרי הניתוח
לאחר ניתוח אף, בעיקר במהלך 24 השעות הראשונות, תיתכן נפיחות בפנים בעיקר באזור האף, לעיתים יופיעו שטפי דם מתחת לעיניים. מרבית הנפיחות והחבורות ייעלמו תוך שבועיים-שלושה. ניתן להשתמש במשככי כאבים ע"פ הצורך
.
לאחר הניתוח יש לנוח במיטה עם ראש מורם, כדי להפחית דימום ונפיחות. סביר להניח שהאף יהיה סתום בגלל נפיחות או מהטמפונים שהונחו בתוך האף במהלך הניתוח.
ברוב המקרים, הטמפונים יישארו באף במשך יום עד שבוע לאחר הניתוח. הסד יוסר לרוב כשבוע לאחר הניתוח.
דימום מהאף וקרישי דם צפויים להימשך במשך מספר ימים ובמקרים מסוימים, לאחר הוצאת הטמפונים, תונח גזה קטנה מתחת לאף, כדי לספוג נוזלים
[1]
.
כדי להפחית את הסיכויים לדימום ולנפיחות, יומלץ לנקוט באמצעי זהירות במשך מספר שבועות לאחר הניתוח, כגון הימנעות מפעילויות מאומצות כגון אירובי וריצה, אשר עלולות להוביל לנפילה ולסכן את אזור האף; לא לקנח את האף או לשפשף אותו; אכילת מזון עתיר סיבים כדי למנוע עצירות, שעלולה להוביל למאמץ וללחץ על מקום הניתוח; לא להניח משקפי ראייה או שמש על האף כמה שבועות לאחר הניתוח, כדי למנוע לחץ על האף; שימוש במסנני הגנה בזמן חשיפה לשמש, בעיקר על האף, כדי לא לגרום לשינויים בצבע עור האף
[1]
.
תהליך השלמת עיצוב האף הוא תהליך ארוך ואינדיבידואלי. האף מגיע למראהו הסופי רק לאחר מספר חודשים עד שנה
.
לצד זאת, האף שלנו משתנה במהלך החיים, בין אם עוברים ניתוח ובין אם לא. מסיבה זו, קשה לומר מתי תושג "התוצאה הסופית". עם זאת, רוב הנפיחות נעלמת תוך שנה
[1]
.
סיכונים
כמו בכל ניתוח, גם ניתוח אף טומן סיכונים כגון דימום, זיהום, צלקות, חור במחיצת האף (נדיר), שינוי צבע העור, נפיחות קבועה
[6]
. בנוסף קיימים הסיכונים הבאים
[1]
:
אסימטריה - הפנים אינן סימטריות מטבען ולכן בתוצאות הניתוח יכולה להיות תזוזה או שינוי ביחסים בין צד אחד לשני (לרוב יבוא לידי ביטוי בשוני בצורת הנחיריים או בצדודית האף)
.
חוסר תחושה - קיים סיכון לאובדן או היחלשות התחושה בעור באזורים מסוימים באף. אין דרך לצפות תוצאה זאת מראש
.
סיבוכים נשימתיים – למרות שניתוח אף נעשה פעמים רבות על מנת לתקן בעיות נשימה מהאף, ישנם מקרים בהם דווקא הניתוח עצמו והפגיעה בשלמות הרקמות באזור גורמת לנזק נשימתי.
תוצאות הניתוח
התוצאות של ניתוח אף הן לרוב ארוכות טווח. הנפיחות הראשונית נחלשת תוך מספר שבועות עד שנה, ובמהלך תקופה זו ניתן להבחין בשינויים הדרגתיים במראה האף עד לתוצאה קבועה יותר.
עם זאת, ככל שהגוף מזדקן, באופן טבעי חלים שינויים הדרגתיים בפנים, בהם גם באף, אך המראה אמור להיות קבוע יחסית.
אורח חיים בריא והגנה מהשמש במהלך החיים עוזרים להאריך את תוצאות המראה החדש
[7]
.
ניתוח קוסמטי יכול לפעמים להשתבש וייתכן שהתוצאות לא יהיו מה שציפית.
אם אינך מרוצה מתוצאות הניתוח, מומלץ לחזור לרופא/ה שביצע/ה את ניתוח האף
[4]
. במידה והוחלט לעשות ניתוח שני לשינויים נוספים, יש צורך להמתין לפחות שנה לניתוח ההמשך, שכן האף יכול לעבור שינויים בתקופה זו
[1]
.
[1]
https://www.mayoclinic.org/tests-procedures/rhinoplasty/about/pac-20384532
[2]
https://www.plasticsurgery.org/cosmetic-procedures/rhinoplasty
[3]
https://my.clevelandclinic.org/health/treatments/11011-rhinoplasty
[4]
https://www.nhs.uk/conditions/cosmetic-procedures/nose-reshaping-rhinoplasty/
[5]
https://www.plasticsurgery.org/cosmetic-procedures/rhinoplasty/procedure
[6]
https://www.plasticsurgery.org/cosmetic-procedures/rhinoplasty/safety
[7]
https://www.plasticsurgery.org/cosmetic-procedures/rhinoplasty/results |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/ritodrine/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
ריטודרין היא תרופה סימפאתומימטית המרפה את שרירי הרחם. משתמשים בה למניעת לידה מוקדמת. לאחר עיכוב הצירים על-ידי עירוי תוך-ורידי של התרופה, ממשיכים את הטיפול עם טבליות, עד למועד בו לפי שיקולי הרופא ניתן לאפשר בביטחון את לידת התינוק, בדרך-כלל בשבוע ה-36 או קודם לכן. משתמשים בריטודרין גם לעיכוב זמני של צירי הלידה כאשר נותנים טיפול עם קורטיקוסטרואידים כדי לסייע להתפתחות הריאות של התינוק ולהפחית את הסיכון של קשיי נשימה לאחר לידתו. תופעת הלוואי השכיחה ביותר של ריטודרין היא גירוי של הלב הגורם לדפיקות-לב. ריטודרין בהזרקה עלול גם להעלות את רמות הסוכר בדם ולגרום החמרה של סוכרת.
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
טבליות, כמוסות.
תדירות וזמן נטילה
בעירוי מתמשך עד להפסקת הצירים, אחר כך בטבליות כל שעתיים למשך 24 שעות, וכל 4-6 שעות לאחר מכן.
טווח המינון
עד 120 מ"ג ליום (דרך הפה).
תחילת ההשפעה
בהזרקה: תוך דקות אחדות. דרך הפה: 30-60 דקות.
משך ההשפעה
בהזרקה: תוך דקות אחדות. דרך הפה: 30-60 דקות.
מנה שנשכחה
יש לקחת מייד כשנזכרים. אם צריך לקחת את התרופה כל 4-6 שעות, ומועד המנה הבאה הוא תוך שעתיים, קחי מנה אחת עכשיו ודלגי על המנה הבאה.
הפסקת התרופה
אין להפסיק את התרופה בלי להיוועץ ברופא, הפסקתה עלולה להביא להתחלת צירי לידה.
מינון עודף
סביר להניח שמנה עודפת מקרית לא תגרום בעיות. מנות עודפות גדולות עלולות לגרום דפיקות לב וקשיי נשימה. יש ליידע את הרופא.
אחסון
לשמור במיכל סגור במקום קריר ויבש, הרחק מהישג ידם של ילדים
אזהרות
תזונה
אסור לאכול ומותר לשתות רק נוזלים צלולים עד להפסקת הצירים על ידי התרופה.
נהיגה
אין בעיות ידועות.
הריון
בהריון מעל 20 שבועות אין עדות לסיכון לבריאות התינוק. לא ניתן בהריון לפני שעברו 20 שבועות מכיוון שהבטיחות לא נקבעה (B)
הנקה
בטיחות השימוש בהנקה לא הוכחה. לא מומלץ.
תינוקות וילדים
בטיחות השימוש בילדים ובצעירים מתחת גיל 18 שנה לא נקבעה. מומלץ להיוועץ ברופא.
קשישים
אין בעיות מיוחדות.
דווח לרופא במקרה של
מיגרנה
טרום כווצת (pre-eclampsia)
יתר לחץ דם
קרסוליים נפוחים
חלבון בשתן
פעילות יתר של בלוטת התריס
סוכרת
נטילת תרופות אחרות
סיכון ממנת יתר
בינוני
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
תופעות הלוואי תלויות במינון והן קשות יותר כאשר ריטודרין ניתן בהזרקה. בנטילה דרך הפה נדיר שתהיינה תופעות לוואי מלבד דפיקות לב. לעיתים עלול להופיע קוצר נשימה בגלל נוזל בריאות.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
[חוסמי בטא] מפחיתים את ההשפעה של ריטודרין. בדרך-כלל יש להימנע משילוב זה, אם כי ההשפעה של שילוב זה משתנה מחולה לחולה, ויש חולים שמגיבים היטב לטיפול משולב. [תרופות סימפאתומימטיות אחרות]: ריטודרין עלול להגביר את השפעותיהן, ולגרום לעלייה בלחץ הדם ולשינויים בקצב הלב. [פנזותיאזינים]: תיתכן ירידה בהשפעה של ריטודרין. [תכשירים המכילים מאגנזיום]: ייתכנו שינויי הולכה בלב בטיפול משולב של מאגנזיום וריטודרין. [חוסמי מונואמין אוקסידאז (MAOI)]: מתן משולב של ריטודרין וחוסמי MAO עלול לגרום לעלייה בלחץ הדם ולהגברת קצב הלב.
השפעת שימוש ממושך
אין בעיות מיוחדות.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/rofecoxib/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
רופקוקסיב שייכת לקבוצת נוגדי דלקת לא סטרואידיים מהדור החדש (מעכבי COX2 סלקטיביים). היא משמשת לטיפול אקוטי וכרוני בתסמינים של דלקת פרקים ניוונית, ובכאבים בינוניים עד חמורים. נראה שתרופה זו גורמת לפחות תופעות לוואי במערכת העיכול בהשוואה לנוגדי דלקת לא סטרואידיים מהדור הישן. אנשים הרגישים לנוגדי דלקת לא סטרואידיים אחרים או לאספירין צריכים להימנע מנטילת תרופה זו, וחולי אסתמה צריכים להזהר בשימוש בה. בחודש ספטמבר 2004 החליטה חברת מרק, יצרנית התרופה ויוקס, להפסיק את שיווק התרופה. ההחלטה באה לאחר שבמחקר ארוך טווח שהחברה ערכה, נתגלה כי חולים שנטלו את התרופה מעבר ל 18 חודשים היו בסיכון גבוה יותר לפתח התקף לב או שבץ מוחי בהשוואה לחולים שנטלו תרופה נוגדת דלקת אחרת (נאפרוקסן), וכן בהשוואה לחולים שנטלו כדור דמי (אינבו). הסיכון לחולה הפרטני ללקות בארוע לב או בשבץ מוחי בעקבות נטילת כדור ויוקס הוא נמוך ביותר, אולם חולים הנמצאים בסיכון גבוה (חולים עם הסטוריה של מחלות לב או חולים שעברו שבץ, חולים עם גורמי סיכון למחלות לב, כגון: רמות כולסטרול גבוהות, סוכרת ועישון) ומשתמשים בתרופה לפנות לרופא המטפל כדי לדון בהפסקת הטיפול ובהחלפתו בטיפול תרופתי אחר.
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
טבליות, סירופ.
תדירות וזמן נטילה
פעם ביום.
טווח המינון
יש להתחיל במינון הנמוך ביותר שאפשר (בדרך כלל 12.5 מ"ג) . ניתן לעלות עד מינון מקסימלי של 25 מ"ג ביום.
תחילת ההשפעה
תוך מספר שעות. ייתכן ויחלפו מספר ימים עד שההשפעה תורגש במלואה.
משך ההשפעה
תוך מספר שעות. ייתכן ויחלפו מספר ימים עד שההשפעה תורגש במלואה.
מנה שנשכחה
יש לקחת מיד כשנזכרים.
הפסקת התרופה
כאשר התרופה נלקחת לשיכוך כאב ניתן להפסיק את הטיפול כאשר אין בו צורך יותר. כאשר התרופה נלקחת לטיפול בדלקת גידים, שרירים או פרקים יש להיוועץ ברופא לפני הפסקת הטיפול, כיוון שהפסקה מוקדמת מדי של הטיפול עלולה לגרום לחזרת התסמינים.
מינון עודף
סביר להניח שמנה עודפת מקרית לא תגרום בעיות. ההשפעות של מנות עודפות גדולות אינן ידועות. יש ליידע את הרופא.
אזהרות
תזונה
אין הגבלות מיוחדות.
הריון
תרופה זו חדשה והשפעותיה על העובר אינן ידועות עדיין. יש להימנע מנטילת התרופה בסוף ההריון ובלידה. (C)
הנקה
התרופה עוברת לחלב אם ועלולה להשפיע על התינוק. מומלץ להיוועץ ברופא.
תינוקות וילדים
בטיחות השימוש בתינוקות ובילדים לא נקבעה. מומלץ להיוועץ ברופא הילדים.
קשישים
ייתכן שיהיה צורך בהפחתת המינון.
ניתוח והרדמה כללית
יש לדווח למנתח או למרדים על נטילת תרופה זו.
דווח לרופא במקרה של
כיב עיכולי
מחלת כבד
מחלת כליה
אסתמה
רגישות לאספירין
יתר לחץ דם
נטילת תרופות אחרות
סיכון ממנת יתר
בינוני
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
בגלל שתרופה זו מעכבת את הייצור של פרוסטאגלאנדינים (גורמי דלקת) בצורה ספציפית דרך קולטן סגולי (COX-2) סבורים החוקרים כי תרופה זו עשויה לגרום לפחות תופעות לוואי במערכת העיכול בהשוואה לנוגדי דלקת לא סטרואידיים מהדור הישן. תופעת הלוואי השכיחה ביותר היא הפרעות בעיכול. הופעת צואה שחורה כזפת עשויה להיות סימן של דימום ממערכת העיכול ומומלץ לפנות מיד לחדר מיון.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
[ליתיום]: רופקוקסיב עשוי להגביר את רמת ליתיום בדם. יש לנטר רמת ליתיום. [מתותרקסאט]: רופקוקסיב עשוי להגביר את רמת מתותרקסאט בדם. יש לנטר לרעילות. [ריפאמפין]: מפחית רמת רופקוקסיב בכמחצית. יש לשקול להתחיל את הטיפול ברופקוקסיב במינון של 25 מ"ג. [וארפארין]: רופקוקסיב מגביר את ההשפעה הנוגדת קרישה של וארפארין. יש לנטר תפקודי קרישה בכל פעם שמתחילים את הטיפול או משנים את הטיפול ברופקוקסיב.
השפעת שימוש ממושך
סיכון מוגבר להתקף לב או שבץ מוחי בשימוש ממושך (מעבר ל 18 חודשים). בקבוצת הסיכון נמצאים: חולים עם הסטוריה של מחלות לב או חולים שעברו שבץ, חולים עם גורמי סיכון למחלות לב, כגון: רמות כולסטרול גבוהות, סוכרת ועישון. קיים סיכון לדימום מדרכי העיכול כאשר משתמשים ברופקוקסיב תקופה ממושכת.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/root-canal-procedure/
טיפול שורש (Root Canal Procedure)
ערוץ רפואת שיניים
4 דקות קריאה
כללי
שאלות ותשובות
מאמרים
ד"ר ניר פילוסוף
073-7583320
צור קשר
קראו עליי
מה זה טיפול שורש
טיפול שורש הוא טיפול שיניים אשר מטרתו לתקן שן פגועה, עקב הרס הדרגתי של שכבות השן- הזגוגית, הדנטין ומוך השן. לרוב הרס השן נגרם עקב ריבוי של עששת.
כאשר עששת חודרת את רקמות השן החיצוניות ומגיעה עד למוך השן - הרקמה הפנימית שמכילה עצבים וכלי דם, הדרך היחידה לטפל בה לפני שתהיה דלקת ופגיעה קבועה ברקמת העצם הינה על ידי טיפול שורש.
טיפול שורש כולל פתיחה של השן, סילוק העששת, סילוק המוך וניקוי תעלות השורש, ולבסוף מילוי השן בחומר מיוחד לסתימתה. הטיפול החלופי לטיפולי שורש היא עקירת השן. סימנים לפגיעה בשן הם כאבים, נפיחות בפנים או בצוואר, חור בשן, רגישות לקור/חום, נפיחות בחניכיים ועוד.
הכנה לטיפול
לרוב טיפול שורש מתבצע תחת הרדמה מקומית בלבד, למרות שכיום ניתן לבצע אותו אף תחת הרדמה כללית. לעיתים ניתן לבצע טיפולי שורש ללא הרדמה בכלל, זאת במידה והשן איבדה את החיות שלה (כלומר בשל הרס של העצבים כבר לא תהיה תחושה).
לפני טיפול שורש נדרש לרוב לבצע צילום רנטגן של השיניים, ולעיתים נדרש צילום מיוחד (צילום פנורמי או צילום CT תלת מימדי), זאת על מנת לאבחן במדויק את המחלה בשן. באנשים בריאים בדרך כלל אין צורך בהכנות נוספות מיוחדות לפני הטיפול. אנשים בעלי סיכון מוגבר לפתח דלקת של מסתמי הלב (אנדוקרדיטיס), כגון בעלי מסתמים מלאכותיים וכדומה, צריכים ליידע על כך את רופא השיניים על מנת לקבל מנת אנטיביוטיקה לפני ביצוע טיפול שורש. אנשים בעלי היסטוריה רפואית של בעיות קרישת דם יתבקשו לבצע בדיקות דם לתפקודי קרישה לפני טיפולי שורש, שכן נמצאים בסיכון יתר לדימום.
ההליך הטיפולי
טיפול שורש נעשה במרפאת השיניים בתנאים סטריליים,
על ידי רופא שיניים כללי
או רופא שיניים
מומחה לטיפול שורש (אנדודונט)
. לעיתים הטיפול מתמשך ליותר מפגישה אחת ואף מספר פגישות במרפאה.
המטופל מקבל זריקת הרדמה מקומית לאזור המבוקש, בדומה לטיפול שיניים רגיל (לעיתים יש צורך בהרחבה של טווח ההרדמה). השלב הראשון בטיפול שורש, כולל את פתיחת זגוגית השן והוצאת העששת שהצטברה בשן ובסביבתה, על ידי כלים מיוחדים. בהמשך, רקמת מוך השן מסולקת, וניקוי מקיף של תעלות השורש מתבצע.
בכדי לייעל את ההליך הטיפולי ועל מנת לשפר את פרוגנוזת הטיפול מסתייע האנדודונט במיקרוסקופ טיפולי ייעודי אשר מקל ומפשט את הטיפול.
במקרה וניתן לסיים טיפול שורש בפגישה יחידה, הרופא מחדיר חומר מיוחד לסתימת התעלות, שתפקידו למנוע התרבות חיידקית נוספת באזור השורש. לסיום הרופא מבצע איטום רגיל של השן (סתימה). במקרים בהם הרופא מחליט לפצל את הטיפול למספר פגישות (למשל לצורך המתנה לריפוי הדלקת המקומית), הרופא ימלא את התעלות בחומר חיטוי ויניח סתימה זמנית, עד לביצוע מאוחר יותר של איטום קבוע. משך כל פגישה כשעה.
טיפול שורש נעשה במרפאת השיניים בתנאים סטריליים,
על ידי רופא שיניים כללי
או רופא שיניים
מומחה לטיפול שורש (אנדודונט
). לעיתים הטיפול מתמשך ליותר מפגישה אחת ואף מספר פגישות במרפאה.
המטופל מקבל זריקת הרדמה מקומית לאזור המבוקש, בדומה לטיפול שיניים רגיל (לעיתים יש צורך בהרחבה של טווח ההרדמה). השלב הראשון בטיפול שורש, כולל את פתיחת זגוגית השן והוצאת העששת שהצטברה בשן ובסביבתה, על ידי כלים מיוחדים. בהמשך, רקמת מוך השן מסולקת, וניקוי מקיף של תעלות השורש מתבצע.
במקרה וניתן לסיים טיפול שורש בפגישה יחידה, הרופא מחדיר חומר מיוחד לסתימת התעלות, שתפקידו למנוע התרבות חיידקית נוספת באזור השורש. לסיום הרופא מבצע איטום רגיל של השן (סתימה). במקרים בהם הרופא מחליט לפצל את הטיפול למספר פגישות (למשל לצורך המתנה לריפוי הדלקת המקומית), הרופא ימלא את התעלות בחומר חיטוי ויניח סתימה זמנית, עד לביצוע מאוחר יותר של איטום קבוע. משך כל פגישה כשעה.
סיכונים בטיפול
סיכונים כלליים בטיפול שורש:
זיהום - לרוב שטחי ומטופל באופן מקומי, אולם לעיתים נדירות עלול להתפתח לזיהום משמעותי יותר שעלול לחדור לזרם הדם (ספסיס), למסתמי הלב (אנדוקרדיטיס) ועוד, ולעיתים נדירות מצריך פתיחה מחדש של האזור לסילוק הפסולת החיידקית.
דימום - בעיקר באזור הטיפול כתוצאה מטראומה מקומית לרקמה. דימום יכול להתרחש מיד לאחר טיפול שורש, עד 24 שעות לאחריו ובמקרים נדירים ביותר לאחר שבועות או חודשים. הדימום נוצר כאשר כלי דם קטן בחניכיים נפתח ומדמם. במקרים בהם הדימום הוא רב יש צורך בניקוז אולם זהו מצב נדיר.
סיכוני ההרדמה - לרוב תופעות הקשורות לרגישות יתר לתרופות ההרדמה (תגובה אלרגית). לעיתים נדירות מאד תתכן תגובה חמורה של ירידת לחץ דם (שוק אנפילקטי).
סיכונים ספציפיים של טיפול שורש:
פגיעה עצבית בתעלת העצב - פגיעה שעלולה לגרום לאובדן חלקי או מלא של חוש הטעם- נדירה.
כאבים אחרי טיפול שורש - יש או אין?
אין צורך להישאר בהשגחה לאחר טיפול שורש. יש להימנע מאכילה או שתייה במשך של כשעתיים לאחר מכן, עד לחלוף השפעת ההרדמה.
לאחר טיפול שורש עשויים להיות כאבים באזור, בייחוד ביממה הראשונה, וניתן להשתמש במשככי כאבים על פי הצורך. האזור עשוי להיות נפוח למשך מספר ימים.
רגישות לחום/קור עקב חשיפת השורש עשויה להתמשך לפרק זמן מסוים אולם חולפת.
על מנת להשיג תוצאות מיטביות לאחר טיפול שורש, יש לשמור על היגיינת פה קפדנית, הכוללת צחצוח שיניים, ניקוי יסודי בחוט דנטלי ועם אביזרי ניקוי מיוחדים.
בשן שעברה טיפול שורש יש צורך לעיתים קרובות בשיקום השן לאחר הטיפול, זאת על ידי הנחת מבנה מגן על השן מפני עששת (לעיתים באמצעות כתר), על מנת למנוע שבירה של השן או זיהום חוזר, שיכולים לגרום לאובדן השן.
במידה וישנה עליית חום, כאבים חזקים מאד, דימום או הפרשה מקומית מהפה יש לפנות מידית לרופא. לעיתים הרופא ימליץ על לקיחת אנטיביוטיקה לאחר טיפול שורש, במידה וקיימת דלקת או זיהום מקומי.
הערך אושר על ידי
פרופ' זיו מזור
, מומחה לפריודונטיה, מנהל מרפאה רב תחומית ומרכז לטיפולי חניכיים והשתלות שיניים בתל אביב. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/roseola/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אדמדמת היא מחלה קלה המתבטאת בפריחה והיא הנגרמת על ידי
נגיף
(וירוס). ברוב המקרים היא אינה מזיקה ובדרך כלל היא שכיחה בעיקר בקרב ילדים בני ששה חודשים עד שנתיים. לעתים נדירות בלבד, אדמדמת מופיעה אצל ילדים מעל גיל ארבע.
סימפטומים
אדמדמת מתחילה לעתים קרובות בעלייה פתאומית וחדה של החום, שנמשכת שניים עד שלושה ימים, אם כי היא יכולה להימשך עד שמונה ימים. העלייה המהירה בחום היא לעתים הסימן הראשון לאדמדמת. בדרך כלל החום עולה לדרגה גבוהה, לפני שמספיקים להבחין בו. החום גם יורד באופן פתאומי.
לאחר ירידת החום, עלולה להופיע פריחה אדמדמה-ורדרדה, בעיקר על הגו (אזור הבטן, הגב והחזה), על הצוואר ועל הזרועות. הפריחה אינה גורמת לגירוד ונמשכת יום אחד עד יומיים.
במקרים נדירים המחלה מלווה בכאב גרון,
כאב בטן
, שלשולים והקאות.
ילד החולה במחלת אדמדמת נראה לעתים חסר מנוחה או רגזני, יכולה להיות ירידה בתיאבון, אולם רוב הילדים ממשיכים להתנהג בצורה רגילה.
סיבות וגורמי סיכון
אדמדמת נגרמת על ידי שני וירוסים נפוצים. הוירוסים שייכים למשפחת וירוסי ההרפס, אך הם אינם גורמים לפצעי התקררות, או לזיהומים באיברי המין, שוירוסים מסוג הרפס סימפלקס עלולים לגרום. הם מופצים דרך טיפות זעירות של נוזלים מהאף ומהגרון של ילדים הנגועים בהם, אשר נפלטים במהלך צחוק, דיבור, התעטשות, או שיעול. אדמדמת בדרך כלל מופצת על ידי אנשים הנגועים בנגיף, שלא מופיעים אצלם תסמינים.
ילד שחולה במחלת אדמדמת צריך להישאר בבית 24 שעות לאחר שחולף החום ועד שהוא מרגיש טוב.
אבחון ובדיקות
אדמדמת מאבחנים בהסתמך על היסטוריה רפואית ובדיקה גופנית. בדרך כלל
רופא עור
יקבע שמדובר באדמדמת, במקרים בהם היה לילד חום ולאחר מכן מופיעה אצלו פריחה ברורה.
טיפולים ותרופות
חום כתוצאה ממחלת אדמדמת מטופל באמצעות תרופות המכילות פראצטמול או תרופות המכילות איבורפן או באמצעות טבילה באמבט. אסור ליטול אספירין לפני גיל 20, נטילת
אספירין
מתחת לגיל 20 עלולה לגרום להופעת תסמונת ריי. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/rubella/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אדמת היא מחלה הנגרמת על ידי
נגיף
והיא נחשבת למחלה מדבקת מאוד. הדרכים להידבק המחלה הן ע"י עיטוש, שיעול או מגע עם ליחה או הפרשות מהאף. בדרך כלל זוהי מחלה קלה, שאינה גורמת לבעיות ארוכות טווח, אך היא מסוכנת במיוחד בהריון, כיוון שאישה הנדבקת בנגיף אדמת במהלך הריון עלולה להעביר אותו לעובר ולהוביל ללידה של עובר עם מומים.
סימפטומים
תסמיני אדמת כוללים בין היתר:
חום נמוך.
בלוטות לימפה נפוחות
, במיוחד באלה שנמצאות מאחורי האוזניים ובחלק האחורי של הראש.
פריחה אופיינית שמתחילה בפנים ומתפשטת אל הצוואר, החזה ואל שאר חלקי הגוף.
אצל נשים עלול להופיע גם כאב במפרקים. ילדים מבוגרים יותר ובני נוער עלולים לסבול גם מכאב בעיניים, כאב גרון וכאבים בגוף. אצל ילדים צעירים יתכן מצב של פריחה בלבד.
לעתים התסמינים מתחילים להופיע רק 14 עד 21 ימים לאחר שהייה במחיצת אדם הלוקה בנגיף. אצל חלק מהאנשים לא מופיעים תסמינים כלל. אך כל אדם שנדבק בנגיף, יכול להעביר אותו.
בדרך כלל אדמת מדבקת ממספר ימים לפני הופעת הפריחה ועד 5-7 ימים לאחר הופעת הפריחה.
סיבות וגורמי סיכון
לעתים קרובות,
אדמת מועברת דרך מגע עם נוזלים מהפה, מהאף, או מהעיניים של אדם הלוקה במחלה. אדם הלוקה בנגיף באדמת עלול להפיץ את המחלה דרך שיעול , עיטוש, דיבור או כאשר הוא חולק מזון או משקה עם אדם אחר.
אפשר להידבק במחלת אדמת גם כאשר נוגעים בחפץ, שיש עליו טיפות זעירות של הנוזלים המתוארים מגופו של אדם חולה, ולאחר מכן נוגעים בעיניים, באף, או בפה, לפני שרוחצים ידיים.
אבחון ובדיקות
באמצעות בדיקת דם ניתן לגלות האם מחלה שהנבדק לקה בה לאחרונה, נגרמה על ידי נגיף של אדמת. באמצעות הבדיקה ניתן לדעת אם הנבדק מחוסן מפני המחלה או הנגיף.
כמו כן, לעתים יש צורך בביצוע
בדיקת נוגדנים לאדמת
. בדיקה זו מאשרת באופן וודאי, אם הנבדק לקה במחלת אדמת או לא. אך תוצאות הבדיקה מתקבלות רק לאחר מספר שבועות.
סיבוכים אפשריים
במבוגרים, אדמת עלולה להוביל לדלקת המוח; בילדים אדמת עלולה להוביל לאירועי דימום עקב ירידה בכמות הטסיות.
כאמור, אדמת מסוכנת במיוחד במקרה של הידבקות בנגיף בשליש הראשון להריון, קיימת סכנה של התפתחות מומים מולדים קשים, המוכרים בשם תסמונת אדמת מולדת (CRS). בין המומים: אובדן שמיעה,
קטרקט
ובעיות אחרות בעיניים, בעיות בלב ובעיות בריאותיות נוספות.
טיפולים ותרופות
הטיפול במחלת אדמת מתמקד בתסמינים. על מנת להוריד את החום ולהקל על הכאבים בגוף, ניתן להשתמש בתרופות אך אסור ליטול אספירין לפני גיל 16. נמצא כי נטילת אספירין לפני גיל 16 קשורה לתסמונת ריי, שהיא מחלה קשה מאד.
נשים בהריון שאינן מחוסנות מפני המחלה, מומלץ שתתייעצנה עם הרופא. הוא עשוי להמליץ על זריקת אימונו גלובולין (IG) במידה והאישה נחשפה לנגיף. אימונו גלובולין אינו מונע את המחלה, אך הוא עשוי לגרום לכך שהתסמינים יהיו פחות חמורים ולהקטין את הסיכוי להתפתחות של מומים מולדים. הוא אינו מספק הגנה מוחלטת מפני מומים מולדים. ילדים עם תסמונת אדמת מולדת נולדו גם לאימהות שקיבלו אימונו גלובולין.
מניעה
חיסון נגד אדמת מהווה חלק משגרת החיסונים לכלל התינוקות בישראל, שניתן כ
חיסון משולש MMR
נגד המחלות חצבת, חזרת ואדמת.
אדמת עלולה להתפרץ גם אצל אנשים שחוסנו נגדה. המחלה נוטה להתפרץ בעיקר בבסיסים צבאיים, במוסדות לימודים, בקרב אנשי צוות רפואי באופן כללי ובקרב אנשי צוות רפואי המטפלים בילדים.
אישה שמתכננת הריון ואינה יודעת אם היא מחוסנת בפני אדמת, מומלץ שתבדוק זאת באמצעות בדיקת דם. אם האישה לא חוסנה נגד אדמת קודם לכן, היא יכולה לקבל
חיסון נגד אדמת
עד חודש לפני ההתעברות, טווח זמן שנחשב לבטוח.
על פי רב, אדם שלקה במחלת אדמת לא יחלה במחלה פעם נוספת. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/scabies/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
גרדת, המוכרת גם בשם סקביאס, היא הופעתו של גרד חמור מאוד בעור אשר נגרם כתוצאה מקרדיות המתחפרות בתוך העור ונקראות סקרופטס סקביי (Sarcoptes scabiei).
גרדת היא תופעה מדבקת היכולה לפוגע בני אדם בכל גיל ובכל שכבות האוכלוסייה, גם בכאלו המקפידים על היגיינה אישית וסביבתית.
גם בעלי חיים יכולים להידבק בסקביאס, אך הקרדיות שגורמות לגרדת בבעלי החיים אינן מתרבות על בני האדם ולכן גרדת שנגרמת אצל בני אדם כתוצאה מקרדיות של בעלי חיים היא קלה יותר ולא מדבקת.
סימפטומים
גרדת גורמת להופעתם של
פריחה
ותחושת גרד חזקה בעור, אשר בדרך כלל מוחמרים בשעות הלילה.
הפריחה מתבטאת בהופעת נקודות אדומות, קטנות ומגרדות על פני העור, ולעיתים ניתן אף לראות את המחילות שבהן מתחפרת הקרדית על פני העור.
האזורים השכיחים ביותר להופעת תסמינים של סקביאס הם בין אצבעות הידיים, בצד הפנימית של אמת היד, בבתי השחי, בעור הסמוך לפטמות בנשים, באזור הטבור, בעכוז, בירכיים האחוריות, בברכיים ובצדי השוקיים.
אצל ילדים קטנים וקשישים נוטה הגרד להופיע באופן חמור יותר, המתבטא בתופעות לוואי חריפות יותר על פני העור, בעיקר בכפות הידיים והרגליים ובראש.
בפעם הראשונה שסובלים מסקביאס, ייתכן ויחלפו שבועות מספר עד הופעת התסמינים. במידה וחלית במחלת הגרדת בעבר, סביר להניח כי התסמינים יחלו להופיע אצלך כעבור מספר ימים.
סיבות וגורמי סיכון
קרדיות סקביאס מופצות על ידי מגע קרוב עם אדם החולה במחלה, או על ידי שימוש משותף במגבות, מצעי מיטה וחפצים אישיים אחרים.
חשוב לציין כי בשביל להידבק לא די בלחיצת יד, אלא יש צורך במגע ממושך וישיר, כמו יחסי מין, שינה משותפת או חיבוק ממושך.
כיוון שהמחלה עוברת במגע, גרדת יכולה לפגוע במספר בני משפחה בעת ובעונה אחת.
אנשים בעלי מערכת חיסונים מוחלשת, כמו קשישים, חולי סרטן או חולי
איידס
, מועדים יותר להדבקות וצריכים לנהוג במשנה זהירות.
כמו כן, ההיתכנות להhדבק עולה כשדרים במגורים צפופים, כמו בתי אבות, בתי חולים, בתי כלא או בסיסים צבאיים.
אבחון ובדיקות
רופא עור יוכל לקבוע אבחנה של גרדת על ידי בדיקת התסמינים ותשאול קליני (אנמנזה).
לעיתים יוכל הרופא לאשר אבחנה של סקביאס על ידי חיפוש אחר סימנים לנוכחות קרדיות על גבי דגימה (ביופסיה) שנלקחת מן העור. הרופא יגרד בעדינות קצת עור יבש מן האזור אשר נראה נגוע ויבחן את הדגימה תחת המיקרוסקופ. אצל מרבית בני האדם נטילת דגימה זו אינה כרוכה בכאב או באי נוחות.
סיבוכים אפשריים
גירוד העור עלול לגרום לתחלואה משנית במידה וקיים זיהום. במידה ונוצר
זיהום
, יש צורך בטיפול אנטיביוטי.
סקביאס עלול לגרום להחמרת מחלות עור קיימות, שיעברו לאחר הטיפול בסקביאס.
בנוסף, בעלי מערכת חיסונית מוחלשת עלולים לחטוף את המחלה בצורתה החמורה, 'סקביאס נורווגי' (או סקביאס בעל גלדים – Crusted Scabies). במצב זה, המערכת החיסונית המוחלשת של האדם החולה לא מסוגלת למנוע את התרבות הקרדיות ומספר הקרדיות בגוף הנשא עלול להגיע אף למליוני פריטים (לצורך השוואה, בגרדת רגילה ניתן למצוא כ-10 קרדיות בממוצע על גוף הנשאים).
כמות הקרדיות הגדולה גורמת לעור עבה בעל מראה של יבלות, כמו גם להדבקה מהירה מאוד, אפילו במגע קל עם האדם או עם חפציו האישיים.
הטיפול בסקביאס נורווגי מתבצע במסגרת בית חולים ומצריך טיפול תרופתי בסקביאס.
טיפולים ותרופות
סקביאס אינו חולף מעצמו ללא טיפול, ולכן יש ללכת לרופא שיירשום תכשירים לטיפול בסקביאס. במקרים חמורים יותר, יש לשקול טיפול באמצעות כדורים.
חלק מן התרופות לטיפול במצב של גרדת אינן מתאימות לטיפול בילדים, קשישים, נשים בהיריון או נשים מניקות. על מנת למנוע את הופעתן של תופעת לוואי חמורות, יש לעקוב אחר הוראותיו המדויקות של הרופא המטפל.
חשוב לזכור – כיוון שגרדת היא מחלה מדבקת, כל מי שנמצא בסביה הקרובה של חולה בסקביאס צריך לקבל טיפול בו זמנית. טיפול יעיל בסקביאס מונע מן הקרדיות לעבור מאדם לאדם ומונע הדבקה. כמו כן, חשוב מאד לכבס את כל הבגדים, המגבות וכלי המיטה ב-50 מעלות לפחות.
פריטים שלא ניתן לכבס יש לשים בשקית פלסטיק במקום מבודד למשך 72 שעות לפחות, על מנת שהקרדיות ימותו. אין צורך לטפל ברהיטים, בשטיחים או בבעלי חיים.
לאחר השלמת הטיפול במצב של סקביאס, הגרד עלול להימשך עוד פרק זמן של בין שבועיים עד ארבעה שבועות. הגוף זקוק לפרק זמן זה על מנת להתגבר על תגובות אלרגיות אשר נגרמות על ידי הקרדיות.
במידה והתסמינים לא עוברים במשך יותר מארבעה שבועות, ייתכן ויש צורך במחזור טיפול נוסף.
מניעה
הימנעות ממגע גופני קרוב עם בן אדם אשר יש לו גרדת או עם חפציו האישיים (כגון בגדים, מגבות ומברשות שיער) מונע הדבקה. כמו כן, יש לעודד בני אדם אשר יש להם גרדת להישמר בכדי לא להעביר את הקרדיות לבן אדם נוסף.
כאמור חשוב לטפל בחפצים הנגועים ולכבס את הבגדים והמצעים ב-50 מעלות לפחות. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/scar-revision-surgery/
העלמת צלקות (Scar Revision Surgery)
טיפולים אסתטיים
4 דקות קריאה
כללי
שאלות ותשובות
מאמרים
העלמת צלקות הוא הליך שבו נעשית הסרת צלקת או העלמה של רקמה צלקתית, אשר התפתחה בעקבות פציעה, חתך ניתוחי או טראומה מסוג אחר כגון
כוויה
. לרוב לא ניתן להסיר לחלוטין רקמת צלקת, המהווה בעצם סוג של ריפוי של שכבת העור ותת העור, ולעיתים אף של השרירים. בניתוח העלמת צלקת ניתן לנסות למזער את הצלקת עד כמה שניתן, או לפחות להרפות מחוזקה, על מנת לשחרר כאבים או עיוותים אשר נגרמו לרקמה
.
מהי צלקת?
צלקת היא הדרך הטבעית של הגוף לריפוי והחלפת עור פגום או עור שהוסר/קולף. צלקת מורכבת בדרך כלל מרקמה סיבית והיא יכולה להופיע בכל מקום בגוף. המראה הסופי של הצלקת תלוי בגורמים רבים, בהם סוג העור והמיקום בגוף, כיוון הפצע, סוג הפציעה, גיל האדם ומצבו הבריאותי. המראה יכול להיות שטוח, גבשושי, שקוע, בהיר ועוד
[1]
.
איך להעלים צלקת?
בשלבים ראשונים ניתן לנסות לבצע טיפול בצלקות באמצעים לא ניתוחיים כגון משחות או תרופות המזינות את הרקמה. טיפולים אלו עשויים לעזור בטשטוש צלקות אך במידה ואלו לא מסייעים, האפשרות הניתוחית מהווה פתרון יחסית יעיל לצלקות נרחבות
.
צילום: shutterstock | oussama el biad
מתי מתבצע
ניתוח העלמת צלקות כולל טיפול בצלקות בפנים ובשאר הגוף, והוא מתבצע לעיתים קרובות על ידי מנתחת או
מנתח פלסטי
לצרכים אסתטיים.
הסרת צלקת הוא הליך שמטרתו לשפר את המראה הקוסמטי של הצלקת, אך חשוב לזכור שלא ניתן להסיר לחלוטין צלקות, אך בהחלט להגיע למצב של טשטוש צלקות.
כמו כן, ניתוח טיפול בצלקת נעשה לצורך שחרור מגבלת תנועה של השרירים, במקרים בהם הצלקת מערבת את המפרק או השריר, וגורמת לעיוות המראה ולפגיעה בטווח התנועה
[1]
.
הכנות לטיפול
לא תמיד ברור מתי הזמן הנכון לעשות ניתוח העלמת צלקת. צלקות מתכווצות והופכות לפחות בולטות ככל שעובר הזמן. במקרים מסוימים מומלץ להמתין עם הניתוח עד שצבעה של הצלקת יתבהר. זה יכול לקחת מספר חודשים או אפילו שנה לאחר החלמת הפצע. עם זאת, ישנם מקרים שבהם כדאי לעבור ניתוח העלמת צלקת 60 עד 90 יום לאחר היווצרות הצלקת. יש להתייעץ על כך עם
רופא עור
[2]
.
ההכנה של ניתוח העלמת צלקות כוללת מפגש ייעוץ מקדים, בו מבררים כי אין למטופל/ת מחלות רקע שאינן מאפשרות את ביצוע הניתוח, ואת הסיבות המביאות אותם לניתוח מסוג זה
.
במפגש זה גם יוסבר למטופל/ת מאילו אזוריים ניתן לבצע הסרה של רקמת הצלקת, בהתאם לגודלה ומיקומה
.
לקראת ניתוח העלמת צלקות, יופנה המטופל/ת לבדיקות לפי הצורך - לרוב אין צורך בבדיקות מרובות למעט ספירת דם, בדיקת כימיה בדם, ובדיקת תפקודי קרישה. מטופלים מבוגרים יותר לעיתים יתבקשו לערוך גם צילום חזה ואק"ג מקדים
.
ניתוח העלמת צלקות מתבצע תחת הרדמה כללית או מקומית, בהתאם לאזור הצלקתי, ויש להיוועץ עם הרופא/ה לגבי התרופות שיש להפסיק ליטול לפני הניתוח. אין לשתות אלכוהול כ-48 שעות ולשמור על צום מלא של 8 שעות לפני הניתוח
.
מהלך הטיפול
בשלב הראשון לניתוח תעשה הרדמה כללית.
מידת השיפור שניתן להשיג בניתוח העלמת צלקות תלוי בחומרת הצלקת, בסוג, בגודל ובמיקום הצלקת. במקרים מסוימים, שימוש בטכניקה אחת עשויה לספק שיפור משמעותי. עם זאת, ייתכן ויהיה צורך בשילוב של מספר טכניקות להעלמת צלקת כדי להשיג את התוצאות הטובות ביותר
[3]
.
שטח הרקמה המכיל את הצלקת עובר חיטוי יסודי. רקמת הצלקת מופרדת באמצעות מלקחיים, חיתוך וגילוח של הרקמה הצלקתית עד לניתוקה. במידה ומעורב מפרק או שריר ברקמת הצלקת, נעשה חתך דרך הרקמה, עד לחשיפת האיבר המעורב, וניתוקו מרקמת החיבור המקשרת אותו אל הצלקת (נקראת גם רקמת הידבקויות). במידה וישנם דימומים הם מנוקזים ונתפרים.
חלק מהצלקות דורשות סגירה מרובדת - כאשר הסרת צלקת מגיעה עד לרקמה שמתחת לפני העור או שהיא נמצאת באזור עם רמה גבוהה של תנועה, יהיה צורך בסגירה תת-עורית (מתחת לפני העור) עם תפרים נספגים, וכך להמשיך ולסגור עד תפירה של החתך שעל פני השטח
[3]
.
טכניקות מתקדמות יכולות למקם מחדש צלקת, כך שהיא תהיה פחות בולטת, או לשפר את הגמישות כאשר קיימת התכווצות שמגבילה את הניידות.
בניתוח גם ניתן להשתמש בתחליפי רקמות במקרים שבהם אין מספיק רקמה בריאה לסגירה של הצלקת (נפוץ יותר במקרים של טיפול בצלקות שנוצרו עקב כוויות חמורות)
[3]
.
בתום ההליך, החתך החדש נתפר ונאטם ע"י חבישה
.
לעיתים יש צורך במספר ניתוחי העלמת צלקות עוקבים על מנת לבצע הסרת צלקת מוצלחת יותר מבלי לפגוע יתר על המידה ברקמה הסובבת
.
בנוסף לניתוח קיימים היום שיטות טיפול לצלקות לצורך שיפור פני השטח והפחתת פיגמנטציה לא אחידה. טיפולים אלו למעשה מסירים את שכבות העור העליונות או משנים אופי הרקמה. אפשרויות טיפול אלו כוללות
[1]
:
שיוף עור – כשמו כן הוא. למעשה
מבצעים שיוף מכני של העור.
טיפול לצלקת בלייזר או באור – טיפול זה גורם לשינויים בשטח פני העור, אשר גורמים להיווצרותם של תאי עור חדשים במקום הצלקת.
פילינג – שימוש בחומרים כימיים החודרים את פני העור כדי לשפר חריגות במרקם ובצבע העור.
חומרי הלבנת עור - תרופות מקומיות שעוזרות בהבהרת צבע העור.
אחרי הטיפול
לרוב ניתוח העלמת צלקת אינו דורש השגחה באשפוז, אולם לעיתים נדרש אשפוז קצר של כ-24 שעות
.
את החבישה ניתן להסיר תוך מספר ימים, ואת התפרים תוך כשבוע. במידה וישנם כאבים ניתן להשתמש במשככי כאבים לפי הצורך. יתכנו שטפי דם תת-עוריים אשר יספגו תוך כשבועיים
.
כאמור אין לדעת כיצד תחלים הרקמה הצלקתית מחדש לאחר שנפתחה, ולעיתים היא יכולה לגדול או לשנות צבע
.
במידה וקיימים כאבים שלא חולפים עם השימוש במשככי כאבים, עליית חום, קוצר נשימה, דימומים או הפרשה מוגלתית מהחתך יש לחזור לבדיקה רפואית מיידית
.
יש להישמע להנחיות המנתח/ת לגבי חידוש שגרת היום הקבועה. חשוב מאוד לעקוב אחר ההוראות, שכן אלו יעזרו לפתי להחלים מהר יותר וכראוי.
למרות שהתפרים מוסרים תוך ימים ספורים לאחר הניתוח, לעור לוקח זמן להחלים. מומלץ ולהפחית את הפעילות לאחר הניתוח, כמו גם להשתמש בקומפרסים קרים ולהימנע מכל פעילות שמפעילה לחץ על אזור הניתוח
[4]
.
סיכונים
סיכונים כלליים בניתוח:
זיהום בפצע - לרוב שטחי ומטופל באופן מקומי, אולם לעיתים נדירות עלול להתפתח לזיהום משמעותי יותר ברקמות התת-עוריות ואף בשרירים, ולעיתים נדירות מצריך פתיחה מחדש של החתך לסילוק הפסולת החיידקית.
דימום - בעיקר באזור הניתוח כתוצאה מטראומה מקומית לרקמה, אולם לעיתים נדירות גם דימומים סיסטמיים המצריכים קבלת מנות דם. דימום יכול להתרחש מיד לאחר הניתוח, 24 שעות לאחר הניתוח ובמקרים נדירים ביותר לאחר שבועות או חודשים. הדימום נוצר כאשר כלי דם נפתח ומדמם. במקרים בהם הדימום הוא רב יש צורך בניקוז הדימום. פעולה זו יכולה להתבצע בהרדמה כללית או מקומית.
סיכוני ההרדמה – לרוב, מדובר תופעות הקשורות לרגישות יתר לתרופות ההרדמה (תגובה אלרגית). לעיתים נדירות מאד תיתכן תגובה חמורה של ירידת לחץ דם (שוק אנאפילקטי).
סיכונים ספציפיים בניתוח העלמת צלקות:
גדילה של רקמת הצלקת - לעיתים הצלקת שנפתחה מחלימה כצלקת גדולה יותר מאשר הייתה לפני הניתוח. מדובר במקרים נדירים אולם לא ניתן לחזותם מראש, ולרוב מדובר באנשים בעלי עור הנוטה ליצור צלקות גדולות (
keloid
).
שינוי צבע של הצלקת - יכול להתרחש ולגרום לה להיות בולטת יותר.
תוצאות
חשוב לא להיבהל אם הצלקת נראית גרוע יותר לאחר הניתוח. התוצאות של טיפול בצלקות אינו נראה בטווח הקרוב. לעיתים המראה החדש של הסרת צלקת יכול לקחת עד שנה ואף יותר. לצד זה, חשוב לזכור כי לא ניתן להסיר צלקת לחלוטין ומידת השיפור תלויה בגודל ובכיוון הצלקת, באופי ואיכות העור ובמידת הטיפול של האזור לאחר הניתוח
[4]
.
[1]
https://www.hopkinsmedicine.org/health/treatment-tests-and-therapies/scar-revision
[2]
https://medlineplus.gov/ency/article/002991.htm
[3]
https://www.plasticsurgery.org/reconstructive-procedures/scar-revision/procedure
[4]
https://www.ucsfhealth.org/treatments/scar-revision |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/schizophreniaschizophrenic-disorder/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
סכיזופרניה היא הפרעה קשה במוח אשר מעוותת הדרך בה האדם הלוקה בה חושב, פועל, מביע את רגשותיו, את תפיסת המציאות שלו ואת יחסי הגומלין שלו עם הסובבים אותו. בני אדם אשר סובלים מסכיזופרניה – המחלה הקשה והמגבילה ביותר מכל מחלות הנפש הקיימות – סובלים בדרך כלל מבעיות תפקודיות בחברה, במקום העבודה, בבית הספר וביחסיהם עם בני או בנות זוגם.
סכיזופרניה יכולה לגרום ללוקים בה לסבול מפחדים ולהיות מכונסים בתוך עצמם. המחלה היא מחלה הנמשכת לכל אורך החיים של החולה, היא אינה ניתנת לריפוי, אך היא ניתנת לשליטה על ידי מתן טיפול תרופתי מתאים.
בניגוד למה שנהוג לחשוב, סכיזופרניה היא אינה פיצול באישיות. סכיזופרניה היא מצב של הפרעה נפשית (פסיכוזה), אשר בה האדם הסובל ממנה אינו יכול להפריד בין המציאות לבין הדמיון. לעיתים בני אדם אשר סובלים מהפרעות נפשיות מאבדים את הקשר שלהם עם המציאות.
נדמה להם כי העולם הסובב אותם מורכב מערב רב של מחשבות, מראות וצלילים. ההתנהגות האופיינית לבני אדם אשר חולים בשסעת יכולה להיות משונה מאוד ואף מבהילה לעיתים. השינוי הפתאומי אשר מתחולל באישיות או ההתנהגות של האדם, הגורמת לו לאבד כל קשר עם המציאות, מכונה השלב הפסיכוטי.
סוגי סכיזופרניה
ניתן לזהות 5 דפוסים עיקריים של סכיזופרניה:
1.
סכיזופרניה פרנואידית
- מאופיינת בעיקר בדלוזיות והלוצינציות העוסקות בתכנים של רדיפה, כאשר התפקודים הקוגניטיביים, הרגשיים וההתנהגותיים נותרים שמורים יחסית לדפוסים הסכיזופרניים האחרים.
2.
סכיזופרניה בלתי מאורגנת
- מאופיינת באופן התנהגות רגרסיבי ובלתי מאורגן ובפגיעה נרחבת בבוחן המציאות, ביחסים הבין אישיים ובתפקוד החברתי.
3.
סכיזופרניה קטטונית
- דפוס נדיר באופן יחסי המתאפיין בעיקר בפגיעה פסיכומוטורית. חולים מדפוס זה קופאים לזמן ממושך בתנוחה מסוימת או חשים ריגוש המביא לתנועתיות מוגברת.
4. סכיזופרניה רזידואלית - מאופיינת בעיקר בסימפטומים שליליים ובחשיבה ביזארית, כאשר הסימפטומים החיוביים אינם מופיעים רוב הזמן.
5. סכיזופרניה בלתי מובחנת - סימפטומים סכיזופרניים שאינם מתאימים לאחת מהקטגוריות הקודמות.
סימפטומים
אנשים הלוקים בסכיזופרניה מאופיינים בפגיעה משמעותית בתחומים רבים: פגיעות קוגניטיביות, רגשיות, תפיסתיות והתנהגותיות. המחלה מאופיינת בקיומן של מחשבות מוזרות ולא אפשריות, הזיות ראייה, שמיעה וכד' וחשיבה ודיבור ביזאריים. בנוסף, הסובלים מסכיזופרניה נוטים לירידה במיומנויות החברתיות, היעדר יוזמה, קהות רגשית ועוד. סימפטומים אלו גורמים לפגיעות תפקודיות ומצוקה בדרגות שונות על פי חומרת המחלה. ישנם סכיזופרנים רבים הנזקקים לפיקוח צמוד וחיים במסגרות של דיור מוגן, בעוד שחלק מהסובלים מסכיזופרניה מסוגלים לתפקד ברמה גבוהה ומצליחים לעבוד ולקיים מערכות יחסים זוגיות משמעותיות.
תסמינים אשר מוצגים על ידי בני אדם הלוקים בסכיזופרניה מורכבים ממספר גורמים, החל משינויים המתרחשים באישיותו וביכולותיו של החולה ועד הצגת שינויים בהתנהגות והתאמתה למצבים השונים. כאשר המחלה מתפרצת לראשונה הופעתם של התסמינים היא פתאומית וחמורה.
את התסמינים המשותפים לכל זני המחלה ניתן לחלק לשלוש קבוצות עיקריות: תסמינים חיוביים, תסמינים של בלבול, ותסמינים שלישיים.
התסמינים החיוביים של סכיזופרניה
במקרה זה, המילה "חיובי" אינה מתכוונת בהכרח לתסמינים "טובים", אלא הכוונה היא לתסמינים שהם ברורים ונראים לעין אשר לא יופיעו בבני אדם שאינם לוקים במחלה.
תסמינים אלה, אשר מכונים לעיתים תסמינים נפשיים (פסיכוטיים), כוללים בין השאר:
· אשליות
· הזיות
תסמיני הבלבול של סכיזופרניה
תסמיני הבלבול של המחלה משקפים את חוסר יכולתו של האדם הלוקה בה לחשוב בצלילות הדעת ולפעול בשיקול דעת.
תסמינים אלה כוללים בין השאר:
· הרכבת משפטים אשר אין מאחוריהם כל הגיון או שימוש במילים חסרות משמעות, דבר אשר מקשה לאדם הלוקה בשסעת לתקשר עם הסובבים אותו.
· מעבר מהיר מנושא לנושא או ממחשבה אחת לאחרת.
· איטיות בתנועה.
· חוסר יכולת להחליט החלטות.
· עיסוק מרובה בכתיבה חסרת משמעות.
· נטייה לשכוח דברים או לאבד חפצים.
· חזרה על תנועות או מחוות, כגון הליכה הלוך ושוב או צעידה במעגלים.
· קשיים בחשיבה הגיונית והבנת מראות היום יום, צלילים, רעשים ותחושות.
התסמינים השליליים של סכיזופרניה
במקרה זה, המילה "שלילי" אינה מתכוונת בהכרח לתסמינים "רעים", אלא הכוונה היא להיעדר התסמינים שאותם מקובל לראות אצל הלוקים במחלה.
תסמינים אלה כוללים בין השאר:
· היעדר רגש או הבעת רגשות, מחשבות ומצבי רוח אשר אינם באים בקנה מידה אחד עם המצב הקיים (למשל פריצה בבכי במקום בצחוק למשמע בדיחה)
· פרישה מחיי המשפחה, חיי החברה ופעילויות חברתיות.
· מחסור באנרגיה
· חוסר מוטיבציה
· אבדן ההנאה או העניין בחיים
· הרגלי הגיינה או טיפוח לקויים
· בעיות תפקודיות בבית הספר או במקום העבודה או בפעילויות אחרות
· נטייה למצבי רוח (עצבות עד כדי דיכאון או שמחה, או מצבי רוח משתנים)
· קהות חושים (קטטוניה) מצב אשר בו בן האדם מתקבע בתנוחה אחת למשך פרקי זמן ארוכים מאוד.
סיבות וגורמי סיכון
הגורם המדויק לסכיזופרניה אינו ידוע. ידוע כי המחלה – בדומה לסרטן או סכרת – היא מחלה ממשית ואמיתית על בסיס ביולוגי. היא אינה באה כתוצאה מכשל חינוכי של ההורים או חולשה באישיות.
כבר מהמאה ה-19, ניסו חוקרים מגישות פסיכולוגיות ופסיכיאטריות למצוא את הגורמים לסכיזופרניה. הדעה המקובלת כיום היא שהגורמים הביולוגיים הם המשמעותיים ביותר בהתפרצות המחלה בעוד שגורמים אחרים משפיעים בעיקר על מהלך המחלה, עוצמת הסימפטומים והיכולת התפקודית הנשמרת.
הסבר ביולוגי - גורמים גנטיים, ביוכימיים ונוירולוגיים נמצאו קשורים לסכיזופרניה:
• גורמים גנטיים - תורשה נמצאה כמשמעותית מאד מבחינת הסיכון ללקות בסכיזופרניה. במחקרים נמצא כי במשפחות בהן אחד או יותר מבני המשפחה לוקים בסכיזופרניה, הסיכון ללקות במחלה עולה ככל שהקרבה לבן המשפחה הסובל מסכיזופרניה גדולה יותר (למשל, הסיכון של ילד שאחד מהוריו לוקה בסכיזופרניה ללקות במחלה הוא 12% ו-40% כאשר שני ההורים סובלים ממנה).
• גורמים ביוכימיים - הסבר מרכזי לסיבות להתפרצות סכיזופרניה הוא קיום של עודף דופמין במוח. משערים כי עודף הדופמין קשור להופעתם של דלוזיות והלוצינציות. גורמים ביוכימיים נוספים שנמצאו כבעלי השפעה הם: מחסור בנוראפינפארין, המקושר לחוסר ההנאה והשטחת האפקט ורמות גבוהות מדי של סרוטונין. בנוסף, נמצאו אצל חולים בסכיזופרניה רמות לא תקינות של גלוטמט ואצטילכולין.
• גורמים נוירולוגים - חולים סכיזופרניים מתאפיינים בפעילות יתר של קליפת המוח ושל המערכת הלימבית (הקשורה בלמידה ורגש), חדרי מוח מוגדלים, ירידה במסת המוח וא-סימטריה בין אזורי מוח שונים.
גישות פסיכו סוציאליות - במשך השנים נחקרו דינמיקות משפחתיות שונות (יחסים בין ההורים, דפוסי תקשורת וכד') אשר שיערו כי הן קשורות להתפרצות סכיזופרניה, אך המחקרים לא תמכו בהשערות אלו. נראה כי תפקוד המשפחה והתמיכה שהיא מספקת משפיעה על ההסתגלות של החולה ועל תפקודו לאחר פרוץ המחלה.
גישות פסיכודינמיות - גישות פסיכודינמיות הציעו מספר הסברים להתפרצותה של סכיזופרניה. פרויד טען כי היא מצב של חזרה לשלב של טרום ההיווצרות של האגו המתרחש בעקבות קיבעונות בשלב התפתחותי מוקדם וכן שהות בסביבה קשה ולא תומכת. גישות פסיכואנליטיות מאוחרות יותר תפסו יחסי אם-ילד בעייתיים (למשל אם קרה ושתלטנית ואי יכולת ליצור נפרדות בין האם לילד) כגורם המכריע. אנליטיקאים אחרים כמו סאליבן וליינג פתרון תפסו את הסכיזופרניה כפתרון יעיל, באופן יחסי, לקושי בהתמודדות עם סביבה פוגעת ובעייתית.
אבחון ובדיקות
אבחנה על פי ה- DSM
אבחנה של סכיזופרניה ניתנת במידה ומתקיימים הקריטריונים הבאים:
1. שניים או יותר מהתסמינים הבאים מופיעים לתקופה של לפחות חודש (או פחות, במקרים בהם ניתן טיפול):
•דלוזיות - מחשבות שווא, אמונות או רעיונות שאין להם בסיס מציאותי. הדלוזיות הנפוצות ביותר הן: דלוזיות רדיפה (תחושת נרדפות או איום) ודלוזיית ייחוס (תחושה של החולה שאירועים ניטרליים קשורים אליו), דלוזיית גדלות (תחושת חשיבות ויכולת מופרזות) ודלוזיית שליטה (אמונה שהמחשבות או ההתנהגות שלהם נשלטים על ידי גורם חיצוני).
•הלוצינציות - תפיסה חושית בהיעדר גירוי מציאותי כגון: שמיעת קולות, ראיית חזיונות וכד'.
•דיבור לא קוהרנטי
•התנהגות בלתי מאורגנת או קטטונית (קיפאון בתנוחה קבועה)
•הופעת סימפטומים שליליים - שטיחות רגשית, תכני דיבור דלים או אובדן יוזמה ומוטיבציה.
2. לאחר פרוץ הסימפטומים, מתקיימת פגיעה תפקודית בתחומים התעסוקתי והבין-אישי או בדאגה לעצמם.
3. הסימפטומים קיימים למעלה מחצי שנה, כשבמשך לפחות חודש מתוך התקופה מופיעים תסמינים מסעיף 1.
בנוסף, יש לשלול כי הסימפטומים עשויים להיות מוסברים טוב יותר על ידי קיומה של הפרעה נפשית או התפתחותית אחרת, מצב רפואי או שימוש בחומרים כסמים או תרופות.
כפי שניתן לראות מהקריטריונים המשמשים לאבחון סכיזופרניה, סכיזופרניה אינה "פיצול אישיות", כפי שמקובל לפעמים לחשוב. המונח "פיצול אישיות" מתאר הפרעה אחרת המכונה בשפה מקצועית
הפרעת זהות דיסוציאטיבית
/ אישיות מרובת פנים והיא חלק מקבוצת ההפרעות הדיסוציאטיביות.
במידה ומתגלים תסמינים אשר יכולים להצביע על התפרצותה של סכיזופרניה, הרופא המטפל יבצע בדיקה גופנית מקיפה ויסקור את העבר הרפואי של החולה. בעוד שלא קיימות בדיקות מעבדה אשר יכולות לאשר את האבחנה, הרופא יוכל לבצע מספר בדיקות שונות, כגון צילום רנטגן ובדיקות דם שונות, על מנת לשלול מחלה אחרת אשר יכולה להביא לידי הופעתם של תסמינים דומים לאלה של סכיזופרניה.
במידה והרופא המטפל אינו יכול למצוא מחלה אחרת אשר יכולה להביא לידי הופעתם של תסמיני המחלה, ייתכן והוא יפנה את החולה לטיפול אצל רופא פסיכיאטר, פסיכולוג, או למומחים אחרים לבריאות הנפש, אשר עברו את ההכשרה המתאימה על מנת לקבוע אבחנה ולתת טיפול למגוון מחלות נפשיות.
הפסיכיאטר משתמש בראיון אשר הורכב במיוחד ובכלי הערכה מיוחדים על מנת להעריך את האדם ולקבוע כי הוא אכן סובל מהפרעה נפשית. המטפל מבסס את האבחנה על בסיס הדיווח של החולה לגבי התסמינים שהתגלו אצלו וכן הוא יבצע תצפית על החולה על מנת לבחון את התנהגותו. בן אדם נקבע כלוקה במחלה במידה והוא מציג תסמינים שהם מובהקים וייחודיים למחלה במשך לפחות שישה חודשים.
סיבוכים אפשריים
כ-1% מהאוכלוסייה לוקים בסכיזופרניה ושכיחותה בקרב גברים ונשים זהה, כאשר ברוב המקרים פורצים הסימפטומים לפני גיל 25. ידוע כי סכיזופרניה נפוצה יותר אצל אנשים שנולדו בחורף ובאזורים בהם צפיפות האוכלוסין היא גבוהה. חולים בסכיזופרניה סובלים יותר מבעיות רפואיות כמו: סוכרת, איידס, מחלות לב וריאות, השמנת יתר ושיגרון. חלק מתחלואה מוגברת זו ניתן לייחס לתופעות הלוואי של התרופות האנטי פסיכוטיות. בנוסף, חולים סכיזופרניים מצויים בסיכון גבוה להתאבדות והתמכרות לסמים ואלכוהול.
טיפולים ותרופות
סכיזופרניה היא מחלה כרונית, אך רמת התפקוד של החולים משתנה ומושפעת מגורמים רבים. ללא טיפול מתאים, הסיכויים להחלמה ספונטנית הם נמוכים ביותר. טיפול מתאים מצליח להביא בדרך כלל לשיפור משמעותי בתפקוד ובאיכות החיים. הטיפול המרכזי בסכיזופרניה הוא הטיפול התרופתי וכיום מקובל לשלב לצד הטיפולים התרופתיים גם התערבויות פסיכותרפויטיות ופסיכו-סוציאליות.
• טיפולים תרופתיים - הטיפול העיקרי בסכיזופרניה הוא טיפול בתרופות אנטי פסיכוטיות הפועלות על חסימה של פעולת הדופמין העודפת. רוב התרופות הנמצאות בשימוש יעילות במיוחד בהפחתת הסימפטומים החיוביים (
דלוזיות
,
הלוצינציות
, הפרעות חשיבה). כיום מפותחות תרופות היעילות גם בהטבה של הסימפטומים השליליים (למשל דיבור דל, היעדר יוזמה). במקרה הצורך משמשות במקביל לטיפול האנטי פסיכוטי גם תרופות אנטי חרדתיות. במקרים קשים או עמידים לתרופות משתמשים לעיתים ב-ECT (טיפול בנזעי חשמל / שוק חשמלי), המשפיע על הפעולה של מערכת העצבים המרכזית.
• טיפולים פסיכותרפיים - הטיפולים הפסיכותרפיים בחולים סכיזופרניים מכוונים להשגת מספר מטרות. הטיפולים מציעים תמיכה, מסייעים בלמידת מיומנויות חברתיות ובין אישיות. לעיתים מתבצע גם אימון קוגניטיבי כדי לסייע בהתמודדות עם הפרעות חשיבה. בנוסף, במקרים רבים מומלץ גם להשתתף בטיפולים משפחתיים וקבוצתיים על מנת לשפר את יכולתו של החולה לתפקד בסביבתו הקרובה. חשוב לציין כי הטיפולים הללו אינם מחליפים את הטיפול תרופתי.
מניעה
אין כיום תרופה אשר יכולה למנוע את הופעתה של המחלה. אולם, אבחון בשלב מוקדם של המחלה וטיפול הולם יכולים לצמצם את הישנות ההתקפים ולמנוע אשפוזים, יתר על כן הדבר מצמצם את ההפרעה למהלך חייו התקין של החולה בקרב משפחתו וחבריו. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/seborrhea/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
סבוריאה היא סוג של דלקת של העור (
אקזמה
), שמופיעה באזורים בהם ישנן בלוטות חלב .
בלוטות החלב בעור מגורות על-ידי הורמונים, דבר המוביל לשמנוניות ולהתקלפות של הקרקפת.
הדבר קורה אצל פעוטות בגלל החשיפה להורמונים של האם, ואצל ילדים מבוגרים יותר כשהם מתחילים לייצר הורמונים בעצמם. הבעיה יכולה גם להופיע בין גיל שנה לגיל ההתבגרות. ברגע שהיא מתגלה אצל ילד היא נוטה לחזור שוב.
כשיש סבוריאה, המראה אינו נעים אך המצב עצמו אינו בהכרח מזיק. עם זאת, הבעיה עלולה לגרום לעור להיות רגיש יותר לזיהומים של פטריות או חיידקים. ילדים עם סבוריאה סובלים לעיתים קרובות יותר מאדמומיות וקשקשת בקרקפת, כמו גם בגבות ומאחורי האוזניים.
בעיות שנראות כמו סבוריאה: לעיתים מזהים בטעות את המצב כגזזת של הקרקפת, אך ש
גזזת
היא מצב יוצא דופן אצל פעוטות וילדים צעירים מאוד.
בעיה אחרת שעשויה ליצור בלבול היא פסוריאזיס. זהו מצב שמזכיר במידה מסוימת סבוריאה, אך לרוב אינו חורג מקו השיער. הקשקשים בפסוריאזיס מופיעים על נגעים בולטים שקרויים פלאקים, דבר שלא קיים בסבוריאה. טיפול ביתי אינו מועיל בדרך כלל במקרה של פסוריאזיס, כך שיש צורך ביעוץ רפואי .
ב"גרסה הקלה" של המחלה, קשקשים, הם דבר נפוץ מאוד ומופיעים אצל כ-15-20% מהחולים. את המחלה עצמה מאבחנים בכ-2-3% מהאוכלוסייה. אנשים בני 40 סובלים מהבעיה בצורה השכיחה ביותר, למרות שברוב המקרים הבעיה עצמה מופיעה לראשונה כבר בגיל ההתבגרות. קשישים נוטים לסבול מתסמינים קלים יותר מאשר אנשים צעירים, וכך גם נשים לעומת גברים.
סימפטומים
הביטוי של המחלה הוא בעיקר אודם וקשקשים באזור הקרקפת והפנים, היכן שיש את ריכוז בלוטות החלב הגבוה ביותר. לעיתים הסובלים מהבעיה יתלוננו על גרד קל. כמו כן, הבעיה יכולה לבוא לידי ביטוי בכל האזורים בהם ישנן בלוטות חלב (וזקיקי שיער), בין היתר באוזניים, בגבות, על האף, מעל הפה, בחזה, בגב עליון, בבית השחי ובמפשעת.
הסימפטומים של סבוראה הם לרוב תקופתיים, ולעיתים מחמירים בעונות מסוימות, בעקבות שינויים הורמונליים או מתח נפשי. המחלה היא מחלה כרונית שאפשר לסבול ממנה במשך עשורים ארוכים.
סבוריאה בתינוקות היא מחלה שחולפת מעצמה בסביבות גיל 8-12 חודשים.
סיבות וגורמי סיכון
הגורם לסבוריאה עשוי להיות תגובה של העור לסוג מסוים של פטרייה הקרויה Malassezia furur או Pityrosporum ovale, אך אין מדובר במחלה פטרייתי כשלעצמה.
סבוריאה בתינוקות עשויה להיגרם כתוצאה ממעבר של
הורמונים
של האם לתינוק, לפני הלידה.
מחלת הפרקינסון היא גורם סיכון להופעת סבוריאה, כמו גם חלות נוירולוגיות אחרות.
אבחון ובדיקות
האבחון של הבעיה נעשה באופן קליני ברוב המקרים, בהתבסס על בדיקת העור. במקרים מאוד לא שגרתיים, כאשר יש צורך באימות האבחנה או על מנת לשלול מחלות אחרות, יש צורך בדגימה של העור הנגוע. כמו כן ביצוע של תרבית חיידקית או פטרייתית באזור הנגוע עשויים לעזור במקרה שהאבחנה אינה חד משמעית.
סיבוכים אפשריים
סבוריאה היא לא מחלה מסוכנת, אך היא עשויה להידמות למחלות אחרות ומסוכנות יותר ומסוכנות פחות כמו פסוריאזיס, פטרת של הפנים או הקרקפת (גזזת),
זאבת
, ורוזצאה. ועל כן יש לפנות ליעוץ רפואי לקבלת אבחון.
במקרים לא שגרתיים, הופעת סבוריאה יכולה להעיד על
איידס
, במיוחד בקרב אנשים בעלי גורמי סיכון למחלה.
טיפולים ותרופות
טיפול ביתי
מגוון סוגי שמפו נגד קשקשים קיימים בשוק והם עוזרים במקרים של קשקשת ברמה קלה עד בינונית. עבור מקרים קשים ועיקשים ישנם סוגי שמפו אחרים, פחות מוכרים אך יעילים, שאינם דורשים מרשם רופא ונמצאים בבתי המרקחת. הם מכילים סלניום סולפיד, תכשירי זפת, או תכשירים נגד פטריות.
תכשירים ללא מרשם הם חלשים יותר, אך עשויים להיות טובים לא פחות אם משתמשים בהם בתדירות גבוהה. כאשר משתמשים בסוגים אלו של שמפו חשוב לפעול על-פי ההנחיות, כיוון שעלולה להיווצר שמנוניות של השיער. כמו כן קיימת אפשרות שצבעו ישתנה ושתופענה תופעות נוספות.
במקרה של קליפה אצל תינוקות, דרך הטיפול הטובה ביותר היא מברשת לשפשוף עדין. אם הקליפה עבה, יש לשפשף לתוכה שמן תינוקות חמים, לכסות במגבת חמימה ולהשאיר כך למשך רבע שעה. יש להשתמש במסרק עם שיניים צפופות או במברשת כדי להסיר את הקשקשים. לאחר מכן יש לחפוף עם שמפו מתאים. יש למנוע כניסת שמפו לעיניים.
הבעיה לרוב חוזרת וייתכן שתיאלצו לחזור שוב על הטיפול. אם הבעיה מחמירה למרות הטיפול הביתי במשך מספר שבועות, יש לפנות לקבלת ייעוץ רפואי.
* אין בטיפול הביתי המלצה רפואית כלשהי.
מה צפוי אצל הרופא/ה
במקרים קשים של סבוריאה יש צורך לעיתים בטיפול מעבר לתרופות שהוזכרו לעיל. לרוב, יינתן מרשם למשחת קורטיזון. ביקור אצל הרופא/ה יאשר את האבחנה, שתיקבע בדרך כלל בהסתמך על מראה הפריחה.
לעיתים נלקח משטח מאזור הקשקשים והוא נבחן תחת מיקרוסקופ. תרופות דרך הפה או זריקות אינן ניתנות במקרה של סבוריאה, אלא אם נוצר סיבוך בשל זיהום חיידקי או פטרייתי.
מניעה
אי אפשר למנוע את המחלה לחלוטין, אך מאחר שמדובר במחלה התקפית, ניתן לנסות ולמנוע התקף שלה על ידי שימוש שבועי בתכשיר המכיל קטוקונזול (כקרם או שמפו). |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/selective-mutism/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אילמות סלקטיבית היא סוג של
חרדה
קשה שמובילה לחוסר יכולת לדבר במצבים חברתיים מסוימים כמו בבית הספר או במפגש עם אנשים לא מוכרים. הבעיה בדרך כלל מופיעה בילדות, ובמידה ואינה מטופלת, היא עשויה להמשך לגילאים מבוגרים יותר
[1]
.
הסובלים.ות מהבעיה, מסוגלים.ות לדבר באופן חופשי עם א.נשים קרובים.ות, כאשר אין אף אחד בסביבה1.
התופעה יותר שחיכה בקרב בנות, ומשפיעה על 1 מכל 40 ילדים. כמו כן, הבעיה נפוצה יותר בקרב ילדים הלומדים שפה שנייה, כמו ילדים שמהגרים ממקום הולדתם1.
shutterstock
סימפטומים
התופעה לרוב מתחילה בין גיל שנתיים לארבע שנים, ולרוב ניתן להבחין בה כאשר מתחילה לראשונה אינטראקציה עם אנשים מחוץ למשפחה הקרובה
[1]
.
ילדים.ות הסובלים.ות מאילמות סלקטיבית לא ידברו במצבים מסוימים בהם מצופה מהם לדבר כמו בבית בספר. מדובר במצב קבוע, בו הם אינם מסוגלים לדבר בסיטואציה הזאת במשך לפחות חודש, בעוד שבזמנים שונים ובמקומות אחרים הם מסוגלים לדבר באופן חופשי
[1]
.
ניתן להבחין בתופעה כאשר הילד פתאום קופא במצבים בו הם מצופים לנהל שיחה עם מישהו שאינו מוכר להם. הם ימנעו מיצירת קשר עיין ויראו מתוחים, מסוגרים, מבוישים. ההתנהגות יכולה להתפרש כעקשנות, חוצפה או אגרסיביות. כמו כן, הם עלולים לפתח התקפי זעם לאחר החזרה מבית הספר או כאשר ההורים מנסים לשאול אותם על היום שלהם
[1]
.
ילדים בעלי ביטחון עצמי הסובלים מהבעיה, עשויים להצליח להגיב במספר מילים, תוך שינוי הקול שלהם או בלחישה, או שהם עשויים להצליח לתקשר על ידי הנדת הראש או תנועות ידיים
[1]
.
הבעיה יכולה להישלל בילדים.ות הסובלים מהפרעות אחרות בדיבור או כמובן כאשר אינם דוברים את השפה
[2]
.
סיבות וגורמי סיכון
אילמות סלקטיבית היא סוג של פחד מדיבור לאנשים מסוימים, הגורם לכך אינו תמיד ברור, אבל כן ידוע כי מדובר בסוג של חרדה
[1]
.
במקרים רבים, מדובר בחרדה של פרידה מההורים. כמו כן, במידה והילד אינו דובר את השפה או בעל הפרעות בדיבור או בעיות שמיעה, דיבר יכול להוות גורם מלחיץ מאוד. ילדים אחרים, הסובלים מהפרעה של עיבוד מידע סנסורי, עלולים לכבות ברגע שהם שומעים רעשים חדשים, ולהיות מאוד מוצפים, ולכן אינם מדברים בסביבה רועשת ועמוסה
[1]
.
ילדים הסובלים מאילמות סלקטיבית כחלק מ
הפרעת דחק פוסט טראומתית (PTSD)
, יפסיקו לדבר במקומות בהם יכלו לדבר בעבר בלי בעיה, ומהלך ההתפתחות של ההפרעה יהיה שונה מזה של ילדים הסובלים מאילמות סלקטיבית בלבד
[1]
.
אבחון ובדיקות
אבחון ההפרעה בילדים חשוב למניעת התדרדרות והתקבעות של הבעיה בבגרות
[1]
.
כאשר חושדים באילמות סלקטיבית, יש לפנות לרופא.ה המטפל.ת. תחילה תתנהל שיחה עם ההורים שלא בנוכחות הילד או הילדה, וזאת כדי להבין את המצב והאם אכן מדובר בבעיה. בשיחה יתבצע תשאול של היסטוריה רפואית ובחינה של אירועים שהיו עלולים להוביל לחרדה בילד.ה. לעיתים המטפלת או המטפל לא יוכלו ליצור קשר ישיר עם הילד.ה וכל האבחון, כמו גם הטיפול, יתבצעו דרך ההורים
[1]
.
במבוגרים האבחון אמור להתבצע על ידי מומחה לבריאות הנפש
[1]
.
הנקודות החשובות לאבחון של ההפרעה הן
[1]
:
חוסר יכולת לדבר במצבים מסוימים - בבית הספר, בשיעור, או במרחב ציבורי כשאחרים יכולים להאזין להם.
דיבור חופשי ורגיל במצבים בהם מרגישים בנוח כמו בבית לבד עם ההורים, או בכיתה ריקה.
חוסר היכולת לדבר לאנשים מסוימים נמשך לפחות חודש, וחודשיים במצבים חדשים כמו כניסה לבית ספר חדש וכו'.
אי אפשר להסביר את חוסר היכולת לדבר על ידי שום הפרעה התנהגותית או תקשורתית אחרת.
סיבוכים אפשריים
חוסר היכולת לדבר במצבים שונים מובילה להפרעות בבית הספר, בעבודה או ביצירת חברויות
[2]
.
במידה וההפרעה אינה מטופלת, עלולות להתפתח הפרעות שונות כמו ביטחון עצמי נמוך, חרדה חברתית ובידוד חברתי, שיכולים להמשך לתוך גיל ההתבגרות והבגרות
[1]
.
טיפולים ותרופות
הטיפול באילמות סלקטיבית מותאם לכל אחד ואחת, וממוקד בכישורים שונים לפי הצורך. חלק מהמטופלים נעזרים גם בתרופות. מטרת הטיפול היא להביא למצב של נינוחות במצבים הבעיתים
[2]
חלק מהטכניקות לשינוי ההתנהגות בילדים כוללות
[2]
.
תחילה שיחה עם אדם שנח לשוחח עימו, ואז הוספה של אדם נוסף לשיחה בהדרגתיות, ובכך להתרגל לסיטואציות חדשות.
עידוד על ידי חיזוקים חיוביים או תגמולים על ניסיונות לתקשר. תחילה אפילו מחוות עם הידיים או הפנים, ואז לחישה של המילים, עד שמצליחים להגיעה לשיחה רגילה.
צפיה בסרטונים של הילד עצמו כשהוא משוחח בסיטואציות שנוחות לו, כמו בבית. בכך לעזור בהרגשות הביטחון העצמי. לאחר מכן, מתבצעים ניסיונות של דיבור בסיטואציות אחרות.
בנוסף נעשית גם עבודה עם סביבתו של הילד כגון מורים, יועצים ובני משפחה, כאשר המטרה היא לגרום לילד להרגיש בנוח לנהל שיחה בכל הסיטואציות
[2]
בילדים גדולים יותר ובמבוגרים, הטיפול היעיל ביותר הוא
CBT
, אשר מתמקד באופן שבו הסובלים מהבעיה חושבים על עצמם ועל אחרים, ואיך התפיסות שלהם משפיעות על המחשבות והרגשות שלהם. בטיפול CBT גם נעשה טיפול בחשיפה הדרגתית
[1]
.
מניעה
מאחר ובמרבית המקרים הגורם לבעיה לא ידוע, אין דרך אמיתית למנוע אותה. חשוב לדעת לזהות את הבעיה ולטפל בה מוקדם ככל הניתן
[1]
.
[1]
https://www.nhs.uk/mental-health/conditions/selective-mutism/
[2]
https://www.asha.org/public/speech/disorders/selective-mutism/ |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/self-empowerment/
2 דקות קריאה
כולנו היינו רוצים להצליח יותר, להיות מאושרים יותר, לממש את עצמנו באופן המרבי ולחוות סיפוק בזוגיות, בעבודה ובכל יתר היבטי החיים. למרות זאת, כמובן, רבים נתקלים מתמודדים עם קשיים הנובעים מגורמים בריאותיים, חברתיים ואישיים, ואלה עשויים לפגוע באפשרויות ל
הגשמה עצמית
. לצורך כך התפתח תחום ההעצמה האישית, אשר מיועד לעזור לפרטים וקבוצות אשר אינם זוכים לבטא את מלוא יכולותיהם מסיבות שונות.
KieferPix | Shutterstock
מה היא העצמה אישית?
העצמה אישית היא שם כולל המתאר מגוון שיטות הדרכה,
אימון
ויעוץ אשר ממוקדות בהרחבת עצמאותו של הפרט, הידע שלו על עצמו ויכולתו לפעול למימוש הפוטנציאל האישי שלו באופן עצמאי. בבסיס ההעצמה האישית מונחת התפיסה לפיה גורמים פנימיים וחיצוניים עלולים לפגוע ביכולתנו לממש את הפוטנציאל שלנו, וסיוע של גורם מקצועי עשוי להגביר את יכולתו של אדם ליטול אחריות על חייו וכן לאפשר לו את החופש לעשות בחירות חיים המתאימות לו; פעמים רבות מטרת ההעצמה האישית היא שהאדם ירגיש בטוח דיו ביכולותיו באופן שיאפשר לו להפחית את תלותו באנשים ובגורמים אחרים, אשר עד כה לקחו על עצמם אחריות על חייו.
למי מתאימה העצמה אישית?
העצמה אישית עשויה להתאים כמעט לכל מי שמעוניין לשפר את תפקודו ואת עצמאותו, אך היא נפוצה בקרב מספר קבוצות מרכזיות:
• אנשים בריאים המעוניינים לשפר את תפקודם וביצועיהם: מכיוון שהעצמה אישית מכוונת להרחבת התפקוד בכל היבטי החיים (תעסוקתי, זוגי, אישי), אנשים מתפקדים ובריאים המעוניינים בשיפור ביצועיהם בהיבט ספציפי כלשהו עשויים להפיק תועלת מהעצמה אישית. במקרים אלו ההעצמה תתמקד במיומנויות קבלת החלטות, מיומנויות גיוס משאבים, זיהוי נקודות חוזק וקושי, חיזוק האמונה ביכולות האישיות ועוד.
• אנשים המתמודדים עם מחלות גופניות: אנשים המתמודדים עם מחלות מסכנות חיים ו/או כרוניות (כמו איידס, סרטן וכד') פעמים רבות חווים חוסר אונים, ייאוש ואובדן שליטה. במקרים הללו ההעצמה האישית תתמקד במתן מידע אשר יאפשר לאדם לקחת אחריות ולבצע בחירות ביחס לטיפול בו ולאורח חייו כחולה, צמצום תלות שאינה הכרחית בקרובים וברופאים, שיקום תחושת המסוגלות והשליטה, חיזוק היכולת לגייס משאבים ולימוד של
טכניקות הרגעה עצמית
ושליטה במתחים.
• קבוצות מיעוט/קבוצות הסובלות מאפליה: פרטים השייכים לקבוצות המתמודדות עם דיכוי, אפליה, סטיגמה או שלילת זכויות עשויים שלא להגיע למימוש מלוא יכולותיהם בשל מחסומים אישיים, משפחתיים או חברתיים. במקרים אלו ההעצמה האישית מסייעת בזיהוי רצונותיו והעדפותיו של האדם, חיזוק אמונתו בזכאותו ויכולתו למימוש עצמי ובזיהוי הדרכים שיסייעו לו ליישם את הבנותיו החדשות בנוגע לעצמו. קבוצות היכולות ליהנות מהעצמה אישית מסוג זה הן קבוצות מיעוט (ערבים, אתיופיים), נשים, האוכלוסייה ההומו-לסבית ואחרות.
היכן ואצל מי ניתן לקבל העצמה אישית?
מכיוון שהעצמה אישית רלוונטית לתחומי חיים רבים, היא יכולה להתבצע ע"י מנחים מתחומים שונים, כ
פסיכולוגים
,
פסיכותרפיסטים
, מאמנים, יועצים ארגוניים, מנחי קבוצות ועוד. לא נדרש ידע בתחום הטיפולי על מנת לעסוק בהעצמה אישית ולכן חשוב להדגיש כי היא אינה מהווה תחליף לטיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי. כאשר אדם נמצא במשבר או סובל מקשיים מתמשכים, מוטב לפנות לאיש מקצוע רלוונטי (פסיכולוג, עובד סוציאלי, פסיכיאטר וכד') ולקבל את חוות דעתו המקצועית לגבי סוג הטיפול המתאים.
העצמה אישית יכולה להינתן הן באופן פרטי והן באופן קבוצתי. לימודי העצמה אישית וסדנאות העצמה אישית לרוב ניתנות לקבוצות בעלות מאפיינים דומים (נשים, עולים חדשים, אבות הומוסקסואלים), והן מאפשרות למשתתפים ליישם את הכלים שרכשו למטרותיהם האישיות. זאת ועוד, העצמה אישית ניתנת בכל טווח הגילאים, כאשר בקרב ילדים העצמה אישית לרוב מתמקדת בהעלאת הערך העצמי ותחושת היכולת, ורכישת מיומנויות להתמודדות עם קשיים ספציפיים (
הפרעות קשב וריכוז
,
מיומנויות חברתיות
). |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/semaglutide/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
מידע כללי:
סמגלוטייד מיועדת לטיפול במבוגרים המטופלים ב
סוכרת סוג 2
, כאשר אינם מאוזנים, וזאת בנוסף לתזונה מותאמת ולפעילות גופנית. התרופה ניתנת כטיפול יחיד, במצבים מסויימים, או כתוספת לתרופות אחרות (כאלה הנלקחות דרך הפה, או אינסולין) לטיפול בסוכרת, כשרמות הסוכר בדם אינן מאוזנות.
סמגלוטייד הוא אנלוג של GLP1, וככזה, מחקה את השפעת הורמון המעיGLP1 , המבקר את הפרשת ה
אינסולין
מהלבלב ומסייע באיזון רמות הסוכר בדם. בדומה להשפעת הורמון GLP1, מזון המגיע למעיים, לאחר ארוחה, יגרום ללבלב להפריש אינסולין, בעזרתו יושג איזון ברמות הסוכר בדם. התרופה עשויה לסייע במניעת מחלת לב, תוך הקפדה בשמירה על תכנית התזונה והפעילות הגופנית.
6/2021 אישר מנהל המזון והתרופות האמריקאי, ה-FDA, את התרופה (בזריקה חד שבועית) גם כטיפול בעודף משקל וב
השמנת יתר
כרוניים, וזאת בנוסף להפחתה בצריכה הקלורית ולשילוב פעילות גופנית. עבור התוויה זו, הטיפול יינתן בהימצא מצב מחלה נוסף, כדוגמת
יתר לחץ דם
, סוכרת סוג 2, או רמת כולסטרול גבוהה, ובמקרי השמנת יתר קיצוניים- גם ללא מצבי מחלה נוספים ידועים.
יעיל לטיפול ב:
איזון רמת הסוכר במבוגרים עם סוכרת סוג 2, בנוסף לתזונה מותאמת ולפעילות גופנית.
הפחתת משקל במקרי השמנת יתר, או במקרי עודף משקל המלווה בגורמי סיכון, סיוע בשליטה ובשמירה על משקל גוף רצוי, לאחר השגתו, בנוסף לתזונה מותאמת ולפעילות גופנית.
הנחיות חשובות:
• התרופה אינה מיועדת לשימוש בסוכרת סוג 1- בה הגוף אינו מייצר אינסולין כלל.
• אין להשתמש בתרופה אם מתפתחת חמצת קטוטית (קטואצידוזיס) סוכרתית- סיבוך של סוכרת.
מתי אסור להשתמש בתרופה:
במקרה רגישות (אלרגיה) לסמגלוטייד או למרכיבי התרופה האחרים.
פרמקוקינטיקה:
קישור גבוה לחלבוני פלסמה- מעל 99%, זמינות ביולוגית במתן אורלי (טבליה): 0.4%-1%, ובמתן תת עורי (בהזרקה):89%. זמן מחצית חיים: שבוע אחד (המשתנה במצב של פגיעה כבדית או כלייתית).
דגשים למשתמש
• יש לשים לב לסימני קטואצידוזיס, סיבוך של סוכרת, כדוגמת סוכר גבוה בדם, קשיי נשימה, בלבול, צמא מוגבר, ריח נשימה מתוק או טעם מתוק או מתכתי בפה.
• יש לשים לב ולדווח על כל שינוי בראייה.
• חשובה שתיית נוזלים מרובה למניעת התייבשות, חשוב במיוחד עבור מטופלים עם בעיות בכליות.
• תשומת לב לכאב בטן חמור.
• תשומת לב לסימני
היפוגליקמיה
(רמת סוכר נמוכה בדם), העלולים להופיע בפתאומיות, כאשר משלבים עם תרופות ממשפחת סולפונילאוריאה או אינסולין: זיעה קרה, עור חיוור, כאב ראש, קצב לב מהיר, בחילה או תחושת רעב גדולה, שינויים בראייה, תחושת ישנוניות או חולשה, תחושת עצבנות, חרדה או בלבול, קשיי ריכוז או רעידות.
צילום: shutterstock
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
תמיסה להזרקה תת עורית, טבליה לבליעה בשלמותה.
תדירות וזמן נטילה
זריקה: אחת לשבוע. ביום קבוע. טבליה: במהלך היום על קיבה ריקה.
טווח המינון
זריקה: סמגלוטייד 1.34 מ"ג/ 1 מ"ל (אוזמפיק)
וויגובי: 0.25 מ"ג/ 0.5 מ"ג/ 1 מ"ג/ 1.7 מ"ג/ 2.4 מ"ג
מינון התחלתי מקובל (אוזמפיק): 0.25 מ"ג פעם בשבוע, למשך 4 שבועות. לאחר מכן- 0.5 מ"ג פעם בשבוע, ובמידת הצורך, בהתאם להנחיית רופא- 1 מ"ג פעם בשבוע.
טבליות: סמגלוטייד 3 מ"ג/ 7 מ"ג/ 14 מ"ג
מינון התחלתי מקובל:3 מ"ג פעם ביום, למשך חודש. לאחר מכן- 7 מ"ג פעם ביום, ובמידת הצורך, בהתאם להנחיית רופא- 14 מ"ג פעם ביום.
מנה שנשכחה
טבליה: יש לדלג על המנה שנשכחה ולקחת את המנה הבאה במועד הרגיל.
זריקה: אם חלפו 5 ימים או פחות ממועד ההזרקה המתוכנן- יש להזריק כשנזכרים, ואת המנה הבאה במועד הרגיל. אם חלפו יותר מ- 5 ימים ממועד ההזרקה המתוכנן- יש לדלג על המנה, ולהזריק את המנה הבאה במועדה. אין להשתמש במנה כפולה כפיצוי.
הפסקת התרופה
אין להפסיק את השימוש בתרופה ללא התייעצות עם הרופא. רמת הסוכר עלולה לעלות.
מינון עודף
יש לפנות לרופא או לחדר מיון בצירוף האריזה. תיתכן תחושת בחילה.
אחסון
זריקה: טרם השימוש- קירור 2-8 מעלות צלזיוס. במהלך השימוש- ניתן לשמור את העט במשך 6 שבועות בטמפרטורה הנמוכה מ-30 מעלות צלזיוס, או במקרר.
טבליה: עד 30 מעלות צלזיוס, באריזה המקורית, מוגן מאור ומלחות.
אזהרות
תזונה
טבליה: נטילה על קיבה ריקה עם מעט מים. יש להמתין לפחות 30 דקות טרם אכילה או שתייה לאחר נטילת התרופה .
זריקה: ללא קשר לארוחות.
אלכוהול
לא צפויה השפעה ישירה על התרופה. יש לבחון את השפעת צריכת האלכוהול על רמת הסוכר בדם והאיזון הקיים.
נהיגה
השימוש בתרופה לא צפוי להשפיע על יכולת הנהיגה. במקרה סחרחורת (תופעת לוואי שכיחה בשימוש)- יש להימנע מנהיגה. השילוב עם תרופות סוכרת אחרות עלול להביא למצב היפוגליקמיה (רמת סוכר נמוכה בדם)- העלול לפגום ביכולת הריכוז והנהיגה. בסימני רמת סוכר נמוכה בדם- אין לנהוג.
הריון
יש להתייעץ עם הרופא לפני נטילת תרופה זו. לא ידועה השפעתה על העובר. בעת תכנון הריון- יש להפסיק את השימוש בתרופה זו חודשיים מראש לפחות
.
יש להתייעץ עם הרופא כיצד לשנות את הטיפול.
הנקה
אין להשתמש. לא ידוע אם התרופה עוברת בחלב אם.
תינוקות וילדים
תרופה זו אינה מיועדת לילדים ולמתבגרים מתחת לגיל 18 מפני שהבטיחות והיעילות בקבוצת גיל זו לא הוכחו.
קשישים
לא צפוי שינוי.
דווח לרופא במקרה של
מחלת עיניים, שינויים בראייה
כאב בטן חמור
נטילת תרופות נוספות לסוכרת
סיכון ממנת יתר
אין נתונים
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
תופעות לוואי שכיחות מאוד, החולפות בדרך כלל עם הזמן: בחילה, שלשול
.
רמת סוכר נמוכה בדם (היפוגליקמיה) בשימוש משולב עם תרופות שמכילות סולפנילאוראה או אינסולין.
תופעות לוואי שכיחות: הקאה, רמת סוכר נמוכה בדם (היפוגליקמיה)- כאשר משתמשים בשילוב עם תרופה אחרת לסוכרת, הניתנות דרך הפה (שאינן ממשפחת סולפונילאוריה או אינסולין), בעיות עיכול, דלקת קיבה (גסטריטיס)- סימנים אפשריים: כאב בטן, בחילות או הקאות. ובנוסף: רפלוקס או צרבת, כאב בטן, נפיחות של הבטן, עצירות, גיהוקים (לא שכיח בשימוש בטבליה), אבני מרה (לא שכיח בשימוש בטבליה), סחרחורת, עייפות, איבוד משקל (לא שכיח בשימוש בטבליה), ירידה בתיאבון, גזים, עלייה של אנזימי הלבלב
.
באופן לא שכיח: שינויי טעם, תגובות במקום ההזרקה, דופק מהיר, תגובות אלרגיות, האטה בריקון הקיבה ובשימוש בטבליות, בנוסף: ירידה במשקל, אבנים במרה, גיהוקים.
במקרה של תופעות לוואי הבאות יש להפסיק נטילת התרופה
:
נדרשת פנייה מיידית לרופא וקבלת ייעוץ לגבי המשך הטיפול
:
סיבוכים של מחלת עיניים סוכרתית (רטינופתיה)- שכיח, דלקת חריפה בלבלב, העשויה לגרום לכאב חמור בבטן ובגב שלא עובר- לא שכיח, תופעות אלרגיה חמורות, כמו בעיות נשימה, נפיחות של הפנים, השפתיים, הלשון ו/או הגרון, עם קושי בבליעה, וקצב לב מהיר- נדיר
.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
יש לעדכן רופא/רוקח באשר לנטילת תרופות אחרות, כולל תרופות ללא מרשם, וכן תוספי תזונה. בייחוד עבור:
- וארפרין- או תרופות דומות אחרות הנלקחות דרך הפה להפחתת קרישיות הדם. ייתכן שידרשו בדיקות יכולת קרישה באופן תכוף יותר.
- אינסולין- נדרשת הנחייה רפואית באשר לצורך בהפחתת רמת האינסולין המוזרק, כמו גם מדידת רמת סוכר בדם באופן תכוף יותר.
- לבותירוקסין, המשמשת לטיפול במחלת בלוטת התריס. ייתכן מעקב הרופא אחר רמת הפעילות של בלוטת התריס.
השפעת שימוש ממושך
יש לבצע בדיקות עיניים תקופתיות על ידי רופא עיניים.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/sepsis/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אלח דם (ספסיס) היא תגובת יתר של המערכת החיסונית ל
זיהום
. התגובה מורכבת מסדרה של אירועים ב
מערכת החיסון
, שעלולים להוביל לדלקת נרחבת, לנפיחות ולהיווצרות של קרישי דם. כל אלו יחד ולחוד הם מצבים מסכני חיים.
לאלח הדם שלושה שלבים:
• אלח דם פשוט, הנגרם מזיהום כמו שפעת או מורסה בשן, מצב שאינו דורש טיפול בבית החולים.
• אלח דם חמור, המוביל לפגיעה בפעילות של איברים חיוניים כדוגמת הלב, הכליות והריאות.
• הלם זיהומי (septic shock), המאופיין בירידה קיצונית של לחץ הדם, עד כדי ירידה באספקת דם וחמצן לאיברים החיוניים בגוף.
כאשר אלח דם פשוט אינו מטופל הוא עלול להתפתח לכדי הלם זיהומי ולכשל רב מערכתי. לכן, במידה והמצב מזוהה מוקדם, הטיפול הניתן הוא אנטיביוטיקה, ללא צורך באשפוז, ומרבית החולים שמטופלים בזמן יחלימו לחלוטין. כאשר מגיעים למצב של ספסיס חמור והלם זיהומי, מדובר במצבי חירום הדורשים טיפול ביחידה לטיפול נמרץ, שם מתבצע ניטור ותמיכה של מערכות הגוף, תוך מתן טיפול בזיהום עצמו. במצב של אלח דם חמור, אחוזי התחלואה והתמותה עולים באופן משמעותי.
צילום: Kateryna Kon | Shutterstock
סימפטומים
אבחון של אלח דם דורש הימצאות של לפחות שניים מהתסמינים הבאים:
• חום מעל 38.5 מעלות או מתחת ל-35 מעלות צלזיוס.
• דופק גבוה מ-90 פעימות בדקה.
• נשימה מואצת ומאומצת של מעל ל-20 נשימות בדקה.
• חשד לזיהום או זיהום ודאי.
• צמרמורת.
• דופק מואץ (הדופק מייצג את קצב הלב במישוש העורקים הראשיים).
אלח דם חמור מוגדר כאשר חולה שהוגדר כסובל מאלח דם, יפתח לפחות אחד מהתסמינים הבאים:
• עור קר, לח למגע ובעל גוון חיוור, ו/או הופעת כתמים על גבי העור.
• ירידה משמעותית בנפח השתן.
• שינוי דרמטי במצב ההכרתי.
•י רידה בספרת טסיות הדם.
• קושי בנשימה.
• פעילות לב חריגה.
• שלשולים, בחילות או הקאות.
הלם זיהומי יוגדר כאשר בנוסף לתסמינים לעיל, מתווספת צניחה של לחץ הדם.
סיבות וגורמי סיכון
כל זיהום בגוף עלול להוביל להתפתחות של אלח דם. במרבית המקרים, מערכת החיסון שלנו מצליחה להתגבר על הזיהום ולהגבילו לזיהום מקומי בלבד, שמתבטא בתגובה הידועה בשם דלקת – הגברת ייצור התאים הלבנים אשר נודדים אל האזור המזוהם על מנת למנוע את התפשטות הזיהום. במצב שבו מערכת החיסון חלשה או כאשר הזיהום חמור במיוחד, הזיהום יכול להתפשת דרך זרם הדם לאזורים נוספים, דבר שמוביל לתגובת יתר של מערכת החיסון ולהתלקחות התהליך הדלקתי בגוף, מה שמוביל לפגיעה בזרימת הדם וברקמות.
הגורמים הנפוצים ביותר להתפתחות של ספסיס כוללים זיהומים שמקורם במערכת הדם, בריאות – כמו דלקת ריאות ושפעת - זיהומים בדרכי השתן, זיהומים בבטן – כמו דלקת התוספתן או פריטוניטיס (דלקת של קרום הצפק) - ודלקת באגן. עם זאת, המקור הראשוני לזיהום אינו ניתן לזיהוי בכ-20% מהמקרים.
גורמי הסיכון להתפתחות של אלח הדם כתוצאה זיהום מקומי כוללים:
• מחלות המחלישות את מערכת החיסון כמו HIV או לוקמיה.
• טיפולים רפואיים המחלישים את מערכת החיסון כמו טיפולים כימותרפיים.
• אנשים הנמצאים בקצוות טווח הגילאים – פעוטות וקשישים.
• ניתוח או תאונה בזמן האחרון.
• הנשמה מלאכותית באמצעות מכונת הנשמה.
• צנתור ועירויים שונים המוחדרים דרך העור.
• מחלות תורשתיות המעלות את הסיכון לזיהום.
כמו כן, זיהום שנגרם על ידי חיידקים עמידים לטיפול אנטיביוטי כדוגמת MRSA (multiple resistant Staphylococcus aureus), מגביר את הקושי בטיפול בחולה. זיהומים מסוג זה נפוצים יותר בבתי החולים ונוטים להיות קשים יותר.
אבחון ובדיקות
אבחון אלח הדם יכול הלתבצע באמצעות בדיקות רבות הכוללות:
• בדיקות דם לזיהוי של בעיות בקרישה, לאיתור הזיהום, לזיהוי בעיות בתפקוד הכבד או הכליות, לקביעת מידת החמצון של הדם.
•
בדיקת שתן
.
•
תרבית צואה
.
•
בדיקת לחץ דם
.
• תרבית מהאזור המזוהם.
• תרבית ממקור החשוד כמקור הזיהום.
• בדיקות רנטגן, US, CT, או MRI.
• ניקור מותני לבדיקה של נוזל השדרה.
באמצעות הבדיקות המבוצעות, מנסים הרופא או הרופאה המטפלים לגלות את סוג הזיהום, המקור שלו, ולבצע הערכה של תפקוד האיברים החיוניים.
סיבוכים אפשריים
כאשר מתפתח אלח הדם, ככל שהמצב מחמיר, כך מתגבר הפגיעה באספקת הדם לאיברים החיוניים – המוח, הלב והכליות.
קרישי דם שעלולים לחסום את זרימת הדם יכולים להיווצר באיברי הגוף כגון בזרועות, ברגליים, באצבעות הידיים ובכפות הרגליים. תהליך זה מוביל למוות של הרקמות ולהתפתחות של נמק.
במרבית המקרים, חולים הסובלים מאלח דם פשוט ומטופלים בזמן יחלימו לחלוטין, אך פגיעה באיברים חיוניים ובמערכות הגוף שנגרמת במצב של אלח דם חמור, עלולה לגרום לתחלואה קשה ולאחוזי תמותה גבוהים של עד כ-50% בקרב הלוקים באלח דם חמור או בהלם זיהומי.
טיפולים ותרופות
הטיפול באלח הדם תלוי בשלב שבו הוא אובחן. במידה ונעשה אבחון מוקדם, ומדובר באלח דם פשוט, הטיפול יכול להתבצע בבית באמצעות אנטיביוטיקה ללא צורך באשפוז. במידה ומדובר באלח דם חמור או בהלם זיהומי, נדרש טיפול בבית החולים, שם יבוצע ניטור של מערכות הגוף וינתן טיפול המותאם למצב החולה ולמקור הזיהום שלו.
עירוי נוזלים ניתן לטיפול בלחץ דם נמוך לשם העלת נפח הדם, ובמידה ונוזלים בדם אינם מספיקים למטרה זו, ניתן להוסיף תרופות שמעלות את לחץ הדם.
הטיפול הבסיסי באלח הדם הוא אנטיביוטיקה, במצב של אלח חמור או הלם זיהומי, הטיפול האנטיביוטי יינתן לרוב דרך הווריד. לאחר שנלקחו תרביות מכל האתרים החשודים לזיהום, תינתן אנטיביוטיקה רחבת טווח, וכאשר יגיעו תוצאות הבדיקה, טווח הטיפול יצומצם לחיידק הנוכח בתרבית, ולרגישיות שלו.
כאשר מדובר בזיהום נגיפי, סביר שטיפול אנטיביוטי לא יעזור, אך הוא ינתן בכל מקרה משום שיש להתחיל את מתן הטיפול לפני שמגיעות תוצאות התרבית, בשל הסיכון הגבוה שבדחיית הטיפול. הטיפול בזיהום נגיפי הוא בעיקר תמיכתי, אך לעיתים נעשה שימוש בתרופות נגד נגיפים.
כמו כן, הטיפול יתמקד גם במקור הזיהום. במידה וישנה מורסה החשודה כמקור לזיהום הראשוני היא תנוקז, או במידת הצורך ייעשה ניתוח להסרת האזור הפגוע.
ישנם טיפולים ותרופות רבים הניתנים במהלך הטיפול באלח דם חמור, אך מרביתם הם טיפולים תומכים עד שהזיהום יחלוף ומצב האיברים החיוניים ישתפר.
מניעה
בכדי לנסות ולמנוע מצב של אלח דם חשוב לשמור על הצעדים הבאים:
• לטפל במחלות הקיימות באופן אופטימלי ולהקפיד להתחסן לפי ההמלצות של משרד הבריאות.
• לשמור על הגיינה נכונה – לשטוף ידיים ולטפל בחתכים כראוי.
• לדעת לזהות את הסימנים הכוללים – בלבול, קוצר נשימה, כאב קיצוני או אי נוחות, ועור דביק או מזיע.
• אם סובלים מזיהום שלא משתפר או מחמיר, יש לחשוד באלח דם ולקבל טיפול מידי. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/sertraline-lustral-serenada/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
סרטרלין (לוסטרל, סרנדה) הוא תרופה ששייכת ל
תרופות נגד דיכאון
המעכבות ספיגה חוזרת של
סרוטונין
(SSRI) במוח. סרטרלין (לוסטרל, סרנדה) משמש לטיפול במצבי
דיכאון
שונים.
אין להשתמש בסרטרלין (לוסטרל, סרנדה) במקרים הבאים:
רגישות לסרטרלין עצמו או למרכיבים אחרים בתרופה.
הריון או הנקה, מבלי לדון עם הרופא המטפל בסיכון לעומת התועלת בלקיחת תרופה זו. שימוש בתרופות השייכות לקבוצה זו של תרופות נגד דיכאון עלול להשפיע על מצב התינוק.
בו זמנית עם פימוזיד (אנטי-פסיכוטי).
בו זמנית עם מעכבי MAO או במשך שבועיים לאחר סיום הטיפול בהם.
בדרך כלל, סרטרלין (לוסטרל, סרנדה) אינו מיועד לשימוש בילדים ומתבגרים מתחת לגיל 18.
חשוב לשים לב:
אי סדירות בקצב לב, לאחר
בדיקת אק"ג
מחייבת פנייה לרופא.
מומלץ לעקוב אחרי שינויים כמו החמרת דיכאון, תוקפנות או מחשבות והתנהגות אובדנית, במיוחד בתחילת הטיפול בסרטרלין (לוסטרל, סרנדה) ועם כל שינוי במינון או במשטר הטיפולי. יש להקפיד הקפדה יתרה על המלצה זו במטופלים בגילאי 18-24.
תרופות נגד דיכאון מקבוצת SNRI ו-SSRI עלולות לגרום לסינדרום סרוטונין (נדיר) הכולל תסמינים כגון עצבנות, בלבול, הזעה, רפלקסים מוגברים; עוויתות שרירים,רעידות ועליה בקצב הלב, חום גבוה. הסיכון להתפתחות הסינדרום עולה בנטילה בו זמנית של תרופות נוספות המשפיעות על מערכת העצבים.
יש להיזהר בחולים עם
גלאוקומה
סגורת זוית, שכן סרטרלין (לוסטרל, סרנדה) עלול לגרום לעליית הלחץ התוך עיני ולהחמיר את הגלאוקומה.
תרופות נגד דיכאון מקבוצת SSRI עלולות לגרום לנטייה לשברים בעצמות.
צילום: shutterstock
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
טבליות.
אין ללעוס,
לכתוש או לחצות את הטבליות
! לבלוע את התרופה עם מעט מים.
תדירות וזמן נטילה
פעם ביום. בבוקר או בערב. לבלוע את התרופה עם מעט מים. עם או ללא אוכל.
אין לשתות מיץ אשכוליות במהלך הטיפול בתרופה.
טווח המינון
מינון מקובל הוא בדרך כלל 50 מג פעם ביום. הגדלת המינון היומי, בהתאם להנחיית רופא, במרווחים של 50 מ"ג ובהפרשי זמן של שבוע לפחות על פני תקופה של שבועות. המינון המקסימלי המומלץ הוא 200 מ"ג פעם ביום.
50 מ"ג - 200 מ"ג.
תחילת ההשפעה
תוך 4-8 שעות. שבועיים לפחות עד שההשפעה תורגש במלואה.
משך ההשפעה
תוך 4-8 שעות. שבועיים לפחות עד שההשפעה תורגש במלואה.
מנה שנשכחה
יש לדלג על המנה שנשכחה, ולקחת את המנה הבאה כרגיל. אין לקחת מנה כפולה.
הפסקת התרופה
אין להפסיק טיפול בסרטרלין (לוסטרל, סרנדה) בלי להיוועץ ברופא, כי התסמינים עלולים לחזור. הפסקת טיפול עלולה לגרום לתופעות לוואי הבאות : חרדה, סחרחורת, כאב ראש, בחילה, שינוי תחושתי.
מינון עודף
יש לפנות מייד לחדר מיון בצירוף אריזת התרופה. סימני הרעלת סרטרלין (לוסטרל, סרנדה) כוללים: ישנוניות, בחילה, הקאה, קצב לב מוגבר, חרדה, סחרחורת ואישונים מורחבים. לעיתים נדירות איבוד הכרה.
אחסון
מתחת ל- 25 מעלות צלזיוס.
אזהרות
תזונה
ניתן לקחת טבליות סרטרלין (לוסטרל, סרנדה) עם או בלי אוכל. נטילת התרופה עם מזון יכולה להפחית תופעות לוואי הקשורות במערכת העיכול. אין לשתות מיץ אשכוליות במהלך הטיפול בתרופה.
אלכוהול
אין לשתות יין ומשקאות חריפים בזמן הטיפול בתרופה
נהיגה
מומלץ להימנע מנהיגה, עד בחינת השפעת השימוש בתרופה, כיוון שהתרופה עלולה לגרום לסחרחורת.
הריון
אין להשתמש בהריון מבלי להיוועץ ברופא. יש לשקול תועלת מול סיכון לעובר. בטיחות השימוש בהריון טרם נקבעה באופן מלא. בנטילת סרטרלין לקראת לסוף ההיריון- ייתכן סיכון מוגבר לדימום נרתיקי כבד זמן קצר לאחר הלידה, במיוחד אם קיים עבר של הפרעות דימום.
הנקה
יש להיוועץ ברופא לפני השימוש. התרופה עוברת לחלב אם. אין להשתמש, אלא אם הרופא העריך תועלת העולה על הסיכון האפשרי לתינוק.
תינוקות וילדים
התרופה אינה מיועדת לילדים ומתבגרים מתחת לגיל 18.
ניתוח והרדמה כללית
יש לדווח למנתח או למרדים על נטילת תרופה זו.
דווח לרופא במקרה של
סוכרת
מחלת לב
רמות נמוכות של אשלגן או מגנזיום
מחלת כבד
טיפול בנזעי-חשמל (ECT)
אפילפסיה (כפיון)
מחשבות התאבדות
הריון
הנקה
מחלת כליה
ליקוי במערכת העיכול
כיב עיכולי
בעיות בקרישת הדם, הסטוריה של הפרעות דימום
בעיות בתפקוד מיני
התמכרות לתרופות
נטילת תרופות לדילול הדם
סיכון ממנת יתר
בינוני
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
בזמן השימוש בסרטרלין (לוסטרל, סרנדה) עלולות להופיע תופעות לוואי הבאות :
תופעות לוואי שכיחות מאוד : נדודי שינה, סחרחורת ,נמנום ,כאב ראש ,שלשול ,בחילה ,יובש בפה ,כשל בשפיכה ,עייפות.
ובנוסף:
כאבי מפרקים, הצטננות, כאב גרון, נזלת, נטייה לשברים בעצמות, יובש בפה (לעיתים עם פטרת, יש לפנות לרופא אם נמשך למעלה משבועיים), שלשול, עצירות, נמנום, סחרחורת, רעד, חולשה, כאב ראש, כאבי פרקים, הפרעות במערכת העיכול, הזעה, הפרעות בראייה, שינויים בתאבון ובמשקל, ירידה ברמת נתרן בדם (מאופיינת בכאב ראש, קושי בריכוז וזכרון), סוכרת, רמת סוכר גבוהה (היפרגליצמיה) או נמוכה בדם (היפוגליקמיה) בייחוד אצל חולי סוכרת, חרדה, הרטבת לילה, אצירת שתן, התכווצויות בכלי דם מוחיים, צלצולים באזניים, דפיקות לב,בעיות לב, גלי חום, פיהוקים, כאבי גב, וסת לא סדירה, בעיות בזקפה, אם תופעות אלו נמשכות או מטרידות רצוי לפנות לרופא מיד.
שינוי בגודל האישון העלול לגרום להתרחבותו, עליית לחץ תוך עיני, גלאוקומה סגורת זוית.
רגישות יתר, ירידה ברמות הורמוני תירואיד, תוקפנות, התעלפות, אישונים מורחבים, נפיחות, עלייה ברמות אנזימי כבד- לא שכיח.
כולסטרול גבוה, תגובה אלרגית חריפה, הפרעות בשליטה במאזן הסוכר, דם בשתן,
מחלת ריאות שיש בה הופעה של אאוזינופילים (סוג של תאי דם לבנים) במספרים מוגברים- נדיר
.
סינדרום סרוטונין, המתבטא בשינויים במצב הנפשי (כגון: עצבנות יתר, הזיות, תרדמת), אי-יציבות אוטונומית (כגון: קצב לב מהיר, לחץ דם בלתי יציב, היפרתרמיה), ליקויים נוירו-מוסקולרים (כגון: היפר-פלקסיה, חוסר קואורדינציה), ליקויים בתנועה (כגון: תנועות לא רצוניות, הפרעה בטונוס השרירים) או תסמינים של מערכת העיכול (כגון: בחילה, הקאה, שלשול) (נדיר).
בעיות בתפקוד מיני. בחלק המקרים, תסמינים אלה המשיכו לאחר הפסקת הטיפול.
בשכיחות שאינה ידועה: נעילת לסתות, הרטבת לילה, אבדן ראייה חלקי. דלקת במעי הגס, הגורמת לשלשול. דימום נרתיקי כבד זמן קצר לאחר הלידה.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
השילוב של סרטרלין (לוסטרל, סרנדה) עם תרופות או צמחי מרפא הבאים עלול לגרום לסיכונים או לאי-יעילות עקב תגובות בין-תרופתיות:
תרופות המכילות אמפטמינים (המשמשות בהפרעת קשב וריכוז), נרקולפסיה והשמנת יתר.
פימוזיד, דיגוקסין, פניטואין, תכשירים המכילים טריפטנים כגון תרופות למיגרנה ( לדוגמא: סומטריפטן), טרמדול לטיפול בכאב, תרופות המשמשות להרדמה ולטיפול בכאב כרוני,תרופות המשפיעות על מערכת העצבים המרכזית כגון: פנפלוראמין, פנטאניל ונגזרותיו, דקסטרומטורפן (נגד שיעול), מפרידין,טפנטדול, מתאדון פנטזוצין. טריפטופן (חומצה אמינית המופיעה במזונות, תמיסות עירוי להזנה ותוספי מזון), תרופות הרגעה, תרופות משתנות,וורפרין, תרופות לטיפול בחומציות יתר, כיב קיבה או צרבת (סימטידין, אומפרזול ,לנסופרזול, פנטופרזול, רבפרזול), ליתיום או תרופות נגד דיכאון נוספות, תרופות המשפיעות על קרישת הדם (כגון: אספירין), הצמח היפריקום(St. John's Wort). תרופות הידועות כמגבירות סיכון להפרעות קצב.(אנטי פסיכוטיים, אנטיביוטיקות מסויימות), תרופות כנגד זיהומים בקטריאליים, פטרייתיים, כנגד HIV , כנגד הפטיטיס C,
מעכבי MAO - השילוב של סרטרלין עלול לגרום לבלבול, חום גבוה, פירכוסים, הזיות ועלייה מסוכנת בלחץ הדם. אין ליטול יחדיו, יש להמתין 14 לאחר סיום הטיפול.
השפעת שימוש ממושך
אין בעיות מיוחדות. מומלץ יש לעקוב אחר רמות הסוכר בדם בזמן הטיפול בסרטרלין (לוסטרל, סרנדה).
ייתכנו בעיות בתפקוד המיני. בחלק מהמקרים תסמינים אלה ימשכו לאחר הפסקת הטיפול.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/sildenafil/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
סילדנאפיל (ויאגרה, תרים) שפותח במקור לטיפול
בתעוקת חזה
(אנגינה פקטוריס), משמש כיום לטיפול
באין אונות
(אימפוטנציה) וביתר לחץ דם ריאתי.
סילדנאפיל (ויאגרה, תרים) מעכב את האנזים PDE5 (פוספודיאסטראז) וכך מרחיב שרירים חלקים בדפנות כלי הדם. בטיפול באין אונות, סילדנאפיל (ויאגרה, תרים) מוביל לזרימת דם מוגברת לאיבר המין ולזקפה בתגובה לגירוי מיני. סילדנאפיל (ויאגרה, תרים) נשאר פעיל למשך מספר שעות, אולם הזיקפה תמשך כל עוד הגירוי המיני נמשך.
בטיפול
ביתר לחץ דם ריאתי
, מנגנון פעולת התרופה מאפשר זרימת דם וחמצן באופן חופשי יותר בריאות.
חשוב לשים לב:
השימוש בסילדנאפיל (ויאגרה, תרים) מיועד לגברים מגיל 18 בלבד. לפני כן יש לעבור בדיקה רפואית מקיפה, כדי לוודא שאין בעיות לב וכלי דם, שכן גם פעילות מינית כשלעצמה כרוכה ברמה מסוימת של מאמץ ללב. סילדנאפיל אינו מרפא אין אונות ואינו מגן ממחלות המועברות במגע מיני או הריון.
בתחושה כי התרופה חלשה או חזקה מדיי- יש להתייעץ עם הרופא או הרוקח.
במקרה בו סילדנפיל אינה עוזרת לקבל זיקפה או אם הזיקפה שמתקבלת אינה מחזיקה מספיק זמן מעמד להשלמת יחסי מין מלאים, יש להתייעץ עם הרופא.
צילום: shutterstock
אין להשתמש בסילדנאפיל (ויאגרה, תרים) במקרים הבאים:
רגישות לחומר הפעיל עצמו או למרכיבים האחרים בתרופה.
שימוש קבוע או מזדמן בתרופות על בסיס ניטריטים או ניטראטים אורגניים ;
מחלות כבד או לב, לחץ דם נמוך, מחלה תורשתית בעיניים;
התקף לב שהתרחש לאחרונה, שבץ או אובדן ראיה מסוג NAION.
נטילה במקביל של תרופה כמו ריוסיגואט, מקבוצת משפעלי האנזים
ציקלאז גואנילט, לטיפול ביתר לחץ דם ריאתי.
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
טבליות. אין ללעוס את הטבליה.
תדירות וזמן נטילה
לטיפול באין אונות: יש ליטול סילדנאפיל (ויאגרה, תרים) פעם אחת ביום בלבד, כשעה לפני קיום יחסי מין.
לטיפול ביתר לחץ דם ריאתי: שלוש פעמים ביום.
טווח המינון
לטיפול באין אונות: 25 - 100 מ"ג ליום
.
אין עלייה ביעילות התרופה מעל מינון 100 מ"ג.
לטיפול ביתר לחץ דם ריאתי: 60 מ"ג ליום.
תחילת ההשפעה
לטיפול באין אונות, בדרך כלל תוך 30 - 60 דקות. משתנה מאדם לאדם, ובמצב של גירוי מיני בלבד.
משך ההשפעה
לטיפול באין אונות, בדרך כלל תוך 30 - 60 דקות. משתנה מאדם לאדם, ובמצב של גירוי מיני בלבד.
מנה שנשכחה
בטיפול ביתר לחץ דם ריאתי: יש לקחת את המנה הבאה כשנזכרים ולהמשיך לפי זמני הנטילה הרגילים. אין ליטול שתי מנות סילדנאפיל (ויאגרה, תרים) יחד.
הפסקת התרופה
בטיפול ביתר לחץ דם ריאתי: אין להפסיק ללא התייעצות עם הרופא, כי הפסקה פתאומית עלולה לגרום להחמרת המחלה. ייתכן שיהיה צורך בהפחתת מינונים הדרגתית לפני סיום הטיפול.
בטיפול באין אונות: ניתן להפסיק את השימוש בסילדנאפיל (ויאגרה, תרים) בביטחון כאשר אין צורך בתרופה.
מינון עודף
אם מבחינים בתסמינים מיוחדים או אם נלקחה מנה עודפת גדולה של סילדנאפיל (ויאגרה, תרים) יש לפנות לחדר מיון (מינון מעל 100 מ"ג אינו מעלה את יעילות התרופה).
אחסון
יש לאחסן במקום יבש, בטמפרטורה עד 25 מעלות.
אזהרות
תזונה
ניתן לקחת סילדנאפיל (ויאגרה, תרים) עם או ללא ארוחה, אך ארוחה גדולה עלולה לעכב את תחילת השפעתה. צריכת אלכוהול עלולה להפריע להתפתחות הזיקפה, לכן עדיף להמעיט בצריכתו.
בטיפול ביתר לחץ דם ריאתי: אין לצרוך אשכוליות או לשתות מיץ אשכוליות בתקופת הטיפול.
אלכוהול
צריכת אלכוהול עלולה זמנית להפריע בהופעת זיקפה, בכדי לקבל השפעה מקסימלית מהתרופה מומלץ לא לצרוך אלכוהול בכמות רבה לפני נטילת התרופה.
נהיגה
סילדנאפיל עלולה לגרום לסחרחורת ולהשפיע על הראייה. במקרה כזה יש להימנע מנהיגה.
הריון
סילדנאפיל (ויאגרה, תרים) אינו מיועד לנשים
.
רווטיו- אין להשתמש במהלך היריון, אלא אם יש צורך ודאי- יש להיוועץ ברופא.
הנקה
התרופה לא מיועדת לנשים. רווטיו- חודרת לחלב אם בכמויות קטנות מאוד ולכן לא צפויה להזיק לתינוק היונק.
תינוקות וילדים
התרופה מיועדת למבוגרים מעל גיל 18 בלבד.
דווח לרופא במקרה של
עיוותים אנטומיים של איבר המין
מחלת לב
סוכרת
מחלת כליה
מחלת כבד
מחלת דם
נטילת תרופות אחרות
מחלת החזר קיבה וושט (GERD)
כיב קיבה או דימומים
אנמיה של תאי חרמש (sickle cell anemia)
יתר לחץ דם
בעיות בקרישת הדם
פגיעה ברשתית העין
לחץ דם נמוך
מיאלומה נפוצה
הפרעות קצב בלב
סיכון ממנת יתר
בינוני
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
תופעות הלוואי הנפוצות ביותר של סילדנאפיל (ויאגרה, תרים, רווטיו) הינן כאב ראש והסמקה.
תופעות לוואי נוספות שכיחות של סילדנאפיל (ויאגרה, תרים) כוללות: סחרחורת, פריחה, הפרעות במערכת העיכול, בחילה, שלשול, גודש או דימום מהאף, טשטוש והפרעות בראייה, גלי חום, תחושה פתאומית של חום בחלק הגוף העליון.
תופעות שאינן שכיחות: פריחה, גירוי או כאב בעיניים, עיניים אדומות, קצב לב מהיר או חזק או לא סדיר, יתר לחץ דם, לחץ דם נמוך, כאב שרירים, ישנוניות, ירידה בתחושתיות, צלצולים באוזניים, תחושת עייפות, נוכחות דם בשתן, כאב בגפיים, כאב גב, שיעול, טחורים, נפיחות במערכת העיכול.
תופעות לוואי נדירות האופייניות לסילדנאפיל (ויאגרה, תרים): עילפון, שבץ, התקף לב, הפרעות בקצב הלב, ירידה פתאומית בשמיעה, הרגשת גירוי בגרון, חוסר תחושה, תחושת חנק, נימול בפה, דימום מהפין, נוכחות דם בנוזל הזרע, תגובה עורית חריפה, התקפים או פרכוסים
.
תחושה לא רגילה בעין.
במקרה של זיקפה ממושכת או כואבת של יותר מ-4 שעות בעקבות השימוש בסילדנאפיל יש לפנות לחדר מיון.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
שילוב סילדנאפיל (ויאגרה, תרים) עם תרופות הבאות עלול לגרום לתגובות בלתי רצויות, סיכונים או להפחית מיעילות הטיפול:
תרופות מרחיבות כלי דם ממשפחת הניטרטים, כגון: איזוסורביד- 5- מונוניטראט, איזוסורביד דיניטראט, גליצריל טריניטראט ותרופות אחרות לטיפול באין אונות: אסורות בשימוש יחד עם סילדנאפיל, בשל החשש להורדה מוגזמת של לחץ הדם, ומספר דיווחים על מיקרי מוות.
תרופות הנקראות תורמי ניטריק אוקסיד כמו אמיל ניטריט, שילוב העלול לגרום לירידה מסוכנת בלחץ הדם.
תרופות אחרות לטיפול באין אונות
.
גם בשימוש מקומי. נטילה במקביל אסורה.
ריאוסיגואט או תרופות אחרות לטיפול בלחץ דם גבוה בכלי הדם בריאה – השילוב עם סילדנאפיל אסור.
תרופות המעכבות אנזימי כבד כגון: אריתרומיצין, קטוקונאזול, איטראקונאזול, פלוקונאזול ותרופות מסוימות לטיפול במחלת האיידס: עלולות לגרום לעלייה ברמות סילדנאפיל בגוף ובתופעות הלוואי שלה. סימטידין (להורדת חומציות בקיבה).
ריפאמפיצין: התרופה עלולה להפחית את היעילות של סילדנאפיל.
תרופות לטיפול באיידס מסוג מעכבי
HIV
פרוטאז, כמו סאקווינאביר, ריטונאביר: עלולות להעלות את ריכוז סילדנאפיל בדם. ייתכן רישום של מינון נמוך על ידי הרופא.
תרופות ממשפחת חוסמי אלפא לטיפול ביתר לחץ דם או בהגדלת הערמונית כגון: אלפוזוסין, דוקסאזוסין, פראזוסין, טראזוסין וטאמסולוסין: עלולות לגרום לירידה מוגזמת בלחץ הדם. לפיכך, אין לקחת מנות גדולות יותר מ 25 מ"ג של סילדנאפיל במשך 4 שעות לאחר נטילת תרופות אלו
.
תרופות המכילות סאקוביטריל או ואלסרטאן, המשמשות לטיפול באי ספיקת לב.
השפעת שימוש ממושך
לא צפויות בעיות.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/simethicone-simicol-gazimx/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
סימתיקון, החומר הפעיל בטיפטיפות וטבליות סימיקול או גזיםX, שייך לקבוצת תכשירים נגד גזים. סימתיקון (טיפטיפות סימיקול) משמש להקלה על כאבי בטן שנגרמים עקב גזים אצל תינוקות וילדים קטנים; סימיקול או גזים X טבליות מקלים על נפיחות, אי נוחות וריבוי
גזים
ב
מערכת העיכול
אצל מבוגרים.
חשוב לשים לב
:
אין להשתמש בתרופה אם קיימת רגישות או
אלרגיה
לחומר הפעיל או לחומרים אחרים בתכשירי סימתיקון.
צילום: shutterstock
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
טבליות, תרחיף, טיפות. טבליות שאינן מיועדות ללעיסה - אין ללעוס, אך ניתן לכתוש או לחצות.
תדירות וזמן נטילה
טבליות 1-4 פעמים ביום. את התרחיף יש לנער היטב לפני השימוש. לא יותר מ-4 טבליות סימתיקון ביום או 240 מ"ג טיפטיפות סימיקול (מחולק למנות של 0.3 מ"ל או 0.6 מ"ל על פי מספר ארוחות ביום) באותו היום.
טווח המינון
מבוגרים: 125-500 מ"ג ליום. ילדים: 25-240 מ"ג ליום.
תחילת ההשפעה
תוך 15-30 דקות.
משך ההשפעה
תוך 15-30 דקות.
מנה שנשכחה
יש לקחת מנה הבאה כרגיל.
הפסקת התרופה
ניתן להפסיק בביטחון כאשר אין יותר צורך בתרופה.
מינון עודף
מנה עודפת מקרית של סימתיקון (סימיקול, גזיםX) אינה צריכה להדאיג. אך אם מבחינים בתסמינים מיוחדים או אם נלקחה מנה עודפת גדולה, יש ליידע את הרופא.
אחסון
לשמור במיכל סגור במקום קריר ויבש, הרחק מהישג ידם של ילדים, עד 25 מעלות צלזיוס.
נמצא כמרכיב בתרופות הבאות
קרבוסילן | Carbosylane
אי-זי-גאז II | E-Z-Gas II
מאלוקס פלוס תרחיף | Maalox Plus susp.
אזהרות
תזונה
יש ליטול סימתיקון (סימיקול, גזיםX) חצי שעה עד שעה אחרי כל ארוחה ולפני השינה.
טיפטיפות סימיקול לתינוקות - יש לקחת מנה לפני כל ארוחה.
כדאי להימנע משתיית משקאות מוגזים וממיני מזון העשויים לגרום לגזים ולנפיחות.
אלכוהול
לא צפויה השפעה.
נהיגה
לא צפויה השפעה.
הריון
יש להיוועץ ברופא לפני השימוש בסימתיקון במהלך ההריון.
הנקה
יש להתייעץ עם הרופא, לשקול תועלת אל מול פוטנציאל הסיכון.
תינוקות וילדים
יש צורך בהפחתת המינון בהתאם לגיל ולמשקל.
קשישים
אין בעיות מיוחדות.
דווח לרופא במקרה של
החמרת התסמינים
אי סבילות לסוכרים
נטילת תרופות אחרות
סיכון ממנת יתר
נמוך
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
בחילות, עצירות, תגובה אלרגית, תסמינים אפשריים: פריחה בעור, גירוי בעור, נפיחות בפנים או בלשון, קשיי נשימה.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
יש לעדכן רופא/רוקח באשר לנטילת תרופות אחרות כולל תרופות ללא מרשם וכן תוספי תזונה, בייחוד עבור:
תרופות לטיפול בהפרעות בבלוטת התריס כגון: לבותירוקסין. סימתיקון עלול להוריד את כמות הלבותירוקסין הנספגת ולהחליש את השפעתה.
השפעת שימוש ממושך
אם התרופה ניתנת יחד עם תכשירים אחרים הסותרים את חומציות הקיבה, כגון אלומיניום הידרוקסיד או מאגנזיום הידרוקסיד, אין להשתמש בה יותר מ-4 שבועות ללא ייעוץ רפואי.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/sinus-lift/
הרמת סינוס (Sinus Lift)
ערוץ רפואת שיניים
4 דקות קריאה
כללי
מאמרים
הרמת סינוס היא סוג של טיפול שיניים כירורגי שמטרתו ליצור תוספת גבה עצם בחלקים האחוריים של הלסת העליונה (המקסילה). כאשר יש צורך בביצוע של
השתלת שיניים
בחלקים האחוריים של הלסת העליונה, נתקל לפעמים המשתיל בבעיה של חוסר בגובה עצם מספק שאינו מאפשר החדרת שתל דנטלי עם תמיכת עצם מספקת. באזור זה של הלסת קיים חלל אנטומי מלא אויר שנקרא: הסינוס המקסילרי. החדרת שתל דנטלי דרך עצם לא מספקת אל תוך חלל הסינוס הפתוח עשויה ליצור דלקות וזיהומים שיגרמו לכישלון השתל.
בכדי לאפשר החדרת שתלים דנטליים למטרת שיקום אזור זה יש צורך בפרוצדורה כירורגית הקרויה "הרמת סינוס" שמטרתה לדחוק את חלל הסינוס ולאפשר החדרת שתל ועצם בכמות מספקת על מנת לתת לשתל תמיכה.
צילום: Shutterstock
קיימות שתי שיטות עיקריות להרמת סינוס:
הרמת סינוס פתוחה – בהרמת סינוס פתוחה, מבצע הרופא המנתח פתח או חלון בעצם הלסת המאפשר לו גישה אל חלל הסינוס המקסילרי. לאחר פתיחת החלון, מרים המנתח את הרירית המצפה את חלל הסינוס בעזרת מכשור ייעודי עדין מבלי לקרוע אותה. בין רצפת החלל לבין הרירית המורמת מוחדר תחליף עצם בצורת גרגרים קטנים. גרגירי העצם יכולים להיות ממקורות שונים: מקור אדם (בדר"כ מתורם חומר שמסופק מ"בנק" עצם, בעל חיים אחר כגון בקר,חזיר וכו' או חמרים סינתטיים). בסיום החדרת הגרגרים, סוגר המנתח את החלל הממולא ותופר את החניכיים. זמן ההמתנה הממוצע לבניית העצם בחלל הסינוס נע בין 6-8 חדשים ובפרק הזמן הזה נבנית עצם חדשה שתאפשר החדרת שתלים כ-6 חודשים לאחר מכן. במידה וקיימת עצם בעבי מספק להשגת יציבות ראשונית של שתלים דנטליים יוחדרו השתלים באותו המעמד של הרמת הסינוס וכך יחסך זמן רב של המתנה למטופל.
הרמת סינוס סגורה – בהרמת סינוס סגורה לא פותחים חלון אל תוך הסינוס, אלא מבצעים קדח קטן מאד (כ-3-5 מ"מ בלבד) דרך עצם הלסת מתוך חלל הפה ולא מהצד. הפעולה יכולה להתבצע רק המקרים בהם קיים גבה עצם התחלתי המבטיח ייצוב השתל המוחדר ומאפשרת הגבהה ודחיקה של רירית הסינוס. דרך החריר שנוצר, דוחף המנתח את רירית הסינוס כלפי מעלה, מחדיר גרגירי עצם כתושה, ולעתים גם שתל דנטלי כבר באותה ישיבה מבלי להמתין להחלפת העצם הכתושה בעצם טבעית. את דחיקת הרירית כלפי מעלה ניתן לבצע באמצעות מכשירים הנקראים אוסטיאוטומים.
בשנים האחרונות, פותחו שיטות להרמת רצפת הסינוס שאינן פולשניות-
הרמת רצפת הסינוס באמצעות בלון או אמצעי הידראולי דומה. זהו בלון עשוי סיליקון הזהה לבלון הצינטורים הקרדיאלי ומאפשר למנתח בשיטה זעיר פולשנית להרים את רירית הסינוס במידה הנדרשת. לאחר הרמת הרירית מוצא הבלון ומוזרקת עצם פנימה יחד עם החדרת השתל. שיטה זו מקטינה משמעותית את פוטנציאל הסיבוכים לאחר הרמת הסינוס ולמעשה אין כמעט נפיחות או כאב לאחר הטיפול מה שקיים בפרוצדורה של הרמת סינוס פתוחה.
הרמת רצפת הסינוס באמצעות מקדחים אטראומטיים. זו שיטה חדשנית בה נעשה שימוש במקדחים מיוחדים שדוחסים את העצם הקיימת של המתרפא כלפי מעלה וגורמים לדחיקת חלל הסינוס כחלק אינטגרלי של השימוש בהם. שיטת דחיסה זו הקרויה OSSEODENSIFICATION והיא מוכיחה עצמה כשיטה זעיר פולשנית עם מעקב ארוך טווח המתעד הצלחה.
מעקב לאחר ניתוח הרמת סינוס
לאחר הניתוח האזור נוטה להיות בצקתי ונפוח. עלול להופיע דימום מהאף או הפה, אם כי לרוב מדובר בכמות דם מועטה בלבד. בתקופה שלאחר הניתוח כדאי להימנע מהתעטשות חזקה או מקינוח אף חזק. תזוזות ולחצים חזקים המופעלים על הלסת העליונה עשויים להוביל לתזוזה של האזור אליו הוחדר המשתל או לפתיחה של התפרים.
רופא השיניים עשוי להמליץ על התזת מי מלח על החלק הפנימי של האף, וכן לרשום תרופות המפחיתות גודש ודלקת ותרופות לכאבים. בנוסף, הרופא עשוי לתת טיפול אנטיביוטי משולב בכדורים ובשטיפת פה כדי למנוע זיהום מקומי בפצע הניתוח. לרוב, תיתכן תחושת אי נוחות במשך ימים עד שבועות לאחר הניתוח.
מומלץ לפנות לביקורת ראשונה אצל הרופא 7-10 ימים לאחר הניתוח. הרופא יעריך את אזור הניתוח ויבדוק האם יש זיהום מקומי או בעיה אחרת. במידה והתפרים אינם נמסים בשלב זה ניתן להוציא אותם. הרופא יקבע את הצורך בהמשך מעקב ותדירותו.
לאחר הרמת סינוס יש צורך לחכות שפתיתי העצם יעברו תהליך של התקשחות, התגרמות ואיחוי של העצם החדשה עם הלסת המקורית.
יש רופאים המשתמשים בפקטורי גדילה כדי לסייע להתגרמות העצם בצורה מהירה יותר. פקטורי הגדילה מופקים מנוזל פלסמה המועשר בטסיות ומופק מן המנותח עצמו
לפני הניתוח. את הנוזל מערבבים עם גרגירי העצם לפני החדרתם אל העצם.
סיכונים בניתוח הרמת סינוס
הסיכון המרכזי בניתוח להרמת סינוס הוא התנקבות או קרע של רירית הסינוס. במידה ומזהים פגיעה בקרום בזמן הניתוח מנסים לתפור את הקרע או להניח שם טלאי. אם הפגיעה אינה ניתנת לתיקון יש צורך בהפסקת הפרוצדורה ומתן זמן להחלמה. ניתן לנסות ולבצע את הרמת הסינוס מחדש לאחר שהרירית תתרפא מעצמה.
כמו בכל פרוצדורה ניתוחית קיים סיכון לזיהום במקום הניתוח, אך סיבוכים אלו כמעט ואינם מופיעים בניתוח הרמת סינוס.
במקרים בהם פירורי העצם לא עוברים איחוי ואינם מתחברים לעצם הקיימת או לחלופין כשלא מתפתחת אספקת דם טובה לעצם אי אפשר לבצע את השתלת השיניים ויש צורך בניסיון נוסף לניתוח הרמת סינוס.
במקרים בהם לאחר הניתוח מופיע דימום שלא נפסק, נפיחות,
כאבים
שהולכים ומחמירים, תחושה שהחומר שהוחדר זז (או יצא מהמקום) או חום יש לפנ
ות לרופא המטפל.
הערך אושר על ידי
פרופ' זיו מזור
, מומחה לפריודונטיה, מנהל מרפאה רב תחומית ומרכז לטיפולי חניכיים והשתלות שיניים בתל אביב. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/sleep-paralysis/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
סימפטומים
שיתוק שינה נמשך לרוב דקות ספורות ומתואר כחוסר יכולת לזוז, לדבר או לפקוח את העיניים.
[2]
התופעות הנפוצות שיכולות להופיע עקב שיתוק שינה הן:
חוסר יכולת להזזת הגפיים
חוסר יכולת לדבר
תחושת מחנק
בהלה ופחד
הזיות
ישנוניות בשעות היום (יכולה להעיד על הפרעת שינה מסוימת או על נרקולפסיה).
[3]
סיבות וגורמי סיכון
הסיבה להופעה של שיתוק שינה אינה ברורה במלואה. עם זאת, ישנם מספר גורמי סיכון העלולים להגדיל את הסיכוי לחוות שיתוק שינה, בהם:
- נדודי שינה
- שיבושים בדפוסי השינה - למשל בגלל עבודה במשמרות או ג'ט לג
- נרקולפסיה - מצב ארוך טווח הגורם לאדם להירדם בפתאומיות
- הפרעת דחק פוסט טראומטית
(
PTSD
)
-
הפרעת חרדה
- הפרעת פאניקה
- היסטוריה משפחתית של שיתוק שינה
[2]
- דום נשימה חסימתי בשינה
[3]
לצד זאת, שיתוק שינה נקשר גם למצבים של לחץ מוגבר וצריכת אלכוהול מופרזת.
[1]
אבחון ובדיקות
בשלב הראשון תתבצע אנמנזה על-ידי הרופא/ה המטפל/ת הכוללת מידע, כמו מתי החלה תופעת שיתוק השינה, באיזו תדירות מתרחשים ההתקפים ומה התסמינים שמתפתחים. לצד זאת, תיבחן גם ההיסטוריה הרפואית ותרופות הנלקחות בשגרה.
חשוב ליידע את הרופא/ה על הפרעות שינה שונות מהן את/ה סובל/ת כמו גם אם קיימות הפרעות שינה במשפחה.
לעיתים, תתבקש/י למלא יומן שינה לתקופה של מספר שבועות כדי לאפשר לרופא/ה לנטר את דפוסי השינה שלך ולבחון אם הם עלולים להוביל להתפתחות של התופעה.
לעיתים, יהיה צורך בביצוע של בדיקת שינה במעבדה שבמהלכה נבחנים גלי המוח, קצב פעימות הלב והנשימה במהלך השינה.
לצד זאת, מתבצעת גם בדיקת
EMG כדי לתעד את הפעילות החשמלית של השרירים במהלך השינה. בזמן שיתוק שינה רמות אלה יהיו לרוב נמוכות מאוד.
אם קיים חשד לישנוניות יתר, תתבצע בדיקת MSLT אשר מודדת את הזמן הנדרש להירדמות במהלך היום ואת דפוס השינה כדי לשלול מצב של נרקולפסיה.
[4]
סיבוכים אפשריים
שיתוק שינה הוא מצב שכיח שלרוב אינו משפיע על איכות השינה או על מצב הבריאות הכללית. עם זאת, אם התופעה גורמת לחרדה, לעייפות במהלך היום או למניעת שינה, חשוב לשוחח על כך עם הרופא/ה המטפל/ת.
[4]
טיפולים ותרופות
נכון לכתיבת שורות אלו, אין כל טיפול מוכח לשיתוק שינה. עם זאת, רבים/ות מאלה/ו הסובלים/ות מהבעיה מעידים/ות כי התמקדות בתנועות גוף קטנות, כמו למשל הזזה של אצבע אחת, עשויה לתרום להתאוששות מהירה יותר.
אם התופעה נובעת מבעיה אחרת, למשל מחלה פסיכיאטרית כמו הפרעה דו קוטבית, נטילה של תרופות מסוימות או נרקולפסיה טיפול בבעיה הראשונית עשוי לשים סוף גם לשיתוק השינה.
[3]
מניעה
למרות שלא ניתן למנוע לחלוטין את התרחשותו של שיתוק שינה, ניתן לנקוט במספר צעדים כדי להפחית את הסיכון:
1. שמירה על זמני שינה קבועים
2. יצירת סביבת שינה נוחה, חשוכה ושקטה.
3. הימנעות משימוש במסכים לפני השינה.
4. ביצוע פעולות מרגיעות טרם הכניסה למיטה, כמו למשל מדיטציה או האזנה למוזיקה מרגיעה.
[3]
[1]
https://stanfordhealthcare.org/medical-conditions/sleep/nighttime-sleep-behaviors/sleep-paralysis.html
[2]
https://www.nhs.uk/conditions/sleep-paralysis
/
[3]
https://my.clevelandclinic.org/health/diseases/21974-sleep-paralysis
[4]
https://sleepeducation.org/sleep-disorders/sleep-paralysis
/ |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/smallpox/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אבעבועות שחורות היא מחלה זיהומית מידבקת מאוד אשר נגרמת מ
נגיף
הוואריולה (variola). זו נחשבת לאחת המחלות הקטלניות בהיסטוריה האנושית, כך שבמידה ומתרחשת התפרצות של המחלה, ישנה חשיבות גדולה להתרחק מבני אדם אשר נגועים בנגיף. עם זאת, בזכות החיסון למחלה, משנות ה-70 לא תועדו מקרים של אבעבועות שחורות בעולם.
נגיף האבעבועות השחורות אשר חודר לגוף דוגר בו כשבועיים, ובמהלכם הוא מתפשט בגוף לתאים בדרכי הנשימה ובבלוטות הלימפה. לאחר מכן תאים נגועים מתחילים להתפרק, הווירוסים חודרים למחזור הדם ואיברים אחרים בגוף כמו הטחול ומח העצם, נדבקים גם הם.
התסמינים המובהקים של אבעבועות שחורות הם תחושת חולי כללית קשה המלווה בחום גבוה מאוד, שבעקבותיו מופיעה פריחה קשה בגוף. התסמינים מופיעים בדרך כלל כ- 12 ימים לאחר שבן האדם נדבק בנגיף.
צילום: Novikov Aleksey | Shutterstock
סימפטומים
התסמינים הראשוניים של אבעבועות שחורות כוללים בין השאר חום מאוד גבוה, עייפות,
כאבי גב
ו
כאבי ראש
. עוברים כ- 12 ימים מרגע ההידבקות ועד להופעתם של התסמינים הראשונים. לאחר כ- 2 עד 3 ימים של תחושת חולי כללית, מתחילה להופיע פריחה בעלת כתמים שטוחים שצבעם אדום.
הפריחה מתחילה להופיע בדרך כלל על גבי הפנים ובאזור העליון של הזרועות, ולאחר מכן היא מתפשטת אל עבר כל הגוף. לאחר כשבועיים עד שלושה שבועות, הכתמים השטוחים בצבע אדום הופכים קשים ובעלי כיפה המתמלאת במוגלה. לאחר מכן הם מתכסים בגלדים. הגלדים נושרים בדרך כלל לאחר כ- 3 עד 4 שבועות מרגע הופעת הפריחה, ומשאירים אחריהם צלקות.
ייתכן ותחשוב בטעות כי התפרצות קשה של אבעבועות רוח היא התפרצות של אבעבועות שחורות. אולם שני נגיפים אלו שונים לחלוטין אחראים להתפרצותן של מחלות אלה.
סיבות וגורמי סיכון
כאמור, אבעבועות שחורות נגרמת מווירוס והיא מחלה מידבקת ביותר. היא מועברת מאדם אחד למשנהו על ידי שיעול, התעטשות או נשימה, וגם על ידי כך שבאים במגע עם הגלדים או ההפרשות של הפצעים. יתר על כן, המחלה יכולה להיות מועברת על ידי חפצים אישיים של בן האדם הנגוע או מצעי המיטה שלו.
אבעבועות שחורות מתפשטת בקלות יתרה במשך השבוע הראשון של התפרצות הפריחה. בזמן שנוצרים הגלדים, רמת ההידבקות פוחתת. אולם האדם החולה יכול להפיץ את הנגיף של המחלה החל מרגע הופעת הפריחה ועד לרגע נפילתם של הגלדים.
במידה והיה מתבצע פיגוע חבלני אשר בו אדם היה משחרר כמות קטנה של נגיפי אבעבועות שחורות אל חלל האוויר, ייתכן ונגיפים אלה היו מתפשטים אל פני קבוצה גדולה של אוכלוסייה. הנגיף בעל יכולת הישרדות והדבקה של בין 6 ל- 24 שעות, וזאת בתלוי במזג האוויר. בני אדם אשר נדבקו בנגיף חייבים להישאר מחוץ לטווח מגע עם בני אדם אחרים, על מנת למנוע מן הנגיף להתפשט הלאה.
אבחון ובדיקות
במידה והרופא המטפל בך חושד כי נדבקת בנגיף אבעבועות שחורות, הוא יבצע בדיקת דם על מנת לוודא את האבחנה. במקרה גילוי וודאי של נגיף האבעבועות השחורות, תוצא הודעת אזהרה ככל עולמית.
במידה ואושר כי אכן התפרצה אבעבועות שחורות, הרופא המטפל באזור יוכל לקבוע אבחנה גם ללא כל צורך בביצוע בדיקת מעבדה. הרופא המטפל יסתכל על הפריחה וישאל אותך שאלות לגבי התסמינים שלך, ועל הסבירות שלך להיחשף לנגיף.
סיבוכים אפשריים
אצל מרבית החולים המחלה בדרך-כלל תסתיים בצלקות, אך קרוב לרבע מחולי אבעבועות שחורות ימותו מקריסה של מערכות הגוף, מתגובת יתר של המערכת החיסונית או מהתייבשות.
טיפולים ותרופות
אין כיום תרופה לריפוי מחלת אבעבועות שחורות. הטיפול במחלה כולל שתייה מספקת של נוזלים ונטילת תרופות בכדי לשלוט על החום ולשכך את הכאבים.
על מנת למנוע את התפשטות הנגיף, חייב בן אדם אשר נדבק במחלה להימנע מכל מגע עם בני אדם אחרים עד אשר תחלוף תקופת ההידבקות.
מניעה
בני אדם אשר לקו בנגיף אבעבועות שחורות, יפתחו חסינות ולא יהיה באפשרותם לחלות בה בשנית.
יתר על כן, ישנו
חיסון נגד נגיף האבעבועות השחורות
. החיסון מכיל בתוכו את נגיף אבעבועות הפרות (vaccinia), הדומה מאוד בהרכבו לנגיף האבעבועות השחורות, אך בטוח יותר ממנו.
במידה ואתה מקבל את החיסון עוד בטרם נחשפת לנגיף של אבעבועות שחורות, הוא יגן עליך בין 3 ל- 5 שנים. במידה ותקבל חיסון נוסף בזמן מאוחר יותר, הוא יוכל להגן עליך אפילו לפרק זמן ארוך יותר.
החיסון פועל גם אם לא קיבלת אותו טרם ההידבקות. מרבית בני האדם מקבלים את החיסון בתוך 3 ימים מרגע ההיחשפות לנגיף והם לא יסבלו מתסמיני מחלה כלל או שתסמיניהם לא יהיו חמורים. קבלת החיסון בטווח הזמן שבין 4 ל- 7 ימים לאחר ההיחשפות לנגיף תוכל להועיל גם כן.
בימים עברו, כאשר אובחנה התפרצות של אבעבועות שחורות, בני אדם אשר נדבקו בנגיף הורחקו מבני אדם אחרים על מנת למנוע את התפשטות הנגיף. כל אדם אשר היה קיים לגביו חשש כי נחשף לנגיף קיבל חיסון. שיטת פעולה זו, המכונה שיטת החיסון הטבעתית, תרמה את חלקה בחיסול מחלת האבעבועות השחורות. מרבית המומחים כיום גורסים כי עדיף לנקוט בשיטת החיסון הטבעתית במקום בשיטת החיסון ההמונית, גם במידה ותהיה התפרצות מחודשת של המחלה כיום.
מכיוון שישנן תופעות לוואי קשות לתרכיב החיסון, אין מבצעים כיום חיסונים נגד נדיף האבעבועות השחורות כחלק מתוכנית החיסון השגרתית. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/smoking-cessation/
גמילה מעישון (Smoking Cessation)
ערוץ בריאות כללית
5 דקות קריאה
גמילה מעישון היא בחירה באחת או יותר מדרכי הטיפול שעשויות לעזור לאדם להפסיק לעשן סיגריות
[1]
. זו אחת הפעולות החשובות ביותר שאנשים יכולים לעשות כדי לשפר את בריאותם, ללא קשר לגיל או לכמה זמן הם מעשנים
[2]
.
נכון לדו"ח של משרד הבריאות מ-2021, בכל שנה נפטרים בישראל כ-8,000 מעשנים,
כאשר שיעור העישון בגברים הוא 25.6%, לעומת 14.8% אצל נשים
.
שיעור העישון בגברים בארץ גבוה בכ-3% מהממוצע הכולל ממדינות ה-
OECD
, ושיעור העישון בקרב נשים בארץ גבוה בכ-1% מהממוצע הכולל במדינות אלו
[3]
.
חשוב לדעת כי עישון עלול להוביל לבעיות בריאותיות חמורות, וגמילה מעישון מפחיתה מאוד את הסיכון ללקות במחלות הקשורות לעישון. לעיתים יש צורך בטיפולים חוזרים כדי להפסיק, אך קיימים טיפולים ומשאבים רבים ויעילים להפסקה וניתן להגיע למצב של גמילה מעישון לתמיד
[4]
.
צילום: shutterstock | Arthit Premprayot
מטרת הטיפול
מטרתה של גמילה מסיגריות היא להוביל לשיפור במצב הבריאותי של המעשן/ת האקטיבי/ת, כמו גם של סביבתו. הנה כמה מהיתרונות שבגמילה מעישון
[2]
:
גמילה מסיגריות יכולה לשפר באופן משמעותי את מצב הבריאות ואת איכות החיים של המטופל/ת.
היא גם מפחיתה את הסיכון לתמותה מוקדמת ויכולה להוסיף עד 10 שנים לתוחלת החיים.
הגמילה מפחיתה את הסיכון להשפעות בריאותיות שליליות רבות, לרבות מחלות לב וכלי דם,
מחלת ריאות חסימתית כרונית (
COPD
)
וסרטן.
גמילה מסיגריות תורמת לבריאותם של אנשים שכבר אובחנו עם
מחלת לב כלילית
או
COPD
.
הפסקת עישון מועילה לבריאותן של נשים בהריון, כמו גם לעוברים שלהן.
היא מפחית את הנטל הכספי הכרוך בעישון.
גמילה מוקדמת בחיים מובילה ליתרונות בריאותיים גדולים יותר, אך היא מועילה לבריאות בכל גיל.
גמילה מעישון היא הדרך הטובה ביותר להגן על בני משפחה, חברים ואחרים מפני הסיכונים הבריאותיים הכרוכים בעישון פסיבי.
מתי מתבצע
גמילה מעישון מיועדת למי שנחשב למעשן אקטיבי – מי שעישן 100 סיגריות במהלך חייו וכיום מעשן סיגריות על בסיס יומי או אחת לכמה ימים. הגמילה מיועדת למעשני כל סוגי הטבק והניקוטין לרבות סיגריות, סיגרים, נרגילה, מקטרת, סיגריות אלקטרוניות/אידוי ועוד
[5]
.
הכנות לטיפול
כדי לצלוח תהליך גמילה מעישון, חשוב לבחור את הטיפול הטוב ביותר, אשר תלוי בהעדפה האישית של כל מטופל/ת, בגיל, אם את בהיריון או מניקה, ובכל מצב רפואי אחר. לצורך בחירת הטיפול המתאים ביותר, מומלץ בשלב ראשון לגשת ל
רופא משפחה
או למשרד הבריאות, למוקד
6800*
.
[6]
מהלך הטיפול
טיפול תרופתי
קיימים מספר תכשירים הזמינים בבתי המרקחת (עם או בלי מרשם), אשר נועדו לעזור בהפסקת העישון ובהפחתת תסמיני הגמילה. מחקרים הראו שתרופות אלו יכולות להיות יעילות, אך התוצאות היעילות ביותר הן כאשר משתמשים בהן לצד טיפול התנהגותי לגמילה מסיגריות
. להלן התרופות המקובלות כיום
[7]
:
תחליפי ניקוטין (
NRT
) – אלו הם מדבקות, מסטיקים ולכסניות, המספקים כמות נמוכה של ניקוטין לגוף, אך ללא תוספת של חומרים רעילים שיש בסיגריות (כגון זפת ופחמן חד חמצני).
זה יכול לעזור בהפחתת תסמיני גמילה כגון מצב רוח רע, שעלול להתרחש בהפסקת עישון.
הטיפול בתחליפי ניקוטין נמשך בדרך כלל 8-12 שבועות, אז מתחילים להפחית בהדרגה את המינון, עד שבסופו של דבר מפסיקים.
לרוב, ניתן להשיג תכשירים אלו בבתי המרקחת ללא מרשם, אך מומלץ להתייעץ עם הרוקח/ת או הרופא/ה לפני השימוש.
זייבן (
בופרופיון)
-
תרופה ששימשה במקור לטיפול בדיכאון, אך נמצא כי היא עוזרת לאנשים להפסיק לעשן.
לא ברור בדיוק איך המנגנון שלה עובד, אבל ככל הנראה מדובר בהשפעה על חלקי המוח המעורבים בהתנהגות התמכרותית.
התרופה ניתנת עם מרשם רופא בלבד, והטיפול נמשך בדרך כלל כחודשיים
.
שבוע עד שבועיים לאחר התחלת הטיפול התרופתי מומלץ לבצע פגישת מעקב עם הרופא/ה כדי לעקוב אחר תופעות לוואי ולבדוק את יעילות התרופה
.
שילובי תרופות - מחקרים מסוימים מצביעים על כך ששילוב
של תחליפי עם
בופרופיון שיפר את שיעורי הפסקת העישון
[8]
.
טיפול התנהגותי
נהוג להמליץ כיום על שילוב של טיפול תרופתי לצד תמיכה של טיפול התנהגותי לצורך גמילה מעישון. השילוב מייצר שיעורי גמילה גבוהים יותר מכל סוג של טיפול לבד
[9]
.
להלן כמה מהטיפולים ההתנהגותיים המקובלים כיום:
סדנאות
- כיום ניתן ליהנות משילוב של סדנאות הניתנות במסגרת מערכת הבריאות. פרט למידע על התרופות לגמילה, סדנאות אלו נועדו לתת למטופלים/ות כלים להתמודדות עם התלות ההתנהגותית שבעישון, למשל לזהות את המצבים המעוררים רצון לעשן וללמוד להתמודד איתם. הנה דוגמה לשתי סדנאות הניתנות במסגרת מערכת הבריאות:
סדנה של משרד הבריאות –
קיימת אופציה לגמילה מעישון במסגרת תוכנית הנמשכת כחודש וחצי וכוללת מפגש אחת לשבוע בהתאם לנוחות של המעשן/ת. במידת הצורך, אפשר לפרוש את הסדנה למשך זמן ארוך יותר. למידע נוסף ניתן לפנות למשרד הבריאות בטלפון 6800*.
[3]
סדנה של כללית – סדנה המשלבת תמיכה קבוצתית והתאמה אישית, שבה מבצעים מפגשים במספר מרכזים ברחבי הארץ, או מפגשים דיגטליים. מדובר במפגש אחת לשבוע במשך 8 שבועות, והסדנה אינה כרוכה בתשלום למבוטחי הקופה. לפרטים נוספים, יש לפנות למוקד של כללית 2700*.
טיפול קוגניטיבי התנהגותי
CBT
– שיטת טיפול המסייעת בשינוי התנהגותי על ידי זיהוי טריגרים המעודדים עישון, כמו גם פיתוח מיומנויות שימנעו עישון כגון התמודדות מול מצבי לחץ
[10]
.
ראיון מוטיבציוני
MI
– גם טיפול זה מתמקד בשינוי התנהגותי, אך הדבר נעשה באמצעות חיזוק המטופל/ת. להבדיל מהרבה גישות אחרות, גישה זו נטולת עימותים ומטרתה להוביל לשיתוף פעולה, לשיפור המוטיבציה לביצוע השינוי
ולתחושת אוטונומיה (אחריות למעשים) של המטופל/ת
[9]
.
מיינדפולנס
- בטיפולי גמילה מעישון המבוססים על מיינדפולנס, המטופלים לומדים להגביר את המודעות לתחושות, למחשבות ולתשוקות שעלולות להוביל חזרה לעשן, כמו גם כיצד להתנתק מהן
[9]
.
גרייה מגנטית
TMS
גישה חדשה יחסית לטיפול בהתמכרות. מדובר בהתערבות פיזיולוגית המעוררת באופן לא פולשני פעילות עצבית באזורים מסוימים במוח. במקור, המכשיר אושר ע"י ה-
FDA
לטיפול בדיכאון במבוגרים, אך קיים מחקר על השימוש במכשיר כטיפול לגמילה מעישון שנמצא בשלבים מתקדמים והראה יעילות
[11]
.
אחרי הטיפול
עם הזמן, אנשים שמפסיקים לעשן עשויים להרגיש ביתרונות בריאותיים רבים. אחרי עישון הסיגריה האחרונה, הגוף מתחיל סדרה של שינויים חיוביים שנמשכים שנים ארוכות.
הנה כמה מהשינויים
2
:
דקות ספורות אחרי סיום הסיגריה קצב הלב יורד.
לאחר יממה רמת הניקוטין בדם יורדת לאפס.
לאחר מספר ימים רמת הפחמן החד חמצני בדם יורדת לרמה של אדם לא מעשן
.
לאחר חודש עד שנה השיעול וקוצר נשימה מופחתים.
לאחר שנה עד שנתיים הסיכון להתקף לב יורד באופן משמעותי.
3 עד 6 שנים לאחר גמילה מעישון, הסיכון הנוסף למחלת לב כלילית יורד ב-50%.
5 עד 10 שנים לאחר ההפסקה הסיכון הנוסף לסרטן הפה, הגרון וחלל הגרון יורד ב-50%, והסיכון לשבץ מוחי פוחת.
הסיכון הנוסף לסרטן ריאות יורד בחצי לאחר 10-15 שנים
, כמו גם
הסיכון לסרטן שלפוחית השתן, הוושט והכליות.
לאחר 15 שנה הסיכון למחלת לב כלילית יורד קרוב לרמה של אדם שאינו מעשן.
לאחר 20 שנה הסיכון לסרטן הפה, הגרון וחלל הגרון, כמו גם הסיכון לסרטן הלבלב, יורדים קרוב לרמה של אדם שאינו מעשן
.
לאחר 20 שנה גם הסיכון הנוסף
לסרטן צוואר הרחם יורד בחצי.
סיכונים
תחליפי ניקוטין לרוב גורמים רק לתופעות לוואי קלות כגון
פריחה בעור
. במידה ותופעות הלוואי מחמירים, יש להתייעץ עם הרופא/ה.
כמו כן, במקרה של היריון, יש להתייעץ עם הרופא/ה לגבי נטילת תחליפי ניקוטין, וכן גם
אנשים שעברו התקף לב בשבועות האחרונים או שיש להם בעיות לב או כאבים בחזה
[12]
.
שימוש בזייבן
למתבגרים מתחת לגיל 18 אסור, כמו גם לנשים בהיריון ולאנשים עם
היסטוריה של בעיות רפואיות כגון אי ספיקת כליות, צריכת אלכוהול מוגברת, הפרעות אכילה, הפרעה דו קוטבית ועוד
[13]
.
בנוסף,
זייבן עלולה לגרום לתופעות לוואי כגון
יובש בפה ובעיות שינה. במידה וישנם שינויים בהתנהגות, כגון כעס, דיכאון, מחשבות אובדניות או ניסיון התאבדות, יש לפנות במהרה לייעוץ רפואי
[13]
.
לצד כל אלו, חשוב לדעת ששימוש באחת מהתרופות להפסקת עישון הוא הרבה יותר בטוח מאשר להמשיך לעשן
[12]
.
[1]
https://www.cancer.gov/publications/dictionaries/cancer-terms/def/smoking-cessation
[2]
https://www.cdc.gov/tobacco/quit_smoking/how_to_quit/benefits/index.htm
[3]
https://www.gov.il/he/departments/news/31052021-01
[4]
https://www.cdc.gov/tobacco/data_statistics/fact_sheets/cessation/smoking-cessation-fast-facts/index.html
[5]
https://www.cdc.gov/nchs/nhis/tobacco/tobacco_glossary.htm
[6]
https://www.nhs.uk/conditions/stop-smoking-treatments
/
[7]
https://www.nhs.uk/conditions/stop-smoking-treatments
/
[8]
Prev Med. 2015;77:162-167. doi:10.1016/j.ypmed.2015.05.019
.
[9]
https://www.uptodate.com/contents/pharmacotherapy-for-smoking-cessation-in-adults
[10]
https://nida.nih.gov/publications/research-reports/tobacco-nicotine-e-cigarettes/what-are-treatments-tobacco-dependence
[11]
Biol Psychiatry. 2014;76(9):742-749. doi:10.1016/j.biopsych.2014.05.020
.
[12]
https://www.cdc.gov/tobacco/campaign/tips/quit-smoking/quit-smoking-medications/3-reasons-to-use-medicines-when-you-quit/quit-medicines-are-safer-than-smoking/index.html
[13]
https://medlineplus.gov/ency/article/007439.htm |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/spider-veins-and-varicose-veins/
העלמת ורידים ברגליים (Spider Veins and Varicose Veins)
טיפולים אסתטיים
5 דקות קריאה
כללי
שאלות ותשובות
מאמרים
קיימות כיום מספר אופציות להעלמת ורידים ברגליים, כמו גם להעלמת נימים ברגליים.
ורידי עכביש (נימים בצבעים אדום או סגול הנראים כמו קורי עכשיו דרך לעור) ו
דליות
(כלי דם בולטים ונפוחים הנראים דרך העור) עלולים להשפיע לא רק על המראה החיצוני, אלא גם לכאוב ולגרום לאי נוחות. זאת ועוד, במקרים מסוימים דליות עלולות להוות סיכון לסיבוך כמו קריש דם או פצעים פתוחים ברגליים
[1]
.
מגוון טיפולים
להעלמת ורידים ברגליים
יכולים לעזור להיפטר או לשפר את מצב ורידי הרגליים. הטיפולים גם עשויים להפחית תסמינים כמו כאב ועייפות, ולמנוע סיבוכים
[1]
.
אפשרויות הטיפול היום נעות בין טיפול עצמי לניתוח קל. הליכים
להעלמת נימים ברגליים והעלמת ורידים
במקרים רבים
נעשים על ידי רופאת או
רופא עור
באמצעות הזרקת תמיסה (בדרך כלל תמיסה מלחית) היישר לתוך הוורידים. הדבר גורם לבסוף להקרשות הדם בווריד. רקמת צלקת מופיעה מעל הוריד, ואז היא נעלמת לאיטה
.
במקרים אחרים, ניתן לבצע ניתוח על ידי כירורג/ית כלי דם, או על ידי מנתחת או
מנתח פלסטי
.
צילום: shutterstock | GreenGM
למה ורידים ונימים נוטים להופיע ברגליים?
דליות וורידי עכביש הם ורידים פגומים. הנטייה לפתח אותם נובעת מהיחלשות של סתומים זעירים וחד-כיווניים בתוך הוורידים. בוורידים בריאים, שסתומים אלה דוחפים דם לכיוון אחד – אל הלב שלנו. כאשר שסתומים אלו נחלשים, מעט דם זורם לאחור ומצטבר בוורידים או בנימים. דם זה מפעיל לחץ על דפנות כלי הדם ובלחץ מתמשך דפנות הוורידים נחלשות ומתנפחות. התוצאה עם הזמן היא דליות או עכביש
[1]
.
ורידים ונימים נוטים להופיע ברגליים. הסיבה לכך היא שכלי הדם ברגליים נושאים דם ללב כנגד כוח המשיכה ולמרחק הארוך ביותר מכל מקום בגוף
[2]
.
לחלק מהאנשים יש סיכון גבוה יותר לפתח בעיה זו, בעיקר במקרים שבהם יש היסטוריה משפחתית. אנשים אחרים סובלים מהבעיה בגלל עמידה או ישיבה ממושכת בתקופות ארוכות ברוב ימות השבוע, או בגלל אור השמש, שינויים הורמונליים או פציעה. תופעה זו נפוצה יותר בקרב מבוגרים ונשים בהיריון
[1]
.
מתי מתבצע
בדרך כלל מצב זה אינו גורם לתסמינים, אך במידה ומופיעים דליות או ורידי עכביש ברגליים והם גורמים לכאב או לאי נוחות, ייתכן שיהיה צורך בטיפול העלמת ורידים ברגליים, כמו במקרים הבאים
[2]
:
הווריד התנפח, נהיה אדום, רך מאוד או חם למגע - מה שיכול להיות סימן לקריש דם.
הופעה של פצעים או פריחה ברגל או ליד הקרסול.
העור על הקרסול או השוק משנה את צבעו.
אחת הדליות מתחילה לדמם.
התסמינים מונעים פעילויות יומיומיות.
במקרים מסוימים קיים גם רצון להעלמת נימים ברגליים או העלמת ורידים ברגליים בשל המראה הלא אסתטי שהם מייצרים
[2]
.
הכנות לטיפול
על מנת לקבוע איזה מהטיפולים של העלמת ורידים יניב את התוצאות הטובות ביותר, תתבצע בדיקה גופנית ותשאול מקיף לגבי ההיסטוריה הרפואית של הנבדק או הנבדקת
[1]
.
ייתכן שיהיה צורך גם בבדיקות לא פולשניות הבודקות את זרימת הדם בוורידים ברגליים כגון אולטרסאונד דופלר, וכן בדיקות אחרת שיכולות למדוד שינויים בנפח הדם, מה שיכול לעזור למצוא בעיות כמו זרימת דם לא תקינה
[1]
.
לאחר סקירת כל המידע, ניתן לומר אם העלמת ורידים ברגליים אפשרית ואיזה טיפול יהיה היעיל ביותר. לעיתים, יומלץ על יותר מסוג אחד של טיפול כדי להגיע לתוצאות הטובות ביותר ולהפחית את תופעות הלוואי
[1]
.
מהלך לטיפול
הטיפול השמרני כולל את הטיפולים הבאים
[3]
:
גרב דחיסה –
לבישה של מעין תחבושת אלסטית. מתאים בעיקר למקרים בהם הוורידים גורמים לכאב או לאי נוחות. התחבושת יוצרת לחץ עדין על הרגל שמונע מהדם להתרכז בוורידים ומפחית נפיחות.
שינוי באורח החיים -
היגיינת עור, ירידה במשקל (במידת הצורך) והליכה יכולים לשפר דליות וורידי עכביש.
כמו כן, מומלץ
לא לעמוד או לשבת למשך זמן ממושך מבלי לעשות הפסקות, לא לנעול עקבים לעיתים קרובות, להרים את הרגליים בזמן ישיבה או שינה - רצוי קצת מעל הלב, לא לשלב רגליים ולהקפיד על פעילות גופנית סדירה.
במידה והטיפול השמרני אינו מוביל לשיפור או להעלמת ורידים ונימים ברגליים, ניתן לנקוט גם בהליכים הבאים
[3]
[4]
:
סקלרותרפיה (הטרשה ורידית)
טיפול זה, שקיים כבר למעלה ממאה שנים להעלמת ורידים ברגליים או להעלמת נימים ברגליים, נעשה באמצעות הטרשה ורידית. במהלך הטיפול מוחדרת תמיסה אל תוך הווריד באמצעות מחט דקה מאוד. התמיסה גורמת לדפנות הווריד להתעבות ולהידבק זו אל זו. כתוצאה מכך הווריד נאטם ובסופו של דבר הוא נעלם.
לאחר ההזרקות, חובשים את האזור והמטופל או המטופלת מתבקשים להתלך במרפאה. במקרים בהם מטפלים ברגל, חובשים אותה בתחבושת אלסטית או בגרב אלסטית, לפני העמידה על הרגליים.
לעתים יש להמתין במרפאה 15 עד 30 דקות לאחר הטיפול, על מנת שהרופא/ה יוכל להעריך את מצב המטופל/ת. לעתים, על מנת לטפל בוורידים, יש צורך ביותר מביקור אחד במרפאה.
כריתת דליות אמבולטרית
שיטה זו להעלמת ורידים משמשת לטיפול בבעיות ורידים מסוגים רבים. בדרך כלל כריתת דליות אמבולטורית, היא השיטה הטובה ביותר עבור מטופלים/ות צעירים שיש להם ורידים בולטים (דליות). על פי רוב, דפנות הוורידים אצל המטופל/ת עבות וחזקות במידה כזו שאינה מאפשרת שימוש בהטרשה ורידית.
כריתת דליות אמבולטורית היא שיטה נפוצה לטיפול בדליות והטיפול מתחיל בעמידה על הרגליים של המטופל/ת לצורך סימון הוורידים בהם יש צורך לטפל באמצעות עט מיוחד. לאחר מכן, המטופל/ת נשכב/ת ורופא/ת העור בודק מחדש את הוורידים.
לאחר שסומנו כל האזורים, נהוג להשתמש בהרדמה מסוג מסוים, שגורמת לכל האזור להתנפח. הרדמה זו גורמת לאובדן תחושה זמני ברגל, בדרך כלל למשך פרק זמן של עד 10 שעות.
לאחר שההרדמה נכנסת לפעולה, נעשית סדרה של חיתוכים זעירים. לאחר מכן יוחדרו כלים כירורגיים מיוחדים, באמצעותם ניתן להרים בעדינות את הווריד ולשחרר אותו, עד שהוא מחליק בקלות החוצה. ברוב המקרים אין צורך בתפרים, אך כאשר מטפלים בווריד גדול, יש צורך בתפרים.
לאחר הסרת הווריד, חובשים את האזור המטופל למניעת זיהומים. לפני שחוזרים לעמוד על הרגליים תתבצע חבישה של הרגל בתחבושת אלסטית או בגרב אלסטית. הטיפול כולו אורך בדרך כלל 30 עד 60 דקות.
לאחר העמידה על הרגליים, יש צורך להתהלך במרפאה במשך 10 דקות, לאחר מכן תתבצע בדיקה חוזרת, ובמידה והכל עובד כשורה, ניתן לעזוב את המרפאה כבר באותו היום.
העלמת נימים ברגליים בלייזר והעלמת ורידים ברגליים בגלי רדיו
אלו הן שיטות טיפול חדשות יחסית של העלמת ורידים והעלמת נימים ברגליים. שיטות אלו מהוות עבור חלק מהמטופלים/ות חלופה לניתוח מסורתי שמבוסס על הסרה וקשירה של ורידים, אותו חייבים לבצע בבית חולים. בעזרת שימוש בגלי רדיו ניתן לטפל בוורידים גדולים יותר ברגליים. בלייזר ניתן להשתמש גם לטיפול בוורידים גדולים מסוימים ברגליים, וגם לנימים דקים מאד, גם לטיפול בוורידים בכף הרגל או בקרסול, ולבסוף גם לוורידי עכביש שעלולים להופיע לאחר טיפול הטרשה ורידית.
כאשר משתמשים בשיטות אלו לצורך העלמת ורידים ברגליים שצורתם גדולה, שתי השיטות עובדות בצורה דומה: מרדימים את העור ומבצעים חתך קטן, כזה שניתן להחדיר דרכו אל תוך כלי הדם צנתר (קטטר) של גלי רדיו או סיב לייזר. כאשר מוציאים את הצנתר או את הסיב, נפלטת אנרגיה שגורמת לווריד להתכווץ ולהיאטם.
לאחר טיפול העלמת ורידים ברגליים, חובשים את האזור על מנת למנוע זיהום, מלבישים גרב אלסטית או תחבושת אלסטית ומבקשים מהמטופל/ת להתהלך במרפאה. אורכם של שני סוגי הטיפולים הוא פחות משעה.
כאשר מבצעים טיפול העלמת ורידי עכביש או נימים בלייזר, לא מחדירים סיב לייזר, אלא מכוונים קרן לייזר אל ורידי העכביש. כל טיפול אורך 10 עד 15 דקות, ניתן לחזור על הטיפול כל חודש עד חודשיים.
אחרי הטיפול
ברוב ההליכים המטופלים יכולים לחזור לעבודה למחרת יום הטיפול, אך יש צורך בטיפול בבית. יש להחליף את התחבושת באזור המטופל על פי הנחיות הרופא/ה.
כאשר מטפלים ברגל, לעתים, על מנת להבטיח את התוצאות הקוסמטיות הטובות ביותר, יש צורך ללבוש גרב אלסטית או לחבוש תחבושת אלסטית. בדרך כלל, יש צורך להשתמש באחת מאלו לפרק זמן של 7 עד 21 ימים, ולעתים אף יותר.
הליכה היא חלק בלתי נפרד וחיוני להחלמה כאשר מטפלים בוורידים ברגל. ההליכה עוזרת במניעת תופעות לוואי פוטנציאליות. יש להישמע להנחיות הרופא/ה לגבי תדירות ההליכה ומשך ההליכה. אין לחזור לעיסוק בפעילות גופנית שדורשת מאמץ, כמו למשל אימון משקולות, לפני אישור של גורם מקצועי.
לאחר כל טיפול העלמת ורידים בלייזר, חשוב להגן על האזור מפני חשיפה לשמש במשך 14 ימים. חשיפה לשמש עלולה לגרום להופעה של כתמים כהים על העור.
סיכונים
במקרים נדירים של טיפול העלמת ורידים ברגליים, תיתכן דלקת באזור המפשעה, נפיחות פתאומית של הרגל, או שכיבים קטנים ייווצרו במקום הזריקה. יש ליצור קשר מידי עם הרופא/ה במידה הדבר קורה.
תופעת לוואי של גירוד עלולה להופיע ולהימשך יום או יומיים לאחר ההליך. ייתכן שיהיו אזורים בולטים ואדומים באזור ההזרקה, אלה אמורים להיעלם בתוך מספר ימים. סימני חבורות עלולים להימשך מספר ימים או שבועות. שינוי בצבע העור אפשרי אף הוא.
תוצאות
טיפול העלמת ורידים ברגליים בזריקה נחשב להליך מוצלח ומוכח. עד 80% מן הוורידים המוזרקים נעלמים לאחר ההטרשה. עבור ורידים גדולים יותר, כפי שצוין לעיל, ישנם הליכים יעילים בהעלמה. עבור ורידי עכביש קטנים יותר או העלמת נימים ברגליים, טיפול בלייזר גם הוא אפשרות מוצלחת
.
[1]
https://www.aad.org/public/cosmetic/younger-looking/how-dermatologists-treat-leg-veins
[2]
https://www.womenshealth.gov/a-z-topics/varicose-veins-and-spider-veins
[3]
https://www.webmd.com/skin-problems-and-treatments/cosmetic-procedures-spider-veins
[4]
https://www.mayoclinic.org/diseases-conditions/varicose-veins/diagnosis-treatment/drc-20350649 |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/stem-cells-transplantation/
השתלות תאי אב בילדים (Stem cells transplantation)
מחלות ילדים
3 דקות קריאה
כללי
מאמרים
את מקומו של המונח המקובל "השתלות לשד עצם" תפס בשנים האחרונות המונח "השתלות
תאי אב
".
תאי האב של מערכת הדם הם תאים בעלי יכולת התחלקות והתמיינות, ולכן יכולים לייצר מערכת דם חדשה בגופו של המושתל. בנוסף ללשד העצם שהוא המקור המקובל לתאי אב יש מקורות נוספים כמו הדם עצמו או דם הטבור.
השתלת תאי אב נחשבת כיום כטיפול מקובל בשורה ארוכה של מחלות ממאירות ובלתי ממאירות.
השתלת תאי אב עצמיים (אוטולוגית) במחלות ממאירות: הכוונה בעיקר לגידולים של איברים מוצקים כמו גידולי מוח מסוימים, נירובלסטומה מפושטת, הישנות של לימפומות מסוג
הודג'קין
או שאינן הודג'קין, סרקומה ע"ש יואינג בסיכון גבוה ועוד.
בדרך כלל מחלות קשות אלו אינן ניתנות לריפוי מלא בכימותרפיה או בקרינה קונבנציונליים בלבד. אי לכך, אם הטיפול הראשוני גורם להקטנה משמעותית של הגידול, ניתן לשלב בסיום הטיפול, כימותרפיה במינון על-מוגדל (High-dose). מינון כזה עשוי להביא עד לחיסולו של התא הממאיר האחרון בגוף, אך בשל רעילותו יביא גם להרס בלתי הפיך של תאי לשד העצם של החולה שהם התאים הרגישים ביותר בגוף. לכן נאספת כמות נכבדת של תאים אלו בשלב מוקדם יחסית של הטיפולים, נשמרת בהקפאה ומוחזרת לגופו של החולה לאחר שקיבל את מנת העל-מוגדל של הכימותרפיה.
השתלת תאי אב מתורם (אלוגנאית) במחלות ממאירות: השתלה זו מקובלת במספר מחלות, כגון ליקמיה למפטית חדה בדרגת סיכון גבוהה או כזו שאינה מגיבה לטיפול אנטי-ליקמי ראשוני, הישנות מוקדמת של ליקמיה למפטית חדה, ליקמיה מיאלואידית חדה בסיכון גבוה, מיאלודיספלזיה, ליקמיה כרונית מיאלואידית, וליקמיה כרונית מיאלומונוציטית של גיל הילדות. מטרות הטיפול המכין להשתלה:
1. ליצור מקום (נישה) בלשד העצם של החולה כדי שתאים חדשים יוכלו להיקלט;
2. להשמיד תאי גידול שנותרו;
3. לדכא את מערכת החיסון של המקבל כך שתוכל לקלוט תאים זרים.
השתל שמוחדר לגוף החולה על ידי עירוי מכיל תאי אב שיכולים ליצור מערכת דם חדשה בגופו של החולה, וכן לימפוציטים בעלי יכולת חיסונית יעילה לחיסול תאי ליקמיה שנותרו בגוף החולה בדרך שאינה ציטוטוקסית אלא חיסונית. זו ההשפעה של השתל נגד ליקמיה (Graft versus leukemia) שהוא בעל חשיבות רבה להצלחתה של שיטה טיפולית זו.
מידת ההתאמה במערכת סיווג הרקמות אשר מאפיינת כל אחד מאתנו היא אחד הגורמים החשובים ביותר להצלחת ההשתלה. חוסר התאמה יכול להביא לדחיית השתל על ידי החולה או למצב שבו תוקפים הלמפוציטים שהוזכרו לעיל בהקשר חיובי איברים שונים בגופו של החולה: מחלת השתל נגד המאכסן (Graft versus host).
השתלת תאי אב מתורם במחלות על רקע חסר בתוצרי לשד העצם: הכוונה לאנמיה אפלסטית נרכשת, ולמחלות תורשתיות המאופיינות בחסר או בפגם בתאים שמיוצרים בדרך כלל בלשד עצם תקין, כגון תאי מערכת החיסון במחלת הכשל החיסוני מלידה, חסר במרכיבי מערכת הדם כמו בתלסמיה, אנמיה חרמשית, אנמיה ע"ש פנקוני, הפרעות בתפקוד התאים הלבנים, או מחלות אגירה. במהלך ההשתלה מקבל החולה עירוי של תאי אב מאדם בריא. לאחר ההכנה באמצעות כימותרפיה ו/או קרינה, ולאחר שנקלטו בתוך לשד העצם החולה שלו, הם ייצרו תאים בוגרים תקינים שיחליפו את התאים הבוגרים הפגומים. ההשתלות במחלות התורשתיות אופייניות בעיקר בקרב ילדים ולא במבוגרים.
כאשר יש צורך בהשתלה אלוגנאית ואין תורם מתאים התאמה מלאה מבני המשפחה, יש לאתר תורם חלופי. תורם זה יכול להיות בן משפחה כמו הורה או אח אשר מתאים רק בחלק ממערכת סיווג הרקמות לחולה. אפשרות אחרת היא איתור תורם מתוך מאגר של 7 מיליון תורמים פוטנצילים, רובם בארצות הברית (קיימים גם מספר מאגרים בארץ), אשר מערכת סיווג הרקמות שלהם נבדקה והם הביעו את נכונותם להיות תורמים של תאי אב אם יימצאו מתאימים ברמה סבירה (ההתאמה איננה "הכול או לא כלום" מפני שנבדקים מספר מרכיבים של מערכת סיווג הרקמות וייתכנו מצבי ביניים של התאמה חלקית). מקור חלופי נוסף של תאי אב הוא דם הטבור. דם זה, שמושלך בדרך כלל לפח בסיום תהליך הלידה, עם השיליה, מכיל תאי אב בעלי יכולת התרבות גבוהה (למרות מספרם המועט יחסית במנה, הם מסוגלים למלא תפקיד כתאי אב במספר רב יותר באורח ניכר, בהשוואה לאלו שבלשד העצם או בדם של אדם בוגר). כיום מצויים בבנקים העולמיים לדם הטבור עשרות אלפי מנות ובוצעו עד כה 2500 השתלות מסוג זה. בשל היותו "נאיבי" מבחינה חיסונית ניתן לערוך השתלה בהתאמה לא מלאה, ללא עלייה משמעותית בשיעור הסיבוכים.
למרות האמור לעיל בזכות התורמים החלופיים, ההשתלות ממקור זה מלוות עדיין בתחלואה ובתמותה בשיעור גבוה, והן מצריכות צבירת ידע נוסף ומיומנות רבה של המרכז המשתיל. אח או אחות מתאימים במערכת סיווג הרקמות, עדיין עדיפים כתורמים פוטנציאלים.
ד"ר עמוס תורן
שייך לתחום: ניתוחים בתחום
כירורגיה |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/stereotactic-needle-biopsy/
ביופסיה סטריאוטקטית (Stereotactic needle biopsy)
ערוץ הסרטן
1 דקות קריאה
כללי
שאלות ותשובות
מאמרים
הגדרה: "סטרוס" מיוונית: D3, "טאקטוס" מיוונית: לגעת.
ביופסיה באמצעות מערכת ניווט (סטריאוטקטית) היא ניתוח שמשלבים בו דימות ומערכת ניווט מחשבית לכוון צינור או מחט, לניקוז מצבור נוזלי (גידולי או מוגלתי), או לשם הוצאת דגימת גידול מרקמה. ברוב המקרים התקנת ביופסיה אינה אלא לצורכי אבחון בלבד. הרקמה נשלחת לבדיקה
פתולוגית
ועל פי תוצאתה קובעים את המשך הטיפול.
התוויה: בעיקר גידולים או תהליכים בעומק המוח, או בחולים שמצבם אינו מאפשר ניתוח גדול להוצאת התהליך, או בגידולים שאינם מתאימים להוצאה וכן במורסות במוח, מבצעים ביופסיה בעזרת מערכת ניווט (Stereotactic needle biopsy).
הניתוח: קיימות מספר מערכות לביופסיה בניווט סטריאוטקטי. צריך להבחין בין ביופסיה עם מסגרת סטריאוטקטית שמחוברת ל
גולגולת
(Frame-based versus frameless stereotactic biopsy) לבין ביופסיה בלעדיה. בכל מקרה החולה עובר בדיקת CT או MRI בפרוטוקול מיוחד עם העברת הצילומים למחשב תכנון. המנתח מתכנן את הניתוח ומחליט על המיקום המיטבי לפתיחת הגולגולת לשם נטילת דגימה לביופסיה. לפי החלטת המנתח ניתן לבצע את הניתוח באילחוש מקומי או בהרדמה כללית. בחדר הניתוח מבצעים רישום במערכת הניווט המתלווה לניתוח. לפי התכנון מבצעים חתך עור קטן, קודחים חור בגולגולת ומכניסים מחט בכיוון ולעומק המתוכנן בדיוק מרבי. בדרך כלל נשלח חלק לבדיקה פתולוגית מהירה כדי לוודא שמדובר בחומר מתאים לאבחון. המנתח מחליט בזמן הניתוח על מספר הדגימות הדרוש.
הסיכונים האפשריים הכרוכים בביופסיה המנווטת סטריאוטקטית נמוכים מאוד: בעיקר דימום במקום שניטלה הדגימה לביופסיה (כ-2%-1% מהמקרים), זיהום (פחות מ-1% מהמקרים) או החמרה בסימנים הנירולוגיים (על הסיכונים הספציפיים מדברים עם המנתח לפני הניתוח). בדרך כלל ניתן לשחרר את החולה יום לאחר הניתוח עד קבלת התשובה הסופית מהפתולוג.
ד"ר אנדי קנר
שייך לתחום: ניתוחים בתחום
כירורגיה |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/sty/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
שעורה בעין (Stye) היא גוש נפוח, אדום וכואב הממוקם על קצה העפעף או בתוכו, ומראהו כשל פצעון או גבשושית. בדרך כלל, הנפיחות בעין מלאה במוגלה וככל שהשעורה גדלה, כך היא תקשה על מיקוד הראיה, מכיוון שהיא מפריעה לפתוח את העין במלואה.
תיתכן הופעה של יותר משעורה אחת בו זמנית, אשר תוביל בסופו של דבר לדלקת כללית של העפעף - מצב רפואי המכונה
דלקת עפעפיים
(blepharitis). למרבה המזל, מרבית מקרי השעורה עוברים מעצמם תוך מספר ימים. ניתן להקל על הכאבים והתסמינים שמלווים שעורה בעין על ידי טיפול עצמי וביתי פשוט.
שעורה נגרמת כתוצאה מתהליך זיהום בעין (דלקת) הנגרם מחיידק המופיע על העפעף.
סימפטומים
התסמינים המלווים שעורה בעין כוללים בין השאר כאב, בליטה בעפעף הדומה לפצעון אדום, הופעת נפיחות בעפעף, רגישות יתר לאור, תחושת גרד בתוך העין והזלת דמעות.
לרוב, הפצעון יתמלא במולגה עד אשר יתפקע. שחרור המוגלה יקל מיד על אחד התסמינים המרכזיים של השעורה – הכאב. בדרך כלל לאחר מכן השעורה תיעלם מעצמה.
סיבות וגורמי סיכון
שעורה בעין מתפתחת עקב זיהום חיידקי, בדרך כלל של חיידק
סטרפטוקוקוס
, שלרוב מתפתח בסמיכות לשורש (זקיק) של אחד הריסים. ייתכן מצב שבו יש יותר משעורה אחת בו זמנית או בסמיכות רבה זו לזו מבחינת מיקום או זמן.
בניגוד לדעה הרווחת, שעורה בעין אינה מדבקת, אך היא יכולה לנבוע מהרגלי היגיינה אישית לקויים, כמו שימוש בתכשירי קוסמטיקה שפג תוקפם, אי הסרת איפור בלילה ועוד. באופן דומה, אנשים המרכיבים עדשות מגע עלולים לפתח שעורה במידה ואינם נוטלים ידיים טרם הכנסת העדשות לעין.
אבחון ובדיקות
לרוב, רופא יאבחן שעורה בעין על ידי בחינת העפעפיים ובירור התסמינים.
במידה והתסמינים המלווים את הופעת שעורה בעין ממשיכים או חוזרים לעיתים תכופות, יש לפנות לרופא עיניים על מנת לשלול סיבות וגורמים אחרים למצב, כגון דלקת בשפת העפעף או שעורה כלואה.
סיבוכים אפשריים
במצבים נדירים, שעורה עלולה לגרום לסיבוכים שאינם חמורים. הסיבוכים הנפוצים ביותר הם שעורה כלואה (כלזיון) או ל
זיהום
בארובת העין (Preorbital Cellulitis).
מסיבה זו, בכל מצב שבו השעורה נשארת קבועה או לחילופין מתחילה להתפשט לרקמות הסמוכות, יש לפנות לרופא עיניים.
טיפולים ותרופות
במרבית המקרים הטיפול בשעורה בעין הוא ממוקד וקצר.
הטיפול המקובל בשעורה בעין הוא טיפול באמצעות משחה אנטיביוטית למריחה על גבי העפעף. בנוסף, מומלץ להניח קומפרסים חמים על האזור, המסייעים בשחרור המוגלה.
על מנת להקל על הכאב ולשחרר את הלחץ, הרופא המטפל יכול לנקז את המוגלה.
קיימות סברות כי טיפולים אלטרנטיביים, כמו טיפול בשעורה בעזרת רפואה סינית, יכולים לסייע. מחקרים מצאו כי הטיפולים האלטרנטיביים מועילים פחות מהטיפול האנטיביוטי המקובל.
מה לא עושים במידה ויש שעורה?
אסור לנסות לפוצץ את השעורה לבד.
יש לרחוץ את הידיים לפני ואחרי כל מגע עם העפעף המודלק.
מותר להרכיב עדשות כשיש שעורה.
יש להימנע מאיפור.
מניעה
על מנת להימנע משעורה, מומלץ לשמור על ניקיון העפעפיים באמצעות מטליות לחות לעיניים או באמצעות סבון פנים (בפרט נשים המשתמשות באיפור). קומפרסים חמים יכולים למנוע שעורה. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/surgical-extractions/
עקירה כירורגית (surgical extractions)
ערוץ רפואת שיניים
2 דקות קריאה
כאשר לא ניתן
לעקור שן
בשלמותה ביחידה אחת ישנו צורך לבצע עקירה כירורגית. עקירה שן כירורגית תתבצע במקרים שונים, כאשר השכיחים ביותר הם שן בינה הכלואה בעצם או מקרים בהם השן נמצאת במיקום בעייתי, מה שהופך את העקירה למורכבת יותר מהרגיל. כמו כן במצבים בהם יש הרס כותרתי של השן כתוצאה מעששת יש צורך בביצוע עקירה כירורגית .
קראו עוד:
עקירה כירורגית - כל מה שאתם צריכים לדעת
חשוב להדגיש כי למרות השם הרע, אולי אף המפחיד, שיצא לעקירה כירורגית, ההבדל בינה לבין עקירה "רגילה" חשוב, בפועל, רק ל
רופא השיניים
, כיוון שכמעט כל פעולה המתבצעת אצל רופא השיניים היא כירורגית, שכן היא כרוכה בחיתוך של רקמות. אמנם עקירת שן כירורגית היא הליך מורכב יותר מהרגיל, אך כל עוד הוא מתבצע על ידי רופא שיניים מנוסה אין לכם ממה לחשוש.
עקירת שן כירורגית
בהליך של עקירת שן מבצעים ניתוק של הרקמות התומכות בשן, שלאחריו נעשית משיכה או דחיפה של השן ממקומה.עקירת שן מתבצעת בדרך כלל במקרים של בעיות חניכיים הגורמות לחוסר תמיכה בשן ולכך שהיא מתנדנדת; הרס כותרתי; שן רקובה שלא ניתן להציל; עששת באזורים בעייתיים בשן, לרוב שורש השן (כאשר לא ניתן לבצע טיפול שורש); עקירת שן אלקטיבית, לצורך טיפול אורתודנטי או אסתטי.
צילום: Shutterstock
מי יכול לבצע עקירה כירורגית?
עקירת שן פשוטה יכולה להתבצע על ידי כל רופא שיניים, אך כאשר אתם זקוקים לעקירה כירורגית, שהיא פעולה מורכבת יותר, מומלץ לפנות לרופא שיניים מומחה שיש לו ניסיון רב בעקירה מסוג זה. במקרים בעלי מורכבות גדולה יותר ניתן אף לפנות לכירורג פה ולסת או מומחה לחניכיים על מנת לבצע את עקירת השן.
איזה בדיקות עושים לפני עקירה כירורגית?
לפני ביצוע של עקירת שן כירורגית יש לבצע
צילום פנורמי
. ביצוע הצילום מחייב, ולכן אם הרופא המטפל אומר לכם שאינו זקוק לכך – הדבר אמור להדליק אצלכם נורה אדומה. במקרים המורכבים יותר יהיה צורך, בנוסף לצילום הפנורמי, גם בצילום CT.
מה קורה לאחר עקירה כירורגית?
לאחר עקירה כירורגית סביר להניח שיתרחש דימום, כאב ונפיחות מסוימת. כל התופעות הללו הן נורמליות, ואינן מצביעות על בעיה. בשעות שלאחר העקירה מומלץ לצמצם את הפעילות למינימום, לפחות למספר שעות, וכן להימנע משתייה, אכילה ודיבור מיותר. חשוב שלא לשטוף את הפה ולא לצחצח שיניים 24 שעות לאחר העקירה.
לאחר עקירה כירורגית ייתכנו כאבים במקום הטיפול. הרופא ימליץ לכם על משככי כאבים, אותם מומלץ ליטול עוד לפני שפגה השפעת האלחוש המקומי, שניתן לכם בניתוח. את משככי הכאבים מומלץ להמשיך ליטול לפחות עד 24 שעות אחרי ביצוע העקירה.
כדי למנוע נפיחות במקום הטיפול מומלץ להניח עליו שקית קרח. את שקית הקרח ניתן להניח מיד לאחר סיום הטיפול, כאשר הדרך הנכונה לעשות זאת היא על ידי הנחה של הקרח על האזור למשך 20 דקות, הסרה ל-20 דקות, הנחה שוב למשך 20 דקות, וכן הלאה. מומלץ להמשיך בנוהל זה למשך מספר שעות.
כאמור, ב-24 השעות הראשונות אחרי עקירה כירורגית יש להימנע מצחצוח שיניים. לאחר מכן יש לשטוף את הפה בעדינות במי פה ולחזור על כך לאחר כל ארוחה, או לפחות ארבע פעמים ביממה, לתקופה של שבוע ימים. הדבר חשוב ביותר כיוון שהוא מסיר שאריות של מזון וחיידקים מאזור הניתוח, מונע זיהום ומסייע בתהליך הריפוי. מומלץ גם להבריש את הלשון עם מברשת שיניים יבשה, גם כן במטרה להקטין את כמות החיידקים בפה ולמנוע זיהום. חשוב להיזהר ממגע עם אזור הניתוח.
הערך אושר על ידי
פרופ' זיו מזור
, מומחה לפריודונטיה, מנהל מרפאה רב תחומית ומרכז לטיפולי חניכיים והשתלות שיניים בתל אביב. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/syphilis/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
עגבת, או בשמה הנוסף סיפליס, היא מחלה מין מדבקת מאוד, המועברת בעיקר דרך מגע מיני, כולל מין אוראלי ואנאלי. לעתים המחלה עלולה לעבור גם דרך נשיקה ממושכת או מגע גופני קרוב עם אדם נגוע. למרות העובדה שהמחלה מתחילה מפצעים, על פי רוב הם אינם מזוהים. אנשים שנדבקו בזיהום, לעתים קרובות אינם מודעים לעובדה שהם חולים ומעבירים את המחלה לאנשים איתם הם באים במגע מיני. עם זאת, המחלה אינה מועברת דרך מושבי האסלה, ידיות של דלתות, בריכות שחיה, אמבטיות חמות, אמבטיות, בגדים משותפים או כלי אוכל.
נשים הרות הלוקות במחלה עלולות להעביר אותה לעובר. במקרים אלו המחלה מכונה
עגבת מולדת
והיא עלולה לגרום למומים ואף למוות של הילד.
סימפטומים
עגבת נחשבת לאחת המחלות העתיקות ביותר, בעלת עדויות עוד מתקופתם של היפוקרטס, שחי במאה החמישית לפני הספירה ונחשב לאבי הרופאים. בתחילת הדרך היה קשה לאבחן את המחלה בשל תסמיניה, שמאוד דומים לתסמינים של הרבה מחלות אחרות .
לעגבת יש שלושה שלבים ברורים:
עגבת מוקדמת או ראשונית.
לאנשים הנמצאים בשלב זה של המחלה יש כיב עגבת אחד או יותר. הכיבים מזכירים במראה עקיצה גדולה ועגולה של חרק, לעתים קרובות הם קשים ואינם גורמים כאב. הם מופיעים על איברי המין, בתוך הפה או מסביב לו, כ-10 עד 90 יום (שלושה שבועות בממוצע) לאחר החשיפה לזיהום. גם כאשר אינם מטופלים, הכיבים מחלימים תוך 6 שבועות ואינם מותירים צלקת.
השלב השני
. שלב זה נמשך בין חודש לשלושה חודשים, הוא מתחיל שישה שבועות עד 6 חודשים לאחר החשיפה לזיהום. בשלב זה מתפתחת פריחה ורודה, בדרך כלל על כפות הידיים ובתחתית כף הרגל. לעתים מופיעות גם יבלות לחות במפשעה, כתמים לבנים בחלק הפנימי של הפה, נפיחות בבלוטות הלימפה, חום וירידה במשקל. כמו השלב הראשון של המחלה, גם השלב השני של המחלה חולף ללא טיפול .
עגבת רדומה – זהו שלב ביניים של המחלה בו הזיהום אינו פעיל ואינו מלווה בתסמינים כלשהם.
השלב השלישי של העגבת.
ברוב המקרים בהם הזיהום לא מטופל, שלב זה אינו מתפתח, אך במידה וכן, הוא משפיעה על רבים מהאיברים הפנימיים. שלב זה הוא חמור ביותר, ומתפתח 10-30 שנה מהזיהום הראשוני. השלב מתאפיין בבעיות חמורות בלב, במוח ובעצבים שעלולות להוביל לשיתוק, עיוורון, שיטיון, חירשות, אין אונות ואפילו מוות .
סיבות וגורמי סיכון
עגבת נגרמת על ידי החיידק טרפומנה פאלידום.
במקרים מסוימים בהם נשים הרות לוקות במחלה הן עלולות ללדת תינוק מת, או תינוק שימות זמן קצר לאחר לידתו, תלוי כמה זמן חלף מאז שנחשפה לזיהום.
במידה ולא מטפלים במחלה באופן מידי, יתכן שהתינוק ייוולד ללא תסמינים, אך הם עלולים להתפתח אצלו תוך שבועות ספורים. סימנים ותסמינים אלו עלולים להיות חמורים ביותר. אצל תינוקות אלו יכולים להופיע עיכובים בהתפתחות, פרכוסים, וכמו כן הוא עלול למות.
אבחון ובדיקות
ניתן לאבחן עגבת בקלות, באמצעות
בדיקת עגבת
מהירה ולא יקרה אצל הרופא, או במרפאה ציבורית, שמתבצעת באמצעות בדיקת דם.
במידה וקיים כיב עגבת, הרופא ייקח דגימה ממנו באמצעות פד גאזה, או על ידי גרוד של הכיב. הדגימה נשלחת למעבדה, שם בודקים אותה תחת מיקרוסקופ לגילוי חיידקים אופייניים.
סיבוכים אפשריים
נוירו-סיפיליס ועגבת אוקולרית הם סיבוכים של עגבת המתרחשים כאשר לא מטפלים בזיהום. במצב זה הזיהום מתפשט למערכת העצבים והמוח (נוירו-סיפיליס) או לעיניים (עגבת אוקולרית). סיבוכים אלו יכולים להתרחש בכל אחד משלבי העגבת, והתסמינים כוללים:
כאבי ראש עזים.
קושי בתיאום תנועת השרירים.
שיתוק בחלקים של הגוף.
קהות של התחושה באזורים מסוימים.
שיטיון
.
תסמינים של עגבת אוקולרית כוללים שינויים בראייה ואף עיוורון .
טיפולים ותרופות
אצל חולים הלוקים בזיהום פחות משנה, מנה אחת של
פניצילין
בדרך כלל מספיקה כדי להשמיד את הזיהום.
אנשים שרגישים לפניצילין יכולים לקבל במקומו טטראציקלין או דוקסיציקלין. בשלבים מאוחרים יותר של המחלה יש צורך במנות נוספות של התרופה.
בתקופת הטיפול במחלה יש להימנע ממגע מיני, עד שהזיהום חולף לחלוטין. אנשים שקיימו מגע מיני עם חולי עגבת צריכים להיבדק ובמקרה הצורך לקבל טיפול.
עגבת שאינה מטופלת עלולה להוביל לסיבוכים קשים ובלתי הפיכים, כמו שיטיון, עיוורון או מוות.
מניעה
על מנת להקטין את הסיכון להידבקות:
יש להימנע ממגע אינטימי עם אדם הלוקה בזיהום.
במקרים בהם לא ידוע אם בן הזוג לוקה בזיהום, יש להשתמש בקונדום בכל מגע מיני.
יש לציין כי קונדומים אינם יעילים בהגנה מפני פצע שאינו מכוסה, כגון פצעים באזור שק האשכים, וכמובן בקיום יחסי מין אורליים ללא הגנה, שמהווים 14% מהנדבקים בעולם המערבי. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/systematic-desensitization/
דסנסיטיזציה שיטתית, הקהיה שיטתית (Systematic Desensitization)
ערוץ בריאות הנפש
1 דקות קריאה
הילד שלך מפחד מבעלי חיים? אם כן, כנראה שלא תיקח אותו מחר לטיול בקניה אלא תנסה להרגיל אותו קודם כל לחתול של השכנים, כשאתה מרגיע אותו ומחזיק את ידו. על הבנה אינטואיטיבית זו מבוססת שיטת הדסנסיטיזציה (הקהיה) השיטתית, אחת הדרכים הנפוצות והחשובות ביותר של ה
טיפול ההתנהגותי-קוגניטיבי
.
השיטה מבוססת על העיקרון ההתנהגותי לפיו ניתן להתגבר על פחד מוגזם ולא אדפטיבי ממצבים או מאובייקטים מסיימים. ההתגברות נעשית על ידי התקרבות הדרגתית למצבים או לאובייקטים המפחידים במצב פסיכו-פיזיולוגי מפחית
חרדה
.
התהליך מתבצע באופן הדרגתי - תחילה, המטפל והמטופל מכינים ביחד רשימה מוגדרת של מצבים היררכיים מעוררי פחד, מן הקל אל הכבד. לאחר מכן, כשהמטופל שרוי בהרפיה מרבית, הוא מתבקש לדמיין את המצבים מהחל מהמצב הכי פחות מפחיד ועד למצב המפחיד ביותר.
ההרפיה עוזרת למטופל לחוש פחד מזערי בלבד, כך הוא מתקדם שלב-שלב עד שהוא מסוגל לדמיין את המצב המפחיד ביותר בהיררכיה תוך שהוא חש פחד מזערי. לדוגמא, אדם הסובל מ
פוביה
מכלבים יונחה לדמיין בהדרגה ותוך כדי הרפיה התקרבות לכלב קטן, ליטוף כלב קשור, הימצאות לבד בחדר עם כלב גדול וכך הלאה. כמו כן, לעיתים חושפים את המטופל לא רק למצבים מדומיינים, אלא גם למצבים אמיתיים. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/tenotomy/
1 דקות קריאה
כללי
שאלות ותשובות
חיתוך גידים (Tenotomy) הוא ניתוח שבו מתבצע חיתוך של גיד לרוב כאשר יש מתח גבוה של שריר.
הניתוח מבוצע באזור החפיפה בין הגיד לשריר.
חיתוך הגיד מאפשר לשריר להתארך ומוריד את המתח שבו.
ד"ר אורי גבעון
שייך לתחום: ניתוחים בתחום
אורתופדיה |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/thallium-stress-test/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
תעוקת חזה נגרמת בגלל ירידה באספקת הדם בעורקים הכליליים לשריר הלב, המחסור בחמצן גורם לאיסכמיה מקומית שגורמת לתחושת הכאב. הכאב מתואר ככאב לוחץ ומעין תחושה של כבדות בחזה. את תעוקת החזה נהוג לחלק ליציבה כלומר קבועה ולבלתי יציבה. להרחבה ראה ערך –
תעוקת חזה
.
סימפטומים
·
כאב או חוסר נוחות בחזה.
·
כאב בידיים, צוואר, לסת,
כתף או גב.
·
בחילה.
·
חולשה.
·
קוצר נשימה.
·
חרדה.
·
הזעה.
·
סחרחורת.
סיבות וגורמי סיכון
הסיבה הנפוצה ביותר לתעוקת חזה היא מחת של העורקים הכליליים הגורמת להיצרות שלהם עם השנים כך שבזמן מאמץ בו הלב זקוק לאספקה גדולה יותר של דם העורקים המוצרים אינם מסוגלים לספק את צורך הלב ומופיעה האיסכמיה ותחושת הכאב בעקבותיה. בזמן מנוחה העורקים המוצרים מסוגלים לספק את הצורך של הלב ולכן הכאב חולף במנוחה.
גורמי הסיכון למחלת לב איסכמית כוללים: עישון או חשיפה לעשן סיגריות למשך זמן ממושך, מחלת סוכרת במיוחד כאשר אינה מאוזנת בקפידה, לחץ דם גבוה שמגביר את העומס על הלב ואף מאיץ את תהליך התפתחות טרשת העורקים, רמה גבוהה של כולסטרול וטריגליצרידים הגורמים להיצרות כלי הדם, היסטוריה של מחלות לב במשפחה, גיל מבוגר, כושר גופני ירוד, השמנה ובמיוחד השמנה תוך בטנית והימצאות במצבי לחץ לאורך זמן ממושך.
אבחון ובדיקות
האבחנה מתבססת בראש ובראשונה על הסיפור האופייני לתעוקת חזה בו החולה מתאר הופעה של כאב לוחץ בחזה בזמן מאמץ או מתח והיעלמות של הכאב במנוחה. את ביסוס האבחנה ניתן לבצע במספר דרכים:
אלקטרוקרדיוגראם (
E.C.G
) :
התכווצות הלב מתווכת דרך זרם חשמלי אותו ניתן למדוד ולרשום באמצעות מספר אלקטרודות המוצמדות לגוף המודדות את הזרמים בלב מזוויות שונות. התכווצות הלב התקינה מלווה במספר גלים "קלאסיים" המסומנים באותיות
P,Q,R,S,T
כאשר יש איסכמיה מקומית בשריר הלב כמו במצב של תעוקת חזה מופיעים שינויים בגלי הא.ק.ג המעידים על כך (בעיקר צניחות גלי
T
,
S
). חשוב לציין שבזמן בו התעוקה חולפת הא.ק.ג לרוב תקין.
אקו
Echocardiogram)
) :
בבדיקה זו משתמשים בהחזר של גלי הקול (ultrasound) על מנת ליצור תמונה של הלב בזמן אמיתי. את בדיקת האקו ניתן לבצע תוך כדי ביצוע מאמץ אמיתי או דימוי מצב של מאמץ באמצעים תרופתיים וכך ניתן לזהות אזורים בלב שלא מתפקדים בצורה טובה בעקבות אספקת הדם הירודה.
אנגיוגראפיה כלילית (
coronary angiography
) :
בדיקה זו הינה חלק מקבוצה רחבה של בדיקות הנקראות בשם כולל צינתורים. בבדיקה זו מוזרק חומר, אותו ניתן לראות בזמן שיקוף רנטגן, אל כלי הדם הכליליים, כך שניתן לזהות אזורים בהם קיימת חסימה מלאה או חלקית בכלי הדם. את הצנתר מחדירים מכלי דם פריפרי, לרוב ברגל, ומעבירים אותו עד לכלי הדם של הלב.
CT
של כלי הדם הכליליים (
Cardiac computerized tomography scan
) :
בבדיקה זו משתמשים ב
CT
בשילוב עם הזרקה של חומר ניגוד לכלי דם פריפרי לצורך הדמייה של העורקים הכליליים.
מיפוי לב באמצעות תליום (
Thallium Stress Test
) :
בבדיקה זו מבצעים שימוש בחומר רדיואקטיבי לצורך בחינה של כמות אספקת הדם לשריר הלב. בדיקה זו מבוצעת בדרך כלל תוך כדי ביצוע מאמץ באופני כושר או במכשיר הליכה. באנשים שאינם מסוגלים לבצע מאמץ בעקבות חולשה או מגבלה פיזית אחרת ניתן להזריק חומר המאיץ את פעילות הלב וכך גורם למצב המדמה מאמץ.
החולה מתחיל במאמץ כאשר עצימות הפעילות הולכת ועולה עד לעוצמת פעילות בה החולה מתחיל לחוש את הסימנים של תעוקת החזה בשלב זה מוזרק אל הווריד חומר רדיואקטיבי הנקרא תליום. לאחר מכן החולה שוכב על גבי שולחן ומצולם בעזרת מצלמה מיוחדת (מצלמת גמא) הקולטת את התליום. המצלמה מדגימה את כמות התליום בכל איזור בלב בעזרת צבע שונה כך שניתן לראות האם קיימים אזורים בלב בהם ריכוז התליום נמוך, מה שמצביע על אספקת דם ירודה לאותו אזור. ניתן לחזור על הצילום גם כעבור מספר שעות וכך אפשר לראות האם בזמן מנוחה כל האזורים בלב מקבלים אספקת דם מתאימה.
הבדיקה נחשבת לבדיקה בטוחה וסיבוכים מופיעים רק במקרים נדירים
(
~1:1500
) הסיבוכים כוללים: תגובה אלרגית, פריחה, שינויים בלחץ הדם, הפרעות בקצב הלב וקוצר נשימה. כמות הקרינה בבדיקה היא נמוכה מאד ואינה גורמת לסיכון עבור החולה.
סיבוכים אפשריים
הסיבוך הנפוץ והמסוכן ביותר הוא
התקף לב
הנגרם מחסימה מלאה של אחד מכלי הדם הכליליים הגורמת למוות של תאים בשריר הלב.
טיפולים ותרופות
מטרת הטיפול היא להפחית את תדירות הסימפטומים, חומרת הסימפטומים והסיכון להתפתחות של התקף לב. ישנו מגוון רחב של אפשרויות טיפול החל משינויים באורח החיים עבור בטיפולים תרופתיים וכלה בפרוצדורות ניתוחיות כמו צינתור התערבותי, החדרת תומכן תוך כלי (סטנט) וניתוח מעקפים. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/thyroidectomy/
כריתת בלוטת התריס (Thyroidectomy)
אף אוזן גרון
3 דקות קריאה
כללי
שאלות ותשובות
מאמרים
ד"ר בן ציון יהושע
מומחה למחלות אף אוזן גרון וניתוחי ראש וצוואר, מנהל השירות לניתוחי ראש וצוואר במרכז הרפואי סורוקה
0737828824
צור קשר
קראו עליי
מטרת הניתוח
כריתת בלוטת התריס מטרתו הסרה שלמה או חלקית של הבלוטה (הנקראת גם בלוטת המגן או ה- thyroid gland), אשר מצויה באזור צוואר הקדמי, לשם טיפול במגוון רב של מחלות תריס.
האינדיקציות העיקריות לכריתת הבלוטה הן במקרים של פעילות יתר שלה: היפר-תירואידיזם (למשל במחלת גרייבס), הגורמים לפעילות יתר הורמונאלית ומטבולית, או במקרים של גידולים שפירים או ממאירים של התריס.
תפקיד הבלוטה הוא בהפרשת הורמוני התירואיד, אשר משפיעים על התאים בגוף וגורמים להם לצרוך חמצן ולייצר חלבונים בקצב מוגבר. בפעילות יתר של הבלוטה, נגרם מצב של "היפר-מטבוליזם", אשר יכול לגרום לדפיקות לב מהירות, הזעה, ירידה במשקל ועוד, מצב אשר דורש טיפול.
טיפול ניתוחי מתבצע לרוב כאשר נכשלו ניסיונות קודמים בטיפול תרופתי שמרני (למעט במקרי ממאירות).
הכנה לניתוח
לקראת כריתת בלוטת תריס, הרופא יפנה את המטופל לבדיקות לפי הצורך. לרוב נדרשות ביצוע בדיקות דם מסוג: בדיקת תפקודי תריס (רמות TSH, 3T, 4T), ספירת דם, כימיה בדם, תפקודי קרישה ובדיקת תפקודי כליות וכבד.
כמו כן, נדרשות בדיקות הדמיה ספציפיות לקראת הניתוח: לרוב לצורך אבחנה מדויקת ייעשה אולטרא-סאונד של בלוטת התריס, מיפוי של הבלוטה או שניהם. כאשר יש ספק באבחנה לרוב תידרש אף בדיקת ביופסיית מחט ללקיחת דגימה מיקרוסקופית מן הבלוטה (FNA). חולים מבוגרים ידרשו לבצע צילום חזה ואק"ג מקדים.
כריתת בלוטת התריס מבוצעת תחת הרדמה כללית. יש להיוועץ עם הרופא לגבי התרופות שיש להפסיק ליטול לפני הניתוח. כמו כן יש לשמור על צום מלא של 8 שעות לפני הניתוח.
תהליך הניתוח
לאחר חיטוי של אזור הצוואר ובית החזה, מבוצע חתך קטן בחלק הקדמי התחתון של הצוואר. מיקומה של בלוטת התריס הוא קדמי לקנה הנשימה וסחוס התירואיד. לאחר חשיפה של הבלוטה, המנתח מנתק אותה ממקומה וכן את כלי הדם של הבלוטה. כאמור לעיתים נדרשת כריתה שלמה של הבלוטה, למשל במקרה של סרטן של בלוטת התריס. (במקרי ממאירות ייכרתו כמו כן קשריות הלימפה האזוריות המספקות את אזור הצוואר או בצידי הצוואר).
במקרים בהם נדרשת כריתת בלוטת התריס באופן חלקי (אונה אחת או אזור ספציפי), לרוב לטיפול של פעילות יתר של הבלוטה, לא מנתקים את הבלוטה מאספקת הדם שלה.
בסיום הניתוח החתך הניתוחי ייתפר. לרוב יונח נקז אחד או מספר נקזים בחתך הניתוחי, לניקוז שאריות נוזל ופסולת מהרקמה. משך הניתוח כשעתיים.
סיכונים כלליים בניתוח
זיהום בפצע הניתוח
- לרוב שטחי ומטופל באופן מקומי, אולם לעיתים נדירות עלול להתפתח לזיהום משמעותי יותר של רקמות התת-עור, ולעיתים נדירות מצריך פתיחה מחדש של החתך לסילוק הפסולת החיידקית.
דימום
- בעיקר באזור הניתוח כתוצאה מטראומה מקומית לרקמה. דימום יכול להתרחש מיד לאחר הניתוח, עד 24 שעות לאחר הניתוח ובמקרים נדירים ביותר לאחר שבועות או חודשים. הדימום נוצר כאשר כלי דם צווארי נפתח ומדמם. במקרים בהם הדימום הוא רב יש צורך בניקוז או קשירה של כלי הדם בחדר ניתוח.
סיכוני ההרדמה
- לרוב תופעות הקשורות לרגישות יתר לתרופות ההרדמה (תגובה אלרגית). לעיתים נדירות מאד תתכן תגובה חמורה של ירידת לחץ דם (שוק אנאפילקטי).
סיכונים ספציפיים לניתוח כריתת בלוטת התריס
פגיעה במיתרי הקול
- בשל מיקומם הקרוב בגרון.
פגיעה עצבית
- בעצב המעצבב את מיתרי הקול, בשל מעברו הקרוב לבלוטה, יכול לגרום לצרידות ופגיעה בלתי הפיכה בדיבור.
פגיעה בבלוטות הפרא-תירואיד
- ולפיכך פגיעה במשק הסידן בגוף, בשל מיקומן הקרוב לבלוטת התריס.
הטיפול אחרי הניתוח
המטופל לרוב נשאר באשפוז של כ-24-72 שעות לאחר הניתוח. הנקזים יוסרו תוך מספר ימים, והתפרים הניתוחיים תוך עשרה ימים.
במידה וישנם כאבים אחרי כריתת בלוטת התריס ניתן להשתמש במשככי כאבים לפי הצורך. כאבים אלו לרוב חולפים תוך מספר ימים. שינויי קול וצרידות ייתכנו אצל המטופל בימים הראשונים לאחר הניתוח, אולם במקרים נדירים עשויים להימשך זמן רב יותר. אם נלקחו בדיקות פתולוגיות מן הרקמה התשובות לרוב יגיעו תוך שבועיים.
במקרים של
סרטן בלוטת התריס
לעיתים המטופל יידרש בטיפול משלים כימותרפי לאחר כריתת בלוטת התריס, בהתאם למידת התפשטות הגידול, סוגו וכו'.בנוסף לרוב יינתן טיפול משלים בהורמון התירואיד.
במידה ומופיעים כאבים אשר לא חולפים עם השימוש במשככי כאבים, דימום, קוצר נשימה, עליית חום או הפרשה מוגלתית מהחתך הניתוחי- יש לפנות מיידית לבדיקה רפואית.
המאמר נכתב על ידי ד"ר אפרת סולומון
שייך לתחום: ניתוחים בתחום
אף אוזן גרון |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/drugs/tocilizumab/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
טוקיליזומאב (Tocilizumab) היא תרופה ביולוגית לטיפול ב
דלקת פרקים
ראומטית ובמחלת systemic juvenile idiopathic arthritis.
התרופה, אשר פועלת במנגנון של חסימת IL6 מתאימה לחולים אשר נכשלו בניסיונות טיפול קודמים בתרופות אחרות (כולל נוגדי TNF) ויכולה לסייע להתגבר על המחלה.
התרופה מיועדת לטיפול במבוגרים עם
דלקת מפרקים שגרונית
פעילה, חמורה ומתקדמת, שלא טופלו בעבר במטוטרקסט.
IL6 הוא ציטוקין אשר מעורר תגובה דלקתית אשר מתבטאת בין היתר בכאבי פרקים, נפיחות ותסמינים נוספים. חסימת התפקוד של IL6 על ידי שימוש בTocilizumab הוכחה כיעילה מאוד בטיפול במחלות האלה ויכולה לשפר באופן משמעותי את איכות חייהם של החולים.
התרופה הראתה האטת נזק לסחוס ולעצם במפרקים, הנגרם על-ידי המחלה וכן הראתה שיפור ביכולת לבצע משימות יומיות בצורה תקינה. ניתנת בדרך כלל בשילוב עם מטוטרקסט. אולם, ייתכן שתינתן לבד.
התרופה מיועדת לטיפול בילדים ובמתבגרים מעל גיל שנה עם דלקת מפרקים אידיופטית מערכתית של גיל הילדות, שלא הגיבו בצורה מספקת לטיפולים קודמים, או מעל גיל שנתיים, כטיפול בדלקת מפרקים אידיופטית פוליארטיקולרית של גיל הילדות שלא הגיבו בצורה מספקת לטיפול קודם.
משמשת גם כטיפול בתסמונת שחרור הציטוקינים- - Cytokine Release Syndrome תגובה דלקתית מערכתית של הגוף לציטוקינים (חלבונים) שמשתחררים. התגובה עלולה לגרום לחום, לירידת לחץ דם, תופעות נוירולוגיות, כגון כאבי ראש, בלבול וטשטוש, חוסר בהירות מחשבתית וניתנת מעל גיל 3 שנים.
בשל הפעולה הנוגדת את פעילות מערכת החיסון, מטופלים המשתמשים בתרופה יכולים לסבול ממחלות זיהומיות שונות ואין להשתמש בתרופה בזמן מחלה זיהומית פעילה. כדאי שמטופלים או מלוויהם ישימו לב לשינויים כמו סימני זיהום (למשל שיעול, שינויי חום), שינויי משקל במהלך הטיפול ואחריו.
מעקב טרם הטיפול בתרופה ובמהלכו: בדיקת רמות נמוכות של תאי דם לבנים, רמות נמוכות של טסיות דם, רמה גבוהה של אנזימי כבד, שומנים בדם, נוכחות שחפת ו/או
דלקת כבד נגיפית
וגורמי סיכון למחלות לב וכלי דם.
צילום: shutterstock
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
דרך הוריד
זריקה תת עורית
תדירות וזמן נטילה
דרך הוריד: אחת ל-4 שבועות
זריקה תת עורית: כל 1-2 שבועות
טווח המינון
דרך הוריד: עד 8 מ"ג לק"ג. מינון מקסימלי 800 מ"ג
זריקה תת עורית: 162 מ"ג - המינון המקובל בדרך כלל עבור מטופלי דלקת מפרקים שגרונית ודלקת עורק הרקה -וניתן פעם בשבוע
לעתים יש לשנות את המינון בהתאם לתפקודי הכבד, כפי שייקבע ע"י הרופא.
מינון בגיל הילדות וכן תדירות השימוש ייקבעו על ידי הרופא בהתאם למשקל הילד ולאבחנה.
תחילת ההשפעה
מספר שבועות. הקלה ראשונית בתסמינים יכולה להופיע תוך מספר ימים
משך ההשפעה
מספר שבועות. הקלה ראשונית בתסמינים יכולה להופיע תוך מספר ימים
מנה שנשכחה
אם אינך בטוח מתי להזריק, התקשר לרופא שלך או לרוקח. הדבר תלוי בתדירות ההזרקה שנקבעה לך.
הפסקת התרופה
בהחלטת הרופא בלבד
אחסון
בקבוקונים שאינם בשימוש יש לאחסון במקרר, בטמפרטורה של 2-8 מעלות צלסיוס. אין להקפיא. יש להגן מאור.
יש להשתמש בתמיסה תוך 24 שעות לאחר המהילה. ניתן לאחסן את התמיסה המהולה בטמפרטורת החדר או במקרר ולהגן מאור.
אזהרות
תזונה
רגילה
אלכוהול
לא צפויות בעיות מיוחדות.
נהיגה
מומלץ להימנע מנהיגה, כיוון שהתרופה עלולה לגרום לסחרחורת.
הריון
אין להשתמש בתרופה בזמן הריון.
התייעצי עם הרופא.
הנקה
בטיחות השימוש בהנקה לא הוכחה. אין להשתמש בתרופה בהנקה. יש להשאיר מרווח של 3 חודשים לאחר טיפול אחרון
תינוקות וילדים
התרופה בהזרקה תת עורית אינה מיועדת לתינוקות ולילדים מתחת לגיל שנה או מתחת לגיל שנתיים- כתלות באבחנה. אין לתת את התרופה לילדים עם דלקת מפרקים אידיופטית מערכתית פעילה של גיל הילדות השוקלים פחות מ-10 ק"ג. בטיחות ויעילות מתלת לגיל 1 שנה לא בוססו.
קשישים
סיכון מוגבר של נזק לכבד. יש לנטר בקפידה אנזימי כבד. לא נדרשת התאמת מינון.
ניתוח והרדמה כללית
יש לדווח למנתח או למרדים על נטילת תרופה זו.
דווח לרופא במקרה של
מחלת כבד
כיב עיכולי
תגובה אלרגית בעבר לתכשיר מקבוצה זו
סיכון ממנת יתר
בינוני
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
תופעות הלוואי עשויות להתרחש 3 חודשים או יותר לאחר המנה האחרונה של התרופה.
תופעות הלוואי השכיחות ביותר הן זיהום בדרכי האוויר העליונות: נזלת, שיעול, צינון, ברונכיטיס, תגובות במקום ההזרקה, רמות גבוהות של כולסטרול בדם.
תופעות לוואי שכיחות נוספות:
דלקת ריאות • שלבקת חוגרת (הרפס זוסטר) • פצעי קור (הרפס של השפתיים), שלפוחיות • זיהום בעור (צלוליטיס) לעיתים עם חום וצמרמורות • פריחה וגירוד,
סרפדת
( אורטיקריה) • תגובות אלרגיות (רגישות יתר) • זיהום בעין (דלקת הלחמית) • כאב ראש, סחרחורת, לחץ דם גבוה • כיבים בפה, כאב בטן • אצירת נוזלים (בצקת) בחלק התחתון של הרגליים, עליה במשקל • שיעול, קוצר נשימה • ספירה נמוכה של תאי דם לבנים בבדיקת דם (נויטרופניה, לויקופניה) • בדיקות תפקודי כבד לא תקינות (עלייה של אנזימי כבד - טרנסאמינזות) • עליה בבילירובין בבדיקות דם. רמות נמוכות של פיברינוגן בדם (חלבון המעורב בקרישת הדם).
סיכון למחלות זיהומיות: בשל ההשפעה האנטי דלקתית קיימת רגישות מוגברת לזיהומים שונים. בנוסף, יכולים להתפרץ זיהומים חבויים כמו הרפס, שחפת ומחלות פטרייתיות.
סימני זיהום חמורים: חום וצמרמורת, שלפוחיות בפה או בעור, כאב בטן- נדרשת פנייה מידית לרופא.
סימני רעילות כבדית: עייפות, כאב בטן, צהבת (שינוי צבע העור או העיניים לצהוב)- נדרשת פנייה מידית לרופא.
תופעות הלוואי אצל ילדים ומתבגרים דומות באופן כללי לאלו של מבוגרים. חלק מתופעות הלוואי נראות באופן תכוף יותר בילדים ובמתבגרים: אף וגרון מודלקים, כאב ראש, בחילה וספירה נמוכה של תאי דם לבנים.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
אין לשלב עם תרופות ביולוגיות אחרות.
אין לתת חיסונים חיים מוחלשים - MMR, אבעבועות רוח.
בשל הסיכון לכיבים במערכת העיכול מומלץ להימנע משימוש בנוגדי דלקת ממשפחת NSAID.
ייתכן ויהיה צורך בשינוי מינון בשל השילוב עם החומרים הפעילים הבאים: מתילפרדניזולון, דקסמטזון המשמשים להפחתת דלקת• סימבאסטטין אטורבאסטאטין, משמשים להורדת רמות כולסטרול• חוסמי תעלות סידן (כגון אמלודיפין), משמשים לטיפול בלחץ דם גבוה• תיאופילין, משמש לטיפול באסתמה• וורפארין או פאנפרוקומון, משמשים לדילול דם• פניטואין, משמש לטיפול בפרכוסים• ציקלוספורין, משמש לדיכוי מערכת החיסון לאחר השתלות איברים• בנזודיאזפינים (כגון טמאזפאם), המשמשים להקלה על חרדה.
השפעת שימוש ממושך
עליה בסיכון למחלות זיהומיות שונות. בדרך כלל מתבטא בצינון ורגישות לוירוסים, אך לעתים יכול לגרום להתפרצות מחלה קשה יותר. כל עליית חום או התפתחות תסמיני מחלה אחרים מחייבים הגעה לרופא וטיפול מתאים.
בנוסף, קיים קשר לעליה בסיכון לכיבים במערכת העיכול בשימוש ממושך בתרופה.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/tooth-filling-procedure/
סתימה בשן (Tooth Filling Procedure)
רפואת שיניים לילדים
3 דקות קריאה
כללי
שאלות ותשובות
מאמרים
מטרת הפעולה
סתימה בשן (cavity) מטרתה לתקן שן פגועה, עקב הרס הדרגתי של שכבות השן החיצוניות- הזגוגית (אנאמל), הדנטין והצמנט. לרוב הרס השן נגרם עקב ריבוי של עששת- כלומר ע"י הצטברות רובד חיידקי, בשל היגיינת פה לקויה. כאשר העששת חודרת את רקמות השן החיצוניות, מומלץ לטפלה לפני שתהיה דלקת ופגיעה קבועה ברקמת מוך השן (הרקמה המכילה את שורשי העצבים וכלי הדם) או שבירה של השן.
טיפול מניעתי זה, הנקרא סתימה בשן, כולל את: פתיחת השן, סילוק העששת, סילוק רקמת השן הפגועה, עיצוב השן כך שתוכל לקלוט מילוי סינטטי, ולבסוף מילוי השן בחומר מיוחד לסתימתה.
סימנים לפגיעה בשכבות השן החיצונית הם במרבית המוחלט של המקרים- כאבים או רגישות לקור/חום. במקרים חמורים יותר, כאשר ישנה דלקת פעילה או פגיעה עצבית, עלולים להיות נפיחות בחניכיים או נפיחות צווארית.
לעיתים משתמשים בסתימת חורים בשיניים גם לתיקון שיניים סדוקות או שחוקות, ולאו דווקא לטיפול בהצטברות פלאק חיידקי. תהליך הסתימה נקרא שחזור של השן.
הכנה לפעולה
לרוב סתימה בשן נעשית תחת הרדמה מקומית בלבד, למרות שכיום ניתן לבצעם אף תחת הרדמה כללית.לפני הפעולה נדרש לרוב לבצע צילום רנטגן של השיניים, ולעיתים נדרש צילום מיוחד (צילום פנורמי), זאת על מנת לאבחן במדויק את המחלה בשן (זאת על מנת למנוע מצב בו ישנה מחלה מתקדמת יותר בשן מכפי הנראה לעין, הדורשת טיפול מסוג שונה, למשל טיפול שורש מקדים).
באנשים בריאים בד"כ לרוב אין צורך בהכנות נוספות מיוחדות. אנשים בעלי סיכון מוגבר לפתח דלקת של מסתמי הלב (אנדוקרדיטיס), כגון בעלי מסתמים תותבים, מושתלי לב וכד', צריכים ליידע על כך את רופא השיניים על מנת לקבל מנת אנטיביוטיקה לפני ביצוע הפעולה.
תהליך הפעולה
סתימה בשן נעשית במרפאת שיניים בתנאים סטריליים, ע"י
רופא שיניים
. לעיתים תהליך הטיפול מתמשך ליותר מפגישה אחת ואף מספר פגישות במרפאה, במידה ולמטופל מספר שיניים הדורשות תיקון.
תחילה המטופל מקבל זריקת הרדמה מקומית לאזור המבוקש. זריקה זו עשויה לגרום למעט כאבים.השלב הראשון בטיפול, כולל את פתיחת זגוגית השן והוצאת
עששת
שהצטברה בשן ובסביבתה, ע"י כלים מיוחדים. בהמשך רקמת השן הפגועה (לרוב עקב ריקבון) מסולקת באופן יסודי.
באופן זה, מכין הרופא את חלל השן שנותר, לצורך מילויו בחומר מיוחד לסתימה. הכנת החלל מתבצע ע"י קידוח בשכבות השן ועיצוב מבנה השן הפנימי לקליטת המילוי.
כאשר השן מוכנה, הרופא מחדיר את חומר המילוי הדחיס, העשוי מחומר שנקרא אמלגם או קומפוזיט (סוג של שרף). שכבות המילוי מוחדרות באיטיות, על מנת לאפשר כל שכבה להתייבש ולהיאטם בצורה מיטבית.
לבסוף, משייף רופא השיניים את עודפי החומר, כך שהשן חוזרת למראה תקין ולתפקוד תקין עד כמה שניתן. משך הפעולה כעשרים דקות- חצי שעה בכל שן.
סיכונים בפעולה
סיכונים כלליים:
זיהום-
לרוב שטחי ומטופל באופן מקומי, אולם לעיתים נדירות עלול להתפתח לזיהום משמעותי יותר שעלול לחדור לזרם הדם (ספסיס), למסתמי הלב (אנדוקרדיטיס) וכו', ולעיתים נדירות מצריך פתיחה מחדש של השן לסילוק הפסולת החיידקית.
דימום-
בעיקר באזור הטיפול כתוצאה מטראומה מקומית לרקמה. דימום יכול להתרחש מיד לאחר הטיפול, עד 24 שעות לאחריו ובמקרים נדירים ביותר לאחר שבועות או חודשים. הדימום נוצר כאשר כלי דם קטן בחניכיים נפתח ומדמם. במקרים בהם הדימום הוא רב יש צורך בניקוז אולם זהו מצב נדיר.
*סיכוני ההרדמה- לרוב תופעות הקשורות לרגישות יתר לתרופות ההרדמה (תגובה אלרגית). לעיתים נדירות מאד תתכן תגובה חמורה של ירידת לחץ דם (שוק אנאפילקטי).
סיכונים ספציפיים של טיפול סתימה בשן:
פגיעה עצבית בתעלת העצב-
פגיעה שעלולה לגרום לאובדן חלקי או מלא של חוש הטעם- נדירה.
רגישות לחום/קור בחלל הפה
- במידה ולא נעשה איטום מספק, נדיר לאחר סתימה פשוטה.
הטיפול אחרי הפעולה
המטופל אינו צריך להישאר בהשגחה לאחר טיפול סתימה בשן. יש להימנע מאכילה או שתייה במשך של כשעתיים לאחר מכן, עד לחלוף השפעת ההרדמה.
עשויים להיות כאבים באזור, בייחוד ביממה הראשונה לאחר טיפול סתימה בשן, וניתן להשתמש במשככי כאבים ע"פ הצורך. האזור עשוי להיות נפוח למשך מספר ימים. על מנת להשיג תוצאות מיטביות לאחר הניתוח יש לשמור על היגיינת פה קפדנית, הכוללת צחצוח שיניים, ניקוי יסודי בחוט דנטלי ועם אביזרי ניקוי מיוחדים.
לעיתים הרופא ימליץ על לקיחת אנטיביוטיקה לאחר טיפול סתימה בשן, במידה וקיימת דלקת או זיהום מקומי. במידה וישנה עליית חום, כאבים חזקים מאד, דימום או הפרשה מקומית מהפה יש לפנות מיידית לרופא.
המאמר נכתב על ידי ד"ר אפרת סולומון
שייך לתחום: ניתוחים בתחום
רפואת שיניים |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/tooth-whitening/
הלבנת שיניים (Tooth whitening)
אסתטיקה דנטלית
3 דקות קריאה
כללי
שאלות ותשובות
מאמרים
מטרת הטיפול
הלבנת שיניים היא טיפול שמבהיר את גוון השיניים ומסייע בהתמודדות עם כתמים על השיניים ושינויי גוון. זה אחד הטיפולים הקוסמטיים הפופולאריים ביותר בשיניים, משום שהוא יכול לשפר באופן משמעותי את מראה השיניים.
השכבה החיצונית של השן נקראת אמאיל. כל יום נוצרת על האמאיל שכבה דקה שסופגת כתמים. באמאיל של השיניים יש נקבוביות, שיכולות לאצור את הכתמים. הלבנת שיניים אינה פתרון חד פעמי. על מנת שהצבע הבהיר יחזיק מעמד, יש לחזור על הטיפול מידי פעם בפעם.
הכנה טיפול הלבנת שיניים
לפני הטיפול יש
לטפל בעששת
. זאת משום שהתמיסה המלבינה יכולה לעבור דרך אזורים רקובים ולהגיע אל חלקים פנימיים של השן. במקרים כאלו, השן יכולה להפוך להיות רגישה. הלבנת שיניים אינה יעילה בשיניים עם שורשים חשופים, שאין להם שכבת אמאיל.
נסיגת חניכיים
גורמת לעתים לחשיפת שורש השן. כמו כן, הטיפול אינו יעילה במקרים של חומרי מילוי ישנים, כתרים, או ציפויי חרסינה.
החומר המלבין אינו חודר דרך אבן השן, לכן על מנת שהוא יצליח להגיע אל פני השטח של השן, חשוב שרופא השיניים או השיננית יבצעו ניקוי אבן, לפני טיפול ההלבנה. לאחר ניקוי האבן ניתן להתחיל בטיפול ההלבנה.
שיטות הלבנת שיניים
קיימות שתי שיטות עיקריות:
1.הלבנה
במרפאת שיניים
- מבוצעת בדרך כלל במפגש אחד למשך 60-90 דקות על ידי חמר מרוכז ומקור אור/לייזר המחדיר את החומר לזגוגית השן ומבהיר אותה.
2.הלבנה ביתית המבוצעת באמצעות סדים שמוכנים מראש בהם מניח המטופל/ת את חמר ההלבנה ואת אותם סדים חובש המטופל למשך שעה עד שעתיים ביום למשך שבועיים.
במרפאת שיניים משתמשים באחת השיטות המבוקרות ביותר והמשתלמות ביותר מבחינת עלות מול תועלת הקיימות כיום. השינניות יכינו עבור המטופל מגשים ובהם ג'ל מלבין, שמתאים בצורה המושלמת ביותר לשיניו. הלבנה ביתית בדרך כלל אורכת שבועיים עד שלושה שבועות.
הלבנת שיניים ביתית ניתן לבצע גם בעזרת ערכות הלבנה, שנמכרות ללא צורך במרשם רופא ונפוצות במקומות רבים. רמת ההתאמה של המגשים הנמכרים בשיטה זו נמוכה, הם אינם נוחים לשימוש והחומר המלבין עלול להגיע גם לחניכיים. הסיכון לגרימת נזק לשיניים כתוצאה משימוש בערכות הלבנה אלו, הוא גבוה בהרבה ולכן לא מומלץ להשתמש בהן.
קיימים שני סוגים עיקריים של טיפולי הלבנת שיניים.
- הלבנת של שן בודדת, שתעלת השורש שלה טופלה וכבר אין בה עצב חי.
- הלבנה של שיניים ויטאליות שהעצבים שלהן עדיין חיים.
במקרים מסוימים הלבנת שיניים רגילה אינה מצליחה לשפר את המראה של שן, שתעלת השורש שלה טופלה. במקרים כאלו רופא השיניים יבצע טיפול שונה, שמלבין את השן מבפנים. הוא יניח חומר מלבין בתוך השן ויכסה אותו בחומר מילוי זמני. השן תישאר במצב זה למשך מספר ימים. לעתים, על מנת להגיע לגוון הרצוי, יש צורך לחזור על הטיפול מספר פעמים.
הלבנה של שיניים ויטאליות שהעצבים שלהן עדין חיי
במקרה של הלבנת שיניים ביתית, רופא השיניים לוקח דוגמאות של טביעת השיניים של המטופל ומכין עבורו תבנית אחת או שתיים, שמתאימות באופן מדויק למבנה הפה והשיניים שלו. במידה והמטופל מעוניין להלבין רק שורה אחת של שיניים (העליונה בלבד, או התחתונה בלבד) רופא השיניים יכין רק תבנית אחת, כאשר מלבינים את שתי השורות גם יחד, הרופא מכין שתי תבניות.
חשוב מאד שהתבנית תתאים באופן מדויק למבנה הפה של המטופל. התאמה טובה תסייע לחומר המלבין להישאר על השיניים ולא לגרום לגירוי בחניכיים. תבניות שנמכרות ללא צורך במרשם רופא, בדרך כלל אינן מתאימות למבנה הפה בצורה מדויקת. במידה והחומר המלבין מצליח לדלוף, עלול להיגרם גירוי לחניכיים.
בבית ממלאים כל אחת מהתבניות בחומר מלבין, שמקבלים מהרופא. מרכיבים את התבנית בפה למספר שעות כל יום. אנשים רבים מגיעים לרמת ההלבנה הרצויה, תוך שבוע או שבועיים. אולם במקרים מסוימים, יש צורך להרכיב את התבנית במשך תקופה של ארבעה שבועות או יותר.
סיכונים
הלבנת שיניים על פי רוב אינה גורמת תופעות לוואי, יחד עם זאת אצל חלק מהאנשים, השיניים הופכות רגישות יותר לתקופה קצרה. כמו כן יתכן גיורי קל בחניכיים.
אין לבצע טיפולי הלבנת שיניים במהלך היריון. לא ידוע באיזה אופן משפיעים חומרי ההלבנה על התפתחות העובר. מאחר וזהו טיפול קוסמטי בלבד, יש לדחות אותו עד לאחר הלידה.
מעקב
רופא שיניים ירצה לוודא שהתהליך מתקדם באופן תקין, לכן בדרך כלל הוא יבצע בדיקה לאחר כשבוע.
הלבנת שיניים אינה פתרון קבוע. הכתמים חוזרים. אצל אנשים שמעשנים, או צורכים כמויות גדולות של מזונות או משקאות מכתימים, הלובן יתחיל להיעלם לאחר חודש בערך.
כאשר נמנעים מצריכה של גורמים מכתימים, הטיפול יכול להחזיק מעמד זמן ארוך יותר, והטיפול הבא יידרש רק לאחר תקופה של ששה עד שניים עשר חודשים.
מטופלים שיש להם תבנית פה וחומר מלבין בבית, יכולים להלבין את שיניהם ככל שירצו. מומלץ להתייעץ עם רופא השיניים לגבי לוחות הזמנים של טיפולי ההלבנה. כמו כן, ניתן להתייעץ עם הרופא אילו הם מוצרי ההלבנה, שישיגו את התוצאות הטובות ביותר עבור כל מטופל ומטופל.
הערך אושר על ידי
פרופ' זיו מזור
, מומחה לפריודונטיה, מנהל מרפאה רב תחומית ומרכז לטיפולי חניכיים והשתלות שיניים בתל אביב. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/tracheostomy/
2 דקות קריאה
ניתוח לפתיחת פתח בקנה, על מנת לאפשר מעבר אוויר לנשימה, בקדמת הצוואר. מבוצע לעקיפת חסימה בלוע, בגרון או בקנה (כתוצאה מגידול, מפציעה או מדלקת חמורה), כתחליף לצינור המוחדר דרך הפה (טובוס) בהנשמה מלאכותית ממושכת (בשל מחלות ריאה, ניוון ושיתוק שרירי הנשימה), ובמצבים הדורשים עזרה בפינוי הפרשה מרובה מן הריאה ("ליחה").
הניתוח מבוצע במצבי חירום, באיום מיידי על החיים או באופן מבוקר. השרידות הגבוהה של חולים ופצועים, מותירה יותר מבעבר חולים עם טרכיאוסטומיה לפרקי זמן ארוכים או לכל החיים.
טרכיאוסטומיה מבוצעת במספר שיטות, על פי צורכי החולה. בגישה הקלאסית חותכים בעור הצוואר לאורך מספר סנטימטרים, חושפים את קדמת הקנה, וחותכים בסחוסי טבעות הקנה, השנייה או השלישית, ליצירת פתח. לפעמים תופרים את עור הצוואר לשולי הפתח לאבטחת שלמותו. דרך הפתח מחדירים צינור להנשמה - קנולה, המהודקת בשרוך הנכרך סביב הצוואר. בשיטה חדשנית, "מילעורית", מחדירים קנולה לקנה דרך חתך זעיר, בדומה להחדרת עירוי לווריד.
הקנולה היא צינור, פלסטי או מתכתי, צורתו כצורת האות ר', והוא עשוי מיחידה אחת או שתיים (פנימית וחיצונית). היא מיועדת לאבטחת הפתח בקנה, להקלה בפינוי הליחה ולהתחברות למכונת הנשמה. קיימים סוגים שונים של קנולות המותאמות למגוון מצבים וצרכים. את הקנולה יש לנקות מדי יום ולהחליפה מדי שבועות עד חודשים, לפי תכונותיה. החלפת קנולה צריכה להיעשות בפיקוח רפואי. אחר ההחלמה מוציאים את הקנולה וסוגרים את הפתח שנותר בצוואר.
ראוי לציין כי במצבי חירום ובתנאי שדה מועדפת פתיחת נתיב אוויר בחלק התחתון של הגרון בסמוך לחיבורו עם הקנה, פעולה המכונה "קוניוטומיה". הפעולה מהירה מאוד אך מסכנת, במידת מה, את רקמות הגרון.
לטרכיאוסטומיה מספר סיבוכים, בחלקם מסכני חיים: דלקת מקומית, דימום, שליפת קנולה ממקומה, והיצרות בנתיב האוויר. הטרכיאוסטומיה גורמת למגבלות פיזיות במאמץ, בהרמת משא, בשיעול ולעיתים בבליעה. הנשימה בדרך העוקפת את בית הדיבור עלולה להפריע מאוד לדיבור. הפגם האסתטי בצוואר והקושי בשמירת היגיינה מקומית גורמים לפגיעה נוספת, חברתית ונפשית.
טרכיאוסטומיה מבוצעת לתינוקות, לילדים ולמבוגרים ומחייבת התאמתה לגיל, למאפייני המחלה ולסביבת החולה, על מנת להבטיח אורח חיים סביר ובטוח.
ד"ר מיכאל וולף
שייך לתחום: ניתוחים בתחום
אף אוזן גרון |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/transcatheter-aortic-valve-implantation/
השתלת מסתם אורטלי בצנתור (TAVI) (Transcatheter Aortic Valve Implantation)
בריאות הלב וכלי הדם
2 דקות קריאה
ד"ר יאיר פלד
קרדיולוג בכיר ביחידה לקרדיולוגיה פולשנית מומחה בצינתורים ומחלות לב מבניות (TAVI) בבית חולים רמב״ם
073-7833382
קראו עליי
המסתם האורטלי נמצא בפתח
אבי העורקים
(האאורטה) ושולט על זרימת הדם מהלב אל שאר חלקי הגוף. החלפה של המסתם האורטלי תידרש בשני מצבים:
- היצרות של המסתם – מצב בו פתח המסתם הופך קטן יותר וכתוצאה מכך מופרעת זרימת הדם מהלב אל שאר חלקי הגוף .
- דליפת המסתם – מצב בו עקב מחלה במסתם או באבי העורקים הדם זורם חזרה אל הלב.
במצבים חמורים בעיות אלו עלולות להוות סכנת חיים וללא טיפול להוביל לכשל לבבי.
בעבר, טיפול בהיצרות חמורה של המסתם האורטלי כללה ניתוח לב פתוח בלבד. אולם לפני כשני עשורים בוצעה השתלת המסתם הראשונה בצנתור בחולה אשר סבל מהיצרות קשה. פעולה זו נחשבת עד היום למהפכה המשמעותית ביותר בתחום הקרדיולוגיה ההתערבותית בעשרים השנים האחרונות. כיום, היא מבוצעת באופן שגרתי בחולים הסובלים מהיצרות קשה של המסתם האורטלי ומהווה חלופה בטוחה יותר לניתוח לב פתוח ברוב החולים.
Pepermpron | Shutterstock
מתי מתבצעת השתלת מסתם אורטלי בצנתור?
השתלת מסתם אורטלי בצנתור מיועדת לחולים עם היצרות חמורה של המסתם אשר סובלים מתסמינים של
קוצר נשימה
ו/או כאבים בחזה ו/או התעלפויות. תופעות אלו נחשבות לסימפטומים המרכזיים של היצרות מסתם.
ברוב המקרים, הפעולה תתבצע בחולים מעל לגיל 75, אולם אם קיימת תחלואה נלווית או השמנת יתר משמעותית ניתן יהיה לבצעה גם בחולים צעירים יותר. המסתם המושתל עשוי מתומכן (סטנט) מתכתי ומרקמה הנלקחת מקרום לב של חזיר או פרה. החדרתו מתבצעת באמצעות קטטר ייחודי.
הכנות לפני הטיפול
טרם ביצוע הפעולה, נדרשת בדיקת אקו לב עדכנית,
בדיקת
CT
של הלב, האאורטה, ועורקי הכסל
(
CT
בפרוטוקול
TAVI
). חלק מהחולים יזדקקו בנוסף לצנתור לב של העורקים הכלליים.
מהלך הטיפול
פעולת השתלת המסתם מבוצעת בטשטוש. בשלב הראשון יוכנס קוצב לב זמני ולאחר מכן קטטר לשורש אבי העורקים, זאת כדי לסייע במיקום המסתם שיושתל. לאחר מכן, יועבר המסתם למיקומו המיועד.
כאשר כל הציוד ממוקם, יבוצע שחרור מבוקר של המסתם תחת קיצוב מהיר של הלב בצורה מותאמת ומבוקרת.
אחרי הטיפול
רוב החולים משתחררים לביתם כיום או יומיים לאחר הפעולה. נדרש טיפול במדללי דם לכל החיים, בדר״כ אספירין בלבד, אלא אם יש סיבה אחרת לטיפול במדלל אחר.
אין מגבלות מיוחדות לאחר הפעולה – המטופל יכול לחזור לפעילויות הקודמות שלו.
סיכונים
בדומה לכל פרוצדורה רפואית התערבותית, גם החלפת מסתם אורטלי בצנתור אינה חפה מסיכונים. יחד עם זאת, מדובר בפעולה בטוחה יחסית הכרוכה בשיעור נמוך של סיבוכים קשים ותמותה. כמובן שהדבר תלוי גם במצבו הבסיסי של החולה.
הסיבוך השכיח ביותר הוא צורך בקוצב לב, המתפתח בעיקר בחולים אשר סובלים מהפרעה בהולכה חשמלית טרם הפעולה. סיבוכים נוספים כוללים סיבוכי כלי דם, דלף של המסתם, זיהום, אי ספיקה כלייתית, אוטם לבבי, אירוע מוחי ומוות.
תוצאות הטיפול
מרבית החולים לאחר הטיפול מרגישים הקלה ניכרת בקוצר נשימה שהוא הסימפטום השכיח ביותר של המחלה. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/transient-ischemic-attack/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אירוע חולף במוח הוא הפרעה בתפקוד המוח הנובעת מירידה זמנית בזרימת הדם אל המוח. התסמינים הנירולוגיים הנגרמים עקב התקפים איסכמיים חולפים, דומים לאלה של אירוע במוח, אך הם זמניים ונמשכים לרוב דקות או שעות ספורות, ואינם מותירים נזק נירולוגי קבוע. הם נגרמים מחסימה זמנית של עורק במוח על ידי פיסות טרשת מדופן העורק או קרישי דם קטנים. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/transplantation/
השתלה (Transplantation)
ערוץ זכויות רפואיות
3 דקות קריאה
כללי
שאלות ותשובות
מאמרים
השתלה היא טיפול רפואי חדיש של החלפת איברים או
רקמות
, באיברים, בחלקי איברים, או ברקמות בריאים.
ההעברה של השתל יכולה להיות מחלק אחד של הגוף לחלק אחר, או מתורם לאדם אחר, או מבעל חיים לבן אדם. ההשתלות המבוצעות כיום הן של: כליה,
כבד
, לבלב, מעיים, לב, ריאות, לשד עצם, תאי לבלב, עור, קרנית ועצמות. השתלת איבר היא פעולה מורכבת וקשה, אולם מהווה פתרון טיפולי מיטבי למחלה שבה איבר מסוים איבד את כושר התפקוד שלו. הטיפול באמצעות השתלה מאריך את חיי החולה ומשפר את איכות החיים שלו.
מנגנוני ההגנה של גוף האדם נגד גורמים מזהמים ומסוכנים מזהים את השתל הזר כפולש, ובתוך זמן קצר מפעילים נגדו תגובה חיסונית של דחייה. יצירת החסינות הנרכשת נגד איבר מושתל קשורה למערכת תיאום הרקמות המורכבת מלמעלה מארבע מאות חלבונים שונים המיוצגים בעיקר בליקוציטים.
איבר בעל התאמה מלאה למערכת תיאום הרקמות של המקבל, כמו אצל בתאומים זהים, נקלט בהצלחה.
במציאות, היות שהמערכת רב-גונית מאוד, סיכויי ההתאמה שבין התורם למקבל קטנים למדי. חוסר ההתאמה גורם להפעלת מנגנון הדחייה וכתוצאה מכך לאובדן השתל. הדרך להתגבר על הדחייה היא טיפול מתמיד בתרופות המדכאות את המערכת החיסונית. תרופות נוגדות דחייה אלה מונעות את דחיית האיבר ומבטיחות שיעור הישרדות גבוה למדי ולטווח ארוך, של השתל.
התרופות השגרתיות כגון קורטיקוסטרואידים, מעכבי חלוקה של ליקוציטים, מעכבי קאלצינאורין ונוגדנים רב-שבטיים הוכיחו את יעילותם להצלחת השתלות, אבל אינם ייחודיים לטיפול בדחייה ופוגעים בחסינות נגד זיהומים ונגד מחלות ממאירות. הסיבוכים הזיהומיים שכיחים במיוחד בשנה הראשונה שלאחר ההשתלה, והנפוץ שביניהם נגרם על ידי הנגיף הציטומגלו.
נוגדנים חד-שבטיים חדשים הניתנים לבעלי חיים במישלב עם טיפול שגרתי, מסוגלים לפתח
סבילות
, דהיינו, הישרדות האיבר המושתל לאחר הפסקה מוחלטת של טיפול מדכא חיסון. מגוון התרופות למניעת הדחייה מאפשר התאמה של טיפול אישי לכל חולה וחולה, ומעבר מפרוטוקול אחד לפרוטוקול אחר כאשר דיכוי המערכת החיסונית יוצא מהטווח המתוכנן או כאשר מופיעות השפעות לוואי ניכרות.
דחייה חדה ביותר מתרחשת מייד לאחר הניתוח, כאשר קיימים אצל המקבל נוגדנים מלידה נגד סוג הדם של התורם או נרכשים נגד רקמות האיבר. ניתן למנוע דחייה חדה ביותר על ידי ביצוע הצלבה מקדימה בין לימפוציטים של התורם ונסיוב של המועמד להשתלה. דחייה חדה מתרחשת לרוב בחודשים הראשונים שלאחר ההשתלה. היא מתבטאת בירידה בתפקוד השתל, ובסימנים דלקתיים בלתי ספציפיים שכונו בעבר "מחלת הדחייה" כביטוי לעוצמת השפעות אלו שהופיעו אז. לטווח הארוך, הישנות של המחלה הראשונית או ירידה בזרימת הדם בשתל עקב חסימת כלי דם קטנים, ו/או דחייה כרונית, הן הגורמים העיקריים לאובדן השתלים.
ניתוח ההשתלה מתאפיין בפעולות הנדרשות לצמצום תקופת האיסכמיה המצטברת מרגע ניתוק השתל מזרימת דם בעת הניתוח להנצלת האיבר, העברת השתל למרכז שבו נמצא החולה המתאים ביותר לקבלו ועד למועד ההתחברות של כלי דם של השתל למחזור הדם.
שימור האיבר בקירור מבוקר והזלפת נוזלים שפותחו במטרה להפחית התפתחות של בצקת תאית ויצירת רדיקלים חופשיים, מקטין את הנזק הנגרם לאיבר עקב אי-זרימה זמנית של דם. מאז השתפרו והלכו שיטת הניתוח, קיצור זמן השימור והטיפולים לדיכוי הדחייה, ולמרות שבדרך כלל אין התאמה מלאה במערכת תיאום הרקמות, שיעור ההצלחה של ההשתלות בכלל ושל השתלת כליות בפרט הגיע לממדים גבוהים עד שטיפול זה נחשב לשגרתי מבחינה רפואית.
על פי הנורמות האתיות, תרומה של איבר מתוך רצון חופשי היא ביטוי לאהבת האדם ולעזרה הדדית. ואולם, גם בהיבט זה, הפשוט לכאורה, מתעוררים שיקולים מוסריים גם משום שקיים סיכון ולו הקטן ביותר לתורם חי, וגם בשל לחץ מסוים מצד החברה. איברים כגון לב או כבד הזקוקים לאספקת דם סדירה עד להוצאתם להשתלה, מקורם בחולים עם נזק בלתי הפיך של גזע המוח כאשר ליבם ממשיך לפעום עדיין.
הקביעה שמות
גזע המוח
היא מוות לכל דבר, התקבלה בחוגים הרפואיים בשנות ה-80 ואיפשרה את הנצלתם של איברים חיוניים מגופו של נפטר בהסכמת המשפחה. ההלכה היהודית דנה בסוגיה של קביעת רגע המוות ומתבססת על היעדר תפקוד הנשימה כמרכיב הקובע. הקהילות מוצאות פתרון לבעיות המוסריות המורכבות של התרמה והקצאה על בסיס שיקולים תרבותיים, דתיים, משפטיים וחברתיים. חרף המודעות הציבורית הגוברת בעניין תרומת איברים להשתלה, קיים עדיין פער גדול בין מספר התורמים לבין מאות אלפי חולים הממתינים להשתלה, בעולם.
ד"ר רישרד נקש
שייך לתחום: ניתוחים בתחום
כירורגיה |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/treating-generalized-anxiety/
טיפול בחרדה, טיפול בחרדות (Treating generalized anxiety)
דיכאון וחרדה
6 דקות קריאה
כללי
מאמרים
טיפול בחרדות הוא שם כללי לבעיה מאובחנת המשתייכת לקבוצת
הפרעות חרדה
.
טיפול בחרדה מסייע לאלו המתמודדים עם הפרעת חרדה בהפחתת עוצמת החרדה והרגעת הסימפטומים הנלווים.
הפרעות חרדה יכולות להיות מטרידות ומתישות. הן עלולות להוביל לאובדן הזדמנויות תעסוקתיות והשכלתיות, לגרום לקשיים ביחסים משפחתיים וחברתיים, ולמנוע השתתפות בפעילויות אחרות.
באמצעות טיפול בחרדות, גם טיפול בחרדות קשות, ניתן לנהל את ההפרעה, להכיר את הבעיה טוב יותר, להיות ערני אליה, לפתח טכניקות הרפיה, טכניקות נשימה נכונות, לעשות התאמות תזונתיות, פעילות גופנית, לשפר את ההערכה העצמית, ובכלל לשפר את איכות החיים לצד החיים עם ההפרעה
[1]
.
Shutterstock | Tero Vesalainen
מה זו הפרעת חרדה?
כולנו חווים חרדה מדי פעם, זהו חלק נורמלי מהחיים. עם זאת, אנשים עם הפרעות חרדה חווים לעתים קרובות דאגה ופחד אינטנסיביים, מוגזמים ומתמשכים שאינם פרופורציונליים. לעתים קרובות, הפרעות חרדה כוללות אפיזודות חוזרות של חרדה ואימה פתאומיים, שעלולים להגיע לשיא תוך דקות ספורות שיתבטא בהתקפי פאניקה
[2]
.
הפרעות חרדה עלולות להפריע לפעילות היומיומית, פעמים רבות הן גם קשות לשליטה ויכולות להימשך זמן רב. במקרים מסוימים אנשים נמנעים ממצבים מסוימים או מלהגיע למקומות כדי למנוע התקף פאניקה
[2]
.
דוגמאות להפרעות חרדה כוללות הפרעת חרדה כללית, הפרעת חרדה חברתית (פוביה חברתית), אגורפוביה (פחד להילכד במקום סגור), פוביות ספציפיות (ליצנים, טיסות וכו'), חרדת נטישה, וחרדה הנובעת ממצב רפואי. ניתן לסבול יותר מהפרעת חרדה אחת
[2]
.
החרדה מתבטאת הן במחשבות והן בתגובות פיזיולוגיות כגון כאבי בטן, דופק לא סדיר, קשיי נשימה, יובש בפה, מתח בשרירים, עייפות או חולשה, הזעה ועוד. עם השנים, התפתחו טיפולים שונים וכיום כמעט לכל צורות החרדה יש טיפול שיכול לעזור
[2]
.
איך לטפל בחרדות
ההחלטה איך לטפל בחרדות מבוססת על האופן שבו ההפרעה משפיעה על יכולת התפקוד בחיי היומיום של המטופל/ת. שני הטיפולים העיקריים בהפרעת חרדה הם פסיכותרפיה ותרופות. ניתן להפיק תועלת רבה משילוב של שני הטיפולים. ייתכן שיידרש ניסוי וטעייה כדי לגלות איזה טיפול בחרדה הוא הנכון והמתאים ביותר לכל מטופל או מטופלת
[3]
.
טיפול תרופתי
ישנם כמה סוגים של תרופות מרשם המשמשות לטיפול בהפרעות חרדה
[3]
:
תרופות נוגדות דיכאון - מעכבים סלקטיביים של ספיגה חוזרת של סרוטונין (
SSRI
) ומעכבים סלקטיביים של ספיגה חוזרת של סרוטונין ונוראפינפרין (
SNRI
), הם קו הטיפול התרופתי הראשון. דוגמאות לתרופות נוגדות דיכאון המשמשות לטיפול בחרדה כוללות אסציטלופרם, דולוקסטין, ונלפקסין ועוד. ייתכן ויומלץ גם על תרופות נוגדות דיכאון אחרות.
בוספירון - ניתן להשתמש בתרופה זו על בסיס מתמשך. כמו ברוב התרופות נוגדות הדיכאון, זה בדרך כלל לוקח כמה שבועות עד שהתרופה מראה יעילות אופטימלית.
בנזודיאזפינים - בנסיבות מסוימות יומלצו תרופות אלו להקלה על תסמיני החרדה. תרופות הרגעה אלו משמשות בדרך כלל רק כטיפול בחרדות קשות – כגון התקף פאניקה קצר טווח. מכיוון שהן יכולות ליצור תלות, תרופות אלו אינן מומלצות לאנשים הסובלים מבעיות התמכרות לאלכוהול או לסמים.
יש לשוחח עם רופא/ה
פסיכיאטר
או רופא/ת משפחה על היתרונות, הסיכונים ותופעות הלוואי האפשריות.
טיפול בחרדה באמצעות פסיכותרפיה
טיפול קוגניטיבי התנהגותי
[4]
-
טיפול קוגניטיבי התנהגותי
(
CBT
)
הוא טיפול בחרדה קצר מועד, אשר פופולארי במיוחד למקרים של הפרעות חרדה. טיפול בחרדה באמצעות טיפול קוגניטיבי התנהגותי מתרכז בשני מישורים: מחשבות (קוגניציות) והתנהגויות, אשר משמרות את החרדה הכללית. במישור המחשבתי, הטיפול מבקש לנסח מחדש את הדאגות השונות שהאדם מוצף בהן ביום יום, ועוזר לו להבין את המנגנון שלהן במטרה לשנות אותו. במישור ההתנהגותי, הטיפול מסייע בשינוי הרגלים אשר עלולים להעצים את החרדה. במקביל, מלמד הטיפול טכניקות הרפיה המסייעות להפחית את רמות החרדה בסיטואציות שונות אליהם חושף/ת המטפל/ת את המטופל או המטופלת במהלך הטיפול, למשל, במסגרת חשיפה הדרגתית
.
CBT
הוא למעשה טיפול בדיבור שיכול לעזור לנהל את הבעיות על ידי שינוי הדרך בה חושבים ומתנהגים. ניתן להגיע לטיפול קבוצתי שבו ביחד עם אנשים אחרים עם בעיות דומות נפגשים עם מטפל/ת מדי שבוע כדי ללמוד דרכים להתמודד עם החרדה.
במידה והטיפולים הראשוניים לא עוזרים, בדרך כלל יוצע טיפול
CBT
אינטנסיבי יותר, שבו לרוב נערכים מפגשים שבועיים עם מטפל/ת למשך 3 עד 4 חודשים, או שיוצע סוג אחר של טיפול או שימוש במקביל בתרופות.
הרפיה יישומית (
Applied relaxation
)
[4]
-
הרפיה יישומית מתמקדת בהרגעת השרירים בצורה מסוימת במצבים שבדרך כלל גורמים לחרדה.
זו טכניקה שיש ללמוד על ידי מטפל/ת מיומן/ת, והיא בדרך כלל כוללת:
ללמוד כיצד להרפות את השרירים
.
ללמוד כיצד להרפות את השרירים במהירות ובתגובה לטריגר, למשל לשמע המילה "להירגע"
.
תרגול הרפיית השרירים במצבים שגורמים לחרדה
.
בדומה ל-
CBT
, טיפול הרפיה יישומי פירושו בדרך כלל פגישה עם מטפל/ת בכל שבוע במשך 3 עד 4 חודשים.
טיפול דינאמי
–
טיפול בחרדה באמצעות טיפול דינאמי, רואה בחרדה סימן המעיד על מצוקה נפשית ששורשיה הם בעבר, בשנות הילדות. במובן זה, הדאגות המרובות שמאפיינות חרדה כללית מכסות על מצוקה עמוקה יותר, אשר לרוב לא נגישה למודעות, ונמצאת באזור המכונה הלא מודע. מטרת הטיפול היא להתחקות אחר המצוקה שנמצאת בבסיס החרדה, כאשר הקשר הטיפולי, מהווה מפתח חשוב בדרך לשינוי. לרוב מדובר בטיפול ארוך טווח, כאשר כיום קיימות וריאציות שונות של טיפול דינאמי קצר מועד
.
ביופידבק
[5]
- זהו כלי נוסף שנחשב לעיתים כמועיל. בסדרה של מפגשים עם מטפל/ת, ניתן לצפות בדפוסי גלי המוח על מוניטור וכך ללמוד בהדרגה לשלוט בגלים. שיטה זו מלמדת איך להגיע מצב רגוע יותר. ההערכה היא כי לאחר כתריסר מפגשים, ניתן להגיע לשליטה מסוימת על הפעילות הנפשית ללא עזרת המטפל/ת או מכשיר הניטור.
שינויים באורח החיים
[6]
– במקרים קלים יותר של חרדה, או במקרים שאינם מוגדרים כהפרעת חרדה, ייתכן שניתן להתמודד עם החרדה בבית ללא השגחה קלינית. לגורמים כמו הפסקת עישון, אכילה בריאה, פעילות גופנית סדירה ושמירה על קשרים חברתיים קבועים, יש השפעה חיובית על הבריאות הנפשית של אנשים רבים הסובלים מחרדות, כולל שיפור ברמות הסטרס.
הנה כמה אסטרטגיות שניתן להשתמש בהן גם כדי להתמודד עם חרדה כוללות
[6]
[7]
:
ניהול טריגרים שעלולים להוביל ללחץ - מעקב אחר גורמים המובילים ללחץ בבית ובעבודה, ארגון משימות באמצעות רשימות מטלות והפסקות קבועות מהמשימות היומיומיות.
שמירה על רשת תמיכה עם בני משפחה, חברים או קבוצת תמיכה והימנעות מאגירת רגשות שליליים ומלחיצים, מאחר שהדבר עלול להחמיר ולהוביל להפרעות חרדה.
ביצוע פעילות גופנית סדירה - יכולה גם לשפר את הדימוי העצמי וגם לעורר שחרור של כימיקלים במוח המעוררים רגשות חיוביים. פעילות גופנית גם שורפת כימיקלים הקשורים למתח ומעודדת הרפיה. מומלץ לעשות פעילות גופנית לפחות שלוש עד ארבע פעמים בשבוע. אם פעילות גופנית מראה שיפור במצב, יש להתמיד בהליכות נמרצות או לעשות ספורט אחר כלשהו שגורם להנאה. חשוב לשמור על טווח דופק התואם את הגיל ולהתאמן במשך 30 דקות לפחות בכל פעם.
צמצום או הגבלת של צריכת אלכוהול וסמים אחרים, כולל ניקוטין, קפאין וקנאביס. ניקוטין, קפאין וסמים ממריצים (כגון אלה המכילים קפאין) גורמים לבלוטות יותרת הכליה לשחרר אדרנלין, שהוא אחד מהכימיקלים העיקריים שגורמים למתח, ולכן עדיף להימנע מאלה.
שינה של לפחות 6 שעות בלילה, והקפדה על איכות שינה. הדבר עשוי להפחית את הסיכוי למצוקה נפשית פי 2.5.
שמירה על תזונה מאוזנת ומזינה הכוללת חומצות שומן אומגה 3, אבץ, מגנזיום וויטמין
B
. המינרל מגנזיום מסייע לרקמת השריר להירגע, ומחסור בו יכול לתרום לחרדה, לדיכאון ולנדודי שינה. צריכה לא מספקת של ויטמין
B
וסידן יכולה גם היא להחמיר את תסמיני החרדה. חשוב לוודא שהתזונה היומית כוללת מזונות כגון דגנים מלאים, ירקות ירוקים עלים ומוצרי חלב דלי שומן. מומלץ להימנע ממלח ומתוספים מלאכותיים כגון חומרים משמרים. בחרו מזון טרי, לא מעובד.
ללמוד להיות אסרטיבי – המשמעות היא לדעת לתקשר את הצרכים, הרצונות, הרגשות, האמונות והדעות לאחרים בצורה ישירה וכנה מבלי לפגוע בכוונה ברגשותיו של אף אחד. אדם עם הפרעת חרדה עלול להתקשות להיות אסרטיבי בשל הפחד מקונפליקט. עם זאת, התייחסות פסיבית לזולת מורידה את הביטחון העצמי ומחזקת את החרדה.
שיפור ההערכה העצמית -
לאנשים עם הפרעת חרדה יש פעמים רבות דימוי עצמי נמוך. תחושת חסר ערך יכולה להחמיר את החרדה במובנים רבים, לרבות פסיביות באינטראקציה עם אחרים וטיפוח פחד משיפוטיות חמורה. במקרים חמורים יותר, הערכה עצמית נמוכה יכולה להוביל לבידוד חברתי, לרגשות של בושה ואשמה, לדיכאון, לקשיים בתפקוד בלימודים, בעבודה או במצבים חברתיים. ניתן לנקוט בצעדים כדי ללמוד ולשפר את ההערכה העצמית. ארגונים וייעוץ מקצועי יכולים לעזור להתמודד עם בעיות אלו.
תרגילי נשימה
[5]
- מכיוון שלרוב חרדה מלווה בקוצר נשימה, גם תרגילי נשימה עמוקה יכולים להועיל. מומלץ לנסות את הצורה הבאה של נשימות יוגה:
יש לשכב על הגב במקום נוח.
נשמו באיטיות דרך האף, השתמשו בסרעפת כדי לשאוב אוויר לריאות, ותוך כדי אפשרו לבטן להתרחב (אפשר לשים את היד על הבטן ממש מתחת לטבור כדי לוודא שהבטן נדחפת למעלה והחוצה על ידי הסרעפת). לאחר הרחבת הבטן, יש להמשיך לשאוף עמוק ככל האפשר.
בעת הנשיפה החוצה, יש הפוך את התהליך: לכווץ את הבטן תוך כדי נשיפה איטית ושלמה.
יש חזור מספר פעמים.
מיינדפולנס
[7]
-
בעת חרדה, אדם יכול לבלות זמן לא מבוטל בלהיות שקוע במחשבות מעוררות חרדה. מיינדפולנס היא שיטת מדיטציה המנחה אותנו להחזיר את תשומת הלב לרגע הנוכחי ולהתנתק ממחשבות שעלולות להיות לא מועילות.
מיינדפולנס הופך יותר ויותר פופולרי בשנים האחרונות, מאחר שאנשים מתחילים להבין עד כמה שיטה זו יעילה באספקטים רבים של החיים.
טיפולים נוספים
כאמור, טיפול בחרדות קשות יותר מתאפשר גם באמצעות תרופות פסיכיאטריות נוגדות חרדה. במקרים רבים מוצע הטיפול התרופתי כאשר הסימפטומים מסבים מצוקה רבה ומקשים על התפקוד היום יומי והוא יכול להינתן כהכנה או במקביל לטיפולי
פסיכותרפיה
.
טיפול אפשרי נוסף הנו טיפול קבוצתי, אשר מספק לאלו המתמודדים עם חרדה כללית מרחב בטוח לשיתוף והזדהות, בליוויו של מנחה. כאשר מדובר בילדים, מומלץ על הדרכת הורים אשר מסייעת להם ללמוד על מצבו של הילד ועל דרכים אשר יוכלו להקל עליו בסביבה הביתית. כמו כן , טיפול משפחתי מאפשר לבני המשפחה ללמוד על האופן שבו התפקוד שלהם כקבוצה משפיע על בן המשפחה המתמודד עם החרדה, כמו גם על כל אחד מהם עצמם
.
[1]
https://www.betterhealth.vic.gov.au/health/conditionsandtreatments/anxiety-treatment-options
[2]
https://www.mayoclinic.org/diseases-conditions/anxiety/symptoms-causes/syc-20350961
[3]
https://www.mayoclinic.org/diseases-conditions/generalized-anxiety-disorder/diagnosis-treatment/drc-20361045
[4]
https://www.nhs.uk/mental-health/conditions/generalised-anxiety-disorder/treatment/
[5]
https://www.webmd.com/anxiety-panic/guide/understanding-anxiety-treatment
[6]
https://www.medicalnewstoday.com/articles/323494#self-treatment
[7]
https://www.betterhealth.vic.gov.au/health/conditionsandtreatments/anxiety-treatment-options |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/trichobezoar-hairball/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
אכילת שיער או "פקעת שיער" הוא מונח המגדיר מצב שבו נוצר גוש של שיער כרוך כפקעת במערכת העיכול.
הגוש, שנוצר עקב תלישת שיער (
טריכוטילומניה
) ובליעתו או עקב תשוקה לאכול דברים משונים (
פיקה
), מצטבר בקיבה או במעיים.
תופעת אכילת שיער שכיחה יותר אצל מתבגרים ובילדים מאשר אצל מבוגרים, ומופיע לרוב על רקע נפשי.
פרופ' רפאל יודסין
"פקעת שיער" המצטבר במערכת העיכול נוצר עקב תלישת שיער ואכילת שיער.
סימפטומים
אכילת שיער ופקעת שיער שמצטברת במערכת העיכול גורמת לחוסר תיאבון, לירידה במשקל, להקאות ול
כאבי בטן
.
סיבות וגורמי סיכון
תופעת אכילת שיער שכיחה יותר אצל מתבגרים ובילדים מאשר אצל מבוגרים, ומופיע לרוב על רקע נפשי.
אבחון ובדיקות
בבדיקה נמצא לעיתים גוש ברום הבטן והאבחון נקבע על סמך צילום של מערכת העיכול העליונה או אנדוסקופיה.
סיבוכים אפשריים
אכילת שיער והצטברות פקעת שיער, שלא ניתן לעיכול, עלולה לגרום לנזק למערכת העיכול.
טיפולים ותרופות
הטיפול מחייב את הוצאתה של פקעת השיער, לרוב בניתוח.
כמו כן, מומלץ טיפול נפשי בגורם הבסיסי להפרעת התנהגות של אכילת שיער. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/tubal-ligation/
אמצעי מניעה בלתי הפיכים (קשירת חצוצרות) (Tubal ligation)
אמצעי מניעה
2 דקות קריאה
כללי
מאמרים
אמצעי מניעה
בלתי הפיכים הם כאלה שנועדו למנוע אפשרות של הריון באופן תמידי, והם כוללים: "קשירת החצוצרות" באישה וחיתוך צינור הזרע או "וזקטומיה" בגבר. אמצעי המניעה הבלתי הפיכים לא מקובלים בישראל, והם מבוצעים כאשר חייבים להבטיח מסיבות בריאותיות שהאישה לא תהרה. לדוגמה, אצל נשים שהריון עלול לסכן את חייהן בשל מחלה קשה.
"קשירת חצוצרות" היא למעשה שם היסטורי, מאחר שכיום מקובל לחסום את החצוצרות על ידי חיתוך וכריתה של קטע מהחצוצרות או השמת טבעות מיוחדות על החצוצרות. קשירת החצוצרות יעילה ביותר, אך מחייבת ניתוח שמאפשר גישה אל החצוצרות שמצויות עמוק באגן. הניתוח מבוצע בדרך כלל בהרדמה כללית, על יד החדרת טלסקופ דק בעד הטבור, פעולה הקרויה לפרוסקופיה, או בעת
ניתוח קיסרי
. בניסיון להפוך את הפעולה לפשוטה יותר, פותחו לאחרונה שיטות המאפשרות חסימה של פתח החצוצרות מהצד שפונה לחלל הרחם. הפעולה מבוצעת תחת הנחיה של טלסקופ דק הקרוי היסטרוסקופ ומוחדר דרך צוואר הרחם. פעולה זו עדיין לא נמצאת בשימוש נרחב.
חיתוך צינור הזרע הוא ניתוח פשוט וקצר, שמבוצע תחת אילחוש מקומי. כעבור כשלושה חודשים ייעלמו תאי הזרע מהזירמה, ללא שינוי ניכר לעין בכמות או במראה הזירמה, וללא כל השפעה על התפקוד המיני.
היתרון העיקרי של השיטות הללו הוא ביעילותן הגבוהה. רק אישה אחת מתוך אלף נשים שעברו קשירת חצוצרות, או שבן זוגם עבר חיתוך של צינור הזרע, תהרה. בנוסף, מדובר בפעולה חד-פעמית שמשחררת את בני הזוג מהצורך לחשוש מהריון לא מתוכנן ומהשפעות לוואי של אמצעי מניעה בלתי הפיכים.
החיסרון של השיטות היעילות הללו הוא הסיכון הניתוחי שקשור בפעולה, ובעיקר אופיין הבלתי הפיך. עם זאת, באותם מקרים נדירים כאשר בני הזוג מתחרטים ומבקשים לשוב ולהרות, ניתן לנסות לשקם את החצוצרות או צינורות הזרע בניתוח מורכב, שמצליח רק בכמחצית המקרים. פתרון אחר הוא לבצע
הפריה חוץ-גופית
ולשאוב את הביציות ישירות מהשחלות או את הזרע ישירות מצינוריות הזרע והאשכים.
פרופ' מוטי גולדנברג
פרופ' דניאל זיידמן
שייך לתחום: ניתוחים בתחום
יילוד וגניקולוגיה |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/tuberculosis/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
שחפת, המכונה לעיתים גם בצורתה המקוצרת TB, היא מחלה זיהומית מדבקת הנגרמת מחיידק מיקובקטריום טוברקולוזיס (Mycobacterium tuberculosis), אשר יכול להתפשט בגוף דרך
בלוטות הלימפה
וזרם הדם. במרבית המקרים ניתן למצוא את החיידק בריאות, אך המחלה פוגעת גם במוח, בכליות ובעמוד השדרה (תופעה הקרויה Potts disease). מרבית בני האדם אשר נחשפים לחיידק שחפת לא יפתחו תסמיני מחלה לעולם, וזאת מכיוון שהחיידק יכול לחיות בצורה רדומה בגוף לפרקי זמן ארוכים מאוד.
במידה בהם המערכת החיסונית נחלשת, כמו במקרים של בני אדם אשר חולים במחלת ה
איידס
או אצל אנשים מבוגרים מאוד, חיידק השחפת עלול להתעורר ולהיות פעיל. בצורתו הפעילה, חיידק שחפת גורם לתמותה ברקמות של האיברים שאותם הוא תקף. מחלת שחפת פעילה יכולה להיות מחלה קטלנית במידה והיא נותרת ללא טיפול מתאים.
מכיוון שהחיידק אשר גורם להתפרצותה של מחלת השחפת נישא באוויר, המחלה יכולה להיות מחלה מידבקת ביותר. אולם, כמעט בלתי אפשרי להידבק בשחפת כתוצאה ממפגש חברתי חד פעמי עם בן אדם הנגוע במחלה. על מנת להיות בקבוצת סיכון לחלות במחלת שחפת, עליך להיות חשוף לחיידק על בסיס קבוע, או לחיות או לעבוד במחיצתו של בן אדם אשר המחלה נמצאת אצלו בצורתה הפעילה. וגם אז, מכיוון שהחיידק נמצא לרוב במצב בלתי פעיל (רדום) כאשר הוא חודר לגוף, רק כ-10% מבני האדם אשר נדבקו בחיידק מחלת השחפת יפתחו מחלה פעילה בהמשך. החלק הנותר, 90%, יוגדרו כחולי שחפת סמויים – הם לא יציגו תסמיני מחלה כלשהם והם לא יוכלו להדביק בני אדם נוספים במחלה.
שחפת בצורתה הרדומה יכולה להפוך בסופו של דבר לפעילה, ולכן, גם בני אדם אשר אינם מציגים תסמיני מחלה כלשהם, מומלץ להם לקבל טיפול תרופתי. הטיפול התרופתי יכול להיפטר מן החיידקים הנמצאים בגוף בצורה בלתי פעילה עוד בטרם יהפכו להיות פעילים.
בימים עברו הייתה שחפת נפוצה בקנה מידה כלל עולמי, והיא הפכה לנדירה יותר ויותר הודות לטיפולי אנטיביוטיקה שהחלו לתת החל משנות ה- 50 של המאה ה- 20. לפני כשני עשורים, מנהל הבריאות האמריקאי הכריז על שחפת כמחלה שעברה מן העולם.
ההכרזה הייתה מעט מוקדמת מדי: המחלה שבה להופיע ברחבי העולם בצורה חדשה המכונה שחפת עמידה לתרופות (multidrug resistant TB), והיא מחלה אשר עמידה לכל תרופות הטיפול הידועות. התפרצות מחודשת זו גרמה למשבר בערים גדולות רבות ברחבי העולם.
אנשים החולים בשחפת בצורתה הפעילה או הרדומה, צריכים לגשת לקבל טיפול רפואי באופן מידי.
סימפטומים
התסמינים של המחלה כוללים חולשה, ירידה בתיאבון, איבוד משקל בלתי מוסבר, והזעות ליליות. שחפת ריאתית ושחפת של שאר דרכי הנשימה, שלא כמו שחפת חוץ ריאתית, היא הצורה המדבקת של המחלה, ומלווה בשיעול,
פליטת כיח דמי
וכאבים בחזה.
סיבות וגורמי סיכון
ההדבקה במחלה נגרמת מחשיפה לאדם החולה בשחפת פעילה של דרכי הנשימה – ריאות, גרון ומיתרי הקול. אדם חולה מפזר את החיידק תוך שיעול או עיטוש, חלקיקי הטיפות הנושאות את החיידק בתוכן נשאפות לדרכי הנשימה של אדם אחר, ובכך מדביקות אותו.
הסבירות להדבקות מחשיפה למחלה נקבעת על ידי גורמי הסיכון – ריכוז חלקיקי הטיפות המזוהמים שהיו באוויר בזמן החשיפה ומידת הקרבה הפיזית לחולה. ההדבקה מתרחשת כשאר נחשפים לאדם מדבק למשך יותר מ-24 שעות.
כאמור, הדבקה בשחפת לא תמיד מובילה למחלה עצמה. הסיכון הגבוה ביותר להתפתחות המחלה הוא בשנים הראשונות לאחר ההדבקה בחיידק, במיוחד בשנתיים הראשונות. אנשים בסיכון מוגבר להתפתחות המחלה כוללים אנשים בעלי דיכוי חיסוני, כמו חולי סרטן ונשאים של-HIV, תינוקות וילדים בני 4 ומטה, אנשים עם מחלות כרוניות כמו סוכרת ואי ספיקת כליות.
אבחון ובדיקות
הצורה שבה מקובל לאבחן שחפת היא על ידי
תבחין טוברקולין
שמבוצע בשיטת
מנטו
. תהליך זה המוכר כ-Mantoux test, כולל הזרקה של כמות מזערית של תמיסת טוברקולין מתחת לעור באזור האמה. 48-72 שעות לאחר מכן מודדים את גודל שלפוחית התגובה שנוצרה. גודל התגובה אינו מצביע על רמת הפעילות של המחלה, אלא על הסיכוי לפתח את המחלה בעתיד. גורמי הסיכון של הנבדק הם אלו הקובעים מה יחשב כתוצאה חיובית של הבדיקה. לאנשים בסיכון גבוהה מדובר ב-5 מילימטרים, באנשים בעלי סיכון בינוני 10 מילימטרים יחשבו כתוצאה חיובית, ובאנשים ללא גורמי סיכון כלל 15 מילימטרים יפוענחו כתוצאה חיובית. הבדיקה לא מומלצת לאנשים שבעבר הראו תגובה של 15 מילימטרים ומעלה, אנשים שחלו בשחפת בעבר ותינוקות מתחת לגיל 12 שבועות – תוצאה שלילית בגיל צעיר כזה לא שוללת הדבקה בחיידק.
הגורמים השונים לתוצאה חיובית כוזבת כוללים בין היתר זיהום של חיידק מיקובקטריום מסוג שאינו טוברקולוזיס, חיסון שחפת (BCG vaccine), טעות בביצוע הבדיקה – הזרקה או פיענוח.
כאשר אנשים שחוסנו לשחפת מציגים תוצאה חיובית, ניתן לאשר הדבקה במחלה על ידי בדיקת דם.
סיבוכים אפשריים
הסיבוכים הקשורים בשחפת נגרמים כתוצאה מהנזק שהחיידק מחולל ברקמות או בכלי הדם, והפרעות מטבוליות, כמו גם התגובה הדלקתית של הגוף לחיידק.
סיבוך חריף של שחפת כולל
אלח דם
המקושר בשחפת (TB-related sepsis), שהוא מסכן חיים. סיבוכים כרוניים של המחלה כוללים פגיעה בתפקוד הריאות, התפתחות של גידולים פטרייתיים בחללים שיוצרת המחלה (mycetomas – פטרת עמקה מתמשכת), ופגיעה עצבית מוקדית.
טיפולים ותרופות
הטיפול בשחפת פעילה כולל שימוש מספר סוגים שונים של אנטיביוטיקה. הטיפול אורך בין 6-9 חודשים, בהתאם לסוג התרופות שנבחרו, וכולל שלב אינטנסיבי של חודשיים בכל תכוניות הטיפול, ולאחר מכן 4-7 חודשים של שלב ההמשך. כשמדובר בשחפת עמידה אז יעשה גם שימוש גם בזריקות של תרופות שונות וקבוצות אנטיביוטיקה נוספות למשך 20-30 חודשים.
מניעה
קיים חיסון נגד שחפת הקרוי חיסון BCG. פעילות החיסון נגד שחפת ריאתית במבוגרים מוגבלת מאוד, אך נחשבת טובה למניעת שחפת מפושטת ושחפת של מערכת העצבים המרכזית בתינוקות וילדים קטנים.
בארץ החיסון ניתן רק לעולים חדשים ותושבים המגיעים מארצות בהן שכיחות השחפת גבוהה.
מניעה של המחלה עצמה לאחר חשיפה והידבקות נעשית על ידי טיפול תרופתי למשך 3-9 חודשים בהתאם לתוכנית הטיפולית שנבחרה. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/treatments/tubes-for-ear-infections/
ניתוח כפתורים (Tubes for ear infections)
ערוץ התפתחות הילד
2 דקות קריאה
כללי
שאלות ותשובות
מאמרים
מטרת הניתוח
ניתוח כפתורים באוזניים הוא למעשה הכנסת צינוריות אל תוך האוזניים כדי לנקז את הנוזלים ובכדי לאוורר את
האוזן התיכונה
. הצינוריות מונעות הישנות של
דלקות אוזניים
כל עוד הן נמצאות במקומן.
goodluz | Shutterstock
בנוסף לכך ניתוח כפתורים באוזניים מונעות הצטברויות של נוזלים מאחורי עור התוף. הרופאים שוקלים הכנסת צינוריות לאוזניים כאשר:
· הילד סובל מהצטברות של נוזלים מאחורי עור התוף בשתי האוזניים למשך זמן העולה על שלושה חודשים וסובל מאיבוד שמיעה משמעותי בשתי האוזניים.
· הילד סובל מדלקות אוזניים חוזרות ונשנות.
הליך הניתוח
צינוריות האוזניים עשויות פלסטיק והן נראות כמו סליל חלול. הרופאים ממליצים על הכנסת צינוריות לילדים באמצעות ניתוח כפתורים באוזניים כאשר אשר סובלים מדלקות אוזניים חוזרות ונשנות או כאשר נוזלים נותרים מאחורי עור התוף.
רופא אא"ג
מומחה ממקם את הצינוריות דרך פתח קטן המבוצע בעור התוף (פיום עור התוף או ניתוח כפתורים). הילד מחוסר הכרה ונמצא תחת הרדמה כללית על מנת לבצע הליך ניתוחי זה.
צינוריות יכולות לסייע בטיפול בדלקות אוזניים מכיוון שהן:
מאפשרות כניסת אוויר אל האוזן התיכונה.
מאפשרות לנוזלים לצאת דרך הצינורית אל מחוץ לאוזן התיכונה ואל עבר תעלת האוזן.
מנקות נוזלים מן האוזן התיכונה ומחזירות את השמיעה.
מונעות הצטברות עתידית של נוזלים באוזן התיכונה כל עוד הן נמצאות במקומן.
מצמצמות את תחושת הלחץ בתוך האוזניים, דבר אשר מפחית את הכאבים.
אחרי הניתוח
ניתן לבצע ניתוח כפתורים ולהחדיר את הצינוריות במרפאות החוץ. ילדים נוטים בדרך כלל להחלים מהר יותר וסביר להניח כי הם יסבלו מכאבים ותסמינים מתונים יחסית לאחר הניתוח. ניתן לשחרר את הילדים לביתם בדרך כלל לאחר פרק שמן של כשעה עד שעתיים מתום הניתוח.
סביר להניח כי ילדך יוכל לשוב לבית הספר, לגן הילדים או למעון כבר למחרת ניתוח כפתורים.
לאחר ביצוע ניתוח כפתורים באוזניים חשוב מאוד לבצע בדיקות מעקב אצל הרופא המטפל. הרופא המטפל יבחן האם הצינוריות מתפקדות כמצופה והאם שמיעתו של הילד השתפרה.
כאשר הצינוריות נמצאות במקומן, על הילד לנקוט במשנה זהירות. יש למנוע את כניסתם של מים אל תוך האוזן בכל פעם שהילד מתקלח או הולך לשחות. כניסתם של המים אל תוך האוזן יכולה להביא לידי התפתחות זיהומים ודלקות כתוצאה מן החיידקים אשר נמצאים במים.
במידה והרופא מאשר זאת ניתן להשתמש באטמי אוזניים. ייתכן גם כי לרופא המטפל יהיו עצות אחרות עבורך. הרופא המטפל בך יוכל לומר לך כאשר החריר בעור התוף נסגר ומהי נקודת הזמן הבטוחה ביותר לשוב לפעילות רגילה בכל הקשור למים.
בדרך כלל הצינוריות נותרות באוזניים לפרק זמן הנע בין חצי שנה לשנה. בדרך כלל הן יוצאות ונופלות מעצמן. במידה והצינוריות אינן נופלות מעצמן, ייתכן וילדך יזדקק לביצוע הליך ניתוחי להוצאתן.
לאחר הוצאת הצינוריות, יש להיות ערניים לגבי הופעת זיהומים, דלקות או הצטברות נוזלים מאחורי עור התוף.
שייך לתחום: ניתוחים בתחום
אף אוזן גרון |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/ulcerative-colitis/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
קוליטיס כיבית היא מחלת מעי דלקתית כרונית, הגורמת להתפתחותה של דלקת והופעתם של פצעים (כיבים) בדופן הפנימית של המעי הגס. המחלה משפיעה על פי רוב על רירית החלק התחתון של המעי הגס ועל החלחולת (רקטום), אך תיתכן התפשטות על פני המעי הגס כולו. באופן כללי, ככל שמשטח הדלקת במעי הגס גדול יותר, כך חמורים גם התסמינים המלווים את המחלה.
קוליטיס כיבית יכולה להתפרץ אצל בני אדם בכל קבוצת גיל, אולם מרבית בני אדם הלוקים במחלה נמצאים מתחת לגיל 30.
סימפטומים
•
כאבי בטן
עוויתיים.
•
שלשול
בדחיפות גבוהה, עלול להיות מלווה בדם או במוגלה.
• דימום או כאב מפי הטבעת.
• ירידה במשקל ועייפות עקב בעיות בספיגת המזון.
• דחיפות לעשות צרכים.
• ירידה במשקל.
•
חום
.
• בילדים – בעיות גדילה.
אצל מרבית בני האדם, התסמינים באים וחולפים. חלק מן החולים יכולים לא לחוות תסמינים כלשהם במשך שנים (נסיגה – רמיסייה), ואז תתרחש התפרצות מחודשת של המחלה. מבין החולים בקוליטיס כיבית, 5-10% יסבלו מהתסמינים על בסיס קבוע.
חלק מבני האדם החולים במחלת קוליטיס כיבית יסבלו מחום ומחוסר תיאבון, ויאבדו ממשקל גופם. במקרים חמורים במיוחד, חלק מן החולים עלולים לסבול משלשולים בין 10 ל-20 פעמים ביום על בסיס יום יומי.
סיבות וגורמי סיכון
המומחים עדיין לא מצאו את הגורם המדויק להתפרצות מחלת קוליטיס כיבית. יש הגורסים כי המחלה היא
מחלה אוטואימונית
הנגרמת כתוצאה מתגובת יתר של המערכת החיסונית לחיידקים בריאים הנמצאים במעיים, ויש הגורסים כי האחראי להתפרצות המחלה הוא חיידק או
נגיף
כלשהו.
קוליטיס כיבית אינה נגרמת כתוצאה מלחץ או מתח נפשי, אולם,
סטרס
ומתח נפשי יכולים להחמיר את תסמיני המחלה ואף להעלות את הסיכון להתלקחויות המחלה.
ישנה סבירות גבוהה יותר לחלות במחלת קוליטיס כיבית במידה ואחד מבני המשפחה הקרובה שלך חולה במחלה. כמו כן, יהודים ממוצא אשכנזי נמצאים בקבוצת הסיכון, בפרט מתחת לגיל 30.
אבחון ובדיקות
על מנת לקבוע אבחנה חד משמעית של מחלת קוליטיס כיבית הרופא המטפל בך ישאל אותך לגבי התסמינים אשר הופיעו אצלך, הוא יבצע בדיקה גופנית מדוקדקת, וישלח אותך לבצע מספר בדיקות נוספות.
בין הבדיקות המקובלות:
•
קולונסקופיה
– לצורך צפייה במעי הגס ונטילת דגימה מהדופן, במידת הצורך.
•
חוקן
בריום – לצורך שיקוף דרכי העיכול.
•
רנטגן
– לצורך צילום של המעי הגס.
•
בדיקות דם
– לצורך ספירת כדוריות דם לבנות ושלילת אנמיה.
•
בדיקת צואה
– לצורך שלילת זיהום.
הבדיקות יסייעו לרופא לשלול את קיומן של מחלות אחרות, הנושאות בצדם תסמינים דומים, כגון קרוהן, תסמונת המעי הרגיז או דלקת הסעיף.
סיבוכים אפשריים
לעיתים קוליטיס כיבית מובילה להתפתחותם של מחלות נלוות, כמו פגיעה במפרקים, בעיות עיניים, מחלות כבד, אנמיה, התייבשות ופריחות עוריות. המחלה יכולה לגרום להצטלקות צינור המרה, דבר אשר יכול להוביל להתפתחותה של מחלת כבד.
במקרים נדירים במיוחד, קוליטיס כיבית בדרגה חמורה יכולה לגרום להתנפחות המעי הגס לרמת של פי כמה מגודלו הרגיל (התרחבות רעילה של מעי). זוהי תופעה קטלנית, אשר זקוקה לטיפול חירום באופן מידי.
בני אדם אשר חולים במחלת קוליטיס כיבית על פני פרק זמן של 8 שנים יותר, נמצאים בקבוצת סיכון מוגברת לחלות בסרטן המעי הגס, ולכן חשוב להיות במעקב תקופתי לגילוי סרטן המעי הגס. חשוב לזכור כי אבחון מוקדם יכול לסייע בטיפול ואף להציל חיים.
טיפולים ותרופות
השפעתה של קוליטיס כיבית שונה מאדם לאדם. הרופא המטפל יכול לסייע לך למצוא את הטיפולים שיוכלו לצמצם את התסמינים ולסייע לך למנוע את התלקחויות מחודשות של המחלה.
תזונה
- חלק מבני האדם מגיעים למסקנה כי מזונות מסוימים גורמים להחרפת התסמינים שלהם, ולכן דיאטה מותאמת אישית, הכוללת הקפדה על משטר תזונה מגוון, מאוזן ובריא, עשויה לעזור.
תרופות
- מקובל לתת טיפול תרופתי על מנת להגביל את פעילות מערכת החיסון, בהתאם לאופי המחלה. עבור חולים מסוימים, תרופות יכולות להביא לריפוי מלא של המחלה.
ניתוח
- במצבים בהם התרופות אינן עוזרות בהקלה על תסמינים חריפים, יש לשקול ניתוח להסרת החלק הנגוע במחלה, ולעיתים אף הסרה של המעי הגס כולו. לצד הסיכונים בניתוח כזה, הסרת המעי הגס לחלוטין מביאה לריפוי מלא של קוליטיס כיבית, ומונעת את התפתחותו של סרטן המעי הגס.
מניעה
מאחר שעדיין לא ידוע מהו הגורם למחלה, לא ניתן למנוע את הופעתה או את הופעת ההתקפים של קוליטיס כיבית באופן מלא. עם זאת, שמירה על תזונה ותגובה מאוזנת לסטרס עשויים להפחית את ההתקפים עבור חלק מהחולים.
הסבירות לקוליטיס כיבית יורדת בחולים שעברו כריתה של התוספתן.
למידע נוסף על הטיפול המשלים בקוליטיס כיבית היכנסו ל
ערוץ רפואה משלימה לטיפול בבעיות מערכת העיכול |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/ureoplasma-urealyticum/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
חיידק השייך למשפחת המיקופלסמה, קטן וחסר דופן, לכן במשך שנים נחשב כנגיף. מצוי במערכת הגניטלית של גברים ושל נשים, ונוכחותו קשורה במגע מיני. גורם למספר מחלות זיהומיות, כגון אורטריטיס ופרוסטטיטיס.
היות שקיים קושי רב בזיהוי החיידק בשיטות הבקטריולוגיות המקובלות, במקרים של אורטריטיס שבהם לא התגלו מחוללים אחרים, יש מקום להתייחס כאל זיהום מאוראפלסמה אוריאליטיקום.
פרופ' ראול רז
האנציקלופדיה הישראלית לרפואה
הוצאת ידיעות ספרים 2007 |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/urinary-incontinence/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
בעיות שליטה על מערכת השתן, או בריחת שתן, היא שחרור בלתי רצוני ובלתי נשלט של שתן. בריחת שתן יכולה להתרחש כאשר את משתעלת, צוחקת,
מתעטשת
או מבצעת אימון כושר. ייתכן גם שתחושי בדחף פתאומי ללכת לשירותים, אך אינך מסוגלת להחזיק את השתן עד אשר עד מגיעה לשם. בעיות בשליטה על שלפוחית השתן הן תופעה נפוצה מאוד, בעיר אצל בני אדם מבוגרים יותר. במרבית המקרים התופעה אינה גורמת לבעיות בריאות קשות, אך התופעה יכולה בהחלט להיות לא נעימה ומביכה.
בריחת שתן יכולה להיות תופעה חולפת וקצת טווח הנגרמת כתוצאה מ
דלקת בדרכי השתן
, כתוצאה מנטילת תרופה או כתוצאה מ
עצירות
. הדבר הטוב ביותר הוא לטפל בגורם לתופעה. מאמר זה, בכל אופן, עוסק במצב של בריחת שתן המתרחש על בסיס כרוני.
ישנם שני סוגים של בריחת שתן המתרחשת על בסיס כרוני. חלק מן הנשים סובלות משני הסוגים גם יחדיו.
צילום: Shutterstock
סימפטומים
התסמין המובהק ביותר של בריחת שתן הוא שחרור בלתי רצוני ובלתי נשלט של שתן. במידה ואת סובלת מפני מצב של בריחת שתן שמקורה בלחץ, ייתכן ותשחררי כמויות קטנות עד בינוניות של שתן בזמן שאת משתעלת, מתעטשת, צוחקת, מתעמלת או פעילויות דומות.
במידה ואת סובלת ממצב של בריחת שתן כתוצאה מתחושת דחף, ייתכן ותסבלי מתחושת דחיפות לתת שתן, ותגלי שאת ניגשת לשירותים מספר פעמים רב. כאשר מדובר בבעיית שליטה בשלפוחית מסוג זה, ייתכן ותדלוף כמות שתן גדולה אשר תיספג בבגדייך, או שתזרום במורד הרגליים שלך.
במידה ואת סובלת ממצב של בריחת שתן מעורבת, ייתכן ותסבלי מתסמינים של שני הסוגים.
סיבות וגורמי סיכון
בריחת שתן על בסיס כרוני יכולה להיגרם כתוצאה מן הסיבות המובאות להלן:
- חולשה בשרירים בדרכי השתן התחתונות.
- בעיות או פגיעה בדרכי השתן או בעצבים השולטים על מערכת השתן.
בריחת שתן אשר מקורה בלחץ יכולה להיגרם כתוצאה מלידה, עליה במשקל, או מצבים רפואיים אחרים אשר מעמיסים ומותחים את מערכת השרירים של רצפת האגן.
כאשר שרירי רצפת האגן אינם מסוגלים יותר לתמוך כראוי בשלפוחית השתן שלך, שלפוחית השתן צונחת ומפעילה לחץ על דפנות הנרתיק. אינך יכולה לחזק את השרירים אשר נמצאים מסביב לשופכה. השתן יכול לדלוף כתוצאה מהפעלת לחץ עודף על שלפוחית השתן שלך כתוצאה מכך שאת משתעלת, מתעטשת, צוחקת, מתעמלת או מבצעת מגוון פעולות אחרות.
בריחת שתן אשר מקורה בתחושת דחף בלתי נשלט יכולה להיגרם גם כתוצאה מפעילות יתר של שרירי שלפוחית השתן, אשר דוחפים את השתן מחוץ לשלפוחית.
הדבר יכול להיגרם כתוצאה מגירוי יתר של שלפוחית השתן, לחץ נפשי או בעיות נוירולוגיות כגון מחלת פרקינסון או שבץ מוחי. בהרבה מן המקרים אין באפשרות הרופא לקבוע את הסיבה המדויקת להיווצרות הופעה של בריחת השתן.
אבחון ובדיקות
גניקולוג
שיטפל בך ישאל אותך לגבי הרגלי השתייה השלך, מה את נוהגת לשתות ובאילו כמויות. הוא ישאל אותך כמה פעמים ביום את נותנת שתן ובאילו כמויות, ומהן כמויות השתן הדולפות ומספר הדליפות. ביצוע מעקב על דברים אלה במשך שלושה או ארבעה ימים יוכל לסייע לך למסור מידע מדויק יותר לרופא המטפל בך.
הרופא יבצע בדיקה גופנית מקיפה ויבצע מספר בדיקות פשוטות על מנת לבדוק מהי הסיבה לקשיים שאת חווה בשליטה על שלפוחית השתן שלך. במידה והרופא חושד כי מקורה של בריחת שתן היא במכלול של מספר בעיות ייתכן והוא יבקש ממך לבצע מספר בדיקות נוספות.
טיפולים ותרופות
מרבית בעיות השליטה בשלפוחית השתן ניתנות לטיפול וריפוי.
הטיפול בחוסר שליטה שמקורו בלחץ על שלפוחית השתן כולל בין השאר:
- ביצוע תרגילים על שם קגל (Kegel exercises) לחיזוק שרירי
רצפת האגן
. זהי אחת הדרכים הטובות ביותר לשיפור במקרה של דליפת שתן כתוצאה מתחושת לחץ.
- שימוש במתקן תומך בנרתיק (pessary) הניתן להסרה. מתקן זה מסייע להפחית את הלחץ במקרה של דליפת שתן כתוצאה מתחושת לחץ, וזאת על ידי הפעלת לחץ על השופכה.
- נטילת תרופות, לחלקן תופעות לוואי בלתי נעימות.
- ביצוע הליך ניתוחי על מנת לספק תמיכה לשלפוחית השתן או החזרתה למקומה. ההליך הניתוחי מבוצע רק לאחר שכשלו ניסיונות הטיפול האחרים.
במידה ואת סובלת מיותר מאשר זן אחד של בריחת שתן, הרופא המטפל בך יטפל תחילה בבעיה המציקה לך ביותר. לאחר מכן, במידה ומתגלה צורך לכך, הוא יטפל בבעיה השנייה.
ייתכן וצמצום כמויות הקפאין שאת צורכת על בסיס יומי, כגון תה, קפה או משקאות מוגזים, יוכל לסייע לך לטפל בבעיה.
מניעה
חיזוק שרירי רצפת האגן על ידי ביצוע תרגילים על שם קגל תוכל להפחית את רמת הסיכון שלך ללקות בבעיות שליטה על מערכת השתן שלך. במידה ואת מעשנת, חשבי לחדול מכך. הפסקת העישון תגרום לך להשתעל פחות, דבר אשר יכול לסייע לך לשלוט יותר במצב של בריחת שתן. |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/urinary-tract-infection/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
דלקת בדרכי השתן היא דלקת אשר מתחילה במערכת השתן שלך. מערכת השתן שלך מורכבת מן הכליות, צינוריות השתן, שלפוחית השתן והשופכה. דלקת יכולה לתקוף את כל אחד מן המרכיבים של דרכי השתן שלך, אולם דרכי השתן התחתונות הן הפגיעות ביותר לדלקות – כלומר השופכה ושלפוחית השתן שלך.
נשים נמצאות ברמת סיכון גבוהה יותר ללקות בדלקות בדרכי השתן (כמו כן גם מדלקת בשלפוחית השתן). דלקת של דרכי השתן אשר תחומה רק בשלפוחית השתן שלך יכולה להיות כאובת מאוד ולהוות מטרד. אולם, דלקת אשר מתפשטת אל עבר אחת הכליות שלך יכולה להיות בעלת השלכות מרחיקות לכת.
נטילת תרופות אנטיביוטיות הן הדבר המקובל ביותר לטיפול בדלקות בדרכי השתן. אולם ניתן לנקוט במספר צעדים על מנת להקטין את הסיכוי שיהיה לך דלקת בדרכי השתן מלכתחילה.
סימפטומים
תרופות לטיפול בדלקת בדרכי השתן
:
לא כל אחד אשר יש לו דלקת בדרכי השתן מפתח תסמינים ברורים ונראים לעין, אולם מרבית בני האדם מציגים תסמין אחד או שניים.
באופן כללי, דלקת בדרכי השתן מלווה בדרך כלל באחד או יותר מן התסמינים שלהלן:
· צורך חזק ועקבי לתת שתן
·תחושת צריבה בעת מתן שתן
· דליפה תמידית של שתן במנות קטנות
·נוכחות דם בשתן (המטוריה) או שתן עכור בעל ניחוח רב עוצמה
· נוכחות חיידקים בשתן
סוגים שונים של דלקות בדרכי השתן:
כל אחד מן הסוגים השונים של דלקות דרכי השתן יכול להציג תסמינים אופייניים, וזאת בהתאם לאזור שבו ממוקמת דלקת בשתן.
האזור הפגוע של דרכי השתן והתסמינים שלו:
- הכליות (דלקת חמורה של אגן הכליה) (acutepyelonephritis) -כאבי גב, צמרמורות ורעידות, בחילות, הקאות, חום גבוה.
-
שלפוחית השתן
(דלקת שלפוחית השתן) (cystitis)- חום גוף נמוך (תת חום), לחצים באזור אגן הירכיים, תחושת חוסר נוחות באזור הבטן התחתונה, צורך תכוף לתת שתן, כאבים בעת מתן שתן.
- שופכה (דלקת השופכה) (urethritis)- תחושת צריבה בעת מתן שתן.
סיבות וגורמי סיכון
מערכת השתן מורכבת מן הכליות, צינוריות השתן, שלפוחית השתן והשופכה. כל אחד ממרכיבים אלה משחק תפקיד חשוב בהרחקת הפסולת מן הגוף שלך. דלקות בדרכי השתן מתרחשות בדרך כלל כאשר חיידקים חודרים אל מערכת השתן דרך השופכה, ומתחילים להתרבות בשלפוחית השתן.
על אף שמערכת השתן מתוכננת כך שהיא אמורה למנוע את כניסתם של פולשים מיקרוסקופיים אלה, מערכת הגנה זו לעיתים נכשלת בביצוע המשימה. כאשר כישלון כזה מתרחש, החיידקים תופסים שליטה ומתחילים להתרבות וגורמים להופעת דלקת בדרכי השתן במלוא עוצמתה.
מרבית הדלקות של דרכי השתן נפוצות בעיקר אצל נשים והן תוקפות את השופכה ואת שלפוחית השתן.
דלקת של שלפוחית השתן (
cystitis
)
נגרמת במרבית המקרים על ידי חיידקי אי. קולי (Escherichia coli), זן של חיידקים אשר נמצא בדרך כלל במערכת העיכול והמעיים. קיום יחסי מין יכול להוביל להתפתחות דלקת של שלפוחית השתן, אך אין הכרח להיות פעיל מינית על מנת ללקות בדלקת זו. כל הנשים חשופות לפתח דלקת של שלפוחית השתן כתוצאה מן המבנה האנטומי שלהן - במיוחד עקב הסמיכות של מיקום מוצא השופכה ופי הטבעת, והן עקב המרחק הקצר שבין מוצא השופכה לשלפוחית השתן.
דלקת השופכה (
urethritis
)
יכולה להתעורר כאשר חיידקים של מערכת העיכול הנמצאים בקיבה ובמעיים עוברים את המרחק הקצר שבין פי הטבעת אל עבר מוצא השופכה. יתר על כן, כתוצאה מן המרחק הקצר שבין מוצא השופכה ופתח הנרתיק אצל נשים, מחלות המועברות על ידי מגע מיני (STD), כגון נגיפי השלבקת הפשוטה (herpes simplex), מחלת הזיבה והכלמידיה, יכולות גם הן לגרום להתפתחות דלקת של השופכה.
ישנם בני אדם אשר להם סבירות גבוהה יותר לפתח דלקות בדרכי השתן מאשר לבני אדם אחרים. גורמי הסיכון כוללים בין השאר:
השתייכות למין הנשי
.
כמחצית מן הנשים יפתחו דלקת בשתן בשלב כלשהו במהלך חייהן, וחלק מהן אף יחווה יותר מדלקת אחת. הסיבה העיקרית לכך היא המבנה האנטומי של הנשים. לנשים השופכה קצרה יותר, דבר אשר מקטין את המרחק שעל החיידקים לעבור על מנת להגיע אל עבר שלפוחית השתן שלהן.
פעילות מינית.
נשים אשר פעילות מינית נוטות יותר לפתח דלקת בדרכי השתן. מגע מיני יכול להוביל לגירוי מוצא השופכה, ולאפשר את כניסת החיידקים בקלות רבה יותר ולאפשר את תנועתם אל עבר שלפוחית השתן.
שימוש באמצעים מסוימים למניעת הריון.
נשים אשר משתמשות בדיאפרגמה כאמצעי למניעת הריון נמצאות בקבוצת סיכון גבוה יותר להיווצרות דלקת בדרכי השתן שלהן, מאשר נשים אשר משתמשות בקוטלי זרע כאמצעי למניעת הריון.
גיל.
לאחר גיל המעבר, דלקות בדרכי השתן הופכות נפוצות יותר מכיוון שרקמת הנרתיק, השופכה ובסיס שלפוחית השתן הופכת דקה יותר וחלשה יותר כתוצאה מאיבוד של הורמון האסטרוגן.
אבנים בכליות
או כל הפרעה אחרת בדרכי השתן.
סוכרת ומחלות כרוניות אחרות
אשר יכולות לשבש את המערכת החיסונית.
שימוש ממושך בצינוריות (צנתר / קטטר)
בשלפוחית השתן.
אצל נשים, המערכת החיסונית משחקת תפקיד חשוב מאוד ברמת הסיכון שלהן ללקות בדלקות חוזרות ונשנות בדרכי השתן. חיידקים עלולים לחבור אל תאים במערכת דרכי השתן ביתר קלות דווקא אצל נשים וזאת מכיוון שהן חסרות את גורמי ההגנה אשר היו מאפשרים בדרך כלל לשלפוחית השתן להתגונן מפני פלישות של חיידקים.
ישנו צורך בביצוע מחקרים נוספים על מנת לקבוע מהם הגורמים המדויקים לכך וכיצד ניתן לתפעל את הגורמים הללו בצורה כזו שיהוו תועלת לנשים אשר מרבות לסבול מדלקות חוזרות ונשנות בדרכי השתן שלהן.
אבחון ובדיקות
אורולוג
אשר חושד כי יש לך דלקת בדרכי השתן, יבקש ממך לתת דגימת שתן על מנת לבחון נוכחות של מוגלה, תאי דם אדומים או חיידקים בשתן שלך. על מנת למנוע את הזדהמות הדגימה, ייתכן ויורו לך לבצע לפני כן ניקוי של איזור איברי המין שלך בעזרת מטלית עם חומר מחטא ולהתחיל את איסוף הדגימה מאמצע זרם השתן שלך.
בדיקת המעבדה של דגימת השתן (
בדיקת שתן
), המלווה לעיתים גם בביצוע בדיקת תרבית שתן, יכולה לחשוף האם יש לך דלקת. למרות שאין בנמצא בדיקה פשוטה אשר יכולה להבדיל האם הדלקת ממוקמת במערכת השתן העליונה או התחתונה, השילוב של חום גבוה וכאב ממוקד יכולים להצביע על כך שהדלקת הגיעה גם אל עבר הכליות שלך.
סיבוכים אפשריים
כאשר דלקת בשתן
מטופלת באופן מיידי והיטב
, נדירים הם המקרים של הופעת סיבוכים כתוצאה ממנה. אולם במידה והדלקת אינה מטופלת היא עלולה להחריף ולהוביל אל תסמינים חמורים יותר הגורמים לאי נוחות ניכרת.
דלקת בדרכי השתן אשר איננה מטופלת עלולה להתפתח לדלקת כליות חמורה ואף כרונית (דלקת אגן הכליה pyelonephritis), אשר יכולה לגרום לנזק תמידי לכליות שלך.
ילדים קטנים וקשישים נמצאים ברמת הסיכון הגבוהה ביותר לפתח נזקים בכליות כתוצאה מדלקות בדרכי השתן וזאת מכיוון שנוטים להעלים עין מן התסמינים או לייחס אותן בטעות למצבים רפואיים אחרים לחלוטין. נשים אשר סובלות מדלקות בדרכי השתן בהריון נוטות לרמת סיכון גבוהה יותר ללידת תינוקות בעלי משקל נמוך או ללידת פגים.
נשים אשר חוות יותר משלוש פעמים היווצרות של דלקת בדרכי השתן, סביר להניח כי יסבלו בעתיד מדלקות נוספות.
טיפולים ותרופות
במידה והתסמינים שלך הם אלו האופייניים להיווצרות דלקת בשתן ואתה נמצא במצב בריאותי תקין בדרך כלל, הטיפול היעיל והבסיסי ביותר הוא נטילת תרופה על בסיסי אנטיביוטי. סוג התרופה לדלקת בשתן שתירשם לך ומשך הטיפול בה הם פועל יוצא מן המצב הבריאותי הכללי שלך ומהו סוג החיידק אשר התגלה בבדיקת השתן שלך.
דלקת פשוטה
התרופות הנפוצות ביותר לטיפול בדלקת פשוטה של דרכי השתן כוללות בין השאר:
Amoxicillin (
מוקסיפן
)
(Cipro (Ciprofloxacin
(Levaquin (Levofloxacin
Cefuroxime (
זינט
)
ברך כלל, התסמינים נעלמים לאחר טיפול קצר בן מספר ימים. אולם ייתכן ותצטרך להמשיך וליטול את הטיפול האנטיביוטי לפרק זמן העולה על שבוע ימים. הקפד ליטול את כל מנות התרופה שנרשמו לך על ידי הרופא המטפל בך על מנת להבטיח את הניטרול המוחלט של גורמי הדלקת.
לטיפול במצב של דלקת בדרכי השתן פשוטה אצל בן אדם שמצב בריאותו תקין בדרך כלל, הרופא המטפל ימליץ בדרך כלל על טיפול קצר טווח, כגון נטילת אנטיביוטיקה לפרק זמן של שלושה ימים. אולם אם טיפול זה הוא אכן מתאים עבור הדלקת שלך תלוי בתסמינים המיוחדים שאתה חווה ובעבר הרפואי שלך.
הרופא המטפל בך יכול לרשום לך גם תרופה לשיכוך כאבים (analgesic) אשר תבטל את התחושה בשלפוחית השתן והשופכה שלך, ותקל על תחושת הצריבה בזמן מתן שתן. אחת מתופעות הלוואי לנטילת תרופה מסוג זה הינה צבעית השתן – בצבע כחול בהיר או כתום.
דלקת חוזרת ונשנית
במידה ואתה סובל מהופעת דלקות חוזרות ונשנות בדרכי השתן שלך, הרופא המטפל בך יכול להמליץ לך על טיפול אנטיביוטי לפרק זמן ממושך יותר או על תוכנית לטיפול עצמי שבו תוכל ליטול תרופה אנטיביוטית נגד דלקת בשתן למשך מספר מצומצם של ימים מיד עם הופעת התסמינים האופייניים להופעת דלקת בדרכי השתן.
בדיקות שתן ביתיות, בהן אתה טובל מקלון אל תוך דגימה שלקחת מן השתן שלך, ניתנות להשגה כיום, הבדיקה רגישה מאוד ויכולה לסייע לך במידה ואתה סובל מדלקות חוזרות ונשנות בדרכי השתן שלך.
בדלקות אשר באות כתוצאה ממגע מיני, ייתכן והרופא המטפל בך ימליץ לך ליטול מנה אחת של תרופה אנטיביוטית לאחר כל מגע מיני.
במידה ואת נמצאת לאחר גילך המעבר, ייתכן והרופא המטפל בך ימליץ לך להשתמש בטיפול נרתיקי באסטרוגן על מנת לצמצם את הסיכוי שלך ללקות בדלקות חוזרות ונשנות בדרכי השתן שלך.
דלקת חמורה
לטיפול במצב חמור של דלקת בדרכי השתן, ייתכן ויהיה צורך באשפוז בבית החולים בשילוב מתן טיפול אנטיביוטי תוך ורידי
מניעה
הצעדים שלהלן עשויים לצמצם את מידת הסיכון שלך לסבול מדלקת בשתן :
שתייה מספקת של נוזלים, בעיקר מים
ניגוב מאחור לפנים
ריקון שלפוחית השתן מהר ככל הניתן לאחר המגע המיני
הימנעות ממוצרים היגיינה נשיים העלולים לגרום לגירוי |
Data was extracted from:https://www.infomed.co.il/diseases/urolithiasis/
המומחים של
Info
med
מסבירים:
כאחוז אחד מהאוכלוסייה לוקה באבנים בדרכי השתן.
ב-80% מהמקרים האבנים נפלטות עצמונית בעת הטלת השתן, אם כי הן עלולות לגרום סבל רב עד לפליטתן. ב-20% הנותרים יידרש טיפול באורולוגיה.
אבני כיס השתן: מהוות כ-5% מהאבנים בדרכי השתן ונגרמות על פי רוב מחסימה במוצא השלפוחית, מזיהום או מגוף זר. הטיפול מתבצע בגישה אנדוסקופית דרך השופכה, תוך ניצול אנרגיה ממקור חיצוני היעילה לריסוק האבנים.
חשוב לטפל גם בסיבה שגרמה להיווצרות האבנים שהיא בדרך כלל בלוטת ערמונית חוסמת.
האבנים נוצרות במצב של רוויון-יתר של גבישים בשתן, אשר מהם מורכבת האבן, כלומר, כאשר כמות המלחים שמהם נוצרים הגבישים גבוהה, והם אינם מסיסים עוד בשתן.
ד"ר בועז מושקוביץ
סימפטומים
הכאב העוויתי הוא התסמין הראשון ברוב המקרים והוא מעיד על כך שאבן חוסמת את מעבר השתן. הכאב חד ופתאומי ומקרין מאזור המותן לשיפולי הבטן ולאיבר המין. הכאב מלווה באי-שקט, בבחילות ובהקאות. אך לעיתים נוכחות האבן אינה מלווה בסימנים כלשהם.
אבחון ובדיקות
בדיקות הדימות המבוצעות לגילוי האבנים כוללות צילום סריקה של הבטן, אורוגרפיה בתוך-הווריד (IVP), בדיקת על-שמע של דרכי השתן (US) וכן טומוגרפיה מחשבית ספירלית ללא חומר ניגוד Spiral) CT). מהמידע המתקבל מתגבשת ההחלטה על הטיפול המתאים.
טיפולים ותרופות
הטיפול באבנים נחלק לשניים: טיפול באמצעות תרופות שמטרתו למנוע היווצרות
אבנים חדשות בעיקר, וטיפול באבנים קיימות - בעזרת מכשירים וניתוח.
ניתן לטפל בתרופות או בעזרת תמיסות שונות שבכוחן להמיס אבנים קיימות, כגון אבני חומצת שתן, אבני ציסטין או אבנים זיהומיות. תמיסות אלה מובלות לאזור האבן על ידי צנתרים מיוחדים.
טיפול בעזרת מכשירים ושיטות פולשניות: פיתוח ציוד אופטי, גמיש או קשיח המאפשר חדירה מילעורית ותוך-נהורית אל דרכי השתן מחד גיסא, ושכלול שיטות לריסוק אבנים בגישה חוץ-גופית מאידך גיסא, קידמו מאוד את הטיפול באבנים קיימות, שיפרו את תוצאותיו, ודחו את הצורך בניתוחים עד אל מתחת לאחוז אחד מכלל הלוקים באבנים בדרכי השתן.
צורת הטיפול בעזרת מכשור תלויה במיקום האבן בדרכי השתן, בגודלה, בקיום חסימה, בנוכחות זיהום שתן, ובהרכבה הכימי של האבן.
ריסוק אבנים על ידי מכשיר בשיטה חוץ-גופית Extrocorporeal Shock Wave Lithotripsy - ESWL: זו השיטה הנבחרת לריסוק אבנים בכליות ובשופכן העליון שגודלן עד 2 ס"מ. שיעורי ההצלחה מגיעים ל-90%-55%, והצורך בריסוק נישנה אצל 10%-3% מהמטופלים.
אבנים בקוטב התחתון של הכליה נוטות פחות להתפנות בשל הזווית החדה הנוצרת בין הגביע התחתון ואגן הכליה. יעילות הריסוק משתנה גם בהתאם להרכב הכימי של האבן.
היעילות נמוכה בריסוק אבני ציסטין, אבני אוקסלאט הסידן חד-הידראט, ואבני פוספאט הסידן דו-הידראט.
מכשיר הריסוק בנוי ממקור אנרגיה המייצר גלי הלם. המקור הוא מצת-חשמלי או גביש פיזו-אלקטרי. המצת שקוע בנוזל והניצוץ יוצר גל הלם בתוך הנוזל. הגלים המתפשטים בנוזל חודרים לתוך הגוף ומתרכזים בנקודה נבחרת, באבן.
המגע בין המטופל לנוזל נוצר על ידי כניסתו לאמבט מים אשר בו נמצא מקור האנרגיה, או על ידי הצמדת כרית מים למותן המטופל. מפאת תכולת המים ברקמות המטופל, הגל העובר דרכן לאבן, ואינו גורם להן כל נזק. אולם, עם פגיעתו באבן הקשה, נוצרים באבן כוחות העולים בעוצמתם על החוזק המכני שלה. תהליך זה מביא להיווצרות סדק באבן. המשך של מכות גלי ההלם באבן מפוררות אותה בהדרגה. הפירורים הקטנים נשטפים בהמשך עם זרם השתן אל מחוץ למערכת השתן.
ריסוק מילעורי של אבנים בכליה ובשופכן: פעולה זעיר פולשנית המתבצעת בעזרת מכשיר אופטי המוכנס דרך פתח אשר מוביל משכבת העור לתוך הכליה. תחת בקרה מזהים את האבן ומפוררים אותה בעזרת סיב המוחדר למכשיר וממיר אנרגיה חיצונית (גלי-שמע, לייזר או אנרגיה פנימטית) לאנרגיה מכנית.
הטיפול בגישה זו מומלץ בדרך כלל באותם מקרים שבהם האבן גדולה מ-2 ס"מ, או לאחר כישלון הריסוק החוץ-גופי. שיעור הצלחת הטיפול קרוב ל-90%.
ריסוק בעזרת אורטרוסקופ: רוב אבני השופכן קטנות מ-5 מ"מ, ונפלטות עצמונית. התהליך מלווה בדרך כלל בכאב בבחילה או בהקאה ובאי-נוחות זמנית. אבנים גדולות או חוסמות מחייבות טיפול, והשיטה המקובלת היא אנדוסקופית (תחת ביקורת ראייה ישירה). בשיטה זו מחדירים את מכשיר האורטרוסקופ לתוך השופכן. בהתאם לגודלה של האבן ניתן לשולפה בשלמות בעזרת מלקחיים או סלסלה, או לפוררה בעזרת סיב המוליך אנרגיה ממקור חיצוני עד לאבן. שיעורי ההצלחה מגיעים ל-100%-98%. הסיבוכים המשמעותיים האפשריים בפעולות אלו הן הינקבות והתפתחות הצרויות בשופכן.
מניעה
טיפולי מניעה:
- הגברת התפוקה של השתן מעל לשני ליטרים ביממה (הכמות הרצויה למניעת היווצרות אבנים חדשות). הדרך הטובה והפשוטה היא להרבות בשתייה ולצמצם על ידי כך את סיכויי ההתגבשות של מרכיבי האבנים.
- מניעת ספיגה של סידן מהמעי על ידי Sodium cellulose phosphate. חומר זה סופח סידן ומצמצם את ספיגתו דרך דופן המעי, ומפחית בכך את הפרשת הסידן בשתן.
- טיפול באמצעות תרופות משתנות מסוג Thiazide המשפיעות על מנגנון הסינון באבוביות הכליה, וגורמות להפחתת הסידן המופרש בשתן.
- טיפול באמצעות Alopurinol/Zylol מצמצם את ההפרשה של חומצת שתן, ומונע יצירת גבישי אוראט חד הנתרן.
- טיפול באמצעות אשלגן ציטראט המעכב התגבשות מלחי סידן. הוא נקשר לסידן ויוצר תרכובת המסיסה בשתן. |
Subsets and Splits